עֶרֶב נֶחְמָד הָיָה בָאָרֶץ, עֶרֶב־אָבִיב זַךְ וְרֵיחָנִי; וְיוֹסִיפוֹן יוֹשֵׁב אֵצֶל הַחַלּוֹן וְקוֹרֵא סֵפֶר לְאוֹר הַנֵּר.

קָרְאָה לוֹ דִינָה אֲחוֹתוֹ מִבַּחוּץ: “בֹּאָה, אָחִי, צֵא וּנְשַׂחֲקָה לְרוּחַ הַנָּשֶׁף!” וּמֵשִׁיב לָהּ יוֹסִיפוֹן וְאוֹמֵר: “אֲבָל סֵפֶר זֶה שָׁאַלְתִּי רַק עַד לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר – וַאֲנִי רוֹצֶה לְסַיְּמוֹ כָעֵת, – בִּי, הַנִּיחִי לִי עוֹד שָׁעָה!”

הָלְכָה לָהּ דִּינָה וְיוֹסִיפוֹן חָזַר לַקְּרִיאָה.

הַשִּׁטָּה שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹן פָּרְחָה לָבָן, נָסְכָה עַל הַיֶּלֶד רֵיחַ צִצֶּיהָ הָרַכִּים וְהַמְּתֻקִּים, לָחֲשָׁה לוֹ; צַרְצוֹר מְצַלְצֵל מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, בִּמְשׁוּבָה יִשְׁרֹק; גֻּמְרוֹת־לַיְלָה כְּעֵין כּוֹכָבִים דַּקִּים הִתְעוֹפֵפוּ, וּבָרְחוֹב מִצְהֲלוֹת יְלָדִים מְשַׂחֲקִים בְּמַחֲבוֹאִים, – אַךְ יוֹסִיפוֹן מִסִּפְרוֹ לֹא יָסִיר עָיִן…

מוֹרֶה הוּא לְעַצְמוֹ בָּאֶצְבַּע וְקוֹרֵא מִשּׁוּרָה לְשׁוּרָה; הַסֵּפֶר הַקָּטֹן מוֹשְׁכוֹ בִדְבָרָיו, – דְּבָרִים עַל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִימֵי קֶדֶם, קוֹרֵא הַיֶּלֶד בְּסֵפֶר זֶה.

וְהִנֵּה זֶה סִיֵּם אֶת־הַסֵּפֶר – וַעֲדַיִּן בִּמְקוֹמוֹ הוּא יוֹשֵׁב.

מְבַקֵּשׁ הוּא לַחֲשֹׁב עוֹד בַּדְּבָרִים שֶׁקָּרָא.

סָמַךְ אֶת־רֹאשׁוֹ בְּסִפּוֹ שֶׁל הַחַלּוֹן, וּמִבַּעַד נוֹפָהּ שֶׁל הַשִּׁטָּה צוֹפוֹת עֵינָיו בַּיָּרֵחַ וּבַכּוֹכָבִים שֶׁלְּמָעְלָה, – וְהַשִּׁטָּה כְּרָזֵי־רָזִים הִיא מְלַחֶשֶׁת עָלָיו וְאֵת רֵיחָהּ הַמָּתֹק, רֵיחַ צִצֶּיהָ הַצַּחִים, תִּזְלֹף בּוֹ – –

וְהִנֵּה בָא וְעָמַד אֶצְלוֹ צְבִי לָבָן, צַח כַּשֶּׁלֶג, וְקַרְנָיו שְׁנֵי שִׂיחֵי־שׁוֹשָׁן פּוֹרְחִים לְתִפְאָרֶת, – וּמִיָּד עָלָה יוֹסִיפוֹן וְרָכַב עָלָיו. הִתְחִיל הַצְּבִי רָץ וְנוֹשֵׂא אוֹתוֹ – עַד שֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל…

נִכְנְסוּ וּבָאוּ לְבֵין פַּרְדֵּסִים. פָּגְעוּ שָׁם בְּעֶגְלַת־עֲרִיסָה שֶׁל זָהָב, שֶׁשְּׁנֵי עֳפָרִים, תָּאֳמֵי צְבִיָּה, מוֹשְׁכִים אוֹתָהּ. וּבַעֲרִיסָה זוֹ בַּת־מֶלֶךְ קְטַנָּה יוֹשֶׁבֶת. כֻּלָּהּ עֲטוּפָה לָבָן וּתְכֵלֶת דַקָּה וְזַכָּה, וְצִיץ־זָהָב מְשֻׁבָּץ אֲבָנִים יְקָרוֹת עַל תַּלְתַּלֵּי רֹאשָׁהּ…

