לִפְנֵי יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה חַי בְּאֶרֶץ אַנְגְּלִיָּה מְשׁוֹרֵר, וּשְׁמוֹ אֶדְמוּנְדְּ סְפֶּנְסֶר. אַמִּיץ־לֵב הָיָה הָאִישׁ וְאוֹהֵב הָאֱמֶת וְהַיֹּפִי, וַיַּעַשׂ טוֹב וָחֶסֶד כָּל יָמָיו.
אֶדְמוּנְדְּ סְפֶּנְסֶר כָּתַב שִׁירִים לָרֹב, וְהַיָּפֶה בְּכֻלָּם הוּא הַשִּׁיר עַל “מְלֶכֶת הַקּוֹסְמוֹת הַטּוֹבוֹת”. בְּאַהֳבָתוֹ הַגְּדוֹלָה לַיֹּפִי וְלַטֹּוב זָכָה, שֶׁאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת תִּתְגַּלֶּה לְעֵינָיו כַּאֲשֶׁר לֹא נִתְגַּלְּתָה לְאִישׁ אַחֵר לְפָנָיו, וַיֵּדַע לְתָאֵר אוֹתָהּ עַל כָּל נִפְלְאוֹתֶיהָ.
רַבִּים הֵם הַסִּפּוּרִים בִּ“מְלֶכֶת הַקּוֹסְמוֹת הַטּוֹבוֹת”, וּבַסֵּפֶר הַזֶּה בָּאוּ שְׁנַיִם מֵהֵם: “מַעֲשֵׂה עַמִּינָדָב " וְ”אַמְנוֹן וְתָמָר".
-
פרויקט בן־יהודה לא הצליח לזהות את המתרגם שצוין בספר רק בשם נ. שלום. אם בידיכם מידע ודאי לגבי זהות המתרגם, נשמח אם תצרו קשר. ↩
א.
בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, תַּעֲרֹךְ מְלֶכֶת הַקּוֹסְמוֹת הַטּוֹבוֹת מִשְׁתֶּה רַב לַגִּבּוֹרִים. וּבָאוּ אֶל הַמִּשְׁתֶּה גַּם כָּל אִישׁ מָצוֹק וּמַר־נֶפֶשׁ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לִפְנֵי הַמַּלְכָּה וּלְבַקֵּשׁ אֵת עֶזְרָתָהּ בַּצַּר לָהֶם, וְלֹא יָשׁוּב אִישׁ רֵיקָם מִפָּנֶיהָ בַּיּוֹם הַהוּא.
וַיְהִי הַיּוֹם, וַיָּבֹא אֶל הַמִּשְׁתֶּה בְאַרְמוֹן הַמַּלְכָּה נָזִיר זָקֵן עֲטוּף שְׁחוֹרִים; שַׂעֲרוֹתָיו לְבָנוֹת כַּשֶּׁלֶג וְהוּא נִשְׁעָן עַל מַטֵּהוּ הָאָרוֹךְ, מִפְּנֵי חֻלְשָׁתוֹ. וַיִּשְׁתַּחוּ הַנָּזִיר לִפְנֵי הַמַּלְכָּה וַיְסַפֵּר לָהּ דְּבָרִים נוֹרָאִים אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְכַשֵּׁפָה רָעָה בְאַרְצוֹ.
וַתִּקְרָא הַמַּלְכָּה לְעַמִּינָדָב, הַגִּבּוֹר הַצָּעִיר וִיפֵה־הַתֹּאַר, וַתְּצַוֵּהוּ לֵאמֹר: אַתָּה תֵלֵךְ עִם הַזָּקֵן הַזֶּה לְאַרְצוֹ, וְהִצַּלְתָּ אֶת יוֹשְׁבֶיהָ מִידֵי הַמְּכַשֵּׁפָה הָרָעָה. – וַיַּעַשׂ עַמִּינָדָב כֵּן, וַיַּחְבֹשׁ אֶת סוּסוֹ הָאַבִּיר וַיִּרְכַּב עִם הַנָּזִיר.
וְלַמְּכַשֵּׁפָה בְאֶרֶץ הַנָּזִיר הֻגַּד לֵאמֹר: הִנֵּה יָצָא עַמִּינָדָב הַגִּבּוֹר לְהִלָּחֵם בְּך, וַתֶּחֱרָד. וַתִּקְרָא לְכָל הָרוּחוֹת הָרָעִים עוֹשֵׂי־דְבָרָהּ, וַתְּשַׁלְּחֵם בַּדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר יָבֹא בָהּ עַמִּינָדָב, לְהַתְעוֹתוֹ מִדַּרְכֹּו. אַךְ עַמִּינָדָב שָׁמַע לַעֲצַת הַנָּזִיר הַזָּקֵן בָּכל אֲשֶׁר פָּנָה, וַיֵּלֶךְ דַּרְכּוֹ לָבֶטַח.
וַיְהִי הַבֹּקֶר, וַיַּגִּיעוּ עַמִּינָדָב וְהַנָּזִיר לִשְׂפַת נָהָר רָחָב, וְעַל פְּנֵי הַנָּהָר שָׁטָה סִירָה קְטַנָּה, מְקֻשֶּׁטֶת בַּעֲנָפִים יְרֻקִּים, וּבַסִּירָה יוֹשֶׁבֶת עַלְמָה יְפַת־תֹּאַר, וְהִיא מְזַמֶּרֶת וְצוֹחֶקֶת בְּקוֹל רָם; גַּם הִיא נִשְׁלְחָה מֵאֵת הַמְּכַשֵּׁפָה הָרָעָה, וְעַמִּינָדָב לֹא יָדַע. וַתִּקְרָא אֵלָיו, וַתֹּאמַר לְהַעֲבִירוֹ בְסִירָתָהּ אֶת הַנָּהָר, אַךְ לַנָּזִיר הַזָּקֵן לֹא מָצְאָה מָקוֹם בַּסִּירָה. וְעַמִּינָדָב אָמַר בְּלִבּוֹ: הִיא כֹה יָפָה וְכֹה עַלִּיזָה, אֵין זֹאת כִּי טוֹבַת־לֵב הִיא מֵאֵין כָּמוֹהָ; וַיַּפְלִיגוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. וְכַאֲשֶׁר צִפְצְפוּ צִפֳּרִים מֵעָל, וַתְּצַפְצֵף הָעַלְמָה אִתָּם. וְכַאֲשֶׁר מִלְמְלוּ־צָחֲקוּ גַלִּים קְטַנִּים בְּרוּצָם אַחֲרֵי הַסִּירָה, וַתְּמַלְמֵל וַתִּצְחַק גַּם הִיא.
וְהַסִּירָה הִגִּיעָה לְאִי קָטֹן וְשׁוֹמֵם מֵאָדָם, וַתַּעֲזֹב הָעַלְמָה אֶת עַמִּינָדָב לְבַדּוֹ עַל הָאִי, וַתַּפְלֵג בְּסִירָתָהּ מִשָּׁם וָהָלְאָה בִּצְחוֹק וָזֶמֶר, וַיֵּדַע עַמִּינָדָב כִּי הִסְכִּיל לַעֲשׂוֹת בְּעָזְבוֹ אֶת הַנָּזִיר הַזָּקֵן, אַךְ יָדוֹ קָצְרָה מֵהוֹשִׁיעַ.
ב.
וַיֵּתַע עַמִּינָדָב בָּאִי, וַיָּבֹא לְתוֹךְ יַעַר עָבֹת; כֹּה עָבֹת הָיָה הַיַּעַר, עַד כִּי לֹא חָדְרָה אֵלָיו קֶרֶן־שֶׁמֶשׁ מֵעוֹלָם. וְכַאֲשֶר הִסְכִּין עִם הַחֲשֵׁכָה, הִבְחִינוּ עֵינָיו מַרְאֵה אָדָם מְגֻשָּׁם וּמְכֹעָר, הַיּוֹשֵב תַּחַת אַחַד הָעֵצִים, וַעֲרֵמוֹת־עֲרֵמוֹת שֶׁל זָהָב עַל כָּל סְבִיבוֹתָיו. וַיְהִי בִרְאוֹת הָאִישׁ אֶת עַמִּינָדָב וַיִּקְפֹּץ וַיַּעֲמֹד עַל רַגְלָיו, מִפַּחַד פֶּן יִקַּח מִן הַזָּהָב, וַיְמַהֵר לְהַסְתִּיר אֶת הַמַּטְבְּעֹות בְּחוֹר אֲשֶׁר בַּגֶּזַע הַנָּבוּב. וַיָּרָץ עַמִּינָדָב וַיִּתְפֹּשׂ בִּזְרוֹעוֹ וַיִּקְרָא:
מִי אַתָּה, הַקּוֹבֵר אֶת זְהַבְךָ בַּמָּקוֹם הַשּׁוֹמֵם הַזֶּה, וְלֹא תִתְּנֵהוּ לַעֲנִיִּים הַצְּרִיכִים לוֹ?
