לפי דברי לואנדריאס-סאלומה, חובר שיר זה כבר בקיץ 1897 בכפר ווֹלְפְסהַאוּזֶן,שם בילה רילקה שבועות אחדים יחד עימה. לפי דבריה, היה השיר מכוּון במקורו אליה. (בגרמנית אין הבדל בלשון ציווי בין זכר לנקבה.) ↩︎

t [ונשמתי לפניך כאשה]

וְנִשְׁמָתִי לִפָנֶיךָ כְאִשָּׁה,

כְּרוּת אֲשֶׁר דָּבְקָה בְּנָעֳמִי.

בַּיּוֹם הִיא מְלַקֶּטֶת הַמְּלִילוֹת

בֵּין עֳמָרֶיךָ, כְּיֶתֶר הַשְּׁפָחוֹת.

אֲבָל בָּעֶרֶב בַּנָּהָר תִּרְחַץ,

וְתִתְלַבֵּשׁ וְתִתְיַפֶּה מְאֹד,

וְאֶל הַגֹּרֶן, עֵת הַכֹּל נָמִים,

תָּבוֹא וּתְגַלֶּה הַמַּרְגְּלוֹת.

וְכִי תִּשְׁאָלֶנָּה בַחֲצוֹת, לְךָ

בְתֹם לֵב תֹּאמַר: רוּת אֲנִי, אֲמָתְךָ.

וּפָרַשְׂתָּ עַל אֲמָתְךָ כְנָפְךָ.

כִּי אַתָּה תִנְחַל…

וּלְרַגְלֶיךָ נִשְׁמָתִי תִישַׁן,

וּמִדָּמְךָ תֵחַם עַד לַזְּרִיחָה.

וְהִיא כְרוּת. וְהִיא לְךָ אִשָּׁה.

t [אתה הוא הנוחל]

אַתָּה הוּא הַנּוֹחֵל.

כִּי הַבָּנִים נוֹחֲלִים.

אָבוֹת כָּלִים,

בָּנִים קַיָּמִים וְנָבִים.

אַתָּה הוּא הַנּוֹחֵל.

t [וירק תמולי גנים]

וִירַק תְּמוֹלֵי גַנִּים

תִּנְחַל, וְרֹגַע תְּכֵלֶת

שֶׁבְּקִרְעֵי רָקִיעַ,

וּרְבִיבֵי יָמִים,

וּשְׁמָשׁוֹת שֶׁל קֵיצֵי לְהָבִים,

וּבְכִי וְכֹסֶף שֶׁבַּאֲבִיבִים

כִּבְמִכְתָּבֶיהָ שֶׁל אִשָּׁה אוֹהֶבֶת.

וּסְתָוִים, שֶׁכְּבִגְדֵי תִפְאֶרֶת

בְּזִכְרוֹנָם שֶׁל פַּיְּטָנִים שְׁמוּרִים.

וָחֳרָפִים תִּנְחַל, כְּמוֹ שַׁיֶּרֶת

אַרְצוֹת-יְתוֹם אֲשֶׁר עָטוּ צְחֹרִים.

תִּנְחַל פִירֶנְצִי, רוֹמִי וְקָזָן,

וֶנֶצְיָה וְהַדְּבִיר שֶׁבְּרוּאַן,¹

וּטְרוֹיְצְקָה לַוְרָה,²

וְגַם אֶת הַמִּנְזָר

אֲשֶׁר בְּקִיּוֹב, בְּשִׁפּוּלֵי הָהָר,

מְבוֹךְ כּוּכִים בֵּין עִיר לְבֵין גַּנֶּיהָ.

מוֹסְקְבָה לְךָ וְכָל פַּעֲמוֹנֶיהָ,

וְכִנּוֹרוֹת וְצִלְצְלֵי הַשֵּׁמַע,

וְכָל שִׁיר אֲשֶׁר נָבַע מִמְּקוֹר הַדֶּמַע

בְּנִזְרְךָ כְּאֶבֶן-חֵן יֻתַּן.

לְמַעְנְךָ רַק יִסְתַּגֵּר פַּיְּטָן

וְיֶאֱגֹר תְּמוּנוֹת שֶׁל עֹז וְעֹשֶׁר,

וּבְהַמְשִׁילוֹ עוֹלָם יִבְגֵּר לְאֹשֶׁר,

וְכָל חַיָּיו יִהְיֶה אַלְמָן…

וְאָמָּנִים בְּצַיְּרָם אֶת הַטֶּבַע

רַק יַחֲזִירוּהוּ לְךָ בְּצוּרַת קֶבַע,

אֲשֶׁר חוֹלֵף בְּרָאתוֹ לָרִאשׁוֹנָה

וְרַק בַּתְּמוּנוֹת הוּא נֶצַח. שׁוּרָה נָא,

זוֹ מוֹנָה לִיזָה, כְּיַיִן מְשֻׁמָּר

בָּהּ כָּל אִשָּׁה כְּמוֹ הָיְתָה מִכְּבָר,

וְשׁוּם אִשָּׁה מְאוּם לֹא תְחַדֵּשׁ.

כִּי כָּל יּוֹצֵר הוּא כְּמוֹתְךָ.

וְרוֹצֶה בְּנֶצַח. וְאוֹמֵר לַשֵּׁשׁ:

נִצְחִי הֱוֵי, כְּלוֹמַר: הֱוֵי שֶׁלְּךָ.

גַּם אוֹהֲבִים אוֹסְפִים לְמַעַנְךָ.

כִּי פַּיְּטָנִים הֵם שֶׁל שָׁעָה חוֹלֶפֶת.

וּבְנָשְׁקָם עַל פֶּה אָדִישׁ כָּאֶבֶן

יַטְבִּיעוּ בּוֹ חִיּוּךְ, כְּמוֹ יְיַפּוּהוּ.

וְנוֹשְׂאֵי עֹנֶג הֵם, וְיַרְגִּילוּהוּ

לִכְאֵבִים שֶׁלְּבַגְרוּת יַכְשִׁירוּ.

וְנוֹשְׂאֵי צַעַר הֵם גַּם כִּי יָשִׁירוּ,

וְּכִסּוּפִים יַרְדִּימוּ וְיָעִירוּ,

עַד יִפְרְצוּ בִּבְכִי בְּלֵב אִישׁ זָר.

וּכְצָבְרָם תַּעֲלוּמוֹת יִגְוָעוּ,

כִּגְוֹעַ הַחַיּוֹת בְּלִי שֶׁיָּבִינוּ, –

אַךְ יִתָּכֵן כִּי הֵם נִינִים יָקִימוּ,

אֲשֶׁר בָּהֶם שׁוּב חַיֵּיהֶם יָנִינוּ,

וּלְךָ הָאַהֲבָה, אֲשֶׁר יָדָעוּ

כְמוֹ סוּמִים וּבִשְׁנָתָם, יַנְחִילוּ.

כָּךְ כָּל זִמְרַת הָאָרֶץ לְךָ תּוּבָא.

וּכְמֵי הַמִּזְרָקוֹת אֲשֶׁר מִמַּעַל,

כְּמַחְלְפוֹת שֵׂעָר, מִשְׂפַת הַקַּעַר

גּוֹלְשִׁים תָּמִיד לַקַּעַר שֶׁמִּלְּמָטָה,

כָּךְ מְקַבֵּל אֶת כָּל הַשֶּׁפַע אַתָּה,

בְּהִתְמַלֵּא דְבָרִים וְרַעְיוֹנוֹת.

