עוּגב רחל

ספר כולל

שירים ואגרות ומכתבים שונים

מאת

הכ“מ רחל מורפורגו מבית לוּצאטו נ”ע

מילידי טריאסטי

כאשר נמצאו בכתיבת ידה אחרי מותה עם שיריה אשר כבר נדפסו במ“ע כוכבי יצחק”, מוצא לאור ביום מלאת מאת שנה אחרי הולדה, עם הערות ותקונים והקדמה כוללת מאמר על מצב הנשים תוך בני ישראל וספור תולדות המחברת ומאמר אחר על דתי השיר הנהוגות אצל משוררי שפת עבר האחרונים אשר באיטליה

מאת

יצחק חיים קסטיליוני ס"ט

שנת עד אגיד זרועך לדור לכל יבוא גבורתך לפ"ק

טריאסטי

בין המשפטים הרבים, משפטי עול, אשר בבלי דעת וצדקה גזרו אויבינו ומנאצינו על דתי בני ישראל ומנהגיהם, מצאה מקום גם ההסכמה שהאשה היתה מאוסה ובזויה בעיניהם כשפחה, לא נחשבה להם כי אם לכלי בית אשר ישתמשו בו בעת צרכם, להשליכו אחרי גום כאשר לא יצטרכו אליו עוד: ושהדת הנוצרית לבדה הטיבה את מצב האשה והרימה אל גבה מעלת האיש ופרקה עלו מעל צוארה. אמנם אין בכל זה שום צד אמת, כי אף אם נניח שבימים הקדמונים לא היתה האשה חשובה בבני עמנו כאיש, מה שאינו עוד היום גם אצל הגוים אשר הגביהו לעלות במעלות השלמות, ומה שלא יהיה לעולם, כי יש הבדל בין תכונות האיש ובין תכונות האשה וכן בין תכלית בריאתם, מכל מקום לא מצאנו שום מעשה תולדי, או דין או חוק, בספרי קדמונינו, אם במקרא אם בספרי קבלתנו, שיצדיקו לגזור אומר כזה אבל בהפך יוצא לנו מהם, כי לא בלבד לא ניתן שום מכשול לפני האשה המעכבה לשבת בכל זמן בראש משפחתה בין קירות ביתה, כי גם היה בידה לשבת ראשונה בעסקי המדינה ולהגיע גם כן אל הנבואה אשר היא המעלה היותר עליונה שלא זכו אליה כי אם יחידי סגולה אשר ה' קורא, היותר מפוארים בחכמה ובדעת ובכל מדות טובות. ואם יעלה על לבי להביא ראיות בלתי מסופקות ובלתי מוכחשות על אמתת דברי אלה מספור תולדות בני עמנו ומספרי נביאינו וחכמינו, לא ימצא לי לכתוב על הענין הזה ספר גדול ורחב ידים, אבל אין זאת מגמתי. מ"מ יען כי במבוא הספר הזה אספר תהלות וקורות אשת חיל יראת ה' וחכמת לב, הגונה לשבת בין הסופרים והמשוררים היותר משובחים שבדורנו, גמרתי בלבי להביא גם כן איזה רמז ומשל, המספיקים לפי עניות דעתי להראות שקר ההסכמה אשר עליה דברתי למעלה.

ותחלת דברי אומר שהתורה למדתנו מיד בראשית ספוריה כי האיש והאשה שוים במעלתם בשימה בפי אדם הראשון את ההודאה “זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת”, ואחר כן כתיב “ודבק באשתו והיו לבשר אחד”; היש שויון גדול מזה? ובאמת אעפ“י שלא אסרה תורה לבני ישראל לקחת להם נשים הרבה כנהוג אצל כל העמים אשר סביבותיהם, מ”מ על הרוב לא לקחו להם כי אם אשה אחת, וזה הוא מה שצותה התורה באמרה “ודבק באשתו” באשתו נאמר ולא בנשיו; ומפשט ספור התורה נראה שלמך היה הראשון אשר לקח לו שתי נשים, ואף אם לא אמר לנו המספר בפירוש כי לא טוב עשה, מ“מ רמז לנו הרעות שיצאו לו מזה, בחשבו כי המשל יפעול על לב הקורא יותר ויותר מעצות חכמה ודעת, ומוכיחנו כי מרבה נשים מרבה דאגה, וחיי צער יחיה, ולא זה הדרך שיבור לו האדם הרוצה שהשלום ישכון במעונו; וכן אמר קהלת “וראה חיים עם האשה אשר בחרת” ולא עם הנשים, כי מי שיש לו נשים הרבה חייו אינם חיים. אבל אם האשה הראשונה עקרה ולא ילדה, אז הוסיף האיש לקחת לו אשה אחרת, כי חרפה היא לו ללכת ערירי, כמו שנראה מאברהם אבינו, מאלקנה, ומרבים כמוהם: נח ובניו לא לקחו להם כי אם אשה אחת וכן לוט ויצחק אבינו וגם יעקב חשב לישא את רחל לבדה, אך כשרמהו לבן ונתן לו את לאה נאנס לישא שתי נשים, ואחר כך גם את שתי שפחותיהן אשר נשיו נתנו בחיקו; רק השרים והמלכים הלכו בדרכי העמים נגד מצות התורה (לא ירבה לו נשים) ולקחו להם נשים הרבה כנראה מדוד ומשלמה. אבל אין שום ראיה להניח שגם לכל המלכים אשר מלכו אחריהם על ישראל ועל יהודה היו נשים רבות, כי אמנם יש ראיות רבות לדון להפך; כן לא מצאנו בשום אחד מן הכהנים הגדולים או מן הנביאים או מחכמי המשנה והתלמוד שהיתה לו יותר מאשה אחת. מכל זה נראה בבירור כי המנהג לקחת אשה אחת בלבד לא בא לנו בימים האחרונים מן הנוצרים, כי כבר הוגד לנו בתורה בפסוק הנ”ל ופשוט היה אצל אבותינו גם בימים היותר קדמונים¹ ואבותינו הקדושים היו לנו כבר למופת על חובת כל איש לכבד את אשתו ולשמוע בקולה, כשם שעשה אברהם אבינו ששמע בקול אשתו כשנתנה בחיקו את שפחתה, ושלחה אחר כך מעמו עם בנו האהוב לו למלאות משאלות לב שרה, וה' אמר אליו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. כשחשב יעקב אבינו לגנוב את לב חותנו אשר עקבו עשרת מונים ולשוב אל ארצו בלי הגיד לו מאומה, לא צוה בחזקה לנשיו לשמוע בקולו וללכת עמו, אף כי אמר לו האלהים צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך, אבל נתיעץ עמהן טרם עשותו אשר זמם, ושאל מהן אם ישרה מחשבתו בעיניהן, וכשהסכימו עמו, לקח אותן ואת בניו ואת כל רכושו והלך לו; ואעפ"י שלא אהב יעקב את לאה כרחל, קברה במערת המכפלה אצל אבותיו והשביע את יוסף לקברו אצלה באמרו “שמה קברתי את לאה”; גם יהודה בשמעו התנצלות תמר, הודה על עותתו ואמר “צדקה ממני”.

הקב“ה צוה לבנים כבד את אביך ואת אמך וצוה ג”כ איש אמו ואביו תיראו, ומזה יוצא שאב ואם במעלה אחת הם, ושהאיש חייב לכבד את אשתו, שאם לא כן, איך יוכלו הבנים לכבד את אמם או לירא מפניה, אם יראו שאביחם מחרפה ומגדפה ומחשבה ללא כלום? האם לא קבע האל במצות אלו את מצב האשה נגד אישה ובקרב משפחתה? וזה הוא לפע“ד ג”כ הטעם שבעשרת הדברות בענין שמירת השבת לא אמר אתה ואשתך, כי לא זכר הכתוב כי אם הבנים והעבדים התלוים בדעת האיש ולא האשה אשר היא תלויה בדעת עצמה, ונכללה עם האיש כתיבת “אתה” אשר הוראתה “איש או אשה”. ועל דבר הנהגת האיש עם אשתו בתוך ביתו בא וראה מה שצותה תורה על אשת יפת תואר הנמצאת בשביה ועל שתי נשים אחת אהובה ואחת שנואה. ואם על אמת איש אמר הכתוב שארה כסותה ועונתה לא יגרע, על אשתו לא כל שכן? ומספור הולדת שמשון נראה בבירור אם חשב מנוח את אשתו כשפחה או ככלי בית.

כן לא היו בנות ישראל אנוסות לשבת תמיד בירכתי ביתן כשבויות חרב, כי גם אם לא נאוה תהלה לנשים היוצאות תמיד מביתן להתהלך בין האנשים ברחובות קריה עם כל זה היו חפשיות תמיד לצאת ולבא, והיה גם להן חלק בכל מקרי עירן ועמן כמו שנראה ממרים הנקראת נביאה שענתה שירה על הים עם כל הנשים אחרי משה ואחרי כל העם. דבורה הסיתה את ברק למרוד ביבין ולפרוק את עלו מעל צוארי בני ישראל וירדה עמו למלחמה, ואחר התשועה שרה השירה המפוארה אשר היא עוד היום דבר נפלא לכל קוראיה.

הנשים יוצאות ונותנות תהלה לשאול מלך ישראל ולדוד שר צבאו, ומיכל המלכה לא מנעה עצמה לדבר קשות בדוד אף כי הוא היה מלך ישראל, על אשר עשה דבר שלא ישר בעיניה בהעלותו את ארון ברית ה' מבית עבד אדום עיר דוד; התעשינה כאלה שפחות בזויות? האשה החכמה התקועית דברה על לב דוד והשלימתו עם אבשלום, ואשה בחכמתה דברה אל כל העם באבל וכרתו את ראש שבע בן בכרי, והשליכוהו ליואב ובכן היה שלום בארץ.

והראיות האלה, ובכללן תפלת חנה, תוכחנה אם הנשים בבני ישראל היו נבערות מדעת כהנחת מוציאי דבה רעה עלינו; ואם חנה אשת אלקנה שלא נודע כאחד מחשובי העם היתה כ"ב בקיאה בלשון השיר, מה יש להניח על נשי נביאים מלכים ונדיבי עם! שלמה המלך כשדבר בספר משלי על מעלות אשת חיל ומדותיה הטובות, לא דבר על אשת מלך או על אשת נדיב כי אם על אשת איש אוכל לחמו בזעת אפו, מה שמורה על פקודת האשה בעת ההיא בקרב משפחתה, פקודה יקרה ונכבדת עד מאד, ומדבריו יש גם כן להניח שרבו בימיו נשי חיל כזאת עטרת בעלן ונזר משפחתן. ואחדל מדבר על אומץ לב עתליהו המלכה, ועל תגבורת איזבל בעסקי המלכות, ועל גודל יהודית ואסתר אשר הצילו את בני עמן מיד צריהם, ועל נשים רבות המפוארות כאלה, כי אין דעתי להאריך.

ובמה שנוגע אל ספרי קבלתנו ומוסרי חכמינו אשים גם כן גבול אל דברי ואביא רק מופתים אחדים המספיקים לפי ראות עיני לגלות דעתם בבירור על הענין הזה אם במצב האשה בביתה אם בחברה האנושית.

אין בעיני נביאינו וחכמינו וכמו כן בעינינו בכל תולדותינו דבר חשוב ועקרי כיציאת מצרים, שעל ידה היו בני ישראל לגוי, וחייבים אנו לזכור הגאולה הזאת כל ימי חיינו כי האותות והמופתים שנעשו לאבותינו בעת ההיא, היו כל כך נפלאים ונוראים, שאמרו ראתה שפחה באור השכינה בים ובמתן תורה מה שלא ראה יחזקאל (ספר החסידים סימן רל“ג–ל”ד), וגם יום השבת אשר הוא אות בינינו ובין אלהינו וכן כל שאר מועדינו זכר ליציאת מצרים הם, ועם כל זה אמרו רבותינו (מדרש שמות פרק א') הדורות נגאלו בשביל נשים צדקניות. אחר הגאולה נתגלה הקב“ה לאבותינו על הר סיני ואמרו רבותינו על זה (פרקי דרבי אליעזר סימן מ"א) אמר לו הקב”ה למשה לך אמור לבנות ישראל אם רוצות לקבל את התורה, שדרכם של אנשים הולכים אחר דעתן של נשים. כתוב בתלמוד בבלי (ברכות י“ז ע”א) גדולה הבטחה שהבטיחן הקב“ה לנשים יותר מן האנשים שנאמר נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי (ישעיה ל"ב ט'); וכתוב גם כן (חולין דף פ“ד ע”ב) לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה ממה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו; היתכן לומר שיכבד אשתו יותר ממה שיש לו אם היתה נחשבת כשפחה או ככלי בית? ולא עוד אלא שפעמים רבות חשבו באיזה אופן גם מדות שכליות באשה יותר מעולות מבאיש. וכן מצינו בב”ר (פי"ה) ויבן ה' את הצלע, נתן בה בינה יותר מן האיש; עוד כתוב (יבמות ס"ב:) האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך; מצינו בסנהדרין (כ“ב ע”א) אין אדם מוצא קורת רוח אלא באשתו ראשונה; כל המגרש את אשתו אפילו מזבח מוריד עליו דמעות; כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאלו חרב בית המקדש בימיו; ומי שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו. ובזכרנו בתפלותינו חסדי אבות שיגינו בעדנו הלא נזכור עוד היום תמיד ביחד גם חסדי אמותינו הנתונות על מדרגה עצמה עמהם? ועוד שלש ראיות אביא מספרי רבותינו על הענין הזה המכריעות את כלן ואלו הן: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה (בבא מציעא נ"ט): וזאת שנית: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו (בבא מציעא נט ע"א); ועוד בה שלישיה: כל יהודי שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה בלא תורה בלא חומה בלא שלום (יבמות סב:); התוכלנה כל הטובות הגדולות האלה לבא לו לאדם משפחה או מכלי בית? ועל זה נאמר ג"כ (ב“ר פי”ז) כל שאין לו אשה אינו אדם שלם שנאמר ויברך אותם² ויקרא את שמם אדם, שניהם באחד קרואים אדם.

ועתה אשים קנצי למלין על הענין הזה, כי באמת מה שזכרתי הוא כדאי להעמיד הדבר על בוריו ולהשיב אל לב הקורא אמתת דברי ושקר הנחת אויבינו ומנאצינו, בעוד שגם אם אוסיף אל דברי כהנה וכהנה לא יחדלו מלבזות אותנו ומליחס לאמונתנו ולמנהגינו דברים קשים ומזויפים מאלה, עד בוא יבא יום ה' אשר בו כדברי הנביא: “ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים”. ואז יבואו כלם ויגידו צדקת דתנו, יבושו ויסוגו אחור מחרפתם אשר חרפונו, ויודו כי המוסר הישראלי רב למעלה ראש מכל אשר השגנו בימים האלה עם כל מצעדי שלמות הכרה האנושית והאהבה והאחוה בין איש לרעהו.

ועם האמונה הזאת בלבי, בשם ה' אלהי ישראל, אספר תהלות אשה אחת אשר היא יקרה לנו משלשה פנים, מצד אמונתנו כי היא ישראלית, מצד עירנו כי היא מילידי טריאסטי, ומצד ספרותנו כי היא משוררת נשגבה וסופרת מהירה אשר בחבוריה הנעימים הוסיפה חן ותפארת ללשוננו הקדושה: ממשפחת לוצאטו המפוארה, אשר ממנה יצאו בין אנשים אחרים אנשי שם, הפילוסוף המפורסם בכל קצוי ארץ לשם לתהלה ולתפארת, המקובל ר' משה חיים לוצאטו (רמח"ל); והמשורר הנשגב אפרים לוצאטו (המכונה פראנזין) בעיר הבירה לונדון; משפחה אשר דנו בה לרוב הרופאים המהוללים והמליצים המשובחים כלם בקיאים להשתמש בלה“ק, אשר בה כמה מהם שרו שירים נשגבים; משפחה אשר נתנה לנו את המאור הגדול שר התורה ארי שבחבורה הנשר הגדול שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) זלה”ה איש טריאסטי, עטרת עמנו ונזר תפארה לקהלתנו, מורה בבית מדרש הרבנים בעיר פאדובא, המפרש, המתרגם, המדקדק, המשורר, היותר נעלה ונשגב בדורנו, מן המשפחה הזאת, משפחת סגולה, יצאה האשה אשר עתה אספר קורותיה בקיצור, הלא היא המשוררת המפוארה רחל לוצאטו אשת יעקב מורפורגו ז“ל ושם אמה ברכה אחות חזקיה לוצאטו אבי שד”ל ז“ל. ביום שמיני של פסח שנת התק”ן נולדה האשה הנפלאה הזאת בעירנו בדרך קורסו מספר תרס“ו (666 Corso) בבית עצמו אשר בו אחד עשר שנים ושלשה חדשים נולד גם בן אחי אמה שד”ל המעותד להאיר בעוצם שכלו כל ענפי החכמה הקדמונית של בני ישראל.

ראשית למודה היה בספרי קודש, כמו שהיא מספרת באגרת איטלקית ששלחה לבן דודה ידידה שד"ל, ומן החכמות החיצוניות לא למדה כי אם מעט מזער, כנראה גם כן מאגרותיה בלשון איטלקי הבלתי חסרות טעיות, וכמו שהיא מגדת על עצמה באגרת הנזכרת למעלה³.

עד י“ב שנים למדה חמשה חומשי תורה עם דודיה אחי אמר חזקיה ודוד, ובבואה בשנים למדה עם הרב דוד עצמו ספר חובות הלבבות, ועם מלמדים אחרים פירוש רש”י וספר המוסרי מנורת המאור.

בת י“ד שנים התחילה ללמוד תלמוד בבלי עם רב מובהק ושמו בן־נדיב מעיר מנטובא, שנתישב כבר מכמה שנים בעירנו, ועמו השלימה מסכת מגלה ולמדה גם כן פרקים אחדים ממסכתות שונות וכל ספר ראשית חכמה; גם עם דודה חזקיה למדה תלמוד בבלי וחכמת החשבון. מימיה לא שקדה על דלתי שום בית הספר וכל מרעיה אספה לה בביתה, מן המלמדים אשר באו שמה ללמד את אחיה יצחק אשר עסק בפרקמטיא. גם יצחק זה היה בקי לכתוב בלשון הקדש, וזה נראה מן המצבה הנזכרת למעלה אשר כתב לאחותו רחל. גם בבוא לעירנו המצחקת־טראגעדרית המפוארה העבריה רחל מארץ צרפת (Madame Rachel) כתב יצחק לוצאטו שיר לכבוד רחל הצרפתית ולכבוד אחותו רחל האיטלקית שתיהן מהוללות ונזרי כבוד לעמן. מאביה ומדודה למדה ג”כ בנעוריה לעשות מלאכת חרש עץ על האבנים והיתה להם לעזר במלאכתם; גם מלאכת התפירה ידעה, וכל בגדיה ובגדי אמה ואחותה ובתה עשתה בידיה, ואין צריך לומר שהיתה גם כן צופיה הליכות ביתה עם אמה ועם אחותה.

בשנת התק“ם נולד שד”ל ובהיותו בן שמונה שנים הלך עם אביו ואמו ואחותו (ושמה גם כן רחל) לשבת בבית אחד אשר קנה לו אביו במהר אשתו בדרך פאנדרץ (Pondares) מחוץ לעיר,⁴ ושד"ל הולך בכל יום ויום לבית דודו, כי שם היתה אסיפת ספרים עברים ובתוכם ספרי הדקדוק היותר עקריים אשר הניח דוד לוצאטו נחלה לנכדו יצחק אחי רחל.

מן הספרים האלה שאבו שד“ל ורחל מי תורה, והיו יושבים שם ביחד שעות רבות בכל יום ויום ללמוד לחקור ולפלפל על פשט הפסוקים ועל עניני האמונה במציאות האל ויחודו. כבר פעמים רבות, ככה מספר שד”ל, פצרה בי בת דודי להביא לה ספר יקר מאד בעיניה והוא ספר הזהר, ויום אחד בשנת התקע“ז מצאתיו והביאותיו אליה, ובתתה לי את כסף שברו אמרה לי: ולך מה אעשה ידידי על כל החרדה אשר חרדת אלי? ואען ואמר לה: אינני שואל מעמך כי אם שלא תאמיני דבר מכל הכתוב בספר הזה! ותען לי מיד בדברי אליהו אל אלישע כאשר שאל ממנו פי שנים ברוחו אליו: “הקשית לשאול”: נפש רחל קשורה בנפש בחור אחד ממשפחת מורפורגו ושמו יעקב, ובראשונה לא אבו לתתה לו, ויפצרו בה לבחור לה איש אחר ולא אבתה שמוע, ותבחר לשבת פנויה בבית אביה. על הענין הזה כתב לה שד”ל שיר אחד, והיא ענתה לו בשיר אחר, לא בלבד עם החרוזים עצמם, כי גם עם תיבות השיר (רבן ככלן) אשר שלח לה. וישלח שד“ל השיר הזה לבעל כוכבי יצחק (מענדל סטערן), ועל ידו באה רחל לאור העולם; אבל השיר הזה איננו הראשון בחבוריה כי אם המצבה אשר הכינה לעצמה בימי נעוריה ונדפסה ג”כ בכוכבי יצחק. על יפי השיר הנ“ל ויקר מליצותיו תמהו כל קוראיו ולא האמינו כי מידי אשה יצא, ומן היום ההוא והלאה נדפסו בכוכבי יצחק כמה משיריה וממכתביה אשר כלם נכללים בספר הזה, עד כי חדל המכתב העתי ההוא לצאת לאור. אחר זמן נתנו לה הוריה רשיון להנשא לידיד נפשה אשר הוכיח ה' לה, ויהי זה בחדש אדר שנת התקע”ט; ותשר רחל שירה על כלולותיה, וגם שד“ל אשר היה לו תמיד חלק בכל תולדותיה, שר שיר נאה על המקרה הזה ושניהם נדפסו בכוכבי יצחק וגם בכנור נעים של שד”ל, חלק ב'.

