המוֹטיב המרכזי של “רומאו ויוליה”, היינו, המעשה בשני נאהבים, שעָצמת אהבתם נותנת בהם את הכוח להתנגד למסיבות־החיים הגוזרות עליהם פירוד, אך סופם שהם מוכרעים על־ידי הגורל, המשתמש לתכליתו בטעויות קרבנותיו עצמם – מוֹטיב זה מצוי בצורות שונות בספרוּת העתיקה ובספרוּת־הרוֹמאנסים של ימי־הביניים, כגון בסיפור פיראמוּס ותיסבֶּה לאוֹביד; “אנתיה ולבּרוֹקוֹמאֶס” לכּסאֶנוֹפוֹן מאֶפאֵסוּס! טרוֹאילוֹ וקריסידה ב־Filostrato לג’יאוֹואני בּוֹקאצ’יוֹ; טריסטראמס ואיזוֹדה ב־Morte Darthur לסיר תומאס מאֶלוֹרי; “האֵרוֹ וליאנדֶר” לכריסטופר מאַרלוֹ ועוד. הראשון שסיפר סיפור־אהבה על שני גיבורים בשם רומיאו וג’וּליאֶטה, היה הסופר האיטלקי Luigi da Porta, בנוֹבלה שלו: Istoria novellamente ritorvata di due nobili amanti (“סיפור שנמצא מחדש על שני נאהבים אצילים”), שראתה אור לאחר מותו בוונציה בשנת 1530, בקירוּב. גם מאתיוֹ בּאַנדאֶלוֹ באוסף סיפוּריו הקצרים, שהופיע ב־1554, מעלה את סיפורם של רומיאו וג’וּליאֶט. אוסף זה (novelle) תורגם לאנגלית בשנת 1567, על־ידי סיר ג’וֹפריי פאֶנטון. להלן נתגלגל המוֹטיב, בשינויים ובתוספות, לידי Pierre Boaistuau הצרפתי (1559), שממנו שאב Arthur Brooke באורח בלתי־אמצעי את החומר לשירתו: “הסיפור הטראגי על רומיאוּס ויוּליאֶט, שהופיע תחילה באיטלקית מאת בּאנדאֶל וכעת בשפה האנגלית מאת אר[תוּר] בּר[וּק]” (1562). סופר אנגלי אחר William Painter, אף הוא בן תקופתו של שקספיר, השתמש באותו זמן בסיפור המחזה הנדון, בתתוֹ לו צורה פרוזאית, על־פי תרגומו של בּוֹאֶסטיאוֹ, וכלל אותו באוסף שלו: “ארמון השעשועים” (1567). אלא ששקספיר עצמו לא נזקק לעיבוד זה של פּינטר. פרט נוסף: באותם הימים, בקירוב, ששקספיר חיבר את “רומיאו ויוּליה” הופיע באיטליה ספר על “תולדות ורוֹנה” (1594/96) מאת ג’ירוֹלאמוֹ דאֶלאַ קוֹרטאֶ, ובו מוּבא סיפור שני הנאהבים כמעשה שהיה, כביכול, בעיר זו בשנת 1303, בימי שלטונו של הדוכס בּאַרטוֹלוֹמיאוֹ דאֶ לאַ סקאלה. (בשירתו של בּרוּק מכוּנה הדוכס בשם “אֶסקאלוֹס” וכן גם אצל שקספיר). אך החקירה העלתה בלא ספק, כי אין לפנינו אלא אגדה בלבד, ואף “קברם של ג’וּליאֶטה ורוֹמאו”, שעליו הצביעו בוורונה עוד לפני דורות לא־רבים, הוא רק חלק מהמצאה פיוטית זו.

בּרוּק אומר, כי “בזמן האחרון” ראה מחזה המעלה את סיפור הנאהבים, ולא מן־הנמנע איפוא שמחזה זה שימש מקור חשוב לשקספיר, אך כיון שאותו מחזה לא הגיע לידנו מעולם, נאלצים אנו לשער, כי המקור, שממנו, בעיקר, שאב שקספיר את החומר למחזהו, היתה שירתו של בּרוּק, אלא שהוא הטיל בו, כמובן, שינוּיים מופלגים לצורך יצירתו. משך העלילה אצל בּרוּק הוא 9 חדשים, בעוד שהטראגדיה של רוֹמאוֹ ויוּליה אצל שקספיר מתחילה ומסתיימת תוך כדי חמישה ימים, בקירוב. צמצום דראמאטי זה הוליד מתיחוּת גדולה, שעליה רומזים פעמים אחדות גם גיבורי המחזה.

דמוּיות, שבעצם אינן בנמצא בכל הוואריאציות הקודמות של סיפור־המעשה והן פרי המצאתו של שקספיר בלבד, הן האומנת (קווי־היסוד לדמוּתה מצויים אצל בּרוּק, אך ש. עיצב אותה בחיוניוּתה העממית, השופעת) ומאֶרקוּציו, ריעו השנון והאמיץ של רומאוֹ, המגלם את הנשמה הפילוסופית של המחזה בכלל, ועם גסיסתו, בקללתו המשולשת את שני בתי היריבים של מוֹנטאגי וקאפוּלאֶט, הוא מביע את יחסו של שקספיר עצמו אל עילה חברתית זו של טראגדית־האהבה אשר לפנינו. (אצל ברוּק לא מצא שקספיר אלא רמז קל בלבד לקיוּמו של מאֶרקוּציוֹ). עוד יש לציין, בהשוואה למקור של בּרוּק, כי שקספיר מפחית מגילה של יוּליה ומעמידוֹ על י"ד שנים – במקום ט"ז שם. (אצל דאֶ פּוֹרטוֹ היא בת י"ח).

*

לפי הכרונולוגיה הידועה של צ’אֶמבּרס נחשבת הטראגדיה “רומאוֹ ויוּליה” למחזה העשירי במערכת מחזותיו של שקספיר. ויליאם קוֹבאֶל, בספרו Polimanteia (1595), מזכיר את “הרעש הנורא בראשית חודש מארס באותה שנה” (1584), ואפשר שזהו המאורע הנזכר בדברי האומנת, לאמור: “היום אחת־עשרה שנה מאז הרעש” (מערכה א', תמונה ג'). אם כן, יש לקבוע כי הטראגדיה “רומאוֹ ויוּליה” נוצרה בשנות 1595/6, לכל המאוחר. יש, אמנם, הנוקבים תאריך מוקדם יותר, של 1591, על יסוד ידיעה בדבר רעש בלונדון בשנת 1580. בעניין זה מעיר אֶ. ק. צ’אֶמבּרס¹, כי השערה זו עשויה לייחס חשיבות מופרזת לבקיאותה של האומנת בתאריכים מדוּייקים. צ’אֶמבּרס קובע איפוא את התאריך של 1595, אף על סמך סגנונה הלירי של הטראגדיה, הדומה, מבחינה זו, ליצירות אחרות מן התקופה ההיא. כאחיזה נוספת לתאריך המאוחר יותר ישמש ענין המגיפה בלונדון בשנים 1592/3, שבעקבותיה נסגרו התיאטראות בעיר זו, והד לדבר מצוי במערכה האחרונה, בסיפורו של ג’ובאני, “על נגועים ב”דֶבֶר" בעיר מאנטוּאה. (תמונה ב'). כן קרובים סגנונו של המחזה ודימוּייו לסונאֶטות של שקספיר, שאף הן בנות אותה תקופה, ופראנסיס מיריז מזכיר אותן, וכן את “רומאו ויוליה”, בספרו "אוצר החכמה (1598)².

הנפשות

אֶסְכָּלוּס, נסיך ורונה

פָּרִיס, בן־אצילים צעיר, שארו של הנסיך

מוֹנְטַגִּי, ראש בית־אב, שרוי בריב מתמיד עם קַפּוּלֶט

קַפּוּלֶט, ראש בית־אב, שרוי בריב־תמיד עם מוֹנְטִגִּי

זָקֵן, בן־משפחת קפולט

רוֹמֵאוֹ, בן־מונטגי

מֶרְקוּצִיּוֹ, שארו של הנסיך, ידיד רומאו

בֶּנְווֹלִיּוֹ, אחינו של מונטגי, ידיד רומאו

טִיבַּלְט, אחינה של סיניורה קפולט

לוֹרֶנְצוֹ, נזיר פרנציסקני

גּ’וֹבַנִי, נזיר פרנציסקני

בַּלְתָּזָר, משרתו של רומאו

סַמְפְּסוֹן משרתו של קפולט

גְּרֵגוֹרִי משרתו של קפולט

פְּיֶטְרוֹ, משרתה של אומנת

אַבְּרָהָם, משרתו של מונטגי

רוֹקֵחַ

פַּז'

סִינְיוֹרָה מוֹנְטַגִּי

סִינְיוֹרָה קַפּוּלֶט

יוּלִיָּה, בתו של קפולט

אוֹמֶנֶת

בְּנֵי וֵרוֹנָה, קְרוֹבֵי־מִשְׁפָּחָה לִשְׁנֵי הַבָּתִּים,

נוֹשְׂאֵי מַסֵּכוֹת, מְנַגְּנִים, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר,

מְשָׁרְתִים, מַקְהֵלָה.

מְקוֹם הָעֲלִילָה: ורונה ומנטואה.

מערכה ראשונה

פְּרוֹלוֹג

כורוס¹

הָיָה זֶה בְּוֵרוֹנָה, עִיר וָאֵם,

שְׁנֵי בָּתֵּי־אָב² שְׁוֵי מַעֲלָה וָתֹאַר

עַל רִיב נוֹשָׁן לִטְּשׁוּ סַכִּינֵיהֶם

וְדָם טָהוֹר מִדָּם גָּזַל הַטֹּהַר.

בֵּין יַלְדֵיהֶם אֵשׁ־אַהֲבָה נִצֶּבֶת

וְאוֹר קוֹרֵן מֵרֹעַ־מַזָּלָם.

רַק בְּמוֹתָם יוֹרְדָה עִמָּם אֶל קֶבֶר

אֵיבַת־הוֹרִים, וְהַגּוֹלֵל נִסְתָּם.

בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת שֶׁל חִזָּיוֹן³ תִּתְמָהוּ

עַל פָּרָשַׁת אָבוֹת כֹּה זוֹעֲפָה,

עַל דֶּרֶךְ אוֹהֲבִים סוּגָה בַּמָּוֶת,

שֶׁשְּׁלוֹם־אֵימִים הֵבִיאָה בְּסוֹפָהּ.

הַטּוּ־נָא אֹזֶן קַשּׁוּבָה אֵלֵינוּ,

אֲשֶׁר הָחְסַר נַשְׁלִים בַּעֲמָלֵנוּ.

תמונה ראשונה

ככר בורונה

(נכנסים סמפסון וגריגורי, משרתיו של קפוליט, חוגרי־חרב ואוחזי־מגן.)

סמפסון: חֵי חַיַּי, גְּרֵגוֹרִי, לֹא עוֹד נִשָּׂא וְנִסְבֹּל.

גרגורי: חָלִילָה! לֹא עוֹד נִהְיֶה כְּסַבָּלִים.

סמפסון: כַּוָּנָתִי לוֹמַר: כְּשֶׁפּוֹקַעַת הַסַּבְלָנוּת יֵשׁ לְהוֹצִיא עַז מִמָּתוֹק.

גרגורי: כֵּן, כָּל עוֹד אָנוּ חַיִּים יֵשׁ לְהוֹצִיא אֶת הַצַּוָּאר מִן הַקּוֹלָר.

סמפסון: אִם מוֹצִיאִים אוֹתִי מִכֵּלַי, הִנְנִי מַפְלִיא לְהַכּוֹת.

גרגורי: אַךְ אֵין אַתָּה נֶחְפָּז לָצֵאת מִכֵּלֶיךָ, כְּדֵי לְהַפְלִיא

בְּאֶגְרוֹפֶיךָ.

סמפסון: אֲפִלּוּ כֶּלֶב יוֹצֵא מִשַּׁעֵר בֵּית מוֹנְטַגִּי, אֲנִי יוֹצֵא מִכֵּלַי.

גרגורי: אַךְ אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר – הַנֶּחְבָּא אֶל הַכֵּלִים. לָכֵן, שׁוֹבֵר כֵּלָיו, עוֹקֵר רַגְלָיו.

סמפסון: כֶּלֶב מִבַּיִת זֶה אֵינוֹ עוֹקֵר, כִּי אִם נוֹטֵעַ רַגְלַי. אַחַת הִיא לִי: גֶּבֶר אוֹ אִשָּׁה מִבְּנֵי מוֹנְטַגִּי אֲנִי לוֹחֲצָם אֶל הַקִּיר.

גרגורי: סִמָּן שֶׁבַּרְנַשׁ חָלוּשׁ אַתָּה וְקִיר צָרִיךְ אַתָּה לְהִשָּׁעֵן עָלָיו.

סמפסון: נָכוֹן בְּתַכְלִית. נָשִׁים, שֶׁיְּצוּרִים חֲלוּשִׁים הֵן, נִדְחָקוֹת אֶל הַקִּיר; לָכֵן, אֶת הַזְּכָרִים מִבֵּית מוֹנְטַגִּי אֲנִי הוֹדֵף מִן הַקִּיר וְאֶת הַנְּקֵבוֹת דּוֹחֵק אֶל הַקִּיר⁴.

גרגורי: הָרִיב הוּא בֵּין אֲדוֹנֵינוּ וְאָנוּ רַק מְשָׁרְתֵי אֲדוֹנֵינוּ.

סמפסון: אֵין זֶה אִכְפַּת לִי. בַּגְּבָרִים אֲנִי לוֹחֵם כְּעָרִיץ וּמוֹעֵךְ אֶת רֹאשׁ הַבְּתוּלוֹת.

גרגורי: מָה, רֹאשׁ הַבְּתוּלוֹת?

סמפסון: כֵּן, רֹאשׁ הַבְּתוּלוֹת אוֹ רֹאשׁ בְּתוּלֵיהֶן. פָּרֵשׁ אֶת דְּבָרַי כְּטוּב־טַעְמְךָ.

גרגורי: לֹא! עַל טוּב־טַעַם יִשְׁפֹּט רַק מִי שֶׁזּוֹכֶה בָּהֶן.

סמפסון: עַל טוּב־טַעַם יִשְׁפֹּט מִי שֶׁכֹּחַ בְּמָתְנָיו. וַהֲרֵי אֲנִי נֵתַח

בָּשָׂר הָרָאוּי לְהִתְכַּבֵּד.

גרגורי: אַשְׁרֶיךָ, שֶׁלֹּא דָג אַתָּה, שֶׁאִם כָּךְ, הָיִיתָ דַּג־סַנְדָּל, שֶׁסֻּלְיָתוֹ מְצֻמָּקָה. שְׁלֹף כֵּלֶיךָ! שְׁנַיִם מִבֵּית מוֹנְטַגִּי בָּאִים הֵנָּה.

סמפסון: חַרְבִּי חֲשׂוּפָה וּשְׁלוּפָה. הִתְגָּר בָּהֶם, אֲנִי נִצָּב מֵאֲחוֹרֵי עָרְפֶּךָ.

גרגורי: מָה! תִּפְנֶה לִי עֹרֶף וּבָרַחְתָּ?

סמפסון: אַל תַּחְשֹׁשׁ מִפָּנַי!

גרגורי: לֹא. אֲנִי חוֹשֵׁשׁ לַאֲחוֹרֶיךָ.

סמפסון: יֵשׁ לִדְאֹג שֶׁהַחֹק יִהְיֶה אִתָּנוּ. הַנַּח לָהֶם לְהַתְחִיל.

גרגורי: אֶקְרֹץ לָהֶם בְּעַיִן קַנְטְרָנִית וִיפָרְשׁוּ זֹאת כְּאַוַּת־נַפְשָׁם.

סמפסון: לֹא, כִּי כְּאַוַּת־זְרוֹעָם. אַרְאֶה לָהֶם אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת. אִם יִתְאַפְּקוּ, הַבּוּז לָהֶם.

(נכנסים אברהם ובלתזר.)

אברהם: מַרְאֶה אַתָּה אֵלֵינוּ אֶצְבַּע, סִינְיוֹר?

סמפסון: אֶצְבַּע שֶׁלִּי מְשֻׁלֶּשֶׁת, סִינְיוֹר.

אברהם: אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת שֶׁלְּךָ מוֹרָה אֵלֵינוּ, סִינְיוֹר.

סמפסון: (הצדה, לגרגורי) הַאִם יִהְיֶה הַחֹק אִתָּנוּ, אִם אֹמַר כֵּן?

גרגורי: (הצדה) לֹא.

סמפסון: לֹא, סִינְיוֹר. לֹא אֵלֶיךָ הִיא מוֹרָה, סִינְיוֹר. אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת שֶׁלִּי הִיא, אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת שֶׁלִּי.

גרגורי: הֲפוֹתֵחַ אַתָּה בְּרִיב, סִינְיוֹר?

אברהם: בְּרִיב, סִינְיוֹר? לֹא, סִינְיוֹר.

סמפסון: רְצוֹנְךָ בְּרִיב, הֲרֵינִי לִרְשׁוּתְךָ, סִינְיוֹר. אֲדוֹנִי שֶׁלִּי אֵינוֹ נוֹפֵל בִּמְאוּם מֵאֲדוֹנְךָ שֶׁלְּךָ.

אברהם: וְאֵין הוּא עוֹלֶה עָלָיו.

סמפסון: יְהִי כֵן, סִינְיוֹר.

גרגורי: אֱמֹר לוֹ: “עוֹלֶה עָלָיו!” הִנֵּה קְרוֹבוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ בָּא.

סמפסון: אָכֵן עוֹלֶה עָלָיו, סִינְיוֹר.

אברהם: שֶׁקֶר!

סמפסון: לוּ גְבָרִים אַתֶּם, צְאוּ בַּחֲרָבוֹת! גְּרֵגוֹרִי, אַל תִּשְׁכַּח יְמִינְךָ הַמּוֹחֶצֶת! (נלחמים; נכנס בנווליו).

בנווליו: חִדְלוּ, שׁוֹטִים! הָשִׁיבוּ חֲרָבוֹת!

אֵין שִׂכְלְכֶם תּוֹפֵשׂ מַה שֶּׁיֶּדְכֶם עוֹשָׂה.

(מפריד ביניהם ומפיל חרבותיהם.)

(נכנס טיבלט.)

טיבלט: אֶל מְשָׁרְתִים מוּגֵי־לֵבָב נִטְפַּלְתָּ?

הֲפֹךְ פָּנִים וּרְאֵה אֶת פְּנֵי הַמָּוֶת!

בנווליו: בִּקַּשְׁתִּי לְפַיְּסָם. טְמֹן זוֹ הַחֶרֶב,

שֶׁאִם לֹא כֵן, הֱוֵה נוֹהֵג כָּמוֹנִי

וְשִׂים שָׁלוֹם בֵּין הַנִּצִּים הַלָּלוּ.

טיבלט: שְׁלוּף־חֶרֶב וְדוֹבֵר שָׁלוֹם?! שָׂנֵאתִי

שְׁלוֹמְךָ, אוֹתְךָ וְזֶרַע כָּל מוֹנְטַגִּי,

הָגֵן עַל עַצְמְךָ, פַּחְדָן! (נלחמים).

(באים מתומכי שני הבתים ומצטרפים לתגרה.)

אחריהם באים אזרחים אוחזי אלות.)

אזרח א: בְּגַרְזִנִּים, אַלּוֹת וַחֲנִיתוֹת! ⁵

הַכּוּ בָּהֶם! יֻכּוּ בְּנֵי קַפּוּלֶט!

יֻכּוּ אַף בְּנֵי מוֹנְטַגִּי!

(נכנס קפולט עטוף חלוק. אחריו נשרכת אשתו.)

קפולט: מָה הָרַעַשׁ?

הָבִיאוּ לִי הַחֶרֶב! הֵי!

סיניורה קפולט: מָה, חֶרֶב?

הָבִיאוּ לוֹ קַבַּיִם! כֵּן, קַבַּיִם!

קפולט: חַרְבִּי, אָמַרְתִּי! הֵנָּה בָּא מוֹנְטַגִּי

וְחֶרֶב מִתְגָּרָה מֵנִיף אֵלַי.

(נכנסים מונטגי ואשתו.)

מונטגי: הֵי, קַפּוּלֶט! נָבָל! לאשתו. הַנִּיחִי לִי!

סיניורה קפולט: מָה! אֶל זְרוֹעוֹת אוֹיְבֶיךָ? אַף לֹא צַעַד!

(נכנס אסכלוס, נסיך ורונה, עם בני פמלייתו.)

הנסיך: הוֹי, עַם שֶׁל מַרְדָּנִים שׂוֹנְאַי שָׁלוֹם,

מְחַלְלֵי חַרְבָּם בְּדַם שְׁכֵנִים־אַחִים, –

מַה זֹּאת! אֵינָם שׁוֹמְעִים לִי? הֵי, אַתֶּם?

פְּרִיצֵי חַיּוֹת בְּצֶלֶם בְּנֵי אֱנוֹשׁ

הַמְכַבִּים אֵשׁ־זַעַם אֲפֵלָה

בְּאַרְגָּמָן פּוֹרֵץ מֵעוֹרְקֵיהֶם!

הַשְׁלִיכוּ אַרְצָה מִטֻּמְאַת־יֶדְכֶם

כְּלֵי פֶּלֶד אֲרוּרִים, וָלֹא – בַּסַּד

תִּשְׂאוּ אֶת עֲווֹנְכֶם. שִׁמְעוּ דִּינְכֶם

מִפִּי נְסִיךְ וֵרוֹנָה הָרוֹגֵז. (הקטטה נפסקת).

בְּשֶׁל דִּבּוּר שֶׁל שְׁטוּת אֲשֶׁר

נָפַל בֵּין סָבָא קַפּוּלֶט לְבֵין מוֹנְטַגִּי

שָׁלשׁ קְטָטוֹת נָפְלוּ בְּחוּצוֹתֵינוּ

וּפְעָמִים שָׁלשׁ הָשְׁבַּת בָּהֶם הַשֶּׁקֶט.

בִּגְדֵי־כָּבוֹד פָּשְׁטוּ זִקְנֵי וֵרוֹנָה

וְיָד בָּלָה וַאֲכוּלַת־שַׁלְוָה

שָׁלְחוּ בַּחֶרֶב הַבָּלֶה לְמַעַן

תַּפְרִיד בֵּין אֲכוּלֵי שִׂנְאָה מַמְאֶרֶת.

אִם שׁוּב תַּשְׁבִּיתוּ אֶת מְנוּחַת עִירֵנוּ

רַק בְּמוֹתְכֶם תְּהִי כַּפָּרַתְכֶם.

כָּעֵת אִישׁ לְבֵיתוֹ! כְּהֶרֶף עַיִן!

שְׁמָעֵנִי, קַפּוּלֶט, לֵךְ עִמָּדִי.

אַתָּה, מוֹנְטַגִּי, בּוֹא אַחַר הַצָּהֳרַיִם

אֶל וִילָה־פְרַנְקָה⁶, שָׁם, בְּבֵית־הַדִּין,

נָשִׂימָה קֵץ לַפָּרָשָׁה הַזֹּאת.

וּבְכֵן, אִישׁ לְדַרְכּוֹ! וָלֹא – דִּין־מָוֶת!

(יוצאים כולם, חוץ ממונטגי, סניורה מונטגי ובנווליו.)

מונטגי: הַגִּידָה נָא, בֶּנְווֹלְיוֹ, מִי חִדֵּשׁ

זוֹ הַמְּרִיבָה הַנּוֹשָׁנָה? הַאִם

רָאִיתָ מִי פָתַח בָּהּ?

בנווליו: עוֹד לִפְנֵי

בּוֹאִי מָצָאתִי כָּאן אֶת מְשָׁרְתֶיךָ

וּמְשָׁרְתֵי אוֹיְבֶיךָ מִתְכַּתְּשִׁים.

נִסִּיתִי לְפַיְּסָם, אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע

הֵגִיחַ טִיבַּלְט, זֶה חֲמוּם־הַמֹּחַ,

דִּבְרֵי קִנְטוּר הֵטִיחַ בְּאָזְנַי

וּבְחֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת עַל רֹאשׁוֹ

הִצְלִיף־חָתַךְ בְּשֶׁצֶף אֶת הָרוּחַ,

אַךְ זוֹ עָנְתָה לוֹ בִּשְׁרִיקָה לוֹעֶגֶת.

וְעַד אֲשֶׁר נָגַחְנוּ זֶה אֶת זֶה,

נוֹסְפוּ לוֹחֲמִים לְאֵלֶּה גַּם לְאֵלֶּה

וּבְרִתְחַת־הַקְּרָב הוֹפִיעַ הַנָּסִיךְ

שֶׁבִּמְהֵרָה הִפְרִיד בֵּין הַנִּצִּים.

סיניורה מונטגי: וְאֵי רוֹמֵאוֹ? הֲתֵדַע אַתָּה?

מַה טּוֹב שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בַּקְּטָטָה!

בנווליו: שָׁעָה תְּמִימָה, גְּבִרְתִּי, בְּטֶרֶם שֶׁמֶשׁ

תָּצִיץ בְּעַד חַלּוֹן־זָהָב שֶׁלָּהּ,

מְשָׁכַתְנִי סַעֲרַת־רוּחִי הַחוּצָה.

וּבְשׁוּטִי בְּחֹרֶשׁ־הַשִּׁקְמִים⁷,

אֲשֶׁר בִּקְצֵה הָעִיר, מִמַּעֲרָב,

נִתְקַלְתִּי בּוֹ, בְּבִנֵךְ, הַמְטַיֵּל

לְעֵת כָּזֹאת וְשַׂמְתִּי פְּעָמַי

אֵלָיו, אַךְ הוּא נִמְלַט אֶל סֵתֶר יַעַר.

עַל פִּי לִבִּי יָדַעְתִּי אֶת לִבּוֹ,

כִּי רְגָשׁוֹת בְּיֶתֶר עֹז יֵהוֹמוּ

כְּכָל שֶׁהַבְּדִידוּת עַזָּה יוֹתֵר.

עַל־כֵּן אֶת דִּמְדּוּמֵי רוּחִי רָדַפְתִּי

בְּלֹא לִרְדֹּף שֶׁלּוֹ וְנַסְתִּי בְּחֶדְוָה

מִזֶּה הַנָּס לוֹ בְּחֶדְוָה מִמֶּנִּי.

מונטגי: בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר לֹא אַחַת רָאוּהוּ

בְּדִמְעוֹתָיו מַרְבֶּה אֶגְלֵי הַשַּׁחַר

וּמְפַרְנֵס בְּהֶבֶל אַנְחָתוֹ

עָבֵי מָרוֹם. אַךְ עֵת חַמָּה צוֹהֶלֶת

קוֹרַעַת חֻפָּתָהּ הָאַפְלוּלִית

מֵעַל מִשְׁכַּב אוֹרוֹרָה⁸, שָׁב הַבֵּן

קוֹדֵר וַעֲגוּם־נֶפֶשׁ אֶל חֶדְרוֹ.

הוּא מִסְתַּגֵּר, אוֹטֵם חַלּוֹנוֹתָיו,

מֵגִיף תְּרִיסָיו מִפְּנֵי זִיווֹ שֶׁל אוֹר

וּבְעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם בּוֹרֵא לוֹ לָיְלָה.

עַצֶּבֶת זוֹ סוּפָה רוֹדֶמֶת בָּהּ,

יֵשׁ לְעָקְרָהּ כָּל עוֹד הִיא בְּאִבָּה.

בנווליו: אַךְ הֵסִבָּה לְכָךְ, דּוֹדִי, יָדַעְתָּ?

מונטגי: לֹא. גַּם מִפִּיו דָּבָר עוֹד לֹא נוֹדַע לִי.

בנווליו: וּלְהַצִּיל דָּבָר מִפִּיו נִסִּיתָ?

מונטגי: לֹא רַק אֲנִי, אַף יְדִידִים נִסּוּ,

אַךְ הוּא עַצְמוֹ אִישׁ־סוֹד לְרִגְשׁוֹתָיו,

– וְלֹא אַגִּיד עַד כַּמָּה נֶאֱמָן, –

הֲרֵיהוּ כֹּה סָגוּר, נָצוּר וּמְסֻיָּג

כְּלַפֵּי עַצְמוֹ, שֶׁאֵין הוּא מִתְבּוֹנֵן

אֶל תּוֹךְ צְפוּנוֹת־לִבּוֹ לְהַכִּירָן.

מָשׁוּל הוּא כְּאוֹתוֹ נִצָּן⁹, אֲשֶׁר

תּוֹלַעַת צָרַת־עַיִן כִּרְסְמַתּוּ

לִפְנֵי שֶׁלִּבְלְבָה עֶדְנַת־עָלֵהוּ

וְלֹא גִלָּה עוֹד כּוֹתַרְתּוֹ לַשֶּׁמֶשׁ.

מַה סּוֹד נַפְשׁוֹ וְשֹׁרֶשׁ צַעֲרָהּ?

לוּ זֹאת אֵדַע, הֵצַלְתִּי בְּנִי מֵרָע.

(נכנס רומאו.)

בנווליו: הִנֵּה קָרֵב רוֹמֵאוֹ. אָנָּא סוּרוּ!

אוּלַי אֵדַע דְּבָרִים עַל דִּיּוּקָם,

אוֹ כְּתָמִיד יָשִׁיב פָּנַי רֵיקָם.

מונטגי: נֵלֵךְ, אִשְׁתִּי. לְוַאי תּוֹךְ שִׂיג וָשִׂיחַ

אַתָּה מִלַּת־אֱמֶת לִקְלֹט תַּצְלִיחַ.

(יוצאים סיניור וסיניורה מונטגי.)

בנווליו: רוֹמֵאוֹ, בֹּקֶר טוֹב.

רומאו: הֲכֹה מֻקְדָּם עוֹד?

בנווליו: הָאוֹרְלוֹגִין צִלְצֵל רַק תֵּשַׁע.

רומאו: אֲבוֹי, מָה אֲרֻכּוֹת שְׁעוֹת הָעֶצֶב!

מִי זֶה עָבַר מִכָּאן בְּחִפָּזוֹן,

הַאִם אָבִי הוּא?

בנווליו: כֵּן, אָבִיךָ.

מָה עֶצֶב יַאֲרִיךְ אֶת שְׁעוֹתֶיךָ?

רומאו: חֶסְרוֹן־דָּבָר, שֶׁבְּכֹחוֹ תִּקְצַרְנָה.

בנווליו: חָסַרְתָּ אַהֲבָה?

רומאו: לא!

בנווליו: מֶה חָסַרְתָּ?

רומאו: חַסְדָהּ שֶׁל זוֹ שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי.

בנווליו: הוֹ, אַהֲבָה כֹּה רַחוּמָה לָעַיִן

וְאַכְזָרִית כָּל כָּךְ לְעֵת מִבְחָן!

רומאו: הָאַהֲבָה, אוֹרְבָה בַּסַּנְוֵרִים,

אַךְ שְׁלַל־חֶפְצָהּ מוֹצֵאת בַּמִּסְתָּרִים!

הֵיכָן נִסְעַד? אֲהָהּ! קְטָטָה נָפְלָה פֹּה?

אַךְ הַס מִלְּסַפֵּר! הַכֹּל שָׁמַעְתִּי.

שִׂנְאָה טוֹרֶפֶת בָּנוּ מִסָּבִיב,

וְאַהֲבָה טוֹרֶפֶת שִׁבְעָתַיִם.

אָכֵן, זוֹ אַהֲבָה רוֹדֶפֶת רִיב!

אֲבוֹי, שִׂנְאָה רוֹחֶשֶׁת אַהֲבָה!

הַכֹּל שֶׁרֵאשִׁיתוֹ בָּאֶפֶס וּבָאַיִן!

קַלּוּת כְּבֵדָה וְרֵיקָנוּת מְלֵאָה!

הוֹ, תֹּהוּ מְאֻכְלָס צוּרוֹת־תִּפְאֶרֶת!

הוֹ, אֵשׁ קָרָה! עָשָׁן צָלוּל! נוֹצַת־עוֹפֶרֶת!

בְּרִיאוּת חוֹלָה! שֵׁנָה שֶׁבְּהָקִיץ,

שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם דָּבָר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ בָּהּ!

וְזוֹ אַהֲבָתִי, כָּךְ אֲחוּשֶׁנָּה,

אַךְ בָּאַהֲבָה – הָאַהֲבָה אֵינֶנָּהּ.

מָה? אֵין אַתָּה צוֹחֵק?

בנווליו: הוֹ, לֹא. לִבְכּוֹת

חָפַצְתִּי, יְדִידִי.

רומאו: עַל מָה, יְדִיד־נַפְשִׁי?

בנווליו: עַל נֶפֶשׁ יְדִידִי הַכּוֹאֲבָה.

רומאו: בְּזֹאת חוֹטְאִים כָּל שׁוֹחֲרֵי־טוֹבָה.

עָצְבִּי שֶׁלִּי יַצִּית בִּי אֵשׁ זָרָה,

לִי עָצְבְּךָ כַּשֶׁמֶן לַמְּדוּרָה.

אַהֲבָתְךָ, אֲשֶׁר תּוֹכִיחַ לִי

תּוֹסִיף מַכְאוֹב וְסֵבֶל עַל סִבְלִי,

הָאַהֲבָה כָּמוֹהָ כֶּעָשָׁן:

מֵאֲנָחוֹת נוֹצְרָה הִיא וְהֶבְלָן.

עֵת כִּי תִּלְהַב, עֵינֵי אוֹהֵב תִּזְרַחְנָה,

עֵת כִּי תִּזְעַף, עֵינֵי אוֹהֵב תֶּחְשַׁכְנָה.

מָה עוֹד? טֵרוּף צְלוּל־דַּעַת וְרוֹאֶה,

וְסַם מֵמִית וְנֹעַם מְחַיֶּה.

הֱיֵה שָׁלוֹם, אָחִי!

(מבקש להסתלק.)

בנווליו: אַל תַּעַזְבֵנִי כָּךְ. אֵלֵךְ אִתְּךָ,

הֵן לֹא תִּפְגַע בְּנֶפֶשׁ עֲמִיתְךָ?

רומאו: נַפְשִׁי אָבְדָה. רוֹמֵאוֹ לֹא אֲנִי הוּא.

אֵינֶנִּי פֹּה. אַחֵר פֹּה, אַלְמוֹנִי הוּא.

בנווליו: דַבֵּר מִקֶּרֶב לֵב: אֶת מִי אָהַבְתָּ?

רומאו: וְכִי עָלֵי לִשְׁפֹּךְ לִבִּי?

בנווליו: אָכֵן,

מַדּוּעַ לֹא? דַּבֵּר בְּכֹבֶד־רֹאשׁ!

רומאו: לְאִישׁ חוֹלֶה בְּכֹבֶד־רֹאשׁ תֹּאמַר:

כְּתֹב צַוָּאָה, כִּי בָּא סוֹפְךָ הַמַּר?

עֵצָה רָעָה מְאֹד לִשְׁכִיב־מְרָע!

אָכֵן, בְּכֹבֶד־רֹאשׁ: אִשָּׁה אָהַבְתִּי.

בנווליו: כִּמְעַט שִׁעַרְתִּי כָּךְ, אָכֵן קָלַעְתִּי.

רומאו: אַלּוּף־קְלִיעָה! וְכֵן עַלְמָה יָפָה הִיא.

בנווליו: בְּמַטָּרָה יָפָה נָקֵל לִקְלֹעַ.

רומאו: אֲבָל בָּזֹאת נִכְשַׁלְתָּ, חֵי אֱלֹהַּ!

פִּקְחִית הִיא כְּדִיַּנָּה¹⁰, וְלַשָּׁוְא

יְהֵא קֻפִּיד¹¹ מַשְׁחִית בָּהּ אֶת חִצָּיו.

אֶל תֹּם־לִבָּהּ כְּאֶל חוֹמַת־מִבְצָר

הֵם נִתָּצִים כַּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר.

מִלּוֹת־חִבָּה לֹא יוֹלִיכוּהָ שֶׁבִי,

גִּצֵּי־מַבָּט־תּוֹקְפִים לֹא יַכְנִיעוּהָ,

פָּז־מְפַתֶּה־קְדוֹשִׁים לֹא יְפַתֶּנָּה.

יָּפְיָהּ רַב־עֹשֶׁר הוּא¹², אַךְ הִיא יְצוּר אֶבְיוֹן,

כִּי עֵת תָּמוּת יֵרֵד עָשְׁרָהּ זֶה לְטִמְיוֹן.

בנווליו: וְכִי נָדְרָה לְהַנָּזֵר לָנֶצַח?

רומאו: אָכֵן. וְכָאן הַגֶּזֶל וְהַבֶּצַע.

שֶׁאִם יֹאבַד יָפְיָהּ, אֲזַי תִּמְנַע

יְקָר־סְגֻלוֹת־חֶמְדָּה מִפְּרִי־בִּטְנָהּ.

כְּלוּלָה הִיא בְּיָפְיָהּ וִיפַת־בִּינָה הִיא,

אַךְ גַּן־עֶדְנָהּ עַל חֻרְבָּנִי בּוֹנָה הִיא,

נָדְרָה לִחְיוֹת בְּתֹם, זוֹ הָאֱמֶת,

וּבְנֵדֶר זֶה הֲרֵינִי חַי כַּמֵּת.

בנווליו: שְׁמַע בְּקוֹלִי, תִּשְׁכַּח מִלְּהַרְהֵר בָּהּ.

רומאו: לַמְּדֵנִי אֵיךְ לִשְׁכֹּחַ לְהַרְהֵר.

בנווליו: קְרָא לְעֵינֶיךָ דְרוֹר וְהִתְבּוֹנֵן

בִּשְׁאָר יְפֵהפִיּוֹת.

רומאו: בְּזוֹ הַדֶּרֶךְ

כְּלִיל־תָּאֳרָהּ יָאִיר לִי שִׁבְעָתַיִם.

יֵשׁ מַסֵּכוֹת בְּרוּכוֹת, שֶׁבִּהְיוֹתָן

שְׁחֹרוֹת, יַצְנִיעוּ פְּנֵי נָשִׁים יָפוֹת,

אַךְ יִרְמְזוּ עַל הוֹד גָּנוּז בָּהֶן.

אָדָם הַמִּתְעַוֵּר אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ

אֶת מַעְיַן־אוֹרוֹ, אֲשֶׁר חָרַב.

הַרְאֵה לִי אֵשֶׁת־חֲמוּדוֹת אַחֶרֶת

וּמָה, אֱמֹר, אֶחֱזֶה בִּיפִי־פָּנֶיהָ?

רַק צֵל יָפְיָהּ שֶׁל זוֹ אֲשֶׁר שׁוּם יֹפִי

לֹא יִשְׁוֶה לוֹ. שָׂא שָׁלוֹם רֵעִי. לִשְׁכֹּחַ –

תּוֹרָה זוֹ לְלַמְּדֵנִי לֹא תַּצְלִיחַ.

בנווליו: אֲלַמֶּדְךָ, רֵעִי, וְזֹאת אוֹכִיחַ.

(יוצאים.)

תמונה שניה

(רחוב)

(נכנסים קפולט, פריס ומשרת.)

קפולט: אוֹתוֹ הַדִּין עַצְמוֹ, אוֹתוֹ הָעֹנֶשׁ

עַל צַוָּארִי כְּעַל צַוָּאר מוֹנְטַגִּי.

הֵן לֹא יִכְבַּד מִשְׁנֵי זְקֵנִים כָּמוֹנוּ

לִשְׁמֹר עַל רוּחַ שֶׁל שָׁלוֹם, דּוֹמַנִי.

פריס: אָמְנָם חֲבָל, כִּי שְׁנֵי אַנְשֵׁי־כָּבוֹד

אֵיבַת־תָּמִיד אֶת שַׁלְוָתָם עוֹכֶרֶת.

אַךְ מַה תָּשִׁיב, סִינְיוֹר, עַל מִשְׁאַלְתִּי?

קפולט: לֹא עוֹד אוֹסִיף דְּבָרִים עַל שֶׁאָמַרְתִּי.

בִּתִּי חָלָב עֲדַיִן בֵּין שִׁנֶּיהָ,

אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה¹³ עוֹד לֹא מָלְאו לָהּ,

תִּפְרַח עוֹד שְׁנַיִם אֲבִיבִים, נִרְאֶנָּה,

תַּגִּיעַ לְפִרְקָהּ וְנַשִּׂיאֶנָּה.

פריס: יֵשׁ אִמָּהוֹת אַף צְעִירוֹת מִמֶּנָּה.

קפולט: הַצְּעִירוֹת בְּטֶרֶם עֵת תִּבֹּלְנָה.

כָּל יְלָדַי יָרְדוּ לְבוֹר־צַלְמָוֶת,

רַק הִיא תִּקְוַת חַיִּים לִי וְיוֹרֶשֶׁת.

לֵךְ, פָּרִיס, קְנֵה לִבָּהּ וֶאֱמוּנָה,

כִּי רְצוֹנִי רַק חֵלֶק מֵרְצוֹנָהּ.

לוּ הִיא בְּךָ אֶת בֶּן־זוּגָהּ בּוֹחֶרֶת

עִם בְּחִירָתָהּ הַסְכָּמָתִי נִגְרֶרֶת.

מִשְׁתֵּה־רֵעִים הַלַּיְלָה בְּנָוִי,

וְכָל אוֹרְחֵי יִהְיוּ בּוֹ כִּלְבָבִי.

אִם גַּם אַתָּה תּוֹאִילָה לְכַבְּדֵנוּ,

שִׂמְחָה וָגִיל יִרְבּוּ בִּמְעוֹנֵנוּ.

בְּתוֹךְ בֵּיתִי הַדַּל תִּרְאֶה בֵּינְתַיִם

כּוֹכְבֵי־הָדָר הַמְהַלְּכִים בָּאָרֶץ,

שֶׁמִּזִּיוָם תָּאִיר חֶשְׁכַת־שָׁמַיִם.

עֵת כִּי נִיסָן הָדוּר עָלֵינוּ בָּא

בְּעִקְּבוֹתָיו שֶׁל חֹרֶף שָׂב, צוֹלֵעַ,

חֶדְוַת־חַיִּים, שׁוֹצֶפֶת, מִתְלַבָּה

בְּסַעַר־עֲלוּמִים מִתְלַהֲלֵהַ,

וּבְהָנֵץ הַלַּיְלָה הַפְּרִיחָה

בְּלִבְלוּבָן שֶׁל נַעֲרוֹת־חֶמְדָּה,

זוֹ הַחֶדְוָה תַּרְתִיחַ גַּם דָּמְךָ.

רְאֵה וּשְׁמַע דְּבָרִים וְאִם תֵּדַע,

מִי בַּבָּנוֹת תִּכְבַּד בִּסְגֻלּוֹתֶיהָ,

שְׁלַח אֶת לִבְּךָ לָצוּד יִקְרוֹת־דוֹדֶיהָ.

בִּתִּי גַּם לוּ אֵינָהּ כְּלִילַת־הַחֵן

בַּכֹּל תּוּכַל לְהִשְׁתַּווֹת לָהֶן.

וּבְכֵן, נֵלֵךְ.

(למשרתו בהגישו לו גליון־נייר.)

בָּחוּר, רַגְלֶיךָ שָׂא נָא

סֹב בְּוֵרוֹנָה הַנָּאוָה וּמְצָא־נָא

הַנְּקוּבִים בָּזֶה, וּבְשׂוֹרָתְךָ:

בֵּיתִי לָהֶם פָּתוּחַ לִרְוָחָה.

(יוצאים קפולט ופריס.)

המשרת: לֵךְ וּמְצָא הַנְּקוּבִים בָּזֶה! וּמַה נָּקוּב בִּצְרוֹר נָקוּב זֶה? שֶׁמָּא כָּתוּב בָּזֶה, שֶׁהַסַּנְדְּלָר נִזְקָק לְאַמַּת־חַיָטִים, וְהַחַיָּט לְמַרְצֵעַ־סַנְדְּלָרִים, וְהַדַּיָּג לְמִכְחוֹל־צַיָּרִים, וְהַצַּיָּר לְרֶשֶׁת־דַּיָּגִים? וַאֲנִי נִשְׁלַחְתִּי לִמְצֹא הַנְּקוּבִים בָּזֶה וְכֵיצַד אֶמְצָא שְׁמוֹתֵיהֶם, אֲשֶׁר הַכּוֹתְבִים כָּתְבוּ גַּם נָקְבוּ? עַל כָרְחִי אֶפְנֶה לְיוֹדְעֵי נְקֹב וּכְתֹב, וְהֵמָּה יַעַזְרוּנִי. הָא, בְּשָׁעָה טוֹבָה, הֲרֵי הֵם בָּאִים.

(נכנסים רומאו ובנווליו.)

בנווליו: הַס, יַקִּירִי! הָאֵשׁ כַּלֵּה בְּאֵשׁ¹⁴.

צָרָה בְּצֶלֶם אֲחוֹתָהּ גָּרֵשׁ.

הַחַלְחָלָה תַּדִּיחַ חִיל צְמַרְמֹרֶת,

הֲפֹךְ רֹאשְׁךָ, וּפָגָה הַסְּחַרְחֹרֶת.

חֳלִי אָנוּשׁ הַחֲלֵף בְּעַז מִמֶּנּוּ,

עַד יַכְנִיעוֹ תַּחְתָיו וְיִבְלָעֶנּוּ.

רומאו: בְּדוּדָאִים סְגֻלַּת־מַרְפֵּא לְאֵלֶּה.

בנווליו. מַרְפֵּא לְמָה?

רומאו: לְשֶׁבֶר בְּרַגְלֶיךָ.

בנווליו: מַה זֹּאת, רוֹמֵאוֹ? הִשְׁתַּגַּעְתָּ?

רומאו: לֹא,

אוּלָם כָּפוּת אֲנִי כִּמְשֻׁגָּע,

חָבוּשׁ בְּמַאֲסָר, מָרְעָב, מֻצְלָף

וּמְעֻנֶּה… (למשרת.) הָא, עֶרֶב טוֹב, בָּחוּר!

המשרת: טוֹב גַּם נָעִים, סִינְיוֹר, אֱמֹר־נָא, בִּמְחִילָה, הַאִם יָדַעְתָּ כְּתֹב וּקְרֹא?

רומאו: וַדַּאי. מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ.

המשרת: כָּזֹאת, אוּלַי, לָמַדְתָּ עַל פֶּה, אַךְ הַאִם תֵּדַע לִקְרֹא שָׁחֹר עַל גַּבֵּי לָבָן?

רומאו: כֵּן, לוּ יָדַעְתִּי הַלָּשׁוֹן וְאוֹתִיּוֹת שֶׁלָּהּ.

המשרת: אֱמֶת וְיַצִּיב, סִינְיוֹר, עֲלֵה וּצְלַח!

(פונה ללכת.)

רומאו: עֲמֹד, בָּחוּר! מֵיטִיב אֲנִי לִקְרֹא.

(נוטל מידו את הפתק וקורא.)