וַיַּעַן הָאִישׁ וַיֹּאמַר: אֲנִי מָמוֹן, אֱלֹהֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב. מִי כָמוֹנִי בָאֵלִים! עָבְדֵנִי, עַמִּינָדָב, וְהִשְׁתַּחֲוֵה לִי, וּמִלֵּאתִי כִיסֶיךָ זָהָב. וְאִם לֹא דַי לְךָ בַזֶה, וְנָתַתִּי לְךָ הַרְרֵי זָהָב, גְּבוֹהִים פִּי עֲשָׂרָה מִכָּל אֲשֶׁר תִּרְאֶינָה עֵינֶיךָ פֹה.
אַךְ עַמִּינָדָב הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ וַיֹּאמַר: אֵינִי רוֹצֶה בִזְהָבְךָ.
סוּס, מָגֵן וְרֹמַח הֵם שְׂשׂוֹנִי וְתִפְאַרְתִּי,
אִם אֵלֶּה לִי – מִמְּךָ עָשַׁרְתִּי!
וַיֹּאמֶר מָמוֹן: בִּזְהָבִי תִקְנֶה לְךָ כָּל אֵלֶּה, גַּם כֶּתֶר וּמַלְכוּת בִּזְהָבִי תִקְנֶה.
וַיַעַן עַמִּינָדָב: הַזָּהָב מֵבִיא מִלְחָמוֹת לָעוֹלָם, שֶׁפֶךְ־דָּם וּמַפַּח נָפֶשׁ. אֵינִי רוֹצֶה בִּזְהָבֶךָ!
וַיִּכְעַס מָמוֹן וַיִּקְרָא: אַתָּה עוֹד לֹא רָאִיתָ אֵת כָּל עָשְׁרִי; בּוֹא אִתִּי וּרְאֵה אֶת אוֹצְרוֹתַי, אָז תַּעֲנֶה דָבָר.
וַיֵּלֵךְ עַמִּינָדָב אַחֲרָיו עַד שֶׁבָּאוּ לְתוֹךְ מְעָרָה בְּמַעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה. יַנְשׁוּפִים, עֲטַלֵּפִים וְעוֹרְבִים קִבְּלוּ אֶת פְּנֵיהֶם בִּצְרִיחוֹת נוֹרָאוֹת, אַךְ עַמִּינָדָב בָּטַח בְּאֵל עֶלְיוֹן, וְלֹא יָדַע פָּחַד.
ג.
וּמָמוֹן הֵבִיא אֶת עַמִּינָדָב לְתוֹךְ חֶדֶר אֶחָד שֶׁתִּקְרָתֹו זָהָב וְרִצְפָּתוֹ זָהָב וּכְתָלָיו זָהָב, אַךְ הַזָּהָב מְכֻסֶּה אָבָק וְקוּרֵי־עַכָּבִישׁ. וְעַל יַד הַכְּתָלִים אַרְגְּזֵי־בַרְזֶל מְלֵאִים אֲבָנִים טוֹבוֹת, אַךְ עַל הָרִצְפָּה זְרוּעוֹת גֻּלְגָּלוֹת וַעֲצָמוֹת; וַיֵּדַע עַמִּינָדָב כִי אֵלֶּה הֵן עַצְמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ הֵנָּה לָקַחַת מִן הַזָּהָב, וַיֹּאבֵדוּ.
וְעַתָּה הַאִם תַּעֲבְדֵנִי? שָׁאַל מָמוֹן. הִשְׁתַּחֲוֵה לִי, וְכָל הָאוֹצָרוֹת הָאֵלֶּה לְךָ יִהְיוּ.
אֲנִי לֹא אֶעֱבָדְךָ, וְלֹא אֶשְׁתַּחֲוֶה לְךָ! עָנָה עַמִּינָדָב, כִּי עֶבֶד אֲנִי לְאֵל עֶלְיוֹן.
וּמָמוֹן הוֹלִיךְ אוֹתוֹ לְחֶדֶר אַחֵר וּבוֹ מֵאָה כִבְשָׁנִים לוֹהֲטִים; וְעַבְדֵי־מָמוֹן מְנִיעִים אֶת הַמַּפּוּחִים הַגְּדוֹלִים לְהַגְדִּיל אֶת הַלֶּהָבוֹת, וְזָהָב צָרוּף וּמְזֻקָּק נִתָּךְ מִן הָאֵשׁ לְתוֹךְ דְּלָיַיִם גְּדוֹלִים. וַיִּשְׁאַל מָמוֹן שׁוּב:
הֲגַם עַתָּה לֹא תַעַבְדֵנִי?
וַיַּעַן עַמִּינָדָב:
גַּם עַתָּה לֹא אֶעֶבְדֶךָ!
וַיְבִיאֵהוּ מָמוֹן לִפְנֵי שַׁעַר גָּדוֹל, מִקְשַׁת־זָהָב כֻּלּוֹ, וּכְעָבְרָם בַּשַּׁעַר רָאָה עַמִּינָדָב וְהִנֵּה הוּא בְאַרְמוֹן־פָּז, וְעַמּוּדֵי זָהָב, מְשֻׁבָּצִים מַרְגָּלִיּוֹת, תּוֹמְכִים אֶת סִפּוּנוֹ. וְעַל הַכִּסֵּא אֲשֶׁר בַּחֶדֶר יוֹשֶׁבֶת עַלְמָה יְפֵה־פִיָּה בְּשִׂמְלַת מֶשִׁי תְכֻלָּה כִּתְכֵלֶת שָׁמַיִם וְכוֹכָבִים מַזְהִירִים מִתּוֹךְ קְפָלֶיהָ.
זֹאת הִיא בִּתִּי הַיְּחִידָה, אָמַר מָמוֹן: הִיא תִּהְיֶה לְךָ לְאִשָּׁה, וְהָאַרְמוֹן הַזֶּה לְךָ יִהְיֶה, רַק אַתָּה תַעַבְדֵנִי.
וַיִּצְחַק עַמִּינָדָב וַיֹּאמַר: אַהֲבָתִי נְתוּנָה לְעְלָמה אַחֶרֶת.
וַתִּבְעַר חֲמַת מָמוֹן לְהַשְׁחִית, אַךְ עוֹד לֹא נוֹאַשׁ מִנַּסּוֹת אֶת עַמִּינָדָב. וַיְבִיאֵהוּ לְגַן־חֶמֶד, וּבְתוֹךְ הַגַּן עֵץ עַתִּיק וְעָבֹת, וְתַפּוּחֵי־זָהָב מְנַצְנְצִים מִבֵּין עֲנָפָיו הַיּוֹרְדִים וּתְלוּיִים עַל פְּנֵי בְרֵכָה אֲפֵלָה.
וַיַּשְׁקֵף עַמִּינָדָב לְתוֹךְ הַבְּרֵכָה, וַיַּרְא אֲנָשִׁים וְנָשִׁים חוֹתְרִים בְּתוֹךְ הַמַּיִם הַשְּׁחוֹרִים, אֵלֶּה מִתְאַמְּצִים לִקְטֹף אֶת פֵּרוֹת־הַזָּהָב הַתְּלוּיִים מֵהֶם וָהָלְאָה, וְאֵלֶּה מְבַקְּשִׁים לָצֵאת, אַךְ לַשָּׁוְא.
אִישׁ בַּעַר! קָרָא מָמוֹן: מַדּוּעַ לֹא תִקְטֹף מִפְּרִי הַזָּהָב, וְהוּא כֹה קָרוֹב אֵלֶיךָ?
