[יהושע בן נון ומעשי נעוריו. החלוץ. קציני אנשי המלחמה. עברת הירדן וביאת הארץ. מחנה ישראל בגלגל. מילה. פסח ועומר. שביתת המן. קול קורא. הצרעה. כבוש יריחו. מעשה עכן. כבוש העי ובית אל. מזבח בהר עיבל. הברכה והקללה. ערמת הגבעונים וברית ישראל עמם. מלחמה במלכי האמורי. בעלי ברית הנגב. כבוש מקדה. לבנה וגזר. מלחמת בני יהודה בירושלים. כבוש חברון בידי כלב ומלחמתו בבני הענקים. כבוש דביר בידי עתניאל ומלחמתו בבני הענקים. מלחמת מלכי הכנעני בעלי ברית הצפון. סוף מלחמות הכבוד ופרין. תחלת חלוק הארץ. בני יהודה ובני יוסף מתנחלים. טבע סגולת נחלתם. תרעומת בני יוסף. ותשובתם ריקם. המשכן בשילה. עבודת בית ה' נקבעת. טבע ארץ ישראל וקדושתה. רפיון רוח העם אחרי המלחמות. זירוז יהושע. כתיבת ערך הארץ על ספר. גורל שבעת החלקים וחלוקתם לשאר השבטים. ערי מקלט בארץ כנען. ערי הכהנים והלוים למקומותם. שלוח הראובני והגדי לנחלתם הגלעדה. מזבח בגלילות הירדן. חשד של שוא ובטולו. מדברות יהושע לעמו. חק ומשפט בשכם. מצבת זכרון. מות יהושע וקבורתו. משמרת התורה עד אחרי מותו.]

והושע בן נון למטה אפרים משרת משה היה איש גבור חיל איש אשר רוח בו¹. הוא הכה את עמלק ברפידים בצאת ישראל ממצרים. ויהי חרד מאד על כבוד משה² ויהי תמיד עמו ולא מש מאהלו כל הימים. ויאהבהו משה מאד ויקרא לו יהושע³.

ובשלוח אותו משה לתור את הארץ היה רק הוא תמים דעות עם כלב אשר חזקו ידי העם לבלתי שמוע אל מוציאי דבת הארץ על כן קם לראש בישראל אחרי מות משה. ויהי לבו תמים מאד עם תורת משה אשר לא מָשה מפיו כל ימי חייו. וידבק בה ויעש ככל הכתוב בה ולא סר ממנה ימין ושמאל ויהי לוקח נפשות אנשי החיל בדברו הנמרץ⁴ ויט את לב העם כפלגי מים אל חפצו. וישמע העם אליו ככל אשר שמעו אל משה אף כי גדול היה משה ממנו הרבה מאד⁵.

פְּנֵי משֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה

פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּפְנֵי לְבָנָה⁶

ויכבדו את יהושע על גבורתו ועל מעשיו אשר עשה לארץ אבותיו ככל אשר כבדו את משה על רוח אלהים אשר בקרבו. כי בעת ההיא אשר החל העם להסתעף על פי דרכו כדרך כל העמים החלו לו ימי הגבורה אשר הם ימי הילדות⁷ לכל גוי גדול. ויעשו להם בדורות ההם הגבורים ושרי צבא המלחמה שם גדול בישראל.

ויתמו ימי אבל משה בשבעה לחדש הראשון. ויצו יהושע את העם ביד שוטריו לאמר: בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן לרשת את הארץ אשר ה' נותן לכם. ויאסוף את הראובני ואת הגדי ויזכירם את התנאי אשר התנה עמם משה. ויקראו כולם קול אחד: אל כל אשר תשלחנו נלך ככל אשר שמענו אל משה כן נשמע אליך. וישם יהושע קציני אנשי מלחמה בראש הצבאות. ויקָּראו שרי צבאות ישראל קצינים⁸ כל ימי השופטים ויסעו בני ישראל מן השטים ויעברו מקץ שלשה ימים את הירדן וארון ברית אלהים הולך לפניהם והראובני והגדי וחצי שבט המנשה עובר כארבעים אלף איש חלוץ לפניהם ככל אשר צוה להם משה.

ויבאו בני ישראל בעשור לחודש הראשון אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותם אל ארץ כנען ויחנו בערבות יריחו. וישם יהושע את מחנהו בגלגל אשר מקדם ליריחו. וַיַצֶב שם מצבת שתים עשרה אבנים למספר שבטי בני ישראל לזכרון לבניהם אחריהם ליום עברם את הירדן, ליום דרוֹך רגלם ראשונה על אדמת ארץ ישראל. ויהי כי כלו בגלגל מסעי בני ישראל וישם יהושע את לבו להקים בארץ הנושבת את כל דברי התורה אשר לא מצאה יד העם לעשותם במדבר. וימל שם את כל העם הילוֹדים במדבר כי לא מלו ישראל את בניהם כל ימי לכתם במדבר. ויעשו בני ישראל בשנה ההיא את הפסח במועדו בארבעה עשר לחדש. ויחֹגו את חג המצות בחמשה עשר בו כי לא עשו בני ישראל את הפסח למן היום אשר נסעו ממדבר סיני⁹ ויניפו את העומר למחרתו כאשר צוה ה' את משה ואחרי כן אכלו מצות וקלוי מעבור הארץ¹⁰ וישבות המן בעצם היום ההוא.

ויהושע העביר קול בארץ לאמור: שלש אני נוטל עליכם עמי כנען! ועתה בחרו לכם: השלימו עמי והייתם לי למס ולא אגע בנפשכם ובקִנְיַנְכֶם לרעה או עזבו את הארץ מפני. ואם שתי אלה לא תעשו הכּוֹנו לקראתי למלחמה¹¹. ויקומו אנשים מבני העמים ויעזבו את עריהם מפני בני ישראל¹². וגם הצרעה¹³ באה בעת ההיא ויברחו מפניה שני מלכי האמורי ושבטיהם אף יתר כל העמים לא שמעו לקול יהושע.

וַיָסבוּ בני ישראל את יריחו שבעת ימים ושבעת כהנים תוקעים בשופרות עוברים לפני ארון הברית ההולך לפניה. ויריעו ביום השביעי כל העם תרועה גדולה וילכדו את העיר ותפול החומה ויעשוה תל עולם¹⁴. ותגדל מאד התשועה ביום לכוד ישראל את יריחו אשר לה יאמר שער הארץ¹⁵. ואת הכסף ואת הזהב ואת הנחשת ואת הברזל אשר בה החרימו ויתנוהו אוצר בית ה'. וימעל עכן בן כרמי למטה יהודה בחרם ויקח מן הזהב ומן הכסף ויטמן באהלו ויעש בו יהושע משפט קשה וירגמו אותו באבן וישרפו את כל רכושו¹⁶. וילכו משם ויכו את העי עיר אשר שנים עשר אלף נפש בה וישרפוה באש ויבזו את כל שללה.

ויכו בית יוסף את בית אל ויירשוה¹⁷. ויבן יהושע מזבח בהר עיבל ויכתוב שם על האבנים את משנה התורה וישימו מחצית שבטי ישראל את פניהם אל הר גריזים ומחציתם אל הר עיבל וזקני העם ךושופטיו ונושאי הארון עומדים בתָּוֶך מזה ומזה לארון הברית ויהפכו הלוים את פניהם אל הר גריזים ויברכו את כל עושי הטוב והישר בעיני ה' ויהפכו פניהם אל הר עיבל ויאֹרו את כל עושי הרע בעיניו. ויקרא יהושע בספר התורה ויזבחו שלמים וישמחו שם ביום ההוא ויעשו ככל אשר צוה משה.

ואימת ישראל נפלה על כל יושבי הארצות אשר מסביב. ויהי היום ויבאו אל יהושע ואל הנשיאים עדת אנשים ויאמרו מארץ רחוקה באנו לשם ה' אלהיכם אשר עשה לכם את כל אשר שמעו אזנינו ועתה כרתו לנו ברית. ויכרות להם יהושע ונשיאי העדה ברית וישבעו להם להחיותם. ויהי ביום השלישי וישמע יהושע כי בני החוי יושבי גבעון הם הקרובים אל הגלגל מקום המחנה. וגבעון עיר גדולה כאחת ערי הממלכה בימים ההם וכל אנשיה גבורים. ויתנם יהושע לחוטבי עצים ולשואבי מים לעדה ולבית ה' על כן קראו בני ישראל לגבעונים נתינים, לאמר נתונים לעבודת העם. ותהיינה עריהם הלא הן גבעון, הכפירה, בארות וקרית יערים לבני ישראל. אך מלבד הגבעונים היו עוד בני חוי בצפון הארץ לרגלי הרי החרמון והלבנון¹⁸.

וחמשת מלכי האמורי מלכי נגב הארץ הלא הם אדוני צדק מלך ירושלם הוהם מלך חברון פראם מלך ירמות יפיע מלך לכיש ודביר מלך עגלון שמעו כי השלימו הגבעונים את ישראל ויכרתו ברית ויעלו יחדו על גבעון למלחמה. וישלחו הגבעונים מלאכים אל יהושע הגלגלה ויעל ויך את המלכים ואת כל מחניהם מכה גדולה. ויהי בנוסם מפני בני ישראל ותפלנה אבני הברד מן השמים וירב מספר המתים בברד ממספר המתים במלחמה. ויסר ביום ההוא מעל בני ישראל הפחד אשר פחדו מפני האמורי¹⁹ ויאמרו בני ישראל על המלחמה הזאת כי ה' נלחם לישראל. ויהי היום ההוא לזכרון בפי הנביאים ויאמרו:

וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם

אֲשֶׁר כְּגֹבַה אֲרָזִים גָּבְהוֹ

וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל

וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת²⁰

ויעלו המושלים²¹ את דברי המלחמה ההיא על ספר הישר²² ככל אשר העלו את מלחמות עבר הירדן על ספר מלחמות ה'²³. וילכד יהושע את מקדה ואת לבנה, ויהי בהכותו את לכיש ויתחזק הורם מלך גזר ויקם ויעל לעזור אותו ויך יהושע גם אותו ואת עמו ויך את עגלון ויירשה ואת ירושלם²⁴ שרפו בני יהודה באש אפס כי לא יכלו להוריש את יושביה. וכלב פן יפונה נשיא בני יהודה נגש אל יהושע ויזכירהו את הדבר אשר דבר עליו משה. וימלא יהושע את ידיו לרשת את שדה חברון. ויתיצב כלב בראש מטה בית אבותיו ויעל וילכד את חברון ויורש משם את בני הענקים²⁵ אשר היו למחתה לאנשים ההולכים עמו לתור את הארץ. וכלב בן שמונים וחמש שנים בלכדו את חברון אשר נקראה על שם בנו²⁶ כי שם העיר מלפנים קרית ארבע אך עודנו מלא חיל וכי. ואחי כלב בן אמו עתניאל בן קנז לכד את קרית ספר וַיַכֶּהָ ויכרת את הענקים אשר בקרבה ויקרא שמה דביר. ויתן לו כלב לשכר גבורתו את בתו עכסה היפה לאשר וארץ גֻּלוֹת מים לנחלה. ותעש גם הפעם יהודה את דרכה לבדה ותלחם לבדה היא וכלב ועתניאל בראשה וכל שבטי ישראל נלחמו לבדם ויהושע בראשם. אך לכל דבר העדה היה יהושע הראש האחד לכל העם.

וילכדו בני ישראל את כל הנגב והשפלה והערבה והאשדות מקדש ברנע עד עזה ועד גבעון ויהי כל נגב ארץ כנען לישראל ותשקוט ארץ הנגב ממלחמה.

ויקומו מלכי צפון הארץ ומלכי נגב כנרות ויבין מלך חצור ראש כל הממלכות האלה ויכרתו גם הם ברית ויוָּעדו על מי מרום להלחם עם ישראל. ולהם סוס ורכב ברזל אשר לא היה כן ליושבי ההר²⁷. ויתנם ה' ביד יהושע וביד ישראל ויפל יהושע ועמו עליהם פתאום ויהמם מהומה גדולה ויכום לפי חרב ויירשו את ארצותם ואת חצור שרפו באש.

ויך יהושע את כל עמי ארץ כנען מן ההר החלק העולה שעירה אשר בנגב עד בעל גד אשר בבקעת הלבנון תחת הר חרמון בצפון הארץ. וישב את ידו על עיר ענק וכל הר האמורי אשר בנגב²⁸ ויזנב את יתר פלטת הענקים אשר לא הכריתו כלב ועתניאל מארץ ישראל. ותהי עוד שארית לענקים בעזה בגת ובאשדוד ערי הפלשתים.

ויחלק יהושע את הארץ בגורל לתשעת השבטים וחצי שבט המנשה כי הראובני והגדי וחצי שבט המנשה לקחו נחלתם מיד משה בעבר הירדן מזרחה. ויהי בצאת גורל בני יהודה ובני אפרים ומנשה וימהרו ויאחזו בגורל נחלתם אשר הפיל להם יהושע.

ויהי הגורל למטה בני יהודה מגבול נגב האמורי הלא הוא צפון מדבר צן ממעלה עקרבים וקדש ברנע לכל אֹרך ים המלח מפאת קדים עד ים הגדול מערבה. ויירש יהודה את כל נגד הכנעני מן השיחור עד גבול עקרון צפונה ואת כל הר האמורי עד ירושלם. ויקרא למן היום ההוא להר האמורי, אשר בגבול בני יהודה, הרי יהודה. ולכלב בן יפונה נתן יהושע את כל שדה חברון כאשר דבר לו משה. ויהי הר יהודה מקום מטע כרמים. והשרון²⁹ והשפלה³⁰ היו ארץ מרעה.

ותקם ברכת יעקב אשר ברך את יהודה לאמר:

אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ

כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה

חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב³¹

והגורל השני יצא לבני יוסף ויהי בירדן גבולם מקדם וים הגדול ממערב ונחל קנה המשתפך אל הים עובר בתוך הגבול. ויתנחל אפרים מנגב לנחל ומצפון לנחל התנחל חצי שבט המנשה. ויפלו חבלי מנשה עשרה ויהיו הששה לשש משפחות בני גלעד בן מכיר ולבנות צלפחד בתוכם והארבעה לבני אשריאל בן מנשה. כי משפחת הפרשי והשרשי לקחו את נחלתם בארץ הגלעד והבשן³² מעבר לירדן. ויקרא הר האמורי אשר מצפון גבול יהודה והלאה הר אפרים על שם מטה אפרים היושב עליו.

ויהושע היה איש חיל בר לבב ולא בִכֵּר את מטה אבותיו בית יוסף על יתר שבטי ישראל. ויתן לשניהם לאפרים ולמנשה גורל אחד בתוך שבטי ישראל בזכרו כי לחצי שבט המנשה נתנה נחלה בעבר הירדן. וירע הדבר בעיני אפשרים ומנשה ויתאוננו באזניו כי צר הר אפרים מהכיל את כל המתנחלים כי עם רב הם. ובעמק לא יוכלו להרחיב גבולם כי שם איתן מושב הכנעני אשר רכב ברזל לו. ולא נשא יהושע את פניהם ויען להם כי אמנם יודע הוא מספרם כי לא ימָּצא להם גורל אחד אך יודע הוא גם את כחם כי רב הוא לְבָרֵא את היער אשר בארץ הפרזי והרפאים הקרובה להם גם להוריש את הכנעני יושב העמק אף כי רכב ברזל לו.

ויהי אחרי הנחל יהושע ואלעזר הכהן הגדול וראשי המטות לבית יהודה ולבית יוסף את נחלתם ויקהלו כל עדת בני ישראל ויעלו את אהל מועד מן הגלגל שילה וישם שם יהושע את מחנהו ותהי שילה למקום הקדוש. ויהי כי כלו לאהל מועד ביום הוסדו בשילה כל מסעותיו ויסירו את קרשי המשכן ויבנו בית אבנים³³ מוצק אך קָרֵה לא קֵרוהו ויפרשו את יריעות המשכן על הבית מלמעלה. ותכון עבודת בית ה' בזבח ובמנחה ובקטורת בידי הכהנים בני אהרן ומשמרת הבית בידי הלוים למן היום ההוא לחק ולא יעבור, כי כל ימי שבת ישראל במדבר לא היתה עוד העבודה לחקת משפט כי לא היה עוד מכון למקדש ה' בו ובבֹאם הגלגלה העלו העם את זבחיהם על הבמות. אך שילה היה המקום הראשון אשר בחר בו ה‘, על כן נאסרו הבמות ביום אשר הוקם בו המשכן בשילה³⁴ ותהי שילה למרכז לכל בני ישראל. ולמן העת ההיא היתה ארץ ישראל לאדמת קדש לנחלת ה’ לארץ אשר ה' שוכן בה אשר בהתעֵב יושביה את עלילותיהם והשחיתו את דרכם לשפוך דם³⁵ או לעשות תבל וכל דבר זמה³⁶ את מקדש ה' הם מטמאים וקאה הארץ אותם. ואמת הדבר כי כל פני הארץ הזאת לכל מראֶהָ ולכל תכונתה יכשירו את האדם למשול ברוחו ולתת לה את המשקולת הנכונה, כי מראות האיתנים השונים למיניהם אשר יֵרָאו בארץ הזאת כלם נאדרים ונערצים, אך בחליפותיהם ובהפכיהם לא יתנו לאיש מהם לעולל לבדו לנפש האדם ולתפוש אותו בלבו כלו, כי כלם יחד יתאימו למתכנת רוממה אחת אשר כלם מתפשרים בה לכלל אחד אשר כל הפרטים עוברים ובטלים מפניו; הקרח הנורא הנטוי על ראשי הררי הלבנון מצפון והחום הלוהט בערבות יריחו מנגב יכריעו אלה את אלה והוכיחו כי שניהם רק קצות הנה לתָוֶך אחד³⁷, והשממה והדממה אשר תָּאבַל על ים המלח והחֹרב והרזון אשר סביבותיו מקצה הירדן מזה וחמדת הנעם השפוכה על ים כנרת והשבע הגדול אשר סביבותיו מקצהו מזה יעידו כי גבול נִתן גם לטובה גם לרעה מיד האדיר במרום אשר מפיהו יצאו שתיהן.

הארץ הזאת אשר אזיא מאחוריה ואירופא מימינה ואפריקא משמאלה ארץ התָּוֶךְ היא יען כי היא כמעט הארץ האחת אשר לה יאמר ארץ הגבול, אשר בין הים ובין היבשה, כי אין בכל חלקי התבל מרחב ארץ יצוקה וקלוטה אשר אין ים בתוכה כרחב חבל היבשה המושך והולך מאדמת הארץ הזאת עד אפסי קדמת ארץ הקיני³⁸. ואין לאחת הארצות דרך ים רחוקה פתוחה ומפולשת אשר אין מֵזח ואין מעצור לפניה כדרך הים ההולכת אשר ממערב לארץ הזאת עד קדמת אמריקא ועל כן יאמר בשפת העם יושב הארץ ההיא לפאת מערב – פאת ים. סוף דבר בארץ הקטנה הזאת יֵרָאה כי לכל מראה עינים יש חק וגבול אשר גבל להם אל עליון על כל ונעלם מכל אשר עין לא תשורהו ויד לא תמושהו. וכל האיתנים ומצוקי ארץ אשר היו לאלהים לכל משפחות האדמה רק עבדים אלמים המה לו. וַתֵּחָשֵׁבְנָה כל ארצות תבל לארצות חול³⁹ בעיני ישראל ורק הארץ הזאת לבדה היא נחלת אלהים⁴⁰ ארץ אחוזת ה'⁴¹ אדמת הקדש⁴².

