לחן: בני נגרי
שר: אברהם פררה (1972)
נוֹלַדְתִּי בַּכְּפָר הַקָּטָן שֶׁבַּיַּעַר.
– הוֹ, אִמָּא, אִמָּא, הַבִּיטִי!
הָיִיתִי עַלִּיז וּלְלֹא דְּאָגָה, עַד
שֶׁבָּא הַסּוֹחֵר הַלָּבָן.
כָּבַל אֶת יָדַי וְרַגְלַי בְּשַׁלְשֶׁלֶת.
– הוֹ, אִמָּא, אִמָּא, הַבִּיטִי!
וְכָאן, עַל גַּבִּי, הוּא צָרַב כְּגַחֶלֶת
אֶת שְׁמוֹ בְּבַרְזֶל מְלֻבָּן.
הַבִּיטִי, אִמִּי, אֵיךְ הָפַכְתִּי לְעֶבֶד –
סְחוֹרָה מְהַלֶּכֶת עַל שְׁתַּיִם.
הַבִּיטִי, אִמִּי, הַטּוֹבָה, הַכּוֹאֶבֶת,
בִּבְנֵךְ הָעוֹמֵד לִמְכִירָה.
גָּדוֹל הוּא הַשּׁוּק, וְרַבָּה הַסְּחוֹרָה בּוֹ.
– הוֹ, אִמָּא, אִמָּא, הַבִּיטִי!
אֲנִי כָּאן עוֹמֵד וּמֻצָּג לִמְכִירָה בּוֹ
כְּמוֹ פֶּרֶד, כְּסוּס בַּכִּכָּר.
בָּאִים הַקּוֹנִים וְשׁוֹלְחִים בִּי יָדַיִם.
– הוֹ, אִמָּא, אִמָּא, הַבִּיטִי!
צוֹבְטִים אֶת רַגְלַי,
וּבוֹדְקִים אֶת שִׁנַּי הֵם,
כְּאִלּוּ קָנוּ כָּאן בָּשָׂר.
הַבִּיטִי, אִמִּי, אֵיךְ הָפַכְתִּי לְעֶבֶד,
סְחוֹרָה מְהַלֶּכֶת עַל שְׁתַּיִם.
אִמִּי הָאוֹהֶבֶת, אִמִּי הַכּוֹאֶבֶת,
הָפַכְתִּי לְעֶבֶד
פִּתְאוֹם.
שָׁנִים אֲרֻכּוֹת בַּחַוָּה כָּאן עָבַדְתִּי.
– הוֹ, אִמָּא, אִמָּא, הַבִּיטִי!
נָשָׂאתִי אִשָּׁה וְתִינֹקֶת הוֹלַדְתִּי
בְּתוֹךְ בִּקְתַּת הַפַּחִים.
מָכְרוּ אֶת אִשְׁתִּי לְחַוָּה מְרֻחֶקֶת.
– הוֹ, אִמָּא, אִמָּא, הַבִּיטִי!
וְאֶת יַלְדָּתִי הַקְּטַנָּה, הַצּוֹחֶקֶת,
מָחָר אֶל הַשּׁוּק הֵם לוֹקְחִים.
הַבִּיטִי, אִמִּי, אֵיךְ הָפַכְתִּי לְעֶבֶד,
סְחוֹרָה מְהַלֶּכֶת עַל שְׁתַּיִם.
אִמִּי הָאוֹהֶבֶת,
אִמִּי הַכּוֹאֶבֶת,
הָפַכְתִּי לְעֶבֶד
בַּשּׁוּק.
בשנות השישים שהיתי עם משפחתי בארצות הברית לצורך הלימודים לתואר השלישי באוניברסיטת קליפורניה (1963–1968). אלו היו השנים הסוערות ביותר בתולדות ארצות הברית מאז ימי מלחמת האזרחים: ימי מלחמת וייטנאם, ארבעה רציחות של מנהיגים פוליטיים, מרד “ילדי הפרחים” ומאבקם המרשים והבלתי אלים של ד"ר מרטין לותר־קינג וחבריו למען שוויון זכויות. כתבתי אז כמעט מדי שבוע במדורי ב"מעריב" על המאבק הזה, על הגטאות הבוערים ועל מחזאים וסאטיריקנים שחורים שנתנו ביטוי חריף ונועז לאפליה המקוממת של בני גזעם, שהובאו ליבשת בספינות עבדים. כך נולד ב־1972 המחזמר “אל תקרא לי שחור”, שאותו כתבתי עם המלחין הצעיר בני נגרי בדיוק בתקופה שבה נולדה בארצות הברית המימרה: “שחור הוא יפה”, ואצלנו – תנועת “הפנתרים השחורים”.
