רחל מורפורגו
עוגב רחל – חלק ראשון: אספת שירים
בתוך: עוגב רחל
פרטי מהדורת מקור: קראקוב: דפוס יוסף פישר; 1890

I

‎(a. ?)

1

סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם

פֶּן־תִּסָּפוּ בְּכָל־חַטָּאת,

אַךְ בִּי אַל תִּתְּנוּ חַטָּאת,

עָצְבִּי עָשָׂם וְהוּא נִסְפָּה;

פֶּשַׁע אֵין בִּי וְאֵין אָשָׁם,

חַמְרָא אֶשְׁתֵּי קֳבֵל אַלְפָּא2


השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. זה הוא הציון אשר הציבו על קבורתה בלי הערתה שכתבה בשלחה אותו לבעל כוכבי יצחק אשר הדפיסו; רק הוסיפו בו התבות: הלכה למנוחות, בימי זקוניה, ביום ו‘ אלול שנת התרל"א. והוא בית בעל ו’ טורים מורכבים ומשקלו ט' הברות והיתד בחמישית.  ↩

  2. גופי הוא שחטא ולא אני (הנשמה), והגוף כבר נספה ומה ואני נקיה מפשע וחטאת, לכן אזכה לראות בטוב ה‘ בארץ החיים ואשתה היין המשומר לצדיקים, משל על שכר לעולם הבא; הערת המ’  ↩

שׁיר שׁשׁלח שׁד“ל ז”ל לרחל על אודות שׁמאנה לקחת לה לאישׁ אחד מן הבחורים הישׁרים בעיני קרוביה.

לאשה חכמה בת אחות אבי.

היא רחל בת ברוך בן הרופא והמשורר יצחק לוצאטו, אחי אפרים בעל בני הנעורים (תקע"ו)


תּוֹרָה בַּת יוֹצֵר כֹּל, בַּת בּוֹרֵא רוּחַ,

שָׂרָתִי בַּבָּנוֹת, תֹּמֶכֶת שֵׁבֶט,

כָּל־יֹפִי, כָּל־הוֹד בָּהּ, הִיא תָשִׁיב רוּחַ

כָּל־רָז תֵּדַע, תִּמְשֹׁךְ כַּסֹּפֵר שֵׁבֶט.


שָׁחָה אָז עֶת־דוֹדִים וַתַּשְׁפֵּל רוּחַ,

וַתֵּלֵךְ לִדְרשׁ דּוֹד בֵּין שֵׁבֶט שֵׁבֶט,

אֶל־יִשְׁמָעֵאל, אֶל־שֵׂעִיר, וּלְכָל־רוּחַ1

כֵּן רָמֵי לֵב הוֹכִיחָה בִּלְתִּי־שֵׁבֶט.


מִי־זֹאת אֵפוֹא בַּת־כֹּחַ, עַלְמַת־חָיִל,

כִּי טַח לִבָּהּ בַּטִּיחַ וּבְמוֹ־כֹפֶר,

מָאוֹס כָּל־בָּחוּר טוֹב אַף עֹשֶׂה חָיִל?


מָנוֹחַ אָן תִּמְצָא? אָן תִּמְצָא כֹפֶר?

תַּחְקֹר תִּבְדֹּק כָּל־עִיר, כָּל־גּוֹי, כָּל־חָיִל,

לֹא תִּמְצָא־לָהּ לָנֶצַח אֶשְׁכֹּל כֹּפֶר.


אַךְ מָה אָמַרְתִּי נָא? מַה־שִּׂיג? מַה־שִּׂיחַ?

לָתֵת לָזֹאת עֶדְנָה יִתְגַּל מָשִׁיחַ.


שד"ל


  1. עיין עבודה זרה דף ב'.  ↩

II

‎(a. 5576 – 1816)


וזאת תשובת רחל לשד"ל 1

וראש דבריה מיוסד על דבר ספר הזהר פרשת בלק דף קצ"ב: ממה דאמרו: בני שעיר ובני פארן דלא בעאן לקבלה, מהאי אנהר להון לישראל והוסיף עלייהו נהורא וחביבו סגיא.

תּוֹרָה תּוֹפַע אוֹרָה מִנִּי כָל־רוּחַ,

אַךְ טוֹב סַחְרָהּ אֶל כָּל־תּוֹמֵךְ בַּשֵּׁבֶט;

אַךְ אִם הֵשַׁח רֹאשָׁהּ אֶל בּוֹרֵא רוּחַ,

וַיֹּסֶף זֹהַר לָהּ לִפְנֵי כָל־שֵׁבֶט.


מַה־זֶּה אֶעְשֶׂה אֵפוֹא (יָשִׁיב הָרוּחַ)

אִם לֹא־אַשְׁפִּיל עַצְמִי תַּחַת הַשֵּׁבֶט?

אֶל בַּת־שִׁירֵךְ אָשִׁיב מִקֹּצֶר רוּחַ;

אֵדַע כִּי לֹא־אֵבוֹשׁ, אֶשָּׂא הַשֵּׁבֶט.


מָצָאתִי הַפַּעַם נַעַר בֶּן־חָיִל,

לֹא יַחְפֹּץ בַּמֹּהַר, אוֹ אֶשְׁכֹּל כֹּפֶר,

בּוֹחֵר יַחַס כָּשֵׁר מֵהוֹן וָחָיִל.


אַךְ לֹא־רָצוּ הוֹרַי, לֹא־אָבוּ כֹפֶר

לָתֵת בַּקָּשָׁתוֹ; עִם כֹּחַ חַיִל

טָחוּ לִבָּם בַּטִּיחַ וּבְמוֹ־כֹפֶר.


לָזֹאת אָמוֹר אֹמַר (הַסְכֵּת מַה־שִּׂיחַ):

לֹא אֶנָּשֵׂא לָעַד, אַף עִם מָשִׁיחַ.


השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. השיר הזה שיר זהב פשוט, זנבו בית כפול ומשקלו י"א הברות.  ↩

III

(‎( a. 5584 – 1824

וזאת אשר שרה רחל על חתונתה 1


תּוֹדָה לָאֵל נוֹרָא

לֹא־עוֹד אֶהְיֶה שׁוֹמֶמֶת:

אַשְׁלִיךְ אֶת־כָּל־מוֹרָא,

לֹא־עוֹד אֶהְיֶה דוֹמֶמֶת.


בָּחוּר יְפֵה עֵינַיִם

יִהְיֶה פְאֵר רֹאשִׁי:

נָתַן אֲדוֹן שָׁמַיִם

שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי.


בָּרֵךְ יוֹם שִׂמְחָתֵנוּ,

הַגִּיהַּ אֶת חָשְׁכֵּנוּ;

חִישׁ נָא קֵץ הַיָּמִין.


כּוֹנֵן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,

אָז נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ:

הוֹשִׁיעָה־לוֹ יָמִין.


השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. גם זה שיר זהב פשוט ומשקלו ז' הברות אבל הבית המרובע השני מורכב עם היתד על השלישית.  ↩

IV

‎(‎( a. 5588 – 1828


להבין משל ומליצה 1

הִנֵּה זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל שָׁלֹש מִינִים2

רִאשוֹן יָבִיא פִרְיוֹ זֵיתִים רַעֲנַנִּים3

שֵׁנִי עָלָה כֻּלּוֹ חָרוּל קִמְּשׁוֹנִים,

לַשְּׁלִישִׁי כִסָּה שִׁמְשׁוֹ שַׂר הַפָּנִים:


  1. בית מרובע חפשי ומשקלו י"ב הברות והטעם על השישית ועל האחרונה, וטוריו חורזים כלם כאחד.  ↩

  2. נאמר על שלש בתולות שנארסו ביום אחד.  ↩

  3. זה הוא שד"ל וזוגתו הראשונה.  ↩

V

‎(‎( a. 5597 – 1837


אותותינו ראינו עוד נביא לבב חכמה; כי אין אתנו יודע עד מה 1


דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב

וּלְמִישׁוֹר הָיָה הֶעָקֹב

וְאָמַר סֹלּוּ פַּנּוּ דֶרֶךְ

גַּם לְפָנָיו תִּכְרַע כָּל־בֶּרֶךְ

צָץ וּפָרַח אֶרֶץ מִדְבָּר

הָעֲמָקִים יָעָטְפוּ־בָר

עַמּוּד הַשַּׁחַר הֵן עָלָה

פָּקֹד יִפְקֹד אֶת אַיָּלָה2

עֵץ הַשָּׂדֶה נָשָׂא פִּרְיוֹ

וּמַה טוּבוֹ וּמַה יָפְיוֹ

הוּא שׁוֹב יָשִׁיב חִיש אֶת שִׁבְיוֹ3

יַחַד נָשִׁיר אֶת שִׁירָתֵנוּ

כִּי אֵל שַׁדַּי בְּעֶזְרָתֵנוּ

וְאָז נֹאמַר מִי כְּמוֹתֵנוּ?4

    ומי כעמך ישראל 5



  1. שיר זה הוא שיר זהב חפשי ומשקלו ט' הברות.  ↩

  2. פקוד יפקוד האל את אילה, אילת אהבים, היא אומת ישראל.  ↩

  3. כונתה שהפרי הוא שבי העץ השוללו מן הארץ ומביאו לאור העולם  ↩

  4. היה לה לומר “כמונו” ומפני החרוזים כתבה כמותנו.  ↩

  5. זה הוא הפרט התקצ“ז לפ”ק.  ↩

VI

‎( a. 5607 – 1847)


ואלה דברי רחל

בבוא לאזניה כי שְׁמָה נזכר לתהלה במכתבי עתים 1


אוֹי לִי תֹאמַר נַפְשִׁי, כִּי מַר לִי מָר,

טָפַח רוּחִי עָלַי2 וָאֶתְיַמָּר.

שָׁמַעְתִּי קוֹל אוֹמֵר: שִׁירֵךְ נִשְׁמָר,

מִי כְמוֹתֵךְ רָחֵל לוֹמֶדֶת שִׁיר?

רוּחִי יָשִׁיב אֵלַי: רֵיחִי נָמַר,

גּוֹלָה אַחַר גּוֹלָה, עוֹרִי סָמַר,

טַעְמִי לֹא עָמַד בִּי, כַּרְמִי זֻמַּר,

מִכְּלִמּוֹת אֶפְחָד, לֹא עוֹד אָשִׁיר.

אֶפְנֶה צָפוֹן דָּרוֹם קֵדְמָה וָיָמָּה.

דַּעַת נָשִׁים קַלָּה, לָזֹאת הוּרָמָה.3

אַחַר כַּמָה שָׁנִים, הֵן עַתָּה לָמָּה

יִזְכֹּר מִכֶּלֶב מֵת כָּל־עִיר כָּל־פֶּלֶךְ?

הִנֵּה הָעֵד יָעִיד תּוֹשָׁב וָהֵלֶךְ

אֵין חָכְמָה לָאִשָּׁה כִּי אִם בַּפֶּלֶךְ.


נֵפֶל אֵשֶׁת יעקב מורפורגו.