ולרחל שלשה בנים ובת אחת ולהם ולעסקי ביתה קדשה כל עתה ולא נשאר לה עוד זמן הרבה ללמוד, גם לא היו לה כי אם ספרים מועטים ובהם הגתה בלילה אחרי השלימה את כל עסקי ביתה ובניה ישנים. אישה לא מצא ענג בלמודיה ובחבוריה כי אם בסחורתו, וכל אשר בקש ממנה עשתה לו; ותשם כל מגמתה לטפח ולרבות את בניה אשר היו סגולתה; ויהי בבואם בימים ויעסקו שלשתם בסחורה כאביהם, ולא אבו לקחת להם אשה, וגם בתה לא היתה לאיש. גם ספרה לי בת רחל כי כאשר גדלו אחיה וגדלו גם כן עסקי הבית, כי לא היה להם עבד ושפחה, לא היה פנאי לאמה לעסוק בלמודיה כי אם בראשי חדשים, כי בהם לא היתה עושה מלאכת מחט, וכשלא יכלה לישן ותדד שנתה מעיניה, קמה בעוד לילה ממטתה, ותכתוב איזה טורים לבלתי שכחם. ותוסף רחל לחבר על דרך זה ולהוציא לאור מעת לעת שיר משיריה אשר שלחה תמיד לשד"ל ואשר מצאו חן בעיני כל לומדי שפת עבר אשר באיטליה ואשכנז ורבים מהם שרו שירים נשגבים לכבדה. ויהי כראות בעלה כי שם אשתו נודע בשערים וכי קמו משוררים ויאשרוה סופרים ואנשי שם ויהללוה על חכמת מליצותיה ויקרן ועל יפי שיריה, ותגדל גם כן בעיניו ובעיני בניו אשר גם המה לא הכירו גודל ערכה ורוב סחרה הטוב מסחר כסף.

אבל אהבת יצחק וחשיבותו לאחותו גדלו עד מאד כאשר אמרתי, ונכרות מן השיר הנזכר למעלה אשר שר לכבודה, ומן המצבה שכתב לה, ושלא אבתה אחותו לקבל, כי חשבתה לפנים משורת זכיותיה. אף על פי שכל הכתוב בה אמת, כי בידיה אשר כתבו שירים נחמדים, תפרה המלבושים הבלואים לבני משפחתה, ושטפה גם כן במים עליותיה; אך הראיה היותר ברורה וגדולה על חכמתה ועל כל מדותיה הטובות היא חשיבות שד“ל ואהבתו לה הנכרות מכל אגרותיו אליה, ומן הדרך, דרך פאר וכבוד, אשר הוא מדבר עליה בכל מכתביו. כן בספרו לה על ספר תולדות יצחק, והוא אסיפת שירי זקנה ליצחק לוצאטו רופא מובהק ומשורר מהולל, שנתן החכם יצחק ריגייו מעיר גוריציאה לאיש אחד מארץ פולין אשר חשב להדפיסו, ושלח אותו לשד”ל למען יבאר לו מאמרים אחדים בלתי נכוחים וברורים בעיניו, כתב לרחל: “אם תוכלי לעזרני במלאכ,תי זאת אני אשלם תודות לך, וגם תעשי נחת רוח לנפש הרופא, ואהללה שמך אשר כבר זכרתי לטוב בתולדות המחבר אשר שלחתי לבן פולין ההוא”. וגם באגרת אחרת אשר שלח אח“כ ללעטעריס שד”ל מדבר על איזה מאמר שיריי בלתי ברור אשר עליו נתוכח עם בת דודתו, ושלח לה מנחת שיר על העזר אשר היה לו מאתה. פעם אחת הלך אליה החכם המשורר יוסף אלמנצי מפאדובה, שבשני חייו האחרונים נתישב בטריאסטי ונתעכב פעמים רבות אצלה וידבר עמה בשם שד“ל על מאמר מסוכסך משירי זקנה הנ”ל, ובלכתו מעמה אחרי שמעו את דעתה על הענין ההוא, שלם תודות לה ואמר “דבש וחלב תחת לשונך”. ובעוד שאנשים גדולים מפוארים וביניהם שד"ל, אלמנצי, סטערן, לאנגבאנק, יוסף ורפאל הלוי, גאלד, פראזניטס וכמוהם רבים היו מספרים תהלותיה וכותבים לה ושרים שירים לכבודה. היא ישבה בצניעותה בין קירות ביתה לא בקשה שום כבוד, ועל כל מדותיה עטתה ענוה, ובכל מכתביה קראה את עצמה בשם רִמָה (ר"ת רחל מורפורגו הקטנה). תאותה היותר עזה בסוף ימיה היתה ללכת כאחת השפחות עם השר מונטיפיורי לירושלים עיר הקדש, לכלות שם את שאר ימי חייה, ועיניה תמיד מיחלות לראות הגאולה ובנין בית הבחירה. ועל כן חשבה תמיד חשבונות רבים על הפסוקים הרומזים את המקרים האלה. יראת ה' היא אוצרה ואמונתה סגולתה, ותאהב את בני עמה בכל מאמצי כחה ותכלית שנאה שנאה את מלכי רוסלאנד ושריהם ויועציהם על אשר לחצו את בני ישראל אשר בארצם, וחמדה תמיד לראות מפלתם ופדות אחיה מעול אויביהם הרודים בהם.

בהיותה בת שבעים וחמש שנים נתעלפה פתע פתאום ולא יכלה עוד להשתמש בכל אבריה, ובלי התרעם על גזר דינה קבלה יסוריה וסבלה אותם ברצון המעיד חזקת אמונתה בצדקת האל יתברך ובתמימות פעלו. ויהי אחרי חליה כאשר הלכה פעם ראשונה לבה“כ לשלם תודות לאל על כי האריך עוד ימיה, ותכתוב לה את מכתב לחזקיהו לקראו לפני ה', ומכתיבתה נכרת חולשת ידה, וחבוריה האחרונים אשר כתבה אחר כך נקראים בקושי: שירה האחרון הוא קינה על מות מורינו ורבנו כמוהר”ר מרדכי בר כמוהר“ר פנחם אשכנזי היושב על כסא ההוראה בעירנו, שנקרא אל על בחדש טבת שנת התר”ל: ושמנה חדשים אחרי כן חלתה רחל את חליה וימים אחדים לפני מותה, כאשר הרגישה בעצמה כי קרבו ימיה למות, התחזקה וישבה על ערש דויה, ותכתוב בידה דבריה האחרונים ותמצאם בספר הזה, וזה הוא לה שיר התנשמת. אחרי כן התחילה להוסיף עוד דברים אחרים ותכתוב מלת “אלהי”, אך לא היה עוד בה רוח ותחדל לכתוב.

ויהי ביום ו' לחדש אלול שנת התרל“א ביום ד לסדר ונשמרת מכל דבר רע, ותמת רחל בת אחת ושמונים שנה, עזבה ארץ תלאובות ותעל למנוחות, ועל קברה הציבו את המצבה הנ”ל אשר הכינה לעצמה בימי נעוריה; ואחריה מת בעלה בן פ“ד שנים בשנת התרל”ה וגם כל שלשת בניהם; הבכור יוסף בעיר וויען בש' התרמ“ד. השני דוד בשנת התרמ”ה והשלישי יצחק בשנת התרמ“ו שניהם בטריאסטי. ותשאר הבת פנינה (Perla) מהוריה ומאחיה, והיא עתה בת ס”ז שנה זוכרת תמיד אהבת אמה ושומרת בזכרונה איזה משיריה. ממנה באו לי כל כתבי יד רחל היוצאים עתה לאור רבם ככלם פעם ראשונה מאת שנה אחרי הולדה, ואני אספתים והעתקתים ועשיתי בהם איזה תקונים וסדרתים לפי סדר השנים שבהן נכתבו. ואף אם תכונת שירי רחל מרפורנו ומכתביה איננה תמיד ישרה ונכוחה לפי משפטי השיר, מחשבותיה והגיוניה מעולים ותמימים מאד, והמעלות האלה המציאו להם חן בעיני כל קוראיהם אף כי יצאו מקלמוס אשה, עד כי רבים חשבו כי תחת שם אשה נחבא איש, ובבואם לעירנו בקשו לראותה ולדעת בבירור כי פיה המדבר אליהם; ותמהו על גודל חכמתה וזך שכלה.

ואנחנו עתה מאת שנה אחרי הולדת האשה המהוללה הזאת ותשע עשרה שנה אחרי מותה, בספרנו את שמה טוב שם משמן טוב לעם נולד, נזכיר מה שנאמר כי לא אלמן ישראל, וגם אם בעת ובעונה הזאת אשה בקיאה לכתוב בלשון הקדש הוא דבר אשר איננו בנמצא, כי גם רוב האנשים עזבו למודו ואין דורש אל כהני שפת עבר, מ“מ נאזור מתנינו ונקומה ונעשה מה שמוטל עלינו בשבילו בחשבנו שמה שכבר נפל או שנוטה ליפול בעהי”ת יוכל עוד לקום ולשוב לאיתנו ולהדרו הראשון. ועתה נודה לאל בלב שלם ובנפש חפצה שגם ע“י האשה המפוארה הזאת רצה להרבות פאר קהלתנו הקדושה ושם עירנו היקרה אשר כבר השיגה מעלה עליונה בתולדות הספרות העברית כארץ מולדת המאור הגדול שמואל דוד לוצאטו זלה”ה ותלמידו שמואל חיים זלמן ז“ל ותלמיד תלמידו מורי אלופי וכתר ראשי משה יצחק אשכנזי הי”ו ואחרים, שהוציאו לאור ספרים הרבה והרימו בתוכנו דגל למוד לה“ק ותמכו בו בכל לבבם ובכל נפשם: ישלם ה' פעלם וכמעשי ידיהם ישיב להם וישיב שבות אהלי יעקב במהרה בימינו אכי”ר.

והיה זה פה טריאסטי יע"א בחדש תשרי שנת “ויחד לבבנו לאהבה וליראה שׁמך לפ”ג.

המוציא לאור

יצ“ח”ק

ס"ט.

כל שירי רחל מרפורנו מחוברים על פי דתי השיר הנהוגות אצל הסופרים האיטלקים האחרונים המשוררים בשפת עבר ואלה קצותן:

כל תנועה ותנועה בין גדולה בין קטנה בין פשוטה, (ר"ל בלי נח נשמע אחריה) בין מורכבת (אם נח נשמע או אות דגושה אחריה) נחשבת כהברה אחת, בלי הבדל בין ארכה או קצרה, חוץ מן השוא והחטפים הנקראים יתדות; בכל שיר יש מספר טורים ובכל טור צריך להיות מספר הברות קבוע מארבע¹ ועד עשתי עשרה ולא יותר, וזה מה שנקרא משקל השיר; אבל יש גם כן טורים של י“ב או י”ב הברות ונחשבים כנחלקים לשני טורים: מספר ההברות יש למנותו תמיד מן התנועות (ואם השיר עם יתד מונים גם השוא והחטפים) והנה לך משלים מכל מיני הטורים האלה

עם ד' הברות בכל טור.

הָהּ מִלֶּיךָ

אִמְרוֹתֶיךָ

אִישׁ חֶלְקִי²

אִישׁ חֶשְׁקִי

מַה נָּעֵמוּ!

מָה עָצֵמוּ!

(טל ילדות)

עם ה' הברות בכל טור.

עֵת לָעִיר נֵבֶל

בַּנֶּשֶׁף קַמְתִּי

פֶּתַע נִפְעַמְתִּי

אֶל תּוֹךְ חֶדְרִי:

(יליד כנור)

עם ו' הברות בכל טור.

הֵן קוֹל בְּאָזְנָי

מִי זֶה הֱקִימָנוּ,

הַאִם יְמִינֵנוּ?

מֵאֵת אֲדוֹנָי

זֹאת הָֽיְתָה לָנוּ

נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ:

(יליד כנור).

עם ז' הברות בכל טור.

אַךְ לַזָּקֵן, יָדָֽעְתִּי

נָאווּ חַיֵּי הַנָּחַת;

יַעַן פִּתְאֹם הַשָּׁחַת

פִּיהָ אֵלָיו תִּפְעָר:

(הגיון בכנור)

עם ח' הברות בכל טור.

אַשְׁרֵי אִישׁ יֵדַע דַּרְכֶּךָ,

אַשְׁרֵי אִישׁ אַךְ בָּךְ בּוֹטֵחַ;

הוּא יִרְאֶה בִּישׁוּעָתֶךָ

כָּל־יָמָיו יִהְיֶה שָׂמֵחַ:

(יליד כנור)

עם ט' הברות בכל טור.

מַה תִּרְאֶה קַשׁ תּוֹךְ עֵין רֵעֶךְ

הָסֵר קוֹרָה מִבֵּין עֵינֶיךָ

הַלְמַעַנְךְ תֵּעָזַב אָרֶץ?

לָךְ הוֹן לָךְ הוֹד, לַזָּרִים פָּרֶץ:

(טל ילדות)

עם י' הברות בכל טור.

הוֹי יָגוֹן! עַד מָתַי תְּצִיבֵנִי

מַטָּרָה אֶל חִצִּי עֶבְרָתֶךָ,

עַד מָתַי צַר תִּלְטוֹשׁ לִי עֵינֶיךָ

וּתְפִלַּח כִּלְיוֹתָי וּכְבֵדִי?

(כוס תנחומים)

עם י"א הברות בכל טור.

עַד־מָה אֱלֹהִים חַי, תְּהִי אַרְצֵנוּ

אֶל־עַם קְשֵׁי לֵבָב וְחִזְקֵי מֵצַח,

וּבְכֹרְךָ יִסְבֹּל שְׁבִי וְרֶצַח

מִשֹּׁנְאָיו כִּי אָֽמְצוּ מִמֶּנּוּ:

(כנור נעים)

טורי של י“ב וי”ג הברות הנחשבים כנחלקים לשני טורים.

אַחַר מִטָּתֶךָ / בִּרְכוֹת כָּל־אִישׁ בָּאוּ,

שִׁמְךָ שָׂב וָנַֽעַר / הֵרִימוּ נָשָׂאוּ

כַּגֶּבֶר רַב חַיִל / מַצְדִּיק הָרַבִּים:

(כוס תנחומים)

אִם דָּֽת נְבִיאַי / שָׁוְא עַל גִלָּיוֹן כָּתָֽבוּ

הַטּוֹב וּמוֹעִיל בָּהּ / מִן הָעִבְרִים גֻנָּֽבוּ:

(שיר לכבוד התורה)

אם השיר בלי יתד קבוע, המשורר רשאי לנהוג בו שוא או חטף בכל מקום שירצה, והשואים והחטפים נמנים גם המה להברות כמו התנועות; שיר כזה נקרא שיר חפשי והנה לך משל ממנו³.

בְּחַבְלֵי עֹנִי שְׂעָפַּי נִלְכָּֽדוּ,

קִירוֹת חֶדְרִי קִירוֹת לִבִּי קָדָֽרוּ

כָּל־מוֹעֲצוֹת חָכְמָה מֶנִּי נָדָֽדוּ

וּמִשָּׁמַי כּוֹכְבֵי אוֹר נִסְתָּֽרוּ;

סַף עֵזֶר דְּמָעוֹת לְאַנְחוֹתָי,

דּוּמִיָּה נוֹרָאָה סְבִיבוֹתָי:

(יליד כנור)

אבל אם השיר ביתד קבוע, צריך המשורר לקבוע מקום ליתד אשר בו יראה תמיד בכל טור וטור, וגם כמה יתדות יכולים לבא בטור אחד, בפרט אם הוא בעל הברות רבות ואז היתדות בכל טורי השיר ישמרו את מקומם בלי רשיון לעשות שום שנוי לא במקום ולא במספר. השיר אשר בו ליתדות מספר ומקום קבוע נקרא שיר מורכב, וממנו הבאתי כבר משלים עם יתד אחד, על השלישית; בבית עם ו' הברות בכל טור; ועם שני יתדות, על השלישית ועל השביעית, בבית עם י"א הברות בכל טור, ועתה אביא עוד משלים על זה:

שיר מורכב עם שלשה יתדות על הראשונה, על הרביעית ועל השביעית.

וְאִם יַעֲמָד־צָר בְּבַדָּיו

וְשָׂם לוֹ עֲלִילוֹת דְּבָרִים…

וְשָׁב לו וּפָשַׁט בְּגָדָיו

וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים:

(יליד כנור)

שיר מורכב עם חמשה יתדות יתד ותנועה יתד ותנועה.

נְצוֹר לְשׁוֹנְךָ עֲזֹב חֳרִי

אֲמִתְּךָ וְאוֹרְךָ שְׁלַח,

גְּשָׁה בְּנִי הֲלוֹם לְקוֹט פְּרִי

וְתַעֲנוּג חֲשׁוֹב כְּנֶאֱלַח,

אֱכֹל שְׁתֵה מְעַט וְרֹב בְּעַט

מְעַט צֳרִי קְחָה דְּבַשׁ מְעַט:

(הגיון בכנור).

ושד“ל ז”ל בספרו היקר על דקדוק לשון עברי (Grammatica ebraica) מדבר ג"כ על שירים מורכבים השומרים מספר היתדות אבל לא מקומם ומביא הבית הזה למשל:

עוּרוּ בְנֵי עַצְלָה רְפֵי יָדַיִם

הֲתַרְדֵּמַת עוֹלָם מְנָת הַגָּבֶר?

יִמָּךְ הַמְּקָרֶה בַּעֲצַלְתַּיִם

וְתַאֲוַת עָצֵל תָּכִין לוֹ קָבֶר;

אֶל נְמָלָה לְכוּ, תִּרְאוּ תֶחְכָּֽמוּ

כִּי שֹׁנְאֵי הָעֲבֹדָה יֶאְשָֽׁמוּ:⁴

אם השיר הוא בלי יתד כלל אז אין המשורר רשאי לנהוג בו תיבות הנכתבות בשוא או בחטף ושיר כזה נקרא פשוט. כל הבתים אשר הבאתי למשל על מספר ההברות חוץ מן הבתים אשר לטוריהם ו' וי“א הברות, הם משירים פשוטים. בכל טור צריך להיות גם כן מקום קבוע לטעמים, והטעם היותר עיקרי הוא בסוף הטור; אם התיבה האחרונה מלעיל, אז מספר ההברות צריך להיות מלא, אבל אם היא מלרע, אז המספר חסר, כי ההברה האחרונה הטעומה נחשבת לשתים; דרך משל אם הטור בעל עשר הברות עם הטעם על העשירית הוא כטור בעל עשתי עשרה הברות, אבל אם התיבה האחרונה מלעיל, צריך להיות לו עשתי עשרה הברות בדיוק; וכן כלם. ודבר זה יוכל הקורא לראות בנקלה בבתים אשר עד עתה הבאתי למשל. מלבד הטעם הזה, גם באמצע הטור צריך לשמור משפטי הטעמים ואם הטור בעל עשר וי”א הברות יפול הטעם מלבד מהעשירית גם על הששית, או על הרביעית ועל השמינית יחדו כגון:

וּסְעִיפַי בֵּין שֵׁנָה – מִנֶּשֶׁר קַלּוּ:

(כוס תנחומים).

[תמונה 1

כָּל נֶחְמָד לָ־מוֹ בְּעֵינָיו־נְבְזֶה

(יליד כנור)

[תמונה 2

ואם השיר בעל י“ב או י”ג הברות, ההברה הששית היא תמיד מוטעמת ועל ידה הטור נחלק כְּלִשְׁנֵי טורים כגון:

רַחְמֵי אָב עַל בָּנִים – לֹא יָם כַּבֹּה יוּכַל,

כָּל־מַכְאוֹב וּדְאָגָה – אֵשׁ אַהְבָתוֹ תֹּאכַל:

(יליד כנור)

[תמונה 3

שׁוֹפַר דְּרוֹר נִתְקַע – הוּסַר כָּל־עוֹל כָּל־כֶּבֶד

עִבְרִי כְּנָצְרִי הוּא – אָדוֹן הִנּוֹ כָעֶבֶד:

(קול הדרור).

[תמונה 4

לעולם לא יוכל הטעם לפול לא על שוא ולא על חטף בין שיהיה השיר חפשי או מורכב. אין שום הברה נבלעת עם חברתה הקודמת אפילו אם זאת פשוטה, על כן פתח גנובה היא הברה בפני עצמה, והטור

“עַל קֹבֵעַ רֵעוֹ מִחוּט עַד נַעַל”

(נזם זהב)

הוא בעל י"א הברות. גם החירק ביודין בתיבות היוצאות באָיִם אינו נבלע בהברה הקודמת, והטור

“גַּם הֵם אֶל שַׂרְעַפָּיִם צִיץ יִתֵּנוּ”

(טל ילדות)

הוא בעל י“א הברות. ו”ו החבור שרוקה בראש התיבה נחשבת כיתד אם אין שוא נח אחריה כמו וּמשֶׁה כאשר תוכל לראות בשיר מורכב עם ג' יתדות המובא למשל, טור שלישי; אבל אם שוא נח אחריה נחשבת כתנועה וכן אם היא קמוצה כמו בטור זה:

“וּבְכֹרְךָ יִסְבֹּל שְׁבִי וְרֶצַח”

(כנור נעים)

שהוא עם שני יתדות בשלישית ובשביעית. יוד או ו"ו בסוף התיבה אינן נחשבות לכלום, אף על פי שמבטאן כמו התנועות i, u והטורים

“פִּצְחוּ פֶּה כָּל־חַי נִבְרָא”

“הֶעָבִים יַחְדָּו נָאֶסָֽפוּ”

(יליד כנור)

הם בעלי ח' הברות כי בראשון, האחרונה טעומה נחשבת לשתים.

