¹

ההצעות המוגשות לעיון מכוּונות לתיקונים אלה:

א. החזרת התחנה למסגרת ארגונה הראשונה, שהיתה אמנם צרה אבל שלימה. היא התפרקה מחמת הקיצוצים הדרסטיים, החל משנת 1928, ולרגלי תלות בהקצבות מקריות ובלתי רצופות, שעליהן עומדת התחנה עד היום הזה.

ב. ליכוד החקירה וההדרכה ברשות אחת ומיזוגן בכל מחלקה ומחלקה, כדי לסלק אפשרויות כפילות וריבוי־תורות, ולהעמיד את שתיהן על שרות להתישבות דרך צנורות שונים.

ג. הבטחת ההוראה במכון החקלאי של האוניברסיטה ע"י חבר מיוחד המקדיש את עצמו לחקירות־יסוד ולהוראה, ונמצא במגע עם התחנה, אבל שייך כולו לאוניברסיטה.

ד. תכנית נסיונות והדרכה לתקופת־שנים ממושכה, ותקציב הכולל את שתיהן ומבטיח את רציפות העבודה.

שתי ההצעות הראשונות אינן “הצעות־ברק”, כי אם מחושבות ושקולות רבות בשנים, והן משמשות לשיחות יום־יום לאלה שיש להם שייכות לארגון החקירה וההדרכה בתחנה ונושאים באחריותן. ההצעה השלישית אינה מוחלטת. היא מובאה בעיקרה להפנות את תשומת הלב על המוסד החדש החשוב מאד ולבחון אלטרנטיבות שונות, כדי להעמיד אותו על בסיס איתן הן מבחינה ארגונית והן מבחינת כיווּנו.

 

א. מסגרת התחנה בראשיתה    🔗

מגמת התחנה מראשיתה. – התחנה נוסדה בשנת 1921. ברעיון ייסודה היתה מטרה אחת: מכשיר להתישבות רחבת־מידות. כיוון פעולתו היה צריך להיות מורכב ודרך שלושה צנורות: חקירה ונסיונות, הוראה לתלמידים, הדרכת המשקים החקלאיים. בהוראה התחילו רק לפני 4 שנים באוניברסיטה עם פתיחת המכון לחקלאות, ולפני שנה ברחובות.

מבנה התחנה ותקציבה. – התחנה החזיקה שתי מחלקות־שדה: פלחה וגידול זרעים; מחלקת־מטעים בהתחלה; רפת, לול, מעבדת־שימורים; מחלקה לכלכלת המשק; מעבדת־חלב, מעבדה לקרקע; מחלקה לפתולוגיה ואנטומולוגיה. היא החזיקה תחת הנהלת פרופ. ורבורג גם מחלקה ביאולוגית, ביחוד בוטניקה, שעברה ב־1928 לאוניברסיטה עם חבר עובדיה אייג ז"ל, זוהרי, פיינברון, יחד עם המכשירים ואוסף הצמחים העשיר, שהגיע אז למעלה מ־60,000 מוצגים.

תקציב התחנה היה מצומצם מאד; הוא לא הגיע אף בשיאו למעלה מ־12,000 לא"י לשנה. אבל חלוקתו בין המחלקות השונות היתה בפרופורציה נכונה. המודד היה מעלת־חשיבותן במשק המעורב. ההתישבות התרכזה אז על אדמות־הבעל שבעמקים, ועבודת־החקר היתה מכוונת למצוא פתרונים לשאלות הדוחקות את השעה.

מצב התחנה היה בתקופה ההיא קשה מאד, לפעמים עד לבלתי־נשוא. המשכורות פגרו עד כדי 9 חדשים, והיו במשטר־שטרות ו"קומבינציות". חדשים שלמים לא הגיעו דמי־מחזור להחזקת המעבדות, והמנהל צריך היה להשיג “גמילות־חסדים” לקנית דלק. אך היתה רוח חלוציות שדאגה לאש־התמיד שלא תכבה.

