א 🔗
הָיֹה הָיְתָה בַת־מֶלֶךְ בְּיָמִים מִקֶּדֶם, וּשְׁמָהּ תָּמָר.
וַתְּהִי תָּמָר מִיַּלְדוּתָהּ שׁוֹנָה מִכָּל בְּנוֹת־גִּילָהּ: בְּבֻבּוֹת לֹא שִׂחֲקָה, תָּפֹר לֹא תָּפְרָה וְרָקֹם לֹא רָקְמָה, וַתֹּאהַב לְשַׂחֵק עִם הַנְּעָרִים וְלִרְכַּב עִמָּהֶם עַל סוּסִים אַבִּירִים. וְכַאֲשֶׁר גָּדְלָה, לָמְדָה לִשְׁלֹף חֶרֶב בְּמִלְחֶמֶת־הַשְּׁנַיִם, כְּמַעֲשֶׂה הָאַבִּירִים בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ אָבִיהָ, וַיֵּצֵא לָהּ שֵׁם בַּגִּבּוֹרִים.
וקוֹסֵם הָיָה בְּאֶרֶץ הַהִיא, וּשְׁמוֹ מְּרָרִי; וַיִּתֵּן מְרָרִי הַקּוֹסֵם מַתָּנָה נִפְלָאָה לַמֶּלֶךְ אֲבִי־תָמָר: רְאִי־קֶסֶם, וּמַרְאֵהוּ כְּכַדּוּר שֶׁל בְּדֹלַח. וְכַאֲשֶׁר הִבִּיט הַמֶּלֶךְ בָּרְאִי הַנִּפְלָא, רָאָה אֶת כָּל אֲשֶׁר יִקְרֵהוּ בַּיָּמִים הַבָּאִים, וַיַּרְא לְלֵב שָׂרָיו, הַנֶּאֱמָנִים וְהַבּוֹגְדִים, כִּי לֹא הָיָה דָּבָר נֶעְלָם מֵרְאִי־הַקֶּסֶם.
וַיְהִי הַיּוֹם, וְתָמָר נִכְנְסָה לַחֲדַר אָבִיהָ, וַתַּבֵּט בִּרְאִי הַקֶּסֶם. וַתֹּאמֶר אֶל לִבָּהּ: – מָה אֲבַקֵּשׁ לִרְאוֹת הַפָּעַם? וְאַחַר אָמְרָה: – בְּקֶרֶב הַיָּמִים אִנָּשֵׂא לְאִישׁ; הָבָה אֶרְאֶה בִּרְאִי־הַבְּדֹלַח אֶת דְּמוּת בַּעֲלִי.
וּכְרֶגַע נִרְאֲתָה בִרְאִי־הַקֶּסֶם דְּמוּת אַבִּיר רוֹכֵב עַל סוּס, וְהוּא גָּבֹהַּ, וּכְתֵפָיו רְחָבוֹת, וְעֵינָיו הַטּוֹבוֹת מַזְהִירוֹת מִתַּחַת לְקֹבְעוֹ הַמַּבְרִיק. לְבוּשׁוֹ אַרְגָּמָן וּכְלֵי־זֵינוֹ פָז, וְעַל הַלְּבוּשׁ כְּתֹבֶת רְקֻמָּה לֵאמֹר:
בְּזֶה הַלְּבוּשׁ וּבְאֵלֶּה כְּלֵי־הַזַּיִן זָכָה אַמְנוֹן בַּמִּלְחָמָה.
וַתֵּדַע תָּמָר מֵאָז אֶת שֵׁם אַבִּירָהּ, וַתֶּהְגֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה בְּאַמְנוֹן, אֲשֶׁר עָבַר בִּרְאִי הַקֶּסֶם וַיֵּעָלַם.
מֵאָז רַבּוּ מַחֲשָׁבוֹת בְּלֵב תָּמָר, מַחְשְׁבוֹת עֶצֶב וְגַעְגּוּעִים, וּשְׁנָתָהּ נָדְדָהּ בַּלֵּילוֹת, כִּי נוֹרָא הָיָה הַדָּבָר, לֶאֱהֹב אֶת הַצֵּל, אֲשֶׁר חָלַף בִרְאִי הַבְּדֹלַח.
