שירים: כרך שני – הַחַיָּט הַכָּחֹל G

רפאל אליעז בעריכת חיים נגיד

פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ספרית הפועלים והוועד הציבורי להוצאת כתבי רפאל אליעז; תשל"ז 1977

x מוגן בזכויות x מוגש ברשות פרסום

t שירה

כל פריטי כותר זה זמינים להלן

זֶמֶר עַל חֶרֶב, סוּס וְחָלִיל

מאת

רפאל אליעז

זמר על חרב, סוס וחליל

מאת

רפאל אליעז

א

שִׂימִי יָדֵךְ עֲלֵי חֶרֶב,

נַשְּׁקִי לְסוּסִי צַוָּארָיו,

לַיְלָה אַפְלִיגָה לַדֶּרֶךְ,

דֶּרֶךְ צוֹפָה אֶל כּוֹכָב.

זֶמֶר קוֹרֵא לִי מִיַּעַר –

שַׁחַל אוֹ נֶשֶׁר אוֹ צְבִי.

אַל תְּלַוִּינִי מְלֹא צַעַד,

אַל תִּשְׁאֲלִי לְשׁוּבִי.

סֵבֶר־עֵינַיִךְ שְׁבוּעָה לִי,

צֵל עַפְעַפַּיִךְ צִלִּי, –

הֵמָּה יִהְיוּ לְחֻפָּה לִי,

סֵתֶר בָּאֵשׁ וָחֳלִי.

אַךְ אִם חַרְבִּי תִּתְנַכֵּר לִי,

אִם עַל סוּסִי בָּא הַשֹּׁד,

חֹשֶׁךְ עֵינַי יִשָּׁמֵר לִי,

יַעַר הַחֹשֶךְ לִרְאוֹת.

אָז יַעַטְפֵנִי הַלַּיְלָה,

אֵלֶם יַכֶּה אֶת קוֹלִי,

שְׁמֵךְ לַהֲגוֹת לֹא אוּכַל עוֹד,

שְׁמֵךְ יֶהֱגֶה חֲלִילִי.

שִׂימִי יָדֵךְ עֲלֵי חֶרֶב,

נַשְּׁקִי לְסוּסִי צַוָּארָיו,

לַיְלָה אַפְלִיגָה לַדֶּרֶךְ,

דֶּרֶךְ צוֹפָה אֶל כּוֹכָב.

ב

סוּס וּפָרָשׁ נֶעֱלָמוּ,

לַיְלָה נָפַל עַל לִבִּי,

שֶׁבַע שְׁנוֹת אֹמֶן פָּעַם הוּא,

פַּעַם לֹא מָט בְּקִרְבִּי.

שֶׁבַע עֵינַיִם שְׁמָרוּנִי

בַּל תְּפַתֵּנִי חִידָה,

שֶׁבַע קְנָאוֹת אֲכָלוּנִי,

אֵשׁ אַהֲבָה יְחִידָה.

ג

עֶרֶב אוֹרֵחַ הוֹפִיעַ

זָר וְרָחוֹק וְשָׁקֵט.

חֶרֶב מָצָאתִי, – הוֹדִיעַ,

חֶרֶב אִישׁ־חַיִל שֶׁמֵּת.

בּוֹאִי, – אָמַר הָאוֹרֵחַ,

בַּיִת יְהִי לָךְ בֵּיתִי,

הֵן בִּלְעָדַיִךְ יָרֵחַ

רַעַל נוֹסֵךְ אֶל פִּתִּי.

הֶבֶל, – עָנִיתִי, – הַשִּׂיחַ,

טֹרַח טָרַחְתָּ בִּכְדִי.

דֶּלֶת גַּנִּי עַל בְּרִיחַ,

פֶּרַח גַּנִּי לְדוֹדִי.

ד

בֹּקֶר שָׁמַעְתִּי קוֹל שַׁעַט,

דַּהַר שֶׁל סוּס־אֵין־רוֹכְבוֹ.

רוּצִי, אִמִּי, אֱלֵי שַׁעַר,

הוּא לִי בְּשׂוֹרָה כִּי יָבוֹא.

אִמָּא לָחֲשָׁה וַתֹּאמַר לִי:

– מָוֶת עוֹמֵד לִי בַּחֵךְ,

כֶּתֶם שֶׁל דָּם עַל צַוָּאר לוֹ

כֶּתֶם שֶׁל דַּם חֲתָנֵךְ.

דֹּמִּי, אִמִּי הָאֻמְלֶלֶת,

מַה לָּךְ כִּי חַי תְּבַכִּי?

קֶסֶם נִדְרוֹ מְצַלְצֵל עוֹד

חַם וְרוֹנֵן בְּחֵיקִי.

ה

שֶׁבַע עֵינַיִם שְׁמָרוּנִי,

בַּל תְּפַתֵּנִי חִידָה,

שֶׁבַע קְנָאוֹת אֲכָלוּנִי,

אֵשׁ אַהֲבָה יְחִידָה.

שֶׁבַע שָׁנִים וְעוֹד לַיְלָה

אֹדֶם אָגְרוּ שׁוֹשַׁנִּים,

שֶׁבַע שָׁנִים וְעוֹד לַיְלָה,

לַיְלָה כְּשֶׁבַע שָׁנִים.

אָז נִתְרוֹנֵן צְלִיל נְחֹשֶׁת,

זֶמֶר חָלִיל מֵהָרִים.

אוּצָה, לִבִּי, חֵץ בַּחֹשֶׁךְ,

עוּפָה, פַּרְפַּר־סַנְוֵרִים!

חוּשִׁי, צִפֹּרֶת עִוֶּרֶת,

נוּחִי בְּסֵתֶר נוֹפוֹ,

שִׂימִי כְּנָפֵךְ עֲלֵי חֶרֶב

טֶרֶם תִּבְכִּי עַל כְּתֵפוֹ!

אִם בֶּאֱמֶת תֹּאהֲבִיהוּ

אִם בִּדְבָרַיִךְ אֵין שָׁוְא,

טֶרֶם נָשַׁקְתְּ לוֹ עַל פִּיהוּ,

נַשְּׁקִי לְסוּסוֹ צַוָּארָיו!

לנשמת אחייני יצחק בן שושן, שנפל בטרם אראהו על אדמת המולדת

מאת

רפאל אליעז

הָיִינוּ קְטַנִּים.

מִכָּל יַרְכְּתֵי סִמְטָה, מִּכָּל כִּבְרַת יַעַר, מִכָּל פִּסַּת רָקִיעַ

הָלַךְ אֱלֹהִים לִקְרָאתֵנוּ כְּהֵלֶךְ.

עַל גַּבּוֹ תַּרְמִיל אֵלִיָּהוּ,

עַל שְׂפָתָיו חִיּוּכוֹ שֶׁל לֵיצָן.

“הִנֵּה בָּא הַיּוֹם, – אָמַר אוֹתוֹ אֱלֹהִים, – הִנֵּה בָּא הַיּוֹם!”

הַשָּׁמַיִם יָרְדוּ לָאֲגַם

לַחֲזוֹת בִּפְנֵיהֶם הַכְּחֻלִּים בַּמַּיִם.

הַדַּיָּגִים צָדוּ אֶת דְּגַת הַזָּהָב הַקְּטַנָּה.

בָּבוּאוֹת־פְּנִינָה הִצְטַחֲקוּ מִקַּרְקַע הָאֲגַם

אֶל לִבְנָתָם הַמַּפְלִיגָה שֶׁל בַּרְבּוּרִים.

“הִנֵּה בָּא הַיּוֹם!” – שָׁמַעְנוּ קוֹלוֹת בַּנֶּפֶשׁ.

אָז הִרְטִיט הָאֲגַם שִׁירוֹ הַיָּחִיד לַנְּעָרִים.

אַחַר גָּדַלְנוּ.

יוֹם־יוֹם גָּדַלְנוּ.

יוֹם־יוֹם כִּרְסַמְנוּ: אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל!

אָז הִתְרַחֵק אֱלֹהִים כְּמַרְאָה שְׁבוּרָה בֵּין אוּרִים וְסַכִּינִים.

וְיוֹם אֶחָד בְּלֹא בְּשׂוֹרַת נָבִיא

יָצָא הַלֵּב כִּצְלִיל מִנֵּבֶל מְנֻפָּץ:

הַנְּעָרִים הָלְכוּ לָהֶם.

עָב צְחֹרָה עָמְדָה עַל הָאֲגַם וְנִפְנְפָה שָׁלוֹם.

הֵם לֹא הָפְכוּ רֹאשָׁם.

רוּחוֹת נָשְׂאוּ אֶת בְּלוֹרִיתָם אֶל גֵּיא הַשּׁוֹשַׁנִּים.

גֵּיא הַשּׁוֹשַׁנִּים בָּאָרֶץ הַיָּפָהּ: בֻּלְגָּרִיָּה!

הֵם לֹא הָפְכוּ רֹאשָׁם.

יוֹם־יוֹם פָּרְחוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים

עַד הֱיוֹתָן צְלָלִים שֶׁל דָּם.

יוֹם־יוֹם נָשְׁבוּ רוּחוֹת מִן הֶהָרִים,

וְרֵיחַ אֳרָנִים וְאַלּוֹנִים,

וְרֵיחַ שֶׁל סְנָאִים וּזְאֵבִים

נִשְׁפַּךְ עַל פִּי גְּבִיעֵי הַנְּעָרִים.

וְשִׁיר רָחוֹק שֶׁל גִּבּוֹרִים צָלַל אֱלֵי אָזְנָם

וְהוּא סִפֵּר לָהֶם בְּקֶצֶב אַבְהִי, בַּלְקָנִי,

כִּי זֶה דָּמָם צוֹבֵעַ עַלְעֲלֵי הַוֶּרֶד,

וַחֲלוֹמָם הוּא שֶׁגּוֹזֵר צוּרַת כִּתְרֵי הַפֶּרַח.

אֲזַי יָקוּם אַחַד הַנְּעָרִים, יִקְרָא:

"אַחִים! בְּשָׂרֵנוּ הוּא יִקְרַת עוֹלָם!

נִגּוּן נִתָּק מִמֶּנּוּ,

עָלֶה נִתָּק מִן הַשּׁוֹשָׁן!"

וְאָז יָקוּם שֵׁנִי, יִקְרָא:

"שׁוֹכְנִים בִּי בַּרְבּוּרִים לִבְנֵי־כָּנָף

וְאֵין כְּמוֹתָם לְגַאֲוָה וּפְדוּת!"

וְאָז יָקוּם שְׁלִישִׁי, יִקְרָא:

“לֹא עוֹד נִשְׁלַח כַּדּוּר בְּלֵב בָּשָׂר וּבְנוֹצַת בַּרְבּוּר!”

וְכָךְ גָּדְלוּ הַנְּעָרִים. יוֹם־יוֹם גָּדְלוּ.

לִמְּדוּם קָלוֹעַ מֵישָׁרִים.

לִמְּדוּם זָרוֹעַ רִמּוֹנֵי פְּלָדָה.

גָּדְלוּ רוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים.

אַחַר הָלְכוּ לַיַּעַר.

עִתִּים נִשָּׂא קוֹלָם

וְאָז כְּפָרִים שְׂרוּפִים בְּצִפִּיָּה נָדַמּוּ.

עִתִּים הֵם צוֹעֲדִים בְּלִי יַעֲמֹדוּ

עַד אִם שַׁחֲרִית גְּבוֹהַת־קוֹמָה־וָמֵצַח

נִצֶּבֶת לִפְנֵיהֶם כְּמוֹ חוֹמָה תְּלוּלָה

אוֹ קֶבֶר שָׁח צוֹפֶה שְׁמֵי עוֹלָמִים

חוֹסֵם דַּרְכָּם…

אם קמת לקדש את החירות

מאת

רפאל אליעז

אִם קַמְתָּ לְקַדֵּשׁ אֶת הַחֵרוּת

וּשְׁפִיפוֹנִים זָקְפוּ קוֹמָה עַל אֵם־הַדֶּרֶךְ,

רְאֵה מְעוּף הַצִּפֳּרִים

וְשֶׂגֶב לְמַד מִטֹּהַר רִחוּפָן!

אִם קַמְתָּ לְקַדֵּשׁ אֶת הַחֵרוּת,

אִמְּךָ הִיא שֶׁתַּנִּיחַ לְרַגְלֶיךָ

גְּוִיַּת חֲלוֹמוֹתֶיהָ הַשְּׂרוּפִים –

שְׁחֹרָה וְלוֹהֲטָה

כְּלוּחַ־שַׁיִשׁ מֵאַרְמוֹן עָלָה בְּאֵשׁ.

בֵּין הַקּוֹצִים עוֹטְרֵי הַקֶּבֶר

תִּחְיֶה אֱמוּנָתָהּ בַּסֵּתֶר.

הִיא תִּתְיַצֵּב בֵּינְךָ וּבֵין הַבּוֹר,

תָּאִיר עֲרִיסָתְךָ הַמִּתְנַדְנֶדֶת

וְלֹא תָּמוּשׁ עַד אִם תָּקִיץ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ.

דמדום אחר ניתוח

מאת

רפאל אליעז

פָּנָיו כְּשֶׁל לֵיצָן כָּמֵהַּ: חִוָּרוֹן וָעַיִן.

הָעַיִן הַשְּׁנִיָּה כִּנְעוּלָה עַל בְּרִיחַ.

אָמְרָה אֲחוֹת הָרַחֲמִים: הָיִיתָ שָׁם…

עָנָה הַמְנֻתָּח בְּקוֹל שֶׁנִּתְגַּמְגֵּם

בֵּין הַגָּרוֹן וְהַחַיִּים:

בְּנַחַל מֵי חַמְצָן וְכֹהֶל…

אַגְבִּיהַּ אֶת הַכַּר…

עוֹדִי שׁוֹמֵעַ לֹבֶן הַתִּקְרָה

אֲשֶׁר הִזְלִיפָה סַם מָתוֹק…

נַסֵּה עַיִן שְׁנִיָּה לִפְקֹחַ…

נִדְחַפְתִּי לַחֲלוֹם בַּעֲדִינוּת,

בְּתֹקֶף שֶׁל צְלָלִים חוֹפְזִים…

הַחֲדָרִים הָיוּ וְרֻדִּים וּבְלִי רִצְפָּה…

עַל אֶדֶן כָּל חַלּוֹן הָיְתָה פְּרוּשָׂה אָחוֹת –

וִילוֹן הַמִּתְנַפְנֵף וּמְחַיֵּךְ…

אִמְרִי, מָתַי אֶשְׁמַע אֶת חֲרִיקַת הַשַּׁעַר?

יֵרֵד הַחֹם¹, תָּשׁוּב הַבַּיְתָה…

לוּא אַתְּ אָבִיב לֹא כָּךְ הֶחֱנַפְתִּי לָךְ…

לוּא אַתְּ אָחוֹת שֶׁלִּי לֹא כָּךְ אָהַבְתִּי…

דָּרַכְתִּי עַל מִפְתַּן בֵּיתֵנוּ… הוּא הִצְמִיחַ דֶּשֶׁא…

טְפִיחוֹת הָאֶקָלִיפְּטוּס בַּתְּרִיסִים הָיוּ רַכּוֹת

כְּאֶצְבָּעוֹת סוּמוֹת…

אֶת הַמִּטָּה הִצַּעַתְּ לִי אַתְּ…

אֶת שִׂיחָתֵךְ עִם הַסַּגְרִיר הָאֶבֶן תְּסַפֵּר לִי…

הִיא מָצְצָה אוֹתָהּ בְּהִתְרַפְּסוּת כָּזֹאת…

עֶשֶׂר טִפּוֹת וְזֶהוּ…

הַרְבֵּה, הַרְבֵּה טִפּוֹת…

עַל הַגָּדֵר פְּנִינִים וְצִפֳּרִים,

שֶׁהִשְׁחִילָן הַגֶּשֶׁם…

אֲנִי רָעֵב, אָחוֹת!

הַיּוֹם מָרָק…

לֹא כַּמָּרָק שֶׁל אִמָּא…

שָׂדֶה מָלֵא פְּרָחִים וַעֲשָׂבִים…

הָאִטְרִיּוֹת, יְדֵי חִטָּה גְּמִישׁוֹת,

מְנַדְנְדוֹת סַלִּים עִם בֹּשֶׂם פִּלְפְּלִים וָשׁוּם…

אֲנִי נוֹשֵׁם…

נוֹשֵׁם וָצָף עַל מֵי הָעֲיֵפוּת…

הָעַיִן הַפְּקוּחָה גַּם הִיא נִסְגֶּרֶת.

וְחִוְרוֹנְךָ כִּסָּה אֶת הַסָּדִין…

קַח עוֹד שָׁלֹשׁ טִפּוֹת. תִּישַׁן…

שְׁנַת הָעֵצִים הַלַּיְלָה נָדְדָה.

לְאָן, לְאָן הִיא נָדְדָה, אָחוֹת?..

במקור “הַחם” – הערת פרויקט בן־יהודה. ↩

מן השדירה למדבר

מאת

רפאל אליעז

עֲצֵי הָאִזְדָּרֶכֶת וְהַדֹּלֶב

מְנַעֲרִים עָלִים קְמֵלִים.

הֵם לֹא שָׁעוּ לַנַּעַל הַכְּבֵדָה

שֶׁבּוֹסְסָה עַל הַשַּׁלֶּכֶת.

הַנְּעָרִים בַּסְּתָו הַזֶּה נָטְשׁוּ אֶת הַשְּׂדֵרָה.

גְּשָׁמִים שָׁטְפוּ כָּל שֶׁהָיָה בָּהּ:

מִשְׂחָק, רִשְׁעוּת וְאַהֲבָה.

הַנְּעָרִים לָבְשׁוּ מַדִּים.

רַק סַנְדָּלָם הַיָּשָׁן יָדַע

כִּי זְמַן חָדָשׁ יַחֲטֹף כַּלּוֹתֵיהֶם.

אָבְדַן הַגְּבוּל בֵּין מְדֻמֶּה

לִמְדֻמֶּה יוֹתֵר

הָיָה לְמַמָּשִׁי בִּזְכוּת צַו הַגִּיּוּס.

מַדִּים יְרַקְרַקִּים יָצְרוּ שִׁוְיוֹן מְרַעֲנֵן,

סִימַן הֶכֵּר אִישִׁי.

רַק פֹּה וָשָׁם הוֹסִיפָה אִמָּא:

כַּפְתּוֹר לַמִּכְנָסַיִם,

נֶקֶב נוֹסָף לַחֲגוֹרָה.

הַנְּעָרִים רָצִים בַּכְּבִישׁ

אַחֲרֵי הַהֶבֶל שֶׁפִּיהֶם פּוֹלֵט.

חָתוּל צְחַרְחַר עוֹמֵד עַל הַגָּדֵר.

הַחֲתוּלִים אֵינָם הוֹלְכִים לַמִּלְחָמָה.

הַנְּעָרִים עוֹלִים לַמַּשָּׂאִית.

הַכֹּל כְּבָר הַיְנוּ הָךְ, כְּמַחֲשָׁבָה שֶׁנֶּחְסְמָה,

פְּרָט לְשִׁנּוּי הַנּוֹף שֶׁהוּא מָהִיר מִדַּי.

פַּרְדֵּס בַּדֶּרֶך. עוֹד פַּרְדֵּס.

פֵּרוֹתֵיהֶם אֵינָם רוֹמְזִים לְאָן.

עַמּוּד חַשְׁמַל וְעוֹד עַמּוּד.

לַמַּשְׁמָעוּת אֵין מַשְׁמָעוּת.

בֵּין שֶׁבָּרָד יַכֶּה בַּפְּרִי

בֵּין שֶׁשְּׂרֵפָה תַּבְקִיעַ אֶבֶן מִן הַקִיר,

הַנְּעָרִים לֹא יוֹשִׁיעוּם.

אַדְמַת הַחַמְרָה הַמְּתוּקָה נִסְחֶפֶת

כּמְעַרְבֹּלֶת הַנִּמְלֶטֶת מֵעַצְמָהּ.

הָאֶקָלִיפְּטוּס אֲשֶׁר עַל אֵם־הַדֶּרֶךְ

הִרְכִּין אֶת בְּלוֹרִיתוֹ הָרֵיחָנִית.

נִגְדַּע.

בֵּין בַּרְקָנִים גְּבוֹהִים נִבַּט

רוֹעֶה עֲטוּף קְרָעִים.

הוּא עֲרָבִי קָטָן.

"הַאִם זֶה טוֹב אוֹ רַע

לִחְיוֹת בְּלִי דַּעַת קְרֹא וּכְתֹב?"

הוּא מְגַחֵךְ.

פִּיו מָלֵא שֶׁמֶשׁ.

“הַמִּלְחָמָה פֹּה לֹא נוֹקֶפֶת אֶצְבַּע.”

רוֹעֵה הַצֹּאן מוֹסִיף לִנְקֹב זְמַנּוֹ

עַל־פִּי צִלֵּי עֵצִים מְהַדְהֲדִים

בֵּין אוֹר זְרִיחָה לְאוֹר שְׁקִיעָה.

מָתַי נַגִּיעַ?

הַרְעָמִים עוֹד רְחוֹקִים.

אִישׁ לֹא רָאָה בְּרָקִים כָּל־כָּךְ שְׁקֵטִים.

הַנְּעָרִים תָּרִים לַשָּׁוְא.

פֹּה אֵין תַּרְבּוּת.

הָרִים סְגֻלִּים שׁוֹבְרִים אֶת קַו הָאֹפֶק.

וְאֵי הַמִּלְחָמָה?

"כּשֶׁאָשׁוּב חֻלְצָה אֶקְנֶה לִי אֲדֻמָּה.

לֹא נַעֲלַיִם צַרְצָרוֹת. לֹא עֲנִיבָה.

אֵין לַכְּאֵב צִדּוּק. אֲנִי חוֹשֵׁב."

פֹּה אֵין יוֹרְדִים גְּשָׁמִים.

צַחוּת שֶׁחַיָּה עִם עַצְמָהּ.

הַכֹּל נָקִי. לָטוּשׁ.

פֹּה נִשְׁכָּחִים דְּבָרִים וּמַעֲלִים סְבָרוֹת,

שֶׁאֵין לָהֶן תַּכְלִית מֻגְדֶּרֶת.

מָה, לְמָשָׁל?

אָבִי סִפֵּר לִי שֶׁאָבִיו סִפֵּר לוֹ מַעֲשֶׂה:

אָבִי שָׁכַב בְּבֵית־חוֹלִים.

אָנוּשׁ.

וְסָבָא, שֶׁהִתְמִיד לְהִתְפַּלֵּל

לְפֶתַע נִשְׁתַּתֵּק.

קָפְצָה בּוֹ מִין אֵימָה וְרָץ אֶל הָאֻרְוָה.

שָׁם הוּא בָּכָה עַל צַוָּארוֹ שֶׁל סוּס עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

כְּשֶׁאָבִי חָזַר בָּרִיא, סָבָא טָעַן

שֶׁזֶּה בִּזְכוּת הַסּוּס.

אָז אֲחוֹתִי רָחֵל בִּקְשָׁה מִסָּבָא

שֶׁלֹּא יָשׁוּב עַל הַסִּפּוּר לִפְנֵי זָרִים.

מוּזָר, שֶׁבַּמִּדְבַּר הַזֶּה נִזְכַּרְתִּי בְּחִבָּה

שֶׁסָּבָא זַ"ל הָיָה רוֹכֵב עַל סוּס…

דף מיומן מלחמה

מאת

רפאל אליעז

כְּפָר בַּגָּלִיל.

פִּכֵּחַ וְיָרֹק לְאוֹר הַיּוֹם.

חוֹלֵם וּמַעֲלֶה גֵּרָה בַּחֹשֶׁךְ.

מְכֻרְבָּלִים בְּמַעֲטֶה שֶׁל אֱמוּנָה וָפַחַד

שָׁכְבוּ בֵּין הַשִּׂיחִים הַלַּחְלַחִים

הָאָב וּבְנוֹ.

לֵאֶה כְּנַעַר לְאַחַר מִשְׂחָק מַתִּישׁ

רָבַץ הַגַּיְא קָפוּא עַל גּוּפֵיהֶם.

הַקֶּרַח שֶׁיָּרַד מֵעֲנָנִים

נִצְנֵץ בְּאִישׁוֹנֵי הַבֵּן.

הָאָב –

עַל עַפְעַפָּיו כָּבוּ כּוֹכְבֵי הַלַּיְלָה.

עָמְדָה הַצִּפִּיָּה כְּשַׁעַר בֵּין חַיֵּי הָאָב

לְבֵין חַיֵּי הַנַּעַר.

בַּחֲפִירוֹת רַעֲנַנּוֹת שׁוֹטֵט הַמָּוֶת

הָאָב רָאָהוּ.

לָרְגָבִים נָשַׁק הַדָּם

הַבֵּן רָאָהוּ.

בְּתַלְתַּלָּיו דְּבוּקִים לַמֵּצַח –

לֹא נָגַע הָאָב.

וּבְרַקּוֹת צְפוּדוֹת הַפּוֹעֲמוֹת בְּקֹשִׁי –

לֹא נָגַע הַבֵּן.

אָמַר הָאָב:

עַל צַוָּארִי שָׁכַבְתָּ

לְהַעִירְךָ יָרֵאתִי.

אָמַר הַבֵּן:

בְּעַד עֵינַיִם עֲצוּמוֹת חִיַּכְתָּ –

הָיִיתָ יֶלֶד.

אָמַר הָאָב:

גּוּפְךָ סָגַר עָלַי כְּמוֹ כָּנָף

וְזֵעָתְךָ הָיְתָה לִי אוֹת לְאֹשֶׁר¹.

רָצִיתִי כִּי תִּהְיֶה עֶלְיוֹן בְּהַרְגָּשָׁה

וּמְצָאתִיךָ רַב בְּמַעַשׂ.

אָמַר הַבֵּן:

כָּל נַעַר שֶׁבַּכְּפָר

לִבּוֹ לָשׁוּב אֶל הַשָּׂדֶה.

אָז קָמוּ אָב וּבְנוֹ כְּאִילָנוֹת

וּלְאִטָּם פָּסְעוּ אֶל אוֹר הַשַּׁחַר.

שֶׁמֶשׁ קָרָה עַל קַת רוֹבֶה הִבְהִיקָה

וְאֵפֶר הַמֵּעִיב עַל כֶּתֶר טַל וָפֶרַח.

בָּאוּ דְּבוֹרִים וּנְמָלִים קְטַנּוֹת

סִלְּקוּ אֶת הַגְּבָעוֹת מִדֶּרֶךְ

וּבֵן וָאָב הָלְכוּ

כְּנַעַר מִתְרַפֵּק עַל נַעַר

עַד נֶעֶלְמוּ מֵעַיִן.

במקור “לְאשֶׁר” – הערת פרויקט בן־יהודה. ↩

בלדה על שלושה חיילים

מאת

רפאל אליעז

אַהֲרֹן, עָמוֹס וְגָד

יוֹם אֶחָד יָצְאוּ לְבַגְדָּד.

מִן הַשָּׂדֶה וּמִן הַגָּן

הֵבִיאוּ אֶצְבְּעוֹת דָּגָן.

נִרְתְּמוּ בַּשּׁוּרָה

וְנָגְעוּ

בְּנִשְׁמַת הַבַּרְזֶל הַשְּׁחֹרָה.

חַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים

יָרוּ אֲלֵיהֶם חִבּוֹת וּמַבָּטִים.

אַחַר־כָּךְ קִפְּלוּ

דְּגָלִים וּמִטְפָּחוֹת

שֶׁל אֲדָמָה כְּתֻמָּה,

שֶׁל זֵעוֹת

וַעֲקִיצַת צְרָעוֹת.

אַהֲרֹן, עָמוֹס וְגָד

יוֹם אֶחָד יָצְאוּ לְבַגְדָּד.

שָׁעֲטוּ בֶּרֶךְ אֶל בֶּרֶךְ,

כָּל צַעַד הִרְחִיקָם מִן הַכְּפָר.

בְּהִפָּרְדָם מִשְּׁלָפִים וְעָפָר

נִפְרְדוּ בִּנְשִׁיקָה שֶׁל פֶּרַח.

פִּסַּת דֶּרֶךְ רַבָּה גָּמְאוּ

וְנַפְשָׁם עָיְפָה.

עַל גִּבְעָה עֲלוּפָה

וְרָדִים וְסִרְפָּדִים יָשְׁבוּ.

רוֹבִים הִנִּיחוּ בַּחֹרֶשׁ

שָׁכְבוּ

עַל כַּר עַכְנָאִים וָעֹלֶשׁ.

אַהֲרֹן, עָמוֹס וְגָד

יוֹם אֶחָד יָצְאוּ לְבַגְדָּד.

הִפְשִׁילוּ שַׁרְווּלִים,

מִכְנָסַיִם

קְמוּרֵי־גַּב כִּגְמַלִּים

בּוֹסְסוּ בַּמַּיִם.

הַבַּחוּרִים שָׁתְקוּ.

מֵימִיָּה וְסַכִּין שִׁקְשְׁקוּ.

נֵבֶל הַנַּחַל עָנָה,

מָרִיר כְּלַעֲנָה.

גַּם בְּאֶרֶץ אוֹיֵב נֶחְמָדָה

קְנֵי־הַסּוּף מְזַמְּרִים אַגָּדָה.

אַהֲרֹן, עָמוֹס וְגָד

יוֹם אֶחָד יָצְאוּ לְבַגְדָּד.

בֶּעָרוּץ זָחֲלוּ.

עָלוּ עַל הַגָּדָה.

מוּאַזִּין מֵרָחוֹק

קְרִיאָתוֹ סִלְסֵל.

הֵם נָגְעוּ בִּשְׂפַת הַבַּרְזֶל:

מַחֲרֵשָׁה מֻטָּה עַל צִדָּהּ.

אַהֲרֹן, עָמוֹס וְגָד

יוֹם אֶחָד יָצְאוּ לְבַגְדָּד.

"רֶחֶם זוֹ, שֶׁפָּתְחוּ

יוֹגְבִים בַּשְּׁדֵמָה,

מְצַפָּה לְזֶרַע

וַעֲמַל צִפּוֹר."

הֵם הֵנִידוּ כָּתֵף

וְהֵיטִיבוּ חֲגוֹר,

הַוָּאדִי הֵשִׁיב

בְּטִרְטוּר מַרְגֵּמָה.

אַהֲרֹן, עָמוֹס וְגָד

יוֹם אֶחָד יָצְאוּ לְבַגְדָּד.

אֶת הָאֲוִיר חָרְשׁוּ בִּרְכַּיִם,

גַּרְגְּרִים שֶׁל שֶׁמֶשׁ־בַּרְזֶל

נִקְּרוּ הָעֵינַיִם.

שְׂפָתַיִם נִחָרוֹת,

מַבָּט דָּלוּחַ

וְקַר

יָשִׂימוּ גַּנִּים לְמִדְבָּר.

בְּעַד שְׁלֹשָׁה¹ גּוּפוֹת נְקוּבִים

שׁוֹרֶקֶת הָרוּחַ…

אַהֲרֹן, עָמוֹס וְגָד

יוֹם אֶחָד יָצְאוּ לְבַגְדָּד.

“במקור שְׁלשָׁה” – הערת פרויקט בן־יהודה. ↩

ראובן

מאת

רפאל אליעז

רֵיחַ שֶׁל עֵץ לֵאֶה־שֶׁמֶשׁ

וּדְגָנִים חֲרוּכִים.

טְרַקְטוֹר צָהֹב כְּאֶפְרוֹחַ־עֲנָק –

מַקּוֹרוֹ בָּרָקִיעַ.

בְּצֵל הַשִּׁטִּים

נַעַר קָטָן, כְּחֹל־עֵינַיִם.

– הָאוֹטוֹ נִכְנַס לַחֲצַר הַקִּבּוּץ,

אוֹמֵר רְאוּבֵן,

הוּא חוֹזֵר עוֹד מְעַט

וְלוֹקֵחַ נוֹסְעִים מִן הַשַּׁעַר.

גַּם אוֹתְךָ הוּא יִקַּח.

– אִם תִּגְדַּל מַה תִּהְיֶה, רְאוּבֵן?

– אִם אֶגְדַּל אָז אֶהְיֶה אִישׁ גָּדוֹל,

לְבַדִּי עִם הָעֵדֶר אֵצֵא,

אֲטַפֵּס בַּגִּלְבֹּעַ עָמֹק,

הַכְּבָשִׂים לְפָנַי

וַחֲבָל רַק שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי נֶעְלַם…

וְאוּלַי, אִם אֶגְדַּל,

עַל סוּסָה חוּמָה אֶרְכַּב כָּל הַלַּיְלָה,

וְאָשׁוּב מֻקְדָּם־מֻקְדָּם,

כְּשֶׁכָּל הַקִּבּוּץ עוֹד יָשֵׁן.

'תָּה רוֹאֶה אֶת הַטְּרַקְטוֹר הַזֶּה?

זֶה אַבָּא שֶׁלִּי שֶׁיָּשַׁב בַּהֶגֶה

וְעַכְשָׁו שָׁם יוֹשֵׁב הַדּוֹד מִיכָה,

שֶׁיֵּשׁ לוֹ כִּפָּה אֲדֻמָּה

וְנַעֲלַיִם גְּבוֹהוֹת־גְּבוֹהוֹת.

כְּשֶׁהוּא יֵעָלֵם

אֵשֵׁב עַל הַטְּרַקְטוֹר אֲנִי…

האויב

מאת

רפאל אליעז

בְּאִם יָבוֹא אֶפְתַּח לוֹ אֶת הַשַּׁעַר.

אַרְאֵהוּ עִיר שֶׁל קֻבִּיּוֹת חַיּוֹת –

גַּנִּים מְאֻכְלָסִים סוּסִים שֶׁל עֵץ –

שְׂמָלוֹת קְטַנּוֹת מְרַפְרְפוֹת

בְּהִתְנַפְּחָן עַל נַדְנֵדוֹת בָּרוּחַ.

וִילָדִים הַבּוֹעֲטִים אִישׁ בְּעַכּוּז רֵעֵהוּ.

שָׁם נַעַר לֵץ הַמַּנִּיחַ מִשְׁקֶפֶת לְאָזְנָיו

וְאָזְנִיּוֹת מֵעַל חָטְמוֹ, יוֹשִׁיט אֵלָיו לָשׁוֹן.

(אוֹיְבִי, אֲנִי חוֹלֵם!)

יִצְחַק אוֹיְבִי בְּתֹם־לֵבָב:

"מָה אֱוִילִי הַנִּצָּחוֹן עַל סַסְגּוֹנֵי דְּגָלָיו!

וּמֶה חָכָם תַּלְתַּל זָהֹב עַל מֵצַח נַעֲרָה!"

בְּסַכִּינוֹ יַבִּיט כְּמִתְאַפֵּק מִבְּכִי.

(אוֹיְבִי, אֲנִי חוֹלֵם!)

יִרְעַד אוֹיְבִי אֲחוּז צְמַרְמֹרֶת:

"דִּמְיוֹן קוֹדֵחַ מִשִּׂנְאָה

הִמְלִיךְ עַצְמוֹ עָלַי!.."

(אוֹיְבִי, אֲנִי חוֹלֵם!)

אָז יְהַרְהֵר אוֹיְבִי בְּקוֹל:

"לַחֹמֶר הָאָפֹר אֶתֵּן תְּבוּנַת לִבִּי.

אֶמְצָא לִי תַּחְבּוּלָה

לַהֲבִיאוֹ לִידֵי לִבְלוּב.

סַכִּין דָּמִים זוֹ מֵעַתָּה

בּוֹצַעַת רַק בַּלֶּחֶם.

וְהַבַּרְזֶל יִפְרַח!

(אוֹיְבִי, אֲנִי חוֹלֵם!)

בְּטֶרֶם סַכִּינוֹ יָנִיף –

הוּא בְּחָזִי נִתְקַע…

(אוֹיְבִי, אֵינִי חוֹלֵם,

אֵינִי חוֹלֵם!..)

הנער הגידם

מאת

רפאל אליעז

הָאוֹר אֲשֶׁר סָגַר עָלַי כְּלַיְלָה

סֻנַּן מֵעַרְפִלִּים כְּבֵדִים וָסִיד.

מִנְּחִירַי זָלַף נִיחוֹחַ יוֹד וָאֶתֶר.

יָדִי סְמוּכָה עַל יָד רַכָּה –

שָׁאַפְתִּי חֹם נָשִׁי –

וְהֵד־כְּאֵב דַּק כְּסִיבִים שֶׁל מֶשִׁי

זָחַל מִשֹּׁרֶשׁ שְׁתֵּי כְּתֵפַי

עַד בְּהוֹנוֹת יָדַי.

אִמִּי שֶׁלִּי

בְּזֶה הַיּוֹם כָּרְתוּ לִי זְרוֹעוֹתַי.

עַל יָד רַכָּה נוֹשֶׁמֶת

הַבֵּן שֶׁלַּךְ פָּקַח עֵינָיו לְהִוָּלֵד –

גִּדֵּם.

לֹא אֶכָּנַע! – לָחַשְׁתִּי לָאָחוֹת –

בְּפֶה אָדֹם כְּמוֹ שֶׁלָּךְ

קָשֶׁה לָדַעַת מַה הוּא שֶׁקֶר וּמַה הִיא אַהֲבָה.

הָסִירִי הַתַּחְבֹּשֶׁת וְהָבִיאִי לִי

אֶת הַפְּרָחִים מִגַּן בֵּית־הַחוֹלִים.

אֲנִי רוֹצֶה אֶת גִּזְרָתָהּ שֶׁל כַּלָּתִי

בִּשְׁתֵּי יָדַי לִלְפֹּת

אֲנִי רוֹצֶה בִּשְׁתֵּי יָדַי לִקְלֹעַ נֵזֶר.

אֲנִי רוֹצֶה בִּשְׁתֵּי יָדַי

גִּיצִים יוֹקְדִים עַל גֵּו קוֹדֵחַ לְהַשְׁלִיךְ!

אֲנִי רוֹצֶה בִּשְׁתֵּי יָדַי

לִכְפֹּת רֹאשָׁהּ וּלְחַבְּקָהּ עַד סוֹף הַזְּמַן…

אֶל בֵּין עֵצִים שֶׁל כֶּסֶף וְיָרֵחַ

אֶקַּח יָפְיָהּ.

כְּיַנְשׁוּפִים שְׁחֹרִים נָגוּר

עֵרִים לַנֵּצַח.

נַקְשִׁיב אֶל שִׁירֵיהֶן שֶׁל צִפֳּרִים קְטוּעוֹת כָּנָף.

לֹא עוֹד נִשְׁעֶה לַמְחַיְּכִים בְּרֹב תְּבוּנָה

לַאֲסוֹנוֹת אָדָם.

בְּאַפְלוּלִית אָשְׁרֵנוּ הַזּוֹעֵף

כְּנָפַיִם לִי אַצְמִיחַ רְחָבוֹת

מִצַּמָּרוֹת הַמִּתְיַפְּחוֹת בָּרוּחַ

וְעַל לִבָּהּ – אֶפְרוֹחַ אַרְגָּמָן –

אֶפְרֹשׂ אוֹתָן בִּמְקוֹם יָדַי הָעֲרוּפוֹת.

וְאַתְּ אִמִּי,

אֲפִלּוּ תַּעַבְרִי כְּמוֹ סוּפָה בֵּין הַבְּרָקִים,

אֲפִלּוּ תְּכַסִּינִי תְּפִלָּתֵךְ נוֹטֶפֶת דָּם

לֹא עוֹד אֶשְׁמַע לָךְ!

סיפורו של חייל

מאת

רפאל אליעז

הַחֲבֵרִים שָׁתְקוּ.

אֶחָד – שִׁנָּיו חָרְקוּ, אוֹ כָּךְ נִדְמֶה לִי.

לְמַעְלָה –

בֵּין טְלָאֵי עָנָן וְעֹמֶק מְשֻׁסָּע, שְׁוֵה־נֶפֶשׁ,

יָרְקוּ שָׁמַיִם כּוֹכָבִים חַדִּים.

חָשַׁבְתִּי כָּל הַזְּמַן עַל דָּנִי.

הָעֵת בֵּין קְרָב לִקְרָב זוֹחֶלֶת:

הַבַּטָּלָה – כִּסְפוֹג חָמוּץ –

רוֹבֶצֶת בֵּין הַלֵּב וְהַגַּרְגֶּרֶת.

מִין רַחַשׁ תּוֹלָעִים הוֹמֶה בַּדָּם.

בְּתוֹךְ הַפְּעֻלָּה נִשְׁכַּח הַפַּחַד.

הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַשְּׁרִירִים קְשׁוּרִים וּמְתוּחִים

כִּבְתַחֲרוּת שֶׁל כַּדּוּרֶגֶל.

כְּשֶׁחָזַרְנוּ לָעֶמְדָּה אֶחָד בָּכָה.

הוּא לֹא אָהַב אֶת דָּנִי.

רָאִיתִי בְּפָנָיו חֻלְשָׁה וָנֹעַם.

אוּלַי הוּא לֹא יָכֹל לִסְלֹחַ לְעַצְמוֹ.

אוּלַי שִׂנְאַת חִנָּם.

טְרַנְזִיסְטוֹר קָט צִרְצֵר לוֹ וַלְס.

בְּקֶצֶב שֶׁכָּזֶה אֵיךְ הַזְּקֵנִים רָקְדוּ?..

הָיוּ כָּמוֹנוּ,

רָצוּ לְהִתְבַּדֵּר.

הַקֶּצֶב לְבַדּוֹ שֻׁנָּה אוֹ…

וּמִישֶׁהוּ פִּתְאֹם, מִתּוֹךְ הַנְּגִינָה,

הִכְרִיז עַל בֹּשֶׂם…

לוּא דָּנִי כָּאן הָיָה סוֹגְרוֹ.

אוּלַי…

אֶתְמוֹל הֶחֱלִיק בְּכַף יָדוֹ

עַל שְׂדֵה־זִיפִים שְׁחַרְחַר שֶׁבְּלֶחְיוֹ.

תְּנוּעָה זְרִיזָה לָצוּד,

אֲבָל הַזְּבוּב נִמְלַט.

רָקַק לָרֹחַק.

סְתָם.

“כּוֹתְבִים עָלֵינוּ כָּל מִינֵי שְׁטֻיּוֹת,”

סִנֵּן.

“עִתּוֹנָאִים… בְּלֹא מַצְפּוּן קָשֶׁה לָהֶם לִנְשֹׁם…”

דָּנִי נוֹלַד בְּפַעַם אֵין־סוֹפִית.

הָיוּ לוֹ תֵּשַׁע נְפָשׁוֹת

כְּשֶׁל חָתוּל.