בשנת 1928 התחילו הקיצוצים הדרסטיים, שגררו אחריהם זעזועים קשים בכל מבנה התחנה. מן ההכרח היה לסגור מחלקות. סוגרה המחלקה לגידול עופות, שנוסדה בבן־שמן עוד לפני ייסוד התחנה (ב־1913) ושהיתה, מחוץ לנסיונות, גם משק עופות מודרני ראשון בארץ, סולל־דרך לבאים אחריו. ברפת פסקו הנסיונות. נסיונות־השדה הצטמקו. על הפרק לא עמדה פתיחת מחלקות חסרות, כי אם סגירות וצמצום המעט שנשאר.

ההצלות באו ע"י הקצבות־חוץ, והיתה בהן משום מקריות. הראשונה ע"י “אמפּייר מרקטינג בורד” בערבי סגירת רפת־הנסיון. ההקצבה בסכום כולל של 3,000 לא"י נמשכה שלוש שנים. היא פסקה עם הצטמקות פעולת המוסד הזה בכלל. שנת הנסיון הראשונה עברה בהכנות, ושנתים הנשארות יכלו להיות על־פי טבע הנסיונות רק “הקדמה” בלבד. לעצם הנסיונות לא הגיעו, איפוא, כלל. הרפת עמדה שוב לפני סגירה, והחלב, כפי שידוע, הוא מקור־הכנסה הראשון במעלה בהרכב המשק המעורב והמכוון גם את המחזור בתבואות־השדה.

ההקצבה השניה בסכום של 15,000 לא"י לתקופת 5 שנים באה מהממשלה ע"פ המלצת סיר הופּ סימפסון פרנטש בשביל הדרים. נוסף על כך הוקצבו לנסיונות במשק אינטנסיבי 300 לא"י ולמטע הנסיון בקרית־ענבים 300 לא"י לשנה. תקציב הסוכנות בשביל התחנה ירד אז ל־7,500 לא"י. נקודת־הכובד עברה מתוך הכרח להדרים. נסגרה המחלקה לגידול זרעים. תחנה גבת שהניחה בנסיונותיה יסודות בגידולי־בעל, עמדה כבר לפני סגירה מחוסר כל אמצעים. ורק עם הקצבות נוספות של הממשלה עד כדי 5,450 לא"י בשנת 1934 ועד כדי 6,550 לא"י ב־1935 אפשר היה להביא שווי־משקל בחקירות המחלקות השונות. בתקופה זו התרכזה העבודה באדמת־שלחין ביצירת המשק האורגני האינטנסיבי, בנסיונות זנים חדשים: גידולי מספוא וצמחי־תעשיה ורפואה, ובנסיונות הזנה ברפת. בנסיונות בגידולי־בעל אי־אפשר היה להמשיך. תחנת גבת נסגרה. הנסיונות בצמחי־רפואה ותעשיה שהתחילו בתכנית רחבה צומצמו למינים אחדים בלבד, בהיות שהממשלה הורידה את תקציבה מ־6,500 לא"י ל־3,000 לא"י². סוף זה הראה חוסר שיטה בהתחלה בעצם ההקצבה העיקרית. כל מטע ההדר היה, איפוא, ברכה לבטלה. כי חמש שנות הנטיעה הן רק הכשרה לנסיונות; הנסיונות גופם מתחילים עם עשית פירות. וכאשר המטע הגיע לגיל זה, פסק התקציב גם בשביל רחובות וגם בשביל גבע.

מהתחנה ניטלה כל אפשרות של עבודה נורמלית בקוי־כיוון ישירים. היא התנהלה בקוי־עקלתון, בזיגזגים, לפי רוחות־חוץ. מוסד חקר אינו יכול על־פי עצם תכונתו לעבוד תוך זעזועים תמידיים. הרציפות היא מקור־חיותו. מחזור נסיונות בשדה משתרע על תקופת־שנים ממושכת, למצער עשר שנים, ולתקופה כזו צריך להיות מובטח התקציב. חוסר־הרציפות הודגש בדו"ח משנת תרצ"ה.