וְעַמִּינָדָב, אֲשֶׁר זֶה שְלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת לֹא בָא מַאֲכָל אוֹ מַשְׁקֶה אֶל פִּיהוּ, הָיָה רָעֵב וְצָמֵא, אַךְ יָדֹעַ יָדַע אֶת הָעֹנֶשׁ הַקָּשֶה, הַצָּפוּי לוֹ, אִם יִשְׁמַע לְדִבְרֵי מָמוֹן, כִּי אָז יֻשְׁלַךְ גַּם הוּא אֶל הַבְּרֵכָה הַשְּׁחוֹרָה. וַיַּעַן אֶת מָמוֹן לֵאמֹר:
מִפִּרְיְךָ לֹא אֹכַל, וְעַבְדְּךָ לֹא אֶהְיֶה בְּכָל מְחִיר!
וַיִּרְעַם הָרַעַם, וְכֹחוֹת עַמִּינָדָב עֲזָבוּהוּ, וַיִּתְעַלֵּף.
ד.
וַיִּיקַץ עַמִּינָדָב לְאַחַר יָמִים שִׁבְעָה, וַיִּפְקַח אֶת עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה רֹאשׁוֹ נָתוּן עַל בִּרְכֵּי הַנָּזִיר הַזָּקֵן. כִּי מֵאָז עֲזָבוֹ עַמִּינָדָב לְהַפְלִיג בְּסִירַת הָעַלָמה הַיְפֵה־פִיָּה וְהָרָעָה, לֹא נָח הַנָּזִיר הַטּוֹב וְלֹא שָׁקַט עַד אֲשֶׁר עָבַר גַּם הוּא אֶת הַנָּהָר; וַיַּגִּיעַ עַד אִי מָמוֹן, וַיִּמְצָא אֶת עַמִּינָדָב הַמִּתְעַלֵּף בַּעֲבִי הַיַּעַר, שָׁם יָשַׁב מָמוֹן וְסָפַר אֶת אוֹצְרוֹת זְהָבוֹ.
וּמַלְאָךְ טוֹב, אֲשֶׁר תַּלְתַּלָּיו בְּהִירִים, וּכְנָפָיו מַזְהִירוֹת בִּשְׁלַל צְבָעִים כְּכַנְפֵי צִפּוֹר נִפְלָאָה, שָׁמַר כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים עַל עַמִּינָדָב, לְבַל תְּאֻנֶּה לוֹ רָעָה בִּשְׁנָתוֹ.
וְכַאֲשֶׁר נָח עַמִּינָדָב וַיַּחְלֵף כֹּחַ, יָצָא עִם הַנָּזִיר לַדָּרֶךְ. וַיִּתְנַסּוּ בְהַרְבֵּה נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים, וַתִּהְיֶינָה לָהֶם הַרְבֵּה מִלְחָמוֹת בַּאֲנָשִׁים רָעִים, עַד בּוֹאָם אֶל שְׂפַת הַנָּהָר הַמַּקִּיף אֵת אֶרֶץ הַמְּכַשֵּׁפָה הָרְשָׁעָה. וַיֵּרְדוּ בְסִירָה קְטַנָּה וַיִּתְנוּ שְׂכַר הַסַּפָּן, לְהַעֲבִירָם אֶת הַנָּהָר.
שְׁנֵי יָמִים וּשְׁנֵי לֵילוֹת הִפְלִיגוּ בַנָּהָר, וּבְבֹקֶר יוֹם הַשְּׁלִישִׁי, קָמָה סְעָרָה עַזָּה וּמִשְׁבָּרִים אַדִּירִים זִנְּקוּ אֶל הַסִּירָה הַקְּטַנָּה, עַד אֲשֶׁר חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר.
זֶה הָיָה זֶרֶם אֵיתָן בְּתוֹךְ הַמַּיִם, קִבְרוֹת־הַתַּאֲוָה שְׁמוֹ, וּבֹו נִטְרְפוּ אֳנִיּוֹת לְמֵאוֹת. אוּלָם הַנָּזִיר הַזָּקֵן פִּלֵּס נָתִיב לַסִּירָה בֵּין הַמִּשְׁבָּרִים הָעַזִּים, וַתַּעֲבֹר בָּהֶם בְּשָׁלוֹם, עַד הַגִּיעָהּ לְמֵי־מְנוּחוֹת.
יַבֶּשֶׁת אֲנִי רוֹאֶה! קָרָא עַמִּינָדָב פִּתְאֹם: מִכָּל עֵבֶר צָצוּ אִיִּים קְטַנִּים, וַעֲלֵיהֶם עֵצִים רָמִים וּדְשָׁאִים יְרֻקִּים וּפְרָחִים לְבָנִים וְאַדְמוֹנִים.
הָבָה נַעֲלֶה אֶל הַחוֹף! קָרָא עַמִּינָדָב.
אַךְ הַסַּפָּן הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ וַיֹּאמַר:
אֵלֶּה הֵם הָאִיִּים הַמִתְנוֹעֲעִים. אִיֵּי קֶסֶם הֵם, וְכָל הָעוֹלֶה בָהֶם יָנוּד עֲלֵיהֶם וְלֹא יִמְצָא מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו.
וַיָּשׁוּטוּ הַלְאָה. וּכְכָל אֲשֶׁר קָרְבוּ אֶל אֶרֶץ הַמְּכַשֵׁפָה הָרְשָׁעָה כֵּן רַבּוּ הַסַּכָּנוֹת בְּדַרְכָּם. אַךְ הַנָּזִיר הַזָּקֵן וְהַסַּפָּן חָתְרוּ קָדִימָה, בִּסְעֹר הַסַּעַר וּבְהִתְגַּלְגֵּל הָרַעַם בַּשָּׁמַיִם, בִּרְדֹף תַּנִּינִים אַחֲרֵי הַסִּירָה וּבִקְרֹא קוֹלוֹת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים לְעֶזְרָתָם. יָדֹעַ יָדְעוּ כִּי כָל אֵלֶּה הֵם שְׁלִיחֵי הַמְּכַשֵׁפָה, הַבָּאִים לְהַטּוֹתָם מִדַּרְכָּם, וְלָכֵן לֹא שָׂמוּ לֵב, וְלֹא נָטוּ מִדַּרְכָּם יָמִינָה אוֹ שְׂמֹאלָה.
ה.
וְהַסִּירָה בָאָה עַד מִפְרָץ שָׁלֵו אֶחָד בְּצֵל הַר גָּבֹהַּ וְאָפוּר, וּמִמֶּנּוּ נִשְׁמְעָה נְגִינָה עֲרֵבָה, אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא שָׁמַע עַמִּינָדָב מֵעוֹלָם.
בַּמַּיִם הַיְרֻקִּים, הַבְּהִירִים, הִתְרַחֲצוּ חָמֵשׁ בְּנוֹת־יָם זַכּוֹת בְּשִׁיר וָזֶמֶר, וַיַּעֲמֹד עַמִּינָדָב לְהַקְשִׁיב לְקוֹל זִמְרָתָן הַנִּפְלָאָה. וְזֶה הַשִּׁיר אֲשֶׁר חִבְּרוּ בְנוֹת הַיָּם לִכְבוֹד עַמִּינָדָב הַגִּבּוֹר:
מִי בַגִּבּוֹרִים כָּמוֹךָ וּמִי בְכָל בְּנֵי־הַחֶמֶד?
הֵן יָפִיתָ מִכָּל תּוֹפְשֵׂי־רֹמַח בְּמִלְחֶמֶת־
עַזֵּי־נֶפֶשׁ, עֵת תָּנִיפָה חַרְבְּךָ נוֹקֶמֶת!
הוֹי, הָסֵב הַהֶגֶה הִנֵה רֶגַע קָט,
פֹּה תֵרָגַע, תָּנוּחַ סִירָתְךָ כִּמְעָט,
פֹּה תִּמְצָא מָנוֹחַ מֵעֲמַל־הַיּוֹם:
בָּרוּךְ אַתָּה, גִבּוֹר, כִּי בָאתָ עַד הֲלוֹם.