בַּפַּעַם הַתְּשִׁיעִית לָקְחוּ אוֹתוֹ בַּאֲלוּנְקָה.

הַחֲבֵרִים שָׁתְקוּ.

הֵם אָהֲבוּ לִצְחֹק לַהֲלָצוֹת שֶׁדָּנִי מְסַפֵּר.

שׁוֹכֵב עַל צְרוֹר בָּשָׂר שֶׁלּוֹ

וְנֶהֱנֶה שֶׁמַּקְשִׁיבִים לוֹ.

גַּם בַּתְּפֵלוֹת הָיָה בָּהֶן קְצָת מֶלַח.

לֹא מִכֵּיוָן שֶׁדָּנִי מֵת,

אֲבָל הָיָה לוֹ חֵן.

“אִם אֵין עַל מַה לִּצְחֹק, אֶפְשָׁר לָשִׁיר,”

הָיָה אוֹמֵר.

"הַמֹּחַ הָרָעֵב מַמְצִיא זְוָעוֹת.

כְּשֶׁעָשָׂה אוֹתְךָ אָבִיךָ, לֹא חָשַׁב

כֵּיצַד יֵשׁ לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם.

לָכֵן יֵשׁ יְלָדִים כֹּה מֻצְלָחִים…"

מָה הַמַּצְחִיק בָּזֶה? אֲבָל צָחַקְנוּ.

שִׁלְשׁוֹם יָשַׁבְנוּ יַחַד.

רָצָה לִכְתֹּב גְּלוּיָה וְלֹא כָּתַב.

רָבַץ עַל אֵיזֶה חֵפֶץ שֶׁהֵצִיק לִירֵכוֹ.

בְּעַד עֵינָיו הָעֲיֵפוֹת נִצְּתָהּ מַחֲשָׁבָה.

כֹּה הִתְרַגַּלְנוּ זֶה לָזֶה – אֲנִי וְדָנִי.

יָדַעְנוּ מַה כּוֹאֵב מַה לֹּא.

מוּכָן לְהִשָּׁבַע, שֶׁאוֹתוֹ עֶרֶב

רָאִיתִי בְּעֵינָיו מַה מִּתְרַחֵשׁ בּוֹ

כְּמוֹ עַל בַּד קוֹלְנוֹעַ, שֶׁנָּדַם.

הַסֶּרֶט הִתְגַּלְגֵּל בְּלִי קוֹל.

צְבָעִים דֵּהִים,

אָדֹם אוֹ לֹא, סָגֹל אוֹ לֹא

וּדְמוּת הִתְרוֹצְצָה בֵּין אֵלֶּה.

כִּמְעַט שְׁקוּפָה,

קַוִּים אַוְרִירִיִּים

עִם זֹאת, דְּמוּתָהּ שֶׁל דָּלִיָּה.

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכְּבָר סִפְּרוּ לָהּ…

אֵיכְשֶׁהוּ.

הַחַיָּט הַכָּחֹל

מאת

רפאל אליעז

הַחַיָּט הַכָּחֹל

מאת

רפאל אליעז

אָבִי הָיָה חַיָּט כָּחֹל

וְכֵן הָיוּ עֵינָיו בְיוֹם שַׁבָּת.

בְּיוֹם שֶׁל חֹל הָיוּ עֵינָיו

שְׁקוּעוֹת בְּתוֹךְ הַבַּד

וְכָל אֲשֶׁר הָיָה שַׁיָּךְ לְאַבָּא

הָיָה, בְּדֶרֶךְ־כְּלָל, שָׁחֹר:

מִלִּים שְׁחֹרוֹת יָצְאוּ מִפִּיו,

וְחִיּוּכִים שְׁחֹרִים עַל שִׂפְתוֹתָיו.

אָבִי הָיָה חַיָּט כָּחֹל.

מִשֶּׁהִשְׁחִיל בְּקִפּוּלֵי הַבֶּגֶד

מַחַט שֶׁל כֶּסֶף קְטַנְטַנָּה

הָיָה נִשְׂרָט הַסִּיד שֶׁבַּתִּקְרָה

וּלְאֹרֶךְ הַקִּירוֹת הָיוּ

חוּטִים שֶׁל דָּם רוֹקְמִים

פְּרָחִים דַּקִּים וּמְשֻׁנִּים:

מֵעֵין אָבִיב שֶׁל חַיָּטִים.

עָמַד אָבִי בְּפֶתַח הַחֲנוּת,

סִלְסֵל שָׂפָם שֶׁל עֲלוּקָה

וְהַרְפֲּתְקוֹת חַיָּיו הַנִּפְלָאִים

סִפֵּר לְכָל בָּאֵי בֵּית־הַמְּלָאכָה.

בְּהִתְבַּשְׂמָם מִסִּפּוּרָיו,

שֶׁרֵיחַ הַמַּגְהֵץ עָלָה מֵהֶם,

הָיוּ חוֹמְקִים הָרְחוֹבָה

וּמְחַפְּשִׂים אֶת רִיסֵיהֶם הַחֲרוּכִים

בַּזְּגוּגִיּוֹת שֶׁל חַלּוֹנוֹת הַשּׁוּק.

בְּיוֹם שֶׁל חֹל הָיָה אָבִי

מַלְבִּישׁ נַעֲרֵיהֶם שֶׁל עֲשִׁירִים

וּבְשַׁבָּת הָיָה מַטְלִיא

חֲלִיפָתוֹ הַיְחִידָה

וְאַגַּב כָּךְ הָיָה הוּא נֶאֱנָח

וְדַעְתּוֹ נוֹתֵן

עַל נְעָרָיו שֶׁלּוֹ הָעֲרֻמִּים.

לוּא כָּל הַיְלָדִים, שֶׁאֲהֵבוּהוּ,

הָיוּ חוֹלְקִים כָּבוֹד אַחֲרוֹן לוֹ,

הָיְתָה דַּרְכּוֹ לַקֶּבֶר רְפוּדָה

כְּמוֹ מַרְבַד־טְלָאִים סַסְגּוֹנִיִּים.

בָּנָיו הַיְתוֹמִים, שֶׁלֹּא זָכוּ

לְבֶגֶד־חַג בְּמוֹעֲדָם.

שֶׁלֹּא יָרְדוּ לְעֹמֶק עִצְּבוֹנָם

שֶׁל חַיָּטִים כְּחֻלִּים,

דְּמָעוֹת שֶׁל כַּפְתוֹרִים הִזִִּילוּ

וְנִפְרְדוּ מֵעֲפָרוֹ לָנֶצַח.

אָבִי הָיָה חַיָּט כָּחֹל

וּפַעַם בְּשָׁנָה הָיָה אָדֹם.

בְּיוֹם אֶחָד בְּמַאי

הָיָה תּוֹקֵעַ אֶת הַמַּחַט

בְּתוֹךְ כָּרִית קְטִיפָה קְטַנָּה

וְשָׁר עִם עֲמִיתָיו הַחַיָּטִים:

"אָנוּ תּוֹפְרִים תַּכְרִיךְ שֶׁל שַׂק

לְעוֹלָמֵנוּ הַיָּשָׁן…"

כְּשֶׁקּוֹלוֹ טִפֵּס עַד לְפַאלְסֶט,

הָיָה שָׂמֵחַ וְנִלְהָב

וּבְהַרְכִּינוֹ גּוּפוֹ הַדַּק עָלַי

עַל דַּשׁ מְעִיל שֶׁלִּי הַמְרֻפָּט

נָעַץ צִפֹּרֶן אֲדֻמָּה.

ליד קבר אבי

מאת

רפאל אליעז

אֵין לִי דְּמָעוֹת, אָבִי.

אֶל קִבְרְךָ אֲנִי צוֹפֶה כְּזָר.

מִשֹּׁרֶשׁ, שֶׁיָּנַק מֵאַדְמָתְךָ, טָעַמְתִּי

וְרֵיחַ גַּן, שֶׁדְּרִיסַת־רֶגֶל אֵין לִי בּוֹ,

עוֹלֶה וּמְמָרֵר לִי בִּגְרוֹנִי.

כְּשֶׁחָזִיתִי בְּמוֹתְךָ הָיִיתִי יֶלֶד.

הַפַּחַד שֶׁקִּנֵּן בִּי: אָהַבְתִּי אוֹתְךָ.

אִיַּמְתִּי בְּלִבִּי:

אִם תַּעַזְבֵנִי לֹא אֶהְיֶה יָתוֹם!

אֵין לִי דְּמָעוֹת, אָבִי,

יָתוֹם אֵינֶנִּי

וְרֵיקָנוּת מוֹלֶכֶת.

זִמַּרְתָּ בִּשְׂפָתַיִם נִכְלָמוֹת

כְּנַעֲרָה.

הָיִיתָ לִי צִפּוֹר בָּעֵץ,

שֶׁעֲנָפָיו סִפְּרוּ לִי אַגָּדוֹת.

הַקֶּבֶר, שֶׁכָּלָא בּוֹ אֶת שִׁירֶיךָ,

כֹּה מְכֹעָר, אָבִי!

כְּשֶׁחָזַרְתִּי אֶל בֵּיתִי

לֹא חַלּוֹנוֹת הָיוּ בּוֹ וְלֹא דֶּלֶת.

רַק הַמִּפְתָּן נָטוּעַ בִּמְקוֹמוֹ

וּמֵעָלָיו עָמַד לוֹ נַעַר.

הָאוֹתִיּוֹת בַּמַּצֵּבָה, נִמְחוּ בַּגֶּשֶׁם,

אַךְ הֵן בָּאוֹת אֵלַי

וּמְכַסּוֹת אוֹתִי עַד נֶפֶשׁ.

תֵּן לִי יָדְךָ, אָבִי…

קְרָאֵנִי: בְּנִי…

איחולי אב

מאת

רפאל אליעז

אָבִי הָיָה אָדָם תָּמִים לֵאלֹהִים:

אָבִי אָמַר לִי: הַגַּרְעִין יָשֵׁן.

תֵּלֵךְ שָׂדוֹת.

בְּאַהֲבָה תַּחֲרשׁ.

כְּבָשִׂים יְלַחֲכוּ אֶצְבְּעוֹתֶיךָ.

שָׂדוֹת הָלַכְתִּי.

בְּאַהֲבָה חָרַשְׁתִּי.

גֶּשֶׁם לֹא בָּא.

מֵי־לַעֲנָה מִן הַבְּאֵר שָׁתִיתִי.

בִּכְיַת־הָרוּחַ מֵרְגָבִים שָׁמַעְתִּי.

אָבִי הָיָה אָדָם תָּמִים לֵאלֹהִים.

אָבִי אָמַר לִי: כּוֹכָב יָנוּחַ לְרַגְלֶיךָ.

יָנֵץ הַשַּׁחַר בְּעֵינֵי הַכֶּלֶב.

אִשָּׁה טוֹבָה תָּלוּשׁ עוּגוֹת וְלֶחֶם.

חָלָב טָהוֹר תַּשְׁקֶה אֶת יְלָדֶיךָ.

בְּצֵאת כּוֹכָב – שְׁנָתִי שֶׁלִּי נוֹדֶדֶת.

אִשָּׁה טוֹבָה הָלְכָה לָהּ עִם הַכֶּלֶב.

יֶלֶד אַכְזָר מַכֵּנִי וְצוֹחֵק לוֹ.

אָבִי הַתַָּם לוֹחֵשׁ לִי מִן הַקֶּבֶר:

הַמְתֵּן, הַמְתֵּן!

זֶה הַגַּרְעִין יֵעוֹר וִיהִי לְפֶרַח!…

שיח אב ובנו

מאת

רפאל אליעז

הָאָב:

עֵת כִּי יָצָאתָ מִמַּרְתֵּף־צְבָעֶיךָ

הָיוּ עֵינֶיךָ אֲסִירוֹת בְּקֶשֶׁת־בֶּעָנָן.

הַבֵּן:

נָפְלָה עָלַי תְּמוּנָה סוֹרֶרֶת,

שֶׁדְּיוֹקָנִים זָרִים לָהּ.

אֶחָד מֵהֶם הִטִּיל עָלַי מוֹרָא

וְנִפַּצְתִּיו בַּקִּיר,

צְבָעָיו הִתְפּוֹרְרוּ מֵעַל רֹאשִׁי

וְהִתְפָּרְשׂוּ כִּמְנִיפָה לוֹהֶטֶת,

אֲשֶׁר אַתָּה קוֹרֵא לָהּ קֶשֶׁת־בֶּעָנָן.

הָאָב:

בְּנִי! עַל פַָנֶיךָ נֵס־חֲלוֹם יָנוּעַ

כְּנַחַל בֵּין סְלָעִים נוֹשְׁמִים…

הַבֵּן:

זוֹ אֶבֶן שֶׁנָּגֹלָּה מִלִּבְּךָ, אָבִי.

אֶל תַּחַת בֵּית הַשֶּׁחִי אֶקָּחֶנָּה,

וַאֲשׁוֹטֵט עִמָּהּ בִּדְמִי הַלַּיְלָה

כְּמוֹ הָיְתָה נֵר לְרַגְלַי.

וַדַּאי זוֹ אֶבֶן נְדִירָה,

שֶׁבְּקִרְבָּהּ גְּלוּמוֹת סְגֻלּוֹת־חֶמְדָה.

הָאָב:

פְּחָדִים שֶׁלִּי צְפוּנִים בָּהּ, יַקִּירִי.

עַכְשָׁו, מִשֶּׁנָּגוֹזוּ סִיּוּטִים,

לֹא עוֹד אֶשְׁאַל אִם חַי אַתָּה.

הַבֵּן:

אוֹתָהּ הַשְּׁאֵלָה עַצְמָהּ

עִנְּתָה נַפְשִׁי בְּטֶרֶם הֱקִיצוֹתִי.

הָאָב:

זְרוֹעִי כָּבַשְׁתִּי תַּחַת שְׂמִיכָתְךָ

וּכְמוֹ נִכְוֵיתִי מֵחֶדְוָה

בְּשֶׁל הַחֹם שֶׁנֶּאֱצַל מִמֶּנָּה.

הָיָה זֶה בַּחֲצוֹת.

הַבֵּן:

הָרוּחַ מִן הַיָּם, שֶׁהֶעִירַנִי,

גָּרַר אוֹתִי לִרְעוֹת בַּכּוֹכָבִים.

מַזַּל־אַרְיֵה שִׁסַּע אֶת מַזַּל־גְּדִי.

מַזַּל־בְּתוּלָה דְּמָעוֹת הִזִּיל

עַל כֶּתֶף־הַקַּשָּׁת.

וּבְשׁוּבִי שָׂבַעְתִּי בֹּקֶר וְאַתָּה

עַל מִשְׁכָּבִי רָדַמְתָּ.

שְׁתֵּי לְטָאוֹת שֶׁל אֵשׁ הִרְתִּיתוּ

עַל חַרְסִינַת הַמֵּצַח שֶׁל אָבִי.

הָיִיתָ זַךְ מֵעֶצֶב־תֹּם וּדְאָגָה.

לוּ מִכְחוֹלִי בָּהֶם טָבַלְתִּי!

הָאָב:

סָפֵק אִם בִּגְוָנִים כָּאֵלֶּה

תִּשְׁבֹּר צִמְאוֹן־הַבַּד לְיֹפִי.

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיִיתִי מְאֻשָּׁר

וְלֹא אוֹבֵד־עֵצוֹת: עַל פִּי שֹׁבֶל צִלְּךָ

בַּמַּדְרֵגוֹת הָאֲדֻמּוֹת יָדַעְתִּי, כִּי

יָצָאתָ אֶל הַלַּיְלָה וְחָשַׁבְתִּי:

הָלַךְ מִבְּלִי יֹאכַל, אוֹ אִם חָטַף,

עָשָׂה זֹאת בַּחֲשַׁאי

לְבַל יָעִיר אֶת הַזָּקֵן.

הַבֵּן:

מָצָאתִי אֶת רֹאשְׁךָ הַמְתֻלְתָּל

מֻרְכָּן עַל גִּלָּיוֹן לָבָן.

שֵׂיבָה שֶלְּךָ, כְּשֶׁהִיא כּוֹתֶבֶת,

הַחֶדֶר כֹּה שָׁקֵט.

הָאָב:

שֶׁקֶט, אֵימָה וָאשֶׁר

הֵם נְכָסַי אֲשֶׁר אוֹרִישׁ לְךָ.

הָרֶוַח בֵּין הַצַּו שֶׁבְּלִבִּי

לְבֵין הַחֵשֶׁק הַנִּמְרָץ לִתְהוֹת

עַל קַנְקַנְּךָ, נִרְאָה לִי כְּמוֹ חֵטְא.

חַיַּי הַמִּתְאַבְּכִים אֵלֶיךָ כְּעָשָׁן

הוֹפְכִים לְנֵטֶל, הַמּוֹשֵׁךְ אוֹתִי לְמַעְלָה.

הַבֵּן:

הַרְשֵׁנִי לְשַׂחֵק, אָבִי! קוֹל הַצְּבָעִים

פּוֹעֶה אֵלַי מֵעֹמֶק הַמַּרְתֵּף!

רוֹעֶה־צַיָּד

מאת

רפאל אליעז

אֵינִי עוֹד לְבַדִּי, אָבִי.

אֵינִי עוֹד צְרוֹר־צְבָעִים לֵאִים:

אֲנִי שָׁבוּי בְּיַד עֲנַק־הַתְּכֵלֶת,

אַךְ מִכְחוֹלִי עוֹצֵר בּוֹ שֶׁפַע לַיְלָה.

אֲנִי דּוֹלֶה צְלִילֵי־אֲגַם־וָנַחַל

וְהֵם נוֹפְלִים פְּרַקְדָּן עַל בַּד שֶׁל שַׁיִּשׁ

וּמִתְנַפְּצִים תְּמֵהִים וְכוֹאֲבִים,

עַד יַאַסְפֵם לָשִׁיר אוֹתוֹ חָלִיל,

אֲשֶׁר נִגַּנְתִּי בּוֹ בְּעוֹד לִבִּי יָחֵף

וְעַל בְּשָׂרִי אַדֶּרֶת־יַעַר רְטֻבָּה.

הָאַיִל, שֶׁגָּעָה מִתּוֹךְ סִבְכֵי נַפְשִׁי,

רָתַמְתִּי אֶל עָמָל,

שֶׁנְּעָרִים בִּלְבַד יָכְלוּ לוֹ:

הָאִילָנוֹת הַסְּעוּרִים,

שֶׁנָּסוּ לְחַפֵּשׂ אֶת עַלְוָתָם בַּזֶּרֶם,

עוֹמֵס הוּא עַל קַרְנָיו הָעֲנֵפוֹת

וּמַחֲזִירָם

לַחֹרֶשׁ…

תשורה לדרך

מאת

רפאל אליעז

שִׁגַּרְתִּי אִגַּרְתִּי בִּכְתַב־מַרְגָּלִיּוֹת,

מָנִיתִי מִלּוֹתַי כְּמוֹ כִּילַי,

טֶרֶם חוֹתָם אֶטְבַּע מָחַקְתִּי רֹב פְּסוּקַי.

עִם זֹאת, בֵּין אוֹת לְאוֹת תִּמְצָא

תַּמְצִית כְּאֵב שֶׁוִּדּוּיוֹ כַּפָּרָתוֹ.

גּוּפֵי חַיִּים חֻקָּם לְהִתְפַּתֵּל

וְקִיּוּמָם עַל טֶרֶף.

שַׁרְשֶׁרֶת זְעָקוֹת כּוֹבֶלֶת יְדֵיהֶם

בְּהַרְקִיעָם אֶל דְּרוֹר.

וְעַל אַחַת כַּמָּה בְּעוֹד דָּמָם צָעִיר.

אַתָּה יוֹצֵא כְּחֶפְצְךָ.

לָשׁוּט עַל אֲדָמָה שֶׁמְּלֹא רָחְבָּהּ בְּדִידוּת

הֲלֹא זֶה כִּפְסִיעָה עִוֶּרֶת

עַל גְּוִיָּתָהּ שֶׁל אֲהוּבָה.

מִכָּל כִּבְרָה קְטַנָּה שֶׁל הִתְגַּלּוּת

קוֹרְצִים דָּוִד וִיוֹנָתָן סוֹחֲפִים כַּמַּיִם.

אָכֵן קַבֵּל בִּרְכַּת שִׁלּוּמִים

וּלְמָחֳרַת הַיּוֹם שְׁכָחֶנָּה!

צְלָלִים הַנִּצָּבִים בֵּינְךָ לְבֵין נֵכָר

יָקוּמוּ לְפָנֶיךָ כִּמְנִיפָה שֶׁל אוֹר.

קָמֵעַ זוֹ לַדֶּרֶךְ בְּחֻבְּךָ תִּתֵּן

שֶׁהִיא תִּכְרֹךְ עַצְמָהּ עַל צַוָּארְךָ

כְּמוֹ חַיָּה עַזָּה סְמוּיָה מֵעַיִן.

בִּבְשַׂר כָּל אִישׁ הַמְבַקֵּשׁ

לַחֲרֹת בְּךָ צַלֶּקֶת זִכָּרוֹן

שִׁנֶּיהָ הַחַדּוֹת תִּנְעַץ.

בֵּין צִפָּרְנֶיהָ עֹנֶג לֹא תֵּדַע

כִּבְחֵיקָה שֶׁל נַעֲרָה שׁוֹטַחַת מַחֲמַדֶּיהָ.

וְאִם תִּסְטֶה מִנְּתִיבְךָ

וְקוֹץ יָשׁוּף אֶת עֲקֵבְךָ –

לֹא בְּאַרְסוֹ תָּחוּשׁ כִּי בְּבָשְׂמוֹ:

זוֹ הַחַיָּה תָּלֹק פְּצָעֶיךָ

עַד יַעֲלוּ מָזוֹר

וְכָל שְׂכָרָהּ:

מַבַּט הַיֶּלֶד מֵעֵינֶיךָ הַגְּדוֹלוֹת.

שֵׁם הַחַיָּה סָפֵק.

ילדות

מאת

רפאל אליעז

שִׁלַּחְתִּיךָ לַשָּׂדֶה לָרוּץ אֶת יַלְדוּתִי,

כִּי יַלְדוּתִי הָיְתָה דַּלַּת־שָׂדֶה־וְרֹחַק.

עַתָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ הַחוּמוֹת נוֹהֶרֶת.

נָצִיץ אִישׁ בְּעֵינֵי רֵעֵהוּ וְנִרְאֶה

יוֹבֵל יָרֹק חוֹצֵץ

בֵּין שְׁנַיִם חֲלוֹמוֹת זָרִים:

אֶחָד שֶׁל קַיִץ – תַּלְתַּלִּים וּפָז.

אֶחָד שֶׁל חֹרֶף – זַרְזִיפִים וְכֶסֶף.

– בַּקָּשָׁתְךָ, אָבִי, פְּחוּתָה מֵאֲסִימוֹן.

הַאִם כֹּה צַר הַגֶּשֶׁר

בֵּין שַׁי־שֶׁל־כְּלוּם וְאשֶׁר.

– נָסִיךְ כִּי יְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים

פּוֹשֵׁט בִּגְדֵי מַלְכוּת בְּשֶׁקֶט

וִירֻשַּׁת דָּמוֹ עַל פִּיהוּ מִצְטַחֶקֶת.

צוואה

מאת

רפאל אליעז

שֵׁב, בְּנִי.

חֵיקִי מָלֵא כַּנְפֵי צִפּוֹר:

הַפַּחַד שֶׁהָיָה לְזִיק תִּקְוָה –

הַזַּעַם שֶׁהָיָה לְחֹם –

עָגְמַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁהָיְתָה לְרֹךְ –

חֵיקִי מָלֵא כַּנְפֵי צִפּוֹר.

יָדַי מְלֵאוֹת עָבִים קְטַנּוֹת:

הָאֹמֶן שֶׁהָיָה לְקֶשֶׁב –

הַלַּהַט שֶׁהָיָה לְרוּחַ –

חֶמְדַּת חַיַּי אֲשֶׁר הָיְתָה לְשֶׁקֶט –

יָדַי מְלֵאוֹת עָבִים קְטַנּוֹת.

אֱסֹף אֶת תַּלְתַּלֶּיךָ הַיָּפִים.

תֵּן לִי שְׁמִינִית שֶׁל אֹזֶן:

אֵין קַל מִן הַכָּנָף דּוֹאָה בַּתְּכֵלֶת

וְאֵין כְּבֵדָה מִמֶּנָּה בְּצָלְחָהּ סוּפָה.

אֵין מַחֲזֶה מַרְהִיב מֵעָב

וְאֵין מַחֲרִיד מִמֶּנָּה

בַּהֲטִילָה לָאָרֶץ רְעָמֶיהָ.

אַל תְּעַנֵּנִי, בְּנִי.

הַאִם תִּשָּׂא יְרֻשָּׁתְךָ הַזְּעוּמָה?

כַּבֵּה אֶת מַבָּטֶיךָ הָאוֹרִים.

תֵּן לִי שְׁמִינִית שֶׁל עַיִן:

יֵשׁ לִי בְּאֵר וְאֵין בָּהּ מַיִם.

לֵילוֹת הִשִּׁירוּ כּוֹכָבִים אֵלֶיהָ

לִדְלוֹת מֵאֹפֶל שִׁיר,

שֶׁלֹּא אָבָה לְהִוָּלֵד.

אֲנִי מִקֶּבֶר אֲצַפֶּה

לְלֵדָתוֹ בְּתוֹךְ לִבְּךָ.

האש

מאת

רפאל אליעז

אַל תְּשַׂחֵק בָּאֵשׁ

כִּי הַבְּרָכָה בָּאֵשׁ!

מַה תַּעֲשֶׂה בְּהִשָּׂרֵף אִישׁוֹן הָעַיִן?

הַאִם בְּסַנְוֵרִים תִּמְלֹךְ?

מַה תַּעֲשֶׂה אִם אֲהוּבַת־לִבְּךָ

תָּמִיר אֱמוּנָתָהּ בְּקֶרַח?

אִם פֶּרַח מִיָּדְךָ תִּקַּח

וּלְטִיפָה כְּעוֹר־נָחָשׁ תָּשִׁיב?

אַל תְּשַׂחֵק בָּאֵשׁ!

כְּשֶׁנִּתַּקְתָּ מִבְּשָׂרִי

נָשָׂאתָ עִמָּדְךָ לַפִּיד בְּדָם־בּוֹעֵר.

לְבַל אַזִּיל דִּמְעַת־מַכְאוֹב עָלָיו,

שְׂפָתַי נָשָׁכְתִּי.

אַל תְּשַׂחֵק בָּאֵשׁ!

לְהִתְעַטֵּף בִּפְרִיחָתָהּ יֻעַדְתָּ

כִּבְאַדֶּרֶת אֲדֻמָּה –

הֱיוֹת לָהּ לְעֵצִים בַּמְּדוּרָה

בִּכְרֹעַ אַרְמוֹנָהּ לָאָרֶץ.

אַל תְּשַׂחֵק בָּאֵשׁ!

פַּרְנֵס אוֹתָהּ עַד אַחֲרִית אוֹנְךָ

וְאִם יִתַּמּוּ בָּהּ עָשָׁן וָלַהַב,

כַּסְּנֶּה בְּגֵוְךָ וּנְצֹר כִּתְרָהּ בְּאֵפֶר!

אחותי כלה

מאת

רפאל אליעז

הַנְּעָרוֹת כֻּלָּן נוֹלְדוּ בָּרְחוֹב

מֵאֵם־חוֹרֶגֶת.

אַתְּ, אֲחוֹתִי כַּלָּה, זָרַחַתְּ:

שֶׁמֶשׁ־זָהָב עִם סֶרֶט אָדֹם בֵּין שְׁתֵּי צַמּוֹת.

עוֹדִי זוֹכֵר צְחוֹקֵךְ, הָרַן כְּמוֹ כִּנּוֹר נוּגֶה,

עוֹדִי זוֹכֵר בִּכְיֵךְ הוֹמֶה כְּפַעֲמוֹן רוֹנֵן.

אָחוֹת קְטַנָּה, אַתְּ אֲחוֹתִי כַּלָּה!

גְּדוֹלִים הָיוּ הַכּוֹכָבִים בְּיַלְדוּתֵנוּ.

אַתְּ הֶאֱמַנְתְּ, שֶׁיֵּשׁ לִי עִיר,

אֲשֶׁר הֵקַמְתִּי בִּשְׁבִילֵךְ.

כְּשֶׁרָעַם הַבֹּקֶר בַּחַלּוֹן

סִפַּרְנוּ זֶה לָזֶה חֲלוֹמוֹתֵינוּ.

אֲנִי הָיִיתִי מָג פּוֹתֵר כָּל רָז

וְאַתְּ, הַקּוֹנְכִיָּה, הִקְשַׁבְתְּ לְמִשְׁפָּטִי.

אָחוֹת קְטַנָּה, אַתְּ אֲחוֹתִי כַּלָּה!

אוֹרֵחַ בָּא מֵעֵבֶר לֶהָרִים.

סַנְדָּק וְסַנְדָּקִית קִדְּמוּהוּ כַּיָּרֵחַ.

אִמֵּנוּ נְשִׁיקוֹת נָתְנָה עַל לְחָיָיו,

אָבִינוּ עוּגִיּוֹת־שְׁקֵדִים הִגִּישׁ לוֹ.

וְאַתְּ הִדְלַקְתְּ לוֹ פָּמוֹטִים

בְּאִישׁוֹנֵי עֵינַיִךְ הַיָּפוֹת.

אָחוֹת קְטַנָּה, אַתְּ אֲחוֹתִי כַּלָּה!

אֵימָה עָבְרָה עַל גַּרְגַּרְתִּי כְּתַעַר

וּמִמִּצְחֵךְ כָּל הַפְּרָחִים נִמְחוּ.

אָסוּר־מֻתָּר, אָסוּר־מֻתָּר לָחַשְׁתִּי

וּבֵינֵיהֶם כַּרְבֹּלֶת־אַהֲבָה וּמַעַל.

עִם נְעָרוֹת אֲשֶׁר נוֹלְדוּ בָּרְחוֹב

בַּעֲרֵמָה שֶׁל חוֹל טָבַלְתִּי

אָחוֹת קְטַנָּה, אַתְּ אֲחוֹתִי כַּלָּה!

בָּגַדְתִּי בָּךְ, אָחוֹת, בָּגַדְתִּי בָּךְ!

וּמֶתֶק הַבְּגִידָה מָרִיר לְטַעַם.

אַרְמוֹן־הַחַרְסִינָה שֶׁלָּךְ נִפַּצְתְּ

וּרְסִיסָיו הַלּוֹהֲטִים שִׁלַּחַתְּ בִּי.

בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל זָר הִפְלַגְתְּ לַדֶּרֶךְ.

כָּל הַסְּפִינוֹת דְּגָלִים שְׁחֹרִים הֵנִיפוּ.

אָחוֹת קְטַנָּה, אַתְּ אֲחוֹתִי כַּלָּה!

אֶל בֵּית־עָלְמִין שֶׁבַּגִּבְעָה טִפַּסְתִּי.

שְׁלוֹמִים וְאִחוּלִים לַאֲחוֹתִי פָּרַסְתִּי.

עַל קֶבֶר בְּתוּלָה זָרָה בָּכִיתִי.

עַל לוּחַ־שַׁיִשׁ חַם כַּצָּהֳרַיִם

נְשִׁיקוֹתַי הָרְטֻבּוֹת צִיְּרוּ לָךְ

שׁוֹשַׁנִּים שֶׁל עֶצֶב.

מִמֶּרְחַקִּים רָאִיתִי כְּאֵבֵךְ

מוֹדֵד פְּסִיעוֹת שֶׁלָּךְ עַד פֶּתַח הַנָּמֵל.

אָחוֹת קְטַנָּה, אַתְּ אֲחוֹתִי כַּלָּה,

לָנֶצַח לֹא תָּשׁוּבִי?

צפור ואשה

מאת

רפאל אליעז

צִפּוֹר חוֹגֶרֶת רְצוּעַת רָקִיעַ

וּמְסוֹבֶבֶת בָּהּ גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ.

בְּעֶגְלָתָהּ הַמְסֻחְרֶרֶת טָסָה

מִבְּלִי תַּחֲטִיא אֶת יַעֲדָהּ אַף שַׁעַל.

כְּנָפֶיהָ מִשְׁתַּלְּבוֹת

שַׁלְהֶבֶת בְּשַׁלְהֶבֶת

וְלֹא נִשְׂרָפוֹת.

וְאַתְּ אִשָּׁה,

עֵינַיִךְ הַגְּדוֹלוֹת לָאָרֶץ.

לְאָן אֶת יְלָדַיִךְ אַתְּ מוֹשֶׁכֶת

צְבוּטִים כִּשְׁנֵי צְרוֹרוֹת שֶׁל צֶמֶר

בֵּין צִפָּרְנֵי הַלַּכָּה?

צִפּוֹר גּוֹרֶרֶת שֹׁבֶל־עֲנָנָה

וּמְכַסָּה בּוֹ גּוֹזָלֶיהָ.

מַקּוֹר פָּעוּט נוֹשֵׁק מַקּוֹר פָּעוּט.

חַרְגּוֹל לָעוּס יוֹרֵד לְבֶטֶן רַכָּה.

וְאַתְּ אִשָּׁה,

גּוֹרֶרֶת שְׁנֵי בָּנַיִךְ

כְּמוֹ הָיוּ מַשָּׂא עוֹפֶרֶת:

"מַדּוּעַ זֶה יָצָאנוּ פֶּתַח בַּיִת

וְלָמָּה זֶה כֹּה הִשְׁתַּבְּשָׁה הַדֶּרֶךְ?"

צִפּוֹר צוֹפֶרֶת עֲתִידוֹת צִיף־צִיף"

"מָחָר תִּהְיוּ גְּדוֹלִים.

מָחָר תֵּדְעוּ לָשִׁיר בֵּין הֶעָלִים.

הַשִּׁיר עַתִּיק וּמְצַלְצֵל

עִם סוֹף פָּסוּק וְעִם מוּסַר הַשְׂכֵּל:

אִם יַעֲבֹר חָתוּל

צָרִיךְ לִירֹק.

אִם יְכַשְׁכֵּשׁ לוֹ בַּזָּנָב

צָרִיךְ לִשְׁתֹּק.

וְאִם יַחֲמֹק וְיֵעָלֵם

יֵשׁ לְצַפְצֵף וּלְלַמְלֵם:

יָרֹק, יָרֹק, יָרֹק!

אַחֲרֵי הַזֶּמֶר הַמָּתוֹק

מֻתָּר לִצְחוֹק!"

וְהָאִשָּׁה בְּמַר לִבָּהּ תִּרְטֹן:

"לוּא עֵץ הָיָה,

לוּא עֵץ קָטֹן

לָשֶׁבֶת בְּצִלּוֹ וּלְצַחְצֵחַ נְעָלַי!

יוּסַר אָבָק

וְשָׁב עַל־פְּנֵי הַלַּכָּה הַבָּרָק.

לִמְדוּ־נָא לֶקַח מִסִּבְלִי, גּוּרִים,

וְאַל תִּהְיוּ

וְאַל תִּהְיוּ הוֹרִים!"

צִפּוֹר מְבֹהָלָה נוֹעֶצֶת צִפָּרְנַיִם

בְּצִפָּרְנֵי הַבְּרָקִים.

בְּשִׂנְאָה

הִיא דּוֹחָה בִּכְנָפֶיהָ

כַּנְפֵי הַסּוּפָה

הֶעָטָה מִשּׁוּם־מָה אֶל קִנָּהּ.

הִיא מַדְלִיפָה

טִפָּה שֶׁל דָּם לוֹחֵם

אֶל תּוֹךְ עֵין גּוֹזָלָהּ

וְהַלָּה

שָׂשׂ לַקְּרָב.

“אִמִּי!” – קוֹרֵא הַגּוֹזָל – "עַכְשָׁו

הַסַּכָּנָה חָלְפָה

וְהַקֶּרַח הִפְשִׁיר,

הַאִם נִפְצַח בְּשִׁיר?"

וְאַתְּ אִשָּׁה,

אֶת רוּחַ הָרְחוֹב גּוֹרֶפֶת

מִמִּדְרָכָה אֶל מִדְרָכָה

וְעַל הַמַּרְצָפוֹת מְהַדְהֲדִים

צַעֲדֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי שֵׁדִים

לֵאִים, לֵאִים.

בַּעֲלוֹתֵךְ עַל גְּזוּזְטְרָתֵךְ הַמְזֻגֶּגֶת

נִפְעֶרֶת לָךְ הָעִיר – תְּהוֹם חוֹגֶגֶת.

הוֹ, אֱלֹהִים!

מַדּוּעַ אֵין אַתָּה נֶחֱרָד

כְּשֶׁמֵּעֵינֶיהָ הַבּוֹכוֹת

אֶל חֵיק הַחשֶׁךְ מִדַּרְדֵּר גַּרְגֵּר בָּרָד?!

קול במדבר

מאת

רפאל אליעז

שָׁנִים גָּרַרְתִּי אֶת גּוּפִי.

מְסִלַּת הַחוֹל שָׁנִי צָבַעְתִּי.

הֵבֵאתִי פְּסִיעָתִי פְּצוּעָה.

חַיּוֹת־מִדְבָּר לֹא חֲבָשׁוּהָ.

מָה עוֹד, בִּתִּי?

תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלַי לַהַט הַקֶּרַח.

מִדְבָּר הִמְתִּין לְגֶשֶׁם –

לְצַמּוֹתַיִךְ טַל.

עַרְבַת־טְרָשִׁים, לֹא בֶּגֶד לָהּ, לֹא שִׂיחַ.

הַנֵּץ לֹא חָג עָלֶיהָ,

וְלֹא פּוֹלְחה יָעֵל.

מָה עוֹד, בִּתִּי?

לֹא הַחֶמְלָה תִּפְתַּח לָהּ יְאוֹרִים.

אַל יְגֻנַּב דָּבָר אֶל אֹזֶן חֲבֶרְתֵּךְ:

הֲיִמָּשֵׁל אָדָם כְּעֵץ לִמְדוּרָה?

הֲדִמְעָתוֹ דִּמְעָה שֶׁל צוֹר הִיא?

הַבְשַׂר עַצְמוֹ יֹאכַל כְּטֶרֶף?

מָה עוֹד, בִּתִּי?

מוֹתִי מַרְבַד אַבְנֵי־חֵן בּוֹעֲרוֹת.

עִם זֹאת, תּוּכְלִי גַּלּוֹת לָהּ:

אָבִי – אֶלֶף עֵינֵי רָקִיעַ מֵעָלָיו.

שִׁמְשׁוֹ אֵינָהּ שׁוֹקַעַת.

וְיֵש שָׂכָר לְפָעֳלוֹ.

עֱנוּת־תִּקְוָה שֶׁבְּקוֹלֵךְ, בִּתִּי!

חבקוק

מאת

רפאל אליעז

בַּכִּכָּר –

בְּטַבּוּר הַשּׁוּק

הַזָּר וְהַמֻּכָּר

יָשַׁבְתִּי אָנֹכִי

עַל סַפְסָל שָׁחוּק

עִם אָחִי

חֲבַקּוּק.

בְּקוֹל יָקָר

לָחַשׁ לִי חֲבַקּוּק

פָּסוּק

אַכְזָר:

"אִמָּא נָתְנָה לְךָ שְׁתֵּי לְטִיפוֹת

וְלִי נָתְנָה אַרְבַּע.

אָמְרָה, כִּי שְׁתֵּי עֵינַי יָפוֹת

כְּשֶׁל בֻּבָּה.

כְּלוּם לֹא מוּזָר?

לְךָ הִיא לֹא אָמְרָה דָּבָר!"

חִבַּקְתִּי לוֹ חִבּוּק

לַחֲבַקּוּק

מְלֹא זְרוֹעוֹתַי

כָּרוּחַ הַחוֹבֶקֶת אֶת הַגַּיְא.

"תֵּן לִי פִּסַּת שָׁמַיִם, חֲבַקּוּק,

אִם אֵין – תֵּן לִי כַּף־יָד קָרָה.

אֲנִי הַיּוֹם זָקוּק

לְמַשֶּׁהוּ כְּגוֹן שִׂמְחָה,

לְמַשֶּׁהוּ כִּצְלִיל שִׁמְךָ,

לְמַשֶּׁהוּ מִנַּפְשְׁךָ

הַיְקָרָה!"

פָּעַר אֶת פִּיו בְּמִין פִּהוּק

וְכֹה עָנַנִי חֲבַקּוּק:

"קַח תִּקְוָתִי, אָחִי.

הַחֲלֵק בָּהּ עַל לֶחְיִי

וּרְאֵה עַד מַה גָּדוֹל כֹּחִי,

כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹמֵר אָחִי!"

הוֹ, חֲבַקּוּק אָחִי,

הֲלֹא גָּדַלְתָּ בְּתוֹכִי

אִילָן־פּוֹרֵחַ!

עַכְשָׁו כְּאֵב נוֹצֵץ בְּאִישׁוֹנֶיךָ.

תִּקְוָה אַתָּה נוֹתֵן לִי וְגוֹנֵחַ?

הַאִם תִּשְׁכַּח, חָמוּד?

שֹׁרֶשׁ צָמַח

בְּשֹׁרֶשׁ,

אָח־בְּאָח!

וְאִם תִּפֹּל לְפֶתַע כְּגִבּוֹר,

אֶכְרֶה בִּי בּוֹר

וּבְלִבִּי אוֹתְךָ אֶקְבֹּר!"

“כֵּן, כֵּן” – הֵשִׁיב לִי חֲבַקּוּק

בְּקוֹל חֶצְיוֹ מַלְעִיג חֶצְיוֹ חָנוּק.

"גָּסַסְתִּי קְצָת. אַךְ זוֹ הָיְתָה בְּדָיָה:

הַדָּם, אֲשֶׁר נִפְרַשׂ עָלֶיךָ כְּאַדֶּרֶת,

הָיָה דָּמָהּ שֶׁל הַשְּׁקִיעָה: –

כֻּלָּהּ תְּפִלָּה וְדִמְדּוּמִים שֶׁל וֶרֶד.

סוֹפִי אֵינֶנּוּ סוֹף, אָחִי,

כִּי אִם אוֹתָהּ עַלְוָה הַמִּתְחַדֶּשֶׁת

שֶׁלָּאִילָן, הַמְכַסֶּה אֶת גְּוִיָּתְךָ כְּאֶשֶׁד."

צָדַקְתָּ, חֲבַקּוּק, אָחִי.

פֹּה, בְּחָזִי, שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי

כָּנָף קַלָּה נִלְבֶּטֶת

כְּמוֹ דִּמְעָה בְּתוֹךְ הַבְּכִי

וְקֶרֶן אוֹר נוֹבֶטֶת

בְּמִצְחִי.

