א

מִשֶּׁנִּבְרְאוּ הַצִּפֳּרִים, לֹא הָיוּ יוֹדְעוֹת עֲדַיִּן לְהַנְעִים זְמִירוֹת, וְהָיוּ כֻלָּן צוְֹחוֹת בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת, מְצַפְצְפוֹת וּמַהְגּוֹת כְּכָל־הָעוֹלֶה וְיוֹצֵא מִגְּרוֹנָן, בְּלִי כָל־נְעִימָה שֶׁהִיא.

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא?

שָׁגַר שְׁנַיִם מִמַּלְאֲכֵי־הַשִּׁיר שֶׁבַּמָּרוֹם, וְיָרְדוּ לְתוֹךְ יַעַר מָלֵא עוֹף, יָשְׁבוּ בֵין עֳפָאָיו שֶׁל אִילָן אֶחָד נָאֶה – וּפָתְחוּ פִיהֶם בְּשִׁירָה.

שָׁמְעוּ בַעֲלֵי־הַכְּנָפַיִם קוֹל עָרֵב מְהַלֵּךְ בַּיָּעַר – וּבָאוּ רַבִּים בַּעֲפִיפָה לִפְנֵי אִילָן זֶה, שֶׁמִּמֶּנּוּ הַקּוֹל יוֹצֵא, וְרָאוּ: שְׁנַיִם שֶׁזִּיוָם מֵאִיר כַּלְּבָנָה, פּוֹרְשִׂים כְּנָפַיִם כְּגַוְנֵי הַקֶּשֶׁת שֶׁבְּעָנָן, וּמִפִּיהֶם – הַקּוֹל, קוֹל נְגִינָה מוֹשֵׁךְ וְלוֹקֵחַ לְבָבוֹת בִּנְעִימָה.

מִיָּד הֵבִינוּ כֻלָּם שֶׁמַּלְאֲכֵי־מָרוֹם הֵם אֵלּוּ וְעָמְדוּ כָל־הָעוֹפוֹת לִפְנֵיהֶם בִּשְׁתִיקָה שֶׁל כָּבוֹד, – עוֹמְדִים וּמִשְׁתָּאִים לִנְגִינַת־שָׁמַים, שֶׁלֹּא שָׁמְעָה עוֹד כָּל־אֹזֶן בָּאָרֶץ…

הִתְחִילוּ הַמַּלְאָכִים מְנַגְּנִים שִׂמְחָה, וּמִיָּד קָפְצָה דִיצָה גְדוֹלָה עַל כָּל־הָעוֹפוֹת, וְהִתְחִילוּ יוֹצְאִים בְּמָחוֹל מֵאֲלֵיהֶם, – וַהֲרֵי כֻלָּם שָׂשִׂים וּמְרַקְּדִים, מְנַתְּרִים וְנַעֲלָסִים לְקוֹל הַשִּׁיר, וְכָל־הַיַּעַר כֻלּוֹ – צָהֳלָה וְרִנָּה בְהֵדוֹ לְשַׂמַּח לְבָבוֹת!

מִשֶּׁסִיְמוּ הַמַּלְאָכִים נְגִינָתָם זוֹ, מִיָּד מָחֲאוּ כָל־הָעוֹפוֹת כָּנָף וְקָרָאוּ: “הֶאָח, מַה־נָּעִים וּמַה־טּוֹב!” וְאָמְרוּ לַמַּלְאָכִים: “מַלְאָכִים טוֹבִים! עֲשׂוּ עִמָּנוּ חֶסֶד, וּבְכָל־יוֹם תָּבֹאוּ לְנַגֵּן לָנוּ כָךְ!”

אָמְרוּ לָהֶם הַמַּלְאָכִים: "אָנוּ, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן, לֹא נִבְרֵאנוּ לְנַגֵּן אֶלָּא לְדָרֵי מַעֲלָה שֶׁבָּרָקִיעַ, וְלֹא נִתְּנָה לָנוּ רְשׁוּת לוֹמַר שִׁירָה בָּאָרֶץ אֶלָּא יוֹם זֶה בִּלְבָד.

עַכְשָׁו, רְצוֹנְכֶם, שֶׁתְּהֵא שִׁירָה נֶאֱמֶרֶת גַּם בָּאָרֶץ? יְכוֹלִים אָנוּ לִמְסֹר לָכֶם חָכְמַת הַנִּגּוּן, וְתִהְיוּ אַתֶּם, בַּעֲלֵי־הַכָּנָף, הַמְּנַגְּנִים שֶׁלְּדָרֵי מָטָּה".

“וּלְוָאי!” קָרְאוּ כָל־הָעוֹפוֹת בְּשִׂמְחָה; וְנִזְדָּרְזוּ וְנִתְעוֹפְפוּ עַל כָּל־הַקִּנִּים שֶׁבַּיָּעַר, מְבַשְּׂרִים וְאוֹמְרִים: “מַתָּנָה טוֹבָה מִגִּנְזֵי־מְרוֹמִים שָׁלַח לָנוּ הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, – בֹּאוּ, צִפֳּרִים, וּנְקַבְּלָהּ!”

מִיָּד נִתְעוֹפְפוּ כָל־בַּעֲלֵי אֶבְרָה וְנוֹצָה, שָׂשִׂים טָסִים הֲמוֹנִיּוֹת־הֲמוֹנִיּוֹת לְמִינֵיהֶם. מִכָּל־קְצוֹת הַיָּעַר – נֶחְפָּזוּ לַמַּתָּנָה, וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא נִשְׁאַר בְּקִנּוֹ, שֶׁכֻּלָּם יַחַד נִקְבְּצוּ וּבָאוּ לְמָקוֹם זֶה שֶׁל מַתַּן־שִׁירָה.