אם הטעם בהברה האחרונה אין רשות לחרוז אם התנועה האחרונה והאות האחרונה בלבד שוות, על כן אומרים “לא תחרוז בשור ובחמור יחדיו”, כי גם האותיות אשר להן התנועה צריכות להיות שוות; דרך משל מָרוֹר עם דְרוֹר או צְרוֹר וכיוצא, והחרוז הזה נקרא ראוי, בעוד כי החרוז הנ"ל כמו שׁוֹר עם חֲמוֹר וכדומה נקרא חרוז עובר כלומר שעובר בעל כרחו אבל איננו רצוי ויש ממנו במחזור משלים רבים כאלה:

גָּדְלָךְ אֶדְרוֹשׁ

הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ:

(יוצר לכפור)

חִתְּלָה צֳרִי לְחַטָּאִים

חוֹבֵשׁ לְנִטְעֵי נְטָעִים

(מוסף לכפור)

צֹאָתֵנוּ תְנַקֵּה וּבְחֵטְא לֹא נִתְנַזָּק

צָרְפֵנוּ כַכֶּסֶף שִׁבְעָתַיִם מְזֻקָּק:

(יוצר לכפור).

טַל בּוֹ תְּבָרֵךְ מָזוֹן, בְּמַשְׁמָנֵינוּ אַל יְהִי רָזוֹן

אֲיֻמָּה אֲשֶׁר הִסַּעְתָּ כַּצֹּאן אָנָא הָפֵק לָהּ רָצוֹן, בְּטַל.

(מוסף יום א' של פסח).

לְמַען רַךְ וְיָחִיד נֶחֱנַט פְּרִי לְמֵאָה

זָעַק אַיֵּה הַשֶּׂה לְעוֹלָה:

(הושענות)

וכן רבים. אך אם שלש אותיות ותנועותיהן שוות כמו אוֹמְרִים, שׁוֹמְרִים, נְמֵרִים וכיוצא, החרוז נקרא משובח (עיין שד“ל ספר הנ”ל).

כן לא תספקנה שתי האותיות האחרונות ותנועה אחת לחרוז אם התיבה מלעיל ד"מ אשֶׁר עם קֶשֶׁר או יָקוּמוּ עם יָרִימוּ וגם מזה יש משלים הרבה במחזור, כמו:

בְּחֵיךְ אַנְעִים זֶֽמֶר

בְּנִיב אַבִּיעַ אֹֽמֶר:

(יוצר ליום כפור)

רָאשֶׁיהָ אֲשֶׁר בְּשֹֽׁחַד יִשְׁפּוֹטוּ

אֵיךְ בְּקַו צֶדֶק יִשָּׁפֵטוּ:

(מוסף יום א' דר"ה)

דָּרְשֵׁנוּ נָא וּפָקְדֵּנוּ מִשְּׁמֵי שְׁמֵי שַֽׁחַק

דִּקְדּוּקֵי עֲנִיּוּת הָסֵר מֵעַמְּךָ וְרוֹב דּֽוֹחַק:

(מעריב ליל כפור)

זַךְ הַמַּשְׁלִים בְּעֵקֶד נֶפֶשׁ

בְּזוֹקֶן לֹא מָצָא נֽוֹפֶשׁ

(מוסף יום א' דר"ה)

אָז בְּיוֹם כִּפּוּר סְלִיחָה הוֹרֵתָ

אוֹר וּמְחִילָה לְעַם זוּ קָנִיתָ

(יוצר ליום כפור)

כן לא תחרוז ש' עם ץ' כמו מַלְבִּישׁ עם מַרְבִּיץ או ש‘, ץ’ עם ז' כמו מַכְרִיז עם פָּרִיץ או מוֹרִיש ולא ש' ימנית עם ס' כמו תִּירוֹשׁ עם לַהֲרוֹס כי מבטאן משונה וגם לא אותיות בכפ"ת רפות עם דגושות אף כי יש מהן משלים במחזור כמו:

וְלֹא אָמוֹר אָמַרְתָּ וְנָפַל דָּבָר

תָּמִיד תְּהִלָּֽתְךָ בְּפִי כֹל תְּדֻבָּר:

(שחרית ליום כפור).

וַאֲנִי עַבְדְּךָ עַל כֵּן אֲסַפֵּר

כַּאֲשֶׁר אֶדְרוֹשׁ מֵעַל סֵפֶר

(שיר היחוד ליום שני)

אַנְסִיכָה מַלְכִּי

לְפָנָיו בְּהִתְהַלְּכִי

(מוסף יום א' דר"ה)

פֶּסַח זֶמֶר בְּנוֹף נִתַּן

לִגְאוֹל בְּנֵי אֵיתָן

(מעריב ליל א' של פסח).

אבל ברשות המשורר לחרוז אותיות שמבטאן שוה כמו ב' רפה עם ו' כמו

אָמְנָם מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוֹת

בְּזֹאת אֲשֶׁר בְּאִבֶּיהָ תּוֹרוֹת קְצוּבוֹת:

(יוצר יום ב' של סוכות).

קוֹל שֵׁם רְשָׁעִים לְהַאֲבִיד

עוֹשֵׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד:

(להושענה רבה).

עוֹד רַךְ טוֹב לֵב

יוֹם כַּ"ף כִּסְלֵו

בָּרַח שָׁלֵו

מִבֵּית כִּלְאוֹ:

(הגיון בכנור).

וגם ש' שמאלית עם ס' כמו:

צַחַן הָסֵר

וְגַם תְּבַשֵׂר:

(מעריב ליל כפור)

כּוֹבֵשׁ כָּל כְּעָסִים

לְבַל אַף לְהָשִׂים:

(יוצר יום א' דר"ה)

וכן ת' רפה עם ד' כמו:

וּלְךָ נָאֶה פְּאֵר וָהוֹד

וְזֶה יִהְיֶה לְךָ הָאוֹת:⁵

או ת' דגושה עם ט' כמו: לִשְׁתּוֹת עם לִנְטוֹת; וכן אין מקפידין לחרוז ש ימנית עם שמאלית.

אין לחרוז מלעיל עם מלרע אפילו אם שתי אותיות אחרונות ותנועותיהן שוות וכל שכן אם תנועה אחת לבדה שוה כמו: סוֹפֵר עם כּֽוֹפֶר, או עם סֵֽפֶר; חרוזים כאלה נקראים עוברים כאשר אמרנו ונמצאים במחזור, כמו:

טַלֶּךְ טְלָאֶיךָ בּוֹ לְהִתְכַּפֵּר

הָעֵת תַּמְצִיאֵם סְלִיחָה וָכוֹפֶר

הֵן טַהֲרֵם כָּאָמוּר בַּסֵּפֶר:

(מעריב ליל כפור)

וּמַרְבִּים תַּחַן וָעֶתֶר

פֶּלֶל לַחֲשֵׁנוּ הֵעָתֵר

(יוצר לכפור)

כִּי אַתָּה צְעָדִים סוֹפֵר,

פֶּשַׁע וְעָוֹן מְכַפֵּר,

וּבְסוּר מִמְּךָ כָּל־כּוֹפֶר

תְּחַכֶּה לוֹ לָשׁוּב וּלְהִתְכַּפֵּר

(שם)

כדי להשתמש בתבות הנכתבות בשוא או בחטף גם בשירים פשוטים מחליפים לפעמים החטף בשוא נח או עושים נח השוא נע כמו בטורים אלה:

רָב רִיבִי, הִתְוַכַּח לֶאְמֶת נֶהְדֶּרֶת

(נזם זהב)

אִשָּׁה, כִּבְאֵר אַהְבָה שֶׁלּא נִכְזָבָה

(שם)

וּלְרֶגֶל הַמְלָאכָה

וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים

(יליד כנור)

מִן הַמְנוֹרָה הֵאִירָה לִי אוֹר לָךְ

(שם)

בִּזְדוֹן חֹטְאִים, אֶל־רָע נּוֹטִים

(יד יוסף)

אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם כִּימֵי עוֹלָם

(טל ילדות)

ומכל זה יש משלים בתנ“ך כגון יבקשו לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ במקום לַאֲדֹנִי (מלכים ל' ב') והראתי גוים מַעְרֵךְ במקום מַעֲרֵךְ (נחום ג') הֶעְמִיקוּ במקום הֶעֱמִיקוּ (ירמיה מ"ט) קֹרִאים אל ה' במקום קֹרְאִים (תהלים צ"ט) וכ”ר.

יש גם כן להחליף לפעמים השוא נח בחטף בשירים המורכבים כמו בטור זה:

“בִּמְאֹד מְאֹד הוֹד טַעֲמוֹ הָגִיתִי”

(טל ילדות)

אשר בו היתד בשלישית ובשביעית כנהוג; וגם זה נמצא בתנ"ך כמו וּזֲהַב הארץ ההיא במקום וּזְהַב (כראשית ב' י"ב) וּשֲׁבֵה שביך במקום וּשְׁבֵה (שופטים ה' י"ב) ואחרים; או להעלים עין משוא נע בראש הטור והיה כאלו לא היה, כמו אם נחשוב הטור

“לְהוֹדוֹת שִׁמְךָ לַנֶּצַח”

כבעל ז' הברות (עיין שד“ל בספרו הנ”ל). יש ג"כ להשמיט הֵא של בנין הפעיל בזמן מקור כמו:

“לַגְדִּיל תּוֹרָה לַדְרִיךְ בִּנְתִיבוֹתֶיהָ”

(טל ילדות)

או לכתוב ויו החבור בקמץ במקום שוא כמו:

וָאֵלֶּה יִתְעַלּוּן כַּדְמוּת הָעֶשֶׁן

(כנור נעים)

וכן בשמושיות אחרות. וגם מזה יש משלים בתנ"ך כגון וְלַשְׁבִּית במקום וּלְהַשְׁבִּית (עמוס ח' ד').

אם השיר נחלק לבתים יש לכל בית ובית שנים או שלשה או ארבעה או ששה או שמונה טורים ולא יותר; הטור הראשון נקרא דלת והאחרון סוגר. אם לבית שני טורים הם חורזים ביחד ונקרא כפול (distico) כזה:

"מַלְוֶה מְעַט מִזְעָר, אֹהֵב קֹנֶה;

מַלְוֶה מְאֹד לָרֹב, קָנָה שׂנֵא"

(הגיון בכנור)

אם לבית שלשה טורים ונקרא בית משֻׁלשׁ (terzina) או הם חורזים ביחד בפרט אם הבית לבדו הוא, או לפי הנהוג הדלת חורז עם הסוגר והטור השני עם הדלת והסוגר של בית הבא אחריו וכן כלם על דרך זה:

דִּמְעוֹתַי עַל עֵינַי מַסְוֶה הִפִּילוּ

וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ וַהְמוֹנֶיהָ;

שַׂרְעַפַּי רָמוּ, אֶת חוּשִַי הִשְׁפִּילוּ

אם לבית ד' טורים ונקרא בית מרובע (quartina) הדלת חורז עם השלישי והשני עם הסוגר, כמו במשל שהבאתי על שיר מורכב ביתד אחד ובשני יתדות; או הדלת עם הסוגר והפנימיים ביחד כמו בבית שהבאתי למשל על טור של י"א הברות, או שנים שנים כמו במשל עם ט הברות; או הדלת אינו חורז והטורים הפנימיים חורזים ביחד והסוגרים כלם כאחד או שנים שנים כמו במשלים עם ז' ועם י' הברות.

אם לבית ו' טורים (sestina) הארבעה הראשונים חורזים כמו בית של ד' טורים ושני האחרונים ביחד כמו במשל שהבאתי על שיר חפשי; או הדלת חורז עם השלישי והחמישי, והשני עם הרביעי והסוגר, או כלם שנים שנים כמו במשל של ד' הברות; או הדלת עם השני, השלישי עם הסוגר, והרביעי עם החמישי כמו בבית הזה:

עַד אָן עַוְלָה תִּמְלוֹכִי?

עַד אָן צָדִיק תִּדְרוֹכִי?

חָדַל גְּאוֹן רִשְׁעָה וּמַלְכוּת מֶרִי,

כִּי בָא לִשְׁפּוֹט הָאָרֶץ

לִפְרוֹץ בַּזֵּדִים פָּרֶץ

וּכְמַעֲשֵׂימוֹ יִלְקְטוּ הַפֶּֽרִי:

(כנור נעים)

או הדלת עם הרביעי, השני עם החמישי, והשלישי עם הסוגר כמו במשל שהבאתי על טור של ו' הברות:

אם לבית שמונה טורים (ottava) הרשות נתונה לחָרְזָם בדרכים רבים אבל היותר נהוג הוא כמשל הזה אשר אני מציג לפניך:

מַה־זֶּה שַׁדַּי! מַה־זֶּה רַבִּים יִשְׁלָיוּ

מֵעֹנֶג וּבְרָכָה, חֵלֶב וָדֶשֶׁן,

וַאְחֵרִים בִּמְרִירוּת בָּכֹה יִבְכָּיוּ,

וַיִּתְכַּסּוּ שַׂקִּים אֵפֶר וָדֶשֶׁן?

לָמָּה מֵחֹסֶר כֹּל אֵלֶּה יֶהְמָיוּ,

וָאֵלֶּה יִתְעַלּוּן כִּדְמוּת הָעֶשֶׁן

וַיָּרָם אִישׁ מֵאִישׁ וַיִּפְרָץ־פָּרֶץ

כִּגְבוֹהַּ הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:

(כנור נעים)

אך יש גם כן שירים עבריים על דרך מה שקוראים בלשון איטלקי Lied) Canzone) אשר בהם ימצאו מקום טורים ממשקלים שונים חורזים על פי סדר מיוחד, ועיין השירות המפוארות “עמק החרוץ” “דרך ארץ” לרשד“ל (כנור נעים) שיר לכבוד יהודה אריה ממודינא ליוסף אלמנצי (הגיון בכנור) שיר לכבוד תלמידו משה יצחק אשכנזי לשמואל חיים זלמן (יליד כנור) וכן רבים. יש עוד שירים אשר משקל כל טוריהם י”א הברות ביתד או בבלי יתד בלי שום חרוז כלל ונקראים על זה טורים בלתי מקושרים (Versi sciolti) עיין השיר “מראה” לשמואל חיים זלמן (יליד כנור) ושיר “משנה שברון” להלל דילאטורי הכהן (טל ילדות) ואחרים.

ונוסיף עוד לדבר על שיר אחד הנהוג מאד אצלנו והוא הנקרא בלשון איטלקי Sonetto ושמו בלשון עברי שיר זהב כי טוריו תמיד י“ד ו”זהב" עולה י“ד. טורי כל שיר זהב נחלקים לארבעה בתים, הראשונים של ד' טורים והאחרונים של ג'. המשורר יכול לחרוז הבית הראשון כמו שירצה כאשר כבר ראינו בבתים מרובעים, ולפי הרוב הדלת חורז עם השלישי והשני עם הסוגר או הדלת עם הסוגר והפנימיים ביחד; אבל הבית השני צריך לחרוז כראשון. בשני הבתים האחרונים לפי הרוב הדלת והסוגר של בית ראשון חורזים עם הטור השני של בית שני והדלת והסוגר של זה עם הטור האמצעי של בית הקודם כאשר ראינו בשירים בעלי בתים משולשים; אבל יש גם כמה דרכים אחרים לחרוז שני בתים אלה; ד”מ: הדלתות, האמצעיים והסוגרים שנים שנים:

דָּם לַאדֹנָי אִם מַכְאֹבִים יַגִּיעוּ

עַל טוֹב תָּגִיל עַל רָע הַשְׁפֵּל הַמֵּצַח;

כִּי כֵן שָׁלֵו תֵּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ:

(נזם זהב)

או הדלת הראשון עם הסוגר האחרון, האמצעיים ביחד, והסוגר הראשון עם הדלת השני:

אִישִׁים מְתֻלָּעִים, תּוֹלָע הַמֶּשִׁי

דִּרְשׁוּ קְחוּ מוּסָר; כִּי נֶפֶשׁ גֶּבֶר

תָּעוּף וְעוֹד תִּחְיֶה אַחַר הַמָּוֶת:

(שם)

או כלם שנים שנים כבית בעל ו' טורים:

אַתָּה תָּקוּם, תַּגִּיד אֵמוּן בַּשַּֽׁעַר

תָּשִׁיב חוֹטֵא תַּחְכִּים סָכָל וָבַעַר

וּלְבַב בָּשָׂר תִּתֵּן תַּחַת לֵב אֶבֶן.

או הדלתות עם האמצעיים והסוגרים ביחד; או האמצעיים עם הסוגרים והדלתות ביחד, או הדלתות עם הסוגרים והאמצעיים ביחד, כמשלים האלה:

דרך ראשון.

שֶׁקֶר לְנָשִׁים חֵן וְהֶבֶל יֹפִי,

אִם אֵין יְקָר לָהֶן וְאַךְ כָּל דֹּפִי,

אַל טַל וְאַל מָטָר וְרַק קֹל רַעַם.

דרך שני.

רָאִיתִי חָמָס קָם אֶל מַטֵּה רֶשַׁע;

עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה וּתְמָרֵר בֶּכִי

כִּי אֵין אֵלֶיהָ עוֹד מָקוֹם תּוֹכֵכִי.

דרך שלישי.

מַה־נֶּחְמָד מַרְאֶה יָם רֶגַע יָנוּחַ

הִנֵּה יִזְעַף יִרְתַּח גַּלָּיו הַגְבֵּהַ

אִם פֶּתַע מִצָּפוֹן יִנְשׁוֹב הָרוּחַ

או על דרך זה:

מָכְתָּר כֶּתֶר תּוֹרָה שׁוּב אֶל אָבִיךָ

שׁוּבָה, חַדֵּה צְפוֹן אֶרֶץ הָרָֽתְךָ,

בִּתְבוּנַת פָּעָלְךְ וּבְאִמְרֵי פִיךָ

ואחרים עוד.

לפעמים מוסיפים לשיר זה עוד בית אחד או יותר של ג' טורים, אבל דלתותיהם אשר להם תמיד ז' הברות בלבד, חורזים עם הסוגר של בית הקודם, והאמצעי והסוגר חורזים יחדיו; לפעמים הטור הקצר חסר והבתים הנוספים המה כפולים, החלק הנוסף נקרא זנב, כמו במשל זה אשר בו תראה גם דרך אחר לחרוז הבתים האחרונים של שיר זהב.

שֹׁקֵד לַחְפּוֹשׁ מַטְמוּנֵי דַת בֶּן־עֵבֶר

גַּם בִּתְבוּנוֹת עַמִּים הִגְבַּהְתָּ אֵבֶר

וּצְרוּרוֹת בִּימִינָךְ תּוֹרָה וָדַֽעַת.

על הרוב טורי שיר זהב המה בעלי י"א הברות אבל יש מהם עם ט' או ז' הברות כאשר יִמָצאוּ גם כן בין השירים הנאספים בספר הזה.

אלה הן בקיצור דתי השיר העקריות הנהוגות אצלנו, אשר על פיהן תקנתי הערותי על שירי רחל מורפורגו הנוטים לפעמים מהן; ויען כי לא מצאתין רשומות בשום ספר בלשון עברי כי אם במקצת בלשון איטלקי בחלק אחרון של ספר “דקדוק לשון עברי” (Grammatica ebraica) הנ“ל למאור דורנו שד”ל זלה“ה ומקצתן בלשון עברי מאת הלל דילאטורי הכהן ז”ל בהקדמתו לספר אסיפת שיריו הנקרא בשם “טל ילדות” הואלתי לאספן ולהשלימן כאן, למען תהיינה לעינים לקוראי השירים האלה בפרט ולכל קוראי שירי המשוררים העברים האיטלקים בכלל.

וגם החכם רשד“ל ראה תועלת לחכמי אשכנז אם יתנו עיניהם על דתי השיר העברי הנהוגות אצלנו וכתב על זה בשנת תקצ”ח לכמ"ר לעטעריס אחרי אשר פצר בו לכתוב שיריו על פיהן, וזה לשונו: “והנה אנכי בסוף הדקדוק אשר כתבתי לתלמידי בלשון איטלקי כתבתי מאמר ארוך על השיר העברי הקדמון והאחרון ואם אתה בקי בלשון איטלקי ותרצה לתרגמו אשכנזית ולתתו בספרך (אנטולוגיאה עברית אשר חשב לעטעריס להוציא לאור) אשלחהו אליך (עיין אגרות שריל Nr. CL).”

וזה לי אות כי אולי לא לריק יגעתי בחברי המאמר הזה, ואם הוא ימצא חן בעיני קוראיו יהיה זה שכרי כפול ומכופל, לכל עמלי אשר עמלתי בו לתפארת שפתנו הקדושה להגדיל תורה ולאדירה.

והיה זה פה טריאסטי ר“ח אלול שנת ברוך תהיה לפ”ק.

יצ“ח”ק.

הערה

הטורים והשׁירים אשׁר הבאתי למשׁל בחבורי זה הם מספר “כנור נעים” למאור דורנו שׁד“ל; מספר “טל ילדות” להח' הלל דילאטורי הכהן; מהספרים “נזם זהב” ו”הגיון בכנור" ו“יד יוסף” להח' יוסף אלמנצי; מספר “יליד כנור” להח' שׁמואל חיים זלמן ומן השׁירים “כוס תנחומים” ו“שׁיר לכבוד התורה” מאת כמהר"ר מרדכי אשׁכנזי הנדפסים בסוף ספר יליד כנור.

משׁלי המחזור המה מן “מחזור עם כונת הפייטן” כמנהג אשׁכנזים ושׁארי קהלות קדושׁות עם לשׁון אשׁכנז ועם הדרת קדשׁ נדפס בזולצבאך בבית דפוסו שׁל כהר“ר זעקל בן כ”ה אהרן ז“ל בשׁנת תקס”ב לפ"ק.

