במלאת כ"ד שנים לכינון הכנסת

כ"ג בשבט תשל"ג, 23.1.73

רבותי חברי הכנסת,

ביום חמישי שעבר חל ט"ו בשבט, שהוא יום כינונה של הכנסת, “ראש השנה לאילן הנאה הזה, שנטענו בפקודת הדורות שחלפו ולמען הדורות שיבואו” – כהגדרתו של היושב־ראש הראשון של הכנסת, המנוח יוסף שפרינצק ז"ל. וכבר קבעוהו יושבי ראש הכנסת הקודמים כיום חג הכנסת. השנה משתלב חג הכנסת בחג הכ"ה של מדינת ישראל, שהרי קוממות המדינה וכינון הכנסת הם שני צדדים של מטבע אחת: עצמאות המדינה מכאן וריבונות העם מכאן.

אין לבנו נתון עתה לחגיגות. מלאכה מרובה ודאגות מרובות מוטלות עלינו בבית ובחוץ. דיינו אפוא בשעת חג קצרה, ולעת חג נתרומם ונתעלה כדי להביט ולראות “מה פעל קטון גויים” וכדי ליתן תודה לצור ישראל “על הגאולה ועל התמורה” שהתחוללה בדורנו. אין ספק, שגם בלי למנות ולשקול כל הישג מהישגינו – יתגלה לנו חזיון מרהיב ומרַגש של הצלחה, שאין דוגמתה. הלא כל היש והממשות זרועים לפנינו על פני כל הארץ לארכה ולרחבה; ומה שעלה בידינו הוא התגשמות חלומותיהם של החוזים, שאיפותיהם של המעוררים ומשאת נפשם של בני היכלא דכסיפין, בכל הדורות.

אנחנו בקורתיים מאד כלפי עצמנו וכלפי מעשינו, וטוב שכך. בקורת עצמית כנה, ככל שהיא פוצעת ונוקבת ועוכרת שלווה – היא מטהרת ומתריעה על הסכנה של תקלות או משגים, הכרוכה בכל עשייה. אך כלום אין בידינו אלא מה שיש עליו בקורת? והמעשים הגדולים, וההישגים המפוארים, וההצלחות היפות – היכן הם? מי כופה עלינו להתעלם מהם ומדוע יהיה לבנו גס בהם? דומה, שדוקא לעת חג זכאים אנו לשמוח במעשינו ובהצלחותינו, להרימם על נס, לשאוב מהם עידוד ואמונה ויחד עם זאת לא להסתפק בהם ולחתור בתדירות לתקנתם ולשיכלולם.

אחד מן ההישגים, שעליהם תפארתנו, הוא ישותה של הכנסת, בית הנבחרים והמחוקקים של מדינת ישראל.

אין זו השעה המתאימה לברר בה את ענייני הכנסת עצמה, את המעשים והתכניות, או את דברי הבקורת שיש לכל אחד מאתנו, איש איש ובקורתו, על הליכותיה ומעשיה. כאשר יובא תקציב הכנסת לקריאה שניה ושלישית, תקיים הכנסת דיון מלא על עצמה.

אולם, ברור מעל לכל ספק, שהכנסת היא לא רק עמוד השידרה של הריבונות הישראלית אלא גם מקיימת תפקידיה בכבוד ובנאמנות. היא מחוקקת חוקים, סומכת ממשלה, קובעת עיקרים וכללים ופוסקת הלכות בכל תחומי החיים של המדינה והעם. אזרחי ישראל ויהודי העולם עוקבים בענין רב, ובגאווה לא מסותרת, אחרי הדיונים בכנסת שלנו, ורבים נוהרים אליה כדי לראותה במילוי שליחותה. הכנסת מקיימת גם בקורת – לעתים נוחה ולעתים קפדנית – על המעשים, השיטות והמגמות. גם הציבור והעתונות מבקרים. אך בעוד שבקורתם היא רשות הרי בכנסת היא חובה. ומעלה יתירה לבקורת בכנסת שהיא נערכת פנים אל פנים, כשהמבקר והמבוקר עומדים זה מול זה, זה טוען וזה משיב ומסביר. הדברים מתבררים ומתלבנים ומתוך האספקלריה המאירה של הבירור והליבון – נראים יחד, כחצובים מסלע אחד, שלשת הלוחות: לוח החזון והציפיות, לוח המעשים ולוח הבקורת.