ב

עָמְדוּ הַמַּלְאָכִים וּפָתְחוּ וְאָמְרוּ לָהֶם, לָעוֹפוֹת:

“עַכְשָׁו, שִׁמְעוּ בַעֲלֵי־כָנָף כֻּלְּכֶם! מַתָּנָה טוֹבָה הִיא הַשִּׁירָה אֶלָּא שֶׁאֵין הִיא נִתֶּנֶת מַאַלֶיהָ, בְּלִי יְגִיעָה. שֶׁכֵּן כָּל־חָכְמָה צְרִיכָה לִמּוּד וְאַף הַנִּגּוּן כָּךְ. וְהָרוֹצֶה לְנַגֵּן יָפֶה – עָלָיו לְהַקְשִׁיב יָפֶה־יָפֶה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן שֶׁלְּפָנָיו, וְלִתֵּן דַּעְתּוֹ עַל כָּל־פֶּרֶק וּפֶרֶק שֶׁבַּשִּׁיר; וְעָלָיו גַּם לְחַנֵּךְ אֶת־גְּרוֹנוֹ יָפֶה וּלְאַמֵּן אֶת־קוֹלוֹ שֶׁיְּהֵא יוֹצֵא בִנְעִימָה, בְּסֵדֶר נָאֶה וּבְמִדָּה וּבְקֶצֶב מְכֻוָּן. וְלָכֵן, הַתְקִינוּ אֶת־עַצְמְכֶם לְתוֹרָה וְלַעֲבוֹדָה זוֹ. וַהֲרֵי שְׁנֵינוּ עוֹמְדִים הַיּוֹם לְלַמֵּד אֶת־כֻּלְּכֶם – וְעַתָּה עִמְדוּ וּשְׁמָעוּ!”

כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ הָעוֹפוֹת כָּךְ, נַעֲשׂוּ כִתִּים־כִּתִּים, וְהִתְחִילוּ מְדַיְּנִים בַּדָּבָר:

הָרְעַבְתָּנִים שֶׁבָּהֶם אָמְרוּ: “הַנִּגּוּן וַדַּאי יָפֶה הוּא אַף נָעִים, אֲבָל כְּבָר רְעֵבִים אָנוּ, לְאַחַר שֶׁעָמַדְנוּ כָאן שָׁעָה. עַכְשָׁו, נָעוּף וְנָתוּר לָנוּ טָרֶף, וּלְאַחַר שֶׁנִּסְעַד לִבֵּנוּ – נַחֲזוֹר”. – וּמִיָּד עָפוּ לָהֶם אֵלוּ לַצָּיִד. צָדוּ, דָּרְסוּ וְאָכְלוּ אֲכִילָה גַסָּה שֶׁהֱבִיאָה אוֹתָם לִידֵי שֵׁנָה – וְנִרְדָּמוּ.

הַשּׁוֹבֵבוֹת, הַצַּחֲקָנִיּוֹת שֶׁבַּצִּפֳּרִים, אָמְרוּ: “וַהֲרֵי עוֹד לֹא צִחַקְּנוּ הַיּוֹם וְלֹא כְלוּם. נָשׁוּט תְּחִלָּה וּנְשַׂחֵק בָּעוֹלָם, וְאַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁנַּחֲזוֹר לְקִנֵּינוּ – נִלְמָד; קְצָת קֹדֶם שֵׁנָה וּקְצָת גַּם בִּשְׁעַת שֵׁנָה, מִתּוֹךְ הַחֲלוֹם. אֲבָל לָשֶׁבֶת כָּעֵת וְלִלְמוֹד, בְּעוֹד שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ עֵר וְשָׂמֵחַ – מִשְׂחָקֵנוּ אָנוּ מַה־יְּהֵא עָלָיו?” – וּמִיָּד פָּרְשׂוּ כָנָף וְעָפוּ לָהֶן גַּם אֵלּוּ.

וְהַיְּפֵיפִיּוֹת שֶׁבַּצִּפֳּרִים, – אֵלּוּ אָמְרוּ: “אָנוּ יָפוֹת וְהַנִּגּוּן יָפֶה הוּא, נִלְמַד וְנוֹסִיף חֵן עַל חִנֵּנוּ”. וְעָמְדוּ כֻלָּן וְהִתְחִילוּ לוֹמְדוֹת מִפִּי הַמַּלְאָכִים; שָׁמְעוּ קוֹל וְצִפְצְפוּ אַחֲרָיו בְּדוֹמֶה לוֹ, שָׁמְעוּ – וְצִפְצֵפוּ… אֶלָּא, לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה, הִתְחִילוּ מִשְׁתַּמְטוֹת אַחַת־אֶחָת. אָמְרוּ: “כָּל־הַיּוֹם נִלְמַד – וְאֵימָתַי נְקַשֵּׁט אֵת עַצְמֵנוּ וְנַרְאֶה אֶת־נוֹצוֹתֵינוּ לָעוֹלָם?…” וְהַטַּוָּס הַגַּאַוְתָּן – זֶה לֹא הִתְחִיל אֲפִילוּ לְהַקְשִׁיב בַּלִּמּוּד, אֶלָּא עָמַד וְנִסְתַּכֵּל בִּזְנָבוֹ הַנּוֹצֵץ וְאָמָר: “שְׁסָ”ה" (365) גְוָנִים יֵשׁ בִּזְנָבִי, וְיָפֶה אֲנִי גַם בְּלִי זֶמֶר – אִי־אֶפשִׁי בַּשִּׁיר!"

רַק הַקְּטַנּוֹת וְהָעֲנָווֹת שֶׁבַּצִּפֳּרִים, שֶׁלִּבָּן לֵב רַגָּשׁ וָטוֹב, הֵן הִטּוּ אֹזֶן לִנְגִינַת הַמַּלְאָכִים, וְכָל־אַחַת נָתְנָה אֶת־דַּעְתָּה עַל פֶּרֶק אֶחָד, שֶׁנִּרְאֶה נָאֶה לָהּ בְּיוֹתֵר, וְחָזְרָה עָלָיו וְשִׁנְּנָה לְעַצְמָהּ שֶׁיְהֵא שָׁגוּר עַל פִּיהָ. וְעִם הַעֲרֵב שָׁמֶשׁ, כְּשֶׁפָּרְחוּ לָהֶם הַמַּלְאָכִים, עֲדַיִּן חָזְרָה כָל־אַחַת מֵהֶן עַל פֶּרֶק זֶה שֶׁלָּמְדָה, – וּכְשֶׁרָאוּ פִּרְקָן זָכוּר לָהֶן, הָלְכוּ לִישׁוֹן.

הָיָה בֵין הַקְּטַנּוֹת הַלָּלוּ עוֹף אֶחָד קָטָן וְעָנִי בְיוֹתֵר. אָמַר זֶה: “מִכָּל־הַיֹּפִי וְהַנּוֹי שֶׁבָּעוֹלָם לֹא חִלֵּק הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִי, אֶלָּא הַקּוֹל שֶׁבִּגְרוֹנִי; אֲשַׁפֵּר נָא חֶמְדָה גְנוּזָה זוֹ שֶׁבְּקִרְבִּי, וְאֶלְמַד וְאֶשְׁנֶה כָּל־פִּרְקֵי הַשִּׁיר שֶׁשָּׁמָעְתִּי – לְהוֹדוֹת בָּהֶם לָאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם, שֶׁבְּרָאוֹ בְּחֵן וּבְחֶסֶד!” – וְיָשַׁב לוֹ עוֹף קָטֹן וְעָנִי זֶה כָּל־אוֹתוֹ הַלַּיְלָה וְשִׁנֵּן לְעַצְמוֹ כָּל־פֶּרֶק וָפֶרֶק שֶׁזָּכַר עוֹד מִפִּי הַמַּלְאָכִים, וּצְרָפָם יַחַד לְשִׁירָה אַחַת נָאָה, – וְלַשָּׁמַיִם, בִּפְנֵי יָרֵח וְכוֹכָבִים, כָּל־הַלַּיְלָה שֻׁפַּךְ שִׁירוֹ.

ג

מִמָּחֲרַת הַבֹּקֶר, נֵעוֹרוּ כָל־­הַצִּפֳּרִים מִשְׁנָתָן, וּמִיָּד נִתְמַלֵּא הַיַּעַר קוֹלֵי־קוֹלוֹת שֶׁל שִׁיר. כָּל־עוֹף נִסָּה אֶת־גְּרוֹנוֹ, לִרְאוֹת מַה־נִּתַּן לוֹ מִיּוֹם אֶתְמוֹל. – אַךְ כַּמָּה שֶׁצָוְחוּ הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּעוֹפוֹת וְצָרְחוּ בְקוֹל – שִׁירוֹתֵיהֶם שֶׁל הַקְּטַנִּים עָלוּ עֲלֵיהֶם! –

סוֹף־סוֹף נִשְׁתַּתְּקוּ הַגְּדוֹלִים, וְעָמְדוּ לִשְׁמֹעַ בַּנְּגִינוֹת הָעֲרֵבוֹת שֶׁל הַקְּטַנִּים – וְכָל־הַיַּעַר צָלַל בְּשִׁיר וּרְנָנִים. כָּל־קָטָן וְקָטָן הִנְעִים בְּקוֹלוֹ אֶת־פִּרְקוֹ שֶׁלּוֹ, אִישׁ כְּמַתָּנָתוֹ הַטּוֹבָה.

פָּתַח גַּם אוֹתוֹ עוֹף קָטָן וְעָנִי, שֶׁשָּׁקַד כָּל־הַלַּיְלָה עַל מִשְׁנָתוֹ, וְנָתַן קוֹלוֹ בְּנִגּוּן – וּמִיָּד נִדְמוּ כָּל־בַּעֲלֵי הַשִּׁיר… כָּל־בַּעֲלֵי־הַכָּנָף תָּמְהוּ וְנִשְׁתּוֹמְמוּ לְנֹעַם שִׁירוֹ וְעֹז זִמְרָתוֹ שֶׁל קָטָן זֶה.

הִתְחִילוּ הַלָּלוּ קוֹרִין לוֹ: “נְעִים זְמִירוֹת הַיַּעַר”, וְהַלָּלוּ: “נְעִים זְמִירוֹת הָאָרֶץ”, וְהַלָּלוּ בְקִצּוּר: “הַזָּמִיר”, זָמִיר סְתָם…

וְזֶה הַקָּטָן עֲדַיִּן הוּא עוֹמֵד לוֹ עַל דּוּכָנוֹ, עַל גַבֵּי שִׂיחַ אֶחָד דָּל, וְקוֹלוֹ הוֹלֵךְ וּמַרְנִין לְבָבוֹת. מְסַיֵּם הוּא פֶרֶק אֶחָד וּפוֹתֵחַ מִיָּד בְּפֶרֶק שֵׁנִי נָאֶה מִן הָרִאשׁוֹן, עוֹד אֵלּוּ מִשְׁתּוֹמְמִים לְפֶרֶק זֶה – וַהֲרֵי הַקָּטָן מֵרִיעַ כְּבָר בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי נָאֶה מִן הַשֵּׁנִי, וְכֵן לְהָלָן… וְהַיַּעַר כֻּלּוֹ מְרַנֵּן לְקוֹל תְּרוּעוֹתָיו שֶׁל הַקָּטָן הַלָּז; כָּל־הָאִילָנוֹת רוֹעֲדִים לְגִלְגּוּלֵי קוֹלוֹ הַנִּפְלָא, וְהָעוֹפוֹת כֻּלָּם – פָּג רוּחָם לְמִּשְׁמָע, כֻּלָּם כְּחוֹלְמִים, אֶת־נֶפֶשׁ כֻּלָּם הַזָּמִיר בְּשִׁירָתוֹ לָקָח!…

רָאָה הַטַּוָּס הַגַּאַוְתָּן שֶׁהַכֹּל לִבָּם אֶל הַזָּמִיר וְאֵין מִי שֶׁיִּתֵּן דַּעְתּוֹ גַם עָלָיו, עַל הַטַּוָּס, וְכַמָּה שֶׁהוּא מְנַפֵּחַ אֶת־זְנָבוֹ, אֵין עַיִן שֶׁתִּסְתַּכֵּל בּוֹ וּבִשְׁסָ"ה גְוָנִים שֶׁלּוֹ – פָּתַח הַטַּוָּס וְנָתַן קוֹל יְלָלָה, וְהִתְחִיל מְצַוֵּחַ: “וַי, וָי!” – וַהֲרֵיהוּ מְקַפֵּץ עַל הָעֵצִים, מְקוֹנֵן וְצוֹרֵחַ בְּקוֹל הַצּוֹרֵם כָּל־אֹזֶן: “וַי שֶׁלֹּא לָמָדְתִּי! וַי שֶׁלֹּא שָׁנִיתִי! אֲנִי שֶׁהָיִיתִי יָכֹל לִהְיוֹת מַלְכָּם שֶׁל הָעוֹפוֹת – וַי־וַי לִי שֶׁבָּעַטְתִּי בְּמַתְּנַת יוֹצְרִי!”

וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה יָשִׁיר הַזָּמִיר לַיְיָ חַסְדּוֹ וּמִגְּרוֹנוֹ בְּשִׁיר יְהוֹדֶנּוּ, שִׁיר מַפְלִיא כָּל־חָי, וְהַטַּוָּס עֲדַיִּן הוּא גוֹנֵחַ וּמְצַוֵּחַ – וַי לוֹ וּוַי לְרֹאשׁו!

עַכְבָּר אֶחָד יַחְסָן גָּדוֹל וְגִבּוֹר מְפֻרְסָם, שֶׁנִּמְלַט מִכַּף חָתוּל עִוֵּר, רָצָה לָשֵׂאת אִשָּׁה. בָּאוּ אֵלָיו שַׁדְכָנִים מִכָּל־הַחוֹרִים, שַׁדְכָן שַׁדְכָן וְכַלָּתוֹ. הָלַךְ הַבָּחוּר הֶחָתָן לְבַקֵּר בַּחוֹרִים וְלֹא מָצָא אַף כַּלָּה אַחַת כִּלְבָבוֹ.

כָּאן – כַּלָּה זוּ בְתוּלָה יָפָה הִיא, שֶׁעֵינֶיהָ שְׁחוֹרוֹת וּשְׂפָמָהּ מְגֻדָּל, אַךְ הַמְּחֻתָּן אֵינוֹ עָשִׁיר.

כָּאן – הַמְּחֻתָּן עָשִׁיר גָּדוֹל הוּא וְחוֹרוֹ מָלֵא נֵרוֹת שֶׁל חֵלֶב, אֲבָל עַם־הָאָרֶץ הוּא וְאַף דַּף אֶחָד שֶׁל סֵפֶר אֵין לוֹ.

וְכָאן – הַמְּחֻתֶּנֶת אֵינָהּ מְיֻחֶסֶת: מִבֵּיתוֹ שֶׁל סַנְדְּלָר הִיא.

רָאָה הָעַכְבָּר, שֶׁאֵין חוֹר בְּלִי פְּסוּל, וְאָמָר: “אֵין בָּעַכְבָּרִים מָשְׁלִי. אֵצֵא וְאָשׁוּט בָּאָרֶץ, אוּלַי אֶמְצָא לִי כַּלָּה נָאָה שֶׁלֹּא מִבְּנֵי עַמִּי”.

*

הִשְׁכִּים הָעַכְבָּר וְיָצָא בַּבֹּקֶר וְרָאָה אֶת־הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁהִיא עוֹלָה מִפְּאַת מִזְרָח וּמְאִירָה בְּזֹהַר הָאַרְגָּמָן. “כַּלָּה זוֹ נָאָה הִיא לִי” – אָמָר הָעַכְבָּר, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיַּעַן:

"בֹּאִי כַלָּה, בֹּאִי כַלָּה, מְאוֹר עֵינַיִם!

אִתִּי אֶל חוֹרִי תֵּלְכִי תַּחַת הַכִּירַיִם –

שָׁם תֵּדְעִי אשֶׁר, שָׁם תִּרְאִי חַיִּים!"

אָמְרָה לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ: “אֲנִי אֵינִי הֲגוּנָה לָךְ, עַכְבָּר נִכְבָּד, שֶׁאַתָּה גִבּוֹר בֶּן־חוֹרִים, וַאֲנִי – מָה אֲנִי וּמַה־כֹּחִי? עֲנָנָה עוֹבֶרֶת וּמַשְׁחִירָה פָנַי. הָעֲנָנָה – רַק הִיא נָאָה לָךְ, שֶׁכֹּחָהּ גָּדוֹל מִכֹּחִי: הִיא שׁוֹפֶכֶת מָטָר, מוֹרָה בְרָקִים וּמְחוֹלֶלֶת רְעָמִים; אַךְ לְךָ נָאָה, אַךְ לְךָ יָאָה כַלָּה כָזוֹ”.

*

הָלַךְ הָעַכְבָּר וּמָצָא אֶת־הָעֲנָנָה, כְּשֶׁהִיא שָׁטָה מֵעַל לַנָּהָר, מַבִּיטָה בִּרְאִי־הַמַּיִם וּמֵיטִיבָה אֶת־מִקְלְעוֹת רֹאשָׁהּ. “גַּם כַּלָּה זוֹ נָאָה הִיא” – אָמַר הָעַכְבָּר, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיַּעַן:

"בֹּאִי כַלָּה, בֹּאִי כַלָּה, עֲנָנָה בַּת שָׁמַיִם!

אִתִּי אֶל חוֹרִי תֵּלְכִי תַּחַת הַכִּירַיִם –

שָׁם תֵּדְעִי אשֶׁר, שָׁם תִּרְאִי חַיִּים!"

אָמְרָה לוֹ הָעֲנָנָה: “אֲנִי אֵינִי הֲגוּנָה לְךָ, עַכְבָּר נִכְבָּד, שֶׁאַתָּה גִבּוֹר בֶּן־חוֹרִים, וַאֲנִי – מָה אֲנִי וּמַה־כֹּחִי? רוּחַ בָּאָה וְנוֹשְׂאָה אוֹתִי אֶל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ. הָרוּחַ – רַק הִיא נָאָה לָךְ, שֶׁכֹּחָהּ גָּדוֹל מִכֹּחִי: הִיא מַכָּה גַּלִּים בַּיָּם וְעוֹקֶרֶת עֵצִים בַּיָּעַר: אַךְ לְךָ נָאָה, אַךְ לְךָ יָאָה כַּלָּה כָזוֹ”.

*

הָלַךְ הָעַכְבָּר וּמָצָא אֶת־הָרוּחַ, כְּשֶׁהִיא מִשְׁתַּעֲשַׁעַת בַּהֲדַסִּים וְרוֹקֶדֶת בֵּין הַשּׁוֹשַׁנִּים. “גַּם כַּלָּה זוֹ נָאָה הִיא” – אָמַר הָעַכְבָּר, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיַּעַן:

"בֹּאִי כַלָּה, בֹּאִי כַלָּה, קַלַּת הַכְּנָפַיִם!

אִתִּי אֶל חוֹרִי תֵּלְכִי תַּחַת הַכִּירַיִם –

שָׁם תֵּדְעִי אשֶׁר, שָׁם תִּרְאִי חַיִּים!"

אָמְרָה לוֹ הָרוּחַ: “אֲנִי אֵינִי הֲגוּנָה לָךְ, עַכְבָּר נִכְבָּד, שֶׁאַתָּה גִבּוֹר בֶּן־חוֹרִים, וַאֲנִי – מָה אֲנִי וּמַה־כֹּחִי? הַחוֹמָה עוֹצֶרֶת בַּעֲדִי. הַחוֹמָה – רַק הִיא נָאָה לָךְ, שֶׁכֹּחָהּ גָּדוֹל מִכֹּחִי: כֻּלָּהּ אַבְנֵי גָזִית, שְׁעָרֶיהָ בַּרְזֶל וּמִגְדָּלֶיהָ עַנְקֵי אֵל; אַךְ לְךָ נָאָה, אַךְ לְךָ יָאָה כַּלָּה כָזוֹ”.

*

הָלַךְ הָעַכְבָּר וּמָצָא אֶת־הַחוֹמָה, כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בִּמְרוֹם הָהָר; כֻּלָּהּ לְבָנָה כַשֶּׁלֶג, וּמִתּוֹךְ רָאשֶׁיהָ־מִגְדָּלֶיהָ מִתְנוֹצְצוֹת עֵינַיִם־חַלּוֹנוֹת בְּדִמְדוּמֵי־עָרֶב, וְאַנְשֵׁי־חַיִל מְזֻיָּנִים סוֹבְבִים עָלֶיהָ וְשׁוֹמְרִים אוֹתָהּ. “גַּם כַּלָּה זוֹ נָאָה הִיא” – אָמַר הָעַכְבָּר, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיַּעַן:

"בֹּאִי כַלָּה, בֹּאִי כַלָּה, חוֹמָה גְבֹהָה בַּשָּׁמַיִם!

אִתִּי אֶל חוֹרִי תֵלְכִי תַּחַת הַכִּירַיִם –

שָׁם תֵּדְעִי אשֶׁר, שָׁם תִּרְאִי חַיִּים!"

אָמְרָה לוֹ הַחוֹמָה: “אֲנִי אֵינִי הֲגוּנָה לָךְ, עַכְבָּר נִכְבָּד, שֶׁאַתָּה גִבּוֹר בֶּן־חוֹרִים, וַאֲנִי – מָה אֲנִי וּמַה־כֹּחִי? הָעַכְבָּרִים מְחַטְטִים בְּקִירוֹתַי וְחוֹתְרִים יְסוֹדוֹתָי”…

“אִם כֵּן”, – אָמַר הָעַכְבָּר – “הֲרֵי אֵין בָּעוֹלָם כַּלָּה נָאָה וַחֲשׁוּבָה מִבַּת־עַכְבָּר!”

וּמִיָּד הָלַךְ וְשָׁב אֶל עַמּוֹ וְלָקַח לוֹ בַּת־עַכְבָּר כְּאֹרַח כָּל־הָעַכְבָּרִים.

(אַגָּדַת־עם)

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הָיָה מֵבִין בְּשִׂיחַת חַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְשַׁלִּיט עֲלֵיהֶם בְּחָכְמָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה שׁוֹלֵט בִּבְנֵי־אָדָם.

פַּעַם אַחַת עִם הַעֲרֵב־שָׁמֶשׁ, יָשַׁב שְׁלֹמֹה עִם הַמַּלְכָּה עַל גַּג בֵּיתוֹ. שָׁמַע זוּג צִפֳּרִים מְסַפְּרוֹת:

“רְאֵה־נָא, בַּעֲלִי” – אָמְרָה הָאַחַת, – “כַּמָּה עָשִׁיר הוּא וְכַמָּה חָכָם הוּא שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּנָה לוֹ הֵיכָל נֶהְדָּר כָּזֶה”.

הֵשִׁיב לָהּ בַּעֲלָהּ: “וַדַּאי, בֵּית־חוֹמָה נָאֶה עָשָׂה לוֹ זֶה, אֲבָל בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא? רְצוֹנֵךְ, הֲרֵינִי מְהַפְּכוֹ מִיָּד לְגַל שֶׁל אֲבָנִים”.

“כֵּיצַד?” – תָּמְהָה הַצִּפּוֹר הָאִשָּׁה.

אָמַר לָהּ הַבַּעַל: “עֲדַיִּן אִי אַתְּ יוֹדַעַת כֹּחִי. דַּי בְּשָׁלשׁ בְּעִיטוֹת שֶׁאֶבְעַט בְּרַגְלִי זוֹ עַל הַגַּג – וְהַחוֹמָה נוֹפֶלֶת תַּחְתָּהּ!”

שְׁלֹמֹה שֶׁשָּׁמַע בְּשִׂיחָה זוֹ – שָׂחָק.

שָׁאֲלָה אוֹתוֹ הַמַּלְכָּה, לָמָּה הוּא שׂוֹחֵק. שָׂח לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה־שֶּׁשָּׁמַע.

שָׂחֲקָה גַם הַמַּלְכָּה וְאָמָרָה: “כְּדַאי הוּא חָצוּף זֶה לְהוֹרוֹתוֹ קְצָת מִמִּדּוֹת דֶּרֶךְ־אֶרֶץ”.

רָמַז שְׁלֹמֹה לְעֶבֶד אֶחָד, וּמִיָּד שָׁרַק הַלָּז לַצִּפּוֹר הַבָּעַל.

נִתְחַלְחֵל הָעוֹף וּמִיָּד בָּא בְּפִיק־בִּרְכַּיִם וְנָפַל וְהִשְׁתַּחֲוֶה לְרַגְלֵי הַמֶּלֶךְ, בְּשָׁעָה שֶׁאִשְׁתּוֹ עָפָה לָהּ מִשָּׁם בְּבֶהָלָה וְנִתְעַלְּמָה.

אָמַר הַמֶּלֶךְ לַצִּפּוֹר: “שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶת־דְּבָרֶיךָ שֶׁדִּבַּרְתָּ בִּפְנֵי אִשְׁתֶּךָ. עַכְשָׁיו עֲשֵׂה מִיָּד כְּמוֹ שֶׁדִּבַּרְתָּ – בְּעַט בָּאַרְמוֹן וְהָרְסֵהוּ! וְאִם לָאו – מָרָה תִהְיֶה אַחֲרִיתֶךָ…”

הִתְחִיל הָעוֹף הַקָּטֹן בּוֹכֶה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, צִפְצֵף וְאָמַר: “אָמְנָם חָטָאתִי בְּחַרְטֻמִּי, אַךְ אַתָּה, מֶלֶךְ־מְלָכִים, סְלַח־נָא, מְחַל־נָא, כִּי לָמָּה זֶה תָּשִׂים לֵב לְדִבְרֵי בְּרִיָּה קַלָּה וּבְזוּיָה שֶׁכְּמוֹתִי?…”

“אִם בְּרִיָּה קַלָּה אַתָּה” – אָמַר הַמֶּלֶךְ – “לָמָּה זֶה אַתָּה מִתְפָּאֵר כָּךְ?”

אָמַר לוֹ הַצִּפּוֹר: “אֲדוֹנִי חֲמֹל! וַהֲרֵי אֲנִי רַק בִּפְנֵי אִשְׁתִּי אָמַרְתִּי כָךְ”.

מִיָּד שָׂחֲקָה הַמַּלְכָּה וְאָמָרָה: “שַׁלְּחֵהוּ; בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ מֻתָּר לְהִתְפָּאֵר”.

שָׂחַק גַּם הַמֶּלֶךְ וּפְטָרָהוּ, וּמִיָּד הִשְׁתַּחֲוֶה הַצִּפּוֹר וְנִתְעוֹפֵף לוֹ.

אִשְׁתּוֹ, הַצִּפּוֹרָה, שֶׁנִּסְתַּכְּלָה מִמַּחְבֹּאָהּ וְצָפְתָה לְבַעֲלָהּ, מִהֲרָה וְיָצְאָה לִקְרָאתוֹ, כְּשֶׁהִיא חֲרֵדָה וְשָׂשָׂה כְּאַחַת וְקָרְאָה: “יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ, שֶׁיָּצָאתָ בְשָׁלוֹם מִיָּדוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה!”

“טִפְּשָׁה!” – עָנָה לָהּ הַבַּעַל בִּלְחִישָׁה – “דוֹמָה אַתְּ שֶׁאֲנִי הָיִיתִי בְּסַכָּנָה? אִלְּמָלֵי נֶחְבֵּאת הָיִיתְ רוֹאָה כֵּיצַד הִתְנַפְּלוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה לְרַגְלַי בְּתַחֲנוּנִים רַבִּים, שֶׁלֹּא לְהָבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־הָרָעָה שֶׁאָמַרְתִּי, וְשֶׁלֹּא לְבַיְּשָׁם בַּמַּפָּלָה כְנֶגֶד כָּל־הָעָם בִּירוּשָׁלָיִם”.

“וְאַתָּה, עֲטֶרֶת רֹאשִׁי, מָה אָמַרְתָּ לָהֶם?” – שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה.

“מוּבָן” – עָנָה הַבַּעַל – “שֶׁאֵין לְהָקֵל כָּל־כָּךְ בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה, וְהִבְטַחְתִּי לוֹ שֶׁלֹּא אֶגַּע בְּהֵיכָלוֹ לְרָעָה. סוֹף־סוֹף הֲרֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל הוּא, וּכְדַאי הוּא לִבְרִיתִי שָׁלוֹם – לֹא כָּךְ, זוּגָתִי?”

“וַדַּאי כָךְ, בַּעֲלִי” – עָנְתָה הָאִשָּׁה – “רוֹאָה אֲנִי בְךָ, שֶׁגַּם חָכְמָתְךָ גְדוֹלָה מִשֶּׁל שְׁלֹמֹה”.

(סִפּוּר לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט)

עוֹמְדִים לָהֶם כָּל־הָאִילָנוֹת שֶׁבַּגַּן עֲטוּפֵי לְבָנִים; עוֹמְדִים הֵם וּמְחַכִּים בַּחֲרָדָה לִגְזַר־דִּינָם, כִּי הַיּוֹם יוֹם הַדִּין, – רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת…

הַכֹּל שָׁוִים בְּיוֹם הַדִּין – כְּפוֹר וְשֶׁלֶג יְעָטָם וְלֹא יֻכָּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל. עֵץ־פְּרִי וְאִילָן סְרָק, גָּדוֹל וְקָטֹן כֻּלָּם עוֹמְדִים הֵם לַמִּשְׁפָּט לִפְנֵי שׁוֹפֵט כָּל־הָאָרֶץ וּפוֹרְשִׂים כַּפּוֹתֵיהֶם בִּתְחִנָּה הַשָּׁמָיְמָה.

וְהַשָּׁמַיִם קוֹדְרִים מִקָּרָה, עֲרָפֶל חֲוַרְוַר מַכְהֶה עַל הַכֹּל, וְאֵימַת הַדִּין שׁוֹרָה עַל כָּל־הַבְּרִיאָה כֻלָּהּ…

חֹרֶף קָשָׁה, קֶרַח עַז – מִי יִשָּׂאֶנּוּ?… מִי יִשָּׁאֵר לְחַיִּים? מִי יָאִיר עוֹד בְּאוֹר הָאָבִיב?…

וְהִנֵּה רוּחַ עָבְרָה – וְנִרְעֲשׁוּ כָל־הָעֵצִים; כֻּלָּם נִפְחָדוּ, חֲרָדָה אֲחָזָתַם, וְכָל־הַקָּהָל כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה וְקוֹרֵא בִתְפִלָּה.

קוֹל בְּכִיּוֹת כִּבְעֶזְרַת־נָשִׁים בִּשְׁעַת הַתְּקִיעוֹת… אַנְחַת־שֶׁבֶר – עָנָף מְדֻלְדָּל נִשְׁבַּר מִגִּזְעוֹ וְנָפַל חָלָל אָרְצָה…

הָהּ! הִנֵּה יוֹם הַדִּין, הַבָּא לִפְקֹד עַל כָּל־הָעֵצִים בַּדִּין!

וְהַקַּטֵּגוֹר הַשָּׁחוֹר, הָעוֹרֵב, בָּא בִיעָף, – מִתְעוֹפֵף הוּא עַל הַגַּן סָבִיב סָבִיב וְקוֹרֵא:

“רַק־רַע! רַק־רַע, רַק־רָע! – כֻּלְּכֶם חֲטָאתֶם, עֲוִיתֶם, פְּשַׁעְתֶּם!” – – –

"עֵץ־הַתַּפּוּחַ – אִם לֹא פִּתִּיתָ בַּקַּיִץ שֶׁעָבַר אֶת־אַחַד הַנְּעָרִים שֶׁיָּבֹא לִגְנֹב תַּפּוּחִים?

"הַדֻּבְדְּבָן – כְּלוּם לֹא קָטְפוּ הַתִּינוֹקוֹת מִפֵּרוֹתָיו בְּיוֹם הַשַּׁבָּת?

"וְהָאֱגוֹז – הוֹי, אֱגוֹז זֶה בַּעֲנָפָיו הַכְּפוּפִים וּמִשְׁתּוֹחֲחִים עַד לָאָרֶץ! – יוֹדֵעַ אֲנִי אוֹתְךָ צַדִּיק וְחָסִיד! דּוֹמֶה אַתָּה, שֶׁלֹּא רָאִיתִי אֶת־אֵלּוּ שֶׁהָיִיתָ מַסְתִּיר שָׁם בְּצִנְעָה, בְּסֵתֶר סֻכָּתְךָ הָעֲבֻתָּה! דּוֹמֶה אַתָּה שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי אֶת־לַחַשׁ סוֹדוֹתֵיהֶם?…

"רַק־רַע! רַק־רַע, רַק־רַע עֲשִׂיתֶם כָּל־הַיָּמִים! – עַתָּה יוֹבִישׁ הַחֹרֶף אֶת־לֵחֲכֶם, לְעוֹלְמֵי עַד יַקְפִּיאֲכֶם, וְלֹא תוֹסִיפוּ לִהְיוֹת לְמִכְשׁוֹל וּלְעָוֹן לְכָל־בָּאֵי עוֹלָם! הַחֹרֶף, הַחֹרֶף יִשְׁלֹט לְעוֹלָם, וְלֹא תִרְאוּ אוֹר הַחַמָּה! הַקֶּרַח הַנּוֹרָא לֹא יָסוּר – וְכֻלְּכֶם תִּכָּרְתוּ בַגַּרְזֶן, לְהַסִּיק בָּכֶם אֶת־הַתַּנּוּר!

“רַק־רַע, רַק־רַע, רַק־רָע!”

וְשׁוֹמְעִים הָעֵצִים וַחֲרֵדִים: “הַאֻמְנָם חָטָאנוּ?” יֹאמְרוּ בְלִבָּם – וּמִיִּרְאָה גְדוֹלָה הֵם מִתְוַדִּים וּמַכִּים עַל הַלֵּב: “אָשַׁמְנוּ… בָּגַדְנוּ…”

וְנֶאֱנָחִים עֲנָפִים, נִשְׁבָּרִים וְנֶאֱנָחִים: “הִנֵּה יוֹם הַדִּין! הִנֵּה יוֹם הַדִּין – וּמִי יִזְכֶּה בַּדִּין?” – – –

“צִיץ־צִיץ־צִיץ וּפֶרַח!” – נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹל צִפְצוּף דַּק.

אֵיזוֹ צִפֹּר חֲדָשָׁה, סַסְגּוֹנִית עַלִּיזָה בָאָה לַגַּן וּבְשׂוֹרָה בְּפִיהָ. וְהִנֵּה הִיא טָסָה וּמְקַפֶּצֶת מֵעֵץ אֶל עֵץ, מְבַשֶּׂרֶת וְאוֹמָרֶת:

"מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָאתִי, צִפֳּרִים שׁוֹנוֹת רָאִיתִי.

"בְּשׂוֹרַת אָבִיב שָׁמַעְתִּי, אָבִיב חָדָשׁ יָצָא.

"יָצָא בְהַדְרָתוֹ כְּחָתָן מֵחֻפָּתוֹ!

"קַרְנֵי זִיו מֵרֹאשׁוֹ סָבִיב לוֹ, וּלְרַגְלָיו נִצָּנִים וִירַק־עָלִים.

"בָּחוּר חָתָן יְפֵה עֵינַים – וְהוּא נוֹשֵׂא מַתָּנוֹת וּמִגְדָּנוֹת!

"כַּיּוֹם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא הֶחָתָן, עוֹבֵר שָׁם וּמְפַזֵּר פְּרָחִים.

"פְּרָחִים בְּכָל־הַגֵּאָיוֹת, פְּרָחִים עַל הַגְּבָעוֹת.

"וְתַפּוּחֵי־הַזָּהָב יְעַטֵּר צִיצִים, – צִיצֵי־צִיצִים וּפִרְחֵי־פְרָחִים!

"עוֹד מְעַט וְיָצָא צָפוֹנָה, יַפְלִיג בַּיָּם הַגָּדוֹל וְיָבֹא הֵנָּה!

"יָבֹא, יֵדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ, רוּחַ צֶחָה וַחֲמִימָה.

“מִגַּן־הָעֵדֶן יָבֹא וְזֵרֵי־פְרָחִים יָבִיא – צִיץ־צִיץ־צִיץ וּפֶרַח! צִיץ־צִיץ־צִיץ וּפֶרַח!” – – –

“רַק־רַע, רַק־רַע, רַק־רָע!” קוֹרֵא הָעוֹרֵב בְּזַעַף – “שֶׁקֶר דִּבְּרָה הַכַּזְבָנִית, – צִפֹּר סוֹרֵרָה, נָכְרִיָּה זָרָה, גֵּרָה גְרוּרָה – שַׁקֵּר שִׁקֵּרָה!”

וְשׁוֹמְעִים הָעֵצִים – וְהֵם מִתְנוֹדְדִים בֵּין תִּקְוָה וְיִרְאָה; אֵינָם יוֹדְעִים לְמִי יַאֲמִינוּ – אִם לְאֶזְרַח הָאָרֶץ, לָעוֹרֵב, אִם לַצִּפּוֹר הַחֲדָשָׁה, הַגֵּרָה הַבָּאָה מֵאֶרֶץ אַחֶרֶת…

“צִיץ־צִיץ־צִיץ וּפֶרַח!” – מְצַפְצֶפֶת שׁוּב הַסַּסְגּוֹנִית.

רַק־רַע, רַק־רָע!" – צוֹרֵחַ שׁוּב הָעוֹרֵב.

וְהָעֵצִים מִתְנוֹדְדִים וְאֵינָם יוֹדְעִים, הֲיִשְׂמְחוּ אוֹ יֵאָנְחוּ?…

וְהִנֵּה עוֹד קוֹלוֹת, קוֹלוֹת חֲדָשִׁים יָרִיעוּ, קוֹל מִצְהֲלוֹת יְלָדִים – תִּינוֹקוֹת רָצִים מִבֵּית רַבָּם, רָצִים דָּצִים וְצוֹהֲלִים.

רָאָה אוֹתָם הָעֲרָפֶל – וַיִּמּוֹג וַיֵּלֶךְ מִפְּנֵי הַשִּׂמְחָה.

וְהַקְּטַנִּים – הִנֵּה זֶה אֶל הַגַּן בַּהֲמוֹנָם וּשְׂשׂוֹנָם בָּאוּ וַהֲרֵי הֵם קוֹרְאִים וְאוֹמְרִים:

"בֵּרַכְנוּכֶם הַיּוֹם, עֵצִים, בְּשֵׁם אֲדוֹנָי! –

“אָכַלְנוּ מִפִּרְיְכֶם וְזָכַרְנוּ לָכֶם חֶסֶד קֵיצְכֶם – וּבֵרַכְנוּכֶם!”

וְקוֹפְצִים הַיְּלָדִים וּמְדַלְּגִים, מְעַפְּרִים בַּשֶּׁלֶג וְרָצִים מֵעֵץ אֶל עֵץ וּלְכָל־אֶחָד בִּבְרָכָה יִקְרָאוּ:

“לְחַיִּים, תַּפּוּחַ, וְלֹא לַמָּוֶת!”

“לִבְרָכָה, דֻּבְדְּבָן, וְלֹא לִקְלָלָה!”

“לְשׂבַע, אֱגוֹז, וְלֹא לְרָזוֹן!”

שָׁמְעוּ זֹאת הָעֲנָנִים – וְנִפְזָרוּ, קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ – וְנָהָרוּ; כִּי גַם הַשֶּׁמֶשׁ בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ נִשְׁקְפָה מִזְּבוּלָהּ לִרְאוֹת אֶת־הַתִּינוֹקוֹת בְּשִׂמְחָתָם…

נִשְׁקְפָה הַשֶּׁמֶשׁ וַתָּאֶר בְּחַסְדָּהּ עַל הָעֵצִים הָאֲבֵלִים, – וְהִנֵּה הַכֹּל מְאִירִים, הַכֹּל מַזְּהִירִים בְּאוֹר סַפִּירִים, אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, – וּבַגַּן שִׂמְחָה וִיקָר וְאוֹר שֶׁל חָג…

“בְּסִמָּן טוֹב!” קָרְאָה הַסַּסְגּוֹנָה – “סִמָּן טוֹב הוּא לְצִיצֵי־צִיצִים, צִיצִים וּפְרָחִים!” – וַתָּעָף הָלְאָה לְבַשֵּׂר אֶת־הַבְּשׂוֹרָה בָעוֹלָם.

וְהָעוֹרֵב – הוּא נֶחְבָּא וַיֵּעָלֵם וְקוֹלוֹ הָרָע לֹא נִשְׁמַע עוֹד.

רָאוּ הָאִילָנוֹת כַּמָּה גְדוֹלָה הִיא בִּרְכַּת תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּם – וַיַּאֲמִינוּ בִּבְשׂוֹרַת הַצִּפֹּר הַחֲדָשָׁה, בָּטְחוּ שֶׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּינָם לְטוֹבָה, – וּמִיָּד הִתְחִילוּ מְנַעְנְעִים וּמְבָרְכִים זֶה לָזֶה בְשִׂמְחָה:

“לְשָׁנָה טוֹבָה! לְשָׁנָה טוֹבָה!”

– לְשָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרָכֶת, עֲצֵי יְיָ!