[רפיון הרוח. העם נפוץ לשבטיו. יתרון בני יהודה. בריתם עם בני שמעון. מלחמתם בכנעני ובפרזי בבזק. מלחמתם בפלשתים. יהודה יושבת לבטח. קצר יד השבטים להוריש את יושבי הארץ. אזלת יד שבטי הצפון. שכנות הפלשתי מנגב והחוי מצפון. אלעזר מת ופינחס מכהן. דור חדש. מעשי משה ויהושע נשכחים. זיוף הדעות. חיתון בעמי כנען. אפוד וטרפים. נחושתן. תערובת תורת ה' בהבלי נכר, פסל מיכה. עבודת הבעלים והעשתרות. שמות הבעלים. משכן שילה הולך ונעזב. שומים. עתניאל שופט. ארם מושלת בישראל. התשועה בידי עתניאל. מצוקת בני דן בגבול נחלתם. כבוש לֶשם בידיהם בצפון הארץ. עיר דן. הפסל וכהניו בעיר לשם. תקף בני הימיני. הנבלה בגבעה. השבועה במצפה. מלחמת כל שבטי ישראל בבנימין. תגברת בני הימיני בראשונה ומפלתם באחרונה. ערי בנימין לשרפה. פרץ בשבטי ישראל. נחם. גורל יבש גלעד. ברית שלום בסלע רמון. ירושת פלטה לבנימין. המחוללות. יעבץ. משפחות סופרים. משפחת החרשים בני יואב בן שריה. ראשי בתי האבות ביהודה. יהודה גזורה אל תוכה. מחוקקים במנשה בזבולן ובראובן. בנין ערי בנימן. אלפעל ובניו. רוח נכונה מתחדשת בבנימן. מואב לוחצת את ישראל. עמון ועמלק בגבול ישראל. בני מואב ואָפים הוד בן הימיני מכה את מואב ומושיע את ישראל. אהוד שופט. גבורת שמגר. לחץ שבטי הצפון בידי יבין וסיסרא. דבורה הנביאה שופטת. ברק בן אבינעם. המחוקקים מעוררים את העם. רפיון ואומץ בשבטי ישראל. מתנדבים. מלחמה ותשועה על נחל קישון. מות סיסרא בידי יעל. שקט בישראל. העמלקי והמדיני פושטים על הארץ. איש נביא. גדעון העפרתי משמיד את הבעל. מחנה מדין בעמק. גאות אפרים וענות גדעון. גדעון שופט. נוער כפיו מן המלוכההנתונה לו. מות גדעון. אבימלך בנו ואכזריותו. תעלולי אנשי שכם. משל יותם. פחזות אבימלך. משובתו ומותו. ימי תולע. ימי יאיר. עבודה זרה במדה גסה. צרות מתרבות. עמון ופלשתים מציקים. מוכיחים עומדים. הרהור תשובה. יפתח הגלעדי. כשרונו ומעלליו. מלחמה ותשועה בידו בעמון. נדר יפתח. נזירות מן הבטן. מלחמת יפתח בבני אפרים. ימי אבצן. ימי אילון. ימי עברון. הפלשתים. שמשון, גבורתו ומעשיו.]
ויהי אחרי מות והושע ויפן איש לשבטו ולנחלתו ולא עשו בני ישראל אֵבֶל ליהושע ככל אשר עשו למשה ולאהרן. כי לא היה עוד לעם לב אחד כבראשונה כי עיניהם היו איש לכרמו ואיש לזיתו ודבר העם כלו לא נגע אל לבם1. ויהי כי נפוצו לתפוצותיהם ויסר כחם מעליהם ולא יכלו להוריש את יושבי הארץ לפניהם.
ויתחזק יהודה לבדו ויעל בתחלה ויהי לראש שבטי ישראל ויכרות ברית עם שמעון אחיו ויכו שניהם את הכנעני ואת הפרזי כעשרת אלפים איש ואת אדוני בזק מלכם האכזרי הכו בבזק עירו ויגמלו לו כרשעתו. ויכו בני יהודה גם את עזה את אשקלון ואת עקרון אך עד מהרה שבו הערים האלה אל בעליהן הראשונים אל הפלשתים אך את הכנעני הורישו בני יהודה מחבל נחלתם. ויהי יהודה השבט האחד אשר לא נתן לאיש מעמי כנען לשבת בקרבו. ותשב רק יהודה לבדה לבטח כמעט כל ימי השופטים ולא נגעה בהם הרעה אשר עברה מיד עמי כנען ושכניהם על יתר שבטי ישראל. ויאמן על יהודה חזון יעקב אבינו אשר חזה לפני מותו לאמר:
כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ2
ויהי איתן מושב בני ישראל בארץ הנגב אך ככל אשר קרבו צפונה כן עלתה יד העמים על יד בני ישראל בכל ימי השופטים. ולא יכלו בני בנימין אשר מצפון ליהודה להוריש את היבוסי מירושלם וישב גם היבוסי גם בנימן בעיר ההיא. ואפרים היושב מצפון לבנימן לא מצאה ידו להוריש את הכנעני היושב בגזר ויהי הכנעני למס עובד. ומנשה היושב מצפון לאפרים לא הוריש את הכנעני היושב בבית שאן ביִבְלְעָם בדֹאר ובעין דור בתענך ובמגדו. ולא חזקה יד מנשה על יושבי הערים האלה ככל אשר חזקה יד אפרים אחיו על יושבי גזר. ויהי כי גברה יד מנשה ויהי לו הכנעני למס וכאשר מטה ידו ויתפרץ הכנעני מפניו. וזבלון לא הוריש את יושבי קטרון ונהלול ונפתלי ואָשֵׁר היושבים בצפון היו כמעט כגרים בקרב הכנעני. והאמורי נאחז בשלש ערים מערי דן וילחצוהו ההרה ולא נתנוהו לרדת העמק ויצר גבולו מאד.
והפלשתי היושב על חוף הים בנגב והכנעני והחוי יושבי הר הלבנון היו לצנינים בצדי ישראל מנגב ומצפון3.