עוגב רחל – חלק ראשון: אספת שירים

מאת

רחל מורפורגו

---

וזאת מצבת קבורת רחל מורפורגו אשר הכינה לעצמה בימי נעוריה

מאת

רחל מורפורגו

I

‎(a. ?)

¹

סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם

פֶּן־תִּסָּפוּ בְּכָל־חַטָּאת,

אַךְ בִּי אַל תִּתְּנוּ חַטָּאת,

עָצְבִּי עָשָׂם וְהוּא נִסְפָּה;

פֶּשַׁע אֵין בִּי וְאֵין אָשָׁם,

חַמְרָא אֶשְׁתֵּי קֳבֵל אַלְפָּא²

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

לאשה חכמה בת אחות אבי [בעריכת קסטיליוני]

מאת

שמואל דוד לוצטו

שׁיר שׁשׁלח שׁד“ל ז”ל לרחל על אודות שׁמאנה לקחת לה לאישׁ אחד מן הבחורים הישׁרים בעיני קרוביה.

לאשה חכמה בת אחות אבי.

היא רחל בת ברוך בן הרופא והמשורר יצחק לוצאטו, אחי אפרים בעל בני הנעורים (תקע"ו)

תּוֹרָה בַּת יוֹצֵר כֹּל, בַּת בּוֹרֵא רוּחַ,

שָׂרָתִי בַּבָּנוֹת, תֹּמֶכֶת שֵׁבֶט,

כָּל־יֹפִי, כָּל־הוֹד בָּהּ, הִיא תָשִׁיב רוּחַ

כָּל־רָז תֵּדַע, תִּמְשֹׁךְ כַּסֹּפֵר שֵׁבֶט.

שָׁחָה אָז עֶת־דוֹדִים וַתַּשְׁפֵּל רוּחַ,

וַתֵּלֵךְ לִדְרשׁ דּוֹד בֵּין שֵׁבֶט שֵׁבֶט,

אֶל־יִשְׁמָעֵאל, אֶל־שֵׂעִיר, וּלְכָל־רוּחַ¹

כֵּן רָמֵי לֵב הוֹכִיחָה בִּלְתִּי־שֵׁבֶט.

מִי־זֹאת אֵפוֹא בַּת־כֹּחַ, עַלְמַת־חָיִל,

כִּי טַח לִבָּהּ בַּטִּיחַ וּבְמוֹ־כֹפֶר,

מָאוֹס כָּל־בָּחוּר טוֹב אַף עֹשֶׂה חָיִל?

מָנוֹחַ אָן תִּמְצָא? אָן תִּמְצָא כֹפֶר?

תַּחְקֹר תִּבְדֹּק כָּל־עִיר, כָּל־גּוֹי, כָּל־חָיִל,

לֹא תִּמְצָא־לָהּ לָנֶצַח אֶשְׁכֹּל כֹּפֶר.

אַךְ מָה אָמַרְתִּי נָא? מַה־שִּׂיג? מַה־שִּׂיחַ?

לָתֵת לָזֹאת עֶדְנָה יִתְגַּל מָשִׁיחַ.

שד"ל

---

וזאת תשובת רחל לשד"ל

מאת

רחל מורפורגו

II

‎(a. 5576 – 1816)

וזאת תשובת רחל לשד"ל ¹

וראש דבריה מיוסד על דבר ספר הזהר פרשת בלק דף קצ"ב: ממה דאמרו: בני שעיר ובני פארן דלא בעאן לקבלה, מהאי אנהר להון לישראל והוסיף עלייהו נהורא וחביבו סגיא.

תּוֹרָה תּוֹפַע אוֹרָה מִנִּי כָל־רוּחַ,

אַךְ טוֹב סַחְרָהּ אֶל כָּל־תּוֹמֵךְ בַּשֵּׁבֶט;

אַךְ אִם הֵשַׁח רֹאשָׁהּ אֶל בּוֹרֵא רוּחַ,

וַיֹּסֶף זֹהַר לָהּ לִפְנֵי כָל־שֵׁבֶט.

מַה־זֶּה אֶעְשֶׂה אֵפוֹא (יָשִׁיב הָרוּחַ)

אִם לֹא־אַשְׁפִּיל עַצְמִי תַּחַת הַשֵּׁבֶט?

אֶל בַּת־שִׁירֵךְ אָשִׁיב מִקֹּצֶר רוּחַ;

אֵדַע כִּי לֹא־אֵבוֹשׁ, אֶשָּׂא הַשֵּׁבֶט.

מָצָאתִי הַפַּעַם נַעַר בֶּן־חָיִל,

לֹא יַחְפֹּץ בַּמֹּהַר, אוֹ אֶשְׁכֹּל כֹּפֶר,

בּוֹחֵר יַחַס כָּשֵׁר מֵהוֹן וָחָיִל.

אַךְ לֹא־רָצוּ הוֹרַי, לֹא־אָבוּ כֹפֶר

לָתֵת בַּקָּשָׁתוֹ; עִם כֹּחַ חַיִל

טָחוּ לִבָּם בַּטִּיחַ וּבְמוֹ־כֹפֶר.

לָזֹאת אָמוֹר אֹמַר (הַסְכֵּת מַה־שִּׂיחַ):

לֹא אֶנָּשֵׂא לָעַד, אַף עִם מָשִׁיחַ.

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

וזאת אשר שרה רחל על חתונתה

מאת

רחל מורפורגו

III

(‎( a. 5584 – 1824

וזאת אשר שרה רחל על חתונתה ¹

תּוֹדָה לָאֵל נוֹרָא

לֹא־עוֹד אֶהְיֶה שׁוֹמֶמֶת:

אַשְׁלִיךְ אֶת־כָּל־מוֹרָא,

לֹא־עוֹד אֶהְיֶה דוֹמֶמֶת.

בָּחוּר יְפֵה עֵינַיִם

יִהְיֶה פְאֵר רֹאשִׁי:

נָתַן אֲדוֹן שָׁמַיִם

שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי.

בָּרֵךְ יוֹם שִׂמְחָתֵנוּ,

הַגִּיהַּ אֶת חָשְׁכֵּנוּ;

חִישׁ נָא קֵץ הַיָּמִין.

כּוֹנֵן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,

אָז נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ:

הוֹשִׁיעָה־לוֹ יָמִין.

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

להבין משל ומליצה

מאת

רחל מורפורגו

IV

‎(‎( a. 5588 – 1828

להבין משל ומליצה ¹

הִנֵּה זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל שָׁלֹש מִינִים²

רִאשוֹן יָבִיא פִרְיוֹ זֵיתִים רַעֲנַנִּים³

שֵׁנִי עָלָה כֻּלּוֹ חָרוּל קִמְּשׁוֹנִים,

לַשְּׁלִישִׁי כִסָּה שִׁמְשׁוֹ שַׂר הַפָּנִים:

---

אותותינו ראינו עוד נביא לבב חכמה; כי אין אתנו יודע עד מה

מאת

רחל מורפורגו

V

‎(‎( a. 5597 – 1837

אותותינו ראינו עוד נביא לבב חכמה; כי אין אתנו יודע עד מה ¹

דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב

וּלְמִישׁוֹר הָיָה הֶעָקֹב

וְאָמַר סֹלּוּ פַּנּוּ דֶרֶךְ

גַּם לְפָנָיו תִּכְרַע כָּל־בֶּרֶךְ

צָץ וּפָרַח אֶרֶץ מִדְבָּר

הָעֲמָקִים יָעָטְפוּ־בָר

עַמּוּד הַשַּׁחַר הֵן עָלָה

פָּקֹד יִפְקֹד אֶת אַיָּלָה²

עֵץ הַשָּׂדֶה נָשָׂא פִּרְיוֹ

וּמַה טוּבוֹ וּמַה יָפְיוֹ

הוּא שׁוֹב יָשִׁיב חִיש אֶת שִׁבְיוֹ³

יַחַד נָשִׁיר אֶת שִׁירָתֵנוּ

כִּי אֵל שַׁדַּי בְּעֶזְרָתֵנוּ

וְאָז נֹאמַר מִי כְּמוֹתֵנוּ?⁴

    ומי כעמך ישראל ⁵

---

ואלה דברי רחל

מאת

רחל מורפורגו

VI

‎( a. 5607 – 1847)

ואלה דברי רחל

בבוא לאזניה כי שְׁמָה נזכר לתהלה במכתבי עתים ¹

אוֹי לִי תֹאמַר נַפְשִׁי, כִּי מַר לִי מָר,

טָפַח רוּחִי עָלַי² וָאֶתְיַמָּר.

שָׁמַעְתִּי קוֹל אוֹמֵר: שִׁירֵךְ נִשְׁמָר,

מִי כְמוֹתֵךְ רָחֵל לוֹמֶדֶת שִׁיר?

רוּחִי יָשִׁיב אֵלַי: רֵיחִי נָמַר,

גּוֹלָה אַחַר גּוֹלָה, עוֹרִי סָמַר,

טַעְמִי לֹא עָמַד בִּי, כַּרְמִי זֻמַּר,

מִכְּלִמּוֹת אֶפְחָד, לֹא עוֹד אָשִׁיר.

אֶפְנֶה צָפוֹן דָּרוֹם קֵדְמָה וָיָמָּה.

דַּעַת נָשִׁים קַלָּה, לָזֹאת הוּרָמָה.³

אַחַר כַּמָה שָׁנִים, הֵן עַתָּה לָמָּה

יִזְכֹּר מִכֶּלֶב מֵת כָּל־עִיר כָּל־פֶּלֶךְ?

הִנֵּה הָעֵד יָעִיד תּוֹשָׁב וָהֵלֶךְ

אֵין חָכְמָה לָאִשָּׁה כִּי אִם בַּפֶּלֶךְ.

נֵפֶל אֵשֶׁת יעקב מורפורגו.

---

לקול צהלת חתנים נעימים ונחמדים

מאת

רחל מורפורגו

VII

‎( a. 5607 – 1847)

לקול צהלת חתנים נעימים ונחמדים הבחור היקר כמ“ר שׁלמה סֻלָּם עם הבתולה הכבודה והצנועה מרת רחל בת מעלת החכם הרופא ר' רפאל לוצאטו תנצב”ה, אחות החכם השלם הרופא המובהק כמ"ר יצחק הממלא מקום אבותיו, מלא חכמה על כל גדותיו. ¹

נְקַוֶּה לְעוֹלָם

לְרֹאֶה וְנֶעְלָם

יְבָרֵךְ לְסֻלָּם

בְּבִרְכַּת שְׁלֹמֹה.

לְבוֹרֵא נְיַחֵל

יְבָרֵךְ לְרָחֵל

תְּמִימָה כְרָחֵל

וְכַלַּת שְׁלֹמֹה.

וְתָאִיר וְתִזְרַח

וְתָצִיץ וְתִפְרַח

בְּכִסֵּא שְׁלֹמֹה.

וְנָשִׂישׂ וְנָגִיל

כְּזָקֵן וְרָגִיל

בְּמִשְׁתֵּה שְׁלֹמֹה.

בְּכָבוֹד נְצַפֶּה

לְחָכָם וְרוֹפֵא

וְרֹאֶה וְצֹפֶה

בְּחָכְמַת שְׁלֹמֹה.

בְּלֶכְתּוֹ יְהַרְהֵר

בְּעָמְדוֹ יְפָאֵר

בְּשִׁבְתּוֹ יְבָאֵר

רְפוּאוֹת שְׁלֹמֹה.

בְּשִׁבְתּוֹ יְהַדֵּר

בְּשִׂכְלוֹ יְסַדֵּר

בְּחֻפַּת שְׁלֹמֹה.

נְבָרֵךְ יְדִידִים

לְמוֹשִׁיב יְחִידִים

בְּסֻכַּת שְׁלֹמֹה.

ניסן תר"ז.

נאֻם הצעירה והשפלה

כאוב מארץ קולה

רחל בת דוד הכלה.

---

וזה השיר

מאת

רחל מורפורגו

VIII

‎( a. 5607 – 1847)

וזה השיר

אשר אמרה למסור ביד הכלה הנ"ל בהפרדה ממנה, ביום צאתה מטריאסטי ללכת עם חתנה אל פאדובה.

לְזֹאת יִקָּרֵא חֶפְצִי־בָהּ.¹

רָחֵל עִם רָחֵל נִקְשֶׁרֶת

כְּעָנָק עֲלֵי גַרְגֶּרֶת,

אַהֲבָתֵךְ לִי תִפְאֶרֶת

עַל רֹאשִׁי הִנָּךְ פּוֹתֶרֶת.

טוּב טַעְמֵךְ מִכָּל־פַּרְפֶּרֶת

לִי יִנְעַם, אַךְ אַתְּ סוֹתֶרֶת

הַחֶבְרָה, לִהְיוֹת נִבְחֶרֶת

מִסֻּלָּם² אֶל עִיר אַחֶרֶת

שִׁירָה זֹאת הִנָּה מַזְכֶּרֶת

אַהֲבָה מִהְיוֹת נֶעְדֶּרֶת

הוֹמִיָּה אֲנִי שׁוֹרֶרֶת.

יוֹם אֶל יוֹם אֶשְׁמַע אִגֶּרֶת

דִּבְרֵי שָׁלוֹם, גַּם אוֹגֶרֶת

לִשְׁלֹמֹה רָחֵל עֲטֶרֶת:

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

כדי לזכות את הרבים

מאת

רחל מורפורגו

IX

‎( a. 5607 – 1847)

כדי לזכות את הרבים אקרא אלה הדברים:

אליכם אישים אקרא¹

דִּרְשׁוּ תוֹרַת אֵל חָי, כִּי בָהּ מַרְגּוֹעַ,

תִּמְצָא נֶפֶשׁ עָיֵף, נוֹטֶה לִגְוֹעַ,

בָּהּ יִתְנַשֵׂא שָׁפָל, אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ

רָזֵי מִפְעֲלוֹת אֵל, בִּשְׁמֵי שָׁמַיִם.

סוֹבֵל חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ, אֶרֶךְ־אַפַּיִם,

יַזְהִיר עִם אוֹר תּוֹרָה, אוֹר שִׁבְעָתַיִם,

צוֹרֵר עִם רוּם לִבּוֹ, יִכְאֶה עֵינַיִם,

בִּרְאוֹת נִמְאַס נִבְזֶה, יִדְאֶה כַנֶּשֶׁר.

כּוֹשֵׁל בַּעֲוֹנוֹ, עוֹבֵר עַל גֶּשֶׁר

רָעוּעַ, מִתְמוֹטֵט, דּוֹאֵג לָשׂוּחַ,

תִּתְמֹךְ יַד הַנֹּפֵל, יֹדֵעַ פֶּשֶׁר.

וַיֵּצֵא יִצְחָק, בַּשָּדֶה לָשׁׂוּחַ,

יָשִׁיב אֵל אֶל רוּחוֹ, נַפְשׁוֹ תָנוּחַ,

בֵּין צַדִּיקֵי עוֹלָם, לוֹ יָדוֹת עֶשֶׂר.

י“ד אלול התר”ז “רחל מורפורגו” בלב נשבר חנדכה

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

קוֹרוֹת הַזְּמָן

מאת

רחל מורפורגו

X

‎( a. 5608 – 1848)

קוֹרוֹת הַזְּמָן (תר"ח) ¹

מַשְׁפִּיל גֵּאִים הִשְׁפִּיל כָּל־מַלְכֵי אָרֶץ

הֵרִים לִבּוֹת עַמִּים וַיָּבֵא קָרֶץ

אֶל כָּל עָרֵי מִבְצָר פֶּרֶץ עַל פָּרֶץ

הִרְוָה מִדַּם אָדָם זוֹחֵל וָשָׁרֶץ.

חוֹגֵר כָּל אִישׁ חַרְבּוֹ זָקֵן וָנָעַר

יִשָּׂא קוֹלוֹ לִטְרֹף מֵחַיְתוֹ יָעַר

צוֹעֵק לִהְיוֹת חָפְשִׁי חָכָם וָבָעַר

כִּי כָל־סְאוֹן סוֹאֵן מִיָּם בַּסָּעַר.

לִפְרֹק מֵעֹל כָּבֵד מֻטָּל עָלֵימוֹ

יִרְצוּ חַכְמֵי לֵבָב, וּבְכָל־חֵילֵמוֹ

יִרְהֲבוּ אֶת מַלְכָּם כִּי סָר צִלֵּמוֹ

קָרַב קִצָּם אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֵימוֹ.

לֹא כֵן עַבְדֵי הָאֵל גִּבּוֹרֵי חָיִל

יִלְחֲמוּ אֶת יִצְרָם יוֹמָם וָלָיִל

אֶת עֹל צוּרָם יִשְּׂאוּ, גַּם יִשְׂגּוּ חָיִל

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי וּלְעֹפֶר אָיִל.

שׁוֹפָר גָּדוֹל יִתְקַע יָבִיא בֶן־פָּרֶץ

צֶמַח צַדִּיק יִצְמַח יִפְרֹץ בָּאָרֶץ

צוּרָם יִרְפָּא צִירָם יִגְדֹּר כָּל־פָּרֶץ

כִּי יְיָ מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ.

ושם הקטנה רחל

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

קרבן פס"ח אשר יפס"ח על בתי קרובי היקרים

מאת

רחל מורפורגו

XI

‎( a. 5610 – 1850)

קרבן פס“ח אשר יפס”ח על בתי קרובי היקרים ¹

הִנֵּה זֹאת הָאִגֶּרֶת

דִּבְרֵי אֱמֶת אוֹגֶרֶת

עִם לִוְיַת חֵן חוֹגֶרֶת

לָזֹאת אֵינָהּ סֻגֶּרֶת.

אִם קְרוֹבַי פּוֹגֶשֶׁת

אֶת שְׁלוֹמָם דּוֹרֶשֶׁת

אֶת לְבָבִי פּוֹרֶשֶׁת;

אִם כַּצִּפּוֹר בָּרֶשֶׁת

רַגְלַי לֹא נִלְכָּדוּ

לָבֹא אֶצְלָם יִצְעָדוּ,

קַרְסֻלַּי מָעָדוּ,

לָכֵן עֵת כִּי יִסְעָדוּ,

אֶת בַּת הַשִׁיר אָעִירָה

וּמֵרָחוֹק אַחְבִּירָה

אֶל פַּאדוֹבָה הָעִירָה.

בְּרָכוֹת יִתֵּן הָאֵל

שֶׁפַע טוֹב אֶל כָּל־שׁוֹאֵל;

יִשְׁלַח לָנוּ הַגּוֹאֵל!

קול צפצוף רחל

ישועה ישית חומות וחל

מוצאי שבת הגדול בשנת ית"ר חותנו

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

אל חכם הרזים בכל מיני חרוזים

מאת

רחל מורפורגו

XII

‎( a. 5610 – 1850)

אל חכם הרזים בכל מיני חרוזים חסיד ונבון דבר הוא כמ“ר אלכסנדר הלוי מיאראסלאוו ראיתי תפלתך בככבי יצחק, מכותלי ביתך נכרת חסידותך. ועתה אשיבך מלין על דבר השיר אשר קבלתי על יד בן דודי שד”ל מפאדובה. כי הוא משבח ואומר כי עלה באשי ותעל צחנתי כי הגדלתי לעשות. ואני ידעתי כי לא ידעתי. ובבלי דעת מלין אכביר. ל“ב למ”ט מונים ית"ר שאת. ¹

עַל מָה אֲדֹנִי־רָם הִרְבָּה צְוָחוֹת

אֹדוֹת זְמִירַי אָמַר בִּלְשׁוֹן צַחוֹת

בֵּין כֹּכְבֵי יִצְחָק אֶת קִנִּי מָצָא

כַּנְפֵי רְנָנִים חֲסִידָה וְנֹצָה

אִם כְּצֵל עוֹבֵר רוּחַ הַשִׁיר עָבָר

עַל כְּנָפָיו נָשָׂא אָבָק אֲשֶׁר צָבָר,

עַל בְּגָדַי נָחָה רַק לֹא נִשְׁאָר דָּבָר,

נִמְשְׁלוּ חַיַּי אֶל גּוּף אֲשֶׁר נִקְבָּר.

עֵרוֹם וּבְלִי מִכְסֶה² לָצֵאת אֶחֱשֶׁה

כַּמֵּתִים חָפְשִׁי מִכָּל מִצְוֹת עֲשֵׂה

כָּל־עוֹד נַפְשִׁי בִי אֶזְכֹּר תּוֹרַת מֹשֶׁה.

אָמְנָם הֲמוֹן שִׁירַי הֵם כִּכְלִי נָעוּר

וְנָשָׂא הִמּוֹן רוּחָא וַהֲווֹ כָעוּר

וּלְךָ הָאִדְרָא רַבָּא לִבְלִי שִׁעוּר!

הנקלה שבבריות רמה

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

אל מעלת החכם הרופא

מאת

רחל מורפורגו

XIII

‎( a. 5610 – 1850)

אל מעלת החכם הרופא ר' יצחק חי לוצאטו בהולד לו בן ממרת אשתו יפה “כלבנה” במלואה, האירה ביום שלישי שנאמר בו פעמַים כי טוב, ביום טוב במזל טוב ונמול בשמחת תורה שנת יתר שאת ויתר עז.