הַס נָא, אָחִי!

דַּיֵּנִי בְּמַבָּט!

בְּזֶה הָרֶגַע שׁוּב אִתְּךָ אֲנִי

נוֹלָד!

החי והמת

מאת

רפאל אליעז

דִּבֵּר הַחַי הַמֵּת

לַמֵּת הַחַי:

אָחִי, דְּבָרַי שֶׁלִּי

רַק נִגּוּנָם אֱמֶת.

– נָקִי כְּמִי שֶׁאֶת פִּשְׁעוֹ רִצָּה בַּאֲזִקִּים

אֵלַי נִגַּשְׁתָּ.

שָׁבִיר וָצַח כְּמִי שֶׁהִתְעַנָּה עֲדֵי שַׁלְוָה.

מָה עוֹד תִּשְׁאַל, אָחִי?

– פְּרוּסַת תִּקְוָה הָיְתָה לִי.

אֲכָלוּהָ צִפֳּרִים.

כַּד מַיִם וּבְאֵר בַּסֶּלַע –

וְחַרְבּוֹ.

אַף־עַל־פִּי־כֵן, אָחִי, אֲנִי אַתָּה.

– הָשְׁפַּלְתָּ עַד הֲדוֹם הָאַהֲבָה.

חָשְׁכוּ עֵינֶיךָ עַד הֵפִיקוּ זֹהַר.

יָדְךָ הַמּוּמָתָה עָלַי הִנַּחְתָּ

כְּפֶרַח־שַׁעֲוָה.

מָה עוֹד תִּשְׁאַל, אָחִי?

– לַתֹּם סָגַדְתִּי. דָּמַי קָלְחוּ לַתֹּהוּ.

כְּשֶׁפָּגַשְׁתִּי רַעְיָה נֶאֱמָנָה,

הָיְתָה זוֹ זַעֲקַת־לִבִּי.

כֶּתֶר עָפָר הָכְתַּרְתִּי.

אַף־עַל־פִּי־כֵן, אָחִי, אֲנִי אַתָּה.

– בְּפִיךָ רְבִיבִים שֶׁל טַל נָבוֹן.

דְּבָרֶיךָ – רַחַשׁ־שֶׁלֶג־נִחוּמִים בּוֹ.

וְעֶרְכְּךָ כְּעֵרֶךְ הַמַּטְמוֹן, שֶׁלֹּא מָצָאתָ.

מָה עוֹד תִּשְׁאַל, אָחִי?

– בְּלֵב הַשּוֹשַׁנִּים רָדַמְתִּי

וְעַל מַצָּע שֶׁל עַקְרַבִּים נִגְלֵיתָ.

כְּשֶׁשָּׂמַחְתִּי בְּחַגִּי,

לֹא חַשְׁתִּי בְּחֶרְפַּת־הַצְּעָדִים,

אֲשֶׁר אָרְבוּ לִצְעָדֶיךָ.

אַף־עַל־פִּי־כֵן, אָחִי, אֲנִי אַתָּה.

– עַל אַגָּדַת יָמֵינוּ הַבּוֹעֶרֶת

יְחֵף־רַגְלַיִם הִתְהַלַּכְתָּ,

אֶת דַּרְכְּךָ חָסַם רַק פֶּסֶל־רוּחַ.

מָה עוֹד תִּשְׁאַל, אָחִי?

– רָאִיתִי דָּם נוֹשֵׁק לְדָם

וְאָב וּבְנוֹ קוֹרְסִים עַל מִפְתָּנָם,

וָאֲדַמֶּה כִּי אֶת אָחִי רָצַחְתִּי,

אַף־עַל־פִּי־כֵן, אָחִי, אֲנִי אַתָּה.

גַּם לוּא תִּנְקֹם בִּי חֶרֶב שֶׁל שְׂרָפִים,

אֲנִי אַתָּה.

גַּם לוּא תִּזְרַח יַד־אֵל וּתְבָרְכֵנִי,

אֲנִי אַתָּה.

עַל אֶפְרְךָ אֵינִי בּוֹכֶה, אָחִי;

אֲנִי בְּאֶפְרְךָ נִשְׂרַפְתִּי.

יש לי פת

מאת

רפאל אליעז

אַשְׁרֵי אָבִי זְקֵנִי אֲשֶׁר בֵּרַךְ עַל פַּת!

זָכַרְתִּי אֶת זְקָנוֹ רוֹטֵט בִּתפִלָּתוֹ.

מוּסַר חָכְמָה עַלִּיז מִפִּיו לָקַחְתִּי:

"נֶכְדִּי, נֶכְדִּי, מִכָּל כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם

אֵין מְאִירָה צְפוּנוֹת לֵבָב כַּפַּת.

יָמִים בְּלֹא נִיחוֹחַ פַּת נוֹבְלִים בְּלֹא פְּרָחִים.

יַלְדוּת בְּלֹא פְּרוּסָה בַּיָּד קוֹדֶרֶת כְּיַתְמוּת.

טוֹב הַזָּהָב לְעֵת צָרָה אַךְ אֵין יָקָר

מִמַּטְבְּעוֹת בָּצֵק תְּפוּחוֹת פָּנִים מְשֻׁמְשָׁמוֹת."

"וְאַגָּדַת הַפַּת, נֶכְדִּי, הַאִם שָׁמַעְתָּ?

עַל רֹאשׁ גִּבְעוֹל הִתְנוֹדְדָה בָּרוּחַ.

בֵּינוֹת שִׁנֵּי הַטַּחֲנָה גָּנְחָה.

בְּהִינוּמָה צֶחָה קָלְחָה לַשַּׂק.

פְּצוּעַת סַכִּין בְּפִי הָרְעֵבִים שָׁתְקָה."

"כָּל עוֹד יִהְיוּ שָׂדוֹת זִכְרָהּ יָטְבַּע בָּהֶם.

כָּל עוֹד יִהְיוּ כְּלוּלוֹת

שִׁיר דְּגָנִיּוֹת כְּחֻלּוֹת יָרֹן בָּהּ.

בּכֻתָּנְתָּהּ הַצְהֻבָּה דַּם הַפְּרָגִים יִצְהַל.

בְּהִשָּׂרְפָהּ כָּלִיל

יִבְכֶּה הַקַּיִץ

וְיִזְעַק לַגֶּשֶׁם…"

זמר לאופה

מאת

רפאל אליעז

מֶלֶךְ וְלֵץ שֶׁלִּי,

נַעֵר שְׁמוּרוֹת עֵינֶיךָ הַשְּׁלוּגוֹת

וּשְׁלַח חִצִּים שֶׁל דְּבַשׁ רוֹתֵחַ

בְּרִמּוֹנֵי קִבָּר!

מִכַּפּוֹתֶיךָ, מֶלֶךְ שָׂב,

שָׁרָב וָאֵפֶר מִתַּמֵּר,

וּבְבִטְנִי שׁוֹרֵץ הָרֶמֶץ זְאֵבִים קְטַנִּים.

מַה לְּךָ לֵץ זוֹעֵף?

אַתָּה יוֹרֶה מַבַּט מֶפִיסְטוֹ בַּעֲדַת קְדוֹשֶׁיךָ!

כְּלוּם לֹא עָלָה יָפֶה הַלַּיִשׁ?

וְעִסָּתְךָ קָפְאָה כְּמוֹ זָקִיף בַּחֹרֶף?

פִּתְּךָ כּוֹבֶשֶׁת מַמְלָכוֹת, סֶנְיוֹר,

וְשַׁאֲגַת רָעָב עוֹלֶזֶת

הוֹפֶכֶת לִתְפִלַּת שַׁלְהֶבֶת

בְּהֵיכְלֵי אֱלֹהַּ וְשָׂטָן!

הָא, מֶלֶךְ שָׂב וְאַב הֲמוֹן גּוֹיִים!

אַתָּה עַל הַבְּרִיאָה קוֹלֵחַ אַרְגָּמָן לָבָן!

בְּרוּאִים בְּצֶלֶם אֵל וְצַדִּיקִים,

פְּלוּטֵי־טַרְפַּחַת, מַמְזֵרִים

שָׂשִׂים וְלוֹעֲסִים בְּעוֹד אַתָּה

מֵטִיחַ עַל מוֹצִיא הַלֶּחֶם מְאֵרָה

שֶׁל פִּיחַ וְעָשָׁן!

אַתָּה צוֹחֵק, מַלְכִּי?

דּוֹרֵשׁ כִּכָּר זָהָב בְּעַד כִּכָּר בָּצֵק?

גַּם אֶת אִשְׁתִּי אֶתְּנָה בִּמְחִירָה!

הֲלֹא מִמֶּנָּה טַעְמוֹ הַמְגָרֶה אֲשֶׁר לָרוּחַ.

מִמֶּנָּה תַּאֲוַת עֶדְנָה בְּלֵב זְקֵנִים,

מִמֶּנָּה הַדְּמָמָה נִגְרֶסֶת לִפְתוֹתֵי סֻכָּר

וְזַעֲקַת שָׂדוֹת פּוֹלַחַת שְׁדֵי הָאֵם

וַחֲלָבָהּ מַשְׁקֶה עוֹלָל

וְזֶה בּוֹעֵט בְּאֶשְׁכּוֹלֵי אָבִיו!

רְחוֹבוֹת בַּלַּיְלָה

מאת

רפאל אליעז

גם בערוב יומי

מאת

רפאל אליעז

גַּם בַּעֲרֹב יוֹמִי אָהַבְתִּי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ.

בְּעַד סוּפַת־הָאֵשׁ קִבְרִי צִפָּה לִי.

בְּטֶרֶם תִּתְחוֹלֵל זוֹ בִּבְשָׂרִי,

הָיָה עוֹד רֶגַע־נֵצַח.

עַל מֵצַח הַדְּבָרִים רָאִיתִי

סִימַן פְּלִיאָה וְצִמָּאוֹן לִחְיוֹת

תַּחַת חָסוּת עֵינַי הַמְנַשְּׁקוֹת

אֶת קִיּוּמָם חֲסַר־הַפֵּשֶׁר.

בְּעַד מָסַךְ הַדִּמְדּוּמִים חָלְפוּ חַיַּי.

הָלַכְתִּי צַעַד־צַעַד לַפְּרִידָה הַמְפֹאֶרֶת

מִכָּל אֲשֶׁר הֻרְגַּלְתִּי לְכַבֵּד וּלְבַזּוֹת.

אַחֲרוֹן בִּכְיִי בָּכִיתִי בֶּעָשָׁן,

שֶׁאֲפָפַנִי בִּזְרוֹעוֹת רַכּוֹת

וְדִמְעָתִי שְׁחֹרָה

עָמְדָה עַל לֶחְיִי

כְּיַהֲלוֹם־אֶתְנָן לְמַלְאָכִי הַטּוֹב,

שֶׁבָּא לָקַחַת אֶת נַפְשִׁי לֹא־אָנָה.

"אֵין מְאֻחָר וְאֵין מֻקְדָּם בַּכּוֹכָבִים

וְאֵין לָהֶם שְׂפָתַיִם לִתְפִלָּה כָּמוֹךָ,

וְרַק הַמֵּת יִשְׁוֶה לָהֶם".

“אֲנִי עוֹד חַי,” – עָנִיתִי.

"אֲהוּבָתִי עוֹד מְפַרְפֶּרֶת.

עוֹד רְסִיסֶיהָ עַל רִיסַי!"

“הַדֶּרֶךְ אֶל תְּהוֹם קַלָּה הִיא.”

"עוֹדִי אוֹהֵב אֶת יְדִידַי, –

אֶת אֵלֶּה שֶׁלִּבָּם הִצַּלְתִּי מִמּוֹקֵד,

גַּם אֵלֶּה שֶׁיָּדַי הִצִּילוּ מִלִּבָּם."

“בִּתְכֵלֶת־עֲלָטָה הַהֲלִיכָה רַכָּה הִיא.”

"אָשׁוּב אֶל חֵיק אִמִּי

וְעַל מַתְּנַת־חַיַּי אוֹדֶה לָהּ…"

"אִמְּךָ יוֹשֶׁבֶת עַל מִפְתַּן בֵּיתָהּ הָרָם

וּמְצַפָּה לִבְנָהּ."

"אֲבָל אֲנִי עוֹד חַי!

רְאֵה עִוְרוֹן־אָשְׁרִי אֲנִי חוֹתֵם בְּהֶבֶל פִּי!

עֵינַי, עֵינַי זַמֵּרְנָה!

קֶרֶן־שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹנָה אֶת דַּלְתְּכֶן סוֹגֶרֶת!"

בלדה על שלושת העגלונים

מאת

רפאל אליעז

בְּאֶרֶץ חוֹלוֹת הַזָּהָב

הָיוּ שְׁלשָׁה עֶגְלוֹנִים.

שְׁלשָׁה אַחִים שֶׁקָּרְאוּ מִגְּרוֹנוֹת צְרוּדִים,

וְכָל הַשְּׁמָמָה וְשׁוֹכְנֶיהָ

שָׁמְעוּ וְאָמְרוּ: הֵם נוֹלְדוּ חֵרְשִׁים.

שְׁלשָׁה עֶגְלוֹנִים וְשִׁשָּׁה סוּסִים

וְאֵם זְקֵנָה זְקֵנָה

הָיָה עוֹלָמָם הַגָּדוֹל מֵהָכִיל בְּלִבָּם

שֶׁנִּרְקַם מִבָּשָׂר מְעֻבֶּה כְּפַרְסַת סוּסֵיהֶם.

שְׁלשָׁה עֶגְלוֹנִים־אַחִים

שְׁלשָׁה בָּנִים לָהֶם מִשָּׁלשׁ נָשִׁים אֲבוּסוֹת.

אֶת יַלְדֵיהֶם הֵם לִטְּפוּ מִדֵּי פַּעַם

מִדֵּי פַּעַם דָּחֲפוּ אֶל פִּיהֶם מַמְתַּקִּים,

אַךְ אָהוֹב אָהֲבוּ סוּסֵיהֶם.

בְּעוֹד שַׁחַר יָצְאוּ אֶל הָעִיר הַצּוֹמַחַת מִתּוֹךְ עֲרָפֶל.

בְּכָל בַּיִת רָאוּ טִירָה, בְּכָל בִּנְיָן אַרְמוֹן.

הֵם שָׁרוּ שִׁירִים עַתִּיקִים, שֶׁהֵבִיאוּ אִתָּם מֵאוּקְרָאִינָה.

זֶה הָיָה בְּאֶרֶץ שֶׁל חוֹלוֹת הַזָּהָב

מִדֵּי בֹּקֵר בַּחֹרֶף, בַּקַּיִץ.

עִם רֶדֶת הָעֶרֶב קִרְצְפוּ סוּסֵיהֶם

אֲשֶׁר לָעֲסוּ בְּתַאֲוָה שְׁקֵטָה סֻבִּים וְשַׁחַת.

כְּשֶׁקָּרְבוּ לַמִּטּוֹת הֵם רָאוּ אַפְלוּלִית

שֶׁצּוּרָתָהּ גּוּף אִשָּׁה שְׁקוּעָה בְּעִגּוּלִים רַכִּים

וְשָׁפְכוּ זַרְעָם הַסּוֹרֵר בְּעוֹדָן יְשֵׁנוֹת.

כְּשֶׁקּוֹל הַחִרְחוּר נִתְגַּבֵּר בִּגְרוֹנָם הַצָּרוּד

לֹא יָדְעוּ כִּי מִקֵּץ יְרָחִים תִּשְׁעָה

יְצַפּוּ בִּפְרוֹזְדוֹר בֵּית־חוֹלִים לַוָּלָד.

אָהֲבוּ אֶת אִמָּם הַזְּקֵנָה עַל־יְדֵי הַמָּרָק

שֶׁבִּשְּׁלָה בְּרַעַד יָדֶיהָ.

עַל־יְדֵי הַקְּצִיצוֹת אֲפוּיוֹת בַּתַּנּוּר

וְרֵיחַ פִּלְפֵּל וּבָצָל הָיָה מְבַשֵּׂר קְדֻשַּׁת הַזִּקָּה

בֵּין בָּנִים וְאָבוֹת.

וְהָאֵם בְּעֵינַיִם כֵּהוֹת מִשְּׁשָׁה בְּלַחְמָם,

בְּנִתְחֵי הַבָּשָׂר, בְּרַחַשׁ אֶגְרוֹפִים

אוֹת וְעֵדוּת כִּי חַיֶּיהָ לֹא חָלְפוּ עַל חִנָּם.

עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתָם הֶעֱלוּ אֶת סֵפֶל הַתֵּה בְּלִימוֹן

וּכְתֹם גִּהוּקִים שֶׁל אשֶׁר עָמוּם

הֵם יָרְדוּ לָאֻרְוָה לְמַשֵּׁשׁ רְעָמוֹת,

הֶעֱבִירוּ יָדָם עַל בִּטְנָם,

בְּקִלְלוֹת־חִבָּה מוּזָרוֹת בְּלָשׁוֹן אוּקְרָאִינִית מְסֹרֶסֶת.

בֹּקֶר בֹּקֶר עָלְתָה הַזְּקֵנָה עַל דּוּכַן עֶגְלָתָם.

הִיא יָדְעָה אֶת שִׁירֵי כָּל הַשֶּׂכְוִים בַּשְּׁכוּנָה.

צְרוֹר קָמוּט שֶׁל שְׂמָלוֹת עַתִּיקוֹת וּבָשָׂר מְרֻפָּט

יָשַׁב מוּל עַכּוּזֵי הַסּוּסִים כְּמַלְכָּה וָלִיקוֹרוֹסִי.

בַּשּׁוּק הִכִּירוּהָ עַל־פִּי הַשָּׁבִיס הַצָּבוּט לְשֵׂיבָתָהּ –

לֹא הִתְמַקְּחָה עִם הָרוֹכְלִים כִּי נָתְנָה פְּקֻדּוֹת

וְקָבְעָה מְחִירֵי הַיָּרָק, הַפֵּרוֹת,

הֵם סָבְרוּ כִּי הַסַּבְתָּא מְבִיאָה מַזָּל וּמָכְרוּ לָהּ

בְּלֹא דִּיּוּנִים.

כַּלּוֹתֶיהָ גָּעֲרוּ בַּטַּף, גָּעֲרוּ בְּשׁוֹכְנֵי הַלּוּל,

גָּעֲרוּ בַּכַּלְבָּה הַפִּרְאִית שֶׁעָמְדָה בַּפֶּתַח,

גָּעֲרוּ גַּם בָּאֵם הַזְּקֵנָה.

"לָשִׁיר אֵינָן יוֹדְעוֹת, לְבַשֵּׁל אֵינָן יוֹדְעוֹת.

לְדַבֵּר לֹא תֵּדַעְנָה לָנֶצַח.

אַךְ יֵשׁ לְהוֹדוֹת לְרִבּוֹן הַשָּׁמַיִם

עַל הַכְּבִיסָה הַלְּבָנָה עֲמַל כַּפֵּיהֶן."

אִם יֹאמְרוּ כִּי הָאֵם הַזְּקֵנָה יוֹם אֶחָד

פָּקַע לְבָבָהּ וְנָפְחָה נִשְׁמָתָהּ בְּשֶׁל עֶלְבּוֹנוֹת

שֶׁהֵטִיחוּ שְׁלשׁ כַּלּוֹתֶיהָ, יֶחֶטְאוּ לַשָּׁמַיִם.

הַבָּנִים בְּבוֹאָם מִן הַשּׁוּק וְרָאוּ אֶת אִמָּם הַשְּׁטוּחָה

עַל אֶבֶן הָרִצְפָּה הַקָּרָה

הֵחֵלּוּ לְיַבֵּב וּלְיַלֵּל כְּחַיּוֹת.

הֵם רָצוּ לָאֻרְוָה וְתִנּוּ יְגוֹנָם בְּאָזְנֵי הַסּוּסִים.

הַשְּׁכֵנִים, שֶׁבִּקְשׁוּ לְנַחֲמָם, הִסְתַּלְּקוּ בְּנִיעַ רֹאשׁ

כְּאוֹמְרִים: וְכָל זֶה מִתְרַחֵשׁ בְּיָמֵינוּ,

יְמֵי הַמְּכוֹנִית וְהַפְּלַסְטִיק.

כשנסים בוכה

מאת

רפאל אליעז

כְּשֶׁנִּסִּים בּוֹכֶה הַיָּם מַחֲרִישׁ.

הָהָר מַנְמִיךְ קוֹלוֹ הַמִּתְיַסֵּר בַּסְּעָרָה

כְּשֶׁנִּסִּים בּוֹכֶה.

הַצִּפֳּרִים לִבָּן מָלֵא וְהֵן יוֹצְאוֹת לַדֶּרֶךְ

כְּשֶׁנִּסִּים בּוֹכֶה.

עַל לְחָיֵי הַגְּבָעוֹת הַיְרֻקּוֹת

הַשֶּׁמֶשׁ מְרַטֶּטֶת.

כְּשֶׁנִּסִּים בּוֹכֶה בִּכְיוֹ

סוֹף עוֹלָם

וְשָׁם נֶהְפָּךְ לִצְחוֹק

וּמְלַטֵּף אֶת הַדְּמָעוֹת

וּמְשַׂחֵק אִתָּן.

הסנדלר

מאת

רפאל אליעז

הַתָּם שֶׁבַּשְּׁכוּנָה,

אֲשֶׁר מְלַאכְתּוֹ הִיא מְלֶאכֶת הַסַּנְדְּלָר בַּיּוֹם

וּמְלֶאכֶת עֲשִׂיַּת הַיְלָדִים בַּלַּיְלָה,

קָם יוֹם אֶחָד וְהִתְבַּשֵּׂר,

שֶׁיֶּלֶד עֲשִׂירִי נוֹלָד לוֹ.

עוֹד יֶלֶד פֵּרוּשׁוֹ עוֹד נַעַל כָּל יוֹמַיִם

וְעִם שִׂמְחַת לִבּוֹ גֻּנַּב בּוֹ גַּם נֵטֶף מַר שֶׁל רַעַל

וְהוּא בָּכָה וּלְאִשְׁתּוֹ הִגִּיד:

“כֹּה מְאֻשָּׁר, כֹּה מְאֻשָּׁר, יַקִּירָתִי.”

וּלְעַצְמוֹ אָמַר: אֲנִי לֹא כְּסִיל יוֹתֵר

מִכָּל שְׁאָר כְּסִילִים עַל אֲדָמוֹת,

כַּוָּנָתִי לְכָל הַסַּנְדְּלָרִים, אֲשֶׁר זָכוּ

בְּיֶלֶד עֲשִׂירִי.

לָלֶדֶת, לְהוֹלִיד וּלְגַדֵּל

וְעֵזֶר כְּנֶגְדִּי הַנַּעַל שֶׁאֲנִי תּוֹפֵר.

זֶה עֵסֶק כֹּה נָדוֹשׁ וּמַעֲצִיב

וְכָל שֶׁכֵּן עֵת בְּנִי הַבְּכוֹר מַבִּיעַ בְּקוֹל רָם

תַּכְלִית הַיְצִירָה וְהָאַבְּסוּרְד שֶׁבַּקִּיּוּם וְבַּחַיִּים.

הַנְּדוֹשׁוּת וְצַעַר גִּדּוּל בָּנִים הֵם מְנַת חֶלְקִי.

אִלּוּ יָכֹלְתִּי לְהַתְחִיל דַּרְכִּי זוֹ מֵחָדָשׁ.

הִתְבַּהֲמוּת מַתְמֶדֶת וּשְׁקֵטָה זוֹ עֲלוּלָה

לְהוֹצִיאֵנִי מִכֵּלַי אַף אִם אֲנִי

סַנְדְּלָר וּכְסִיל.

מַה מְּשֻׁנָּה הַהַרְגָּשָׁה, שֶׁבּוֹשׁ אֲנִי

מִמַּשֶּׁהוּ אֲשֶׁר זוֹרֵחַ בִּי וּמְנַפְנֵף לִי “אַבָּא, אַבָּא!”

מַדּוּעַ זֶה לְרֶגַע קָט רָאִיתִי אֶת עַצְמִי רַוָּק

הַמְהַלֵּךְ יָחֵף בַּשּׁוּק,

שֶׁכָּל אֲשֶׁר נִמְכַּר בּוֹ מְעוֹפֵף מֵרֹב קַלּוּת הַדַּעַת?

תָּמִיד הִטַּפְתִּי לְבָאֵי הַסַּנְדְּלָרִיָּה

שֶׁאֶת הָאשֶׁר יֵשׁ לִמְצֹא בִּפְנִים,

כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי נוֹהֵג כָּל פַּעַם לְחַפֵּשׂ

מַסְמֵר בְּתוֹכְכֵי הַנַּעַל.

עַתָּה אֲנִי עוֹצֵם עֵינַי, לוֹחֵשׁ הָעֲשִׂירִי,

זֶה אשֶׁר לֹא רָגִיל לָחֹג אֶת

מְנַת חֶלְקִי,

וְכִי זֶה מִתְרַחֵשׁ בִּפְנִים,

וְהַשִּׂמְחָה נוֹצֶצֶת בְּמַבַּט הַיֶּלֶד שֶׁעָשִׂיתִי עִם אִשְׁתִּי הַחֲסוּדָה,

וְאַף כִּי לִי בָּרוּר שֶׁגַּם הַכְּסִיל נָאָה לוֹ הַשִּׂמְחָה,

וְהַשִּׂמְחָה עֶרְכָּהּ גָּדוֹל מִן הַחָכְמָה, הַמִּתְגַּלְגֶּלֶת בַּסְּפָרִים,

אֲנִי סָבוּר, שֶׁלֹּא אֶהְיֶה שָׁלֵם

שֶׁאֵיזֶה מוּם יָצִיק לִי

כָּל עוֹד אֵינִי מוֹצֵא אֶת הַמַּסְמֵר בְּתוֹךְ הַנַּעַל.

רחובות בלילה

מאת

רפאל אליעז

מַצֵּבוֹת אֲרֻכּוֹת אֲרֻכּוֹת,

צֵל אָרֹךְ מְהַלֵּךְ עֲלֵיהֶן.

רְחוֹבוֹת שֶׁחָזְרוּ אֶל חָכְמַת הָאֶבֶן.

שֶׁיָּבְשׁוּ פִּצְעֵיהֶם בְּאֹרֶךְ רוּחַ.

שֶׁהֵשִׁיבוּ לַדָּם אֶת קִצְבּוֹ הַמָּתוּן

וְנִקּוּהוּ מִמִּשְׁמַן הַנֵּפְטְ, מֵאֲבַק צְבָא רַגְלַיִם, מֵרַעַשׁ.

מִגָּדֵר שֶׁל חָצֵר מְבַצְבֶּצֶת כַּלָּה־שׁוֹשַׁנָּה.

וְהַצֵּל מְחַיֵּךְ לָהּ.

אֲנִי הָרוֹמַנְטִיקָה בִּכְבָלִים

אַךְ בַּלַּיְלָה חָזַרְתִּי לַשֹּׁרֶשׁ.

רְאֵה עַל מִצְחִי נֵטֶף טַל אֲמִתִּי.

אֲנִי חָשָׁה בָּעֶצֶב הַחַם

הַלּוֹטֵף אֶת מָתְנַי וְגִזְעִי

מַשִּׁיר אֶת חוֹחָיו.

גַּנִּים שֶׁכֻּסּוּ חֲלֻדָּה מִתְפָּרְקִים מֵעֹל הַבַּרְזֶל הַמָּחוּץ.

הֵם יוֹצְאִים מִגִּדְרָם בִּפְסִיעוֹת שֶׁל דֶּשֶׁא יָרֹק.

הַצֵּל מִתְיַשֵּׁב עַל סַפְסָל.

מְצַפֶּה לְצַעַד אָהוּב.

הֲיָבוֹא?

מְעֻרְטָל אוֹ נָתוּן בְּסַנְדָּל?

הַסְּתָו הִתְאַהֵב קִמְעָה.

עַלְעָלָיו הִשִּׁיר מִשִּׂמְחָה.

הוּא לֹא יָדַע שֶׁהָיָה צְלִיל רִאשׁוֹן שֶׁל שִׁיר

שֶׁאֲנִי וְאַתְּ חִבַּרְנוּ בְּלִי נַכִּיר אִישׁ אֶת אִישׁ.

גַּם הַלַּיְלָה קָצָר. צְפִירָה שֶׁל חַיּוֹת הַפְּלָדָה

חוֹתֶכֶת מַצֵּבוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל עִירֵנוּ.

אַל תִּבְכֶּה!

מִמַּעֲמַקִּים יָצְאוּ מַדֵּי הַנְּעָרִים.

בַּרְזֶל, נְחשֶׁת, אַלּוּמִינְיוּם.

בַּהֲסִירָם מֵעַל בְּשָׂרָם אֶת הַחִבּוּק

נִגְלִים צִבְעֵי הַדָּם בְּהִתְיַפְּחָם לְחֹפֶשׁ.

הַנְּעָרִים סוֹגְרִים לִבָּם עַל־פִּי פְּקֻדָּה.

אֲשֶׁר נֵחַן בְּחוּשׁ שְׁמִיעָה רָגִיל

נֶחֱרַד לְשֵׁמַע אֱוִילוּת בּוֹטַחַת זוֹ.

לְאָן תּוֹלִיךְ אוֹתָם זוֹ הַפְּקֻדָּה?

הַרְחֵק מֵחֲלוֹמָם הַצָּעִיר.

הַרְחֵק מִדִּמְדּוּמֵי מִשְׂחָק עַל־פְּנֵי הַקִּיר בַּלַּיְלָה.

סְרִיגָה צִבְעוֹנִית מֵחוּטֵי שֶׁמֶשׁ דַּקִּים.

זוֹ הַכְּסוּת קְרוּעָה

בַּרְזֶל נְחשֶׁת אַלּוּמִינְיוּם עַל חָזָם

שֶׁבְּלוֹרִיתוֹ נִמְחֶצֶת יַחַד עִם פְּלִיטַת אֲוִיר דָּחוּס.

חוֹלְפִים עַל עֲיָרָה קְטַנָּה.

דּוֹרְסִים עַל שׁוֹשַׁנִּים פְּזוּרוֹת.

מַגָּף מַגָּף וְשׁוֹשַׁנָּתוֹ הַמְּעוּכָה.

הַאִם יָשׁוּבוּ אֶל חֵיקָן שֶׁל נְעָרוֹת

וְשׁוֹשַׁנָּה צְחֹרָה יִתְּנוּ בֵּין שְׁדֵיהֶן?

אוֹ שֶׁמָּא הַקְּלָלוֹת עָדוּ אֶת מִצְחֵיהֶם

וְהֵם טְרֵפָה מֻקְצָה מֵחֲמַת מִאוּס?

מִי יְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹ שֶׁאֵין הוּא עֲווֹנָם?

מַדּוּעַ לֹא יָרוּ בְּטֶרֶם שַׁבְנוּ אֶל הַבַּיִת?

לֹא, לֹא נִבְכֶּה. בּוּשָׁה יֵשׁ בְּעֵינֵינוּ – לֹא דְּמָעוֹת.

בּוּשָׁה וְצִמָּאוֹן פִּרְאִי.

הָלַכְנוּ יַחַד. שַׁבְנוּ אִישׁ בְּגַפּוֹ.

אֲבָל חַיֵּינוּ הֲלִיכָה נִצְחִית אֶל הֶעָבָר.

הַאִם נוֹסִיף לִפְרֹחַ כִּצְלוּבִים?

לוּא יָשַׁנּוּ! עַל אֶבֶן הַדְּרָכִים חָלַמְנוּ יְלָדִים.

עַתָּה עַל כַּר נוֹצוֹת הַסִּיּוּטִים שׁוֹרְצִים.

סוּפַת מִלִּים מַכָּה וְאֵין לָהּ הֵד.

מָתַי תָּמוּת אִמִּי, לְמַעַן אֲשַׁלַּח בְּרַקָּתִי כַּדּוּר?

גַּן עֵדֶן שֶׁל שׁוֹטִים

מאת

רפאל אליעז

גן עדן של שוטים

מאת

רפאל אליעז

עִיר פְּלָאוֹת – פַּנָּסֶיהָ קְטַנִּים רוֹנְנִים –

זוֹ עִירִי וְעִירֵךְ.

חַג לוֹבְשִׁים הַחוּצוֹת מִדֵּי עֶרֶב.

בָּתֶּיהָ – צִבּוּרֵי חֲפָצִים חֲשׁוּקֵי שְׂפָתַיִם –

נוֹטְלִים אֲוִירוֹ שֶׁל חָלָל,

אוֹכְלִים כּוֹכָבָיו.

בְּעָבְרֵנוּ יַחְדָּו נִתָּצִים חַלּוֹנוֹת

עַל רָאשֵׁינוּ.

נְעָרוֹת אוֹהֲבוֹת וּתְמִימוֹת

פְּרָחִים בָּנוּ יוֹרוֹת וּקְנָאוֹת נוֹצְצוֹת.

כָּל הָעִיר בְּחַגָּהּ כְּעִוֶּרֶת.

וּבָעִיר אֵין יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ הַנָּחָשׁ הַשּׁוֹבָב

שֶׁחָצַב לוֹ מִשְׁכָּן בְּלִבִּי.

אֵין בָּעִיר מִי שֶׁחָשׁ בַּפְּצָעִים

הַחוֹסְמִים אֶת גְּרוֹנִי בִּפְנֵי זֶמֶר.

בְּעֵינֵי בְּנֵי הָעִיר הַסּוּמוֹת

אָנוּ זוּג לְמוֹפֵת:

אַתְּ הַשֵּׂכֶל הַטּוֹב

הַשָּׁתוּל כְּאִילָן רַב פֹּארוֹת בַּכִּכָּר

וַאֲנִי הָאֵמוּן וְהַחֶסֶד הַחוֹגְרִים אֶת עִירֵנוּ

כְּסִמְטָה אֲרֻכָּה וְצָרָה

שֶׁמִּכָּל פִּתּוּלֶיהָ

מְבָרְכִים לְשָׁלוֹם.

בְּצֵאתֵנוּ לָזוּן אֲרֻבּוֹת

עֵינַיִם רֵיקוֹת בְּמִשְׂחַק הַזְּרִיחָה

וְלִשְׁתּוֹת מַרְאוֹת יָם

שֶׁאֵינֶנּוּ חָדֵל לְעוֹלָם לְהַפְלִיא אֶת עַצְמוֹ,

עַל הַחוֹף מְצַפָּה לְבוֹאֵנוּ סְפִינָה

בָּהּ נַפְלִיג אֶל אַחַת מֵאַרְצוֹת הַבּוֹרֵא הַיָּפוֹת.

אֲבָל אָנוּ שָׁבִים אֶל בֵּיתֵנוּ הַקָּט

כִּי הָאשֶׁר שׁוֹכֵן בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם

וַאֲפִלּוּ לִבּוֹ הוּא מִשְׁכָּן שֶׁל נָחָשׁ.

וְכִי לָמָּה נִטּשׁ אֶת עִירֵנוּ

אֲשֶׁר זָרוּתֵנוּ בִּלְבַד הִיא חוֹמָה לָהּ?

כָּל הַיֶּתֶר סוֹבֵב עַל צִירִים שֶׁל פְּלָדָה

מְשׁוּחָה בְּשֶׁמֶן הָקֹּדֶשׁ

פְּרָט לָאָבָק הַשָּׁקֵט הַיּוֹרֵד לְאִטּוֹ

וּמְכַסֶּה חֲלוֹמוֹת כְּמָגֵן.

סְעָרָה כִּי תִּדְהַר בְּעִירֵנוּ

אֵין עֵצִים הַכּוֹרְעִים אַפַּיִם.

מָטָר כִּי יַצְלִיף בַּגָּן

אֵין בְּרָקִים הַנּוֹגְפִים פֵּרוֹתָיו.

עִירֵנוּ גַּן־עֵדֶן, גַּן־עֵדֶן.

שְׁכֵנֵינוּ נְמוֹגִים כְּלֶחֶם הַסֹּלֶת,

כַּלְבֵיהֶם נוֹבְחִים בְּלַחַשׁ

וּבַלַּיְלָה פּוֹקֵד הַטֵּרוּף אֶת חַדְרֵנוּ

לְהַעֲלוֹת אוֹר בַּמְּנוֹרוֹת.

כְּנוּפִים בְּצֵל כֶּתֶר נְיָר צִבְעוֹנִי

אָנוּ חוֹרְזִים פְּנִינֵי שִׁעֲמוּם

וְצוֹפִים לַשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה בָּהּ נִשְׁקַע

עֲטוּפֵי תַּכְרִיךְ יָחִיד.

עַל מַפֹּלֶת רַכָּה שֶׁל כְּתָלִים יַצִּיבִים

אַתְּ נָחָה אִתִּי כְּעַל כַּר דֶּשֶׁא

הַמַּצְמִיחַ תָּמִיד חֶזְיוֹנוֹת יְרֻקִּים

שֶׁבָּהֶם אֵין תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם נִפְתַּחַת,

אֵין שׁוֹשַׁנָּה נוֹבֶטֶת נוֹבֶלֶת

וְאֵין יַיִן שׁוֹטֵחַ

אַדַּרְתּוֹ אֲדֻמָּה לְכָל דִּכְפִין.

רַק שֶׂכְוִי זָהָב עַתִּיק יָמִים כּוֹרֵז,

כִּי עִיר יֵשׁ בָּעוֹלָם וּבְאֵרוֹת לָהּ

נְקִיּוֹת מֵרַעַל תִּקְוָה.

זוֹ עִירִי וְעִירֵךְ.

אחרית הימים בעיני כסיל

מאת

רפאל אליעז

יָשַׁב הַכְּסִיל עַל מַדְרֵגוֹת רַעֲנַנּוֹת מִטַּל

בְּלִי דַּעַת כִּי יוֹשֵׁב הוּא עַל שְׂרִידֵי הֵיכָל.

רֵיחוֹת אֵזוֹב וַאֲבָנִים שְׂרוּפוֹת וּשְׂרָף

הִפִּילוּ תַּרְדֵּמָה כְּבֵדָה עַל נְחִירָיו

אֲשֶׁר חָדְלוּ לִהְיוֹת פִּתְחוֹ שֶׁל בֵּית־קִבּוּל

לְכָל הַמִּתְרַחֵשׁ מִזְּבוּל עַד זְבוּל.

וּמִן הָרֶגַע שֶׁקֹּרָא לוֹ דְּרוֹר לַחֹטֶם,

הַכֹּל כְּמוֹ שֻׁנָּה לטוֹב מִקֹּטֶב וְעַד קֹטֶב.

הַכְּסִיל חָשַׁשׁ בִּמְעֻמְעָם כִּי הַצּוּרוֹת

וְהַמַּרְאוֹת

וְכָל שְׁאָר הַמּוֹתָרוֹת

אֲשֶׁר נוֹסְכִים עָלֵינוּ שִׁכָּרוֹן מָתוֹק,

הֻתְווּ לְפִי סִגְנוֹן קַלִּיל קָרוּי בָּרוֹק.

לָכֵן זְרוֹעוֹת אִילָן תָּמְכוּ אֶת הַשָּׁמַיִם

וְנִימְפוֹת שַׁיִשׁ עֲרֻמּוֹת צָפוּ מִמִּזְרְקוֹת הַמַּיִם

וְהָרוֹעִים שֶׁבָּאוּ שָׁם הַשְׁקוֹת צֹאנָם

צִפּוּ לַשָּׁוְא לְנֵס שֶׁיְּחַלְּצֵם מִן הַמַּקְסִים וְהַמִּקְסָם.

רַק הַצְּמִיחָה וְהַקְּמִילָה וְהַנְּשִׁירָה

שֶׁרָחֲשׁוּ בְאֶפֶס קוֹל, הָיוּ כְּסֵמֶל לִתְמוּרָה.

כָּל הַנּוֹתָר שָׁקַע בְּדוּמִיַּת צַלְמָוֶת

וְהַחַיִּים יָפוּ וְחָכְמוּ כַּמָּוֶת.

הָיָה זֶה חִזָּיוֹן מֻפְלָא

שֶׁאֵין בּוֹ סְעָרָה וְאֵין בּוֹ חַלְחָלָה

וְכָל הַנַּעֲשֶׂה בּוֹ: פְּרִי שֶׁל בַּטָּלָה.

הַכְּסִיל חִיֵּךְ. לִבּוֹ חָדַל לִפְעֹם.

פֹּה אֵין פְּלִיאוֹת, חָשַׁב.

פֹּה אֵין פְּתִיעוֹת

וְאֵין פִּתְאֹם.

פֹּה הַצְּלִילָה תָּמִיד לָעֹמֶק

וְכֹה צָלוּל הַמִּסְתּוֹרִין אֲשֶׁר בַּחֹמֶר.

אֲנִי פּוֹחֵד לְהִתְחַלְחֵל מִן הַשַּׁלְוָה

שֶׁהִיא הַנֶּפֶשׁ,

שֶׁהִיא הָאַהֲבָה,

שֶׁהִיא מִין חֵפֶץ וְלֹא חֵפֶץ

שֶׁתְּכוּנָתוֹ מֻדְגֶּשֶׁת

בּכָךְ שֶׁאֵין הִיא כְּלָל מֻרְגֶּשֶׁת

וּמַשְׁמָעוּת לוֹ מְפֹרֶשֶׁת

בְּכָךְ שֶׁהִיא לְגַמְרֵי מְטֻשְׁטֶשֶׁת…

הָיָה הָאשֶׁר בְּתַגְלִית זוֹ כֹּה מֻשְׁלָם,

הַמּוּחָשִׁי בּוֹ כֹּה טָמִיר וְנֶעְלָם,

מַמָּשׁ מַבְהִיל!

עַד שֶׁכָּלְתָה כָּלִיל דִּמְעַת הַכְּסִיל.

אָז קָם וַיִּפֶן אֶל אִילָן תּוֹמֵךְ שָׁמַיִם,

אֶל נִימְפוֹת שֶׁעַל מִזְרְקוֹת הַמַּיִם

וְאֶל רוֹעֵי הַצֹּאן אֲשֶׁר צִפּוּ לְנֵס מִן הַנִּסִּים:

"הָקִיצוּ נָא! אַחֲרִית יָמִים! אַחֲרִית יָמִים!

מִזֶּה הַיּוֹם אִישׁ לְתֻמּוֹ!

מִזֶּה הַיּוֹם אִישׁ לְעַצְמוֹ!

אִישׁ כִּלְבָבוֹ וּלְכַלְבּוֹ!

תַּם פַּחַד מִכְּלָיָה וּמִמַּבּוּל!

גּוּפֵנוּ לֹא כְּבָרָה לְכַדּוּרִים וְחֶרְיוֹנִים!"