ולא רבו הימים וימת גם אלעזר הכהן הגדול ויקברו אותו בגבעת פינחס בנו אשר נתנו לו בהר אפרים. גם כל זקני הדור ההוא מתו. ויקם דור אחר תחתיו אשר לא ידעו את ה' ולא ראו את מעשיו ביד משה ויהושע. ויהי המעט מן הדור ההוא כי לא היה להם לב אחד ודרך אחד בכל מעשיהם ויתערבו גם בגוים ויכרתו להם ברית ויעזבו את תורת ה' ואת מצותיו ויעשו את הרע בעיניו. אך מכל חטאותיהם אשר חטאו הֵרֵעו לעַמָם בעברם את פי ה' להתחתן בעמי כנען כי עד מהרה נטו אחרי כל תועבותיהם וידבקו בהן. וַיָּחֵלו בקטן ובגדול כלו ותהי הנקלה בעיניהם לשאל באלהים מפי כהן חגור אֵפֹד ויעשו להם תרפים4 כמשפט הגוים. והתרפים תבנית אדם5 להם. ויהי למן העת ההיא אפֹד ותרפים לאחדים בידי משמרי הבלי שוא ויהיו עוד תרפים גם בבתי שומרי אמונים גם בימים אשר השליכו מידם את אלהי הנכר כי לא חשבו את התרפים לאלילים6 ואת נחש הנחשת אשר עשה משה במדבר לרפא בו את הנשוכים עשו להם לאלהים ויעבדוהו ויקטרו לו ויקראו שמו נחֻשתָּן7. ויהי בהתערב ישראל בגוים ותתערב להם עבודת אלהים אמת בעבודת אלהי העמים ויהיו לערב זר מאד. ויִדַּחו אנשים מבני ישראל לעשות פסל ומסכה לשם ה' אשר השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. ויעש איש מהר אפרים ושמו מיכה פסל ומסכה לשם ה' ויבן לו בית אלהים וישם שם את הפסל ויעש לו אפד ותרפים ויקרא לו לאיש לוי לכַהן לפני הפסל אשר עשה. ולא ארכו הימים ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות שקוצי עמי כנען ויזבחו להם ויקטרו להם ויקראו את בניהם ואת בנותיהם בשמות הבעלים אשר לא סרו מפיהם גם כאשר החלו לשוב אל ה'8.
ויהי כאשר נטה לב העם אחרי עמי כנען ואחרי אלהיהם ותחדל שילה להיות הנס האחד לכל מטות בני ישראל ויפוצו איש לביתו. ויהיו כעדה נעזבה אשר מושל אין לה ויבאו שוסים וישוסו אותם ולא יכלו לעמוד בפניהם ויסר כחם ויהיו כגרים בארץ אשר לכדו אבותם ביד חזקה. וישפוט עתניאל בן קנז נשיא בני יהודה את ישראל אחרי מות יהושע. ופינחס כִּהן תחת אלעזר אביו אך לא נחה עוד רוח גבורה על שני גבורי המלחמה האלה לעצור בעמם ולשום את שבטי ישראל לאחדים ככל אשר נחה על משה ויהושע. ויקם ה' לשטן לישראל את עם ארם אשר עלה מקיר9 וישב על יד הלבנון ויהי לשבט נוגש לישראל כל ימיו10 ויחקעל ישראל כושן רשעתים מלך ארם נהרים שמונה שנים. ותהי רוח ה' על עתניאל ויך במתי מספר את המצב אשר שׂם כושן בערי הארץ. וישמע העם את התשועה אשר החל להושיע את ישראל ויתלקטו אליו אנשי חיל וילך העם אשר עמו הלוך ורב ויך עתניאל את כושן ואת עמו וירדפם ויהדפם מפניו עד מעבר לנהר פרת11.
ויהי כאשר עלו הארמים מעל הארץ ויאספו אל ארצם וירוח לבני ישראל. ויראו בני דן כי צר להם מאד כי גברה עליהם יד האמורי אשר לחצום ההרה ולא נתנום לרדת אל העמק וישימו את פניהם לבקש להם רוחה בצפון הארץאשר זה מעט גֹרשו הארמים משם. ויקומו כשש מאות איש גבור חיל ויסעו מצרעה ואשתאֹל ערי בני דן וילכו ויבאו לָיְשָׁה היא לֶשֶׁם אשר בעמק בית רחוב על יד הר הלבנון וילכדוה ויקראו את שמה דן. ותהי לבני דן ארץ רחבת ידים בצפון, מלבד גורל נחלתם, אשר נתן להם יהושע בשרון. ובעבור בני דן מצֹרעה ומאשתאֹל לישה חנו אחרי קרית יערים, על כן יקרא למקום ההוא מחנה דן. ויהי בחנותם שם וישלחו חמשה אנשים מהם אל בית מיכה אשר בהר אפרים ויקחו מביתו בחזקה את הפסל ואת הכהן ויביאום עמם לָיְשָׁה12 ויכהן יהונתן הלוי הזזה הוא ובניו ויזנו בני דן אחרי הפסל הזה כל ימי משכן שילה.
ותהי ליש למיום התנחל בה שבט הדני לקצה גבול הצפון לארץ ישראל. והיה באמור איש מדן ועד באר שבע וידע השומע כי על כל גבול הארץ מצפונה עד דרומה ידבר האיש.
אך גם דן היושב על צפון הארץ גם יהודה יושב הנגב נאספו שניהם אל תוכם וכמעט לא היה להם דבר עם יתר שבטי ישראל. וגם עתניאל השופט הגבור נשיא בני יהודה נזור אל שבטו פנימה ולא הוסיף לצאת ולבוא לפני כל העם. ויעש כל איש את כל הישר בעיניו וַיֵאָמר לימים ההם אשר אין מלך ושופט לישראל.
ובני הימיני היו אנשי חיל גבורים רומי קשת ויהיו בהם שבע מאות איש אטר יד ימינו וגם אלה קלעו אל השערה ולא החטיאו13 ויבריחו מעליהם כל אויב הבא בשעריהם14 ויאמן עליהם דברי יעקב אבינו:
בִּנְיָמִן זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָּלָל15
אך אוהבי קרבות היו אנשים מהם ויִגלו את אחיהם יושבי גבע אל מָנַחַת16 אשר ליהודה ואנשים מבני הימיני בתנשאו ויהיו לראשים ליושבי אילון אשר מערי הלוים בנחלת בני דן17. ויהי היום ויסר איש לוי עובר אורח ללון בגבעה אשר לבנימן הוא ופלגשו ויסבו אנשי העיר על הבית ויתעללו בפלגשו ויענוה ותמות ויקח האיש את עצמות אשתו וישלח בכל גבול ישראל. ויקנא העם קנאה גדולה וישכחו את פלגותיהם לשבטיהם ויזכרו כי גוי אחד הם וכי יש להם לשום נפשם בכפם ולגול מעל עמם את החרפה אשר העטו עליו בני הגבעה כי עשו זמה ונבלה בישראל.