בטרם תחיל ילדה

הוֹדוֹ לָאֵל כִּי טוֹב ¹

כִּי יֶלֶד רַךְ וָטוֹב

נוֹלַד בְּסִימָן טוֹב

יִגְדַּל בְּמַזָּל טוֹב

יִהְיֶה בָּחוּר וָטוֹב

הוֹלֵךְ גָּדֵל וָטוֹב

תָּמִיד כְּגַן רָטֹב

עִם חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב:

יוֹסִיף חָכְמָה וָטוֹב

יַזְקִין יִרְוֶה מִטּוֹב

יִשְׂמַח מִכָּל־הַטּוֹב

אָנָא הָאֵל הַטּוֹב

צַוֵּה לְמַלְאָךְ טוֹב

יָחִיש לְבַשֵּׂר טוֹב:

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

תמורת תשואת דודאים

מאת

רחל מורפורגו

XIV

‎( a. 5611 – 1851)

תמורת תשואת דודאים אשר ראיתי בכוכב י"ג מהרב המרומם והנעלה

כמ"ר אדאלף עהרענטהייל מפראסניטץ ¹

הַדּוּדָאִים שִׁירָה הוֹלִידוּ

וּבְנֹעַם שִׁיר בָּרוּר הִגִּידוּ

עִם קוֹל כִּנּוֹר אֲנִי שׁוֹרֶרֶת

אָז הָיִיתִי כְּמוֹ סוֹרֶרֶת.

לֹא כֵן אָבִי לֹאקוֹל אַשְׁמִיעַ

אָכֵן חֶפְצִי לַכֹּל אוֹדִיעַ

לַגְדִּיל תּוֹרָה עֲדֵי אַגִּיעַ

בִּכְתָב לָעַד אֱמֶת “אַבִּיעַ”²

דּוּדָאֶיךָ טוֹבִים מִיָּיִן

כָּל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יִתֵּן עָיִן

לִקְנוֹת חָכְמָה וְלִבּוֹ אָיִן:

יֶחְכַּם הַגֶּבֶר אֲשֶׁר נִשְׁלָם

יִרְוֶה יִשְׂמַח מִסּוֹד נֶעְלָם

אַחַר מוֹתוֹ בְּרוּם עוֹלָם.

רחל מורפורגו י“א תשרי תרי”א תור"ה חוזרת לבעליה.

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

חידה אחת קטנה

מאת

רחל מורפורגו

XV

‎( a. 5611 – 1851)

חידה אחת קטנה, בלי יתד ותנועה לכבוד אשה חכמת לב ותורת חסד על לשונה הרבנית תמר לוצאטו אשת חיל, נודע בשערים בעלה, הרב הגדול מורה צדק בקריה נאמנה פאדובה, ה“ה כמוהר”ר מרדכי שמואל גירונדי נר"ו ¹

שָׁמַעְתִּי שְׁמוּעָה²

אַף כִּי אַתְּ צְנוּעָה

כִּי תָבֹא הַשָּׁעָה³.

כָּל עֲדַת יְשׁוּרוּן

עַל כַּפַּיִךְ יְבָרֵכוּן⁴

גַּם אוֹתָךְ יִשָּׁקוּן⁵:

לֹא תָגוּרִי מִזֶּה

כִּי אִישֵׁךְ בְּכָל־זֶה

אוֹתָךְ לֹא יִבְזֶה⁶:

הוּא הָדוּר וּמְהֻדָּר

כִּפְרִי הָעֵץ הָדָר⁷

פה טריאסטי בירח האיתנים בחג שנת אשה ירא"ת ה' היא תתהלל נאם רחל מורפורגו בת ברוך בן החכם הרופא המובהק כמהח"ר יצחק לוצאטו מסנדניאל.

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

לשמחת תקופת השנים

מאת

רחל מורפורגו

XVI

‎( a. 5611 – 1851)

לשמחת תקפות השנים יום הלדת הגביר ר“ם ונשא מורה הוראות בישראל רבי מאיר ראנדגגער יצ”ו לעד יחיה, והראה לי פירוש ההגדה שהוציאה לאור בתו היקרה ואשמח בשמחת תורה ¹

הֲלֹא יָשִׂישׁ נִכְבָּד יָשִׂישׂ

בְּהַרְאוֹתוֹ חָכְמַת בִּתּוֹ

הִנָּה יָפָה זַכָּה בָּרָה

וְחֵן חֵן לָהּ שִׂמְחַת בֵּיתוֹ.

יוֹם זֶה בְּחִיר שִׁמְשׁוֹ יָאִיר

כִּי בוֹ נוֹלַד רַבִּי מֵאִיר

וְלֹא יִפֹּל וְלֹא יוּטָל

כִּי אִמְרָתוֹ תִּזַּל כַּטָּל.

וּמִזַרְעוֹ וּמִגִּזְעוֹ

יָצִיץ יִפְרַח כְּמוֹ אֶזְרָח

וּבָם יִשְׂמַח כָּל-הַיָּמִים.

יָשִׂישׂ נִכְבָּד אֲשֶׁר עָבַד

לֵילוֹת יָמִים צוּר עוֹלָמִים

לָעַד כַּחוֹל יַרְבֶּה יָמִים!

הצעירה מן הצאן כשבה מורפורגו.

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

אל מות החסידה מרת לאה אשת אברהם הכהן, אדר תרי"א

מאת

רחל מורפורגו

XVII

‎( a. 5611 – 1851)

אל מות החסידה מרת לאה אשת אברהם הכהן, אדר תרי"א ¹

אֲנִי לֵאָה לָאָה הָיִיתִי

כִּי רַק עָמָל יָגוֹן חָזִיתִי,

וּבְעֵת שַׁלְוָה קַוֹּה קִוִּיתִי;

מָוֶת קָדַם נַפְשִׁי לָקַחַת.

דֹּמִי בִתִּי נַפְשֵׁךְ פּוֹרַחַת

וּבְגַן עֶדְנִי תִּהְיִי צוֹמַחַת

דֹּמָה דוּמָה אֶל אֵשׁ קוֹדַחַת

אוֹתָךְ לִצְרֹף וּלְכַפֵּר פֶּשַׁע.

אֲבָל מַהֵר אֶשְׁלַח לָךְ יֶשַׁע,

סִיִגים אֵין בָּךְ אַשְׁמָה וָרֶשַׁע,

נְהַר דִּי נוּר אָנָא עֲבֹרִי

לְטַהֵר טֻמְאַת הַחֶלֶד

כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי;

כְּבָר לָךְ נִפְתַּח הַדֶּלֶת.

פתחו שערים ויבוא גוי צדיק.

הנקלה שבבריות רחל מורפורגו

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

לכבוד הדודים היקרים

מאת

רחל מורפורגו

XVIII

‎( a. 5612 – 1852)

לכבוד הדודים היקרים כמ"ר שמואל דוד בן דודי כמ"ר חזקיה לוצאטו תנצב"ה עם מרת כלתו בלהה בת שבע בת כמ"ר רפאל סגרי, ואני שמרתי ארחות פריץ, ופרצתי הגדר ולא חשתי לתת התנועה והיתד כראוי, כי כבדה עלי העבודה כי הילדים רכים ולא יכלתי לעמוד על זה ואתה שא נא את חטאתי ושמע נא את חידתי, דרך אניה בלב ים. ¹

עַל הַגָּחוֹן אֲנִי אֵלֵךְ²

וּבְפִי רָחָב תּוּכַל לֵילֵךְ

אֲזַי חֹבֵל עָלַי הַשְׁלֵךְ³

אֶפֹּל מַהֵר אֶל גּוֹרָלֵךְ.

יֵשׁ לִי גָרוֹן בִּמְאֹד קָצֵר

וּשְׁנֵי חוֹרִים עָשָׂה יוֹצֵר

עֲלֵי רֹאשִׁי לִהְיוֹת נוֹצֵר⁴

אֶת נַפְשִׁי בִּי בִּלְתִּי עוֹצֵר.

וּשְׁנֵי בָנִים בְּכָל שָׁנָה

אֲנִי אֵלֵד⁵, וּבְלִי שֵׁנָה⁶

אָנִיק אוֹתָם, אַף כִּי צִנָּה

בְּכָל־בֵּיתִי וּבְכָל־פִּנָּה⁷.

מֵעַצָמַי גַּם תֶּחֱזֶה⁸

כִּי הַכַּלָּה עַל הֶחָזֶה

תֵּיטִיב לָשֵׂאת בִּזְמַן הַזֶּה

הֵיטֵב הַדֵּק וּשְׁאַל מַה זֶּה.

וּשְׁמִי תִקְרָא עִם הַכַּלָּה⁹

וּמַנְהִיגָהּ לֹא תִּתֵּן לָהּ¹⁰

כִּי אָז תַּהְפֹּךְ בִּלְתִּי עַצְלָה

אֶל מוּל יָפְיָהּ וְתֹאמַר לָהּ.

תּוּבַל הֵנָּה¹¹ הַמְּנוֹרָה

עִם שַׁחַץ רַב תַּרְבֶּה אוֹרָה¹²;

גַּם כַּפָּרָה תִּמְשַׁח עוֹרָהּ¹³

הַסּוֹד יִגַּל אָז בִּמְהֵרָה.

בִּרְכַּת הֶדְיוֹט אַל נָא תִבְזֶה

אוֹצָר נֶחְמָד אֲנִי חוֹזֶה

מָלֵא כָל־טוֹב לָבִיא¹⁴ בָזֶה

יִתֵּן הָאֵל אֶל זוּג הַזֶּה.

נֵפל אשת יעקב מורפורגו

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

וְאָז נִזְכֶּה

מאת

רחל מורפורגו

XIX

‎( a. 5613 – 1853)

וְאָז נִזכּה¹

נִזְכֶּה בְּמַקְהֵלוֹת²

לָצֵאת וּבִמְחוֹלוֹת

לָשִיר בְּקוֹל נָעִים

לַטּוֹב שֶׁבָּרוֹעִים

הֶהָרִים וּגְבָעוֹת

יִפְצְחוּ בִּרְנָנוֹת

כָּל-עֲלֵי אִילָנוֹת

זֶה עִם זֶה יִמְחָאוּ

לָתֵת תּוֹדָה לָאֵל

בְּבִנְיַן אֲרִיאֵל

אָז כָּל-הָעָם יִרְאוּ

בָּא אֶל צִיּוֹן גּוֹאֵל

הוֹשִיעַ יִשְׂרָאֵל

וּבְרֹאשָׁם חֲנָנְאֵל³.

---

קול ברמה נשמע

מאת

רחל מורפורגו

XX

‎( a. 5615 – 1855)

קול ברמה נשמע ¹

אֵלִי אֵלִי צוּר גֹּאֲלִי

הַבֵּט וּרְאֵה וּשְׁמַע קוֹלִי,

אֶבְכֶּה אֶזְעַק וְאֶתְחַנַּן

חוּס נָא חֲמוֹל עַל עַם נִפְעָם.

הוֹאֵל הָקֵם אֶת אָהֳלִי

כִּי אֵין דּוֹרֵשׁ אֵין עוֹזֵר לִי.

בָּנִים יָשׁוּבוּ לִגְבוּלָם

עֲלֵי רֹאשָׁם שִׂמְחַת עוֹלָם.

אָנָּא שָׂא נָא כֹּבֶד פִּשְׁעָם

חִישׁ נָא הָרֵם בְּחִיר הָעָם.

לֹא עוֹד תִּבְכִּי, כִּי אֵל חָנַן:

אִם יִתְמַהְמַהּ לוֹ אֲיַחֵל

בֵּיתוֹ יִבְנֶה חוֹמוֹת וָחֵל

וּבְשִׁיר חָדָשׁ תָּשִׂישׂ רָחֵל.

ליל ראש חדש בול ה’תרט"ו.

ישמחו השמים ותגל הארץ

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

שיר תהלה

מאת

רחל מורפורגו

XXI

‎( a. 5615 – 1855)

שיר תהלה¹

החסיד היקר והנעלה, ולו דומיה תהלה. הוא צי“ר משה מונטיפיורי עם כל הנלוים אליו ה' ישמרם ויברכם עברו בעירנו פה ללכת לירושלים עיר הקדש. ואני רמ”ה ותולעה חשבתי לעמוד ולשרת כאחת השפחות לפני הגבירה הנכבדת מרת אשתו. כדי לעלות עמהם ולישב שמה, ולא עלתה בידי. ואחרי נסעם לשלום, הגיעני ברכה ושלום מאת החכם השלם ההולך עמהם כמ“ו אליעזר לוי יצ”ו. ולכן אקוה בשוב צדיק מדרכו וחיה, אעיז פני לבוא להתחנן לו שיגיד לי אם עלה השחר. וארצנו תתן יבולה. כאמור, ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא. ואני אמרתי בחפזי:

לָבוֹא לְבֵית הַשָּׂר נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי

כִּי כָלְתָה רוּחִי אֵל אַדְמַת קֹדֶשׁ,

נִכְזְבָה תוֹחַלְתִּי עָבַר הַחֹדֶשׁ

בֹּשְׁתִּי לְהִתְרָאוֹת לִפְנֵי הַגֶּבֶר.

נִכְבָּד נְשׂוּא פָּנִים, אָמְנָם הוֹסַפְתִּי

שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחַת לֵב כִּי יֵשׁ עוֹד שֶׁבֶר

יָשׁוּב וְיַגִּיד לִי אִם יֵשׁ שָׁם שֶׁבֶר

כִּי אוֹת לְטֹובָה הִיא לֹא עוֹד הַשֶּׁבֶר.

גַּם אֵלִי – עֵזֶר לִי וּבֵרְכָנִי

הִגִּיעָה בִרְכָתוֹ וּפֹה הִנְחָנִי

אֹרַח חַיִּים הִיא לִי שֶׁהֶחֱיָנִי.

שִׂמְחָתִי בִּרְאוֹתִי הַדְרַת פָּנָיו

כִּי זֶה הָאִישׁ מֹשֶׁה אִיש הֶעָנָו

הֵקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן עִם אֲדָנָיו.

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

עַל הַבּוֹרְחִים מִקֶּטֶב הַקָּאלֶערַא

מאת

רחל מורפורגו

XXII

‎( a. 5615 – 1855)

עַל הַבּוֹרְחִים מִקֶּטֶב הַקָּאלֶערַא¹

מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון

(תהלים ל"ו).

אֶרְאֶה רָץ לִקְרַאת רָץ, מִמִּי יִבְרַח?

נַפְשָׁם בְּיַד אֵל כַּגֵּר כָּאְֶזְרָח;

יִמְחַץ וְיָמִית רַעֲנָן אֶזְרָח,

צַדִּיק יְרַפֵּא, כַּתָּמָר יִפְרַח.

לָכֵן כָּל־יְצוּרָיו אִישׁ עַל יָדוֹ (מקום)

יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח יִבְטַח עַל יָדֹו (כח ה')

לָנוּס אֵין שֹׁוֶה מִפַּחַד יָדוֹ (מכה)

יִגַּשׁ יִקְרַב וְיַחֲזִיק יָדוֹ. (יד)

חַנּוּּן וְרַחוּם חוּסָה נָא עָלֵינוּ

מֵאַף וּמֵחֵמָה רְפָא נָא לָנוּ

נוֹדֶה לְשִׁמְךָ אֲשֶׁר הִצִּילָנוּ.

הֲפָךְ־נָא לְשָׂשׂוֹן יְמֵי אֶבְלֵנוּ

וְנִשְׂמַח וְנָגִיל יַחַד כֻּלָּנוּ

לְךָ, לֹא לָנוּ אֲדֹנָי לֹא לָנוּ.

עשה למענך אם לא למעננו עשה למענך והושיענו.

רחל מורפורגו ה' לחדש מנחם תרט"ו.

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

בשנת ויתר עז

מאת

רחל מורפורגו

XXXIII

‎( a. 5616 – 1856)

בשנת ויתר עז אדר שני עמד כומר רשע¹ לדרוש ברבים נגד כל האומות ובפרט שפך זעמו נגד היהודים, ואמר: כל נוצרי המקבל צדקה מן יהודי חייב חרם, כי אינם עושים אלא להתפאר. ונעשה נס כי לא דרש עוד. ונקבר ביום פורים בשעת הסעודה.

הָמָן נָפָל,²

הַנֵּס נִכְפָּל,

וּבְיוֹם פּוּרִים

הָרֹאשׁ נָרִים.

כִּי הַדַּרְשָׁן

כִּדְמוּת כּוּשָׁן

דּוֹרֵשׁ רָעָה,

אוֹתָהּ שָׁעָה

רֶשֶׁת טָמַן

אֶל עַם נִבְחָר,

וּכְמוֹ הָמָן

אֶל יוֹם מָחָר

גָּרוֹן נִחַר

חָלָה נִפְגָּר

מָוֶת אָגַר

כָּל רִשְׁעָתוֹ:

אֶל אֵל נוֹדֶה

כִּי הוּא פּוֹדֶה

גוֹאֵל עַמּוֹ

כָּבוֹד לִשְׁמוֹ:

---

קינה היא

מאת

רחל מורפורגו

XXIV

‎( a. 5616 – 1856)

קינה היא ¹

אל הלקח ארון האלהים, החסיד, הענו, תפארת דורו, הישר והנאמן, הדרשן המפורסם, אשר הפליא לעשות טוב כל ימי חייו מה שאין הפה יכול לדבר והאזן יכולה לשמוע. אב“ד פה טריאסטי יע”א כמוהר“ר שבתי אלחנן טריויש האיר קהלתנו כ”ג שנה, ויסע מלאך האלהים מעיר טריאסטי אל עיר מולדתו טורינו ויצאו לקראתו בקול המון חוגג ובגילה ושמחה רבה, פתאם נקרא אל עָל כי אל־חנן לו, חפץ היה לשוב שמה, מנין שניו אשרי אדם עז לו בך, סיון בשנת ויתר עז.

קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים²

נָא סוֹבְבוּ הָעִיר בִּרְחוֹבוֹת וּשְׁוָקִים,

הֵן הַצַּדִיק אָבַד סִפְדוּ חִגְרוּ שַׂקִּים,

אַיֵּה אָב הָרַחְמָן דַּל מֵעָפָר מֵקִים.

בת קול

נִקְרָא אֶל אֵל בַּשָׁמַיִם מִמַּעַל

מִשַׁבָּתַי שָׁבַת עָמָל, וַתַּעַל

נִשְׁמַת אֶלְחָנָן הוּא רוֹעֶה נֶאֱמָן

לִרְעוֹת בַּגַּנִּים אֶל אוֹצָר טָמַן.³

ותקהל העדה ותקרא

כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ

אִישׁ אִישׁ אֶל בִּצְעוֹ פָנִינוּ

טוּבֵנוּ לִדְרֹש נִכְסַפְתָּ

וּבְחַטֹּאתֵנוּ נֶאְסַפְתָּ.⁴

אֵיכָה נִרְעֶה בִּלְתְּךָ?

נָשׁוּב אֶל תּוֹכַחְתֶּךָ,

אֵיכָה נִשָּׂא רֹאשֵׁנוּ

אִם לֹא תָשׁוּב אֵלֵינוּ?

תשובת הרב

שִׁמְעוֹּ נָא אַחַי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבוּ

אִיש אִיש אֶת רֵעוֹ מִדַּרְכֹּו הָשִׁיבוּ;

בָּרְכוּ אֲדוֹנַי דַּיַּן אֱמֶת

הִנָּחֲמוּ בָּנַי אֵינֶנִּי מֵת!

הָלַכְתִּי לִמְנוּחוֹת – אֶל שִׁבְעָה הֵיכָלוֹת⁵

אֱלֹהֵי הָרּוחֹות – אֶל רוּם הַמַּעֲלוֹת

הֶעֱלַנִי חַסְדּוֹ – הֶרְאַנִי כְּבוֹדוֹ,

הִלְבִּישָׁנִי מִדּוֹ⁶ – חִנָּנִי מֵהוֹדוֹ!

עוֹד אָשׁוּב אִתְּכֶם⁷

הֵיטִיבוּ דַרְכְּכֶם,

אֶתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם

וַאֲבָרֵךְ אֶתְכֶם!

לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו יחינו מיומים

אני רמ"ה⁸ ותולעה

השיר נדפס בכוכבי יצחק

---

חידה [מי זה ומי זה הוא]

מאת

רחל מורפורגו

XXV

‎( a. ?)

חידה ¹

מִי זֶה וּמִי הוּא זֶה?

אִם אַתָּה תֶּחֱזֶה

אוֹתוֹ חוּץ לָעִיר,

אֲזַי הוּא בְּעִיר²;

וְאִם הוּא בְּעִיר,

זָקֶן וְצָעִיר

כֻּלָּם יְכַבְּדוּהוּ³;

הַגֵּד נָא לִי מִי זֶה הוּא.

בְּשִׁבְתּוֹ לִפְנֵי הָעִיר⁴

יַעֲלוֹז שָׂדַי וְנִיר

חִיל וָרַעַד יֹאחֲזֵמוֹ

אִם בַּיַעַר יִפְגָּשֵׁמוֹ⁵.

אִם יֵשׁ לוֹ אָח

יֹאמַר הֶאָח⁶

נָשִׂישׂ נָגִילָה.

אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת

בְּתֵת לָנוּ אוֹת

רַק אִם נַשְׂמְאִילָה⁷.

אֶת פִּתְרוֹן הַחִידָה תִּמְצָא בְּרֹאשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים⁸ אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה

הַבְּכוֹר לָקַח אֶת חֶלְקוֹ בָּרִאשׁוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה אֶחָיו כֻּלָּם שְׁנִיָּה⁹:

---

חידה: לפני גבעות חוללתי

מאת

רחל מורפורגו

XXVI

‎( a. ?)

חידה¹: לפני גבעות חוללתי!

מִן שָׁמַיִם נָפַלְתִּי אָרֶץ²

תָּמִיד אֶשְׁכֹּן בִּמְרוֹמֵי עָרֶץ³;

בְּרֹאשׁ אֶמְצָע וָסוֹף בַּקֵּשׁ⁴

לִמְצֹא שְׁמִי בְּלִי כָּל־יֵשׁ⁵.

הֵן שׂוֹנְאִי חֲסַר כָּל־רֶגֶל⁶,

בַּסּוֹף יֵשֵׁב⁷, וְלֹא כָּעֵגֶל⁸.

