בין המשפטים הרבים, משפטי עול, אשר בבלי דעת וצדקה גזרו אויבינו ומנאצינו על דתי בני ישראל ומנהגיהם, מצאה מקום גם ההסכמה שהאשה היתה מאוסה ובזויה בעיניהם כשפחה, לא נחשבה להם כי אם לכלי בית אשר ישתמשו בו בעת צרכם, להשליכו אחרי גום כאשר לא יצטרכו אליו עוד: ושהדת הנוצרית לבדה הטיבה את מצב האשה והרימה אל גבה מעלת האיש ופרקה עלו מעל צוארה. אמנם אין בכל זה שום צד אמת, כי אף אם נניח שבימים הקדמונים לא היתה האשה חשובה בבני עמנו כאיש, מה שאינו עוד היום גם אצל הגוים אשר הגביהו לעלות במעלות השלמות, ומה שלא יהיה לעולם, כי יש הבדל בין תכונות האיש ובין תכונות האשה וכן בין תכלית בריאתם, מכל מקום לא מצאנו שום מעשה תולדי, או דין או חוק, בספרי קדמונינו, אם במקרא אם בספרי קבלתנו, שיצדיקו לגזור אומר כזה אבל בהפך יוצא לנו מהם, כי לא בלבד לא ניתן שום מכשול לפני האשה המעכבה לשבת בכל זמן בראש משפחתה בין קירות ביתה, כי גם היה בידה לשבת ראשונה בעסקי המדינה ולהגיע גם כן אל הנבואה אשר היא המעלה היותר עליונה שלא זכו אליה כי אם יחידי סגולה אשר ה' קורא, היותר מפוארים בחכמה ובדעת ובכל מדות טובות. ואם יעלה על לבי להביא ראיות בלתי מסופקות ובלתי מוכחשות על אמתת דברי אלה מספור תולדות בני עמנו ומספרי נביאינו וחכמינו, לא ימצא לי לכתוב על הענין הזה ספר גדול ורחב ידים, אבל אין זאת מגמתי. מ"מ יען כי במבוא הספר הזה אספר תהלות וקורות אשת חיל יראת ה' וחכמת לב, הגונה לשבת בין הסופרים והמשוררים היותר משובחים שבדורנו, גמרתי בלבי להביא גם כן איזה רמז ומשל, המספיקים לפי עניות דעתי להראות שקר ההסכמה אשר עליה דברתי למעלה.

ותחלת דברי אומר שהתורה למדתנו מיד בראשית ספוריה כי האיש והאשה שוים במעלתם בשימה בפי אדם הראשון את ההודאה “זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת”, ואחר כן כתיב “ודבק באשתו והיו לבשר אחד”; היש שויון גדול מזה? ובאמת אעפ“י שלא אסרה תורה לבני ישראל לקחת להם נשים הרבה כנהוג אצל כל העמים אשר סביבותיהם, מ”מ על הרוב לא לקחו להם כי אם אשה אחת, וזה הוא מה שצותה התורה באמרה “ודבק באשתו” באשתו נאמר ולא בנשיו; ומפשט ספור התורה נראה שלמך היה הראשון אשר לקח לו שתי נשים, ואף אם לא אמר לנו המספר בפירוש כי לא טוב עשה, מ“מ רמז לנו הרעות שיצאו לו מזה, בחשבו כי המשל יפעול על לב הקורא יותר ויותר מעצות חכמה ודעת, ומוכיחנו כי מרבה נשים מרבה דאגה, וחיי צער יחיה, ולא זה הדרך שיבור לו האדם הרוצה שהשלום ישכון במעונו; וכן אמר קהלת “וראה חיים עם האשה אשר בחרת” ולא עם הנשים, כי מי שיש לו נשים הרבה חייו אינם חיים. אבל אם האשה הראשונה עקרה ולא ילדה, אז הוסיף האיש לקחת לו אשה אחרת, כי חרפה היא לו ללכת ערירי, כמו שנראה מאברהם אבינו, מאלקנה, ומרבים כמוהם: נח ובניו לא לקחו להם כי אם אשה אחת וכן לוט ויצחק אבינו וגם יעקב חשב לישא את רחל לבדה, אך כשרמהו לבן ונתן לו את לאה נאנס לישא שתי נשים, ואחר כך גם את שתי שפחותיהן אשר נשיו נתנו בחיקו; רק השרים והמלכים הלכו בדרכי העמים נגד מצות התורה (לא ירבה לו נשים) ולקחו להם נשים הרבה כנראה מדוד ומשלמה. אבל אין שום ראיה להניח שגם לכל המלכים אשר מלכו אחריהם על ישראל ועל יהודה היו נשים רבות, כי אמנם יש ראיות רבות לדון להפך; כן לא מצאנו בשום אחד מן הכהנים הגדולים או מן הנביאים או מחכמי המשנה והתלמוד שהיתה לו יותר מאשה אחת. מכל זה נראה בבירור כי המנהג לקחת אשה אחת בלבד לא בא לנו בימים האחרונים מן הנוצרים, כי כבר הוגד לנו בתורה בפסוק הנ”ל ופשוט היה אצל אבותינו גם בימים היותר קדמונים¹ ואבותינו הקדושים היו לנו כבר למופת על חובת כל איש לכבד את אשתו ולשמוע בקולה, כשם שעשה אברהם אבינו ששמע בקול אשתו כשנתנה בחיקו את שפחתה, ושלחה אחר כך מעמו עם בנו האהוב לו למלאות משאלות לב שרה, וה' אמר אליו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. כשחשב יעקב אבינו לגנוב את לב חותנו אשר עקבו עשרת מונים ולשוב אל ארצו בלי הגיד לו מאומה, לא צוה בחזקה לנשיו לשמוע בקולו וללכת עמו, אף כי אמר לו האלהים צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך, אבל נתיעץ עמהן טרם עשותו אשר זמם, ושאל מהן אם ישרה מחשבתו בעיניהן, וכשהסכימו עמו, לקח אותן ואת בניו ואת כל רכושו והלך לו; ואעפ"י שלא אהב יעקב את לאה כרחל, קברה במערת המכפלה אצל אבותיו והשביע את יוסף לקברו אצלה באמרו “שמה קברתי את לאה”; גם יהודה בשמעו התנצלות תמר, הודה על עותתו ואמר “צדקה ממני”.

הקב“ה צוה לבנים כבד את אביך ואת אמך וצוה ג”כ איש אמו ואביו תיראו, ומזה יוצא שאב ואם במעלה אחת הם, ושהאיש חייב לכבד את אשתו, שאם לא כן, איך יוכלו הבנים לכבד את אמם או לירא מפניה, אם יראו שאביחם מחרפה ומגדפה ומחשבה ללא כלום? האם לא קבע האל במצות אלו את מצב האשה נגד אישה ובקרב משפחתה? וזה הוא לפע“ד ג”כ הטעם שבעשרת הדברות בענין שמירת השבת לא אמר אתה ואשתך, כי לא זכר הכתוב כי אם הבנים והעבדים התלוים בדעת האיש ולא האשה אשר היא תלויה בדעת עצמה, ונכללה עם האיש כתיבת “אתה” אשר הוראתה “איש או אשה”. ועל דבר הנהגת האיש עם אשתו בתוך ביתו בא וראה מה שצותה תורה על אשת יפת תואר הנמצאת בשביה ועל שתי נשים אחת אהובה ואחת שנואה. ואם על אמת איש אמר הכתוב שארה כסותה ועונתה לא יגרע, על אשתו לא כל שכן? ומספור הולדת שמשון נראה בבירור אם חשב מנוח את אשתו כשפחה או ככלי בית.

כן לא היו בנות ישראל אנוסות לשבת תמיד בירכתי ביתן כשבויות חרב, כי גם אם לא נאוה תהלה לנשים היוצאות תמיד מביתן להתהלך בין האנשים ברחובות קריה עם כל זה היו חפשיות תמיד לצאת ולבא, והיה גם להן חלק בכל מקרי עירן ועמן כמו שנראה ממרים הנקראת נביאה שענתה שירה על הים עם כל הנשים אחרי משה ואחרי כל העם. דבורה הסיתה את ברק למרוד ביבין ולפרוק את עלו מעל צוארי בני ישראל וירדה עמו למלחמה, ואחר התשועה שרה השירה המפוארה אשר היא עוד היום דבר נפלא לכל קוראיה.

הנשים יוצאות ונותנות תהלה לשאול מלך ישראל ולדוד שר צבאו, ומיכל המלכה לא מנעה עצמה לדבר קשות בדוד אף כי הוא היה מלך ישראל, על אשר עשה דבר שלא ישר בעיניה בהעלותו את ארון ברית ה' מבית עבד אדום עיר דוד; התעשינה כאלה שפחות בזויות? האשה החכמה התקועית דברה על לב דוד והשלימתו עם אבשלום, ואשה בחכמתה דברה אל כל העם באבל וכרתו את ראש שבע בן בכרי, והשליכוהו ליואב ובכן היה שלום בארץ.

והראיות האלה, ובכללן תפלת חנה, תוכחנה אם הנשים בבני ישראל היו נבערות מדעת כהנחת מוציאי דבה רעה עלינו; ואם חנה אשת אלקנה שלא נודע כאחד מחשובי העם היתה כ"ב בקיאה בלשון השיר, מה יש להניח על נשי נביאים מלכים ונדיבי עם! שלמה המלך כשדבר בספר משלי על מעלות אשת חיל ומדותיה הטובות, לא דבר על אשת מלך או על אשת נדיב כי אם על אשת איש אוכל לחמו בזעת אפו, מה שמורה על פקודת האשה בעת ההיא בקרב משפחתה, פקודה יקרה ונכבדת עד מאד, ומדבריו יש גם כן להניח שרבו בימיו נשי חיל כזאת עטרת בעלן ונזר משפחתן. ואחדל מדבר על אומץ לב עתליהו המלכה, ועל תגבורת איזבל בעסקי המלכות, ועל גודל יהודית ואסתר אשר הצילו את בני עמן מיד צריהם, ועל נשים רבות המפוארות כאלה, כי אין דעתי להאריך.

ובמה שנוגע אל ספרי קבלתנו ומוסרי חכמינו אשים גם כן גבול אל דברי ואביא רק מופתים אחדים המספיקים לפי ראות עיני לגלות דעתם בבירור על הענין הזה אם במצב האשה בביתה אם בחברה האנושית.

אין בעיני נביאינו וחכמינו וכמו כן בעינינו בכל תולדותינו דבר חשוב ועקרי כיציאת מצרים, שעל ידה היו בני ישראל לגוי, וחייבים אנו לזכור הגאולה הזאת כל ימי חיינו כי האותות והמופתים שנעשו לאבותינו בעת ההיא, היו כל כך נפלאים ונוראים, שאמרו ראתה שפחה באור השכינה בים ובמתן תורה מה שלא ראה יחזקאל (ספר החסידים סימן רל“ג–ל”ד), וגם יום השבת אשר הוא אות בינינו ובין אלהינו וכן כל שאר מועדינו זכר ליציאת מצרים הם, ועם כל זה אמרו רבותינו (מדרש שמות פרק א') הדורות נגאלו בשביל נשים צדקניות. אחר הגאולה נתגלה הקב“ה לאבותינו על הר סיני ואמרו רבותינו על זה (פרקי דרבי אליעזר סימן מ"א) אמר לו הקב”ה למשה לך אמור לבנות ישראל אם רוצות לקבל את התורה, שדרכם של אנשים הולכים אחר דעתן של נשים. כתוב בתלמוד בבלי (ברכות י“ז ע”א) גדולה הבטחה שהבטיחן הקב“ה לנשים יותר מן האנשים שנאמר נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי (ישעיה ל"ב ט'); וכתוב גם כן (חולין דף פ“ד ע”ב) לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה ממה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו; היתכן לומר שיכבד אשתו יותר ממה שיש לו אם היתה נחשבת כשפחה או ככלי בית? ולא עוד אלא שפעמים רבות חשבו באיזה אופן גם מדות שכליות באשה יותר מעולות מבאיש. וכן מצינו בב”ר (פי"ה) ויבן ה' את הצלע, נתן בה בינה יותר מן האיש; עוד כתוב (יבמות ס"ב:) האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך; מצינו בסנהדרין (כ“ב ע”א) אין אדם מוצא קורת רוח אלא באשתו ראשונה; כל המגרש את אשתו אפילו מזבח מוריד עליו דמעות; כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאלו חרב בית המקדש בימיו; ומי שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו. ובזכרנו בתפלותינו חסדי אבות שיגינו בעדנו הלא נזכור עוד היום תמיד ביחד גם חסדי אמותינו הנתונות על מדרגה עצמה עמהם? ועוד שלש ראיות אביא מספרי רבותינו על הענין הזה המכריעות את כלן ואלו הן: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה (בבא מציעא נ"ט): וזאת שנית: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו (בבא מציעא נט ע"א); ועוד בה שלישיה: כל יהודי שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה בלא תורה בלא חומה בלא שלום (יבמות סב:); התוכלנה כל הטובות הגדולות האלה לבא לו לאדם משפחה או מכלי בית? ועל זה נאמר ג"כ (ב“ר פי”ז) כל שאין לו אשה אינו אדם שלם שנאמר ויברך אותם² ויקרא את שמם אדם, שניהם באחד קרואים אדם.

ועתה אשים קנצי למלין על הענין הזה, כי באמת מה שזכרתי הוא כדאי להעמיד הדבר על בוריו ולהשיב אל לב הקורא אמתת דברי ושקר הנחת אויבינו ומנאצינו, בעוד שגם אם אוסיף אל דברי כהנה וכהנה לא יחדלו מלבזות אותנו ומליחס לאמונתנו ולמנהגינו דברים קשים ומזויפים מאלה, עד בוא יבא יום ה' אשר בו כדברי הנביא: “ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים”. ואז יבואו כלם ויגידו צדקת דתנו, יבושו ויסוגו אחור מחרפתם אשר חרפונו, ויודו כי המוסר הישראלי רב למעלה ראש מכל אשר השגנו בימים האלה עם כל מצעדי שלמות הכרה האנושית והאהבה והאחוה בין איש לרעהו.

ועם האמונה הזאת בלבי, בשם ה' אלהי ישראל, אספר תהלות אשה אחת אשר היא יקרה לנו משלשה פנים, מצד אמונתנו כי היא ישראלית, מצד עירנו כי היא מילידי טריאסטי, ומצד ספרותנו כי היא משוררת נשגבה וסופרת מהירה אשר בחבוריה הנעימים הוסיפה חן ותפארת ללשוננו הקדושה: ממשפחת לוצאטו המפוארה, אשר ממנה יצאו בין אנשים אחרים אנשי שם, הפילוסוף המפורסם בכל קצוי ארץ לשם לתהלה ולתפארת, המקובל ר' משה חיים לוצאטו (רמח"ל); והמשורר הנשגב אפרים לוצאטו (המכונה פראנזין) בעיר הבירה לונדון; משפחה אשר דנו בה לרוב הרופאים המהוללים והמליצים המשובחים כלם בקיאים להשתמש בלה“ק, אשר בה כמה מהם שרו שירים נשגבים; משפחה אשר נתנה לנו את המאור הגדול שר התורה ארי שבחבורה הנשר הגדול שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) זלה”ה איש טריאסטי, עטרת עמנו ונזר תפארה לקהלתנו, מורה בבית מדרש הרבנים בעיר פאדובא, המפרש, המתרגם, המדקדק, המשורר, היותר נעלה ונשגב בדורנו, מן המשפחה הזאת, משפחת סגולה, יצאה האשה אשר עתה אספר קורותיה בקיצור, הלא היא המשוררת המפוארה רחל לוצאטו אשת יעקב מורפורגו ז“ל ושם אמה ברכה אחות חזקיה לוצאטו אבי שד”ל ז“ל. ביום שמיני של פסח שנת התק”ן נולדה האשה הנפלאה הזאת בעירנו בדרך קורסו מספר תרס“ו (666 Corso) בבית עצמו אשר בו אחד עשר שנים ושלשה חדשים נולד גם בן אחי אמה שד”ל המעותד להאיר בעוצם שכלו כל ענפי החכמה הקדמונית של בני ישראל.

ראשית למודה היה בספרי קודש, כמו שהיא מספרת באגרת איטלקית ששלחה לבן דודה ידידה שד"ל, ומן החכמות החיצוניות לא למדה כי אם מעט מזער, כנראה גם כן מאגרותיה בלשון איטלקי הבלתי חסרות טעיות, וכמו שהיא מגדת על עצמה באגרת הנזכרת למעלה³.

עד י“ב שנים למדה חמשה חומשי תורה עם דודיה אחי אמר חזקיה ודוד, ובבואה בשנים למדה עם הרב דוד עצמו ספר חובות הלבבות, ועם מלמדים אחרים פירוש רש”י וספר המוסרי מנורת המאור.