ויקהלו כארבע מאות אלף איש רגלי שולף חרב מכל ישראל מדן ועד באר שבע וכל ארץ הגלעד אל המצפה אשר לבנימן. וישלחו שרי המלחמה מלאכים אל בני בנימן לאמר: תנו לנו את עושי הנבלה ושפטנום ונבערה רעה מישראלועלינו מעליכם בשלום. ולא אבו בני הימיני לשמוע בקול אחיהם להסגיר בידם את עושי הרעה ויחלצו מהם עשרים ושש אלף איש שולף חרב למלחמה על ישראל. וַיָפֵרו בני ישראל את בריתם עם בנימן וַיִשָּׁבעו כל העם במצפה לבלתי תת מבנותיהם לבנימן לאשר וישבעו עוד לאמר: כל איש מבני ישראל אשר לא יעלה המצפתה לדרוש את הדם הנקי מות יומת. ויעלו בני יהודה גם במלחמה ההיא בתחלה ויערכו כל שבטי ישראל לקראת בנימן על הגבעה וינגפו בני ישראל לפני בני בנימן. ויפלו מישראל כארבעים אלף איש בשני הימים הראשונים ויפל לב בני ישראל ותרפינה ידיהם. ויעלו גם ביום הראשון וגם ביום השני בית אל ויצומו ויזבחו זבחים לפני ארון הברית אשר העלו שמה בצאתם למלחמה. ויחזק פינחס את ידי בני ישראל וישאל להם באלהים ויאמר להם ביום השני לאמר כה אמר ה' עלו למלחמה כי מחר אתננו בידך. ויהי ביום השלישי ויצאו בני ישראל ויכו בבני בנימן מכה רבה מאד ויפלו מהם עשרים וחמשה אלף איש וישרפו את כל ערי בנימן באש. ויהי אחרי כן ויזכרו בני ישראל אהבת אחים ויהמו רחמיהם אל אחיהם בני בנימן וישלחו אל בני הימיני אשר בסלע רמון ויקראו להם לשלום. ויך לב העם על השבעם לבלתי תת מבנותיהם לבנימן אשר ויבכו לפני ארון ה' בבית אל ויקראו במר נפשם: למה ה' אלהי ישראל היתה כזאת להפקד היום מישראל שבט אחד. ויועצו ראשי העם ויתנו לבנימן ארבע מאות נערה בתולה אשר היו מנשי יושבי יבש גלעד אשר הכום על בלי שמרם את השבועה הגדולה לעלות בתוך אחיהם במצפה למלחמה. וימעט מספר בנות יבש גלעד ממספר נערי בני בנימן. ויהי חג בשילה ותצאנה בנות ישראל במחולות ויצאו בחורי בני בנימן בעצת זקני ישראל, ויחטפו איש איש נערה ותהי לו לאשה ותהיינה נשים לבני בנימן ובני ישראל לא הפרו את שבועתם כי לא המה נתנו את בנותיהם. ויָשב בנימן וַיֵּחַד בין שבטי ישראל כבראשונה. על כן היה לחק לבנות ישראל ימים רבים לצאת במחול בחמשה עשר לחדש החמישי ויצאו בחיריהן ביום ההוא וחטפו איש את אשתו כי הוא היום אשר שבו בני בנימן לבא בקהל ה‘18. ותהי הרוח אשר לבשה את כל בית ישראל מקצהו להנקם נקמת ה’ מיד עושי זמה ונבלה ולבער את עושי הרעה מקרבם ונחומיהם אשר נכמרו להם אחרי אשר השיבו להם כגמול ידיהם לאות ולעד כי תורת משה נתנה את פריה בקרב העם ותַּבשל בו גם פרי משפט ומוסר גם פרי צדקה וחסד גם בימי הרעה ההם ימי הגבעה אשר היו למשל ולשנינה בפי העם ימים רבים.
הֶעֱמִיקוּ שִׁחֵתוּ כִּימֵי הַגִּבְעָה…19
מִימֵי הַגִּבְעָה חָטָאתָ יִשְׂרָאֵל…20
וגם בימים הרעים ההם קם איש אשר הורה את תורת ה' בקהל עם ויעבץ שמו21 למטה יהודה. ויהי יעבץ נכבד מאחיו וטוב לפני אלהים ויהי כל משא נפשו להפיץ תורת ה' בקרב עמו. וינהרו אליו אנשים מערי יהודה וגם מחמת אשר לנפתלי באו אליו וישבו לפניו משפחות משפחות לקחת תורה מפיו. ויקרא להם “משפחות סופרים” המה המחוקקים אשר הורו תורת אלהים וחקיו לישראל מימי יעקב והלאה וכל ימי השופטים.
ויעשו בני יהודה חיל בימים ההם גם בחרושת ובמלאכה. ויהיו מרבית בית יואב בן שריה חרשים. ושריה אחי עתניאל השופט הוא, ויקרא יואב בן שריה לנחלתו “גיא חרשים”22. וינזרו בני יהודה אחרי מלחמת הגבעה אל תוך גבולם ביתה. ותעבורנה שנים רבות מאד ולא היה להם דבר אל יתר שבטי עמם וילכו בדרכי אבותיהם וישכנו בעריהם למשפחותיהם וישמעו לקול ראשי בתי אבותם וזקניהם23. וקרוב הדבר מאד כי לא סרו מדרך ה' ולא הלכו אחרי אלהי עמי כנען כי הורישו אותם מקרבם ולא השאירו להם שריד בתוכם. וירם גם בדבר הזה יתרון נגב הארץ על הצפון, כי יהודה היושב בקצה הנגב היה ראש שומרי אמונים בשבטי ישראל ודן יושב הצפון היה השבט האחד אשר דבק בפסל אשר הקים לו ולא סר ממנו מאות בשנים. וגם אֳפִי24 שבט בני יהודה להיות בודד לנפשו כל ימיו עמד לו לבלתי לכת בדרכי עמי הנכר. ויהי שלום לשבט הזה מבית ומחוץ. ולא רחוק הוא כי קמו להם עוד מורי צדק כיעבץ אשר הדריכו את העם בדרך הישרה וחרשים וחושבים כבני יואב בן שריה, כי החרושת היתה מורשת לבני יהודה מימי בני שֵׁלָה אשר עשו להם שֵׁם במצרים ומימי בצלאל בן אורי. אולם אין זכר כמעט לשבט יהודה אשר שִׁכֵּן בטח בדד בדברי ימי השופטים ימי הפרעות והתלאות25 בדורות הראשונים ההם היו עוד גם במנשה בזבלון ובראובן מחוקקים ומושכים בשבט סופר26.
ועתניאל מת ומבניו חתת ומעוֹנוֹתי27 לא קם איש תחתיו לשופט בישראל כי נזורה יהודה אל תוכה. ובני בנימן התעודדו ויבנו את עריהם אשר נשרפו במלחמת הגבעה28 ואלפעל הימיני ובניו בָּנו את אנו ואת לוֹד ואת בנותיה29. ותתחדש רוח נכונה בתוכם ויקומו בהם למן העת ההיא אנשים אשר היו לישועה בתוך עמם ואשר הצילו את ישראל מיד אויביו30.