ממקום מושבו של יו"ר הכנסת נשקפת הכנסת בדיוניה ובוויכוחיה, השלווים והסוערים, כמהות שלמה. מן המִצפה הזה ניתן לראות את מיגוון הדעות, את ההבדלים והניגודים בין סיעות הבית, מהם מדומים ומהם אמיתיים. יחד עם זאת ניתן להבחין ולראות בבהירות יתירה, את הבסיס המשותף, את המאחד, את היקר לכולנו, את כל הנוגע להוקרת זכויות אדם, לשמירה על חרותו וכבודו. לכיבוד החוק; את הדאגה לענייניו ולצרכיו של הפרט, למניעת קיפוחים, לסתימת פערים והכל תוך דאגה לעניני הכלל; את החרדה לחיי אדם, לשלום הציבור ולבטחון המדינה; את הנכונות לגונן על המדינה ועל אזרחיה בפני כל תוקף ומתנכל ואת השאיפה העזה לשלום אמת.

* * *

דורנו זכה במה שזכה לא בזכות עצמו בלבד. קדמו לו דורות רבים של שוחרי גאולה ודוחקי הקץ, ובייחוד שלשת הדורות האחרונים; על המסד, שיסדו הראשונים, נבנו הנדבכים של מדינת היהודים בדור הזה, והחלה להתגשם תקוות הדורות.

מדינת ישראל קמה אמנם בכוח המאבקים המדיניים ואש המלחמות שכפו עלינו בשנים שקדמו לשנת תש"ח ומאז ועד היום; אך ראוי לנו לזכור ולהזכיר כי ראשית צמיחתה ועומק שרשיה נעוצים במאמצים העקשניים והמעשים החלוציים, שנעשו בסבל ובסבלנות ובעמל אין קץ, במשך יותר ממאה שנה.

אפשר לומר שמדינת ישראל היא בת למעלה ממאה שנים, אלא שעשרים וחמש השנים האחרונות הן שלב גבוה ומכריע בצמיחתה, ובעצמת גידולה. אותם מאמצים ומעשים נמשכים עד היום הזה, והמלאכה עוד לא תמה. הם זרמו וזורמים בשבעה אפיקים:

א) בעליית יהודים לארץ – שלא פסקה מעולם – עד שנעשתה לקיבוץ־גלויות כחזון הנביאים. קהילות גולים שלמות עלו לארץ ממזרח וממערב, ויחד עם קודמיהם, ועם צאצאיהם, מתקרב מספרינו כיום לשלשה מיליון נפש; כעת נשואות עינינו לקבל פניהם של המוני עולים שיעלו ויבואו מברית המועצות, מארצות המערב ומארצות ערב.

ב) בהתיישבות על אדמת הארץ, שפשטה במישור ובהר, בערבה ובישימון, בעמקים ובגלילות, ומילאה אותם מושבות, קיבוצים ומושבים – ממרום הגולן בצפון ועד ירכתי דרום. היא גם כבשה חולות ובנתה ערים פורחות ועיירות משגשגות; ועדיין יש שטחים נרחבים של שממה המצפים להפרייתם.

ג) בארגון החיים המדיניים והקהילתיים על בסיס דימוקרטי, שהחל עם הקונגרס הציוני הראשון, שיסד ד"ר הרצל, כשהוא רואה בעיני רוחו לא רק את “היכל בורבון” אלא גם את הפרלמנט הישראלי – הכנסת שלנו – וכן עם ייסודה של כנסת ישראל בארץ ישראל בטרם מדינה – ולאחר מכן במדינת ישראל.

