Dem

hochverehrten Menschenfreunde, dem berühmten Förderer der

orientalischen Literatur und der, Wissenschaft des Judenthums

Herrn

Dr. Albert Cohn

in Paris

in dankbarer Verehrung

gewidmet

von

Cetteris.¹

המליץ היקר, אשר אחד משיריו בל"א אקריב היום בלשון עבר לפני בני ישראל, נודע לתהלה בכל הארץ, ונפשו בנפשי קשורה באהבה וידידות זה שלשים שנה, וכרע כאח לי דבקה נפשו אחרי והלכנו צמדים יחד פה קרית מלך רב במסלות דעת, איש איש על פי דרכו.

גם אלה השרידים בכל קצוי ארץ אשר אך בתורת ה' יהגו ודבר אין להם עם מפעלות המליצה בלשון עם נכר, יכירו וידעו עתה מליץ נכבד מבני ישראל, אשר רוב שיריו אף כי כתובים הם בלשון אשכנז, הנם בהגיונם ומחשבותיהם לנו ולבנינו המה, ועל אדמת קודש נוסדו, אף נטעו גם שורשו בארץ אבותינו ודברי חכמינו משנים קדמוניות. לכן שירה אחת מתבונות כפיו הנצמדות בעבותת אהבה בדברים וענינים הנוגעים לעם אלהי אברהם, אביא היום ברכה אל הקורא המשכיל ועלימו תעוף מלתי.

תולדות ימי חייו כתבו אנשי שם על ספר לא אחת ולא שתים לעיתים מזומנים; ואנכי אנסה כחי גם אני לספר מעכשיו בלשון אבותינו בקהל רב לרגל המלאכה אשר לפני.²

זה שמו אשר יקראו לו בקרב העמים: לודוויג אויגוסט פראנקל, ובשם ישראל יכונה אברהם אלעזר. בשם אלעזר נקרֹא נקרא אחרי נפל למשכב על ערש דוי בימי נעוריו וקורא לו שם חדש זה לאמר: אלהי אברהם יהיה בעזרו ויחיהו מחליו! והנה לא יפלא בעיני תופשי תורה, כי בשם זר זה נקרא בין העמים, בידעם, כי גם חכמי גדולי ישראל בארץ ספרד, כר' יונה בן גנאח, ר' יהודה הלוי מ"כ ועוד רבים ונכבדים מלבד שם קדשם אשר יעמוד לעד גם בשם כבר יכונו, הנהוג בין העם אשר בתוכם ישבו ובכתבם ולשונם כתבו דבריהם על ספר ואין פוצה פה עליהם לאמר: כי שנו את שמם ואת לשונם.³

* *

בשנת ה' תק"ע בתשיעי לחדש שבט (הוא ג' פעבר 1810) נולד אברהם אלעזר בעיר מצער הראסט במדינת באֶהמען. אבותיו הישרים חנכו אותו על פי דרכו ביראת אלהים ומצותיו. שם אביו יהודה ושם אמו אסתר. היא היתה חוטר מגזע ישרי לב במדינת מעהרען, משפחת הערמאן, ואביו היקר והנכבד היה נין ונכד ליחידי סגולה אשר בעת נגרשו ונדחו בני ישראל מקרית וויען, בשנת ה' ת"א, קנו את חצר בית הקברות ליהודים, לשמרו לבל יחללו זרים את קברות אבותינו היושבים בסתר עליון וצרורים בצרור החיים. את ציוני מצבות בית הקברות הלזה הוציא נכדם – הוא המליץ המדובר בו – לאור, כתוב בספר לזכרון עולם, וישם לוית חן בראשם, הוא הקדמה מפוארה בל"א. המחברת הזאת הנדפסה פה עיר וויען, היה כמו נוספה לקורות ותולדות ישראל במדינת עסטעררייך ולחקרי קדמוניות בכלל. אם זקנתו מרים היתה אחות הגביר המפואר אשר בגלל מפעלותיו לטובת המדינה נשאו המלך האדיר יוסף השני זכרונו לחיי עד, בתור האדם המעלה ( in den Adelstand ) ונקרא שמו לתהלה: ישראל עדלער פאן העניכסבערג, יועץ ממשלת הקיסר ירום הודו. והנה הכבוד הזה הגדיל שם משפחתו עד מאד כי לא היה לפנים כזאת בישראל בארץ מגורינו, והוא היה הראשון אשר מלך אדיר עטרהו חן וחסד והוד והדר ישוה עליו לתפארת עולם.

בהיותו נער למד אברהם אלעזר בכל נפשו ובכל מאדו בתורת ה' וספרי הנביאים בלשוננו הקדושה, ובעת ההוא שקד גם על דלתי בית הספר ללמוד לשון אשכנז ושפת טשעך היא ביהם. שפת יון ורומי ושאר למודיו היו לו לחבל ולנחלה בבואו לעיר פראג. שם הורהו הרב הגדול החכם הכולל מוהר"ר זכריהו פראנקעל, איש קרוב וגואל למשפחתו, את דקדוק לשון עבר וכדומה ענינים הנצמדים לתורת אל חי. – משם נסע אברהם אלעזר לקרית מלך רב וויען הבירה, אחרי השלים בבית מדרש החכמים בפראג את למודי חכמת הפילוספיא, ללמוד פה חכמת הרפואה.

בימי נעוריו כבר החל רוח השיר לפעמו. ספרו הראשון אשר הוציא לאור בעיר וויען בשנת תקצ"ב – אחרי נסה את כחו כפעם בפעם לכתוב שירים קטנים לעת מצוא – היה ספר השירים המדברים נכבדות על פעולות אדירי משפחת אדונינו הקיסר בדור ודור, הלא היא משפחת האבסבורג, אשר קרנה תרום בכבוד עד לבלי ירח. יורש העצר לממשלת עסטעררייך, אשר הכתירוהו אחרי כן בעטרת המלכים, הוא הקיסר האהוב פערדינאנד הראשון יר"ה, הטה אליו חסד לקבל בטוב לב את השיר המפואר הזה אשר רחש לב המליץ לכבודו, ויחננו במשאת כיד המלך במטבעת זהב גדולה, היעודה לחכמה ומלאכת מחשבת. גם המלך הרם והנשא, אשר משל ממשל רב על מדינת פרייסען, ווילהעלם הרביעי, כבדו במטבע כזאת, הספר היקר הזה היה כמורה באצבע על כשרון המחבר לחכמה ותושיה, ויעש לו שם בקרב הארץ.

אחרי הדברים האלה הטו אליו חסד גם גדולי הארץ ואציליה בקרית הממלכה, כי בסודם ובקהלם תבא נפשו ויארח לחברה עמם, כי הנהו איש חמודות בדבריו ומעשיו, וישא חן בעיני כל רואיו, כי חק יקרת רוח ודת מוסר בכל הליכותיו ופעולותיו היו לו לנחלה. אז נודע לתהלה לאיש הנעלה החכם הגדול, אבי כל חוקרי לשונות בני קדם, הוא השר האממער–פורגשטאלל, יועץ בחצר המלך, ויאהבהו ויכרות אתו ברית שלום, ומידידות נפש השר הלזה היתה נסבה, כי לדרכי בני המזרח שם גם המליץ היהודי את לבו. את אשר ראה וידע, קרא ולמד בימי בחרותיו מתולדות ומפלאות ומחקרי ארץ בני קדם – ואשר עזב למיום נתן לבו להגות בחכמת הרפואה – נגלה עתה אליו שנית ויציץ ופרח בקרבו כיונק מארץ ציה. אזי הוציא לאור את ספורי המזרח באורח שיר (איזה מהם נעתקו על יָדִי ללשון עבר בתרבות נגינות ישראל. הנדפסה פה וויען בשנת תרט"ו).

אחרי צאת לאור ספרו זה, באו ספריו באורח שיר הנודעים לתהלה ולתפארת, הלא המה: “דון יואן ד’אוישטריאה”, והשני “קאלאמבא”, אשר ראש לבו לכבוד מלך סארדיניען קארל אלבערט ז"ל. המליץ מצא חן בחצר המלך ההוא בהיותו בעיר ממלכתו טורין ויכבדהו במשאת כיד המלך; גם נשא לתהלה במכתב כבוד להרימו בין אזרחי הארץ (Ehrenburgerrecht) אשר שלחו לו למנחה יועצי עיר גנואה עיר מולדת קאלאמבא, על דבר הודיעו בשירו את מפעלות בן עירם זה לתפארת עד דור אחרון. גם בני עיר מולדתו כבדוהו לתת לו משפט אזרח הארץ, וירם קרנו בכבוד.

בעת פעל ועשה מעללי תושיה אלה ויעש לו שם בארץ, השלים גם למודיו בחכמת הרפואה, ונתן כתר חכמה ורפואה בראשו. בעת ההיא כתב בלשון רומי מאמר מחקרי מעצמת כח המדמה על נפש האדם, גם נכבד להקרא להיות חבר לחברות החכמה והתושיה במקומות שונים.

בשנת התקצ"ח נבחר מאת ראשי הקהל בעיר וויען להיות סופר וממתיק סוד לכל עסקיהם ועניניהם לטובת היהודים בקרית מלך רב הזאת; גם היה ימים לא כבירים אחד מראשי מנהיגי הקהלה, וראש מיסדי החברה לטוב ותועלת בעלי מלאכות בעיר וויען יותר מעשר שנים.

המליץ היקר הזה אשר מכל עבריו מסביב יפיץ אורו להשכיל להטיב את עמו ועם אחר, נבחר גם להיות ראש לחברת אוהבי חכמת הנגון במדינת עסטעררייך ולהיות מלמד להועיל בחכמת היופי לכל באי שערי ההיכל הזה ללמד חכמת הזמר והנגינות. – והנה לא ארב אמרים לספר בקהל רב את כל אשר פעל ועשה לטובת היהודים בעזרת אל החונן לאדם דעת ונותן כח לעשות חיל, עדי עמדו על משמרתו משמרת עבודת הקדש לימין ראשי קהל ישראל בוויען עד היום הזה, כי רק אל זאת מגמת פנינו בדברינו אלה: להגיד לאחינו בני ישראל הקרובים והרחוקים את אשר פעל ועשה בעט סופר מהיר במליצותיו ושיריו הנחמדים, מכון ויסוד כבודו ותפארתו בארץ.

אחת מפעולותיו היקרות בשדה המליצה, אשר יסודתה בהררי קדש, היא מליצתו היקרה אשר כתב בעת צרה ליהודים בעיר דמשק, הנקראת בשם רחל, בה יבואו כל דברי האגדות הנמצאים בתלמוד בתרגומים ומדרשים המטיפים נפלאות רחל, אם בישראל, איך תעמוד תמיד לימין עמה אם לחסד או לשבט. לנחם נדחי ישראל מיגונם בגלותם, או לבכות עם בניה יחד ולשאת קינה קול ברמה בצר להם. השיר הזה, אשר לרוב טובו ויפיו נדפס חמש פעמים, נעתק גם ללשוננו הקדושה בטוב טעם ודעת מאת המליץ היקר מוה' מענדל בר"י שטערן נ"י.

בעת ההיא בא אברהם אלעזר בברית אהבה עם בתולה יקרה מבנות ארץ מולדת מרת אסתר, בת נדיב ושוע ובעל פקודות הממשלה מוהר"ר יהודה וויענער מעיר פראג, והנערה טובת שכל חכמת לב, ויקחה לו לאשה. אמנם לא ראה עמה חיים נעימים באהבתו אותה, כי חלתה חלי רע ומר ימים רבים לדאבון לבו, כי אין עוזר.

אל משכיל דורש חכמה השיר בכל נפשו ומאדו, יתהפך כל דבר אשר יבואהו בתבל לחומר ויסוד שיריו ומליצותיו. כן היתה גם להמליץ הנעים הזה חכמת הרפואה – עם כי לא עסק בה מעולם לעשותה קרדום לחפר בה – ליסוד מוסד, לבנות עליו מבנה שיר חדש על דרך צחוק ומהתלות, להתל בו ברופאים קטני נפש, אשר למען השתכר אל צרור לא–נקוב מחיר רב ולצבור כעפר כסף, ישפילו וישחו כבודם משפטם ומעשיהם וכבוד החכמה אשר יקרא שמה עליהם והיו לבוז ולחרפה בעיני כל איש מבין ובעל נפש יקרה. השיר המתהל⁴ הזה (Satyre) נקרא בשם, “היפאקראטעס ומלאכת הרפואה החדשה”. והמליצה הזאת נשאה חן בעיני כל קוראיה, ובמשך שנה אחת יצאו ממנה שש מהדורות שונות לאור בדפוס. והנה בלעדי אגיד מודעת זאת, כי המליץ הזה הוציא לאור גם מכתב עתי להלל מאד, בה נדברו דברים יקרים בעניני חכמה ומלאכת מחשבה; אף לא נזכיר עוד הפעם שאר מפעלותיו אשר פעל ועשה במועצות ודעת ונדבר אך דברים אחדים על מעשה אצבעותיו אשר יצא לאור בעת לא כביר טרם הלך למסעיו ארצה בני קדם, היא הספר הנכבד הנקרא בשם: לבנון, בו יבואו שירים ומליצות, אגדות ומאמרי חכמה, כמעט מכל משוררי תבל ללשונותם לגוייהם, אשר הטיפו מלתם על ענינים הנוגעים לבית יעקב, לתורת אלוהינו ודברי מחוקקינו לכבוד ולתפארת, אם לחסד או לשבט, לשמחה או לתוגה, לחמלה או לנחמה כולם נקבצו באו יחד ויהיו לאחדים בספר הזה. הן אמנם לא עלה על לב המליץ בערכו הספר הזה לתתו מנחה לאוהבי ישורון: כי עוד מעט ועיניו יחזו עפעפיו יבחנו את ההר הטוב הזה את הלבנון באמת בעוד בחיים חיתו.

כי האיש היקר הזה הלך למסעיו לארץ הקדושה בשנת תרט"ז ויכונן בעיר אלוהינו, אלוהים יכוננה עד עולם סלה. בית ספר לילדי עניי בני ישראל למצוא שמה חית ידם ומזון לנפשם תורה ולקח טוב על ידי מורים משכילים ויראי אלהים. כל אלה פעל ועשה החכם הזה בפקודת הגבירה המהוללה מה' אשה משכלת, בת נדיבים ורבת מעלה, מרת ליפעט הערץ מאצילי משפחת לעמעל, הזלה זהב והון רב מכיסה להחיות זרע עם אלוהינו בארץ ישראל, מנשים באוהל תבורך וצדקתה תעמוד לעד! –תכונת בית הספר ההוא וקורות מסעי החכם הזה בעברו ארחות ימים לארץ כנען אשר בכל מאמצי כחו, באומץ רוח נכון ואהבת עמו הוציא מעשהו לפעולת אדם, למרות עיני כל מונע ומפריד, אשר קמו עליו לשטנו – ותכונת הארץ ושוכניה למשפחותם, הלא המה כתובים בספרים היקרים, אשר הוציא לאור בשובו בשלום אל עירו ואל ארצו, בם יודיע נאמנה בחן ושכל טוב את אשר עיניו ראו לו בארץ אבותינו ובארץ מצרים ויון⁵, ובפרט את אשר ראה וידע ממשפט ומנהגי בני עמנו למחלקותם המתגוררים בעיר הקדש ירושלים, תבנה ותכונן במהרה בימנו⁶. את כל אלה כתב בעט סופר מהיר,ברוח אמיץ ובלי משוא פנים לאיש יחידי או קהל עם, כי אך האמת נר לרגלו ואור לנתיבתו בדרך הלך. – ויהי כשובו ממסעיו לעיר וויען מתה עליו אשתו בדוי חליה, ואחרי כלות שנת אבלו לקח אשה חדשה רבת חן ושכל טוב ותלד לו בנים כשתילי זית. ואני כהתימי לדבר מתולדות חייו, עוד דברים אחדים לי אליך יקירי קורא משכיל! על תוכן ס' השיר אשר נתתי בידך היום הזה.

* *

השיר אשר ברצון המחבר הקרבתי לפניך מנחה בזה, הנקרא בשם נשיא בישראל⁷ הוא שיר סיפורי (Episches Gedicht), בו יספר המשורר בדרך שיר מעשה נורא אשר לשמע אוזן חרדת אלהים תסמר שערת בשרנו ואשר נהיה בעיר פראג יע"א לפני שלוש מאות שנה, בעוד החושך כסה ארץ וערפל לאומים, ונוגה התבונה והאמונה הבּרה מאירת עינים עוד לא הגיה אורו על גוי ועל אדם יחד לטוב בית ישראל ועם אחר. ואתה הקורא הנעים! נכון לבי בטוח, כי בהתימך לקרוא השירה הזאת עד תומה, תאזור חיל כמוני היום ובגילת רעדה תתן תודה להאל הטוב, אשר ברוב רחמיו וחסדיו הציב גבולות עמים, ואל שאון לאומים בשנים קדמוניות נתן חק ולא יעצור, לבל יוסיף עוד לערוץ אנוש מן הארץ, ויקרא שנית: יהי אור! וזרחה שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ויפעת אור תבונה ושלום בעריפיה, לטוב לנו כל הימים. גם ההולכים חשכים בקרב עדת בני ישראל לא יוסיפו עוד להוריד כבודנו ולהפר שלומנו במקל חובלים וברוח עזה, בנקם ברית איבה ומשטמה.

ועתה בטרם אכלה לדבר, עוד על דבר אחד אטיף מלתי. הנה בשיר הזה נשיא בישראל יתיצבו אנשים שונים במשפטיהם, בדתיהם ומנהגיהם זה לעמת זה ויתוכחו יחד על דברים רמים ונשגבים מדור דור. האנשים האלה ידברו דבריהם זה בכה וזה בכה, איש איש כאמונתו ודתו והגיון לבו, הכומר הנוצרי כחקי דתו, השר כמשפטו, והיהודי ככל מצותיו וחקותיו, אשר צוה ה' ביד משה. ואך למותר הוא להעיר לב הקורא. כי רק איש עויל או אויל ומשוגע ממראה עיניו ינתח ויבתר מאמרי השיר הזה לנתחים, להפריד בין הדבקים ולהוציא מאמר אחד מן המשך הדברים, למען האשים את המחבר ולהוציא את דבתו רעה לאמר: כזה וכזה דבר האיש, דרשו הכתוב בזה וקראו, אז תראו עין בעין כי לא כן דבר ויחפא על ה' ועל תורתו דברים זרים לנו ולבנינו; ולא ישים אל לבו כי הגופים הנדברים יחד איש אל רעהו בשירים כאלה המה בתכונתם ומעשיהם, שיחם והגיונם רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב וכאור קרוב מפני חשך, והמליץ ישים לכל איש ואיש דבר בפיו כפי תכונתו ומנהגו, דתו ומשפטו. ואף כי הדבר הזה יבינהו כל איש משכיל המבין כל דבר לאשורו, גם בלעדי אגיד; הנה בכל זאת להנצל מעקשות פה ולזות שפתים מצאתי נכון להזכירהו, לבל יתעה בחפזו איש תם, ולא יוציא בשגגה בבלי דעת משפט מעוקל.

על השיר וחין ערכו לא ארב אמרים. הלא הוא בידך ידידי הקורא וחכך כל טוב ומועיל יטעם לו כאשר נסית לעשות כל הימים; לכן אתה תשפוט ולא אני! גם היה תהיה כזאת אך למותר כי לא בפעם הראשונה יבוא המחבר גם המעתיק לל"ע עד הלום נוכח פניך. אנשים אחים אנחנו, קורא אהוב! זה ימים ושנים הודות לאל הטוב! ונפשך יודעת מאד מי ומי המקריבים לפניך בזה מנחה אחת קטנה מזמרת ארץ אבותינו; אמנם אחת היא אשר אזכירך בטרם נפרד איש מרעהו, כי השירים האלה הריקותי באין מעצור ללשון עבר, ולא התמכרתי אל כל דלתי העיר מלה ומלה כעבד נרצע באזנו ובדלת בלי נטות ימין או שמאל, כי אם אל תהלוכות הגיון השירים שמתי לב וָאֱטָעֵם שורֵק כלו זרע אמת בהררי קדם, כאשר הסכן הסכנתי ידי בשירי גזע ישי, שלום אסתר, תופש כנור ועוגב וכהמה, עשיתי מלאכתי גם עתה, ודרכי אחזתי ולא אט.

וויען, ערב ר"ח שבט, ה' תרכ"ב לב"ע (1.Februar 1862.)

מה"ל (Dr. Max Letteriis.)

