

בְּשֶׁל הוֹד הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים בִּגְבוּרוֹת,
בְּשֶׁל שֵׁבֶט אָדָם נִשְׂגָּב,
לִי לָקְחוּ אֶת הַכּוֹס בְּכֵרַת הָאָבוֹת,
הַחֶדְוָה, הַכָּבוֹד, הָעוּגָב.
עַל גַּבִּי קָפַץ זְמַן – חוֹנֵק־זְאֵבִים,
אַךְ לֹא דַּם־זְאֵבִים דָּמִי,
תְּקַע אוֹתִי, כְּמוֹ כּוֹבַע, בְּתוֹךְ שַׁרְווּלִים
שֶׁל פַּרְוַת עֲרָבוֹת שֶׁל סִיבִּיר.
לֹא לִרְאוֹת פַּחְדָנִים, הַבִּצָּה הַצּוֹלֶלֶת,
עֲצָמוֹת שׁוֹתְתוֹת עַל גַּלְגַּל,
יִזְרְחוּ כָּל הַלֵּיל שׁוּעָלִים־שֶׁל־תְּכֵלֶת,
אֶת יָפְיָם הַקָּדוּם לִי אֶשְׁאַל.
קַח אוֹתִי אֵי הָאֹרֶן שַׂגִּיא עַד כּוֹכָב,
אֵי זוֹרֵם יֶנִיסֵי,1 בַּלֵּיל,
כִּי לֹא דַּם־זְאֵבִים דָּמִי הַזָּב,
וְרַק דּוֹמֶה־לִי אוֹתִי יְחַסֵּל.
מארס 1931
-
יניסיי: הארוך בנהרות סיביר, איזור הגלייה מימי הצארים. ↩
אֲחָיוֹת – עֲדִינוּת וּכְּבֵדוּת – זֵהִים הָאוֹתוֹת שֶׁלָּכֶן.
דְּבוֹרִים־שֶׁל־דְּבַשׁ וּצְרָעוֹת מוֹצְצוֹת שׁוֹשַׁנָּה כְּבֵדָה.
אָדָם גּוֹסֵס, חוֹל מְחֻמָּם מִצְטַנֵּן,
אֶת שֶׁמֶשׁ־אֶתְמוֹל נוֹשְׂאִים עַל אֲלוּנְקָה שְׁחֹרָה.
אַךְ, חַלּוֹת־שַׁעֲוָה כְּבֵדוֹת וּרְשָׁתוֹת עֲדִינוֹת,
קַל יוֹתֵר אֶבֶן לָשֵׂאת מֵאֲשֶׁר עַל שְׁמֵךְ לַחֲזֹר!
לִי נוֹתְרָה דְּאָגָה אַחַת בָּעוֹלָם,
דְּאָגָה זְהֻבָּה: אֶת עַצְמִי מֵעֹל הַזְּמַן לִפְתֹּר.
אֲנִי שׁוֹתֶה, כְּמוֹ מַיִם אֲפֵלִים אֲוִיר עָמוּם בַּשָּׂדוֹת.
הַזְּמַן נֶחֱרָשׁ בְּמַחְרֵשׁ, שׁוֹשַׁנָּה הָיְתָה אֲדָמָה.
בִּמְעַרְבֹּלֶת אִטִּית שׁוֹשַׁנִּים עֲדִינוֹת כְּבֵדוֹת,
שׁוֹשַׁנִּים עֲדִינוּת וּכְּבֵדוּת בְּזֵרִים כְּפוּלִים קָלְעָה!
מארס 1920
זַהֲבָנִים בַּיְּעָרוֹת, וְאֹרֶךְ שֶׁל ווֹקַ̩אלִים –
בַּשִּׁיר הַטּוֹֽנִי הֵם בִּלְבַד מִדָּה נִשְׁמֶרֶת.
אַךְ רַק אַחַת בְּכָל שָׁנָה יֵשׁ וּשְׁפוּכָה
בַּטֶּבַע אֲרִיכוּת, כִּבְמִשְׁקְלֵי הוֹמֶ̩רוֹס.
כְּאִלּוּ בְּצֶזוּ̩רָה פָּעוּר הַיּוֹם הַלָּז:
מִשַּׁחַר הַשַּׁלְוָה וָאֳרָכִים קְשֵׁי־שֵׁם;
שְׁוָרִים בְּכַר־מִרְעֶה, וְעַצְלָנוּת־שֶׁל־פָּז
לִשְׁלֹף מִקְּנֵה־הַסּוּף עָשְׁרוֹ שֶׁל תָּו שָׁלֵם.