בהקצבות מיוחדות לתכניות מסוימות (“פרוז’קט וורק”) מובא בחשבון רק צורך אחד, – הנושא הנראה בעיני המקציבים לראשון במעלה. אך נושא זה איננו נשקל בהשואה עם נושאים אחרים במאזני החקלאות הכללית לפי צורך כל ענף וענף ולפי הסכום הכללי שאפשר להשיג בשביל חקירות ונסיונות, כדי לחלקו בפרופורציה מתאימה לפי מעלת־החשיבות בין סעיפי החקירות השונים. כל תכנית הותותה לחוד, ולא היה יכול להיות שום תיאום בין כולן יחד, בהיות שהמתווים היו מפורדים ברשויות ענינים שונים.

בשיחות עם המקציבים הראיתי תמיד על הלקויים האלה ובקשתי להניעם שיסכימו ל"הקצבת־גוש" (בלוק־גראנט) לקופה כללית. ההצעה היתה שהממשלה תשתתף על פי פורמולה מסוימת, 3:1 או 4:1, כלומר – על כל 3 או 4 לא"י שהסוכנות מקציבה תקציב הממשלה לירה אחת. ההקצבה תנתן לתקופת עשר שנים, באופן שיתקבל סכום כללי מיוצב ועל פיו נתוה את התכניות לפי מעלת־החשיבות של ענפי החקלאות השונים בתוך חקלאות הארץ.

הצעה זו לא נתקבלה מטעמים שונים. בשנת 1939 היו לי שיחות עם סיר וולטר אליוט בלונדון, מיניסטר החקלאות קודם ואז מיניסטר הבריאות, ידיד התחנה ומוקיר פעולותיה שהיה תמיד תמים־דעה אתי ביחס לצורת ההקצבה. הוא סדר לי ראיון עם סיר שיקבורי במשרד המושבות. היו אז ישיבות “היכל־דז’מס” ולא היתה איפוא שעת־כושר יתרה למשא ומתן זה. הרעיון נתקבל בתשומת־לב, אך בינתים חלו קיצוצים גם בהקצבה לתחנה, שירדה כאמור ל־3000 לא"י. על סכום זה באה סוף־סוף הסכמה לקבלו כ"בלוק־גראנט", אך לא על עקרון 3:1 או 4:1. המלחמה הפסיקה את המו"מ הזה.

ההקצבה המיוצבה לצרכי חקר ונסיונות ע"י הסוכנות והממשלה יחד אינה מספיקה להחזיק תחנה על כל המחלקות ההכרחיות, ואפילו בתכלית הצמצום. ולכן הגענו לדיספּרופּורציה גמורה בחלוקת התקציב ובחוסר כל שיטה במבנה התחנה גופא. המעבדות הולכות וגדלות בעקבות הקצבות־חוץ מקריות, ושדות־הנסיון מצטמקות מחוסר מזון. חסרות לנו מחלקות־יסוד. עד היום לא נפתחה מחדש המחלקה לגידול עופות. בשורת נסיונותינו חסרים ירקות. פסקו הנסיונות בגידולי־בעל, שלא באו בשעתם לגמר. פסקו כמעט כל הנסיונות בצמחי־רפואה ובצמחי־תעשיה שהתחילו בהם בשנת 1931. ואפילו בגידולי־מספוא וגידולי־שמן היינו מוכרחים להצטמצם בהשואת הזנים בלבד. איננו יכולים לגשת לא לנסיונות־השקאה, לא לשיטות־עיבוד, ולא למחזור־זרעים ולזיבול. ולנסיונות־השקאה נודעת חשיבות יתרה. בהיות שההתישבות עוברת לשטחי־שלחין, וההשקאה היא לא רק שאלת חסכון וחיסון כוח־ההתחרות, כי אם גם שאלת שמירת הקרקע. ענף החלב הנהו ראשון־במשק, ובהזנה והחזקת פרות ובבירור גזעים יכולים אנו לעשות אלא מעט מזעיר מהדרוש. במחלקת המטעים חסרים לנו נסיונות עיקריים כאבוקאדו, מנגו, כנה ורכב בנשירים. והגידולים האלה עלולים להיות ענפי־יסוד בגיוון המשק של היחיד או בגיוון המשק הלאומי. כלכלת המשק חדלה להתקיים כמחלקת־חקר; חבריה עובדים כולם בשרות התיכון, והיא הלא צריכה להתוות דרך להתישבות בעתיד הקרוב על סמך חקירות וניתוחי המאזנים של המשקים הקיימים. הסכום הקצוב לפובליקציות איננו מספיק; הן משולות לאסיף היבול הנגנז באסם, ומה טעם בזריעה ובקצירה ובדישה כשהיבול נשאר בגורן באין איסום.

 

ב. ליכוד ההדרכה והחקירה ברשות אחת    🔗

מבנה ההדרכה. – ההדרכה היא מחלקה של התחנה, אך תקציבה מובטח לה על ידי המחלקה להתישבות. היא מורכבה מחבר ספציאליסטים: פלחה, מטעים, גידול בקר, עופות, ירקות, מכונות. חבר מומחים זה מקביל הוא למומחי התחנה לפי המקצועות, פרט לחבר המעבדות; במקצועות מסוימים יש להדרכה מומחים החסרים עוד במחלקות־החקר.

המחלקה להתישבות מקציבה סכומים מסוימים למחלקות שונות שבתחנה בעד שרותים מיוחדים שיש להם אופי־הדרכה, או בעד חקירות מסוימות הכרוכות בהתישבות, באדמה מליחה וכיוצא, ודוחקות את השעה במציאת פתרונים. ההקצבות האלה, שגם להן יש אופי מקרי, מגיעות לסכום של –.5000 לא"י לשנה. חבר העובדים העוזר בביצוע תכניות הנסיונות והחקירות האלה הנהו גם כן ארעי ואיננו נכנס בחבר־הקבע של התחנה, – מצב מאד לא רצוי מכמה בחינות.

ליקויים טעוני תיקון. – ההדרכה, אם היא מדעית, יכולה להיות מבוססת רק על חקירות ונסיונות קודמים, ממושכים ומבוססים. אחרת, היא תלויה בהסתכלויות בלבד, הנחות והשערות. בשנים הראשונות לייסוד המחלקה להדרכה לא היתה ברירה אחרת. מן הנמנע היה להשאיר מתישבים חדשים בלי כל הדרכה, לחכות שנים לתוצאות חקירה ונסיונות. כעזרה מהירה שמשו שדות־הדרכה, שהיו צירוף של נסיונות והדגמה, וכיוצא באמצעים כאלה. אולם התחנה מתקיימת למעלה מעשרים שנה. ואילו היתה ניתנת לה אפשרות־כיוון, היו כבר יכולות כל מחלקות החקירה לתת תוצאות מספיקות בכל ענפי המשק, ולשמש בסיס בטוח להדרכה.

ההדרכה עשתה פעולות מצוינות, אבל הקרוב למנגנון התחנה בוחן אותה לא לפי הטוב שעשתה אלא לפי היותר טוב שיכלה לעשות אילו נוצרו התנאים המתאימים. והליקויים העיקרייים שבהדרכה ניתנים להסתכם בסעיפים אלה:

1. המדריכים חיים על הסתכלויותיהם ותצפיותיהם בלבד באותם מקצועות החקירה החסרים בתחנה. הם משלימים את ידיעותיהם בקריאת ספרות־חוץ מקצועית. חסר, איפוא, הבסיס המדעי המדויק בקוי־הכיוון שבאים הם להתוות במשקים. בסיס זה נוצר רק כששואלים דרך החקירה והנסיונות את פי האדמה ואת בעלי־החיים ומקבלים תשובות ישרות במשך מחזור־שנים ממושך תוך תחומי אזורי הארץ השונים.

2. אף אותם המקצועות הקיימים בתחנה לא תמיד ניתן להם שטח חקירה מספיק כדי להענות בבטחה לשאלות הנשאלות מפי המציאות החקלאית. ואפילו הנושאים הנחקרים לא תמיד מניחים בתוצאותיהם את הדעת של העומד מחוץ לשדה הנסיונות והחקירות. כי רבות מתוצאות־החקר של הצומח והחי משתמעות, לפעמים, לכמה אנפין וניתנות להתפרש לכמה פירושים. הפירוש היותר קרוב ל"אורחא דהימנותא" הנהו על פי רוב של הנמצא כל הזמן בשדה החקירה מתחילתה עד סופה, וזהו החוקר עצמו. לו מתבהרות בכמה מקרים התוצאות עוד טרם שנמצאות בשלות כדי להעלותן על הכתב ולהוציאן לאור בדפוס. החוקר יכול, איפוא, להעביר את גידולי נסיונותיו למשק עוד טרם שהמדריך מגיע אליהם לדעת אותם. וכאשר הם מגיעים אליו, מתחיל הוא לפעמים לפרשם לפי דרכו, בהיות שלא היה בן־לויה להם בכל תקופת התפתחותם. במקרים כאלה מופיעות במשקים שתי תורות סותרות זו את זו, ובמקום להבהיר הן מביאות במבוכה את אנשי המשק בשמעם אותן יוצאות מפי שני מומחים במוסד מדעי אחד.

3. המומחים הספציאליים מספיקים להענות לדורשיהם כשרדיוס־פעולתם קצר, ומספר הנקודות בתוך מעגל פעולתם מצומצם. כל זה היה בשכבר הימים, ואיננו עוד. עם התארכות הרדיוס שנה שנה והתרבות הנקודות ניטלה מהן האפשרות להענות לרוב דורשיהם. אם נשאיר את המוסד הזה בצורתו כהויתו, נגיע לחבר כפול ומכופל, ועוד לא נספיק. מובן, שתקציבים כאלה הם לא לפי כוח המחלקה להתישבות וגם לא לתועלת המתישבים.

כל החסרונות המסומנים ניתנים להמנע ע"י ליכוד החקירה וההדרכה ברשות אחת וע"י מנוי חבר מדריכים מחוזיים כפי המוצע בתכנית ארגון התחנה המצורפת בזה; החוקרים יעבדו גם בהדרכה, והמדריך גם בשדה החקירה.

 

ג. הוראה אקדמית    🔗

בדין וחשבון הראשון של התחנה ובתזכירים נוספים עמדתי על חשיבות המוסד הזה, ואף נסיתי להתוות את קוי־הכיוון והמגמות. בהוראה גופא אי־אפשר היה להתחיל אלא לאחר תקופת חקירות ממושכה, כדי לצבור דעת חקלאית בארץ. אנו עומדים כעת בשנה הרביעית לפתיחת המכון: שנתיים בירושלים, שנת עבודה מעשית במשקי העמק, ושנה ברחובות. והנסיון המעט מעורר בי ספקות וחששות מסוימים מבחינת הארגון הקיים.

לפני ייסוד התחנה הקדשתי כשנתיים ללימוד האורגניזציה של מוסדות החקלאות בארצות שונות. סיירתי במשך 3 חדשים את אוסטריה הקיסרית ואיטליה בשנת 1913. תכוף אחרי המלחמה עשיתי כ־10 חדשים בצרפת ובאנגליה ו־10 חדשים בארצות־הברית ובקנדה. בשנת 1929 סיירתי במשך 3 חדשים את ארצות החלב: הולנד, דנמרק ושווייץ. מלבד הסיורים המיוחדים האלה אני נוהג לבקר בהמצאי בחו"ל את המוסדות החקלאיים העיקריים, אפילו הידועים לי, ומחליף דעות עם העומדים בראש המקצועות.

הבדלי־יסוד בארגון המדע החקלאי. – בארגון שלוש הרשויות: החקירה, ההדרכה, ההוראה, יש הבדלי־יסוד בין השיטה הנהוגה בארה"ב שבאמריקה ובין ארצות הקדמה שבאירופה. יש הבדלי־גיוון בארצות אירופה גופן, אבל היסודות העיקריים והכלליים שוים הם.

ארצות־הברית. – כל מדינה בארצות־הברית יש לה קולדז' חקלאי המכוון בשלושה מדוריו את חקלאות המדינה. רובם הם מהוים חלק מהאוניברסיטה, ואחדים כיוטה וטקסס הם מוסדים בפני עצמם ונמצאים מחוץ לעיר, בתוך משקים רחבי־מדות. הקולדז' מורכב משלושה מדורים: הוראה לתלמידים, עם מתן תוארי אוניברסיטה ובלי תוארים; חקירה: תחנת־נסיון מרכזית ותחנות־משנה לפי אזורי הארץ הטבעיים; הדרכה, מורכבת ממדריכים מחוזיים כלליים לכל המקצועות, לפי מספר המחוזות האדמיניסטרטיביים שבכל מדינה. לכל מדריך מחוזי יש משרד במחוזו, והוא בא־כח האוניברסיטה. הוא מבקר ברוב ימות השבוע את המשקים השונים לפי דרישה, מסדר הרצאות בכינוסים והדגמות בשדה. רדיוס פעולתו בזמן ביקורי היה ב־40 מילין ממקום מושבו. הספציאליסטים נמצאים במחלקות־החקר, והמדריך פונה אליהם או מזמין אותם בכל שעת צורך למקום הדרשם. ליד מנהל ההדרכה במדינות גדולות כקליפורניה נמצא גם חבר ספציאליסטים העומדים במגע עם מומחי התחנה, והם גם המתווכים ביניהם ובין המדריכים המחוזיים.

על כל אחד ממדורים אלה ממונה מנהל מיוחד. אולם ראש הקולדז' הנהו גם מנהלה הראשי של התחנה, וניתנה לו האוטוריטטה להביא את כל הפעולות של שלושה המדורים לידי תיאום והרמוניה. כל המשרות האלה באות על פי מינוי המבטיח יציבות, ולא בחירות. החבר הזה אחראי בפני הפּרזידנט של האוניברסיטה, העובד עם מועצה של חבר נאמנים. וכמדומה לי כל המינויים האלה באים על ידי מושל המדינה, שהוא “אכס אופיציו” גם ראש הועד.

המחלקה לחקלאות של כל מדינה יש לה חבר מומחים משלה, אנשי מדע, אך אינם עוסקים בחקירות־יסוד בתחנת הנסיון. בכל מחוז שיש בו מדריך בא־כח של האוניברסיטה נמצא גם בא־כוח של המחלקה לחקלאות. שדה פעולתו בעיקר הוא פיקוח על מחלות ומזיקים. בזמני הקדישו הרבה עבודה לגידול חרקים מועילים והנהגתם במשקי הפרמרים. בקליפורניה הוציאה המחלקה הזו ירחון מדעי מצוין.

הארגון באירופה. – ההוראה העליונה, הנסיונות וההדרכה מאורגנים בארצות אירופה ברשויות נבדלות. ההוראה העליונה וחקירות־יסוד מרוכזות במכונים לחקלאות שליד האוניברסיטה או במכונים גבוהים מיוחדים. בארצות קטנות כמו הולנד ובלגיה יש להם מכונים מיוחדים להוראה עליונה בחקלאות, והם נמצאים בתוך משקים חקלאיים. בשוייץ מהוה המכון לחקלאות חלק מבית־הספר הטכני הגבוה שהוא יחידי לכל הארץ, ובדנמרק הוא מהווה חלק מהאוניברסיטה בקופנהאגן; כל אחת מהארצות האלה יש לה אוניברסיטאות אחדות, אך מכון גבוה לחקלאות אחד.

בכל הארצות האלה תחנות הנסיון הן מחוץ לאוניברסיטאות, ותפקידן אחר הוא מאשר בארצות־הברית. תפקידן חקירות ונסיונות שימושיים, ושרות למטעים. בשוייץ, למשל, תחנת הנסיון ליבנפלד ליד ברן מקיימת שלוש מחלקות: להחזקת בהמות, לתעשית־חמאה וגבינה, לגידולי־שדה. היא מחזיקה שדות ומעבדות מפוארות. בדנמרק נמצאות 11 תחנות, אך כל אחת מהן מיוחדת למקצוע שלם, והן נמצאות ב־11 פּרובינציות. בהולנד מפורסמת תחנת הורן, שהיא דומה לליבנפלד שבשוייץ בארגונה. התחנות שבארצות־חלב הנזכרות הן המכוונות את כל תעשית החלב מראשיתה ועד סופה.

הארגון בארץ. – בזמן ייסוד התחנה היו לעיני הארגונים השונים שבארצות הנזכרות. זה שבארצות־הברית נראה לי יותר מתאים מכמה נימוקים. לא לקחתי לי כדוגמא את לבוש הענק הקליפורני, כי אם מדינה קטנה כ"ניודה", שאמנם כל שטחה מגיע ל־70 מיליון אקר, אך שטח ההשקאה הגיע בזמן ביקורי בישימון הגדול לפחות למיליון אקר. עזי־הדמיון חשבו כי השטח המוכשר להשקאה יגיע עד ל־3.5 מיליון אקר, ארבעה או חמשה אחוז מכל השטח³.

כתוצאה מדוגמא זו כוונתי את עבודות התחנה במשך התקופה שניתנה עוד בכלל לכוון בשלושה הקוים האלה: חקירות עיוניות נראו לי כחובה ולא רשות; המחלקה הביאולוגית שהעמיסה על התקציב נראתה לי כחובה על התחנה עד שנפתחה האוניברסיטה, ועברה אליה. הכשרת אדמה והכשרת עובדיה נראו לי תמיד שלובות וכרוכות. ולכן נמצאות הן בתחומי־הפעולה של מוסד־ההתישבות, – ונמצאות במישרין. וחנוך מומחים חקלאים בארץ, המיועדים להעשיר את עובדי האדמה ולהדריכם, היא אחת החוליות בשרשרת ההכשרה הכללית.

ריכוז כל הרשויות המדוברות נראה לי גם היום, אחרי נסיון רב והסתכלות בארצות שונות לרצוי ביותר. אך הוא מחייב תנאים קודמים, והם:

1. בעלות אחת, כבארצות־הברית: הקולדז' הוא מוסד המדינה, והמושל ממנה ע"י חבר הנאמנים הנהלה אוטוריטטיבית, וכמובן מבטיח את הרציפות ע"י תקציב יסודי⁴ שאז “עבודות התכניות” (פרוז’קט וורק) הן תוספת ברכה. בתנאים שלפנינו היה נדמה לי בתקופה הראשונה של התחנה כי היא צריכה לעבור לאוניברסיטה. הגשתי בשעתה גם הצעה ברוח זה לאקסקוטיבה הציונית. בהרכב חבריה היו תמיד חילופי־גברא, ואני הייתי תמיד עסוק בהכשרת הלבבות: הסברת הצורך במוסד מדעי לכיוון החקלאות. ועוד טרם שגמרתי את הכשרת האחד, הופיע אחר במקומו. האוניברסיטה נראתה לי מוסד יציב, על כל פנים בתחומי המדע. וחפשתי את היציבות ואת הרציפות. לעומת זאת ההתישבות לא תוכל לוותר במצב הקיים על שרות־קבע, כפוף לה ולא שאול ממוסד אחר. המגמות בשני הכיוונים, החקירה העיונית וההוראה מצד אחד, והחקירה השימושית וההדרכה וכיוון ההתישבות גופה מצד שני, לא תמיד מתישבות, הן מבחינת בחירת המומחים והן מבחינת הארגון. וכאן הוא הסיבוך: אין ליישב את הניגודים, אף בבחירת כוחות־עבודה מתאימים יוצאות ההתישבות והאוניברסיטה מנקודות־הערכה נפרדות.

2. הליכוד המוצע מחייב “אנשי־אשכולות” בראש כל מחלקה: חוקר, איש־מעשה, מארגן, מעורב עם הבריות. הוא צריך להיות מנהיג המקצוע בארץ. אנשים אלה הם יקרי־המציאות. ואף אילו היו היום כולם נמצאים בעין, אין לבנות על מקריות־צלחה את המחר. לא מן החכמה היא לגזור צורת־ארגון הולמת שיעור־קומה בלתי מצוי, כי אם הולמת כוחות־אדם המצויים בארץ.