ויהי אחרי מות עתניאל ויאסוף עגלון מלך מואב את עמו ואת בני עמון ועמלק ויירש את יריחו עיר התמרים אשר לבנימן. ואנשים מן העמלקי באו וישבו בתוך אפרים בפרעתון על כן קראו להר ההוא הר העמלקי31. ומואב הרודה בעת ההיא בישראל היה עם שוקט על שמריו32 שמן ובריא בשר33 כבד מאד במקנה34 ובשפע היין הטוב35 אך גאה וגבה לב36 היה העם הזה מאד וימשול מואב בבני ישראל שמונה עשרה שנה. ויחזק ה' את אהוד בן גרא בן הימיני איש אטר יד ימינו ויך את עגלון מלך מואב בחדרו בהקריבו לו את המנחה אשר שלחו בידו בני ישראל. ויתחמק משם בלאט ויבא אל המקום אשר שמו שעורה ויתקע בשופר ויקבצו אליו עם רב מהר אפרים. וילכוד את מעברות הירדן ולא נתן לבני מואב לנוס מיריחו אל ארצם ויך בהם כעשרת אלפים איש. אחריו היה עוד גבור בארץ ושמו שמגר בן ענת ויושע את ישראל בהכותו שש מאות פלשתים במלמד הבקר. אך בצפון הארץ היו ימי שמגר ימים אין חפץ בם. ואחרי מות אהוד החלו הכנענים ללחוץ את ישראל ולא נתנו להם לשאת ראש לחגור חרב או לתפוש חנית ותהיינה כל דרכי הארץ שוממות.
בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת.. חָדְלוּ אֳרָחוֹת
וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת37
חָדְלוּ פְּרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ… 38
מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח
בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל39
וילחץ יבין מלך כנען, אשר מלך בחצור אחרי מות אהוד, את ישראל עשרים שנה. וחצור היתה עוד ראש כל הממלכות ככל אשר היתה בימי יהושע. ושם שר צבא יבין סיסרא. ודבורה הנביאה אשת חיל כבירת כח לב שופטה את ישראל בגבול בנימין בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים.
ובימים ההם נפרד חבר הקיני מבני הקיני חותן משה השוכנים בנגב ערד במדבר יהודה אשר נקרא על שמם נגב הקיני40 ויט אהלו עם קדש נפתלי, ויָעֵל אשת חבר אשת חיל. ויהי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני.
ודבורה שלחה ותקרא לברק בן אבינעם מקדש נפתלי ותהי לו לרוח גבורה ותלך עמו קַדשה. וַיַזְעַק עשרת אלפים איש מבני זבולן ומבני נפתלי ויעלל ויחן על הר תבור, וישמע סיסרא כי הנה ישראל על הר תבור ויזעק את כל מחנהו תשע מאות רכב ברזל וכל מלכי כנען נלוו עמו41 ויועדו אל נחל קישון. וירד ברק והעם אשר אתו ויערך לקראת סיסרא. ודבר מחוקקי ישראל היה אל העם לזכור את אלהיהם ואת עמם ולצאת אחרי ברק. וירבו המתנדבים בעם ויקהלו אל ברק בני בנימין בני אפרים ובני מנשה וישששכר ותצלח רוח ה' על ברק ועל מחנהו ויך החיל הרגלי אשר לישראל את כל מחנה כנען ואת כל רכב הברזל ואת הפרשים42 לפי חרב ולא השאירו מהם נפש. וסיסרא נס ברגליו וימלט אל חבר ויתחבא באהל יעל אשת חבר אשת חיל וחכמת לב ותאספהו ותשקהו ותישנהו. ויהי כי נרדם ותגש אליו בלאט ותתקע את יתד האהל ברקתו ותך במקבת אשר בידה ותמיתהו. ותעז יד ישראל על יבין ויכרתו את ממלכתו מן הארץ. ותהי המלחמה הזאת מלחמת כנען האחרונה עם ישראל. ולא הוסיפו למן היום ההוא הכנעני והאמורי להלחם בישראל עוד ותלך ידם הלוך ומטה עד כי מעטו וַיָשׂחוּ מאד. ותשר דבורה וברק שירת עז לה' ותברך את יעל ואת חוקקי ישראל כי חכמי העם וסופריו עשו גדולות במלחמה ההיא. ותברך את כל שבטי ישראל אשר שמעו בקולם. ותוכח בשירתה את ראובן ואת דן ואת כל יושבי ארץ הגלעד על אשר “לא באו לעזרת ה' בגבורים”. ואת יהודה לא הזכירה כי למן היום אשר מת עתניאל שכן יהודה לבדד ודבר לא היה לו עם יתר שבטי ישראל.
ותשקוט הארץ ארבעים שנה למיום הכות ישראל את אויביו בצפון. ויקם ה' לשטן לעמו את העמלקי ואת המדיני ואת בני קדמה הישמעאלים43 היושבים מנגב לארץ. ולא יעשו העמים האלה מלחמה בישראל כי אם עלה יעלו מדי שנה בשנה לעת הקציר הם וגמליהם ומקניהם ואכלו את כל יבול הארץ ואיש לא יעמוד בפניהם כי רב ועצום מספרם כדי ארבה לרוב. וידל ישראל וַיִוָרֵש מאד מאד. ויעשו בני ישראל מערות ומטמונים בארץ להניס מפני מדין ויהיו חייהם תלואים להם מנגד. ויזכרו את אלהי אבותם בצר להם ויזעקו אל ה‘. ויבא איש האלהים ויוכח את דרכם הרעה על פניהם ויזכירם חסדי ד’ מקדם. וילך44 משם עירה עָפְרָה אשר למנשה אל גדעון בן יואש אבי העזרי איש בר לבב וטהר ידים מאד ותארו כתאר בן מלך45, וגדעון חובט חטים בעת ההיא להניס מפני מדין. ויבא עמו בדברים וירא את נהמת לבו לשבר בת עמו ויחזק את ידי הענָו הזה הבורח מפני הכבוד להתיצב בראש העם להושיע את ישראל מכף מדין. ותחזקנה ידי גדעון ויבן מזבח לה' ויקרא לו ה' שלום. ובלילה היתה עליו רוח ה' וישם נפשו בכפו ויהרוס את מזבח הבעל אשר לאביו ויכרות את האשרה אשר עליו. ויאמרו יושבי עפרה להמיתו ויצילהו אביו מידם לאמר האתם תריבון לבעל אם אלהים הוא ירב לו על כן קראו לגדעון ירֻבַּעל. וַיַשְׁמֵד גדעון את הבעל מישראל כל ימיו. ויקם גדעון ויתקע בשופר ויצא אחריו כל בית אביעזר וכל מנשה. ומלאכים שלח וַיַזְעֱק את אשר ואת נפתלי ואת זבלון לעלות על מדין ועמלק ובני קדם אשר זה מעט פשטו בעמק ישרעאל. וַיַרַךְ עוד לב גדעון כי שפל רוח היה