1914
אֵיךְ שׁוֹפֵעַ יִשּׁוּב דַּל כִּכְבָרָה, –
הַמּוּסִיקָה הַשְּׂעִירָה שֶׁל מַיִם!
מַה זֶּה? טְוִיָּה? אוֹ צְלִיל? אוֹ אַזְהָרָה?
הַס־הַס עָלַי! דִּבּוּר יָבִיא צָרָה אִם!
בְּלַבִּירִינְט שֶׁל מַנְגִּינָה לַחָה
צִרְצֵר כָּל־כָּךְ מַחְנִיק הָעֲרָפֶל,
כְּאִלּוּ בַּת־הַמַּיִם הִתְאָרְחָה
בִּשְׁאוֹל־תַּחְתִּית, אֵצֶל שֶׁעָן צוֹלֵל.
נובמבר 1930, טיפליס
לַיְלָה – אֵין לוֹ תַּקָּנָה,
וְאֶצְלְכֶם עוֹד אוֹר אַפְסַיִם.
שֶׁמֶשׁ שְׁחֹרָה עָלְתָה
בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם.
נוּמָה – נוֹרָאָה מִמֶּנָּה –
נוּמָה – שֶׁמֶשׁ צְהֻבָּה –
בְּאוֹר מִקְדָּשׁ שֶׁל יְהוּדָה
קָבְרוּ אֶת אִמָּא, כִּי אֵינֶנָּה.
בְּלֹא בְּרָכָה מֵאֱלֹהִים
וּנְטוּלֵי כַּנְפֵי קְדֻשָּׁה,
בְּאוֹר מִקְדָּשׁ הַיְּהוּדִים
קוֹנְנוּ עַל גֵּו אִשָּׁה.
צִלְצְלוּ עַל גֵּו אִמִּי
קוֹלוֹת יִשְׂרְאֵלִים, בָּרַע.
הִתְעוֹרַרְתִּי בְּעַרְשִׂי,
מוּאָר בְּשֶׁמֶשׁ שְׁחֹרָה.
1916
תֵּן, אֵלִי, שֶׁאֶת הַלַּיְלָה נַעֲבֹר:
עַל שִׁפְחָתְךָ – עַל הַחַיִּים – חָרֵד אֲנִי הַגֶּבֶר,
בְּפֶּטֶרְבּוּרְג לִחְיוֹת – כְּמוֹ לִישֹׁן בְּקֶבֶר.
ינואר 1931
כָּךְ אִתָּךְ אֵשֵׁב לִי בַּמִּטְבָּח.
נֵפְטְ לָבָן מֵרִיחַ רֵיחַ רַךְ.
הַסַּכִּין הַחַד, פְּרוּסַת לַחְמִי…
אִם תִּרְצִי, הַפְּרִימוּס תְּנַפְּחִי,
אוֹ הַתִּירִי חֶבֶל מְפֻתָּל
וְקִשְׁרִי עַד שַׁחַר אֶת הַסַּל,
שֶׁנִּסַּע יָשָׁר לַתַּחֲנָה,
אִישׁ אוֹתָנוּ שָׁמָּה לֹא יִמְצָא.
ינואר 1931, לנינגרד
כָּךְ אֲנַחְנוּ חַיִּים, אֶת הָאָרֶץ אֵינֶנּוּ חָשִׁים מִתַּחְתֵּינוּ,
דִּבּוּרֵינוּ אֵינָם נִשְׁמָעִים עֲשָׂרָה צְעָדִים מִן הַפֶּה,
עֵת בְּקֹשִׁי מַסְפִּיק לַחֲצִי־אֲמִירָה מְרֻמֶּזֶת –
נִזְכָּרִים בְּאָדָם הֲרָרִי מִמְּרוֹמֵי הַקְּרֶמְלִין.
אֶצְבְּעוֹתָיו הֶעָבוֹת, כְּמוֹ תּוֹלָעִים שְׁמֵנוֹת הֵן,
מִלּוֹתָיו כְּמִשְׁקוֹלוֹת־שֶׁל־תְּרֵיסַר־קִילוֹגְרַמִּים, תָּמִיד יְדַיְּקוּ.
כִּשְׂפַם־תִּיקָנִים שְׂפָמוֹ הַצּוֹחֵק,
שַׁרְווּלֵי־מַגָּפָיו מַבְרִיקִים.
וּסְבִיבוֹ אֲסַפְסוּף מַנְהִיגִים דַּּקֵי־הַצַּוָּאר,
וְהוּא מְשַׂחֵק לוֹ בַּשֵּׁרוּתִים שֶׁל חֲצָאֵי־אֲנָשִׁים.