גַּלִּים קַלִּים וּפְזִיזִים עָנוּ לִנְגִינָתָן כְּהֵד. וְהַנְּגִינָה הַנִּפְלָאָה נָגְעָה עַד לֵב עַמִּינָדָב וַיִּתְאַוֶּה לָבֹא לְתוֹךְ הַמִּפְרָץ הַשָּׁלֵו, בְּצֵל הָהָר הָאָפוּר. אַךְ הַנָּזִיר לֹא נָתַן לוֹ לַעֲמֹד בְּדַרְכּוֹ, וְהַסַּפָּן חָתַר בִּמְשׁוֹטָיו הָלְאָה, הָלְאָה.
וַעֲרָפֶל כָּבֵד וּמַחֲנִיק בָּא וַיְכַסֶּה אֶת עֵין הַמַּיִם, וְלֹא רָאוּ עוֹד דָּבָר לִפְנֵיהֶם אוֹ מֵאַחֲרֵיהֶם. וְעוֹפוֹת־טֶרֶף עִם עֲטַלֵפִים עוֹפְפוּ מֵעַל לָהֶם, וְכַנְפֵיהֶם מַכּוֹת בְּאַכְזְרִיּוּת עַל פְּנֵי הַנּוֹסְעִים, אַךְ הַסַּפָּן לֹא חָדַל לַחְתֹּר בַּמְּשׁוֹטִים, וְהַנָּזִיר לֹא הוֹצִיא אֶת הַהֶגֶה מִיָּדוֹ אַף לְרֶגַע, עַד אֲשֶׁר הִתְבָּהֵר הָאֲוִיר, וַיִּתְגַּלּוּ חוֹפֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֵלֶיהָ נִשְׁלַח עַמִּינָדָב מֵאֵת מְלֶכֶת הַקּוֹסְמוֹת הַטּוֹבוֹת.
ו.
וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לַחוֹף, עָלוּ עַמִּינָדָב וְהַנָּזִיר לַיַּבֶּשֶׁת, וְהַסַּפָּן נִשְׁאַר לִשְׁמוֹר עַל הַסִּירָה עַד שׁוּבָם. רַק דָּרְכָה כַף רַגְלָם עַל הַיַּבָּשָׁה, וַיְזַנְּקוּ אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים וַחֲזִירֵי־הַבָּר לִקְרָאתָם בִּשְׁאָגָה, אַךְ הַנָּזִיר הֵרִים אֶת מַטֵּהוּ עֲלֵיהֶם, וַיִּסּוֹגוּ אָחוֹר כִּכְלָבִים נִכְנָעִים. וּבִמְהֵרָה בָאוּ עַד אַרְמוֹן הַמְּכַשֵּׁפָה, הַבָּנוּי שַׁיִשׁ לָבָן, כַּקֶּצֶף אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַמָּיִם. וַיַּעַבְרוּ בְשַׁעַר־הַשֵּׁן דֶּרֶךְ גַּנִּים נִפְלָאִים, בֵּין עֵצִים כִּבְדֵי פְרִי וּפְרָחִים שָׂשֵׂי־גְוָנִים, עַד בּוֹאָם אֶל שַׁעַר־הַיֶּרֶק, הֶעָשׂוּי כֻּלּוֹ מִקְלַעַת עֲנָפִים וְעָלִים. אַשְׁכְּלוֹת־עֲנָבִים גְּדוֹלִים נִתְלוּ מִן הַגֶּפֶן הַמְּטַפֶּסֶת עַל הַשַּׁעַר, עֲנָבִים אֲדֻמִּים וִירֻקִּים, כְּעֵין הַזָּהָב וּכְעֵין הָאַרְגָּמָן. וְעַלְמָה יְפֵה־פִיָּה עוֹמֶדֶת בַּשַּׁעַר, וַתִּבְצֹר אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים מִן הַשָּׂרִיג וַתִּשְׂחַט אֶל גְּבִיעַ־פָּז. וַתִּתֵּן אֶת הַגָּבִיעַ עַל יַד עַמִּינָדָב. אַךְ עַמִּינָדָב הִשְׁלִיךְ אֶת הַגָּבִיעַ אַרְצָה וַיְשַׁבְּרֵהוּ לִרְסִיסִים.
וּכְעָבָרם הָלְאָה בְגַנֵּי־הַחֶמֶד, וַתִּצַּל בְּאָזְנֵיהֶם נְגִינָה מְלֵאַת־קֶסֶם: קוֹלוֹת עֲרֵבִים, זְמִירוֹת צִפֳּרִים, אִוְשַׁת הָרוּחַ, כְּלֵי־כֶסֶף מְצַלְצְלִים, מֵי נַחַל מְמַלְמְלִים, – כָּל הַצְּלִילִים הָאֵלֶּה הִתְמַזְּגוּ לְמַנְגִּינָה נִפְלָאָה אֶחָת. וּכְכָל אֲשֶׁר הִרְחִיק לָלֶכֶת, כֵּן רַבָּה הַתִּפְאֶרֶת וְכֵן הַנְּגִינָה מָתָקָה.
וַיִּמְצְאוּ אֶת הַמְּכַשֵּׁפָה הָרְשָׁעָה שׁוֹכֶבֶת בְּעֶרֶשׂ רְפוּדָה שׁוֹשָׁנִּים אֲדֻמּוֹת. וַיִּגְּשׁוּ אֵלֶיהָ בִּפְסִיעוֹת קַלּוֹת וּזְהִירוֹת, וְהִיא שַׁאֲנַנָּה, בּוֹטַחַת בְּעָצְמַת־כְּשָׁפֶיהָ. וַיַּשְׁלֵךְ עַמִּינָדָב עָלֶיהָ אֶת הָרֶשֶׁת אֲשֶׁר הֵכִין הַנָּזִיר. וַתִּצְעַק הַמְּכַשֵּׁפָה צְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה, וְתִתְאַזֵּר עֹז לָצֵאת מִן הָרֶשֶׁת, אַךְ לַשָּׁוְא, כִּי אָסַר אוֹתָהּ עַמִּינָדָב בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת־בַּרְזֶל. וְאֶת אַרְמוֹנָהּ נִתֵּץ, וְאֶת גַּנֶּיהָ הֵשַׁם, כִּי בְמַעֲשֵׂי־כְשָׁפִים נִבְנוּ כֻלָּם.
וַיּוֹלִיכוּ עַמִּינָדָב וְהַנָּזִיר אֶת הַמְּכַשֵּׁפָה הָאֲסוּרָה בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת אֶל הַסִּירָה הַמְחַכָּה לָהֶם עַל הַחוֹף. וַיְהִי בְּבוֹאָם אֶל הַחוֹף, וְיִתְנַפְּלוּ אֲלֵיהֶם1 חַיּוֹת־הַטֶּרֶף שֵׁנִית; אַךְ הַנָּזִיר נָגַע בָּהֶן בְּמַטֵּהוּ, אַחַת אַחַת, וּרְאֵה זֶה פֶלֶא: הָאֲרָיוֹת וְהַנְּמֵרִים וַחֲזִירִי־הַבָּר שָׁבוּ וְיִּהְיוּ לַאֲנָשִׁים וְנָשִׂים, כִּי הַמְּכַשֵּׁפָה הָפְכָה אוֹתָם לְחַיּוֹת בְּרִשְׁעָתָהּ, עַד אֲשֶׁר בָּאוּ עַמִּינָדָב וְהַנָּזִיר וַיִּגְאָלוּם.
וַיַּפְלִיגוּ לְדַרְכָּם, וַיָּבוֹאוּ בְשָׁלוֹם לְאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת, וַיִּמְסְרוּ אֶת הַמְּכַשֵׁפָה לִמְלֶכֶת הַקּוֹסְמוֹת הַטּוֹבוֹת, אֲשֶׁר תִּשְׁפְּטֶנָּה כְּרֹעַ מַעֲלָלֶיהָ.
וַיָּנוּחַ עַמִּינָדָב הַגִּבּוֹר בְּאַרְמוֹן הַמַּלְכָּה מִתְּלָאוֹת הַדֶּרֶךְ, אַךְ לֹא לְאֹרֶךְ יָמִים; כִּי מָצְאָה לוֹ הַמַּלְכָּה מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם שְׁלִיחוּת חֲדָשָׁה, לְהָקִים נוֹפְלִים, לְהַלְבִּישׁ עֲרוּמִים וּלְהַתִּיר אֲסוּרִים. וּמַעֲשָׂיו הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר הַמַּלְכָּה בְּאֶרֶץ־הַפְּלָאוֹת.
