כל שירי רחל מרפורנו מחוברים על פי דתי השיר הנהוגות אצל הסופרים האיטלקים האחרונים המשוררים בשפת עבר ואלה קצותן:

כל תנועה ותנועה בין גדולה בין קטנה בין פשוטה, (ר"ל בלי נח נשמע אחריה) בין מורכבת (אם נח נשמע או אות דגושה אחריה) נחשבת כהברה אחת, בלי הבדל בין ארכה או קצרה, חוץ מן השוא והחטפים הנקראים יתדות; בכל שיר יש מספר טורים ובכל טור צריך להיות מספר הברות קבוע מארבע¹ ועד עשתי עשרה ולא יותר, וזה מה שנקרא משקל השיר; אבל יש גם כן טורים של י“ב או י”ב הברות ונחשבים כנחלקים לשני טורים: מספר ההברות יש למנותו תמיד מן התנועות (ואם השיר עם יתד מונים גם השוא והחטפים) והנה לך משלים מכל מיני הטורים האלה

עם ד' הברות בכל טור.

הָהּ מִלֶּיךָ

אִמְרוֹתֶיךָ

אִישׁ חֶלְקִי²

אִישׁ חֶשְׁקִי

מַה נָּעֵמוּ!

מָה עָצֵמוּ!

(טל ילדות)

עם ה' הברות בכל טור.

עֵת לָעִיר נֵבֶל

בַּנֶּשֶׁף קַמְתִּי

פֶּתַע נִפְעַמְתִּי

אֶל תּוֹךְ חֶדְרִי:

(יליד כנור)

עם ו' הברות בכל טור.

הֵן קוֹל בְּאָזְנָי

מִי זֶה הֱקִימָנוּ,

הַאִם יְמִינֵנוּ?

מֵאֵת אֲדוֹנָי

זֹאת הָֽיְתָה לָנוּ

נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ:

(יליד כנור).

עם ז' הברות בכל טור.

אַךְ לַזָּקֵן, יָדָֽעְתִּי

נָאווּ חַיֵּי הַנָּחַת;

יַעַן פִּתְאֹם הַשָּׁחַת

פִּיהָ אֵלָיו תִּפְעָר:

(הגיון בכנור)

עם ח' הברות בכל טור.

אַשְׁרֵי אִישׁ יֵדַע דַּרְכֶּךָ,

אַשְׁרֵי אִישׁ אַךְ בָּךְ בּוֹטֵחַ;

הוּא יִרְאֶה בִּישׁוּעָתֶךָ

כָּל־יָמָיו יִהְיֶה שָׂמֵחַ:

(יליד כנור)

עם ט' הברות בכל טור.

מַה תִּרְאֶה קַשׁ תּוֹךְ עֵין רֵעֶךְ

הָסֵר קוֹרָה מִבֵּין עֵינֶיךָ

הַלְמַעַנְךְ תֵּעָזַב אָרֶץ?

לָךְ הוֹן לָךְ הוֹד, לַזָּרִים פָּרֶץ:

(טל ילדות)

עם י' הברות בכל טור.

הוֹי יָגוֹן! עַד מָתַי תְּצִיבֵנִי

מַטָּרָה אֶל חִצִּי עֶבְרָתֶךָ,

עַד מָתַי צַר תִּלְטוֹשׁ לִי עֵינֶיךָ

וּתְפִלַּח כִּלְיוֹתָי וּכְבֵדִי?

(כוס תנחומים)

עם י"א הברות בכל טור.

עַד־מָה אֱלֹהִים חַי, תְּהִי אַרְצֵנוּ

אֶל־עַם קְשֵׁי לֵבָב וְחִזְקֵי מֵצַח,

וּבְכֹרְךָ יִסְבֹּל שְׁבִי וְרֶצַח

מִשֹּׁנְאָיו כִּי אָֽמְצוּ מִמֶּנּוּ:

(כנור נעים)

טורי של י“ב וי”ג הברות הנחשבים כנחלקים לשני טורים.

