א 🔗
מִשֶּׁנִּבְרְאוּ הַצִּפֳּרִים, לֹא הָיוּ יוֹדְעוֹת עֲדַיִּן לְהַנְעִים זְמִירוֹת, וְהָיוּ כֻלָּן צוְֹחוֹת בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת, מְצַפְצְפוֹת וּמַהְגּוֹת כְּכָל־הָעוֹלֶה וְיוֹצֵא מִגְּרוֹנָן, בְּלִי כָל־נְעִימָה שֶׁהִיא.
מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא?
שָׁגַר שְׁנַיִם מִמַּלְאֲכֵי־הַשִּׁיר שֶׁבַּמָּרוֹם, וְיָרְדוּ לְתוֹךְ יַעַר מָלֵא עוֹף, יָשְׁבוּ בֵין עֳפָאָיו שֶׁל אִילָן אֶחָד נָאֶה – וּפָתְחוּ פִיהֶם בְּשִׁירָה.
שָׁמְעוּ בַעֲלֵי־הַכְּנָפַיִם קוֹל עָרֵב מְהַלֵּךְ בַּיָּעַר – וּבָאוּ רַבִּים בַּעֲפִיפָה לִפְנֵי אִילָן זֶה, שֶׁמִּמֶּנּוּ הַקּוֹל יוֹצֵא, וְרָאוּ: שְׁנַיִם שֶׁזִּיוָם מֵאִיר כַּלְּבָנָה, פּוֹרְשִׂים כְּנָפַיִם כְּגַוְנֵי הַקֶּשֶׁת שֶׁבְּעָנָן, וּמִפִּיהֶם – הַקּוֹל, קוֹל נְגִינָה מוֹשֵׁךְ וְלוֹקֵחַ לְבָבוֹת בִּנְעִימָה.
מִיָּד הֵבִינוּ כֻלָּם שֶׁמַּלְאֲכֵי־מָרוֹם הֵם אֵלּוּ וְעָמְדוּ כָל־הָעוֹפוֹת לִפְנֵיהֶם בִּשְׁתִיקָה שֶׁל כָּבוֹד, – עוֹמְדִים וּמִשְׁתָּאִים לִנְגִינַת־שָׁמַים, שֶׁלֹּא שָׁמְעָה עוֹד כָּל־אֹזֶן בָּאָרֶץ…
הִתְחִילוּ הַמַּלְאָכִים מְנַגְּנִים שִׂמְחָה, וּמִיָּד קָפְצָה דִיצָה גְדוֹלָה עַל כָּל־הָעוֹפוֹת, וְהִתְחִילוּ יוֹצְאִים בְּמָחוֹל מֵאֲלֵיהֶם, – וַהֲרֵי כֻלָּם שָׂשִׂים וּמְרַקְּדִים, מְנַתְּרִים וְנַעֲלָסִים לְקוֹל הַשִּׁיר, וְכָל־הַיַּעַר כֻלּוֹ – צָהֳלָה וְרִנָּה בְהֵדוֹ לְשַׂמַּח לְבָבוֹת!
מִשֶּׁסִיְמוּ הַמַּלְאָכִים נְגִינָתָם זוֹ, מִיָּד מָחֲאוּ כָל־הָעוֹפוֹת כָּנָף וְקָרָאוּ: “הֶאָח, מַה־נָּעִים וּמַה־טּוֹב!” וְאָמְרוּ לַמַּלְאָכִים: “מַלְאָכִים טוֹבִים! עֲשׂוּ עִמָּנוּ חֶסֶד, וּבְכָל־יוֹם תָּבֹאוּ לְנַגֵּן לָנוּ כָךְ!”
אָמְרוּ לָהֶם הַמַּלְאָכִים: "אָנוּ, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן, לֹא נִבְרֵאנוּ לְנַגֵּן אֶלָּא לְדָרֵי מַעֲלָה שֶׁבָּרָקִיעַ, וְלֹא נִתְּנָה לָנוּ רְשׁוּת לוֹמַר שִׁירָה בָּאָרֶץ אֶלָּא יוֹם זֶה בִּלְבָד.
עַכְשָׁו, רְצוֹנְכֶם, שֶׁתְּהֵא שִׁירָה נֶאֱמֶרֶת גַּם בָּאָרֶץ? יְכוֹלִים אָנוּ לִמְסֹר לָכֶם חָכְמַת הַנִּגּוּן, וְתִהְיוּ אַתֶּם, בַּעֲלֵי־הַכָּנָף, הַמְּנַגְּנִים שֶׁלְּדָרֵי מָטָּה".
“וּלְוָאי!” קָרְאוּ כָל־הָעוֹפוֹת בְּשִׂמְחָה; וְנִזְדָּרְזוּ וְנִתְעוֹפְפוּ עַל כָּל־הַקִּנִּים שֶׁבַּיָּעַר, מְבַשְּׂרִים וְאוֹמְרִים: “מַתָּנָה טוֹבָה מִגִּנְזֵי־מְרוֹמִים שָׁלַח לָנוּ הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, – בֹּאוּ, צִפֳּרִים, וּנְקַבְּלָהּ!”
מִיָּד נִתְעוֹפְפוּ כָל־בַּעֲלֵי אֶבְרָה וְנוֹצָה, שָׂשִׂים טָסִים הֲמוֹנִיּוֹת־הֲמוֹנִיּוֹת לְמִינֵיהֶם. מִכָּל־קְצוֹת הַיָּעַר – נֶחְפָּזוּ לַמַּתָּנָה, וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא נִשְׁאַר בְּקִנּוֹ, שֶׁכֻּלָּם יַחַד נִקְבְּצוּ וּבָאוּ לְמָקוֹם זֶה שֶׁל מַתַּן־שִׁירָה.
ב 🔗
עָמְדוּ הַמַּלְאָכִים וּפָתְחוּ וְאָמְרוּ לָהֶם, לָעוֹפוֹת:
“עַכְשָׁו, שִׁמְעוּ בַעֲלֵי־כָנָף כֻּלְּכֶם! מַתָּנָה טוֹבָה הִיא הַשִּׁירָה אֶלָּא שֶׁאֵין הִיא נִתֶּנֶת מַאַלֶיהָ, בְּלִי יְגִיעָה. שֶׁכֵּן כָּל־חָכְמָה צְרִיכָה לִמּוּד וְאַף הַנִּגּוּן כָּךְ. וְהָרוֹצֶה לְנַגֵּן יָפֶה – עָלָיו לְהַקְשִׁיב יָפֶה־יָפֶה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן שֶׁלְּפָנָיו, וְלִתֵּן דַּעְתּוֹ עַל כָּל־פֶּרֶק וּפֶרֶק שֶׁבַּשִּׁיר; וְעָלָיו גַּם לְחַנֵּךְ אֶת־גְּרוֹנוֹ יָפֶה וּלְאַמֵּן אֶת־קוֹלוֹ שֶׁיְּהֵא יוֹצֵא בִנְעִימָה, בְּסֵדֶר נָאֶה וּבְמִדָּה וּבְקֶצֶב מְכֻוָּן. וְלָכֵן, הַתְקִינוּ אֶת־עַצְמְכֶם לְתוֹרָה וְלַעֲבוֹדָה זוֹ. וַהֲרֵי שְׁנֵינוּ עוֹמְדִים הַיּוֹם לְלַמֵּד אֶת־כֻּלְּכֶם – וְעַתָּה עִמְדוּ וּשְׁמָעוּ!”
כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ הָעוֹפוֹת כָּךְ, נַעֲשׂוּ כִתִּים־כִּתִּים, וְהִתְחִילוּ מְדַיְּנִים בַּדָּבָר:
הָרְעַבְתָּנִים שֶׁבָּהֶם אָמְרוּ: “הַנִּגּוּן וַדַּאי יָפֶה הוּא אַף נָעִים, אֲבָל כְּבָר רְעֵבִים אָנוּ, לְאַחַר שֶׁעָמַדְנוּ כָאן שָׁעָה. עַכְשָׁו, נָעוּף וְנָתוּר לָנוּ טָרֶף, וּלְאַחַר שֶׁנִּסְעַד לִבֵּנוּ – נַחֲזוֹר”. – וּמִיָּד עָפוּ לָהֶם אֵלוּ לַצָּיִד. צָדוּ, דָּרְסוּ וְאָכְלוּ אֲכִילָה גַסָּה שֶׁהֱבִיאָה אוֹתָם לִידֵי שֵׁנָה – וְנִרְדָּמוּ.
הַשּׁוֹבֵבוֹת, הַצַּחֲקָנִיּוֹת שֶׁבַּצִּפֳּרִים, אָמְרוּ: “וַהֲרֵי עוֹד לֹא צִחַקְּנוּ הַיּוֹם וְלֹא כְלוּם. נָשׁוּט תְּחִלָּה וּנְשַׂחֵק בָּעוֹלָם, וְאַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁנַּחֲזוֹר לְקִנֵּינוּ – נִלְמָד; קְצָת קֹדֶם שֵׁנָה וּקְצָת גַּם בִּשְׁעַת שֵׁנָה, מִתּוֹךְ הַחֲלוֹם. אֲבָל לָשֶׁבֶת כָּעֵת וְלִלְמוֹד, בְּעוֹד שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ עֵר וְשָׂמֵחַ – מִשְׂחָקֵנוּ אָנוּ מַה־יְּהֵא עָלָיו?” – וּמִיָּד פָּרְשׂוּ כָנָף וְעָפוּ לָהֶן גַּם אֵלּוּ.
וְהַיְּפֵיפִיּוֹת שֶׁבַּצִּפֳּרִים, – אֵלּוּ אָמְרוּ: “אָנוּ יָפוֹת וְהַנִּגּוּן יָפֶה הוּא, נִלְמַד וְנוֹסִיף חֵן עַל חִנֵּנוּ”. וְעָמְדוּ כֻלָּן וְהִתְחִילוּ לוֹמְדוֹת מִפִּי הַמַּלְאָכִים; שָׁמְעוּ קוֹל וְצִפְצְפוּ אַחֲרָיו בְּדוֹמֶה לוֹ, שָׁמְעוּ – וְצִפְצֵפוּ… אֶלָּא, לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה, הִתְחִילוּ מִשְׁתַּמְטוֹת אַחַת־אֶחָת. אָמְרוּ: “כָּל־הַיּוֹם נִלְמַד – וְאֵימָתַי נְקַשֵּׁט אֵת עַצְמֵנוּ וְנַרְאֶה אֶת־נוֹצוֹתֵינוּ לָעוֹלָם?…” וְהַטַּוָּס הַגַּאַוְתָּן – זֶה לֹא הִתְחִיל אֲפִילוּ לְהַקְשִׁיב בַּלִּמּוּד, אֶלָּא עָמַד וְנִסְתַּכֵּל בִּזְנָבוֹ הַנּוֹצֵץ וְאָמָר: “שְׁסָ”ה" (365) גְוָנִים יֵשׁ בִּזְנָבִי, וְיָפֶה אֲנִי גַם בְּלִי זֶמֶר – אִי־אֶפשִׁי בַּשִּׁיר!"
רַק הַקְּטַנּוֹת וְהָעֲנָווֹת שֶׁבַּצִּפֳּרִים, שֶׁלִּבָּן לֵב רַגָּשׁ וָטוֹב, הֵן הִטּוּ אֹזֶן לִנְגִינַת הַמַּלְאָכִים, וְכָל־אַחַת נָתְנָה אֶת־דַּעְתָּה עַל פֶּרֶק אֶחָד, שֶׁנִּרְאֶה נָאֶה לָהּ בְּיוֹתֵר, וְחָזְרָה עָלָיו וְשִׁנְּנָה לְעַצְמָהּ שֶׁיְהֵא שָׁגוּר עַל פִּיהָ. וְעִם הַעֲרֵב שָׁמֶשׁ, כְּשֶׁפָּרְחוּ לָהֶם הַמַּלְאָכִים, עֲדַיִּן חָזְרָה כָל־אַחַת מֵהֶן עַל פֶּרֶק זֶה שֶׁלָּמְדָה, – וּכְשֶׁרָאוּ פִּרְקָן זָכוּר לָהֶן, הָלְכוּ לִישׁוֹן.
הָיָה בֵין הַקְּטַנּוֹת הַלָּלוּ עוֹף אֶחָד קָטָן וְעָנִי בְיוֹתֵר. אָמַר זֶה: “מִכָּל־הַיֹּפִי וְהַנּוֹי שֶׁבָּעוֹלָם לֹא חִלֵּק הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִי, אֶלָּא הַקּוֹל שֶׁבִּגְרוֹנִי; אֲשַׁפֵּר נָא חֶמְדָה גְנוּזָה זוֹ שֶׁבְּקִרְבִּי, וְאֶלְמַד וְאֶשְׁנֶה כָּל־פִּרְקֵי הַשִּׁיר שֶׁשָּׁמָעְתִּי – לְהוֹדוֹת בָּהֶם לָאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם, שֶׁבְּרָאוֹ בְּחֵן וּבְחֶסֶד!” – וְיָשַׁב לוֹ עוֹף קָטֹן וְעָנִי זֶה כָּל־אוֹתוֹ הַלַּיְלָה וְשִׁנֵּן לְעַצְמוֹ כָּל־פֶּרֶק וָפֶרֶק שֶׁזָּכַר עוֹד מִפִּי הַמַּלְאָכִים, וּצְרָפָם יַחַד לְשִׁירָה אַחַת נָאָה, – וְלַשָּׁמַיִם, בִּפְנֵי יָרֵח וְכוֹכָבִים, כָּל־הַלַּיְלָה שֻׁפַּךְ שִׁירוֹ.
ג 🔗
מִמָּחֲרַת הַבֹּקֶר, נֵעוֹרוּ כָל־הַצִּפֳּרִים מִשְׁנָתָן, וּמִיָּד נִתְמַלֵּא הַיַּעַר קוֹלֵי־קוֹלוֹת שֶׁל שִׁיר. כָּל־עוֹף נִסָּה אֶת־גְּרוֹנוֹ, לִרְאוֹת מַה־נִּתַּן לוֹ מִיּוֹם אֶתְמוֹל. – אַךְ כַּמָּה שֶׁצָוְחוּ הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּעוֹפוֹת וְצָרְחוּ בְקוֹל – שִׁירוֹתֵיהֶם שֶׁל הַקְּטַנִּים עָלוּ עֲלֵיהֶם! –
סוֹף־סוֹף נִשְׁתַּתְּקוּ הַגְּדוֹלִים, וְעָמְדוּ לִשְׁמֹעַ בַּנְּגִינוֹת הָעֲרֵבוֹת שֶׁל הַקְּטַנִּים – וְכָל־הַיַּעַר צָלַל בְּשִׁיר וּרְנָנִים. כָּל־קָטָן וְקָטָן הִנְעִים בְּקוֹלוֹ אֶת־פִּרְקוֹ שֶׁלּוֹ, אִישׁ כְּמַתָּנָתוֹ הַטּוֹבָה.
פָּתַח גַּם אוֹתוֹ עוֹף קָטָן וְעָנִי, שֶׁשָּׁקַד כָּל־הַלַּיְלָה עַל מִשְׁנָתוֹ, וְנָתַן קוֹלוֹ בְּנִגּוּן – וּמִיָּד נִדְמוּ כָּל־בַּעֲלֵי הַשִּׁיר… כָּל־בַּעֲלֵי־הַכָּנָף תָּמְהוּ וְנִשְׁתּוֹמְמוּ לְנֹעַם שִׁירוֹ וְעֹז זִמְרָתוֹ שֶׁל קָטָן זֶה.
הִתְחִילוּ הַלָּלוּ קוֹרִין לוֹ: “נְעִים זְמִירוֹת הַיַּעַר”, וְהַלָּלוּ: “נְעִים זְמִירוֹת הָאָרֶץ”, וְהַלָּלוּ בְקִצּוּר: “הַזָּמִיר”, זָמִיר סְתָם…
וְזֶה הַקָּטָן עֲדַיִּן הוּא עוֹמֵד לוֹ עַל דּוּכָנוֹ, עַל גַבֵּי שִׂיחַ אֶחָד דָּל, וְקוֹלוֹ הוֹלֵךְ וּמַרְנִין לְבָבוֹת. מְסַיֵּם הוּא פֶרֶק אֶחָד וּפוֹתֵחַ מִיָּד בְּפֶרֶק שֵׁנִי נָאֶה מִן הָרִאשׁוֹן, עוֹד אֵלּוּ מִשְׁתּוֹמְמִים לְפֶרֶק זֶה – וַהֲרֵי הַקָּטָן מֵרִיעַ כְּבָר בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי נָאֶה מִן הַשֵּׁנִי, וְכֵן לְהָלָן… וְהַיַּעַר כֻּלּוֹ מְרַנֵּן לְקוֹל תְּרוּעוֹתָיו שֶׁל הַקָּטָן הַלָּז; כָּל־הָאִילָנוֹת רוֹעֲדִים לְגִלְגּוּלֵי קוֹלוֹ הַנִּפְלָא, וְהָעוֹפוֹת כֻּלָּם – פָּג רוּחָם לְמִּשְׁמָע, כֻּלָּם כְּחוֹלְמִים, אֶת־נֶפֶשׁ כֻּלָּם הַזָּמִיר בְּשִׁירָתוֹ לָקָח!…
רָאָה הַטַּוָּס הַגַּאַוְתָּן שֶׁהַכֹּל לִבָּם אֶל הַזָּמִיר וְאֵין מִי שֶׁיִּתֵּן דַּעְתּוֹ גַם עָלָיו, עַל הַטַּוָּס, וְכַמָּה שֶׁהוּא מְנַפֵּחַ אֶת־זְנָבוֹ, אֵין עַיִן שֶׁתִּסְתַּכֵּל בּוֹ וּבִשְׁסָ"ה גְוָנִים שֶׁלּוֹ – פָּתַח הַטַּוָּס וְנָתַן קוֹל יְלָלָה, וְהִתְחִיל מְצַוֵּחַ: “וַי, וָי!” – וַהֲרֵיהוּ מְקַפֵּץ עַל הָעֵצִים, מְקוֹנֵן וְצוֹרֵחַ בְּקוֹל הַצּוֹרֵם כָּל־אֹזֶן: “וַי שֶׁלֹּא לָמָדְתִּי! וַי שֶׁלֹּא שָׁנִיתִי! אֲנִי שֶׁהָיִיתִי יָכֹל לִהְיוֹת מַלְכָּם שֶׁל הָעוֹפוֹת – וַי־וַי לִי שֶׁבָּעַטְתִּי בְּמַתְּנַת יוֹצְרִי!”
וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה יָשִׁיר הַזָּמִיר לַיְיָ חַסְדּוֹ וּמִגְּרוֹנוֹ בְּשִׁיר יְהוֹדֶנּוּ, שִׁיר מַפְלִיא כָּל־חָי, וְהַטַּוָּס עֲדַיִּן הוּא גוֹנֵחַ וּמְצַוֵּחַ – וַי לוֹ וּוַי לְרֹאשׁו!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.