בת י“ד שנים התחילה ללמוד תלמוד בבלי עם רב מובהק ושמו בן־נדיב מעיר מנטובא, שנתישב כבר מכמה שנים בעירנו, ועמו השלימה מסכת מגלה ולמדה גם כן פרקים אחדים ממסכתות שונות וכל ספר ראשית חכמה; גם עם דודה חזקיה למדה תלמוד בבלי וחכמת החשבון. מימיה לא שקדה על דלתי שום בית הספר וכל מרעיה אספה לה בביתה, מן המלמדים אשר באו שמה ללמד את אחיה יצחק אשר עסק בפרקמטיא. גם יצחק זה היה בקי לכתוב בלשון הקדש, וזה נראה מן המצבה הנזכרת למעלה אשר כתב לאחותו רחל. גם בבוא לעירנו המצחקת־טראגעדרית המפוארה העבריה רחל מארץ צרפת (Madame Rachel) כתב יצחק לוצאטו שיר לכבוד רחל הצרפתית ולכבוד אחותו רחל האיטלקית שתיהן מהוללות ונזרי כבוד לעמן. מאביה ומדודה למדה ג”כ בנעוריה לעשות מלאכת חרש עץ על האבנים והיתה להם לעזר במלאכתם; גם מלאכת התפירה ידעה, וכל בגדיה ובגדי אמה ואחותה ובתה עשתה בידיה, ואין צריך לומר שהיתה גם כן צופיה הליכות ביתה עם אמה ועם אחותה.

בשנת התק“ם נולד שד”ל ובהיותו בן שמונה שנים הלך עם אביו ואמו ואחותו (ושמה גם כן רחל) לשבת בבית אחד אשר קנה לו אביו במהר אשתו בדרך פאנדרץ (Pondares) מחוץ לעיר,⁴ ושד"ל הולך בכל יום ויום לבית דודו, כי שם היתה אסיפת ספרים עברים ובתוכם ספרי הדקדוק היותר עקריים אשר הניח דוד לוצאטו נחלה לנכדו יצחק אחי רחל.

מן הספרים האלה שאבו שד“ל ורחל מי תורה, והיו יושבים שם ביחד שעות רבות בכל יום ויום ללמוד לחקור ולפלפל על פשט הפסוקים ועל עניני האמונה במציאות האל ויחודו. כבר פעמים רבות, ככה מספר שד”ל, פצרה בי בת דודי להביא לה ספר יקר מאד בעיניה והוא ספר הזהר, ויום אחד בשנת התקע“ז מצאתיו והביאותיו אליה, ובתתה לי את כסף שברו אמרה לי: ולך מה אעשה ידידי על כל החרדה אשר חרדת אלי? ואען ואמר לה: אינני שואל מעמך כי אם שלא תאמיני דבר מכל הכתוב בספר הזה! ותען לי מיד בדברי אליהו אל אלישע כאשר שאל ממנו פי שנים ברוחו אליו: “הקשית לשאול”: נפש רחל קשורה בנפש בחור אחד ממשפחת מורפורגו ושמו יעקב, ובראשונה לא אבו לתתה לו, ויפצרו בה לבחור לה איש אחר ולא אבתה שמוע, ותבחר לשבת פנויה בבית אביה. על הענין הזה כתב לה שד”ל שיר אחד, והיא ענתה לו בשיר אחר, לא בלבד עם החרוזים עצמם, כי גם עם תיבות השיר (רבן ככלן) אשר שלח לה. וישלח שד“ל השיר הזה לבעל כוכבי יצחק (מענדל סטערן), ועל ידו באה רחל לאור העולם; אבל השיר הזה איננו הראשון בחבוריה כי אם המצבה אשר הכינה לעצמה בימי נעוריה ונדפסה ג”כ בכוכבי יצחק. על יפי השיר הנ“ל ויקר מליצותיו תמהו כל קוראיו ולא האמינו כי מידי אשה יצא, ומן היום ההוא והלאה נדפסו בכוכבי יצחק כמה משיריה וממכתביה אשר כלם נכללים בספר הזה, עד כי חדל המכתב העתי ההוא לצאת לאור. אחר זמן נתנו לה הוריה רשיון להנשא לידיד נפשה אשר הוכיח ה' לה, ויהי זה בחדש אדר שנת התקע”ט; ותשר רחל שירה על כלולותיה, וגם שד“ל אשר היה לו תמיד חלק בכל תולדותיה, שר שיר נאה על המקרה הזה ושניהם נדפסו בכוכבי יצחק וגם בכנור נעים של שד”ל, חלק ב'.

ולרחל שלשה בנים ובת אחת ולהם ולעסקי ביתה קדשה כל עתה ולא נשאר לה עוד זמן הרבה ללמוד, גם לא היו לה כי אם ספרים מועטים ובהם הגתה בלילה אחרי השלימה את כל עסקי ביתה ובניה ישנים. אישה לא מצא ענג בלמודיה ובחבוריה כי אם בסחורתו, וכל אשר בקש ממנה עשתה לו; ותשם כל מגמתה לטפח ולרבות את בניה אשר היו סגולתה; ויהי בבואם בימים ויעסקו שלשתם בסחורה כאביהם, ולא אבו לקחת להם אשה, וגם בתה לא היתה לאיש. גם ספרה לי בת רחל כי כאשר גדלו אחיה וגדלו גם כן עסקי הבית, כי לא היה להם עבד ושפחה, לא היה פנאי לאמה לעסוק בלמודיה כי אם בראשי חדשים, כי בהם לא היתה עושה מלאכת מחט, וכשלא יכלה לישן ותדד שנתה מעיניה, קמה בעוד לילה ממטתה, ותכתוב איזה טורים לבלתי שכחם. ותוסף רחל לחבר על דרך זה ולהוציא לאור מעת לעת שיר משיריה אשר שלחה תמיד לשד"ל ואשר מצאו חן בעיני כל לומדי שפת עבר אשר באיטליה ואשכנז ורבים מהם שרו שירים נשגבים לכבדה. ויהי כראות בעלה כי שם אשתו נודע בשערים וכי קמו משוררים ויאשרוה סופרים ואנשי שם ויהללוה על חכמת מליצותיה ויקרן ועל יפי שיריה, ותגדל גם כן בעיניו ובעיני בניו אשר גם המה לא הכירו גודל ערכה ורוב סחרה הטוב מסחר כסף.

אבל אהבת יצחק וחשיבותו לאחותו גדלו עד מאד כאשר אמרתי, ונכרות מן השיר הנזכר למעלה אשר שר לכבודה, ומן המצבה שכתב לה, ושלא אבתה אחותו לקבל, כי חשבתה לפנים משורת זכיותיה. אף על פי שכל הכתוב בה אמת, כי בידיה אשר כתבו שירים נחמדים, תפרה המלבושים הבלואים לבני משפחתה, ושטפה גם כן במים עליותיה; אך הראיה היותר ברורה וגדולה על חכמתה ועל כל מדותיה הטובות היא חשיבות שד“ל ואהבתו לה הנכרות מכל אגרותיו אליה, ומן הדרך, דרך פאר וכבוד, אשר הוא מדבר עליה בכל מכתביו. כן בספרו לה על ספר תולדות יצחק, והוא אסיפת שירי זקנה ליצחק לוצאטו רופא מובהק ומשורר מהולל, שנתן החכם יצחק ריגייו מעיר גוריציאה לאיש אחד מארץ פולין אשר חשב להדפיסו, ושלח אותו לשד”ל למען יבאר לו מאמרים אחדים בלתי נכוחים וברורים בעיניו, כתב לרחל: “אם תוכלי לעזרני במלאכ,תי זאת אני אשלם תודות לך, וגם תעשי נחת רוח לנפש הרופא, ואהללה שמך אשר כבר זכרתי לטוב בתולדות המחבר אשר שלחתי לבן פולין ההוא”. וגם באגרת אחרת אשר שלח אח“כ ללעטעריס שד”ל מדבר על איזה מאמר שיריי בלתי ברור אשר עליו נתוכח עם בת דודתו, ושלח לה מנחת שיר על העזר אשר היה לו מאתה. פעם אחת הלך אליה החכם המשורר יוסף אלמנצי מפאדובה, שבשני חייו האחרונים נתישב בטריאסטי ונתעכב פעמים רבות אצלה וידבר עמה בשם שד“ל על מאמר מסוכסך משירי זקנה הנ”ל, ובלכתו מעמה אחרי שמעו את דעתה על הענין ההוא, שלם תודות לה ואמר “דבש וחלב תחת לשונך”. ובעוד שאנשים גדולים מפוארים וביניהם שד"ל, אלמנצי, סטערן, לאנגבאנק, יוסף ורפאל הלוי, גאלד, פראזניטס וכמוהם רבים היו מספרים תהלותיה וכותבים לה ושרים שירים לכבודה. היא ישבה בצניעותה בין קירות ביתה לא בקשה שום כבוד, ועל כל מדותיה עטתה ענוה, ובכל מכתביה קראה את עצמה בשם רִמָה (ר"ת רחל מורפורגו הקטנה). תאותה היותר עזה בסוף ימיה היתה ללכת כאחת השפחות עם השר מונטיפיורי לירושלים עיר הקדש, לכלות שם את שאר ימי חייה, ועיניה תמיד מיחלות לראות הגאולה ובנין בית הבחירה. ועל כן חשבה תמיד חשבונות רבים על הפסוקים הרומזים את המקרים האלה. יראת ה' היא אוצרה ואמונתה סגולתה, ותאהב את בני עמה בכל מאמצי כחה ותכלית שנאה שנאה את מלכי רוסלאנד ושריהם ויועציהם על אשר לחצו את בני ישראל אשר בארצם, וחמדה תמיד לראות מפלתם ופדות אחיה מעול אויביהם הרודים בהם.

בהיותה בת שבעים וחמש שנים נתעלפה פתע פתאום ולא יכלה עוד להשתמש בכל אבריה, ובלי התרעם על גזר דינה קבלה יסוריה וסבלה אותם ברצון המעיד חזקת אמונתה בצדקת האל יתברך ובתמימות פעלו. ויהי אחרי חליה כאשר הלכה פעם ראשונה לבה“כ לשלם תודות לאל על כי האריך עוד ימיה, ותכתוב לה את מכתב לחזקיהו לקראו לפני ה', ומכתיבתה נכרת חולשת ידה, וחבוריה האחרונים אשר כתבה אחר כך נקראים בקושי: שירה האחרון הוא קינה על מות מורינו ורבנו כמוהר”ר מרדכי בר כמוהר“ר פנחם אשכנזי היושב על כסא ההוראה בעירנו, שנקרא אל על בחדש טבת שנת התר”ל: ושמנה חדשים אחרי כן חלתה רחל את חליה וימים אחדים לפני מותה, כאשר הרגישה בעצמה כי קרבו ימיה למות, התחזקה וישבה על ערש דויה, ותכתוב בידה דבריה האחרונים ותמצאם בספר הזה, וזה הוא לה שיר התנשמת. אחרי כן התחילה להוסיף עוד דברים אחרים ותכתוב מלת “אלהי”, אך לא היה עוד בה רוח ותחדל לכתוב.

ויהי ביום ו' לחדש אלול שנת התרל“א ביום ד לסדר ונשמרת מכל דבר רע, ותמת רחל בת אחת ושמונים שנה, עזבה ארץ תלאובות ותעל למנוחות, ועל קברה הציבו את המצבה הנ”ל אשר הכינה לעצמה בימי נעוריה; ואחריה מת בעלה בן פ“ד שנים בשנת התרל”ה וגם כל שלשת בניהם; הבכור יוסף בעיר וויען בש' התרמ“ד. השני דוד בשנת התרמ”ה והשלישי יצחק בשנת התרמ“ו שניהם בטריאסטי. ותשאר הבת פנינה (Perla) מהוריה ומאחיה, והיא עתה בת ס”ז שנה זוכרת תמיד אהבת אמה ושומרת בזכרונה איזה משיריה. ממנה באו לי כל כתבי יד רחל היוצאים עתה לאור רבם ככלם פעם ראשונה מאת שנה אחרי הולדה, ואני אספתים והעתקתים ועשיתי בהם איזה תקונים וסדרתים לפי סדר השנים שבהן נכתבו. ואף אם תכונת שירי רחל מרפורנו ומכתביה איננה תמיד ישרה ונכוחה לפי משפטי השיר, מחשבותיה והגיוניה מעולים ותמימים מאד, והמעלות האלה המציאו להם חן בעיני כל קוראיהם אף כי יצאו מקלמוס אשה, עד כי רבים חשבו כי תחת שם אשה נחבא איש, ובבואם לעירנו בקשו לראותה ולדעת בבירור כי פיה המדבר אליהם; ותמהו על גודל חכמתה וזך שכלה.

ואנחנו עתה מאת שנה אחרי הולדת האשה המהוללה הזאת ותשע עשרה שנה אחרי מותה, בספרנו את שמה טוב שם משמן טוב לעם נולד, נזכיר מה שנאמר כי לא אלמן ישראל, וגם אם בעת ובעונה הזאת אשה בקיאה לכתוב בלשון הקדש הוא דבר אשר איננו בנמצא, כי גם רוב האנשים עזבו למודו ואין דורש אל כהני שפת עבר, מ“מ נאזור מתנינו ונקומה ונעשה מה שמוטל עלינו בשבילו בחשבנו שמה שכבר נפל או שנוטה ליפול בעהי”ת יוכל עוד לקום ולשוב לאיתנו ולהדרו הראשון. ועתה נודה לאל בלב שלם ובנפש חפצה שגם ע“י האשה המפוארה הזאת רצה להרבות פאר קהלתנו הקדושה ושם עירנו היקרה אשר כבר השיגה מעלה עליונה בתולדות הספרות העברית כארץ מולדת המאור הגדול שמואל דוד לוצאטו זלה”ה ותלמידו שמואל חיים זלמן ז“ל ותלמיד תלמידו מורי אלופי וכתר ראשי משה יצחק אשכנזי הי”ו ואחרים, שהוציאו לאור ספרים הרבה והרימו בתוכנו דגל למוד לה“ק ותמכו בו בכל לבבם ובכל נפשם: ישלם ה' פעלם וכמעשי ידיהם ישיב להם וישיב שבות אהלי יעקב במהרה בימינו אכי”ר.

והיה זה פה טריאסטי יע"א בחדש תשרי שנת “ויחד לבבנו לאהבה וליראה שׁמך לפ”ג.

המוציא לאור

יצ“ח”ק

ס"ט.

עוגב רחל – חלק ראשון: אספת שירים

מאת

רחל מורפורגו

---

וזאת מצבת קבורת רחל מורפורגו אשר הכינה לעצמה בימי נעוריה

מאת

רחל מורפורגו

סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם

פֶּן-תִּסָּפוּ בְּכָל-חַטָּאת,

אַךְ בִּי אַל תִּתְּנוּ חַטָּאת,

עָצְבִּי עָשָׂם וְהוּא נִסְפָּה;

פֶּשַׁע אֵין בִּי וְאֵין אָשָׁם,

חַמְרָא אֶשְׁתֵּי קָבֵל אַלְפָּא¹

---

וזאת אשר שרה רחל על חתונתה

מאת

רחל מורפורגו

תּוֹדָה לָאֵל נוֹרָא

לֹא־עוֹד אֶהְיֶה שׁוֹמֶמֶת:

אַשְׁלִיךְ אֶת־כָּל־מוֹרָא,

לֹא־עוֹד אֶהְיֶה דוֹמֶמֶת.

בָּחוּר יְפֵה עֵינַיִם

יִהְיֶה פְאֵר רֹאשִׁי:

נָתַן אֲדוֹן שָׁמַיִם

שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי.

בָּרֵךְ יוֹם שִׂמְחָתֵנוּ,

הַגִּיהַּ אֶת חָשְׁכֵּנוּ;

חִיש נָא קֵץ הַיָּמִין.

כּוֹנֵן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,

אָז נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ:

הוֹשִׁיעָה־לוֹ יָמִין.

ה’תקפ"ד, 1824

---

להבין משל ומליצה

מאת

רחל מורפורגו

הִנֵּה זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל שָׁלֹש מִינִים

רִאשוֹן יָבִיא פִרְיוֹ זֵיתִים רַעֲנַנִּים

שֵׁנִי עָלָה כֻּלּוֹ חָרוּל קִמְשׁוֹנִים,

לַשְּׁלִישִׂי כִסָּה שִׁמְשׁוֹ שַׂר הַפָּנִים:

ה’תקפ"ח, 1828

נאמר על שלש בתולות שנארסו ביום אחד

---

אותותינו ראינו עוד נביא לבב חכמה, כי אין אתנו יודע עד מה

מאת

רחל מורפורגו

דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב

וּלְמִישׁוֹר הָיָה הֶעָקֹב

וְאָמַר סֹלּוּ פַּנּוּ דֶרֶךְ

גַּם לְפָנָיו תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ

צָץ וּפָרַח אֶרֶץ מִדְבָּר

הָעֲמָקִים יַעַטְפוּ-בָּר

עַמּוּד הַשַּׁחַר הֵן עָלָה

פָּקֹד יִפְקֹד אֶת אַיָּלָה

עֵץ הַשָּׂדֶה נָשָׂא פִּרְיוֹ

וּמַה-טּוּבוֹ וּמַה-יָּפְיוֹ

הוּא שׁוֹב יָשִׁיב חִיש אֶת שִׁבְיוֹ

יַחַד נָשִׁיר אֶת שִׁירָתֵנוּ

כִּי אֵל שָׁדַּי בְּעֶזְרָתֵנוּ

וְאָז נֹאמַר מִי כְּמוֹתֵנוּ?