שיר מְסַפֵּר נוראות ונצורות מימי קדם נחלק לשבע מחלקות

ליל שבת

קוֹר הַסְּתָיו בִּמְשׁוֹאָה יִשְׁכּוֹן יָנוּחַ

עַל עִיר הָעַלִּיזָה רַבַּת תִּפְאֶרֶת¹

רוּחַ קָדִים עַזָּה קַרְחוֹ יָפוּחַ

נֶעֶרְמוּ מֵי נָהָר בְּסוּפָה סֹעֶרֶת.

כָּל אַרְמוֹנֵי קִרְיָה וְשִׂיא הֵיכָלֶיהָ

יַעַטְפוּ שֶׁלֶג וּכְפוֹר אָבְלוּ וְאָנוּ

בָּדָד כָּל הָעִיר! אֵין קוֹל בְּחוּצוֹתֶיהָ

בִּנְוֶה שָׁלוֹם בְּנֵי אִישׁ יַחַד שַׁאֲנָנוּ.

הַהוֹלֵךְ גַלְמוּד אִם אֶחֱרוּ פְעָמַיהוּ

יְמַהֵר לֵאוֹר בְּאוֹר תַּנוּר וְכִירַיִם;

לִפְנֵי בֵית תְפִלַּת עַמִּים יִשָׂא יָדֵיהוּ

כָּל דַּל־נִדָּח, בֵּיתוֹ אֹהֶל שָׁמַיִם!

אַךְ עַל שְׂפַת הַנָּהָר, מְקוֹם צַר לָשֶׁבֶת.

חַלּוֹנֵי הַבָּתִּים יַחַד יַזְהִירוּ,

מִמִּקְדָּשׁ עָתִיק, תִּפְאַרְתּוֹ נִשְׂגֶּבֶת,²

נְגִינוֹת קַדְמוֹנִיּוֹת נֹגְנִים יָשִׁירוּ;

שָׁם בִּבְלִי דְבָרִים וּבְלִי כָל אֹמֶר

הַמְנַצְּחִים בְּשִׁיר קוֹל עֹז יָרִיעוּ,

אוֹ לַעֲלוֹת מָרוֹם מִנִּי בֵית חֹמָר

מִלִּים לֵאלֹהַּ בַּשִׁירִים יַבִּיעוּ:

״לְכָה דוֹדִי!

לִקְרַאת כַּלָּה רַבַּת יֹפִי

רַבַּת חֶמְדָּה אֵין בָּהּ דּוֹפִי

אוֹר כַּשַּׂלְמָה הִיא לֹבֶשֶׁת

תּוֹרַת אֵל חַי הִיא דֹרֶשֶׁת;

לְכָה דוֹדִי!

לִקְרַאת כַּלָּה הַמְבֹרֶכֶת

מַצַּבְתָּהּ קֹדֶשׁ בַּשַּׁלֶּכֶת

כִּי הִיא נֹחַם בַּצָּרָתָה

מָנוֹס, מָשׂוֹשׂ וִישׁוּעָתָה;

לְכָה דוֹדִי!

לִקְרַאת כַּלָּה אוֹר עֵינַיִם

כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָיִם.

בּוֹאִי כַלָּה, הִנָּעֵרִי!

אַהֲבַת עוֹלָם נָא עוֹרֵרִי!"

וּבָעֵת הָאֲנָשִׁים חֶלְקָם יָרֹנּוּ

בַּשִּׁירִים לַשַּׁבָּת עֹנֶג יִקְרָאוּ

לִקְדוֹשׁ אֲדֹנָי עֵת יַחַד יִכּוֹנוּ

וּמִצָּרַת נַפְשָׁם מָרוֹם נִשָׁאוּ:

כָּל אֵשֶׁת חַיִל פְּנִימָה עֹז אֵל דֹּרֶשֶׁת

וּבְרִנָּה וּתְפִלָּה שַׁבַּתָּהּ מְקַדֶּשֶׁת,

תַּעֲרוֹךְ הַשֻּׁלְחָן אֵת כָּל הוֹד כֵּלֶיהָ,

כְּלֵי יְקָר וּזְכוּכִית בְּאוֹר בָּהִיר יַזְהִירוּ,

יַחַד אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ

לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַיְלָה כָּל נֵרֹתֶיהָ.

כּוֹס יִַין, מַעֲדַנִים, מִשְׁמַנֵּי טֶבַח

לֶחֶם מִשְׁנֶה תָּכִין לְאַלּוּף נְעוּרֶיהָ

וּכְשׁוּבוֹ מִבֵּית־אֵל יְבָרֵךְ הַזֶּבַח

זאת הַמַּרְגֵּעָה וּבֵית תַּעֲנֻגֶיהָ.

אֵם הַבָּנִים כִּשְׁתִלֵי הַזָּיִת

לָמוֹ תּוֹרַת חֶסֶד לִקְחָהּ מַטֶּפֶת,

עֵת רָגְשׁוּ בַהָמֻלָּתָם בְּתוֹךְ הַבָּיִת,

כִּי לְמַעֲדַנֵּי שַׁבָּת נַפְשָׁם נִכְסֶפֶת.

גַּם בַּצַּר מְעוֹן אֶבְיוֹן לְעֵת כָּזֹאת סֶלָה

לא יֶחְסַר הַמָּזֶג לֹא יֶחְסַר נוֹחַ

וּכְכִנּוֹר עַל עָרְבֵי גוֹלֵי בָּבֶלָה

קוֹל יְשׁוֹרֵר בַּחַלּוֹן מְבַשֵּׂר מָנוֹחַ.

גַּם לָרָשׁ אֵין כֹּל לוֹ יִשְׁלַח אִישׁ שׁוֹעַ

הַשֶּׁמֶן לַמָּאוֹר יַיִן וְלָחֶם.

הַהוֹלֵךְ עַל דֶּרֶךְ רְחוֹב זֶה בִּפְגּוֹעַ

לֹא יֵדַע – כִּי יוֹשְׁבָיו דֻּכְּאוּ מֵרָחֶם

כִּי מִימוֹת עוֹלָם עַל צַוָּאר נִרְדָּפוּ

כִּי חֶרְפַּת צוֹרְרֵיהֶם בְּעַצְמוֹתָם רֶצַח

כִּי בַמַּיִם בָּאוּ בָּאֵשׁ נִשְׂרָפוּ

וּבֵית מִקְדָּשָׁם הָיָה לְמַשּׁוּאוֹת נֶצַח;

כִּי בִּבְלִי חָשָׂךְ יַכּוּם אוֹיְבֵיהֶם לֶחִי

וּלְמְנַדֵּיהֶם לְעַבְדֵי עוֹלָם נִמְכָּרוּ

נוֹדְדִים בַּגּוֹיִם מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי

וּבְכָל מִדְרַךְ כַּף רַגְלָם כְּמֹץ יְסֹעָרוּ;

כִּי מִשְּׁנוֹת עוֹלָמִים יְעַנּוּם רוֹדְפֵימוֹ

עַל גַּבָּם חָרְשׁוּ לְמַעֲנִיתָם הֶאֱרִיכוּ

תְּנוּאוֹת יְבַקֵּשׁוּ לְהִתְגּוֹלֵל עָלֵימוֹ:

כִּי בִבְאֵרוֹת מַיִם מְרוֹרוֹת הִשְׁלִיכוּ

כִּי בָזוּ לֶחֶם אוֹת מַלְכוּת שָׁמַיִם

כִּי יַלְדֵי נוֹצְרִים בַּסֵּתֶר חָמָסוּ

לִשְׁפֹּךְ בְּחַג הַמָּצּוֹת דָּמָם כַּמַּיִם

כִּי חֻקּוֹת הַגּוֹיִם בְּרַגְלָם רָמָסוּ.

לוּ עֲצֵי הַמַעֲרָכוֹת יַחַד צָבָרוּ

כְּמוֹ עַל מוֹקְדָה בְּנֵי עַמִּי יָהִימוּ

אָז כְּמוֹקְדֵי עוֹלָם הַשָּׁמַיִם יִבְעָרוּ

וּמִשְׁבְּרֵי יָם לְאוֹרָם כַּדָּם יַאְדִימוּ.

מֵרוֹב שִׁנְאָה אֵת כְּלָבֵיהֶם יִמְנָעוּ

לְבִלְתִּי יָלֹקּוּ מֵי בְאֵר לִבְנֵי עֵבֶר

וּלְעֵת בְּמֵי שָׂחוּ עִבְרִים טָבָעוּ

אָז לְאֵידָם יִשְׂמָחוּ כִּי יִמְצְאוּ קָבֶר!

רַק בִּרְחוֹב הַיְהוּדִים לֹא יֹאחְזֶם רַעַד

פֹּה שַׁלְוָה, חַיִּים, בַּכֶּסֶף יִקָּנוּ

פֹּה שָׁלוֹם יָנוּחוּ בַּסֹּהַר מִבַּעַד

כְּחַיְתוֹ שָׂדֶה בִּכְלוּב בַּרְזֶל נִתָּנוּ.

לִרְגָעִים הוּנַח לָמוֹ יִשְׁאֲפוּ רוּחַ

עֲדֵי חֵץ נָקָם לָמוֹ שֵׁנִית שָׁלוּחַ.

עוֹד פַּעַם זְמִירוֹת אֵל, נֹגְנִים שׁוֹרָרוּ,

לְמֵרָחוֹק נְשׂוּאוֹת עַל כַּנְפֵי הַסַּעַר

עַתָּה מֵהֵיכַל יָהּ הַקָּהָל יִנְהָרוּ

כַּדַּלִּים כַּשּׁוֹעִים זָקֵן גַּם נַעַר

אֵלֶּה שָׁנִי עִם עֲדָנִים יִלְבָּשׁוּ

אֵלֶה בִגְדֵי מֶשִׁי בַּעֲדִי עֲדָיִם

אֵלֶּה כָּבוֹד וּפְאֵר מִשְׁנֶה יָרָשׁוּ

נוֹצְצִים מִפָּז רָב תַּחַת הַשָּׁמָיִם.

בְּשֵׁם יוֹם הַשַּׁבָּת אִישׁ אָחִיו יְבָרֵכוּ

וּבְשִׂמְחָה וָגִיל לְבָתֵּיהֶם יֵלֵכוּ.

מִי זֶה מִכָּל הָעָם בִּפְאֵר תִּפְאֶרֶת

גָּבוֹהַּ וְנִשָּׂא שָׁם רַגְלוֹ דֹרֶכֶת?

מְשָׁרְתָיו עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ בִמְרוֹמֵי קָרֶת

יָכִינוּ צַעֲדוֹ בָרְחָבָה לָלֶכֶת.

לִימִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ מוֹרֵי עָם יַהֲלוֹכוּ

יִתְנַהֲלוּ לְאִטָּם כָּבוֹד יִתְמוֹכוּ.

פְּאֵר רֹאשָׁם וּזְקָנָם כַּשֶׁלֶג יַלְבִּינוּ

עֵינֵיהֶם וּפְנֵיהֶם כָּבוֹד יֹאמֵרוּ

כִּמְעַט בִּנְשִׂיא עָם לִנְגּוֹעַ יָהִינוּ

כִּי יֵלְכוּ לְשַׁלְחוֹ יַחַד יִתְפָּאֵרוּ.

אַךְ כָּל הָעָם נֶגְדּוֹ עֵינֵיהֶם יַיְשִׁירוּ

כִּי כָבוֹד וָעֹז אֵת נַפְשׁוֹ הֵשִׁירוּ

מִצְנֶפֶת רֹאשׁוֹ כַּעֲטָרָה יְקָר מְעֻלֶּפֶת

עִם נוֹצָה רַב נֹגַהּ בָּרוּחַ מְעוֹפֶפֶת

אַדֶּרֶת שִׁנְעָר טוֹבָה הוֹד תַּלְבִּישֵׁהוּ

כְּתֹאַר פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַכָּרַת פָּנֵיהוּ

זְקָנוֹ כִּזְקַן אַהֲרֹן, בִּשְׂפָתָיו זֹהַר,

וְעֵינָיו כְּעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר

גָּאוֹן וְגֹבַהּ בְּפָנָיו יַחַד בַּקֶּשֶׁר

כָּל רֹאֶה בּוֹ יִזְכּוֹר גַּבְהוּת הַנֶּשֶּׁר.

זֶה יַעֲצוֹר בְּעַמּוֹ וּלְמַלְכּוֹ הוּא עָבֶד

כַּשָׂר וּכְנָגִיד בִּישֻׁרוּן יִכָּבֶד

הוּא יָדִין עַמּוֹ, עִם מוֹרֶה הַצֶּדֶק,

לָאוֹר יוֹצִיא מִשְׁפָּט יְחַזֵּק כָּל בֶּדֶק.

בְּלֶכְתּוֹ אָז כָּל הָעָם אֵלָיו יִנְהָרוּ

מִתְלַחֲשִׁים יַחַד בִּכְבוֹדוֹ יִתְיַמָּרוּ

וּבְמַעֲגָלָה סְבִיבָיו אָחוֹר יִסֹּגוּ

מֵרֹמְמֻתוֹ נָדְדוּ יָנוּעוּ יָחֹגוּ

לַעֲצָתוֹ כִּדְבַר אֻרִים שָׁמְעוּ וְיָחֵלוּ

מִדֵּי דַעַת שְׂפָתָיו בָּרוּר מִלֵּלוּ.

עִם גַאֲוָתוֹ חָסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ

אָב הוּא לָאֶבְיוֹנִים כִּי יִתְבּוֹשָׁשׁוּ

יָתוֹם וְדָל יוֹשִׁיעַ אַךְ לֹא יַקְרִיבֵמוֹ

יִתְמְכֵם נְדָבָה וּגְאוֹנוֹ יַרְחִיקֵמוֹ.

עַל הוֹנוֹ כִּי רַב הַמּוֹשְׁלִים אָמָרוּ:

כִּי כֶסֶף כְּחוֹל הַיָּם יָדָיו צָבָרוּ

עַד כִּי יֵשׁ לְאֵל יָדוֹ לִקְנוֹת פִּי שְׁנָיִם

אֵת כָּל־אֶרֶץ בֵּיהֶם רַחֲבַת יָדָיִם.

בִּימֵי הַקְּרָב הָיָה מַשְׁעֵן תֹּחֶלֶת

עֵת כֶּסֶף הָמּוֹשֵׁל כָּלָה וַיֵּלֶךְ

כִּי רְכוּשׁ רַב הִלְוָה לְשָׂרֵי הַמֶּמְשֶׁלֶת

וּלֶעֵרָבוֹן הִפְקִידוּ לוֹ – נֵזֶר הַמֶּלֶךְ.

עַל כְּבוֹדָם בִּכְבוֹדוֹ הָעָם יִתְבָּרֵכוּ

כִּי שָׂרֵי מַלְכָּם עִמּוֹ צְמָדִים יֵלֵכוּ

לְבַקֵּשׁ מֶנּוּ חֶסֶד וּבוֹ נֶעֱזָרוּ

עֵת כַּסְפָּם וּזְהָבָם כַּמַּיִם נִגָּרוּ.

גֵּז הַכְּבָשִׂים יִקְנֶה בְטֶרֶם נָגוֹזוּ

וְדָגָן וְחִטִּים עוֹד עַל תַּלְמֵי שָׁדַימוֹ

בְּטֶרֶם הַקוֹצְרִים בִּקְצִירָם יַעֲלֹזוּ

וּמָלְאוּ הַגְּרָנוֹת תְּבוּאַת זַרְעֵימוֹ.

לְכָל תֻּשִּׁיָּה, זָהָב לוֹ הַמַּפְתֵּחַ

כִּי זֶה חֵלֶק עַמוֹ, בַתֵּבֵל אוֹרֵחַ;

אַךְ נֶשֶׁךְ לֹא יִקַּח כַּכָּתוּב בַּסֵּפֶר

זֹאת מִצְוַת שַׁדַּי לֹא יַמְרֶה לֹא יָפֶר;

אֶל שָׂכָר מְאֹד נַעֲלֶה עֵינָיו תִּצְפֶּינָה

תַּגְמוּלוֹהִי כְּרָב חַסְדּוֹ אֵל יְשַׁלְמֶנָה!

אוּלָם בְּשׁוֹט לָשׁוֹן, עֵת מְלָשְׁנִי בַּסֵּתֶר

אֶל בֶּן בְּרִיתוֹ כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר

עֵת יָשַׁב בַּסֹּהַר בַּחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת

וַיְעַנּוּ נַפְשׁוֹ יְמָרְרוּהוּ עַד מָוֶת:

אָז יִפֶן לְעֶזְרָה אֶל רוֹזְנֵי הָאָרֶץ

לְמַעַן בִּגְלָלוֹ מִשְׁפָּט שָׁלוֹם יֵחָרֶץ

אָז צֶדֶק צֶדֶק שִׂפְתוֹתָיו תַּבַּעְנָה

וְאָסִיר בְּזִקִּים מִבּוֹר שָׁאוֹן תּוֹשַׁעְנָה

יוֹצִיא לַמֶּרְחָב רַגְלוֹ מִסַּד וָכֶבֶל

וְכוֹרֵי שׁוּחָה יֹאבֵדוּ יַחַד מֵהֶבֶל.

זֶה הוּא הַגְמוּל, הַנָּשֶׁךְ, לוֹ יְשָׁלֵמוּ!

מִי עֶזְרָם מָגִּנָם עֵת בַּצָר יִלָּחֵמוּ?

בִּרְחוֹב הַיְהוּדִים לֹא רַבִּים יֵדָעוּ

חָלַק לִבָּם בְּדָרְשָׁם בְּשֶׁלְמִי נוֹשָׁעוּ!

רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלִבּוֹ כָּל חָכְמָה רָמָה

סוֹד תּוּשִׁיָּה נִסְתָּרָה מִכָּל חַי נֶעְלָמָה;

אָמְנָם לְזוּת שְׂפָתַיִם בָּעָם יִשָּׁמֵעַ:

כִּי הוּא מְצָרֵי שְׁאוֹל בְּבִינָתוֹ נוֹגֵעַ

שָׁם עַל בְּנֵי אָדָם רוּחַ רָעָה אֹרֶבֶת

לִמְשׁךְ נֶפֶשׁ בְּחַכָּה, תּוֹרָה עֹזֶבֶת.

הֵן אֱמֶת כָּחֹטֵא פַּעַם רָאוּהוּ,

כִּי חִלֵּל שַׁבָּת עוֹד נַפְשָׁם זֹכֶרֶת;

אוּלָם אִם גַּם קוֹל רָם לֹא יַאֲשִׁימוּהוּ

בְּסֵתֶר יְבַטְאוּ כִּי אֱמוּנָתוֹ סֹרֶרֶת!

נְשִׁיא הָעֵדָה לְבֵיתוֹ יָרִים פְּעָמֵיהוּ

הַשֶּׁלֶג יֵרֵד עוֹד מִן הַשָּׁמָיִם

מֵאוֹר הַחַלּוֹנוֹת יִכָּפֵל אוֹרֵהוּ

הָרוּחַ יִשַׁב קַרְחוֹ שִׁבְעָתָיִם

נֵס בֵּית הַמִּשְׁפַּט יִתְנוֹדֵד יָרִיעַ

כְּקוֹל קִפּוֹז עַל גָּג הַמְנוּחָה יַפְרִיעַ.

אָכֵן בַּבָּתִּים לַשַׁבָּת מָנוֹחַ

יִתֵּן לִנְכָאִים עֹנֶג לַיָעֵף כֹּחַ

כּוֹס יְשׁוּעוֹת וּבְרָכָה יִשָּׂא כָל גֶּבֶר

בִּזְמִירוֹת יָרִיעוּ, מַרְפֵּא לַשֶׁבֶר,

אֶל מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן, מִבֵּית אֵל בָּאוּ,

הוֹלְכִים עִמָּם לְשָׁלְּחָם, שָׁלוֹם יִקְרָאוּ

גַּם יְהַלְלוּ וַיְאַשְּׁרוּ כְּבוֹד אֵשֶׁת חָיִל

בָּהּ בָּטַח לֵב בַּעֲלָהּ יוֹמָם וָלָיִל

הִנֵּה כַן יְכַבְּדוּ שַׁבָּת בַּטּוֹב וָלֶקַח

בַּשִּׁיר וּמַעֲדַנִּים וָיֵין הָרָקַח.

אַךְ רֹאשׁ הַקָּהָל סָר וְזָעֵף הִנֵּהוּ

אֵין קוֹל עֲנוֹת שָׁלוֹם בִּנְוַת צִדְקֵהוּ

עַל הַשֻּׁלְחָן כְּלֵי כֶסֶף. הַנֵּרוֹת יָהֵלוּ,

וּמְרִי שִׁיחוֹ וְעָצְבּוֹ כְּבוֹד שַׁבָּת חִלֵּלוּ.