אַחַר מִטָּתֶךָ / בִּרְכוֹת כָּל־אִישׁ בָּאוּ,

שִׁמְךָ שָׂב וָנַֽעַר / הֵרִימוּ נָשָׂאוּ

כַּגֶּבֶר רַב חַיִל / מַצְדִּיק הָרַבִּים:

(כוס תנחומים)

אִם דָּֽת נְבִיאַי / שָׁוְא עַל גִלָּיוֹן כָּתָֽבוּ

הַטּוֹב וּמוֹעִיל בָּהּ / מִן הָעִבְרִים גֻנָּֽבוּ:

(שיר לכבוד התורה)

אם השיר בלי יתד קבוע, המשורר רשאי לנהוג בו שוא או חטף בכל מקום שירצה, והשואים והחטפים נמנים גם המה להברות כמו התנועות; שיר כזה נקרא שיר חפשי והנה לך משל ממנו³.

בְּחַבְלֵי עֹנִי שְׂעָפַּי נִלְכָּֽדוּ,

קִירוֹת חֶדְרִי קִירוֹת לִבִּי קָדָֽרוּ

כָּל־מוֹעֲצוֹת חָכְמָה מֶנִּי נָדָֽדוּ

וּמִשָּׁמַי כּוֹכְבֵי אוֹר נִסְתָּֽרוּ;

סַף עֵזֶר דְּמָעוֹת לְאַנְחוֹתָי,

דּוּמִיָּה נוֹרָאָה סְבִיבוֹתָי:

(יליד כנור)

אבל אם השיר ביתד קבוע, צריך המשורר לקבוע מקום ליתד אשר בו יראה תמיד בכל טור וטור, וגם כמה יתדות יכולים לבא בטור אחד, בפרט אם הוא בעל הברות רבות ואז היתדות בכל טורי השיר ישמרו את מקומם בלי רשיון לעשות שום שנוי לא במקום ולא במספר. השיר אשר בו ליתדות מספר ומקום קבוע נקרא שיר מורכב, וממנו הבאתי כבר משלים עם יתד אחד, על השלישית; בבית עם ו' הברות בכל טור; ועם שני יתדות, על השלישית ועל השביעית, בבית עם י"א הברות בכל טור, ועתה אביא עוד משלים על זה:

שיר מורכב עם שלשה יתדות על הראשונה, על הרביעית ועל השביעית.

וְאִם יַעֲמָד־צָר בְּבַדָּיו

וְשָׂם לוֹ עֲלִילוֹת דְּבָרִים…

וְשָׁב לו וּפָשַׁט בְּגָדָיו

וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים:

(יליד כנור)

שיר מורכב עם חמשה יתדות יתד ותנועה יתד ותנועה.

נְצוֹר לְשׁוֹנְךָ עֲזֹב חֳרִי

אֲמִתְּךָ וְאוֹרְךָ שְׁלַח,

גְּשָׁה בְּנִי הֲלוֹם לְקוֹט פְּרִי

וְתַעֲנוּג חֲשׁוֹב כְּנֶאֱלַח,

אֱכֹל שְׁתֵה מְעַט וְרֹב בְּעַט

מְעַט צֳרִי קְחָה דְּבַשׁ מְעַט:

(הגיון בכנור).

ושד“ל ז”ל בספרו היקר על דקדוק לשון עברי (Grammatica ebraica) מדבר ג"כ על שירים מורכבים השומרים מספר היתדות אבל לא מקומם ומביא הבית הזה למשל:

עוּרוּ בְנֵי עַצְלָה רְפֵי יָדַיִם

הֲתַרְדֵּמַת עוֹלָם מְנָת הַגָּבֶר?

יִמָּךְ הַמְּקָרֶה בַּעֲצַלְתַּיִם

וְתַאֲוַת עָצֵל תָּכִין לוֹ קָבֶר;