ומי כעמך ישראל

ה’תקצ"ז, 1837

---

ואלה דברי רחל בבוא לאזניה כי שמה נזכר לתהלה במכתבי עתים

מאת

רחל מורפורגו

אוֹי לִי תֹאמַר נַפְשִׁי, כִּי מַר לִי מַר,

טָפַח רוּחִי עָלַי¹ וָאֶתְיַמָּר.

שָׁמַעְתִּי קוֹל אוֹמֵר: שִׁירֵךְ נִשְׁמָר,

מִי כְמוֹתֵךְ רָחֵל לוֹמֶדֶת שִׁיר?

רוּחִי יָשִׁיב אֵלַי: רֵיחִי נָמַר,

גּוֹלָה אַחַר גּוֹלָה, עוֹרִי סָמַר,

טַעְמִי לֹא עָמַד בִּי, כַּרְמִי זֻמַּר,

מִכְּלִמּוֹת אֶפְחָד, לֹא עוֹד אָשִׁיר.

אֶפְנֶה צָפוֹן דָּרוֹם קֵדְמָה וָיָמָּה.

דַּעַת נָשִׁים קַלָּה, לָזֹאת הוּרָמָה.²

אַחַר כַּמָה שָׁנִים, הֵן עַתָּה לָמָּה

יִזְכֹּר מִכֶּלֶב מֵת כָּל־עִיר כָּל־פֶּלֶךְ?

הִנֵּה הָעֵד יָעִיד תּוֹשָׁב וָהֵלֶךְ

אֵין חָכְמָה לָאִשָּׁה כִּי אִם בַּפֶּלֶךְ.

נֵפֶל אשת יעקב מורפורגו ה’תר"ז, 1847

---

לקול צהלת חתנים נעימים ונחמדים הבחור היקר כמ"ר שלמה סלָם עם הבתולה הכבודה והצנועה מרת רחל בת מעלת החכם הרופא ר' רפאל לוצאטו תנצב"ה, אחות החכם השלם הרופא המובהק כמ"ר יצחק הממלא מקום אבותיו, מלא חכמה על כל גדותיו

מאת

רחל מורפורגו

נְקַוֶּה לְעוֹלָם

לְרֹאֶה וְנֶעְלָם

יְבָרֵךְ לְסֻלָּם

בְּבִרְכַּת שְׁלֹמֹה.

לְבוֹרֵא נְיַחֵל

יְבָרֵךְ לְרָחֵל

תְּמִימָה כְּרָחֵל

וְכַלַּת שְׁלֹמֹה.

וְתָאִיר וְתִזְרַח

וְתָצִיץ וְתִפְרַח

בְּכִסֵּא שְׁלֹמֹה.

וְנָשִׂישׂ וְנָגִיל

כְּזָקֵן וְרָגִיל

בְּמִשְׁתֵּה שְׁלֹמֹה.

בְּכָבוֹד נְצַפֶּה

לְחָכָם וְרוֹפֵא

וְרֹאֶה וְצֹפֶה

בְּחָכְמַת שְׁלֹמֹה.

בְּלֶכְתּוֹ יְהַרְהֵר

בְּעָמְדוֹ יְפָאֵר

בְּשִבְתּוֹ יְבָאֵר

רְפוּאוֹת שְׁלֹמֹה.

בְּשִׁבְתּוֹ יְהַדֵּר

בְּשִׂכְלוֹ יְסַדֵּר

בְּחֻפַּת שְׁלֹמֹה

נְבָרֵךְ יְדִידִים

לְמֹושִׁיב יְחִידִים

בְּסֻכַּת שְׁלֹמֹה.

נאֻם הצעירה והשפלה כאוב מארץ קולה רחל בת דוד הכלה.

ניסן תר"ז, 1847

---

לקול צהלת חתנים נעימים ונחמדים הבחור היקר כמ"ר שלמה סלָם עם הבתולה הכבודה והצנועה מרת רחל בת מעלת החכם הרופא ר' רפאל לוצאטו תנצב"ה, אחות החכם השלם הרופא המובהק כמ"ר יצחק הממלא מקום אבותיו, מלא חכמה על כל גדותיו

מאת

רחל מורפורגו

נְקַוֶּה לְעוֹלָם

לְרֹאֶה וְנֶעְלָם

יְבָרֵךְ לְסֻלָּם

בְּבִרְכַּת שְׁלֹמֹה.

לְבוֹרֵא נְיַחֵל

יְבָרֵךְ לְרָחֵל

תְּמִימָה כְּרָחֵל

וְכַלַּת שְׁלֹמֹה.

וְתָאִיר וְתִזְרַח

וְתָצִיץ וְתִפְרַח

בְּכִסֵּא שְׁלֹמֹה.

וְנָשִׂישׂ וְנָגִיל

כְּזָקֵן וְרָגִיל

בְּמִשְׁתֵּה שְׁלֹמֹה.

בְּכָבוֹד נְצַפֶּה

לְחָכָם וְרוֹפֵא

וְרֹאֶה וְצֹפֶה

בְּחָכְמַת שְׁלֹמֹה.

בְּלֶכְתּוֹ יְהַרְהֵר

בְּעָמְדוֹ יְפָאֵר

בְּשִבְתּוֹ יְבָאֵר

רְפוּאוֹת שְׁלֹמֹה.

בְּשִׁבְתּוֹ יְהַדֵּר

בְּשִׂכְלוֹ יְסַדֵּר

בְּחֻפַּת שְׁלֹמֹה

נְבָרֵךְ יְדִידִים

לְמֹושִׁיב יְחִידִים

בְּסֻכַּת שְׁלֹמֹה.

נאֻם הצעירה והשפלה כאוב מארץ קולה רחל בת דוד הכלה.

ניסן תר"ז, 1847

---

וזה השיר לכלה הנ"ל ביום צאתה מטריאסטי ללכת עם חתנה אל פאדובה

מאת

רחל מורפורגו

וזה השיר לכלה הנ"ל ביום צאתה מטריאסטי ללכת עם חתנה אל פאדובה: / רחל מורפורגו

לְזֹאת יִקָּרֵא חֶפְצִי-בָּהּ.

רָחֵל עִם רָחֵל נִקְשֶׁרֶת

כְּעָנָק עֱלֵי גַרְגֶּרֶת,

אַהֲבָתֵךְ לִי תִפְאֶרֶת

עַל רֹאשִׁי הִנָּךְ כּוֹתֶרֶת.

טוֹב טַעְמֵךְ מִכָּל-פַּרְפֶּרֶת

לִי יִנְעַם, אַךְ אַתְּ סוֹתֶרֶת

הַחֶבְרָה, לִהְיוֹת נִבְחֶרֶת

מִסֻּלָּם אֶל עִיר אַחֶרֶת

שִׁירָה זֹאת הִנָּה מַזְכֶּרֶת

אַהֲבָה מִהְיוֹת נֶעְדֶּרֶת

הוֹמִיָּה אֲנִי שׁוֹרֶרֶת.

יוֹם אֶל יוֹם אֶשְׁמַע אִגֶּרֶת

דִּבְרֵי שָׁלוֹם, גַּם אוֹגֶרֶת

לִשְׁלֹמֹה רָחֵל עֲטֶרֶת:

ה’תר"ז, 1847

---

כדי לזכות את הרבים אקרא אלה הדברים: אליכם אישים אקרא

מאת

רחל מורפורגו

דִּרְשׁוּ תוֹרַת אֵל חָי, כִּי בָהּ מַרְגּוֹעַ

תִּמְצָא נֶפֶשׁ עָיֵף, נוֹטֶה לִגְוֹעַ,

בָּהּ יִתְנַשֵׂא שָׁפָל, אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ

רָזֵי מִפְעֲלוֹת אֵל, בִּשְׁמֵי שָׁמַיִם.

סוֹבֵל חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ, אֶרֶךְ-אַפַּיִם,

יַזְהִיר עִם אוֹר תּוֹרָה, אוֹר שִׁבְעָתַיִם,

צוֹרֵר עִם רוּם לִבּוֹ, יִכְאֶה עֵינַיִם,

בִּרְאוֹת נִמְאָָס נִבְזֶה, יִדְאֶה כַנֶשֶׁר.

כּוֹשֵׁל בַּעֲוֹנוֹ, עוֹבֵר עַל גֶּשֶׁר

רָעוּעַ, מִתְמוֹטֵט, דּוֹאֵג לָשׂוּחַ,

תִּתְמֹךְ יַד הַנֹּפֵל, יֹדֵעַ פֶּשֶׁר.

וַיֵּצֵא יִצְחָק, בַּשָּדֶה לָשׂוּחַ,

יָשִׁיב אֶל אֵל רוּחוֹ, נַפְשׁוֹ תָּנוּחַ,

בֵּין צַדִּיקֵי עוֹלָם, לוֹ יָדוֹת עֶשֶׂר.

י“ד אלול התר”ז “רחל מורפורגו” בלב נשבר חנדכה

---

קורות הזמן

מאת

רחל מורפורגו

מַשְׁפִּיל גֵּאִים הִשְׁפִּיל כָּל-מַלְכֵי אָרֶץ

הֵרִים לִבּוֹת עַמִּים וַיָּבֵא קָרֶץ

אֶל כָּל עָרֵי מִבְצָר פֶּרֶץ עַל פָּרֶץ

הִרְוָה מִדַּם אָדָם זוֹחֵל וָשָׁרֶץ.

חוֹגֵר כָּל אִישׁ חַרְבּוֹ זָקֵן וָנָעַר

יִשָּׂא קוֹלוֹ לִטְרֹף מֵחַיְתוֹ יָעַר

צוֹעֵק לִהְיוֹת חָפְשִׁי חָכָם וָבָעַר

כִּי כָל-סְאוֹן סוֹאֵן מִיָּם בַּסָּעַר.

לִפְרֹק מֵעֹל כָּבֵד מֻטָּל עָלֵימוֹ

יִרְצוּ חַכְמֵי לֵבָב, וּבְכָל-חֵילֵמוֹ

יִרְהֲבוּ אֶת מַלְכָּם כִּי סָר צִלֵּמוֹ

קָרַב קִצָּם אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֵימוֹ.

לֹא כֵן עַבְדֵי הָאֵל גִּבּוֹרֵי חָיִל

יִלְחֲמוּ אֶת יִצְרָם יוֹמָם וָלָיִל

אֶת עֹל צוּרָם יִשְּׂאוּ, גַּם יַשְׂגּוּ חָיִל

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי וּלְעֹפֶר אָיִל.

שׁוֹפָר גָּדוֹל יִתְקַע יָבִיא בֶן-פָּרֶץ

צֶמַח צַדִּיק יִצְמַח יִפְרֹץ בָּאָרֶץ

צוּרָם יִרְפָּא צִירָם יִגְדֹּר כָּל-פָּרֶץ

כִּי יְיָ מָלַךְ תָּגֵל הָאָרֶץ.

ושם הקטנה רחל

ה’תר"ח, 1848.

---

קרבן פס"ח אשר יפס"ח על בתי קרובי היקרים

מאת

רחל מורפורגו

הִנֵּה זֹאת הָאִגֶּרֶת

דִּבְרֵי אֱמֶת אוֹגֶרֶת

עִם לִוְיַת חֵן חוֹגֶרֶת

לָזֹאת אֵינָהּ סֻגֶּרֶת.

אִם קְרוֹבַי פּוֹגֶשֶׁת

אֶת שְׁלוֹמָם דּוֹרֶשֶׁת

אֶת לְבָבִי פּוֹרֶשֶׁת;

אִם כַּצִּפּוֹר בָּרֶשֶׁת

רַגְלַי לֹא נִלְכָּדוּ

לָבֹא אֶצְלָם יִצְעָדוּ,

קַרְסֻלַּי מָעָדוּ,

לָכֵן עֵת כִּי יִסְעָדוּ,

אֶת בַּת הַשִׁיר אָעִירָה

וּמֵרָחוֹק אַחְבִּירָה

אֶל פַּאדוֹבָה הָעִירָה.

בְּרָכוֹת יִתֵּן הָאֵל

שֶׁפַע טוֹב אֶל כָּל-שׁוֹאֵל;

יִשְׁלַח לָנוּ הַגּוֹאֵל!

קול צפצוף רחל

ישועה ישית חומות וחל

מוצאי שבת הגדול בשנת ית"ר חותנו

---

אל חכם הרזים בכל מיני חרוזים [...]

מאת

רחל מורפורגו

אל חכם הרזים בכל מיני חרוזים חסיד ונבון דבר הוא כמ“ר אלכסנדר הלוי מיאראסלאוו ראיתי תפלתך בככבי יצחק, מכותלי ביתך נכרת חסידותך. ועתה אשיבך מלין על דבר השיר אשר קבלתי על יד בן דודי שד”ל מפאדובה. כי הוא משבח ואומר כי עלה באשי ותעל צחנתי כי הגדלתי לעשות. ואני ידעתי כי לא ידעתי. ובבלי דעת מלין אכביר. ל“ב למ”ט מונים ית"ר שאת.

עַל מָה אֲדֹנִי-רָם הִרְבָּה צְוָחוֹת

אֹדוֹת זְמִירַי אָמַר בִּלְשׁוֹן צַחוֹת

בֵּין כֹּכְבֵי יִצְחָק אֶת קִנִּי מָצָא

כַּנְפֵי רְנָנִים חֲסִידָה וְנֹצָה

אִם כְּצֵל עוֹבֵר רוּחַ הַשִׁיר עָבָר

עַל כְּנָפָיו נָשָׂא אָבָק אֲשֶׁר צָבָר,

עַל בְּגָדַי נָחָה רַק לֹא נִשְׁאָר דָּבָר,

נִמְשְׁלוּ חַיַּי אֶל גּוּף אֲשֶׁר נִקְבָּר.

עֵרוֹם וּבְלִי מִכְסֶה¹ לָצֵאת אֶחֱשֶׁה

כַּמֵּתִים חָפְשִׁי מִכָּל מִצְוֹת עֲשֵׂה

כָּל-עוֹד נַפְשִׁי בִי אֶזְכֹּר תּוֹרַת מֹשֶׁה.

אָמְנָם הֲמוֹן שִׁירַי הֵם כִּכְלִי נָעוּר

וְנָשָׂא הִמּוֹן רוּחָא וַהֲווֹ כָעוּר

וּלְךָ הָאִדְרָא רַבָּא לִבְלִי שִׁעוּר!

הנקלה שבבריות רמה

ה’תר"י, 1850

---

אל מעלת החכם הרופא ר' יצחק חי לוצאטו בהולד לו בן ממרת אשתו יפה "כלבנה" במלואה, האירה ביום שלישי שנאמר בו פעמים כי טוב, ביום טוב במזל טוב ונמול בשמחת תורה שנת יתר שאת ויתר עז. בטרם תחיל ילדה

מאת

רחל מורפורגו

הוֹדוֹ לָאֵל כִּי טוֹב

כִּי יֶלֶד רַךְ וָטוֹב

נוֹלַד בְּסִימָן טוֹב

יִגְדַּל בְּמַזָּל טוֹב

יִהְיֶה בָּחוּר וָטוֹב

הוֹלֵךְ גָּדֵל וָטוֹב

תָּמִיד כְּגַן רָטֹב

עִם חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב:

יוֹסִיף חָכְמָה וָטוֹב

יַזְקִין יִרְוֶה מִטּוֹב

יִשְׂמַח מִכָּל-הַטּוֹב

אָנָא הָאֵל הַטּוֹב

צַוֵּה לְמַלְאָךְ טוֹב

יָחִיש לְבַשֵּׂר טוֹב:

ה’תר"י, 1850.

---

תמורת תשואת דודאים אשר ראיתי בכוכב י“ג מהרב המרומם והנעלה כמ”ר אדאלף עהרענטהייל מפראסניטץ

מאת

רחל מורפורגו

תמורת תשואת דודאים אשר ראיתי בכוכב י“ג מהרב המרומם והנעלה כמ”ר אדאלף עהרענטהייל מפראסניטץ

הַדּוּדָאִים שִׁירָה הוֹלִידוּ

וּבְנֹעַם שִׁיר בָּרוּר הִגִּידוּ

עִם קוֹל כִּנּוֹר אֲנִי שׁוֹרֶרֶת

אָז הָיִיתִי כְּמוֹ סוֹרֶרֶת.

לֹא כֵן אָבִי לֹאקוֹל אַשְׁמִיעַ

אָכֵן חֶפְצִי לַכֹּל אוֹדִיעַ

לַגְדִּיל תּוֹרָה עֲדֵי אַגִּיעַ

בִּכְתָב לָעַד אֱמֶת “אַבִּיעַ”¹

דּוּדָאֶיךָ טוֹבִים מִיָּיִן

כָּל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יִתֵּן עָיִן

לִקְנוֹת חָכְמָה וְלִבּוֹ אָיִן:

יֶחְכַּם הַגֶּבֶר אֲשֶׁר נִשְׁלָם

יִרְוֶה יִשְׂמַח מִסּוֹד נֶעְלָם

אַחַר מוֹתוֹ בְּרוּם עוֹלָם.