ד) בהגנה על הנפש והרכוש ועל זכותנו לעלות לארץ, לחיות בה ולהקים את עצמאותנו המדינית. זו היתה תמורה גדולה בחייהם של היהודים, שבמשך דורות רבים לא הורשו ללמד ידיהם קשת. התמורה הזאת החלה במסתרים ובמתי מעט ועכשיו יש לנו צבא הגנה לישראל – חיל לתפארת! מעולה, מאומן, מצוייד וערוך לגונן על קיומנו ועצמאותנו.

ה) בעבודת כפיים ורוח, כשמחדש סיגלו עצמם היהודים לעשות בזיעת אפם ובתבונת כפיהם כל עבודה, ככל הנדרש לבנין הארץ ולביסוס מישקה וכלכלתה; אנו עומדים עכשיו בעיצומה של תנופת התיעוש והמידוע של הארץ, ולפנינו אתגרים רבי משמעות של ייצור ושיווק ושל הדבקת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית בארצות המפותחות.

ו) בהחיאת הלשון והתרבות העברית; זהו מבצע מופלא, שאין מָשלו בשום אומה ולשון, אשר איחד וליכד את העולים, מקרב כל הלשונות והתרבויות, לעם אחד, המדבר בשפה אחת, ושואב מקרן השפע של תרבות ישראל בכל הדורות, יחד עם מיטב הרוח הנאורה והכלל אנושית.

ז) בחינוך, בהשכלה ובמחקר. בחינוך הניתן לילדי ישראל, לזרמיו ולדרגותיו, מגן הילדים ובתי האולפנא ועד מרומי האוניברסיטאות, בישיבות התורניות ובמוסדות המדע והמחקר.

* * *

אמנם מרובות בעיותינו ודאגותינו בבית ובחוץ: בחוץ – עדיין אנו רחוקים מהשכנת שלום בינינו לבין שכנינו. גם השנאה ליהודים פשטה צורתה הישנה ולבשה צורה חדשה של טינה עלינו, שאנו בעצמנו מנצחים את אויבינו הקמים עלינו וחדלנו להיות זקוקים לחסות ולרחמים. עיקשותם של הערבים כלפינו נובעת לא במעט מאי־השלמתם עם העובדה, שהיהודים, שהיו בני חסות, נעשו מלכות לעצמם.

ובבית – חיי החברה שלנו נתעוותו במקצת בשנים האחרונות עקב התעשרותם הקלה של מעטים, ובגלל התופעה של רמת־חיים ראוותנית, בזבזנית ותבענית, אצל חלק מן הציבור, וכן משום שעדיין לא עלה בידינו לסגור את הפער הרובץ בין רבדי חברתנו. גם בתחומי הרוח והתרבות ישנן תופעות מדאיגות של נסיגה מערכי מורשת והתפרקות מנכסי ייחוד יהודיים וישראליים.

אף על פי כן, סך הכל של ההישגים שהגענו אליהם הוא מופלא ומפליא, וכל העולם, ידידים ואויבים, משתאים למראה עיניהם. וגם אנחנו.

ומעל פסגת הישגינו מתנוססים שני הישגים שהם תפארת שבתפארת:

האחד – נזקפה קומתו של העם היהודי ורמה קרנו. הדברים אמורים לא רק בישראל וביהודי התפוצות החפשיות, אלא גם ביהודים השרויים עדיין בסד הענות והמצוקה, בגלל זדון לבם של שליטי הארצות שהם נחתים שם. גם יהודים אלה מדברים עם מעניהם בגאון ונושאים סבלם בראש מורם, הודות לתקומתה והישגיה של מדינת־ישראל על מפת העולם.

וההישג השני – שיחרורה המלא של ירושלים, בירת ישראל, התפתחותה ובניינה בקצב ובהיקף שכמוהו לא ראתה אולי מימי המלך עוזיהו.

מורי ורבותי, הדרך אשר עברנו, כל צעד וצעד בה נתקדש בדמם ובחייהם של אלפי מגינים, לוחמים ומשחררים, בארץ, ומיליוני מעונים ונרדפים בתפוצות הגולה.