רָצִים הָעֳפָרִים וּמְצַלְצְלִים בְּפַעֲמוֹנֵי הַכֶּסֶף הַתְּלוּיִים בַּחֲרוּזֵי מַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבְּצַוְּארֵיהֶם, – רָצִים וְנוֹשְׂאִים אֶת־הַבַּת בְּעֶגְלָתָהּ הַמְנַצְנֶצֶת, וַעֲדַת יוֹנִים לְבָנוֹת מְעוֹפְפוֹת עָלֶיהָ, מְנַפְנְפוֹת כַּנְפֵיהֶן וּמַשִּׁיבוֹת רוּחַ כָּל־כָּךְ נְעִימָה…

הֵצִיצָה בַת־הַמֶּלֶךְ וְרָאֲתָה, נַעַר רוֹכֵב עַל צְבִי לָבָן שֶׁקַּרְנָיו שִׂיחֵי־שׁוֹשָׁן, – אָמְרָה לוֹ: “הֲגַם אַתָּה אֶל הָרֵי הַבְּשָׂמִים, אָחִי? בֹּאָה וְנִסְעָה יָחַד!”

וּמִיָּד הִתְנַשְּׂאָה הַמֶּרְכָּבָה עִם עָפְרֶיהָ, וְהִתְנַשֵּׂא הַצְּבִי אַף הוּא – וְהִתְחִילוּ טָסִים־טָסִים מְהֵרָה עִם הַיּוֹנִים יָחַד, – נִשָּׂאִים בָּרוּחַ –

וְהֵקִיץ יוֹסִיפוֹן מִתְּנוּמָתוֹ…

אִמָּא מַחֲלִיקָה רַכּוֹת עַל רֹאשׁוֹ וּמוֹלִיכָה אוֹתוֹ אֶל מִשְׁכָּבוֹ, וְהוּא – עֲדַיִּן הַסֵּפֶר בְּיָדוֹ הוּא…

וְהַלְּבָנָה מִן הַחַלּוֹן אֵלָיו נִשְׁקָפֶת, שׂוֹחֶקֶת לוֹ, וּבְחֵן וּבְחֶסֶד גַּם אָמֹר תֹּאמַר לוֹ: “חֲלוֹם נָאֶה אָרַגְתִּי לָךְ, קָטָן? – חֲלוֹם טוֹב חָזִיתָ! – וַאֲנִי יוֹדַעַת מָה הוּא!…”

א.

יַלְדָּה הָיְתָה בִּכְפָר אֶחָד קָטָן וָדָל, יְתוֹמָה קְטַנָּה וגַלְמוּדָה, שֶׁמֵּתוּ עָלֶיהָ אָבִיהָ וְאִמָּהּ בְּשַׁבָּת אֶחָת. חָמְלָה עֲלֶיהָ שְׁכֵנָה אַחַת, זְקֵנָה עֲנִיָּה, וְאָסְפָה אוֹתָהּ לָשֶׁבֶת עִמָּהּ יָחַד.

יָשְׁבָה הַיַּלְדָּה עִם הַזְּקֵנָה יָמִים שְׁנָיִם, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי עָמְדָה וְאָמְרָה לַזְּקֵנָה: “סָבָתִי! מַה־לִּי יוֹשֶׁבֶת כָּאן, וּמָה אוֹחִיל בִּכְפָר שֶׁל עֲנִיִּים זֶה? אָקוּמָה, אֵלְכָה לָעִיר, אֶמְצָא לִי שָׁם בַּיִת לְשָׁרֵת בּוֹ – וְאֶהְיֶה מִתְפַּרְנֶסֶת בַּעֲבוֹדָתִי”.

נִתְאַנְּחָה הַזְּקֵנָה וְאָמְרָה לָהּ: “קְטַנָּה אַתְּ, בִּתִּי; אֲבָל לֵכִי, לְכִי לְגוֹרָלֵךְ, – וְהַשֵּׁם־יִתְבָּרֵךְ יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ הַטּוֹב לְפָנָיִךְ”.