  1. שיר זהב ומשקלו י“א הברות עם יתד בשניה בסוגרי הבתים המרובעים; השיר הזה נעתק ללשון אשכנזי מהח' פראנקעל אשר הוציאו לאור במ”ע זאנטאגס־בלאֶטטער Nr. 23, 1847 ואני הבאתי גם העתקתו.  ↩

  2. ירושלמי פי"ב, ומובא בעין יעקב; הערת המח'  ↩

  3. היא עולה למעלה כמשפט כל הגופות הקלים; הערת המח'  ↩

VII

‎( a. 5607 – 1847)


לקול צהלת חתנים נעימים ונחמדים הבחור היקר כמ“ר שׁלמה סֻלָּם עם הבתולה הכבודה והצנועה מרת רחל בת מעלת החכם הרופא ר' רפאל לוצאטו תנצב”ה, אחות החכם השלם הרופא המובהק כמ"ר יצחק הממלא מקום אבותיו, מלא חכמה על כל גדותיו. 1


נְקַוֶּה לְעוֹלָם

לְרֹאֶה וְנֶעְלָם

יְבָרֵךְ לְסֻלָּם

בְּבִרְכַּת שְׁלֹמֹה.


לְבוֹרֵא נְיַחֵל

יְבָרֵךְ לְרָחֵל

תְּמִימָה כְרָחֵל

וְכַלַּת שְׁלֹמֹה.


וְתָאִיר וְתִזְרַח

וְתָצִיץ וְתִפְרַח

בְּכִסֵּא שְׁלֹמֹה.


וְנָשִׂישׂ וְנָגִיל

כְּזָקֵן וְרָגִיל

בְּמִשְׁתֵּה שְׁלֹמֹה.


בְּכָבוֹד נְצַפֶּה

לְחָכָם וְרוֹפֵא

וְרֹאֶה וְצֹפֶה

בְּחָכְמַת שְׁלֹמֹה.


בְּלֶכְתּוֹ יְהַרְהֵר

בְּעָמְדוֹ יְפָאֵר

בְּשִׁבְתּוֹ יְבָאֵר

רְפוּאוֹת שְׁלֹמֹה.


בְּשִׁבְתּוֹ יְהַדֵּר

בְּשִׂכְלוֹ יְסַדֵּר

בְּחֻפַּת שְׁלֹמֹה.


נְבָרֵךְ יְדִידִים

לְמוֹשִׁיב יְחִידִים

בְּסֻכַּת שְׁלֹמֹה.


ניסן תר"ז.

נאֻם הצעירה והשפלה

כאוב מארץ קולה

רחל בת דוד הכלה.


  1. בשיר זה מחוברים שני שירי זהב מורכבים, בעלי ז' הברות עם היתד בראשונה וברביעית; ובכל טור שתי תבות בלבד; כל הבתים סוגרים עם מלת שלמ"ה.  ↩

VIII

‎( a. 5607 – 1847)


וזה השיר

אשר אמרה למסור ביד הכלה הנ"ל בהפרדה ממנה, ביום צאתה מטריאסטי ללכת עם חתנה אל פאדובה.


לְזֹאת יִקָּרֵא חֶפְצִי־בָהּ.1


רָחֵל עִם רָחֵל נִקְשֶׁרֶת

כְּעָנָק עֲלֵי גַרְגֶּרֶת,

אַהֲבָתֵךְ לִי תִפְאֶרֶת

עַל רֹאשִׁי הִנָּךְ פּוֹתֶרֶת.


טוּב טַעְמֵךְ מִכָּל־פַּרְפֶּרֶת

לִי יִנְעַם, אַךְ אַתְּ סוֹתֶרֶת

הַחֶבְרָה, לִהְיוֹת נִבְחֶרֶת

מִסֻּלָּם2 אֶל עִיר אַחֶרֶת


שִׁירָה זֹאת הִנָּה מַזְכֶּרֶת

אַהֲבָה מִהְיוֹת נֶעְדֶּרֶת

הוֹמִיָּה אֲנִי שׁוֹרֶרֶת.


יוֹם אֶל יוֹם אֶשְׁמַע אִגֶּרֶת

דִּבְרֵי שָׁלוֹם, גַּם אוֹגֶרֶת

לִשְׁלֹמֹה רָחֵל עֲטֶרֶת:


השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. השיר הוא שיר זהב חפשי ומשקלו שמונה הברות וכל טוריו חורזים כאחד.  ↩

  2. זה הוא שם החתן.  ↩

IX

‎( a. 5607 – 1847)


כדי לזכות את הרבים אקרא אלה הדברים:

אליכם אישים אקרא1


דִּרְשׁוּ תוֹרַת אֵל חָי, כִּי בָהּ מַרְגּוֹעַ,

תִּמְצָא נֶפֶשׁ עָיֵף, נוֹטֶה לִגְוֹעַ,

בָּהּ יִתְנַשֵׂא שָׁפָל, אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ

רָזֵי מִפְעֲלוֹת אֵל, בִּשְׁמֵי שָׁמַיִם.


סוֹבֵל חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ, אֶרֶךְ־אַפַּיִם,

יַזְהִיר עִם אוֹר תּוֹרָה, אוֹר שִׁבְעָתַיִם,

צוֹרֵר עִם רוּם לִבּוֹ, יִכְאֶה עֵינַיִם,

בִּרְאוֹת נִמְאַס נִבְזֶה, יִדְאֶה כַנֶּשֶׁר.


כּוֹשֵׁל בַּעֲוֹנוֹ, עוֹבֵר עַל גֶּשֶׁר

רָעוּעַ, מִתְמוֹטֵט, דּוֹאֵג לָשׂוּחַ,

תִּתְמֹךְ יַד הַנֹּפֵל, יֹדֵעַ פֶּשֶׁר.


וַיֵּצֵא יִצְחָק, בַּשָּדֶה לָשׁׂוּחַ,

יָשִׁיב אֵל אֶל רוּחוֹ, נַפְשׁוֹ תָנוּחַ,

בֵּין צַדִּיקֵי עוֹלָם, לוֹ יָדוֹת עֶשֶׂר.


י“ד אלול התר”ז “רחל מורפורגו” בלב נשבר חנדכה


השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. שיר זהב חפשי ומשקלו י"א הברות אך החרוזים אינם לפי הסדר.  ↩

X

‎( a. 5608 – 1848)


קוֹרוֹת הַזְּמָן (תר"ח) 1


מַשְׁפִּיל גֵּאִים הִשְׁפִּיל כָּל־מַלְכֵי אָרֶץ

הֵרִים לִבּוֹת עַמִּים וַיָּבֵא קָרֶץ

אֶל כָּל עָרֵי מִבְצָר פֶּרֶץ עַל פָּרֶץ

הִרְוָה מִדַּם אָדָם זוֹחֵל וָשָׁרֶץ.


חוֹגֵר כָּל אִישׁ חַרְבּוֹ זָקֵן וָנָעַר

יִשָּׂא קוֹלוֹ לִטְרֹף מֵחַיְתוֹ יָעַר

צוֹעֵק לִהְיוֹת חָפְשִׁי חָכָם וָבָעַר

כִּי כָל־סְאוֹן סוֹאֵן מִיָּם בַּסָּעַר.


לִפְרֹק מֵעֹל כָּבֵד מֻטָּל עָלֵימוֹ

יִרְצוּ חַכְמֵי לֵבָב, וּבְכָל־חֵילֵמוֹ

יִרְהֲבוּ אֶת מַלְכָּם כִּי סָר צִלֵּמוֹ

קָרַב קִצָּם אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֵימוֹ.


לֹא כֵן עַבְדֵי הָאֵל גִּבּוֹרֵי חָיִל

יִלְחֲמוּ אֶת יִצְרָם יוֹמָם וָלָיִל

אֶת עֹל צוּרָם יִשְּׂאוּ, גַּם יִשְׂגּוּ חָיִל

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי וּלְעֹפֶר אָיִל.


שׁוֹפָר גָּדוֹל יִתְקַע יָבִיא בֶן־פָּרֶץ

צֶמַח צַדִּיק יִצְמַח יִפְרֹץ בָּאָרֶץ

צוּרָם יִרְפָּא צִירָם יִגְדֹּר כָּל־פָּרֶץ

כִּי יְיָ מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ.


ושם הקטנה רחל


השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. השיר הזה הוא שיר חפשי ורומז אל מריי עם אשר היו בשנה ההיא 1848 בכל מדינות אירופא; משקלו י"א הברות וטורי כל בית ובית חורזים כאחד.  ↩

XI

‎( a. 5610 – 1850)


קרבן פס“ח אשר יפס”ח על בתי קרובי היקרים 1


הִנֵּה זֹאת הָאִגֶּרֶת

דִּבְרֵי אֱמֶת אוֹגֶרֶת

עִם לִוְיַת חֵן חוֹגֶרֶת

לָזֹאת אֵינָהּ סֻגֶּרֶת.

אִם קְרוֹבַי פּוֹגֶשֶׁת

אֶת שְׁלוֹמָם דּוֹרֶשֶׁת

אֶת לְבָבִי פּוֹרֶשֶׁת;

אִם כַּצִּפּוֹר בָּרֶשֶׁת

רַגְלַי לֹא נִלְכָּדוּ

לָבֹא אֶצְלָם יִצְעָדוּ,

קַרְסֻלַּי מָעָדוּ,

לָכֵן עֵת כִּי יִסְעָדוּ,

אֶת בַּת הַשִׁיר אָעִירָה

וּמֵרָחוֹק אַחְבִּירָה

אֶל פַּאדוֹבָה הָעִירָה.

בְּרָכוֹת יִתֵּן הָאֵל

שֶׁפַע טוֹב אֶל כָּל־שׁוֹאֵל;

יִשְׁלַח לָנוּ הַגּוֹאֵל!


קול צפצוף רחל

ישועה ישית חומות וחל


מוצאי שבת הגדול בשנת ית"ר חותנו

השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. לשיר החפשי הזה ג‘ בתים מרובעים וב’ משולשים ומשקלו ז‘ הברות, אבל משקל הבית האחרון ח’ הברות כי הטעם על השביעית; הדלת והטור השביעי בבית השלישי הם חסרי הברה אחת, אולי חשבה המחברת היודי“ן בסוף תבות ”רגלי“ ”קרסולי" להברה בפני עצמה וזה טעות.  ↩

XII

‎( a. 5610 – 1850)


אל חכם הרזים בכל מיני חרוזים חסיד ונבון דבר הוא כמ“ר אלכסנדר הלוי מיאראסלאוו ראיתי תפלתך בככבי יצחק, מכותלי ביתך נכרת חסידותך. ועתה אשיבך מלין על דבר השיר אשר קבלתי על יד בן דודי שד”ל מפאדובה. כי הוא משבח ואומר כי עלה באשי ותעל צחנתי כי הגדלתי לעשות. ואני ידעתי כי לא ידעתי. ובבלי דעת מלין אכביר. ל“ב למ”ט מונים ית"ר שאת. 1


עַל מָה אֲדֹנִי־רָם הִרְבָּה צְוָחוֹת

אֹדוֹת זְמִירַי אָמַר בִּלְשׁוֹן צַחוֹת

בֵּין כֹּכְבֵי יִצְחָק אֶת קִנִּי מָצָא

כַּנְפֵי רְנָנִים חֲסִידָה וְנֹצָה


אִם כְּצֵל עוֹבֵר רוּחַ הַשִׁיר עָבָר

עַל כְּנָפָיו נָשָׂא אָבָק אֲשֶׁר צָבָר,

עַל בְּגָדַי נָחָה רַק לֹא נִשְׁאָר דָּבָר,

נִמְשְׁלוּ חַיַּי אֶל גּוּף אֲשֶׁר נִקְבָּר.


