(מַעֲשֶׂה נוֹרָא)

א.    🔗

רִתָּה־פְּטִיטָה – כָּל־טוּב הָיְתָה רוֹאָה בַּכַּר הַלָּבָן שֶׁבְּתוֹךְ עַרְשָׂהּ. וְאֵימָתַי? בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁכַּר רַךְ זֶה תַּחַת רֹאשָׁהּ הוּא.

פִּלְאֵי פְלָאִים רוֹאָה אָז הַקְּטַנָּה עַל גַּבֵּי הַכָּר.

לְמָשָׁל:

בֻּבָּה גְדוֹלָה יוֹשֶׁבֶת לִמְכוֹנָה קְטַנָּה וְתוֹפֶרֶת־תּוֹפֶרֶת מִתּוֹךְ רְנָנָה נְעִימָה… אוֹ פְּרָחִים גְּדוֹלִים מְעוֹפְפִים כַּצִּפֳּרִים וּמְצַלְצְלִים כְּפַעֲמוֹנִים דַקִּיקִים…

וְעוֹד כָּאֵלּוּ וְכָאֵלּוּ הִיא רוֹאָה וְרוֹאָה.

אַךְ בַּבֹּקֶר, פּוֹקַחַת רִתָּה־פְּטִיטָה אֶת־עֵינֶיהָ – וְהַכֹּל כְּלֹא הָיָה, נֶעֱלַם וְאֵינוֹ עוֹד –

“אֵין זֹאת” – תֹּאמַר אָז הַקְּטַנָּה בְּלִבָּהּ – “שֶׁכָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים טְמוּנִים הֵם תּוֹךְ הַכָּר, וְרַק בַּלַּיְלָה הֵם יוֹצְאִים מִשָּׁם וְנִרְאִים לִי”.

וְלָמָּה דַוְקָא בַּלַּיְלָה? שֶׁכֵּן בַּלַּיְלָה יְשֵׁנָה הִיא רִתָּה – וְאֵין הַדְּבָרִים מִתְיָרְאִים שֶׁמָּא תְקַלְקְלַם הִיא בְיָדֶיהָ, כְּדַרְכָּהּ עִם כָּל־הַצַּעֲצוּעִים שֶׁלָּהּ.

כָּךְ חָשְׁבָה הַקְּטַנָּה וְהָיְתָה מְגַשֶּׁשֶׁת תָּמִיד בְּכַר שֶׁלָּהּ, לִמְצֹא אֶת־הַדְּבָרִים הַטְּמוּנִים בּוֹ…

ב.    🔗

בֹּקֶר אֶחָד, קָמָה רִתָּה־פְּטִיטָה וּפָתְחָה וְאָמְרָה לְאִמָּהּ בְּשִׂמְחָה: “אִמָּא! בְּתוֹךְ כָּרִי זֶה מַלְאָכִים קְטַנִּים יֵשׁ”.

“וּמִנַּיִן זֶה לָךְ, בִּתִּי?” – שָׁאֲלָה הָאֵם מְשַׂחֶקֶת לְבִתָּהּ.

“שֶׁכֵּן הַלַּיְלָה רְאִיתִים, אִמָּא! – שְׁלֹשָׁה מַלְאָכִים קְטַנֵּי־קְטַנִּים, קְטַנִּים כְּאֶצְבַּע זוֹ, נִתְעוֹפְפוּ מִן הַכָּר שֶׁלִּי וְהִתְחִילוּ נוֹגְנִים עָלָיו… הֵם נָגְנוּ בַּחֲלִילֵי זָהָב דַּקִּים־דַּקִּיקִים, וּבָאָה חֲתַלְתֻלָּה קְטַנְטַנָּה וּלְבַנְבָנָה, קָרְאָה: “מְיָאוּ!” וְהִתְחִילָה מְרַקֶּדֶת, רָקֹד וְסָבֹב עַל שְׁתַּיִם בְּמָחוֹל – כָּךְ וָכָךְ!…”

כָּךְ סִפְּרָה רִתָּה בְשִׂמְחָה וּשְׂחוֹק רָב, וַאֲגַב סִפּוּר הִתְחִילָה גַם מְרַקֶּדֶת כְּאוֹתָהּ חֲתַלְתֻּלָּה קְטַנְטַנָּה וּלְבַנְבָנָה.

“חֲלוֹם טוֹב חָזִית, בִּתִּי! – אַךְ כַָּרֵךְ כְּכָל־הַכָּרִים הוּא וְאֵינוֹ מְמֻלָּא מַלְאָכִים; אֲבָל הַחֲלוֹם טוֹב וְיָפֶה הָיָה”.

כָּךְ אָמְרָה הָאֵם, דִגְדְּגָה לְבִתָּהּ וְנָשְׁקָה לָהּ נְשִׁיקָה וְיָצְאָה שְׂמֵחָה, לָלֶכֶת אֶל הַשּׁוּק, לִקְנוֹת שָׁם מָה.

נִשְׁאֲרָה רִתָּה־פְּטִיטָה לְבַדָּהּ בַּבָּיִת. יָשְׁבָה וְאָמְרָה לְעַצְמָהּ: “,חֲלוֹם, אַךְ חֲלוֹם' אוֹמֶרֶת אִמָּא, – וּמַה־זֶּה חֲלוֹם?… לֹא! כִּי דְבָרִים מַמָּשׁ, דְּבָרִים טוֹבִים טְמוּנִים בֶּאֱמֶת תּוֹךְ כָּרִי זֶה שֶׁלִּי… אֶלָּא אִמָּא אֵינָהּ רוֹצָה שֶׁאֲשַׂחֵק עִמָּם בַּיּוֹם – וַהֲרֵיהִי אוֹמֶרֶת, אֵין בַּכַּר וְלֹא כְלוּם… וְאַדְרַבָּה! הִנֵּה אֶפְתַּח – וְאֶרְאֶה”.

וּמַה עָשְׂתָה קְטַנָּה זוֹ?

שִׁמְעוּ אֶת־הַמַּעֲשֶׂה, שְׁמָעוּ!

ג.    🔗

קָמָה רִתָּה בִּקְשָׁה וּמָצְאָה אֶת־הַמִּסְפָּרָיִם; נָטְלָה וְחָתְכָה חֲתָךְ בְּתוֹךְ הַכָּר – וְנַעֲשָׂה חוֹר… וּמִיָּד הִכְנִיסָה אֶת־יָדָהּ הַקְּטַנָּה לְתוֹכוֹ. מִשְׁמְשָׁה בְּקֶרֶב הַכָּר, מִשְׁמְשָׁה וְחָפְנָה מִתּוֹכוֹ וְהוֹצִיאָה – נוֹצָה…

וְשׁוּב הִכְנִיסָה יָדָהּ וְחָפְנָה מִתּוֹכוֹ – וְשׁוּב לֹא הֶעֶלְתָה בְחָפְנָהּ אֶלָּא נוֹצָה בִלְבָד; נוֹצָה אַךְ נוֹצָה…

בֵּינְתַיִם נָשְׁבָה רוּחַ מִן הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ – וְנִתְעוֹפְפָה הַנּוֹצָה, נִתְפַּזְּרָה וְעוֹפְפָה כְשֶׁלֶג בְּתוֹךְ הֶחָדֶר…

חָסָה רִתָּה עַל הַנּוֹצָה שֶׁהִיא מִתְפַּזֶּרֶת כָּךְ, וְחָפְזָה בְּרִיצָה לְאָסְפָהּ חֲזָרָה אֶל הַכָּר… עָבְרָה לִפְנֵי הָרְאִי – –

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הֲזֹאת הִיא? הֲזֹאת רִתָּה־פְּטִיטָה?…

נִבְהֲלָה הַקְּטַנָּה לְמַרְאֶהָ הַמְּשֻׁנֶּה!

הִיא – כָּל־תַּלְתַּלֵּי רֹאשָׁהּ, הַתַּלְתַּלִּים הַשְּׁחוֹרִים, מָלְאוּ נוֹצָה לְבָנָה, וּמַרְאֵה רִתָּה כְּמַרְאֵה סָבָה פְּרוּעָה, מַרְאֵה מְכַשֵּׁפָה זְקֵנָה!… וְכַמָּה בוּשָׁה, כַּמָּה כְלִמָּה! וּלְאָן תָּבֹא כָעֵת בְּמַרְאֶה מְשֻׁנֶּה שֶׁכָּזֶה?…

“מֶה עָשִׂיתִי? אוֹי, מֶה עָשִׂיתִי?!” – קָרְאָה רִתָּה וְכָבְשָׁה פָנֶיהָ תּוֹךְ כַּפּוֹתֶיהָ בִּבְכִי – “אֵיךְ לֹא הֶאֱמַנְתִּי לְאִמָּא, אֵיכָה לֹא הֶאֱמַנְתִּיהָ?!… וְעַכְשָׁו מָה אֶעֱשֶׂה?…”

וְאִמָּא, כְּשֶׁבָּאָה וְרָאֲתָה כָּל־זֹאת – מֶה אָמְרָה וּמֶה עָשְׂתָה הִיא לְבִתָּהּ הַחַבְּלָנִית?

הֲרֵי מֵאֲלֵיכֶם תָּבִינוּ זֹאת – וְאַדְרַבָּה! אִמְרוּ אַתֶּם, מָה?