פרויקט בן־יהודה

הֲכֵי קַל מִצְבִי זֶה כְבוֹד הַבּוֹרֵחַ

כִּי מַדּוּעַ רוֹדֵף! בַּל תּוּכַל הַשּׂיגֵנִי?

אוּלָם לֹא לוֹ הַמֵּרוֹץ בְּעֹז וָכֹחַֻ

רַק כָּל רוֹדְפוֹ יוֹדעַ צַיִד אֵינֶנּוּ.

t אֶל שְׁלֹמֹה!

“לֵךְ אֶל נְמָלָה, עָצֵל”! אָמֹר אָמָרתָּ, –

וְאִם לֶכֶת יִתְעַצֵּל?… זֹאת לֹא חָקָרְתָּ?

לוּ חָקָרתַּ זֹאת, אָז עַל לִבּךָ עָלָה

דָּבָר לֵאמֹר: “לְכִי אֶל עָצֵל, נְמָלָה”!

t הַצַּד הַשָּוֶה שֶׁבָּהֶם

הָאֲרִי זָכָה לִמְלוּכָה – בִּגְבוּרָתוֹ,

הַשּׁוּעָל עָרֹם יַעֲרִים – בְּעָרְמָתוֹ,

הַצַּד הֹשָּׁוֶה הוּא גַם לִשְׁנֵיהֶם:

הַכִּבְשָׂה הַתַּמָה יְחַלְּקוּ בֵּינֵיהֶם!..

t הַקּוֹף וְהָאָדָם

זֶה הַקּוֹף מחַנֵּק בּנוֹ – וְחָפֵץ חַבְּקֵהוּ

וְהָאָדָם מְחַבֵּק רֵעוֹ – וְחָפֵץ חַנְּקֵהוּ.¹)

) אעיר לזה, כי לא אתן מום בטבע לב האדם, כי אם בסיבות המכריחות אותו לכמו אלה. ↩

t עוֹבֶדֶת לַבַּעַל

מִדֵּי יוֹם בְֹּיוֹמוֹ הִכָּה אִשְׁתּוֹ פְלוֹנִי

והִיא קָרְאָה תָמִיד: “הַבַּעַל עֲנֵנִי”!

* *

"עַל כָּל צַעַד בַּחַיִים לֵב אִם נָשִׂימָה –

זָרוֹת, תּהְפֻּכוֹת עֵינֵינוּ צוֹפיוֹת:

עַוְלָה פוֹרַחַת, גַּם רֹאשָׁהּ הֵרִימָה

וּנְכוֹחָה וֶאֱמֶת יֵרדוּ תַּחְתִּיוֹת.

אִם שְנַיִם יַעֲשׂוּ עָוֶל וּרְמִיָּה,

כִּי אִישׁ נִכְבָּד הִנֵּהוּ, אִישׁ רַב-הָעֵרֶךְ.

מָעֲשִׂים כָּאֵלֶּה מוּל עֵינַי שַׁתִּי,

לִבִּי יֵלֵךְ תֶּמֶס, גַּם רוּחִי סוֹעָרֶת,

וּמֵעָמְקֵי לֵב כּוֹאֵב קוֹל רָם נָתַתִּי:

תַּהְפֻּכוֹת-הַתֵּבֵל, צָרַעַת, צָרַעַת מַמְאָרֶת!"

t עַכָּבִישִׁים-דְבוֹרִים

הָעַכָּבִשִׁים טָעָנוּ:

נִהְיֶה כַּדְּבוֹרִים גַּם אָנוּ.

נִתֵּן גַּם אָנוּ, הָעַכָּבִישִׁים,

דְבַשׁ לָאֲנָשִׁים.

הַדְּבַשׁ, כְּיָדוּעַ, מָתוֹק, אוּלָם

בּלִי עֲקִיצָה אֵין דְּבַשׁ בָּעוֹלָם.

וְעַתִּיקִים הַדְּבָרִים.

צְאוּ וּרְאוּ מַעֲשֵׂי הַדּבוֹרִים.

וּלְֹפִיכָךְ נְבַקֵּשׁ

לִבְלִי הִתְרַגֵּשׁ,

אִם יִקְרוּ מִקְרִים,

שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ כַּדְבוֹרִים

נַעֲקוֹץ בִּמְחִילָה

עֲקִיצָה קַלָּה.

בִּשְׁכַר הָעֲקִיצוֹת הָאֵלּוּ –

דּבַש תֹּאכֵלוּ".

כָּכָה

סָחוּ

עַכָּבִישֵׁי כָּל אֶרֶץ וּמְדִינָה.

אֶת דִּבְרֵיהֶֶם קִבְּלוּ בֶּאֱמוּנָה,

וְכֹה בְּכָל פִּנָה

הִרְבּוּ לָצוּד זְבוּבִים

דַּלִים וַעֲלוּבִים.

כּמָּה מֵאָז הִפְלִיאוּ לַעֲשׂוֹת

עַכְּבִישֵׁי-הָאֲרָצוֹת,

שֶבְּרָב חַסְדָּם

הִבְטִיחוּ דְבַשׁ לִבְנֵי-אָדָם.

וּבֵינָתִַים, עַד אֲשֶׁר בִּצְּעוּ

הָבְטָחָתָם, – עָקְצוּ

עָקוֹץ וְזָמוֹם,

עָקוֹץ וְרָקוֹם.

כִּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִכָּר

הָעִקָּר,

צָרִיךְ כָֹל עֲקִיצָה, כָּל נְשִׁיכָה

סַבֵּךְ כַּהֲלָכָה

בִּסְבַךְ שֶל כִּרְכּוּרִים,

בּרֶשֶׁת שֶׁל קוּרִים…

וְשׁוּב עֲקִיצָה,

וְשׁוּב מְצִיצָה,

וְשוּב זוֹמְמִים,

וְשׁוּב מְזַמְזִים.