ולא האמין בנפשו ובכחו וישאל אותות מעם ה' ויהי כי באו האותות וימלא כח ויתחזק ויעש חיל. ויבא הוא והעם אשר אתו שנים ושלשים אלף על עין חרוד אשר בעמק יזרעאל ומחנה מדין היה לו מצפון. ואיש האלהים אשר בא עמו צוה את גדעון לעשות ככתוב בתורת משה ולקרא בקרב המחנה מי האיש הירא ורך הלבב46 ילך וישוב לביתו. ויעש כן וישב מן העם למקומו שנים ועשרים אלף איש. ויהי דבר איש האלהים אליו לצרוף את העם שני וינַס אותם גדעון וישלח את כל העם ולא הותיר מהם כי אם שלש מאות איש אנשי לב בני חיל ויתן בידם שופרות וכדים ריקים ולפידים בתוכם. ויבא הוא ואנשיו באישון לילה בלט אל מחנה מדין אשר בעמק יזרעאל ויתקע פתאום בשופר וינפצו את הכדים ארצה ויקראו קול אחד חרב לה' ולגדעון. ושלש מאות לפידים נראו לעיניהם הנלכדון עוד בחבלי שנה ותהי חרדתל אלהים בתוך המחנה מהומה ומבוסה וחרב איש ברעהו. וינוסו מנוסת מות עד הצרדה אשר לאפרים ועד אבל מחולה אשר בעמק יזרעאל ויתחזקו בני אָשר ונפתלי ומנשה אשר זה מעט רך לבם וירדפום ויכום וישמידו מהם מאה ועשרים איש שולף חרב ויחן עוד מחנה למדין בנחלת גד מעבר לירדן. וישלח גדעון מלאכים הֶרָה אפרים וימהר איש אפרים וילכדו את הירדן לבלתי תת להם לעבור את הירדן להושיע את עמם. ויהרגו בני אפרים שני שרי מדין את עורב בצור עורב ואת זאב ביקב זאב. ויביאו את ראשי עורב וזאב אל גדעון. ועין אנשי אפרים צרה בהתבוננם כי נעתקה הגדולה במות עתניאל מיהודה לבנימין ומבנימין למנשה בקום גדעון תחת אהוד שמגר ודבורה ובתוכם לא קם איש עומד בפרץ ויקנאו בגדעון ויתאַנו לו. וידברו אתו אנשי אפרים קשות על בלי קראוֹ אותם למלחמה כי לא טוב היה בעיני השבט גבה לב הזה לראות את שבט המנשה מתרומם עליו. וידבר אליהם גדעון דברי כבוד דברים טובים אז רפתה רוחם. ויעבר גדעון את הירדן ויך את הנותרים ממחנה בני קדם חמשה עשר אלף איש וילכוד את זבח ואת צלמונע מלכי מדין בעבר הירדן. וַיְיַסֵּר גדעון את אנשי פנואל ואת אנשי סכות על עינם הצרה לבלתי תת לצבא מלחמם. וישב גדעון אל ביתו ויבא עמו את זבח ואת צלמונע ויאמר לעשות להם חסד ולהחיותם. ויחקור אותם ויודע לו כי הרגו את אחיו בהר תבור ויהרגם בעצם ידו בדמי אֶחיו. ויעש גדעון בתֻמו את הזהב אשר בזז לאפוד לה' ויהי לו למוקש כי זנו אחריו העם ויעבדוהו ככל אשר עבדו את נחש הנחשת אשר עשה משה. אך את הבעלים לא עבדו בני ישראל כל ימי גדעון47.
בעת ההיא החלה להתפעם בישראל רוח חפץ להקים עליהם מלך יושב על כסא אשר יעצור בעמו מִבַּיִת וגנן עליהם מחוץ ביד חזקה. ויאמרו בני ישראל להמליך עליהם את גדעון ויען להם בענותו לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם ה' ימשול בכם. ויהי לגדעון שבעים בנים ויהי הוא הראשון בשופטי ישראל אשר הרבה לו נשים ושם בכורו יֶתֶר. וישפוט את ישראל ארבעים שנה וימת בשיבה טובה. ולא יספו עוד בני מדין לשאת את ראשם ולא היה להם עוד דבר עם ישראל עד עולם48 ויהי יום מדין49 ומכת מדין בצור עורב50 לזכר עולם בישראל והיה בקום גוים עריצים להרע לאבותינו והתפללו לפני ה' לאמר:
שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב
וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כָּל-נְסִיכֵמוֹ51
ויהי אך שכוב שכב גדעון עם אבותיו וישב העם ויזנו אחר הבעל. ויזנו אנשי שכם אחרי בעל ברית וישכחו מהר גם את גדעון ואת חסדיו. ולגדעון בן אשר ילדה לו פלגשו אשר בשכם ושמו אבימלך וַיִּתְאַו בן האמה הזאת בגאותו אל המלוכה אשר לא אבה אביו בענותו לקחת מיד בני עמו. וידבר על לב אנשי שכם עיר אמו וישיתו ידם עמו כי בני אפרים היו ותצר עינם בכבוד אביו גדעון המנשי ויבחרו מכל בניו באבימלך אשר אמו היתה בת אפרים. ויתנו לו אנשי שכם כסף וישכור אנשים ריקים ופוחזים וילכו עמו בֵּיְתָה אביו עפרתה ויהרג שם אבימלך העריץ האכזרי את כל בני אביו. וַיִוָּתֵר יותר בן גדעון הקטן כי נחבא. ויתיצב יותם איש מליץ חכם ובר לבב בראש ההר ויוכח על פניהם את דרכי בעלי שכם ואת הליכותיהם עם בית אביו במשל נמלץ מאד בִּמְשַל העצים אשר המליכו עליהם את האטד אשר לא יצלח כי אם להיות לבער ולשום גם את כל אשר לו מסביב לשרפה מאכלת אש, ויחזה גם להם גם לאבימלך חזות קשה וינס וילך בארה אשר לבנימין וישב שם.
ואבימלך עשק וירץ את העם הוא וזבול פקידו שלש שנים. ויבא איש ושמו געל בן עבד הוא ואחיו שכמה וילעג על אבימלך וידבר על לב אנשי שכם כי לא נאוה לבני אפרים לעבוד את בן ירובעל52 המנשי. ויקן את לבם ויבגדו באבימלך וישימו את געל לראש ולא טובו דרכי געל מדרכי אבימלך וימלאו גם הם הארץ חמס. וילחמו בני שכם באבימלך ותעל ידו עליהם ויתץ בעברתו את העיר ויהרג את יושביה ויזרעה מלח. וימלטו כאלף איש ואשה אל מגדל53 בית בעל ברית וישרף עליהם את המגדל באש. ויבא חמס בני גדעון ודמם הנקי על בעלי שכם מיד הבן המביש אשר חזקו את ידו להרוג אותם. וילכד אבימלך גם את תבץ ויהי בגשתו לשרוף גם שם את המגדל אשר שמה נמלטו כל אנשי העיר ותשלך אשה פלח רכב וַתָּרִץ את גלגלתו. וירא כי לא יהיה עוד ויצו את נערו למהר להמיתו פן יאמרו אשה הרגתהו וידקרהו הנער וימות.
