סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם

פֶּן-תִּסָּפוּ בְּכָל-חַטָּאת,

אַךְ בִּי אַל תִּתְּנוּ חַטָּאת,

עָצְבִּי עָשָׂם וְהוּא נִסְפָּה;

פֶּשַׁע אֵין בִּי וְאֵין אָשָׁם,

חַמְרָא אֶשְׁתֵּי קָבֵל אַלְפָּא¹

תּוֹדָה לָאֵל נוֹרָא

לֹא־עוֹד אֶהְיֶה שׁוֹמֶמֶת:

אַשְׁלִיךְ אֶת־כָּל־מוֹרָא,

לֹא־עוֹד אֶהְיֶה דוֹמֶמֶת.

בָּחוּר יְפֵה עֵינַיִם

יִהְיֶה פְאֵר רֹאשִׁי:

נָתַן אֲדוֹן שָׁמַיִם

שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי.

בָּרֵךְ יוֹם שִׂמְחָתֵנוּ,

הַגִּיהַּ אֶת חָשְׁכֵּנוּ;

חִיש נָא קֵץ הַיָּמִין.

כּוֹנֵן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,

אָז נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ:

הוֹשִׁיעָה־לוֹ יָמִין.

ה’תקפ"ד, 1824

הִנֵּה זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל שָׁלֹש מִינִים

רִאשוֹן יָבִיא פִרְיוֹ זֵיתִים רַעֲנַנִּים

שֵׁנִי עָלָה כֻּלּוֹ חָרוּל קִמְשׁוֹנִים,

לַשְּׁלִישִׂי כִסָּה שִׁמְשׁוֹ שַׂר הַפָּנִים:

ה’תקפ"ח, 1828

נאמר על שלש בתולות שנארסו ביום אחד

דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב

וּלְמִישׁוֹר הָיָה הֶעָקֹב

וְאָמַר סֹלּוּ פַּנּוּ דֶרֶךְ

גַּם לְפָנָיו תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ

צָץ וּפָרַח אֶרֶץ מִדְבָּר

הָעֲמָקִים יַעַטְפוּ-בָּר

עַמּוּד הַשַּׁחַר הֵן עָלָה

פָּקֹד יִפְקֹד אֶת אַיָּלָה

עֵץ הַשָּׂדֶה נָשָׂא פִּרְיוֹ

וּמַה-טּוּבוֹ וּמַה-יָּפְיוֹ

הוּא שׁוֹב יָשִׁיב חִיש אֶת שִׁבְיוֹ

יַחַד נָשִׁיר אֶת שִׁירָתֵנוּ

כִּי אֵל שָׁדַּי בְּעֶזְרָתֵנוּ

וְאָז נֹאמַר מִי כְּמוֹתֵנוּ?

ומי כעמך ישראל

ה’תקצ"ז, 1837

אוֹי לִי תֹאמַר נַפְשִׁי, כִּי מַר לִי מַר,

טָפַח רוּחִי עָלַי¹ וָאֶתְיַמָּר.

שָׁמַעְתִּי קוֹל אוֹמֵר: שִׁירֵךְ נִשְׁמָר,

מִי כְמוֹתֵךְ רָחֵל לוֹמֶדֶת שִׁיר?

רוּחִי יָשִׁיב אֵלַי: רֵיחִי נָמַר,

גּוֹלָה אַחַר גּוֹלָה, עוֹרִי סָמַר,

טַעְמִי לֹא עָמַד בִּי, כַּרְמִי זֻמַּר,

מִכְּלִמּוֹת אֶפְחָד, לֹא עוֹד אָשִׁיר.

אֶפְנֶה צָפוֹן דָּרוֹם קֵדְמָה וָיָמָּה.

דַּעַת נָשִׁים קַלָּה, לָזֹאת הוּרָמָה.²

אַחַר כַּמָה שָׁנִים, הֵן עַתָּה לָמָּה

יִזְכֹּר מִכֶּלֶב מֵת כָּל־עִיר כָּל־פֶּלֶךְ?

הִנֵּה הָעֵד יָעִיד תּוֹשָׁב וָהֵלֶךְ

אֵין חָכְמָה לָאִשָּׁה כִּי אִם בַּפֶּלֶךְ.

נֵפֶל אשת יעקב מורפורגו ה’תר"ז, 1847

נְקַוֶּה לְעוֹלָם

לְרֹאֶה וְנֶעְלָם

יְבָרֵךְ לְסֻלָּם

בְּבִרְכַּת שְׁלֹמֹה.

לְבוֹרֵא נְיַחֵל

יְבָרֵךְ לְרָחֵל

תְּמִימָה כְּרָחֵל

וְכַלַּת שְׁלֹמֹה.

וְתָאִיר וְתִזְרַח

וְתָצִיץ וְתִפְרַח

בְּכִסֵּא שְׁלֹמֹה.

וְנָשִׂישׂ וְנָגִיל

כְּזָקֵן וְרָגִיל

בְּמִשְׁתֵּה שְׁלֹמֹה.

בְּכָבוֹד נְצַפֶּה

לְחָכָם וְרוֹפֵא

וְרֹאֶה וְצֹפֶה

בְּחָכְמַת שְׁלֹמֹה.

בְּלֶכְתּוֹ יְהַרְהֵר

בְּעָמְדוֹ יְפָאֵר

בְּשִבְתּוֹ יְבָאֵר

רְפוּאוֹת שְׁלֹמֹה.

בְּשִׁבְתּוֹ יְהַדֵּר

בְּשִׂכְלוֹ יְסַדֵּר

בְּחֻפַּת שְׁלֹמֹה

נְבָרֵךְ יְדִידִים

לְמֹושִׁיב יְחִידִים

בְּסֻכַּת שְׁלֹמֹה.

נאֻם הצעירה והשפלה כאוב מארץ קולה רחל בת דוד הכלה.

ניסן תר"ז, 1847

נְקַוֶּה לְעוֹלָם

לְרֹאֶה וְנֶעְלָם

יְבָרֵךְ לְסֻלָּם

בְּבִרְכַּת שְׁלֹמֹה.

לְבוֹרֵא נְיַחֵל

יְבָרֵךְ לְרָחֵל

תְּמִימָה כְּרָחֵל

וְכַלַּת שְׁלֹמֹה.

וְתָאִיר וְתִזְרַח

וְתָצִיץ וְתִפְרַח

בְּכִסֵּא שְׁלֹמֹה.

וְנָשִׂישׂ וְנָגִיל

כְּזָקֵן וְרָגִיל

בְּמִשְׁתֵּה שְׁלֹמֹה.

בְּכָבוֹד נְצַפֶּה

לְחָכָם וְרוֹפֵא

וְרֹאֶה וְצֹפֶה

בְּחָכְמַת שְׁלֹמֹה.

בְּלֶכְתּוֹ יְהַרְהֵר

בְּעָמְדוֹ יְפָאֵר

בְּשִבְתּוֹ יְבָאֵר

רְפוּאוֹת שְׁלֹמֹה.

בְּשִׁבְתּוֹ יְהַדֵּר

בְּשִׂכְלוֹ יְסַדֵּר

בְּחֻפַּת שְׁלֹמֹה

נְבָרֵךְ יְדִידִים

לְמֹושִׁיב יְחִידִים

בְּסֻכַּת שְׁלֹמֹה.

נאֻם הצעירה והשפלה כאוב מארץ קולה רחל בת דוד הכלה.

ניסן תר"ז, 1847

וזה השיר לכלה הנ"ל ביום צאתה מטריאסטי ללכת עם חתנה אל פאדובה: / רחל מורפורגו

לְזֹאת יִקָּרֵא חֶפְצִי-בָּהּ.

רָחֵל עִם רָחֵל נִקְשֶׁרֶת

כְּעָנָק עֱלֵי גַרְגֶּרֶת,

אַהֲבָתֵךְ לִי תִפְאֶרֶת

עַל רֹאשִׁי הִנָּךְ כּוֹתֶרֶת.