מִלֹּעַ הַתּוֹתָח הֵגִיחַ רֹאשׁ חָתוּל

וְעַל חֻדָּהּ שֶׁל חֶרֶב מִתְעַלֵּס לוֹ זוּג יוֹנִים!

פרדס בחנות

מאת

רפאל אליעז

הַגָּן עָרוּךְ בְּיֹפִי מְאֻזָּן

בְּמִשְׁבְּצוֹת קַרְטוֹן וְעֵץ.

כֻּלּוֹ עֵינֵי שָׁזִיף בַּלְטָנִיּוֹת

וּלְחָיֵי תַּפּוּחַ.

שְׁדֵי אַגָּסִים שֶׁל נַעֲרוֹת סוּדָן

יוֹרְדִים כְּאֶשֶׁד יְרַקְרַק וּמְמֻשְׁמָע

וְטוּר שֶׁל אֲבוֹקָדוֹ אֲשָׁכָיו

הַלּוֹהֲבִים שׁוֹלֵחַ

לִכְבּשׁ אֶת חֲמוּדוֹת הַטְּרוֹפִּיק.

רָאשֵׁי הַמַּנְגּוֹ הַקֵּרְחִים

צוֹפִים בְּתַאֲוָה מוֹנְגּוֹלִית

אֶל חַמּוּקֵי פַּפָּיָה סְגַלְגַּלִּים

מְצֻיָּרִים בְּצֶבַע הֶעָסִיס

שֶׁל פַּרְדְּסֵי גּוֹגֶן.

צִיצִית שֶׁל אַנָּנָס עַל סַנְסִנָּיו

נוֹשֵׂאת אֶת עִנּוּיֶיהָ בְּשַׁלְוָה

עַל חֶבֶל הַתְּלִיָּה הַדַּק, כִּי הִיא פּוֹזֶלֶת

כְּלַפֵּי פִּטְמוֹת הַתּוּת הַגַּרְעִינִי

שֶׁכָּל כֻּלּוֹ תְּבִיעָה וַחֲנִינָה:

אַל תַּעַמְדוּ נָא עַל דְּמֵי הַמְהַלֵּךְ בַּחוּץ!

וּבַדְּמָמָה הַיַּעֲרִית

אֲנִי נָבוֹךְ כְּאִלּוּ אֲנִינֵי הַטַּעַם

מְלַכְסְנִים אֵלַי מַבָּט שֶׁל נְזִיפָה

וְנֶאֲחָז בִּשְׂעִירֵי הַקּוֹקוֹס.

שֶׁמֶץ לִגְלוּג חוֹלֵף בִּיעָף

עַל־פְּנֵי הַזַּבָּנִית הַצְּעִירָה

וְחִישׁ נֶחְבָּא אֶל עֲגִילֶיהָ.

מָתַי טִפַּסְתִּי בַּגָּדֵר הַקּוֹצָנִית

שֶׁלִּשְׁכֵנֵנוּ הָרַתְחָן?

הָיָה לוֹ גּ’וּנְגְּל בֶּן עֶשְׂרִים עֵצִים.

שָׁמַעְתִּי אֵיךְ הַפְּרִי נִתָּק,

נוֹשֵׁק לָאֲדָמָה וְנֶאֱנָח.

בְּיָד שׁוֹקֶקֶת אֲחוּזַת מָגוֹר

אֲנִי מוֹשְׁכוֹ וּמְאַמְּצוֹ אֵלַי

כְּמוֹ הָיָה מַטְמוֹן.

גַּם בִּהְיוֹתוֹ יָרֹק מֻצְנָע בֵּין עֲנָפָיו

הָיָה בּוֹ קֶסֶם מְגָרֶה הוֹרֵס לָשׁוֹן וָחֵךְ.

הָאֲפַרְסֵק בַּאֲזִקֵּי טְרָפִים

הֵצִיץ בְּעַד סוֹרֵג שֶׁל תַּיִל

כִּמְבַקֵּשׁ חֶמְלָה.

קֻנְדָּס וְנַעַר־בַּלָּהוֹת

שׁוֹלֵחַ אֶצְבָּעוֹת שְׂרוּטוֹת,

מוֹעֵךְ לִבּוֹ הָרֵיחָנִי

וְדָם חָמוּץ רוֹחֵץ שִׁנָּיו

וְאֶל גְּרוֹנוֹ סוֹחֵף

אֶת הָאַבְּסוּרְד הַמְבֹרָךְ שֶׁל חֵטְא קַדְמוֹן.

הָאֲפַרְסֵק, מוֹרֶשֶׁת יַלְדוּתִי הָאַשְׁמָאִית,

מַה מַּעֲשָׂיו בְּסַל הַפְּלַסְטִיק,

כָּבוּל בְּשַׁעֲוָה וְצִבְעוֹנוּת חֵרֶשֶׁת?

בְּלִי שִׁקּוּיוֹ הַחַד שֶׁל בֹּסֶר,

בְּלִי נִיחוֹחוֹ הַמְפַתֶּה וְהַמַּחֲטִיא

אָבַד חִנּוֹ וְהַשִּׂמְחָה פְּגוּמָה.

אוּלַי חַיָּה רָעָה זוֹ הַקְּרוּיָה יַלְדוּת

לוֹחֶצֶת בְּזָדוֹן עַל בַּלּוּטַת הָרִיר,

חוֹצֶבֶת בָּהּ מַעְיָנוֹת גְּנוּבִים

וְשׁוּב אֲנִי כְּאָז:

רָצוֹן וְצִפִּיָּה וְתַחְבּוּלָה.

עָלִים, גְּזָעִים וַעֲנָפִים

בְּהִלּוּלַת פֵּרוֹת הוֹמָה

בָּאִים וְנִדְחָקִים אֵלַי עֲדֵי מַחֲנָק

וְעַד שֶׁהָעַלְמָה הַזַּבָּנִית

בַּאֲדִיבוּת קוֹרֶצֶת: אֲדוֹנִי,

הַתִּיק עִם הַפֵּרוֹת שָׁכַחְתָּ…

אֲנִי בַּחוּץ.

מִתֹּפֶת הַשְּׁקִיעָה עוֹלוֹת כִּכְּרוֹת זָהָב אָדֹם

וּכְלִמָּתָן בּוֹעֶרֶת בְּעֵינַי…

האסטרונאוטים

מאת

רפאל אליעז

בְּמַדְרֵגוֹת שֶׁל כּוֹכָבִים נוֹשְׁרִים עָלִינוּ לַיָּרֵחַ.

עַל גַּג שַׂרְעַפָּיו סַפִּיר יָשַׁבְנוּ.

מִמִּנְהֲרֵי אֲרֻבּוֹתָיו הָאֲדִישִׁים הִבִּיט כַּדּוּר הָאָרֶץ.

אַחַד הָאַסְטְרוֹנָאוּטִים אָמַר:

זֶה אִי שֶׁל כֶּסֶף מְפֻצָּל.

אֲנִי רוֹאֶה חֲזֵי סְלָעִים,

כֵּפִים קְפוּאִים וְחַמּוּקֵי בַּזֶּלֶת.

אֲנִי רוֹאֶה שִׁלְדֵי שֶׁנְהָב,

דָּגִים מְאֻבָּנִים, כַּנְפֵי אָרָד.

מַעֲרֻמֵּי הָאֶבֶן עוֹד לֹא פָּג יָפְיָם.

אָמַר שֵׁנִי:

אִם יִמָּצֵא אָדָם גַּבְרִי, אוֹהֵב וַעֲרִירִי,

יָקִים עַל הַכַּדּוּר גַּן עֵדֶן

כֻּלּוֹ גּוּשֵׁי חֶמְדָה וְקַקְטוּסֵי פְּאֵר.

צַבִּים גַּסֵּי שִׁרְיוֹן יָנוּעוּ שָׁם לְאַט.

מִשְּׁתִיקָתָם נִשְׁמַע הֵדִים שֶׁל זְמַן עָמֹק:

בְּעוֹד יְדֵי אָדָם לִטְּפוּ יָדֶיהָ שֶׁל חַוָּה

בְּעוֹד עֵינֶיהָ שֶׁל חַוָּה רָקְמוּ שָׁבִיס לַלְּבָנָה.

אָמַר שְׁלִישִׁי:

אֲנִי רוֹאֶה עַל חוֹף שֶׁל אִי מִפְרָשׂ קָרוּעַ.

אֲנִי שׁוֹמֵעַ שְׁאָגָה:

זוֹ נִשְׁמָתִי שֶׁהִתְפָּרְמָה בַּעֲלוֹתִי לְכָאן.

וְכִי אֵינָהּ יוֹדַעַת הִיא שֶׁמְּאֻחָר לִשְׁאֹג.

כִּי הַסּוּפָה הָיְתָה לְהַר דּוֹמֵם

וְהַגַּלִּים לְשׁוּנִיּוֹת, צְרִיחִים, פִּסְלֵי בַּרְזֶל?

בְּמַדְרֵגוֹת שֶׁל כּוֹכָבִים נוֹשְׁרִים יָרַדְנוּ מִיָּרֵחַ.

בֵּין מְצָרֵי עָבִים קֵרְחוֹת צָנַחְנוּ.

כַּפּוֹת יָדֵינוּ לִבְלְבוּ וְנִפְרְשׂוּ לַשֶּׁמֶשׁ.

סְחַרְחֹרֶת שֶׁכָּזֹאת!

הָיִינוּ שָׁם!

עַל גַּג שַׂרְעַפָּיו סַפִּיר יָשַׁבְנוּ.

תַּם הַמַּסָּע.

עַכְשָׁו נִגַּשׁ אֶל שְׂפַת הַנַּחַל הַקָּטָן.

נִרְאֶה אִם מְכַרְסְמִים הַמַּיִם קֶבֶר יָשָׁן.

אָכֵן, שָׁם נַחְנוּ וְנָשַׁמְנוּ

וְרוּחַ אֱלֹהִים פִּתְאֹם חָלְפָה עָלֵינוּ.

תפלת הכופר

מאת

רפאל אליעז

נִתַּקְתָּ מֵעָלַי כְּמוֹ סָפֵק הַמִּתְאַלֵּם בְּטֶרֶם בֹּקֶר.

הָהּ, אֱלֹהִים, עַד מַה בּוֹדֵד הָיִיתָ בִּלְעָדַי!

רָאִיתָ בְּאָסְפִי אֶת רְסִיסֵי לִבִּי זְרוּיִים בַּחוֹל

וּבְהַשְׁלִיכִי אוֹתָם כְּאַלְמֻגִּים לִדְגִיגֵי הַיָּם

רָאִיתָ וְהֶחֱרַשְׁתָּ – כְּרַעַם בֶּעָנָן.

הוֹ, אָנָּא, אַל תֵּלֵךְ בְּעִקְּבוֹתַי!

צִלִּי נִגְרָר כְּסֶרַח עֹדֶף מִן הַלַּיְלָה

וְהוּא לִי מַחְסֶה יָחִיד מִפְּנֵי זֵדִים וְשֶׁמֶשׁ.

חָשׂוּף כְּצַוָּארוֹ שֶׁל נֶשֶׁר עֲזַבְתַּנִי

וּבְלִי קְלָלָה שֶׁתִּפְקְדֵנִי בְּחָלְמִי עָלֶיךָ.

אִם אַכְזָרִי אַתָּה

הָנַח לִי כִּי אָחוּשָׁה בְּאִבְחַת פִּגְיוֹן

שֶׁמַּלְאָכֶיךָ הַטּוֹבִים הֵנִיפוּ עַל בְּשָׂרִי

לְמַעַן שְׁמֹר עַל מוּסָרְךָ הַקַּר.

אִם אֵל רַחוּם אַתָּה

אַל נָא תִּתֵּן גַּאֲוָתִי שָׁלָל לְדוּמִיַּת הַנֵּצַח!

הֲלֹא הָיִינוּ תְּאוֹמֵי פְּלָגִים הַמִּשְׁתַּלְּחִים אֶל תּוֹךְ בְּדָיָה אַחַת!

כְּשֶׁהָגִיתִי יָפְיְךָ הָיוּ גַּעְגּוּעַי אֵלֶיךָ

חוֹמָה שֶׁל אֶבֶן מַרְקִיעָה אֶל זְבוּל דִּמְיוֹן שַׂגִּיב.

גָּדַלְתָּ מִלֵּילוֹת שֶׁל סֵבֶל נְעָרִים

שֶׁתְּמִימוּתָם קָרְמָה הָדָר עָלֶיךָ.

אַל תִּתְיַמֵּר, אֵפוֹא, שֶׁגֶּבֶר נְדָבוֹת אַתָּה

נִצָּב בְּשַׁעֲרֵי שָׁמַיִם,

צוֹפֶה אֶל מַרְגְּלוֹת הָרֶיךָ

וּמִשְׁתָּאֶה אֶל עֵדֶר הַסּוּסִים הַנִּפְלָאִים לִפְנֵי הַשֹּׁקֶת,

אֲשֶׁר מוֹזְגִים לָהֶם קָפֶה שָׁחֹר מֻמְתָּק בְּכוֹכָבִים רַכִּים

מִתּוֹךְ פִינְגַ’ן הַשַּׁחַר!

אֵלִי,

אַתָּה אֶבְיוֹן,

אֶבְיוֹן כָּמוֹנִי!

סֵפֶר הַבַּלָּדוֹת

מאת

רפאל אליעז

בלדה על תמונה במים

מאת

רפאל אליעז

בְּרֹאשׁ הָהָר נוֹלַדְתִּי רַעְיוֹן.

אֵלָה, בְּתוּלָה שֶׁל שַׁיִשׁ,

אַדֶּרֶת שֶׁלֶג הִלְבִּישַׁתְנִי.

עֵינַי כָּעֳפָרִים הָלְכוּ אַחֲרֶיהָ

עַד בָּאוּ לְבִקְעָה

זְרוּעַת כִּתְמֵי יָרֵחַ.

מֵעַל סְלָעִים רַכִּים כַּעֲרָפֶל

דִּלַּגְנוּ

וַתֵּעָלֵם

כְּהֶבֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ.

פָּנַי בְּמַעְיָן צוֹנֵן רָחַצְתִּי

וְהִיא הִבִּיטָה בִּי

מִתּוֹךְ רְאִי הַמַּיִם

מְרֻצָּעָה לְחִיּוּכִים שֶׁל לַעַג.

בלדה על חתונה ברכבת ונסיך הודי קטן

מאת

רפאל אליעז

מֵעוֹפוֹת־עֲנָק פְּרוּחֵי־זָקָן

הוֹמֶה הַקָּרוֹן.

מִתְּיָשִׁים שְׁחֹרֵי כַּפָּה וְכָנָף,

מִנָּשִׁים עֲטוּרוֹת שְׁבִיסֵי־יוֹנִים.

אָז עוֹלִים לָרַכֶּבֶת חָתָן וְכַלָּה

וְהַקַּיִץ עוֹלֶה עִמָּהֶם

עִם פִּרְחֵי הַשּׁוֹשָׁן וְהַיַּיִן

וַיָּרֹן הַקָּרוֹן וַיָּשִׁיר:

אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה,

אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן…

מִן הַצַּד מִן הַצַּד בְּאוֹתוֹ קָרוֹן

עַל בִּרְכֵּי הוֹרָתוֹ הַשְּׁחוּמָה

יוֹשֵׁב לוֹ נָסִיךְ כְּחֹל־עֵינַיִם.

תַּלְתַּלֵּי בּוּדְהָא צָהֹב

שְׁמוּטִים עַל מִצְחוֹ – שִׁבֳּלִים.

בָּאִים עֲגָלִים פְּטַמְטַמִּים,

בַּחוּרֵי תּוֹרָה וּמֶשִׁי נוֹצֵץ,

מְלַטְּפִים לְבוּדְהָא שְׁמַנְמַן,

מְזַמְּרִים לוֹ:

פָּנִים חֲדָשׁוֹת, פָּנִים חֲדָשׁוֹת,

נֹאכַל וְנִשְׁתֶּה בְּשִׂמְחָה מֵרֵעוּת,

נְבָרֵךְ עַל חָתָן וְכַלָּה, שֶׁיִּחְיוּ,

שֶׁאִם יֵצֶר הָרַע שׁוֹלֵט –

אֵין שִׂמְחָה…

עַל בִּרְכֵּי הוֹרָתוֹ הַשְּׁחוּמָה

יוֹשֵׁב לוֹ נָסִיךְ כְּחֹל־עֵינַיִם.

בְּיָדוֹ הָאַחַת תַּפּוּז מְקֻלָּף

נוֹטֵף עִנְבָּר,

בַּשְּׁנִיָּה – שַׁד אִמּוֹ הַשָּׁחוּם.

הוּא מַבִּיט וּמַבִּיט

אֶל תֵּבַת נֹחַ סוֹאֶנֶת

כְּהַבֵּט אֶל הֵיכָל שֶׁל שֶׁנְהָב מְצַלְצֵל.

יְהוּדִים שְׁקוּיֵי יַי"שׁ וְאוֹרָה

בְּפִיהֶם מָן וְנֹפֶת פְּסוּקִים.

שׁוֹשְׁבִינִים זוֹלְגֵי שֶׁמֶן אַוָּז,

שׁוֹשְׁבִינוֹת זוֹלְגוֹת שֶׁמֶן הַמֹּר.

וְשִׁירָם מְדַבֵּר,

מְדַבֵּר טָהוֹר:

גַּנִּים בְּחָזֵנוּ נָטַעְנוּ,

כּוֹכָבִים בִּזְקָנֵינוּ שָׁתַלְנוּ,

דֶּרֶךְ מֵישָׁרִים יָצָאנוּ,

רֹב חָכְמָה וָאשֶׁר יִחַלְנוּ

כִּדְבַר אֲדֹנָי, כִּדְבַר אֲדֹנָי…

אָז יַעַל בַּדְּחָן עַל סַפְסָל

וַיִּרְקֹם לוֹ נְאוּם מְסֻלְסָל:

הָרַכֶּבֶת יָצְאָה בְּמַזָּל טוֹב,

לֹא עָלָה הֶחָתָן בְּסִימָן טוֹב,

הוּא אִבֵּד כַּלָּתוֹ רַחֲמָנָא,

רַחֲמָנָא לִצְלַן.

הֲתֵדְעוּ מָה אֵרַע

לַזּוּג הַנֶּחְמָד?

הוּא עוֹמֵד בָּרָצִיף

עַל רֶגֶל אַחַת!

כְּדֵי שֶׁנַּחְזִיר

רַכַּבְתֵּנוּ מִדֶּרֶךְ

נִצְטָרֵךְ לַעֲבֹד

בַּפֶּרֶךְ.

אִם לֹא נִזְדָּרֵז

לְחִנָּם תְּצַוּוּ:

פְּרוּ וּרְבוּ, פְּרוּ וּרְבוּ!

עָנְתָה פַּמַלְיָה בִּצְחוֹק רַעֲנָן:

יִישַׁר כֹּחַ, בַּדְּחָן,

יִישַׁר כֹּחַ, הַדְרָן!

שָׁמַע הַנָּסִיךְ הַבָּהִיר

וְעָצַם אֶת עֵינָיו בְּנִירְוַנָּה.

וְכָךְ מְנֻמְנָם

נָסִיךְ הָדִּי קָטָן

שֶׁאַפּוֹ אַף עִבְרִי קַדְמוֹן,

שֶׁפָּנָיו אִיקוֹנִין עַתִּיק,

שֶׁחֶלְקוֹ מְצֻפֶּה זָהָב מַבְרִיק

וְחֶלְקוֹ מַגַּע־נֶפֶשׁ אָמָּן צוֹבֵעַ

מִבּוֹבְמֵּי לִירוּשָׁלַיִם

נוֹסֵעַ.

וְנִמְנוּם גּוֹרֵר נִמְנוּם.

בְּדַרְכָּהּ לְעִיר הַקֹּדֶשׁ

הָרַכֶּבֶת נוֹחֶרֶת

וְתַאֲמִינוּ אוֹ לֹא תַּאֲמִינוּ:

שׁוֹשְׁבִינִים מְחֻתָּנִים

עָלוּ בְּסֻלָּמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ.

בֵּין נְשִׁימָה קְצוּבָה שֶׁל בַּרְזֶל

וּנְשִׁימַת קְטִיפָה שֶׁל חָתָן וְכַלָּה

זוֹרְמִים חֲלוֹמוֹת עֲיֵפִים:

יָפְיֵךְ, כַּלָּתִי,

בֵּין דַּפֵּי שִׁיר הַשִּׁירִים אֶשְׁמֹר…

פִּרְחֵי נֵצַח מִגַּנֵּי צַדִּיקִים אֶקְטֹף לָךְ,

עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים שֶׁל פְּלָדָה

כַּלָּתִי מְעוֹפֶפֶת.

מִי יְצַו, מִי יְצַו לַקַּטָּר לַעֲמֹד

בְּהַגִּיעַ חָזֵהוּ הַחַם, כַּלָּה,

שַׁעֲרֵי לַיְלָה?..

הָאִשָּׁה הַשְּׁחוּמָה מְגַפֶּפֶת לִבְנָהּ

כְּסוֹכֶכֶת עָלָיו מִפִּגְעֵי עֵיִן הָרַע.

וּשְׁמֵי יְהוּדָה מִי הִצִּית בָּאֶשְׁנָב?

הָרַכֶּבֶת אוֹכֶלֶת שָׂדוֹת צְהֻבִּים

וְחוֹמוֹת הֲרוּסוֹת מִזְדַּקְּרוֹת וְנוֹפְלוֹת.

בְּאֵרוֹת חֲרֵבוֹת מְבַקְשׁוֹת מַיִם מַיִם.

הֲתֵרֵד חֲתֻנָּה מִשְּׁנָתָהּ,

הֲתַעַל עַד זְבוּל לְבַקֵּשׁ רַחֲמֵי שָׁמַיִם?

"מְחִי דְּמָעוֹת שֶׁל פָּרָה מֵעֵינַיִךְ, אִשָּׁה!

מַמְזֵרֵךְ הַיָּפֶה תְּנִי עַל זְרוֹעִי

וְשֶׁבַע בְּרָכוֹת שֶׁל סְגֻלָּה אֶלְחַשׁ לוֹ."

"אֲנִי, אָדוֹן, חוֹטֵאת לֵאלֹהִים בְּצַעַר.

אֲנִי, אָדוֹן, חוֹטֵאת לְאֶרֶץ קֹדֶשׁ.

אִישִׁי מִבּוֹמְבֵּי יָשׁוּב – לֹא אֶבְכֶּה עוֹד.

אֶל אֲבִי זְקֵנוֹ,

אֶל אֲבִי זְקֵנוֹ הָלַךְ לוֹ

לוֹמַר קַדִּישׁ, אָדוֹן,

לִשְׁכֹּן גַּן־עֵדֶן."

שִׁנֵּי בַּרְזֶל חָרְקוּ חָרוֹק.

הָרַכֶּבֶת גָּנְחָה וַתִּשְׁתֹּק.

הָאִשָּׁה, נְסִיכָה עַל זְרוֹעָהּ הַדְּשֵׁנָה

אֶל אָחִיהָ שָׁחוּם וְזוֹהֵר זִנְּקָה.

הַנָּסִיךְ הַהָדִּי הַקָּטָן הָלַךְ עִם הַדּוֹד.

הַאֶזְכֶּה עוֹד פָּנֶיךָ לִרְאוֹת?

"תְּנוּ כָּבוֹד לַבְּרוּכִים, תְּנוּ כָּבוֹד!

מְמַלְמֵל הַבַּדְּחָן.

תְּנוּ לַלֵּב שֶׁיִּפְרַח בַּשַּׁלְוָה הַגְּדוֹלָה,

תְּנוּ לַלֵּב…"

הַכִּכָּר הִתְרוֹקְנָה.

וְעָמַד הַבַּדְּחָן לְבַדּו בָּרָצִיף

בְּלִי דַּעַת אָנָה יִפְנֶה.

וּפָנָיו וּפְסוּקָיו כִּזְכוּכִית

הִתְנַפְּצוּ בָּאֲוִיר הַדַּק

וְהָיוּ לְאָבָק…

בלדה על צייר זקן ויונה

מאת

רפאל אליעז

יָמִים רַבִּים הָלַכְתִּי לִי

צְבָעִים וּבְנֵי צְבָעִים צָבַרְתִּי לִי,

מַרְאוֹת שֶׁל יַבָּשָׁה וְיָם אָגַרְתִּי לִי,

עָלִים וְשִׁבֳּלִים וְשַׁבְּלוּלִים

בַּחֵיק שֶׁלִּי דָּחַסְתִּי לִי.

וְיוֹם אֶחָד נָפַל הַלַּיְלָה

וּלְרַגְלָיו וְכוֹכָבָיו

אוֹצַר־שָׁלָל פִּרַקְתִּי.

נִגְּשָׁה אֵלַי יוֹנַת־הַבָּר

נָחֲתָה לָהּ עַל כְּתֵפִי,

נָשְׁקָה לִי בַּצַּוָּאר,

וַתֹּאמֶר:

כִּי אֲדוֹנִי צַיָּר

רָאִיתִי אָנֹכִי מֵרֹאשׁ הַתָּמָר.

בְּפִיךָ צְחוֹק לָבָן.

תַּחַת שְׂפָמְךָ יֵשׁ קֵן קָטָן.

בַּקֵּן אֶפְרוֹחַ עִם שֵׂיבָה.

וְעוֹד אָמְרָה לִי הַיּוֹנָה:

אֶתֵּן לְךָ מְלֹא אַהֲבָה,

אַהֲבָתְךָ הָאַחֲרוֹנָה,

אַךְ בִּשְׂכָרָהּ צַיֵּר־נָא לִי תְּמוּנָה!

עָנִיתִי לָהּ: גְּבִרְתִּי, תַּם וְנִשְׁלַם.

לָקַחְתִּי קֶצֶף־יָם,

לָקַחְתִּי אֲנִיצֵי־אַצּוֹת,

וְאוֹר־יָרֵחַ שֶׁל חֲצוֹת.

הוֹסַפְתִּי עַל הַבַּד

פִּרְחֵי־שְׁקִיעָה אֲדַמְדַּמִּים

וְלַצִּיּוּר נָתַתִּי שֵׁם: יוֹנָה עִם דִּמְדּוּמִים.

אָמְרָה לִי הַיּוֹנָה: נֶחְמָד

מַה שֶּׁצִּיַּרְתָּ עַל הַבַּד.

חָלְפָה שָׁעָה, חָלְפָה שָׁנָה:

זַמֵּר לִי שִׁיר, אָמְרָה לִי הַיּוֹנָה.

"גְּפָנִים

פּוֹרְחוֹת עַל שְֹפַת הַיָּם,

וְשׁוֹשַׁנִּים

בּוֹכוֹת עַל שְׂפַת הַיָּם

וְאָנֹכִי כְּבֶן־שְׁמוֹנִים

עוֹדִי חוֹזֶה בָּעֲנָנִים."

אָמְרָה לִי הַיּוֹנָה: נֶחְמָד

הַשִּׁיר אִשֶׁר צִיַּרְתָּ עַל הַבַּד.

חָלַף עוֹד יוֹם וְעוֹד שָׁנָה

וְשׁוּב פָּתְחָה אֶת פִּיהָ הַיּוֹנָה:

יֵשׁ אַגָּדוֹת בְּלֵב־אֱנוֹשׁ,

סַפֵּר־נָא לִי אַחַת בְּכֹבֶד־רֹאשׁ!

"גַּלִּים הָלְכוּ אַחַר גַּלִּים וְשָׁבוּ,

רַק בְּנֵי דּוֹרִי שֶׁלִּי לִפְגּשׁ

טֹרַח שָּׁוְא הוּא.

הֵם אַלּוּפִים הָיוּ אֶחָד־אֶחָד,

מֵהֶם נָפְלוּ בַּקְּרָב, מֵהֶם – עַל לוּחַ הַשַּׁחְמָט,

וְרַק יָדִיד אֶחָד נוֹתַר לִי, הוּא מַלְכִּי,

וּשְׁמוֹ בְּאֶרֶץ הַחוֹלְמִים – קָפֶה תֻּרְכִּי."

"אִם הוּא תֻּרְכִּי אוֹ הוּא תֻּכִּי,

אֲנִי לְךָ אֶהְיֶה הַתֻּרְכִּיָּה," –

הֵשִׁיבָה הַיּוֹנָה כְּהוֹמִיָּה.

מִזֶּה הַיּוֹם אֲנִי וְהִיא יַחְדָּו שׁוֹכְנִים

כְּזוּג יוֹנִים

בְּצֵל הָאֳרָנִים.

בְּעוֹד הַבֹּקֶר יָרֹק בִּשְׁמֵי־שָׁמַיִם,

הַיָּם מוֹשְׁכֵנִי בִּזְרוֹעוֹת שֶׁל מַיִם.

אֲנִי שׁוֹחֶה וְעַל כְּתֵפִי יוֹשֶׁבֶת הַיּוֹנָה

כְּמוֹ עַל נַדְנֵדָה קְטַנָּה.

וּבְנוּחִי עַל גַּל, רֹאשָׁהּ הִיא מַרְכִּינָה

וּכְמַמְתֶּקֶת סוֹד, בַּהֲבָנָה,

לוֹחֶשֶׁת: אֲהוּבִי, אַתָּה לִי אִי בְּיָם נָטוּעַ,

וְיוֹנָתְךָ אֲנִי לְךָ, בֵּין שֶׁתָּנוּעַ

וּבֵין שֶׁלֹּא תָּנוּעַ.

כֵּן, כֵּן, אַתְּ יוֹנָתִי הָאַחֲרוֹנָה.

וּבְשׁוּבִי מִיָּם אֲנִי טְלָלִים וּסְנַפִּירִים,

אֲנִי זִימִים וְסַפִּירִים,

אֲנִי פִּרְפּוּר.

וְיוֹנָתִי מִיָּם חוֹזֶרֶת לְבָנָה,

וְהִיא יוֹנָה, וְהִיא עָגוּר, וְהִיא בַּרְבּוּר,

וּבְהִכָּנְסָה לַבַּיִת

בְּמַקּוֹרָהּ תָּמִיד עֲנַף הַזַּיִת.

עַל מִשְׁכָּבִי

רוֹבֵץ אֲנִי כִּצְבִי

שֶׁזֶּה עַתָּה נֶחֱלַץ מֵרְדִיפָה.

עוֹדִי נוֹשֵׁף, עוֹדִי נוֹשֵׁם לַעֲיֵפָה

וּבִשְׁאֵרִית כֹּחִי אוֹמֵר: חֵן־חֵן, יוֹנָה יָפָה!

צְבָעַי טָבַלְתִּי בִּמְצוּלוֹת,

שְׁלִיתִים מִשָּׁם זַכִּים כִּבְלֵיל־כְּלוּלוֹת.

אָדֹם כָּזֶה! יָרֹק כָּזֶה! כָּזֶה כָּחֹל

חָרִיף כַּמֶּלַח, רַעֲנָן כַּחוֹל!

וְאִם יוֹנַת־הַבָּר

תָּבִיא לִי צֶדֶף אוֹ עִנְבָּר,

תָּבִיא דָּגִיג,

נְחַשׁ־זְכוּכִית

אוֹ לְטָאָה בְּבֶגֶד מְנֻמָּר

אֲנִי מוֹרֵחַ אֶת כֻּלָּם עַל זֶה הַבַּד,

וְאִם יֶחְסַר לִי כֶּתֶם שֶׁיִּלְהַט,

אוֹסִיף עָלָיו דְּגָנִית סְגֻלָּה

אוֹ סִגָּלִית כְּחֻלָּה,

אוֹ חַמָּנִית יוֹקֶדֶת בְּזָהָב כָּתֹם

אוֹ סְיָח אָדֹם־אָדֹם

וְעַל גַּבֵּי הַסְּיָח יוֹנָה שֶׁל מַלְמָלָה.

יָבוֹאוּ נְבוֹנֵי־הַטַּעַם וְחַכְמֵי־הַצֶּבַע

וְיֹאמְרוּ: רְאוּ, זָקֵן זֶה יֵשׁ לוֹ חוּשׁ מִטֶּבַע!

הוֹ, לוּא יָדְעוּ אֵיךְ נְבוֹכִים בִּי הַחוּשִׁים!

אֵיךְ מִסְתַּחְרֵר רֹאשִׁי!

אֵיךְ מִתְיַסֶּרֶת כַּף יָדִי כְּשֶׁמִּכְחוֹל־אַשָּׁף

שׁוֹלֵחַ בָּהּ אֶת עֹקֶץ שָׁרָשָׁיו!

יֵשׁ וְיֶחֱרַד אָדָם מֵחֲלוֹמוֹת רָעִים,

אֲנִי מִסִּיּוּטִים שֶׁבְּהָקִיץ חָלִיתִי.

הוֹ, מַה יְּהֵא עָלַי אִם הַצְּבָעִים

לְפֶתַע יֵעָלְמוּ מִן הַפָּלִיטְרָה

וְלֹא אוּכַל לִרְכּשׁ לִי חֲדָשִׁים?!

הוֹצֵאתִי חִישׁ מִסֵּתֶר־מַחֲבוֹאִים

כֹּל שֶׁחָסַכְתִּי לְיָמִים קָשִׁים

וְלַסּוֹחֵר נֶחְפַּזְתִּי וְקָנִיתִי

אֶת כָּל מִשְׁפַּחַת הַצְּבָעִים:

לְמִן סַבְתָּא עוֹטָה כֵּהִים

וְעַד נִינֶיהָ הַוְּרֻדִּים וְהַגֵּאִים.

אָז בָּאָה יוֹנָתִי. יָשְׁבָה לָהּ עַל מִלֵּאת.

גַּם נַעֲרֵי־הַיָּם – חֲשׂוּפֵי־שֵׁת –

פָּלְשׁוּ אֶל סֻכָּתִי חַסְרֵי־מַרְגּוֹעַ

וְעֵינֵיהֶם פְּלִיאָה וְתִמָּהוֹן,

כְּאִלּוּ נִקְלְעוּ לְתֵבַת־נֹחַ

מְלֵאָה צְבָעִים מִן הַמַּסָּד עַד הַטְּפָחוֹת.

הִתִּיזוּ הֲצָצוֹת־חֶמְדָּה

עַל עֲשֶׁרֶת הַגְּוָנִים וְהַגַּנִּים,

שֶׁנִּתְקַפְּלוּ בְפִנָּתִי הַחֲסוּדָה

וְנֶעֶרְמוּ גַלִּים־גַּלִּים,

דְּבֵקִים כְּאָח אֶל אָח, מְחֻבָּקִים

בִּשְׁפוֹפָרוֹת, בְּצִנְצָנוֹת, בְּבַקְבּוּקִים.

הַנְּעָרִים, שֶׁבָּאוּ מֵרַחְצָה בַּיָּם,

עָשׂוּנִי פֶּתַע לַשָּׂמֵחַ־בָּאָדָם

בְּהַמְטִירָם לִי זִקּוּקֵי־קִנְאָה –

אֵלַי, אֶל הַצְּבָעִים, אֶל הַיּוֹנָה.

אַךְ גַּם אֲנִי הַפֶּתִי נִתְפַּתֵּיתִי:

בַּחֲשׂוּפֵי־הַשֵּׁת הַלָּלוּ הִתְקַנֵּאתִי.

בְּשׁוֹקֵיהֶם הַחֲטוּבוֹת בְּלִי דֹפִי

רָאִיתִי כֹּחַ וּגְמִישׁוּת וְיֹפִי

וּבְלִבִּי חָלְפָה אָז מַחֲשָׁבָה:

לוּ לִי שׁוֹקַיִם שֶׁכָּאֵלֶּה

וַעֲמִידָה כֹּה אֵיתָנָה וְיַצִּיבָה,

טוֹבֵל בַּיָּם הָיִיתִי עַד מָתְנַיִם,

נִצָּב כְּצוּק מוּרָם שֶׁל סֶלַע

וּמְצַיֵּר עַד עֶרֶב וְעַרְבַּיִם

כָּל חֵפֶץ־חֶמֶד תַּחַת הַשָּׁמַיִם,

וְעַל כְּתֵפִי, כְּמִנְהָגָהּ,

יוֹנָה שֶׁלִּי, הוֹגָה.

מוּזָר! יָדִי רוֹעֶדֶת,

רַגְלִי מוֹעֶדֶת,

אֲבָל נַפְשִׁי מֵחִדָּלוֹן סוֹלֶדֶת.

אָמְנָם, אֵינִי זוֹמֵם לַחְטֹף הַכֹּל מִכֹּל,

אַךְ מְסָרֵב אֲנִי בְּתֹקֶף מִלַּחְדֹּל.

גַּם חֲלוֹמוֹת טוֹבִים וּמַרְהִיבִים אֶבְזֶּה,

אִם יַרְחִיקוּנִי מֵעוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה.

מוּטָב לִי דָּג נִלְבָּט וּמְפַרְכֵּס

מִלְּהַשְׁכִּים וּלְהַכְרִיז כִּמְהֻפְּנָט:

עוֹדֶנִּי חַי, עוֹדֶנִּי חַי! זֶה נֵס!

כִּי לְעִתִּים הַמָּוֶת בָּא בִּשְׁנָת,

וְלֹא אִכְפַּת לוֹ יוֹם־טוֹב אוֹ שַׁבָּת.

תּוֹדָה לָאֵל! יָצָאתִי מִסְּפֵקוֹת,

כִּי יוֹנָתִי שֶׁלִּי אֵלַי קוֹרֶצֶת,

וּבְרַגְלֶיהָ הַסְּמוּקוֹת

הִיא מְקָרֶבֶת לִי מַגָּשׁ

עִם פַּת בִּדְבַשׁ,

סֵפֶל־קָפֶה וּנְשִׁיקָה בַּמֵּצַח,

"קוּם, קוּם, זְקֵנִי, וְלָרְוָיָה!

הֶחְמַצְתָּ הִזְדַּמְּנוּת נָאָה:

יָכֹלְתָּ לְצַיֵּר דְּבַר־מָה

יָפֶה וַחֲגִיגִי יוֹתֵר מִן הַדְּמָמָה:

לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה

עָבְרָה פֹּה לְוָיָה…"

הַיּוֹם שָׁקֵט הַיָּם. פָּרוּשׂ הוּא כְּאַדֶּרֶת.

הַיֹּפִי מִסָּבִיב בּוֹדֵד

וְאֵין לוֹ צֵל וְאֵין לוֹ הֵד.

לָכֵן אוּלַי אֲנִי אוֹמֵר תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ

גַּם אִם אֵדַע לָבֶטַח

שֶׁכְּבָר אָפְסָה הַדֶּרֶךְ.

עַל גַּג הָרְעָפִים דְּמוּמָה, מְאֻבָּנָה

צוֹפָה אֵלַי בְּלִי הֶגֶה הַיּוֹנָה.

אַחַר נוֹשֵׂאת קְטִיפַת־כָּנָף

וּבָהּ מוֹחָה מֵאַף

רְסִיס שֶׁל טַל רוֹטֵט,

כְּאַלְמָנָה

בְּטֶרֶם עֵת.

הָלְכָה לָהּ הַיּוֹנָה וְלֹא חָזְרָה יוֹמַיִם,

אַךְ בְּשׁוּבָהּ מִלְאָה אֶת פִּיהָ מַיִם.

עַל בְּרִית קְדוֹשָׁה וְנֵדֶר שְׁאִלְתִּיהָ,

אַךְ הִיא הוֹשִׁיטָה לִי פְּתוֹתִים שֶׁל כְּפוֹר וּפִיחַ.

– הָבִינִי לְנַפְשִׁי, יוֹנָה נֶאֱמָנָה,

– כְּאַהֲבָה יָקַרְתְּ לִי רִאשׁוֹנָה!

– אַל־נָא תִּצְחַק, זְקֵנִי, וְאַל־נָא תְּבַכֵּנִי!

– כְּשֶׁאֲנִי בּוֹכֶה הַצְחוֹק הוּא שֶׁבּוֹכֶה בִּי.

בִּקַּשְׁתִּי לְפַיְּסָהּ, צִיַּרְתִּי לָהּ סְפִינָה.

סַפָּן כָּחֹל בֵּרְכָהּ מִסִּפּוּנָהּ.

אוּלָם זֶה הַחֻצְפָּן הֵהִין

זְרוֹעוֹת אוּלְטְרָמָרִין

לִכְרֹךְ עַל צַוָּארָהּ.

צָעַקְתִּי: זֶה נוֹרָא!

זֶה הַבַּרְנָשׁ

גּוֹזֵל מִמֶּנִּי אֶת יוֹנַת־הָרָשׁ!

אֲזַי מָחַקְתִּי הַסַּפָּן מִן הַתְּמוּנָה

וּלְבַדִּי נִשְׁאַרְתִּי שׁוּב עִם הַיּוֹנָה.

אֶת יוֹנָתִי אָהַבְתִּי וְהוֹקַרְתִּי,

אֲבָל שְׁלשָׁה יָמִים וְלַיְלָה לֹא צִיַּרְתִּי.

צְבָעִים שֶׁלִּי יָרְדוּ לַמַּחֲשַׁכִּים,

יָדַי שֶׁלִּי צִמְּחוּ קוֹצִים דַּקִּים.

כָּל הַבָּתִּים בָּרְחוֹב עָמְדוּ עַל בְּהוֹנוֹת,

קְרוּעֵי־יָגוֹן הִבִּיטוּ בִּי הַחַלּוֹנוֹת.

פְּרָטִים קְטַנִּים אָבְדוּ וְנֶעְלַם כָּל סֵבֶר,

אוֹ שֶׁמָּא כָּךְ נִרְאִים דְּבָרִים בְּצֵל הַקֶּבֶר.

רַק יוֹנָתִי נִסְּתָה עוֹד לְחַיֵּךְ:

– תָּנוּחַ קְצָת וְשׁוּב לַיָּם תֵּלֵךְ.

זֶה הַמָּקוֹם אָמְנָם חָשׁוּךְ וְצַר,

אֲבָל כָּל עוֹד צְבָעִים לְךָ, צַיֵּר לְךָ, צַיֵּר!

וְכָל עוֹד עַל סְבִיבֵנוּ רַב מִדַּי הַשֶּׁקֶט,

מִזֶּה הַבּוֹר,זְקֵנִי, אֵינֶנִּי מִסְתַּלֶקֶת…

וְעוֹד אֵינִי זוֹכֵר.

אוּלַי רִחַפְתִּי בְּעוֹלָם אַחֵר.