חלוקת תפקידים בין המכון והתחנה. – אין תחת ידי לא תכנית מעובדת לפרטיה ולא תקציב מעובד. בקוים כוללים ניתנת חלוקת התפקידים להקבע לפי קוי־התחום שבין מכון גבוה לחקלאות בארצות הקדמה באירופה, ובין תחנות־הנסיון. ההבדל הוא, במקרה שלפנינו, שגם לא יהיה כאן פירוד גיאוגרפי. יש יסוד להניח כי התיאום יימצא והחלוקה תהיה רצויה לשני המוסדות. המכון יתעסק בהוראה ובחקירות־יסוד עיוניות, התחנה בחקירות השימושיות, ההדרכה והשרות בכיוון ההתישבות. אפשר להבטיח כי השדות, הרפת, הלול וכיוצא יהיו פתוחים ע"פ הסכם לתצפיות התלמידים ולהשתלמותם. גם באמריקה ישנם סידורים יוצאים מגדר המסגרת הרגילה. כדוגמא: הקואורדינציה בקולדז' רוטגרס בניו־ז’רסיי. יש תחנת המדינה ותחנת־המכון העובדות לפי חלוקת־עבודה מסוימת.

 

ד. תכנית־החקר וההדרכה ותקציבם    🔗

מסגרת־התכנית. – תכניות־החקר המוצעות אין ממצות את כל הנושאים העומדים על הפרק ואת כל הבעיות הצפות ועולות. להשגת מטרה מקיפה זו לא יספיקו לנו לא האמצעים ולא כוחות־המדע הנמצאים כיום בארץ. כבסיס לתכניות המוצעות משמשים דרכי ההתישבות העיקריים בלבד, כפי שהורו לנו נסיונות עבודתנו במשרד־התיכון. המגמה המונחה בתכנית זו היא סילוק הגורמים המגבילים והגורמים המונעים בשדה־ההתישבות, או למצער התשתם.

תחנות־פיתוח. – כל התכנית המוגשה אינה מכוונת אלא לתחנה המרכזית כאן ברחובות. אין מובאים בחשבון נסיונות־חוץ. למטרה זו יש לארגן תחנות־פיתוח ארעיות עם פתיחת כל חבל התישבות חדש, נבדל באקלימו ובסוגי הקרקע והמים. תקופת הנסיונות תקבע ל־5 עד 7 שנים בלבד. מסגרת הנסיונות תצומצם לבעיות מספר התלויות בתנאי המקום. תקציבם יופרש מתקציב ההתישבות הכללי המיועד לכל חבל. הקצבת כל יחידה תגדל בלירה או בשתים לפי מספר היחידות; מס זה יחסוך הרבה אלפים מובלעים כנהוג בנסיונות – אגב ללא שיטה וללא תכנית וללא תוצאות.

מחלקה להשקאה. –חקירות השקאה לא נכנסו בתכנית. אין לי עוד הצעות מוחלטות בארגון החקירות האלה. האפשרויות שונות. יתכן לסדר מחלקה ליד התחנה. יתכן גם לחלק את העבודה לפי סוגיה: הטכניות בטכניון, והביאולוגיות בתחנה. הארגון דורש עיון מיוחד. סעיפי החקירה הם אלה:

1. נסיונות צריכת המים בבתי זכוכית ובשדות באדמות שונות ובגידולים שונים.

2. נסיונות טכניים באופני ההשקאה, ממטרות, תעלות וכיוצא.

3. סידורים טכניים במתקני השקאה בשביל נסיונות ביאולוגיים.

4. נסיונות ניקוז שונים, ובעיקר הדחת המלחים ע"י שיטות ניקוז מתאימות.

5. ריכוז החומר המפוזר במוסדות שונים ועיבודו למטרת תכניות השקאה בחבלים מסוימים.