-
כך במקור – הערת פב"י. ↩
א
הָיֹה הָיְתָה בַת־מֶלֶךְ בְּיָמִים מִקֶּדֶם, וּשְׁמָהּ תָּמָר.
וַתְּהִי תָּמָר מִיַּלְדוּתָהּ שׁוֹנָה מִכָּל בְּנוֹת־גִּילָהּ: בְּבֻבּוֹת לֹא שִׂחֲקָה, תָּפֹר לֹא תָּפְרָה וְרָקֹם לֹא רָקְמָה, וַתֹּאהַב לְשַׂחֵק עִם הַנְּעָרִים וְלִרְכַּב עִמָּהֶם עַל סוּסִים אַבִּירִים. וְכַאֲשֶׁר גָּדְלָה, לָמְדָה לִשְׁלֹף חֶרֶב בְּמִלְחֶמֶת־הַשְּׁנַיִם, כְּמַעֲשֶׂה הָאַבִּירִים בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ אָבִיהָ, וַיֵּצֵא לָהּ שֵׁם בַּגִּבּוֹרִים.
וקוֹסֵם הָיָה בְּאֶרֶץ הַהִיא, וּשְׁמוֹ מְּרָרִי; וַיִּתֵּן מְרָרִי הַקּוֹסֵם מַתָּנָה נִפְלָאָה לַמֶּלֶךְ אֲבִי־תָמָר: רְאִי־קֶסֶם, וּמַרְאֵהוּ כְּכַדּוּר שֶׁל בְּדֹלַח. וְכַאֲשֶׁר הִבִּיט הַמֶּלֶךְ בָּרְאִי הַנִּפְלָא, רָאָה אֶת כָּל אֲשֶׁר יִקְרֵהוּ בַּיָּמִים הַבָּאִים, וַיַּרְא לְלֵב שָׂרָיו, הַנֶּאֱמָנִים וְהַבּוֹגְדִים, כִּי לֹא הָיָה דָּבָר נֶעְלָם מֵרְאִי־הַקֶּסֶם.
וַיְהִי הַיּוֹם, וְתָמָר נִכְנְסָה לַחֲדַר אָבִיהָ, וַתַּבֵּט בִּרְאִי הַקֶּסֶם. וַתֹּאמֶר אֶל לִבָּהּ: – מָה אֲבַקֵּשׁ לִרְאוֹת הַפָּעַם? וְאַחַר אָמְרָה: – בְּקֶרֶב הַיָּמִים אִנָּשֵׂא לְאִישׁ; הָבָה אֶרְאֶה בִּרְאִי־הַבְּדֹלַח אֶת דְּמוּת בַּעֲלִי.
וּכְרֶגַע נִרְאֲתָה בִרְאִי־הַקֶּסֶם דְּמוּת אַבִּיר רוֹכֵב עַל סוּס, וְהוּא גָּבֹהַּ, וּכְתֵפָיו רְחָבוֹת, וְעֵינָיו הַטּוֹבוֹת מַזְהִירוֹת מִתַּחַת לְקֹבְעוֹ הַמַּבְרִיק. לְבוּשׁוֹ אַרְגָּמָן וּכְלֵי־זֵינוֹ פָז, וְעַל הַלְּבוּשׁ כְּתֹבֶת רְקֻמָּה לֵאמֹר:
בְּזֶה הַלְּבוּשׁ וּבְאֵלֶּה כְּלֵי־הַזַּיִן זָכָה אַמְנוֹן בַּמִּלְחָמָה.
וַתֵּדַע תָּמָר מֵאָז אֶת שֵׁם אַבִּירָהּ, וַתֶּהְגֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה בְּאַמְנוֹן, אֲשֶׁר עָבַר בִּרְאִי הַקֶּסֶם וַיֵּעָלַם.
מֵאָז רַבּוּ מַחֲשָׁבוֹת בְּלֵב תָּמָר, מַחְשְׁבוֹת עֶצֶב וְגַעְגּוּעִים, וּשְׁנָתָהּ נָדְדָהּ בַּלֵּילוֹת, כִּי נוֹרָא הָיָה הַדָּבָר, לֶאֱהֹב אֶת הַצֵּל, אֲשֶׁר חָלַף בִרְאִי הַבְּדֹלַח.
וְאוֹמַנְתָּהּ הַזְּקֵנָה, אֲשֶׁר תִּישַׁן אִתָּהּ בַּחֶדֶר, רָאֲתָה וְהִנֵּה תָמָר מִתְהַפֶּכֶת עַל יְצוּעָהּ, מִצַּד אֶל צַד וּבוֹכִיָּה חֶרֶשׁ, וַתִּתְעַצֵּב אֶל לִבָּהּ. לַיְלָה לַיְלָה שָׁמְעָה הַזְּקֵנָה אֶת בְּכִי תָּמָר, וְיֵּצַר לָהּ מְאֹד, וְכַאֲשֶׁר לֹא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק עוֹד, וַתַּשְׁבַּע אֶת תָּמָר לְהַגִּיד לָהּ פֵּשֶׁר עָצְבָּהּ, וַתְּסַפֵּר לָהּ תָּמָר אֵת דְּבַר הָאַבִּיר אֲשֶׁר רָאֲתָה בִרְאִי־הַקָּסֶם.
וַתְּנַחֵם הָאוֹמֶנֶת הַטּוֹבָה אֶת תָּמָר וַתֹּאמַר: אֵין סָפֵק בְּעֵינַי, כִּי לֹא צֵל הוּא אַמְנוֹן הָאַבִּיר, כִּי הוּא חַי וְקַיָּם, וּמָצֹא נִמְצָאֶנּוּ. וַתֵּיטִיב הַזְּקֵנָה אֶת הַשְּׂמִיכָה וְאֶת הַכַּר לִמְרַאֲשׁוֹתֵי תָמָר, אֲשֶׁר הִתְנַחְמָה בְּדִבְרֵי אוֹמַנְתָּהּ וַתֵּרָדַם. וְהָאוֹמֶנֶת הַזְּקֵנָה יָשְׁבָה וַתִּשְׁמֹר עָלֶיהָ, וּדְמָעוֹת הִתְגַּלְגְּלוּ עַל לְחָיֶיהָ הַצְּנוּמוֹת, כִּי אָמְרָה אֶל לִבָּהּ: הִנֵּה גָדְלָה תָּמָר יַלְדָּתִי, וְאֵין לָהּ צֹרֶךְ בְּאוֹמֶנֶת עוֹד, כִּי אָהֲבָה אֶת הָאַבִּיר הַנֶּעְלָם.
לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר יָצְאָה הָאוֹמֶנֶת לַיַּעַר וַתֶּאֱסֹף כָּל מִינֵי עֲשָׂבִים, וּבְשׁוּבָהּ בִּשְׁלָה אוֹתָם יַחַד וַתָּשֶׂם בְּסִיר־חֶרֶס. וַתִּלְחַשׁ עַל הַסִּיר, וַתֹּאמֶר לְתָמָר לְהַקִּיף אוֹתוֹ שֶבַע פְּעָמִים. הַאֲמֵן הֶאֱמִינָה כִּי בַעֲשׂוֹת תָּמָר כְּמִצְוָתָהּ, וְרָפָא לָהּ מֵאַהֲבַת הָאַבִּיר, וְהָיְתָה עֲלִּיזָה, שְׂמֵחָה כְּקֶדֶם. אַךְ קִסְמֵי הָאוֹמֶנֶת הַזְּקֵנָה לֹא הוֹעִילוּ, וְהָעֶצֶב לֹא הִרְפָּה מִתָּמָר, וַתֵּלֵךְ הָלֹךְ וְרָזֹה, וְכֹחוֹתֶיהָ דַּלּוּ מִיּוֹם לְיוֹם.
וַתִּזְכֹּר הָאוֹמֶנֶת הַזְּקֵנָה אֶת מְרָרִי הַקּוֹסֵם, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת רְאִי־הַבְּדֹלַח.