טוֹב טַעְמֵךְ מִכָּל-פַּרְפֶּרֶת

לִי יִנְעַם, אַךְ אַתְּ סוֹתֶרֶת

הַחֶבְרָה, לִהְיוֹת נִבְחֶרֶת

מִסֻּלָּם אֶל עִיר אַחֶרֶת

שִׁירָה זֹאת הִנָּה מַזְכֶּרֶת

אַהֲבָה מִהְיוֹת נֶעְדֶּרֶת

הוֹמִיָּה אֲנִי שׁוֹרֶרֶת.

יוֹם אֶל יוֹם אֶשְׁמַע אִגֶּרֶת

דִּבְרֵי שָׁלוֹם, גַּם אוֹגֶרֶת

לִשְׁלֹמֹה רָחֵל עֲטֶרֶת:

ה’תר"ז, 1847

דִּרְשׁוּ תוֹרַת אֵל חָי, כִּי בָהּ מַרְגּוֹעַ

תִּמְצָא נֶפֶשׁ עָיֵף, נוֹטֶה לִגְוֹעַ,

בָּהּ יִתְנַשֵׂא שָׁפָל, אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ

רָזֵי מִפְעֲלוֹת אֵל, בִּשְׁמֵי שָׁמַיִם.

סוֹבֵל חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ, אֶרֶךְ-אַפַּיִם,

יַזְהִיר עִם אוֹר תּוֹרָה, אוֹר שִׁבְעָתַיִם,

צוֹרֵר עִם רוּם לִבּוֹ, יִכְאֶה עֵינַיִם,

בִּרְאוֹת נִמְאָָס נִבְזֶה, יִדְאֶה כַנֶשֶׁר.

כּוֹשֵׁל בַּעֲוֹנוֹ, עוֹבֵר עַל גֶּשֶׁר

רָעוּעַ, מִתְמוֹטֵט, דּוֹאֵג לָשׂוּחַ,

תִּתְמֹךְ יַד הַנֹּפֵל, יֹדֵעַ פֶּשֶׁר.

וַיֵּצֵא יִצְחָק, בַּשָּדֶה לָשׂוּחַ,

יָשִׁיב אֶל אֵל רוּחוֹ, נַפְשׁוֹ תָּנוּחַ,

בֵּין צַדִּיקֵי עוֹלָם, לוֹ יָדוֹת עֶשֶׂר.

י“ד אלול התר”ז “רחל מורפורגו” בלב נשבר חנדכה

מַשְׁפִּיל גֵּאִים הִשְׁפִּיל כָּל-מַלְכֵי אָרֶץ

הֵרִים לִבּוֹת עַמִּים וַיָּבֵא קָרֶץ

אֶל כָּל עָרֵי מִבְצָר פֶּרֶץ עַל פָּרֶץ

הִרְוָה מִדַּם אָדָם זוֹחֵל וָשָׁרֶץ.

חוֹגֵר כָּל אִישׁ חַרְבּוֹ זָקֵן וָנָעַר

יִשָּׂא קוֹלוֹ לִטְרֹף מֵחַיְתוֹ יָעַר

צוֹעֵק לִהְיוֹת חָפְשִׁי חָכָם וָבָעַר

כִּי כָל-סְאוֹן סוֹאֵן מִיָּם בַּסָּעַר.

לִפְרֹק מֵעֹל כָּבֵד מֻטָּל עָלֵימוֹ

יִרְצוּ חַכְמֵי לֵבָב, וּבְכָל-חֵילֵמוֹ

יִרְהֲבוּ אֶת מַלְכָּם כִּי סָר צִלֵּמוֹ

קָרַב קִצָּם אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֵימוֹ.

לֹא כֵן עַבְדֵי הָאֵל גִּבּוֹרֵי חָיִל

יִלְחֲמוּ אֶת יִצְרָם יוֹמָם וָלָיִל

אֶת עֹל צוּרָם יִשְּׂאוּ, גַּם יַשְׂגּוּ חָיִל

דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי וּלְעֹפֶר אָיִל.

שׁוֹפָר גָּדוֹל יִתְקַע יָבִיא בֶן-פָּרֶץ

צֶמַח צַדִּיק יִצְמַח יִפְרֹץ בָּאָרֶץ

צוּרָם יִרְפָּא צִירָם יִגְדֹּר כָּל-פָּרֶץ

כִּי יְיָ מָלַךְ תָּגֵל הָאָרֶץ.

ושם הקטנה רחל

ה’תר"ח, 1848.

הִנֵּה זֹאת הָאִגֶּרֶת

דִּבְרֵי אֱמֶת אוֹגֶרֶת

עִם לִוְיַת חֵן חוֹגֶרֶת

לָזֹאת אֵינָהּ סֻגֶּרֶת.

אִם קְרוֹבַי פּוֹגֶשֶׁת

אֶת שְׁלוֹמָם דּוֹרֶשֶׁת

אֶת לְבָבִי פּוֹרֶשֶׁת;

אִם כַּצִּפּוֹר בָּרֶשֶׁת

רַגְלַי לֹא נִלְכָּדוּ

לָבֹא אֶצְלָם יִצְעָדוּ,

קַרְסֻלַּי מָעָדוּ,

לָכֵן עֵת כִּי יִסְעָדוּ,

אֶת בַּת הַשִׁיר אָעִירָה

וּמֵרָחוֹק אַחְבִּירָה

אֶל פַּאדוֹבָה הָעִירָה.

בְּרָכוֹת יִתֵּן הָאֵל

שֶׁפַע טוֹב אֶל כָּל-שׁוֹאֵל;

יִשְׁלַח לָנוּ הַגּוֹאֵל!

קול צפצוף רחל

ישועה ישית חומות וחל

מוצאי שבת הגדול בשנת ית"ר חותנו

אל חכם הרזים בכל מיני חרוזים חסיד ונבון דבר הוא כמ“ר אלכסנדר הלוי מיאראסלאוו ראיתי תפלתך בככבי יצחק, מכותלי ביתך נכרת חסידותך. ועתה אשיבך מלין על דבר השיר אשר קבלתי על יד בן דודי שד”ל מפאדובה. כי הוא משבח ואומר כי עלה באשי ותעל צחנתי כי הגדלתי לעשות. ואני ידעתי כי לא ידעתי. ובבלי דעת מלין אכביר. ל“ב למ”ט מונים ית"ר שאת.

עַל מָה אֲדֹנִי-רָם הִרְבָּה צְוָחוֹת

אֹדוֹת זְמִירַי אָמַר בִּלְשׁוֹן צַחוֹת

בֵּין כֹּכְבֵי יִצְחָק אֶת קִנִּי מָצָא

כַּנְפֵי רְנָנִים חֲסִידָה וְנֹצָה

אִם כְּצֵל עוֹבֵר רוּחַ הַשִׁיר עָבָר

עַל כְּנָפָיו נָשָׂא אָבָק אֲשֶׁר צָבָר,

עַל בְּגָדַי נָחָה רַק לֹא נִשְׁאָר דָּבָר,

נִמְשְׁלוּ חַיַּי אֶל גּוּף אֲשֶׁר נִקְבָּר.

עֵרוֹם וּבְלִי מִכְסֶה¹ לָצֵאת אֶחֱשֶׁה

כַּמֵּתִים חָפְשִׁי מִכָּל מִצְוֹת עֲשֵׂה

כָּל-עוֹד נַפְשִׁי בִי אֶזְכֹּר תּוֹרַת מֹשֶׁה.

אָמְנָם הֲמוֹן שִׁירַי הֵם כִּכְלִי נָעוּר

וְנָשָׂא הִמּוֹן רוּחָא וַהֲווֹ כָעוּר

וּלְךָ הָאִדְרָא רַבָּא לִבְלִי שִׁעוּר!