ולמן היום אשר כבשו בני ישראל את הארץ רפתה רוחם ולא מהרו להתנחל בה ולא ישב עוד איש משבטי ישראל על אדמתו בלתי אם הראובני והגדי וחצי שבט המנשה בארץ הגלעד ויהודה ואפרים וחצי שבט המנשה בארץ כנען. וירע הדבר בעיני יהושע ויוכח את העם על הדבר הזה ויקח יהושע שלשה אנשים לשבט וישלחם ויתהלכו בארץ ויכתבוה למקומותיה ולגבולותיה לשבעה חלקים על ספר וישובו אליו שילה. וישלך שם יהושע גורל ויצא לבנימין חבל הארץ אשר בין יהודה ובין אפרים. ותהי ירושלם מערי גבולו מנגב, בעל חצור קצה גבולו מצפון, ירדן מקדם והים ממערב. ותהיינה לבנימין גם עשרים ושש ערים וחצריהן ובתוכן גם יריחו העיר המבורכת ובית אל העתיקה וארבע ערי הגבעונים.

ולשמעון נִתנו שבע עשרה ערים בנחלת יהודה ובאר שבע העתיקה בתוכן. וליששכר מצפון לנחלת מנשה ערים שש עשרה וחצריהן, ויהי לו הר הגלבוע הר תבור ועמק יזרעאל הדָּשן מאד. ותהי ארצו ארץ שוקטה ארץ שדות וכרמים.

וַיַרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה⁴³

ומצפון לנחלת יששכר נתנו ערים שתים עשרה למטה זבלון, ותהי ארץ זבלון ארץ הרים וגבעות אשר פריה מעט אך עפרה זכוכית זכה ויקרה. והחלזון הלא הוא תולעת התכלת ותולעת השני רבה בה על כן היתה למקור עֹשר לבעליה האוהבים לנוע, ויהי זבלון הסוחר האחד בכל שבטי ישראל בימי הקדם.

שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל⁴⁴

ולנפתלי נתנה נחלה מצפון לנחלת זבלון ויהיו ים כנרת ומי מרום גבולות נפתלי מקדם, ותהיינה לו תשע עשרה ערים ושפלת גנוסר הממהרת לבכר את פרי מגדיה אשר יצא להם שם בימי קדם, על כן יאמר עליו:

נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְיָ⁴⁵

ולאשר נתנו עשרים ושתים עיר מיָם לארץ נפתלי ויהי הים הגדול גבולו ממערב ותהיינה לו גם עכו וכזיב ערי החוף ומרבית ארץ הכרמל, ותהי נחלת אָשר מקור השמן והתפנוקים ומקום מולדת בנות היופי⁴⁶ בכל ארץ ישראל.

בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֶׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ⁴⁷

מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ⁴⁸

ולדן נתן חבל ארץ צר מיָם לנחל יהודה ובנימין וחמש עשרה ערים בתוכו.

ויהי אחרי אשר חלקו יהושע ואלעזר וראשי המטות את הארץ לשבטי ישראל וישאל יהושע ויתנו לו את תמנת חרס אשר בהר אפרים לנחלה ולאלעזר הכהן נתנו את גבעת פינחס בהר ההוא. ויקברו את עצמות יוסף בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור אבי שכם. ויבדל יהושע את קדש אשר בהר נפתלי ואת שכם אשר בהר אפרים ואת חברון בהר יהודה לערי המקלט מלבד שלש הערים אשר הבדיל משה בעבר הירדן. ולכהנים בני אהרן נתנו שלש עשרה ערים ומגרשיהן מנחלת יהודה שמעון ובנימן. ולבני קהת הנותרים נתנו בתוך אפרים דן ומנשה. ולבני גרשון ומררי נתנו בתוך שבטי עבר הירדן ובתוך שבטי צפון הארץ. ותהיינה כל ערי הכהנים והלוים ארבעים ושמונה ערים ומגרשיהן וששת ערי המקלט בתוכן. אך מלבד ערי מושב ומגרש אלפים אמה לכל עיר מסביב לבהמתם לא נתנה להם נחלה בתוך בני ישראל.

ויאסוף יהושע את הראובני ואת הגדי ואת חצי שבט המנשה עירה שילה⁴⁹ ויגש להם את תהלתם בפניהם ויודם על אשר שמרו את כל אשר צוה להם משה ולא עזבו את אחיהם כל ימי המלחמה וימלא את ידיהם לבא על שכרם ולהתנחל בארץ הגלעד וידבר על לבם לעשות את מצות ה' בלב שלם ולעבדו בכל לבבם ובכל נפשם ויברכם בכל לב וישלחם לשלום לאהליהם.

וישובו שני המטות וחצי המטה אל ארץ נחלתם אל הגלעד ושלל רב עמם הביאו כי נתן להם יהושע חלק בשלל תשעת המטות אשר בזזו בארץ כנען⁵⁰ ויהי בטרם⁵¹ עברו את שפת הירדן ויבנו שם מזבח גדול למראה, וַיֻגַּד לבני ישראל לאמר הנה מעלו בני ראובן ובני גד מעל בה' ויבנו להם מזבח מלבד המזבח אשר לכל ישראל לפני ה' בשילה. וירע הדבר מאד בעיני העם ויקהלו שילה לעלות עליהם למלחמה, ויוָּעצו וישלחו את גבור החיל את פינחס הכהן ועשרה נשיאים עמו לחקור את הדבר. ויבאו הגלעדה ויוכח פינחס את בני ראובן ואת בני גד וַיְשַׁו בעיניהם את עֲוֹן המזבח כעון פעור וכמעל אשר מעל עכן בחרם. ויעידו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה עליהם את אל אלהים ה' כי לא לעולה ולא לזבח ומנחה בנו את המזבח כי אם לאות ולעד כי ה' הוא אלהיהם לבלתי אמור בני תשעת השבטים מחר לבניהם אין לכם חלק בה' כי גבול נתן ה' ביניכם ובינינו את הירדן. וייטב הדבר בעיני פינחס ובעיני נשיאי העדה וידברו להם טובות וישובו לשלום למקומם.

ויחי עוד יהושע ימים רבים⁵² אחרי חלקו את הארץ ויעל בימים הרבים ההם את דבריו על ספר⁵³ ויאסוף את כל ישראל ויזכירם את כל צדקות ה' אשר עשה להם. ויחזק את לבם בתורתו ויעד בם לבלתי התערב בגוים פן יהיו להם לפח ולמוקש וינבא להם את הרעה אשר תמצא אותם אם ידבקו בגויים ההם והתחתנו בם. אחרי כן אסף עוד הפעם את העם שכמה ויזכר גם שם את כל חסדי ה' ואת מפלאות ראשית תולדות ישראל. וינסם לדעת את אשר בלבבם ויאמר להם לא תוכלו לעבוד את ה' כי אל קנוא הוא. ויען כל העם לא כי את ה' נעבוד. ויכרות להם ברית וישם חק ומשפט בשכם⁵⁴ והחק והמשפט הזה אין זאת כי אם פָּרָשַׁת עשרת התנאים הם שהתנה יהושע עם בני ישראל⁵⁵ הכתובים בספרי התלמוד. ויורם את חקי ה' ואת משפטיו בשכם ויצב שם מצבת זכרון. וימת יהושע בן מאה ועשר שנה ויקבר בעירו בתמנת סרח. ולא קם עוד בדורות ההם איש אשר ישמעו אליו כל ישראל ככל אשר שמעו למשה וליהושע. וילך העם בתורת ה' ולא סרו מן התורה ימין ושמאל כל ימי יהושע⁵⁶.

[רפיון הרוח. העם נפוץ לשבטיו. יתרון בני יהודה. בריתם עם בני שמעון. מלחמתם בכנעני ובפרזי בבזק. מלחמתם בפלשתים. יהודה יושבת לבטח. קצר יד השבטים להוריש את יושבי הארץ. אזלת יד שבטי הצפון. שכנות הפלשתי מנגב והחוי מצפון. אלעזר מת ופינחס מכהן. דור חדש. מעשי משה ויהושע נשכחים. זיוף הדעות. חיתון בעמי כנען. אפוד וטרפים. נחושתן. תערובת תורת ה' בהבלי נכר, פסל מיכה. עבודת הבעלים והעשתרות. שמות הבעלים. משכן שילה הולך ונעזב. שומים. עתניאל שופט. ארם מושלת בישראל. התשועה בידי עתניאל. מצוקת בני דן בגבול נחלתם. כבוש לֶשם בידיהם בצפון הארץ. עיר דן. הפסל וכהניו בעיר לשם. תקף בני הימיני. הנבלה בגבעה. השבועה במצפה. מלחמת כל שבטי ישראל בבנימין. תגברת בני הימיני בראשונה ומפלתם באחרונה. ערי בנימין לשרפה. פרץ בשבטי ישראל. נחם. גורל יבש גלעד. ברית שלום בסלע רמון. ירושת פלטה לבנימין. המחוללות. יעבץ. משפחות סופרים. משפחת החרשים בני יואב בן שריה. ראשי בתי האבות ביהודה. יהודה גזורה אל תוכה. מחוקקים במנשה בזבולן ובראובן. בנין ערי בנימן. אלפעל ובניו. רוח נכונה מתחדשת בבנימן. מואב לוחצת את ישראל. עמון ועמלק בגבול ישראל. בני מואב ואָפים הוד בן הימיני מכה את מואב ומושיע את ישראל. אהוד שופט. גבורת שמגר. לחץ שבטי הצפון בידי יבין וסיסרא. דבורה הנביאה שופטת. ברק בן אבינעם. המחוקקים מעוררים את העם. רפיון ואומץ בשבטי ישראל. מתנדבים. מלחמה ותשועה על נחל קישון. מות סיסרא בידי יעל. שקט בישראל. העמלקי והמדיני פושטים על הארץ. איש נביא. גדעון העפרתי משמיד את הבעל. מחנה מדין בעמק. גאות אפרים וענות גדעון. גדעון שופט. נוער כפיו מן המלוכההנתונה לו. מות גדעון. אבימלך בנו ואכזריותו. תעלולי אנשי שכם. משל יותם. פחזות אבימלך. משובתו ומותו. ימי תולע. ימי יאיר. עבודה זרה במדה גסה. צרות מתרבות. עמון ופלשתים מציקים. מוכיחים עומדים. הרהור תשובה. יפתח הגלעדי. כשרונו ומעלליו. מלחמה ותשועה בידו בעמון. נדר יפתח. נזירות מן הבטן. מלחמת יפתח בבני אפרים. ימי אבצן. ימי אילון. ימי עברון. הפלשתים. שמשון, גבורתו ומעשיו.]

ויהי אחרי מות והושע ויפן איש לשבטו ולנחלתו ולא עשו בני ישראל אֵבֶל ליהושע ככל אשר עשו למשה ולאהרן. כי לא היה עוד לעם לב אחד כבראשונה כי עיניהם היו איש לכרמו ואיש לזיתו ודבר העם כלו לא נגע אל לבם¹. ויהי כי נפוצו לתפוצותיהם ויסר כחם מעליהם ולא יכלו להוריש את יושבי הארץ לפניהם.

ויתחזק יהודה לבדו ויעל בתחלה ויהי לראש שבטי ישראל ויכרות ברית עם שמעון אחיו ויכו שניהם את הכנעני ואת הפרזי כעשרת אלפים איש ואת אדוני בזק מלכם האכזרי הכו בבזק עירו ויגמלו לו כרשעתו. ויכו בני יהודה גם את עזה את אשקלון ואת עקרון אך עד מהרה שבו הערים האלה אל בעליהן הראשונים אל הפלשתים אך את הכנעני הורישו בני יהודה מחבל נחלתם. ויהי יהודה השבט האחד אשר לא נתן לאיש מעמי כנען לשבת בקרבו. ותשב רק יהודה לבדה לבטח כמעט כל ימי השופטים ולא נגעה בהם הרעה אשר עברה מיד עמי כנען ושכניהם על יתר שבטי ישראל. ויאמן על יהודה חזון יעקב אבינו אשר חזה לפני מותו לאמר:

כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ²

ויהי איתן מושב בני ישראל בארץ הנגב אך ככל אשר קרבו צפונה כן עלתה יד העמים על יד בני ישראל בכל ימי השופטים. ולא יכלו בני בנימין אשר מצפון ליהודה להוריש את היבוסי מירושלם וישב גם היבוסי גם בנימן בעיר ההיא. ואפרים היושב מצפון לבנימן לא מצאה ידו להוריש את הכנעני היושב בגזר ויהי הכנעני למס עובד. ומנשה היושב מצפון לאפרים לא הוריש את הכנעני היושב בבית שאן ביִבְלְעָם בדֹאר ובעין דור בתענך ובמגדו. ולא חזקה יד מנשה על יושבי הערים האלה ככל אשר חזקה יד אפרים אחיו על יושבי גזר. ויהי כי גברה יד מנשה ויהי לו הכנעני למס וכאשר מטה ידו ויתפרץ הכנעני מפניו. וזבלון לא הוריש את יושבי קטרון ונהלול ונפתלי ואָשֵׁר היושבים בצפון היו כמעט כגרים בקרב הכנעני. והאמורי נאחז בשלש ערים מערי דן וילחצוהו ההרה ולא נתנוהו לרדת העמק ויצר גבולו מאד.

והפלשתי היושב על חוף הים בנגב והכנעני והחוי יושבי הר הלבנון היו לצנינים בצדי ישראל מנגב ומצפון³.

ולא רבו הימים וימת גם אלעזר הכהן הגדול ויקברו אותו בגבעת פינחס בנו אשר נתנו לו בהר אפרים. גם כל זקני הדור ההוא מתו. ויקם דור אחר תחתיו אשר לא ידעו את ה' ולא ראו את מעשיו ביד משה ויהושע. ויהי המעט מן הדור ההוא כי לא היה להם לב אחד ודרך אחד בכל מעשיהם ויתערבו גם בגוים ויכרתו להם ברית ויעזבו את תורת ה' ואת מצותיו ויעשו את הרע בעיניו. אך מכל חטאותיהם אשר חטאו הֵרֵעו לעַמָם בעברם את פי ה' להתחתן בעמי כנען כי עד מהרה נטו אחרי כל תועבותיהם וידבקו בהן. וַיָּחֵלו בקטן ובגדול כלו ותהי הנקלה בעיניהם לשאל באלהים מפי כהן חגור אֵפֹד ויעשו להם תרפים⁴ כמשפט הגוים. והתרפים תבנית אדם⁵ להם. ויהי למן העת ההיא אפֹד ותרפים לאחדים בידי משמרי הבלי שוא ויהיו עוד תרפים גם בבתי שומרי אמונים גם בימים אשר השליכו מידם את אלהי הנכר כי לא חשבו את התרפים לאלילים⁶ ואת נחש הנחשת אשר עשה משה במדבר לרפא בו את הנשוכים עשו להם לאלהים ויעבדוהו ויקטרו לו ויקראו שמו נחֻשתָּן⁷. ויהי בהתערב ישראל בגוים ותתערב להם עבודת אלהים אמת בעבודת אלהי העמים ויהיו לערב זר מאד. ויִדַּחו אנשים מבני ישראל לעשות פסל ומסכה לשם ה' אשר השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. ויעש איש מהר אפרים ושמו מיכה פסל ומסכה לשם ה' ויבן לו בית אלהים וישם שם את הפסל ויעש לו אפד ותרפים ויקרא לו לאיש לוי לכַהן לפני הפסל אשר עשה. ולא ארכו הימים ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות שקוצי עמי כנען ויזבחו להם ויקטרו להם ויקראו את בניהם ואת בנותיהם בשמות הבעלים אשר לא סרו מפיהם גם כאשר החלו לשוב אל ה'⁸.

ויהי כאשר נטה לב העם אחרי עמי כנען ואחרי אלהיהם ותחדל שילה להיות הנס האחד לכל מטות בני ישראל ויפוצו איש לביתו. ויהיו כעדה נעזבה אשר מושל אין לה ויבאו שוסים וישוסו אותם ולא יכלו לעמוד בפניהם ויסר כחם ויהיו כגרים בארץ אשר לכדו אבותם ביד חזקה. וישפוט עתניאל בן קנז נשיא בני יהודה את ישראל אחרי מות יהושע. ופינחס כִּהן תחת אלעזר אביו אך לא נחה עוד רוח גבורה על שני גבורי המלחמה האלה לעצור בעמם ולשום את שבטי ישראל לאחדים ככל אשר נחה על משה ויהושע. ויקם ה' לשטן לישראל את עם ארם אשר עלה מקיר⁹ וישב על יד הלבנון ויהי לשבט נוגש לישראל כל ימיו¹⁰ ויחקעל ישראל כושן רשעתים מלך ארם נהרים שמונה שנים. ותהי רוח ה' על עתניאל ויך במתי מספר את המצב אשר שׂם כושן בערי הארץ. וישמע העם את התשועה אשר החל להושיע את ישראל ויתלקטו אליו אנשי חיל וילך העם אשר עמו הלוך ורב ויך עתניאל את כושן ואת עמו וירדפם ויהדפם מפניו עד מעבר לנהר פרת¹¹.

ויהי כאשר עלו הארמים מעל הארץ ויאספו אל ארצם וירוח לבני ישראל. ויראו בני דן כי צר להם מאד כי גברה עליהם יד האמורי אשר לחצום ההרה ולא נתנום לרדת אל העמק וישימו את פניהם לבקש להם רוחה בצפון הארץאשר זה מעט גֹרשו הארמים משם. ויקומו כשש מאות איש גבור חיל ויסעו מצרעה ואשתאֹל ערי בני דן וילכו ויבאו לָיְשָׁה היא לֶשֶׁם אשר בעמק בית רחוב על יד הר הלבנון וילכדוה ויקראו את שמה דן. ותהי לבני דן ארץ רחבת ידים בצפון, מלבד גורל נחלתם, אשר נתן להם יהושע בשרון. ובעבור בני דן מצֹרעה ומאשתאֹל לישה חנו אחרי קרית יערים, על כן יקרא למקום ההוא מחנה דן. ויהי בחנותם שם וישלחו חמשה אנשים מהם אל בית מיכה אשר בהר אפרים ויקחו מביתו בחזקה את הפסל ואת הכהן ויביאום עמם לָיְשָׁה¹² ויכהן יהונתן הלוי הזזה הוא ובניו ויזנו בני דן אחרי הפסל הזה כל ימי משכן שילה.

ותהי ליש למיום התנחל בה שבט הדני לקצה גבול הצפון לארץ ישראל. והיה באמור איש מדן ועד באר שבע וידע השומע כי על כל גבול הארץ מצפונה עד דרומה ידבר האיש.

אך גם דן היושב על צפון הארץ גם יהודה יושב הנגב נאספו שניהם אל תוכם וכמעט לא היה להם דבר עם יתר שבטי ישראל. וגם עתניאל השופט הגבור נשיא בני יהודה נזור אל שבטו פנימה ולא הוסיף לצאת ולבוא לפני כל העם. ויעש כל איש את כל הישר בעיניו וַיֵאָמר לימים ההם אשר אין מלך ושופט לישראל.