עֵרוֹם וּבְלִי מִכְסֶה2 לָצֵאת אֶחֱשֶׁה

כַּמֵּתִים חָפְשִׁי מִכָּל מִצְוֹת עֲשֵׂה

כָּל־עוֹד נַפְשִׁי בִי אֶזְכֹּר תּוֹרַת מֹשֶׁה.


אָמְנָם הֲמוֹן שִׁירַי הֵם כִּכְלִי נָעוּר

וְנָשָׂא הִמּוֹן רוּחָא וַהֲווֹ כָעוּר

וּלְךָ הָאִדְרָא רַבָּא לִבְלִי שִׁעוּר!


הנקלה שבבריות רמה


השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. שיר זה הוא שיר זהב חפשי ומשקלו זר כי בכל טוריו י“ב הברות חוץ מן הששי והשביעי אשר המה בעלי י”ג הברות גם חרוזי הבתים המרובעים אינם לפי הסדר.  ↩

  2. חלוקה דרבנן. הערת המח'.  ↩

XIII

‎( a. 5610 – 1850)


אל מעלת החכם הרופא ר' יצחק חי לוצאטו בהולד לו בן ממרת אשתו יפה “כלבנה” במלואה, האירה ביום שלישי שנאמר בו פעמַים כי טוב, ביום טוב במזל טוב ונמול בשמחת תורה שנת יתר שאת ויתר עז.


בטרם תחיל ילדה

הוֹדוֹ לָאֵל כִּי טוֹב 1

כִּי יֶלֶד רַךְ וָטוֹב

נוֹלַד בְּסִימָן טוֹב

יִגְדַּל בְּמַזָּל טוֹב


יִהְיֶה בָּחוּר וָטוֹב

הוֹלֵךְ גָּדֵל וָטוֹב

תָּמִיד כְּגַן רָטֹב

עִם חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב:


יוֹסִיף חָכְמָה וָטוֹב

יַזְקִין יִרְוֶה מִטּוֹב

יִשְׂמַח מִכָּל־הַטּוֹב


אָנָא הָאֵל הַטּוֹב

צַוֵּה לְמַלְאָךְ טוֹב

יָחִיש לְבַשֵּׂר טוֹב:


השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. שיר זהב חפשי ומשקלו ו' הברות וכל טוריו חורזים כאחד.  ↩

XIV

‎( a. 5611 – 1851)


תמורת תשואת דודאים אשר ראיתי בכוכב י"ג מהרב המרומם והנעלה

כמ"ר אדאלף עהרענטהייל מפראסניטץ 1


הַדּוּדָאִים שִׁירָה הוֹלִידוּ

וּבְנֹעַם שִׁיר בָּרוּר הִגִּידוּ

עִם קוֹל כִּנּוֹר אֲנִי שׁוֹרֶרֶת

אָז הָיִיתִי כְּמוֹ סוֹרֶרֶת.

לֹא כֵן אָבִי לֹאקוֹל אַשְׁמִיעַ

אָכֵן חֶפְצִי לַכֹּל אוֹדִיעַ

לַגְדִּיל תּוֹרָה עֲדֵי אַגִּיעַ

בִּכְתָב לָעַד אֱמֶת “אַבִּיעַ”2

דּוּדָאֶיךָ טוֹבִים מִיָּיִן

כָּל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יִתֵּן עָיִן

לִקְנוֹת חָכְמָה וְלִבּוֹ אָיִן:

יֶחְכַּם הַגֶּבֶר אֲשֶׁר נִשְׁלָם

יִרְוֶה יִשְׂמַח מִסּוֹד נֶעְלָם

אַחַר מוֹתוֹ בְּרוּם עוֹלָם.


רחל מורפורגו י“א תשרי תרי”א תור"ה חוזרת לבעליה.


השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. שיר זהב חפשי ומשקלו ט' הברות; החרוזים כמו בשיר XI.  ↩

  2. ר"ת אדאלף בר יוסף עהרנטהייל.  ↩

XV

‎( a. 5611 – 1851)


חידה אחת קטנה, בלי יתד ותנועה לכבוד אשה חכמת לב ותורת חסד על לשונה הרבנית תמר לוצאטו אשת חיל, נודע בשערים בעלה, הרב הגדול מורה צדק בקריה נאמנה פאדובה, ה“ה כמוהר”ר מרדכי שמואל גירונדי נר"ו 1


שָׁמַעְתִּי שְׁמוּעָה2

אַף כִּי אַתְּ צְנוּעָה

כִּי תָבֹא הַשָּׁעָה3.

כָּל עֲדַת יְשׁוּרוּן

עַל כַּפַּיִךְ יְבָרֵכוּן4

גַּם אוֹתָךְ יִשָּׁקוּן5:

לֹא תָגוּרִי מִזֶּה

כִּי אִישֵׁךְ בְּכָל־זֶה

אוֹתָךְ לֹא יִבְזֶה6:

הוּא הָדוּר וּמְהֻדָּר

כִּפְרִי הָעֵץ הָדָר7


פה טריאסטי בירח האיתנים בחג שנת אשה ירא"ת ה' היא תתהלל נאם רחל מורפורגו בת ברוך בן החכם הרופא המובהק כמהח"ר יצחק לוצאטו מסנדניאל.


השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. שיר בעל שלשה בתים משולשים ואחריהם בית כפול; בטור החמישי יש תנועה מיותרת והתשיעי חסר.  ↩

  2. החידה הזאת היא הלולב שהוא כף תמר כשם הרבנית הנ"ל אשר שלחה לה המחברת את חידתה.  ↩

  3. בחג הסכות.  ↩

  4. יאמרו ברכת הלולה על כפות תמרים.  ↩

  5. נהגו באיזה מקומות לנשק הלולב תיכף אחרי ברכה.  ↩

  6. גם אם כל העם אותך ישקון.  ↩

  7. האיש המתלוה לאשתו תמר כמשל לאתרוג שהוא עץ הדר.  ↩

XVI

‎( a. 5611 – 1851)


לשמחת תקפות השנים יום הלדת הגביר ר“ם ונשא מורה הוראות בישראל רבי מאיר ראנדגגער יצ”ו לעד יחיה, והראה לי פירוש ההגדה שהוציאה לאור בתו היקרה ואשמח בשמחת תורה 1

הֲלֹא יָשִׂישׁ נִכְבָּד יָשִׂישׂ

בְּהַרְאוֹתוֹ חָכְמַת בִּתּוֹ

הִנָּה יָפָה זַכָּה בָּרָה

וְחֵן חֵן לָהּ שִׂמְחַת בֵּיתוֹ.

יוֹם זֶה בְּחִיר שִׁמְשׁוֹ יָאִיר

כִּי בוֹ נוֹלַד רַבִּי מֵאִיר

וְלֹא יִפֹּל וְלֹא יוּטָל

כִּי אִמְרָתוֹ תִּזַּל כַּטָּל.

וּמִזַרְעוֹ וּמִגִּזְעוֹ

יָצִיץ יִפְרַח כְּמוֹ אֶזְרָח

וּבָם יִשְׂמַח כָּל-הַיָּמִים.

יָשִׂישׂ נִכְבָּד אֲשֶׁר עָבַד

לֵילוֹת יָמִים צוּר עוֹלָמִים

לָעַד כַּחוֹל יַרְבֶּה יָמִים!


הצעירה מן הצאן כשבה מורפורגו.


השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. שיר זהב חפשי ומשקלו ט' הברות אך החרוזים אינם כסדר.  ↩

XVII

‎( a. 5611 – 1851)


אל מות החסידה מרת לאה אשת אברהם הכהן, אדר תרי"א 1


אֲנִי לֵאָה לָאָה הָיִיתִי

כִּי רַק עָמָל יָגוֹן חָזִיתִי,

וּבְעֵת שַׁלְוָה קַוֹּה קִוִּיתִי;

מָוֶת קָדַם נַפְשִׁי לָקַחַת.

דֹּמִי בִתִּי נַפְשֵׁךְ פּוֹרַחַת

וּבְגַן עֶדְנִי תִּהְיִי צוֹמַחַת

דֹּמָה דוּמָה אֶל אֵשׁ קוֹדַחַת

אוֹתָךְ לִצְרֹף וּלְכַפֵּר פֶּשַׁע.

אֲבָל מַהֵר אֶשְׁלַח לָךְ יֶשַׁע,

סִיִגים אֵין בָּךְ אַשְׁמָה וָרֶשַׁע,

נְהַר דִּי נוּר אָנָא עֲבֹרִי

לְטַהֵר טֻמְאַת הַחֶלֶד

כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי;

כְּבָר לָךְ נִפְתַּח הַדֶּלֶת.


פתחו שערים ויבוא גוי צדיק.

הנקלה שבבריות רחל מורפורגו


השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. שיר זהב חפשי ומשקלו ט‘ הברות אבל משקל הבית המשולש האחרון ח’ הברות.  ↩

XVIII

‎( a. 5612 – 1852)


לכבוד הדודים היקרים כמ"ר שמואל דוד בן דודי כמ"ר חזקיה לוצאטו תנצב"ה עם מרת כלתו בלהה בת שבע בת כמ"ר רפאל סגרי, ואני שמרתי ארחות פריץ, ופרצתי הגדר ולא חשתי לתת התנועה והיתד כראוי, כי כבדה עלי העבודה כי הילדים רכים ולא יכלתי לעמוד על זה ואתה שא נא את חטאתי ושמע נא את חידתי, דרך אניה בלב ים. 1


עַל הַגָּחוֹן אֲנִי אֵלֵךְ2

וּבְפִי רָחָב תּוּכַל לֵילֵךְ

אֲזַי חֹבֵל עָלַי הַשְׁלֵךְ3

אֶפֹּל מַהֵר אֶל גּוֹרָלֵךְ.


יֵשׁ לִי גָרוֹן בִּמְאֹד קָצֵר

וּשְׁנֵי חוֹרִים עָשָׂה יוֹצֵר

עֲלֵי רֹאשִׁי לִהְיוֹת נוֹצֵר4

אֶת נַפְשִׁי בִּי בִּלְתִּי עוֹצֵר.