רַק אַשְׁמַת מְרָרִי הִיא, כִּי כֹה תִּתְעַצֵּב בַּת־מַלְכִּי אֶל לִבָּהּ, וְחוֹבָתוֹ הִיא לְהָשִׁיב אֶת צְחוֹקָהּ וּשְׂשׂוֹנָהּ.
וַתִּתְחַפֵּשׂ בִּבְגָדִים בָּלִים, וְכֵן הִלְבִּישָׁה אֶת תָּמָר, וַתֵּצֶאנָה שְׁתֵּיהֶן לְבַקֵּשׁ אֶת מְרָרִי.
ב
בִּמְעָרָה אֲפֵלָה חֲצוּבָה בְסֶלַע יָשַׁב מְרָרִי הַקּוֹסֵם. וּלְרַגְלֵי הַסֶּלַע שָׁטַף נָהָר עַז וְסוֹאֵן וַיְהַלֵּךְ אֵימִים עַל כָּל הַזָּר הַקָּרֵב, כִּי פָרְצוּ מִגַּלָּיו קוֹלוֹת נוֹרָאִים עִם צִלְצַל אֲזִיקִים תָּמִיד. וְאוּלָם תָּמָר וְאוֹמַנְתָּהּ הִבְלִיגוּ עַל פַּחְדָּן וַתָּבֹאנָה לְתוֹךְ הַמְּעָרָה, שָׁם יָשַׁב מְרָרִי הַקּוֹסֵם וַיִּכְתֹב אוֹתִיּוֹת מוּפְלָאוֹת עַל הָרִצְפָּה הָאֲפֵלָה. יָדֹעַ יֵדַע מְרָרִי מִי הֵן הַשְּׁתַּיִם הַמִּתְחַפְּשׂוֹת בְּבִגְדֵי־עֲנִיִּים, אַךְ עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְּאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וַיִּשְׁאַל לְחֶפְצָן.
שְׁלֹשָּה יְרָחִים חָלְפוּ עָבְרוּ, אָמְרָה הָאוֹמֶנֶת, מֵאָז חָלְתָה הַנַּעֲרָה הַנִּצֶּבֶת לְפָנֶיךָ. מַה מַּכְאוֹבָהּ לֹא אֵדַע, אֲבָל אִם לֹא תִרְפָא לָהּ אַתָּה, מוּת תָּמוּת.
וַיִּצְחַק מְרָרִי וַיֹּאמַר: אִם זֶה דְבַר בּוֹאֵךְ אֵלַי, הֲלֹא מוּטָב לָךְ לָקַחַת אֶת הַנַּעֲרָה אֶל הָרוֹפְאִים אֲשֶׁר בְּעִיר־הַבִּירָה.
וַתַּעַן הָאוֹמֶנֶת וַתֹּאמַר: לוּ יָדְעוּ הָרוֹפְאִים אֶת חָלְיָהּ, כִּי אָז לֹא בָאתִי אֵלֶיךָ. אֵין זֹאת כִּי אִם קָסְמָה לָהּ מְכַשֵׁפָה רָעָה, וַתִּגְזֹל אֶת מְנוּחָתָהּ.
אָז יִפְרֹץ מְרָרִי בִּצְחוֹק.
עַד מָתַי תִּתְחַפְּשִׂי לְפָנַי? אָמַר אֶל הַזְּקֵנָה. הֵן יָדַעְתִּי כִּי זֹאת תָּמָר הַיְפֵה־פִיָּה בַּת הַמֶּלֶךְ, וְאַתְּ אוֹמַנְתָּהּ מִיַּלְדוּתָהּ!
וַתַּעַן הָאוֹמֶנֶת וַתֹּאמַר: אִם גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ הַכֹּל, הֲלֹא תְרַחֵם עָלֵינוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ.
וַיֹּאמֶר מְרָרִי אֶל תָּמָר: אַל תִּבְכִּי, תָּמָר בַּת־הַמֶּלֶךְ, כִּי אַמְנוֹן אַבִּירֵךְ חַי וְקַיָּם וְאֵין כָּמוֹהוּ אַמִּיץ־לֵב בַּגִּבּוֹרִים. מְקוֹם מְגוּרָיו בְּאֶרֶץ־הַפְּלָאוֹת, אַךְ הוּא בֵּן לְאֶחָד מִמַּלְכֵי קֶדֶם, וּבְיַלְדוּתוֹ נִגְנַב מִן הָעֲרִיסָה בִיְדֵי קוֹסֶמֶת מֵאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת, וַיִּגְדַּל בְּבֵיתָהּ.
אַמְנוֹן יִשָּׂא אוֹתֵךְ לְאִשָּׁה, אָמַר הַקּוֹסֵם, וְאַתְּ תָּשִׁיבִי אוֹתוֹ מֵאֶרֶץ־הַפְּלָאוֹת לְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, שָׁם יִמְלֹךְ, כִּי מֵת אָבִיהוּ.
וַתֶּרֶב שִׂמְחַת תָּמָר וְאוֹמַנְתָּהּ, כְּשָׁמְעָן אֶת דִּבְרֵי מְרָרִי, וְלִבָּן מָלֵא תִקְוָה בְּצֵאתָן מִן הַמְּעָרָה הָאֲפֵלָה.
וְתָמָר שָׁאֲלָה אֶת אוֹמַנְתָּהּ: אֵיךְ נְבַקֵּשׁ אֶת הָאַבִּיר אֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וְאֵיךְ נִמְצֵאֶנּוּ?
וַתֹּאמֶר הָאוֹמֶנֶת: קְחִי לָךְ מַדֵּי אַבִּירִים וּכְלֵי־זֵינָם, מֵאֲשֶׁר לָקַח אָבִיךְ מֵאֵת אוֹיְבָיו, וְהִתְחַפַּשְׂנוּ, וְהָיִית אַתְּ לְאַחַד הָאַבִּירִים הַנּוֹדְדִים, וַאֲנִי אֶהְיֶה לְנּוֹשֵׂא־הַכֵּלִים.
וַתַּעַשׂ תָּמָר כִּדִבְרֵי אוֹמַנְתָּהּ, וַתִּתְחַפֵּשׂ, וַתְּהִי דְּמוּתָהּ כִּדְמוּת אַבִּיר צָעִיר, גָּבֹהַּ וִיְפֵה־תֹאַר, וַחֲנִית אֲרֻכָּה נָתְנָה הָאוֹמֶנֶת בְּיָדָהּ, חֲנִית קֶסֶם, אֲשֶׁר לֹא יַעֲמֹד אִישׁ בְּפָנֶיהָ.
בְּדִמְמַת הַלַּיְלָה יָצְאוּ שְׁתֵּיהֶן, רְכוּבוֹת עַל סוּסֵיהֶן, מֵעִיר הַבִּירָה, לֹא בַת־מֶלֶךְ וְאוֹמַנְתָּהּ, כִּי אִם אַבִּיר חָסוֹן וְנוֹשֵׂא־כֵלָיו הַזָּקֵן. וְרַבּוֹת צָחֲקָה תָמָר לְמַרְאֵה הָאוֹמֶנֶת הַזְּקֵנָה, הַכְּפוּפָה מִכֹּבֶד הַמָּגֵן הַתָּלוּי עָלֶיהָ.
ג
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְצֵאתָן פָּגְשׁוּ תָּמָר וְאוֹמַנְתָּהּ אַבִּיר זָר וְנוֹשֵׂא כֵלָיו, וְהָאַבִּיר הַזָּר הִתְגָּרָה בָהֶן מִלְחָמָה. אוּלָם בַּחֲנִית הַקֶּסֶם אֲשֶׁר בְּיָדָהּ הִפִּילָה אוֹתוֹ תָּמָר מִסּוּסוֹ אָרְצָה. וַיָּקָם הָאַבִּיר וַיֹּאמֶר לְהִתְנַפֵּל אֵלֶיהָ שׁוּב, אַךְ נוֹשֵׂא־כֵלָיו אָמַר: הַאִם לֹא תִרְאֶה, אֲדֹנִי, כִּי חֲנִית־קֶסֶם נִלְחֶמֶת בְּךָ, וְלֹא תַּעֲמֹד בְּפָנֶיהָ? וַיַּרְא הָאַבִּיר הַזָּר כִּי כֵן, וַיִּכְרֹת בְּרִית־שָׁלוֹם עִם תָּמָר, וַיִּרְכְּבוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּיו, וְנוֹשְׂאֵי־הַכֵּלִים אַחֲרֵיהֶם. וְיִּהְיוּ לָהֶם מִלְחָמוֹת רַבּוֹת בְּחַיּוֹת־טֶרֶף וּבַאֲנָשִׁים רָעִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ, וּגְבוּרָתָם, עִם חֲנִית־הַקֶּסֶם אֲשֶׁר לְתָמָר, עָמְדָה לָהֶם לְנַצֵּחַ אֶת כָּל הַקָּמִים עֲלֵיהֶם.