אחריו קם לשופט איש יששכר היושב בשמיר בהר אפרים ושמו תולע בן פואה בן דודו54 וישפט את ישראל עשרים ושלש שנה. ואחריו קם יאיר הגלעדי בארץ הגלעד לשופט וישפט את ישראל עשרים ושתים שנה. ויהיו ליאיר שלשים בנים ותהיינה להם שלשים ערים בארץ הגלעד ויתהללו בהן ויקראו להן על שם אביהם חַוֹת יאיר ככל אשר קראו העם חות יאיר לששים העיר אשר לכד יאיר בן שגוב בארץ הבשן בימי משה.
ולמן היום אשר מת גדעון שבו בני ישראל ויעבדו את הבעלים ואת אלהי כל העמים אשר סביבותיהם וירעו מאבותיהם ויעזבו גם שארית עבודת ה' ולא עבדוהו. ויהיו הימים ההם הרעים בכל ימי השופטים55 ויקומו בני עמון מקדם פלשתים מים לצנינים בצדיהם ויציקו לישראל מאד, ויהי בצר להם ויזכרו את ה' ויצעקו אליו מפני לוחציהם. אז קמו לישראל מוכיחים רבים56 ויערכו לעיניהם את רוע מעלליהם ויאמרו להם למה תזעקו אל האלהים אשר עזבתם לכו וזעקו אל האלהים אשר בחרתם בם המה יושיעו לכם בעת צרתכם. ותפקחנה עיניהם ויקחו מוסר ויחלו להסיר את אלהי הנכר מקרבם ולשוב מעט מעט אל אלהי אבותם אלהי מעזם בעת צרה וילחצו בני עמון את יושבי ארץ הגלעד מאד כי שכניהם היו. ויהי המעט מהם כי הציקו לראובני ולגדי בעבר הירדן ויעיזו ויעברו את הירדן להלחם ביהודה ובבנימן ובאפרים. ויועדו הזקנים אל מצפה גלעד לפקוד שר צבא בראשם. ואיש היה שם ושמו גלעד ולו בן ושמו יפתח ותרע ביפתח עין אחיו ויגרשוהו מבית אביהם. וילך אל ארץ טוב הקרובה אל גבול המעכתי ויהי שם לראש גדוד וישוטט עמם בארץ. ויהי בבוא בני עמון וישלחו זקני גלעד ויקחו את יפתח הגלעדי ויביאוהו מארץ טוב המצפתה וישמוהו לראש. ויפתח היה גבור חכם ומליץ אך איש קשה וּכְבַד לב. אך ככל אשר היה עז בכל דרכיו כן החל את דבר מלחמת בני עמון במועצות ובנחת. ויערך לפני זקני עמו במצפה את דבר המשפט אשר בו יכלכל את ממשלתו. וישלח אל בני אפרים לשית ידם עמו במלחמת בני עמון ולא שמעו לו57 וגם על מחנה בני עמון לא פשט פתאום. וישלח מלאכים אל מלך בני עמון להשפט אתו על בֹאו בגבולו ארץ לא לו. וישב לו המלך כי מיד בני עמון לקח ישראל את הארץ בעלותו ממצרים. ויוכח לו יפתח כאָחד החכמים יודעי העתים ביד מלאכים כי לא מידו לקח ישראל את הארץ כי אם מיד סיחון מלך האמורי. ויהי כי הכביד מלך בני עמון את אזנו מדברי יפתחו גם הפעם וימהר יפתח ויקם ויעבור את הגלעד ואת מנשה וַיַבְקַע ארצה בני עמון ויך בהם מכה רבה מאד עשרים עיר מערוער עד אבל כרמים ויעש תשועה גדולה לבני ישראל. וידר יפתח נדר לאמר בשובי בשלום והיה היוצא לקראתי והעליתיהו עולה. ויהי בשובו והנה בתו היחידה יוצאת לקראתו בתפים ובמחולות ויקרע יפתח את בגדיו ויצר לו מאד. ובתו היתה בת חיל ואוהבת את עמה ואת מולדתה מנפשה ותדבר בתו על לבו לבלתי יַחֵל דברו אחרי אשר עשה ה' בתשועה הגדולה לעמו. ויעל יפתח מקץ שני חדשים את בתו לעולה58 ויהי לחק לבנות ישראל ללכת ולתנות לבת יפתח ארבעה ימים בשנה. וירע הדבר הזה אשר עשה יפתח לבתו בעיני חכמי ישראל מדור דור ויבוזו לו ולכל ראשי דורו כי נעשתה נבלה כזאת בימיהם לזבוח זבחי אדם לה' אל רחום וחנון.
גם בדבר הרע הזה יֵרָאֶה עד כמה נעלו בני ישראל על בני יון מבחר כל יתר העמים. הן גם בתוכם קרו כאלה כי העלה מלך אחד את בתו לעולה ואין קץ למורא ולכבוד אשר ישַׁוו משוררי יון מדור דור על המעשה הזה. וחכמי ישראל המעט מהם כי לא למצוה ולא לצדקה חשבו את מעשה יפתח כי היתה בעיניהם אולת וחטאת מות וחרפה אשר לא תִמָּחֶה. וַיֵּאָמֵן הדבר אשר דבר אחד סופרי העמים לאמר כל הגוים עמי רוחות היו וישראל לבדו הוא עם הרוח.
ויראו זקני ישראל והנה נטה לב העם אל משפט אלהי הגוים ויראו פן יוסיפו לעשות כן גם לאלהיהם להעלות פרי בטנם כאשר עשה יפתח הגלעדי. וישימו לחק לאמר מי האיש אשר ידבנו לבו לקדש את בנו לה' ושם אותו לנזיר אלהים מן הבטן ומורה לא יעלה על ראשו למען אשר לא יעלה על לב איש להעלות את בנו לעולה כאשר עשה יפתח. ויהיו למן העת ההיא נזירי אלהים מן הבטן בקרב ישראל.