רחל מורפורגו י“א תשרי תרי”א חוזרת לבעליה

---

חידה אחת קטנה, בלי יתד ותנועה לכבוד אשה חכמת לב ותורת חסד על לשונה הרבנית תמר לוצאטו אשת חיל, נודע בשערים בעלה, הרב הגדול מורה צדק בקריה נאמנה פאדובה, ה“ה כמוהר”ר מרדכי שמואל גירונדי נ"י

מאת

רחל מורפורגו

שָׁמַעְתִּי שְׁמוּעָה

אַף כִּי אַתְּ צְנוּעָה

כִּי תָבֹא הַשָּׁעָה

כָּל עֲדַת יְשׁוּרוּן

עַל כַּפַּיִךְ יְבָרֵכוּן

גַּם אוֹתָךְ יִשָּׁקוּן:

לֹא תָגוּרִי מִזֶּה

כִּי אִישֵׁךְ בְּכָל-זֶה

אוֹתָךְ לֹא יִבְזֶה:

הוּא הָדוּר וּמְהֻדָּר

כִּפְרִי הָעֵץ הָדָר

פה טריאסטי בירח האיתנים בחג שנת אשה ירא"ת ה' היא תתהלל נאם רחל מורפורגו בת ברוך בן החכם הרופא המובהק במהח"ר יצחק לוצאטו מסנדיאל.

---

לשמחת תקופת השנים יום הולדת הגביר ר“ם ונשא מורה הוראות בישראל רבי מאיר ראנדגגער הי”ו לעד יחיה, והראה לי פירוש ההגדה שהוציאה לאור בתו היקרה ואשמח בשמחת תורה

מאת

רחל מורפורגו

הֲלֹא יָשִׂישׁ נִכְבָּד יָשִׂישׂ

בְּהַרְאוֹתוֹ חָכְמַת בִּתּוֹ

הִנָּה יָפָה זַכָּה בָּרָה

וְחֵן חֵן לָהּ שִׂמְחַת בֵּיתוֹ.

יוֹם זֶה בְּחִיר שִׁמְשׁוֹ יָאִיר

כִּי בוֹ נוֹלַד רַבִּי מֵאִיר

וְלֹא יִפֹּל וְלֹא יוּטָל

כִּי אִמְרָתוֹ תִּזַּל כַּטָּל.

וּמִזַרְעוֹ וּמִגִּזְעוֹ

יָצִיץ יִפְרַח כְּמוֹ אֶזְרָח

וּבָם יִשְׂמַח כָּל-הַיָּמִים.

יָשִׂישׂ נִכְבָּד אֲשֶׁר עָבַד

לֵילוֹת יָמִים צוּר עוֹלָמִים

לָעַד כַּחוֹל יַרְבֶּה יָמִים!

הצעירה מן הצאן כשבה מורפורגו.

הת’רי"א, 1851

---

אל מות החסידה מרת לאה אשת אברהם הכהן, אדר תרי"א

מאת

רחל מורפורגו

אֲנִי לֵאָה לָאָה הָיִיתִי

כִּי רַק עָמָל יָגוֹן חָזִיתִי,

וּבְעֵת שַׁלְוָה קַוֹּה קִוִּיתִי;

מָוֶת קָדַם נַפְשִׁי לָקַחַת.

דֹּמִי בִתִּי נַפְשֵׁךְ פּוֹרַחַת

וּבְגַן עֶדְנִי תִּהְיִי צוֹמַחַת

דֹּמָה דוּמָה אֶל אֵשׁ קוֹדַחַת

אוֹתָךְ לִצְרֹף וּלְכַפֵּר פֶּשַׁע.

אֲבָל מַהֵר אֶשְׁלַח לָךְ יֶשַׁע,

סִיִגים אֵין בָּךְ אַשְׁמָה וָרֶשַׁע,

נְהַר דִּי נוּר אָנָא עֲבֹרִי

לְטַהֵר טֻמְאַת הַחֶלֶד

כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי;

כְּבָר לָךְ נִפְתַּח הַדֶּלֶת.

פתחו שערים ויבוא גוי צדיק

הנקלה שבבריות רחל מורפורגו

---

לכבוד הדודים היקרים [...]

מאת

רחל מורפורגו

לכבוד הדודים היקרים כמ"ר שמואל דוד בן דודי כמ"ר חזקיה לוצאטו תנצב"ה עם מרת כלתו בלהה בת שבע בת כמ"ר רפאל סגרי, ואני שמרתי ארחות פריץ, ופרצתי הגדר ולא חשתי לתת התנועה והיתד כראוי, כי כבדה עלי העבודה כי הילדים רכים ולא יכלתי לעמוד על זה ואתה שא נא את חטאתי ושמע נא את חידתי, דרך אניה בלב ים. ¹

עַל הַגָּחוֹן אֲנִי אֵלֵךְ

וּבְפִי רָחָב תּוּכַל לֵילֵךְ

אֲזַי חֹבֵל עָלַי הַשְׁלֵךְ

אֶפֹּל מַהֵר אֶל גּוֹרָלֵךְ.

יֵשׁ לִי גָרוֹן בִּמְאֹד קָצֵר

וּשְׁנֵי חוֹרִים עָשָׂה יוֹצֵר

עֲלֵי רֹאשִׁי לִהְיוֹת נוֹצֵר

אֶת נַפְשִׁי בִּי בִּלְתִּי עוֹצֵר.

וּשְׁנֵי בָנִים בְּכָל שָׁנָה

אֲנִי אֵלֵד, וּבְלִי שֵׁנָה

אָנִיק אוֹתָם, אַף כִּי צִנָּה

בְּכָל-בֵּיתִי וּבְכָל-פִּנָּה.

מֵעַצָמַי גַּם תֶּחֱזֶה²

כִּי הַכַּלָּה עַל הֶחָזֶה

תֵּיטִיב לָשֵׂאת בִּזְמַן הַזֶּה

הֵיטֵב הַדֵּק וּשְׁאַל מַה זֶּה.

וּשְׁמִי תִקְרָא עִם הַכַּלָּה³

וּמַנְהִיגָהּ לֹא תִּתֵּן לָהּ⁴

כִּי אָז תַּהְפֹּךְ בִּלְתִּי עַצְלָה

אֶל מוּל יָפְיָהּ וְתֹאמַר לָהּ.

תּוּבַל הֵנָּה⁵ הַמְּנוֹרָה

עִם שַׁחַץ רַב תַּרְבֶּה אוֹרָה;

גַּם כַּפָּרָה תִּמְשַׁח עוֹרָהּ

הַסּוֹד יִגַּל אָז בִּמְהֵרָה.

בִּרְכַּת הֶדְיוֹט אַל נָא תִבְזֶה

אוֹצָר נֶחְמָד אֲנִי חוֹזֶה

מָלֵא כָל-טוֹב לָבִיא בָזֶה

יִתֵּן הָאֵל אֶל זוּג הַזֶּה.

נֵפל אשת יעקב מורפורגו

ה’תרי"ב, 1852

---

ואז נזכה. לה' חננאל פארגעס

מאת

רחל מורפורגו

נִזְכֶּה בְּמַקְהֵלוֹת

לָצֵאת וּבִמְחוֹלוֹת

לָשִיר בְּקוֹל נָעִים

לַטּוֹב שֶׁבָּרוֹעִים

הֶהָרִים וּגְבָעוֹת

יִפְצְחוּ בִּרְנָנוֹת

כָּל-עֲלֵי אִילָנוֹת

זֶה עִם זֶה יִמְחָאוּ

לָתֵת תּוֹדָה לָאֵל

בְּבִנְיַן אֲרִיאֵל

אָז כָּל-הָעָם יִרְאוּ

בָּא אֶל צִיּוֹן גּוֹאֵל

הוֹשִיעַ יִשְׂרָאֵל

וּבְרֹאשָׁם חֲנָנְאֵל.

ה’תרי"ג, 1853

---

קול ברמה נשמע

מאת

רחל מורפורגו

אֵלִי אֵלִי צוּר גֹּאֲלִי

הַבֵּט וּרְאֵה וּשְׁמַע קוֹלִי,

אֶבְכֶּה אֶזְעַק וְאֶתְחַנַּן

חוּס נָא חֲמוֹל עַל עַם נִפְעָם.

הוֹאֵל הָקֵם אֶת אָהֳלִי

כִּי אֵין דּוֹרֵשׁ אֵין עוֹזֵר לִי.

בָּנִים יָשׁוּבוּ לִגְבוּלָם

עֲלֵי רֹאשָׁם שִׂמְחַת עוֹלָם.

אָנָּא שָׂא נָא כֹּבֶד פִּשְׁעָם

חִישׁ נָא הָרֵם בְּחִיר הָעָם.

לֹא עוֹד תִּבְכִּי, כִּי אֵל חָנַן:

אִם יִתְמַהְמַהּ לוֹ אֲיַחֵל

בֵּיתוֹ יִבְנֶה חוֹמוֹת וָחֵל

וּבְשִׁיר חָדָשׁ תָּשִׂישׂ רָחֵל.

ישמחו השמים ותגל הארץ

ליל ראש חדש בול ה’תרט"ו.

---

שיר תהלה [...]

מאת

רחל מורפורגו

החסיד היקר והנעלה, ולו דומיה תהלה. הוא צי“ר משה מונטיפיורי עם כל הנלוים אליו ה' ישמרם ויברכם עברו בעירנו פה ללכת לירושלים עיר הקדש. ואני רמ”ה ותולעה חשבתי לעמוד ולשרת כאחת השפחות לפני הגבירה מרת אשתו. כדי לעלות שמה ולישב עמהם, ולא עלתה בידי. ואחרי נסעם לשלום, הגיעני ברכה ושלום מאת החכם השלם ההולך עמהם כמ“ו אליעזר לוי יצ”ו. ולכן אקוה בשוב צדיק מדרכו וחיה, אעיז פני לבוא להתחנן לו שיגיד לי אם עלה השחר. וארצנו תתן ייבולה. כאמור, ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא. ואני אמרתי בחפזי:

לָבוֹא לְבֵית הַשָּׂר נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי

כִּי כָלְתָה רוּחִי אֵל אַדְמַת קֹדֶשׁ,

נִכְזְבָה תוֹחַלְתִּי עָבַר הַחֹדֶשׁ

בֹּשְׁתִּי לְהִתְרָאוֹת לִפְנֵי הַגֶּבֶר.

נִכְבָּד נְשׂוּא פָּנִים, אָמְנָם הוֹסַפְתִּי

שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחַת לֵב כִּי יֵשׁ עוֹד שֶׁבֶר

יָשׁוּב וְיַגִּיד לִי אִם יֵשׁ שָׁם שֶׁבֶר

כִּי אוֹת לְטֹובָה הִיא לֹא עוֹד הַשֶּׁבֶר.

גַּם אֵלִי – עֵזֶר לִי וּבֵרְכָנִי

הִגִּיעָה בִרְכָתוֹ וּפֹה הִנְחָנִי

אֹרַח חַיִּים הִיא לִי שֶׁהֶחֱיָנִי.

שִׂמְחָתִי בִּרְאוֹתִי הַדְרַת פָּנָיו

כִּי זֶה הָאִישׁ מֹשֶׁה אִיש הֶעָנָו

הֵקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן עִם אֲדָנָיו.

ה’תרט"ו, 1855

---

על הבורחים מקטב הקאלערא

מאת

רחל מורפורגו

מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון (תהלים ל"ו).

אֶרְאֶה רָץ לִקְרַאת רָץ, מִמִּי יִבְרַח?

נַפְשָׁם בְּיַד אֵל כְּגֵר כְּאְֶזרָח;

יִמְחַץ וְיָמִית רַעֲנָן אֶזְרָח,

צַדִּיק יְרַפֵּא, כְּתָמָר יִפְרַח.

לָכֵן כָּל יְצוּרָיו אִיש עַל יָדוֹ (מקום)

יִשְׁכֹּן לָבֶטַח יִבְטַח עַל יָדֹו (כח ה')

לָנוּס אֵין שֹׁוֶה מִפַּחַד יָדוֹ (מכה)

יִגַּשׁ יִקְרַב וְיַחֲזִיק יָדוֹ. (יד)

חַנּוֹּן וְרַחוּם חוּסָה נָא עָלֵינוּ

מֵאַף וּמֵחֵמָה רְפָא נָא לָנוּ

נוֹדֶה לְשִׁמְךָ אֲשֶׁר הִצִּילָנוּ.

הֲפָךְ-נָא לְשָׂשׂוֹן יְמֵי אֶבְלֵנוּ

וְנִשְׂמַח וְנָגִיל יַחַד כֻּלָּנוּ

לְךָ, לֹא לָנוּ אֲדֹנָי לֹא לָנוּ.

עשה למענך אם לא למעננו עשה למענך והושיענו.

רחל מורפורגו ה' לחדש מנחם תרט"ו.

---

בשנת ויתר עז אדר שני עמד כומר רשע לדרוש ברבים נגד כל האומות ובפרט שפך זעמו נגד היהודים ואמר: כל נוצרי המקבל צדקה מן יהודי חייב חרם, כי אינם עושים אלא להתפאר. ונעשה נס כי לא דרש עוד. ונקבר ביום פורים בשעת הסעודה

מאת

רחל מורפורגו

בשנת ויתר עז אדר שני עמד כומר רשע לדרוש ברבים נגד כל האומות ובפרט שפך זעמו נגד היהודים ואמר: כל נוצרי המקבל צדקה מן יהודי חייב חרם, כי אינם עושים אלא להתפאר. ונעשה נס כי לא דרש עוד. ונקבר ביום פורים בשעת הסעודה.

הָמָן נָפָל,

הַנֵּס נִכְפָּל,

וּבְיוֹם פּוּרִים

הָרֹאשׁ נָרִים.

כִּי הַדַּרְשָׁן

כִּדְמוּת כּוּשָׁן

דּוֹרֵשׁ רָעָה,

אוֹתָהּ שָׁעָה

רֶשֶׁת טָמַן

אֶל עַם נִבְחָר,

וּכְמוֹ הָמָן

אֶל יוֹם מָחָר

גָּרוֹן נִחַר

חָלָה נִפְגָּר

מָוֶת אָגַר

כָּל רִשְׁעָתוֹ:

אֶל אֵל נוֹדֶה

כִּי הוּא פּוֹדֶה

גּוֹאֵל עַמּוֹ

כָּבוֹד לִשְׁמוֹ:

---

קינה היא אל הלקח ארון האלהים [...]

מאת

רחל מורפורגו

קינה היא אל הלקח ארון האלהים, החסיד הענו, תפארת דורו, הישר והנאמן, הדרשן המפורסם, אשר הפליא לעשות טוב כל ימי חייו מה שאין הפה יכול לדבר והאזן יכולה לשמוע. אב“ד פה טריאסטי יע”א כמוהר“ר שבתי אלחנן טריויש האיר קהלתנו כ”ג שנה, ויסע מלאך האלהים מעיר טריאסטי אל עיר מולדתו טורינו ויצאו לקראתו בקול המון חוגג ובגילה ושמחה רבה. פתאם נקרא אל על כי אל-חנן לו, חפץ היה לשוב שמה, מנין שניו אשרי אדם עז לו בך, סיון בשנת ויתר עז.

קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים

נָא סוֹבְבוּ הָעִיר בִּרְחוֹבוֹת וּשְׁוָקִים,

הֵן הַצַּדִיק אָבַד סִפְדוּ חִגְרוּ שַׂקִּים,

אַיֵּה אָב הָרַחְמָן דַּל מֵעָפָר מֵקִים.

בת קול

נִקְרָא אֶל אֵל בַּשָׁמַיִם מִמַּעַל

מִשַׁבָּתַי שָׁבַת עָמָל, וַתַּעַל

נִשְׁמַת אֶלְחָנָן הוּא רוֹעֶה נֶאֱמָן

לִרְעוֹת בַּגַּנִּים אֶל אוֹצָר טָמַן.

ותקהל העדה ותקרא

כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ

אִישׁ אִישׁ אֶל בִּצְעוֹ פָּנִינוּ

טוּבֵנוּ לִדְרֹש נִכְסַפְתָּ

וּבְחַטֹּאתֵנוּ נֶאְסַפְתָּ.

אֵיכָה נִרְעֶה בִּלְתְּךָ?

נָשׁוּב אֶל תּוֹכַחְתֶּךָ,

אֵיכָה נִשָּׂא רֹאשֵׁנוּ

אִם לֹא תָשׁוּב אֵלֵינוּ?

תשובת הרב

שִׁמְעוֹּ נָא אַחַי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבוּ

אִיש אִיש אֶת רֵעוֹ מִדַּרְכֹּו הַשִּׁיבוּ;

בָּרְכוּ אֲדוֹנַי דַּיָּן אֱמֶת

הִנָּחֲמוּ בָּנַי אֵינֶנִּי מֵת!