לחן: בני נגרי
יֵשׁ עִתּוֹן לַלְּבָנִים וְעִתּוֹן לַשְּׁחֹרִים.
בִּשְׁנֵיהֶם – מוֹדָעוֹת לַהֲמוֹן מוּצָרִים.
בִּשְׁנֵיהֶם מוֹדָעוֹת הַפּוֹנוֹת לַקָּהָל.
אִם תָּצִיץ בָּהֶם קְצָת, אָז כָּמוֹנִי תִּשְׁאַל:
"לָמָּה, לָמָּה, לָמָּה זֶה –
מִי יַגִּיד לִי, מִי יַעֲזֹר? –
הַשָּׁחֹר רוֹצֶה לְהֵרָאוֹת כְּמוֹ לָבָן,
וְהַלָּבָן לְהֵרָאוֹת כְּמוֹ שָׁחֹר?"
בָּעִתּוֹן הַכּוּשִׁי מוֹדָעָה שָׁם תַּצְהִיר
עַל “קְרֶם הַהוֹפֵךְ עוֹר כֵּהֶה לְבָהִיר”.
בָּעִתּוֹן לַלְּבָנִים מוֹדָעָה שָׁם תִּמְסֹר
עַל “קְרֶם לְשִׁזּוּף הַמַּשְׁחִיר אֶת הָעוֹר”.
לָמָּה, לָמָּה, לָמָּה זֶה…
לָקַחְתִּי אֶתְמוֹל אוֹטוֹבּוּס לַשְּׁכוּנָה.
יָרַדְתִּי בְּטָעוּת בִּשְׁכוּנָה לְבָנָה.
עַד שֶׁבָּא אוֹטוֹבּוּס אוֹתִי לֶאֱסֹף
יָרְדוּ מְחִירֵי הַדִּירוֹת שֶׁבָּרְחוֹב.
"לָמָּה, לָמָּה, לָמָּה זֶה –
מִי יַגִּיד לִי, מִי יַעֲזֹר? –
הַשָּׁחֹר רוֹצֶה שֶׁיֵּחָנֵק הַלָּבָן,
וְהַלָּבָן – שֶׁיֵּחָנֵק הַשָּׁחֹר?"
אֶל תּוֹךְ מִסְעָדָה כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֶתְמוֹל,
הִזְמַנְתִּי לִי עוֹף מְטֻגָּן לֶאֱכֹל.
הִגִּישׁוּ לִי עוֹף עִם סַכִּין וּמַזְלֵג.
הִגִּיעַ לָבָן וְהֵחֵל לְלַגְלֵג.
"הֵי, שָׁחֹר, אִם תִּגַּע בּוֹ, בָּעוֹף הַזֶּה,
מָה שֶׁתַּעֲשֶׂה לוֹ – לְךָ אֶעֱשֶׂה!"
אָז הֵרַמְתִּי לְאַט אֶת הָעוֹף הַמְּטֻגָּן
וְנִשַּׁקְתִּי לוֹ בְּדִיּוּק בַּיַּשְׁבָן.
"לָמָּה, לָמָּה, לָמָּה זֶה –
מִי יַגִּיד לִי, מִי יַעֲזֹר –
הַשָּׁחֹר רוֹצֶה שֶׁיְּנַשֵּׁק הַלָּבָן,
וְהַלָּבָן – שֶׁיְּנַשֵּׁק הַשָּׁחֹר?"
לחן: בני נגרי
אֲנִי תָּמִיד בְּעַד שִׁוְיוֹן וְצֶדֶק וְאַחֲוָה.
רַק לֹא אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה.
גַּם לְשָׁחֹר מֻתָּר לָשֵׂאת רֹאשׁוֹ בְּגַאֲוָה.
רַק לֹא אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה.
חָשׁוּב שֶׁהוּא יִהְיֶה אָדָם חָפְשִׁי וּבֶן־חוֹרִין.
רַק לֹא אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה.
כֻּלָּנוּ בְּנֵי אָדָם – הַלְּבָנִים וְהַשְּׁחֹרִים.
רַק לֹא אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה.
אֲנִי בְּעַד שִׁוְיוֹן בַּחֹק.
אֲנִי בְּעַד קְצָת הֲבָנָה.
אֲנִי בְּעַד! אַךְ שָׁם, רָחוֹק –
רַק לֹא אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה.
חָשׁוּב שֶׁהַשָּׁחֹר יוּכַל לָגוּר בְּכָל מָקוֹם.
רַק לֹא אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה.
מַסְכִּים שֶׁהוּא יִנְהַג אֲפִלּוּ קָדִילָק אָדֹם.
רַק לֹא אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה.
חָשׁוּב שֶׁהוּא יוּכַל לְהִתְקַדֵּם וְגַם לִלְמֹד.