מִי שׁוֹרֵק, מִי מְיַלֵּל, מִי רוֹטֵן,
וְרַק הוּא מְלַמְלֵם וּמַצְבִּיעַ.
כִּפְרָסוֹת מְפַרְזֵל הוּא פְּקֻדּוֹת וּפְקֻדּוֹת –
הַהוֹלְמוֹת: בַּיָּרֵךְ, בַּגַּבָּה, בַּקָּדְקֹד, וּבָעַיִן.
כָּל בִּצּוּעַ פְּסַק־דִין אֶצְלוֹ – פֶּטֶל,
וְחָזֵהוּ רָחָב, שֶׁל אוֹסֶטִי2.
נובמבר 1933
שְׁלַלְתֶּם לִי נוֹף יַמִּים, שְׁבִיל הַמְרָאָה, מָעוּף,
על כַּף־רַגְלַי מִשְׁעַן קַרְקַע כָּפוּ.
מַה הִשַׂגְתֶּם? מַזְהִיר הוּא הַחִשּׁוּב:
שְׂפָתַיִם לוֹחֲשׁוֹת לָקַחַת לֹא תּוּכְלוּ.
1933, וורוניז'
יוֹם עָמַד וְחָמֵשׁ גֻּלְגָּלוֹת לוֹ. חָמֵשׁ יְמָמוֹת רְצוּפוֹת
אֲנִי, מִתְכַּרְבֵּל, הִתְגָּאֵיתִי בַּמֶּרְחָב, שֶׁגָּדַל עַל שְׁמָרִים.
הַחֲלוֹם זָקֵן מִן הַקֶּשֶׁב, הַקֶּשֶׁב זָקֵן מֵחֲלוֹם – מְמֻקָּד וְרָגִישׁ…
וְאַחֲרֵינוּ נִשְׂאָה דֶּרֶךְ־מֶלֶךְ עַל מוֹשְׁכוֹת־רַכָּבִים…
יוֹם עָמַד וְחָמֵשׁ גֻּלְגָּלוֹת לוֹ. כְּמִדֶּבֶר מֻכֶּה מִמָּחוֹל
נִשָּׂא גּוּשׁ פָּרָשִׁי, וְרַגְלִי, הָלְכָה מַסָָּה, גַּבָּהּ־בְּשָׁחֹר:
כְּשֶׁעֹרֶק עָצְמָה הִתְרַחֵב בַּלֵּילוֹת – פִּגְיוֹנוֹת לְבָנִים, –
הָעַיִן הָפְכָה לִבְשַׂר מְחָטִים־שֶׁל־אֹרֶן.
לוּ כְּזַיִת לִי יָם־הַתְּכֵלֶת, לוּ כְּאֹזֶן־שֶׁל־מַחַט בִּלְבַד,
שֶׁהַצֶּמֶד שֶׁל זְמַן הַלִּוּוּי יִנָּשֵׂא בְּקַלּוּת כְּמִפְרָשׂ.
אַגָּדַת לֶחֶם־עֹנִי רוּסִית! כַּף־מֵעֵץ2 וְחַפְּשֵׂנִי: אַ־אוּ!
אַיֵּכֶם, שְׁלִישִׁיַּת נְעָרִים מִשַּׁעַר־בַּרְזֶל גֶ.פֶּ.אוּ? 3
שֶׁסְּחוֹרָה מֻפְלָאָה שֶׁל פּוּשְׁקִין לֹא תֻּפְקַר לְאוֹכְלֵי־הַחִנָּם4,
מִתְלַמֵּד בְּסָגִין וְאֶקְדָּח שֵׁבֶט מֻמְחֵי־פּוּשְׁקִינָם –
חוֹבְבִים צְעִירִים שֶׁל שׁוּרוֹת לְבָנוֹת־הַשִּׁנַּיִם,
לוּ כְּאֹזֶן־שֶׁל־מַחַט בִּלְבַד, לוּ לִי יָם־הַתְּכֵלֶת כְּזַיִת!
הָרַכֶּבֶת הָלְכָה לָאוּרַאל. יָשָׁר אֶל הַפַּעַר שֶׁל פִּינוּ
צַ’אפַּאיֶב5 יוֹדֵעַ־דַּבֵּר דָּהַר מִתּוֹךְ סֶרֶט קוֹלִי –
מֵאֲחוֹרֵי גֶּדֶר־עֵץ, עַל בַּד שֶׁסָּדִין הוּא
לוּ לָמוּת וְלִקְפֹּץ עַל סוּס מִשֶּׁלִּי!
