המאמר הזה מיועד רק לבירור הגורמים האגרוטכניים והכלכליים; הגורמים המדיניים והחברותיים במשטר האגררי: הבעלות על הקרקע, החכירה, האריסות, גודל האחוזות, פועלי־הקבע ושכירי־היום וכיוצא, יוצאים מהמסגרת הנתונה, גם כשהם משולבים במבנה־המשק ומעצבים את דמותו. הם נחשבים כאן כאילו היו גורמי־טבע בלתי משתנים, ולא מעשי ידי־אדם הצפויים לחליפות ותמורות וטעונים אותן. נושא הדיון בעיקרו הוא משק־המשפחה; המשק הגדול העומד על עבודה שכירה ייזכר רק עד כמה שביניהם נמתחים קוי־מגע ותימצא השפעת־גומלין לקדמת שניהם.

א. הכוחות הפועלים בעיצוב החקלאות

כוח־המדע. – המדע הולך ונעשה אפנה. זה משמח ומאיים כאחד; אופנה מתפשטת מהר אף בארצות נידחות, אבל היא גם חולפת מהר. ואם היא מדעית, מצפים גם שתחולל נפלאות, ובתחומי השדה אינם מתרחשים. עבודת־האדמה היא הבכירה שבמלאכות האדם, והצעירה במדעים. בשנים האחרונות חגגו את שנת הארבע־מאות למות קופרניק והשלוש־מאות להולדת ניוטון; ורק המאה לייסוד תחנת רוטהמסטד, יום־ההולדת של המדע החקלאי הנסיוני. האדם הקדים איפוא להשיג בחכמתו את מרומי־המרומים ולעמוד בסודם, מאשר את האדמה, אשר ממנה לוּקח, עליה חי ואליה שב.

יסודות המדע החקלאי. – החקלאות אינה מדע עצמאי. כרפואה היא מדע מקובץ; היא מורכבה מהרבה יסודות. העיקריים שבהם הם ביאולוגיה ומכניקה, הכוללים חימיה ופיסיקה וכלכלה. המכניקה מייצגת את גורם המהירות; הביאולוגיה – את הגידול ההדרגתי. הכלכלה כשמה כן היא: כלכלת היחיד והרבים. כיבושי הטכניקה העצומים ביבשה, בים ובאויר, מתעים רבים להניח כי גם בתחומי החקלאות עתידות לנו אותן קפיצות־הדרך. וזו היא תפיסת־מדוחים. החקלאות לא המציאה מעודה אוירונים ורדיו, ואף לא תמציאם. הטבע הציב לה גבולות־עד. אכן דרך בירור קצרו בימים ספורים עונת הצמיחה של זנים שונים. אך מימות דור ודור קצוּבים ועומדים ירחי־ההריון לכל יצור ויצור עלי אדמות. בהזרעה מלאכותית אפשר, אמנם, להשביח מפר־בחיר אחד מספר יותר גדול של פרות מאשר בדרך טבעית. אבל עד כאן ולא תוסיף. הפיכת עגלה בשנה אחת לפרה חולבת היא למעלה מכל יכולת. בהקמת הריסות המלחמה אפשר יהיה בשנות־מספר למלא את הבנינים ואת התעשיות; כלי־השלום ייווצרו באותו שיעוּר־המהירות ככלי־המלחמה; לא כן הריסות החקלאות. בעלי החיים שנהרגו יתמלאו רק בגדר הטבע – דרך הגידול האטי. אי־אפשר להרבות פרות בהמונים כאשר ייצרו טרקטורים ואוטומובילים במפעלי־פורד.

המכונה. – בחבל תבל זה יתרון המכונה בתחומי עשיית־פירות הנהו גורם המהירות בלבד; אין היא מגבירה את תנובת־האדמה בכמות, אין היא משביחה את תבואותיה באיכות. אין הטרקטור על כל כבודת כליו המורכבים מתקין כרב ומצע־זרעים משופר יותר ממחרשת הפלח הקלה והפשוטה ובהמת־הכלאים שלו. אין קומביין מאסף יותר אלומות, ומוציא יותר זרעים שלמים מאשר מגל־היד שבידי הפלחית. אין פרדס מושקה במנוע־חשמל מפיק פרי יותר משובח מאשר בכוח־גמל שתום־עין מסתובב במעגל הבאר. המניח אחרת משול לחושב כי יצירות ישעיהו, הומר ושקספיר היו נשגבות יותר אילו היו נכתבות בעט נובע במקום קולמוס ונוצת־אוז.

הביאולוגיה. – גובה התנובה בכמות ומעלת הפרי באיכות טבועים בעיקרם בביאולוגיה: במחזור־שדות, בזיבול אורגני וכימי, בגידול ובבירור ובהכלאה, בהדברת מחלות ומזיקים, בהזנת הצומח והחי. הביאולוגיה היא הקוצבת חיי החקלאות מימים ימימה. והיא הצריכה ללכת לבדה, בלי מעמסת המכונה, בראש כל תכנית־פיתוח בכל ארץ מפגרת, על־כל־פנים בתחנות־המעבר הראשונות. זוהי גזרת הכלכלה.

שטח וזמן. – אם יתרון המכונה החקלאית בחלק תבל זה היא המהירות בלבד, עלינו לבחון לאור ניתוח־המשווה את הגורמים הקובעים את שעורה וקצבה. והגורם הוא יחיד ובולט: השטח הנמצא ברשות עובד־אדמה. גודל המשק בשטח הוא הקובע את שעור המהירות בזמן, ועל־פיו נבחן כל מכשיר אם הוא מכשיר ייצור או מכשיר נוחיות או מותרות. העט הנובע ומכל־שכן מכונת־הכתיבה הם בגדר מכשיר־אם מיועדים בשביל עתון יומי. הם מכשיר־מותרות למשורר הכותב אחת בשנה פואימה.

המכונה החקלאית היא ילידת ארצות־הברית באמריקה. היא יצירת חקלאות המרחבים והתעשיה האדירה. בכוחות משיכה רבים ושונים הנהירה אליה התעשיה כוחות־אדם מהשדה. כתוצאה היתה החקלאות אנוסה להחליף את כוחות האדם בכוח מכונה. המשיכה מהכפר אל העיר לא גררה אחריה אבטלה. אדרבא, היה מחסור בידי עבודה גם בכפר וגם בעיר.

נעביר לעינינו שני משקי־קצוות: משק ממוּכן אמריקאי בתכלית המיכון, ומשק פלח בארץ הזאת בתכלית הפרימיטיביות. הראשון הונהג בשעור מהירות מחיל אל חיל, בשנת 1822 היו דרושות מ־50 עד 60 שעות עבודה של איש לייצור אקר חטה, המכניס 20 בושל; בשנת 1890 דרושות היו מ־8 עד 10 שעות, ובשנת 1930 – מ־3 עד 4 שעות.

ימי־העבודה של משפחת פלח במשק־בעל מעולה בשטח של 120 עד 150 דונם מגיעים ל־242 בשנה לגבר, 46 לאשה, 64 לילד, 134 לבהמת־עבודה, 16 לחמור. משק מעולה כזה נותן מ־10 עד 11 טון גרעינים כיבול כולל; כטון הולך לזריעה, מחצי עד 1 למאכל בהמות, כ־2 טון למאכל משפחה לפי מספר הנפשות; והעודף – לחילופי מצרכים. משק בגודל דומה, אבל נחות־דרגה, אינו מכניס אלא מחצית היבול הזה.

החשת קצב המהירות. – הבה ונעשה חשבון לעצמנו, מה יקרה לארץ מפגרת, אם בין לילה תרד עליה ברכת המכונה האמריקאית. בשלוש־ארבע שעות מייצרת המכונה יבול אקר חטה בכמות 20 בושל או 600 קילוגרם. בכוח המכונה לייצר איפוא יבול של 48 משקי פלח מעולים, כלומר משק ממוכן אחד עלול לנשל 47 עובדים מעל אדמתם. האוכלוסיה החקלאית תדולל איפוא באופן מבהיל, ואפילו בהאטת שיעור המהירות כדי מחצה, יהיה עוד רב מספר העובדים שייעקרו ממקורות־מחיתם. בלי מיכון ירד מספר ימי־העבודה במשקי מצרים מ־150 יום ב־1907 ל־113 בשנה 1943; הפלח יושב בטל שתי שלישיות מהשנה. באיזו דרך אומרים למצוא פתרונים לשאלה זו?

בכל ארץ וארץ שמיכון החקלאות דחק עבודת־ידים הוכנו מקורות־מחיה בתעשיה. שנות המשיכה מהכפר לעיר היו שנות־גאות לתעשיה; האבטלה טרם היתה מכת־מדינות וארצות. בגרמניה היה מחסור בפועלים חקלאים שהתמלאו מפולניה, באמריקה – ממקסיקו וממהגרים. באנגליה, שרק שני ימים בשבוע מספקת מזונותיה מאדמתה, גררה אחריה התפשטות התעשיה בימי־השלום את הצטמקות החקלאות ושנוי צורותיה, – מאינטנסיביות לתכלית האקסטנסיביות. במדינות קטנות בשטח וגבוהות בתרבות, כהולנדיה ושויצריה, ואפילו דנמרק, ירדה במנין האוכלוסיה החקלאית ל־25, 28 ו־34 אחוזים. תעשית האיכות שלהם התמלאה בכוחות האדם מהכפר, והאינטנסיפיקציה הגבוהה שלהם בחקלאות מתקיימת באופן טבעי, או בחומות־מגן מאוכלוסית התעשיה הגבוהה. דנמרק כאילו תקועה בין שתי ארצות תעשיה אדירות. התעשיה האדירה בארצות־הברית לא מעבירה כוחות־אדם מהכפר אל העיר, אלא פותחת שווקים לפרי־האדמה על רבוי־צורותיו. אומדים כי המכונה דחקה מ־27 מיליון סוסי־עבודה משנת 1916 ל־15 מיליון בשנת 1938. ועם שנוי זה נשתחרר שטח של 33 מיליון אַקר אדמת תבואות שתפסו מקומם של גידולי־מספוא. ולפי יבולים ממוצעים לאַקר תבואות אלה בכוחן לפרנס 16 מיליון נפש העסוקים והתלויים בהן בתעשיות במישרים או בעקיפין. מה הן התעשיות העתידות לקלוט ברשויותיהן את עובדי־האדמה עקב החשת שעור המהירות דרך שיטות המיכון ואת תבואות האדמה שישתחררו בעקבות הסוסים שיפנו מקום למכונה?

התשובה השגורה בפיות רבים היא: הקליטה תפתח לעצמה מוצא בשתי דרכים כבושות: א) דרך מידון החקלאות, הכוללת שני כוחות כאחד: המיכון והאינטנסיפיקציה, המבטיחה רמת־חיים הוגנת; ב) דרך תעשיות שידחקו תוצרי־היבוא, ושעוד יפתחו אפשרויות־יצוא לשוקי־תבל.

נבחון את שני מקורות־המחיה המיוחלים על כושר־קיבולם.

מידוּן, מיכון, צפיפות. – המידון אינו כולל, כפי המושג השגור, מיכון ואינטנסיפיקציה וצפיפות כאחד. זהו ערבוב מושגים נפרדים, לעתים רחוקות מתישבים ומתמזגים, ולעתים קרובות שני הפכים. אינטנסיביות אינה כרוכה במידוּן; סין תוכיח. ומיכון אינו כורך אינטנסיפיקציה, וזו אינה נושאת בחובה תמיד ציפוף אוכלוסין. זהו חצי אמת המתעה יותר מטעות שלמה. משק כזה עוד מסתבך יותר כשהוא עמוס מכונות, בניני מדות והון השקעה מופלג. אכספנסיה בתוצרת התלויה בשוק־בית מוליכה להצטמקות באוכלוסין.

נשווה נגד עינינו ארבעה טיפוסי־משק מודרניים, כולם מורכבים מתוצרת־חלב, ביצים, ירקות, פירות שווי־מידה בשטח ועומדים על עבודת המשפחה ללא עבודה שכירה; השוק הפנימי הנהו המוצא היחידי לתוצרתם. החלב לקוח כמד־תפוקה; ביחס דומה נמצאים יתר התוצרים. הראשון מחזיק 10 פרות ומייצר 40,000 ליטר חלב לשנה. המזון המרוכז והגס קנוי. הרבה עבודות נעשות במכונות והחליבה בכלל. השדה מבטיח חלק מהמזון העסיסי הבא בשמוש בבחינת “ליפתן”. הפרות הנן בעצם “קיטניות”, באשר נהנות הן רק מאויר השדה הפתוח ולא מגידוליו. היקף המחזור הכספי הוא כ־1000 לא"י בשנה. הריוח הנקי – לשם הנחה בלבד – 200–250 לא"י. השני במעלה מחזיק 5 פרות ומייצר 20,000 ליטר חלב לשנה. קונה מהחוץ מחצית המזון המרוכז והגס; מגדיל את מנת ה"ליפתן", מצמצם כדי מחצה את היקף המיכון, כדי חצי את ההכנסה הכללית, עד 500 לא"י, והכנסתו הנקיה היא 150 לא"י. השלישי מחזיק 2 פרות ומבכירה, מייצר 10,000 ליטר חלב; השדה מספק כדי 90% ממזונות הרפת. כל העבודות נעשות במכשירי־יד; בהמת־עבודה (אוי לאותה בושה!) חמור חזק, ומחרשת פלח. כל המחזור מגיע ל־250 לא"י; הריוח הנקי 100–120 לא"י. הרביעי מחזיק פרה אחת מעולה או שתי פרות בינוניות וזוג עזים וכבשים אחדים. יבולי השדה מספקים באוכל כל צרכי אדם, בהמה ועוף. המאזן הכולל הוא כ־150 לא"י. הריוח הנקי 80–100 לא"י. מי מהן מודרני יותר ומי מוליך לצפיפות האוכלוסין?

למראית־עין חטופה, הראשון ראשון במעלה בכל; כליל השלמות במידון וגיוון; בשיקול־דעת, – הראשון במידון הנהו אחרון בציפוף אוכלוסין, ולפעמים גם בריוח נקי. המוצא, כמודגש הנהו השוק הפנימי. כוח הקניה גובר רק עם העלאת אמידות הצרכנים, וקצב הרבוי הטבעי. לפי תצרוכת החלב, לדוגמא, בארץ שבה נעשה המחקר, יספק הראשון חלב ל־25 משפחות עירוניות והאחרון רק ל־3. ובמידת־יחס זה הראשון מדלל אוכלוסי החקלאות, והשני מצפפן. בשוקי־תבל פתוחים ובלתי מוגבלים החשבון הזה אינו קיים. אבל איפה הם בימינו אלה שוקי־קיבול כאלה, אפילו בשביל תוצרי־מונופולין כחמאת־דנמרק, גבינות הולנדיה ושויצריה, תפוזים יפואיים, ואפילו גומי, חינין וקפה בימי שלום.

בהתחרות חפשית קפיטליסטית אין תקנה. האלים מדביר את החלש, המדינה הדואגת לכל אוכלוסיה נמצאת במבוך תמידי, או מגלה איזה מוצא ארעי. כאן מדובר על תיכון בממדי מדינה ופיתוח מקורות מחיה לאוכלוסיה המתקיימת מתחת לקו־הדלות. והמדינה מחוייבת לדאוג לרמת־חיים רצויה ולא למותרות, שהאחד ידחוק את רגלי השני, שהאחד יעלה והרבים יהפכו פושטי־יד.

כל ארבעת הטיפוסים הם מודרניים. ההבדל הוא לא במדרגה, כי־אם בצירוף המרכיבים (קומפוננטים). היסוד המכריע בראשון היא המכניקה, באחרון ולפני האחרון – הביאולוגיה, שבה עומדים הם במרום־המעלות. הם המשקים האורגניים הגדלים מתוך עצמם וניזונים ממרוץ־דם אחד. ואשר להכנסה הכללית, המחזור המצומצם מגן להם בפני תנודות. ההכנסה הכוללת איננה מבטיחה כלל וכלל הכנסה נקיה. במאזן הסופי משקים כאלה, בהיותם תמיד בשדה־הזעזועים, עלולים ליהפך לחצי־מודרניים; – מודרניים בהוצאה ופרימיטיביים בהכנסה.