וַיְהִי הַיּוֹם וְתָמָר רוֹכֵבת עִם הָאַבִּיר הַזָּר בַּדֶּרֶךְ, וַתִּשְׁאַל:
הֲשָׁמַעְתָּ עַל אַמְנוֹן הָרָשָׁע בָּאַבִּירִים? הֲיָדַעְתָּ מְקוֹמוֹ אַיֵּהוּ?
לֹא רָשָׁע הוּא אַמְנוֹן, עָנָה הָאַבִּיר הַזָּר בְּחֵימָה, כִּי אֵין כָּמֹהוּ טוֹב וְיָשָׁר בַּגִּבּוֹרִים.
וַתִּשְׂמַח תָּמָר לִשְׁמֹעַ אֶת תְּהִלַּת אַמְנוֹן מִפִּי הָאַבִּיר הַזָּר, אַךְ בְּפָנֶיהָ לֹא נִכְּרָה שִׂמְחָתָהּ, וַתּוֹסֶף לְדַבֵּר רָעוֹת בְּאַמְנוֹן.
אֵין כְּאַמְנוֹן אַמִּיץ־הַלֵּב בַּגִּבּוֹרִים, אָמַר שׁוּב הָאַבִּיר הַזָּר. כָּל אִשָּׁה עֲנִיָּה וְחַלָּשָׁה יוֹשִׁיעַ וּלְכָל יֶלֶד יָתוֹם יִהְיֶה לְעֵזֶר. אַף יַשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד לְמַּעַן הוֹשִׁיעֵם!
וַתֶּאֱהַב תָּמָר אֶת הָאַבִּיר הַזָּר עַל אֱמוּנָתוֹ לְאַמְנוֹן יְדִידוֹ, אַךְ אַהֲבָתָהּ אֶל אַמְנוֹן גָּבְרָה עוֹד מֵאָז.
וְאַרְבַּעַת הָרוֹכְבִים הִגִּיעוּ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, וַיֹּאמֶר הָאַבִּיר הַזָּר שָׁלוֹם לְתָמָר, וַיִּרְכַּב עִם נוֹשֵׂא כֵלָיו יָמִינָה, וְתָמָר עִם אוֹמַנְתָּהּ הִשְׂמְאִילָה; וַתִּרְכַּבְנָה לְבַדָּן, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִשְׂפַת־הַיָּם.
וְהַיָּם נִרְגָּשׁ וְסוֹעֵר, וְגַלָּיו מִתְנַפְּלִים בְּחֵמָה שְׁפוּכָה עַל סַלְעֵי־הַחוֹף. וַתֵּרֵד תָּמָר מֵעַל הַסּוּס, וְאוֹמַנְתָּהּ הִתִּירָה אֶת קֹבְעָהּ, וַתֵּשֶׁבְנָה עַל הַחוֹל הַלַּח, לִרְאוֹת בַּגַּלִּים הַקָּרִים וְהָאֲפוּרִים. וּכְהִתְנַפֵּץ הַגַּלִּים אֶל הַסְּלָעִים, שׁוֹרְרָה תָמָר בְעֶצֶב לְנַפְשָׁהּ:
לִבִּי כְסִירָה נִטְרֶפֶת
בֵּין מִשְׁבְּרֵי־יָם אַדִּירִים:
וְאֵי נְמַלִּי וְחוֹפִי?
וְאֵי אַבִּירִי בָאַבִּירִים?
שָׁעָה אֲרֻכָּה כֹּה יָשְׁבָה תָמָר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְאוֹמַנְתָּהּ לֹא דִּבְּרָה אֵלֶיהָ דָּבָר, בִּרְאוֹתָהּ אֶת עָצְבָּהּ כִּי רָב.
ד
לְאַחַר נְדוּדִים רַבִּים הִגִּיעוּ תָמָר וְאוֹמַנְתָּהּ לְבִירָה אַחַת, בָּהּ נֶעֶרְכָה הִתְחָרוּת־גִּבּוֹרִים. וַתֵּהוֹם הַבִּירָה מִן הָאוֹרְחִים הָרַבִּים, שֶׁבָּאוּ לְהַרְאוֹת אֶת כֹּחָם בְּמִלְחֶמֶת חֶרֶב וַחֲנִית, וְלִזְכּוֹת בַּחֲגוֹרַת־הַזָּהָב הַנָּאָה, הַמְשֻׁבֶּצֶת אֲבָנִים טוֹבוֹת, אֲשֶׁר הִבְטִיחַ מֶלֶךְ הַבִּירָה לַמְּנַצֵּחַ.
שְׁלֹשָׁה יָמִים רְצוּפִים נִלְחֲמוּ הַגִּבּוֹרִים זֶה בָּזֶה, וְהַזִּירָה הָיְתָה מְכֻסָּה כֻּלָּה שִׁבְרֵי חֲרָבוֹת וַחֲנִיתוֹת.
וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הוֹפִיעַ פֶּרֶא־אָדָם בֵּין הַנִּלְחָמִים. מַדָּיוֹ לֹא כֶסֶף וְזָהָב, כְּמַדֵּי הָאַבִּירִים הָאֲחֵרִים, וַיְהִי דִּמְיוֹנוֹ כְעֵץ עַתִּיק, מְכֻסֶּה אֵזוֹב יָרֹק כֻּלּוֹ. רִתְמַת סוּסוֹ עֲשׂוּיָה עֲלֵי־אַלּוֹן וּמַחֲטֵי־אֹרֶן, וְהַמָּגֵן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ בָּלָה מִיֹּשֶׁן.
הָאַבִּיר הַפֶּרֶא, כֵּן קָרְאוּ לוֹ הַכֹּל, אַךְ לֹא הֵעֵזּוּ לִלְעֹג לְמַדָּיו הַמּוּזָרִים, כִּי הִתְגַּבֵּר עַל כֻּלָּם בַּמִּלְחָמָה. יוֹם תָּמִים נִלְחַם בָּהֶם וַיַּפִּילֵם אֶחָד אֶחָד מֵעַל סוּסֵיהֶם אַרְצָה, וּלְעֵת עֶרֶב נָפְלָה אֵימָתוֹ עֲלֵיהֶם וְלֹא נִמְצָא עוֹד אִישׁ אֲשֶׁר יִתְגָּרֶה בּוֹ מִלְחָמָה.
אָז הוֹפִיעָה תָּמָר עַל סוּסָהּ וּמַדֵּי־זְהָבָהּ הִבְרִיקוּ לְנֹכַח הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקָעַת. בַּחֲנִית־הַקֶּסֶם אֲשֶׁר בְּיָדָהּ קָפְצָה אֵלָיו וַתַּפִּילֵהוּ אַרְצָה כְרֶגַע, וְכַאֲשֶׁר הִתְנַפְּלוּ אֵלֶיהָ הָאַבִּירִים הָאֲחֵרִים, וַתֶּהְדֹּף גַּם אוֹתָם, וַתַּפִּילֵם אַרְצָה. וַיִּכָּנְעוּ כֻלָּם בְּפָנֶיהָ, וַתִּנָּתֵן חֲגוֹרַת־הַזָּהָב עַל יָדָהּ לְאוֹת נִצָּחוֹן.
אוּלָם הָאַבִּיר הַפֶּרֶא לֹא הָיָה פֶרֶא־אָדָם כְּלָל, וְתָמָר לֹא יָדְעָה כִּי הוּא אַמְנוֹן, הָאַבִּיר אֲשֶׁר רָאֲתָה בִרְאִי־הַבְּדֹלַח וַאֲשֶׁר אָהֲבָה נָפְשָׁהּ.