בעת התקדש חג נעלה זכרם על ראש כל שמחה, כי בזכות גבורתם וקרבנם בא לנו כל היש וכל הממשות שעליהם גאוותנו ותפארתנו.

ובעברנו את המפתן אל שנת הכ"ה נוסיף לכוין לבנו אל השלום עם שכנינו, נמשיך לאותת אל בני עמנו בתפוצות ולקרוא להם לעלות. נמשיך לעשות בכל עוז כל הנדרש למילוי משימות דורנו. ויהי רצון שיעמדו לנו היכולת והרצון, והאמונה והנאמנות, להמשיך בקיבוץ הגלויות, בקליטתן ובמיזוגן לעם־אחד; בהפרחת השממה והמדבר; בביסוס עצמאותנו הכלכלית; בגיבוש חברתנו כחברה משכילה ותרבותית המושתתת על צדק ושוויון אפשרויות לכל אדם.

הבה נשלח ברכת חזק ואמץ לנשיא המדינה, לראש הממשלה, שזה עתה חזרה בשלום ממסע שליחות רב־חשיבות; לכל השרים; למפקדי צה"ל וחייליו, באשר הם שם, ולכל המופקדים על עניני הבטחון הפנימי והחיצוני; לשבויינו הנתונים בידי האויב במצרים ובסוריה; למתנחלים בהר ובבקעה ובפיתחה; לכל המתיישבים, העובדים והיוצרים, לכל תושבי ישראל ובכללם העולים החדשים; ולעובדי הכנסת על מסירותם ונאמנותם.

ואחרון אחרון, זאת ברכתי לכם, וכה נברך איש את רעהו: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

במלאת כ"ו שנים לכינון הכנסת

ט"ו בשבט תשל"ה, 27.1.75

חברי הכנסת, היום חמשה עשר בשבט, שלפי מסורת ישראל הוא ראש השנה לאילן – הינו גם ראש השנה העשרים וששה לכינון הכנסת, בית הנבחרים והמחוקקים של מדינת ישראל הריבונית והדימוקרטית.

בכל אחת מן השנים שעברו – נהגה הכנסת לציין יום זה כיום התקדש חג, פרט לשנה שעברה, שהיתה שנת אבל על קרבנותינו היקרים במלחמת יום הכיפורים.

והנה, השנה, סברנו וקיבלנו, שעלינו להחזיר את ציון היום הזה של כינון הכנסת אל המסלול של קביעות ורציפות, שכן מן הראוי לשמור ולקיים – אפילו בנסיבות שאינן נוחות כל כך – את רציפותם של המועדים וימי הזכרון שקבענו, או הנהגנו, מאז קום המדינה.

אך כיוון שגם עכשיו אין לבנו נתון לחגיגות, ולא עוד אלא שאנחנו מצווים, על פי נסיבות הזמן, לנהוג צנע בכל הליכות חיינו; וכיון שעדיין לא נתגבשו אצלנו דפוסים של קבע לציון המועדים וימי הזכרון – מצאנו לנכון לציין הפעם את קיומו ואת ייחודו של יום כינון הכנסת בשני דברים:

אחד – הזמנו את תלמידי בתי הספר מצפת, קרית שמונה, מעלות, בית שאן וקיבוץ שמיר, לטכס נטיעת עצים בחורשת הכנסת, בעיבורה של ירושלים, זכר לנפשות הטהורות שנגדעו בידי מרצחים וסמל חי להמשכיות של השתרשותנו באדמת המולדת על אף כל ההתנכלויות.

שנים – אירחנו כמה עשרות חיילים מן הקווים הקידמיים בצפון, בדרום ובמרכז, אנשי משמר הגבול, נציגי המשפחות השכולות וחבורה של עולים חדשים מארצות שונות. וכולם יושבים עכשיו ביציע האורחים של הכנסת; בשמכם ובשמי הנני נושא להם את ברכתנו הנאמנה לחיים ולשלום. חזקו ואמצו.