הקמת התעשיות. – התעשיה ביסודה ובאמצעיה – טכניקה, ודרכיה – מהירות המכונה; תכליתה והקלטת תוצריה במרכזי התצרוכת, – כלכלה, ודרכיה כמעט אטיות הגידול שבביאולוגיה. ארצות־התעשיה במצעדיהן הראשונים היו ארצות חקלאיות, ובהדרגה העבירו בדרכים שונות אוכלוסי שדה למקומות־מחיה חדשים. ראשית צמיחתן היתה בתחומיו של משק ההספקה העצמית במרחבי־השדה. ארצות־התעשיה סגרו את מעגל־המרוץ העולמי בפני רצים חדשים. המצליחים להתפרץ לא על נקלה ידביקו את הראשונים במרוץ־התחרות, באשר הקדימום בזמן עשרות שנים, בלתי אם יעלו עליהם ביתרונות עצומים. שני רצים שווי־כשרון צריכים להתחיל ברגע אחד. והזמן הנהו הגדול ביתרונות. חמרי־הגלם הנמצאים במקרה בארץ מפגרת לא יעמדו לה. מוצא חמרי הגלם לא תמיד מכריע בתעשיה, כשם שקרבת מקום לשוק חדלה להיות גורם מכריע בהתחרות. שויצריה מחוסרת חמרי־גלם, ותעשיתה המפיקה תוצרים רמי־איכות הבטיחה לעצמה עמדות־בכורה בשוקים. ואוסטרליה מכה בתוצרתה הרבה ארצות בביתן. מדע־מורשה, מסורת־דורות, מלאכת מחשבת, מחנות פועלים בחירים, הם גורמים חותכים בהפקת מצרכים ומכריעים בהתחרות מכירתם. המבחר בהקמת תעשיות בארצות מפגרות מצומצם לפי שעה, והמובאים בחשבון יוכלו להתפתח בהדרגה, על־כל־פנים לא באותו קצב שאפשר למכן חקלאות ולסתום לרבים מקורות מחיה בשדה. הפודות ומצילות היחידות נראות חומות־מכס גבוהות. ההסתגרות הזאת פגעה את שווי־המשקל במשק העולם. התעשיה הטבעית סותמת לה מוצאים לארצות חקלאיות טבעיות; הארצות האלה גודרות נתיבות לארצות־תעשיות. המדובר הוא על הסדרת משק העולם. בודאי גם בהסדרה זו לא ימלטו משגיאות חדשות, אבל אין טעם לחזור על הישנות.

ב. שלבי פיתוח החקלאות באזורים השונים

המטרה המונחה בפיתוח החקלאות בחבל תבל זה היא כפולה, ואפילו משולשת בימי־חירום אלה. הבטחת הצרכים החיוניים לעובד במזון, בדירה, בהלבשה, בהנעלה, בבריאות ובתרבות. עשיית כל ארץ נושאת את עצמה בצרכי האוכל העיקריים כדגנים וכקטניות. מכירת עודפים ליצוא, כתרומה לארצות שהמלחמה החריבה לזמן־מה מקורות מחיתם הטבעיים.

חיפוש הפתרונים. – פתרון המטרה הראשונה מביא גם לפתרון השניה, במלואה, בחלקה או במעוטה. אין כיום משק הספקה עצמית מלא, ולקנות אי־אפשר בלתי אם המשק מספק עודפים למכירה. הגברת התוצרת עד כדי מדרגה זו מצמצמת ממילא את כמות היבוא, אם לא מוותרת עליה כולה. המטרה השלישית תוכל למצוא פתרון באחוזות־שלחין גדולות, חדגווניות וממוכנות. הגורמים הקובעים את קצב הפיתוח – לוח־המלאכות הנורמלי, כושר־הקיבול של השוק הפנימי, מידת הגידול הטבעי.

בתחומי יחידת־שטח המעסיקה כל השנה משפחה עובדת ואינה מבטיחה אלא רמת־חיים נמוכה, יש די מרחב להעלות את שכר העבודה ולקצר את יום־העבודה. העלאה זו אפשרית במנוף ביאולוגי בלבד, מתוך גידול פנימי, ואין צורך במנוף מכני מן החוץ. כל ציוד חיצוני מעמסה כבדה. כל החשת הקצב בהגברת התוצרת למעלה מכושר הקיבול של השוק הפנימי עלולה לגרור אחריה זעזועים ותנודות המעכבות את הגידול וגם להביא להורדה במקום העלאה. לפי התנאים השונים יעבור גם המשק המדובר למשק־סחר, אבל בהדרגה. המדינה מכשירה תנאים רצויים לעשיית פירות ולא את העשייה גופה. התנאים הם: אמליורציות יסודיות בהשקאה, ניקוז, הבראת חבל הפיתוח.

ארצות המזרח התיכון דומות פחות או יותר בחרבוני־קיץ, ונבדלות בגשמי־חורף, בתנאי־השקאה, בסוגי־הקרקעות ובגידולי־המעלה שהן מוציאות. התנאים והגורמים השונים במלוא צירופם הם המעצבים צורות־משק. אין, איפוא, להכין לבוש־מידוד לכל הארצות כבחנות. כל ארץ צריכה להכין את לבושה. הטיפוסים המובאים כאן אינם משמשים, איפוא, אלא כהדגמה. הדוגמאות הבאות כוללות טיפוסים שונים, בחלקן בעל ובחלקן שלחין.

חבל אדמות הבעל. – אדמות הבעל שותות מים ממטר השמים, ויבולן תלוי בכמות הגשם והטל. בתנאים אקלימיים שוים, ביחידת שטח שווה, ובסוגי קרקע שוים, בתנובה ובמבנהו מגיע משק אחד ל־10 טון והשני ל־5. זהו שלב־הבינים: כ"א יכול להגיע ל־10 טון. טיב הכרב הוא היסוד והגורם המכריע. הכנת הכרב יכולה להיות תלויה בחריצות הפלח, אבל גם בחוסן בהמת־העבודה. ובתחומי לוח־מלאכות מקובל אפשר להגביר היבולים בחרישה נוספת. בארץ־ישראל הכרב המשוּבח בלבד היה יכול, אילו היה נהוג בכל משקי הפלחים, למלא יותר ממחצית חטת־היבוא.

בהכלאה אפשר לשבח את הגזע. מוטב להנהיג פרות־עבודה כפולות־המטרה – חלב ועבודה, הנהוגות בחקלאות פרוגרסיבית כמו בטירול. הפר המתאים לגזע המקומי נבחר דרך הנסיון. ובכל כפר מכניסים פר משובח. זוהי עבודת המדינה. זהו מנוף ביאולוגי המעלה בבת־אחת את יבול השדה בחטה, ויבול הפרה בחלב.

השבחת תרנגולות המקום צריכה לבוא דרך הבירור או בהכלאה. אין להחליפן בגזעי חוץ מפונקים, הצריכים ל־30 ק"ג גרעינים. בארץ הזאת מכניס דונם 60 ק"ג חטה ויוצא 2 תרנגולות על דונם אחד. בתנאים כאלה התרנגולת אוכלת את בעליה, ולא הוא אותה. היא צריכה לחיות על שיירים ועל ברכת־הבית, ולא על הספקת־יבוא.

בשלב שני כלי־יד יוחלפו במכשירים יותר מודרניים. עם הגברת האינטנסיפיקציה אותו מכשיר שבשלב הראשון הנהו מכשיר מותרות, בשלב שני הנהו מכשיר־תוצרת. זוהי ההגדרה שבשטח וזמן. האינטנסיפיקציה המוגברת כאילו מגדילה את השטח, אם־כי אינו מתרבה מבחינה פיסית. שטח המוציא 15 טון מעסיק יותר מכשירים מאשר זה המוציא 5 טון, ואז יש צידוק להחשת מהירות.

אדמות־שלחין. – דונם אחד אדמות השלחין בארץ שקול כנגד 5 דונם אדמת־בעל. דונם השלחין אינו מכניס פי חמשה ביבול. אך הוא מפיק שני יבולים, ובמשק חלב הדורש מספוא גם שלושה יבולים. הזריעה הרצופה וההשקאה הרצופה מעמידות את המשק במבחן קשה ומחייבות זהירות יתרה.

הזריעה הרצופה. במשק בעל נהוג מחזור שתי שדות: דגני־חורף ודגן קיץ או שומשום. באופן שכל תבואה באה אחת בשנתיים בשדה אחת. במשק החלב נהוג מחזור שלוש שדות: חטה, בקיה, תירס, כלומר כל תבואה באה אחת בשלוש שנים. במבחר מינים מצומצם כזה תחזור, איפוא, החטה כל שנה. באדמת דלתה המתחדשת שנה שנה מ"עפר־יבוא" ממרחקים אולי מחזור כזה אפשרי, באדמה רגילה מחזור רצוף כזה הוא הרה־סכנה.

ההשקאה הגדושה נושאת ג"כ סכנות. היא עלולה להרוס את מבנה האדמה, להדיח את המלחים קלי הנמיסה, לרכז אלקלי, להרבות עשבים. הקידום רפואה למכה הוא מחזור מגוון מאד, באופן שכל מין בא אחד לחמש שנים. במקרה שני יבולים בשנה, דרושים, איפוא, כעשרה מיני תבואות, ואם שלושה יבולים – כ־15. אם מספר גידולים כזה אינו מצוי בארץ, מן ההכרח לחפשם ולהנהיגם במשקים אחרי שורת נסיונות־איקלום.

שלושת טיפוסי המשקים המותווים בקוים כלליים בתכנית הפיתוח הנתונה, הם:

1. משק מגוון־הענפים: חלב, ביצים, עופות, ירקות, פירות. הקוים המציינים אותו (א) צמצום השטח כדי 20–30 דונם; (ב) פשטות הצורה, העדר כל מיכון; (ג) כושר כוח־התחרות, באשר אינו עמוס הון־השקעה יתר; (ד) גיוון גידולי־טיוב, קטניות, ועידור המאפשרים מחזור 6 שדות; (ה) הספקה עצמית לאדם, לבהמה ולעוף; (ו) לוח־מלאכות מעויין לפי גודל המשפחה, מבלי יום־עבודה ארוך ובלי תלות בעבודה שכירה; (ז) התוצרת בתחומי משק אחד מוסדרה כדי שיעור תצרוכת משפחות מספר בחלב, ביצים, ירקות ופירות. מקורות ההכנסה במזומנים מצטרפים מענפים אלה: ענף החלב – 44.6%, מטעים 19.6%, ירקות ותפוחי־אדמה – 14.8%, הלול – 13.4%; שדות הפלחה – 7.6%. המשק לובש את צורתו המוגמרת בהגיע המטע לעשית פירות; מתקופה זו מתחיל כרגיל גם פרעון החוב למוסד הפיתוח. כמות התוצרת, מחושבת בקלוריות, היא יחידה של 25 דונם מגיעה באלף קלוריות ל־515,667. המשק הזה מחזיק שתי פרות וכ־20 תרנגולות.

2. משק מגוון־הגידולים: בתכונותיו העיקריות הוא דומה לטיפוס הראשון – מגוון־הענפים. כמוהו הוא אורגני בכל מבנהו: מבחינה ביאולוגית, כלכלית וסידורית. כמוהו עומד הוא על מדרגת אינטנסיפיקציה גבוהה. יחידת־השטח הנה 25 דונם ומבטיחה רמת־חיים רצויה. הוא נבדל ממנו רק בצירוף ענפי המחיה. הרפת והלול משמשים לצרכי הספקת הבית בלבד, ונמכרים עודפים מועטים. כתוצאה נדחקים במחזור השדות גידולי המספוא, ובמקומם באים גידולי־שמן וקטניות המצטיינים בגיוון יתר. הם המוסיפים חוסן למשק. אין הוא תלוי בשומשום בלבד המצטיין בכרב, אבל רב־תנודה ביבולים, ולא בקטניות כאלה שיבולן זעום, ועבודת־ידים מרובה. העיקריות שבהן הן: בטנים, סויה, שעועית, חמניות. מקורות ההכנסה במזומנים מצטרפים מגידולים האלה: גידולי־שדה – 32%, ירקות – 12%, מטעים – 28%, רפת – 5%, לול – 23%. כמות הקלוריות שהמשק הזה מפיק הנה: 787,265.

3. משק גידולי־בינים: טיפוס זה ניתן להעצב בצורת המשק הראשון או השני לפי תנאי הארץ ולפי אפשרויות האמצעים שיועמדו לרשות מוסד הפיתוח. ההבדל הוא שכל שטח היחידה הוא נטוע, והגידולים באים במרחב שבין העצים. עד אשר העצים יגיעו לעשית הפירות תצטמצם כל ההכנסה רק מתבואות השדה. בשלב השני תתמעט ההכנסה מהתבואות ומהענפים האחרים התלויים בהם ותגדל ההכנסה מפרי העץ. העצים הבאים בחשבון בארץ הזאת הם: הזית, החרוב, ובאזורים מסוימים התמר. מעלות יתרות נודעות להם בהיותם ילידי הארץ, קיומם בטוח ומאריכים ימים. גידולי הבינים הם בעיקרם גידולי־טיוב כקטניות וגידולי עידור. דרך הבירור אפשר להבטיח זנים גבוהי־תנובה. שתי הפרות הפשוטות המיועדות לאספקת הבית יספקו את הזבל האורגני כבמשק מגוון־הענפים. משק זה כקודמו מתאים גם לכל פלח, באשר בכל החידושים שלו וברמתו הגבוהה, בהישגי המדע בביאולוגיה, איננו מוציא אותו מגדרו הרגיל. המדע נעשה במוסדות־המדע. הפלח מקבל את פירותיהם מן המוכן. לצורת סידור זה יתרון על הקצאת שטח מיוחד למטע. ניתנת האפשרות להשיב לאדמה את חילה דרך הוברה וכרב נע, במקרי התעיפות מתבואות והשקאות רצופות, התפשטות עשבים ופגיעות ממחלות. ושבתון זה עלול לפגוע אך מעט במקורות ההכנסה באשר המטע תופס את כל יחידת־השטח הנתונה.

המשק הגדול. – בפיתוח המשק הגדול ותיקונו, אחד המגוון ואחד חד־גווני, פתוחה דרך־המלך – המיכון המשוכלל. הנמוקים הם רבים. בארצות שונות במזרח התיכון רבים ורחבים שטחי־הבור, ומעטות הידים העובדות. בלי מיכון לא יובאו תחת המחרשה. הם מתאימים למשקי־חטה, אכסטנסיביים לפי טבעם. בכוחות־ידים ספורות אפשר להשתלט על שטחים עצומים. מחזור רצוף, וביחוד בהשקאה, מחייב זהירות יתרה. ארצות־הברית משמשות מוסר־השכל; אבל אמצעי הזהירות נתונים. אין להעביד את האדמה בפרך. ושנת־שבתון אחת לתקופה קצרה לא תערער את יסודות הכלכלה ותצא ידי חובה כלפי הביאולוגיה. גם בארצות צפופות־אוכלוסין ועבודה זולה לא תימנע החקלאות ממיכון. בימי המלחמה עלה שכר העבודה, ולאחריה לא יורידוהו על נקלה לרמה הקודמת בלי זעזועים. המיכון ידחוק הרבה עבודות־ידים, ויש צורך מבעוד מועד להכין מקורות־מחיה נוספים בשדה עד אשר תוקמנה תעשיות מוכשרות־קיבול. המדינה תוכל לקדם אבטלה, בפתחה אפשרויות להעמיד מנושלי־המיכון על הקרקע החפשית דרך אמליורציות יסודיות, ולבנות משקי־קבע באחת הצורות המשורטטות בקוים כוללים בתכנית־הפיתוח הנדונה, ולהוליכם לחיים בטוחים ושלוים, לא בקפיצות הדרך אשר במכונה, כי אם בהדרגה בכוחות הביאולוגיה. בהתקנת זרעים משובחים, שתילים חסונים וקצת טיפוח וטיפול יגדל העץ בעצמו ותנובתו תעלה מעצמה, עם גילו, מחיל אל חיל ומשלב לשלב. זהו שיר־המעלות בפיתוח החקלאות המפגרת.

התחנה לחקר החקלאות, 1944

¹

ההצעות המוגשות לעיון מכוּונות לתיקונים אלה:

א. החזרת התחנה למסגרת ארגונה הראשונה, שהיתה אמנם צרה אבל שלימה. היא התפרקה מחמת הקיצוצים הדרסטיים, החל משנת 1928, ולרגלי תלות בהקצבות מקריות ובלתי רצופות, שעליהן עומדת התחנה עד היום הזה.

ב. ליכוד החקירה וההדרכה ברשות אחת ומיזוגן בכל מחלקה ומחלקה, כדי לסלק אפשרויות כפילות וריבוי־תורות, ולהעמיד את שתיהן על שרות להתישבות דרך צנורות שונים.

ג. הבטחת ההוראה במכון החקלאי של האוניברסיטה ע"י חבר מיוחד המקדיש את עצמו לחקירות־יסוד ולהוראה, ונמצא במגע עם התחנה, אבל שייך כולו לאוניברסיטה.

ד. תכנית נסיונות והדרכה לתקופת־שנים ממושכה, ותקציב הכולל את שתיהן ומבטיח את רציפות העבודה.

שתי ההצעות הראשונות אינן “הצעות־ברק”, כי אם מחושבות ושקולות רבות בשנים, והן משמשות לשיחות יום־יום לאלה שיש להם שייכות לארגון החקירה וההדרכה בתחנה ונושאים באחריותן. ההצעה השלישית אינה מוחלטת. היא מובאה בעיקרה להפנות את תשומת הלב על המוסד החדש החשוב מאד ולבחון אלטרנטיבות שונות, כדי להעמיד אותו על בסיס איתן הן מבחינה ארגונית והן מבחינת כיווּנו.

א. מסגרת התחנה בראשיתה

מגמת התחנה מראשיתה. – התחנה נוסדה בשנת 1921. ברעיון ייסודה היתה מטרה אחת: מכשיר להתישבות רחבת־מידות. כיוון פעולתו היה צריך להיות מורכב ודרך שלושה צנורות: חקירה ונסיונות, הוראה לתלמידים, הדרכת המשקים החקלאיים. בהוראה התחילו רק לפני 4 שנים באוניברסיטה עם פתיחת המכון לחקלאות, ולפני שנה ברחובות.

מבנה התחנה ותקציבה. – התחנה החזיקה שתי מחלקות־שדה: פלחה וגידול זרעים; מחלקת־מטעים בהתחלה; רפת, לול, מעבדת־שימורים; מחלקה לכלכלת המשק; מעבדת־חלב, מעבדה לקרקע; מחלקה לפתולוגיה ואנטומולוגיה. היא החזיקה תחת הנהלת פרופ. ורבורג גם מחלקה ביאולוגית, ביחוד בוטניקה, שעברה ב־1928 לאוניברסיטה עם חבר עובדיה אייג ז"ל, זוהרי, פיינברון, יחד עם המכשירים ואוסף הצמחים העשיר, שהגיע אז למעלה מ־60,000 מוצגים.

תקציב התחנה היה מצומצם מאד; הוא לא הגיע אף בשיאו למעלה מ־12,000 לא"י לשנה. אבל חלוקתו בין המחלקות השונות היתה בפרופורציה נכונה. המודד היה מעלת־חשיבותן במשק המעורב. ההתישבות התרכזה אז על אדמות־הבעל שבעמקים, ועבודת־החקר היתה מכוונת למצוא פתרונים לשאלות הדוחקות את השעה.

מצב התחנה היה בתקופה ההיא קשה מאד, לפעמים עד לבלתי־נשוא. המשכורות פגרו עד כדי 9 חדשים, והיו במשטר־שטרות ו"קומבינציות". חדשים שלמים לא הגיעו דמי־מחזור להחזקת המעבדות, והמנהל צריך היה להשיג “גמילות־חסדים” לקנית דלק. אך היתה רוח חלוציות שדאגה לאש־התמיד שלא תכבה.

בשנת 1928 התחילו הקיצוצים הדרסטיים, שגררו אחריהם זעזועים קשים בכל מבנה התחנה. מן ההכרח היה לסגור מחלקות. סוגרה המחלקה לגידול עופות, שנוסדה בבן־שמן עוד לפני ייסוד התחנה (ב־1913) ושהיתה, מחוץ לנסיונות, גם משק עופות מודרני ראשון בארץ, סולל־דרך לבאים אחריו. ברפת פסקו הנסיונות. נסיונות־השדה הצטמקו. על הפרק לא עמדה פתיחת מחלקות חסרות, כי אם סגירות וצמצום המעט שנשאר.

ההצלות באו ע"י הקצבות־חוץ, והיתה בהן משום מקריות. הראשונה ע"י “אמפּייר מרקטינג בורד” בערבי סגירת רפת־הנסיון. ההקצבה בסכום כולל של 3,000 לא"י נמשכה שלוש שנים. היא פסקה עם הצטמקות פעולת המוסד הזה בכלל. שנת הנסיון הראשונה עברה בהכנות, ושנתים הנשארות יכלו להיות על־פי טבע הנסיונות רק “הקדמה” בלבד. לעצם הנסיונות לא הגיעו, איפוא, כלל. הרפת עמדה שוב לפני סגירה, והחלב, כפי שידוע, הוא מקור־הכנסה הראשון במעלה בהרכב המשק המעורב והמכוון גם את המחזור בתבואות־השדה.

ההקצבה השניה בסכום של 15,000 לא"י לתקופת 5 שנים באה מהממשלה ע"פ המלצת סיר הופּ סימפסון פרנטש בשביל הדרים. נוסף על כך הוקצבו לנסיונות במשק אינטנסיבי 300 לא"י ולמטע הנסיון בקרית־ענבים 300 לא"י לשנה. תקציב הסוכנות בשביל התחנה ירד אז ל־7,500 לא"י. נקודת־הכובד עברה מתוך הכרח להדרים. נסגרה המחלקה לגידול זרעים. תחנה גבת שהניחה בנסיונותיה יסודות בגידולי־בעל, עמדה כבר לפני סגירה מחוסר כל אמצעים. ורק עם הקצבות נוספות של הממשלה עד כדי 5,450 לא"י בשנת 1934 ועד כדי 6,550 לא"י ב־1935 אפשר היה להביא שווי־משקל בחקירות המחלקות השונות. בתקופה זו התרכזה העבודה באדמת־שלחין ביצירת המשק האורגני האינטנסיבי, בנסיונות זנים חדשים: גידולי מספוא וצמחי־תעשיה ורפואה, ובנסיונות הזנה ברפת. בנסיונות בגידולי־בעל אי־אפשר היה להמשיך. תחנת גבת נסגרה. הנסיונות בצמחי־רפואה ותעשיה שהתחילו בתכנית רחבה צומצמו למינים אחדים בלבד, בהיות שהממשלה הורידה את תקציבה מ־6,500 לא"י ל־3,000 לא"י². סוף זה הראה חוסר שיטה בהתחלה בעצם ההקצבה העיקרית. כל מטע ההדר היה, איפוא, ברכה לבטלה. כי חמש שנות הנטיעה הן רק הכשרה לנסיונות; הנסיונות גופם מתחילים עם עשית פירות. וכאשר המטע הגיע לגיל זה, פסק התקציב גם בשביל רחובות וגם בשביל גבע.

מהתחנה ניטלה כל אפשרות של עבודה נורמלית בקוי־כיוון ישירים. היא התנהלה בקוי־עקלתון, בזיגזגים, לפי רוחות־חוץ. מוסד חקר אינו יכול על־פי עצם תכונתו לעבוד תוך זעזועים תמידיים. הרציפות היא מקור־חיותו. מחזור נסיונות בשדה משתרע על תקופת־שנים ממושכת, למצער עשר שנים, ולתקופה כזו צריך להיות מובטח התקציב. חוסר־הרציפות הודגש בדו"ח משנת תרצ"ה.

בהקצבות מיוחדות לתכניות מסוימות (“פרוז’קט וורק”) מובא בחשבון רק צורך אחד, – הנושא הנראה בעיני המקציבים לראשון במעלה. אך נושא זה איננו נשקל בהשואה עם נושאים אחרים במאזני החקלאות הכללית לפי צורך כל ענף וענף ולפי הסכום הכללי שאפשר להשיג בשביל חקירות ונסיונות, כדי לחלקו בפרופורציה מתאימה לפי מעלת־החשיבות בין סעיפי החקירות השונים. כל תכנית הותותה לחוד, ולא היה יכול להיות שום תיאום בין כולן יחד, בהיות שהמתווים היו מפורדים ברשויות ענינים שונים.

בשיחות עם המקציבים הראיתי תמיד על הלקויים האלה ובקשתי להניעם שיסכימו ל"הקצבת־גוש" (בלוק־גראנט) לקופה כללית. ההצעה היתה שהממשלה תשתתף על פי פורמולה מסוימת, 3:1 או 4:1, כלומר – על כל 3 או 4 לא"י שהסוכנות מקציבה תקציב הממשלה לירה אחת. ההקצבה תנתן לתקופת עשר שנים, באופן שיתקבל סכום כללי מיוצב ועל פיו נתוה את התכניות לפי מעלת־החשיבות של ענפי החקלאות השונים בתוך חקלאות הארץ.

הצעה זו לא נתקבלה מטעמים שונים. בשנת 1939 היו לי שיחות עם סיר וולטר אליוט בלונדון, מיניסטר החקלאות קודם ואז מיניסטר הבריאות, ידיד התחנה ומוקיר פעולותיה שהיה תמיד תמים־דעה אתי ביחס לצורת ההקצבה. הוא סדר לי ראיון עם סיר שיקבורי במשרד המושבות. היו אז ישיבות “היכל־דז’מס” ולא היתה איפוא שעת־כושר יתרה למשא ומתן זה. הרעיון נתקבל בתשומת־לב, אך בינתים חלו קיצוצים גם בהקצבה לתחנה, שירדה כאמור ל־3000 לא"י. על סכום זה באה סוף־סוף הסכמה לקבלו כ"בלוק־גראנט", אך לא על עקרון 3:1 או 4:1. המלחמה הפסיקה את המו"מ הזה.

ההקצבה המיוצבה לצרכי חקר ונסיונות ע"י הסוכנות והממשלה יחד אינה מספיקה להחזיק תחנה על כל המחלקות ההכרחיות, ואפילו בתכלית הצמצום. ולכן הגענו לדיספּרופּורציה גמורה בחלוקת התקציב ובחוסר כל שיטה במבנה התחנה גופא. המעבדות הולכות וגדלות בעקבות הקצבות־חוץ מקריות, ושדות־הנסיון מצטמקות מחוסר מזון. חסרות לנו מחלקות־יסוד. עד היום לא נפתחה מחדש המחלקה לגידול עופות. בשורת נסיונותינו חסרים ירקות. פסקו הנסיונות בגידולי־בעל, שלא באו בשעתם לגמר. פסקו כמעט כל הנסיונות בצמחי־רפואה ובצמחי־תעשיה שהתחילו בהם בשנת 1931. ואפילו בגידולי־מספוא וגידולי־שמן היינו מוכרחים להצטמצם בהשואת הזנים בלבד. איננו יכולים לגשת לא לנסיונות־השקאה, לא לשיטות־עיבוד, ולא למחזור־זרעים ולזיבול. ולנסיונות־השקאה נודעת חשיבות יתרה. בהיות שההתישבות עוברת לשטחי־שלחין, וההשקאה היא לא רק שאלת חסכון וחיסון כוח־ההתחרות, כי אם גם שאלת שמירת הקרקע. ענף החלב הנהו ראשון־במשק, ובהזנה והחזקת פרות ובבירור גזעים יכולים אנו לעשות אלא מעט מזעיר מהדרוש. במחלקת המטעים חסרים לנו נסיונות עיקריים כאבוקאדו, מנגו, כנה ורכב בנשירים. והגידולים האלה עלולים להיות ענפי־יסוד בגיוון המשק של היחיד או בגיוון המשק הלאומי. כלכלת המשק חדלה להתקיים כמחלקת־חקר; חבריה עובדים כולם בשרות התיכון, והיא הלא צריכה להתוות דרך להתישבות בעתיד הקרוב על סמך חקירות וניתוחי המאזנים של המשקים הקיימים. הסכום הקצוב לפובליקציות איננו מספיק; הן משולות לאסיף היבול הנגנז באסם, ומה טעם בזריעה ובקצירה ובדישה כשהיבול נשאר בגורן באין איסום.

ב. ליכוד ההדרכה והחקירה ברשות אחת

מבנה ההדרכה. – ההדרכה היא מחלקה של התחנה, אך תקציבה מובטח לה על ידי המחלקה להתישבות. היא מורכבה מחבר ספציאליסטים: פלחה, מטעים, גידול בקר, עופות, ירקות, מכונות. חבר מומחים זה מקביל הוא למומחי התחנה לפי המקצועות, פרט לחבר המעבדות; במקצועות מסוימים יש להדרכה מומחים החסרים עוד במחלקות־החקר.

המחלקה להתישבות מקציבה סכומים מסוימים למחלקות שונות שבתחנה בעד שרותים מיוחדים שיש להם אופי־הדרכה, או בעד חקירות מסוימות הכרוכות בהתישבות, באדמה מליחה וכיוצא, ודוחקות את השעה במציאת פתרונים. ההקצבות האלה, שגם להן יש אופי מקרי, מגיעות לסכום של –.5000 לא"י לשנה. חבר העובדים העוזר בביצוע תכניות הנסיונות והחקירות האלה הנהו גם כן ארעי ואיננו נכנס בחבר־הקבע של התחנה, – מצב מאד לא רצוי מכמה בחינות.

ליקויים טעוני תיקון. – ההדרכה, אם היא מדעית, יכולה להיות מבוססת רק על חקירות ונסיונות קודמים, ממושכים ומבוססים. אחרת, היא תלויה בהסתכלויות בלבד, הנחות והשערות. בשנים הראשונות לייסוד המחלקה להדרכה לא היתה ברירה אחרת. מן הנמנע היה להשאיר מתישבים חדשים בלי כל הדרכה, לחכות שנים לתוצאות חקירה ונסיונות. כעזרה מהירה שמשו שדות־הדרכה, שהיו צירוף של נסיונות והדגמה, וכיוצא באמצעים כאלה. אולם התחנה מתקיימת למעלה מעשרים שנה. ואילו היתה ניתנת לה אפשרות־כיוון, היו כבר יכולות כל מחלקות החקירה לתת תוצאות מספיקות בכל ענפי המשק, ולשמש בסיס בטוח להדרכה.

ההדרכה עשתה פעולות מצוינות, אבל הקרוב למנגנון התחנה בוחן אותה לא לפי הטוב שעשתה אלא לפי היותר טוב שיכלה לעשות אילו נוצרו התנאים המתאימים. והליקויים העיקרייים שבהדרכה ניתנים להסתכם בסעיפים אלה:

1. המדריכים חיים על הסתכלויותיהם ותצפיותיהם בלבד באותם מקצועות החקירה החסרים בתחנה. הם משלימים את ידיעותיהם בקריאת ספרות־חוץ מקצועית. חסר, איפוא, הבסיס המדעי המדויק בקוי־הכיוון שבאים הם להתוות במשקים. בסיס זה נוצר רק כששואלים דרך החקירה והנסיונות את פי האדמה ואת בעלי־החיים ומקבלים תשובות ישרות במשך מחזור־שנים ממושך תוך תחומי אזורי הארץ השונים.

2. אף אותם המקצועות הקיימים בתחנה לא תמיד ניתן להם שטח חקירה מספיק כדי להענות בבטחה לשאלות הנשאלות מפי המציאות החקלאית. ואפילו הנושאים הנחקרים לא תמיד מניחים בתוצאותיהם את הדעת של העומד מחוץ לשדה הנסיונות והחקירות. כי רבות מתוצאות־החקר של הצומח והחי משתמעות, לפעמים, לכמה אנפין וניתנות להתפרש לכמה פירושים. הפירוש היותר קרוב ל"אורחא דהימנותא" הנהו על פי רוב של הנמצא כל הזמן בשדה החקירה מתחילתה עד סופה, וזהו החוקר עצמו. לו מתבהרות בכמה מקרים התוצאות עוד טרם שנמצאות בשלות כדי להעלותן על הכתב ולהוציאן לאור בדפוס. החוקר יכול, איפוא, להעביר את גידולי נסיונותיו למשק עוד טרם שהמדריך מגיע אליהם לדעת אותם. וכאשר הם מגיעים אליו, מתחיל הוא לפעמים לפרשם לפי דרכו, בהיות שלא היה בן־לויה להם בכל תקופת התפתחותם. במקרים כאלה מופיעות במשקים שתי תורות סותרות זו את זו, ובמקום להבהיר הן מביאות במבוכה את אנשי המשק בשמעם אותן יוצאות מפי שני מומחים במוסד מדעי אחד.

3. המומחים הספציאליים מספיקים להענות לדורשיהם כשרדיוס־פעולתם קצר, ומספר הנקודות בתוך מעגל פעולתם מצומצם. כל זה היה בשכבר הימים, ואיננו עוד. עם התארכות הרדיוס שנה שנה והתרבות הנקודות ניטלה מהן האפשרות להענות לרוב דורשיהם. אם נשאיר את המוסד הזה בצורתו כהויתו, נגיע לחבר כפול ומכופל, ועוד לא נספיק. מובן, שתקציבים כאלה הם לא לפי כוח המחלקה להתישבות וגם לא לתועלת המתישבים.

כל החסרונות המסומנים ניתנים להמנע ע"י ליכוד החקירה וההדרכה ברשות אחת וע"י מנוי חבר מדריכים מחוזיים כפי המוצע בתכנית ארגון התחנה המצורפת בזה; החוקרים יעבדו גם בהדרכה, והמדריך גם בשדה החקירה.

ג. הוראה אקדמית

בדין וחשבון הראשון של התחנה ובתזכירים נוספים עמדתי על חשיבות המוסד הזה, ואף נסיתי להתוות את קוי־הכיוון והמגמות. בהוראה גופא אי־אפשר היה להתחיל אלא לאחר תקופת חקירות ממושכה, כדי לצבור דעת חקלאית בארץ. אנו עומדים כעת בשנה הרביעית לפתיחת המכון: שנתיים בירושלים, שנת עבודה מעשית במשקי העמק, ושנה ברחובות. והנסיון המעט מעורר בי ספקות וחששות מסוימים מבחינת הארגון הקיים.

לפני ייסוד התחנה הקדשתי כשנתיים ללימוד האורגניזציה של מוסדות החקלאות בארצות שונות. סיירתי במשך 3 חדשים את אוסטריה הקיסרית ואיטליה בשנת 1913. תכוף אחרי המלחמה עשיתי כ־10 חדשים בצרפת ובאנגליה ו־10 חדשים בארצות־הברית ובקנדה. בשנת 1929 סיירתי במשך 3 חדשים את ארצות החלב: הולנד, דנמרק ושווייץ. מלבד הסיורים המיוחדים האלה אני נוהג לבקר בהמצאי בחו"ל את המוסדות החקלאיים העיקריים, אפילו הידועים לי, ומחליף דעות עם העומדים בראש המקצועות.

הבדלי־יסוד בארגון המדע החקלאי. – בארגון שלוש הרשויות: החקירה, ההדרכה, ההוראה, יש הבדלי־יסוד בין השיטה הנהוגה בארה"ב שבאמריקה ובין ארצות הקדמה שבאירופה. יש הבדלי־גיוון בארצות אירופה גופן, אבל היסודות העיקריים והכלליים שוים הם.

ארצות־הברית. – כל מדינה בארצות־הברית יש לה קולדז' חקלאי המכוון בשלושה מדוריו את חקלאות המדינה. רובם הם מהוים חלק מהאוניברסיטה, ואחדים כיוטה וטקסס הם מוסדים בפני עצמם ונמצאים מחוץ לעיר, בתוך משקים רחבי־מדות. הקולדז' מורכב משלושה מדורים: הוראה לתלמידים, עם מתן תוארי אוניברסיטה ובלי תוארים; חקירה: תחנת־נסיון מרכזית ותחנות־משנה לפי אזורי הארץ הטבעיים; הדרכה, מורכבת ממדריכים מחוזיים כלליים לכל המקצועות, לפי מספר המחוזות האדמיניסטרטיביים שבכל מדינה. לכל מדריך מחוזי יש משרד במחוזו, והוא בא־כח האוניברסיטה. הוא מבקר ברוב ימות השבוע את המשקים השונים לפי דרישה, מסדר הרצאות בכינוסים והדגמות בשדה. רדיוס פעולתו בזמן ביקורי היה ב־40 מילין ממקום מושבו. הספציאליסטים נמצאים במחלקות־החקר, והמדריך פונה אליהם או מזמין אותם בכל שעת צורך למקום הדרשם. ליד מנהל ההדרכה במדינות גדולות כקליפורניה נמצא גם חבר ספציאליסטים העומדים במגע עם מומחי התחנה, והם גם המתווכים ביניהם ובין המדריכים המחוזיים.

על כל אחד ממדורים אלה ממונה מנהל מיוחד. אולם ראש הקולדז' הנהו גם מנהלה הראשי של התחנה, וניתנה לו האוטוריטטה להביא את כל הפעולות של שלושה המדורים לידי תיאום והרמוניה. כל המשרות האלה באות על פי מינוי המבטיח יציבות, ולא בחירות. החבר הזה אחראי בפני הפּרזידנט של האוניברסיטה, העובד עם מועצה של חבר נאמנים. וכמדומה לי כל המינויים האלה באים על ידי מושל המדינה, שהוא “אכס אופיציו” גם ראש הועד.

המחלקה לחקלאות של כל מדינה יש לה חבר מומחים משלה, אנשי מדע, אך אינם עוסקים בחקירות־יסוד בתחנת הנסיון. בכל מחוז שיש בו מדריך בא־כח של האוניברסיטה נמצא גם בא־כוח של המחלקה לחקלאות. שדה פעולתו בעיקר הוא פיקוח על מחלות ומזיקים. בזמני הקדישו הרבה עבודה לגידול חרקים מועילים והנהגתם במשקי הפרמרים. בקליפורניה הוציאה המחלקה הזו ירחון מדעי מצוין.

הארגון באירופה. – ההוראה העליונה, הנסיונות וההדרכה מאורגנים בארצות אירופה ברשויות נבדלות. ההוראה העליונה וחקירות־יסוד מרוכזות במכונים לחקלאות שליד האוניברסיטה או במכונים גבוהים מיוחדים. בארצות קטנות כמו הולנד ובלגיה יש להם מכונים מיוחדים להוראה עליונה בחקלאות, והם נמצאים בתוך משקים חקלאיים. בשוייץ מהוה המכון לחקלאות חלק מבית־הספר הטכני הגבוה שהוא יחידי לכל הארץ, ובדנמרק הוא מהווה חלק מהאוניברסיטה בקופנהאגן; כל אחת מהארצות האלה יש לה אוניברסיטאות אחדות, אך מכון גבוה לחקלאות אחד.

בכל הארצות האלה תחנות הנסיון הן מחוץ לאוניברסיטאות, ותפקידן אחר הוא מאשר בארצות־הברית. תפקידן חקירות ונסיונות שימושיים, ושרות למטעים. בשוייץ, למשל, תחנת הנסיון ליבנפלד ליד ברן מקיימת שלוש מחלקות: להחזקת בהמות, לתעשית־חמאה וגבינה, לגידולי־שדה. היא מחזיקה שדות ומעבדות מפוארות. בדנמרק נמצאות 11 תחנות, אך כל אחת מהן מיוחדת למקצוע שלם, והן נמצאות ב־11 פּרובינציות. בהולנד מפורסמת תחנת הורן, שהיא דומה לליבנפלד שבשוייץ בארגונה. התחנות שבארצות־חלב הנזכרות הן המכוונות את כל תעשית החלב מראשיתה ועד סופה.

הארגון בארץ. – בזמן ייסוד התחנה היו לעיני הארגונים השונים שבארצות הנזכרות. זה שבארצות־הברית נראה לי יותר מתאים מכמה נימוקים. לא לקחתי לי כדוגמא את לבוש הענק הקליפורני, כי אם מדינה קטנה כ"ניודה", שאמנם כל שטחה מגיע ל־70 מיליון אקר, אך שטח ההשקאה הגיע בזמן ביקורי בישימון הגדול לפחות למיליון אקר. עזי־הדמיון חשבו כי השטח המוכשר להשקאה יגיע עד ל־3.5 מיליון אקר, ארבעה או חמשה אחוז מכל השטח³.

כתוצאה מדוגמא זו כוונתי את עבודות התחנה במשך התקופה שניתנה עוד בכלל לכוון בשלושה הקוים האלה: חקירות עיוניות נראו לי כחובה ולא רשות; המחלקה הביאולוגית שהעמיסה על התקציב נראתה לי כחובה על התחנה עד שנפתחה האוניברסיטה, ועברה אליה. הכשרת אדמה והכשרת עובדיה נראו לי תמיד שלובות וכרוכות. ולכן נמצאות הן בתחומי־הפעולה של מוסד־ההתישבות, – ונמצאות במישרין. וחנוך מומחים חקלאים בארץ, המיועדים להעשיר את עובדי האדמה ולהדריכם, היא אחת החוליות בשרשרת ההכשרה הכללית.

ריכוז כל הרשויות המדוברות נראה לי גם היום, אחרי נסיון רב והסתכלות בארצות שונות לרצוי ביותר. אך הוא מחייב תנאים קודמים, והם:

1. בעלות אחת, כבארצות־הברית: הקולדז' הוא מוסד המדינה, והמושל ממנה ע"י חבר הנאמנים הנהלה אוטוריטטיבית, וכמובן מבטיח את הרציפות ע"י תקציב יסודי⁴ שאז “עבודות התכניות” (פרוז’קט וורק) הן תוספת ברכה. בתנאים שלפנינו היה נדמה לי בתקופה הראשונה של התחנה כי היא צריכה לעבור לאוניברסיטה. הגשתי בשעתה גם הצעה ברוח זה לאקסקוטיבה הציונית. בהרכב חבריה היו תמיד חילופי־גברא, ואני הייתי תמיד עסוק בהכשרת הלבבות: הסברת הצורך במוסד מדעי לכיוון החקלאות. ועוד טרם שגמרתי את הכשרת האחד, הופיע אחר במקומו. האוניברסיטה נראתה לי מוסד יציב, על כל פנים בתחומי המדע. וחפשתי את היציבות ואת הרציפות. לעומת זאת ההתישבות לא תוכל לוותר במצב הקיים על שרות־קבע, כפוף לה ולא שאול ממוסד אחר. המגמות בשני הכיוונים, החקירה העיונית וההוראה מצד אחד, והחקירה השימושית וההדרכה וכיוון ההתישבות גופה מצד שני, לא תמיד מתישבות, הן מבחינת בחירת המומחים והן מבחינת הארגון. וכאן הוא הסיבוך: אין ליישב את הניגודים, אף בבחירת כוחות־עבודה מתאימים יוצאות ההתישבות והאוניברסיטה מנקודות־הערכה נפרדות.

2. הליכוד המוצע מחייב “אנשי־אשכולות” בראש כל מחלקה: חוקר, איש־מעשה, מארגן, מעורב עם הבריות. הוא צריך להיות מנהיג המקצוע בארץ. אנשים אלה הם יקרי־המציאות. ואף אילו היו היום כולם נמצאים בעין, אין לבנות על מקריות־צלחה את המחר. לא מן החכמה היא לגזור צורת־ארגון הולמת שיעור־קומה בלתי מצוי, כי אם הולמת כוחות־אדם המצויים בארץ.

חלוקת תפקידים בין המכון והתחנה. – אין תחת ידי לא תכנית מעובדת לפרטיה ולא תקציב מעובד. בקוים כוללים ניתנת חלוקת התפקידים להקבע לפי קוי־התחום שבין מכון גבוה לחקלאות בארצות הקדמה באירופה, ובין תחנות־הנסיון. ההבדל הוא, במקרה שלפנינו, שגם לא יהיה כאן פירוד גיאוגרפי. יש יסוד להניח כי התיאום יימצא והחלוקה תהיה רצויה לשני המוסדות. המכון יתעסק בהוראה ובחקירות־יסוד עיוניות, התחנה בחקירות השימושיות, ההדרכה והשרות בכיוון ההתישבות. אפשר להבטיח כי השדות, הרפת, הלול וכיוצא יהיו פתוחים ע"פ הסכם לתצפיות התלמידים ולהשתלמותם. גם באמריקה ישנם סידורים יוצאים מגדר המסגרת הרגילה. כדוגמא: הקואורדינציה בקולדז' רוטגרס בניו־ז’רסיי. יש תחנת המדינה ותחנת־המכון העובדות לפי חלוקת־עבודה מסוימת.

ד. תכנית־החקר וההדרכה ותקציבם

מסגרת־התכנית. – תכניות־החקר המוצעות אין ממצות את כל הנושאים העומדים על הפרק ואת כל הבעיות הצפות ועולות. להשגת מטרה מקיפה זו לא יספיקו לנו לא האמצעים ולא כוחות־המדע הנמצאים כיום בארץ. כבסיס לתכניות המוצעות משמשים דרכי ההתישבות העיקריים בלבד, כפי שהורו לנו נסיונות עבודתנו במשרד־התיכון. המגמה המונחה בתכנית זו היא סילוק הגורמים המגבילים והגורמים המונעים בשדה־ההתישבות, או למצער התשתם.

תחנות־פיתוח. – כל התכנית המוגשה אינה מכוונת אלא לתחנה המרכזית כאן ברחובות. אין מובאים בחשבון נסיונות־חוץ. למטרה זו יש לארגן תחנות־פיתוח ארעיות עם פתיחת כל חבל התישבות חדש, נבדל באקלימו ובסוגי הקרקע והמים. תקופת הנסיונות תקבע ל־5 עד 7 שנים בלבד. מסגרת הנסיונות תצומצם לבעיות מספר התלויות בתנאי המקום. תקציבם יופרש מתקציב ההתישבות הכללי המיועד לכל חבל. הקצבת כל יחידה תגדל בלירה או בשתים לפי מספר היחידות; מס זה יחסוך הרבה אלפים מובלעים כנהוג בנסיונות – אגב ללא שיטה וללא תכנית וללא תוצאות.

מחלקה להשקאה. –חקירות השקאה לא נכנסו בתכנית. אין לי עוד הצעות מוחלטות בארגון החקירות האלה. האפשרויות שונות. יתכן לסדר מחלקה ליד התחנה. יתכן גם לחלק את העבודה לפי סוגיה: הטכניות בטכניון, והביאולוגיות בתחנה. הארגון דורש עיון מיוחד. סעיפי החקירה הם אלה:

1. נסיונות צריכת המים בבתי זכוכית ובשדות באדמות שונות ובגידולים שונים.

2. נסיונות טכניים באופני ההשקאה, ממטרות, תעלות וכיוצא.

3. סידורים טכניים במתקני השקאה בשביל נסיונות ביאולוגיים.

4. נסיונות ניקוז שונים, ובעיקר הדחת המלחים ע"י שיטות ניקוז מתאימות.

5. ריכוז החומר המפוזר במוסדות שונים ועיבודו למטרת תכניות השקאה בחבלים מסוימים.