אַמְנוֹן נִכְלַם בַּמַּפַּלְתּוֹ וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ עַל תָּמָר, זֶה הַגִּבּוֹר הַצָּעִיר לְיָמִים, אֲשֶׁר הִפִּילוֹ אַרְצָה. וַיִּרְכַּב אַמְנוֹן אֶל הַיַּעַר הַקָּרוֹב, בְּדַעְתּוֹ, כִּי שָׂם יַעַבְרוּ הָאַבִּירִים.
זֶה הַגִּבּוֹר הַצָּעִיר בַּעַל חֲנִית־הַקֶּסֶם, יִלָּחֵם אִתִּי שׁוּב – אָמַר אַמְנוֹן בְּכַעֲסוֹ – וְהַפַּעַם לֹא יְנַצְּחֵנִי!
וַיְהִי בְשִׁבְתּוֹ תַּחַת הָעֵצִים, וְסוּסוֹ רוֹעֶה בָעֵשֶׂב, וְהִנֵּה תָמָר בָּאָה. וַיִּקְפֹּץ עַל סוּסוֹ וַיִּדְהַר לִקְרָאתָהּ, וְחַרְבּוֹ, חֶרֶב פִּיפִיּוֹת, שְׁלוּפָה לְפָנָיו. אַךְ תָּמָר רַק נָגְעָה בְאַמְנוֹן בַּחֲנִית־הַקֶּסֶם, וַיּוּטַל שׁוּב אָרְצָה.
אָז קָפַץ עַל רַגְלָיו וַיִּשְׂתָּעֵר אֵלֶיהָ בְּכָל עֹז, וּבְחַרְבּוֹ הִכָּה עַל קוֹבְעָהּ וְעַל מָגִנָּהּ וְלֹא יָכֹל לָהּ, אוּלָם חַרְבּוֹ פָגְעָה בְסוּסָהּ הַנֶּאֱמָן, בְּגַבּוֹ, וַתַּפִּילֵהוּ אַרְצָה. וַתַּרְא תָמָר כִּי כֵן, וַתִּקְפֹּץ גַּם הִיא עַל רַגְלֶיהָ, וַתַּשְׁלֵךְ אֶת חֲנִיתָהּ הַצִּדָּה, וַתִּלָּחֵם בְּאַמְנוֹן בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיָדָהּ. וְהִנֵּה נִפְצַע אַמְנוֹן, וְדָם רָב נִגַּר מִפִּצְעוֹ; וַתַּעַל חֲמָתוֹ לְהַשְׁחִית, וַיַּמְטֵר מַכּוֹת אֵין מִסְפָּר עַל תָּמָר. וְהִיא עוֹמֶדֶת עַל נַפְשָׁהּ וּמְשִׁיבָה מַכָּה תַּחַת מַכָּה: הָעֵשֶׂב אֲשֶׁר לְרַגְלֵיהֶם אָדַם מִן הַדָּם הַשָּׁפוּךְ, וְעוֹד יָדָם נְטוּיָה לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. לֹא יָדְעָה תָמָר, כִּי זֶה הוּא אַמְנוֹן אֲשֶׁר אָהֲבָה נַפְשָׁהּ, וְלֹא יָדַע אַמְנוֹן, כִּי זֹאת הִיא בַת־הַמֶּלֶךְ הַיְּעוּדָה לוֹ לְאִשָּׁה.
וְאַמְנוֹן עָיַף מְאֹד, גַם תָּמָר עָיְפָה בַּמִּלְחָמָה. וַיַּרְא אַמְנוֹן כִּי עָיַף אוֹיְבוֹ מִמֶּנּוּ, וַיְּאַמֵּץ אֶת כָּל כֹּחוֹ לְהַכּוֹתוֹ מַכָּה אַחֲרוֹנָה וְלֲהַמִיתוֹ. אַךְ הַמַּכָּה רַק שָׁבְרָה אֶת קֹבַע תָּמָר, וּפָנֶיהָ נִתְגַּלּוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מֵאָז יָצְאָה מִבֵּית אָבִיהָ.
וְכַאֲשֶׁר הֵרִים אַמְנוֹן אֶת יָדוֹ בַשְּׁנִיָּה וַתִּשָּׁאֵר הַיָּד תְּלוּיָה בָאֲוִיר: כִּי רָאָה אַמְנוֹן אֶת פְּנֵי תָּמָר, וְהִנֵּה אֵינָם פְּנֵי אַבִּיר עַז וְאַכְזָר, כַּאֲשֶׁר חָשַׁב בָּרִאשׁוֹנָה, כִּי־אִם פְּנֵי נַעֲרָה יְפַת־תֹּאַר, אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא רָאָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
וְהַחֶרֶב נִשְׁמְטָה מִיְדֵי אַמְנוֹן אַרְצָה, וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִפְנֵי תָמָר, וַיְבַקֵּשׁ מֵאִתָּהּ סְלִיחָה וּמְחִילָה, כִּי הֵרַע לַעֲשׂוֹת לָהּ.
אוּלָם תָּמָר נִרְגְּזָה עוֹד עַל הַמַּכָּה הָאַכְזָרִית, שֶׁהִכָּה אוֹתָהּ אַמְנוֹן בָּאַחֲרוֹנָה, וַתִּקְרָא:
קוּם עַל רַגְלֶיךָ וַעֲמֹד עַל נַפְשֶׁךָ! וְחַרְבָּהּ שְלוּפָה בְיָדָהּ לַהֲמִיתוֹ.
אַךְ אַמְנוֹן לֹא קָם, וַיּוֹסֵף לְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיהָ לִסְלֹחַ לוֹ עַל אֲשֶׁר עָשָׂה.
וְהָאוֹמֶנֶת הַזְּקֵנָה נִגְּשָׁה אֶל תָּמָר וַתֹּאמַר:
הֵן עָיַּפְתְּ בַּמִּלְחָמָה, וְטוֹב לָךְ לָנוּחַ שָׁעָה קַלָּה בְּצֵל הָעֵצִים. נוּחִי, וְנָח גַּם הָאַבִּיר הַפֶּרֶא, אַחַר תָּשׁוּבוּ לְהִלָּחֵם.
וַתִּשְׁמַע תָּמָר בְּקוֹל אוֹמַנְתָּהּ וַתֵּשֵׁב לָנוּחַ. וְהָאַבִּיר הַפֶּרֶא חָלַץ אֶת קֹבְעוֹ, לִשְׁאֹף רוּחַ, וַתֵּרְא תָּמָר אֶת פָּנָיו וַתֶּחֱרַד. כִּי הַכֵּר הִכִּירָה אֶת הָאִישׁ, אֲשֶׁר אָמְרָה לְהָמִית בַּחֲמָתָהּ, וְהִנֵּה זֶה אַמְנוֹן הָאַבִּיר, אֲשֶׁר רָאֲתָה בִרְאִי־הַבְּדֹלַח; וְחַרְבָּהּ נָפְלָה מִיָּדָהּ אַרְצָה. וַתְּנַסֶּה עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו קָשׁוֹת אַךְ לְשׁוֹנָהּ לֹא נִשְׁמְעָה לָהּ.
וַיִּרְכְּבוּ שְׁנֵיהֶם עַד הַטִּירָה הַקְּרוֹבָה, וַיִּתְאָרְחוּ שָׂם עַד אֲשֶׁר נִרְפְּאוּ פִצְעֵיהֶם כָּלִיל.
וְכָל יוֹם וָיוֹם, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ יַחַד וַיְטַיְּלוּ יַחַד, הוֹסִיף אַמְנוֹן לֶאֱהֹב אֶת תָּמָר הַטּוֹבָה וְהַיָּפָה, וַיִּשְׁכְּחוּ שְׁנֵיהֶם עַד מְהֵרָה אֶת מִלְחַמְתָּם הַקָּשָׁה בַיָּעַר.
אֵלֶּה הַקֹּרוֹת אֶת תָּמָר הַיְפֵה־פִיָּה בַת־הַמֶּלֶךְ וְכָכָה מָצְאָה אֶת הָאַבִּיר אֲשֶׁר נִתְגַּלָּה לָהּ בִּרְאִי־הַקָּסֶם.
- תאיר אלוף ז"ל
- נורית רכס
- צחה וקנין-כרמל