חָלַף הַקַּיִץ וְהַסְּתָו חָלַף

וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַבְחִין בֵּין צֵל־עָנָף,

בֵּין כְּנַף־יוֹנָה אוֹ כְּנַף־מַלְאָךְ,

שֶׁעָף…

וּמִמְּרוֹמֵי גְּבָהִים

נָשְׁרוּ צְבָעִים,

נָשְׁרוּ עָלִים וְשִׁבֳּלִים

אֲשֶׁר אָגַרְתִּי לִי

כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִי

בְּאֶרֶץ הַחַיִּים…

בלדה על מרבד בקיר

מאת

רפאל אליעז

עֲצֵי זָהָב מְגֻלָּפִים עַל כֶּסֶף –

לְאָן הֵם דּוֹהֲרִים וְשָׁרְשֵׁיהֶם בָּרוּחַ?

צְבָיֵי זָהָב מְגֻלָּפִים עַל כֶּסֶף –

לְאָן הֵם דּוֹהֲרִים וְקָרְנֵיהֶם בָּרוּחַ?

זָקֵן עַל תַּיִשׁ שֶׁל קְטִיפָה וָמֶשִׁי

לְאָן יִדְהַר וּזְקַנְקָנוֹ בָּרוּחַ?

שֶׂכְוִי אָדֹם שָׁזוּר סִיבִים שֶׁל צֶמֶר

לְאָן יִדְהַר וְכַרְבָּלְתּוֹ בָּרוּחַ?

פָּרָשׁ עַל סוּס עֲטוּר אַבְנֵי בָּרֶקֶת

לְאָן יִדְהַר וְאַדַּרְתּוֹ בָּרוּחַ?

בַּת־מֶלֶךְ עַל טַוָּס נְקוּד־פְּנִינִים־וְשֶׁלֶג

לְאָן תִּדְהַר וּשְׂעָרָה בָּרוּחַ?

אָחִי אֲשֶׁר יָשֵׁן הָיָה אִתִּי

עַל עֲרִיסַת בַּרְזֶל שׁוֹרֶקֶת,

הוּא יַגִּידְכֶם לְאָן:

לַיַּעַר שֶׁנִּמְלַט מִפַּחַד מַבְעִירֵי הָאֵשׁ.

הַכֹּל כָּתוּב שָׁנִי וּתְכֵלֶת

עַל הַמַּרְבָד בַּקִּיר.

אָחִי אֲשֶׁר יָשֵׁן הָיָה אִתִּי

עַל עֲרִיסַת בַּרְזֶל שׁוֹרֶקֶת

הוּא יַגִּידְכֶם לְאָן:

לַכְּפָר אֲשֶׁר נִמְלַט מִגַּנָּבִים בַּלָּאט.

הַכֹּל כָּתוּב שָׁנִי וּתְכֵלֶת

עַל הַמַּרְבָד בַּקִּיר.

אָחִי אֲשֶׁר יָשֵׁן הָיָה אִתִּי

עַל עֲרִיסַת בַּרְזֶל שׁוֹרֶקֶת

הוּא יַגִּידְכֶם לְאָן:

לְפָלָטִין שֶׁנִּמְלָטה מִפַּחַד מְנִיפֵי גַּרְזֶן.

הַכֹּל כָּתוּב שָׁנִי וּתְכֵלֶת

עַל הַמַּרְבָד בַּקִּיר.

וַעֲלִילָה זוֹ מִי שִׁבֵּץ עַל הַמַּרְבָד בַּקִּיר?

הָיֹה הָיְתָה זְקֵנָה סְגֻלַּת־צַמָּה

עִם אֶצְבָּעוֹן וּפְקַעַת חוּט סַסְגּוֹן:

הִיא שֶׁרָקְמָה לָהּ אַגָּדָה עַל בַּד שַׂקִּים

לְמַעַן תְּסֻפַּר לִפְנֵי שְׁנָתִי

וְלֹא אֶהְיה בּוֹכֶה בַּחֲלוֹמִי,

שֶׁאָנֹכִי

אוֹתוֹ זְאֵב רָשָׁע

אֲשֶׁר אוֹכֵל כָּל לַיְלָה אֶת אָחִי.

בלדה על מות השחף

מאת

רפאל אליעז

נָשָׂאתִי אֶת נַפְשֵׁךְ

וְהִיא כָּנָף שְׁסוּעָה עֲלֵי כָּנָף.

רִחַפְתִּי בָּאֲוִיר וּמְעוּפִי

שִׁוָּה לַתְּכֵלֶת מַשְׁמָעוּת צוֹלַעַת.

מִקְלָט מָצָאתִי בְּקִנּוֹ הַנֶּעֱזָב שֶׁל נֶשֶׁר

וְשָׁם חִכִּיתִי לָךְ שְׁבַע־מֵאוֹת שָׁנָה.

נָשָׂאתִי אֶת נַפְשֵׁךְ

וְהִיא כָּנָף שְׁסוּעָה עַל הַר מֻשְׁלָג.

בֵּין עִיֵּי קֶרַח וְרוּחוֹת קוֹדְרוֹת

יֵשׁ לְהַמְתִּין כְּשֶׁלִּבְּךָ מוּגָן

בְּמַעֲטֶה שֶׁל מַחֲשָׁבָה חַמָּה,

כִּי אֵין הַכְּפוֹר יָדִיד לָעֲרֻמִּים.

חִכִּיתִי עוד שְׁבַע־מֵאוֹת שָׁנָה.

נָשָׂאתִי אֶת נַפְשֵׁךְ

וְהִיא כָּנָף שְׁסוּעָה הַמְבַקֶּשֶׁת עַל נַפְשָׁהּ.

יָרַדְתִּי אֶל רְאִי קָפוּא

קָבוּעַ בָּאֲגַם בֵּין גַּיְא לְגַיְא.

צָלַלְתִּי אֶל עִמְקֵי הַמַּיִם הַזַּכִּים

וְדָג אֲשֶׁר עֵינָיו סַפִּיר

שָׁלִיתִי מֵחֵיקָם.

חָפַצְתִּי לְנַחֲמֵךְ בְּנֵתַח מְפַרְכֵּס

לָעַסְתִּי אֶת בְּשָׂרוֹ

וּבְעוֹדוֹ נוֹטֵף

נְתַתִּיו בְּמַקּוֹרֵךְ.

אֲבָל הַמָּוֶת בָּא מִתּוֹךְ מִקְשַׁת־עָשָׁן

וְלֹא רָאִיתִי עוֹד דְּמוּתֵךְ

נוֹבַעַת מֵעָנָן לָבָן,

כִּי אַתְּ הָיִית כָּנָף שְׁסוּעָה,

שֶׁרוֹמְמַתְנִי אֶל פִּסְגַּת־דְּמָמָה

בְּאַחֲרִית כֹּחָהּ.

בלדה על אחותי – נטף־דם־קטנה

מאת

רפאל אליעז

קוֹרְאִים לִי נֵטֶף־דָּם־קְטַנָּה,

לְזֵכֶר אָח אֲשֶׁר עָזַב אֶת אִמָּא.

וּמַה חֲבָל שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי אֶת אָחִי,

שֶׁעַל זִכְרוֹ נִקְרֵאתִי!

מֵאָז אֲנִי נוֹדֶדֶת בָּעוֹלָם

וְנֵטֶף־דָּם־קְטַנָּה תִּמְצָא אוֹתְךָ, אָחִי.

אַקְדִּישׁ לְךָ אֶת אוֹר הַשַּׁחַר,

שֶׁאִם תָּקִיץ

תִּרְאֵנִי בָּאָה לִקְרָאתְךָ.

הַדֶּרֶךְ, שֶׁהָיְּתָה לְךָ מִקְדָּשׁ,

אֶל נֵטֶף־דָּם־קְטַנָּה

לִבָּן הַטּוֹב יִפְתָּחוּ.

וְאִם תּוֹסִיף לִישֹׁן, אָחִי,

אַמְלִיךְ עָלֶיךָ חשֶׁךְ רַךְ,

לִמְרַאֲשׁוֹתֶיךָ אֶעֱמֹד כְּנֵר גָּבוֹהַּ.

עִם בֹּקֶר נֵטֶף־דָּם־קְטַנָּה תָּקוּם אִתְּךָ,

נִשְׁעֶנֶת עַל מַקֵּל שֶׁלְּךָ אֶצְעָדָה אשֶׁר־אשֶׁר.

עַל הָאֲגַם מָסָךְ שֶׁל צִפֳּרִים אֶמְתַּח

וּבֵין אַלְפֵי כְּנָפַיִם נוֹצְצוֹת

כִּשְׁנֵי שְׁחָפִים נָטוּס,

תְּהוֹם נִצְלֹל,

נַגְבִּיהַּ נְשִׁיקָה בּוֹעֶרֶת

וְנִשָּׂרֵף כִּשְׁנֵי הֵדִים שֶׁל אֵשׁ.

הַדֶּרֶךְ שֶׁהָיְתָה לְךָ לְבַיִת

בַּעֲזוּבַת־הַלַּיְלָה

תִּהְיֶה נָחָשׁ תָּמִים כְּחֹם הַיּוֹם.

בְּמַעֲבֵה־הָרִים תִּזְחַל

וְאַחֲרֶיךָ נֵטֶף־דָּם־קְטַנָּה נִשְׂרֶכֶת.

אֲנִי רוֹאָה גַּבְּךָ מוּאָר בְּשֶׁמֶשׁ לְבָנָה.

אֲנִי פּוֹתַחַת תַּרְמִילְךָ וְשָׂמָה בּוֹ

גַּרְגֵּר שֶׁל זַיִת,

שְׁנֵי גַּרְגְּרֵי עֵנָב

וּפַת.

אִם תַּעֲבֹר בַּיַּעַר

וְרוּחַ תְּכוֹפֵף גְּזָעִים עַל תַּעֲרָהּ,

וַדַּאי תִּבְרַח אֶל מְאוּרַת־זְאֵב.

תִּתֵּן לוֹ כְּמַחֲצִית גַּרְגֵּר שֶׁל זַיִת,

גַּרְגֵּר עֵנָב

וּנְגִיסָה קַלָּה מִפַּת,

וְלֹא יִגַּע בְּךָ

– כִּי הוּא יִהְיֶה זְאֵב שָׂבֵעַ.

אִמָּא אָמְרָה לִי כִּי הָיִיתָ יֶלֶד־פֶּלֶא.

יָחֵף יָצָאתָ מִן הַבַּיִת

וְשַׁבְתָּ עַל חֲמוֹר.

פַּעַם נִשְׂרַפְתָּ עַד לְאֵפֶר

וּמֵאֵפֶר קַמְתָּ וְזָרַחְתָּ.

אֶת קוֹל הָרוּחַ לְחַקּוֹת יָדַעְתָּ –

חַיּוֹת וְצִפֳּרִים שׁוֹלָל הוֹלַכְתָּ.

עַל פֶּלֶג מַיִם כְּעַל סוּס רָכַבְתָּ

וּמִצּוּקֵי הָרִים כְּמוֹ חָתוּל נָפַלְתָּ.

רֹאשְׁךָ הָיָה כְּרֹאשׁ אֵיל־הַבָּר

וְנַעֲרוֹת הַכְּפָר שֶׁאֲהֵבוּךָ

פְּנִינִים הָיוּ נוֹשְׁרוֹת עַל חֲזֵיהֶן בַּלַּיְלָה.

וְעוֹד דְּבָרִים כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה.

כְּשֶׁדִּלַּגְתָּ עַל מִפְתַּן הַבַּיִת

הִבְטַחְתָּ לְהָבִיא תְּשׁוּרוֹת נָאוֹת לַכֹּל:

לְאִמָּא זְרִיחָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הָעוֹלָם,

לְאַבָּא הַיּוֹנָה שֶׁהִתְעַוְּרָה מִצַּעַר

בִּנְפֹל שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ עַל חַרְבּוֹ

וְלַשֶּׂכְוִי, רַוָּק זָקֵן שֶׁלָּנוּ,

צִפּוֹר־הַנֵּבֶל מֵאוֹסְטְרַלְיָה.

אַךְ לֹא בִּגְלַל הַנֵּדֶר שֶׁנָּדַרְתָּ

יָצְאָה לַדֶּרֶךְ נֵטֶף־דָּם־קְטַנָּה.

וְלֹא עַל שׁוּם שֶׁפֶּלֶא־אָח אַתָּה לִי.

וְלֹא עַל שׁוּם שֶׁאִמָּא כְּבָר הִזְקִינָה,

וְאַבָּא עַל קַבַּיִם

וְהַשֶּׂכְוִי כַּרְכּוּשְׁתָּא אֲכָלַתְהוּ.

אוּלַי, אַתָּה אָחִי, תֵּדַע נָא עַל שׁוּם מָה?

כְּשֶׁצְּמֵאָה אֲנִי, דַּיֵּנִי בִּבְאֵר

הַמְפַכָּה עָלַי מִגּוּף סָמוּי שֶׁלְּךָ.

כְּשֶׁאֲנִי פּוֹחֶדֶת,

דֻּבֶּיךָ הַלְּבָנִים בָּאִים אֵלַי מִקֹּטֶב

וּמְכַסִּים אוֹתִי פַּרְוָה צְחֹרָה

וַחֲמִימוּת־בִּטְחָה רוֹחֶצֶת גְּוִיָּתִי כְּשִׁיר.

כְּשֶׁאֲנִי קוֹפֵאת בִּכְפוֹר מָתוֹק,

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת קוֹלְךָ,

הַמְסַפֵּר לִי עַל בָּחוּר מוּזָר,

אֲשֶׁר לִפְנֵי מוֹתוֹ שָׁאַל:

אֵלִי, הַאִם לְתֹהוּ

שָׁפַכְתִּי אֶת דָּמִי לָאָרֶץ?!

בלדה על אדם קטן

מאת

רפאל אליעז

אִם תִּפְגּשׁ אָדָם קָטָן בַּדֶּרֶךְ

אַל תַּעֲבֹר־נָא עַל פָּנָיו

כְּמוֹ הָיָה הוּא אֶבֶן נֶגֶף לְפָנֶיךָ:

לֹא אֶבֶן לִבָּהּ תִּפְתַּח כָּמוֹהוּ,

לֹא אֶבֶן תִּפְרַח עִם אֶלֶף טַל כָּמוֹהוּ.

קוֹמַת גּוּפוֹ אֵינֶנָּה מִקָּדְקֹד עַד רֶגֶל:

הִיא בְּעֵינָיו.

תַּחַת גַּבּוֹת קִפּוֹד שֶׁלּוֹ

בּוֹעֶרֶת אָח

וּשְׁנַיִם אִישׁוֹנָיו פְּקוּחִים לָרוּחַ.

אִם הַכְּאֵב הוּא קְנֵה־מִדָּה לְגֹדֶל נֶפֶשׁ

בּוֹ תּוֹעֲפוֹת גַּדְלוּת תִּמְצָא.

עִם עֶרֶב הוּא אֶל חֵיק צְלָלִים יִפְנֶה

וּבְדִידוּתְךָ תָּשׁוּב אֵלֶיךָ

מֻקְסֶמֶת שִׁבְעָתַיִם.

בַחֲלוֹמְךָ תִּצְעַק:

אָחִי שֶׁלִּי הִפְקַרְתִּי לַחַיּוֹת!

וּבְהָקִיץ מִשְּׁנָת תֹּאמַר לוֹ:

אָדָם קָטָן, בְּגֶשֶׁם וְסוּפָה רָחַצְתִּי,

בְּאַהֲבָה וָדֶמַע הִתְיַסַּרְתִּי,

אַךְ הֲזָיָה כְּחֻלָּה לִהְיוֹת כָּמוֹךָ

לֹא נוֹעַזְתִּי.

אִם הֲרַגְתִּיךָ בְּשׁוֹגֵג, אָדָם קָטָן,

שָׂא טֹהַר גְּוִיָּתְךָ לַנַּחַל,

הַפְלֵג בְּסִירָתְךָ מְלֵאָה נוֹפִים וָשֶׁקֶט,

אַמְתִּין לְךָ בַּחוֹף כְּמוֹ מִפְרָשׂ.

אֵיךְ תַּכִּירֵנִי שָׁם, אָדָם קָטָן?

מוּל שְׁנַיִם אִישׁוֹנִים דּוֹלְקִים שֶׁלְּךָ

שְׁנֵי קַרְחוֹנֵי עֵינַי כָּלִים אֵלֶיךָ.

בלדה על בית מול הים

מאת

רפאל אליעז

עַל רֹאשׁ גִּבְעָה שׁוֹמֶמֶת בַּיִת רֵיק.

כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ פְּנִימָה נְעָרִים הָיִינוּ.

מִי בַּטְּרַקְלִין הִבְעִיר הָאֵשׁ?

וּמִי תְּמוּנַת מַלְכָּה תָּלָה עַל כֹּתֶל?

אוֹמְרִים, כִּי הָרוּחוֹת עָשׂוּ זֹאת.

כְּשֶׁיָּצָאנוּ מִן הַבַּיִת כְּבָר זְקֵנִים הָיִינוּ.

וּמִנִּי אָז יִרְאַת־כָּבוֹד יִנְהַג בָּנוּ הַזְּמַן.

כָּל הָרוֹאֶה אוֹתָנוּ

יָד אֶל גְּרוֹנֵנוּ הַנָּעוּל שׁוֹלֵחַ:

פְּתַח פִּיךָ וְסַפֵּר, נַעַר־זָקֵן,

עַל בַּיִת רֵיק בְּרֹאשׁ גִּבְעָה שׁוֹמֶמֶת!

עַל כָּרִיּוֹת־זְרָדִים שְׁקוּפִים יָשַׁבְנוּ.

לְקוֹנְכִיּוֹת מְצַלְצְלוֹת הִקְשַׁבְנוּ.

לְשָׁרָשִׁים שֶׁל צִמְחֵי יָם שׂרַגִנוּ.

וְלָרוּחוֹת חִכִּינוּ.

מִיָּם הֵם בָּאוּ. מִסְּפִינוֹת טְרוּפוֹת.

כְּמַלְאָכִים קְרוּעֵי כְּנָפַיִם.

כְּמִפְרָשִׂים קְרוּעֵי לֵבָב.

אוֹרְחִים קְרוּאֵי הָאֵל מִכָּל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ

לְיַד שֻׁלְחָן אָרֹךְ מְאֹד הֵסֵבּוּ.

וְרַק לָאֹפֶק לֹא הָיָה מָקוֹם

וְהוּא הִמְתִּין בַּפֶּתַח.

וְעַל מַפַּת לִבְנָה וָלֹבֶן

כִּכָּר מְלוּחָה שֶׁל קֶצֶף־סֹלֶת.

וּבְקַנְקַנָּן כְּשֶׁל גֻּלְגֹּלֶת דָּג נוֹצֶצֶת

יַיִן מָרִיר מִגַּת גַּלִּים.

מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן עוּגוֹת שֶׁל קֶרַח

בְּפִנְכַּת אִזְמָרַגְדְּ לִפְנֵי כָּל נַעַר.

וְעַל תֻּפִּים שֶׁל אֶלְגָּבִישׁ־מֶדּוּזוֹת

בְּאֶצְבָּעוֹת שֶׁל אַלְמֻגִּים הִקַּשְׁנוּ.

וְסַפָּנֵי־עוֹפֶרֶת דּוֹמְמִים

רָקְדוּ מְחוֹל הַסְּעָרָה

אֲשֶׁר חִפְּשָׂה קוֹלָהּ בִּמְצוּלוֹת.

בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַמִּשְׁתֶּה

אֵי־מִי צָעַק אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת:

הַחוּצָה, בִּרְיוֹנִים!

גַּפְרוּר נָפַל עַל עֲרֵמַת זְרָדִים.

פָּרַחְנוּ כִּדְרוֹרִים.

מִכָּל אֲשֶׁר הָיָה עַל הַגִּבְעָה

לֹא יִמָּצֵא קֵיסָם.

אֲבָל מִי שֶׁלִּבּוֹ נֵחַן לִרְאוֹת

יִרְאֶה מִין צְעָקָה קִשַּׁחַת

הַמִּתְמַשֶּׁכֶת כְּמֵיתַר סְפִינָה

וּמְגַשֶּׁרֶת בֵּין יוֹשְׁבֵי הַבַּיִת בַּגִּבְעָה

וּמִפְרְשֵׂי הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר בַּיָּם.

בלדה על איש וחדרו

מאת

רפאל אליעז

אִישׁ וְחֶדְרוֹ כְּאִישׁ וְנַפְשׁוֹ.

כְּתָלָיו נָעִים וּמִתְאָרְכִים עַד אֹפֶק,

עִם הַכְּתָלִים יַפְלִיגוּ זְרוֹעוֹתָיו.

וְאִם יִפְחַד מִגַּעַת בָּאֵין־סוֹף

יָשׁוּב לַחֶדֶר

וַאֲהָבוֹת הַרְבֵּה יַצִּיל מִכִּלָּיוֹן.

יָחוּשׁ בּוֹטֵחַ

כִּבְטֹחַ הָאָסִיר בְּבֵית־כִּלְאוֹ.

עַל אֵיזֶה חֵפֶץ מֵת

יַחֲלִיק בְּיָד רוֹחֶשֶׁת דְּאָגָה.

יָפִיחַ נְשָׁמָה בּוֹ

וְנִשְׁמָתוֹ שֶׁלּוֹ תִּשְׁכֹּן

מוּגֶנֶת מִפְּגִיעָה וְעֵין־הָרַע.

יִגַּע הָאִישׁ בַּסֵּפֶר הַפָּתוּחַ

וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת יְאַכְלְסוּ חֶדְרוֹ

בַּחֲלוֹמוֹת שֶׁל מֶלֶךְ

וְחֶזְיוֹנוֹת נָבִיא.

צַפְרִיר מַיִם יָבוֹא וִיעַלְעֵל בּוֹ

נִסִּים וַעֲלִילוֹת אֶת בְּדִידוּתוֹ יִפְקֹדוּ

וְהַכִּירַיִם יְזַמְּרוּ לוֹ תְּהִלִּים.

כַּף הַמַּנְעוּל הֹלֶם־שֶׁל־כְּלוּם תַּשְׁמִיעַ.

נִכְנָס אוֹרֵחַ. פֶּרַח בְּיָדוֹ.

וְרִידָיו חַמִּים יַנִּיחַ עַל מִצְחוֹ.

בְּדַם הָאִישׁ זוֹרֶמֶת תְּכֵלֶת.

"בָּרוּךְ בָּרוּךְ תִּהְיֶה אוֹרֵחַ.

תַּנּוּר מֻסָּק וְנֵר דּוֹלֵק

וּמֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ

צְלָלִים קְדוֹשִׁים יָבוֹאוּ

וּמֵעָמָל וָתֹהוּ לְצִדְּךָ יָנוּחוּ."

אִישׁ וְחֶדְרוֹ כְּאִישׁ וְנַפְשׁוֹ.

בֵּין אֵשׁ תַּנּוּר וּבֵין שַׁלְהֶבֶת נֵר

רָצוֹת עֵינָיו שֶׁל הָאוֹרֵחַ.

"הַכֹּל פֹּה מִתְרַחֵשׁ, אִישִׁי,

כֵּיוָן שֶׁזֶּה רָצוּי כִּי יִתְרַחֵשׁ.

רָצִיתָ וְאַתָּה יוֹצֵא

בְּצִי שֶׁל אֳנִיּוֹת זָהָב.

אִיִּים קְטַנִּים וְאַלְמֻגִּים אַתָּה דּוֹלֶה

וְרוּחַ שֶׁל תְּרָנִים רֵיחָנִיִּים

בְּתוֹךְ אוּדִים שֶׁבַּתַּנּוּר רוֹנֶנֶת."

זְגוּגִית שֶׁבַּחַלּוֹן נִרְעֶדֶת וְנָדַמָּה.

הָאִישׁ רוֹאֶה־וְלֹא־נִרְאֶה

נִפְרָד מִן הָאוֹרֵחַ:

"לִבְּךָ הַקַּר נִצָּת לִבְּךָ הַחַם כָּבֶה.

לֵךְ לְשָׁלוֹם.

חֶדְרִי חוֹזֵר לָעֲרָפֶל.

נַפְשִׁי עָשָׁן כָּחֹל."

בלדה על חפרפרת בארמון

מאת

רפאל אליעז

אֲנִי מַלְכָּה עוֹטָה פַּרְוַת־יָגוֹן.

לְאַהֲבָה שְׁחֹרָה בְּרָאַנִי אֵל.

הַהוֹד בּוֹ לְבָבִי הוֹגֶה

לֹא בָּא מִנְּגֹהוֹת הַשֶּׁמֶשׁ.

כֶּתֶר פְּנִינִים דָּלִיתִי לִי מִנֶּפֶשׁ־הַמֵּתִים.

יָפְיוֹ נִתָּן רַק לְמִשּׁוּשׁ.

עֵינַי קְבוּעוֹת בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי.

הֵן מְבַקְשׁוֹת נָתִיב אֶל אֲהוּבִי

אַךְ נִתְקָלוֹת בְּבַרְבּוּרִים שְׁחֹרִים

לְמַעַן כִּי אֶבְכֶּה עַל צַוָּארָם.

הַאִם שְׁמַעְתֶּם הֵדִים שֶׁל עֶצֶב חַם

בְּהִתְלַבְּטָם בִּמְעָרָה עִוֶּרֶת?

דְּמָעוֹת שֶׁל אַלְמָנָה מַכּוֹת בַּסֶּלַע.

עַל מַדְרֵגוֹת בַּזֶּלֶת יִסּוּרַי כְּתוּבִים

וַעֲלֵיהֶן אֲנִי פּוֹסַעַת לַיְלָה לַיְלָה.

מִנַּיִן לִי הָאֱמוּנָה

כִּי יֵשׁ כוֹכָב שָׁחֹר בַּזְבוּל

אֲשֶׁר יִתֵּן לִי נֵטֶף־אוֹר שָׁחֹר,

לְאוֹת כִּי לֹא מָנַע הָאֵל חַסְדוֹ

מֵחֲפַרְפֶּרֶת וּמַלְכָּה אוֹהֶבֶת?

כְּתָלִים וּמִסְדְּרוֹנוֹת אֲנִי גּוֹשֶׁשֶׁת

לָחוּשׁ בַּחֹמֶר הָעוֹצֵר חָכְמָה נִסְתֶּרֶת,

שֶׁרַק כַּפּוֹת רַגְלַי לְפַעְנְחָה תֵּדַעְנָה.

אֲנִי חוֹמֶקֶת עַל גִּשְׁרֵי סַפִּיר שְׁחֹרִים

וְשָׁבָה אֶל עַצְמִי כְּלוּאָה בְּאֵבֶל־שַׁיִשׁ.

הַאִם שְׁמַעְתֶּם עַל עִנּוּיֵי תִּקְוָה?

מִי יַעֲמֹד בָּהֶם וְלֹא יִנְשֹׁךְ בְּשָׂרוֹ.

מַלְכָּה עוֹטָה פַּרְוַת־יָגוֹן

צוֹפָה אֶל חֲתָנָהּ.

יָבוֹא, אֶשְׁנָב אֶל חשֶׁךְ לְבָבוֹ יִפְתַּח לָהּ.

אֲזַי פּוֹקְדֵנִי שִׁגָּעוֹן שָׁפוּי

וַאֲדַמֶּה כִּי נַסְתִּי מִגּוֹרָל

שֶׁאֵין מָנוֹס מִמֶּנּוּ.

אֲבוֹי! רִנַּת הַצְּעָדִים לָהֶם יִחַלְתִּי!

גְּבוֹהָה מֵאַרְמוֹנִי אֲנִי

מַבְקַעַת אֶת כִּלְאִי הַמַּלְכוּתִי,

נוֹשֶׁמֶת אֲוִירָם שֶׁל הַשְּׂמֵחִים!

הוֹ, לוּא יָכֹלְתִּי לְגַשֵּׁשׁ בְּדִמְדּוּמֵי פָּנָיו!

דּוֹרוֹן שִׁבְעַת צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת

כֻּלָּם שְׁחֹרִים

הִבְטִיחַ לְשׁוּבוֹ מִדֶּרֶךְ…

בְּבֹקֶר־עֲלָטוֹת אֲנִי אוֹסֶפֶת

שִׁבְרֵי חֲלוֹם בְּעַפְעַפַּי, שֶׁאֵין לָהֶם עֵינַיִם.

מֵהֶם אִגֶּרֶת מְצָרֶפֶת לָאָהוּב.

אִמְרוּ־נָא מִי אֲנִי?

מוֹרֶדֶת חשֶׁךְ אוֹ לַפִּיד קוֹדֵר?

עַל מַדְרֵגוֹת בַּזֶּלֶת הֲרוּסוֹת

חוֹזֶרֶת אָנֹכִי אֶל מְעוֹנִי

וְנֶאְפֶּדֶת רוֹמְמוּת שֶׁל אֵפֶר.

בלדה על רעות־הגורל

מאת

רפאל אליעז

הַלֵּב וְהָרֶגֶל הָלְכוּ שְׁלוּבֵי־זְרוֹעַ.

הַלֵּב הָלַם עַל תֹּף קָטָן.

הָרֶגֶל פָּרְטָה עַל כִּנּוֹר שֶׁמֵיתָר יָחִיד לוֹ.

"לֹא נָשׁוּט עַל אַדְמַת הַבּוֹרֵא

בְּלֹא קֶצֶב מַדְגִּישׁ אֶת הַצַּעַד"

אִמְרוּ זֶה לָזֶה.

הֵם הָלְכוּ וְהָלְכוּ. בָּאוּ גֶּשֶׁר.

שָׁאֲלָה הָרֶגֶל צוֹלַעַת:

מָה רוֹאֶה לֵב עִוֵּר בַּמַּיִם?

וַיֹּאמֶר הַלֵּב:

שָׁם סַחַף עוֹבֵר,

שֶׁצִּבְעוֹ לֹא־אָדֹם־לֹא־שָׁחֹר

וְעָלָיו כְּצִפּוֹר גַּן־עֵדֶן

שָׁר לִבּוֹ שֶׁל אָחִי הַבְּכוֹר.

שָׁאַל לֵב עִוֵּר

לְרֶגֶל צוֹלַעַת:

אֲחוֹתִי, מָה רוֹאָה אַתְּ?

וַתַּעַן הָרֶגֶל:

עֹמֶק יָרֹק, שֶׁמִּמֶּנּוּ

עוֹלָה אֲחוֹתִי הָרֶגֶל

וְשׁוֹעֶטֶת בְּזֶרֶם.

מִקְּרָב הִיא חוֹזֶרֶת:

שִׁבֳּלִים זְהֻבּוֹת נְעוּצוֹת לָהּ בַּבֶּרֶךְ

וְנוֹצוֹת מֵתוֹת הִיא עוֹטֶרֶת.

חִבֵּק הַלֵּב לָרֶגֶל

וְהָרֶגֶל חִבְּקָה לַלֵּב

וְהָלְכוּ וְהָלְכוּ בָּאוּ גֶשֶׁר אַחֵר.

וַיֹּאמֶר הַלֵּב: הַסַּחַף נִשְׁטַף הַיָּמָה

וְעִמּוֹ גַּם אָחִי הַבְּכוֹר.

הַיָּם לֹא רָחוֹק וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ.

אָחִי, עוֹד הָרוּחַ הוֹגָה בּוֹ

וְנַפְשׁוֹ עוֹד נוֹבֶטֶת.

הַתִּקְוָה שׁוּב חוֹבֶטֶת

בְּאֶגְרוֹף מְצַלְצֵל:

מַה גְּדוֹלִים,

מַה נּוֹרָאִים הַפְּלָאִים

בְּאַרְצוֹת תֵּבֵל!

וַתַּעַן הָרֶגֶל:

"אֲחוֹתִי גַּם הִיא נִשְׁטְפָה הַיָּמָּה,

עִקְבוֹתֶיהָ רָאִיתִי

בְּרוּרִים וּצְלוּלִים

לְאֹרֶךְ הַזֶּרֶם נָעִים."

אָז הִבִּיטוּ שְׁנֵיהֶם

כְּעִוֵּר אֶל עִוֵּר

וְנָשְׁקָה הָרֶגֶל לַלֵּב

וְהַלֵּב נָשַׁק לָרֶגֶל.

וַיֵּלְכוּ אֶל הַיָּם כְּהָלוֹךְ

לְחַפֵּשׂ מַטְמוֹנִים בְּסוּפָה.

שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ הָלְכוּ,

הָלוֹךְ וְדַשְׁדֵּשׁ בַּמַּיִם

וְהַמַּיִם בָּכוּ בְּדִמְעוֹת־שָׁמַיִם.

וַיֹּאמֶר הַלֵּב לָרֶגֶל

אוֹ הָרֶגֶל לַלֵּב:

עַל תְּהוֹם שׁוֹרֶצֶת דָּגִים דִּלַּגְנוּ,

עַל לַיְלָה עִם שֶׁלֶג שָׁחֹר פָּסַחְנוּ

עַל קוּרֵי עַכָּבִישׁ פָּסַעְנוּ

וּסְכוּפִים וּקְרוּעִים הִגַּעְנוּ.

אֶת הַיָּם הֶחָלוּם לֹא מָצָאנוּ,

כִּי מִדְבָּר טָהוֹר מֵחַיִּים לְפָנֵינוּ.

תְּכֵלֶת־שְׁמָמָה,

וּדְמָמָה

וְחַמָּה.

אָז הָרֶגֶל חָלְצָה סַנְדָּלָהּ הַקָּרוּעַ

וְהַלֵּב שָׂם לִבּוֹ עַל הַתֹּף הַקָּרוּעַ

וְהִקְשִׁיבוּ יַחְדָּו לַמֵּיתָר הַקָּרוּעַ.

הֵם שָׁכְבוּ עֲיֵפִים כְּאַחִים

וְחָלְמוּ חֲלוֹמוֹת שְׂמֵחִים

וּשְׁנֵיהֶם עַד הַיּוֹם בִּשְׁנָתָם מְחַיְּכִים.

תָּבוֹא שְׁעַת יְקִיצָה

וְאָח אֶת אָחִיו יִמְצָא

וְיוֹסִיפוּ לָשׁוּט שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ.

אָז מֵיתָר יַכֶּה עַל תֹּף

וְהָרֶגֶל עַל לֵב לֹא תִּדְרֹךְ

עַד אֲשֶׁר יִפְגְּשׁוּ בַּדֶּרֶךְ

הָאָחוֹת בְּשׁוּבָהּ מִקְּרָב

עִם הָאָח הַבְּכוֹר הַדּוֹלֵק אַחֲרֶיהָ

דּוֹלֵק, מַדְבִּיקָהּ וְכוֹרֵעַ

וְנוֹפֵל עַל פָּנָיו.

בלדה על נמלה וחרגול

מאת

רפאל אליעז

עַל רֶגֶב אֲדָמָה כְּתַמְתַּם מַצְמִיחַ דֶּשֶׁא

הָלְכָה הַנְּמָלָה לִבָּהּ כָּבֵד בַּצַּעַר.

"אֲנִי דּוֹרֶכֶת עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ

וְטָהֳרָהּ בַּצַּר־לִי מְחַלֶּלֶת.

אֵלִי הַטּוֹב, שַׁלַּח בָּרָק וָרַעַם

וְרֹץ אֶת גּוּפָתִי אֲשֶׁר פּוֹגֶמֶת

לְהוֹד קְדוּמֶיךָ הַקּוֹרֵן מִכֹּל!"

וַתִּתְעַלֵּף הַנְּמָלָה וַתַּעֲצֹם עֵינֶיהָ

וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דּוּמִיַּת הַמָּוֶת.

מִשִּׂיחַ הַשָּׁרָךְ רוֹחֵשׁ שָׁרָב וָרֶמֶשׁ

חַרְגּוֹל בְּשִׁרְיוֹנוֹ הַיְרַקְרַק הֵגִיחַ

וַיִּתְבּוֹנֵן בַּנְּמָלָה הַמִּתְפַּלֶּשֶׁת

בַּעֲפָרָהּ הָרֵיחָנִי שֶׁל אֶרֶץ קֹדֶשׁ.

"רִבּוֹן עוֹלָם, אֱמֹר עַל מָה הָעֹנֶשׁ

אֲשֶׁר עַל אֲחוֹתִי וְתַמָּתִי הֵבֵאתָ?

הֵן כָּל כֻּלָּהּ אַךְ אֲצִילוּת וָחֶסֶד!"

“הוֹ, אַל בְּזַעַף, בַּעַל נְעוּרַי, יַקִּיר לִי!”

קָרְאָה הַנְּמָלָה מֵחֲלוֹמָהּ־עֵדֶן

וַתִּתְהַפֵּךְ עַל גְּחוֹנָהּ בְּנַחַת

לְשֵׁמַע נִחוּמָיו שֶׁל אִישׁ צַדִּיק וָגֶבֶר.

"הֲלֹא זוֹ אֶרֶץ כְּנַעַן מְחֻלֶּלֶת

וּבְשׁוּטִי עָלֶיהָ עֲגוּמָה כַּלַּיְלָה

נָשׁוֹל אֶת קַבְקַבַּי מֵעַל רַגְלַי שָׁכַחְתִּי

וַיֹּאחֲזוּנִי חַלְחַלֵּי־צְמַרְמֹרֶת

וּנְקִיפֹות לֵבָב הַרְבֵּה וָפַחַד.

הֵן מִי יוֹדֵעַ, חַרְגּוֹלִי אִישׁ חֶמֶד,

עַל רֶגֶב זֶה פָּסְעוּ, אוּלַי, אֵי פַּעַם

שָׂרָה וְאַבְרָהָם וְהַחֲמוֹר בְּיַחַד

בְּשׁוּב הַצֶּמֶד הֶחָסוּד מִגְּבוּל מִצְרַיִם

וּמַלְאָכִים שְׁלשָׁה צְחֹרֵי כְּנָפַיִם

זְבוּבִים וְיַבְחוּשִׁים מֵעַל פְּנֵיהֶם הֵנִיסוּ.

אֲבוֹי, אֲבוֹי, מָה אֻמְלָלָה הָיִיתִי!"

"כַּלָּה פְּתַיָּה וּמְתוּקָה, מַה טַּעַם

לִבְכּוֹת וּלְצַיֵּץ עַל שֶׁחָלַף וְגָז לוֹ?

אֶת קַבְקַבַּיִךְ הַיָּפִים הָסִירִי,

נְשִׁיקָה בָּרָה וְדֻבְשָׁנִית תִּתְּנִי לִי

וּנֶחָמָה נִמְצָא־נָא מִצָּרוֹת וְצַעַר.

צוּף־אֲהָבוֹת שָׁבוּעַ לֹא לָגַמְתִּי,

לִבִּי יָרֹק מִכִּסּוּפִים וָחֵשֶׁק

וְאֵין מָנוֹס מִיִּסּוּרִים־לְתֹהוּ

כִּי אִם מִטַּת־דּוֹדִים בְּרוּכַת אֱלֹהַּ."

שָׁמְעָה הַנְּמָלָה וַתִּתְאוֹשֵׁשׁ עַד רֶגַע,

פִּרְקֵי גּוּפָהּ הַחֲמוּדִים הֵישִׁירָה

וַתְּטַפֵּס בְּהַדְרַת חֵן אֶל רוֹם חָזֵהוּ

וַתְּנַשְּׁקֵהוּ נְשִׁיקָה עַזָּה עַל פִּיהוּ.

"רִבּוֹן הַכּוֹכָבִים! – אָז הַחַרְגּוֹל הֵרִיעַ –

הָהּ, מַה מְּעַט דָּרוּשׁ לוֹ לְבַרְנָשׁ כָּמוֹנִי

לְמַעַן יִתְקַדֵּשׁ בְּנִפְלְאוֹת הַיֵּצֶר!

רַק שִׁיר זָנוּחַ עַל גִּבְעוֹל הָיִיתִי

וּמֵעַתָּה שֶׁטַּעַם דְּרוֹר טָעַמְתִּי

אֲנִי כִּמְבַשֵּׂר עִדָּן חָדָשׁ לְאֵלֶּה

הַמִּתְקָרְאִים בְּנֵי אֵל חַסְרֵי תּוֹחֶלֶת."

"זַמֵּר לִי שִׁיר שֶׁל דְּרוֹר! מַהֵר זַמֵּר־נָא!

אֲנִי כְּבָר מִתְרַבָּה! רַחְמִי שׁוֹצֶפֶת

בֵּיצִים קְטַנּוֹת לְבַנְבַּנּוֹת בְּשֶׁפַע!

לְהַבְקִיעָן דַּיָּהּ אַךְ קֶרֶן אוֹר בּוֹדֶדֶת

וּצְבָא־חַרְגּוֹל־וּנְמָלָה גִּבּוֹרֵי חַיִל

יָעוּטוּ לְטַהֵר אֶת כְּנַעַן מִכָּל פֶּגַע!

אֲנִי בְּשׂוֹא אָשְׁרִי! אָמֵן, אָמֵן, סֶלָה!"

וּבְשׂוֹא אָשְׁרָהּ

בַּלּוּט אַלּוֹן נָפַל עַל רֹאשׁ הַמְאֻשֶּׁרֶת

וַתִּתְעוֹרֵר מֵחֲלוֹמָהּ־עֵדֶן

עַל רֶגֶב אֲדָמָה כְּתַמְתַּם מַצְמִיחַ דֶּשֶׁא.

בלדה ירוקה

מאת

רפאל אליעז

טִיַּלְתִּי בַּשָּׂדֶה.

מִמְּצִלּוֹת הַדֶּשֶׁא הֵד יָרֹק עָלָה.

נִתַּר לוֹ מַר חַרְגּוֹל אֶחָד

וְעַל כְּתֵפִי נָחַת.

– סְעוּר הֶרְיוֹן־הָאֲדָמָה,

אָמַר בְּקוֹל יָרֹק.

– פֵּרוֹת תִּמְצָא בָּעֲשָׂבִים,

גָּדְלָם כְּזַרְעוֹנֵי פִּשְׁתָּן יְרַקְרַקִּים.

זוֹגִים זַעֲרוּרִים

עִם עִנְבָּלִים מְרַטְּטִים

תְּלוּיִים לָהֶם עַל שַׁרְבִיטָם.

צִלְצוּל הַתִּלְתָּנִים שָׁמַעְתָּ?

יָרֹק מֵאָלֶף וְעַד תָּו.

וְהַסְּמָדַר?

הוֹ הַסְּמָדַר קוֹל אַנְחָתוֹ

קְטִיפָה רַכָּה יְרַקְרַקָּה!

כָּל זֶה עוֹדֶנּוּ בֹּסֶר, מַר חַרְגּוֹל!

כָּל עֹנֶג בֹּסֶר רֵאשִׁיתוֹ:

פְּלוּמָה שֶׁל אֶפְרוֹחִים יְרַקְרַקִּים –

הִבְהוּב הָרֹאשָׁנִים בְּמַיִם יְרֻקִּים –

וְאַף תּוֹלַעַת־הַשָּׁנִי הַיְרֻקָּה – – –

יָרֹק אוֹ יְרַקְרַק הַבֹּסֶר,

הָעֲדָרִים יֹאכְלוּהוּ בְּכָל פֶּה

וְרַק שִׁנֵּי הָרְחֵלוֹת תִּקְהֶינָה.