הָלַכְתִּי לִמְנוּחוֹת – אֶל שִׁבְעָה הֵיכָלוֹת

אֱלֹהֵי הָרּוחֹות – אֶל רוּם הַמַּעֲלוֹת

הֵעֱלַנִי חַסְדּוֹ – הֶרְאַנִי כְּבוֹדוֹ,

הִלְבִּישָׁנִי מִדּוֹ – חִנָּנִי מֵהוֹדוֹ!

עוֹד אָשׁוּב אִתְּכֶם

הֵיטִיבוּ דַרְכְּכֶם,

אֶתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם

וַאֲבָרֵךְ אֶתְכֶם!

לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאני יך ויחבשני יחינו מיומים

אני רמ"ה ותולעה

---

חידה [מי זה ומי זה הוא]

מאת

רחל מורפורגו

מִי זֶה וּמִי הוּא זֶה?

אִם אַתָּה תֶּחֱזֶה

אוֹתוֹ חוּץ לָעִיר,

אֲזַי הוּא בָּעִיר;

וְאִם הוּא בְּעִיר,

זָקֶן וְצָעִיר

כֻּלָּם יְכַבְּדוּהוּ;

הַגֵּד נָא לִי מִי זֶה הוּא.

בְּשִׁבְתּוֹ לִפְנֵי הָעִיר

יַעֲלוֹז שָׂדַי וְנִיר

חִיל וָרַעַד יֹאחֲזֵמוֹ

אִם בַּיַעַר יִפְגְּשֵׁמוֹ.

אִם יֵשׁ לוֹ אָח

יֹאמַר הֶאָח

נָשִׂישׂ נָגִילָה.

אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת

בְּתֵת לָנוּ אוֹת

רַק אִם נַשְׂמְאִילָה.

אֶת פִּתְרוֹן הַחִידָה תִּמְצָא בְּרֹאשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה

הַבְּכוֹר לָקַח אֶת חֶלְקוֹ בָּרִאשׁוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה אֶחָיו כֻּלָּם שְׁנִיָּה:

---

חידה: לפני גבעות חוללתי

מאת

רחל מורפורגו

מִן שָׁמַיִם נָפַלְתִּי אָרֶץ

תָּמִיד אֶשְׁכֹּן בִּמְרוֹמֵי עָרֶץ;

בְּרֹאשׁ אָמְצַע וְסוֹף בַּקֵּשׁ

לִמְצֹא שְׁמִי בְּלִי כָּל-יֵשׁ.

הֵן שׂוֹנְאִי חֲסַר כָּל-רֶגֶל,

בַּסּוֹף יֵשֵׁב, וְלֹא כָּעֵגֶל

שָׁלֹש אֲנִי וְשֵׁשׁ תַּחְשׁוֹב,

פִּרְשׁוּ חִידָה וְּדגוּ לָרוֹב.

(אמת)

---

חידה [עפר אני בחיי]

מאת

רחל מורפורגו

עָפָר אֲנִי בְּחַיַּי קַל וָחֹמֶר בְּמִיתָתִי.

הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ

שָׂרְפֵנִי לְטוֹבָתֶךָ;

לְאוֹרִי תִּשְׂבַּע נַפְשֶׁךָ,

וְעָלַי כָּל-חֶמְדָּתֶךָ.

עָלַי יַקְטִיר כֹּהֲנֶךָ,

וְתַחְתַּי יִמְלֹךְ מַלְכֶּךָ,

אִם בָּזֶה תַּהֲפֹךְ יָדֶךָ

אָז תִּמְצָא מַאֲוַיֶּיךָ.

(זהב)

---

וצדיק יסוד עולם

מאת

רחל מורפורגו

תַּחְתּוֹהִי דְּדֵין אַבְנָא

אִית עַמּוּדָא תִנְיָנָא

דִּי עֲלֹוי יִשְׁתַּכְלְלוּן

בִּנְיָנַיָא דִי עַלְמָא

אֱלִילַיָא יֶאֱבְדוּן

וְדוּכְרָנִי קַיָּמָא.

לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק

ה’תרי"ז, 1857.

---

דברי תנחומים אל נכדי כי מתה בתו בת שלש שנים

מאת

רחל מורפורגו

הַבָּאִים יַעֲקֹב יִפְרָח,

גַּם לֵב-חַנָּה אָז הֶחֱיָה

כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהֹּ

וּבֵן יוֹלִיד אוֹרוֹ יִזְרָח,

וּבוֹ הָאֵל יִשְׁלַח מָזוֹר,

אֶל נִדְכָּאִים עָזוֹר יַעֲזוֹר:

ה’תרי"ז, 1857.

---

מצ"ק הזקנה הנכבדת שרה אלמנת החכם הרופא כמ"ר רפאל לוצאטו תנצב"ה אשר הלכה למנוחות ה' ניסן תרי"ח ותנוח ותעמוד

מאת

רחל מורפורגו

פֹּה נִקְבְּרָה הַגְּבִירָה

טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל-סְחוֹרָה

אֵשֶׁת חַיִל שְׁמָהֹּ שָׂרָה

לָעַד בְּטוֹב יְהִי זִכְרָהּ.

ה’תרי"ח, 1858.

---

לכבוד היקר והנעלה החכם השלם הנותן אמרי שפ"ר כמ"ר יוסף אלמנצי יצ"ו חכו ממתקים, ושר בשירים, כלם מחמדים, ואסף ספרים למאות ולאלפים. סחר טוב באמונה, מעדת מי מנה, בפאדובה רבתי ברך ה' חילו

מאת

רחל מורפורגו

יוֹסֵף הוֹסִיף חָכְמָה וָעֹשֶׁר

יַעַן הָלַךְ בִּנְתִיבוֹת יֹשֶׁר,

גַּם עוֹטֶה כַמְּעִיל הַכֹּשֶׁר

לָכֵן יוֹם יוֹם יֵאוֹת לוֹ אֹשֶׁר.

אֶל כָּל-חָכְמָה זֶה הוּא מוֹדָע

בֵּין מַשׂכִּילִים מַה-לֹּא יָדַע?

אַךְ בַּתּוֹרָה גָּבַר הַחֵשֶׁק

לִדְרֹש לַחְקֹר כִּי הוּא בֶּן-מֶשֶׁק.

מָן הוּא, מִצּוּף טַעְמוֹ נִיחוֹחַ,

כָּל שָׁר שִׁירִים יֵלֵךְ שְׁחוֹחַ

אֶל מוּל שִׁירָיו הִנָּם כְּחוֹחַ.

צִי אַדִּיר הִנֵּה בָא אֵלָיו

מַשָּׂא כָבֵד נָשָׁא עָדָיו

כֶּתֶר שֵׁם טוֹב לָתֵת עָלָיו:

תָּבוֹאתָה לְרֹאש יוֹסֵף

אג“י שפחתך רמה ותולעה ראש חדש ניסן תרי”ח.

---

אל גרם המעלות העומד על כסא דיין מו“ה משה הלוי עהרענרייך מודינא. אתמול שבת קדש ראש חדש שבט שנת התרי”ח קבלתי שירו היקר. ואני כאדם ביקר, אין בידי מחקר; נדדה שנת עיני, שוטטו רעיוני, אמרתי בחפזי

מאת

רחל מורפורגו

אַכְבִּיר בְּלִי דַעַת

זִמְרָה בְּמִגְרַעַת

אֶשְׂחֶה כְּטוֹבַעַת

אֵצֵא בְּשִׁירָתִי.

(בת קול משמים):

בֵּית אֵל וְאַפִּירְיֹון

לָעַד יְהִי עֶלְיוֹן

מָרוֹם כְּמֵרִאשׁוֹן

הֵן זוֹ בְּשׂוֹרָתִי

(ארון הקדש משיב):

כָּל-פֶּה וְכָל-לָשׁוֹן

תֹּאמַר בְּגִיל שָׂשׂוֹן

חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי

וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי

אָנָּא בְּבֹא גּוֹאֵל

תָּחֹן לְיִשְׂרָאֵל

אַל תַּעֲזֹב אֹתִי.

וּנְצֹר כְּבַת אִישׁוֹן

רוֹעֶה וְגַם הַצֹּאן

עַמִּי וְתוֹרָתִי.

הקטנה שבקטנות רחל מורפורגו

---

ראה זה חדש הוא

מאת

רחל מורפורגו

אִם בָאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת

מִבְחַר נְשֵׁי תֵבֵל לְאוֹת תִּהְיֶינָה

אִם תָּהֳלָה הוּשַׂם וְשַׁל בָּהֵנָּה

מִי זֹאת לְעֻמָּתָן תְּהִי נִצֶּבֶת?

לֹא יֵשׁ לְאֵל יָדִי לְחַזֵּק בֶּדֶק

כִּי אִם דְּרֹש שָׁלוֹם וְלִשְׁפֹּט צֶדֶק

הִנֵּה דְבוֹרָה שׁוֹפְטָה הָיָתָה

לֹא אֶעֱשֶׁה עוֹלָה וְלֹא יָאָתָה.

שֶׁבַח תְּהִלָּה עִם יְקָר תִּפְאֶרֶת

אַף הִיא בְּכָל שָׁנָה בְּשֵׁם נִזְכֶּרֶת (הפטרת בשלח)

לָכֵן לְרֹאשׁ נָשִׁים תְּהִי כוֹתֶרֶת. –

שָׁאוֹל יִשְׁאֲלוּ בְּאָבֵל לָמָּה?

כִּי אֵשְׁבָה דוּמָם כְּמוֹ אַחְלָמָה – (מלשון חלום)

מַה-תַּעֲשֶׂה רִמָּה! כְּרָחֵל נֶאְלָמָה!

ה’תרי"ט, 1859.

---

ומאותות השמים אל תחתו

מאת

רחל מורפורגו

אֵין עוֹד קִינָה, אֵין עוֹד שֵׁינָה,

יָקוּמוּ נָא, אַנְשֵׁי בִינָה,

יוֹדִיעוּנוּ, יַשְׁמִיעוּנוּ

כּוֹכָב שָׁבִיט מָתַי יָבוֹא?

אִם יִתְרָאֶה, לֹא יִתְגָּאֶה,

כָּל-הָרוֹאֶה, אַךְ יִשְׁתָּאֶה

מֵאָז בִּלְעָם, בִּהְיוֹת הָעָם

שׁוֹכֵן מִדְבָּר, הִגִּיד דִּבָּה:

דָּרַךְ כּוֹכָב, גַּם לֹא יִשְׁכַּב,

כָּרַע שָׁכַב, עַד כִּי יִרְכַּב

עַל הַחֲמוֹר, אֶל הַר הַמּוֹר.

לָכֵן לֵאמֹר כָּל שִׁיר מִזְמוֹר

לִבְנֵי קֹרַח, עַל כִּי אֹרַח

כּוֹכָב שָׁבִיט כָּעֵת לָבֹא!

ה’תרי"ט, 1859.

---

לכבוד המשובח והמפואר החכם והנבון כמו"ה דאקטאר יששכר בעער מעיר דרעזדען

מאת

רחל מורפורגו

מִנַּחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה

מַיִם קָרִים תִּשְׁתֶּה לְשׁוֹן רִמָּה

בְּאֵר מַיִם חַיִּים נֶגֶד עֵינַי

וְהֵן “אַרְבָּעָה טוּרִים” סָבִיב לָהּ,

בְּזִיוָם אַכִּיר יָפְיָהּ, וּבְפָנָי

בְּמַיִם נֶאְמָנִים כָּל גּוֹרָלָהּ:

בְּטוּר “אֹרַח חַיִּים” נִסָּה לָלֶכֶת

וְגַם “יוֹרֶה דֵעָה” הוּא מוֹרֶה צֶדֶק,

וְ“אֶבֶן הָעֶזֶר” אֶצְלוֹ כִּמְלֶאכֶת,

בְּ“חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט” חִזֵּק כָּל בֶּדֶק:

הִנֵּה מָקוֹר הַזֶּה מֵרָמָתַיִם

לֹא יִכְזָבוּ מֵימָיו כִּפְלֵי כִּפְלָיִם;

וּבְאֵשֶׁת חֵן אִשְׁתּוֹ יִבְנֶה בִּנְיָן

מִבִּרְכַּת אֵל חֻצַּב זֶה הַמַּעְיָן.

כֹּה תֹּאמַר שִׁפְחָתוֹ רִמָּה וְתוֹלֵעָה

טריאסטי כ' שבט תרי"ט.

---

לכבוד מעלת הרבנים כמהר"ר מרדכי אשכנזי [...]

מאת

רחל מורפורגו

לכבוד מעלת הרבנים כמהר"ר מרדכי אשכנזי אב"ד טריאסטי וּמעלת חותנו יוסף רפאל לוי אב"ד ורסיללי היו.

אמר ר' אבא אריא בר אריא מאן יקום

קמייהו כד שאגי למטרף טרפא? כל אריין דעלמא תקיפין, ואלין יציר מכלהו; כל אריין דעלמא קשיין לאפקא טרפא מפומיהו, ואלין ניחין לאפקא מפומייהו טרפא. אינון ואלין ניחין לאפקא מפומייהו טרפא. אינון טרפי טרפא ויחבי לכולא.

מַה-כֹּחִי כִּי אֲיַחֵל

אֶשְׁכֹּן עָפָר כְּזוֹחֵל

אוֹ דוּמִיָּה כְּרָחֵל

אֵין בִּי חֵפֶץ בְּשִׁירָה:

עֵת כִּי תָבוֹא בְּשׂוֹרָה

כִּי מִצָּרָה לְשָׂשׂוֹן

כִּי מִכָּל-עַם וְלָשׁוֹן

נִשָּׂא דֶגֶל לְנַחְשׁוֹן;

אָז אוֹחִילָה לְרַנֵּן

אֶל הַבּוֹרֵא לְחַנֵּן

בֵּית קָדְשֵׁנוּ לְכוֹנֵן

אָז נָעוּפָה כְּיוֹנִים

בַּחוּרִים עִם זְקֵנִים

כִּימֵי קֶדֶם דְּשֵׁנִים:

עוד ינוביון בשיבה דשנים ורעננים יהיו.

כ"ו אלול בשנת וינערו “רשעים” ממנה, רמה אני בחיי קל וחומר במיתתי.

---

[עד לא זקנתי, עת לא ישנתי]

מאת

רחל מורפורגו

עַד לֹא זָקַנְתִּי, עֵת לֹא יָשַׁנְתִּי

הַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, לֵאמֹר שִׁירָה.

עִם לָבָן גַּרְתִּי, לָכֵן אֵחַרְתִּי

אָמוֹר אָמַרְתִּי, תִּכְלֶה צָרָה.

בָּחוֹן בָּחַנְתִּי, סִפְרִי טָמַנְתִּי

הָעֵט צָפַנְתִּי, לֵאמֹר סוּרָה.

אָמְנָם רָאִיתִי, לַשָּׁוְא צִפִּיתִי

עֵת כִּי חָזִיתִי, דּוֹבֵר סָרָה.

גַּם כִּי עָנִיתִי, יוֹם יוֹם אִוִּיתִי

קַוֹּה קִוִּיתִי, מֵאֵל עֶזְרָה:

ה’תר’כ"א, 1861

---

[שְׁמַע אִמְרֵי שֶׁפֶר]

מאת

רחל מורפורגו

שְׁמַע אִמְרֵי שֶׁפֶר

לְאַבְרָהָם סוֹפֵר

כְּתָבָם עַל סֵפֶר

לְרוּחַ מַשְׂכֶּלֶת:

וּבֶן מֵאִיר נִקְרָא

מְכֻנֶּה בֶּן-עֶזְרָא

וּמִצּוּרוֹ עֶזְרָה

כְּבוֹדוֹ שׁוֹאֶלֶת:

לְהַגִּיהַּ חָשְׁכּוֹ

לְהַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ

אֲשֶׁר נִשְׁאַר עַד כֹּה

כְּעָלֶה נוֹבֶלֶת:

וּמֵאַרְצוֹ נִפְרָד

אֲשֶׁר הִיא בִּסְפָרַד

וְאֶל רוֹמִי יָרַד

בְּנֶפֶשׁ נִבְהֶלֶת:

וְשָׁם לִבּוֹ כּוֹנֵן

לְפָרֵשׁ וּלְצַנֵּן

וְאֶל אֵל מִתְקוֹנֵן

וְלוֹ הַתּוֹחֶלֶת:

לְהַרְבּוֹת לוֹ חָכְמָה

וְלָתֵת לוֹ עָצְמָה

וְלִסְלֹחַ אַשְׁמָה

בְּפֵרוּשׁ קֹהֶלֶת:

ה’תרכ"א, 1861

---

אתמול עבר עלי רוח השיר אחרי הפרדו מעלי זה שנתים ויצא הנפל הזה לכבוד הבחור היקר והנעים יוסף יצ“ו, בן החכם הרופא כמ”ר יצחק לוצאטו יצ“ו, ביום שנכנס בכלל אנשים ונבונים בן י”ג שנה. ה' יזכני לשמוח בשמחתו גם ביום הכנסו לחופה לתורה ולתעודה, אכי"ר

מאת

רחל מורפורגו

בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף

גֶּפֶן פּוֹרַחַת

חֵן עֹשֶׁר יוֹסֵף

טוֹבָה נִצַּחַת.

