אַתָּה הוּא הֶעָנִי חֲסַר הַכֹּל

הָאֶבֶן שֶׁמָּקוֹם לָהּ לֹא נִמְצָא,

הַמְּצֹרָע שֶׁמִּן הָעִיר הוּצָא,

הַנָּע וָנָד עִם רַעֲשָׁן גָּדוֹל.

כְּמוֹ הָרוּחַ אֵין לְךָ דָּבָר,

שִׁמְךָ לֹא יְכַסֶּה מֵעֲרוּמֶיךָ,

מַלְבּוּשׁ יוֹמְיוֹם פָּשׁוּט שֶׁל יְתוֹמֶיךָ

יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ יוֹתֵר, יוֹתֵר הָדָר.

אַתָּה עָנִי כְּכֹחַ הָעֻבָּר

בְּנַעֲרָה שֶׁבּוֹ אֵינָהּ חוֹשֶׁקֶת

וְהִיא אֶת חֲלָצֶיהָ מְחַשֶּׁקֶת

שֶׁעַל רֵאשִׁית נְשִׁימָתוֹ תִּגְבַּר.

אַתָּה עָנִי כְּגֶשֶׁם הָאָבִיב

שֶׁעַל גַּגּוֹת הָעִיר בְּרֹךְ מַכֶּה,

כְּמוֹ הֲזָיוֹת אָסִיר שֶׁהָעוֹלָם

מִתּוֹךְ תָּאוֹ לָנֶצַח נֶעְלַם,

וּכְמוֹ חוֹלֶה שֶׁתְּנוּחָתוֹ הֵיטִיב

וְטוֹב לוֹ; כְּמוֹ פִרְחֵי פַּסֵּי רַכֶּבֶת

שֶׁצַּר לָהֶם בָּרוּחַ הַסּוֹבֶבֶת,

וּכְמוֹ הַיָּד שֶׁלְּתוֹכָהּ נִבְכֶּה…

מַה לְּמוּלְךָ צִפּוֹר קוֹפֵאת קְטַנָּה,

וּמַה לְּעֻמָּתְךְ כֶּלֶב רָעֵב,

וּמַה יֵּשׁוּת אוֹבֶדֶת וְאֵינָהּ,

עַצֶּבֶת הַחַיָּה הַמִּתְעַנָּה

שֶׁנִּכְלְאָה וְנִשְׁכְּחָה מִלֵּב?

וּמַה כָּל עֲנִיֵּי הָעִיר הַזֹּאת,

מָה הֵם מוּל כָּל אֲשֶׁר יַכְבִּיד עָלֶיךָ?

לֹא רֵיחַיִם הֵם, כִּי אֲבָנִים קְטַנּוֹת,

עִם זֹאת גַּם הֵם עוֹד טוֹחֲנִים קְצָת לֶחֶם.

מִכֻּלָּם אַתָּה חֲסַר הַכֹּל,

הַקַּבְּצָן שֶׁאֶת פָּנָיו הֵסֵב,

אַתָּה שׁוֹשַׁן־הָעֹנִי הַגָּדוֹל,

אַתָּה גִּלְגּוּל נִצְחִי וְכֹל־יָכוֹל

שֶׁל זָהָב לְאוֹר־חַמָּה צוֹרֵב.

אַתָּה חֲסַר־הַבַּיִת הַשַּׁתְקָן

שֶׁשּׁוּב אֶל עוֹלָמֵנוּ לֹא יַחְדֹּר:

גָּדוֹל, כָּבֵד מִכְּפִי צְרָכֵינוּ כָּאן.

רוֹעֵם מִן סְעָרָה. אַתָּה כִּנּוֹר

הַמְּנַתֵּץ יָדָיו שֶׁל כָּל נַגָּן.

עַל הַקְדוֹשִׁים, אֵלִי, הַאִם שָׁמַעְתָּ?

הֵם חָשׁוּ כִּי גַּם תָּא נָעוּל הֵיטֵב

קָרוֹב מִדַּי הוּא לִצְחוֹקִים וּכְאֵב –

לָאֲדָמָה יָרְדוּ, עָמֹק לְמַטָּה.

וְכָל אֶחָד עִם אוֹר נֵרוֹ נָשַׁם

אֶת הָאֲוִיר הַדַּל שֶׁהִקִּיפוֹ,

שָׁכַח שְׁנוֹתָיו, שָׁכַח אֶת פַּרְצוּפוֹ,

כְּמוֹ בַּיִת בְּלִי חַלּוֹן הָיָה הוּא שָׁם

וְשׁוּב לֹא מֵת, כְּמוֹ מֵת הָיָה מִכְּבָר.