וְאוֹמַנְתָּהּ הַזְּקֵנָה, אֲשֶׁר תִּישַׁן אִתָּהּ בַּחֶדֶר, רָאֲתָה וְהִנֵּה תָמָר מִתְהַפֶּכֶת עַל יְצוּעָהּ, מִצַּד אֶל צַד וּבוֹכִיָּה חֶרֶשׁ, וַתִּתְעַצֵּב אֶל לִבָּהּ. לַיְלָה לַיְלָה שָׁמְעָה הַזְּקֵנָה אֶת בְּכִי תָּמָר, וְיֵּצַר לָהּ מְאֹד, וְכַאֲשֶׁר לֹא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק עוֹד, וַתַּשְׁבַּע אֶת תָּמָר לְהַגִּיד לָהּ פֵּשֶׁר עָצְבָּהּ, וַתְּסַפֵּר לָהּ תָּמָר אֵת דְּבַר הָאַבִּיר אֲשֶׁר רָאֲתָה בִרְאִי־הַקָּסֶם.
וַתְּנַחֵם הָאוֹמֶנֶת הַטּוֹבָה אֶת תָּמָר וַתֹּאמַר: אֵין סָפֵק בְּעֵינַי, כִּי לֹא צֵל הוּא אַמְנוֹן הָאַבִּיר, כִּי הוּא חַי וְקַיָּם, וּמָצֹא נִמְצָאֶנּוּ. וַתֵּיטִיב הַזְּקֵנָה אֶת הַשְּׂמִיכָה וְאֶת הַכַּר לִמְרַאֲשׁוֹתֵי תָמָר, אֲשֶׁר הִתְנַחְמָה בְּדִבְרֵי אוֹמַנְתָּהּ וַתֵּרָדַם. וְהָאוֹמֶנֶת הַזְּקֵנָה יָשְׁבָה וַתִּשְׁמֹר עָלֶיהָ, וּדְמָעוֹת הִתְגַּלְגְּלוּ עַל לְחָיֶיהָ הַצְּנוּמוֹת, כִּי אָמְרָה אֶל לִבָּהּ: הִנֵּה גָדְלָה תָּמָר יַלְדָּתִי, וְאֵין לָהּ צֹרֶךְ בְּאוֹמֶנֶת עוֹד, כִּי אָהֲבָה אֶת הָאַבִּיר הַנֶּעְלָם.
לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר יָצְאָה הָאוֹמֶנֶת לַיַּעַר וַתֶּאֱסֹף כָּל מִינֵי עֲשָׂבִים, וּבְשׁוּבָהּ בִּשְׁלָה אוֹתָם יַחַד וַתָּשֶׂם בְּסִיר־חֶרֶס. וַתִּלְחַשׁ עַל הַסִּיר, וַתֹּאמֶר לְתָמָר לְהַקִּיף אוֹתוֹ שֶבַע פְּעָמִים. הַאֲמֵן הֶאֱמִינָה כִּי בַעֲשׂוֹת תָּמָר כְּמִצְוָתָהּ, וְרָפָא לָהּ מֵאַהֲבַת הָאַבִּיר, וְהָיְתָה עֲלִּיזָה, שְׂמֵחָה כְּקֶדֶם. אַךְ קִסְמֵי הָאוֹמֶנֶת הַזְּקֵנָה לֹא הוֹעִילוּ, וְהָעֶצֶב לֹא הִרְפָּה מִתָּמָר, וַתֵּלֵךְ הָלֹךְ וְרָזֹה, וְכֹחוֹתֶיהָ דַּלּוּ מִיּוֹם לְיוֹם.
וַתִּזְכֹּר הָאוֹמֶנֶת הַזְּקֵנָה אֶת מְרָרִי הַקּוֹסֵם, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת רְאִי־הַבְּדֹלַח.
רַק אַשְׁמַת מְרָרִי הִיא, כִּי כֹה תִּתְעַצֵּב בַּת־מַלְכִּי אֶל לִבָּהּ, וְחוֹבָתוֹ הִיא לְהָשִׁיב אֶת צְחוֹקָהּ וּשְׂשׂוֹנָהּ.