חברי הכנסת, המבחנים הקשים, שעברו עלינו בעת האחרונה, פקחו את עינינו לראות, מה רבים עדיין הכוחות הצוררים אותנו, שאינם משלימים עם קיומה ונחלתה של מדינת־ישראל, מהם השואפים להכחידה, מהם המבקשים לקצץ בה ומהם המנבאים לה רעות.

אולם, עמידתנו במבחנים הללו, – כמו בכל המבחנים שעברו עלינו מאז מלחמת השיחרור, והרבה עשרות שנים לפני כן, הוכיחו לידידנו ולצוררינו כאחד, שמדינת ישראל היא עובדה איתנה ובת־קיימא, שכוחה עמה להדוף כל התנכלות לקיומה ולהפר כל מזימה נגדה, ויכולה היא לומר לצורריה ולכל מבקשי רעתה: עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל.

מיליוני היהודים, במדינת ישראל ובתפוצות הגולה, הם וכל אשר להם, באנשים, בממון, בקשרים ובחכמת חכמים – עומדים ויעמדו באיתן על קיומה ועל שלומה ובטחונה של מדינת ישראל כי בשלומה ובטחונה יהיו שלום ובטחון לכל אחד ואחד מהם.

אנו שואבים את כוחנו ועוצמתינו מן האמונה העמוקה בצידקת זכותנו להתקיים כאומה בת־חורין, כמדינה עצמאית, מושרשת ויושבת לבטח – לאחר הפורעניות הנוראות שעברו עלינו, בכל הדורות ובכל ארצות הגולה, ובמיוחד באירופה ובארצות ערב.

מי שטוען, שעל ידי כך אנו עושים עוול לזולתנו – הוא עושה לנו עוול שאין לו כפרה ומעיד על עצמו שאינו מבין את הטראומה ההיסטורית של העם היהודי ואת רצונו הנחרץ להיגאל, ואינו מעריך את ברכת מעשינו בארץ הזאת בשביל כל תושביה.

אחד הדברים הנפלאים שעשינו בארץ הוא הקמתו וקיומו של משטר דימוקרטי, כמתכונת המשטרים הדימוקרטיים המתוקנים בעולם, ועדיין הוא המשטר הדימוקרטי היחיד והאמיתי בחבל עולם זה.

אכן, יסוד הַמַעֲלָה של משטר דימוקרטי־פרלמנטרי בישראל, בעיצומה של מלחמת השיחרור, וקיומו הרצוף והאיתן – על אף המלחמות שלא פסקו ועל אף הזעזועים והמשברים שפקדו ופוקדים אותנו – זוהי תעודת כבוד לעם ישראל ולמדינת ישראל.

הדימוקרטיה הישראלית אינה רק בחירות כלליות, המתקיימות אחת למספר שנים, אלא היא קיימת יום יום, ופועלת בכל המעגלים של חיי הציבור והחברה, והכל נאמנים לה, ללא הבדל זרם והשקפת עולם.

ואולם, הכנסת היא מרכזה ונשמת אפה של הדימוקרטיה הישראלית; עיני כל נשואות אליה באהבה וביראת הרוממות, צופים הליכותיה ולומדים ממנה הלכות והליכות, נוהלים והתנהגות. וכשם שהכנסת היא בבואה נאמנה של העם כך גם הנעשה בעם הוא בבואה של הנעשה בכנסת. משום כך גדולה האחריות המוטלת על הכנסת ועל חבריה, לא בלבד לגבי הנושאים שהיא דנה בהם, והחוקים שהיא מחוקקת, אלא גם לגבי הנוהלים שלה ולגבי הנוהגים של חבריה בכנסת ומחוצה לה.

באחרונה נשמעים שוב דברי בקורת חריפים על חברי הכנסת בגלל מיעוט הנוכחות באולם המליאה בשעת הדיונים. מעיד אני על חברי הכנסת, רובם ככולם, שהם עושים שליחותם בשקידה ובמסירות, כל אחד בתחומו ועל פי דרכו; והימצאותם באולם המליאה אינה כל עבודתם אלא רק חלק ממנה.