אֶל נְמָלָה לְכוּ, תִּרְאוּ תֶחְכָּֽמוּ

כִּי שֹׁנְאֵי הָעֲבֹדָה יֶאְשָֽׁמוּ:⁴

אם השיר הוא בלי יתד כלל אז אין המשורר רשאי לנהוג בו תיבות הנכתבות בשוא או בחטף ושיר כזה נקרא פשוט. כל הבתים אשר הבאתי למשל על מספר ההברות חוץ מן הבתים אשר לטוריהם ו' וי“א הברות, הם משירים פשוטים. בכל טור צריך להיות גם כן מקום קבוע לטעמים, והטעם היותר עיקרי הוא בסוף הטור; אם התיבה האחרונה מלעיל, אז מספר ההברות צריך להיות מלא, אבל אם היא מלרע, אז המספר חסר, כי ההברה האחרונה הטעומה נחשבת לשתים; דרך משל אם הטור בעל עשר הברות עם הטעם על העשירית הוא כטור בעל עשתי עשרה הברות, אבל אם התיבה האחרונה מלעיל, צריך להיות לו עשתי עשרה הברות בדיוק; וכן כלם. ודבר זה יוכל הקורא לראות בנקלה בבתים אשר עד עתה הבאתי למשל. מלבד הטעם הזה, גם באמצע הטור צריך לשמור משפטי הטעמים ואם הטור בעל עשר וי”א הברות יפול הטעם מלבד מהעשירית גם על הששית, או על הרביעית ועל השמינית יחדו כגון:

וּסְעִיפַי בֵּין שֵׁנָה – מִנֶּשֶׁר קַלּוּ:

(כוס תנחומים).

[תמונה 1

כָּל נֶחְמָד לָ־מוֹ בְּעֵינָיו־נְבְזֶה

(יליד כנור)

[תמונה 2

ואם השיר בעל י“ב או י”ג הברות, ההברה הששית היא תמיד מוטעמת ועל ידה הטור נחלק כְּלִשְׁנֵי טורים כגון:

רַחְמֵי אָב עַל בָּנִים – לֹא יָם כַּבֹּה יוּכַל,

כָּל־מַכְאוֹב וּדְאָגָה – אֵשׁ אַהְבָתוֹ תֹּאכַל:

(יליד כנור)

[תמונה 3

שׁוֹפַר דְּרוֹר נִתְקַע – הוּסַר כָּל־עוֹל כָּל־כֶּבֶד

עִבְרִי כְּנָצְרִי הוּא – אָדוֹן הִנּוֹ כָעֶבֶד:

(קול הדרור).

[תמונה 4

לעולם לא יוכל הטעם לפול לא על שוא ולא על חטף בין שיהיה השיר חפשי או מורכב. אין שום הברה נבלעת עם חברתה הקודמת אפילו אם זאת פשוטה, על כן פתח גנובה היא הברה בפני עצמה, והטור

“עַל קֹבֵעַ רֵעוֹ מִחוּט עַד נַעַל”

(נזם זהב)

הוא בעל י"א הברות. גם החירק ביודין בתיבות היוצאות באָיִם אינו נבלע בהברה הקודמת, והטור

“גַּם הֵם אֶל שַׂרְעַפָּיִם צִיץ יִתֵּנוּ”

(טל ילדות)

הוא בעל י“א הברות. ו”ו החבור שרוקה בראש התיבה נחשבת כיתד אם אין שוא נח אחריה כמו וּמשֶׁה כאשר תוכל לראות בשיר מורכב עם ג' יתדות המובא למשל, טור שלישי; אבל אם שוא נח אחריה נחשבת כתנועה וכן אם היא קמוצה כמו בטור זה:

“וּבְכֹרְךָ יִסְבֹּל שְׁבִי וְרֶצַח”

(כנור נעים)

שהוא עם שני יתדות בשלישית ובשביעית. יוד או ו"ו בסוף התיבה אינן נחשבות לכלום, אף על פי שמבטאן כמו התנועות i, u והטורים

“פִּצְחוּ פֶּה כָּל־חַי נִבְרָא”

“הֶעָבִים יַחְדָּו נָאֶסָֽפוּ”

(יליד כנור)

הם בעלי ח' הברות כי בראשון, האחרונה טעומה נחשבת לשתים.

אם הטעם בהברה האחרונה אין רשות לחרוז אם התנועה האחרונה והאות האחרונה בלבד שוות, על כן אומרים “לא תחרוז בשור ובחמור יחדיו”, כי גם האותיות אשר להן התנועה צריכות להיות שוות; דרך משל מָרוֹר עם דְרוֹר או צְרוֹר וכיוצא, והחרוז הזה נקרא ראוי, בעוד כי החרוז הנ"ל כמו שׁוֹר עם חֲמוֹר וכדומה נקרא חרוז עובר כלומר שעובר בעל כרחו אבל איננו רצוי ויש ממנו במחזור משלים רבים כאלה:

גָּדְלָךְ אֶדְרוֹשׁ

הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ:

(יוצר לכפור)

חִתְּלָה צֳרִי לְחַטָּאִים

חוֹבֵשׁ לְנִטְעֵי נְטָעִים

(מוסף לכפור)

צֹאָתֵנוּ תְנַקֵּה וּבְחֵטְא לֹא נִתְנַזָּק

צָרְפֵנוּ כַכֶּסֶף שִׁבְעָתַיִם מְזֻקָּק:

(יוצר לכפור).