“סִינְיוֹר מַרְטִינוֹ, רַעְיָתוֹ וּבְנוֹתָיו; הָרוֹזֵן אַנְסֶלְמוֹ וְאַחְיוֹתָיו הַחֲמוּדוֹת; הָאַלְמָנָה סִינְיוֹרָה דֵה־וִיטְרוּבְיוֹ; סִינְיוֹר פְּלָצֶ’נְצִיּוֹ וְאַחְיָנִיּוֹת שֶׁלּוֹ הַחֲבִיבוֹת; מֶרְקוּצִיּוֹ וְאָחִיו וָלֶנְטִינוֹ; דּוֹדִי קַפּוּלֶט, רַעְיָתוֹ וּבְנוֹתָיו; רוֹזָלִינְדָה, אַחְיָנִיתִי הַיָּפָה; לִיוִיָּה; סִינְיוֹר וָלֶנְצִיּוֹ וּבֶן־דּוֹדוֹ טִיבַּלְט; לוּצְ’יוֹ וְהֵלֶנָּה הָעַלִּיזָה.”

(אל המשרת.) אֲסֵפָה נִלְבֶּבֶת. הֵיכָן הֵם נִפְגָּשִׁים?

המשרת: לְמַעְלָה.

רומאו: אֵי־לְמַעְלָה?

המשרת: לִסְעֻדָּה שֶׁל עֶרֶב בְּבֵיתֵנוּ.

רומאו: בֵּיתוֹ שֶׁל מִי?

המשרת: בֵּיתוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי.

רומאו: כֵּן, זֹאת צָרִיךְ הָיִיתִי לִשְׁאֹל קֹדֶם־לָכֵן.

המשרת: כָּעֵת אָשִׁיב לְךָ בְּטֶרֶם תִּשְׁאַל: אֲדוֹנִי הוּא קַפּוּלֶט הַנִּכְבָּד וְהֶעָשִׁיר; אִם אֵין אַתָּה מִבֵּית מוֹנְטַגִּי, הִתְכַּבֵּד לַחְטֹף לְגִימָה גַּם אַתָּה. עֲלֵה וּצְלַח!

(יוצא.)

בנווליו: בְּעֶרֶב זֶה כִּבְיָמִים יָמִימָה

אֶל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל קַפּוּלֶט יָסֵבּוּ

עִם רוֹזָלִינְדָה אֲהוּבַת־לִבְּךָ

גַּם יֶתֶר בְּנוֹת וֵרוֹנָה הַיָּפוֹת.

הַשְׁוֵה פְּנֵיהֶן בְּלֹא מַשּׂוֹא־פָנִים

וּבָהּ תִּרְאֶה, אִם תִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב,

לֹא בַּרְבּוּרִית צְחֹרָה, כִּי בַּת־עוֹרֵב.

רומאו: אִם שְׁתֵּי עֵינַי כָּזָב בָּהֶן וָמַעַל,

תְּהִי נָא דִמְעָתָן לְאֵשׁ־פְּגָעִים

וְיַעֲלוּ כִּשְׁתֵּי כּוֹפְרוֹת־בְּלִיַּעַל¹⁵

עֲלֵי מוֹקֵד עַד יִשָּׂרְפוּ חַיִּים!

יָפָה מִיּוֹנָתִי! כְּדֻגְמָתָהּ

הַשֶּׁמֶשׁ לֹא חָזְתָה מִבְּרִיאָתָהּ!

בנווליו: הַס, הָס! בְּאֵין שְׁנִיָּה עִמָּהּ – יָפָה הִיא.

עֵינֶיךָ לְבַדָּן שִׁמְּשׁוּ מֹאזְנַיִם

בָּהֶם יָפְיָהּ שָׁקַלְתָּ, אַךְ נַסֵּה נָא

כְּנֶגֶד אֲחֵרוֹת לְהַצִּיגֶנָּה

וְזוֹ, שֶׁאֶל פִּסְגַּת־הָרִים הִגְבַּהְתָּ,

מִמְּרוֹם־חִנָּה יוֹרֶדֶת מַטָּה־מָטָּה.

רומאו: אָכֵן, אֵלֵךְ. אַךְ לֹא אָזוּן עֵינַי

אֶלָּא בְּזוֹ, שֶׁהִיא חֶמְדַּת־חַיַּי.

(יוצאים.)

תמונה שלישית

(חדר בבית קפולט.)

(נכנסות סיניורה קפולט והאומנת.)

סיניורה קפולט: אוֹמֶנֶת, אֵי בִּתִּי? מִיָּד קִרְאִי לָהּ!

אומנת: הָא, חֵי בְּתוּלַי, שֶׁעוֹד הָיוּ עִמִּי

בְּגִיל שֶׁל שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה, קָרָאתִי לָהּ.

גְּדִיָּה שֶׁלִּי! הֵיכָן אַתְּ? נֶעֶלְמָה!

יוֹנָה סוֹטָה! יִמְחַל לִי אֱלֹהִים!

הֵי! יוּלִיָּה!

(נכנסת יוליה.)

יוליה: מִי קוֹרֵא לִי?

אומנת: אִמֵּךְ.

יוליה: הֲרֵינִי פֹּה. מָה רְצוֹנֵךְ, אִמִּי?

סיניורה קפולט: זֶה הַדָּבָר… אוֹמֶנֶת, אָנָּא, סוּרִי!

סוֹד־שִׂיחַ לָנוּ… הָא, לֹא! אָנָּא, שׁוּבִי!

שִׁנִּיתִי דַעְתִּי. שִׁמְעִי גַם אַתְּ.

בִּתִּי הִגִּיעָה לְפִרְקָהּ, לֹא כֵן?

אומנת: וַדַּאי! אֵדַע שְׁנוֹתֶיהָ, גַּם יָמֶיהָ.

סיניורה קפולט: אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה עוֹד אֵין לָהּ.

אומנת: אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שִׁנַּי אֶתֵּן, אַף כִּי

לְצַעֲרִי, נוֹתְרוּ לִי רַק אַרְבַּע, –

אִם כְּבָר אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלְאוּ לָהּ.

מָתַי יָחוּל עָלֵינוּ חַג־הַלֶּחֶם? ¹⁶

סיניורה קפולט: שְׁבוּעַיִם מִן הַיּוֹם¹⁷ וְעוֹד יָמִים סְפוּרִים.

אומנת: סְפוּרִים אוֹ לֹא, בְּעֶרֶב־חַג־הַלֶּחֶם בַּת אַרְבַּע עֶשְׂרֵה תִּהְיֶה.

הִיא וְסוּזַנָּה, נִשְׁמָתָהּ גַּן־עֵדֶן,

הָיוּ בְּנוֹת גִּיל אַחֵד, אוּלָם סוּזַנָּה

בְּחִירֵי־מָרוֹם לָקְחוּ אוֹתָהּ מִמֶּנִּי.

אֲבוֹי, לֹא רְאוּיָה הָיִיתִי לָהּ!

אַךְ, כָּאָמוּר, בְּעֶרֶב־חַג־הַלֶּחֶם

תִּהְיֶה הִיא בַּת אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה לָבֶטַח.

הָיֹה תִּהְיֶה, הֵיטֵב אֶזְכֹּר. הַיּוֹם

אַחַת־עֶשְׂרֵה־שָׁנָה מֵאָז הָרַעַשׁ,

וְהוּא הַיּוֹם בּוֹ נִגְמְלָה מִשַּׁד,

וְזֶה הַיּוֹם עַד סוֹף יָמַי אֶזְכֹּרָה.

אוֹתוֹ הַיּוֹם מִיץ־לַעֲנָה מָרַחְתִּי

עַל פִּטְמוֹת־שָׁדַי, יָשַׁבְתִּי מוּל הַשֶּׁמֶשׁ,

גַּבִּי אֶל שֹׁבֶךְ־הַיּוֹנִים הִשְׁעַנְתִּי.

גְּבִרְתִּי וַאֲדוֹנִי הָיוּ בְּמַנְטוּאָה.

הָא? מַה תֹּאמְרוּ עַל כֹּחַ זִכְרוֹנִי?

טִפָּה לֹא יְאַבֵּד! וְכָאָמוּר,

אַךְ זֶה נוֹגְעוֹת שְׂפָתֶיהָ בַּפִּטְמָה,

וְהִיא כַּעֲקוּצַת נָחָשׁ נִרְתַּעַת

מִטַּעֲמָהּ הַמַּר, וְהַפְּתַיָּה

הַחֲמוּדָה חוֹמֶקֶת מִיָּדַי

רוֹתַחַת, חֲמוּצַת־פַּרְצוּף! אָז פֶּתַע

נִרְעָשׁ וּמָט הַשֹּׁבֶךְ עַל רֹאשִׁי

וְחִישׁ־מַהֵר נָשָׂאתִי אֶת רַגְלַי.

מֵאָז חָלְפוּ אַחַת־עֶשְׂרֵה שָׁנָה,

כִּי יוּלִיָּה עָמְדָה כְּבָר עַל רַגְלֶיהָ,

הוֹ, מָה אֲנִי אוֹמֶרֶת, חֵי הַצְּלָב,

לָרוּץ יָכְלָה, לָתוּר בְּכָל פִּנָּה,

כִּי יוֹם לִפְנֵי הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה

נָפְלָה, פָּצְעָה מִצְחָהּ, וּבַעֲלִי,

(יָנוּחַ בְּשַׁלְוָה עַל מִשְׁכָּבוֹ!)

אָהַב לָצוֹן. בַּהֲקִימָהּ אָמַר לָהּ:

"מַדּוּעַ עַל חָטְמֵךְ נָפַלְתְּ, יַלְדֹּנֶת?

עוֹד תִּגְדְּלִי וְעַל גַּבֵּךְ תִּפְּלִי,

לֹא כֵן יוּלְיוֹן? נִשְׁבַּעְתִּי בַּמַּדּוֹנָה!

זוֹ הַפְּתַיָּה הַחֲמוּדָה עָצְרָה

דִּמְעַת־עֵינֶיהָ וְהֵשִׁיבָה: כֵּן!

הַאֵין זוֹ מִין בְּדִיחָה מְשַׁעֲשַׁעַת?

אַף לוּ נִתְּנוּ לִי אֶלֶף שְׁנוֹת־חַיִּים

זֹאת לֹא אֶשְׁכַּח. אָמַר: "עוֹד תִּגְדְּלִי

וְעַל גַּבֵּךְ תִּפְּלִי, לֹא כֵן, יוּלְיוֹן?"

וְהִיא, יוֹנָה פּוֹתָה, חָדְלָה מִבֶּכִי

וְעָנְתָה לוֹ “כֵּן.”

סיניורה קפולט: הוֹ, דַּי בָּזֹאת, אוֹמֶנֶת!

אומנת: נָכוֹן, גְּבִרְתִּי, אַךְ עַל כָּרְחִי אֶצְחַק

בְּהִזָּכְרִי כֵּיצַד חָדְלָה לִצְרֹחַ

כְּדֵי לוֹמַר לוֹ: “כֵּן”, וְחֵי נַפְשִׁי,

מִין חַבּוּרָה צָמְחָה לָהּ עַל מִצְחָהּ

כְּעֵין אֶשְׁכּוֹל שֶׁל תַּרְנְגוֹל צָעִיר.

מַכָּה טְרִיָּה סָפְגָה וְהִתְיַפְּחָה

הַמִּסְכֵּנָה וּבַעֲלִי אָמַר לָהּ:

"מַדּוּעַ עַל חָטְמֵךְ נָפַלְתְּ, יַלְדֹּנֶת?

עוֹד תִּגְדְּלִי וְעַל גַּבֵּךְ תִּפְּלִי,

לֹא כֵן, יוּלְיוֹן?" וְהִיא חָדְלָה מִבֶּכִי

וְעָנְתָה לוֹ: “כֵּן.”

יוליה: חִדְלִי גַם אַתְּ, אוֹמֶנֶת,

הוֹ, אָנָּא, בִּקַּשְׁתִּיךְ!

אומנת: נָא, טוֹב! חֲסָל. הִנֵּה

כָּלוּ דְּבָרַי. הָא, יְבָרְכֵךְ הָאֵל!

יָפִית מִכָּל עוֹלָל אֲשֶׁר הֵינַקְתִּי.

וּלְוַאי אֶרְאֵךָ בְּיוֹם חֲתֻנָּתֵךְ,

זֶה כָּל חֶפְצִי.

סיניורה קפולט: אָכֵן, הַחֲתֻנָּה –

הִיא הָעִנְיָן עַצְמוֹ וְכָל עַצְמוֹ.

הֵן בּוֹ חָפַצְתִּי כִּי נָשִׂיחַ, יוּלִיָּה.

הַאִם הוֹגֶה לִבֵּךְ בְּנִשּׂוּאִים?

יוליה: כָּבוֹד כָּזֶה, אִמִּי, עוֹד לֹא חָלַמְתִּי.

אומנת: כָּבוֹד! לוּלֵי מֵינֶקֶת לָךְ הָיִיתִי,

כִּמְעַט אָמַרְתִּי, כִּי עִם הֶחָלָב

יָנַקְתְּ חָכְמָה.

סיניורה קפולט: וּבְכֵן, הִגִּיעָה עֵת,

שֶׁדַּעְתֵּךְ תִּתְנִי עַל כָּךְ, בִּתִּי.

יֵשׁ בְּוֵרוֹנָה עֲלָמוֹת כְּבוּדוֹת

אַף צְעִירוֹת מִמֵּךְ, וְהֵן הָיוּ

לְאִמָּהוֹת. אִם אֵין זִכְרִי מַטְעֵנִי,

הֲלֹא אִמֵּךְ הָיִיתִי בִּשְׁנוֹתַיִךְ,

וְאַתְּ, בִּתִּי, עוֹמֶדֶת בִּבְתוּלַיִךְ.

וְהַקִּצּוּר: יֵשׁ גֶּבֶר חֲמוּדוֹת,

וְהוּא אַהֲבָתֵךְ שׁוֹחֵר. שְׁמוֹ פָּרִיס.

אומנת: בָּחוּר כַּהֲלָכָה הוּא, עַלְמָתִי!

לֹא גֶבֶר: כָּל אוֹצָרוֹת־עוֹלָם… לֹא גֶבֶר,

פֶּסֶל שַׁעֲוָה!

סיניורה קפולט: הַקַּיִץ שֶׁל וֵרוֹנָה

עוֹד לֹא הִצְמִיחַ פֶּרַח, שֶׁיִּדְמֶה לוֹ.

אומנת: חַיַּי! לֹא פֶּרַח הוּא. כַּפְתּוֹר וָפֶרַח!

סיניורה קפולט: וּמַה בְּפִיךְ? הֲגֶבֶר כִּלְבָבֵךְ הוּא?

הָעֶרֶב בְּמִשְׁתֵּנוּ הוּא יוֹפִיעַ,

פָּנָיו תִּרְאִי כַּסֵּפֶר הַפָּתוּחַ,

שֶׁבּוֹ חָרוּת בְּעֵט־קְסָמִים הָאֹשֶׁר.

תִּרְאִי תָּוִים כְּלוּלִים וְתוֹאֲמִים

אֲשֶׁר אֶחָד יֶחְסַר, שֵׁנִי יַשְׁלִים,

וְאִם פָּסוּק סָתוּם בַּסֵפֶר יֵשׁ,

קִרְאִי בְּאוֹר עֵינָיו וְיִתְפָּרֵשׁ.

זֶה סֵפֶר־אַהֲבָה עֲתִיר־בְּרָכָה,

רַק נוֹי יָחִיד עוֹד אֵין בּוֹ: הַכְּרִיכָה¹⁸.

הַדָּג עוֹד לֹא נִתְפַּשׂ, אַךְ מַעֲלָה הִיא,

עֵת חֵן מִחוּץ יַצְנִיעַ חֵן מִבָּיִת.

בְּסֵפֶר־פָּז עִם מַעֲטֶפֶת־פָּז

סִפּוּר־פְּלָאִים לְמַעֲנֵךְ גֻּנַּז.

אִם אַתְּ שֶׁלּוֹ, כָּל מִשֶּׁלּוֹ שֶׁלָּךְ,

מִמֵּךְ, בִּתִּי, מְאוּמָה לֹא יֻקַּח.

אומנת: יֻקַּח! הוֹ, לֹא! יוּסַף לָהּ וְיֻתַּן לָהּ!

בִּזְכוּת הַגֶּבֶר כָּל אִשָּׁה תִּשְׁמַן לָהּ.

סיניורה קפולט: הֲטוֹב הוּא בְּעֵינַיִךְ וּמְלַבֵּב?

יוליה: אֶרְאֶה, אִם טוֹב לָעַיִן טוֹב לַלֵּב.

וְלֹא אָהִינָה לְהַרְחִיק מַבָּט

מִחוּץ לַגְּבוּל, אֲשֶׁר צִיַּנְתְּ לִי אַתְּ.

(נכנס משרת.)

המשרת: סִינְיוֹרָה, הַקְּרוּאִים בָּאוּ, הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, אַתְּ מְבֻקֶּשֶׁת, הָעַלְמָה נִדְרֶשֶׁת, הָאוֹמֶנֶת מְגֻדֶּפֶת וּמְחֹרֶפֶת, שֶׁבִּלְעָדֶיהָ הַמִּטְבָּח הָפוּךְ וּמְהֻפָּךְ, עָלַי לְשָׁרֵת אֶת הָאוֹרְחִים. אָנָּא, גְבִירוֹתַי, מַהֵרְנָה, מַהֵרְנָה!

סיניורה קפולט: כְּהֶרֶף עַיִן!

(יוצא המשרת.)

הוֹ, יוּלִיָּה, הָרוֹזֵן צוֹפֶה אֵלַיִךְ.

אומנת: יִצְפֶּה הָאֹשֶׁר לָךְ יוֹמָם וָלַיִל!

(יוצאות.)

תמונה רביעית

רחוב

(נכנסים רומאו, מרקוציו¹⁹, בנווליו ועמהם חמשה־ששה בעלי־מסכות נושאי־לפידים. רומאו מחופש כצלין.)

רומאו: הֲנִתְנַצֵּל²⁰ וּנְחַלֶּה פְּנֵיהֶם,

אוֹ נִכָּנֵס בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים?

בנווליו: תּוֹר־הַמְּלִיצָה אָבַד עָלָיו הַכֶּלַח,

וְקֻפִּידוֹן קְשׁוּר־עַיִן לֹא דָּרוּשׁ עוֹד

כְּדֵי לַטִּיל אֵימָה בָּעֲלָמוֹת

כְּמוֹ הָיָה דַחְלִיל אוֹחֵז בַּקֶּשֶׁת²¹.

וְכֵן עִם כְּנִיסָתֵנוּ לְמוֹתָר הוּא

לָשֵׂאת נְאוּם רָהוּט אוֹ מְגֻמְגָּם.

הֵם יַעַרְכוּנוּ כְּאַוַּת לִבָּם,

וְאָנוּ נַעֲרֹךְ לָהֶם מָחוֹל

כְּבַד־רֶגֶל וּכְבַד־רֹאשׁ וְנֵעָלֵם.

רומאו: לִי תְּנוּ לַפִּיד! לֹא בִּטְפִיפוֹת חָפַצְתִּי.

לִבִּי מַחְשִׁיךְ עָלַי, עַל כֵּן אָאִיר.

מרקוציו: לֹא, יַקִּירִי. רָקוֹד תִּרְקֹד עִמָּנוּ.

רומאו: הוֹ, לֹא! הֵן נַעֲלֵי־רִקּוּד לָכֶם,

גְּמִישׁוֹת כְּעוֹר שֶׁל עֳפָרִים, אֲנִי, –

רוּחִי כְּבֵדָה עָלַי מִנִּי עוֹפֶרֶת

וְהִיא הַמַּדְבִּיקָה רַגְלַי לָאָרֶץ.

מרקוציו: הַמְאֹהָב, עוּף עַל כַּנְפֵי קֻפִּיד

וְאֶל שְׁחָקִים־לֹא־נוֹדָעִים תַּרְקִיעַ!

רומאו: קֻפִּיד הֶעְמִיק לִתְקֹעַ בִּי חִצָּיו,

וְנוֹצָתוֹ אֶל־עָל לֹא תִּשָּׂאֵנִי.

פְּצָעַנִי כָּךְ, שֶׁלֹּא אֶכְשַׁר לִנְדֹּד

הַרְחֵק מִנִּי פְּצָעַי כִּמְלֹא הַזֶּרֶת.

מַשָּׂא־אַהֲבָתִי מוֹשְׁכֵנִי מָטָה,

וְהִנְנִי שׁוֹקֵעַ.

מרקוציו: כְּלוּם תָּמִיט עָלֶיהָ

כֹּבֶד מַשָּׂאָהּ שֶׁהִיא תְּהֵא שׁוֹקַעַת,

זֶה לַחֵץ רַב מִדַּי בִּשְׁבִיל יְצוּר

עָדִין מִדַּי.

רומאו: הָאַהֲבָה יְצוּר

עָדִין מִדַּי? הוֹ, לֹא! הָאַהֲבָה

קָשָׁה וּנְחוּשָׁה, וְאַכְזָרִית הִיא.

עוֹקֶצֶת כַּדַּרְדַּר.

מרקוציו: אִם אַכְזָרִית

הָאַהֲבָה כְּלַפֶּיךָ, קוּם, בָּחוּר,

וְהִתְאַכְזֵר כְּלַפֶּיהָ! אִם דַּרְדֵּר הִיא

דַּרְדְּרֶנָּה! עֹקֶץ תַּחַת עֹקֶץ,

וְסֵדֶר אַהֲבָה חֲסָל. סִינְיוֹר,

הַב מַסֵּכָה לִי: עֵת לְהִתְחַפֵּשׂ.

וּמַסֵּכָה לִי תַּחַת מַסֵּכָה!

וְכִי אִכְפַּת לִי עַיִן סַקְרָנִית

הַמִּתְבּוֹנֶנֶת בְּכִעוּר פָּנַי?

פַּרְצוּף שָׁאוּל יַסְמִיק לוֹ בִּמְקוֹמִי!

בנווליו: אָכֵן, נִדְפֹּק וְנִכָּנֵס נָא פְּנִימָה.

אִישׁ־אִישׁ יִתֵּן פִּתְחוֹן־פֶּה לְרַגְלָיו.

רומאו: לִי תְּנוּ לַפִּיד! יָשׁוּטוּ נְעָרִים

קַלֵּי־לֵבָב וִידַגְדְּגוּ בְּעִקְּבֵיהֶם

עַל מֵרְבַדִּים וּמַחְצָלוֹת קֵהוֹת.

אֲנִי אֶנְהַג לְפִי פִּתְגָּם שֶׁל סָבָא:

“מַחֲזִיק בְּנֵר, עֵינָיו לִרְאוֹת תִּצְלַחְנָה.”

הַפַּח מֻצְלָח, אַךְ בּוֹ אֲנִי נָפַלְתִּי.

מרקוציו: בְּלֹם פִּיךָ! לֹא אַתָּה, כִּי אִם עַכְבָּר,

אַךְ אִם נָפַלְתָּ, בִּמְחִילָה, בְּטִיט־

הָאַהֲבָה, שֶׁבּוֹ שָׁקַעְתָּ עַד אָזְנַיִם,

חָלוֹץ נַחֲלֹץ אוֹתְךָ מִשָּׁם. נֵלֵךְ!

הַלַּפִּידִים דּוֹלְקִים לְאוֹר הַיּוֹם.

רומאו: כֵּיצַד לְאוֹר הַיּוֹם?

מרקוציו: בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ.

אִם לֹא נִפְעַל בַּחָרִיצוּת רַגְלַיִם,

בִּזְבַּזְנוּ אוֹר כְּנֵר בַּצָּהֳרַיִם.

שִׂים בִּדְבָרֵינוּ טַעַם וּתְבוּנָה

וּרְאֵה אוֹתָם כְּתֹם־הַכַּוָּנָה.

רומאו: יֵשׁ טַעַם רַב בְּזוֹ הַכַּוָּנָה,

אוּלָם זֶה הַבִּקּוּר חֲסַר־תְּבוּנָה.

מרקוציו: מַדּוּעַ, אִם מֻתָּר לִשְׁאֹל?

רומאו: חֲלוֹם חָלַמְתִּי.

מרקוציו: גַּם אָנֹכִי.

רומאו: אָכֵן, וּמֶה חָלַמְתָּ?

מרקוציו: כִּי הַחוֹלְמִים עִתִּים גַּם מְשַׁקְּרִים הֵם.

רומאו: אַךְ בְּחָלְמָם עַל מִשְׁכָּבָם בַּלַּיְלָה

יִרְאוּ הֵם גַּם דְּבָרִים לַאֲמִתָּם.

מרקוציו: הֲבֶאֱמֶת? סִימָן שֶׁמֶּבְּ²², זוֹ הַמַּלְכָּה,

בַּחֲלוֹמְךָ הוֹפִיעָה. הֵן תֵּדַע

כִּי זוֹ הִיא הַמְיַלֶּדֶת שֶׁל הַפֵיוֹת,

שֶׁקּוֹמָתָהּ קְטַנָּה כְּאֶבֶן־חֵן,

אֲשֶׁר עוֹטֶרֶת אֶצְבַּע שַׂר־הָעִיר.

בִּשְׁנַת הַלַּיְלָה זוּג יְצוּרְצוּרִים²³

מוֹשְׁכִים אֶת מֶרְכַּבְתָּהּ אֶל נְחִירֵינוּ.

רַגְלֵי עַכְבִישִׁים עֲדַנְדַּנּוֹת

קְבוּעוֹת כְּחִשּׁוּקִים בְּגַלְגַּלֶּיהָ.

לֹא גַּג־סְכָכָה לָהּ, כִּי כַּנְפֵי־חַרְגּל,

לֹא רֶסֶן לָהּ, כִּי אִם קוּרֵי־שְׂמָמִית,

לֹא סִמְלוֹנִים, כִּי אִם קַרְנֵי־יָרֵחַ,

לֹא שׁוֹט לָהּ, כִּי אִם עֶצֶם שֶׁל צְרָצַר,

לַשּׁוֹט לֹא רְצוּעָה, כִּי חוּט שֶׁל מֶשִׁי;

רַכָּב שֶׁלָּהּ יַבְחוּשׁ דַּקְדֵּק, עֲטוּף

גְּלִימָה אֲפַרְפָּרָה וְלֹא גָדוֹל

מִתּוֹלָעוֹן שֶׁצָּץ מִצִּפָּרְנֶיהָ

שֶׁל אֵיזוֹ מְשָׁרֶתֶת עֲצֵלָה²⁴.

הָעֲגָלָה – קְלִפַּת אֱגוֹז־הַבָּר,

מְנֻקָּרָה, מְקֹעָרָה, מֻקְצַעַת

בִּידֵי נַגָּר־סְנָאִי אוֹ חִפּוּשִׁית,

בּוֹנֵי הַמֶּרְכָּבוֹת לִבְנוֹת הַיַּעַר

מִדּוֹר דּוֹרִים. וְכָכָה לַיְלָה־לַיְלָה

תִּדְהַר עַל מֶרְכַּבְתָּהּ זוֹ הַמַּלְכָּה

וּבְחָלְפָהּ עַל לֵב הָאוֹהֲבִים

מַרְאוֹת־דּוֹדִים יֶחֱזוּ בַּחֲלוֹמָם;

עֵת כִּי תַּחֲלֹף עַל בֶּרֶךְ אִישׁ־חָצֵר,

מִיָּד חוֹלֵם הוּא עַל קִידוֹת שֶׁל טֶקֶס;

וְאִם עַל כַּף יָדוֹ שֶׁל עוֹרֵךְ־דִּין,

מִיָּד חוֹלֵם הוּא עַל צוּרַת מַטְבֵּעַ;

וְאִם עַל דַּל שִׂפְתֵי מַטְרוֹנִיּוֹת,

מִיָּד עַל שֶׁפַע נְשִׁיקוֹת תַּחֲלֹמְנָה,

אַךְ אִם הַפֶּה מָשׁוּחַ שֶׁמֶן־בֹּשֶׂם,

רוֹתַחַת מֶבְּ וּמַצְמִיחָה בּוּעוֹת לוֹ.

עִתִּים תַּחֲלֹף עַל חֹטֶם חֶצְרוֹנִי,

וְזֶה יָרִיחַ כְּהֻנַּת־כָּבוֹד לוֹ;

עִתִּים – עַל חֹטֶם כֹּמֶר מְנַמְנֵם

לְדַגְדְּגוֹ בְּשַׂעֲרַת חֲזִיר²⁵,

וְזֶה חוֹלֵם גְּמוּלוֹת וַחֲסָדִים לוֹ;

עִתִּים – עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אִישׁ־צָבָא,

וּבִשְׁנָתוֹ נִגְלִים מַרְאוֹת־חֲלוֹם לוֹ:

אוֹיְבִים כְּרוּתֵי־רָאשִׁים, פְּשִׁיטָה אֶל אֶרֶץ

לֹא־לָהֶם, גִּיחוֹת מִמַּאֲרָב, מַלְקוֹחַ,

חַרְבוֹת־סְפָרַד, שְׁתִיָּה כַּדָּת. אַךְ פֶּתַע,

תְּרוּעַת־תֻּפִּים תַּחֲרִיד אוֹתוֹ מִשְּׁנָת,

וְהוּא בְּקֹצֶר־רוּחַ מְבֹהֶלֶת

פּוֹלֵט כִּמְגַדֵּף תְּפִלָּה אוֹ שְׁתַּיִם

וְשׁוּב נִרְדָּם. הֵן זוֹ אוֹתָהּ הַמֶּבְּ

הַמְפַתֶּלֶת רַעְמוֹת־סוּסִים בַּלַּיְלָה,

וּבְצִיצֵי רֹאשָׁם הַנִּכְפָּשִׁים

קוֹלַעַת הִיא מִינֵי קִשְׁרֵי־כִּשּׁוּף,

שֶׁפְּתִיחָתָם אוֹת מְבַשֵּׂר רָעוֹת הוּא.

זוֹ מֶבְּ הַכַּשְׁפָנִית, שֶׁלְּעִתִּים

פּוֹקֶדֶת הִיא בְּתוּלוֹת מְפֻרְקָדוֹת,

לוֹחֶצֶת עַל חָזָן וּבְזוֹ הַדֶּרֶךְ

לָרִאשׁוֹנָה תִּלְמַדְנָה שֵׂאת מַשָּׂא

עֲדֵי תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים כְּבוּדוֹת.

זוֹ מֶבְּ אֲשֶׁר…

רומאו: דֹּם, דֹּם, מֶרְקוּצִיּוֹ, דֹּם!

הֵן הֲבָלִים בְּפִיךָ.

מרקוציו: כֵּן, לָבֶטַח:

עַל חֲלוֹמוֹת דִּבַּרְתִּי, עַל יַלְדֵי

מֹחֵנוּ הָרוֹפֵס, שֶׁכָּל הוֹנוֹ

רַק דִּמְיוֹנוֹ, שֶׁרִקְמָתוֹ רַק עֶשֶׁן.

הוּא קַל וּבוֹגְדָנִי יוֹתֵר מֵרוּחַ:

הַיּוֹם עוֹגֵב אֶל חֵיק צָפוֹן קָרוּחַ,

מָחָר, בִּקְפֹץ עָלָיו מָרָה וָרֹגֶז,

יָאוּץ אֶל רְסִיסֵי הַטַּל דָּרוֹמָה.

בנווליו: אַךְ רוּחַ זוֹ הִסִּיחָה דַעְתֵּנוּ

מִסְּעֻדָּה אֲשֶׁר וַדַּאי אֵחַרְנוּ.

רומאו: יָרֵאנִי, כִּי הִקְדַּמְנוּ! הֵן לִבִּי

אוֹמֵר לִי, כִּי רָעָה, אֲשֶׁר עוֹדֶנָּה

תּוֹעָה בְּמַזָּלוֹת, אֵלַי נִשְׁקֶפֶת,

וּמוֹעֲדָהּ הַמַּר יָחוּל כְּחֶתֶף

בְּלֵיל־שְׂמָחוֹת זֶה, וְתָשִׂים מַחֲנָק

לְאֵלֶּה הַחַיִּים, בָּהֶם מָאַסְתִּי

בְּהַכּוֹתָם בַּמָּוֶת טֶרֶם־עֵת.

אַךְ הַנִּצָּב בְּהֶגֶה סְפִינָתִי

הוּא יְפַלֵּס דַּרְכִּי. אָכֵן, קָדִימָה,

רֵעַי הָעַלִּיזִים!

בנווליו: הַכּוּ בַּתֹּף!

(יוצאים.)

תמונה חמישית

אולם בבית קפולט.

(המנגנים עומדים. המשרתים מפיות בידיהם.)

משרת א: הֵיכָן הוּא סִיר־נָפוּחַ? לָמָּה לֹא בָּא לַעֲזֹר בְּפִנּוּי

הַכֵּלִים? הוּא מְסַלֵּק קְעָרוֹת? הוּא מְלַקֵּק קְעָרוֹת!

משרת ב: מִדּוֹת מְשֻׁבָּחוֹת בְּיָדַיִם מְלֻכְלָכוֹת – עֵסֶק בִּישׁ.

משרת א: הַשְּׁרַפְרַפִים סַלֵּק! הַמִּזְנוֹנִית הַרְחֵק! שִׂים עַיִן עַל כְּלֵי־הַכֶּסֶף! – אַתָּה, יַקִּירִי, שְׁמֹר לִי פְּרוּסָה שֶׁל עוּגַת־שְׁקֵדִים! כֵּן, הוֹאֵל בְּטוּבֵךְ לוֹמַר לַשּׁוֹעֵר, שֶׁיַּכְנִיס אֶת סוּזַנָּה אֶבֶן־רֵיחַיִם וְאֶת נֶלִי. אַנְטוֹנִי! הֵי, סִיר־נָפוּחַ!

(בא עוד משרת.)

משרת ג: כֵּן, בַּחוּרִי, מוּכָן וּמְזֻמָּן!

משרת א: אַתָּה נִדְרָשׁ, אַתָּה מְפֻשְׁפָשׁ, אַתָּה מְבֻלָּשׁ, אַתָּה מְבֻקָּשׁ – בָּאוּלָם הַגָּדוֹל!

משרת ב: בְּעֵת אַחַת גַּם פֹּה גַם שָׁם – לֹא יִתָּכֵן. בְּלֵב שָׂמֵחַ,

בַּחוּרִים! בְּיַד חָרוּצִים! מַרְבֶּה לִחְיוֹת מַרְבֶּה לִזְכּוֹת.

(נכנסים קפולט, סיניורה קפולט, טיבלט, אורחים ובעלי־מסכות.)

קפולט: (בהקבילו את פני אורחיו.)

הֱיוּ בְּרוּכִים, אוֹרְחַי! כָּל מַטְרוֹנִית,

שֶׁאֵין בְּכַף רַגְלֶיהָ יַבָּלוֹת

וַדַּאי תֵּצֵא אִתְּכֶם בַּמְּחוֹלוֹת.

הָא־הָא, יְפֵהפִיּוֹת! כָּעֵת אִמְרוּ נָא,

הַאִם תָּהִין אַחַת בָּכֶן לִמְשֹׁךְ

רַגְלָהּ מִן הַמָּחוֹל? אִם תְּהַסֵּס

כְּבַיְשָׁנִית, סִמָּן, שֶׁיַּבָּלוֹת לָהּ.

בִּנְקֻדַּת תֻּרְפָּה פָּגַעְתִּי, מָה?

הֱיוּ בְּרוּכִים, אוֹרְחַי! הָיוּ יָמִים

וּמַסֵּכָה עַל פַּרְצוּפִי נָשָׂאתִי,

שַׂבֵּר יָדַעְתִּי אֹזֶן חֲמוּדָה

בְּלַחַשׁ חִנָּנִי וּמְבַדֵּחַ,

אַךְ אֵלֶּה הַיָּמִים אֵינָם, אֵינָם, אֵינָם.

(לאורחים, זה עתה נכנסו.)

בְּרוּכִים בָּאֵי־בֵּיתִי! הַמְנַגְּנִים,

נַגֵּנוּ! הוֹ, פַּנּוּ מָקוֹם, מָקוֹם!

בָּנוֹת קַלּוֹת־רַגְלַיִם, לֵמָּחוֹל!

(נגינה. רוקדים. למשרתים.)

אוֹר! אוֹר, נָבָל! הַשֻּׁלְחָנוֹת הַצִּדָּה!

כַּבּוּ הָאֵשׁ! הַחֹם כָּבֵד מִדַּי. – –

(לבן־דודו קפולט, בהכנסו.)

הָא, יַקִּירִי! שִׂמְחָה בִּלְתִּי־צְפוּיָה,

אַךְ בְּעִתָּהּ. שֵׁב, שֵׁב נָא, יַקִּירִי,

תּוֹר־הַמָּחוֹל שֶׁלָּנוּ גָז, הָלַךְ לוֹ.

כַּמָּה שָׁנִים חָלְפוּ מִיּוֹם לָבַשְׁנוּ

מַסֵּכוֹת?

הדוד קפולט: חֵי אֱלֹהִים, שְׁלשִׁים שָׁנָה.

קפולט: לֹא, חֲבִיבִי! מַגְזִים אַתָּה, מַגְזִים.

בָּאַחֲרוֹנָה בְּלֵיל כְּלוּלוֹת לוּצֶ’נְצִיּוֹ

מְחֻפָּשִׂים הָיִינוּ. מִנִּי אָז

חָלְפוּ עֶשְׂרִים וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים.

הדוד קפולט: יוֹתֵר, יוֹתֵר מִזֶּה, סִינְיוֹר, הֵן בְּנוֹ

בְכוֹרוֹ כְּבָר בֶּן־שְׁלשִׁים.

קפולט: שְׁטֻיּוֹת! לִפְנֵי

שְׁנָתַיִם רַק לִכְלָל בַּגְרוּת הִגִּיעַ.

רומאו: (לאחד המשרתים.)

הַגֵּד, מִי הָעַלְמָה הַמְפָאֶרֶת

זְרוֹעוֹ שֶׁל הָאָצִיל?

המשרת: זֹאת לֹא אֵדַע, סִינְיוֹר.

רומאו: יִלְמַד לַפִּיד מִמֶּנֶּה לְהָאִיר!

בִּלְחִי־הַלַּיְלָה זוֹ הַדְּמוּת תַּזְהִיר

כְּאֶבֶן־חֵן עַל אֹזֶן־נַעֲרָה בַּת־כּוּשׁ.

יָפְיָהּ נִשְׂגָּב מִהְיוֹת הוּא לְשִׁמּוּשׁ!

כְּבֵין עוֹרְבִים יוֹנָה צְחֹרָה כַּשֶׁלֶג,

כֵּן הָעַלְמָה בֵּין הַבָּנוֹת הָאֵלֶּה.

מַה תִּתְעַנֵּג יָדִי לוּא אַךְ תִּגַּע

בְּאֶפֶס־קְצֵה יָדָהּ הָעֲנֻגָּה!

וְכִי אָהַב לִבִּי עַד כֹּה? הוֹ, לֹא! וַדַּאי לֹא!

יְפִי־אֱמֶת נִגְלָה לִי רַק הַלַּיְלָה.

טיבלט: (בקול מושפל.)

אֶחָד מִבְּנֵי מוֹנְטַגִּי הִתְגַנֵּב פֶּהֹ.

קוֹלוֹ מֻכָּר לִי. נַעַר. הַב לִי חֶרֶב!

הָא, מָה! זֶה הַנּוֹכֵל נוֹעַז לָבוֹא

בְּמַסֵּכָה, לַחְשֹׂף שִׁנָּיו בְּלַעַג

וְכָכָה לְחַלֵּל שִׂמְחַת חַגֵּנוּ?

עַל כְּבוֹד בֵּיתִי אָגֵן. וְאִם הוּא מֵת

לֹא יֵחָשֵׁב לִי הַדָּבָר לְחֵטְא.

קפולט: מַה יֵּשׁ, קְרוֹבִי? עַל מָה זוֹ הָרִתְחָה?

טיבלט: אוֹיֵב עָבַר אֶת סַף בֵּיתְךָ, דּוֹדִי.

מוֹנְטַגִּי בֶּן־בְּלִיַּעַל בָּא אֵלֵינוּ

וְשָׂם לְלַעַג אֶת הַדְרַת חַגֵּנוּ.

קפולט: רוֹמֵאוֹ, זֶה הָעֶלֶם?

טיבלט: הַנָּבָל רוֹמֵאוֹ.

קפולט: הַנַח לוֹ, יַקִּירִי, וְהֵרָגַע נָא.

בְּרוּחַ אֲצִילוּת וְחֵן נוֹהֵג הוּא,

וְאִם לוֹמַר דִּבְרֵי אֱמֶת, וֵרוֹנָה

גֵּאָה עַל תֹּם דְּרָכָיו וּסְגֻלּוֹתָיו.

אַף לוּ תִּתֵּן לִי כָּל אוֹצְרוֹת עִירֵנוּ,

אֵינִי פּוֹגֵעַ בּוֹ בְּצֵל בֵּיתִי.

הַסַּח, אֵפוֹא, אֶת דַּעְתְּךָ מִמֶּנּוּ

וּשְׁקֹט! זֶה רְצוֹנִי. אִם תְּכַבְּדֵהוּ,

הַסְבֵּר פָּנֶיךָ וּפַזֵּר קְמָטֶיךָ,

אֲשֶׁר אֵינָם יָאִים לְרוּחַ הַמִּשְׁתֶּה.

טיבלט: יָאִים הֵם, לוּ נָבָל הוּא הָאוֹרֵחַ.

לֹא עוֹד אֶשָּׂא פָּנָיו.

קפולט: עַל כָּרְחֲךָ

תִּשָּׂא אוֹתָם, פִּרְחָח! נָשׂוֹא תִּשָּׂא!

שְׁטֻיּוֹת! מֵי בַּעַל־בֵּית פֹּה? אַתָּה?

אֲנִי? לֵךְ, לֵךְ! לֹא עוֹד תִּשָּׂא פָּנָיו!?

מָה? יִשְׁמְרֵנִי אֵל! שַׁעֲרוּרִיָּה

בִּקַּשְׁתָּ לְהַטִּיל פֹּה בֵּין אוֹרְחַי?

הָא, תַּרְנְגוֹל! זֶה גֶבֶר בְּעֵינָיו!

טיבלט: אֲבָל, דּוֹדִי, חֶרְפָּה הִיא!

קפולט: הוֹי, הַנַּח לִי,

בָּחוּר עִקֵּשׁ! אָכֵן, נִרְאֶה! עָלוּל

זֶה הַמִּשְׂחָק לִשְׁבֹּר אֶת עָרְפְּךָ.

תַמְרֶה אֶת פִּי? אָכֵן, שָׁעָה כְּשֵׁרָה

בָּחַרְתָּ.

(לאורחים.) כֹּה לֶחָי! יָפֶה! נִפְלָא!

(לטיבלט.) לֵךְ, רַבְרְבָן! תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ, אוֹ…

למשרתים. אוֹר, אוֹר, שֵׁדִים בְּנֵי אֹפֶל!

(לטיבלט.) אוֹ אֲנִי

אָשִׁיב אֶת נַפְשְׁךָ לִמְנוּחָתָהּ!

(לאורחים.) בְּקֶצֶב, יַקִּירַי! בְּיֶתֶר עֹז!

טיבלט: שַׁלְוָה כְּפוּיָה זוֹ מוּל חֵמָה בּוֹעֶרֶת,

בְּהִפָּגְשָׁן צְמַרְמֹרֶת בִּי עוֹבֶרֶת.

אֵצֵא, אוֹרֵחַ־לֹא קָרוּא, אַךְ הַשִּׂמְחָה

כְּחֶרֶב תִּתְהַפֵּך עַל צַוָּארְךָ!

(יוצא.)

רומאו: (נוטל ידה של יוליה.)

בְּאִם יָדִי תַּטִּיל אֲבַק־טֻמְאָה

בְּמִשְׁכָּנֵךְ, תְּרוּפָה לִי לְמַכָּה:

שְׂפָתַי, שְׁנֵי נְזִירִים עוֹטֵי־כְּלִמָּה,

יַמְתִּיקוּ עֲווֹנִי בִּנְשִׁיקָה.

יוליה: נָזִיר נָעִים²⁶, יָדְךָ אַל נָא תַּרְשִׁיעַ:

בָּזֹאת הִבִּיעָה אַךְ דְּבֵקוּת זַכָּה.

עֵת יַד נָזִיר אֶל יַד קָדוֹשׁ תַּגִּיעַ,

זֶה הַמַּגָּע כָּמוֹהוּ כִּנְשִׁיקָה.

רומאו: אֵין לַקָּדוֹשׁ וְלַנָּזִיר שְׂפָתַיִם?

יוליה: הוֹ, כֵּן. רַק לִתְפִלָּה וַחֲנִינָה.

רומאו: עַלְמָה קְדוֹשָׁה, הַרְשִׁי נָא לַשְּׂפָתַיִם

אֲשֶׁר הִרְשֵׁית לְיָד נֶאֱמָנָה.

הוֹ, אָנָּא, הֵעָנִי לָהֶן, גְּבִרְתִּי,

לְבַל יִירַשׁ יֵאוּשׁ אֱמוּנָתִי.

יוליה: קָדוֹשׁ כִּי יֵעָנֶה הֵן לֹא יִבְרַח.

רומאו: אַל תִּבְרְחִי! פְּרִי תְּפִלָּתִי אֶקַּח. (נושק על שפתיה.)

כָּךְ בִּשְׂפָתַיִךְ חֵטְא שֶׁלִּי נִמְרָק.

יוליה: וְחֵטְא שְׂפָתֶיךָ בִּשְׂפָתַי נִדְבָּק.

רומאו: מָה! חֵטְא שְׂפָתַי? תֵּרוּץ זֶה כֹּה נֶחְמָד!

הָשִׁיבִי לִי חֶטְאִי. (חוזר ונושק לה.)

יוליה: נוֹשֵׁק אַתָּה כַּדָּת.

אומנת: אִמֵּךְ, דָּבָר לָהּ, גְּבִרְתִּי, אֵלַיִךְ.

(יוליה מתרחקת.)

רומאו: אִמָּהּ? מִי הִיא?

אומנת: קֻשְׁיוֹת אַתָּה שׁוֹאֵל!

אִמָּהּ, בָּחוּר, עֲקֶרֶת זֶה הַבַּיִת,

אִשָּׁה טוֹבָה, בַּת־שֵׂכֶל, חֲסוּדָה הִיא,

בִּתָּהּ הֵינַקְתִּי וְאִתָּהּ שׂוֹחַחְתָּ.

אֲשֶׁר יִזְכֶּה לָשִׂים יָדוֹ עָלֶיהָ,

מְצַלְצְלִים אֶל תּוֹךְ כִּיסוֹ תּוֹקֵעַ. (סרה הצידה.)

רומאו: בַּת קַפּוּלֶט? אֲבוֹי, מְחִיר מַחֲרִיד!

בְּיַד אוֹיְבִים חַיַּי אֲנִי מַפְקִיד.

בנווליו: נֵלֵךְ. הַחַג מַגִּיעַ לְסוֹפוֹ.

רומאו: כֵּן חָשׁ לִבִּי. נִחוּשׁ אָפֵל טוֹרְפוֹ

קפולט: לֹא, רַבּוֹתַי! הוֹ, אַל נָא בְּחָפְזָה!

עוֹד מְזֻמֶּנֶת סְעֻדָה קְטַנְטֹנֶת.

גָּמוּר אִתְּכֶם? טוֹב. כִּרְצוֹנְכֶם, אוֹרְחַי.

חֵן־חֵן, רֵעִים כְּבוּדִים, וְלֵיל מְנוּחוֹת!

הָאִירוּ נָא דַרְכָּם!

(לבן־דודו קפולט.) עֵינַי כָּלוֹת לִישֹׁן.

הָא, חֵי נַפְשִׁי, בָּחוּר, אֵחַרְנוּ שֶׁבֶת,

וְעֵת לָנוּחַ.

(יוצאים כולם, חוץ מיוליה והאומנת.)

יוליה: בּוֹאִי, הָאוֹמֶנֶת!

הַגִּידִי, מִי הוּא הָאוֹרֵחַ שָׁם?

אומנת: בְּנוֹ גַם יוֹרְשׁוֹ שֶׁל הַזָּקֵן טִיבֶּרְיוֹ.

(יוצא בנווליו.)

יוליה: וּמִי הוּא הַיּוֹצֵא בְּזֶה הָרֶגַע?

אומנת: בַּשֵּׁד, פֶּטְרוּקִיּוֹ הַצָּעִיר, נִדְמֶה לִי.

(יוצא מרקוציו.)

יוליה: וּמִי הָעֶלֶם, שֶׁסֵּרֵב לִרְקֹד?

אומנת: זֹאת לֹא אֵדַע.

יוליה: לְכִי וְשַׁאֲלִי!

(האומנת ניגשת אל היוצאים.)

וְלוּא הָאִישׁ נָשׂוּי הוּא, אַלְלַי,

קִבְרִי יִהְיֶה לִי עֶרֶשׂ־כְּלוּלוֹתַי.

אומנת: (חוזרת.)

רוֹמֵאוֹ שְׁמוֹ, גְּבִרְתִּי. בְּנוֹ יְחִידוֹ

שֶׁל אוֹיְבְכֶם בְּנֶפֶשׁ. הוּא מוֹנְטַגִּי.

יוליה: אָכֵן, מִשִּׂנְאָתִי הַיְחִידָה

אַהֲבָתִי הַיְחִידָה נוֹלְדָה.

בִּדְמוּת זָרָה לְהִכִּירוֹ נִמְהַרְתִּי,

וְעֵת נוֹדַע לִי מִי הָאִישׁ, – אֵחַרְתִּי.

לֵדָה זוֹ הִיא כּוֹפַתְנִי – נִתְעָבָה! –

לִפְנֵי אוֹיְבִי לִסְגֹּד בְּאַהֲבָה!

אומנת: מָה?

יוליה: הָא, דִּבְרֵי שִׁירָה אֲשֶׁר לָמַדְתִּי

מִפִּי אוֹרֵחַ, שֶׁעִמּוֹ רָקַדְתִּי.

(קול מבחוץ.) יוּלִיָּה!

אומנת: כֵּן! מִיָּד, מִיָּד! שָׁמַעְנוּ

הַכֹּל הָלְכוּ, בִּתִּי, נֵלֵךְ גַּם אָנוּ.

(יוצאות.)

מערכה שניה

פְּרוֹלוֹג

כורוס

תְּשׁוּקָה אַחַת עַל עֶרֶשׂ־דְּוַי גּוֹוַעַת,

וַחֲדָשָׁה יוֹרֶשֶׁת כַּסּוּפָה;

הַיְפֵהפִיָּה, שֶׁאָהֲבוּ עַד מָוֶת,

לֹא עוֹד תִּשְׁוֶה לְיוּלְיָה הַיָּפָה.

אַתָּה אוֹהֵב וְנֶאֱהָב רוֹמֵאוֹ,

אֲחוּז קְסָמִים לִבּוֹ גַם לְבָבָהּ,

הוּא לְאוֹיֶבֶת מְדֻמָּה כָּמֵהַּ,

וְלָהּ יִמְתַּק פְּרִי־אַהֲבָה גְנוּבָה.

אַךְ אִם אוֹיֶבֶת, אֵיךְ יִקְרַב אֵלֶיהָ?

כֵּיצַד יִלְחַשׁ לָהּ וִדּוּיֵי־דוֹדִים?

אַף הִיא כֵּיצַד תָּשִׁיב לוֹ אִחוּלֶיהָ

בְּלִי חֵת מִפְּנֵי רוֹדְפִים וַחֲשׁוּדִים?

אַךְ אַהֲבָה תּוֹרֵם בִּינָה וָחֹק

כֵּיצַד מִמַּר יֵשׁ לְהוֹצִיא מָתוֹק.

(יוצאים.)

תמונה ראשונה

(ורונה. סמטא בסמוך לחומת גנו של קפולט.)

(נכנס רומאו)

רומאו: לְאָן אֵלֵךְ, אִם פֹּה הוּא לְבָבִי?

סֹב, גּוּשׁ־עָפָר צוֹנֵן, בַּקֵשׁ אוֹר־שֶׁמֶשׁ!

(מטפס בקיר וקופץ לגן.)

(נכנסים בנווליו ומרקוציו.)

בנווליו: רוֹמֵאוֹ! הֵי, עֲמֹד!

מרקוציו: בָּחוּר פִּקֵּחַ,

מִפֹּה חָמַק הַיְשֵׁר אֶל מִשֶׁכָּבוֹ.

בנווליו: טִפֵּס־עָבַר מֵעַל חוֹמַת הַגָּן,

הָא, קְרָא לוֹ!

מרקוציו: כֵּן, אֶקְרָא גַּם אַשְׁבִּיעֵהוּ.

רוֹמֵאוֹ! זַעַף! לַהַב! אַהַב! מְטֹרָף!

בִּדְמוּת דִּמְעָה וַאֲנָחָה הוֹפַע נָא!

חֲרֹז חֳרוּז יָחִיד וּפְלֹט נָא “וַי לִי!”

חֲרֹז “אַהֲבָה” עִם “לֶהָבָה”, וְדַי לִי,

לְוֶנוּס תַּמָּתִי אֱמֹר פָּסוּק רַב־טַעַם,

תְּלֵה שֵׁם נָאֶה בַּנַּעַר קֻפִּידוֹן,

עַל שֶׁהִפְלִיא לִקְלֹעַ הַסּוּמַא,

וְחֵץ פָּגַע בַּמֶּלֶךְ קוֹפֵטוּאָה²⁷

שֶׁהִתְאַהֵב בְּצוֹעֲנִית קְטַנָּה!

אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לִי, לֹא זָע, לֹא נָע.

הוֹ, מֵת הַקּוֹף! אָשׁוּב וְאַשְׁבִּיעֶנוּ.

בְּרוֹזָלִין אַשְׁבִּיעֲךָ, בְּאוֹר־עֵינֶיהָ,

בָּאֹדֶם־פִּיהָ, בְּמִצְחָה הָרָם.

בְּהוֹד־רַגְלָהּ וּבְהַדְרַת־בִּרְכֶּיהָ,

בְּרֶטֶט חַמּוּקֶיהָ הַגְּמִישִׁים

וּבְכָל נִכְסֵי־הַנּוֹי שֶׁעַל סְבִיבָם.

קוּם, קוּם, רוֹמֵאוֹ! בִּדְמוּתְךָ הוֹפַע נָא!

בנווליו: הָא, אִם יִשְׁמַע, יִחַר לוֹ וְיִכְעַס.

מרקוציו: מַה טַּעַם לוֹ לִכְעֹס? כּוֹעֵס הָיָה

אִלּוּ לִפְנֵי בְּחִירַת־לִבּוֹ זִמַּנְתִּי

מִין רוּחַ־רְפָאִים מֻפְלָא וָזָר,

שֶׁיְּרַחֵף סְבִיבָהּ, עַד כִּי תָּקוּם

לְהַשְׁבִּיעוֹ וּלְשָׁלְּחוֹ צַלְמָוְתָה.

אָכֵן, סִבָּה לְהִתְרַעֵם. הַשְׁבָּעָתִי

אֵין דֹּפִי בָּהּ. בְּשֵׁם אֲהוּבָתוֹ

לְהַעֲלוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֶת רומאו:

בנווליו: נֵלֵךְ! בְּסֵתֶר אִילָנוֹת חָפֵץ הוּא

לְהִתְיַחֵד עִם לַחְלוּחִית הַלַּיְלָה.

יָפֶה הַצֵּל לְאַהֲבָה עִוֶּרֶת.

מרקוציו: אִם הָאַהֲבָה עִוֶּרֶת כְּדֵי־כָּךְ

בַּמַּטָּרָה לִפְגֹעַ לֹא תִּצְלַח.

כָּעֵת, וַדַּאי, בְּצֵל הַתְּאֵנָה²⁸ יֵשֵׁב לוֹ.

אֲהוּבָתוֹ יִרְאֶה בִּדְמוּת פִּרְיָהּ,

אֲשֶׁר לִשְׁמוֹ כָּל נַעֲרָה צוֹחֶקֶת.

הוֹ מִי יִתֵּן, רוֹמֵאוֹ, וְהָיְתָה הִיא,

עֲלֵה הַתְּאֵנָה לִתְאֵנֶיךָ!

יִנְעַם לֵילְךָ, רוֹמֵאוֹ! אָנֹכִי

אֵלֵךְ אֶל מִטָּתִי הַפְּעוּטָה,

כִּי אַפִּרְיוֹן־שָׂדֶה זֶה קַר מִדַּי.

הַאִם נֵלֵךְ?

בנווליו: וַדַּאי! לֹא נְחַפֵּשׂ

אָדָם, שֶׁאֵין חֶפְצוֹ, כִּי יִמְצָאוּהוּ.

(יוצאים.)

תמונה שניה

(גנו של קפולט.)

(נכנס רומאו.)

רומאו: רַק מִי שֶׁלֹּא נִפְצַע, בָּז לְצַלֶּקֶת.

(מופיעה יוליה בחלון.)

הָס! אֵיזֶה אוֹר מִן הַחַלּוֹן בּוֹקֵעַ?

זֶה הַמִּזְרָח, וְיוּלִיָּה הַשֶּׁמֶשׁ.

עֲלִי, עֲלִי נָא, שֶׁמֶשׁ חֲמוּדוֹת

חִנְקִי בְּאוֹר־כַּפַּיִךְ הַלְּבָנָה²⁹,

אֲשֶׁר הֶחֱוִירָה מִקִּנְאָה וָצַעַר,

עַל שֶׁנָּאוִית וְיָפְיָפִית מִמֶּנָּה,

אַתְּ, שֶׁהִנָּךְ שִׁפְחָה לָהּ וְכֹהֶנֶתֶ.

אַל תְּשָׁרְתִיהָ עוֹד, שֶׁקַּנָּאִית הִיא.

שִׂמְלַת־הֵיכָל שֶׁלָּהּ בָּלְתָה, הוֹרִיקָה,

רַק לֵיצָנִים עוֹד מִתְעַטְּפִים בָּהּ.

סַלְּקֵי אוֹתָהּ! הוֹ, אַתְּ גְּבִירַת־לִבִּי!

שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי! הוֹ, לוּ יָדְעָה זֹאת!

דּוֹבֶרֶת הִיא, אַךְ דִּבּוּרָהּ אִלֵּם הוא.

וּמַה בְּכָךְ? עֵינֶיהָ מְשִׂיחוֹת,

אָשִׁיבָה לְעֵינֶיהָ. וְאוּלָם

הִרְהַבְתִּי עֹז: הִיא לֹא אֵלַי דּוֹבֶרֶת:

שְׁנֵי כּוֹכָבִים יָפִים, בְּחִירֵי־שָׁמַיִם,

אָצִים לְעִסְקֵיהֶם וּמַפְצִירִים בָּהּ,

שֶׁהִיא תִּשָּׂא עֵינַיִם נוֹצְצוֹת אֶל עָל

וְתַחְתֵּיהֶם תָּאוֹרְנָה עַד יָשׁוּבוּ.

וּמַה לּוּ נִקְבְּעוּ עֵינֶיהָ בַּמָּרוֹם

וּבְרֹאשָׁהּ כּוֹכְבֵי־מָרוֹם נִקְבָּעוּ?

מֵאוֹר פָּנֶיהָ כּוֹכָבִים יֵבוֹשׁוּ

כְּאוֹר הַנֵּר מִפְּנֵי אוֹרוֹ שֶׁל יוֹם.

וְלוּ עֵינֶיהָ בַּשְּׁחָקִים תִּזְהַרְנָה

תִּפְצַחְנָה צִפֳּרִים בְּרֶנֶן־שִׁיר,

בְּדַמוֹתָן כִּי כְּבָר הַיּוֹם הֵאִיר.

הִנֵּה לֶחְיָה סָמְכָה עַל כַּף יָדָה,

הוֹ מִי כְּסָיָה יִתְּנֵנִי לְיָדָהּ

וּבְלֶחְיָהּ נָגַעְתִּי!

יוליה: אַלְלַיַ!

רומאו: דוֹבֶרֶת!

דַּבֵּר, מַלְאָךְ בָּהִיר, דַּבֵּר נָא עוֹד!

זוֹהֶרֶת אַתְּ עָלַי בִּשְׁחוֹר־הַלַּיְלָה

כִּשְׁלִיחַ־אֵל קַלִּיל וּפְרוּשׂ־כְּנָפַיִם,

אֲשֶׁר לְפֶתַע מִמְּרוֹמִים הוֹפִיעַ

לְעֵינֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי־בָּשָׂר־וָדָם,

וְהֵם מֻכֵּי־פְּלִיאָה יָסֵבּוּ רֹאשׁ

לְהִתְבּוֹנֵן, אֵיכָה עַל גַּב־עָנָן

רוֹכֵב מַעֲדַנּוֹת, וְאֵיךְ נִשָּׂא

עַל פִּי תְּהוֹם הַכְּחוֹל בַּעֲצַלְתַּיִם.

יוליה: רוֹמֵאוֹ, הוֹ רוֹמֵאוֹ, בְּשֶׁל מָה

אַתָּה רוֹמֵאוֹ? הִתְנַכֵּר נָא לָאָבִיךָ,

הָמֵר שִׁמְךָ! אִם אֵין זֶה לִרְצוֹנְךָ

אֱמֹר לִי בִּשְׁבוּעָה כִּי תֹּאהֲבֵנִי

וְאֵין אֲנִי בִּתּוֹ שֶׁל קַפּוּלֶט.

רומאו: (לנפשו.) לְהַאֲזִין לָהּ עוֹד, אוֹ לְהָשִׁיב

מִיָּד?

יוליה: הֵן רַק שִׁמְךָ בִּלְבַד אוֹיְבִי הוּא,

שֶׁכֵּן אַתָּה אַתָּה הוּא, רַק שִׁמְךָ מוֹנְטַגִּי.

מוֹנְטַגִּי מַהוּ? לֹא פָּנִים, לֹא יָד,

לֹא רֶגֶל וְלֹא זְרוֹעַ, אַף לֹא אֵבֶר

כָּלְשֶׁהוּ מֵאֲבָרָיו שֶׁל בֶּן־אֱנוֹשׁ.

אָכֵן, יְהִי שִׁמְךָ אַחֵר! שֵׁם מַהוּ?

נִקְרָא לְשׁוֹשַׁנָּה בְּשֵׁם אַחֵר,

הַאִם יֹאבַד לָהּ רֵיחַ־נִיחוֹחָהּ?

אִם אֵין רוֹמֵאוֹ מִתְקָרֵא רוֹמֵאוֹ,

הֲכִי יֶחְדַּל לִהְיוֹת עוֹד כְּלִיל־תִּפְאֶרֶת?

רוֹמֵאוֹ! זֶה הַשֵּׁם לֹא עֶצֶם הוּא

מֵעֲצָמֶיךָ. הוֹ, עָלָיו וַתֵּר נָא,

וְחֵלֶף זֶה אֶת כָּל עַצְמִי לָקַחַת!

רומאו: אֶקַּח! עַל דִּבְרָתֵךְ. רַק אֱהֶבִינִי

וּבַשֵּׁנִית אֶטְבֹּל טְבִילָה כַּדָּת,

וְשׁוּב אֵינִי רומאו.

יוליה: מִי אַתָּה,

אֲשֶׁר אָרַבְתָּ לִי בְּסֵתֶר לַיְלָה

וְאֶל סָתְרֵי מַחְשְׁבוֹתַי פָּרַצְתָּ?

רומאו: אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵיךְ לוֹמַר אֶת שְׁמִי,

כִּי שְׁמִי, עַלְמָה זַכָּה, לִי לְזָרָא הוּא,

בְּיַעַן שְׁמִי אוֹיְבֵךְ וְלוּ כְּתַבְתִּיו,

הֲלֹא קוֹרְעוֹ הָיִיתִי לִגְזָרִים.

יוליה: (לנפשה.) מִלִּים סְפוּרוֹת עוֹד לֹא קָלְטָה

אָזְנִי, וּבְקוֹלוֹ הֵיטֵב הִבְחַנְתִּי.

(לרומאו.) הַאֵין אַתָּה רוֹמֵאוֹ? בֶּן מוֹנְטַגִּי?

רומאו: לֹא זֶה וְגַם לֹא זֶה, עַלְמָה תַּמָּה,

אִם זֶה גַם זֶה אֵינָם לְפִי רוּחֵךְ.

יוליה: אֱמֹר, כֵּיצַד וְלָמָּה בָּאתָ הֵנָּה?

חוֹמַת הַגַּן גְּבֹהָה וְכֹה תְּלוּלָה הִיא,

שֶׁאִם יִקְרֶה וְאִישׁ מִבְּנֵי בֵּיתֵנוּ

נִתְקָל בְּךָ, אַתָּה נִתְקָל בַּמָּוֶת.

רומאו: הָאַהֲבָה, עַלְמָה, קַלַּת־כְּנָפַיִם,

מֵעֵבֶר לַחוֹמָה הִיא נְשָׂאַתְנִי,

כִּי לֹא מַחְסוֹם שֶׁל אֶבֶן יַעַצְרֶנָּה.

הָאַהֲבָה תָּעֵז עֲשׂוֹת כְּכָל

אֲשֶׁר לְאֵל יָדָהּ. עַל־כֵּן קְרוֹבַיִךְ

לֹא יַעַמְדוּ לִי לְשָּׂטָן.

יוליה: אַךְ אִם

רָאֹה יַרְאוּ אוֹתְךָ, אַתָּה בֶּן־מָוֶת!

רומאו: רַבָּה הַסַּכָּנָה בְּאוֹר־עֵינַיִךְ

מִשֶּׁבַע חֲרָבוֹת שֶׁבִּידֵיהֶם.

תְּנִי בִּי מַבָּט שֶׁל חֵן, וְאֵיבָתָם

לֹא תַּשִּׂיגֵנִי.

יוליה: בְּשׁוּם הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם

אֵינִי רוֹצָה כִּי יִמְצָאוּךָ כָּאן.

רומאו: הַלַּיְלָה מַסְתִּירֵנִי מִפְּנֵיהֶם

כְּמוֹ גְלִימָה, אֲבָל אִם קַר לִבֵּךְ

אֵלַי, יָבוֹאוּ נָא, כִּי טוֹב מוֹתִי

מִנִּי חַיִּים בְּלֹא אַהֲבָתֵךְ.

יוליה: אֵיכָה מָצָאתָ דַּרְכְּךָ אֵלַי?

רומאו: אַהֲבָתִי הוֹרְתָה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ,

הִיא לִי עֵצָה נָתְנָה, אֲנִי – עֵינַי לָהּ.

אֵינִי יוֹרֵד־יַמִּים, אַךְ עַד קַצְוֵי

תֵּבֵל אַפְלִיג וַאֲחָרֵף נַפְשִׁי

לוּ אַךְ אֶמְצָא אוֹצַר־חֶמְדָּה כָּמוֹךְ.

יוליה: לוּלֵי יֵרֵד עָלַי צְעִיף הַלַּיְלָה,

רוֹאֶה הָיִיתָ סֹמֶק עַל פָּנַי,

עַל כִּי שָׁמַעְתָּ לְוִדּוּי לִבִּי.

לְוַאי שָׁמַרְתִּי עַל דַּרְכֵי נִימוּס,

לְוַאי הִכְחַשְׁתִּי כָּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי,

אֲבָל הַקֵּץ לְצַחְצְחוֹת שְׂפָתַיִם!

הַאֲהַבְתָּנִי? הוֹ, יָדַעְתִּי! “הֵן” תָּשִׁיב לִי,

וּתְשׁוּבָתְךְ נֶאֱמָנָה עָלַי,

אַךְ אַל תָּאוּץ לְהִשָּׁבַע, רוֹמֵאוֹ,

פֶּן תִּכָּשֵׁל וּשְׁבוּעָתְךָ חִלַּלְתָּ.

יֻפִּיטֶר, כָּךְ אוֹמְרִים, אוֹהֵב לִצְחֹק

לְשֵׁמַע הֲפָרַת שְׁבוּעוֹת־דּוֹדִים.

רוֹמֵאוֹ הַנִּלְבָּב, אִם אֲהַבְתָּנִי,

פְּתַח פִּיךָ וְדַבֵּר בְּלֵב גָּלוּי.

אַךְ אִם סָבוּר אַתָּה, כִּי אֶת לִבִּי

כָּבַשְׁתָּ חִישׁ־מַהֵר, אַקְדִּיר פָּנִים

כְּמִתְעַקֶּשֶׁת וְאַגִּידָה “לָאו”

לְמַעַן תְּחַזֵּר אַחֲרַי, אֲבָל

לְבַד מִזֹּאת: בְּשׁוּם פָּנִים וְאֹפֶן!

וַדַּאי, מוֹנְטַגִּי הַיָּקָר, כֵּוָן

שֶׁאַהֲבָה טוֹרֶפֶת אֶת נַפְשִׁי,

תִּרְאֵנִי כִּפְזִיזָה וְקַלַּת־דַּעַת,

אוּלָם נֶאֱמָנָה אֲנִי מֵאֵלֶּה

הַמֵּיטִיבוֹת כָּל־כָּךְ לְהִצְטַנֵּעַ.

אָמְנָם רָאוּי הָיָה לִי לְהוֹכִיחַ

מִדַּת צְנִיעוּת רַבָּה מִשֶּׁלָּבַשְׁתִּי,

אֲבָל אַתָּה הִקְדַּמְתָּ לְהַקְשִׁיב

לָשִׂיחַ לֵב שׁוֹפֵעַ לְתֻמּוֹ

רִגְשַׁת־אַהֲבָתוֹ. אָכֵן, כַּפֵּר לוֹ

וְאַל תִּרְאֶה בּוֹ אַהֲבָה פּוֹחֶזֶת,

שֶׁלֵּיל־הַחֹשֶׁךְ הוֹצִיאָהּ לָאוֹר.

רומאו: גְּבִרְתִּי, בַּלְּבָנָה הַמְטַפְטֶפֶת כֶּסֶף

עֲלֵי צַמְּרוֹת הַגַּן נִשְׁבַּעְתִּי…

יוליה: אַל תִּשָּׁבַע בְּזוֹ הַהֲפַכְפֶּכֶת,

שֶׁחֹדֶשׁ־חֹדֶשׁ מַחֲלִיפָה צוּרוֹת לָהּ,

פֶּן גַּם אַהֲבָתְךָ תִּהְיֶה כָּמוֹהָ!

רומאו: וּבְכֵן, גְּבִירָה, בַּמֶּה לְהִשָּׁבֵעַ?

יוליה: בְּשׁוּם דָּבָר! אַךְ אִם שְׁבוּעָה חָפַצְתָּ,

נָא הִשָּׁבַע בְּנַפְשְׁךָ רַבַּת־הַחֵן

אֲשֶׁר אֶסְגֹּד לָהּ וְאוֹקִיר כָּאֵל

וְהֶאֱמַנְתִּי.

רומאו: אִם אַהֲבַת לִבִּי

הַיְקָרָה…

יוליה: חֲדַל נָא מִשְּׁבוּעוֹת.

אָמְנָם, בְּךָ שָׂמַחְתִּי, אַךְ אֵינִי

שְׂמֵחָה בַּבְּרִית כָּרַתְנוּ³⁰ זֶה הַלַּיְלָה.

הַכֹּל נִמְהָר, מַפְתִּיעַ, פִּתְאֹמִי

כְּנֹגַהּ הַבָּרָק הַמְּבַצְבֵּץ וָגָז לוֹ

בְּטֶרֶם עוֹד נַסְפִּיק לוֹמַר: “בָּרָק!”

יְהִי לֵילְךָ בָּרוּךְ, מַחְמַל נַפְשִׁי;

הֵן יִתָּכֵן, כִּי עַד פְּגִישָׁה שְׁנִיָּה

עִם לַהַט רוּחַ קַיִץ מְלַבְלֶבֶת

יִהְיֶה נִצַּן־דּוֹדִים זֶה פֶּרַח־חֶמֶד.

לַיְלָה טוֹב! לְוַאי וְנֹעַם הַמְּנוּחָה

שֶׁבְּקִרְבִּי יָבוֹא אֶל לְבָבְךָ.

רומאו: וְכִי לֹא תְּמַלְּאִי אֶת מִשְׁאַלְתִּי?

יוליה: מָה עוֹד תִּשְׁאַל הַלַּיְלָה מֵאִתִּי?

רומאו: כִּי תִּשָּׁבְעִי לִי אֱמוּנִים כָּמוֹנִי.

יוליה: עָשִׂיתִי כֵן לִפְנֵי אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ.

הוֹ, לוּ שְׁבוּעָה זוֹ עוֹד עִמִּי שָׁמַרְתִּי!

רומאו: חוֹזֶרֶת אַתְּ מִשְּׁבוּעָתְךָ? מַדּוּעַ?

יוליה: כְּדֵי לְהַחֲזִירָה לְךָ בְּחֵפֶץ לֵב.

הֵן לֹא אֶרְצֶה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לִי:

נִדְבַת־רוּחִי כַּיָּם, שֶׁאֵין לוֹ חֵקֶר,

אַהֲבָתִי – מַעֲמַקִּים כָּמוֹהוּ:

תּוֹסִיף לָתֵת, תּוֹסִיף לְהִתְעַשֵּׁר,

כִּי זוֹ גַם זוֹ לֹא סוֹף לָהֶן, לֹא קֵץ.

(נשמע קול האומנת מבפנים.)

שָׁמַעְתִּי קוֹל. הֱיֵה שָׁלוֹם, יַקִּיר לִי!

מִיָּד, אוֹמֶנֶת! שְׁמֹר לִי אֱמוּנִים!

חַכֵּה לִי רֶגַע! עוֹד אָשׁוּב.

(יוצאת יוליה.)

רומאו: הוֹ, לֵיל־

בְּרָכָה, לֵיל־אֹשֶׁר! אַךְ כֵּיוָן שֶׁלַּיְלָה,

אוּלַי כָּל זֹאת לֹא אֹשֶׁר שֶׁל מַמָּשׁ הוּא.

כִּי אִם חֲלוֹם חוֹנֵף, שׁוֹפֵעַ נַחַת.

(חוזרת יוליה.)

יוליה: רַק עוֹד שָׁלשׁ מִלִּים וְלַיְלָה טוֹב,

רוֹמֵאוֹ, אִם אַהֲבָתְךָ אֱמֶת הִיא

וּלְאֵשֶׁת־בְּרִית חָפַצְתָּ לְשֵׂאתֵנִי,

בְּיַד שְׁלִיחִי שְׁלַח לְמָחָר דְּבָרְךָ,

לֵאמֹר הֵיכָן וְאֵימָתַי תּוֹעִיד

כִּי נַעֲרֹךְ אֶת טֶקֶס כְּלוּלוֹתֵינוּ.

וְכָל אֲשֶׁר עִמִּי אַנִּיחַ לְרַגְלֶיךָ,

וּבַאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֵלֵךְ נָא, אֲדוֹנִי.

אומנת: (מאחורי הקלעים.) גְּבִרְתִּי!

יוליה: מִיָּד אָבוֹא! אַךְ אִם רָעוֹת

כַּוָּנוֹתֶיךָ, אָנָּא בִּקַּשְׁתִּיךָ…

אומנת: גְּבִרְתִּי!

יוליה. מִיָּד!.. אַל תְּחַזֵּר אַחֲרַי,

וְהַנִּיחֵנִי לְצָרַת נַפְשִׁי.

אָכֵן, מָחָר יָבוֹא שְׁלִיחִי אֵלֶיךָ.

רומאו: שֶׁכֹּה יָאִיר לִי הַמַּזָּל…

יוליה: וְשִׁבְעָתַיִם יְבֹרַךְ לֵילְךָ!

(יוצאת יוליה.)

רומאו: אוֹ שִׁבְעָתַיִם יְקֻלַּל לֵילִי

אִם אֵין אוֹרֵךְ מֵאִיר בּוֹ לְהַפְלִיא!

מָהִיר וְקַל כְּנַעַר מֵרַבּוֹ

אָץ הָאוֹהֵב אֶל אֲהוּבַת לִבּוֹ,

כְּנַעַר אֶל רַבּוֹ בַּעֲצַלְתַּיִם

הוּא שָׁב מִמֶּנָּה מַר וּכְבַד־רַגְלַיִם.

(רומאו פונה ללכת, יוליה חוזרת.)

יוליה: שְׁט! שְׁט! רוֹמֵאוֹ! מִי יִתְּנֵנִי קוֹל־חָלִיל,

וַאֲפַתֶּה אֶת צִפּוֹרִי לָשׁוּב! ³¹

אָסִיר בָּאֲזִקִּים יָשִׂיחַ חֶרֶשׁ.

אָרִים קוֹלִי, תִּמּוֹט הַמְּעָרָה

בָּהּ מִתְגּוֹרֶרֶת אֶקּוֹ³², וּלְשׁוֹנָהּ

הָאַוְרִירִית תַּצְרִיד עוֹד יֶתֶר מִקּוֹלִי

מֵרֹב קְרִיאָה לְיַקִּירִי רומאו.

רומאו: נַפְשִׁי שֶׁלִּי קוֹרֵאת אֵלַי בִּשְׁמִי:

קוֹל אוֹהֲבִים הַמִּתְרוֹנֵן בַּלַּיְלָה

יִמְתַּק כִּצְלִיל פַּעֲמוֹנִים שֶׁל כֶּסֶף!

יוליה: רומאו.

רומאו: יַקִּירָה!

יוליה: אֱמֹר, מָתַי

עָלַי לִשְׁלֹחַ אֶת שְׁלִיחִי מָחָר?

רומאו: בְּתֵשַׁע.

יוליה: לַמּוֹעֵד יָבוֹא, אֲבָל

עַד זוֹ הָעֵת עֶשְׂרִים שָׁנָה תַּחֲלֹפְנָה.

הִנֵּה שָׁכַחְתִּי לָמָּה זֶה קְרָאתִיךָ.

רומאו: הַרְשִׁי נָא, כִּי אַמְתִּין עַד תִּזָכְרִי.

יוליה: לְמַעַן תִּשְׁתַּהֶה אוֹסִיף לִשְׁכֹּחַ

וְרַק אֶזְכֹּר אֶת נֹעַם קִרְבָתְךָ.

רומאו: וּלְמַעַן תִּשְׁכְּחִי עוֹד אֶשְׁתַּהֶה

וְלֹא אֶזְכֹּר אֶלָּא פִּנַּת גַּנֵּךְ.

יוליה: כִּמְעַט יָאִיר הַיּוֹם. טוֹב לוּ הָלַכְתָּ,

אַךְ בַּל תַּרְחִיק! הֱיֵה כְּצִפּוֹרוֹ

שֶׁל נַעַר קָט שׁוֹבָב, אֲשֶׁר מַתִּיר לָהּ

לְהִתְחַמֵּק מְעַט מִן הַשַּׁרְשֶׁרֶת,

אֲבָל בְּחֶבֶל־מֶשִׁי יַחְזִירֶנָּה

לְכַף יָדוֹ. שֶׁכֵּן הוּא יֶאֱהָבֶנָּה

וְכֹה צָרָה עֵינוֹ בְּחֵרוּתָהּ.

רומאו: לְוַאי אֲנִי הוּא צִפּוֹרֵךְ.

יוליה: לְוַאי,

יַקִּיר נַפְשִׁי, אֲבָל מֵרֹב פִּנּוּק

חוֹנְקָה הָיִיתִי צִפּוֹרִי עַד מָוֶת.

שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, יַקִּיר, וְלֵיל מְנוּחוֹת!

כִּי עֶצֶב הִפְרִידָה כָּל כָּךְ מָתוֹק הוּא,

שֶׁלְּבָרְכֵךְ אוֹסִיף עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

(יוצאת יוליה.)

רומאו: עַל עַפְעַפַּיִךְ שְׁנַת, שַׁלְוָה עַל לְבָבֵךְ!

לוּ שְׁנַת־שַׁלְוָה אֲנִי וְנַחְתִּי בְּחֻבֵּךְ! –

אֶגַּשׁ נָא אֶל תָּאוֹ שֶׁל אָב קָדוֹשׁ,

אָשְׁרִי אָשִׂיחַ, עֲצָתוֹ אֶדְרֹשׁ.

(יוצא.)

תמונה שלישית

(תאו של הנזיר לורנצו.)

(נכנס לורנצו עם סל בידו.)

לורנצו: אֲפֹר־עֵינַיִם מִצְטַחֵק הַשַּׁחַר

אֶל־מוּל הַלַּיְלָה הַקּוֹמֵט פָּנָיו,

וּבֶעָבִים, הָרוֹחֲפִים בַּשַּׁחַק,

קוֹלֵעַ וְשׁוֹזֵר פַּסֵּי־זָהָב.

נָד כְּשִׁכּוֹר הַחֹשֶׁךְ וּפוֹרֵשׁ

מִשְּׁבִיל הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַעַת אֵשׁ.

בְּטֶרֶם שֵׂאת עֵינָהּ הַמְבֹעֶרֶת

בָּרֵךְ הַיּוֹם, יַבֵּשׁ טְלִילֵי הָעֶרֶב,

יְהִי סַלִּי גָּדוּשׁ מִפֶּה אֶל פֶּה

צִמְחֵי־פִּגּוּל, פְּרָחִים בְּרוּכֵי־מַרְפֵּא.

הָאֲדָמָה, אֵם־הוֹרָתוֹ שֶׁל טֶבַע,

הִיא רֶחֶם בִּשְׁבִילוֹ וּבוֹר־הַקֶּבֶר.

שׁוֹנִים כֹּה זֶה מִזֶּה הֵם יְלָדֶיהָ,

אֲבָל כֻּלָּם יוֹנְקִים חֲלֵב־שָׁדֶיהָ.

מִין לְמִינֵהוּ, מִין וּסְגֻלּוֹתָיו,

אַף דַּל־הָעֵרֶךְ לֹא נִבְרָא לַשָּׁוְא.

כַּמָּה בְּרָכָה, כַּמָּה עָצְמָה וָכֹחַ

טְמוּנִים בְּאֶבֶן, בְּגִבְעוֹל וָחוֹחַ!

גַּם לַנִּקְלֶה שֶׁבִּבְרוּאֵי־כַּפֶּיהָ

הָאֲדָמָה שְׂכָרוֹ לֹא תְּקַפֵּחַ,

שִׁמּוּשׁ פָּגוּם בַּטּוֹב יַשְׁחִית טִבְעוֹ,

הוֹפְכֵהוּ לְרוֹעֵץ וּמַחֲרִיבוֹ.

יֵשׁ חֶסֶד הַנִּטְמָא בְּמַעֲשָׂיו,

וְחֵטְא אֲשֶׁר בְּמַעֲשָׂיו נִצְרָף.

בְּפֶרַח רַךְ תִּמְצָא כֹּחוֹת־פְּלָאִים:

גַּם סַם־הַמָּוֶת בּוֹ, גַּם סַם־חַיִּים.

תָּחוּשׁ רֵיחוֹ, הוּא מְחַיֶה הַנֶּפֶשׁ,

תָּמֹץ מֵעֲסִיסוֹ, רוֹצֵחַ נֶפֶשׁ.

חֶמְלָה, זָדוֹן – שְׁנֵי יְצָרִים־מְלָכִים, –

בְּלֵב אָדָם לוֹחֲמִים כְּבִצְמָחִים.

הָרַע כִּי יְנַצַּח בְּזֶה הַקְּרָב,

רָקָב יֹאכַל בְּשָׂרוֹ עַל שָׁרָשָׁיו.

(נכנס רומאו.)

רומאו: בָּרוּךְ יוֹמְךָ, אָבִי.

לורנצו: בָּרוּךְ תִּהְיֶה.

מִי זֶה הִשְׁכִּים כֹּה לְהַנְעִים בְּרָכָה לִי?

בְּטֶרֶם בֹּקֶר קַמְתָּ, בְּנִי. הַגִּידָה,

מַה מַּחֲשָׁבָה עַל לְבָבְךָ הִכְבִּידָה?

הַדְּאָגָה מֵעֵין־זְקֵנִים קוֹרֶצֶת,

וְהַשֵּׁנָה מִמִּשְׁכָּבָהּ קוֹפֶצֶת.

רַק כֹּחַ־עֲלוּמִים וּבֹר־לֵבָב

נוֹסְכִים תְּנוּמָה לֹא תִּשָּׁקֵל זָהָב.

לָכֵן, הַשְׁכָּמָתְךָ זוֹ הַנֶּחְפֶּזֶת

עַל אֵיזוֹ הִתְרַגְּשׁוּת סְתוּמָה רוֹמֶזֶת.

אִם עַל פִּתְרוֹן זוֹ הַחִידָה אָבוֹא, –

רוֹמֵאוֹ טֶרֶם נָם עַל מִשְׁכָּבוֹ.

רומאו: וְזֶה הֵסֵב לוֹ עֹנֶג. לֹא טָעִיתָ.

לורנצו: הוֹ, סְלַח, אֵלִי! עִם רוֹזָלִין הָיִיתָ?

רומאו: עִם רוֹזָלִין? הוֹ, לֹא, אָבִי,

אֶת זֶה הַשֵּׁם עָקַרְתִּי מִלְּבָבִי.

לורנצו: יָפֶה. וְטוֹב שֶׁבָּאתָ, בְּנִי. מֵאַיִן?

רומאו: עַל כָּךְ אָשִׁיב לְךָ כְּהֶרֶף־עַיִן.

לִסְעֻדָּה אָרַחְתִּי עִם אוֹיְבִי,

אַךְ פֶּתַע הוּא פָּצַע אֶת לְבָבִי,

וְאָנֹכִי – לִבּוֹ. תֵּן יַד־עֶזְרָה

וּשְׁתַיִם נְפָשׁוֹת הֵצַלְתָּ מִצָּרָה.

עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, אָבִי קְדוֹשִׁי,

אֵינִי נוֹטֵר שִׂנְאָה לוֹ, חֵי נַפְשִׁי!

לורנצו: דַּבֵּר צַחוֹת! כִּי נֶפֶשׁ מִתְוַדָּה

בִּשְׂפַת חִידוֹת – כַּפָּרָתָהּ חִידָה.

רומאו: לִבִּי אוֹבֵד, אָבִי, הִנֵּה הַחֵטְא;

אָהַבְתִּי אֶת בִּתּוֹ שֶׁל קַפּוּלֶט,

וְזֶה בָּזֶה דָבַקְנוּ גַּם נִקְשַׁרְנוּ,

וְרַק בִּרְכַּת הַנִּשּׂוּאִין חָסַרְנוּ.

אֵיפֹה, מָתַי וְאֵיךְ לִי אֵרַשְׂתִּיהָ,

עִם בּוֹא הָעֵת בְּאָזְנְךָ אַשְׁמִיעַ.

עַתָּה הַקְשֵׁב לִתְפִלָּתִי עַד תֹּם:

קַדֵּשׁ כַּדִּין בְּרִיתֵנוּ עוֹד הַיּוֹם!

לורנצו: רִבּוֹן עוֹלָם! אֶת רוֹזָלִין עָזַבְתָּ?

זוֹ הָעַלְמָה עַד כְּלוֹת דָּמְךָ אָהַבְתָּ!

זוֹ אַהֲבָה שֶׁל נֹעַר נֶאֱמֶנֶת:

לֹא בְּלִבּוֹ כִּי בְּעֵינָיו שׁוֹכֶנֶת.

אֵלִי! דִּמְעָה מָרָה כְּלַעֲנָה

שָׁטְפָה חִוְרוֹן־אַפְּךָ לְמַעֲנָהּ!

אַהֲבָתְךָ הִמְלַחְתָּ מֶלַח רַב

וּבְלִי תִּטְעַם עוֹד טַעֲמָהּ חָלַף.

עוֹד הֶבֶל־אַנְחָתְךָ נִשָּׂא בָּרוּחַ,

עוֹד גְּנִיחָתְךָ עַל דַּל־אָזְנִי תָּנוּחַ,

רְאֵה נָא פֹּה, מַמָּשׁ בִּקְצֵה הָעַיִן

שְׂרִידֵי דִּמְעָה, שֶׁלֹּא יָבְשׁוּ עֲדַיִן.

עֵת כִּי אָדוֹן לְקִינָתְךָ הָיִיתָ,

עַל רוֹזָלִין קוֹנַנְתָּ וּבָכִיתָ.

שֻׁנֵּיתָ, מָה? כֵּן, גֶּבֶר חֲסַר־אוֹן

הוּא הַגּוֹרֵר אִשְׁתּוֹ לַאֲבַדּוֹן.

רומאו: אָבִי, עַל כִּי אָהַבְתִּי בִּי נָזַפְתָּ.

לורנצו: עַל כִּי טֹרַפְתָּ – לֹא עַל כִּי אָהַבְתָּ.

רומאו: אַהֲבָתִי דָּרַשְׁתָּ כִּי אֶטְמֹן.

לורנצו: כֵּן, תַּלְמִידִי שֶׁלִּי, אֱמֶת נָכוֹן,

אַךְ לֹא בַּקֶּבֶר: הָאַחַת לִקְבֹּר

לְמַעַן כִּי תּוֹצִיא שְׁנִיָּה מִבּוֹר.

רומאו: אַךְ זוֹ עַל חֶסֶד – חֶסֶד מְשִׁיבָה לִי,

וְעַל אַהֲבָתִי – בְּאַהֲבָה לִי.

לֹא כֵן זוֹ הָאַחֶרֶת.

לורנצו: הוֹ, הִיא יָדְעָה הֵיטֵב,

שֶׁלֹּא לִבְּךָ, כִּי פִּיךָ מִשְׁתַּלְהֵב.

בּוֹא, עֶלֶם הֲפַכְפַּךְ, כִּי זֹאת הַפַּעַם

אֶמְצָא בְּעֶזְרָתִי צִדּוּק גַם טַעַם;

בְּרִית זוֹ, אוּלַי, תַּכְרִית שִׂנְאַת־אָבוֹת

וְאַהֲבָה תִּקְשֹׁר הַלְּבָבוֹת.

רומאו: מַהֵר אָבִי, כִּי שַׁעְתִּי דוֹחֶקֶת!

לורנצו: מַהֵר לְאַט וּשְׁמֹר עַל הַמַּפְרֶקֶת!

תמונה רביעית

(רחוב)

(נכנסים בנווליו ומרקוציו.)

מרקוציו: הֵיכָן רוֹמֵאוֹ,יִקָּחֵהוּ אֹפֶל?!

וְכִי לֹא שָׁב הַבַּיְתָה אֶמֶשׁ?

בנווליו: לֹא.

אֶל בֵּית אָבִיו, עַל כָּל פָּנִים, לֹא שָׁב

מִפִּי הַמְשָׁרֵת נוֹדַע לִי.

מרקוציו: רוֹזָלִין!

זוֹ הָעַלְמָה חִוֶּרֶת וְאַכְזֶרֶת

יוֹרֶדֶת לְחַיָּיו וְדַעְתּוֹ טוֹרֶפֶת.

בנווליו: קְרוֹבוֹ שֶׁל קַפּוּלֶט הַשָּׂב, הוּא טִבַּלְט,

הֵרִיץ אִגֶּרֶת לוֹ, אֶל בֵּית אָבִיו.

מרקוציו: הָא, חֵי רֹאשִׁי, זוֹ הַזְמָנָה לִקְרָב!

בנווליו: לַהַזְמָנָה הָשֵׁב יָשִׁיב רומאו.

מרקוציו: כָּל אִישׁ יוֹדֵעַ־כְּתֹב הָשֵׁב יָשִׁיב.

בנווליו: וַדַּאי, אַךְ לֹא יָשִׁיב פָּנָיו רֵיקָם,

לְהִתְרָאוֹת פָּנִים הוּא יִקְרָאֵהוּ.

מרקוציו: אֲבוֹי, רוֹמֵאוֹ הַמִּסְכֵּן! חָשׁוּב כְּמֵת הוּא. עַיִן שְׁחֹרָה שֶׁל נַעֲרָה צְחֹרָה דְקָרַתְהוּ; שִׁיר־אֲהָבִים פִּלַּח אֶת אָזְנָיו; חֵץ מִקַּשְׁתּוֹ שֶׁל נַעַר־סוּמָא פָּגַע בְּצִפּוֹר־לִבּוֹ. וְכִי זֶה הָאִישׁ יַעֲמֹד פָּנִים אֶל פָּנִים עִם טִבַּלְט?

בנווליו: מַדּוּעַ לֹא! מִי הוּא וְאֵיזֶהוּ טִבַּלְט?

מרקוציו: עוֹלֶה הוּא עַל נְסִיךְ־הַחֲתוּלִים³³ הָאַגָּדִי, הַאֲמֵן לִי. אַלּוּף־מַחֲמָאוֹת וְגִבּוֹר־שְׂפָתַיִם. מֵיטִיב לִלְחֹם כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה מֵיטִיב לְזַמֵּר עַל פִּי סֻלָּם־תָּוִים: מַקְפִּיד עַל מִשְׁקָל, רֶוַח וְקֶצֶב; אֶתְנַחְתָּא בַּת־רֶגַע, חֵת וּשְׁתַּיִם, וּבַשְּׁלִישִׁית חֻדָּהּ שֶׁל חֶרֶב בְּלִבְּךָ; קוֹלֵעַ וּפוֹגֵעַ וּמְפַצֵּחַ כַּפְתּוֹר שֶׁל מֶשִׁי, רַבָּן, רַבְרַבָּן הַדּוּקְרָב; תַּלְמִיד־חָכָם מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ לְצִחְצוּחֵי חֲרָבוֹת; בָּקִי וְחָרִיף בְּחֻקַּת הַדּוּקְרָב: דַּרְגָּה א', דַּרְגָּה ב'! הָא, הַפַסָּדוֹ³⁴ בֵּן הָאַל־מָוֶּת! הַפּוּנְטוֹ רֵבֶרְסוֹ³⁵! הַהַאי!

בנווליו: מַה פֵּרוּשׁ הַאי?

מרקוציו: הַאי³⁶ וְאַשְׁמְדַי וְכָל אוֹתָם שֵׁדִים בְּנֵי־הֶבֶל־וָחֶבֶל רוֹחֲשִׁים־לוֹחֲשִׁים וּמְחַדְּשִׁים עָלֵינוּ צִיּוּצֵי־לָשׁוֹן לְמִינֵיהֶם. “חֵי הַגּוֹאֵל, לַהַב שָׁחוּז לְהַפְלִיא!” “בַּחוּרָה מוּצָקָה לְהַפְלִיא.” “פְּרוּצָה קְרוּצָה לְהַפְלִיא!” וְכִי לֹא מַעֲצִיב הוּא, אֲדוֹנִי־זְקֵנִי, שֶׁאֲנוּסִים אָנוּ לִקְלֹט זִמְזוּמָם שֶׁל זְבוּבִים זָרִים אֵלֶּה, רוֹדְפֵי הָאָפְנָה לְמִינֵיהֶם, כָּל אוֹתָם בְּנֵי "פַּרְדּוֹנֶה מוּאָה³⁷ ", שֶׁסַּפְסָלֵינוּ הַיְשָׁנִים צָרִים מִלְּהָכִיל מִכְנְסֵיהֶם הַחֲדָשִׁים? הוֹי, הַבּוֹן־ז’וּר שֶׁלָּהֶם, הַבּוֹן־סוּאָר שֶׁלָּהֶם³⁸!

(נכנס רומאו.)

בנווליו: רְאֵה, רוֹמֵאוֹ בָּא, רוֹמֵאוֹ!

מרקוציו: לֹא רוֹמֵאוֹ כִּי שְׁפַלְמֵאוֹ. פַּרְצוּפוֹ שָׁפוּל־נָפוּל כְּדָג מָלוּחַ. הוֹ בְּשַׂר־אֱנוֹשׁ, אֵיכָה רָזוֹנְתָּ, אֵיכָה דָּגוֹנְתָּ? שְׁפֹךְ קֶצֶף לִבְּךָ בַּחֲרוּזֵי פֶּטְרַרְקָה! לָאוּרָה³⁹ שֶׁלּוֹ לְעֻמַּת אֲהוּבָתְךָ שִׁפְחָה שֶׁל מִטְבָּחִים הִיא! בַּשֵּׁד! הִיא נֶחֶרְזָה בִּידֵי חֲכַם־חֲרוּזִים גָּדוֹל מִמְּךָ. מַה הִיא דִידוֹ כְּנֶגְדָּהּ אִם לֹא קְלִפָּה מְקֻלָּפָה; וּקְלֵאוֹפַּטְרָה בַּת־צוֹעֲנִים; וְהֶלֵנָה וְהֵרָה⁴⁰ – פִּלַּגְשׁוֹת מְשֻׁמָּשׁוֹת; וְתִיסְבֶּה אֲפֹרַת־עַיִן אוֹ מַשֶּׁהוּ מֵעֵין זֶה, אַךְ לְעֻמָּתָהּ – אֶפֶס וָאַיִן. בּוֹן־ז’וּר, סִינְיוֹר רוֹמֵאוֹ! הֵא לְךָ בְּרָכָה נֹסַח צָרְפַת לִכְבוֹד מִכְנָסֶיךָ נֹסַח צָרְפַת. צְחוֹק יָפֶה עָשִׂיתָ לָנוּ אֶמֶשׁ.

רומאו: בֹּקֶר טוֹב. בַּמֶּה הַצְּחוֹק?

מרקוציו: סְלִיק, סְלִיק⁴¹, אֲדוֹנִי, הִסְתַּלַּקְתָּ. וְכִי אֵינְךָ תּוֹפֵשׂ?

רומאו: סְלַח לִי, מֶרְקוּצִיּוֹ חֲבִיבִי, עִנְיָן נִכְבָּד כְּפָאַנִי לִנְהֹג כָּךְ,

וּבְמִקְרֶה כְּגוֹן זֶה אֵין אָדָם חַיָּב לְדַקְדֵּק בְּמַסֶּכֶת נִימוּסִין.

מרקוציו: וּמַסֵּכָה זוֹ כָּפְתָה אוֹתָךְ לְהִתְכּוֹפֵף עַד הַשּׁוֹקַיִם.

רומאו: מִתּוֹךְ אֲדִיבוּת, כַּמּוּבָן.

מרקוציו: גַּם רוֹמֵאוֹ בָּאֲדִיבִים.

רומאו: מִשְׁפָּט זֶה מֵעִיד עַל נֹעַם־נִימוּסֶיךָ.

מרקוציו: אֲנִי גֻּלַּת הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל הַנִּימוּסִים. הַכַּפְתּוֹר בַּשּׁוֹשַׁנָּה.

רומאו: הַכַּפְתּוֹר בַּנַּעַל.

מרקוציו: נָכוֹן.

רומאו: לָכֵן, כַּפְתּוֹרֵי נְעָלַי נוֹצְצִים כָּל־כָּךְ.

מרקוציו: חַד וְשָׁנוּן. שַׁנֵּן, אֵפוֹא, זוֹ הַשְּׁנִינָה בְּאָזְנַי, עַד יִתְבַּלּוּ נְעָלֶיךָ, וְשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵאת מִשִּׁמּוּשׁ סֻלְיָתָן הַיְחִידָה, תִּשָּׁאֵר חָכְמָתְךָ הַשְּׁנוּנָה יְחֵפָה מִכָּאן וּמִכָּאן.

רומאו: הוֹ, חָכְמָה שְׁנוּנָה זֹאת כָּמוֹהָ כְּפֶה חֲשׂוּךְ־שִׁנַּיִם: הִיא לֹא תִּצְלַח לְכַרְסֵם אֶת עֶצֶם טִפְּשׁוּתָהּ.

מרקוציו: אָנָּא, בֶּנְווֹלִיּוֹ, הַפְרֵד בֵּינֵינוּ, שֶׁאִם לֹא כֵּן, עַמּוּדֵי־חָכְמָתִי

מִתְמוֹטְטִים.

רומאו: אָנָּא, חַבֵּט בּוֹ וְשַׁרְבֵּט בּוֹ לְמַעַן יִתְנַעֵר, שֶׁאִם לֹא, הִנְנִי

מַכְרִיז עַל נִצְחוֹנִי.

מרקוציו: אִם תָּרִיץ חִדּוּדֵי לְשׁוֹנְךָ כְּמֵרוֹץ שֶׁל אַוְזֵי־פֶּרֶא⁴², הִנְנִי מַכְרִיז עַל מַפַּלְתִּי, שֶׁכֵּן מַחֲזִיק אַתָּה בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה יוֹתֵר אַוְזוֹנִים מִשֶּׁאֲנִי מַחֲזִיק בִּשְׁתֵּי יָדַי. וְכִי בְּחִינַת אַוָּזוֹן אֲנִי לְךָ?

רומאו: לֹא בְּחִינַת אַוָּזוֹן, כִּי אִם בְּחִינַת אַוְזְנוּנִים.

מרקוציו: בַּעֲבוּר הֲלָצָה כָּזֹאת אֲנִי נוֹשֵׁךְ אָזְנֶיךָ⁴³.

רומאו: לֹא, אַוְּזוֹנִי הַטּוֹב, אֵין אַתָּה נוֹשֵׁךְ וְאֵין אַתָּה עוֹקֵץ.

מרקוציו: עֲקַצְקַץ אַתָּה וַחֲמַצְמַץ כְּתַבְלִין שֶׁל עֲשָׂבִים שׁוֹטִים.

רומאו: וְלֹא רָאוּי תַּבְלִין זֶה לְתַבֵּל בּוֹ אַוְזוֹנָה שְׁמַנְמַנָּה?

מרקוציו: הָא לָכֶם חָכְמָה גְמִישָׁה כְּעוֹר הַצְּבִי: אַתָּה מוֹתְחָה כְּזֶרֶת וְהִיא נִמְתַּחַת כְּאַמָּה!

רומאו: אֶמְתָּחֶנָּה לָאֹרֶךְ וּלְרֹחַב עַד שֶׁהִנְּךָ מְאֻוָּז לְאֹרֶךְ וּלְרֹחַב.

מרקוציו: אַדְרַבָּא! וְכִי לֹא מוּטָב כָּךְ מֵאֲשֶׁר לְיַלֵּל מֵאַהֲבָה? הִנֵּה, שׁוּב אַתָּה אִישׁ־רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ, שׁוּב רוֹמֵאוֹ, שׁוּב זֶה שֶׁהָיִיתָ מִטֶּבַע בְּרִיָּתְךָ וּבְחֶסֶד הֲלִיכוֹתֶיךָ. שֶׁכֵּן אַהֲבָה טַפְטְפָנִית זוֹ כָּמוֹהָ כְּאוֹתוֹ שׁוֹטֶה מְשֻׁטֶּה הַמִּתְרוֹצֵץ מִזָּוִית אֶל זָוִית וּמְבַקֵּשׁ חוֹר לִתְקֹעַ בּוֹ אֶת עֹקֶץ חָכְמָתוֹ.

בנווליו: קֵץ, רַבּוֹתַי, קֵץ!

מרקוציו: רְצוֹנְךָ שֶׁאֲקַצֵּץ עֻקְצָהּ שֶׁל מַעֲשִׂיָּה שֶׁלִּי לְמוֹרַת רְצוֹנִי?

בנווליו: רְצוֹנִי, שֶׁלֹּא יִתְאָרֵךְ עֻקְצָהּ עַד אֵין קֵץ.

מרקוציו: טָעוּת בְּיָדְךָ. בִּקַּשְׁתִּי לְחַדְּדוֹ, רַק לְמַעַן אֶתְקַע בּוֹ סוֹף־פָּסוּק.

רומאו: (בראותו את האומנת הבאה לקראתם.)

רְאוּ נָא, תַּהֲלוּכָה מְפֹאֶרֶת!

(נכנסים האומנת ופיטרו.)

מרקוציו: סְפִינַת מִפְרָשִׂים! סְפִינַת מִפְרָשִׂים!

בנווליו: שְׁתַּיִם, שְׁתַּיִם! אַחַת בְּשִׂמְלָה, אַחַת בְּמִכְנָסַיִם.

אומנת: פְּיֶטְרוֹ!

פיטרו: כֵּן, סִינְיוֹרָה?

אומנת: הַמְּנִיפָה שֶׁלִּי⁴⁴, פְּיֶטְרוֹ.

מרקוציו: כֵּן, פְּיֶטְרוֹ חֲבִיבִי, כְּדֵי שֶׁתְּכַסֶּה אֶת פַּרְצוּפָהּ, כִּי יָפִים פְּנֵי הַמְּנִיפָה מִפָּנֶיהָ.

אומנת: בֹּקֶר טוֹב, אֲדוֹנִים צְעִירִים.

מרקוציו: עֶרֶב טוֹב, יְפֵהפִיָּה כְּבוּדָה.

אומנת: הַאִם כְּבָר עֶרֶב?

מרקוציו: לֹא פָּחוֹת מִכָּךְ, הַאֲמִינִי לִי, כֵּוָן שֶׁאֶצְבַּע־אוֹרְלוֹגִין נוֹאֶפֶת כְּבָר הִזְדַּקְּפָה וּמוֹרָה אֶל חֵיק צָהֳרָיִם.

אומנת: יִקַּח אוֹתְךָ הַשֵּׁד! מִיהוּ בַּרְנַשׁ זֶה?

רומאו: יְצִיר־כַּפָּיו שֶׁל הַבּוֹרֵא, סִינְיוֹרָה, אֲשֶׁר עֲשָׂאוֹ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מְחַבֵּל בְּעַצְמוֹ.

אומנת: בֶּאֱמוּנָה, שֶׁיָּפֶה דָרַשְׁתָּ: “כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מְחַבֵּל בְּעַצְמוֹ, הָא?” אֲדוֹנִים כְּבוּדִים, הֲיֵשׁ בָּכֶם אֶחָד, אֲשֶׁר יָכוֹל לוֹמַר לִי, הֵיכָן אֶמְצָא אֶת רוֹמֵאוֹ הַצָּעִיר?

רומאו: אֲנִי, סִינְיוֹרָה. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁתִּמְצְאִי אֶת רוֹמֵאוֹ הַצָּעִיר,

יְהֵא הוּא זָקֵן מִשֶּׁהָיָה בְּשָׁעָה שֶׁחִפַּשְׂתְּ אוֹתוֹ. אֲנִי הַצָּעִיר

בֵּין כָּל נוֹשְׂאֵי שֵׁם מְכֹעָר זֶה, מֵאֵין שֵׁם מְכֹעָר מִמֶּנּוּ.

אומנת: יָפֶה מְאֹד.

מרקוציו: מַה יָפֶה מְאֹד, – הַמְכֹעָר? תָּפַשְׂתְּ, תָּפַשְׂתְּ, חֵי רֹאשִׁי, בְּשֵׂכֶל, בְּשֵׂכֶל.

אומנת: אִם אַתָּה הוּא זֶה, הֲרֵי רָצִיתִי לְהַחֲלִיב אִתְּךָ כַּמָּה דְבָרִים⁴⁵.

בנווליו: הִיא אוֹמֶרֶת לְהַשְׁמִין אוֹתוֹ לַאֲרֻחַת־עֶרֶב.

מרקוציו: שַׁדְּכָנִית, שַׁדְּכָנִית, שַׁדְכָנִית! הָא־הוֹי!

רומאו: מַה טֶּרֶף גִּלִּיתָ? אַרְנָבוֹת? אֲרָיוֹת?

מרקוציו: לֹא אֲרָיוֹת גִּלִּיתִי, סִינְיוֹר, כִּי אִם אַרְנֶבֶת, סִינְיוֹר, אַרְנֶבֶת בְּפַשְׁטִידָה, שֶׁרֵיחַ עֹבֶשׁ עוֹלֶה מִמֶּנָּה בְּטֶרֶם תֵּרֵד חַדְרֵי בֶּטֶן.

(שר.)

אַרְנֶבֶת זְקֵנָה וּכְבוּדָה,

טַעַם רַב לָהּ בְּתוֹךְ פַּשְׁטִידָה,

אַךְ אַרְנֶבֶת זְקֵנָה בַּת־עֹבֶשׁ

שֶׁבְּשָׂרָה נִצְטַמֵּק מִנִּי יֹבֶשׁ,

הִשָּׁמֵר, הִשָּׁמֵר נָא מִמֶּנָּה.

פֶּן תֹּאכַל, וְשִׁנֶּיךָ תִּקְהֶינָה.

רוֹמֵאוֹ, הַאִם תָּבוֹא אֶל בֵּית אָבִיךָ? שָׁם נִסְעַד סְעֻדַּת־צָהֳרַיִם.

רומאו: לְכוּ אַתֶּם, אֲנִי בָּא בְּעִקְּבוֹתֵיכֶם.

מרקוציו: הֲיִי שָׁלוֹם, עַלְמָה עַתִּיקָה, הֲיִי שָׁלוֹם!

(שר.)

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי, עַלְמָתִי! ⁴⁶

(יוצאים מרקוציו ובנווליו.)

אומנת: שָׁלוֹם, לְכָל הַשֵּׁדִים! בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, סִינְיוֹר, מִיהוּ מְמֻלָּח זֶה, שֶׁחֻצְפָּה לוֹ מְלוֹא־הַזֶּפֶק?

רומאו: אִישׁ נִכְבָּד הוּא, הָאוֹמֶנֶת: אוֹהֵב הוּא לְהַקְשִׁיב לְמוֹצָאֵי־פִּיו וּמַה שֶּׁפִּיו מְקַלְקֵל בְּרֶגַע, אֵין לְאֵל יָדוֹ לְתַקֵּן בְּחֹדֶשׁ.

אומנת: אִם בִּקֵּשׁ לְשַׁקְּצֵנִי, הִנְנִי וְאָדוּשׁ בְּשָׂרוֹ בַּעֲקֵבַי, אֲפִלּוּ הוּא גִּבּוֹר בֵּין גִּבּוֹרִים, הוּא וְעוֹד עֶשְׂרִים בְּנֵי־קַשׁ־וּגְבָב שֶׁכְּמוֹתוֹ: וְאִם לֹא בְּמוֹ יָדַי, עוֹד אֶמְצָא לִי יָדַיִם לְכָךְ. נָבָל מְחֻצָּף! וְכִי מִי אֲנִי בְּעֵינָיו? לֹא אַחַת מִנְּקֵבוֹת פְּרוּצוֹת שֶׁלּוֹ וְלֹא בַּת־בְּלִי־שֵׁם שְׁלוּחַת רֶסֶן. (לפיטרו.) וְאַתָּה, קוֹף שֶׁכְּמוֹתְךָ! קוֹפֵא עַל שְׁמָרֶיךָ בְּלִי לִנְקֹף אֶצְבַּע לְמַרְאֵה בֶּן־בְּלִיַּעַל הָעוֹשֶׂה מִמֶּנִּי מַטְעַמִּים?

פיטרו: לוּ רָאִיתִי, שֶׁעוֹשִׂים מִמֵּךְ מַטְעַמִּים, בִּן רֶגַע הָיִיתִי שׁוֹלֵף חַרְבִּי, הַאֲמִינִי לִי. בִּמְלָאכָה זוֹ אֵין זָרִיז מִמֶּנִּי, כָּל שֶׁכֵּן אִם הַקְּטָטָה כְּדָאִית וְאִם הַחֹק עִמָּדִי.

אומנת: חֵי אֱלֹהִים, אֲנִי כֹּה נִרְגֶּזֶת, שֶׁכָּל בְּשָׂרִי אֲחוּז צְמַרְמֹרֶת. נָבָל מְחֻצָּף! סְלַח נָא, סִינְיוֹר, דָּבָר לִי אֵלֶיךָ. כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי, גְּבִרְתִּי הַצְּעִירָה בִּקְשָׁה מִמֶּנִּי, שֶׁאֶמְצָא אוֹתְךָ. אַךְ מַה שֶּׁבִּקְשָׁה, שֶׁאָבִיא לְפָנֶיךָ, זֹאת אֶשְׁמֹר לְעַצְמִי. רֵאשִׁית חָכְמָה, לֶהֱוֵי יָדוּעַ לְךָ, שֶׁאִם כַּוָּנָתְךָ לְהוֹלִיכָה לְגַן־עֵדֶן הַטִּפְּשִׁים, כַּנָּהוּג לוֹמַר, יִהְיֶה זֶה מַעֲשֶׂה מַחְפִּיר, כַּנָּהוּג לוֹמַר. שֶׁכֵּן הָעַלְמָה רַכָּה בַּשָּׁנִים הִיא. וְאִם אַתָּה מְסוֹבֵב אוֹתָהּ בְּתַכְסִיסֵי עָרְמָה וּמִרְמָה, לֶהֱוֵי יָדוּעַ לְךָ, שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה בִּישׁ כְּלַפֵּי מַטְרוֹנִית צְעִירָה, פֵּרוּשׁ הַדָּבָר מַעֲשֶׂה בִּישׁ וּמֵבִישׁ.

רומאו: הָאוֹמֶנֶת, שְׂאִי נָא לִגְבִרְתֵּךְ בִּרְכַּת שָׁלוֹם בִּשְׁמִי. נִשְׁבַּעְתִּי…

אומנת: נֶפֶשׁ יְקָרָה! כֵּן, חֵי אֱלֹהִים! אֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ הוּא שֶׁאֲסַפֵּר לָהּ. אֵלִי, אֵלִי, כַּמָּה יִשְׂמַח לִבָּהּ!

רומאו: מַה תְּסַפְּרִי לָהּ, הָאוֹמֶנֶת? עוֹד לֹא שָׁמַעַתְּ דָּבָר.

אומנת: אֲסַפֵּר לָהּ, סִינְיוֹר, כִּי נִשְׁבַּעְתָּ, וְזוֹהִי, לְפִי מֵיטַב הֲבָנָתִי הַצָּעָה שֶׁל אִישׁ־כָּבוֹד.

רומאו: אִמְרִי לָהּ, כִּי תִּמְצָא תֵּרוּץ לָגֶשֶׁת

אַחַר־הַצָּהֳרַיִם לְוִדּוּי

אֶל הַנָּזִיר לורנצו. שָׁם תּוּבָא הִיא

בִּבְרִית־הַנִּשּׂוּאִים, וְזֶה הַצְּרוֹר,

שְׂכַר־עֲמָלֵךְ.

אומנת: לֹא, לֹא! אַף לֹא פְּרוּטָה.

רומאו: הָא. הֲבָלִים! אַל תִּשְׁתַּטִּי וּקְחִי זֹאת.

(נותן לה צרור־כסף.)

אומנת: אַחַר־הַצָּהֳרַיִם? טוֹב. הִיא בּוֹא

תָּבוֹא, סִינְיוֹר.

רומאו: אוֹמֶנֶת חֲבִיבָה,

חַכִּי עַל־יַד חוֹמַת בֵּית־הַמִּנְזָר.

אֵלַיִךְ מְשָׁרְתִי יָבוֹא כָּרֶגַע

וְהוּא סֻלָּם שֶׁל חֲבָלִים יִתֵּן לָךְ.

אֲנִי בְּסֵתֶר לַיְלָה אֲטַפֵּס בּוֹ

עַד לִמְרוֹמֵי אָשְׁרִי. הֲיִי שָׁלוֹם,

שִׁמְרִי אֵמוּן לִי. וּשְׂכָרֵךְ מֻבְטָח.

בִּרְכַּת לִבִּי שְׂאִי לִגְבִירָתִי!

אומנת: וְעַל רֹאשְׁךָ, סִינְיוֹר, בִּרְכַּת שָׁמַיִם!

שְׁמָעֵנִי, אֲדוֹנִי.

רומאו: מָה עוֹד בְּפִיךְ,

אוֹמֶנֶת יַקִּירָה?

אומנת: וְהַמְשָׁרֵת

הַלָּז, הַאִם נִזְהָר הוּא בִּלְשׁוֹנוֹ?

שֶׁכֵּן אֶפְשָׁר לִשְׁמֹר דְּבַר־סוֹד בֵּין שְׁנַיִם,

אִם הָאֶחָד בָּהֶם נִפְטַר בֵּינְתַיִם.

רומאו: שׁוֹמֵר מוֹצָא־שְׂפָתָיו וְנֶאֱמָן הוּא.

אומנת: יָפֶה, סִינְיוֹר. גְּבִרְתִּי אֵין עֲנֻגָּה כָּמוֹהָ בַּנָּשִׁים… אֵלִי, אֵלִי! עוֹד בִּהְיוֹתָהּ יְצוּר פָּעוּט פַּטְפְּטָנִי… הָא, יֵשׁ בְּעִירֵנוּ אֶחָד בֶּן־אֲצִילִים, פָּרִיס שְׁמוֹ, וְהוּא הָיָה שׁוֹלֵחַ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה נֵתַח־עֲדָנִים זֶה אֶל קִרְבּוֹ; אֶלָּא שֶׁהִיא, מַחְמַל נַפְשִׁי שֶׁלִּי, תִּשְׂמַח לְהַבִּיט בִּפְנֵי צְפַרְדֵּעַ, כֵּן, כֵּן, בִּפְנֵי צְפַרְדֵּעַ וְלֹא בְּפָנָיו. לְעִתִּים, לְשֵׁם קִנְטוּר, אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ, שֶׁלֹּא תִּמְצָא לָהּ בֶּן־זוּג נָאֶה מִפָּרִיס. וּבְאָמְרִי כָּךְ, הַאֲמֵן לִי, פָּנֶיהָ מַלְבִּינִים יוֹתֵר מִכָּל סָדִין שֶׁבָּעוֹלָם… הֲכִי רוֹמֵאוֹ וְרוֹזְמָרִין⁴⁷ אֵינָם פּוֹתְחִים בְּאוֹתָהּ הָאוֹת עַצְמָהּ?

רומאו: כֵּן, הָאוֹמֶנֶת. אַךְ מַה בְּכָךְ? שְׁנֵיהֶם פּוֹתְחִים בְּרֵישׁ.

אומנת: הָא, לֵץ! הֲלֹא זוֹ הָאוֹת הוֹלֶמֶת שְׁמוֹ שֶׁל כֶּלֶב… ררר… לֹא! שִׁמְךָ וַדַּאי פּוֹתֵחַ בְּאוֹת אַחֶרֶת. הוֹ, לוּ יָדַעְתָּ מַה פְּסוּקִים הִיא מְצָרֶפֶת מִשִּׁמְךָ וְרוֹזְמָרִין! תַּאֲוָה לְאָזְנַיִם.

רומאו: שְׂאִי אֶת בִּרְכוֹתַי לִגְבִירָתֵךְ.

אומנת: אֶלֶף בְּרָכוֹת וּבְרָכָה, סִינְיוֹר.

(יוצא רומאו.)

פְּיֶטְרוֹ!

פיטרו: לִרְשׁוּתֵךְ.

אומנת: קַח מְנִיפָתִי וְשָׂא רַגְלַיִם לְפָנַי!

(יוצאים.)

תמונה חמישית

(גן בבית קפולט.)

(נכנסת יוליה.)

יוליה: אֵלָיו שָׁלַחְתִּי אוֹמַנְתִּי בְּתֵשַׁע,

בְּעוֹד חֲצִי שָׁעָה לָשׁוּב הִבְטִיחָה.

כְּלוּם לֹא פָּגְשָׁה בּוֹ? הָא. לֹא יִתָּכֵן.

בְּרִיָּה צוֹלַעַת זוֹ! לוּא מַחֲשָׁבוֹת

הָיוּ שְׁלִיחֵי הָאַהֲבָה! הֲלֹא

הֵן מְהִירוֹת אַף מִקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ,

הַמַּפְלִיאוֹת לִרְדֹּף אַחַר צְלָלִים

בְּצֵלַע הַגְּבָעוֹת. עַל כֵּן יוֹנִים

קַלּוֹת־נוֹצָה מוֹשְׁכוֹת מִרְכֶּבֶת וֶנוּס,

עַל־כֵּן כְּנָפַיִם לוֹ לְקֻפִּידוֹן.

לְרוּם דַּרְכָּהּ הִגִּיעָה כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ,

שָׁלשׁ שָׁעוֹת כְּבֵדוֹת חָלְפוּ עַד הֵנָּה,

וְהִיא לֹא שָׁבָה עוֹד. לוּ לֶב־אוֹהֵב

לִבָּה, לוּ דָּם שֶׁל עֲלוּמִים יָקַד בָּהּ,

הָיְתָה פּוֹרֶצֶת כְּכַדּוּר קַלִּיל:

מוּעֶפֶת מִיָּדַי בְּהֶבֶל פִּי

אֶל אֲהוּבִי הָיְתָה פּוֹרַחַת

וּמִיָּדָיו שֶׁל אֲהוּבִי אֵלַי.

אֲבָל זְקֵנִים כְּפוּתִים הֵם כְּמֵתִים,

קְפוּאֵי־בָּשָׂר, חִוְרֵי־פָּנִים, קְמוּטִים.

אֵלִי! הִנֵּה הִיא שָׁבָה.

(נכנסת האומנת, אחריה פיטרו.)

מְתוּקָה

מִדְּבַשׁ שֶׁלִּי, מַה חֲדָשׁוֹת הֵבֵאת לִי?

נִפְגַּשְׁתְּ עִמּוֹ? שַׁלְּחִי נָא זֶה הָאִישׁ!

אומנת: לֵךְ. פְּיֶטְרוֹ, אֶל הַשַּׁעַר!

(יוצא פיטרו.)

יוליה: הוֹ, אִמְרִי,

חֲבִיבָתִי… מַדּוּעַ אַתְּ קוֹדֶרֶת?

גַּם לוּ בְּשׂוֹרָה נוּגָה עַל לְשׁוֹנֵךְ,

אִמְרִיהָ לִי בְּפֶה שׂוֹחֵק, אוֹמֶנֶת,

אַךְ אִם טוֹבָה הִיא, אַל נָא תְּנַגְּנִיהָ

בְּהַבָּעַת פָּנִים כֹּה חֲמוּצָה.

אומנת: הַנִּיחִי לִי לָפוּשׁ מְעַט… עָיַפְתִּי…

אֵיזוֹ רִיצָה מְרוֹצְצָה! טְפוּ!

אֲבוֹי לְעַצְמוֹתַי הַכּוֹאֲבוֹת!

יוליה: קְחִי עַצְמוֹתַי וְהָבִי בְּשׂוֹרָתֵךְ לִי!

פִּתְחִי אֶת פִּיךְ, דַּבְּרִי, דַּבְּרִי, אוֹמֶנֶת!

אומנת: הוֹ, מָה הָרַעַשׁ! אֵין בָּךְ אֹרֶךְ־רוּחַ?

אֵינֵךְ רוֹאָה? אֵין רוּחַ בִּי לִנְשֹׁם.

יוליה: כֵּיצַד אֵין רוּחַ בָּךְ, אִם רוּחַ בָּךְ

לוֹמַר, שֶׁאֵין עוֹד רוּחַ בָּךְ לִנְשֹׁם?

לְשׁוֹן־טַעֲנוֹתַיִךְ אֲרֻכָּה

מֵאֹרֶךְ הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר בְּפִיךְ.

מַה חֲדָשׁוֹת הֵבֵאת? טוֹבוֹת? רָעוֹת?

הָשִׁיבִי הֵן אוֹ לָאו וְלִפְרָטִים

אַמְתִּין. הַגִּידִי נָא: טוֹבוֹת, רָעוֹת?

אומנת: בֶּאֱמֶת! עַל מְצִיאָה נָפַלְתְּ כְּסוּמָא בָּאֲרֻבָּה. בָּחַרְתְּ לָךְ בַּעַל כְּיוֹנָה פּוֹתָה. רוֹמֵאוֹ! לֹא! לֹא הוּא הָאִישׁ. אָמְנָם, נָאֶה הוּא לְמַרְאֶה מִכָּל גֶּבֶר, אַךְ יְרֵכָיו הַחֲטוּבוֹת אֵין כְּמוֹתָן לְיֹפִי; אֲשֶׁר לְיָד, רֶגֶל וְקוֹמָה, שֶׁאֵינָן שָׁווֹת כְּדֵי צִיּוּן, בְּכָל זֹאת אֵין כְּדֻגְמָתָן. אֵין הוּא בַּרְרָן בְּגִנּוּנֵי־חֵן שֶׁלּוֹ, אַךְ הִנְנִי עֲרֵבָה, שֶׁלֵּב עָדִין לוֹ כְּשֶׁל כִּבְשָׂה. בְּסִמָּן טוֹב, נַעֲרָתִי, לְכִי הִתְפַּלְּלִי לַמָּרוֹם. מָה! הַאִם כְּבָר אָכְלוּ אֲרֻחַת־צָהֳרַיִם?

יוליה: לֹא, לֹא. אַךְ זֹאת יָדַעְתִּי לְפָנַיִךְ.

מַה סָּח בִּדְבַר־חֲתֻנָּתֵנוּ? מָה?

אומנת: אֲבוֹי, כְּאֵב־הָרֹאשׁ! רֹאשִׁי, רֹאשִׁי!

הוֹלֵם כְּמוֹ יֻתַּז לְאֶלֶף רְסִיסִים.

וּמַחוֹשִׁים בַּגַּב! גַּבִּי, גַּבִּי!

הָאֹפֶל יִקָּחֵךְ, יַלְדָּה. שְׁלַחְתִּינִי

כַּתֵּת רַגְלַי אַחַר מַלְאַךְ־הַמָּוֶת!

יוליה: מַה צַּר לִי עַל סִבְלֵךְ! אוּלָם אִמְרִי נָא,

אוֹמֶנֶת יְקָרָה, אוֹמֶנֶת־פָּז,

מַה שָּׂם בְּפִיךְ שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי?

אומנת: שֶׁאָהֲבָה נַפְשֵׁךְ אָמַר כְּאִישׁ

אָצִיל, יָשָׁר, אָדִיב, חָבִיב, נֶחְמָד וְ…

אָעֵז לוֹמַר, כְּאִישׁ מִדּוֹת… הֵיכָן אִמֵּךְ?

יוליה: הֵיכָן אִמִּי! בַּבַּיִת, כַּמּוּבָן.

הֵיכָן תִּהְיֶה? מַה מְשֻׁנִּים דְּבָרַיִךְ!

“אָמַר כְּאִישׁ אָצִיל… הֵיכָן אִמֵּךְ?”

אומנת: רִבּוֹן עוֹלָם! מָה הָרִתְחָה הַזֹּאת?

הַאִם תִּתְּנִיהָ לִי כְּמִין תַּחְבֹּשֶׁת

לְעַצְמוֹתַי? חִדְלִי נָא! מֵעַתָּה

עֲשִׂי כָּל דְּבַר־שְׁלִיחוּת בְּמוֹ רַגְלַיִךְ!

יוליה: צָרָה צְרוּרָה! אִמְרִי, מַה סָּח רוֹמֵאוֹ?

אומנת: הַכְּבָר הָרְשָׁה לָךְ לַעֲרֹךְ וִדּוּי?

יוליה: כֵּן, כֵּן.

אומנת: אִם כֵּן לְכִי אֶל הַנָּזִיר,

שָׁם בַּעַל מְצַפֶּה לַעֲשׂוֹתֵךְ אִשָּׁה.

לְשֵׁמַע חֲדָשָׁה שֶׁל מַה־בְּכָךְ עוֹלֶה

דָּמֵךְ כְּמוֹ אַשְׁמַאי עַל לְחָיַיִךְ.

חִישׁ! עוּפִי נָא לַכְּנֵסִיָּה! עָלַי

עוֹד לְהָבִיא סֻלָּם, כִּי חֲתָנֵךְ

עִם לַיְלָה יְטַפֵּס אֶל קַן־צִפּוֹר.

אֲנִי נוֹשֵׂאת מַשָּׂא לְשִׂמְחָתֵךְ,

אַךְ עֵת יַחְשִׁיךְ יִפֹּל עַל צַוָּארֵךְ.

אַתְּ לַנָּזִיר, אֲנִי לַאֲרֻחָה.

יוליה: אָחוּשָׁה אֶל אָשְׁרִי. הֲיִי בְּרוּכָה!

(יוצאות.)

תמונה ששית

(תאו של הנזיר לורנצו.)

(נכנסים לורנצו ורומאו.)

לורנצו: תָּאִיר עַל זוֹ הַבְּרִית בַּת־שְׂחוֹק שָׁמַיִם

וְאַל נָא יְעַנֵּנוּ אֵל בְּצַעַר!

רומאו: אָמֵן, אָמֵן! יְהִי הַצַּעַר רַב

כְּכָל אֲשֶׁר יִהְיֶה, לֹא יִשָּׁקֵל

כְּנֶגֶד הַשִּׂמְחָה לַחֲזוֹת בִּדְמוּת

פָּנֶיהָ רֶגַע קָט. חַבֵּר נָא בִּתְפִלָּה

קְדוֹשָׁה כַּפּוֹת־יָדֵינוּ וּמַלְאַךְ

הַמָּוֶת, זֶה קוֹטֵל הָאֲהָבוֹת,

יְהִי פּוֹרֵעַ בָּנוּ כְּאַוַּת־נַפְשׁוֹ –

דַּיֵּנִי אִם אָמַרְתִּי: יוּלִיָּה שֶׁלִּי הִיא.

לורנצו: שִׂמְחָה נִמְהֶרֶת אַף סוֹפָהּ נִמְהָר הוּא,

בְּנִצְחוֹנָה הָרָם חָבוּי מוֹתָהּ.

כְּזִיק פּוֹגֵעַ בַּאֲבַק־שְׂרֵפָה:

נְשִׁיקָתָם צוֹפֶנֶת חֻרְבָּנָם.

יִמְתַּק, יִמְתַּק הַדְּבַשׁ עַד יִסְתָּאֵב,

כְּרֹב הַטַּעַם בּוֹ כֵּן הַסְּלִידָה.

אֱהַב לְאַט, אַהֲבָתְךָ תַּתְמִיד,

הָאָץ כְּדִין הַמְפַגֵּר: מַפְסִיד.

(נכנסת יוליה.)

הִנֵּה גַם הַגְּבִירָה. הוֹ, זוֹ הָרֶגֶל,

קַלָּה כָּל־כָּךְ, עַד כִּי מַרְצֶפֶת־אֶבֶן

לֹא תִּשָּׁחֵק מִמֶּנָּה לְעוֹלָם.

אוֹהֵב כִּי יְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי קוּרָיו

שֶׁל עַכָּבִישׁ, לֹא יִכָּשֵׁל: כֹּה קַל

מַשָּׂא לִבּוֹ הַזָּן עַצְמוֹ מֵהֶבֶל.

יוליה: כֹּהֵן וִדּוּי שֶׁלִּי, שָׁלוֹם עָלֶיךָ.

לורנצו: עַל בִּרְכָתֵךְ, בִּתִּי, יוֹדֶה רוֹמֵאוֹ

בִּשְׁמִי וְגַם בִּשְׁמוֹ.

יוליה: הֵן בִּרְכָתִי

שְׁלוּחָה גַם לוֹ, שֶׁאִם לֹא כֵן, עַל מָה

חַיָּב הוּא לְהוֹדוֹת!

רומאו: הָהּ, יוּלִיָּה,

אִם לְבָבֵךְ שָׂמֵחַ כִּלְבָבִי,

הוֹאִילִי לְהַכְרִיז עַל שִׂמְחָתֵנוּ;

זֶה הֶחָלָל בַּשְּׂמִי בְּהֶבֶל פִּיךְ,

בִּצְלִיל קוֹלֵךְ הַמִּתְרוֹנֵן סַפְּרִי נָא

מָה רַב אָשְׁרֵנוּ בַּפְּגִישָׁה הַזֹּאת.

יוליה: עָשִׁיר־הָגוּת אַךְ דַּל־נִיבִים הָרֶגֶשׁ,

עַל נְכָסָיו וְלֹא עַל עִטּוּרָיו

יִלְבַּשׁ הוּא גַּאֲוָה. רַק קַבְּצָנִים בִּלְבַד

יַשְׂכִּילוּ לֶאֱמֹד שִׁעוּר עָשְׁרָם.

אַהֲבָתִי כֹּה נִתְבָּרְכָה בְּשֶׁפַע, –

יָדִי תִּקְצַר לִמְנוֹת חֲצִי הוֹנִי.

לורנצו: נֵלֵךְ, נֵלֵךְ. נַשְׁלִים מְלָאכָה קְצָרָה זוֹ,

וּבִרְשׁוּתְכֶם לֹא אַשְׁאִירְכֶם לְבָד,

עַד תִּתְקַדְּשׁוּ נָא לְבָשָׂר אֶחָד.

(יוצאים.)

מערכה שלישית

תמונה ראשונה

(ככר בורונה.)

(נכנסים מרקוציו, בנווליו, פז' ומשרתים.)

בנווליו: רֵעִי הַטּוֹב, נָשׁוּב נָא לְבֵיתֵנוּ,

הַיּוֹם לוֹהֵט, בְּנֵי קַפּוּלֶט בַּחוּץ הֵם,

אִם נִפָּגֵשׁ, תִּגְרָה תִּפֹּל בֵּינֵינוּ,

בִּימֵי שָׁרָב נִצָּת הַדָּם חִישׁ קַל.

מרקוציו: אַתָּה כְּאַחַד הַבַּחוּרִים הָהֵם, שֶׁאַךְ עָבַר אֶת סַף בֵּית־הַמַּרְזֵחַ, מַצִּיג חַרְבּוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן וְאוֹמֵר: “מִי יִתֵּן וְלֹא אֶזְדַּקֵּק לָךְ!”, אֲבָל עִם לְגִימָה שְׁנִיָּה הוּא נִדְלָק וּמוֹזֵג חֲמַת חַרְבּוֹ עַל הַמּוֹזֵג בְּלֹא סִבָּה קַלָּה שֶׁבְּקַלּוֹת.

בנווליו: הַאֻמְנָם בָּחוּר כָּזֶה אֲנִי בְּעֵינֶיךָ?

מרקוציו: וַדַּאי, וַדַּאי! חַם־מֶזֶג אַתָּה כְּכָל יְלוּד־אִשָּׁה בְּאִיטַלְיָה – נוֹטֶה לְטֵרוּף־לֵב וּמְטֹרָף בִּנְטִיּוֹת לִבּוֹ.

בנווליו: וּמָה עוֹד?

מרקוציו: עוֹד? לוּ הָיוּ עוֹד כְּדֻגְמָתְךָ, כִּי עַתָּה לֹא נוֹתַר מֵהֶם זֵכֶר, שֶׁכֵּן קוֹטְלִים הָיוּ זֶה אֶת זֶה. אַתָּה! הֲרֵי אַתָּה עָלוּל לְהִסְתַּכְסֵךְ עִם כָּל אָדָם, שֶׁבִּזְקָנוֹ שַׂעֲרָה אַחַת יוֹתֵר אוֹ שַׂעֲרָה אַחַת פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר בִּזְקָנְךָ. אוֹ עִם אָדָם הַמְפַצֵּחַ לוֹ אֱגוֹזִים, רַק עַל שׁוּם שֶׁעֵינֶיךָ כְּעֵין הָאֱגוֹז הֵן, שֶׁכֵּן רַק עֵינַיִם כָּאֵלֶּה עֲשׂוּיוֹת לִרְאוֹת עִלָּה לִקְטָטָה. רֹאשְׁךָ מָלֵא קְטָטוֹת כְּבֵיצָה הַמְּלֵאָה חֶלְמוֹן וְאַף־עַל־פִּי־כֵן רֵיק כִּקְלִפָּתָהּ שֶׁל בֵּיצָה פְּרוּצָה, שֶׁנִּתְכַּתְּשָׁה מֵרֹב קְטָטָה וּקְצָצָה. הֲלֹא הִתְנַפַּלְתָּ עַל אָדָם רַק עַל שׁוּם שֶׁהִתְעַטֵּשׁ בָּרְחוֹב וְהֵעִיר אֶת כַּלְבְּךָ הַמְנַמְנֵם בַּשֶּׁמֶשׁ. וְלֹא הִתְעַלַּלְתָּ בַּחַיָּט רַק עַל שׁוּם שֶׁהִתְעַטֵּף בְּאַדַּרְתּוֹ הַחֲדָשָׁה בְּטֶרֶם חָג? וּבִפְלוֹנִי אַחֵר רַק עַל שׁוּם שֶׁנָּעַל נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת עִם שְׂרוֹכִים נוֹשָׁנִים? וְכִי אַתָּה הוּא הָאִישׁ הַמַּטִּיף לִי לְהִזָּהֵר מִפְּנֵי קְטָטוֹת?!

בנווליו: לוּ אֲנִי רוֹדֵף־קְטָטוֹת כָּמוֹךָ, כָּל אִישׁ מִתְפַּתֶּה הָיָה לִקְנוֹת זְכוּתִי לִירוּשָׁה וְזוֹכֶה בָּהּ כַּעֲבֹר שָׁעָה וָרֶבַע.

מרקוציו: מַה, מִתְפַּתֶּה? הַפְלֵא וָפֶתִי!

בנווליו: חֵי רֹאשִׁי, הִנֵּה בָּאִים קַפּוּלֶטִים.

מרקוציו: חֵי קַרְסֻלַּי, לֹא אִכְפַּת לִי.

(נכנסים טיבלט וידידיו.)

טיבלט: (כלפי ידידיו.) קִרְבוּ נָא אֵלַי. אָשִׂיחַ עִמָּהֵם. (למרקוציו ובנווליו.) בִּרְשׁוּתְכֶם, אֲדוֹנִים, מִלָּה אַחַת בִּלְבָד.

מרקוציו: מִלָּה אַחַת בִּלְבָד? תֵּן לַמִּלָּה תּוֹסֶפֶת־מָה וְהָיָה לְךָ צֶמֶד: מִלָּה וּמַכָּה טְרִיָּה.

טיבלט: מוּכָן וּמְזֻמָּן, סִינְיוֹר, אַךְ הַב לִי הִזְדַּמְּנוּת.

מרקוציו: וְאִם לֹא נִתֵּן הִזְדַּמְּנוּת, כְּלוּם לֹא תִּקַּח לְךָ?

טיבלט: מֶרְקוּצִיּוֹ, הַאִם אַתָּה וְרוֹמֵאוֹ בְּמַקְהֵלָה אֶחָת?

מרקוציו: מַקְהֵלָה! מָה? זַמָּרִים אָנוּ בְּעֵינֶיךָ? וְאִם זַמָּרִים, אַל תְּצַפֶּה אֵפוֹא לִשְׁמֹעַ אֶלָּא צְרִימוֹת!

(שולף חרב.)

זֶה הַשַּׁרְבִיט מַקְפִּיץ אֶת רַגְלֶיךָ וְאַתָּה רוֹקֵד. מִלַּת־קֶסֶם – מַקְהֵלָה!

בנווליו: הָמוֹן רוֹחֵשׁ סָבִיב. נִמְצָא פִּנָּה

שְׁקֵטָה וּבְדֵעָה צְלוּלָה נָדוּנָה

בְּזֶה הָרִיב, אוֹ נִפָּרֵד כָּרֶגַע.

עֵינֵי הַכֹּל פְּקוּחוֹת וּמַבִּיטוֹת.

מרקוציו: עֵינַיִם לְהַבִּיט נוֹצְרוּ. תַּבֵּטְנָה!

אֲנִי אֵינֶנִּי זָז כִּמְלוֹא הַשַּׁעַל.

(נכנס רומאו.)

טיבלט: לֵךְ לְשָׁלוֹם. מָצָאתִי אֶת הַנַּעַר.

מרקוציו: הָרְגֵנִי אִם רָאוּי אַתָּה לַנַּעַר.

הָהּ, אַדְרַבָּא! קְרָאֵהוּ לְדוּקְרָב

וְטַעֲמוֹ שֶׁל נַעַר זֶה טָעַמְתָּ.

טיבלט: רוֹמֵאוֹ, כָּל שִׂנְאַת־נַפְשִׁי אֵלֶיךָ

מִלָּה אַחַת תַּבִּיעַ: מְנֻוָּל!

רומאו: הוֹ, טִיבַּלְט, לִי סִבָּה לֶאֱהָבְךָ

וְאַף לִמְחֹל לְךָ כָּל פְּגִיעוֹתֶיךָ.

לֹא מְנֻוָּל אֲנִי. הֱיֵה בָּרוּךְ!

רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁעוֹד לֹא הִכַּרְתַּנִי.

טיבלט: הָעָוֶל, שֶׁעָשִׂיתָ לִי, בָּחוּר,

לֹא יְכֻפַּר בְּחֶסֶד הַמִּלִּים.

שְׁלֹף חֶרֶב וַעֲמֹד עַל נַפְשְׁךָ!

רומאו: לֹא עָוֶל בְּכַפִּי, הוֹ הַאֲמֵן לִי.

לִבִּי הוֹגֶה לְךָ חִבָּה. קָרוֹב

הַיּוֹם בּוֹ לֹא יִהְיוּ דְּבָרַי סְתוּמִים.

אָכֵן, תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ, הוֹ קַפּוּלֶט,

שִׁמְךָ אָהַבְתִּי כֶּאֱהֹב אֶת שְׁמִי.

מרקוציו: אָכֵן, כְּנִיעָה שְׁקֵטָה, שְׁפֵלָה, נִתְעֶבֶת!

דְּקִירָה נֶאֱמָנָה – וְסוֹף חֶשְׁבּוֹן.

(שולף חרב.)

צֵא, טִיבַּלְט, צֵא קוֹטֵל־עַכְבְּרוֹשִׁים! ⁴⁸

טיבלט: מָה רְצוֹנְךָ מִמֶּנִּי?

מרקוציו: לֹא כְלוּם, אַלּוּף הַחֲתוּלִים, תֵּן רַק נֶפֶשׁ אַחַת מִתֵּשַׁע נְפָשׁוֹת⁴⁹ אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ. זוֹ הָאַחַת אָעֵז לְהַפְרִיחָהּ אֶל הַמְּרוֹמִים, וְהַשְּׁאָר – נִרְאֶה־נָא אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר – אֶקְטֹף בְּלֹא שְׁפִיכוּת־דָּמִים. מַהֵר וּמְשֹׁךְ חַרְבְּךָ בָּאָזְנֶיהָ, בְּטֶרֶם תַּגִּיעַ שְׁרִיקַת חַרְבִּי לְאָזְנֶיךָ.

טיבלט: (שולף חרבו.)

הִנְנִי לִרְשׁוּתְךָ.

רומאו: מֶרְקוּצִיּוֹ חֲבִיבִי, טְמֹן חַרְבְּךָ!

מרקוציו: סִינִיּוֹר, אָנָּא, הַפַּסַּדּוֹ!

(נלחמים.)

רומאו: בֶּנְווֹלִיּוֹ, שְׁלֹף! סַכֵּל מְזִמָּתָם!

חִדְלוּ! הַפְסִיקוּ, רַבּוֹתַי! חֶרְפָּה הִיא!

מֶרְקוּצִיּוֹ, טִיבַּלְט! הַנָּסִיךְ אָסַר

עַל קְרָב־בֵּינַיִם בְּחוּצוֹת וֵרוֹנָה!

חֲדַל נָא, טִיבַּלְט! אִי, חֲדַל, מֶרְקוּצִיּוֹ!

(טיבלט נועץ מתחת לזרועו של רומאו את חרבו ודוקר את מרקוציו ומיד נמלט עם ידידיו.)

מרקוציו: אֲנִי פָּצוּעַ, מַגֵּפָה עַל רֹאשׁ

שְׁנֵי הַבָּתִּים גַּם יַחַד! זֶה סוֹפִי.

נִמְלַט? פָּטוּר בְּלֹא פְּגִיעָה?

בנווליו: נִפְצַעְתָּ?

מרקוציו: כֵּן, כֵּן, שָׂרֶטֶת… הָא, דַּיָּה שָׂרֶטֶת.

הֵיכָן הַנַּעַר? גֹּלֶם, לֵךְ בַּקֵשׁ רוֹפֵא לִי!

(יוצא הפז'.)

רומאו: חֲזַק, מֶרְקוּצְיוֹ! לֹא אָנוּשׁ הַפֶּצַע.

מרקוציו: חָלִילָה. לֹא עָמֹק מִבְּאֵר וְלֹא רָחָב מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, אַךְ דַּיוֹ לְהַנִּיחַ אֶת הַדַּעַת. שְׁאַל עָלַי מָחָר וְיֻגַּד לְךָ כִּי שָׁלוֹם לִי וְשָׁלוֹם לַעֲפָרִי. בְּעוֹלָם זֶה תַּבְשִׁיל שֶׁלִּי הִקְדִּיחוּ כְּבָר. מַגֵּפָה עַל רֹאשׁ שְׁנֵי הַבָּתִּים גַּם יָחַד! אִי, כֶּלֶב, חֻלְדָּה, עַכְבָּר, חָתוּל – הִרְהִיבוּ עֹז לִשְׂרֹט אָדָם לַמָּוֶת, רַבְרְבָן, נוֹכֵל, נָבָל הַלּוֹחֵם עַל־פִּי לוּחַ־הַכֵּפֶל⁵⁰! (אל רומאו.) אֵיזֶה שֵׁד דָּחַק אוֹתְךָ בֵּינֵינוּ? מַמָּשׁ תַּחַת זְרוֹעֲךָ דָקַר אוֹתִי.

רומאו: רַק טוֹבַתְכֶם בִּקַּשְׁתִּי.

מרקוציו: הָא, בֶּנְווֹלִיּוֹ,

תַּן יָד, לְאֵיזֶה בַּיִת הַכְנִיסֵנִי,

פֶּן אֶתְעַלֵּף. הוֹי, מַגֵּפָה עַל שְׁתֵּי

הַמִּשְׁפָּחוֹת גַּם יַחַד! הֵן עָשׂוּנִי

מָזוֹן לְתוֹלָעִים, הֵקִיץ הַקֵּץ עָלֵי,

הָא, קֵץ גָּמוּר! הוֹי, שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת!

(יוצאים בנווליו ומרקוציו.)

רומאו: הָעֶלֶם הָאָצִיל, אִישׁ הַנָּסִיךְ,

הַטּוֹב שֶׁבְּרֵעַי נִדְקַר לַמָּוֶת

בְּשֶׁל פְּגִיעָה בִּשְׁמִי הַטּוֹב, אֲשֶׁר

פָּגַע בּוֹ טִיבַּלְט, – טִיבַּלְט זֶה קְרוֹבִי

מִזֶּה שָׁעָה! הוֹ, יוּלְיָה בַּת־עֵינִי,

יָפְיֵךְ עָשַׂנִי כְּאִשָּׁה רַכָּה,

וּפֶלֶד לְבָבִי נָמֵס כַּדֹּנַג.

(חוזר בנווליו.)

בנווליו: רוֹמֵאוֹ, הוֹ רוֹמֵאוֹ! מֶרְקוּצִיּוֹ מֵת.

רוּחוֹ רוֹחֶפֶת בֵּין עָבֵי־שָׁמַיִם

בְּטֶרֶם עֵת מָאַס בְּזוֹ הָאָרֶץ.

רומאו: יוֹם־בַּלָּהוֹת. דִּין חֲשֵׁכָה וָבֹהוּ

פּוֹרֵשׂ צִלּוֹ גַם עַל יָמִים יָבוֹאוּ.

בנווליו: שָׁב טִיבַּלְט הַצָּמֵא לְדָם, – הַבֵּט!

רומאו: הוּא חַי בְּנִצְחוֹנוֹ. מֶרְקוּצִיּוֹ מֵת!

חֶמְלָה וּמֹרֶךְ־לֵב הַרְפּוּ מִמֶּנִּי! –

רַק אֵשׁ־הַזַּעַם אֶת דַּרְכִּי תַּבְקִיעַ.

(חוזר טיבלט.)

“הַמְנֻוָּל”, אֲשֶׁר נִזְרַק מִפִּיךָ,

חוֹזֵר אֵלֶיךָ, טִיבַּלְט. הֵן מֶרְקוּצִיּוֹ –

נַפְשׁוֹ עוֹד לֹא הִגְבִּיהָה לַמָּרוֹם

וּמַמְתִּינָה לְךָ, כִּי תְּלַוֶּנָּה:

אַתָּה, אוֹ אָנֹכִי, אוֹ שְׁנֵינוּ יַחַד

אֵלֶיהָ נִצְטָרֵף.

טיבלט: פִּרְחָח אֻמְלָל,

הֲרֵי הָיִיתָ כָּאן יְדִיד־נַפְשׁוֹ,

וּבְכֵן, הֱיֵה גַּם שָׁם!

רומאו: הַחֶרֶב – הִיא תִּשְׁפֹּט!

(לוחמים. טיבלט נופל.)

בנווליו: רוֹמֵאוֹ, בְּרַח! מַלֵּט אֶת נַפְשְׁךָ!

עֵרִים הֵם בְּנֵי וֵרוֹנָה. טִיבַּלְט מֵת.

אַל תַּעֲמֹד כְּמוֹ בּוּל־אֶבֶן! זוּז!

הֵן הַנָּסִיךְ יָדוּן אוֹתְךָ לַמָּוֶת

אִם תִּתָּפֵשׂ. אָכֵן, בְּרַח, שָׂא כֵּלֶיךָ!

רומאו: אֲבוֹי, שׁוֹטֶה שֶׁל הַגּוֹרָל אֲנִי!

בנווליו: מַדּוּעַ תַּעֲמֹד?

(יוצא רומאו. באים אזרחים.)

אזרח: לְאָן נִמְלַט

הָאִישׁ אֲשֶׁר הָרַג פֹּה אֶת מֶרְקוּצִיּוֹ?

אֵי טִיבַּלְט הָרוֹצֵחַ? אָן נִמְלַט הוּא?

בנווליו: הִנֵּה רוֹבֵץ הוּא טִיבַּלְט לִפְנֵיכֶם.

אזרח: קוּם לֵךְ, סִינְיוֹר, אַתָּה אָסוּר. בְּשֵׁם

כְּבוֹד הַנָּסִיךְ עָלֶיךָ לְצַיֵּת לִי.

(נכנסים הנסיך, בני פמליתו, סיניור מונטגי ואשתו, סיניור קפולט ואשתו.)

הנסיך: אֵי בְּנֵי־הָרֶשַׁע, שֶׁפָּתְחוּ בְּרִיב זֶה?

בנווליו: הוֹ, נְסִיכִי הָרָם, הָיִיתִי עֵד

לְפָרָשַׁת הָרִיב הַקַּטְלָנִית:

דָּמָיו שֶׁל זֶה הָאִישׁ שָׁפַךְ רוֹמֵאוֹ

עַל שֶׁהָרַג אֶת שְׁאֵרְךָ מֶרְקוּצִיּוֹ.

סיניורה קפולט: הוֹי טִיבַּלְט שְׁאֵרִי! הוֹי בֶּן אָחִי!

הוֹי הַנָּסִיךְ! הוֹי שְׁאֵרִי! הוֹי בַּעֲלִי!

נִשְׁפַּךְ דָּמוֹ שֶׁל בֶּן אָחִי הַטּוֹב!

הוֹי נְסִיכִי הָרָם, עֲשֵׂה נָא צֶדֶק

וּשְׁפֹךְ עַל זֶה הַדָּם אֶת דַּם מוֹנְטַגִי!

הוֹי, בֶּן־אָחִי!

הנסיך: מִי בַּקְּטָטָה הַזֹּאת

פָּתַח, בֶּנְווֹלִיּוֹ?

בנווליו: זֶה טִיבַּלְט הֶהָרוּג,

אֲשֶׁר נָפַל הָרוּג בְּיַד רוֹמֵאוֹ,

בִּשְׂפַת־פִּיּוּס דִבֵּר אֵלָיו רוֹמֵאוֹ,

הוֹכִיחַ לוֹ עַד מָה תָּפֵל הָרִיב,

מִפְּנֵי חֲרוֹן־אַפְּךָ, סִינְיוֹר, הִתְרָה בּוֹ.

דְבָרָיו בְּרוּחַ נְמוּכָה הֵשִׂיחַ,

בְּעַיִן שׁוֹקֵטָה, בְּשֵׁפֶל־בֶּרֶךְ,

אַךְ טִיבַּלְט כַּאֲחוּז טֵרוּף וָזַעַם

אָטַם לִבּוֹ וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ

לְפֶה דוֹבֵר שָׁלוֹם. פְּלָדָה נוֹקֶבֶת

שִׁלֵּחַ טִיבַּלְט אֶל חֲזֵה מֶרְקוּצִיּוֹ

שֶׁנִּתְלַקַּח אַף הוּא וּלְחַרְבּוֹ

הֵשִׁיב בְּחֶרֶב. תּוֹךְ רִתְחַת הַקְּרָב

יַד יְמִינוֹ הָדְפָה אֶת מַר הַמָּוֶת

וְיַד שְׂמֹאלוֹ דָחֲפָה אוֹתוֹ אֶל טִיבַּלְט

וְזֶה, גָמִישׁ וְקַל, אָחוֹרָה הִרְתִּיעוֹ,

פָּרַץ רוֹמֵאוֹ בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת:

“חִדְלוּ, רֵעִים! הַקֵּץ לְזֶה הָרִיב!”

וְאָז בְּיָד זְרִיזָה מִן הַלָּשׁוֹן

הִטָּה צְלִיפֵי הַחֶרֶב לִצְדָדִים

וּבֵינֵיהֶם הִצִּיב גּוּפוֹ כְּחַיִץ.

אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע טִיבַּלְט חִישׁ הִבְקִיעַ

חַרְבּוֹ הַבּוֹגֵדָה תַּחַת זְרוֹעוֹ

וְאֶת חֻדָהּ נָעַץ בְּלֵב מֶרְקוּצִיּוֹ.

נִמְלַט לוֹ טִיבַּלְט, אַךְ מִיָּד חָזַר,

רוֹמֵאוֹ נִתְמַלֵּא חֲמַת־נָקָם,

וְאָז כִּשְׁנֵי רִשְׁפֵי־בָּרָק זִנְּקוּ

אָדָם עַל חֲבֵרוֹ, עוֹד לֹא הִצְלַחְתִּי

לִשְׁלֹף חַרְבִּי כְּדֵי לְהַפְרִידָם,

וְטִיבַּלְט עַז־הַנֶּפֶשׁ מָט־נָפַל,

וְאָז נִמְלַט רוֹמֵאוֹ עַל נַפְשׁוֹ.

אִם אֵין בְּפִי אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ

יְהִי נָא דִין בֶּנְווֹלִיּוֹ לְמִיתָה.

סיניורה קפולט: מִבְּנֵי מוֹנְטַגִּי הוּא, רִגְשֵׁי־לֵבָב

כּוֹפִים עָלָיו לוֹמַר עֵדוּת־כָּזָב.

עֶשְׂרִים הִתְקוֹטְטוּ בִּקְרָב מַחְרִיד,

עֶשְׂרִים גָּבְרוּ, סִינְיוֹר, עַל אִישׁ יָחִיד.

מִשְׁפַּט־אֱמֶת חֲרֹץ, נָסִיךְ נִכְבָּד,

רוֹמֵאוֹ דָּם שָׁפַךְ, עַל כֵּן יוּמַת.

הנסיך: רוֹמֵאוֹ דַּם מֶרְקוּצִיּוֹ נָקַם;

אִמְרוּ נָא מִי חַיָּב בְּזֶה הַדָּם?

מונטגי: רוֹמֵאוֹ לֹא. גְּזֵרַת הַחֹק עַצְמָהּ

בְּיַד חָבֵר מֶרְקוּצִיּוֹ הִתְקַיְּמָה,

בַּהֲמִיתָהּ אֶת הַחַיָּב לָמוּת.

הנסיך: אַךְ הוּא עַל זֶה הַחֵטְא חַיָּב גָּלוּת.

לְשִׂנְאַתְכֶם שִׁלַּמְתִּי גְמוּל יָקָר,

כִּי דַם אָהוּב לִי בְּרִיבְכֶם נִגַּר.

אַךְ מֵעַתָּה אַכְבִּיד עֻלִּי בְּלִי רֶתַע,

עַל אֲסוֹנִי שֶׁלִּי עוֹד תִּתְחָרֵטוּ.

שָׁוְא סְלִיחַתְכֶם וְקִינַתְכֶם אֶל הָבֶל,

לֹא בְּדִמְעָה כַּפָּרַתְכֶם עַל עָוֶל.

מִיָּד יֵצֵא רוֹמֵאוֹ לַגָּלוּת,

פֶּן בְּיָדִי יִפֹּל וּמוֹת יָמוּת.

שְׂאוּ אֶת הַגּוּפָה! דִּין הַסְּלִיחָה

עַל שֶׁפֶךְ־דָּם כְּדִין הָרְצִיחָה.

(יוצאים.)

תמונה שניה

(גן בבית קפולט.)

(נכנסת יוליה.)

יוליה: סוּסֵי הַשֶּׁמֶשׁ לוֹהֲבֵי־פַּרְסָה,

בְּדַהַר אוּצוּ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל פֶבּוּס!

לוּ פַאֵיטוֹן⁵¹ הִצְלִיף עַל גַּבֵּיכֶם,

וְטָסָה מֶרְכָּבָה זוֹ מַעֲרָבָה,

וְלַיְלָה מְעֻנָּן יָרַד כְּחֶתֶף.

הוֹ, לֵיל־דּוֹדִים, פְּרֹשׂ כֹּבֶד־צְעִיפֶיךָ

עַל עֵינֵיהֶם שֶׁל הַבּוֹלְשִׁים בַּלָּאט,

וְיִצָּמֵד אֶל זְרוֹעוֹתַי רוֹמֵאוֹ

סָמוּי מֵעַיִן וְאָטוּם לָאֹזֶן.

לָאוֹהֲבִים דַּיָּם מְאוֹר־פְּנֵיהֶם

לְמַעַן יִתְעַלְּסוּ בַּנְּעִימִים.

אִם בֶּאֱמֶת הָאַהֲבָה עִוֶּרֶת,

אֵין עוֹד בֶּן־זוּג יָאֶה לָהּ מִן הַלַּיְלָה.

בּוֹא, לַיְלָה מְפֻכָּח כְּאֵשֶׁת־חַיִל,

צְנוּעַת־לְבוּשׁ וַעֲטוּפַת שְׁחֹרִים,

לַמְּדֵנִי נָא מִשְׂחָק, בּוֹ הַמַּפְסִיד

זוֹכֶה בָּעֵרָבוֹן, אֲשֶׁר שָׁוְיוֹ

שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת בְּתוּלוֹת בְּטָהֳרָן.

בּוֹא, לַיְלָה שְׁחוֹר־גְּלִימָה, כַּסֵּה דָמִי

הַפֶּרֶא שֶׁהֵצִיף אֶת לְחָיַי,

וְזוֹ אַהֲבָתִי הָעֲצוּרָה בִּי,

תְּהֵא לוֹבֶשֶׁת יֶתֶר אֹמֶץ־רוּחַ

וְלֹא תִּרְאֶה בְּפָעֳלָהּ כִּי אִם

הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל תֹּם וַעֲנָוָה.

בּוֹא, לַיְלָה! בּוֹא, רוֹמֵאוֹ, בּוֹא

כְּאוֹר נִבְקָע בָּעֲלָטָה וּשְׁכַב נָא

עַל כְּנַף־הַלַּיְלָה וְתַבְהִיק צָחֹר

מִשֶּׁלֶג רַעֲנָן עַל גַּב עוֹרֵב.

בּוֹא, לַיְלָה יַקִּירִי, שׁוֹפֵעַ רֹךְ,

בּוֹא, שְׁחוֹר־הַמֵּצַח, תֵּן לִי אֶת רוֹמֵאוֹ!

וְעֵת יַמוּת, קָחֵהוּ לְיָדֶיךָ

וּקְרַע אוֹתוֹ לְכוֹכָבִים קְטַנִּים,

וְהוּא, – כֹּה יְפָאֵר פְּנֵי הָרָקִיעַ

שֶׁכָּל דָּרֵי־עוֹלָם יִתְאַהֲבוּ בַּלַּיְלָה,

וְלֹא עוֹד יִסְגְּדוּ לְאֵל הַשֶּׁמֶשׁ.

אֲבוֹי, נְוֵה־דוֹדִים רָכַשְׁתִּי לִי,

אַךְ דְּרִיסַת־רֶגֶל אֵין לִי בּוֹ. נִמְכַּרְתִּי

לְאִישׁ־דּוֹדַי, אַךְ הוּא עוֹד לֹא שָׂמַח בִּי.

מִין מוּעָקָה שׁוֹרָה עָלַי הַיּוֹם

וְאֶת עַצְמִי אֶרְאֶה כְּמוֹ יַלְדָּהּ

אֲשֶׁר עִם שִׂמְלָתָהּ הַחֲדָשָׁה

לְנֶשֶׁף מְצַפָּה בְּקֹצֶר־רוּחַ,

אֲבָל אָסוּר לָהּ עוֹד לְהִתְיַפוֹת בָּהּ.

הוֹ, הָאוֹמֶנֶת! וּבְשׂוֹרוֹת בְּפִיהָ.

וְכָל אֲשֶׁר בְּפִיו הַשֵּׁם רוֹמֵאוֹ,

קוֹלוֹ נִשְׁמָע כְּמַנְגִינַת שָׁמַיִם.

(נכנסת האומנת. בידה סולם־חבלים.)

דַּבְּרִי! מַה נִּתְחַדֵּשׁ? הֵבֵאת סֻלַּם־

הַחֲבָלִים, אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ רוֹמֵאוֹ?

אומנת: כֵּן, כֵּן. סֻלַּם־הַחֲבָלִים.

(שומטת החבלים לארץ.)

יוליה: אֲבוֹי לִי!

מַה זֹּאת? מַה לָּךְ פּוֹכֶרֶת כָּךְ יָדַיִךְ?

אומנת: אוֹי וַאֲבוֹי! הוּא מֵת, הוּא מֵת, הוּא מֵת!

עַתָּה אָבַדְנוּ, גְּבִירָתִי, אָבַדְנוּ!

יוֹם־בַּלָּהוֹת! הָלַךְ. נִרְצַח, אֵינֶנּוּ!

יוליה: הֲכֹּה עַזָּה קִנְאָה בְּלֵב שָׁמַיִם?

אומנת: לֹא לֵב־שָׁמַיִם, כִּי רוֹמֵאוֹ. הוֹי, רוֹמֵאוֹ!

מִי מֵעוֹלָם פִּלֵּל כָּזֹאת? רוֹמֵאוֹ!

יוליה: הוֹ, בַּת־שָׂטָן! מַדּוּעַ תְּיַסְּרִינִי?

שְׁאוֹל תִּזְעַק מֵעִנּוּיִים כְּמוֹ אֵלֶּה.

כְּלוּם יָד שָׁלַח רוֹמֵאוֹ בְּנַפְשׁוֹ?

בְּאִם תָּשִׁיבִי “כֵּן”, הֵן זֶה הַ"כֵּן"

יָמִית אוֹתִי כְּעֵין הַבַּסִילִיסְק. ⁵²

קַיָּם הַ"כֵּן" – אֲנִי לֹא עוֹד קַיֶּמֶת,

קַיָּם הַ"כֵּן" – כָּבוּ עֵינֵי רוֹמֵאוֹ.

הָהֵן אוֹ לָאו? מִלָּה קְטַנָּה תִּסְכֹּן

לָדוּן נַפְשִׁי לְאֹשֶׁר אוֹ אָסוֹן.

אומנת: בְּמוֹ עֵינַי רָאִיתִי אֶת הַפֶּצַע, –

אֵלִי! פֹּה, בֶּחָזֶה הַגְּבַרְתָּנִי.

עָגוּם הָיָה הַפֶּגֶר וְעָקֹב מִדָּם;

חִוֵּר כְּאֵפֶר, מִתְבּוֹסֵס בְּדָם

קָרוּשׁ; הָא, לְמַרְאֵהוּ הִתְעַלַּפְתִּי.

יוליה: הוֹ, בְּקַע, לִבִּי! הוֹ, בְּקַע נָא, לֵב אֶבְיוֹן!

עֵינַי שֶׁלִּי, לְבֵית־הַסֹּהַר לֵכְנָה

וְאַל תֶּחֱזֶינָה עוֹד בְּאוֹר הַחֹפֶשׁ!

אֶל חֵיק עָפָר חֲזֹר נָא, עֲפָרִי

וְדֹם לָעַד! רוֹמֵאוֹ וְאַתָּה

הֱיוּ קְבוּרִים יַחְדָּו בָּעֲלָטָה!

אומנת: הוֹי טִיבַּלְט, טִיבַּלְט! הוֹי יְדִיד נַפְשִׁי!

הוֹי אִישׁ־מִדּוֹת יָקָר! הַאִם זָכִיתִי

לִחְיוֹת כְּדֵי לִרְאוֹת גּוּפְךָ הַמֵּת?

יוליה: הַאִם סוּפָה אֶל מוּל סוּפָה פּוֹרֶצֶת?

הֲכִי נִרְצַח רוֹמֵאוֹ? טִיבַּלְט מֵת?

בֶּן־דּוֹד יָקָר וּבַעַל הַיָּקָר מִמֶּנּוּ?

הָרִיעָה, שׁוֹפָרוֹ שֶׁל יוֹם־הַדִּין!

כִּי מִי עוֹד חַי, אִם שְׁנַיִם אֵלֶּה מֵתוּ?

אומנת: מֵת טִיבַּלְט וְרוֹמֵאוֹ בַּגָּלוּת.

רוֹמֵאוֹ הֲרָגוֹ, לָכֵן הִגְלוּהוּ.

יוליה: אֵלִי! הֲיַד רוֹמֵאוֹ אֶת דָּמוֹ שָׁפְכָה?

אומנת: כֵּן, כֵּן, אֲבוֹי לִי! הוּא שָׁפַךְ דָּמוֹ.

יוליה: הוֹי לֶב־נָחָשׁ עֲטוּר פִּרְחֵי תִּפְאֶרֶת!

כְּלוּם חַי דְּרָקוֹן בִּמְעָרַת־גְּבִישִׁים?

עָרִיץ הָדוּר־נָאֶה! שָׂטָן בִּדְמוּת מַלְאָךְ!

עוֹרֵב עוֹטֵה נוֹצַת יוֹנָה צְחֹרָה!

זְאֵב צְמֵא־טֶרֶף בְּעוֹרוֹ שֶׁל כֶּבֶשׂ!

גּוּשׁ נֶאֱלָח, יְפֵה צוּרָה וָתֹאַר!

מַרְאֵהוּ הֶהָפוּךְ מִנִּי מַרְאֵה־עֵינַיִם:

קָדוֹשׁ טָמֵא! חֲדַל־אִישִׁים אָצִיל!

מַה צֹּרֶךְ לָךְ בְּתֹפֶת, הַבְּרִיאָה,

אַחֲרֵי אֲשֶׁר נָתַתְּ רוּחוֹ שֶׁל שֵׁד

בְּגוּף זֶה מְפֹאָר עַל אֲדָמוֹת?

הַאִם לְסֵפֶר, שֶׁכֻּלּוֹ נִבּוּל,

נִתְּנָה כְּרִיכָה נָאָה כָּזֹאת אֵי־פַּעַם?

הַיִתָּכֵן, שֶׁהַמִּרְמָה שׁוֹכֶנֶת

בְּצֵל אַרְמוֹן כָּלוּל בַּהֲדָרוֹ?

אומנת: לֹא מְסִירוּת, לֹא אֹמֶן בַּגְּבָרִים;

כֻּלָּם בּוֹגְדִים, כֻּלָּם צְבוּעִים, כֻּלָּם

חוֹרְצֵי־לָשׁוֹן, בְּנֵי חֹנֶף וּבְלִיַּעַל.

אֵי מְשָׁרְתִי? תּוּבָא נָא לִי כּוֹס יֵ"שׁ!

מֵרֹב צָרוֹת צְרוּרוֹת וּמְצוּקוֹת

זִקְנָה קָפְצָה עָלַי. רוֹמֵאוֹ, בּוֹשׁ!

יוליה: בּוּעוֹת וְחַבּוּרוֹת עַל לְשׁוֹנֵךְ!

הוֹ, לֹא! לֹא לְבוּשָׁה יֻלַּד רוֹמֵאוֹ.

בּוּשָׁה תֵּבוֹשׁ לָשֶׁבֶת עַל מִצְחוֹ,

שֶׁכֶּתֶר הַכָּבוֹד שֶׁל מֶלֶךְ רַב

יָאֶה לוֹ. הוֹ, מִפְלֶצֶת שֶׁכְּמוֹתִי, –

אֲנִי עַצְמִי קְלָלוֹת עָלָיו שָׁפַכְתִּי!

אומנת: כְּלוּם תְּשַׁבְּחִי רוֹצֵחַ בֶּן־דּוֹדֵךְ?

יוליה: וְשֶׁמָּא אֲגַנֶּה אֶת בַּעֲלִי?

הוֹ, מִסְכְּנִי שֶׁלִּי, מִי יְלַטֵּף שִׁמְךָ

אִם אֵשֶׁת־חֵיק־מִזֶּה־שָׁלשׁ־שָׁעוֹת

הִטִּילָה שִׁקּוּצִים בּוֹ? הוֹ, רָשָׁע,

מַדּוּעַ זֶה אֶת בֶּן־דּוֹדִי הָרַגְתָּ?

וְלוּ בֶּן־דּוֹד־רָשָׁע הָרַג אֶת בַּעֲלִי?

דִּמְעוֹת־טֵרוּף, אֶל מְקוֹרְכֶן חֲזֹרְנָה!

רְסִיסֵיכֶן, הַשַּׁיָּכִים לַצַּעַר,

עַל פִּי טָעוּת הוּבְאוּ אֶל הַשִּׂמְחָה.

עוֹד חַי אִישִׁי, שֶׁטִיבַּלְט הִתְנַקֵּשׁ בּוֹ

וְטִיבַּלְט זֶה, שֶׁהִתְנַקֵּשׁ בּוֹ מֵת.

הֵן זֶה אָשְׁרִי! עַל מָה, אֵפוֹא, אֶבְכֶּה?

אוּלָם שָׁמַעְתִּי עוֹד מִשְׁפָּט, וּבוֹ

בְּשׂוֹרָה אַכְזֶרֶת מִמּוֹתוֹ שֶׁל טִיבַּלְט.

הִיא הֲמָמַתְנִי. מִי יִתֵּן וּשְׁכַחְתִּיהָ.

שֶׁכֵּן הִיא מְעִיקָה עַל זִכְרוֹנִי

כְּנֵטֶל חֵטְא כָּבֵד בְּלֵב פּוֹשֵׁעַ:

“מֵת טִיבַּלְט וְרוֹמֵאוֹ בַּגָּלוּת”.

“גָּלוּת”, מִלָּה בּוֹדֶדֶת זוֹ “גָּלוּת”

רָצְחָה אַלְפֵי טִיבַּלְטִים. הֵן מוֹת טִיבַּלְט

הוּא לְבַדּוֹ גּוֹדֵשׁ סְאַת הַצַּעַר,

אַךְ אִם הַצַּעַר מַעְדִּיף חֶבְרָה לוֹ

וְעוֹד פְּגָעִים גּוֹרֵר הוּא לְמִשְׁתֵּהוּ,

מַדּוּעַ עֵת סִפְּרָה לִי: “טִיבַּלְט מֵת”,

הִיא לֹא הוֹסִיפָה: אַבָּא, אִמָּא אוֹ

שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו שָׁבְקוּ חַיִּים, כִּי אָז

קָרָאתִי לַעֲצֶרֶת־אֵבֶל כַּמִּנְהָג?

מַה טַּעַם לְהוֹסִיף עַל “טִיבַּלְט מֵת”

עוֹד סוֹף־פָּסוּק: “רוֹמֵאוֹ בַּגָּלוּת”?

זוֹ הַבְּשׂוֹרָה כָּמוֹהָ כְּאוֹמֶרֶת:

אָבִי, אִמִּי, רוֹמֵאוֹ, טִיבַּלְט, יוּלִיָּה –

הַכֹּל מֵתִים. “רוֹמֵאוֹ בַּגָּלוּת!”

זֶה דְּבַר־הַמָּוֶת הַנֶּחֱרָץ כַּתְּהוֹם,

לֹא פִּי יַבִּיעַ אֲסוֹנִי עַד תֹּם.

הֵיכָן אָבִי? הֵיכָן אִמִּי, אוֹמֶנֶת?

אומנת: מְקוֹנְנִים עַל גּוּפָתוֹ שֶׁל טִיבַּלְט.

חֶפְצֵךְ לִהְיוֹת אִתָּם? וּבְכֵן, נֵלֵךְ.

יוליה: יְהִי לִבָּם עַל פִּצְעֵיהֶם דּוֹמֵעַ,

אֲנִי אֶבְכֶּה עַל הַגּוֹלֶה רוֹמֵאוֹ.

קְחִי הַסֻּלָּם! אֲבוֹי, מִסְכֵּן, הֻכְזַבְתָּ,

כִּי גַם אַתָּה כָּמוֹנִי נֶעֱזַבְתָּ.

בְּךָ רָאָה דַרְכּוֹ אֵלַי סְלוּלָה,

אַךְ מוֹת אָמוּת לִי אַלְמָנָה־בְּתוּלָה.

מִשְׁכַּב־כְּלוּלוֹת הַצִּיעִי לִי, אוֹמֶנֶת,

לֹא חֲתָנִי, הַמָּוֶת יְחַבְּקֵנִי.

אומנת: לְכִי, בִּתִּי. אֶמְצָא נָא אֶת רוֹמֵאוֹ,

הוּא יַרְגִּיעֵךְ. מְקוֹם שִׁבְתּוֹ יָדַעְתִּי.

לְכָאן יָבוֹא רוֹמֵאוֹ עוֹד הַלַּיְלָה.

הוּא בַּמִּנְזָר. אֶגַּשׁ אֵלָיו, אֶקְרָא לוֹ.

יוליה: לְכִי נָא וּמִצְאִיהוּ! תְּנִי טַבַּעַת זוֹ

לְאַבִּירִי הַנֶּאֱמָן, בַּקְשִׁיהוּ

לָבוֹא לִטֹּל בִּרְכַּת־פְּרֵדָה מִמֶּנִּי.

(יוצאות.)

תמונה שלישית

(תא הנזיר לורנצו.)

(נכנס לורנצו.)

לורנצו: מַהֵר, רוֹמֵאוֹ, בּוֹאָה, בִּישׁ־מַזָּל,

צָרוֹת דָּבְקוּ בְּךָ גַּם אֲהֵבוּךָ;

זֶה הָאָסוֹן פּוֹרֵשׂ חֻפָּה עָלֶיךָ.

(נכנס רומאו.)

רומאו: מַה נִּתְחַדֵּשׁ, אָבִי? מָה הַנָּסִיךְ

גָּזַר? מָה עוֹד פְּגָעִים נָכוֹנוּ לִי

וְעוֹד לֹא נִתְוַדַּעְתִּי אֲלֵיהֶם?

לורנצו: הָא, בְּנִי, אָהוּב אַתָּה מִדַּי עַל חֶבֶר

מְרֵעִים זֶה. בְּשׂוֹרוֹת עִמִּי, רוֹמֵאוֹ:

אֶת פְּסַק־דִּינוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הֵבֵאתִי.

רומאו: דִּינוֹ חָמוּר פָּחוֹת מִיּוֹם הַדִּין?

לורנצו: דִּין קַל מִזֶּה נִפְלַט מִשִּׂפְתוֹתָיו:

לֹא לַגַּרְדּוֹם דָּנְךָ, כִּי לַגָּלוּת.

רומאו גָּלוּת! רַחֵם עָלַי, אֱמֹר גַּרְדּוֹם!

כִּי שִׁבְעָתַיִם הַגָּלוּת מָרָה

מִמַּר הַמָּוֶת. אַל תֹּאמַר גָּלוּת!

לורנצו: גֹּרַשְׁתָּ רַק מִתְּחוּם וֵרוֹנָה. הֵרָגַע נָא,

עוֹלָם רְחַב־יָדַיִם לְפָנֶיךָ.

רומאו: בְּלֹא חוֹמוֹת־וֵרוֹנָה אֵין עוֹלָם

כִּי גֵיא־צַלְמָוֶת, יִסּוּרִים, שְׁאוֹל.

גָּלוּת מִכָּאן – גָּלוּת מִן הָעוֹלָם,

גָּלוּת מִן הָעוֹלָם – מַשְׁמָע הַמָּוֶת

קָרוּי בְּשֵׁם כּוֹזֵב. בְּכַנּוֹתְךָ

בְּשֵׁם גָּלוּת מוֹתִי, אַתָּה עוֹרֵף

רֹאשִׁי בְּחֶרֶב־פָּז וּמְחַיֵּךְ

אֶל זֶה הַמַּחַץ הָרוֹצְחֵנִי נָפֶשׁ.

לורנצו: חֵטְא־מָוֶת וְכִפְיוֹן־טוֹבָה גַּם יָחַד!

חַיָּב אַתָּה מִיתָה עַל פִּי חֻקֵּינוּ,

אַךְ הַנָּסִיךְ הִמְתִּיק חֻמְרַת הַדִּין

בְּהַחֲלִיפוֹ מִלָּה אַחַת שְׁחֹרָה

הִיא “מָוֶת”, בְּגָלוּת. הֵן זוֹ מִדָּה

שֶׁל רַחֲמִים, שֶׁאֵין אַתָּה מַכִּיר בָּהּ.

רומאו: לֹא רַחֲמִים, כִּי סֵבֶל. פֹּה שָׁמַיִם,

כִּי יוּלִיָּה נוֹשֶׁמֶת פֹּה. הֵן כָּל

חָתוּל, וְכֶלֶב, וְעַכְבָּר קְטַנְטַן

אַף כָּל יְצוּר נִקְלֶה חוּץ מֵרוֹמֵאוֹ

חַיִּים וְשׁוֹקְקִים פֹּה, בַּשָּׁמַיִם,

וְרַשָּׁאִים לְהִתְבּוֹנֵן בְּיוּלִיָּה.

גַּם זְבוּב הָאַשְׁפַּתּוֹת זוֹכֶה לְיֶתֶר

כָּבוֹד וּמַעֲמָד וָחֶסֶד מֵרוֹמֵאוֹ.

לָהֶם מֻתָּר לָגַעַת כְּחֶפְצָם

בִּצְחוֹר־הַפֶּלֶא שֶׁל כַּפּוֹת־יָדֶיהָ

וַעֲדָנִים לִגְנֹב מִשִּׂפְתוֹתֶיהָ

וְהִיא בְּתֹם־רוּחָהּ תַּסְמִיק נִכְלֶמֶת

כְּאִלּוּ חֵטְא דָּבֵק בִּנְשִׁיקָתָם.

לֹא כֵן רוֹמֵאוֹ: הוּא חַיָּב גָּלוּת.

זְבוּבִים יָגִילוּ, וַאֲנִי אֶגְלֶה,

הֵם בְּנֵי־חוֹרִין, אֲנִי חַיָּב גָּלוּת.

וְכִי תֹּאמַר: לֹא מָוֶת הַגָּלוּת?

הַאֵין תַּחַת יָדְךָ עוֹד סַם בָּדוּק,

סַכִּין חַדָּה אוֹ כְּלִי־הַשְׁמֵד קָלוּל

וּמְקֻלָּל מִן הַגָּלוּת? גָּלוּת?

מִלָּה זוֹ, הַנָּזִיר, יַשְׁמִיעוּ אֵלֵּה

הַשּׁוֹאֲגִים מִתְּהוֹמֵי הַתֹּפֶת.

אֵיכָה, אֵפוֹא, אַתָּה אִישׁ־אֱלֹהִים,

קָדוֹשׁ, כֹּהֵן־וִדּוּי, יָדִיד שֶׁלִּי,

מָצָאתָ עֹז בְּנַפְשְׁךָ יַסֵּר

נַפְשִׁי עַד מָוֶת בַּמִּלָּה “גָּלוּת”?

לורנצו: הַקְשֵׁב לִי רֶגַע, פֶּתִי מְאֹהָב.

רומאו: הָא, כֵּן. דְּבָרִים עַל הַגָּלוּת תַּשְׁמִיעַ.

לורנצו: אֶתֵּן מָגֵן לְךָ בִּפְנֵי מִלָּה זוֹ;

זֶה הַמָּגֵן קוֹרְאִים לוֹ פִילוֹסוֹפְיָה,

חָלָב מָתוֹק הוּא לְמָרֵי־הַנֶּפֶשׁ,

בּוֹ תִּתְחַזֵּק אַף בַּגָּלוּת.

רומאו: מָה? שׁוּב

גָּלוּת! לָעֲזָאזֵל הַפִילוֹסוֹפְיָה!

אִם אֵין הִיא יְכוֹלָה לִיצֹר לִי יוּלִיָה,

לְהַעְתִּיק לִי עִיר, לָשִׂים לְאַל

גְּזֵרַת־נָסִיךְ, – הֲרֵי אֵינָהּ שָׁוָה

קְלִפַּת הַשּׁוּם. שִׂים קֵץ לַדִּבּוּרִים.

לורנצו: אֲבוֹי, חֲסַר־דֵּעָה אָזְנָיו קְטוּעוֹת הֵן.

רומאו: וַדַּאי, אִם הֶחָכָם עֵינָיו סוּמוֹת הֵן.

לורנצו: בְּעִנְיָנֶיךָ תֵּן לִי לְדַבֵּר!

רומאו: אֵיךְ תְּדַבֵּר בַּמֶּה שֶׁאֵין לִבְּךָ

מַרְגִּישׁ? לוּ אִישׁ צָעִיר אַתָּה כָּמוֹנִי,

אוֹהֵב אֶת יוּלְיָה, הִיא נִשֵּׂאת לְךָ,

אַתָּה, שָׁעָה אַחַר חֻפָּה הוֹרֵג אֶת טִיבַּלְט,

לִבְּךָ נִמְשָׁךְ אֶל אֲהוּבַת־לִבְּךָ,

אַךְ דִּין־גָּלוּת רוֹבֵץ עַל צַוָּארְךָ, –

אוֹ־אָז יָכֹלְתָּ לְדַבֵּר, לִתְלֹשׁ

שְׂעַר־רֹאשְׁךָ, לְהִתְפַּלֵּשׁ בָּאֵפֶר

וְקֶבֶר עַצְמְךָ לִכְרֹת כָּמוֹנִי.

(רובץ על הרצפה. דפיקה בדלת.)

לורנצו: הָא, קוּם! דּוֹפְקִים. לֵךְ הִסְתַּתֵּר!

רומאו: הוֹ, לֹא!

לֹא אֶסְתַּתֵּר אֶלָּא אִם דִּמְעוֹתַי

אוֹתִי יַסְתִּירוּ כְּחוֹמַת־יָגוֹן

מִפְּנֵי עֵינַיִם צוֹפִיּוֹת.

לורנצו: הַקְשֵׁב

כֵּיצַד דּוֹפְקִים! מִי שָׁם! רוֹמֵאוֹ, קוּמָה!

הֵן יִתְפְּשׂוּךָ! רֶגַע! הִכָּנֵס

אֶל לִשְׁכָּתִי!

(דופקים.)

כְּהֶרֶף־עַיִן, כֵּן!

רִבּוֹן עוֹלָם, טֵרוּף! הֲרֵינִי בָּא!

(דופקים.)

מִי הַדּוֹפֵק? מַה יֵּשׁ? מָה רְצוֹנְךָ?

אומנת: מבחוץ. עַל כָּךְ תֵּדָע אַחַר שֶׁתַּכְנִיסֵנִי.

מִטַּעַם יוּלִיָּה גְבִירָתִי נִשְׁלַחְתִּי.

לורנצו: אִם כֵּן, בָּרוּךְ בּוֹאֵךְ.

(נכנסת האומנת.)

אומנת: אֱמֹר נָא, אִישׁ קָדוֹשׁ, אֱמֹר הֵיכָן הוּא?

אֵי בַּעַל גְּבִירָתִי? אֵיפֹה רוֹמֵאוֹ?

לורנצו: הִנֵּהוּ שָׁם, שִׁכּוֹר־דִּמְעָה רוֹבֵץ לוֹ.

אומנת: גַּם יוּלְיָה כָּךְ נוֹהֶגֶת, כָּךְ מַמָּשׁ!

לורנצו: הוֹ, אַהֲדָה נוּגָה! שֻׁתְּפוּת אֻמְלֶלֶת! ⁵³

אומנת: גַּם הִיא שׁוֹכֶבֶת כָּךְ, גּוֹעָה

וּבוֹכִיָּה, גּוֹעָה וּמִתְיַפַּחַת.

(לרומאו.) קוּם עַל רַגְלֶיךָ! קוּם, הֱיֵה נָא גֶבֶר!

לְמַעֲנָהּ, לְמַעַן יוּלְיָה קוּם!

וְכִי תִּשְׁבֹּר גּוּפְךָ בַּאֲנָחוֹת?

רומאו: אוֹמֶנֶת!

אומנת: אַח, סִינְיוֹר, סִינְיוֹר! וּבְכֵן,

מַה נַּעֲשֶׂה? הַמָּוֶת קֵץ לַכֹּל.

רומאו: בְּיוּלִיָּה דִּבַּרְתְּ? אִמְרִי נָא, מַה לָּהּ?

וְכִי אֵינִי רוֹצֵחַ בְּעֵינֶיהָ?

הֲרֵי הִכְתַּמְתִּי אֶת אֲבִיב אָשְׁרֵנוּ

כִּמְעַט בַּדָּם שֶׁלָּהּ? הֵיכָן הִיא? מַה

שְּׁלוֹמָהּ? וּמַה בְּפִי אֲרוּסָתִי

עַל בְּרִית־הָאַהֲבָה הַהֲרוּסָה?

אומנת: לֹא כְלוּם, סִינְיוֹר. בּוֹכָה וְרַק בּוֹכָה הִיא,

עַל מִשְׁכָּבָה נוֹפֶלֶת הִיא לְפֶתַע.

וּפֶתַע מִתְרוֹמֶמֶת וְצוֹעֶקֶת,

קוֹרֵאת לְטִיבַּלְט וְאַחַר בְּשֵׁם

רוֹמֵאוֹ הִיא קוֹרֵאת וְשׁוּב צוֹנַחַת.

רומאו: כֵּן, זֶה הַשֵּׁם דּוֹקֵר לִבָּהּ כַּחֶרֶב,

כִּי חֶרֶב הוּא הָיָה לְבֶן־דּוֹדָהּ.

אֱמֹר, נָזִיר, הֵיכָן בֵּין צַלְעוֹתַי⁵⁴

תָּקוּעַ שְׁמִי? אֱמֹר וּמִשְׁכָּנוֹ

הַמְתֹעָב הָרַסְתִּי!

(שולף חרבו.)

לורנצו: מְשֹׁךְ יָדְךָ

הַנּוֹאָשָׁה! וְכִי אַתָּה הוּא גֶבֶר?

אָמְנָם מִלְּבַר נִרְאֶה אַתָּה כְּגֶבֶר,

אַךְ מְיַבֵּב אַתָּה כְּמוֹ אִשָּׁה,

וּמַעֲשֶׂיךָ עַל יִצְרֵי חַיָּה יָעִידוּ.

אִשָּׁה פְּגוּמַת־מַרְאֶה בִּדְמוּת שֶׁל גֶּבֶר!

אוֹ גֶּבֶר וְאִשָּׁה בִּדְמוּת מִפְלֶצֶת!

תְּמֵהָה נַפְשִׁי עָלֶיךָ. חֵי קְדֻשַּׁת

כְּהֻנָּתִי, הֵן בְּלִבִּי דִמִּיתִי,

כִּי רוּחֲךָ חֻשְּׁלָה בְּיֶתֶר עֹז.

כְּלוּם לֹא שָׁפַכְתָּ אֶת דָּמוֹ שֶׁל טִיבַּלְט?

וְכִי תִּרְצֶה לִשְׁפֹּךְ דָּמְךָ שֶׁלְּךָ?

וְכִי תָּפִיק אֶת אֶרֶס שִׂנְאָתְךָ

אִם גַּם תִּשְׁפֹּךְ דָּמָהּ שֶׁל גְּבִירָתְךָ,

שֶׁכָּל נַפְשָׁהּ הִפְקִידָה בְּיָדֶיךָ?

מַדּוּעַ תְּשַׁקֵּץ נִשְׁמַת חַיֶּיךָ

וְאֶרֶץ וּמָרוֹם תָּשִׂים לְלַעַג?

הֲרֵי לְמַעַן שְׁמֹר עַל קִיּוּמְךָ

שְׁלָשְׁתָּם חָבְרוּ בְּךָ בְּבַת־אַחַת?

וּלְהַכְרִיתָם תָּזֹם בְּבַת־אַחַת?

בּוֹשׁ! בּוֹשׁ! בְּצַלְמְךָ אַתָּה בּוֹעֵט,

בְּאַהֲבַת־לִבְּךָ, בִּתְבוּנָתְךָ.

כִּגְבִיר שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בְּעֹשֶׁר רָב

וְחָס לָגַעַת בּוֹ לְשֵׁם צְרָכָיו,

כֵּן גַּם אַתָּה אֵינְךָ נוֹהֵג בְּיֹשֶׁר

לְמַעַן תְּפָאֵר בּוֹ צַלְמְךָ,

וְאַהֲבַת לִבְּךָ, וּתְבוּנָתְךָ.

כִּי גֹלֶם־שַׁעֲוָה הוּא זֶה הַצֶּלֶם

אִם אֵין פּוֹעֵם בּוֹ רוּחַ שֶׁל גְּבוּרָה.

שְׁבוּעַת אַהֲבָתְךָ כָּמוֹהָ כִּבְגִידָה הִיא,

בְּאִם תִּרְצַח הַנֶּפֶשׁ הַיְקָרָה,

אֲשֶׁר לְאָהֳבָהּ נָדַרְתָּ נֵדֶר.

וּבִינָתְךָ פְּאֵר לֵבָב וָצֶלֶם,

כִּכְלִי־מַשְׁחִית הִיא בְּיָדְךָ, וּבָהּ

נוֹהֵג אַתָּה כְּאִישׁ־צָבָא⁵⁵ כְּבַד־זְרוֹעַ

אֲשֶׁר בְּהַצִּיתוֹ אֲבַק־שְׂרֵפָה,

בִּמְקוֹם לְהִתְגּוֹנֵן, פּוֹגֵעַ בִּבְשָׂרוֹ.

קוּם, בְּנִי! הֵן יוּלִיָּה, שֶׁלְּמַעֲנָהּ

בִּקַּשְׁתָּ נַפְשְׁךָ לָמוּת, עוֹדֶנָּה

בַּחַיִּים. זֶה אֹשֶׁר. טִיבַּלְט אֶת דָּמְךָ

בִּקֵּשׁ לִשְׁפֹּךְ, אַתָּה דָּמוֹ שָׁפַכְתָּ,

אַף זֶהוּ אֹשֶׁר. עַל פִּי דִין שֶׁל צֶדֶק

חַיָּב הִנְּךָ מִיתָה, אַךְ הַנָּסִיךְ

גָּזַר גָּלוּת בִּלְבָד. אַף זֶהוּ אֹשֶׁר.

שִׁפְעַת בְּרָכוֹת נִתֶּכֶת עַל רֹאשְׁךָ

וְאֹשֶׁר מַלְבִּישְׁךָ בִּגְדֵי תִּפְאֶרֶת,

אוּלָם אַתָּה כְּנַעֲרָה סוֹרֶרֶת

פָּנִים מַקְדִּיר לְאַהֲבָה שׂוֹחֶקֶת.

שִׂים לֵב! שִׂים לֵב! סוֹף מַר צוֹפֶה אֵלֶיךָ.

לֵךְ אֶל בְּחִירַת־לִבְּךָ, כַּמְדֻבָּר,

עֲלֵה נָא אֶל חֶדְרָהּ וְנַחֲמֶנָּה,

אַךְ אַל תִּשְׁהֶה אֶצְלָהּ עַד אוֹר הַבֹּקֶר,

שֶׁלֹּא תַּחְמִיץ נְסִיעָתְךָ לְמָנְטוּאָה⁵⁶,

שֶׁבָּהּ תֵּשֵׁב, עַד אִם נִמְצָא עֵת־כֹּשֶׁר

עַל נִשּׂוּאֶיךָ לְהַכְרִיז כַּדָּת,

לָשִׂים שָׁלוֹם בֵּין שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת

וַחֲנִינָה לִשְׁאֹל מֵהַנָּסִיךְ.

וְעִם שׁוּבְךָ תִּגְדַּל אַלְפֵי מוֹנִים

שִׂמְחַת לִבְּךָ עַל צַעַר הַפְּרִידָה.

שְׂאִי בְּרָכָה לִגְבִירָתֵךְ, אוֹמֶנֶת,

בַּקְּשִׁיהָ לְזָרֵז שׁוֹכְנֵי בֵּיתָהּ,

שֶׁיַּעֲלוּ עַל מִשְׁכָּבָם בְּעוֹד מוֹעֵד,

בֵּין כֹּה וָכֹה מִין רוּחַ תַּרְדֵּמָה

נוֹסֵךְ הָאֵבֶל עַל הַמִּתְאַבְּלִים.

רוֹמֵאוֹ בָּא אַחֲרַיִךְ.

אומנת: הוֹי, אֵלִי!

יָכֹלְתִּי כָּאן לָשֶׁבֶת כָּל הַלַּיְלָה

לִשְׁתּוֹת דִּבְרֵי חָכְמָה. הוֹ, לַמְדָּנוּת

בְּרוּכָה! (לרומאו.)

סִינְיוֹר, עַל בּוֹאֲךָ אוֹדִיעַ.

רומאו: עֲשִׂי נָא כֵּן וּלְחֶמְדָּתִי הַגִּידִי,

שֶׁגִּדּוּפִים תָּכִין לִי.

אומנת: אֲדוֹנִי,

טַבַּעַת זוֹ בִּקְשָׁה לִמְסֹר לְךָ.

(מגישה לו טבעת.)

כָּעֵת מַהֵר, כִּי כְּבָר מַחְשִׁיךְ הַיּוֹם.

(יוצאת.)

רומאו: הוֹ, זֶה הַשַּׁי הֵשִׁיב לִי אֶת רוּחִי.

(סוקר את הטבעת ועונדה לאצבעו.)

לורנצו: לֵךְ. לַיְלָה טוֹב. אַךְ שִׂימָה לֵב:

זוֹ הַשָּׁעָה חוֹרֶצֶת גּוֹרָלְךָ.

צֵא מִוֵּרוֹנָה, מְחֻפָּשׂ, עִם חֹשֶׁךְ

הַרְחֵק מִכָּאן, לְמָנְטוּאָה שִׂים פָּנֶיךָ.

מִזְּמָן לִזְמָן בְּיַד מְשָׁרֶתְךָ אוֹדִיעַ

כָּל מְאֹרָע מֻצְלָח, שֶׁיִּתְרַחֵשׁ פֹּה.

תֵּן לִי יָדְךָ. שָׁלוֹם וְלֵיל מְנוּחוֹת.

רומאו: לוּלֵא מְשָׁכַנִי כֹּחַ הַשִּׂמְחָה,

מֵאַיִן כֹּחַ לִי לִפְרֹשׁ מִמְּךָ!

הֱיֵה שָׁלוֹם.

(יוצאים.)

תמונה רביעית

(חדר בבית קפולט.)

(נכנסים סיניור וסיניורה קפולט ופריס.)

קפולט: כֹּה נִשְׁתַּבְּשוּ הָעִנְיָנִים, סִינְיוֹר,

שֶׁלֹּא מָצָאנוּ פְּנַאי הַטּוֹת אֶת לֵב

בִּתֵּנוּ. הֵן תָּבִין, רִגְשֵׁי־חִבָּה

עַזִּים רָחֲשָׁה לְטִיבַּלְט בֶּן־דּוֹדָהּ.

מַמָּשׁ כָּמוֹנִי. אַךְ אָדָם לָמוּת יֻלַּד.

לְעֵת כֹּה מְאֻחֶרֶת לֹא תֵּרֵד עוֹד.

לוּלֵא הֵסֵבָּה חֶבְרָתְךָ לִי עֹנֶג,

מִזֶּה שָׁעָה עַל מִשְׁכָּבִי נִמְנַמְתִּי.

פריס: דוֹבֵר הַמָּוֶת, הָאַהֲבָה שׁוֹתֶקֶת.

לֵיל מְנוּחָה, גְּבִרְתִּי. בָּרְכִי נָא אֶת בִּתֵּךְ.

סיניורה קפולט: אָכֵן, סִינְיוֹר, מָחָר אֶשְׁאַל אֶת פִּיהָ

כִּי אֲסִירַת יָגוֹן תִּהְיֶה הַלַּיְלָה.

קפולט: עַל אַהֲבַת בִּתִּי עָרֵב אֲנִי,

סִינְיוֹר. הִיא לֹא תַּמְרֶה אֶת פִּי, דּוֹמַנִי.

יָתֵר עַל כֵּן: בָּזֹאת אֲנִי בָּטוּחַ.

וְאַתְּ, אִשְׁתִּי, לִפְנֵי לֶכְתֵּךְ לִישֹׁן,

תָּסוּרִי אֶל חֶדְרָהּ וְהוֹדִיעִיהָ

עַל דְּבַר אַהֲבָתוֹ שֶׁל פָּרִיס בְּנִי,

וְכֵן אִמְרִי לָהּ, – אָנָּא שִׂימִי לֵב, –

בַּיּוֹם הָרְבִיעִי הַבָּא עָלֵינוּ…

אוּלָם חַכִּי נָא רֶגַע… מָה הַיּוֹם?

פריס: הַיּוֹם הוּא יוֹם שֵׁנִי, סִינְיוֹר.

קפולט: שֵׁנִי!

חַה, חַה! יוֹם רְבִיעִי מֻקְדָּם מִדַּי,

יְהִי יוֹם חֲמִשִּׁי. וּבְכֵן, אִמְרִי לָהּ,

בַּיּוֹם הַחֲמִשִּׁי אֶל הַחֻפָּה

תֵּלֵךְ עִם הָרוֹזֵן אֲצִיל־הַנֶּפֶשׁ.

מוּכָן אַתָּה? אוֹ שֶׁמָּא הַחָפְזָה

אֵינָהּ לְטַעַמְךָ? יְהִי הַטֶּקֶס

בְּלֹא תְּרוּעָה וָרַעַשׁ… יְדִידִים מִסְפָּר.

רְאֵה נָא: טִיבַּלְט לֹא מִכְּבָר נִרְצַח,

וְאִם נַרְבֶּה שִׂמְחָה, יֹאמְרוּ עָלֵינוּ,

כִּי בְּזִכְרוֹ שֶׁל מֵת יָקָר פָּגַעְנוּ.

אָכֵן, חֲצִי תְּרֵיסַר רֵעִים וָקֵץ.

יוֹם חֲמִשִּׁי יִיטַב נָא בְּעֵינֶיךָ?

פריס: לְוַאי הָיָה יוֹם חֲמִשִּׁי מָחָר.

קפולט: יָפֶה. שׁוּב אֶל בֵּיתְךָ. יוֹם חֲמִשִּׁי,

אֵפוֹא. וְאַתְּ, אִשְׁתִּי, לְכִי אֶל יוּלִיָּה,

וְאֶת לִבָּהּ לְיוֹם כְּלוּלוֹת הַכְשִׁירִי.

הֱיֵה שָׁלוֹם, סִינְיוֹר.

(יוצא פריס.)

שִׁמְעוּ נָא, הֵי!

הַדְלִיקוּ נֵר לִי בְּחֶדְרִי. נֵלֵךְ.

חַיַּי! כֹּה מְאֻחֶרֶת הַשָּׁעָה

עַד כִּי מֻתָּר לוֹמַר מֻקְדֶּמֶת. לַיְלָה טוֹב!

(יוצאים.)

תמונה חמישית

(גן בבית קפולט.)

(יוליה ורומאו ליד החלון.)

יוליה. הַכְּבָר תֵּלֵךְ? עוֹד לֹא הִפְצִיעַ שַׁחַר.

קוֹל הַזָּמִיר, לֹא קוֹל הָעֶפְרוֹנִי,

הָלַם בְּאָזְנְךָ הַמְפֻחֶדֶת.

הוּא לַיְלָה־לַיְלָה מְסַלְסֵל בְּזֶמֶר

אֵי־שָׁם, עַל עֵץ רִמּוֹן. הוֹ, הַאֲמֵן לִי,

יַקִּיר־נַפְשִׁי, קוֹל הַזָּמִיר שָׁמַעְתָּ.

רומאו: לֹא הַזָּמִיר כִּי אִם כָּרוֹז־הַבֹּקֶר:

הָעֶפְרוֹנִי הוּא. רְאִי, מַחְמַל־נַפְשִׁי,

אֵיכָה בְּאֹדֶם קַנָּאִי הִסְמִיקוּ

כַּנְפֵי עָנָן בְּפַאֲתֵי מִזְרָח!

כָּבִים נֵרוֹת הַלַּיְלָה. יוֹם שׁוֹבָב

עַל קְצֵה בְּהוֹנוֹתָיו נִצָּב עַל רֹאשׁ

הָרִים מְעֻרְפָּלִים. אִם אֶסְתַּלֵּק

אוֹסִיף לִחְיוֹת, אִם אֶשָּׁאֵר אָמוּת.

יוליה: לֹא אוֹר שֶׁל יוֹם הוּא, זֹאת אֵדַע לָבֶטַח.

מִין מֶטֵּאוֹר נִבְקַע מִגּוּף הַשֶּׁמֶשׁ

וְהוּא כְּמוֹ נוֹשֵׂא־לַפִּיד יָאִיר

אֶת דַּרְכְּךָ לְמַנְטוּאָה. שֵׁב עִמִּי

עוֹד רֶגַע קָט. אֵינְךָ חַיָּב לָלֶכֶת.

רומאו: יָפֶה! תְּהִי יָדָם עָלַי, גַּם יְמִיתוּנִי.

שִׂמְחָה הִיא לִי עֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנֵךְ.

לֹא אַפְרוּרִית־הַשַּׁחַר שָׁם רָאִיתִי,

כִּי בָּבוּאַת הַסַּהַר הַחִוֶּרֶת.

לֹא קוֹל הָעֶפְרוֹנִי מַכֶּה בְּרֶנֶן

הַמְהַדְהֵד בְּקִמּוּרֵי רָקִיעַ

מַמָּשׁ מֵעַל רָאשֵׁנוּ. כֵּן, נָקֵל

לִשְׁהוֹת, אַךְ מַה קָּשֶׁה לִפְרֹשׁ. הֱיֵה

בָּרוּךְ, מוֹתִי! כַּךְ רְצוֹנָהּ שֶׁל יוּלִיָּה,

הוֹ, מַה שְׁלוֹמֵךְ, נַפְשִׁי? נָשִׂיחַ. לַיְלָה עוֹד.

יוליה: לֹא לַיְלָה עוֹד כִּי יוֹם! מַהֵר נָא! בְּרַח!

זֶה עֶפְרוֹנִי הַמְאַמֵּץ גְּרוֹנוֹ

בְּסֶלֶף־צְלִיל, צָרוּד, צוֹרֵם, מַצְוִיחַ.

אוֹמְרִים, צִפּוֹר זוֹ צֵרוּפֵי נִגּוּן לָהּ,

הוֹ, לֹא צֵרוּף, כִּי הִיא פֵּרוּד הֵבִיאָה.

אוֹמְרִים, שֶׁקַּרְפָּדָה וְעֶפְרוֹנִי⁵⁷

עֵינַיִם מַחֲלִיפִים, לְוַאי כָּעֵת

יַחֲלִיפוּ גַּם קוֹלוֹת, כִּי זֶה הַקּוֹל

שֶׁחָשׁ אֵלֵינוּ בִּתְרוּעָה חוֹתֶכֶת,

זְרוֹעִי שֶׁלִּי עוֹקֵר מִזְּרוֹעוֹתֶיךָ.

לֵךְ, בְּרַח עַתָּה! אוֹרִים רוֹדְפִים אוֹרִים.

רומאו: אוֹרִים, אוֹרִים! הַלֵּב לוֹבֵשׁ שְׁחוֹרִים.

(נכנסת האומנת.)

אומנת: גְּבִרְתִּי?

יוליה: מָה הַדָּבָר, אוֹמֶנֶת?

אומנת: הוֹ, גְּבִרְתִּי,

אִמֵּךְ נִגֶּשֶׁת אֶל חֶדְרֵךָ. כְּבָר בֹּקֶר.

עִמְדִי עַל הַמִּשְׁמָר. פִּקְחִי עֵינַיִךְ!

(יוצאת האומנת.)

יוליה: הוֹ, חַלּוֹנִי, אֶת פְּנֵי הָאוֹר קַבֵּל נָא,

וְאֶת חַיַּי שַׁלַּח!

רומאו. שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לָךְ!

עוֹד נְשִׁיקָה וְהִנְנִי לְמַטָּה.

(מתנשקים. רומאו יורד.)

יוליה: (גוחנת מעל מעקה הגזוזטרה.)

הָלַכְתָּ מֵעִמִּי, מַחְמַל לִבִּי,

אִישִׁי, רֵעִי, אַהֲבָתִי שֶׁלִּי!

שְׁלַח לִי בְּשׂוֹרוֹת יוֹם־יוֹם, שָׁעָה־שָׁעָה,

כִּי שֶׁפַע שֶׁל יָמִים צְפוּנִים בָּרֶגַע.

הוֹ, הַחֶשְׁבּוֹן מֵרְאֵנוּ, כִּי אַגִּיעַ

לִשְׁנוֹת שֵׂיבָה בְּטֶרֶם שׁוּב אֶרְאֶה

אֶת מַחְמַדִּי רוֹמֵאוֹ.

רומאו: הֲיִי שְׁלוֹם!

כָּל יוֹם, כָּל עֵת שֶׁל כֹּשֶׁר, יוֹנָתִי,

אָרִיץ אִגֶּרֶת לָךְ עִם בִּרְכָתִי.

יוליה: וְשׁוּב נִזְכֶּה לְהִפָּגֵשׁ אֵי־פַּעַם?

רומאו: וַדַּאי! וּבְאֵלֶּה הַצָּרוֹת נָשִׂיחַ

בְּנַחַת־רוּחַ בְּיָמִים יָבוֹאוּ.

יוליה: הוֹ, לְבָבִי, לֵב־מְנַבֵּא־רָעוֹת הוּא!

דּוֹמַתְנִי, כִּי בְּרִדְתְּךָ לְמַטָּה,

צוֹלֵל אַתָּה כַּמֵּת אֶל בּוֹר הַקֶּבֶר.

אִם אֵין כּוֹזְבוֹת עֵינַי, חִוֵּר אַתָּה.

רומאו: וְכֵן אַתְּ בְּעֵינַי, יִקְרַת לִבִּי:

זֶה הַיָּגוֹן גּוֹמֵעַ אֶת דָּמֵנוּ,

שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לָךְ!

(יוצא רומאו.)

יוליה: הוֹ, גּוֹרָל, גּוֹרָל!

אוֹמְרִים, כִּי בּוֹגְדָנִי אַתָּה מִטֶּבַע.

אִם כֵּן עַל מַה תְּהֵא נִטְפָּל בְּאִישׁ,

שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ לִמְסִירוּת וָאֹמֶן?

חֲזֹר, אֵפוֹא, וּבְגֹד נָא, הַגּוֹרָל!

שֶׁכֵּן אֶבְטַח, כִּי חִישׁ תַּרְפֶּה מִמֶּנּוּ

וְשׁוֹב יָשׁוּב אֵלַי.

סיניורה קפולט. (מאחורי הקלעים.) בִּתִּי! הֵי, יוּלִיָּה!

יוליה: מִי הַקּוֹרֵא? הֲזוֹ אִמִּי קוֹרֵאת לִי?

הֲכִי עוֹד לֹא שָׁכְבָה? אוֹ כְּבָר הִשְׁכִּימָה?

תְּמֵהַתְנִי מָה הֵבִיא אוֹתָהּ אֵלַי?

סיניורה קפולט. (נכנסת.) מַה לָּךְ, בִּתִּי?

יוליה: לִבִּי לֹא טוֹב עָלֵי, אִמִּי.

סיניורה קפולט. עוֹדֵךְ סוֹפֶדֶת וּבוֹכָה עַל טִיבַּלְט?

וְכִי דִמְעָה מִקֶּבֶר תַּעֲלֵהוּ?

אַף אִם תִּצְלַח לֹא עוֹד יְחִי הַמֵּת,

דַּיֵּךְ! בִּמְעַט יָגוֹן רֹב אַהֲבָה,

אַךְ רֹב יָגוֹן כִּמְעַט וְאֵין תְּבוּנָה בּוֹ.

יוליה: יִבְכֶּה לִבִּי הֶחָשׁ בָּאֲבֵדָה.

סיניורה קפולט: בָּאֲבֵדָה יָחוּשׁ, אַךְ לֹא בָּרֵעַ,

שֶׁאַתְּ בּוֹכָה עָלָיו.

יוליה: אִם כָּךְ, אָחוּשׁ

בָּאֲבֵדָה וְעַל כָּרְחִי אֶבְכֶּה

עַל זֶה הָרֵעַ.

סיניורה קפולט: הוֹ, לֹא עַל מוֹתוֹ

תַּרְבִּי לִבְכּוֹת, בִּתִּי, כִּי אִם עַל כָּךְ,

שֶׁחַי עוֹד הַנָּבָל שֶׁהֱמִיתוֹ.

יוליה: מִי הַנָּבָל?

סיניורה קפולט: אוֹתוֹ נָבָל רוֹמֵאוֹ.

יוליה: לנפשה. בֵּינוֹ לְבֵין נָבָל תְּהוֹם רוֹבֶצֶת.

לאם. יִסְלַח לוֹ אֱלֹהִים! לִבִּי סָלַח לוֹ,

אַף כִּי לִבִּי אִישׁ לֹא עִנָּה כָּמוֹהוּ.

סיניורה קפולט: כִּי הָרוֹצֵחַ הַנּוֹכֵל עוֹד חָי!

יוליה: לוּ הִשִּׂיגוּהוּ שְׁתֵּי יָדַי! הוֹ, מִי יִתֵּן

וְרַק אֲנִי עַל דַּם יַקִּיר נָקַמְתִּי!

סיניורה קפולט: אַל דְּאָגָה, הַנְּקָמָה תָּבוֹא.

וּבְכֵן, אַל נָא תִּבְכִּי. אָדָם אֶשְׁלַח

לְמַנְטוּאָה בָּהּ שׁוֹכֵן גּוֹלֶה שָׁפָל זֶה.

וְהוּא יַשְׁקֵהוּ מִין מַשְׁקֶה מֻפְלָא,

שֶׁבִּמְהֵרָה עִם טִיבַּלְט יַפְגִּישֵׁהוּ

וְאָז תַּשִּׂיגִי כָּל מְבֻקָּשֵׁךְ.

יוליה: מְבֻקָּשִׁי אַשִּׂיגָה בֶּאֱמֶת,

אִם אַךְ אֶרְאֶה אֶת פְּנֵי רוֹמֵאוֹ… מֵת…

לִבִּי מִצַּעַר עַל אָבְדַן קְרוֹבִי.

לוּ יֵשׁ אָדָם, שֶׁיַּגְמִיעֵהוּ רַעַל,

זֶה הַשִּׁקּוּי רָקַחְתִּי בְּעַצְמִי.

יִלְגֹּם רוֹמֵאוֹ לְגִימָה קַלָּה

וּבְשַׁלְוָה יָנוּם כְּהֶרֶף עַיִן.

הוֹ, מַה בּוֹחֵל לִבִּי עֵת כִּי אֶשְׁמַע

קוֹרְאִים בִּשְׁמוֹ לִבְלִי אוּכַל לָבוֹא

אֵלָיו לִפְרֹק מַשָּׂא אַהֲבָתִי

אֲשֶׁר רָחַשְׁתִּי לוֹ, לְבֶן דּוֹדִי,

עַל זֶה הַגּוּף, שֶׁאֶת חַיָּיו חָמַס!

סיניורה קפולט: אַתְּ הָבִי סַם, אֲנִי אֶמְצָא שָׁלִיחַ.

אֲבָל כָּעֵת הַקְשִׁיבִי נָא, יַלְדָּה,

בְּשׂוֹרוֹת־שִׂמְחָה בְּפִי.

יוליה: וְהַשִּׂמְחָה

בָּרוּךְ בּוֹאָהּ לְעֵת צָרָה וָצַעַר.

מָה הבְּשׂוֹרוֹת, הַגִּידִי נָא, סִינְיוֹרָה?

סיניורה קפולט: כֵּן, כֵּן, בִּתִּי, אָבִיךְ לִבּוֹ חָרֵד לָךְ;

לְמַעַן יְחַלְּצֵךְ מִסִּבְלוֹתַיִךְ

הוֹעִיד לָךְ פֶּתַע יוֹם־שִׂמְחָה, שֶׁלֹּא

פִּלַּלְנוּ לוֹ – לֹא אַתְּ וְלֹא אֲנִי.

יוליה: מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים! מָה הַשִּׂמְחָה?

סיניורה קפולט: בַּיּוֹם הַחֲמִשִּׁי, יַלְדָּה, בַּבֹּקֶר

עָתִיד בֶּן־חַיִל, עֶלֶם־חֲמוּדוֹת,

הוּא פָּרִיס הָרוֹזֵן, לַעֲשׂוֹתֵךְ

לְכַלָּתוֹ הַמְאֻשֶּׁרֶת בַּהֵיכָל

עַל שְׁמוֹ שֶׁל פֶּטֶר הַקָּדוֹשׁ.

יוליה: חָלִילָה!

נִשְׁבַּעְתִּי בַּהֵיכָל וְשֵׁם קָדְשׁוֹ,

לֹא יַעֲשֵׂנִי שָׁם לְכַלָּתוֹ

הַמְאֻשֶּׁרֶת. חִפָּזוֹן תָּמוּהַּ!

לְהִנָּשֵׂא בְּטֶרֶם יְחַזֵּר אַחֲרַי

הָאִישׁ אֲשֶׁר חַיָּב לִהְיוֹת לִי בַּעַל!

אִמְרִי נָא לְאָבִי וַאֲדוֹנִי,

שֶׁאֵין לִבִּי לְנִשּׂוּאִין עֲדַיִן.

אַךְ אִם אֶבְחַר חָתָן לִי, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי,

עָדִיף רוֹמֵאוֹ הַשָּׂנוּא עַל פָּרִיס.

אָכֵן, הֲרֵי לָךְ חֲדָשׁוֹת!

סיניורה קפולט: הִנֵּה,

אָבִיךְ קָרֵב. דַּבְּרִי נָא כִּלְבָבֵךְ.

נִרְאֶה כֵּיצַד יִשְׁפֹּט וּמַה יָּשִׁיב לָךְ.

(נכנסים קפולט והאומנת.)

קפולט: שׁוֹקַעַת שֶׁמֶשׁ – טַל יוֹרֵד לָאָרֶץ,

שֶׁקַע לוֹ בֶּן־אָחִי – מָטָר נִתָּךְ.

מַה לָּךְ, יַלְדָּה? קוֹלַחַת כְּמַרְזֵב?

עוֹדֵךְ שְׁטוּפַת דִּמְעָה? עוֹדֵךְ שׁוֹצֶפֶת?

גּוּפֵךְ הַקָּט – נִהְיָה בְּבַת־אַחַת

לְיָם וְרוּחַ וְסִירָה גַם יַחַד.

עֵינַיִךְ – יַם־דְּמָעוֹת, גֵּאוּת וָשֵׁפֶל.

גּוּפֵךְ – סִירָה נִשֵּׂאת עַל גַּלֵּי־מֶלַח,

וְהָרוּחוֹת – אַנְחוֹת־לִבֵּךְ. כָּל אֵלֶּה

הַנִּלְחָמִים בְּעֹז עִם דִּמְעוֹתַיִךְ,

יְמוֹתְתוּ גּוּפֵךְ מֻכֵּה־הַסַּעַר,

אִם לֹא תָּחוּל בָּךְ דּוּמִיַּת־פִּתְאֹם.

וּבְכֵן, אִשְׁתִּי, הַכְּבָר שָׁמְעוּ אָזְנֶיהָ

מַה דִּין חָרַצְנוּ שְׁנֵינוּ?

סיניורה קפולט: כֵּן, סִינְיוֹר.

אַךְ מְסָרֶבֶת וּמוֹדָה עַל כָּךְ.

פְּתַיָּה! לְוַאי יְהִי קִבְרָהּ חֻפָּה לָהּ!

קפולט: מָה, מָה! אֵינִי מֵבִין! דַּבְּרִי בְּנַחַת!

סֵרְבָה? אֵינָהּ מוֹדָה? אֵינָהּ גֵּאָה?

זוֹ הַבְּרִיָּה לֹא נִתְבָּרְכָה בְּאֹשֶׁר?

פְּחוּתַת־כָּבוֹד זוֹ, לֹא שָׂמַח לִבָּהּ,

עַל כִּי בָּחַרְנוּ לָהּ חָתָן רָם־עֵרֶךְ?

יוליה: אֵינִי גֵאָה, כִּי אֲסִירַת־תּוֹדָה.

אֲשֶׁר אֶשְׂנָא, לֹא גַאֲוָה יָעִיר בִּי,

אֲבָל מוֹדָה אֲנִי גַם לַשִּׂנְאָה,

אִם אַהֲבָה הָיְתָה כַּוָּנָתָהּ.

קפולט: מָה, מָה? פִּלְפּוּל חָרִיף וּמְמֻלָּח!

כֵּיצַד? “גֵּאָה וַאֲסִירַת־תּוֹדָה”?

וְ"אֵין אֲנִי מוֹדָה", אֲבָל עִם זֹאת

“אֵינִי גֵאָה”? פְּטוֹטֶרֶת־חֶמֶד מַה לָּךְ?

הַקֵּץ לַמֶּלֶל! אַל תּוֹדִי תּוֹדוֹת לִי,

וְאַל נָא תִּתְגָּאִי עוֹד גַּאֲווֹת לִי,

כִּי אִם אַמְּצִי הֵיטֵב פְּאֵר רַגְלַיִךְ

לָשׁוּט בָּהֶן בַּיּוֹם הַחֲמִשִּׁי

אֶל הֵחֻפָּה עִם פָּרִיס חֲתָנֵךְ,

שֶׁאִם לֹא כֵן, אֶגְרֹר אוֹתָךְ בְּחֶבֶל!

אֲבוֹי לָךְ, בַּת מִרְשַׁעַת, יְרַקְרֶקֶת!

פְּרוּצָה בָּלָה! פַּרְצוּף שֶׁל שַׁעֲוָה!

סיניורה קפולט: טְפוּ, טְפוּ, מִדַּעְתֵּךְ יָצָאתָ?

יוליה: הוֹ, אָבִי

הַטּוֹב, בְּשֵׁפֶל בֶּרֶךְ אֶתְחַנֵּן,

הַקְשֵׁב בְּאֹרֶךְ־רוּחַ! רַק מִלָּה.

קפולט: הָא, הִתָּלִי עַל עֵץ, קְלִפָּה סוֹרֶרֶת!

בַּיּוֹם הַחֲמִשִּׁי לַכְּנֵסִיָּה,

אוֹ בַּל אֶרְאֶה פָּנַיִךְ לְעוֹלָם!

לֹא הֶגֶה, לֹא תְּשׁוּבָה, לֹא פִּיק־שְׂפָתַיִם!

גֵּרוּי עוֹלֶה בִּקְצֵה אֶצְבְּעוֹתַי…

אִשְׁתִּי, חָשַׁבְנוּ, כִּי אָשְׁרֵנוּ דַל,

שֶׁלֹּא זִכָּנוּ אֵל בְּרֹב וְלָדוֹת,

אֲבָל כָּעֵת בָּרוּר כִּי גַם אַחַת

אֵינָהּ לְפִי כֹּחֵנוּ, כִּי אַחַת זוֹ

רוֹבֶצֶת כִּקְלָלָה עָלֵינוּ.

הַחוּצָה, בַּת בְּלִיַּעַל!

אומנת: הוֹ, אֵלִי, בָּרְכֶנָּה!

חוֹטֵא אַתָּה אִם תְּגַדְּפֶנָּה כָּכָה.

קפולט: מַה לָּךְ, אִשָּׁה כְּלִילַת־חָכְמָה? שִׁתְקִי לָךְ!

אֶת קֶצֶף פִּיךְ שִׁפְכִי עַל שְׁכֵנוֹתַיִךְ!

אומנת: הֵן לֹא פָּשַׁעְתִּי.

קפולט: דַּי! וְלַיְלָה טוֹב!

אומנת: אָסוּר לוֹמַר מִלָּה?

קפולט: שִׁתְקִי, פְּתַיָּה רוֹטֶנֶת!

בְּסִיר זְקֶנְתֵּךְ הַטִּילִי דְרָשׁוֹתַיִךְ,

לֹא כָּאן הוּא מְקוֹמָן.

סיניורה קפולט: אַתָּה זוֹעֵף מִדַּי!

קפולט: בָּאֵל! הֵן דַּעְתִּי עָלֵי נִטְרֶפֶת.

יוֹם, לַיְלָה, חַג אוֹ חוֹל, מְלָאכָה, מִשְׂחָק,

בָּדָד אוֹ בְּחֶבְרַת־רֵעִים, תָּמִיד

רַק דְּאָגָה אַחַת: לִמְצֹא חָתָן לָהּ.

כִּכְלוֹת הַכֹּל הִנֵּהוּ בְּיָדַי:

אָדָם אָצִיל מִבֶּטֶן, בֶּן־טוֹבִים,

עָשִׁיר, צָעִיר, מַשְׂכִּיל, כְּלִיל־מַעֲלוֹת,

דִּבּוּר אֶחָד: חָתָן כַּהֲלָכָה,

שֶׁכָּל עַלְמָה הָיְתָה אֵלָיו נִכְסֶפֶת.

אַךְ מִי בִּתִּי? בְּרִיָּה מְתַעְתַּעַת,

בֻּבָּה בּוֹכָה, פּוֹעָה וּמְכַרְכֶּרֶת,

בּוֹעֶטֶת בְּנִדְבַת־יָדוֹ שֶׁל מַזָּלָהּ:

"לֹא אֶתְחַתֵּן, עוֹדֶנִּי צְעִירָה,

הֵן לֹא אָהַבְתִּי עוֹד, סִלְחוּ לִי, אָנָּא!"

יָפֶה מְאֹד. אַל תִּתְחַתְּנִי. סָלַחְתִּי.

בַּקְּשִׁי חֶלְקַת־שָׂדֶה וְלִחְכִי בָּהּ!

לֹא עוֹד לַחְמִי לַחְמֵךְ, וְלֹא בֵּיתִי בֵּיתֵךְ.

שִׁקְלִי, חִשְׁבִי. אֵינִי חוֹמֵד לָצוֹן.

יוֹם חֲמִשִּׁי קָרֵב. בַּקְּשִׁי עֵצָה לָךְ.

תְּנִי יָד לַלֵּב וְהַרְהֲרִי עַד תֹּם:

לוּא אַתְּ בִּתִּי – לֵב יְדִידִי מֻבְטָח לָךְ,

וְאִם אֵינֵךְ בִּתִּי – שְׂאִי רַגְלַיִךְ,

לְכִי מִזֶּה, חַזְּרִי עַל הַפְּתָחִים

וּמוּתִי בְּרָעָב בְּרֹאשׁ חוּצוֹת.

לָנֶצַח אֶתְנַכֵּר לָךְ, חֵי נַפְשִׁי.

וְכָל אֲשֶׁר הוּא לִי, לֹא לָךְ יִהְיֶה עוֹד.

זִכְרִי הֵיטֵב! עַל שְׁבוּעָתִי אֶשְׁמֹר!

(יוצא.)

יוליה: הַאֵין עוֹד רַחֲמִים בְּלֶב־שָׁמַיִם,

אֲשֶׁר יַשְׁגִיחוּ אֶל סִבְלוֹת נַפְשִׁי?

אִמִּי, אִמִּי שֶׁלִּי. אַל תַּעַזְבִינִי!

הַמְתִּינוּ לִי עוֹד חֹדֶשׁ, עוֹד שָׁבוּעַ.

וָלֹא – עִרְכוּ נָא לִי חֻפָּה שְׁחֹרָה

עַל זֶה הַקֶּבֶר בּוֹ יָנוּחַ טִיבַלְט.

סיניורה קפולט: אַל תְּדַבְּרִי אֵלַי! אֲנִי אִלֶּמֶת.

עֲשִׂי נָא כְּחֶפְצֵךְ. הַכֹּל בָּטֵל בֵּינֵינוּ.

(יוצאת.)

יוליה: אֵלִי! – אִמְרִי, אוֹמֶנֶת, אֵיךְ נִתָּן

לִמְנֹעַ זֹאת? הֵן חֲתָנִי בָּאָרֶץ,

וְנֵדֶר כְּלוּלוֹתַי הוּא בַּשָּׁמַיִם.

וְזֶה הַנֵּדֶר אֵיךְ יָשׁוּב לָאָרֶץ,

אִם חֲתָנִי לֹא יְשִׁיבוֹ מִלְּמַעְלָה

בְּהִפָּרְדוֹ מִזּוֹ הָאָרֶץ? הוֹ,

נַחֲמִינִי. עוּצִי לִי עֵצָה, אוֹמֶנֶת!

אֲבוֹי, מַה מַּר לִי אִם אֵיתְנֵי־שָׁמַיִם

כֹּה יִתְעַמְּרוּ בִּיצוּר חָלוּשׁ כָּמוֹנִי!

דַּבְּרִי נָא! אֵין מִלָּה טוֹבָה בְּפִיךְ?

מִלַּת נִחוּם?

אומנת: בֶּאֱמוּנָה, כִּי יֵשׁ.

רוֹמֵאוֹ בַּגָּלוּת. רֹאשִׁי אֶתֵּן

אִם עוֹד יָבוֹא לִתְבֹּעַ אֶת יָדֵךְ,

וְאִם יָעֵז, בְּהִתְגַּנֵּב יַגִּיעַ.

מוּטָב, שֶׁתִּנָּשְׂאִי לוֹ לָרוֹזֵן.

הוֹ, גֶּבֶר לְהַפְלִיא מֵאֵין כָּמוֹהוּ!

רוֹמֵאוֹ כְּנֶגְדּוֹ סְחָבָה סְחוּטָה הוּא.

עֵינַיִם כְּעֵינָיו אֵין גַּם לַנֶּשֶׁר:

כֹּה יְרֻקּוֹת, בּוֹרְקוֹת, צְלוּלוֹת־מַבָּט הֵן.

רָקָב בַּעֲצָמַי, אִם אֵין בִּרְכַּת חַיַּיִךְ

צְפוּנָה בְּנִשּׂוּאִים שְׁנִיִּים, שֶׁכֵּן

טוֹבִים הֵם מִן הָרִאשׁוֹנִים כִּפְלַיִם.

וְעוֹד: אִישֵׁךְ, זֶה הָרִאשׁוֹן, הוּא מֵת,

אִם לֹא חָשׁוּב כְּמֵת. אֲפִלּוּ חַי

וְלֹא אִתָּךְ, מַה בֶּצַע בְּחַיָּיו!

יוליה: הַאִם מִלֵּב דִּבַּרְתְּ?

אומנת: מִלֵּב וָנֶפֶשׁ,

וָלֹא – יַכֶּה הָרַעַם אֶת שְׁנֵיהֶם!

יוליה: אָמֵן!

אומנת: מָה?

יוליה: הָהּ, נִחַמְתְּ לִבִּי עַד לְהַפְלִיא.

גְּשִׁי אֶל אִמִּי, אוֹמֶנֶת, וְאִמְרִי לָהּ,

כִּי אֶת רַגְלַי נָשָׂאתִי לַמִּנְזָר

לְהִתְוַדּוֹת עַל כִּי אֶת פִּי אָבִי

הִמְרֵיתִי וִיכֻפַּר לִי זֶה הַחֵטְא.

אומנת: וַדַּאי, אֵלֵךְ. אַתְּ בֶּחָכְמָה נוֹהֶגֶת.

(יוצאת האומנת.)

יוליה: הוֹ, אַשְׁמָאִית זְקֵנָה! חַרְחֲרָנִית!

בַּמֶּה הִגְדִּילָה הִיא לַחֲטֹא? הַאִם

בָּזֹאת שֶׁהִשִּׁיאַתְנִי לְחַלֵּל שְׁבוּעָה?

אוֹ שֶׁמָּא בְּדָרְשָׁה, כִּי לְשׁוֹנִי,

זוֹ הַלָּשׁוֹן, שֶׁפְּעָמִים אֵין־סְפוֹר

הִפְלִיגָה בִּשְׁבָחִים עַל בַּעֲלִי,

תָּשִׂים אוֹתוֹ לִגְנַאי? לְכִי, יוֹעֶצֶת!

הֵן מֵעַתָּה נֻתְּקוּ נִימֵי לִבִּי

אֵלַיִךְ. לַנָּזִיר אֵלֵךְ; אֵדַע אִם יֵשׁ לוֹ

תְּרוּפָה לְהוֹשִׁיעֵנִי, וְאִם לָאו

אֶמְצָא בִּי עֹז לָמוּת גַּם בִּלְעָדָיו.

(יוצאת.)

מערכה רביעית

תמונה ראשונה

תאו של הנזיר לורנצו.

נכנסים לורנצו ופריס.

לורנצו: יוֹם חֲמִשִּׁי? מֻקְדָּם מִדַּי, סִינְיוֹר.

פריס: רְצוֹן חוֹתְנִי הוּא. אֵין בְּדַעְתִּי

לְהַרְתִּיעוֹ מִכָּךְ.

לורנצו: אַךְ עוֹד אֵינְךָ

יוֹדֵעַ מַה בְּלֵב הַנַּעֲרָה.

זוֹ הַפְּזִיזוּת אֵין טוֹב בָּהּ, אֲדוֹנִי.

פריס: כָּלוּ עֵינֶיהָ מִדְּמָעוֹת עַל טִיבַּלְט,

וְאַךְ מְעַט עִמָּהּ עַל אַהֲבָה שׂוֹחַחְתִּי,

בַּיִת אֲבֵלִים – לֹא שְׂחוֹק דּוֹדִים יַרְנִין בּוֹ.

מֵרֹב יָגוֹן נָמוֹג לִבָּהּ הָרַךְ

וְסַכָּנָה רוֹאֶה בְּזֹאת אָבִיהָ,

שֶׁמֵּחָכְמָה נֶחְפָּז לְהַשִּׂיאָהּ,

כְּדֵי לִבְלֹם אֶת שֶׁטֶף דִּמְעוֹתֶיהָ.

הַצַּעַר הָעוֹטְפָהּ בִּבְדִידוּתָהּ

חִישׁ־קַל יָפוּג לוֹ בְּשִׁבְתֵּנוּ יָחַד.

מִכָּאן תֵּדַע מַה־טַּעַם יֵשׁ לִנְהֹג

בְּחִפָּזוֹן.

לורנצו: (לנפשו). לְוַאי וְלֹא יָדַעְתִּי

מַה טַּעַם יֵשׁ לִנְהֹג בִּמְתִינוּת.

לפריס. רְאֵה, סִינְיוֹר, הִנֵּה גַם הָעַלְמָה.

פריס: נכנסת יוליה. הֲיִי בְּרוּכָה, אִשְׁתִּי וּגְבִירָתִי!

יוליה: אוּלַי אֶהְיֶה אִשָּׁה אִם אֶנָּשֵׂא.

פריס: זֶה הָ"אוּלַי", מַחְמַל לִבִּי, חַיָּב

לִהְיוֹת בַּיּוֹם הַחֲמִשִּׁי לָבֶטַח.

יוליה:. אֲשֶׁר חַיָּב לִהְיוֹת הוּא שֶׁיִּהְיֶה.

לורנצו:. סְבָרָה זוֹ מִתְקַבֶּלֶת עַל הַדַּעַת.

פריס: הֲבָאת לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאָח

לוֹרֶנְצוֹ?

יוליה: לְהָשִׁיב עַל כָּךְ הֲרֵיהוּ

כְּאִלּוּ הִתְוַדֵּיתִי לְפָנֶיךָ.

פריס: גְּבִרְתִּי, אַל־נָא תַּכְחִישִׁי לְפָנָיו

אַהֲבָתֵךְ אוֹתִי.

יוליה: וּלְפָנֶיךָ

אַכְרִיזָה עַל אַהֲבָתִי אוֹתוֹ.

פריס: וּלְפָנָיו עַל כָּךְ כִּי אֲהַבְתִּנִי.

יוליה: אִם כָּכָה, יַעַל עֵרֶךְ הַוִּדּוּי

מֵאֲחוֹרֵי גַּבְּךָ עַל זֶה שֶׁבְּפָנֶיךָ.

פריס: מַה נִּפְגְּעוּ פָּנַיִךְ מִדְּמָעוֹת!

יוליה: שָׁם הַדְּמָעוֹת נִצְּחוּ עַל נְקַלָּה,

שֶׁכֵּן רָעִים הָיוּ פָּנַי גַּם קֹדֶם.

פריס: אַךְ יֶתֶר מִדְּמָעוֹת פּוֹגְעִים דְּבָרַיִךְ.

יוליה: לֹא לַעַז הֵם, כִּי אִם אֱמֶת, בְּלֹא

מַשּׂוֹא־פָּנִים דִּבַּרְתִּי עַל פָּנַי.

פריס: פָּנַיִךְ הֵם שֶׁלִּי, אָכֵן, זֶה לַעַז.

יוליה: אוּלַי, סִינְיוֹר, כֵּוָן שֶׁלֹּא שֶׁלִּי הֵם.

הֲיֵשׁ עִמְּךָ, אָבִי, שָׁעָה שֶׁל פְּנַאי,

אוֹ טוֹב שׁוּבִי לִפְנֵי תְּפִלַּת הָעֶרֶב?

לורנצו: נוֹחָה לִי הַשָּׁעָה, עַלְמָה נוּגָה.

סִינְיוֹר, כָּעֵת סוֹד־שִׂיחַ לָנוּ. סְלַח נָא.

פריס: לְעֵת תְּפִלָּה לֹא אַטְרִידְכֶם, חָלִילָה!

בַּיּוֹם הַחֲמִשִּׁי עִם שַׁחַר, יוּלִיָּה,

אָבוֹא לְהַעִירֵךְ. הֲיִי שָׁלוֹם,

וּנְשִׁיקָה זַכָּה קַבְּלִי מִמֶּנִּי.

נושק לה ויוצא.

יוליה: סְגֹר דַּלְתְּךָ וְשׁוּב לִבְכּוֹת עִמִּי.

הוֹ, אֵין תִּקְוָה, אֵין עֵזֶר לִי, אֵין יֶשַׁע!

לורנצו: יָדַעְתִּי, יוּלְיָה, מַה גָּדוֹל סִבְלֵךְ,

וְהוּא מַחְשִׁיךְ עָלַי עֶשְׁתּוֹנוֹתַי.

שָׁמַעְתִּי, כִּי בַּיּוֹם הַחֲמִשִּׁי

נִשֵּׂאת אַתְּ לָרוֹזֵן. זֹאת אֵין לִדְחוֹת.

יוליה: לֹא מַה שָּׁמַעְתָּ אֶלָּא אֵיךְ אֶמְנַע זֹאת

אֱמֹר לִי, אָב קָדוֹשׁ, אִם בִּינָתְךָ

קָצְרָה מִלְּהוֹשִׁיעַ. סְמֹךְ יָדְךָ

עַל עֲצָתִי. אֱמֹר, כִּי נְבוֹנָה הִיא,

וְסַכִּינִי כָּרֶגַע יוֹשִׁיעֵנִי⁵⁸.

הָאֵל קָשַׁר לִבִּי בְּלֶב רוֹמֵאוֹ,

אַתָּה יָדִי קָשַׁרְתָּ בְּיָדוֹ,

וּבְטֶרֶם זוֹ הַיָּד הַיְעוּדָה לוֹ

תִּטֹּל טַבַּעַת־נִשּׂוּאִין אַחֶרֶת

וּלְבָבִי יִבְגֹּד בּוֹ עִם אַחֵר,

תִּיבַשׁ יָדִי וּלְבָבִי גַם יָחַד!

יָמֶיךָ עֲתִירֵי נִסְיוֹן־חַיִּים הֵם,

בָּהֶם עֵצָה בַּקֵּשׁ לִי, וְאִם לָאו

סַכִּין דָּמִים זֶה – שולפת סכין –

הוּא יִשְׁפֹּט בָּרִיב,

אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵין צָרַת נַפְשִׁי,

שֶׁכָּל חָכְמַת שְׁנוֹתֶיךָ לֹא הִשְׂכִּילָה

לַהֲבִיאוֹ לִידֵי פְּשָׁרַת־כָּבוֹד.

דַּבֵּר קְצָרוֹת, קָצְרָה נַפְשִׁי, כִּי רַע לָהּ,

וּמוֹת אָמוּת, אִם אֵין אִתְּךָ תְּרוּפָה לָהּ.

לורנצו: הַרְפִּי מִזֹּאת, בִּתִּי! יֵשׁ צֵל תִּקְוָה.

אֲבָל דָּרוּשׁ עוֹד מַעֲשֵׂה יֵאוּשׁ,

כְּשֵׁם שֶׁמְּיָאֶשֶׁת סַכָּנָה זוֹ

שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים לָצֵאת מִמֶּנָּה.

אִם טוֹב מוֹתֵךְ מִנִּשּׂוּאִים עִם פָּרִיס,

וַדַּאי תָּקוּם בָּךְ רוּחַ לְחוֹלֵל

דָּבָר דּוֹמֶה לַמָּוֶת וְסִלַּקְתְּ

זוֹ הַחֶרְפָּה. הֲרֵי בַּמָּוֶת מִתְגָּרָה אַתְּ

לְמַעַן תְּמַלְּטִי נַפְשֵׁךְ מִמָּוֶת.

אִם אֹמֶץ לֵב לָךְ, יֵשׁ עִמִּי תְּרוּפָה.

יוליה: הָא, תְּנֵנִי וְאֶקְפֹּץ מֵרֹאשׁ מִגְדָּל,

וְאַל תִּתְּנֵנִי אֵשֶׁת־בְּרִית לְפָרִיס;

אוֹ תְּנֵנִי שׁוּט בֵּין שׁוֹדְדֵי־דְּרָכִים,

אוֹ הִתְגּוֹלֵל בְּקֵן שֶׁל נְחָשִׁים,

אוֹ קְשֹׁר אוֹתִי עִם דֹּב שַׁכּוּל מִיַּעַר,

כְּלָאֵנִי בְּכוּכֵי מֵתִים בַּלַּיְלָה,

סְפוּנָה בֵּין עֲצָמוֹת נוֹקְשׁוֹת בַּחֹשֶׁךְ,

עִם בְּשַׂר־רָקָב וְגֻלְגָּלוֹת אֵין־לֶסֶת;

אֵשֵׁב בְּקֶבֶר זֶה־עַתָּה בָּנוּהוּ

וְאֶתְעַטֵּף בְּתַכְרִיכִים שֶׁל מֵת.

דְּבָרִים, שֶׁלְּשִׁמְעָם צְמַרְמֹרֶת אֲחָזַתְנִי,

אָקוּם וְאֶעֱשַׂם בְּלִי חַת וּפַחַד

וְאֶשָּׁאַר תַּמָּה לַאֲהוּבִי.

לורנצו: אִם כֵּן, לְכִי וּבִמְאוֹר־פָּנִים

הַסְכִּימִי נָא לְהִנָּשֵׂא לְפָּרִיס.

מָחָר יוֹם רְבִיעִי, וּבוֹ בַּלַּיְלָה

שִׁכְבִי לָךְ לְבַדֵּךְ, וְאַל תַּרְשִׁי

לְאוֹמַנְתֵּךְ לָלוּן בַּחֲדָרַיִךְ.

זוֹ הַצְּלוֹחִית קְחִי עִמָּדֵךְ וּשְׁתִי

עַל מִשְׁכָּבֵךְ סַם הַשִּׁקּוּי עַד תֹּם.

מִיָּד תָּחוּשִׁי מִין צִנָּה קוֹלַחַת,

נוֹסֶכֶת תַּרְדֵּמָה בְּתוֹךְ עוֹרְקַיִךְ,

דָּמֵךְ יִקְפָּא, הַדֹּפֶק לֹא יוֹסִיף

לִפְעֹם בְּרֶטֶט כְּדַרְכּוֹ מִטֶּבַע,

כִּי יֵאָלֵם. לֹא חֹם, לֹא נְשִׁימָה

יָעִידוּ עַל חַיִּים מְפַרְפְּרִים בָּךְ.

הַשׁוֹשַׁנִים בְּפִיךְ וּבִלְחָיַיִךְ

יִבְּלוּ, יַחֲוִירוּ דוֹעֲכוֹת כָּאֵפֶר,

הָאוֹר יַחְשִׁיךְ בְּאֶשְׁנַבֵּי עֵינַיִךְ,

כְּאִלּוּ נִסְגְּרוּ בְּיַד הַמָּוֶת.

גּוּפֵךְ נְטוּל סְגֻלַּת גְּמִישׁוּת וָנוֹעַ

יִשְׁכַּב צָפוּד, צוֹנֵן, נִקְשֶׁה כַּמָּוֶת.

בְּזוֹ הַדְּמוּת שֶׁהִשְׁאִילֵךְ הַמָּוֶת

תִּהְיִי מֻטֶּלֶת אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם

שָׁעוֹת, אַךְ לְאַחַר מִכֵּן תָּקִיצִי

כְּמִתְּנוּמָה קַלָּה וַעֲנֻגָּה.

אָכֵן, בְּבוֹא אֵלַיִךְ חֲתָנֵךְ

לְהַעִירֵךְ עִם הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר,

הוּא יִמְצָאֵךְ מֵתָה עַל מִשְׁכָּבֵךְ.

אֲזַי, כְּנֹהַג זוֹ הָאָרֶץ, יַלְבִּישׁוּךְ

בִּפְאֵר־בְּגָדַיִךְ וּבְאָרוֹן פָּתוּחַ

הֵם יִשָׂאוּךְ אֶל אֲחֻזַּת הַקֶּבֶר,

שֶׁבְּצִלּוֹ נָחִים שָׁם אֲבוֹתַיִךְ.

בֵּין כֹּה וָכֹה, לִפְנֵי שֶׁאַתְּ תָּקִיצִי,

עַל זוֹ הַתַּחְבּוּלָה יֵדַע רוֹמֵאוֹ

מֵאִגַּרְתִּי, וְהוּא יָבוֹא לְכָאן,

וְיַחַד נֶאֱרֹב עַד אִם תֵּעוֹרִי,

וּבוֹ בַּלַּיְלָה יִקָּחֵךְ רוֹמֵאוֹ

מִפֹּה לְמָנְטוּאָה. בְּזוֹ הַדֶּרֶךְ

תַּצִּילִי אֶת נַפְשֵׁךְ מִבִּזָּיוֹן,

אִם לֹא תִּשְׁלֹט בָּךְ אֵיזוֹ רוּחַ שְׁטוּת

וְלֹא יֵרַךְ לִבֵּךְ בִּשְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה.

יוליה: תֵּן, תֵּן! וְשׁוּם דִּבּוּר עַל מֹרֶךְ־לֵב!

לורנצו: קָחִיהָ, וְכָעֵת לַדֶּרֶךְ. אֹמֶץ־לֵב

וְעֹז בַּהַחְלָטָה! בְּיַד נָזִיר

אֶשְׁלַח בְּשׂוֹרָה לְבַעֲלֵךְ בְּמָנְטוּאָה.

יוליה: הָאַהֲבָה, תְּנִי עֹז לִי, כִּי עֻזֵּךְ

יְשׁוּעָתִי. שָׁלוֹם, אָבִי הַטּוֹב.

יוצאים.

תמונה שניה.

חדר־אורחים בבית קפולט.

נכנסים סיניור וסיניורה קפולט, האומנת ושני משרתים.

קפולט: קְרָא לָאוֹרְחִים לְפִי סִדְרָם בַּפֶּתֶק!

משרת א יוצא.

בָּחוּר, לֵךְ שְׂכֹר לִי טַבָּחִים עֶשְׂרִים,

טוֹבִים וּמְנוּסִים.

משרת ב: אַל דְּאָגָה. סִינְיוֹר! כֻּלָּם יִהְיוּ טוֹבִים, כִּי אֲנַסֶּה אוֹתָם

וְאֵדַע אִם מְלַקְּקִים הֵם אֶצְבָּעוֹת.

קפולט: מַה פֵּרוּשׁ תְּנַסֶּה אוֹתָם?

משרת ב: פָּשׁוּט מְאֹד, סִינְיוֹר. טַבָּח שֶׁאֵין מִנְהָגוֹ לְלַקֵּק אֶצְבָּעוֹת

שֶׁלּוֹ, מַשְׁמָע טַבָּח רַע הוּא. הֱוֵה אוֹמֵר, כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ

מְלַקֵּק אֶצְבְּעוֹתָיו פָּסוּל.

קפולט: לֵךְ, שָׂא כֵּלֶיךָ!

יוצא משרת ב.

הָעֵת דּוֹחֶקֶת. לֹא הַכֹּל מוּכָן עוֹד.

לאומנת.

הַאִם הָלְכָה בִּתִּי אֶל הַנָּזִיר?

אומנת: כֵּן, בְּוַדַּאי.

קפולט: טוֹב. הַנָּזִיר, אוּלַי, יוֹרֶנָּה דֶרֶךְ,

לְזוֹ הַמֻּפְקָרָה וְהָעִקֶּשֶׁת.

אומנת: הִנֵּה, הִיא שָׁבָה מִוִּדּוּי קוֹרֶנֶת.

נכנסת יוליה.

קפולט: הֵיכָן אַתְּ מִתְרוֹצֶצֶת, הֲפַכְפֶּכֶת?

יוליה: חָזַרְתִּי מִמָּקוֹם, אֲשֶׁר לִמְדַּנִי

לְהִתְחָרֵט עַל חֵטְא אֲשֶׁר חָטָאתִי

בְּהַמְרוֹתִי אֶת פִּיךָ וּדְבָרֶיךָ.

שָׁם הַנָּזִיר צִוַּנִי כְּרֹעַ בֶּרֶךְ

וְאַף בַּקֵּשׁ סְלִיחָה: הוֹ, סְלַח לִי, אָנָּא!

כורעת ברך.

לֹא עוֹד אָסוּר, אָבִי, מִמִּצְווֹתֶיךָ.

קפולט: זוֹ הַבְּשׂוֹרָה אֶל הָרוֹזֵן הָבִיאוּ!

תְּהֵא הַבְּרִית כְּרוּתָה מָחָר עִם בֹּקֶר.

יוליה: פָּגַשְׁתִּי בָּרוֹזֵן אֵצֶל לוֹרֶנְצוֹ,

נָהַגְתִּי בּוֹ בְּנֹעַם כָּרָאוּי לוֹ

מִבְּלִי לִפְרֹץ סְיָגִים שֶׁל דֶּרֶךְ־אֶרֶץ.

קפולט: יָפֶה! דָּבָר זֶה מְשַׂמְּחֵנִי, קוּמִי!

הֵן כָּךְ נָאֶה. קִרְאוּ נָא לָרוֹזֵן!

וּבְכֵן לְכוּ, אָמַרְתִּי, הַזְמִינוּהוּ!

חֵי אֱלֹהִים! זֶה הַנָּזִיר קָדּוֹשׁ הוּא,

הָעִיר כֻּלָּהּ חַיֶּבֶת הוֹקָרָה לוֹ.

יוליה: אוֹמֶנֶת, הֲתָבוֹאִי עִמָּדִי?

נִבְחַר יַחְדָּו לְפִי רְאוּת עֵינַיִךְ

בְּגָדִים וַעֲדָיִים לִי לְמָחָר.

סיניורה קפולט: לֹא, לֹא! עוֹד פְּנַאי עַד יוֹם הַחֲמִשִּׁי.

קפולט: לְכִי עִמָּהּ, אוֹמֶנֶת, עוֹד מָחָר

נֵלֵךְ לַכְּנֵסִיָּה וּנְקַדְּשֶׁנָּה.

יוצאות יוליה והאומנת.

סיניורה קפולט. הָעֵת קְצָרָה. וְהַתְּכוּנָה רַבָּה,

רְאֵה, כְּבָר לַיְלָה.

קפולט. הֲבָלִים! אֶתֵּן

כָּתֵף עוֹזֶרֶת, וְהַכֹּל יָבוֹא

עַל מְקוֹמוֹ. בֶּאֱמוּנָה, אִשְׁתִּי!

תְּנִי יָד לְיוּלִיָּה וְהַלְבִּישִׁיהָ.

הַלַּיְלָה לֹא אָנוּם. לְכִי. אֶהְיֶה

אֲנִי עֲקֶרֶת־בַּיִת זֹאת הַפַּעַם.

הֵי, בַּחוּרִים! הָלְכוּ לָהֶם. וּבְכֵן,

אֵלֵךְ בְּמוֹ רַגְלַי אֶל הָרוֹזֵן

לְמַעַן יִתְכּוֹנֵן לְיוֹם מָחָר.

נָגוֹלָה אֶבֶן מִלִּבִּי מֵאָז

נִשְׁבַּר עָרְפָּהּ שֶׁל חֲמוּמַת הַמֹּחַ.

יוצאים.

תמונה שלישית

חדר יוליה.

נכנסות יוליה והאומנת.

יוליה: כֵּן, כֵּן, זוֹ הַיָּפָה בְּשִׂמְלוֹתַי,

אֲבָל, אוֹמֶנֶת חֲבִיבָה, עִזְבִינִי

זֶה הַלַּיְלָה לְבַדִּי. שׂוּמָה עָלַי

לְהַעְתִּיר תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים

לְמַעַן יְחַיְּכוּ אֵלַי שָׁמַיִם.

הֲלֹא תֵּדְעִי, מָה רַבּוּ חֲטָאַי!

נכנסת סיניורה קפולט.

סיניורה קפולט: טְרוּדָה אַתְּ, בַּת? לָבוֹא לְעֶזְרָתֵךְ?

יוליה: הוֹ, לֹא, גְּבִרְתִּי. לְטֶקֶס שֶׁל מָחָר

כָּל הַדָּרוּשׁ בָּחַרְנוּ לְבַדֵּנוּ.

הַרְשִׁי נָא בְּטוּבֵךְ, כִּי הָאוֹמֶנֶת

תְּהֵא עוֹמֶדֶת לִימִינֵךְ. בְּטוּחַתְנִי,

כִּי שְׁעַתְכֶן דּוֹחֶקֶת וִידֵיכֶן

מְלֵאוֹת מְלָאכָה לַעֲיֵפָה.

סיניורה קפולט: לַיְלָה טוֹב.

שִׁכְבִי וְנוּחִי. אַתְּ זְקוּקָה לְכָךְ.

יוצאות סיניורה קפולט והאומנת.

יוליה: הֱיוּ שָׁלוֹם! רַק אֵל עֶלְיוֹן יוֹדֵעַ

מָתַי שׁוּב נִתְרָאֶה. מִין רֶטֶט קַר,

עָמוּם אֶל תּוֹךְ עוֹרְקַי חוֹדֵר, כִּמְעַט

עֲדֵי כַּבּוֹת בִּי לַהַט הַחַיִּים.

אֶקְרָא לָהֶן לְמַעַן יַרְגִּיעוּנִי.

אוֹמֶנֶת! לֹא. וְכִי זֶה עִנְיָנָהּ?

מִשְׂחַק־אֵימִים זֶה לְבַדִּי אַשְׁלִימָה.

הָא, בּוֹאִי, הַצְּלוֹחִית!

וּמָה יְהִי אִם לֹא יִפְעַל שִׁקּוּי זֶה?

הֲיוֹלִיכוּנִי לַחֻפָּה מָחָר?

לֹא, לֹא! זֶה יְסַכֵּל מְזְמָּתָם. שְׁכַב פֹּה.

מניחה פגיון על מטתה.

וְשֶׁמָּא זֶה הַסַּם הוּא סַם־הַמָּוֶת,

בּוֹ הַנָּזִיר זָמַם לַהֲמִיתֵנִי

מִפַּחַד פֶּן הַנִּשּׂוּאִים הַלָּלוּ

פּוֹגְמִים בִּשְׁמוֹ הַטּוֹב וּבִכְבוֹדוֹ,

כִּי הִשִּׂיאַנִי קֹדֶם לְרוֹמֵאוֹ?

כֵּן, זֶהוּ. לֹא, לֹא יִתָּכֵן, דוֹמַתְנִי.

הֵן זֶה הָאִישׁ הוֹכִיחַ, כִּי צַדִּיק הוּא.

וְאִם אָקִיצָה בְּקִבְרִי בְּטֶרֶם

יָבוֹא לִגְאֹל אוֹתִי מִשָּׁם רוֹמֵאוֹ?

אוֹ־אָז לִבִּי יֶחֱרַד וְיִתְפַּלֵּץ!

וְשֶׁמָּא אֵחָנֵק בֵּין קִמּוּרִי הַכּוּךְ,

שֶׁפִּיו הַמְסֹאָב אֵינוֹ קוֹלֵט

שׁוּם רוּחַ טְהוֹרָה, וְשָׁם אֶגְוַע,

לִפְנֵי בּוֹאוֹ שֶׁל יַקִּירִי רוֹמֵאוֹ?

לוּא גַּם אוֹסִיף לִחְיוֹת, כְּלוּם אִי־אֶפְשָׁר,

כִּי נֹכַח פְּנֵי הַמָּוֶת וְהַלַּיְלָה

עַל כָּל הַבַּלָּהוֹת שֶׁבַּמָּקוֹם, –

שָׁם, תַּחַת הַכִּפָּה הָעַתִּיקָה,

שֶׁבְּצִלָּה מִדּוֹר אֶל דּוֹר קֻבָּצוּ

עַצְמוֹת כָּל אֲבוֹתַי הַקַּדְמוֹנִים;

שָׁם, טִיבַּלְט הֶעָקֹב מִדָּם הֻטְמַן,

וּגְוִיָּתוֹ, כְּסוּיָה רִגְבֵי־עָפָר

רַעֲנַנִּים, בְּתַכְרִיכִים נִרְקֶבֶת;

שָׁם – הַשְּׁמוּעָה אוֹמֶרֶת כָּךְ – רוּחוֹת

שֶׁל רְפָאִים מִתְקַהֲלִים בַּלַּיְלָה…

אֲבוֹי, אֲבוֹי! כְּלוּם אִי־אֶפְשָׁר, כִּי שָׁם

אָקִיצָה מִשְּׁנָתִי בְּטֶרֶם עֵת,

בְּתוֹךְ צַחֲנַת־רָקָב, לְקוֹל צְוִיחוֹת

כְּשֶׁל הַדּוּדָאִים⁵⁹ בְּהֵעָקְרָם מִשֹּׁרֶשׁ,

שֶׁכָּל שׁוֹמֵעַ זֹאת דַּעְתּוֹ נִטְרֶפֶת?…

אֲבוֹי! אִם שָׁם אָקִיץ, כְּלוּם אִי־אֶפְשָׁר,

כִּי תִּתְבַּלְבֵּל רוּחִי? וּבְשִׁגְעוֹנִי

לֹא אֲשַׂחֵק לִי בְּשִׁלְדֵי מֵתַי?

לֹא אֲחַטֵּט בְּטִיבַּלְט הֶעָטוּף

בְּתַכְרִיכָיו? אוֹ בַּחֲמַת־טֵרוּף

כְּלוּם לֹא אֶתְלֹשׁ לִי עֶצֶם מִן הַמֵּת

וְנוֹאָשָׁה אָרֹץ בָּהּ אֶת רֹאשִׁי?

הִנֵּה! רוּחוֹ שֶׁל בֶּן־דּוֹדִי, נִדְמֶה לִי,

רוֹדֵף אַחֲרֵי רוֹמֵאוֹ, שֶׁחַרְבּוֹ

הַדּוֹקְרָנִית נָעַץ בּוֹ… טִיבַּלְט, טִיבַּלְט!

עֲמֹד, עֲמֹד! אֲנִי בָּאָה, רוֹמֵאוֹ!

נוטלת את הצלוחית.

רוֹמֵאוֹ, זוֹ אֶשְׁתֶּה נָא לְחַיֶּיךָ!

שותה את הסם וצונחת אל מטתה מעבר למסך

תמונה רביעית

טרקלין בבית קפולט.

נכנסות סיניורה קפולט והאומנת.

סיניורה קפולט: נותנת לאומנת צרור מפתחות.

הִנֵּה הַמַּפְתְּחוֹת; הָבִיאִי נָא

עוֹד מְנָת־תַּבְלִין לַטַּבָּחִים, אוֹמֶנֶת.

אומנת: דְּרוּשִׁים לָהֶם תְּמָרִים וְחַבּוּשִׁים.

נכנס קפולט.

קפולט: חִישׁ, חִישׁ! מַהֵר! קְרִיאַת שֶׂכְוִי שְׁנִיָּה.

הַפַּעֲמוֹן צִלְצֵל שַׁחֲרִית. שָׁלשׁ כְּבָר.

בַּפַּשְׁטִידוֹת תְּנִי עַיִן, אַנְגֶּ’לִיקָה⁶⁰.

עֲשִׂי בְּרֹחַב־יָד!

אומנת: הוֹ, גֶּבֶר בְּסִנָּר,

לֵךְ שְׁכַב, וָלֹא – תַּשְׁכִּים רָצוּץ בַּבֹּקֶר!

קפולט: מָה!

חַס וְשָׁלוֹם! הָיוּ לִי כְּבָר לֵילוֹת

אֲשֶׁר בְּשֶׁל סִבּוֹת פְּחוּתוֹת מֵאֵלֶּה

עֵינַיִם לֹא עָצַמְתִּי וְשָׁמַרְתִּי.

סיניורה קפולט: וַדַּאי! תָּמִיד רוֹדֵף־שְׂמָלוֹת הָיִיתָ,

אַךְ מֵעַתָּה אֶשְׁמֹר, שֶׁלֹּא תּוֹסִיף

לִשְׁמֹר עוֹד.

יוצאות סיניורה קפולט והאומנת.

קפולט: אֲהָהּ, קִנְאָה! קִנְאָה אוֹכֶלֶת בָּהּ!

נכנסים משרתים, בידיהם שפודים, סלים, גזירי עצים.

מַה בַּכֵּלִים, בָּחוּר?

משרת א: בִּשְׁבִיל הַטַּבָּחִים,

אַךְ מַה בָּהֶם, סִינְיוֹר, אֵינִי יוֹדֵעַ.

קפולט: וּבְכֵן, חוּשׁ! הִזְדָּרֵז, בָּחוּר!

יוצא משרת א.

בַּרְנַשׁ,

תִּקַּח עֵצִים מְיֻבָּשִׁים כַּהֹגֶן!

שְׁאַל אֶת פְּיֶטְרוֹ, הוּא יֹאמַר הֵיכָן הֵם.

משרת ב: יֵשׁ שֵׂכֶל בְּרֹאשִׁי וְהוּא יִמְצָא לִי

בּוּלֵי־עֵצִים. הֵן לֹא כְּדַאי עַל כָּךְ

אֶת פְּיֶטְרוֹ לְהַטְרִיחַ.

יוצא משרת ב.

קפולט: חֵי רֹאשִׁי!

תְּשׁוּבָה נָאָה! הָא, זֶה מַמְזֵר שָׂמֵחַ!

יֵשׁ שֵׂכֶל בְּרֹאשׁוֹ, הָא, רֹאשׁ־בּוּל־עֵץ!

אֵלִי, כְּבָר בֹּקֶר. הָרוֹזֵן הִבְטִיחַ

לָבוֹא לְכָאן עִם לַהֲקַת נוֹגְנִים.

קול נגינה מאחורי הקלעים.

הִנֵּהוּ בָּא. אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹל.

אִשְׁתִּי! אוֹמֶנֶת! הֵי, שִׁמְעוּ נָא! הֵי!

חוזרת האומנת.

הָעִירִי נָא אֶת יוּלְיָה! הַלְבִּישִׁיהָ!

עָלַי לַחְטֹף שִׂיחָה עִם הָרוֹזֵן.

אָכֵן, מַהֵרִי! הֶחָתָן הִגִּיעַ.

פַּזְּרִי רַגְלַיִךְ! חוּשִׁי, הָאוֹמֶנֶת!

יוצאים.

תמונה חמישית

חדרה של יוליה.

נכנסת האומנת.

אומנת: גְּבִרְתִּי! הֵי, יוּלִיָּה! גְּבִרְתִּי! שֵׁנָה

קָפְצָה עָלֶיהָ. הֵי, כִּבְשָׂה שֶׁלִּי!

טְפוּ, עַצְלָנִית! דַּי, דַּי, מַחְמַל נַפְשִׁי!

דַּי, כַּלָּתִי! אַף לֹא מִלָּה? טוֹב, קְחִי לָךְ

שִׁבְעַת יָמִים וְנוּמִי עַד חֶשְׁבּוֹן!

הֵן לֹא תָּנוּחַ דַּעַת חֲתָנֵךְ

אִם זֶה הַלַּיְלָה תְּבַקְּשִׁי לָנוּחַ.

יִסְלַח לִי אֵל. אָמֵן. שֵׁנָה בְּרִיאָה

נָפְלָה עָלֶיהָ. כֵּן. אָעִיר אוֹתָהּ.

גְּבִרְתִּי, גְּבִרְתִּי! טוֹב, חֲתָנֵךְ יָבוֹא

וְיִמְצָאֵךְ שׁוֹכֶבֶת. כֵּן. הוּא יַפְתִּיעֵךְ.

פותחת את המסך.

אֵינֵךְ מַאֲמִינָה? מָה! לְבוּשָׁה?

וּבְשִׂמְלַת־כְּלוּלוֹת? הֲשׁוּב שָׁכַבְתְּ?

אֵין דֶּרֶךְ, אֲעִירֵךְ: גְּבִרְתִּי, גְּבִרְתִּי!

אֲבוֹי! הוֹשִׁיעוּ נָא! גְּבִרְתִּי מֵתָה!

הוֹי לְעֵינַי שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת! אָסוֹן!

הוֹי, הוֹי! יַ"שׁ, הָבוּ יַ"שׁ! סִינְיוֹר, סִינְיוֹרָה!

נכנסת סיניורה קפולט.

סיניורה קפולט: מַה לָּךְ רוֹגֶשֶׁת?

אומנת: הוֹי, אָסוֹן!

סיניורה קפולט: מָה הַדָּבָר?

אומנת: רְאִי! רְאִי! אַי, פַּחַד!

סיניורה קפולט: הוֹי! הוֹי! בִּתִּי שֶׁלִּי! חַיַּי! פִּקְחִי

עֵינַיִךְ וַחֲיִי, וָלֹא אָמוּת

גַּם אָנֹכִי! הַצִּילוּ נָא! הַצִּילוּ!

נכנס קפולט.

קפולט: הוֹ, בּוֹשׁוּ! הָרוֹזֵן פֹּה. הוֹצִיאוּהָ!

אומנת: מֵתָה, מֵתָה, אֵינֶנָּהּ. חֹשֶׁךְ, חֹשֶׁךְ!

סיניורה קפולט: הוֹ, חֹשֶׁךְ! הִיא מֵתָה! מֵתָה! מֵתָה!

קפולט: הָא! תְּנוּנִי וְאָצִיץ. וַי! קֵץ. קָרָה הִיא.

דָּמָהּ קָפָא. גּוּפָהּ נֻקְשֶׁה. נִמְלַט

מִפִּיהָ לַהַט הַחַיִּים. הַמָּוֶת,

כִּכְפוֹר מַקְדִּים לָבוֹא, הִנֵּהוּ נָח

עַל הֶעָנֹג שֶׁבְּפִרְחֵי הַגַּיְא.

אומנת: אֲבוֹי, אָסוֹן!

סיניורה קפולט: אֲבוֹי, יָגוֹן וּשְׁכוֹל!

קפולט: הַמָּוֶת, שֶׁקָּשַׁר לִי זֶה הָאֵבֶל,

קוֹשֵׁר אֶת פִּי, שֶׁלֹּא לְהַבִּיעֶנּוּ.

נכנסים לורנצו ופריס, עמהם להקת נוגנים.

לורנצו. אֵי הַכַּלָּה? הַנְּכוֹנָה הִיא כְּבָר

לַכְּנֵסִיָּה לָלֶכֶת?

קפולט. לָלֶכֶת, – כֵּן,

אוּלָם עַל־מְנָת שֶׁלֹּא לָשׁוּב לָנֶצַח.

לפריס.

הוֹ, בְּנִי! רְאֵה, בְּעֶרֶב כְּלוּלוֹתֶיךָ,

אֶל חֵיק כַּלָּה שֶׁלְּךָ שָׁכַב הַמָּוֶת.

הִנֵּה הַפֶּרַח, אֶת בְּתוּלָיו קָטַף הוּא.

הַמָּוֶת חֲתָנִי הוּא גַם יוֹרֵשׁ לִי.

בִּתִּי לָקַח לוֹ. עֵת אָמוּת הַכֹּל אוֹרִישׁ לוֹ.

חַיִּים וּמְשׂוֹשׂ־חַיִּים – הַכֹּל שֶׁלּוֹ הוּא.

פריס: אֵיכָה אֶת פְּנֵי הַיּוֹם לִרְאוֹת נִכְסַפְתִּי?

אֵיכָה הַיּוֹם הַזֶּה מַקְבִּיל פָּנַי?

סיניורה קפולט: הוֹ, יוֹם אָרוּר, אֻמְלָל, שָׂנוּא, נִתְעָב!

שָׁעָה כֹּה חֲשֵׁכָה עוֹד לֹא רָאָה הַזְּמָן

עַל נֵצַח נְתִיבוֹ בַּיִּסּוּרִים!

יַלְדָּה אַחַת – אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי,

יַלְדָּה אַחַת – עֲלוּבָתִי שֶׁלִּי

נֶחָמָתִי שֶׁלִּי, יְחִידָתִי,

וְזוֹ הַיְחִידָה טָרַף הַמָּוֶת!

אומנת: הוֹי, יוֹם נוֹרָא וָמָר, נוֹרָא וָמָר!

הוֹי, צַעַר וְיָגוֹן, יָגוֹן וָצַעַר!

אֲבוֹי, אֲבוֹי, אֲבוֹי לִי, יוֹם נוֹרָא!

שָׁחֹר מִשְּׁחוֹר כָּמוֹהוּ לֹא הָיָה עוֹד!

הוֹ יוֹם נוֹרָא וָמָר, וּמַר מִמָּר!

פריס: נִכְזָב, גָּרוּשׁ, נִלְעָג, נִבְגָּד, נִרְצָח!

הוֹ, מָוֶת מְתֹעָב, אוֹתִי רִמִּיתָ,

אוֹתִי בְּיָד אַכְזָרִיָּה הָרַסְתָּ!

אַהֲבָתִי שֶׁלִּי! חַיַּי שֶׁלִּי!

לֹא עוֹד חַיִּים כִּי אַהֲבָה בְּמָוֶת!

קפולט: נָזוּף, מָחוּץ, מָאוּס, חָנוּק, הָרוּג!

הוֹ, יוֹם אָסוֹן וּשְׁכוֹל, מַדּוּעַ בָּאתָ

לִתְקֹעַ סַכִּינְךָ בְּלֶב־חַגֵּנוּ?

בִּתִּי! הוֹי, לֹא בִּתִּי, נַפְשִׁי שֶׁלִּי!

אֵינֶנָּהּ עוֹד! אֲבוֹי, כָּבָה אוֹרָהּ,

וְשִׂמְחוֹתַי יָנוּחוּ בְּקִבְרָהּ!

לורנצו: הוֹ, הֵרָגְעוּ נָא! קֵץ! הֲלֹא כְּלִמָּה הִיא?

שֶׁכֵּן לֹא הַמְּבוּכָה הִיא סַם־סְגֻלָּה

לְסַעֲרַת הַנֶּפֶשׁ. זוֹ הַנַּעֲרָה

לֹא רַק לָכֶם הָיְתָה, – גַּם לַשָּׁמַיִם.

עַתָּה הִיא לַשָּׁמַיִם לְבַדָּם,

וְטוֹב לָהּ כָּךְ מִשֶּׁהָיָה לָהּ קֹדֶם.

עַל חֶלְקְכֶם נִבְצַר מִכֶּם לִשְׁמֹר,

שָׁמַיִם עַל חֶלְקָם לָעַד יִשְׁמֹרוּ,

אַוַּת־לִבְּכֶם הָיְתָה לְרוֹמֵמָה,

אָשְׁרָה הָיָה לָכֶם פִּסְגַת הָאשֶׁר,

עַל מָה, אֵיפוֹא, תִּבְכּוּ, בְּהִתְרוֹמֵם

רוּחָהּ עַד רוֹם עָנָן וּשְׁמֵי שָׁמַיִם?

מַה מְשֻׁנָּה אַהֲבַתְכֶם אֵלֶיהָ,

אִם כֹּה טֹרַף לִבְּכֶם עֵת כִּי רָוַח לָהּ!

לֹא רֹב יָמִים יָעִידוּ עַל אָשְׁרָהּ

שֶׁל נְשׂוּאָה, כִּי אִם מוֹתָהּ בִּדְמִי יָמֶיהָ.

חִדְלוּ נָא מִדְּמָעוֹת, וְכַמִּנְהָג,

עִטְרוּ אֶת גּוּפָתָהּ הָעֲנֻגָּה

בְּרוֹזְמָרִין וְאֶל הֵיכַל־הַקֹּדֶשׁ

שָׂאוּהָ עֲטוּפָה בְּהִנּוּמָה.

הַבְּכִי הוּא לָנוּ צַו וְלֶחֶם־חֹק,

אַךְ הַתְּבוּנָה תָּשִׂים אוֹתוֹ לִצְחוֹק.

קפולט: הַכֹּל אֲשֶׁר הוּכָן לְחַג אוֹרָה

יִלְבַּשׁ צוּרָה שֶׁל לְוָיָה שְׁחֹרָה!

לֹא כִּנּוֹרוֹת – פַּעֲמוֹנִים שֶׁל אֵבֶל,

לֹא סְעֻדַּת־כְּלוּלוֹת – מִשְׁתֵּה־יָגוֹן,

לֹא זֶמֶר־חַג – קִינוֹת וְתַמְרוּרִים,

לֹא נֵזֶר שֶׁל כַּלָּה – עֲטֶרֶת־מֵת,

כָּל הַדְּבָרִים הֹגוּ מִמְּסִלּוֹתָם.

וְכָל דָּבָר יְהִי כְּהִפּוּכוֹ!

לורנצו: סוּר נָא מִכָּאן, סִינְיוֹר, גַּם אַתְּ, סִינְיוֹרָה,

וְכֵן אַתָּה, רוֹזֵן. לְכוּ, הִכּוֹנוּ

לָשֵׂאת גּוּפָה הַצַּח אֶל בּוֹר הַקֶּבֶר.

לְקוֹל יוֹשֵׁב־מָרוֹם הַטּוּ אָזְנַיִם,

כִּי לֹא לַתֹּהוּ זוֹעֲפִים שָׁמַיִם.

יוצאים קפולט, סיניורה קפולט, פריס ולורנצו.

מנגן א: וּבְכֵן, חֲלִילֵינוּ אֶל כֵּלֵינוּ, וְאִישׁ לְבֵיתוֹ.

אומנת: אִישׁ לְבֵיתוֹ, יַקִּיר. קַח זֶה הַכְּלִי

וְלֵךְ. הָא, שֶׁבֶר! אֵין לוֹ תַּקָנָה.

יוצאת.

מנגן א: לֹא שֶׁבֶר, וְלֹא שֶׁבֶר־כְּלִי, וְיֵשׁ לוֹ תַּקָנָה.

נכנס פיטרו.

פיטרו: הוֹ, כְּלֵי־זְמָרִים, נַגְּנוּ לִי "יִשְׂמַח לִבִּי, יִרְוַח לוֹ⁶¹ ". אִם

יְקָרִים לָכֶם חַיַּי, נַגְּנוּ לִי “יִשְׂמַח לִבִּי, יִרְוַח לוֹ”!

מנגן א: וְלָמָּה דַוְקָא “יִשְׂמַח לִבִּי, יִרְוַח לוֹ”?

פיטרו: הוֹ, כְּלֵי־זְמָרִים, כֵּיוָן שֶׁלִבִּי מְנַגֵּן לִי "עָצוּב לִבִּי כִּי צַר

לוֹ". אָכֵן, הָבָה לִי מֵעֵין קִינָה עַלִּיזָה, וְרָוַח לִי.

מנגן א: שׁוּם קִינוֹת! לֹא עֵת לְנִגּוּנִים עַתָּה.

פיטרו: וּבְכֵן, אֵין רְצוֹנְךָ בְּכָךְ?

מנגן א: לֹא.

פיטרו: אֶתֵּן לֵךְ בְּיָד פְּתוּחָה וְכַף שְׁטוּחָה.

מנגן א: מָה?

פיטרו: לֹא מָעוֹת, כִּי אִם מַכּוֹת, לֹא עַל יָדְךָ, כִּי אִם עַל

פַּרְצוּפְךָ, זָמִיר צַפְצְפָנִי!

מנגן א: לֹא צַפְצְפָנִי, כִּי אִם פַּצְפְּצָנִי, וְהוּא יְפַצְפֵּץ אוֹתְךָ, כְּלִי־

שָׁרֵת מְפֻצְפָּץ!

פיטרו: בְּזֶה הַסִּיר אַרְתִּיחַ אֶת רֹאשְׁךָ, רֹאשׁ־בָּקָר, וּפִגְיוֹן זֶה

יְנַגֵּן לֵךְ תָּוֵי־תָּוִים דַּקֵּי דַקִּים וְעָבֵי עָבִים! וְאַרְאֶה לְךָ

פָה־סוֹל, פְּסֹלֶת בֶּן־פְּסוֹל! וְאַרְאֶה לְךָ רֶה־מִי־פָה,

בְּרִיָּה מֵחֻצָּפָה!

מנגן א: אָכֵן, תִּרְאֶה גַּם דּוֹ־מִי־רֶה וְסוֹל־פַה־סוֹל, מוֹרֶה לִנְגִינָה

בְּזִיל־הַזּוֹל!

מנגן ב: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, טְמֹן אֶת הַפִּגְיוֹן בִּנְדָנוֹ וּשְׁלֹף אֶת שִׂכְלְךָ

מֵאֲרוֹנוֹ!

פיטרו: הִזָּהֲרוּ! שִׂכְלִי אֶשְׁלֹף, וְזֶה הָרִיב יָבוֹא עַד סוֹף! פִּגְיוֹן

הַבַּרְזֶל אֶטְמֹן, יַכֶּה אֶתְכֶם בַּרְזֶל הַהִגָּיוֹן. הָשִׁיבוּ נָא

בִּשְׂפַת אֱנוֹשׁ:

"עֵת בְּעִמְקֵי הַלֵּב צוֹרֵב הַפֶּצַע,

וְשִׁיר קִינָה נוֹסֵךְ תּוּגָה וְעֶצֶב,

עוֹלִים צְלִילִים, צְלִילִים שֶׁל כֶּסֶף…"

מַדּוּעַ זֶה “צְלִילִים שֶׁל כֶּסֶף”? מַדּוּעַ זֶה "עוֹלִים צְלִילִים

שֶׁל כֶּסֶף"? מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר, סִימוֹן בֶּן אֲסִימוֹן? ⁶²

מנגן א: פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ, סִינְיוֹר. כֶּסֶף פֵּרוּשׁוֹ צְלִיל עָרֵב לָאֹזֶן.

פיטרו: יָפֶה! וּמַה דַּעְתְּךָ, הוּגוֹ כִּנּוֹרִינוֹ?

מנגן ב: דַּעְתִּי, שֶׁאָנוּ מַשְׁמִיעִים צְלִילֵי כֶּסֶף בַּעֲבוּר כֶּסֶף.

פיטרו: הַפְלֵא וָפֶלֶא! וְדַעְתְּךָ, גֵּ’קוֹבּוֹ טַנְבּוּרִינוֹ?

מנגן ג: הוֹ, סְלִיחָה וּמְחִילָה! אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאַתָּה הוּא הַזַּמָּר

בַּלַּהֲקָה. אָכֵן, אֶת דַּעְתְּךָ אַבִּיעַ אָנֹכִי. "צְלִילִים שֶׁל

כֶּסֶף" פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁכְּלֵי־זְמָרִים אֵינָם שׁוֹמְעִים צְלִילֵי זָהָב.

שר

"עוֹלִים צְלִילִים, צְלִילִים שֶׁל כֶּסֶף.

לִבִּי נוֹשַׁע, לִבִּי רָוַח לוֹ…"

יוצא פיטרו.

מנגן א: טְפוּ, אֵיזוֹ מִפְלֶצֶת טַרְדָּנִית!

מנגן ב: יִקָּחֵהוּ אֹפֶל! נֵלֵךְ, גֵּ’קוֹבּוֹ. נַמְתִּין לָאֲבֵלִים וְנַחְטֹף לָנוּ

סְעֻדַּת הַבְרָאָה.

יוצאים.

מערכה חמישית

תמונה ראשונה

רחוב במנטואה.

נכנס רומאו.

רומאו: אִם יֵשׁ אֱמֶת בַּחֲנֻפַּת חֲלוֹם,

הֲרֵי בְּשׂוֹרַת־שָׂשׂוֹן מְזֻמָּנָה לִי.

שָׁלֵו לִבִּי כְּמֶלֶךְ בִּמְסִבּוֹ;

הַיּוֹם מִין רוּחַ נְדִירָה נוֹשֵׂאתְנִי

וְהִרְהוּרֵי־חֶדְוָה מַשְׁרָה עָלַי.

בַּחֲלוֹמִי הוֹפִיעָה גְּבִירָתִי

וּמְצָאַתְנִי מֵת. חֲלוֹם מוּזָר:

מַתִּיר לְמֵת לַחֲשֹׁב אַחַר הַמָּוֶת!

כֹּה לָהֲטוּ שְׂפָתֶיהָ עַל שְׂפָתַי,

עַד כִּי חָזְרָה נַפְשִׁי וְהִתְעוֹרַרְתִּי

קֵיסָר וּמְצַוֶּה עַל כָּל הָאָרֶץ.

הוֹ, מַה תִּמְתַּק הָאַהֲבָה עַצְמָהּ,

אִם כֹּה יִשְׂגֶּה הָאשֶׁר בִּצְלָלֶיהָ!

נכנס בלתזר.

מַה בְּוֵרוֹנָה, בַּלְתָּזָר? פְּתַח פִּיךָ!

וְהַנָּזִיר שָׁלַח אֵלַי אִגֶּרֶת?

הַגֵּד, מַה שְּׁלוֹם גְּבִרְתִּי? וּשְׁלוֹם אָבִי?

וְיוּלְיָה מַה שְּׁלוֹמָהּ? הֵן זֹאת שָׁאַלְתִּי.

שֶׁאִם לָהּ טוֹב, כָּל רַע לֹא יְבוֹאֵנוּ.

בלתזר: אָכֵן, לָהּ טוֹב, כָּל רַע לֹא יְבוֹאֵנוּ.

גּוּפָהּ מֻטָּל בְּקֶבֶר אֲבוֹתֶיהָ.

וְנִשְׁמָתָהּ בֵּין מַלְאָכִים שׁוֹכֶנֶת.

בִּקְבוּרָתָהּ רָאִיתִי וְנֶחְפַּזְתִּי

לָבוֹא וּלְסַפֵּר זֹאת בְּאָזְנֶיךָ.

הוֹ, סְלַח נָא לִי עַל רוֹעַ הַבְּשׂוֹרָה,

זוֹ הַשְּׁלִיחוּת אַתָּה עָלַי הִטַּלְתָּ.

רומאו: הֲכָךְ הוּא הַדָּבָר? אִם כֵּן,

בּוֹעֵט אֲנִי בַּמַּזָּלוֹת וּגְזָר־דִּינָם.

לבלתזר.

הֲלֹא תֵּדַע הֵיכָן הוּא מְעוֹנִי,

הָבֵא נְיָר וּדְיוֹ, וּשְׂכֹר סוּסִים לִי!

יוֹצֵא אֲנִי לַדֶּרֶךְ עוֹד הַלַּיְלָה.

בלתזר: הוֹ, הֵרָגַע, סִינְיוֹר: חִוְרוֹן־פָּנֶיךָ

כִּמְרַמֵּז עַל מַעֲשֶׂה פָּזִיז.

רומאו: הָא, הֲבָלִים! עֲשֵׂה אֲשֶׁר צֻוֵּיתָ.

אֵין בְּיָדְךָ מִכְתָּב מֵהַנָּזִיר?

בלתזר: לֹא, אֲדוֹנִי הַטּוֹב.

רומאו: הָא, לֹא אִכְפַת!

מַהֵר וּשְׂכֹר סוּסִים. מִיָּד אָבוֹא.

יוצא בלתזר.

וּבְכֵן, אִתָּךְ אֶהְיֶה הַלַּיְלָה, יוּלִיָּה.

יֵשׁ לְבַקֵּשׁ עֵצָה. הוֹ, הָאָסוֹן,

אֵיכָה תַּפְלִיא לְהִתְגַנֵּב אֶל מַחֲשַׁבְתָּם

שֶׁל בְּנֵי אָדָם, שֶׁקָּצוּ בְּנַפְשָׁם!

בְּזִכְרוֹנִי עוֹלֶה אֶחָד רוֹקֵחַ,

שׁוֹכֵן הוּא אֵי־בָּזֶה… הִשְׁגַּחְתִּי בּוֹ

לָאַחֲרוֹנָה, לִקֵּט לוֹ עִשְׂבֵי־בָּר,

הָלַךְ קוֹדֵר, עוֹטֵה בְּלוֹאִים, צָנוּם

וּמְצֻמָּק, כְּאִלּוּ הוֹבִישׁוֹ

הָעֹנִי עַד לְשֹׁרֶשׁ עַצְמוֹתָיו.

חֲנוּת לוֹ עֲלוּבָה, עַל תִּקְרָתָהּ

תְּלוּיִים פֻּחְלָץ־תַּנִּין וְצַב־שִׁרְיוֹן,

וּשְׁאָר עוֹרוֹת־דָּגִים לְמִינֵיהֶם,

פְּרוּכֵי־צוּרָה וָתֹאַר. בַּכְּתָלִים

עַל אִצְטַבּוֹת, עָרוּךְ מִין אֹסֶף דַּל

שֶׁל צִנְצָנִים רֵיקִים, כְּלֵי חֶרֶס יְרַקְרַק,

שַׁלְפּוּחִיּוֹת. זְרָעִים מְעֻפָּשִׁים,

שְׁיָרֵי־חוּטִים, דְּבֵלוֹת־טַרְפֵּי־וְרָדִים

פְּזוּרִים כְּמֻצָּגִים לָרַאֲוָה.

וּלְמַרְאֵה זוֹ הַדַּלּוּת אָמַרְתִּי:

"אִם יֵשׁ פְּלוֹנִי זָקוּק לְסַם־הַמָּוֶת,

אֲשֶׁר מוֹכְרוֹ חַיָּב מִיתָה בְּמַנְטוּאָה⁶³,

יִפְנֶה אֶל הַמִּסְכֵּן פֹּה וְיֻתַּן לוֹ."

הוֹ, מַחֲשַׁבְתִּי הִקְדִּימָה אֶת צְרָכַי

וְאִישׁ נִצְרָךְ זֶה יִמְכְּרֵהוּ לִי.

אִם אֶל נָכוֹן אֶזְכֹּר, הִנֵּה הַבַּיִת.

אוּלָם בְּשֶׁל הַחַג זֶה הַקַּבְּצָן

נָעַל אֶת חֲנוּתוֹ. הֵי, שְׁמַע, רוֹקֵחַ!

נכנס רוקח.

רוקח: מִי הַצּוֹעֵק בְּקוֹל?

רומאו: בּוֹא קְרַב, אִישִׁי.

הֲרֵי אָדָם אֶבְיוֹן אַתָּה, דּוֹמַנִי.

קַח אַרְבָּעִים שִׁקְלֵי־זָהָב וְתֵן לִי

קַמְצוּץ שֶׁל סַם עַזִּיז, חָרִיף, נִמְהָר,

הָאָץ לַחְדֹּר אֶל כְּלֵי הַדָּם כְּחֶתֶף,

וְאִם נוֹטְלוֹ לֵאֵה־חַיִּים־וָנֶפֶשׁ,

קוֹרֵס בִּן רֶגַע וְנוֹפֵל לָאָרֶץ,

וּמִגּוּפוֹ כָּל נִשְׁמָתוֹ פּוֹרַחַת

כִּפְרֹחַ אֵשׁ מִבֶּטֶן הַתּוֹתָח.

רוקח: אָמְנָם, יֵשׁ בְּיָדִי סַמִּים כְּמוֹ אֵלֶּה,

אַךְ אִם אֶמְכֹּר, חֹק מַנְטוּאָה הוֹרְגֵנִי.

רומאו: וְכִי עָנִי מָרוּד וְדַךְ כָּמוֹךָ

יָרֵא לָמוּת? הֵן הָרָעָב חָרַשׁ

עַל פַּרְצוּפְךָ; מְרִירוּת וְדִכָּאוֹן

יָצִיצוּ מֵעֵינֶיךָ, וְקֻפָּה

שֶׁל עֶלְבּוֹנוֹת תְּלוּיָה מֵאֲחוֹרֶיךָ.

לֹא הָעוֹלָם הוֹגֶה חִבָּה לְךָ

וְלֹא חֻקָּיו, כֵּיוָן שֶׁעוֹלָמֵנוּ

עוֹד לֹא תִּקֵּן שׁוּם חֹק, לְפִיו

עָשׂוּי אַתָּה לְהִתְעַשֵּׁר. אָכֵן,

עֲבֹר עַל הַחֻקִּים וְהִתְעַשַּׁרְתָּ.

קַח.

רוקח: לֹא רְצוֹנִי, כִּי אִם עָנְיִי לוֹקֵחַ.

רומאו: לֹא לִרְצוֹנְךָ – לְעָנְיְךָ נָתַתִּי.

רוקח: שִׂים זֹאת בְּכָל שִׁקּוּי אֲשֶׁר חָפַצְתָּ,

וּבְלַע עַד תֹּם, וְנִשְׁמָתְךָ תִּפְרַח לָהּ,

אַף לוּ הָיִיתָ שִׁבְעָתַיִם גֶּבֶר.

רומאו: קַח! הַזָּהָב רָעָה עֲקִיצָתוֹ

מֵרַעַל. בְּעוֹלָם מָאוּס שֶׁלָּנוּ

יֵיטִיב לִקְטֹל הוּא נְפָשׁוֹת רַב יֶתֶר

מִמַּעֲשֵׂי־מִרְקַחַת עֲלוּבִים

שֶׁמִּמְכָּרָם אוֹסֵר הַחֹק עָלֶיךָ,

אֲנִי מָכַרְתִּי רַעַל, לֹא אַתָּה.

הֱיֵה שָׁלוֹם! לֵךְ, קְנֵה לְךָ מְעַט

מָזוֹן, יִשְׁמַן בְּשָׂרְךָ וְהִתְעַגַּלְתָּ.

נוטל הצלוחית.

בּוֹא, רַעַל! הוֹ, לֹא רַעַל, כִּי מַחְמַל־

לִבִּי אַתָּה, אֶל יוּלְיָה בּוֹא אִתִּי

וְשָׁם, רֵעִי, תָּבוֹא לְעֶזְרָתִי.

יוצאים.

תמונה שניה

תאו של הנזיר לורנצו.

נכנס הנזיר ג’ובני.

ג’ובני: אָח פְרַנְצִיסְקַנִי! הֵי, שְׁמָעֵנִי, אֶחָא!

נכנס לורנצו.

לורנצו: הֶאָח גּ’וֹבַנִי! זֶה קוֹלוֹ לָבֶטַח.

הָא, בּוֹאֲךָ בָּרוּךְ מִמַּנְטוּאָה, אָחִי!

וּמַה בְּפִי רוֹמֵאוֹ? אוֹ אוּלַי,

כָּתַב לִי? וְאִם כֵּן, אֵי הָאִגֶּרֶת?

ג’ובני: הָלַכְתִּי לְבַקֵּשׁ לִי אָח־לַדֶּרֶךְ,

אַחַד הַנְּזִירִים שֶׁל מִסְדָּרֵנוּ,

וּמְצָאתִיו בָּעִיר הַזֹּאת טוֹרֵחַ

עַל נְגוּעִים בְּדֶבֶר, אַךְ כֵּיוָן

שֶׁהַשּׁוֹמְרִים גֻּנַּב בָּהֶם חֲשָׁד,

שֶׁזּוֹ הַמַּגֵּפָה דָבְקָה גַם בָּנוּ,

הֵגִיפוּ אֶת הַשַּׁעַר⁶⁴ בְּפָנֵינוּ,

וְכָךְ בֻּטְּלָה גַּם שְׁלִיחוּתִי לְמַנְטוּאָה.

לורנצו: וּמִי הֵבִיא אֵלָיו אֶת אִגַּרְתִּי?

ג’ובני: הֵן לֹא יָכֹלְתִּי לְמָסְרָהּ. הִנֵּהִי.

אָמְנָם בִּקַּשְׁתִּי לְשַׁגְּרָהּ אֵלֶיךָ,

אַךְ לֹא נִמְצָא שָׁלִיחַ, כִּי הַדֶּבֶר

הִטִּיל עַל כָּל אָדָם מוֹרָא וָפַחַד.

לורנצו: אֲבוֹי לִי, עֵסֶק בִּישׁ! נִשְׁבַּע אֲנִי,

אָחִי, לֹא הֲבָלִים בָּהּ, כִּי דְבָרִים

חוֹרְצֵי־גּוֹרָל וְגַם פִּקּוּחַ־נֶפֶשׁ,

שֶׁדְּחִיָּתָם גּוֹרֶרֶת סַכָּנוֹת.

גּ’וֹבָנִי, לֵךְ הָבֵא לִי מוֹט־בַּרְזֶל.

אַמְתִּין לְךָ בְּקִיטוֹנִי.

ג’ובני: מִיָּד, אָחִי.

יוצא ג’ובני.

לורנצו: כָּעֵת אֵלֵךְ לִי בְּגַפִּי לַקֶּבֶר,

וְיוּלְיָה תּוֹךְ שָׁלשׁ שָׁעוֹת תָּקִיץ.

וַדַּאי תִּשְׁפֹּךְ עָלַי אֶת חֲמָתָהּ,

כֵּיוָן שֶׁלֹּא הוֹדַעְתִּי לְרוֹמֵאוֹ

כָּל מַה שֶׁנִּתְרַחֵשׁ פֹּה, בְּוֵרוֹנָה,

אַךְ שׁוּב אֶכְתֹּב לְמַנְטוּאָה, אֶת יוּלִיָּה

אַחְבִּיאָה בְּתָאִי עַד בּוֹא הָעֵת.

הַמִּסְכֵּנָה! גּוּף חַי בְּבוֹר שֶׁל מֵת.

יוצא.

תמונה שלישית

בית־קברות: אחוזת־קבר לבית־קפולט.

נכנס פריס, עמו הפז' שלו, הנושא לפיד וזר פרחים.

פריס: הַב לַפִּידְךָ לִי, נַעַר. סוּר הַצִּדָּה.

הוֹ, לֹא. כַּבֵּהוּ פֶּן אֵי־מִי יִרְאֵנִי.

לֵךְ שְׁכַב לְךָ בְּצֵל הַבּוּקִיצוֹת.

הַצְמִידָה אֹזֶן קַשּׁוּבָה לָאָרֶץ.

אַדְמַת בֵּית־הֶעָלְמִין תְּחוּחָה, נִבְקַעַת

מֵרֹב קְבָרִים שֶׁבְּחֵיקָהּ חָפָרוּ,

כָּל צַעַד עַל פָּנֶיהָ הֵד יַשְׁמִיעַ.

וְאִם תִּשְׁמַע, – תֵּן אוֹת לִי בִּשְׁרִיקָה.

הַב הַפְּרָחִים. עֲשֵׂה אֲשֶׁר צֻוֵּיתָ. לֵךְ.

הפז': לנפשו. בֵּין הַקְּבָרִים לְהִתְיַחֵד אֵימָה הִיא,

אַךְ עַל כָּרְחִי אוֹכִיחַ אֹמֶץ־לֵב.

מסתלק.

פריס: לָךְ, שׁוֹשַׁנְתִּי, פִּרְחֵי שׁוֹשָׁן הֵבֵאתִי.

אֲבוֹי! חֻפָּה לָךְ שֶׁל עָפָר וָאֶבֶן.

אִם אֵין לִי מֵי־נִיחוֹחַ, וְהִרְוֵיתִי

עֶרֶשׂ־כְּלוּלוֹת זֶה טַל־דִּמְעָה לוֹהֶבֶת.

הוֹ, נֵדֶר לָךְ נָדַרְתִּי, כַּלָּתִי,

יוֹמָם וָלֵיל לִבְכּוֹת עַל מִשְׁמַרְתִּי.

קול שריקה.

הַנַּעַר לִי שׁוֹרֵק, בָּא מִישֶׁהוּ.

הוֹ, רֶגֶל אֲרוּרָה! בָּאת לְחַלֵּל

קִינַת נַפְשִׁי בְּדוּמִיַּת הַלֵּיל.

מָה! לַפִּידִים? אָחוּשׁ אֶמְצָא לִי סֵתֶר.

מסתתר בין השיחים.

נכנסים רומאו ובלתזר. הלה נושא לפיד וכלי־חפירה.

רומאו: תֵּן לִי הַמּוֹט וְהַמַּכּוֹשׁ, וְקַח נָא

אִגֶּרֶת זוֹ. עִם הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר

שָׂאֶהָ לְאָבִי. תֵּן הַלַּפִּיד לִי.

יִקְרֶה אֲשֶׁר יִקְרֶה פֹּה לְעֵינֶיךָ,

עֲמֹד הַרְחֵק וְאַל נָא תַּפְרִיעֵנִי.

אֵרֵד אֶל עֶרֶשׂ־מָוֶת זֶה לַחֲזוֹת

בִּפְנֵי אִשְׁתִּי, אִם כִּי עִקַּר חֶפְצִי הוּא

לַחֲלֹץ מֵאֶצְבַּע הַמֵּתָה טַבַּעַת

יִקְרַת־עֵרֶךְ הַדְּרוּשָׁה לִי לְתַכְלִית

קְדוֹשָׁה וְנַעֲלָה. חִישׁ שָׂא רַגְלֶיךָ!

אַךְ שִׂימָה לֵב: אִם יְסִיתְךָ הַיֵּצֶר

וְעֹז תַּרְהִיב לַחְשֹׁד בִּי וְלִתְהוֹת

עַל מַעֲשַׂי, חֵי אֶרֶץ וְשָׁמַיִם,

בְּשָׂרְךָ אֲנִי קוֹרֵעַ לִגְזָרִים

וְאֵיבָרֶיךָ הַשְׁסוּעִים זוֹרֵעַ

עַל פְּנֵי בֵּית־הֶעָלְמִין הָרַעַבְתָן.

לִי מְזִמָּה זְדוֹנִית וְאַכְזָרִית.

כְּזֶה הַחֹשֶׁךְ הַסּוֹגֵר עָלֵינוּ,

וְלֹא אֵדַע חֶמְלָה, כְּמוֹ נָמֵר

מֻכֵּה כָּפָן, אוֹ יָם שׁוֹאֵג בַּסַּעַר.

בלתזר: מִיָּד אֵלֵךְ, לֹא אַטְרִידְךָ, סִינְיוֹר.

רומאו: בָּזֹאת תּוֹכִיחַ מְסִירוּת לִי. קַח!

נותן לו צרור־כסף.

עֲלֵה וּצְלַח, בָּחוּר. הֱיֵה שָׁלוֹם!

בלתזר: לנפשו. הוּא כֹּה מַחֲרִיד. אַמְתִּין בַּמַּאֲרָב.

חוֹשֵׁשְׁנִי, כִּי זָרוֹת כַּוָּנוֹתָיו.

סר ומסתתר.

רומאו: נוטל את הכלים ונגש לקבר.

הוֹ, לֹעַ פִּגּוּלִים וְרֶחֶם־מָוֶת,

בָּלַעְתָּ כְּבָר יְקָר חֶמְדַּת הָאָרֶץ!

עַתָּה אֶפְרֹץ רְקַב־מַלְתְּעוֹתֶיךָ

וְעַל אַפְּךָ אֶדְחַס בָּהֶן עוֹד טֶרֶף.

פותח מכסה הארון.

פריס: מגיח ממחבואו.

זֶה הַגּוֹלֶה! הוּא, הַיָּהִיר, רָצַח

אֶת בֶּן־דּוֹדָהּ שֶׁל יוּלִיָּה. סְבוּרִים,

כִּי הַיְצוּר הָרַךְ קָמַל מִצַּעַר.

וַדַּאי זוֹמֵם הוּא מַעֲשֶׂה מַחְפִּיר

בְּאֵלֶּה הַמֵּתִים. זֹאת לֹא אַרְשֶׁנּוּ.

ניגש אל רומאו.

מוֹנְטַגִּי, מְשֹׁךְ יָדְךָ! מְלָאכָה טְמֵאָה הִיא.

כְּלוּם אֵין הַמָּוֶת סְיָג לְיָד נוֹקֶמֶת?

בֶּן־תוֹעֵבוֹת, פּוֹשֵׁעַ! אֲסַרְתִּיךָ.

צַיֵּת וָלֵךְ אַחֲרַי. אַתָּה בֶּן־מָוֶת.

רומאו: בֶּן־מָוֶת, כֵּן. לָכֵן גַּם בָּאתִי הֵנָּה.

אַל נָא תִּתְגָּר בְּנוֹאָשִׁים, הָעֶלֶם.

לֵךְ לְשָׁלוֹם, עָזְבֵנִי לְנַפְשִׁי.

תֵּן דַּעְתְּךָ עַל הַשּׁוֹכְנִים בַּקֶּבֶר –

יָעִירוּ הֵם בְּךָ יִרְאַת הַמָּוֶת.

הוֹ, אָנָּא, עֶלֶם! אַל תַּצִּית בִּי זַעַם,

לְבַל אוֹסִיף עוֹד חֵטְא עַל חֲטָאַי.

לֵךְ, סוּרָה מִדַּרְכִּי! עֵדִים שָׁמַיִם,

יָקַרְתָּ לִי מִשֶּׁיָּקְרָה נַפְשִׁי לִי,

כִּי מִלְחָמָה אָסַרְתִּי עַל נַפְשִׁי.

בְּרַח מִצָּרָה וּזְכֹר בְּבוֹא הָעֵת:

שׁוֹטֶה רַחוּם צִוַּנִי: “הִמָּלֵט!”

פריס: לְשִׁדּוּלֶיךָ בָּז אֲנִי, פּוֹשֵׁעַ,

אוֹסֵר אֲנִי אוֹתְךָ בְּשֵׁם הַחֹק.

רומאו: תִּתְגָּר בִּי, נַעֲרִי? וּבְכֵן, שְׁלֹף חֶרֶב!

נלחמים.

הפז': אֵלִי, לוֹחֲמִים! אַזְעִיק אֶת הַשּׁוֹטְרִים.

פריס: הָרוּג אֲנִי! נופל.

אִם אֵין לִבְּךָ לֶב־אֶבֶן

פְּתַח קֶבֶר זֶה וּטְמֹן אוֹתִי עִם יוּלִיָּה!

מת

רומאו: נִשְׁבַּעְתִּי, כֵּן יִהְיֶה. אַךְ מִי הָאִישׁ?

זֶה פָּרִיס הָאָצִיל, שְׁאֵר מֶרְקוּצִיּוֹ!

מַה שָּׂח לִי מְשָׁרְתִי? יַחְדָּו דָּהַרְנוּ…

לִבִּי חָשַׁךְ עָלַי, וְלֹא הִקְשַׁבְתִּי.

אָמַר, כִּי פָּרִיס מִתְחַתֵּן עִם יוּלִיָּה?

לֹא כֵן? אוֹ שֶׁמָּא זֶה חֲלוֹם? אוּלַי

בְּהַזְכִּירוֹ שֵׁם יוּלִיָּה דַּעְתִּי

חָלְשָׁה עָלַי, וְזֹאת לִבִּי בָּדָה לִי?

הוֹ, תֵּן יָדְךָ!

נוטל יד המת.

אָח לְגוֹרָל אָפֵל אַתָּה לִי,

גּוּפְךָ אַטְמִין בְּקֶבֶר מְפֹאָר.

הוֹ, לֹא! לֹא קֶבֶר, נַעֲרִי הַמֵּת,

כִּי מִגְדַּלּוֹר. הֵן יוּלְיָה פֹּה תָּנוּחַ

וִיפִי־פָּנֶיהָ זֶה הַכּוּךְ הוֹפֵךְ

לְמִין טְרַקְלִין־מִשְׁתֶּה זוֹרֵעַ נֹגַהּ.

שְׁכַב כָּאן, מֵתִי, יַד מֵת אוֹתְךָ קוֹבֶרֶת.

מניח את פריס בקבר.

הֵן יֵשׁ בְּרִיּוֹת, אֲשֶׁר לִפְנֵי מוֹתָם

מִין רוּחַ עַלִּיזָה בָּהֶם פּוֹעֶמֶת,

וְהַשּׁוֹמְרִים מִשְׁמֶרֶת עֶרֶשׂ־דְּוָי

קוֹרְאִים לָזֹאת בָּרָק בְּטֶרֶם מָוֶת.

וְכִי אוּכַל לִקְרֹא לָזֹאת בָּרָק?

מתבונן בגופה של יוליה.

אַהֲבָתִי! אִשְׁתִּי שֶׁלִּי! הַמָּוֶת,

שֶׁדְּבַשׁ יָנַק לוֹ מִנִּשְׁמַת אַפֵּךְ,

קָצְרָה יָדוֹ מִגַּעַת בְּיָפְיֵךְ.

עוֹד לֹא נֻצַּחְתְּ. עֲדַיִן נֵס־הַיֹּפִי

כְּאַרְגָּמָן מַבְלִיחַ עַל שְׂפָתַיִךְ

וְדֶגֶל אַפְרוּרִי שָׁם לֹא פָּרַשׂ

הַמָּוֶת. טִיבַּלְט, כְּלוּם שׁוֹכֵב הִנְּךָ

בְּתַכְרִיכֵי־דָּמִים? אֱמֹר נָא לִי,

מַה חֶסֶד עוֹד אוּכַל לִגְמֹל לְךָ?

יָד זוֹ אֲשֶׁר הִכְרִיתָה עֲלוּמֶיךָ,

אֶת עֲלוּמָיו שֶׁל אוֹיִבְךָ תַּכְרִית.

כַּפֶּר־נָא לִי, אָחִי! הָהּ, לָמָּה, יוּלִיָּה,

מַחְמַל לִבִּי, אַתְּ כֹּה יָפָה עֲדַיִן?

הֲיִתָּכֵן, כִּי מָוֶת חֲדַל־גּוּף

קָשַׁר לָךְ אַהֲבָה, וְכִי מִפְלֶצֶת

צְנוּמָה וְנִתְעָבָה זוֹ תִּנְצְרֵךְ

לְמַעַן תַּעֲגֹב עָלַיִךְ פֹּה בַּחֹשֶׁךְ?

הוֹ, פַּחַד זֶה אֵלַיִךְ מַצְמִידֵנִי

וּמֵאַרְמוֹן־צְלָלִים זֶה לֹא אָמוּשׁ עוֹד.

כֵּן, פֹּה נִשְׁאָר אֲנִי עִם שִׁפְחוֹתַיִךְ, –

בְּנוֹת הָרִמָּה וְהַתּוֹלָע. הָהּ, פֹּה

אָקִים נְוֵה־מְנוּחוֹת לִי עֲדֵי עַד,

וּמִבְּשָׂרִי, שְׂבַע נַפְתּוּלֵי־חַיִּים,

אָסִיר פִּגְעֵי גּוֹרָל מְתַעְתֵּעַ.

מחבק את גופת יוליה.

עֵינַי שֶׁלִּי, שְׂאוּ מַבָּט אַחֲרוֹן!

זְרוֹעוֹת שֶׁלִּי, חִבּוּק אַחֲרוֹן חַבֵּקְנָה!

שְׂפָתַי שֶׁלִּי, אַתֶּן דַּלְתֵי הַנֶּפֶשׁ,

חִתְמוּ נָא בִּנְשִׁיקָה שֶׁל תֹּם וָטֹהַר

עַל שְׁטָר־מִמְכָּר נִצְחִי לְמַר־הַמָּוֶת!

מוציא צלוחית הרעל.

בּוֹא, רַב־חוֹבֵל זוֹעֵף, בּוֹא צַר־הָעַיִן,

נַפֵּץ, מַלָּח נוֹאָשׁ, אֶת סִירָתְךָ

הַסְּחַרְחָרָה אֶל דְּכִי־הַגַּל בַּסֶּלַע!

אַהֲבָתִי שֶׁלִּי, זוֹ לְחַיַּיִךְ!

שותה את הרעל.

נֶאֱמָנִים סַמֶּיךָ, הָרוֹקֵחַ!

וְכָךְ הֲרֵינִי מֵת בִּנְשִׁיקָה.

מחבק ליוליה ומת.

מעברו השני של בית־הקברות בא לורנצו. בידיו את ומעדר.

לורנצו: הַנְחֵה רַגְלַי הַיְשִׁישׁוֹת, פְרַנְצִיסְקוּס,

הֵן נִתְקְלוּ הַלַּיְלָה בִּקְבָרִים

אֵין־קֵץ. מִי שָׁם?

בלתזר: יָדִיד וּמְיֻדָּע.

לורנצו: הֱיֵה בָּרוּךְ לִי, רֵעַ טוֹב. אֱמֹר נָא,

מַה טַּעַם שָׁם יָאִיר לַפִּיד לַתֹּהוּ

עַל רְמָשִׂים וְגֻלְגְּלוֹת סוּמוֹת?

זֶה קֶבֶר קַפּוּלֶט מוּאָר, דּוֹמַנִי.

בלתזר: אֱמֶת, זְקֵנִי־קְדוֹשִׁי. אָדָם אָהוּב

עָלֶיךָ שָׁם נִמְצָא.

לורנצו: מִי הוּא?

בלתזר: רוֹמֵאוֹ.

לורנצו: הֲזֶה מִכְּבָר?

בלתזר: חֲצִי שָׁעָה לְעֵרֶךְ.

לורנצו: בּוֹא נִכָּנֵס אֶל אֲחֻזַּת־הַקֶּבֶר.

בלתזר: אֵינִי מֵעֵז, סִינְיוֹר, כִּי אֲדוֹנִי

צִוָּה עָלַי לְהִסְתַּלֵּק מִפֹּה,

אָמַר, שֶׁאִם אֶהְיֶה בּוֹלֵשׁ אַחֲרָיו,

הוּא יַהַרְגֵנִי.

לורנצו: הִשָּׁאֵר, אֵפוֹא.

אֶגַּשׁ נָא לְבַדִּי, הָהּ, מַה יָּרֵאתִי

מִמַּעֲשֶׂה נִמְהָר וּבִישׁ־מַזָּל!

בלתזר: שָׁם, תַּחַת עֵץ, נִמְנַמְתִּי וְחָלַמְתִּי.

שֶׁאֲדוֹנִי נִלְחָם עִם אִישׁ פְּלוֹנִי

וְהִכְרִיעוֹ לָאָרֶץ מֵת.

לורנצו: רוֹמֵאוֹ!

קרב לקבר.

אֲבוֹי! שְׁלוּלִית שֶׁל דָּם בְּפֶתַח כּוּךְ־

הָאֶבֶן? מַה לָּהֶן לַחֲרָבוֹת אֵין־בַּעַל

וַעֲקֻבּוֹת מִדָּם וּלְמִשְׁכַּן־מְנוּחוֹת זֶה?

נכנס אל אחוזת הקבר.

רוֹמֵאוֹ! מֶה חָוְרוּ פָּנָיו? מִי עוֹד פֹּה?

גַּם פָּרִיס הָרוֹחֵץ בְּמוֹ דָמָיו?

אֲהָהּ, אֵיזוֹ שָׁעָה אַכְזָרִיָּה

שׁוֹאָה כָּזֹאת הֵבִיאָה בִּכְנָפֶיהָ!

הִנֵּה, כְּבָר מִתְנַעֶרֶת הָעַלְמָה.

יוליה מתעוררת.

יוליה: נָזִיר חָסוּד, אֵי בַּעֲלִי? הֵיטֵב

יָדַעְתִּי הַמָּקוֹם, שֶׁבּוֹ עָלַי לִהְיוֹת.

זֶה הַמָּקוֹם. אֲבָל הֵיכָן רוֹמֵאוֹ?

קול רעש מאחורי הקלעים.

לורנצו: שָׁמַעְתִּי קוֹל… צְאִי מִזֶּה הַקֵּן,

גְּבִרְתִּי. טֻמְאָה וָמָוֶת רוֹחֲשִׁים בּוֹ,

וּשְׁנָת שֶׁלֹּא לְפִי חֻקּוֹת הַטֶּבַע.

כֹּחוֹת עַזִּים מִכֹּחַ שִׁפּוּטֵנוּ

שִׁבְּשׁוּ כַּוָּנוֹתֵינוּ. אָנָּא, בּוֹאִי!

אִישֵׁךְ שָׂרוּעַ אֶל חֵיקֵךְ. הוּא מֵת.

וְכֵן גַּם פָּרִיס. בּוֹאִי, אֲבִיאֵךְ

בַּחֲסוּתָן שֶׁל נְזִירוֹת קְדוֹשׁוֹת.

אַל תִּשְׁאֲלִי דָבָר. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר

קְרֵבִים. חִישׁ, יוּלְיָה יַקִּירָה, מַהַרִי!

קול שאון מאחורי הקלעים.

לֹא עוֹד אָהִין לְהִשְׁתַּהוֹת, אֵלֵךְ לִי.

יוליה: לֵךְ לְשָׁלוֹם, אֵיפוֹא. אֲנִי נִשְׁאֶרֶת.

יוצא לורנצו.

מַה זֹּאת? צְלוֹחִית בְּיַד מַחְמַל־נַפְשִׁי?

הָרַעַל שָׂם לוֹ קֵץ בְּטֶרֶם עֵת!

רָשָׁע! לָגַם הַכֹּל. הוּא לֹא הוֹתִיר

טִפָּה שֶׁל חֶסֶד לִי. אֶשַּׁק שְׂפָתֶיךָ,

אוּלַי דָּבַק בָּהֶן עוֹד שֶׁמֶץ רַעַל,

וָמַתִּי מִמַּשְׁקֶה מֵשִׁיב־הַנֶּפֶשׁ.

נושקת לו.

שְׂפָתֶיךָ כֹּה חַמּוֹת.

שוטר א: מאחורי הקלעים.

בָּחוּר, הֵיכָן זֶה?

יוליה: קוֹלוֹת! עָלַי לָחוּשׁ. לְמַזָּלִי

פִּגְיוֹן פֹּה!

חוטפת את פגיונו של רומאו.

זֶהוּ נְדָנְךָ!

דוקרת עצמה.

הַחְלֵד בִּפְנִים, וּתְנֵנִי וְאָמוּת.

נופלת על גופו של רומאו ומתה.

נכנס שוטר. עמו נערו של פריס.

הפז': זֶה הַמָּקוֹם. הִנֵּה, לַפִּיד דּוֹלֵק שָׁם.

שוטר א: פֹּה דָּם נִשְׁפַּךְ. חַפֵּשׂ בֵּין הַקְּבָרִים.

כָּל אִישׁ שֶׁיִּתָּפֵשׂ – לַמַּאֲסָר.

יוצאים כמה שוטרים.

מַרְאֶה עָגוּם! פֹּה הָרוֹזֵן, הָרוּג הוּא.

זוֹ יוּלְיָה מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמֶיהָ.

חַמָּה עוֹד. מֵתָה בַּשֵּׁנִית. לְכָאן

הוּבְאָה הִיא לִקְבוּרָה לִפְנֵי יוֹמַיִם.

מַהֵר נָא לַנָּסִיךְ וְהוֹדִיעֵהוּ.

וְחוּשׁ לְקַפּוּלֶט. הָעִירָה אֶת מוֹנְטַגִי!

וְהַשְּׁאָר יוֹסִיפוּ לְחַפֵּשׂ.

פְּרִי הָאָסוֹן מֻטָּל פֹּה עַל הָאָרֶץ,

אַךְ אֵיךְ הִבְשִׁיל עָלֵינוּ עוֹד לַחְקֹר.

חוזרים שוטרים ובלתזר.

שוטר ב: זֶה מְשָׁרֵת רוֹמֵאוֹ, כָּאן תְּפַשְׂנוּהוּ.

שוטר א: יֻחְזַק פֹּה עַד בּוֹאוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ.

באים עוד שוטרים ומוליכים את לורנצו

שוטר ג: זֶה הַנָּזִיר נִתְפַּשׂ כֻּלּוֹ רוֹעֵד,

שׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת. כְּלֵי חֲפִירה הַלָּלוּ

מָצָאנוּ בְּיָדָיו.

שוטר א: חָשׁוּד מְאֹד.

הַחֲזִיקוּ בּוֹ.

נכנס הנסיך עם פמליתו.

הנסיך: מַה פֻּרְעָנוּת

הִשְׁכִּימָה קוּם כָּל־כָּךְ כְּדֵי לִגְזֹל

שֵׁנָה מֵעַפְעַפֵּינוּ?

נכנסים קפולט, סיניורה קפולט ועוד.

קפולט: מַה קָּרָה?

מַה פֵּשֶׁר כָּל הַמְּהוּמָה סְבִיבֵנוּ?

סיניורה קפולט: הוֹמֶה, רוֹגֵשׁ הָעָם בְּרֹאשׁ־חוּצוֹת:

“רוֹמֵאוֹ… פָּרִיס… יוּלִיָּה” צוֹעֲקִים,

הַכֹּל אָצִים אֶל אֲחֻזַּת־קִבְרֵנוּ.

הנסיך: אֵיזוֹ אֵימָה בּוֹקַעַת בְּאָזְנֵינוּ?

שוטר א: הֲדַר מַעֲלָתְךָ, כָּאן פָּרִיס הָרוֹזֵן

מֻטָּל הָרוּג; וְזֶה הַמֵּת – רוֹמֵאוֹ.

זוֹ יוּלִיָּה, שֶׁנִּפְטְרָה לֹא כְּבָר,

חָזְרָה לִחְיוֹת, אַךְ שׁוּב הוּמָתָה.

הנסיך: חֲקֹר וּדְרֹשׁ וּמְצָא אֵיךְ נִהְיְתָה

הַנְּבָלָה הַזֹּאת!

שוטר א: נָזִיר פְּלוֹנִי נִמְצָא פֹּה

עִם מְשָׁרְתוֹ שֶׁל הַנִּרְצָח, רוֹמֵאוֹ.

הֶחֱזִיקוּ בִּידֵיהֶם כְּלֵי חֲפִירָה,

שֶׁנּוֹעֲדוּ לִפְתֹּחַ פֹּה קְבָרִים.

קפולט: אֵלִי! רְאִי, אִשְׁתִּי: שׁוֹתֶתֶת דָּם

בִּתֵּנוּ! הוֹ, זֶה הַפִּגְיוֹן כְּמוֹ טָעָה,

כִּי עַל מָתְנֵי מוֹנְטַגִי נְדָנוֹ, –

אַךְ לַהֲבוֹ נָעוּץ בְּלֶב בִּתֵּנוּ!

סיניורה קפולט: מַרְאֵה הַשְּׁכוֹל כְּקוֹל מַלְאַךְ־הַמָּוֶת

קוֹרְאֵנִי וּמוֹשֵׁךְ זְקוּנַי לַקֶּבֶר.

הנסיך: הִשְׁכַּמְתָּ קוּם, מוֹנְטַגִי, אַךְ בִּנְךָ

הִקְדִּים לִשְׁכַּב עַל עֲפָרוֹ.

נכנס מונטגי.

מונטגי: אֲבוֹי לִי!

הַלַּיְלָה נִפְטְרָה אִשְׁתִּי. גְּזֵרַת־

גָּלוּת הַבֵּן גָּזְרָה אֶת פְּתִיל חַיֶּיהָ.

מַה צַּעַר עוֹד לְעֵת זִקְנָה נָכוֹן לִי?

הנסיך: הִנֵּה, הַבֵּט וּרְאֵה!

מונטגי: הָהּ, בֵּן סוֹרֵר!

מַה גִּנּוּנֵי־כָּבוֹד רָאִיתָ, בְּנִי,

לְהִדָּחֵק אֶל בּוֹר לִפְנֵי אָבִיךָ?

הנסיך: מְנַע פִּיךָ מִדִּבְרֵי חָרוֹן וָרֹגֶז,

עַד אִם תֵּצֵא לָאוֹר תַּעֲלוּמָה זוֹ.

נֵדַע, מַה שֹּׁרֶשׁ לָהּ, מַה שְּׁלוּחוֹתֶיהָ,

וְאַנְהִיגְךָ בְּדֶרֶךְ יִסּוּרֶיךָ

וְלֹא אַרְפֶּה מִמְּךָ עַד יוֹם הַמָּוֶת.

אוּלָם הַבְלֵג עַל שִׁבְרוֹנְךָ בֵּינְתַיִם,

וְשַׁעְבְּדֵהוּ נָא לְאֹרֶךְ־רוּחַ.

נִשְׁמַע עֵדוּת מִפִּי הַחֲשׁוּדִים.

לורנצו: מוּעָד אֲנִי לָזֹאת פָּחוֹת מִכֹּל,

אֲבָל חָשׁוּד יוֹתֵר מִמֶּנִּי אַיִן.

מָקוֹם וּזְמַן בִּבְרִית אַחַת חָבָרוּ

לִטְפֹּל עָלַי אֶת רֶצַח הָאֵימִים.

יָכֹלְתִּי לְלַמֵּד זְכוּת עַל עַצְמִי

וּלְהַרְשִׁיעַ אֶת נַפְשִׁי גַם יָחַד, –

לְהִתְגַּנּוֹת וְגַם לְהִתְגּוֹנֵן.

הנסיך: אָכֵן, סַפֵּר נָא כָּל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ.

לורנצו: דְּבָרַי קְצָרִים. מִקֹּצֶר נְשִׁימָה

לֹא אַאֲרִיךְ הַרְבֵּה בְּזֶה הַשִּׂיחַ.

רוֹמֵאוֹ, זֶה הַמֵּת, נָשָׂא אֶת יוּלְיָה,

וְיוּלְיָה הַמֵּתָה לוֹ אֵשֶׁת אֱמוּנִים.

בִּבְרִית־סְתָרִים אֲנִי אוֹתָם קִדַּשְׁתִּי.

יוֹם הַכְּלוּלוֹת הָיָה לְיוֹם מוֹתוֹ

שֶׁל טִיבַּלְט, וְסוֹפוֹ הַמַּר הִגְלָה

מִזּוֹ הָעִיר אֶת חֲתָנָהּ שֶׁל יוּלְיָה,

שֶׁקּוֹנְנָה עָלָיו וְלֹא עַל טִיבַּלְט.

לקפולט. וּלְהָקֵל אֶת כֹּבֶד יְגוֹנָהּ, –

בִּתְּךָ אֵרַשְׂתָּ עַל כָּרְחָהּ עִם פָּרִיס.

אַחֲרֵי כֵן יוּלְיָה בָּאָה אֶל תָּאִי

וּבְחֵמָה בּוֹעֶרֶת בְּעֵינֶיהָ

בִּקְשָׁה עֵצָה כֵּיצַד לִפְרֹק מַשָּׂא

שֶׁל נִשּׂוּאִים שְׁנִיִּים מֵעַל כְּתֵפֶיהָ,

וָלֹא – תִּטְרֹף נַפְשָׁהּ אֶל־מוּל עֵינַי.

אֻמָּנוּתִי שֶׁלִּי הוֹרְתָה לִי דֶרֶךְ

וְסַם־שֵׁנָה נָתַתִּי לָעַלְמָה.

הַסַּם פָּעַל כְּדֶרֶךְ שֶׁשִּׁעַרְתִּי:

צוּרָה שֶׁל בַּרְמִנָּן רָקַם עָלֶיהָ.

עִם זֹאת מִכְתָּב הֵרַצְתִּי לְרוֹמֵאוֹ,

קְרָאתִיו לָבוֹא בְּלֵיל חוֹתֵך־גּוֹרָל זֶה,

מִקֶּבֶר שֶׁל עֲרַאי לְהוֹשִׁיעָהּ,

בּוֹ בַּמּוֹעֵד, שֶׁפָּג כֹּחוֹ שֶׁל רַעַל.

אוּלָם הָאָח גּ’וֹבַנִי, שֶׁיּוּעַד לוֹ

לִמְסֹר אֶת אִגַּרְתִּי לִידֵי רוֹמֵאוֹ,

נִכְשַׁל בִּשְׁלִיחוּתוֹ וְהֶחֱזִירָה לִי.

אָז קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי לְבַדִּי

לַחֲלֹץ אוֹתָהּ מִקֶּבֶר אֲבוֹתֶיהָ

בָּעֵת הַיְעוּדָה לָהּ לְהָקִיץ.

לְהוֹלִיכָהּ אֶל הַמִּנְזָר חָפַצְתִּי,

שֶׁהִיא תַּמְתִּין בֵּינְתַיִם בְּתָאֵי,

עַד שֶׁאוּכַל לִמְצֹא שָׁעָה שֶׁל כֹּשֶׁר

לִקְרֹא בְּיַד שָׁלִיחַ לְרוֹמֵאוֹ.

אַךְ בְּבוֹאִי לְכָאן, שָׁעָה קַלָּה

לִפְנֵי יְקִיצָתָהּ, עֵינַי רָאוּ

אֶת פָּרִיס הָאָצִיל וְאֶת רוֹמֵאוֹ

בְּטֶרֶם־עֵת שְׁכוּבִים בְּבוֹר הַקֶּבֶר.

הִיא מִתְעוֹרֶרֶת וַאֲנִי מַפְצִיר בָּהּ

לָצֵאת עִמִּי מִכָּאן וּלְקַבֵּל

גְּזֵרַת שׁוֹפֵט עֶלְיוֹן בְּשֵׁפֶל־רוּחַ.

אוּלָם, קוֹל־רַעַשׁ פֶּתַע הֶחֱרִידַנִי,

וָאֶמָּלֵט מִזֶּה הַקֶּבֶר. יוּלִיָּה

בְּמַר לִבָּהּ, סֵרְבָה לָבוֹא עִמִּי,

וְאָז, וַדַּאי, שָׁלְחָה יָד בְּנַפְשָׁהּ.

כָּל זֹאת יָדוּעַ לִי. גַּם הָאוֹמֶנֶת

הוּבְאָה בְּסוֹד הַנִּשּׂוּאִים הַלָּלוּ.

וְאִם אָשֵׁם אֲנִי כִּמְלוֹא נִימָה

בַּפֻּרְעָנוּת, שֶׁנִּתְרַגְּשָׁה עָלֵינוּ,

יִטֹּל הַצֶּדֶק אֶת יְמֵי זְקוּנַי

מְעַט לִפְנֵי זְמַנָּם, וְיִהְיוּ שָׁלָל

בִּידֵי הָאַכְזָרִי שֶׁבַּחֻקִּים.

הנסיך: אָדָם צַדִּיק תָּמִיד בְּךָ רָאִינוּ.

אֵי מְשָׁרֵת רוֹמֵאוֹ? מַה בְּפִיו?

בלתזר: מוֹת יוּלִיָּה לַאֲדוֹנִי בִּשַּׂרְתִּי.

כְּהֶרֶף־עַיִן הוּא יָצָא מִמַּנְטוּאָה,

וְאָץ לְכָאן, לַאֲחֻזַּת הַקֶּבֶר.

צִוַּנִי לְהָחִישׁ מִכְתָּב זֶה לְאָבִיו.

בְּהִכָּנְסוֹ לַכּוּךְ אִיֵּם עָלַי

בְּמָוֶת, אִם אֵינִי עוֹקֵר רַגְלַיֵם

וּמַנִיחֵהוּ לְנַפְשׁוֹ.

הנסיך: זֶה הַמִּכְתָּב

תֵּן לְיָדִי. עָלַי עוֹד לְעַיֵּן בּוֹ.

אֵי נַעַר הָרוֹזֵן, אֲשֶׁר הִזְעִיק

אֶת הַשּׁוֹטְרִים? אֱמֹר נָא לִי, בָּחוּר,

מַה מַּעֲשִׂים עָשָׂה פֹּה אֲדוֹנֶיךָ?

הפז': פְּרָחִים עַל קֶבֶר גְּבִירָתוֹ הִנִּיחַ.

צִוַּנִי, כִּי אֶרְחַק, וְכֵן עָשִׂיתִי.

לְפֶתַע בָּא אִישׁ עִם לַפִּיד לִפְתֹּחַ

קֶבֶר זֶה. בִּן רֶגַע אֲדוֹנִי שָׁלַף

חַרְבּוֹ וְהִתְנַפֵּל עַל זֶה הָאִישׁ.

אָז רַצְתִּי לְהַזְעִיק אֶת הַשּׁוֹטְרִים.

הנסיך: מעיין באגרת.

תָּכְנָהּ שֶׁל הָאִגֶּרֶת מִתְיַשֵׁב

עִם עֵדוּתוֹ שֶׁל הַנָּזִיר: אֲהַבָתָם;

בְּשׂוֹרַת מוֹתָהּ שֶׁל יוּלִיָּה; וְעוֹד

כּוֹתֵב רוֹמֵאוֹ, כִּי קָנָה לוֹ רַעַל

מֵאֵת רוֹקֵחַ אִישׁ אֶבְיוֹן וְשָׂם

פָּנָיו אֶל זֶה הַכּוּךְ לָמוּת עִם יוּלִיָּה.

אֵי הָאוֹיְבִים? מוֹנְטַגִי! קַפּוּלֶט!

רְאוּ, מַה שּׁוֹט יָרַד עַל שִׂנְאַתְכֶם:

לְמַעַן יִנָּקְמוּ בָּכֶם שָׁמַיִם. –

אֶת אָשְׁרְכֶם קוֹטְלִים בְּאַהֲבָה.

הֵן בְּשֵׂאתִי אֶת זֶה הָרִיב – אֲנִי

עַצְמִי חָטָאתִי וְקִפַּחְתִּי שְׁנַיִם⁶⁵

יַקִּירֵי נַפְשִׁי. אִישׁ לֹא נִקָּה מֵעֹנֶשׁ.

קפולט: אָחִי מוֹנְטַגִי, הָבָה לִי יָדְךָ:

הִיא מֹהַר לְבִתִּי. לֹא עוֹד אוּכַל

לִדְרֹשׁ.

מונטגי: אֶתֵּן לְךָ יוֹתֵר מִזֶּה,

כִּי אַנְדַּרְטָה שֶׁל פָּז טָהוֹר אָקִים לָהּ

וְכָל עוֹד יִזָּכֵר הַשֵּׁם וֵרוֹנָה,

שׁוּם דְּמוּת לֹא תְּהֻלַּל עוֹד כִּדְיוֹקָנָהּ

שֶׁל יוּלְיָה, אֵשֶׁת־תֹּם נֶאֱמָנָה.

קפולט: גַּם דְּמוּת רוֹמֵאוֹ עַל יָדָהּ תֻּצַּב:

שְׁנֵי קָרְבָּנוֹת תְּמִימִים שֶׁל אֵיבַת־שָׁוְא.

הנסיך: פִּיּוּס עָגוּם עַל כְּנַף־הַיּוֹם מוֹפִיעַ,

הַשֶּׁמֶשׁ בִּיגוֹנָהּ לוּטָה בְּעָב.

אָכֵן נֵלֵךְ: בְּאֵלֶּה עוֹד נָשִׂיחַ,

נִרְאֶה נָא מִי זַכַּאי וּמִי חַיָּב, ⁶⁶

כִּי אֵין עוֹד פָּרָשָׁה כֹּה אֻמְלָלָה

כְּזוֹ שֶׁל יוּלִיָּה וְרוֹמֵאוֹ שֶׁלָּהּ.

מסך.