א. מִיהוּ זֶה יוּבַל?

הָאֻמְנָם לֹא שְׁמַעְתֶּם עַל יוּבַל? הַכֵּיצַד? וְשִׁמְעוֹ מֵ“עֵין הָרִמּוֹנִים” בַּצָּפוֹן עַד “שְׁבִיל הָרוֹעִים” בַּדָּרוֹם הִגִּיעַ. הֲרֵי זֶה אוֹתוֹ יוּבַל שֶׁנְּעָרִים פּוֹרְשִׁים בְּכַעַס עֵת יַזְכִּירוּ אֶת שְׁמוֹ וּנְעָרוֹת נֶאֱנָחוֹת בְּשָׁלְחָן אֶת מַבָּטֵיהֶן לַמֶּרְחַקִּים.

וּמְבֻגָּרִים? מְחַיְּכִים וְאוֹמְרִים “נוּ, כֵּן…”, שֶׁמַּשְׁמָעוּתוֹ בִּלְתִּי מוּבֶנֶת.

וְיוּבַל? נַעַר תָּמִיר, בַּעַל עֵינַיִם חַיְּכָנִיּוֹת וְחוֹלְמוֹת כְּאֶחָד. תַּלְתַּל שָׁחוֹר מִתְפַּתֵּל עַל מִצְחוֹ וּפָנָיו מוּעָדוֹת תָּמִיד לְכִוּוּן בִּלְתִּי יָדוּעַ.

לְיוּבַל יֵשׁ יָדִיד, יָדִיד עָלוּב בְּמִקְצָת, מֻזְנָח וּפָרוּעַ, אַךְ כָּרוּךְ הוּא אַחֲרָיו כְּכֶלֶב. וְאָכֵן, כֶּלֶב הוּא זֶה. כְּשֶׁהוֹלְכִים הַשְּׁנַיִם בְּמַעֲלֵה הָרְחוֹב עַל מְנָת לְהֵעָלֵם פִּתְאֹם, אוֹמְרִים: “הֵם הוֹלְכִים כְּבָר.”

יֵשׁ בּוֹ בְּיוּבַל מַשֶּׁהוּ הַמְעוֹרֵר אֶת דַּעַת הַבְּרִיּוֹת עָלָיו, וּמְסַפְּרִים עָלָיו רַבּוֹת:

מַעֲשֶׂה בְּאֶפְרוֹחָיו שֶׁל הַכַּרְמִי שֶׁהָיוּ נֶעְלָמִים כְּמִתּוֹךְ כִּשּׁוּף. וְהִגִּיעַ הַדָּבָר עַד כְּדֵי יֵאוּשׁ. וַאֲפִלּוּ סִמָּן לֹא הִשְׁאִיר הַפּוֹשֵׁעַ. אַף לֹא הִרְגִּישׁוּ בְּכָךְ תֵּכֶף. הֵם פָּחֲתוּ וְהָלְכוּ בְּמָנוֹת קְצוּבוֹת.

עַל מִי לֹא הֶעֱלִילוּ? עַל הֶחָתוּל הָאָפֹר, שֶׁתֻּמָּתוֹ הֵצִיצָה מִתּוֹךְ עֵינָיו הַכְּשֵׁרוֹת וְסוֹפוֹ הָיָה מַר. סְחָבוּהוּ בְּתוֹךְ שַׂק הָעִירָה וּשְׁלָחוּהוּ לְנַפְשׁוֹ בְּתוֹךְ הָרַעַשׁ, הַהֲמֻלָּה וְהַתְּנוּעָה. חָתוּל כְּפָרִי מִסְכֵּן! וְאִם לֹא נָפַל קָרְבַּן תְּאוּנָה הֲרֵיהוּ מִתְהַלֵּךְ כְּיָתוֹם וְדוֹעֵךְ מִגַּעְגּוּעִים. אַךְ הָאֶפְרוֹחִים פָּחֲתוּ.

מָתְחוּ רֶשֶׁת סְמִיכָה מֵעַל חֲצַר בֵּית־הָאִמּוּן, שֶׁמָּא עוֹפוֹת טוֹרְפִים מִמַּעַל? וְהָאֶפְרוֹחִים פָּחֲתוּ.

מִשֶּׁשָּׁמַע יוּבַל עַל הַמַּעֲשֶׂה הֶחְלִיט בְּלִבּוֹ מַה שֶּׁהֶחְלִיט וְנֶעְלַם אוֹתוֹ לַיְלָה מֵהַבַּיִת. בְּבֵיתוֹ הָיוּ רְגִילִים לְכָךְ. יוּבַל הָיָה נֶעְלָם לְעִתִּים קְרוֹבוֹת וּמִיָּמָיו לֹא חָזַר בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. פַּעַם — וְהוּא נֶעְדַּר יוֹמַיִם וְחָזַר כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא עַל יָדָיו אַיָּלָה רַכָּה וְרוֹעֶדֶת כֻּלָּהּ. אָבִיו רָצָה לְהַכּוֹתוֹ אָז.

“הֵיכָן הָיִיתָ?” שָׁאַל הָאָב.

“בֶּהָרִים,” עָנָה יוּבַל. אַף מִלָּה לֹא שָׁמְעוּ מִפִּיו יוֹתֵר.

מִבְּעוֹד יוֹם (בָּזֶה נִזְכְּרוּ אַחַר כָּךְ) רָאוּ אֶת יוּבַל מִתְהַלֵּךְ עִם כַּלְבּוֹ מִסָּבִיב לְבֵית־הַאִמּוּן שֶׁל הַכַּרְמִי. מִסְתַּכֵּל בְּכָל פִּנָּה, בּוֹדֵק אֶת הַפַּחִים, בּוֹלֵשׁ אֶת עֲרֵמוֹת הַקְּרָשִׁים הַמֻּטָּלִים בַּחוּץ וּמְחַפֵּשׂ מַשֶׁהוּ. לִפְנוֹת עֶרֶב רָאוּהוּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה עִם שׁוֹט בְּיָדוֹ.

הָיָה זֶה לֵיל יָרֵחַ בָּהִיר. יוּבַל עָמַד עִם כַּלְבּוֹ מֵאֲחוֹרֵי עֵץ וְרָאָה אֶת הַכַּרְמִי עוֹזֵב אֶת בֵּית־הָאִמּוּן, סוֹגְרוֹ וְהוֹלֵךְ הַבַּיְתָה. הַכַּרְמִי אַךְ נִכְנַס הַבַּיְתָה וְיוּבַל הִתְגַּנֵּב בַּחֲשַׁאי עִם כַּלְבּוֹ לְתוֹךְ בֵּית־הָאִמּוּן וְסָגַר אַחֲרָיו אֶת הַדֶּלֶת.

הוּא הִתְיַשֵּׁב בַּפִּנָּה מוּל חוֹר קָטָן, כְּגֹדֶל כַּף הַיָּד, שֶׁהָיָה בְּאַחַד הַפַּחִים סָמוּךְ לְקַּרְקַע וּבִלְתִּי נִרְאֶה לָעַיִן. אֶת כַּלְבּוֹ אָסַף לְבֵין רַגְלָיו — וְחִכָּה. הָאֶפְרוֹחִים יָשְׁנוּ שְׁנָתָם, אַף הַכֶּלֶב נִמְנֵם. אַךְ לֹא כֵן יוּבַל. עֵינָיו בָּלְשׁוּ אֶת אַפְרוּרִית הַחֶדֶר בְּלִי הֶפְסֵק. פִּתְאֹם הִרְטִיט הַכֶּלֶב. שְׂעָרוֹ נִסְתַּמֵּר וְאָזְנָיו נִזְדַּקְּפוּ. בְּאוֹתוֹ רֶגַע רָעַד הַפַּח וְיוּבַל רָאָה מַשֶּׁהוּ אָרֹךְ וְכֵהֶה חוֹדֵר דֶּרֶךְ הַחוֹר. בִּמְהִירוּת פִּתְאֹמִית הֵאִיר יוּבַל בְּפַנָּס חָזָק שֶׁהֶחֱזִיק בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה הִצְלִיף בְּשׁוֹטוֹ צְלִיפָה אַדִּירָה וְשׁוֹרֶקֶת…וְקָפַץ הַצִּידָּה.

נָחָשׁ עֲנָקִי לָחַשׁ, יָרַק וְהִתְפַּתֵּל בִּכְאֵבִים עֲצוּמִים. הַכֶּלֶב רָתַח וְסָמַר. עוֹד שְׁתֵּי צְלִיפוֹת אַדִּירוֹת שֶׁל הַשּׁוֹט וְהַנָּחָשׁ הִשְׁתַּתֵּק וְהִתְפַּתֵּל חֲסַר־אוֹנִים עַל הַקַּרְקַע. עַתָּה נִגַּשׁ יוּבַל וּמָעַךְ בַּדְּלִי אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ וְהִשְׁאִירוֹ מֻטָּל. אָסַף אֶת הָאֶפְרוֹחִים הַמְבֹהָלִים, הוֹשִׁיבָם עַל הַשְּׁלַבִּים, שָׁרַק לְכַלְבּוֹ וְיָצָא אֶת בֵּית־הָאִמּוּן.

לְמָחֳרָת סִפְּרוּ בְּכָל הַמּוֹשָׁבָה עַל הַצִּפְעוֹנִי הַמָּחוּץ וְעַל הַדְּלִי שֶׁהָעֳמַד עַל רֹאשׁוֹ. וְלֹא הָיָה קֵץ לַהַשְׁעָרוֹת.

“אוּלַי יַד יוּבַל בָּזֹאת?”

אוּלַי?

ב. סוּסָתוֹ שֶׁל הַשּׁוֹמֵר גִיּוֹרָא

גִיּוֹרָא הַשּׁוֹמֵר הָיָה דְמוּת מִסְתּוֹרִית בַּמּוֹשָׁבָה.

צְרִיפוֹ עָמַד בַּשָּׂדֶה, מְרֻחָק מִכָּל הַבָּתִּים; מֻקָּף הָיָה גָדֵר־חַיָּה, וּזְאֵב שָׁחוֹר שׁוֹמֵר עַל הַכְּנִיסָה.

בְּכֶלֶב זֶה נָהֲגוּ כָּבוֹד רַב, בְּעִקָּר הַשְּׁכֵנִים הָעַרְבִים מִן הַסְּבִיבָה, וּמִתּוֹךְ נִסָּיוֹן. כְּשֶׁיָּצָא גִיּוֹרָא רָכוּב עַל סוּסָתוֹ הַלְּבָנָה, וְהַכֶּלֶב הַשָּׁחוֹר, שֶׁלָּשׁוֹן אֲדֻמָּה שְׁלוּחָה לְפָנָיו, מִתְרוֹצֵץ לִצְדָדָיו — נִרְאֶה הָיָה כְּגִּבּוֹר אַגָּדִי שֶׁלֹּא מֵהַזְּמַן הַזֶּה. עוֹבְרֵי אֹרַח הָיוּ נוֹטִים הַצִּדָּה וְדוֹרְשִׁים בִּשְׁלוֹמוֹ, עַרְבִים הָיוּ מְבָרְכִים אוֹתוֹ בִּבְרָכָה כְּפוּלָה וּמְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאִלּוּ הוּא הָיָה עוֹבֵר עַל פְּנֵיהֶם בִּדְהִירָה קַלָּה, חִיּוּךְ נָסוּךְ עַל פָּנָיו, כְּאוֹתוֹ בֶּן־מֶלֶךְ הַמְבָרֵךְ אֶת נְתִינָיו.

סוּסָתוֹ שֶׁל גִּיּוֹרָא הָיְתָה חֲלוֹמָם שֶׁל כָּל בַּחוּרֵי הַסְּבִיבָה. בְּלֵילוֹת קַיִץ חַמִּים יוֹשְׁבִים הָיוּ עַד בּוֹשׁ, מְלַהֲגִים וּמִתְפַּעֲלִים מִמֶּנָּה, עַד שֶׁהָיָה אֶחָד קָם וּמְסַפֵּר כִּי זוֹ מֵאַחַת הָאֻרְווֹת שֶׁל אֶמִיר בְּמִדְבַּר עֲרָב נִגְנְבָה, וּבִשְׁמֹעַ הַאֶמִיר עַל כָּךְ בָּעֲרָה חֲמָתוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיְצַו לַהֲרֹג אֶת מְשָׁרְתָיו וַעֲבָדָיו. קָם הַשֵּׁנִי וּמוֹסֵר מַעֲשֶׂה בְּשֵׁיךְ מְפֻרְסָם שֶׁבָּא אֶל גִּיּוֹרָא, הִשְׁתַּחֲוָה וְנָשָׂא אֶת דְּבָרוֹ: “יַא חֲוָגָ’ה”, אָמַר. “אֶת שְׁתֵּי בְּנוֹתַי תִּקַּח לְנָשִׁים, אֶת חַרְבִּי אָשִׂים לְרַגְלֶיךָ וְאֶשְׁקֹל עַל יָדְךָ דִּינָרֵי זָהָב כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה — וְהַסּוּסָה לִי תִּהְיֶה!” אָז סִמֵּר גִּיּוֹרָא אֶת שְׂפָמוֹ, הִבְרִיק בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב: “וְלוּ דָם יִשָּׁפֵךְ!”

יוּבַל הָיָה מִסְתַּכֵּל בַּסּוּסָה מִתּוֹךְ חֶמְדָּה נִסְתֶּרֶת. רַק פַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ אֶת גִּיּוֹרָא לָתֵת לוֹ לִרְכֹּב. אוּלָם בַּקָּשָׁתוֹ נִדְחֲתָה בְּחִיּוּךְ לַעֲגָנִי. “לֹא לְךָ, הַנַּעַר, לְנַסּוֹת בָּהּ,” עָנָה לוֹ, “כִּי תִּשָּׂאֲךָ לְכָל הָרוּחוֹת.”

יוּבַל נִשְׁתַּתֵּק וְלֹא הוֹסִיף עוֹד, אוּלָם בְּלִבּוֹ זָמַם לְהוֹצִיא אֶת רְצוֹנוֹ לַפֹּעַל.

בְּאַחַד הַיָּמִים לָקַח אֶת כַּלְבּוֹ וּפָנָה אֶל צְרִיפוֹ שֶׁל גִּיּוֹרָא. הַזְּאֵב הַשָּׁחוֹר רָבַץ כָּרָגִיל וְלָטַשׁ אֶת עֵינָיו אֶל הַמִּתְקָרֵב. אוּלָם מִבְּעוֹד זְמַן שָׁלַח יוּבַל אֶת כַּלְבּוֹ לַחָפְשִׁי וְלֹא אָרַךְ הַזְּמַן עַד אֲשֶׁר הַשְּׁנַיִם — הַזְּאֵב וְהַכֶּלֶב — הִתְיַדְּדוּ וְהֵחֵלוּ רוֹדְפִים אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי בִּמְשׁוּבָה וּבְשִׁכְחָה עַצְמִית. בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִתְגַּנֵּב יוּבַל אֶל הַסּוּסָה הַקְּשׁוּרָה אֶל אֲבוּסָהּ, פָּתַח אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הָאַפְסָר וְהִסְתַּלֵּק בִּתְמִימוּת חֲזָרָה, לִרְחוֹב הַמּוֹשָׁבָה.

הָיְתָה זֹאת שָׁעָה שֶׁלְּאַחַר הַצָּהֳרַיִם. הַשֶּׁמֶשׁ נָטְתָה מַעֲרָבָה, הָאִכָּרִים עָבְדוּ בְּגִנּוֹתֵיהֶם, כָּל אֶחָד בְּשֶׁלּוֹ, וְיוּבַל עָמַד לְתֻמּוֹ נִשְׁעָן אֶל אַחַת הַגְּדֵרוֹת, יָדָיו בְּכִיסָיו, וְהִסְתַּכֵּל. לְפֶתַע נִשְׁמְעוּ נְבִיחוֹת עַזּוֹת. כֻּלָּם הָפְכוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם, וְהִנֵּה הִתְפָּרְצָה הַסּוּסָה הַלְּבָנָה מֵחֲצַר הַצְּרִיף בִּשְׁעָטָה עַזָּה אֶל הָרְחוֹב.

“הַסּוּסָה בָּרְחָה!” צָעֲקוּ מֵעֲבָרִים.

חִישׁ־מַהֵר קָפְצוּ הָאִכָּרִים וְיָצְאוּ מֵחַצְרוֹתֵיהֶם וְהִתְחִילוּ לְנַפְנֵף בִּידֵיהֶם מוּל הַסּוּסָה הַמְגַמֵּאת אָרֶץ. אוּלָם בְּהִתְקָרֵב הַסּוּסָה קָפְצוּ מַהֵר הַצִּדָּה בְּבֶהָלָה וָפַחַד. לֹא הָיָה מִי שֶׁיַּעֲמֹד נֶגְדָּהּ. יוּבַל הוֹצִיא אֶת יָדָיו מִכִּיסָיו וְנִדְרַךְ. הִנֵּה־הִנֵּה הִיא עַל־יָדוֹ. כְּחָתוּל עָשָׂה צַעַד מוּלָהּ, וּבְעָבְרָהּ זִנֵּק פִּתְאֹם עַל גַּבָּהּ, הִתְכּוֹפֵף אֶל צַוָּארָה וְנִתְפַּס בְּרַעְמָתָהּ. הַסּוּסָה הִזְדַּקְּפָה בִּדְהִירָה אֲיֻמָּה, עָפָה בְּכִוּוּן לַשָּׂדוֹת וְנֶעְלְמָה מִן הָעַיִן.

שְׁתִיקָה כְּבֵדָה הִשְׂתָּרְרָה בָּרְחוֹב, וְהִתְפָּעֲלוּת.

“הוּא יֵהָרֵג,” הִפְלִיט מִישֶׁהוּ.

גִּיּוֹרָא, שֶׁהִגִּיעַ בֵּינָתַיִם, הִפְסִיק אֶת הַשְּׁתִיקָה “מַהֵר,” אָמַר. “הָבוּ עֲגָלָה וְנֵצֵא לְחַפְּשׂוֹ.”

עוֹד הֵם רוֹתְמִים עֲגָלָה וְקוֹפְצִים עָלֶיהָ לִנְסֹעַ וְהִנֵּה נִרְאֲתָה בָּאֹפֶק כְּעֵין עֲנָנָה, וְכַעֲבֹר רְגָעִים מִסְפָּר אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין: סוּס וְרוֹכְבוֹ בָּאִים בְּכִוּוּן הַמּוֹשָׁבָה.

הַכֹּל פָּנוּ לִקְרָאתוֹ, וְלֹא אָרַךְ הַזְּמַן וְיוּבַל הִתְקָרֵב בִּדְהִירָה טוֹפֶפֶת עַל סוּסָתוֹ, כְּשֶׁהִיא רוֹעֶדֶת כֻּלָּהּ וּמְכֻסָּה זֵעָה מַקְצִיפָה, אַךְ נִכְנַעַת כְּכִבְשָׂה.

לְרַגְלֵי גִיּוֹרָא עֲצָרָהּ פִּתְאֹמִית, קָפַץ מֵעָלֶיהָ וּמְסָרָהּ לְיָדָיו.

אַנְחַת הֲקַלָּה פָּרְצָה מִלִּבּוֹת הַכֹּל. וְגִיּוֹרָא? תָּפַס אֶת יוּבַל בִּזְרוֹעוֹתָיו הָאַדִּירוֹת וְהִדְבִּיק בּוֹ שְׁתֵּי נְשִׁיקוֹת, לְשִׂמְחַת כָּל הַנּוֹכְחִים.

מֵאוֹתוֹ זְמַן חָפְשִׁי הָיָה יוּבַל לִרְכֹּב עַל הַסּוּסָה כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ.

וְיָמִים רַבִּים לְאַחַר כָּךְ, בְּסַפֵּר גִּיּוֹרָא עַל הַמַּעֲשֶׂה, הָיָה מְסַיֵּם: “אוּלָם כֵּיצַד קָרָה הַדָּבָר וְהַסּוּסָה נִתְּרָה מִשַּׁרְשַׁרְתָּהּ — וַאֲנִי בְּמוֹ יָדַי קְשַׁרְתִּיהָ? אָכֵן לֹא אֵדַע”.

וְאָמְנָם עַד הַיּוֹם לֹא יָדַע.

ג. בְּעִקְּבוֹת הַמְחַבְּלִים

זֶה יָמִים מִסְפָּר וּבְבֵיתוֹ שֶׁל יוּבַל אֵין פּוֹסְקִים מִלְּדַבֵּר בָּעִנְיָן הַמִּסְתּוֹרִי הַמִּתְרַחֵשׁ כָּל לַיְלָה בְּגַן־הַיְרָקוֹת: עִם בֹּקֶר נִמְצָאוֹת הָעֲרוּגוֹת רְמוּסוֹת.

לִכְאוֹרָה אֵין בְּכָךְ מִן הַמַּפְתִיעַ. יֵשׁ וְגַנָּבִים יָבוֹאוּ לִפְעָמִים, בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה, לְמַלֵּא אֶת שַׂקֵּיהֶם; יִקְרֶה וְאַרְנְבוֹת־שָׂדֶה תַּתְקֵפְנָה, אוֹ תַּנִּים רְעֵבִים; לֹא אַחַת, וְעֵדֶר עִזִּים יִכָּנֵס בְּזָדוֹן עַל יְדֵי רוֹעֶה בֶּן־בְּלִיַעַל; הַכֹּל יִתָּכֵן וְאֶפְשָׁרִי.

אוּלָם מַרְאֵה גַן־הַיָּרָק עִם בֹּקֶר הוֹכִיחַ בַּעֲלִיל כִּי כָל הַהַשְׁעָרוֹת הַלָּלוּ תְּלוּיוֹת עַל בְּלִימָה.

כִּי הֲרֵי אִם עֵדֶר עִזִּים הִתְפָּרֵץ, אֵין לְהַנִּיחַ שֶׁהַגָּדֵר תִּשָּׁאֵר שְׁלֵמָה וְהַשַּׁעַר נָעוּל.

שֶׁמָּא תַּנִּים אוֹ אַרְנָבוֹת? כִּי אָז יֵשׁ לִמְצֹא סוֹף־סוֹף אֶת הַמְּחִלָּה מִתַּחַת לָרֶשֶׁת, הוֹאִיל וְאֵין לַחְשֹׁב שֶׁיַּעַבְרוּהָ בְּגָבְהָהּ.

גַּנָּבִים? גַּם אֵלֶּה אֵין זֶה מִדַּרְכָּם לְכַרְסֵם עֲלֵי סֶלֶק וּלְפַזֵּר מְלָפְפוֹנִים נְשׁוּכִים בְּחֶלְקַת הַגֶּזֶר אוֹ לַעֲקֹר גְּזָרִים צְעִירִים וּלְפַזְּרָם בְּחֶלְקַת הַסֶּלֶק — סִמָּנִים שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר סוֹבְלָם וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא בָּהֶם אֶת יָדֶךּ וְאֶת רַגְלֶיךָ.

וּבְכֵן, מִיהוּ? מִיהוּ הַבָּא בַּלֵּילוֹת הָאַחֲרוֹנִים לְהַשְׁחִית עָמָל רַב, מִתּוֹךְ רָצוֹן לְהָרַע וְזָדוֹן גָּלוּי?

בִּשְׁאֵלָה זוֹ הִתְלַבְּטוּ כָּל בְּנֵי הַבַּיִת, וְגַם גִּיּוֹרָא הַשּׁוֹמֵר. כִּי בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, שֶׁהִקְדִּישׁוּ בִּמְיֻחָד לִשְׁמִירַת גַּן־הַיָּרָק, לֹא הוֹפִיעוּ הַמְחַבְּלִים.

יוּבַל חָשַׁד בְּמִישֶׁהוּ. כְּבָר לְפִי סִמָּנֵי־הָרַגְלַיִם הָרִאשׁוֹנִים, שְׁמְּצָאָם בָּעֲרוּגוֹת הָרְמוּסוֹת, הֵבִין כִּי הַשְׁעָרָתוֹ יֵשׁ לָהּ רַגְלַיִם. הוּא מָצָא שֶׁבֶּן־הַבְּלִיַּעַל, הַהוֹרֵס לָהֶם אֶת גִּנָּתָם, אֵין הוּא נוֹעֵל נַעֲלַיִם, אַף לֹא יִתְהַלֵּךְ יָחֵף כְּאוֹתָם הַבֵּדוּאִים הָרְגִילִים לִשְׁלֹחַ אֶת יְדֵיהֶם בַּעֲמַל זָרִים.

הוּא מָצָא שֶׁלְּחִנָּם יַחְשְׁדוּ בְּאַרְנָבוֹת אוֹ בְּתַנִּים. הָיוּ אֵלֶּה סִמָּנִים שֶׁל בַּעַל־חַיִּים מַפְרִיס פַּרְסָה, פַּרְסָה קְטַנָּה אָמְנָם…וּבְכֵן עִזִּים? כְּבָשִׂים? לֹא! כִּי הֲרֵי הַגָּדֵר שְׁלֵמָה וְהֵם לֹא יַעַבְרוּהָ בַּאֲוִירוֹן.

יוּבַל הֶחְלִיט, כְּדַרְכּוֹ בַּהַחְלָטוֹת, מִתּוֹךְ שֶׁקֶט וּמְנוּחָה גְמוּרָה. הוּא לֹא סִפֵּר בַּבַּיִת, כִּי אֵין דַּרְכּוֹ לְדַבֵּר עַל הַשְׁעָרוֹת וְאֵין טַעַם לְעוֹרֵר הִתְנַגְּדוּת לְמַעֲשָׂיו אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בֵּין כֹּה וָכֹה…

וְלָכֵן לָקַח לוֹ עִם עֶרֶב אֶת כַּלְבּוֹ וְהִסְתַּלֵּק לוֹ מִן הַבַּיִת…

כֶּלֶב זֶה, שֶׁלְּפִי צוּרָתוֹ הַחִיצוֹנִית הַפְּרוּעָה וְהַמֻּזְנַחַת עָלוּל הָיָה לְעוֹרֵר אֶת הַחֲשָׁד כִּי אָכֵן בֶּן־בְּלִי־שֵׁם הוּא, צֶאֱצָא לְנוֹדְדֵי רְחוֹב וְשָׂדֶה, נִין וָנֶכֶד לְצוֹעֲנִים שֶׁבְּגֶזַע הַכְּלָבִים — חוּשׁ רֵיחוֹ הָיָה מְפֻתָּח לְהַפְלִיא וְהֶרְאָה נְטִיּוֹת עֲמֻקּוֹת לְבַלָּשׁוּת וְלַהֲלִיכָה בְּעִקְּבוֹת זָרִים. אָמְנָם הַמִּסְתַּכֵּל הָרָגִיל לֹא יַבְחִין בְּכָל הַתְּכוּנוֹת הַלָּלוּ, אוּלָם אֵין זֶה מִקְרֶה שֶׁיּוּבַל, אֲשֶׁר יָדַע לְנַחֵשׁ סְגֻלּוֹת בַּכְּלָבִים, בָּחַר אַחֲרֵי מוֹתוֹ שֶׁל דַּרְדַּר דַּוְקָא בְּגוּר זֶה. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, וְעָלָיו נְסַפֵּר לְהַלָּן.

וְעַתָּה נֵלֵךְ בְּעִקְבוֹת יוּבַל, שֶׁהִקִּיף אֶת הַמּוֹשָׁבָה וְחָזַר אֶל עֲרֵמַת הֶחָצִיר שֶׁעָמְדָה בַּחֲצֵרוֹ וְצָפְתָה פְּנֵי גַּן־הַיָּרָק. בִּמְרוֹמֶיהָ הִסְתַּתֵּר עִם כַּלְבּוֹ וְהֶחְלִיט לְהַשְׁקִיף עַל פְּנֵי הַמֶּשֶׁק כָּל אוֹתוֹ לַיְלָה וּלְהִוָּכַח אִם צָדַק בְּהַשְׁעָרוֹתָיו וְאִם לֹא.

לַשָּׁוְא חִפְּשׂוּהוּ בָּעֶרֶב. “יוּבַל!? יוּבַל!!?” אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. יוּבַל שָׁמַע אֶת הַקְּרִיאוֹת וְלֹא עָנָה.

עִם לַיְלָה עָלָה הַיָּרֵחַ וְהֵצִיף בִּנְגֹהוֹת אֶת כָּל הַמּוֹשָׁבָה מִסָּבִיב. רוּחַ קַלִּילָה נָשְׁבָה וּבָאָה מִן הַשָּׂדוֹת לְלַטֵּף אֶת פָּנָיו וּלְשַׂחֵק בְּתַלְתַּלָּיו. הַכּוֹכָבִים זָהֲרוּ. הַטַּל רָעַף וְרִחֵף בָּאֲוִיר. טוֹב הָיָה לוֹ לְיוּבַל וְקַל. וּנְהָרָה שָׂרְרָה מִסָּבִיב, עַד כְּדֵי הַכֵּר עֲצָמִים בְּמֶרְחָק רַב.

הַכֶּלֶב הִתְכַּנֵּף בְּחֵיקוֹ וְלִקֵּק אֶת יָדָיו, זֶה בִּטּוּי הַחִבָּה מִיָּדִיד לְיָדִיד.

צְלִילִים רְחוֹקִים, זָרִים וּמוּזָרִים עָלוּ בְּאָזְנָיו שֶׁל יוּבַל מִכָּל עֵבֶר. כָּאן הִשִּׁיקָה צִפּוֹר־לַיְלָה בִּכְנָפֶיהָ, שָׁם עָלוּ צְרִיחוֹת מִסְפָּר וְנֶאֶלְמוּ. יְלֵל תַּנִּים בָּא מִמֶּרְחַקִּים וְאָבַד תּוֹךְ כְּדֵי בְּכִיָּה חֲנוּקָה. צְרָצָרִים לֹא פָּסְקוּ מִזִּמְרָתָם הַמְנַסֶּרֶת: הַכֹּל נָע וְרָטַט בֶּחָלָל הַלֵּילִי שֶׁל הָאֲוִיר. שֶׁפַע אוֹר נִשְׁפַּךְ מֵהַיָּרֵחַ וְיוּבַל דִּמָּה לִרְאוֹת דְּמֻיּוֹת הַבָּאוֹת…מִתְקָרְבוֹת…וְנֶעְלָמוֹת כְּשֵׁם שֶׁהוֹפִיעוּ.

עָבְרוּ שָׁעוֹת רַבּוֹת וְהִנֵּה הִרְגִּישׁ בְּשַׁעֲטַת רַגְלַיִם קַלָּה. הַכֶּלֶב נֵעוֹר וְיוּבַל עֲצָרֹו בְּיָדָיו מִנְּהֹם. לְאוֹר הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא רָאָה שְׁתֵּי דְמֻיּוֹת מִתְקָרְבוֹת, וְעַד מְהֵרָה הִבְחִין בְּזוּג אַיָּלוֹת נֶחְמָדוֹת שֶׁהִתְרוֹצְצוּ מִסָּבִיב לַגָּדֵר, בְּהוֹצִיאָן מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם גְּעִיָּה גְרוֹנִית. הִתְרַחֲקוּ בְּמִקְצָת, וּכְאִלּוּ לְפִי צַו פָּרְצוּ בִּמְרוּצָה וָשֶׁטֶף; עָבְרוּ בִּקְפִיצָה אֶת הַגָּדֵר וּכְבָר הֵן בְּתוֹךְ הַגָּן.

יוּבַל לֹא זָז. כֹּה הֻקְסַם מִמַּרְאֵה עֵינָיו. אָמְנָם הוּא חִכָּה לְאוֹרְחִים מִסּוּג זֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא תֵּאֵר לוֹ בְּדִמְיוֹנוֹ אֶת כָּל חֵן הֶהָדָר הַנָּסוּךְ עַל יְצוּרִים אֵלֶּה בְּאַפְלוּלִית הַלַּיְלָה הַבָּהִיר. שָׁעָה אֲרֻכָּה הִסְתַּכֵּל בָּהֶם. בִּמְיֻחָד הִפְלִיאוֹ הָאֶחָד. זֶה, כְּאִלּוּ לִבּוֹ לֹא הָיָה נָתוּן לַמִּרְעֶה, כִּי אִם לַמִּשְׂחָק בִּלְבַד. בִּתְנוּעוֹת מְלֵאוֹת חֵן וּגְמִישׁוּת הָיָה מוֹצִיא וְקוֹטֵף אֶת אַחַד הַיְרָקוֹת, מְנַעֲנֵעַ מִתּוֹךְ גַּאֲוָה בְּרֹאשׁוֹ וְזוֹרֵק אֶת טַרְפּוֹ הַנָּשׁוּךְ מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ. כֹּה הָלַךְ וְהִתְרוֹצֵץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מֵעֲרוּגָה לַעֲרוּגָה, וְהִשְׁחִית אֶת הַיְבוּל, לְשִׂמְחַת לִבּוֹ הָרַבָּה, וְאִלּוּ הָאַיָּלָה הַשְּׁנִיָּה — הַאִם בַּת־זוּגָתוֹ שֶׁל הָרִאשׁוֹן הָיְתָה? — רָעֲתָה בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה.

מֹחוֹ שֶׁל יוּבַל עָבַד בְּקַדַּחְתָּנוּת. כֵּיצַד לְתָפְסָם? הַכֶּלֶב סָעַר בְּתוֹךְ־תּוֹכוֹ וְקָשֶׁה הָיָה עַל יוּבַל לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו וּלְעָצְרוֹ מִנְּבִיחָה; וְרַעְיוֹן מִתְּקַבֵּל עַל הַדַּעַת — מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה. אֵין עֵצָה כְּלַפֵּי קַלֵּי־רַגְלַיִם אֵלֶּה. וְיוּבַל הֶחְלִיט לָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם עַד לֶהָרִים, בְּיָדְעוֹ כִּי כַּלְבּוֹ לֹא יַכְזִיבוֹ בְּנִדּוֹן זֶה.

וּמִשֶּׁהֶחְלִיט, שָׁרַק שְׁרִיקָה עַזָּה, בִּרְצוֹתוֹ לִרְאוֹת פַּעַם נוֹסֶפֶת אֶת הַזּוּג בְּעָבְרָם אֶת הַגָּדֵר בִּגְמִישׁוּת כֹּה נִפְלָאָה. וְאָכֵן, נִבְהֲלוּ הַשְּׁנַיִם, הִתְרוֹמְמוּ לָאֲוִיר כְּמִתּוֹךְ כִּשּׁוּף וְנֶעְלְמוּ מִן הָעַיִן.

הַכֶּלֶב הִשְׁתּוֹלֵל בִּנְבִיחוֹת.

יוּבַל הוֹצִיא מִכִּיסוֹ חֶבֶל, קְשָׁרוֹ לִרְצוּעַת הַכֶּלֶב, וּשְׁנֵיהֶם יָרְדוּ מַהֵר לְהַקִּיף אֶת הַגַּן וְלִמְצֹא אֶת הַמָּקוֹם שֶׁמִשָּׁם הִסְתַּלְּקוּ הָאַיָּלוֹת. הַכֶּלֶב מָצָא חִישׁ אֶת עִקְּבוֹתֵיהֶן, וּכְשֶׁרֹאשׁוֹ וְאַפּוֹ נְתוּנִים בְּתוֹךְ הַקַּרְקַע, הִתְחִיל לִמְשֹׁךְ אֶת יוּבַל אַחֲרָיו.

כַּמָּה זְמַן הָלְכוּ? שָׁעָה? שְׁעָתַיִם? אוּלַי יוֹתֵר?

בֶּהָרִים קָשְׁתָה הָעֲלִיָּה, וְיוּבַל, לֹא הָיָה סִפֵּק בְּיָדָיו לְהִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹ.

הַכֶּלֶב שָׁאַף קָדִימָה. מִשֶּׁעָלוּ לְפִסְגַּת רֶכֶס הֶהָרִים בָּקְעָה קֶרֶן אוֹר רִאשׁוֹנָה, הַשֶּׁמֶשׁ עָלְתָה. שֶׁפַע שֶׁל צְלִילֵי חַיִּים מִתְעוֹרְרִים הִשְׁתַּפֵּךְ מֵעֲבָרִים, וְיוּבַל הִמְשִׁיךְ לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת לְקוֹל רֶנֶן זֶה שֶׁל תְּרוּעוֹת וָאוֹר הַמִּתְעָרְבִים יַחְדָּו.

מֵרָחוֹק נִדְמֶה הָיָה לוֹ כִּי רָאָה לְרֶגַע עַל רֶקַע הַשָּׁמַיִם הַמִּתְבַּהֲרִים בָּבוּאַת צִלּוֹ שֶׁל אַיָּל עוֹמֵד עַל צוּק סֶלַע.

הַכֶּלֶב הוֹסִיף לְהִתְקַדֵּם וְיוּבַל אַחֲרָיו, עֲדֵי הַגִּיעוֹ לְחֹרֶשׁ אַלּוֹנִים דּוֹקְרָנִיִּים וְשִׂיחִים.

כָּאן הִתְחִיל הַכֶּלֶב לָרוּץ וְלִנְבֹּחַ, וְיוּבַל אַחֲרָיו. וּמָה הֻפְתַּע בִּרְאוֹתוֹ אַיָּלָה רַכָּה לְיָמִים מֻטֶּלֶת חֲבוּיָה וְהִיא רוֹעֶדֶת כֻּלָּהּ מֵאֲחוֹרֵי שִׂיחַ וְהַכֶּלֶב מִסְתָּעֵר אֵלֶיהָ.

יוּבַל עֲצָרוֹ בְּבַת אַחַת וּבְעַצְמוֹ קָפַץ קְפִיצָה אֵלֶיהָ, כִּי זוֹ הֵחֵלָּה לִבְרֹחַ עַל רַגְלֶיהָ הַמִּתְמוֹטְטוֹת. וּבְהִשְׁתַּטְּחוֹ מְלֹא אָרְכּוֹ אַרְצָה, תְּפָסָהּ…

יוּבַל הִתְיַשֵּׁב עַל הַקַּרְקַע, הָאַיָּלָה בִּזְרוֹעוֹתָיו וְכַלְבּוֹ מְקַפֵּץ סְבִיבוֹ. הוּא לִטְּפָהּ וְהִתְפַּלֵּא עַל אֲשֶׁר לֹא מָצָא וְלֹא רָאָה בַּסְּבִיבָה אֶת הוֹרָתוֹ שֶׁל עֹפֶר אַיָּלִים זֶה. הַאִם נָפַל פַּחַד הַכֶּלֶב עַל בְּנֵי־גִזְעוֹ — וַעֲזָבוּהוּ בְּבֶהָלָתָם?

אוּלָם רֹאשׁוֹ שֶׁל יוּבַל לֹא הָיָה נָתוּן לְמַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת. הוּא הָיָה רָעֵב וְעָיֵף. רַק עַכְשָׁו הִרְגִּישׁ בְּכָךְ. רַגְלָיו בָּצְקוּ וּבְגָדָיו נִקְרְעוּ. הַשֶּׁמֶשׁ עָלְתָה לִמְרוֹמֵי הָרָקִיעַ.

מַהִי הַשָּׁעָה כָּעֵת? כַּמָּה זְמַן הָלַךְ עֲדֵי הַגִּיעוֹ הֵנָּה? יוּבַל לֹא יָדַע.

מִשֶּׁנָּח קְצָת, קָם לָלֶכֶת הַבַּיְתָה. הָאַיָּלָה בִּזְרוֹעוֹתָיו וְהַכֶּלֶב רָץ לִצְדָדָיו. כַּאֲשֶׁר נִגְלְתָה מוֹשַׁבְתּוֹ לְעֵינָיו, עָמְדָה כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ לִשְׁקֹעַ.

הַאִם כֹּה עָיֵף יוּבַל מִלֵּיל־הַנְּדוּדִים, וּמֵהָרְדִיפָה אַחַר הָאַיָּלוֹת, כִּי אֵחֵר כָּל כָּךְ לָשׁוּב?

אָכֵן, יֵשׁ לְהַנִּיחַ.

וּבְהִכָּנְסוֹ לַחֲצַר מִשְׁקוֹ, הָיָה עֶרֶב.

לֹא הִרְגִּישׁוּ בּוֹ. הוּא הִטִּיל אֶת הָאַיָּלָה בְּתָא עֲגָלוֹת שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּחְסָן, וּבְעַצְמוֹ נָפַל עַל עֲרֵמַת קַשׁ וְנִרְדַּם.

מִשֶּׁהֵעִירוּ אוֹתוֹ בְּנֵי־הַבַּיִת הָיָה חשֶׁךְ בַּחוּץ וְכֻלָּם עָמְדוּ סְבִיבוֹ וּפַנָּס דּוֹלֵק בִּידֵיהֶם.

אִמּוֹ נָשְׁקָה אוֹתוֹ, אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה חִבְּקָה אֶת הָאַיָּלָה, וּבְהִכָּנְסָם הַבַּיְתָה הִתְחַיֵּךְ יוּבַל.

רַק אָבִיו רָתַח, כְּאִלּוּ רָצָה לְהַכּוֹתוֹ.

“הֵיכָן הָיִיתָ?”, שָׁאַל הָאָב וְנִרְתַּע מִמַּבָּטוֹ הַפִּתְאֹמִי שֶׁל הַנַּעַר.

“בֶּהָרִים”, עָנָה יוּבַל. אַף מִלָּה לֹא שָׁמְעוּ מִפִּיו יוֹתֵר. וְהָאַיָּלוֹת? מֵאָז לֹא הוֹסִיפוּ לָבוֹא.

ד. מִלְחָמָה בִּשְׁנֵי חֲתוּלֵי־בָּר

וּבְכֵן, הַכֶּלֶב הַזֶּה הַמֻּזְנָח וְהַפָּרוּעַ, כְּפִי שֶׁאַתֶּם רוֹאִים אוֹתוֹ כַּיּוֹם — שֵׁנִי הוּא לְיוּבַל. קָדַם לוֹ אַחֵר, גִּזְעִי וּמְצֻחְצָח, בּוֹקְסֵר, וּשְׁמוֹ הָיָה “דַּרְדַּר”. שְׁנֵי נִיבִים מַבְהִיקִים הִתְבַּלְּטוּ מִתּוֹךְ פַּרְצוּפוֹ הָרָחָב, הַשָּׁחוֹר וְהַמְכֹעָר. וְיָדוּעַ שֶׁאֵין יָפְיוֹ שֶׁל בּוֹקְסֵר אֶלָּא בְּכִעוּרוֹ.

סוֹפוֹ שֶׁל הַבּוֹקְסֵר הַזֶּה רָאוּי שֶׁיֵּרָשֵׁם לְזִכְרוֹן תָּמִיד, וְהַדָּבָר יֵעָשֶׂה בִּזְמַנּוֹ; אוּלָם עַתָּה אָנוּ עוֹסְקִים בְּמִלְחַמְתּוֹ עִם שְׁנֵי חֲתוּלֵי־בָּר, שֶׁאִוּוּ אֶת חֲצֵרוֹ שֶׁל יוּבַל לְטִיּוּלֵי־אָבִיב וּלְשֹׁד; וְאִלּוּ יוּבַל הֶחְלִיט כִּי אֵין חֲצַר הַמֶּשֶׁק מְקוֹם־טִיּוּלִים לַחֲתוּלֵי־בָּר.

בְּאַחַד הַיָּמִים, בְּצֵאתוֹ מֵהָרֶפֶת, הִשְׁגִּיחַ יוּבַל בִּשְׁנֵי חֲתוּלִים אֲפֹרִים־מְנֻמָּרִים וּגְדוֹלִים שֶׁלֹּא־כָּרָגִיל מִתְהַלְּכִים בֶּחָצֵר כְּאִלּוּ נוֹלְדוּ בָּהּ. בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵין מִן הָרַע בְּבִקּוּר שֶׁכָּזֶה. לְהֵפֶךְ, יוּבַל הֻפְתַּע נְעִימוֹת לְמַרְאֵה הַשְּׁנַיִם הַגְּדוֹלִים, הַשְּׁקֵטִים וְהַבְּטוּחִים בְּאֹפֶן כֹּה מוּזָר. הֵם עָבְרוּ בִּמְנוּחָה גְמוּרָה, וּמִשֶּׁנִּגְּשׁוּ לַגָּדֶר — קָפְצוּ בִּגְמִישׁוּת רַבָּה וְנֶעְלְמוּ בֵּין עֶשְׂבֵי הַשָּׂדוֹת.

לְמָחֳרַת הַיּוֹם הִשְׁגִּיחַ יוּבַל בְּאֶחָד מֵהֶם רוֹבֵץ עַל עֲרֵמַת הַקַּשׁ. חֲתוּלַת־הַבַּיִת הַשְּׁחוֹרָה וְהַחִנָּנִית רָבְצָה עַל־יָדוֹ. יוּבַל נִגַּשׁ אֲלֵיהֶם כִּלְתֻמּוֹ, וְאִלּוּ הֶחָתוּל הַזָּר נָתַן בּוֹ שְׁתֵּי עֵינַיִם מְזָרוֹת אֵיבָה, נָהַם נְהִימָה, תָּפַס בְּשִׁנָּיו אֶת הַחֲתוּלָה בְּעָרְפָּהּ, וּמִתּוֹךְ שֶׁקֶט הַגּוֹבֵל בְּבִטָּחוֹן רַב קָפַץ אִתָּהּ לִמְרוֹמֵי הָעֲרֵמָה.

הִתְנַהֲגוּת הֶחָתוּל לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי יוּבַל. הוּא הֵסִיר בִּתְנוּעַת יָד אֶת הַתַּלְתַּל שֶׁנָּפַל עַל מִצְחוֹ וְחִיּוּךְ הִתְנַצְנֵץ בְּעֵינָיו. אָמְנָם הַרְבֵּה מִן הַפְּרָאוּת וְהָעֹז הָיוּ בִּתְנוּעוֹתָיו הַגְּמִישׁוֹת שֶׁל הֶחָתוּל, וּבַחֲבַרְבּוּרוֹתָיו הָאֲפֹרוֹת הִזְכִּיר גּוּר־נְמֵרִים נֶחְמָד, אוּלָם בְּלִבּוֹ הִרְגִּישׁ יוּבַל כִּי בִּטְחוֹנוֹ הַמֻּפְרָז שֶׁל אוֹרֵחַ מוּזָר זֶה עוֹבֵר בְּמִקְצָת אֶת הַגְּבוּלוֹת שֶׁהֻתְווּ בֵּין אָדָם לְחַיְתוֹ־שָׂדֶה, וְיָדַע שֶׁבְּיוֹם מִן הַיָּמִים יָבוֹאוּ שְׁנֵיהֶם לִידֵי הִתְנַגְּשׁוּת — כִּי אַף יוּבַל לֹא הָיָה מִן הַוַּתְּרָנִים.

וְאוֹתוֹ יוֹם בָּא — מִשֶּׁתָּפַס אֶת שְׁנֵי הַחֲתוּלִים בְּקַלְקָלָתָם, כְּשֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם מַחֲזִיק בְּפִיו אֶפְרוֹחַ־בַּרְוָזִים צָעִיר לְיָמִים. יוּבַל פָּנָה לָרוּץ אַחֲרֵיהֶם. חָתוּל אֶחָד בָּרַח עִם טַרְפּוֹ, וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי הִתְנַפֵּחַ, הִתְגַּבְנֵן וְהִתְנַשֵּׁף, וְלוּלֵא הָיָה יוּבַל נֶעְצָר וְנָסוֹג אֲחוֹרָנִית בְּעוֹד מוֹעֵד, כִּי אָז הָיָה קוֹפֵץ לוֹ הֶחָתוּל לְתוֹךְ פָּנָיו מַמָּשׁ.

הַסְּאָה הֻגְדְּשָׁה, וְיוּבַל הֶחְלִיט לָשִׂים קֵץ לְבִקּוּרֵי שְׁנֵי הָאוֹרְחִים הַבִּלְתִּי קְרוּאִים.

דַּרְדַּר שָׁכַן בְּתוֹךְ סֻכָּתוֹ מֻקֶּפֶת גֶּדֶר־הָרֶשֶׁת וְנֶהֱנָה מִכָּל הַזְכֻיּוֹת וְהַטִּפּוּל שֶׁל כֶּלֶב בֶּן־טוֹבִים, בַּעַל יִחוּס וּזְכוּת־אָבוֹת. דֵּעָה זוֹ עַל בַּעַל יִחוּס — אֱמֶת בָּהּ, אַךְ יֵשׁ בָּהּ יוֹתֵר מִן הַבּוּרוּת הַגְּמוּרָה בְּהִלְכוֹת כְּלָבִים, כִּי הֲרֵי אֵין לְךָ כֶּלֶב שֶׁזְּכוּת אָבוֹת תַּעֲמֹד לוֹ, אִם לֹא יַגְשִׁים בְּתוֹךְ־תּוֹכוֹ אֶת כָּל אוֹתָן הַסְּגֻלּוֹת שֶׁמּוֹנִים בַּכְּלָבִים, וַהֲרֵיהֶן: עֹז, הַתְּמָדָה וַחֲרִיפוּת.

וְאָכֵן, הָיָה דַרְדַּר זֶה צֶאֱצָא רָאוּי לִשְׁמָם שֶׁל הוֹרָיו וְהוֹרֵי־הוֹרָיו, אוֹתָהּ שַׁרְשֶׁרֶת אֲרֻכָּה שֶׁל בּוֹקְסֵרִים זְעוּמֵי־עַיִן, קְמוּטֵי־מֶצַח, רַחֲבֵי־חָזֶה־וְצַעַד וּמוּצְקֵי־גוּף, בַּעֲלֵי הַפְּרָסִים וְהַהִצְטַיְּנֻיּוֹת בְּכָל בִּירוֹת הָעוֹלָם.

מִשֶּׁהָיָה דַרְדַּר נוֹתֵן אֶת עֵינָיו לְרָעָה בְּעוֹבְרֵי אֹרַח חֲשׁוּבִים, אוֹ בְּעֵדֶר שֶׁל פָּרוֹת עַרְבִיּוֹת עוֹלוֹת עַל שְׂדֵה מִזְרָע לְרָמְסוֹ, וְעוֹד מְקַבֵּל אֶת הָרְשׁוּת לְכָךְ, הָיָה מִשְׁתַּלֵּחַ כְּחַיָּה רָעָה וְלֹא שָׁב אֶלָּא אִם כֵּן מִלֵּא אֶת שְׁלִיחוּתוֹ בֶּאֱמוּנָה, כְּלוֹמַר — תּוֹקֵעַ שִׁנָּיו בְּרַגְלָהּ הָאֲחוֹרִית שֶׁל פָּרָה בּוֹרַחַת וְלֹא עוֹזְבָהּ וַאֲפִלּוּ זוֹ מְרִימָה אוֹתוֹ וּמְטַלְטַלְתּוֹ בַּחֲלַל הָאֲוִיר, וַחֲזָקָה עָלָיו שֶׁעֵדֶר זֶה לֹא יַעֲלֶה עַל שָׂדֶה זָרוּעַ, לְהַשְׁחִית עֲמַל עוֹבְדִים.

הֵבִין יוּבַל כִּי לֹא יִפָּטֵר מֵחֲתוּלִים אֵלֶּה אֶלָּא אִם כֵּן יִזְדַּקֵּק לְעֶזְרָתוֹ שֶׁל דַּרְדַּר זֶה לְהַפְחָדָתָם. וּשְׁנֵיהֶם יְדִידִים בַּנֶּפֶשׁ, אֶלָּא שֶׁמִּנִּסָּיוֹן יָדַע יוּבַל עַל מִזְגּוֹ הַחַם שֶׁל יְדִידוֹ הַבּוֹקְסֵר, שֶׁקַּל לְשַׁסּוֹתוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ, כִּי צָעִיר הָיָה, וְתוֹרָה שֶׁהִרְבִּיצוּ בּוֹ לֹא נִקְלְטָה אֶלָּא בְּחֶלְקָהּ הַנָּעִים לְמַלְתְּעוֹתָיו וְהַמַּתְאִים לְרוּחוֹ הַכַּלְבִּית. מִשּׁוּם כָּךְ הֵכִין לוֹ מַקֵּל, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לָבוֹא לְעֶזְרַת הַכֶּלֶב אִם יִתְנַגְּדוּ הַחֲתוּלִים כְּשֶׁלֹּא יַסְפִּיקוּ לִבְרֹחַ, כִּי רָצָה לְסַיֵּם אֶת הַפָּרָשָׁה מַהֵר וּלְלֹא שְׁפִיכוּת דָּמִים.

הַשָּׁעָה בָּאָה. יוּבַל הִרְגִּישׁ בִּשְׁנֵי הַחֲתוּלִים כְּשֶׁהֵם רוֹבְצִים עַל גְּחוֹנָם מִתַּחַת אַחַת הַגְּפָנִים שֶׁבְּחֶלְקַת כֶּרֶם הַגּוֹבֶלֶת בְּגֶדֶר הַבַּרְוָזִיָּה הַצְּעִירָה. רוֹבְצִים וְלוֹטְשִׁים עֵינַיִם. בִּזְרִיזוּת וּבְשֶׁקֶט הוֹצִיא אֶת דַּרְדַּר מֵחֲצֵרוֹ וְהוֹבִילוֹ לְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכֶּרֶם. דַּרְדַּר, שֶׁהִרְגִּישׁ בַּתְּכוּנוֹת שֶׁל טִיּוּל־צַיִד זֶה, הֶרְאָה סִמָּנֵי אִי־סַבְלָנוּת רַבָּה, וּבִזְרֹק יוּבַל אֶבֶן לְעֻמַּת הַחֲתוּלִים — שֻׁלַּח וְקָפַץ קָדִימָה.

הַחֲתוּלִים נִתְּרוּ לִבְרֹחַ, וְהַפַּעַם, שֶׁלֹּא כָּרָגִיל, מִתּוֹךְ פַּחַד נִכָּר.

דַּרְדַּר אַחֲרֵיהֶם, קָדִימָה, בֵּין שׁוּרוֹת הַגְּפָנִים. חָתוּל אֶחָד, בְּהַגִּיעוֹ לַגָּדֵר, הִסְפִּיק לִקְפֹּץ וּלְהֵעָלֵם, וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי נִצֵּל תַּכְסִיס יָדוּעַ: בְּהַרְגִּישׁוֹ בַּכֶּלֶב, וְהוּא מַאֲחוֹרָיו — נִתְיַשֵּׁב פִּתְאֹם, וְדַרְדַּר מִתּוֹךְ מְרוּצָתוֹ עֲבָרוֹ וְנִתְקַע בְּרֹאשׁוֹ בְּתוֹךְ הַגָּדֵר. הֶחָתוּל קָפַץ וְהֵחֵל לִבְרֹחַ בְּכִוּוּן נֶגְדִּי, לְעֻמַּת בִּנְיָנֵי הַמֶּשֶׁק; וְאִלּוּ דַּרְדַּר הְמְהֻמָּם הִתְנַעֵר וְשׁוּב הֵחֵל לִרְדֹּף אַחֲרָיו, וְהַפַּעַם מִתּוֹךְ חֵמָה שְׁפוּכָה, וּבְיֶתֶר שְׂאֵת קָדִימָה־קָדִימָה בֵּין שׁוּרוֹת הַגְּפָנִים, וּשְׁנֵיהֶם מוֹפִיעִים וְנֶעְלָמִים חֲלִיפוֹת…זֶה עַל גְּחוֹנוֹ וּלְשׁוֹנוֹ שְׁלוּחָה, וְשִׁנָּיו בּוֹלְטוֹת, לְהִתָּקַע כָּל רֶגַע…

עַל־יַד קִיר אֶחָד הַצְּרִיפִים נִסָּה הֶחָתוּל שׁוּב אוֹתוֹ הַתַּכְסִיס שֶׁל הֵעָצְרוּת

פִּתְאֹמִית, אוּלָם הַפַּעַם לְלֹא הוֹעִיל. שִׁנָּיו שֶׁל דַּרְדַּר נִתְקְעוּ בְּצַוָּארוֹ שֶׁל הֶחָתוּל, וְהַקְּרָב הָאַכְזָרִי לְחַיִּים וּלְמָוֶת הִתְחִיל.

הֶחָתוּל הָיָה גָּמִישׁ, שְׁרִירִי וְחָזָק. הַכֶּלֶב הָיָה גָדוֹל וְחָזָק הֵימֶנּוּ, אוּלָם פָּחוֹת גָּמִישׁ. תּוֹךְ כְּדֵי הִתְאַבְּקוּת הִצְלִיחַ הֶחָתוּל לִלְפֹּת בְּכַפּוֹתָיו אֶת פַּרְצוּפוֹ שֶׁל דַּרְדַּר, לִתְקֹעַ אֶת צִפָּרְנָיו לְתוֹךְ לִסְתוֹתָיו וְעֵינָיו, וְלִירֹק וְלִנְשֹׁף יָשָׁר לְתוֹךְ פָּנָיו — דְּבָרִים שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַכֶּלֶב לִידֵי שִׁגָּעוֹן שֶׁל הִתְרַגְּזוּת וָפַחַד.

שְׁנֵיהֶם הִתְגַּלְגְּלוּ עַל הָאֲדָמָה כְּמִתְאַבְּקִים לְכָל דָּבָר, פַּעַם זֶה לְמַעְלָה וְזֶה לְמַטָּה, וּלְהֵפֶךְ. יוּבַל, שֶׁעָמַד עַל שְׁנֵיהֶם, רָצָה לְהַפְסִיק אֶת הִשְׁתּוֹלְלוֹת הַדָּמִים הַפִּרְאִית שֶׁל שְׁתֵּי הַחַיּוֹת, וּבְחָשְׁבוֹ לְהַצִּיל אֶת הַכֶּלֶב עַל יְדֵי הִמּוּם רֹאשׁ הֶחָתוּל בְּמַקְלוֹ — הוֹרִידוֹ וּפָגַע…בְּדַרְדַּר, שֶׁבְּאוֹתוֹ רֶגַע הִתְהַפֵּךְ וְרָבַץ עַל הֶחָתוּל.

אָכֵן, הָיְתָה זוֹ מַכָּה חֲזָקָה וְדַרְדַּר נִתֵּר בִּילָלָה, אוּלָם הֶחָתוּל רָבַץ בְּלִי נוֹעַ, חָנוּק וָמֵת.

הַפָּרָשָׁה נִסְתַּיְּמָה. דַּרְדַֹר זָב דָּם בִּתְרֵיסָר מְקוֹמוֹת וְכִמְעַט שֶׁנִּתְעַוֵּר בְּעֵינוֹ הָאַחַת. אוּלָם חֲתוּלֵי בָּר שׁוּב לֹא הוֹפִיעוּ בַּמֶּשֶׁק, אַף לֹא זֶה שֶׁהִצְלִיחַ לְהִתְחַמֵק.

ה. מוֹתוֹ שֶׁל דַּרְדַּר

אָכֵן, מוֹת גִּבּוֹרִים מֵת דַּרְדַּר; כַּיָּאוּת לְכֶלֶב מִגֶּזַע הַבּוֹקְסֵרִים, הַמּוּכָן לְהִלָּחֵם עַד טִפַּת דָּמוֹ הָאַחֲרוֹנָה, וְכַיָּאֶה לְחָבֵר נֶאֱמָן, הַמּוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ עַל מִזְבַּח הַיְדִידוּת וְהָאַהֲבָה.

הָיָה זֶה עִם הַיּוֹרֶה הָרִאשׁוֹן, רַעֲנַנּוּת הִתְפַּשְּׁטָה בַיְּקוּם כֻּלּוֹ. צִיּוּץ וְשִׁירָה וְקוֹלוֹת עָלוּ מֵעֲבָרִים. זֹהַר חָבוּי בָּקַע מִן הָעֲנָנִים הַצְּחֹרִים שֶׁדָּהֲרוּ בָּרָקִיעַ, וּכְאִלּוּ נִתְּנוּ לַיְקוּם כְּנָפַיִם. הַרְגָּשָׁה קַלָּה יָרְדָה וְכָבְשָׁה אָדָם וָחַי.

הַסּוּסִים רָקְעוּ בְּרַגְלֵיהֶם וְצָהֲלוּ. הַפָּרוֹת — כַּגְּדִיּוֹת הַלָּלוּ — פָּרְצוּ בְּסַחֲרוּרֵי מְשׁוּבָה, בָּעֲטוּ בְּרַגְלֵיהֶן הָאֲחוֹרִיּוֹת לְתוֹךְ חֲלַל הָאֲוִיר וְתָקְעוּ אֶת חָטְמֵיהֶן לְתוֹךְ הָאֲדָמָה הָרְטֻבָּה אוֹ גָעוּ אֲרֻכּוֹת מִתּוֹךְ גַּעְגּוּעִים שֶׁאֵין לָהֶם בִּטּוּי.

אוּלָם הַדָּבָר הַמְּשֻׁנֶּה בְּיוֹתֵר קָרָה לְעֵדֶר הָאַוָּזִים, שֶׁיּוּבַל הוֹצִיאָם אוֹתָהּ שָׁעָה לַמִּרְעֶה. כְּדַרְכָּם שֶׁל אַוָּזִים, הוֹשִׁיטוּ צַוָּאר רַךְ, פָּעֲרוּ פֶּה, נָשְׁפוּ וְנָשְׁמוּ, שָׁלְחוּ לָשׁוֹן הַחוּצָה בְּנֹסַח אוֹתָהּ רַגְזָנוּת אַוָּזִית הַבָּאָה כָּרָגִיל מִתּוֹךְ טִפְּשׁוּת שֶׁאֵין לָהּ תִּקְוָה. בְּדֶרֶךְ כְּלָל שׁוֹכֶכֶת רַגְזָנוּת זוֹ כַּעֲבוֹר שָׁעָה קַלָּה, בְּהִכָּנֵס הָעֵדֶר לְחֶלְקַת הָאַסְפֶּסֶת.