הנקלה שבבריות רמה

ה’תר"י, 1850

הוֹדוֹ לָאֵל כִּי טוֹב

כִּי יֶלֶד רַךְ וָטוֹב

נוֹלַד בְּסִימָן טוֹב

יִגְדַּל בְּמַזָּל טוֹב

יִהְיֶה בָּחוּר וָטוֹב

הוֹלֵךְ גָּדֵל וָטוֹב

תָּמִיד כְּגַן רָטֹב

עִם חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב:

יוֹסִיף חָכְמָה וָטוֹב

יַזְקִין יִרְוֶה מִטּוֹב

יִשְׂמַח מִכָּל-הַטּוֹב

אָנָא הָאֵל הַטּוֹב

צַוֵּה לְמַלְאָךְ טוֹב

יָחִיש לְבַשֵּׂר טוֹב:

ה’תר"י, 1850.

תמורת תשואת דודאים אשר ראיתי בכוכב י“ג מהרב המרומם והנעלה כמ”ר אדאלף עהרענטהייל מפראסניטץ

הַדּוּדָאִים שִׁירָה הוֹלִידוּ

וּבְנֹעַם שִׁיר בָּרוּר הִגִּידוּ

עִם קוֹל כִּנּוֹר אֲנִי שׁוֹרֶרֶת

אָז הָיִיתִי כְּמוֹ סוֹרֶרֶת.

לֹא כֵן אָבִי לֹאקוֹל אַשְׁמִיעַ

אָכֵן חֶפְצִי לַכֹּל אוֹדִיעַ

לַגְדִּיל תּוֹרָה עֲדֵי אַגִּיעַ

בִּכְתָב לָעַד אֱמֶת “אַבִּיעַ”¹

דּוּדָאֶיךָ טוֹבִים מִיָּיִן

כָּל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יִתֵּן עָיִן

לִקְנוֹת חָכְמָה וְלִבּוֹ אָיִן:

יֶחְכַּם הַגֶּבֶר אֲשֶׁר נִשְׁלָם

יִרְוֶה יִשְׂמַח מִסּוֹד נֶעְלָם

אַחַר מוֹתוֹ בְּרוּם עוֹלָם.

רחל מורפורגו י“א תשרי תרי”א חוזרת לבעליה

שָׁמַעְתִּי שְׁמוּעָה

אַף כִּי אַתְּ צְנוּעָה

כִּי תָבֹא הַשָּׁעָה

כָּל עֲדַת יְשׁוּרוּן

עַל כַּפַּיִךְ יְבָרֵכוּן

גַּם אוֹתָךְ יִשָּׁקוּן:

לֹא תָגוּרִי מִזֶּה

כִּי אִישֵׁךְ בְּכָל-זֶה

אוֹתָךְ לֹא יִבְזֶה:

הוּא הָדוּר וּמְהֻדָּר

כִּפְרִי הָעֵץ הָדָר

פה טריאסטי בירח האיתנים בחג שנת אשה ירא"ת ה' היא תתהלל נאם רחל מורפורגו בת ברוך בן החכם הרופא המובהק במהח"ר יצחק לוצאטו מסנדיאל.

הֲלֹא יָשִׂישׁ נִכְבָּד יָשִׂישׂ

בְּהַרְאוֹתוֹ חָכְמַת בִּתּוֹ

הִנָּה יָפָה זַכָּה בָּרָה

וְחֵן חֵן לָהּ שִׂמְחַת בֵּיתוֹ.

יוֹם זֶה בְּחִיר שִׁמְשׁוֹ יָאִיר

כִּי בוֹ נוֹלַד רַבִּי מֵאִיר

וְלֹא יִפֹּל וְלֹא יוּטָל

כִּי אִמְרָתוֹ תִּזַּל כַּטָּל.

וּמִזַרְעוֹ וּמִגִּזְעוֹ

יָצִיץ יִפְרַח כְּמוֹ אֶזְרָח

וּבָם יִשְׂמַח כָּל-הַיָּמִים.

יָשִׂישׂ נִכְבָּד אֲשֶׁר עָבַד

לֵילוֹת יָמִים צוּר עוֹלָמִים

לָעַד כַּחוֹל יַרְבֶּה יָמִים!

הצעירה מן הצאן כשבה מורפורגו.

הת’רי"א, 1851

אֲנִי לֵאָה לָאָה הָיִיתִי

כִּי רַק עָמָל יָגוֹן חָזִיתִי,

וּבְעֵת שַׁלְוָה קַוֹּה קִוִּיתִי;

מָוֶת קָדַם נַפְשִׁי לָקַחַת.

דֹּמִי בִתִּי נַפְשֵׁךְ פּוֹרַחַת

וּבְגַן עֶדְנִי תִּהְיִי צוֹמַחַת

דֹּמָה דוּמָה אֶל אֵשׁ קוֹדַחַת

אוֹתָךְ לִצְרֹף וּלְכַפֵּר פֶּשַׁע.

אֲבָל מַהֵר אֶשְׁלַח לָךְ יֶשַׁע,

סִיִגים אֵין בָּךְ אַשְׁמָה וָרֶשַׁע,

נְהַר דִּי נוּר אָנָא עֲבֹרִי

לְטַהֵר טֻמְאַת הַחֶלֶד

כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי;

כְּבָר לָךְ נִפְתַּח הַדֶּלֶת.

פתחו שערים ויבוא גוי צדיק

הנקלה שבבריות רחל מורפורגו

לכבוד הדודים היקרים כמ"ר שמואל דוד בן דודי כמ"ר חזקיה לוצאטו תנצב"ה עם מרת כלתו בלהה בת שבע בת כמ"ר רפאל סגרי, ואני שמרתי ארחות פריץ, ופרצתי הגדר ולא חשתי לתת התנועה והיתד כראוי, כי כבדה עלי העבודה כי הילדים רכים ולא יכלתי לעמוד על זה ואתה שא נא את חטאתי ושמע נא את חידתי, דרך אניה בלב ים. ¹

עַל הַגָּחוֹן אֲנִי אֵלֵךְ

וּבְפִי רָחָב תּוּכַל לֵילֵךְ

אֲזַי חֹבֵל עָלַי הַשְׁלֵךְ

אֶפֹּל מַהֵר אֶל גּוֹרָלֵךְ.

יֵשׁ לִי גָרוֹן בִּמְאֹד קָצֵר

וּשְׁנֵי חוֹרִים עָשָׂה יוֹצֵר

עֲלֵי רֹאשִׁי לִהְיוֹת נוֹצֵר

אֶת נַפְשִׁי בִּי בִּלְתִּי עוֹצֵר.

וּשְׁנֵי בָנִים בְּכָל שָׁנָה

אֲנִי אֵלֵד, וּבְלִי שֵׁנָה

אָנִיק אוֹתָם, אַף כִּי צִנָּה

בְּכָל-בֵּיתִי וּבְכָל-פִּנָּה.

מֵעַצָמַי גַּם תֶּחֱזֶה²

כִּי הַכַּלָּה עַל הֶחָזֶה

תֵּיטִיב לָשֵׂאת בִּזְמַן הַזֶּה

הֵיטֵב הַדֵּק וּשְׁאַל מַה זֶּה.

וּשְׁמִי תִקְרָא עִם הַכַּלָּה³

וּמַנְהִיגָהּ לֹא תִּתֵּן לָהּ⁴

כִּי אָז תַּהְפֹּךְ בִּלְתִּי עַצְלָה

אֶל מוּל יָפְיָהּ וְתֹאמַר לָהּ.

תּוּבַל הֵנָּה⁵ הַמְּנוֹרָה

עִם שַׁחַץ רַב תַּרְבֶּה אוֹרָה;

גַּם כַּפָּרָה תִּמְשַׁח עוֹרָהּ

הַסּוֹד יִגַּל אָז בִּמְהֵרָה.

בִּרְכַּת הֶדְיוֹט אַל נָא תִבְזֶה

אוֹצָר נֶחְמָד אֲנִי חוֹזֶה

מָלֵא כָל-טוֹב לָבִיא בָזֶה

יִתֵּן הָאֵל אֶל זוּג הַזֶּה.