וּשְׁנֵי בָנִים בְּכָל שָׁנָה

אֲנִי אֵלֵד5, וּבְלִי שֵׁנָה6

אָנִיק אוֹתָם, אַף כִּי צִנָּה

בְּכָל־בֵּיתִי וּבְכָל־פִּנָּה7.


מֵעַצָמַי גַּם תֶּחֱזֶה8

כִּי הַכַּלָּה עַל הֶחָזֶה

תֵּיטִיב לָשֵׂאת בִּזְמַן הַזֶּה

הֵיטֵב הַדֵּק וּשְׁאַל מַה זֶּה.


וּשְׁמִי תִקְרָא עִם הַכַּלָּה9

וּמַנְהִיגָהּ לֹא תִּתֵּן לָהּ10

כִּי אָז תַּהְפֹּךְ בִּלְתִּי עַצְלָה

אֶל מוּל יָפְיָהּ וְתֹאמַר לָהּ.


תּוּבַל הֵנָּה11 הַמְּנוֹרָה

עִם שַׁחַץ רַב תַּרְבֶּה אוֹרָה12;

גַּם כַּפָּרָה תִּמְשַׁח עוֹרָהּ13

הַסּוֹד יִגַּל אָז בִּמְהֵרָה.


בִּרְכַּת הֶדְיוֹט אַל נָא תִבְזֶה

אוֹצָר נֶחְמָד אֲנִי חוֹזֶה

מָלֵא כָל־טוֹב לָבִיא14 בָזֶה

יִתֵּן הָאֵל אֶל זוּג הַזֶּה.


נֵפל אשת יעקב מורפורגו


השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. השיר הוא שיר חפשי, ומשקלו ט' הברות; והחידה על התנין. (Balena, Wallfisch).  ↩

  2. הצף הולך על הגחון.  ↩

  3. החבל משליך ווים על התנין לתפשו.  ↩

  4. משני חורים אלו יוצא המים הנכנס בפי התנין.  ↩

  5. יש אומרים שהתנינים יולדים פעמים בשנה.  ↩

  6. רבים חשבו שהדגים אינם ישנים.  ↩

  7. התנין מושבו בימי הצפון היותר קרים.  ↩

  8. מקצצים עצמי התנין הנתלים מחכו למטות דקות ותופרים אותן בפתיגיל שנושאות הנשים סביב לגופן במקום החזה למען לא תלכנה בקומה כפופה.  ↩

  9. שם הכלה Bellinaדומה לשם Balena.  ↩

  10. מנהיג האשה הוא המראה, ובהיות הכלה יפה כִּשְׁמה, אל תתן לה מנהיגה כי אז וכו'.  ↩

  11. אם תכתוב שתי התבות “תובל הנה” באותיות איטלקיות תקרא tu balena אתה התנין.  ↩

  12. שומן התנין מועיל להאיר.  ↩

  13. גם עורו יעבד כעור הפרה.  ↩

  14. במקום “להביא” נחום ב' י"ב).  ↩

XIX

‎( a. 5613 – 1853)


וְאָז נִזכּה1


נִזְכֶּה בְּמַקְהֵלוֹת2

לָצֵאת וּבִמְחוֹלוֹת

לָשִיר בְּקוֹל נָעִים

לַטּוֹב שֶׁבָּרוֹעִים


הֶהָרִים וּגְבָעוֹת

יִפְצְחוּ בִּרְנָנוֹת

כָּל-עֲלֵי אִילָנוֹת

זֶה עִם זֶה יִמְחָאוּ


לָתֵת תּוֹדָה לָאֵל

בְּבִנְיַן אֲרִיאֵל

אָז כָּל-הָעָם יִרְאוּ


בָּא אֶל צִיּוֹן גּוֹאֵל

הוֹשִיעַ יִשְׂרָאֵל

וּבְרֹאשָׁם חֲנָנְאֵל3.


  1. השיר הזה שלחה המחברת לח‘ חננאל פארגעס אשר כתב לה שתי אגרות ושר שיר לכבודה; עיין חלק ב’ מספר זה אגרת VI. [חלק ב – “אספת אגרות ומכתבים שונים” – הערת פרויקט בן־יהודה]  ↩

  2. שיר זהב חפשי ומשקלו ז' הברות אבל החרוזים אינם כסדר וביניהם יש חרוז עובר.  ↩

  3. הלא הוא הרב הנ"ל.  ↩

XX

‎( a. 5615 – 1855)


קול ברמה נשמע 1


אֵלִי אֵלִי צוּר גֹּאֲלִי

הַבֵּט וּרְאֵה וּשְׁמַע קוֹלִי,

אֶבְכֶּה אֶזְעַק וְאֶתְחַנַּן

חוּס נָא חֲמוֹל עַל עַם נִפְעָם.

הוֹאֵל הָקֵם אֶת אָהֳלִי

כִּי אֵין דּוֹרֵשׁ אֵין עוֹזֵר לִי.

בָּנִים יָשׁוּבוּ לִגְבוּלָם

עֲלֵי רֹאשָׁם שִׂמְחַת עוֹלָם.

אָנָּא שָׂא נָא כֹּבֶד פִּשְׁעָם

חִישׁ נָא הָרֵם בְּחִיר הָעָם.

לֹא עוֹד תִּבְכִּי, כִּי אֵל חָנַן:

אִם יִתְמַהְמַהּ לוֹ אֲיַחֵל

בֵּיתוֹ יִבְנֶה חוֹמוֹת וָחֵל

וּבְשִׁיר חָדָשׁ תָּשִׂישׂ רָחֵל.


ליל ראש חדש בול ה’תרט"ו.

ישמחו השמים ותגל הארץ


השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. שיר זהב חפשי ומשקלו ט' הברות והחרוזים בלי סדר.  ↩

XXI

‎( a. 5615 – 1855)


שיר תהלה1

החסיד היקר והנעלה, ולו דומיה תהלה. הוא צי“ר משה מונטיפיורי עם כל הנלוים אליו ה' ישמרם ויברכם עברו בעירנו פה ללכת לירושלים עיר הקדש. ואני רמ”ה ותולעה חשבתי לעמוד ולשרת כאחת השפחות לפני הגבירה הנכבדת מרת אשתו. כדי לעלות עמהם ולישב שמה, ולא עלתה בידי. ואחרי נסעם לשלום, הגיעני ברכה ושלום מאת החכם השלם ההולך עמהם כמ“ו אליעזר לוי יצ”ו. ולכן אקוה בשוב צדיק מדרכו וחיה, אעיז פני לבוא להתחנן לו שיגיד לי אם עלה השחר. וארצנו תתן יבולה. כאמור, ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא. ואני אמרתי בחפזי:


לָבוֹא לְבֵית הַשָּׂר נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי

כִּי כָלְתָה רוּחִי אֵל אַדְמַת קֹדֶשׁ,

נִכְזְבָה תוֹחַלְתִּי עָבַר הַחֹדֶשׁ

בֹּשְׁתִּי לְהִתְרָאוֹת לִפְנֵי הַגֶּבֶר.


נִכְבָּד נְשׂוּא פָּנִים, אָמְנָם הוֹסַפְתִּי

שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחַת לֵב כִּי יֵשׁ עוֹד שֶׁבֶר

יָשׁוּב וְיַגִּיד לִי אִם יֵשׁ שָׁם שֶׁבֶר

כִּי אוֹת לְטֹובָה הִיא לֹא עוֹד הַשֶּׁבֶר.


גַּם אֵלִי – עֵזֶר לִי וּבֵרְכָנִי

הִגִּיעָה בִרְכָתוֹ וּפֹה הִנְחָנִי

אֹרַח חַיִּים הִיא לִי שֶׁהֶחֱיָנִי.


שִׂמְחָתִי בִּרְאוֹתִי הַדְרַת פָּנָיו

כִּי זֶה הָאִישׁ מֹשֶׁה אִיש הֶעָנָו

הֵקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן עִם אֲדָנָיו.


השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. שיר זהב ומשקלו י"א הברות; ושני בתיו המרובעים מורכבים עם היתד על השלישית והבתים המשולשים חפשיים.  ↩

XXII

‎( a. 5615 – 1855)


עַל הַבּוֹרְחִים מִקֶּטֶב הַקָּאלֶערַא1

מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון

(תהלים ל"ו).


אֶרְאֶה רָץ לִקְרַאת רָץ, מִמִּי יִבְרַח?

נַפְשָׁם בְּיַד אֵל כַּגֵּר כָּאְֶזְרָח;

יִמְחַץ וְיָמִית רַעֲנָן אֶזְרָח,

צַדִּיק יְרַפֵּא, כַּתָּמָר יִפְרַח.

לָכֵן כָּל־יְצוּרָיו אִישׁ עַל יָדוֹ (מקום)

יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח יִבְטַח עַל יָדֹו (כח ה')

לָנוּס אֵין שֹׁוֶה מִפַּחַד יָדוֹ (מכה)

יִגַּשׁ יִקְרַב וְיַחֲזִיק יָדוֹ. (יד)

חַנּוּּן וְרַחוּם חוּסָה נָא עָלֵינוּ

מֵאַף וּמֵחֵמָה רְפָא נָא לָנוּ

נוֹדֶה לְשִׁמְךָ אֲשֶׁר הִצִּילָנוּ.

הֲפָךְ־נָא לְשָׂשׂוֹן יְמֵי אֶבְלֵנוּ

וְנִשְׂמַח וְנָגִיל יַחַד כֻּלָּנוּ

לְךָ, לֹא לָנוּ אֲדֹנָי לֹא לָנוּ.


עשה למענך אם לא למעננו עשה למענך והושיענו.

רחל מורפורגו ה' לחדש מנחם תרט"ו.


השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. שיר זהב חפשי ומשקלו י"א הברות.  ↩

XXXIII

‎( a. 5616 – 1856)


בשנת ויתר עז אדר שני עמד כומר רשע1 לדרוש ברבים נגד כל האומות ובפרט שפך זעמו נגד היהודים, ואמר: כל נוצרי המקבל צדקה מן יהודי חייב חרם, כי אינם עושים אלא להתפאר. ונעשה נס כי לא דרש עוד. ונקבר ביום פורים בשעת הסעודה.

הָמָן נָפָל,2

הַנֵּס נִכְפָּל,

וּבְיוֹם פּוּרִים

הָרֹאשׁ נָרִים.