אולם עבודתם של חברי הכנסת צריכה לא רק להיעשות אלא גם להיראות. העם רוצה לראות את נבחריו על משמרתם. תביעה זו גברה במיוחד משעה שהופיעה הטלוויזיה, המביאה לכל בית את הנעשה ואת החסר בבית הזה יותר מכל פרוטוקול סטנוגרפי.

שאלת הנוכחות במליאת הכנסת חייבת, אפוא, למצוא את תיקונה, וכל תרופה – תירצה.

לכן, אם ברצוננו לשמור על כבודה ועל מעמדה של הכנסת – ואין ספק שאמנם זהו רצוננו, הרי שעלינו להעביר תחת שבט הבקורת את הנוהלים, סדרי הדיונים במליאת הכנסת וזמני הישיבות, ולתקן את הטעון תיקון – ויפה שעה אחת קודם.

מסתבר, שגם ההתנהגות והנימוסים בתוך אולם המליאה הנראים לעיני הצופים מן היציע ומעל מסך הטלוויזיה – משמשים דוגמה להתנהגות ולנימוסים בחיי החברה והציבור וכן גם לתלמידי בתי הספר. גם על התחום הזה ראוי שניתן את דעתנו.

מאליו מובן, שכל האמור בחברי הכנסת – אמור גם בחברי הממשלה; כולנו יודעים שעל כתפי השרים מוטל עומס רב של עבודה ואחריות; אף על פי כן מן הראוי שכל אחד מהם יקדיש לכנסת מזמנו, כמה שאפשר יותר; נוכחותם של השרים בישיבות הכנסת, והשתתפותם הפעילה והיוזמנית בדיוניה, הם מכבשונו של פרלמנטריזם כתיקנו.

הייתי ממליץ, שלא לומר תובע, שהשרים יעדיפו למסור הודעותיהם לציבור באמצעות הכנסת תחילה, ובכך יעשירו את דיוניה ויגדילו את כבודה ואת כבודם.

לתדמיתה של הכנסת בעיני הציבור, לנוכחות חברי הכנסת והשרים בדיוניה, לצורתם ולטעמם של הדיונים והנוהלים – יש חשיבות שלא תסולא בפז, בייחוד בעתות מצוקה ומבוכה.

הבית הזה, מיועד ומסוגל להקרין על אזרחי ישראל אמונה ובטחון, שיקול דעת ויישוב דעת, קבלת אחריות ונכונות להתמודד עם קשיים כלכליים וחברתיים – כמו עם בעיות מדיניות ובטחוניות.

זוהי חובתנו ונעשנה.

ולסיום הרשו נא לי לברך אתכם, כולכם, חברי הכנסת והשרים, בברכת נעשה ונצליח. ובשמכם אברך את כל בית ישראל בברכת שלום על ישראל ויתקיים בנו דבר הנביא עמוס: ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם.

במלאת כ"ז שנים לכינון הכנסת

י"ז בשבט תשל"ו, 19.1.76

חברי הכנסת, חמשה עשר בשבט, שלפי מסורת ישראל הוא ראש השנה לאילן, ובמסורת החדשה שלנו הוא גם ראש השנה לפרלמנטריזם הישראלי – חל השתא בשבת שעברה, שבת שירה.

בשנים הקודמות נהגנו לציין את ט"ו בשבט, יום הולדת הכנסת, בחגיגיות גדולה. אך בשנים האחרונות אנו מקיימים ארועים צנועים יותר; לכבוד ראש השנה הכ"ח של הכנסת קיימנו היום מצוות נטיעות על ידי תלמידי בתי האולפנא בירושלים, ואירחנו לסעודת צהריים מצטיינים מקרב חיילי צה"ל על כל זרועותיו, ומקרב משטרת ישראל על כל שלוחותיה, ומצטיינים מבין פועלי הייצור בעיקר מאיזורי הפיתוח, וכן נציגי משפחותיהם של אסירי ציון ברוסיה ובסוריה.