ובני הימיני היו אנשי חיל גבורים רומי קשת ויהיו בהם שבע מאות איש אטר יד ימינו וגם אלה קלעו אל השערה ולא החטיאו¹³ ויבריחו מעליהם כל אויב הבא בשעריהם¹⁴ ויאמן עליהם דברי יעקב אבינו:

בִּנְיָמִן זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָּלָל¹⁵

אך אוהבי קרבות היו אנשים מהם ויִגלו את אחיהם יושבי גבע אל מָנַחַת¹⁶ אשר ליהודה ואנשים מבני הימיני בתנשאו ויהיו לראשים ליושבי אילון אשר מערי הלוים בנחלת בני דן¹⁷. ויהי היום ויסר איש לוי עובר אורח ללון בגבעה אשר לבנימן הוא ופלגשו ויסבו אנשי העיר על הבית ויתעללו בפלגשו ויענוה ותמות ויקח האיש את עצמות אשתו וישלח בכל גבול ישראל. ויקנא העם קנאה גדולה וישכחו את פלגותיהם לשבטיהם ויזכרו כי גוי אחד הם וכי יש להם לשום נפשם בכפם ולגול מעל עמם את החרפה אשר העטו עליו בני הגבעה כי עשו זמה ונבלה בישראל.

ויקהלו כארבע מאות אלף איש רגלי שולף חרב מכל ישראל מדן ועד באר שבע וכל ארץ הגלעד אל המצפה אשר לבנימן. וישלחו שרי המלחמה מלאכים אל בני בנימן לאמר: תנו לנו את עושי הנבלה ושפטנום ונבערה רעה מישראלועלינו מעליכם בשלום. ולא אבו בני הימיני לשמוע בקול אחיהם להסגיר בידם את עושי הרעה ויחלצו מהם עשרים ושש אלף איש שולף חרב למלחמה על ישראל. וַיָפֵרו בני ישראל את בריתם עם בנימן וַיִשָּׁבעו כל העם במצפה לבלתי תת מבנותיהם לבנימן לאשר וישבעו עוד לאמר: כל איש מבני ישראל אשר לא יעלה המצפתה לדרוש את הדם הנקי מות יומת. ויעלו בני יהודה גם במלחמה ההיא בתחלה ויערכו כל שבטי ישראל לקראת בנימן על הגבעה וינגפו בני ישראל לפני בני בנימן. ויפלו מישראל כארבעים אלף איש בשני הימים הראשונים ויפל לב בני ישראל ותרפינה ידיהם. ויעלו גם ביום הראשון וגם ביום השני בית אל ויצומו ויזבחו זבחים לפני ארון הברית אשר העלו שמה בצאתם למלחמה. ויחזק פינחס את ידי בני ישראל וישאל להם באלהים ויאמר להם ביום השני לאמר כה אמר ה' עלו למלחמה כי מחר אתננו בידך. ויהי ביום השלישי ויצאו בני ישראל ויכו בבני בנימן מכה רבה מאד ויפלו מהם עשרים וחמשה אלף איש וישרפו את כל ערי בנימן באש. ויהי אחרי כן ויזכרו בני ישראל אהבת אחים ויהמו רחמיהם אל אחיהם בני בנימן וישלחו אל בני הימיני אשר בסלע רמון ויקראו להם לשלום. ויך לב העם על השבעם לבלתי תת מבנותיהם לבנימן אשר ויבכו לפני ארון ה' בבית אל ויקראו במר נפשם: למה ה' אלהי ישראל היתה כזאת להפקד היום מישראל שבט אחד. ויועצו ראשי העם ויתנו לבנימן ארבע מאות נערה בתולה אשר היו מנשי יושבי יבש גלעד אשר הכום על בלי שמרם את השבועה הגדולה לעלות בתוך אחיהם במצפה למלחמה. וימעט מספר בנות יבש גלעד ממספר נערי בני בנימן. ויהי חג בשילה ותצאנה בנות ישראל במחולות ויצאו בחורי בני בנימן בעצת זקני ישראל, ויחטפו איש איש נערה ותהי לו לאשה ותהיינה נשים לבני בנימן ובני ישראל לא הפרו את שבועתם כי לא המה נתנו את בנותיהם. ויָשב בנימן וַיֵּחַד בין שבטי ישראל כבראשונה. על כן היה לחק לבנות ישראל ימים רבים לצאת במחול בחמשה עשר לחדש החמישי ויצאו בחיריהן ביום ההוא וחטפו איש את אשתו כי הוא היום אשר שבו בני בנימן לבא בקהל ה‘¹⁸. ותהי הרוח אשר לבשה את כל בית ישראל מקצהו להנקם נקמת ה’ מיד עושי זמה ונבלה ולבער את עושי הרעה מקרבם ונחומיהם אשר נכמרו להם אחרי אשר השיבו להם כגמול ידיהם לאות ולעד כי תורת משה נתנה את פריה בקרב העם ותַּבשל בו גם פרי משפט ומוסר גם פרי צדקה וחסד גם בימי הרעה ההם ימי הגבעה אשר היו למשל ולשנינה בפי העם ימים רבים.

הֶעֱמִיקוּ שִׁחֵתוּ כִּימֵי הַגִּבְעָה…¹⁹

מִימֵי הַגִּבְעָה חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל…²⁰

וגם בימים הרעים ההם קם איש אשר הורה את תורת ה' בקהל עם ויעבץ שמו²¹ למטה יהודה. ויהי יעבץ נכבד מאחיו וטוב לפני אלהים ויהי כל משא נפשו להפיץ תורת ה' בקרב עמו. וינהרו אליו אנשים מערי יהודה וגם מחמת אשר לנפתלי באו אליו וישבו לפניו משפחות משפחות לקחת תורה מפיו. ויקרא להם “משפחות סופרים” המה המחוקקים אשר הורו תורת אלהים וחקיו לישראל מימי יעקב והלאה וכל ימי השופטים.

ויעשו בני יהודה חיל בימים ההם גם בחרושת ובמלאכה. ויהיו מרבית בית יואב בן שריה חרשים. ושריה אחי עתניאל השופט הוא, ויקרא יואב בן שריה לנחלתו “גיא חרשים”²². וינזרו בני יהודה אחרי מלחמת הגבעה אל תוך גבולם ביתה. ותעבורנה שנים רבות מאד ולא היה להם דבר אל יתר שבטי עמם וילכו בדרכי אבותיהם וישכנו בעריהם למשפחותיהם וישמעו לקול ראשי בתי אבותם וזקניהם²³. וקרוב הדבר מאד כי לא סרו מדרך ה' ולא הלכו אחרי אלהי עמי כנען כי הורישו אותם מקרבם ולא השאירו להם שריד בתוכם. וירם גם בדבר הזה יתרון נגב הארץ על הצפון, כי יהודה היושב בקצה הנגב היה ראש שומרי אמונים בשבטי ישראל ודן יושב הצפון היה השבט האחד אשר דבק בפסל אשר הקים לו ולא סר ממנו מאות בשנים. וגם אֳפִי²⁴ שבט בני יהודה להיות בודד לנפשו כל ימיו עמד לו לבלתי לכת בדרכי עמי הנכר. ויהי שלום לשבט הזה מבית ומחוץ. ולא רחוק הוא כי קמו להם עוד מורי צדק כיעבץ אשר הדריכו את העם בדרך הישרה וחרשים וחושבים כבני יואב בן שריה, כי החרושת היתה מורשת לבני יהודה מימי בני שֵׁלָה אשר עשו להם שֵׁם במצרים ומימי בצלאל בן אורי. אולם אין זכר כמעט לשבט יהודה אשר שִׁכֵּן בטח בדד בדברי ימי השופטים ימי הפרעות והתלאות²⁵ בדורות הראשונים ההם היו עוד גם במנשה בזבלון ובראובן מחוקקים ומושכים בשבט סופר²⁶.

ועתניאל מת ומבניו חתת ומעוֹנוֹתי²⁷ לא קם איש תחתיו לשופט בישראל כי נזורה יהודה אל תוכה. ובני בנימן התעודדו ויבנו את עריהם אשר נשרפו במלחמת הגבעה²⁸ ואלפעל הימיני ובניו בָּנו את אנו ואת לוֹד ואת בנותיה²⁹. ותתחדש רוח נכונה בתוכם ויקומו בהם למן העת ההיא אנשים אשר היו לישועה בתוך עמם ואשר הצילו את ישראל מיד אויביו³⁰.

ויהי אחרי מות עתניאל ויאסוף עגלון מלך מואב את עמו ואת בני עמון ועמלק ויירש את יריחו עיר התמרים אשר לבנימן. ואנשים מן העמלקי באו וישבו בתוך אפרים בפרעתון על כן קראו להר ההוא הר העמלקי³¹. ומואב הרודה בעת ההיא בישראל היה עם שוקט על שמריו³² שמן ובריא בשר³³ כבד מאד במקנה³⁴ ובשפע היין הטוב³⁵ אך גאה וגבה לב³⁶ היה העם הזה מאד וימשול מואב בבני ישראל שמונה עשרה שנה. ויחזק ה' את אהוד בן גרא בן הימיני איש אטר יד ימינו ויך את עגלון מלך מואב בחדרו בהקריבו לו את המנחה אשר שלחו בידו בני ישראל. ויתחמק משם בלאט ויבא אל המקום אשר שמו שעורה ויתקע בשופר ויקבצו אליו עם רב מהר אפרים. וילכוד את מעברות הירדן ולא נתן לבני מואב לנוס מיריחו אל ארצם ויך בהם כעשרת אלפים איש. אחריו היה עוד גבור בארץ ושמו שמגר בן ענת ויושע את ישראל בהכותו שש מאות פלשתים במלמד הבקר. אך בצפון הארץ היו ימי שמגר ימים אין חפץ בם. ואחרי מות אהוד החלו הכנענים ללחוץ את ישראל ולא נתנו להם לשאת ראש לחגור חרב או לתפוש חנית ותהיינה כל דרכי הארץ שוממות.

בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת.. חָדְלוּ אֳרָחוֹת

וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת³⁷

חָדְלוּ פְּרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ… ³⁸

מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח

בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל³⁹

וילחץ יבין מלך כנען, אשר מלך בחצור אחרי מות אהוד, את ישראל עשרים שנה. וחצור היתה עוד ראש כל הממלכות ככל אשר היתה בימי יהושע. ושם שר צבא יבין סיסרא. ודבורה הנביאה אשת חיל כבירת כח לב שופטה את ישראל בגבול בנימין בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים.

ובימים ההם נפרד חבר הקיני מבני הקיני חותן משה השוכנים בנגב ערד במדבר יהודה אשר נקרא על שמם נגב הקיני⁴⁰ ויט אהלו עם קדש נפתלי, ויָעֵל אשת חבר אשת חיל. ויהי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני.

ודבורה שלחה ותקרא לברק בן אבינעם מקדש נפתלי ותהי לו לרוח גבורה ותלך עמו קַדשה. וַיַזְעַק עשרת אלפים איש מבני זבולן ומבני נפתלי ויעלל ויחן על הר תבור, וישמע סיסרא כי הנה ישראל על הר תבור ויזעק את כל מחנהו תשע מאות רכב ברזל וכל מלכי כנען נלוו עמו⁴¹ ויועדו אל נחל קישון. וירד ברק והעם אשר אתו ויערך לקראת סיסרא. ודבר מחוקקי ישראל היה אל העם לזכור את אלהיהם ואת עמם ולצאת אחרי ברק. וירבו המתנדבים בעם ויקהלו אל ברק בני בנימין בני אפרים ובני מנשה וישששכר ותצלח רוח ה' על ברק ועל מחנהו ויך החיל הרגלי אשר לישראל את כל מחנה כנען ואת כל רכב הברזל ואת הפרשים⁴² לפי חרב ולא השאירו מהם נפש. וסיסרא נס ברגליו וימלט אל חבר ויתחבא באהל יעל אשת חבר אשת חיל וחכמת לב ותאספהו ותשקהו ותישנהו. ויהי כי נרדם ותגש אליו בלאט ותתקע את יתד האהל ברקתו ותך במקבת אשר בידה ותמיתהו. ותעז יד ישראל על יבין ויכרתו את ממלכתו מן הארץ. ותהי המלחמה הזאת מלחמת כנען האחרונה עם ישראל. ולא הוסיפו למן היום ההוא הכנעני והאמורי להלחם בישראל עוד ותלך ידם הלוך ומטה עד כי מעטו וַיָשׂחוּ מאד. ותשר דבורה וברק שירת עז לה' ותברך את יעל ואת חוקקי ישראל כי חכמי העם וסופריו עשו גדולות במלחמה ההיא. ותברך את כל שבטי ישראל אשר שמעו בקולם. ותוכח בשירתה את ראובן ואת דן ואת כל יושבי ארץ הגלעד על אשר “לא באו לעזרת ה' בגבורים”. ואת יהודה לא הזכירה כי למן היום אשר מת עתניאל שכן יהודה לבדד ודבר לא היה לו עם יתר שבטי ישראל.

ותשקוט הארץ ארבעים שנה למיום הכות ישראל את אויביו בצפון. ויקם ה' לשטן לעמו את העמלקי ואת המדיני ואת בני קדמה הישמעאלים⁴³ היושבים מנגב לארץ. ולא יעשו העמים האלה מלחמה בישראל כי אם עלה יעלו מדי שנה בשנה לעת הקציר הם וגמליהם ומקניהם ואכלו את כל יבול הארץ ואיש לא יעמוד בפניהם כי רב ועצום מספרם כדי ארבה לרוב. וידל ישראל וַיִוָרֵש מאד מאד. ויעשו בני ישראל מערות ומטמונים בארץ להניס מפני מדין ויהיו חייהם תלואים להם מנגד. ויזכרו את אלהי אבותם בצר להם ויזעקו אל ה‘. ויבא איש האלהים ויוכח את דרכם הרעה על פניהם ויזכירם חסדי ד’ מקדם. וילך⁴⁴ משם עירה עָפְרָה אשר למנשה אל גדעון בן יואש אבי העזרי איש בר לבב וטהר ידים מאד ותארו כתאר בן מלך⁴⁵, וגדעון חובט חטים בעת ההיא להניס מפני מדין. ויבא עמו בדברים וירא את נהמת לבו לשבר בת עמו ויחזק את ידי הענָו הזה הבורח מפני הכבוד להתיצב בראש העם להושיע את ישראל מכף מדין. ותחזקנה ידי גדעון ויבן מזבח לה' ויקרא לו ה' שלום. ובלילה היתה עליו רוח ה' וישם נפשו בכפו ויהרוס את מזבח הבעל אשר לאביו ויכרות את האשרה אשר עליו. ויאמרו יושבי עפרה להמיתו ויצילהו אביו מידם לאמר האתם תריבון לבעל אם אלהים הוא ירב לו על כן קראו לגדעון ירֻבַּעל. וַיַשְׁמֵד גדעון את הבעל מישראל כל ימיו. ויקם גדעון ויתקע בשופר ויצא אחריו כל בית אביעזר וכל מנשה. ומלאכים שלח וַיַזְעֱק את אשר ואת נפתלי ואת זבלון לעלות על מדין ועמלק ובני קדם אשר זה מעט פשטו בעמק ישרעאל. וַיַרַךְ עוד לב גדעון כי שפל רוח היה ולא האמין בנפשו ובכחו וישאל אותות מעם ה' ויהי כי באו האותות וימלא כח ויתחזק ויעש חיל. ויבא הוא והעם אשר אתו שנים ושלשים אלף על עין חרוד אשר בעמק יזרעאל ומחנה מדין היה לו מצפון. ואיש האלהים אשר בא עמו צוה את גדעון לעשות ככתוב בתורת משה ולקרא בקרב המחנה מי האיש הירא ורך הלבב⁴⁶ ילך וישוב לביתו. ויעש כן וישב מן העם למקומו שנים ועשרים אלף איש. ויהי דבר איש האלהים אליו לצרוף את העם שני וינַס אותם גדעון וישלח את כל העם ולא הותיר מהם כי אם שלש מאות איש אנשי לב בני חיל ויתן בידם שופרות וכדים ריקים ולפידים בתוכם. ויבא הוא ואנשיו באישון לילה בלט אל מחנה מדין אשר בעמק יזרעאל ויתקע פתאום בשופר וינפצו את הכדים ארצה ויקראו קול אחד חרב לה' ולגדעון. ושלש מאות לפידים נראו לעיניהם הנלכדון עוד בחבלי שנה ותהי חרדתל אלהים בתוך המחנה מהומה ומבוסה וחרב איש ברעהו. וינוסו מנוסת מות עד הצרדה אשר לאפרים ועד אבל מחולה אשר בעמק יזרעאל ויתחזקו בני אָשר ונפתלי ומנשה אשר זה מעט רך לבם וירדפום ויכום וישמידו מהם מאה ועשרים איש שולף חרב ויחן עוד מחנה למדין בנחלת גד מעבר לירדן. וישלח גדעון מלאכים הֶרָה אפרים וימהר איש אפרים וילכדו את הירדן לבלתי תת להם לעבור את הירדן להושיע את עמם. ויהרגו בני אפרים שני שרי מדין את עורב בצור עורב ואת זאב ביקב זאב. ויביאו את ראשי עורב וזאב אל גדעון. ועין אנשי אפרים צרה בהתבוננם כי נעתקה הגדולה במות עתניאל מיהודה לבנימין ומבנימין למנשה בקום גדעון תחת אהוד שמגר ודבורה ובתוכם לא קם איש עומד בפרץ ויקנאו בגדעון ויתאַנו לו. וידברו אתו אנשי אפרים קשות על בלי קראוֹ אותם למלחמה כי לא טוב היה בעיני השבט גבה לב הזה לראות את שבט המנשה מתרומם עליו. וידבר אליהם גדעון דברי כבוד דברים טובים אז רפתה רוחם. ויעבר גדעון את הירדן ויך את הנותרים ממחנה בני קדם חמשה עשר אלף איש וילכוד את זבח ואת צלמונע מלכי מדין בעבר הירדן. וַיְיַסֵּר גדעון את אנשי פנואל ואת אנשי סכות על עינם הצרה לבלתי תת לצבא מלחמם. וישב גדעון אל ביתו ויבא עמו את זבח ואת צלמונע ויאמר לעשות להם חסד ולהחיותם. ויחקור אותם ויודע לו כי הרגו את אחיו בהר תבור ויהרגם בעצם ידו בדמי אֶחיו. ויעש גדעון בתֻמו את הזהב אשר בזז לאפוד לה' ויהי לו למוקש כי זנו אחריו העם ויעבדוהו ככל אשר עבדו את נחש הנחשת אשר עשה משה. אך את הבעלים לא עבדו בני ישראל כל ימי גדעון⁴⁷.