בַּר לֵבָב תִּהְיֶה

וּנְקִי כַּפָּיִם,

אָז בָּהֶם תִּחְיֶה

כִּפְלֵי כִּפְלָיִם.

עֹל תּוֹרָה תִּשָּׂא

עַל צַוָּארֶךָ,

גַּם תִּשָּׂא אִשָּׁה

תַּשְׂמַח הוֹרֶיךָ

כִּי תִּדְגֶּה לָרֹב

תִּפְרֹץ בָּאָרֶץ:

ערב סכות בשנת השלישית יותר בה

בת דודך רמה ותולעה.

---

עדה המצבה

מאת

רחל מורפורגו

כִּי פֹּה נִטְמַן גֶּבֶר תָּמִים

עָבַד הַצּוּר כָּל הַיָּמִים.

מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ בִּנְעוּרָיו

נָשָׂא נָתַן בִּשְׁאָר יָמָיו.

שִׁבְעִים הָיָה מִסְפַּר שָׁנָיו

שֵׁם טוֹב קָנָה לִשְׁנֵי בָּנָיו.

נולד ליל כפור שנת “רחם ארחמנו”, נפטר ליל א' ראש השנה תרכ"ג.

---

ביום ג' בא גד אל בית כמ“ר יעקב יצ”ו בן אחי יצחק ע"ה. כי נולד לו בן ביום ג' ד' שבט שנת ואתה על במותימו “תדרך”. ואני אמרתי בלבי

מאת

רחל מורפורגו

יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל

יָשִׂישׂ עִם אִשְׁתּוֹ מַתַּן גּוֹרָלוֹ,

כִּי יֶלֶד יֻלַּד לוֹ בֵּן נִתַּן לוֹ

קָרָא שְׁמוֹ יִצחָק עִמָּנוּאֵל:

חֹטֶר בְּרָכָה בַּכֹּל עֲרוּכָה

עַל שֵׁם זְקֵנָיו יִצְחָק לְפָנָיו

יִרְאֶה בְעֵינָיו יִשְׁמַע בְּאָזְנָיו

וּבְלִבּוֹ יָבִין כִּי עִמָּנוּ – אֵל:

מִשְׁתֵּה מַשְׁמַנִּים לַעֲשׂוֹת הוֹאֵל

וְחַלֵּק מַמְתַּקִּים אֶל כָּל-שׁוֹאֵל

יִזְכֶּה לַחֲזוֹת בִּנְיַן אֲרִיאֵל

כִּדְבַר חַגַּי אֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל:

דברי דודתך הדורשת שלומך רחל בת ברוך לוצאטו ע"ה

עתה מורפורגו רמה ותולעה.

---

אמרתי בלבי

מאת

רחל מורפורגו

אמרתי בלבי / רחל מורפורגו

שִׁיר הַשִּׁירִים:

יוֹצֵר הָרִים

רֹאשִׁי הֵרִים

מִצִּיר צִירִים¹

אָשִׁיר בַּשִּׁירִים

כְּסִיר בַּסִּירִים²

מַתִּיר אֲסוּרִים

רֹאשִׁי רוֹם הֵרִים.

ה’תרכ"ה, 1865

---

הזמנה ללכת לשתות מי רפואה מי ברזל בעיר ריקוארו בארץ איטליה

מאת

רחל מורפורגו

Invito alle acque di Recoaro

מי ברזל

בעיר ריקוארו בארץ איטליה

אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ יִרְפָּאֵנוּ,

נֵלֵךְ, בְּמֵי בַרְזֶל תָּבֹא נַפְשֵׁנוּ,

וּלְעֵת חַיָּה בְּטוֹב בָּהָר יַנְחֵנוּ

נִתְעַלְּסָה בַּאֲהָבִים שְׁנֵינוּ:

ה’תרכ"ה, 1865

---

רציתי לקנות חומץ כשר ולא נמצא בעירנו וגם לא בגוריציא ופדובא. כי אם נתן לי שכני הטוב כמ“ר שמואל פאנו ה”י אמן

מאת

רחל מורפורגו

אֵל חַי נִשָּׂא הָעָיִן

הִנֵּה חֹמֶץ בֶּן יַיִן

בִּקְהִלָּתֵנוּ אָיִן.

אַנְשֵׁי הַשֵּׁם כֻּלָּם

הַקַּדְמוֹנִים עָבָרוּ,

הַחֲדָשִׁים גָּבָרוּ

וּבִלְשׁוֹנָם שָׁבָרוּ

גִּדְרוֹת צֹאן קֳדָשִׁים.

אִם יֵשׁ עוֹמֵד בַּפָּרֶץ

תִּגְעַשׁ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ

הֵן טוֹב לִהְיוֹת מַחְשִׁים;

עַד רוֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה

יָשׁוּב יִקְבֹּץ הַתּוֹעֶה

יַנְחֵנוּ כִּימֵי עוֹלָם:

ג' תשרי תרכ"ו ר’מ’ה ותולעה.

---

[הִנֵּה כָשַׁל זָדוֹן]

מאת

רחל מורפורגו

הִנֵּה כָשַׁל זָדוֹן

גַּם הָלַךְ לַאֲבַדּוֹן

עַתָּה יִשְׁבֹּת מָדוֹן

כִּי מִי יָזִיד לָדוֹן

עִם הַיּוֹשֵׁב עַל חוּג?

כִּי כַּשִּׁכּוֹר יָחוּג

תּוֹפֵשׂ חֶרֶב כִּידוֹן

יִרְאוּ מִי הוּא אָדוֹן

הֵן אֵל כַּבִּיר לַעְזוֹר

לָכֵן יִשְׁלַח מָזוֹר

אֶל עַם עָנִי אֶבְיוֹן

הֵן הוּא יִתֵּן פִּדְיוֹן

יִבְנֶה אֶת אַפִּרְיוֹן

מִדְבַּר צִיָּה יִפְרַח

גַּם אוֹר חָדָשׁ יִזְרַח

יָאִיר לִפְנֵי מִזְרָח

יִשְׂמַח גֵר עִם אֶזְרָח

עֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא

יַחְדָּו יִרְעוּ בָשָׁן,

כָּעֵת יֵבוֹשׁ כּוּשָׁן

דִּישׁוֹן אֵצֶל דִּישָׁן,

זֶה יִהְיֶה לָנוּ אוֹת

יַרְאֵנוּ נוֹרָאוֹת

נִסִּים גַּם נִפְלָאוֹת

יַנְחֵנוּ לִמְנוּחוֹת.

רמה ותולעה ורשעים עוד אינם.

ה' תרכ"ו, 1866.

---

אֲנַסֶּה אַךְ הַפַּעַם

מאת

רחל מורפורגו

אֲנַסֶּה אַךְ הַפַּעַם

אִם אוּכַל לָשִׁיר

מֵאֵצֶל הַסִּיר

רָחַקְתִּי מֵרֹב זַעַם:

מָאַסְתִּי הוֹן וָהֶבֶל

וְלָצֵאת מִסֵּבֶל

יִכּוֹנוּ רַגְלַי

צוּרִי יִגְמֹל עָלַי:

בִּרְכוֹתָיו יִרְעֲפוּן

אֶל טוּב הַצָּפוּן

אֲקַוֶּה אֶל הַחֶבֶל

הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים

מַתִּיר אֲסוּרִים

יַתִּיר לִי מִכָּל-חֶבֶל.

וּבְיוֹם מִיתָתִי / הוּא יוֹם שִׂמְחָתִי

בִּמְקוֹם קִינָה / גִּילָה רִנָּה

וּתְמוּר שַׂקִּים / לִבְשׁוּ נָאִים

גַּם אֶל מָחוֹל / מָחוֹל אֶמְחוֹל

כִּי גֵּרוּשַׁי / הֵם נִשּׂוּאָי¹

ראש חדש אייר תרכ"ו רחל מורפורגו

---

הוי עמק עכור וגם פה לא עשיתי מאומה, כי שמו אותי בבור לפ"ק

מאת

רחל מורפורגו

הוי עמק עכור וגם פה לא עשיתי מאומה, כי שמו אותי בבור לפ"ק.

הוֹי עֵמֶק עָכוּר חֹשֶׁךְ עֲרָפֶל

עַד אָנָה תַּאַסְרֵנִי בִּנְחֻשְׁתָּיִם?

טוֹב לִי מוּתִי טוֹב הִתְלוֹנֵן בְּצֵל

מִשֶּׁבֶת בָּדָד בִּמְצוּלוֹת הַמָּיִם!

גִּבְעוֹת עוֹלָם הֵן מֵרָחוֹק אַשְׁקִיפָה

וּפִרְחֵי הוֹד יַעְטוּ פְּנֵיהֶן נֶצַח.

כַּנְפֵי נֶשֶׁר אֶשָּׂא, עֵינַי אָעִיפָה,

בַּשֶּׁמֶש לַחֲזוֹת אָרִים הַמֶּצַח!

הַשַּׁחַק! מַה יָּפוּ תַּהֲלוּכוֹתֶיךָ,

מְקוֹם שָׁם הַחֵרוּת נֶצַח תּוֹפִיעַ,

וְרוּחוֹת נוֹשְׁבוֹת עַל בָּמוֹתֶיךָ

מַה מָּתְקוּ, מִי זֶה מִי זֶה יַבִּיעַ!

---

מכתב זכרון אל מעלת החכם הרופא [...]

מאת

רחל מורפורגו

מכתב זכרון אל מעלת החכם הרופא כבוד ר' יצחק לוצאטו מוכתר בנימווסו כמרדכי, על הטורח שהיה לו בעבורי. הן אלה קצות דרכיו. כי לא אזכיר רק שנים שלשה גרגרים, זה היה הראשון. חליתי באצבע שמאלי עד כי נפח גם הזרוע ולולי גזר גזרה רבתה הרעה. עוד היה לי קדחת שלישית. והשקני מי מרים. וזה אחרון קרה בגרון ונתן לי קדה ושאר דברים מתוקים מנפת צופים, ואען ואמר:

אֶשָּׂא תְּשֻׁאוֹת-חֵן אֶל אֵל נוֹרָא

כִּי עָלְתָה לִי אֲרוּכָה בָרָה

עַל יַד מְיֻחָשׂ יָחִיד בִּזְמַנֵּנוּ,

בָּרוֹפְאִים הִנּוֹ נִכְבָּד בֵּינֵינוּ.

אֶצְבַּע יְתֵרָה בִּשְׁחִיטָה מֻתֶּרֶת

וּבְלִי גְזֵרָה הַלֵּחָה גוֹבֶרֶת

עוֹד בָּהּ שְׁלִישִׁיָּה לִהְיוֹת בּוֹעֶרֶת

הַקֹּר וְהַחֹם קַדַּחַת אַכְזֶרֶת.

מָרִים כְּסוֹטָה יוֹם יוֹם פַּעֲמַיִם

קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי קַמְתִּי בֵּינְתַיִם

נִחַר גְּרוֹנִי, אַךְ אֵל בַּשָּׁמָיִם

יָדַע לְבָבִי בִּנְשִׂיאַת כַּפָּיַם,

מָחַל זְדוֹנִי, וּבְקִדָּה יוֹמָיִם

הוֹצִיא רְוָיָה לִי מֵאֵשׁ מִמָּיִם:

בריה קלה שבקלות רחל מורפורגו.

ה’תרכ"ח, 1868

---

ב"ה קינה היא בשנת "כטל לישראל" מוכן להחיות מתים נלקח ארון האלקים המכובד והענו עטרת ראשנו הדרשן המפורסם אב"ד פה טריאסטי יע"א כמהר"ר מרדכי אשכנזי ז"ל ונשמע קולו בבאו אל הקדש ויאמר

מאת

רחל מורפורגו

יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי

לָכֵן אֶשְׂמַח כִּי רַב חֵילִי,

לִבְנֵי דוֹרִי יִרְוַח לָהֶם

כִּי יִנָּקוּ מַעֲשֵׂיהֶם

מֵאָז נָשָׂאתִי עַל רֹאשִׁי

טֹרַח צִבּוּר בְּכָל-נַפְשִׁי

טוּבָם אֶדְרֹשׁ כִּבְשָׂמִים רֹאשׁ

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:

קול הקהל

מֵעֵת אָבַדְנוּ הָרוֹעֶה

אֵיכָה נִרְבַּץ אֵיכָה נִרְעֶה;

וַתְּהִי זֹאת נֶחָמָתֵנוּ

כִּי הוּא שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֵנוּ:

העזתי פני להביא לפני אדוני אלו השטות ואם אינן ראויות להתקבל ברגלים תרמסנה וה' יברך את אדוני כל בני ביתו אמן. הקטנה שבקטנות רמה ותולעה.

ה’תר"ל, 1870.

---

שיר אחרון

מאת

רחל מורפורגו

אוֹי דַעְתִּי חֲלוּשָׁה

מַכָּתִי אֲנוּשָׁה

הֵן קָרְבוּ יָמַי

אוֹדֶה עַל פְּשָׁעַי

אָשׁוּב אֶל אֱלֹהַי.

אֶעְבֹד אֶת בּוֹרְאִי – בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה,

אוֹדֶנּוּ עַל כָּל-טוֹב – אֲשֶׁר עִמִּי עָשָׂה,

וְעַל בְּנֵי בֵיתִי – אֵלָיו כַּפַּי אֶשָּׂא,

הֲלֹא יִשְׁמַע קוֹלִי – כָּל-עֲוֹנִי נִרְצָה:

יִפְתַּח לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק

אָבֹא בָם אוֹדָה יָהּ

כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה:

הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ – בָּרֵךְ נַחֲלָתֶךָ:

אכי"ר

אלהי

ה’תר"ל, 1870

---

אחלה לקוני

מאת

רחל מורפורגו

אחלה לקוני / רחל מורפורגו

א.

אֲחַלֶּה לְקוֹנִי לְמַלֵּא רְצוֹנִי לְהָפֵר יְגוֹנִי לְכַפֵּר עֲוֹנִי

לְקוֹנִי אֲחַלֶּה רְצֹונִי לְמַלֵּא יְגוֹנִי לְהָפֵר עֲוֹנִי לְכַפֵּר

לְמַלֵּא רְצוֹנִי אֲחַלֶּה לְקוֹנִי לְכַפֵּר עֲוֹנִי לְהָפֵר יְגוֹנִי

רְצוֹנִי לְמַלֵּא לְקוֹנִי אֲחַלֶּה עֲוֹנִי לְכַפֵּר יְגוֹנִי לְהָפֵר

לְהָפֵר יְגוֹנִי לְכַפֵּר עֲוֹנִי אֲחַלֶּה לְקוֹנִי רְצוֹנִי לְמַלֵּא

יְגוֹנִי לְהָפֵר עֲוֹנִי לְכַפֵּר לְקוֹנִי אֲחַלֶּה לְמַלֵּא רְצוֹנִי

לְכַפֵּר עֲוֹנִי לְהָפֵר יְגוֹנִי רְצוֹנִי לְמַלֵּא לְקוֹנִי אֲחַלֶּה

עֲוֹנִי לְכַפֵּר יְגוֹנִי לְהָפֵר לְמַלֵּא רְצֹוִני אֲחַלֶּה לְקוֹנִי

ב.

מְחֻלָּל בַּגָּלִיל נֶהֱלָל בֶּחָלִיל מְהֻלָּל בֶּאֱלִיל כְּצוֹלָל יְיֵלִיל

בַּגָּלִיל מְחֻלָּל בֶּחָלִיל נֶהֱלָל בֶּאֱלִיל מְהֻלָּל יְיֵלִיל כְּצוֹלָל

נֶהֱלָל בֶּחָלִיל מְחֻלָּל בַּגָּלִיל כְּצוֹלָל יְיֵלִיל בֶּאֱלִיל מְהֻלָּל

בֶּחָלִיל נֶהֱלָל בַּגָּלִיל מְחֻלָּל יְיֵלִיל כְּצוֹלָל בֶּאֱלִיל מְהֻלָּל

מְהֻלָּל בֶּאֱלִיל כְּצוֹלָל יְיֵלִיל מְחֻלָּל בַּגָּלִיל נֶהֱלָל בֶּחָלִיל

בֶּאֱלִיל מְהֻלָּל יְיֵלִיל כְּצוֹלָל בַּגָּלִיל מְחֻלָּל בֶּחָלִיל נֶחֱלָל

כְּצוֹלָל יְיֵלִיל מְהֻלָּל בֶּאֱלִיל בֶּחָלִיל נֶהֱלָל בַּגָּלִיל מְחֻלָּל

יְיֵלִיל כְּצוֹלָל בֶּאֱלִיל מְהֻלָּל נֶהֱלָל בֶּחָלִיל מְחֻלָּל בַּגָּלִיל

עוגב רחל - חלק שני: אספת אגרות ומכתבים שונים

מאת

רחל מורפורגו

---

אספת אגרות ומכתבים שונים

מאת

רחל מורפורגו

I

(a. 5609 – 1849)

אל גרם המעלות בחכמה ותבונה ולו דומיה תהלה

כמ“ר מענדיל שׁטערן יצ”ו¹

אמת כי אין דרך אשה לקדם, אמנם לפי שידעתי על יד בן דודי שד“ל שחפצת לראות כתב ידי, וגם כמ”ר מאיר ראנדעגגער² שאל בשלומי ושמי בשמך על כן עברתי תורות, ויצאתי לשחר פניך באגרת שלומים ותשואות חן, על כי נשאתני עד כוכבים בין משוררים מליצי יושר לקנות אושר, אבל פחד פחדתי כי תשליכני מצולה בלב ימים כראותך כי אין ממש בדברי כי דרך נשים לי. ותשורה אין להביא כשאול אל שמואל הנביא.