רַק לֹא אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה.
חָשׁוּב שֶׁהוּא יוּכַל בְּכָל מִקְצוֹעַ לַעֲבֹד.
רַק לֹא אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה.
אֲנִי בְּעַד שִׁוְיוֹן בַּחֹק…
כִּי כָּל הַיְּצוּרִים הֲרֵי בְּצֶלֶם נִבְרְאוּ.
רַק לֹא אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה.
כִּי הַשָּׁחֹר, אַחֲרֵי הַכֹּל, אֵינוֹ אָשֵׁם שֶׁהוּא…
רַק לֹא אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה.
וְלֹא אִכְפַּת לִי גַּם אִם עִם בְּלוֹנְדִּינִית הוּא יוֹצֵא.
רַק לֹא אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה.
כִּי הוּא זַכַּאי לְהִתְחַתֵּן עִם מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה.
חוּץ מִבִּתִּי הַלְּבָנָה!
אֲנִי רוֹצֶה בְּטוֹבָתוֹ.
אֲנִי כָּמוֹהוּ מְקַוֶּה;
אַךְ אִם יָעֵז לָבוֹא לְכָאן –
אֲנִי אֵצֵא עִם הָרוֹבֶה!
לחן: בני נגרי
שרה: רותי נבון
הָיֹה הָיְתָה יַלְדָּה קְטַנָּה
יְפֵהפִיָּה.
קָרְאוּ לָהּ “שִׁלְגִּיָּה”. “שִׁלְגִּיָּה”.
וְ"שִׁלְגִּיָּה" הָיְתָה צְחוֹרָה
כַּשֶּׁלֶג וְחָלָב.
וּמִשּׁוּם כָּךְ גַּם הַנָּסִיךְ
אוֹתָהּ כָּל כָּךְ אָהַב.
וְהִיא הָיְתָה צֶחָה וּבְהִירָה וּנְקִיָּה.
לָכֵן כֻּלָּם, כֻּלָּם קָרְאוּ לָהּ: “שִׁלְגִּיָּה”.
לָמָּה זֶה כָּל הַיְּלָדוֹת
בְּסִפּוּרִי הָאַגָּדוֹת
עוֹרָן צָחוֹר כַּשֶּׁלֶג,
וּשְׂעָרָן זָהֹב־גַּלִּים?
לָמָּה אֵין סִפּוּר, לָמָּה אֵין סִפּוּר,
עַל שִׁלְגִּיָּה שְׁחֹרָה
וּמְקֻרְזֶלֶת תַּלְתַּלִים?
הָיֹה הָיְתָה יַלְדָּה קְטַנָּה וּלְבָבִית
קָרְאוּ לָהּ “זְהָבִית”. “זְהָבִית”.
הָיוּ לָהּ תַּלְתַּלֵּי־זָהָב יָפִים וּזְהוּבִים.
וּכְשֶׁהָלְכָה הִיא לְבַקֵּר
אֶת שְׁלשֶׁת הַדֻּבִּים
אָמְרוּ לָהּ: “זְהוּבִים הֵם תַּלְתַּלַּיִךְ. מָה יָפִית!”
לָכֵן שְׁלָשְׁתָּם קָרְאוּ לָהּ “זְהָבִית”.
לָמָּה זֶה כָּל הַיְּלָדוֹת בְּסִפּוּרֵי הָאַגָּדוֹת
עוֹרָן צָחוֹר כַּשֶּׁלֶג,
וּשְׂעָרָן זָהֹב־גַּלִּים?
לָמָּה אֵין סִפּוּר, לָמָּה אֵין סִפּוּר,
עַל “זְהָבִית” שְׁחֹרָה וּמְקֻרְזֶלֶת תַּלְתַּלִים?
הָיֹה הָיְתָה יַלְדָּה קְטַנָּה וְאַלְמוֹנִית,
קָרְאוּ לָהּ “לִכְלוּכִית”. “לִכְלוּכִית”.
וְהִיא הָיְתָה עוֹבֶדֶת וּמְקַרְצֶפֶת רְצָפוֹת,
סוֹפֶגֶת עֶלְבּוֹנוֹת וְגִדּוּפִים וַחֲרָפוֹת.
הָיְתָה הַחַדְרָנִית, הַמְּנַקָּה, הַטַּבָּחִית.
לָכֶן כֻּלָּם, כֻּלָּם קָרְאוּ לָהּ: “זוּזִי, לִכְלוּכִית!”
סוֹף־כָּל־סוֹף מוֹצְאִים יַלְדָּה
בְּסִפּוּרֵי הָאַגָּדָה
שֶׁהִיא אַחַת כָּמוֹנוּ, הַשּׁוֹטֶפֶת תַּ’כֵּלִים.
סוֹף־סוֹף יֵשׁ סִפּוּר, סוֹף־סוֹף יֵשׁ סִפּוּר.
גַּם עַל יַלְדָּה שְׁחֹרָה וּמְקֻרְזֶלֶת תַּלְתַּלִים.
הַלְלוּיָהּ! הַלְלוּיָהּ!
הַ־לְ־לוּ!
כילד וכנער נרעשתי כשקראתי את הספרים “אוהל הדוד תום” ו"בן הארץ" ואת הכתבות ב"משמר לילדים" וב"הארץ שלנו" על הילדה הקטנה מהעיירה ליטל־רוק בדרום, שהיתה הראשונה שהעזה להיכנס לבית־ספר לתלמידים “לבנים”, אחרי שבית המשפט העליון באמריקה קבע שהפרדת בתי הספר בין הגזעים מנוגדת לחוק. בלילה הראשון לבואי לניו יורק ראיתי הצגה בשם “באמריקה הלבנה”, שבה גילמה שחקנית נפלאה את דמותה של הילדה האמיצה ההיא, שההמון הלבן איים לבצע בה מעשה לינץ'. כשנה לפני שנרצח ד"ר מרטין לותר־קינג זכיתי לשמוע אותו בבית כנסת גדול בלוס אנג’לס נושא דרשה – ברוח הדרשה שנשא אחר כך לפני מיליון איש בוושינגטון זמן קצר לפני שנרצח – ובה דימה את עצמו למשה רבנו, שמת על הר נבו בטרם זכה להגיע לארץ המובטחת, אך האמין שבני עמו יזכו לכך יום אחד.
אפילו הוא לא תיאר לעצמו שבתוך פחות מחמישים שנה יֵשב נשיא שחור בבית הלבן.
בעקבות נאומו של ד"ר מרטין לותר־קינג
לחן: בני נגרי
יוֹם יָבוֹא, יוֹם יָבוֹא.
בִּמְהֵרָה, בְּקָרוֹב הוּא יָבוֹא –
זֹאת יֵדַע כָּל אָדָם
בְּעִמְקֵי לְבָבוֹ:
יוֹם יָבוֹא, יוֹם יָבוֹא, יוֹם יָבוֹא!
יוֹם יָבוֹא, יוֹם יָבוֹא.
הוּא קָרֵב וְהוֹלֵךְ בִּנְתִיבוֹ.
לֹא יֻשְׁפַּל שׁוּם אָדָם
עַל גִּזְעוֹ וְצִבְעוֹ.
יוֹם יָבוֹא, יוֹם יָבוֹא, הוּא יָבוֹא.
הוּא יָבוֹא, זֶה הַיּוֹם!
כָּךְ אֶרְאֶנּוּ – וְאֵין זֶה חֲלוֹם.
אִם נָמוּת כְּמשֶׁה עַל פִּסְגַּת הַר נְבוֹ
זֹאת נֵדַע:
הוּא כְּבָר בָּא. הוּא כְּבָר בָּא. הוּא כְּבָר פֹּה.
יוֹם יָבוֹא. בִּמְהֵרָה.
פַּעֲמוֹן הַחֵרוּת דְּרוֹר יִקְרָא,
וּשְׁחֹרִים וּלְבָנִים יִתְכַּנְּסוּ מִסְּבִיבוֹ.
יוֹם יָבוֹא, יוֹם יָבוֹא, יוֹם יָבוֹא.
יוֹם יָבוֹא, יוֹם שֶׁל אוֹר,
יוֹם שֶׁל חַג לָאָדָם הַשָּׁחֹר.
יְחַיֵּךְ אָז הָאֵל מִמְּרוֹמֵי מוֹשָׁבוֹ.
הוּא קָרוֹב, הוּא קָרוֹב, הוּא יָבוֹא!
הוּא קָרֵב, זֶה הַיּוֹם.
וְעִם בֹּקֶר נָקוּם וּפִתְאוֹם:
גַּם אֲנַחְנוּ פִּתְאוֹם בְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ כֻּלָּם.
אָז נֵדַע:
הוּא כְּבָר בָּא. הוּא כְּבָר פֹּה. הוּא כְּבָר בָּא!
הוּא יָבוֹא, זֶה הַיּוֹם!
כָּךְ אֶרְאֶנּוּ וְאֵין זֶה חֲלוֹם.
אִם נָמוּת כְּמֹשֶׁה עַל פִּסְגַּת הַר נְבוֹ
אַל נִשְׁכַּח:
הוּא מֻכְרָח,
הוּא מֻכְרָח! הוּא יָבוֹא.
הוּא מֻכְרָח. הוּא מֻכְרָח! יוֹם יָבוֹא…
אין עדיין קישוריות מאושרות