מִיָּד נָטְלָה הַיְתוֹמָה אֶת־יְרוּשָׁתָהּ, מִטְפַּחְתָּהּ שֶׁל אִמָּהּ, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, וְהִפְשִׁילָה עַל כְּתֵפָהּ; וְעָמְדָה הַזְּקֵנָה וְנָתְנָה לָהּ צֵידָה לַדֶּרֶךְ – פְּרוּסַת־לֶחֶם יְחִידָה שֶׁהָיְתָה בַּבָּיִת; וְאָמְרָה הַקְּטַנָּה שָׁלוֹם – וְיָצָאָה.

מְהַלֶּכֶת הַיַּלְדָּה וּמַפְלִיגָה בַדֶּרֶךְ, וְהַזְּקֵנָה מִפֶּתַח־בֵּיתָהּ מִסְתַּכֶּלֶת אַחֲרֶיהָ, מְנִיעָה רֹאשׁ וְאוֹמֶרֶת בְּדִמְעָה: “יְתוֹמָה קְטַנָּה וַעֲלוּבָה! וּלְוָאי שֶׁיִּתֵּן לָךְ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב – וְלֹא תֹאבְדִי בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל וְהָרָחָב הַזֶּה…”

ב.

הָלְכָה הַיְתוֹמָה בַּדֶּרֶךְ עַד שֶׁרָעָבָה – וְנִפְנְתָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּצִלּוֹ שֶׁל אִלָּן אֶחָד, לֶאֱכוֹל אֶת־לַחְמָהּ.

בָּא וְעָמַד כְּנֶגְדָהּ אֶבְיוֹן אֶחָד, זָקֵן מְרַתֵּת מֵחֻלְשָׁה, וְאָמַר בַּאֲנָחָה: “אוֹי, כַּמָּה רָעֵב אָנִי! – כֹּחַ אֵין בִּי לָלֶכֶת עוֹד”.

מִיָּד קָמָה הַיְתוֹמָה וּפָשְׁטָה לֶעָנִי אֶת־הַפַּת שֶׁבְּיָדָהּ, נָתְנָה לוֹ וְאָמְרָה: “שֵׁב, סָבָא, וּסְעַד לִבֶּךָ!”

“וָאָתְּ?” – שָׁאֳלָהּ הַזָּקֵן וּפָנָיו הִבְהִיקוּ.

“אֲנִי” – הֵשִׁיבָה הַקְּטַנָּה – “כֹּחִי עִמִּי; אַגִּיעַ לָעִיר וְאֹכַל שָׁם”.

וּמִשֶּׁאָמְרָה לוֹ שָׁלוֹם, פָּנְתָה הַקְּטַנָּה וְהָלְכָה לְדַרְכָּהּ.

וְגֶשֶׁם הִתְחִיל מְטַפְטֵף וְיוֹרֵד.

נִתְגַּבֵּר הַגֶּשֶׁם בְּרוּחַ עַזָּה – וְנִתְעַטְּפָה הַיְתוֹמָה בְּמִטְפַּחְתָּהּ שֶׁל אִמָּהּ, וּבָאָה אֶל סֶלַע אֶחָד זָקוּף – לַעֲמֹד בְּצִדּוֹ עַד יַעֲבֹר זָעַם.

מָצְאָה שָׁם אִשָּׁה אַחַת יוֹשֶׁבֶת כְּפוּפָה, וְעַל זְרוֹעָהּ תִּינוֹק בּוֹכֶה וְרוֹעֵד. וּמִתְאַנַּחַת הָאֵם וְאוֹמֶרֶת: “בְּנִי הַחוֹלֶה! בַּמֶּה אֶעֱטָפְךָ, בְּנִי, מִפְּנֵי הַצִּנָּה וְהַמָּטָר?”

מִיָּד נָטְלָה הַיְתוֹמָה אֶת־מִטְפַּחְתָּהּ שֶׁל אִמָּהּ, נָתְנָה לָאִשָּׁה וְאָמְרָה לָהּ: “עִטְפִי נָא אֶת־בְּנֵךְ, דּוֹדָה, וְיֵחַם לוֹ”.

“וָאָתְּ?” – שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה בְדִמְעָה וּפָנֶיהָ הִבְהִיקוּ.

“אֲנִי” – הֵשִׁיבָה הַקְּטַנָּה – “הֲרֵי בְרִיאָה וּגְדוֹלָה אָנִי מִתִּינוֹק זֶה”.

עָטְפָה הָאִשָּׁה אֶת־הַתִּינוֹק וְהָלְכָה לָהּ.

וּפָסַק הַגֶּשֶׁם וְזָרַח הַשָּׁמֶשׁ.

וּפָנְתָה הַיְתוֹמָה וְהָלְכָה גַם הִיא לְדַרְכָּהּ.

ג.

הַשֶּׁמֶשׁ נָטָה לָבוֹא, וְהַיְתוֹמָה הָרְעֵבָה יָגְעָה כְבָר וְגַם צָמְאָה לְמָיִם – וַעֲדַיִּן אֵין הָעִיר נִרְאֵית לָהּ.

רָאֲתָה מַעְיַן־מַיִם יוֹצֵא מִפְּאַת חֹרְשָׁה אֶחָת – וְקָרְבָה הַקְּטַנָּה לִשְׁתּוֹת.

מִשֶּׁקָּרְבָה – שָׁמְעָה קוֹל אֲנָקָה בָא מִבֵּין הַשִּׂיחִים; נִסְתַּכְּלָה – וְהִנֵּה אִישׁ מֻטָּל שָׁם מֻכֶּה וּפָצוּעַ, בְּגָדָיו פְּרֻמִים וּמְסֹאָבִים בַּדָּם, וְהוּא מִתְבּוֹסֵס וְגוֹנֵחַ: “אוֹיָה! הִכּוּנִי שׁוֹדְדִים, פְּצָעוּנִי – וּמִי, אוֹי, יַחְבּשׁ לִי?…”

מִיָּד פָּשְׁטָה הַיְתוֹמָה אֶת־שִׂמְלָתָהּ מֵעַל גּוּפָה וְקָרְעָה לִקְרָעִים, רָחֲצָה לָאִישׁ וְחָבְשָׁה בַּמַּטְלִיּוֹת לְכָל פְּצִיעָה וּפְצִיעָה שֶׁבּוֹ – וְחָיְתָה נַפְשׁוֹ וְיָשָׁב.

וְהַקְּטַנָּה, מִכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁאֲרָה עוֹמֶדֶת בַּחֲלוּקָהּ לְבָד – נִסְתַּלְקָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּסֵתֶר הַסְּבָךְ.

וְשׁוּב נִתְאַנַּח הָאִישׁ וְאָמָר: “וּלְיִשּׁוּב אֵיךְ אָבֹא? – וְכֹחַ אֵין בִּי לָלֶכֶת בְּלִי סְמִיכָה”.

הֵשִׁיבָה לוֹ הַיְתוֹמָה מִתּוֹךְ הַסְּבָךְ וְאָמְרָה: “תָּנוּחַ, דּוֹדִי, עוֹד שָׁעָה קַלָּה – וְאוֹלִיכֵךְ לָעִיר אָנִי”.

“וְלָמָּה לֹא מִיָּד, בִּתִּי?” – שָׁאַל הָאִישׁ.

אָמְרָה לוֹ הַקְּטַנָּה: “לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ בְּלִי לְבוּשׁ אֵלֵךְ?”

הִבְהִיקוּ פְנֵי הָאִישׁ וְאָמָר: “בָּרוּךְ טַעֲמֵךְ, קְטַנָּה! – נַמְתִּין עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים”.

ד.

עִם צֵאת הַכּוֹכָבִים, יָצְאָה הַיְתוֹמָה אֶל־הָאִישׁ, הֶחֱזִיקָה בְיָדוֹ וְאָמְרָה לוֹ: “כָּעֵת קוּמָה, דּוֹדִי, וְנֵלֵכָה”.

מִיָּד זָרְחוּ פְנֵי הָאִישׁ כִּפְנֵי לְבָנָה וְעָנָה וְאָמַר לָהּ בְּחִבָּה: “עוֹד זֹאת תַּעֲשִׂי, בִתִּי, אֶת־חָצְנֵךְ הַחֲזִיקִי וְלַשָּׁמַיִם הַבִּיטִי”.

“וְלָמָּה כָּךְ, דּוֹדִי?” – שָׁאֲלָה הַקְּטַנָּה מַתְמִיהָה.

“הַחֲזִיקִי וְתִרְאִי לָמָּה”.

עָמְדָה הַיַּלְדָּה וְהֶחֱזִיקָה בְחֹצֶן חֲלוּקָהּ, הִבִּיטָה לִמְרוֹם הַשָּׁמָיִם –

וְהִנֵּה כּוֹכָבִים־כּוֹכָבִים נוֹשְׁרִים מִשָּׁם!

נוֹשְׁרִים הֵם מִמָּרוֹם וְנוֹפְלִים אֶל־חָצְנָהּ, – נוֹשְׁרִים וּמְצַלְצְלִים – וַהֲרֵי הֵם דֵּינָרִים, דֵּינְרֵי זָהָב נוֹצְצִים – –

נִבְהֲלָה הַקְּטַנָּה, נִפְנְתָה לִשְׁאֹל לָאִישׁ, – וְהוּא – הֵיכָן הוּא? לְאָן וְאֵימָתַי נִתְעַלֵּם לוֹ?…

הִתְחִילָה הַיַּלְדָּה קוֹרֵאת לוֹ: “אַיֶּכָּה, דּוֹדִי? לָמָּה עֲזַבְתָּנִי?”

“לְעוֹלָם לֹא אֶעֱזְבֵךְ!” – עָנָה קוֹל מִמָּרוֹם לָהּ.

“וְהֵיכָן אָתָּה?” – שָׁאֲלָה הַיְּתוֹמָה נִרְעָדָה.

“מִשָּׁמַיִם אֵלַיִךְ אַבִּיט…”

וְהַקּוֹל מִמָּרוֹם מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ, כְּקוֹל כִּנּוֹר נָעִים הוּא מוֹשֵׁךְ וְאוֹמֵר:

"לֹא אֶעֱזְבֵךְ, שֶׁכֵּן הֱטִיבוֹת עִמִּי שָׁלשׁ פְּעָמִים הַיּוֹם!

"כִּי אֲנִי הַזָּקֵן, אֲנִי הָאִשָּׁה, אֲנִי הַפָּצוּעַ – וּמַלְאָךְ יְיָ אָנִי!

"עַתָּה, זָהָב זֶה מַתְּנַת שָׁמַיִם הוּא – וִיהִי נָא לָךְ, בִּתִּי!

“שָׂאִיהוּ עִמֵּךְ, וְעָשִׂית בּוֹ אַךְ טוֹב וְחֶסֶד כָּל־הַיָּמִים!”

שָׁמְעָה הַקְּטַנָּה – וְנֶעֶצְמוּ רֶגַע עֵינֶיהָ מִבּשֶׁת־עֲנָוָה וְנֹעַם־תַּעֲנֻגּוֹת יָחַד… נִפְקָחוּ –

וְהֵיכָן הִיא עוֹמֶדֶת?…

בַּכְּפָר לִפְנֵי דִירַת שְׁכֶנְתָּהּ, הַזְּקֵנָה הָרַחֲמָנִית, הִיא עוֹמֶדֶת בַּחֲלוּקָהּ הַלָּבָן, וְחָצְנָהּ מָלֵא־מָלֵא דֵּינָרִים – דֵּינְרֵי זָהָב חֲדָשִׁים נוֹצְצִים לְאוֹר הַיָּרֵחַ בַּעֲלוֹתוֹ.

דָּפְקָה עַל הַדֶּלֶת – וְנִכְנְסָה אֶל הַבָּיִת – – –

וּמֵאָז הַיַּלְדָּה וְהַזְּקֵנָה, יַחַד שְׁתֵּיהֶן, חָיוּ לָהֵן בְּטוֹב וּבִנְעִימִים – וְעָשׂוּ צְדָקָה וְחֶסֶד כָּל־הַיָּמִים.

(מַעֲשֶׂה נוֹרָא)

א.

רִתָּה־פְּטִיטָה – כָּל־טוּב הָיְתָה רוֹאָה בַּכַּר הַלָּבָן שֶׁבְּתוֹךְ עַרְשָׂהּ. וְאֵימָתַי? בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁכַּר רַךְ זֶה תַּחַת רֹאשָׁהּ הוּא.

פִּלְאֵי פְלָאִים רוֹאָה אָז הַקְּטַנָּה עַל גַּבֵּי הַכָּר.

לְמָשָׁל:

בֻּבָּה גְדוֹלָה יוֹשֶׁבֶת לִמְכוֹנָה קְטַנָּה וְתוֹפֶרֶת־תּוֹפֶרֶת מִתּוֹךְ רְנָנָה נְעִימָה… אוֹ פְּרָחִים גְּדוֹלִים מְעוֹפְפִים כַּצִּפֳּרִים וּמְצַלְצְלִים כְּפַעֲמוֹנִים דַקִּיקִים…

וְעוֹד כָּאֵלּוּ וְכָאֵלּוּ הִיא רוֹאָה וְרוֹאָה.

אַךְ בַּבֹּקֶר, פּוֹקַחַת רִתָּה־פְּטִיטָה אֶת־עֵינֶיהָ – וְהַכֹּל כְּלֹא הָיָה, נֶעֱלַם וְאֵינוֹ עוֹד –

“אֵין זֹאת” – תֹּאמַר אָז הַקְּטַנָּה בְּלִבָּהּ – “שֶׁכָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים טְמוּנִים הֵם תּוֹךְ הַכָּר, וְרַק בַּלַּיְלָה הֵם יוֹצְאִים מִשָּׁם וְנִרְאִים לִי”.

וְלָמָּה דַוְקָא בַּלַּיְלָה? שֶׁכֵּן בַּלַּיְלָה יְשֵׁנָה הִיא רִתָּה – וְאֵין הַדְּבָרִים מִתְיָרְאִים שֶׁמָּא תְקַלְקְלַם הִיא בְיָדֶיהָ, כְּדַרְכָּהּ עִם כָּל־הַצַּעֲצוּעִים שֶׁלָּהּ.

כָּךְ חָשְׁבָה הַקְּטַנָּה וְהָיְתָה מְגַשֶּׁשֶׁת תָּמִיד בְּכַר שֶׁלָּהּ, לִמְצֹא אֶת־הַדְּבָרִים הַטְּמוּנִים בּוֹ…

ב.

בֹּקֶר אֶחָד, קָמָה רִתָּה־פְּטִיטָה וּפָתְחָה וְאָמְרָה לְאִמָּהּ בְּשִׂמְחָה: “אִמָּא! בְּתוֹךְ כָּרִי זֶה מַלְאָכִים קְטַנִּים יֵשׁ”.

“וּמִנַּיִן זֶה לָךְ, בִּתִּי?” – שָׁאֲלָה הָאֵם מְשַׂחֶקֶת לְבִתָּהּ.

“שֶׁכֵּן הַלַּיְלָה רְאִיתִים, אִמָּא! – שְׁלֹשָׁה מַלְאָכִים קְטַנֵּי־קְטַנִּים, קְטַנִּים כְּאֶצְבַּע זוֹ, נִתְעוֹפְפוּ מִן הַכָּר שֶׁלִּי וְהִתְחִילוּ נוֹגְנִים עָלָיו… הֵם נָגְנוּ בַּחֲלִילֵי זָהָב דַּקִּים־דַּקִּיקִים, וּבָאָה חֲתַלְתֻלָּה קְטַנְטַנָּה וּלְבַנְבָנָה, קָרְאָה: “מְיָאוּ!” וְהִתְחִילָה מְרַקֶּדֶת, רָקֹד וְסָבֹב עַל שְׁתַּיִם בְּמָחוֹל – כָּךְ וָכָךְ!…”

כָּךְ סִפְּרָה רִתָּה בְשִׂמְחָה וּשְׂחוֹק רָב, וַאֲגַב סִפּוּר הִתְחִילָה גַם מְרַקֶּדֶת כְּאוֹתָהּ חֲתַלְתֻּלָּה קְטַנְטַנָּה וּלְבַנְבָנָה.

“חֲלוֹם טוֹב חָזִית, בִּתִּי! – אַךְ כַָּרֵךְ כְּכָל־הַכָּרִים הוּא וְאֵינוֹ מְמֻלָּא מַלְאָכִים; אֲבָל הַחֲלוֹם טוֹב וְיָפֶה הָיָה”.

כָּךְ אָמְרָה הָאֵם, דִגְדְּגָה לְבִתָּהּ וְנָשְׁקָה לָהּ נְשִׁיקָה וְיָצְאָה שְׂמֵחָה, לָלֶכֶת אֶל הַשּׁוּק, לִקְנוֹת שָׁם מָה.

נִשְׁאֲרָה רִתָּה־פְּטִיטָה לְבַדָּהּ בַּבָּיִת. יָשְׁבָה וְאָמְרָה לְעַצְמָהּ: “,חֲלוֹם, אַךְ חֲלוֹם' אוֹמֶרֶת אִמָּא, – וּמַה־זֶּה חֲלוֹם?… לֹא! כִּי דְבָרִים מַמָּשׁ, דְּבָרִים טוֹבִים טְמוּנִים בֶּאֱמֶת תּוֹךְ כָּרִי זֶה שֶׁלִּי… אֶלָּא אִמָּא אֵינָהּ רוֹצָה שֶׁאֲשַׂחֵק עִמָּם בַּיּוֹם – וַהֲרֵיהִי אוֹמֶרֶת, אֵין בַּכַּר וְלֹא כְלוּם… וְאַדְרַבָּה! הִנֵּה אֶפְתַּח – וְאֶרְאֶה”.

וּמַה עָשְׂתָה קְטַנָּה זוֹ?

שִׁמְעוּ אֶת־הַמַּעֲשֶׂה, שְׁמָעוּ!

ג.

קָמָה רִתָּה בִּקְשָׁה וּמָצְאָה אֶת־הַמִּסְפָּרָיִם; נָטְלָה וְחָתְכָה חֲתָךְ בְּתוֹךְ הַכָּר – וְנַעֲשָׂה חוֹר… וּמִיָּד הִכְנִיסָה אֶת־יָדָהּ הַקְּטַנָּה לְתוֹכוֹ. מִשְׁמְשָׁה בְּקֶרֶב הַכָּר, מִשְׁמְשָׁה וְחָפְנָה מִתּוֹכוֹ וְהוֹצִיאָה – נוֹצָה…

וְשׁוּב הִכְנִיסָה יָדָהּ וְחָפְנָה מִתּוֹכוֹ – וְשׁוּב לֹא הֶעֶלְתָה בְחָפְנָהּ אֶלָּא נוֹצָה בִלְבָד; נוֹצָה אַךְ נוֹצָה…

בֵּינְתַיִם נָשְׁבָה רוּחַ מִן הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ – וְנִתְעוֹפְפָה הַנּוֹצָה, נִתְפַּזְּרָה וְעוֹפְפָה כְשֶׁלֶג בְּתוֹךְ הֶחָדֶר…

חָסָה רִתָּה עַל הַנּוֹצָה שֶׁהִיא מִתְפַּזֶּרֶת כָּךְ, וְחָפְזָה בְּרִיצָה לְאָסְפָהּ חֲזָרָה אֶל הַכָּר… עָבְרָה לִפְנֵי הָרְאִי – –

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הֲזֹאת הִיא? הֲזֹאת רִתָּה־פְּטִיטָה?…

נִבְהֲלָה הַקְּטַנָּה לְמַרְאֶהָ הַמְּשֻׁנֶּה!

הִיא – כָּל־תַּלְתַּלֵּי רֹאשָׁהּ, הַתַּלְתַּלִּים הַשְּׁחוֹרִים, מָלְאוּ נוֹצָה לְבָנָה, וּמַרְאֵה רִתָּה כְּמַרְאֵה סָבָה פְּרוּעָה, מַרְאֵה מְכַשֵּׁפָה זְקֵנָה!… וְכַמָּה בוּשָׁה, כַּמָּה כְלִמָּה! וּלְאָן תָּבֹא כָעֵת בְּמַרְאֶה מְשֻׁנֶּה שֶׁכָּזֶה?…

“מֶה עָשִׂיתִי? אוֹי, מֶה עָשִׂיתִי?!” – קָרְאָה רִתָּה וְכָבְשָׁה פָנֶיהָ תּוֹךְ כַּפּוֹתֶיהָ בִּבְכִי – “אֵיךְ לֹא הֶאֱמַנְתִּי לְאִמָּא, אֵיכָה לֹא הֶאֱמַנְתִּיהָ?!… וְעַכְשָׁו מָה אֶעֱשֶׂה?…”

וְאִמָּא, כְּשֶׁבָּאָה וְרָאֲתָה כָּל־זֹאת – מֶה אָמְרָה וּמֶה עָשְׂתָה הִיא לְבִתָּהּ הַחַבְּלָנִית?

הֲרֵי מֵאֲלֵיכֶם תָּבִינוּ זֹאת – וְאַדְרַבָּה! אִמְרוּ אַתֶּם, מָה?