עַל כָּל גִּבְעוֹל שֶׁל בֹּסֶר

שִׁבְעָה אַחִים שֶׁל טַל.

אַתָּה פַּיְּטָן מִבֶּטֶן, מַר חַרְגּוֹל.

אִמִּי הָיְתָה אֶסְתֵּר הַיְרַקְרֶקֶת.

אֲנִי אִישׁ מַעַשׂ, מַר חַרְגּוֹל.

רַגְלַי נוֹשְׁקוֹת עָפָר מוּצָק.

עַל גַּבְשׁוּשִׁית עָפָר אַחַת

שִׁבְעָה שְׁבָטִים שֶׁל צַרְצוּרִים,

כֻּלָּם יְרַקְרַקִּים וּנְעִימֵי־זְמִירוֹת.

בְּאִם תִּפְגּשׁ צַרְצוּר, דַּלֵּג עָלָיו

כְּמוֹ הָיָה גּוּפְךָ לְנֶפֶשׁ

וְנַפְשְׁךָ צְמוּדָה לְרֶגֶל.

כִּי כִּנּוֹרוֹ דַּקִּיק

וְצִרְצוּרוֹ עַתִּיק

וְנִגּוּנָיו הַיְרֻקִּים

תְּלוּיִים עַל קֶרֶן־אוֹר יְרַקְרַקָּה.

*

הַאִם לְקֶרֶן זוֹ חָטָאתִי בְּלִי יוֹדְעִים?

כָּל חֵטְא הוּא בְּלִי יוֹדְעִים.

לָכֵן בָּרָא אֱלֹהַּ חֲרָטָה,

שֶׁהִיא גַּם רְפוּאָה גַּם עֹנֶשׁ.

תִּלְמַד מִלְּטָאָה זוֹ יְרַקְרֶקֶת,

אֲשֶׁר גְּרוֹנָהּ נָטוּי

וְצָדָה זְבוּב יָרֹק

מִבְּלִי תָּנִיעַ אֶת זְנָבָהּ כִּמְלֹא הַזֶּרֶת!

כְּתֹם הַסְּעֻדָּה הַיְרֻקָּה

הַלְּטָאָה הַיְרַקְרֶקֶת מִתְחָרֶטֶת:

עֵינֶיהָ לַשָּׁמַיִם –

עַד יִזְדַּמֵּן לָהּ זְבוּב יָרֹק חָדָשׁ.

דִּבְרֵי חָכְמָה נוֹסְכִים עָלַי תְּנוּמָה!

הַאֵין זוֹ עֵת לָנוּחַ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ,

מַר יְרַקְרַק?

פִּרְחֵי שִׁטָּה יְרַקְרַקִּים הַלָּלוּ

הֵם הַנּוֹסְכִים תְּנוּמָה עָלֶיךָ.

לְעֵת כָּזֹאת נִיחוֹחַ הַשִּׁטִּים

חָזָק וְחַם וּמְבַשֵּׂר לַכֹּל,

שֶׁהַשָּׁרָב הוֹבִישׁ שִׂמְלוֹת הַבֹּקֶר

וְהַטְּלָלִים כְּבָר נִגְמְעוּ כָּלִיל.

שָׁעָה זוֹ לֹא נוֹחָה לְקִנְטוּרֵי לָשׁוֹן:

שְׁמֹר נַפְשְׁךָ מֵרֹגֶז הָרוֹעִים!

חֲלִילֵיהֶם פּוֹרְטִים בְּאֶצְבָּעוֹת

שֶׁל גֹּמֶא עַל כִּכְּרוֹת־הַלֶּחֶם הַיָּרֹק

וּגְבִינָתָם הַיְרֻקָּה

יוֹרֶדֶת לְחַדְרֵי בִּטְנָם

בְּלַחַן לִקְלוּקִים חֲלַקְלַקִּים,

שֶׁאֵין כְּמוֹתָם לְטַעַם.

הֵם לֹא יִגְּעוּ בִּי לְרָעָה:

אֲנִי יָרֹק שֶׁל רַעַל!

*

וְאָנֹכִי יָצָאתִי לְחַפֵּשׂ אֵינְסוֹף יָרֹק!

אֵינְסוֹף יָרֹק נִצְרָף בְּאֵשׁ הַצָּהֳרַיִם!

עִם עֶרֶב תִּמְצָאֵהוּ מִתְפַּרְקֵד

מְלֹא אֹרֶךְ קוֹמָתוֹ עַל פְּנֵי הַיָּם.

חַכֵּה עַד יִשְׁתַּתְּקוּ הַכּוֹכָבִים

וְאָז תָּשִׂים פָּנֶיךָ יָמָּה.

בֵּינְתַיִם אֹרֶךְ־רוּחַ, אֲדוֹנִי,

עַד תְּכַלֶּה הַשֶּׁמֶשׁ

כָּל כֶּתֶם שֶׁל יָרֹק אוֹ יְרַקְרַק.

*

הַשֶּׁמֶשׁ מַר חַרְגּוֹל, עַל צַוָּארִי

רוֹבֶצֶת כִּרְסִיס שֶׁל אֵשׁ

וְרֵיחַ חֲרִיכָה עוֹלֶה מִן הַכְּבָשִׂים!

הֵן זֶה הַחֹק!

מַה שֶּׁהָיָה יָרֹק וּבֹסֶר

כֻּסָּה פִּרְחֵי־בָּר אֲדֻמִּים!

כָּל הַשָּׂדֶה מָלֵא שְׂפָתַיִם רוֹעֲדוֹת!

עָלַי לָלֶכֶת! חַרְגּוֹלָה שֶׁלִּי צוֹפָה לִי!

עַל יְרַק לְחָיֶיהָ כְּבָר עָלָה הַסֹּמֶק!

שָׁדֶיהָ שׁוֹשַׁנִּים

וְחַמּוּקֶיהָ אַרְגָּמָן!

עֲזֹר־נָא לִי לָרֶדֶת מִכְּתֵפְךָ!

*

רַחֵמָה, מַר חַרְגּוֹל! אֲנִי צָמֵא!

שְׁתֵה מִדַּדֶּיהָ שֶׁל כִּבְשָׁה

אֲדַמְדַּמָּה זוֹ וְנִצַּלְתָּ!

*

צְלָלִים כְּלֶהָבוֹת נוֹפְלִים עָלַי! הַצִּילָה!

בּוּרוּת שֶׁל בְּנֵי אֱנוֹשׁ!

הַלְּלוּ אֱלִילֵי נְחשֶׁת וּבַרְזֶל!

אֶת לֵב הַקַּיִץ בָּאוּ הֵם לָקַחַת…

*

טִפָּה שֶׁל דָּם וְטַעַם מֶלַח בִּגְרוֹנִי!

שֵׁב בִּמְנוּחָה וְהִתְפַּלֵּל לַגֶּשֶׁם.

יַכֶּךָ הַמָּטָר וּתְלַבְלֵב

וּבְשׁוּבְךָ הַבַּיְתָה מְאֻשָּׁר

תִּהְיֶה יָרֹק כְּשֶׁהָיִיתָ בְּצֵאתְךָ…

בלדה על השמח בחלקו

מאת

רפאל אליעז

כְּלָאוּנִי בְּאַרְמוֹן זְכוּכִית.

הַזְּמַן הַגָּבִישׁ עָמַד מִלֶּכֶת.

צְבָאִים מִן הַדָּרוֹם הֵבִיאוּ אִי קָטֹן

אֶל מִשְׁכָּנִי.

הָיִיתִי כְּחוֹלֵם.

צְבִיּוֹת־נְחשֶׁת

פְּקָדוּנִי בְּחָלְיִי.

רַעְמָה שֶׁל יַעַר יְרֻקָּה

שִׁטְּחָהּ כְּעֶרֶשׂ דְּוַי שֶׁל יֶלֶד.

יָדַעְתִּי, כִּי הָאשֶׁר

כְּאָח אוֹבֵד וְשָׁב לָנֶצַח,

שָׁב אֵלַי.

(וְזֶה חֲלוֹמִי – חֲלוֹם שֶׁל מְטֹרָף)

חַיַּי הָיוּ לִבְדֹלַח־נַעַר

שֶׁבַּעֲדוֹ אֲנִי מַשְׁקִיף

אֶל מַעֲשָׂיו שֶׁל הַבּוֹרֵא.

אֲנִי רוֹאֶה לֵדַת דְּבָרִים

אֲשֶׁר גּוּפָם מַשִּׁיר דְּמָעוֹת.

לַיֹּפִי שֶׁפַע נֶפֶשׁ

וְכָל עֲלִילוֹתָיו עוֹשֶׂה אָהוּב אֶחָד.

בְּאַרְמוֹנִי – זְכוּכִית שֶׁל דָּם –

הוּא חַי כְּמוֹ בְּתוֹךְ רִמּוֹן.

עֵינָיו צוֹפוֹת מִתּוֹךְ עֵינַי

כְּדֵי לִרְאוֹת רָאשִׁים שֶׁל אַגְמוֹנִים

הַחוֹפְפִים בְּשֵׂיבָתוֹ שֶׁל אֶשֶׁד.

עֵצִים, הַשּׁוֹעֲטִים גְּלוּיֵי חָזֶה,

בָּאִים עַד שַׁעַר וַאֲנִי פּוֹתֵחַ.

(הַאִם זֶה חֲלוֹמִי?)

אֶל אֶשְׁנַבִּי הָעֶרֶב מְשַׁלֵּחַ עֲנָנָיו

הֵם מִתְפָּרְמִים כַּעֲנָקֵי־זְמִירִים אֲפַרְפָּרִים.

רַעֲמֵיהֶם אֲנִי בּוֹלֵם

וְהַדְּמָמָה כּוֹרַעַת בֶּרֶךְ.

אִם יֵשׁ לִי לֵב

לִבִּי נָסִיךְ אָדֹם נוֹטֶה לָמוּת

הַמִּתְנַשֵּׂא לְאַט־לְאַט

עַל מַדְרֵגוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ אַוְרִירִי.

לָאַחֲרוֹנָה שְׁמַעְתִּיו נִמְזָג בְּקֶשֶׁב־עַד

וּבְרִדְתּוֹ לַקֶּבֶר

כָּל הַמַּרְאוֹת סָבִיב צָמְחוּ מִן הַשְּׁתִיקָה.

(הַאִם עוֹדֶנּוּ חֲלוֹמִי?)

לֹא מְטֹרָף אֲנִי.

נִכְנַסְתִּי לָאַרְמוֹן.

אָמַרְתִּי לְהַכִּיר אֶת חֲלוֹמִי

אֲבָל הֵבֵאתִי חֶזְיוֹנוֹת אֲשֶׁר נוֹלְדוּ מִחוּצָה לוֹ:

עֵדֶר סוּסִים שׁוֹטְפִים בָּעֲרָבָה

וְאָנֹכִי הָעֲרָבָה.

דַּהֲרָתָם דּוֹהֶרֶת לְעַצְמָהּ

כְּמִין אֵימָה הַמְאַיֶּמֶת עַל עַצְמָהּ.

אֲבָל הַפָּרָשִׁים חָלְפוּ כְּחִצֵּיהֶם:

בְּאֶפֶס קוֹל.

עִם זֹאת, אֵין עוֹד שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ כָּמוֹנִי.

מַיִם מִכַּד אֶשְׁתֶּה בְּלֹא הַכַּד.

צִפּוֹר מִפִּי תִּשְׁמַע עֶרְגָּה בְּלֹא הַפֶּה.

רָדוּם אֲנִי עַל שַׁד אִמִּי בְּלֹא אִמִּי.

פִּלְאֵי עוֹלָם גּוֹדְשִׁים אֶת אַרְמוֹנִי

וְהָאַרְמוֹן: צִנְצֶנֶת זְעִירָה.

בלדה על הנער הטבוע

מאת

רפאל אליעז

תְּחִלָּה צָנְחוּ עֵינַי מִמַּעֲקֵה הַגֶּשֶׁר.

אֲרֻבּוֹתַי גָּמְעוּ אֶת הַנָּהָר

וְיַעַר שֶׁל צְלָלִים וְאַגְמוֹנִים

הֵטִיל רִשְׁתּוֹ עַל כָּל מֶרְחַב הָרְאִיָּה.

שָׁמַיִם זְעִירִים נָסוֹגוּ

וְנֶעֶלְמוּ בֵּין נְקִיקִים לוּלְיָנִיִּים.

יָדַעְתִּי כִּי הֶחֱלַפְתִּי חֹם־פְּלוּמַת־הַצִּפֳּרִים

בְּקֹר שֶׁל סְנַפִּירִים וְקַשְׂקַשִּׂים לַחִים.

צָלַלְתִּי בְּדֵעָה צְלוּלָה לַחֲלוּטִין

וּבִמְתִינוּת שֶׁל מְחוֹגֵי שָׁעוֹן

עָקַבְתִּי אַחֲרֵי תְּנוּדַת חַיִּים מַרְהֶבֶת־לֵב

וְאַגָּדַת־רָכִיל עַל צַפְרִירִים וְצַפְרִירוֹת שָׁמַעְתִּי.

הֵם הִסְתַּגְּרוּ בְּמַחֲבוֹאִים וְהִתְעַלְּסוּ

עַד קָמָה הַסּוּפָה לִגְרֹר אוֹתָם הַיָּמָּה.

רָחַפְתִּי בַּזְּרָמִים הָעֶלְיוֹנִים.

נֵצַח שָׁטַף עַד שֶׁמִּצְחִי נָגַע בַּקַּרְקָעִית.

מִשָּׁם רָאִיתִי בִּרְאִי־יְאוֹר גָּלוּי

אֵין הָעוֹלָם נִשְׁקָף בִּמְהֻפָּךְ:

צוּרוֹת שֶׁאֵין לָהֶן צוּרָה, אַךְ יֵשׁ לָהֶן יָמְרוֹת,

גְּוָנִים, שֶׁאֵין לָהֶם גָּוֶן, אַךְ יֵשׁ לָהֶם גְּמִישׁוּת,

וְכָל הַכַּוָּנוֹת כְּאִלּוּ הִתְכַּוְּנוּ

לִרְכּשׁ אוֹתִי עִם שְׁלַל כַּוָּנוֹתַי.

כְּשֶׁהִגַּעְתִּי עַד מַחֲצִית הַדֶּרֶךְ

מִקֶּרֶשׁ הַזִּנּוּק עַד מֵזַח הַסִּירוֹת

עַל בַּד מִפְרָשׂ גִּלִּיתִי אֶת פָּנַי קְרוּעִים לְרֹחַב.

מֵאֵין מָקוֹם לְצַלָּקוֹת הָיוּ חַסְרֵי־מַבָּע

יוֹתֵר מִן הַשַּׁלְוָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַמָּוֶת.

כְּשֶׁהֶחְלַמְתִּי מִנִּירְוַנָּה תַּת־יַמִּית זוֹ

עַל פְּנֵי הַזֶּרֶם צַפְתִּי מְפֻצָּל

כְּנֵזֶר מַסֵּכוֹת שֶׁל נַרְקִיסִים.

כְּשֵׁם שֶׁהַתָּלוּי מֻרְגָּל לְעֵץ תְּלִיָּה

כֵּן הִתְרַגַּלְתִּי אָנֹכִי אֶל הַטְּבִיעָה.

בַּלַּיְלָה נַחְתִּי עַל מִשְׁכָּב שֶׁל טִיט רוֹפֵס

וְעַל דְּבָרִים שֶׁל מַה־בְּכָךְ שׂוֹחַחְתִּי

עִם אֲהוּבַת־לִבִּי הָאַלְמָנָה.

"כְּשֶׁחָלַמְתִּי עַל פִּנָּה וּפְרָטִיּוּת, מַחְמַל־נַפְשִׁי,

הָרַעְיוֹן הָיָה לַחְשֹׁב עָלַיִךְ בִּלְעָדַיִךְ.

לְהִתְבּוֹדֵד בְּיָם בְּדִידוּת שֶׁלָּךְ

וּבְעֶזְרָתָהּ לִמְצֹא מִלָּה הוֹלֶמֶת,

אֲשֶׁר תַּבִּיעַ כָּל צְפוּנוֹת לִבִּי אֵלַיִךְ.

מִלָּה, אֲשֶׁר תִּהְיֶה שֶׁלָּךְ כְּשֵׁם שֶׁהִיא שֶׁלִּי,

אֲשֶׁר אָזְנִי תִּקְלֹט צְלִילֶיהָ כְּאָזְנֵךְ,

וְאִם תִּפְרַח מִזִּכְרוֹנִי, תִּפְרַח מִזִּכְרוֹנֵךְ,

שִׁבְעִים וְשֶׁבַע יְמָמוֹת חָלְפוּ,

שִׁבְעִים וְשֶׁבַע עֲלָמוֹת פָּגַשְׁתִּי,

עַד שֶׁגִּלִּיתִי כִּי דְּמוּתֵךְ

בְּמוֹ יָדַי טָבַעְתִּי עַל פַּרְצוּף שֶׁלֹּא קַיָּם."

וְעוֹד הוֹסַפְתִּי וְאָמַרְתִּי:

"אֲנִי מֵאֵלֶּה שֶׁזָּרָה לָהֶם הַחֲרָטָה

וְטוֹב לִי שֶׁקֶר שֶׁהוֹלִיד בְּשָׂרִי

מִן הָאֱמֶת, שֶׁלֵּדָתָהּ בְּזוּלָתִי.

אֲבָל גַּם פֹּה אֲנִי מֻטְרָד מִזְּמַן לִזְמַן:

זוּגוֹת בָּאִים וּמִתְרַפְּקִים בַּגֶּשֶׁר.

וְאַף כִּי צַר לָהֶם עָלַי, הֵם מִתְקַנְּאִים בִּי.

בְּעַד מַסְוֵה מַבְּטֵיהֶם לוֹכֵד אֲנִי מְזִמָּתָם

וּבְלֶכְתָּם הַבַּיְתָה שׁוּב אֲנִי פָּטוּר מֵחֲשָׁשׁוֹת.

וְרַק אִמִּי מוֹצֵאת לָהּ תּוֹאֲנָה לִשְׁהוֹת:

"הַחֲלֵף כֻּתָּנְתְּךָ, הִיא מְשׁוּחָה בְּטִין!

קַח זֶה הַצְּרוֹר, בּוֹ חֲלוֹמוֹת לַדֶּרֶךְ!"

קוֹלָהּ רוֹעֵד כְּמַנְגִּינָה עוֹקֶרֶת־סֶלַע.

וְאָנֹכִי בִּשְׂפַת דָּגִים אִלֶּמֶת וּבְרוּרָה:

"תּוֹדָה, אִמִּי, עַל דִּמְעָתֵךְ שֶׁרָצָה עַד הַגֶּשֶׁר.

נְפִילָתִי הָיְתָה מִבְצָע נָקִי מִדֹּפִי.

שָׁרְשֵׁי עַרְבוֹת־הַנַּחַל, שֶׁרָקְדוּ בַּזֶּרֶם,

הֵם שֶׁכָּפְתוּ רַגְלַי עַד שֶׁנֶּחֱלַצְתִּי.

דְּגֵי־סַפִּיר וְאַחְלָמָה לֹא עָטוּ אֶל גְּרוֹנִי…

לְכִי, אִמִּי, לְכִי וְלַיְלָה טוֹב!"

עוֹד שְׁתֵּי דַּקּוֹת, עוֹנָה אִמִּי, עוֹד שְׁתֵּי דַּקּוֹת!"

כְּשֶׁאָדָם שׁוֹלֵחַ אֶת אִמּוֹ לְגַן הָעֵדֶן,

צְמַרְמֹרֶת מְחַתֶּכֶת אֶת גּוּפוֹ, לָכֶן אָמַרְתִּי:

"פֹּה טוֹב לִי, אִמָּא. לֹא מְשַׁעֲמֵם.

הִנֵּה צִיַּרְתִּי לִי צִיּוּר מַצְחִיק

בְּתוֹךְ הַמַּיִם: זוֹ בְּאֵר שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּאֵר.

וְדֶקֶל זֶה כֻּלּוֹ מִן הַדִּמְיוֹן.

רַק הַיַּלְדָה, אֲשֶׁר אָהַבְתִּי בְּרַחְמֵךְ,

טִבְעִית וַאֲמִתִּית, דְּמוּתָהּ תָּמִיד

נִפְתֶּלֶת בִּדְמוּתֵךְ, גַּם בְּלֶכְתֵּךְ מִפֹּה.

אִמְרִי, אִמִּי, מָתַי תָּבוֹא הִיא לְבַדָּהּ?"

בלדה על האגדה

מאת

רפאל אליעז

הָיֹה הָיְתָה אֵי־פַּעַם אַגָּדָה,

אֲשֶׁר נוֹלְדָה

בְּלֵב זְקֵנָה תְּמוּהָה וְגַלְמוּדָה

וְנֶחְרְתָה בָּאֲבָנִים.

רַבּוֹת דֻּבַּר בָּהּ וְסֻפַּר בְּפִי זְקֵנִים,

רַבּוֹת הִקְשִׁיבוּ לָהּ גְּדוֹלִים וְגַם קְטַנִּים

וּבְשָׁמְעַם

הָיָה הַחשֶׁךְ נֶעְלָם

וּבַחַלּוֹן לְרֶגַע קָט נִדְלָק

בָּרָק.

בְּעֹמֶק הַמַּרְאָה נִרְאִים הָיוּ שֵׁדִים

פְּזִיזִים וְעַלִּיזִים

מֵהֶם תְּיָשִׁים,

מֵהֶם – עִזִּים.

כְּשֶׁנְּעָרוֹת דּוֹרְכוֹת עַל נְחָשִׁים,

הַנְּעָרִים לְעֶזְרָתָן חָשִׁים

וְאַחַר־כָּךְ רוֹדִים בָּהֶן,

קוֹטְפִים הַחֶסֶד וְהַחֵן

כְּאִלּוּ הֵם דֻּבְדְּבָנִים

אוֹ תְּאֵנִים.

וּבְשָׁעָה טְרוּפָה וַחֲצוּפָה כָּזֹאת

יוֹצֵאת הָאַגָּדָה

מִן הַגְּנָזוֹת,

קַדָּה קִדָּה

וְלֵב־אַלְמֹג תּוֹלֶה לָהֶם עַל צַוָּארָם

וְכָל בִּרְיוֹן מַרְפֶּה מִן הַשָּׁלָל

נִכְלָם.

כְּשֶׁנָּשִׁים דַּקּוֹת מְאֹד

עִם כַּוָּנוֹת שֶׁל מַלְאָכִים

תּוֹפְרוֹת שְׂמָלוֹת

לַחֲתֻנּוֹת וְלִלְוָיוֹת,

הַחֲתָנִים נֶאֱנָחִים

וְהַכַּלּוֹת כְּשַׁכּוּלוֹת

בּוֹכוֹת בְּמִין דְּמָעוֹת

גְּדוֹלוֹת־גְּדוֹלוֹת.

וּבַלֵּילוֹת,

עֵת הַכַּלּוֹת מְיַלְּלוֹת

מֵעֹצֶם חִבּוּקָם שֶׁל חֲתָנִים,

יוֹרְדָה הָאַגָּדָה מֵעֲנָנִים

כְּמוֹ מַלְכָּה

לְהוֹשִׁיעָן מִמְּצוּקָה

וְהַכַּלּוֹת

תּוֹלוֹת שְׂמָלוֹת

בָּאֲרוֹנִים

וּלְאוֹר נֵרוֹת

רוֹקְדוֹת עַל הַקִּירוֹת,

וּכְשֶׁלֶּחְיָן לוֹבֶשֶׁת דֹק וָרֹד

הֵן מְזַמְּרוֹת:

"נָעַלְתָּ אֶת הַדֶּלֶת, בַּעֲלִי,

וְהַתַּנּוּר מֻסָּק,

מֵאֲחוֹרֵי רִיסִים, בָּאַפְלוּלִית,

הַגֶּשֶׁם כְּבָר פָּסַק.

בִּתִּי, שְׂאִי עֵינַיִם לַשָּׁמַיִם.

הַתִּינוֹקוֹת בָּאִים כַּמַּיִם,

אֲבָל חֶבְלֵי לֵדָה

תִּקַּח עִמָּהּ הָאַגָּדָה."

כְּשֶׁגְּבָרִים

מֻכֵּי־יֵאוּשׁ עַד סַנְוֵרִים

בְּגַלּוֹתָם, שֶׁעֲמָלָם לַהֶבֶל,

שֶׁטּוֹב מִנְּקִיפוֹת הַלֵּב הַחֶבֶל,

הָאַגָּדָה לוֹחֶשֶׁת בְּאָזְנָם תְּפִלָּה

הַמַּחֲזִירָה אוֹתָם אֶל הַתְּבוּנָה

וְהַנַּחֲלָה:

"אַתָּה אָבִי הַמְפֹאָר,

אֲנִי – קֹמֶץ עָפָר.

אֲנִי אַךְ כְּלִי שָׁבִיר,

אַתָּה הַנֶּפֶשׁ שֶׁבַּשִּׁיר,

אַתָּה הָאוֹר שֶׁבַּזָּהָב,

אֲבָל אֲנִי הוּא חֲלוֹמְךָ,

חָלַמְתָּ לֹא לַשָּׁוְא."

אַךְ יוֹם אֶחָד הַשִּׁיר נָדַם.

מוּל הַשְּׁקִיעָה לֹא עוֹד יִבְכֶּה אָדָם.

וְלֹא יִקְרָא בַּחֲרָדָה

לָאַגָּדָה

שֶׁנִּשְׁכְּחָה זֶה כְּבָר מִלֵּב זְקֵנִים.

עִם זֹאת, נִשְׁבַּעְתִּי אֱמוּנִים,

כִּי עַד הַיּוֹם הִיא חֲרוּתָה

בָּאֲבָנִים

וּבָאִישׁוֹנִים שֶׁל יְלָדִים קְטַנִּים!

בלדה על סנדלר

מאת

רפאל אליעז

מִתַּחַת לִגְלִימַת הַקֶּרַח

יִנְבֹּט צֶמַח סוֹרֵר.

כְּשֶׁיִּשְׂגֶּא מְאֹד – עַל אֲמִירוֹ

יָשִׁיר הָעַיִט שִׁיר אָבִיב.

פְּרָחִים אֲדֻמֵּי אֶרֶס יִרְעֲפוּ

עַל מַצֵּבָה שְׁחוּחָה.

תֵּשֵׁב עָלֶיהָ, תְּהַרְהֵר

עַל חַג יָפֶה אֲשֶׁר הָלַךְ לוֹ

מִבְּלִי יוֹתִיר אַחֲרָיו

טַבַּעַת קִדּוּשִׁין לְשֵׁם מַזְכֶּרֶת.

תִּחְיֶה מוֹתְךָ בְּאֵין עוֹד מָוֶת

כְּאִלּוּ לֹא אַתָּה הַמֵּת

כִּי אִם סַנְדְּלָר שֶׁלְּךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ

בְּכָל שְׁבִילֵי הַשֶּׁמֶשׁ

אֲשֶׁר בָּהֶם דִּשְׁדַּשְׁתָּ.

אֶלֶף עֶצֶב אֶת יֵינְךָ הִגִּירוּ:

לְלֵב חוֹמֵל אַף פַּעַם לֹא נִזְקַקְתָּ.

וּבְצֵאתְךָ מִפֶּתַח בַּיִת

שְׁכֵנִים קָרִים פָּרְסוּ לְךָ פְּחָדִים

וְרַק סַנְדְּלָר חִגֵּר שֶׁלְּךָ

עָמַד כְּנֶעֲלָב.

וְזֶה אוֹתוֹ סַנְדְּלָר נִצְחִי

אֲשֶׁר חִבֵּק בֵּין אֶצְבָּעוֹת גְּרוּמוֹת

נַעַל קְרוּעָה שֶׁלְּךָ, לֵאָה מִדֶּרֶךְ.

אוֹתוֹ סַנְדְּלָר נִצְחִי

אֲשֶׁר בְּעַד נִקְבֵי סֻלְיָה בָּלָה

הֵצִיץ אֶל סוֹד חַיֶּיךָ וְנִפְגַּע.

עֲמוּס הַעֲרָצָה וּכְבַד־תְּמִיהָה

עַל דֶּלְפֵּקוֹ זְנַב נֵר פָּגוּם הִנִּיחַ

וְסֻכָּתוֹ הֵאִירָה נִשְׁמָתְךָ.

בֵּין יַבְּלוֹת יָדָיו הָרוֹעֲדוֹת

פָּתַח לְךָ תְּהוֹם שֶׁל אַהֲבָה.

עֵינָיו עֲמֻקּוֹת־לַיְלָה לוּא רָאִיתָ!

עִתִּים נִצַּת בָּהֶן נִיצוֹץ מִקְטֶרֶת

אֲשֶׁר לִוְּתָה אוֹתְךָ כְּשֶׁדַּעְתְּךָ

עוֹד נְתוּנָה לַהֲבָלֶיךָ.

מִתַּחַת לִגְלִימַת הַקֶּרַח

יִנְבֹּט צֶמַח סוֹרֵר.

עַד תַּעַל צַמַּרְתּוֹ שָׁמַיְמָה

זֶה הַסַּנְדְּלָר יָזִין אֶת שָׁרָשָׁיו

צְמֵאִים לָנֶצַח.

בלדה על לב לבן

מאת

רפאל אליעז

עַל שְׂפַת הַיָּם

בֵּין חַלּוּקֵי־סְלָעִים וּמִכְמַנֵּי־צְדָפוֹת

מָצָאתִי לֵב לָבָן.

כָּבֵד־כָּבֵד הָיָה הַלֵּב

כְּמוֹ אָחֲזָה בּוֹ מַחֲשָׁבָה רַבָּה,

כְּמוֹ נָשָׂא בּוֹ סוֹד־קְדוּמִים.

בַּעֲבוֹתוֹת סְמוּיִים מָשַׁךְ כַּפּוֹת יָדַי אֵלָיו,

בִּקֵּשׁ, כִּי אֲלַחֵשׁ לוֹ דְּבַר־אֱנוֹשׁ,

לְמַשְּׁשׁוֹ מְעַט,

לְחַמְּמוֹ

וּלְהַצְמִיד לִבִּי אֵל לֶב־לִבּוֹ כְּקוֹנְכִיָּה.

לְאָן אֵלֵךְ עִמּוֹ?

מוּטָב כִּי אֲשִׁיבֵהוּ לַגַּלִּים.

" לֹא אֶבֶן אָנֹכִי!" –

שָׁמַעְתִּי תְּחִנָּתוֹ כּהֵד מִסֶּלַע

"צְרוֹר אֲנָחוֹת קְפוּאוֹת אֲנִי,

נֵזֶר אוּרִים וַאֲלֻמַּת־בְּרָקִים.

צַעַד פָּזִיז שֶׁלְּךָ –

וְשׁוּב אֶהְיֶה שָׁבוּי בְּחֵיק הַיָּם לָנֶצַח!

שָׂאֵנִי כְּמַתְּנַת־גּוֹרָל,

כְּעֵין קָמֵיעַ,

כְּאַגָּדָה לִילָדִים!"

הֶחֱזַקְתִּי בּוֹ בְּלִי דַּעַת אֵי דַּרְכִּי.

יָדַי כָּבְדוּ – כֹּחוֹ צָמַח.

“אֶבְלַע לִי לֵב לָבָן,” – אָמַרְתִּי בְּלִבִּי.

“אֱהַב, אֱהַב אוֹתִי!” שָׁמַעְתִּי קוֹל מֵאֶבֶן.

"תֵּן לִי מַבָּט עָנָו!

תֵּן לִי מְלֹא פִּיךָ שֶׁמֶשׁ!

מַדּוּעַ לְבָבְךָ אָדֹם יַבִּיט בִּי?

קִלּוּחַ דָּם שׁוֹטֵף אֶת לִבְנָתִי!

הַרְפֵּנִי, בֶּן־אָדָם!"

וְלֵב לָבָן נָפַל בַּחוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם

כְּמוֹ דִּמְעָה גְּדוֹלָה

וְהָעוֹלָם הֶחֱשִׁיךְ עָלַי

וַאֲרֻכּוֹת בָּכְתָה בְּעִקְּבוֹתַי הָרוּחַ.

בלדה על עלמת תיאטרון הבובות

מאת

רפאל אליעז

עַלְמַת הַפַּרְוָרִים

פָּתְחָה גְּזוּזְטְרַת הַכּוֹכָבִים.

תַּנִּים וּזְאֵבִים

כְּנוּעִים וַעֲצֵבִים

קְרֵבִים אֵלֶיהָ.

דִּמְעַת כָּזָב

בּוֹהֶקֶת בְּעֵינֶיהָ.

עַלְמַת הַפַּרְוָרִים

סָגְרָה גְּזוּזְטְרַת הַכּוֹכָבִים

וְאֹפֶל חַם שֶׁל אוֹהֲבִים

נוֹשֵׁף עַל תַּלְתַּלֶּיהָ.

עַלְמַת הַפַּרְוָרִים קוֹרֵאת נוֹאֶשֶׁת:

נָסִיךְ שֶׁל בְּדִיל נוֹצֵץ,

פַּרְסוֹת סוּסְךָ אֲנִי שׁוֹמַעַת!

הוֹשַׁע, הוֹשַׁע־נָא!

תַּנִּים וּזְאֵבִים

כְּנוּעִים וַעֲצֵבִים

מַכִּים עַל לוּחַ לְבָבִי!

בֵּין חֲרִיצֵי הַתְּרִיס כָּבִים

גִּצִּים שֶׁל אשֶׁר לוֹהֲבִים.

עַל סוּס שׁוֹטֵף כַּחֵץ

דּוֹהֵר נָסִיךְ שֶׁל בְּדִיל נוֹצֵץ.

עוֹלֶה עַל הַגְּזוּזְטְרָה.

שׁוֹלֵף חַרְבּוֹ שֶׁל עֵץ.

קוֹלוֹ כְּרַעַם מִדְּמָמָה:

צְאִי בַּת מֶלֶךְ בְּדִיל הַמְדֻמָּה!

מִתַּחַת לַגְּזוּזְטְרָה

בִּן רֶגַע נִפְתָּחִים הַשְּׁעָרִים.

תַּנִּים וּזְאֵבִים

לוֹבְשֵׁי שְׁחֹרִים

עִם צַוְּארוֹנִים צְחֹרִים

נוֹשְׂאִים עַל אֲלוּנְקָה

כְּנוּעִים וַעֲצֵבִים

עַלְמַת הַפַּרְוָרִים

הַחֲנוּקָה.

בלדה על חתונת היער

מאת

רפאל אליעז

א. הַנַּעַר

אִמָּא לִי קְטַנְטֹנֶת.

מֵצַח לָהּ בְּלִי קֶמֶט.

לִי הִיא הַכֻּתֹּנֶת,

שֶׁיָּדָהּ רוֹקֶמֶת.

בְּמִטְפַּחַת־תְּכֵלֶת

הִיא גּוּפִי חוֹתֶלֶת.

צִפָּרְנַי נוֹשֶׁקֶת,

תַּלְתַּלַּי סוֹרֶקֶת.

שְׁתֵּי טִפּוֹת שֶׁל שֶׁמֶשׁ

לִי נִדְבַת־שָׁמַיִם.

שְׁתֵּי טִפּוֹת שֶׁל שֶׁמֶשׁ,

עֲגֻלַּת־שָׁדַיִם.

אִמָּא לִי קְטַנְטֹנֶת.

חֶרֶשׁ מִתְנַמְנֶמֶת.

נָמָה וְחוֹלֶמֶת,

כִּי יַלְדָהּ בֶּן חֶמֶד.

ב. מְנוּסָה מִבַּיִת

מַה מִלֵּיל יָרֵחַ?

הַשָּׁזִיף פּוֹרֵחַ.

בֵּין פֹּארוֹת תַּפּוּחַ

בֶּן־פּוֹרָת יָנוּחַ.

מַה מִלֵּיל יָרֵחַ?

לֵב אָפֹר גּוֹנֵחַ.

מְנוֹרָה עוֹמֶמֶת.

עֲרִיסָה שׁוֹמֶמֶת.

ג. בַּיַּעַר

בֵּין גִּזְעֵי הָאֹרֶן

רוּחַ מְצַלְצֶלֶת.

אַף כִּמְלֹא אַשְׁמֹרֶת

לֹא רָדַם הַיֶּלֶד.

בְּסִבְכֵי הַיַּעַר

בֵּין סִרְפָּד וְשַׁיִת

עוֹד זוֹכֵר הַנַּעַר

נֵר דּוֹלֵק בַּבַּיִת.

קְוֻצּוֹתָיו שֶׁל מֶשִׁי

נוֹצְצוֹת בַּגֶּשֶׁם.

וְאִמּוֹ חוֹלֶמֶת,

כִּי יַלְדָהּ בֶּן חֶמֶד.

ד. בַּת־הַיַּעַר

אֹפֶק וְרָקִיעַ

הִתְחַבְּקוּ בָּרַעַם.

בֵּין בְּרָקִים אַבְקִיעַ

אֶל כַּלַּת הַיַּעַר.

עַל מַרְבַד־שַׁלֶּכֶת

רֶגֶל־חֵן דּוֹרֶכֶת.

מַה יָּרֹק הַצַּעַר

שֶׁל בְּרוֹשֵׁי הַיַּעַר!

הִיא נִגֶּשֶׁת, שֶׁקֶט!

לִשְׂפָתַי נוֹשֶׁקֶת.

“מַה יָּפִיתָ, נַעַר!”

שָׂחָה בַּת־הַיַּעַר.

לַמּוֹעֵד הוֹפַעְתָּ

כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ.

קַח זְרוֹעִי, הַנְחֵנִי,

לַחֻפָּה שָׂאֵנִי!"

ה. תַּהֲלוּכָה

שֹׁרֶשׁ וְצַמֶּרֶת

מֵיתָרִים מָתָחוּ.

כִּנּוֹרוֹת הָעֶרֶב

הִתְנַגְּנוּ בָּאָחוּ.

הָאֵלוֹת בְּרֶטֶט

עַנְפֵיהֶן הֵנִיפוּ,

וְדִמְעָה לוֹהֶטֶת

עַל הַזּוּג הִרְעִיפוּ.

הַלִּבְנִים הֵרִיעוּ:

בַּיִת רָם נָקִימָה!

הָרוּחוֹת הֵבִיאוּ

מַתָּנוֹת מֵאִמָּא.

ו. חֻפָּה

וּבְלֵב הַיַּעַר

יֵשׁ מִקְלָט מִסַּעַר,

רַב־טְרָפִים־וְזֶרַע

אֶרֶז גָּדַל פֶּרַע.

הַשּׁוֹשְׁבִין אַלּוֹן הוּא

עַם יָרֹק, הִכּוֹנוּ!

הַחֻפָּה נִפְרֶשֶׂת.

הַכַּלָּה נִכְנֶסֶת.

אֶצְבָּעָה לַנַּעַר

מוֹשִׁיטָה רוֹגֶשֶׁת:

אַתְּ לִי מְקֻדֶּשֶׁת,

שָׂח חֲתַן הַיַּעַר.

כַּלָּתִי, חַבְּקִינִי

כָּל עוֹד יֵשׁ בִּי רוּחַ!

רֹאשׁ־שֵׂיבָה הִרְכִּינוּ

אֵשֶׁל וְאַשּׁוּחַ.

ז. סוֹף

בֹּקֶר, טַל עַל זֶרֶד.

הַכַּלָּה חִוֶּרֶת.

בַּת־הַקּוֹל נִתֶּקֶת

מֵעוּגַב הַשֶּׁקֶט.

בְּעִקְבוֹת הַנַּעַר

פִּרְחֵי־דָּם שֶׁל יַעַר.

וְאִמּוֹ חוֹלֶמֶת

לֶחִי אֲדַמְדֶּמֶת.

בלדה על כומר אדום

מאת

רפאל אליעז

בֵּין כַּפּוֹת חַיַּת־יְעָרִים יְרֻקָּה

הִבְרִיק אֲגַם־יַהֲלוֹם.

כֹּמֶר שְׁחוּם־פָּנִים כְּשֶׁל צוֹעֲנִי

בְּשַׁיֶּרֶת טַיָּלִים הָלַךְ עִמָּדִי

עֵינֵי הַכֹּל כְּעֵינֵי יְלָדִים תּוֹעִים

בְּמַעֲלֵה הָהָר.

עֵינֵי הַכֹּל כְּשׁוֹאֲלוֹת:

מָתַי מָתַי נַגִּיעַ לַמִּנְזָר

לָשִׁיר מִזְמוֹר עִם נְזִירִים?

"עֵינַיִם טוֹבוֹת – אוֹמֵר הַכֹּמֶר –

עוֹלָמֵנוּ יָפֶה אִם תִּמְצָא בּוֹ

שְׁתֵּי עֵינַיִם טוֹבוֹת.

בְּנִי נָפַל בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם.

אִם טוֹבוֹת הָיוּ עֵינָיו לֹא אֶזְכֹּר.

אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת נַפְשִׁי וְנַפְשִׁי מַחֲרִישָׁה.

מִי אֲנִי כִּי דִּין מֵאָבִינוּ לְמַעְלָה אֶגְרשׁ?…

לֹא יִסְמֹךְ נַעַר יְהוּדִי עַל כֹמֶר בְּלִי הִסּוּס.

בִּיחוּד עֵינָיו שֶׁל הַכֹּמֶר גְּדוֹלוֹת כְּשֶׁל סוּס.

“הֲרָחוֹק הַמִּנְזָר, אָב קָדוֹשׁ?”

הַטִּפּוּס בֶּהָרִים אִטִּי,

אֲוִירָם לוֹטֵף כְּסַכִּין־אֳרָנִים.

בֵּין שְׁתִיקָה לִשְׁתִיקָה עוֹבֶרֶת

כָּל מִלָּה כְּמַטְבֵּעַ־עוֹפֶרֶת.

"יָפְיוֹ שֶׁל מִנְזָר – אוֹמֵר לִי הַכֹּמֶר –

בַּצּוּקִים שֶׁסָּבִיב לוֹ.

וּבֵין הַצּוּקִים נְשָׁרִים עַנְוֵי־נֶפֶשׁ.

הָאוֹמֵר כִּי גֵּאֶה הוּא הַנֶּשֶׁר

אִישׁ תָמִים הוּא

אוֹ חוֹבֵב מְלִיצוֹת."

הַטִּפּוּס בֶּהָרִים אִטִּי,

אֲוִירָם לוֹטֵף כְּסַכִּין־אֳרָנִים.