אוּלָם הַפַּעַם, שֶׁלֹּא כָּרָגִיל, פָּשַׁט הָעֵדֶר כְּנָפַיִם, וּבְצֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית הֵחֵלּוּ הָאַוָּזִים לָרוּץ וּלְגַעְגֵּעַ, לָרוּץ וּלְגַעְגֵּעַ, הֵנִיפוּ כְּנָפַיִם, וּכְאִלּוּ לְפִי צַו נָתוּן הִתְרוֹמְמוּ לְגֹבַהּ לֹא־יְשֹׁעַר וְהִתְפַּזְּרוּ בִּמְעוּפָה לְכָל עֵבֶר.

יוּבַל נִתְקַע בִּמְקוֹמוֹ מֵרֹב הִתְפָּעֲלוּת. אַוָּזֵי־בַּיִת תְּמִימִים וְטִפְּשׁוֹנִים אֵלֶּה — הַאִם מֵרֹב שְׁאִיפָה לְחֹפֶשׁ צָמְחוּ לָהֶם כַּנְפֵי־מָעוּף?

אָכֵן, מַרְאֶה בִּלְתִּי רָגִיל הָיָה הַדָּבָר, לִרְאוֹת אֶת הָאַוָּזִים הַצְּחֹרִים חָגִים מֵעַל הָאֵקָלִיפְּטוּסִים הַגְּבֹהִים.

הַאִם קוֹלוֹ שֶׁל אֹחַ חָפְשִׁי אֵי־שָׁם בַּשְּׁחָקִים הָרְחָבִים — לְהִצְטָרֵף אֵלָיו וְלַעֲזֹב מְנָת־עַבְדוּת — הִגִּיעַ לְאָזְנֵיהֶם?

אוּלָם זְמַן רַב לְהִתְפָּעֲלוּת וּלְמַחֲשָׁבוֹת לֹא נִשְׁאַר. הָאַוָּזִים יָרְדוּ וְנֶעְלְמוּ בֵּין שִׂיחֵי הַסּוּף הַסְּבוּכִים וְהַמְרֻבִּים, שֶׁגָּדְלוּ בְּתוֹךְ הַוָּדִי — יָרְדוּ וְנֶעְלְמוּ.

וָדִי זֶה הָיָה מֵאָז וּמִתָּמִיד מְקוֹר סַכָּנָה לַמֶּשֶׁק, בְּהַסְתִּירוֹ בְּתוֹךְ סְבָכָיו כָּל חַי טוֹרֵף לְמִינֵהוּ. שׁוּעָלִים וְתַנִּים וּנְמִיּוֹת פָּרְצוּ מִתּוֹכוֹ לְאוֹר הַיּוֹם. בָּעֲרָבִים הָיוּ יוֹצְאוֹת הַנְּקֵבוֹת עַל גּוּרֵיהֶן, לְלַמְּדָם פֶּרֶק בְּהִלְכוֹת חַיִּים וּמִלְחֶמֶת קִיּוּם. אַף לֹא הָיוּ מְמַהֲרוֹת לְהִמָּלֵט בְּהוֹפִיעַ בֶּן־אָדָם. בְּאִי־רָצוֹן מְפֹרָשׁ הָיוּ חוֹזְרוֹת אֶל סִבְכֵי הַסּוּף, מִסְתַּכְּלוֹת פַּעַם אַחֲרוֹנָה בְּאוֹיְבָן הַמְהַלֵּךְ עַל שְׁתַּיִם, כְּאִלּוּ אוֹמְרוֹת: “טוֹב, הַפַּעַם נְוַתֵּר, אוּלָם אֶת הַחֶשְׁבּוֹן נַעֲשֶׂה בְּפַעַם אַחֶרֶת” — וְנֶעְלָמוֹת.

בְּחָדְשֵׁי הַסְּתָו וְהַחֹרֶף קִנְּנוּ בְּתוֹךְ הַוָּדִי צִפֳּרֵי־מַיִם עַל שְׁלַל צִבְעֵיהֶן, וְקוֹלוֹתֵיהֶן לֹא פָּסְקוּ כָּל הַיּוֹם. אֵזוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ הָיָה הַוָּדִי, מוּגָן עַל יְדֵי הַטֶּבַע, וְאֵין חוֹדְרִים לְתוֹכוֹ כִּי אִם אֶזְרָחָיו שֶׁלְּמַעֲנָם נוֹעַד.

יוּבַל פָּרַץ בִּמְרוּצָה לְהַצִּיל וּלְהוֹצִיא אֶת הָאַוָּזִים. בִּזְבּוּז זְמַן בְּמַצָּב זֶה — פֵּרוּשׁוֹ אָבְדַן הָאַוָּזִים. הַתַּנִים וְהַשּׁוּעָלִים חִכּוּ לְהִזְדַּמְּנוּת כָּזֹאת, וּבְוַדַּאי לֹא הָיוּ נִמְנָעִים מִלְּטָרְפָם לְאוֹר הַיּוֹם.

יוּבַל הִתְפָּרֵץ לְתוֹךְ הַסּוּף וְעָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ בְּקשִׁי בֵּין סִבְכֵי הַשִּׂיחִים וְהָעֲשָׂבִים הַגְּבֹהִים. עוֹדוֹ הוֹלֵךְ וְאוֹסֵף אֶת אַוָּזָיו וְזוֹרְקָם אל הַחוֹף הַגָּבֹהַ, כְּשֶׁלְּפֶתַע הִתְנוֹצְצוּ לְעֻמָּתוֹ שְׁתֵּי עֵינַיִם יְרֻקּוֹת שֶׁל תַּן מְדֻבְלָל וְגָדוֹל בַּעַל פֶּה פָּעוּר וּמַזֶּה קֶצֶף. הַמַּחֲשָׁבָה הַיְחִידָה שֶׁעָבְרָה אוֹתוֹ רֶגַע אֶת מֹחוֹ שֶׁל יוּבַל הָיְתָה: הַתַּן הוּא מְשֻׁגָּע!

יוּבַל נָסוֹג אֲחוֹרַנִּית. הַתַּן קָפַץ לְעֻמָּתוֹ. הוּא הִסְפִּיק לַעֲקֹּר גֶּזַע־סוּף וּלְנוֹפְפוֹ מוּל הַתַּן, שֶׁהִתְקַדֵּם בְּעַקְשָׁנוּת מַחֲרִידָה וּמְבַשֶׂרֶת רָעוֹת. יוּבַל קָפַץ מִן הַוָּדִי. הַתַּן אַחֲרָיו. וְשׁוּב עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים…רַק רֶגָע וְהַתַּן יִנְעַץ אֶת מַלְתְּעוֹתָיו בְּרַגְלוֹ שֶׁל יוּבַל…

וּכְאִלּוּ מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה צָץ וְהוֹפִיעַ דַּרְדַּר. הָיָה זֶה בְּעוֹד מוֹעֵד, בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן. בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף, וּמִתּוֹךְ נְחִירָה שֶׁלֹּא הִשְׁמִיעָהּ מִיָּמָיו, הִתְנַפֵּל הַכֶּלֶב עַל הַתַּן.

הָאֻמְנָם הִרְגִּישׁ הוּא בַּסַּכָּנָה הָאוֹרֶבֶת לִידִידוֹ הַצָּעִיר וַחֲבֵרוֹ הַטּוֹב יוּבַל, וְהוּא קָפַץ מֵעַל גֶּדֶר חֲצֵרוֹ וּמִהֵר כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ לְהַגִּישׁ עֶזְרָה?

מִי יֵדַע אֶת הַחֻקִּים הַמַּפְעִילִים הַרְגָּשָׁה וָלֵב שֶׁל כֶּלֶב מָסוּר, זוֹ חַיָּה דוֹמֶמֶת, נֶאֱמָנָה וְגוֹמֶלֶת טוֹבָה?

הַקְּרָב בֵּין שְׁתֵּי הַחַיּוֹת הָיָה מַחֲרִיד. נְבִיחוֹת וּנְחִירוֹת וִילָלוֹת פָּרְצוּ מִגְּרוֹן הַשְׁתַּיִם. מַלְתָּעוֹת מוּל מַלְתָּעוֹת, קֶצֶף עוֹלֶה מוּל קֶצֶף עוֹלֶה, עַקְשָׁנוּת אֵימְתָנִית מוּל טֵרוּף חֲסַר־תּוֹחֶלֶת.

הַתַּן הִתְגּוֹלֵל קְרוּעַ־צַוָּאר, שׁוֹתֵת־דָּם וַחֲסַר־אוֹנִים, וְאִלּוּ דַרְדַּר עָמַד רוֹעֵד בְּכָל שְׁרִירֵי גוּפוֹ וּמָט לִפֹּל.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע הוֹפִיעוּ בִּמְרוּצָה אָבִיו שֶׁל יוּבַל וְגִיּוֹרָא הַשּׁוֹמֵר. דַּרְדַּר נִלְקַח הַצִּדָּה וְגִיּוֹרָא שָׂם זְמָם עַל פִּיו מִתּוֹךְ חֲשָׁשׁ מְבֻסָּס כִּי גוֹרָלוֹ שֶׁל דַּרְדַּר נֶחֱרַץ עַל יְדֵי הַנְּשִׁיכוֹת שֶׁל הַתַּן הַמְטֹרָף.

וּמִשֶּׁנִּתְבָּרְרוּ בְּדִיקוֹת הַתַּן, כִּי אָכֵן נְגוּעַ־כַּלֶּבֶת הָיָה, לָקַח גִּיּוֹרָא אֶת דַּרְדַּר, הוֹצִיאוֹ לַשָּׂדֶה וְשָׂם קֵץ לְחַיָּיו בְּכַדּוּר רוֹבִים.

יָמִים רַבִּים וְשָׁבוּעוֹת הִתְהַלֵּךְ יוּבַל אָבֵל וְלֹא רָצָה לְהִתְנַחֵם עַל יְדִידוֹ הַמָּסוּר, שֶׁהִצִּילוֹ מִסַּכָּנָה כֹּה חֲמוּרָה בִּמְחִיר חַיָּיו הוּא.

ו. תּוֹלְדוֹת כַּלְבּוֹ הַמֻּזְנָח וְהַפָּרוּעַ שֶׁל יוּבַל

הַמִּתְיַשֵּׁב הֶחָדָשׁ בַּמּוֹשָׁבָה — שְׁמוֹ הָיָה אָדוֹן רוֹזֶנְגַּרְטֶן. הוֹאִיל וְלֹא שָׁכְחוּ אַף פַּעַם לְהַקְדִּים אֶת הַתֹּאַר “אָדוֹן” שָׁעָה שֶׁפָּנוּ אֶל אָדוֹן רוֹזֶנְגַּרְטֶן, הֲרֵי תָּעִיד פְּנִיָּה זוֹ כִּי אָדוֹן רוֹזֶנְגַּרְטֶן מֵעוֹלֵי גֶרְמַנְיָה הוּא. אָדָם מַצְחִיק הָיָה אָדוֹן רוֹזֶנְגַּרְטֶן זֶה. מִיָּמָיו לֹא הוֹצִיא אֶת מִקְטַרְתּוֹ הָעֲשֵׁנָה מִפִּיו, וּבִגְלַל כְּרֵסוֹ הַגְּדוֹלָה, וּמִתּוֹךְ שֶׁהָיָה מַחֲזִיק אֶת יָדוֹ הָאוֹחֶזֶת בַּמִּקְטֶרֶת שְׁעוּנָה בְּמַרְפְּקָהּ אֶל כְּרֵסוֹ, נִדְמֶה הָיָה כִּי אֲרֻכָּה הִיא הַמִּקְטֶרֶת בְּיוֹתֵר. וְלֹא הִיא. הַמִּקְטֶרֶת הָיְתָה דַוְקָא קְצָרָה וּשְׁטוּחָה, וַהֲרֵי פְּרָט זֶה בָּא לְלַמְּדֵנוּ עַל כָּל מַעֲשָׂיו, שֶׁמְּשֻׁנִּים נִרְאוּ לָעַיִן.

הוּא בָּנָה לוֹ בַּיִת מֵאֶבֶן אֲדֻמָּה וּמְסֻתֶּתֶת, בַּעַל גַּג רְעָפִים אָדֹם שֶׁיָּרַד בִּשְׁנֵי שִׁפּוּעִים תְּלוּלִים וַאֲרֻכִּים, כְּדֻגְמַת הַבָּתִים בְּאֶרֶץ־מוֹצָאוֹ. וְהוּא עָשָׂה כֵן בִּשְׁבִיל לְהַטְעוֹת אֶת הָעַיִן, כְּאִלּוּ נֶפַח גַּגּוֹ גָּדוֹל מִנֶּפַח קִירוֹתָיו. אֶת הַבַּיִת הִקִּיף בְּגֶדֶר אֲבָנִים גְּבֹהָה, בַּעֲלַת שַׁעַר בַּרְזֶל, וּמֵעַל לַשַּׁעַר תָּלָה שֶׁלֶט מְצֻיָּר שֶׁל רֹאשׁ כֶּלֶב, לְהַפְנוֹת אֶת תְּשׂוּמַת־הַלֵּב לְסַכָּנָה.

מַה סַכָּנָה הָיְתָה בְּכֶלֶב זֶה? כָּל רוֹאָיו מִלְּאוּ פִּיהֶם צְחוֹק. אָכֵן, בָּרִיא וְשָׁמֵן הָיָה הַכֶּלֶב, כֶּלֶב־צַיִד רָגִיל, מִסּוּג תּוֹפְסֵי הַצִּפֳּרִים, הַמִּתְקָרְאִים שַׂלְוָנִים, בַּעַל חֲבַרְבּוּרוֹת חוּמוֹת וַאֲרֻכּוֹת. מִשֶּׁהָיָה כֶּלֶב זֶה נִפְטָר מֵאֶפִּיטְרוֹפְּסוּתוֹ שֶׁל אָדוֹן רוֹזֶנְגַּרְטֶן אוֹ גְבֶרֶת רוֹזֶנְגַּרְטֶן הָיָה מִתְרוֹצֵץ כִּמְטֹרָף וּמְפַשְׁפֵּשׁ בְּכָל הַפִּנּוֹת שֶׁל הַבָּתִּים וְהַגְּדֵרוֹת, חוֹפֵר מְחִלּוֹת בְּרַגְלָיו הַקִּדְמִיּוֹת וְסוֹתְמָן בְּרַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת, תּוֹהֶה בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת עַל גַּבֵּי תְּלוּלִית־קַרְקַע וְאוֹרֵב לְעַכְבָּר, כְּחָתוּל מַמָּשׁ.

נוֹחַ לַבְּרִיּוֹת הָיָה הַכֶּלֶב וּמִיָּמָיו לֹא נָבַח אֶלָּא מִתּוֹךְ חֹסֶר סַבְלָנוּת, מִשֶּׁאָרְכָה לוֹ שַׁעְתּוֹ לִשְׁכַּב עַל גַּבֵּי הַתְּלוּלִית — וְהָעַכְבָּר לֹא מִהֵר לָצֵאת. אָדוֹן רוֹזֶנְגַּרְטֶן לֹא פָּסַק מִלְּשַׁבְּחוֹ וּלְקַלְּסוֹ. סִפּוּרֵי הֲבַאי לְמַכְבִּיר הָיָה מְסַפֵּר עָלָיו, עוֹד מֵאוֹתָם הַזְּמַנִּים הַטּוֹבִים בְּחוּץ־לָאָרֶץ, כְּשֶׁטִּפֵּס עַל הֶהָרִים.

וְשׁוֹטֵט בַּיְּעָרוֹת, וְאִלּוּ הוּא, הַכֶּלֶב, רָץ וּמֵבִיא לוֹ כָּל מַחֲצִית הַשָּׁעָה שְׂלָו בְּתוֹךְ פִּיו.

אוּלָם, כָּאָמוּר, אִישׁ מְשֻׁנֶּה הָיָה אָדוֹן רוֹזֶנְגַּרְטֶן זֶה, וְלֹא רַק בְּעִנְיָנֵי כְּלָבִים. הָיוּ לוֹ תּוֹרוֹת מִשֶּׁלּוֹ, וְתוֹרוֹת מְשֻׁנּוֹת לְמַדַּי. פָּרוֹת לֹא סָבַל, שָׂדוֹת לֹא רָצָה, יְרָקוֹת לֹא גִדֵּל, כִּי אִם תַּרְנְגוֹלוֹת, תַּרְנְגוֹלוֹת, תַּרְנְגוֹלוֹת. בִּמְפֹרָשׁ כָּךְ הָיָה חוֹזֵר שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל מִלָּה זוֹ “הַתַּרְנְגוֹלוֹת,” כָּךְ הָיָה אוֹמֶר, “בְּשָׂרָן טָעִים, הַטִּפּוּל בָּהֶן מְעַט וְלִפְעָמִים הֵן מַטִּילוֹת בֵּיצִים, וְהָעִקָּר שֶׁמַּשְׁקִיטוֹת הֵן אֶת הָעֲצַבִּים.” יוּבַל בִּטֵּל אֶת אָדוֹן רוֹזֶנְגַּרְטֶן עַל תּוֹרוֹתָיו. יוּבַל, יוֹתֵר מִשֶּׁהַתַּרְנְגוֹלוֹת הִשְׁקִיטוּהוּ, הֵן הִרְגִּיזוּ אוֹתוֹ בְּקִרְקוּרָן הַתְּמִידִי וּבְטִפְּשׁוּתָן בִּכְלָל. וּמִשׁוּם כָּךְ לֹא אָהַד בִּמְיֻחָד אֶת אָדוֹן רוֹזֶנְגַּרְטֶן. אוּלָם אֶת הַכֶּלֶב — שָׁאנֵי. הַכֶּלֶב עוֹרֵר אֶת תְּשׂוּמַת־לִבּוֹ שֶׁל יוּבַל עוֹד בִּימֵי דַרְדַּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין לְכָל מַעֲשִׂיּוֹתָיו שֶׁל אָדוֹן רוֹזֶנְגַּרְטֶן הֲרֵי הִכִּיר בִּתְכוּנוֹתָיו הַמְיֻחָדוֹת שֶׁל כֶּלֶב־צַיִד זֶה. וְעַתָּה, לְאַחַר שֶׁדַּרְדַּר מֵת, חָשַׁב עָלָיו לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, וַאֲפִלּוּ לֹא מָסַר לְעַצְמוֹ דִּין־וְחֶשְׁבּוֹן עַל כָּךְ.

וְלֹא הָיִינוּ בָּאִים לְדַבֵּר עַל אָדוֹן רוֹזֶנְגַּרְטֶן זֶה אִלְמָלֵא כַּלְבּוֹ, אֶלָּא שֶׁאֵין מְדַבְּרִים עַל כֶּלֶב מִבְּלִי לְהַזְכִּיר אֶת בְּעָלָיו תְּחִלָּה.

עִם עוֹנַת הָאָבִיב הָיְתָה הִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה בָּאָה וְכוֹבֶשֶׁת אֶת כַּלְבֵי הַמּוֹשָׁבָה. בַּיָּמִים הָיוּ מִתְהַלְּכִים מוּרְדֵי־זָנָב וַחֲפוּיֵי־אָזְנַיִם, רָזוֹן הָיָה מִשְׁתַּלֵּחַ בִּבְשָׂרָם, וּבַלֵּילוֹת לֹא פָּסְקוּ מִלִּנְבֹּחַ וּלְיַלֵּל כְּלַפֵּי עוֹלָם וּמְלֹאוֹ. בְּאוֹתָם הַלֵּילוֹת הָיוּ הַתַּנִּים מִתְקָרְבִים וּבָאִים לְחַצְרוֹת הָאִכָּרִים, וּמְתַנִּים מִתַּחַת לַחַלּוֹנוֹת מַמָּשׁ. כְּלָבִים הָיוּ נֶעְלָמִים יָמִים וְשָׁבוּעוֹת, וְחוֹזְרִים נְשׁוּכִים וּפְצוּעִים וּכְחוּשִׁים, אוֹ שֶׁלֹּא חָזְרוּ כְּלָל. רָאִיתָ בְּחוּשׁ שֶׁמַּשֶּׁהוּ מִתְרַחֵשׁ כָּאן שֶׁלֹּא כָּרָגִיל.

כַּלְבֵיהֶם הַמְצֹרָעִים, הַצּוֹלְעִים וְהַפַּחְדָּנִיִּים שֶׁל שֵׁבֶט הַבֵּדוּאִים הַשָּׁכֵן לָבְשׁוּ פִּתְאֹם עֹז וְהוֹפִיעוּ בְּעַשְׂרוֹתֵיהֶם בִּרְחוֹבוֹת הַמּוֹשָׁבָה. בַּלֵּילוֹת עָלוּ מִסִּבְכֵי הַוָּדִי רְחִישׁוֹת וִילָלוֹת וּנְבִיחוֹת, סָפֵק שֶׁל תַּנִּים, סָפֵק שֶׁל כְּלָבִים. אָכֵן, סִפֵּר הַשֵּׁיךְ הַבֵּדוּאִי הַזָּקֵן, קַבָּלָה שְׁנוּנָה בְּפִי הָעָם עוֹד מִימֵי הַנָּבִיא יָגֵן, “כִּי בְּעוֹנַת הָאָבִיב כּוֹרְתִים הַכְּלָבִים וְהַתַּנִּים בְּרִית אַחִים, בַּאֲשֶׁר אַחִים הֵם, עַד אֲשֶׁר יָבוֹא הַשָּׂטָן כְּדַרְכּוֹ וְיַפְרִיד בֵּינֵיהֶם, וְשׁוּב מוּכָנִים הֵם לִבְלֹעַ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים.”

מִשֶּׁהִרְגִישׁ אָדוֹן רוֹזֶנְגַּרְטֶן שֶׁכַּלְבּוֹ הַמְחֻנָּךְ, הַמְטֻפָּח וְהַמְטֻפָּל עֲזָבוֹ אַף הוּא, מוּכָן הָיָה לָתֵת אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ וּבִלְבַד שֶׁיַּחֲזִירוּ לוֹ אֶת כַּלְבּוֹ. מִשָּׁכֵן לְשָׁכֵן רָץ וְשָׁאַל. לְיוּבַל הִקְדִּים שָׁלוֹם וְהִבְטִיחַ לוֹ הָרִים וּגְבָעוֹת. רָאוּ בַּעֲלִיל כִּי אָהוּב הָיָה הַכֶּלֶב עַל בְּעָלָיו מְאֹד. וּגְבֶרֶת רוֹזֶנְגַּרְטֶן הִפְסִיקָה מִטִּיּוּלֶיהָ, שֶׁהָיְתָה נוֹהֶגֶת מִדֵּי עֶרֶב בְּעֶרֶב לַעֲשׂוֹתָם בְּחֶבְרַת בֶּן־לִוְיָתָהּ — הַכֶּלֶב.

וְהַכֶּלֶב — כְּאִלּוּ בְּלָעַתּוּ הָאֲדָמָה. הוּא לֹא חָזַר. אֵין זֹאת כִּי נָפַל קָרְבָּן עַל מִזְבַּח הַיְדִידוּת הָאֲבִיבִית שֶׁל גֶּזַע הַכְּלָבִים וּבְנֵי־אֲחֵיהֶם הַתַּנִּים.

נָקְפוּ חֳדָשִׁים מִסְפָּר. בַּעֲבֹר יוּבַל בְּאַחַד הַיָּמִים אֶת חֹרֶשׁ הָאַלּוֹנִים, וְהוּא נוֹהֵג בְּסוּסוֹ הָרָתוּם לְכִרְכַּרְתּוֹ, הִשְׁגִּיחַ בְּתַן אוֹ כֶּלֶב עוֹבֵר אֶת הַדֶּרֶךְ בְּפַחַד וּבֶהָלָה. יוּבַל עָצַר בְּסוּסוֹ, וּקְפָץ! וְהוּא כְּבָר בְּעִקְּבוֹת הַחַיָּה, שֶׁהִסְפִּיק לִרְאוֹתָהּ נֶעְלֶמֶת לְתוֹךְ מְאוּרָתָהּ.

הִזְדַּמְּנוּת כָּזֹאת — וְהוּא יַחְמִיצֶנָּה?

הוּא קָשַׁר אֶת הַסּוּס אֶל גֶּזַע אַלּוֹן, לָקַח אֶת הַמַּעְדֵּר שֶׁהָיָה אִתֹּו בַּכִּרְכָּרָה וּפָנָה לָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹת הַחַיָּה. כְּבָר מִזְּמַן שָׁאַף לְהָבִיא גוּר־תַּנִּים מַתָּנָה לְפִנַּת־הַחַי שֶׁל בֵּית־הַסֵּפֶר.

לוּ הָיָה דַרְדַּר אִתּוֹ!

אוּלָם דַּרְדַּר מֵת.

לְאַחַר חֲפִירָה וְנִכּוּשׁ שֶׁל רְגָעִים מִסְפָּר הִתְפָּרְצָה הַתַּנָּה מִתּוֹךְ מְאוּרָתָהּ בִּילֵל חָנוּק וּבְפֶה פָּעוּר וּבָרְחָה כָּל עוֹד נַפְשָׁהּ בָּהּ. בְּתוֹךְ הַמְּאוּרָה הִתְרוֹצְצוּ שִׁשָּׁה גוּרִים, כַּכְּלַבְלַבִים הַלָּלוּ, מְבֹהָלִים וְצוֹרְחִים…

אָכֵן, יֵשׁ גְּמוּל לַהֶעָזָה.

יוּבַל הִתְכּוֹפֵף לְבָדְקָם. הַגּוּרִים אֲפֹרִים־חוּמִים הָיוּ, מִלְּבַד הָאֶחָד שֶׁהָיָה בָּהִיר וּכְתָמִים כֵּהִים הָיוּ מְפֻזָּרִים עַל פָּנָיו וְאָזְנָיו הַמִּשְׁתַּפְּלוֹת. “הֲרֵיהוּ דוֹמֶה לְכַלְבּוֹ שֶׁל אָדוֹן רוֹזֶנְגַּרְטֶן,” בָּזְקָה הַמַּחֲשָׁבָה אֶת מֹחוֹ שֶׁל יוּבַל, וְעֵינָיו נִפְקְחוּ לִרְוָחָה. וְאָכֵן, גּוּר זֶה, שֶׁלֹּא כָּאֲחֵרִים, הִתְחִיל לְהִתְרוֹצֵץ וּלְהָרִיחַ אֶת כַּפּוֹת רַגְלָיו שֶׁל יוּבַל וְאַפּוֹ כָּבוּשׁ בַּקַּרְקַע, כְּכַלְבּוֹ שֶׁל אָדוֹן רוֹזֶנְגַּרְטֶן לְכָל דָּבָר.

רַק שְׁנַיִם מֵהַגּוּרִים לָקַח יוּבַל אִתּוֹ — הָאֶחָד שַׁי לְבֵית־הַסֵּפֶר, וְהַשֵׁנִי, בַּעַל הַכְּתָמִים, בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ.

אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת כַּלְבּוֹ שֶׁל יוּבַל, הוּא הַכֶּלֶב הַמֻּזְנָח וְהַפָּרוּעַ שֶׁהָפַךְ לִהְיוֹת יָדִיד לוֹ, לְאַחַר שֶׁדַּרְדַּר נִסְפָּה בְּלֹא עֵת.

ז. מַעֲשֶׂה רָב

בְּשָׁעָה תֵּשַׁע בַּלַּיְלָה קָרָה הַדָּבָר. פִּתְאֹם נִשְׁמְעוּ צְרִיחוֹת אֲיֻמּוֹת בַּמּוֹשָׁבָה, שֶׁהֶחֱרִידוּ אֶת הַכֹּל מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם.

אוֹתָהּ שָׁעָה — שְׁעַת מְנוּחָה וְהַשְׁרָאָה הִיא בַּכְּפָר. הַגְּבָרִים כְּבָר חָזְרוּ מֵהַמַּחְלָבָה לְאַחַר שֶׁשָּׁמְעוּ חֲדָשׁוֹת, הָלְכוּ רָכִיל וְהִתְלוֹצְצוּ דַיָּם, וַהֲרֵיהֶם יוֹשְׁבִים כָּעֵת, חֲלוּצֵי נַעֲלַיִם וַעֲמוּסֵי עֲיֵפוּת שֶׁבְּאשֶׁר, מְסֻבִּים לְשֻׁלְחָן עָרוּךְ. אוֹר הַחַשְׁמַל רוֹעֵף וּמְמַלֵּא אֶת הֶחָצֵר, הַיְלָדִים מְפַטְפְּטִים מִסָּבִיב, רֵיחוֹת טְעִימִים עוֹלִים מִן הַמִּטְבָּח וְעוֹד מְעַט תְּאַחֵד אֶת הַמִּשְׁפָּחָה הָאֲרֻחָה הַטְּעִימָה וְהַחֲמִימָה, שֶׁהוּכְנָה בִּידֵי אִמָּא, בַּקֶּשֶׁר הַנִּצְחִי שֶׁל רֵעוּת, מְסִירוּת וְאַהֲבָה.

וְהִנֵּה נִשְׁמְעוּ צְרִיחוֹת…

הַכֹּל קָפְצוּ מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם וּפָרְצוּ הַחוּצָה. מַה קָּרָה?

הַקּוֹלוֹת בָּאוּ מֵחֲצֵרוֹ שֶׁל גִּלְעָדִי. זוֹ שִׁפְרָה אִשְׁתּוֹ, הִיא שֶׁצָּעֲקָה.

מֵאַחַר שֶׁהַכֹּל נִתְאַסְפוּ וּבָאוּ לִשְׁאֹל “אֵיךְ?” וּ“מָה?”, וְהִשְׁקִיטוּהָ מְעַט, נִתְבָּרֵר הָעִנְיָן. בְּפָתְחָהּ אֶת הַדִּיר עָבְרָה עַל־יָדָהּ חַיָּה אֲיֻמָּה, נוֹשֵׂאת מַשֶׁהוּ בְּכַפֶּיהָ. אֵין הִיא בְּטוּחָה בְּכָךְ. אוּלַי הָיְתָה זֹאת רוּחַ? בְּאַפְרוּרִית הַלַּיְלָה לֹא הִבְחִינָה בְּדִיּוּק. אוּלָם מַשֶּׁהוּ עֲנָקִי חָלַף וְעָבַר עַל־יָדָהּ, וְהָיָה זֶה הַמָּוֶת בְּעַצְמוֹ…הִיא מוּכָנָה לְהִשָּׁבַע…

נֶאֶנְחוּ הַנִּקְהָלִים מִתּוֹךְ הֲקַלָּה. הֵם גִּלְגְּלוּ בְּמֹחָם אִם אֱמֶת יֵשׁ בַּדְּבָרִים אוֹ סְתָם דִּמְיוֹן, כִּי הֲרֵי הִכִּירוּ אֶת שִׁפְרָה גִּלְעָדִי, זוֹ הָאִשָּׁה הַצָּרָה וְהַצְּנוּמָה בַּעֲלַת הַלֵּב הַטּוֹב וְהָרַגְשָׁנִי, הַקּוֹפֶצֶת כְּיַלְדָּה מִשִּׂמְחָה בְּהִוָּלֵד לָהּ עֶגְלָה בָּרֶפֶת וּמְמָרֶרֶת בִּבְכִי בְּמוֹת שְׁנֵי אֶפְרוֹחִים — כְּאִלּוּ אָסוֹן יָרַד עָלֶיהָ…

“אֵין זֹאת כִּי פִּיל הָיָה פֹּה,” טָפַח לְעֻמָּתָהּ יַרְדֵּנִי, זֶה הַלֵּיצָן שֶׁבַּכְּפָר, וְהָאִכָּרִים הָעֲיֵפִים הִסְכִּימוּ מִתּוֹךְ הֲנָאָה גְלוּיָה לְפִתְרוֹן מָהִיר וּמְמֻלָּח זֶה וְעָזְבוּ אֶת חֲצַר מֶשֶׁק גִּלְעָדִי בִּכְבֵדוּת, עַל מְנָת לַחֲזֹר לְבָתֵּיהֶם.

אוּלָם לֹא כֵן יוּבַל. בְּחוּשׁוֹ הַצַּיָּדִי הִרְגִּישׁ כִּי מַשֶּׁהוּ הִתְרַחֵשׁ כָּאן, וְאַף עַל פִּי שֶׁגַּם הוּא לֹא הָיָה מוּכָן לִסְמֹךְ עַל שִׁפְרָה, לֹא הִנִּיחַ בְּכָל זֹאת כִּי רַק מִתּוֹךְ הֲזָיוֹת־שָׁוְא צָעֲקָה. בַּלֵּילוֹת הָאַחֲרוֹנִים גַּם הִבְחִין בִּקְרִיאוֹת מוּזָרוֹת הַבָּאוֹת מִן הַחֹרֶשׁ, מִן יְלֵל חָנוּק שֶׁהִרְעִיד אֶת כַּלְבּוֹ וְהִכְרִיחוֹ לְהִתְכַּנֵּס מִתַּחַת לַמִּטָּה. וַהֲרֵי זוֹ תּוֹפָעָה בִּלְתִּי רְגִילָה אֵצֶל כֶּלֶב זֶה, שֶׁאַמִּיץ הָיָה בְּדֶרֶךְ כְּלָל.

יוּבַל הִצִּיעַ לְגִלְעָדִי לְהָבִיא אֶת הַפָּנַס וְלִבְדֹּק אֶת הַכְּבָשִׂים. הֵן עָמְדוּ צְפוּפוֹת, מוּרְדוֹת רֹאשׁ וּמְבֹהָלוֹת, כְּאִלּוּ סְעָרָה עָבְרָה עֲלֵיהֶן. אַחַת אָמְנָם חֲסֵרָה, אוּלָם שׁוּם סִמָּנִים מְיֻחָדִים לֹא נִרְאוּ. הַחַלּוֹן הָיָה פָּתוּחַ כָּרָגִיל.

למָחֳרָת בַּבֹּקֶר יָצָא יוּבַל עִם כַּלְבּוֹ לִבְדֹּק אֶת הַמָּקוֹם מִסָּבִיב לַחַלּוֹן וְדֶלֶת הַכְּנִיסָה שֶׁל הַדִּיר. מִיָּד הִרְגִּישׁ בְּסִמָּנֵי דָם וּבְכַפּוֹת רַגְלֵי טוֹרֵף גָּדוֹל שֶׁהָיָה פֹּה. הַכֶּלֶב, שֶׁהִסְתַּמֵּר מִפַּחַד נֶעְלָם וְרִחְרַח מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה, הִתְגַּבֵּר כַּנִּרְאֶה עַל מַשֶּׁהוּ טָמִיר וְהִתְחִיל לְסָחֳבוֹ לְכִוּוּן הַחֹרֶשׁ. יוּבַל הָלַךְ כִּבְרַת־אֶרֶץ אַחֲרָיו, וְאָז פָּנָה הַכֶּלֶב לְצַד הַשָּׂדוֹת וְהֶהָרִים שֶׁהוֹבִילוּ אֶל הַיַּרְדֵּן, הָעוֹבֵר בְּמֶרְחַק מִילִין אַחֲדִים בִּלְבַד.

יוּבַל חָזַר עַל עֲקֵבָיו. הוּא חָשַׁב: מִשֶּׁהִצְלִיחָה הַחַיָּה פַּעַם אַחַת, הֲרֵי מֻבְטָח כִּי תָּשׁוּב וּתְנַסֶּה. וְאָכֵן, לְמָחֳרַת בַּבֹּקֶר נוֹדַע בַּמּוֹשָׁבָה כִּי בְּדִירוֹ שֶׁל אֶפְרָתִי שָׁלשׁ כְּבָשִׂים פְּצוּעוֹת, וְאַחַת חֲסֵרָה.

גַּם חַסַן הָרוֹעֶה הַבֵּדוּאִי, סִפֵּר לְיוּבַל כִּי בַּלֵּילוֹת עוֹלֶה יְלֵל מִן הֶהָרִים, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא קוֹל קְרִיאָתוֹ שֶׁל נָמֵר — וְיִשְׁמְרוֹ אַלְלָּה, אֶת חַסַן, כִּי זֶה שָׁבוּעַ יָמִים אֵינוֹ נוֹתֵן תְּנוּמָה לְעֵינָיו מִפַּחַד שֶׁמָּא יִטָּרֵף עֶדְרוֹ.

דְּבָרִים אֵלֶּה נָתְנוּ תֹּקֶף לְהַשְׁעָרוֹתָיו שֶׁל יוּבַל. לְפִי סִמָּנֵי כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם, שֶׁרָאָם אֵצֶל גִּלְעָדִי וְאֶפְרָתִי, שִׁעֵר בְּלִבּוֹ כִּי אֵין אֵלֶּה אֶלָּא רַגְלַיִם שֶׁל חָתוּל גָּדוֹל, וּמִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת שֶׁאֶחָד מֵאַחֲרוֹנֵי הַנְּמֵרִים, הַשּׁוֹכְנִים עֲדַיִן בְּעַרְבוֹת הַיַּרְדֵּן, הוֹפִיעַ לְהַחֲרִיד אֶת הַסְּבִיבָה.

דַּעְתּוֹ שֶׁל יוּבַל נִתְקַבְּלָה בְּסַפְקָנוּת עַל יְדֵי הָאִכָּרִים. גַּם לְחַסַן הָרוֹעֶה לֹא רָצוּ לִשְׁמֹעַ. “אָכֵן, נָמֵר בְּצוּרַת בֵּדוּאִי, יִתָּכֵן? אוּלַי?”, אָמְרוּ בְּסָפֵק צְחוֹק וְסָפֵק פַּחַד. בַּלֵּילוֹת נִבְדְּקוּ הַדִּירִים וְנִסְגְּרוּ הַלּוּלִים עַל בְּרִיחִים, וְעַל הַיְלָדִים נֶאֱסַר לָצֵאת עִם חשֶׁךְ; הַכְּלָבִים יִלְּלוּ, וְהַחֲתוּלִים מֵאֲנוּ לָצֵאת הַחוּצָה עִם לַיְלָה. וְלַבְּקָרִים חָסְרוּ כְּבָשִׂים אֵצֶל זֶה, וְלוּל נִפְרַץ אֵצֶל אַחֵר. וְהַנְּזָקִים גָּדְלוּ מְאֹד.

יוּבַל הֶחְלִיט לִפְנוֹת לְעֶזְרַת גִּיּוֹרָא הַשּׁוֹמֵר — זֶה יְדִידוֹ מֵאָז מַעֲשֵׂה הַסּוּסָה הַמְפֻרְסָם. תָּכְנִיתוֹ שֶׁל יוּבַל הָיְתָה פְּשׁוּטָה בְּתַכְלִית: “אֶקְשֹׁר לִי כִּבְשָׂה בְּהִצְטַלְּבוּת הַשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל אֶל הֶהָרִים. בְּקִרְבַת מָקוֹם גְּדֵלִים עֲצֵי חָרוּב. מִשֶּׁיּוֹפִיעַ — אִירֶה.” הוּא הִתְכַּוֵּן לְקַבֵּל מִגִּיּוֹרָא אֶת הָרוֹבֶה, לָשֶׁבֶת כָּל אוֹתוֹ לַיְלָה עַל עֵץ, מֻסְתָּר בְּתוֹךְ עֲנָפָיו, מִבְּלִי שֶׁהַנָּמֵר הַבָּא מִן הַמִּזְרָח יַרְגִּישׁ בּוֹ.

גִּיּוֹרָא קִמֵּט אֶת מִצְחוֹ, גֵּרֵד אֶת פַּדַּחְתּוֹ, חִיֵּךְ חִיּוּךְ קַל וְ…הִסְכִּים.

לִבּוֹ שֶׁל יוּבַל הִתְפָּעֵם מִשִּׂמְחָה.

“אוּלָם בִּתְנַאי,” הוֹסִיף יוּבַל, “שֶׁנֶּפֶשׁ חַיָּה לֹא תֵּדַע מִזֶּה.”

אַף לָזֹאת הִסְכִּים גִּיּוֹרָא.

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה הִקְדִּים יוּבַל לִשְׁכַּב. מִבְּעוֹד עֶרֶב סָגַר אֶת הַכֶּלֶב בִּמְלוּנָתוֹ. אֶת הָרוֹבֶה הִסְתִּיר מִתַּחַת לַעֲרֵמַת הַקַּשׁ, וּמִשֶּׁכָּבָה הָאוֹר בַּחֲדַר הַהוֹרִים קָפַץ מִן הַחַלּוֹן, הוֹצִיא אֶת הָרוֹבֶה, נִכְנַס לַדִּיר וְלָקַח תַּחַת זְרוֹעוֹ טָלֶה, וַיִּפֶן לָלֶכֶת אֶל הַשָּׂדוֹת.

בְּהַגִּיעוֹ לְהִצְטַלְּבוּת הַשְּׁבִילִים קָשַׁר אֶת הַטָּלֶה לְיָתֵד שֶׁתָּקַע בַּקַּרְקַע, וְאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ עָלָה וְטִפֵּס עַל אַחַד הֶחָרוּבִים לְחַכּוֹת…

אָכֵן, הָיָה זֶה לַיְלָה קָשֶׁה וּמְלֵא־מְתִיחוּת. עֲנָנִים כְּבֵדִים כִּסּוּ אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם. הַיָּרֵחַ נֶעְלַם. רוּחַ מַעֲרָבִית עַזָּה נָשְׁבָה מִן הַיָּם. תַּנִּים בָּכוּ בְּלִי הֲפוּגוֹת. הַטָּלֶה הַמִּסְכֵּן גָּעָה…וּלְפֶתַע הִרְגִּישׁ יוּבַל כִּי תַּנִּים בָּאִים אֶל הַטָּלֶה מִכָּל עֵבֶר…הוּא לֹא הֵבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן אֶפְשָׁרוּת זֹאת. בְּאֵין בְּרֵרָה, יָרָה שְׁתֵּי יְרִיּוֹת; הַתַּנִּים בָּרְחוּ לְכָל עֵבֶר וְהַטָּלֶה מֵרֹב פַּחַד הִשְׁתַּתֵּק לְגַמְרֵי.

לִבּוֹ שֶׁל יוּבַל נִשְׁבַּר מֵהַמַּחֲשָׁבָה כִּי יַחֲזֹר כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא, הוֹאִיל וְלֹא הִנִּיחַ שֶׁהַנָּמֵר יָבוֹא לְאַחַר שָׁמְעוֹ אֶת הַיְרִיּוֹת.

עָבְרוּ שָׁעוֹת אַחֲדוֹת. הָאֹפֶק הֶחֱוִיר.

לְפֶתַע קָפַץ הַטָּלֶה עַל רַגְלָיו וּפָרַץ בִּפְעִיָּה שׁוֹבֶרֶת לֵב. נָמֵר אָפֹר וּמֻכְתָּם כֵּהוֹת, בַּעַל עֵינַיִם נוֹצְצוֹת, הוֹפִיעַ כְּאִלּוּ עָלָה מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה וּבִקְפִיצוֹת רַכּוֹת וּגְדוֹלוֹת הָלַךְ וּבָא אֶל הַטָּלֶה הָרוֹעֵד…שְׁאָגָה! וּקְפִיצַת עֲנָק, וְהַחַיָּה רָבְצָה כְּבָר עַל טַרְפָּהּ.

שָׁלשׁ יְרִיוֹת נִתְּכוּ בְּזוֹ אַחַר זוֹ.

הַנָּמֵר נֶהְדַּף לַגֹּבַהּ וְהִתְהַפֵּךְ בָּאֲוִיר, נָפַל אַרְצָה מִתּוֹךְ הֶלֶם שֶׁל גּוּף מֵת, הֵחֵל לָרוּץ וְנִתְקַע בְּרֹאשׁוֹ בְּתוֹךְ הַקַּרְקַע, הִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ וְנָפַל.

מִשֶּׁנִּגַּשׁ אֵלָיו יוּבַל הָיָה כְּבָר בְּלִי רוּחַ חַיִּים.

בַּתְּחִלָה נָגַע בּוֹ בִּקְצֵה הַקָּצֶה שֶׁל רוֹבֵהוּ, לְשֵׁם זְהִירוּת, אַחַר כָּךְ דְּחָפוֹ בָּרֶגֶל, וּמִשֶּׁנּוֹכַח כִּי אָכֵן מֵת, הִתְכּוֹפֵף עָלָיו לְבָדְקוֹ וּלְהַחֲלִיק אֶת עוֹרוֹ הַיָּפֶה…וְהִנֵּה — יָד אֲחָזַתּוּ.

יוּבַל קָפַץ נִבְהָל.

הָיָה זֶה גִּיּוֹרָא הַשּׁוֹמֵר, שֶׁיָּשַׁב חֲמוּשׁ אֶקְדָּח עַל עֵץ אַחֵר וְשָׁמַר כָּל אוֹתוֹ לַיְלָה עַל יוּבַל.

לְמָחֳרַת הָעֶרֶב הִרְגִּישׁ יוּבַל בִּתְכוּנָה בַּכְּפָר. עַד מְהֵרָה יָצְאוּ כָּל אִכָּרֵי הַמּוֹשָׁבָה וְכָל אֶחָד מֵהֶם נֹושֵׂא טָלֶה, כְּשֶׁפְּנֵיהֶם אֶל בֵּית יוּבַל; וַהֲרֵי זֶה גְמוּל הַטָּלֶה שֶׁהִקְרִיב יוּבַל לַנָּמֵר. וְאִלּוּ גִּיּוֹרָא, שֶׁרָכַב בְּרֹאשׁ הַמִּשְׁלַחַת, הֵבִיא לוֹ אֶת עוֹרוֹ שֶׁל הַנָּמֵר.

וְעַתָּה, בִּדְרֹךְ יוּבַל כָּל בֹּקֶר עַל הָעוֹר הַיָּפֶה הַפָּרוּשׂ מִתַּחַת לְמִטָּתוֹ, יֵעָצֵב וְ…יִשְׂמַח. יֵעָצֵב עַל אֲשֶׁר חַיָּה יָפָה זוֹ, וְיִתָּכֵן כִּי אַחֲרוֹנָה הִיא בְּאַרְצֵנוּ, נָפְלָה חָלָל וְתֵעָלֵם לְעוֹלָמִים; וּכְעֵין שִׂמְחָה תִּתְקְפֶנּוּ בְּהַרְגִּישׁוֹ כִּי הַשְּׁמָמָה וְהַפִּרְאוּת נִדְחָקוֹת וְהוֹלְכוֹת, וְיַד הָאָדָם הוֹלֶכֶת וְכוֹבֶשֶׁת צַעַד אַחַר צַעַד.

ח. בְּעֶגְלַת תִּלְתָּן

חֵטְא לֹא יְכֻפַּר חָטָאנוּ לְיוּבַל. אָכֵן, מָלֵא הַרְפַּתְקָנוּת הָיָה כָּרִמּוֹן, בַּעָל עֹרֶף קָשֶׁה וְעוֹמֵד עַל דַּעְתּוֹ בְּלִי לְוַתֵּר. שׁוֹבָב מַזְהִיר, וּבְעֵינָיו הִתְלַקַּח לֹא אַחַת נִצְנוּץ עַלִּיז שֶׁל “דַּוְקָא”, אוֹתוֹ “דַּוְקָא לְהַרְגִּיז” הָאָפְיָנִי כָּל כָּךְ לְכָל יְצוּר בָּרִיא וָעֵר עֵת צָהֳלַת דָּמָיו מְבִיאָתוֹ לְהִתְעַלּוּת־מָה עַל כָּל הַסּוֹבֵב אוֹתוֹ.

אָז הָיוּ עֵינָיו מִתְרוֹנְנוּת בְּרֶנֶן זָהִיר וְגֻמּוֹת־חֵן הִסְתַּמְּנוּ בִּקְצוֹת שְׂפָתָיו בְּחִיּוּךְ כּוֹבֵשׁ־לְבָבוֹת.

וּמִיָּד נִסְלַח לוֹ הַכֹּל. חֲבֵרָיו, הַמְקַנְאִים בּוֹ בְּסֵתֶר־לִבָּם, עָמְדוּ לְפָנָיו חַסְרֵי־יֶשַׁע בְּלִי לְהַכִּיר בָּזֹאת; חֲבֵרוֹתָיו חִיְּכוּ לְעֻמָּתוֹ מְבֻלְבָּלוֹת לַחֲלוּטִין, וְהַמְבֻגָּרִים הוֹדוּ שֶׁאֵין עֵצָה לְנַעַר חָבִיב זֶה.

כִּי יוּבַל הוּא יוּבַל, וַהֲרֵיהוּ שֵׁם־דָּבָר.

אוּלָם, כָּאָמוּר, חֵטְא חָטָאנוּ לְיוּבַל, שֶׁהֲרֵי לֹא עָסַק רַק בִּדְבָרִים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת קַלּוּת־רֹאשׁ בִּלְבַד. הַאִם תִּקְרְאוּ לְאַהֲבַת בַּעֲלֵי־חַיִּים וּלְאוֹתָהּ נְהִיָּה הֲדָדִית וְגוֹרָלִית שֶׁל יְצוּרֵי כָּל הַיְקוּם בְּשֵׁם קַלּוּת־רֹאשׁ?

כִּי מִי הָיָה קָם עִם אוֹר בֹּקֶר וּמַאֲכִיל אֶת הַפָּרוֹת וְחוֹלְבָן, וּמְנַקֶּה אֶת הָרֶפֶת, לַהַפְתָּעָה הָרַבָּה שֶׁל אָבִיו וּלְשִׂמְחָתוֹ?

— יוּבַל!

מִי הָיָה מְצַחְצֵחַ אֶת הַסּוּס הָעַרְמוֹנִי, וּמְסַדֵּר אֶת רִתְמָתוֹ, וְתוֹקֵעַ בְּרֹאשִׁיָּתוֹ פֶּרַח־צִפֹּרֶן לָבָן?

— יוּבַל!

וְחַיֵּיכֶם, שֶׁהִרְגִּישׁ הַסּוּס בְּכָךְ. הוּא הָיָה צוֹהֵל אֶל אֲדוֹנָיו הַצָּעִיר בִּצְהִילָה בְּהִירָה בִּמְיֻחָד, תּוֹפֵס בִּשְׂפָתָיו אֶת שַׁרְווּל חֻלְצָתוֹ אוֹ צוֹבְטוֹ מִתּוֹךְ קַלּוּת בְּשִׁכְמוֹ, וְרָאִיתָ בְּחוּשׁ שֶׁאָהוּב הַנַּעַר עַל הַבְּהֵמָה הָאֲצִילָה וְהַפִּקְחִית.

מִי הָיָה פּוֹתֵחַ אֶת פִּשְׁפְּשֵׁי הַלּוּלִים לְהוֹצִיא אֶת הַתַּרְנְגוֹלוֹת לְחַצְרוֹתֵיהֶן, אוֹ חוֹזֵר עִם עֲגָלָה עֲמוּסַת תִּלְתָּן קָצוּר — וּבְנֵי הַבַּיִת יְשֵׁנִים עֹוד?

— כַּמּוּבָן, יוּבַל!

וְהוֹרָיו, שֶׁהוֹדוּ לוֹ מִקֶּרֶב לִבָּם עַל כָּל הָעֶזְרָה הָרַבָּה שֶׁהִגִּישׁ לָהֶם, אָמְנָם שָׁתְקוּ וְלֹא שִׁבְּחוּהוּ בְּפָנָיו, אוּלָם לִבָּם הָיָה מִתְמַלֵּא גַאֲוָה וְאַהֲדָה לְאֵין־גְּבוּל. וְלֹא אַחַת עָבַר לֵילָם עֲלֵיהֶם בְּלִי שֶׁיֶּחְדְּלוּ לְדַבֵּר עַל בְּנָם הַיָּקָר, מַמְשִׁיךְ מָסָרְתָּם וּמַגְשִׁים מַטְּרוֹתֵיהֶם.

וּבְבֵית הַסֵּפֶר? אָכֵן, גַּם שָׁם הָיָה מְשׂוֹשׂ מוֹרָיו. לֹא כְּאוֹתָם הַתַּלְמִידִים הַמְשַׁעֲמְמִים חוֹבְשֵׁי־הַסַּפְסָלִים הָיָה, תַּלְמִידִים שֶׁאָמְנָם אֵינָם מְאַבְּדִים טִפָּה אוּלָם אַף לֹא יוֹסִיפוּ מִשֶּׁלָּהֶם, מֵאוֹצְרוֹת רוּחָם הֵם, לְפַתֵּחַ וּלְהַאְדִּיר תּוֹרָה.

מִשּׁוּם כָּךְ חָטָאנוּ לְיוּבַל — עַל אֲשֶׁר לֹא סִפַּרְנוּ עַד עַכְשָׁו מִכָּל מַעֲשָׂיו מִחוּץ לְטִיּוּלָיו, מִחוּץ לְאַהֲדָתוֹ אֶת הַכְּלָבִים, מִחוּץ לְהַרְפַּתְקָאוֹתָיו הָרַבּוֹת.

וְעֹוד חָטָאנוּ לוֹ — עַל אֲשֶׁר לֹא סִפַּרְנוּ עַל כִּשְׁלוֹנוֹתָיו. כִּי לֹא תָּמִיד הִצְלִיחַ. וְכִי מִי מַצְלִיחַ תָּמִיד? רַק בַּסִּפּוּרִים יִתָּכֵן הַדָּבָר, וְאֵלֶּה לָרֹב בְּדוּיִים מִן הַלֵּב. בַּחַיִּים הֲרֵי מִסְתַּדְּרִים הָעִנְיָנִים קְצָת אַחֶרֶת. הָאָדָם פּוֹעֵל וּמַצְלִיחַ, וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת גַּם יִכָּשֵׁל, וְלֹא בָּאוּ הַכִּשְׁלוֹנוֹת אֶלָּא כְּדֵי לִלְמֹד מֵהֶם, לִרְכּשׁ נִסָּיוֹן וּלְגַבֵּר חַיִל.

רַק הַסִּכּוּם הָאַחֲרוֹן יִקְבַּע אִם שַׁיָּךְ הָאִישׁ לְחֶבֶר הַ“לֹּא־יֻצְלָחִים” אוֹ לְאַנְשֵׁי־הַמַּעַשׁ שֶׁרוּחָם אֵינָה נוֹפֶלֶת וִידֵיהֶם אֵינָן נִרְפּוֹת, כִּי שֶׁבַע יִפֹּל הָאָדָם וְיָקוּם. וְאַשְׁרֵי אֵלֶּה שֶׁנּוֹפְלִים פַּעַם אַחַת וְשׁוּב לֹא יִכָּשְׁלוּ.

וְעִם אֵלֶּה הָאַחֲרוֹנִים נִמְנֶה יוּבַל.

וְיֵשׁ לָדַעַת, שֶׁמְּקוֹר מַחְצַבְתּוֹ, כְּלוֹמַר אָבִיו וְאִמּוֹ, הֵם שֶׁהוֹרִישׁוּ לִבְנָם אוֹתוֹ אֹמֶץ־רוּחַ מְפֹאָר וְאוֹתוֹ טֹהַר־לֵב שֶׁעָטוּהוּ בְּמַעֲטֵה הַבִּטָּחוֹן וְאַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת.

מִשּׁוּם כָּךְ יִסָּלַח לָנוּ אִם נַזְכִּיר גַּם אֶת הוֹרָיו, כִּי הֲרֵי חֹטֶר מִגִּזְעָם הוּא. בִּזְמַנָּם, וּשְׁנֵיהֶם צְעִירִים עוֹד, נַעַר וְנַעֲרָה, עוֹד בְּמִקְצָת גְּדוֹלִים מִיּוּבַל כַּיּוֹם, עָזְבוּ בֵּית הוֹרִים הָרוּס בִּידֵי פּוֹרְעִים וְשָׂמוּ פְּנֵיהֶם לָלֶכֶת בָּרֶגֶל וּלְהַעְפִּיל לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הָיָה מַעְצוֹר וְלֹא הָיָה מִכְשׁוֹל שֶׁיְּעַכְּבוּם. יִלְאֶה הָעֵט מִלְּתָאֵר אֶת הַרְפַּתְקָאוֹתֵיהֶם וְקוֹרוֹתֵיהֶם, כֵּיצַד עָלוּ הָרִים וְיָרְדוּ גֵאָיוֹת, הִסְתַּתְּרוּ בַּיְעָרוֹת וְחָצוּ נְהָרוֹת וּבָאוּ בִּגְנֵבָה בְּבֶטֶן אֳנִיָּה. אוּלָם הֵם הֶעְפִּילוּ וְעָלוּ לַמְרוֹת הַכֹּל.

וּבַעֲלוֹתָם נִתְפַּרְסֵם שְׁמָם חִישׁ־מַהֵר בְּכָל נְקֻדּוֹת הַכִּבּוּשׁ אֲשֶׁר בָּאָרֶץ,

מִן הַצָּפוֹן וְעַד הַדָּרוֹם. קָדְחוּ וְעָבְדוּ, הֵגֵנּוּ וְנִלְחֲמוּ. לֹא הָיָה מָקוֹם נָתוּן בִּמְצוּקָה שֶׁעֶזְרָתָם לֹא הִגִּיעַתּוּ וְלֹא הָיָה מַעֲשֵׂה גְבוּרָה שֶׁשְּׁמָם לֹא הָיָה מְעֹרָב בּוֹ. שְׁמָם בִּלְבַד דַּיּוֹ הָיָה לַעְצֹר מִתְנַפְּלִים, וְעַרְבִים כָּרְתוּ אִתָּם בְּרִיתוֹת וְהִשְׁתַּבְּחוּ בָּהֶם, בְּהַכִּירָם כִּי אָכֵן עִנְיָן לָהֶם עִם אֲנָשִׁים כְּעֶרְכָּם, שׁוֹחֲרֵי חֹפֶשׁ שֶׁלֹּא יֵרָתְעוּ מִפְּנֵי כָּל סַכָּנָה.

וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֶנָּה יָכֹלְנוּ לְסַפֵּר עַל הוֹרָיו שֶׁל יוּבַל, עַד אֲשֶׁר בָּנוּ אֶת מִשְׁקָם בִּשְׁקֹט הָאָרֶץ. אֶלָּא שֶׁבֵּינְתַיִם נוֹלַד בְּנָם, וְהוּא חַי עִמָּנוּ. לָמָּה אֵפוֹא נָשׁוּב לְסַפֵּר עַל יָמִים שֶׁעָבְרוּ, וְעַל כָּךְ שָׁקְדוּ כְּבָר אֲחֵרִים?

וְהָאָרֶץ לֹא שָׁקְטָה אֶלָּא לְמַרְאִית עַיִן, כִּי רַבָּה עוֹד הַשְּׁמָמָה וּמְעַטִּים הֵם הַכּוֹבְשִׁים. הָבָה וְנוֹסִיף לְסַפֵּר אֵפוֹא עַל יוּבַל זֶה, הַנּוֹשֵׂא בְּעוֹרְקָיו יְרֻשָּׁה מְפֹאֶרֶת שֶׁל דַּם חֲלוּצִים וְכוֹבְשִׁים וְאֵין עָלָיו אֶלָּא לְהַמְשִׁיךְ בַּשַּׁרְשֶׁרֶת.

וְעַתָּה אַל נָא תִּתְפַּלְּאוּ גַם שֶׁמַּבָּטוֹ נִשְׁלַח לִפְעָמִים לָאֹפֶק, בְּחַפְּשׂוֹ מֶרְחַקִּים. זֶה דַרְכּוֹ שֶׁל חֲלוֹם וְרַעְיוֹן — שֶׁפּוֹרֵץ גְּבוּלוֹת.

הַאִם הִתְחִיל מַשֶׁהוּ לְהִתְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ שֶׁל יוּבַל?

אַל תִּתְפַּלְּאוּ גַם שֶׁעֵינָיו כֻּסּוּ לוֹט שֶׁל עַצְבוּת, כִּי, כָּאָמוּר, לֹא תָּמִיד תָּאִיר הַהַצְלָחָה פָּנִים.

אֶלָּא שֶׁבְּסוֹף דָּבָר הָיוּ עֵינָיו מִתְחַיְּכוֹת שׁוּב וְתַלְתַּלּוֹ נִנְעָר בִּתְנוּעַת־רֹאשׁ מַרְדָּנִית.

יוּבַל — רוּחוֹ לֹא תִּפֹּל אַף אִם יִכָּשֵׁל.

וְעַל כָּךְ — לְהַלָּן.

ט. הַפָּרוֹת הִתְנַפְּחוּ

מִשֶּׁבָּאָה צָרָה, אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְהַגִּישׁ לָהּ כִּסֵּא לָשֶׁבֶת עָלָיו, אוֹמֵר הַפִּתְגָּם, אוּלָם לְהִמָּנַע מִצָּרוֹת לֹא תַּצְלִיחַ בְּכָל זֹאת. כִּי זוֹ דַרְכָּן שֶׁל צָרוֹת — לָבוֹא בְּמַפְתִּיעַ וּמִבְּלִי לְהַקְפִּיד בְּנִמּוּסִים.

כָּל אוֹתוֹ לַיְלָה יָרְדוּ גִשְׁמֵי זַעַף. רוּחַ פֶּרֶא הִשְׁתּוֹלְלָה לְלֹא רִסּוּן. שְׁרִיקָה וִילָלָה הִתְדַּפְּקוּ בִּתְרִיסֵי הַחַלּוֹנוֹת וּבְפַחֵי הַצְּרִיפִים, וְנִדְמֶה הָיָה כִּי קֵץ הָעוֹלָם בָּא. בְּרָקִים רַצְחָנִיִּים הִבְרִיקוּ פִּתְאֹם וְסִיְּמוּ בִּצְחוֹק מִדַּרְדֵּר שֶׁל רְעָמִים מַחֲרִישֵׁי אָזְנַיִם. יוּבַל, שֶׁהִתְעוֹרֵר בְּרַעַשׁ הָרוּחַ וּדְפִיקוֹת הַגֶּשֶׁם, שָׁכַב רְגָעִים מִסְפָּר נִפְעָם וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל בְּשֶׁקֶט:

“אַבָּא?”

“כֵּן, בְּנִי?”

“הַאֵינְךָ יָשֵׁן, אַבָּא? מִתְרַגֵּשׁ שִׁטָּפוֹן הַלַּיְלָה, וּמִשְׁתַּדֵּל אֲנִי לְהִזָּכֵר אִם לֹא נִשְׁאַר מַשֶׁהוּ בַּחוּץ לְלֹא מַחֲסֶה.”

“אַף אֲנִי חוֹשֵׁב עַל כָּךְ, בְּנִי,” עָנָה הָאָב. “אֶת מַחְסַן הָאַסְפָּקָה סָגַרְתִּי. גַּם אֶת הַפָּרוֹת הֵלַנְתִּי הַלַּיְלָה בְּתוֹךְ הָרֶפֶת. עִם עֶרֶב קָדְרוּ כֹּה הַשָּׁמַיִם וְחָשַׁשְׁתִּי לְגֶשֶׁם, אוּלָם לִסְעָרָה כָּזֹאת לֹא צִפִּיתִי. וּמַה בִּדְבַר הַלּוּל, הַהֵגַפְתָּ אֶת הַתְּרִיסִים?”

“כֵּן, אַבָּא. אֲקַוֶּה שֶׁהַלַּיְלָה לֹא יָעוּף הַגַּג כִּבְאֶשְׁתָּקַד. הֲזוֹכֵר אַתָּה כֵּיצַד נִתַּק אָז הַגַּג וְעָף מֵעֵבֶר לַוָּדִי? מַחֲצִית תַּרְנְגוֹלוֹתֵינוּ הָלְכוּ לְאִבּוּד.”

וְאַחַר רְגָעִים מִסְפָּר הוֹסִיף:

“אָכֵן, נִזְכָּר אֲנִי, עֲרֵמַת הַתִּלְתָּן מֻטֶּלֶת בַּחוּץ.”

“לַתִּלְתָּן לֹא יְאֻנֶּה כָּל רַע, בְּנִי,” עָנָה הָאָב.

שִׂיחָתָם נִפְסְקָה לְקוֹל רַעַם אַדִּיר וְשֶׁפֶךְ מַיִם פִּתְאֹמִי.

“אוּלָם שְׂדוֹת הַחִטָּה יִרְווּ מַיִם לְאַחַר שְׁנוֹת הַבַּצֹּרֶת…”

" כֵּן, יוּבַל," עָנָה הָאָב. “אִם הַלַּיְלָה יַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם, אֶסַּע הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר הָעִירָה לְשַׁלֵּם חוֹבוֹת וְלִקְנוֹת צָרְכֵי בַּיִת. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא נוּכַל לַעֲבֹד. תִּשָּׁאֵר לְךָ אֵפוֹא עֲבוֹדַת הַחֲלִיבָה וְהָאֲכָלַת הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת. וְעַתָּה יְשַׁן, בְּנִי, לֵיל מְנוּחָה.”

עוֹד שָׁעָה אֲרֻכָּה הִתְהַפְּכוּ הַשְּׁנַיִם מִצַּד אֶל צַד מִבְּלִי שֶׁיּוּכְלוּ לְהֵרָדֵם. יִלְלַת תַּנִים קוֹדֶרֶת הִתְעָרְבָה בִּכְתִישַׁת הַגֶּשֶׁם הַטּוֹרֵד. הַכֶּלֶב הַקָּשׁוּר בִּמְלוּנָתוֹ פָּתַח בִּבְכִיָּה נוּגָה. בְּרָקִים הֵאִירוּ בְּאוֹר זְדוֹנִי אֶת חַלּוֹנוֹת הַבַּיִת וְהָרְעָמִים הִרְעִידוּהוּ כֻּלּוֹ.

עִם שַׁחַר הֶעִירוּם קְרִיאוֹת צְרוּדוֹת שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים וּגְעִיּוֹת טַרְדָּנִיּוֹת שֶׁל הַפָּרוֹת. יוּבַל וְאָבִיו קָמוּ מִמִּטּוֹתֵיהֶם וְהֵחֵלוּ לְהִתְלַבֵּשׁ. מִשֶּׁיָּצְאוּ שְׁנֵיהֶם אֶת הַבַּיִת, הֱצִיפָם זֶרֶם שֶׁל אֲוִיר צַח וְרָחוּץ. גֶּשֶׁם דַּק טִפְטֵף וְעֶדְרֵי עֲנָנִים דָּהֲרוּ מִזְרָחָה. הֶחָצֵר הָפְכָה לִשְׁלוּלִית מַיִם אַחַת וְהָעֵצִים הִשְׁתַּקְּפוּ בָּהּ רַעֲנַנִּים וְנוֹהֲרִים. רוּחַ קַלָּה נָשְׁבָה.

שְׁנֵיהֶם נָשְׁמוּ לִרְוָחָה. הַכֹּל עָבַר בְּשָׁלוֹם. הַגַּג הֶחָדָשׁ שֶׁל הַלּוּל נִשְׁאַר בִּמְקוֹמוֹ, רַק עֲנָפִים בּוֹדְדִִים שֶׁל הָאֵקָלִיפְּטוּסִים הַגְּבֹהִים נִשְׁבְּרוּ.

הָאַוָּזִים הִשְׁתַּכְשְׁכוּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם וְלֹא הָיָה קֵץ לְשִׂמְחָתָם.

הָאָב חָזַר הַבַּיְתָה לְהִתְכּוֹנֵן לַנְּסִיעָה וְאִלּוּ יוּבַל פָּנָה לָלֶכֶת לָרֶפֶת. “הֵי, קֹמְנָה, פָּרוֹתַי!”, קָרָא בְּהִכָּנְסוֹ. “לָקוּם!”, צָעַק, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ בָּעַט בָּהֶן רַכּוֹת בְּרַגְלוֹ הַמְמֻגֶּפֶת. הוּא לָקַח אֶת הַקִּלְשׁוֹן וְיָצָא לִטֹּל מֵעֲרֵמַת הַתִּלְתָּן שֶׁבַּחוּץ. בְּחָזְרוֹ, עָמוּס תִּלְתָּן רָטֹב וְרֵיחָנִי, הִתְחִילוּ הַפָּרוֹת לְהִתְרוֹמֵם, כְּשֶׁהֵן פּוֹשְׁטוֹת אֶת רַגְלֵיהֶן הַקִּדְמִיּוֹת, זוֹקְפוֹת אֶת הָאֲחוֹרִיּוֹת, לְבַסּוֹף קָמוֹת בְּכָל גּוּפָן — מִתְמוֹדְדוֹת, גּוֹנְחוֹת וּמִתְמַתְּחוֹת, וּמַפְנוֹת אֶת רָאשֵׁיהֶן בְּתַאֲוָה אֶל הַיֶּרֶק הָאָהוּב עֲלֵיהֶן.

“לֹא אֲקַמֵּץ לָכֶן הַפַּעַם,” חָשַׁב יוּבַל בְּלִבּוֹ. “אַחֲרֵי לֵיל־נְדוּדִים כָּזֶה, הֲרֵי מַגִּיעַ לָכֶן.” וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ חִלֵּק לָהֶן עֲרֵמוֹת תִּלְתָּן בְּיָד רְחָבָה, כְּשֶׁהוּא נִכְנָס וְיוֹצֵא חֲלִיפוֹת.

יוּבַל יָשַׁב לַחֲלֹב. רֵיחַ חַם שֶׁל חָלָב וְהֶבֶל הַזֶּבֶל עָלוּ בְּאַפּוֹ. לְעִיסַת הַפָּרוֹת הִשְׁרְתָה מְנוּחָה בָּרֶפֶת. הַצְּלִיף הַחַד־גּוֹנִי שֶׁל הֶחָלָב הַנִּגָּר הִרְדִּימוֹ וְהֶאֱצִיל עָלָיו מִבִּרְכַּת הַתְּנוּבָה.

זֶה עַתָּה סִיֵּם בַּפָּרָה הָאַחֲרוֹנָה. הִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הַתִּלְתָּן אֵינֶנּוּ, כִּי נֶאֱכַל, וְהַפָּרוֹת מַפְנוֹת אֵלָיו אֶת רָאשֵׁיהֶן וְעֵינֵיהֶן הַנּוּגוֹת מְבַקְשׁוֹת: הָבָה לָנוּ עוֹד מְעַט. קָשֶׁה הָיָה לְיוּבַל לַעֲמֹד בִּפְנֵי מַבָּטֵיהֶן. הוּא הֶעֱרָה אֶת חֲלֵב הַדְּלִי לְתוֹךְ כַּד, סְגָרוֹ וְהוֹצִיאוֹ הַחוּצָה; נָטַל שֵׁנִית אֶת הַקִּלְשׁוֹן וְהִתְחִיל שׁוּב לְחַלֵּק מְנוֹת תִּלְתָּן לַפָּרוֹת וְלָעֶגְלוֹת.

טֶרֶם צֵאתוֹ סָקַר אוֹתָן, אֶת פָּרוֹתָיו — רָוָה נַחַת מִכְּרֵסֵיהֶן הַמְּלֵאוֹת וְעוֹרָן הַנּוֹצֵץ; הֵרִים אֶת הַכַּד וּפָנָה הַבַּיְתָה לִקְרֹא לְאָבִיו. שְׁנֵיהֶם עָלוּ בָּרְחוֹב הַמּוֹבִיל לַמַּחְלָבָה וְאֶל הָאוֹטוֹבּוּס הַנּוֹסֵעַ הָעִירָה.

מִשֶּׁחָזַר יוּבַל מֵהַמַּחְלָבָה נִכְנַס הַבַּיְתָה, נָטַל אֶת יָדָיו וְיָשַׁב מַהֵר אֶל אֲרֻחַת הַבֹּקֶר, כִּי הַשָּׁעָה הָיְתָה מְאֻחֶרֶת וְעָלָיו עוֹד לְהַסְפִּיק לְבֵית הַסֵּפֶר; אוּלָם לֹא שָׁכַח לְסַפֵּר לְאִמּוֹ כִּי אֵצֶל הַגְּלִילִי הִתְהַפֵּךְ הַלַּיְלָה לוּל נוֹדֵד וְאֵצֶל הָרְאוּבֵנִי נִשְׁטַף שְׂדֵה הַכְּרוּב עַד כִּי אֵין רוֹאִים אוֹתוֹ מִתַּחַת לַמַּיִם — חֲדָשׁוֹת שֶׁהִסְפִּיק לְקָלְטָן בַּמַּחְלָבָה.

הָאֲרֻחָה נִגְמְרָה. יוּבַל קָפַץ לָלֶכֶת אוּלָם אֵין הוּא עוֹזֵב אֶת מִשְׁקוֹ בְּטֶרֶם יָצִיץ פַּעַם אַחֲרוֹנָה בְּכָל הַפִּנּוֹת מִפִּנּוֹתָיו. וּבְהִכָּנְסוֹ לָרֶפֶת, נֶעְצַר פִּתְאֹם. הַפָּרָה טַלְיָה רָבְצָה עַל הַקַּרְקַע פְּשׁוּטַת־רַגְלַיִם וְנָאֲקָה. שָׁלשׁ הָאֲחֵרוֹת עָמְדוּ כְּשֶׁכְּרֵסֵיהֶן נְפוּחוֹת עַד לְהַבְהִיל, מִסְתַּכְּלוֹת בְּעַצְבָּנוּת לְבִטְנֵיהֶן. גַּם שְׁתֵּי הָעֶגְלוֹת הִתְנַפְּחוּ וְנֶאֶנְחוּ קָשׁוֹת.

לַתִּלְתָּן לֹא הָיָה שָׂרִיד. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לֹא יָדַע יוּבַל בַּמֶּה לְהַתְחִיל. פָּנָה בְּרִיצָה הַבַּיְתָה לְסַפֵּר לְאִמּוֹ.

“אָרוּץ לַוַּעַד לְטַלְפֵּן לָרוֹפֵא,” אָמַר יוּבַל, “וְאַתְּ בַּקְּשִׁי בֵּינָתַיִם עֵצָה מֵאֶלְעָזָרִי.” וּבִן־רֶגַע נֶעְלַם בְּכִוּוּן לַוַּעַד.

לְמַזָּלוֹ הִשִּׂיג קֶשֶׁר טֶלֶפוֹנִי מִיָּד.

“כָּאן יוּבַל!” צָעַק לְתוֹךְ הַשְּׁפוֹפֶרֶת.

“מַה קָּרָה, יוּבַל?” שְׁאֵלָהוּ הָרוֹפֵא.

“כָּל הַפָּרוֹת הִתְנַפְּחוּ וְנִדְמֶה לִי כִּי אַחַת נוֹטָה לָמוּת.”

“הַאִם אָכְלוּ תִּלְתָּן רָטֹב?” שָׁאַל הָרוֹפֵא.

“כֵּן.”

“אֲהָהּ, וְהֵיכָן הוּא אַבָּא?”

“אֵינֶנּוּ. נָסַע הָעִירָה.”

“וּבְכֵן, יוּבַל,” הוֹסִיף הָרוֹפֵא, “מִיָּד אָבוֹא. רוּץ הַבַּיְתָה וְהָכֵן סַבּוֹן, חֲבָלִים, זֶפֶת. הֵבַנְתָּ?”

“כֵּן, הָרוֹפֵא.”

יוּבַל רָץ הַבַּיְתָה, וּבְבוֹאוֹ מָצָא כְּבָר אֶת אֶלְעָזָרִי מוֹרֵחַ עֶגְלוֹת בְּסַבּוֹן וְאִמָּא עוֹמֶדֶת עָלָיו וּמְאִיצָה בּוֹ.

“שָׁלוֹם, תַּכְשִׁיט!”, פָּנָה אֵלָיו אֶלְעָזָרִי, וְיוּבַל הִסְתַּמֵּר מִיָּד, כַּחֲתַלְתּוּל זֶה בְּהִתָּקְלוֹ בְּכֶלֶב זָר. “הִרְבַּצְתָּ לָהֶן תִּלְתָּן רָטֹב, הָא?”

אֶלְעָזָרִי זֶה הָיָה הַ“כֹּל־יָכוֹל” בַּמּוֹשָׁבָה, זָקֵן וּמְקֻמָּט וְרַטְנָן, אוּלָם אָץ לַעֲזֹר, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ שׁוֹפֵךְ אֶת לַעֲגוֹ עַל אַמְצָאוֹת הַיָּמִים הַחֲדָשִׁים, הַמֻּמְחִים וְהָרוֹפְאִים. וְהוֹאִיל וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת צָדַק בִּדְבָרָיו וְלֹא נִסְתַּפֵּק בָּהֶם עַד אֲשֶׁר הוֹכִיחָם בְּמַעֲשִׂים, מִמֵּילָא כִּבְּדוּהוּ הַכֹּל, וַאֲפִלּוּ יוּבַל נִתְבַּטֵל בְּפָנָיו.

עוֹדוֹ מְחַפֵּשׂ מַעֲנֶה, וְטִרְטוּר מְכוֹנִית הִגִּיעַ לְאָזְנֵיהֶם.

הָרוֹפֵא נִכְנַס לָרֶפֶת.

אוֹתוֹ רֶגַע נֶאֶנְחָה טַלְיָה, נִרְעֲדָה פִּתְאֹם וְהֵשִׁיבָה אֶת רוּחָהּ.

דּוּמִיָּה הִשְׂתָּרְרָה בָּרֶפֶת. הָרוֹפֵא עָמַד רְגָעִים מִסְפָּר, סָקַר אֶת מַצַּב הַפָּרוֹת וְנִגַּשׁ לִמְלַאכְתּוֹ. אֶלְעָזָרִי, וְהָאֵם לְיָדוֹ, לֹא הִשְׁגִּיחוּ כְּלָל בְּיוּבַל הָעוֹמֵד מִן הַצַּד, עָצוּב עַד כְּדֵי בְּכִיָּה.

וְעוֹד פָּרָה מֵתָה. לֹא הִסְפִּיקוּ לְהַצִּילָהּ.

לְחִנָּם הִשְׁתַּדֵּל הָרוֹפֵא, בְּגָמְרוֹ אֶת טִפּוּלוֹ, וּבְנַגְּבוֹ אֶת זֵעַת מִצְחוֹ, לְנַחֵם אֶת יוּבַל.

יוּבַל הִרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ אָשֵׁם. “וְאִי־יְדִיעָה, הֲרֵיהִי חֵטְא,” חָשַׁב.

“לֹא כִּי, יוּבַל,” אָמַר הָרוֹפֵא. “אֵין זֶה אֶלָּא מִקְרֶה, וּלְהַבָּא תֵּדַע וְתִזָּהֵר.”

חִיּוּךְ עָצוּב הִתְפַּשֵּׁט עַל פָּנָיו שֶׁל יוּבַל, וְהַכֹּל יָצְאוּ אֶת הָרֶפֶת.

י. הָאֶפְרוֹחִים בָּאִים

הָיוּ אֵלֶּה יְמֵי כִּסְלֵו זְהֻבִּים מִנְּגֹהוֹת שֶׁמֶשׁ וּבְרַק טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם שֶׁהִתְנוֹצְצוּ מֵעַל עֲלֵי הָעֵצִים הַיְרֻקִּים. יוּבַל הָיָה חָפְשִׁי לְנַפְשׁוֹ. הָיָה זֶה חֹפֶשׁ חֲנֻכָּה, שֶׁיּוּבַל קְבָעוֹ כִּזְמַן לַעֲבוֹדוֹת רַבּוֹת בַּמֶּשֶׁק, וְתָכְנִיּוֹתֵיהֶן נָשָׂא בְּלִבּוֹ מִזֶּה יָמִים רַבִּים.

כָּל בֹּקֶר הָיָה נוֹטֵל אֶת הַפַּטִּישׁ וְאֶת הַמַּשּׂוֹר, מַשְׁמִיט כּוֹבָעוֹ מֵעַל לְאָזְנוֹ וּמִסְתַּלֵּק לַעֲבוֹדָתוֹ. עֲבוֹדָה לְלֹא הַתְחָלָה וְשֶׁאֵינָה מִסְתַּיֶּמֶת. יֵשׁ לִבְנוֹת מְלוּנָה חֲדָשָׁה לְכַלְבּוֹ הַמֻּזְנָח וְהַפָּרוּעַ, שֶׁהָיָה רָגִיל לְחַטֵּט בְּרַגְלָיו, לְכַרְסֵם קְרָשִׁים וּלְקַלְקֵל כָּל דָּבָר הַנִּתָּן לְקִלְקוּל; לְהַתְקִין מַלְכֹּדֶת לַתַּנִּים, שֶׁהֵחֵלּוּ לְהִתְחַצֵּף בַּלֵּילוֹת הָאַחֲרוֹנִים וּלְהַתְקִיף אֶת הַבַּרְוָזִיּוֹת; לְחַזֵּק גָּדֵר נוֹפֶלֶת וְלִמְתֹּחַ חוּטֵי בַּרְזֶל שְׁמוּטִים; לְהַעֲמִיד דַּחְלִילִים בְּגַן־הַיָּרָק, וְכָךְ בְּלִי סוֹף.

אוּלָם הָעֲבוֹדָה הַדְּחוּפָה בְּיוֹתֵר בְּאוֹתוֹ יוֹם הָיְתָה תִּקּוּן בֵּית־הָאִמּוּן לָאֶפְרוֹחִים. בֵּית־הָאִמּוּן לֹא סֻדַּר כִּדְבָעֵי, הַפַּעַם מִפְּאַת חֹסֶר זְמַנּוֹ שֶׁל הָאָב, וְהָאֶפְרוֹחִים הִגִּיעוּ. וּכְשֶׁמַּגִּיעִים אוֹרְחִים קְטַנְטַנִּים וּמְכֻבָּדִים אֵלֶּה, הֲרֵי כָּל הַמֶּשֶׁק עוֹמֵד עַל רֹאשׁוֹ.

נְשִׁיבָה קַלָּה וְהֵם מִתְקָרְרִים;

מִכְשׁוֹל קָטָן וְהֵם נֶחֱנָקִים;

לְחִיצָה קַלָּה וְהֵם מֵתִים וְאֵינָם;

וְאַתָּה נִשְׁאָר בִּלְעֲדֵי אֶפְרוֹחִים וְעִם…מַפַּח־נֶפֶשׁ, וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ אִם אָשַׁמְתָּ אַתָּה אוֹ פְּגָעֲךָ סְתָם גּוֹרָל מַר.

וְהָרַע בְּיוֹתֵר בְּכָל הָעִנְיָן הַזֶּה הֲרֵיהֶן הַמְּנוֹרוֹת לְחִמּוּם, “אוֹמְנוֹת”, כְּפִי שֶׁקּוֹרְאִים לָהֶן, וְיֵשׁ לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶן יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַל תִּינֹוקֹות בְּנֵי־יוֹמָם, כִּי הֲרֵי מַשְׁאִירִים אוֹתָן בּוֹעֲרוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה, וּבְמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת שְׁלֵמִים, בְּתוֹךְ רִפּוּד שֶׁל קַשׁ.

וְעַתָּה לֵךְ וְדַע אִם לֹא יִקְרֶה אָסוֹן, אִם אֶפְרוֹחַ אוֹ עַכְבְּרוֹשׁ לֹא יִקְפְּצוּ לְתוֹךְ הָאֵשׁ וְיַדְלִיקוּ אֶת הַקַּשׁ וְיִשְׂרְפוּ אֶת בֵּית־הָאִמּוּן עַל אֶפְרוֹחָיו גַּם יַחַד. וְכֵיצַד תִּישַׁן אָז בִּמְנוּחָה?

אֶת הַטִּפּוּל בְּבֵית־הָאִמּוּן קִבְּלָה עָלֶיהָ תָּמָר, זוֹ אֲחוֹתוֹ הַחִנָּנִית שֶׁל יוּבַל. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה נַעֲרָה בְּרִיאָה וּשְׂמֵחָה תָּמִיד, הֲרֵי בְּשָׁבוּעוֹת אֵלֶּה הָיָה עוֹבְרָהּ רוּחַ שֶׁל עַצְבָּנוּת וְעַסְקָנוּת וְטַרְדָּנוּת, וְלֹא הָיְתָה גִישָׁה אֵלֶיהָ. כָּל עֶרֶב רָצָה לְבֵית־הָאִמּוּן לִבְדֹּק אֶת שַׁלְהֶבֶת הַמְּנוֹרוֹת, וְתָמִיד הָיְתָה חוֹזֶרֶת וּפִזְמוֹן בְּפִיהָ: “נִדְמֶה לִי שֶׁחָל שִׁנּוּי בַּלֶּהָבָה.”

“מַה נִּדְמֶה לָךְ?”, הָיָה יוּבַל מַרְעִימָהּ.

וְחַשְׁדוֹתֶיהָ לֹא הָיוּ לַשָּׁוְא. “חֲתוּלִים מִתְדַּפְּקִים עַל הַדֶּלֶת,” הָיְתָה אוֹמֶרֶת, וְיוּבַל הִתְקִין לָהּ מַלְכֹּדֶת לַחֲתוּלִים. וְאֵלֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁפִּקְחִים הֵם וְעַרְמוּמִים, הֲרֵי בְּכָל זֹאת אֵין שַׁכְחָנִים כְּמוֹהֶם. אֶחָד נִתְפַּס וְהַשֵּׁנִי רוֹאֶה בְּקַלְקָלָתוֹ, וּבְכָל זֹאת הֱוֵה בָּטוּחַ שֶׁגַּם זֶה יִכָּנֵס לְתוֹךְ אוֹתָהּ מַלְכֹּדֶת וְיִתָּפֵס. אֵין הֵם עוֹמְדִים בִּפְנֵי הַפִּתּוּי שֶׁל חֲתִיכַת בָּשָׂר אוֹ פְּרוּסַת לֶחֶם בְּחֶמְאָה — כְּדַרְכָּם שֶׁל חֲתוּלִים, שֶׁאֵינָם לוֹמְדִים וְשׁוֹכְחִים אֶת הַכֹּל.

אוּלָם דָּא־עָקָא שֶׁלְּאַחַר הִתָּפְסָם הָיָה יוּבַל צָרִיךְ לְשִׂימָם לְתוֹךְ שַׂק וּלְהַטְבִּיעָם בְּחָבִית מַיִם — עֲבוֹדָה שֶׁהָיְתָה שְׂנוּאָה עָלָיו בְּיוֹתֵר.

“הַנִּיחִי אוֹתִי,” הָיָה מִתְחַנֵּן לִפְנֵי תָמָר. “אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאוֹהֵב אֲנִי בֵּיצִים וְתַרְנְגוֹלוֹת צְלוּיוֹת, אוּלָם בְּאֶפְרוֹחִים דַּיֵּנִי לְהִסְתַּכֵּל בִּלְבַד, וְאִלּוּ הַטִּפּוּל בְּעוֹפוֹת אֵינוֹ מֵעֲבוֹדוֹת גֶּבֶר.”

“אֵינְךָ גֶּבֶר בִּכְלָל, וְאֵין לְךָ כָּל רֶגֶשׁ שֶׁל אַחֲרָיוּת,” הָיְתָה טוֹפַחַת לְעֻמָּתוֹ תָּמָר, וְלֵךְ עֲמֹד בִּפְנֵי טַעֲנוֹתֶיהָ שֶׁל אָחוֹת אֲהוּבָה!

“יוּבַל,” אָמְרָה תָּמָר בְּאוֹתוֹ יוֹם, “הָאֶפְרוֹחִים מַרְטִיבִים תַּחְתֵּיהֶם וְיֵשׁ לְהָכִין בִּשְׁבִילָם מִסְגְּרוֹת־רֶשֶׁת, לְשִׂימָן מִתַּחַת לַמְּנוֹרָה.”

“לֹא אֶעֱשֶׂה,” עָנָה יוּבַל.

וְיוּבַל הָלַךְ וְחִפֵּשׂ קְרָשִׁים, וּמָצָא רֶשֶׁת, וְנָטַל פַּטִּישׁ, וְאָסַף מַסְמְרִים, וּבָא לְבֵית־הָאִמּוּן, וְהִתְחִיל לְנַסֵּר וְלִדְפֹּק, וְלֹא עָזַב אֶת עֲבוֹדָתוֹ עַד אֲשֶׁר הֵכִין אֶת הַמִּסְגְּרוֹת.

רַק אָז הִתְחִיל עִנְיַן הֲזָזַת הַמְּנוֹרָה וְסִדּוּר הָרְשָׁתוֹת וְהָעֲמָדַת הַמְּנוֹרָה לְפִי פֶּלֶס־מַיִם, שֶׁהַנֵּפְטְ לֹא יִשָּׁפֵךְ. הַכֹּל טוֹב וְנָעִים, וְהָעֲבוֹדָה מִתְקַבֶּלֶת עַל הַדַּעַת בִּתְנַאי…בִּתְנַאי שֶׁאֵין זוֹ אֵשׁ, וְאֵין זֶה קַשׁ, וְאֵין אֵלֶּה אֶפְרוֹחִים.

אוּלָם, כָּאָמוּר, הֲרֵי זוֹ אֵשׁ, וְהֲרֵי זֶה קַשׁ, וּבְתוֹךְ כָּל אֵלֶּה אֶפְרוֹחִים צְהַבְהָבִים וְנֶחֱמָדִים לָעַיִן, אוּלָם טִפְּשִׁים, טִפְּשִׁים לְלֹא תַּקָּנָה.

“תָּמָר,” אָמַר יוּבַל. “הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתְּקוּפַת הַחִמּוּם תַּעֲבֹר”.

“תַּעֲבֹר,” עָנְתָה תָּמָר.

“וְעַד אָז אֵינִי שָׁקֵט,” אָמַר יוּבַל. “וְלֹא הָיָה כָּל צֹרֶךְ, לְפִי דַעְתִּי, לִנְגֹּעַ בַּמְּנוֹרָה בִּכְלָל, כָּל זְמַן שֶׁהִיא בּוֹעֶרֶת; וַעֲבוֹדָה זוֹ שֶׁעָשִׂיתִי עַכְשָׁו, עִם כָּל הַהֲזָזוֹת וְכָל הַדְּפִיקוֹת, הָיְתָה מְיֻתֶּרֶת בְּהֶחְלֵט.”

“אַל לְךָ לִדְאֹג לְאֶפְרוֹחַי,” עָנְתָה תָּמָר. “וְאַתָּה, הִתְעַסֵּק בִּכְלָבֶיךָ וּבְסוּסֶיךָ וּבְכָל שְׁטֻיּוֹתֶיךָ; לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה אִישׁ מֶשֶׁק.”

יָדַע יוּבַל כִּי אֵין טַעַם לְהִתְקוֹטֵט אִתָּהּ בִּתְקוּפָה זוֹ וַעֲזָבָהּ לְלֹא מַעֲנֶה. אָסַף אֶת כֵּלָיו וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ מִבֵּית־הָאִמּוּן.

לְאַחַר אֲרֻחַת הָעֶרֶב בָּאָה תָּמָר מִבִּקוּרָהּ הָרָגִיל בְּבֵית־הָאִמּוּן וְהוֹדִיעָה: “נִדְמֶה לִי…”

“אַבָּא, שׁוּב נִדְמֶה לָהּ,” צָעַק יוּבַל.

“הַכֹּל, הַכֹּל בְּסֵדֶר,” עָנוּ לָהּ בְּפָנִים שׂוֹחֲקוֹת, כִּי רְגִילִים הָיוּ לָהּ וְלִמְסִירוּתָהּ לָאֶפְרוֹחִים.

קוֹל רַעַשׁ וּצְעָקוֹת הֵעִירוּ אֶת יוּבַל מִשְּׁנָתוֹ וְהִקְפִּיצוּהוּ מִמִּטָּתוֹ.

לִבּוֹ נִפְעַם. הִרְגִּישׁ כִּי קָרָה מַשֶּׁהוּ לְאֶפְרוֹחֶיהָ שֶׁל תָּמָר, וַהֲרֵי הוּא עָבַד שָׁם…

אַחַת־שְׁתַּיִם קָפַץ בְּכֻתָּנְתּוֹ הַחוּצָה. עַנְנֵי עָשָׁן הִתְאַבְּכוּ מִצְּרִיף בֵּית־הָאִמּוּן כְּלַפֵּי הַשָּׁמַיִם זְרוּעֵי הַכּוֹכָבִים. צִפְצוּף מַחֲרִיד שֶׁל אֶפְרוֹחִים הִתְעָרֵב בְּקוֹלוֹת הָאֲנָשִׁים שֶׁהִתְרוֹצְצוּ מִסָּבִיב לַצְּרִיף — מִי בִּדְלִי חוֹל, מִי בְּשַׂק וּמִי בְּצִנּוֹר גּוּמִי.

בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה הָיְתָה זוֹ תְּמוּנַת בַּלָּהוֹת. תָּמָר עָמְדָה לְחוּצָה לְדֶלֶת הַבַּיִת מִבְּלִי לָזוּז. עַד אֲשֶׁר נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַכִּבּוּי נִשְׁאֲרָה מִבֵּית־הָאִמּוּן רַק עֲרֵמַת גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת וּפַחִים לוֹהֲטִים.

בְּמַצָּב זֶה מְצָאוּהָ יוּבַל וְאָבִיו.

“אַבָּא,” אָמְרָה. “סְלַח לִי!”

“אֲנִי הָאָשֵׁם,” עָנָה יוּבַל. “לֹא עָבַדְתִּי בִּזְהִירוּת.”

“אַל נָא, יְלָדִים, אַף אֲנִי אָשֵׁם,” אָמַר הָאָב. “פְּנֵי הַדְּבָרִים לֹא יִשְּׁתַּנּוּ עַל יְדֵי כָּךְ, וְהַמִּקְרֶה הָרַע לֹא תָּמִיד פּוֹגֵעַ בַּאֲשֵׁמִים דַּוְקָא.”

יא. גּוּף זָר

הַפָּרוֹת הִתְנַפְּחוּ. בֵּית־הָאִמּוּן נִשְׂרַף. עֲנָנָה יָרְדָה לִשְׁכֹּן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל יוּבַל. כְּאִלּוּ מִתּוֹךְ הַסְכָּמָה חֲשָׁאִית, לֹא הֶעֱלוּ אֶת זֵכֶר שְׁנֵי הַמִּקְרִים עַל דַּל הַשְּׂפָתַיִם, וּבְכָל זֹאת הֻרְגַּשׁ הָעֶצֶב בְּכָל פִּנָּה.

אָבִיו שֶׁל יוּבַל הִרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל רַע. מִשָּׁנִים סָבַל בִּגְלַל כַּדּוּר־רוֹבִים שֶׁנִּתְקַע לְתוֹךְ גַּבּוֹ בְּאַחַת מֵהַרְפַּתְקָאוֹתָיו הַמְרֻבּוֹת עוֹד מִתְּקוּפַת הַשְּׁמִירָה. נִתְקַע הַכַּדּוּר וְלֹא הוּצָא, וּבְחָדְשֵׁי הַחֹרֶף הַגְּשׁוּמִים הֵסֵב כְּאֵבִים. וְאַף שֶׁהָאָב הִתְלוֹצֵץ וְאָמַר: “אֵין זֹאת כִּי הוֹפֵךְ אֲנִי לִהְיוֹת בָּרוֹמֶטֶר, לְהוֹדִיעַ עַל שִׁנּוּי מֶזֶג הָאֲוִיר” — לֹא הָיָה בְּכָךְ מִן הַצְּחוֹק כְּלָל. עַתָּה דָּרְשׁוּ מִמֶּנּוּ הָרוֹפְאִים בְּמַפְגִּיעַ לִנְסֹעַ לְחַמֵּי טְבֶרְיָה.

יוּבַל יָדַע כִּי גַּם יַד הַמִּקְרִים הָאַחֲרוֹנִים בַּהֲרָעַת מַצָּבוֹ שֶׁל אָבִיו, כְּשֵׁם שֶׁהֵבִין שֶׁהֵם הַגּוֹרְמִים לַדִּכָּאוֹן הַכְּלָלִי שֶׁהִשְׂתָּרֵר בַּבַּיִת. הוּא הֶחְלִיט לְתַקֵּן אֶת הַמַּצָּב, וְחִפֵּשׂ הִזְדַּמְּנוּת.

בְּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה סִלֵּק אֶת שְׂרִידֵי בֵּית־הָאִמּוּן הַשָּׂרוּף. הוּא רָתַם אֶת הָעַרְמוֹנִי וְחָרַשׁ אֶת הַחֶלְקָה פַּעֲמַיִם, בְּזוֹ אַחַר זוֹ, וּלְאַחַר שֶׁבִּצְבֵּץ וְעָלָה הַתִּלְתָּן הַזָּרוּעַ, שׁוּב לֹא הֶעֱלָה אִישׁ עַל דַּעְתּוֹ כִּי רַק לִפְנֵי זְמַן קָצָר עָמַד בִּנְיָן בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.

אֶת לֵב אֲחוֹתוֹ קָנָה בְּאַהֲבָה רַבָּה, בִּתְשׂוּמֶת־לֵב וּבְעָרְמָה. הוּא יָדַע אֶת אַהֲדָתָהּ לַפְּרָחִים וּמִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ הֵבִיא לָהּ זֵרִים נְדִירִים, אִם מִפִּסְגוֹת הֶהָרִים הַגְּבֹהוֹת אוֹ מִסִּבְכֵי הַוָּדִי. הוּא הִזְמִינָהּ אִתּוֹ לְטִיּוּלָיו, לְהַרְאוֹת לָהּ קִנֵּי צִפֳּרִים וּמְאוּרוֹת שׁוּעָלִים וְאַרְנְבוֹת־שָׂדֶה — עַד שֶׁזּוֹ לֹא הִכִּירָה שׁוּב אֶת אָחִיהָ הָאָהוּב וְהַיָּהִיר.

לְמַעַן אָבִיו שֶׁנָּסַע לְחַמֵּי טְבֶרְיָה, הֶחְלִיט לְקַשֵׁט וּלְתַקֵּן אֶת הָרֶפֶת, שֶׁמִּזְּמַן הָיְתָה זְקוּקָה לְבֶדֶק יְסוֹדִי. יַחֲזֹר וְיִשְׂמַח — חָשַׁב יוּבַל בְּלִבּוֹ. וּמִשֶּׁהִחְלִיט שׁוּב לֹא סָבַל דְּחִיָּה. הִתְחִיל בְּאִסּוּף חֳמָרִים, קְרָשִׁים וְלוּחוֹת וּכְלֵי־עֲבוֹדָה. אֶת הַכֹּל סָחַב וְכִנֵּס לְתוֹךְ הָרֶפֶת.

מִשֶּׁרָאֲתָה אִמּוֹ אֶת הַפְּעַלְתָּנוּת שֶׁל בְּנָהּ, אָמְרָה לוֹ:

“רְאֵה, יַקִּירִי, לֹא אֲיַעֵץ לְךָ לְרַכֵּז אֶת כָּל הַחֳמָרִים הַלָּלוּ לְתוֹךְ הָרֶפֶת. יֵשׁ סַכָּנָה בְּכָךְ. הַפָּרוֹת תִּפָּצַעְנָה, תַּפִּיל מַשֶׁהוּ לְתוֹךְ הָאֲבוּסִים…הֲרֵי רָב הַמָּקוֹם בֶּחָצֵר.”

“לֹא,” עָנָה יוּבַל. “הִנֵּה לְמָשָׁל רוֹצֶה אֲנִי לְתַקֵּן אֶת קַרְשֵׁי הַגַּג וּמֻכְרָח אֲנִי לַעֲבֹד בִּפְנִים.”

אִמּוֹ שֶׁל יוּבַל הָיְתָה טוֹבַת־לֵב. קִמְטֵי הַזְּמַן נֶחֶרְשׁוּ בְּפָנֶיהָ הַיָּפִים. אֶת בְּנָה אָהֲבָה וְסָמְכָה עָלָיו.

“וְאַתְּ, אִמָּתִי,” הוֹסִיף בְּבַת־צְחוֹק, “הֲיִי נָא שְׁקֵטָה. אֶזָּהֵר וְלֹא יְאֻנֶּה כָּל רַע. וְאַבָּא, מִשֶּׁיַּחֲזֹר — יִשְׂמַח.”

אָכֵן, גַּם הִיא רָצְתָה לְשַׂמֵּחַ אֶת לִבּוֹ שֶׁל אַבָּא.

יוּבַל נִזְהַר. כַּוָּנוֹתָיו הָיוּ טוֹבוֹת. הוּא סִיֵּד אֶת קַרְשֵׁי הַגַּג, אוּלָם קֹדֶם לָכֵן תִּקְּנָם בְּגַרְזֶן וּבְמַסְמְרִים. וַהֲרֵי נִסִּים אֵינָם מִתְרַחֲשִׁים בְּיָמֵינוּ. יֵשׁ לְהַנִּיחַ אֵפוֹא שֶׁאַחַד הַמַּסְמְרִים מָצָא דַּרְכּוֹ בְּכָל זֹאת אֶל הָאֵבוּס אוֹ אֶל עֲרֵמַת הַשַּׁחַת. אֵין הַדָּבָר וַדָּאִי — יוּבַל רַק נִסָּה בְּאֹפֶן כָּזֶה לְהַבְהִיר לְעַצְמוֹ אֶת מַהֲלַךְ הַדְּבָרִים…לְאַחַר מַעֲשֶׂה.

וְהַמַּעֲשֶׂה כָּךְ הָיָה: אוֹתוֹ יוֹם שֶׁאָבִיו חָזַר מִטְּבֶרְיָה וּמַרְאֵהוּ טוֹב, בַּת־צְחוֹק מְרַחֶפֶת עַל שְׂפָתָיו וּכְאִלּוּ שָׁכַח מִכְּאֵבָיו וּמִצָּרוֹתָיו — יָצְאוּ הַשְּׁנַיִם, הַבֵּן וְהָאָב, לְסַיֵּר בְּמִשְׁקָם. בָּרִאשׁוֹנָה טִיְּלוּ בַּשָּׂדוֹת, עָבְרוּ אֶל גַּן־הַיָּרָק, בִּקְּרוּ בַּלּוּלִים, וְאֶת הָרֶפֶת הַמְתֻקָָּנָה וְהַמְקֻשֶׁטֶת הִשְׁאִיר יוּבַל לְבַסּוֹף. הֵם נִכְנְסוּ, וְהָאָב פָּקַח זוּג עֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשְּׁלָטִים הַמְצֻיָּרִים עִם שְׁמוֹת הַפָּרוֹת מֵעַל לְעֶמְדוֹתֵיהֶן, אֶת אֲרוֹן הָרְפוּאוֹת הַקָּטָן הַקָּבוּעַ אֶל הַקִּיר, אֶת הַגַּג הַמְתֻקָּן. וְהִנֵּה נָפַל מַבָּטוֹ עַל אַחַת הַפָּרוֹת וְהוּא אָמַר:

“רְאֵה, יוּבַל. טַלְפִּית אֵינָה בְּסֵדֶר וְהִיא סוֹבֶלֶת מִכְּאֵבִים.”

כְּעֵין דְּקִירָה עָבְרָה אֶת גּוּפוֹ שֶׁל יוּבַל, מִבְּלִי שֶׁיֵּדַע עַל מָה וְלָמָּה. אוּלָם זוֹ דַּרְכָּהּ שֶׁל הַרְגָּשָׁה לִפְעָמִים, לְעוֹרֵר מַצְפּוּן סָמוּי וּלְהַתְרִיעַ עַל חֵטְא־בְּלֹא־יוֹדְעִים.

“תָּשִׂים עָלֶיהָ עַיִן, בְּנִי, וְאוּלַי נִקְרָא תֵּכֶף לָרוֹפֵא, כִּי לֹא נוּכַל לִסְבֹּל נֵזֶק נוֹסָף בָּרֶפֶת,” הוֹסִיף הָאָב שֶׁהִרְצִין מְאֹד.

וְכֵן הָיָה. הַפָּרָה רָבְצָה וְגָנְחָה קָשׁוֹת. בָּאֹכֶל לֹא נָגְעָה, וְחָלָב הֵנִיבָה בְּאוֹתוֹ יוֹם אַךְ מְעַט.

לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר בָּא הָרוֹפֵא. לְאַחַר בָּדְקוֹ אֶת הַפָּרָה, פָּסַק: “גּוּף זָר!”. וְהָיָה בְּהַכְרָזָתוֹ מֵעֵין קְבִיעַת פְּסַק־דִּין מָוֶת.

רַק אָז נִתְבָּרֵר כָּל עִנְיַן בֵּית־הַמְּלָאכָה שֶׁיּוּבַל סִדֵּר בָּרֶפֶת.

“אִם כָּכָה,” אָמַר הָרוֹפֵא, “הֲרֵי הָעִנְיָן בָּרוּר. הַפָּרוֹת אֵינָן מַבְדִּילוֹת בֵּין אָסוּר לְמֻתָּר. אִם נָפַל מַסְמֵר לְתוֹךְ הֶחָצִיר, הֲרֵי שֶׁבָּלְעוּ אוֹתוֹ, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל, אֵין זוֹ אֶלָּא שְׁאֵלָה שֶׁל זְמַן. הַגּוּף הַזָּר וְהַחַד נוֹדֵד בִּכְרֵסָה שֶׁל הַבְּהֵמָה עַד אֲשֶׁר יִתָּקַע סָמוּךְ לְלִבָּהּ, וְאָז חַיֶּיהָ נִקְפָּדִים. פְּעָמִים אָמְנָם עוֹבֵר זְמַן רַב עַד אֲשֶׁר תַּרְגִּישׁ הַבְּהֵמָה בְּכָךְ, וַאֲפִלּוּ תְּסַיֵּם חַיֶּיהָ בְּשַׁלְוָה, אוּלָם אֵין הַמִּקְרֶה הַנָּדוֹן בַּר־מַזָּל בְּמִדָּה כָּזֹאת.”

לוּ הָיוּ שׁוֹפְכִים עַל יוּבַל קִיתוֹן שֶׁל מַיִם קָרִים כִּי אָז לֹא הָיָה מִזְדַּעֲזֵעַ בְּאוֹתָהּ מִדָּה כְּשֵׁם שֶׁנִּרְעַד לְשֵׁמַע דְּבָרָיו שֶׁל הָרוֹפֵא. הָאֻמְנָם הֵסִיר הַמַּזָּל אֶת פָּנָיו מִכָּל מַעֲשֵׂי יָדָיו, וְעַתָּה רַק יָבִיא אֲסוֹנוֹת בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה?

הוֹ, לֹא. עוֹד עָתִיד יוּבַל לִפְעֹל גְּדוֹלוֹת. אֵין זוֹ אֶלָּא הִשְׁתַּלְשְׁלוּת עֲצוּבָה שֶׁל מִקְרִים בִּלְבַד, לְלַמְּדוֹ פֶּרֶק בְּהִלְכוֹת זְהִירוּת וּלְהַקְנוֹתוֹ נִסָּיוֹן, כִּי זוֹ דֶרֶךְ הַחַיִּים.

יב. יוּבַל זוֹכֶה

אָכֵן, הוּטַב מַזָּלוֹ שֶׁל יוּבַל וְהַהַצְלָחָה שׁוּב הֵאִירָה לוֹ אֶת פָּנֶיהָ. בְּאַחַד הַיָּמִים מִימוֹת נִיסָן הַבְּהִירִים וְהַכְּחֻלִּים, בְּעָמְדוֹ מְמֻגָּף בְּתוֹךְ בּוֹר הַזֶּבֶל לְמַלֵּא עֲגָלָה זוּגִית הָרְתוּמָה אֶל הָעַרְמוֹנִי וְדוֹתָן, סוּסוֹ שֶׁל אֶפְרָתִי שְׁכֵנָם, נִשְׁמְעָה שְׁרִיקָה מֵעֵבֶר לַגָּדֵר וְרֹאשׁוֹ הָאַדְמוֹנִי וְהַמְדֻבְלָל שֶׁל אִתַּי בֶּן־אֶלְעָזָרִי הוֹפִיעַ: “יוּבַל! בּוֹא הֵנָּה, מַהֵר!” וְיוּבַל זָרַק אֶת קִלְשׁוֹנוֹ כְּכִידוֹן, לְהִתָּקַע בְּתוֹךְ עֲרֵמַת הַזֶּבֶל הַמַּהְבִּיל, קָפַץ קְפִיצָה אַחַת וּשְׁתֵּי קְפִיצוֹת וְהוּא כְּבָר עַל־יַד הַגָּדֵר.

“מַה קָּרָה?” שָׁאַל אֶת אִתַּי.

אִתַּי מָשַׁךְ כָּרָגִיל בְּאַפּוֹ הַכַּפְתּוֹרִי וּפָלַט בְּחִפָּזוֹן:

“שָׁם בֶּהָרִים הִמְלִיטָה פָּרָה עַרְבִית עֶגְלָה נֶחְמֹדֶת, אוּלָם אֵין הִיא נוֹתֶנֶת לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ; וְגַם הַפָּר עוֹמֵד לְיָדָהּ וְרוֹדֵף אַחַר כָּל מִתְקָרֵב. הָלַכְתִּי עִם אֲבִישַׁי לְחַפֵּשׂ בֵּיצֵי צִפֳּרִים בִּשְׁבִיל הָאֹסֶף שֶׁל בֵּית־הַסֵּפֶר, וְנִתְקַלְתִּי בָּהֶם. כַּנִּרְאֶה שֶׁאַחַד הָרוֹעִים הַנּוֹדְדִים הִשְׁאִירָם, וְאִם לֹא נִקָּחֵם עוֹד הַלַּיְלָה, תִּטָּרֵף הָעֶגְלָה, וְאֶת הַהוֹרִים יְצָרֵף אֶל עֶדְרוֹ רוֹעֶה סְתָם…”

עֵינָיו שֶׁל יוּבַל נִדְלְקוּ.

“וְהֵיכָן הוּא אֲבִישַׁי?” שָׁאַל.

“אֲבִישַׁי הָלַךְ לִקְרֹא לְאָסָא וּלְיוֹנָתָן,” עָנָה אִתַּי. “אֵין כָּל תִּקְוָה לְהִתְגַּבֵּר עַל הַפָּרָה וְהַפָּר הַנִּרְגָּזִים. יֵשׁ לִפְעֹל וְלַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ בְּיַחַד.”

אָכֵן, בָּזֹאת לֹא הָיָה בָּטוּחַ, אִם יוּבַל יַסְכִּים “לַעֲשׂוֹת מַשֶׁהוּ בְּיַחַד.”

בֵּינְתַיִם עָלוּ קוֹלוֹת הַבָּאִים מֵעֵבֶר לָרְחוֹב. צָעֲדוּ בְּרַעַשׁ גָּדוֹל אֲבִישַׁי הַדַּק, שֶׁדִּבֵּר בְּהִתְלַהֲבוֹת רַבָּה וּבִטֵּל דִבְרֵי אֲחֵרִים; אָסָא הָרְצִינִי וְהַמְגֻשָּׁם, שֶׁקְּרָאוּהוּ “מְלֻמָּד” עַל שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ בְּלִמּוּדָיו; יוֹנָתָן הַמְטֻפָּל וְהַיַּלְדוּתִי, שֶׁבְּתִסְרָקְתּוֹ הַמֻּרְטֶבֶת תָּמִיד הִבְהִיק הַשְּׁבִיל, מַעֲשֶׂה יְדֵי אִמּוֹ הָ“עִירוֹנִית”; אַיּוֹ, הוּא אָבִיק, הַלְּבַנְבָּן, בַּעַל הָעֵינַיִם הַמִּתְנוֹצְצוֹת וְהַשּׂוֹחֲקוֹת תָּמִיד, שֶׁהָיָה סְתָם “חֶבְרֶה’מַן”; אֵהוּד בַּעַל הַשְּׁרִירִים, וְאַמְנוֹן שֶׁקְּרָאוּהוּ “תָּמָר” בִּגְלַל קוֹמָתוֹ וּפָנָיו הַיָּפִים. כֻּלָּם בָּאוּ וּפְנֵיהֶם אֶל חֲצֵרוֹ שֶׁל יוּבַל, לִשְׁאֹל וּלְהִתְיָעֵץ מַה לַּעֲשׂוֹת בְּהִזְדַּמְּנוּת כָּזֹאת, שֶׁאֵינָהּ מִזְדַּמֶּנֶת אֶלָּא אַחַת לְיוֹבֵל, וְאִם אָמְנָם לִזְכּוֹת בְּעֶגְלָה, בְּפָרָה וּבְפָר הַנִּמְצָאִים בִּ“רְשׁוּת הָרַבִּים”, כְּפִי שֶׁיָּעַץ אָסָא “הַמְלֻמָּד”.

“וְעַתָּה שֶׁקֶט,” צָרַח אִתַּי. “נִקַּח אִתָּנוּ חֶבֶל, לְזָרְקוֹ בְּצוּרַת פְּלָצוּר עַל רֹאשׁ הַפָּרָה, כְּפִי שֶׁרָאִיתִי בַּקּוֹלְנוֹעַ.”

“שְׁטֻיּוֹת,” עָנָה אֲבִישַׁי הַמִּתְנַגֵּד. “לְשֵׁם כָּךְ צְרִיכִים לִרְכֹּב עַל סוּס דּוֹהֵר, שֶׁיִּמְשֹׁךְ אַחֲרָיו אֶת הַפָּרָה, וְאִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּךָ, אִתַּי, אֵינִי יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק מִצְּחֹק. תָּמִיד אֲנִי נִזְכָּר בִּרְכִיבָתְךָ עַל דּוֹתָן וְעַל קִירוֹת הַבָּתִים שֶׁגֵּרַדְתָּ בְּבֶרֶךְ רַגְלְךָ; נֵס הוּא שֶׁהַבָּתִים לֹא הִתְמוֹטְטוּ…”

הַכֹּל פָּרְצוּ בִּצְחוֹק.

“דַּי לָכֶם, טִפְּשִׁים,” נָהַם אֵהוּד. “נֵצֵא וְנֵלֵךְ לִרְאוֹת בַּמָּקוֹם אֶת אֲשֶׁר עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת.”

“וּלְמִי תִּהְיֶה שַׁיֶּכֶת הָעֶגְלָה?” שָׁאַל יוּבַל וְהִצְטַחֵק.

הוֹ, עַל כָּךְ לֹא חָשְׁבוּ. לִזְכּוֹת בְּפָרָה וּבְפָר — הַסִּכּוּיִים הָיוּ קְטַנִּים, וְאִלּוּ בָּעֶגְלָה…אָכֵן, לְמִי תִּהְיֶה שַׁיֶּכֶת?

“נִמְכֹּר אוֹתָהּ וּנְחַלֵּק אֶת הַכֶּסֶף בֵּינֵינוּ,” אָמַר אִתַּי.

“לֹא, נַעֲשֶׂה סְעֻדָּה וְנַזְמִין אֶת הַמְבֻגָּרִים,” עָנָה אֲבִישַׁי.

"קֹדֶם תִּפְסוּהָ, " טָפַח אָסָא.

“נְגַדְּלָהּ בְּבֵית־הַסֵּפֶר,” הִצִּיעַ יוֹנָתָן.

“דַּי!” צָעַק אַיּוֹ, שֶׁהָיָה חֶבְרֶה’מַן. “מִי שֶׁיִּתְפְּסֶנָּה — לוֹ תִּהְיֶה שַׁיֶּכֶת. וְעַתָּה יִשְׁתַּדֵּל כָּל אֶחָד.”

הָעֵצָה הַזֹּאת נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינֵי הַכֹּל וְהַחַבְרַיָּא יָצְאָה לַדֶּרֶךְ.

הָיְתָה זוֹ שָׁעָה שֶׁלְּאַחַר הַצָּהֳרַיִם. שֶׁמֶשׁ בְּהִירָה עָמְדָה בִּמְרוֹמֵי הָרָקִיעַ וְיַרְקוּת עֲמֻקָּה הֵצִיפָה אֶת פְּנֵי הָאָרֶץ. עֲנָנִים טִיְּלוּ בַּשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים; צִפֳּרִים רִנְּנוּ מֵעֲבָרִים, וְיוּבַל, אִתַּי, אֲבִישַׁי, יוֹנָתָן, אֵהוּד, אָסָא, אַמְנוֹן וְאַיֹּו צָעֲדוּ בַּשְּׁבִיל הָעוֹלֶה אֶל הֶהָרִים, בֵּין הַשִּׂיחִים הַיְרֻקִּים וְהַסְּלָעִים הָאֲפֹרִים הַמִּזְדַּקְּרִים בֵּינֵיהֶם — צָעוֹד וְשָׁרוֹק, בְּרַעַשׁ, בְּשִׂמְחָה וּבְצָהֳלָה.

הֵם עָלוּ אֶל פִּסְגַּת הָהָר וְרוּחַ קַלִּילָה הֵחֵלָּה מְלַטַּפְתָּם. מַרְאֶה נֶהְדָּר שֶׁל אַרְצָם הַיְרַקְרֶקֶת, הַמְסֻלַּעַת וְהַהֲרָרִית נִתְגַּלָּה לִפְנֵיהֶם עַד לִרְאִי הַתְּכֵלֶת שֶׁל הַכִּנֶּרֶת הָרְחוֹקָה־הַקְּרוֹבָה, שֶׁפְּרוּשָׂה הָיְתָה כְּמַטְלִית־תְּכֵלֶת מִתְנוֹצֶצֶת וּקְסוּמָה.

אוּלָם חִישׁ־מַהֵר מִצְמְצוּ בְּעֵינֵיהֶם לְגָרֵשׁ אֶת הַמַּדּוּחִים הַמִּתְגַּנְּבִים לְלִבּוֹתֵיהֶם. מַעֲשֵׂה צַיִד נוֹעָז לִפְנֵיהֶם וְאֵין מָקוֹם לְהַסָּחַת הַדַּעַת בְּמַרְאוֹת נוֹף. בְּצָהֳלָה וּבִמְשׁוּבָה נִדַּרְדְּרוּ בְּמוֹרַד הַגִּבְעָה.

וְהִגִּיעוּ. הַפָּר הַלּוֹחֵךְ עֵשֶׂב, וְהַפָּרָה הַמְלַקֶּקֶת אֶת עֶגְלָתָהּ הַמַּבְרִיקָה בְּכִתְמֵי הַשְּׁחוֹר שֶׁעַל גַּבָּהּ, נִתְגַּלּוּ לְעֵינֵיהֶם עַל תֵּל יָרֹק בְּמֶרְחַק עַשְׂרוֹת צְעָדִים בִּלְבַד.

הַפָּר הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ עִם הוֹפָעָתָם הַפִּתְאֹמִית שֶׁל הָאֲנָשִׁים, כִּי יָצְאוּ מֵאֲחוֹרֵי רָמָה מַסְתִּירָה. הוּא נָהַם נְהִימָה מְבַשֶּׂרֶת רָעוֹת וְהוֹרִיד שׁוּב אֶת רֹאשׁוֹ, לְהַבְלִיט אֶת עֶרְכּוֹ וְאֶת קַרְנָיו.

הַחַבְרַיָּא נִתְרַכְּזָה. מַה לַּעֲשׂוֹת?

“נַקִּיף אוֹתָם!” יָעַץ אִתַּי.

“לֹא!” טָעַן אֲבִישַׁי. “נִתְקַדֵּם בְּצַוְתָּא קָדִימָה.”

“נְדַבֵּר עַל לִבָּם,” הִתְלוֹצֵץ אֵהוּד.

“שֶׁקֶט,” צָעַק אַיּוֹ. “נַקִּיפֵם כְּפִי שֶׁיָּעַץ אִתַּי. נִתְקַדֵּם מֵעֲבָרִים, וְאַמִּיץ־הַלֵּב הוּא שֶׁיִּקְפֹּץ בָּרֶגַע הַנָּכוֹן וְיִתְפֹּס אֶת הָעֶגְלָה; הַפָּרָה כְּבָר תֵּלֵךְ מֵאֵלֶיהָ, וְאֶת הַפָּר יִצְטָרְכוּ הַנּוֹתָרִים לְעַכֵּב אֵיךְ־שֶׁהוּא.”

יוּבַל שָׁתַק רְגָעִים מִסְפָּר וְאַחַר אָמַר:

“אֵינִי סָבוּר כִּי נַצְלִיחַ. אוּלָם כְּדַאי לְנַסּוֹת. רְאוּ אֶת הַפָּר וְהַפָּרָה. הֵם תּוֹפְסִים עֲמָדוֹת נוֹחוֹת.”

וְאָכֵן, הִסְתּוֹבְבָה גַּם הַפָּרָה אֶל הַנִּקְהָלִים, וְהַשְּׁנַיִם עָמְדוּ מוּרְדֵי רֹאשׁ וְזוֹעֲמִים, מוּכָנִים לְכָל דָּבָר…

הַחַבְרַיָּא נִתְפַּזְּרָה וְהִתְחִילָה לְהַקִּיף אֶת צֵידָם בְּשַׁרְשֶׁרֶת, הָלוֹךְ וְהָקֵּף…

אוּלָם מִשֶּׁנִּתְקָרְבוּ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה הִסְתּוֹבְבָה הַפָּרָה בְּכִוּוּן הָפוּךְ, וְכָךְ עָמְדוּ הַשְּׁנַיִם, הַפָּר וְהַפָּרָה, רֹאשׁ אֶל זָנָב, וְנִפְנוּ בַּחֲצָאֵי זָוִית לְהָגֵן עַל עֶגְלָתָם מִכָּל הָעֲבָרִים. מִזְּמַן לִזְמַן הֵגִיחוּ בִּנְהִימָה מָרָה, וְכִמְעַט שֶׁאַמְנוֹן הֹעֲלָה עַל קַרְנֵי הַפָּרָה, אִלְמָלֵא יוּבַל, שֶׁתָּחַב לָהּ בְּפָנֶיהָ עֲנַף סִדְרִיּוֹת לְסַנְוְרָהּ.

אוֹתוֹ רֶגַע קָפַץ אַיּוֹ וְתָפַס אֶת הָעֶגְלָה הָרוֹעֶדֶת. אוּלָם הַפָּר, שֶׁהִתְכַּוֵּן כְּאִלּוּ אֶל אִתַּי, זִנֵּק אֶל אַיּוֹ בְּמִין רְצִיחָה אֲיֻמָּה כָּזֹאת, שֶׁהֻצְרַךְ לִזְרֹק אֶת הָעֶגְלָה לְרַגְלֵי הַחַיָּה הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת. וְאָכֵן, נֶעְצַר הַפָּר בִּגְעִיָּה רְסוּקָה, וְהַפָּרָה אַף הִיא הָפְכָה פָּנֶיהָ וְרָצָה לְגוֹנֵן עַל בַּר־בִּטְנָהּ.

נִשְׁתַּלְּטָה הֲפוּגָה, וְיוּבַל קָרָא לְהִסּוֹג, כִּי יֵשׁ לוֹ לְהַגִּיד מַשֶׁהוּ. הַכֹּל נִתְרַכְּזוּ, וְיוּבַל הִצִּיעַ:

“אָכֵן נַקִּיפֵם, אוּלָם הַפַּעַם נְסַקְּלֵם בַּאֲבָנִים וְנַפְחִידֵם בִּצְעָקוֹת רָמוֹת. רַק הִזָּהֲרוּ, וְאוֹיָה לְמִי שֶׁיִּפְגַּע בָּהֶם בְּאֶבֶן. שִׂימוּ לֵב וְהָעִיפוּ אוֹתָן מֵעֲלֵיהֶם, וְצָעוֹק תִּצְעֲקוּ בְּכָל כֹּחוֹתֵיכֶם.”

וְשׁוּב נִתְפַּזְּרוּ הַצַּיָּדִים הַנּוֹעָזִים בְּשַׁרְשֶׁרֶת מַקִּיפָה, וִידֵיהֶם וְכִיסֵיהֶם מְלֵאִים אֲבָנִים. יוּבַל, שֶׁקִּבֵּל אֶת הַהַנְהָגָה לְיָדָיו, נָתַן אֶת הַפְּקֻדָּה. בְּרַד אֲבָנִים נִתַּךְ מֵעֲבָרִים, וּצְרִיחוֹת, יְלָלוֹת וְהֵדִים בָּקְעוּ וְנִתְגַּלְגְּלוּ מִבֵּין הַגְּבָעוֹת. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא — הַפָּרָה וְהַפָּר הֵרִימוּ זַנְבוֹתֵיהֶם, הִבְקִיעוּ אֶת שׁוּרַת הַמַּתְקִיפִים הַנִּבְהָלִים עַצְמָם וּבָרְחוּ עַל נַפְשָׁם. עֵינֵי הַכֹּל נִפְקְחוּ לָרְוָחָה לְמַרְאֵה הַהַצְלָחָה הַפִּתְאֹמִית, וְאִלּוּ יוּבַל קָפַץ קְפִיצַת חָתוּל פִּרְאִי אֶל הָעֶגְלָה וּתְפָסָהּ. בִּן־רֶגַע עָמַד אִתָּהּ עַל צוּק סֶלַע, לְלֹא כָּל גִּישָׁה אֵלָיו. וְאָכֵן, הֶחְכִּים לַעֲשׂוֹת. נִרְאֶה בַּעֲלִיל כִּי הַפָּר וְהַפָּרָה הַבּוֹרְחִים נֶעֶצְרוּ פִּתְאֹם, גָּעוּ מָרוֹת וְהִתְכּוֹנְנוּ לְקַפַּנְדְּרִיָּה עַל מְנַת לִסְגֹּר אֶת הַדֶּרֶךְ אוֹ בְּדוֹמֶה לְכָךְ.

כָּל הַחַבְרַיָּא נִתְקַהֲלוּ לְיַד הַצוּק וְהַדִּבֵּר אֵין בְּפִיהֶם. מֵהִתְרַגְּשׁוּת? אוֹ מִקִּנְאָה?

אוּלָם בְּכָךְ לֹא נִסְתַּיֵּם הַיּוֹם רַב הָעֲלִילוֹת. לְפֶתַע הוֹפִיעַ מֵעַל לְרָמָה אַחֶרֶת עַבְּדְאַלְלָּה, הַשֵׁיךְ הַזָּקֵן, רָכוּב עַל סוּסָתוֹ הָאֲצִילָה וְהָאֲפֹרָה וּסְבִיבוֹ קְהַל מְלַוָּיו, הַבֵּדוּאִים, קָהָל גָּדוֹל. וְהַשֵּׁיךְ קָרָא: “יַא יוּבַל! בּוֹא הֵנָּה הַנַּעַר!” הַכֹּל פָּעֲרוּ פּיוֹתֵיהֶם לִרְוָחָה. מִנַּיִן הוֹפִיעַ שֵׁיךְ בֶּדוּאִי זָקֵן וְחָבִיב זֶה?

הִכִּירוּ הַנְּעָרִים אֶת הַשֵּׁיךְ, שֶׁקִּשְׁרֵי יְדִידוּת קְשָׁרוּהוּ עִם אֲבוֹתֵיהֶם הַמִּתְיַשְּׁבִים.

“רֵד, יוּבַל, הֲלֹא קְרָאתִיךָ, הַנַּעַר!” צָעַק הַשֵּׁיךְ בַּשֵּׁנִית.

יוּבַל קָפַץ אֵלָיו וְאָמַר:

“סְלַח לִי, הַשֵּׁיךְ. אִם הָעֶגְלָה שֶׁלְּךָ הִיא, הֲרֵיהִי לְפָנֶיךָ, אוּלָם חָשַׁבְנוּ שֶׁהִשְׁאִירָהּ אַחַד הָרוֹעִים הַנּוֹדְדִים וְחָשַׁשְׁנוּ שֶׁמָּא תִּטָּרֵף.”

“אָכֵן, שֶׁלִּי הִיא, יוּבַל!”, הִצְטַחֵק הַשֵּׁיךְ. “אוּלָם רָאִיתִי אֶת כָּל מַעֲשֵׂיכֶם, וְאֹמֶץ־לִבְּךָ מָצָא חֵן בְּעֵינַי, הַנַּעַר. עוֹד תַּעֲלֶה בִּגְבוּרָתְךָ וּבְחָכְמָתְךָ עַל אָבִיךָ, שֶׁיְּדִידִי הוּא וְאָחִי.”

וְאֶל מְלַוָּיו פָּנָה הַשֵּׁיךְ וְאָמַר:

“הָעֶגְלָה תִּהְיֶה שֶׁל הַנַּעַר, כִּי זָכָה בָּהּ בְּאֹמֶץ־לִבּוֹ, וְחֵי הַנָּבִיא, אִלְמָלֵא אֱמוּנָתוֹ הַזָּרָה כִּי אָז הָיִיתִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בִּתִּי לְאִשָּׁה. וְעַתָּה, מְלַוַּי הַנֶּאֱמָנִים, רְדוּ מִסּוּסֵיכֶם, לְשַׂמֵּחַ אֶת לֵב הַחֲוָאגַ’את הַצְּעִירִים, לְהַרְכִּיבָם הַבַּיְתָה, וְאֶת הַפָּרָה עִם הַפָּר תְּגָרְשׁוּ וּתְצָרְפוּם אֶל הָעֵדֶר.”

מִכָּל בָּתֵּי הַמּוֹשָׁבָה פָּרְצוּ לִרְאוֹת אֶת קְבוּצַת הָרוֹכְבִים הַמּוּזָרָה, עִם הַשֵּׁיךְ בְּרֹאשָׁה, וְיוּבַל רוֹכֵב לְיָדוֹ, וְעַל גַּבֵּי סוּסוֹ הָעֶגְלָה בִּכְתָמֶיהָ הַשְּׁחוֹרִים־לְבָנִים.

יג. הַפִּרְדָּה הַנָּאָה

בְּרִיחַת סוּס — עִנְיָן בִּישׁ הוּא בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה, מָה עוֹד בָּעוֹנָה הַבּוֹעֶרֶת, כְּשֶׁהַשַּׁחַת מֻטֶּלֶת בַּשָּׂדֶה וְנִשְׂרֶפֶת מִקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֶטֶת וְאִלּוּ הַמַּלְקוֹשׁ תָּלוּי בַּחֲלָלוֹ שֶׁל הָעוֹלָם. כָּל רֶגַע עָלוּל הוּא לָרֶדֶת, לְהַרְטִיב אֶת הַשַּׁחַת וּלְקַלְקְלָהּ לְגַמְרֵי.

עַל כֵּן יֵשׁ לְהַעֲבִיר אֶת הַשַּׁחַת לַמַּתְבֵּן וּלְמַהֵר בְּכָךְ.

וּמַה בִּדְבַר חֶלְקוֹת הַבּוּר שֶׁיֵּשׁ לְחָרְשָׁן?

בְּיָמִים שֶׁכָּאֵלֶּה מִזְדַּמֶּנֶת גַּם עֲבוֹדַת־חוּץ בְּהוֹבָלָה וּשְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ.

מָה אֵפוֹא יַעֲשֶׂה אִכָּר שֶׁאִיתְרַע מַזָּלוֹ וְסוּסוֹ בָּרַח?

וְאָכֵן, הִצְטַעֵר הָאִכָּר אוּרִי, שֶׁמּוֹנִיטִין יָצְאוּ לְמַזָּלוֹ הָרַע, שֶׁהֲרֵי יָדוּעַ: אִם תִּפֹּל פָּרָה וְלֹא תָּקוּם, אֵין זֹאת כִּי אִם פָּרָתוֹ שֶׁל אוּרִי.

וְאִם תַּפִּיל פָּרָה — פָּרָתוֹ שֶׁל אוּרִי הִיא.

אִם יַעֲלֶה עֵדֶר גְּמַלִּים עַל חֶלְקַת שָׂדֶה מְרֻחֶקֶת וְיַחֲרִיבֶהָ כָּלִיל — חֶלְקָתוֹ שֶׁל מִי הִיא הַנִּזֶּקֶת?

— שֶׁל אוּרִי.

וּמִי שָׁכַח לִנְעֹל אֶת לוּלוּ בַּלַּיְלָה?

— כַּמּוּבָן שֶׁאוּרִי.

וּמַה פֶּלֶא שֶׁהַתַּנִּים סִדְּרוּ לָהֶם “קוּמְזִיץ” אוֹתוֹ לַיְלָה? הִתְבַּדְּחוּ לֵיצָנֵי הַכְּפָר עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל אוּרִי הַמִּסְכֵּן.

אוּרִי — אִישׁ טוֹב הוּא, רַק עָיֵף בְּמִקְצָת מִשָּׁנִים וַעֲבוֹדָה. אֵין הוּא מִתְרַגֵּשׁ, אַף אֵינוֹ מֵטִיחַ טְעָנוֹת בָּרַע לוֹ. הוּא רַק מִצְטַעֵר, וְזֹאת עוֹשֶׂה הוּא בְּלִבּוֹ פְּנִימָה, מִבְּלִי שֶׁאֲחֵרִים יַרְגִּישׁוּ בְּכָךְ.

לָכֵן רוֹאוֹת הַבְּרִיּוֹת אֶת צָרוֹתָיו בְּבַת־צְחוֹק עַל שְׂפָתַיִם. אָז מִתְחַיֵּךְ גַּם אוּרִי בְּחִיּוּךְ דַּק וְעָצוּב, כְּאוֹמֵר: “אֵין דָּבָר!”

וְסוּסוֹ כֵּיצַד בָּרַח?

פָּשׁוּט. לְאַחַר שֶׁגָּמַר אוּרִי בֶּחָרִישׁ וְעָמַד לְהַעֲבִיר אֶת הַסּוּס וּלְרָתְמוֹ לַמַּשְׂדֵּדָה — הִרְפָּה אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת, הִתִּיר אֶת הַמּוֹסֵרוֹת וְהִתְכּוֹפֵף לְהוֹרִיד אֶת הַפֶּלֶס. מִשֶּׁהִרְגִּישׁ הַסּוּס אֶת עַצְמוֹ פָּטוּר לְרֶגַע מְעֻלָּהּ שֶׁל הַמַּחֲרֵשָׁה, בָּעַט בְּעִיטָה שֶׁהֵעִיפָה צְרוֹרוֹת עָפָר לַחֲלַל הָאֲוִיר, צָנַף בִּזְנָבוֹ צְנֵפָה גְּדוֹלָה וּבָרַח לְעֵבֶר הֶהָרִים.

לִכְאוֹרָה, הֲרֵי זֶה מִקְרֶה שֶׁעָלוּל לִקְרוֹת לְכָל אָדָם בְּכָל עֵת. אֶלָּא שֶׁלְּכָל אָדָם יִקְרֶה כַּדָּבָר הַזֶּה אַחַת לְיוֹבֵל, וְגַם אָז בּוֹרֵחַ לוֹ הַסּוּס הַבַּיְתָה אֶל אֻרְוָתוֹ. וְאִלּוּ אֵצֶל אוּרִי הֲרֵי זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם־יוֹם, וּכְשֶׁהוּא בּוֹרֵחַ, דַּרְכּוֹ לְעֵבֶר הֶהָרִים דַּוְקָא. מַזָּלוֹ שֶׁל אוּרִי הוּא.

אֵין רוֹדְפִים בָּרֶגֶל אַחֲרֵי סוּס שֶׁבָּרַח. הִבִּיט אוּרִי אַחֲרֵי סוּסוֹ, שֶׁדְּמוּתוֹ קָטְנָה וְהָלְכָה בְּעַנְנַת הַחוֹל שֶׁהֵרִימוּ פַּרְסוֹתָיו — עַד שֶׁנֶּעְלַם מֵעֵינָיו כָּלִיל.

לַשָּׁוְא חִפְּשׂוֹ יוֹם וְשָׁבוּעַ, הִסְתּוֹבֵב בִּכְפָרֵי הַשְּׁכֵנִים אֲשֶׁר בֶּהָרִים, מִתּוֹךְ סַכָּנַת חַיִּים מַמָּשׁ, וְחָזַר בְּנֵס — אוּלָם בְּלֹא סוּס.

וּבֵינְתַיִם מֻטֶּלֶת הַשַּׁחַת בַּשָּׂדֶה וּמַצְהִיבָה, חֶלְקוֹת הַבּוּר מְחַכּוֹת לֶחָרִישׁ וַעֲבוֹדַת הַהוֹבָלָה נַעֲשֵׂית בְּיָדַיִם אֲחֵרוֹת.

הִתְחִילוּ הַבְּרִיּוֹת מְדַבְּרוֹת עַל לִבּוֹ שֶׁל אוּרִי שֶׁיֵּלֵךְ וְיִקְנֶה סוּס אַחֵר, גַּם כֶּסֶף הִצִּיעוּ לוֹ, וּגְמִילוּת־חֶסֶד, כְּדַרְכָּן שֶׁל בְּרִיּוֹת שֶׁלִּפְעָמִים הֵן טוֹבוֹת וְלִפְעָמִים הֵן רָעוֹת, וְהַכֹּל מִתּוֹךְ אֲדִישׁוּת.

נָתַן אוּרִי שֶׁיַשְׁפִּיעוּ עָלָיו בְּמִלִּים וּבְעֵצוֹת וּבְמִקְצָת הַלְוָאוֹת, וְיָצָא יוֹם אֶחָד לְשׁוּקָהּ שֶׁל יָפוֹ עַל מְנָת לִרְכּשׁ לוֹ בְּהֵמָה חֲדָשָׁה.

אִם לֹא רְאִיתֶם אֶת שׁוּק הַסּוּסִים בְּיָפוֹ, הֲרֵי מָה אֲנִי כִּי אָבוֹא לְתָאֲרוֹ לִפְנֵיכֶם?

וְאִם לֹא רְאִיתֶם אֶת אוּרִי קוֹנֶה לוֹ בְּהֵמָה, הֲרֵי שֶׁהֶחֱסַרְתֶּם הַרְבֵּה.

“הֶחֱסַרְתֶּם,” אָמַרְתִּי, אִם מִשּׁוּם בְּדִיחוּת־הַדַּעַת וְאִם מִשּׁוּם הִשְׁתַּתְּפוּת בְּצַעַר.

אוּלָם אֵין לִבִּי לִבְדִיחוּת־הַדַּעַת וְלָכֵן לֹא אֲתָאֵר בִּפְרוֹטְרוֹט אֶת סוּלִימַן הַסַּרְסוּר, שֶׁהִתְהַלֵּךְ בְּכָפִיָּתוֹ הַמִּתְבַּדֶּרֶת מִסָּבִיב לְאוּרִי וּסְחָבוֹ מִסּוּס לְפִרְדָּה וּמִפִּרְדָּה לַחֲמוֹר קַפְרִיסָאִי־עֲנָק, וּמֵחֲמוֹר קַפְרִיסָאִי־עֲנָק לְבֶן־כִּלְאַיִם, סָפֵק סוּס וְסָפֵק פֶּרֶד; כֵּיצַד הֶעְתִּיר עָלָיו מִלִּים, הַשְׁבָּעוֹת, קְלָלוֹת וּמַחְמָאוֹת, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף אִלְּצוֹ, מַמָּשׁ אִלְּצוֹ, לָקַחַת פִּרְדָּה אֲפֹרָה, נָאָה לְמַדַּי בְּמַרְאֶהָ, שֶׁעֵינֶיהָ הִבְרִיקוּ, חָטְמָה רָטַט, וְאָזְנֶיהָ הִזְדַּקְּפוּ וְנָפְלוּ חֲלִיפוֹת.

מֵרֹב צְהִילוֹת, נְעִירוֹת, רַעַשׁ וַהֲמֻלָּה לֹא יָדַע אוּרִי אֶת לִבּוֹ.

וּמִשֶּׁעָמְדוּ עַל הַמִּקָּח, וְסוּלִימַן הִתְחִיל לְהִשָּׁבַע וּלְהֵעָלֵב וּלְהִתְרַצּוֹת, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ, עִם כָּל לִירָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, לִתְקֹעַ וּלְהַכּוֹת בְּכַף־יָדוֹ שֶׁל אוּרִי — עַד שֶׁזְרוֹעוֹ שֶׁל זֶה עָמְדָה לְהִשָּׁתֵק מִכְּאֵבִים — הִתְיָאֵשׁ אוּרִי לְגַמְרֵי וְהִסְכִּים לַכֹּל. וְהֻחְלַט: סוּלִימַן יִשְׁלַח אֶת הַפִּרְדָּה עִם רוֹכֵב לַמּוֹשָׁבָה, וְזֶה יְקַבֵּל אֶת שְׁאֵרִית הַכֶּסֶף.

כַּאֲשֶׁר בָּאָה וְהִגִּיעָה הַפִּרְדָּה לַמּוֹשָׁבָה יָצְאוּ הָאִכָּרִים לִרְאוֹתָהּ.

“פִּרְדָּה נָאָה!”

“נָאָה מְאֹד!” קוֹלוֹת הַסְכָּמָה נִשְׁמְעוּ מִסָּבִיב.

“אֵילוּ רַגְלַיִם עֲדִינוֹת וּמוּצָקוֹת!”

“הִצְלַחְתָּ, אוּרִי, וּבְמַזָּל טוֹב!”

חִיּוּךְ שֶׁל אשֶׁר הִתְפַּשֵּׁט עַל פָּנָיו הָעֲיֵפִים שֶׁל אוּרִי.

בֵּין הַמִּסְתַּכְּלִים הָיָה גַם יוּבַל.

יוּבַל הִקִּיף אֶת הַפִּרְדָּה מִכָּל עֲבָרֶיהָ וְנָתַן בָּהּ עֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת. אַחַר הִסְתַּכֵּל בְּאוּרִי, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הַפָּנִים הַמְקֻמָּטִים, הָעֲיֵפִים וְהַטּוֹבִים, וְאֶת הַמַּבָּט חֲסַר־הַמָּגֵן שֶׁל הָאִכָּר — נִצְבַּט מַשֶׁהוּ בְּלִבּוֹ.

הוּא הִפְנָה אֶת אוּרִי הַצִּדָּה וְאָמַר לוֹ:

“כְּדַאי לְךָ לְהִזָּהֵר בְּמִקְצָת. הִיא נִרְאֵית לִי פִּרְאִית מְאֹד, פִּרְדָּתְךָ. רְאֵה אַת אָזְנֶיהָ הַמִּזְדַּקְּרוֹת וּמִשְּׁתַּפְּלוֹת. הִיא לוֹטֶשֶׁת גַּם אֶת שִׁנֶּיהָ…”

וּמִי עוֹד כְּיוּבַל הַיּוֹדֵעַ לָתֵת סִמָּנִים בַּחַיּוֹת?

כְּרַעַם פָּשְׁטָה הַשְּׁמוּעָה לְמָחֳרַת הַיּוֹם, שֶׁאוּרִי נֻשַּׁךְ נְשִׁיכָה קַטְלָנִית עַל יְדֵי בְּהֶמְתּוֹ הַחֲדָשָׁה.

הוּא נִגַּשׁ לְתַקֵּן אֶת מִתְגָּהּ שֶׁנָּפַל מִפִּיהָ, וְאָז תְּפַסְתּוּ בְּאָזְנוֹ, וַהֲרֵיהוּ שׁוֹכֵב כְּבָר בְּבֵית־הַחוֹלִים שֶׁבָּעִיר.

לֹא הָיָה קֵץ לִבְכִיּוֹת אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוּרִי, שֶׁנִּשְׁאֲרָה בּוֹדֵדָה, וְעַכְשָׁו פָּחֲדָה אֲפִלּוּ לְהִכָּנֵס לָאֻרְוָה, כִּי הַפִּרְדָּה הִתְפָּרְאָה לַחֲלוּטִין. הִיא בַּעֲטָה כְּבָר עִם פְּתִיחַת דֶּלֶת הָאֻרְוָה, וּלְמַרְאֵה אִישׁ הָיְתָה נוֹעֶרֶת וְחוֹרֶקֶת שִׁנַּיִם.

יוּבַל — הוּא אֲשֶׁר קִבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַמְּשִׂימָה לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר נִתָּן לְתִקּוּן וּלְחַלֵּץ בְּמִדַּת הָאֶפְשָׁרוּת אֶת מִשְׁפַּחַת אוּרִי מֵהַצָּרָה.

הָאֲנָשִׁים חֲשָׁבוּהוּ לִמְשֻׁגָּע בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, כְּשֶׁרָאוּהוּ הוֹלֵךְ וּבְיָדוֹ סִיר מַהְבִּיל מָלֵא סְלָקִים רוֹתְחִים.

יוּבַל נִכְנַס לָאֻרְוָה וְעָמַד מוּל פָּנֶיהָ שֶׁל הַפִּרְדָּה. זוֹ הִשְׁפִּילָה מִיָּד אֶת אָזְנֶיהָ וְהוֹשִׁיטָה אֶת רֹאשָׁהּ בְּהַבְלִיטָהּ שְׁנֵי טוּרִים שֶׁל שִׁנַּיִם צְהֻבּוֹת. תְּחִלָּה הִגִּישׁ לָהּ תֶּבֶן שֶׁל שַׁחַת. הַפִּרְדָּה תָּפְסָה בַּגִּבְעוֹלִים, אוּלָם מִשֶּׁהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ, נִסְּתָה זוֹ לְנָשְׁכוֹ בְּשִׁנֶּיהָ. פַּעַם וּפַעֲמַיִם חָזַר יוּבַל עַל נִסְיוֹנוֹ, וּבַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית תָּקַע לָהּ בַּיָּד הַשְּׁנִיָּה סֶלֶק רוֹתֵחַ מֻשְׁחָל עַל יָתֵד — יָשָׁר לְתוֹךְ פִּיהָ.

הַפִּרְדָּה תָּפְסָה בְּשִׁנֶּיהָ בַּסֶּלֶק מִתּוֹךְ רְצִיחָה בּוֹלֶטֶת. מִיָּד הוֹצִיאָה מִפִּיהָ נַחֲרָה חֲנוּקָה וְקָפְצָה מִמְּקוֹמָהּ. הַסֶּלֶק הַמַּהְבִּיל נִשְׁמַט מִפִּיהָ וְהִיא הִתְחִילָה לְהַכּוֹת בְּפַרְסוֹתֶיהָ הָאֲחוֹרִיּוֹת בְּרִצְפַּת הַבֶּטוֹן, עַד שֶׁנִּיצוֹצוֹת־אֵשׁ נִתְּזוּ לָעֲבָרִים.

הַכְּוִיּוֹת פָּעֲלוּ אֶת שֶׁלָּהֶן וּכְאֵבֶיהָ הָיוּ רַבִּים. רָאוּ זֹאת בַּעֲלִיל.

לְבַסּוֹף נִשְׁתַּתְּקָה. הִיא הִשְׁפִּילָה אֶת רֹאשָׁהּ וְהִשְׁעִינַתּוּ עַל הָאֵבוּס. כַּעֲבֹר רְגָעִים מִסְפָּר רָבְצָה תַּחְתֶּיהָ.

שְׁלשָׁה יָמִים רָבְצָה כָּךְ מִבְּלִי לִנְגֹּעַ בִּמְזוֹנָהּ.

“הוּא הָרַג אוֹתָהּ,” הִתְלַחֲשׁוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁרָאוּהָ בְּמַצָּב זֶה.

אוּלָם לֹא כֵן חָשַׁב יוּבַל.

הוּא הִרְגִּיעַ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוּרִי, מֵאַחַר שֶׁזּוֹ הָיְתָה אֻמְלָלָהּ מְאֹד.

בַּיּוֹם הָרְבִיעִי הִתְחִילָה הַפִּרְדָּה לִנְגֹּס מֵהַשְּׂעוֹרָה.

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא — שׁוּב לֹא הֶרְאֲתָה סִמָּנֵי פִּרְאוּת וּרְצוֹן־נְשִׁיכָה. לְמַרְאֵה אָדָם נִכְנָס לָאֻרְוָה הָיְתָה רַק נְסוֹגָה בְּמִקְצָת.

וּלְמַרְאֵה יוּבַל הָיָה עוֹרָה רוֹעֵד וְרוֹטֵט כֻּלּוֹ.

כַּאֲשֶׁר חָזַר אוּרִי מִבֵּית־הַחוֹלִים מָצָא לְתִמְהוֹנוֹ הָרַב וְהִנֵּה הַשַּׁחַת נֶאֶסְפָה מֵהַשָּׂדֶה וְהָעָבְרָה לַמַּתְבֵּן.

חֶלְקוֹת הַבּוּר נֶחֶרְשׁוּ וְנִשְׂדְּדוּ לְמִשְׁעִי.

וּבְאֻרְוָתוֹ חִכְּתָה לוֹ פִּרְדָּה — בֶּאֱמֶת נָאָה, וְהָעִקָּר שֶׁהָיְתָה שְׁקֵטָה, לֹא הִשְׁפִּילָה אָזְנֶיהָ וְלֹא חָרְצָה שִׁנַּיִם.

“מִי עָשָׂה אֶת כָּל זֹאת?” שָׁאַל.

“מִי? יוּבַל!” עָנוּהוּ הָאֲנָשִׁים.

יד. הַשֵּׁיךְ עַבְּדְאַלְלָּה

מַעֲשֵׂה הַשֵּׁיךְ עַבְּדְאַלְלָּה נִתְפַּרְסִם בִּזְמַנּוֹ בְּכָל רַחֲבֵי הָאָרֶץ. שָׁנִים עַל שָׁנִים נִלְחַם עַבְּדְאַלְלָּה זֶה בַּמּוֹשָׁבָה הַקְּטַנָּה, שֶׁהִתְחִילָה לְהַכּוֹת שָׁרָשִׁים בְּסַלְעֵי הַגָּלִיל. הוּא הֵצִיק לַמִּתְיַשְּׁבִים. הוּא הֵצִיק בְּשִׁפְעַת בֵּדוּאָיו, שֶׁעָלוּ בְּעֶדְרֵיהֶם עַל הַשָּׂדוֹת הַזְּרוּעִים; בִּגְנֵבוֹת מִקְנֶה נוֹעָזוֹת; בִּירִיּוֹת הַפְחָדָה שְׁלוּחוֹת אֶל בָּתֵּי הַמּוֹשָׁבָה וְאֶל הַחַלּוֹנוֹת הַמּוּאָרִים בַּלַּיְלָה. אָכֵן, קָשֶׁה הָיָה הַמַּצָּב. מִכָּאן — קֹמֶץ מִתְיַשְּׁבִים, וּמִכָּאן — הֲמוֹן פִּרְאֵי־מִדְבָּר, וּבְרֹאשָׁם שֵׁיךְ אַמִּיץ וְשׁוֹאֵף־קְרָבוֹת. הַאִם יִהְיֶה סוֹף לַדָּבָר?

אָבִיו שֶׁל יוּבַל לֹא יָרַד בַּיָּמִים הָהֵם מִסּוּסָתוֹ. יוֹמָם וָלַיְלָה סָבַב וְשָׁמַר עַל הַשָּׂדוֹת, עַל הָרְכוּשׁ וְעַל הַנֶּפֶשׁ. הַשָּׂדוֹת הָיוּ מְפֻזָּרִים, וְלֵילוֹת הַחֹרֶף אֲרֻכִּים, קוֹדְרִים וַאֲפֵלִים, וְאִלּוּ הַבֵּדוּאִים פָּשְׁטוּ בְּעַשְׂרוֹתֵיהֶם וּבְמֵאוֹתֵיהֶם. מַעֲשֵׂי הַהַטְרָדָה רַבּוּ מִיּוֹם לְיוֹם, וְדַיָּם הָיוּ לְרַפּוֹת בִּמְרוּצַת הַזְּמַן אֶת יְדֵי הַמִּתְיַשְּׁבִים הָעֲיֵפִים בְּלָאו הָכֵי.

אָז עָלָה הָרַעְיוֹן בְּלִבּוֹ שֶׁל אֲבִי יוּבַל. הוּא יָדַע אֶת קַנָּאוּתוֹ שֶׁל הַשֵּׁיךְ וְאֶת הַתְקָפוֹתָיו עַל הַמִּתְיַשְּׁבִים הַיְּהוּדִים — קַנָּאוּת שֶׁבָּאָה כְּתוֹצָאָה מֵאֱמוּנָה כִּי הִנֵּה בָּאִים אֵלֶּה לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ וְלִדְחֹק אֶת רַגְלֵי בְּנֵי הַמִּדְבָּר. וְעִם זֹאת הִכִּיר גַּם אֶת רֹחַב־לִבּוֹ שֶׁל הַשֵּׁיךְ וְאֶת מִנְהָגָיו הָאַבִּירִיִּים, שֶׁיָּנְקוּ מִתּוֹךְ אַלְפֵי שְׁנוֹת מָסֹרֶת מִדְבָּרִית וְגַאֲוָה. וְהוּא הֶחְלִיט לְהַפְתִּיעוֹ וּלְהוֹכִיחַ לוֹ כִּי לֹא בָּאוּ הַמִּתְיַשְּׁבִים לִדְחֹק אֶת רַגְלֵי הָעָרְבִים כִּי אִם לִשְׁכֹּן אִתָּם בְּשָׁלוֹם וְלַעֲבֹד מִתּוֹךְ שֻׁתָּפוּת; וּלְלַמְּדוֹ כִּי הַמִּתְיַשְּׁבִים, כְּשֵׁם שֶׁהֵם מְסֻגָּלִים לַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם וְלַהֲדֹף הַתְקָּפוֹת, כָּךְ מְסֻגָּלִים הֵם לְהוֹכִיחַ אֹרֶךְ־רוּחַ וְסַלְחָנוּת.

תָּכְנִית הַהַפְתָּעָה הָיְתָה פְּשׁוּטָה בְּתַכְלִית.

בְּאַחַד הַיָּמִים הוֹפִיעוּ בַּמּוֹשָׁבָה חֲמִשָּׁה שׁומְרִים מְזֻיָּנִים מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, רְכוּבִים עַל סוּסוֹתֵיהֶם הָאֲצִילוֹת וּפְנֵיהֶם לְבֵיתוֹ שֶׁל אֲבִי־יוּבַל. עֵינַיִם סַקְרָנִיוֹת הֵצִיצוּ מִכָּאן וּפָנִים תְּמֵהִים לִוּוּם עַד הָתָם, עַד אֲשֶׁר נִסְגַּר מֵאֲחוֹרֵיהֶם הַשַּׁעַר וְהִפְסִיקוּ לְהַרְהֵר בָּהֶם. וְכִי מָה? הֶאָסוּר לְשׁוֹמְרִים לְבַקֵּר בַּמּוֹשָׁבָה?

אוּלָם מַה נִּפְתְּעוּ הָאֲנָשִׁים לִרְאוֹת עִם רֶדֶת הָעֶרֶב שִׁשָּׁה בֵּדוּאִים מְזֻיָּנִים מִתְפָּרְצִים עַל סוּסוֹת דּוֹהֲרוֹת מֵחֲצֵרוֹ שֶׁל אֲבִי־יוּבַל וּפְנֵיהֶם אֶל מִחוּץ לַמּוֹשָׁבָה, רָכוֹב וְדָהוֹר, עַד אֲשֶׁר עַנְנַת חוֹל כִּסְּתָה אֶת פְּנֵי הָרְחוֹב.

“מַה כָּאן?” שָׁאֲלוּ הָאֲנָשִׁים.

וְשֵׁשֶׁת הָרוֹכְבִים הָיוּ כְּבָר רְחוֹקִים.

הַשֵּׁיךְ עַבְּדְאַלְלָּה גָּר בְּאֹהֶל רְחַב־מִדּוֹת וּמְקֻשָּׁט שֶׁעָמַד עַל גִּבְעָה רָמָה, מַשְׁקִיפָה לַמֶּרְחַקִּים. אָהֳלֵי נְתִינָיו הַבֵּדוּאִים מְפֻזָּרִים הָיוּ לְמֶרְחַקִּים עַל רָמוֹת וְגֵיאָיוֹת — שְׁחוֹרִים, מִתְבַּצְּרִים בָּרוּחַ וְחוֹרְשֵׁי רָעוֹת.

אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָרוֹכְבִים עֲבָרוּם בִּיעָף הָיוּ הַבֵּדוּאִים עֲסוּקִים בְּשֶׁלָהֶם, מִי בַּגְּמַלִּים וּמִי בַּכְּבָשִׂים. לְיַד הָאֹהָלִים יָשְׁבוּ הַנָּשִׁים, וְעַשְׂרוֹת יְלָדִים לְבוּשֵׁי סְחָבוֹת הִתְרוֹצְצוּ סְבִיבָן וְשִׂחֲקוּ. אוּלָם הָרוֹכְבִים לֹא נֶעֶצְרוּ, אַף לֹא בֵּרְכוּ אִישׁ לְשָׁלוֹם. דַּרְכָּם אָצָה לָהֶם וְעַנְנַת חוֹל שֶׁהִתְרוֹמְמָה מִתַּחַת לְרַגְלֵי סוּסוֹתֵיהֶם כִּסְּתָם עַד מְהֵרָה. עֵינַיִם תְּמֵהוֹת לִוּוּם גַּם עַתָּה — מִנַּיִן אֵלֶּה?

“בְּוַדַּאי מִשְׁלַחַת דְּחוּפָה אֶל הַשֵּׁיךְ עַבְּדְאַלְלָּה”.

וְאָכֵן, הִגִּיעוּ לְפִסְגַּת הָרָמָה עָלֶיהָ הִתְנוֹסֵס אֹהֶל הַשֵּׁיךְ.

תּוֹשָׁבֵי הָרָמָה כְּבָר הִרְגִּישׁוּ בַּבָּאִים, וְהֵם יָצְאוּ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵיהֶם בַּהֲמוֹנֵיהֶם: עֲבָדִים, נָשִׁים, יְלָדִים וּכְלָבִים מִשְׁתּוֹלְלִים. וּבִקְפֹץ הָרוֹכְבִים מֵעַל סוּסוֹתֵיהֶם נִפְתְּחָה יְרִיעַת הָאֹהֶל הַגָּדוֹל וְהַשֵּׁיךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הוֹפִיעַ.

הוּא הָיָה גְּבַהּ־קוֹמָה, רְחַב־כְּתֵפַיִם וּמָתְנָיו צָרִים. זָקָן גָּזוּז עָטָה אֶת פָּנָיו הַשְּׁחוּמוֹת וְהַגְּרוּמוֹת. עֵינָיו יָקְדוּ תָּמִיד, וּמִתַּחַת לִשְׂפָמוֹ הַמְּסֻלְסָל לֹא גָז מֵעוֹלָם חִיּוּךְ שַׁחְצָנִי וּפִקֵּחַ.

בִּבְרָכוֹת קִבֵּל אֶת פְּנֵי הַבָּאִים, וּבַאֲדִיבוּת מָסָרְתִּית, וְאִלּוּ אָבִיו שֶׁל יוּבַל, שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה בְּכָּפִיָּה עַד לְעֵינָיו, הִצְטַדֵּק וְאָמַר: “סְלַח לָנוּ, הַשֵּׁיךְ עַבְּדְאַלְלָּה, אוּלָם בִּשְׁלִיחוּת סוֹדִית וּמְהִירָה בָּאנוּ אֵלֶיךָ, וְעָלֵינוּ עוֹד הָעֶרֶב לְהַגִּיעַ הָעִירָה וְלִמְסֹר דִּין־וְחֶשְׁבּוֹן לְשׁוֹלְחֵינוּ. אָנָּא קַבְּלֵנוּ בְּאָהָלְךָ, וּשְׁלַח מֵעָלֶיךָ אֶת הַמִּתְקַהֲלִים, כִּי דְּבָרִים חֲשׁוּבִים נַשְׁמִיעֲךָ הַפַּעַם, כֹּה יַעֲזֹר לָנוּ אַלְלָּה.”

הַשֵּׁיךְ הַמֻּפְתָּע בִּקְּשָׁם לָלֶכֶת אַחֲרָיו, אוּלָם רַק שְׁלשָׁה מֵהַבָּאִים פָּנוּ אַחֲרָיו. הַנּוֹתָרִים נִשְׁאֲרוּ עַל־יַד הַסּוּסוֹת.

יְרִיעַת הָאֹהֶל הוּרְמָה וְהַשֵּׁיךְ עִם שְׁלשֶׁת הָאוֹרְחִים נִכְנְסוּ פְּנִימָה.

אַפְלוּלִית שָׂרְרָה בָּאֹהֶל, וּרְגָעִים מִסְפָּר עָבְרוּ עַד שֶׁעֵינֵי הַנִּכְנָסִים הִתְרַגְּלוּ לִמְקוֹמָם הֶחָדָשׁ. וְהַשֵּׁיךְ, בְּהַרְאוֹתוֹ לָהֶם אֶת מְקוֹמוֹתֵיהֶם לָשֶׁבֶת, שָׁאַל: “מָה הֱבִיאֲכֶם הֲלֹם?”. בְּאוֹתוֹ רֶגַע קָרַע אֲבִי־יוּבַל אֶת כָּפִיָּתוֹ מֵעַל פָּנָיו וְאָמַר: “בָּאנוּ לְקַחְתְּךָ, הַשֵּׁיךְ עַבְּדְאַלְלָּה!”

עַבְּדְאַלְלָּה הֶחֱוִיר כְּסִיד וְעֵינָיו נִדְלְקוּ בְּאֵשׁ מְזָרָה אֵימִים.

“אַח,” סִנֵּן מִבֵּין שִׁנָּיו. “הֶעֱרַמְתֶּם עָלַי, בְּנֵי כְּלָבִים אֲרוּרִים, אוּלָם לֹא יִכָּנַע הַשֵּׁיךְ עַבְּדְאַלְלָּה. חֵי הַנָּבִיא כִּי בְּדִמְכֶם תְּשַׁלְּמוּ!”

הוּא עָשָׂה צַעַד אֲחוֹרַנִּית וּפָשַׁט יָדוֹ לְהָסִיר יְרִיעָה, עַל מְנָת לְהַרְבּוֹת אוֹר, אוּלָם שְׁלשָׁה אֶקְדָּחִים שְׁלוּפִים הִקְפִּיאוּהוּ לִמְקוֹמוֹ.

“הֶרָגַע, הַשֵּׁיךְ,” אָמַר אֲבִי־יוּבַל. “דְּבָרִים לָנוּ אִתְּךָ, וְעַתָּה תָּבוֹא אִתָּנוּ לְמוֹשַׁבְתֵּנוּ וְשָׁם נְדַבֵּר בִּמְנוּחָה.”

“כְּלוֹמַר בָּאתֶם לְהָרְגֵנִי?” שָׁאַל הַשֵּׁיךְ.

“נִרְאֶה כֵּיצַד יִפְּלוּ הַדְּבָרִים,” עָנָה אֲבִי־יוּבַל.

“וּבְכֵן, מַה בִּרְצוֹנְכֶם, הַכּוֹפְרִים?”

“תָּבוֹא אִתָּנוּ, שֵׁיךְ עַבְּדְאַלְלָּה, וּמִיָּד. אַחֶרֶת יִשָּׁפֵךְ לְעֵינֶיךָ דַּם מִשְׁפַּחְתְּךָ, נָשֶׁיךָ וִילָדֶיךָ. רַב הוּא הַנֶּשֶׁק אֲשֶׁר בְּיָדֵינוּ. תָּבוֹא אִתָּנוּ וּתְצַוֶּה לְהַגִּישׁ לְךָ אֶת סוּסָתְךָ, מִבְּלִי לְהוֹצִיא מִלָּה יְתֵרָה מִפִּיךָ. לֹא לְמַעֲשֵׂה צְחוֹק פָּנֵינוּ הַפַּעַם. וּבְכֵן?”

וְהַשֵּׁיךְ יָצָא אֶת הָאֹהֶל חִוֵּר וְזוֹעֵם, דָּפַק בְּכַפָּיו וּמִיָּד קָפַץ אֵלָיו עַבְדּוֹ הַשָּׁחוֹר. “אֶת הָאֲצִילָה!” צִוָּה הַשֵּׁיךְ, וּכְהֶרֶף עַיִן עָמְדָה הַסּוּסָה חֲבוּשָׁה לְפָנָיו. בִּקְפִיצָה אַחַת עָלָה עָלֶיהָ וְשֵׁשֶׁת הָרוֹכְבִים סְבִיבוֹ נִתְּרוֹ מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם בִּדְהִירָה בְּמוֹרַד הַדֶּרֶךְ.

“מַה קָּרָה כָּאן?” הִשְׁתּוֹמְמוּ כֻּלָּם.

וְעַנְנַת חוֹל כִּסְּתָה אֶת קְבוּצַת הָרוֹכְבִים שֶׁנֶּעְלְמוּ מִן הָעַיִן.

מִשֶּׁהִגִּיעוּ הָרוֹכְבִים לַמּוֹשָׁבָה הָיָה לַיְלָה. מִבְּלִי לְהִתְעַכֵּב נִכְנְסוּ כֻּלָּם בִּשְׁעָטָה אֶל חֲצַר אָבִיו שֶׁל יוּבַל, וְאֶחָד מֵהֶם קָפַץ וְסָגַר אַחֲרָיו אֶת הַשַּׁעַר.

“רֵד, הַשֵּׁיךְ עַבְּדְאַלְלָּה, מֵעַל סוּסָתְךָ,” פָּנָה אֵלָיו אֲבִי־יוּבַל וְנִכְנַס הַבַּיְתָה.

מִבְּלִי עֲנוֹת יָרַד הַשֵּׁיךְ בִּקְפִיצָה. אַחַד הַשּׁוֹמְרִים קִבֵּל מִיָּדָיו אֶת הַסּוּסָה וְיִתְרָם פָּנוּ לָלֶכֶת אַחֲרֵי בַּעַל־הַבַּיִת.

הַחֶדֶר שֶׁלְּתוֹכוֹ נִכְנְסוּ הָאֲנָשִׁים הָיָה מְרֹהָט בְּסִגְנוֹן מִזְרָחִי. סַפּוֹת נְמוּכוֹת וּשְׁטִיחִים פַּרְסִיִּים וְעַרְבִיִּים קִשְּׁטוּהוּ, הָחֵל בָּרִצְפָּה וּגְמֹר בַּקִּירוֹת. שֻׁלְחָן עָגֹל וְנָמוּךְ, וְעָלָיו טַס נְחשֶׁת מַבְהִיק עִם כְּלֵי קָפֶה, עָמַד בָּאֶמְצַע.

“נָא לָשֶׁבֶת,” בִּקֵּשׁ אֲבִי־יוּבַל, וְשֵׁשֶׁת הַשּׁוֹמְרִים נִתְיַשְּׁבוּ. הַשֵּׁיךְ נִשְׁאַר עוֹמֵד.

“נָא לָשֶׁבֶת,” בַּעַל־הַבַּיִת, וְהַשֵּׁיךְ יָשַׁב גַּם הוּא, כְּשֶׁבִּרְכֵּי רַגְלָיו מְפֻשָּׂקוֹת וְכֻלּוֹ דָרוּךְ.

" וּבְכֵן, עַבְּדְאַלְלָּה," פָּנָה אֵלָיו אֲבִי־יוּבַל תּוֹךְ כְּדֵי מְזִיגַת קָפֶה לַסְּפָלִים הַקְּטַנִים. “תִּתְפַּלֵּא בְּוַדַּאי וְתִשְׁאָלֵנוּ לְשֵׁם מָה בָּא כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, וַהֲרֵינִי לְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ עַל הַזְמָנַת־הָאוֹרְחִים הַמְשֻׁנָּה שֶׁהִזְמַנּוּךָ. פְּנֵי הַדְּבָרִים הֵם פְּשׁוּטִים וַחֲשׁוּבִים בְּתַכְלִית הַפַּשְׁטוּת וְהַחֲשִׁיבוּת…”

הוּא הִפְסִיק לְרֶגַע קַל וְסָקַר אֶת פָּנָיו הַמְּתוּחִים שֶׁל הַשֵּׁיךְ, שֶׁנִּרְאִים הָיוּ חִוְרִים לְאוֹר הַמְּנוֹרָה הַבְּהִירָה. וּפִתְאֹם צָעַק:

“וּבְכֵן, עַבְּדְאַלְלָּה, הַקֵּץ לְמַעֲשֵּׂי הַשְּׁטוּת, הַשֹּׁד וְהַגְּנֵבוֹת שֶׁאַתָּה מְבַצֵּעַ בִּידֵי אֲנָשֶׁיךָ! עַכְשָׁו אַתָּה בְּיָדֵינוּ, לְהוֹכִיחֲךָ כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן. וַהֲרֵי הוֹצֵאנוּךָ מִידֵי כָּל מְקֹרָבֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ, וְחֵי אַלְלָּה כִּי שׁוּם כֹּחַ לֹא יַצִּילְךָ מִיָּדֵינוּ. אָנוּ יְכוֹלִים לִתְלֹותְךָ וּלְהָרְגְךָ כְּכֶלֶב, וּלְמָחֳרַת הַבֹּקֶר לְהָפִיץ אֶת שִׁבְטְךָ לְכָל רוּחַ. אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת בְּךָ כָּל מַה שֶׁהָיִיתָ עוֹלֵל לָנוּ לוּ נָפַלְנוּ בְּיָדֶיךָ אַתָּה. אוּלָם אָנוּ הִזְמַנּוּךָ הִנֵּה…לְכוֹס קָפֶה בִּלְבַד, וְעַתָּה הֲרֵי חָפְשִׁי אַתָּה לַחֲזֹר וְלָלֶכֶת.”

שֶׁקֶט מַכְבִּיד הִשְׂתָּרֵר בַּחֶדֶר. עֵינֵי הַשּׁוֹמְרִים נִתְלוּ בַּשֵּׁיךְ, וְאִלּוּ הוּא, שֶׁלֹּא פִּלֵּל לְסִיּוּם כָּזֶה שֶׁל הַנְּאוּם, נִשְׁאַר יוֹשֵׁב פְּעוּר־פֶּה וְנִרְאֶה הָיָה בַּעֲלִיל כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ כֵּיצַד להָגִיב. הוּא עָשָׂה תְּנוּעָה עַצְבָּנִית בִּכְתֵפָיו וְשָׁאַל בְּשֶׁקֶט:

“מַה בִּרְצוֹנְכֶם אֵפוֹא? אֵינִי מְבַקֵּשׁ חֶסֶד.”

“זֹאת אָמַרְנוּ לְךָ,” עָנָה אֲבִי־יוּבַל. “אֵין בִּרְצוֹנֵנוּ אֶלָּא שָׁלוֹם וְיַחֲסֵי שְׁכֵנוּת הוֹגְנִים, אוּלָם מוּכָנִים אָנוּ גַם לְמִלְחָמָה. וְדַע לְךָ כִּי שָׁלוֹם אָנוּ רוֹצִים — לֹא רַק לְקַבֵּל כִּי אִם גַּם לָתֵת. וְאַף יוֹתֵר מִזֶּה. מוּכָנִים אָנוּ לְלַמֶּדְכֶם וּלְשַׁתֶּפְכֶם בַּעֲבוֹדָתֵנוּ…”

וּבְדַבְּרוֹ קָם אֲבִי־יוּבַל מִכִּסְאוֹ וְנִגַּשׁ אֶל הַשֵּׁיךְ לָשִׂים יָדוֹ עַל כְּתֵפוֹ.

"רְאֵה, עַבְּדְאַלְלָּה, " הוֹסִיף לְדַבֵּר אֵלָיו וְעָשָׂה תְּנוּעַת יָד לְהַרְאוֹת מֶרְחָב. “רְאֵה אֶת כָּל הָאֲדָמָה הַמִּשְׂתָּרַעַת וְהַשַּׁיֶּכֶת לְשִׁבְטְךָ וּלְמוֹשַׁבְתֵּנוּ. וְהָיָה אִם תִּרְצֶה, כִּי אָז לֹא גְמַלִּים יִרְעוּ בִּשְׂדוֹתֶיךָ כִּי אִם פָּרוֹת גְּדוֹלוֹת מְנִיבוֹת הַרְבֵּה־הַרְבֵּה חָלָב. לֹא בַּחֲמוֹרִים תַּחֲרשׁ אֶת אַדְמָתְךָ כִּי אִם בִּמְכוֹנוֹת כַּבִּירוֹת. לֹא בְּאָהֳלֵי שַׂקִּים תָּגוּרוּ כִּי אִם בְּבָתֵּי בֶּטּוֹן וָאֶבֶן. הֱיֵה נָבוֹן, הַשֵּׁיךְ, וְהוֹשֵׁט יָדְךָ לְשָׁלוֹם, כִּי אָז לֹא יִסְתּוֹבְבוּ בֵּינֵיכֶם יְלָדִים נְפוּחֵי־בֶּטֶן וּטְרוּטֵי־עֵינַיִם כִּי אִם יְלָדִים נְקִיִּים וּבְהִירִים, יוֹדְעֵי סֵפֶר וְאוֹהֲבֵי־עֲבוֹדָה. לֹא בָּאנוּ הֵנָּה לִכְבּשׁ וּלְהִלָּחֵם כִּי אִם רַק לִחְיוֹת בָּאָרֶץ הַזֹּאת וּלְהַחֲיוֹתָהּ…”

מֵאָז הַמְאֹרָע עָבְרוּ יָמִים רַבִּים. הַשֵּׁיךְ, שֶׁנּוֹכַח כִּי אָכֵן נִצַּל מִמָּוֶת, הֵבִין שֶׁאֵין דִּבְרֵי הַמִּתְיַשְּׁבִים דִּבְרֵי לַהַג וְהִתְחִיל לְהַאֲמִין בְּכַוָּנוֹתֵיהֶם הַטְּהוֹרוֹת. פִּקְחוּתוֹ הַטִּבְעִית דְּחָפַתּוּ לִקְרַאת הַנִּסָּיוֹן הַמֻּצָּע שֶׁל עֲבוֹדָה מְשֻׁתֶּפֶת.

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: לֹא עָבַר אֶלָּא זְמַן קָצָר וְהַשֵּׁבֶט הַבֵּדוּאִי הַמְסֹעָר וְהַפָּרוּעַ הֵחֵל לִקְרֹם עוֹר שֶׁל מִתְיַשְּׁבִים שְׁקֵטִים וְאַנְשֵׁי עָמָל. תַּחַת הַנְהָלַת יָדוֹ שֶׁל הַשֵּׁיךְ הַתַּקִּיף, וּבְעֶזְרָתָם שֶׁל אֲבִי־יוּבַל וְהַמִּתְיַשְּׁבִים הַיְּהוּדִים, צָצוּ חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים בָּתִים לְבָנִים בִּמְקֹום הָאֹהָלִים הַשְּׁחוֹרִים. מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר טִרְטְרוּ בַּשָּׂדוֹת טְרַקְטוֹרִים עֲנָקִיִּים, בְּאֵרוֹת נֶחְפְּרוּ, הַשָּׂדוֹת הֵחֵלוּ לְהָנִיב תְּנוּבָה רַבָּה וּמְבֹרֶכֶת.

אָנָה נֶעְלְמוּ הַפָּרוֹת הַכְּחוּשׁוֹת וְהַדַּלּוֹת?

וּמִנַּיִן הוֹפִיעוּ הַגְּדוֹלוֹת, הַשְּׁמֵנוֹת וְהַמְּנִיבוֹת?

אָנָה נֶעְלְמוּ עֶדְרֵי הַגְּמַלִּים הָרַבִּים?

וּמִנַיִּן הוֹפִיעוּ מְכוֹנִיּוֹת הַמַּשָּׂא, סוּסֵי הָעֲבוֹדָה וְהַמְּכוֹנוֹת הַחַקְלָאִיּוֹת?

נֵס קָרָה בְּאַחַת מִפִּנּוֹת הָאָרֶץ הַמְסֹעֶרֶת וְהַמְסֻכְסֶכֶת, וַיַּהֲפֹךְ לְסֵמֶל. אֵין זֹאת כִּי אִם נֵס מַמָּשׁ. נִמְצְאוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָיְפוּ מִן הַמְּרִיבוֹת וּבָחֲרוּ בְּדֶרֶךְ הַשָּׁלוֹם מִתּוֹךְ עֲבוֹדָה מְשֻׁתֶּפֶת.

וְעַתָּה מַצְבִּיעִים עַל שְׁתֵּי הַנְּקֻדּוֹת, הָעַרְבִית וְהַיְּהוּדִית, כְּעַל מִקְדָּשׁ־מְעַט וּכְעַל מִגְדַּלּוֹר לַתּוֹעִים.

וְלֹא בָּאנוּ לְסַפֵּר עַל כָּל הַמְאֹרָע הַזֶּה כִּי אִם כְּדֵי לְבָרֵר אֶת הַיְדִידוּת הָרַבָּה שֶׁנִּשְׂתָּרְרָה בִּמְרוּצַת הַזְּמַן בֵּין הַשֵּׁיךְ, שֶׁהִזְקִין בֵּינְתַיִם, וּבֵין אָבִיו שֶׁל יוּבַל, שֶׁהִזְקִין אַף הוּא. וְהִנֵּה רָצָה הַגּוֹרָל לְשַׁתֵּף שׁוּב אֶת שְׁתֵּי הָעֵדוֹת בִּמְאֹרָע שֶׁעָתִיד הָיָה לְקָשְׁרָם בַּעֲבוֹתוֹת נֶאֱמָנוּת נוֹסָפִים. וְהַפַּעַם הָיָה מְעֹרָב בַּדָּבָר גַּם יוּבַל.

יד. צֵיד דֻּבִּים

בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים הֻרְגְּשָׁה תְּכוּנָה רַבָּה בֵּין עַרְבִיֵּי הַשֵּׁיךְ עַבְּדְאַלְלָּה. בִּתּוֹ שֶׁל הַשֵּׁיךְ, לַטִיפָה הַיָּפָה, עָמְדָה לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ, וְלִכְבוֹד הַמְאֹרָע הֻחְלַט עַל מַסָּע לִלְבָנוֹן לְשֵׁם צֵיד דֻּבִּים. מְעַטִּים הֵם הַדֻּבִּים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּגְבוּלוֹת הַצְּפוֹנִיִּים שֶׁל הָאָרֶץ; כִּמְעַט כֻּלָּם נִשְׁמְדוּ. וּבְכָל זֹאת מִתְהַלֶּכֶת הַשְּׁמוּעָה כִּי אֵי־פֹּה אֵי־שָׁם, בֵּין נְקִיקֵי הַלְּבָנוֹן וְהַחֶרְמוֹן, רָאוּם. וְאֵין לָדַעַת אִם רָאוּם לְמַעֲשֶׂה אוֹ בְּדִמְיוֹן, כִּי הַגֻּזְמָא דוֹחֶקֶת לִפְעָמִים אֶת הָאֱמֶת וּמַשִּׂיגָה אֶת גְּבוּלָהּ. אוּלָם מִשֶּׁהִחְלִיט הַשֵּׁיךְ עַל מַסָּע כְּגוֹן זֶה, הֲרֵי יֵשׁ לְהַנִּיחַ כִּי לֹא יִסַע לַשָּׁוְא. מַכִּיר הוּא אֶת הָאָרֶץ, עַל כָּל שְׁבִילֶיהָ וּמִסְתָּרֶיהָ — הוּא עֲבָרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. אָרְחוֹת יוֹשְׁבֶיהָ, הָאֲנָשִׁים וּבַעֲלֵי־הַחַיִּים, נְהִירִים לוֹ; וְהוּא הֶחְלִיט לְהַגִּישׁ שַׁי לְבִתּוֹ — עוֹר דֹּב, מֵאַחֲרוֹנֵי הַדֻּבִּים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עוֹד. מַשְׁמָע שֶׁהֵם קַיָּמִים.

יוּבַל יָדַע עַל הַתְּכוּנָה הַזֹּאת, אַף הִכִּיר אֶת הֶחָתָן הַצָּעִיר, הוּא חַסַן בַּעַל הָעֵינַיִם הַיּוֹקְדוֹת. אוּלָם לְהִשְׁתַּתֵּף בַּצַּיִד לֹא קִוָּה. וְהִנֵּה, בְּאַחַד הַיָּמִים הוֹפִיעַ בְּבֵיתוֹ הַשֵּׁיךְ הַזָּקֵן, וּלְאַחַר שֶׁנָּשָׂא וְנָָתַן עִם אָבִיו בַּחֲדַר הָאוֹרְחִים, יָצְאוּ הַשְּׁנַיִם וּמָסְרוּ אֶת הַהַזְמָנָה לְיוּבַל לְהִשְׁתַּתֵּף בַּמַּסָּע לִלְבָנוֹן.

הוּא קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ מֵרֹב שִׂמְחָה.

הַיְצִיאָה נוֹעֲדָה לְמָחֳרַת הַיּוֹם עִם רֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ.

הָיְתָה זֹאת תְּמוּנָה נֶהְדָּרָה לִרְאוֹת אֶת הַבֵּדוּאִים, עַל תִּלְבָּשְׁתָּם הַסַּסְגּוֹנִית וּמִטְפְּחוֹתֵיהֶם הַמִּתְבַּדְּרוֹת וְנִשְׁקָם הַמְצֻחְצָח, יוֹשְׁבִים עַל סוּסוֹתֵיהֶם הָאֲצִילוֹת, הַמְקֻשָּׁטוֹת בְּאֻכָּפִים רְקוּמִים וּרְסָנִים מַבְרִיקִים, וּבְצֵאת הַשֵּׁיךְ עַל סוּסָתוֹ הָאֲפֹרָה קָדִימָה, וְחַסַן הֶחָתָן מִימִינוֹ, וְיוּבַל מִשְׁמֹאלוֹ — אַף הֵם עַל סוּסוֹת רוֹתְתוֹת — הֵרִיעָה כָּל הַפָּמַלְיָא בְּקוֹל תְּרוּעָה גְּדוֹלָה. וְהַנָּשִׁים שֶׁהִתְאַסְּפוּ פָּתְחוּ בִּילֵל מִסְתַּלְסֵל, עַד אֲשֶׁר כַּלְּבּוֹ הַמֻּזְנָח וְהַפָּרוּעַ שֶׁל יוּבַל גַם הוּא הִתְיַשֵּׁב עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת, הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה וְסִיֵּם בִּנְהִימַת נְבִיחָה אֲרֻכָּה.

בִּדְהִירָה קַלָּה זָזָה הַקְּבוּצָה לְאֹרֶךְ הַכְּבִישׁ. שְׁעָטָה מֻקְצֶבֶת הִדְהֲדָה מֵעֲבָרִים. שֶׁמֶשׁ אֲדֻמָּה עָמְדָה לִשְׁקֹעַ מֵאֲחוֹרֵי הֶהָרִים וְרִנְנַת עֶרֶב שֶׁל צִפֳּרִים מִלְּאָה אֶת חֲלַל הָאֲוִיר הַצַּח וְהָרַעֲנָן. מַרְאוֹת נוֹף שֶׁל צַלְעוֹת הָרִים מְעֻבָּדִים וּמְיֹעָרִים הוֹפִיעוּ וְנֶעְלְמוּ חֲלִיפוֹת, וּשְׁטִיחֵי עֲמָקִים הִבְרִיקוּ בְּיַרְקוּתָם הַמִּשְׁיִית, לְהַרְעִיף בִּטָּחוֹן שֶׁל שַׁלְוָה מְבֹרֶכֶת.

עוֹד נִגְלְתָה לִפְנֵיהֶם הַחוּלָה, עַל פִּגוּמֵי מִפְעָלֶיהָ הַחֲדָשִׁים, בְּבָרָק מְלֻטָּשׁ שֶׁל מַיִם אֲדֻמִּים וִירֻקִּים. וְהַשֶּׁמֶשׁ נֶעְלְמָה.

אַפְרוּרִית עֶרֶב יָרְדָה וְכָבְשָׁה אֶת הַכֹּל.

שָׁעוֹת מִסְפָּר נִשְׁאֲרוּ לִקְבוּצַת הָרוֹכְבִים כְּדֵי לְהַגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצָם — אֵזוֹר גֵּאָיוֹת וּנְקִיקִים, פִּרְצוֹת־הָרִים וְסַלְעֵי־מָגוֹר וּמַעְיָנוֹת מִשְׁתַּפְּכִים, שָׁם יְקַנְּנוּ הַדֻּבִּים, לְפִי דִבְרֵי הַשֵּׁיךְ.

בֵּינְתַיִם יָרַד הַלַּיְלָה. כּוֹכָבִים נִדְלְקוּ לְרִבְבוֹתֵיהֶם וְיָרֵחַ לָבָן שָׁפַךְ אוֹרוֹ בְּסִילוֹנוֹת רְחָבִים. כָּרְפָאִים הַלָּלוּ שָׁעֲטוּ הַסּוּסוֹת עַל רוֹכְבֵיהֶן — עַד אֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְצַלְעוֹת הֶהָרִים הַמְיֹעָדִים, וְהָעֲלִיָּה הֵחֵלָּה.

בְּקַו מִתְפַּתֵּל הֶעְפִּילוּ הָרוֹכְבִים; הַסּוּסוֹת צָעֲדוּ בַּשְּׁבִיל הַפְּתַלְתֹּל מִתּוֹךְ נְחִירָה רְסוּקָה, וְהַשֵּׁיךְ רָכַב בָּרֹאשׁ, לְהוֹרוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ.

הַשַּׁיָּרָה נֶעֶצְרָה בְּמִישׁוֹר רְחַב־יָדַיִם, מַלְבִּין וּמַאֲפִיר מִפְּאַת הָאוֹר הַמְשַׁכֵּר שֶׁל הַיָּרֵחַ הַלָּבָן.

הַשֵּׁיךְ הִפְנָה אֶת סוּסָתוֹ אֶל הַקְּבוּצָה וּמָסַר אֶת פְּקֻדּוֹתָיו: הֲפוּגַת מְדוּרָה וּסְעֻדָּה, וְעִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר יָקִיפוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַנְּקִיקִים וְאֶת אֲפִיק הַמַּעְיָן הַמִּשְׁתַּפֵּךְ בְּקִרְבַת מָקוֹם וְיַאַרְבוּ לַדֻּבִּים הַיּוֹצְאִים מִמְּאוּרוֹתֵיהֶם.

הָיָה זֶה לַיְלָה נֶהְדָּר בְּפִרְאוּתוֹ. הָעַרְבִים לְיַד הַמְּדוּרָה וְסִפּוּרֵיהֶם, הַסּוּסִים הַכְּפוּתִים שֶׁצָּהֲלוּ חֲלִיפוֹת בְּמֶרְחַק־מָה, קְבוּצַת שׁוֹדְדִים אַגָּדִיִּים שֶׁיּוּבַל כֹּה הִרְבָּה לִקְרֹא עֲלֵיהֶם, וְעַל כָּל אֵלֶּה הַלַּיְלָה הַבָּהִיר, הַמִּשְׁתַּפֵּךְ, הַכּוֹבֵשׁ וְהַבּוֹלֵעַ לְתוֹכוֹ, שִׁכֵּר אֶת הַחוּשִׁים.