ואנשי אפרים גבוהי רוח היו מעולם ותרע עינם בכל גבורה ותשועה אשר עשה איש אשר לא ממטה אביהם הוא. ויזכרו את מעשי אבותיהם בימי גדעון ויתאנו ליפתח ויריבו עמו בחזקה על אשר לא קרא להם להלחם בבני עמון ויאמרו לשרפו באש. אך יפתח לא היה ארך רוח כגדעון ויחר לו מאד כי אמנם קרוֹא קרא להם והם לא הלכו אחריו. ויקבוץ את אנשי גלעד וילחם על אפרים ויך בם ארבעים ושנים אלף איש. וימת יפתח אחרי שפטו את ישראל שש שנים וישפט אחריו אבצן מבית לחם את ישראל שבע שנים ךוישפוט אחריו אילוֹן הזבולני באַיָלון אשר לזבולון עשר שנים. ואחריו שפט עבדון בן הלל הפרעתוני שמנה שנים.
ויהי בהכות יפתח את בני עמון בארצם ויכנעו מפני בני ישראל וֹיַּעָלו גם מיהודה ומאפרים ומבנימין59 אך הפלשתים לא חדלו להיות לשוטטים ולצנינים לישראל60. והפלשתים עבדו את דגון אלהיהם צלם דמות אדם אשר מחצי מתניו ולמטה תבנית דג לו וכהניהם היו קוסמים ומעוננים. ויהיו הפלשתים למועקה במתני אבותינו מימי שמגר בן ענת והלאה אך מימי יאיר הגלעדי החלו ללחוץ את ישראל מאד ותחזק ידם על ישראל ארבעים שנה. ויהי אחרי מות עבדון השופט ויקם שמשון בן מנוח הַצָּרְעָתִי61 למטה דן למגור ולמחתה לפלשתים. ושמשון נזיר מן הבטן רב אונים מאד מבין חידות62 ושנון ונמרץ בכל דבריו63 אך איש הולך אחרי עיניו. ויבקש וימצא תמיד תוֹאנה להרבות חללים באויבי עמו בכח ידיו ולעשות להם תועה. אך למלחמה לא יצא עליהם כי רך לב העם מאד בימיו. ויהי בשנה העשרים לשפטו את ישראל ותסגירהו דלילה אשתו הפלשתית ביד סרני פלשתים וינקרו את עיניו וינקם שמשון בפלשתים ויסע בזרוע כחו את שני עמודי הַתָּוֶך אשר בבית דגון. וַיַפֵּל את הבית על שלשת אלפי פלשתים הנאספים שם לראות בשחוק שמשון. וימת גם הוא בתוכם על שמשון דברי יעקב אבינו אשר דבר לפני מותו לאמר:
דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
יְהִי דָן נָחָש עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפוֹן עֲלֵי אֹרַח
הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר64
-
עיין מוצא דבר כ"ד דעת קדמונינו על ימי השופטים. ↩
-
בראשית מ"ט, ט'. ↩
-
שופטים ג‘, ג’. ↩
-
י"ז, ה'. ↩
-
ש“א י”ט, י"ג. ↩
-
שם. ↩
-
מ“ב י”ח. ↩
-
עיין היטב פירוש המיוחס לרש“י דהי”א פ', ל"ט. ↩
-
עמוס ט‘, ז’. וקיר הוא נהר בארץ ארמניא. ↩
-
העם הזה הקרוב לישראל בהיותו מבני שם (בראשית י', כ"ב) היה צורר גדול לעמנו מדור דור. ולא “זזו להיות סוטנים לישראל עד ימי אחז” (ס“ע, פ”ז) שאז נפלו בידי תגלת פלאסר מלך אשור שם. ↩
-
קדמוניות 3,3,V. ↩
-
על זמן פסל מיכה ופילגש בגבעה עיין ס“ע י”ב. קדמוניות 3, 2, V, ומוצא דבר כ"ח. ↩
-
שופטים כ', ט"ז. ↩
-
דהי“א ח', י”ג. ↩
-
בראשית מ“ט, כ”ו. ↩
-
דהי"א ח‘, ו’ – ז'. ומנחת היתה ליהודה, כי כן נמנתה בין ערי יהודה (ב', נ"ד). וגם הגולים גם המגלים היו בני ימיני ככתוב ונעמן ואחיה וגרא הוא הגלם (דהי"א שם) והם הם הנקובים קודם לכן: ונעמן ואחיה וגרא (ד‘ – ה’). ↩
-
ח', י"ג ואילון היא מטה דן (יהושע י“טף מ”ב. שופטים א', ל"ה) מערי הלוים (יהושע כ“א, כ”ד). ↩
-
“יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל”(תענית ל'). ↩
-
הושע ט‘, ט’. ↩
-
י‘, מ’. ↩
-
עיין מוצא דבר: “ראשית עבודת הסופרים בישראל”. ↩
-
דהי“א ד', י”ד. ועיין מוצא דבר: “קדמות המלאכה בישראל”. ↩
-
בארבע פרשיות הראשונות בספר דהי“א תמצא ביחס בני יהודה תמיד את שם הכבוד ”אבי" מקום פלוני או פלוני. ↩
-
“קאראקטער”כאשר בארנו מלה זו במקום אחר. ↩
-
רק בימי יאיר הגלעדי (שופטים י‘, ט’) ובימי שמשון (ט“ו, ט' – י”א) נזכר שם יהודה וגם שם רק בתורת טפל. ↩
-
עיין שירת דבורה. ↩
-
דהי“א ד', י”ג. ועיין מגלת היחס שבסוף הספר. ↩
-
שופטים כ“א, כ”ג. ↩
-
דהי“א ח', י”ב. ועיין מגלה ד'. ↩
-
אהוד השופט המושיע, אשר קם אחרי עתניאל בן ימיני היה (שופטים ג', ט"ו). ושמגר בן ענת נראה על פי שם אביו, כי בן ימיני היה, כי כן אנו מוצאים שם זה נוהג בבנימן. “ענתות” היה אחד מבני “בכר” בן בנימן (דהי"א ז‘, ח’). ואין ספק כי על שם ראש בית אב זה נקראה גם עיר הכהנים אשר בבנימן ענתות (יהושע כ“א, י”ח). ועוד אחד מצאנו בימי השופטים בשם “ענתותיה” (דהי“א ח', כ”ד). ויען כי בנימן סמוכה לפלשתים על כן הראה שמגר את ידו החזקה לפלשתים (שופטים ג', ל"א). וגם דבורה הנביאה נראה לפי מקומה בין בית אל ובין הרמה (ד‘, ה’), ששתיהן ערי בנימן היו, כי גם היא היתה בת ימיני, ואם נזכור כי שמונים שנה (ג‘, ל’) וארבעים שנה (ה', ל"א) קפלו אהוד שמגר ודבורה תחתם ועלה לנו כי מאה ועשרים שנה עמדו שופטים מבית בנימן בראש העם. ↩