כִּי הַדַּרְשָׁן

כִּדְמוּת כּוּשָׁן

דּוֹרֵשׁ רָעָה,

אוֹתָהּ שָׁעָה


רֶשֶׁת טָמַן

אֶל עַם נִבְחָר,

וּכְמוֹ הָמָן

אֶל יוֹם מָחָר


גָּרוֹן נִחַר

חָלָה נִפְגָּר

מָוֶת אָגַר

כָּל רִשְׁעָתוֹ:


אֶל אֵל נוֹדֶה

כִּי הוּא פּוֹדֶה

גוֹאֵל עַמּוֹ

כָּבוֹד לִשְׁמוֹ:


  1. שם הכומר הזה הוא Padre (conte) Nuvoli.  ↩

  2. שיר פשוט ומשקלו ה' הברות אבל החרוזים אינם מדויקים כראוי.  ↩

XXIV

‎( a. 5616 – 1856)


קינה היא 1

אל הלקח ארון האלהים, החסיד, הענו, תפארת דורו, הישר והנאמן, הדרשן המפורסם, אשר הפליא לעשות טוב כל ימי חייו מה שאין הפה יכול לדבר והאזן יכולה לשמוע. אב“ד פה טריאסטי יע”א כמוהר“ר שבתי אלחנן טריויש האיר קהלתנו כ”ג שנה, ויסע מלאך האלהים מעיר טריאסטי אל עיר מולדתו טורינו ויצאו לקראתו בקול המון חוגג ובגילה ושמחה רבה, פתאם נקרא אל עָל כי אל־חנן לו, חפץ היה לשוב שמה, מנין שניו אשרי אדם עז לו בך, סיון בשנת ויתר עז.


קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים2

נָא סוֹבְבוּ הָעִיר בִּרְחוֹבוֹת וּשְׁוָקִים,

הֵן הַצַּדִיק אָבַד סִפְדוּ חִגְרוּ שַׂקִּים,

אַיֵּה אָב הָרַחְמָן דַּל מֵעָפָר מֵקִים.


בת קול

נִקְרָא אֶל אֵל בַּשָׁמַיִם מִמַּעַל

מִשַׁבָּתַי שָׁבַת עָמָל, וַתַּעַל

נִשְׁמַת אֶלְחָנָן הוּא רוֹעֶה נֶאֱמָן

לִרְעוֹת בַּגַּנִּים אֶל אוֹצָר טָמַן.3


ותקהל העדה ותקרא

כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ

אִישׁ אִישׁ אֶל בִּצְעוֹ פָנִינוּ

טוּבֵנוּ לִדְרֹש נִכְסַפְתָּ

וּבְחַטֹּאתֵנוּ נֶאְסַפְתָּ.4


אֵיכָה נִרְעֶה בִּלְתְּךָ?

נָשׁוּב אֶל תּוֹכַחְתֶּךָ,

אֵיכָה נִשָּׂא רֹאשֵׁנוּ

אִם לֹא תָשׁוּב אֵלֵינוּ?


תשובת הרב

שִׁמְעוֹּ נָא אַחַי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבוּ

אִיש אִיש אֶת רֵעוֹ מִדַּרְכֹּו הָשִׁיבוּ;

בָּרְכוּ אֲדוֹנַי דַּיַּן אֱמֶת

הִנָּחֲמוּ בָּנַי אֵינֶנִּי מֵת!


הָלַכְתִּי לִמְנוּחוֹת – אֶל שִׁבְעָה הֵיכָלוֹת5

אֱלֹהֵי הָרּוחֹות – אֶל רוּם הַמַּעֲלוֹת

הֶעֱלַנִי חַסְדּוֹ – הֶרְאַנִי כְּבוֹדוֹ,

הִלְבִּישָׁנִי מִדּוֹ6 – חִנָּנִי מֵהוֹדוֹ!


עוֹד אָשׁוּב אִתְּכֶם7

הֵיטִיבוּ דַרְכְּכֶם,

אֶתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם

וַאֲבָרֵךְ אֶתְכֶם!


לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו יחינו מיומים

אני רמ"ה8 ותולעה


השיר נדפס בכוכבי יצחק


  1. נדפסה באסיפת הקינות אשר הוצאו לאור על מות כמהר“ר שא”ט.  ↩

  2. בקינה הזאת יש ז‘ בתים מרובעים, הארבעה הראשונים פשוטים והשלשה האחרונים שהם תשובת הרב, חפשים; משקל הבית הראשון י“ג הברות לשני ולחמישי י”א, לשלישי ח’, לרביעי ולאחרון ז‘ הברות. טורי הבית הששי נחלקים לשתים ולכל חלק וחלק ו’ הברות עם הטעם על האחרונה; כל חלקי שני טורים הראשונים חורזים כאחד וכן כל חלקי השנים הנותרים.  ↩

  3. מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת וכו', ואני גנזתי אוצרות למעלה, בתרא כ"א.  ↩

  4. מפני הרעה נאסף הצדיק.  ↩

  5. לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו.  ↩

  6. חלוקא דרבנן.  ↩

  7. בזמן התחיה.  ↩

  8. רחל מורפורגו הקטנה.  ↩

XXV

‎( a. ?)


חידה 1

מִי זֶה וּמִי הוּא זֶה?

אִם אַתָּה תֶּחֱזֶה

אוֹתוֹ חוּץ לָעִיר,

אֲזַי הוּא בְּעִיר2;

וְאִם הוּא בְּעִיר,

זָקֶן וְצָעִיר

כֻּלָּם יְכַבְּדוּהוּ3;

הַגֵּד נָא לִי מִי זֶה הוּא.

בְּשִׁבְתּוֹ לִפְנֵי הָעִיר4

יַעֲלוֹז שָׂדַי וְנִיר

חִיל וָרַעַד יֹאחֲזֵמוֹ

אִם בַּיַעַר יִפְגָּשֵׁמוֹ5.

אִם יֵשׁ לוֹ אָח

יֹאמַר הֶאָח6

נָשִׂישׂ נָגִילָה.

אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת

בְּתֵת לָנוּ אוֹת

רַק אִם נַשְׂמְאִילָה7.


אֶת פִּתְרוֹן הַחִידָה תִּמְצָא בְּרֹאשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים8 אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה

הַבְּכוֹר לָקַח אֶת חֶלְקוֹ בָּרִאשׁוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה אֶחָיו כֻּלָּם שְׁנִיָּה9:


  1. השיר הוא חפשי ונחלק לבתים שונים. הבית הראשון כפול וטוריו בעלי ז‘ הברות; השני מרובע ומשקלו ו’ הברות; השלישי כמו הראשון אבל הוא חרוז עובר; הרביעי מרובע משקלו ח‘ הברות; החמישי הוא בית משולש ולטוריו ה’ הברות; הבית המשולש האחרון משקלו ו' הברות והסוגר חורז עם הסוגר הקודם; פתרון החידה הוא אות השי"ן.  ↩

  2. חוץ לעיר ר"ל לפני תיבת עיר אז הוא שָׂעִיר.  ↩

  3. אם הוא בעיר ר"ל בתוך אותיות עיר אז הוא עשיר.  ↩

  4. לפני תיבת עיר אז הוא שעיר, מלשון כשעירים עלי דשא.  ↩

  5. שעיר מלשון ושעירים ירקדו שם.  ↩

  6. שש.  ↩

  7. אך בשי"ן שמאלית.  ↩

  8. השי"ן היא האות הראשונה מזה הספר.  ↩

  9. בכל ארבע תבות של פסוק ראשון יש שי"ן; בתבת שיר היא האות הראשונה, בשלש תבות אחרות היא השניה.  ↩

XXVI

‎( a. ?)


חידה1: לפני גבעות חוללתי!

מִן שָׁמַיִם נָפַלְתִּי אָרֶץ2

תָּמִיד אֶשְׁכֹּן בִּמְרוֹמֵי עָרֶץ3;

בְּרֹאשׁ אֶמְצָע וָסוֹף בַּקֵּשׁ4

לִמְצֹא שְׁמִי בְּלִי כָּל־יֵשׁ5.


הֵן שׂוֹנְאִי חֲסַר כָּל־רֶגֶל6,

בַּסּוֹף יֵשֵׁב7, וְלֹא כָּעֵגֶל8.

שָׁלֹש אֲנִי וְשֵׁשׁ תַּחְשׁוֹב9,

פִּרְשׁוּ חִידָה וּּדְגוּ לָרוֹב.



  1. לחידה הזאת שני בתים חפשיים מרובעים ובשניהם הטור הראשון חורז עם השני והשלישי עם הסוגר.  ↩

  2. נפל פתקא מן שמיא והוה כתוב בה אמת.  ↩

  3. כי האמת מכריע את הכל.  ↩

  4. באלפא ביתא א־מ־ת.  ↩

  5. האמת דבר רוחני.  ↩

  6. שקר אין לו רגלים.  ↩

  7. בסוף אלפא ביתא ק־ר־ס.  ↩

  8. המרקד בטוח על ארבע רגליו.  ↩

  9. שלש אותיות ושש רגלים לתיבת אמת.  ↩

XXVII

‎( a. ?)


חידה1: עָפָר אֲנִי בְּחַיַּי2 קַל וָחוֹמֶר בְּמִיתָתִי.

הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ

שָׂרְפֵנִי לְטוֹבָתֶךָ3;

לְאוֹרִי4 תִּשְׂבַּע נַפְשֶׁךָ,

וְעָלַי כָּל־חֶמְדָּתֶךָ4.

עָלַי יַקְטִיר כֹּהֲנֶךָ5,

וְתַחְתַּי יִמְלוֹךְ מַלְכֶּךָ6,

אִם בַּזֶּה תַּהְפוֹךְ יָדֶךָ7

אָז תִּמְצָא מַאֲוָיֶּיךָ.



  1. בית חפשי של שמונה הברות וכל טוריו חורזים כאחד.  ↩

  2. עפרות זהב.  ↩

  3. לזקק הזהב ישרפוהו.  ↩

  4. לאורי Oro.  ↩

  5. מזבח הזהב או מחתות זהב.  ↩

  6. כתר מלוכה.  ↩

  7. בזה אותיות זהב.  ↩

XXVIII

‎( a. 5617 – 1857)


וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם1

תַּחְתּוֹהִי דְּדֵין אַבְנָא

אִית עַמּוּדָא תִנְיָנָא

דִּי עֲלֹוי יִשְׁתַּכְלְלוּן

בִּנְיָנָיָא דִי עַלְמָא

אֱלִילַיָּא יֶאֱבְדוּן

וְדוּכְרָנִי קַיָּמָא.


לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק.


  1. שני הטורים הראשונים הם בית כפול. בבית המרובע הבא אחריהם הדלת חורז עם השלישי והשני עם הסוגר ועם הבית הכפול הקודם; משקל כל הטורים ח' הברות.  ↩

XXIX

‎( a. 5617 – 1857)


דברי תנחומים אל נכדי כי מתה בתו בת שלש שנים:1


הַבָּאִים יַעֲקֹב יִפְרָח,

גַּם לֶב־חַנָּה אָז הֶחֱיָה2

כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ

וּבֵן יוֹלִיד אוֹרוֹ יִזְרָח,

וּבוֹ הָאֵל יִשְׁלַח מָזוֹר,

אֶל נִדְכָּאִים עָזוֹר יַעֲזוֹר:


  1. הבית הזה חפשי ובעל ו‘ טורים, ומשקלם ט’ הברות.  ↩

  2. עבר במקום עתיד.  ↩

XXX

‎( a. 5618 – 1858)


מצ“ק הזקנה הנכבדת שרה אלמנת החכם הרופא כמ”ר רפאל לוצאטו תנצב“ה אשר הלכה למנוחות ה' ניסן תרי”ח ותנוח ותעמוד1


פֹּה נִקְבְּרָה הַגְּבִירָה

טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל־סְחוֹרָה

אֵשֶׁת חַיִל שְׁמָהּ שָׂרָה

לָעַד בְּטוֹב יְהִי זִכְרָהּ.


  1. בית חפשי מרובע ומשקל טוריו ט' הברות.  ↩

XXI

‎( a. 5618 – 1858)


לכבוד היקר והנעלה החכם השלם הנותן אמרי שפ“ר כמ”ר יוסף אלמנצי יצ"ו חכו ממתקים, ושר בשירים, כלם מחמדים, ואסף ספרים למאות ולאלפים. סחר טוב באמונה, מעדת מי מנה, בפאדובה רבתי ברך ה' חילו1


יוֹסֵף הוֹסִיף חָכְמָה וָעשֶׁר

יַעַן הָלַךְ בִּנְתִיבוֹת יוֹשֶׁר,

גַּם עוֹטֶה כַמְּעִיל הַכּוֹשֶׁר

לָכֵן יוֹם יוֹם יֵאוֹת לוֹ אוֹשֶׁר.


אֶל כָּל־חָכְמָה זֶה הוּא מוֹדָע

בֵּין מַשׂכִּילִים מַה־לֹּא יָדַע?

אַךְ בַּתּוֹרָה גָּבַר הַחֵשֶׁק

לִדְרוֹש לַחְקוֹר כִּי הוּא בֶּן־מֶשֶׁק.


מָן הוּא, מִצּוּף טַעְמוֹ נִיחֹחַ,

כָּל שָׁר שִׁירִים יֵלֵךְ שְׁחוֹחַ

אֶל מוּל שִׁירָיו הִנָּם כְּחוֹחַ.


צִי אַדִּיר הִנֵּה בָא אֵלָיו

מַשָּׂא כָבֵד נָשָׂא עָדָיו

כֶּתֶר שֵׁם טוֹב לָתֵת עָלָיו:


תָּבוֹאתָה לְרֹאש יוֹסֵף


אנ“י שפחתך רִמָּה ותולעה ראש חדש ניסן תרי”ח.


על גב הכתב:

אל הגביר המרומם השליט על כל בנות השיר יוסף אלמנצי

טריאסטי.


  1. שיר זהב חפשי ומשקלו ט' הברות ושם יוסף אל־מנ־צי רשום בראש הבתים.  ↩

XXXII

‎( a. 5618 – 1858)


אל גרם המעלות העומד על כסא דין מו“ה משׁה הלוי עהרענרייך מודינא.

אתמול שבת קדש ראש חדש שבט שנת התרי”ח קבלתי שירו היקר. ואני כאדם ביקר, אין בידי מחקר; נדדה שנת עיני, שוטטו רעיוני, אמרתי בחפזי1

אַכְבִּיר בְּלִי דַעַת

זִמְרָה בְּמִגְרַעַת

אֶשְׂחֶה כְּטוֹבַעַת

אֵצֵא בְּשִׁירָתִי.

(בַּת קוֹל מִשָּׁמַיִם):

בֵּית אֵל וְאַפִּירְיֹון

לָעַד יְהִי עֶלְיוֹן

מָרוֹם כְּמֵרִאשׁוֹן

הֵן זוֹ בְּשׂוֹרָתִי.

(אָרוֹן הַקֹּדֶש מֵשִׁיב):

כָּל־פֶּה וְכָל־לָשׁוֹן

תֹּאמַר בְּגִיל שָׂשׂוֹן

חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי

וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי

אָנָּא בְּבֹא גוֹאֵל

תָּחוֹן לְיִשְׂרָאֵל

אַל תַּעֲזֹב אֹתִי

וּנְצוֹר כְּבַת אִישׁוֹן

רוֹעֶה וְגַם הַצֹּאן

עַמִּי וְתוֹרָתִי.


הקטנה שבקטנות רחל מורפורגו.


  1. שיר מורכב עם יתד על השלישית ומשקלו ז‘ הברות אבל לשלשה טורים ראשונים ו’ הברות בלבד; וצורתו כשיר זהב עם ג' בתים מרובעים; וכל הסוגרים חורזים כאחד.  ↩

XXXIII

‎( a. 5619 – 1859)


ראה זה חדש הוא1

אִם בָּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת

מִבְחַר נְשֵׁי תֵבֵל לְאוֹת תִּהְיֶינָה

אִם תָּהֳלָה הוּשָׂם וְשַׁל בָּהֵנָּה

מִי זֹאת לְעוּמָּתָן תְּהִי נִצֶּבֶת?

לֹא יֵשׁ לְאֵל יָדִי לְחַזֵּק בֶּדֶק

כִּי אִם דְּרוֹש שָׁלוֹם וְלִשְׁפּוֹט צֶדֶק

הִנֵּה דְבוֹרָה שׁוֹפְטָה הָיָתָה

לֹא אֶעֱשֶׁה עוֹלָה וְלָה יָאָתָה.

שֶׁבַח תְּהִלָּה עִם יְקָר תִּפְאֶרֶת

אַף הִיא בְכָל שָׁנָה בְּשֵׁם נִזְכֶּרֶת (הפטרת בשלח)

לָכֵן לְרֹאשׁ נָשִׁים תְּהִי כוֹתֶרֶת. –

שָׁאוֹל יְשָׁאָלוּ2 בְּאָבֵל לָמָּה?

כִּי אֵשְׁבָה דוּמָם כְּמוֹ אַחְלָמָה – (מלשון חלום)

מַה־תַּעֲשֶׂה רִמָּה! כְּשֶׂה3 נֶאְלָמָה!



  1. שיר זהב מורכב וטוריו בעלי י"א הברות עם יתד בשלישית ובשביעית.  ↩

  2. במקום יִשְׁאֲלוּ מפני היתד.  ↩

  3. בכוכבי יצחק נדפס כְּרָחֵל במקום כְּשֶׂה עם הברה מיותרת.  ↩

XXXIV

‎( a. 5619 – 1859)


ומאותות השמים אל תחתו1.

אֵין עוֹד קִינָה, אֵין עוֹד שֵׁינָה,

יָקוּמוּ נָא, אַנְשֵׁי בִינָה,

יוֹדִיעוּנוּ, יַשְׁמִיעוּנוּ

כּוֹכָב שָׁבִיט מָתַי יָבוֹא?

אִם יִתְרָאֶה, לֹא יִתְגָּאֶה,

כָּל־הָרוֹאֶה, אַךְ יִשְׁתָּאֶה

מֵאָז בִּלְעָם, בִּהְיוֹת הָעָם

שׁוֹכֵן מִדְבָּר, הִגִּיד דִּבָּה:

דָּרַךְ כּוֹכָב, גַּם לֹא יִשְׁכַּב,

כָּרַע שָׁכַב, עַד כִּי יִרְכַּב

עַל הַחֲמוֹר, אֶל הַר הַמּוֹר.

לָכֵן לֵאמֹר כָּל שִׁיר מִזְמוֹר

לִבְנֵי קֹרַח, עַל כִּי אוֹרַח

כּוֹכָב שָׁבִיט כָּעֵת לָבוֹא!


ה’תרי"ט, 1859.


  1. שיר פשוט וכל טור מטוריו נחלק לשני חלקים של ה‘ הברות החורזים רבם ככלם יחדו; אך בטור השלישי ובטור לפני האחרון ד’ הברות בכל חלק; בטור עשתי עשר יש יתד בשלישית, אולי חשבה לכתוב בח' קמוצה והוא טעות.  ↩

XXXV

‎( a. 5619 – 1859)


לכבוד המשובח והמפואר החכם והנבון כמו"ה דאקטאר יששכר בעער מעיר דרעזדען1

מִנַּחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה

מַיִם קָרִים תִּשְׁתֶּה לְשׁוֹן רִמָּה

בְּאֵר מַיִם חַיִּים נֶגֶד עֵינַי

וְהֵן “אַרְבָּעָה טוּרִים” סָבִיב לָהּ,

בְּזִיוָם אַכִּיר יָפְיָהּ, וּבְפָנָי

בְּמַיִם נֶאְמָנִים כָּל גּוֹרָלָהּ:


בְּטוּר “אֹרַח חַיִּים” נִסָּה לָלֶכֶת

וְגַם “יוֹרֶה דֵעָה” הוּא מוֹרֶה צֶדֶק,

וְ“אֶבֶן הָעֶזֶר” אֶצְלוֹ כִּמְלֶאכֶת,

בְּ“חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט” חִזֵּק כָּל בֶּדֶק:


הִנֵּה מָקוֹר הַזֶּה מֵרָמָתַיִם

לֹא יִכְזָבוּ מֵימָיו כִּפְלֵי כִּפְלָיִם;

וּבְאֵשֶׁת חֵן אִשְׁתּוֹ יִבְנֶה בִּנְיָן

מִבִּרְכַּת אֵל חֻצַּב זֶה הַמַּעְיָן.


כֹּה תֹּאמַר שִׁפְחָתוֹ רִמָּה וְתוֹלֵעָה


טריאסטי כ' שבט תרי"ט.


  1. שיר מורכב ומשקלו י"א הברות; בבית הכפול שלפניו היתד על השביעית, בשני הבתים הראשונים היתד בראשונה והשלישי פשוט.  ↩

XXXVI

‎( a. 5620 – 1860)


לכבוד מעלת הרבנים כמהר"ר מרדכי אשכנזי אב"ד טריאסטי וּמעלת חותנו יוסף רפאל לוי אב"ד ורסיללי היו.

אמר ר' אבא אריא בר אריא מאן יקום קמייהו כד שאגי למטרף טרפא? כל אריין דעלמא תקיפין, ואלין יציר מכלהו; כל אריין דעלמא קשיין לאפקא טרפא מפומיהו, ואלין ניחין לאפקא מפומייהו טרפא. אינון ואלין ניחין לאפקא מפומייהו טרפא. אינון טרפי טרפא ויחבי לכולא.1

מַה־כֹּחִי כִּי אֲיַחֵל

אֶשְׁכּוֹן עָפָר כְּזוֹחֵל

אוֹ דוּמִיָּה כְרָחֵל

אֵין בִּי חֵפֶץ בְּשִׁירָה:


עֵת כִּי תָבוֹא בְּשׂוֹרָה

כִּי מִצָּרָה לְשָׂשׂוֹן

כִּי מִכָּל־עַם וְלָשׁוֹן

נִשָּׂא דֶגֶל לְנַחְשׁוֹן;


אָז אוֹחִילָה לְרַנֵּן

אֶל הַבּוֹרֵא לְחַנֵּן

בֵּית קָדְשֵׁנוּ לְכוֹנֵן


אָז נָעוּפָה כְיוֹנִים

בַּחוּרִים עִם זְקֵנִים

כִּימֵי קֶדֶם דְּשֵׁנִים:


עוד ינוביון בשיבה דשנים ורעננים יהיו.

כ"ו אלול בשנת וינערו “רשעים” ממנה, רמה אני בחיי קל וחומר במיתתי.