קָרְאוּ מְעַט, כְּמוֹ הַכְּפוֹר כִּלָּה

אֶת הַסְּפָרִים, וּכְמוֹ גְּלִימָה שְׁמוּטָה

מֵעַל עַצְמוֹתֵיהֶם, כָּךְ כָּל מִלָּה

הָיְתָה שׁוֹמֶטֶת אֶת מַשְׁמָעוּתָהּ.

הֵם לֹא הֶחְלִיפוּ זֶה עִם זֶה דְּבָרִים

בְּעָבְרָם שְׁחוֹרִים, סְמוּכִים כָּל כָּךְ,

לִשְׂעָרָם הִנִּיחוּ שֶׁיִּצְמַח,

וְאִישׁ מֵהֶם כְּבָר לֹא יָדַע הַאִם

שְׁכֵנוּ לֹא מֵת זָקוּף.

          וּבְאוּלָם

עֲגַלְגַּל, לְאוֹר נֵרוֹת בָּשׂוּם,

יֵשׁ שֶׁנֶּאֶסְפוּ לָהֶם כֻּלָּם,

וּמוּל דַּלְתוֹת זָהָב, כְּמוּל גַּנִּים,

תָּהוּ עַל חֲלוֹמָם זֶה הַקָּסוּם

וְחֶרֶשׁ רִשְׁרְשׁוּ שָׁם הַזְּקָנִים.

וּבְהִתְאַחֵד הַחֹשֶׁךְ עִם הָאוֹר

חַיֵּי כָּל אִישׁ הָיוּ כְּמוֹ שְׁנוֹת אֶלֶף,

וּכְמוֹ עַל פְּנֵי גַּלִּים נִשְּׂאוּ אָחוֹר

אֶל רֶחֶם אִמּוּתָם כְּמוֹ אֶל כֶּלֶא,

יָשְׁבוּ כְּווּצִים כָּעֻבָּרִים הָאֵלֶּה,

רָאשִׁים גְּדוֹלִים, יָדַיִם קְטַנְטַנּוֹת

וְלֹא אָכְלוּ, כְּמוֹ כָּל הַמְּזוֹנוֹת

נִמְצְאוּ לָהֶם מִתּוֹךְ הַשְּׁחוֹר.

מַרְאִים אוֹתָם לְכָל הַצַּלְיָנִים

אֲשֶׁר בָּאִים מֵעִיר וּכְפַר עַכְשָׁו.

זֶה שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה הֵם נְתוּנִים

בָּאֲרוֹנוֹת, וְאֵין בָּהֶם רָקָב.

וּכְמוֹ מִנֵּר עָשֵׁן עוֹלֶה מַחְשָׁךְ

עַל פְּנֵי גּוּפוֹתֵיהֶם הַמְכֹרָכוֹת

שֶׁנִּשְׁאֲרוּ, פִּלְאִית, שְׁלֵמוֹת כָּל כָּךְ,

וִידֵיהֶם, לָעַד לֹא מְתוּחוֹת,

כִּקְצוֹת הָרִים עַל פְּנֵי חָזָם נָחוֹת.

הוֹ אֵל עַתִּיק יוֹמִין, הוֹ אֵל גָּדוֹל,

הָאֻמְנָם שָׁכַחְתָּ מִשּׁוּם מָה

לִשְׁלֹחַ לַטְּמוּנִים בָּאֲדָמָה

אֶת הַמָּוֶת הַמְכַלֶּה הַכֹּל?

הַאִם הֵם, שֶׁכֹּה דּוֹמִים לִקְהַל מֵתֶיךְ,

דּוֹמִים יוֹתֵר לְכָל שֶׁלֹּא יִכְלוּ?

הַאִם חַיֵּי עַד שֶׁל גּוּפוֹתֶיךָ

אֲשֶׁר לְמוֹת הַזְּמַן עַצְמוֹ יוּכְלוּ?

הַעוֹד לָהֶם מָקוֹם בֵּין יְעָדֶיךָ?

הֲתִשְׁמְרֵם כְּקַנְקַנִּים עִמְּךָ,

אַתָּה, שֶׁאֵין שִׁעוּר לְמְמַדֶּיךָ –

הַתְמַלְּאֵם אֵי פַּעַם בְּדָמְךָ?