גֵּם אִשְׁתּוֹ מְאֹד מַר לָהּ וְנַפְשָׁהּ תָּשׁוּחַ

וַתַּעַן וַתֹּאמֶר עֲצוּבַת רוּחַ:

״הָהּ! מַה־זֶּה וְעַל מַה־זֶּה אָץ נְצִיב הָאָרֶץ

כַּשּׁוֹד מִּשַּׁדַּי יָבוֹא, כִּמְבַשֵׂר קָרֶץ,

עֵת סוּפָה וּסְעָרָה בַּחוּץ תָּרוֹנָה

לִקְרוֹא חִישׁ אוֹתָכָה אֶל הַהַרְמוֹנָה?

הֲלֹא יֵדַע כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַאדֹנֵינוּ

כִּי נִשְׁבּוֹת נָנוּחַ מִכָּל מְלַאכְתֵּנוּ?

וַיַּעַן בְּעִקְשׁוּת פֶּה בִּמְרִי עַצֶּבֶת

אֶל אֵשֶׁת חֵיקוֹ בִּיגוֹנָהּ כֹּאֶבֶת:

״אוּלַי הַשָּׂר שׁוֹאֵל וּכְמָרָיו יָגִילוּ

כִּי לְהָרַע לָנוּ דַרְכֵיהֶם יָחִילוּ!

אוֹ אוּלַי כְּמוֹ לָוִיתִי לְמִדַּת הַמֶּלֶךְ

עוֹד כַּסְפִי יְבַקֵּשׁ שַׂר חֲצִי הַפֶּלֶךְ!״³

אַחֲרֵי טָעַם אֹכֶל וַיְבָרֵךְ הַזֶבַח

וּשְׂפָתָיו נָעוֹת לָאֵל תְּהִלָּה וָשֶׁבַח

אָמַר לְהָבִיא לוֹ מִגְבַּעְתּוֹ, מַטֵּהוּ,

אֲשֶׁר יִשָּׂא בְעָמְדוֹ לִפְנֵי לוֹחֲצֵיהוּ.

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: ״אֱלֹהִים יִשְׁמְרֵנוּ!

אֵיכָה תִּשָּׂא מַקֶּלְךָ בַּיּוֹם קָדְשֵׁנוּ!

וַיַּעַן: ״אֵיךְ אֵלֵךְ הַר־שִׂיאוֹן בַּלָּיִל⁴

וּבְיָדִי אֵין נֵשֶׁק לַעֲשׂוֹת חָיִל!״

וַיְנַשֵּׁק מִלֶּחְיָהּ אֵת דִּמְעוֹתֶיהָ

וַיַּעֲזוֹב חֲבֶרְתּוֹ בִּבְכִי תַּמְרוּרֶיהָ;

קוֹל הוֹמֶה בְּלִבָּהּ: הָהּ! כָּל מַחֲמֻדֵּינוּ,

כָּל שִׂמְחָה וָגִיל פָּנוּ עֹרֶף אֵלֵינוּ!

משתה היין

הָעִיר הָעַלִּיזָה בִמְאַת מִגְדָּלֶיהָ

שָׁכְנָה דוּמָה יְשֵׁנָה בְאַרְמְנוֹתֶיהָ

עַל פָּנֶיהָ בְּחָזוֹן כָּעֵת יַחֲלֹף רוּחַ,

רוּחַ חֹסֶן וִיקָר עַל גָּדְלָהּ יָנוּחַ;

סָפָה תַּמָּה מִשְׁפַּחַת אַדִּירֶיהָ⁵

וָהִיא כְאַלְמָנָה בְּעָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ.

מֵרֹאשׁ הַר־שִׂיאוֹן קוֹל עַנּוֹת יִשָּׁמֵעַ

קוֹל מֵהֵיכָל שָׁמָּה יָרִיעַ רֵעַ. –

לְקוֹל הַזֶּה רַבִּים מִשְּׁנָתָם יָקִיצוּ

לָדַעַת מַה־זֹּאת מֵחֲרַכִּים יָצִיצוּ

וּבְטֶרֶם יָשׁוּבוּ אֶל מִשְׁכָּבֵימוֹ

שְׁאוֹן עַלִּיזִים יְקַלֵּלוּ, יֵרָנְנוּ עָלֵימוֹ:

״הָהּ! עַל דְּלַּת הָעָם שָׁם יִתְלוֹצָצוּ

וִיגִיעַ כַּפֵּינוּ יִשְׁתּוּ יִמָּצוּ!״

וַיָּנוּחוּ בִכְבֵדוּת וּשְׁנָתָם נָמוּ,

וּכְגֶבֶר אֵין אֱיָל יַחַד נִדְהָמוּ. –

כִּי מִשְׁתֶּה גָדוֹל עָשָׂה נְצִיב הַפֶּלֶךְ

לְכָל רוֹזְנֵי הָאָרֶץ וְשָׂרֵי הַמֶּלֶךְ

בַּהֵיכָל יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת בַּעֲדִי עֲדָיִם:

בְּנֶשֶׁק, צַלְמֵי זָהָב, וְצֶבַע רִקְמָתָיִם.

בִּכְלֵי כֶסֶף וְזָהָב עַל הַשֻׁלְחָן יַזְהִירוּ

יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם וּגְאוֹנָם יַזְכִּירוּ

בַּקֶּרַח וָקֹר בַּחוּצוֹת יִסְעָרוּ

ײִַן יַדְלִיקֵם כַּמּוֹקֵד נִחָרוּ.

אֲשֶׁר בְּתַעֲנוּגוֹת בָּשָׂר יִלָּחֵמוּ

לְדַבֵּר מַהֲתַּלּוֹת לֹא יִכָּלֵמוּ

פְּנֵי רַבִּים כִּלְהָבִים, עַד כֹּה חָוָרוּ,

וּשְׁפָתַיִם דּוֹלְקִים. עַד כֹּה נִסְגָּרוּ.

גַּם נְצִיב הָאָרֶץ יִשְׂמַח בְּיֵין מִשְׁתֵּהוּ

וּלְשָׂר מַשְׁקֵהוּ יִקְרָא וַיְצַוֵּהוּ:

״הָבִיאָה חִישׁ הֲלוֹם אֶת אֲרִי, אַרְצֵנוּ⁶

כִּי בְגָדְלוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ יַרְבֶּה חֵילֵנוּ.״

וַיְמַהֵר לְהָבִיא אֶת כּוֹס הַתִּפְאֶרֶת

כּוֹס זָהָב זֶה כָּל הָאָרֶץ מְשַׁכֶּרֶת

כִּי אוֹת בְּרִית הָאָרֶץ בְּעֹז מָתְרֹמֶמֶת,

דִּמְיוֹנוֹ כְּאַרְיֵה, לְשׁוֹנוֹ אֲדַמְדֶּמֶת,

עֵינָיו, אֹדֶם פִּטְדָּה בְחֹרֵיהֶן שִׁבֵּצוּ,

כְּלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה כַּבָּרָק יְנוֹצֵצוּ.

בִּגְוִיַת הָאַרְיֵה הַמַּשְׁקֶה יַסִיךְ נֶסֶךְ

וַיִּגֵּר דַּם עֵנָב בַּכּוֹס מָלֵא מֶסֶךְ.

וּנְצִיב הָאָרֶץ שֵׁנִית יִתֵּן אֹמֶר

וַיִּדְּמוּ הַקְרֻאִים וַיַּעַן וַיֹּאמֶר:

״בְּעִיר הַמַעֲטִירָה יוֹם מַלְכֵּנוּ יַכְתִּירוּ

מַכּוֹס זָהָב זֶה יֵין חָמָר יגִירוּ?

גַּם עַתָּה בַּכּוֹס זֶה כָּל טוֹב אֲבשֵׂרָה

וּבְרָכָה וְשָׁלוֹם לָכֶם אֲדַבֵּרָה!״

וַיִּשְׁתּוּ עִמּוֹ חַכְלִילֵי עֵינָיִם

וְיָּרֹנּוּ וַיָּרָם לִבָּם שִׁבְעָתָיִם.

בִּמְבוֹא הֶחָצֵר עַל כָּתֵף הַשַּׁעַר,

שָׁם מַעֲמַד הַמְשָׁרְתִּים, זָקֵן וָנַעַר,

אִישׁ פֶּלִאי בָא מִתְנַקֵּשׁ עַל הַדֶּלֶת,

לֹא קָרוּא אֶל מִשְׁתֵּה רוֹזְנֵי הַמֶּמְשֶׁלֶת.

כִּמְעַט יְהָתֵלוּ בוֹ דוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵהוּ,

מִמַּכְלוּלֵי לְבוּשָׁם שׁוֹנִים לְבוּשֵׁיהוּ

הוּא לָבוּשׁ מֶשִׁי עִם אֵטוּן מִצְרָיִם

חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר בִּגְדוֹ מֵרֹאשׁ עַד רַגְלָיִם

וקְרַע בָּגֶד צָהֹב, כְּדֹנַג מַרְאֵהוּ,

תָּפוּר עַל לְבוּשׁוֹ לְאוֹת חֶרְפַּת אוֹיְבֵיהוּ;

כִּי הַיּוֹם הִקְדִישׁ קְרוּאָיו הַשָּׂר שׁוֹכֵחַ

לָכֵן צִוָּה לְהָבִיא זֶה הָאוֹרֵחַ.

שַׂר אֶחָד רָאָהוּ עוֹמֵד בַּפֶּתַח

וַיִּקְרָא כִמְשַׂחֵק: ״הַנֵּה עוֹד נֶתַח,

יָרֵךְ וְכָתֵף, מָנָה אַחַת אַפָּיִם,

הוּא יַגְדִּיל עוֹד גִּילֵנוּ אַרְבַּעְתָּיִם!

גַּם אִם צְלִי אֵשׁ עוֹד לֹא יוּבָא לְפָנֵינוּ

נַחַת יְרַוֵּנוּ וּשְׂמָחוֹת יַשְׂבִּיעֵנוּ!

נְצִיב הָאָרֶץ קָרָא: ״קְרַב נָא הֵנָּה!״

(וַיִּקְרַב, אַךְ נַפְשׁוֹ הַנָּחֵם מֵאֵנָה

אֶל הַשָּׂרִים מַכִּירָיו יִקֹּד אַפַּיִם)

״שֵׁב לִימִינִי וֶהיֵה אִישׁ הַבֵּינִים

בֵּינִי וּבֵין כֹּהֵן הַמְצוּדָה⁷ גַּם יָחַד!״

וַיִּקְרָא הָאֱוִיל⁸ בְּלִי מוֹרָא וָפָחַד:

״כֶּן הָיָה לְפָנִים גַּם בִּירוּשָׁלַיִם

בֵּין שְׁנֵי פָּרִיצִים יְהוּדִי אִישׁ הַבֵּינַיִם!״⁹

וַיִּשְׂחֲקוּ עַד עֵינֵימוֹ נִמְלְאוּ דֶמַע

אַף צָלֶלוּ גְבִיעֵיהֶם כְּצִלְצְלֵי שֶׁמַע:

"הָאֱוִיל עַז פָּנִים אִסְרוּ בִּנְחֻשְׁתַּיִם!

הַיְהוּדִי יִשְׁפֹּט לוֹ תוּשֻׁיָּה¹⁰ כִּפְלָיִם!״

וַיַּעַן: ״לָמָּה זֶה תְּרוֹמְמוּנִי הֶבֶל!

לֹא הָאֱוִיל – הַיַּיִן אִסְרוּ בַכֶּבֶל.״

"הָאֱוִיל לֹא יִוָּסֵר! גְּרוֹנָם יָפֵחַ.

וַיָּרֶם כֹּבַע פַּעֲמוֹנָיו שָׂמֵחַ

וַיִּשְׁתּוּ גַם יָחַד וְכֻלָּם יִשְּׂחָקוּ

הֲתּוּלֵיהֶם כְּיֵינָם לְחִכָּם יִמְתָּקוּ.

״עַתָּה, נְאוּם הַשָּׂר, מִיֵּין חֶלְבּוֹן אַשְׁקֶךָ!

יָדַעְתִּי כִּי יֵין הַטּוֹב לֹא יָנִיא רֹאשֶָׁךָ

כִּי לִבְּךָ וּבְשָׁרְךָ לֹא יִבָּהֵלוּ

אִם הַכֶּרֶם נוֹצְרִים נָטְעוּ וְחִלֵּלוּ

לָכֵן אִתִּי שְׁתֵה וּלְךְ יִנְעַם סֶלָה

כְּיֵין מֶלֶךְ פָּרַס אֶל עוֹלֵי בָבֶלָה!״

וַיִּשְׁתְּ בִּבְלִי בְרָכָה כִּי רֹאשׁוֹ פָרוּעַ

מִסֵּפֶל אַדִּירִים כֹּהֲנֵי יֵשׁוּע;

הִנֵּה כֵן עָבַר חֹק נֶעֱקַשׁ דְּרָכַיִם

וּמְשֻׁלָּשׁ הֵפֵר בְּרִית אֵל הַשָּׁמַיִם!

וַיִּפֶן הַכֹּהֵן אֵלָיו וַיֹּאמֶר:

״יָדַעְתָּ כִּי הַדָּת מִשְׁעַן בֵּית חֹמֶר!

עַתָּה אַחֲרֵי כִּי מִכָּל עַמָּךָ חָכַמְתָּ

הַגִּידָה לִי: הֲלָאֱמוּנָה הוּרַמְתָּ

לְהַאֲמִין כִּי בָא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ

בִּדְמוּת שֶׂה תָּמִים מְלוֹא תֵבֵל הוֹשֵׁעַ,

לְהָתֵם חַטָּאוֹת לְטַהֵר וּלְהָדִיח,

עֵת דֹּר עִקֵּשׁ בַּעֲוֹנוֹ גֹוֵעַ?

מִי זֶה הָאִישׁ יִבְגֹד בָּאֶמוּנַת יוֹשֶׁר

לֹא תְבוֹאֵהוּ טוֹבָה לֹא יַשִּׁיג אשֶׁר!״

וַיַעַן: ״גַּם כִּי בָא בָּא זֶה מְשִׁיחֶךָ

הֵן תֵּבֵל לֹא נוֹשָׁעָה עוֹד, אֶעֱנֶךָ.

עוֹד זֶה מִדַּבֵּר וְקוֹל קוֹרֵא בַּכֹּחַ,

״קוֹל אַחַד הַשָּׂרִים: ״שְׂאוּ נָא מִשְׁלוֹחַ

מִבְּשַׂר חֲזִיר זֶה, מָנָה אַחַת אַפַּיִם

לַיְהוּדִי אֶרֶךְ אֵבֶר וּגְדָל כְּנָפָיִם!״ –

״אַל אַחַי! בְּאִישׁ שְׁלוֹמִי אַל נָא תְּהָתֵלוּ

אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּהֵיכָלִי יָחֵלוּ!״

כֹּה דִבֶּר שָׂר הָאָרֶץ, מִלָּא הַגְבִיעַ

וְאֶל שׁוֹפֵט יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ הִגִּיע.

כְּבָר עַד קֶרֶב וְלֵב הַיַּיִן יַדְלִיקֵהוּ

כְּכָל הֲלוּמֵי יַיִן סָבְאוֹ יֶהֶלְמֵהוּ –

וְהִנֵּה אִישׁ יְקָר רוּחַ בְּנֶפֶשׁ יוֹדַעַת

תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָתוֹ בְּכָל אֶרֶץ מוּדַעַת

יִתֵּן קוֹל דְּבָרוֹ, עֵת סְבִיבָיו נִשְׂעָרָה.

וּבְאִמְרֵי פִיו יָפֵר עֵצָה נִבְעָרָה:

״כָּל תּוֹרָה כָּל דָּת יְקָרָה הִנֶּהָ,

אִם בֶּן אָדָם כֹּהֵן לָהּ יִשְׁמֹר חֻקֶּיהָ!״

״בְּבֵית אֵל בַּלְּבָנוֹן בְּעָבְרִי אוֹרֵחַ

דְּמוּת אֲנָשִׁים חָזִיתִי עַל לֻחֹתָיִם

מִפְעֲלוֹת יְדֵי חוֹשֵׁב בַּשָּׁשֵׁר מוֹשֵׁחַ

אַךְ אֵין מִי יְבָאֵר הַנִּרְאֶה לָעֵינָיִם

מִי וָמִי הַמְצֻיָּרִים פֹּה עַל הַלּוּחַ

כְּתִפְאֶרֶת בְּנֵי אָדָם אַנְשֵׁי הָרוּחַ!

אַךְ עוֹבְרֵי אֲרָחוֹת מִמֶּרְחָק בָּאוּ

בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן שָׁם רָשׁוּם יִקְרָאוּ:

״כִּי לְפָנִים מִבֵּיהֶם נוֹדֵד נוֹסֵעַ

בָּא בֵית הַחָפְשִׁית שָׁם כֹּאֵב גּוֵֹעַ,

וּבְלֶכְתּוֹ נִרְפָּא אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת

עָזַב תְּבוּנוֹת כַּפָּיו שָׁם לְמַזְכֶּרֶת.

תִּפְאֶרֶת הָאָדָם הַמְחֻקֶּה עַל לוּחַ

אֲדוֹן הַנְּבִיאִים הוּא לְעַמּוֹ שָׁלוּחַ

מָלֵא רוּחַ שַׁדַּי עֵינָיו כַּלַּהַב

אוֹר פָּנָיו כִּי קָרָן יִמְחַץ כָּל רַהַב,

עַל מִצְחוֹ אֵימָתָה הַדְרַת אַפָּיִם

שָׁם שָׂם לוֹ אוֹת אֵל: אוֹר שִׁבְעָתָיִם.

מִּנֶּגְדּוֹ נֹגַהּ תַּבְנִית הַמּוֹשִׁיעַ

מִבֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה אֶל עָל יִוָּלֶד

עַל הָהָר הַטּוֹב תּוֹרַת אֵל הוֹדִיעַ

לִגְאוֹל מִנִּי שַׁחַת כָּל שוֹכְנֵי חָלֶד.

וּבֵין שְׁנֵיהֶם נִצָּב אִישׁ רַב תִּפְאֶרֶת

מוֹרֶה דֶרֶךְ חַיִּים וּנְתִיב אַל־מָוֶת

בֵּין תּוֹעֵי לֵב רוּחַ אֵל בּוֹ דֹבֶרֶת

וְהֵמָּה הִשְׁקוּהוּ – קֻבַּעַת כּוֹס מָוֶת.¹¹

וּכְמוֹ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בַּתֵּבֵל נוֹעָדוּ

שְׁלָשְׁתָּם בִּידֵיהֶם נֶאֱחָזוּ נִצְמָדוּ.

מִמֶּרְחָק שְׂדֵה קָטֶל מַשּׁוּאוֹת נֶצַח

בָּם מַלְאֲכֵי זַעַם שׁוֹד נָקָם וָרֶצַח.״

״בְּתַּבְנִית הַשֵּׁנִית עַל מַחְזֶה אַחֶרֶת

עַל הַגִּלְיוֹן חָרוּת יַחַד בַּחֹבֶרֶת

בִּשְׁלַל צְבָעִים אֶרֶץ חֶמְדָּה וָנַחַת

שִׂמְחַת אֵל עוֹלָם בָּהּ הִיא כַּפֹּרַחַת

וּשְׁלָשְׁתָּם בִּיעָף בֶּחָזוֹן יִגָּלוּ

וּכְעָב קַל לְנֹגַהּ יָרֵחַ נִמְשָׁלוּ.

זֹאת מַלְכוּת שָׁמַיִם לִמְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ!

יָדַעְתִּי, יְהוּדִי: כִּי בְזֹאת גָעֲלָה נַפְשֶׁךָ

כִּי עַל מִשְׁפָּטִי תְּכַזֵּב אַף תִּפְרָץ פָּרֶץ

אַךְ עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד – עַל זֹאת אֶעֱנֶךָ;

נִין וְנֶכֶד אֲשֶׁר יָבֹאוּ לָאַחֲרוֹנָהּ

יִרְאוּ כְּבוֹד אֵל, כִּי מַמְלַכְתּוֹ נָכוֹנָה!

אָז עֵינֵי הַנָּשִׂיא בְּיִשְׂרָאֵל אוֹרוּ

גַּם לִבּוֹ גַם נַפְשׁוֹ פִּתְאֹם נֵעוֹרוּ

כִּי רַבּוֹת כָּאֵלֶּה בִלְבָבוֹ עָבָרוּ

מַטְמֻנֵּי תוּשִׁיָּה כָּאֵשׁ בּוֹ יִבְעָרוּ

וּדְבַר מַה־כָּמוּס עִמּוֹ עֵינוֹ רָאָתָה

לְאוֹר יָצָא בְּדַבְּרוֹ מִנִבְכֵי עַיפָתָה.

אוֹר עֲתִדוֹת לוֹ כְּמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה

יִתַּר לְבָבוֹ בּוֹ אַף נַפְשׁוֹ נִבְהָלָה

כִּי תוֹרָה חֲדָשָׁה,

תָּמִיד נַפְשׁוֹ הִרְחִיקָה,

עַתָּה אֵשׁ זָרָה תּוֹךְ לִבּוֹ הִדְלִיקָה

וּבְתִמְהוֹן לֵב עָנָה: ״דְּבָרְךָ יְרוֹמְמֵנִי!

אִם זֹאת אֱמוּנָתְךָ, נוֹצְרִי הִנֵּנִי!״ – –

וַיִּדְמוּ כָל הַקְּרֻאִים אַף הִשְׁתּוֹמָמוּ

כִּי מִשְׁמוֹעַ כָּאֵלֶּה יַחַד נִפְעָמוּ

עֵת דּוּמִיָּה זֹאת לֹא כַּבִּיר נִמְשָׁכָה

מֵהֶמְיַת הַיַּיִן לְסַעַר נֶהְפָּכָה.

אָז שַׁעֲרוּרְיָה בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה גָדֵלָה

חֲמַת מִיַּיִן לְהַגְדִּיל אֵיבָה הֵחֵלָה

כָּל אִישׁ בִּגְאוֹנוֹ בְּהַוָּתוֹ בוֹטֵחַ

חֵץ תוֹאֲנָה לוֹ לְמַטָּרָה שׁוֹלֵחַ.

הַכֹּהֲנִים גַּם הֵמָּה קָמוּ נִצָּבוּ

קָרְבַּן נֶפֶשׁ לְהַקְרִיב יַחַד תָּאָבוּ

מִהֲרוּ וַיַּחְלְטוּ מִמּוֹצָא שְׂפָתֵיהוּ

אָמְרוּ: ״מוֹדֶה וְעוֹזֵב דָתוֹ הִנֵּהוּ!

כָּל הַקְרֻאִים יַחַד בּוֹ יִתְּעַלָּלוּ

בִּכְלֵי נִשְׁקָם יִשְׁתַּקְשְׁקוּן בָּם יִתְהוֹלָלוּ

זֶה יִרְגָּז זֶה יִשְׂחָק בַּשֵׁכָר תָּעוּ

עַל שׁוֹפֵט יִשְׂרָאֵל תְּנוּאוֹת יִמְצָאוּ

כִּי רוּחַ תַּרְדֵּמָה עִצֵם עֵינֵימוֹ,

אַךְ זָרוֹת, תַּהֲפּוּכוֹת יָחֳזוּ פָּנֵימוֹ.

אִישׁ לְרֵעֵהוּ יִקְרָא חָמָס יָפֵחַ.

וּמִזַּעַם לְשׁוֹנוֹ חִצִּים שׁוֹלֵחַ:

״כָּל יְהוּדִי מֶלֶךְ בְּעֵינָיו שׂרֵר בַּבָּיִת

נָקוּמָה נָכְרִיתָה כָּל שָׁמִיר וָשָׁיִת

כָּל קוֹץ כָּל דַּרְדַּר מִנְּטַע שַׁעֲשׁוּעֵינוּ

לִשְׁאוֹל יֵחַתּוּ כָּל בּוֹזֵי חֻקֵינוּ!״

כֵּן הָמָה הַשֵַּׁכָר וַיָּלֶץ יָיִן

חַיָּיו תְּלֻאִים מִנֶּגֶד כְּאֶפֶס וָאָיִן

כְּשׁוֹד פִּתְאֹם הַזָּדוֹן לִפְרֹחַ יֶרֶב

תַּחַת כּוֹס יַיִן. בְּרַק לַהַט הַחֶרֶב

שִׂנְאָה נוֹשֶׁנֶת נָקָם וּמַּשְׂטֵמָה

צִמָּאוֹן לַדָּם אַכְזָרִיוּת חֵמָה.

שִׁכָּרוֹן עִוָּרוֹן בַּלֵב וָקֶרֶב

כֻּלָּמוֹ יָאִיצוּ כִּזְאֵבֵי עֶרֶב

לְהַכְרִית מֵאָרֶץ אִיש שֹׁקֵט בּוֹטֵּחַ

בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה דָּתָם זוֹנֵחַ.

מַהֲתַלּוֹתָם לְפָנִים הָיוּ לֶרֶצַח

כִּי נְקַם בְּרִיתָם הוּא הַסּוֹאֵן לָנֶצַח!

הַכֹּהֵן לְהַשְׁקִיט הָרִיב וּלְהַצִילֵהוּ

לָקַח אוֹת בְּרִיתוֹ מֵעֲנָק צָוָּארֵיהוּ:

צֶלֶם הַזָּהָב שָׂם לַעֲדִי עֲדָיִם

עַל צַוְּארֵי הַשּׁוֹפֵט נֶעֱקַשׁ דְּרָכָיִם.

״נַשְׁקָה בַּר פֶּן יֶאֱנָף!״ כֻּלָּם קָרָאוּ

ויְאַלְצוּהוּ בִמְהוּמָה אַף כָּף יִמְחָאוּ.

אָז נּוֹפֵל נִדְחָף עַל בִּרְכָּיו לִכְרוֹעַ

וְהַכֹּהֵן זְמוֹרַת זָר מִהֵר לִנְטוֹעַ

וַיַעַן קוֹל רָם: ״בִּבְרִית אֵל אֲבִיאֶךָ

וּמִמּוֹקְשֵׁי מָוֶת אַצִיל נַפְשֶׁךָ –

הֲתַאֲמִין בְּבֶן אֱלֹהִים, יוֹשְׁבִי שָׁמַיִם?״

הַשׁוֹפֵט כּוֹרֵעַ וּדְבָרָיו לָעוּ

רוּחוֹ חֻבָּלָה זִמּוֹתָיו נִתָּעוּ

הֶגְיוֹן לִבּוֹ עֶשְׁתֹּנוֹתָיו אָבָדוּ

וּבְרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לוֹ כִּמְעַט נִלְכָּדוּ.

מִפַּחַד פִּתְאֹם עֵת נַפְשׁוֹ נִבְהָלָה

אֵד הַיַּיִן מֶנּוּ כֶּעָנָן כָּלָה

הֵן הֵכִינוּ לְרַגְלָיו חַחִים וּנְחֻשְׁתַּיִם.

בָּזוּ לוֹ לָעֲגוּ לוֹ לַמְרוֹת עֵינַיִם.

אַחַת הִיא, אֲשֶׁר מִדֶּחִי תַצִּילֵהוּ:

אִם בְּרוּחַ נָכוֹן וְאַמִּיץ יִשְׁמֹר עֻזֶהוּ

לֵאמֹר: ״לֹא אַאֲמִין! אַךְ אָז יֵרֵד שַׁחַת! –

הַיּוֹצִיא מִלִּים אֵלֶּה לִכְבוֹד אֵל מִפִּיהוּ?

בְּעַד דָּתוֹ הֲיַשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד?

חָרֵד וְרַךְ לֵבָב יִדֹּם – אָז רֹאשׁ הִגְבִּיהוּ

כָּל מִתְקוֹמְמָיו וְלֹחְצָיו כִּי בָּגַד בֶּגֶד.

״לִי אֵמוּן בּוֹ!״ עָנָה כּשֵׁל בִּרְכָּיִם

וּדְבָרוֹ בְּצַר רוּחוֹ כַּעֲרֵל שְׂפָתָיִם. –

אָז נֶהֶפְּכוּ לִדְמָמָה סְעָרָה וָזַעַם

שִׁכָּרוֹן וָחָרוֹן נִדְמוּ הַפַּעַם

בְּרַק חֶרֶב הַשְׁלוּפָה לִנְדָנָהּ הֵשִׁיבוּ

דִּבְרֵי הַכֹּהֵן רַב קֶשֶׁב יַקְשִׁיבוּ

כִּי מַיִם עַד מְהֵרָה הִקְדִּישׁ בַּכֶּלִי

וַיִּזְרוֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיְבָרֶךְ בַּשֶּׁלִי;

הֲלֹא כֹּה דְבָרוֹ: ״בְּשֵׁם אֵל הַשָּׁמַיִם

וּבְשֵׁם בֶּן בְּכוֹרוֹ אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם

וּבְשֵׁם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, לִפְנֵי יָהּ מְרַחֶפֶת

בְּצֵל שַׁדַּי נַפְשֶׁךָ תְּהִי מִסְתֹּפֶפֶת!״

קוֹל אָמֵן נִשְׁמַע מִכָּל פִּנָּה וְעֵבֶר

כִּי כָּרַת בְּרִית עִמָּם אִישׁ מִבְּנֵי עֵבֶר.

אַךְ אִישׁ אֶחָד מַחֲרִישׁ לֹא עָנָה אָמֵן:

״קָרְבַּן לֹא יֵרָצֶה לֹא לִי יֵאָמֵן!״

כֵּן בִּיגוֹנוֹ הַכָּרַת פָּנָיו עָנָתָה.

כָּמָּר אֶבְיוֹן הוּא עַל עֵינָיו עֵיפָתָה

הוּא אֶחָד מִמְּשָׁרְתֵי כֹּהֵן הַמָּשׁוּחַ;

בִּלְבָבוֹ מַרְגּוֹעַ שָׁלוֹם יָנוּחַ.

לא טָעַם לִמְאוּמָה לֹא שָׁתָה יָיִן

כָּל עֹנֶג לוֹ הֶבֶל, חֶלְדּוֹ כָּאַיִן. –

וּסְבִיבָיו נִשְׂעָרָה. בָּרַעַשׁ וְסָאוֹן

בְּרוּם לֵבָב וַהֲמוּלָה בְּגַאֲוָה וְגָאוֹן

עוֹד יִשְׁתּוּ לְשָׁכְרָה בַּשִּׁיר וּמְצִלְתָּיִם.

וְקוֹל הָעָם בְּרֵעֹה עַד לֵב הַשָּׁמָיִם.

הַכָּמָר

שָׁמָּה כְּמוֹ נוֹגַּהּ עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ

עוֹד מְעַט הַיָּרֵחַ עָרִים יַבְקִיע

יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ עַל כְּפוֹר וְקֶרַח

כְּאוֹר שֶׁמֶשׁ כִּי יָהֵל עַל צִיץ וָפֶרַח.

מִנִּי הַר־שִּׂיאוֹן יְמַהֵר אִישׁ פְּעָמֵיהוּ

עֹטֶה אַדֶּרֶת שְׁחַרְחֹרֶת הִנֵּהוּ

תֹּאַר פָּנֵיהוּ יִכַּסֶּה בְּמַשָׁאוֹן

אַף כִּי יִגַּהּ אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן

כִּי שְׂפַת כּוֹבַע רֹאשׁוֹ רְחַב שוּלַיִם

סֵתֶר פָּנִים יָשִׂים וּכְסוּת עֵינָיִם.

עַתָּה יִשָּׂא רַגְלָיו אֶל רֹאשׁ הַגֶּשֶׁר ¹²

פְּעָמָיו הֵן יָחִישׁ אַף יָעִיף כַּנֶשֶׁר

הַסַּעַר בֵּין שׁוּלֵי אָדַרְתּוֹ יָפוּחַ

מֵאוֹר נֵר בַּעֲשָׁשִׁית דַּרְכּוֹ זָרוּחַ

כָּל פֶּסֶל וּתְמוּנָה עַל הַגֶּשֶׁר יָעֳמָדוּ

מֵאוֹר הַנֵּר לְרוֹאֶה בָּם כְּמוֹ יִתְנוֹדָדוּ

גַּם כִּי מֵאַבְנֵי גָזִית הַפְּסִילִים נֶחָצָבוּ

כְּמוֹ בְלַבַּת אֵשׁ לוֹהֲטִים נִצָּבוּ;

אָמְנָם מַרְאוֹת אֵלֶה אַךְ רֶגַע קָמוּ

כְּהִנְדּוֹף הָאוֹר בָּרוּחַ, כָּבוּ יוּעָמוּ. –

הָאִישׁ הַזֶּה, מַעֲשֶׂהוּ תָּאַרְנוּ,

הוּא הַכָּמָר הָאֶבְיוֹן אֲשֶׁר הִזְכַּרְנוּ.

הוּא קָל בְּרַגְלָיו יָרוּץ לְמַעַן יַגִּיעַ

אֶל בֵּית קָדְשׁוֹ טֶרֶם סַהַר יוֹפִיעַ.

לוּ יֵדְעוּ אֶחָיו אֵת מַצְפּוּנֵי רוּחֵהוּ

מַה כָּמוּס מַה חָתוּם בְּהָגוּת לִבֵּהוּ

וּדְבַר־מַה יָצוּק בּוֹ בְּחֶשְׁכַת לָיִל

לְהוֹצִיא לִפְעוּלַת אָדָם בְּעֹז וָחָיִל:

אֲזַי בֵּית הָאֵסוּר בַּחַחִים יְבִיאוּהוּ

וְעַד שְׁפָךְ דָּם עָלָיו בַּשּׁוֹטִים יַכּוּהוּ

חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים בְּמַאֲסַר צַלְמָוֶת

כְּשֵׁמַע לַעֲדָתָם יְיַסְרוּהוּ עַד מָוֶת.

עד שַׁעַר הַמִּגְדָּל בְּרוּצוֹ הִגִּיעַ

כָּל אֶבֶן מִקִּיר פֹּה נִפְלָאוֹת תַּבִּיעַ

מִנִּי דָם וָרֶצַח וּסְאוֹן מִלְחֶמֶת

וְשִׁבֹּלֶת הַנָּהָר מִדָּם אֲדַמְדֶּמֶת;

הוּא רָאָה וַיְסַפְּרָהּ לְבָנִים נוֹלָדוּ

אֵיךְ לְאוֹם מִלְאוֹם יֶאֱמָץ וְאֵיכָה אָבָדוּ.

פֹּה עָמַד הַכָּמָר לְהַחֲלִיף לוֹ כֹּחַ

יִשְׁאַף רוּחַ אַף יִשְׁבּוֹת לִמְצוֹא מָנוֹחַ.

יַחֲשֹׁב חֵקֶר לִבּוֹ אֵת יָזַם עֲשׂהוּ

לִמְצוֹא סְדָרִים לְפָעֳלוֹ מִנְּבְכֵי תֹהוּ;

יֵדַע: כִּי דְבַר צֶדֶק בְּקִרְבּוֹ נוֹבֵעַ

חַטָּאת לְמִקְדָּשׁוֹ הוּא לְחַיָיו נוֹגֵעַ;

אַךְ קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה בְּלֵב וָקֶרֶב

לְבַצַּע אֶמְרָתוֹ לוֹ עָצְמָה יֶרֶב

מִמְּחִתָּה לֹא יֵחָת לא יִירָא מָוֶת

גַּם כִּי שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו אֶל גֵיא צַלְמָוֶת.

מִשַּׁעַר הַגֶשֶׁר הַפּוֹנֶה קִרְיָתָה

יִצְעַד הָלְאָה הַמְהַלֵּךְ רַב הַמְזִמָּתָה

בְּאֹמֶץ יִשָּׂא רַגְלָיו יִגְאֶה כַּשַּׁחַל

יְמַהֵר הָעִיר מִשְׁמֹאל לִשְׂפַת הַנַּחַל.

שִׁבֹּלֶת הַנָּהָר בַּלָּאט מִתְגַּלְגֶּלֶת,

עַל קִרְיָה עַלִיזָה תַּרְדֵמָה נֹפֶלֶת.

הָאַרְמוֹן כַּצֵּל נָטוּי שִׂיאוֹ שׁוֹטֵחַ

עוֹד מְעַט מֵעַב עָנָן יִבָּקַע יָרֵחַ.

קוֹל מִמִּגְדָּל נוֹצְרִים לְשֵׁמַע אָזְנָיִם!

קוֹל הַפַּעֲמוֹן הֹמֶה צִלְצַל כְּנָפָיִם!

הַיְשַׁלַּח רוּחַ אִישׁ מִגֵּוָהּ נִפְרֶדֶת

עֵת הֵאָסֵף כְּנָפֶיהָ בַּחַיִּים אֵלֶּה?

אוֹ יָעִיר הָעֵדָה בַּשֵּׁנָה נִלְכֶּדֶת

אֶל הָרִנָה אֶל אֵל, צוּר עוֹשֵׂה פֶלֶא?

אוֹ יִקְרָא לַכָּמָר הַהוֹלֵךְ פָרוּעַ

מִנְדוֹד לַיִל לָשׁוּב לָעֲדַת יֵשׁוּעַ?

עַתָּה לִרְחוֹב הַיְהוּדִים יָכִין הַצַעַד,

גַּם כִּי נָמוּ נִרְדָּמוּ עַם אֱלֹהֵינוּ.

זְעֵיר שָׁם עוֹד יָהַל נֵר שַׁבָּת מִבַּעַד,

כִּי אוֹר הַנֵּר מִי יְכַבֶּה בְּלֵיל קָדְשֵׁנוּ?

כִּתְפִלַּת עַרְעָר מַשְׂכִּיוֹת לֵב עֹבֶרֶת

הֵד יְמֵי עֲלוּמָיו שָׁם נַפְשׁוֹ זֹכֶרֶת

גַּם שִׁירֵי יוֹם שַׁבָּת, נֹגְנִים יָשִׁירוּ,

כַּחֲלוֹם בְּהָקִיץ עַתָּה לְבּוֹ יָעִירוּ.

בַּצַּר מָעוֹן זֶה בָּעִיר כִּדְמוּת סֹהַר

עִם יַלְדֵי שַׁעֲשׁוּעִים שִׁעֲשַׁע בַּנֹעַר

הָהּ! עָבְרוּ יְמֵי נְעוּרָיו יַחַד נִזְעָכוּ!

כְּאֵב אָב תּוּגַת אִמוֹ תַּמּוּ נִשְׁכָּחוּ

מִיּוֹם הֵמִיר כְּבוֹדוֹ כְּבוֹד יַעֲקֹב לָנֶצַח

וּלְיֹסֵד דַּת חֲדָשָׁה הִטָּה הַמֶּצַח.

וּכְכָל עוֹזְבֵי עַמָּם דָּתָם יָמִירוּ

וְלַמְרוֹת עֵין יַעֲקֹב שֵׁם נֵכָר יַזְכִּירוּ

גַּם בְּלִבּוֹ אֵיבָה נִטָּעָה שֹׁרָשָׁה

נֶגְדָה לְכָל עַמּוֹ שִׂנְאַת חִנָּם יָרָשָׁה,

עַל בְּלִי הִצִּילוּ אֵת נַפְשָׁם מִפַּחַת

לַעֲבוֹד גּוֹאֵל עַמִּים, פָּדָם מִשַּׁחַת.

כִּי כְאֵב אָנוּשׁ בְּזָכְרוֹ לִבּוֹ יַבְקִיעַ:

כִּי כִנְקַם בְּרִית שָׁפְכוּ דְמֵי הָמּוֹשִׁיעַ.

נַפְשׁוֹ נִכְסָפָה כִּי אֵשׁ תִּבְעַר יָעַר

כִּי לַהַב אֵשׁ אֹכֵלָה יַגְדִּיל הַסָּעַר

לְמַעַן יַעַל עַל מוֹקְדָה עַם עָנִי גֹוֵעַ

שׁוֹפֵךְ בּוּז עַל מְשִׁיחוֹ אוֹר עוֹלָם זוֹרֵעַ. –

הָהּ עָבְרוּ יְמֵי נְעוּרָיו יַחַד נִזְעָכוּ!

כְּאֵב אָב תּוּגַת אִמּוֹ תַּמּוּ נִשְׁכָּחוּ!

עֵת הֵמִיר כְּבוֹדוֹ אֹתוֹת אֵבֶל שָׂמוּ

לִבְבֵיהֶם וּבִגְדֵיהֶם קָרְעוּ לֹא דָמוּ

וּבְרָגְזָה בִּדְאָגָה יְמֵיהֶם נִמְשָׁכוּ

וּבְאֶבְלָם לִשְׁאוֹלָה שׁוֹלָל הָלָכוּ

לֹא שָׁבוּ לִרְאוֹת עוֹד פְּנֵי בֵן הָעֵקֶר

זָנַח גּוֹי וֵאלֹהָיו לְגָדְלוֹ אֵין חֵקֶר.

בִּרְבוֹת יָמִים שָׁמַע כִּי בִּיגוֹנָם גָוָעוּ

אָז מוֹרָשֵׁי לִבּוֹ בְּאֶבְלוֹ נִתָּעוּ

פָּנָיו נָפָלוּ וּבְלֹא עֵת קֻמָּטוּ

שַׂעֲרוֹתָיו הִלְבִּינוּ יוֹם יוֹם יִמְעָטוּ

לא שֵׁם לֹא זֵכֶר לוֹ בִּמְעוֹן בְּנֵי עֵבֶר

בִּלְתִּי בֵין הַזְקֵנִים הַמְחַכִּים לַקֶּבֶר.

גַּם כִּי נַפְשׁוֹ בְּדָתוֹ לִמְאֹד מֻדְבֶּקֶת

תּוּגַת הוֹרָיו תָּמִיד בְּלִבּוֹ דֹּלֶקֶת

קוֹל בִּכְיָם לַהוֹלֵךְ עוֹד יִשְׁמַע שָׁמוֹעַ

וּבַת עֵינוֹ נִגְּרָה לֹא תָפוּג לִדְמוֹע.

בֵּין חוּצוֹת הַקִּרְיָה עֻפְּלוּ גַּם צָרוּ

חֲצַר מָוֶת, בּוֹ מֵתֵי עוֹלָם קֻבָּרוּ,

שָׁמָּה מַצְּבוֹת קִבְרֹת אַנְשֵׁי תִפְאֶרֶת

לָמוֹ בְשִׁירֵי קֶדֶם עָנְדוּ עֲטֶרֶת.

גַּם אֲבוֹת הַכָּמָר שָׁם שְׁנָתָם נָמוּ

וּכְאֵבָם וִיגוֹנָם עִמָם נִרְדָּמוּ.

בְּעַד חֹמַת בֵּית עוֹלָם גָּדֵר הַדְחוּיָה

עַל שְׂדֵה בְכוֹר מָוֶת עֵינוֹ צוֹפִיָּה.

שָׁם מַצְּבוֹת אֶבֶן, מִזֹּקֶן נִמָּחוּ,

כְּאֶצְבְּעוֹת תַּבְנִית יָד מֵעָפָר יִצְמָחוּ

וּכְמוֹ רוּחַ רָעָה בָּם מִתְהַלֶּכֶת

נִדְמָה לוֹ כִּי יִרְזְמוּן לוֹ: הָלְאָה לָלֶכֶת.

עֵינוֹ בוֹכִיָּה עֲצָמָיו יִרְחָפוּ

אָמְנָם חִישׁ קַל כַּצִפָּרִים עָפוּ,

יִשָּׂא פְּעָמָיו לְבַצַּע מְזִמּוֹת רוּחֵהוּ

אַף כִּי יֵדַע בְּנַפְשׁוֹ זָר מַעֲשֵׂהוּ.

גַּם כִּי קְהִלַּת יַעֲקֹב נַפְשׁוֹ אֹיֶבֶת

רְעָדָה אֶחָזַתְהוּ חָמְלָה כֹּאֶבֶת

בִּרְאוֹתוֹ זָרוֹת יְסוֹד לִבּוֹ הֵעִירוּ

עֵת שׁוֹפֵט יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה הֵמִירוּ

כִּי הֵנִיאוּ רֹאשׁוֹ בַּיַּיִן הֲלָמוּהוּ

וּבְלַעֲגָם וּפַחְדָּם לְנוֹצְרִי שָׂמוּהוּ!

כִּי אֵיךְ לָאֱמוּנָה לֹא לוֹ יִכָּנֵעַ

אִם בְּמוֹרָשֵׁי לִבּוֹ לֹא תִוָּדֵעַ? –

הַעַל אֵלֶה לְבַד קְרָבָיו יִשְׂתָּעָרוּ?

אוֹ יִזְכֹּר בִּכְאֵב לֵב יָמִים עָבָרוּ;

הֲיַעֲלֶה עַל לִבּוֹ אֵיךְ יִתְאַבָּלוּ

אֲבֹוֹתָיו כִּי מִבֵּן יְחִידָם שָׁכָלוּ

כִּי סָר מֵאַחֲרֵי אֵל בּוֹרֵא שָׁמַיִם

לַעֲזוֹב אֶת עַמּוֹ אָסוּר בִּנְחֻשְׁתַּיִם?

שַׁלְהֶבֶת מַכָּה זֹה, לָעַד תֹּאכְלֵמוֹ,

לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת כָּל דִּמְעוֹת עֵינֵימוֹ;

עַל זֹאת גַּם אַבִּירֵי לֵב אֶשְׁתּוֹלָלוּ

עַד בִּיגוֹן דָּתָם לִקְבָרוֹת יוּבָלוּ.

אוֹ הֲכִי יִתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ עָתָּה

כִּי שׁוֹפֵט יִשְׂרָאֵל מִדַּרְכּוֹ נָטָה

שְׁאֵר קָרוֹב לְאִמּוֹ מִנָּפֶשׁ אֲהֵבַתּוּ

וּכְבֵן לָהּ בְּחַסְדָּה וּבְלִקְחָהּ הִטַּתּוּ?

הַאִם אַהֲבָה, אֵיבָה, אוֹ חָרוֹן רַב כֹּחַ

יְשַׂעֲרֵהוּ מִמְּקוֹמוֹ בִּבְלִי מָנוֹחַ?

אוֹ קָם יְגוֹן קֶדֶם כַּמֶּת מִלֵּב שָׁכוּחַ

וּמֵעֹל סֻבֳּלוֹ נַפְשׁוֹ תָשׁוּחַ?

לֹא יֵדַע שֹׁרֶשׁ דָּבָר מַה־יְּנִיעֵהוּ

אַךְ לֵאלֹהִים נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי רוּחֵהוּ.

בַּבַּיִת נוֹדָע לוֹ דֹּפֵק עַל הַדֶּלֶת

אָכֵן אֵין פּוֹתֵחַ אֵין נֶפֶשׁ שֹׁאֶלֶת,

וַיּוֹסֶף וַיַּךְ עַל סִפֵּי הַשַּׁעַר

הַמְזוּזוֹת יָנֻעוּ כְּקָנֶה מִסַּעַר

וּבְעַד הַחַלּוֹן בְּרַעַד יִפָּתֵחַ

אִישׁ שֵׂיבָה הַחוּצָה רֹאשׁוֹ שׁוֹלֵחַ.

וַיִּקְרָא הַפָּלִיט: "קוּם מִיצֻעֶךָ!

בֵּיתְךָ הִנֵּה נִשְׂרָף בָּאֵשׁ עָלֶיךָ!"

אָז כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל צָלְלוּ מִבַּעַד

וְאִישׁ זָקֵן נִרְאָה בְּחַלְחָלָה וָרַעַד

נֵר הָעֲשָׁשִׁית אֲשֶׁר בְּיַד מְעִירֵהוּ

יָהֵל נֹגַהּ זַרְחוֹ נֶגֶד פָּנֵיהוּ.

וַיִּצְעַק הַזָקֵן בְּנֶפֶשׁ רֹעֶדֶת,

כִּי כִמְעַט בִּתְנוּמוֹת עוֹד עֵינוֹ נִלְכֶּדֶת

וּבְנַפְשׁוֹ דִמָּה כִּי יִרְאֶה לָעֵינָיִם

הָעִיר בְּלַבַּת אֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמָיִם:

“”אֵיפֹה יָצְאָה הָאֵשׁ?“” הוּא יִתֵּן אֹמֶר

וַיַהַס הַכָּמָר אוֹתוֹ וַיֹּאמֶר:

"מַה תִּצְעַק? נִצְרָה עַל דַּל שְׁפָתֶיךָ!

עוּרָה! וֶאֱזָר כַּגֶּבֶר חֲלָצֶיךָ!"

הַזְּקֵן בִּרְאוֹתוֹ כִּי עוֹד אִישׁוֹן לָיִל

נֵעוֹר מִמְחִתָּתוֹ אַף גָּבַר חָיִל

וַיִּזְעַק: ״"בְּלִבְּךָ זֵד! אֵשׁ זָרָה בֹעֶרֶת

כִּי כַגַּנָּב נִמְצֵאתָ פֹּה בְּמַחְתֶּרֶת!״" –

וַיַּעַן הַכָּמָר: "שְׁמָעֵנִי הַפַּעַם

בְּטֶרֶם בִּבְלִי דַעַת תִּשְׁפֹּךְ הַזַּעַם

לֹא בְצֵל קוֹרָתְךָ לֶהָבָה נֹפֶלֶת

לֹא אֹהֶל בֵּיתֶךְ אִשְָּׁהּ אֹכֶלֶת;

אֵשׁ לֹא נֻפָּח בֹּעֵר בְּטוּב אוֹצָרֶךָ

הַמַּקְרִיב אֵשׁ זָרָה – יָצָא מֵחֲלָצֶיךָ!"

בִּשְׁפָתַיִם דֹּלְקִים וּבְאֹמֶץ רוּחַ

דְּבָרוֹ כְּחֵץ שָנוּן אֶל שׁוֹמְעוֹ שָׁלוּחַ

וַיְסַפֶּר לוֹ כָּל אֲשֶׁר עֵינוֹ רָאָתָה

כִּי נֶפֶשׁ יְחִידוֹ מֵעַמוֹ נִכְרָתָה:

"מָחָר לְקוֹל הַפַּעֲמוֹנִים תְּהוֹם עִירֶךָ!

בִּנְךָ לָבֻשׁ בַּדִים תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ

נוֹשֵׂא צֶלֶם מְשִׁיחֵנוּ לְבֵית מִקְדָּשֵׁנוּ

אַחֲרָיו בְּרִנָּה יִתְהַלְּכוּ כֹּהֲנֵינוּ;

הִנֵּה כֵן יִנְהָרוּ גַם לִפְנֵי בֵיתֶךָ

לְחֶרְפָּה וּלְקַלָּסָה לְךָ וּלְעַמֶּךָ.

אוֹי לִבְנֵי עַמְּךָ, אִם בִּמְרוֹמֵי קָרֶת

אַךְ נֶפֶשׁ אַחַת בִּשְׁגָגָה נִשְׁאָרֶת

לִרְאוֹת הַכֹּהֲנִים בְּהִלוּלִים יִשְׂמָחוּ

וּבְהָמוֹן חוֹגֵג בַּחוּץ יִתְהַלָכוּ!

כִּי אָז דַּלַּת הָעָם תּוֹאֲנָה יְבַקֵּשׁוּ

וּמֵאֶרֶץ חַיִּים עַמְּךָ יְשָׁרֵשׁוּ

כִּזְאֵבֵי עֲרָבוֹת בָּם חִזְקֵי מֶצַח

חָמָס וְשֹׁד יַרְבּוּ כַּעַס וְרֶצַח."

הַזָּקֵן שָׁמַע – כִּמְעַט נַפְשׁוֹ נֻפָּחָה

זִמּוֹתָיו נִתָּקוּ תּוּשִׁיָּה נִדָּחָה

וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ: "״עֲלִילוֹת שָׁוְא דִּבַּרְתָּ

אוֹתִי וְאֶת בְּנִי אַךְ לַשֶּׁקֶר נַאַרְתָּ.“”

וַיַּעַן הַכָּמָר שׁוֹקֵט בּוֹטֵחַ:

"אֵת שִׂמְלָתוֹ מִלְפָנָיו כִּי תְפַתֵּחַ,

אָז לַעֲדִי עֲדָיִם עַל צַוְארֵי בְנֶךָ

צֶלֶם מוֹשִׁיעֵנוּ תִּרְאֶינָה עֵינֶיךָ

בִּדְמוּת אֶבֶן שֹׁהַם זָהָב מְשֻׁבָּצָה

לְאוֹת כִּי צָרָתֶךָ כָּלָה נֶחָרָצָה."

“”וּמִי אֵיפוֹ אַתָּה כִּי בִי הַעִדוֹתָ?

כִּי אֵד נָכוֹן לְצַלְעִי לִי הֲכִינוֹתָ?

כִּי אֶשְׁמַע מִלֶּיךָ, מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ,

אָבִין לִי כִּי לְעַמִּי מוּזָר הִנֶָךָ

וּבְכָל זֹאת רוּחַ חֵן וְחֶסֶד מָלֵאתָ

וּכְמַרְפֵּא לְשִׁבְרִי צֳרִי לִי הֵבֵאתָ!״"

"לֹא אַהֲבָה וָחֶסֶד בְּדַבְּרִי מָלֵאתִי

אֶת רוּחַ עַמֶּךָ מָאַסְתִּי שָׂנֵאתִי

כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים עַל רֹאשָׁם תָּנוּחַ

וּמִתַּחַת לְרַגְלָם קְבֶר פָּתוּחַ;

אַךְ דְבַר מַה־יְעִירֵנִי לָבוֹא אֵלֶיךָ

לָדַעַת זֹאת לָמָּה זֶה תִּשָׂא נַפְשֶׁךָ?

קַח אָמָרַי, רַב לָךְ! אוּלַי תַּרְוִיח!

אוּלַי מִנִּי חֹשֶׁךְ אוֹר לָךְ יַזְרִיחַ.

אִם יִמָּלֵט כָּעֵת אוֹ יֵרֵד שַׁחַת

אוֹ אִם יַשִּׁיגוּהוּ פַּחַד וָפַחַת,

אַחַת הִיא לִי! אִם יָמוּת אוֹ יֶחִי

אִם יִפּוֹל בַּפָּח אוֹ יֻצַּל מִדֶּחִי."

הִנֵּה כֵן בֵּין שְׁתֵּי הַסְעִפִּים פּוֹסֵחַ

וַיִּדֹם וַיֶּפֶן אֵת שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת

וַיֹּאחַז הַזָּקֵן בְּיַד הָאֹרֵחַ.

"גֶּשׁ הָלְאָה, אַל תִּגַע בִּי, אֶפְעֶה נֹשֶׁכֶת!״

כֹּה קָצַף הָאִישׁ וַיִּגְעַר בַּזַּעַם

וַיַּסֵּב מִפָּנָיו לָלֶכֶת הַפַּעַם.

קוֹל צְעָדָיו הַרְחֵק בְּחוּצוֹת יִשָּׁמֵעַ

וְהַזָּקֵן בִּיגוֹנוֹ כִּמְעַט גֹּוֵעַ.

בית הדין

בַּלַּיְלָה לַמִּשְׁפָּט “בֵּית דִּין” נֶאֱסָפוּ,

הַיּוֹשְׁבִים עַל מִדִין בְּשֵׁם זֶה נִקְרָאוּ,

מֶבָּטָם לָאָרֶץ דּוּמָם עֻלָּפוּ

דִּמְיוֹנָם כְּנִכְאֵי לֵב עַד דַּכָּא בָאוּ.

אִישׁ כָּבֵד מִזֹּקֶן מְעֻנֶּה בַּצָּרָתָה

יוֹשֵׁב לִפְנֵיהֶם וּשְׂפָתָיו נֶאֱלָמוּ

וּלְאוֹר נֵר הַמְנוֹרָה בְּחֶשְׁכַת עֵיפָתָה

לִפְסִילֵי אֲבָנִים אַרְבַּעְתָּם דָּמוּ.

דִּבְרֵי הַזָקֵן בַּחֲרָדוֹת שָׁמָעוּ

כָּרַעַם בַּגַּלְגָּל עַל רֹאשָׁם נָפָלוּ

כִּמְטִילֵי שֶׁלֶג מִצּוּר שָׂדַי נִסָּעוּ,

בְּרוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית מֵעָל הִתְגַּלְגָּלוּ.

נַפְשָׁם יָצְאָה בְּדַבְּרוֹ מִי לָמוֹ יָשֶׁב?

חַרְצוּבּוֹת מִשְׁפָּטָם זֶה מִי יְגַדֵּעַ?

דוּמִיָּה מִסָּבִיב אֵין קוֹל אֵין קָשֶׁב,

אֱרוֹג קוּרֵי עַכָּבִישׁ כִּמְעַט יִשָּׁמֵעַ.

הַזָּקֵן יִתְמַרְמַר וּשְׂפָתָיו נָעוּ

בִּבְכִי יָרִים קוֹלוֹ: ״הַכּוּנִי לֶחִי!

קִלְלַת אֱלֹהִים מֶנִּי אַל נָא תִמְנָעוּ

דַכְּאוּנִי בְּמִלִים מִדֶּחִי אֶל דֶָּחִי."

אֶחָד מִן הַשּׁוֹפְטִים. פָּנָיו יֶחֱוָרוּ,

בִּכְאֵב לֵב עָנָה וּבְחֶרְדַת אֵימָתָה:

״מֵאָז לָדִין עַמִּי אוֹתִי בָחָרוּ

סַעֲרַת חֵימָה כָּזֹאת עוֹד לֹא נִהְיָתָה!

לֹא לְבַד הָאֶחָד אָבַד, אוֹי נָא לָנוּ!

עַל כָּל קְהִלּוֹת יַעֲקֹב שֹׁד יִשְׂתָּרֵע

אָבְדַּן יְחִידֶךָ אֲשֶׁר הֲדִימָנוּ

כְּחֶרֶב עַד לֵב כָּל יִשְׂרָאֵל נוֹגֵעַ.״

״״חַטָּאת זֹה כִּי רָבָּה אֵיךְ נַשְׁמִידֶנָּה?״״ –

יְיֵלִיל הַזָּקֵן רוֹם נָשָׂא יָדֵיהוּ.

״אַךְ פֶּלֶא רָם נֵס עוֹלָם לְאַל יְשִׁימֶנָּה!

אִם טֶרֶם אוֹר בֹּקֶר – מָוֶת יָקָּחֵהוּ.״

״״אִם יָמוּת לַשַּׁחַת הַנְּבָלָה נֶעְדֶּרֶת

אִם בַּלָּאט בַּסֵּתֶר יֹאבַד לָנֶצַח!״״

וּבְדַבְּרוֹ שְׂעַר רֹאשׁוֹ רוּחוֹ מְסַמֶּרֶת

כָּמְעַט הָרָה עָמָל וַיּוֹלֶד רֶצַח.

רֹאשׁ בֵּית דִּין יַבִּיט יִרְאֶה בּוֹ וַיֹּאמֶר:

"אֶפְעֶה שָׂרָף מְעוֹפֵף בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ!

כִּי מֶלֶךְ בַּלָּהוֹת בָּךְ יִתֵּן אֹמֶר,

הָסֵר רַעְיוֹן נוֹרָא זֶה מִלִּבֶּךָ."

״״אֵיכָה לֹא יאבֵד לֹא יָמוּת לַשַּׁחַת

אִישׁ יָרִים אֶגְרוֹף אֶל אֵל הַשָּׁמַיִם!

מִי יִתֵּן וְאֶעֱמוֹד עַל עֶבְרֵי פִּי פַחַת

לִרְאוֹת בְּהִקָּבֵר בְּנִי, מֵתִי בִּשְׁתַּיִם!״״

וַיַּעַן הַדַּיָן וּפָנָיו יַזְהִירוּ:

״לְךָ לְבַד אָבַד לֹא לַבְּרִית אֱלֹהֵינוּ –

גַּם כִּי שֵׁטֶף נְהָרוֹת עַל רֹאשׁוֹ יַגִּירוּ

בְּרִיתוֹ לֹא יוּפַר עִם שִׁבְטֵי עַמֵּנוּ!״

״זְכוֹר יְמוֹת עוֹלָם – נְאֻם הַזָּקֵן – הֵם יְדַבֵּרוּ

אָז בָּאֵשׁ עַל מוֹקְדָה עָלוּ קְדוֹשֵׁינוּ:

שָׂמוּ אֹתֹתָם אוֹתֹת לֹא יְנַכֵּרוּ

לָתֵת כָּבוֹד לֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ.

בִּינָה שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר מֵאָז הֵחֵלוּ

אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאוֹבִי, לִי נָפַל חֶבֶל,

לוּ כַּעֲשִׂי וְהַוָּתִי שָׁקוֹל יְשָּׁקֵלוּ

אֲזַי פִּיד זוּלָתִי יַעֲלֶה מֵהֶבֶל.״ –

הִנֵּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים עָבָרוּ

מֵאָז נָסְעוּ עִם צַלְמָם לִירוּשָׁלַיִם

אֲזַי דָּמֵינוּ רִאשׁוֹנָה נִגָּרוּ

עַל כִּי שָׁמַרְנוּ תּוֹרַת אֵל הַשָּׁמַיִם.

אָז בָּא צַר וָאוֹיֵב אֶל בֵּית מוֹרֵנוּ

אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו יִרְעֲצוּ יִלְחָצוּ:

כִּי יָמִירוּ כְבוֹדָם – אֵת כְּבוֹד אֱלֹהֵינוּ

וְאִם יְמָאֲנוּ, כּוֹס חֵימָה יִשְׁתּוּ יִמָּצוּ.

וַיִּקְרָא אֶל בָּנָיו – תֻּמָּתוֹ מוּדַעַת

כְּעַמּוּד בַּרְזֶל ונְחֹשֶׁת בְּעֻזָּהּ נִצֶּבֶת

חֶדֶר בֶּחָדֶר יָדוֹ עֵצִים בּוֹקַעַת

וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּבֵיתוֹ וַיַּעַל שַׁלְהֶבֶת. –

וַיְצַוֶּה אֶת בָּנָיו לָאֵל לִכְרוֹעַ

וַיִשַּׁק לָהֶם – וַיִּקַח הַמַּאֲכֶלֶת

וַיִּשְׁחָטֵם דָּמִים בְּדָמִים לִנְגּוֹעַ

וּתְחִי נַפְשָׁם לָעַד מִצָּר נִצֶּלֶת.

עֵת בָּנָיו לִכְבוֹד תּוֹרַת אֱמֶת נָפָלוּ

קִירוֹת בֵּיתוֹ לָהֲטוּ בְּכָל אַפְסָיִם;

וְעֵת בֵּיתוֹ נַחֲלָתוֹ בָּאֵשׁ אֻכָּלוּ

גַּם קְדוֹשׁ עֶלְיוֹן עָלָה בְּלַהַב הַשָּׁמָיִם״

״״צֶדֶק וֶאֱמֶת אֵלֶּה, מֵאָז נִכְבָּדוּ,

הֲכִי עַתָּה יֵקָלוּ לְאֶפֶס נֶחְשָׁבוּ?״״ –

״בִּשְׁאֵלָה זֹה רַבִּים נוֹקְשׁוּ נִלְכָּדוּ

כִּי שְׁפוּנֵי טְמוּנֵי אֵל לִמְאֹד נְשְׂגָּבוּ.״

וַיּוֹסֶף הַזָּקֵן לִשְׁאוֹל בַּחֲמַת רוּחַ:

״מָה אֶעֱשֶׂה מַר נֶפֶשׁ לִמְצוֹא מָנוֹחַ?״ –

״לֹא דְּבָרִי, דְּבַר אֵל אֵלֶיךָ שָׁלוּחַ

הוּא יִרְפָּא לֵב דַּכָּא, בּוֹ עָלָה חוֹחַ:

כְּאָבֵל עַל מֵת שַׂק וָאֵפֶר תַּצִּיעַ

נַפְשְׁךָ קְדוֹרַנִית תִּשְׁתּוֹחָח לָאָרֶץ

כִּי בִּנְךָ מֵת: בְּרִית אָחִים הִפְרִיע

שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלוֹמָיו וַיָּבֹא קָרֶץ.

שִׁבְעַת יָמִים בָּדָד גַּלְמוּד תִּבְכֶּנּוּ

תֵּשֵׁב אָרְצָה וּקְרָעִים לִלְבוּשֶׁךָ

כִּי יִקְרָא אִישׁ לְשָׁלוֹם לָךְ לֹא תַעֲנֶנּוּ

וּבְקֶרֶב לִבְּךָ דּוּמָה קְבוֹר מֵתֶךָ!

מוּזָר לְאַחֶיךָ נָכְרִי לִבְנֵי עַמֶּךָ

כִּי יִפְגְּשׁוּךָ בַּחוּץ יַטּוּ מִנִי אֹרַח

לְבַל יִרְאוּ יַבִּיטוּ בּשֶׁת פָּנֶיךָ

כִּי שְׁלוֹמָם, מֶבָּטָם לָךְ יִהְיוּ לָטֹרַח.

כָּל נֹחַם יִסָּתֵר מִמְךָ הַגֶּבֶר!

וּבְבוֹא יוֹמָךְ שְׁבַע יָמִים וּקְלוֹן עַמֵּנוּ

בַּיָּגוֹן שֵׁיבָתְךָ תָּרֵד אֶל קֶבֶר

כִּי אֵין בֵּן לָךְ לְהַקְדִּישׁ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ.״

קוֹל פְּחָדִים אֵלֶּה כְּמַפָּץ וּכְלֵי זָעַם

הִכָּה צוּר לְבָבוֹ וַיָּהָם בֵּית חֹמֶר;

״״אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים אֲכַפְּרָה הַפָּעַם!״״

כֹּה יֶאֱנוֹק כְּחָלָל וַיְקַלֵּל וַיֹּאמֶר:

״יֹאבַד רֵאשִׁית אוֹנִי, יוֹם בּוֹ יִוָּלֶד!

יֹאבַד פּוֹרֶה לַעֲנָה וְרוֹשׁ פּוֹרֵחַ!

לוּ נֻפַּץ עַל סָלַע עוֹדֶנּוּ יֶלֶד!

יִמָּחֶה זִכְרוֹ עַד לִבְלִי יָרֵחַ!

עוֹד יָפֵחַ בְּלֶכְתּוֹ מְאֵרַת צַלְמָוֶת

יוֹשְׁבֵי עַל מִדִּין מִכִּסְאוֹתָם קָמוּ

ויַעַן הָרֹאשׁ: ״הָהּ טוֹב מַר הַמָּוֶת

מֵהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ הוֹרָיו יִזְעָמוּ!״

אב ובנו

בַּחֶדֶר חָשַׁךְ תָּאֲרוֹ יַגִּיחַּ יָרֵחַ

בַּחַלּוֹן הַחֹרֶף חִצָיו שׁוֹלֵחַ

וּכְּמוֹ בִשְׂדֵה אָבִיב יָצִיץ הַפֶּרַח

בַּצֹּהַר דְּמוּת פְּרָחִים יָאֱרוֹג הַקֶּרַח.

שׁוֹפֵט יִשְׂרָאֵל עַל עַרְשׂוֹ שָׁטוּחַ

מִמַּהֲלוּמוֹת הַלַּיְלָה יִשְׁקוֹט יָנוּחַ

וּמוֹרֶה הַשָּׁעוֹת בִּשְׁאוֹן מְצִלְתָּיִם

יוֹדַע כִּי חֲצוֹת לַיִל בָּא מִשָּׁמָיִם.

טֶרֶם הֶמְיַת גַּלְגִּלָיו וְאוֹפַנָּיו נִדְמָתָה

תַּבְנִית הַמָּוֶת עַל גַּגּוֹ נִגְלָתָה

אֶת אֵתוֹ יָרִים אֶת רֹאשׁוֹ יָנִיעַ

לִמְתִים מֵחֶלֶד אֶת פַּחְדּוֹ יוֹדִיעַ;

וּלְעֻמָּתוֹ דְמוּת אִכָּר יָדוֹ שׁוֹלֵחַ

כִּמְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מִשַּׂר הַמַּטְבֵּחַ.

הָגַּלְגָּל עָמַד הָאוֹפָנִּים קָמוּ

אַף צִלְצְלֵי מוֹרֶה הַשָּׁעוֹת יִדָּמוּ!

הַנִּרְדָּם כְּרֶגַע מִשְׁנָתוֹ יִנָּעֵר

שִׂפְתוֹתָיו נָעוֹת וּלְבָבוֹ יִסָּעֵר

וּתְפִלּוֹת מִטָּתוֹ עַל פִּיו עָבָרוּ

מִמַּקֶּבֶת בּוֹר חַיָּתוֹ נֻקָּרוּ,

תְּפִלּוֹת, טֶרֶם יִשְׁכַּב לְפָנִים הִשְׁמִיעַ

עַתָּה בִשְׁנָתוֹ בְּקוֹל דְּמָמָה יַבִּיע.

אָז פִּתְאוֹם עַל צִירָהּ תִּסֹּב הַדֶּלֶת

וּבְרָב כֹּחַ הַשַּׁעַר יִפָּתֵחַ

עַל הַמִּפְתָּן נִצָּב בְּרוּחַ מֹשֶׁלֶת

אֲבִי שׁוֹפֵט יְשׁוּרֻן, מַר יֵאָנֵחַ,

כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבַּשׁ, לְבוּשׁ חֲצַר־מָוֶת,

עַל פָּנָיו כְּתֹבֶת קַעֲקַע חֶרֶט צַלְמָוֶת

וּבְיָדוֹ חֶרֶב שְׁלוּפָה מְרוּטָה לִטְבּוֹחַ

מַעְיָנוֹת דַּם יְחִידוֹ מְקוֹר חַיָּיו לִפְתּוֹחַ. –

בְּנֹגַהּ סַהַר תְּלַהֵט חַרְבּוֹ פִּי שְׁנָיִם

כַּבְּרָקִים יְרוֹצְצוּ מֵעָבֵי שָׁמָיִם.

אִישׁ יָנוּם שְׁנָתוֹ גַם כִּי עֵינָיו סֻגָּרוּ

בַּמַּרְאֶה יִתְוַדְּעוּ לוֹ יָמִים יֻצָּרוּ

בָּמַחֲזֶה יִרְאֶה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָתָה

אַף אִם לְמַרְאָה עֵינָיו עוֹדָהּ נִכְסָתָה.

גַּם אֶת נְשִׂיא הָעֵדָה תֹּאחַז אֵימָתָה

מִזְּרוֹעַ הַמַּשְׁחִית עָלָיו נִגְלָתָה

עֵינֵי אָבִיו תִּבְעַרְנָה כְּעֵין בְּכוֹר מָוֶת

עַל פָּנָיו מְחִתָּה עַל עַפְעַפָּיו צַלְמָוֶת. –

עַל הַמִּפְתָּן יַעֲמוֹד כְּמוֹ רַגְלָיו אֻסָּרוּ

הַאִם כָּשַׁל כֹּחוֹ וִיצֻרָיו נֶעֱצָרוּ?

דִּמְיֹנוֹ כַּנָּמֵר כַּמַּיִם פַּחַז

עֵת טַרְפּוֹ מִקָּרוֹב עֵינֵהוּ תַּחַז

רֶגַע יַעֲצוֹר בְּרוּחוֹ כִּי יַכִּיר מַרְאֵהוּ –

יָרוּץ אֵלָיו בַּצַּוָאר וַיְשַׁסְּעֵהוּ.

אִם סַעֲרַת חֵימָה בְּלֵב הַזָּקֵן סֹעֶרֶת

לֹא שָׁכַח לִנְשֹׁק לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת

מִכְתַּב אֱלֹהִים חַיִּים חָרוּת עַל לוּחַ

עַל מְזֻזוֹת בֵּית כָּל יִשְׂרָאֵל מָתוּחַ.

אֶל עֶרֶשׂ הַנִּרְדָּם בַּלָּאט יִצְעַד צַעַד

בִּשְׁנָתוֹ יֵאָנֵחַ בְּחִיל וָרַעַד

כְּסוּס רֶכֶב יִרְעַד בְּהִוָּדְעוֹ בַקֶּרֶב

כִּי יָבֹאוּ מִמֶּרְחָק לוֹ זְאֵבֵי עֶרֶב.

אֵין מָנוֹס אֵין מִפְלָט אֵין מַחֲבֵּא בַסָּתֶר!

הַבֹּקֶר אוֹר הֵם בָּאִים מֵהָרֵי כָתֶר

וּבִרְאוֹתָם כִּי טַרְפַּם הָלַךְ וְאֵינֶנּוּ

אָז נָקָם אַכְזָרִי עַל צַוָּאר יִרְדְפֶנּוּ;

כִּי זֶה מִשְׁפָּטָם מֵאָז בָּנוּ נִלְחָמוּ

אֶחָד יָחֱטָא וּבְכָל הָעָם יִתְנַקָּמוּ!

בְּאַהֲבָתָם וְחַסְדָּם כָּל הַיּוֹם יִתְאַמָּרוּ –

וּדְמֵי עַמִּי מִיָּדָם כַּמַּיִם נִגָּרוּ!

רַבִּים אֲשֶׁר הֵמִיתוּ בָאֵשׁ בַּמַּיִם

אוֹ עִנוּ בְעַקְרַבִּים בְּחַחִים וּנְחֻשְׁתַּיִם

וּבְאֵיבָה וּנְקָמָה שָׁדוֹד שֻׁדָּדוּ

מֵאֲשֶׁר בְּיַד מָוֶת בְּעִתָּם נִלְכָּדוּ. –

עוּרָה אֵל עֶלְיוֹן! אַל תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ

זֶה אֶלֶף שָׁנִים לִמְשִׁסָּה תִּתְּנֵנוּ

עוֹבְדֶיךָ בְּלֵב שָׁלֵם יוֹם יוֹם יִמְעָטוּ

בָּאֵשׁ נִשְׂרָפוּ בִּידֵי סֶלַע נִשְׁמָטוּ.

זֶה חַרְבִּי – צוּר חַרְבָּם כַּיּוֹם שָׁלַפְתִּי

עַל דָּמִי עַל בָּשָׂר מִבְּשָׂרִי הֵנַפְתִּי!

עַל רֹאשָׁם תָּחוֹל קִלְלַת שַׁדַּי נֶצַח

אֲשֶׁר יָדַי תְּבַצַּענָה בְּדַם וָרֶצַח!

פִּשְׁעִי זֶה יְמַלֵּא מִסְפַּר עֲוֹנֵינוּ

הִנֵּה בָא הִנֵּה בָא אֵל נֹקֵם בְּתוֹכֵינוּ!

וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתִי עַל עָפָר וָאֵפֶר

כִּי מִכְתַּב יָד שַׁדַּי כָּתוּב בַּסֵּפֶר:

״אִם תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אָז תִּכָּבֵדוּ

וְאָם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם אָבֹד תֹּאבֵדוּ.״

לֹא אָנִי, דְּבַר אֱלֹהִים הוּא יְמִיתֶךָ!

לֹא יָדִי תְהִי בָּךְ כִּי אִם נְקַם אֱלֹהֶיךָ

כָּגַּרְזֶן בְּיַד חֹצֵב הִנֵּה הִנֵּנִי

לְמַעֲשֵׂהוּ נְקָם בְּרִיתוֹ יַד אֵל תְּנִיפֵנִי!

אוּלָם הַאֵין זֹאת נְבָלָה? יָדוֹ לִשְׁלוֹחַ

וּבְמוֹרֶךְ לֵבָב הַשֵּׁנָה לִרְצוֹחַ?

אִם אָמַרְתִּי: מִשְּׁנָתוֹ אֲעִירַהוּ

אוּלַי הוּא לְהַצִּיל מִמָּוֶת חַיֵּיהוּ

יָקוּם עֲלֵי אָבִיו וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ!

מִיַּם רֶשַׁע נִגְרַשׁ הַגּוֹרֵשׁ רֶפֶשׁ,

זֹאת הָאָלָה יֹצֵאת אֶפְעֶה זֹחֶלֶת.

רֶצַח אָב – זֹאת הָרִשְׁעָה אֵל מְקַלֶּלֶת!

וּמָה יְהִי גוֹרָלוֹ אִם עֵינָיו פֹּקֵחַ

וְיִנָּחֵם כִּי אֱלֹהֵי חַסְדּוֹ זוֹנֵחַ

וְעַל נַפְשׁוֹ יָנִיף חַרְבִּי בַּדָּם יְכַפְּרֶנָּה

וּלְקָרְבַּן חַטָּאת לָאֵל יַקְרֵיבֶנָּה?

אִם בְּרָב כֹּחַ יִגְבָּר אַף יִפְרָץ פָּרֶץ

לִשְׁפֹּךְ לְבַדּוֹ בְּיָדוֹ דָּמוֹ לָאָרֶץ

הֲלֹא נַפְשׁוֹ בְּכַף הַקָּלַע אֹבֶדֶת

וּבְחַבְלֵי שְׁאוֹל עַד הָעוֹלָם נִלְכֶּדֶת!

וּבְכָל זֹאת אַחַת דָּתוֹ לָמוּת לַשַּׁחַת!

אוֹיָה לִי! כִּי נִקְרֵאתִי נַפְשׁוֹ לָקַחַת

כִּי לְעַצְמִי וּבְשָׂרִי חַרְבִּי שַׁנּוֹתִי

כִּי עַל מוֹתוֹ בְחַיָּיו קֹדֵר שַׁחוֹתִי!

הָהּ יָמִים רִאשׁוֹנִים בְּמַר נַפְשִׁי אֶעֱבוֹרָה

יוֹנַקְתּוֹ בְאִבּוֹ טַל יַלְדּוּתוֹ אָזְכֹּרָה

אָז עַל עֶרֶשׂ יְצוּעוֹ בְּשַׁעֲשׁוּעֵי יָלֶד

הַבֵּן יַקִּיר לִי מִכָּל חֶמְדַּת חָלֶד.

בִּשְׁנָתוֹ אַדְמוֹנִי לְחָיָיו זָרָחוּ

כִּפְנִינִים אָדָמוּ כָּשׁוֹשָׁן פָּרָחוּ

כִּי מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם לְפָנָיו יִשְׂחָקוּ

עָלָיו יִתְעַנְּגוּ וּשְׂפָתָיו יְשָּׁקוּ;

גִילִי כָל הַיּוֹם, גַם בַּלַּיְלָה קַמְתִּי

כִּי עֵר עַל מִשְׁכָּבִי עוֹד לֹא נִרְדַּמְתִּי

עַד שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי עוֹד פַּעַם, פַּעֲמָיִם,

בְּנֹעֲמוֹ וְיָפְיוֹ תֶּחֱזֱינָה עֵינָיִם.

בַּלָּאט אֵלָיו לֶָגֶשֶׁת צְעָדַי סָפַרְתִּי

גַּם בְּמוֹ פִי לִנְשָׁק לוֹ בְּרוּחִי עָצַרְתִּי

לְבִלְתִּי יִתְעוֹפֵף חֶזְיוֹן עֵדֶן מֶנּוּ

בִּנְשִׁיקוֹת פִּי מִשְּׁנָתוֹ כִּי אֲעִירֶנּוּ;

הִנֵּה כֵן בַּסֵּתֶר בָּרֵךְ לָקַחְתִּי

וּבִרְכָתוֹ בְּלִבִּי עַל מִשְׁכָּבִי נַחְתִּי. –

סוּרָה מֶנִּי, זִכְרוֹן יָמִים עָבָרוּ!

לֹא עֵת זְכוֹר עַתָּה יוֹם חַיָּיו נָהָרוּ!

חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת לוֹ וּשְׁכוֹל עַוְלָתָה

מִי יַעֲצוֹר זְרוֹעַ אַל עָלָיו נִגְלָתָה?

מַעֲשִׂים זָרִים יֵעָשׂוּ לְמוֹרַת רוּחַ

וּבְבוֹא הַיּוֹם שֵׁם עֹשָׂם בְּאוֹר זָרוּחַ

אַף אֹמֶץ לְבָבוֹ רוֹב שָׁנִים יוֹדִיעוּ

כִּי לָחַם וַיּוּכָל! תְּהִלָּתוֹ יַשְׁמִיעוּ.

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ לְבַל יִשָּׁכֵחַ

בְּלֵב זַרְעוֹ שֵׁם אֵל הַפּוֹדֶה מִשַּׁחַת?

הֲלֹא הֵכִין בְּיָדוֹ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ

לִשְׁמוֹר נַפְשָׁם טֶרֶם בּוֹא הַמִּשְׁלַחַת!

עַל לֹא עָוֶל עָשׂוּ נְתָנָם לַטֶּבַח

וְעַתָּה גוֹרָלוֹ פְּאֵר תְּהִלָּה וָשֶׁבַח!

אֵיךְ לֹא הִצִּילָם אֵל טֶרֶם בָּא קֶרֶץ

טֶרֶם שָׁפַךְ כְּאַכְזָר אֵת דָּמָם לָאָרֶץ?

עֵת עָקַד אַבְרָם יְחִידוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ

וְאַהֲבָתוֹ לִבְנוֹ בִּדְבַר אֵל זוֹנֵחַ

קָרָא לוֹ מַלְאַךְ אֵל מִן הַשָּׁמָיִם:

אֶל הַנַּעַר יְחִידְךָ אַל תִּשְׁלַח יָדָיִם!

לְהוֹשִׁיעַ עַבְדֵי אֵל מַלְאָכָיו יָגִילוּ

אָמְנָם אֵי צִירֵי אֵל חוֹטְאִים יְצִּילוּ?

הִנֵּנִי יָהּ! לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ חָפָצְתִּי

לְשַׁחֵת רַחֲמֵי אָב לְמַעַנְךָ הִתְאַמָּצְתִּי

כִּי תֵשֵׁב לִשְׁפּוֹט עַמְּךָ עַל כֵּס שָׁמַיִם

חָנְנַנִי כִּי קַמְתִּי לְאִישׁ הַבֵּינַיִם

לְדַכֵּא אֶת חַיָּתוֹ וּלְקַדֵּשׁ שְׁמֶךָ

לְפָאֵר וּלְגַדֵּל כְּבוֹדְךָ וַאֲמִתֶּךָ;

אוּלָם לֹא כַּחֶרֶב לַטֶּבַח מוֹרָטָה

אוֹרִידֵהוּ שַׁחַת חַבְלֵי שְׁאוֹל מָטָה.״ –

״מָחָר יֵצֵא הַקּוֹל כִּי אֵשׁ אֲכָלָתְהוּ

כִּי אֵשׁ מִשָּׁמַיִם אֵפֶר שָׂמַתְהוּ!

אַשְׁלִיךְ חַרְבִּי! – הִנֵּה עֵינָיו פּוֹקֵחַ

שְׂפָתָיו נָעוֹת מִקֶּרֶב לֵב יֵאָנֵחַ. –

דֹּם מוֹרֶה עֵת! אַל תַּשְׁמַע קוֹלְךָ עִמָּנוּ

הַמָּוֶת בְּאֵתוֹ יוֹרֶה דַּרְכּוֹ לָנוּ.

כְּמוֹ לִתְפִלָּה שְׂפָתָיו עוֹד נָעוּ הַפַּעַם

יַשְׁלִים נָא תְפִלָּתוֹ בְּטֶרֶם בּוֹא זַעַם.״ –

נְשִׂיא הָעֵדָה אַט יַבִּיעַ אֲמָרֵיהוּ:

״״אַל תִּשְׁפְּכוּ דָמִי; בֶּן־אֳלֹהִים הִנֵּהוּ!״״

״אוֹיָה לָךְ בֵּן סוֹרֵר! אָרוּר זִכְרֶךָ!

סַהַר, מוֹשֵׁל לַיְלָה! אֱסוֹף נָגְהֶךָ!

לֹא תַעֲבוֹד אַל נֵכָר צִוָּה אֱלֹהֵינוּ;

יֹאבַד לָנֶצַח כִּי חִלֵּל בְּרִיתֵנוּ!״ – –

הַמִּתְוַדֶּה עַל חַטָּאתוֹ

בַּלַּיְלָה בּוֹ חִיל וּמְחִתָּה יָשׂוֹרוּ

יוֹשְׁבֵי הָעִיר מִפַּחַד פִּתְאוֹם נֵעוֹרוּ;

לֹא מִקוֹל קוֹרֵא לָבוֹא בֵית אֱלֹהֵינוּ

לָשֵׂאת רִנָּה וּתְפִלָּה לְצוּר מָעֻזֵּנוּ.

קוֹל הַקִּרְיָה הוֹמָה כְּלִפְנֵי הָרָעַשׁ

טֶרֶם יַחְצְבוּ לֶהָבוֹת הַרְרֵי גָעַשׁ.

כִּי אֲדֻמִּים כַּדָּם פְּנֵי הַשָּׁמַיִם

לְקוֹל הַפַּעֲמוֹנִים תִּצַּלְנָה אָזְנַיִם

בַּחוּצוֹת נָדָדוּ בְּחִפָּזוֹן בָּאוּ

״בֵּית רֹאשׁ הַקָּהָל בֹּעֵר!" יַחַד יִקְרָאוּ

אַךְ טוֹב כִּי הַבְעֶרָה לֹא יַגְדִּיל מַפּוּחַ

כִּי בְלַהַב הָאֵשׁ לֹא יַשֵּׁב הָרוּחַ.

הִנֵּה כֵן הָאֵשׁ בִּמְקוֹם יָצְאָה, שָׁקָעָה

וְהַבָּתִּים מִסָּבִיב בָּם לֹא נָגָעָה.

בְּנֵי הַבַּיִת כֻּלָּם נַפְשָׁם מִלֵּטוּ

אֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה רַק בַּעַל הַבָּיִת

אֹתוֹ לְבַדּוֹ לַהֲבֵי אֵשׁ לִהֵטוּ

כַּקָּוֹצִים יִצַתּוּ כְּשָׁמִיר וָשָׁיִת

הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר הִצִּילוּ מִמָּוֶת

הוּא אֲבִי הָרֹאשׁ – עַל עַפְעַפָּיו אוֹת־מָוֶת

בְּגָדָיו שְׂרוּפִים שַׂעֲרוֹתָיו נֶחְרָכוּ

רַגְלָיו תְּמוּטֶינָה כַּצֵל נֶהֱלָכוּ

לֹא נוֹתְרָה בוֹ נְשָׁמָה שְׂפָתָיו נֶאֱלָמוּ

פִּיהוּ פָתוּחַ מֵרְאוֹת עֵינָיו קָמוּ

כָּל הָעוֹמְדִים סְבִיבָיו יִדְּמוּ יְחֱרָשׁוּ

רֶטֶט הֶחֱזִיקָם חֲרָדוֹת לָבָשׁוּ;

לָנוּד לוֹ לְנַחְמוֹ אִישׁ אֶחָד יְשִׂיחֵהוּ

אָכֵן אֵין קוֹל אֵין קָשֶׁב כִּי אֵין עוֹנֵהוּ

כְּאִישׁ עִוֵּר לֹא יִרְאֶה וּכְאֵין שׁוֹמֵעַ

יַעֲמוֹד מַחֲרִישׁ דוּמָם אֵין מָה יוֹדֵעַ;

כֵּן שׁוֹד מִשַּׁדַּי בּוֹ יַךְ בַּחֲמַת קֶרִי

כַּבָּרָק בִּמְעוּף חִצּוֹ הִכָּה עֵץ פֶרִי

יַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל סְעִיפָיו יָבָשׁוּ

טַרְפֵּי צִמְחוֹ יְנִיקוֹתָיו יַחַד נִטָּשׁוּ;

עַד הַיְסוֹד בוֹ נָחַר, אֵשׁ אֲכָלָתְהוּ,

וּכְעַרְעָר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו שָׁמַתְהוּ.

מִשּׁוֹד זֶה אַנְשֵׁי הָעִיר רַבּוֹת נִדְבָּרוּ

עַד יָמִים, שָׁבוּעוֹת וִירָחִים עָבָרוּ

אַחֲרֵי כֵן כַּמֵּת מִלֵּב יִשָּׁכֵחַ

עַל אָבְדַּן נְשִׂיא הָעֵדָה אֵין מִי יֵאָנֵחַ.

כִּלְפָנִים אִישׁ וָאִישׁ לִמְלַאכְתּוֹ שָׁבוּ

אֶל עֲמַל חַיַּת יָדוֹ וְעִצְבוֹנוֹ כִּי רָבוּ;

כְּגַלֵּי הַנָּהָר בַָּם אָדָם טוֹבֵעַ

אָז קוֹל עֲנוֹת צָרָה בָּעִיר יִשָּׁמֵעַ

אֶל הַחוֹף רַבִּים יָרוּצוּ וּבָאוּ

יָגִיעוּ רֹאשָׁם וּלְעֶזְרָה יִקְרָאוּ;

אַחֲרֵי טֻבַּע בַּמַּיִם יֶהֱמוּ יֶחְמָרוּ

וּכְקֶדֶם בְּנַחַת יָשׁוּבוּ יִנְהָרוּ.

גַּם כִּי רַבִּים רָאוּ אֵת בַּלַּיְלָה נִהְיָתָה

בְּחַצְרוֹת הֵיכַל הַמֶּלֶךְ מְלוֹן אֵימָתָה:

אֶל כָּל עֲבָדָיו צִוָּה נְצִיב הָאָרֶץ

לְבִלְתִּי גַלּוֹת סוֹדָם אֵיךְ בָּא הַקָּרֶץ

אֵין אֹמֶר אֵין דְּבָרִים מִמִּשְׁתֶּה רַב פָּחַד

בּוֹ מַהֲתַלּוֹת וְזָדוֹן נִקְשָׁרוּ יָחַד

הִנֵּה כֵן יָמִים רַבִּים חָלְפוּ בָּרָחוּ

הַנָּשִׂיא בְּיִשְׂרָאֵל וּמַפַּלְתּוֹ נִשְׁכָּחוּ.

כָּאוֹר לִפְנוֹת עֶרֶב בֵּין הָעַרְבָּיִם

יוֹדִיעַ אַף יָבִיא סוּפָה וָסַעַר

יִגְעַשׁ אַף יִרְעַשׁ בַּשָּׂדֶה וָיַעָר –

נִשְׁמַד הוֹדוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם;

לֹא יָשׁוּב לְבֵיתוֹ מְקוֹמוֹ לֹא יַכִּירֶנּוּ

כַּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל נִדָּף וְאֵינֶנּוּ.

אַךְ אֶחָד חַי עוֹדֶנּוּ עַל שַׁמּוֹת תֹּהוּ

אִם עוֹד חַי יִקָּרֵא אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹהוּ

בֵּין מֵתִים וּבֵין חַיִּים יִדְכֶּה יָשׁוֹחַ

כִּצֵל נָטוּי יִתְהַלֵּךְ אֵין אוֹנִים אֵין כֹּחַ;

כְּמוֹ בְיַרְכְּתֵי הָאָרֶץ בִּקְצֵה צָפוֹנָה

אֵימָה חֲשֵׁכָה וּמְשׁוֹאָה תִּשְׁכּוֹנָה

לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה רֹב עִתּוֹתֶיהָ

וַתּוֹפַע כְּמוֹ אֹפֶל בְּפַאֲתֵי שָׁמֶיהָ.

לְמִן לֵיל הַשַׁעֲרוּרָה יָשִׂים מַחֲסוֹם לְפִיהוּ

בַּלָּהוֹת מִסָּבִיב רֹאשׁוֹ יָנִיאוּ.

בְּסֵתֶר יִתְלַחָשׁוּ וּשְׁמוּעָה נִשְׁמָעָה –

וְשֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא בוֹ עוֹד לֹא נוֹדָעָה.

הֲכִי יָדָיו בְּחָפְזוֹ נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ

לְמַעַן חֲטָאִים מֵאָרֶץ יִתָּמּוּ? –

בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה נִרְאָה זָר מַעֲשֵׂהוּ

עַל מוֹת בֵּן יְחִידוֹ לֹא קָרַע בִּגְדֵהוּ;

הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחְרוֹן בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ

בֵּין הַשּׁוֹפְכִים שִׂיחַ בִּמְקוֹם קָדְשֵׁנוּ.

מַקֵּל קוֹצִים בְּיָדוֹ לְכוֹשֵׁל מִשְׁעֶנֶת,

בִּמְקוֹם שָׁם קֶבֶר רוּחוֹ מִתְלוֹנֶנֶת

עֵת מֵתֵי עִירוֹ יוּבָלוּ לַקֶּבֶר

יֵלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְחָם בִּבְכִי וָשֶׁבֶר

כִּי אָח הוּא לָבּוֹכִים לָאֲבֵלִים רֵעַ

בְּכָל דְּרָכָיו הוּא שׁוֹלָל כְּאִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ.

עֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי יָהּ יִטְהָרוּ

וּבְלֵיל הַכִּפּוּרִים לְמִּקְדָּשׁ יִנְהָרוּ

עַל סַף בֵּית אֱלֹהִים שׁוֹכֵב יִרְאוּהוּ

לְמַעַן כָּל בָּאֵי בוֹ בְּרֶגֶל יִרְמְסוּהוּ!

גַּם יְסַפְּרוּ נוֹרָאוֹת אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ

כִּי כַּטֹּרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הִנֵּהוּ

כִּי עִנָּה בַצּוֹם נַפְשׁוֹ כִּידוֹ לִשְׁכּוֹחַ

וּבְשִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ שָׂם קֹץ וָחוֹחַ.

לא נֶחְקַר סוֹד כָּמוּס מַה־פָּעַל וַיַּעַשׂ

כִּי כָל חַיֵּי רוּחוֹ עָמָל וָכַעַשׂ. –

אֲשֶׁר לָדַעַת קֹרוֹתָיו חָשָׁבוּ

יְשֵׁנֵי עָפָר כֻּלָם הַחַיִּים עָזָבוּ.

זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים אַף כִּי נִזְעָכוּ

שְׁנֵי חַיָּיו מִזֹקֶן עוֹד לֹא נִדְעָכוּ

וּכְמוֹ שָׁכַח לֶאֱחוֹז טַרְפּוֹ הַמָּוֶת

יָמָיו יִמָּשֵׁכוּ כִּנְתִיב אַל־מָוֶת.

כַּמֵּת לֹא נִקְבַּר עוֹד בַּדָּיו הָשְׁבָּרוּ

עוֹר עֲצָמוֹת וְגִידִים כִּמְעַט בּוֹ נִשְׁאָרוּ

יְקַוֶּה לְעֶזְרָתָה אַךְ עוֹזְרָיו יִרְחָקוּ

הַיְלָדִים בָּרְחֹבוֹת עָלָיו יִשְׂחָקוּ

וּבְרֶגַע יָרוּץ בַּחֲמָתוֹ אַחֲרֵימוֹ

וּכְמוֹ לְהַכּוֹתָם יָד יָנִיף עָלֵימוֹ –

פִּתְאוֹם נָשׂוֹג אָחוֹר וּמַר צֹרֵחַ

וּכְזוֹכֵר אֶת בְּנוֹ בְּקוֹל יְלֵיל יְאָנֵחַ.

אַחֲרֵי כֵן דּוּמָם מִשְׁתּוֹלֵל גֹּוֵעַ

בַּשְׁוָקִים וּרְחֹבוֹת לְאִטּוֹ צוֹלֵעַ.

אַחֲרֵי יָמִים רַבִּים קוֹל דוֹפֵק בַּשַּׁעַר

בְּבֵית רֹאשׁ הַחֶבְרָה, בִּצְדָקָה נִשְָּאָה,

הַסּוֹמֶכֶת בְּחָלְיָם זָקֵן גַּם נַעַר

בִּתְפִלָּה וָנֹחַם עַד נַפְשָׁם יָצָאָה,

הַקֹּבֶרֶת מֵתִים בְּשָׁלוֹם לָנוּחַ

אַחֲרֵי אֶל אֱלֹהִים שָׁבָה הָרוּחַ.

הַזָּקֵן אֲשֶׁר יָמָיו לָמוּת קָרָבוּ

וְנִטְפֵי זֵעַת מָוְתָה עַל אַפָּיו זֹרָבוּ

חִישׁ צִוָּה: אַחֲרֵי רֹאשׁ הַחֶבְרָה לִשְׁלוֹחַ

לְדַבֵּר דָּבָר בְּאָזְנָיו בְּעוֹד יַעֲצֹר כֹּחַ:

״שְׁמַע נָא קוֹלִי טֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי,

כִּי רֶגַע דִּבַּרְתִּי – מָוֶת יְקַדְמֶנִּי!״

אָז סוֹדוֹ לוֹ גִלָּה נוֹרָא לִשְׁמוֹעַ

הַשּׁוֹמֵעַ בִּרְעָדָה יִדּוֹד יִנּוֹעַ

כְּהִבָּקַע שְׁאוֹל וּשְׁעָרֶיהָ יֵרָאוּ

שָׁם הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ לָאֵל חָטָאוּ.

בָּעִיר קוֹל נִשְׁמַע: ״צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת!

וּנְדָבָה תוֹשִּׁיעַ מִבַּלְהוֹת צַלְמָוֶת!״

נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה הֵמָּה קוֹל זֶה יָרֹנּוּ

לִקְבֹּר הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי נָכֹנוּ.

רִגְבֵי עָפָר יְזָרוּ אֶל תֹּךְ הַקֶּבֶר

עַל אִישׁ כֶּבֶד יָגוֹן צָרָה וָשֶׁבֶר

קוֹל יְלִיל יַעֲנוּ גּוֹרַל אֱנוֹשׁ בָּאָרֶץ

כִּי לְפֶתַח חֶלְדּוֹ רֹבֵץ הֹוָה וּפָרֶץ:

״שׁוּבָה גּוּשׁ עָפָר! אֶל עָפָר וָאֵפֶר

כִּי הֶבֶל כָּל אָדָם כַּכָּתוּב בַּסֵּפֶר."

אחרית דבר

בֵּין בָּתֵּי הָרְחוֹב נוֹשָׁנוּ שָׁחָחוּ

אִישׁ שֵׂיבָה וּצְעִיר יָמִים יַחַד הָלָכוּ

מִשְׁפַּט הַזָּקֵן וּלְבוּשׁוֹ כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ

בְּעִתּוֹת אֵלֶּה תַּהְפֻּכוֹת כֶּסֶל עָזָבוּ.

שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ הִלְבִּינוּ כַּכְּפוֹר שָׁמַיִם

לְכָבוֹד יַחֲבוֹש כּוֹבַע שְׁלשׁ הַקַּרְנָיִם

בְּרַקָּתוֹ פֵּאוֹת רֹאשׁוֹ כִּמְעַט נוֹתָרוּ

בַּעֲכָסֵי כֶסֶף נַעֲלֵי רַגְלָיו סֻגָּרוּ.

שַׂלְמָה מוּל אֵדֶר עַל כְּתֵפָיו מְעוֹפֶפֶת

מַעֲטֵהוּ לוֹ סָבִיב, עָלָיו חֹפֶפֶת.

צִיצַת הַכָּנָף לִדְבַר אֵל מַזְכֶּרֶת

עַל כַּנְפֵי בִגְדוֹ לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת.

הֲדַר זְקָנוֹ יוֹרֵד עַל פִּי מִדּוֹתֵיהוּ

וּבְאוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ אֹרוּ עֵינֵיהוּ;

אֵת אֲשֶׁר יוֹדִיעַ בִּדְבַר שְׂפָתָיִם

עוֹד יְבָאֵר וַיְפָרֵשׁ בְּמִשְׁלַח יָדָיִם.

הַנַּעַר הָעֶלֶם בְּכָל נַפְשׁוֹ שׁוֹמֵעַ

אֵיךְ הזָּקֵן יִשָּׂא לְמֵרָחוֹק דֵּע.

עוֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ עֶשְׁתֹּנוֹתָיו רָמוּ

וּלְבָבוֹ גַם נַפְשׁוֹ רֻתְּחוּ לֹא דָמוּ

עֵינָיו תָּאֹרְנָה כְּלַפִּיד אֵשׁ אֹכֵלָה

אַף נֹעַם וָאֹמֶץ עַל פָּנָיו סֶלָה.

שִׁפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים אַפּוֹ כְּאַף נֶשֶׁר

עַל כָּל דְּבַר חָכְמָה הוּא יוֹדֵעַ פֶּשֶׁר

עֲלֵי מִצְחוֹ רוּחַ עֵצָה מְרַחֶפֶת

כָּל מֶחְקְרֵי תוּשִׁיָה בִּיעָף מְאַסֶּפֶת

כָּל אֲשֶׁר יִרְאֶה בְּעֵינָיו לְשִׁיר יַהַפְכֶנּוּ

וּמֵאַדְמַת עָפָר אֶל עָל יְרוֹמְמֶנּוּ

אֹהֵב לִשְׁמוֹעַ אֶת מוֹשְׁלִים סִפֵּרוּ

נִפְלָאוֹת וּנְצוּרוֹת הֶגְיוֹן לֵב יְעוֹרֵרוּ

לָכֵן מִדְּבַר הַזָּקֵן, בְּעֵינָיו יִפָּלֵא,

לֹא תִשְׂבַּע נַפְשׁוֹ אַף לֹא תִמָּלֵא.

הִנֵּה מִבֵּית הָעוֹלָם עַתָּה יָשׁוּבוּ

עוֹד שִׂפְתֵי הַמְנַהֵל נִפְלָאוֹת יָנוּבוּ

מִנִּי יַרְחֵי קֶדֶם וּשְׁנוֹת עוֹלָמִים

עֵת בְּשׁוֹד שַׁדַּי נָגָעוּ דָמִים בְּדָמִים.

רַב מֵאֲשֶׁר עוֹד נִרְאוּ נוֹדָעוּ

מַצְבוֹת בְּמַעֲבֶה אֲדָמָה טֻבָּעוּ;

כָּל מַצֵּבָה זֹעֶקֶת וּמְסַפֶּרֶת

מִלֵּב אֶבֶן אֶל לֵב בָּשָׂר דֹּבֶרֶת:

כִּי אַלְפַּיִם שָׁנָה הֲלוֹם נִגְזָרוּ

גַּם שִׂיחָם גַּם כַּעְסָם עִמָּם נִקְבָּרוּ.

דִּבְרֵי הַיָּמִים הַמַּצֵּבוֹת כֻּלָּנָה

כִּי לְשׁוֹנָם עוֹד חַיָּה גַּם כִּי זָקָנָה

מִכָּל מִזְרַע אוֹר בִּשְׁדֵה מָוֶת שָׁטוּחַ

מִכְתַּב אַל־מָוֶת פֹּה חָרוּת עַל לוּחַ

אֵלָה וָאַלּוֹן סְבִיבוֹתָם יִפְרָחוּ

יְשֵׁנֵי עָפָר יְסוֹכְכוּ גַּם כִּי נִשְׁכָּחוּ.

הַזְּקֵן מְסַפֵּר הַנַּעַר שׁוֹמֵעַ

חֵקֶר אֲבוֹתָם אֶל לִבּוֹ נוֹגֵעַ.

גַּם מַעֲשֵׂי בֵּן סוֹרֵר רֶגַע נִזְכָּרוּ

עַצְמוֹתָיו כִּי חָרוּ כִּי לֹא נִקְבָּרוּ

אֵיךְ נַפְשׁוֹ לִבְעָתָה מֵחַיִּים נִכְרָתָה

כִּי זְרוֹעַ אָב קַנָּא עָלָיו נִגְלָתָה.

לֹא יֵדָע הַנַּעַר בְּשָׁמְעוֹ מַעֲשֵׂהוּ

כִּי הָאָב הַמְקַנֵּא – הוּא אֲבִי אֲבוֹתֵיהוּ,

אֲשֶׁר מֵאֵשׁ דָּתוֹ לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ

וְצַעֲדֵי נֶכְדּוֹ כָּעֵת קִבְרוֹ יִדְרֹכוּ,

קֶבֶר לֹא נוֹדַע, נִשְׁכַּח מִנִּי רָגֶל.

עֵת תֻּשִׁיָּה וְהַשְׂכֵּל הֵרִימוּ הַדָּגֶל.

אוּלַי שְׁמוּעָה הַנּוֹרָאָה שָׁמַע הַפַּעַם,

קוֹל יִגְעַשׁ בְּאָזְנָיו כַּגַּלְגַּל הָרַעַם,

הוּא עוֹד בַּשִּׁיר לִבְנֵי תֵבֵל יוֹדִיע:

אֵיךְ הָאָב אֶת בְּנוֹ לַטֶּבַח הַכְרִיע.

לִימִין הַזָּקֵן הָלְאָה יִצְעַד הָעֶלֶם.

שׁוֹנִים הֵמָּה לֹא לְבַד בִּדְמוּת וָצָלֶם

לֹא לְבַד בִּלְבוּשֵׁיהֶם אֲשֶׁר יִלְבָּשׁוּ

כִּי גַם בִּמְזִמּוֹתָם וּבְחִקְרֵי לִבָּמוֹ

כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַעֲרָב שׁוֹנִים הִנָּמוֹ.

הַנַּעַר לֹא יֵדַע עוֹד כִּי רָעוֹת חָרָשׁוּ

עַל עַמּוֹ צָרֵימוֹ אָז בִּימֵי קֶדֶם

כַּנָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ בַּגָּן מִקֶּדֶם.

לִבּוֹ יֶהְגֶּה: כִּי לֹא רִבּוּ בִמְחִירֵימוֹ

אֲשֶׁר לִכְבוֹד דָּתָם הִשְׁלִיכוּ חַיֵּימוֹ.

אַךְ מִשְׁפַּט הַזָּקֵן וּמַעֲשָׂיו לוֹ זָרוּ

כִּי מֹרֶךְ לֵב וָאֹמֶץ בָּם יִתְחַבְָּרוּ.

הֲלֹא שַׁעַר הָעִיר לִדְרוֹר פָּתוּחַ

אַף שָׁבַת כָּל נֹגֵשׂ כָּל רוֹעֶה רוּחַ;

אֲשֶׁר לְפָנִים בְּשִׂנְאָה וְקִנְאָה נִפְרָדוּ

עַתָּה כְּשֶׁבֶת אַחִים יַחַד נִצְמָדוּ;

קוֹל יַעֲקֹב בְּבֵית אֵל וְשִׁירֵי תִפְאַרְתָּמוֹ

אֵין מִי יְעַקְּבֵם כִּי יִשָּׁמַע קוֹלָמוֹ

יַלְדֵי נֵכָר וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁתַּעַשְׁעוּ יָחַד

בְּהַשְׁקֵט וּבִטְחָה אֵין צְוָחָה אֵין פָּחַד.

הַיְהוּדִי עוֹבֵד אַדְמָתוֹ הַחֵמָה שָׁכָכָה

הַקְלָלָה לִבְרָכָה בְּחַסְדֵי אֵל נֶהְפָּכָה

בְּמַחְרַשְׁתּוֹ בָּאָרֶץ פּוֹלֵחַ בּוֹקֵעַ

וּמִשְׁדֶה אֲחוּזָתוֹ יֹאכַל שָׁבֵעַ.

אָמְנָם הַזָּקֵן בַּסֵּתֶר יֵאָנֵחַ

כִּי כָל חָדָשׁ לוֹ פֶּחָם בָּאֵשׁ נוֹפֵחַ:

בְּנֵי עָמּוֹ אֶל הַר צִיּוֹן אֵיךְ יְיַחֵלוּ

אִם נִין וְנֶכֶד פֹּה טוּב אָרֶץ יֹאכֵלוּ?

אֶל סֻכַּת שָׁלֵם אֵיךְ יִשְׂאוּ נַפְשָׁמוֹ

אִם שָׁם לֹא תִצְמַח עוֹד עֶזְרָתָה לָמוֹ?

הַנֶּאֱנָחִים עַד כֹּה מִשֶּׁכֶר רוּחַ

פָּתַח תִּקְוָה נִשְׁאַר לָמוֹ פָּתוּחַ

כִּי יָבוֹא יוֹם אֲדֹנָי וְיִגָּאֵלוּ

אָז יִירְשׁוּ אַרְצָם וּמִצָּר יִנָּצֵלוּ

אִישׁ תַּחַת גַפְנוֹ וּתְאֵנָתוֹ לָשֶׁבֶת

אֵין פֶּרֶץ אֵין קֶרֶץ אֵין צָר וְעַצְּבֶת;

עַתָּה עֲבֹתוֹת אַהֲבָה אֵלֶּה נִתָּקוּ

כִּי עֶדְיָם מַהַר חוֹרֵב הָהּ הִתְפָּרָקוּ:

אָבְדָה הָאֱמוּנָה מִפִּיהֶם נִכְרָתָה

כִּי חֶמְדַּת הַגּוֹיִם גַּם לָמוֹ נִהְיָתָה!

אֵיךְ לֹא תִכְבֶּה גַּחַלְתָּם הַנִּשְׁאֶרֶת

אִם נַפְשָׁם בְּאֵשׁ־דָּתָם לֹא עוֹד נִקְשֶׁרֶת?

אֶל הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ פְּאֵר הָעִיר בָּאוּ

יְקָר עֻזוֹ, תִּפְאַרְתּוֹ רָאוּ תָמָהוּ

כָּל שְׁכִיּוֹת חֶמְדָּתוֹ רַבִּים דָרָשׁוּ

אֲשֶׁר יָמֵינוּ מִימֵי קֶדֶם יָרָשׁוּ.

בּוֹ יַבִּיט יִתְבּוֹנֵן הַנַּעַר שָׂמֵחַ

מַחֲרִישׁ מִשְׁתָּאֶה עֵינָיו פּוֹקֵחַ

עַל עַמּוּדָיו אֻלַמָּיו אֵת כֹּל לֻחֹתָיִם

אֲשֶׁר כּוֹנְנוּ חַכְמֵי לֵב לְאֵל הַשָּׁמָיִם

כָּל מִפְלְאוֹת הַבִּנְיָה וְכָל קִירוֹתֶיהָ

מֵרוֹב יָמִים קֻמְּטוּ גַם חָשְׁכוּ פָנֶיהָ.

וַיַּעַן הַזָּקֵן: ״אֲבָנִים הָאֵלֶּה

הִסִּיעוּ מַלְאֲכֵי אֵל צוּר עוֹשֶׂה פֶלֶא

יוֹם אֵשׁ צָרִים אָכְלָה בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ

אַף עָרוּ עד הַיְסוֹד בָּהּ עִיר תִּפְאַרְתֵּנוּ,

שַׁמּוֹת וַחֲרָבוֹת אֵלֶּה מִשָּׁם הֵבִיאוּ

וּבֵית מִקְדָּשׁ זָה מְעָט לָאוֹר הוֹצִיאוּ.

אוֹי לָאִישׁ הַקָּרֵב תּוֹעֶה בָּרוּחַ

לָשׂוּד קִירוֹתָיו וּלְחַזֶּק לָטוּחַ

אִם יִמָּצֵא בֶדֶק בְּהֵיכַל קָדְשֵׁנוּ

כִּי יְבַלַּע הַקֹּדֶשׁ מֵעִיר אֱלֹהֵינוּ

כָּל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ אָסוֹן יִקְרֶנּוּ

זוֹרֵעַ עָמָל פֹּה חִישׁ יִקְצָרֶנּוּ!

נָשִׁיא אֶחָד לְפָנִים לִבּוֹ הִקְשִׁיחַ

וַיְצַו לָשׂוּד בֵּית אֵל בַּשִּׂיד וָטִיחַ,

לְבַקָּשַׁת הַזְקֵנִים לֹא אָבָה שְׁמוֹעַ

כִּי יָעֹז בְּהַוָּתוֹ הַשְׂכֵּל יָדוֹעַ;

מִן הַחֲדָשִׁים הָיָה גֶּבֶר עַז רוּחַ

עַל חָכְמַת מֶה־לוֹ בִּגְאוֹנוֹ בָטוּחַ.

לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ. כִּי צֻוָּה, לְהוֹד וְתִפְאֶרֶת

אַחַד הַבּוֹנִים עָלָה לִמְרוֹמֵי קָרֶת

עַל סֻלָּם מֻצָב אַרְצָה מָרוֹם יַגִּיעַ –

פִּתְאוֹם קוֹל חֲרָדָה בְּאָזְנָיו יָרִיעַ

וַיִּפּל אָרְצָה גֻּלְגַּלְתּוֹ נֻפָּצָה

וּכְרֶגַע אִמְרַת שַׁדַּי כָּלָה נֶחְרָצָה!

עוֹד עָלָה חֲכַם לֵב בַּחֲרֹשֶׁת אָבֶן

עַד קִירוֹת הַסִפֻּן לְחַזֵּק הַיָּצִיעַ

אַךְ נֶגֶד אֲדֹנָי מִי חָכָם וַיָּבֶן?

כִּי הוּא בּוֹ כְּרֶגַע עֲוֹנוֹ הִפְגִּיעַ:

רוּחוֹ חֻבָּלָה בַּשִּׁגָּעוֹן נֻכָּתָה

וְעַד רִדְתּוֹ לַקֶּבֶר עוֹד לֹא נִרְפָּתָה.

לְמִן אָז לֹא יָעֹז עוֹד אִישׁ רַע כַּפָּיִם

לִנְגּוֹעַ בְּחֹמוֹת חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָיִם!"

וַיִּשְׁאַל הָעֶלֶם: ״״הַאֶמֶת יָעִידוּ

אֲשֶׁר אָב לַבֵּן דֹּר לַדֹּר יַגִּידוּ

כִּי עַל פִּנַּת הַגָּג בַּטָּמוּן יָנוּחַ

גּוֹלֶם תַּבְנִית אָדָם לְפָנִים בּוֹ רוּחַ?“” –

״מִגּוּר אַרְיֵה וְגָלְמוֹ רַבּוֹת שָׁמַעְנוּ¹³

כִּיּ נִפְלָאוֹת עָשָׂה בּוֹ רַבּוֹת יָדַעְנוּ

מִתֵּל קֶבֶר יְסָדוֹ, שָׁאַר לְמִשְׁמֶרֶת,

תַּחַת לְשׁוֹנוֹ שָׂם לוֹ שָׁם אֵל לְמַזְכֶּרֶת.

סֶמֶל זֶה כְּמוֹ חַי נָשָׂא רַגְלֵיהוּ

לְשׁוֹנוֹ דִבְּרָה בְּחִכּוֹ רוּחַ תְּחַיֵּהוּ

אֶל כָּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יוֹצְרוֹ לָלֶכֶת

שָׁם הָלַךְ לְשָׁרְתֵהוּ וְדַרְכּוֹ מְבֹרֶכֶת.

אָכֵן בַּנָּשֶׁף בְּעֶרֶב – יוֹם מָנוֹחַ

לָקַח שֵׁם אֵל מִפִּיו – וַיִּפֹּל אֵין כֹּחַ

לִמְטִיל עָפָר שָׁב בַּמַּסְגַר יְבִיאֶנּוּ

כִּי רוּחוֹ בוֹ הָיָה הָלַךְ וְאֵינֶנּוּ. –

פַּעַם אַחַת, גְדֹלוֹת רֹאשׁוֹ הֵנִיאוּ

וַיִּשְׁכַּח לְהוֹצִיא שֵׁם שַׁדַּי מִפִּיהוּ.

הַנֵּרוֹת בַּבָּתִּים, בְּבֵית אֵל יָאִירוּ

לִקְרַאת שַׁבָּת בְּשִׂמְחָה כִּנוֹר יָעִירוּ –

אָז בָּרְחוֹב קוֹל נִשְׁמַע כְּהֹלֵם פָּעַם

וּבַשְּׁוָקִים קוֹל יְלֵיל רַע יָרִיעַ:

״הַגֹּלֶם יַצַת אֵשׁ בְּעֶבְרָה וָזָעַם!

עֵינָיו כַּבְּרָקִים קוֹל חָרָדָה יַשְׁמִיעַ!

מַלְּטוּ נַפְשֵׁכֶם מִשֹּׁד הַמִּשְׁלַחַת

כִּי מִיָּדוֹ מִסָּבִיב אֵשׁ מִתְלַקַּחַת!

רוּחַ רָעָה מְבָעִתּוֹ אַךְ לְהָרֵעַ

וּבְכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה עָמָל זוֹרֵעַ!"

גוּר אַרְיֵה בְּשָׁמְעוֹ זֹאת רַעַד יֹאחְזֵהוּ

כִּי לֹא שָׂם לֵב לְגַלְמוֹ וַיִּשְׁכָּחֵהוּ

וַיַּעֲזוֹב אֵת בֵּית הַתְּפִלָּה כָּרֶגַע

בְּרוּחַ כַּבִּיר נִצָב לְעֻמַת הַפֶּגַע

אֵת מַעֲשֵׂה יָדָיו הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ;

אוּלָם הַגּוֹלֶם יַצְרִיחַ יָרִיעַ

וַיִּפּוֹל עַל פֹּעֲלוֹ לְהַשְׁמִידֵהוּ.

וַיָּקָם גוּר אַרְיֵה וַיְגַבֵּר חָיִל

וַיֹּאחֵז בְּעָרְפּוֹ אֶת פַּחַד הַלָּיִל

וַיִגְזוֹל הַשֵּׁם מִפִּי פוֹרֵץ פָּרֶץ –

אָז נָפַל דּוּמָם גּוּשׁ עָפָר לָאָרֶץ.

גּוּר אַרְיֵה שָׁב שָׁלֵו אֶל בֵּית אֱלֹהֵינוּ

וַיְבָרֶךְ עוֹד שֵׁנִית אֶת יוֹם קָדְשֵׁנוּ.

עַל כֵּן עַד יוֹם הַזֶּה לִתֻשִּׁיָּה כִּפְלָיִם

אֵת יוֹם הַשַּׁבָּת בְּשִׁיר יְקַדְּשׁוּ פַּעֲמָיִם.

גוּר אַרְיֵה בִּרְאוֹתוֹ הֲתוּלֵי שַׁחַת

לֹא יָסַף עוֹד בְּגָלְמוֹ נְשָׁמָה לָפַחַת

עַל פִּנַּת גַּג בֵּית אֵל עַד הַיּוֹם יָנוּחַ

עֲפַר גָּלְמוֹ זֶה וּבְקִרְבּוֹ אֵין רוּחַ."

הַנַּעַר בְּכָל לִבּוֹ וּבְנֶפֶשׁ יוֹדַעַת,

אֵת דִּבְרֵי הַיָּשִּׁישׁ אָזְנוֹ שׁוֹמַעַת

וּכְמוֹ זֹעֵם עַל כָּל תַּעֲתּוּעֵי חָלֶד

מַחֲשֶׁבֶת דַּעַת בְּקֶרֶב לִבּוֹ תִוָּלֶד

וּבְרוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה יִתֶּן אֹמֶר:

״עוֹד יִחְיֶה בַּתֵּבֵל גֹּלֶם בֵּית חֹמֶר!

תֹּעֵי לֵב מִכִּסְלָם עוֹד לֹא נוֹשָׁעוּ!

עוֹד בִּדְמוּתָם וְצַלְמָם לַעֲשׂוֹת נִתָּעוּ

צֶלֶם גּוּשׁ עָפָר מֵרוּחָם בּוֹ רוּחַ

לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂיהֶם בַּתֵּבֵל שָׁלוּח

בִּנְקַם קִנְאַת דָּת וּבְקוֹלוֹ קוֹל רַעַם

בָּרַעַשׁ וָרֹגֶז וְיִשְׁאַג סָר טַעַם!

רוּחַ רָעָה מְבָעִתּוֹ אַךְ לְהָרֵעַ

וּבְכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה עָמָל זוֹרֵעַ!

כִּי שֵׁם אֵל בְּפִימוֹ לִלְשׁוֹנָם יַגְבִּירוּ

וּבִנְאוֹת שָׁלוֹם אֵשׁ זָרָה יַבְעִירוּ.

אוּלָם עוֹד יִתְקוֹמֵם גּוּר אַרְיֵה עָלֵימוֹ

יַפִּיל אֲשֶׁר חִלֵּלוּ: שֵׁם אֵל מִשְּׂפָתֵימוֹ

דָּת לֹא לָהֶם לֹא עוֹד בְּאֵיבָה יַכְרִיעוּ

לֹא עוֹד תֹּפְשֵׂי תוֹרָה בְּזָדוֹן יַכְנִיעוּ

אַךְ אַהֲבָה וָשָׁלוֹם יִשְׁכְּנוּ בָאָרֶץ

תַּם אוֹיֵב רוֹדֵף לֹא יָבִיא עוֹד קָרֶץ.

כָּעֵת אֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ לִקְרָב נֵחָמוּ

הָאֻרִים וְנֵס גּוֹיִם יַחַד נִלְחָמוּ

בֶּן אָדָם אֶת אֶחָיו בִּדְמוּתוֹ יַרְשִׁיעַ;

אַךְ עוֹד יָקוּם אִישׁ לָחֶם רַב לְהוֹשִׁיעַ!

הַנִדָּחִים יְקַבֵּץ יַחַד יִשְׁלָיוּ

וּזְאֵב עִם כֶּבֶשׂ בְּצֵל שַׁדַּי יֶחֱסָיוּ

צֹאן אָדָם יִדְרשׁ רוֹעֶה אֶחָד לָמוֹ

וּכְשֶׁבֶת אַחִים יַחַד יִחְיוּ כֻלָּמוֹ.

וּכְמֹשֶׁה בְּרֹאשׁ הָהָר בִּדְבַר אֱלֹהֵינוּ

מִמֶרְחָק רָאָה אֵת אֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ

כֵּן אֶרְאֶנוּ וְלֹא עַתָּה וְלִבִּי יוֹדֵעַ:

כִּי אוֹר הַשָּׁלוֹם כַּשַּׁחַר יִבָּקֵעַ!״

וַיִּדֹּם הַנַּעַר אַךְ עֵינָיו תָּאֹרְנָה

עָתִידֹת לֹא נִגְלוּ עוֹד לְפָנָיו תַּעֲבוֹרְנָה

כְּעַפְעַפֵּי שַׁחַר בַּשַׁחַק יָאִירוּ

פָּנָיו מִנֹּגַהּ אוֹר נַפְשׁוֹ יַזְהִירוּ.

הַשָּׂב יִתְמַהּ יִקְשַׁב מִלִּים לוֹ זָרוּ

דִּבְרֵי שָׁלוֹם אֵלֶּה לוֹ יִתְנַכָּרוּ

לֹא יֵדַע אִם מִתֹּעֶה רוּחַ יָצָאוּ

אוֹ דִבְרֵי אֵל שַׁדַּי הֵם חוֹזִים נִבָּאוּ. –

כַּהֲתִימִי מלאכת עבודתי זאת בדפוס, שמעתי כי עוד העתקות אחרות משיר זה תצאנה לאור בקרוב, לכן מצאתי נכון להודיע בקהל רב כי פעלי זה יָצָא ראשונה.

מה"ל.