טַל בּוֹ תְּבָרֵךְ מָזוֹן, בְּמַשְׁמָנֵינוּ אַל יְהִי רָזוֹן

אֲיֻמָּה אֲשֶׁר הִסַּעְתָּ כַּצֹּאן אָנָא הָפֵק לָהּ רָצוֹן, בְּטַל.

(מוסף יום א' של פסח).

לְמַען רַךְ וְיָחִיד נֶחֱנַט פְּרִי לְמֵאָה

זָעַק אַיֵּה הַשֶּׂה לְעוֹלָה:

(הושענות)

וכן רבים. אך אם שלש אותיות ותנועותיהן שוות כמו אוֹמְרִים, שׁוֹמְרִים, נְמֵרִים וכיוצא, החרוז נקרא משובח (עיין שד“ל ספר הנ”ל).

כן לא תספקנה שתי האותיות האחרונות ותנועה אחת לחרוז אם התיבה מלעיל ד"מ אשֶׁר עם קֶשֶׁר או יָקוּמוּ עם יָרִימוּ וגם מזה יש משלים הרבה במחזור, כמו:

בְּחֵיךְ אַנְעִים זֶֽמֶר

בְּנִיב אַבִּיעַ אֹֽמֶר:

(יוצר ליום כפור)

רָאשֶׁיהָ אֲשֶׁר בְּשֹֽׁחַד יִשְׁפּוֹטוּ

אֵיךְ בְּקַו צֶדֶק יִשָּׁפֵטוּ:

(מוסף יום א' דר"ה)

דָּרְשֵׁנוּ נָא וּפָקְדֵּנוּ מִשְּׁמֵי שְׁמֵי שַֽׁחַק

דִּקְדּוּקֵי עֲנִיּוּת הָסֵר מֵעַמְּךָ וְרוֹב דּֽוֹחַק:

(מעריב ליל כפור)

זַךְ הַמַּשְׁלִים בְּעֵקֶד נֶפֶשׁ

בְּזוֹקֶן לֹא מָצָא נֽוֹפֶשׁ

(מוסף יום א' דר"ה)

אָז בְּיוֹם כִּפּוּר סְלִיחָה הוֹרֵתָ

אוֹר וּמְחִילָה לְעַם זוּ קָנִיתָ

(יוצר ליום כפור)

כן לא תחרוז ש' עם ץ' כמו מַלְבִּישׁ עם מַרְבִּיץ או ש‘, ץ’ עם ז' כמו מַכְרִיז עם פָּרִיץ או מוֹרִיש ולא ש' ימנית עם ס' כמו תִּירוֹשׁ עם לַהֲרוֹס כי מבטאן משונה וגם לא אותיות בכפ"ת רפות עם דגושות אף כי יש מהן משלים במחזור כמו:

וְלֹא אָמוֹר אָמַרְתָּ וְנָפַל דָּבָר

תָּמִיד תְּהִלָּֽתְךָ בְּפִי כֹל תְּדֻבָּר:

(שחרית ליום כפור).

וַאֲנִי עַבְדְּךָ עַל כֵּן אֲסַפֵּר

כַּאֲשֶׁר אֶדְרוֹשׁ מֵעַל סֵפֶר

(שיר היחוד ליום שני)

אַנְסִיכָה מַלְכִּי

לְפָנָיו בְּהִתְהַלְּכִי

(מוסף יום א' דר"ה)

פֶּסַח זֶמֶר בְּנוֹף נִתַּן

לִגְאוֹל בְּנֵי אֵיתָן

(מעריב ליל א' של פסח).

אבל ברשות המשורר לחרוז אותיות שמבטאן שוה כמו ב' רפה עם ו' כמו

אָמְנָם מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוֹת

בְּזֹאת אֲשֶׁר בְּאִבֶּיהָ תּוֹרוֹת קְצוּבוֹת:

(יוצר יום ב' של סוכות).

קוֹל שֵׁם רְשָׁעִים לְהַאֲבִיד

עוֹשֵׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד:

(להושענה רבה).

עוֹד רַךְ טוֹב לֵב

יוֹם כַּ"ף כִּסְלֵו

בָּרַח שָׁלֵו

מִבֵּית כִּלְאוֹ:

(הגיון בכנור).

וגם ש' שמאלית עם ס' כמו:

צַחַן הָסֵר

וְגַם תְּבַשֵׂר:

(מעריב ליל כפור)

כּוֹבֵשׁ כָּל כְּעָסִים

לְבַל אַף לְהָשִׂים:

(יוצר יום א' דר"ה)

וכן ת' רפה עם ד' כמו:

וּלְךָ נָאֶה פְּאֵר וָהוֹד

וְזֶה יִהְיֶה לְךָ הָאוֹת:⁵

או ת' דגושה עם ט' כמו: לִשְׁתּוֹת עם לִנְטוֹת; וכן אין מקפידין לחרוז ש ימנית עם שמאלית.

אין לחרוז מלעיל עם מלרע אפילו אם שתי אותיות אחרונות ותנועותיהן שוות וכל שכן אם תנועה אחת לבדה שוה כמו: סוֹפֵר עם כּֽוֹפֶר, או עם סֵֽפֶר; חרוזים כאלה נקראים עוברים כאשר אמרנו ונמצאים במחזור, כמו:

טַלֶּךְ טְלָאֶיךָ בּוֹ לְהִתְכַּפֵּר

הָעֵת תַּמְצִיאֵם סְלִיחָה וָכוֹפֶר

הֵן טַהֲרֵם כָּאָמוּר בַּסֵּפֶר:

(מעריב ליל כפור)

וּמַרְבִּים תַּחַן וָעֶתֶר

פֶּלֶל לַחֲשֵׁנוּ הֵעָתֵר

(יוצר לכפור)

כִּי אַתָּה צְעָדִים סוֹפֵר,

פֶּשַׁע וְעָוֹן מְכַפֵּר,

וּבְסוּר מִמְּךָ כָּל־כּוֹפֶר

תְּחַכֶּה לוֹ לָשׁוּב וּלְהִתְכַּפֵּר

(שם)

כדי להשתמש בתבות הנכתבות בשוא או בחטף גם בשירים פשוטים מחליפים לפעמים החטף בשוא נח או עושים נח השוא נע כמו בטורים אלה:

רָב רִיבִי, הִתְוַכַּח לֶאְמֶת נֶהְדֶּרֶת

(נזם זהב)

אִשָּׁה, כִּבְאֵר אַהְבָה שֶׁלּא נִכְזָבָה

(שם)

וּלְרֶגֶל הַמְלָאכָה

וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים

(יליד כנור)

מִן הַמְנוֹרָה הֵאִירָה לִי אוֹר לָךְ

(שם)

בִּזְדוֹן חֹטְאִים, אֶל־רָע נּוֹטִים

(יד יוסף)

אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם כִּימֵי עוֹלָם

(טל ילדות)

ומכל זה יש משלים בתנ“ך כגון יבקשו לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ במקום לַאֲדֹנִי (מלכים ל' ב') והראתי גוים מַעְרֵךְ במקום מַעֲרֵךְ (נחום ג') הֶעְמִיקוּ במקום הֶעֱמִיקוּ (ירמיה מ"ט) קֹרִאים אל ה' במקום קֹרְאִים (תהלים צ"ט) וכ”ר.

יש גם כן להחליף לפעמים השוא נח בחטף בשירים המורכבים כמו בטור זה:

“בִּמְאֹד מְאֹד הוֹד טַעֲמוֹ הָגִיתִי”

(טל ילדות)

אשר בו היתד בשלישית ובשביעית כנהוג; וגם זה נמצא בתנ"ך כמו וּזֲהַב הארץ ההיא במקום וּזְהַב (כראשית ב' י"ב) וּשֲׁבֵה שביך במקום וּשְׁבֵה (שופטים ה' י"ב) ואחרים; או להעלים עין משוא נע בראש הטור והיה כאלו לא היה, כמו אם נחשוב הטור

“לְהוֹדוֹת שִׁמְךָ לַנֶּצַח”

כבעל ז' הברות (עיין שד“ל בספרו הנ”ל). יש ג"כ להשמיט הֵא של בנין הפעיל בזמן מקור כמו:

“לַגְדִּיל תּוֹרָה לַדְרִיךְ בִּנְתִיבוֹתֶיהָ”

(טל ילדות)

או לכתוב ויו החבור בקמץ במקום שוא כמו:

וָאֵלֶּה יִתְעַלּוּן כַּדְמוּת הָעֶשֶׁן

(כנור נעים)

וכן בשמושיות אחרות. וגם מזה יש משלים בתנ"ך כגון וְלַשְׁבִּית במקום וּלְהַשְׁבִּית (עמוס ח' ד').

אם השיר נחלק לבתים יש לכל בית ובית שנים או שלשה או ארבעה או ששה או שמונה טורים ולא יותר; הטור הראשון נקרא דלת והאחרון סוגר. אם לבית שני טורים הם חורזים ביחד ונקרא כפול (distico) כזה:

"מַלְוֶה מְעַט מִזְעָר, אֹהֵב קֹנֶה;

מַלְוֶה מְאֹד לָרֹב, קָנָה שׂנֵא"

(הגיון בכנור)

אם לבית שלשה טורים ונקרא בית משֻׁלשׁ (terzina) או הם חורזים ביחד בפרט אם הבית לבדו הוא, או לפי הנהוג הדלת חורז עם הסוגר והטור השני עם הדלת והסוגר של בית הבא אחריו וכן כלם על דרך זה:

דִּמְעוֹתַי עַל עֵינַי מַסְוֶה הִפִּילוּ

וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ וַהְמוֹנֶיהָ;

שַׂרְעַפַּי רָמוּ, אֶת חוּשִַי הִשְׁפִּילוּ

אם לבית ד' טורים ונקרא בית מרובע (quartina) הדלת חורז עם השלישי והשני עם הסוגר, כמו במשל שהבאתי על שיר מורכב ביתד אחד ובשני יתדות; או הדלת עם הסוגר והפנימיים ביחד כמו בבית שהבאתי למשל על טור של י"א הברות, או שנים שנים כמו במשל עם ט הברות; או הדלת אינו חורז והטורים הפנימיים חורזים ביחד והסוגרים כלם כאחד או שנים שנים כמו במשלים עם ז' ועם י' הברות.

אם לבית ו' טורים (sestina) הארבעה הראשונים חורזים כמו בית של ד' טורים ושני האחרונים ביחד כמו במשל שהבאתי על שיר חפשי; או הדלת חורז עם השלישי והחמישי, והשני עם הרביעי והסוגר, או כלם שנים שנים כמו במשל של ד' הברות; או הדלת עם השני, השלישי עם הסוגר, והרביעי עם החמישי כמו בבית הזה:

עַד אָן עַוְלָה תִּמְלוֹכִי?

עַד אָן צָדִיק תִּדְרוֹכִי?

חָדַל גְּאוֹן רִשְׁעָה וּמַלְכוּת מֶרִי,

כִּי בָא לִשְׁפּוֹט הָאָרֶץ

לִפְרוֹץ בַּזֵּדִים פָּרֶץ

וּכְמַעֲשֵׂימוֹ יִלְקְטוּ הַפֶּֽרִי:

(כנור נעים)

או הדלת עם הרביעי, השני עם החמישי, והשלישי עם הסוגר כמו במשל שהבאתי על טור של ו' הברות:

אם לבית שמונה טורים (ottava) הרשות נתונה לחָרְזָם בדרכים רבים אבל היותר נהוג הוא כמשל הזה אשר אני מציג לפניך:

מַה־זֶּה שַׁדַּי! מַה־זֶּה רַבִּים יִשְׁלָיוּ

מֵעֹנֶג וּבְרָכָה, חֵלֶב וָדֶשֶׁן,

וַאְחֵרִים בִּמְרִירוּת בָּכֹה יִבְכָּיוּ,

וַיִּתְכַּסּוּ שַׂקִּים אֵפֶר וָדֶשֶׁן?