  1. שיר זהב מורכב עם יתד על החמישית ומשקלו ח' הברות.  ↩

XXXVII

‎( a. 5621 – 1861)


עַד לֹא זָקַנְתִּי, עֵת לֹא יָשַׁנְתִּי1

הַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, לֵאמֹר שִׁירָה.

עִם לָבָן גַּרְתִּי, לָכֵן אֵחַרְתִּי

אָמוֹר אָמַרְתִּי, תִּכְלֶה צָרָה.

בָּחוֹן בָּחַנְתִּי, סִפְרִי טָמַנְתִּי

הָעֵט צָפַנְתִּי, לֵאמֹר סוּרָה.

אָמְנָם רָאִיתִי, לַשָּׁוְא צִפִּיתִי

עֵת כִּי חָזִיתִי, דּוֹבֵר סָרָה.

גַּם כִּי עָנִיתִי, יוֹם יוֹם אִוִּיתִי

קַוֹּה קִוִּיתִי, מֵאֵל עֶזְרָה:


  1. שיר פשוט ומשקלו ה' הברות, טורי כל בית חורזים כאחד וכן כל הסוגרים.  ↩

XXXVIII

‎( a. 5621 – 1861)


שמע אמרי שפר1

שְׁמַע אִמְרֵי שֶׁפֶר

לְאַבְרָהָם סוֹפֵר

כְּתָבָם עַל סֵפֶר

לְרוּחַ מַשְׂכֶּלֶת:

וּבֶן מֵאִיר נִקְרָא

מְכֻנֶּה בֶּן־עֶזְרָא

וּמִצּוּרוֹ עֶזְרָה

כְּבוֹדוֹ שׁוֹאֶלֶת:2

לְהַגִּיהַּ חָשְׁכּוֹ

לְהַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ

אֲשֶׁר נִשְׁאַר עַד כֹּה

כְּעָלֶה נוֹבֶלֶת:

וּמֵאַרְצוֹ נִפְרָד

אֲשֶׁר הִיא בִּסְפָרָד

וְאֶל רוֹמִי יָרַד

בְּנֶפֶשׁ נִבְהֶלֶת:

וְשָׁם לִבּוֹ כּוֹנֵן

לְפָרֵשׁ וּלְצַנֵּן3

וְאֶל אֵל מִתְקוֹנֵן

וְלוֹ הַתּוֹחֶלֶת:

לְהַרְבּוֹת לוֹ חָכְמָה

וְלָתֵת לוֹ עָצְמָה

וְלִסְלוֹחַ אַשְׁמָה

בְּפִירוּשׁ קֹהֶלֶת:


ה’תרכ"א, 1861


  1. שיר מורכב ומשקלו ז‘ הברות עם יתד בראשונה אבל משקל כל הסוגרים החורזים כולם כאחד ו’ הברות; כן לכל טורי בית ראשון ו' הברות, והחרוז השני חרוז עובר.  ↩

  2. על דרך “אל תחד כבודי.”  ↩

  3. מלשון מגן וצנה, ר"ל להיות צנה בפירושו לספרי קדש: או להסיר מהם צנים כלומר קוצים הגודרים בעד הבנתם.  ↩

XXIX

‎( a. 5623 – 1863)


אתמול עבר עלי רוח השיר אחרי הפרדו מעלי זה שנתים ויצא הנפל הזה לכבוד הבחור היקר והנעים יוסף יצ“ו, בן החכם הרופא כמ“ר יצחק לוצאטו יצ”ו, ביום שנכנס בכלל אנשים ונבונים בן י“ג שנה. ה' יזכני לשמוח בשמחתו גם ביום הכנסו לחופה לתורה ולתעודה, אכי”ר.1

בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף

גֶּפֶן פּוֹרַחַת

חֵן עוֹשֶׁר יוֹסֵף

טוֹבָה נִצַּחַת.


בַּר לֵבָב תִּהְיֶה

וּנְקִי כַפָּיִם,

אָז בָּהֶם תִּחְיֶה

כִּפְלֵי כִּפְלָיִם.


עוֹל תּוֹרָה תִּשָּׂא

עַל צַוָּארֶךָ,

גַּם תִּשָּׂא אִשָּׁה


תַּשְׂמַח הוֹרֶיךָ2

כִּי תִּדְגֶּה לָרוֹב

תִּפְרוֹץ בָּאָרֶץ:


ערב סכות בשנת השלישית יותר בה

בת דודך רמה ותולעה.


  1. שיר זהב פשוט ולו שני משקלים הטור הראשון משקלו ו‘ הברות, והשני ה’, וכן כולם שנים שנים; השני הטורים האחרונים אינם חורזים.  ↩

  2. ע"ד השמחת על אויביו.  ↩

XL

‎( a. 5623 – 1863)


עֵדָה הַמַּצֵּבָה1

כִּי פֹּה נִטְמַן גֶּבֶר תָּמִים

עָבַד הַצּוּר כָּל הַיָּמִים.

מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ בִּנְעוּרָיו

נָשָׂא נָתַן בִּשְׁאָר יָמָיו.

שִׁבְעִים הָיָה מִסְפַּר שָׁנָיו

שֵׁם טוֹב קָנָה לִשְׁנֵי בָּנָיו.


יצחק לוצאטו המעגל 2 תנצב"ה.

נולד ליל כפור שנת “רחם ארחמנו”, נפטר ליל א' ראש השנה תרכ"ג.


  1. בית פשוט של ו‘ טורים ומשקלו ט’ הברות והטעם ברביעית ובשמינית.  ↩

  2. .tornitore Drechsler  ↩

XLI

‎( a. 5624 – 1864)


ביום ג' ד' בא גד אל בית כמ“ר יעקב יצ“ו בן אחי יצחק ע”ה. כי נולד לו בן ביום ג' ד' שבט שנת ואתה על במותימו “תדרך”.

ואני אמרתי בלבי1

יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל

יָשִׂישׂ עִם אִשְׁתּוֹ מַתַּן גּוֹרָלוֹ,

כִּי יֶלֶד יֻלַּד לוֹ בֵּן נִתַּן לוֹ

קָרָא שְׁמוֹ יִצחָק עִמָּנוּאֵל:

חוֹטֶר בְּרָכָה בַּכֹּל עֲרוּכָה

עַל שֵׁם זְקֵנָיו יִצְחָק לְפָנָיו

יִרְאֶה בְעֵינָיו יִשְׁמַע בְּאָזְנָיו

וּבְלִבּוֹ יָבִין כִּי עִמָּנוּ–אֵל:

מִשְׁתֵּה מַשְׁמַנִּים לַעֲשׂוֹת הוֹאֵל

וְחַלֵּק מַמְתַּקִּים אֶל כָּל־שׁוֹאֵל

יִזְכֶּה לַחֲזוֹת בִּנְיַן אֲרִיאֵל

כִּדְבַר חַגַּי אֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל:


דברי דודתך הדורשת שלומך רחל בת ברוך לוצאטו ע"ה.

עתה מורפורגו רמה ותולעה.


  1. שיר חפשי ומשקלו י"א הברות.  ↩

XLII

‎( a. 5625 – 1865)


אמרתי בלבי1

שִׁיר הַשִּׁירִים:

יוֹצֵר הָרִים

רֹאשִׁי הֵרִים

מִצִּיר צִירִים2


אָשִׁיר בַּשִּׁירִים

כַּסִּיר בַּסִּירִים3

מַתִּיר אֲסוּרִים

רֹאשִׁי רוֹם הֵרִים.


  1. שיר פשוט; טורי הבית הראשון בעלי ה‘ הברות וטורי הבית השני ו’ וכולם חורזים כאחד; אך בטור השביעי יש יתד.  ↩

  2. לשון ציר וחבל. (הערת המח').  ↩

  3. כקול הסירים תחת הסיר. (הערת המ').  ↩

XLIII

‎( a. 5625 – 1865)


Invito alle acque di Recoaro

הזמנה ללכת לשתות מי רפואה מי ברזל בעיר ריקוֹאָרו בארץ איטליה1

אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ יִרְפָּאֵנוּ,

נֵלֵךְ, בְּמֵי בַרְזֶל תָּבֹא נַפְשֵׁנוּ,

וּלְעֵת חַיָּה בְּטוֹב בָּהָר יַנְחֵנוּ

נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים שְׁנֵינוּ:


  1. בית מרובע חפשי ומשקלו י"א הברות, וטוריו חורזים כולם כאחד.  ↩

XLIV

‎( a. 5626 – 1866)


רציתי לקנות חומץ כשר ולא נמצא בעירנו וגם לא בגוריציא ופדובא. כי אם נתן לי שכני הטוב כמ“ר שמואל פאנו ה”י אמן1

אֵל חַי נִשָּׂא הָעָיִן

הִנֵּה חֹמֶץ בֵּן יָיִן

בִּקְהִלָּתֵנוּ אָיִן.

אַנְשֵׁי הַשֵּׁם כֻּלָּם


הַקַּדְמוֹנִים עָבָרוּ,

הַחֲדָשִׁים גָּבָרוּ

וּבִלְשׁוֹנָם שָׁבָרוּ

גִּדְרוֹת צֹאן קֳדָשִׁים.


אִם יֵשׁ עוֹמֵד בַּפָּרֶץ

תִּגְעַשׁ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ

הֵן טוֹב לִהְיוֹת מַחְשִׁים;


עַד רוֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה

יָשׁוּב יִקְבּוֹץ הַתּוֹעֶה

יַנְחֵנוּ כִּימֵי עוֹלָם:


ג' תשרי תרכ"ו, רמה ותולעה.


  1. שיר זהב חפשי ומשקלו ז‘ הברות אבל משקל הבית האחרון ח’. הסוגר הראשון חורז עם האחרון והאמצעיים ביחד; טורי כל בית חורזים כאחד.  ↩

XLV

‎( a. 5626 – 1866)


הִנֵּה כָּשַׁל זָדוֹן1

הִנֵּה כָשַׁל זָדוֹן

גַּם הָלַךְ לַאְבַדּוֹן

עַתָּה יִשְׁבּוֹת מָדוֹן

כִּי מִי יָזִיד לָדוֹן

עִם הַיּוֹשֵׁב עַל חוּג?

כִּי כַּשִּׁכּוֹר יָחוּג

תּוֹפֵשׂ חֶרֶב כִּידוֹן

יִרְאוּ מִי הוּא אָדוֹן

הֵן אֵל כַּבִּיר לַעְזוֹר

לָכֵן יִשְׁלַח מָזוֹר

אֶל עַם עָנִי אֶבְיוֹן

הֵן הוּא יִתֵּן פִּדְיוֹן

יִבְנֶה אֶת אַפִּרְיוֹן

מִדְבָּר צִיָּה יִפְרַח

גַּם אוֹר חָדָשׁ יִזְרַח

יָאִיר לִפְנֵי מִזְרָח

יִשְׂמַח גֵר עִם אֶזְרָח

עֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא

יַחְדָּו יִרְעוּ בָשָׁן,

כָּעֵת יֵבוֹשׁ כּוּשָׁן

דִּישׁוֹן אֵצֶר דִּישָׁן,

זֶה יִהְיֶה לָנוּ אוֹת

יַרְאֵנוּ נוֹרָאוֹת

נִסִּים גַּם נִפְלָאוֹת

יַנְחֵנוּ לִמְנוּחוֹת.