נֵפל אשת יעקב מורפורגו

ה’תרי"ב, 1852

נִזְכֶּה בְּמַקְהֵלוֹת

לָצֵאת וּבִמְחוֹלוֹת

לָשִיר בְּקוֹל נָעִים

לַטּוֹב שֶׁבָּרוֹעִים

הֶהָרִים וּגְבָעוֹת

יִפְצְחוּ בִּרְנָנוֹת

כָּל-עֲלֵי אִילָנוֹת

זֶה עִם זֶה יִמְחָאוּ

לָתֵת תּוֹדָה לָאֵל

בְּבִנְיַן אֲרִיאֵל

אָז כָּל-הָעָם יִרְאוּ

בָּא אֶל צִיּוֹן גּוֹאֵל

הוֹשִיעַ יִשְׂרָאֵל

וּבְרֹאשָׁם חֲנָנְאֵל.

ה’תרי"ג, 1853

אֵלִי אֵלִי צוּר גֹּאֲלִי

הַבֵּט וּרְאֵה וּשְׁמַע קוֹלִי,

אֶבְכֶּה אֶזְעַק וְאֶתְחַנַּן

חוּס נָא חֲמוֹל עַל עַם נִפְעָם.

הוֹאֵל הָקֵם אֶת אָהֳלִי

כִּי אֵין דּוֹרֵשׁ אֵין עוֹזֵר לִי.

בָּנִים יָשׁוּבוּ לִגְבוּלָם

עֲלֵי רֹאשָׁם שִׂמְחַת עוֹלָם.

אָנָּא שָׂא נָא כֹּבֶד פִּשְׁעָם

חִישׁ נָא הָרֵם בְּחִיר הָעָם.

לֹא עוֹד תִּבְכִּי, כִּי אֵל חָנַן:

אִם יִתְמַהְמַהּ לוֹ אֲיַחֵל

בֵּיתוֹ יִבְנֶה חוֹמוֹת וָחֵל

וּבְשִׁיר חָדָשׁ תָּשִׂישׂ רָחֵל.

ישמחו השמים ותגל הארץ

ליל ראש חדש בול ה’תרט"ו.

החסיד היקר והנעלה, ולו דומיה תהלה. הוא צי“ר משה מונטיפיורי עם כל הנלוים אליו ה' ישמרם ויברכם עברו בעירנו פה ללכת לירושלים עיר הקדש. ואני רמ”ה ותולעה חשבתי לעמוד ולשרת כאחת השפחות לפני הגבירה מרת אשתו. כדי לעלות שמה ולישב עמהם, ולא עלתה בידי. ואחרי נסעם לשלום, הגיעני ברכה ושלום מאת החכם השלם ההולך עמהם כמ“ו אליעזר לוי יצ”ו. ולכן אקוה בשוב צדיק מדרכו וחיה, אעיז פני לבוא להתחנן לו שיגיד לי אם עלה השחר. וארצנו תתן ייבולה. כאמור, ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא. ואני אמרתי בחפזי:

לָבוֹא לְבֵית הַשָּׂר נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי

כִּי כָלְתָה רוּחִי אֵל אַדְמַת קֹדֶשׁ,

נִכְזְבָה תוֹחַלְתִּי עָבַר הַחֹדֶשׁ

בֹּשְׁתִּי לְהִתְרָאוֹת לִפְנֵי הַגֶּבֶר.

נִכְבָּד נְשׂוּא פָּנִים, אָמְנָם הוֹסַפְתִּי

שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחַת לֵב כִּי יֵשׁ עוֹד שֶׁבֶר

יָשׁוּב וְיַגִּיד לִי אִם יֵשׁ שָׁם שֶׁבֶר

כִּי אוֹת לְטֹובָה הִיא לֹא עוֹד הַשֶּׁבֶר.

גַּם אֵלִי – עֵזֶר לִי וּבֵרְכָנִי

הִגִּיעָה בִרְכָתוֹ וּפֹה הִנְחָנִי

אֹרַח חַיִּים הִיא לִי שֶׁהֶחֱיָנִי.

שִׂמְחָתִי בִּרְאוֹתִי הַדְרַת פָּנָיו

כִּי זֶה הָאִישׁ מֹשֶׁה אִיש הֶעָנָו

הֵקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן עִם אֲדָנָיו.

ה’תרט"ו, 1855

מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון (תהלים ל"ו).

אֶרְאֶה רָץ לִקְרַאת רָץ, מִמִּי יִבְרַח?

נַפְשָׁם בְּיַד אֵל כְּגֵר כְּאְֶזרָח;

יִמְחַץ וְיָמִית רַעֲנָן אֶזְרָח,

צַדִּיק יְרַפֵּא, כְּתָמָר יִפְרַח.

לָכֵן כָּל יְצוּרָיו אִיש עַל יָדוֹ (מקום)

יִשְׁכֹּן לָבֶטַח יִבְטַח עַל יָדֹו (כח ה')

לָנוּס אֵין שֹׁוֶה מִפַּחַד יָדוֹ (מכה)

יִגַּשׁ יִקְרַב וְיַחֲזִיק יָדוֹ. (יד)

חַנּוֹּן וְרַחוּם חוּסָה נָא עָלֵינוּ

מֵאַף וּמֵחֵמָה רְפָא נָא לָנוּ

נוֹדֶה לְשִׁמְךָ אֲשֶׁר הִצִּילָנוּ.

הֲפָךְ-נָא לְשָׂשׂוֹן יְמֵי אֶבְלֵנוּ

וְנִשְׂמַח וְנָגִיל יַחַד כֻּלָּנוּ

לְךָ, לֹא לָנוּ אֲדֹנָי לֹא לָנוּ.

עשה למענך אם לא למעננו עשה למענך והושיענו.

רחל מורפורגו ה' לחדש מנחם תרט"ו.

בשנת ויתר עז אדר שני עמד כומר רשע לדרוש ברבים נגד כל האומות ובפרט שפך זעמו נגד היהודים ואמר: כל נוצרי המקבל צדקה מן יהודי חייב חרם, כי אינם עושים אלא להתפאר. ונעשה נס כי לא דרש עוד. ונקבר ביום פורים בשעת הסעודה.

הָמָן נָפָל,

הַנֵּס נִכְפָּל,

וּבְיוֹם פּוּרִים

הָרֹאשׁ נָרִים.

כִּי הַדַּרְשָׁן

כִּדְמוּת כּוּשָׁן

דּוֹרֵשׁ רָעָה,

אוֹתָהּ שָׁעָה

רֶשֶׁת טָמַן

אֶל עַם נִבְחָר,

וּכְמוֹ הָמָן

אֶל יוֹם מָחָר

גָּרוֹן נִחַר

חָלָה נִפְגָּר

מָוֶת אָגַר

כָּל רִשְׁעָתוֹ:

אֶל אֵל נוֹדֶה

כִּי הוּא פּוֹדֶה

גּוֹאֵל עַמּוֹ

כָּבוֹד לִשְׁמוֹ:

קינה היא אל הלקח ארון האלהים, החסיד הענו, תפארת דורו, הישר והנאמן, הדרשן המפורסם, אשר הפליא לעשות טוב כל ימי חייו מה שאין הפה יכול לדבר והאזן יכולה לשמוע. אב“ד פה טריאסטי יע”א כמוהר“ר שבתי אלחנן טריויש האיר קהלתנו כ”ג שנה, ויסע מלאך האלהים מעיר טריאסטי אל עיר מולדתו טורינו ויצאו לקראתו בקול המון חוגג ובגילה ושמחה רבה. פתאם נקרא אל על כי אל-חנן לו, חפץ היה לשוב שמה, מנין שניו אשרי אדם עז לו בך, סיון בשנת ויתר עז.

קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים

נָא סוֹבְבוּ הָעִיר בִּרְחוֹבוֹת וּשְׁוָקִים,

הֵן הַצַּדִיק אָבַד סִפְדוּ חִגְרוּ שַׂקִּים,

אַיֵּה אָב הָרַחְמָן דַּל מֵעָפָר מֵקִים.

בת קול

נִקְרָא אֶל אֵל בַּשָׁמַיִם מִמַּעַל

מִשַׁבָּתַי שָׁבַת עָמָל, וַתַּעַל

נִשְׁמַת אֶלְחָנָן הוּא רוֹעֶה נֶאֱמָן

לִרְעוֹת בַּגַּנִּים אֶל אוֹצָר טָמַן.

ותקהל העדה ותקרא

כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ

אִישׁ אִישׁ אֶל בִּצְעוֹ פָּנִינוּ

טוּבֵנוּ לִדְרֹש נִכְסַפְתָּ

וּבְחַטֹּאתֵנוּ נֶאְסַפְתָּ.

אֵיכָה נִרְעֶה בִּלְתְּךָ?

נָשׁוּב אֶל תּוֹכַחְתֶּךָ,

אֵיכָה נִשָּׂא רֹאשֵׁנוּ

אִם לֹא תָשׁוּב אֵלֵינוּ?

תשובת הרב

שִׁמְעוֹּ נָא אַחַי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבוּ

אִיש אִיש אֶת רֵעוֹ מִדַּרְכֹּו הַשִּׁיבוּ;

בָּרְכוּ אֲדוֹנַי דַּיָּן אֱמֶת

הִנָּחֲמוּ בָּנַי אֵינֶנִּי מֵת!

הָלַכְתִּי לִמְנוּחוֹת – אֶל שִׁבְעָה הֵיכָלוֹת

אֱלֹהֵי הָרּוחֹות – אֶל רוּם הַמַּעֲלוֹת

הֵעֱלַנִי חַסְדּוֹ – הֶרְאַנִי כְּבוֹדוֹ,

הִלְבִּישָׁנִי מִדּוֹ – חִנָּנִי מֵהוֹדוֹ!

עוֹד אָשׁוּב אִתְּכֶם

הֵיטִיבוּ דַרְכְּכֶם,

אֶתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם

וַאֲבָרֵךְ אֶתְכֶם!

לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאני יך ויחבשני יחינו מיומים

אני רמ"ה ותולעה

מִי זֶה וּמִי הוּא זֶה?

אִם אַתָּה תֶּחֱזֶה

אוֹתוֹ חוּץ לָעִיר,

אֲזַי הוּא בָּעִיר;

וְאִם הוּא בְּעִיר,

זָקֶן וְצָעִיר

כֻּלָּם יְכַבְּדוּהוּ;

הַגֵּד נָא לִי מִי זֶה הוּא.

בְּשִׁבְתּוֹ לִפְנֵי הָעִיר

יַעֲלוֹז שָׂדַי וְנִיר

חִיל וָרַעַד יֹאחֲזֵמוֹ

אִם בַּיַעַר יִפְגְּשֵׁמוֹ.

אִם יֵשׁ לוֹ אָח

יֹאמַר הֶאָח

נָשִׂישׂ נָגִילָה.

אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת

בְּתֵת לָנוּ אוֹת

רַק אִם נַשְׂמְאִילָה.

אֶת פִּתְרוֹן הַחִידָה תִּמְצָא בְּרֹאשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה

הַבְּכוֹר לָקַח אֶת חֶלְקוֹ בָּרִאשׁוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה אֶחָיו כֻּלָּם שְׁנִיָּה:

מִן שָׁמַיִם נָפַלְתִּי אָרֶץ

תָּמִיד אֶשְׁכֹּן בִּמְרוֹמֵי עָרֶץ;

בְּרֹאשׁ אָמְצַע וְסוֹף בַּקֵּשׁ

לִמְצֹא שְׁמִי בְּלִי כָּל-יֵשׁ.

הֵן שׂוֹנְאִי חֲסַר כָּל-רֶגֶל,

בַּסּוֹף יֵשֵׁב, וְלֹא כָּעֵגֶל

שָׁלֹש אֲנִי וְשֵׁשׁ תַּחְשׁוֹב,

פִּרְשׁוּ חִידָה וְּדגוּ לָרוֹב.

(אמת)

עָפָר אֲנִי בְּחַיַּי קַל וָחֹמֶר בְּמִיתָתִי.

הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ

שָׂרְפֵנִי לְטוֹבָתֶךָ;

לְאוֹרִי תִּשְׂבַּע נַפְשֶׁךָ,

וְעָלַי כָּל-חֶמְדָּתֶךָ.

עָלַי יַקְטִיר כֹּהֲנֶךָ,

וְתַחְתַּי יִמְלֹךְ מַלְכֶּךָ,

אִם בָּזֶה תַּהֲפֹךְ יָדֶךָ

אָז תִּמְצָא מַאֲוַיֶּיךָ.

(זהב)

תַּחְתּוֹהִי דְּדֵין אַבְנָא

אִית עַמּוּדָא תִנְיָנָא

דִּי עֲלֹוי יִשְׁתַּכְלְלוּן

בִּנְיָנַיָא דִי עַלְמָא

אֱלִילַיָא יֶאֱבְדוּן

וְדוּכְרָנִי קַיָּמָא.

לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק

ה’תרי"ז, 1857.

הַבָּאִים יַעֲקֹב יִפְרָח,

גַּם לֵב-חַנָּה אָז הֶחֱיָה

כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהֹּ

וּבֵן יוֹלִיד אוֹרוֹ יִזְרָח,

וּבוֹ הָאֵל יִשְׁלַח מָזוֹר,

אֶל נִדְכָּאִים עָזוֹר יַעֲזוֹר:

ה’תרי"ז, 1857.

פֹּה נִקְבְּרָה הַגְּבִירָה

טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל-סְחוֹרָה

אֵשֶׁת חַיִל שְׁמָהֹּ שָׂרָה

לָעַד בְּטוֹב יְהִי זִכְרָהּ.

ה’תרי"ח, 1858.

יוֹסֵף הוֹסִיף חָכְמָה וָעֹשֶׁר

יַעַן הָלַךְ בִּנְתִיבוֹת יֹשֶׁר,

גַּם עוֹטֶה כַמְּעִיל הַכֹּשֶׁר

לָכֵן יוֹם יוֹם יֵאוֹת לוֹ אֹשֶׁר.

אֶל כָּל-חָכְמָה זֶה הוּא מוֹדָע

בֵּין מַשׂכִּילִים מַה-לֹּא יָדַע?

אַךְ בַּתּוֹרָה גָּבַר הַחֵשֶׁק

לִדְרֹש לַחְקֹר כִּי הוּא בֶּן-מֶשֶׁק.

מָן הוּא, מִצּוּף טַעְמוֹ נִיחוֹחַ,

כָּל שָׁר שִׁירִים יֵלֵךְ שְׁחוֹחַ

אֶל מוּל שִׁירָיו הִנָּם כְּחוֹחַ.

צִי אַדִּיר הִנֵּה בָא אֵלָיו

מַשָּׂא כָבֵד נָשָׁא עָדָיו

כֶּתֶר שֵׁם טוֹב לָתֵת עָלָיו:

תָּבוֹאתָה לְרֹאש יוֹסֵף

אג“י שפחתך רמה ותולעה ראש חדש ניסן תרי”ח.

אַכְבִּיר בְּלִי דַעַת

זִמְרָה בְּמִגְרַעַת

אֶשְׂחֶה כְּטוֹבַעַת

אֵצֵא בְּשִׁירָתִי.

(בת קול משמים):

בֵּית אֵל וְאַפִּירְיֹון

לָעַד יְהִי עֶלְיוֹן

מָרוֹם כְּמֵרִאשׁוֹן

הֵן זוֹ בְּשׂוֹרָתִי

(ארון הקדש משיב):

כָּל-פֶּה וְכָל-לָשׁוֹן

תֹּאמַר בְּגִיל שָׂשׂוֹן

חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי

וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי

אָנָּא בְּבֹא גּוֹאֵל

תָּחֹן לְיִשְׂרָאֵל

אַל תַּעֲזֹב אֹתִי.