בֵּין שְׁתִיקָה לִשְׁתִיקָה עוֹבֶרֶת

כָּל מִלָּה כְּמַטְבֵּעַ־עוֹפֶרֶת.

"תְּחִלָּה נָבוֹא אֶל הָאֲגַם, שֶׁמֵּימָיו זַכֵּי־עָגְמָה הֵם.

מִכָּאן הוּא דִּמְעַת אֱלֹהִים שְׁכוּחָה.

נַעַר יְהוּדִי, הַאִם אֲנִי מַפְחִידְךָ?

מַדּוּעַ הוּא עָגוּם, אַתָּה שׁוֹאֵל?

הָאִכָּרִים רוֹאִים מַה שֶּׁלִּבָּם חָפֵץ.

אֲנִי – בֶּן־אִכָּרִים.

מֵימָיו שֶׁל הָאֲגַם זַכֵּי־עָגְמָה הֵם מִיָּמִים יָמִימָה.

אֵין לִי פֵּרוּשׁ.

יֵשׁ אַגָּדוֹת שֶׁתַּעֲלֶינָה מֵאוֹב וּתְסַפֵּרְנָה,

אֲבָל פִּשְׁרָן אָפֵל.

אֲנִי מַטִּיף לִבְנִי כְּפָרִי

שֶׁיֵּשׁ לִנְטֹעַ עֲצֵי פְּרִי

וְיֵשׁ לִשְׁקֹד עַל גִּדּוּלֵי הַבָּר,

אֲבָל הָעָם אוֹהֵב גַּם אֶת פִּרְחֵי הַבָּר.

מִזֶּה הַמַּחֲרֵשָׁה, מִזֶּה

מַרְיָה הַבְּתוּלָה רוֹחֶצֶת בֹּקֶר בֹּקֶר בָּאֲגַם

וּטְהוֹרָה עוֹלָה בְּסֻלְמוֹת אֲוִיר כְּחֻלִּים

עַד תֵּעָלֵם בָּעֲנָנִים.

אַךְ הָאֲגַם שׁוֹרֵץ דְּמָמָה וּדְגֵי־פְּנִינָה

קְטַנִּים וּטְעִימִים.

אַהֲבָתוֹ

הַמְפַכָּה מִתְּהוֹמוֹת הָהָר

צוֹנֶנֶת בְּמִקְצָת.

עִם זֹאת, אֶפְשָׁר לִמְצֹא בּוֹ גַּם אוֹתוֹ הָרֹךְ,

שֶׁיֵּשׁ בְּכָל חִזָּיוֹן בַּטֶּבַע,

כָּל עוֹד אֵין הַזְּאֵב גָּח מִן הַסְּבַךְ…"

הַטִּפּוּס בֶּהָרִים אִטִּי,

אֲוִירָם לוֹטֵף כְּסַכִּין־אֳרָנִים.

בֵּין שְׁתִיקָה לִשְׁתִיקָה עוֹבֶרֶת

כָּל מִלָּה כְּמַטְבֵּעַ־עוֹפֶרֶת.

"בְּנִי נָפַל.

לִשְׁנַיִם לֹא נָהִיר מַדּוּעַ:

אֲנִי וֵאלֹהִים.

אִמּוֹ הָלְכָה עִם הַבְּשׂוֹרָה.

הָלְכָה וְלֹא חָזְרָה…

בַּת־אִכָּרִים אֵינֶנָּה מַבְחִינָה בֵּין מַלְאָכִים

וּבֵין גִּיצִּים זְהַבְהַבִּים

מְעוֹפְפִים בַּזְּבוּל.

תְּפִלָּה כִּי תִּתְלַחֵשׁ בֵּין עֲשָׂבִים

בַּת־אִכָּרִים שׁוֹמַעַת.

לָכֵן הָלְכָה אֶל בְּנָהּ, הָלְכָה לָהּ…

הַטִּפּוּס בֶּהָרִים אִטִּי,

אֲבָל הִגַּעְנוּ לָאֲגַם.

טָבַל הַכֹּמֶר צַמָּתוֹ בַּמַּיִם

וּבְשׁוּבוֹ הָיָה שָׂמֵחַ

כְּאִלּוּ הִתְעַרְטֵל מִזִּכְרוֹנוֹ,

כְּאִלּוּ הַדָּגִים גָמְעוּ אֶת יְגוֹנוֹ.

כְּשֶׁנִּשְׁאַר מֵאֲחוֹרֵינוּ הָאֲגַם

וְשִׁבֳּלִים מְזֻקָּנוֹת צָבְטוּ בְּקַרְסֻלֵּינוּ

סָקַר הַכֹּמֶר מַגָּפָיו

וּכְמוֹ הֵשִׂיחַ עִם עַצְמוֹ:

"כְּשֶׁצָּלַלְתִּי בָּאֲגַם דְּרָשָׁה נָשָׂאתִי לַדָּגִים.

כִּי יֵשׁ מִלָּה שֶׁתְּקָרְבֵנִי אֶל בּוֹרֵא עוֹלָם

וְיֵשׁ וְתַעֲמֹד כְּחַיִץ בֵּין הַלֵּב וְתֹם הָאֱמוּנָה.

אַתָּה רוֹאֶה, כֹּמֶר אֲנִי וּבוּר וְעַם־הָאָרֶץ…"

“הַכְּנֵסִיָּה שֶׁבַּמִּנְזָר מִן הַקְּדוּמוֹת בָּאָרֶץ?..”

"פָּנַי לֹא לַמִּנְזָר, בָּחוּר.

אֲנִי לַכְּפָר שֶׁבַּמּוֹרָד אָסוּר וְשָׁם אֵשֵׁב.

אִם בְּשׁוּבְךָ תַּגִּיעַ דַּרְכְּךָ לְכָאן

תִּמְצָא אוֹתִי עַל נְקַלָּה: הָאִכָּרִים קוֹרְאִים לִי:

מִי בִּקְרִירוּת וּמִי בְּחֹם:

הַכֹּמֶר הָאָדֹם…"

בלדה על פסיכיה והרועה

מאת

רפאל אליעז

מִתּוֹךְ עָנָן תּוֹסֵס וּמַהְבִּיל

עוֹלָה פְּסִיכִיָּה.

הִיא נָסָה מִמִּשְׁתֵּה אֵלִים בָּהָר.

עַל שְׂדוֹת הַשֶּׁלֶף צְעִיפָהּ רוֹחֵף.

עַל עֲקֵבֶיהָ מִתְדַּפְּקִים צְלִילִים שֶׁל נֵבֶל.

כְּכָל שֶׁמַּרְחִיקָה

כֵּן מִתְעַמְעֵם הֶחָג

וְנֶהְפָּךְ לְזֵכֶר.

רוֹעֶה עֲטוּר קַרְנֵי אֵילִים רוֹאֶה פְּסִיכִיָּה.

עֵינָיו חָוְרוּ מֵאוֹר יָרֵחַ.

הֲתִמְצָא כִּבְשָׂה שְׁחֹרָה תּוֹעָה בֵּין הַשִּׂיחִים?

(אַלְפֵי שָׁנִים רוֹעִים תְּמִימֵי־מַבָּט

כָּלִים אַחֲרֵי כִּבְשָׂה אוֹבֶדֶת.)

"לֹא זְאֵבִים פָּקְדוּ הַדִּיר עִם חשֶׁךְ.

הָיְתָה זוֹ אַפְרוֹדִיטָה.

אֶת הַיָּפָה בָּרְחֵלוֹת לָקְחָה לָהּ.

אֲהוּבָתִי עַל אַדַּרְתּוֹ שֶׁל רוֹעֶה זָר בָּכְתָה.

אֲהוּבָתִי הֵצִיפָה אֶת הַלַּיְלָה צְמַרְמָרִים.

אֲהוּבָתִי, נָחָשׁ אָדֹם נוֹטֵף קְלָלוֹת מִפִּיהָ.

רַחְמִי עָלַי, פְּסִיכִיָּה!"

רוֹעֶה יָפֶה,

אָשְׁרֵנוּ רוּחַ וְחַיָּיו אַיָּם?

כִּבְשָׂה נוֹלְדָה לְאַהֲבָה וָזֶבַח.

אשֶׁר מְשַׂחֵק לְאַפְרוֹדִיטָה – לָנוּ מָוֶת.

רוֹעֶה יָפֶה,

עִם נְסִיכִי יָשַׁבְתִּי בַּמִּשְׁתֶּה.

חַבְּקֵנִי וּקְשֹׁר עֵינַי.

גְּבָרִים זָרִים הִשְׁקוּנִי יַיִן.

נָגְעוּ בְכֻתָּנְתִּי הַלְּבָנָה.

קָרְעוּ הַתֹּם מֵעַל פָּנַי.

הָיָה זֶה מִשְׂחָקָה שֶׁל הָאֵלָה.

"כַּלְבֵי קִנְאָה שָׁלְחָה בָּךְ.

תְּיָשִׁים יוֹרֵי גִּצִּים וָזֶרַע.

אָדָם לָרוּחַ אַךְ לָרוּחַ.

וּבַאֲשֶׁר מַגָּע שֶׁל יָד שָׁם כַּד פָּצוּחַ."

לְרוּחַ זוֹ שִׁפְחָה הָיִיתִי.

וּנְסִיכִי עַבְדָּהּ:

עַל חֲבַצֶּלֶת הֲמוּמַת־בָּרָק גָּחַן.

בְּדִמְעוֹתָיו הֵשִׁיב נַפְשָׁה.

וּבַמִּשְׁתֶּה מִצְחוֹ גָּבַהּ מִמַּחֲשָׁבוֹת וְטֹהַר.

עַד שֶׁאָמַר לִי:

סַהַר צָעִיר פּוֹלֵחַ אֶת דָּמֵינוּ…

גּוּפִי עֶדְנָה וָאוֹן, פְּסִיכִיָּה!

וְאָז הִתִּיז יֵינוֹ בְּמֵרֵעָיו.

כֶּתֶר שֶׁל בְּדִיל, מוֹרֶשֶׁת אֲבוֹתָיו, עָקַר.

לָפַת אִשָּׁה זָרָה.

יָרֵךְ צְלוּיָה שֶׁל בֶּן־בָּקָר נָגַס.

בַּמֶּה חָטְאָה פְּסִיכִיָּה?

עַתָּה, רוֹעִי הַטּוֹב,

קֶבֶר אֶחְצֹב לוֹ בְּנַפְשִׁי

עַד יְצֹרַף כַּשֶּׁמֶשׁ."

לוּ כֹּחַ בָּךְ, פְּסִיכִיָּה, וְנָבוֹא עַד גֶּשֶׁר.

מַיִם קָרִים אַזֶּה עַל רַקּוֹתַיִךְ…"

(צִפֹּרֶת מַשְׁכִּימָה זִמְּרָה עַל עֵץ הַשַּׁחַר:

"מַדּוּעַ הַדָּגָן צוֹנֵחַ בִּתְפִלָּה?

מַדּוּעַ שִׁבֳּלִים נוֹשְׁקוֹת רַגְלֵי פְּסִיכִיָּה?

רוֹעֶה עֲטוּר קַרְנֵי אֵילִים תּוֹמֵךְ שָׁדֶיהָ!")

הָרוֹעֶה: נַחַל שָׁקֵט יוֹרֵד לְצַוָּארֵךְ.

פְּסִיכִיָּה: מַיִם קָרִים עַל רַקּוֹתַי.

אֲנִי קַלָּה כְּפֶרַח־שֶׁלֶג.

הָרוֹעֶה: דְּרָקוֹן שֶׁל כּוֹכָבִים מֵתִים

חוֹמֵד אֶת כִּבְשָׂתִי.

פְּסִיכִיָּה: חֲלִיל־רוֹעִים צָף עַל חֲזֵה הַמַּיִם.

גָּרְשֵׁהוּ בְּשִׁירְךָ!

הָרוֹעֶה: הָאַגְמוֹנִים אוֹמְרִים שִׁירִי.

קוֹלִי בִּשְׁחוֹר גְּרוֹנִי עִוֵּר.

פְּסִיכִיָּה: דָּמְךָ צוֹבֵעַ אֶת אַדְוַת הַנַּחַל.

הָרוֹעֶה: בַּדֶּרֶךְ פְּסִיעוֹתַי פָּצַעְתִּי.

כִּבְשָׂה שְׁחֹרָה קוֹרֵאת לִי מִתְּהוֹם.

פְּסִיכִיָּה: רֵעָיו שֶׁל נְסִיכִי אָכְלוּ בְּשָׂרָהּ הַצַּח.

הָרוֹעֶה " וּנְסִיכֵךְ צוֹפֶה לָךְ בַּמְּצוּלָה…

פְּסִיכִיָּה: וּמִכְּתֵפָיו צוֹמְחוֹת אֵלַי זְרוֹעוֹת שֶׁל חֲבַצֶּלֶת…

בלדה קטנה

מאת

רפאל אליעז

מִי קָם לְעֵת לַיְלָה

וּבָנָה לָנוּ בַּיִת?

— עוֹרֵב וְעַיִט.

עַל אֲרֻבָּה מִי יוֹשֵׁב לוֹ

וּבוֹכֶה בַּשַּׁבְשֶׁבֶת?

— יַנְשׁוּף וְתִנְשֶׁמֶת.

מִי נֵרוֹת הִדְלִיק חֶרֶשׁ

מוּל זְגוּגִית אֶשְׁנַבִּים?

— שׁוּעָלִים וּזְאֵבִים.

בְּחוֹמַת־גָּדֵר שַׁעֲרַיִם.

מִי סְגָרָם עַל מַנְעוּל?

— עֲטַלֵּף וְחָתוּל.

שַׁעַר אֶחָד עַד אֹפֶל שׁוֹקֵעַ.

מִי הוֹרִידוֹ תְּהוֹם?

— זְעָקָה מֵחֲלוֹם.

שַׁעַר אֶחָד עַד כּוֹכָב נוֹגֵעַ.

מִי טִלְטְלוֹ גָּבוֹהַּ?

— מַלְאָךְ אֱלֹהַּ.

בלדה על השימפנזה

מאת

רפאל אליעז

הַשִּׁימְפַּנְזֶה שִׁלְשֵׁל אֵלַי יָדוֹ הַשְּׂעִירָה,

אֲנִי בָּטְנִים הִטַלְתִּי בְּכַפּוֹ.

– תֵּן לִי קְצָת קֶשֶׁב, בֶּן־אָדָם.

– קַח מְלֹא הָאֹזֶן, יַקִּירִי.

– פְּשֹׁט מִכְנָסֶיךָ הָאוֹגְרִים אֵדִים

נוֹסְכֵי דִּכְדּוּךְ וּפְתַח לִי אֶת הַכְּלוּב!

– אֲנִי אֲסִיר הָחֹפֶשׁ וְכָפוּף לַחֹק.

אִם דְּרוֹר אֶקְרָא לְךָ אֵשֵׁב אֲנִי בַּכְּלוּב.

– אֶקַּח אוֹתְךָ לַיַּעַר וְנִחְיֶה בְּלִי חֹק.

שְׁכֵנִים הָיוּ לִי שָׁם טוֹבִים וְנַעֲלִים מִמְּךָ.

בְּיַד הַשִּׁעֲמוּם גֹּרְשוּ מִן הָרָקִיעַ.

– וּמַה מְשָׁכָם אֵלֶיךָ, שִׁימְפַּנְזֶה?

– נְגִינָתִי.

– הָיִיתָ וִירְטוּאוֹז פְּסַנְתְּרָן

שֶׁעַל כִּפַּת הַקּוֹקוֹס הִתְיַשֵּב

וּבִצְלִילָיו הִצְלִיף עַל מַלְאֲכֵי שָׁרֵת.

– לֹא מַלְאָכִים הָיוּ, אֲבָל מִקְלָט בִּקְשׁוּ בַּיַּעַר.

מֵעֲנָנִים הִמְטִירוּ מְחִיאוֹת־כַּפַּיִם לִי.

עַל כָּל עָנָף יָרֹק נָחַת יְצוּר לָבָן,

אָנוּ פָּצַחְנוּ אֱגוֹזִים לָהֶם,

הֵם בָּנוּ מַעֲלוֹת טוֹבוֹת הֵפִיחו.

לִמְּדוּנוּ לְפַהֵק, לַחֲלֹם, לַחְמֹל,

לִנְהֹג בְּרֹחַב־לֵב בַּטַּרְדָנִים.

וְהֵם לָמְדוּ מִן הַקּוֹפִים

אֶת נִימוּסֵי הַיַּעַר הַיָּפִים:

לְהִתְגָּרֵד אֶל גֶּזַע הָעֵצִים,

לִרְחֹץ בַּנַּחַל רַק לְשֵׁם הָעֹנֶג,

לִצְוֹחַ אַהֲבָה בְּלִי לְהַשְׁפִּיל אוֹתָהּ בְּפִיוּטִים,

לָלֶדֶת בְּלִי צִירֵי לֵדָה שֶׁל חֲנֻפָּה

וּלְהַשְׁתִּין חֶדְוָה מֵעַל צַמֶּרֶת אִילָנוֹת.

אֶצְלֵנוּ כָּל קוֹפָה הִיא אֵם כָּל חַי,

כָּל שִׁימְפַּנְזֶה – אָדָם עֶלְיוֹן,

שֶׁיַּחַס מְאֻזָּן לוֹ לַצַּדִיק וְלַפּוֹרֵעַ

וְלֹא יַפְלֶה לְרַע כִּנִּים מִקַּרְצִיּוֹת,

לְפִי שֶיְּצִירֵי אֱלֹהַּ הֵם כָּמוֹנוּ.

בְּטֶרֶם אוֹרִידֵם לְחַדְרֵי בֶּטֶן

אֲנִי עוֹשֶׂה בָּהֶם בְּדִיקַת כַּשְׁרוּת,

וּבְדִבּוּר אֶחָד:

נַפְשִׁי נִכְסֶפֶת אֶל הַיַּעַר. הֲתָבוֹא?

– אַתָּה מַחְזִיר אוֹתִי לְאִמָּא־טֶבַע!

הִנֵּה! אֲנִי פּוֹתֵחַ אֶת הַכְּלוּב, אָחִי,

וּכְבָר זוֹרֵחַ עַל כְּרֵסִי פֶּרַח רְחַב־טְרָפִים

וּפַחַד קַדְמוֹנִים מֵחֵטְא קַדְמוֹן

פַּג וְאֵינֶנוּ עוֹד. יְחִי הַחֹפֶשׁ!

*

מִלּוֹת חִבָּה לָחַשְׁתִּי בְּאָזְנָיו

וְהוּא הֶחֱלִיק זְנָבוֹ עַל פַּרְוָתִי הַצְּעִירָה,

שׁזֶּה עַתָּה נָבְטָה עַל עוֹר גּוּפִי.

*

לִטֹּל פְּרֵדָה מִידִידִים טוֹבִים

אֶל מִסְבָּאָה קְטַנָּה יַחְדָּו נִכְנַסְנוּ.

עַל הִתְקַדֵּש רֵעוּת אָדָם וְקוֹף

דְּמָעוֹת שֶׁל אַלְכּוֹהוֹל הִזַּלְנוּ.

בּוֹטֵחַ וְטוֹב־לֵב עוֹלֶה הַשִּׁימְפַּנְזֶה

עַל הַפְּסַנְתֵּר.

מִשְׁתַּחֲוֶה רָגוּשׁ כִּמְשׁוֹרֵר

הֶחָשׁ מַבּוּל מִזֶּה וְאַחֲרִית־יָמִים מִזֶּה

וּנְאוּמוֹ עַל ראֹש הַמְּסֻבִּים קוֹלֵחַ:

*

"אֲנִי גֻּלַּת כּוֹתֶרֶת הַבְּרִיאָה,

לֹא מִכֹּחָהּ שֶׁל הָאִירוֹנְיָה

וְלֹא עַל־פִּי קוֹנְקוּרְס נָאוֹר הֻכְתַּרְתִּי,

כִּי אִם בִּזְכוּת תְּמוּרוֹת מִסְתּוֹרִיוֹת

שֶׁלֵּדָתָן בְּמַעַרְכֵי הַמֹּחַ הַמֻּפְלָא,

אֲשֶׁר אֶתְמוֹל הֵם כָּכָה וְהַיּוֹם הֵם כָּךְ,

שֶׁכֵּן אֶתְמוֹל הוֹרוּנִי הִתְרַפֵּק

עַל הַנּוֹסְטַלְגִיָּה אֶל אַבָּא־ג’וּנְגֶל

בְּעוֹד הַיּוֹם אוֹנְסִים אוֹתִי לְהִתְכַּרְבֵּל

בְּאַשְׁלָיוֹת, אֲשֶׁר יַצְאוּ מֵחֲלָצָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא

וְאִי־לְכָךְ בָּחַרְתִּי לִי לָשֶׁבֶת כָּאן

עִם חֶבֶר בְּנֵי הֶפְקֵר וּמָרֵי נֶפֶשׁ

הַמְּכַפְּרִים עַל הַחַיִּים בְּשֵׁם הַמָּוֶת

וְאִי־לְכָךְ אֲנִי פּוֹרֵס לָכֶם

שִׁיר זֶמֶר יְעָרִים שֶׁיַּחֲזִירְכֶם בְּצַעֲקוֹת הַקֶּצֶב

אֶל שַׁד אִמְכֶם הַשִּׁמְפַּנְזִית סְמוּקַת הַשֵּׁת

וְשָׁם תִּהְיוּ רוֹדְמִים בְּלִי חַת עַד אוֹר יַגִּיהַּ

עַל קִבְרְכֶם הָרַעֲנָן.

מֶלְצַר, תֵּן עוֹד כּוֹסִית!"

*

אָז קַמְתִּי לְהַטִּיף מוּסָר לוֹ, לְרֵעִי,

אֲבָל קַרְצִית אַחַת, מַתְנַת הוֹד קוֹפוּתוֹ,

עָקְצָה קַלּוֹת בִּשְׁרִיר הַצְּחוֹק שֶׁלִּי

וְתַחַת לְהַבִּיעַ לְפָנָיו תַּרְעֹמֶת,

צָחַקְתִּי וְאָמַרְתִּי לוֹ בַּעֲלִיצוּת:

*

"לָבַשְׁתִּי דְּמוּת שֶׁל שִׁימְפַּנְזֶה

וְשִׁימְפַּנְזֶה לָבַש דְּמוּתִי שֶׁלִי.

אֲנִי שַׂמֵחַ בָּעִסְקָה, פָּנַי לַיַּעַר"!

*

וְאָז תְּפָשׂוּנִי בְּעָרְפִּי שׁוֹמְרֵי הַחֹק

וְאֶל הַכְּלוּב בָּאֲזִקִּים הוּבֵאתִי.

נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת וִילָדִים קְטָנִּים

יוֹשִׁיטוּ לִי בָּנָנוֹת וּבָטְנִים.

מִזְּמַן לִזְמַן אֲנִי שׁוֹמֵעַ מַחְמָאָה:

“לַשִׁימְפַּנְזֶה הַזֶּה מַבָּט כֹּה אֱנוֹשִׁי!”

בלדה על קבורת האביון

מאת

רפאל אליעז

עִיר בָּה נוֹלַדְתִּי עִיר מֶלֶךְ.

בָּעִיר, אוֹתוֹ יוֹם הַזָּכוּר,

עַל כֵּס הַמְּלוּכָה יָשַׁב שֶׁלֶג.

הַיֶּלֶד, הַנָּם בְּקִרְבִּי מִנִּי אָז,

עוֹד יִרְעַד לְמַרְאֵהוּ שֶׁל סוּס צָנוּם

רָתוּם אֶל קָרוֹן שֶׁל מֵתִים עֲנִיִּים

וְעָלָיו גּוּפָתוֹ הַקְּפוּאָה שֶׁל נִפְטָר.

הַכֹּמֶר,

כָּרָאוּי לְנָזִיר יְרֵא חֵטְא וְיָשָר,

קִבֵּל אֶת הַדִּין וְלִוָּה אֶת הַמֵּת הַקָּפוּא

אֶל מְעוֹן הַשַּׁלְוָה הַצֶּחָה.

הוּא נִצָּב עִם מֵתוֹ עַד הַיּוֹם,

כִּי הַיֶּלֶד הַנָּם בְּקִרְבִּי מִתְעוֹרֵר וְרוֹאֵהוּ:

כֹּמֶר מֻשְׁלָג,

גְּלִידֵי קֶרַח דַקִּים

כּוֹסְסִים אֶת זְקָנוֹ וּצְלָבוֹ.

הַסּוּס, הַגּוֹרֵר עֶגְלַת הַמָּוֶת,

הוּא לְבַדּוֹ מְסַמֵּל אֶת הֶמְשֵׁךְ

הַחַיִּים הַתָּקִין:

רַעְמָתוֹ מִתְבַּדֶּרֶת כְּשִׂיחַ סָעוּר

וְּזְנָבוֹ מַרְדָנִי וּמוֹחֵא

כַּאֲשֶׁר גְּלִימָתוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר

חוֹרֶקֶת תְּפִלּוֹת לָרוּחַ.

מִקְלַעַת זְרָדִים יְבֵשִׁים מְאָוֶּשֶׁת בִּילֵל

עַל אָרוֹן מִתְנַדְנֵד,

וְהַמֵּת מָה אָדִישׁ הוּא?!

אִישׁ בּוֹדֵד,

מַדּוּעַ הֶחֱזַרְתָּ חוֹבְךָ לָרַחְמָן

בְּלֵיל חֹרֶף אַכְזָר?

בַּקַּיִץ יָכֹלְתָּ לִשְׁמֹעַ חוֹחִית

עַל דַּרְדַּר מְצַיֶּצֶת

יְגוֹנִים דַּקְדַּקִּים;

בַּקַּיִץ יָכֹלְנוּ לִקְטֹף פִּרְחֵי יַעַר

לִכְדֵּי נֵזֶר צָנוּעַ.

אִישׁ בּוֹדֵד,

אַל תִּתְרָעֵם עַל שְׁתִיקַת הַכֹּמֶר.

בָּאָבִיב וּבַסְּתָו הוּא הִמְתִּיק

בְּקוֹלוֹ הֶעָמֹק דַּרְכָּם שֶׁל רַבִּים אֶל עָפָר.

וְהַיּוֹם הוֹא חָרֵד לְאַפּוֹ

פֶּן יִנְשֹׁר בַּקָּרָה.

אִישׁ בּוֹדֵד,

פַּעֲמוֹנֵי כְּנֵסִיוֹת קָפָא קוֹלָם.

הִתְנַחֵם בִּצְלִילֵי פְּרָסוֹת מַקִּישׁוֹת

עַל מַסְלוּל הַלָּבָן, הָעִוֵּר,

הִתְנַחֵם בְּרֶשֶׁת חֵיקְךָ שֶׁהֵבִינָה

כִּי עַזָּה אַהֲבָה כַּמָּוֶת

וְעַז מִן הַמָּוֶת – הַחֹרֶף.

הַרְבֵּה שְׁנוֹת־חַיִּים הִיא נָתְנָה לְחַיֶּיךָ

יוֹם אֶחָד לֹא נָתְנָה לְמוֹתְךָ.

וְאוּלַי, לְךָ לֹא הָיְתָה אִשָּׁה?

אִישׁ בּוֹדֵד,

בְּלֵיל כְּלוּלוֹתֶיךָ שָׁתוּ לְשָׁכְרָה

כָּל רֵעֶיךָ.

בַּדֶּרֶךְ לַלְּוָיָּה דִּמְעָתָם הִגְלִידָה.

הִיא תִּמּוֹג בָּאָבִיב

וְלֹא עַל עֲפָרְךָ הַלָּבָן.

וְשֶׁמָּא לְךָ לֹא הָיוּ כָּל רֵעִים?

הַכֹּמֶר נִרְדַּם עַל מוֹשָׁבוֹ,

אַתָּה קָם לְדַרְבֵּן אֶת הַסּוּס?

אֲנִי רוֹאֶה אֲרוֹנְךָ הָרֵיק

מְקַפֵּץ בְּקַלּוּת.

הֲתַגִּיעַ לְבֵיתְךָ טֶרֶם לַיְלָה?

מוּל עוֹלָם מְסַנְוֵר בְּיָפְיוֹ הַלָּבָן

אַתָּה, אִישׁ בּוֹדֵד,

שָׂמֵחַ בַּטְּרָגֶדְיָה הַקְּטַנָּה שֶׁלְּךָ.

מְאוּם לֹא אֵרַע בָּהּ, מְאוּם,

זוּלָתִי פְּגִישָׁה אַחַת וּפְרֵדָה אַחַת

וּבְלֶכְתָּה הַלַּיְלָה הִלְבִּין אַחֲרֶיהָּ

כַּשֶּׁלֶג הַזֶּה הַלָּבָן.

מְאוּם לֹא אֵרַע בָּהּ, מְאוּם

זוּלָתִי לְבָבְךָ הַכָּבֵד

שֶׁנָּפַל וְנִתַּץ כְּכַד יַיִן

וְהָאָרֶץ יָפְתָה מִדָּמְךָ

וּבְגֵיּא הַוְּרָדִים זִמְּרוּ צִפֳרִים.

עִיר בָּה נוֹלַדְתִּי עִיר מֶלֶךְ,

בָּעִיר אוֹתוֹ יוֹם הַזָּכוּר,

עַל כֵּס הַמְּלוּכָה יָשַׁב שֶׁלֶג.

הַכֹּמֶר מֻשְׁלָג הָיָה וְהַסּוּס

הוּא לְבַדּוֹ סִמֵּל אֶת הֶמְשֵׁך הַחַיִּים הַתַּקִּין,

הַכֹּמֶר קָפָא בְּטֶרֶם יִקְבֹּר אֶת הַמֵּת

וְהָלַך לוֹ בְּטֶרֶם יַשִּׁיר אֶת אַפּוֹ הָאָדֹם.

וְהַסּוּס, הַיּוֹדֵעַ אָרְחוֹ מִנִּי אָז,

נִכְנַס בְּשַׁעַר־נְחֹשֶׁת שֶׁל בֵּית־הַּקְּבָרוֹת.

אָדָם בּוֹדֵד,

אֲנִי רוֹאֵהוּ פּוֹרֵק גּוּפָתְךָ

נוֹשֵׂא אֶת רֹאשׁוֹ הָאָרֹךְ עָטוּר נֵזֶר שֶׁל כְּפוֹר

וְחוֹזֵר בִּמְרוּצָה לָאֻרְוָה.

וְאַתָּה, שֶׁלֹּא הָיִיתָ עָשִּׁיר,

שֶהָיִיתָ חַיְכָן, אוּלַי,

זוֹחֵל בְּגַפְּךָ אֶל הַבּוֹר

נוֹפֵל עַל פָּנֶיךָ

שׁוֹמֵט חִיוּךְ אַחֲרוֹן סַלְחָנִי.

הָהּ, מַה קָשֶׁה לִמְצֹא חִיוּךְ שֶׁשָּׁמַט בַּשֶּׁלֶג!

בלדה על מלח ובועת סבון

מאת

רפאל אליעז

לֹא קָם מִמִּשְׁכָּבוֹ – נִקְרַע מִמֶּנּוּ,

צְלָלִים שֶׁל יַעַר טְרוֹפִּי,

נוֹצוֹת שֶׁל צִפֳרִים שֶׁהוּא לִקֵּט בְמַסָּעָיו,

רֵיחַ עָלִים קְלוּיִים

וְתַבְלִינִים עִם טַעַם מֶרְחַקִּים –

כָּל אֵלֶּה וּכְמוֹ אֵלֶּה רְפוּדִים הָיוּ

בִּשְׂמִיכָתוֹ הָרְפוּטָה שֶׁל בֵּית־מָלוֹן בַּחוֹף.

הַלַּיְלָה גָּזוּ.

הַלַּיְלָה גָּזוּ.

חֲלוֹם שֶׁל נַעַר הֱנִיסָם.

חֲלוֹם אֲשֶׁר קְרָעוֹ מִמִּשְׁכָּבוֹ נֶחֱרַד

כְּמוֹ טֻלְטַל לָרִאשׁוֹנָה בַּסְּעָרָה.

עַתָּה נִגָּש אֶל הַחַלּוֹן.

אָחוּז מַרְאוֹת דְּלוּיִים מִקַּרְקָעִית שֶׁל יָם.

נִגָּשׁ אֶל הַחַלּוֹן.

הַלַּיְלָה עוֹד יָרֹק.

הַכּוֹכָבִים מְצֻיָּרִים בְּיָד שֶׁל יֶלֶד.

מִין כֹּבֶד רֹאשׁ הוֹזֶה חָתוּם בַּנּוֹף.

הַאִם זֶה קִפָּאוֹן לִפְנֵי זְרִיחָה?

הַכּוֹכָבִים מְצֻיָּרִים בְּיָד שֶׁל יֶלֶד.

בָּרֶקַע פִּתּוּחֵי עוֹפֶרֶת אַוְרִירִית.

אַחַר כָּךְ

הַכֹּל נוֹשֵׁר וּמִתְקַלֵּף.

שָׂרַד רַק הַמִּשְׂחָק, צָלוּל כְּצוֹם

חָשַׁב לוֹ: לֹא יְהֵא מִשְׂחָק מֻשְׁלָם בְּלֹא אִשָּׁה.

אִשָּׁה פְּרָאִית הַמְחוֹלֶלֶת עַל הַר גַּעַשׁ

בְּאִי אָבוּד בֵּין שְׁנֵי אוֹקְיָנוּסִים

הָיְתָה לִי כְּחִזָּיוֹן שֶׁל נְבוּאָה.

הִיא נִשְׂרְפָה.

בָּכִיתִי לַתְּמִימוּת שֶׁאֵין לָהּ קוֹל. *

עַתָּה אֲנִי מַלָּח שִׁכּוֹר, אֲשֶׁר הֵטִיל

מַפְתְּחוֹתָיו בְּעַד אֶשְׁנַב הַמְּכוֹנִית

וְאַרְנָקוֹ נָתַן לְפוֹשֵׁט יָד חַיְכָן.

רַק קַעֲקַע הַחֵץ שֶׁעַל חָזֵהוּ

עוֹד לֹא נָדַב לְאִיש.

חָשַׁב לוֹ: לֹא יְהֵא מִשְׂחָק מֻשְׁלָם בּלֹא אִשָּׁה.

אֶתְמוֹל כָּל הָאֱמֶת סִפַּרְתִּי לְאַחֶרֶת.

אֱמֶת בְּלֹא רְאִי וּמַסֵּכָה.

אֶתְמוֹל הֵרַקְתִּי מִקְטַרְתִּי הַיָּמָּה.

עַכְשָׁו שָׂרַד לִי רַק מִשְׂחָק.

הַאִם יְהֵא מֻשְׁלָם?

הַאִם אֶבְנֶה לָךְ בַּיִּת שֶׁל בּוּעַת סַבּוֹן?

אַכְנִיס בּוֹ רֶגַע אֹשֶׁר מְדֻמֶּה?

הַאִם תִּרְצִי בּוֹ?

כֻּלּוֹ יְצִיר כַּפַּי מְיֻבָּלוֹת מֵרֹב זָרוּת.

חֵפֶץ־דִּמְיוֹן חַדְפַּעֲמִי

כְּמִשְׂחָקֵנוּ

שֶׁאֵין בּוֹ מַפְסִידִים.

אֶתְמוֹל, אֶתְמוֹל חָזַרְתִּי וַאֲנִי רוֹצֶה לָשׁוּב.

אֲנִי, תּוֹלָע בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, מֵעֵז לַחֲלֹם.

אֲנִי, אָסִיר בְּתוֹךְ מִבְצַר קְלָפִים,

רוֹצֶה בְּאַהֲבָה כְּשֶׁמֶש עַל פִּסְגַּת הַשֶּׁלֶג.

לִבְסוֹף, אֵין לִי יָקָר מִמַּחֲלָתֵךְ,

מֵהִבְהוּבֵי עֵינַיִךְ הַקּוֹדְחוֹת,

מֵעִטּוּרֵי צְלִילִים צְרוּדִים שֶׁבִּגְרוֹנֵךְ.

הַאִם תִּחְיִי בְּבַיִת שֶׁל בּוּעַת סַבּוֹן?

אֶתְמוֹל, אֶתְמוֹל חָזַרְתִּי.

אֵין לִי יָקָר מִמַּכְאוֹבֵךְ,

מֵהִלוּכֵךְ מוֹשֵׁךְ זָהָב שֶׁל וִתְרוֹנוֹת.

מִצַּעֲרֵךְ, כִּי אֵין מַה לְאֱהֹב עַל אֲדָמָה.

הַמְּבַקֶּשֶׁת מְחִילָה מִצְּעָדַיִךְ

וּמוּל שָׁמַיִם, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לָשֵׂאת

כּוֹכְבֵי עוֹלָם בַּעֲנָוָה.

אֲנִי, תּוֹלָע בְּצֶלֶם אֱלֹהִים,

מֵעֵז פִּרְחֵי דָּמִי לִקְשֹׁר לָךְ

לְמַעַן יִנְשְׁרוּ כְּמוֹ חֻלְיוֹת שֶׁל נְחֻשְתָּיִם

עַל פֶּסֶל הָחֵרוּת הַמֵּת.

אֲנִי, מַלָּח שִׁכּוֹר, אֲשֶׁר הֵטִיל

מַפְתְּחוֹתָיו בְּעַד הַמְכוֹנִית,

שׁוֹחֵר דַּלְתוֹ שֶׁל לֵב כָּמֵהַּ

לְאֹשֶׁר מְדֻמֶה

בְּבַיִת שֶׁל בּוּעַת סַבּוֹן אֲשֶׁר אֶבְנֶה לָךְ…

בלדה על הכילי

מאת

רפאל אליעז

בּוֹאִי, עַלְמַת־לֵב, עוֹרֶכֶת שֻׁלְחָנִי!

בּוֹאִי, כּוֹכָב לֵילִי וְשֶׁמֶש מִשְׁכָּבִי!

גָּרְשִׁי אֶת הָרוֹפֵא, אִמְרִי לוֹ:

לֹא פְּעִימוֹת שֶׁל לֵב פָּעוּט חוֹרְצוֹת מִשְׁפָּט!

הָרִים וּנְהָרוֹת צָלַחְתִּי

וּדְיוֹקְנָאוֹת מְלָכִים אָסַפְתִּי.

חֵיקִי מָלֵּא חֶפְצֵי חֶמְדָּה

כְּגַרְעִינִים וְכַפְתּוֹרִים בִּמְאוּרַת עַכְבָּר.

כִּלְכַּלְתִּי אוֹצְרוֹתַי לְיוֹם שֶׁל פֻּרְעָנוּת.

וְכִי לֹא פֻּרְעָנוּת הַמָּוֶת?

וְאַל תֹּאמְרִי לִי, כִּי הַיּוֹם הִקְדִּים לָבוֹא

בְּהֵנֶף־יָד לִגְזֹל חֲמוּדוֹתַי!

לָמוּת?

אֲנִי עָשִׁיר וְלֹא שׁוֹטֶה!

אֵי־שָׁם בִּקְצוֹת הַזְּמַן אֲנִי צוֹפֶה

בָּנִים וּנְכָדִים דּוֹרְכִים בְּגִנָּתִי

אוֹכְלִים מִפֵּרוֹתַי, פָּרִים וּמִתְפַּטְּמִים

וְאַתְּ כִּיתוֹמָה שׁוֹאֶלֶת פַּת וּבְדַל־פִּנָּה.

הוֹ, לֹא! נָדַרְתִּי נֵדֶר: לֹא!

הַיּוֹם לִי נְכָסִים כְּשֶׁל רָשָׁע

אַךְ עֹנֶג לִי מֵהֶם כְּשֶׁל צַדִּיק.

לֹא אַפְקִירֵךְ, מַחְמַל נַפְשִׁי!

בְּאִם אֶתְּנֵם אֵין טַעַם לְמוֹתִי.

אִם אֶשְׁמְרֵם יֵשׁ עֵרֶךְ לְחַיַּיִךְ.

הִזָּהֲרִי!

כָּל יְדִידַי כְּסֻלָּמוֹת.

עַל כָּל סֻלָּם מַלְאָך־הַמָּוֶת.

אֲנִי, יַקִּירָתִי, מַקְשִׁיב לְקוֹל

שֶׁל הִתְגַּלּוּת אַחֶרֶת.

לֹא קֶסֶם, לֹא פְּלָאִים, לֹא נֵס –

כָּל אֵלֶּה נִתְקַיְּמוּ כְּבָר בַּזָהָב.

זוּלַת פִּצְעֵי הַיֹּפִי וְהַצַּעַר

אֲשֶׁר בָּהֶם נִתְקַלְתִּי בְּחֶלְדִּי,

לִי עוֹד סְגֻלָּה, שֶׁהִגְבִּיהַתְנִי כְּמִבְצָר;

אֲנִי נוֹלָד, נוֹלָד וְרַק נוֹלָד!

הַפֶנִיכְּס מֵאֶפְרוֹ, אֲנִי מִכֹּחַ רְצוֹנִי.

וְהָרָצוֹן שֶׁעַז הוּא מִזָּהָב,

בְּאֶבֶן מַדְשִׁיאָה לֹא יְמִירֵנִי

וְלֹא בְּאֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁל מַיִם מַשְׁלִיגִים.

וְהַלְוָיַת־פְּאֵר זוֹ, יַקִּירָה, לְמִי הִיא?

אַחֲרֵי מִטַּת הַמֵּת צְבָא מִתְאַבְּלִים…

הַכֶּלֶב, הַיּוֹנָה, הַסּוּס – נֶאֱמָנַי –

פּוֹסְעִים אַף הֵם וְעֵינֵיהֶם דְּמוּעוֹת…

וְשֶׁמָּא זֶה אֲנִי?

הֲלֹא אֲנִי עוֹד חַי! עוֹד חַי! עוֹד חַי!

הֲלֹא אֲנִי הוּא הַפּוֹסֵק מָתַי וְאֵיךְ!

וּבְדַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי הוּא הַחוֹלֵק

כָּבוֹד לַמֵּת, אִם אֲנֹכִי, אָמְנָם הַמֵּת!

לֹא בִּפְאֵר כָּזֶה, אֲהוּבָתִי! וְלֹא הַיּוֹם!

אֲנִי, יָאָה לִי הַצִּנְעָה וְהַצְּנִיעוּת

לָכֵן, אֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל בָּשָׂר

וַאֲלַוֶּה עַצְמִי

מֵחוֹף אֶל חוֹף מֵחוֹף אֶל חוֹף

עַד הֱיוֹתִי לְהֶבֶל שֶׁל זָהָב…

בלדה על האפר

מאת

רפאל אליעז

בֵּינוֹת עִיִּים שֶׁל עִיר

רָבַצְתִּי כְּחַיָּה נִרְדֶּפֶת.