וַתִּתְחַפֵּשׂ בִּבְגָדִים בָּלִים, וְכֵן הִלְבִּישָׁה אֶת תָּמָר, וַתֵּצֶאנָה שְׁתֵּיהֶן לְבַקֵּשׁ אֶת מְרָרִי.
ב 🔗
בִּמְעָרָה אֲפֵלָה חֲצוּבָה בְסֶלַע יָשַׁב מְרָרִי הַקּוֹסֵם. וּלְרַגְלֵי הַסֶּלַע שָׁטַף נָהָר עַז וְסוֹאֵן וַיְהַלֵּךְ אֵימִים עַל כָּל הַזָּר הַקָּרֵב, כִּי פָרְצוּ מִגַּלָּיו קוֹלוֹת נוֹרָאִים עִם צִלְצַל אֲזִיקִים תָּמִיד. וְאוּלָם תָּמָר וְאוֹמַנְתָּהּ הִבְלִיגוּ עַל פַּחְדָּן וַתָּבֹאנָה לְתוֹךְ הַמְּעָרָה, שָׁם יָשַׁב מְרָרִי הַקּוֹסֵם וַיִּכְתֹב אוֹתִיּוֹת מוּפְלָאוֹת עַל הָרִצְפָּה הָאֲפֵלָה. יָדֹעַ יֵדַע מְרָרִי מִי הֵן הַשְּׁתַּיִם הַמִּתְחַפְּשׂוֹת בְּבִגְדֵי־עֲנִיִּים, אַךְ עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְּאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וַיִּשְׁאַל לְחֶפְצָן.
שְׁלֹשָּה יְרָחִים חָלְפוּ עָבְרוּ, אָמְרָה הָאוֹמֶנֶת, מֵאָז חָלְתָה הַנַּעֲרָה הַנִּצֶּבֶת לְפָנֶיךָ. מַה מַּכְאוֹבָהּ לֹא אֵדַע, אֲבָל אִם לֹא תִרְפָא לָהּ אַתָּה, מוּת תָּמוּת.
וַיִּצְחַק מְרָרִי וַיֹּאמַר: אִם זֶה דְבַר בּוֹאֵךְ אֵלַי, הֲלֹא מוּטָב לָךְ לָקַחַת אֶת הַנַּעֲרָה אֶל הָרוֹפְאִים אֲשֶׁר בְּעִיר־הַבִּירָה.
וַתַּעַן הָאוֹמֶנֶת וַתֹּאמַר: לוּ יָדְעוּ הָרוֹפְאִים אֶת חָלְיָהּ, כִּי אָז לֹא בָאתִי אֵלֶיךָ. אֵין זֹאת כִּי אִם קָסְמָה לָהּ מְכַשֵׁפָה רָעָה, וַתִּגְזֹל אֶת מְנוּחָתָהּ.
אָז יִפְרֹץ מְרָרִי בִּצְחוֹק.
עַד מָתַי תִּתְחַפְּשִׂי לְפָנַי? אָמַר אֶל הַזְּקֵנָה. הֵן יָדַעְתִּי כִּי זֹאת תָּמָר הַיְפֵה־פִיָּה בַּת הַמֶּלֶךְ, וְאַתְּ אוֹמַנְתָּהּ מִיַּלְדוּתָהּ!
וַתַּעַן הָאוֹמֶנֶת וַתֹּאמַר: אִם גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ הַכֹּל, הֲלֹא תְרַחֵם עָלֵינוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ.
וַיֹּאמֶר מְרָרִי אֶל תָּמָר: אַל תִּבְכִּי, תָּמָר בַּת־הַמֶּלֶךְ, כִּי אַמְנוֹן אַבִּירֵךְ חַי וְקַיָּם וְאֵין כָּמוֹהוּ אַמִּיץ־לֵב בַּגִּבּוֹרִים. מְקוֹם מְגוּרָיו בְּאֶרֶץ־הַפְּלָאוֹת, אַךְ הוּא בֵּן לְאֶחָד מִמַּלְכֵי קֶדֶם, וּבְיַלְדוּתוֹ נִגְנַב מִן הָעֲרִיסָה בִיְדֵי קוֹסֶמֶת מֵאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת, וַיִּגְדַּל בְּבֵיתָהּ.
אַמְנוֹן יִשָּׂא אוֹתֵךְ לְאִשָּׁה, אָמַר הַקּוֹסֵם, וְאַתְּ תָּשִׁיבִי אוֹתוֹ מֵאֶרֶץ־הַפְּלָאוֹת לְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, שָׁם יִמְלֹךְ, כִּי מֵת אָבִיהוּ.
וַתֶּרֶב שִׂמְחַת תָּמָר וְאוֹמַנְתָּהּ, כְּשָׁמְעָן אֶת דִּבְרֵי מְרָרִי, וְלִבָּן מָלֵא תִקְוָה בְּצֵאתָן מִן הַמְּעָרָה הָאֲפֵלָה.
וְתָמָר שָׁאֲלָה אֶת אוֹמַנְתָּהּ: אֵיךְ נְבַקֵּשׁ אֶת הָאַבִּיר אֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וְאֵיךְ נִמְצֵאֶנּוּ?
וַתֹּאמֶר הָאוֹמֶנֶת: קְחִי לָךְ מַדֵּי אַבִּירִים וּכְלֵי־זֵינָם, מֵאֲשֶׁר לָקַח אָבִיךְ מֵאֵת אוֹיְבָיו, וְהִתְחַפַּשְׂנוּ, וְהָיִית אַתְּ לְאַחַד הָאַבִּירִים הַנּוֹדְדִים, וַאֲנִי אֶהְיֶה לְנּוֹשֵׂא־הַכֵּלִים.
וַתַּעַשׂ תָּמָר כִּדִבְרֵי אוֹמַנְתָּהּ, וַתִּתְחַפֵּשׂ, וַתְּהִי דְּמוּתָהּ כִּדְמוּת אַבִּיר צָעִיר, גָּבֹהַּ וִיְפֵה־תֹאַר, וַחֲנִית אֲרֻכָּה נָתְנָה הָאוֹמֶנֶת בְּיָדָהּ, חֲנִית קֶסֶם, אֲשֶׁר לֹא יַעֲמֹד אִישׁ בְּפָנֶיהָ.
בְּדִמְמַת הַלַּיְלָה יָצְאוּ שְׁתֵּיהֶן, רְכוּבוֹת עַל סוּסֵיהֶן, מֵעִיר הַבִּירָה, לֹא בַת־מֶלֶךְ וְאוֹמַנְתָּהּ, כִּי אִם אַבִּיר חָסוֹן וְנוֹשֵׂא־כֵלָיו הַזָּקֵן. וְרַבּוֹת צָחֲקָה תָמָר לְמַרְאֵה הָאוֹמֶנֶת הַזְּקֵנָה, הַכְּפוּפָה מִכֹּבֶד הַמָּגֵן הַתָּלוּי עָלֶיהָ.
ג 🔗
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְצֵאתָן פָּגְשׁוּ תָּמָר וְאוֹמַנְתָּהּ אַבִּיר זָר וְנוֹשֵׂא כֵלָיו, וְהָאַבִּיר הַזָּר הִתְגָּרָה בָהֶן מִלְחָמָה. אוּלָם בַּחֲנִית הַקֶּסֶם אֲשֶׁר בְּיָדָהּ הִפִּילָה אוֹתוֹ תָּמָר מִסּוּסוֹ אָרְצָה. וַיָּקָם הָאַבִּיר וַיֹּאמֶר לְהִתְנַפֵּל אֵלֶיהָ שׁוּב, אַךְ נוֹשֵׂא־כֵלָיו אָמַר: הַאִם לֹא תִרְאֶה, אֲדֹנִי, כִּי חֲנִית־קֶסֶם נִלְחֶמֶת בְּךָ, וְלֹא תַּעֲמֹד בְּפָנֶיהָ? וַיַּרְא הָאַבִּיר הַזָּר כִּי כֵן, וַיִּכְרֹת בְּרִית־שָׁלוֹם עִם תָּמָר, וַיִּרְכְּבוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּיו, וְנוֹשְׂאֵי־הַכֵּלִים אַחֲרֵיהֶם. וְיִּהְיוּ לָהֶם מִלְחָמוֹת רַבּוֹת בְּחַיּוֹת־טֶרֶף וּבַאֲנָשִׁים רָעִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ, וּגְבוּרָתָם, עִם חֲנִית־הַקֶּסֶם אֲשֶׁר לְתָמָר, עָמְדָה לָהֶם לְנַצֵּחַ אֶת כָּל הַקָּמִים עֲלֵיהֶם.
וַיְהִי הַיּוֹם וְתָמָר רוֹכֵבת עִם הָאַבִּיר הַזָּר בַּדֶּרֶךְ, וַתִּשְׁאַל:
הֲשָׁמַעְתָּ עַל אַמְנוֹן הָרָשָׁע בָּאַבִּירִים? הֲיָדַעְתָּ מְקוֹמוֹ אַיֵּהוּ?
לֹא רָשָׁע הוּא אַמְנוֹן, עָנָה הָאַבִּיר הַזָּר בְּחֵימָה, כִּי אֵין כָּמֹהוּ טוֹב וְיָשָׁר בַּגִּבּוֹרִים.
וַתִּשְׂמַח תָּמָר לִשְׁמֹעַ אֶת תְּהִלַּת אַמְנוֹן מִפִּי הָאַבִּיר הַזָּר, אַךְ בְּפָנֶיהָ לֹא נִכְּרָה שִׂמְחָתָהּ, וַתּוֹסֶף לְדַבֵּר רָעוֹת בְּאַמְנוֹן.
אֵין כְּאַמְנוֹן אַמִּיץ־הַלֵּב בַּגִּבּוֹרִים, אָמַר שׁוּב הָאַבִּיר הַזָּר. כָּל אִשָּׁה עֲנִיָּה וְחַלָּשָׁה יוֹשִׁיעַ וּלְכָל יֶלֶד יָתוֹם יִהְיֶה לְעֵזֶר. אַף יַשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד לְמַּעַן הוֹשִׁיעֵם!
וַתֶּאֱהַב תָּמָר אֶת הָאַבִּיר הַזָּר עַל אֱמוּנָתוֹ לְאַמְנוֹן יְדִידוֹ, אַךְ אַהֲבָתָהּ אֶל אַמְנוֹן גָּבְרָה עוֹד מֵאָז.
וְאַרְבַּעַת הָרוֹכְבִים הִגִּיעוּ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, וַיֹּאמֶר הָאַבִּיר הַזָּר שָׁלוֹם לְתָמָר, וַיִּרְכַּב עִם נוֹשֵׂא כֵלָיו יָמִינָה, וְתָמָר עִם אוֹמַנְתָּהּ הִשְׂמְאִילָה; וַתִּרְכַּבְנָה לְבַדָּן, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִשְׂפַת־הַיָּם.
וְהַיָּם נִרְגָּשׁ וְסוֹעֵר, וְגַלָּיו מִתְנַפְּלִים בְּחֵמָה שְׁפוּכָה עַל סַלְעֵי־הַחוֹף. וַתֵּרֵד תָּמָר מֵעַל הַסּוּס, וְאוֹמַנְתָּהּ הִתִּירָה אֶת קֹבְעָהּ, וַתֵּשֶׁבְנָה עַל הַחוֹל הַלַּח, לִרְאוֹת בַּגַּלִּים הַקָּרִים וְהָאֲפוּרִים. וּכְהִתְנַפֵּץ הַגַּלִּים אֶל הַסְּלָעִים, שׁוֹרְרָה תָמָר בְעֶצֶב לְנַפְשָׁהּ:
לִבִּי כְסִירָה נִטְרֶפֶת
בֵּין מִשְׁבְּרֵי־יָם אַדִּירִים:
וְאֵי נְמַלִּי וְחוֹפִי?
וְאֵי אַבִּירִי בָאַבִּירִים?
שָׁעָה אֲרֻכָּה כֹּה יָשְׁבָה תָמָר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְאוֹמַנְתָּהּ לֹא דִּבְּרָה אֵלֶיהָ דָּבָר, בִּרְאוֹתָהּ אֶת עָצְבָּהּ כִּי רָב.
ד 🔗
לְאַחַר נְדוּדִים רַבִּים הִגִּיעוּ תָמָר וְאוֹמַנְתָּהּ לְבִירָה אַחַת, בָּהּ נֶעֶרְכָה הִתְחָרוּת־גִּבּוֹרִים. וַתֵּהוֹם הַבִּירָה מִן הָאוֹרְחִים הָרַבִּים, שֶׁבָּאוּ לְהַרְאוֹת אֶת כֹּחָם בְּמִלְחֶמֶת חֶרֶב וַחֲנִית, וְלִזְכּוֹת בַּחֲגוֹרַת־הַזָּהָב הַנָּאָה, הַמְשֻׁבֶּצֶת אֲבָנִים טוֹבוֹת, אֲשֶׁר הִבְטִיחַ מֶלֶךְ הַבִּירָה לַמְּנַצֵּחַ.
שְׁלֹשָׁה יָמִים רְצוּפִים נִלְחֲמוּ הַגִּבּוֹרִים זֶה בָּזֶה, וְהַזִּירָה הָיְתָה מְכֻסָּה כֻּלָּה שִׁבְרֵי חֲרָבוֹת וַחֲנִיתוֹת.
וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הוֹפִיעַ פֶּרֶא־אָדָם בֵּין הַנִּלְחָמִים. מַדָּיוֹ לֹא כֶסֶף וְזָהָב, כְּמַדֵּי הָאַבִּירִים הָאֲחֵרִים, וַיְהִי דִּמְיוֹנוֹ כְעֵץ עַתִּיק, מְכֻסֶּה אֵזוֹב יָרֹק כֻּלּוֹ. רִתְמַת סוּסוֹ עֲשׂוּיָה עֲלֵי־אַלּוֹן וּמַחֲטֵי־אֹרֶן, וְהַמָּגֵן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ בָּלָה מִיֹּשֶׁן.
הָאַבִּיר הַפֶּרֶא, כֵּן קָרְאוּ לוֹ הַכֹּל, אַךְ לֹא הֵעֵזּוּ לִלְעֹג לְמַדָּיו הַמּוּזָרִים, כִּי הִתְגַּבֵּר עַל כֻּלָּם בַּמִּלְחָמָה. יוֹם תָּמִים נִלְחַם בָּהֶם וַיַּפִּילֵם אֶחָד אֶחָד מֵעַל סוּסֵיהֶם אַרְצָה, וּלְעֵת עֶרֶב נָפְלָה אֵימָתוֹ עֲלֵיהֶם וְלֹא נִמְצָא עוֹד אִישׁ אֲשֶׁר יִתְגָּרֶה בּוֹ מִלְחָמָה.
אָז הוֹפִיעָה תָּמָר עַל סוּסָהּ וּמַדֵּי־זְהָבָהּ הִבְרִיקוּ לְנֹכַח הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקָעַת. בַּחֲנִית־הַקֶּסֶם אֲשֶׁר בְּיָדָהּ קָפְצָה אֵלָיו וַתַּפִּילֵהוּ אַרְצָה כְרֶגַע, וְכַאֲשֶׁר הִתְנַפְּלוּ אֵלֶיהָ הָאַבִּירִים הָאֲחֵרִים, וַתֶּהְדֹּף גַּם אוֹתָם, וַתַּפִּילֵם אַרְצָה. וַיִּכָּנְעוּ כֻלָּם בְּפָנֶיהָ, וַתִּנָּתֵן חֲגוֹרַת־הַזָּהָב עַל יָדָהּ לְאוֹת נִצָּחוֹן.
אוּלָם הָאַבִּיר הַפֶּרֶא לֹא הָיָה פֶרֶא־אָדָם כְּלָל, וְתָמָר לֹא יָדְעָה כִּי הוּא אַמְנוֹן, הָאַבִּיר אֲשֶׁר רָאֲתָה בִרְאִי־הַבְּדֹלַח וַאֲשֶׁר אָהֲבָה נָפְשָׁהּ.
אַמְנוֹן נִכְלַם בַּמַּפַּלְתּוֹ וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ עַל תָּמָר, זֶה הַגִּבּוֹר הַצָּעִיר לְיָמִים, אֲשֶׁר הִפִּילוֹ אַרְצָה. וַיִּרְכַּב אַמְנוֹן אֶל הַיַּעַר הַקָּרוֹב, בְּדַעְתּוֹ, כִּי שָׂם יַעַבְרוּ הָאַבִּירִים.
זֶה הַגִּבּוֹר הַצָּעִיר בַּעַל חֲנִית־הַקֶּסֶם, יִלָּחֵם אִתִּי שׁוּב – אָמַר אַמְנוֹן בְּכַעֲסוֹ – וְהַפַּעַם לֹא יְנַצְּחֵנִי!
וַיְהִי בְשִׁבְתּוֹ תַּחַת הָעֵצִים, וְסוּסוֹ רוֹעֶה בָעֵשֶׂב, וְהִנֵּה תָמָר בָּאָה. וַיִּקְפֹּץ עַל סוּסוֹ וַיִּדְהַר לִקְרָאתָהּ, וְחַרְבּוֹ, חֶרֶב פִּיפִיּוֹת, שְׁלוּפָה לְפָנָיו. אַךְ תָּמָר רַק נָגְעָה בְאַמְנוֹן בַּחֲנִית־הַקֶּסֶם, וַיּוּטַל שׁוּב אָרְצָה.
אָז קָפַץ עַל רַגְלָיו וַיִּשְׂתָּעֵר אֵלֶיהָ בְּכָל עֹז, וּבְחַרְבּוֹ הִכָּה עַל קוֹבְעָהּ וְעַל מָגִנָּהּ וְלֹא יָכֹל לָהּ, אוּלָם חַרְבּוֹ פָגְעָה בְסוּסָהּ הַנֶּאֱמָן, בְּגַבּוֹ, וַתַּפִּילֵהוּ אַרְצָה. וַתַּרְא תָמָר כִּי כֵן, וַתִּקְפֹּץ גַּם הִיא עַל רַגְלֶיהָ, וַתַּשְׁלֵךְ אֶת חֲנִיתָהּ הַצִּדָּה, וַתִּלָּחֵם בְּאַמְנוֹן בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיָדָהּ. וְהִנֵּה נִפְצַע אַמְנוֹן, וְדָם רָב נִגַּר מִפִּצְעוֹ; וַתַּעַל חֲמָתוֹ לְהַשְׁחִית, וַיַּמְטֵר מַכּוֹת אֵין מִסְפָּר עַל תָּמָר. וְהִיא עוֹמֶדֶת עַל נַפְשָׁהּ וּמְשִׁיבָה מַכָּה תַּחַת מַכָּה: הָעֵשֶׂב אֲשֶׁר לְרַגְלֵיהֶם אָדַם מִן הַדָּם הַשָּׁפוּךְ, וְעוֹד יָדָם נְטוּיָה לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. לֹא יָדְעָה תָמָר, כִּי זֶה הוּא אַמְנוֹן אֲשֶׁר אָהֲבָה נַפְשָׁהּ, וְלֹא יָדַע אַמְנוֹן, כִּי זֹאת הִיא בַת־הַמֶּלֶךְ הַיְּעוּדָה לוֹ לְאִשָּׁה.
וְאַמְנוֹן עָיַף מְאֹד, גַם תָּמָר עָיְפָה בַּמִּלְחָמָה. וַיַּרְא אַמְנוֹן כִּי עָיַף אוֹיְבוֹ מִמֶּנּוּ, וַיְּאַמֵּץ אֶת כָּל כֹּחוֹ לְהַכּוֹתוֹ מַכָּה אַחֲרוֹנָה וְלֲהַמִיתוֹ. אַךְ הַמַּכָּה רַק שָׁבְרָה אֶת קֹבַע תָּמָר, וּפָנֶיהָ נִתְגַּלּוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מֵאָז יָצְאָה מִבֵּית אָבִיהָ.
וְכַאֲשֶׁר הֵרִים אַמְנוֹן אֶת יָדוֹ בַשְּׁנִיָּה וַתִּשָּׁאֵר הַיָּד תְּלוּיָה בָאֲוִיר: כִּי רָאָה אַמְנוֹן אֶת פְּנֵי תָּמָר, וְהִנֵּה אֵינָם פְּנֵי אַבִּיר עַז וְאַכְזָר, כַּאֲשֶׁר חָשַׁב בָּרִאשׁוֹנָה, כִּי־אִם פְּנֵי נַעֲרָה יְפַת־תֹּאַר, אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא רָאָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
וְהַחֶרֶב נִשְׁמְטָה מִיְדֵי אַמְנוֹן אַרְצָה, וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִפְנֵי תָמָר, וַיְבַקֵּשׁ מֵאִתָּהּ סְלִיחָה וּמְחִילָה, כִּי הֵרַע לַעֲשׂוֹת לָהּ.
אוּלָם תָּמָר נִרְגְּזָה עוֹד עַל הַמַּכָּה הָאַכְזָרִית, שֶׁהִכָּה אוֹתָהּ אַמְנוֹן בָּאַחֲרוֹנָה, וַתִּקְרָא:
קוּם עַל רַגְלֶיךָ וַעֲמֹד עַל נַפְשֶׁךָ! וְחַרְבָּהּ שְלוּפָה בְיָדָהּ לַהֲמִיתוֹ.
אַךְ אַמְנוֹן לֹא קָם, וַיּוֹסֵף לְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיהָ לִסְלֹחַ לוֹ עַל אֲשֶׁר עָשָׂה.
וְהָאוֹמֶנֶת הַזְּקֵנָה נִגְּשָׁה אֶל תָּמָר וַתֹּאמַר:
הֵן עָיַּפְתְּ בַּמִּלְחָמָה, וְטוֹב לָךְ לָנוּחַ שָׁעָה קַלָּה בְּצֵל הָעֵצִים. נוּחִי, וְנָח גַּם הָאַבִּיר הַפֶּרֶא, אַחַר תָּשׁוּבוּ לְהִלָּחֵם.
וַתִּשְׁמַע תָּמָר בְּקוֹל אוֹמַנְתָּהּ וַתֵּשֵׁב לָנוּחַ. וְהָאַבִּיר הַפֶּרֶא חָלַץ אֶת קֹבְעוֹ, לִשְׁאֹף רוּחַ, וַתֵּרְא תָּמָר אֶת פָּנָיו וַתֶּחֱרַד. כִּי הַכֵּר הִכִּירָה אֶת הָאִישׁ, אֲשֶׁר אָמְרָה לְהָמִית בַּחֲמָתָהּ, וְהִנֵּה זֶה אַמְנוֹן הָאַבִּיר, אֲשֶׁר רָאֲתָה בִרְאִי־הַבְּדֹלַח; וְחַרְבָּהּ נָפְלָה מִיָּדָהּ אַרְצָה. וַתְּנַסֶּה עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו קָשׁוֹת אַךְ לְשׁוֹנָהּ לֹא נִשְׁמְעָה לָהּ.
וַיִּרְכְּבוּ שְׁנֵיהֶם עַד הַטִּירָה הַקְּרוֹבָה, וַיִּתְאָרְחוּ שָׂם עַד אֲשֶׁר נִרְפְּאוּ פִצְעֵיהֶם כָּלִיל.
וְכָל יוֹם וָיוֹם, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ יַחַד וַיְטַיְּלוּ יַחַד, הוֹסִיף אַמְנוֹן לֶאֱהֹב אֶת תָּמָר הַטּוֹבָה וְהַיָּפָה, וַיִּשְׁכְּחוּ שְׁנֵיהֶם עַד מְהֵרָה אֶת מִלְחַמְתָּם הַקָּשָׁה בַיָּעַר.
אֵלֶּה הַקֹּרוֹת אֶת תָּמָר הַיְפֵה־פִיָּה בַת־הַמֶּלֶךְ וְכָכָה מָצְאָה אֶת הָאַבִּיר אֲשֶׁר נִתְגַּלָּה לָהּ בִּרְאִי־הַקָּסֶם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.