שָׁלֹש אֲנִי וְשֵׁשׁ תַּחְשׁוֹב⁹,

פִּרְשׁוּ חִידָה וּּדְגוּ לָרוֹב.

---

חידה [עפר אני בחיי]

מאת

רחל מורפורגו

XXVII

‎( a. ?)

חידה¹: עָפָר אֲנִי בְּחַיַּי² קַל וָחוֹמֶר בְּמִיתָתִי.

הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ

שָׂרְפֵנִי לְטוֹבָתֶךָ³;

לְאוֹרִי⁴ תִּשְׂבַּע נַפְשֶׁךָ,

וְעָלַי כָּל־חֶמְדָּתֶךָ⁴.

עָלַי יַקְטִיר כֹּהֲנֶךָ⁵,

וְתַחְתַּי יִמְלוֹךְ מַלְכֶּךָ⁶,

אִם בַּזֶּה תַּהְפוֹךְ יָדֶךָ⁷

אָז תִּמְצָא מַאֲוָיֶּיךָ.

---

וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם

מאת

רחל מורפורגו

XXVIII

‎( a. 5617 – 1857)

וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם¹

תַּחְתּוֹהִי דְּדֵין אַבְנָא

אִית עַמּוּדָא תִנְיָנָא

דִּי עֲלֹוי יִשְׁתַּכְלְלוּן

בִּנְיָנָיָא דִי עַלְמָא

אֱלִילַיָּא יֶאֱבְדוּן

וְדוּכְרָנִי קַיָּמָא.

לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק.

---

דברי תנחומים אל נכדי כי מתה בתו בת שלש שנים

מאת

רחל מורפורגו

XXIX

‎( a. 5617 – 1857)

דברי תנחומים אל נכדי כי מתה בתו בת שלש שנים:¹

הַבָּאִים יַעֲקֹב יִפְרָח,

גַּם לֶב־חַנָּה אָז הֶחֱיָה²

כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ

וּבֵן יוֹלִיד אוֹרוֹ יִזְרָח,

וּבוֹ הָאֵל יִשְׁלַח מָזוֹר,

אֶל נִדְכָּאִים עָזוֹר יַעֲזוֹר:

---

מצ"ק הזקנה הנכבדת שרה

מאת

רחל מורפורגו

XXX

‎( a. 5618 – 1858)

מצ“ק הזקנה הנכבדת שרה אלמנת החכם הרופא כמ”ר רפאל לוצאטו תנצב“ה אשר הלכה למנוחות ה' ניסן תרי”ח ותנוח ותעמוד¹

פֹּה נִקְבְּרָה הַגְּבִירָה

טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל־סְחוֹרָה

אֵשֶׁת חַיִל שְׁמָהּ שָׂרָה

לָעַד בְּטוֹב יְהִי זִכְרָהּ.

---

לכבוד היקר והנעלה החכם

מאת

רחל מורפורגו

XXI

‎( a. 5618 – 1858)

לכבוד היקר והנעלה החכם השלם הנותן אמרי שפ“ר כמ”ר יוסף אלמנצי יצ"ו חכו ממתקים, ושר בשירים, כלם מחמדים, ואסף ספרים למאות ולאלפים. סחר טוב באמונה, מעדת מי מנה, בפאדובה רבתי ברך ה' חילו¹

יוֹסֵף הוֹסִיף חָכְמָה וָעשֶׁר

יַעַן הָלַךְ בִּנְתִיבוֹת יוֹשֶׁר,

גַּם עוֹטֶה כַמְּעִיל הַכּוֹשֶׁר

לָכֵן יוֹם יוֹם יֵאוֹת לוֹ אוֹשֶׁר.

אֶל כָּל־חָכְמָה זֶה הוּא מוֹדָע

בֵּין מַשׂכִּילִים מַה־לֹּא יָדַע?

אַךְ בַּתּוֹרָה גָּבַר הַחֵשֶׁק

לִדְרוֹש לַחְקוֹר כִּי הוּא בֶּן־מֶשֶׁק.

מָן הוּא, מִצּוּף טַעְמוֹ נִיחֹחַ,

כָּל שָׁר שִׁירִים יֵלֵךְ שְׁחוֹחַ

אֶל מוּל שִׁירָיו הִנָּם כְּחוֹחַ.

צִי אַדִּיר הִנֵּה בָא אֵלָיו

מַשָּׂא כָבֵד נָשָׂא עָדָיו

כֶּתֶר שֵׁם טוֹב לָתֵת עָלָיו:

תָּבוֹאתָה לְרֹאש יוֹסֵף

אנ“י שפחתך רִמָּה ותולעה ראש חדש ניסן תרי”ח.

על גב הכתב:

אל הגביר המרומם השליט על כל בנות השיר יוסף אלמנצי

טריאסטי.

---

אל גרם המעלות

מאת

רחל מורפורגו

XXXII

‎( a. 5618 – 1858)

אל גרם המעלות העומד על כסא דין מו“ה משׁה הלוי עהרענרייך מודינא.

אתמול שבת קדש ראש חדש שבט שנת התרי”ח קבלתי שירו היקר. ואני כאדם ביקר, אין בידי מחקר; נדדה שנת עיני, שוטטו רעיוני, אמרתי בחפזי¹

אַכְבִּיר בְּלִי דַעַת

זִמְרָה בְּמִגְרַעַת

אֶשְׂחֶה כְּטוֹבַעַת

אֵצֵא בְּשִׁירָתִי.

(בַּת קוֹל מִשָּׁמַיִם):

בֵּית אֵל וְאַפִּירְיֹון

לָעַד יְהִי עֶלְיוֹן

מָרוֹם כְּמֵרִאשׁוֹן

הֵן זוֹ בְּשׂוֹרָתִי.

(אָרוֹן הַקֹּדֶש מֵשִׁיב):

כָּל־פֶּה וְכָל־לָשׁוֹן

תֹּאמַר בְּגִיל שָׂשׂוֹן

חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי

וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי

אָנָּא בְּבֹא גוֹאֵל

תָּחוֹן לְיִשְׂרָאֵל

אַל תַּעֲזֹב אֹתִי

וּנְצוֹר כְּבַת אִישׁוֹן

רוֹעֶה וְגַם הַצֹּאן

עַמִּי וְתוֹרָתִי.

הקטנה שבקטנות רחל מורפורגו.

---

ראה זה חדש הוא

מאת

רחל מורפורגו

XXXIII

‎( a. 5619 – 1859)

ראה זה חדש הוא¹

אִם בָּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת

מִבְחַר נְשֵׁי תֵבֵל לְאוֹת תִּהְיֶינָה

אִם תָּהֳלָה הוּשָׂם וְשַׁל בָּהֵנָּה

מִי זֹאת לְעוּמָּתָן תְּהִי נִצֶּבֶת?

לֹא יֵשׁ לְאֵל יָדִי לְחַזֵּק בֶּדֶק

כִּי אִם דְּרוֹש שָׁלוֹם וְלִשְׁפּוֹט צֶדֶק

הִנֵּה דְבוֹרָה שׁוֹפְטָה הָיָתָה

לֹא אֶעֱשֶׁה עוֹלָה וְלָה יָאָתָה.

שֶׁבַח תְּהִלָּה עִם יְקָר תִּפְאֶרֶת

אַף הִיא בְכָל שָׁנָה בְּשֵׁם נִזְכֶּרֶת (הפטרת בשלח)

לָכֵן לְרֹאשׁ נָשִׁים תְּהִי כוֹתֶרֶת. –

שָׁאוֹל יְשָׁאָלוּ² בְּאָבֵל לָמָּה?

כִּי אֵשְׁבָה דוּמָם כְּמוֹ אַחְלָמָה – (מלשון חלום)

מַה־תַּעֲשֶׂה רִמָּה! כְּשֶׂה³ נֶאְלָמָה!

---

ומאותות השמים אל תחתו

מאת

רחל מורפורגו

XXXIV

‎( a. 5619 – 1859)

ומאותות השמים אל תחתו¹.

אֵין עוֹד קִינָה, אֵין עוֹד שֵׁינָה,

יָקוּמוּ נָא, אַנְשֵׁי בִינָה,

יוֹדִיעוּנוּ, יַשְׁמִיעוּנוּ

כּוֹכָב שָׁבִיט מָתַי יָבוֹא?

אִם יִתְרָאֶה, לֹא יִתְגָּאֶה,

כָּל־הָרוֹאֶה, אַךְ יִשְׁתָּאֶה

מֵאָז בִּלְעָם, בִּהְיוֹת הָעָם

שׁוֹכֵן מִדְבָּר, הִגִּיד דִּבָּה:

דָּרַךְ כּוֹכָב, גַּם לֹא יִשְׁכַּב,

כָּרַע שָׁכַב, עַד כִּי יִרְכַּב

עַל הַחֲמוֹר, אֶל הַר הַמּוֹר.

לָכֵן לֵאמֹר כָּל שִׁיר מִזְמוֹר

לִבְנֵי קֹרַח, עַל כִּי אוֹרַח

כּוֹכָב שָׁבִיט כָּעֵת לָבוֹא!

ה’תרי"ט, 1859.

---

לכבוד המשֻׁבָּח והמפואר

מאת

רחל מורפורגו

XXXV

‎( a. 5619 – 1859)

לכבוד המשובח והמפואר החכם והנבון כמו"ה דאקטאר יששכר בעער מעיר דרעזדען¹

מִנַּחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה

מַיִם קָרִים תִּשְׁתֶּה לְשׁוֹן רִמָּה

בְּאֵר מַיִם חַיִּים נֶגֶד עֵינַי

וְהֵן “אַרְבָּעָה טוּרִים” סָבִיב לָהּ,

בְּזִיוָם אַכִּיר יָפְיָהּ, וּבְפָנָי

בְּמַיִם נֶאְמָנִים כָּל גּוֹרָלָהּ:

בְּטוּר “אֹרַח חַיִּים” נִסָּה לָלֶכֶת

וְגַם “יוֹרֶה דֵעָה” הוּא מוֹרֶה צֶדֶק,

וְ“אֶבֶן הָעֶזֶר” אֶצְלוֹ כִּמְלֶאכֶת,

בְּ“חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט” חִזֵּק כָּל בֶּדֶק:

הִנֵּה מָקוֹר הַזֶּה מֵרָמָתַיִם

לֹא יִכְזָבוּ מֵימָיו כִּפְלֵי כִּפְלָיִם;

וּבְאֵשֶׁת חֵן אִשְׁתּוֹ יִבְנֶה בִּנְיָן

מִבִּרְכַּת אֵל חֻצַּב זֶה הַמַּעְיָן.

כֹּה תֹּאמַר שִׁפְחָתוֹ רִמָּה וְתוֹלֵעָה

טריאסטי כ' שבט תרי"ט.

---

לכבוד מעלת הרבנים כמהר"ר מרדכי אשכנזי

מאת

רחל מורפורגו

XXXVI

‎( a. 5620 – 1860)

לכבוד מעלת הרבנים כמהר"ר מרדכי אשכנזי אב"ד טריאסטי וּמעלת חותנו יוסף רפאל לוי אב"ד ורסיללי היו.

אמר ר' אבא אריא בר אריא מאן יקום קמייהו כד שאגי למטרף טרפא? כל אריין דעלמא תקיפין, ואלין יציר מכלהו; כל אריין דעלמא קשיין לאפקא טרפא מפומיהו, ואלין ניחין לאפקא מפומייהו טרפא. אינון ואלין ניחין לאפקא מפומייהו טרפא. אינון טרפי טרפא ויחבי לכולא.¹

מַה־כֹּחִי כִּי אֲיַחֵל

אֶשְׁכּוֹן עָפָר כְּזוֹחֵל

אוֹ דוּמִיָּה כְרָחֵל

אֵין בִּי חֵפֶץ בְּשִׁירָה:

עֵת כִּי תָבוֹא בְּשׂוֹרָה

כִּי מִצָּרָה לְשָׂשׂוֹן

כִּי מִכָּל־עַם וְלָשׁוֹן

נִשָּׂא דֶגֶל לְנַחְשׁוֹן;

אָז אוֹחִילָה לְרַנֵּן

אֶל הַבּוֹרֵא לְחַנֵּן

בֵּית קָדְשֵׁנוּ לְכוֹנֵן

אָז נָעוּפָה כְיוֹנִים

בַּחוּרִים עִם זְקֵנִים

כִּימֵי קֶדֶם דְּשֵׁנִים:

עוד ינוביון בשיבה דשנים ורעננים יהיו.

כ"ו אלול בשנת וינערו “רשעים” ממנה, רמה אני בחיי קל וחומר במיתתי.

---

[עַד לֹא זָקַנְתִּי, עֵת לֹא יָשַׁנְתִּי]

מאת

רחל מורפורגו

XXXVII

‎( a. 5621 – 1861)

עַד לֹא זָקַנְתִּי, עֵת לֹא יָשַׁנְתִּי¹

הַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, לֵאמֹר שִׁירָה.

עִם לָבָן גַּרְתִּי, לָכֵן אֵחַרְתִּי

אָמוֹר אָמַרְתִּי, תִּכְלֶה צָרָה.

בָּחוֹן בָּחַנְתִּי, סִפְרִי טָמַנְתִּי

הָעֵט צָפַנְתִּי, לֵאמֹר סוּרָה.

אָמְנָם רָאִיתִי, לַשָּׁוְא צִפִּיתִי

עֵת כִּי חָזִיתִי, דּוֹבֵר סָרָה.

גַּם כִּי עָנִיתִי, יוֹם יוֹם אִוִּיתִי

קַוֹּה קִוִּיתִי, מֵאֵל עֶזְרָה:

---

שמע אמרי שפר

מאת

רחל מורפורגו

XXXVIII

‎( a. 5621 – 1861)

שמע אמרי שפר¹

שְׁמַע אִמְרֵי שֶׁפֶר

לְאַבְרָהָם סוֹפֵר

כְּתָבָם עַל סֵפֶר

לְרוּחַ מַשְׂכֶּלֶת:

וּבֶן מֵאִיר נִקְרָא

מְכֻנֶּה בֶּן־עֶזְרָא

וּמִצּוּרוֹ עֶזְרָה

כְּבוֹדוֹ שׁוֹאֶלֶת:²

לְהַגִּיהַּ חָשְׁכּוֹ

לְהַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ

אֲשֶׁר נִשְׁאַר עַד כֹּה

כְּעָלֶה נוֹבֶלֶת:

וּמֵאַרְצוֹ נִפְרָד

אֲשֶׁר הִיא בִּסְפָרָד

וְאֶל רוֹמִי יָרַד

בְּנֶפֶשׁ נִבְהֶלֶת:

וְשָׁם לִבּוֹ כּוֹנֵן

לְפָרֵשׁ וּלְצַנֵּן³

וְאֶל אֵל מִתְקוֹנֵן

וְלוֹ הַתּוֹחֶלֶת:

לְהַרְבּוֹת לוֹ חָכְמָה

וְלָתֵת לוֹ עָצְמָה

וְלִסְלוֹחַ אַשְׁמָה

בְּפִירוּשׁ קֹהֶלֶת:

ה’תרכ"א, 1861

---

אתמול עבר עלי רוח השיר

מאת

רחל מורפורגו

XXIX

‎( a. 5623 – 1863)

אתמול עבר עלי רוח השיר אחרי הפרדו מעלי זה שנתים ויצא הנפל הזה לכבוד הבחור היקר והנעים יוסף יצ“ו, בן החכם הרופא כמ“ר יצחק לוצאטו יצ”ו, ביום שנכנס בכלל אנשים ונבונים בן י“ג שנה. ה' יזכני לשמוח בשמחתו גם ביום הכנסו לחופה לתורה ולתעודה, אכי”ר.¹

בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף

גֶּפֶן פּוֹרַחַת

חֵן עוֹשֶׁר יוֹסֵף

טוֹבָה נִצַּחַת.

בַּר לֵבָב תִּהְיֶה

וּנְקִי כַפָּיִם,

אָז בָּהֶם תִּחְיֶה

כִּפְלֵי כִּפְלָיִם.

עוֹל תּוֹרָה תִּשָּׂא

עַל צַוָּארֶךָ,

גַּם תִּשָּׂא אִשָּׁה

תַּשְׂמַח הוֹרֶיךָ²

כִּי תִּדְגֶּה לָרוֹב

תִּפְרוֹץ בָּאָרֶץ:

ערב סכות בשנת השלישית יותר בה

בת דודך רמה ותולעה.

---

עֵדָה הַמַּצֵּבָה

מאת

רחל מורפורגו

XL

‎( a. 5623 – 1863)

עֵדָה הַמַּצֵּבָה¹

כִּי פֹּה נִטְמַן גֶּבֶר תָּמִים

עָבַד הַצּוּר כָּל הַיָּמִים.

מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ בִּנְעוּרָיו

נָשָׂא נָתַן בִּשְׁאָר יָמָיו.

שִׁבְעִים הָיָה מִסְפַּר שָׁנָיו

שֵׁם טוֹב קָנָה לִשְׁנֵי בָּנָיו.

יצחק לוצאטו המעגל ² תנצב"ה.

נולד ליל כפור שנת “רחם ארחמנו”, נפטר ליל א' ראש השנה תרכ"ג.

---

ביום ג' ד' בא גד

מאת

רחל מורפורגו

XLI

‎( a. 5624 – 1864)

ביום ג' ד' בא גד אל בית כמ“ר יעקב יצ“ו בן אחי יצחק ע”ה. כי נולד לו בן ביום ג' ד' שבט שנת ואתה על במותימו “תדרך”.

ואני אמרתי בלבי¹

יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל

יָשִׂישׂ עִם אִשְׁתּוֹ מַתַּן גּוֹרָלוֹ,

כִּי יֶלֶד יֻלַּד לוֹ בֵּן נִתַּן לוֹ

קָרָא שְׁמוֹ יִצחָק עִמָּנוּאֵל:

חוֹטֶר בְּרָכָה בַּכֹּל עֲרוּכָה

עַל שֵׁם זְקֵנָיו יִצְחָק לְפָנָיו

יִרְאֶה בְעֵינָיו יִשְׁמַע בְּאָזְנָיו

וּבְלִבּוֹ יָבִין כִּי עִמָּנוּ–אֵל:

מִשְׁתֵּה מַשְׁמַנִּים לַעֲשׂוֹת הוֹאֵל

וְחַלֵּק מַמְתַּקִּים אֶל כָּל־שׁוֹאֵל

יִזְכֶּה לַחֲזוֹת בִּנְיַן אֲרִיאֵל

כִּדְבַר חַגַּי אֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל:

דברי דודתך הדורשת שלומך רחל בת ברוך לוצאטו ע"ה.

עתה מורפורגו רמה ותולעה.

---

אמרתי בלבי

מאת

רחל מורפורגו

XLII

‎( a. 5625 – 1865)

אמרתי בלבי¹

שִׁיר הַשִּׁירִים:

יוֹצֵר הָרִים

רֹאשִׁי הֵרִים

מִצִּיר צִירִים²

אָשִׁיר בַּשִּׁירִים

כַּסִּיר בַּסִּירִים³

מַתִּיר אֲסוּרִים

רֹאשִׁי רוֹם הֵרִים.

---

הזמנה ללכת לשתות מי רפואה

מאת

רחל מורפורגו

XLIII

‎( a. 5625 – 1865)

Invito alle acque di Recoaro

הזמנה ללכת לשתות מי רפואה מי ברזל בעיר ריקוֹאָרו בארץ איטליה¹

אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ יִרְפָּאֵנוּ,

נֵלֵךְ, בְּמֵי בַרְזֶל תָּבֹא נַפְשֵׁנוּ,

וּלְעֵת חַיָּה בְּטוֹב בָּהָר יַנְחֵנוּ

נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים שְׁנֵינוּ:

---

רציתי לקנות חומץ כשר

מאת

רחל מורפורגו

XLIV

‎( a. 5626 – 1866)

רציתי לקנות חומץ כשר ולא נמצא בעירנו וגם לא בגוריציא ופדובא. כי אם נתן לי שכני הטוב כמ“ר שמואל פאנו ה”י אמן¹

אֵל חַי נִשָּׂא הָעָיִן

הִנֵּה חֹמֶץ בֵּן יָיִן

בִּקְהִלָּתֵנוּ אָיִן.

אַנְשֵׁי הַשֵּׁם כֻּלָּם

הַקַּדְמוֹנִים עָבָרוּ,

הַחֲדָשִׁים גָּבָרוּ

וּבִלְשׁוֹנָם שָׁבָרוּ

גִּדְרוֹת צֹאן קֳדָשִׁים.

אִם יֵשׁ עוֹמֵד בַּפָּרֶץ

תִּגְעַשׁ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ

הֵן טוֹב לִהְיוֹת מַחְשִׁים;

עַד רוֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה

יָשׁוּב יִקְבּוֹץ הַתּוֹעֶה

יַנְחֵנוּ כִּימֵי עוֹלָם:

ג' תשרי תרכ"ו, רמה ותולעה.

---

הִנֵּה כָּשַׁל זָדוֹן

מאת

רחל מורפורגו

XLV

‎( a. 5626 – 1866)

הִנֵּה כָּשַׁל זָדוֹן¹

הִנֵּה כָשַׁל זָדוֹן

גַּם הָלַךְ לַאְבַדּוֹן

עַתָּה יִשְׁבּוֹת מָדוֹן

כִּי מִי יָזִיד לָדוֹן

עִם הַיּוֹשֵׁב עַל חוּג?

