א.    🔗

יַלְדָּה הָיְתָה בִּכְפָר אֶחָד קָטָן וָדָל, יְתוֹמָה קְטַנָּה וגַלְמוּדָה, שֶׁמֵּתוּ עָלֶיהָ אָבִיהָ וְאִמָּהּ בְּשַׁבָּת אֶחָת. חָמְלָה עֲלֶיהָ שְׁכֵנָה אַחַת, זְקֵנָה עֲנִיָּה, וְאָסְפָה אוֹתָהּ לָשֶׁבֶת עִמָּהּ יָחַד.

יָשְׁבָה הַיַּלְדָּה עִם הַזְּקֵנָה יָמִים שְׁנָיִם, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי עָמְדָה וְאָמְרָה לַזְּקֵנָה: “סָבָתִי! מַה־לִּי יוֹשֶׁבֶת כָּאן, וּמָה אוֹחִיל בִּכְפָר שֶׁל עֲנִיִּים זֶה? אָקוּמָה, אֵלְכָה לָעִיר, אֶמְצָא לִי שָׁם בַּיִת לְשָׁרֵת בּוֹ – וְאֶהְיֶה מִתְפַּרְנֶסֶת בַּעֲבוֹדָתִי”.

נִתְאַנְּחָה הַזְּקֵנָה וְאָמְרָה לָהּ: “קְטַנָּה אַתְּ, בִּתִּי; אֲבָל לֵכִי, לְכִי לְגוֹרָלֵךְ, – וְהַשֵּׁם־יִתְבָּרֵךְ יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ הַטּוֹב לְפָנָיִךְ”.

מִיָּד נָטְלָה הַיְתוֹמָה אֶת־יְרוּשָׁתָהּ, מִטְפַּחְתָּהּ שֶׁל אִמָּהּ, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, וְהִפְשִׁילָה עַל כְּתֵפָהּ; וְעָמְדָה הַזְּקֵנָה וְנָתְנָה לָהּ צֵידָה לַדֶּרֶךְ – פְּרוּסַת־לֶחֶם יְחִידָה שֶׁהָיְתָה בַּבָּיִת; וְאָמְרָה הַקְּטַנָּה שָׁלוֹם – וְיָצָאָה.

מְהַלֶּכֶת הַיַּלְדָּה וּמַפְלִיגָה בַדֶּרֶךְ, וְהַזְּקֵנָה מִפֶּתַח־בֵּיתָהּ מִסְתַּכֶּלֶת אַחֲרֶיהָ, מְנִיעָה רֹאשׁ וְאוֹמֶרֶת בְּדִמְעָה: “יְתוֹמָה קְטַנָּה וַעֲלוּבָה! וּלְוָאי שֶׁיִּתֵּן לָךְ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב – וְלֹא תֹאבְדִי בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל וְהָרָחָב הַזֶּה…”

ב.    🔗

הָלְכָה הַיְתוֹמָה בַּדֶּרֶךְ עַד שֶׁרָעָבָה – וְנִפְנְתָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּצִלּוֹ שֶׁל אִלָּן אֶחָד, לֶאֱכוֹל אֶת־לַחְמָהּ.

בָּא וְעָמַד כְּנֶגְדָהּ אֶבְיוֹן אֶחָד, זָקֵן מְרַתֵּת מֵחֻלְשָׁה, וְאָמַר בַּאֲנָחָה: “אוֹי, כַּמָּה רָעֵב אָנִי! – כֹּחַ אֵין בִּי לָלֶכֶת עוֹד”.

מִיָּד קָמָה הַיְתוֹמָה וּפָשְׁטָה לֶעָנִי אֶת־הַפַּת שֶׁבְּיָדָהּ, נָתְנָה לוֹ וְאָמְרָה: “שֵׁב, סָבָא, וּסְעַד לִבֶּךָ!”

“וָאָתְּ?” – שָׁאֳלָהּ הַזָּקֵן וּפָנָיו הִבְהִיקוּ.

“אֲנִי” – הֵשִׁיבָה הַקְּטַנָּה – “כֹּחִי עִמִּי; אַגִּיעַ לָעִיר וְאֹכַל שָׁם”.

וּמִשֶּׁאָמְרָה לוֹ שָׁלוֹם, פָּנְתָה הַקְּטַנָּה וְהָלְכָה לְדַרְכָּהּ.

וְגֶשֶׁם הִתְחִיל מְטַפְטֵף וְיוֹרֵד.

נִתְגַּבֵּר הַגֶּשֶׁם בְּרוּחַ עַזָּה – וְנִתְעַטְּפָה הַיְתוֹמָה בְּמִטְפַּחְתָּהּ שֶׁל אִמָּהּ, וּבָאָה אֶל סֶלַע אֶחָד זָקוּף – לַעֲמֹד בְּצִדּוֹ עַד יַעֲבֹר זָעַם.

מָצְאָה שָׁם אִשָּׁה אַחַת יוֹשֶׁבֶת כְּפוּפָה, וְעַל זְרוֹעָהּ תִּינוֹק בּוֹכֶה וְרוֹעֵד. וּמִתְאַנַּחַת הָאֵם וְאוֹמֶרֶת: “בְּנִי הַחוֹלֶה! בַּמֶּה אֶעֱטָפְךָ, בְּנִי, מִפְּנֵי הַצִּנָּה וְהַמָּטָר?”

מִיָּד נָטְלָה הַיְתוֹמָה אֶת־מִטְפַּחְתָּהּ שֶׁל אִמָּהּ, נָתְנָה לָאִשָּׁה וְאָמְרָה לָהּ: “עִטְפִי נָא אֶת־בְּנֵךְ, דּוֹדָה, וְיֵחַם לוֹ”.

“וָאָתְּ?” – שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה בְדִמְעָה וּפָנֶיהָ הִבְהִיקוּ.

“אֲנִי” – הֵשִׁיבָה הַקְּטַנָּה – “הֲרֵי בְרִיאָה וּגְדוֹלָה אָנִי מִתִּינוֹק זֶה”.

עָטְפָה הָאִשָּׁה אֶת־הַתִּינוֹק וְהָלְכָה לָהּ.

וּפָסַק הַגֶּשֶׁם וְזָרַח הַשָּׁמֶשׁ.

וּפָנְתָה הַיְתוֹמָה וְהָלְכָה גַם הִיא לְדַרְכָּהּ.

ג.    🔗

הַשֶּׁמֶשׁ נָטָה לָבוֹא, וְהַיְתוֹמָה הָרְעֵבָה יָגְעָה כְבָר וְגַם צָמְאָה לְמָיִם – וַעֲדַיִּן אֵין הָעִיר נִרְאֵית לָהּ.

רָאֲתָה מַעְיַן־מַיִם יוֹצֵא מִפְּאַת חֹרְשָׁה אֶחָת – וְקָרְבָה הַקְּטַנָּה לִשְׁתּוֹת.

מִשֶּׁקָּרְבָה – שָׁמְעָה קוֹל אֲנָקָה בָא מִבֵּין הַשִּׂיחִים; נִסְתַּכְּלָה – וְהִנֵּה אִישׁ מֻטָּל שָׁם מֻכֶּה וּפָצוּעַ, בְּגָדָיו פְּרֻמִים וּמְסֹאָבִים בַּדָּם, וְהוּא מִתְבּוֹסֵס וְגוֹנֵחַ: “אוֹיָה! הִכּוּנִי שׁוֹדְדִים, פְּצָעוּנִי – וּמִי, אוֹי, יַחְבּשׁ לִי?…”

מִיָּד פָּשְׁטָה הַיְתוֹמָה אֶת־שִׂמְלָתָהּ מֵעַל גּוּפָה וְקָרְעָה לִקְרָעִים, רָחֲצָה לָאִישׁ וְחָבְשָׁה בַּמַּטְלִיּוֹת לְכָל פְּצִיעָה וּפְצִיעָה שֶׁבּוֹ – וְחָיְתָה נַפְשׁוֹ וְיָשָׁב.

וְהַקְּטַנָּה, מִכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁאֲרָה עוֹמֶדֶת בַּחֲלוּקָהּ לְבָד – נִסְתַּלְקָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּסֵתֶר הַסְּבָךְ.

וְשׁוּב נִתְאַנַּח הָאִישׁ וְאָמָר: “וּלְיִשּׁוּב אֵיךְ אָבֹא? – וְכֹחַ אֵין בִּי לָלֶכֶת בְּלִי סְמִיכָה”.

הֵשִׁיבָה לוֹ הַיְתוֹמָה מִתּוֹךְ הַסְּבָךְ וְאָמְרָה: “תָּנוּחַ, דּוֹדִי, עוֹד שָׁעָה קַלָּה – וְאוֹלִיכֵךְ לָעִיר אָנִי”.

“וְלָמָּה לֹא מִיָּד, בִּתִּי?” – שָׁאַל הָאִישׁ.

אָמְרָה לוֹ הַקְּטַנָּה: “לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ בְּלִי לְבוּשׁ אֵלֵךְ?”

הִבְהִיקוּ פְנֵי הָאִישׁ וְאָמָר: “בָּרוּךְ טַעֲמֵךְ, קְטַנָּה! – נַמְתִּין עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים”.

ד.    🔗

עִם צֵאת הַכּוֹכָבִים, יָצְאָה הַיְתוֹמָה אֶל־הָאִישׁ, הֶחֱזִיקָה בְיָדוֹ וְאָמְרָה לוֹ: “כָּעֵת קוּמָה, דּוֹדִי, וְנֵלֵכָה”.

מִיָּד זָרְחוּ פְנֵי הָאִישׁ כִּפְנֵי לְבָנָה וְעָנָה וְאָמַר לָהּ בְּחִבָּה: “עוֹד זֹאת תַּעֲשִׂי, בִתִּי, אֶת־חָצְנֵךְ הַחֲזִיקִי וְלַשָּׁמַיִם הַבִּיטִי”.

“וְלָמָּה כָּךְ, דּוֹדִי?” – שָׁאֲלָה הַקְּטַנָּה מַתְמִיהָה.

“הַחֲזִיקִי וְתִרְאִי לָמָּה”.

עָמְדָה הַיַּלְדָּה וְהֶחֱזִיקָה בְחֹצֶן חֲלוּקָהּ, הִבִּיטָה לִמְרוֹם הַשָּׁמָיִם –

וְהִנֵּה כּוֹכָבִים־כּוֹכָבִים נוֹשְׁרִים מִשָּׁם!

נוֹשְׁרִים הֵם מִמָּרוֹם וְנוֹפְלִים אֶל־חָצְנָהּ, – נוֹשְׁרִים וּמְצַלְצְלִים – וַהֲרֵי הֵם דֵּינָרִים, דֵּינְרֵי זָהָב נוֹצְצִים – –

נִבְהֲלָה הַקְּטַנָּה, נִפְנְתָה לִשְׁאֹל לָאִישׁ, – וְהוּא – הֵיכָן הוּא? לְאָן וְאֵימָתַי נִתְעַלֵּם לוֹ?…

הִתְחִילָה הַיַּלְדָּה קוֹרֵאת לוֹ: “אַיֶּכָּה, דּוֹדִי? לָמָּה עֲזַבְתָּנִי?”

“לְעוֹלָם לֹא אֶעֱזְבֵךְ!” – עָנָה קוֹל מִמָּרוֹם לָהּ.

“וְהֵיכָן אָתָּה?” – שָׁאֲלָה הַיְּתוֹמָה נִרְעָדָה.

“מִשָּׁמַיִם אֵלַיִךְ אַבִּיט…”

וְהַקּוֹל מִמָּרוֹם מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ, כְּקוֹל כִּנּוֹר נָעִים הוּא מוֹשֵׁךְ וְאוֹמֵר:

"לֹא אֶעֱזְבֵךְ, שֶׁכֵּן הֱטִיבוֹת עִמִּי שָׁלשׁ פְּעָמִים הַיּוֹם!

"כִּי אֲנִי הַזָּקֵן, אֲנִי הָאִשָּׁה, אֲנִי הַפָּצוּעַ – וּמַלְאָךְ יְיָ אָנִי!

"עַתָּה, זָהָב זֶה מַתְּנַת שָׁמַיִם הוּא – וִיהִי נָא לָךְ, בִּתִּי!

“שָׂאִיהוּ עִמֵּךְ, וְעָשִׂית בּוֹ אַךְ טוֹב וְחֶסֶד כָּל־הַיָּמִים!”

שָׁמְעָה הַקְּטַנָּה – וְנֶעֶצְמוּ רֶגַע עֵינֶיהָ מִבּשֶׁת־עֲנָוָה וְנֹעַם־תַּעֲנֻגּוֹת יָחַד… נִפְקָחוּ –

וְהֵיכָן הִיא עוֹמֶדֶת?…

בַּכְּפָר לִפְנֵי דִירַת שְׁכֶנְתָּהּ, הַזְּקֵנָה הָרַחֲמָנִית, הִיא עוֹמֶדֶת בַּחֲלוּקָהּ הַלָּבָן, וְחָצְנָהּ מָלֵא־מָלֵא דֵּינָרִים – דֵּינְרֵי זָהָב חֲדָשִׁים נוֹצְצִים לְאוֹר הַיָּרֵחַ בַּעֲלוֹתוֹ.

דָּפְקָה עַל הַדֶּלֶת – וְנִכְנְסָה אֶל הַבָּיִת – – –

וּמֵאָז הַיַּלְדָּה וְהַזְּקֵנָה, יַחַד שְׁתֵּיהֶן, חָיוּ לָהֵן בְּטוֹב וּבִנְעִימִים – וְעָשׂוּ צְדָקָה וְחֶסֶד כָּל־הַיָּמִים.