שָׁמַעְתִּי דּוּמִיַּת הַמָּוֶת

לִמְרַאֲשׁוֹתַי חוֹלֶפֶת

אֲבָל לִבִּי הוֹסִיף לִפְעֹם

כִּי אֵין חָזָק מִלֵּב

הָאֵפֶר.

עָבְרוּ דּוֹרוֹת וְעִיר־שְׁמָמָה

לָבְשָׁה גָּפְרִית וָמֶלַח

עַד בָּאָה רוּח הֲרָרִים

וְעַל כַּנְפֵי אֲוִיר נִשֵּׂאתִי

צְחִיחֵי טְרָשִׁים וְסֶלַע לְהַחֲיוֹת

וּלְהַנְבִּיט בַּאֲפִיקֵי מִדְבָּר

כִּתְרֵי נַרְקִיס וַחֲבַצֶּלֶת.

בְּעֶצֶם פְּרִיחָתִי

צָנְחָה עָלַי חַרְבָּה שֶׁל שֶׁמֶשׁ קַיִץ

וּבִנְשִׁיקָה זוֹעֶפֶת

הֵשִׁיבָה תִּפְאַרְתִּי

לְאֵפֶר.

לֵילוֹת מָנְעוּ מִמֶּנִּי טַל,

שָׁמַיִם – גֶּשֶׁם.

עַד יוֹם אֶחָד נָגֹלָּה עַל פָּנַי

דִּמְעָה נוֹאֶשֶׁת:

"מִי לְרַחֲמַי יִתֵּן סַם פֶּלֶא

וּבֵן כְּחַמָּנִית אֵלֵד לַמֶּלֶךְ!"

עָדִיתִי עֲלוּמִים וְאַדַּרְתִּי רוֹשֶׁפֶת:

נָסִיךְ שֶׁל אוֹר נוֹלַדְתִּי לַמַלְכָּה,

תַּחַת אָבִי מָלַכְתִּי אָנֹכִי

הָאֵפֶר.

גְּבוּלוֹת מַלְכוּת הִרְחַבְתִּי וּבִצַרְתִּי,

אוֹיְבִים בְּאֵשׁ וּרְעָמִים הִדְבַּרְתִּי.

לִי תְּהִלָּה הֵאִירָה כְּשַׁלְהֶבֶת

וְאֶת רַגְלַי נָשְׁקוּ שַׁלִּיט וָעֶבֶד

אֲבָל כָּל שֶׁרוֹמַמְתִּי

כֵּן נִכְלַמְתִּי

וַתּוֹלִיכֵנִי הַכְּלִמָּה עַד שֵׁפֶל

אֲשֶׁר כְּמוֹתוֹ עוֹד לֹא יָדַע

הָאֵפֶר.

גְּבוּלוֹת מַלְכוּת הִרְחַבְתִּי וּבִצַּרְתִּי,

אוֹיְבִים בְּאֵשׁ וּרְעָמִים הִדְבַּרְתִּי,

לִי תְּהִלָּה הֵאִירָה כְּשַׁלְהֶבֶת

וְאֶת רַגְלַי נָשְׁקוּ שַׁלִּיט וָעֶבֶד

אֲבָל כָּל שֶׁרוֹמַמְתִּי

כֵּן נִכְלַמְתִּי

וַתוֹלִיכֵנִי הַכְּלִמָּה עַד שֵׁפֶל

אֲשֶׁר כְּמוֹתוֹ עוֹד לֹא יָדַע

הָאֵפֶר.

וְחַי נִטְמַנְתִּי.

לְקוֹל שׁוֹכְנֵי דּוּמָה מִקֶּבֶר הֶאֱזַנְתִּי,

"תֵּן לָנוּ אֱמוּנָה כְּקֶדֶם

וְאֹהֶל־אֵל יָאִיר בַּאֲפֵלָה יוֹקֶדֶת!"

הֵיכָל עִם לְוִיִּים וְכֹהֲנִים

הֵקַמְתִּי לַמֵּתִים הַמִּסְכֵּנִים,

אַךְ בַּעֲלוֹת רִנָּה וַחֲנִינָה אֶל־עָל

כָּרְעוּ לָאָרֶץ עַמּוּדֵי הֵיכָל.

*

אֶלֶף עִדָּן נָקְפוּ וָחֹדֶשׁ,

עַל חֳרָבוֹת צָמַחְתִּי יַעַר קֹּדֶשׁ.

כָּאן לֹא תָּבוֹא הָאֵשׁ – לָחֲשָׁה צַמֶּרֶת.

חוֹמָה נִהְיֶה לְךָ – קָרְאוּ חַיּוֹת הַטֶּרֶף.

רוּחוֹת גָּעוּ – אָנוּ לְךָ הַנֶּפֶשׁ.

צָרֶיךָ יִשְׁאֲלוּ: אַיֵה הָאֵפֶר

וְאָנוּ נַעֲנֶה: נִמְחָה מִזֵּכֶר.

אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר: עֲלִילָתִי נִמְשֶׁכֶת

נִכְתֶּבֶת מֵחָדָש, נִכְתֶּבֶת וְנִשְׂרֶפֶת

בַּלָּדָה אֲפֹרָה שֶׁבְּרִיאָתָה

בָּאֵפֶר.

בלדה על מות החורף

מאת

רפאל אליעז

לֵב הַחֹרֶף יַפְשִׁיר לְאִטּוֹ.

קַרְחוֹנָיו – כֹּהֲנֵי שְׁתִיקָה זוֹעֶפֶת –

יִבָּקְעוּ כְּמָתְנֵי־יוֹלֵדָה

עַל סְדִינֵי־שֶׁלֶג חוֹרְקִים.

מִלֹּעֵי נְקִיקִים קְרוּעֵי־חָזֶה,

מֵחַדְרֵי עֲלָטָה זוֹלֶפֶת חַיִּים,

חֲתָנִים־דֻּבִּים יְחוּמִים

יָגִיחוּ צְחֹרִים וּנְחוּשִׁים

לְזַנֵּק עַל כַּלּוֹת־דֻּבּוֹת

כְּאֵיתָנִים לוֹבְשֵׁי־פַּרְוָה.

גּוּפֵי־כְּפוֹר לוֹהֲטִים,

שׁוֹתְתֵי תַּאֲוַת חַיְתוֹ־הַר,

יִשְׁאֲגוּ בְּנָפְלָם אִישׁ עַל אִישׁ

וּכְשֹׁךְ סַעֲרַת־נַפְשָם

אִישׁ לְעֶבְרוֹ יִפְרֹשׁ כְּבַד־צַעַד,

מִי שְׁסוּעַ־זָנָב, מִי פְּצוּעַ־צַוָּאר וָלֶסֶת.

לֹא מֶלֶךְ־אֲדָמוֹת יִשְׁוֶה לָהֶם,

לֹא פַּר־שָׂדֶה, לֹא תְּאוֹ שֶׁל בִּצָּה.

אַהֲבָתָם הַבַּיְשָׁנִית וְעַנְוָתָם –

עֲטֶרֶת הַבְּרִיאָה וְצִדְקָתָהּ.

לֵב הַחֹרֶף יַפְשִׁיר לְאִטּוֹ.

מָתוֹן־מָתוּן יִכָּנַע

לְסַכִּינִים פְּלוּטֵי־שֶׁמֶשׁ גּוֹאָה.

אֶת מְעֻזָּיו יַפְקִיר

לְפִנּוּקֵי צַפְרִיר חָנֵף

וְעַל־כָּרְחוֹ יִתֹּץ אֶת נְחֻשְׁתָּיו.

תְּמִימוּת עוֹלָם,

אַתְּ עֲצוּרָה בַּחֲמָתוֹ הַמִּתְרוֹנֶנֶת!

כְּתָרָיו הַבּוֹהֲקִים הוּא מְשַׁלֵּחַ

כַּעֲדָיֵי־זְכוּכִית מְצַלְצְלִים

אֱלֵי תִּמְרוֹת־הֶבֶל־סוֹאֵן,

אֱלֵי אַשְׁדוֹת־פְּלוּמָה־וָקֶצֶף!

וְאַחַר, כְּקִיקְלוֹפּוּס סוּמָא, רַב־גַבְרָא,

בֵּין עָנָן לִתְהוֹם יְדַדֶּה

וִיחַפֵּשׂ לְנִבְלוֹ הַלָּבָן

אֶצְבָּעוֹת שֶׁל בְּשַׂר־לֵב וָקֶשֶב,

אַךְ יִמְצָא אֲבָנִים עַרְלוֹת־ אֹזֶן

וּסְדָנִים כְּרוּתֵי־קוֹל וְצַמֶּרֶת.

לֵב הַחֹרֶף יַפְשִׁיר לְאִטּוֹ.

מֵרֶכֶס אֶל רֶכֶס יִדְהַר

מְלֵא־אוֹנִים וְטֵרוּף־שָׂשׂ־לַקְּרָב.

מִי יִתֵּן לְאַבִּיר־הַשֵּׂיבָה

בַּעֲרֹב זֹהַר־ חַיָּיו

אַהֲבָה כַּזַּיִת?

מְסוֹסוֹ מַחֲמִיא לְכָל עֵץ,

הַפּוֹרֵשׂ לְרַגְלָיו מְעַט צֵל

וּמַשִּׁיר עַל פָּנָיו פְּתוֹתֵי שֶׁלֶג אַחֲרוֹן.

לֹא יָמוּת הַצַּדִּיק וּבַקֶּרַח יִפְרַח!

הַצַּדִּיק שֶׁקָּרַע לְבָבוֹ לְאַלְפֵי רְבָבָה

הֲיִזְכֶּה בְּמִנְחַת־דּוֹדִים יְחִידָה?

הֲיוֹשִׁיט אֶת פְּצָעָיו לִנְדָבָה

וְהָרוּחַ יַרְתִּיחַ דָּמוֹ הַקָּשֶׁה כְּמַיִם?

מְאַהֵב תִּמְהוֹנִי, עֲמָלְךָ לַתֹּהוֹ!

כֹּה רוֹעֵשׁ בְּמוֹתְךָ,

בְּשׂוֹרָה מַרְעִידָה מֵיתָרִים,

מַרְקִידָה אֶת מְעֵי־הַגַּרְעִין,

דּוֹרְכָה יִצְרֵי שֹׁרֶשׁ אָפֵל.

בְּצָהֳלַת פֶּרֶא תִּמְשֹׁךְ

נַחֲלֵי־שַׁיִשׁ חַדִּים חוֹרְשֵׁי־סֶלַע.

לָכֵן, עִיֵּי־חֻרְבָּנְךָ פּוֹרִים כַּמֶּרֶד.

אַתָּה מִתְמוֹטֵט וְעֵינֵי־אֲגַמִּים

נִפְקָחִים בֶּהָרִים.

אַתָּה מִתְמוֹטֵט וְדָגָה כְּחַלְחַלָּה

בְּמֵימֵיהֶם שׁוֹרֶצֶת

וַעֲגוּרִים וְרוּדִּים עִם שַׂחַר

הוֹגִים מַסָּעָם הַפֶּלְאִי

עַל רֶגֶל אַחַת.

נַעַר־אָבִיב כְּבָר נִצָּב

עַל גְּבָעוֹת רָמוֹת־שָׁד

לְלַגְלֵג עַל אָחִיו הָעֲנָק.

תְּשׁוּקָתוֹ הָעִקֶּשֶׁת לְקֶלֶס יָשִׂים:

מַחֲטֵי־ אֹרֶן בְּשׂוּמִים,

דַּם נַרְקִיסִים צָהֹב וּמִנְתָּה

יִטְרְפוּ נְחִירָיו הַפְּשׂוּקִים שֶׁל אָחִיו,

חוֹחִיּוֹת יָצִיצוּ בְּאַגְמוֹנֵי הַטִּין

וּשִׂפְמֵי קְנֵּי הַגֹּמֶא יַרְטִיטוּ מֵעֹנֶג.

לֵב הַחֹרֶף יַפְשִׁיר לְאִטּוֹ.

נֵטֶף־נֵטֶף יִמּוֹג, נֵטֶף־נֵטֶף יַחֲלֹם:

אַיֶּלֶת־שְׁלָגִים אַיֵךְ?

שַׂר שֶׁל חֹרֶף אַהֲבָה נָתַן לָךְ

לַיְלָה־לַיְלָה.

אַיֶּלֶת שְׁלָגִים אַיֵךְ?

רוּצִי לְפָנַי, שֵׁדָה גְּמִישַׁת זָנָב!

כַּרְכְּרִי, בַּת־יַעַר יְפַת עַכּוּז וְקֶרֶן!

רְדִי לָעֲרָבָה וּשְׁתִי עֶרְגָּה צוֹנֶנֶת

מֵאֲפִיקִים קְפוּאֵי אַדְוָה וָזֶמֶר!

לְמַעֲנֵךְ לִרְסִיסֵי בָּרָד אֶתְפּוֹרֵר,

אוֹצְרוֹת־סַחַף הַיָּמָּה אֶגְרֹר,

פִּרְחֵי־בָּר סוֹעֲרִים מֵחֲלָצַי אֶשְׁלֹף.

הִזָכְרִי־נָא, אַיֶּלֶת־שְׁלָגִים,

אֵיךְ מוֹלַלְתְּ שִׁרְיוֹן אַדִּירִים

לִפְנִינִים כּוֹאֲבוֹת שׂוֹחֲקוֹת!

בְּלוֹרִיתִי הַגֵּאָה הִשְׁפַּלְתִּי

וְנָטַלְתִּי חֶלְקִי בַּחֲלוֹם כֹּה אָרֹךְ:

יַרְחֵי תִּקְוָה וְיַרְחֵי עֲרָפֶל.

בְּמַרְדּוּת אֲצִילִית וְשִׁפְיוֹן־דַּעַת

אֶת נִדְבַת־עֲלוּמַי חִלַּקְתִּי.

וְעַתָּה, אַיֶּלֶת־שְׁלָגִים נִלְבָּבָה,

הֵכַנְתִּי עַצְמִי לְלֵדָה שֶׁל הוֹד

עַל עֶרֶשׂ־מוֹתוֹ שֶׁל אָחִי הַסְּתָו…

אַך מָה עֵרֶךְ לִסְגֻלּוֹת הָעֵרֶךְ?

לֵב הַחֹרֶף יַפְשִׁיר לְאִטּוֹ

עַד הֱיוֹתוֹ לְמַיִם טְהוֹרִים

וְחֶמְדַּת מַעֲדָן לַצּוֹמֵחַ וְלַחַי.

אִישׁ לֹא יַזְכִּיר מַלְכוּת לְבָנָה

וַאֲפִלּוּ הָאֹרֶן, הַיָּקָר בְּבָנָיו,

לֹא יְנַפְנֵף יָד יְרֻקָּה לְשָׁלוֹם

וְאַדְנֵי־יַעַר לֹא יִבְכּוּ עַל צַוָּארָיו

רוֹגְשִׁים וַאֲדֻמֵּי־קוֹלוֹת.

אַךְ אִם אֵלַי יַגִּיעַ שַׂר שֶׁל חֹרֶף,

הֲיִטֹּל בְּכַפָּיו הַקָּרוֹת צַלְעוֹתַי

וְיִבְרָא לִי דִּישׁוֹן אוֹ כֶּלֶב שֶׁל שֶׁלֶג

לְמַעַן יֵלְכוּ עִמָדִי עַד כְּלוֹת דֶּרֶךְ?

עַד הַיָּם הַגָּדוֹל?

עַד אֱנוֹשׁ, הָעוֹמֵס עַל גַּבּוֹ סִירַת־דַּיִג?

אֵין לָדַעַת.

לֵב הַחֹרֶף יַפְשִׁיר לְאִטּוֹ

וַאֲנִי עוֹדֶנִּי עַל מְרוֹמֵי הַקֶּרַח

אַשְׁלָיָה נוֹצֶצֶת.

בלדה על האורחים

מאת

רפאל אליעז

מִמֶּרְחַקִּים הֵם בָּאוּ,

אֵדֵי בִּצָּה עַל שִׂפְתֵיהֶם וְלֹא בַּת שְׂחוֹק.

פְּלוּטֵי עָשָׁן וַעֲרָפֶל.

טַבַּעַת דָּם בְּעֵינֵיהֶם וְלֹא מַבָּט.

כּוֹבְשִׁים וְלֹא אוֹרְחִים.

מָה אַגָּדוֹת וַאֲהָבוֹת רָקַמְנוּ עַל בּוֹאָם!

בַּחֲדָרִים נָשְׁמוּ פְּרָחִים.

בַּגָּן צְלִילֵי תְּפִלָּה שֶׁל צִפֳּרִים.

עַל צַמָּרוֹת הוֹמוֹת רָכְנוּ עָבִים.

קָרָאנוּ לַמָּקוֹם בֵּיתֵנוּ,

וְלַקְּרוּאִים אַחִים.

הֵם פֹּה.

אֲבַק דְּרָכִים סָאוּב נוֹשֵׁר מִשְּׂעָרָם

וּמִתְעַרְבֵּל בְּתוֹךְ הִלַּת הָאָח הַמְפַזֶּמֶת.

בְּלוֹאֵי בָּשָׂר וְצַלָּקוֹת וַעֲקִיצוֹת יַתּוּשׁ

מְאַכְלְסִים אֶת הֶחָלָל.

אַל תְּנַסּוּ לִכְבֹּשׁ אֶת הַשִּׂנְאָה,

כִּי שִׂנְאָתָם תְּמִימָה.

נַפְשָׁם פְּרוּקָה עַל הַרִצְפָּה.

שָׂרִיד אוֹ בֹּסֶר?

קְצוּצֵי דִּמְיוֹן וּרְדוּדֵי הָגוּת.

אַךְ זְכוּת אַחַת רָמָה לָהֶם:

סוּפַת רָעָב!

כְּשֶׁבִּקַשְׁנוּ לְדוֹבֵב אוֹתָם

בֵּין נְבִיחָה וִילָלָה

שַׁרְשֶׁרֶת גִּמְגּוּמִים עָנְתָה אֵימִים.

קוֹלָהּ שֶׁל תַּאֲוָה לִמְשֹׁל.

שְׂרֵפַת גְּוִילִים.

לִמְּדוּנוּ: יֵשׁ לִנְהֹג בְּיָד רַכָּה.

לִטֹּל מַתְּנַת הָאֲזִקִּים בְּאַהֲבָה.

לְהִתְרַפֵּק עַל הַתְּבוּנָה.

וְכִי תֵּדַע תְּבוּנָה לִפְרֹט עַל נֵבֶל־סַכִּינִים?

הַאִם תֵּדַע לְהִתְבּוֹנֵן בְּנוֹף אֲשֶׁר צָמַח מִנֶּפֶשׁ

בַּעֲלוֹתוֹ בְּלֶהָבוֹת?

נֵכָר נָטוּעַ בֵּין לִבֵּנוּ וְלִבָּם.

אָפֵל מִזֶּה שֶׁבֵּין אֱנוֹשׁ לַחֲתוּלוֹ.

הֵם מְהַלְּכִים בַּחֲצֵרֵנוּ כְּאָבוֹת וּנְגִידִים

מִיַּעַר מִיתוֹלוֹגִי שֶׁל סִפּוּר לִילָדִים,

בְּלִי דַּעַת שֶׁאֵינָם דּוֹרְכִים עַל דֶּשֶׁא

כִּי אִם עַל חֲלוֹמוֹת חֶמְדָּה.

אַךְ מִי שֶׁבְּקִרְבּוֹ אֱלֹהָּ –

אֱלֹהָיו נִשְׂרָף עִמּוֹ.

שִׂכְלָם כָּנוּס בְּקָדְקֳדָם כְּחֶרֶב בִּנְדָנָהּ:

שׁוֹקֵט וּמְאַיֵּם.

חַיּוֹת רָעוֹת הוּא יְשַלַּח בִּנְעָרֵינוּ,

פְּרוּעֵי שֵׂעָר וְחֲכָמִים.

כִּנְחִילִים חַסְרֵי חֶמְלָה זוֹחֲלִים אֵלֵינוּ

רִמָּה וְתוֹלָעִים רַעַבְתָנִים.

הַאִם אִתָּם כָּרַתְנוּ בְּרִית דָּמִים?

הַאִם לֹא טְהוֹרָה הָיְתָה מִנְחַת דּוֹדֵינוּ?

אַל נְחַפֵּשׂ כִּבְרַת עָפָר צְחִיחָה – כִּי אֵין.

וְנֶחָמָה אַל נְבַקֵּש בַּאֲצִילוּת הַמָּוֶת

אֲבָל נִזְכֹּר:

הָרַב הָלַךְ אַחֲרֵי עֶדְרוֹ

וְצַוָּארוֹ הַצַּח הוֹשִׁיט לַמַּאֲכֶלֶת.

הָרַב לֹא בָּא בִּטְעָנוֹת אֶל מַלְאָכוֹ,

עַל שֶׁכְּנָפָיו הָיוּ שְׁחֹרוֹת מִן הַבְּשׂוֹרָה.

בלדה על השופטת השחורה

מאת

רפאל אליעז

הָיִיתִי הַחֲלוֹם הַמְּדַבֵּר מֵחֲלוֹמוֹ.

בְּדִידוּת קָרְמָה לִי יָם, שֶׁאֵין לוֹ פֶּה,

אֲבָל אֲנִי דִּבַּרְתִּי מִצְּלָלִים

אֲשֶׁר צָמְחוּ סְבִיבִי כְּיַעַר מֵת.

חָצוּב עַל צוּק

רָאִיתִי צְבִי פָּצוּעַ הַחוֹבֵש פְּצָעָיו

בְּפַרְסוֹתָיו הַמַּרְטִיטוֹת.

שָׁמַיִם נוֹצְצִים יָרְדוּ עָלָיו עַד מֵצַח.

שָׁמַיִם אֵין־עָנָן צַחִים כָּמוֹהוּ

הֵאִירוּ אֶת מְלַאכְתּוֹ הַנּוֹאָשָׁה.

הָיִיתִי הַחֲלוֹם הַמְּדַבֵּר מֵחֲלוֹמוֹ.

מוּל הַשּׁוֹפֶטֶת הַשְּׁחֹרָה נִצַּבְתִּי.

אָהַבְתִּי אֶת עֵינֶיהָ הַקְּשׁוּרוֹת.

יָדָהּ בַּחֶרֶב.

יָפְיָהּ פָּתוּחַ כְּמוֹ דַּף קוֹדֵר,

שֶׁכָּל מִלָּה בּוֹ נִכְתְּבָה בְּחֶרֶט דַּק

טָהוֹר מֵרְבָב.

מָה רְצוֹנֵךְ שׁוֹפֶטֶת עֲגוּמָה?

הַאִם אָבִיךְ – נַפָּח שָׁחוּם כָּמוֹךְ –

כַּבִּיר עֵינַיִם וְעִוֵּר כָּמוֹךְ –

שָׁלַח אוֹתָךְ מִתֹּפֶת

לִרְקֹעַ עַל גּוּפוֹ שֶׁל צְבִי פָּצוּעַ

מִרְכֶּבֶת זַעַם לְסוּסֵי הַצֶּדֶק?

אִמְרִי שׁוֹפֶטֶת עֲגוּמָה:

אַתְּ, שֶׁיָּרַדְתְּ עַד אֹפֶל גּוּף וָנֶפֶשׁ

גּוּרִי רַחְמֵךְ לַחֲנֹק בְּמוֹ יָדַיִךְ

לְמַעַן יִוָּתְרוּ חַפִּים מֵחֵטְא –

הַאִם אוֹתָהּ הַיָּד חוֹתֶרֶת בִּבְשָׂרוֹ?

אוֹתָהּ הַיָּד תָּשִׂים מַחֲנָק לַעֲפָרָיו?

אֱמוּנָתִי, כִּי בַּת אֵלִים אַתְּ.

אַהֲבָתִי אוֹתָךְ לְלֹא תְּמוּרָה וּגְמוּל

עוֹמֶדֶת עַל־סַף לַבָּה רוֹתַחַת

יְחֵפָה.

מַדּוּעַ אֵין אֲנִי נִשְׂרָף לְאֵפֶר?

הַאִם אֶשְׁטַח אֶת גְּוִיָּתִי

כְּלַחַשׁ וּתְפִלָּה לַהֲדוֹמֵךְ הַקַּר

לְמַעַן כִּי תָּנִיחִי לְחַרְבֵּךְ,

תַּתִּירִי אֶת עֵינַיִךְ הַיָּפוֹת

וְאֶל סִבְלִי עַל לֹא עָווֹן תִּרְאִי?

הַצְּבִי חוֹבֵש בְּדוּמִיָּה פְּצָעָיו

הַשּׁוֹתְתִים עַל גּוּשׁ הָאֶבֶן.

אֲבָל אֲנִי, שׁוֹטֶה וּבֶן תְּמוּתָה,

בְּשֵׁם מַפַּל דְּמָעוֹת שֶׁהִתְנַפְּצוּ אֶל לֵב

תּוֹבֵעַ מַעֲנֶה מִפִּיךְ!

הַחֵטְא לִסְגֹּר לְפֶסֶל מַעֲשֵׂה תְּשׁוּקָה בָּרָה וָרוּחַ?

הָסִירִי אֶת מַסְוֵךְ.

שִׁלְחִי הַצְּבִי אֶל יַעַר הַצְּלָלִים,

שֶׁמָּא יָקוּם וִילַבְלֵב!

*

יָדַיִךְ הַצְּפוּדוֹת רָחֲצוּ בְּדָם

אֲשֶׁר פִּכָּה מִיִּסּוּרַיִךְ.

מִי שָׂם אוֹתָךְ לִשְׁפֹּט כְּסוּיַת עֵינַיִם

בְּעוֹד דִּינֵךְ זוֹעֵק

וְהַשָּׁמַיִם מַחֲרִישִׁים?

*

אִם כֹּה יָקָר הוּא הַתַּגְמוּל

שֶׁאֵל הָרַחֲמִים קָצַב לִי

וְהוּא מְנָעוֹ מִמֶּנִּי –

פִּתְחִי חָזֵךְ וּפַשְׁפְּשִׁי בְּתוֹךְ קְרָבַיִךְ

שֶׁמָּא גָּלוּם בָּהֶם הַחֵטְא

וְהַחֲזִירִיהוּ לִי כְּשַׁי וּכְעֵדוּת

שֶׁהַגּוֹרָל הוֹעִיד לִי

בְּעִוְרוֹנֵךְ!

חמש בלדות על קרקס

מאת

רפאל אליעז

ליצן של גבס חי

מאת

רפאל אליעז

(לאברהם חלפי)

לֵיצָן שֶׁל גֶּבֶס חַי,

בְּדִיחָה שֶׁלְּךָ עַל כְּנַף־צִפּוֹר נִשֵׂאת.

שׁוֹמֵעַ הַכּוֹכָב,

לִבּוֹ הַקַּר רוֹתֵת.

מַה דַּל הַזְּמַן

עַל שֶׁפַע גִּלּוּפָיו

אִם אֵין לַפִּיד הַצְּחוֹק שֶׁבְּיָדְךָ

חוֹצֵב חֻקָּיו!

יָקַרְתָּ לִי מִן הָאוֹפֶה

הַמְּזַמֵּר נַפְשׁוֹ לַכְּעָכִים

וּמֵחַיַּי שֶׁלִּי הַדּוֹעֲכִים.

וּבְצֵאתְךָ מִן הַקִּרְקָס,

קוֹדֵר וּמִתְרַחֵק,

אֲנִי כּוֹרֵעַ בֶּרֶך לְצִלְּךָ

אֲשֶׁר בְּהֵעָלְמוֹ מַשְׁאִיר אַחֲרָיו

גַּן עֵדֶן רֵיק.

בלדה על עלמת הקרקס

מאת

רפאל אליעז

עַל גַּגּוֹן שֶׁל גְּזוּזְטְרָה זְגוּגָה

טִפּוֹת גֶּשֶׁם זוּטוֹת

תּוֹפְפוּ עַל טַנְבּוּר שֶׁל זְכוּכִית.

הַקְּטַנָּה שֶׁבָּהֶן, הִיא לִילִית,

פִּזְּזָה עַל שִׁמְשַׁת הַחַלּוֹן

וְרָמְזָה רְמִיזוֹת לַנַּעַר,

שֶׁעָמַד מְחֻתָּל כְּתֹנֶת־לַיְלָה

לְבַדּוֹ, לְבַדּוֹ, לְבַדּוֹ.

"כָּל הַלַּיְלָה צִפִּיתָ לַתֹּהוּ,

לֵיצָנֵי הַקִּרְקָס לֹא יָבוֹאוּ".

"כָּל הַלַּיְלָה צִפִּיתִי הָלוּם

לִצְנֵפָה שֶׁל סוּסִים,

לְרַעַם תֻּפִּים,

לְעַלְמָה, שֶׁלֶּחְיָהּ הָאֶחָד וֶרֶד

וְלֶחְיָהּ הָאֶחָד עֲרָפֶל.

בַּעֲלוֹתָה עַל רֹאשׁ־תֹּרֶן

הִיא אֵלַי מְנַפְנֶפֶת מִטְפַּחַת!

מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת, רַקְדָנִית־יַהֲלוֹם?"

"קַח בְּשָׂרְךָ הַלָּבָן,

חֲלוֹמְךָ הַלּוֹהֵט,

חֲתוּלְךָ הַזָּקֵן

וְדַדֶּה, וְדַדֶּה, וְדַדֶּה

אֶל מָחוֹל הַקּוֹדֵחַ בַּגֶּשֶׁם!"

“וּמָה אֶעֱשֶׂה בַּצְמַרְמֹרֶת”?

"קַח דְּמָמָה רְקוּמָה עַל שָׁטִיחַ יָשָׁן,

הִתְעַטֵּף בָּהּ בְּטֶרֶם חָטַפְתָּ צִנָּה.

קַח קוּרֵי־עַכָּבִיש הַתְּלוּיִים בַּפִּנָּה,

וְאֱטֹם אֶת אַפְּךָ

פֶּן וָרִיד יִתְפּוֹצֵץ וְיַתִּיר אֶת דָּמְךָ!"

“וּמָה אֶעֱשֶׂה אִם יִרְאוּנִי חוֹמֵק”?

"קַח הַסּוּס שֶׁצִּיַּרְתָ בַּקִּיר.

וּדְהַר וּדְהַר וּדְהַר

אֶל שְׁאָר נְעָרִים הַסּוֹגְדִים בְּשִׂמְחָה

וְרוֹקְדִים עִם הַגֶּשֶׁם."

“אֵיךְ אֶפְסַח עַל הַכּוֹס שֶׁנִּפַּצְתִּי?”

"נְעַל חִיש סַנְדְּלֵי סָבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָ

וַחֲבֹש לְרֹאשְׁךָ שָׁבִיס מְצֻיָּץ

וּמַהֵר, וּמַהֵר, וּמַהֵר

אֶל הָעִיר הַלֵּילִית,

שֶׁלָּבְשָׁה שִׂמְלַת מַיִם

וְעֶצֶב רָטֹב עַתִּיק כַּשָּׁמַיִם!"

"וְהָיָה כִּי תָּבוֹא הָעַלְמָה,

שֶׁלֶּחְיָה הָאֶחָד וֶרֶד

וְלֶחְיָה הָאֶחָד עֲרָפֶל,

מַה תֹּאמַר אִם תִּרְאֶה כִּי אֵינֶנִּי?"

"הִיא עַכְשָׁו בִּירִיד הַצְּלָלִים

וְלֵיצָן שְׁחֹר־פָּנִים קַד קִדּוֹת לָהּ.

הִיא רוֹקֶדֶת עִמּוֹ גְּנִיחוֹת־נַחַל,

הִיא רוֹקֶדֶת עִמּוֹ אַנְחוֹת־רוּחַ.

גִּזְרָתָהּ בֵּין שִׁיטֵי הַגֶּשֶׁם רוֹעֶדֶת,

וּנְחַשׁ־בָּרָק לוֹפֵת אֶת שָׁדֶיהָ."

בְּצֵאתוֹ מִבַּיִת הִתְיַפְּחוּ הַתְּרִיסִים.

בְּצֵאתוֹ מִבַּיִת הַשַּׁעַר חָרַק.

עַל גַּג מְשֻׁפָּע שְׁטוּף־גִּצִּים

יָשַׁב אֱלֹהִים וּבָכָה.

בלדה על הלולין

מאת

רפאל אליעז

לוּלֵי סוּמָא צָנַחְתִּי מִסֻּלָּם

אֶל גֹּב קִרְקָס מָלֵא עֵינַיִם

הָיִיתִי נֶשֶׁר

הוֹגֶה בֵּין כּוֹכָבִים קָרִים

בְּסוֹד תֵּבֵל וּפְלִיאוֹתֶיהָ

אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי גֵּץ לָבָן,

גֵּץ־אַהֲבָה לָבָן:

לוּלְיָן!

מֵאָז עוֹלֶה אֲנִי אֶל ראֹשׁ הַתֹּרֶן

תּוֹמֵךְ בְּאֶצְבָּעוֹת קְמוּחוֹת

מִפְרָשׂ עָגֹל זָרוּעַ מַבָּטִים

וּבִתְרוּעַת עִנְבָּל מַכְרִיז:

“קָהָל נִכְבָּד! קָהָל נִכְבָּד!”

תָּלוּי עַל פִּי תְּהוֹם וָשֶׂגֶב

אֲנִי מַלְאָךְ נְטוּל־כְּנָפַיִם

אֲשֶׁר עֵינָיו נוֹהוֹת אַחֲרֵי חֶמְלָה,

אַךְ הַצּוֹפִים הַנִּכְבָּדִים לְמַטָּה

עוֹנִים לִי רְסִיסִים שֶׁל צְחוֹק.

הוֹ, כַּמָה דָּם לָבָן עָלַי לִשְׁפֹּךְ

כְּדֵי לִיצֹר מֵאַלְפֵיהֶם

נָסִיךְ אֶחָד שֶׁל אַרְגָּמָן!

אֲנִי נוֹסֵךְ פָּנַי טַלְק לוֹהֵט

בְּסֵבֶר חֵן וְהוֹדָיָה לַיְצִיעִים:

תּוֹדָה לְגֶבֶר הַמַּחֲזִיק בְּיָד עַלְמָה!

תּוֹדָה לָךְ, הָעַלְמָה, עַל הַבִּיטֵךְ אֵלַי!

בְּעַד דִּמְעָה אַחַת עַל לְחָיַיִּךְ

הָיִיתִי מְתַמֵּר מֵעַל הַתֹּרֶן,

מֵעַל פִּסְגַּת הָרִים,

מֵעַל כּוֹכָב!

תּוֹדָה לָךְ, הָעַלְמָה, עַל שֶׁהֶחֱוַרְתְּ

כְּשֶׁהוּטַסְתִּי מִטְּרַפֵּז הַמָּוֶת:

מִצְחֵךְ נָשָׂאת אֵלַי

כַּעֲטָרָה זוֹעֶקֶת!

בלדה על מוקיון של קמח

מאת

רפאל אליעז

מִשְּׁבִיל חָלָב סַהֲרוּרִי יוֹרֵד

יוֹרֵד אֵלַי מוּקְיוֹן שֶׁל קֶמַח.

מַחְלְצוֹתָיו פּוֹשֵׁט

וְעַל עֲלֵי בָּצֵק

רוֹקֵד.

יְדֵי אִמִּי הָעֲנֻגָּה,

יְדֵי אִמִּי עַל הָעוּגָה!

מוּקְיוֹן לוֹקֵק לְסַנְטֵרוֹ וְלָשׁ

עַל לְשׁוֹנִי עוֹמֵד נִיחוֹחַ דְּבַשׁ.

מוּקְיוֹן שֶׁל קֶמַח פִּיו פּוֹתֵחַ:

"לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ, לֹא עַל הַלֶּחֶם!

הַלֶּהָבָה אֲשֶׁר אָחֲזָה בְּתַלְתַּלֶּיךָ

הַלֶּהָבָה הִיא אֵשׁ מִן הַמִּזְבֵּחַ.

עוֹד רֶגַע קַל, שָׁעָה קַלָּה

תִּהְיֶה לְאֵפֶר שֶׁל קָרְבַּן־עוֹלָה.

כִּי כָּל שְׁבוּעָה מִלְּבָבְךָ עָקַרְתָּ

וְכל תְּפִלּה בְּזֶמֶר שִׁיר הֵמַרְתָּ

וְרַק אַחַת נָצַרְתָּ לִבְרָכָה:

הַקֶּמַח עַל כַּפּוֹת ידֵי אִמְּךָ

וּבֹהַק ־ שֶׁמֶן עַל בָּצֵק שׂוֹחֵק

וּפַת נִמּוֹגָה בֵּין לָשׁוֹן וָחֵךְ."

סוֹגֵר אֶת פִּיו מוּקְיוֹן שֶׁל קֶמַח,

מַחְלְצוֹתָיו לוֹבֵשׁ,

פּוֹסֵעַ עַל עֲלֵי בָּצֵק וְגָז.

אַיּוֹ? בְּלָעַתְהוּ אֵשׁ!

בלדה על ליצן ובובה

מאת

רפאל אליעז

בִּלְעָדַי וּבִלְעָדַיִךְ לֹא תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ

בִּלְעָדַי וּבִלְעָדַיִךְ קֶרַח הַקִּרְקָס וְתֹהוּ.

פְּגִישׁוֹתֵנוּ תְּהוֹמוֹת שֶׁל גֹּבַהּ

חֵיל הַהֲמוֹנִים בְּאִישׁוֹנֵי עֵינַיִךְ.

אִם תִּפְּלִי – אֲבוֹי לִי – עַל זִירַת הַחוֹל

יִנָּתֵק לִבֵּךְ שֶׁל עֵץ הָאֹרֶן.

וּבְעוֹדֵךְ חַיָּה וּמְפַרְפֶּרֶת

מוּקְיוֹנִים וּבוּקיוֹנִים יָחוּשׁוּ

לְחַלְּצֵךְ פּוֹרַחַת בְּדָמַיִךְ

וְיִשָּׂאוּךְ בַּעֲדִינוּת שֶׁל קֶמַח

אֶל נַגָּר רַב מָג וְאַלּוּף דֶּבֶק

וּבְאַלּוֹן יָחְלַף לָךְ לֵב שֶׁל אֹרֶן.

אִם תִּבְכִּי אֲנִי דִּמְעָה אֶהְיֶה לָךְ.

אַנְחָתֵךְ אֶשְׁתֶּה כְּיֵין־רוּחַ,

בְּפָקְחֵךְ עֵינֵי זְכוּכִית וּתְכֵלֶת

תִּרְקְדִי עִמִּי עַל רֹאש הַתֹּרֶן.

אִם דְּבָרִים שֶׁל שִׁגָּעוֹן דִּבַּרְתִּי

אַחְזִירֵם אֶל פִּי כְּהֶרֶף עַיִן.

הֵן דַּרְכָּם שֶׁל לֵיצָנִים כָּמוֹנִי

לְשַׁטּוֹת וְלֶאֱהֹב

עַד כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ.

כָּל יָמַי פִּעְנַחְתִּי גִּמְגּוּמַיִךְ

וְחִידוֹת חֲלוֹם שֶׁלָךְ פָּתַרְתִּי;

לְמַחֲלַת לִבֵּךְ הַמִּשְׁתָּאֶה כַּסַּהַר

טֵרוּפִי שֶׁלִי מַרְפֵּא יָחִיד לָהּ.

הִזָכְרִי־נָא הַסִּיוּר בְּרוֹמָא.

לָךְ הִקְדַּשְׁתִּי זֹהַר לֵילוֹתֶיהָ.

בַּת טוֹבִים נָאָה כְּבֵדָה בְּכֶסֶף

פְּנֵי פְסִיפָס שֶׁלִּי כְּסִיד קָסְמוּ לָהּ

וּתְמוּרַת חִיוּךְ אֶחָד שֶׁל נֹעַם

הִיא נָדְרָה לָתֵּת שַׁלְוַת הַנֶּצַח

לַיְלָה לַיְלָה עַל עֶדְנַת שָׁדֶיהָ,

אַךְ אֲנִי כְּפֶבּוּס הַגָּבוֹהַּ

עַל רֹאשָׁהּ טִפְטַפְתִּי שְׂרָף רוֹתֵחַ.

אַהֲבָה שֶׁלִּי שׁוֹמְרָה אוֹתָךְ כְּכֶלֶב

וְלָכֵן הִיא חֲתוּלִים רוֹדֶפֶת.

אַתְּ מִמַּמְתַּקִּים וּדְבַשׁ סוֹלֶדֶת

וְלָכֵן אֲנִי עַצְבוּת לוֹעֵס לִי.

שְׂעָרֵךְ מִנְתָּה, פֵּיגָם וָרֹתֶם

יְקַשְּׁטוּ לִי פַּעַם אֶת הַקֶּבֶר.

אוֹי לָאִישׁ אֲשֶׁר יִרְמֹז לָךְ רֶמֶז,

שֶׁמָּסוּר הוּא לָךְ יוֹתֵר מִמֶּנִּי.

לֹא עַל שׁוּם חֲמַת קִנְאָה וָכֶסֶל,

לֹא עַל שׁוּם שֶׁמְּרִיבוֹת שָׁאַפְתִּי.

אַדְּרַבָּא, אָהוּב עָלַי שְׁלוֹם בַּיִת

וְאֶשְׂמַח לִהְיוֹת אוֹתוֹ הָרַעַם,

שֶׁיַּכְרִיז עַל קֵץ דָּמִים לָנֶצַח!

הֲתֵדְעִי, בֻּבָּה, מָה אֶעֱשֶׂה אָז?

מֶלֶךְ־זְמַן אַדִּיחַ מִּכֵּס־מֶלֶךְ

שֶׁמַּלְכָּה שֶׁל תֹּם וָחֵן תֵּשֵב בּוֹ.

נְעָרִים יָרִיעוּ מִיָּצִיעַ

נְעָרוֹת צְעִיפֵיהֶן יָנִיפוּ,

כּוֹכָבִים יָשִׁירוּ בָּרָקִיעַ

הַתִּזְמֹרֶת תְּשַׁוֵּעַ

וְלִבֵּך לִבֵּך – אַלּוֹן אוֹ אֹרֶן –

אֶשְׁנַבִּים יִפְתַּח, יַבִּיעַ אֹמֶר:

לֵיצָנִי, תּוֹדָה מִלֵּב וָנֶפֶשׁ,

אַךְ בְּעוֹד חָמֵשׁ דַּקּוֹת

שָׁלֹשׁ

אַחַת

הַקִּרְקָס בְּהַצָּגָה פּוֹתֵחַ,

בֻּבַּתְךָ עַל הַזִּירָה צוֹנַחַת..

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות