מִיהוּ יוֹקִי וּמַעֲשָׂיו מָה הֵם?    🔗

אֵין יוֹקִי יֶלֶד. הֲרֵיהוּ בָּחוּר כְּבֶן שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה, רְחַב־כְּתֵפַיִם וְגָדוֹל מִכְּפִי גִילוֹ. אִם תִּרְצוּ, הֲרֵיהוּ “חֶבְרֶה’מַן”, “גֵּ’דַע” (כְּלוֹמַר, גִּבּוֹר) וּסְתָם בָּחוּר טוֹב. וְאִם תִּרְצוּ הֲרֵיהוּ בַּטְלָן, לֹא־יֻצְלַח וּסְתָם טֶמְבֶּל. הַכֹּל תָּלוּי, כַּמּוּבָן, הֵיאַךְ וְכֵיצַד מִסְתַּכְּלִים בּוֹ, וְהָעִקָּר — מִיהוּ הַמִּסְתַּכֵּל.

אִם תִּשְׁאֲלוּ אֶת הַ“תַּרְבּוּתְנִיקִים” בַּקְּבוּצָה, אֶת אֵלֶּה יְפֵי־הַנֶּפֶשׁ שֶׁאוֹכְלִים דְּיֶטָה נִצְחִית וְשֶׁלְּעוֹלָם פְּנֵיהֶם חֲמוּצוֹת — הֲרֵי דַעְתָּם עַל יוֹקִי הִיא רָעָה מְאֹד.

מִן הַנָּכוֹן יִהְיֶה לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם גַּם אֶת מוֹרֵה בֵּית־הַסֵּפֶר, שֶׁאָמַר פַּעַם בַּאֲסֵפָה כְּלָלִית כִּי יוֹקִי הוּא לְלֹא תִּקְוָה.

אוּלָם אִם תִּשְׁאֲלוּ אֶת מוֹטְקֶה הָאֻרְוָתָן, וְאֶת נְחֶמְיָה הַפַלָּח, וְאֶת עַזְרִיאֵל הַטְּרַקְטוֹרִיסְט, וְאֶת אִיצִיק הָרַפְתָן, וְאֶת יַנְקֶל מִן הַמִּסְפּוֹא, הַמְמֻנֶּה גַם עַל הַנִּקּוּז — כִּי אָז תִּשְׁמְעוּ דֵעוֹת אֲחֵרוֹת מֵהַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה.

מוֹטְקֶה הָאֻרְוָתָן אוֹמֵר: “יוֹקִי? הֲרֵיהוּ מְדַבֵּר בִּשְׂפַת סוּסִים. עַל כָּל פָּנִים אוֹתוֹ, אֶת יוֹקִי, שָׁמַעְתִּי מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם. הוּא יוֹדֵעַ לִפְתֹּחַ אֶת פִּיהָ שֶׁל ‘שְׁחוֹרָה’, זוֹ הַפִּרְדָּה הָאֲרוּרָה, וְחֵי נַפְשִׁי שֶׁרְאִיתִיו עוֹבֵר בִּרְכִיבַת־עֲמִידָה עַל ‘אֲצִילָה’ בִּשְׂדֵרַת הַבְּרוֹשִׁים.”

נְחֶמְיָה הַפַלָּח אוֹמֵר: “כְּשֶׁיּוֹקִי לוֹקֵחַ אֶת הַחֶרְמֵשׁ לְיָדָיו, הֲרֵי זֶה נִקְרָא לָקַחַת חֶרְמֵשׁ בַּיָּדַיִם. הוּא יוֹדֵעַ ‘לְגַלֵּחַ’ שָׂדֶה שֶׁל בַּקְיָה רוֹבֶצֶת, שֶׁאֲפִלּוּ גַבְרִילָה הַגּוֹי מֵהַכְּפָר שֶׁלִּי, מֵאוּקְרָאִינָה, הָיָה קוֹבֵר עַצְמוֹ חַי מִקִּנְאָה.”

עַזְרִיאֵל הַטְּרַקְטוֹרִיסְט אוֹמֵר: “אִם יֵשׁ לַטְּרַקְטוֹר נְשָׁמָה, כִּי אָז יוֹקִי הוּא שֶׁגִּלָּה אוֹתָהּ. אֵין הַטְּרַקְטוֹר מְטַרְטֵר בְּיָדָיו אֶלָּא שָׁר. אֵין הוּא זוֹחֵל כִּי אִם מְרַקֵּד, כְּאוֹתָהּ רַקְדָּנִית שֶׁרְאִיתִיהָ בְּעִיר־הַבִּירָה בְּטֶרֶם עָלִיתִי אַרְצָה.”

יַנְקֶל מִן הַמִּסְפּוֹא, הַמְמֻנֶּה גַם עַל הַנִּקּוּז, אוֹמֵר: “אֵצֶל יוֹקִי הוֹלְכִים הַמַּיִם גַּם בְּמַעֲלֵה הַתְּעָלָה.”

וְשָׁכַחְתִּי אֶת דַּעְתָּהּ שֶׁל אִיטָה הַטַּבָּחִית, אוֹ, כְּפִי שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ, מְנַהֶלֶת הַמִּטְבָּח. הִיא אוֹמֶרֶת: “פַּעם אַחַת עָשִׂיתִי נִסָּיוֹן וְנָתַתִּי לְיוֹקִי חֲבִיתָה שֶׁל עֶשֶׂר בֵּיצִים וְקַעֲרִית — אַתֶּם יוֹדְעִים, קַעֲרִית כָּזוֹ שֶׁלְּמַעֲשֶׂה מְשַׁמֶּשֶׁת הִיא לִשְׁטִיפַת־יָדַיִם — וּמִלֵּאתִי אוֹתָהּ סַלַּט שֶׁל עַגְבָנִיּוֹת, מְלָפְפוֹנִים, זֵיתִים וּבָצָל, וְהוּא “גְמָרָהּ” לְלֹא אַתְנַחְתָּא, רַק בִּקֵּשׁ מַשֶׁהוּ לִשְׁתּוֹת. הִגַּשְׁתִּי לוֹ צְלוֹחִית, אַתֶּם יוֹדְעִים, צְלוֹחִית כָּזוֹ הַמְּכִילָה שְׁנֵי לִיטֶר חָלָב, וְהוּא הֱרִיקָהּ בִּנְשִׁימָה אַחַת, כְּמוֹ פָּרָה. אוֹי לְרֹאשִׁי, לוּ הָיוּ אַנְשֵׁי הַקְּבוּצָה אוֹכְלִים כָּמוֹהוּ, כִּי אָז הָיִינוּ מִזְּמַן נִכְנָסִים לְדֵפִיצִיט נוֹרָא וְאָיֹם…”

וְעַתָּה, מִשֶּׁשְּׁמַעְתֶּם אֶת דַּעְתָּם שֶׁל שְׁנֵי הַצְּדָדִים עַל יוֹקִי, תַּרְשׁוּ גַם לִי לְהַבִּיעַ אֶת דַּעְתִּי־אָנִי.

יוֹקִי גָדוֹל הוּא, שְׁרִירָיו מְרַתְּתִים וְרַגְלָיו מוּצָקוֹת. אַפּוֹ סוֹלֵד בְּמִקְצָת וְנוֹטֶה לְהַאְדִּים. עֵינָיו לִפְעָמִים הֵן פְּקוּחוֹת, וְאָז טוֹבוֹת הֵן; אוּלָם לָרֹב הֵן מְכֻוָּצוֹת וְצָרוֹת, וְנִרְאוֹת כִּסְדָקִים. זוֹהִי הַשֶּׁמֶשׁ הָאֶרֶץ־יִשְׂרְאֵלִית שֶׁמְּכַוֶּצֶת עֵינֵי אֲנָשִׁים.

רֹאשׁוֹ גָלוּי וּבְלוֹרִיתוֹ הַחוּמָה יוֹרֶדֶת עַל מִצְחוֹ.

חֻלְצָתוֹ פְּרוּעָה וּלְעוֹלָם אֵין הִיא נְתוּנָה בְּמִכְנָסָיו הַקְּצָרִים. וּמִכְנָסָיו קְצָרִים מְאֹד.

לְעִתִּים, תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה, יַתְחִיל לִרְקֹעַ בְּרַגְלוֹ הָאַחַת וּבְנַעֲלוֹ הַמְסֻמֶּרֶת, אִם תִּרְצוּ כִּסְיָח קְצַר־רוּחַ, וְאִם תִּרְצוּ — כְּבִשְׁעַת רִקּוּד הַדֶּבְּקָה. זוֹ דַרְכָּם שֶׁל צַבָּרִים בַּגָּלִיל, שֶׁחֶצְיָם פְּרָאִים הֵם כַּבֵּדוּאִים, שְׁכֵנֵיהֶם, וְחֶצְיָם מְתֻרְבָּתִים הֵם וּמַבִּיעִים דֵּעוֹת עַל רַעְיוֹנוֹת חוֹבְקִים עוֹלָם. וּמִשֶּׁהוּא הוֹלֵךְ וְרוֹקֵעַ, אֵין פִּיו פּוֹסֵק מִלְּהַמְהֵם הֶ־הֶ־הֶ־הֶ. וְיֵשׁ בְּהִמְהוּם גְּלִילִי זֶה מֵעֵין הִשְׁתַּפְּכוּת תַּן מְעֹרֶבֶת בִּנְעִימוֹת בֶּטְהוֹבֶן וּגְדוֹלִים אֲחֵרִים, שֶׁאֵין יַלְדֵי הַגָּלִיל מְדַבְּרִים עֲלֵיהֶם אֶלָּא שָׁרִים אוֹתָם בְּדֶרֶךְ זוֹ.

יוֹקִי יָתוֹם הוּא.

וְכִי יֵשׁ יְתוֹמִים בַּקְּבוּצָה? אֶלָּא שֶׁכָּךְ אָמַר עָלָיו פַּעַם סָבָא זָקֵן שֶׁבָּא מֵהַגּוֹלָה וְהוּא יוֹשֵׁב וּמְחַלֵּק כֵּלִים לַיּוֹצְאִים לַעֲבוֹדָה; וּבֵין נְתִינַת מַעְדֵּר לְאֵת אֵינוֹ פּוֹסֵק מִלְּמַלְמֵל פִּרְקֵי תְּהִלִּים. פַּעַם, מִשֶּׁרָאָה אֶת יוֹקִי בְּהִלּוּכוֹ הָרַקְעָנִי, אָמַר בָּאִידִישׁ שֶׁלּוֹ: “איז דאס אַ וונדער? אַ יתום, נישט פאר קיינעם געדאכט!”, כְּלוֹמַר: “מָה הַפֶּלֶא? יָתוֹם, לֹא עָלֵינוּ, וּמִי יָשִׂים לֵב לְחִנּוּכוֹ?”

הָאֱמֶת הִיא שֶׁאָבִיו שֶׁל יוֹקִי נֶהֱרַג לִפְנֵי שָׁנִים בְּתִגְרָה עִם אַנְשֵׁי הַכְּפָר הָעַרְבִי הַשָּׁכֵן, וְאִמּוֹ מֵתָה לְאַחַר זְמַן; אֶלָּא שֶׁבַּקְּבוּצָה אֵין יְתוֹמִים. הַקְּבוּצָה הִיא גַם אָב וְגַם אֵם.

לֹא יָבִין זֹאת סָבָא לְעוֹלָם.

יוֹקִי גָּדַל כְּפִי שֶׁגָּדַל. כְּפִי שֶׁגְּדֵלִים בֵּין סַלְעֵי הַגָּלִיל וּבְמוֹלֶדֶת נִבְנֵית.

בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ, הֲרֵי יוֹקִי הוּא, כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים, בָּחוּר טוֹב. הוּא לֹא רָצָה לִלְמֹד? וּמַה בְּכָךְ? וְאוּלַי אַשְׁמַת הַמּוֹרֶה הִיא? אֵין הַמּוֹרִים מַצְלִיחִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל לְלַמֵּד אֶלָּא אֶת אֵלֶּה הָרוֹצִים לִלְמֹד.

הוּא לֹא רָצָה לַעֲבֹד? אֵין זֶה מְדֻיָּק. הוּא רָצָה לַעֲבֹד, וַאֲפִלּוּ אָהַב לַעֲבֹד, אוּלָם רַק מִתּוֹךְ חֵרוּת וּמִתּוֹךְ רָצוֹן עַצְמִי. מִשּׁוּם כָּךְ לֹא הָיָה בִּרְשִׁימַת סִדּוּר־הָעֲבוֹדָה! וַהֲרֵי שָׁמַעְנוּ אֶת דַּעְתָּם שֶׁל מוֹטְקֶה הָאֻרְוָתָן, נְחֶמְיָה הַפַלָּח, עַזְרִיאֵל הַטְּרַקְטוֹרִיסְט וְיַנְקֶל מִן הַמִּסְפּוֹא, הַמְמֻנֶּה גַם עַל הַנִּקּוּז.

וְעוֹד עָלַי לְסַפֵּר:

בָּעֲרָבִים, בְּעַרְבֵי הַגָּלִיל הָעֲמֻקִּים, הָאֲפֵלִים וְהַזַּכִּים, כְּשֶׁהַכּוֹכָבִים מְאִירִים בְּאוֹר קַר וְרָחוֹק מְאֹד וְגַבְנֻנֵּי הֶהָרִים רוֹחֲשִׁים מִסָּבִיב כַּעֲנָנִים טְעוּנִים — הָיָה יוֹקִי יוֹשֵׁב בְּפִנָּה מֻסְתֶּרֶת וּמְנַגֵּן בְּמַפּוּחִית מַנְגִּינוֹת שֶׁלֹּא הָיָה יָדוּעַ אִם נְעִימוֹת הֵן אוֹ יִלְלוֹת תַּן אֶחָד גָּדוֹל שֶׁאֵין יַלְדֵי הַגָּלִיל מְדַבְּרִים עֲלֵיהֶן.

וּבְלֵילוֹת אוֹר, כְּשֶׁהַיָּרֵחַ הַמְחַיֵּךְ הָיָה שׁוֹפֵךְ מְלֹא חָפְנַיִם נְהָרָה, וְהָרִים לְבָנִים הִתְנוֹעֲעוּ כְּגַלִּים מַקְצִיפִים, הָיָה יוֹקִי נֶעְלָם וְלֹא יָדְעוּ אָנָה בָּא.

אָז הָיָה נוֹדֵד בֵּין רִכְסֵי הֶהָרִים מֻקְסָם וְנִרְגָּע.

יָמִים קָשִׁים הִגִּיעוּ    🔗

יָמִים קָשִׁים בָּאוּ וְיָרְדוּ עַל קְבוּצָתוֹ שֶׁל יוֹקִי.

הַבְּאֵר נִתְדַּלְדְּלָה וּמֵימֶיהָ פָּסְקוּ.

כְּבָר מִלְּכַתְּחִלָּה הִטִּילוּ הַמֻּמְחִים סָפֵק אִם רָאוּי הַמָּקוֹם לְהִתְיַשְּׁבוּת שֶׁל־מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁאֵין דַּעַת מֻמְחִים חָלָה עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.

אַנְשֵׁי קְבוּצַת “קוּם”, עַל שֵׁם הַכְּפָר הָעַרְבִי הַשָּׁכֵן, עָלוּ עַל אַדְמָתָם בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה. עִם בֹּקֶר הוֹבִילוּ לִקְבוּרוֹת שְׁלשָׁה קָרְבָּנוֹת, בְּרִית דָּמִים נֶחְתְּמָה בֵּין הַמִּתְיַשְּׁבִים וּבֵין אַדְמָתָם, וְשׁוּב לֹא הָיָה כֹּחַ שֶׁיְּזִיזֵם מִמְּקוֹמָם. מִשֶּׁסָּתְמוּ אֶת הַגּוֹלֵל עַל הַקְּבָרִים, הֵחֵלּוּ בַּחֲפִירַת בְּאֵר.

מֻעָטִים הָיוּ הַמַּיִם שֶׁנִּתְגַּלּוּ, וּגְרוּעִים. לֹא עָבְרָה שָׁנָה וְשׁוּב הֵחֵלּוּ בִּקְדִיחָה. גַּם הַפַּעַם לֹא הֵאִירָה הַהַצְלָחָה פָּנִים. הַבְּאֵר הָיְתָה דַלָּה וְהַמַּיִם גְּרוּעִים.

בֵּינְתַיִם נִשְׁתַּפְּרוּ הַיְחָסִים עִם הַכְּפָר הַשָּׁכֵן וְנִתְּנָה הָאֶפְשָׁרוּת לִקְנִיַּת מַיִם מִמַּעְיָנָם הַשּׁוֹפֵעַ וּלְהוֹבָלָתָם בְּצִנּוֹרוֹת לַנְּקֻדָּה. אוּלָם לְאַחַר שֶׁהִשְׁקִיעוּ מֶרֶץ רַב וּבִזְבְּזוּ מָמוֹן, נִתְגַּלּוּ בְּעָלִים חֲדָשִׁים לַמַּעְיָן, וְהַהֶסְכֵּם לֹא הָיָה הֶסְכֵּם, וְהַסִּכְסוּכִים רַבּוּ מִיּוֹם לְיוֹם. גַּם קָרְבָּנוֹת נָפְלוּ מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים, עַד שֶׁהֻטְּלָה יַד הַשִּׁלְטוֹן הָאַנְגְּלִי לְתוֹךְ הַקְּדֵרָה וְהַתַּבְשִׁיל הִקְדִּיחַ. בִּמְקוֹם לַעֲסֹק בְּהַשְׁקָאָה עָסְקוּ בְּמִשְׁפָּטִים וּבְרִיצוֹת לְמִשְׁפָּטִים — וּמַיִם לֹא הָיוּ.

שְדוֹת הַמִּסְפּוֹא נִתְיַבְּשׁוּ וּתְנוּבַת הַפָּרוֹת יָרְדָה פְּלָאִים. עַל הַמִּקְלַחַת נִתְלָה שֶׁלֶט הָאוֹמֵר: “חֲבֵרִים, קַמְּצוּ בְּמַיִם. מֵעַתָּה מֻתָּר לְהִתְקַלֵּחַ רַק פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם.”

כַּעֲבֹר יָמִים מִסְפָּר הוּסַר הַשֶּׁלֶט וְאַחֵר נִתְלָה בִּמְקוֹמוֹ: “חֲבֵרִים! הַמַּקְלְחִים הוּרְדוּ. מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ רַק בִּבְרָזִים. אָנָּא אַל תְּבַזְבְּזוּ טִפָּה לְחִנָּם.”

לֹא עָבְרוּ אֶלָּא יָמִים אֲחָדִים וְהַמִּקְלַחַת נִסְגְּרָה לַחֲלוּטִין.

כָּל חָבֵר הָיָה רַשַּׁאי לְקַבֵּל מַחֲצִית הַפַּח מַיִם לְיוֹם מֵהַטַּנְק שֶׁהִתְמַלֵּא בְּקִבּוּץ מְרֻחָק, כְּשָׁעָה נְסִיעָה.

עֲנָנָה יָרְדָה לִשְׁכֹּן עַל קְבוּצַת “קוּם”.

וַעֲדַת־הַמַּיִם יָשְׁבָה עַל הַמְּדוּכָה וְעָשְׂתָה לֵילוֹת כְּיָמִים. שְׁלִיחִים יָצְאוּ לִירוּשָׁלַיִם לְדַבֵּר עִם אַנְשֵׁי הַמּוֹסָדוֹת.

בֵּינְתַיִם נִשְׁלְחוּ רַבִּים מֵחַבְרֵי הַקְּבוּצָה לַעֲבוֹדוֹת חוּץ, לִמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים וּמְרֻחָקִים. וּמִשֶּׁנִּשְׁלָחִים אַנְשֵׁי קְבוּצָה לַעֲבוֹדוֹת חוּץ, מַתְחִילָה הַקְּבוּצָה לְהִתְרוֹקֵן מִתָּכְנָהּ.

מַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת? שְׁאֵלָה זוֹ נִסְּרָה בַּחֲלַל הָאֲוִיר, מִבְּלִי שֶׁמִּישֶׁהוּ יָעֵז לְבַטְּאָה בְּקוֹל רָם.

הַמֻּמְחִים שֶׁבָּאוּ מִירוּשָׁלַיִם, לִבְחֹן וְלִבְדֹּק אֶת סִכּוּיֵי הַמָּקוֹם פַּעַם נוֹסֶפֶת, הִגִּישׁוּ דִין־וְחֶשְׁבּוֹן שֶׁהִשְׂתָּרַע עַל דַּפִּים רַבִּים. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, אֶפְשָׁר הָיָה לְסַכְּמוֹ בְּמִלִּים סְפוּרוֹת: “אֵין סִכּוּיִים לִקְבוּצַת ‘קוּם’ אֶלָּא בַחֲפִירַת בְּאֵר עֲמֻקָּה מְאֹד, שֶׁאֵינָה רֶנְטַבִּילִית מִבְּחִינָה מִשְׁקִית. אָנוּ מַצִּיעִים,” כָּךְ כָּתְבוּ מַגִּישֵׁי הַדּוּ"חַ, “לְחַפֵּשׂ בִּשְׁבִיל אַנְשֵׁי ‘קוּם’ מְקוֹם־הִתְיַשְּׁבוּת חָדָשׁ, וְאִלּוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁאִירוֹ כִּנְקֻדַּת־אֲחִיזָה, עַד אֲשֶׁר תִּתְאַפְשֵׁר רְכִישַׁת הַמַּעְיָן הָעַרְבִי, וְכוּ'.”

אוֹתוֹ עֶרֶב, מִשֶּׁהִגִּיעַ הַדּוּ"חַ לִידֵי חַבְרֵי הַקְּבוּצָה, דָּפַק הַמַּזְכִּיר אֶפְרַיִם בְּאֶגְרוֹפָיו עַל הַשֻּׁלְחָן, כְּאִלּוּ אָמַר לְמוֹטְטוֹ.

יַנְקֶל מִן הַמִּסְפּוֹא לֹא פָּסַק מִלְּנַגֵּב אֶת מִצְחוֹ וְעֵינָיו בְּמִטְפַּחַת הַחַקִי, וְאֵין לָדַעַת אִם הִזִּיעַ אוֹ בָּכָה.

אִיצִיק הָרַפְתָּן גָּעָה כְּשׁוֹר מַמָּשׁ. קָרַחְתּוֹ וּמִשְׁקָפָיו הַסְּדוּקִים מִזְּנָבָהּ שֶׁל “אֲדֻמָּה” הִבְהִיקוּ, וּוְרִידֵי צַוָּארוֹ, שֶׁנִּתְבַּלְטוּ, גַּם הֵם שִׂחֲקוּ מִשְׂחַק אוֹר וָצֵל. “לֹא אִכְפַּת לִי,” כָּךְ אָמַר, “שֶׁאֵין מִקְלַחַת, אוּלָם עַל יֶרֶק רַעֲנָן בִּשְׁבִיל הָרֶפֶת אִי־אֶפְשָׁר לְוַתֵּר.”

הַמַּזְכִּיר אֶפְרַיִם נִעֲנַע בְּעֶפְרוֹנוֹ אֲשֶׁר הֶחֱזִיקוֹ בֵּין שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, וּלְבַסּוֹף דָּפַק בּוֹ בַּשֻּׁלְחָן דְּפִיקוֹת רַבּוֹת וְעַצְבָּנִיּוֹת:

“אָמַרְתִּי לָהֶם בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁלֹּא נָזוּז מִכָּאן. לְאַחַר שֶׁמֻּמְחֵיהֶם חָפְרוּ אֶת שְׁתֵּי הַבְּאֵרוֹת הַקּוֹדְמוֹת, שֶׁיַחְפְּרוּ עַתָּה בְּאֵר שְׁלִישִׁית וַעֲמֻקָּה. לֹא אִכְפַּת לָנוּ הַכֶּסֶף…כָּךְ אָמַרְתִי לָהֶם.”

רַק עַזְרִיאֵל הַטְּרַקְטוֹרִיסְט מוּכָן הָיָה לְהִשָּׁמַע לַעֲצַת הַמּוֹסָדוֹת, שֶׁכַּיָּדוּעַ אֵין טְרַקְטוֹרִיסְט מִתְקַשֵּׁר לַאֲדָמָה כִּי אִם לַמְּכוֹנָה בִּלְבַד. כָּל אוֹתָהּ עֵת יָשַׁב יוֹקִי בַּאֲסֵפָה וְלָעַס קְנֵה־סוּף. לְבַסּוֹף קָם מִמּוֹשָׁבוֹ וְאָמַר:

“אֶפְרַיִם, רוֹצֶה אֲנִי לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ.”

עֵינֵי כָּל הַיּוֹשְׁבִים נָסַבּוּ אֵלָיו.

זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיּוֹקִי מִשְׁתַּתֵּף בַּאֲסֵפָה כְּלָלִית. עַד הַיּוֹם הַזֶּה לֹא הִצְלִיחוּ לְשַׁתְּפוֹ. “אֵין זֶה מֵעִנְיָנִי,” הָיָה אוֹמֵר. וְזוֹהִי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיּוֹקִי מְדַבֵּר בְּצִבּוּר.

הַמּוֹרֶה יוֹסֵף מִהֵר וְהוֹרִיד אֶת מִשְׁקָפָיו, הֵחֵל לְשַׁפְשְׁפָן בְּמִטְפַּחְתּוֹ וְנָתַן עֵינַיִם מַצְמְצָנִיּוֹת בְּתַלְמִידוֹ לְשֶׁעָבַר. “נוּ, מַה יֵּשׁ לוֹ לְהַגִּיד, לַתַּכְשִׁיט הַזֶּה?” כָּךְ חָשַׁב בְּלִבּוֹ.

הַמְשׁוֹרֵר נְחֶמְיָה — שֶׁהָיָה מְשׁוֹטֵט וְצוֹעֵד בְּלֵילוֹת־יָרֵחַ בַּחֲצַר הַמַּחֲנֶה כְּרוּחַ שֶׁלֹּא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, וְשֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רָאָה אִישׁ שִׁיר מִשֶּׁלוֹ — הֶעֱבִיר אֶת חָטְמוֹ לְצַד יָמִין שֶׁל פָּנָיו, וְאֶת שְׂפָתָיו לְצַד שְׂמֹאל, וְנָתַן בְּיוֹקִי, כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים, עַיִן בּוֹחֶנֶת.

אֶפְרַיִם דָּפַק בַּשֻּׁלְחָן וְאָמַר: “יוֹקִי, אֲנַחְנוּ דָנִים בְּעִנְיָנִים רְצִינִיִּים וְאַל־נָא תַּפְרִיעַ.”

עַל כָּךְ הִתְפָּרֵץ אִיצִיק הָרַפְתָּן וְצָעַק: “תְּנוּ לוֹ לְדַבֵּר לְכָל הָרוּחוֹת. דַּי שָׁמַעְנוּ שְׁטֻיּוֹת הָעֶרֶב, דַּי וְהוֹתֵר. אוּלַי יֵשׁ לוֹ מַה לְּהַגִּיד!”

לְקוֹל הַצְּעָקָה הִתְחַלְחֵל הַמְשׁוֹרֵר נְחֶמְיָה וּמִיָּד הֶחֱזִיר אֶת חָטְמוֹ לִמְקוֹמוֹ, וְאִלּוּ שְׂפָתָיו נִשְׁאֲרוּ עֲקֻמּוֹת.

“שֶׁקֶט!” אָמַר אֶפְרַיִם. “וּבְכֵן, דַּבֵּר, יוֹקִי, אוּלָם בְּקִצּוּר!”

יוֹקִי הֶעֱלָה אֶת הַתַּלְתַּל מֵעַל לְמִצְחוֹ וְאָמַר:

“נִדְמֶה לִי, חֲבֵרִים, שֶׁלֹּא נִבָּנֶה מֵאַנְשֵׁי הַמּוֹסָדוֹת. מַה שֶּׁלֹּא יֵעָשֶׂה בְּכֹחוֹת עַצְמֵנוּ — לֹא יֵעָשֶׂה. נַחְשֹׁב אֵפוֹא מַה נוּכַל לַעֲשׂוֹת בְּכֹחוֹת עַצְמֵנוּ. בָּרוּר כִּי יֵשׁ לַעֲשׂוֹת מַשֶׁהוּ.”

“הוּא צוֹדֵק!” הִתְפָּרֵץ אִיצִיק הָרַפְתָּן.

עַזְרִיאֵל הַטְּרַקְטוֹרִיסְט פָּרַץ בִּצְחוֹק גַּס.

“חוֹל בַּצִּילִינְדְרִים שֶׁלְּךָ!” עָנָהוּ אִיצִיק. “וְכִי מָה אַתָּה צוֹחֵק, גֹּלֶם מְמֻכָּן?”

הַמְשׁוֹרֵר נְחֶמְיָה אָמַר שֶׁדְּבָרִים אֵלֶּה מַזְכִּירִים לוֹ אֶת דִּבְרֵי הַסּוֹפֵר הַגָּדוֹל…

“אָנוּ מַכִּירִים וּמַכִּירִים אֶת דִּבְרֵי כָּל הַסּוֹפְרִים ‘הַגְּדוֹלִים’,” נִכְנַס אִיצִיק לְתוֹךְ דְּבָרָיו. “אֶת דְּבָרֶיךָ אַתָּה הָיִינוּ רוֹצִים לִשְׁמֹעַ.”

קָם רַעַשׁ, וְהַחֲבֵרִים הִתְחִילוּ לְהִתְגַּעֵשׁ בִּמְקוֹמוֹתֵיהֶם. הַשָּׁעָה כְּבָר הָיְתָה מְאֻחֶרֶת.

לַשָּׁוְא נִסָּה הַמַּזְכִּיר אֶפְרַיִם לְהַשְׁקִיט אֶת הָרוּחוֹת. הָאֲסֵפָה נִתְפַּזְּרָה מִבְּלִי שֶׁהֻחְלַט מַשֶׁהוּ תָּכְנִיתִי.

רַק אִיצִיק הָרַפְתָּן נִגַּשׁ לְיוֹקִי, טָפַח לוֹ עַל שִׁכְמוֹ וְאָמַר: “צָדַקְתָּ, בָּחוּר, יֵשׁ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ.”

יֵשׁ לֵילוֹת בַּגָּלִיל    🔗

לְאַחַר הָאֲסֵפָה נִתְפַּזְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְחַדְרֵיהֶם וּלְאָהֳלֵיהֶם. הֵם מִהֲרוּ לִשְׁכַּב וְלִישֹׁן.

יוֹקִי — רוּחוֹ הָיְתָה עֵרָה בּוֹ. לִישֹׁן לֹא רָצָה וּמַחֲשָׁבוֹת טְרָדוּהוּ.

מִשֶּׁמַּחֲשָׁבוֹת טוֹרְדוֹת אֶת רוּחוֹ שֶׁל יוֹקִי, אֵין טוֹב בִּשְׁבִילוֹ מֵאֲשֶׁר לַעֲלוֹת בְּמַעֲלֵה שְׂדֵרַת הַבְּרוֹשִׁים. זוֹ הַשְּׂדֵרָה הָאֲפֵלָה, הָ“רוֹמַנְטִית” כְּבַיָּכוֹל, וְלָצֵאת אֶל מֶרְחֲבֵי הַשָּׂדוֹת וְהַגְּבָעוֹת הַטּוֹבְלוֹת, בְּלֵילוֹת יָרֵחַ, בְּתוֹךְ יָם שֶׁל נְהָרָה.

בְּלֵילוֹת כָּאֵלֶּה נֵעוֹר עוֹלָם חָדָשׁ לִתְחִיָּה. הַכֹּל רוֹחֵשׁ, הַכֹּל מִתְנוֹעֵעַ, וְשִׁירָה חֲרִישִׁית מְנַסֶּרֶת בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֲפִלּוּ הַסְּלָעִים הַדּוֹמְמִים, אֲשֶׁר לְאוֹרוֹ שֶׁל יוֹם מַבִּיעִים עַקְשָׁנוּת נִצְחִית וּבִלְתִּי מְזֻעֲזַעַת, בְּלֵילוֹת קַיִץ בְּהִירִים נִרְאִים הֵם כְּמִתְמוֹגְגִים וּנְמַסִּים וּכְפוֹשְׁטִים אֶת צוּרָתָם, וַהֲרֵיהֶם מִזְדַּוְּגִים עִם עַרְפִלֵּי הַצֶּמֶר הָרַךְ הָרוֹחֲשִׁים מִסָּבִיב.

עוֹלָם חָדָשׁ עוֹלֶה לִתְחִיָּה.

יְצוּרִים רַבִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר, אֲשֶׁר בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם אֵין יוֹדֵעַ עַל קִיּוּמָם, מוֹפִיעִים עִם לַיְלָה וְיוֹצְאִים מִכָּל סֶדֶק, מְרַחְרְחִים בְּאַפּוֹנֵיהֶם הַקְּטַנְטַנִּים, מִשְׁתַּכְּרִים מֵאוֹר הַיָּרֵחַ וּפוֹתְחִים בְּהִלּוּלָה וְחִנְגָּה אֲשֶׁר אֵינָהּ מִסְתַּיֶּמֶת אֶלָּא עִם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

רִאשׁוֹנִים לְמִשְׂחַק הֵם הָאַרְנָבִים, שִׁכּוֹרִים מִזֹּהַר לֵילִי וּמֵעֹמֶס כֹּחוֹת. כִּילָדִים מַמָּשׁ יְדַלְּגוּ מֵעַל הַסְּלָעִים וְהָאֶחָד מֵעַל גַבֵּי חֲבֵרוֹ, וְיִצְהֲלוּ כְּחַבְרַיָּא עַלִּיזָה בְּקוֹלוֹת מְקֻטָּעִים וְרוֹנְנִים. יֵשׁ וְיַעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם הָאֲחוֹרִיּוֹת זֶה מוּל זֶה, וְיִתְחַבְּקוּ וְיִתְאַבְּקוּ, עַד אֲשֶׁר יִכָּנַע הַחַלָּשׁ וְיִשְׁכַּב עַל גַּבּוֹ.

הַס! שְׁעָטָה קַלָּה עוֹלָה וְדוֹפֶקֶת! וּצְרִיחָה פּוֹלַחַת מִפִּי הָעֵדָה הָאַרְנָבִית, הָעוֹמֶדֶת מִסָּבִיב וּמִסְתַּכֶּלֶת בַּמַּאֲבָק.

תַּן? אוֹיֵב שׁוֹחֵר לַטֶּרֶף?

וּכְהֶרֶף־עַיִן נְמוֹגָה הַחַבְרַיָּא, וּבְדִלּוּגִים שְׁנַיִם הֲרֵיהֶם נֶעְלָמִים וּמִתְפַּזְּרִים וּמִסְתַּתְּרִים, כְּלֹא הָיוּ.

כֵּן, תַּן. יָבוֹא וִירַחְרַח בְּעִקְּבוֹת כָּל הַבּוֹרְחִים. בְּאַף מוּרָד יִסְתּוֹבֵב וְיִשְׁאַף רֵיחוֹת. אָז יָרִים אֶת רֹאשׁוֹ כְּלַפֵּי הַיָּרֵחַ הַבָּהִיר וְיִפְתַּח בִּילָלָה דַקָּה, עֲצוּבָה וּמְמֻשֶּׁכֶת. וּמִכָּל הָעֲבָרִים וּמִכָּל הַגְּבָעוֹת וּמִכָּל הַסְּלָעִים יַעֲנוּהוּ קוֹלוֹת בְּנֵי מִינוֹ, קוֹלוֹת עֲצוּבִים וּמְאֻכְזָבִים מְאֹד. וּפִתְאֹם יִשְׁתַּתְּקוּ.

כִּי מִי זֶה בָּא?

אַיָּלוֹת גָּלְשׁוּ מֵהַגִּבְעָה.

גְּמִישׁוֹת וְדַקּוֹת, הֵן קוֹפְצוֹת בְּסַחֲרוּרֵי מְשׁוּבָה וּבוֹעֲטוֹת בְּרַגְלֵיהֶן הָאֲחוֹרִיּוֹת לְתוֹךְ חֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּךְ סְתָם, לְלֹא מַטָּרָה מְסֻיֶּמֶת, כִּי אִם רַק מִתּוֹךְ רָצוֹן לִרְקֹד וּלְהִסְתַּחְרֵר וְלִשְׁמֹחַ.

וּבַשְּׁבִיל הַדָּרוּךְ, שְׁנֵי קִפּוֹדִים מִתְחָרִים בְּרִיצָה; שְׁנֵי קִפּוֹדִים, שֶׁרָצִים זֶה לְיַד זֶה כִּבְרַת־דֶּרֶךְ, מִתּוֹךְ תִּקְתּוּק גְּרוֹנִי, עַד שֶׁיִּסְתּוֹבְבוּ פִּתְאֹם וְיַחַזְרוּ בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, וְשׁוּב יִסְתּוֹבְבוּ וְשׁוּב יָרוּצוּ פְּעָמִים רַבּוֹת, הָלוֹךְ וָשׁוֹב, עַד שֶׁיִּתְעַיְּפוּ וְיִתְפַּזְּרוּ לַעֲבָרִים.

וּמַנְגִּינָה אַדִּירַת שֶׁקֶט לֵילִי עוֹלָה וּמִתְפַּשֶׁטֶת וְכוֹבֶשֶׁת אֶת הָעוֹלָם מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. חַרְגּוֹלִים מְנַסְּרִים, וְצִלְצַלִּים מְצַלְצְלִים, וְחִפּוּשִׁיּוֹת מְזַמְזְמוֹת, וְצִפֳּרֵי־נֶשֶׁף צוֹרְחוֹת. עֲנָנִים בְּהִירִים דּוֹהֲרִים בִּשְׁמֵי־רָם, פַּעַם יַסְתִּירוּ אֶת הַיָּרֵחַ הַמּוּפָז, וְשׁוּב יְגַלּוּהוּ. הַכֹּל נָע, הַכֹּל זָע, וְיַחַד עִם זֹאת שׂוֹרֶרֶת מְנוּחָה שְׁלֵמָה הַמְּצִיפָה אֶת כָּל הַיְקוּם.

אָכֵן, לֹא כָּל אֶחָד זוֹכֶה לְהִתְמַזֵּג עִם הַתְּרוּעָה הַלֵּילִית וּלְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחַת יְצוּרֵי הַנֶּשֶׁף, אִם מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא נֵחַן בְּכִשְׁרוֹן־הִסְתַּכְּלוּת, אִם מִתּוֹךְ יְהִירוּת אֱנוֹשִׁית הַמְסַנְוֶרֶת עֵינֵי אָדָם, וְאִם מִתּוֹךְ הֲלִיכָה וְהִתְנַהֲגוּת גַּסָּה הַמְפַזֶּרֶת וּמְגָרֶשֶׁת אֶת הַיְצוּרִים הָעַלִּיזִים הָאֵלֶּה כְּגָרֵשׁ עֲדַת גַּמָּדִים מְבֹהָלִים.

יוֹקִי יָדַע לְהִצָּמֵד אֶל סֶלַע וּלְהִסְתַּכֵּל וְלִרְאוֹת מַחֲזוֹת מֻפְלָאִים חֲצָאֵי לֵילוֹת וְלֵילוֹת שְׁלֵמִים.

אַחֲרֵי לֵילוֹת אֵלֶּה הִרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ קַל מְאֹד וּכְחֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִשִּׁבְטֵי הַיְצוּרִים הַלֵּילִיִּים, שֶׁבְּשִׂמְחָתָם הִשְׁתַּתֵּף.

מַה פֶּלֶא אֵפוֹא אִם הִתְהַלֵּךְ בַּיָּמִים מְפַזֵּם וְרוֹקֵעַ בְּרַגְלוֹ, כְּאוֹתוֹ אַרְנָב תּוֹפְפָן, אוֹ כְּאוֹתוֹ אַיָּל מִתְגַּנְדֵּר שֶׁסַּעֲרַת דָּמוֹ מַעֲבִירָתוֹ עַל דַּעְתּוֹ הַצְּלוּלָה?

בַּלַּיְלָה שֶׁלְּאַחַר הָאֲסֵפָה שָׁכַב יוֹקִי עַל סֶלַע שָׁטוּחַ כְּשֶׁמַּרְפְּקָיו נִשְׁעָנִים עַל רִצְפָּה מוּצֶקֶת וְרֹאשׁוֹ נָתוּן בְּכַפּוֹת יָדָיו — וְהִסְתַּכֵּל. לְפֶתַע הִרְגִּישׁ בְּצַעֲדֵי אָדָם. יוֹקִי הֵסֵב אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה דְמוּת צוֹעֶדֶת וְיוֹצֵאת מִתּוֹךְ שְׂדֵרַת הַבְּרוֹשִׁים.

יִגְאָל?

כֵּן, הָיָה זֶה יִגְאָל הַנֶּהָג, שֶׁהָלַךְ רָכוּן בְּמִקְצָת וְשָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת.

“הֵי!” אָמַר יוֹקִי, בְּהִתְקָרֵב הַנֶּהָג עַד כְּדֵי צְעָדִים מִסְפָּר הֵימֶנּוּ.

יִגְאָל נִרְתַּע מֻפְתָּע וְאָמַר: “לַעֲזָאזֵל, אַתָּה זֶה, יוֹקִי? כִּמְעַט שֶׁנִּבְהַלְתִּי. וְלָמָּה זֶה תִּרְבַּץ כָּאן?”

“סְתָם,” עָנָה יוֹקִי.

“אַתָּה יוֹדֵעַ,” הִמְשִׁיךְ הַנֶּהָג, “חָשַׁבְתִּי כָּל הַזְּמַן עַל דְּבָרֶיךָ שֶׁהִשְׁמַעְתָּ בָּאֲסֵפָה. אָכֵן יֵשׁ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ, וּבְכֹחוֹת עַצְמֵנוּ. נָשָׂאתָ חֵן בְּעֵינַי הָעֶרֶב, בָּחוּר.”

הַשִּׂיחָה עִם הַנֶּהָג    🔗

בֵּין יוֹקִי וּבֵין הַנֶּהָג יִגְאָל הָיְתָה קַיֶּמֶת יְדִידוּת, שֶׁהִתְבַּטְּאָה לִפְעָמִים בִּקְרִיצַת־עַיִן וְלִפְעָמִים בַּהֲגִיַּת הַשְּׁאֵלָה “הֻמ?” בִּלְבַד.

יִגְאָל הָיָה בָּחוּר שַׁתְקָן וְזָר לְאַנְשֵׁי הַקְּבוּצָה. חוּט הַזָּרוּת שֶׁנִּמְתַּח בֵּינוֹ וּבֵין הַחֲבֵרִים מֵהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְהוֹפָעָתוֹ לֹא נִתַּק בִּמְרוּצַת הַיָּמִים.

רֹב הַחֲבֵרִים הָיוּ אַנְשֵׁי עֲבוֹדָה, עֲיֵפִים עִם עֲרֹב הַיּוֹם, שֶׁלֹּא הִקְפִּידוּ עַל מַלְבּוּשֵׁיהֶם וְדַרְכֵיהֶם. וְאִלּוּ הוּא מְצֻחְצָח, מַקְפִּיד בַּהֲלִיכוֹתָיו, וְיִתָּכֵן שֶׁבִּגְלַל שְׂפָמוֹ הַמְסֻלְסָל וּבְלוֹרִיתוֹ הַמִּתְבַּדֶּרֶת חֲשָׁבוּהוּ הַבְּרִיּוֹת לְהַרְפַּתְקָן־שַׁחְצָן רֵיק מִתֹּכֶן.

אוּלָם אֲנָשִׁים שׁוֹנִים מוֹצְאִים אֶת מְקוֹמָם בַּקְּבוּצָה, וְכָל זְמַן שֶׁמְּכוֹנִיתוֹ שֶׁל יִגְאָל הָלְכָה וְחָזְרָה, וַעֲבוֹדָתוֹ “דָּפְקָה”, מַה כִּי יְפַשְׁפְּשׁוּ אַחֲרָיו? כָּזֶהוּ.

יוֹקִי גַּם הוּא לֹא הִכִּירוֹ בִּמְיֻחָד. וְעַתָּה, לְאַחַר שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ שְׁנֵיהֶם וְיָשְׁבוּ יַחַד אֲפוּפִים חֶשְׁכַת הַלַּיִל, נִפְתַּח פִּתְאֹם סְגוֹר לִבּוֹ שֶׁל יִגְאָל וְהוּא הִתְחִיל לְדַבֵּר:

“אַתָּה יוֹדֵעַ, יוֹקִי,” אָמַר, “שֶׁלִּפְנֵי עֲלִיָּתִי אַרְצָה בִּלִּיתִי חָמֵשׁ שָׁנִים בְּאַפְרִיקָה בְּחִפּוּשׂ יַהֲלוֹמִים…”

“לֹא,” עָנָה יוֹקִי.

“כֵּן, חִפַּשְׂתִּי יַהֲלוֹמִים,” הוֹסִיף יִגְאָל לְדַבֵּר, "וְעָשִׂיתִי כֶּסֶף רַב, וְהִנֵּה, בְּאַחַד הַיָּמִים הָלַךְ כָּל הַכֶּסֶף לַעֲזָאזֵל בְּעֵסֶק בִּישׁ.

אַתָּה צָרִיךְ לְהָבִין, יוֹקִי, כִּי אֵין הָאֲנָשִׁים הַמְחַפְּשִׂים יַהֲלוֹמִים כִּשְׁאָר בְּנֵי־הָאָדָם. מָרֵי־נֶפֶשׁ הֵם, מַאֲמִינִים בֶּאֱמוּנוֹת תְּפֵלוֹת וּלְהוּטִים לְהִתְעַשֵּׁר, כְּאִלּוּ מָכְרוּ אֶת נַפְשָׁם לַשָּׁטָן. קַדַּחַת דָּמִים הִיא שֶׁמַּפְעִילָה אוֹתָם, וְאֵין זוֹ אֶלָּא מִין מַחֲלָה.

וְהִנֵּה, פַּעַם אַחַת פָּרְצָה בֵּינֵינוּ תִּגְרַת יָדַיִם.

אַתָּה רוֹאֶה אֶת שְׁרִירַי? וְאֵלֶּה פּוֹעֲלִים לִפְעָמִים שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנִי.

וְהִנֵּה פָּרְצָה תִּגְרַת יָדַיִם. הָיָה שָׁם אִירִי אֶחָד, כָּזֶה עֲנָק, בַּעַל נְשָׁמָה אֲפֵלָה וְעֵינַיִם כְּחֻלּוֹת וּמֵימִיּוֹת. יָדַעְתִּי שֶׁנִּתְנַגֵּשׁ בְּאַחַד הַיָּמִים. וְנִתְנַגַּשְׁנוּ, וְכִמְעַט שֶׁהֲרַגְתִּיו. וּבִגְלַל מָה? בִּגְלַל יַהֲלוֹם.

לְמָחֳרַת הַיּוֹם קַמְתִּי וְלָקַחְתִּי אֶת שַׂקִּיקִי הַמָּלֵא אֲבָנִים וּפִזַּרְתִּין בַּחוֹל.

זָרַעְתִּי אוֹתָן אַחַת אַחַת, וּבְמֶרְחַקִּים גְּדוֹלִים. ‘לְכוּ וְחַפְּשׂוּ, חֲזִירִים,’ אָמַרְתִּי לָהֶם — וָעֲזַבְתִּים.

וְעַתָּה הֲרֵינִי בַּקְּבוּצָה. נָכוֹן, בָּאתִי הֵנָּה כְּהַרְפַּתְקָן. לֹא יָדַעְתִּי אִם אֶשָּׁאֵר פֹּה. אֶלָּא שֶׁנִּתְקַשַּׁרְתִּי לָאֲדָמָה הַזֹּאת, וְשׁוּב אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי לֹא אֶעֱזֹב אוֹתָהּ לְעוֹלָם. זָר אֲנִי לָאֲנָשִׁים, אוּלָם קָרוֹב אֲנִי לָאֲדָמָה."

יִגְאָל נִשְׁתַּתֵּק לִרְגָעִים מִסְפָּר וְהוֹסִיף:

“יוֹקִי, סִפַּרְתִּי לְךָ כָּל זֹאת כְּדֵי לְהָסִיר מוּעָקָה מִלִּבִּי. הָעֶרֶב, מִשֶּׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁ’יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת מַשֶׁהוּ' מִפִּיךָ, מִיָּד נִצְנֵץ רַעְיוֹן בְּלִבִּי: יִגְאָל, אִם תֵּצֵא וְתִסְתּוֹבֵב קְצָת בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל, הֲרֵי בְּקַלּוּת תַּשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשְׁךָ וְתַחֲזֹר עִם הָאֶמְצָעִים כְּדֵי חֲפִירַת שְׁתֵּי בְּאֵרוֹת עֲמֻקּוֹת. כָּךְ חָשַׁבְתִּי, יוֹקִי. אוּלָם מִיָּד הֵבַנְתִּי כִּי אָסוּר לִי לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. אִם אֵצֵא וְאֶטְעַם שׁוּב מִטַּעַם הַנְּדוּדִים, מִי יוֹדֵעַ אִם אֶחֱזֹר? יֵשׁ וּבַלֵּילוֹת תִּתְקְפֵנִי קַדַּחַת חִפּוּשִׂים, וְאָז אֲנִי מִסְתּוֹבֵב שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת בַּשָּׂדוֹת…אוּלָם אַתָּה, יוֹקִי, שֶׁנּוֹלַדְתָּ כָּאן, הֲרֵי אֵין סַכָּנָה שֶׁלּא תַּחֲזֹר. הַאִם לְכָךְ הִתְכַּוַּנְתָּ בְּאָמְרְךָ שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת מַשֶׁהוּ?”

“אֵינִי יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק,” עָנָה יוֹקִי. “יִתָּכֵן שֶׁחָשַׁבְתִּי עַל מַשֶׁהוּ בְּדוֹמֶה לְכָךְ. בָּרוּר שֶׁבִּדְרָכִים רְגִילוֹת לֹא נַשִּׂיג אֶת הָאֶמְצָעִים לַחֲפִירַת בְּאֵר, וּלְפִי דַעְתִּי הֲרֵי תִּתְפּוֹרֵר הַקְּבוּצָה וְהָאֲנָשִׁים יִתְפַּזְּרוּ אִם לֹא יָבוֹא שִׁנּוּי יְסוֹדִי בְּמַצָּבֵנוּ. מְקַנֶּנֶת בְּלִבִּי הַהַרְגָּשָׁה שֶׁעָלַי לָצֵאת וְלַעֲזֹב לִזְמַן־מָה אֶת הַקְּבוּצָה, לְהִסְתּוֹבֵב בָּעוֹלָם וּלְהַשִּׂיג אֶת שֶׁלִי. אוּלָם תָּכְנִית אֵין בְּיָדִי.”

“מַאֲמִין אֲנִי בְּכֹחַ הָרָצוֹן הֶחָזָק, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא בִּלְתִּי בָּרוּר, יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּתָכְנִיּוֹת הַמְבֻסָּסוֹת עַל חִשּׁוּבִים, שֶׁמַּכְזִיבִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מִדַּי,” עָנָה יִגְאָל.

“צָדַקְתָּ, יִגְאָל,” אָמַר יוֹקִי. מַאֲמִין אֲנִי כִּי נְקֻדָּתֵנוּ תִּתְגַּבֵּר עַל אַף כָּל חִשּׁוּבֵי הַמֻּמְחִים, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ. בּוֹעֵר בִּי הָרָצוֹן לָצֵאת וְלִפְעֹל. אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ וְכֵיצַד לְהַתְחִיל, אוּלָם רְצוֹנִי לֹא הִכְזִיבַנִי מִיָּמַי."

כַּאֲשֶׁר קָמוּ הַשְּׁנַיִם וְחָזְרוּ לְחַדְרֵיהֶם הִתְחִילָה לְנַשֵּׁב רוּחַ גְּלִילִית פִּרְאִית.

הַפְּגִישָׁה עִם מַר תּוֹמָס    🔗

יוֹקִי לֹא שָׁכַב לִישֹׁן אוֹתוֹ לַיְלָה.

רָצוֹן חָזָק הִשְׁתַּלֵּט עָלָיו, שֶׁדְּחָפוֹ לִפְעֹל. יֵשׁ לְהַנִּיחַ שֶׁמַּשֶּׁהוּ מֵעֵין זֶה תּוֹקֵף אֶת הַצִּפֳּרִים בִּזְמַן נְדִידָתָן.

עִם אוֹר הַבֹּקֶר יָצָא לַכְּבִישׁ הַמּוֹבִיל הָעִירָה.

טוֹבִים הֵם נֶהָגֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּעְצָרִים לַהֲרָמַת־יָד שֶׁל אֶחָד הוֹלֵךְ־דֶּרֶךְ שֶׁאֵין הַפְּרוּטָה מְצוּיָה בְּכִיסוֹ, וּמַעֲלִים אוֹתוֹ עַל מְכוֹנִיתָם.

עָמַד יוֹקִי כְּרֶבַע שָׁעָה וְהִנֵּה הוֹפִיעָה מִתּוֹךְ סִבּוּב הַכְּבִישׁ מְכוֹנִית פְּרָטִית מְהֻדֶּרֶת שֶׁנֶּעְצְרָה מִתּוֹךְ חֲרִיקַת בַּלָּמִים. לְמַרְאֵה הָאִישׁ שֶׁיָּשַׁב בָּהּ לֹא יָדַע יוֹקִי אִם לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַל הֲרָמַת יָדוֹ אִם לָאו, אוּלָם דֶּלֶת הַמְּכוֹנִית נִפְתְּחָה לְפָנָיו וְקוֹל אָדִיב הִזְמִינוֹ לְהִכָּנֵס וְלָשֶׁבֶת.

“בְּבַקָּשָׁה, הַנַּעַר,” אָמַר הָאִישׁ.

יוֹקִי נִכְנַס וְהִתְיַשֵּׁב לְיָדוֹ. בַּעַל הַמְּכוֹנִית הָיָה כְּבֶן אַרְבָּעִים, קָרַחְתּוֹ נָצְצָה, כֵּן נָצְצוּ מִשְׁקָפָיו חַסְרֵי־הַמִּסְגֶּרֶת. בְּגָדָיו הָיוּ מְטֻפָּלִים וּמְגֹהָצִים לְמִשְׁעִי.

יוֹקִי לֹא יָדַע לְהַחְלִיט אִם יְהוּדִי הוּא אוֹ גוֹי; בְּוַדַּאי אֲמֵרִיקָנִי, חָשַׁב בְּלִבּוֹ. מִבְטָאוֹ הֵעִיד עַל כָּךְ, אֲבָל הוּא דִבֵּר עִבְרִית.

“אָנָה פָּנֶיךָ מוּעָדוֹת, הַנַּעַר, אִם מֻתָּר לִי לִשְׁאֹל?” פָּנָה אֵלָיו פִּתְאֹם בַּעַל־הַמְּכוֹנִית.

“אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק,” עָנָהוּ יוֹקִי, “אוּלַי לְחֵיפָה?”

“אֲנִי הוּא תּוֹמָס, תּוֹמָס סְמִית,” הוֹסִיף הָאִישׁ לְדַבֵּר. “אַרְכֵיאוֹלוֹג לְפִי רוּחִי וְכֹמֶר לְפִי מִקְצוֹעִי. אֵינֶנִּי נוֹסֵעַ לְחֵיפָה.”

“הוֹ,” עָנָה יוֹקִי.

“אוּלָם מוּכָן אֲנִי לְהוֹרִידְךָ בְּהִצְטַלְּבוּת הַכְּבִישִׁים עַל־יַד חֲרשֶׁת־הַגּוֹיִים הַתַּנָּ”כִית."

יוֹקִי הִסְכִּים.

הַמְּכוֹנִית טָסָה בְקַלּוּת וְנִכְנְסָה לִכְבִישׁ הָעֵמֶק. מִשְׁבְּצוֹת הַיֶּרֶק וְהַזָּהָב שֶׁל הַשָּׂדוֹת הַמְעֻבָּדִים נִתְגַּלּוּ פִּתְאֹם כְּמַרְבַד פְּלָאִים.

“יָפֶה הוּא הָעֵמֶק,” הֵעִיר סְמִית, וּמִיָּד שָׁאַל: “מַה שִּׁמְךָ הַנַּעַר וְלָמָּה זֶה תִּשְׁאַף לְחֵיפָה?”

“שְׁמִי יוֹקִי,” עָנָה יוֹקִי, “וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לָמָּה זֶה אֶסַּע לְחֵיפָה, אוּלַי אַשִּׂיג לִי עֲבוֹדָה וְאוּלַי אַפְלִיג לִי בָּאֳנִיָּה. אַגַּב, הִנְנִי יְלִיד קְבוּצַת ‘קוּם’.”

“תַּפְלִיג בָּאֳנִיָּה, אָמַרְתָּ?” שָׁאַל תּוֹמָס סְמִית.

“יִתָּכֵן,” עָנָה יוֹקִי.

“וְכָל זֶה לָמָּה?”

בְּכָךְ נִפְתַּח סֶדֶק צַר לְשִׂיחָה, וְכַעֲבֹר רְגָעִים מִסְפָּר נִתְרַחֵב הַסֶּדֶק וְנִפְרַץ לִרְוָחָה.

יוֹקִי סִפֵּר עַל בַּעֲיַת הַמַּיִם בַּקְּבוּצָה, וּלְפִי הַמַּצָּב כָּרֶגַע, הֲרֵי אֵין כִּמְעַט סִכּוּיִים לַקְּבוּצָה לְהִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמָהּ. הוּא סִפֵּר גַּם עַל שִׂיחָתוֹ עִם הַנֶּהָג. הוּא, יוֹקִי, רוֹצֶה לְנַסּוֹת אֶת מַזָּלוֹ וּלְהַרְוִיחַ כֶּסֶף, כְּדֵי לַחֲזֹר וְלַחְפֹּר בְּאֵר עֲמֻקָּה בַּמָּקוֹם.

“מְעַנְיֵן מְאֹד,” אָמַר סְמִית. “מְאֹד מְעַנְיֵן. אֵינִי מְחַבֵּב אֶת הַיְּהוּדִים בְּאַרְצִי, אוּלָם קְרוֹבִים לְלִבִּי הַחֲלוּצִים הַחוֹזְרִים לָאָרֶץ הַיְעוּדָה. הֵם מַזְכִּירִים לִי בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת אֶת חֲלוּצֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן הַתַּנָּ”כִיִּים. הוֹ, לוּ רֹאשִׁי הָיָה פָּנוּי לְכָךְ, כִּי אָז הָיִיתִי מוּכָן לְסַיֵּעַ בְּיָדְךָ. תַּפְקִיד גָּדוֹל קִבַּלְתָּ עָלֶיךָ, נַעֲרִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי רוֹאֶה כָּל סִכּוּיִים לְהַצְלָחָה. הֶחָשַׁבְתָּ כֵּיצַד לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף?"

יוֹקִי חָשַׁב רְגָעִים מִסְפָּר וְעָנָה:

“לֹא.”

“הָיִיתִי מוּכָן לְסַיֵּעַ בְּיָדְךָ, אוּלָם רֹאשִׁי אֵינוֹ פָּנוּי, נַעֲרִי. צָרָה גְדוֹלָה נִתְרַחֲשָׁה וְיָרְדָה עָלַי.”

עַצְבוּת גְּדוֹלָה נִשְׁתַּקְּפָה מֵעֵינֵי הָאִישׁ. מִצְחוֹ הָרָחָב הִתְקַמֵּט.

יוֹקִי שָׁתַק. הוּא הִסְתַּכֵּל בְּזָוִית עֵינוֹ הָאַחַת עַל הָאִישׁ הַיּוֹשֵׁב לְיָדוֹ. “לָמָּה זֶה סִפַּרְתִּי לוֹ, לְכֹּמֶר הַזֶּה?” עֲבָרוֹ הִרְהוּר. אַחַר שָׁעָה קַלָּה שָׁאַל: “וּמַהִי הַצָּרָה?”

תּוֹמָס סְמִית חִכָּה כְּאִלּוּ לַשְּׁאֵלָה וּכְאִלּוּ צִפָּה לְהִזְדַּמְּנוּת בָּהּ יוּכַל לִשְׁפֹּךְ אֶת מְרִי־לִבּוֹ, כִּי מִיָּד הֵאֵט בְּמַהֲלַךְ הַמְּכוֹנִית.

“הוֹי,” אָמַר. “אֵינִי יוֹדֵעַ אִם תָּבִין לְרוּחִי, הַנַּעַר, אוּלָם הַצָּרָה הִיא גְדוֹלָה מִנְּשׂא.”

“בְּכָל זֹאת?” שָׁאַל יוֹקִי.

לְאַחַר שְׁתִיקָה קְצָרָה פָּתַח סְמִית וְהִתְחִיל לְסַפֵּר:

"אֲנִי הוּא כֹּמֶר שֶׁהִתְעַנְיֵן כָּל יָמָיו בְּקוֹרוֹתֶיהָ הָעַתִּיקוֹת שֶׁל הָאָרֶץ הַיְעוּדָה. עִבְרִית לִמְּדַנִי אָבִי, שֶׁגַּם הוּא הָיָה כֹּמֶר. לְאַחַר שֶׁהִצְלַחְתִּי לְאַרְגֵּן מִשְׁלַחַת אַרְכֵיאוֹלוֹגִית מִטַּעַם מֶמְשֶׁלֶת אַרְצִי, שֶׁהִיא אֲמֵרִיקָה, יָצָאתִי לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כְּפִי שֶׁאַתֶּם קוֹרְאִים לָהּ, לַחְפֹּר וּלְאַמֵּת אֶת הַכָּתוּב בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ.

אָנוּ יוֹשְׁבִים זֶה שְׁנָתַיִם עַל גְּבוּל הַלְּבָנוֹן וּמְגַלִּים אוֹצָרוֹת.

אוֹ־צָ־רוֹ־ת!

וְעַכְשָׁו תָּאֵר לְךָ, נַעֲרִי: לִפְנֵי כִּשְׁבוּעַיִם גִּלִּינוּ לוּחַ אֶבֶן שֶׁחָקוּק עָלָיו בִּכְתָב צִידוֹנִי תַּרְשִׁים שֶׁל מִקְדָּשׁ וְאִגֶּרֶת מֵעִם הַמֶּלֶךְ חִירָם אֶל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלַיִם, וּבָאִגֶּרֶת כָּתוּב, כִּמְעַט מִלָּה בְּמִלָּה, כַּמְסֻפָּר בְּסֵפֶר מְלָכִים א‘, פֶּרֶק ט’, בְּעִנְיַן עֶשְׂרִים הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לְחִירָם, חֵלֶף הַזָּהָב וַעֲצֵי הָאֲרָזִים שֶׁהָיוּ מְיֹעָדִים לְבִנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ. הָאִגֶּרֶת פּוֹתַחַת בְּמִלִּים אֵלּוּ: ‘אֶל אָחִי שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלַיִם. מָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי, אָחִי!’ כָּךְ כָּתוּב שָׁם, נַעֲרִי! תָּאֵר לְךָ, נַעֲרִי, מַשְׁמָעוּתָהּ שֶׁל אִגֶּרֶת זוֹ. וְעוֹד כָּתוּב שָׁם: ‘תְּלוּנָה עַל אֲדֹנִירָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס.’ כַּנִּרְאֶה שֶׁלֹּא הִקְפִּיד בְּתַשְׁלוּמָיו לְחִירָם."

“אֵינִי בָּקִי בְּפָרָשָׁה זוֹ,” נְִכַנס יוֹקִי לְדִבְרֵי סְמִית, “אוּלָם לְפִי דַעְתִּי הֲרֵי טוֹב שֶׁמָּצָאתָ אִגֶּרֶת זוֹ.”

“טוֹב?” נִצְטַעֵק סְמִית. “הֲרֵי הָאִגֶּרֶת מְאַשֶּׁרֶת אֶת הַכָּתוּב, וּמִסְתַּבֵּר עַל יְדֵי כָּךְ פַּעַם נוֹסֶפֶת כִּי דִבְרֵי הַתַּנָּ”ךְ הֵם דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים."

“וּבְכֵן, מַהִי הַצָּרָה?”

“הוֹ, נַעֲרִי, נַעֲרִי. אִגֶּרֶת זוֹ לֹא תְּסֻלָּא בַּפָּז. אִישׁ לֹא זָכָה לְתַגְלִית כָּזֹאת. לוּ הָיְתָה לִי הָאִגֶּרֶת, כִּי אָז הָיִיתִי מִתְפַּרְסֵם בִּן־יוֹם וּמִתְעַשֵּׁר עשֶׁר רַב.”

“כְּלוֹמַר, שֶׁאֵין לְךָ הָאִגֶּרֶת?”

“אָבוֹד אָבְדָה. אָבוֹד אָבְדָה וְאֵינֶנָּה.”

תּוֹמָס סְמִית עָצַר בַּמְּכוֹנִית וְיָרַד לְצַד הַדֶּרֶךְ. עַצְבוּת רַבָּה נִשְׁתַּקְּפָה מִתּוֹךְ עֵינָיו. לְאַחַר מְנוּחָה פָּנָה לְיוֹקִי וְהוֹסִיף:

“עוֹבֵד אִתִּי אֶחָד אַנְגְּלִי, מִטַּעַם מֶמְשֶׁלֶת הָאָרֶץ. אֵין לֶאֱהֹב אֶת הָאַנְגְּלִים. שַׁתְקָנוּתָם צוֹפֶנֶת מְזִמּוֹת. אַנְגְּלִי זֶה מֻמְחֶה הוּא לְפִעְנוּחַ כְּתֹבוֹת צִידוֹנִיּוֹת, וְהוּא שֶׁטִּפֵּל גַּם בְּפִעְנוּחוֹ שֶׁל הַלּוּחַ. כָּל יוֹם הָיָה בָּא אֵלַי לִמְסֹר לִי עַל הִתְקַדְּמוּתוֹ. וְהִנֵּה, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לַעֲבוֹדָתוֹ הוֹפִיעַ לְפָנַי וּמִיָּד הִכַּרְתִּי כִּי נָפַל דָּבָר. עֵינָיו הִבְרִיקוּ וּלְשׁוֹנוֹ הִסְתַּבְּכָה בְּפִיו. וְאֵלֶּה הָיוּ דְבָרָיו: ‘מַלְאַךְ אֱלֹהִים יָרַד לְחֶדְרִי וְנָטַל מִיָּדִי אֶת הַלּוּחַ. תַּרְשִׁים הַמִּקְדָּשׁ הָיָה תַּרְשִׁימוֹ שֶׁל בֵּית־מִקְדַּשׁ הַיְּהוּדִים וְהַמַּלְאָךְ אָמַר: עוֹד לֹא הִגִּיעָה הָעֵת.’ וּמֵאָז הִתְהַלֵּךְ הָאַנְגְּלִי וְדַעְתּוֹ אֵינָה שְׁפוּיָה עָלָיו. הוּא מְגַּמְגֵּם וְרִירוֹ זָב וְהָאֶבֶן אֵינֶנָּה.”

תּוֹמָס סְמִית נִשְׁתַּתֵּק. וְשׁוּב הִתְחִיל:

"כַּמּוּבָן, אַךְ שְׁטֻיּוֹת הֵם דִּבְרֵי הָאַנְגְּלִי. הִנְנִי כֹּמֶר, אוּלָם בְּמַלְאָכִים אֵינֶנִּי מַאֲמִין. יֵשׁ אִתִּי עוֹזֵר אֶחָד, נוֹרְוֶגִי. אֵינִי מְחַבֵּב אֶת הַנּוֹרְוֶגִים הַקְּדוֹרַנִּים, אוּלָם אָדָם זֶה חָכָם הוּא בִּמְיֻחָד, וְהוּא שֶׁאָמַר לִי: “הָאַנְגְּלִי אַךְ שִׂחֵק מִשְׂחָק לוֹ. הוּא הִסְתִּיר אֶת הַלּוּחַ עַל מְנָת לְהַעֲבִירוֹ לְלוֹנְדוֹן. הוֹ, מַכִּיר אֲנִי אֶת הָאַנְגְּלִים.' הָרַעְיוֹן הַזֶּה, נַעֲרִי, מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת, מְאֹד מִתְקַבֵּל. הָאִישׁ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ תִּהְיֶה הָאֶבֶן יִתְעַשֵּׁר עשֶׁר רַב, כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי, וּכְבוֹדוֹ יַעֲלֶה בְּכָל הָעוֹלָם.”

תּוֹמָס סְמִית הוֹצִיא מִטְפַּחַת רֵיחָנִית מִכִּיס מִכְנָסָיו וְנִגֵּב בָּהּ אֶת מִצְחוֹ.

אַחַר כָּךְ הוֹרִיד אֶת מִשְׁקָפָיו וְנִגֵּב אֶת עֵינָיו. יוֹקִי לֹא יָדַע אִם בּוֹכֶה הָאִישׁ. תּוֹמָס סְמִית הִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר:

“אֶת הָאַנְגְּלִי שַׂמְתִּי בְּמַעְצָר. כַּמּוּבָן שֶׁמֶּמְשֶׁלֶת הָאָרֶץ הִתְעָרְבָה בָּעִנְיָן וְדָרְשָׁה אֶת שִׁחְרוּרוֹ. לֹא הִסְכַּמְתִּי. גַּם הַקּוֹנְסוּל שֶׁלָּנוּ בִּירוּשָׁלַיִם עוֹמֵד לְצִדִּי. מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל הָעִנְיָן, אֵינִי יוֹדֵעַ. אִם יְשֻׁחְרַר הָאַנְגְּלִי, כִּי אָז תֹּאבַד שְׁאֵרִית הַתִּקְוָה לִמְצֹא אֵי־פַּעַם אֶת הָאֶבֶן. בֵּינְתַיִם הָרַסְנוּ אֶת הַצְּרִיף, בּוֹ הִתְגּוֹרֵר הָאַנְגְּלִי, וְהָפַכְנוּ אֶת יְסוֹדוֹתָיו. אוּלָם הָאֶבֶן לֹא נִתְגַּלְּתָה.”

“יֵשׁ אִתָּנוּ צָרְפַתִּי,” הוֹסִיף סְמִית. “רַגְשָׁנִים הֵם הַצָּרְפַתִּים וְאֵינֶנִּי אוֹהֵב אוֹתָם. גַּם הוּא בְּדֵעָה אַחַת עִם הַנּוֹרְוֶגִי, שֶׁהָאַנְגְּלִי מַעֲרִים.”

“בְּנֵי אֵיזֶה עַם תֹּאהַב בְּעֶצֶם, מִיסְטֶר סְמִית?” הִפְסִיקוֹ יוֹקִי.

תּוֹמָס סְמִית הִפְסִיק בְּשֶׁטֶף דִבּוּרוֹ וְנִסְתַּכֵּל בַּנַּעַר מִתּוֹךְ הִרְהוּר:

“בְּנֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה, יֵשׁ לְהַנִּיחַ, אֵינָם קַיָּמִים כְּבָר,” עָנָה.

“וּבְכֵן, מַה בְּדַעְתְּךָ לַעֲשׂוֹת?” חָזַר יוֹקִי לָעִנְיָן.

“אֵינִי יוֹדֵעַ,” עָנָה סְמִית. “כָּל בֹּקֶר הֲרֵינִי עוֹשֶׂה סִבּוּב בַּמְּכוֹנִית עַד חֲרשֶׁת־הַגּוֹיִים, וְחוֹזֵר דֶּרֶךְ מְגִדּוֹ, וּמִתְפַּלֵּל לְרַעְיוֹן שֶׁיִּפְקַח אֶת עֵינַי וִיגַלֶּה אֶת הַמִּסְתּוֹרִין. פְּגַשְׁתִּיךָ הַיּוֹם, נַעֲרִי, וְגִלִּיתִי לְפָנֶיךָ אֶת לִבִּי. בּוֹאָה וְנַמְשִׁיךְ בְּדַרְכֵּנוּ.”

סְמִית הִתְנִיעַ שׁוּב אֶת מְכוֹנִיתוֹ וּשְׁנֵיהֶם הִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם.

יוֹקִי הִרְהֵר וְהִרְהֵר וּלְבַסּוֹף שָׁאַל:

“מָה עֶרְכָּהּ שֶׁל הָאֶבֶן בְּכֶסֶף, מִיסְטֶר סְמִית?”

“לֹא תְּסֻלָּא בַּפָּז.”

“בְּכָל זֹאת.”

“לֹא תְּסֻלָּא בַּפָּז, אֲלָפִים רַבִּים.”

“מִיסְטֶר תּוֹמָס,” פָּנָה אֵלָיו יוֹקִי. “כַּמּוּבָן שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַבְטִיחֲךָ, אוּלָם אִם הַשְׁעָרָתוֹ שֶׁל הַנּוֹרְוֶגִי נְכוֹנָה הִיא, וְיֵשׁ לְהַנִּיחַ שֶׁנְּכוֹנָה הִיא, הֲרֵינִי מַצִּיעַ אֶת עַצְמִי לְעֶזְרָתְךָ.”

תּוֹמָס סְמִית לָחַץ עַל הַבַּלָּם עַד שֶׁמְּכוֹנִיתוֹ נִזְדַּעַזְעָה כֻּלָּהּ וְעָמְדָה.

“כֵּיצַד?”

“עָלָה רַעְיוֹן בְּמֹחִי,” עָנָה יוֹקִי, “שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְגַלּוֹתוֹ כָּרֶגַע. אוּלָם אִם אַצְלִיחַ, כִּי אָז אַתְנֶה אִתְּךָ תְּנַאי.”

“מַהוּ?” נֶחְפָּז סְמִית וְשָׁאַל.

“אִם אַצְלִיחַ,” חָזַר יוֹקִי עַל דְּבָרָיו, “כִּי אָז תַּחְפֹּר עַל חֶשְׁבּוֹנְךָ, אוֹ עַל חֶשְׁבּוֹן מֶמְשַׁלְתְּךָ, בְּאֵר עֲמֻקָּה בִּקְבוּצַת ‘קוּם’.”

“אוֹקֵי!” פָּרַץ סְמִית בְּקוֹל רָם.

“וְעוֹד תְּנַאי אֲנִי מַתְנֶה,” אָמַר יוֹקִי.

“מַהוּ?” שָׁאַל סְמִית.

“אִם תִּתְגַּלֶּה הָאֶבֶן, הֲרֵי מְקוֹמָהּ בִּירוּשָׁלַיִם, לְפִי דַעְתִּי, וְלֹא בִּנְיוּ־יוֹרְק.”

סְמִית נִשְׁאַר יוֹשֵׁב בְּפֶה פָּעוּר. הוּא הִסְתַּכֵּל בַּנַּעַר בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת, וְשָׁעָה קְצָרָה לֹא עָנָה. אַחַר כָּךְ אָמַר:

“צָדַקְתָּ, בְּנִי. מְקוֹמָהּ בִּירוּשָׁלַיִם. הָאִגֶּרֶת נִשְׁלְחָה לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלַיִם. כָּךְ יִהְיֶה.”

מִיסְטֶר סְמִית הִתְנִיעַ שׁוּב אֶת מְכוֹנִיתוֹ, וּמִשֶּׁהִגִּיעוּ לְפָרָשַׁת־הַדְּרָכִים שֶׁל חֲרשֶׁת־הַגּוֹיִים הִפְנָה אוֹתָהּ לְעֵבֶר כְּבִישׁ מְגִדּוֹ וֶהֱטִיסָה לְעֵבֶר הַגְּבוּל הַגְּלִילִי, אֶל תֵּל הַחֲפִירוֹת.

בְּתֵל הַחֲפִירוֹת    🔗

לְיַד צְרִיף מַעְצָרוֹ שֶׁל וִילְיַאם עָמְדוּ שְׁנֵי נוֹטְרִים עַרְבִים חֲמוּשֵׁי רוֹבִים. מִיָּד עִם הוֹפָעַת מְכוֹנִיתוֹ שֶׁל תּוֹמָס סְמִית קָפְצוּ הַשְּׁנַיִם דּוֹם, וְתֵכֶף לְאַחַר כָּךְ פָּתְחוּ לְפָנָיו אֶת הַדֶּלֶת.

יוֹקִי וְתוֹמָס סְמִית נִכְנְסוּ לַחֶדֶר.

עַל מִטַּת בַּרְזֶל שֶׁהָיְתָה מְכֻסָּה בִּשְׂמִיכָה אֲפֹרָה יָשַׁב לוֹ וִילְיַאם בְּלֶצְ’פוֹרְד וְרֹאשׁוֹ רָכוּן. כְּנִיסַת הַשְּׁנַיִם לֹא הֵעִירָה אוֹתוֹ מִקִּפְאוֹנוֹ. זְקָנוֹ לֹא סֹרַק זֶה יָמִים — זֹאת רָאוּ — וּלְחָיָיו צִמְּחוּ מוֹךְ סָמִיךְ.

"שָׁלוֹם, מַר בְּלֶצְ’פוֹרְד ", אָמַר סְמִית.

הָאִישׁ לֹא זָז וְלֹא נָע.

“כָּכָה זֶה,” אָמַר סְמִית לְיוֹקִי. “וּבְכֵן, הֲרֵיהוּ יוֹשֵׁב וְאֵינוֹ עוֹנֶה. וְאִם יַעֲנֶה, כִּי אָז יְדַבֵּר עַל מַלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים וְעַל חֲרוֹן־אֱלֹהִים שֶׁעָתִיד לִפְקֹד אֶת הָאָרֶץ.”

יוֹקִי הִסְתַּכֵּל בָּאַנְגְּלִי הַמְטֹרָף.

האֻמְנָם מְטֹרָף הוּא?

יוֹקִי רָצָה לְהָצִיץ לְתוֹךְ עֵינֵי הָאִישׁ, אוּלָם הָאַנְגְּלִי יָשַׁב כְּשֶׁרֹאשׁוֹ רָכוּן.

“טוֹב,” אָמַר יוֹקִי לִסְמִית. “הֲרוֹצֶה אַתָּה לְהַרְאוֹת לִי אֶת הַחֲפִירוֹת?” שְׁנֵיהֶם יָצְאוּ אֶת הַחֶדֶר.

“אֵין לָדַעַת,” אָמַר סְמִית בְּצֵאתָם. “אִם לֹא הוֹצִיא בְּלֶצְ’פוֹרְד אֶת הַלּוּחַ מֵהַמַּחֲנֶה, כִּי אָז הִסְתִּירוֹ כָּאן וַהֲרֵיהוּ מְחַכֶּה שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ, וּכְשֶׁתִּגָּמַרְנָה הַחֲפִירוֹת יַחֲזֹר הֵנָּה וְיוֹצִיא אֶת מַטְמוֹנוֹ. אוּלָם אֵינֶנִּי סָבוּר שֶׁהִצְלִיחַ לְהוֹצִיאוֹ. אֵין נִכְנָסִים לַמַּחֲנֶה וְאֵין יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ לְלֹא בְּדִיקָה קַפְּדָנִית.”

“אִם כָּךְ,” עָנָה יוֹקִי, “אֲבַקֶּשְׁךָ לְהָסִיר אֶת הַשְּׁמִירָה מִמֶּנּוּ. אֲנִי אָשִׂים עַיִן עָלָיו, וְיָכוֹל אֲנִי לְהַבְטִיחֲךָ בְּהֵן־צִדְקִי שֶׁהוּא לֹא יִבְרַח. אֵינִי יוֹדֵעַ אִם אֲגַלֶּה אֶת הָאֶבֶן, אוּלָם הוּא לֹא יִבְרַח.”

סְמִית הִסְכִּים.

עַד מְהֵרָה נִכְנַס יוֹקִי לְתַפְקִידוֹ. הוּא שׁוֹטֵט בַּמַּחֲנֶה, בִּקֵּר אֶת פּוֹעֲלֵי הַחֲפִירוֹת, בָּדַק שִׁבְרֵי כֵּלִים וְלוּחוֹת, אוּלָם אַף פַּעַם לֹא הִתְרַחֵק בְּמִדָּה כָּזוֹ שֶׁיְּאַבֵּד אֶת צְרִיפוֹ שֶׁל בְּלֶצְ’פוֹרְד מִטְּוָח רְאִיָּתוֹ. רַק בַּלֵּילוֹת שָׁמְרוּ נוֹטְרִים סְמוּיִים מִן הָעַיִן עַל הַצְּרִיף.

מֵאַחַר שֶׁהוּסַר הַמִּשְׁמָר מֵעַל הָאַנְגְּלִי, הִבְחִין יוֹקִי שֶׁוִּילְיַאם בְּלֶצְ’פוֹרְד יָצָא פַּעֲמַיִם לְטִיּוּל. בִּשְׁתֵּי הַפְּעָמִים פָּנָה וְהָלַךְ אֶל חֻרְשַׁת הָאַלּוֹנִים הַמְגֻדֶּרֶת, וּמִקָּצֶהָ הַשֵּׁנִי הָיָה מִסְתַּכֵּל עַל הַפּוֹעֲלִים הַחוֹפְרִים.

יוֹקִי שָׁמַר אֶת הַדָּבָר בְּלִבּוֹ.

בְּאַחַד הַיָּמִים הִכְנִיס יוֹקִי מִטָּה נוֹסֶפֶת לְחֶדְרוֹ שֶׁל בְּלֶצְ’פוֹרְד. הָאַנְגְּלִי הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ וְהִסְתַּכֵּל בַּנַּעַר.

“בִּפְקֻדַּת מִיסְטֶר סְמִית,” אָמַר יוֹקִי. “אֵין חֶדֶר פָּנוּי בַּמַּחֲנֶה.”

הָאַנְגְּלִי נִרְתַּע וְשׁוּב הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ.

עָבְרוּ יָמִים מִסְפָּר. בְּאַחַד הָעֲרָבִים פָּנָה בְּלֶצְ’פוֹרְד אֶל יוֹקִי:

“מַה מְּלַאכְתְּךָ כָּאן?” שָׁאַל.

יוֹקִי שָׁתַק וְלֹא עָנָה.

“מַה תַּפְקִידְךָ בַּמַּחֲנֶה?” הוֹסִיף וְשָׁאַל בְּלֶצְ’פוֹרְד.

“לְפַעְנֵחַ כְּתֹבוֹת,” עָנָה יוֹקִי.

הָאַנְגְּלִי הֶאְדִּים, וּבְכָךְ נִסְתַּיְּמָה הַשִּׂיחָה.

אוּלָם בְּכָךְ נִפְתַּח הַפֶּתַח לְשִׂיחוֹת נוֹסָפוֹת. יוֹקִי הָיָה מְנַסֶּה לְסַפֵּר לִבְּלֶצְ’פוֹרְד עַל מַהֲלַךְ הַחֲפִירוֹת. לַמְרוֹת פָּנָיו הָאֲדִישׁוֹת שֶׁל הָאַנְגְּלִי, הִרְגִּישׁ יוֹקִי שֶׁסִּפּוּרֵי הַתַּגְלִיּוֹת הַחֲדָשׁוֹת מְעַנְיְנִים אוֹתוֹ בִּמְיֻחָד. שִׂיחוֹת אֵלֶּה הִסְתַּיְּמוּ בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּכָךְ שֶׁבְּלֶצְ’פוֹרְד הָיָה מַתְחִיל לְהִתְהַלֵּךְ בַּחֶדֶר וּלְדַבֵּר:

מַלְאָכִים יוֹרְדִים וְעוֹלִים, עוֹלִים וְיוֹרְדִים.

מַלְאָכִים יוֹרְדִים וְעוֹלִים, עוֹלִים וְיוֹרְדִים.

חֲרוֹן אֱלֹהִים יִפְקֹד אֶת הַמַּחֲנֶה הַזֶּה.

אֶת הַמַּחֲנֶה הַזֶּה.

יוֹקִי לֹא שָׂם לֵב לַדִּבּוּרִים הָאֵלֶּה. הָיָה מֻרְגָּשׁ בָּהֶם כְּאִלּוּ רָצָה הָאַנְגְּלִי לְהַשְׁבִּיעַ אֶת עַצְמוֹ. לְהֵפֶךְ: הוּא, יוֹקִי, הִתְכַּוֵּן לְהַפְרִיעוֹ, וְהָיָה מוֹסִיף וּמְסַפֵּר עַל הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁמָּצְאוּ וְחָקוּק עֲלֵיהֶן: “אֲדֹנִירָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס.”

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִתַּז בָּרָק זָר מֵעֵינָיו שֶׁל הָאַנְגְּלִי.

יוֹקִי הִתְפַּרְקֵד עַל מִטָּתוֹ וּפָתַח אֶת סֵפֶר הַתַּנָּ"ךְ הַקָּטָן.

בְּאַחַד הָעֲרָבִים יָצָא יוֹקִי לַצְּרִיף וְהִכְרִיז:

“מִיסְטֶר בְּלֶצְ’פוֹרְד, מָצָאנוּ מַטְמוֹנִים.”

“מָה?” הִתְפָּרְצָה קְרִיאָה מִפִּי הָאַנְגְּלִי.

יוֹקִי הִתְחַיֵּךְ. מִיָּד שִׁנָּה בְּלֶצְ’פוֹרְד אֶת טַעְמוֹ, הֶעֱלָה אֲרֶשֶׁת מְטֻמְטֶמֶת עַל פָּנָיו וְהִתְחִיל לְהִתְהַלֵּךְ לְאָרְכּוֹ שֶׁל הַחֶדֶר.

לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר הִשְׁכִּים יוֹקִי לָקוּם. לִפְנֵי עָזְבוֹ אֶת הַחֶדֶר אָמַר: “יוֹם גָּדוֹל יִהְיֶה הַיּוֹם.”

בְּלֶצְ’פוֹרְד לֹא הֵגִיב.

לֹא עָבְרוּ שָׁעוֹת מִסְפָּר וְיוֹקִי חָזַר בִּמְרוּצָה וְעוֹד מִבַּחוּץ הִתְחִיל לִצְעֹק:

“מִיסְטֶר בְּלֶצְ’פוֹרְד, מִיסְטֶר בְּלֶצְ’פוֹרְד! מָצָאנוּ אֶת הַלּוּחַ! מִיסְטֶר בְּלֶצְ’פוֹרְד! מָצָאנוּ אֶת הַלּוּחַ! בְּמִקְרֶה מָצָאנוּ אוֹתוֹ, בַּחֻרְשָׁה…רוֹקְדִים הַפּוֹעֲלִים!”

יוֹקִי הִתְפָּרֵץ אֶל הַחֶדֶר כֻּלּוֹ פָּרוּעַ וְאָדֹם מֵהִתְרַגְּשׁוּת. הוּא תָּפַס אֶת הָאַנְגְּלִי הַצָּנוּם וְנִעְנְעוֹ בְּכָל כֹּחוֹתָיו.

“מָצָאנוּ אֶת הַלּוּחַ,” צָרַח לְתוֹךְ אָזְנָיו.

מִיסְטֶר בְּלֶצְ’פוֹרְד הֶחֱוִיר כַּסִּיד.

“בּוֹא אִתִּי, בּוֹא אִתִּי,” הוֹסִיף לִצְרֹחַ, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ תָּחַב אֶת הַתַּנָּ"ךְ הַקָּטָן לְתוֹךְ כִּיס מִכְנָסָיו, פִּשְׁפֵּשׁ דַּקָּה בְּתוֹךְ הָאָרוֹן וְקָפַץ שֵׁנִית אֶל הַדֶּלֶת עַל מְנָת לָצֵאת.

אוּלָם לִפְנֵי הִסְתַּלְּקוֹ, צָעַק שׁוּב לְעֵבֶר הָאַנְגְּלִי הָרוֹעֵד:

“בּוֹא אַחֲרַי לַחֲפִירוֹת. כֻּלָּם מִשְׁתַּגְּעִים מִשִּׂמְחָה.”

יוֹקִי יָצָא וְעָבַר בִּמְרוּצָה לְעֵבֶר הַצְּרִיפִים שֶׁמִּמּוּל וְהִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי אֶחָד מֵהֶם. לֹא עָבְרוּ אֶלָּא רְגָעִים מִסְפָּר וְיוֹקִי רָאָה שֶׁדֶּלֶת צְרִיפֹו שֶׁל בְּלֶצְ’פוֹרְד נִפְתַּחַת בִּזְהִירוּת וּמִתּוֹכוֹ הוֹפִיעָה דְמוּתוֹ הַצְּנוּמָה וְהָרוֹעֶדֶת שֶׁל הָאַנְגְּלִי. בְּלֶצְ’פוֹרְד הִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹ. הַמַּחֲנֶה הָיָה רֵיק מֵאֲנָשִׁים. מִקְצֵה הַחֲפִירוֹת עָלוּ קְרִיאוֹת קְצוּבוֹת שֶׁל שִׂמְחָה מִפִּי הַפּוֹעֲלִים הָעַרְבִים. בְּלֶצְ’פוֹרְד פָּסַע פְּסִיעוֹת מִסְפָּר וְשׁוּב הִסְתַּכֵּל לַעֲבָרָיו. מִשֶּׁלֹּא רָאָה אִישׁ, פָּנָה בִּצְעָדִים מְהִירִים וְעַצְבָּנִיִּים לְעֵבֶר חֻרְשַׁת הָאַלּוֹנִים.

יוֹקִי נִזְדַּחֵל בִּזְרִיזוּת שֶׁל נָחָשׁ מֵאֲחוֹרֵי הַצְּרִיף וְשָׁכַב מִתַּחַת לַסֶּלַע. הוּא רָאָה אֶת הָאַנְגְּלִי מְמַהֵר וְנֶעְלָם בֵּין הָעֵצִים הָעֲבֻתִּים שֶׁל הַחֻרְשָׁה.

מִיָּד קָפַץ עַל רַגְלָיו, עַל מְנָת לָרוּץ וְלַעֲקֹב אַחֲרָיו. הוּא הִסְפִּיק לִרְאוֹתוֹ תּוֹפֵס בְּאַחַד הָאַלּוֹנִים, כְּשֶׁהוּא רוֹעֵד כֻּלּוֹ.

יוֹקִי נִפְנָה לַאֲחוֹרָיו וְנָתַן סִמָּן בְּיָדֹו. כְּמוֹ צֵל־רְפָאִים הוֹפִיעַ פִּתְאֹם מִיסְטֶר סְמִית כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מִבֵּין הָעֵצִים.

מִשֶּׁהִרְגִּישׁ הָאַנְגְּלִי בַּצְּעָדִים הַמִּתְקָרְבִים פָּנָה פִּתְאֹמִית מִתּוֹךְ בֶּהָלָה גְדוֹלָה, וּמִשֶּׁרָאָה אֶת הַשְּׁנַיִם, נָסוֹג צַעַד אֲחוֹרַנִּית, נִשְׁעַן בְּגַבּוֹ עַל הָעֵץ וְהִתְחִיל לִרְעֹד כַּאֲחוּז קַדַּחַת.

תּוֹמָס סְמִית נָתַן בּוֹ מַבָּט שֶׁל בּוּז וְאָמַר:

“הֲזֶהוּ הַמָּקוֹם בּוֹ קָבְרוּ מַלְאָכֶיךָ אֶת הַלּוּחַ?”

מִיסְטֶר בְּלֶצְ’פוֹרְד הִסְתַּכֵּל אַרְצָה וְגָעָה בִּבְכִי.

מִשֶּׁחָפְרוּ מִתַּחַת לָאַלּוֹן מָצְאוּ אֶת הַלּוּחַ.

תָּכְנִיתוֹ שֶׁל יוֹקִי הִצְלִיחָה אֵפוֹא.

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיָה קַיָּם הַחֲשָׁשׁ שֶׁמִּיסְטֶר תּוֹמָס סְמִית — דַּעְתּוֹ תִּטָּרֵף עָלָיו מִשִּׂמְחָה. מִדֵּי רְאוֹתוֹ אֶת יוֹקִי הָיָה מַמָּשׁ מַתְקִיפוֹ בְּחִבּוּקִים. הוּא הִצִּיג אוֹתוֹ בִּפְנֵי הַקּוֹנְסוּל הָאֲמֵרִיקָנִי וּבִפְנֵי מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה, שֶׁבָּאוּ מִיָּד עִם הַהוֹדָעָה עַל הַתַּגְלִית. לְמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה קְצָרָה נִשָּׂא הַשֵּׁם יוֹקִי עַל שִׂפְתֵי כֹּל, וְיוֹקִי הָפַךְ לִהְיוֹת לְאִישִׁיּוּת חֲשׁוּבָה מְאֹד.

כְּשֶׁהוֹפִיעוּ בִּקְבוּצַת “קוּם” הַמְּכוֹנוֹת לְקִדּוּחַ, וְיוֹקִי יָצָא בְּלִוְיַת מִיסְטֶר סְמִית מִתּוֹךְ הַמְּכוֹנִית הַמְהֻדֶּרֶת, לֹא יָדְעוּ הַחֲבֵרִים אֶת נַפְשָׁם.

אִיצִיק הָרַפְתָּן הִרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ כִּמְחֻתָּן לְכָל דָּבָר.

“וְכִי מָה אָמַרְתִּי לָכֶם?” טָעַן.

עַזְרִיאֵל הַטְּרַקְטוֹרִיסְט? הִתְבַּיֵּשׁ הַבָּחוּר וְעִסֵּק אֶת עַצְמוֹ בִּבְדִיקַת הַמְּכוֹנוֹת.

נְחֶמְיָה הַמְשׁוֹרֵר אָמַר כִּי זֹאת הִיא “אֶפּוֹפֵּיאָה”.

וְאִלּוּ יִגְאָל עָמַד מִן הַצַּד מְחַיֵּךְ, עֵינָיו הִבְרִיקוּ וְיַד יְמִינוֹ סִלְסְלָה בִּשְׂפָמוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁסִּפּוּר הַמַּעֲשֶׂה הָיָה בָּרוּר וְיָדוּעַ, בְּכָל זֹאת לֹא פָּסְקוּ הַשְּׁאֵלוֹת:

“כֵּיצַד?”

“וְאֵיךְ?”

“וְלָמָּה לֹא אָמַרְתָּ כִּי תִּסַּע? הֲרֵי כָּל מִשְׁטְרוֹת הָאָרֶץ טִפְּלוּ בְּהֵעָלֶמְךָ.”

“וּמָה עִם מִיסְטֶר בְּלֶצְ’פוֹרְד? הֲיֵעָנֵשׁ עֹנֶשׁ חָמוּר?”

“וְהַאֻמְנָם מְצָאתֶם לוּחַ כָּזֶה?”

“וְהַאֻמְנָם יִמָּסֵר הַלּוּחַ לְבֵית־הַנְּכֹאת הַיְרוּשַׁלְמִי?”

“יוֹקִי! טֶמְבֶּל שֶׁכְּמוֹתְךָ, מִנַּיִן בָּאָה לְךָ כָּל הַחָכְמָה הַזֹּאת?”

עָבְרוּ יָמִים.

וְהַמַּקְדֵּחַ הֶעֱמִיק וְיָרַד.

הָיָה זֶה יוֹם שָׁרָב. עֵין הַשֶּׁמֶשׁ נִתְכַּסְּתָה בְּעַנְנַת־אָבָק שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה מֵאֹפֶק לְאֹפֶק. רִכְסֵי הֶהָרִים הֶאֱפִירוּ וְהִצְהִיבוּ. מַחֲנָק שָׁכַן בַּחֲלַל הָאֲוִיר, הַצְּמָחִים הוֹרִידוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם וְהָעֵצִים כִּוְּצוּ אֶת עַלְוָתָם, כְּאִלּוּ פָּשְׁטוּ יָדַיִם. הַפָּרוֹת שֶׁנִּדְחֲקוּ לְיַד שַׁעַר הָרֶפֶת גָּעוּ, וְהָאֲנָשִׁים הִתְהַלְּכוּ מְדֻכָּאִים וַעֲיֵפִים.

מִן הַמֶּרְחַק עָלָה הַתִּקְתּוּק הַחַדְגּוֹנִי שֶׁל מְכוֹנַת הַקִּדּוּחַ.

לְפֶתַע הֻשְׁלַךְ הָס.

כְּבָר נִתְרַגְּלוּ הָאֲנָשִׁים לַתִּקְתּוּק, וּמִשֶּׁנִּפְסַק — הֵרִימוּ רָאשֵׁיהֶם לִרְאוֹת: הֲקָרָה מַשֶׁהוּ?

אִישׁ לֹא אָמַר, אִישׁ לֹא קָרָא. כְּמוֹ רוּחַ רַעֲנַנָּה הַמְּשִׁיבָה נֶפֶשׁ, כָּךְ תָּקְפָה יְדִיעָה פִּתְאֹמִית אֶת לֵב הַכֹּל: הַנֵּס קָרָה.

וּלְעֵינֵי הַנּוֹהֲרִים מִכָּל צַד וּמִכָּל עֵבֶר נִתְגַּלָּה סִילוֹן הַמַּיִם שֶׁזִּנֵּק כְּלַפֵּי הַשָּׁמַיִם.

וְהָיָה אִם תַּעַבְרוּ עַכְשָׁו וְתִכָּנְסוּ לְמֶשֶׁק קְבוּצַת “קוּם” — לֹא תַּכִּירוּהוּ.

שָׂדוֹת מוֹרִיקִים מִתְפַּשְּׁטִים בְּכָל אֲשֶׁר תַּשִּׂיג הָעַיִן. גַּנֵּי־פְּרִי מְלַבְלְבִים, עוֹלִים וְיוֹרְדִים עַל מִדְרוֹנֵי הַגְּבָעוֹת, עֲגָלוֹת עֲמוּסוֹת תִּירָס רֵיחָנִי וּסְתָוִיּוֹת־עֲנָק אָצוֹת־רָצוֹת אֶל חֲצַר הָרֶפֶת. הַפָּרוֹת — עוֹרָן מַבְרִיק וַעֲטִינֵיהֶן מְלֵאִים; תַּחַת עֹמֶס רַגְלֵיהֶן תִּרְעַד הַקַּרְקַע.

וּבְכָל אֲשֶׁר תִּפְנוּ מְפַזְּזוֹת הַמַּמְטֵרוֹת בְּרִקּוּדֵי־מַיִם וּבְשִׁירַת תְּהִלָּה לִקְבוּצַת “קוּם”, שֶׁהִיא עַתָּה “כְּפָר יָקִים”.

וְאֵין לָדַעַת בִּמְפֹרָשׁ מִנַּיִן בָּא הַשֵּׁם הַזֶּה, אִם עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַכְּפָר הַשָּׁכֵן “קוּם”, וְאוּלַי עַל שְׁמוֹ שֶׁל יוֹקִי שֶׁהוּא אֶלְיָקִים בִּמְקוֹרוֹ.