קתדראלה מפוארת מימי הבינים. ↩︎
– טְרוֹיְצְקָה לַוְרָה – מנזר קדום, רובו תת-קרקעי, בקיוב. ↩︎

t [אני אחד רק מקטני קטניך]

אֲנִי אֶחָד רַק מִקְּטַנֵּי קְטַנֵּיךָ,

וְהַחַיִּים אֶרְאֶה מִתּוֹךְ תָּאִי,

וּבְנֵי אָדָם זָרִים לִי מִכֵּלִים,

וְאֵיךְ אֶשְׁפֹּט אֶת מַעֲשֶׂיךָ.

אֲבָל, אִם לִפָנֶיךָ תְּבִיאֵנִי

וּלְנֶגֶד מֶבָּטֶיךָ אֶתְיַצָּב,

שָׂאֵנִי – נָא, – כִּי לֹא חָצוּף הִנֵּנִי –

וְאַגִּידָה לְךָ: אֵין אִישׁ חַי אֶת חַיָּיו.

מִקְרִים הֵם בְּנֵי-אָדָם, קוֹלוֹת מֵחֹשֶׁךְ,

פְּחָדִים, שִׁבְרֵי יוֹמְיוֹם, זוּטוֹת שֶׁל אֹשֶׁר,

מִיַּלְדוּתָם מֻסְוִים, מְחֻפָּשִׂים,

בּוֹגְרִים כְּמַסֵּכוֹת, פָּנִים חֵרְשִׁים.

וּלְעִתִּים חוֹשְׁבַנִי: יֵשׁ בֵּיִת-עֵקֶד

שֵׁם הַחַיִּים הַלָּלוּ מֻנָּחִים

כְּשִׁרְיוֹנִים, כִסְאוֹת אוֹ פְלָכִים,

שֶׁמֵּעוֹדָם שִׁמְּשׁוּ רַק מַדּוּחִים,

וּמְשּׁוּלִים כֵּעֲרָכִים שֶׁל בֶּגֶד,

שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְבָד עָמוֹד וּמֻכְרָחִים

לְהִשָּׁעֵן עַל נִדְבָּכִים שֶׁל אֶבֶן.

וְלוּא בָעֶרֶב הָלְאָה, בְּלִי לִשְׁהוֹת,

אֵלֵךְ מִתּוֹךְ גַּנִּי, שֶׁבּוֹ יָגַעְתִּי, –

יוֹדְעַנִי כִּי אֶל בֵּיִת הַנְּכוֹת הִגַּעְתִּי

שֶׁל הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא זָּכוּ לִחְיוֹת.

שָׁם אֵין שׁוּם עֵץ, וְהָאָרֶץ כְּמוֹ סְדָן,

וּכְמוֹ סְבִיב כֶּלֶא כֹּתֶּל תָּלוּי שָׁם

לְלֹא אֶשְׁנָב בְּשֶׁבַע טַבָּעוֹת.

וְהַשְּׁעְרִים, שֶׁעֶשֵׁת בְּרִיחֵיהֶם –

לְבַל יוּכַל שׁוּם אִישׁ לָבוֹא בָהֶם –

וְהַסּוֹרְגִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם.

t [ראה, כל אדם בורח מעצמו]

רְאֵה, כָּל אָדָם בּוֹרֵחַ מֵעַצְמוֹ,

כְּמוֹ מִכֶּלֶא צַר וּמִשּׂוֹטְמוֹ.

וּבְכָל זֹאת, חָשׁ אֲנִי – פִּלְאֵי פְלָאִים –

כִּי יֵשׁ מִי אֲשֶׁר חַי כָּל הַחַיִּים.

מִי חַי אוֹתָם? שֶׁמָּא הָעֲצָמִים,

הָעֲרוּכִים בְּלִי שֶׁנִּשְׁמַע קוֹלָם

כְּשִׁיר מִזְמוֹר בִּשְׁעַת הַדִּמְדּוּמִים?

כְּלוּם אֵלֶּה הָרוּחוֹת אֲשֶׁר בַּיָּם?

כְּלוּם אֵלֶּה הָעֵצִים בְּנִיד עֳפָאִים?

כְּלוּם אֵלֶּה הַפְּרָחִים טוֹוֵי-צְבָעִים?

כְּלוּם אֵלֶּה הַשְּׂדֵרוֹת הַמִּשְׁתַּלְכוֹת?

כְּלוּם אֵלּוּ הַחַיּוֹת הַמְהַלְּכוֹת?

כְּלוּם אֵלֶּה עוֹפוֹת-בָּר הַנִּשָּׂאִים?

שֶׁמָּא אַתָּה, יָהּ, חַי אֶת הַחַיִּים?

t [אתה הוא הזקן, שפיח]

אַתָּה הוּא הַזָּקֵן, שֶׁפִּיחַ

אֶת שְׂעָרוֹ הַשָּׂב שָׂרַף;

אוֹתוֹ זָקָן שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחַ

בּוֹ וּבַהֹלֶם שֶׁבְּיָדָיו;

שַׂר הַשָּׁנִיִם וְהַמַּרְקִיעַ,

אֲשֶׁר כִּימֵי הַסְּדָן יָמָיו.

אַתָּה הוּא שֶׁאֵין לוֹ שַׁבָּת,

הַמְכֻנָּס עַד לִבְלִי הֶרֶף

בְּחִשּוּלָהּ שֶׁל זוֹ הַחֶרֶב,

לְלַטְּשָׁהּ עַד כִּי תֵחַד.

וְעֵת פּוֹסֶקֶת כָּל הַמְּלֶאכֶת,

וְכָל אִישׁ נָח, עָצֵל מִלֶּכֶת

קוֹל הַקִּישְׁךָ עַל הַמַּתֶּכֶת

מִן הַפַּעֲמוֹנִים יְהַד.

אַתָּה בָקִיא וַאֲבִימַעַץ,

וָעֵד יוֹדֵעַ בְּלִי לִלְמוֹד,

מֵרָחוֹק-בָּא וּסְמוּי-הַמַּעַשׂ,

אֲשֶׁר בְּלַחַשׁ וּבְלַעַז

עָלָיו רוֹוְחוֹת הַשְּׁמוּעוֹת.

t [שמועות רווחות על כי הנך קים]

שְׁמוּעוֹת רוֹוְחוֹת עַל כִּי הִנְּךָ קַיָּם,

וְיֵשׁ שֶׁסְּפֵקוֹת עָלֶיךָ מֵחַפִּים.

הָאוֹהֲבֵי-לַחֲלֹם וְהַנִּרְפִּים

מְפַקְפְּקִים בְּלַהֲבֵי לִבָּם.

רוֹצִים הֵם כִּי הָרִים יָזוּבוּ דָם,

וְאִם לֹא כֵן, לֹא יַאֲמִינוּ בְךָ.

אֲבָל אַתָּה מַשְׁפִּיל אֶת מֶבָּטְךָ.

יָכוֹל תּוּכַל לִשְׁחֹט אֶת הֶהָרִים

לְאוֹת כִּי אָתָא יוֹם מִשְׁפָּט:

אֲבָל לְךָ כְּלָל לֹא אִכְפַּת

כָּל הַכּוֹפְרִים.

אֵינְךָ רוֹצֶה לָרִיב וּלְהַעֲרִים

וּלְבַקֵּשׁ אֶת אוֹר הַמָּחֳרָת;

כִּי לְךָ לֹא אִכְפַּת

כָּל הַנּוֹצְרִים.

הַמְנַסִּים לְךָ הֵם לֹא אִכְפַּת.

בְּרֹךְ מֶבָּט

תִּשָּׂא פָנֶיךָ אֶל נוֹשְׂאֵי הַפְּרִי.

t [כל המבקשים אותך הם מנסיך]

כָּל הַמְבַקְשִׁים אוֹתְךָ הֵם מְנַּסֶּיךָ.

וְכָל מוֹצְאֶיךָ יִקְבָּעוּךָ

בִּדְמוּת וּבְמַחַו.

אוּלָם, אֲנִי רוֹצֶה לַהֲבִינְךָ,

כְּפִי שֶׁתְּבִינְךָ הָאֲדָמָה.

עִם הַבְשִׁילִי

מַבְשֶׁלֶת

מַלְכוּתְךָ.

אֵינִי רוֹצֶה מִמְּךָ שׁוּם רְהָבִים

לְהַסְהִידְךָ.

יוֹדְעַנִי, שֵׁם הַזְּמַן

אֵינוֹ

שִׁמְךָ.

אַל תַּעֲשֶׂה לְמַעֲנִי פְלָאִים.

לְמִשְׁפָּטֶיךָ תֵּן כָּבוֹד.

עַד כִּי יֵצֵא אוֹרָם

לְעֵין הַדּוֹרוֹת.

t [בנפול מחלוני דבר-מה]

בִּנְפֹל מֵחַלּוֹנִי דְּבַר-מַה

(וְלוּא זֶה רַק גַּרְגִּיר קָטָן אוֹ קֹרֶט),

אֵיךְ מְזַנֵּק אָז חָק-הַכֹּבֶד

אֶל כָּל כַּדּוּר וְכָל נְעֹרֶת

לְשֵׂאתָם אֶל חֵיק הָאֲדָמָה.

כִּי כָל דָּבָר חוּסֶה בִּתְחוּם

הָאַהֲבָה הַמְרַחֶפֶת,

כָּל אֶבֶן, וְכָל צִיץ רַקֶּפֶת,

וְיֶלֶד הַשּׁוֹכֵב לָנוּם.

רַק אָנוּ מְבַקְשִׁים בְּשַׁחַץ

לְהִדָּחֵק מִכְּלַל הַיַּחַד

אֶל חֲלָלָהּ שֶׁל הַחֵרוּת,

בִּמְקוֹם, כְּמוֹ שִׁטָּה צוֹמַחַת,

לְהִבָּטֵל מוּל תְּבוּנוֹת חוּץ.

בִּמְקוֹם בַּעֲנָוָה וָנַחַת

לְהִשְׁתַּלֵּב בִּשְׁבִילֵי עַד,

נִתְקַשֵּׁר כָּךְ וְגַם אַחֶרֶת,

וְהַחוֹרֵג מִכָּל מִסְגֶּרֶת

הֲרֵיהוּ לְעוֹלָם בָּדָּד.

עָלָיו שׁוּב לְהַתְחִיל כְּיֶלֶד

וּמִן הָעֲצָמִים לְלְמֹד,

כִּי הֵם בְּצֵל יָהּ אִוּוּ לָשֶׁבֶת

וְלֹא נָטְשׁוּ אוֹתוֹ לִנְדֹּד.

וְשׁוּב לִפֹּל עָלָיו לָדַעַת,

מָתוּן לָנוּחַ בְּכָבְדּוֹ,

עַל כִּי אָמַר, כִּי לְלֹא פַחַד

יֵיטִיב לָעוּף מִן הָעוֹפוֹת.

t [זו ענוה. להבינך]

[זו ענוה. להבינך] / ריינר מריה רילקה, תרגם משה אטר

זוֹ עֲנָוָה. לַהֲבִינֶךָ

מֻטּוֹת פָּנִים מְהֻרְהָרוֹת.

כַּךְ פַּיְּטָנִים עוּלִים יֵלֵכוּ

בָּעֶרֶב בְּקַצְוֵי שְׂדֵרוֹת.

כַּךְ פַּלָּחִים צוֹפִים בְּלִי אֹמֶר

מוּל גְּוִיַּת יֶלֶד אַחֲרֵי מוֹת.

יַעַן כֻּלָּם יֵדְעוּ יָדוֹעַ:

גָּדוֹל הַמִּתְרְחֵשׁ מְאֹד.

הָרוֹאֲךָ לָרִאשׁוֹנָה

נֶחְבָּא מֵאִישׁ וּמִשָּׁעוֹן.

הוּא תָר אַחֲרֶיךָ בְּצָיוֹן,

וְכִמְטֹעָן וּכְרַב-זִקְנָה.

רַק אַחֲרֵי-כֵן יִפְנֶה לַנּוֹף,

וּמֶרְחָבִים יָחוּשׁ וְרוּחַ,

יִשְׁמַע שִׁמְךָ בְּפִי מַעְיָנוֹת,

יִרְאֶנוּ בְשִׁיר כּוֹכָב זָרוּחַ,

וְלֹא יוּכָל מִמְּךָ לָזוּחַ,

כִּי רַק לְבוּשׁ לְךָ הַכֹּל.

קָרוֹב אַתָּה לוֹ, צַח וָטוֹב,

וְנֶהֱדָּר כְּמַסַּע-קַיִט,

הַמַּחֲלִיק בִּסְפִינוֹת-שַׁיִט

עַל פְּנֵי נָהָר נָע לְאִטּוֹ.

הָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם,

מְפֻּלֶּשֶׁת לְרוּחוֹת שָׁמַיִם

וּמְבֻּצֶּרֶת בִּיְעָרוֹת.

מִצְטוֹפְפוֹת הָעֲיָרוֹת

וּכְפַעֲמֵי צְלִילִים יַחֲלֹפוּ,

וּכְכֹל יֶתֶר הַמַּרְאוֹת.

אַךְ בְּעִקּוּלֵי זֶרֶם שׁוּב

מְבַצְבְּצוֹת עָרֵי-יִשּׁוּב

וְנִשָּׂאוֹת כְּעַל כְּנָפַיִם

מוּל הַשָּׁטִים בַּעֲצַלְתַּיִם.

וְיֵשׁ שֶׁהַסְּפִינָה נִגֶּשֶׁת

אֶל אֵי-מָקוֹם שֶׁהוּא בָדָּד,

הַמְּצַפֶּה בִדְמִי שֶׁל קֶשֶׁב,

לְבוֹא אָדָם לְלֹא מִקְלָט…

וּמֶרְכָּבָה קַלָּה מַמְּתֶּנֶת

לוֹ, רְתוּמָה לִשְׁלֹשׁ-סוּסִים,

אֲשֶׁר בְּדֶרֶךְ לֹא מְסֻמֶּנֶת

עִמּוֹ לִקְרַאת שְׁקִיעָה טָסִים.

t [אחרון בתי הכפר הזה ניצב]

אַחֲרוֹן בָּתֵּי הַכְּפָר הַזֶּה נִצְּב

בּוֹדֵד כְּבַיִת שֶׁבִּקְצֵה עוֹלָם.