וּנְצֹר כְּבַת אִישׁוֹן

רוֹעֶה וְגַם הַצֹּאן

עַמִּי וְתוֹרָתִי.

הקטנה שבקטנות רחל מורפורגו

אִם בָאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת

מִבְחַר נְשֵׁי תֵבֵל לְאוֹת תִּהְיֶינָה

אִם תָּהֳלָה הוּשַׂם וְשַׁל בָּהֵנָּה

מִי זֹאת לְעֻמָּתָן תְּהִי נִצֶּבֶת?

לֹא יֵשׁ לְאֵל יָדִי לְחַזֵּק בֶּדֶק

כִּי אִם דְּרֹש שָׁלוֹם וְלִשְׁפֹּט צֶדֶק

הִנֵּה דְבוֹרָה שׁוֹפְטָה הָיָתָה

לֹא אֶעֱשֶׁה עוֹלָה וְלֹא יָאָתָה.

שֶׁבַח תְּהִלָּה עִם יְקָר תִּפְאֶרֶת

אַף הִיא בְּכָל שָׁנָה בְּשֵׁם נִזְכֶּרֶת (הפטרת בשלח)

לָכֵן לְרֹאשׁ נָשִׁים תְּהִי כוֹתֶרֶת. –

שָׁאוֹל יִשְׁאֲלוּ בְּאָבֵל לָמָּה?

כִּי אֵשְׁבָה דוּמָם כְּמוֹ אַחְלָמָה – (מלשון חלום)

מַה-תַּעֲשֶׂה רִמָּה! כְּרָחֵל נֶאְלָמָה!

ה’תרי"ט, 1859.

אֵין עוֹד קִינָה, אֵין עוֹד שֵׁינָה,

יָקוּמוּ נָא, אַנְשֵׁי בִינָה,

יוֹדִיעוּנוּ, יַשְׁמִיעוּנוּ

כּוֹכָב שָׁבִיט מָתַי יָבוֹא?

אִם יִתְרָאֶה, לֹא יִתְגָּאֶה,

כָּל-הָרוֹאֶה, אַךְ יִשְׁתָּאֶה

מֵאָז בִּלְעָם, בִּהְיוֹת הָעָם

שׁוֹכֵן מִדְבָּר, הִגִּיד דִּבָּה:

דָּרַךְ כּוֹכָב, גַּם לֹא יִשְׁכַּב,

כָּרַע שָׁכַב, עַד כִּי יִרְכַּב

עַל הַחֲמוֹר, אֶל הַר הַמּוֹר.

לָכֵן לֵאמֹר כָּל שִׁיר מִזְמוֹר

לִבְנֵי קֹרַח, עַל כִּי אֹרַח

כּוֹכָב שָׁבִיט כָּעֵת לָבֹא!

ה’תרי"ט, 1859.

מִנַּחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה

מַיִם קָרִים תִּשְׁתֶּה לְשׁוֹן רִמָּה

בְּאֵר מַיִם חַיִּים נֶגֶד עֵינַי

וְהֵן “אַרְבָּעָה טוּרִים” סָבִיב לָהּ,

בְּזִיוָם אַכִּיר יָפְיָהּ, וּבְפָנָי

בְּמַיִם נֶאְמָנִים כָּל גּוֹרָלָהּ:

בְּטוּר “אֹרַח חַיִּים” נִסָּה לָלֶכֶת

וְגַם “יוֹרֶה דֵעָה” הוּא מוֹרֶה צֶדֶק,

וְ“אֶבֶן הָעֶזֶר” אֶצְלוֹ כִּמְלֶאכֶת,

בְּ“חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט” חִזֵּק כָּל בֶּדֶק:

הִנֵּה מָקוֹר הַזֶּה מֵרָמָתַיִם

לֹא יִכְזָבוּ מֵימָיו כִּפְלֵי כִּפְלָיִם;

וּבְאֵשֶׁת חֵן אִשְׁתּוֹ יִבְנֶה בִּנְיָן

מִבִּרְכַּת אֵל חֻצַּב זֶה הַמַּעְיָן.

כֹּה תֹּאמַר שִׁפְחָתוֹ רִמָּה וְתוֹלֵעָה

טריאסטי כ' שבט תרי"ט.

לכבוד מעלת הרבנים כמהר"ר מרדכי אשכנזי אב"ד טריאסטי וּמעלת חותנו יוסף רפאל לוי אב"ד ורסיללי היו.

אמר ר' אבא אריא בר אריא מאן יקום

קמייהו כד שאגי למטרף טרפא? כל אריין דעלמא תקיפין, ואלין יציר מכלהו; כל אריין דעלמא קשיין לאפקא טרפא מפומיהו, ואלין ניחין לאפקא מפומייהו טרפא. אינון ואלין ניחין לאפקא מפומייהו טרפא. אינון טרפי טרפא ויחבי לכולא.

מַה-כֹּחִי כִּי אֲיַחֵל

אֶשְׁכֹּן עָפָר כְּזוֹחֵל

אוֹ דוּמִיָּה כְּרָחֵל

אֵין בִּי חֵפֶץ בְּשִׁירָה:

עֵת כִּי תָבוֹא בְּשׂוֹרָה

כִּי מִצָּרָה לְשָׂשׂוֹן

כִּי מִכָּל-עַם וְלָשׁוֹן

נִשָּׂא דֶגֶל לְנַחְשׁוֹן;

אָז אוֹחִילָה לְרַנֵּן

אֶל הַבּוֹרֵא לְחַנֵּן

בֵּית קָדְשֵׁנוּ לְכוֹנֵן

אָז נָעוּפָה כְּיוֹנִים

בַּחוּרִים עִם זְקֵנִים

כִּימֵי קֶדֶם דְּשֵׁנִים:

עוד ינוביון בשיבה דשנים ורעננים יהיו.

כ"ו אלול בשנת וינערו “רשעים” ממנה, רמה אני בחיי קל וחומר במיתתי.

עַד לֹא זָקַנְתִּי, עֵת לֹא יָשַׁנְתִּי

הַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, לֵאמֹר שִׁירָה.

עִם לָבָן גַּרְתִּי, לָכֵן אֵחַרְתִּי

אָמוֹר אָמַרְתִּי, תִּכְלֶה צָרָה.

בָּחוֹן בָּחַנְתִּי, סִפְרִי טָמַנְתִּי

הָעֵט צָפַנְתִּי, לֵאמֹר סוּרָה.

אָמְנָם רָאִיתִי, לַשָּׁוְא צִפִּיתִי

עֵת כִּי חָזִיתִי, דּוֹבֵר סָרָה.

גַּם כִּי עָנִיתִי, יוֹם יוֹם אִוִּיתִי

קַוֹּה קִוִּיתִי, מֵאֵל עֶזְרָה:

ה’תר’כ"א, 1861

שְׁמַע אִמְרֵי שֶׁפֶר

לְאַבְרָהָם סוֹפֵר

כְּתָבָם עַל סֵפֶר

לְרוּחַ מַשְׂכֶּלֶת:

וּבֶן מֵאִיר נִקְרָא

מְכֻנֶּה בֶּן-עֶזְרָא

וּמִצּוּרוֹ עֶזְרָה

כְּבוֹדוֹ שׁוֹאֶלֶת:

לְהַגִּיהַּ חָשְׁכּוֹ

לְהַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ

אֲשֶׁר נִשְׁאַר עַד כֹּה

כְּעָלֶה נוֹבֶלֶת:

וּמֵאַרְצוֹ נִפְרָד

אֲשֶׁר הִיא בִּסְפָרַד

וְאֶל רוֹמִי יָרַד

בְּנֶפֶשׁ נִבְהֶלֶת:

וְשָׁם לִבּוֹ כּוֹנֵן

לְפָרֵשׁ וּלְצַנֵּן

וְאֶל אֵל מִתְקוֹנֵן

וְלוֹ הַתּוֹחֶלֶת:

לְהַרְבּוֹת לוֹ חָכְמָה

וְלָתֵת לוֹ עָצְמָה

וְלִסְלֹחַ אַשְׁמָה

בְּפֵרוּשׁ קֹהֶלֶת:

ה’תרכ"א, 1861

בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף

גֶּפֶן פּוֹרַחַת

חֵן עֹשֶׁר יוֹסֵף

טוֹבָה נִצַּחַת.