וּכְשֶהַזְבוּב יִשְׁאַל: הַדְבַשׁ הֵיכָן?

(וְהוּא – דוֹמַנִי – בּצֶדֶק יִטְעַן)

יַסְבִּירוּ לוֹ כֻּלָּם,

כִּי כַּךְ מִנְהָג הָעוֹלָם.

וּכְשֶׁהוּא מִתְעַקֵשׁ

וְחוֹזֵר וְדוֹרֵשׁ:

אֵי בּכָל זֹאת הַדְבַשׁ?

דּוֹחִים אוֹתוֹ בְּקַשׁ.

וּמִכֵּוָן שֶׁהַקּוּשְׁיָה נְכוֹנָה,

מוֹצְצִים אֶת דָּמוֹ עַד טִפָּה אַחֲרוֹנָה.

הַצַּאר וַאֲנָשָׁיו, אַנְשֵׁיֹ-דָמִים

אוֹמְרִים כָּל הַיָּמִים,

כִּי הֵם לְטוֹבָתֵנוּ מִתְכַּוְנִים.

אַךְ בֵּנָתַיִם, בִּלְהָטִים שׁוֹנִים

הֶעָרִיצִים צָדִים

בְּיַד-זֵדִים

אֶת הַזְבוּבִים

הָעֲלוּבִים,

אַנְשֵׁי-הָעֲבוֹדָה,

וְעַד בְּלִי קֵץ וּבלִי מִדָּה

בִּסְבַךְ פּגָעִים, פּוֹרְעָנִיוֹת

מִסִּים וְאֲרְנוּנִיּוֹת

יָמֹצּוּ דַם כָּל אִישׁ וָאִישׁ

וִיחַפּוּ עָלָיו בְּקוּרֵי-עַכָּבִישׁ,

כּדֵי שׁהָעִקָּר

לֹא יְהֵא נִכָּר…

וְאִם יִשְׁאַל אָדָם וְיִתְמַהּ:

זֶה – לָמָּה וְזֶה – לְשֵׁם מָה?

מִיָּד לוֹ תְּשׁוּבָה תִּנָּתֵן: –

כּדֵי אֶת סֵדֶרֹ-חַיָּיו לְתַקֵּן.

וְאִם אָדָם יַחְזוֹר וְיִטְעַן:

כְּלוּם זֶהוּ אֹשֶׁר, רַחְמָנָא-לִצְלָן?

הֲרֵי עוֹלָמֵנוּ אָפֵל וְחָרֵב?

לְבָחוֹר כָּזֶה מוּכָן הַמַּגְלֵב.

רָאוּי הִנְךָ, כִּי יוֹלִיכוּ אוֹתְךָ

קְצָת לְטַיֵּל בְסִבּיר הָרְחוֹקָה…

t בָּנֹה יִבָּנֶה מֵחָדָשׁ הָעוֹלָם

אֶשְׁאַל: מַדּוּעַ

עַל יְסוֹד רָעוּעַ

בְּנוּיָה הַתֵּבֵל?

מַדּוּעַ הַפּוֹעֵל,

אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו

קֹר סובלִים וְרָעָב?

וכָּל הוֹלֵך-בָּטֵל וְרֵיקָן,

כָֹל בֶּן-בְּלִיַּעַל וּבַזְבְּזָן,

הַסּוֹבב בָּרְחוֹבוֹת

בְּאֶפֶס-פְּעֻלָּה

זָכָה לְכָבוֹד,

לִרְכוּשׁ וּגְדֻלָּה?

מַדוּעַ לֶעָשִׁיר מִכָּל טוּב בַּבַּיִת,

וּלְאָחיו הֶעָנִי אֵין אֲפִילוּ כְּזַיִת?

אַיֵה הַצֶּדֶק? הֵיכָן הַיֹּשֶׁר?

לָמָה דַל יַעֲמוֹל וְיֵהַנֶה בַּעַל-עֹשֶׁר?

נִצְעַק וְלֹא נֶרֶף, נִקְרָא בְּקוֹל רָם:

“בָּנֹה יִבָּנֶה מֵחָדָשׁ הָעוֹלָם”!

צָריךְ לַהֲרוֹס וּלְהַחֲרִיב הַכֹּל.

וְעַל מַשּׂוּאוֹת הַחֻרְבָּן הַגָּדוֹל

הָקֵם נָקִים בִּנְיָן חָדָשׁ:

אֵין עָשִׁיר וְאֵין רָשׁ,

אֵין כֹּתֶל-מִזְרָח וְאֵין קֶרֶן-זָוִית,

אֵין בַּעל-שְׂרָרָה, אֵין שַׂר וְנָגִיד,

אֵין קִנְיָן לִצְמִיתוּת, אֵין רְשׁוּת-יָחִיד,

שַׁרְשֶׁרֶת יֻחֲסין –

הִיא בּבֵית-הָעַלְמִין.

מִבֵּית-הַחֲרֹשֶׁת, מֵהַסַּדְנָה,

מִשֵּׁקְשׁוּק הַמְּכוֹנָה

וְתִמְרוֹת הַקִּיטוֹר

עֲלוּ

וּדאוּ

לִמְרוֹם הָאוֹר…

נִצְעַק וְלֹא נֶרֶף, נִקְרָא בּקוֹל רָם:

“בָּנֹה יִבָּנֶה מֵחָדָשׁ הָעוֹלָם”!

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות