כְּכֹל שָׁאַתָּה: בָּעֶרֶב צֵא לְךָ
מֵחַדְרְךָ, בּוֹ כָּל דָּבָר תֵּדַע;
הָאַחֲרוֹן מוּל הַמֶּרְחָק בֵּיתְךָ:
כְּכֹל שָׁאַתָּה.
בְּעֵינֶיךָ, הַיְגֵעוֹת מֵעֲמָלָן
לְהִשְׁתַּחְרֵר מִסַּף בָּלֶה, לְאַט
לְאַט תָּרִים שְׁחוֹרוֹ שֶׁל אֵי אִילָן
וּמוּל שָׁמַיִם תַּצִּיגוֹ. תָּמִיד, בָּדָד.
וְהִנֵּה תֵּבֵל עָשִׂיתָ. וְהִיא רַבָּה.
וְכַמִּלָּה הַמַּבְשִׁילָה עוֹד בַּדְּמָמָה.
וּכְהָבֵן רְצוֹנְךָ אֶת טַעֲמָהּ,
עֵינֶיךָ יַנִּיחוּהָ בְּחִבָּה…
ברלין, 24 בפברואר 1900
וְשׁוּב חַיַּי הָעֲמֻקִּים הוֹמִים
וּכְמוֹ שׁוֹטְפִים בְּרַחֲבֵי גָדוֹת.
כְּבָר כִּקְרוֹבִים לִי כָל הָעֲצָמִים
וְיֶתֶר מֻבָּטִים לִי הַמַּרְאוֹת.
הָאַלְמוֹנִי אֵינֶנּוּ זָר לִי עוֹד.
חוּשַׁי, כְּמוֹ הָעוֹפוֹת, עַד לָרָקִיעַ,
סְחוּף הָרוּחוֹת, מֵרֹאשׁ אַלּוֹן יַגִּיעוּ.
וּבְמֵי אֲגַם, בּוֹ יוֹם הָפוּךְ מַפְצִיעַ,
לִבִּי, כְּרָכוּב עַל הַדָּגִים, יִצְלֹל.
ווֹרפּסוֶדֶה, 27 בספטמבר 1900
אין עדיין קישוריות מאושרות