והנה נמצאה בידי חידה לראב“ע שראיתי אותה בספר נדפס מחדש (הליכות קדם) וכתוב שם כי כבר פרשוה על הלבנה בעבור כי חשבנוה פ”ז, אבל בחשבון חשבו עליה רעה, כי לא יכלו לעמוד בשאר החשבונות, ולפי עניות דעתי נראה כי לא ירע בעיניך אם אחוה דעי אף אני, כערבה הנאגדת עם שלשת המינים, בטעם וריח משונים. קבל נא הפתרון אף כי אין בו יתרון, ותהי לזכרון לחתימת שירי כי כבדו עיני, אקוד ואשתחוה ולנחש אשוה אל מול הדרת כבודך כי הנני שפחתך המתאבקת בעפר רגליך ושלום לך ושלום לעוזריך כי עזרך אלקיך. ואם הכוכבים האירו אמש, כאור ברק תזריח כשמש. הצעירה מן הצאן כשבה.

רחל מורפורגו.

II

(a. 5609 – 1849.)

חידה לראב"ע

גבר אשר דת וחק חרת עלי לבו / ישמח ברעתו כגבור עת שלוף חרבו

לחקור יסוד סוד צפנתיו לעלות אל מעון / מדע וישקיף בעין שכלו באשנבו

מי זה אשר מחציתו מבני חם וחציו / מבני שם ובו שחרו ובו ערבו

פעם ינשק ידי מלכו כעבד, ופעם / קם וישב עלי כסאו ובמסבו

יושבי בצלו יראוהו בעמדו עלי / אם הדרכים והוא קושר עלי רבו

אין בין חבריו יפה מראה וצורה / כצורתו וידיו בכל רעיו ויד כל בו

גבור במעשיו ולא ייגע ואולם בלי / ירך ורגל לאט ילך ובא מבוא

חשבון שמו פז אך לא יסלה בכתם ופז / פניו כגבו וכן ארכו כמו רחבו

גבו מתוחה פעמים שש עלי מספר / ששים וחשבון חמש מאות ושש רבוא

משכיל ישוטט וחידתי ביום שיגל / אצלה לפניו גדי ראשו עלי קרבו.

ב"ה.

פתרון החידה לראב“ע ז”ל.

כמדומה לי שזאת החידה היא יפה כלבנה אמנם היא ברה כחמ“ה (וישקיף בעין שכל באשנבו) האי חירגא דיומא הנראה בעמוד השמש בעד האשנב לבית [עיין ביוצר לשבת החדש: חרס וסהר בתחלת בריאתם בחלון אחד נמצאו] (מבני חם) חמ”ה (מבני שם) שמ“ש (ינשק ידי מלכו) שחרית וערבית (וישב עלי כסאו) בצהרים (יושבי בצלו) יפחדו מרוב חומו (והוא קושר עלי רבו) לא ידעתי ואולי רומז לקשת³ [ואם על הלבנה, עיין ביוצר לשבת וראש חדש: וסר הסהר ונתמעט לשעתו כי הטיח כלפיו] (וידיו בכל רעיו ויד כל בו) כתוב בספר הברית מאמר ג‘, כוכבי השמים פרק ו’: ודע שכמו שכל הששה כוכבי לכת נצרכים אל השמש כך הוא נצרך להם בצד מה בלי ספק (חשבון שמו פ"ז) פבֶּה⁴ Febo (גבו מתוחה פעמים שש עלי מספר ששים) שש פעמים ששים עולה ש”ס מעלות שהוא רץ בכל יום ועוד ששים הן אותיות שמ“ש והיוד הוא מספר קטן [ואם הוא על הלבנה (יוצר לשבת החדש) סהר לשעות שש תארו להתאשש והשעה היא ששים דקים] (וחשבון חמש מאות ושש רבוא) זכרתי ימים מקדם כי ראיתי שהרב בן עזרא בסוף פירוש התורה כתב בזה הלשון: והספר נשלם בפירוש כל נעלם בעזרת אל עולם ורוב הודות לשמו ורוב חסד עמו יצוה אל עמו גאולה וישועה לחשבון היודעים תעודת שעשועים תשע מאות יש עם אלפים ארבעה, אם כן נחשוב לחדשים 4900X12=58800 אחר כך נחלק לי”ט שהם מחזור הלבנה 4900:19=257 אחר כך נכפיל לז' פעמים שהם ז' מעוברות שבכל מחזור 257X7–(1799 +6:1805) ונוסיף על המספר 58800+1805=60605 אם כן יהיה סרח העודף מאה וחמשה חדשים שהם ח' שנים ומחצה ואינו מהנמנע שהחידה נעשית קודם פירוש התורה שמנה שנים ומחצה (וחידתי ביום שיגל) עתיד הקב"ה להוציא חמה מנרתקה וברוב חומו אצלה הגדי הרומז לעשו (אצלה) Sole והרב ירד לרומי ואפשר שידע לשון איטלקי, ומה דנקט לשון גדי לרמוז לעשו (ראשו עלי קרבו) ואם היא על הלבנה ירמוז לקרבן ראש חדש שעיר עזים.

III

(a.5609 – 1849)

אחרי הדברים והאמת האלה בא כמ“ר ראנדעגגער ואגרת בידו מאת אדוני ובתוכה מיני בשמים להחיות מתים אבל אחלה פניך שלא תלך בגדולות ובנפלאות ממני, כי חמודתו של ר' פנחס בן יאיר גדולה ממני כמה וכמה, כי החמירה על עצמה מה שאין בידיכם להציל את נפשי וגם שא נא את חטאתי כי לא ידעתי אכנה לפי רום מעלתך, כי אם בלעגי שפה ובלשון אחרת אדבר אל העם הזה, ולכן קצור קצרה ידי מהטריח עוד אותך בדברי עד התקיים כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה ומלאה הארץ דעה את ה' אכי”ר.

IV

(a. 5610 –1850)

ב"ה

פאדובה אל גרם המעלות בחכמה ותבונות כמ“ר שׁד”ל יה"ו.

טריאסטי י' סיון התר"י.

לא אמנע עטי מלכתוב לו אגרת שלומים, על ידי שלמים כלם מבורכים, והנה יצאתי ממשפטי הראשון בקיצור הדברים, על אדות השוא והתנועה בדברי רחל כי בכל שיטות אחרונות לבד יבא בהן השוא “מי כְּמותך רחל, מִכְּלימוֹת אפחד”. ולכן יעשה אדוני מה שלבו חפץ והרשות בידו לשלחו לעכבו, להניחו, כראשון, כאחרון. ומה שיעשה יהיה טוב בעיני.

וזה שלשה ימים עיינתי בכוכבי יצחק, בשירים שכתב ר' שלמה בן גבירול כמהר"ר סטערן כתב תחתיהם (וכל מי שיגיד לי פתרונם הנני נותן לו את בריתי שלום) והנה רחל באה בתוך הבאים להחזיר לו שלום עם פתרון חלש כפי קוצר דעתי, ואינו אלא כבוסר גומל שאינו מבושל כל צרכו כי אין בידי מכלול השרשים.

כנשר עוף ואל תבטח בצירים: ופרוש כפיך השמים ואל תבטח בקוצים,

ותאחז כיולדה בצירים: כדי שלא תאחז כיולדה בחבלי משיח,

וכל מגד אגוד בימי בצירים: עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך,

ותקן את דלתיך בצירים: לך עמי בא בחדרך וסגור דלתיך בעדך,

בבגד אם יהי לך רב שתילי: כמדומה לי הוא שחוק והיתול על שתי וערב,

ואם ערב לך יש בו שתילי: חשבתי שהוא כנוי לצלוב אותו האיש,

ויין זה שחיטה מן שתילי: וסוד זה הוא מנצר מטעי מלשון עץ שתול

ולמה לאשה תאמר שתי־לי: הידועה והיא נסתרה והיא נטמאה ואינה צריכה בדיקת מי סוטה!

ושתי שיטות אחרונות לא ידעתין, ואולי דברי ימצאו חן בעיני אדוני, ואם לא יסלח וימחול זדוני. וסוד ה' ליראיו ובל יראה ובל ימצא על הדפוס מדאגה מדבר.

ואתה עתה ברוך ה' הודיעני אם ישר בעיניך פתרון החידה לראב"ע ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום.

שׁפחתך רחל מורפורגו.

V

(a. 5610 –1850)

ב"ה

קרובי וידידי כמ"ר שׁמואל דוד בן דודי.

והיה כבוא הספר הזה אליך, על יד נדיב נדיבות יעץ, להקריב לפניך קרבן פסח⁵ הקרב את העם אנשים ונשים וטף וקרא בקול גדול כה כתבה הצעירה מן הצאן, מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה יברך את כל קהל עדת ישראל ונזכה ונחיה ונעלה להקריב פסחים על גבי המזבח, שמחים וששים בבנין בית מקדשנו במהרה בימנו אמן, ובשכר זה ברכתו תהי כפלים על כל משפחתך היקרה.

שׁפחתך רחל מורפורגו.

כ“ה אדר התר”י.

שׁפחתך רחל מורפורגו.

VI

(a. 5610 – 1850)

ב“ה ט”ו שׁבט כט“ל לישרא”ל.

על אדות שכתבו אגרת לתימן מירושלים נגד המבשר ולעד"ן מה נאוו על ההרים רגלי מבשר ולירושלים מבשר אתן הנני שולח מלאכי ופנה־דרך לפני ופתאם וגו' זה האיש אינו מתנשא לאמר אני אמלך או אני נביא או מחשב קיצין ואינו דורש נגד תורתנו אלא אומר כי קרובה גאולה, וגם ישעיה אמר כי קרובה ישועתי לבוא, והוא מזהיר על התשובה לכו ונשובה עד ה' ועוד אמרו שלמד שמות הטומאה והוא מבני קטורה, זה אינו כן כי הם הלכו קדמה ארץ קדם ואין אנו צריכים לחקור על אותותיו.

ובספר הברית הנדפס בווין שנת תקנ“ד מאמר י”ב דרך הקדש פרק ח' ופרק ט' כתב מזה הענין וכל דבריו אמת וצדק, אבל קצרה ידי להעתיקם וכבר נראו סימני גאולה, יהי רצון שיעשה ויצליח אמן, חדש ימינו כקדם.

VII

(a. 5613 – 1853)

בע"ה.

אל תפארת דורנו עטרת ראשנו כוכב ההצלחה ונגה כאור יאירו עליו לברכה כמ“ר מענדל שׁטערן יצ”ו.

עתה באתי להשיב דברי אמת אל מכתבך היקר

הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי לכן שעפי ישיבוני:

מה לך עוד לשיר, לכי אצל הסיר, הכיני לך צידה, כי כן כל העדה יכינו להם, לשאת עמהם, מצות ומעשים לבא לפני אלהים, ולפי שאין מסרבין לגדול אם ה' יוסיף חסדו עלי, ויסיר אנחותי ויעיר אלי רוח השיר, לא אמנע מהעלותו עולה לה' כאשר ברצוני, אולי אמצא תחבושת, להסיר הבושת, שעושים בעלי ההגיון והפילוסופיא לאנשי הקבלה, ואם לא אזכה לכך תהיה זה לי לעדה כי לא קרבתי אל פתח ביתה, כי יגרתי מפני האף והחמה, ואם יאמרו לי דעתך קלה נמלה קטנה, קטנתי מלקבל ענשם, והשיבם אשה נצחתם, ואם ה' יצליח דרכי, הנה זאת צידתי אשר הכינותי. כוכב י"ז לא ראיתיו עד הנה, ובזה אשים קנצי למלין וה' המברך יברך את אדוני ואת כל בני ביתו כחפצו וכנפש שפחתו

הקטנה שבקטנות רחל מורפורגו.

ד' כסלו בשנת חומשי התורה ותרי"ג מצותיה לפ"ק.

VIII

(a. 5613– 1853)

אל דברי פי חכם חן, אשר הננו אל חכמה ומדע כמ"ר חננאל פארגעס⁶ לעד יחיה. לא הרביתי בתשבחות ותארים לפי שלא זכיתי להכירך ולא אחניף לשום אדם ולא אזלזל בכבודם, אמנם מצחות לשונך ויופי אותיות מכתבך נכר כי סופר מהיר בתורת משה אתה.

אמש הגיעני מכתבך היקר מפז ומפנינים ובו כבדתני והעליתני על גב הענן ותשאני רוח השיר ואפול על פני ואשמע קול מדבר: מי את, כי באת לשיר בין הכוכבים? לא באתי אבל נחבאתי לברוח, גם עתה כאוב מארץ קולי, ומעפר תשח אמרתי, כרחל לפני גוזזיה נאלמתי דומיה, ומנופת צופים אמרותיך חזרתי בתשובה אל דבריך הנעימים. וה' הטוב ישלח כל טוב ויברך את כל מעשה ידיך ותזכה להצליח כחפצך וכנפש שפחתך רחל מורפורגו בת ברוך לוצאטו תנצב"ה, ואם לא ירע בעיניך אכתוב לך פרפרת.⁷

פה טריאסטי ר“ח תמוז שנת ה' חומשי תורה ותרי"ג מצותיה ואם נשמור עצמנו משס”ה מצות לא תעשה שהן ביכלתנו הקב"ה יקים לנו מצות עשה שאינן ביכלתנו

רחם ארחמנו נאם ה'.

IX

(a. 5613– 1853)

אל בר הוקם על כל חכמה כמ"ר מענדל שׁטערן ברוך יהיה!

אשא תשואות חן על חסדך שגמלתני בשלוח לי שני כוכבים המזהירים כשמש וקבלתי אותם בשמחה, ועל הכתובים הראשונים לחובת הלבבות המפורש בלשון אשכנז לא מצאתי קונה. ונדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו. אף כי כבר כתב החסיד בעל ספר הברית הנדפס בווין תקנ“ד (מאמר כ' דרך אמונה) מה שיש בו די. ומה נשאר לי ללקוט אחריו? אקוה לאל יתברך יטו אוזן לצפצוף עוף קטן. מקול ארי נוהם. הנה עינינו רואות שבכל יום ויום מתקימים דברי חכמינו הקדמונים. כאמרם (כתובות פ' י"ז) אין בן דוד בא עד שיהפך העולם לדעת צדוקי. יהפך למינות יתיאשו מן הגאולה. דור שבן דוד בא קטגוריא בתלמידי חכמים. (סנהדרין פ' חלק) דור שבן דוד בא בו ת”ח מתמעטין והשאר עיניהם כלות וכו‘. וכל זה לא השיגו בהגיון לבם. כי אם רוח הקדש הופיע עליהם. והתורה אמרה ולא תתורו אחרי לבבכם, זו מינות. וכן הבטיחנו השם יתברך על ידי יחזקאל (ל"ו) והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ועשיתי את אשר בחקי תלכו, בתום לבבם. כמו הולך בתום ילך בטח. והזכיר חקים אשר לא יצדק בהם שקול הדעת ולא שום דבר מההגיון והפילוסופיא, וכן מצוה לנו על יד מלאכי, זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים, וכן אמר דוד ולבי חלל בקרבי (נבוב לחת תעשה אתו, תרגום אונקלוס חלל לוחין). תום ויושר יצדוני, ואם נמצא איזה דבר בספרי הקבלה שלא כרצוננו, נתלה הדבר בטעות סופר או הדפוס. או קוצר דעתנו. ולא נטיל מום בקדושים אשר בארץ המה ואין לבם די השיב. ואם יש מי שהצרעת זרחה במצחו. ישמע נא תחינתי ויעטה על שפם ולא יטמא אחרים. ולמה לנו לתור אחר עץ הדעת טוב ורע. נקח מעץ חיים היא למחזיקים בה ונאכל ונחיה לעולם. נשמע נא לדברי יהושפט המלך האמינו בה’ אלקיכם ותאמנו האמינו בנביאיו והצליחו, ואם דברי אלה לא יפו בעיניו יטמנם מן העין. וה' יברך לכל מי שידינני לכף זכות כי לש"ש נתכונתי ויכתבנו בספר חיים טובים אמן כן יהי רצון.

הקטנה שׁבקטנות רחל מורפורגו.