הַזְּמַן עָבַר בִּמְהִירוּת; וְעוֹד אָזְנֵי הַמְסֻבִּים קַשּׁוּבוֹת לָאַגָּדוֹת מִנִּי קֶדֶם, שֶׁהַשֵּׁיךְ סִפֵּר בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְכִשְׁרוֹן מַפְלִיא — וּקְצֵה הָאֹפֶק הֶחֱוִיר וְהִבְהִיר.

“אַחַי,” אָמַר הַשֵּׁיךְ, “עַתָּה נִגַּשׁ לַמְּלָאכָה הָעוֹמֶדֶת לְפָנֵינוּ: קְצֵה הַמִּישׁוֹר הוּא גְבוּל לְבִקְעָה עֲמֻקָּה וּמְסֻלַּעַת, שֶׁמִּתּוֹכָהּ בּוֹקֵעַ מַעְיָן. הִנֵּה הִיא,” הוּא הוֹרָה בְּיָדוֹ, “וְאֶפְשָׁר לְהַקִּיפָהּ. נִתְפַּזֵּר מִסָּבִיב בְּמֶרְחָק שֶׁל מָאתַיִם צַעַד אִישׁ מֵחֲבֵרוֹ, נִשְׁכַּב עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע, לְהַשְׁקִיף עַל פְּנֵי הָעֵמֶק, וּנְצַפֶּה לַדֹּב הַיּוֹצֵא מִמְּאוּרָתוֹ. בְּשֶׁקֶט נִשְׁכַּב, מִבְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה, אִם יַרְגִישׁוּ בָּנוּ הַדֻּבִּים כִּי אָז יִבְרְחוּ לִמְאוּרוֹתֵיהֶם וְשׁוּב לֹא יוֹפִיעוּ. רַק הַקָּרוֹב בּיוֹתֵר לַדֹּב וְהַבָּטוּחַ בְּמַטְּרָתוֹ — הוּא אֲשֶׁר יִירֶה. וְהַמַּצְלִיחַ — יְקַבֵּל אֶת סוּסָתִי, עָלֶיהָ אֲנִי רוֹכֵב, כֹּה יַעַזְרֵנִי אַלְלָּה.”

קְרִיאַת שִׂמְחָה עֲצוּרָה פָּרְצָה מִפִּי הַכֹּל, וְלִבּוֹ שֶׁל יוּבַל מִתְכַּוֵּץ מִתִּקְוָה חַסְרַת שַׁחַר, לִכְאוֹרָה.

הַקְּבוּצָה זָזָה. הַשֵּׁיךְ בָּרִאשׁוֹנָה, וְחַסַן עִם יוּבַל אַחֲרָיו. הַסּוּסִים נִשְׁאֲרוּ בִּמְקוֹמָם וְשׁוֹמְרִים עַל־יָדָם. עָבְרוּ רְגָעִים מִסְפָּר וְאִישׁ לֹא נִרְאָה. הַכֹּל רָבְצוּ עַל בִּטְנֵיהֶם, לְאַחַר שֶׁתָּפְסוּ עֲמָדוֹת בַּמֶּרְחַקִּים הַנְּכוֹנִים.

בֵּינְתַיִם הִבְהִירוּ הַשָּׁמַיִם וְהָלְכוּ. קָשֶׁה הָיָה לְהַאֲמִין עִם לַיְלָה שֶׁשִּׁפְעַת הוֹד כָּזֹאת תּוֹפִיעַ פִּתְאֹם. אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר כָּבְשָׁה פִּתְאֹם אֶת מַחֲצִית הָרָקִיעַ בְּגַלֵּי אֹדֶם וְאַרְגָּמָן, וְאִלּוּ בַּחֲצִי הַשֵּׁנִי נִלְחֲמוּ עֲדַיִן מְעַרְבּוֹלוֹת שֶׁל עַנְנֵי־כְּחֹל כַּפְּלָדָה. קִרְעֵי עֲרָפֶל לָבָן זָחֲלוּ עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר וְְרִחֲפוּ בַּאֲוִיר, וְהִנֵּה נִתְגַּלָּה רֹאשׁוֹ הַלָּבָן וְהַמַּקְסִים שֶׁל הַחֶרְמוֹן, הַמְכֻסֶּה שֶׁלֶג מִתְנוֹצֵץ בְּאַלְפֵי זַהֲרוּרֵי סַפִּירִים וּבָרָקוֹת. רְנָנָה שֶׁל צִפֳּרִים סְמוּיוֹת מִן הָעַיִן שָׁקְעָה פִּתְאֹם. הַיְקוּם נֵעוֹר. עוֹד שָׁעָה קַלָּה רָבְצוּ הָאֲנָשִׁים, וְאִלּוּ הַנָּקִיק הָיָה מְכֻסֶּה עֲדַיִן בְּמַעֲטֶה סָמִיךְ שֶׁל עֲרָפֶל לָבָן. רַק לְאַט־לְאַט נִתְפַּזֵּר הָעֲרָפֶל, וּלְעֵינֵיהֶם נִגְלָה בֶּקַע עָמֹק וּרְחַב־יָדַיִם, מְכֻסֶּה סְלָעִים וְצוּקִים כַּבִּירִים. מַעְיָן מִשְׁתַּבֵּר וּמִתְנוֹצֵץ נָפַל מֵעַל אַחַד הַצּוּקִים בְּהֶמְיָה נִסְעֶרֶת וְנֶעְלַם מִן הָעַיִן, סָמוּךְ לִמְקוֹם נְפִילָתוֹ, אֶל בֵּין מַעֲבֶה שִׂיחִים וְעֵצִים שֶׁרַק עַכְשָׁו נִתְגַּלּוּ בְּצִבְעֵיהֶם, לְהַקִּיף אֶת כָּל הַבִּקְעָה בְּיַרְקוּת עֲמֻקָּה.

הָאֲנָשִׁים הָיוּ כְחוֹלְמִים. הוֹד קְדוּמִים הָיָה שָׁפוּךְ עַל הַמָּקוֹם. צַעַד בִּלְתִּי זָהִיר — וְהֵם עֲלוּלִים לְהִתְגַּלְגֵּל בַּמִּדְרוֹן הַתָּלוּל וּלְהִתְרַסֵּק לִקְרָעִים.

יוּבַל שָׁכַב בְּמֶרְחַק מָאתַיִם צְעָדִים מֵחַסַן. הוּא רָאָה אוֹתוֹ. לִפְנֵי חַסַן שָׁכַב הַשֵּׁיךְ. גַּם כָּפִיָּתוֹ הוֹפִיעָה לִרְגָעִים. כַּלְבּוֹ שֶׁל יוּבַל רָבַץ לְיָדוֹ וְהָרוֹבֶה נָח מִימִינוֹ. שֶׁקֶט שָׂרַר. הַכֶּלֶב וַאֲדוֹנוֹ הִסְתַּכְּלוּ מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ בַּנַּעֲשֶׂה לְמַטָּה. הַשִּׂיחִים רָחֲשׁוּ. נִרְאֶה הָיָה בַּעֲלִיל כִּי הָאוּכְלוּסִיָּה הַשּׁוֹכֶנֶת בַּיַּעַר — עַד הַקָּטָן אֲשֶׁר בְּבִקְעֵי הָרִים אֵלֶּה — בְּשַׁלְוָה הִיא שְׁרוּיָה. מִפַּעַם לְפַעַם נִרְאוּ תַּן, אַרְנֶבֶת אוֹ רֹאשׁ אַיָּלָה מוֹפִיעִים וְנֶעְלָמִים. עוֹפוֹת טֶרֶף הוֹפִיעוּ, צָנְחוּ מִמְּרוֹמִים בְּפִתְאֹמִיּוּת מַפְתִּיעָה, כְּעֵין הָאֶבֶן הַנּוֹפֶלֶת, אוֹ הִתְרוֹמְמוּ בְּטִיסָה לוּלְיָנִית לְמַעְלָה.

וְשׁוּב עָבַר זְמַן מִבְּלִי שֶׁהַדֹּב יוֹפִיעַ. יוּבַל סָמַךְ עַל כַּלְבּוֹ. הִרְגִּישׁ הַכֶּלֶב בַּתְּכוּנָה הַמְיֻחֶדֶת שֶׁל הָאֲנָשִׁים, וּכְאִלּוּ יָדַע שֶׁאֵין מִתְכַּוְּנִים הַפַּעַם לְתַן אוֹ לְאַרְנֶבֶת, וְלָכֵן גַּם לֹא הֵגִיב עַל הוֹפָעָתָם. הוּא רָבַץ מִתּוֹךְ דְּרִיכוּת רַבָּה, וּכְשֶׁפִּתְאֹם נִזְדַּעֲזַע מִתּוֹךְ נְהִימָה חֲרִישִׁית, הִתְמַתַּח יוּבַל וּתְפָסוֹ בְּצַוָּארוֹ; בְּהִתְפָּרְצוּת נְבִיחוֹת הָיָה מִשּׁוּם סַכָּנָה.

בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע נָפַל מַבָּטוֹ שֶׁל יוּבַל עַל קְבוּצַת שִׂיחִים מִתְנוֹעֲעִים, כְּאִלּוּ בְּיַד חֲזָקָה. “מַה שָּׁם?” חָשַׁב בְּלִבּוֹ. “הָאֻמְנָם דֹּב?”. בָּרוּר הָיָה כִּי אֵין זֶה תַּן. “וְאוּלַי אַיָּלָה אוֹ שְׁתַּיִם?”

הַתְּנוּעָה הַחֲשׁוּדָה הִתְקַיְּמָה בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל חַסַן. יוּבַל זָז צְעָדִים מִסְפָּר קָדִימָה, לִבּוֹ הֵחֵל לִדְפֹּק בְּחָזְקָה. נִדְמֶה הָיָה לוֹ כִּי כֶּתֶם חוּם בָּהִיר הוֹפִיעַ בֵּין הַשִּׂיחִים וְנֶעְלַם. אַיָּלָה? נִזְדַּעַזְעוּ הַשִּׂיחִים וּמִתַּחְתָּם הוֹפִיעָה חַיָּה קְטַנָּה וּשְׁמַנְמֶנֶת — גּוּר דֻבִּים נֶחְמָד לָעַיִן. בְּאוֹתוֹ רֶגַע נָפְלָה יְרִיָּה מַחֲרֶשֶׁת־אָזְנַיִם שֶׁנִּתְפַּזְּרָה בְּמֵאוֹת בְּנֵי־קוֹל וְהֵדִים בֵּין הַצּוּקִים וְהַתְּהוֹם, כְּאִלּוּ יָרוּ מִכָּל הָעֲבָרִים. הַדֻּבּוֹן נִקְפַּץ וְנֶהְדַּף לָאֲוִיר לְמֶרְחַק צְעָדִים מִסְפָּר וְנָפַל. מִיָּד הִרְגִּישׁ יוּבַל בְּחַסַן הַמִּשְׁתַּלְשֵׁל בַּמִּדְרוֹן הַתָּלוּל, כְּחָתוּל פִּרְאִי, וְרוֹבֵהוּ אֵין אִתּוֹ. חַם־מֶזֶג הָיָה חַסַן וּמְטֹרָף בְּהִתְרַגְּשׁוּתוֹ. כְּבָרָק חָלְפָה מַחֲשָׁבָה אֶת מֹחוֹ שֶׁל יוּבַל, כִּי יֵשׁ סַכָּנָה בְּכָךְ, לְהִשְׁתַּלְשֵׁל בִּלְעֲדֵי הָרוֹבֶה. חִישׁ־מַהֵר תָּפַס בְּיָדוֹ הָאַחַת בִּרְצוּעַת הַכֶּלֶב וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה אֶת רוֹבֵהוּ, וּבְפַשְּׂקוֹ אַת שְׁתֵּי רַגְלָיו הֵחֵל גַּם הוּא לְהִתְגַּלֵּשׁ בַּמִּדְרוֹן, כְּשֶׁאֲבָנִים וְעָפָר בְּלִי סוֹף מִתְדַּרְדְּרִים תַּחְתָּיו. יוּבַל הָיָה בְּמַחֲצִית דַּרְכּוֹ וְאִלּוּ חַסַן כְּבָר הִתְנַעֵר מֵעַל פְּנֵי תַּחְתִּית הַבִּקְעָה, לָרוּץ אֶל גּוּר הַדֻּבִּים — כְּשֶׁלְּפֶתַע הוֹפִיעָה מִבֵּין הַשִּׂיחִים דֻבָּה מְגֻדֶּלֶת וּמְגֻשֶּׁמֶת, שֶׁרָצָה אַף הִיא אֶל הַדֻּבּוֹן וּמִיָּד הָפְכָה פָּנֶיהָ, נִסְתּוֹבְבָה בִּמְהִירוּת מַפְתִּיעָה אֶל חַסַן, שֶׁנֶּעְצַר נִדְהָם לְפָנֶיהָ בְּמֶרְחַק צְעָדִים אֲחָדִים בִּלְבַד — וּבְיָדוֹ אֵין כֹּל.

הַדֻּבָּה גַּם הִיא נֶעֶצְרָה בִּנְהִימָה מַחֲרִידָה, צָעֲדָה עוֹד צַעַד, עָמְדָה עַל רַגְלֶיהָ הָאֲחוֹרִיּוֹת עַל מְנָת לְהִתְקַדֵּם וּ“לְחַבֵּק” אֶת חַסַן בְּ“חִבּוּק הַדֻּבִּים” הַמְפֻרְסָם.

הַמַּצָּב הָיָה רַע. הָעַרְבִים, שֶׁלְּמַרְאֵה הַסַּכָּנָה קָפְצוּ כְּבָר עַל רַגְלֵיהֶם, לֹא יָכְלוּ לְהוֹעִיל אֶלָּא מְעַט. מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר הָיָה כָּל כַּדּוּר רוֹבִים עָלוּל לִפְגֹּעַ בְּחַסַן, וּמִי הָיָה אוֹזֵר עֹז לְהִסְתַּכֵּן? מִן הַצַּד הַנֶּגְדִּי לְיוּבַל הִסְתִּירוּ הַשִּׂיחִים.

וַהֲרֵי פְּצִיעַת הַחַיָּה הַשַּׁכּוּלָה תְּעוֹרֵר רַק אֶת חֲמָתָהּ.

יוּבַל קָפַץ אֶת קְפִיצָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה וּמָשַׁךְ אִתּוֹ אֶת כַּלְבּוֹ. רַגְלָיו עָמְדוּ עַל פְּנֵי קַרְקַע הַבִּקְעָה. בְּחִשּׁוּב בָּזָק חִשֵּׁב אֶת הַמֶּרְחַקִּים בֵּינוֹ לְבֵין הַדֻּבָּה וּבֵינָה לְבֵין חַסַן. הוּא לֹא יַשִּׂיג אוֹתָהּ. מִיָּד עָזַב אֶת כַּלְבּוֹ, שֶׁהִתְפָּרֵץ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת, וְהוּא אַחֲרָיו.

בְּרֶגַע שֶׁהַדֻּבָּה עָמְדָה לְהוֹרִיד כַּפּוֹתֶיהָ עַל חַסַן, הַמְבֹהָל עַד מָוֶת, הִתְפָּרֵץ הַכֶּלֶב בִּנְבִיחָה מְטֹרֶפֶת וְתָקַע אֶת שִׁנָּיו בְּרַגְלָהּ הָאֲחוֹרִית שֶׁל הַחַיָּה הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת. הַפְרָעָה זוֹ דַיָּהּ הָיְתָה לְיוּבַל לְהַגִּיעַ וּלְהַקִּיף אֶת הַדֻּבָּה וְלַעֲמֹד לְיַד חַסַן. הַכֶּלֶב הִשְׁתּוֹלֵל, וְהַדֻּבָּה הַנִּרְגֶּזֶת פָּנְתָה לְהַכּוֹתוֹ מַכָּה פּוֹגַעַת, כְּשֶׁיּוּבַל תָּפַס אֶת חַסַן וּדְחָפוֹ לְאַחַת הַתְּעָלוֹת. מִיָּד קָפַץ גַּם הוּא אֲחוֹרַנִּית, כִּוֵּן אֶת רוֹבֵהוּ וְיָרָה שָׁלשׁ יְרִיּוֹת בְּזוֹ אַחַר זוֹ בַּדֻּבָּה, שֶׁפִּשְּׂקָה אֶת כַּפּוֹתֶיהָ, הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ וְצָנְחָה אַרְצָה.

הַאִם יֵשׁ לְתָאֵר אֶת הַשִּׂמְחָה בָּהּ קִבְּלוּהוּ יְדִידָיו הָעַרְבִים? זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיּוּבַל רָאָה דְמָעוֹת מִתְנוֹצְצוֹת בְּעֵינֵי הַשֵּׁיךְ, וְכַאֲשֶׁר יָשַׁב עַל סוּסָתוֹ הָאֲפֹרָה וְהַמְפֻרְסֶמֶת, שֶׁקִּבְּלָהּ כִּפְרָס — מִי דָמָה לוֹ בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד?

אָכֵן, בָּזֹאת עוֹד לֹא נִסְתַּיְּמָה פָּרָשַׁת הַמְאֹרָעוֹת שֶׁל אוֹתוֹ מַסָּע.

טו. בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה

מִשֶּׁעָמְדוּ הָרוֹכְבִים לַעֲלוֹת עַל סוּסוֹתֵיהֶם וְלַחֲזֹר הַבַּיְתָה כְּבָר עָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ אֶל מְרוֹמֵי הָרָקִיעַ.

סַעֲרַת הַהִתְרַגְּשׁוּת הָרִאשׁוֹנָה עָבְרָה וְחָלְפָה וְאֶת מְקוֹמָה תָּפְסָה הַרְגָּשַׁת הֲקַלָּה שֶׁכָּבְשָׁה אֶת לִבּוֹת הָרוֹכְבִים הַנִּשָּׂאִים עַל פְּנֵי הַגְּבָעוֹת וְהַגֵּאָיוֹת.

וְשׁוּב רָכַב הַשֵּׁיךְ בָּרֹאשׁ. חַסַן חֲתָנוֹ מִימִינוֹ וְיוּבַל מִשְֹּמֹאלוֹ; אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם, הַסּוּסוֹת הֵן שֶׁהֶחֱלִיפוּ אֶת מְקוֹמוֹתֵיהֶן. יוּבַל רָכַב עַל סוּסַת הַשֵּׁיךְ, וְאִלּוּ הַשֵּׁיךְ — עַל סוּסָתוֹ הַקּוֹדֶמֶת שֶׁל יוּבַל. וְהַכֶּלֶב לִפְנֵי הַשַּׁיָּרָה, אַפּוֹ נָתוּן בְּתוֹךְ הַקַּרְקַע, כְּגַּשָּׁשׁ זֶה שֶׁלְּעוֹלָם אֵין דַּעְתּוֹ מִתְפַּנֵּית לְהִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹתָיו.

הַקְּבוּצָה יָרְדָה הַר וְעָלְתָה הַר וְנִכְנְסָה לְתוֹךְ גְּבוּלוֹת הָאָרֶץ; וְהִנֵּה נִתְגַּלְּתָה לִפְנֵיהֶם בִּקְעָה רַחֲבַת־יָדַיִם, שֶׁמַּחֲזֶה מוּזָר הִתְחוֹלֵל בָּהּ.

הַבִּקְעָה הָיְתָה מֻקֶּפֶת שַׁרְשֶׁרֶת גְּבָעוֹת נִשָּׂאוֹת מִכָּל עֲבָרֶיהָ, וּקְבוּצַת אֲנָשִׁים, נָשִׁים וִילָדִים צָעֲדוּ וְעָמְדוּ לַעֲלוֹת עַל אַחַת הַגְּבָעֹות. הַמֶּרְחָק שֶׁהִפְרִיד בֵּין קְבוּצַת הָאֲנָשִׁים וּבֵין הָרוֹכְבִים הָיָה כִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת צַעַד וְאוּלַי לְמַעְלָה מִזֶּה, אוּלָם לְאוֹר הַיּוֹם הַבָּהִיר נִסְתַּמְּנוּ הָאֲנָשִׁים כְּמֵעַל כַּף הַיָּד, וַאֲפִלּוּ אִמָּהוֹת נוֹשְׂאוֹת תִּינוֹקוֹת בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶן נִרְאוּ בְּקַלּוּת.

“מְשֻׁנֶּה,” אָמַר יוּבַל בִּפְנוֹתוֹ אֶל הַשֵּׁיךְ. “הֲרֵי אֵין זֶה טִיּוּל סְתָם וְהָאֲנָשִׁים אֵינָם לְבָנוֹנִים. וּמָה הֵם הַתִּינוֹקוֹת אֲשֶׁר בִּזְרוֹעוֹת הַנָּשִׁים?”

הַשֵּׁיךְ לֹא עָנָה, אַף כִּי גַם הוּא הִסְתַּכֵּל בְּהִתְעַנְיְנוּת מִתְגַּבֶּרֶת בָּאֲנָשִׁים, שֶׁהֵחֵלוּ עַתָּה לְהִסְתַּדֵּר בְּצוּרַת שַׁרְשֶׁרֶת וְלַעֲלוֹת בַּשְּׁבִיל הַמִּתְפַּתֵּל אֶל רֹאשׁ הַגִּבְעָה.

“אָנָּא, הַשֵּׁיךְ,” בִּקֵּשׁ יוּבַל. “נֵעָצֵר וְנִרְאֶה אָנָה מוּעָדוֹת פְּנֵיהֶם שֶׁל הַהוֹלְכִים. הַאֵין הֵם נִרְאִים מְשֻׁנִּים גַּם בְּעֵינֶיךָ?”

הַשֵּׁיךְ שׁוּב לֹא עָנָה וּפָנָיו לָבְשׁוּ אֲרֶשֶׁת רְצִינִית מְאֹד. אֶת סוּסָתוֹ עָצַר בְּכָל זֹאת, וּקְבוּצַת הָעַרְבִים הִסְתַּדְּרָה אַף הִיא בַּחֲצִי־עִגּוּל, לְהִסְתַּכֵּל בַּהוֹלְכִים וּמְטַפְּסִים אֶל רֹאשׁ הַגִּבְעָה.

עוֹדָם עוֹמְדִים וּמִסְתַּכְּלִים כְּשֶׁלְּפֶתַע הֵגִיחָה מֵעַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, אֵלֶיהָ שָׁאֲפוּ הַמְטַפְּסִים, פְּלֻגַּת שׁוֹטְרִים לְבָנוֹנִים, רוֹבֵיהֶם בִּידֵיהֶם, וְהִתְפַּזְּרוּ מִתּוֹךְ רִיצָה מְבֹהֶלֶת לְהַקִּיף אֶת הָעוֹלִים.

מְטַר יְרִיּוֹת, שֶׁנִּתַּךְ מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי, הִפְנָה פִּתְאֹם אֶת תְּשׂוּמַת־לִבָּם שֶׁל הַמִּסְתַּכְּלִים לִרְאוֹת מִנְיָן אַחֵר שֶׁל אֲנָשִׁים, רוֹכְבִים הַפַּעַם, שֶׁיָּרְדוּ בִּדְהִירַת מְנִיפָה רְחָבָה וְהִתְפַּזְּרוּ בְּשַׁרְשֶׁרֶת לִתְפֹּס עֲמָדוֹת מֵאֲחוֹרֵי קַו צוּקִים גְּבֹהִים וְשִׁבְרֵי חוֹמוֹת הֲרוּסוֹת שֶׁל כְּפָר שֶׁנִּכְחַד מִן הָעוֹלָם.

“אוֹיָה,” צָעַק יוּבַל. “הֲרֵי זֶה גִּיּוֹרָא!”. וְאָכֵן, סוּסָתוֹ הַלְּבָנָה שֶׁל הַשּׁוֹמֵר נִרְאֲתָה רָצָה כָּרוּחַ, וְחִישׁ־מַהֵר נֶעְלְמָה עַל רוֹכְבָהּ מֵאַחֲרֵי אַחַת הַחוֹמוֹת.

“הֵרָגַע, הַנַּעַר,” פָּנָה אֵלָיו עַתָּה הַשֵּׁיךְ בְּקוֹל מְפַקֵּד, כִּי יוּבַל מָשַׁךְ כְּבָר אֶת מוֹשְׁכוֹתָיו וַאֲסָפָן לְיָדוֹ הָאַחַת.

“הֲרֵיהֶם מַעְפִּילִים!” פָּרְצָה קְרִיאָה מִפִּיו שֶׁל יוּבַל, וּמִיָּד הֵבִין כִּי טָעֹה טָעָה בְּהַשְׁמִיעוֹ שְׁתֵּי מִלִּים אֵלּוּ בְּקוֹל רָם. אָכֵן, בֵּין יְדִידִים הוּא, אוּלָם מִלָּה זוֹ רִחֲפָה בַּחֲלַל הָאָרֶץ כַּחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לְהַשְׁבִּית שָׁלוֹם וּלְהַגְדִּיל אִי־הֲבָנָה, אֶלָּא שֶׁמִּיָּד נִכְבַּשׁ בְּרֶגֶשׁ אַחֵר שֶׁל גַּאֲוָה גְּדוֹלָה, רֶגֶשׁ שֶׁעָלָה לְתוֹךְ גְּרוֹנוֹ לְהַחֲנִיקוֹ כִּמְעַט.

" הֲרֵיהֶם מַעְפִּילִים, וְאַחַי הֵם!" חָזַר וְאָמַר בְּקוֹל רָם. “וְצַר לִי, הַשֵּׁיךְ, אוּלָם הַפַּעַם לֹא אֶשְׁמַע לְךָ, וְהַחְלָטָתִי אִתִּי לָחוּשׁ לְעֶזְרָתָם.”

“אֲנִי הוּא הָאַחֲרָאִי לְךָ, יוּבַל,” עָנָה הַשֵּׁיךְ בְּקוֹל רְצִינִי, “וְלֹא אֶתֶּנְךָ לָזוּז מִכָּאן.”

“כִּי אָז הָאֶפְשָׁרוּת בְּיָדְךָ, הַשֵּׁיךְ,” עָנָהוּ יוּבַל, “לְהִצְטָרֵף אֵלַי אַף אַתָּה וְלַעֲזֹר לִידִידְךָ גִּיּוֹרָא.”

אוֹתוֹ רֶגַע הִפְנָה יוּבַל אֶת סוּסָתוֹ אֶל קְהַל הָעַרְבִים שֶׁסּוֹבְבוּהוּ וְאָמַר:

“אַחַי, כְּאוֹרֵחַ אֲנִי אִתְּכֶם וּכְיָדִיד, וְלֹא תִּמְנָעוּנִי מִלְּהַגִּישׁ עֶזְרָה לִבְנֵי־עַמִּי שֶׁנִּצְּלוּ מִמָּוֶת, וְאִלּוּ הַמָּוֶת דּוֹלֵק אַחֲרֵיהֶם לְשַׁעֲרֵי בֵּיתָם. וְכִי גְרוּעִים הֵם מִמֶּנִּי וּמֵאָבִי, שֶׁהִרְבָּה לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילְכֶם? וַהֲרֵי מִבְּשַׂרְכֶם חֲזִיתֶם שֶׁלֹּא לִדְחֹק אֶת רַגְלֵיכֶם בָּאנוּ. מֵאָז כְּרַתֶּם אִתָּנוּ שָׁלוֹם — רְבִיתֶם וּפְרַצְתֶּם וּזְכִיתֶם לְעשֶׁר רַב, אשֶׁר וְחַיֵּי כָּבוֹד. אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא שֶׁלֹּא תַּעַצְרוּנִי, וַאֲקֶּוה שֶׁתָּבִינוּ לְרוּחִי.”

כֹּה אָמַר יוּבַל, וְסוּסָתוֹ, שֶׁדָּרְבָנָהּ בְּרַגְלָיו, עָמְדָה לְהִתְפָּרֵץ מִמְּקוֹמָהּ, אַךְ הַשֵּׁיךְ תְּפָסָהּ בָּאַפְסָר וְאָמַר: “רֶגַע קָט!”, וְאֶל הַקָּהָל פָּנָה:

“וּבְכֵן, שְׁמַעְתֶּם, אַחַי, בְּנֵי־הַנָּבִיא, אֶת דִּבְרֵי זֶה הַנַּעַר. בְּאַלְלָּה אֲנִי נִשְׁבָּע כִּי נְכוֹנִים הֵם. הָאָרֶץ הִיא שֶׁלָּהֶם וְשֶׁלָּנוּ, וְהֵם שֶׁלִּמְּדוּנוּ לִחְיוֹת בָּהּ. לֹא נַעֲזֹב אֶת יוּבַל בַּצַּר לוֹ. בְּרִית כָּרַתְנוּ אִתָּם לְחַיִּים, וְעַתָּה תָּבוֹאוּ אַחֲרַי.”

קְרִיאַת הַסְכָּמָה פָּרְצָה מִפִּי הָעַרְבִים הַמְשֻׁלְהָבִים, וְיוּבַל — אִלְמָלֵא הַשָּׁעָה הַדּוֹחֶקֶת וּמְטַר הַיְרִיּוֹת שֶׁהִדְהֵד מֵעֲבָרִים — מוּכָן הָיָה לִפֹּל עַל צַוְּארֵי הַשֵּׁיךְ וּלְנַשְּׁקוֹ.

אוּלָם הָרוֹכְבִים כְּבָר נִשְּׂאוּ עַל סוּסוֹתֵיהֶם בִּיעָף — לְהַקִּיף אֶת הַבִּקְעָה וּלְהַפְתִּיעַ אֶת הַשּׁוֹטְרִים מֵעָרְפָּם. יוּבַל וְהַשֵּׁיךְ דָּהֲרוּ בָּרֹאשׁ וְהִגִּיעוּ כְּשֶׁהַשּׁוֹטְרִים הַזּוֹחֲלִים עַל בִּטְנֵיהֶם וְהַיּוֹרִים בְּלִי הֲפוּגָה עָבְרוּ כְּבָר אֶת קְבוּצַת הַמַּעְפִּילִים, אֲסָפוּם כְּעֵדֶר וְהִפְקִידוּ עֲלֵיהֶם מִשְׁמָר מְזֻיָּן, לְהַפְנוֹתָם שֵׁנִית אֶל גְּבוּלוֹת הַצָּפוֹן, וְאִלּוּ רֻבָּם פָּעֲלוּ עֲדַיִן כִּמְאַסֵּף־נָסוֹג, שֶׁחִפָּה עַל הַמִּשְׁמָר וְהַמַּעְפִּילִים בְּיָרְקוֹ אֵשׁ עַל אַנְשֵׁי גִּיּוֹרָא שֶׁאָמְנָם הִתְקַדְּמוּ, אַךְ מִתּוֹךְ כִּשָּׁלוֹן חָרוּץ.

הוֹפָעָתָהּ הַפִּתְאֹמִית שֶׁל קְבוּצַת הָעַרְבִים הֶעֱבִירָה רֶטֶט שֶׁל פַּחַד בְּלִבּוֹת הַמַּעְפִּילִים, וְאִלּוּ גִיּוֹרָא, בְּהַרְגִּישׁוֹ בָּהֶם, אָמַר כְּבָר לָתֵת פְּקֻדַּת נְסִיגָה, כְּשֶׁלְּפֶתַע הִכִּיר אֶת יוּבַל. “חַבְרַיָּא, נִצַּלְנוּ!”, צָעַק. כְּהֶרֶף עַיִן הֻקְּפוּ הַמַּעְפִּילִים עַל שׁוֹמְרֵיהֶם הַמְבֻלְבָּלִים, מִבְּלִי לְהָבִין אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ, כִּי רוֹבֵיהֶם נִלְקְחוּ מִידֵיהֶם בְּטֶרֶם הִסְפִּיקוּ לִשְׂמֹחַ עַל הָ“עֶזְרָה” שֶׁהִגִּיעָתַם, וְאִלּוּ הַמְאַסֵּף גַּם הוּא הֻתְקַף בִּירִיּוֹת־פִּתְאֹם, שֶׁעָבְרוּ מֵעַל רָאשֵׁיהֶם, וְרוֹכְבִים עַרְבִים הִקִּיפוּם מֵהַצְּדָדִים.

מְהוּמָה, קְרִיאוֹת, וְהַמַּצָּב הִשְׁתַּנָּה מִיסֹודוֹ. קְבוּצַת הַשּׁוֹטְרִים הֻקְּפָה קְהַל רוֹכְבִים בֵּדוּאִים וְשׁוֹמְרִים מְזֻיָּנִים מֵאַנְשֵׁי גִיּוֹרָא. הַמַּעְפִּילִים נִדְחֲקוּ כְּעֵדֶר, בְּלִי לְהָבִין אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ. רַק פְּעִיַּת הַתִּינוֹקוֹת הֶחֱרִידָה אֶת הַשֶּׁקֶט שֶׁהִשְׂתָּרֵר.

הַשֵּׁיךְ עַבְּדְאַלְלָּה — הוּא אֲשֶׁר עוֹרֵר אֶת הַשּׁוֹטְרִים מִתַּדְהֵמָתָם:

“אַחַי,” אָמַר לָהֶם. “מְלָאכָה בְּזוּיָה אַתֶּם עוֹשִׂים. וְעַתָּה שׁוּבוּ לְאַרְצְכֶם, כִּי בִּגְבוּלוֹת אַרְצֵנוּ אַתֶּם נִמְצָאִים.”

“אֶרֶץ עַרְבִית הִיא,” עָנָהוּ הַמְפַקֵּד.

“לֹא,” עָנָה הַשֵּׁיךְ. “אֶרֶץ יְהוּדִים וְעַרְבִים גַּם יַחַד הִיא.”

“בּוֹגֵד אַתָּה,” הֵשִׁיב הַמְפַקֵּד, “וְלֹא עַרְבִי.”

“שְׁתֹק,” עָנָהוּ הַשֵּׁיךְ. “כֶּסֶף זָר מְצַלְצֵל בְּכִיסְךָ וּגְרוֹנְךָ יְדַבֵּר דְּבָרִים קְנוּיִים. לֵךְ וַעֲשֵׂה לְמַעַן אַחֶיךָ הַנִּדְכָּאִים אֲשֶׁר בִּלְבָנוֹן וְהַצִּילֵם מִמּוֹצְצֵי דָמָם הָעֲשִׁירִים.”

וּכְשֶׁנִּלְקְחוּ הָרוֹבִים מִידֵי הַשּׁוֹטְרִים, וְהֵם פָּנוּ חֲפוּיֵי־רֹאשׁ לָלֶכֶת בְּכִוּוּן צָפוֹנָה, עוֹד יָשְׁבוּ עַרְבִיֵּי הַשֵּׁיךְ עַבְּדְאַלְלָּה עַל סוּסוֹתֵיהֶם, לְחַכּוֹת לְאַנְשֵׁי גִיּוֹרָא, שֶׁמִּהֲרוּ לְהָבִיא אֶת סוּסוֹתֵיהֶם, שֶׁהָיוּ קְשׁוּרוֹת מֵאֲחוֹרֵי הֶחֳרָבוֹת.

וְכָךְ הִגִּיעָה הַשַּׁיָּרָה אֶל שַׁעֲרֵי הַמּוֹשָׁבָה: כַּלְבּוֹ שֶׁל יוּבַל בָּרֹאשׁ וּקְבוּצַת מַעְפִּילִים קְרוּעֵי בְּגָדִים בְּעִקְּבוֹתָיו. הַשֵּׁיךְ, יוּבַל וְגִיּוֹרָא מֵאֲחוֹרֵיהֶם עַל סוּסוֹתֵיהֶם הָאֲצִילוֹת, וּבְמֶרְחַק־מָה מֵהֶם קְהַל שׁוֹמְרִים מְזֻיָּנִים וּבֵדוּאִים, שֶׁבִּידֵי רַבִּים מֵהֶם תִּינוֹקוֹת רְדוּמִים עַל הָאֻכָּפִים.

מַעֲשֶׂה יוּבַל הִכָּה גַלִּים בַּמּוֹשָׁבָה; סִפּוּרֵי גְבוּרוֹתָיו עִם הַדֹּב וּנְאוּמוֹ אֶל הַשֵּׁיךְ עַבְּדְאַלְלָּה עָבְרוּ מִפֶּה לָאֹזֶן, וּלְמָחֳרַת הַיּוֹם הָיוּ נַחַלַת הָאָרֶץ כֻּלָּהּ.

טז. אָז בָּא הַיּוֹם

אָז בָּא הַיּוֹם — לִכְאוֹרָה יוֹם רָגִיל, בּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת וְשׁוֹפֶכֶת זָהָב מְלֹא־חָפְנַיִם וְרוּחַ קְרִירָה מְשַׂחֶקֶת וּמִשְׁתַּעֲשַׁעַת עִם צַמְּרוֹת הָעֵצִים; יוֹם בּוֹ תְּכֵלֶת שְׁמֵימִית מַרְעִידָה שַׁלְוָה רַבָּה וְיַרְקוּת פְּרוּשָׂה לְמַטָּה, מַשְׁרָה חֲגִיגִיּוּת בַּלֵּב.

בָּא הַיּוֹם — אֶחָד מִנִּי רַבִּים, בֹּו הַצִּפֳּרִים מְצַפְצְפוֹת וּמִתְעוֹפְפוֹת, הַפָּרוֹת גּוֹעוֹת בְּחַצְרוֹתֵיהֶן, הַסּוּסִים צוֹהֲלִים וְהַתַּרְנְגוֹלִים קוֹרְאִים מִפֶּרֶק לְפֶּרֶק; וְקוֹלוֹת רַבִּים אֲחֵרִים, סְמוּיִים וְנַעֲלָמִים, מִתְעָרְבִים לְמַנְגִּינַת־תָּמִיד שֶׁל עֲבוֹדָה בְּרוּכָה.

אוּלָם מִי הוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל הָאֶחָד וְהַיָּחִיד, שֶׁעָלָה וְגָבַר עַל כָּל הַמַּקְהֵלָה הַנִּצְחִית הַלָּזוֹ וּבָקַע מִתּוֹכָהּ כִּתְפִלָּה זַכָּה שֶׁל אֶחָד צַדִּיק וּבַעַל־זְכוּת?

מִי הוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל שֶׁהָיָה כְּמַשַּׁק מַיִם חַיִּים בְּלִבּוֹת הוֹלְכֵי־מִדְבָּר?

הַאִם צִפֳּרִים בֵּין עֳפָאֵי הָעֵצִים?

אוֹ לַחַשׁ דְּשָׁאִים עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע?

הַאִם הָרוּחַ הִיא שֶׁנָּשְׂאָה בִּכְנָפֶיהָ סוֹד טָמִיר?

לֹא סוֹד הוּא. בְּשׂוֹרָה גְדוֹלָה נִשְּׂאָה בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם: בְּשׂוֹרָה שֶׁהָלְכָה וְכָבְשָׁה, הָלְכָה וְגָבְרָה כְּגַלֵּי מַיִם רַבִּים, לְהָצִיף לְבָבוֹת חוֹלְמִים בְּשִׂמְחַת הַהַגְשָׁמָה.

אָפִיק נִפְתַּח בַּצָּפוֹן, לְהַזְרִים בּוֹ זִרְמֵי מַיִם, לְהַשְׁקוֹת אֶרֶץ צְחִיחָה, לְהַחֲיוֹת מִדְבָּרוֹת בַּנֶּגֶב וּלְעוֹרֵר לְמַעֲשֵׂי תְּחִיָּה. וּמִשֶּׁנָפוֹצָה הַבְּשׂוֹרָה, גָּאוּ עוֹרְקֵי הַחֲלוּצִים שֶׁחָלְמוּ, קִוּוּ וְזָכוּ.

“אֲנִי הוֹלֵךְ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַמַּיִם שֶׁיָּבוֹאוּ לַנֶּגֶב,” אָמַר יוּבַל. “אֲנִי הוֹלֵךְ עִם הַקִּבּוּץ ‘כְּרִית’, הָעוֹזֵב אֶת הַגָּלִיל, לְהִתְנַחֵל שָׁם.” אָמַר וְלֹא הוֹסִיף.

“בְּנִי!” פָּלְטָה הָאֵם מִתּוֹךְ בֶּהָלָה.

“יוּבַל!” צָעֲקָה תָּמָר.

רַק אָבִיו שָׁתַק. הוּא יָדַע שֶׁמֵּאָז מַעֲשֵׂה הַמַּעְפִּילִים הִתְבַּגֵּר יוּבַל מְאֹד. הוּא הִרְגִּישׁ בְּכָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁרַךְ בַּשָּׁנִים הָיָה בְּנוֹ. אֵין זֹאת כִּי אִם הַמַּעֲשִׂים וְהַנִּסְיוֹנוֹת הֵם שֶׁמַּטְבִּיעִים חוֹתָמָם בָּאָדָם — לִרְצִינוּת אוֹ לְקַלּוּת־רוּחַ. וְיוּבַל הִתְנַסָּה בְּמֶשֶׁךְ חַיָּיו הַקְּצָרִים בְּמַעֲשֵׂי גְבוּרָה, עַצְמָאוּת וְאַחֲרָיוּת רַבָּה — כָּמוֹהוּ עַצְמוֹ עֵת עָזַב בֵּית אָבִיו וְעוֹדֶנּוּ נַעַר.

לֹא. הוּא לֹא יַעֲצֹר אוֹתוֹ. רַשַּׁאי הוּא בְּנוֹ, שֶׁנֵּחַן בִּסְגֻלּוֹת שֶׁל בֵּן חָפְשִׁי עַל אַדְמַת מוֹלַדְתּוֹ הַחָפְשִׁית, לָלֶכֶת וְלִבְנוֹת. מִי יִתֵּן וְיָכוֹל הָיָה לְהַחֲזִיר לְעַצְמוֹ אֶת שְׁנוֹתָיו שֶׁעָבְרוּ וְכֹחוֹ שֶׁעֲזָבוֹ, כִּי אָז גַּם הוּא הָיָה יוֹצֵא “לִפְגּשׁ וּלְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַמַּיִם אֲשֶׁר יָבוֹאוּ לַנֶּגֶב.”

“וְהַמֶּשֶׁק שֶׁבָּנִיתִי מַה יִּהְיֶה עָלָיו?” שָׁאַל הָאָב.

“תָּמָר תְּקַבְּלֵהוּ,” עָנָה יוּבַל. “אֲחוֹתִי הִיא, וְלֹא תַּזְנִיחֶנּוּ.”

דְּמָעוֹת נִקְווּ בְּעֵינֵי תָּמָר.

“כֵּן,” עָנְתָה. “אֲנִי מַבְטִיחָה”.

וְאָז בָּא הַיּוֹם, עֵת יוּבַל צָעַד בְּמַעֲלֵה הָרְחוֹב וְכַלְבּוֹ הַמֻּזְנָח וְהַפָּרוּעַ רָץ לְפָנָיו. לִכְאוֹרָה הָלְכוּ הַשְּׁנַיִם לְצֵיד אַיָּלוֹת, לִכְאוֹרָה — אוֹתוֹ הִלּוּךְ עָלָיו הָיוּ רְגִילִים הָאֲנָשִׁים לֵאמֹר: “הֵם הוֹלְכִים כְּבָר…”; אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם לִוּוּהוּ אָבִיו, שֶׁלִּבּוֹ נִתְמַלֵּא גָאוֹן; אִמּוֹ שֶׁגְּרוֹנָהּ נֶחְנַק מֵרֹב אַהֲבָה, פַּחַד וָאשֶׁר; וַאֲחוֹתוֹ, שֶׁדְּמָעוֹת עָמְדוּ בְּעֵינֶיהָ וְעַל שְׂפָתֶיהָ רִחֵף חִיּוּךְ שֶׁל אַהֲבָה רַבָּה לְאָחִיהָ הַהוֹלֵךְ.

בְּפִשְׁפְּשֵׁי הַגִּנּוֹת עָמְדוּ מִשְׁפְּחוֹת הָאִכָּרִים, נִפְנְפוּ בְּמִטְפָּחוֹת וְקָרְאוּ קְרִיאוֹת בְּרָכָה וְעִדּוּד.

שֶׁמֶשׁ סַקְרָנִית וַאֲדֻמָּה עָמְדָה בְּשִׁפּוּלֵי הָרָקִיעַ וְרוּחוּת עֶרֶב הֵחֵלוּ לְהִתְפָּרֵץ מִמַּחֲבוֹאֵיהֶן.

הַפָּרוֹת גָּעוּ בְּחַצְרוֹתֵיהֶן וְהַתַּרְנְגוֹלִים קָרְאוּ מִפֶּרֶק לְפֶרֶק. צִפֳּרִים צִפְצְפוּ מִבֵּין עֳפָאֵי הָעֵצִים וְקוֹלוֹת סְמוּיִים וְנַעֲלָמִים הִתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה לִכְעֵין מַנְגִּינַת פְּרֵדָה לַחֲבֵרָם יוּבַל הַהוֹלֵךְ.

וְעִם לַיְלָה, עֵת נִדְלְקוּ הַכּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם לְרִבְבוֹתֵיהֶם, וִילֵל תַּנִּים רְחוֹקִים נִשָּׂא עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ, נִשְׁמַע בַּכְּפָר כְּאִלּוּ מַשַּׁק מַיִם רְחוֹקִים וְזוֹרְמִים…

הַאִם מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל הָאִכָּרִים הֵן שֶׁהוֹלִידוּ אֶת הַקּוֹל הַזֶּה?

וְאָז יָדְעוּ הַכֹּל כִּי יוּבַל הָלַךְ. עֶצֶב חֲרִישִׁי הִתְגַּנֵּב לְלִבּוֹת הָאִכָּרִים, כִּי אָהֲבוּ אֶת הַנַּעַר מְאֹד.

וּנְעָרִים חָשְׁבוּ: לָמָּה לֹא זָכִינוּ אֲנַחְנוּ, וַהֲרֵי כְּאֶחָד מֵאִתָּנוּ הָיָה?

וּנְעָרוֹת — עֵינֵיהֶן אָדְמוּ מִדְּמָעוֹת, בְּלִי דַעַת מַדּוּעַ.

וְאָז נָגוֹז הָעֶצֶב וְשַׁלְוַת שִׂמְחָה שְׁקֵטָה כָּבְשָׁה אֶת מְקוֹמוֹ. כִּי פִּתְאֹם הֵבִינוּ מְאֹד: יוּבַל הָלַךְ לִפְגּשׁ וּלְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַמַּיִם אֲשֶׁר יָבוֹאוּ לַנֶּגֶב. אַשְׁרֵיהוּ שֶׁזָּכָה לְכָךְ!

יוֹאָשׁ הוּא חַיָּל צָעִיר, יְלִיד אַחַת הַמּוֹשָׁבוֹת בַּצָּפוֹן. דַּם אֲבוֹתָיו, הַחֲלוּצִים הַנּוֹעָזִים, פּוֹעֵם בְּעוֹרְקָיו. מִגִּיל צָעִיר הָיָה אָח וָרֵעַ לְחַיּוֹת־בַּיִת וְשָׂדֶה, אוֹהֵב מֶרְחָב וְשׁוֹאֵף חֹפֶשׁ. בַּעַל יָד חֲזָקָה הָיָה יוֹאָשׁ, וְרַךְ־נֶפֶשׁ לְהַפְלִיא. הוּא הָיָה אוֹמֵר: “מֵבִין אָנֹכִי שִׂיג־שִׂיחַ עוֹפוֹת וְחַיּוֹת; וְאֵין זֹאת תּוֹרַת סְתָרִים. יֵשׁ לְאָהֳבָם, וְהֵם יִמְסְרוּךָ הֶמְיַת לִבָּם בִּלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם מַמָּשׁ; יַכִּירוּ טוֹבָה, וּבְהִזְדַּמְּנוּת רִאשׁוֹנָה יִגְמְלוּ חֶסֶד כִּפְלַיִם.”

אוּלָם חִבָּתוֹ הַיְתֵרָה הָיְתָה נוֹדַעַת לַיּוֹנִים. אֵלּוּ הָיוּ מַשְׂאַת־נַפְשׁוֹ. שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת טִפֵּס עַל גַּגּוֹת, רָדַף בִּרְחוֹבוֹת הַמּוֹשָׁבָה, שָׁרַק וְצִפְצֵף, וַעֲדַת יוֹנִים צְחֹרוֹת מַשִּׁיקוֹת בְּכַנְפֵיהֶן חוּג־וָעוּג סְחוֹר־סְחוֹר, בְּסִבּוּבִים בִּלְתִּי פּוֹסְקִים.

נִתְפַּרְסֵם שְׁמוֹ שֶׁל יוֹאָשׁ בַּסְּבִיבָה וּמוֹרָאוֹ נָפַל עַל כָּל בַּעֲלֵי הַשּׁוֹבָכִּים. יוֹנֵי הַפִּתּוּי, שֶׁשִּׁלְּחָן לַחָפְשִׁי, הֵבִיאוּ לוֹ יוֹנִים חֲדָשׁוֹת לַבְּקָרִים. לְבַסּוֹף נִתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ שְׁכֵנָיו וְהִפְקִירוּ אֶת שׁוֹבַכֵּיהֶם לְחַסְדּוֹ.

עָבְרוּ שָׁנִים מִסְפָּר. הַמִּלְחָמָה פָּרְצָה, וּכְעֵין עֲנָנָה יָרְדָה עַל נַפְשׁוֹ שֶׁל יוֹאָשׁ. לֹא בְּנָקֵל הֶחְלִיט לְהַכְנִיס צַוָּארֹו בְּעֹל הַמִּשְׁמַעַת הַצְּבָאִית. אוּלָם הַהַכָּרָה הִתְגַּבְּרָה עַל הָרֶגֶשׁ, וּבְאַחַד הַיָּמִים הִתְגַּיֵּס.

הַאִם לְסַפֵּר לָכֶם כִּי רִאשׁוֹן הָיָה לְתַרְגִּילֵי־סֵדֶר וְרֹאשׁ לַקּוֹלְעִים?

אוֹ כִּי נוֹעָז הָיָה בְּיוֹתֵר בֵּין כָּל חַבְרֵי פְּלֻגָּתוֹ?

הַאִם לְסַפֵּר כִּי רִאשׁוֹן לָעֳנָשִׁים הָיָה, אַף רֹאשׁ לְכָל מְפִירֵי חֹק וּמִשְׁמַעַת?

קְשֵׁה־עֹרֶף הָיָה יוֹאָשׁ כִּסְיָח צָעִיר.

בְּאַחַד הַיָּמִים, וְהוּא לֹא פִּלֵּל אֲפִלּוּ, קִבֵּל פְּקֻדַּת הַעֲבָרָה לִפְלֻגַּת מְאוֹתְתִים; וְלֹא סְתָם מְאוֹתֵת־אַלְחוּט, כִּי אִם לִקְבוּצַת יוֹנֵי הַדֹּאַר.

שִׁנּוּי שֶׁל מַמָּשׁ חָל בַּבָּחוּר, הַשּׁוֹבָב לְפִי טִבְעוֹ, וּכְאִלּוּ הִרְצִין בְּבַת־אַחַת. בְּשִׂמְחָה רַבָּה נִגַּשׁ לְתַפְקִידוֹ הֶחָדָשׁ.

הַשּׁוֹבָךְ הַצְּבָאִי הָיָה עַל אַחַד הַגַּגּוֹת שֶׁל בִּנְיָן עַתִּיק, שֶׁעָמַד בְּתוֹךְ גַּן רַב־עֵצִים. בִּבְדִידוּתוֹ הִתְמַסֵּר יוֹאָשׁ לַעֲבוֹדָתוֹ. חִישׁ־מַהֵר הִצְטַיֵּן בְּטִפּוּלוֹ הַזָּרִיז וְהַאַחֲרָאִי. מִשֶּׁהָיָה בָּטוּחַ בְּאַחַת מִיּוֹנוֹתָיו כִּי אָכֵן הִתְרַגְּלָה לִמְקוֹמָהּ, הָיָה מוֹסְרָהּ לְתַחֲנָה מְרֻחֶקֶת, עַל מְנָת שֶׁזּוֹ תַּעַזְבֶנָּה לָשׁוּב כַּעֲבֹר זְמַן לְשׁוֹבַכָּה, וְהִיא נוֹשֵׂאת פִּתְקָה חֲבוּיָה הַמְהֻדֶּקֶת אֶל שׁוֹקָהּ אוֹ כְּנָפָהּ.

רַבִּים הֵם יְמֵי הַבַּטָּלָה הָעוֹבְרִים עַל חַיָּל, אוּלָם תָּמִיד יָבוֹא הַיּוֹם בּוֹ יִקָּלַע פִּתְאֹמִית לְמַלֵּא תַּפְקִיד הַשָּׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל יְמֵי הַבַּטָּלָה וְהַשִּׁעֲמוּם.

כַּדָּבָר הַזֶּה קָרָה אֶת יוֹאָשׁ. חֳדָשִׁים עַל חֳדָשִׁים טִפֵּל בְּיּוֹנִים, קִבֵּל יְדִיעוֹת, מָסַר, שָׁלַח יְדִיעוֹת וְחָשַׁב: הִנֵּה, בַּעֲבוֹדָה זוֹ יְסַיֵּם אֶת יְמֵי שֵׁרוּתוֹ. וְלֹא כָּךְ.

כְּעֵין לַחַשׁ עָבַר פִּתְאֹמִית אֶת הַפְּלֻגָּה: בְּקָרוֹב עוֹמֵד מַשֶּׁהוּ לְהִתְרַחֵשׁ. לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים, וּבְאַחַד הָעֲרָבִים נִשְׁמְעוּ שְׁרִיקוֹת וּצְעָקוֹת הַקּוֹרְאוֹת לְמִסְדָּר. הַקָּצִין הוֹדִיעַ בְּקוֹל נִרְגָּשׁ: “בַּחֲצוֹת יוֹצְאִים לִפְעֻלָּה בַּחֲזִית.”

וְיוֹאָשׁ נִלְקַח לְאֹהֶל הַמִּפְקָדָה, בּוֹ קִבֵּל הוֹרָאוֹת אַחֲרוֹנוֹת, לְהָכִין יוֹנִים מֵהַמְאֻמָּנוֹת וּמֵהַמַּתְמִידוֹת בְּיוֹתֵר, בְּמִקְרֶה שֶׁהָאַלְחוּט יִתְקַלְקֵל אוֹ יִפָּגַע.

…מֵרָחוֹק נִרְאוּ זִקּוּקֵי הָאֵשׁ כְּאוֹר שֵׁדִים. רַַעַשׁ עָמוּם שֶׁל תּוֹתָחִים עָלָה וְגָבַר. הָאֲדָמָה רָעֲדָה, כְּאִלּוּ אָמְרָה לְהִתְמוֹטֵט מִתַּחַת לָרַגְלַיִם. הַפְּלֻגָּה תָּפְסָה אֶת עֶמְדָּתָהּ מֵאֲחוֹרֵי שַׁרְשֶׁרֶת גְּבָעוֹת כְּשֶׁפִּתְאֹם נִשְׁמְעָה יִלְלַת אֲוִירֹונֵי צְלִילָה מַחֲרִישַׁת־אָזְנַיִם וּמַקְפִּיאַת־דָּם. הַקֶּשֶׁר כְּאִלּוּ נִפְסַק. רַעַשׁ־אֵימִים שֶׁל פְּצָצוֹת וְטִרְטוּר מְכוֹנוֹת־יְרִיָּה נִשְׁמַע מִסָּבִיב.

לַשָּׁוְא חִכּוּ בַּבָּסִיס לִידִיעוֹת נוֹסָפוֹת. הַתַּחֲנָה הַנָּעָה שֶׁל הָאַלְחוּט נִפְגְּעָה חִישׁ־מַהֵר וְנֶעְלְמָה. אוּלָם בְּאוֹתוֹ זְמַן הָיָה כְּבָר יוֹאָשׁ בִּפְעֻלָּה. בְּמִצְוַת הַקָּצִין הִצְמִיד הוֹדָעוֹת לְרַגְלֵיהֶן שֶׁל שָׁלשׁ יוֹנִים בְּדָרְשׁוֹ “עֶזְרָה מִיָּדִית!”, נְשָׁקָן וְשִׁלְּחָן לָעוּף.

הַזְּמַן זָחַל בַּעֲצַלְתַּיִם. הָאֹפֶק הָפַךְ אָדֹם וְאֵשׁ הָאוֹיֵב הָלְכָה הָלוֹךְ וְגָבוֹר נִדְמֶה הָיָה כִּי הַסּוֹף בָּא. הַפְּלֻגָּה הֶחֱזִיקָה עֲדַיִן בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַגְּבָעוֹת, אוּלָם בָּרוּר הָיָה כִּי עִם אוֹר הַבֹּקֶר נֶאֱלָצִים יִהְיוּ לָסֶגֶת.

אַנְחַת הֲקַלָּה פָּרְצָה מִלִּבּוֹת רַבִּים, מִשֶּׁהוֹפִיעוּ לְהָקוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל אֲוִירוֹנִים שֶׁעָשׂוּ דַּרְכָּם יָשָׁר לְקַוֵּי הָאוֹיֵב, לְהַמְטִיר אֵשׁ בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת.

הַקְּרָב נִסְתַּיֵּם. הָעֶזְרָה הִגִּיעָה בִּזְמַנָּהּ, וְהִכְרִיעָה אֶת הַכַּף לְטוֹבָה.

וּמִשֶּׁחָזַר יוֹאָשׁ לִבְסִיסוֹ נוֹכַח לָדַעַת כִּי מִשְּׁלשׁ הַיּוֹנִים אַחַת הִיא שֶׁהִגִּיעָה, וְאַף זוֹ כְּנָפָהּ פְּצוּעָה וְזָבַת דָּם.

לַשָּׁוְא הָיָה כָּל הַטִּפּוּל בָּהּ, וּלְחִנָּם מְסִירוּתוֹ הָרַבָּה…וּמִשֶּׁהוֹדִיעַ לַפְּלֻגָּה כִּי הַיּוֹנָה מֵתָה הִשְׂתָּרֵר שֶׁקֶט בַּמַּחֲנֶה, כְּאִלּוּ נוֹסַף עוֹד שֵׁם לְשַׁרְשֶׁרֶת שְׁמוֹת הַחֲבֵרִים שֶׁנָּפְלוּ חָלָל.

עֶרֶב קַיִץ. הַשֶּׁמֶשׁ מִשְׁתַּפֶּכֶת בְּתַעֲרֹבֶת צְבָעִים אֲדֻמִּים וּתְכֻלִּים וּמְצִיפָה בָּהֶם אֶת פִּסְגוֹת הֶהָרִים אֲשֶׁר בָּאֹפֶק. בֶּן־גָּוֶן חַכְלִילִי מִשְׁתַּלֵּט שָׁעָה קַלָּה וְכוֹבֵשׁ אֶת עֵין הָעוֹלָם, עַד אֲשֶׁר יִסּוֹג מִפְּנֵי הָאַפְרוּרִית הַמִּתְקַדֶּמֶת וְהַנֶּהְפֶּכֶת לִכְחֹל לֵילִי בָּהִיר וּמִתְנוֹצֵץ בְּאַלְפֵי זַהֲרוּרֵי כּוֹכָבִים.

בְּעַרְבֵי קַיִץ כָּאֵלֶּה רָגִיל הָיָה יִגְאָל הַשּׁוֹמֵר לָצֵאת מִפֶּתַח צְרִיפוֹ, שֶׁעָמַד בְּטַבּוּרוֹ שֶׁל הַכְּפָר, לְהַאֲהִיל בְּיָדוֹ הָאַחַת עַל עֵינָיו וּלְהִסְתַכֵּל סְבִיבוֹ. בַּעֲמִידָתוֹ זוֹ הָיָה בִּטָּחוֹן רַב, בִּטָּחוֹן שֶׁל בַּעַל־בַּיִת הַסּוֹקֵר אֶת אֲחֻזָּתוֹ.

וַאֲחֻזָּתוֹ שֶׁל יִגְאָל הִשְׂתָּרְעָה מֵאֹפֶק לְאֹפֶק, כָּךְ הִרְגִּישׁ יִגְאָל. הוּא הִרְגִּישׁ כְּאִלּוּ כָּל הָעֵמֶק רְחַב־הַיָּדַיִם, הַמּוֹרִיק וְהַמַּזְהִיב, אֵינוֹ אֶלָּא קִנְיָנוֹ הַפְּרָטִי. עָלָיו נָתַן אֶת שְׁנוֹתָיו וּבְרִיאוּתוֹ בִּשְׁמִירָה.

אַךְ יִגְאָל שׁוּב לֹא הָיָה שׁוֹמֵר עוּל־יָמִים הַשָּׂשׂ אֱלֵי קְרָב. רֹב יָמָיו הוּא קָשׁוּר עַתָּה לְמִטָּתוֹ, מִפְּאָת פְּצָעָיו שֶׁעֲדַיִן לֹא הֶעֱלוּ אֲרוּכָה, אַף כִּי עָבַר כְּבָר זְמַן רַב מֵאָז קִבְּלָם תּוֹךְ כְּדֵי תִּגְרוֹת סַכִּינִים וּפִגְיוֹנוֹת. אָכֵן, יָמִים רַבִּים עָבְרוּ מֵאָז, וְעַתָּה הוּא חַי כְּאוֹתָהּ אֶבֶן־מִדּוֹת — שְׁאֵרִית וָזֵכֶר לְמִקְדָּשׁ עַתִּיק וְחָרֵב. תְּקוּפָתוֹ עָבְרָה וְנִשְׁכְּחָה. רַק הוּא יִזְכְּרֶנָּה, וַאֲחָדִים מִזִּקְנֵי הַמָּקוֹם. וְאִלּוּ הַצְּעִירִים יַטּוּ אָזְנֵיהֶם לִשְׁמֹעַ אֶת הַרְפַּתְקָאוֹת מַעֲשָׂיו, כְּאִלּוּ הָיוּ וְלֹא הָיוּ, כְּאִלּוּ הָיוּ סִפּוּרֵי דִמְיוֹן שֶׁל אֶחָד זָקֵן חָבִיב עַל מְנָת לְעוֹרֵר הִתְלַהֲבוּת וְאַהֲבָה בְּלֵב הַצְּעִירִים אֶל כִּבְרַת אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם.

הַשֶּׁמֶשׁ נוֹטָה לְהִבָּלַע אֶל בֵּין רִכְסֵי הֶהָרִים וְיִגְאָל עוֹמֵד בְּפֶתַח צְרִיפוֹ. אוֹתָהּ שָׁעָה מְשַׂחֲקִים הַנְּעָרִים בְּכַדּוּר־רֶגֶל בְּמִגְרַשׁ בֵּית־הַסֵּפֶר, אִמָּהוֹת נוֹשְׂאוֹת סַלִּים עוֹבְרוֹת בָּרְחוֹב, עֲגָלָה רְתוּמָה לְזוּג פְּרָדוֹת אָצָה־נוֹסַעַת, וּמִשֶּׁנוֹפֵל מַבָּטוֹ שֶׁל יִגְאָל עַל עֲדַת הַנְּעָרִים הַמְשַׂחֲקִים, יַעֲשֶׂה בְּיָדוֹ תְּנוּעָה, כְּאִלּוּ הֵסִיר קוּרֵי עַכָּבִישׁ מִדַּרְכּוֹ, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נִדְלָקוֹת עֵינָיו וּמִתְנוֹצְצוֹת, שְׂפָמוֹ מִזְדַּקֵּר וּפִיו פּוֹלֵט:

“בְּרָבוֹ יַא־שַׁבַּאבּ!”

וּפֶלֶא: הַנְּעָרִים הֵבִינוּ אֶת תְּנוּעַת יָדוֹ וְשָׁמְעוּ אֶת קְרִיאָתוֹ, אִם כִּי שְׁטוּפִים הָיוּ מְאֹד בְּמִשְׂחָקָם. הַכַּדּוּר נָפַל פַּעַם אַחֲרוֹנָה, כְּאֶבֶן צָנַח, וְהַכֹּל בָּאוּ בְּשִׂמְחָה אֶל יִגְאָל.

לְלֹא דִבּוּרִים מְמַלְּאִים הַנְּעָרִים אֶת מִשְׁאֲלוֹתָיו שֶׁל יִגְאָל: זֶה מַדְלִיק לוֹ אֶת הַפְּרִימוּס וּמַרְתִּיחַ מַיִם, זֶה מוֹצִיא אֶת הַדַּרְגָּשִׁים הַחוּצָה, זֶה טוֹחֵן אֶת פּוֹלֵי הַקָּפֶה, וְזֶה רָץ וְקוֹנֶה לוֹ סִיגָרִיּוֹת וְגַפְרוּרִים. אַחַר כָּךְ יוֹשְׁבִים כֻּלָּם סְבִיבוֹ וְגוֹמְעִים קָפֶה רֵיחָנִי מִתּוֹךְ סִפְלֵי נְחשֶׁת קְטַנְטַנִּים. אַפְלוּלִית תְּכַסֵּם. כּוֹכָבִים יִדָּלְקוּ לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת, הַיֵָּרחַ יֵרָאֵה מִכֶּתֶם־עָנָן לְכֶתֶם־עָנָן, וְרוּחַ פִּתְאֹמִית תִּתְפָּרֵץ לְבֵין אֲמִירֵי הָעֵצִים וְתִטְרֹף אֶת בְּלוֹרִיּוֹתֵיהֶם.

אַךְ אֵין הַדָּבָר מִסְתַּיֵּם גַּם בִּלְעֲדֵי סִפּוּר. יִגְאָל מְסַפֵּר כְּאִלּוּ דֶרֶךְ אַגַּב, לְלֹא בַּקָּשָׁה מְיֻחֶדֶת, כְּאִלּוּ נִתְבַּקֵּשׁ הַסִּפּוּר מֵאֵלָיו, וּכְאִלּוּ מְקוֹמוֹ הָיָה דַוְקָא בְּעֶרֶב זֶה וְאַךְ לְשֵׁם כָּךְ נִתְקַהֲלוּ הַנְּעָרִים.

וְכִי יִתָּכֵן אַחֶרֶת? אִם יוֹסִי מַזְכִּיר גּוּר־כְּלָבִים וַאֲבִישַׁי מַזְכִּיר גּוּר־כְּלָבִים אַחֵר, “יוֹתֵר טוֹב”, מִגֶּזַע זְאֵבִים, אֵיךְ לֹא יִשְׁאַל יִגְאָל עַל צִבְעוֹ שֶׁל הַגּוּר, אִם אָפוֹר הוּא וְאִם שָׁחוֹר, וְאִם זְנָבוֹ מִסְתַּלְסֵל לְמַעְלָה? וְאָז הוּא מוֹסִיף מִמֵּילָא:

“כְּלָבִים יֵשׁ לֶאֱהֹב, נְעָרַי, כְּאֱהֹב אָח וָרֵעַ; לֹא לִבְגֹּד בָּהֶם, אֲפִלּוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כִּי אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים עַד הֵיכָן שִׂנְאָה מַגַּעַת וּבְאֵיזוֹ מְהִירוּת הִיא מִשְׁתַּלֶּטֶת. דַּיּוֹ חֲשָׁד כָּלְשֶׁהוּ וּכְבָר נִמְסַךְ הָרַעַל בְּתוֹךְ גּוּפְךָ כַּיַּיִן הַזֶּה, וּמִיָּד נִשְׁכָּחִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ, כָּל הַקְּשָׁרִים שֶׁנִּקְשְׁרוּ אֵי־פַּעַם, וְהַיָּד נִשְׁלַחַת…כְּשֵׁם שֶׁנִּשְׁלְחָה יָדִי פִּתְאֹם, וְהָאֶקְדָּח נִזְרַק, וּפֶשַׁע אָיֹם עָלוּל הָיָה לְהִתְרַחֵשׁ, פֶּשַׁע לְלֹא כַּפָּרָה. אֶלָּא שֶׁהַנְּשִׁיכָה שֶׁנֻּשַּׁכְתִּי הֶעֱבִירָה שִׁתּוּק בְּגוּפִי, יָדִי נִדַּלְדְּלָה וְהָאֶקְדָּח נָפַל אַרְצָה.”

“לֹא רָאִיתִי אָנָה נֶעְלַם נִמְרֹוד,” הִמְשִׁיךְ יִגְאָל לְדַבֵּר. "רַק יָדַעְתִּי שֶׁעֲזָבַנִי פִּתְאֹם עֲזִיבָה בּוֹגְדָנִית וּפִתְאֹמִית, בְּגָרְמוֹ לִי כְּאֵב בִּלְתִּי מְשֹׁעָר. כִּי הָבִינוּ נָא לְרוּחִי, קִבַּלְתִּיו בְּעוֹדֶנּוּ גוּר קְטַנְטַן, זְאֵב חָמוּד וְעַלִּיז. אֶת אָזְנָיו הָיִיתִי מְעַסֶּה לְשֵׁם זִקּוּף, וְחוּט שֶׁל חִבָּה נִמְתַּח בֵּין שְׁנֵינוּ, חִבָּה עֲמֻקָּה שֶׁאֵין לְתָאֲרָהּ בְּמִלִּים. הוּא הָיָה מֵאוֹתוֹ סוּג כְּלָבִים הַמְדַבֵּר בְּעֵינָיו, הַמֵּבִין לְרוּחֲךָ לְפִי רֶמֶז בִּלְבַד, וְהָעוֹנֶה לְךָ בְּנַעֲנוּעַ־רֹאשׁ וּבְאֲרֶשֶׁת רְצִינִית, כְּבֶן־אָדָם מַמָּשׁ.

הוּא יָדַע לְהוֹפִיעַ בִּשְׁעַת רָצוֹן וּלְהֵעָלֵם לְלֹא תַּרְעֹמֶת, כַּאֲשֶׁר שָׁעָה זוֹ חָלְפָה. הוּא יָדַע לְהַבְדִּיל בֵּין יְדִיד אֱמֶת לְחוֹנֵף, חוֹרֵשׁ רָעוֹת. שׂוֹנְאַי עָקְרוּ חִישׁ־מַהֵר אֶת רַגְלֵיהֶם מִבֵּיתִי. יָדוֹ שֶׁל נִמְרוֹד הָיְתָה בְּכָךְ. הוּא נָתַן לָהֶם לְהַרְגִּישׁ שִׂנְאָה בְּמִדָּה כָּזוֹ, שֶׁלֹּא שִׁדּוּלַי, אַף לֹא גַעֲרוֹתַי, הִצְלִיחוּ לְכַבּוֹתָהּ. דַּיּוֹ הָיָה מַבָּטוֹ שֶׁל נִמְרוֹד, וְדַיָּהּ הָיְתָה רֶשֶׁת הַקְּמָטִים שֶׁנִּמְתְּחוּ מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי אַפּוֹ, כְּשֶׁמַּלְתְּעוֹתָיו מוֹפִיעוֹת וְנֶעְלָמוֹת חֲלִיפוֹת, כְּדֵי שֶׁאוֹתוֹ אִישׁ שׁוּב לֹא יִרְצֶה לְהוֹפִיעַ בַּבַּיִת לְעוֹלָמִים.

כָּזֶה הָיָה נִמְרוֹד. וְאַמִּיץ הָיָה! מִשֶּׁיָּצָאתִי אִתּוֹ לִשְׁמִירָה, הִרְגַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי כְּנַעַר בְּלִוְיַת אָחִיו הַבְּכוֹר. בְּעֵינַי הָיָה כְּסֵמֶל הָעֵרָנוּת וְהָאַמִּיצוּת, וְשׁוּב לֹא פָּחַדְתִּי מִפְּנֵי כֹּל.

וְכַנִּרְאֶה צָדַקְתִּי. אֶלָּא שֶׁבִּמְרוּצַת הַיָּמִים הִנְּךָ מִתְרַגֵּל לִידִידֶיךָ וּקְרוֹבֶיךָ, לִבְּךָ מַתְחִיל לִהְיוֹת גַּס בָּהֶם. וְכִי לֹא קָרָה לָכֶם לְהִתְרַגֵּז עַל אִמְּכֶם, אֲבִיכֶם, אֲחוֹתְכֶם אוֹ אֲחִיכֶם? לָכֵן אֹמַר: אֵין לְהִנָּשֵׂא עַל כַּנְפֵי הַהִתְלַהֲבוּת וְהַהִתְרַגְּשׁוּת עִם כָּל פְּגִיעָה מְדֻמָּה, אֶלָּא יֵשׁ לַחְשֹׁב, לִשְׁקֹל וּלְחַפֵּשׂ לָהּ צַד זְכוּת.

וְכֵיצַד הֱיִיתֶם אַתֶּם נוֹהֲגִים? לֵיל סְתָו. גֶּשֶׁם יוֹרֵד לְסֵרוּגִין. רְטִיבוּת וַאֲפֵלָה, רְטִיבוּת וַאֲפֵלָה מִסָּבִיב. הָרָקִיעַ, מִין גּוּשׁ קוֹדֵר וְזוֹלֵף. רוּחַ קָרָה מַתִּיזָה כָּל פַּעַם סִילוֹנוֹת מַיִם לְתוֹךְ פָּנֶיךָ, רַגְלֶיךָ טוֹבְעוֹת בְּבֹץ. הַכְּפָר יָשֵׁן וְאֵינְךָ מַבְחִין לֹא בַּיִת וְלֹא גַג, וְהַס מִלְּהַזְכִּיר קֶרֶן אוֹר חוֹזֶרֶת מִבַּעַד לִתְרִיס. חשֶׁךְ, רוּחַ, גֶּשֶׁם, בֹּץ. רַק בְּעֵינֵי רוּחֲךָ הִנְּךָ יוֹדֵעַ כִּי שָׁם הָלְאָה, לְפָנֶיךָ, קַיֶּמֶת חֻרְשַׁת אֵקָלִיפְּטוּסִים צְפוּפָה וְעָלֶיךָ לַעֲבֹר כִּבְרַת כְּבִישׁ בִּלְתִּי סָלוּל, בֵּין מַטָּעִים לְלֹא גָדֵר, וּמִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם הִנְּךָ נִתְקָף בִּילֵל תַּנִּים הַמַּקִּיפְךָ מִכָּל עֵבֶר, יְלֵל הַמִּתְפָּרֵץ בְּבַת אַחַת מִפִּי עַשְׂרוֹת חַיּוֹת רוֹחֲשׁוֹת בְּמֶרְחַק־מָה מִמְּךָ, בְּכָל מִינֵי גוֹנֵי קוֹל: כִּבְכִי יֶלֶד, כִּילֵל חֲתוּלִים, כִּצְחוֹק צְבוֹעִים וְכִנְבִיחַת כְּלָבִים שׁוֹטִים. וְעֶצֶב חוֹדֵר אֶל לִבְּךָ כְּאִלּוּ אַתָּה, אַתָּה וְלֹא הֵם שֶׁנִּתְקְלוּ בְּפֶגֶר סוּס אוֹ פָּרָה.

וְעַל כָּל אֵלֶּה — נִמְרוֹד, הוֹ, נִמְרוֹד! קִוִּיתָ שֶׁיֵּלֵךְ לְיָדְךָ, לְיַד רַגְלְךָ, בִּמְנוּחָה וּבְשֶׁקֶט, וְהִנֵּה הַהֵפֶךְ מִזֶּה. עִם כָּל צַעַד הוּא נִמְשָׁךְ אֲחוֹרַנִּית וְנִתְקָע בְּרַגְלָיו הַקִּדְמִיּוֹת כַּחֲמוֹר עִקֵּשׁ. “נִמְרוֹד! הִשְׁתַּגַּעְתָּ? — זָקַנְתָּ יְדִידִי,” הֶעְתַּרְתִּי עָלָיו מִלִּים. “וַהֲרֵי בִּמְקוֹם לְבוֹסֵס בְּתוֹךְ הַבֹּץ הָיִיתָ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְקֵד עַל הַשָּׁטִיחַ הַמֻּסְלְמִי שֶׁלְּךָ.” עֲדַיִן הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֶרְכּשׁ אֶת לִבּוֹ בְּמִלִּים רַכּוֹת.

אוּלָם נִמְרוֹד לֹא עָנָה. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, לֹא רָאִיתִי אֶת תְּשׁוּבָתוֹ לְאוֹת שְׁלִילָה. קָפַץ פִּתְאֹם בְּרַגְלָיו הַקִּדְמִיּוֹת עַל חָזִי וְלִכְלְכַנִי בְּרֶפֶשׁ. הַסְּאָה נִגְדְּשָׁה. נַפְשִׁי קָצָה בּוֹ. מְשַׁכְתִּיו בְּחָזְקָה וּפָסַעְנוּ עוֹד פְּסִיעוֹת מִסְפָּר. וְשׁוּב אוֹתוֹ דָבָר. בַּתְּחִלָּה נִתְיַשֵּׁב וְאַחַר כָּךְ נִתְקַע בְּרַגְלָיו הַקִּדְמִיּוֹת. מְשַׁכְתִּיו, וְהִנֵּה נִתְקַע בְּשִׁנָּיו לְתוֹךְ שׁוֹקִי…הַמִּקְרֶה הָיָה כֹּה פִּתְאֹמִי עַד שֶׁנִּתְבַּלְבַּלְתִּי לַחֲלוּטִין. נִמְרוֹד! וְהָבִינוּ נָא. מֶזֶג הָאֲוִיר הַזֶּה, הַקֹּר, הַגֶּשֶׁם, הָרוּחַ וְהַבֹּץ, וְהָרָצוֹן לְסַיֵּם בַּסִּבּוּב וְלַחֲזֹר הַבַּיְתָה — וְהִנֵּה בֶּן־כְּלָבִים זֶה, כֵּן, בֶּן־כְּלָבִים זֶה, בָּא וְנוֹשְׁכֵנִי. וּמִיָּד נִשְׁכָּח הַכֹּל — יְדִידוּת, אַהֲבָה. וְהַיָּד נִשְׁלְחָה, הָאֶקְדָּח נִדְרַךְ, אֶלָּא שֶׁהַנְּשִׁיכָה הֶעֱבִירָה שִׁתּוּק בְּתוֹךְ גּוּפִי, יָדִי נִתְדַּלְדְּלָה וְהָאֶקְדָּח נָפַל אַרְצָה.

וְאָז נִתַּק נִמְרוֹד וּבָרַח — עֲזָבַנִי.

הַאִם נִשְׁתַּגַּע? אָכֵן, כֶּלֶב הַנּוֹשֵׁךְ אֶת בְּעָלָיו חָשׁוּד הוּא בְּכַלֶּבֶת, כָּךְ חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי. וְדַיָּהּ הָיְתָה הַמַּחֲשָׁבָה כְּדֵי לְהַגְבִּיר אֶת הַכְּאֵב וּלְהַרְגִּישׁ בְּחוּשׁ אֶת הָרַעַל הַמְפַעְפֵּעַ בְּתוֹךְ עוֹרְקֵי רַגְלַי. וְהַכַּעַס עֲבָרַנִי.

לֹא אֶתְקַדֵּם, כָּךְ חָשַׁבְתִּי. הוּא יִתְקְפֵנִי פַּעַם נוֹסֶפֶת. כְּדַאי לַחֲזֹר לַמּוֹשָׁבָה וּלְהַזְהִיר אֶת הַיְלָדִים שֶׁלֹּא יֵצְאוּ הַחוּצָה לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר, עַד שֶׁלֹּא יִמָּצֵא הַכֶּלֶב. וּבְלִי צֵל שֶׁל מוּסַר־כְּלָיוֹת אוֹ רַחֲמָנוּת חָשַׁבְתִּי עַל כָּךְ כֵּיצַד יִתָּפֵס מָחָר וְיֻכְרַע עַל יְדֵי כַּדּוּר־רוֹבִים. וּבֵינְתַיִם הִתְחַלְתִּי לִצְלֹעַ בְּכִוּוּן הַמּוֹשָׁבָה, מוּכָן לְקַבֵּל אֶת הַזְּרִיקוֹת הַנִּתָּנוֹת בַּבֶּטֶן – – –

וְנִמְרוֹד לֹא חָזַר לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר. יָצָאנוּ, אִכָּרִים מִסְפָּר וַאֲנִי, בַּעֲגָלָה לְחַפְּשׂוֹ. הָיָה מִשּׁוּם סַכָּנָה לָאִכָּרִים הַמִּתְפַּזְּרִים בַּשָּׂדוֹת לְהִתָּקֵף עַל יָדָיו.

נָסַעְנוּ בְּאוֹתוֹ הַכְּבִישׁ הַבִּלְתִּי סָלוּל וְהִסְתַּכַּלְנוּ לָעֲבָרִים. לְפֶתַע רָאִינוּ אֶת נִמְרוֹד פּוֹרֵץ לִקְרָאתֵנוּ מִתּוֹךְ חֻרְשַׁת הָאֵקָלִיפְּטוּסִים.

“הִנֵּהוּ, הִנֵּהוּ!” צָעֲקוּ הָאִכָּרִים וּכְבָר כִּוְּנוּ אֶת רוֹבֵי הַצַּיִד שֶׁלָּהֶם.

“אַל נָא!” פָּרַשְׂתִּי אֶת יָדַי לְמַרְאֵהוּ שֶׁל נִמְרוֹד הָרָץ, הַגָּמִישׁ וְהַמַּבְרִיק. עֲבָרַתְנִי פִּתְאֹם שִׂמְחָה וְאַהֲבָה רַבָּה אֵלָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּדַעְתִּי כִּי שׁוֹטֶה הוּא, צָעַקְתִּי: “אַל נָא!”

“הוּא יִשֹּׁךְ אֶת הַסּוּסִים!” הִתְרַגְּזוּ הָאִכָּרִים.

“לֹא יִשֹּׁךְ!” צָעַקְתִּי בְּכַעַס, וְעַד הַיּוֹם אֵינִי יוֹדֵעַ לָמָה וְאֵיךְ, אֶלָּא שֶׁפִּתְאֹם נִבְהַלְתִּי מְאֹד שֶׁמָּא יַהַרְגוּהוּ בְּכָל זֹאת. לָכֵן קָפַצְתִּי מִן הָעֲגָלָה וְרַצְתִּי לְעֻמָּתוֹ. עַתָּה לֹא יִפְגְּעוּ אֶלָּא בְּגַבִּי.

וּרְאֵה — נִמְרוֹד בָּא בִּמְרוּצָה, מִתּוֹךְ עֲיֵפוּת רָבַץ לְרַגְלַי וְשָׂם אֶת רֹאשׁוֹ עַל כַּפּוֹת מַגָּפַי. מִיָּד קָם, רָץ קָדִימָה וְהֵסֵב אֶת רֹאשׁוֹ אֵלַי. הֵבַנְתִּי כִּי הוּא קוֹרֵא לִי. הִתְחַלְתִּי לָלֶכֶת אַחֲרָיו, וְאַחַר כָּךְ לָרוּץ, עַד שֶׁהֱבִיאַנִי לִקְצֵה הַחֻרְשָׁה. וּפִתְאֹם עָמַדְתִּי לְיַד גְּוִיַּת בֵּדוּאִי, מֻטֶּלֶת מֵאֲחוֹרֵי עֵץ עָבֶה וְרוֹבֶה לְיָדָיו.

מָה אוֹסִיף? הַבֵּדוּאִי לֹא הָיָה מֵת. הוּא הָיָה מְעֻלָּף. הִכַּרְתִיו. זֶה הָיָה שׁוֹדֵד מְפֻרְסָם בַּסְּבִיבָה, שֶׁיָּדוֹ לֹא נֶעֶצְרָה אַף מִלִּשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי.

הַשּׁוֹדֵד הִתְוַדָּה לְפָנַי, וְעוֹד אֵיךְ. הוּא חִכָּה לִי בַּלַּיְלָה, כָּךְ אָמַר, בְּחָשְׁבוֹ כִּי אָבוֹא. הוּא רָצָה לִגְזֹל מִמֶּנִּי אֶת שְׁנֵי אֶקְדָּחַי, וְלָכֵן הֶחְלִיט “לְהַשְׁכִּיבֵנִי” מִן הַמַּאֲרָב. “אוּלָם אַלְלָּה יְרַחֵם,” הוֹסִיף. “וְהִנֵּה, בְּשָׁכְבִי כָּכָה, קָפַץ עָלַי פִּתְאֹם הַכֶּלֶב הַזֶּה, וְאָז חָשַׁבְתִּי שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא שֵׁד אוֹ גָרוּעַ מִזֶּה. הוּא תְּפָסַנִי בִּגְרוֹנִי. בַּתְּחִלָּה נֶאֱבַקְתִּי עִמּוֹ וְאָז עֲזָבַנִי, אַךְ הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַמָּוֶת פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו עָלַי, עַד שֶׁבָּאתָ אַתָּה, יַא־יִגְאָל, וְהֶחֱזַרְתָּ לִי אֶת חַיַּי…”. יִגְאָל הִפְסִיק לְרֶגַע אֶת סִפּוּרוֹ וּמִיָּד סִיֵּם: “כָּכָה, כָּכָה, נִדְמֶה לִי, יוֹסִי, קוֹרְאִים לְךָ.”

בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַע קוֹל: “דָּנִי, דָּנִי!”.

“לְכוּ, בָּנַי, כִּי הַשָׁעָה הִיא מְאֻחֶרֶת,” הוֹסִיף הַשּׁוֹמֵר הַזָּקֵן, שֶׁנִּשְׁאַר עוֹד יוֹשֵׁב יְחִידִי בְּחֶשְׁכַת הַלַּיִל.

לִכְאוֹרָה, הֲרֵי אֵין בְּכָךְ מִשּׁוּם הִגָּיוֹן לְיַחֵס לְבַעַל־חַיִּים תְּבוּנָה יְתֵרָה אוֹ שִׁקּוּל־דַּעַת. אוּלָם לִפְעָמִים אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַרְגָּשָׁה שֶׁמִּשְׁתַּלֶּטֶת עָלֶיךָ, כִּי אָכֵן זָכִיתָ לִרְאוֹת מֵעֵין הַבְרָקָה אֱנוֹשִׁית בְּהִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל יְצוּר־טִפּוּחֶיךָ.

יְצוּר־טִפּוּחֶיךָ! וּכְשֶׁמְּטַפְּחִים יְצוּר הֲרֵי אוֹהֲבִים אוֹתוֹ.

וְאֶת בְּלֶקִי אָהַבְנוּ מְאֹד.

הַכְּלַבְלַב הִגִּיעַ לְיָדֵנוּ בְּדֶרֶךְ רְגִילָה לְמַדַּי, אֶלָּא שֶׁבְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה קְצָרָה הִשְׁתַּלְּבָה הוֹפָעָתוֹ בְּמַסֶּכֶת־חַיִּים שֶׁהָיְתָה בִּשְׁבִילֵנוּ הֲרַת רֹגֶז וְסַכָּנוֹת רַבּוֹת.

וְכָרָגִיל, לְאַחַר תְּקוּפָה סוֹעֶרֶת, הֲרֵי מַה שֶׁנִּשְׁאַר אֵינוֹ אֶלָּא פָּרָשַׁת זִכְרוֹנוֹת שֶׁעוֹלָה וְגוֹאָה בְּלִבְּךָ וּמְלַוָּתְךָ עוֹד כִּבְרַת חַיִּים אֲרֻכָּה.

הַדָּבָר קָרָה בְּעֶצֶם רִתְחַת הַמִּלְחָמָה, בְּאַחַד הַמִּשְׂרָדִים הַצְּבָאִיִּים. גַּרְנוּ וְעָבַדְנוּ בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת שְׁנֵי סַמָּלִים אַנְגְּלִים, אָנֹכִי וְקָצִין אַנְגְּלִי שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עָלֵינוּ.

לֹא יָשַׁבְנוּ בְּתוֹךְ הַחֲזִית מַמָּשׁ, אוּלָם הַחֲזִית הָיְתָה קְרוֹבָה. הַתְקָפוֹת הָאֲוִיר הַתְּדִירוֹת הִרְעִידוּ אֶת הָאֲדָמָה מִסְּבִיבֵנוּ וּבַלֵּילוֹת רָאִינוּ אֶת הָאֹפֶק הָאָדֹם.

טִרְטוּר מְכוֹנוֹת הַיְרִיָּה וּנְבִיחַת הַתּוֹתָחִים שִׁוּוּ לִוּוּי מַתְמִיד לְעִסּוּקֵנוּ בְּפִעְנוּחַ תְּעוּדוֹת סוֹדִיּוֹת שֶׁל הָאוֹיֵב אֲשֶׁר נָפְלוּ לִידֵי אֲנָשֵׁינוּ. מִשֶּׁהִתְרַגַּלְנוּ לְכָךְ, שׁוּב לֹא הִפְרִיעַ הָרַעַשׁ לַעֲבוֹדָתֵנוּ, שֶׁהָיְתָה מְאֻמֶּצֶת וְדָרְשָׁה רִכּוּז וְדַיְקָנוּת.

כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יָדַע לְדַבֵּר בְּשָׂפוֹת מִסְפָּר, וּבְטֶרֶם נִלְקַחְנוּ לַתַּפְקִיד נִבְדַּקְנוּ וְנִבְחַנּוּ בָּחוֹן הֵיטֵב לֹא רַק בִּידִיעוֹתֵינוּ כִּי אִם בְּעִקָּר בַּעֲבָרֵנוּ הָאֶזְרָחִי. הַקָּצִין הִצְטַיֵּן בִּידִיעַת שְׂפַת הָאוֹיֵב שֶׁהָיְתָה שְׁגוּרָה בְּפִיו עַל כָּל מִבְטָאֶיהָ הָרַבִּים.

וַאֲנַחְנוּ שָׂנֵאנוּ אוֹתוֹ.

אֵין אָב לַשִּׂנְאָה. גַּם לֹא יָדַעְנוּ בְּעֶצֶם לָמָּה, וְלֹא הִרְבֵּינוּ לְדַבֵּר עַל כָּךְ.

יִתָּכֵן וְהַסִּבָּה תְּלוּיָה הָיְתָה בְּאָפְיוֹ הַבִּלְתִּי שָׁקֵט וּבַהֲלִיכוֹתָיו הַבִּלְתִּי טִבְעִיּוֹת שֶׁל הַקָּצִין, אוּלָם יָדַעְנוּ שֶׁאַנְשֵׁי־צָבָא בַּנֵּכָר נִתְפָּסִים לִפְעָמִים לִנְטִיּוֹת מְשֻׁנּוֹת בְּיוֹתֵר; מִשּׁוּם כָּךְ קִבַּלְנוּהוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא, מִבְּלִי לְחַטֵּט וּלְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו. וּבְאַחַד הַיָּמִים, כְּשֶׁהֵבִיא לַמִּשְׂרָד כַּלְבָּה מְצֹרַעַת וַעֲזוּבָה, שֶׁמְּצָאָהּ אֵי־שָׁם מִסְתּוֹבֶבֶת בָּרְחוֹב, לֹא שַׂמְנוּ לֵב לִבְחִירָה זוֹ.

מַה שֶׁהִרְגִּיזָנוּ יוֹתֵר הָיְתָה נְגִינַת הַפָּטֵיפוֹן הַצַּרְחָנִי שֶׁעָלְתָה מֵחֶדְרוֹ בַּשָּׁעוֹת הַמְאֻחָרוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה, מְִּבִלי לְהִתְחַשֵּׁב בְּכָךְ שֶׁכְּבָר שָׁכַבְנוּ לִישֹׁן. אָז הָיָה עוֹלֶה גַם רַעַשׁ עָמוּם מֵחֶדְרוֹ, כְּעֵין דִּבּוּר אוֹ כְּעֵין שִׁירָה, וְלֹא יָדַעְנוּ אִם הַתַּקְלִיטִים שְׁחוּקִים בְּמִדָּה כָּזֹאת אוֹ שֶׁהַקָּצִין מִתְלַוֶּה בְּקוֹלוֹ הַצָּרוּד וְהַשִּׁכּוֹר אֶל מַנְגִּינוֹת הַגַּ’ז הַפִּרְאִיּוֹת.

גַּם עִנְיַן חֶדְרוֹ שֶׁל הַקָּצִין הָיָה בִּשְׁבִילֵנוּ עִלָּה לְרֹגֶז. הַחֶדֶר הָיָה סָגוּר בְּפָנֵינוּ. מִיָּמָיו לֹא שָׁכַח הַקָּצִין לְנָעֳלוֹ. בַּתְּחִלָּה הִסְבַּרְנוּ אֶת הַדָּבָר בְּכָךְ שֶׁתְּעוּדוֹת חֲשׁוּבוֹת נִמְצָאוֹת עַל שֻׁלְחָנוֹ, וְיִתָּכֵן שֶׁאֵין עָלֵינוּ לִרְאוֹתָן. אֶלָּא שֶׁהַקָּצִין הִתְרַחֵק מֵאִתָּנוּ וּמֵחֶבְרָתֵנוּ מִתּוֹךְ יְהִירוּת וּשְׁמִירָה מֻגְזֶמֶת עַל רִשְׁמִיּוּת — רִשְׁמִיּוּת שֶׁאֵינָה נְהוּגָה בֵּין חַיָּלֵי־חֲזִית, וּבִמְיֻחָד בֵּין חַיָּלִים הַגָּרִים בְּאוֹתוֹ בַּיִת.

לָכֵן לֹא שַׂמְנוּ לֵב לַכַּלְבָּה הַמֻּזְנַחַת שֶׁהִתְחִילָה לְהִסְתּוֹבֵב בְּמִשְׂרָדֵנוּ. הוֹסַפְנוּהָ לְחֶשְׁבּוֹן שִׁגְעוֹנוֹתָיו הַמְרֻבִּים בְּלָאו הָכֵי שֶׁל הַקָּצִין. אֶלָּא שֶׁבִּמְרוּצַת הַיָּמִים הֵחֵל הַלָּה לְהַקְדִּישׁ לְכַלְבָּתוֹ תְּשׂוּמֶת־לֵב יְתֵרָה.

שָׁעוֹת הָיָה יוֹשֵׁב וּמַאֲכִילָהּ צְנִימִים יְבֵשִׁים, וְהִיא הָיְתָה מְכַרְסַמְתָּם בְּרַעַבְתָּנוּת קוֹלָנִית.

אֵין רַע בְּכָךְ אִם כֶּלֶב אוֹכֵל צְנִימִים, אוּלָם מִשֶּׁכֶּלֶב מְכַרְסֵם בְּאָזְנֶיךָ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת תְּמִימוֹת לְלֹא הַפְסָקָה, וּבְיִחוּד כְּשֶׁאַתָּה זָקוּק לְרִכּוּז־נֶפֶשׁ, וְאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבַּעֲבוֹדָתְךָ הַמְדֻיֶּקֶת וְהָאַחֲרָאִית תְּלוּיִים לִפְעָמִים חַיֵּי אֲנָשִׁים רַבִּים — הֲרֵי מַתְחִיל הַכִּרְסוּם לְהַרְגִּיזְךָ וּלְהַקְצִיפְךָ.

אֲבָל הַדֶּרֶךְ הַבְּדוּקָה בַּצָּבָא בְּיַחַס לַמְמֻנִּים עָלֶיךָ הִיא דֶרֶךְ הַשְּׁתִיקָה. אֲשֶׁר עַל כֵּן שָׁתַקְנוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלִּבֵּנוּ הָיָה עָלֵינוּ מַר.

לֹא עָבְרוּ יָמִים וְהַכַּלְבָּה הֵבִיאָה לְאוֹר הָעוֹלָם שְׁנֵי גוּרִים, הָאֶחָד הָיָה שָׂעִיר וּמְכֹעָר כְּאִמּוֹ, וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי — לְמַרְבִּית הַפֶּלֶא — הָיָה גוּר שָׁחוֹר, מַבְרִיק וְחָזָק, וּמַה שֶּׁהִתְמִיהָנוּ בְּיוֹתֵר הוּא שֶׁנּוֹלַד לְלֹא זָנָב כִּמְעַט. רַק שְׁאֵרִית קְטַנָּה הֵימֶנּוּ הִזְדַּקְּרָה כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמַרְאֵהוּ דוֹמֶה הָיָה לְמַרְאֵה כֶּלֶב גִּזְעִי קְצוּץ־זָנָב.

מִיָּד כָּבַשׁ בְּלֶקִי (כָּךְ קָרָאנוּ לוֹ) אֶת לִבֵּנוּ. הוּא גָדַל וְהִתְפַּתַּח בִּמְהִירוּת רַבָּה. גּוּפוֹ הָיָה חָסֹן וּשְׁרִירִי.

לְעֻמַּת זֹאת, אִמּוֹ וְאָחִיו הַקָּטָן לֹא הֶעֱלוּ הַרְבֵּה בָּשָׂר. הָאֵם נִשְׁאֲרָה מְדֻבְלֶלֶת וְרָזָה, וְגוּרָהּ הַדּוֹמֶה לָהּ גַם הוּא — צַלְעוֹתָיו נִרְאוּ וְהִתְּנַוְּנוּתוֹ בָּלְטָה לָעַיִן.

אָנוּ, הַסַּמָּלִים, הִתְיַדַּדְנוּ עִם בְּלֶקִי. יְדִידוּת זוֹ הָיְתָה כַּנִּרְאֶה עִלָּה בִּשְׁבִיל הַקָּצִין לְהַרְאוֹת תְּשׂוּמֶת־לֵב רַבָּה לַגּוּר הַמְנֻוָּן. הוּא הֶעְדִּיפוֹ בַּעֲלִיל עַל בְּלֶקִי.

וְהִנֵּה, בְּאַחַד הַיָּמִים יָצָא הַקָּצִין לִימֵי חֻפְשָׁה אֲחָדִים. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לִיצִיאָתוֹ רָאִינוּ אֶת גִּ’ימִי, זֶה אַחַד הַסַּמָּלִים הָאַנְגְּלִים, לוֹקֵחַ שַׂק, שָׂם בְּתוֹכוֹ אֶת הַגּוּר הַמְנֻוָּן וְקוֹרֵא לְאִמּוֹ לָלֶכֶת אַחֲרָיו. יָדַעְנוּ שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן לְהַטְבִּיעָם בַּנָּהָר הָעוֹבֵר לֹא־הַרְחֵק מִבֵּיתֵנוּ. הִתְנַגַּדְנוּ לְכָךְ, אוּלָם לְלֹא הוֹעִיל. גִּ’ימִי שָׂנֵא אֶת הַקָּצִין שִׂנְאָה עֲמֻקָּה וְעַקְשָׁנִית. הוּא הֶחְלִיט לְהִתְנַקֵּם בּוֹ, וּכְשֶׁגִּ’ימִי מַחְלִיט — אֵין כֹּחַ שֶׁיְּזִיזֶנוּ מֵהַחְלָטָתוֹ.

הָיְתָה זֹאת לִכְאוֹרָה נְקָמָה קַלָּה, בְּהַשְׁוָאָה לַסֵּבֶל שֶׁסָּבַלְנוּ מֵהַקָּצִין. אוּלָם מִשֶּׁחָזַר, נוֹכַחְנוּ לָדַעַת כִּי הַפְּגִיעָה קָלְעָה לַמַּטָּרָה.

הוּא הֵבִין כִּי יָדֵינוּ בַּמַּעֲשֶׂה. הוּא צָעַק וְאִיֵּם. בְּחֹסֶר־הָאוֹנִים שֶׁלּוֹ הָיָה מַצְחִיק.

וַאֲנַחְנוּ שָׁתַקְנוּ.

“אֵין אָנוּ יוֹדְעִים,” כָּךְ אָמַרְנוּ וְלֹא יוֹתֵר.

אֶת כָּל שִׂנְאָתוֹ הוֹצִיא עַתָּה הַקָּצִין עַל בְּלֶקִי. הוּא בָּעַט בּוֹ וְגֵרְשׁוֹ מִדַּרְכּוֹ בְּגַסּוּת.

בְּלֶקִי הָיָה בְּדֶרֶךְ כְּלָל בַּעַל מֶזֶג נֹחַ וְעַלִּיז, אוּלָם מִשֶּׁהָיָה רוֹאֶה אֶת הַקָּצִין בָּא הָיָה מִיָּד מַשְׁפִּיל אָזְנָיו, נָסוֹג וּמִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי רַגְלָיו שֶׁל גִּ’ימִי, שֶׁהִתְקַשֵׁר אֵלָיו בִּמְיֻחָד.

אֲבָל סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל בְּלֶקִי לֹא הֶאֱרִיכָה יָמִים. בִּמְרוּצַת הַזְּמַן חָדַל לְהִסְתַּתֵּר וְלָסֶגֶת, עַד שֶׁבְּאַחַד הַיָּמִים הֶחְלִיט לֹא לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ, וּמִשֶּׁקִּבֵּל בְּעִיטַת רֶגֶל מֵהַקָּצִין, קָפַץ פִּתְאֹם וְנִתְקַע בְּשִׁנָּיו בַּמִּכְנָסַיִם וּקְרָעָם.

הַקָּצִין הֶאְדִּים כַּתּוֹלָע, נִתְבַּלְבֵּל וְחָזַר לְחֶדְרוֹ. אָנוּ, שֶׁיָּשַׁבְנוּ לְיַד שֻׁלְחֲנוֹתֵינוּ, הֶחֱלַפְנוּ מַבָּטִים.

הָעִנְיָן נִשְׁתַּכַּח. הַיְדִיעוֹת שֶׁהִגִּיעוּ מֵהַחֲזִית הָיוּ אַחַת רָעָה מֵרְעוּתָהּ. פְּעֻלּוֹת רַבּוֹת שֶׁל אֲנָשֵׁינוּ נִכְשְׁלוּ. פְּעֻלּוֹת שֶׁהִתְכּוֹנַנּוּ לָהֶן מִצַּד הָאוֹיֵב, וְשֶׁעֲלֵיהֶן יָדַעְנוּ כִּי תָּבֹאנָה, לֹא יָצְאוּ לַפֹּעַל. לִבֵּנוּ פָּשׁוּט לֹא הָיָה נָתוּן לִבְּלֶקִי וְלַקָּצִין.

וְהִנֵּה, בְּאַחַד הָעֲרָבִים קָרָא לָנוּ גִּ’ימִי וְאָמַר כִּי בִּרְצוֹנוֹ לְהִתְיָעֵץ אִתָּנוּ.

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הַקָּצִין סוֹעֵד בְּמוֹעֲדוֹנוֹ אֲרֻחַת עֶרֶב.

גִּ’יִמי אָמַר: “בַּחוּרִים, אֵינִי יוֹדֵעַ אִם שַׂמְתֶּם לֵב לְכָךְ. הִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל הַקָּצִין זֶה מִזְּמַן שֶׁאֵינָהּ נוֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינַי. יֵשׁ לִי דֵעָה מְסֻיֶּמֶת עָלָיו, אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם אֲנִי מִתְכַּוֵּן בְּעֶצֶם לְהִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל בְּלֶקִי. כֶּלֶב אֵינוֹ שׂוֹנֵא סְתָם בֶּן־אָדָם מַכָּר. שִׂנְאַת כֶּלֶב לְבֶן־אָדָם הֲרֵיהִי תָּמִיד רֶמֶז לְסַכָּנָה שֶׁאוֹתוֹ אִישׁ נוֹשֵׂא לִבְעָלָיו שֶׁל הַכֶּלֶב. וְיֵשׁ לִי הָרְשׁוּת לַחְשֹׁב אֶת עַצְמִי בִּמְיֻחָד, וְאֶתְכֶם, לִבְעָלָיו שֶׁל בְּלֶקִי. שִׂנְאָתוֹ אֶת הַקָּצִין עוֹבֶרֶת אֶת הַגְּבוּלוֹת הַטִּבְעִיִּים. הוּא רוֹטֵן לְמַרְאֵהוּ, וּבַלֵּילוֹת, כְּשֶׁהַפָּטֵפוֹן מְנַגֵּן, אֵינוֹ שָׁקֵט בְּמִדָּה רַבָּה וַהֲרֵיהוּ מִסְתּוֹבֵב לְיַד דֶּלֶת חֶדְרוֹ. אֵינִי יוֹדֵעַ מַשֶׁהוּ מְסֻיָּם, אַךְ אִם תַּסְכִּימוּ, הֲרֵינִי מוּכָן לַעֲשׂוֹת בִּקּוּר קָצָר בְּחֶדְרוֹ שֶׁל הַקָּצִין.”

הִסְכַּמְנוּ בְּפָנִים אֲפֵלוֹת. וְכִי מַה יֵּשׁ לְהַגִּיד בְּמַצָּב כָּזֶה?

גִּ’ימִי הִתְגַּבֵּר בִּמְהִירוּת עַל הַדֶּלֶת. הוּא פְּתָחָהּ בִּזְרִיזוּת עַל יְדֵי מַכְשִׁיר שֶׁרְאִינוּהוּ אֶצְלוֹ זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.

בְּלֶקִי, שֶׁהָיָה עַל־יָדֵנוּ, הִתְרַגֵּשׁ כֻּלּוֹ. הוּא רִחְרַח סְבִיבוֹ, וּלְבַסּוֹף רָבַץ לְיַד הַמִּטָּה בְּלִי לִגְרֹעַ עַיִן מִגִּ’ימִי, שֶׁפִּשְׁפֵּשׁ בָּאֲרוֹנוֹת וְהֵצִיץ לְתוֹךְ הַתִּיקִים.

קָשֶׁה לָדַעַת, כַּמּוּבָן, אִם הָיָה בְּכָךְ מִשּׁוּם מִקְרֶה בִּלְבַד אוֹ שֶׁפָּעֲלָה כָּאן תְּכוּנָה כַּלְבִּית יְתֵרָה, אֶלָּא שֶׁרָאִינוּ פִּתְאֹם אֶת בְּלֶקִי מֵסֵב אֶת רֹאשׁוֹ, מִתְרוֹמֵם, מִזְדַּחֵל מִתַּחַת לַמִּטָּה וּמַתְחִיל לִסְחֹב חֶבֶל, שֶׁהָיָה כַּנִּרְאֶה קָשׁוּר לִקְפִיצִים.

גִּ’ימִי נִגַּשׁ מִיָּד לַמִּטָּה וְהֵרִים אֶת הַמִּזְרָן.

מִתַּחְתָּיו מָצָאנוּ אַרְגָּז קָטָן, קָשׁוּר בְּחֶבֶל.

הָיָה זֶה מַשְׁדֵּר.

יָצָאנוּ מִיָּד אֶת הַחֶדֶר וְנָעַלְנוּ שֵׁנִית אֶת הַדֶּלֶת.

כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ נִשְׁאָר יוֹשֵׁב וְנָתוּן לְהִרְהוּרָיו. פִּתְאֹם מָצָאנוּ פִּתְרוֹן לְכַמָּה וְכַמָּה מְאֹרָעוֹת שֶׁהִרְעִישׁוּ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים אֶת קֶטַע הַחֲזִית שֶׁלָּנוּ.

מָצָאנוּ גַם הַצְדָּקָה לְשִׂנְאָתֵנוּ אֶת הַקָּצִין, וּבָזֹאת הִתְנַחַמְנוּ.

לְמָחֳרַת הַיּוֹם הוֹצִיאוּ אֶת הַקָּצִין לִמְכוֹנִיתוֹ בְּלִוּוּי שׁוֹטְרִים צְבָאִיִּים.

וְסוֹפוֹ שֶׁל בְּלֶקִי?

אָכֵן, הָיָה זֶה סוֹף בִּלְתִּי רָגִיל.

עוֹדֶנִּי זוֹכֵר, כְּשֶׁעָמַדְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ לְיַד דֶּלֶת הַמִּשְׂרָד וְדַנּוּ בְּגוֹרָלוֹ. מִשְׂרָדֵנוּ חֻסַּל יָמִים מִסְפָּר לְאַחַר הַמִּקְרֶה. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ צָרִיךְ הָיָה לַחֲזֹר לִיחִידָתוֹ, וּכְפִי הַנִּרְאֶה, לְהִצְטָרֵף לְאַנְשֵׁי פְּלֻגָּתוֹ אֲשֶׁר בַּחֲזִית. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ נִמְנַע מִלְּקַבֵּל אַחֲרָיוּת לְגוֹרָלוֹ שֶׁל בְּלֶקִי. דִּבַּרְנוּ אוּלַי מִתּוֹךְ קַלּוּת־רֹאשׁ מְסֻיֶּמֶת, בְּהִתְחַשֵּׁב בְּשֵׁרוּתוֹ אֲשֶׁר שֵׁרֵת אוֹתָנוּ, אוּלָם אַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ לְהַשְׁאִיר כָּכָה סְתָם אֶת בְּלֶקִי לְלֹא דוֹאֵג וּלְהִסְתַּלֵּק.

בְּלֶקִי רָבַץ כָּל אוֹתָה שָׁעָה עַל הַמִּרְפֶּסֶת וְהִסְתַּכֵּל בָּנוּ, פַּעַם בָּזֶה וּפַעַם בָּזֶה.

לְפֶתַע הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ וְהֵחֵל לִצְעֹד לְעֵבֶר הַנָּהָר. בַּתְּחִלָּה הָלַךְ לְאִטּוֹ, רָכוּן בְּמִקְצָת, כְּשֵׁם שֶׁעוֹשֶׂה כֶּלֶב־צַיִד לִפְעָמִים — וְאָנוּ הִסְתַּכַּלְנוּ אַחֲרָיו. מִצְעָדוֹ הָפַךְ לִמְרוּצָה קַלָּה, וּמִשֶּׁהִגִּיעַ לַנָּהָר, קָפַץ קְפִיצָה פִּתְאֹמִית לְתוֹךְ הַמַּיִם וְהִתְחִיל לַחֲצוֹת אֶת הַנָּהָר בִּשְׂחִיָּה. רְאִינוּהוּ עוֹלֶה עַל הַחוֹף הַשֵּׁנִי וְנֶעְלָם לְבֵין הַשִּׂיחִים, מִבְּלִי שֶׁהֵסֵב אֶת רֹאשׁוֹ.

יָדַעְנוּ שֶׁשּׁוּב לֹא נִרְאֵהוּ לְעוֹלָם.

הַנֹּהַג הָיָה שֶׁבִּתְקוּפַת הַבָּצִיר הָעָמְדוּ בְּשַׁעֲרֵי הַכְּרָמִים שׁוֹמְרִים שְׂכִירִים, אוּלָם וָתִיקִים מְסַפְּרִים שֶׁבַּיָּמִים הָהֵם לֹא זָכוּ לְהוֹרִיד יְבוּל כָּלְשֶׁהוּ. הַמְדֻבָּר הוּא בְּבֵית־סֵפֶר חַקְלָאִי, וְהַשּׁוֹמְרִים הַלָּלוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי שָׂפָם מְסֻלְסָל, וּבַעֲלֵי בְּלוֹרִית שֶׁכִּסְּתָה אֶת עֵינָם הָאַחַת, וְאַף עַל פִּי שֶׁלָּבְשׁוּ מִכְנְסֵי־רְכִיבָה, נָעֲלוּ מַגָּפַיִם מְצֻחְצָחִים וְנָשְׂאוּ עַל שִׁכְמָם רוֹבֵי־צַיִד מַבְרִיקִים, הֲרֵי הָיוּ תְּמִימִים בְּנַפְשָׁם כִּילָדִים. וְהָיָה אִם הוֹפִיעָה קְבוּצַת תַּלְמִידִים, נִגְּשָׁה אֲלֵיהֶם בְּסָמוּךְ וּפָתְחָה בְּשִׂיחָה עַל “הַתְּקוּפָה הַהִיא”, הִיא תְּקוּפַת הַשּׁוֹמְרִים בִּיהוּדָה וּבְסֵגֶ’רָה — מִיָּד הָיוּ מִתְיַשְּׁבִים בְּעִגּוּל בְּפֶתַח הַכֶּרֶם; אֶשְׁכּוֹלוֹת מְטֻלָּלִים הֹעֲלוּ, וְסִפְלֵי קָפֶה קְטַנִּים הֻגְּשׁוּ, וְהַשִּׁיחָה הִתְגַּלְגְּלָה עַל מַעֲשֵׂי גְבוּרָה שֶׁהָיוּ וְלֹא הָיוּ. אוּלָם נַנִּיחַ שֶׁהָיוּ. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה “פְּלֻגַּת־מַחַץ” אַחֶרֶת שֶׁל תַּלְמִידִים פּוֹעֶלֶת בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכֶּרֶם וּמְקִלָּה מֵעַל הַגְּפָנִים אֶת מַשָּׂאָן.

עַתָּה נִשְׁתַּנּוּ פְּנֵי הַדְּבָרִים. שׁוּב אֵין שׂוֹכְרִים שׁוֹמְרִים. בִּתְקוּפַת הַבָּצִיר נִמְסֶרֶת הַשְּׁמִירָה עַל הַכֶּרֶם לִידֵי כִּתַּת הַסִּיּוּם. אֵין לָדַעַת בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִי צָץ הָרַעְיוֹן הַזֶּה; עַל כָּל פָּנִים הָיְתָה זוֹ הַמְצָאָה מְחֻכֶּמֶת לְמַדַּי.

מִשֶּׁנִּמְסְרָה הַשְּׁמִירָה לְכִתַּת־הַסִּיּוּם, וּכְפִי שֶׁהִדְגִּישׁוּ — בְּאַחֲרָיוּת — הֲרֵי שׁוּב לֹא הֱיִיתֶם מַכִּירִים אֶת הַ“תַּכְשִׁיטִים” שֶׁל כִּתָּה זוֹ. בִּן־לַיְלָה נִשְׁתַּנּוּ, זָקְפוּ חָטְמֵיהֶם, שָׁכְחוּ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם מֵאֶתְמוֹל, וְהָיְתָה לְךָ הַרְגָּשָׁה כְּאִלּוּ נִתְקַלְתָּ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְלֹא בְּסוֹחֲבֵי־שְׁזִיפִים וּמְסַדְּרֵי־קוּמְזִיצִים מֻשְׁבָּעִים.

זֶה כֹּחָה שֶׁל אַחֲרָיוּת. שָׁעָה שֶׁאָדָם מְקַבֵּל אוֹתָהּ עַל עַצְמוֹ, הֲרֵיהוּ מוּכָן לִתֵּן נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ.

וּמֵאוֹתָה שָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ לְתַפְקִידָם, שׁוּב לֹא הָיָה קַל לְהַעֲרִים עֲלֵיהֶם וְלַחְדֹּר לְתוֹךְ הַכֶּרֶם.

אוּלָם פַּעַם אַחַת הִצְלַחְנוּ בְּכָל זֹאת. וְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

בְּאוֹתָהּ כִּתַּת־סִיּוּם מָצוּי הָיָה בָּחוּר אֶחָד וּשְׁמוֹ יִצְחָק, אֶלָּא שֶׁקָרְאוּ לוֹ מֻצָּג.

וְאָכֵן, מֻצָּג הָיָה הַבָּחוּר דְּנָן. שֶׁלֹּא כְּכָל יֶתֶר הַתַּלְמִידִים הָיָה יִצְחָק זֶה. הוּא הָיָה מְשׁוֹרֵר.

שָׁעָה שֶׁקָּם בָּחוּר וּמַחְלִיט בְּנַפְשׁוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא לִכְתֹּב שִׁירִים, סִמָּן הוּא שֶׁמַּשֶּׁהוּ “לֹא בְּסֵדֶר” אִתּוֹ. הוּא מִתְרַשֵּׁל בַּעֲבוֹדָתוֹ, מַזְנִיחַ אֶת בְּגָדָיו וְתִסְרָקְתּוֹ וְחוֹלֵם בְּהָקִיץ.

“אוֹי, אֵיזוֹ צִפּוֹר יָפָה!” הָיָה יִצְחָק מִתְרַגֵּשׁ פִּתְאֹם, כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד עַד בִּרְכָּיו בַּזֶּבֶל וְקִלְשׁוֹנוֹ צוֹנֵחַ מִיָּדָיו.

“יִמַּח שִׁמְךָ, טִפֵּשׁ!” הָיָה צוֹרֵחַ לְעֻמָּתוֹ עָמוֹס מִיַּבְנְאֵל. “הִשְׁתַּגַּעְתָּ? הֲרֵי עוֹד מְעַט הָיִיתָ מוֹצִיא לִי עַיִן!”

“אוֹי, הָעֲנָנִים הַלָּלוּ! הֲרֵיהֶם כִּגְדָיִים לְבַנְבַּנִּים,” הָיָה יִצְחָק מַכְרִיז בְּיוֹם סְתָו בָּהִיר.

“קָרָאתִי, כְּבָר קָרָאתִי הַשְׁוָאָה זוֹ אֵצֶל גְּדוֹלִים מִמְּךָ,” הָיָה עוֹנֶה יוֹסֵף, שֶׁלָּמַד בְּבֵית־סֵפֶר תִּיכוֹנִי.

אוּלָם כָּל הַלַּעַג הַזֶּה לֹא הִשְׁפִּיעַ עַל יִצְחָק, הוּא הִמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ:

חֶרֶב פִּיפִיוֹת לָהּ וְהִיא מִתְהַפֶּכֶת

אֵימָה מִסָּבִיב מְהַלֶּכֶת…

“הַאֵין זֶה נֶהְדָּר?” הָיָה שׁוֹאֵל וּמַפְסִיק בְּאֶמְצַע הַחֲלִיבָה, לְתִמְהוֹנָהּ הָרַב שֶׁל הַפָּרָה הַמְנֻמְנֶמֶת. “הַגִּידוּ, הַאֵין זֶה נֶהְדָּר וּמַשְׁרֶה מַצַּב־רוּחַ?”

כָּזֶה הָיָה יִצְחָק. מְשֻׁנֶּה וּמַצְחִיק.

אֶלָּא שֶׁיִּצְחָק לֹא הָיָה מְסֻגָּל כָּל עִקָּר לְהַרְגִּישׁ בַּלַּעַג. מִשֶּׁצָּחֲקוּ כֻּלָּם צָחַק גַּם הוּא, וְאָז הָיָה מוֹרִיד אֶת מִשְׁקָפָיו, שֶׁהָיוּ תָּמִיד סְדוּקִים, וּמְשַׁפְשֵׁף אֶת קִצְרוֹת־הָרְאוּת שֶׁהֵחֵלּוּ מַדְמִיעוֹת.

בְּאַחַד הָעֲרָבִים יָשַׁבְנוּ, חַבְרַיָּא שְׁלֵמָה, לְיַד הָרֶפֶת וְלָעַסְנוּ חָרוּבִים הַמְיֹעָדִים בִּשְׁבִיל הַפָּרוֹת. אַף יִצְחָק הָיָה בֵּינֵינוּ. נִתְגַּלְגְּלָה שִׂיחָה, וְהִנֵּה פָּנָה יוֹסֵף וְאָמַר:

“וּמָה עִם כְּתִיבָתְךָ, יִצְחָק? הַגֵּד נָא, הֲכוֹתֵב אַתָּה גַם שִׁירֵי אַהֲבָה?”

“כֵּן…לָמָּה אַתָּה שׁוֹאֵל?” נַעֲנָה יִצְחָק בְּהִסּוּס.

“תְּמֵהַנִי עָלֶיךָ,” עָנָה יוֹסֵף. “שֶׁהֲרֵי עַד כַּמָּה שֶׁיָּדוּעַ לִי אֵין לְךָ חֲבֵרָה. וּבְכֵן, כֵּיצַד אֶפְשָׁר לִכְתֹּב שִׁירֵי אַהֲבָה מִבְּלִי לְיַחֲסָם לְמִישֶׁהוּ?”

“יֵשׁ לִי,” עָנָה יִצְחָק.

“הֵיכָן הִיא?” פָּרַצְנוּ כֻּלָּנוּ בִּצְחוֹק שֶׁבִּתְמִיהָה.

“כָּאן!” עָנָה יִצְחָק, בְּהַצְבִּיעוֹ בְּיָדוֹ עַל לִבּוֹ.

“הוֹ! הָהּ!” נִפְלְָה קְרִיאָה מִפִּינוּ.

וְיִצְחָק הִמְשִׁיךְ:

לִבִּי הוּא הַקֵּן, לִבִּי הַמִּקְלָט,

בּוֹ תִּשְׁכֹּן נַעֲרָה שֶׁהִיא תְּכֻלַּת…

קָפַץ עָמוֹס וְהִכְרִיז: “חֲבֵרִים, הַמֻּצָּג שֶׁלָּנוּ הוּא בַּרְזֶל־עֶשֶׁת!”

אוֹתוֹ עֶרֶב עָלָה רַעְיוֹן בְּלִבִּי.

עוֹנַת הַבָּצִיר הֲרֵי מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה, וּבָרִי שֶׁאַף תּוֹרוֹ שֶׁל יִצְחָק יַגִּיעַ וְהוּא יִשְׁמֹר. שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר לִפְנֵי הַמּוֹעֵד הִתְחַלְתִּי מִתְיַדֵּד עִמּוֹ. הִקְשַׁבְתִּי לְשִׁירָיו, כָּרִיתִי אֹזֶן לְהִשְׁתַּפְּכֻיּוֹתָיו וְהִשְׁתַּדַּלְתִּי לַהֲבִינוֹ.

לֹא הָיָה קָשֶׁה לַהֲבִינוֹ. הוּא הָיָה בָּחוּר תָּמִים, טוֹב לֵב וְזָקוּק לִידִידוּת. יִתָּכֵן שֶׁכָּתַב גַּם שִׁירִים טוֹבִים, אוּלָם עַל כָּךְ לֹא הָיִיתִי רַשַּׁאי לָדוּן אָז. שֶׁהֲרֵי אַף אִם מָצְאוּ חֵן בְּעֵינַי הִצְטָרַכְתִּי לִצְחֹק, מִשּׁוּם שֶׁחֲבֵרַי כֻּלָּם צָחֲקוּ.

לֹא אַחַת גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לְהַצְנִיעַ אֶת תָּכְנִיתִי וְלֹא לְהוֹצִיאָה לַפֹּעַל; הִתְחַבֵּב עָלַי הַבָּחוּר וְלֹא רָצִיתִי לְצַעֲרוֹ. אוּלָם בַּתְּקוּפָה הַהִיא צָעִיר הָיִיתִי וּפוֹחֵז, וּמִשֶּׁגָּבַר עָלַי יֵצֶר הַהִתּוּל, לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְיַצֵּב כְּנֶגְדּוֹ בִּמְלֹא הַהִתְנַגְּדוּת.

הָיָה לִי אָז חָבֵר לַכִּתָּה, יָרִיב שְׁמוֹ, וְלוֹ כִּשְׁרוֹן מִשֶּׁלּוֹ. הוּא יָדַע לְחַקּוֹת קוֹלוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי־חַיִּים וַאֲנָשִׁים בְּדַיְקָנוּת מַפְלִיאָה. יֵשׁ בַּחוּרִים כָּאֵלֶה, וְיָרִיב הָיָה מִן הַמְשֻׁבָּחִים שֶׁבָּהֶם.

מִשֶּׁהוֹצִיא זֶה מִגְּרוֹנוֹ בִּשְׁעַת הַשִּׁעוּר יְלָלָה בַּכְיָנִית, הָיָה מִסְתַּיֵּם אוֹתוֹ שִׁעוּר בְּכָךְ שֶׁהַמּוֹרֶה חִפֵּשׂ אֶת גּוּר־הַחֲתוּלִים מִתַּחַת לַסַּפְסָלִים, בַּמְּגֵרוֹת וּבְתוֹךְ הַיַּלְקוּטִים. מִשֶּׁהָיָה הוֹלֵךְ בַּכְּבִישׁ הָיָה פִּתְאֹם מוֹצִיא קוֹל צְפִירָה מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ שֶׁל עוֹבֵר אֹרַח, כִּצְפִירָתָהּ שֶׁל מְכוֹנִית לְכָל דָּבָר, וְהָאִישׁ שֶׁלְּפָנָיו, שֶׁהָיָה בָּטוּחַ כִּי הַגַּלְגַּלִּים דּוֹרְכִים כְּבָר עַל עֲקֵבָיו, הָיָה קוֹפֵץ יָמִינָה וּמִשְׂתָּעֵר שְׂמֹאלָה, מִסְתּוֹבֵב אֲחוֹרַנִּית, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הָיָה מִשְׁתַּטֵּחַ מְלֹא אָרְכּוֹ עַל הַכְּבִישׁ.

שִׂחֵק לוֹ הַמַּזָּל לְיָרִיב, שֶׁתָּמִיד הִצְלִיחַ לָשֵׂאת רַגְלָיו וְלִבְרֹחַ.

יָרִיב זֶה הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁשִּׁתַּפְתִּיו בְּסוֹדִי.

בֵּינְתַיִם הִמְשַׁכְתִּי לְהִתְיַדֵּד עִם יִצְחָק. נִתְּנָה הָאֱמֶת לְהֵאָמֵר — מִשֶּׁנִּזְכָּר אֲנִי עַתָּה בִּמְלַאכְתִּי זוֹ שֶׁל הִתְיַדְּדוּת מְזֻיֶּפֶת, כְּלִמָּה מְכַסָּה אֶת פָּנַי. יִצְחָק רָחַשׁ לִי אֵמוּן, וּמַה פֶּלֶא אֵפוֹא שֶׁהִסְכִּים לִדְבָרַי? וַאֲנִי דִבַּרְתִּי עַל חֲבֵרוּת טוֹבָה, וְעַל יְדִידוּת, וְעַל כָּךְ שֶׁבֶּן־אָדָם פּוֹגֵשׁ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר בַּחֲבֵרָה לחַיִּים הַמְּבִינָה לְרוּחוֹ.

יֵשׁ וּנְעָרִים מְדַבְּרִים עַל בַּעֲיוֹת־חַיִּים מִבְּלִי לַהֲבִינָן כָּרָאוּי, אֶלָּא מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ בִּלְבַד.

“כֵּן,” הָיָה יִצְחָק עוֹנֶה. “גַּם אֲנִי חוֹשֵׁב עַל דְּבָרִים כְּגוֹן אֵלֶּה. אוּלָם יָכוֹל אֲנִי לִחְיוֹת בְּעוֹלָמִי־שֶׁלִּי שֶׁחָתַמְתִּי לִי בְּלִבִּי. וְלִבִּי זֶה הוּא תָּמִיד מָלֵא עַל גְּדוֹתָיו.”

בְּאַחַד הַיָּמִים אָמַרְתִּי לוֹ: “יִצְחָק, רוֹצֶה אֲנִי שֶׁתָּכִּיר אוֹתָהּ, אֶת חֲבֶרְתִּי מֵהָעִיר הַסְּמוּכָה. סִפַּרְתִּי לָהּ רַבּוֹת עָלֶיךָ, וְהִיא מִתְעַנְיֶנֶת בְּךָ מְאֹד.”

יִצְחָק שָׁתַק רְגָעִים, וַאֲנִי חִכִּיתִי בְּקֹצֶר־רוּחַ לִתְגוּבָתוֹ.

נִכַּר בּוֹ שֶׁהוּא נִרְגַּשׁ. כְּלוּם נֶעֶלְבָה נַעֲרַת־הַתְּכֵלֶת שֶׁבְּלִבּוֹ לְעֶצֶם הָרַעְיוֹן שֶׁל יְדִידוּת זָרָה?

לְבַסּוֹף אָמַר: “כֵּן, אוּלָם מִיָּמַי לֹא דִבַּרְתִּי עִם נַעֲרָה. מוּזָרוֹת הֵן בְּעֵינַי וּמְשֻׁנּוֹת, וַאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵיהֶן.”

“אֵין הֵן שׁוּב מְשֻׁנּוֹת כָּל כָּךְ,” עָנִיתִי לוֹ. “נָכוֹן, שׁוֹנוֹת הֵן בְּמִקְצָת מֵאִתָּנוּ, הַבַּחוּרִים, אֶלָּא שֶׁטּוֹב לְהִתְיַדֵּד אִתָּן. יוֹדְעוֹת הֵן לִיצֹר אֲוִירָה שֶׁל רְצִינוּת־יֶתֶר בְּשִׂיחָה, וְאֵין אַתָּה מַגִּיעַ לְכָךְ בְּחֶבְרַת בַּחוּרִים אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקוֹת. וְזוֹ, תָּמָר, שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר לְךָ עָלֶיהָ, בַּחוּרָה טוֹבָה הִיא בִּמְיֻחָד. בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁתִּתְיַדְּדוּ.”

הִנֵּה כִּי כֵן הֻסְכַּם בֵּינֵינוּ שֶׁבְּאַחַד הָעֲרָבִים אַזְמִין אֶת תָּמָר שֶׁתָּבוֹא מֵהָעִיר, וְאָנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ נֵשֵׁב בְּסֻכָּתֵנוּ אֲשֶׁר בַּכֶּרֶם וּנְשׂוֹחֵחַ.

וְכָךְ הָיָה.

יָשַׁבְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ בְּסֻכַּת הַכְּלוֹנְסָאוֹת שֶׁעָמְדָה לְיַד הַדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית שֶׁל הַכֶּרֶם.

הַלַּיְלָה הָיָה בָּהִיר. הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא הִשְׁרָה חֲגִיגִיּוּת. מֵרָחוֹק נִצְנְצָה הָעִיר עַל אוֹרוֹתֶיהָ הָרַבִּים. גַּלֵּי הַיָּם הִתְנַפְּצוּ אֶל הַחוֹף בְּרַעַשׁ עָמוּם.

בָּלַעְנוּ עֲנָבִים וְדִבַּרְנוּ עַל דָּא וְעַל הָא. וּמִשֶּׁנִּתְקַבְּלָה הָצָּעָתוֹ שֶׁל יִצְחָק (הֲרֵי שָׂמוּנִי שׁוֹמֵר…) קַמְנוּ וְיָרַדְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ לְטַיֵּל בִּשְׁבִיל הַכֶּרֶם.

שָׁאֲלָה תָּמָר: “הֲנָכוֹן הוּא, יִצְחָק, שֶׁהִנְּךָ כּוֹתֵב שִׁירִים?”

“כֵּן”, עָנָה יִצְחָק, וְהוּא נִרְגָּשׁ בְּמִקְצָת וּמְהַסֵּס.

“מְעַנְיֵן לִשְׁמֹעַ כֵּיצַד בָּא אַתָּה לִידֵי כָּךְ,” הוֹסִיפָה תָּמָר לִשְׁאֹל, “לִכְתֹּב בְּקֶצֶב מְסֻיָּם?”

“פָּשׁוּט בְּתַכְלִית,” עָנָה יִצְחָק, וְהַפַּעַם מִתּוֹךְ בִּטָּחוֹן. “הֲרֵי זֶה עִנְיָן שֶׁל הַרְגָּשָׁה. הִנֵּה, לְמָשָׁל, הָעֶרֶב הַזֶּה. הַאֵין אַתְּ מַרְגִּישָׁה בְּקִצְבּוֹ שֶׁל לַיְלָה זֶה הַמַּעֲלֶה עַל הַדַּעַת אֶת דָּכְיָם שֶׁל גַּלֵּי הַיָּם? לִפְעָמִים הֵם גַּלֵּי יָם, לִפְעָמִים הֵן קְרִיאוֹת שֶׁל צִפֳּרִים, וְלִפְעָמִים הֵם הַכּוֹכָבִים הַנּוֹפְלִים…אָדָם הַנּוֹתֵן אֶת לִבּוֹ עַל דְּבָרִים כְּגוֹן אֵלֶּה מֻבְטָח לוֹ שֶׁיִּמָּצֵא לָהֶם בִּטּוּי, אִם בְּדִבְרֵי שִׁירָה, אוֹ בְּרִקּוּד, אוֹ בְּצוּרָה כָּלְשֶׁהִי.”

יִצְחָק הִשְׁתַּתֵּק לִרְגָעִים מִסְפָּר וְהוֹסִיף: "הִנֵּה, הִסְתַּכְּלִי לְפָנַיִךְ בַּשְּׁבִיל בּוֹ אָנוּ הוֹלְכִים. הַאִם לֹא הָיִית אוֹמֶרֶת:

שְׁבִילֵי הַכְּרָמִים

בּוֹרְחִים אֶל הַלֵּיל,

שְׁבִילֵי הַכְּרָמִים לְבָנִים הֵם…

הַאֵין אַתְּ רוֹאָה אֶת הַשְּׁבִילִים בּוֹרְחִים אֶל חֶשְׁכַת הַלֵּיל?"

“נָכוֹן,” עָנְתָה תָּמָר לְאַחַר שְׁתִיקָה קְצָרָה. “גַּם אֲנִי רוֹאָה כָּךְ…מִיָּמַי לֹא שַׂמְתִּי לֵב.”

הַפַּעַם הָיָה בְּקוֹלָהּ מַשֶּׁהוּ מִן הַלְּבָבִי. קֹדֶם לָכֵן דִּבְּרָה מִתּוֹךְ גַּנְדְּרָנוּת מְסֻיֶּמֶת וּבְצַעֲקָנוּת יְתֵרָה. הִמְשִׁיכָה תָּמָר וְשָׁאֲלָה:

“הַגֵּד נָא, יִצְחָק, הַכּוֹתֵב אַתָּה שִׁירֵי אַהֲבָה?”

יִצְחָק שָׁלַט כְּבָר בְּרוּחוֹ. הוּא דִבֵּר מִתּוֹךְ שֶׁקֶט וּבִטָּחוֹן:

“כֵּן,” אָמַר. "אַךְ אוֹדֶה עַל הָאֱמֶת שֶׁאֵינִי מִתְכַּוֵּן לְמִישֶׁהוּ מְסֻיָּם. אִם אַגִּיד לְמָשָׁל:

תְּנִי וְאָלִיט אֶת רֹאשִׁי הַכָּבֵד

בְּשִׁפְעַת שַׂעֲרֵךְ הַשָּׁחוֹר,

כִּי עָיֵף הוּא לִבִּי,

כְּנִימָה הוּא רוֹעֵד,

בֵּין עֶרְגַּת־אַהֲבָה לְבֵין אוֹר.

וַדַּאי תַּחְשְׁבִי עַל הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר לָהּ הֻקְדַּשׁ שִׁיר זֶה וְלֹא תַּאֲמִינִי לִי כִּי דְבָרַי מְכֻוָּנִים לְאַהֲבָה כְּלָלִית הַשּׁוֹכֶנֶת בְּלִבִּי, וּבִמְיֻחָד הִתְכַּוַּנְתִּי הַפַּעַם לְמוֹלַדְתִּי. כֵּן, לַלֵּילוֹת הַיָּפִים וְהָעֲמֻקִּים שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הַיּוֹרְדִים כְּשִׁפְעַת שְׂעָרוֹת…"

יִצְחָק הִפְסִיק לְרֶגַע וְעָשָׂה אָזְנוֹ כְּאֲפַרְכֶּסֶת.

“נִדְמֶה לִי שֶׁמַּשֶּׁהוּ רוֹחֵשׁ פֹּה בֵּין הַגְּפָנִים,” אָמַר בְּקוֹל נִבְהָל. “הֲרֵי שָׂמוּנִי שׁוֹמֵר…”

וְאָכֵן נִשְׁמַע רַחַשׁ בֵּין הָעֲנָפִים.

“אֵין אֵלֶּה אֶלָּא שׁוּעָלִים,” אָמְרָה תָּמָר.

“לֹא,” עָנָה יִצְחָק. “נִדְמֶה לִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי קוֹל אֲנָשִׁים. תִּסְלְחִי לִי, אוּלָם הִפְקִידוּנִי לְשׁוֹמֵר…”

אוֹתוֹ רֶגַע עָלָה קוֹל צְחוֹק חָנוּק. תָּמָר פָּרְצָה בִּצְחוֹק.

יִצְחָק נָסוֹג אֲחוֹרַנִּית.

מִתּוֹךְ הַגְּפָנִים קָפְצוּ דְמֻיּוֹת אֲחָדוֹת בְּצַעֲקַת־גִּיל וּלְאוֹרוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה הַבָּהִיר נִרְאוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁבִּידֵיהֶם.

לֹא הָיָה מָקוֹם לְטָעוּת. אֵלֶּה הָיוּ חֲבֵרֵינוּ. הֵם קָפְצוּ מֵעַל חוּטֵי הַקּוֹדְרוֹנִים וְצָעֲקוּ: “תְּנִי וְאָלִיט אֶת רֹאשִׁי הַכָּבֵד…”

…תָּמָר, שֶׁעַד כֹּה דִבְּרָה בְּקוֹל דַּק, פָּרְצָה בִּצְחוֹק עָבֶה, בִּצְחוֹקוֹ שֶׁל יָרִיב הַיָּדוּעַ, וּבָרְחָה.

גַּם אֲנִי בָּרַחְתִּי.

יִצְחָק נִשְׁאַר עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ.

בְּמֶשֶׁךְ שְׁלשָׁה יָמִים רְצוּפִים לֹא עָזַב יִצְחָק אֶת סֻכָּתוֹ, וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי, מִשֶּׁהוֹפִיעַ, הֻרְגַּשׁ בּוֹ שִׁנּוּי רַב. שׁוּב לֹא הָיָה זֶה אוֹתוֹ יִצְחָק. הוּא הָפַךְ לְשַׁתְקָן וְהִתְרַחֵק מֵהַבְּרִיּוֹת.

מֵאָז עָבְרוּ שָׁנִים מִסְפָּר. אָנוּ, חֲבֵרָיו לְשֶׁעָבַר שֶׁל יִצְחָק, הִנְנוּ גַם הַיּוֹם חֲבֵרָיו לַעֲבוֹדָה וּלְחַיִּים מְשֻׁתָּפִים. אוּלָם דִּבְרֵי שִׁירָה אֵין אָנוּ שׁוֹמְעִים מִפִּיו.

בִּרְצִינוּת־יֶתֶר קִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה הַקֻּנְדֵּס שֶׁלִּי.

אָכֵן, הִצְלַחְתִּי בַּכֹּל, וְעַל כָּךְ נוֹקְפֵנִי עַד עַתָּה לִבִּי.

וּבְאַחַת אֲנִי מְשֻׁכְנָע: יִצְחָק, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱלַם, הֲרֵי בְּלִבּוֹ פְּנִימָה מְשׁוֹרֵר הוּא.

מִיהוּ יוֹקִי וּמַעֲשָׂיו מָה הֵם?

אֵין יוֹקִי יֶלֶד. הֲרֵיהוּ בָּחוּר כְּבֶן שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה, רְחַב־כְּתֵפַיִם וְגָדוֹל מִכְּפִי גִילוֹ. אִם תִּרְצוּ, הֲרֵיהוּ “חֶבְרֶה’מַן”, “גֵּ’דַע” (כְּלוֹמַר, גִּבּוֹר) וּסְתָם בָּחוּר טוֹב. וְאִם תִּרְצוּ הֲרֵיהוּ בַּטְלָן, לֹא־יֻצְלַח וּסְתָם טֶמְבֶּל. הַכֹּל תָּלוּי, כַּמּוּבָן, הֵיאַךְ וְכֵיצַד מִסְתַּכְּלִים בּוֹ, וְהָעִקָּר — מִיהוּ הַמִּסְתַּכֵּל.

אִם תִּשְׁאֲלוּ אֶת הַ“תַּרְבּוּתְנִיקִים” בַּקְּבוּצָה, אֶת אֵלֶּה יְפֵי־הַנֶּפֶשׁ שֶׁאוֹכְלִים דְּיֶטָה נִצְחִית וְשֶׁלְּעוֹלָם פְּנֵיהֶם חֲמוּצוֹת — הֲרֵי דַעְתָּם עַל יוֹקִי הִיא רָעָה מְאֹד.

מִן הַנָּכוֹן יִהְיֶה לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם גַּם אֶת מוֹרֵה בֵּית־הַסֵּפֶר, שֶׁאָמַר פַּעַם בַּאֲסֵפָה כְּלָלִית כִּי יוֹקִי הוּא לְלֹא תִּקְוָה.

אוּלָם אִם תִּשְׁאֲלוּ אֶת מוֹטְקֶה הָאֻרְוָתָן, וְאֶת נְחֶמְיָה הַפַלָּח, וְאֶת עַזְרִיאֵל הַטְּרַקְטוֹרִיסְט, וְאֶת אִיצִיק הָרַפְתָן, וְאֶת יַנְקֶל מִן הַמִּסְפּוֹא, הַמְמֻנֶּה גַם עַל הַנִּקּוּז — כִּי אָז תִּשְׁמְעוּ דֵעוֹת אֲחֵרוֹת מֵהַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה.

מוֹטְקֶה הָאֻרְוָתָן אוֹמֵר: “יוֹקִי? הֲרֵיהוּ מְדַבֵּר בִּשְׂפַת סוּסִים. עַל כָּל פָּנִים אוֹתוֹ, אֶת יוֹקִי, שָׁמַעְתִּי מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם. הוּא יוֹדֵעַ לִפְתֹּחַ אֶת פִּיהָ שֶׁל ‘שְׁחוֹרָה’, זוֹ הַפִּרְדָּה הָאֲרוּרָה, וְחֵי נַפְשִׁי שֶׁרְאִיתִיו עוֹבֵר בִּרְכִיבַת־עֲמִידָה עַל ‘אֲצִילָה’ בִּשְׂדֵרַת הַבְּרוֹשִׁים.”

נְחֶמְיָה הַפַלָּח אוֹמֵר: “כְּשֶׁיּוֹקִי לוֹקֵחַ אֶת הַחֶרְמֵשׁ לְיָדָיו, הֲרֵי זֶה נִקְרָא לָקַחַת חֶרְמֵשׁ בַּיָּדַיִם. הוּא יוֹדֵעַ ‘לְגַלֵּחַ’ שָׂדֶה שֶׁל בַּקְיָה רוֹבֶצֶת, שֶׁאֲפִלּוּ גַבְרִילָה הַגּוֹי מֵהַכְּפָר שֶׁלִּי, מֵאוּקְרָאִינָה, הָיָה קוֹבֵר עַצְמוֹ חַי מִקִּנְאָה.”

עַזְרִיאֵל הַטְּרַקְטוֹרִיסְט אוֹמֵר: “אִם יֵשׁ לַטְּרַקְטוֹר נְשָׁמָה, כִּי אָז יוֹקִי הוּא שֶׁגִּלָּה אוֹתָהּ. אֵין הַטְּרַקְטוֹר מְטַרְטֵר בְּיָדָיו אֶלָּא שָׁר. אֵין הוּא זוֹחֵל כִּי אִם מְרַקֵּד, כְּאוֹתָהּ רַקְדָּנִית שֶׁרְאִיתִיהָ בְּעִיר־הַבִּירָה בְּטֶרֶם עָלִיתִי אַרְצָה.”

יַנְקֶל מִן הַמִּסְפּוֹא, הַמְמֻנֶּה גַם עַל הַנִּקּוּז, אוֹמֵר: “אֵצֶל יוֹקִי הוֹלְכִים הַמַּיִם גַּם בְּמַעֲלֵה הַתְּעָלָה.”

וְשָׁכַחְתִּי אֶת דַּעְתָּהּ שֶׁל אִיטָה הַטַּבָּחִית, אוֹ, כְּפִי שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ, מְנַהֶלֶת הַמִּטְבָּח. הִיא אוֹמֶרֶת: “פַּעם אַחַת עָשִׂיתִי נִסָּיוֹן וְנָתַתִּי לְיוֹקִי חֲבִיתָה שֶׁל עֶשֶׂר בֵּיצִים וְקַעֲרִית — אַתֶּם יוֹדְעִים, קַעֲרִית כָּזוֹ שֶׁלְּמַעֲשֶׂה מְשַׁמֶּשֶׁת הִיא לִשְׁטִיפַת־יָדַיִם — וּמִלֵּאתִי אוֹתָהּ סַלַּט שֶׁל עַגְבָנִיּוֹת, מְלָפְפוֹנִים, זֵיתִים וּבָצָל, וְהוּא “גְמָרָהּ” לְלֹא אַתְנַחְתָּא, רַק בִּקֵּשׁ מַשֶׁהוּ לִשְׁתּוֹת. הִגַּשְׁתִּי לוֹ צְלוֹחִית, אַתֶּם יוֹדְעִים, צְלוֹחִית כָּזוֹ הַמְּכִילָה שְׁנֵי לִיטֶר חָלָב, וְהוּא הֱרִיקָהּ בִּנְשִׁימָה אַחַת, כְּמוֹ פָּרָה. אוֹי לְרֹאשִׁי, לוּ הָיוּ אַנְשֵׁי הַקְּבוּצָה אוֹכְלִים כָּמוֹהוּ, כִּי אָז הָיִינוּ מִזְּמַן נִכְנָסִים לְדֵפִיצִיט נוֹרָא וְאָיֹם…”

וְעַתָּה, מִשֶּׁשְּׁמַעְתֶּם אֶת דַּעְתָּם שֶׁל שְׁנֵי הַצְּדָדִים עַל יוֹקִי, תַּרְשׁוּ גַם לִי לְהַבִּיעַ אֶת דַּעְתִּי־אָנִי.

יוֹקִי גָדוֹל הוּא, שְׁרִירָיו מְרַתְּתִים וְרַגְלָיו מוּצָקוֹת. אַפּוֹ סוֹלֵד בְּמִקְצָת וְנוֹטֶה לְהַאְדִּים. עֵינָיו לִפְעָמִים הֵן פְּקוּחוֹת, וְאָז טוֹבוֹת הֵן; אוּלָם לָרֹב הֵן מְכֻוָּצוֹת וְצָרוֹת, וְנִרְאוֹת כִּסְדָקִים. זוֹהִי הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶרֶץ־יִשְׂרְאֵלִית שֶׁמְּכַוֶּצֶת עֵינֵי אֲנָשִׁים.

רֹאשׁוֹ גָלוּי וּבְלוֹרִיתוֹ הַחוּמָה יוֹרֶדֶת עַל מִצְחוֹ.

חֻלְצָתוֹ פְּרוּעָה וּלְעוֹלָם אֵין הִיא נְתוּנָה בְּמִכְנָסָיו הַקְּצָרִים. וּמִכְנָסָיו קְצָרִים מְאֹד.

לְעִתִּים, תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה, יַתְחִיל לִרְקֹעַ בְּרַגְלוֹ הָאַחַת וּבְנַעֲלוֹ הַמְסֻמֶּרֶת, אִם תִּרְצוּ כִּסְיָח קְצַר־רוּחַ, וְאִם תִּרְצוּ — כְּבִשְׁעַת רִקּוּד הַדֶּבְּקָה. זוֹ דַרְכָּם שֶׁל צַבָּרִים בַּגָּלִיל, שֶׁחֶצְיָם פְּרָאִים הֵם כַּבֵּדוּאִים, שְׁכֵנֵיהֶם, וְחֶצְיָם מְתֻרְבָּתִים הֵם וּמַבִּיעִים דֵּעוֹת עַל רַעְיוֹנוֹת חוֹבְקִים עוֹלָם. וּמִשֶּׁהוּא הוֹלֵךְ וְרוֹקֵעַ, אֵין פִּיו פּוֹסֵק מִלְּהַמְהֵם הֶ־הֶ־הֶ־הֶ. וְיֵשׁ בְּהִמְהוּם גְּלִילִי זֶה מֵעֵין הִשְׁתַּפְּכוּת תַּן מְעֹרֶבֶת בִּנְעִימוֹת בֶּטְהוֹבֶן וּגְדוֹלִים אֲחֵרִים, שֶׁאֵין יַלְדֵי הַגָּלִיל מְדַבְּרִים עֲלֵיהֶם אֶלָּא שָׁרִים אוֹתָם בְּדֶרֶךְ זוֹ.

יוֹקִי יָתוֹם הוּא.

וְכִי יֵשׁ יְתוֹמִים בַּקְּבוּצָה? אֶלָּא שֶׁכָּךְ אָמַר עָלָיו פַּעַם סָבָא זָקֵן שֶׁבָּא מֵהַגּוֹלָה וְהוּא יוֹשֵׁב וּמְחַלֵּק כֵּלִים לַיּוֹצְאִים לַעֲבוֹדָה; וּבֵין נְתִינַת מַעְדֵּר לְאֵת אֵינוֹ פּוֹסֵק מִלְּמַלְמֵל פִּרְקֵי תְּהִלִּים. פַּעַם, מִשֶּׁרָאָה אֶת יוֹקִי בְּהִלּוּכוֹ הָרַקְעָנִי, אָמַר בָּאִידִישׁ שֶׁלּוֹ: “איז דאס אַ וונדער? אַ יתום, נישט פאר קיינעם געדאכט!”, כְּלוֹמַר: “מָה הַפֶּלֶא? יָתוֹם, לֹא עָלֵינוּ, וּמִי יָשִׂים לֵב לְחִנּוּכוֹ?”

הָאֱמֶת הִיא שֶׁאָבִיו שֶׁל יוֹקִי נֶהֱרַג לִפְנֵי שָׁנִים בְּתִגְרָה עִם אַנְשֵׁי הַכְּפָר הָעַרְבִי הַשָּׁכֵן, וְאִמּוֹ מֵתָה לְאַחַר זְמַן; אֶלָּא שֶׁבַּקְּבוּצָה אֵין יְתוֹמִים. הַקְּבוּצָה הִיא גַם אָב וְגַם אֵם.

לֹא יָבִין זֹאת סָבָא לְעוֹלָם.

יוֹקִי גָּדַל כְּפִי שֶׁגָּדַל. כְּפִי שֶׁגְּדֵלִים בֵּין סַלְעֵי הַגָּלִיל וּבְמוֹלֶדֶת נִבְנֵית.

בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ, הֲרֵי יוֹקִי הוּא, כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים, בָּחוּר טוֹב. הוּא לֹא רָצָה לִלְמֹד? וּמַה בְּכָךְ? וְאוּלַי אַשְׁמַת הַמּוֹרֶה הִיא? אֵין הַמּוֹרִים מַצְלִיחִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל לְלַמֵּד אֶלָּא אֶת אֵלֶּה הָרוֹצִים לִלְמֹד.

הוּא לֹא רָצָה לַעֲבֹד? אֵין זֶה מְדֻיָּק. הוּא רָצָה לַעֲבֹד, וַאֲפִלּוּ אָהַב לַעֲבֹד, אוּלָם רַק מִתּוֹךְ חֵרוּת וּמִתּוֹךְ רָצוֹן עַצְמִי. מִשּׁוּם כָּךְ לֹא הָיָה בִּרְשִׁימַת סִדּוּר־הָעֲבוֹדָה! וַהֲרֵי שָׁמַעְנוּ אֶת דַּעְתָּם שֶׁל מוֹטְקֶה הָאֻרְוָתָן, נְחֶמְיָה הַפַלָּח, עַזְרִיאֵל הַטְּרַקְטוֹרִיסְט וְיַנְקֶל מִן הַמִּסְפּוֹא, הַמְמֻנֶּה גַם עַל הַנִּקּוּז.

וְעוֹד עָלַי לְסַפֵּר:

בָּעֲרָבִים, בְּעַרְבֵי הַגָּלִיל הָעֲמֻקִּים, הָאֲפֵלִים וְהַזַּכִּים, כְּשֶׁהַכּוֹכָבִים מְאִירִים בְּאוֹר קַר וְרָחוֹק מְאֹד וְגַבְנֻנֵּי הֶהָרִים רוֹחֲשִׁים מִסָּבִיב כַּעֲנָנִים טְעוּנִים — הָיָה יוֹקִי יוֹשֵׁב בְּפִנָּה מֻסְתֶּרֶת וּמְנַגֵּן בְּמַפּוּחִית מַנְגִּינוֹת שֶׁלֹּא הָיָה יָדוּעַ אִם נְעִימוֹת הֵן אוֹ יִלְלוֹת תַּן אֶחָד גָּדוֹל שֶׁאֵין יַלְדֵי הַגָּלִיל מְדַבְּרִים עֲלֵיהֶן.

וּבְלֵילוֹת אוֹר, כְּשֶׁהַיָּרֵחַ הַמְחַיֵּךְ הָיָה שׁוֹפֵךְ מְלֹא חָפְנַיִם נְהָרָה, וְהָרִים לְבָנִים הִתְנוֹעֲעוּ כְּגַלִּים מַקְצִיפִים, הָיָה יוֹקִי נֶעְלָם וְלֹא יָדְעוּ אָנָה בָּא.

אָז הָיָה נוֹדֵד בֵּין רִכְסֵי הֶהָרִים מֻקְסָם וְנִרְגָּע.

יָמִים קָשִׁים הִגִּיעוּ

יָמִים קָשִׁים בָּאוּ וְיָרְדוּ עַל קְבוּצָתוֹ שֶׁל יוֹקִי.

הַבְּאֵר נִתְדַּלְדְּלָה וּמֵימֶיהָ פָּסְקוּ.

כְּבָר מִלְּכַתְּחִלָּה הִטִּילוּ הַמֻּמְחִים סָפֵק אִם רָאוּי הַמָּקוֹם לְהִתְיַשְּׁבוּת שֶׁל־מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁאֵין דַּעַת מֻמְחִים חָלָה עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.

אַנְשֵׁי קְבוּצַת “קוּם”, עַל שֵׁם הַכְּפָר הָעַרְבִי הַשָּׁכֵן, עָלוּ עַל אַדְמָתָם בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה. עִם בֹּקֶר הוֹבִילוּ לִקְבוּרוֹת שְׁלשָׁה קָרְבָּנוֹת, בְּרִית דָּמִים נֶחְתְּמָה בֵּין הַמִּתְיַשְּׁבִים וּבֵין אַדְמָתָם, וְשׁוּב לֹא הָיָה כֹּחַ שֶׁיְּזִיזֵם מִמְּקוֹמָם. מִשֶּׁסָּתְמוּ אֶת הַגּוֹלֵל עַל הַקְּבָרִים, הֵחֵלּוּ בַּחֲפִירַת בְּאֵר.

מֻעָטִים הָיוּ הַמַּיִם שֶׁנִּתְגַּלּוּ, וּגְרוּעִים. לֹא עָבְרָה שָׁנָה וְשׁוּב הֵחֵלּוּ בִּקְדִיחָה. גַּם הַפַּעַם לֹא הֵאִירָה הַהַצְלָחָה פָּנִים. הַבְּאֵר הָיְתָה דַלָּה וְהַמַּיִם גְּרוּעִים.

בֵּינְתַיִם נִשְׁתַּפְּרוּ הַיְחָסִים עִם הַכְּפָר הַשָּׁכֵן וְנִתְּנָה הָאֶפְשָׁרוּת לִקְנִיַּת מַיִם מִמַּעְיָנָם הַשּׁוֹפֵעַ וּלְהוֹבָלָתָם בְּצִנּוֹרוֹת לַנְּקֻדָּה. אוּלָם לְאַחַר שֶׁהִשְׁקִיעוּ מֶרֶץ רַב וּבִזְבְּזוּ מָמוֹן, נִתְגַּלּוּ בְּעָלִים חֲדָשִׁים לַמַּעְיָן, וְהַהֶסְכֵּם לֹא הָיָה הֶסְכֵּם, וְהַסִּכְסוּכִים רַבּוּ מִיּוֹם לְיוֹם. גַּם קָרְבָּנוֹת נָפְלוּ מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים, עַד שֶׁהֻטְּלָה יַד הַשִּׁלְטוֹן הָאַנְגְּלִי לְתוֹךְ הַקְּדֵרָה וְהַתַּבְשִׁיל הִקְדִּיחַ. בִּמְקוֹם לַעֲסֹק בְּהַשְׁקָאָה עָסְקוּ בְּמִשְׁפָּטִים וּבְרִיצוֹת לְמִשְׁפָּטִים — וּמַיִם לֹא הָיוּ.

שְדוֹת הַמִּסְפּוֹא נִתְיַבְּשׁוּ וּתְנוּבַת הַפָּרוֹת יָרְדָה פְּלָאִים. עַל הַמִּקְלַחַת נִתְלָה שֶׁלֶט הָאוֹמֵר: “חֲבֵרִים, קַמְּצוּ בְּמַיִם. מֵעַתָּה מֻתָּר לְהִתְקַלֵּחַ רַק פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם.”

כַּעֲבֹר יָמִים מִסְפָּר הוּסַר הַשֶּׁלֶט וְאַחֵר נִתְלָה בִּמְקוֹמוֹ: “חֲבֵרִים! הַמַּקְלְחִים הוּרְדוּ. מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ רַק בִּבְרָזִים. אָנָּא אַל תְּבַזְבְּזוּ טִפָּה לְחִנָּם.”

לֹא עָבְרוּ אֶלָּא יָמִים אֲחָדִים וְהַמִּקְלַחַת נִסְגְּרָה לַחֲלוּטִין.

כָּל חָבֵר הָיָה רַשַּׁאי לְקַבֵּל מַחֲצִית הַפַּח מַיִם לְיוֹם מֵהַטַּנְק שֶׁהִתְמַלֵּא בְּקִבּוּץ מְרֻחָק, כְּשָׁעָה נְסִיעָה.

עֲנָנָה יָרְדָה לִשְׁכֹּן עַל קְבוּצַת “קוּם”.

וַעֲדַת־הַמַּיִם יָשְׁבָה עַל הַמְּדוּכָה וְעָשְׂתָה לֵילוֹת כְּיָמִים. שְׁלִיחִים יָצְאוּ לִירוּשָׁלַיִם לְדַבֵּר עִם אַנְשֵׁי הַמּוֹסָדוֹת.

בֵּינְתַיִם נִשְׁלְחוּ רַבִּים מֵחַבְרֵי הַקְּבוּצָה לַעֲבוֹדוֹת חוּץ, לִמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים וּמְרֻחָקִים. וּמִשֶּׁנִּשְׁלָחִים אַנְשֵׁי קְבוּצָה לַעֲבוֹדוֹת חוּץ, מַתְחִילָה הַקְּבוּצָה לְהִתְרוֹקֵן מִתָּכְנָהּ.

מַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת? שְׁאֵלָה זוֹ נִסְּרָה בַּחֲלַל הָאֲוִיר, מִבְּלִי שֶׁמִּישֶׁהוּ יָעֵז לְבַטְּאָה בְּקוֹל רָם.

הַמֻּמְחִים שֶׁבָּאוּ מִירוּשָׁלַיִם, לִבְחֹן וְלִבְדֹּק אֶת סִכּוּיֵי הַמָּקוֹם פַּעַם נוֹסֶפֶת, הִגִּישׁוּ דִין־וְחֶשְׁבּוֹן שֶׁהִשְׂתָּרַע עַל דַּפִּים רַבִּים. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, אֶפְשָׁר הָיָה לְסַכְּמוֹ בְּמִלִּים סְפוּרוֹת: “אֵין סִכּוּיִים לִקְבוּצַת ‘קוּם’ אֶלָּא בַחֲפִירַת בְּאֵר עֲמֻקָּה מְאֹד, שֶׁאֵינָה רֶנְטַבִּילִית מִבְּחִינָה מִשְׁקִית. אָנוּ מַצִּיעִים,” כָּךְ כָּתְבוּ מַגִּישֵׁי הַדּוּ"חַ, “לְחַפֵּשׂ בִּשְׁבִיל אַנְשֵׁי ‘קוּם’ מְקוֹם־הִתְיַשְּׁבוּת חָדָשׁ, וְאִלּוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁאִירוֹ כִּנְקֻדַּת־אֲחִיזָה, עַד אֲשֶׁר תִּתְאַפְשֵׁר רְכִישַׁת הַמַּעְיָן הָעַרְבִי, וְכוּ'.”

אוֹתוֹ עֶרֶב, מִשֶּׁהִגִּיעַ הַדּוּ"חַ לִידֵי חַבְרֵי הַקְּבוּצָה, דָּפַק הַמַּזְכִּיר אֶפְרַיִם בְּאֶגְרוֹפָיו עַל הַשֻּׁלְחָן, כְּאִלּוּ אָמַר לְמוֹטְטוֹ.

יַנְקֶל מִן הַמִּסְפּוֹא לֹא פָּסַק מִלְּנַגֵּב אֶת מִצְחוֹ וְעֵינָיו בְּמִטְפַּחַת הַחַקִי, וְאֵין לָדַעַת אִם הִזִּיעַ אוֹ בָּכָה.

אִיצִיק הָרַפְתָּן גָּעָה כְּשׁוֹר מַמָּשׁ. קָרַחְתּוֹ וּמִשְׁקָפָיו הַסְּדוּקִים מִזְּנָבָהּ שֶׁל “אֲדֻמָּה” הִבְהִיקוּ, וּוְרִידֵי צַוָּארוֹ, שֶׁנִּתְבַּלְטוּ, גַּם הֵם שִׂחֲקוּ מִשְׂחַק אוֹר וָצֵל. “לֹא אִכְפַּת לִי,” כָּךְ אָמַר, “שֶׁאֵין מִקְלַחַת, אוּלָם עַל יֶרֶק רַעֲנָן בִּשְׁבִיל הָרֶפֶת אִי־אֶפְשָׁר לְוַתֵּר.”

הַמַּזְכִּיר אֶפְרַיִם נִעֲנַע בְּעֶפְרוֹנוֹ אֲשֶׁר הֶחֱזִיקוֹ בֵּין שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, וּלְבַסּוֹף דָּפַק בּוֹ בַּשֻּׁלְחָן דְּפִיקוֹת רַבּוֹת וְעַצְבָּנִיּוֹת:

“אָמַרְתִּי לָהֶם בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁלֹּא נָזוּז מִכָּאן. לְאַחַר שֶׁמֻּמְחֵיהֶם חָפְרוּ אֶת שְׁתֵּי הַבְּאֵרוֹת הַקּוֹדְמוֹת, שֶׁיַחְפְּרוּ עַתָּה בְּאֵר שְׁלִישִׁית וַעֲמֻקָּה. לֹא אִכְפַּת לָנוּ הַכֶּסֶף…כָּךְ אָמַרְתִי לָהֶם.”

רַק עַזְרִיאֵל הַטְּרַקְטוֹרִיסְט מוּכָן הָיָה לְהִשָּׁמַע לַעֲצַת הַמּוֹסָדוֹת, שֶׁכַּיָּדוּעַ אֵין טְרַקְטוֹרִיסְט מִתְקַשֵּׁר לַאֲדָמָה כִּי אִם לַמְּכוֹנָה בִּלְבַד. כָּל אוֹתָהּ עֵת יָשַׁב יוֹקִי בַּאֲסֵפָה וְלָעַס קְנֵה־סוּף. לְבַסּוֹף קָם מִמּוֹשָׁבוֹ וְאָמַר:

“אֶפְרַיִם, רוֹצֶה אֲנִי לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ.”

עֵינֵי כָּל הַיּוֹשְׁבִים נָסַבּוּ אֵלָיו.

זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיּוֹקִי מִשְׁתַּתֵּף בַּאֲסֵפָה כְּלָלִית. עַד הַיּוֹם הַזֶּה לֹא הִצְלִיחוּ לְשַׁתְּפוֹ. “אֵין זֶה מֵעִנְיָנִי,” הָיָה אוֹמֵר. וְזוֹהִי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיּוֹקִי מְדַבֵּר בְּצִבּוּר.

הַמּוֹרֶה יוֹסֵף מִהֵר וְהוֹרִיד אֶת מִשְׁקָפָיו, הֵחֵל לְשַׁפְשְׁפָן בְּמִטְפַּחְתּוֹ וְנָתַן עֵינַיִם מַצְמְצָנִיּוֹת בְּתַלְמִידוֹ לְשֶׁעָבַר. “נוּ, מַה יֵּשׁ לוֹ לְהַגִּיד, לַתַּכְשִׁיט הַזֶּה?” כָּךְ חָשַׁב בְּלִבּוֹ.

הַמְשׁוֹרֵר נְחֶמְיָה — שֶׁהָיָה מְשׁוֹטֵט וְצוֹעֵד בְּלֵילוֹת־יָרֵחַ בַּחֲצַר הַמַּחֲנֶה כְּרוּחַ שֶׁלֹּא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, וְשֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רָאָה אִישׁ שִׁיר מִשֶּׁלוֹ — הֶעֱבִיר אֶת חָטְמוֹ לְצַד יָמִין שֶׁל פָּנָיו, וְאֶת שְׂפָתָיו לְצַד שְׂמֹאל, וְנָתַן בְּיוֹקִי, כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים, עַיִן בּוֹחֶנֶת.

אֶפְרַיִם דָּפַק בַּשֻּׁלְחָן וְאָמַר: “יוֹקִי, אֲנַחְנוּ דָנִים בְּעִנְיָנִים רְצִינִיִּים וְאַל־נָא תַּפְרִיעַ.”

עַל כָּךְ הִתְפָּרֵץ אִיצִיק הָרַפְתָּן וְצָעַק: “תְּנוּ לוֹ לְדַבֵּר לְכָל הָרוּחוֹת. דַּי שָׁמַעְנוּ שְׁטֻיּוֹת הָעֶרֶב, דַּי וְהוֹתֵר. אוּלַי יֵשׁ לוֹ מַה לְּהַגִּיד!”

לְקוֹל הַצְּעָקָה הִתְחַלְחֵל הַמְשׁוֹרֵר נְחֶמְיָה וּמִיָּד הֶחֱזִיר אֶת חָטְמוֹ לִמְקוֹמוֹ, וְאִלּוּ שְׂפָתָיו נִשְׁאֲרוּ עֲקֻמּוֹת.

“שֶׁקֶט!” אָמַר אֶפְרַיִם. “וּבְכֵן, דַּבֵּר, יוֹקִי, אוּלָם בְּקִצּוּר!”

יוֹקִי הֶעֱלָה אֶת הַתַּלְתַּל מֵעַל לְמִצְחוֹ וְאָמַר:

“נִדְמֶה לִי, חֲבֵרִים, שֶׁלֹּא נִבָּנֶה מֵאַנְשֵׁי הַמּוֹסָדוֹת. מַה שֶּׁלֹּא יֵעָשֶׂה בְּכֹחוֹת עַצְמֵנוּ — לֹא יֵעָשֶׂה. נַחְשֹׁב אֵפוֹא מַה נוּכַל לַעֲשׂוֹת בְּכֹחוֹת עַצְמֵנוּ. בָּרוּר כִּי יֵשׁ לַעֲשׂוֹת מַשֶׁהוּ.”

“הוּא צוֹדֵק!” הִתְפָּרֵץ אִיצִיק הָרַפְתָּן.

עַזְרִיאֵל הַטְּרַקְטוֹרִיסְט פָּרַץ בִּצְחוֹק גַּס.

“חוֹל בַּצִּילִינְדְרִים שֶׁלְּךָ!” עָנָהוּ אִיצִיק. “וְכִי מָה אַתָּה צוֹחֵק, גֹּלֶם מְמֻכָּן?”

הַמְשׁוֹרֵר נְחֶמְיָה אָמַר שֶׁדְּבָרִים אֵלֶּה מַזְכִּירִים לוֹ אֶת דִּבְרֵי הַסּוֹפֵר הַגָּדוֹל…

“אָנוּ מַכִּירִים וּמַכִּירִים אֶת דִּבְרֵי כָּל הַסּוֹפְרִים ‘הַגְּדוֹלִים’,” נִכְנַס אִיצִיק לְתוֹךְ דְּבָרָיו. “אֶת דְּבָרֶיךָ אַתָּה הָיִינוּ רוֹצִים לִשְׁמֹעַ.”

קָם רַעַשׁ, וְהַחֲבֵרִים הִתְחִילוּ לְהִתְגַּעֵשׁ בִּמְקוֹמוֹתֵיהֶם. הַשָּׁעָה כְּבָר הָיְתָה מְאֻחֶרֶת.

לַשָּׁוְא נִסָּה הַמַּזְכִּיר אֶפְרַיִם לְהַשְׁקִיט אֶת הָרוּחוֹת. הָאֲסֵפָה נִתְפַּזְּרָה מִבְּלִי שֶׁהֻחְלַט מַשֶׁהוּ תָּכְנִיתִי.

רַק אִיצִיק הָרַפְתָּן נִגַּשׁ לְיוֹקִי, טָפַח לוֹ עַל שִׁכְמוֹ וְאָמַר: “צָדַקְתָּ, בָּחוּר, יֵשׁ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ.”

יֵשׁ לֵילוֹת בַּגָּלִיל

לְאַחַר הָאֲסֵפָה נִתְפַּזְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְחַדְרֵיהֶם וּלְאָהֳלֵיהֶם. הֵם מִהֲרוּ לִשְׁכַּב וְלִישֹׁן.

יוֹקִי — רוּחוֹ הָיְתָה עֵרָה בּוֹ. לִישֹׁן לֹא רָצָה וּמַחֲשָׁבוֹת טְרָדוּהוּ.

מִשֶּׁמַּחֲשָׁבוֹת טוֹרְדוֹת אֶת רוּחוֹ שֶׁל יוֹקִי, אֵין טוֹב בִּשְׁבִילוֹ מֵאֲשֶׁר לַעֲלוֹת בְּמַעֲלֵה שְׂדֵרַת הַבְּרוֹשִׁים. זוֹ הַשְּׂדֵרָה הָאֲפֵלָה, הָ“רוֹמַנְטִית” כְּבַיָּכוֹל, וְלָצֵאת אֶל מֶרְחֲבֵי הַשָּׂדוֹת וְהַגְּבָעוֹת הַטּוֹבְלוֹת, בְּלֵילוֹת יָרֵחַ, בְּתוֹךְ יָם שֶׁל נְהָרָה.

בְּלֵילוֹת כָּאֵלֶּה נֵעוֹר עוֹלָם חָדָשׁ לִתְחִיָּה. הַכֹּל רוֹחֵשׁ, הַכֹּל מִתְנוֹעֵעַ, וְשִׁירָה חֲרִישִׁית מְנַסֶּרֶת בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֲפִלּוּ הַסְּלָעִים הַדּוֹמְמִים, אֲשֶׁר לְאוֹרוֹ שֶׁל יוֹם מַבִּיעִים עַקְשָׁנוּת נִצְחִית וּבִלְתִּי מְזֻעֲזַעַת, בְּלֵילוֹת קַיִץ בְּהִירִים נִרְאִים הֵם כְּמִתְמוֹגְגִים וּנְמַסִּים וּכְפוֹשְׁטִים אֶת צוּרָתָם, וַהֲרֵיהֶם מִזְדַּוְּגִים עִם עַרְפִלֵּי הַצֶּמֶר הָרַךְ הָרוֹחֲשִׁים מִסָּבִיב.

עוֹלָם חָדָשׁ עוֹלֶה לִתְחִיָּה.

יְצוּרִים רַבִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר, אֲשֶׁר בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם אֵין יוֹדֵעַ עַל קִיּוּמָם, מוֹפִיעִים עִם לַיְלָה וְיוֹצְאִים מִכָּל סֶדֶק, מְרַחְרְחִים בְּאַפּוֹנֵיהֶם הַקְּטַנְטַנִּים, מִשְׁתַּכְּרִים מֵאוֹר הַיָּרֵחַ וּפוֹתְחִים בְּהִלּוּלָה וְחִנְגָּה אֲשֶׁר אֵינָהּ מִסְתַּיֶּמֶת אֶלָּא עִם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

רִאשׁוֹנִים לְמִשְׂחַק הֵם הָאַרְנָבִים, שִׁכּוֹרִים מִזֹּהַר לֵילִי וּמֵעֹמֶס כֹּחוֹת. כִּילָדִים מַמָּשׁ יְדַלְּגוּ מֵעַל הַסְּלָעִים וְהָאֶחָד מֵעַל גַבֵּי חֲבֵרוֹ, וְיִצְהֲלוּ כְּחַבְרַיָּא עַלִּיזָה בְּקוֹלוֹת מְקֻטָּעִים וְרוֹנְנִים. יֵשׁ וְיַעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם הָאֲחוֹרִיּוֹת זֶה מוּל זֶה, וְיִתְחַבְּקוּ וְיִתְאַבְּקוּ, עַד אֲשֶׁר יִכָּנַע הַחַלָּשׁ וְיִשְׁכַּב עַל גַּבּוֹ.

הַס! שְׁעָטָה קַלָּה עוֹלָה וְדוֹפֶקֶת! וּצְרִיחָה פּוֹלַחַת מִפִּי הָעֵדָה הָאַרְנָבִית, הָעוֹמֶדֶת מִסָּבִיב וּמִסְתַּכֶּלֶת בַּמַּאֲבָק.

תַּן? אוֹיֵב שׁוֹחֵר לַטֶּרֶף?

וּכְהֶרֶף־עַיִן נְמוֹגָה הַחַבְרַיָּא, וּבְדִלּוּגִים שְׁנַיִם הֲרֵיהֶם נֶעְלָמִים וּמִתְפַּזְּרִים וּמִסְתַּתְּרִים, כְּלֹא הָיוּ.

כֵּן, תַּן. יָבוֹא וִירַחְרַח בְּעִקְּבוֹת כָּל הַבּוֹרְחִים. בְּאַף מוּרָד יִסְתּוֹבֵב וְיִשְׁאַף רֵיחוֹת. אָז יָרִים אֶת רֹאשׁוֹ כְּלַפֵּי הַיָּרֵחַ הַבָּהִיר וְיִפְתַּח בִּילָלָה דַקָּה, עֲצוּבָה וּמְמֻשֶּׁכֶת. וּמִכָּל הָעֲבָרִים וּמִכָּל הַגְּבָעוֹת וּמִכָּל הַסְּלָעִים יַעֲנוּהוּ קוֹלוֹת בְּנֵי מִינוֹ, קוֹלוֹת עֲצוּבִים וּמְאֻכְזָבִים מְאֹד. וּפִתְאֹם יִשְׁתַּתְּקוּ.

כִּי מִי זֶה בָּא?

אַיָּלוֹת גָּלְשׁוּ מֵהַגִּבְעָה.

גְּמִישׁוֹת וְדַקּוֹת, הֵן קוֹפְצוֹת בְּסַחֲרוּרֵי מְשׁוּבָה וּבוֹעֲטוֹת בְּרַגְלֵיהֶן הָאֲחוֹרִיּוֹת לְתוֹךְ חֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּךְ סְתָם, לְלֹא מַטָּרָה מְסֻיֶּמֶת, כִּי אִם רַק מִתּוֹךְ רָצוֹן לִרְקֹד וּלְהִסְתַּחְרֵר וְלִשְׁמֹחַ.

וּבַשְּׁבִיל הַדָּרוּךְ, שְׁנֵי קִפּוֹדִים מִתְחָרִים בְּרִיצָה; שְׁנֵי קִפּוֹדִים, שֶׁרָצִים זֶה לְיַד זֶה כִּבְרַת־דֶּרֶךְ, מִתּוֹךְ תִּקְתּוּק גְּרוֹנִי, עַד שֶׁיִּסְתּוֹבְבוּ פִּתְאֹם וְיַחַזְרוּ בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, וְשׁוּב יִסְתּוֹבְבוּ וְשׁוּב יָרוּצוּ פְּעָמִים רַבּוֹת, הָלוֹךְ וָשׁוֹב, עַד שֶׁיִּתְעַיְּפוּ וְיִתְפַּזְּרוּ לַעֲבָרִים.

וּמַנְגִּינָה אַדִּירַת שֶׁקֶט לֵילִי עוֹלָה וּמִתְפַּשֶׁטֶת וְכוֹבֶשֶׁת אֶת הָעוֹלָם מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. חַרְגּוֹלִים מְנַסְּרִים, וְצִלְצַלִּים מְצַלְצְלִים, וְחִפּוּשִׁיּוֹת מְזַמְזְמוֹת, וְצִפֳּרֵי־נֶשֶׁף צוֹרְחוֹת. עֲנָנִים בְּהִירִים דּוֹהֲרִים בִּשְׁמֵי־רָם, פַּעַם יַסְתִּירוּ אֶת הַיָּרֵחַ הַמּוּפָז, וְשׁוּב יְגַלּוּהוּ. הַכֹּל נָע, הַכֹּל זָע, וְיַחַד עִם זֹאת שׂוֹרֶרֶת מְנוּחָה שְׁלֵמָה הַמְּצִיפָה אֶת כָּל הַיְקוּם.

אָכֵן, לֹא כָּל אֶחָד זוֹכֶה לְהִתְמַזֵּג עִם הַתְּרוּעָה הַלֵּילִית וּלְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחַת יְצוּרֵי הַנֶּשֶׁף, אִם מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא נֵחַן בְּכִשְׁרוֹן־הִסְתַּכְּלוּת, אִם מִתּוֹךְ יְהִירוּת אֱנוֹשִׁית הַמְסַנְוֶרֶת עֵינֵי אָדָם, וְאִם מִתּוֹךְ הֲלִיכָה וְהִתְנַהֲגוּת גַּסָּה הַמְפַזֶּרֶת וּמְגָרֶשֶׁת אֶת הַיְצוּרִים הָעַלִּיזִים הָאֵלֶּה כְּגָרֵשׁ עֲדַת גַּמָּדִים מְבֹהָלִים.

יוֹקִי יָדַע לְהִצָּמֵד אֶל סֶלַע וּלְהִסְתַּכֵּל וְלִרְאוֹת מַחֲזוֹת מֻפְלָאִים חֲצָאֵי לֵילוֹת וְלֵילוֹת שְׁלֵמִים.

אַחֲרֵי לֵילוֹת אֵלֶּה הִרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ קַל מְאֹד וּכְחֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִשִּׁבְטֵי הַיְצוּרִים הַלֵּילִיִּים, שֶׁבְּשִׂמְחָתָם הִשְׁתַּתֵּף.

מַה פֶּלֶא אֵפוֹא אִם הִתְהַלֵּךְ בַּיָּמִים מְפַזֵּם וְרוֹקֵעַ בְּרַגְלוֹ, כְּאוֹתוֹ אַרְנָב תּוֹפְפָן, אוֹ כְּאוֹתוֹ אַיָּל מִתְגַּנְדֵּר שֶׁסַּעֲרַת דָּמוֹ מַעֲבִירָתוֹ עַל דַּעְתּוֹ הַצְּלוּלָה?

בַּלַּיְלָה שֶׁלְּאַחַר הָאֲסֵפָה שָׁכַב יוֹקִי עַל סֶלַע שָׁטוּחַ כְּשֶׁמַּרְפְּקָיו נִשְׁעָנִים עַל רִצְפָּה מוּצֶקֶת וְרֹאשׁוֹ נָתוּן בְּכַפּוֹת יָדָיו — וְהִסְתַּכֵּל. לְפֶתַע הִרְגִּישׁ בְּצַעֲדֵי אָדָם. יוֹקִי הֵסֵב אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה דְמוּת צוֹעֶדֶת וְיוֹצֵאת מִתּוֹךְ שְׂדֵרַת הַבְּרוֹשִׁים.

יִגְאָל?

כֵּן, הָיָה זֶה יִגְאָל הַנֶּהָג, שֶׁהָלַךְ רָכוּן בְּמִקְצָת וְשָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת.

“הֵי!” אָמַר יוֹקִי, בְּהִתְקָרֵב הַנֶּהָג עַד כְּדֵי צְעָדִים מִסְפָּר הֵימֶנּוּ.

יִגְאָל נִרְתַּע מֻפְתָּע וְאָמַר: “לַעֲזָאזֵל, אַתָּה זֶה, יוֹקִי? כִּמְעַט שֶׁנִּבְהַלְתִּי. וְלָמָּה זֶה תִּרְבַּץ כָּאן?”

“סְתָם,” עָנָה יוֹקִי.

“אַתָּה יוֹדֵעַ,” הִמְשִׁיךְ הַנֶּהָג, “חָשַׁבְתִּי כָּל הַזְּמַן עַל דְּבָרֶיךָ שֶׁהִשְׁמַעְתָּ בָּאֲסֵפָה. אָכֵן יֵשׁ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ, וּבְכֹחוֹת עַצְמֵנוּ. נָשָׂאתָ חֵן בְּעֵינַי הָעֶרֶב, בָּחוּר.”

הַשִּׂיחָה עִם הַנֶּהָג

בֵּין יוֹקִי וּבֵין הַנֶּהָג יִגְאָל הָיְתָה קַיֶּמֶת יְדִידוּת, שֶׁהִתְבַּטְּאָה לִפְעָמִים בִּקְרִיצַת־עַיִן וְלִפְעָמִים בַּהֲגִיַּת הַשְּׁאֵלָה “הֻמ?” בִּלְבַד.

יִגְאָל הָיָה בָּחוּר שַׁתְקָן וְזָר לְאַנְשֵׁי הַקְּבוּצָה. חוּט הַזָּרוּת שֶׁנִּמְתַּח בֵּינוֹ וּבֵין הַחֲבֵרִים מֵהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְהוֹפָעָתוֹ לֹא נִתַּק בִּמְרוּצַת הַיָּמִים.

רֹב הַחֲבֵרִים הָיוּ אַנְשֵׁי עֲבוֹדָה, עֲיֵפִים עִם עֲרֹב הַיּוֹם, שֶׁלֹּא הִקְפִּידוּ עַל מַלְבּוּשֵׁיהֶם וְדַרְכֵיהֶם. וְאִלּוּ הוּא מְצֻחְצָח, מַקְפִּיד בַּהֲלִיכוֹתָיו, וְיִתָּכֵן שֶׁבִּגְלַל שְׂפָמוֹ הַמְסֻלְסָל וּבְלוֹרִיתוֹ הַמִּתְבַּדֶּרֶת חֲשָׁבוּהוּ הַבְּרִיּוֹת לְהַרְפַּתְקָן־שַׁחְצָן רֵיק מִתֹּכֶן.

אוּלָם אֲנָשִׁים שׁוֹנִים מוֹצְאִים אֶת מְקוֹמָם בַּקְּבוּצָה, וְכָל זְמַן שֶׁמְּכוֹנִיתוֹ שֶׁל יִגְאָל הָלְכָה וְחָזְרָה, וַעֲבוֹדָתוֹ “דָּפְקָה”, מַה כִּי יְפַשְׁפְּשׁוּ אַחֲרָיו? כָּזֶהוּ.

יוֹקִי גַּם הוּא לֹא הִכִּירוֹ בִּמְיֻחָד. וְעַתָּה, לְאַחַר שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ שְׁנֵיהֶם וְיָשְׁבוּ יַחַד אֲפוּפִים חֶשְׁכַת הַלַּיִל, נִפְתַּח פִּתְאֹם סְגוֹר לִבּוֹ שֶׁל יִגְאָל וְהוּא הִתְחִיל לְדַבֵּר:

“אַתָּה יוֹדֵעַ, יוֹקִי,” אָמַר, “שֶׁלִּפְנֵי עֲלִיָּתִי אַרְצָה בִּלִּיתִי חָמֵשׁ שָׁנִים בְּאַפְרִיקָה בְּחִפּוּשׂ יַהֲלוֹמִים…”

“לֹא,” עָנָה יוֹקִי.

“כֵּן, חִפַּשְׂתִּי יַהֲלוֹמִים,” הוֹסִיף יִגְאָל לְדַבֵּר, "וְעָשִׂיתִי כֶּסֶף רַב, וְהִנֵּה, בְּאַחַד הַיָּמִים הָלַךְ כָּל הַכֶּסֶף לַעֲזָאזֵל בְּעֵסֶק בִּישׁ.

אַתָּה צָרִיךְ לְהָבִין, יוֹקִי, כִּי אֵין הָאֲנָשִׁים הַמְחַפְּשִׂים יַהֲלוֹמִים כִּשְׁאָר בְּנֵי־הָאָדָם. מָרֵי־נֶפֶשׁ הֵם, מַאֲמִינִים בֶּאֱמוּנוֹת תְּפֵלוֹת וּלְהוּטִים לְהִתְעַשֵּׁר, כְּאִלּוּ מָכְרוּ אֶת נַפְשָׁם לַשָּׁטָן. קַדַּחַת דָּמִים הִיא שֶׁמַּפְעִילָה אוֹתָם, וְאֵין זוֹ אֶלָּא מִין מַחֲלָה.

וְהִנֵּה, פַּעַם אַחַת פָּרְצָה בֵּינֵינוּ תִּגְרַת יָדַיִם.

אַתָּה רוֹאֶה אֶת שְׁרִירַי? וְאֵלֶּה פּוֹעֲלִים לִפְעָמִים שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנִי.

וְהִנֵּה פָּרְצָה תִּגְרַת יָדַיִם. הָיָה שָׁם אִירִי אֶחָד, כָּזֶה עֲנָק, בַּעַל נְשָׁמָה אֲפֵלָה וְעֵינַיִם כְּחֻלּוֹת וּמֵימִיּוֹת. יָדַעְתִּי שֶׁנִּתְנַגֵּשׁ בְּאַחַד הַיָּמִים. וְנִתְנַגַּשְׁנוּ, וְכִמְעַט שֶׁהֲרַגְתִּיו. וּבִגְלַל מָה? בִּגְלַל יַהֲלוֹם.

לְמָחֳרַת הַיּוֹם קַמְתִּי וְלָקַחְתִּי אֶת שַׂקִּיקִי הַמָּלֵא אֲבָנִים וּפִזַּרְתִּין בַּחוֹל.

זָרַעְתִּי אוֹתָן אַחַת אַחַת, וּבְמֶרְחַקִּים גְּדוֹלִים. ‘לְכוּ וְחַפְּשׂוּ, חֲזִירִים,’ אָמַרְתִּי לָהֶם — וָעֲזַבְתִּים.

וְעַתָּה הֲרֵינִי בַּקְּבוּצָה. נָכוֹן, בָּאתִי הֵנָּה כְּהַרְפַּתְקָן. לֹא יָדַעְתִּי אִם אֶשָּׁאֵר פֹּה. אֶלָּא שֶׁנִּתְקַשַּׁרְתִּי לָאֲדָמָה הַזֹּאת, וְשׁוּב אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי לֹא אֶעֱזֹב אוֹתָהּ לְעוֹלָם. זָר אֲנִי לָאֲנָשִׁים, אוּלָם קָרוֹב אֲנִי לָאֲדָמָה."

יִגְאָל נִשְׁתַּתֵּק לִרְגָעִים מִסְפָּר וְהוֹסִיף:

“יוֹקִי, סִפַּרְתִּי לְךָ כָּל זֹאת כְּדֵי לְהָסִיר מוּעָקָה מִלִּבִּי. הָעֶרֶב, מִשֶּׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁ’יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת מַשֶׁהוּ' מִפִּיךָ, מִיָּד נִצְנֵץ רַעְיוֹן בְּלִבִּי: יִגְאָל, אִם תֵּצֵא וְתִסְתּוֹבֵב קְצָת בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל, הֲרֵי בְּקַלּוּת תַּשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשְׁךָ וְתַחֲזֹר עִם הָאֶמְצָעִים כְּדֵי חֲפִירַת שְׁתֵּי בְּאֵרוֹת עֲמֻקּוֹת. כָּךְ חָשַׁבְתִּי, יוֹקִי. אוּלָם מִיָּד הֵבַנְתִּי כִּי אָסוּר לִי לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. אִם אֵצֵא וְאֶטְעַם שׁוּב מִטַּעַם הַנְּדוּדִים, מִי יוֹדֵעַ אִם אֶחֱזֹר? יֵשׁ וּבַלֵּילוֹת תִּתְקְפֵנִי קַדַּחַת חִפּוּשִׂים, וְאָז אֲנִי מִסְתּוֹבֵב שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת בַּשָּׂדוֹת…אוּלָם אַתָּה, יוֹקִי, שֶׁנּוֹלַדְתָּ כָּאן, הֲרֵי אֵין סַכָּנָה שֶׁלּא תַּחֲזֹר. הַאִם לְכָךְ הִתְכַּוַּנְתָּ בְּאָמְרְךָ שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת מַשֶׁהוּ?”

“אֵינִי יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק,” עָנָה יוֹקִי. “יִתָּכֵן שֶׁחָשַׁבְתִּי עַל מַשֶׁהוּ בְּדוֹמֶה לְכָךְ. בָּרוּר שֶׁבִּדְרָכִים רְגִילוֹת לֹא נַשִּׂיג אֶת הָאֶמְצָעִים לַחֲפִירַת בְּאֵר, וּלְפִי דַעְתִּי הֲרֵי תִּתְפּוֹרֵר הַקְּבוּצָה וְהָאֲנָשִׁים יִתְפַּזְּרוּ אִם לֹא יָבוֹא שִׁנּוּי יְסוֹדִי בְּמַצָּבֵנוּ. מְקַנֶּנֶת בְּלִבִּי הַהַרְגָּשָׁה שֶׁעָלַי לָצֵאת וְלַעֲזֹב לִזְמַן־מָה אֶת הַקְּבוּצָה, לְהִסְתּוֹבֵב בָּעוֹלָם וּלְהַשִּׂיג אֶת שֶׁלִי. אוּלָם תָּכְנִית אֵין בְּיָדִי.”

“מַאֲמִין אֲנִי בְּכֹחַ הָרָצוֹן הֶחָזָק, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא בִּלְתִּי בָּרוּר, יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּתָכְנִיּוֹת הַמְבֻסָּסוֹת עַל חִשּׁוּבִים, שֶׁמַּכְזִיבִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מִדַּי,” עָנָה יִגְאָל.

“צָדַקְתָּ, יִגְאָל,” אָמַר יוֹקִי. מַאֲמִין אֲנִי כִּי נְקֻדָּתֵנוּ תִּתְגַּבֵּר עַל אַף כָּל חִשּׁוּבֵי הַמֻּמְחִים, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ. בּוֹעֵר בִּי הָרָצוֹן לָצֵאת וְלִפְעֹל. אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ וְכֵיצַד לְהַתְחִיל, אוּלָם רְצוֹנִי לֹא הִכְזִיבַנִי מִיָּמַי."

כַּאֲשֶׁר קָמוּ הַשְּׁנַיִם וְחָזְרוּ לְחַדְרֵיהֶם הִתְחִילָה לְנַשֵּׁב רוּחַ גְּלִילִית פִּרְאִית.

הַפְּגִישָׁה עִם מַר תּוֹמָס

יוֹקִי לֹא שָׁכַב לִישֹׁן אוֹתוֹ לַיְלָה.

רָצוֹן חָזָק הִשְׁתַּלֵּט עָלָיו, שֶׁדְּחָפוֹ לִפְעֹל. יֵשׁ לְהַנִּיחַ שֶׁמַּשֶּׁהוּ מֵעֵין זֶה תּוֹקֵף אֶת הַצִּפֳּרִים בִּזְמַן נְדִידָתָן.

עִם אוֹר הַבֹּקֶר יָצָא לַכְּבִישׁ הַמּוֹבִיל הָעִירָה.

טוֹבִים הֵם נֶהָגֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּעְצָרִים לַהֲרָמַת־יָד שֶׁל אֶחָד הוֹלֵךְ־דֶּרֶךְ שֶׁאֵין הַפְּרוּטָה מְצוּיָה בְּכִיסוֹ, וּמַעֲלִים אוֹתוֹ עַל מְכוֹנִיתָם.

עָמַד יוֹקִי כְּרֶבַע שָׁעָה וְהִנֵּה הוֹפִיעָה מִתּוֹךְ סִבּוּב הַכְּבִישׁ מְכוֹנִית פְּרָטִית מְהֻדֶּרֶת שֶׁנֶּעְצְרָה מִתּוֹךְ חֲרִיקַת בַּלָּמִים. לְמַרְאֵה הָאִישׁ שֶׁיָּשַׁב בָּהּ לֹא יָדַע יוֹקִי אִם לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַל הֲרָמַת יָדוֹ אִם לָאו, אוּלָם דֶּלֶת הַמְּכוֹנִית נִפְתְּחָה לְפָנָיו וְקוֹל אָדִיב הִזְמִינוֹ לְהִכָּנֵס וְלָשֶׁבֶת.

“בְּבַקָּשָׁה, הַנַּעַר,” אָמַר הָאִישׁ.

יוֹקִי נִכְנַס וְהִתְיַשֵּׁב לְיָדוֹ. בַּעַל הַמְּכוֹנִית הָיָה כְּבֶן אַרְבָּעִים, קָרַחְתּוֹ נָצְצָה, כֵּן נָצְצוּ מִשְׁקָפָיו חַסְרֵי־הַמִּסְגֶּרֶת. בְּגָדָיו הָיוּ מְטֻפָּלִים וּמְגֹהָצִים לְמִשְׁעִי.

יוֹקִי לֹא יָדַע לְהַחְלִיט אִם יְהוּדִי הוּא אוֹ גוֹי; בְּוַדַּאי אֲמֵרִיקָנִי, חָשַׁב בְּלִבּוֹ. מִבְטָאוֹ הֵעִיד עַל כָּךְ, אֲבָל הוּא דִבֵּר עִבְרִית.

“אָנָה פָּנֶיךָ מוּעָדוֹת, הַנַּעַר, אִם מֻתָּר לִי לִשְׁאֹל?” פָּנָה אֵלָיו פִּתְאֹם בַּעַל־הַמְּכוֹנִית.

“אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק,” עָנָהוּ יוֹקִי, “אוּלַי לְחֵיפָה?”

“אֲנִי הוּא תּוֹמָס, תּוֹמָס סְמִית,” הוֹסִיף הָאִישׁ לְדַבֵּר. “אַרְכֵיאוֹלוֹג לְפִי רוּחִי וְכֹמֶר לְפִי מִקְצוֹעִי. אֵינֶנִּי נוֹסֵעַ לְחֵיפָה.”

“הוֹ,” עָנָה יוֹקִי.

“אוּלָם מוּכָן אֲנִי לְהוֹרִידְךָ בְּהִצְטַלְּבוּת הַכְּבִישִׁים עַל־יַד חֲרשֶׁת־הַגּוֹיִים הַתַּנָּ”כִית."

יוֹקִי הִסְכִּים.

הַמְּכוֹנִית טָסָה בְקַלּוּת וְנִכְנְסָה לִכְבִישׁ הָעֵמֶק. מִשְׁבְּצוֹת הַיֶּרֶק וְהַזָּהָב שֶׁל הַשָּׂדוֹת הַמְעֻבָּדִים נִתְגַּלּוּ פִּתְאֹם כְּמַרְבַד פְּלָאִים.

“יָפֶה הוּא הָעֵמֶק,” הֵעִיר סְמִית, וּמִיָּד שָׁאַל: “מַה שִּׁמְךָ הַנַּעַר וְלָמָּה זֶה תִּשְׁאַף לְחֵיפָה?”

“שְׁמִי יוֹקִי,” עָנָה יוֹקִי, “וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לָמָּה זֶה אֶסַּע לְחֵיפָה, אוּלַי אַשִּׂיג לִי עֲבוֹדָה וְאוּלַי אַפְלִיג לִי בָּאֳנִיָּה. אַגַּב, הִנְנִי יְלִיד קְבוּצַת ‘קוּם’.”

“תַּפְלִיג בָּאֳנִיָּה, אָמַרְתָּ?” שָׁאַל תּוֹמָס סְמִית.

“יִתָּכֵן,” עָנָה יוֹקִי.

“וְכָל זֶה לָמָּה?”

בְּכָךְ נִפְתַּח סֶדֶק צַר לְשִׂיחָה, וְכַעֲבֹר רְגָעִים מִסְפָּר נִתְרַחֵב הַסֶּדֶק וְנִפְרַץ לִרְוָחָה.

יוֹקִי סִפֵּר עַל בַּעֲיַת הַמַּיִם בַּקְּבוּצָה, וּלְפִי הַמַּצָּב כָּרֶגַע, הֲרֵי אֵין כִּמְעַט סִכּוּיִים לַקְּבוּצָה לְהִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמָהּ. הוּא סִפֵּר גַּם עַל שִׂיחָתוֹ עִם הַנֶּהָג. הוּא, יוֹקִי, רוֹצֶה לְנַסּוֹת אֶת מַזָּלוֹ וּלְהַרְוִיחַ כֶּסֶף, כְּדֵי לַחֲזֹר וְלַחְפֹּר בְּאֵר עֲמֻקָּה בַּמָּקוֹם.

“מְעַנְיֵן מְאֹד,” אָמַר סְמִית. “מְאֹד מְעַנְיֵן. אֵינִי מְחַבֵּב אֶת הַיְּהוּדִים בְּאַרְצִי, אוּלָם קְרוֹבִים לְלִבִּי הַחֲלוּצִים הַחוֹזְרִים לָאָרֶץ הַיְעוּדָה. הֵם מַזְכִּירִים לִי בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת אֶת חֲלוּצֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן הַתַּנָּ”כִיִּים. הוֹ, לוּ רֹאשִׁי הָיָה פָּנוּי לְכָךְ, כִּי אָז הָיִיתִי מוּכָן לְסַיֵּעַ בְּיָדְךָ. תַּפְקִיד גָּדוֹל קִבַּלְתָּ עָלֶיךָ, נַעֲרִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי רוֹאֶה כָּל סִכּוּיִים לְהַצְלָחָה. הֶחָשַׁבְתָּ כֵּיצַד לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף?"

יוֹקִי חָשַׁב רְגָעִים מִסְפָּר וְעָנָה:

“לֹא.”

“הָיִיתִי מוּכָן לְסַיֵּעַ בְּיָדְךָ, אוּלָם רֹאשִׁי אֵינוֹ פָּנוּי, נַעֲרִי. צָרָה גְדוֹלָה נִתְרַחֲשָׁה וְיָרְדָה עָלַי.”

עַצְבוּת גְּדוֹלָה נִשְׁתַּקְּפָה מֵעֵינֵי הָאִישׁ. מִצְחוֹ הָרָחָב הִתְקַמֵּט.

יוֹקִי שָׁתַק. הוּא הִסְתַּכֵּל בְּזָוִית עֵינוֹ הָאַחַת עַל הָאִישׁ הַיּוֹשֵׁב לְיָדוֹ. “לָמָּה זֶה סִפַּרְתִּי לוֹ, לְכֹּמֶר הַזֶּה?” עֲבָרוֹ הִרְהוּר. אַחַר שָׁעָה קַלָּה שָׁאַל: “וּמַהִי הַצָּרָה?”

תּוֹמָס סְמִית חִכָּה כְּאִלּוּ לַשְּׁאֵלָה וּכְאִלּוּ צִפָּה לְהִזְדַּמְּנוּת בָּהּ יוּכַל לִשְׁפֹּךְ אֶת מְרִי־לִבּוֹ, כִּי מִיָּד הֵאֵט בְּמַהֲלַךְ הַמְּכוֹנִית.

“הוֹי,” אָמַר. “אֵינִי יוֹדֵעַ אִם תָּבִין לְרוּחִי, הַנַּעַר, אוּלָם הַצָּרָה הִיא גְדוֹלָה מִנְּשׂא.”

“בְּכָל זֹאת?” שָׁאַל יוֹקִי.

לְאַחַר שְׁתִיקָה קְצָרָה פָּתַח סְמִית וְהִתְחִיל לְסַפֵּר:

"אֲנִי הוּא כֹּמֶר שֶׁהִתְעַנְיֵן כָּל יָמָיו בְּקוֹרוֹתֶיהָ הָעַתִּיקוֹת שֶׁל הָאָרֶץ הַיְעוּדָה. עִבְרִית לִמְּדַנִי אָבִי, שֶׁגַּם הוּא הָיָה כֹּמֶר. לְאַחַר שֶׁהִצְלַחְתִּי לְאַרְגֵּן מִשְׁלַחַת אַרְכֵיאוֹלוֹגִית מִטַּעַם מֶמְשֶׁלֶת אַרְצִי, שֶׁהִיא אֲמֵרִיקָה, יָצָאתִי לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כְּפִי שֶׁאַתֶּם קוֹרְאִים לָהּ, לַחְפֹּר וּלְאַמֵּת אֶת הַכָּתוּב בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ.

אָנוּ יוֹשְׁבִים זֶה שְׁנָתַיִם עַל גְּבוּל הַלְּבָנוֹן וּמְגַלִּים אוֹצָרוֹת.

אוֹ־צָ־רוֹ־ת!

וְעַכְשָׁו תָּאֵר לְךָ, נַעֲרִי: לִפְנֵי כִּשְׁבוּעַיִם גִּלִּינוּ לוּחַ אֶבֶן שֶׁחָקוּק עָלָיו בִּכְתָב צִידוֹנִי תַּרְשִׁים שֶׁל מִקְדָּשׁ וְאִגֶּרֶת מֵעִם הַמֶּלֶךְ חִירָם אֶל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלַיִם, וּבָאִגֶּרֶת כָּתוּב, כִּמְעַט מִלָּה בְּמִלָּה, כַּמְסֻפָּר בְּסֵפֶר מְלָכִים א‘, פֶּרֶק ט’, בְּעִנְיַן עֶשְׂרִים הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לְחִירָם, חֵלֶף הַזָּהָב וַעֲצֵי הָאֲרָזִים שֶׁהָיוּ מְיֹעָדִים לְבִנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ. הָאִגֶּרֶת פּוֹתַחַת בְּמִלִּים אֵלּוּ: ‘אֶל אָחִי שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלַיִם. מָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי, אָחִי!’ כָּךְ כָּתוּב שָׁם, נַעֲרִי! תָּאֵר לְךָ, נַעֲרִי, מַשְׁמָעוּתָהּ שֶׁל אִגֶּרֶת זוֹ. וְעוֹד כָּתוּב שָׁם: ‘תְּלוּנָה עַל אֲדֹנִירָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס.’ כַּנִּרְאֶה שֶׁלֹּא הִקְפִּיד בְּתַשְׁלוּמָיו לְחִירָם."

“אֵינִי בָּקִי בְּפָרָשָׁה זוֹ,” נְִכַנס יוֹקִי לְדִבְרֵי סְמִית, “אוּלָם לְפִי דַעְתִּי הֲרֵי טוֹב שֶׁמָּצָאתָ אִגֶּרֶת זוֹ.”

“טוֹב?” נִצְטַעֵק סְמִית. “הֲרֵי הָאִגֶּרֶת מְאַשֶּׁרֶת אֶת הַכָּתוּב, וּמִסְתַּבֵּר עַל יְדֵי כָּךְ פַּעַם נוֹסֶפֶת כִּי דִבְרֵי הַתַּנָּ”ךְ הֵם דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים."

“וּבְכֵן, מַהִי הַצָּרָה?”

“הוֹ, נַעֲרִי, נַעֲרִי. אִגֶּרֶת זוֹ לֹא תְּסֻלָּא בַּפָּז. אִישׁ לֹא זָכָה לְתַגְלִית כָּזֹאת. לוּ הָיְתָה לִי הָאִגֶּרֶת, כִּי אָז הָיִיתִי מִתְפַּרְסֵם בִּן־יוֹם וּמִתְעַשֵּׁר עשֶׁר רַב.”

“כְּלוֹמַר, שֶׁאֵין לְךָ הָאִגֶּרֶת?”

“אָבוֹד אָבְדָה. אָבוֹד אָבְדָה וְאֵינֶנָּה.”

תּוֹמָס סְמִית עָצַר בַּמְּכוֹנִית וְיָרַד לְצַד הַדֶּרֶךְ. עַצְבוּת רַבָּה נִשְׁתַּקְּפָה מִתּוֹךְ עֵינָיו. לְאַחַר מְנוּחָה פָּנָה לְיוֹקִי וְהוֹסִיף:

“עוֹבֵד אִתִּי אֶחָד אַנְגְּלִי, מִטַּעַם מֶמְשֶׁלֶת הָאָרֶץ. אֵין לֶאֱהֹב אֶת הָאַנְגְּלִים. שַׁתְקָנוּתָם צוֹפֶנֶת מְזִמּוֹת. אַנְגְּלִי זֶה מֻמְחֶה הוּא לְפִעְנוּחַ כְּתֹבוֹת צִידוֹנִיּוֹת, וְהוּא שֶׁטִּפֵּל גַּם בְּפִעְנוּחוֹ שֶׁל הַלּוּחַ. כָּל יוֹם הָיָה בָּא אֵלַי לִמְסֹר לִי עַל הִתְקַדְּמוּתוֹ. וְהִנֵּה, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לַעֲבוֹדָתוֹ הוֹפִיעַ לְפָנַי וּמִיָּד הִכַּרְתִּי כִּי נָפַל דָּבָר. עֵינָיו הִבְרִיקוּ וּלְשׁוֹנוֹ הִסְתַּבְּכָה בְּפִיו. וְאֵלֶּה הָיוּ דְבָרָיו: ‘מַלְאַךְ אֱלֹהִים יָרַד לְחֶדְרִי וְנָטַל מִיָּדִי אֶת הַלּוּחַ. תַּרְשִׁים הַמִּקְדָּשׁ הָיָה תַּרְשִׁימוֹ שֶׁל בֵּית־מִקְדַּשׁ הַיְּהוּדִים וְהַמַּלְאָךְ אָמַר: עוֹד לֹא הִגִּיעָה הָעֵת.’ וּמֵאָז הִתְהַלֵּךְ הָאַנְגְּלִי וְדַעְתּוֹ אֵינָה שְׁפוּיָה עָלָיו. הוּא מְגַּמְגֵּם וְרִירוֹ זָב וְהָאֶבֶן אֵינֶנָּה.”

תּוֹמָס סְמִית נִשְׁתַּתֵּק. וְשׁוּב הִתְחִיל:

"כַּמּוּבָן, אַךְ שְׁטֻיּוֹת הֵם דִּבְרֵי הָאַנְגְּלִי. הִנְנִי כֹּמֶר, אוּלָם בְּמַלְאָכִים אֵינֶנִּי מַאֲמִין. יֵשׁ אִתִּי עוֹזֵר אֶחָד, נוֹרְוֶגִי. אֵינִי מְחַבֵּב אֶת הַנּוֹרְוֶגִים הַקְּדוֹרַנִּים, אוּלָם אָדָם זֶה חָכָם הוּא בִּמְיֻחָד, וְהוּא שֶׁאָמַר לִי: “הָאַנְגְּלִי אַךְ שִׂחֵק מִשְׂחָק לוֹ. הוּא הִסְתִּיר אֶת הַלּוּחַ עַל מְנָת לְהַעֲבִירוֹ לְלוֹנְדוֹן. הוֹ, מַכִּיר אֲנִי אֶת הָאַנְגְּלִים.' הָרַעְיוֹן הַזֶּה, נַעֲרִי, מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת, מְאֹד מִתְקַבֵּל. הָאִישׁ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ תִּהְיֶה הָאֶבֶן יִתְעַשֵּׁר עשֶׁר רַב, כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי, וּכְבוֹדוֹ יַעֲלֶה בְּכָל הָעוֹלָם.”

תּוֹמָס סְמִית הוֹצִיא מִטְפַּחַת רֵיחָנִית מִכִּיס מִכְנָסָיו וְנִגֵּב בָּהּ אֶת מִצְחוֹ.

אַחַר כָּךְ הוֹרִיד אֶת מִשְׁקָפָיו וְנִגֵּב אֶת עֵינָיו. יוֹקִי לֹא יָדַע אִם בּוֹכֶה הָאִישׁ. תּוֹמָס סְמִית הִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר:

“אֶת הָאַנְגְּלִי שַׂמְתִּי בְּמַעְצָר. כַּמּוּבָן שֶׁמֶּמְשֶׁלֶת הָאָרֶץ הִתְעָרְבָה בָּעִנְיָן וְדָרְשָׁה אֶת שִׁחְרוּרוֹ. לֹא הִסְכַּמְתִּי. גַּם הַקּוֹנְסוּל שֶׁלָּנוּ בִּירוּשָׁלַיִם עוֹמֵד לְצִדִּי. מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל הָעִנְיָן, אֵינִי יוֹדֵעַ. אִם יְשֻׁחְרַר הָאַנְגְּלִי, כִּי אָז תֹּאבַד שְׁאֵרִית הַתִּקְוָה לִמְצֹא אֵי־פַּעַם אֶת הָאֶבֶן. בֵּינְתַיִם הָרַסְנוּ אֶת הַצְּרִיף, בּוֹ הִתְגּוֹרֵר הָאַנְגְּלִי, וְהָפַכְנוּ אֶת יְסוֹדוֹתָיו. אוּלָם הָאֶבֶן לֹא נִתְגַּלְּתָה.”

“יֵשׁ אִתָּנוּ צָרְפַתִּי,” הוֹסִיף סְמִית. “רַגְשָׁנִים הֵם הַצָּרְפַתִּים וְאֵינֶנִּי אוֹהֵב אוֹתָם. גַּם הוּא בְּדֵעָה אַחַת עִם הַנּוֹרְוֶגִי, שֶׁהָאַנְגְּלִי מַעֲרִים.”

“בְּנֵי אֵיזֶה עַם תֹּאהַב בְּעֶצֶם, מִיסְטֶר סְמִית?” הִפְסִיקוֹ יוֹקִי.

תּוֹמָס סְמִית הִפְסִיק בְּשֶׁטֶף דִבּוּרוֹ וְנִסְתַּכֵּל בַּנַּעַר מִתּוֹךְ הִרְהוּר:

“בְּנֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה, יֵשׁ לְהַנִּיחַ, אֵינָם קַיָּמִים כְּבָר,” עָנָה.

“וּבְכֵן, מַה בְּדַעְתְּךָ לַעֲשׂוֹת?” חָזַר יוֹקִי לָעִנְיָן.

“אֵינִי יוֹדֵעַ,” עָנָה סְמִית. “כָּל בֹּקֶר הֲרֵינִי עוֹשֶׂה סִבּוּב בַּמְּכוֹנִית עַד חֲרשֶׁת־הַגּוֹיִים, וְחוֹזֵר דֶּרֶךְ מְגִדּוֹ, וּמִתְפַּלֵּל לְרַעְיוֹן שֶׁיִּפְקַח אֶת עֵינַי וִיגַלֶּה אֶת הַמִּסְתּוֹרִין. פְּגַשְׁתִּיךָ הַיּוֹם, נַעֲרִי, וְגִלִּיתִי לְפָנֶיךָ אֶת לִבִּי. בּוֹאָה וְנַמְשִׁיךְ בְּדַרְכֵּנוּ.”

סְמִית הִתְנִיעַ שׁוּב אֶת מְכוֹנִיתוֹ וּשְׁנֵיהֶם הִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם.

יוֹקִי הִרְהֵר וְהִרְהֵר וּלְבַסּוֹף שָׁאַל:

“מָה עֶרְכָּהּ שֶׁל הָאֶבֶן בְּכֶסֶף, מִיסְטֶר סְמִית?”

“לֹא תְּסֻלָּא בַּפָּז.”

“בְּכָל זֹאת.”

“לֹא תְּסֻלָּא בַּפָּז, אֲלָפִים רַבִּים.”

“מִיסְטֶר תּוֹמָס,” פָּנָה אֵלָיו יוֹקִי. “כַּמּוּבָן שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַבְטִיחֲךָ, אוּלָם אִם הַשְׁעָרָתוֹ שֶׁל הַנּוֹרְוֶגִי נְכוֹנָה הִיא, וְיֵשׁ לְהַנִּיחַ שֶׁנְּכוֹנָה הִיא, הֲרֵינִי מַצִּיעַ אֶת עַצְמִי לְעֶזְרָתְךָ.”

תּוֹמָס סְמִית לָחַץ עַל הַבַּלָּם עַד שֶׁמְּכוֹנִיתוֹ נִזְדַּעַזְעָה כֻּלָּהּ וְעָמְדָה.

“כֵּיצַד?”

“עָלָה רַעְיוֹן בְּמֹחִי,” עָנָה יוֹקִי, “שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְגַלּוֹתוֹ כָּרֶגַע. אוּלָם אִם אַצְלִיחַ, כִּי אָז אַתְנֶה אִתְּךָ תְּנַאי.”

“מַהוּ?” נֶחְפָּז סְמִית וְשָׁאַל.

“אִם אַצְלִיחַ,” חָזַר יוֹקִי עַל דְּבָרָיו, “כִּי אָז תַּחְפֹּר עַל חֶשְׁבּוֹנְךָ, אוֹ עַל חֶשְׁבּוֹן מֶמְשַׁלְתְּךָ, בְּאֵר עֲמֻקָּה בִּקְבוּצַת ‘קוּם’.”

“אוֹקֵי!” פָּרַץ סְמִית בְּקוֹל רָם.

“וְעוֹד תְּנַאי אֲנִי מַתְנֶה,” אָמַר יוֹקִי.

“מַהוּ?” שָׁאַל סְמִית.

“אִם תִּתְגַּלֶּה הָאֶבֶן, הֲרֵי מְקוֹמָהּ בִּירוּשָׁלַיִם, לְפִי דַעְתִּי, וְלֹא בִּנְיוּ־יוֹרְק.”

סְמִית נִשְׁאַר יוֹשֵׁב בְּפֶה פָּעוּר. הוּא הִסְתַּכֵּל בַּנַּעַר בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת, וְשָׁעָה קְצָרָה לֹא עָנָה. אַחַר כָּךְ אָמַר:

“צָדַקְתָּ, בְּנִי. מְקוֹמָהּ בִּירוּשָׁלַיִם. הָאִגֶּרֶת נִשְׁלְחָה לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלַיִם. כָּךְ יִהְיֶה.”

מִיסְטֶר סְמִית הִתְנִיעַ שׁוּב אֶת מְכוֹנִיתוֹ, וּמִשֶּׁהִגִּיעוּ לְפָרָשַׁת־הַדְּרָכִים שֶׁל חֲרשֶׁת־הַגּוֹיִים הִפְנָה אוֹתָהּ לְעֵבֶר כְּבִישׁ מְגִדּוֹ וֶהֱטִיסָה לְעֵבֶר הַגְּבוּל הַגְּלִילִי, אֶל תֵּל הַחֲפִירוֹת.

בְּתֵל הַחֲפִירוֹת

לְיַד צְרִיף מַעְצָרוֹ שֶׁל וִילְיַאם עָמְדוּ שְׁנֵי נוֹטְרִים עַרְבִים חֲמוּשֵׁי רוֹבִים. מִיָּד עִם הוֹפָעַת מְכוֹנִיתוֹ שֶׁל תּוֹמָס סְמִית קָפְצוּ הַשְּׁנַיִם דּוֹם, וְתֵכֶף לְאַחַר כָּךְ פָּתְחוּ לְפָנָיו אֶת הַדֶּלֶת.

יוֹקִי וְתוֹמָס סְמִית נִכְנְסוּ לַחֶדֶר.

עַל מִטַּת בַּרְזֶל שֶׁהָיְתָה מְכֻסָּה בִּשְׂמִיכָה אֲפֹרָה יָשַׁב לוֹ וִילְיַאם בְּלֶצְ’פוֹרְד וְרֹאשׁוֹ רָכוּן. כְּנִיסַת הַשְּׁנַיִם לֹא הֵעִירָה אוֹתוֹ מִקִּפְאוֹנוֹ. זְקָנוֹ לֹא סֹרַק זֶה יָמִים — זֹאת רָאוּ — וּלְחָיָיו צִמְּחוּ מוֹךְ סָמִיךְ.

"שָׁלוֹם, מַר בְּלֶצְ’פוֹרְד ", אָמַר סְמִית.

הָאִישׁ לֹא זָז וְלֹא נָע.

“כָּכָה זֶה,” אָמַר סְמִית לְיוֹקִי. “וּבְכֵן, הֲרֵיהוּ יוֹשֵׁב וְאֵינוֹ עוֹנֶה. וְאִם יַעֲנֶה, כִּי אָז יְדַבֵּר עַל מַלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים וְעַל חֲרוֹן־אֱלֹהִים שֶׁעָתִיד לִפְקֹד אֶת הָאָרֶץ.”

יוֹקִי הִסְתַּכֵּל בָּאַנְגְּלִי הַמְטֹרָף.

האֻמְנָם מְטֹרָף הוּא?

יוֹקִי רָצָה לְהָצִיץ לְתוֹךְ עֵינֵי הָאִישׁ, אוּלָם הָאַנְגְּלִי יָשַׁב כְּשֶׁרֹאשׁוֹ רָכוּן.

“טוֹב,” אָמַר יוֹקִי לִסְמִית. “הֲרוֹצֶה אַתָּה לְהַרְאוֹת לִי אֶת הַחֲפִירוֹת?” שְׁנֵיהֶם יָצְאוּ אֶת הַחֶדֶר.

“אֵין לָדַעַת,” אָמַר סְמִית בְּצֵאתָם. “אִם לֹא הוֹצִיא בְּלֶצְ’פוֹרְד אֶת הַלּוּחַ מֵהַמַּחֲנֶה, כִּי אָז הִסְתִּירוֹ כָּאן וַהֲרֵיהוּ מְחַכֶּה שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ, וּכְשֶׁתִּגָּמַרְנָה הַחֲפִירוֹת יַחֲזֹר הֵנָּה וְיוֹצִיא אֶת מַטְמוֹנוֹ. אוּלָם אֵינֶנִּי סָבוּר שֶׁהִצְלִיחַ לְהוֹצִיאוֹ. אֵין נִכְנָסִים לַמַּחֲנֶה וְאֵין יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ לְלֹא בְּדִיקָה קַפְּדָנִית.”

“אִם כָּךְ,” עָנָה יוֹקִי, “אֲבַקֶּשְׁךָ לְהָסִיר אֶת הַשְּׁמִירָה מִמֶּנּוּ. אֲנִי אָשִׂים עַיִן עָלָיו, וְיָכוֹל אֲנִי לְהַבְטִיחֲךָ בְּהֵן־צִדְקִי שֶׁהוּא לֹא יִבְרַח. אֵינִי יוֹדֵעַ אִם אֲגַלֶּה אֶת הָאֶבֶן, אוּלָם הוּא לֹא יִבְרַח.”

סְמִית הִסְכִּים.

עַד מְהֵרָה נִכְנַס יוֹקִי לְתַפְקִידוֹ. הוּא שׁוֹטֵט בַּמַּחֲנֶה, בִּקֵּר אֶת פּוֹעֲלֵי הַחֲפִירוֹת, בָּדַק שִׁבְרֵי כֵּלִים וְלוּחוֹת, אוּלָם אַף פַּעַם לֹא הִתְרַחֵק בְּמִדָּה כָּזוֹ שֶׁיְּאַבֵּד אֶת צְרִיפוֹ שֶׁל בְּלֶצְ’פוֹרְד מִטְּוָח רְאִיָּתוֹ. רַק בַּלֵּילוֹת שָׁמְרוּ נוֹטְרִים סְמוּיִים מִן הָעַיִן עַל הַצְּרִיף.

מֵאַחַר שֶׁהוּסַר הַמִּשְׁמָר מֵעַל הָאַנְגְּלִי, הִבְחִין יוֹקִי שֶׁוִּילְיַאם בְּלֶצְ’פוֹרְד יָצָא פַּעֲמַיִם לְטִיּוּל. בִּשְׁתֵּי הַפְּעָמִים פָּנָה וְהָלַךְ אֶל חֻרְשַׁת הָאַלּוֹנִים הַמְגֻדֶּרֶת, וּמִקָּצֶהָ הַשֵּׁנִי הָיָה מִסְתַּכֵּל עַל הַפּוֹעֲלִים הַחוֹפְרִים.

יוֹקִי שָׁמַר אֶת הַדָּבָר בְּלִבּוֹ.

בְּאַחַד הַיָּמִים הִכְנִיס יוֹקִי מִטָּה נוֹסֶפֶת לְחֶדְרוֹ שֶׁל בְּלֶצְ’פוֹרְד. הָאַנְגְּלִי הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ וְהִסְתַּכֵּל בַּנַּעַר.

“בִּפְקֻדַּת מִיסְטֶר סְמִית,” אָמַר יוֹקִי. “אֵין חֶדֶר פָּנוּי בַּמַּחֲנֶה.”

הָאַנְגְּלִי נִרְתַּע וְשׁוּב הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ.

עָבְרוּ יָמִים מִסְפָּר. בְּאַחַד הָעֲרָבִים פָּנָה בְּלֶצְ’פוֹרְד אֶל יוֹקִי:

“מַה מְּלַאכְתְּךָ כָּאן?” שָׁאַל.

יוֹקִי שָׁתַק וְלֹא עָנָה.

“מַה תַּפְקִידְךָ בַּמַּחֲנֶה?” הוֹסִיף וְשָׁאַל בְּלֶצְ’פוֹרְד.

“לְפַעְנֵחַ כְּתֹבוֹת,” עָנָה יוֹקִי.

הָאַנְגְּלִי הֶאְדִּים, וּבְכָךְ נִסְתַּיְּמָה הַשִּׂיחָה.

אוּלָם בְּכָךְ נִפְתַּח הַפֶּתַח לְשִׂיחוֹת נוֹסָפוֹת. יוֹקִי הָיָה מְנַסֶּה לְסַפֵּר לִבְּלֶצְ’פוֹרְד עַל מַהֲלַךְ הַחֲפִירוֹת. לַמְרוֹת פָּנָיו הָאֲדִישׁוֹת שֶׁל הָאַנְגְּלִי, הִרְגִּישׁ יוֹקִי שֶׁסִּפּוּרֵי הַתַּגְלִיּוֹת הַחֲדָשׁוֹת מְעַנְיְנִים אוֹתוֹ בִּמְיֻחָד. שִׂיחוֹת אֵלֶּה הִסְתַּיְּמוּ בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּכָךְ שֶׁבְּלֶצְ’פוֹרְד הָיָה מַתְחִיל לְהִתְהַלֵּךְ בַּחֶדֶר וּלְדַבֵּר:

מַלְאָכִים יוֹרְדִים וְעוֹלִים, עוֹלִים וְיוֹרְדִים.

מַלְאָכִים יוֹרְדִים וְעוֹלִים, עוֹלִים וְיוֹרְדִים.

חֲרוֹן אֱלֹהִים יִפְקֹד אֶת הַמַּחֲנֶה הַזֶּה.

אֶת הַמַּחֲנֶה הַזֶּה.

יוֹקִי לֹא שָׂם לֵב לַדִּבּוּרִים הָאֵלֶּה. הָיָה מֻרְגָּשׁ בָּהֶם כְּאִלּוּ רָצָה הָאַנְגְּלִי לְהַשְׁבִּיעַ אֶת עַצְמוֹ. לְהֵפֶךְ: הוּא, יוֹקִי, הִתְכַּוֵּן לְהַפְרִיעוֹ, וְהָיָה מוֹסִיף וּמְסַפֵּר עַל הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁמָּצְאוּ וְחָקוּק עֲלֵיהֶן: “אֲדֹנִירָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס.”

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִתַּז בָּרָק זָר מֵעֵינָיו שֶׁל הָאַנְגְּלִי.

יוֹקִי הִתְפַּרְקֵד עַל מִטָּתוֹ וּפָתַח אֶת סֵפֶר הַתַּנָּ"ךְ הַקָּטָן.

בְּאַחַד הָעֲרָבִים יָצָא יוֹקִי לַצְּרִיף וְהִכְרִיז:

“מִיסְטֶר בְּלֶצְ’פוֹרְד, מָצָאנוּ מַטְמוֹנִים.”

“מָה?” הִתְפָּרְצָה קְרִיאָה מִפִּי הָאַנְגְּלִי.

יוֹקִי הִתְחַיֵּךְ. מִיָּד שִׁנָּה בְּלֶצְ’פוֹרְד אֶת טַעְמוֹ, הֶעֱלָה אֲרֶשֶׁת מְטֻמְטֶמֶת עַל פָּנָיו וְהִתְחִיל לְהִתְהַלֵּךְ לְאָרְכּוֹ שֶׁל הַחֶדֶר.

לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר הִשְׁכִּים יוֹקִי לָקוּם. לִפְנֵי עָזְבוֹ אֶת הַחֶדֶר אָמַר: “יוֹם גָּדוֹל יִהְיֶה הַיּוֹם.”

בְּלֶצְ’פוֹרְד לֹא הֵגִיב.

לֹא עָבְרוּ שָׁעוֹת מִסְפָּר וְיוֹקִי חָזַר בִּמְרוּצָה וְעוֹד מִבַּחוּץ הִתְחִיל לִצְעֹק:

“מִיסְטֶר בְּלֶצְ’פוֹרְד, מִיסְטֶר בְּלֶצְ’פוֹרְד! מָצָאנוּ אֶת הַלּוּחַ! מִיסְטֶר בְּלֶצְ’פוֹרְד! מָצָאנוּ אֶת הַלּוּחַ! בְּמִקְרֶה מָצָאנוּ אוֹתוֹ, בַּחֻרְשָׁה…רוֹקְדִים הַפּוֹעֲלִים!”

יוֹקִי הִתְפָּרֵץ אֶל הַחֶדֶר כֻּלּוֹ פָּרוּעַ וְאָדֹם מֵהִתְרַגְּשׁוּת. הוּא תָּפַס אֶת הָאַנְגְּלִי הַצָּנוּם וְנִעְנְעוֹ בְּכָל כֹּחוֹתָיו.

“מָצָאנוּ אֶת הַלּוּחַ,” צָרַח לְתוֹךְ אָזְנָיו.

מִיסְטֶר בְּלֶצְ’פוֹרְד הֶחֱוִיר כַּסִּיד.

“בּוֹא אִתִּי, בּוֹא אִתִּי,” הוֹסִיף לִצְרֹחַ, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ תָּחַב אֶת הַתַּנָּ"ךְ הַקָּטָן לְתוֹךְ כִּיס מִכְנָסָיו, פִּשְׁפֵּשׁ דַּקָּה בְּתוֹךְ הָאָרוֹן וְקָפַץ שֵׁנִית אֶל הַדֶּלֶת עַל מְנָת לָצֵאת.

אוּלָם לִפְנֵי הִסְתַּלְּקוֹ, צָעַק שׁוּב לְעֵבֶר הָאַנְגְּלִי הָרוֹעֵד:

“בּוֹא אַחֲרַי לַחֲפִירוֹת. כֻּלָּם מִשְׁתַּגְּעִים מִשִּׂמְחָה.”

יוֹקִי יָצָא וְעָבַר בִּמְרוּצָה לְעֵבֶר הַצְּרִיפִים שֶׁמִּמּוּל וְהִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי אֶחָד מֵהֶם. לֹא עָבְרוּ אֶלָּא רְגָעִים מִסְפָּר וְיוֹקִי רָאָה שֶׁדֶּלֶת צְרִיפֹו שֶׁל בְּלֶצְ’פוֹרְד נִפְתַּחַת בִּזְהִירוּת וּמִתּוֹכוֹ הוֹפִיעָה דְמוּתוֹ הַצְּנוּמָה וְהָרוֹעֶדֶת שֶׁל הָאַנְגְּלִי. בְּלֶצְ’פוֹרְד הִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹ. הַמַּחֲנֶה הָיָה רֵיק מֵאֲנָשִׁים. מִקְצֵה הַחֲפִירוֹת עָלוּ קְרִיאוֹת קְצוּבוֹת שֶׁל שִׂמְחָה מִפִּי הַפּוֹעֲלִים הָעַרְבִים. בְּלֶצְ’פוֹרְד פָּסַע פְּסִיעוֹת מִסְפָּר וְשׁוּב הִסְתַּכֵּל לַעֲבָרָיו. מִשֶּׁלֹּא רָאָה אִישׁ, פָּנָה בִּצְעָדִים מְהִירִים וְעַצְבָּנִיִּים לְעֵבֶר חֻרְשַׁת הָאַלּוֹנִים.

יוֹקִי נִזְדַּחֵל בִּזְרִיזוּת שֶׁל נָחָשׁ מֵאֲחוֹרֵי הַצְּרִיף וְשָׁכַב מִתַּחַת לַסֶּלַע. הוּא רָאָה אֶת הָאַנְגְּלִי מְמַהֵר וְנֶעְלָם בֵּין הָעֵצִים הָעֲבֻתִּים שֶׁל הַחֻרְשָׁה.

מִיָּד קָפַץ עַל רַגְלָיו, עַל מְנָת לָרוּץ וְלַעֲקֹב אַחֲרָיו. הוּא הִסְפִּיק לִרְאוֹתוֹ תּוֹפֵס בְּאַחַד הָאַלּוֹנִים, כְּשֶׁהוּא רוֹעֵד כֻּלּוֹ.

יוֹקִי נִפְנָה לַאֲחוֹרָיו וְנָתַן סִמָּן בְּיָדֹו. כְּמוֹ צֵל־רְפָאִים הוֹפִיעַ פִּתְאֹם מִיסְטֶר סְמִית כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מִבֵּין הָעֵצִים.

מִשֶּׁהִרְגִּישׁ הָאַנְגְּלִי בַּצְּעָדִים הַמִּתְקָרְבִים פָּנָה פִּתְאֹמִית מִתּוֹךְ בֶּהָלָה גְדוֹלָה, וּמִשֶּׁרָאָה אֶת הַשְּׁנַיִם, נָסוֹג צַעַד אֲחוֹרַנִּית, נִשְׁעַן בְּגַבּוֹ עַל הָעֵץ וְהִתְחִיל לִרְעֹד כַּאֲחוּז קַדַּחַת.

תּוֹמָס סְמִית נָתַן בּוֹ מַבָּט שֶׁל בּוּז וְאָמַר:

“הֲזֶהוּ הַמָּקוֹם בּוֹ קָבְרוּ מַלְאָכֶיךָ אֶת הַלּוּחַ?”

מִיסְטֶר בְּלֶצְ’פוֹרְד הִסְתַּכֵּל אַרְצָה וְגָעָה בִּבְכִי.

מִשֶּׁחָפְרוּ מִתַּחַת לָאַלּוֹן מָצְאוּ אֶת הַלּוּחַ.

תָּכְנִיתוֹ שֶׁל יוֹקִי הִצְלִיחָה אֵפוֹא.

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיָה קַיָּם הַחֲשָׁשׁ שֶׁמִּיסְטֶר תּוֹמָס סְמִית — דַּעְתּוֹ תִּטָּרֵף עָלָיו מִשִּׂמְחָה. מִדֵּי רְאוֹתוֹ אֶת יוֹקִי הָיָה מַמָּשׁ מַתְקִיפוֹ בְּחִבּוּקִים. הוּא הִצִּיג אוֹתוֹ בִּפְנֵי הַקּוֹנְסוּל הָאֲמֵרִיקָנִי וּבִפְנֵי מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה, שֶׁבָּאוּ מִיָּד עִם הַהוֹדָעָה עַל הַתַּגְלִית. לְמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה קְצָרָה נִשָּׂא הַשֵּׁם יוֹקִי עַל שִׂפְתֵי כֹּל, וְיוֹקִי הָפַךְ לִהְיוֹת לְאִישִׁיּוּת חֲשׁוּבָה מְאֹד.

כְּשֶׁהוֹפִיעוּ בִּקְבוּצַת “קוּם” הַמְּכוֹנוֹת לְקִדּוּחַ, וְיוֹקִי יָצָא בְּלִוְיַת מִיסְטֶר סְמִית מִתּוֹךְ הַמְּכוֹנִית הַמְהֻדֶּרֶת, לֹא יָדְעוּ הַחֲבֵרִים אֶת נַפְשָׁם.

אִיצִיק הָרַפְתָּן הִרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ כִּמְחֻתָּן לְכָל דָּבָר.

“וְכִי מָה אָמַרְתִּי לָכֶם?” טָעַן.

עַזְרִיאֵל הַטְּרַקְטוֹרִיסְט? הִתְבַּיֵּשׁ הַבָּחוּר וְעִסֵּק אֶת עַצְמוֹ בִּבְדִיקַת הַמְּכוֹנוֹת.

נְחֶמְיָה הַמְשׁוֹרֵר אָמַר כִּי זֹאת הִיא “אֶפּוֹפֵּיאָה”.

וְאִלּוּ יִגְאָל עָמַד מִן הַצַּד מְחַיֵּךְ, עֵינָיו הִבְרִיקוּ וְיַד יְמִינוֹ סִלְסְלָה בִּשְׂפָמוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁסִּפּוּר הַמַּעֲשֶׂה הָיָה בָּרוּר וְיָדוּעַ, בְּכָל זֹאת לֹא פָּסְקוּ הַשְּׁאֵלוֹת:

“כֵּיצַד?”

“וְאֵיךְ?”

“וְלָמָּה לֹא אָמַרְתָּ כִּי תִּסַּע? הֲרֵי כָּל מִשְׁטְרוֹת הָאָרֶץ טִפְּלוּ בְּהֵעָלֶמְךָ.”

“וּמָה עִם מִיסְטֶר בְּלֶצְ’פוֹרְד? הֲיֵעָנֵשׁ עֹנֶשׁ חָמוּר?”

“וְהַאֻמְנָם מְצָאתֶם לוּחַ כָּזֶה?”

“וְהַאֻמְנָם יִמָּסֵר הַלּוּחַ לְבֵית־הַנְּכֹאת הַיְרוּשַׁלְמִי?”

“יוֹקִי! טֶמְבֶּל שֶׁכְּמוֹתְךָ, מִנַּיִן בָּאָה לְךָ כָּל הַחָכְמָה הַזֹּאת?”

עָבְרוּ יָמִים.

וְהַמַּקְדֵּחַ הֶעֱמִיק וְיָרַד.

הָיָה זֶה יוֹם שָׁרָב. עֵין הַשֶּׁמֶשׁ נִתְכַּסְּתָה בְּעַנְנַת־אָבָק שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה מֵאֹפֶק לְאֹפֶק. רִכְסֵי הֶהָרִים הֶאֱפִירוּ וְהִצְהִיבוּ. מַחֲנָק שָׁכַן בַּחֲלַל הָאֲוִיר, הַצְּמָחִים הוֹרִידוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם וְהָעֵצִים כִּוְּצוּ אֶת עַלְוָתָם, כְּאִלּוּ פָּשְׁטוּ יָדַיִם. הַפָּרוֹת שֶׁנִּדְחֲקוּ לְיַד שַׁעַר הָרֶפֶת גָּעוּ, וְהָאֲנָשִׁים הִתְהַלְּכוּ מְדֻכָּאִים וַעֲיֵפִים.

מִן הַמֶּרְחַק עָלָה הַתִּקְתּוּק הַחַדְגּוֹנִי שֶׁל מְכוֹנַת הַקִּדּוּחַ.

לְפֶתַע הֻשְׁלַךְ הָס.

כְּבָר נִתְרַגְּלוּ הָאֲנָשִׁים לַתִּקְתּוּק, וּמִשֶּׁנִּפְסַק — הֵרִימוּ רָאשֵׁיהֶם לִרְאוֹת: הֲקָרָה מַשֶׁהוּ?

אִישׁ לֹא אָמַר, אִישׁ לֹא קָרָא. כְּמוֹ רוּחַ רַעֲנַנָּה הַמְּשִׁיבָה נֶפֶשׁ, כָּךְ תָּקְפָה יְדִיעָה פִּתְאֹמִית אֶת לֵב הַכֹּל: הַנֵּס קָרָה.

וּלְעֵינֵי הַנּוֹהֲרִים מִכָּל צַד וּמִכָּל עֵבֶר נִתְגַּלָּה סִילוֹן הַמַּיִם שֶׁזִּנֵּק כְּלַפֵּי הַשָּׁמַיִם.

וְהָיָה אִם תַּעַבְרוּ עַכְשָׁו וְתִכָּנְסוּ לְמֶשֶׁק קְבוּצַת “קוּם” — לֹא תַּכִּירוּהוּ.

שָׂדוֹת מוֹרִיקִים מִתְפַּשְּׁטִים בְּכָל אֲשֶׁר תַּשִּׂיג הָעַיִן. גַּנֵּי־פְּרִי מְלַבְלְבִים, עוֹלִים וְיוֹרְדִים עַל מִדְרוֹנֵי הַגְּבָעוֹת, עֲגָלוֹת עֲמוּסוֹת תִּירָס רֵיחָנִי וּסְתָוִיּוֹת־עֲנָק אָצוֹת־רָצוֹת אֶל חֲצַר הָרֶפֶת. הַפָּרוֹת — עוֹרָן מַבְרִיק וַעֲטִינֵיהֶן מְלֵאִים; תַּחַת עֹמֶס רַגְלֵיהֶן תִּרְעַד הַקַּרְקַע.

וּבְכָל אֲשֶׁר תִּפְנוּ מְפַזְּזוֹת הַמַּמְטֵרוֹת בְּרִקּוּדֵי־מַיִם וּבְשִׁירַת תְּהִלָּה לִקְבוּצַת “קוּם”, שֶׁהִיא עַתָּה “כְּפָר יָקִים”.

וְאֵין לָדַעַת בִּמְפֹרָשׁ מִנַּיִן בָּא הַשֵּׁם הַזֶּה, אִם עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַכְּפָר הַשָּׁכֵן “קוּם”, וְאוּלַי עַל שְׁמוֹ שֶׁל יוֹקִי שֶׁהוּא אֶלְיָקִים בִּמְקוֹרוֹ.

שֶׁלֹּא כְּכָל הַיְלָדִים הָיָה יוֹסִי’לִי.

הוּא לֹא הָיָה חָצוּף, הוּא לֹא הָיָה שׁוֹבָב, כִּי אִם יָשַׁב בְּפִנָתוֹ וְהִסְתַּכֵּל. בְּשָׁעָה שֶׁדָּנִי וַאֲבִישַׁי וְאִיתַי וְרוּתִי קָפְצוּ מֵעַל עֲרֵמַת הַקַּשׁ, וְאַמְנוֹן וְאוּרִי טִפְּסוּ עָלֶיהָ, עָמַד יוֹסִי’לִי מִן הַצַּד וְלֹא לָקַח חֵלֶק בַּשִּׂמְחָה.

הַיְלָדִים קְרָאוּהוּ יוֹסִי’לִי מִן הַפְּלִיטִים. וּכְבָר בַּשֵּׁם הָיָה מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא מִן הָרָגִיל. לְרוּתִי קָרְאוּ רוּתִי שְׁטוּתִי. לְדָנִי קָרְאוּ דִּין דִּין דָּנִי. אוּרִי הָיָה אוּרִי בּוּרִי מוּרִי. וְרַק יוֹסִי’לִי הָיָה יוֹסִי’לִי מִן הַפְּלִיטִים. שֵׁם עָצוּב וּרְצִינִי.

וְנָכוֹן — יוֹסִי’לִי הָיָה מִן הַפְּלִיטִים. כַּאֲשֶׁר בָּאָה שַׁיֶּרֶת הַפְּלִיטִים וְהִשְׁתַּכְּנָה בַּבָּתִים שֶׁנִבְנוּ לְמַעֲנָהּ בִּקְצֵה הַכְּפָר, הָיָה יוֹסִי’לִי הַיֶּלֶד הַיָחִיד בֵּין כָּל אֵלֶּה שֶׁבָּאוּ. כֻּלָּם הָיוּ מְבֻגָּרִים. רֻבָּם חוֹלִים. אָבִיו וְאִמוֹ שֶׁל יוֹסִי’לִי נִרְאוּ זְקֵנִים מְאֹד, וַאֲבִישַׁי שָׁמַע בְּמוֹ אָזְנָיו שֶׁבֶּאֱמֶת צְעִירִים הֵם עֲדַיִן, אֶלָּא שֶׁבַּמַחֲנוֹת עִנּוּ אוֹתָם וְלָכֵן הִזְקִינוּ.

וְכָךְ בָּא יוֹסִי’לִי לַכִּתָּה חִוֵּר, צָנוּם וְשָׁקֵט. בַּהַפְסָקָה הִתְאַסְּפוּ הַיְלָדִים וְהֶחְלִיטוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁלֹּא לְהַרְגִיז אֶת יוֹסִי’לִי, לֹא לְקָרְאוֹ בִּשְׁמוֹת גְּנַאי, לֹא לַעֲשׂוֹת אִתּוֹ קוּנְצִים, וּבִכְלָל…

הֵם גַם הֶחְלִיטוּ לְשַׁתְּפוֹ בַּאֲרֻחוֹתֵיהֶם וְעָשׂוּ “קֻפָּה מְשֻׁתֶּפֶת”: כָּל בֹּקֶר שָׂמוּ אֶת פְּרוּסוֹתֵיהֶם לְתוֹךְ סַפְסָל אֶחָד וּבַהַפְסָקוֹת נָטְלוּ מִכָּל הַבָּא אֶל הַיָּד. אֶלָּא שיוֹסִי’לִי מִעֵט לֶאֱכֹל. הוּא הָיָה קָטָן וְרָזֶה וְלֹא אָכַל. הַיְלָדִים קְרָאוּהוּ לִרְאוֹת אֶת הַגּוּרִים שֶׁל אִיתַי, אַךְ יוֹסִי’לִי אָמַר שֶׁהוּא מְפַחֵד מִפְּנֵי כְּלָבִים.

“בַּמַחֲנֶה,” אָמַר, “הָיוּ כְּלָבִים שֶׁנָּשְׁכוּ.”

“וּמֶה עֲשִׂיתֶם?” שָׁאֲלָה רוּתִי.

“הִסְתַּתַּרְנוּ,” עָנָה יוֹסִי’לִי.

גַּם אֶל הַחֻרְשָׁה שֶׁמֵעֵבֶר לַשָּׂדוֹת לֹא רָצָה יוֹסִי’לִי לָלֶכֶת.

“יֵשׁ שָׁם גּוֹיִים,” אָמַר.

“אֵין גּוֹיִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,” אָמַר אַמְנוֹן. “וְאֵין אָנוּ מְפַחֲדִים מִפְּנֵי גּוֹיִים.”

“אֲבָל הַגּוֹיִים רָצוּ לִשְׂרֹף אוֹתָנוּ,” עָָנָה יוֹסִי’לִי.

“וּמֶה עֲשִׂיתֶם?” שָׁאֲלָה רוּתִי.

תָּמִיד רָצְתָה רוּתִי לָדַעַת מֶה עָשׂוּ, וְלִשְׁאֵלוֹתֶיהָ לֹא הָיָה סוֹף.

“בָּרַחְנוּ,” עָָנָה יוֹסִי’לִי. “אוּלָם רַבִּים נִשְׂרְפוּ וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ מִן הַיַּעַר אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הֶעָשָׁן.”

“כָּל הַלַּיְלָה יָשַׁבְנוּ בְּתוֹךְ הַיַּעַר,” הוֹסִיף יוֹסִי’לִי לְסַפֵּר. “הָיָה קַר וּזְאֵבִים יִלְלוּ מֵעֲבָרִים. וְכַאֲשֶׁר הִסְתַּכַּלְנוּ בֵּין הָעֵצִים רָאִינוּ אֶת לְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ הַקּוֹפְצוֹת וְאֶת עַנְנֵי הֶעָשָׁן. כָּל הַשָּׁמַיִם הָיוּ אֲדֻמִּים…”

עֵינָיו שֶׁל יוֹסִי’לִי הָיוּ גְדֹולֹות וּשְׁחוֹרוֹת, וּבְדַבְּרוֹ גָדְלוּ עֵינָיו עוֹד יוֹתֵר.

דָּנִי, אֲבִישַׁי, אִיתַי, רוּתִי וְאַמְנוֹן, שֶׁעָמְדוּ סְבִיבוֹ, נִשְׁתַּתְּקוּ לְשֵׁמַע דְּבָרָיו.

“בּוֹא, יוֹסִי,” אָמְרָה פִּתְאֹם רוּתִי. “לֹא נֵלֵךְ לַחֻרְשָׁה כִּי אִם נֵשֵׁב בְּצֵל הַגֹּרֶן אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה וּתְסַפֵּר לָנוּ כֵּיצַד קָרָה הַדָּבָר.”

יוֹסִי’לִי הִתְחִיל לָלֶכֶת וְהַיְלָדִים אַחֲרָיו.

לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה יָשְׁבוּ כֻּלָּם מִתַּחַת לַגֹּרֶן וְשָׁתְקוּ.

“וּבְכֵן, סַפֵּר, יוֹסִי,” פָּנְתָה אֵלָיו רוּתִי.

“סַפֵּר, יוֹסִי,” אָמַר אֲבִישַׁי.

בָּאנוּ לִכְפָר עָזוּב," פָּתַח יוֹסִי’לִי לְסַפֵּר, "בַּלַּיְלָה. יָשַׁבְנוּ בְּאַחַד הָאֲסָמִים. פִּתְאֹם שָׁמַעְנוּ קוֹלוֹת שֶׁל גּוֹיִים מִתְקָרְבִים. הַגּוֹיִים הֵם אֲנָשִׁים רָעִים מְאֹד.

אַבָּא תָּפַס אוֹתִי וְאִמָּא תָּפְסָה אֶת חַנָה’לִי אֲחוֹתִי. יַעֲקֹב הַפַּרְטִיזָן שֶׁהָיָה אִתָּנוּ צָעַק פִּתְאֹם: יְהוּדִים! נָגֵן עַל עַצְמֵנוּ!" קָם רַעַשׁ גָּדוֹל וְכֻלָּם צָעֲקוּ. הָיָה חשֶׁךְ. פִּתְאֹם רָאִינוּ סְמַרְטוּטִים בּוֹעֲרִים עָפִים בָּאֲוִיר. עָשָׁן הֵחֵל לְהַחֲנִיקֵנוּ. אַבָּא רָץ אִתִּי.

בַּיַּעַר שָׁאַל אַבָּא אֶת אִמִּי הֵיכָן חַנָה’לִי.

אִמָּא בָּכְתָה. חַנָה’לִי לֹא הָיְתָה אִתָּנוּ.

בֵּין הָעֵצִים רָאִינוּ אֶת לְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ הַקּוֹפְצוֹת וְכָל הַשָּׁמַיִם הָיוּ אֲדֻמִּים־אֲדֻמִּים."

“אַתֶּם רוֹצִים לִרְאוֹת?” שָׁאַל פִּתְאֹם יוֹסִי’לִי.

וְעוֹד טֶרֶם הִסְפִּיקוּ הַיְלָדִים לְעָצְרוֹ הוֹצִיא יוֹסִי’לִי מִכִּיס מִכְנָסָיו קֻפְסַת גַּפְרוּרִים, הִדְלִיק אֶחָד מֵהֶם וְהִגִּישׁוֹ לַגֹּרֶן.

לְשׁוֹן אֵשׁ קְטַנָה הֶחֱלִיקָה עַל הַשִּׁבֳּלִים הָרִאשׁוֹנוֹת, וּכְהֶרֶף עַיִן הִתְאַבֵּךְ מִתּוֹךְ הָעֲרֵמָה הַגְּדוֹלָה עָשָׁן סָמִיךְ וְשָׁחוֹר.

“מֶה עָשִׂיתָ, יוֹסִי’לִי!?” צָעֲקוּ הַיְלָדִים הַנִּבְהָלִים.

“אוֹיָה!” צָעַק אַמְנוֹן. “הֲרֵי זוֹ הַגֹּרֶן שֶׁלָּנוּ!”

" הַגֹּרֶן שֶׁלָּנוּ! הַגֹּרֶן שֶׁלָּנוּ!!"

דְּמָעוֹת נִקְווּ בְּעֵינֵיהֶם.

כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הָאִכָּרִים הַמְבֹהָלִים מִכָּל הָעֲבָרִים, מִי בָּרֶגֶל וּמִי בִּרְכִיבָה וּמִי בַּעֲגָלָה, מָצְאוּ אֶת הַגֹרֶן אֲחוּזָה לַהֲבוֹת אֵשׁ. בְּמֶרְחַק־מָה עָמְדוּ הַיְלָדִים רוֹעֲדִים וּבוֹכִים.

רַק יוֹסִי’לִי עָמַד כְּשֶׁעֵינָיו פְּקוּחוֹת וּמַזְהִירוֹת וּפִיו אֵינוֹ פּוֹסֵק מִלְמַלְמֵל:

“חַנָה’לִי לֹא הָיְתָה…כָּל הַשָּׁמַיִם הָיוּ אֲדֻמִּים…”

לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר נִלְקַח יוֹסִי’לִי לְבֵית־הַחוֹלִים. בַּכְּפָר סִפְּרוּ שֶׁהוּא חוֹלֶה מְאֹד.