כִּי כַּשִּׁכּוֹר יָחוּג

תּוֹפֵשׂ חֶרֶב כִּידוֹן

יִרְאוּ מִי הוּא אָדוֹן

הֵן אֵל כַּבִּיר לַעְזוֹר

לָכֵן יִשְׁלַח מָזוֹר

אֶל עַם עָנִי אֶבְיוֹן

הֵן הוּא יִתֵּן פִּדְיוֹן

יִבְנֶה אֶת אַפִּרְיוֹן

מִדְבָּר צִיָּה יִפְרַח

גַּם אוֹר חָדָשׁ יִזְרַח

יָאִיר לִפְנֵי מִזְרָח

יִשְׂמַח גֵר עִם אֶזְרָח

עֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא

יַחְדָּו יִרְעוּ בָשָׁן,

כָּעֵת יֵבוֹשׁ כּוּשָׁן

דִּישׁוֹן אֵצֶר דִּישָׁן,

זֶה יִהְיֶה לָנוּ אוֹת

יַרְאֵנוּ נוֹרָאוֹת

נִסִּים גַּם נִפְלָאוֹת

יַנְחֵנוּ לִמְנוּחוֹת.

רמה ותולעה

ורשעים עוד אינם.

---

אנסה אך הפעם

מאת

רחל מורפורגו

XLVI

‎( a. 5626 – 1866)

אנסה אך הפעם¹

אֲנַסֶּה אַךְ הַפָּעַם

אִם אוּכַל לָשִׁיר,

מֵאֵצֶל הַסִּיר

רָחַקְתִּי מֵרוֹב זַעַם:

מָאַסְתִּי הוֹן וָהֶבֶל

וְלָצֵאת מִסֵּבֶל

יִכּוֹנוּ רַגְלָי

צוּרִי יִגְמֹל עָלָי:

בִּרְכוֹתָיו יִרְעֲפוּן

אֶל טוּב הַצָּפוּן

אֲקַוֶּה אֶל הַחֶבֶל:

הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים

מַתִּיר אֲסוּרִים

יַתִּיר לִי מִכָּל־חֶבֶל.

וּבְיוֹם מִיתָתִי / הוּא יוֹם שִׂמְחָתִי

בִּמְקוֹם קִינָה / גִּילָה רִנָּה

וּתְמוּר שַׂקִּים / לִבְשׁוּ נָאִים

גַּם אֶל מָחוֹל / מָחוֹל אֶמְחוֹל

כִּי גֵּרוּשָׁי / הֵם נִשּׂוּאָי²

ראש חדש אייר תרכ"ו רחל מורפורגו

---

הוי עמק עכור

מאת

רחל מורפורגו

XLVII

‎( a. 5627 – 1867)

הוי עמק עכור¹

וגם פה לא עשיתי מאומה, כי שמו אותי בבור לפ"ק.

הוֹי עֵמֶק עָכוֹר חוֹשֶׁךְ עֲרָפֶל

עַד אָנָה תַּאַסְּרֵנִי בִּנְחֻשְׁתָּיִם?

טוֹב לִי מוּתִי טוֹב הִתְלוֹנֵן בְּצֵל

מִשֶּׁבֶת בָּדָד בִּמְצוּלוֹת הַמָּיִם!

גִּבְעוֹת עוֹלָם הֵן מֵרָחוֹק אַשְׁקִיפָה

וּפִרְחֵי הוֹד יַעְטוּ פְנֵיהֶן נֶצַח.

כַּנְפֵי נֶשֶׁר אֶשָּׂא, עֵינַי אָעִיפָה,

בַּשֶּׁמֶש לַחֲזוֹת אָרִים הַמֶּצַח!

הַשַּׁחַק! מַה יָּפוּ תַּהֲלוּכוֹתֶיךָ,

מָקוֹם שָׁם הַחֵרוּת נֶצַח תּוֹפִיעַ,

וְרוּחוֹת נוֹשְׁבוֹת עַל בָּמוֹתֶיךָ

מַה־מָּתְקוּ, מִי זֶה מִי זֶה יַבִּיעַ!

---

מכתב זכרון אל מעלת החכם הרופא

מאת

רחל מורפורגו

XLVIII

‎( a. 5628 – 1868)

מכתב זכרון אל מעלת החכם הרופא כבוד ר' יצחק לוצאטו מוכתר בנימוסו כמרדכי, על הטורח שהיה לו בעבורי. הן אלה קצות דרכיו. כי לא אזכיר רק שנים שלשה גרגירים. זה היה הראשון. חליתי באצבע שמאלי עד כי נֻפַח גם הזרוע ולולי גזר גזרה רבתה הרעה. עוד היה לי קדחת שלישית. והשקני מי מרים. וזה אחרון קרה בגרון ונתן לי קדה ושאר דברים מתוקים מנפת צופים, ואען ואומר:¹

אֶשָּׂא תְּשֻׁאוֹת־חֵן אֶל אֵל נוֹרָא

כִּי עָלְתָה לִי אֲרוּכָה בָרָה

עַל יַד מְיֻחָשׂ יָחִיד בִּזְמַנֵּנוּ,

בָּרוֹפְאִים הִנּוֹ נִכְבָּד בֵּינֵינוּ.

אֶצְבַּע יְתֵרָה בִּשְׁחִיטָה מֻתֶּרֶת²

וּבְלִי גְזֵרָה הַלֵּחָה גוֹבֶרֶת

עוֹד בָּהּ שְׁלִישִׁיָּה לִהְיוֹת בּוֹעֶרֶת

הַקֹּר וְהַחֹם קַדַּחַת אַכְזֶרֶת.

מָרִים כְּסוֹטָה יוֹם יוֹם פַּעֲמַיִם

קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי קַמְתִּי בֵּינְתַיִם

נִחַר גְּרוֹנִי, אַךְ אֵל בַּשָּׁמָיִם

יָדַע לְבָבִי בִּנְשִׂיאַת כַּפָּיִם,

מָחַל זְדוֹנִי, וּבְקִדָּה³ יוֹמָיִם

הוֹצִיא רְוָיָה לִי מֵאֵשׁ מִמָּיִם:

בריה קלה שבקלות רחל מורפורגו.

---

קינה היא

מאת

רחל מורפורגו

IL

‎( a. 5630 – 1870)

ב"ה

קינה היא

בשנת “כטל לישראל” מוכן להחיות מתים נלקח ארון האלקים המכובד והענו עטרת ראשנו הדרשן המפורסם אב“ד פה טריאסטי יע”א כמהר“ר מרדכי אשכנזי ז”ל ונשמע קולו בבאו אל הקדש ויאמר:¹

יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי

לָכֵן אֶשְׂמַח כִּי רַב חֵילִי,

לִבְנֵי דוֹרִי יִרְוַח לָהֶם

כִּי יִנָּקוּ מַעֲשֵׂיהֶם

מֵאָז נָשָׂאתִי עַל רֹאשִׁי

טוֹרַח צִבּוּר בְּכָל־נַפְשִׁי

טוּבָם אֶדְרוֹשׁ כִּבְשָׂמִים רֹאשׁ

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:²

קול הקהל

מֵעֵת אָבַדְנוּ הָרוֹעֶה

אֵיכָה נִרְבַּץ אֵיכָה נִרְעֶה;

וַתְּהִי זֹאת נֶחָמָתֵנוּ

כִּי הוּא שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֵנוּ:

העזתי פני להביא לפני אדוני אלו השטות ואם אינן ראויות להתקבל ברגלים תרמסנה וה' יברך את אדוני וכל בני ביתו אמן.³

הקטנה שׁבקטנות רמה ותולעה.

---

שיר אחרון

מאת

רחל מורפורגו

L

‎( a. 5630 – 1870)

שיר אחרון¹

אוֹי דַעְתִּי חֲלוּשָׁה

מַכָּתִי אֲנוּשָׁה

הֵן קָרְבוּ יָמַי

אוֹדֶה עַל פְּשָׁעַי

אָשׁוּב אֶל אֱלֹהַי.

אֶעְבֹד אֶת בּוֹרְאִי – בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה,

אוֹדֶנּוּ עַל כָּל־טוֹב – אֲשֶׁר עִמִּי עָשָׂה,

וְעַל בְּנֵי בֵיתִי – אֵלָיו כַּפַּי אֶשָּׂא,

הֲלֹא יִשְׁמַע קוֹלִי – כָּל־עֲוֹנִי נִרְצָה:

יִפְתַּח לִי שַׁעְרֵי צֶדֶק

אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ

כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה:

הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ – בָּרֵךְ נַחֲלָתֶךָ:

אכי"ר

אלהי…

---

[אחלה לקוני]

מאת

רחל מורפורגו

אֲחַלֶּה לְקוֹנִי לְמַלֵּא רְצוֹנִי לְהָפֵר יְגוֹנִי לְכַפֵּר עֲוֹנִי

לקוֹני אחלה רצוני למלא יגוני להפר עוני לכפר

למלא רצוני אחלה לקוני לכפר עוני להפר יגוני

רצוני למלא לקוני אחלה עוני לכפר יגוני להפר

להפר יגוני לכפר עוני אחלה לקוני רצוני למלא

יגוֹני להפר עוני לכפר לקוני אחלה למלא רצוני

לכפר עוני להפר יגוני רצוני למלא לקוני אחלה

עוני לכפר יגוני להפר למלא רצוני אחלה לקוני.

מְחוּלָל בַּגָּלִיל נֶהֱלָל בְּחָלִיל מְהֻלָּל בֶּאֱלִיל כְּצוֹלָל יְיֵלִיל

בגליל מחולל בחליל נהלל באליל מהלל ייליל כצולל

נהלל בחליל מחולל בגליל כצולל ייליל מהלל באליל

בחליל נהלל בגליל מחולל ייליל כצולל באליל מהלל

מהלל באליל כצולל ייליל מחולל בגליל נהלל בחליל

באליל מהלל ייליל כצולל בגליל מחולל בחליל נהלל

כצולל ייליל מהלל באליל בחליל נהלל בגליל מחולל

ייליל כצולל באליל מהלל נהלל בחליל מחולל בגליל.

עוגב רחל - חלק שני: אספת אגרות ומכתבים שונים

מאת

רחל מורפורגו

---

אספת אגרות ומכתבים שונים

מאת

רחל מורפורגו

I

(a. 5609 – 1849)

אל גרם המעלות בחכמה ותבונה ולו דומיה תהלה

כמ“ר מענדיל שׁטערן יצ”ו¹

אמת כי אין דרך אשה לקדם, אמנם לפי שידעתי על יד בן דודי שד“ל שחפצת לראות כתב ידי, וגם כמ”ר מאיר ראנדעגגער² שאל בשלומי ושמי בשמך על כן עברתי תורות, ויצאתי לשחר פניך באגרת שלומים ותשואות חן, על כי נשאתני עד כוכבים בין משוררים מליצי יושר לקנות אושר, אבל פחד פחדתי כי תשליכני מצולה בלב ימים כראותך כי אין ממש בדברי כי דרך נשים לי. ותשורה אין להביא כשאול אל שמואל הנביא.

והנה נמצאה בידי חידה לראב“ע שראיתי אותה בספר נדפס מחדש (הליכות קדם) וכתוב שם כי כבר פרשוה על הלבנה בעבור כי חשבנוה פ”ז, אבל בחשבון חשבו עליה רעה, כי לא יכלו לעמוד בשאר החשבונות, ולפי עניות דעתי נראה כי לא ירע בעיניך אם אחוה דעי אף אני, כערבה הנאגדת עם שלשת המינים, בטעם וריח משונים. קבל נא הפתרון אף כי אין בו יתרון, ותהי לזכרון לחתימת שירי כי כבדו עיני, אקוד ואשתחוה ולנחש אשוה אל מול הדרת כבודך כי הנני שפחתך המתאבקת בעפר רגליך ושלום לך ושלום לעוזריך כי עזרך אלקיך. ואם הכוכבים האירו אמש, כאור ברק תזריח כשמש. הצעירה מן הצאן כשבה.

רחל מורפורגו.

II

(a. 5609 – 1849.)

חידה לראב"ע

גבר אשר דת וחק חרת עלי לבו / ישמח ברעתו כגבור עת שלוף חרבו

לחקור יסוד סוד צפנתיו לעלות אל מעון / מדע וישקיף בעין שכלו באשנבו

מי זה אשר מחציתו מבני חם וחציו / מבני שם ובו שחרו ובו ערבו

פעם ינשק ידי מלכו כעבד, ופעם / קם וישב עלי כסאו ובמסבו

יושבי בצלו יראוהו בעמדו עלי / אם הדרכים והוא קושר עלי רבו

אין בין חבריו יפה מראה וצורה / כצורתו וידיו בכל רעיו ויד כל בו

גבור במעשיו ולא ייגע ואולם בלי / ירך ורגל לאט ילך ובא מבוא

חשבון שמו פז אך לא יסלה בכתם ופז / פניו כגבו וכן ארכו כמו רחבו

גבו מתוחה פעמים שש עלי מספר / ששים וחשבון חמש מאות ושש רבוא

משכיל ישוטט וחידתי ביום שיגל / אצלה לפניו גדי ראשו עלי קרבו.

ב"ה.

פתרון החידה לראב“ע ז”ל.

כמדומה לי שזאת החידה היא יפה כלבנה אמנם היא ברה כחמ“ה (וישקיף בעין שכל באשנבו) האי חירגא דיומא הנראה בעמוד השמש בעד האשנב לבית [עיין ביוצר לשבת החדש: חרס וסהר בתחלת בריאתם בחלון אחד נמצאו] (מבני חם) חמ”ה (מבני שם) שמ“ש (ינשק ידי מלכו) שחרית וערבית (וישב עלי כסאו) בצהרים (יושבי בצלו) יפחדו מרוב חומו (והוא קושר עלי רבו) לא ידעתי ואולי רומז לקשת³ [ואם על הלבנה, עיין ביוצר לשבת וראש חדש: וסר הסהר ונתמעט לשעתו כי הטיח כלפיו] (וידיו בכל רעיו ויד כל בו) כתוב בספר הברית מאמר ג‘, כוכבי השמים פרק ו’: ודע שכמו שכל הששה כוכבי לכת נצרכים אל השמש כך הוא נצרך להם בצד מה בלי ספק (חשבון שמו פ"ז) פבֶּה⁴ Febo (גבו מתוחה פעמים שש עלי מספר ששים) שש פעמים ששים עולה ש”ס מעלות שהוא רץ בכל יום ועוד ששים הן אותיות שמ“ש והיוד הוא מספר קטן [ואם הוא על הלבנה (יוצר לשבת החדש) סהר לשעות שש תארו להתאשש והשעה היא ששים דקים] (וחשבון חמש מאות ושש רבוא) זכרתי ימים מקדם כי ראיתי שהרב בן עזרא בסוף פירוש התורה כתב בזה הלשון: והספר נשלם בפירוש כל נעלם בעזרת אל עולם ורוב הודות לשמו ורוב חסד עמו יצוה אל עמו גאולה וישועה לחשבון היודעים תעודת שעשועים תשע מאות יש עם אלפים ארבעה, אם כן נחשוב לחדשים 4900X12=58800 אחר כך נחלק לי”ט שהם מחזור הלבנה 4900:19=257 אחר כך נכפיל לז' פעמים שהם ז' מעוברות שבכל מחזור 257X7–(1799 +6:1805) ונוסיף על המספר 58800+1805=60605 אם כן יהיה סרח העודף מאה וחמשה חדשים שהם ח' שנים ומחצה ואינו מהנמנע שהחידה נעשית קודם פירוש התורה שמנה שנים ומחצה (וחידתי ביום שיגל) עתיד הקב"ה להוציא חמה מנרתקה וברוב חומו אצלה הגדי הרומז לעשו (אצלה) Sole והרב ירד לרומי ואפשר שידע לשון איטלקי, ומה דנקט לשון גדי לרמוז לעשו (ראשו עלי קרבו) ואם היא על הלבנה ירמוז לקרבן ראש חדש שעיר עזים.

III

(a.5609 – 1849)

אחרי הדברים והאמת האלה בא כמ“ר ראנדעגגער ואגרת בידו מאת אדוני ובתוכה מיני בשמים להחיות מתים אבל אחלה פניך שלא תלך בגדולות ובנפלאות ממני, כי חמודתו של ר' פנחס בן יאיר גדולה ממני כמה וכמה, כי החמירה על עצמה מה שאין בידיכם להציל את נפשי וגם שא נא את חטאתי כי לא ידעתי אכנה לפי רום מעלתך, כי אם בלעגי שפה ובלשון אחרת אדבר אל העם הזה, ולכן קצור קצרה ידי מהטריח עוד אותך בדברי עד התקיים כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה ומלאה הארץ דעה את ה' אכי”ר.

IV

(a. 5610 –1850)

ב"ה

פאדובה אל גרם המעלות בחכמה ותבונות כמ“ר שׁד”ל יה"ו.

טריאסטי י' סיון התר"י.

לא אמנע עטי מלכתוב לו אגרת שלומים, על ידי שלמים כלם מבורכים, והנה יצאתי ממשפטי הראשון בקיצור הדברים, על אדות השוא והתנועה בדברי רחל כי בכל שיטות אחרונות לבד יבא בהן השוא “מי כְּמותך רחל, מִכְּלימוֹת אפחד”. ולכן יעשה אדוני מה שלבו חפץ והרשות בידו לשלחו לעכבו, להניחו, כראשון, כאחרון. ומה שיעשה יהיה טוב בעיני.

וזה שלשה ימים עיינתי בכוכבי יצחק, בשירים שכתב ר' שלמה בן גבירול כמהר"ר סטערן כתב תחתיהם (וכל מי שיגיד לי פתרונם הנני נותן לו את בריתי שלום) והנה רחל באה בתוך הבאים להחזיר לו שלום עם פתרון חלש כפי קוצר דעתי, ואינו אלא כבוסר גומל שאינו מבושל כל צרכו כי אין בידי מכלול השרשים.

כנשר עוף ואל תבטח בצירים: ופרוש כפיך השמים ואל תבטח בקוצים,

ותאחז כיולדה בצירים: כדי שלא תאחז כיולדה בחבלי משיח,

וכל מגד אגוד בימי בצירים: עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך,

ותקן את דלתיך בצירים: לך עמי בא בחדרך וסגור דלתיך בעדך,

בבגד אם יהי לך רב שתילי: כמדומה לי הוא שחוק והיתול על שתי וערב,

ואם ערב לך יש בו שתילי: חשבתי שהוא כנוי לצלוב אותו האיש,

ויין זה שחיטה מן שתילי: וסוד זה הוא מנצר מטעי מלשון עץ שתול

ולמה לאשה תאמר שתי־לי: הידועה והיא נסתרה והיא נטמאה ואינה צריכה בדיקת מי סוטה!

ושתי שיטות אחרונות לא ידעתין, ואולי דברי ימצאו חן בעיני אדוני, ואם לא יסלח וימחול זדוני. וסוד ה' ליראיו ובל יראה ובל ימצא על הדפוס מדאגה מדבר.

ואתה עתה ברוך ה' הודיעני אם ישר בעיניך פתרון החידה לראב"ע ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום.

שׁפחתך רחל מורפורגו.

V

(a. 5610 –1850)

ב"ה

קרובי וידידי כמ"ר שׁמואל דוד בן דודי.

והיה כבוא הספר הזה אליך, על יד נדיב נדיבות יעץ, להקריב לפניך קרבן פסח⁵ הקרב את העם אנשים ונשים וטף וקרא בקול גדול כה כתבה הצעירה מן הצאן, מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה יברך את כל קהל עדת ישראל ונזכה ונחיה ונעלה להקריב פסחים על גבי המזבח, שמחים וששים בבנין בית מקדשנו במהרה בימנו אמן, ובשכר זה ברכתו תהי כפלים על כל משפחתך היקרה.

שׁפחתך רחל מורפורגו.

כ“ה אדר התר”י.

שׁפחתך רחל מורפורגו.

VI

(a. 5610 – 1850)

ב“ה ט”ו שׁבט כט“ל לישרא”ל.

על אדות שכתבו אגרת לתימן מירושלים נגד המבשר ולעד"ן מה נאוו על ההרים רגלי מבשר ולירושלים מבשר אתן הנני שולח מלאכי ופנה־דרך לפני ופתאם וגו' זה האיש אינו מתנשא לאמר אני אמלך או אני נביא או מחשב קיצין ואינו דורש נגד תורתנו אלא אומר כי קרובה גאולה, וגם ישעיה אמר כי קרובה ישועתי לבוא, והוא מזהיר על התשובה לכו ונשובה עד ה' ועוד אמרו שלמד שמות הטומאה והוא מבני קטורה, זה אינו כן כי הם הלכו קדמה ארץ קדם ואין אנו צריכים לחקור על אותותיו.

ובספר הברית הנדפס בווין שנת תקנ“ד מאמר י”ב דרך הקדש פרק ח' ופרק ט' כתב מזה הענין וכל דבריו אמת וצדק, אבל קצרה ידי להעתיקם וכבר נראו סימני גאולה, יהי רצון שיעשה ויצליח אמן, חדש ימינו כקדם.

VII

(a. 5613 – 1853)

בע"ה.

אל תפארת דורנו עטרת ראשנו כוכב ההצלחה ונגה כאור יאירו עליו לברכה כמ“ר מענדל שׁטערן יצ”ו.

עתה באתי להשיב דברי אמת אל מכתבך היקר

הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי לכן שעפי ישיבוני:

מה לך עוד לשיר, לכי אצל הסיר, הכיני לך צידה, כי כן כל העדה יכינו להם, לשאת עמהם, מצות ומעשים לבא לפני אלהים, ולפי שאין מסרבין לגדול אם ה' יוסיף חסדו עלי, ויסיר אנחותי ויעיר אלי רוח השיר, לא אמנע מהעלותו עולה לה' כאשר ברצוני, אולי אמצא תחבושת, להסיר הבושת, שעושים בעלי ההגיון והפילוסופיא לאנשי הקבלה, ואם לא אזכה לכך תהיה זה לי לעדה כי לא קרבתי אל פתח ביתה, כי יגרתי מפני האף והחמה, ואם יאמרו לי דעתך קלה נמלה קטנה, קטנתי מלקבל ענשם, והשיבם אשה נצחתם, ואם ה' יצליח דרכי, הנה זאת צידתי אשר הכינותי. כוכב י"ז לא ראיתיו עד הנה, ובזה אשים קנצי למלין וה' המברך יברך את אדוני ואת כל בני ביתו כחפצו וכנפש שפחתו

הקטנה שבקטנות רחל מורפורגו.