-
“ועמלק”(שופטים ג', י"ג) “אפרים שרשם בעמלק” (ה', י"ד) “כפרעתון בארץ אפרים בהר העמלקי” (י“ב, ט”ו). ↩
-
ירמיהמ“ח, י”א. ↩
-
שופטים ג', י“ז כ”ט. ↩
-
מ“ב ג‘, ד’. ישעיה פ”ז, א'. ↩
-
ז‘ – י’. ירמיה מ“ח, ל”ב – ל"ג. ↩
-
ישעיה ט“ז, ו'. ירמיה מ”ח, כ"ו ↩
-
שופטים ה‘, ו’. ↩
-
ז'. ↩
-
שופטים ה‘, ח’. המספר הקצוב “ארבעים אלף” יעיד כי לא על כל ישראל כבדה כי אם על מקצתם, על שבטי הצפון הקרובים לחצור. ↩
-
ש“א כ”ז, י'. ↩
-
שופטים ה', י"ט. ↩
-
כ"ב. ↩
-
“בני הקדם”(שופטים ו‘, ג’). הם בני “קדמה” (בראשית כ“ה, ט”ו. דהי“א א', ל”א). שהוא השבט האחרון בשנים עשר שבטי ישמעאלים ועליהם נאמר בענין “כי ישמעאלים הם” (שופטים ח', כ"ד). וגם יוסיפוס קורא לעם הנקוב פה בני קדם: ערבים (קדמוניות 1, 6, I) וע‘ דברי מדרש "בניו של ישמעאל קדר נקראו וכו’ וקדמה נקראו בני קדם" (פדר"א ל'). ↩
-
“ויבא מלאך ה' הוא הנביא (רלב“ג שופטים ו', י”א). ולפ”ז עולה יפה פסוק “ויאמר ה' אל גדעון” הנאמר ונשנה כמה פעמים בפרשת גדעון, אף כי גדעון לא היה נביא מעולם, כי הנביא הזה אשר הוכיח את העם, הוא הלך אל גדעון והוא היה לו מול אלהים, כאשר יתבאר עוד. ↩
-
שופטים ח', י"ח. ↩
-
יכון הקורא שני מקראות אלה: “ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב”… (דברים כ‘, ח’). “קרא באזני העם לאמר מי ירא וחרד ישב” (שופטים ז‘, ג’). ↩
-
שופטים ח', ל“ג. ע”ש. ↩
-
לא נזכר עוד מן היום ההוא והלאה בכל המקרא שום סכסוך לישראל עם מדין. ↩
-
ישעיה ט‘, ג’. תהלים פ“ג, י' – י”א. ↩
-
ישעיה י', כ"ו. ↩
-
תהלים פ“נ, י”ב. ↩
-
שנאת בני אפרים לשופט אשר קם ממטה אחר ראינו בימי גדעון, ועוד נשוב נראה בימי יפתח. אך בעלי שכם בני אפרים נפתו לאבימלך לזכור לו את מולדת אמו(שופטים ט‘, ב’). וגעל בא להעיר את עיניהם, כי דבר אין לאבימלך ולשכם “מי אבימלך ומי שכם”? לאמר: מה לו ולשכם? הלא שכם עיר אפרים היא ואבימלך הלא בן ירבעל המנשי הוא ואחת היא לבני אפרים לעבוד את שופט בן מנשה או חמור אבי שכם הנשיא ההוי, ע"ש. ↩
-
“צריח”(שופטים ט', מ"ו). על כרחנו מגדל הוא, כדברי הרד“ק והרלב”ג, שעליו עומד הצופה וצועק וצורח (צפני‘ א’, י“ד. ישעיה מ”ב, י"ג) להודיע כי האויב בא למען יקהל העם לעמוד על נפשו ומגדל כזה מהיותו גבוה היה מוצק מאד, על כן היה תמיד למקום מחבוא ומפלט להשגב בו, ולו יהיה צריח חפירה בקרקע כאשר יפרשו אחרים, כי עתה לא שלטה בו שרפה, כי אין חלל נשרף והכתוב אומר “ויציתו עליהם את הצריח באש”. ↩
-
“דודו”שם איש כדברי רש“י רד”ק והמתרגם הארמי (שופטים י‘, א’). ועוד ארבע פעמים נמצא שם זה במקרא (ש“ב כ”ג, ט'. כ“ד. דהי”א י“א, י”ב. כ"ו). ופעם אחת נקרא “דודי”. גם בשם “דודי” (דהי“א כ”ז, ד'). ושם זה היה נוהג בישראל גם בימי הגאונים (עיין דהי“א לעם בנ”י דפוס ווארשא צד 66) עוד נמצא במקרא שם “דדוהו” (דהי“בכ', ל”ז), והוא“ו המנוקדת והמודגשת שלפני הה”א תעיד גם על הוא“ו האחרונה שבשם ”דודו" כי מן השרש היא. ↩
-
דבר זה התבוננו קדמונינו היטב, כי דור זה היה הגרוע בכל ימי השופטים ועל שבעה מיני ע“ז המנוים בפרשה בחתימת פסוק ”ויעזבו את ה‘ ולא עבדוהו“ (שופטים י‘, ו’) קראו לאמר ”אמר הקב"ה אפילו כתורמוס הזה ששולקין אותו ז’ פעמים ואוכלים אותו בקנוח סעודה לא עשאוני בני (ביצה כ"ד) ולא עבדוהו אפילו בשותפות (פתיחתא איכה רבתי), כי עד העת ההיא, היתה גם בע"ז שעבדו מעין שתוף ועתה בזמן הזה סר אפילו השתוף הדק הזה. ↩
-
“ויאמר ה' אל בני ישראל”(שופטים י', י"א) מורה כי רבו אז המוכיחים, כי כל מקום שלא התעורר אלא מוכיח אחד, הוא נזכר בלשון יחיד (ב‘, א’ ד‘. ו’, ח'). ↩
-
שופטים י"ב, ב'. ↩
-
עיין מוצא דבר כ"ו: נדר יפתח ונזירות שמשון. ↩
-
“ויכנעו בני עמון מפני בני ישראל”(שופטים י“א, ל”ג) משמע מפני כלם. ↩
-
“ארבעים שנה”(י"ג, א') הנאמרות פה נמשכו לפי הנראה משנות יאיר האחרונות עד תחלת ימי שמשון. ויפתח, אבצן, אילון, ועבדון קפלו תחתיהם רק שלשים שנה ויותר, ועשר שנים הנותרות נבלעו בימי יאיר שלפניהם או בימי שמשון שלאחריהם או מקצתן בימי זה ומקצתן בימי זה. ↩
-
שופטים י"ג, ב'. ↩
-
י“ד, י”ד. ↩
-
“לולא חרשתם…”(י"ח)“בלחי החמור חמור חמורותים” (ט“ו, ט”ו) “נקם אחת משתי עיני” (ט“ז, כ”ח). ↩
-
בראשית מ“ט, ט”ז – י"ז. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות