המאמר הזה מיועד רק לבירור הגורמים האגרוטכניים והכלכליים; הגורמים המדיניים והחברותיים במשטר האגררי: הבעלות על הקרקע, החכירה, האריסות, גודל האחוזות, פועלי־הקבע ושכירי־היום וכיוצא, יוצאים מהמסגרת הנתונה, גם כשהם משולבים במבנה־המשק ומעצבים את דמותו. הם נחשבים כאן כאילו היו גורמי־טבע בלתי משתנים, ולא מעשי ידי־אדם הצפויים לחליפות ותמורות וטעונים אותן. נושא הדיון בעיקרו הוא משק־המשפחה; המשק הגדול העומד על עבודה שכירה ייזכר רק עד כמה שביניהם נמתחים קוי־מגע ותימצא השפעת־גומלין לקדמת שניהם.

 

א. הכוחות הפועלים בעיצוב החקלאות    🔗

כוח־המדע. – המדע הולך ונעשה אפנה. זה משמח ומאיים כאחד; אופנה מתפשטת מהר אף בארצות נידחות, אבל היא גם חולפת מהר. ואם היא מדעית, מצפים גם שתחולל נפלאות, ובתחומי השדה אינם מתרחשים. עבודת־האדמה היא הבכירה שבמלאכות האדם, והצעירה במדעים. בשנים האחרונות חגגו את שנת הארבע־מאות למות קופרניק והשלוש־מאות להולדת ניוטון; ורק המאה לייסוד תחנת רוטהמסטד, יום־ההולדת של המדע החקלאי הנסיוני. האדם הקדים איפוא להשיג בחכמתו את מרומי־המרומים ולעמוד בסודם, מאשר את האדמה, אשר ממנה לוּקח, עליה חי ואליה שב.

יסודות המדע החקלאי. – החקלאות אינה מדע עצמאי. כרפואה היא מדע מקובץ; היא מורכבה מהרבה יסודות. העיקריים שבהם הם ביאולוגיה ומכניקה, הכוללים חימיה ופיסיקה וכלכלה. המכניקה מייצגת את גורם המהירות; הביאולוגיה – את הגידול ההדרגתי. הכלכלה כשמה כן היא: כלכלת היחיד והרבים. כיבושי הטכניקה העצומים ביבשה, בים ובאויר, מתעים רבים להניח כי גם בתחומי החקלאות עתידות לנו אותן קפיצות־הדרך. וזו היא תפיסת־מדוחים. החקלאות לא המציאה מעודה אוירונים ורדיו, ואף לא תמציאם. הטבע הציב לה גבולות־עד. אכן דרך בירור קצרו בימים ספורים עונת הצמיחה של זנים שונים. אך מימות דור ודור קצוּבים ועומדים ירחי־ההריון לכל יצור ויצור עלי אדמות. בהזרעה מלאכותית אפשר, אמנם, להשביח מפר־בחיר אחד מספר יותר גדול של פרות מאשר בדרך טבעית. אבל עד כאן ולא תוסיף. הפיכת עגלה בשנה אחת לפרה חולבת היא למעלה מכל יכולת. בהקמת הריסות המלחמה אפשר יהיה בשנות־מספר למלא את הבנינים ואת התעשיות; כלי־השלום ייווצרו באותו שיעוּר־המהירות ככלי־המלחמה; לא כן הריסות החקלאות. בעלי החיים שנהרגו יתמלאו רק בגדר הטבע – דרך הגידול האטי. אי־אפשר להרבות פרות בהמונים כאשר ייצרו טרקטורים ואוטומובילים במפעלי־פורד.

המכונה. – בחבל תבל זה יתרון המכונה בתחומי עשיית־פירות הנהו גורם המהירות בלבד; אין היא מגבירה את תנובת־האדמה בכמות, אין היא משביחה את תבואותיה באיכות. אין הטרקטור על כל כבודת כליו המורכבים מתקין כרב ומצע־זרעים משופר יותר ממחרשת הפלח הקלה והפשוטה ובהמת־הכלאים שלו. אין קומביין מאסף יותר אלומות, ומוציא יותר זרעים שלמים מאשר מגל־היד שבידי הפלחית. אין פרדס מושקה במנוע־חשמל מפיק פרי יותר משובח מאשר בכוח־גמל שתום־עין מסתובב במעגל הבאר. המניח אחרת משול לחושב כי יצירות ישעיהו, הומר ושקספיר היו נשגבות יותר אילו היו נכתבות בעט נובע במקום קולמוס ונוצת־אוז.

הביאולוגיה. – גובה התנובה בכמות ומעלת הפרי באיכות טבועים בעיקרם בביאולוגיה: במחזור־שדות, בזיבול אורגני וכימי, בגידול ובבירור ובהכלאה, בהדברת מחלות ומזיקים, בהזנת הצומח והחי. הביאולוגיה היא הקוצבת חיי החקלאות מימים ימימה. והיא הצריכה ללכת לבדה, בלי מעמסת המכונה, בראש כל תכנית־פיתוח בכל ארץ מפגרת, על־כל־פנים בתחנות־המעבר הראשונות. זוהי גזרת הכלכלה.

שטח וזמן. – אם יתרון המכונה החקלאית בחלק תבל זה היא המהירות בלבד, עלינו לבחון לאור ניתוח־המשווה את הגורמים הקובעים את שעורה וקצבה. והגורם הוא יחיד ובולט: השטח הנמצא ברשות עובד־אדמה. גודל המשק בשטח הוא הקובע את שעור המהירות בזמן, ועל־פיו נבחן כל מכשיר אם הוא מכשיר ייצור או מכשיר נוחיות או מותרות. העט הנובע ומכל־שכן מכונת־הכתיבה הם בגדר מכשיר־אם מיועדים בשביל עתון יומי. הם מכשיר־מותרות למשורר הכותב אחת בשנה פואימה.

המכונה החקלאית היא ילידת ארצות־הברית באמריקה. היא יצירת חקלאות המרחבים והתעשיה האדירה. בכוחות משיכה רבים ושונים הנהירה אליה התעשיה כוחות־אדם מהשדה. כתוצאה היתה החקלאות אנוסה להחליף את כוחות האדם בכוח מכונה. המשיכה מהכפר אל העיר לא גררה אחריה אבטלה. אדרבא, היה מחסור בידי עבודה גם בכפר וגם בעיר.

נעביר לעינינו שני משקי־קצוות: משק ממוּכן אמריקאי בתכלית המיכון, ומשק פלח בארץ הזאת בתכלית הפרימיטיביות. הראשון הונהג בשעור מהירות מחיל אל חיל, בשנת 1822 היו דרושות מ־50 עד 60 שעות עבודה של איש לייצור אקר חטה, המכניס 20 בושל; בשנת 1890 דרושות היו מ־8 עד 10 שעות, ובשנת 1930 – מ־3 עד 4 שעות.

ימי־העבודה של משפחת פלח במשק־בעל מעולה בשטח של 120 עד 150 דונם מגיעים ל־242 בשנה לגבר, 46 לאשה, 64 לילד, 134 לבהמת־עבודה, 16 לחמור. משק מעולה כזה נותן מ־10 עד 11 טון גרעינים כיבול כולל; כטון הולך לזריעה, מחצי עד 1 למאכל בהמות, כ־2 טון למאכל משפחה לפי מספר הנפשות; והעודף – לחילופי מצרכים. משק בגודל דומה, אבל נחות־דרגה, אינו מכניס אלא מחצית היבול הזה.

החשת קצב המהירות. – הבה ונעשה חשבון לעצמנו, מה יקרה לארץ מפגרת, אם בין לילה תרד עליה ברכת המכונה האמריקאית. בשלוש־ארבע שעות מייצרת המכונה יבול אקר חטה בכמות 20 בושל או 600 קילוגרם. בכוח המכונה לייצר איפוא יבול של 48 משקי פלח מעולים, כלומר משק ממוכן אחד עלול לנשל 47 עובדים מעל אדמתם. האוכלוסיה החקלאית תדולל איפוא באופן מבהיל, ואפילו בהאטת שיעור המהירות כדי מחצה, יהיה עוד רב מספר העובדים שייעקרו ממקורות־מחיתם. בלי מיכון ירד מספר ימי־העבודה במשקי מצרים מ־150 יום ב־1907 ל־113 בשנה 1943; הפלח יושב בטל שתי שלישיות מהשנה. באיזו דרך אומרים למצוא פתרונים לשאלה זו?

בכל ארץ וארץ שמיכון החקלאות דחק עבודת־ידים הוכנו מקורות־מחיה בתעשיה. שנות המשיכה מהכפר לעיר היו שנות־גאות לתעשיה; האבטלה טרם היתה מכת־מדינות וארצות. בגרמניה היה מחסור בפועלים חקלאים שהתמלאו מפולניה, באמריקה – ממקסיקו וממהגרים. באנגליה, שרק שני ימים בשבוע מספקת מזונותיה מאדמתה, גררה אחריה התפשטות התעשיה בימי־השלום את הצטמקות החקלאות ושנוי צורותיה, – מאינטנסיביות לתכלית האקסטנסיביות. במדינות קטנות בשטח וגבוהות בתרבות, כהולנדיה ושויצריה, ואפילו דנמרק, ירדה במנין האוכלוסיה החקלאית ל־25, 28 ו־34 אחוזים. תעשית האיכות שלהם התמלאה בכוחות האדם מהכפר, והאינטנסיפיקציה הגבוהה שלהם בחקלאות מתקיימת באופן טבעי, או בחומות־מגן מאוכלוסית התעשיה הגבוהה. דנמרק כאילו תקועה בין שתי ארצות תעשיה אדירות. התעשיה האדירה בארצות־הברית לא מעבירה כוחות־אדם מהכפר אל העיר, אלא פותחת שווקים לפרי־האדמה על רבוי־צורותיו. אומדים כי המכונה דחקה מ־27 מיליון סוסי־עבודה משנת 1916 ל־15 מיליון בשנת 1938. ועם שנוי זה נשתחרר שטח של 33 מיליון אַקר אדמת תבואות שתפסו מקומם של גידולי־מספוא. ולפי יבולים ממוצעים לאַקר תבואות אלה בכוחן לפרנס 16 מיליון נפש העסוקים והתלויים בהן בתעשיות במישרים או בעקיפין. מה הן התעשיות העתידות לקלוט ברשויותיהן את עובדי־האדמה עקב החשת שעור המהירות דרך שיטות המיכון ואת תבואות האדמה שישתחררו בעקבות הסוסים שיפנו מקום למכונה?

התשובה השגורה בפיות רבים היא: הקליטה תפתח לעצמה מוצא בשתי דרכים כבושות: א) דרך מידון החקלאות, הכוללת שני כוחות כאחד: המיכון והאינטנסיפיקציה, המבטיחה רמת־חיים הוגנת; ב) דרך תעשיות שידחקו תוצרי־היבוא, ושעוד יפתחו אפשרויות־יצוא לשוקי־תבל.

נבחון את שני מקורות־המחיה המיוחלים על כושר־קיבולם.

מידוּן, מיכון, צפיפות. – המידון אינו כולל, כפי המושג השגור, מיכון ואינטנסיפיקציה וצפיפות כאחד. זהו ערבוב מושגים נפרדים, לעתים רחוקות מתישבים ומתמזגים, ולעתים קרובות שני הפכים. אינטנסיביות אינה כרוכה במידוּן; סין תוכיח. ומיכון אינו כורך אינטנסיפיקציה, וזו אינה נושאת בחובה תמיד ציפוף אוכלוסין. זהו חצי אמת המתעה יותר מטעות שלמה. משק כזה עוד מסתבך יותר כשהוא עמוס מכונות, בניני מדות והון השקעה מופלג. אכספנסיה בתוצרת התלויה בשוק־בית מוליכה להצטמקות באוכלוסין.

נשווה נגד עינינו ארבעה טיפוסי־משק מודרניים, כולם מורכבים מתוצרת־חלב, ביצים, ירקות, פירות שווי־מידה בשטח ועומדים על עבודת המשפחה ללא עבודה שכירה; השוק הפנימי הנהו המוצא היחידי לתוצרתם. החלב לקוח כמד־תפוקה; ביחס דומה נמצאים יתר התוצרים. הראשון מחזיק 10 פרות ומייצר 40,000 ליטר חלב לשנה. המזון המרוכז והגס קנוי. הרבה עבודות נעשות במכונות והחליבה בכלל. השדה מבטיח חלק מהמזון העסיסי הבא בשמוש בבחינת “ליפתן”. הפרות הנן בעצם “קיטניות”, באשר נהנות הן רק מאויר השדה הפתוח ולא מגידוליו. היקף המחזור הכספי הוא כ־1000 לא"י בשנה. הריוח הנקי – לשם הנחה בלבד – 200–250 לא"י. השני במעלה מחזיק 5 פרות ומייצר 20,000 ליטר חלב לשנה. קונה מהחוץ מחצית המזון המרוכז והגס; מגדיל את מנת ה"ליפתן", מצמצם כדי מחצה את היקף המיכון, כדי חצי את ההכנסה הכללית, עד 500 לא"י, והכנסתו הנקיה היא 150 לא"י. השלישי מחזיק 2 פרות ומבכירה, מייצר 10,000 ליטר חלב; השדה מספק כדי 90% ממזונות הרפת. כל העבודות נעשות במכשירי־יד; בהמת־עבודה (אוי לאותה בושה!) חמור חזק, ומחרשת פלח. כל המחזור מגיע ל־250 לא"י; הריוח הנקי 100–120 לא"י. הרביעי מחזיק פרה אחת מעולה או שתי פרות בינוניות וזוג עזים וכבשים אחדים. יבולי השדה מספקים באוכל כל צרכי אדם, בהמה ועוף. המאזן הכולל הוא כ־150 לא"י. הריוח הנקי 80–100 לא"י. מי מהן מודרני יותר ומי מוליך לצפיפות האוכלוסין?

למראית־עין חטופה, הראשון ראשון במעלה בכל; כליל השלמות במידון וגיוון; בשיקול־דעת, – הראשון במידון הנהו אחרון בציפוף אוכלוסין, ולפעמים גם בריוח נקי. המוצא, כמודגש הנהו השוק הפנימי. כוח הקניה גובר רק עם העלאת אמידות הצרכנים, וקצב הרבוי הטבעי. לפי תצרוכת החלב, לדוגמא, בארץ שבה נעשה המחקר, יספק הראשון חלב ל־25 משפחות עירוניות והאחרון רק ל־3. ובמידת־יחס זה הראשון מדלל אוכלוסי החקלאות, והשני מצפפן. בשוקי־תבל פתוחים ובלתי מוגבלים החשבון הזה אינו קיים. אבל איפה הם בימינו אלה שוקי־קיבול כאלה, אפילו בשביל תוצרי־מונופולין כחמאת־דנמרק, גבינות הולנדיה ושויצריה, תפוזים יפואיים, ואפילו גומי, חינין וקפה בימי שלום.

בהתחרות חפשית קפיטליסטית אין תקנה. האלים מדביר את החלש, המדינה הדואגת לכל אוכלוסיה נמצאת במבוך תמידי, או מגלה איזה מוצא ארעי. כאן מדובר על תיכון בממדי מדינה ופיתוח מקורות מחיה לאוכלוסיה המתקיימת מתחת לקו־הדלות. והמדינה מחוייבת לדאוג לרמת־חיים רצויה ולא למותרות, שהאחד ידחוק את רגלי השני, שהאחד יעלה והרבים יהפכו פושטי־יד.

כל ארבעת הטיפוסים הם מודרניים. ההבדל הוא לא במדרגה, כי־אם בצירוף המרכיבים (קומפוננטים). היסוד המכריע בראשון היא המכניקה, באחרון ולפני האחרון – הביאולוגיה, שבה עומדים הם במרום־המעלות. הם המשקים האורגניים הגדלים מתוך עצמם וניזונים ממרוץ־דם אחד. ואשר להכנסה הכללית, המחזור המצומצם מגן להם בפני תנודות. ההכנסה הכוללת איננה מבטיחה כלל וכלל הכנסה נקיה. במאזן הסופי משקים כאלה, בהיותם תמיד בשדה־הזעזועים, עלולים ליהפך לחצי־מודרניים; – מודרניים בהוצאה ופרימיטיביים בהכנסה.

הקמת התעשיות. – התעשיה ביסודה ובאמצעיה – טכניקה, ודרכיה – מהירות המכונה; תכליתה והקלטת תוצריה במרכזי התצרוכת, – כלכלה, ודרכיה כמעט אטיות הגידול שבביאולוגיה. ארצות־התעשיה במצעדיהן הראשונים היו ארצות חקלאיות, ובהדרגה העבירו בדרכים שונות אוכלוסי שדה למקומות־מחיה חדשים. ראשית צמיחתן היתה בתחומיו של משק ההספקה העצמית במרחבי־השדה. ארצות־התעשיה סגרו את מעגל־המרוץ העולמי בפני רצים חדשים. המצליחים להתפרץ לא על נקלה ידביקו את הראשונים במרוץ־התחרות, באשר הקדימום בזמן עשרות שנים, בלתי אם יעלו עליהם ביתרונות עצומים. שני רצים שווי־כשרון צריכים להתחיל ברגע אחד. והזמן הנהו הגדול ביתרונות. חמרי־הגלם הנמצאים במקרה בארץ מפגרת לא יעמדו לה. מוצא חמרי הגלם לא תמיד מכריע בתעשיה, כשם שקרבת מקום לשוק חדלה להיות גורם מכריע בהתחרות. שויצריה מחוסרת חמרי־גלם, ותעשיתה המפיקה תוצרים רמי־איכות הבטיחה לעצמה עמדות־בכורה בשוקים. ואוסטרליה מכה בתוצרתה הרבה ארצות בביתן. מדע־מורשה, מסורת־דורות, מלאכת מחשבת, מחנות פועלים בחירים, הם גורמים חותכים בהפקת מצרכים ומכריעים בהתחרות מכירתם. המבחר בהקמת תעשיות בארצות מפגרות מצומצם לפי שעה, והמובאים בחשבון יוכלו להתפתח בהדרגה, על־כל־פנים לא באותו קצב שאפשר למכן חקלאות ולסתום לרבים מקורות מחיה בשדה. הפודות ומצילות היחידות נראות חומות־מכס גבוהות. ההסתגרות הזאת פגעה את שווי־המשקל במשק העולם. התעשיה הטבעית סותמת לה מוצאים לארצות חקלאיות טבעיות; הארצות האלה גודרות נתיבות לארצות־תעשיות. המדובר הוא על הסדרת משק העולם. בודאי גם בהסדרה זו לא ימלטו משגיאות חדשות, אבל אין טעם לחזור על הישנות.

 

ב. שלבי פיתוח החקלאות באזורים השונים    🔗

המטרה המונחה בפיתוח החקלאות בחבל תבל זה היא כפולה, ואפילו משולשת בימי־חירום אלה. הבטחת הצרכים החיוניים לעובד במזון, בדירה, בהלבשה, בהנעלה, בבריאות ובתרבות. עשיית כל ארץ נושאת את עצמה בצרכי האוכל העיקריים כדגנים וכקטניות. מכירת עודפים ליצוא, כתרומה לארצות שהמלחמה החריבה לזמן־מה מקורות מחיתם הטבעיים.

חיפוש הפתרונים. – פתרון המטרה הראשונה מביא גם לפתרון השניה, במלואה, בחלקה או במעוטה. אין כיום משק הספקה עצמית מלא, ולקנות אי־אפשר בלתי אם המשק מספק עודפים למכירה. הגברת התוצרת עד כדי מדרגה זו מצמצמת ממילא את כמות היבוא, אם לא מוותרת עליה כולה. המטרה השלישית תוכל למצוא פתרון באחוזות־שלחין גדולות, חדגווניות וממוכנות. הגורמים הקובעים את קצב הפיתוח – לוח־המלאכות הנורמלי, כושר־הקיבול של השוק הפנימי, מידת הגידול הטבעי.

בתחומי יחידת־שטח המעסיקה כל השנה משפחה עובדת ואינה מבטיחה אלא רמת־חיים נמוכה, יש די מרחב להעלות את שכר העבודה ולקצר את יום־העבודה. העלאה זו אפשרית במנוף ביאולוגי בלבד, מתוך גידול פנימי, ואין צורך במנוף מכני מן החוץ. כל ציוד חיצוני מעמסה כבדה. כל החשת הקצב בהגברת התוצרת למעלה מכושר הקיבול של השוק הפנימי עלולה לגרור אחריה זעזועים ותנודות המעכבות את הגידול וגם להביא להורדה במקום העלאה. לפי התנאים השונים יעבור גם המשק המדובר למשק־סחר, אבל בהדרגה. המדינה מכשירה תנאים רצויים לעשיית פירות ולא את העשייה גופה. התנאים הם: אמליורציות יסודיות בהשקאה, ניקוז, הבראת חבל הפיתוח.

ארצות המזרח התיכון דומות פחות או יותר בחרבוני־קיץ, ונבדלות בגשמי־חורף, בתנאי־השקאה, בסוגי־הקרקעות ובגידולי־המעלה שהן מוציאות. התנאים והגורמים השונים במלוא צירופם הם המעצבים צורות־משק. אין, איפוא, להכין לבוש־מידוד לכל הארצות כבחנות. כל ארץ צריכה להכין את לבושה. הטיפוסים המובאים כאן אינם משמשים, איפוא, אלא כהדגמה. הדוגמאות הבאות כוללות טיפוסים שונים, בחלקן בעל ובחלקן שלחין.

חבל אדמות הבעל. – אדמות הבעל שותות מים ממטר השמים, ויבולן תלוי בכמות הגשם והטל. בתנאים אקלימיים שוים, ביחידת שטח שווה, ובסוגי קרקע שוים, בתנובה ובמבנהו מגיע משק אחד ל־10 טון והשני ל־5. זהו שלב־הבינים: כ"א יכול להגיע ל־10 טון. טיב הכרב הוא היסוד והגורם המכריע. הכנת הכרב יכולה להיות תלויה בחריצות הפלח, אבל גם בחוסן בהמת־העבודה. ובתחומי לוח־מלאכות מקובל אפשר להגביר היבולים בחרישה נוספת. בארץ־ישראל הכרב המשוּבח בלבד היה יכול, אילו היה נהוג בכל משקי הפלחים, למלא יותר ממחצית חטת־היבוא.

בהכלאה אפשר לשבח את הגזע. מוטב להנהיג פרות־עבודה כפולות־המטרה – חלב ועבודה, הנהוגות בחקלאות פרוגרסיבית כמו בטירול. הפר המתאים לגזע המקומי נבחר דרך הנסיון. ובכל כפר מכניסים פר משובח. זוהי עבודת המדינה. זהו מנוף ביאולוגי המעלה בבת־אחת את יבול השדה בחטה, ויבול הפרה בחלב.

השבחת תרנגולות המקום צריכה לבוא דרך הבירור או בהכלאה. אין להחליפן בגזעי חוץ מפונקים, הצריכים ל־30 ק"ג גרעינים. בארץ הזאת מכניס דונם 60 ק"ג חטה ויוצא 2 תרנגולות על דונם אחד. בתנאים כאלה התרנגולת אוכלת את בעליה, ולא הוא אותה. היא צריכה לחיות על שיירים ועל ברכת־הבית, ולא על הספקת־יבוא.

בשלב שני כלי־יד יוחלפו במכשירים יותר מודרניים. עם הגברת האינטנסיפיקציה אותו מכשיר שבשלב הראשון הנהו מכשיר מותרות, בשלב שני הנהו מכשיר־תוצרת. זוהי ההגדרה שבשטח וזמן. האינטנסיפיקציה המוגברת כאילו מגדילה את השטח, אם־כי אינו מתרבה מבחינה פיסית. שטח המוציא 15 טון מעסיק יותר מכשירים מאשר זה המוציא 5 טון, ואז יש צידוק להחשת מהירות.

אדמות־שלחין. – דונם אחד אדמות השלחין בארץ שקול כנגד 5 דונם אדמת־בעל. דונם השלחין אינו מכניס פי חמשה ביבול. אך הוא מפיק שני יבולים, ובמשק חלב הדורש מספוא גם שלושה יבולים. הזריעה הרצופה וההשקאה הרצופה מעמידות את המשק במבחן קשה ומחייבות זהירות יתרה.