בַּר לֵבָב תִּהְיֶה

וּנְקִי כַּפָּיִם,

אָז בָּהֶם תִּחְיֶה

כִּפְלֵי כִּפְלָיִם.

עֹל תּוֹרָה תִּשָּׂא

עַל צַוָּארֶךָ,

גַּם תִּשָּׂא אִשָּׁה

תַּשְׂמַח הוֹרֶיךָ

כִּי תִּדְגֶּה לָרֹב

תִּפְרֹץ בָּאָרֶץ:

ערב סכות בשנת השלישית יותר בה

בת דודך רמה ותולעה.

כִּי פֹּה נִטְמַן גֶּבֶר תָּמִים

עָבַד הַצּוּר כָּל הַיָּמִים.

מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ בִּנְעוּרָיו

נָשָׂא נָתַן בִּשְׁאָר יָמָיו.

שִׁבְעִים הָיָה מִסְפַּר שָׁנָיו

שֵׁם טוֹב קָנָה לִשְׁנֵי בָּנָיו.

נולד ליל כפור שנת “רחם ארחמנו”, נפטר ליל א' ראש השנה תרכ"ג.

יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל

יָשִׂישׂ עִם אִשְׁתּוֹ מַתַּן גּוֹרָלוֹ,

כִּי יֶלֶד יֻלַּד לוֹ בֵּן נִתַּן לוֹ

קָרָא שְׁמוֹ יִצחָק עִמָּנוּאֵל:

חֹטֶר בְּרָכָה בַּכֹּל עֲרוּכָה

עַל שֵׁם זְקֵנָיו יִצְחָק לְפָנָיו

יִרְאֶה בְעֵינָיו יִשְׁמַע בְּאָזְנָיו

וּבְלִבּוֹ יָבִין כִּי עִמָּנוּ – אֵל:

מִשְׁתֵּה מַשְׁמַנִּים לַעֲשׂוֹת הוֹאֵל

וְחַלֵּק מַמְתַּקִּים אֶל כָּל-שׁוֹאֵל

יִזְכֶּה לַחֲזוֹת בִּנְיַן אֲרִיאֵל

כִּדְבַר חַגַּי אֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל:

דברי דודתך הדורשת שלומך רחל בת ברוך לוצאטו ע"ה

עתה מורפורגו רמה ותולעה.

אמרתי בלבי / רחל מורפורגו

שִׁיר הַשִּׁירִים:

יוֹצֵר הָרִים

רֹאשִׁי הֵרִים

מִצִּיר צִירִים¹

אָשִׁיר בַּשִּׁירִים

כְּסִיר בַּסִּירִים²

מַתִּיר אֲסוּרִים

רֹאשִׁי רוֹם הֵרִים.

ה’תרכ"ה, 1865

Invito alle acque di Recoaro

מי ברזל

בעיר ריקוארו בארץ איטליה

אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ יִרְפָּאֵנוּ,

נֵלֵךְ, בְּמֵי בַרְזֶל תָּבֹא נַפְשֵׁנוּ,

וּלְעֵת חַיָּה בְּטוֹב בָּהָר יַנְחֵנוּ

נִתְעַלְּסָה בַּאֲהָבִים שְׁנֵינוּ:

ה’תרכ"ה, 1865

אֵל חַי נִשָּׂא הָעָיִן

הִנֵּה חֹמֶץ בֶּן יַיִן

בִּקְהִלָּתֵנוּ אָיִן.

אַנְשֵׁי הַשֵּׁם כֻּלָּם

הַקַּדְמוֹנִים עָבָרוּ,

הַחֲדָשִׁים גָּבָרוּ

וּבִלְשׁוֹנָם שָׁבָרוּ

גִּדְרוֹת צֹאן קֳדָשִׁים.

אִם יֵשׁ עוֹמֵד בַּפָּרֶץ

תִּגְעַשׁ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ

הֵן טוֹב לִהְיוֹת מַחְשִׁים;

עַד רוֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה

יָשׁוּב יִקְבֹּץ הַתּוֹעֶה

יַנְחֵנוּ כִּימֵי עוֹלָם:

ג' תשרי תרכ"ו ר’מ’ה ותולעה.

הִנֵּה כָשַׁל זָדוֹן

גַּם הָלַךְ לַאֲבַדּוֹן

עַתָּה יִשְׁבֹּת מָדוֹן

כִּי מִי יָזִיד לָדוֹן

עִם הַיּוֹשֵׁב עַל חוּג?

כִּי כַּשִּׁכּוֹר יָחוּג

תּוֹפֵשׂ חֶרֶב כִּידוֹן

יִרְאוּ מִי הוּא אָדוֹן

הֵן אֵל כַּבִּיר לַעְזוֹר

לָכֵן יִשְׁלַח מָזוֹר

אֶל עַם עָנִי אֶבְיוֹן

הֵן הוּא יִתֵּן פִּדְיוֹן

יִבְנֶה אֶת אַפִּרְיוֹן

מִדְבַּר צִיָּה יִפְרַח

גַּם אוֹר חָדָשׁ יִזְרַח

יָאִיר לִפְנֵי מִזְרָח

יִשְׂמַח גֵר עִם אֶזְרָח

עֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא

יַחְדָּו יִרְעוּ בָשָׁן,

כָּעֵת יֵבוֹשׁ כּוּשָׁן

דִּישׁוֹן אֵצֶל דִּישָׁן,

זֶה יִהְיֶה לָנוּ אוֹת

יַרְאֵנוּ נוֹרָאוֹת

נִסִּים גַּם נִפְלָאוֹת

יַנְחֵנוּ לִמְנוּחוֹת.

רמה ותולעה ורשעים עוד אינם.

ה' תרכ"ו, 1866.

אֲנַסֶּה אַךְ הַפַּעַם

אִם אוּכַל לָשִׁיר

מֵאֵצֶל הַסִּיר

רָחַקְתִּי מֵרֹב זַעַם:

מָאַסְתִּי הוֹן וָהֶבֶל

וְלָצֵאת מִסֵּבֶל

יִכּוֹנוּ רַגְלַי

צוּרִי יִגְמֹל עָלַי:

בִּרְכוֹתָיו יִרְעֲפוּן

אֶל טוּב הַצָּפוּן

אֲקַוֶּה אֶל הַחֶבֶל

הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים

מַתִּיר אֲסוּרִים

יַתִּיר לִי מִכָּל-חֶבֶל.

וּבְיוֹם מִיתָתִי / הוּא יוֹם שִׂמְחָתִי

בִּמְקוֹם קִינָה / גִּילָה רִנָּה

וּתְמוּר שַׂקִּים / לִבְשׁוּ נָאִים

גַּם אֶל מָחוֹל / מָחוֹל אֶמְחוֹל

כִּי גֵּרוּשַׁי / הֵם נִשּׂוּאָי¹

ראש חדש אייר תרכ"ו רחל מורפורגו

הוי עמק עכור וגם פה לא עשיתי מאומה, כי שמו אותי בבור לפ"ק.

הוֹי עֵמֶק עָכוּר חֹשֶׁךְ עֲרָפֶל

עַד אָנָה תַּאַסְרֵנִי בִּנְחֻשְׁתָּיִם?

טוֹב לִי מוּתִי טוֹב הִתְלוֹנֵן בְּצֵל

מִשֶּׁבֶת בָּדָד בִּמְצוּלוֹת הַמָּיִם!