בַּכְּפָר הַקָּט הַדֶּרֶךְ לֹא נִבְלָם,

וְאַט יוֹצֵא לַלַּיִל וְלַמֶּרְחָב.

הַכְּפָר הַקָּט הוּא מַעֲבָר חוֹלֵף

בֵּין שְׁנַיִם עוֹלָמוֹת רָחוּשׁ, רוֹפֵף,

רֵק דֶּרֶךְ בֵּין בָּתִּים, רַק דֶּרֶךֶ סְתָם.

וְהָעוֹזֵב אוֹתוֹ לָנוּד הוֹלֵךְ,

וְיֵשׁ הוֹלְכִים הַמֵּתִים בְּדַרְכָּם.

t [ויש שאיש קם מעם שולחן ערבית]

וְיֵשׁ שֶׁאִישׁ קָם מֵעֵם שֻׁלְחָן עַרְבִּית

וּמִבֵּיתוֹ יוֹצֵא וְנָע וְנָד,

כִּי עַל כְּנִישְׁתָּא לוֹ בַמִזְרָח הֻגַּד.

וְאַחֲרָיו בָּנָיו אוֹמְרִים קַדִּישׁ.

וְיֵשׁ שֶׁאִישׁ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ נִפְטָר

וּבוֹ מוֹסִיף לָדוּר, בַּפַּת, בַּכְּלִי,

כָּךְ שֶׁבָּנָיוּ אֶל הָעוֹלָם גּוֹלִים,

אֶל הַכְּנִישְׁתָּא שֶׁהוּא שָׁכַח אוֹתָהּ.

t [שומר-בליל הוא הטרוף]

שוֹמֵר-בַּלֵּיל הוּא הַטֵּרוּף,

יַעַן הוּא עֵר.

עוֹמֵד הוּא וְצוֹחֵק מִדֵּי שָׁעָה,

וְשֵׁם בִּשְׁבִיל הַלָּיְלָה הוּא בוֹרֵר,

וּמְכַנֶּה אוֹתוֹ: חָמֵשׁ, עֶשְׂרִים, שִׁבְעָה…

וּבְיָדו הוּא מַחֲזִיק שׁוֹפָר,

וּבִטְרִיגוֹן מַקִּישׁ בּוֹ כִּי יַרְטִיט.

אֲבָל לִתְקֹעַ לֹא יֵדַע, אֶלָּא הוּא שָׁר

בְּקוֹל שִׁירוֹ, בְּעָבְרוֹ בֵּין הַבָּתִּים.

הַיְלָדִים נָמִים בְּמִטּוֹתָם.

חוֹלְמִים הֵם כִּי טֵרוּף בַּחוּץ שׁוֹמְרָם.

אַךְ הַכְּלָבִים פּוֹרְצִים מִן הַסּוּגַר,

בַּחֲדָרִים אֵימָה הֵם מְהַלְּכִים,

וְרוֹעֲדִים עוֹד כְּשֶׁהוּא הִרְחִיק

וּפוֹחֲדִים מִתְּשׁוּבָתוֹ אַחַר.

t [אתה השחרית העתידה]

אַתָּה הַשַּׁחֲרִית הָעֲתִידָה

לְהִבָּקַע עֲלֵי עַרְבוֹת עִדָּן;

קְרִיאַת-הַגֶּבֶר אַחֲרֵי לֵיל-הַזְּמַן,

הַטַּל, הַנַּעֲרָה, תְּפִלַת-פֻּלְחָן,

הָאִישׁ הַזָּר, הָאֵם וְהַמִּיתָה.

אַתָּה הַדְּמוּת הַמִּשְׁתַּנָּה תָמִיד,

אֲשֶׁר מִחוּץ לְכָל גּוֹרָל תַּחֲרֹג,

לֹא תְהֻלַּל, לֹא תְּקוֹנֵן בַּפִּיד,

וְלֹא תְתֹאַר, כַּיַּעַר הַיָּרֹק.

אַתָּה מָצוּי תַּכְלִית כָּל עֲצָמִים,

אֲשֶׁר קִרְבּוֹ עוֹד סוֹד סוֹפִי נוֹצֵר,

נִרְאֶה תָמִיד לַאֲחֵרִים אַחַר,

לְצִי כְּחוֹף, אֲבָל לָאָרֶץ צִים.

t [אתה הוא המנזר, אתר-ניסים]

אַתָּה הוּא הַמִּנְזָר, אֲתַר-נִסִּים,

בּוֹ אַרְבָּעִים הֵיכָל מִתְנוֹסְסִים

וּכְנֵסִיּוֹת שִׁבְעִים, מֵאִכְטִיסִים

וּמֵעִנְבָּר בְּנוּיוֹת לְתַלְפִּיּוֹת.

וּבֶחָצֵר כָּל כְּלִי וְכֶלִי

נוֹשֵׂא אֶת שִׁיר שִׁמְךָ בְּשֶׁלִי,

וְרִאשׁוֹן הַשַּׁעַר מָלֵא הוֹד.

לַנְּזִירוֹת בָּתִּים שֶׁל אֶבֶן,

מֵאָה הֵן, בִּגְלִימוֹת שְׁחֹרוֹת.

זוֹ מַיִם מִן הַבְּאֵר שׁוֹאֶבֶת,

וְזוֹ אֶת חֲלוֹמָהּ רוֹקֶמֶת,

וְזוֹ עִם שֶׁמֶשׁ נֶעֱרֶבֶת

פּוֹנָה אֶל דּוּמִיַּת שְׂדֵרוֹת.

אַךְ לְרֻבָּן חַיֵּי מִסְתּוֹר.

בִּדְמִי בָתִּים סְפוּנוֹת הֵן פְּנִימָה,

כְּמַנְגִּינוֹת אֲשֶׁר יָהִימוּ

בְּלֵב כִּנוֹר מֵאֵין נוֹגֵן.

וּסְבִיב הַכְּנֵסִיּוֹת הִנְמִיכוּ

קְבָרִים בְּלֹהַּ שֶׁל יַסְמִין,

וְעֲל עוֹלָם רָחוֹק יָשִׂיחוּ

בְּקוֹל דִּמָמָה כָּאֲבָנִים.

עַל הָעוֹלָם אֲשֶׁר נִכְחָד,

אִם כִּי בוֹ הַמִּנְזָר שָׁקוּעַ,

וְהוּא רַק הֶבֶל וּרְעוּת-רוּחַ,

שָׁטוּף בְכַחַשׁ וּבְרִתְחָה.

נִכְחָד הוּא, כִּי אַתָּה יֶשְׁךָ.

הוּא מְרַצֵּד בִּמְחוֹל אוֹרַיִם

עַל פְּנֵי שָׁנִים לְלֹא תִכְלָה.

אֲבָל, אַתָּה, פַּיְטָן וְלַיִל

מִבַּעַד לְקֶסֶם זָהֳרִים

רוֹאִים עָמְקָהּ שֶׁל אֲפֵלָה.

t [מלכי זה העולם תששו]

מַלְכֵי זֶה הָעוֹלָם תָּשָׁשׁוּ

וְלֹא יִהְיוּ לָהֶם נוֹחֲלִים.

בְּנֵיהֶם מֵתִים כְּעוֹלָלִים,

לְאַלָּמִים מִזְּמַן נָטָשׁוּ

בָּנוֹת חִוְּרוֹת כְּתָרִים חוֹלִים.

לְמָעוֹת הָאֲסַפְסוּף כּוֹתְשָׁם,

וַאֲדוֹנֵי זֶה הָעוֹלָם

בָּאֵשׁ מוֹתְחָם לִמְכוֹנוֹת,

לְמַעַן יַרְבּוּ לַעֲבֹד;

אֲבָל, אָשְׁרָם אֵינֶנּוּ עוֹד.

הַפָּז נִכְסָף. וְהוּא מוֹאֵס

מַטְבְּעוֹת, גַּלְגַּלֵּי תְנוּעָה,

הַמְלַמְּדִים חַיִּים קַלִּים.

וּמִקֻּפּוֹת, מִמִּפְעָלִים,

אֶל הַמָּקוֹם מִשָּׁם יָצָא,

אֶל יַרְכְּתֵי הָרִים יֵרֵד,

סָגוֹר בְּרִיחֵיהֶם אַחֲרָיו.

t [ושוב יהיה הכל נשא ורם]

[ושוב יהיה הכל נשא ורם] / ריינר מריה רילקה, תרגם משה אטר

וְשׁוּב יִהְיֶה הַכֹּל נִשָּׂא וָרָם,

מֶרְחָב בָּאֲרָצוֹת, גַּלִּים בַּיָּם,

עֲצֵי עֲנָק, וְהַחוֹמוֹת יִנְמָכוּ.

וּבַשְׁפֵלָה, רַב וּמֻפְלָג, הָעָם –

עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה וְרוֹעֵי בָאָחוּ.

וְלֹא עוֹד אֵל תָּפוּס בִּכְנֵסִיּוֹת,

לְבַל יִבְרַח מִשָּׁם, וְהֵן בּוֹכִיּוֹת

עָלָיו, כְּעַל חַיָּה חוֹלָה בַשְּׁבִי.

וְהַבָּתִּים פְּתוּחִים לְכָל נִזְקָק,

וְרֶגֶשׁ שֶׁל קָרְבָּן לְלֹא סְיָג

רוֹוֵחַ בְּכָל לֵב, וּבָךְ וּבִי.

לֹא עוֹלָם-הַבָּא וְחֶסֶד מִשָּׁמַיִם,

רַק חֵשֶׁק גַּם לָמוּת בְּטָהֳרָה,

לֹא זָר לִהְיוֹת עוֹד לַעֲמַל כַּפַּיִם

וּבְחַיֵּי אָדָם לִהְיוֹת עֶזְרָה.

t [וגם אתה גדול תהיה, לעלא]

וְגַם אַתָּה גָּדוֹל תִּהְיֶה, לְעֵלָּא

מִשֶּׁיּוּכַל אִישׁ חַי כַּיּוֹם הָבֵן,

וּמְיֻּחָד יוֹתֵר וְיֶתֶר פֶּלֶא,

וְעַתִּיק יוֹמִין אַף מֵאָדָם זָקֵן.

וְיַרְגִּישׁוּךָ כְּבַעֲבֹר רֵיחַ

הַבָּא מִגַּן קָרוֹב וּמִלִּבְלוּב.

כְּמוֹ לַחוֹלֶה, שֶׁבִּמְעַט שָׂמֵחַ,

זֶה הַמְעַט יָקָר, תִּהְיֶה אָהוּב.

לֹא עוֹד תִּהְיֶה תְפִלָּה אָז, הַמַּקְהֶלֶת

בְּנֵי-אָדָם. אַתָּה לֹא בֶהָמוֹן.

וְכָל הֶחָשׁ בְּךָ תְּחוּשָׁה צוֹהֶלֶת

כְּמוֹ יָחִיד יִהְיֶה עַל אֲדָמוֹת:

גַּם מְנֻדֶּה וְגַם חוֹזֵר הַבָּיְתָה,

מְכֻנָּס כֻּלּוֹ וְכֻלּוֹ גַּם מְפֻזָּר,

מָלֵא חִיּוּךְ וּקְצָת בּוֹכֶה בְּצַוְתָּא,

קָטָן כְּבַיִת, אַדִּיר כְּקֵיסָר.

t [ובבתים מנוח אין, מלבד]

וּבַבָּתִּים מָנוֹחַ אֵין, מִלְּבַד

אִם אִישׁ נִפְטָר וָהָלְאָה יִשָּׂאוּהוּ,

אוֹ אִם חֲגוֹר וּמַטֵּה-נוֹד בַּיָּד

אָדָם יִקַּח, כִּי כָךְ בְּסוֹד צִוּוּהוּ,

לִשְׁאֹל לַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר בָּהּ לָעַד

אַתָּה מַמְתִּין עַד שֶׁלְּשָׁם יָסוּר הוּא.

וְלֹא יִתַּמּוּ הַמְּבַקְשִׁים אוֹתְךָ,

כַּמְּבַקְשִׁים אֶת הַשּׁוֹשָׁן הַלָּז,

אֲשֶׁר יִפְרַח רֵק בִּשְׁנַת אֲלָפִים.

רֻבָּם מִפְּשׁוּטֵי-עַם, בְּלִי שֵׁם כִּמְעַט,

וּבְמָצְאָם אוֹתְךָ הֵם עֲיֵפִים.

אֲבָל, אֲנִי רָאִיתִי אֶת נוּדָם,

וָאַאֲמִין כִּי הָרוּחוֹת יָפוּחוּ

בְעֵת יָנוּעוּ כַנְפוֹת אַדְּרוֹתָם,

וּדְמָמָה תָקוּם כְּשֶׁהֵם יָנוּחוּ;

כָּל כָּךְ חָזְקָה בָעֲרָבוֹת לֶכְתָּם.

t [אלך-נא כך אליך: נדבות]

אֵלֶךְ-נָא כָךְ אֵלֶיךָ: נְדָבוֹת

קַבֵּץ עַל-יָד מִמִּפְתְּנֵי זָרִים.

וְאִם יִרְבּוּ, יָבוֹכוּ נְתִיבוֹת,

אֶדְבַּק-נָא בַזְּקֵנִים הַזְּהִירִים.

לוּא אֶלָּוֶה אֶל יְשִׁישִׁים קְטַנִּים,

וּבְלֶכְתָּם אַבִּיטָה כְּבַחֲלוֹם,

אֵיךְ בִּרְכֵּיהֶם מִתּוֹךְ גַּלֵי זְקָנִים

בּוֹקְעוֹת, כְּמוֹ אִיִּים לְאוֹר הַיּוֹם.

עָבַרְנוּ עַל פְּנֵי אֲנָשִׁים עִוְרִים,

אֲשֶׁר נַעֲרֵיהֶם לָהֵם עֵינַיִם,

נָשִׁים כּוֹשְׁלוֹת, שׁוֹתֵי מִנָּהָר מַיִם,

עַל פְּנֵי נָשִׁים הָרוֹת אָנוּ עוֹבְרִים.

וּכְמוֹ כֻלָּם לִי מֵאֵי-אָז קְרוֹבִים,

וְהַגְּבָרִים אוֹתִי כְאָח פּוֹגְשִׁים,

וּמַכִּירוֹת בִּי יְדִידָן נָשִׂים –

וְכָךְ רָאִיתִי גַּם אֶת הַכְּלָבִים.

t [יה, מי יתנני צליינים רבים]

יָהּ, מִי יִתְּנֵנִי צַלְיָנִים רַבִּים,

וּבְסָךְ אָרֹךְ אֵלֶיךָ לַעֲלוֹת,

לִהְיוֹת מִמֶּךָ חֵלֶק רַבָּתִי:

בֻּסְתָּן, אֲשֶׁר כֻּלְּךָ שְׂדֵרוֹת חַיּוֹת.

כִּי בְלֶכְתִּי אֵלֶיךָ לְבַדִּי, –

מִי חָשׁ בְּכָךְ? מִי מִתְבּוֹנֵן לִרְאוֹת?

מִי זֶה נִרְגָּשׁ? אֶת מִי אַסְעִיר בַּזֹּאת,

לַהֲשִׁיבָוּ אֵלֶיךָ?

בְּלִי לִשְׁעוֹת

– הֵם מוֹסִיפִים לִצְחֹק. וְאָז אֶשְׂמַח,

שֶׁכָּךְ אֲנִי הוֹלֵךְ; בַּאֲשֶׁר כָּךְ

הֵם לֹא יוּכְלוּ הֲלִיכָתִי לִרְאוֹת.

t [ביום אתה שמועת השמא]

בַּיּוֹם אַתָּה שְׁמוּעַת הַשֶּׁמָּא,

הַמְלַחֶשֶׁת בַּשָּׁאוֹן,

הַדּוּמִיָּה הַנֶּאֱטֶמֶת

מִשֶּׁנָּמוֹג צְלִיל הַשָּׁעוֹן.

כְּכָל אֲשֶׁר הַיּוֹם לִשְׁקֹעַ

מוֹסִיף וּתְנוּעוֹתָיו רָפוֹת,

כֵּן תּוֹסִיף, יָהּ. מֵאֲרֻבּוֹת

עוֹלָה מַלְכוּתְךָ לַגָּבוֹהַּ.

t [צְבָא צַלְיָנִים. מִמִּשְׁכָּבָם בַּלַּיְלָה]

צְבָא צַלְיָנִים. מִמִּשְׁכָּבָם בַּלַּיְלָה,

עָלָיו כָּל אִישׁ כִּמְסֻמָּם נָפַל,

בְּהִשָּׁמַע רֹן צִלְצְלֵי מִגְדָּל

יָקוּמוּ; וּמוּל שֶׁמֶשׁ שֶׁלְּמַעְלָה

יִתְיַצְּבוּ לִתְפִלַּת שַׁחֲרִית:

גְּבָרִים מְזֻקָּנִים אֲשֶׁר יִכָּפוּ,

וְתִינוֹקוֹת שֶׁבְּפַרְווֹת עֻטָּפוּ,

וּבִדְמָמוֹת שֶׁכִּמְעִילִים רָחָפוּ

נָשִׁים שְׁחֻמּוֹת מִטַּשְׁקֶנְטְ וְטִיפְלִיס.

נוֹצְרִים אֲשֶׁר דְּמוּתָם כִּבְנֵי אִיסְלָם,

עוֹמְדִים סְבִיב הַבְּאֵרוֹת, פּוֹשְׁטִים יָדַיִם

כִּקְעָרוֹת, לְמַלֹּאתָן הַמַּיִם,

כְּנֶפֶשׁ הַנּוֹצֶקֶת בְּאָדָם.

מַטִּים פְּנֵיהֶם לִשְׁתּוֹת, כִּי מְאֹד צָמָאוּ,

וּבִשְׂמֹאלָם אֶת בִּגְדֵיהֶם יִקְרָעוּ

וּמַטְמִינִים הַמַּיִם בְּחֵיקָם,

כְּמוֹ פָנִים דּמוּעִים וּקְרִירִים,

הַמְּתַנִּים חַיִּים שֶׁל יִסּוּרִים.

וּמִסָּבִיב הַיִּסּוּרִים הִנָּם,

עוֹמְדִים טְרוּטֵי עֵינַיִם וְלֹא תֵדַע

מִי הֵם וּמָה. יוֹגְבִים אֲשֶׁר אָרָחוּ

אוֹ סוֹחֲרִים אֲשֶׁר רָאוּ בְטוֹב,

אוֹ נְזִירִים סוֹטִים אֲשֶׁר סָרָחוּ,

וְגַנָּבִים שֶׁמִּכִּלְאָם בָּרָחוּ,

יַצְאָנִיּוֹת שֶׁנְּעוּרֵיהֶן פָּרָחוּ,

אוֹ מְטֹרָפִים בְּהֶזְיוֹנוֹת אֵין-סוֹף –

וְהֵם כִּנְסִיכִים אֲשֶׁר לָאָרֶץ שָׁחוּ

מֵעֹצֶר כְּאֵב וְכָל עֶדְיָם מַחְשׂוֹף.

כִּנְבוֹנִים כֻּלָּם, הַרְבֵּה לָמָדוּ,

בְּנֵי-סְגֻלָּה שֶׁבַּמִּדְבָּר נָדָדוּ

וְאֵל שְׁלָחָם בְּיַד עוֹרְבִים צֵידָה;

בַּשְּׁפֵלוֹת הִרְבּוּ בָדָד לָנוּעַ,

וּלְחָיֵיהֶם שְׁדוּפוֹת מֵאֶלֶף רוּחַ,

בּוֹשִׁים וְנִכְלָמִים מִגַּעְגּוּעַ

הַמְנַשְּׂאָם מֵעַל לְכָל עֵדָה.

מְסֻלָּקִים מִן הַחֻלִּין בְּסֶרֶךְ

שֶׁל מַעַרְכוֹת עוּגָב וּמַקְּהֵלוֹת.

מַעְפִּילִים בִּדְמוּת שֶׁל כּוֹרְעִי-בֶרֶךְ,

וּדְגָלִים הַרְקוּמִים תְּמוּנוֹת,

שֶׁמְּקֻּפָּלִים הָיוּ, חֲבוּיִים, בְּלִי עֵרֶךְ:

וְעַתָּה לְאַט יָנִיפוּ אֶת עַצְמָם.

אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר מַפְנִים אֶת מֶבָּטָם

אֶל בַּיִת קָט, שֶׁהַחוֹלִים שֻׁכְּנוּ בוֹ;

כִּי זֶה עַתָּה חָמַק נָזִיר מִשָּׁם,

שְׂעָרוֹ פָרוּעַ וּמְעִילוֹ נִפְרָם,

וְעַל חֶלְיוֹן פָנָיו הַכְּחוֹל חוֹתָם,

בּוֹ דִּבּוּקִים נִכְנָסוּ, לֹא ירפּוּהוּ.

הוּא שָׁח, כְּמוֹ נִשְׁבָּר לַחֲצָאִין,

וְעֲל הָאָרֶץ מָט, שָׁבוּר לִשְׁתַּיִם.

וְהִיא כְּמוֹ דָּבְקָה אֶל מוֹצָא פִּיו

כִּצְעָקָה, וּכְאִילּוּ הוּא הֵנִיף

אוֹתָה אֶל עָל בְּמֹעַל זְרוֹעוֹתַיִם.

וּנְפִילָתוֹ חָלְפָה בוֹ לִרְגָעִים.

וּכְמוֹ צָמְחוּ פִתְאֹם לוֹ אֶבְרוֹת-נֶשֶׁר;

וְהַרְגָּשָׁה זוֹ שֶׁל קְלִּילוּת-יֶתֶר

הֱנִיעַתְהוּ לְהַאֲמִין, כִּי גַם הוּא עוֹף.

בֵּין זְרוֹעוֹתָיו הַכְּחוּשׁוֹת נִתְלָה

הוּא כְּבֻבָּה שֶׁהֻפְשְׁלוּ בָהּ הַגַּפַּיִם.

סָבוּר הָיָה, כִּי לוֹ מֻטּוֹת כְּנָפַיִם,

וְכִי זֶה כְּבָר לְמַטָּה כִשְׁפֵלָה

פָּרוּשׂ כָּל הָעוֹלָם עַד לְאַפְסַיִם.

בְּתֵמָהּ רַב הוּא אֶת עַצְמוֹ גִלָּה

מֻדָּח לִמְקוֹם זָרִים, בְּיֶרֶק מַיִם,

בֶּעֱנְוּתוֹ שָׁקוּעַ כְּבִמְצוּלָה.

וּלְדָג הָיָה, וְהִתְפַּתֵּל דּוּמָם,

שָׂחָה בִּתְכֵלֶת מַיִם עֲמֻקִּים,

רָאָה אַצּוֹת תְּלוּיוֹת בֵּין אַלְמֻגִּים,

רָאָה אֶת שְׂעָרָהּ שֶׁל בְּתוּלַת-יָם,

וְהַגַּלִּים אֶת שְׂעָרָהּ סוֹרְקִים.

וּבָא לַחוֹף, וְשָׁם הָיָה חָתָן

לְאַחַת מֵתָה, אָנוּס עַל פִּי בְּחִירָה,

לְמַעַן לֹא תִדְרֹךְ הַנַּעֲרָה

בְּגַן-הָעֵדֶן וְהִיא לֹא מְאֹרֶסֶת.

מוּלָהּ טָפַף בְּרֶגֶל מְזֹרֶזֶת,

וּמִסְּבִיבָהּ רָקַד וְהִיא בַמִּרְכֶּזֶת,

וּזְרוֹעוֹתָיו אַף הֵן רָקְדוּ סָבִיב.

אַחַר הִקְשִׁיב, כְּאִלּו אַט נִכְנֶסֶת

אֶל הַמִּשְׂחָק עוֹד דְּמוּת אַחַת, אַחֶרֶת,

שֶׁלַּמָּחוֹל הַזֶּה לֹא תַאֲמִין.

וְהוּא הֵבִין: הִשְׁתַּחֲוֵה עַד אֶרֶץ.

כִּי זֶהוּ הַנִּתָּן כְּמוֹ עֲטֶרֶת,

וּבְצִלּוֹ יָשְׁבוּ הַנְּבִיאִים.

לוֹ נִתְפַּלֵּל וְלָנוּ הוּא מִשְׁמֶרֶת,

אוֹתוֹ נִזְרַע, וְעֵת נָשׁוּב לַקֶּרֶת

הוּא הַבְּרָכָה בַטֶּנֶא וּבְמִשְׁאֶרֶת,

וּבְמַנְגִּינָתוֹ אָנוּ כֵלִים.

וְהוּא קָדַד לוֹ מְלֵא הַעֲרָצָה.

אַךְ הַזָּקֵן לֹא נָע, כְּמוֹ נִרְדַּם הוּא,

וְלֹא רָאָה אַךְ עַיִן לֹא עָצַם.

אֲזַי נִכְפַּף לוֹ עַד עָמְקֵי-עֳמָקָיו הוּא,

עַד כִּי רְעָדָה עָבְרָה בַחֲלָצָיו.

אַךְ הַזָּקֵן לְכָל זֶה לֹא שָׁעָה.

אָז אֶת עַצְמוֹ תָּפַס הוּא בַשֵׂעָר

וְכַחֲבֹט לְבוּשׁ בָּעֵץ חָבַט.

אַךְ הַזָּקֵן אַף לֹא הִבִּיט כִּמְעַט.

וְהַנָּזִיר אָז הַחוֹלֶה כְּסַיִף

נָטַל עַצְמוֹ, בְּכֹחַ, כִּלְגַרְדּוֹם,

הָלַם, הָלַם, פָּצַע, כָּתְלֵי הַבַּיִת,

עַד שֶׁנִּתְקַע בָּאָרֶץ, מָלֵא זְעוֹם.

אַךְ הַזָּקָן הִשְׁקִיף כְּמוֹ בַחֲלוֹם.

אָז הַנָּזִיר לְבוּשׁוֹ קָרַע מִמֶּנוּ,

כְּמוֹ קְלִפָּה, וְלַזָּקֵן הוֹשִׁיט.

וְשׁוּר: הוּא סָר אֵלָיו, כְּמוֹ לוֹ בֵן הוּא,

וּשְׁאֵלוֹ: הַתֵּדַע מִי אֲנִי?

וְהוּא יָדַע זֹאת. וְשָׁכַב בְּצֶנַע

עַל לוּחַ לְבָבוֹ כִנּוֹר נוֹגְנִים.

t [כבר בשדות קמלו פרחי השית]

[כבר בשדות קמלו פרחי השית] / ריינר מריה רילקה, תרגם משה אטר

כְּבָר בַּשָּׂדוֹת קָמְלוּ פִרְחֵי הַשַּׁיִת,

בַּעֲרוּגָה לֵאֶה נָח הַלִּילָךְ.

מִי שֶּׁאֵינוֹ עָשִׁיר בְּתֹם הַקַּיִץ

תָּמִיד יַמְתִּין, כִּי הוּא לֹא לוֹ שַּׁיָּךְ.

מִי שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל עַכְשָׁו בּוֹטֵחַ

עֵינָיו עָצוֹם, יוֹדֵעַ כִּי בַלֵּיל

צְבָא חֶזְיוֹנוֹת בִּלְבָבוֹ פּוֹרֵחַ,

שֶׁאֶת עוֹלַם הַחֲשֵׁכָה יָהֵל, –

זְמַנּוֹ עָבַר, הוּא כְּזָקֵן בָּטֵל.

מְאוּם לֹא יְאֻנֶּה לוֹ עוֹד וְלֹא אָתָה יוֹם,

וְכָל הַקּוֹרוֹת לוֹ בוֹ אַף מֵהַתְּלוֹת.

וְגַם אַתָּה אֵלִי. וְאַתָּה לוֹ

כְּאֶבֶן הַמּוֹשַׁכְתּוֹ לַמְּצוּלוֹת.

t [אל-נא תפחד, יה, באמרם "שלי"]

אַל-נָא תִפְחַד, יָהּ, בְּאָמְרָם “שֶׁלִּי”

לְכָל דָּבָר בַּאֲשֶׁר הוּא סַבְלָן.

כָּרוּחַ הֵם, הַמָּשׁ בָּעֳפָאִים

וְ"עֵצִי" שָׂח.

וְאֵינָם רוֹאִים,

כִּי כָל דָּבָר בְּנָגְעָם בּוֹ יִתְלַקָּח,

עַד כִּי בִקְצֵה כְנָפוֹ יַחֲזִיקוּ אַךְ

בְּקֹשִׁי, פֶּן גַּם הֵמָּה יְאֻכְּלוּ.

“שֶׁלִּי” אוֹמְרִים הֵם, כְּפִי שֶׁאִישׁ “רֵעִי” –

בְּדַבְּרוֹ עִם פְּשׁוּטֵי-עַם – יֹאמַר עַל מֶלֶךְ,

אִם מְאֹד רָחוֹק הוּא, וְלוּא גַּם שַׂגִּיא.

“שֶׁלִּי” יֹאמְרוּ אַף עַל קַצְוֵי הַפֶּלֶךְ,

אַךְ לֹא יֵדְעוּ מִי בְּבֵיתָם שַׁלִּיט.

“שֶׁלִּי” יֹאמְרוּ, וְזֶה לָהֶם קִנְיָן,

כְּשֶׁכָּל דָּבָר נִסְגָּר בְּהִתְקָרְבָם,

כְּמוֹ שֶׁאֵיזֶה הֶבֶל רַבְרְבָן

“שֶׁלִּי” יֹּאמַר עַל גֶּשֶׁם וְעַל יָם.

וְכָךְ יֹאמְרוּ: “אִשְׁתִּי”. וְגַם: “חַיַּי”,

“כַּלְבִּי” וּ"בְנִי" – אַף שֶׁיֵּדְעוּ וַדַּאי,

כִּי כֶלֶב, בֵּן, אִשָּׁה, חַיִּים, דְּבָרִים

זָרִים הֵם לָמוֹ, שֶׁכְּמוֹ עִוְרִים

בָּם בְּפִשׁוּט-יָדַיִם יְגַשֵּׁשׁוּ:

אָמְנָם, רַק לַגְּדוֹלִים, שֶׁיְּבַקְּשׁוּ

אֶת עֵינֵיהֶם, זֹאת וַדָּאוּת. הַיֶּתֶר

לֹא יֹאבוּ שְׁמֹעַ, כִּי פָקַע כָּל יֶתֶר

בֵּין עֲצָמִים לְבֵין נוּדָם הַחַם,

כִּי קִנְיָנָם דָּחֹה דוֹחֶה אוֹתָם,

כִּי רְכוּשָׁם זוֹרֶה אוֹתָם כְּסֶרַח,

וְהָאִשָּׁה לָהֶם נָכְרִית כְּפֶרַח,

אשר יְנִיקָתוֹ מֵחַיֵּי חוּץ.

יָהּ, אַל תִּפֹּל פִּתְאֹם מִשִּׁוְיוֹנְךָ:

גַּם הָאוֹהֵב אוֹתְךָ, וּבַחֲשֵׁכָה

יַכִּיר פָּנֶיךָ, עֵת בִּנְשִׁימָתְךָ

כַּנֵּר יַבְלִיחַ, גַּם שֶׁלּוֹ אֵינְךָ.

וּכְשֶׁבַּלֵּיל אוֹתְךָ תוֹפֵשׂ אֶחָד,

לְמַעַן תִּכָּנֵס אֶל תְּפִלָּתוֹ:

אַתָּה נַוָּד

אֲשֶׁר קָצְרָה עִתּוֹ.

מִי יַחֲזִיקְךָ, יָהּ? הֵן אַתָּה שֶׁלְּךָ,

וְאֵין אָדָם אֲשֶׁר אוֹתְךָ רָכַשׁ,

כְּמוֹ הַיַּיִן, כָּל עוֹד הוּא חָדָשׁ,

וּמִתְמַתֵּק עוֹד, לְעַצְמו שַּׁיָּךְ.

t [בנבכי לילות אותך אחפור, אוצר]

בְּנִבְכַי לֵילוֹת אוֹתְךָ אֶחְפֹּר, אוֹצָר.

אַתָּה, שֶׁכָּל שִׁפְעָה וּמוֹתָרוֹת

רֵק עֹנִי דַל לְךָ וִרַק תְּמוּרוֹת

לְיֹפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹצַר.

אַךְ נְתִיבְךָ נִמְשָׁךְ לַמֶּרְחַקִּים,

וְיַעַן אֵין עוֹבֵר בּוֹ, הוּא אָבוּד.

בּוֹדֵד אַתָּה. אַתָּה הוּא הַבְּדִידוּת,

הוֹ, לֵב אֲשֶׁר הוֹלֵךְ לַעֲמָקִים.

וְאֶת יָדַי, שֶׁמֵּחֲפֹר פְּצוּעוֹת,

מֵרִים אֲנִי לָרוּחַ וְאֶל עָל,

וְכָאִילָן הִנָּן מִסְתַּעֲפוֹת.

בָּהֶן אִינַק אוֹתְךָ מִן הֶחָלָל,

כְּאִלּוּ הִתְנַפַּצְתָּ לִרְסִיסִים

שָׁם אֵימָתַי בִּתְנוּעָה נִמְהָרֶת.

וְעַכְשָׁו אַתָּה מִכּוֹכָבִים גָּזִים,

עוֹלָם שֶׁל נִיצוֹצוֹת, נוֹפֵל לָאָרֶץ,

כְּגֶשֶׁם בָּאָבִיב, רַךְ, בְּלִי מֵשִׁים.

וֶסטֶרוֶדה על-יד ברֶמֶן,

18 – 25 בספטמבר 1901

t הפנתר

מוּלוֹ מוֹטוֹת הַנּוֹדְדִים בְּלִי הֶרֶף

עַד כִּי עָיְפָה עֵינוֹ מֵהֲכִילָם.

כְּמוֹ צָבְאוּ עָלָיו מוֹטוֹת לָאֶלֶף

וְאֵין מֵעֵבֶר לַמּוֹטוֹת עוֹלָם.

דָּרְכוֹ קַלוֹת בְּרֶגֶל גְּמִישַׁת כֹּחַ

בְּצִמְצוּמוֹ הַצַּר שֶׁל הָעִגּוּל

הוּא כְּמָחוֹל שֶׁל אוֹן הָאָץ לִנְגֹּחַ,

אֲשֶׁר רָצוֹן כַּבִּיר מוּלוֹ כָּבוּל.

אַךְ יֵשׁ וְהַדֹּק שֶׁבְּבָבַת-הָעַיִן

דּוּמָם נִפְתָּח. אָז בָּהּ מַרְאֶה נִכְנָס,

חוֹלֵף בִּדְרִיכוּתָם שֶׁל הַגַּפַּיִם

הַחֲרִישִׁים, עַד אֶל הַלֵּב, וְגָז.

פריס, סוף 1902

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות

קישוריוֹת חיצוניות (תיפתחנה בלשונית חדשה)

אין עדיין קישוריות מאושרות

& הצעת קישורית נוספת