הזריעה הרצופה. במשק בעל נהוג מחזור שתי שדות: דגני־חורף ודגן קיץ או שומשום. באופן שכל תבואה באה אחת בשנתיים בשדה אחת. במשק החלב נהוג מחזור שלוש שדות: חטה, בקיה, תירס, כלומר כל תבואה באה אחת בשלוש שנים. במבחר מינים מצומצם כזה תחזור, איפוא, החטה כל שנה. באדמת דלתה המתחדשת שנה שנה מ"עפר־יבוא" ממרחקים אולי מחזור כזה אפשרי, באדמה רגילה מחזור רצוף כזה הוא הרה־סכנה.

ההשקאה הגדושה נושאת ג"כ סכנות. היא עלולה להרוס את מבנה האדמה, להדיח את המלחים קלי הנמיסה, לרכז אלקלי, להרבות עשבים. הקידום רפואה למכה הוא מחזור מגוון מאד, באופן שכל מין בא אחד לחמש שנים. במקרה שני יבולים בשנה, דרושים, איפוא, כעשרה מיני תבואות, ואם שלושה יבולים – כ־15. אם מספר גידולים כזה אינו מצוי בארץ, מן ההכרח לחפשם ולהנהיגם במשקים אחרי שורת נסיונות־איקלום.

שלושת טיפוסי המשקים המותווים בקוים כלליים בתכנית הפיתוח הנתונה, הם:

1. משק מגוון־הענפים: חלב, ביצים, עופות, ירקות, פירות. הקוים המציינים אותו (א) צמצום השטח כדי 20–30 דונם; (ב) פשטות הצורה, העדר כל מיכון; (ג) כושר כוח־התחרות, באשר אינו עמוס הון־השקעה יתר; (ד) גיוון גידולי־טיוב, קטניות, ועידור המאפשרים מחזור 6 שדות; (ה) הספקה עצמית לאדם, לבהמה ולעוף; (ו) לוח־מלאכות מעויין לפי גודל המשפחה, מבלי יום־עבודה ארוך ובלי תלות בעבודה שכירה; (ז) התוצרת בתחומי משק אחד מוסדרה כדי שיעור תצרוכת משפחות מספר בחלב, ביצים, ירקות ופירות. מקורות ההכנסה במזומנים מצטרפים מענפים אלה: ענף החלב – 44.6%, מטעים 19.6%, ירקות ותפוחי־אדמה – 14.8%, הלול – 13.4%; שדות הפלחה – 7.6%. המשק לובש את צורתו המוגמרת בהגיע המטע לעשית פירות; מתקופה זו מתחיל כרגיל גם פרעון החוב למוסד הפיתוח. כמות התוצרת, מחושבת בקלוריות, היא יחידה של 25 דונם מגיעה באלף קלוריות ל־515,667. המשק הזה מחזיק שתי פרות וכ־20 תרנגולות.

2. משק מגוון־הגידולים: בתכונותיו העיקריות הוא דומה לטיפוס הראשון – מגוון־הענפים. כמוהו הוא אורגני בכל מבנהו: מבחינה ביאולוגית, כלכלית וסידורית. כמוהו עומד הוא על מדרגת אינטנסיפיקציה גבוהה. יחידת־השטח הנה 25 דונם ומבטיחה רמת־חיים רצויה. הוא נבדל ממנו רק בצירוף ענפי המחיה. הרפת והלול משמשים לצרכי הספקת הבית בלבד, ונמכרים עודפים מועטים. כתוצאה נדחקים במחזור השדות גידולי המספוא, ובמקומם באים גידולי־שמן וקטניות המצטיינים בגיוון יתר. הם המוסיפים חוסן למשק. אין הוא תלוי בשומשום בלבד המצטיין בכרב, אבל רב־תנודה ביבולים, ולא בקטניות כאלה שיבולן זעום, ועבודת־ידים מרובה. העיקריות שבהן הן: בטנים, סויה, שעועית, חמניות. מקורות ההכנסה במזומנים מצטרפים מגידולים האלה: גידולי־שדה – 32%, ירקות – 12%, מטעים – 28%, רפת – 5%, לול – 23%. כמות הקלוריות שהמשק הזה מפיק הנה: 787,265.

3. משק גידולי־בינים: טיפוס זה ניתן להעצב בצורת המשק הראשון או השני לפי תנאי הארץ ולפי אפשרויות האמצעים שיועמדו לרשות מוסד הפיתוח. ההבדל הוא שכל שטח היחידה הוא נטוע, והגידולים באים במרחב שבין העצים. עד אשר העצים יגיעו לעשית הפירות תצטמצם כל ההכנסה רק מתבואות השדה. בשלב השני תתמעט ההכנסה מהתבואות ומהענפים האחרים התלויים בהם ותגדל ההכנסה מפרי העץ. העצים הבאים בחשבון בארץ הזאת הם: הזית, החרוב, ובאזורים מסוימים התמר. מעלות יתרות נודעות להם בהיותם ילידי הארץ, קיומם בטוח ומאריכים ימים. גידולי הבינים הם בעיקרם גידולי־טיוב כקטניות וגידולי עידור. דרך הבירור אפשר להבטיח זנים גבוהי־תנובה. שתי הפרות הפשוטות המיועדות לאספקת הבית יספקו את הזבל האורגני כבמשק מגוון־הענפים. משק זה כקודמו מתאים גם לכל פלח, באשר בכל החידושים שלו וברמתו הגבוהה, בהישגי המדע בביאולוגיה, איננו מוציא אותו מגדרו הרגיל. המדע נעשה במוסדות־המדע. הפלח מקבל את פירותיהם מן המוכן. לצורת סידור זה יתרון על הקצאת שטח מיוחד למטע. ניתנת האפשרות להשיב לאדמה את חילה דרך הוברה וכרב נע, במקרי התעיפות מתבואות והשקאות רצופות, התפשטות עשבים ופגיעות ממחלות. ושבתון זה עלול לפגוע אך מעט במקורות ההכנסה באשר המטע תופס את כל יחידת־השטח הנתונה.

המשק הגדול. – בפיתוח המשק הגדול ותיקונו, אחד המגוון ואחד חד־גווני, פתוחה דרך־המלך – המיכון המשוכלל. הנמוקים הם רבים. בארצות שונות במזרח התיכון רבים ורחבים שטחי־הבור, ומעטות הידים העובדות. בלי מיכון לא יובאו תחת המחרשה. הם מתאימים למשקי־חטה, אכסטנסיביים לפי טבעם. בכוחות־ידים ספורות אפשר להשתלט על שטחים עצומים. מחזור רצוף, וביחוד בהשקאה, מחייב זהירות יתרה. ארצות־הברית משמשות מוסר־השכל; אבל אמצעי הזהירות נתונים. אין להעביד את האדמה בפרך. ושנת־שבתון אחת לתקופה קצרה לא תערער את יסודות הכלכלה ותצא ידי חובה כלפי הביאולוגיה. גם בארצות צפופות־אוכלוסין ועבודה זולה לא תימנע החקלאות ממיכון. בימי המלחמה עלה שכר העבודה, ולאחריה לא יורידוהו על נקלה לרמה הקודמת בלי זעזועים. המיכון ידחוק הרבה עבודות־ידים, ויש צורך מבעוד מועד להכין מקורות־מחיה נוספים בשדה עד אשר תוקמנה תעשיות מוכשרות־קיבול. המדינה תוכל לקדם אבטלה, בפתחה אפשרויות להעמיד מנושלי־המיכון על הקרקע החפשית דרך אמליורציות יסודיות, ולבנות משקי־קבע באחת הצורות המשורטטות בקוים כוללים בתכנית־הפיתוח הנדונה, ולהוליכם לחיים בטוחים ושלוים, לא בקפיצות הדרך אשר במכונה, כי אם בהדרגה בכוחות הביאולוגיה. בהתקנת זרעים משובחים, שתילים חסונים וקצת טיפוח וטיפול יגדל העץ בעצמו ותנובתו תעלה מעצמה, עם גילו, מחיל אל חיל ומשלב לשלב. זהו שיר־המעלות בפיתוח החקלאות המפגרת.

התחנה לחקר החקלאות, 1944