טריאסטי ב' לחדשׁ אלול תרי"ג.

X

(a. 5613 –1853)

ברכות לראשׁ משׁביר ושׁלום לאישׁ חמודות החומד לדברי תורה אפילו מקטנה שבבריות כמ“ר חננאל פורגעס יצ”ו.

חשתי אף על פי שהתמהמהתי לשמור מצותיך, על כי אגרתך היקרה לא באה לידי עד אתמול, כי הלכה והיתה לאשה אחרת ושמה רחל כמוני, ומה אשיב אם לבך הטוב חפץ לכבדני ואיני ראויה לכך כל שכן שראיתי (במסכת מגילה דף י“ד ע”ב) לא יאה יהירותא לנשי, תרתי נשי יהירן הויין וסגיין שמייהו. ומה אני ומה חיי כי באמרותיך כבדתני ותלית כנורך בעבורי ולא נכון לעשות כן כי לך נאה לזמר, ומכבד עולי המוטל על צוארי לא יכלתי לעמוד ולשקול במשקל השיר ועוד נחלשו מאור עיני ואין בי כח לחפש אחר הדברים אחת הנה ואחת הנה, יברכך ה' מציון ויכתבך בספר חיים עם כל הסרים אל משמעתך וחפץ ה' בידך יצלח.

טריאסטי י“א אלול תרי”ג.

רחל מורפורגו.

XI

(a. 5614 – 1854)

מי ימלל גבורות ה'.

ערב יום אֵידם גוף טמא הכינו הבמות ברחובות קריה והיו משגיחים בחלונות היהודים אם הם מכוסים בבגדי משי ורקמה להתעולל עלילות ברשע וגשם נדבות הניף אלהים ליראיו ועל רשעים פחים והוצרכו לנוס בבית תפלתם הם וכל אלהיהם וכמעט רגע כלו חגם.

קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך.

והיה זה פה טריאסטי ש' התר אגדות מוטה.

XII

(a. 5614 – 1854)

להחיות לב נדכאים המה כמ“ר שׁמואל דוד בן דודי ומשׁפחתו היקרה ה”י לעד יחיו ובירושׁלים ינוחמו.

בעברי בעמק הבכה. אם לכתוב אליך אם לא על כי יראתי להוסיף על צערך כרעי איוב. שמעתי מפי קרובנו מרדכי הכהן יצ"ו כי חפצת לאגרתי. על כן אמרת הנה באתי במגילת ספר לסעדך. ותהי זאת נחמתך. כי הבחור הנעים נפטר בכבוד על מטתו כדרך כל הארץ. והניח אחריו שם טוב⁸ לא כן אביר הרועים פה עמנו⁹ כי הוא מצטער על בניו האחד הלשין את אחיו. והוא נאסר זה שנה וחצי, ועוד גזרו עליו ד' שנים כלוא בכבל ומי יודע אם יסבול ויצא ואחיו בקצה תבל מוצאו פילאדעלפיאה. על רוב רעתו הוצרכו להגלותו שם. ודוד המלך אמר נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפלה. ועלינו לומר צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. ואתה עתה ברוך ה' הרשני לומר לפניך דבר אחד. על כי אהבת עולם אהבתיך ואתה עשית חסד עמדי, וגמלתני הטובות. לכן אחלה פניך אם תוכל להשיב ספר תורה נדרשת כי הדברים ההם לא ישרו בעיני. כי כבר נאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו. ולא לחנם קראו להם דור החכמה. ונאמר וינסו אותי זה עשר פעמים. באופן שלא נשאר שום ספק. ועור¹⁰ באיזה דת אנושית תמצא סודות ורמזים לאלפים ולרבבות. בצורת האותיות. בשמותן. במספרן. בנקודותן. בטעמיהן. עד כי אין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע. ורחוק המקום בין האמת האלקי לשקר האנושי כי האמת יורה דרכו ולדרוש ולחקור על הודאי יזיק ולא יועיל. כמו בריא אולם השותה רפואות בלי צורך. ובזה אתחנן אל ה' שישיב את שבותך ויברך אותך כמו שברך את אחרית איוב מראשיתו. ואורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. (כבדני נא במכתביך ואדעה אם דברי מצאו חן בעיניך).

XIII

(a. 5615 – 1855)

ב"ה.

שׁלום רב ושׁפע טוב. יחיה ויהיה תמיד כגן רטוב. כמ“ר שׁמואל דוד בן דודי קרובי וידידי וכל בני ביתו ה”י אכי"ר:

יום שני של ראש השנה הגיעני מכתבך היקר עם ספר נחמד למראה וטוב להשכיל הגיון בכנור¹¹ אשר על כן שמחתי בראותי כי עברת על עוני ונשאת אותו ולא מנעת הטוב ממני. לכן אחלה פניך כשתכתוב, לא תשכח להודות להרב המחבר יצ“ו על חסדו שגמלני ועלי לשבח מעשהו. אמנם דעתי החלושה. כי הארץ לעולם עומדת. ואם מוט התמוטטה ארץ נוע תנוע ארץ כשכור. לא נאמר לחדוש וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ועוד שאלה אחת קטנה אני שואלת מעמך. אם תוכל להודיעני אם יצא לאור כוכב י”ט כי זה יותר משנה תמימה שלא כתבתי ולא קבלתי מהרב כמ"ר שטערן שום אגרת ואין לי ידיעה ממנו.

ואתה עתה ברוך ה‘. חכם עתה כדניאל כי הסתרת סודך ולא יכלתי לעמוד על חשבונך של ראשי תיבות, וה’ אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם. ויחתמנו בספר חיים טובים עם כל ישראל אמן:

שׁפחתך הקטנה רחל בת ברוך ודודתך ברכה ז"ל.

פה טריאסטי ה' לחדשׁ תשׁרי שׁנת תרי"ה.

ישמחו השמים ותגל הארץ.

XIV

(a. 5615 – 1855)

אחי ורעי כמ"ר שׁמואל דוד בן דודי ה' יברך אותך עם כל בני ביתך וישלח ברכה בכל מעשה ידיך.

הנה שמעתי בקולך ואכתוב זה השיר. אם ימצא חן בעיניך לשלחו לכמ“ר שטערן יצ”ו הרשות בידך, ואם לא ישאר בין הנשכחים, קבלתי ביד המשכיל אשכנזי¹² ככב י"ט והודיעני מה חובתי ואל מי אתן כסף שברו להגיעו לך.

ת"ל ככחי אז כחי עתה לעסוק בצרכי ביתי אבל לא לכתוב בלי בתי עינים, ולכן אקצר דברי ואורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך.

שׁפחתך בת דודתך רחל מורפורגו.

XV

(a. 5616 – 1856)

אל החכם השלם יקר ונעלה כמ“ר יוסף הכהן יצ”ו.

עבר זה חדש ימים שקבלתי מאת רום מעלתך “קול קורא” ואין קול ואין עונה כי בעיר הזאת רובם נוטים אחר משא ומתן, מקנה וקנין, הריסה ובנין. ולזאת אחרתי להשיב. גם לחכם מענדל מאָר מיושבי עירו לא יכלתי להשיב כי לא יפנו אל החכמה כי אם יחידי סגולה ואני יושבת בביתי ואין בי כח לעמוד על המשמר ואני בתמי אלך להחזיק טובה ולברך את ה' אשר עזרני ויעזרני עד זקנה ושיבה ואשאיר אחרי ברכות לראש משביר שיקנו ספריו ברצון ולא באונס, ויגדיל תורה ויאדיר.

רמ"ה.

טבת התרי"ו.

XVI

(a. 5618 – 1858)

ב"ה.

אל רום מעלת מחבר ספר זכרונות חדשות גם ישנות, שלום! ¹³

אקדמות מלין ושריות שותא אולא שקילנא הורמן ורשותא והיה כאוב מארץ קולי ומעפר תשה אמרתי, לחלות פניך שלא לפקח עינים עורות מעמי הארצות בסיפורי הצרות והגזרות שעברו, כי לעד"ן דברים אלו יזיקו ולא יועילו, ועתה שא נא את חטאתי כי העזתי פני בראותי כי בחסרך הזכרתני לטובה השנה שעברה. וה' יצליחך כחפצך וכחפץ

שפחתך רחל מורפורגו.

י“ב לירח בול תרי”ח.

XVII

(a. 5619 – 1859)

שפע ברכה ושלום אל ראש המשוררים, המאסף כל ילדי העברים לשם ולתהלה כמ"ר מענדל שׁטערן לעד יצלח אמן.

עברו ג' שנים שלא זכיתי להקריב לפניך שבח תודה, על הטוב שגמלתני ותשת את שפחתך בין הכוכבים ועתה חננתני וכבדתני במחברת כ“ד שקבלתי בשבוע שעבר, וסבבה בעיר מפני שישבתי עד כה בבית מולדתי וכעת אני יושבת בדרך הלוטשים. וכבר שלחתי אל בן דודי כמ”ר שד“ל איזה שירים ולא ידעתי אם הגיעו לידך כלם או מקצתם, כי זה שנתים שלא קבלתי מכתב ידו, ופה אציג לפניך ארבעה שירים, אולי ימצאו חן בעיניך, ואתה שלום וביתך שלום, וה' יכתבנו ויחתמנו בספר חיים טובים עם כל ישראל אכי”ר מחר יום הכפורים הע“ל שנת תרי”ט. השיר הרביעי בפעם אחרת כי לא יכלתי, כי זה שעה שלישית אחר חצות.

שפחתך רחל מורפורגו.

XVIII

(a. 5621–1861)

אל גרם המעלות. ולו דומיה תהלות. בחכמה ובמדות. לו עשר ידות. נשיא נשיאי הלוים. הוא כמהור"ר יוסף רפאל הלוי¹⁴ יצ“ו אב בית דין ק”ק וירציללי יע"א יזכה ויחיה להגדיל תורה ויאדיר אמן.

מעולם לא עלה על דעתי בהקריבו לפני רום מעלתו כלי ריקן אסתרא בלגינא קיש קיש קריא ושימצא חן להחזירהו מלא מכל כלי חמדה לכן העזתי פני לכתוב לאבי־מלך (מאן מלכי רבנן) מה שחשבתי על שלשה פסוקים שנמצא בהם כל א“ב והם פ' בשלח: זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו. פ' ואתחנן: או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי. צפניה ג‘: לכן חכו־לי נאם־ה’ ליום קומי לעד. ובזה יש גם אותיות מנצפ”ך. או הנסה אלקים. הוא יציאת מצרים והכנסת ישראל לארץ על ידי מלחמה: זה הדבר אשר צוה ה' עֲלִיַת בבל היתה דוגמת הַמָן. כורש צוה לתת מנכסי מלכא תורין דכרין אמרין חנטין מלח חמר ומשח. אבל אין בהם אותיות מנצפ"ך: כי צָפנ־יה לעתיד לבא גאולה שאין אחריה גלות. במקום חומות ירושלים אשר המ' פרוצים, למרבה המשרה: במקום נפלה לא תוסיף קום. כי נפלתי קמתין: במקום אסף אסיפם נאם־ה‘. אסף אאסף יעקב כלך. קבץ אקבץ שארית ישראל: איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ץ. והכף פשוטה היא בברכת כהנים וישם לך שלום. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. וה’ עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

ילמדנו רבינו למה אינון דרדקי דאתו לבי מדרשא. כדאיתא במסכת שבת פ' הבונה. לא אמרו דבר מהכ"ף פשוטה הלא דבר הוא. ובכן אחלה פני אל יברך את אדוני אבי מורי עם כל משפחתו הרמה כחפצו וכחפץ

שפחת השפחות רמה ותולעה

רחל מורפוגו הקטנה.

שבט בשנת אשכנה באחרית ים.

על גב הכתב:

אלה דברי רחל יעלו ויבאו אל יד החסיד והענו כמהר“ר יוסף רפאל הלוי אב בית דין קק”י וירציללי יע"א.

XIX

(a. 5629 – 1869)

ב"ה.

שלם לאלהא דישראל ולירושלים עה“ק ולאישׁ טוב מבשר טוב הוא כמ”ר יהודה ליב¹⁵ הי“ו ח”י כסלו תרכ"ט.

ברוך שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה וראיתם ושש לבכם שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. ששתי על מכתבך כעל כל הון כמוצאת שלל רב. בראותי כי נאמנו דברי חכז"ל אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן נתישבו שתיהן אל תאמן ובאמת הן ככף מאזנים זו עולה וזו יורדת. ובכן אשים קנצי למלין כי ידי עיפה, וה' יצליחך ויברכך כחפצך וכחפץ שפחתך

רחל מורפורגו.

ועוד נתגלו עשרת שבטים וכמה כושים יהודים כחול הים¹⁶ לקיים אמרו לעדי יהודה הנה אלקיכם. “אני מורפורגו רחל יֻלַדְתִּי לוצאטו” נוטריקון אמרי לערי.

XX

(a. 5629 1869)

ב"ה.

ברכות לראש גבר הולך תמים ופועל צדק הוא כמ"ר יצחק לוצאטו¹⁷ אֹרך ימים ושנות חיים יוסיפו לו.

אין לאל ידי להשיב על מכתבך כתוב בעט סופר מהיר מלא חכמה וכליל יופי. שמחתי כי שלחת לירושלם עה"ק אגרתי כתובה בדיו לבן על ניר מחוק, ועוד קבלתי מיד אחותי התאנים טובות כתאני הבכורות, תשואות חן חן לך. ואם לא ירע בעיניך אגיד לך חידוש שעלה בדעתי כי ושמן מחלמיש ציר הוא Petroleum ואין כל חדש תחת השמש. ישימך אלקים כאפרים וכמנשה יברכך וכו'.

שפחתך

רחל בת ברוך לוצאטו אשת מורפורגו.

חנוכת המזבח התרכ"ט.

XXI

‎ (a?)

רבתי בנשים שרתי בחסידות מרת פ' תחי' לעד.

מיום שזכיתי להקביל פניך חשקה נפשי בך בקשר אמיץ ותמיד הדרת צורתך לנגד עיני ולבי משתעשע באהבתך, ובקנאתי באש תקותי דברתי אחלה פני אל ויתנני לבא לגור בצל קורתך בארץ אשר חמדתי מנעורי אבל אני בדניאל בגוב אריותא שלא אוכל לנוס אם לא בדרך נס. ועוד צר לי כי ידי אסורות בחבלי ברזל ואי אפשר¹⁸.

זאת האגרת התחלתי לשלחה לירושלים עה"ק אל החסידה מרת הינדאל אשת הישיש שאול גרינוואלד שנקראו אל על שניהם בשבוע אחד ב' וה'.

XXII

‎ (a.?)

למען דעת כל בני ישראל, כי יש עוד שומע תפלת כל פה ולחזק ידי כל בוטח בה' אספרה מעשי נסים אשר עשה לנפשי.¹⁹

אודה ה' בכל לבב.

כשהייתי בימי חָרְפִי בשנה השנית אשר נשאתי אשתי והיה לי שעת הדחק ויהי היום י"ג בניסן בנשף בערב יום פסח לא היה בידי לקנות שום דבר לא מצות ולא חרוסת. אבל בושת כי בושתי לשאול מבני אדם כי לא נסיתי באלה, ובשעה הד' באה אחת משכנותי לבקש ממני שאלך עמה לקנות איזה דבר וכן עשיתי וחזרתי עד פתח ביתי ושלחתי האשה. ובלב נשבר ונדכה קודר הלכתי ער שעה אחת קודם חצות לילה, וה' פקח את עיני וארא לפני רגלי דבר לבן ואקח אותו ולא ידעתי מה הוא עד שבאתי לפני הנר לראות מה מצאתי והיה נְיָר כמו דינר עובר לסוחר. לכן שמח לבי ויגל כבודי כמוצא שלל רב. כי בו קניתי כל צרכי החג. חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כי לא עזבני לשאול אבל עזרני מידו המלאה והרחבה. לעולם אל יתיאש אדם מן הרחמים כי הוא יודע חוסי בו יתברך עוזר דלים ועושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו.

XXIII

‎ (a. ?)

דוכרן פתגמיא.

מהודעין אנחנא וסהדין סהדותא דמהימנותא היך עאלת קדמנא יומא דין דהוא תליתאה באב רביעאה בשבא שתא תרין אלפין ומאה ועשרין ושבע למנין שטרות האי בתולתא כשירתא די שמה רחל בת ברוך לוצאטו. וכן אמרת לנא הוו סהדי על פתגמא דין דאמרי לכון דעתידין בני ישמעאל לסדרי סדרי קרבא בבני אשכנז ובגין כך בעינא ברעות נפשי בדלא אניסנא למיהך ללונדרה²⁰ קרתא רבתא דיתבא על כיף ימא רבא ואתון תהודעין לדרא בתראה דיקומון מבתראי דאנא חכימית פתגמא דין עד לא ישרי וכן תימרון לכל אינש קרויכון דיסתמרון לנפשיהון מסכנתא רבתא הדא והכל שריר וקים.

ברוך לוצאטו עד.

שמואל דוד לוצאטו עד.

• מיה קיסרי