ד' כסלו בשנת חומשי התורה ותרי"ג מצותיה לפ"ק.

VIII

(a. 5613– 1853)

אל דברי פי חכם חן, אשר הננו אל חכמה ומדע כמ"ר חננאל פארגעס⁶ לעד יחיה. לא הרביתי בתשבחות ותארים לפי שלא זכיתי להכירך ולא אחניף לשום אדם ולא אזלזל בכבודם, אמנם מצחות לשונך ויופי אותיות מכתבך נכר כי סופר מהיר בתורת משה אתה.

אמש הגיעני מכתבך היקר מפז ומפנינים ובו כבדתני והעליתני על גב הענן ותשאני רוח השיר ואפול על פני ואשמע קול מדבר: מי את, כי באת לשיר בין הכוכבים? לא באתי אבל נחבאתי לברוח, גם עתה כאוב מארץ קולי, ומעפר תשח אמרתי, כרחל לפני גוזזיה נאלמתי דומיה, ומנופת צופים אמרותיך חזרתי בתשובה אל דבריך הנעימים. וה' הטוב ישלח כל טוב ויברך את כל מעשה ידיך ותזכה להצליח כחפצך וכנפש שפחתך רחל מורפורגו בת ברוך לוצאטו תנצב"ה, ואם לא ירע בעיניך אכתוב לך פרפרת.⁷

פה טריאסטי ר“ח תמוז שנת ה' חומשי תורה ותרי"ג מצותיה ואם נשמור עצמנו משס”ה מצות לא תעשה שהן ביכלתנו הקב"ה יקים לנו מצות עשה שאינן ביכלתנו

רחם ארחמנו נאם ה'.

IX

(a. 5613– 1853)

אל בר הוקם על כל חכמה כמ"ר מענדל שׁטערן ברוך יהיה!

אשא תשואות חן על חסדך שגמלתני בשלוח לי שני כוכבים המזהירים כשמש וקבלתי אותם בשמחה, ועל הכתובים הראשונים לחובת הלבבות המפורש בלשון אשכנז לא מצאתי קונה. ונדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו. אף כי כבר כתב החסיד בעל ספר הברית הנדפס בווין תקנ“ד (מאמר כ' דרך אמונה) מה שיש בו די. ומה נשאר לי ללקוט אחריו? אקוה לאל יתברך יטו אוזן לצפצוף עוף קטן. מקול ארי נוהם. הנה עינינו רואות שבכל יום ויום מתקימים דברי חכמינו הקדמונים. כאמרם (כתובות פ' י"ז) אין בן דוד בא עד שיהפך העולם לדעת צדוקי. יהפך למינות יתיאשו מן הגאולה. דור שבן דוד בא קטגוריא בתלמידי חכמים. (סנהדרין פ' חלק) דור שבן דוד בא בו ת”ח מתמעטין והשאר עיניהם כלות וכו‘. וכל זה לא השיגו בהגיון לבם. כי אם רוח הקדש הופיע עליהם. והתורה אמרה ולא תתורו אחרי לבבכם, זו מינות. וכן הבטיחנו השם יתברך על ידי יחזקאל (ל"ו) והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ועשיתי את אשר בחקי תלכו, בתום לבבם. כמו הולך בתום ילך בטח. והזכיר חקים אשר לא יצדק בהם שקול הדעת ולא שום דבר מההגיון והפילוסופיא, וכן מצוה לנו על יד מלאכי, זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים, וכן אמר דוד ולבי חלל בקרבי (נבוב לחת תעשה אתו, תרגום אונקלוס חלל לוחין). תום ויושר יצדוני, ואם נמצא איזה דבר בספרי הקבלה שלא כרצוננו, נתלה הדבר בטעות סופר או הדפוס. או קוצר דעתנו. ולא נטיל מום בקדושים אשר בארץ המה ואין לבם די השיב. ואם יש מי שהצרעת זרחה במצחו. ישמע נא תחינתי ויעטה על שפם ולא יטמא אחרים. ולמה לנו לתור אחר עץ הדעת טוב ורע. נקח מעץ חיים היא למחזיקים בה ונאכל ונחיה לעולם. נשמע נא לדברי יהושפט המלך האמינו בה’ אלקיכם ותאמנו האמינו בנביאיו והצליחו, ואם דברי אלה לא יפו בעיניו יטמנם מן העין. וה' יברך לכל מי שידינני לכף זכות כי לש"ש נתכונתי ויכתבנו בספר חיים טובים אמן כן יהי רצון.

הקטנה שׁבקטנות רחל מורפורגו.

טריאסטי ב' לחדשׁ אלול תרי"ג.

X

(a. 5613 –1853)

ברכות לראשׁ משׁביר ושׁלום לאישׁ חמודות החומד לדברי תורה אפילו מקטנה שבבריות כמ“ר חננאל פורגעס יצ”ו.

חשתי אף על פי שהתמהמהתי לשמור מצותיך, על כי אגרתך היקרה לא באה לידי עד אתמול, כי הלכה והיתה לאשה אחרת ושמה רחל כמוני, ומה אשיב אם לבך הטוב חפץ לכבדני ואיני ראויה לכך כל שכן שראיתי (במסכת מגילה דף י“ד ע”ב) לא יאה יהירותא לנשי, תרתי נשי יהירן הויין וסגיין שמייהו. ומה אני ומה חיי כי באמרותיך כבדתני ותלית כנורך בעבורי ולא נכון לעשות כן כי לך נאה לזמר, ומכבד עולי המוטל על צוארי לא יכלתי לעמוד ולשקול במשקל השיר ועוד נחלשו מאור עיני ואין בי כח לחפש אחר הדברים אחת הנה ואחת הנה, יברכך ה' מציון ויכתבך בספר חיים עם כל הסרים אל משמעתך וחפץ ה' בידך יצלח.

טריאסטי י“א אלול תרי”ג.

רחל מורפורגו.

XI

(a. 5614 – 1854)

מי ימלל גבורות ה'.

ערב יום אֵידם גוף טמא הכינו הבמות ברחובות קריה והיו משגיחים בחלונות היהודים אם הם מכוסים בבגדי משי ורקמה להתעולל עלילות ברשע וגשם נדבות הניף אלהים ליראיו ועל רשעים פחים והוצרכו לנוס בבית תפלתם הם וכל אלהיהם וכמעט רגע כלו חגם.

קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך.

והיה זה פה טריאסטי ש' התר אגדות מוטה.

XII

(a. 5614 – 1854)

להחיות לב נדכאים המה כמ“ר שׁמואל דוד בן דודי ומשׁפחתו היקרה ה”י לעד יחיו ובירושׁלים ינוחמו.

בעברי בעמק הבכה. אם לכתוב אליך אם לא על כי יראתי להוסיף על צערך כרעי איוב. שמעתי מפי קרובנו מרדכי הכהן יצ"ו כי חפצת לאגרתי. על כן אמרת הנה באתי במגילת ספר לסעדך. ותהי זאת נחמתך. כי הבחור הנעים נפטר בכבוד על מטתו כדרך כל הארץ. והניח אחריו שם טוב⁸ לא כן אביר הרועים פה עמנו⁹ כי הוא מצטער על בניו האחד הלשין את אחיו. והוא נאסר זה שנה וחצי, ועוד גזרו עליו ד' שנים כלוא בכבל ומי יודע אם יסבול ויצא ואחיו בקצה תבל מוצאו פילאדעלפיאה. על רוב רעתו הוצרכו להגלותו שם. ודוד המלך אמר נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפלה. ועלינו לומר צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. ואתה עתה ברוך ה' הרשני לומר לפניך דבר אחד. על כי אהבת עולם אהבתיך ואתה עשית חסד עמדי, וגמלתני הטובות. לכן אחלה פניך אם תוכל להשיב ספר תורה נדרשת כי הדברים ההם לא ישרו בעיני. כי כבר נאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו. ולא לחנם קראו להם דור החכמה. ונאמר וינסו אותי זה עשר פעמים. באופן שלא נשאר שום ספק. ועור¹⁰ באיזה דת אנושית תמצא סודות ורמזים לאלפים ולרבבות. בצורת האותיות. בשמותן. במספרן. בנקודותן. בטעמיהן. עד כי אין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע. ורחוק המקום בין האמת האלקי לשקר האנושי כי האמת יורה דרכו ולדרוש ולחקור על הודאי יזיק ולא יועיל. כמו בריא אולם השותה רפואות בלי צורך. ובזה אתחנן אל ה' שישיב את שבותך ויברך אותך כמו שברך את אחרית איוב מראשיתו. ואורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. (כבדני נא במכתביך ואדעה אם דברי מצאו חן בעיניך).

XIII

(a. 5615 – 1855)

ב"ה.

שׁלום רב ושׁפע טוב. יחיה ויהיה תמיד כגן רטוב. כמ“ר שׁמואל דוד בן דודי קרובי וידידי וכל בני ביתו ה”י אכי"ר:

יום שני של ראש השנה הגיעני מכתבך היקר עם ספר נחמד למראה וטוב להשכיל הגיון בכנור¹¹ אשר על כן שמחתי בראותי כי עברת על עוני ונשאת אותו ולא מנעת הטוב ממני. לכן אחלה פניך כשתכתוב, לא תשכח להודות להרב המחבר יצ“ו על חסדו שגמלני ועלי לשבח מעשהו. אמנם דעתי החלושה. כי הארץ לעולם עומדת. ואם מוט התמוטטה ארץ נוע תנוע ארץ כשכור. לא נאמר לחדוש וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ועוד שאלה אחת קטנה אני שואלת מעמך. אם תוכל להודיעני אם יצא לאור כוכב י”ט כי זה יותר משנה תמימה שלא כתבתי ולא קבלתי מהרב כמ"ר שטערן שום אגרת ואין לי ידיעה ממנו.

ואתה עתה ברוך ה‘. חכם עתה כדניאל כי הסתרת סודך ולא יכלתי לעמוד על חשבונך של ראשי תיבות, וה’ אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם. ויחתמנו בספר חיים טובים עם כל ישראל אמן:

שׁפחתך הקטנה רחל בת ברוך ודודתך ברכה ז"ל.

פה טריאסטי ה' לחדשׁ תשׁרי שׁנת תרי"ה.

ישמחו השמים ותגל הארץ.

XIV

(a. 5615 – 1855)

אחי ורעי כמ"ר שׁמואל דוד בן דודי ה' יברך אותך עם כל בני ביתך וישלח ברכה בכל מעשה ידיך.

הנה שמעתי בקולך ואכתוב זה השיר. אם ימצא חן בעיניך לשלחו לכמ“ר שטערן יצ”ו הרשות בידך, ואם לא ישאר בין הנשכחים, קבלתי ביד המשכיל אשכנזי¹² ככב י"ט והודיעני מה חובתי ואל מי אתן כסף שברו להגיעו לך.

ת"ל ככחי אז כחי עתה לעסוק בצרכי ביתי אבל לא לכתוב בלי בתי עינים, ולכן אקצר דברי ואורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך.

שׁפחתך בת דודתך רחל מורפורגו.

XV

(a. 5616 – 1856)

אל החכם השלם יקר ונעלה כמ“ר יוסף הכהן יצ”ו.

עבר זה חדש ימים שקבלתי מאת רום מעלתך “קול קורא” ואין קול ואין עונה כי בעיר הזאת רובם נוטים אחר משא ומתן, מקנה וקנין, הריסה ובנין. ולזאת אחרתי להשיב. גם לחכם מענדל מאָר מיושבי עירו לא יכלתי להשיב כי לא יפנו אל החכמה כי אם יחידי סגולה ואני יושבת בביתי ואין בי כח לעמוד על המשמר ואני בתמי אלך להחזיק טובה ולברך את ה' אשר עזרני ויעזרני עד זקנה ושיבה ואשאיר אחרי ברכות לראש משביר שיקנו ספריו ברצון ולא באונס, ויגדיל תורה ויאדיר.

רמ"ה.

טבת התרי"ו.

XVI

(a. 5618 – 1858)

ב"ה.

אל רום מעלת מחבר ספר זכרונות חדשות גם ישנות, שלום! ¹³

אקדמות מלין ושריות שותא אולא שקילנא הורמן ורשותא והיה כאוב מארץ קולי ומעפר תשה אמרתי, לחלות פניך שלא לפקח עינים עורות מעמי הארצות בסיפורי הצרות והגזרות שעברו, כי לעד"ן דברים אלו יזיקו ולא יועילו, ועתה שא נא את חטאתי כי העזתי פני בראותי כי בחסרך הזכרתני לטובה השנה שעברה. וה' יצליחך כחפצך וכחפץ

שפחתך רחל מורפורגו.

י“ב לירח בול תרי”ח.

XVII

(a. 5619 – 1859)

שפע ברכה ושלום אל ראש המשוררים, המאסף כל ילדי העברים לשם ולתהלה כמ"ר מענדל שׁטערן לעד יצלח אמן.

עברו ג' שנים שלא זכיתי להקריב לפניך שבח תודה, על הטוב שגמלתני ותשת את שפחתך בין הכוכבים ועתה חננתני וכבדתני במחברת כ“ד שקבלתי בשבוע שעבר, וסבבה בעיר מפני שישבתי עד כה בבית מולדתי וכעת אני יושבת בדרך הלוטשים. וכבר שלחתי אל בן דודי כמ”ר שד“ל איזה שירים ולא ידעתי אם הגיעו לידך כלם או מקצתם, כי זה שנתים שלא קבלתי מכתב ידו, ופה אציג לפניך ארבעה שירים, אולי ימצאו חן בעיניך, ואתה שלום וביתך שלום, וה' יכתבנו ויחתמנו בספר חיים טובים עם כל ישראל אכי”ר מחר יום הכפורים הע“ל שנת תרי”ט. השיר הרביעי בפעם אחרת כי לא יכלתי, כי זה שעה שלישית אחר חצות.

שפחתך רחל מורפורגו.

XVIII

(a. 5621–1861)

אל גרם המעלות. ולו דומיה תהלות. בחכמה ובמדות. לו עשר ידות. נשיא נשיאי הלוים. הוא כמהור"ר יוסף רפאל הלוי¹⁴ יצ“ו אב בית דין ק”ק וירציללי יע"א יזכה ויחיה להגדיל תורה ויאדיר אמן.

מעולם לא עלה על דעתי בהקריבו לפני רום מעלתו כלי ריקן אסתרא בלגינא קיש קיש קריא ושימצא חן להחזירהו מלא מכל כלי חמדה לכן העזתי פני לכתוב לאבי־מלך (מאן מלכי רבנן) מה שחשבתי על שלשה פסוקים שנמצא בהם כל א“ב והם פ' בשלח: זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו. פ' ואתחנן: או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי. צפניה ג‘: לכן חכו־לי נאם־ה’ ליום קומי לעד. ובזה יש גם אותיות מנצפ”ך. או הנסה אלקים. הוא יציאת מצרים והכנסת ישראל לארץ על ידי מלחמה: זה הדבר אשר צוה ה' עֲלִיַת בבל היתה דוגמת הַמָן. כורש צוה לתת מנכסי מלכא תורין דכרין אמרין חנטין מלח חמר ומשח. אבל אין בהם אותיות מנצפ"ך: כי צָפנ־יה לעתיד לבא גאולה שאין אחריה גלות. במקום חומות ירושלים אשר המ' פרוצים, למרבה המשרה: במקום נפלה לא תוסיף קום. כי נפלתי קמתין: במקום אסף אסיפם נאם־ה‘. אסף אאסף יעקב כלך. קבץ אקבץ שארית ישראל: איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ץ. והכף פשוטה היא בברכת כהנים וישם לך שלום. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. וה’ עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

ילמדנו רבינו למה אינון דרדקי דאתו לבי מדרשא. כדאיתא במסכת שבת פ' הבונה. לא אמרו דבר מהכ"ף פשוטה הלא דבר הוא. ובכן אחלה פני אל יברך את אדוני אבי מורי עם כל משפחתו הרמה כחפצו וכחפץ

שפחת השפחות רמה ותולעה

רחל מורפוגו הקטנה.

שבט בשנת אשכנה באחרית ים.

על גב הכתב:

אלה דברי רחל יעלו ויבאו אל יד החסיד והענו כמהר“ר יוסף רפאל הלוי אב בית דין קק”י וירציללי יע"א.

XIX

(a. 5629 – 1869)

ב"ה.

שלם לאלהא דישראל ולירושלים עה“ק ולאישׁ טוב מבשר טוב הוא כמ”ר יהודה ליב¹⁵ הי“ו ח”י כסלו תרכ"ט.

ברוך שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה וראיתם ושש לבכם שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. ששתי על מכתבך כעל כל הון כמוצאת שלל רב. בראותי כי נאמנו דברי חכז"ל אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן נתישבו שתיהן אל תאמן ובאמת הן ככף מאזנים זו עולה וזו יורדת. ובכן אשים קנצי למלין כי ידי עיפה, וה' יצליחך ויברכך כחפצך וכחפץ שפחתך

רחל מורפורגו.

ועוד נתגלו עשרת שבטים וכמה כושים יהודים כחול הים¹⁶ לקיים אמרו לעדי יהודה הנה אלקיכם. “אני מורפורגו רחל יֻלַדְתִּי לוצאטו” נוטריקון אמרי לערי.

XX

(a. 5629 1869)

ב"ה.

ברכות לראש גבר הולך תמים ופועל צדק הוא כמ"ר יצחק לוצאטו¹⁷ אֹרך ימים ושנות חיים יוסיפו לו.

אין לאל ידי להשיב על מכתבך כתוב בעט סופר מהיר מלא חכמה וכליל יופי. שמחתי כי שלחת לירושלם עה"ק אגרתי כתובה בדיו לבן על ניר מחוק, ועוד קבלתי מיד אחותי התאנים טובות כתאני הבכורות, תשואות חן חן לך. ואם לא ירע בעיניך אגיד לך חידוש שעלה בדעתי כי ושמן מחלמיש ציר הוא Petroleum ואין כל חדש תחת השמש. ישימך אלקים כאפרים וכמנשה יברכך וכו'.

שפחתך

רחל בת ברוך לוצאטו אשת מורפורגו.

חנוכת המזבח התרכ"ט.

XXI

‎ (a?)

רבתי בנשים שרתי בחסידות מרת פ' תחי' לעד.

מיום שזכיתי להקביל פניך חשקה נפשי בך בקשר אמיץ ותמיד הדרת צורתך לנגד עיני ולבי משתעשע באהבתך, ובקנאתי באש תקותי דברתי אחלה פני אל ויתנני לבא לגור בצל קורתך בארץ אשר חמדתי מנעורי אבל אני בדניאל בגוב אריותא שלא אוכל לנוס אם לא בדרך נס. ועוד צר לי כי ידי אסורות בחבלי ברזל ואי אפשר¹⁸.

זאת האגרת התחלתי לשלחה לירושלים עה"ק אל החסידה מרת הינדאל אשת הישיש שאול גרינוואלד שנקראו אל על שניהם בשבוע אחד ב' וה'.

XXII

‎ (a.?)

למען דעת כל בני ישראל, כי יש עוד שומע תפלת כל פה ולחזק ידי כל בוטח בה' אספרה מעשי נסים אשר עשה לנפשי.¹⁹

אודה ה' בכל לבב.

כשהייתי בימי חָרְפִי בשנה השנית אשר נשאתי אשתי והיה לי שעת הדחק ויהי היום י"ג בניסן בנשף בערב יום פסח לא היה בידי לקנות שום דבר לא מצות ולא חרוסת. אבל בושת כי בושתי לשאול מבני אדם כי לא נסיתי באלה, ובשעה הד' באה אחת משכנותי לבקש ממני שאלך עמה לקנות איזה דבר וכן עשיתי וחזרתי עד פתח ביתי ושלחתי האשה. ובלב נשבר ונדכה קודר הלכתי ער שעה אחת קודם חצות לילה, וה' פקח את עיני וארא לפני רגלי דבר לבן ואקח אותו ולא ידעתי מה הוא עד שבאתי לפני הנר לראות מה מצאתי והיה נְיָר כמו דינר עובר לסוחר. לכן שמח לבי ויגל כבודי כמוצא שלל רב. כי בו קניתי כל צרכי החג. חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כי לא עזבני לשאול אבל עזרני מידו המלאה והרחבה. לעולם אל יתיאש אדם מן הרחמים כי הוא יודע חוסי בו יתברך עוזר דלים ועושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו.

XXIII

‎ (a. ?)

דוכרן פתגמיא.

מהודעין אנחנא וסהדין סהדותא דמהימנותא היך עאלת קדמנא יומא דין דהוא תליתאה באב רביעאה בשבא שתא תרין אלפין ומאה ועשרין ושבע למנין שטרות האי בתולתא כשירתא די שמה רחל בת ברוך לוצאטו. וכן אמרת לנא הוו סהדי על פתגמא דין דאמרי לכון דעתידין בני ישמעאל לסדרי סדרי קרבא בבני אשכנז ובגין כך בעינא ברעות נפשי בדלא אניסנא למיהך ללונדרה²⁰ קרתא רבתא דיתבא על כיף ימא רבא ואתון תהודעין לדרא בתראה דיקומון מבתראי דאנא חכימית פתגמא דין עד לא ישרי וכן תימרון לכל אינש קרויכון דיסתמרון לנפשיהון מסכנתא רבתא הדא והכל שריר וקים.

ברוך לוצאטו עד.

שמואל דוד לוצאטו עד.