

אסתר ראב, המשוררת הארצישראלית הראשונה, נולדה בשנת 1894 בפתח־תקוה, בתו של יהודה ראב, ממיסדי מושבה עברית ראשונה זו בשנת 1878. ילדותה ונעוריה עברו עליה בבית האב, איכר חרוץ ואדם משכיל, שאותו העריצה כל ימיה: “הוא היה לא רק אבי הביולוגי אלא גם אבי הרוחני. היינו מבינים זה את זה בשתיקה.” אסתר ראב למדה במושבה, ובשנת 1913 ברחה והצטרפה אל ראשוני דגניה וחיתה איתם, אך עם פרוץ המלחמה העולמית חזרה לבית־הוריה. תקופת זמן, ב־1915, חיתה בנס־ציונה, עם עוד שלושה פועלים, בפרדס, חיי “קבוצה”, אחר־כך עבדה כפועלת בבן־שמן; ושוב בפתח־תקוה, עד תום המלחמה, וב־1919 חזרה כמורה לבן שמן. ב־1921 הייתה עדה להתנפלות־הדמים על פתח־תקוה, ובסוף אותה שנה נסעה למצרים ונישאה שם לבן־דודתה יצחק גרין. כחמש שנים עברו עליה בקהיר, ובפריס, ואחר־כך שבה להתגורר בתל־אביב, וחווילתה נעשתה בית־ועד לסופרים ולציירים.
בזיכרונותיה על ימי כתב־העת הספרותי “הדים”, שבעריכת אשר ברש ויעקב רבינוביץ, מספרת אסתר ראב:
“ביום אביב אחד לקחתי את רבינוביץ וברש לטיול בין כרמי־שקדים פורחים – הם היו שניהם עליזים. פיטפטו; משהו מן הקסם שמסביב דבק בהם, עד כי ניטשטשו הגבולות והם נראו כחברים למרות גילם. בצחוק שלפתי מכיסי שיר ונתתי אותו לברש. הוא נעצר, קרא אותו ונעשה רציני מאד; עיניו השחורות והכבדות נחו עליי, ובקולו הבטוח והמהוקצע – פסק: “את צריכה לכתוב.””
שיריה הראשונים של אסתר ראב התפרסמו, בראשית שנות העשרים, ב“הדים”, ובהוצאת כתב־העת הזה הופיע ב־1930 ספר־שיריה הראשון “קמשונים”. בשנת 1964 הופיע קובץ־שיריה השני, “שירי אסתר ראב”, הכולל גם את “קמשונים”, וב־1972 הופיעו שיריה המאוחרים ב“תפילה אחרונה”. כן הופיעו שני מבחרים משיריה: “המיית שורשים” (1976), “ילקוט שירים” (1982) בצירוף מבוא מקיף על חייה ושירתה מאת ראובן שהם; וקובץ סיפוריה “גן שחרב” (1983), שרובם מתארים את שנות ילדותה. אחיה הצעיר, בנימין, הוא אבי, כתב בשעתו מפי אביהם יהודה ראב, את זיכרונותיו בספר “התלם הראשון” (1956), המאיר אף הוא את נוף ילדותה של אסתר בפתח־תקוה.
אסתר ראב מתה בטבעון בה' אלול תשמ"א 4.9.1981, ונקברה בעיר־מולדתה.
הכרך “אסתר ראב, כל השירים” מורכב מחמש יחידות:
א. הספר “קמשונים” (בהוצאת “הדים”, 1930), כנתינתו במקור, ובתוספת ציון מועד הופעתם־לראשונה, בפריודיקה, של חלק משיריו, החל משיריה הראשונים, שאותם כתבה בחורף ובאביב תרפ“א, 1921: “לעיניך האורות, הגדולות”, “כציפור מתה על הזרם”, ו”אני תחת האטד"; וכן קביעת תאריכי אחדים משיריו, שלא נתפרסמו בפריודיקה, על פי סדר הופעתם בכתבי־היד. הספר “קמשונים” נשא במקורו הקדשה: “לזכר ידידי יצחק גרין”, בעלה של המשוררת, שנפטר אותה שנה, 1930, לאחר ניתוח התוספתן, ונקבר בירושלים.
ב. הספר “שירי אסתר ראב” (בהוצאת “מסדה”, 1964), שכלל הדפסה מחודשת של “קמשונים”, וכן מחזורי שיריה של אסתר ראב מן השנים 1963–1930, ונוספו עליהם כאן תאריכי פרסום מרבית השירים.
ג. הספר “תפילה אחרונה” (בהוצאת “עם עובד”, 1972), הכולל בעיקר את שירי אסתר ראב מן השנים 1971–1964, שנתפרסמו כולם בפריודיקה, ותאריכיהם צוינו בו במקורו.
ד. “שירים מבין הזמנים”, שירים גנוזים־ברובם שנמצאו בעיזבונה של אסתר ראב, ונכתבו במקביל לשירים שנדפסו בספריה, מתקופת “קמשונים” ועד 1971 לערך. לא נכללה בהם מרביתה של חטיבת שירי נעורים, במחברות מן השנים 1922–1920 לערך, שמתוכם צמחו ראשוני שיריה הבשלים של אסתר ראב, שנדפסו ב“הדים” והובאו ב“קמשונים”; חטיבה זו היא עניין למחקר שירתה.
ה. “הוציאני אלוה” שירים מ־1972 לערך ועד לשירה האחרון, “נוף שלא מכאן” (מאי, 1981). חלקם פירסמה בחייה, אך טרם קובצו עד כה לספר אחד.
השירים שפוענחו מן העיזבון, ולא פורסמו בחייה, סומנו בעיגול קטן בתחתית כל שיר. כמו־כן תוקנו שגיאות, השמטות ושיבושים אחדים שנפלו בשיריה המודפסים, ונוספו הקדשות אחדות, כל אלה על־פי כתבי־היד או משלוחם.
הרישומים ל“קמשונים” הם מעשה ידי אסתר ראב, כפי שהופיעו במהדורה הראשונה משנת 1930.
ציור השער, “דרך בין זיתים”, מאת נחום גוטמן, תמונת שמן משנת 1927, צילם: י. צפריר.
אהוד בן עזר
תל־אביב, 1987
שירים נוספים
מאתאסתר ראב
הַחֻרְשָׁה אֲשֶׁר לָאֹפֶק דָּבְקָה
מאתאסתר ראב
הַחֻרְשָׁה אֲשֶׁר לָאֹפֶק דָּבְקָה
חֻרְשָׁה אֲפֹרָה לְאֹפֶק הַבֹּקֶר
עֲנָנִים מִמַּעַל לָהּ בְּדַהֲרוֹת סוּסֵי פְּלָדָה
יְבוֹסְסוּ עֶדְנַת צַמְּרוֹתֶיהָ זְעִירוֹת
עָבִים חִפּוּהָ
יְנַפְנְפוּ עָלֶיהָ מְטָרוֹת –
אָפֹר וְשָׁחוֹר
וּלְפֶתַע יְגַלּוּהָ – מְזֻעְזָעָה וְחוֹלֶמֶת
כְּהַבְטָחָה לָאֳפָקִים רְחוֹקָה
זוֹהֶרֶת
עַל פְּנֵי חוֹלוֹת הַזָּהָב
בְּהִירִים כְּתַכְשִׁיט יְקַר מְצִיאוּת
כְּהַבְטָחָה עוֹמֶמֶת
בְּלֶהָבָה כְּבוּיָה –
לְיָמִים יָבוֹאוּ
•
מן העיזבון
יַעַן נוֹצַרְתִּי לְאַהֲבָה אוֹתְךָ
מאתאסתר ראב
יַעַן נוֹצַרְתִּי לְאַהֲבָה אוֹתְךָ
לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ לְהַעֲרִיצְךָ
וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפָנֶיךָ – כָּל הֵיכְלֵי קָדְשְׁךָ –
אֲשֶׁר זָרַעְתָּ עַל תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ –
יַעַן לֹא אוּכַל שְׂנוֹא – לֹא אוּכַל –
מִבְּלִי הַרְעִיל כָּל תָּא בִּי –
יַעַן – מִתַּחַת שָׁמַיִם טְהוֹרִים אֵלֶּה
עַל אֲדָמָה זוֹ מְלוּחַת הַדָּם –
יַעֲלֶה אֵד מִן הָאֲדָמָה הָרְווּיָה דָּם
וְהֶחְשִׁיךְ אֶת עֵינַי
לָכֵן אֶשָּׂא כַּפַּיִם אֵלֶיךָ מִמַּעֲמַקִּים –
רְפָא לִי
אֱסֹף אֶת יְצוּרְךָ
כִּנְמָלִים נְטוּשׁוֹת – עַל פָּנֶיךָ
טוֹעוֹת וְלוֹחֲמוֹת לְלֹא טַעַם
בִּשְׁבִילִים נְלוֹזִים –
לֹא כָּחָל וְלֹא שָׂרָק
רַק עֶצֶם הֱיוֹתְךָ
הֱיוֹתְךָ מְצִיאוּת
וְלֹא חֲלוֹם
רַק עֶצֶם הֱיוֹתְךָ –
מְלַבֵּב אֶת חַיַּי
•
מן העיזבון
אַלְכִימְיָה
מאתאסתר ראב
עֲשַׁן הָעֵשֶׂב הֶחָרוּךְ מְמַלֵּא לְאִטּוֹ הַחֲדָרִים
בְּטַעְמוֹ הַחֲמַצְמַץ הַנּוּגֶה
אוֹתְךָ קֵיצִי עַל הַמּוֹקֵד אֲנִי מַעֲלָה, אֲהָהּ קַיִץ שֶׁל אֵפֶר
הַאֶפְגָּשְׁךָ בְּאֵיזֶה תֹּפֶת חֲבוּיָה
אוֹ עַל מִזְבֵּחַ חָרֵב, נְטוּל אֱמוּנָה
נְטוּל הִתְלַהֲבוּת?
חֲבָטוֹת אֲטוּמוֹת יְרִיּוֹת הֵן עַל פְּנֵי זְהַב־הַבְּקָעוֹת
הֵד הַמָּוֶת הוּא, הַטֶּבַח אַכְזָרִי
אֲדֻמָּה הַגֶּפֶן, וְעַל קַרְקַע הַשְּׂדֵרוֹת
נָגֹל שָׁטִיחַ וְעָלִים שׁוֹפְעִים חוּמִים
רַגְלִי בָּהֶן בּוֹסֶסֶת
אֵבֶל הַפָּרוּשׂ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ
תֶּעֱמַק עַצְבוּתוֹ כִּפְלַיִם
רַק עָשָׁן מִתַּמֵּר מְסַלְסֵל בְּלִי הֶרֶף
בְּטַבְּעוֹתָיו הַכְּחֻלּוֹת
הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה תְּקוּפַת קִפְאוֹנֵךְ
יִסְגֹּר עָלַיִךְ הַחֹרֶף בִּתְרִיסִים מוּגָפִים
וַחֲדָרִים קָרִים
מִזֶּה וָהָלְאָה אֵלְכָה בְּדֶרֶךְ גַּעְגּוּעַי
•
מן העיזבון
הוֹוֶה
מאתאסתר ראב
יָבוֹא יוֹם וְאֶצְבְּעוֹתֶיךָ הַגְּדוֹלוֹת
הַמְהֻקְצָעוֹת תִּהְיֶינָה אַךְ זִכָּרוֹן – – – זִכָּרוֹן
לוּ רַק אֲנִי אֶרְאֶה אוֹתָן בְּדִמְיוֹנִי –
וּמִכָּל זְמַן שֶׁאֶחְיֶה תִּחְיֶינָה אִתִּי –
וְאֶצְבְּעוֹתַי?
מִי יִחְיֶה אִתָּן כְּשֶׁלֹּא אֶהְיֶה?
•
מן העיזבון
בֵּין הָעַרְבַּיִם
מאתאסתר ראב
א.
בְּהֵחָבֵא חוֹמָרִים בִּי –
בְּשָׁמֶיךָ…
שִׁמְךָ מַגִּיהַּ אֶת הַחֲשֵׁכָה
הַיּוֹרֶדֶת;
אֲנִי מוּכָנָה לַדֶּרֶךְ
מִנַּיִן בָּאתִי
יָדוּעַ לִי, כִּמְעַט
אֲבָל אָנָה אֵלֵךְ?
מַה יֹּאמַר לִי בּוֹרְאִי
זֶה שֶׁאֲנִי מְחַכָּה לוֹ.
גּוּפִי, מֵכִין אוֹתִי –
לְדֶרֶךְ-הַמֶּלֶךְ –
אַךְ לֹא בָּרֶגֶל –
אֵלֵךְ בָּהּ…
ב.
נַפְשִׁי עוֹד לֹא גָּמְרָה
הַלְמוּת-הַצְּמִיחָה,
דָּפְקָהּ עֵר, וּלְעִתִּים,
מִתְרַתֵּחַ – בְּאֵשׁ-צְעִירָה –
הַגּוּף לֹא עוֹנֶה –
בְּהֵד, הוּא כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו –
בִּפְנֵי הַנֵּצַח;
רַק הָאֵל יָכֹף גַּבִּי
וְיִשְׁבְּרֵנִי – כְּגִבְעוֹל
רְוֵה-עָסִיס –
יִזְּלוּ דָּמַי – הַיְרֻקִּים
וְיִסָּפְגוּ בְּרִגְבֵי-אַדְמָתִי
ג.
“וַתִּכְהֶינָה עֵינָיו מֵרְאוֹת”
וְלֶחְיוֹ עֲדַיִן וְרֻדָּה
וְאֵין כָּל דִּמְעָה
מִתְגַּלְגֶּלֶת עָלֶיהָ
רַק טִפּוֹת טַל מְאֻחָרוֹת
שֶׁל סְתָו הוֹמֶה…
טבעון, סתיו 1979
אֲנִי רַק גִּלְגּוּל
מאתאסתר ראב
אֲנִי רַק גִּלְגּוּל
שֶׁל אִשָּׁה
נוֹלַדְתִּי עַל מַדְרֵגוֹת
הַר צִיּוֹן מוּל יְרוּשָׁלַיִם
וְהַמִּקְדָּשׁ נִבָּט
אֵלַי בְּכָל הֲדָרוֹ
כִּפַּת-הַזָּהָב
הֵאִירָה אֶת חַיַּי –
נְזִירָה הָיִיתִי –
בַּת כֹּהֲנִים
עַל יַרְכְּתֵי הָהָר
בֵּין הַמַּדְרֵגוֹת הַגּוֹלְשׁוֹת
לְעֵמֶק יְהוֹשָׁפָט –
שָׁם בָּנִיתִי לִי בִּקְתָּה
בְּמוֹ יָדַי
מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם
בְּמוֹ יָדַי הַקָּשׁוֹת
וְהַמְהֻקְצָעוֹת
בְּכַפּוֹת רַגְלַי
הַנֻּקְשׁוּת הַיְחֵפוֹת
יָרַדְתִּי כְּיָעֵל בֵּין
בַּרְקָנִים וְהֵם
מְנַשְּׁקִים שׁוּלֵי צְעִיפִי
הַנִּשְׂרָךְ עֲלֵיהֶם וּמַשְׁהִים
בּוֹ אֶת רֵיחָם הֶחָרִיף
וַאֲנִי פֶּרַח בֵּין פִּרְחֵי הַכְּהֻנָּה
הַצְּעִירִים מְסֻלְסְלֵי הַפֵּאוֹת
הַנּוֹצְצוֹת מִשְּׁיָרֵי הַשֶּׁמֶן
אֲשֶׁר לַחֲצַר הַמִּקְדָּשׁ
וַאֲנִי יַלְדָּה נַעֲרָה
בֵּין הַרְבֵּה בָּנִים
פְּרִי כְּהֻנָּה – רַכֵּי עֵינַיִם
כְּאַיָּלוֹת
מְסֻלְסְלֵי פֵּאוֹת
זְהֻבִּיּוֹת שְׁחוֹרוֹת וַאֲדֻמּוֹת
וַאֲנִי נַעֲרָה כְּחוּשָׁה
בְּבִקְתָּה בְּמַדְרֵגוֹת יְרוּשָׁלַיִם
לִי חֶלְקָה חָמֵשׁ אַמּוֹת
עַל חָמֵשׁ מְגַדֶּלֶת אֶתְרוֹג לַמִּקְדָּשׁ
וְקִשּׂוּא לְמַאֲכָל –
כָּל מַאֲכָלִי אֲפוּנִים וְקִשּׁוּאִים
וּפַת-קִבָּר וּגְרִיסֵי חִטָּה
אֲשֶׁר אֲנִי טוֹחֶנֶת עַל הָרֵחַיִם
שֶׁנָּתַן לִי אָבִי –
וְהוּא אֲשֶׁר אִשֵּׁר נְזִירוּתִי
כִּי כֹּהֵן הוּא בַּמִּקְדָּשׁ –
וַאֲנִי בִּתּוֹ הַיְחִידָה
הִקְדַּשְׁתִּי עַצְמִי לִמְרִיטַת הַמְּנוֹרוֹת
עֲשָׂבִים יֵשׁ לְיַד בִּקְתָּתִי אוֹתָם אֶקַּח
בֹּקֶר בֹּקֶר וְאֶעֱלֶה
בַּמַּדְרֵגוֹת עַד לַמִּקְדָּשׁ
הַזּוֹהֵר לִקְרָאתִי בְּאֵשׁ קֹדֶשׁ
אֲנִי לַזֹּהַר הַזֶּה וְאֵלֶּה הֵם חַיַּי
וְרֵיחַ הָעֲשָׂבִים הַנִּסְפָּג
בִּבְגָדַי
וְנִסְפָּג גַם בְּנַפְשִׁי –
וְאָבִי שׁוֹמֵר עָלַי מִפְּנֵי נַעֲרֵי הֶחָצֵר
שֶׁלֹּא תִּפָּגַע נְזִירוּתִי הַקְּדוֹשָׁה
וַאֲנִי כְּבֵן לוֹ –
וְסָבִיב יִפְעַת אֵל שׁוֹפַעַת
מִן הֶהָרִים וְהַסְּבַךְ וְהַפְּרָחִים
שׁוֹבִים אֶת נַפְשִׁי וּמְמַלְאִים
אוֹתָהּ גִּיל עֶלְיוֹן –
אֲנִי פֶּרַח כֹּהֲנִים
עַל מַדְרֵגוֹת הָהָר בִּירוּשָׁלַיִם
וַאֲנִי זוֹרַעַת אֶת חֶלְקָתִי
הַגְּדוֹלָה כְּסָדִין –
חִטָּה זְהֻבָּה קוֹצֶרֶת
בְּמַגָּל קָטָן אֲשֶׁר נָתַן לִי
אָבִי –
וַעֲרוּגָה שֶׁל אָפוּן וַעֲדָשָׁה
יֵשׁ בָּהּ
וְאוֹתָם אֲנִי מְבַשֶּׁלֶת עַל מְדוּרַת
קוֹצִים קְטַנָּה בֵּין שָׁלֹשׁ אֲבָנִים
וְעֵץ אֶתְרוֹג בַּחֶלְקָה
וְזַיִת אֶחָד עַתִּיק יוֹמִין
וַאֲנִי קוֹטֶפֶת זֵיתָיו
וְכוֹתֶשֶׁת לְמַאֲכָל –
וְאֵלֶּה הֵם חַיַּי –
נְזִירָה בּוֹדְדָה –
מוֹרֶטֶת מְנוֹרוֹת קֹדֶשׁ –
בְּעִשְּׂבֵי הָרִים וְאֵפֶר מְדוּרוֹת
וְזֶה חֶלְקִי בְּתֵבֵל זוֹ
בֵּין הָרִים וּסְבַךְ רֵיחָנִי
אֲנִי נוֹלַדְתִּי לִפְנֵי שְׁלֹשֶׁת
אַלְפֵי שָׁנָה – כָּאן חָיִיתִי
רָאִיתִי אוֹר
וְנָשַׁמְתִּי אֲוִיר הָרִים
מִבְּלִי דַּעַת שֶׁיֵּשׁ יָם
בַּמֶּרְחַקִּים שֶׁבְּגִלְגּוּל אַחֵר
יַעֲשֵׂנִי לִנְזִירָה
טבעון, סתיו 1979
הַשַּׁחְרוּרִים הוֹגִים רַכּוֹת
מאתאסתר ראב
הַשַּׁחְרוּרִים הוֹגִים רַכּוֹת
בֵּין הָעַרְבַּיִם
אֶת עֵינֵי־הַסַּפִּיר
הֵם הוֹגִים
אֶת הֲדַר קוֹמָתוֹ
אֶת מָתְנָיו הַצָּרִים
הַשְּׁלוּחִים כְּגֶזַע
אֶל מָרוֹם
אֲנִי נוֹשֵׂאת אוֹתוֹ
מִתַּחַת עַפְעַפַּי –
כְּקֶרֶן אוֹר מְהַבְהֶבֶת
שֶּׁנִּשְׁתַּיְּרָה
מִיּוֹם שֶׁמֶשׁ אָרֹךְ,
אֲנִי רוֹאָה אֶת פָּנָיו
תַּחַת שְׁמוּרוֹת עֵינַי –
כִּרְאוֹת עָלִים
מְאַוְּשִׁים –
אַחֲרֵי יוֹם עֲבוֹדָה
בֵּין עֵצִים יְרֻקִּים;
אֲנִי חָשָׁה דְּמוּת
חֲצוּבָה בְּשַׁיִשׁ,
קָשָׁה,
חַמָּה,
כְּאֹרֶן בַּשֶּׁמֶשׁ.
•
מן העיזבון
אֲנִי
מאתאסתר ראב
בְּעֶצֶם לֹא הִגַּעְתִּי אַף פַּעַם
לְדַרְכִּי
דֶּרֶךְ רְחָבָה זְרוּעַת אוֹר וּשְׁתוּלָה עֵצִים
בְּיַרְכָתֶיהָ
תָּמִיד הִשְׁתַּלְשַׁלְתִּי בְּיִסּוּרִים גְּדוֹלִים
בִּדְרָכִים צְדָדִיּוֹת לֹא שְׁלֵמוֹת, טְבוּלָה בְּצַעַר
לֹא הִגַּעְתִּי לִכְלָל פְּרִיחָתִי הַטָּבוּעַ בִּי
אוּלַי הָיוּ אֵלֶּה עַשֶׂרֶת בָּנַי הָאֵיתָנִים כְּאַלּוֹנִים
שֶׁלֹּא יָצְאוּ מִמֵּעַי
אוּלַי אֲנִי אֵם שֵׁבֶט שֶׁאִבֵּד דַרְכּוֹ בַּמִּדְבָּר
אוֹ צוּפִית נַעֲלָה כְּחֻלָּה וְאֶלֶגַנְטִית
וְאוּלַי אֲנִי נִיצוֹץ מִכּוֹכַב אָבוּד בֶּחָלָל
•
מן העיזבון
חוּגָה
מאתאסתר ראב
מִנִּבְכֵי־הַזְּמַן
הִיא עוֹלָה
אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתָהּ:
חוּגָה מְצַיֶּצֶת:
רַכּוֹת –
בְּהַפְסָקוֹת
מְנַמְנֶמֶת:
תּוֹךְ דִּמְדּוּמֵי־שַׁחַר
חָרְפִּי;
אָבִי מְהַלֵּךְ כְּבֵדוֹת
וּבַטּוּחוֹת:
מוֹצִיא מַחֲרֵשׁוֹת,
גּוֹרֵר מִן הַמַּחְסָן:
צְלִיל־בַּרְזֶל עָמוּם –
חֲבָטָה בַּקַּרְקַע
הַחוּגָה –
קוֹלָהּ הוֹלֵךְ וְחָזֵק;
וְחִרְחוּר־הַסּוּסִים
הַנּוֹשְׁפִים לְתוֹךְ צִנַּת־הַבֹּקֶר –
מַרְעִידִים אֶת כֻּלִּי –
אָבִי –
בְּקֹר־הַבֹּקֶר
בַּחֹרֶף –
עִם דִּמְדּוּמֵי־שַׁחַר
•
מן העיזבון
הערות ל“שירים נוספים”
מאתאסתר ראב
הערות ל"שירים נוספים"
מאתאסתר ראב
השיר “החורשה” הוא מסוף שנות ה-30 לערך.
השיר “יען נוצרתי לאהבה” הוא מראשית שנות ה-40.
השיר “אלכימיה” נכתב בסוף שנות ה-50 או ראשית ה-60. הנוסח המובא כאן הוא המילים והשורות שלא נמחקו, בטיוטה היחידה של השיר שנתגלתה בעזבונה של אסתר ראב, טיוטה קשה לפיענוח.
השיר “הווה” נמצא במחברת פרוזה משנת 1969 לערך, בין הסיפורים “שנים יפות” ו“משפחת סלומון”.
את השירים “בין הערביים” ו“אני רק גלגול” שלחה לי אסתר ראב בנובמבר 1979, בצירוף מכתב המבקשני להעתיק במכונת-כתיבה שירים אלה, ש“נכתבו זה עתה”, ולשלוח אותם לפרסום לאחר זמן. הם נשכחו ממני באחד מתיקי המכתבים. רק בעת סידור עזבונה מצאתי אותם יחד עם המכתב. דומני שיש להתייחס אליהם לא כאל שירים מן העזבון (המסומנים בעיגול קטן בתחתית כל שיר) אלא כאל שירים שהיו מתפרסמים על דעתה בעודה בחייה. השיר “בין הערביים” שייך על פי נושאו למחזור “מקהלת האשכבה”, ומקומו אולי אחרי השיר “יום הולדת”, עמ' 364. השיר “אני רק גלגול”, מקומו אולי אחרי “שירים עשנים”, עמ' 330.
השיר “השחרורים הוגים רכות” נמצא בעזבונה של אסתר ראב, חבוי בצרור מכתבים של ראובן שהם אליה. לפי מיקומו בין המכתבים נכתב השיר בשלהי 1971 או בראשית 1972, הוקדש לראובן שהם, אך לא נשלח אליו ולא פורסם. השיר שייך למחזור “כבר פגשתיך פעם”, אולי אחרי השיר “לאדם שושנת-שמש”, עמ' 253.
השיר “אני” נמצא בעמוד ראשון של בלוק מכתבים כחול, שזמנו כנראה קיץ 1977.
השיר “חוגה” הוא נוסח שונה של שיר ללא כותרת – “מנבכי-הזמן”, עמ' 296, שהובא במחזור “חי בי הבית”. שני הנוסחים הם מן העזבון.
אהוד בן עזר
תל-אביב, 1994
לפריט זה טרם הוצעו תגיות