בעת ההיא החלה להתפעם בישראל רוח חפץ להקים עליהם מלך יושב על כסא אשר יעצור בעמו מִבַּיִת וגנן עליהם מחוץ ביד חזקה. ויאמרו בני ישראל להמליך עליהם את גדעון ויען להם בענותו לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם ה' ימשול בכם. ויהי לגדעון שבעים בנים ויהי הוא הראשון בשופטי ישראל אשר הרבה לו נשים ושם בכורו יֶתֶר. וישפוט את ישראל ארבעים שנה וימת בשיבה טובה. ולא יספו עוד בני מדין לשאת את ראשם ולא היה להם עוד דבר עם ישראל עד עולם⁴⁸ ויהי יום מדין⁴⁹ ומכת מדין בצור עורב⁵⁰ לזכר עולם בישראל והיה בקום גוים עריצים להרע לאבותינו והתפללו לפני ה' לאמר:

שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב

וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כָּל-נְסִיכֵמוֹ⁵¹

ויהי אך שכוב שכב גדעון עם אבותיו וישב העם ויזנו אחר הבעל. ויזנו אנשי שכם אחרי בעל ברית וישכחו מהר גם את גדעון ואת חסדיו. ולגדעון בן אשר ילדה לו פלגשו אשר בשכם ושמו אבימלך וַיִּתְאַו בן האמה הזאת בגאותו אל המלוכה אשר לא אבה אביו בענותו לקחת מיד בני עמו. וידבר על לב אנשי שכם עיר אמו וישיתו ידם עמו כי בני אפרים היו ותצר עינם בכבוד אביו גדעון המנשי ויבחרו מכל בניו באבימלך אשר אמו היתה בת אפרים. ויתנו לו אנשי שכם כסף וישכור אנשים ריקים ופוחזים וילכו עמו בֵּיְתָה אביו עפרתה ויהרג שם אבימלך העריץ האכזרי את כל בני אביו. וַיִוָּתֵר יותר בן גדעון הקטן כי נחבא. ויתיצב יותם איש מליץ חכם ובר לבב בראש ההר ויוכח על פניהם את דרכי בעלי שכם ואת הליכותיהם עם בית אביו במשל נמלץ מאד בִּמְשַל העצים אשר המליכו עליהם את האטד אשר לא יצלח כי אם להיות לבער ולשום גם את כל אשר לו מסביב לשרפה מאכלת אש, ויחזה גם להם גם לאבימלך חזות קשה וינס וילך בארה אשר לבנימין וישב שם.

ואבימלך עשק וירץ את העם הוא וזבול פקידו שלש שנים. ויבא איש ושמו געל בן עבד הוא ואחיו שכמה וילעג על אבימלך וידבר על לב אנשי שכם כי לא נאוה לבני אפרים לעבוד את בן ירובעל⁵² המנשי. ויקן את לבם ויבגדו באבימלך וישימו את געל לראש ולא טובו דרכי געל מדרכי אבימלך וימלאו גם הם הארץ חמס. וילחמו בני שכם באבימלך ותעל ידו עליהם ויתץ בעברתו את העיר ויהרג את יושביה ויזרעה מלח. וימלטו כאלף איש ואשה אל מגדל⁵³ בית בעל ברית וישרף עליהם את המגדל באש. ויבא חמס בני גדעון ודמם הנקי על בעלי שכם מיד הבן המביש אשר חזקו את ידו להרוג אותם. וילכד אבימלך גם את תבץ ויהי בגשתו לשרוף גם שם את המגדל אשר שמה נמלטו כל אנשי העיר ותשלך אשה פלח רכב וַתָּרִץ את גלגלתו. וירא כי לא יהיה עוד ויצו את נערו למהר להמיתו פן יאמרו אשה הרגתהו וידקרהו הנער וימות.

אחריו קם לשופט איש יששכר היושב בשמיר בהר אפרים ושמו תולע בן פואה בן דודו⁵⁴ וישפט את ישראל עשרים ושלש שנה. ואחריו קם יאיר הגלעדי בארץ הגלעד לשופט וישפט את ישראל עשרים ושתים שנה. ויהיו ליאיר שלשים בנים ותהיינה להם שלשים ערים בארץ הגלעד ויתהללו בהן ויקראו להן על שם אביהם חַוֹת יאיר ככל אשר קראו העם חות יאיר לששים העיר אשר לכד יאיר בן שגוב בארץ הבשן בימי משה.

ולמן היום אשר מת גדעון שבו בני ישראל ויעבדו את הבעלים ואת אלהי כל העמים אשר סביבותיהם וירעו מאבותיהם ויעזבו גם שארית עבודת ה' ולא עבדוהו. ויהיו הימים ההם הרעים בכל ימי השופטים⁵⁵ ויקומו בני עמון מקדם פלשתים מים לצנינים בצדיהם ויציקו לישראל מאד, ויהי בצר להם ויזכרו את ה' ויצעקו אליו מפני לוחציהם. אז קמו לישראל מוכיחים רבים⁵⁶ ויערכו לעיניהם את רוע מעלליהם ויאמרו להם למה תזעקו אל האלהים אשר עזבתם לכו וזעקו אל האלהים אשר בחרתם בם המה יושיעו לכם בעת צרתכם. ותפקחנה עיניהם ויקחו מוסר ויחלו להסיר את אלהי הנכר מקרבם ולשוב מעט מעט אל אלהי אבותם אלהי מעזם בעת צרה וילחצו בני עמון את יושבי ארץ הגלעד מאד כי שכניהם היו. ויהי המעט מהם כי הציקו לראובני ולגדי בעבר הירדן ויעיזו ויעברו את הירדן להלחם ביהודה ובבנימן ובאפרים. ויועדו הזקנים אל מצפה גלעד לפקוד שר צבא בראשם. ואיש היה שם ושמו גלעד ולו בן ושמו יפתח ותרע ביפתח עין אחיו ויגרשוהו מבית אביהם. וילך אל ארץ טוב הקרובה אל גבול המעכתי ויהי שם לראש גדוד וישוטט עמם בארץ. ויהי בבוא בני עמון וישלחו זקני גלעד ויקחו את יפתח הגלעדי ויביאוהו מארץ טוב המצפתה וישמוהו לראש. ויפתח היה גבור חכם ומליץ אך איש קשה וּכְבַד לב. אך ככל אשר היה עז בכל דרכיו כן החל את דבר מלחמת בני עמון במועצות ובנחת. ויערך לפני זקני עמו במצפה את דבר המשפט אשר בו יכלכל את ממשלתו. וישלח אל בני אפרים לשית ידם עמו במלחמת בני עמון ולא שמעו לו⁵⁷ וגם על מחנה בני עמון לא פשט פתאום. וישלח מלאכים אל מלך בני עמון להשפט אתו על בֹאו בגבולו ארץ לא לו. וישב לו המלך כי מיד בני עמון לקח ישראל את הארץ בעלותו ממצרים. ויוכח לו יפתח כאָחד החכמים יודעי העתים ביד מלאכים כי לא מידו לקח ישראל את הארץ כי אם מיד סיחון מלך האמורי. ויהי כי הכביד מלך בני עמון את אזנו מדברי יפתחו גם הפעם וימהר יפתח ויקם ויעבור את הגלעד ואת מנשה וַיַבְקַע ארצה בני עמון ויך בהם מכה רבה מאד עשרים עיר מערוער עד אבל כרמים ויעש תשועה גדולה לבני ישראל. וידר יפתח נדר לאמר בשובי בשלום והיה היוצא לקראתי והעליתיהו עולה. ויהי בשובו והנה בתו היחידה יוצאת לקראתו בתפים ובמחולות ויקרע יפתח את בגדיו ויצר לו מאד. ובתו היתה בת חיל ואוהבת את עמה ואת מולדתה מנפשה ותדבר בתו על לבו לבלתי יַחֵל דברו אחרי אשר עשה ה' בתשועה הגדולה לעמו. ויעל יפתח מקץ שני חדשים את בתו לעולה⁵⁸ ויהי לחק לבנות ישראל ללכת ולתנות לבת יפתח ארבעה ימים בשנה. וירע הדבר הזה אשר עשה יפתח לבתו בעיני חכמי ישראל מדור דור ויבוזו לו ולכל ראשי דורו כי נעשתה נבלה כזאת בימיהם לזבוח זבחי אדם לה' אל רחום וחנון.

גם בדבר הרע הזה יֵרָאֶה עד כמה נעלו בני ישראל על בני יון מבחר כל יתר העמים. הן גם בתוכם קרו כאלה כי העלה מלך אחד את בתו לעולה ואין קץ למורא ולכבוד אשר ישַׁוו משוררי יון מדור דור על המעשה הזה. וחכמי ישראל המעט מהם כי לא למצוה ולא לצדקה חשבו את מעשה יפתח כי היתה בעיניהם אולת וחטאת מות וחרפה אשר לא תִמָּחֶה. וַיֵּאָמֵן הדבר אשר דבר אחד סופרי העמים לאמר כל הגוים עמי רוחות היו וישראל לבדו הוא עם הרוח.

ויראו זקני ישראל והנה נטה לב העם אל משפט אלהי הגוים ויראו פן יוסיפו לעשות כן גם לאלהיהם להעלות פרי בטנם כאשר עשה יפתח הגלעדי. וישימו לחק לאמר מי האיש אשר ידבנו לבו לקדש את בנו לה' ושם אותו לנזיר אלהים מן הבטן ומורה לא יעלה על ראשו למען אשר לא יעלה על לב איש להעלות את בנו לעולה כאשר עשה יפתח. ויהיו למן העת ההיא נזירי אלהים מן הבטן בקרב ישראל.

ואנשי אפרים גבוהי רוח היו מעולם ותרע עינם בכל גבורה ותשועה אשר עשה איש אשר לא ממטה אביהם הוא. ויזכרו את מעשי אבותיהם בימי גדעון ויתאנו ליפתח ויריבו עמו בחזקה על אשר לא קרא להם להלחם בבני עמון ויאמרו לשרפו באש. אך יפתח לא היה ארך רוח כגדעון ויחר לו מאד כי אמנם קרוֹא קרא להם והם לא הלכו אחריו. ויקבוץ את אנשי גלעד וילחם על אפרים ויך בם ארבעים ושנים אלף איש. וימת יפתח אחרי שפטו את ישראל שש שנים וישפט אחריו אבצן מבית לחם את ישראל שבע שנים ךוישפוט אחריו אילוֹן הזבולני באַיָלון אשר לזבולון עשר שנים. ואחריו שפט עבדון בן הלל הפרעתוני שמנה שנים.

ויהי בהכות יפתח את בני עמון בארצם ויכנעו מפני בני ישראל וֹיַּעָלו גם מיהודה ומאפרים ומבנימין⁵⁹ אך הפלשתים לא חדלו להיות לשוטטים ולצנינים לישראל⁶⁰. והפלשתים עבדו את דגון אלהיהם צלם דמות אדם אשר מחצי מתניו ולמטה תבנית דג לו וכהניהם היו קוסמים ומעוננים. ויהיו הפלשתים למועקה במתני אבותינו מימי שמגר בן ענת והלאה אך מימי יאיר הגלעדי החלו ללחוץ את ישראל מאד ותחזק ידם על ישראל ארבעים שנה. ויהי אחרי מות עבדון השופט ויקם שמשון בן מנוח הַצָּרְעָתִי⁶¹ למטה דן למגור ולמחתה לפלשתים. ושמשון נזיר מן הבטן רב אונים מאד מבין חידות⁶² ושנון ונמרץ בכל דבריו⁶³ אך איש הולך אחרי עיניו. ויבקש וימצא תמיד תוֹאנה להרבות חללים באויבי עמו בכח ידיו ולעשות להם תועה. אך למלחמה לא יצא עליהם כי רך לב העם מאד בימיו. ויהי בשנה העשרים לשפטו את ישראל ותסגירהו דלילה אשתו הפלשתית ביד סרני פלשתים וינקרו את עיניו וינקם שמשון בפלשתים ויסע בזרוע כחו את שני עמודי הַתָּוֶך אשר בבית דגון. וַיַפֵּל את הבית על שלשת אלפי פלשתים הנאספים שם לראות בשחוק שמשון. וימת גם הוא בתוכם על שמשון דברי יעקב אבינו אשר דבר לפני מותו לאמר:

דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל

יְהִי דָן נָחָש עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפוֹן עֲלֵי אֹרַח

הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר⁶⁴

[מעוט הגבורה אחרי מות שמשון. תגבורת המוסר על הכח. עלי הכהן שופט. אֳפי עלי. משכן שילה נפקד. ערך שילה עד העת ההיא. הכהונה הגדולה בבית איתמר. התורה מתחזקת. המדות מזדככות. דרכי נעם. נפשות יקרות. אלקנה מרומם כבוד שילה במעשיו. חנה, לבה ורוחה, תפלתה. התפלה בישראל. דעת יתרון הצדק על הזרוע. תחית הנבואה בפי חנה. ראשית שירת בני קרח. ראשית שם ה' צבאות. הכהונה ודלדולה. שמואל נביא. מלחמת פלשתים באפק. ישראל נגף. בני עלי נופלים. הארון נשבה. עלי מת. חרבן שילה. נציבי פלשתים בישראל. חרשי חרב וחנית נשבתים. הארון בארץ פלשתים. טחורים ועכברים בפלשתים. הארון מושב ביתה שמש. תמותה בבית שמש. תפוצת קדשי ישראל. הארון בקרית יערים. חשן המשפט ושארית כלי המשכן בנוב. מזבחות בגלגל במצפה ובבית אל. מרכז ישראל נעתק מאפרים אל גבול בנימין ויהודה. יהודה מתאחדת עם שבטי ישראל. שבט דן חוזר בתשובה. הערך הגדול של שמואל הנביא. מושבו ברמה. מזבח ברמה. מסעותיו בארץ לשפוט את העם. שבטי ישראל מתאחדים. אמונת העם בשמואל ובצדקתו. תורת טהרת דעת ה' בפיו. תורת נצח ישראל. תורת מלכות ה'. הנבואה המקוטעת בימי השופטים. הנבואה הרצופה מימי שמואל. הניות ברמה. בני הנביאים. דעת קדושים. טיב הנבואה. האחדות מחזקת את האומה. שלום עם האמורי.]

וגם בימים אשר חי שמשון היה רק הוא לבדו הגבור בארץ ובכל העם לא קמה כל רוח מפני הפלשתים. ויהי המעט מן העם כי לא ערבו את לבם לעמוד לימינו וירדו עוד שלשת אלפים איש מיהודה אליו בצרת נפשם להסגירו בידי פלשתים לאמר “הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים”. אך כל עוד אשר הוא חי, כי אך למען אהבתו לעמו נתן לבני יהודה לשום עבותים על ידו, עשה בפלשתים נקמות, ויה עוד פחד איש אחד מבני ישראל על פניהם, אך למן היום אשר מת שמשון לא היה עוד גם איש לב גם איש זרוע בעם לתת חתיתו על צורריו הפלשתים. אז נפקחו עיני העם לראות כי אם תִּבוק מישראל הרוח אשר שם ה' בקרבו אז גם זרועו יָבש תִּבַש וכי יען אשר עזבו את ה' אל אחד על כן לא היה להם לב אחד ועל כן נפוצו לשבטיהם ויסר כחם. ויהפך לב העם ולא נתנו עוד עיניהם באיש תופש חרב מכה באלפיו וברבבותיו, וישימו פניהם באיש נושא את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד. ויקימו תחת שמשון הגבור האמיץ לשופט את עלי הכהן הגדול איש חסיד ועָנו מאד ובן נאמן לאהרן כי גם “בשפתיו לא נמצא עול ובשלום ובמישור הלך ורבים השיב מֵעָוֹן”. ויפקדו בני ישראל גם את משכן שילה מרוב ימים וישימוהו לבית מועד לכל שבטי ישראל אחרי נשכח מלבם זה ימים רבים מאד.

כי ימים רבים מימי פינחס בן אלעזר הכהן לא בא זכר שילה ומשכנה וכהונתה בספר, אין זאת כי לא דרש העם את משכן ה' בשילה. וגם אלה אשר לא תעו מעל ה' היו מזבחים ומקטרים בבמות, ותנזר כהונת בני אהרן אל עיר שילה לבדה. ויהיו רק הכהנים והלוים שומרי משמרת משכן ה', אך לא ארכו שם ימי הכהונה הגדולה לבית אלעזר הכהן ותסב למשפחת בית איתמר אשר עליה נחשב גם עלי הכהן אשר היה אחרי מות שמשון לשופט¹.

ובני ישראל החלו זה ימים רבים מימי יאיר הגלעדי להשליך מעט מעט אל אלילי העמים ולשוב אל אלהי אבותיהם. ויהיו מלים את בניהם והערלה היתה חרפה בעיניהם² ותקע נפשם מכל איש המתחתן בבת נכר³. ויחלו לקום בימי עלי נפשות בישראל, אשר היו לחן ולכבוד בנדבת רוחן בנעם דרכיהן ובאהבתם העזה, אשר אהבו את אלהיהן ואת עמן. ויהי בימים ההם ברמה בהר אפרים איש יְקַר רוח וטהר לב ושמו אלקנה בן ירוחם למשפחת הקרחי⁴ מבני לוי. ויתאמץ אלקנה בכל עז לגדל את כבוד משכן שילה ולתתו למקדש לכל שבטי ישראל ויעל להשתחות ולזבוח לה' מימים ימימה אל משכן ה' אשר בשילה. ויהי אלקנה למופת לעמו בחסדיו בצדקתו ובאהבתו את ה' ואת מקדשו⁵. ויהי כי ילדה חנה התמה לאלקנה אישה, אשר אֲהֵבָהּ כנפשו, בֵּן אחרי היותה עקרה ימים רבים ותקרא את שמו שמואל ותשימהו לנזיר אלהים מן הבטן. ותתנהו באהבתה את משכן שילה, ביום גמלה אותו אל עלי הכהן לשבת כל ימיו לפני ה' ויד אלקנה אישה עמה בדבר הזה⁶. ותהי חנה אֵם שמואל אשר היה לאבי הנביאים בישראל גם לאם הנבואה. והתפלה אשר התפללה לה' ביום גמלה אותו היתה ראשית לדברי הנביאים ומשוררי הקדש לדור דור. וַיִשָּׁמעו מפי חנה הנביאה, בקול שירה, הדברים הנעלים אשר נשמעו מפי משה איש האלהים בהר סיני ובערבות מואב. וככל אשר מלאה שירת דבורה הנביאה רוח גבורה, כן מלאה שירת חנה הנביאה ענות צדק ודומיה לאלהים עושה משפט לעשוקים.

קֶשֶת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל

רַגְלֵי חֲסִידָיו יֵשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמוּ

כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ⁷

ותרומם חנה את עבודת ה' בהוסיפה עליה את התפלה הזכה, ותהי למופת ברוך הגיון לבה ובנעם הליכותיה לכל בעלי תפלות ותחנונים בישראל⁸.

והדעת הזאת כי לא בכח יגבר איש החלה מעט מעט לנוח על כל עם ה' למיום אשר שבו מדרכי העמים השובבים. וישובו אל דרכי תורת ה' האוסרת את הנקמה ואת הנטירה גם לאויב ויקדש בעיניהם המשפט לבדו. “ובֹא בדמים והושע ידו לו” היה בעיניהם עון פלילי⁹. הן לכל העמים יחשב עד היום הזה חזק יד לכבוד גבר ובישראל היה זה שלשת אלפי שנה למשל שגור בפי העם “מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך”¹⁰.

ותהי שירת חנה קול ענות הגבורה אשר התגברה בקרב ישראל רוח תורת אל רחום אשר נתן ה' למשה על תועבות עמי הנכר, וראשית צליל קול שירי הקדש אשר החלו למן העת ההיא. על כן יאמרו חכמי ישראל עדת קרח היתה שוקעת ויורדת ותבא חנה ותעלֶהָ בתפלתה. ויחלו בני קרח לשיר שירי עז וחדוה לה‘¹¹. וישָׁמע מפיה לראשונה שם ה’ צבאות¹² לאמר המושל בשמים ךובארץ ובכל צבאם למען דעת כל העם כי צבא השמים, אשר עבדו להם עמי הקדם עבודת אלהים, יצירי כפיו הם וכי היקום כלו עבד דומם הוא לה' עושהו.

ותגמל חנה את בנה שמואל ותעלהו בית ה' לשבת שם כי נזיר אלהים שמוהו הוריו מן הבטן. ויהי עוטה מעיל קטן ואפוד בד חגור עליו. ויהיו לשמואל לאומנים חנה אמו הנביאה בילדותו ועלי הכהן בנעוריו. ויגדל הנער שמואל עם ה' ויקדש וַיִגָלֶה עליו דבר ה' בעודנו ילד¹³. וינבא חזות קשה על חפני ופינחס בני עלי אשר חללו את כהונתם וינאצו את מנחת ה' בעשותם את הרע בעיניו. ויער הכהן החסיד את אזן בניו למוסר בלשון רכה מלאה חנינה ודאבון ולא הטו את אזנם. ויבא איש האלהים ויוכח את עלי על עון בניו תוכחת נמרצה על אשר לא כִהה בבניו ברוח כביר וינבא אחרית לא טובה לשני בניו ולכל ביתו וכי תסוב הכהונה הגדולה מבית אביו מבית איתמר אל בית אלעזר¹⁴ וכי נגיד יעמד לישראל אשר יעצר בעמו בעז ובמשפט¹⁵. ותקע נפש העם מבני עלי הכהנים כי רוח חדשה החלה להתפעם בעם כלו מיום היות עלי לשופט וידעו לבחור בטוב ולמאוס ברע. ולא הטה עוד משכן שילה את לב העם אשר החל לשאת אליו את עיניהם בימי עלי הכהן אחרי אשר השחיתו בני עלי את דרכם וישימו את עיניהם בנער בשמואל ההולך וגדל וטוב גם עם ה' וגם עם אנשים. ויהי שמואל לנביא לה' וישמעו אליו כל ישראל מדן ועד באר שבע¹⁶.

ורוח חדשה לבשה את שבטי ישראל ויהיו לאחדים ויקֻצו בעול פלשתים וימהרו לפרוק אותו מעל צוארם ויצאו למלחמה על אבן העזר אשר על יד המצפה וינגפו לפני פלשתים אשר שמו את מחניהם באפק אשר ליהודה. ויפלו מישראל כארבעת אלפים איש. וישלח העם שילה ויביאו חפני ופינחס את ארון הברית אל המחנה ותחי רוח צבאות ישראל ויריעו לקראת הארון תרועה גדולה. ויבהלו הפלשתים מאד כי אמרו בא אלהים אל המחנה, כי עד העת ההיא לא הוציאו בני ישראל את ארון הברית בהלחמם עם הפלשתים¹⁷. ויחתו הפלשתים כי בהיותם בני שבט מצרי ידעו את המכות אשר חלה אלהי ישראל במצרים. ויתחזקו פלשתים ויתאזרו עז ויכו בישראל מכה רבה שלשים אלף איש. וישבו את הארון וחפני ופינחס מתו במלחמה. ויהי כשמוע עלי הכהן, היושב פתח העיר, בלב חרד על ארון האלהים כי מתו בניו וכי נשבֹּה נשבה גם ארון אלהים ויפול מכסאו אחורנית ותשבר מפרקתו וימת בן תשעים ושמונה שנה אחרי שפטו את ישראל ארבעים שנה.

וכלתו אשת פינחס אשת חיל יראת אלהים מלאו ימיה ללדת ותשמע את דבר מות חמיה ואישה ואת שבי ארון אלהים. ויהפכו עליה ציריה ותכרע ותלד בן ותקרא לו אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון ברית ה'¹⁸ ותמות. גם האשה הזאת מופת היא לבנות ישראל באהבתה לעמה העזה כמוֶת בדור ההוא ככל אשר היתה בת יפתח בדורה. ומי יודע את ערך התרומה אשר הרימו נשי ישראל כחנה וכאשת פינחס להשיב לב בניהן אל תורת אלהיהםאל עמם ואל מולדתם.

ובעיני פלשתים היה הנקל לקחת את הארון בשבי ויבאו שילה ויהרסו את משכן ה' ויעשוהו שממה וישביתו מקדש מישראל¹⁹. ויערך אחד משוררי הקדש ימים רבים אחרי כן דמות מלאה נהי לחרבן שילה לאמר:

וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם

וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְּיַד צָר

וַיָּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ וּבְנַחֲלָּתוֹ הִתְעַבָּר

בַּחוּרָיו אָכְלָה אֵשׁ²⁰ וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ

כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה²¹

ויכבידו הפלשתים את ידם על בני ישראל מאד. וישימו נציב בגבעה למשל בארץ²² וישביתו כל חרש ברזל מישראל פן יעשו העברים חרב או חנית²³ ואת הארון לא השיבו למקומו ויקחוהו ויביאוהו אשדודה ויגבה לבם וישכחו את הפחד אשר פחדו בבֹא הארון אל המחנה.

אך לא ארכו הימים ויראו כי לא מגורת שוא היתה מגורתם אשר יגורו מפני האלהים אשר הכה את מצרים ואשר עשה באלהיהם שפטים. כי מיום שבת הארון בארץ פלשתים היתה יד ה' בהם ובאלהיהם ויפל דגון אלהי פלשתים ארצה וישבר. ומחלה רעה מאד עברה על אנשי אשדוד ויֻּכו יושביה בטחורים הלא היא מכה טריה בבית הסתרים אנושה מאד. וישלחו משם את הארון עירה גב ויֻּכו גם הם במכה ההיא וישלחוהו עקרונה ותכבד גם שם יד אלהים ותהי מהומת מות בכל גבול פלשת. והמון עכברים עלו וישחיתו את יבול הארץ. ויתאספו סרני פלשתים וקוסמיהם ויועצו ויעשו צלמי טחוריהם ועכבריהם זהב וישימו בארגז ויתנו את ארון הברית על העגלה החדשה אשר עשו וישימו מצדו את הארגז, אשר בו כלי הזהב, מנחה לאלהי ישראל לכפר את פניו וישיבו את הארון עירה בית שמש אשר על גבול ישראל. ויהי כי מתו בבית שמש אנשים רבים אשר ראו בארון וייראו לאסוף אותו אליהם וישלחו מלאכים ויבאו אנשי קרית יערים ויעלו אותו אל עירם.

ומרכז כל קדשי ישראל אשר היה בשילה כל ימי היות שם משכן ה' נפוץ כלו. עבודת בית ה' התפוצצה עוד הפעם לרסיסים כי תחת המזבח האחד אשר היה פתח אהל מועד בשילה ואשר התחדש כבודו בימי עלי ואלקנה קמו בָמות בגלגל²⁴ במקום אשר שכן שם משכן ה' כל ימי מלחמת יהושע²⁵, ובמצפה²⁶ ובבית אל²⁷. והכהונה כמעט חדלה²⁸ ויפוצו הכהנים לעריהם. וימלט אחיטוב²⁹ בן פינחס בן עלי הכהן את האפוד ואת חשן המשפט ואת האורים והתומים ומעט מכלי אהל מועד³⁰ מתוך ההפכה בשילה. וינס אל נוב אשר על יד עיר ענתות³¹ וישב שם הוא וכל וכל בית אביו הכהנים ויהיו כלם חגורים אפוד בד לאות ולזכרון לשארית חמדת בית אביהם³². ויכהנו שם הכהנים האלה ויערכו גם את לחם הפנים על השלחן הטהור וישמרו את נפשם ואת כל הבא לגעת בקדשיהם מכל טומאה³³ ויהי המקום ההוא קדש. ויבאו שמה אנשים³⁴ לשבת שם ימים מספר להעצר לפני ה'.

ובכן נפוצו קדשי ישראל לנפוצותיהם כי ארון ה' היה בקרית יערים והכהן הנושא על לבו את האורים ואת התומים והמכהן לפני ה' ישב בעיר נוב. והמזבחות היו בבית אל ובגלגל ובמצפה. ותהי התפוצה הזאת למגנת לב לכל איש אוהב עמו.

אך עצם הדבר הזה אשר הכאיב את לב כל רואה לעינים היה למרפא לדורות הבאים ולמקור ברכה וחיים לישראל עד היום הזה בהחל אז שבטי ישראל לשוב להיות לאחדים לגוי אחד. כי ביום חרבן שילה יצא מן אפרים השבט העז, אשר התנשא תמיד על אחיו, כל הדרו. ויבא לשכון כבוד בנחלת בנימן, כי קרית יערים, נוב, בית אל, הגלגל והמצפה ערי בנימן כלן. ויחלו להאָמן בעת ההיא דברי משה איש האלהים אשר דבר ביום מותו על בנימן:

בִּנְיָמִן יְדִיד יְיָ יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו

חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן³⁵

וקרית יערים עיר בנימן על גבול יהודה³⁶ היא יושבת, על כן היה ארון האלהים אשר ישב שם לאבן חן להוציא את בני יהודה מִמְצָרֵי גבולם אשר נָזֹרו אל תוכו מימי עתניאל בן קנז מבלי היות להם דבר עם אחיהם. ויחלו מעט מעט לשוב אל אחיהם ולהלָּוֹת עליהם. הן אמנם כי עוד ימים רבים נמנו בני יהודה לנפשם ויתר שבטי ישראל לנפשם³⁷. אך בכל זאת השתתף למן היום ההוא בכל דבר העם. ויהיו שני השבטים האלה יהודה ובנימן לבדם הנאמנים לה' ולעמו בכל שבטי ישראל בכל דורותיהם. ויחשבו גדולי העם את הדבר הזה לטובה גדולה לישראל כי חדל אפרים להיות לראש בישראל ותחתיו קמו בנימן ויהודה אשר ברבות הימים היו לאחדים ויקָּראו יחד אחרי כן בית יהודה.

וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר

וַיִּבְחַר אֶת-שֵׁבֶט יְהוּדָה…³⁸

ויהי כי ישב ארון ה' בקרית יערים בין בנימן ובין יהודה וינהו כל בית ישראל אחרי ה‘. ולא הוסיף עוד שבט יהודה להיות בודד לנפשו ויוסף עם ישראל עצמה מיום שוב יהודה על יתר אחיו. גם בני שבט הדני השליכו בימים ההם מידם את פסל מיכה אשר העמידו בקצה צפון הארץ בעיר לַיִש ביום לכדם אותה וישובו גם הם לה’³⁹ וישמעו גם הם לקול שמואל הנביא⁴⁰ ככל אשר שמעו אליו כל ישראל.

ושמואל אשר היה ראש כל העם מדן ועד באר שבע בעוד מורהו עלי הכהן חי, היה בדור ההוא למרכז לכל העם כלו הרבה יותר מאשר היה משכן שילה בכל דורותיו⁴¹. ויקם שמואל אחרי היות משכן שילה לשממה וישם את משכנו ברמה ויבן שם מזבח לה' ויעלו אליו כל ישראל למשפט. ומדי שנה בשנה יָסוֹב את בית אל הגלגל והמצפה שלשת ערי הקדש בעת ההיא ושפט שם את העם. ויהי שמואל הראשון מיום מות יהושע אשר בו שמו כל העם מקצה את עיניהם “וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'” וכי איש אלהים הוא נכבד מאד וכל אשר ידבר בא יבא⁴². ותיקר גם בעיניו התפלה הזכה ככל אשר יקרה בעיני אמו חנה הנביאה, ויאמינו כל העם כי קרוב ה' אליו בכל עת קראו אליו⁴³ ויפגעו בו תמיד להתחנן בעדם אל ה‘⁴⁴. ויהי בדבר הזה לב העם כפלגי מים בידו⁴⁵ וגם הוא האמין בה’ כי שומע הוא את שועתו⁴⁶ ויחשוב לו לעָוֹן לבלתי התפלל על עמו⁴⁷. אך את כל תעודתו שם להורותם בדרך הטובה והישרה. ויהי הוא שני למשה בדבר הזה כי גם הוא שם את לבו להדריך את העם לבלתי הנקש אחרי מראה עיניהם כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב⁴⁸. ותהי טהרת דעת ה' ראשית תורתו אשר הורה את עמו וכל סיג נחשב בעיניו כעובר את כלה⁴⁹. ויוכח להם כי המעט מאלהי הגוים אשר זנו אחריהם כי תהו המה אשר לא יועילו ולא יצילו⁵⁰, הנה גם כל הרעה הבאה על ישראל פרי הבלי הנכר היא⁵¹. וַיַעֲמֵק שמואל ויכר וידע כי ישראל עם עולם, כי רוח ה' היא נשמת חייו⁵² ועל כן לא יסוף ולא יכלה, כי רוח ההוא לא תסור ממנו עד עולם.

כִּי לֹא יִטּשׁ יְיָ אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְּמוֹ הַגָּדוֹל

< כִּי הוֹאִיל יְיָ לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם⁵³

ותהיינה תוצאות תורת שמואל כי ה' לבדו הוא מלך ישראל⁵⁴ באשר חקת תורתו היא חקת ארצו, ומצותו היא הרוח החיה והמושלת בו והמעמדת אותו לעולמי עד. ועל כן אף כי העלה גם שמואל עולות וזבחים הורה לעם כי לא בזבח ומנחה ימצא איש חן בעיני ה‘, כי המשמעות לחקי אלהים היא ראשית מצות ה’ ומקור כל אמת וכל חסד וכל דעת אלהים, ומרי ראשית כל חטאת ומקור כל עמל ותלאה והבלי שוא.

שְׁמוֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אִילִים

כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצֵר…⁵⁵

ויגדל שם שמואל לתהלה ולתפארת מאד בישראל לדור דור ויהי משנה בכבודו למשה ולאהרן⁵⁶. כי אמנם הלֹך הלך שמואל בדרך משה ויחזק בחֶבל אשר נפל מיד איש האלהים ביום מותו וישם את לבו להקים את הנבואה בישראל אשר אליה נשא משה את לבו כל ימיו מיום מתן התורה⁵⁷. אך יקר מאד היה דבר ה' כל ימי השופטים וגם בימי עלי לא היה חזון נפרץ⁵⁸. ואם יש אשר עמדו בימי השופטים זעיר שם זעיר שם נביאים לישראל לא עמדו דבריהם להשיב את לב שבטי ישראל איש אל אחיו ולב העם כלו אל תורת אלהיו. נבואותיהם אשר נשמרו בספר כמעט מדה אחת ופנים אחדים להן, כי ראשית כלן דבר צאת ישראל ממצרים ותוכחה קצרה ומקוצרת מאד תכופה להן⁵⁹ וגם הנביאים האלה היו רק מתי מספר מאד ונבואתם מעט מזער עד כי לא נשאר אף לאחד מהם שם וזכרון. ותהי רוח ה' על שמואל וירא כי באין חזון יפרע עם וישם את לבו להקים מבחורי ישראל לנביאים. וקרוב הדבר מאד כי הנזירים מן הבטן אשר רבו בעת ההיא התלקטו אל שמואל הנזיר ויהיו המה ראשי הטירונים⁶⁰ לנבואה⁶¹. ויבן שמואל בעירו ברמה את הנָיוֹת⁶² ויאסוף שמה כל נער אשר רוח בו ויקרא להם בני הנביאים. ויורם תורת ה' ודעת קדושים ויאלפם לקח זך ושכל טוב משל ומליצה שפה ברורה ולשון למודים⁶³. וילמד את אצבעותיהם לנגן בנבל וכנור⁶⁴ והיה מדי נגן המנגן ותנח עליהם הרוח ויתנבאו ויגידו את דבר ה‘⁶⁵. ותהי להקת הנביאים נִבְּאִים ושמואל עומד נצב עליהם⁶⁶. ותאָצל הדרת קדש מאת ה’ על הנביאים ועל כל דבר פיהם ועל כל הליכותיהם. ותפקחנה עיניהם לראות במראות אלהים את אשר יקרה באחרית הימים⁶⁷. והיה האיש הרואה אותם מדי הנבאָם וצלחה עליו רוח אלהים ונהפך לאיש אחר⁶⁸ ויש אשר תנוח גם על הרואה הרוח והתנבא גם הוא⁶⁹. ויהי דבר ה' אשר בא אל הנביא לשמחת לבב⁷⁰ וכדבש בפיו למתוק⁷¹. אך יש אשר יהיה הנביא שלוח קשה אל העם או אל מושליו וגם אז לא יכחיד את דבר ה' תחת לשונו כי עצור יהיה בעצמותיו כאש בוערת⁷² ולא יעצור כח להכיל רוחו בקרבו עד אם שפך אותה אל חיק שומעיו ונפל עליו פחד ה' וחזקה עליו ידו להגיד את אשר צֻוה.

אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא יְיָ דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא⁷³

ויקומו גם בימי השופטים זעיר שם זעיר שם בקרב העם משוררים ומִמֵשְׁלִים ויודעי העתים. והיתה שירת דבורה לעדה על רוח השיר אשר נחה בימים ההם על ישראל, ומשל יותם בן ירבעל יהיה לאות על דעת משל ומליצה, ודברי יפתח למלך עמון על הדעת את העתים.

והמחוקקים היו נוצרי התורה בישראל כל ימי השופטים אך לב העם לא דבק גם במעט בתורת ה' חכמה ודעת אשר הורו מתי מספר אלה. כי גם דרכי העמים אשר בתוכם ישבו גם המלחמות אשר סבבום הסבו עיניהם מנגדה. אף דבר ה' היה יקר מאד אך למן היום אשר קם שמואל לשופט ולנביא החלה רוח אחרת להתפעם בעם הלא היא רוח הנביאים, כי בני הנביאים בצאתם מן הנָּיות היו לנביאים ויהי דברם כאש לבער כל רשע ונבלה וכפטיש יפוצץ סלע⁷⁴ וימלאו כח ורוח ומשפט וגבורה להגיד לעמם את פשעו ואת חטאתו⁷⁵. על כן גדלו אנשי הקדש אלה מכל בני האדם אשר על פני האדמה כי אותם שם ה' לאומנים לעם אשר הקים למופת לכל משפחות הארץ.

ויהי כי הורו בני הנביאים לישראל את דבר אלהים וילך לב העם הלוך וטהור וינהו בני יהודה ובני ישראל יחדו אחרי ה‘. ותקל יד הפלשתים מעל ישראל כי למיום המלחמה הגדולה באפק כבדה על פלשתים יד ה’⁷⁶ ולא יכלו להמיש את צואריהם ממנה ותהי רוָחה ומחיה מעט לישראל. ואף כי משלו עוד נציבי הפלשתים בישראל הלך העם הלוך וחזק כי יד יהודה השבט האדיר היתה עמם לכל דבר. ולמען התחזק לעת מצוא על הפלשתים כרתו ברית שלום גם עם יתר האמורי אשר נותר עוד בארץ⁷⁷.

ויהי מקץ עשרים שנה לשבת הארון בקרית יערים וירא שמואל כי נכונה רוח העם בקרבו ויוכח את העם. ויסירו את שארית פלטת הגלולים מתוכם ויעבדו את ה' לבדו. ויאסוף את כל ישראל המצפתה ויקראו צום ויסכו נסך מים והנה פלשתים נאספים למלחמה. ויתפלל שמואל ויעל עולה וה' נתן קולות וברקים ויחתוּ הפלשתים ותהי מהומה במחניהם. ויחזק ה' את ישראל ויכו בפלשתים מכה רבה בעצם המקום ההוא אשר הֻכו בני ישראל מידם זה עשרים שנה⁷⁸ ויקחו ביד חזקה את כל עריהם אשר גזלו מהם פלשתים מעקרון עד גת. ולא יספו עוד פלשתים כל ימי היות שמואל לשופט לבא בגבול ישראל למחלמה אך את נציביהם לא הסירו מן הארץ וחרשי ברזל לא נתנו עוד לקום בישראל. ויצב שמואל מצבת אבן על יד המצפה ויקרא שמה אבן העזר לאמר: עד הנה עזרנו ה' וינח לישראל וישבו כמעט בטח⁷⁹. אך בעצם העת אשר הונח לישראל מעט מן הפלשתים נגבה מערבה נעור מפאת מזרחה צפונה העמוני אשר קם לחבר לפלשתים לערוץ את ישראל מימי יאיר הגלעדי וישם את פניו בארץ ישראל לרשתה. ושמואל שם את לבו אל קרב הארץ להעמיד אותה במשפט. אך לעת זקנתו לא היה בו עוד כח לסוב בכל גבול הארץ. וישם את יואל ואת אביה בניו לשופטים בבאר שבע בקצה נגב יהודה.

[קלקלת בני שמואל. העם מבקשים מלך. שאול בן קיש הימיני. מולדתו, כשרונו ודרכיו. שמואל ממליך אותו. נטות שאול אל הנבואה. קהל העם במצפה. מימינים ומשמאילים במלוכת שאול. התשועה בבני עמון בידי שאול. תגבורת המימינים על המשמאילים. חדוש המלוכה בגלגל. מדברת שמואל. צבא תמיד. אבנר בן נר שר הצבא. יונתן בן שאול. יקרת רוח יונתן. גבורתו ואמץ לבו. התשועה בפלשתים במכמש. מלחמות שאול באדום ובמואב ובמלכי צובה. מלחמות הראובני והגדי בשבטי ההגרים ותשועתם. כבוד בית המלך. חרדת שאול לדברי התורה. עקירת האובות והידעונים. כובד ידו על הגבעונים. קנאתו היתרה. מלחמתו בעמלק במצות שמואל ותשועתו. חמלתו על אגג האכזרי נחשבת לו לחטאה. תוכחת שמואל את שאול. דוד בן ישי נמשח בסתר למלך, רוח רעה על שאול. דוד בבית שאול. טיב דוד ואפיו ודרכי רוחו. מלחמת פלשתים בעמק האלה. ארבעת בני הרפא. גלית הפלשתי ומוראו, נופל ביד דוד. התשועה בידי דוד. דוד נושא כלי המלך. אהבת דוד ויונתן. דוד ראש על אנשי המלחמה. כבודו בעיני העם ובעיני השרים. שיר הנשים. קנאת שאול בדוד. דוד מתמנה לשר אלף ומשתלח מבית המלך. אהבת דוד ומיכל. מיכל נתנה לדוד לאשה. מנוסתו ברמה בנוב ובגת. ארבע מאות איש חיל מתלקטים אל דוד במערת עדלם. אביו ואמו באים אליו. אבישי, אחימלך החתי, גד החוזה. דוד ואנשיו במצפה מואב. עלילות דברים על אחימלך וכהני נוב ומותם ביד דואג במצות שאול. חרבן נוב. גבעון עיר הכהנים תחת נוב. אביתר בן אחימלך נמלט אל דוד. כהן ואפוד במחנה דוד. תשועת יושבי קעילה בפלשתים בידי דוד. חדוש ברית יונתן ודוד בסתר. שאול ודוד נפגשים במדבר עין גדי. שאול נופל ביד דוד ודוד חס עליו. שאול נעלה מעליו בשלום. דוד במדבר פארן. מיכל נתנה בחיק איש אחר. שאול ודוד בגבעת החבילה. שאול נופל ביד דוד עוד הפעם. דוד חס עליו ושאול עולה מעליו בשלום. נסיבות דוד. דוד בגת ובצקלג. אכיש בוטח בדוד והפלשתים חושדים אותו. שרפת צקלג ביד עמלק. נקמת דוד מן העמלקים. מלחמת הגלבוע. ישראל נגף. אחרית שאול ושלשת בניו. נדבת רוח אנשי יבש גלעד ואמץ לבם.]

ובני שמואל לא הלכו בדרכי אביהם ויטו אחרי הבצע. וירע הדבר בעיני העם ויתקבצו זקני ישראל אל שמואל הרמתה ויאמרו: הנה בניך לא הלכו בדרכיך ועתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים, וילחם את מלחמותינו גם בנחש העמוני¹ גם בכל הקמים עלינו לרעה. וירע הדבר בעיני שמואל אשר הורה את העם כל ימיו כי ה' לבדו הוא המלך בישראל ומשפט תורתו הוא משפט המלוכה. ויערוך לעיניהם את העול הכבד אשר יתן עליהם המלך ולא שמעו בקולו.

וישמע שמואל בקול העם ויבחר בשאול בן קיש בן אביאל איש ימיני ממשפחת המטרי² להיות למלך על כל ישראל. ושאול בן נכבדי עם כי קיש אביו היה איש עשיר ואביאל אבי אביו ראש בית אב לבני הימיני יושבי גבעון³. ושאול איש חמֻדות וגבור חיל ומראהו נכבד מאד וגבוה משכמו ומעלה מכל העם ובכל גבול ישראל לא נמצא איש יפה תאר כמוהו. ויהי ענו מאד וחרד לדבר ה' ולא סר מן התורה אשר צוה משה ימין ושמאל⁴. ויהי היום ויסר שאול לתמו הרמתה בלכתו לבקש את האתונות האובדות לאביו. ויצא שמואל לקראתו ויביאהו אל הזבח אשר הכין ויתן לו מקום בראש הקרואים ויכבדהו מאד מאד. ויפלא הדבר בעיני שאול כי קטן היה בעיניו מכל הכבוד הזה. ויהי בבקר בהשכם שאול לדרכו וישלחהו שמואל ויצא עמו את העיר ויצק על ראשו את שמן המשחה וישקהו ויקרא: הנה משחך ה' על נחלתו לנגיד! ותדבק נפש שמואל מאד בשאול כי רוח אלהים נוססה בו, ויהי בפגעו בחבל נביאים וצלחה גם עליו רוח ה' והתנבא גם הוא על כן היתה למשל הגם שאול בנביאים. ויהי בהפרד שאול מעל שמואל ויהפוך לו אלהים לב אחר כי שמואל אצל עליו מרוחו הרוממה בדברו עמו. וכל האותות אשר דבר שמואל באו לשאול בדרך אשר הלך לשוב אל בית אביו. ויהי בן כפר זה לבעל בעמיו אשר גורל עמו לימים הבאים מבחר הגיוניו הוא. בכל זאת לא גבה לבו להיות לנגיד על עמו ולא גלה אזן איש מבית אביו על דבר המלוכה. אך שמואל הזעיק את העם אל המצפה ויוֹכח את העם על שאלם להם מלך. וַיַפֵּל גורלות וילכד שאול בן קיש ויבקשוהו והנה הוא נחבא אל הכלים ויוציאהו משם ויצג אותו שמואל לפני העם ויקרא כל העם יחי המלך! וישלחו לו נכבדי העם מנחה ויהי שאול למלך על ישראל. וידבר שמואל אל העם את המשפט אשר למלך מאת העם ולעם מאת המלך ויכתבהו בספר וינח אותו במקום קדוש. ויהי בשוב שאול אל ביתו הגבעתה וילוו עליו אנשי החיל יראי האלהים וילכו עמו וישימו את נפשם אל משמעתו. ואנשי בליעל היו בקרב העם אשר המעט מהם כי לא הביאו לו מנחה ויבזוהו ויאמרו מה יושיענו זה. ועל נטות רוחו אל הנבואה קראו אחריו “הגם שאול בנביאים”.

אך שאול בענוָתו היה כלא שומע וגם אחרי אשר המליכוהו כל ישראל במצפה לא התהדר ולא התכבד. ויפן אל חרישו ואל עבודתו בשדה וילך אחרי הבקר כתמול שלשום. ויהי היום ויבא ממעשהו מן השדה והנה קול בכי בעיר וישאל ויֻגד לו כי באו אנשי יבש גלעד לאמר: הנה נחש מלך בני עמון האכזרי אומר לנקור כל עין ימין ליושבי העיר למען שים חרפה על ישראל. ותצלח רוח אלהים על שאול ויתנשא כארי וישכח כרגע את כל עַנְוָתו ויתאזר פתאֹם עֹז מלך ויוֹצא דבר שלטון וינתח את בקרו אשר לפניו וַיְשַׁלַח בכל גבול ישראל לאמר כל אשר איננו יוצא אחרי שמואל ואחרי שאול כה יעשה לבקרו. ויאספו אליו שלש מאות אלף איש מישראל ושלשים אלף איש יהודה ויעברו את הירדן. וישם שאול את העם שלשה ראשים ויכו את עמון מאשמורת הבקר עם חום היום מכה גדולה ויפיצום לכל רוח. ורוח עז לבשה את העם למראה התשועה הזאת ויקנאו מאד לכבוד שאול מושיעם ויאמרו להמית את בני הבליעל אשר בזו את שאול המלך ביום המלֵך אותו שמואל במצפה ויצילם שאול ולא נתן בענותו לגעת באויביו אלה לרעה.

ושמואל ראה כי החנֻכה אשר חנך את שאול במצפה לא עוללה דַיָּהּ לנפש העם. ויקהל את כל העם הגלגלה, אשר נחשבה גם היא בימים ההם לעיר קדש, לחדש שם את המלוכה בכבוד ובתפארת. וימליכו שם את שאול עוד הפעם ויזבח העם זבחי שלמים וישמח שם כל העם מאד.

וידבר שמואל את דבריו לפני העם ויעד את ה' ואת משיחו ואת כל העם על דרכו אשר התהלך עם העם ועל נקיון כפיו כל ימי היותו להם לשופט. ויעבר לפניהם את המוצאות את ישראל מיום בואם מצרים עד היום ההוא. ויער אזנם למוסר לבלתי סור עוד מאחרי ה' ללכת אחרי התהו ואז יהיו גם הם גם המלך אחרי ה'. ויגד לעם כי גם אחרי אשר חדל מהיות לשופט לא יחדל מהיות מורה להם להורותם את הדרך הטובה והישרה ומהיות להם לפה לפני אלהים. ותהי הַמִדְבֶּרֶת הנמרצה הזאת מתן שבט מושלים מיד השופט האחרון ליד המלך הראשון.

אך בכל היות שאול איש גבור חיל וענו ראה בו שמואל כי ינוע לבו כנוד הקנה במים ואין לרוחו מעצר. ויאמר לנחותו בדבר ה' אשר בפיו לבלתי סור שאול מדבריו ימין ושמאל. ויצו לו להוחיל לו בגלגל שבעת ימים עד אשר יבא הוא והעלה שם זבח שלמים אז יודיעהו בשם ה' את אשר יעשה⁵.

וראשית מעשה שאול היתה לכונן לו צבא תמיד ויהי בטרם שִלח⁶ לאהליו את העם אשר נאסף בגלגל ויבחר מהם שלשת אלפים איש בחור להיות עמו תמיד. וישם לו לחק לאסוף אליו כל איש גבור חיל וכל איש חיל להוסיף אותם על חילו⁷. וישם את בן אחי אביו את אבנר בן נר לשר צבא ישראל. ויהי אבנר איש חסד ואוהב שלום. אולם בגבורה ובתחבולות מלחמה לא עשה לו שם גדול⁸ .

ויונתן בן שאול איש נוח וטוב עין מאד נחמד וטהר לב אוהב דבק מאח וכל דרכיו חן ונדיבות. אך ככל אשר היו דרכיו דרכי נעם בימי שלום כן היה אמיץ לב בגבורים אדיר ונאור ביום מלחמה. ויֵאָמן בו הדבר הנמרץ מאד אשר דבר דוד עליו ועל שאול אביו:

מִנְּשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ⁹

ויהי יונתן ראש גבורי ישראל בדור ההוא ויגדל בגבורתו גם על שאול אביו גם על אבנר. ושאול ידע את אמץ לב בנו ויתן בידו אלף איש בחור משלשת אלפי האיש אשר הביא עמו מן הגלגל. ושאול הוחיל עד היום השביעי לשבתו בגלגל וירא כי לא בא שמואל ותקצר נפשו ויעל הוא את העולה ואת השלמים. ויהי ככלות שאול להעלות את העולה והנה שמואל בא ויוכיחהו שמואל על בלי היותו שליט ברוחו לשמוע אל דבר ה' אשר ידבר אליו הנביא וינבא לו כי ממלכתו לא תקום.

ויונתן בן המלך ראה כי במעט החיל אשר עמו לא תקום רוח בעם להרים יד בפלשתים ויתחכם למצוא תחבולה להכריע ביד חזקה את כל העם מקצה לפרוק עֹל פלשתים מעל צואריו פעם אחת. ויהי היום וישם את נפשו בכפו וילך אל נציב פלשתים היושב לבטח בגבע ויכהו וימיתהו, ויפשע בדבר הזה מתחת יד פלשתים לעיני השמש. וימהר שאול ויתקע בשופר בכל הארץ כי פשע ביד רמה מתחת יד פלשתים. וישמע העם את הדבר הזה כי נבאש בן מלך ישראל בפלשתים וכי אין להם כל תקוה עוד להנצל מכף אויביהם ויקהלו הגלגלה אל שאול. ויעברו גם בני גד וחצי שבט המנשה את הירדן ויחרדו גם הם אחרי שאול. ופלשתים שמעו כי פשעו בהם ישראל ויאספו את מחניהם שלשים אלף בעלי רכב¹⁰ וששת אלפים פרשים ויחנו במכמש אשר מצפון לגלגל. ויהי כאשר קרבו הפלשתים לבא אל מכמש ויצר המקום לישראל ויתנגשו מאד ויתחבאו במערות ובסלעים ויחתוּ ויפל לבם בראותם את הרכב ואת הפרשים במחנה ולהם אין חרב ואין חנית כי לא נתנו הפלשתים חרש ברזל לשבת בגבולם ורבים מן העם נפוצו. ויעבר שאול מן הגלגל אל גבעת בנימין אשר חנה שם יונתן בנו. ומצב הפלשתים אשר לא היה להם עוד תקומה למיום הכות יונתן את אדונם את נציב פלשתים עברו אל מכמש אל מחנה אחיהם¹¹. ויונתן ראה כי נפל לב העם ויחשב מחשבה לאמץ את לבם באמץ לבו ככל אשר עשה בראשונה. ויתגנב מן המחנה הוא ונושא כליו ויעבור מן הגבעה אל המכמש במעבר המלא מעקשים כֵּפים ונקיקים אשר בין שְׁני שִׁנֵי הסלע בין בוצץ ובין סֶנֶה ויעל בידיו וברגליו ויפל בהם פתאם כאריה משחית ויך כעשרים איש. ויקם שאון רב ומהומה גדולה במחנה פלשתים “ותרגז הארץ” ותהי כל המחנה “לחרדת אלהים”. וישמע שאול ויקם גם הוא וכל העם אשר אתו וימהרו גם המה אל מחנה האויב ותהי המהומה גדולה מאד בפלשתים ויבהלו ויחפזו ותהי חרב איש ברעהו וכל העם המתחבאים שמעו את הגבורה ואת התשועה אשר עשה יונתן ויצאו ממחבואיהם וירדפו גם הם אחרי פלשתים ויהדפום ימה עד בית אָון. ויתחזקו עוד בני ישראל ויכו בהם מכה רבה וירדפו אותם רדוֹף והכה עד איָלוֹן אשר בקצה גבול דן. ויגרשו ביום ההוא את הפלשתים מגבולם וישביתום מהיות מושלים בם, וילכד שאול את המלוכה בישראל¹². ויהי הוא המושל בעמו תחת הערלים אשר רדו בם. ויפרוק שאול מעל צוארי בני ישראל את עֹל בני עמון ואת על פלשת אשר כבד עליהם מאד מימי יאיר הגלעדי. אך בכל זאת נסו עוד הפלשתים פעם בפעם לשאת ראש והמלחמות בין פלשתים ובין ישראלל לא סרו כל ימי שאול¹³.

ותהיינה לשאול מלחמות גם באדום אשר מנגב ארץ כנען גם במואב אשר מנגב ארץ הגלעדי¹⁴. ובני הראובני¹⁵ הגדי וחצי שבט המנשה נלוו יחד ארבעה וארבעים אלף איש יוצאי צבא “נושאי מגן וחרב דורכי קשת ולמודי מלחמה”¹⁶, ויתאזרו עוז בימי שאול ויכו את ההגרים הלא הם הישמעאלים השוכנים מקדם לגלעד ואת יטור ונפיש ונודב וירחיבו את גבולם מקדם. וקרוב הדבר כי שאול היה עוזר להם, כי שמרו את בריתם לבית שאול גם אחרי מותו, וגם לשבטי הצפון הלא המה נפתלי ואָשר היתה רוָחה כי נלחֹם נלחם שאול במלכי צובה אשר בצפון הארץ ויצלח¹⁷.

ויהי כי נכונה המלוכה ביד שאול וירחֵב את כבוד ביתו למען גדל את כבוד המלוכה בעיני העם. וַיִקָדֵש בעיניהם ויחשב למשיח ה' וכל השולח ידו בו לא ינקהו ה' אשר משח אותו בשמן קדשו¹⁸ וישם נזר על ראשו ואצעדה על זרועו¹⁹ וחנית היתה בידו תמיד²⁰ תחת שבט מלכות. וישם את קיש אביו ואת נר אחי אביו לראשי השרים²¹. ויעמד עליו גדוד רצים לשומרי ראשו²² וכי יבא איש לפני המלך או בצאתו מאת פניו וקרא האיש יחי המלך²³. ובדברו עמו לא יקרא לו בשמו כי אם יאמר לו אדוני המלך²⁴. ויאהב שאול לשבת תחת עץ רענן²⁵ ועבדים נצבים עליו וילבשו בני המלך מעילים וחגורות וחרב מצמדת על ירכם²⁶ ותהיינה אומנות בבית שאול²⁷ אשר גדלו את ילדי בית המלך. אך נשים לא הרבה שאול המלך לקחת²⁸ כמשפט מלכי הגויים או כמשפט גדעון אבצן ועבדון השופטים. ותהי לו רק אשה אחת אשר נשא בטרם היה עוד למלך הלא היא אחינעם בת אחימעץ²⁹ ויגדל כבוד המלך מאד גם בעיני מרום העם ותהי משפחתו נעלה מאד, ויאָמר: “הנקלה התחתן במלך”³⁰. וירבו אנשי בית המלך להכנע מפניו ולשים נפשם כעפר³¹ כמשפט העומדים לפני מלכי הקדם. והאיש אשר מצא חן בעיניו ועשה אותו לשר מאה או לשר אלף³². ואיש כי יעשה תשועה לעמו במלחמה ועשה המלך את ביתו חפשי לאמר לבית שרים³³ ולאשר ייטב בעיניו יתן שדות וכרמים³⁴. וביום החדש יעשה משתה לכל שריו ועבדיו וישב איש איש על מושבו וכאשר יפקד האיד והיה מושבו ריק. וירב מקנה שאול מן המלקוח הרב אשר עלה בחלקו וַיַפְקֵד על רועי מקנהו איש אדומי ושמו דואג לאביר הרועים³⁵ ומן השלל אשר נשא שאול הקדיש כסף וזהב רב אל אוצר בית ה'³⁶ אשר לֻקח אחרי כן לבנין המקדש. אך את כל לבו שם שאול אל מצות התורה להקים אותה לכל חקותיה, ויהי כאשר הֻגד לו במלחמה כי חוטא העם לאכול על הדם וירגז מאד ויקרא: בגדתם! ולא הרפה מן העם עד אשר הביאו לו את בהמתם וישחטן כמשפט³⁷. ואת האובות ואת הידעונים העביר מן הארץ³⁸ וישם משפט מות על מעונן ומנחש ומכשף³⁹. אך מעט מעט החלה ענותו ללכת הלוך וחסור ותלבשהו רוח עזה ותפעמהו גם בדברי התורה והמצוה גם בדברי הממלכה. ויכבד את ידו על הגבעונים ויאמר להשמידם בקנאתו יען כי סבבו אבותיהם בכחש את יהושע ואת ישראל. ויהי כי המית מתי מספר מהם ויקומו ויברחו על נפשם וייראו להתיצב בכל גבול ישראל. ותרע הקנאה היתרה הזאת בעיני יראי אלהים ותהי אחרי כן למוקש לבית שאול⁴⁰ ויש אשר גזר שאול על עם המלחמה גזרות אשר נלאו לעמוד בהן וירע הדבר בעיני יונתן בנו הנוח והעניו⁴¹.

ויהי אחרי אשר פרק שאול מעל צואר עמו את עֹל בני עמון מקדם ואת עֹל הפלשתים מים, ויהי דבר ה' אליו ביד שמואל לשום פניו הנגבה ולאַבד כל זכר לעמלק אשר היה לשוטט בצדי ישראל ולבלתי השאיר לו כל שריד ולהחרים את כל אשר לו. כי עזה מאד מאד היתה איבת העם ההוא הקטן והבזוי בגוים לישראל למן היום אשר יצא ממצרים, ויהי שת את ידו תמיד עם כל אויביו ורודפיו. ויַסע שאול מאתים אלף ועשרת אלפים איש רגלי מבני ישראל ומבני יהודה אל נגב יהודה ויפקדם בטלאים, היא טֶלֶם אשר על קצה גבול אדום⁴². וישלח מלאכים אל בני הקיני חותן משה היושבים בתוך העמלקי להחלץ מתוכם פן יסופו עמו. וישמעו אליו בני הקיני ויעתיקו משם וימלטו, ושאול עבר את הגבול ויבא עיר עמלק וילחם עמו בנחל ויך את העם מכה רבה מאד וַיִּשְׁבְּ ממנו שביה גדולה. אפס כי לא הקים את דברי שמואל ויחמול על אגג מלך עמלק הַמְרַצֵּחַ הצורר הגדול לבני ישראל⁴³ ואת העם לא החרים כלו. ויאמר שאול לכפר את חטאתו, אשר עבר את מצות שמואל הנביא, בהעלותו בגלגל זבח גדול לה' מן המלקוח אשר נהג מן העמלקי. ויצא שמואל לקראת שאול הגלגלה ויער את אזנו כי הענוה הרכה הנאוה מאד לאַחַד העם יש אשר לא טובה היא למושל⁴⁴. ויוכיחו בדברים נמרצים מאד על אשר עבר את מצות ה' אשר צוה ביד משה ולא הכרית את השטן הזה האורב לישראל, ועל אשר אמר לכפר את החטאת הזאת אשר חטא לעמו בעולה ובזבח⁴⁵. ויכל את תוכחתו בדבר הקשה והמר הזה לאמר: “יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך”. וילך עוד שמואל עם שאול להשתחות עמו לה' למען כבדהו נגד זקני עמו ולמען העלם מן העם את הדברים הקשים אשר דבר לו, ואת אגג אשר הרבה חללים כל ימי חייו המיתו על פי שמואל בגלגל. ויקח שמואל עגלת בקר וילך ביתה לחם אשר ליהודה למען שים לו כסות עינים לאמר לזבוח לה' בא שמה. וימשח שם בסתר את הנער דו בן ישי בית הלחמי, ממשפחת נחשון בן עמינדב נשיא בני יהודה⁴⁶, למלך אשר ימלוך על ישראל אחרי שכב המלך שאול עם אבותיו. ולמן היום אשר הוכיח שמואל את שאול על דבר אגג לא נכונה עוד רוח המלך בקרבו ותבעתהו לרגעים רוח רעה. ויבקשו לו עבדיו איש יודע נגן למען ירוח לו בשמעו קול כנור נעים. וימצאו את דוד בן ישי בית הלחמי ויביאֻהו לפני המלך ויאהבהו שאול מאד. ושאול לא ידע כי הנער הרועה הזה נמשח תחתיו זה מעט למלך על עמו.

ויהי דוד, האיש אשר בחר בו ה‘, נער רועה צאן, ככל אשר היו אברהם ויעקב אבותינו ומשה איש האלהים. ותהי תֻּמת הרועים הטהורה הזאת נשקפת מכל דבריו ומכל מעשיו אשר דבר ואשר עשה בהיותו לאיש, וַייף תארו מאד וימלאו סופרי הדורות ההם את פיהם תהלת יפי מראהו וזרוע כחו. ויאמרו לו: אדמוני יפה עינים טוב רואי⁴⁷ ואיש תאר⁴⁸. ויגדל כחו ויהי איש גבור חיל ואיש מלחמה⁴⁹ אשר לבו כלב האריה⁵⁰. כי בעודנו נער ורך הכה בזרוע עזו את הארי ואת הדוב הבא אל צאן בית אביו לשאת שה מהעדר⁵¹. ובתמתו נבחר לו בימי בחֻרותיו גם ביום מלחמה הַקֶּלע מן הקשת וילקוט רועים מלא חלוקי אבנים מאשפה מלאה חצים שנונים⁵² ויהי קולע באבן אל השערה ולא יחטיא⁵³. ובלבשו בפעם הראשונה מַדי איש צבא מִהר ויסירם מעליו באמרו לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי⁵⁴ ובכל זאת עשה גדולות ונפלאות במלחמתו הראשונה. אך בכל משושו אשר שש בכח ידיו לא בטח מעודו גם בזרוע בשר גם בחרב ברזל כי אם בשם ה’⁵⁵. ויאמן בלב שלם כי לה' המלחמה⁵⁶ כי הוא הדַין אשר ישפוט בין העשוק ובין העושק⁵⁷ ואשר ישיב לאיש את צדקתו⁵⁸ ולעושה הרעה ישלם כרעתו⁵⁹. והאיש אשר תיקר נפש רעהו בעיניו, תיקר נפשו בעיני ה‘⁶⁰. וכי יעֻנֶּה איש בידי רעהו על לא חמס בכפו וראה ה’ בעָניוֹ והשיב לו טובה תחת הרעה אשר באה עליו⁶¹. על כן התחזק דוד בה' אלהיו⁶² ולא נואש בבא עליו צרה. וביראתו את ה' מאד לא גבה לבו גם בעצם רום תפארתו⁶³. וידבר טובות ורכות לאנשים אשר סרו אל משמעתו גם בבואם לעשות את הדבר אשר לא ישר בעיניו⁶⁴. ואם עשה לו איש פעם אחת חסד לא שכח עוד כל ימיו להשיב לו את גמולו בעין טובה ובכבוד גדול⁶⁵. ומדי הוכיח איש צדיק את דרכו על פניו גם אחרי עלותו על כסא ישראל וקרא ואמר חטאתי⁶⁶ העויתי⁶⁷ נסכלתי⁶⁸ ותכבד כמשא כבד על לבו הדעת כי בשלו נאספה נפש נקי אף כי לא ידיו שפכו את הדם ולא באשמתו נעשתה זאת⁶⁹. ויָגל מאד גם ברעש המלחמות אשר שסבבוהו בהצל ה' אותו מבא בדמים⁷⁰ ומשלוח ידו ברעה⁷¹, כי חיי האדם היו קדש קדשים בעיני גבור מלחמה זה⁷². על כן דבקה בו נפש כל איש טהר לב לאהבה אותו כנפשו⁷³, ובינתו הרבה⁷⁴ ותבונות כפיו לנגן בכנור ומתק שפתיו לשיר בשירים הוסיפו עליו לוית חן.

אלה הן קצות דרכי האיש אשר בחר בו ה' לשבת על כסא עמו ולהיות לאב לכל מלכי ישראל ולמופת לכל אדיריו ומושיעיו עד אחרית הימים.

ולא ארכו הימים וַיּקָרֶה דבר אשר נתן ידים לבן ישי להושיע את ישראל ולהודיע את ראשית גבורתו ואת ידו החזקה לאויבי עמו. כי הפלשתים אשר הכו בידי שאול במכמש לא נחו ולא שקטו, ויראו כי ברוב חיל לא יוכלו עוד לישראל כי רוח שמואל ושאול קבצו את כל שבטיהם מדן ועד באר שבע וישראל ויהודה היו לגוי אחד, וכל צבאותיהם מלומדי מלחמה חמושים כובע ושריון חרב וקשת, ויערימו להפיל על עם המלחמה את פחד הרפאים אשר שמם היה למחתה לכל העמים. ובעיר גת ישבו ארבעה אחים ממשפחת הרפאים אשר גבה ארזים גבהם, ויהי שֵׁם ארבעת האחים ילידי הרפא⁷⁵ אשר בגת לחגא גם בימי שאול ככל אשר היה שֵׁם שלשת האחים בני הענק אחימן ששי ותלמי אשר בחברון בימי משה ויהושע⁷⁶. ויקחו הפלשתים את גלית אחיהם הגדול איש אשר קומתו שש אמות וזרת וישימוהו להם לראש. ויאַספו את מחניהם אל אפס דמים אשר בין שׂכֹה ובן עזקה בשפלה אשר ליהודה⁷⁷. ושאול וחילו חנו בעמק האלה ויעמדו פלשתים וישראל ארבעים יום אלה נוכח אלה. ובכל יום ויום גלית יוצא ומחרף את מערכות ישראל וקורא בגאוה ובוז לאיש גבור מבני ישראל אשר יבא להלחם עמו אחד בְּאֶחָד. ולא מצא איש את לבבו להתגרות ברעה, גם לב שאול ויונתן הגבורים לא עמד להתגרות בענק הזה. ויעבר המלך קול במחנה לאמר: מי האיש אשר יכה את הפלשתי הזה ונתן לו המלך את בתו לאשה והעשיר אותו המלך עשֶׁר רב ואת כל בית אביו ישים לבית שרים בישראל. ולא מצא איש את לבבו להרים יד ולהניד רגל לקראת הפלשתי. ויהי היום ויבא דוד בן ישי מבית לחם אשר שמה שב לרעות את צאן אביו ביום צאת המלך אל המערכה. ויבא עד המלך ויתנדב להלחם בפלשתי הערל הזה. וירא שאול כי לא תעלה בידו להזהירו מהשלך נפשו מנגד ויצו לשום על דוד מַדי איש מלחמה כובע שריון וחרב ולא מצא הרועה התמים את ידיו ואת רגליו בנשק הכבד ויסירם מעליו. ויצא מאת פני המלך וירץ אל הנחל ויבחר לו חלוקי אבנים ויתן בילקוטו ויוצא וישם אחת מהן בקלע ויצא לקראת הפלשתי הגס והמוצק וישב לו את חרפתו ברוח גבורה ובאמץ לב יודע את כחו ובוטח בה'. ויהי ככלותו את דבריו ויקַלַע את האבן אשר בידו אל ראש הפלשתי ותטבע האבן במצחו ויפל מלא קומתו ארצה. וימהר דוד וישלוף את חרב הפלשתי מתערה ויכרות בה את ראשו ותהי מהומת מות במחנה פלשתים וינוסו ויפוצו. ובני ישראל הריעו וירדפו אחריהם עד גת ועד עקרון וירבו את חלליהם וישֹׁסו את מחניהם. ולא ידע שאול כי יצא דוד למלחמה על גלית אחרי אשר הסיר דוד הנשק מעליו וילך. ויהי בראותו מרחוק נער יוצר לקראת הפלשתי וישאל את אבנר בן מי הוא, וגם על לב אבנר לא עלה כי דוד הוא. אך אחרי אשר הכה דוד את הפלשתי הביא אבנר את דוד לפני שאול וראש הפלשתי בידו. ושאול אשר רוח רעה בעתתוּ הֻכה מעט בתמהון בבֹא התשועה פתאֹם ולא הכיר כרגע את דוד. ביום ההוא יצא שם דוד לגבור בישראל ושאול לא נתנו עוד לשוב אל בית אביו ויהי לו לנושא כלים⁷⁸ ונפש יונתן דבקה בו מאד ויכרות עמו ברית אהבת עולם.

ויהי כאשר הצליח דוד במלחמות אשר הוסיפו הפלשתים להתגרות בישראל וישימהו שאול לראש על אנשי המלחמה ויגדל כבודו מאד בעיני העם ובעיני השרים.

ויהי היום ויערוך שאול לקראת פלשתים ויפלֵא דוד את מכותיהם. ותצאנה הנשים בתפים ובמחולות לקראת המלך בשובו מן המלחמה ותענינה ותאמרנה: הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו. ויבא השיר הזה כרצח בעצמות המלך כי נפקחו עיניו לראות כי נעלה עליו דוד בעיני עמו ויהָפך לאויב לדוד מן היום ההוא והלאה. ויהי ממחרת ותצלח עליו רוח רעה וַיָטֶל בחמתו את חניתו על דוד להמיתו ויסוב דוד מפניו וינצל. ויפטר שאול את דוד וישם אותו לשר אלף וישלחהו מפניו ויצא ויבא לפני העם ולא ישב עוד בבית המלך.

ויֻגד לשאול כי דבקה נפש מיכל בתו הנערה בדוד ויצו את עבדיו לדבר על לבו לאמור: במאה חללי פלשתים תתחתן במלך, כי אמר בלבו יתגרה נא ברעה ונפל בידם, ויתחזק דוד ויך בפלשתים מאתים איש. ולא יכול שאול להשיב עוד את דברו ויתן את מיכל בתו לדוד לאשה, ויוסף עוד לשנוא אותו ולירא מפניו. ויהי מדי סור מעליו הרוח הרעה ודִבֶּר יונתן טובות על דוד באזני אביו והוכיח את צדקתו. ויהי היום וַיִשָּׁבע שאול בתֹם לבבו לבלתי התנקש עוד בנפשו וישמח יונתן מאד וַיָבֵא את דוד אל בית המלך ויהי טוב בעיניו וישכח את קנאתו, ודו ינגן לפניו ורָוַח לשאול כתמול שלשום. ולא ארכו הימים ותקם עוד מלחמה בפלשתים ויצא דוד ויכם מכה רבה ויפיצם ויניסם. ותוסף רוח קנאה לעבור על שאול ותצלח עליו הרוח הרעה וישכח את שבועתו. וַיָּשָׁב וַיָּטֶל עליו את חניתו להכותו נפש וימלט דוד מפניו וחמת שאול לא שככה. וישלח שאול מלאכים בלילה ההוא להמית את דוד בביתו ותמלטהו מיכל אשתו ותורידהו בעד החלון ויברח אל שמואל הרמתה. וירדף שאול אחריו וינס דוד גם משם וַיִּוָּעֵד עם יונתן בשדה. וַיְחַו יונתן את דעתו כי לא שונא שאול לדוד תכלית שנאה, וכל חמת אביו רק פרי רוח עוברת היא, פרי רוח רעה אשר תבעתהו, ודוד החליט בכל תוקף כי שומה היא מעם שאול להמיתו⁷⁹. וייעץ יונתן את דוד להחבא אצל אבן האזל הקרובה לגבעת שאול, ולבלתי בא ביום החודש לאכול לחם על שולחן המלך ואז יחקור את אביו לדעת את אשר עם לבבו ויעש דוד כן. ויהי ביום החדש וַיְנַס יונתן דבר אל אביו ותצלח כאש חמת שאול וידבר אליו קשות ונאצות ויפקוד עליו בקול מושל: שלח וקח אותו אלי כי בן מות הוא. ויתחנן יונתן ויקרא: למה יומת מה עשה? ויחר אף המלך מאד ויטל עליו את החנית. ויקם יונתן נעצב ונכלם וילך אל דוד ויפלו שניהם איש על צוארי רעהו ויבכו ויחדשו עוד הפעם את ברית אהבתם. וישלח יונתן את רעהו לשלום. אז החלו לדוד ימי טלטלה ונדודים.

וישם דוד את פיו אל אחימלך הכהן אשר בנוב ויבא אליו וישאל ממנו לחם וחרב ויתן לו את חרב גלית הפלשתי אשר היתה לוטה בשמלה אחרי האפוד וישאל לו באורים. ואחימלך לא ידע כי מלפני חותנו המלך בורח דוד.

וילך דוד אל גת להמלט שם מפני שאול. ויֻגד לאכיש מלך גת כי דוד המכה בפלשתים בא אל ארצו ויתפשוהו⁸⁰ עבדי אָכיש. וירא דוד כי אבדה עצה ממנו למלט נפשו ויתהולל וישתגע בידם ויקצוף אָכיש על עבדיו ויאמר: הנה תראו איש משתגע למה תביאו אותו אלי? ויגרש⁸¹ אָכיש את דוד מארצו וילך דוד משם וימלט אל מערת עדֻלם אשר בשפלה הקרובה אל עזֵקה ואל שׂכֹה⁸² אשר שם הכה דוד את גלית הפלשתי. ויהי תועה ובודד, גולה ונרדף, בעצם המקום, אשר עשה תשועה לכל ישראל בזרוע תפארתו. וישפוך נפשו לפני ה' בתפלה זכה כי יצילהו מרודפיו אשר אָמצו ממנו ואשר טמנו פח לו על כל ארחותיו ויקרא בצר רוחו:

הַבֵּט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר

אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי⁸³

וישמע ה' אל תפלתו ויתקבצו אליו ארבע מאות איש מצוק ומר נפש וַיָּסֹכּו בנפשותם למן היום ההוא לראשו ויהי להם לשר. וישמע שאול כי רבו האנשים המתחזקים עם דוד ותעל חמתו עד להשחית. וייראו בני משפחת דוד לשבת עוד בבית לחם עירם, וירדו אל דוד. ויהיו בתוך אחי דוד הבאים אליו גם בני צרויה אחותו, הגבורים אשר יצא להם אחרי כן שם גדול בישראל. ויהי אבישי בכור האחים מעוז לראש דוד למן היום ההוא ונאמן לו מאד מאד כל הימים, ויהי נכון בכל רגע להשליך נפשו מנגד על כבוד דוד ועל שלומו ולעשות כלה כרגע בכל הקרב לנגוע בו לרעה. וירע הדבר בעיני דוד וגער בו והחזיק עליו דבריו תמיד להשיב חמתו מהשחית ולמנוע חרבו מדם. ויעש לו אבישי שם גדול בגבורתו כי עורר עת חניתו על שלש מאות חלל⁸⁴. ויהי עוד איש מן האנשים האלה אשר היה נכבד בעיני דוד ושמו אחימלך החתי⁸⁵. ומלבד האנשים האלה אנשי הזרוע נלוָה אל דוד גם איש מאנשי הרוח הלא הוא גד הנביא⁸⁶. וקרוב הדבר מאד כי שמואל שלחו אליו להיות לו לרוח עצה בכל דרכיו. ויהי כי נגלה דבר אלהים בפי גד פעם בפעם אל דוד ויקרא העם לגד אחרי כן חוזה דוד⁸⁷. ויתהלכו כל האנשים האלה ברגלי דוד, אך את אביו ואת אמו⁸⁸ אשר באו אליו לא אבה דוד להניע ללכת עמו למסעיו כי ירא פן יקרם אסון, כי זקנים היו באים בימים⁸⁹. ויביאם אל מלך מואב ויחל את פניו כי יתנם לשבת במצפה מואב, ודוד ואנשיו ישבו בארץ מואב באחת המצדות. ויהי בשבת דוד במואב בעבר הירדן ויבאו ממטה גד אליו אל המצודה אחד עשר איש גבורי חיל אנשי צבא למלחמה עורכי צנה ורומח ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים למהר⁹⁰ וגם מיהודה ובנימין באו שרי חילים ושָׁלִשים להלָּוֹת על גדודיו ולא האמין בהם דוד, וַיַּבַּע להם את מגוֹרתוֹ ויאמר: ירא אלהי אבותינו ויוכח. ותלבש הרוח את עמשי ראש השלישים ויקרא: לך דוד ועמך בן ישי! ויאספם דוד אליו ויתן גם אותם בראשי הגדוד וילָּוו אל דוד ואל אנשיו וישימם דוד אחרי כן לשרי מאות ושרי אלפים. ויהי דבר גד הנביא אל דוד לצאת משם ולבא ארצה יהודה כי לא שלם עמו לב מלך מואב⁹¹ וישמע דוד בקולו ויבא יער חרת⁹². ושאול שמע כי התלקטו אל דוד ארבע מאות איש גבורי חיל⁹³ וַתֵּכה רוחו מאד כי אמר עוד מעט ופשע בי כל עמי. ויזעף לבו ויבט און גם באנשיו בני הימיני העומדים לפניו וישם את כל האשמה בראש יונתן בנו ויקרא במר נפשו: כלכם קשרתם עלי ואין גֹלה את אזני בִכְרָת בני עם בן ישי ואין חולה מכם עלי כי הקים בני את עבדי עלי לאורב. ודואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול היה בתוך הנצבים על שאול בעת ההיא. ויך דואג את אחימלך הכהן בלשון ויספר לשאול כי ראה את דוד בא אליו, ואחימלך תומך בידו בצדה ובנשק וגם במשפט האורים. וימלא שאול חֵמה וישלח ויבא את אחימלך ואת כל בית אביו הכהנים. ויגד אחימלך הכהן התמים לפני המלך בדברי תום וישר את צדקתו כי ביום היות דוד בביתו לא ידע דבר גדול וקטן כי מלפני המלך הוא בורח, ולא שעה שאול אליו ואל דברי תחנוניו וישם את לבו כחלמיש ויחרץ משפט ויקרא: מות תמות אחימלך אתה וכל בית אביך. ויצו לרצים הנצבים עליו להמיתם ולא אבו הרצים לשלוח את ידם לפגוע בכהני ה‘. וישם שאול את פניו אל דואג ויקם האדומי עז המצח האכזרי הזה וימת ביום ההוא את אחימלך הכהן הנאמן והתמים ואת כל בית אביו שמונים וחמשה כהנים נקיים אשר לא נמצא כל אָון בידיהם וְעַולה בשפתיהם. ותקטן עוד זאת בעיני שאול וישלח את עבדו האדומי עירה נוב ויך שם מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושום ושה וחמור. ההרג האכזרי הזה אשר עולל במצות המלך אשר חָמַל על אגג ראש צוררי ישראל עד נאמן הוא, כי דבר ה’ בפי שמואל אמת כי לא יצלח שאול למלוכה כי אין מעצור לרוחו, רגע יֵרַך לבו ורחם על האכזרים צוררי עמו, ורגע תעבור עליו רוח קנאה ושחת רחמיו על אנשים צדיקים טהורי לב ונקיי כפים. ותחרב נוב עיר הכהנים בידי דואג, ואת שארית כלי משכן ה' הביאו אנשי המלך גבעונה. ויבן שם שאול במה גדולה⁹⁴ ותהי גבעון למן העת ההיא לעיר מקדש תחת נוב⁹⁵. וימלט בן אחד לאחימלך הכהן האומלל ושמו אביתר, וינצל מדואג האדומי וימלט את האפוד שארית תפארת בית אביו ככל אשר נצל אחיטוב אבי אביו וימלט את האפוד מן הפלשתים אשר החריבו את שילה. ויברח אביתר וירץ אחרי דוד וימצאהו בקעילה⁹⁶ אשר ליהודה אשר שמה הלך להושיע את יושביה מיד הפלשתים אשר פשטו עליהם וַיָּשֹׁסוּ את גרנותיהם. ויגד אביתר לדוד את אשר קרה את בית אביו ויהמה לב דוד ותצר לו מאד כי בשלו באה הרעה הגדולה הזאת על כהני הצדק. ויאסוף דוד את אביתר הכהן אל קהל אנשיו, ויגדל כבודם כי גם נביא גם כהן, בן כהנים משוחים, היו להם לעינים. ודוד הכה בפלשתים השוסים את הגרנות מכה רבה ויקח מהם את מקניהם ויעש תשועה ליושבי קעילה. וקעילה היא עיר דלתים ובריח⁹⁷, ונַחַם הגַּרְמִי⁹⁸ למטה יהודה יסד אותה בראשית ימי השופטים ויצא לה שם בתאֵניה ובדבליה אשר שִׁכרו את אוכליהן כאשר ישֶׁכֵּר היין והשֵּׁכָר את שותיו⁹⁹. וידרוש דוד באורים אשר ביד אביתר הכהן ויגד לו כי יצא מהמקום הזה כי שאול יצא לצור עליו על העיר ואנשי קעילה יבגדו בו והסגירוהו בידו. ויצא דוד משם ויתהלך ממקום אל מקום למען אשר לא ידע שאול את מקומו ויחדל שאול לצאת אחריו. וילך דוד מדבר זיף¹⁰⁰ אשר ליהודה ומספר העם אשר עמו בעת ההיא נוסף ויעל עד שש מאות איש. וישבו במצדות סלעים בגבעת החכילה בחורש ויקם לו שאול אורבים וילאו לבקשו כי מלט ה' אותו מידם. ויונתן האוהב את דוד בכל נפשו לא שעה אל מעשי אביו ויבא אל דוד החורשה בסתר ויחזקהו וינחמהו ויחדש את בריתו עמו, וַיִּגָל את אזנו בלאט כי גם שאול אביו יודע כי תסוב המלוכה לבית דוד.

והזיפים עלו אל גבעת שאול וידברו על לבו לרדוף אחרי דוד וישיתו ידם עמו להסגיר אותו בידו. וישמח שאול לקראתם ויברכם וישמע להם וירדף אחרי דוד. ויֻּגד לדוד ואנשיו וילכו מפניו אל מדבר מעון. ויקרבו אנשי שאול אל דוד ואנשיו לעטור אליהם לתפשם. והנה מלאך בא ומבשר לאמר פשטו פלשתים על הארץ ויעל שאול מעל לדוד לערוך מלחמה לקראת פלשתים ויקראו שם המקום סלע המחְלקות.

ויסע דוד משם קדמה, ויחן במצדות סלע בעין גדי אשר על פני ים המלח.

ושאול כלה את מעשהו בפלשתים וַיָּשָׁב לרדוף אחרי דוד ויעבר על פני הכֵּפים השנונים המצוקים שם, אשר יאמר להם צוקי היעלים. ודוד ואנשיו יושבים בירכתי מערה רחבת ידים מאד ושאול לא ידע, ויסר אל המערה ההיא להסך את רגליו. ויפגיעו אנשי דוד בדוד לעשות כלה באויבו המבקש נפשו לאמור: הנה היום אשר אמר ה' אליך הנני נותן את אוֹיְבְךָ בידך, וישאפו האנשים לפגוע בו ולקחת נפשו כרגע. ויאַמץ דוד את כל כח שפתיו ולא נתן את האנשים מרי הנפש האלה לקום ממקומם ויאמר: חלילה לי לשוח יד באדוני כי משיח ה' הוא. ויקרב לבדו בלט ויכרות את כנף הבגד אשר לשאול ויך אחרי כן לבו גם על עשותו את הדבר הזה לשאול. ויהי בצאת המלך מן המערה וילך ויקרא אחריו ויפן שאול אליו ויקד דוד וישתחו ויראֵהו את כנף מעילו אשר כרת ויוכח לו כי בידו היה ובכל זאת לא שלח ידו לנגוע בו. ויעזוב עליו שיחו וידבר אליו במר נפשו דברים נכוחים מאד. ורחמי שאול נכמרו וישא קולו ויבך ויקרא: הקולך זה בני דוד? וַיֵּהָפך לבו רגע לשוב ולאהבה את דוד באמת כבראשונה וירומם מאד על לשונו את צדקת דוד את נדיבות לבו ואת חסדו בחוסו על נפש אויבו ויגד לו כי יודע גם לבו כי בידו תקום ממלכת ישראל. ויַּשבע את דוד כי לא ישלח את ידו לרעה בבית שאול אחרי מלכו ויעל שאול מעליו. ודוד לא האמין עוד בשאול, ויירא לשבת בגבול ישראל ויָשט במדבר פארן וישמע שאול ויתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש מגלים אשר לבנימין. ויקח לו דוד אשה מעיר יזרעאל¹⁰¹ אשר ליהודה ושמה אחינועם. ואחרי מות נבל הכרמלי אשר שלם לו רעה תחת טובה לקח דוד גם את אביגיל אשתו, אשה טובת שכל ויפת תאר, לו לאשה. ויצר לדוד מאד להתגורר בארץ הנכר¹⁰² וישב הוא ואנשיו בלאט ויסתתר עוד הפעם בגבעת החבילה וישובו הזיפים וישיתו ידם עם שאול וילכו ויודיעֻהו את מקום דוד. ויקח שאול שלשת אלפים איש בחור וירדוף אחריו. ויבא שאול וכל האם אשר אתו עיפים ויגעים וישכבו ויתנו שנה לעיניהם. ושאול שוכב במעגל בתָּוֶך ואבנר והעם סביבותיו. ויקח דוד את אבישי ויבאו שניהם בלאט במעגלה ויפצר אבישי בדוד למלא ידו להמיתו ויגער בו דוד ויאמר: מי שלח ידו במשיח ה' ונקה. ויקרב דוד בלאט ויקח את חנית שאול המעוכה בארץ מראשותיו ואת צפחת המים וימהר ויצא מן המחנה ויעמד על ראש ההר מרחוק ויקרא בקול גדול. ויקיצו כל העם וייקץ גם המלך ויירא את דוד, ויכמרו רחמיו עוד הפעם. ויוכיחהו דוד גם בפעם הזאת ויתאונן מרה באזניו על האנשים אשר הסיתו את מלכם בו לרדפו ולגרשהו מהסתפח בנחלת ה' לנוע במדבר פארן ולהיות בעיניו כבן נכר עובד אלהים אחרים. ויהמה לב שאול בדַבֵּר דוד את הדברים האלה ויקרא בנהמת לבו: חטאתי, הסכלתי ואשגה הרבה מאד, שוב בני דוד כי לא ארע לך עוד תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה.

ואמנם מה גבהו ומה נעלו דרכי דוד עם שאול אשר שתי פעמים הטיל עליו את החנית להכותו וישַׁלַח עליו אורבים לשמור עליו את הבית להמיתו ויגזל ממנו אשת חיקו אשר אהבת נפש אהבתהו ויתנה בחיק איש זר ולכף רגלו לא נתן מנוח. ובכל זאת לא שלח דוד את ידו לנגוע בו ויאַמץ את כל כחו למנוע את האנשים הקשים אשר עמו לבלתי עשות לו כל רע, אף כי ידע כי שם שמואל את נזר שמן משחת אלהיו על ראשו, וכל ישראל ויהודה אהבוהו, וכי נקעה נפש העם מעם שאול למן היום אשר שלח ידו בכהני ה‘, וכי גם שאול ויונתן ידעו כי לא להם תהיה המלוכה, וגם בגוים אשר מסביב יצא לו שם כי הוא מלך הארץ¹⁰³. ועתה לוּ שלח דוד את ידו בשאול כי עתה לא פצה איש פה כי כהנה וכהנה קרו בימי הקדם גם מידי אנשי רֶשע למלכי חסד, ודוד הלא היה טוב בעיני העם מאד ושאול נבאש בעיני עמו. אך דוד היה איש חסיד והוֹשֵׁעַ ידו לו היה תועבה בעיניו, על כן גלל על ה’ דרכו וישם אותו לשופט בינו ובין צוררי נפשו¹⁰⁴ ואת ידו חשך מרעה.

ודוד ראה כי לא תהיה לו תקומה בארץ אבותיו כל ימי מלוך שאול, ויקם דוד וביתו ואנשיו וילכו אל אַכיש מלך גת ויאספם אל עירו. וישאל דוד לתת לו אחת מערי השדה למושב לו ולאנשיו ויתן להם אכיש את צקלג עיר קטנה על גבול מטה בני שמעון אשר היתה בעת ההיא לפלשתים, וישב שם דוד ואנשיו איש וביתו. ויהי אך נמלט דוד מחמת שאול וישב לבטח בארץ פלשתים. ויאָמנו דברי המלך שאול אשר חדש כי גם בקרב אחיו בני הימיני נמצאו אנשים אשר ידם עם דוד, כי אמנם באו אליו אנשים ממשפחת שאול גבורים נושקי קשת מימינים ומשמאילים באבנים ובחצים¹⁰⁵ וישיתו ידם עמו ויבֹאו עמם אנשים גם מן הקרחים¹⁰⁶ ממשפחת שמואל אשר רבים מהם הקים שמואל לנביאים ולמשוררים.

ויקו אָכיש כי יד דוד תכון עמו להכשיל את כח ישראל¹⁰⁷ אשר המלך שאול צודה את נפשו, וכי יפשוט דוד ואנשיו הגבורים על ערי יהודה הקרובות לצקלג והכה אותם ונהג את מקניהם ואת שללם מנחה למלך פלשתים. ויערם דוד ויפשַט על שבטי העמלקי המשוטטים במדבר שור והכה אותם ונשא את שללם אל אכיש מלך גת ואמר: על נגב יהודה פשטנו היום על נגב הירחמאלי ועל נגב הקיני.

ופלשתים קבצו את מחניהם עירה אפק אשר בנחלת אָשר¹⁰⁸ לצאת למלחמה על בני ישראל, אשר תקעו גם הם את מחניהם בעַיִן אשר ביזרעאל בגבול בני יששכר¹⁰⁹. ויקרא אָכיש אל דוד ואנשיו שמה ללכת עמו כי האמין אכיש כי הבאיש דוד בעמו ויהי לו לעבד עולם. אך סרני פלשתים הטיבו העמיקו לראות מאדוניהם ויאיצו בו להשיב את האיש הזה למקומו פן יהיה להם לשטן במלחמה באמרם: במה יתרצה זה אל אדוניו הלא בראשי האנשים ההם. וירע הדבר מאד בעיני אָכיש אך לא יכול לעבור את פי סרני פלשתים וישלח את דוד ואת אנשיו וישובו צקלג. ויהי בעברו על פני ארץ מנשה וַיִּלָּוו עליו שבעה גבורי חיל שרי אלפים וישימו את נפשם אל משמעתו וישם אותם אחרי כן לשרים בצבא¹¹⁰.

המה באים למחוז חפצם והנה צקלג שרופה באש וכל הבהמה וכל הרכוש אשר בתוכה נָדדו הלכו כי פשט העמלקי על נגב הכרֵתי אשר לפלשתים¹¹¹ ועל נגב כלב אשר ליהודה בימי היות דוד בגת, ואת צקלג שָׂרְפו וַיִּשְׁבּוּ את כל הנפש ואת כל הרכוש אשר בתוכה וינהגו וילֵכו. ותהי המעט מדוד כל הרעה אשר מצאה את אנשיו ואת ביתו כי גם אחינועם ואביגל לֻקחו ממנו ויזעף עוד לב אנשי דוד על אדוניהם מאד, ויאמרו לסקלו כי מרה נפשם על בניהם ועל בנותיהם. ויתחזק דוד באלהיו ויקרא לאביתר וישאל לו באורים וירדפו וישיגו את גדודי העמלקי נטושים על פני השדה אוכלים ושותים ומטיבים את לבם בשלל. ויפל דוד עליהם ויכם ולא הותיר מהם איש בלתי אם ארבע מאות פלטים אשר נסו על נפשם ויָּשֶׁב דוד את כל הנפש ואת כל הרכוש אשר בזז העמלקי וַיָּבָז גם את מקנה עמלק ויחלק בין אנשיו. ומשלל העמלקי שלח מנחה לזקני ערי יהודה אשר התהלך שם בימי עניו.

והפלשתים העתיקו ממקומום מאפֵק ויסעו ויתקעו את מחניהפ על יד עיר שוּנֵם אשר ליששכר. ויעתיקו גם ישראל ויחנו בהר גלבֹּעַ, באמרם כי בהרים לא יוכלו הפלשתים למצוא ידיהם ברכבם ובפרשיהם. וירא שאול את מחנה פלשתים ויחרד לבו מאד. ושמואל מת ומן הנביאים אשר דרש שאול בצר לו לא מצא חזון, והאורים והתומים אין עוד במחנהו למן היום אשר השם את נוב ויהי בעיניו כאיש אשר נסתרה דרכו מה'. ויתמכר בצרת נפשו לעשות דבר אשר שַׂם משפט מות על כל עושהו וידרש בבעלת אוב. אך גם בחזון הזה לא מצא המלך האומלל תנחומים לנפשו ויהי במלחמה ותהי רוחו ורוח כל העם סרה מאד. ויהי אך הָחֵל הֵחֵלו הפלשתים להפיל חללים במערכה בגלבע וישיגו הפלשתים את שאול ואת בניו ויכו את יונדב ואת אבינדב ואת מלכישוע בני המלך. ויקרבו בעלי הקשתות אל שאול וַיְחָל מאד פן תהיה ידם בו והתעללו בו ויצו את נושא כליו לדקרהו ולא אבה האיש לשלוח יד במלכו וימהר שאול ויִּפֹּל על חניתו וַיָּמֹת. ונושא כליו הנאמן ראה כי מת אדוניו וישלח גם הוא יד בנפשו וימת גם הוא. ויראו בני ישראל כי מת המלך ובניו וַיֵחַתו ויבהלו וינוסו מן המערכה ותהי המנוסה גדולה מן המגפה¹¹².

ויהי ממחרת בבֹא הפלשתים לפשט את החללים וימצאו בתוכם גם את גְוִיַּת שאול ואת גְוִיּוֹת בניו ויכרתו את ראש שאול וישימו את כליו בבתי אלהיהם ואת גְוִיָּתוֹ הוקיעו¹¹³ בחומת בית שאן אשר למנשה. ויחרפו אנשי יבש גלעד את נפשם למות כי זכרו את חסד אלהים אשר עשה להם שאול בהצילו אותם מחרב נחש העמוני¹¹⁴. ויבאו ביתה שאן ויקחו משם את גְוִיּוֹת שאול ובניו ויביאום יָבֵשָׁה וישרפו אותם שם ויקברום בכבוד ויצומו שבעה ימים.

כן היתה אחרית הגבור הנדיב והטהור, אשר לוּ היה כאחד העם כי עתה היה בצדקתו ובענותו לתפארת באדם ולמופת לעמו. אך לשלטון וגדולה לא הצליח. ויהי המעט ממנו כי המלוכה לא רוממה את רוחו כי עכור עכרה את טהרתה. אך בכל זאת כבדו הדורות הבאים אותו מאד ויחליטו כי לא חסרונו כי אם יתרונו ונקיונו¹¹⁵ עמדו לו לשטן על דרך המלוכה. ותהי אחרית מלחמת פלשתים בגלבוע רעה לישראל ככל אשר היתה אחרית מלחמתם בראשית ימי שמואל בימי חרבן שילה כי הערים בעבר הירדן אשר עזבו אותם בני ישראל מפחד האויב אשר הכה את מלכם, באו אנשים מן הפלשתים וַיֵּאָחזו בהן. ותֹּאבדנה בימים מספר¹¹⁶ ותחלופנה כצל עובר כל התשועות אשר עשה שאול בגבורתו לישראל כל ימי מלכותו. אך גואל ישראל היה חי, הלא הוא דוד בן ישי אשר אותו הקים ה' להושיע את ישראל מיד כל אויביו.

תם חלק ראשון