גִּבְעוֹת עוֹלָם הֵן מֵרָחוֹק אַשְׁקִיפָה

וּפִרְחֵי הוֹד יַעְטוּ פְּנֵיהֶן נֶצַח.

כַּנְפֵי נֶשֶׁר אֶשָּׂא, עֵינַי אָעִיפָה,

בַּשֶּׁמֶש לַחֲזוֹת אָרִים הַמֶּצַח!

הַשַּׁחַק! מַה יָּפוּ תַּהֲלוּכוֹתֶיךָ,

מְקוֹם שָׁם הַחֵרוּת נֶצַח תּוֹפִיעַ,

וְרוּחוֹת נוֹשְׁבוֹת עַל בָּמוֹתֶיךָ

מַה מָּתְקוּ, מִי זֶה מִי זֶה יַבִּיעַ!

מכתב זכרון אל מעלת החכם הרופא כבוד ר' יצחק לוצאטו מוכתר בנימווסו כמרדכי, על הטורח שהיה לו בעבורי. הן אלה קצות דרכיו. כי לא אזכיר רק שנים שלשה גרגרים, זה היה הראשון. חליתי באצבע שמאלי עד כי נפח גם הזרוע ולולי גזר גזרה רבתה הרעה. עוד היה לי קדחת שלישית. והשקני מי מרים. וזה אחרון קרה בגרון ונתן לי קדה ושאר דברים מתוקים מנפת צופים, ואען ואמר:

אֶשָּׂא תְּשֻׁאוֹת-חֵן אֶל אֵל נוֹרָא

כִּי עָלְתָה לִי אֲרוּכָה בָרָה

עַל יַד מְיֻחָשׂ יָחִיד בִּזְמַנֵּנוּ,

בָּרוֹפְאִים הִנּוֹ נִכְבָּד בֵּינֵינוּ.

אֶצְבַּע יְתֵרָה בִּשְׁחִיטָה מֻתֶּרֶת

וּבְלִי גְזֵרָה הַלֵּחָה גוֹבֶרֶת

עוֹד בָּהּ שְׁלִישִׁיָּה לִהְיוֹת בּוֹעֶרֶת

הַקֹּר וְהַחֹם קַדַּחַת אַכְזֶרֶת.

מָרִים כְּסוֹטָה יוֹם יוֹם פַּעֲמַיִם

קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי קַמְתִּי בֵּינְתַיִם

נִחַר גְּרוֹנִי, אַךְ אֵל בַּשָּׁמָיִם

יָדַע לְבָבִי בִּנְשִׂיאַת כַּפָּיַם,

מָחַל זְדוֹנִי, וּבְקִדָּה יוֹמָיִם

הוֹצִיא רְוָיָה לִי מֵאֵשׁ מִמָּיִם:

בריה קלה שבקלות רחל מורפורגו.

ה’תרכ"ח, 1868

יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי

לָכֵן אֶשְׂמַח כִּי רַב חֵילִי,

לִבְנֵי דוֹרִי יִרְוַח לָהֶם

כִּי יִנָּקוּ מַעֲשֵׂיהֶם

מֵאָז נָשָׂאתִי עַל רֹאשִׁי

טֹרַח צִבּוּר בְּכָל-נַפְשִׁי

טוּבָם אֶדְרֹשׁ כִּבְשָׂמִים רֹאשׁ

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:

קול הקהל

מֵעֵת אָבַדְנוּ הָרוֹעֶה

אֵיכָה נִרְבַּץ אֵיכָה נִרְעֶה;

וַתְּהִי זֹאת נֶחָמָתֵנוּ

כִּי הוּא שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֵנוּ:

העזתי פני להביא לפני אדוני אלו השטות ואם אינן ראויות להתקבל ברגלים תרמסנה וה' יברך את אדוני כל בני ביתו אמן. הקטנה שבקטנות רמה ותולעה.

ה’תר"ל, 1870.

אוֹי דַעְתִּי חֲלוּשָׁה

מַכָּתִי אֲנוּשָׁה

הֵן קָרְבוּ יָמַי

אוֹדֶה עַל פְּשָׁעַי

אָשׁוּב אֶל אֱלֹהַי.

אֶעְבֹד אֶת בּוֹרְאִי – בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה,

אוֹדֶנּוּ עַל כָּל-טוֹב – אֲשֶׁר עִמִּי עָשָׂה,

וְעַל בְּנֵי בֵיתִי – אֵלָיו כַּפַּי אֶשָּׂא,

הֲלֹא יִשְׁמַע קוֹלִי – כָּל-עֲוֹנִי נִרְצָה:

יִפְתַּח לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק

אָבֹא בָם אוֹדָה יָהּ

כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה:

הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ – בָּרֵךְ נַחֲלָתֶךָ:

אכי"ר

אלהי

ה’תר"ל, 1870

אחלה לקוני / רחל מורפורגו

א.

אֲחַלֶּה לְקוֹנִי לְמַלֵּא רְצוֹנִי לְהָפֵר יְגוֹנִי לְכַפֵּר עֲוֹנִי

לְקוֹנִי אֲחַלֶּה רְצֹונִי לְמַלֵּא יְגוֹנִי לְהָפֵר עֲוֹנִי לְכַפֵּר

לְמַלֵּא רְצוֹנִי אֲחַלֶּה לְקוֹנִי לְכַפֵּר עֲוֹנִי לְהָפֵר יְגוֹנִי

רְצוֹנִי לְמַלֵּא לְקוֹנִי אֲחַלֶּה עֲוֹנִי לְכַפֵּר יְגוֹנִי לְהָפֵר

לְהָפֵר יְגוֹנִי לְכַפֵּר עֲוֹנִי אֲחַלֶּה לְקוֹנִי רְצוֹנִי לְמַלֵּא

יְגוֹנִי לְהָפֵר עֲוֹנִי לְכַפֵּר לְקוֹנִי אֲחַלֶּה לְמַלֵּא רְצוֹנִי

לְכַפֵּר עֲוֹנִי לְהָפֵר יְגוֹנִי רְצוֹנִי לְמַלֵּא לְקוֹנִי אֲחַלֶּה

עֲוֹנִי לְכַפֵּר יְגוֹנִי לְהָפֵר לְמַלֵּא רְצֹוִני אֲחַלֶּה לְקוֹנִי

ב.

מְחֻלָּל בַּגָּלִיל נֶהֱלָל בֶּחָלִיל מְהֻלָּל בֶּאֱלִיל כְּצוֹלָל יְיֵלִיל

בַּגָּלִיל מְחֻלָּל בֶּחָלִיל נֶהֱלָל בֶּאֱלִיל מְהֻלָּל יְיֵלִיל כְּצוֹלָל

נֶהֱלָל בֶּחָלִיל מְחֻלָּל בַּגָּלִיל כְּצוֹלָל יְיֵלִיל בֶּאֱלִיל מְהֻלָּל

בֶּחָלִיל נֶהֱלָל בַּגָּלִיל מְחֻלָּל יְיֵלִיל כְּצוֹלָל בֶּאֱלִיל מְהֻלָּל

מְהֻלָּל בֶּאֱלִיל כְּצוֹלָל יְיֵלִיל מְחֻלָּל בַּגָּלִיל נֶהֱלָל בֶּחָלִיל

בֶּאֱלִיל מְהֻלָּל יְיֵלִיל כְּצוֹלָל בַּגָּלִיל מְחֻלָּל בֶּחָלִיל נֶחֱלָל

כְּצוֹלָל יְיֵלִיל מְהֻלָּל בֶּאֱלִיל בֶּחָלִיל נֶהֱלָל בַּגָּלִיל מְחֻלָּל

יְיֵלִיל כְּצוֹלָל בֶּאֱלִיל מְהֻלָּל נֶהֱלָל בֶּחָלִיל מְחֻלָּל בַּגָּלִיל