יוני 1935, וורוניז'
-
“יום עמד” – ביסוד השיר – שיירת ההגלייה למקום הגירושים. ובתוך זה משולבות תמונות מקבילות מן ההיסטוריה הרוסית: הרַכָּבים הנוסעים למרחקים בדרך־המלך, הגירושים בימי הצארים, ומאסות האדם ההולכות במלחמת האזרחים. לקראת סוף־השיר משתלבת תמונת הסרט המפורסם. ↩
-
כף מעץ: כל איכר, חייל או אסיר נשא עימו כף חיונית, מגולפת מעץ, בשרוול־המגף, כדי ללגום מסיר המרק המשותף (בו מפורר לחם). ↩
-
ג.פּ.אוּ: ראשי תיבות של הבולשת הבולשביקית (קודם צֶ'.קַ., אח"כ נ.ק.ו.ד., היום ק.ג.ב.). ↩
-
אוכלי־החינם: הכוונה ל“טפילים האינטלקטואלים”; מנדלשטאם מלגלג על אימוץ שמו של פושקין בפראזיאולוגיה של נציגי השלטון. ↩
-
צ'אפאייב" (האחים ואסילייב, 1934) שהציג את צ'אפאייב, מנהיג הפרטיזאנים האדומים, איש הסטיכיה האנארכית, בקרבות עם הלבנים, עד מותו – סרט שעשאו אגדה חיה. (“בד” של קולנוע הופך לסדין של תכריכים, ואחרי המוות קופץ צ'אפייב חי על סוסו – על הבד). ↩
תָּעִיתִי בַּשָּׁמַיִם… מַה לַּעֲשׂוֹת?
לְמִי שֶׁקְּרוֹבִים הֵם – עֲנֵה, אִם הֵבַנְתָּ.
קַל יוֹתֵר הָיָה לְצַלְצֵל לְתִשְׁעָה
דִּיסְקִים אַטְלֶטִיִּים אֵצֶל דַּנְטֶה.
לא תַּפְרִידוּ אוֹתִי מֵהַחַיִּים – הֵם חוֹלְמִים
לַהֲרֹג וּמִיָּד לְלַטֵּף,
כְּדֵי שֶׁתּוּגָה פְלוֹרֶנְטִינִית תַּדְהִים
בָּאֹזֶן, בָּעַיִן, בְּעַפְעַף מְעַפְעֵף.
אַל תָּשִׂימוּ לִי זֵר חַד־לִטּוּפִי
עַל הָרַקּוֹת הָאֵלֶּה –
מוּטָב שֶׁתְּפַצְּלוּ לַחֲתִיכוֹת אֶת לִבִּי,
חֲתִיכוֹת צְלִילִים־שֶׁל־תְּכֵלֶת.
כְּשֶׁאָמוּת, בְּתֹם הַשֵּׁרוּת הַזֶּה, רֵעַ
לְכָל אֵלֶּה שֶׁחָיוּ כְּשֶׁחָיִיתִי בַּחֶלֶד,
יְהַדְהֵד נָא הַרְחֵב וְהַגְבֵּהַּ
הֵד שָׁמַיִם בִּמְלוֹא הֶחָזֶה לִי.
9–19 במארס 1937, וורוניז'
הוֹ, מְזֻיָּן בִּרְאִיָּה שֶׁלִּצְרָעוֹת צָרוֹת,
הַמּוֹצְצוֹת אֶת צִיר הָאֲדָמָה, אֶת צִיר הָאֲדָמָה,
אֲנִי נוֹשֵׁם כֹּל שֶׁנִּקְלַע לְעֵינַי מֵאָז,
זוֹכֵר בְּעַל־פֶּה הַכֹּל, וְעַל־לֹא־מָה.
אֵינֶנִּי מְצַיֵּר, אֵינֶנִּי שָׁר, אֵינִי
פּוֹרֵט מֵיתָר שָׁחֹר־קוֹלִי: רַק בִּשְׂפָתַי, צְמֵאוֹת
וְנִמְצָצוֹת־אֶל־הַחַיִּים, אוֹהֵב אֲנִי
לִקְנֹא צְרָעוֹת עַרְמוּמִיּוֹת וַעֲצוּמוֹת.
הוֹ, אִלּוּ גַּם עָלַי יָכְלוּ אֵי־פַּעַם
לִכְפּוֹת, תּוֹךְ עֲקִיפַת חֲלוֹם וָמָוֶת,
עֻקְצוֹ־שֶׁל־הָאֲוִיר וְחֹם־הַקַּיִץ – שֶׁאֶשְׁמַע
אֶת צִיר הָאֲדָמָה, אֶת צִיר הָאֲדָמָה…
1937
- יוסי לבנון
- מיה קיסרי
- שמעון רוטנברג
- גיורא הידש
- דרור איל
- אייל רונאל
לפריט זה טרם הוצעו תגיות