לָמָּה מֵחֹסֶר כֹּל אֵלֶּה יֶהְמָיוּ,

וָאֵלֶּה יִתְעַלּוּן כִּדְמוּת הָעֶשֶׁן

וַיָּרָם אִישׁ מֵאִישׁ וַיִּפְרָץ־פָּרֶץ

כִּגְבוֹהַּ הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:

(כנור נעים)

אך יש גם כן שירים עבריים על דרך מה שקוראים בלשון איטלקי Lied) Canzone) אשר בהם ימצאו מקום טורים ממשקלים שונים חורזים על פי סדר מיוחד, ועיין השירות המפוארות “עמק החרוץ” “דרך ארץ” לרשד“ל (כנור נעים) שיר לכבוד יהודה אריה ממודינא ליוסף אלמנצי (הגיון בכנור) שיר לכבוד תלמידו משה יצחק אשכנזי לשמואל חיים זלמן (יליד כנור) וכן רבים. יש עוד שירים אשר משקל כל טוריהם י”א הברות ביתד או בבלי יתד בלי שום חרוז כלל ונקראים על זה טורים בלתי מקושרים (Versi sciolti) עיין השיר “מראה” לשמואל חיים זלמן (יליד כנור) ושיר “משנה שברון” להלל דילאטורי הכהן (טל ילדות) ואחרים.

ונוסיף עוד לדבר על שיר אחד הנהוג מאד אצלנו והוא הנקרא בלשון איטלקי Sonetto ושמו בלשון עברי שיר זהב כי טוריו תמיד י“ד ו”זהב" עולה י“ד. טורי כל שיר זהב נחלקים לארבעה בתים, הראשונים של ד' טורים והאחרונים של ג'. המשורר יכול לחרוז הבית הראשון כמו שירצה כאשר כבר ראינו בבתים מרובעים, ולפי הרוב הדלת חורז עם השלישי והשני עם הסוגר או הדלת עם הסוגר והפנימיים ביחד; אבל הבית השני צריך לחרוז כראשון. בשני הבתים האחרונים לפי הרוב הדלת והסוגר של בית ראשון חורזים עם הטור השני של בית שני והדלת והסוגר של זה עם הטור האמצעי של בית הקודם כאשר ראינו בשירים בעלי בתים משולשים; אבל יש גם כמה דרכים אחרים לחרוז שני בתים אלה; ד”מ: הדלתות, האמצעיים והסוגרים שנים שנים:

דָּם לַאדֹנָי אִם מַכְאֹבִים יַגִּיעוּ

עַל טוֹב תָּגִיל עַל רָע הַשְׁפֵּל הַמֵּצַח;

כִּי כֵן שָׁלֵו תֵּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ:

(נזם זהב)

או הדלת הראשון עם הסוגר האחרון, האמצעיים ביחד, והסוגר הראשון עם הדלת השני:

אִישִׁים מְתֻלָּעִים, תּוֹלָע הַמֶּשִׁי

דִּרְשׁוּ קְחוּ מוּסָר; כִּי נֶפֶשׁ גֶּבֶר

תָּעוּף וְעוֹד תִּחְיֶה אַחַר הַמָּוֶת:

(שם)

או כלם שנים שנים כבית בעל ו' טורים:

אַתָּה תָּקוּם, תַּגִּיד אֵמוּן בַּשַּֽׁעַר

תָּשִׁיב חוֹטֵא תַּחְכִּים סָכָל וָבַעַר

וּלְבַב בָּשָׂר תִּתֵּן תַּחַת לֵב אֶבֶן.

או הדלתות עם האמצעיים והסוגרים ביחד; או האמצעיים עם הסוגרים והדלתות ביחד, או הדלתות עם הסוגרים והאמצעיים ביחד, כמשלים האלה:

דרך ראשון.

שֶׁקֶר לְנָשִׁים חֵן וְהֶבֶל יֹפִי,

אִם אֵין יְקָר לָהֶן וְאַךְ כָּל דֹּפִי,

אַל טַל וְאַל מָטָר וְרַק קֹל רַעַם.

דרך שני.

רָאִיתִי חָמָס קָם אֶל מַטֵּה רֶשַׁע;

עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה וּתְמָרֵר בֶּכִי

כִּי אֵין אֵלֶיהָ עוֹד מָקוֹם תּוֹכֵכִי.

דרך שלישי.

מַה־נֶּחְמָד מַרְאֶה יָם רֶגַע יָנוּחַ

הִנֵּה יִזְעַף יִרְתַּח גַּלָּיו הַגְבֵּהַ

אִם פֶּתַע מִצָּפוֹן יִנְשׁוֹב הָרוּחַ

או על דרך זה:

מָכְתָּר כֶּתֶר תּוֹרָה שׁוּב אֶל אָבִיךָ

שׁוּבָה, חַדֵּה צְפוֹן אֶרֶץ הָרָֽתְךָ,

בִּתְבוּנַת פָּעָלְךְ וּבְאִמְרֵי פִיךָ

ואחרים עוד.

לפעמים מוסיפים לשיר זה עוד בית אחד או יותר של ג' טורים, אבל דלתותיהם אשר להם תמיד ז' הברות בלבד, חורזים עם הסוגר של בית הקודם, והאמצעי והסוגר חורזים יחדיו; לפעמים הטור הקצר חסר והבתים הנוספים המה כפולים, החלק הנוסף נקרא זנב, כמו במשל זה אשר בו תראה גם דרך אחר לחרוז הבתים האחרונים של שיר זהב.

שֹׁקֵד לַחְפּוֹשׁ מַטְמוּנֵי דַת בֶּן־עֵבֶר

גַּם בִּתְבוּנוֹת עַמִּים הִגְבַּהְתָּ אֵבֶר

וּצְרוּרוֹת בִּימִינָךְ תּוֹרָה וָדַֽעַת.

על הרוב טורי שיר זהב המה בעלי י"א הברות אבל יש מהם עם ט' או ז' הברות כאשר יִמָצאוּ גם כן בין השירים הנאספים בספר הזה.

אלה הן בקיצור דתי השיר העקריות הנהוגות אצלנו, אשר על פיהן תקנתי הערותי על שירי רחל מורפורגו הנוטים לפעמים מהן; ויען כי לא מצאתין רשומות בשום ספר בלשון עברי כי אם במקצת בלשון איטלקי בחלק אחרון של ספר “דקדוק לשון עברי” (Grammatica ebraica) הנ“ל למאור דורנו שד”ל זלה“ה ומקצתן בלשון עברי מאת הלל דילאטורי הכהן ז”ל בהקדמתו לספר אסיפת שיריו הנקרא בשם “טל ילדות” הואלתי לאספן ולהשלימן כאן, למען תהיינה לעינים לקוראי השירים האלה בפרט ולכל קוראי שירי המשוררים העברים האיטלקים בכלל.

וגם החכם רשד“ל ראה תועלת לחכמי אשכנז אם יתנו עיניהם על דתי השיר העברי הנהוגות אצלנו וכתב על זה בשנת תקצ”ח לכמ"ר לעטעריס אחרי אשר פצר בו לכתוב שיריו על פיהן, וזה לשונו: “והנה אנכי בסוף הדקדוק אשר כתבתי לתלמידי בלשון איטלקי כתבתי מאמר ארוך על השיר העברי הקדמון והאחרון ואם אתה בקי בלשון איטלקי ותרצה לתרגמו אשכנזית ולתתו בספרך (אנטולוגיאה עברית אשר חשב לעטעריס להוציא לאור) אשלחהו אליך (עיין אגרות שריל Nr. CL).”

וזה לי אות כי אולי לא לריק יגעתי בחברי המאמר הזה, ואם הוא ימצא חן בעיני קוראיו יהיה זה שכרי כפול ומכופל, לכל עמלי אשר עמלתי בו לתפארת שפתנו הקדושה להגדיל תורה ולאדירה.

והיה זה פה טריאסטי ר“ח אלול שנת ברוך תהיה לפ”ק.

יצ“ח”ק.

הערה

הטורים והשׁירים אשׁר הבאתי למשׁל בחבורי זה הם מספר “כנור נעים” למאור דורנו שׁד“ל; מספר “טל ילדות” להח' הלל דילאטורי הכהן; מהספרים “נזם זהב” ו”הגיון בכנור" ו“יד יוסף” להח' יוסף אלמנצי; מספר “יליד כנור” להח' שׁמואל חיים זלמן ומן השׁירים “כוס תנחומים” ו“שׁיר לכבוד התורה” מאת כמהר"ר מרדכי אשׁכנזי הנדפסים בסוף ספר יליד כנור.

משׁלי המחזור המה מן “מחזור עם כונת הפייטן” כמנהג אשׁכנזים ושׁארי קהלות קדושׁות עם לשׁון אשׁכנז ועם הדרת קדשׁ נדפס בזולצבאך בבית דפוסו שׁל כהר“ר זעקל בן כ”ה אהרן ז“ל בשׁנת תקס”ב לפ"ק.