רמה ותולעה

ורשעים עוד אינם.


  1. שיר פשוט ומשקלו ז' הברות אך החרוזים בלי סדר; הטור השלישי בבית הרביעי [אין] לו אח.  ↩

XLVI

‎( a. 5626 – 1866)


אנסה אך הפעם1

אֲנַסֶּה אַךְ הַפָּעַם

אִם אוּכַל לָשִׁיר,

מֵאֵצֶל הַסִּיר

רָחַקְתִּי מֵרוֹב זַעַם:


מָאַסְתִּי הוֹן וָהֶבֶל

וְלָצֵאת מִסֵּבֶל

יִכּוֹנוּ רַגְלָי

צוּרִי יִגְמֹל עָלָי:


בִּרְכוֹתָיו יִרְעֲפוּן

אֶל טוּב הַצָּפוּן

אֲקַוֶּה אֶל הַחֶבֶל:


הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים

מַתִּיר אֲסוּרִים

יַתִּיר לִי מִכָּל־חֶבֶל.


וּבְיוֹם מִיתָתִי / הוּא יוֹם שִׂמְחָתִי

בִּמְקוֹם קִינָה / גִּילָה רִנָּה

וּתְמוּר שַׂקִּים / לִבְשׁוּ נָאִים

גַּם אֶל מָחוֹל / מָחוֹל אֶמְחוֹל

כִּי גֵּרוּשָׁי / הֵם נִשּׂוּאָי2


ראש חדש אייר תרכ"ו רחל מורפורגו


  1. שיר זהב חפשי עם זנב, משקל כל הדלתות והסוגרים ז‘ הברות וכל הטורים הפנימיים ו’; בזנב משקל שני טורים הראשונים ו‘ הברות ולכל הטורים האחרים ה’.  ↩

  2. כדבר האמור גירושי עולם הזה הם נישואי עולם הבא. (הערת המח').  ↩

XLVII

‎( a. 5627 – 1867)


הוי עמק עכור1

וגם פה לא עשיתי מאומה, כי שמו אותי בבור לפ"ק.


הוֹי עֵמֶק עָכוֹר חוֹשֶׁךְ עֲרָפֶל

עַד אָנָה תַּאַסְּרֵנִי בִּנְחֻשְׁתָּיִם?

טוֹב לִי מוּתִי טוֹב הִתְלוֹנֵן בְּצֵל

מִשֶּׁבֶת בָּדָד בִּמְצוּלוֹת הַמָּיִם!


גִּבְעוֹת עוֹלָם הֵן מֵרָחוֹק אַשְׁקִיפָה

וּפִרְחֵי הוֹד יַעְטוּ פְנֵיהֶן נֶצַח.

כַּנְפֵי נֶשֶׁר אֶשָּׂא, עֵינַי אָעִיפָה,

בַּשֶּׁמֶש לַחֲזוֹת אָרִים הַמֶּצַח!


הַשַּׁחַק! מַה יָּפוּ תַּהֲלוּכוֹתֶיךָ,

מָקוֹם שָׁם הַחֵרוּת נֶצַח תּוֹפִיעַ,

וְרוּחוֹת נוֹשְׁבוֹת עַל בָּמוֹתֶיךָ

מַה־מָּתְקוּ, מִי זֶה מִי זֶה יַבִּיעַ!


  1. שיר חפשי ומשקלו י"א הברות ואני תרגמתיו בלשון איטלקי. [הערת העורך י"ח קסטיליוני; איננו מציגים כאן את התרגום האיטלקי – הערת פרויקט בן־יהודה]  ↩

XLVIII

‎( a. 5628 – 1868)


מכתב זכרון אל מעלת החכם הרופא כבוד ר' יצחק לוצאטו מוכתר בנימוסו כמרדכי, על הטורח שהיה לו בעבורי. הן אלה קצות דרכיו. כי לא אזכיר רק שנים שלשה גרגירים. זה היה הראשון. חליתי באצבע שמאלי עד כי נֻפַח גם הזרוע ולולי גזר גזרה רבתה הרעה. עוד היה לי קדחת שלישית. והשקני מי מרים. וזה אחרון קרה בגרון ונתן לי קדה ושאר דברים מתוקים מנפת צופים, ואען ואומר:1

אֶשָּׂא תְּשֻׁאוֹת־חֵן אֶל אֵל נוֹרָא

כִּי עָלְתָה לִי אֲרוּכָה בָרָה

עַל יַד מְיֻחָשׂ יָחִיד בִּזְמַנֵּנוּ,

בָּרוֹפְאִים הִנּוֹ נִכְבָּד בֵּינֵינוּ.

אֶצְבַּע יְתֵרָה בִּשְׁחִיטָה מֻתֶּרֶת2

וּבְלִי גְזֵרָה הַלֵּחָה גוֹבֶרֶת

עוֹד בָּהּ שְׁלִישִׁיָּה לִהְיוֹת בּוֹעֶרֶת

הַקֹּר וְהַחֹם קַדַּחַת אַכְזֶרֶת.

מָרִים כְּסוֹטָה יוֹם יוֹם פַּעֲמַיִם

קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי קַמְתִּי בֵּינְתַיִם

נִחַר גְּרוֹנִי, אַךְ אֵל בַּשָּׁמָיִם

יָדַע לְבָבִי בִּנְשִׂיאַת כַּפָּיִם,

מָחַל זְדוֹנִי, וּבְקִדָּה3 יוֹמָיִם

הוֹצִיא רְוָיָה לִי מֵאֵשׁ מִמָּיִם:


בריה קלה שבקלות רחל מורפורגו.


  1. שיר זהב מורכב עם יתד תקועה תמיד בשלישית ומשקלו י"א הברות.  ↩

  2. אצבע יתרה מסימני עוף טהור; וכונתה מותר לשחוט או לגזור אצבע נפוחה המלאה לה רקב.  ↩

  3. מין רפואה.  ↩

IL

‎( a. 5630 – 1870)


ב"ה

קינה היא

בשנת “כטל לישראל” מוכן להחיות מתים נלקח ארון האלקים המכובד והענו עטרת ראשנו הדרשן המפורסם אב“ד פה טריאסטי יע”א כמהר“ר מרדכי אשכנזי ז”ל ונשמע קולו בבאו אל הקדש ויאמר:1

יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי

לָכֵן אֶשְׂמַח כִּי רַב חֵילִי,

לִבְנֵי דוֹרִי יִרְוַח לָהֶם

כִּי יִנָּקוּ מַעֲשֵׂיהֶם


מֵאָז נָשָׂאתִי עַל רֹאשִׁי

טוֹרַח צִבּוּר בְּכָל־נַפְשִׁי

טוּבָם אֶדְרוֹשׁ כִּבְשָׂמִים רֹאשׁ

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:2


קול הקהל

מֵעֵת אָבַדְנוּ הָרוֹעֶה

אֵיכָה נִרְבַּץ אֵיכָה נִרְעֶה;

וַתְּהִי זֹאת נֶחָמָתֵנוּ

כִּי הוּא שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֵנוּ:


העזתי פני להביא לפני אדוני אלו השטות ואם אינן ראויות להתקבל ברגלים תרמסנה וה' יברך את אדוני וכל בני ביתו אמן.3

הקטנה שׁבקטנות רמה ותולעה.


  1. שיר חפשי ומשקלו ט' הברות.  ↩

  2. בשמים ראש מר־דרור תרגום מרדכיא כדאיתא במגילה; וכונתה שהרב דרש תמיד טוב לעמו כמו שעשה מרדכי בימי אחשורוש.  ↩

  3. לא ידעתי למי שלחה המחברת את קינתה.  ↩

L

‎( a. 5630 – 1870)


שיר אחרון1

אוֹי דַעְתִּי חֲלוּשָׁה

מַכָּתִי אֲנוּשָׁה

הֵן קָרְבוּ יָמַי

אוֹדֶה עַל פְּשָׁעַי

אָשׁוּב אֶל אֱלֹהַי.

אֶעְבֹד אֶת בּוֹרְאִי – בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה,

אוֹדֶנּוּ עַל כָּל־טוֹב – אֲשֶׁר עִמִּי עָשָׂה,

וְעַל בְּנֵי בֵיתִי – אֵלָיו כַּפַּי אֶשָּׂא,

הֲלֹא יִשְׁמַע קוֹלִי – כָּל־עֲוֹנִי נִרְצָה:

יִפְתַּח לִי שַׁעְרֵי צֶדֶק

אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ

כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה:

הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ – בָּרֵךְ נַחֲלָתֶךָ:

אכי"ר

אלהי…


  1. זה הוא שיר התנשמת לרחל מרפורגו אשר כתבה בהיותה בת שמונים שנה, ימים אחדים לפני מותה; אולי חשבה לכתוב עוד אחר תיבת “אלהי” אך לא היה בה כח ותחדל לכתוב. השיר הוא חפשי ותחלתו בית כפול ובית משולש בעלי ז‘ הברות, אחריהם בית מרובע וטוריו נחלקים לשנים ולכל חלק וחלק ז’ הברות, סופו בית משולש ואחריו בית כפול כולם בעלי ז' הברות.  ↩

אֲחַלֶּה לְקוֹנִי לְמַלֵּא רְצוֹנִי לְהָפֵר יְגוֹנִי לְכַפֵּר עֲוֹנִי

לקוֹני אחלה רצוני למלא יגוני להפר עוני לכפר

למלא רצוני אחלה לקוני לכפר עוני להפר יגוני

רצוני למלא לקוני אחלה עוני לכפר יגוני להפר

להפר יגוני לכפר עוני אחלה לקוני רצוני למלא

יגוֹני להפר עוני לכפר לקוני אחלה למלא רצוני

לכפר עוני להפר יגוני רצוני למלא לקוני אחלה

עוני לכפר יגוני להפר למלא רצוני אחלה לקוני.


מְחוּלָל בַּגָּלִיל נֶהֱלָל בְּחָלִיל מְהֻלָּל בֶּאֱלִיל כְּצוֹלָל יְיֵלִיל

בגליל מחולל בחליל נהלל באליל מהלל ייליל כצולל

נהלל בחליל מחולל בגליל כצולל ייליל מהלל באליל

בחליל נהלל בגליל מחולל ייליל כצולל באליל מהלל

מהלל באליל כצולל ייליל מחולל בגליל נהלל בחליל

באליל מהלל ייליל כצולל בגליל מחולל בחליל נהלל

כצולל ייליל מהלל באליל בחליל נהלל בגליל מחולל

ייליל כצולל באליל מהלל נהלל בחליל מחולל בגליל.

מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • מיה קיסרי
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!