הם יושבים עכשיו ביציע האורחים; והריני נושא להם ברכה מכל הלב בשמכם ובשמי.

אורחינו היקרים, הבית הזה, בית הנבחרים והמחוקקים של מדינת ישראל, מתברך בכם ובמעשיכם, אתם וכל ההולכים בדרכיכם, ומאחל לבית ישראל שירבו כמותכם.

במאבק הרצוף שלנו על בטחוננו מפני אויב ומתנכל מבחוץ, על בטחון חיינו בבית מפני פושעי ישראל, על קיום משקנו וחיזוק כלכלתנו וטוהר המידות שלנו – זקוקים אנו לכך שיותר ויותר אזרחים ישאלו מה עלינו לעשות למען המדינה ופחות ופחות אזרחים יוסיפו לשאול מה עושה המדינה למעננו.

חברי הכנסת, הצנע שהטלנו על עצמנו אינו צריך להפחית כמלוא הנימה מערכו ומטעמו של החג. כינון הכנסת וקיומה הינם ברכה לישראל, חג לישראל. המשטר הדימוקרטי־הפרלמנטרי, הקיים בישראל, מעמיד אותה בשורה הראשונה של המדינות המתוקנות בעולם. מבין 144 מדינות, החברות בארגון האומות המאוחדות, רק בכ־40 מהן ישנם פרלמנטים; ומבין ה־40 רק כ־26 הם פרלמנטים חפשיים וראויים לשמם; מבין 96 מדינות שהגיעו לעצמאות, אחרי מלחמת העולם השניה, רק ב־21 מהן קמו פרלמנטים, ומהם שנשארו קיימים ומחזיקים מעמד רק 9 במספר.

זהו אפוא חג לדימוקרטיה הישראלית, וכבוד ויקר למדינת ישראל ולעמה, שאנחנו מקיימים חיים דימוקרטיים־פרלמנטריים מלאים, בתנאים מורכבים ומסובכים, ששום אומה ולשון לא נתנסו בשכמותם; והם נעשו לנו כעיקר ויסוד, בתרבותנו ובאופיינו, כאילו כך היו הדברים מעולם.

אורחים ממדינות רבות, הבאים לבקר אצלנו, אינם מפסיקים מלהתפעל מן העובדה, שעל אף היותנו מדינה השרויה במצור ובמצבי מלחמה, ועל אף היותנו מדינה של נקבצי גלויות, שרבים מהם באים מארצות שאין בהן מסורות דימוקרטית – אנו מקיימים חיים דימוקרטיים מלאים וחפשיים מכל הגבלה.

ואמנם אנחנו יוצאים נשכרים מן הקיום הדימוקרטי הפרלמנטרי, שכן פתיחות הדיונים וקבלת דין ההכרעות הדימוקרטיות הם סגולה, בדוקה ומנוסה, לפירוק מטעני מתיחות, בין שהיא פנימית ובין שהיא חיצונית, בין שהיא אישית ובין שהיא ציבורית.

נזדמן לי להשתתף במשלחות של הכנסת אל פרלמנטרים בעולם הדימוקרטי, והרגשתי היטב מה גדולה ההערכה לקיומו של מיגוון הדעות במשלחותינו, עם שהמארחים יודעים מהו המכנה הלאומי המשותף שלנו. זוהי עוצמה מוסרית, תרבותית ומדינית – שאין ערוך לה.

היושב־ראש הראשון של הכנסת, יוסף שפרינצק ז"ל, אמר על הכנסת, ביום כינונה לפני 27 שנה: עץ נטענו.

הבא אפוא נשמור על האילן היקר הזה, כדי שאנו ובנינו אחרינו נאכל מפירותיו ונברך ברכת הנהנין.

במלאת כ"ח שנים לכינון הכנסת

י"ד בשבט תשל"ז, 2.2.77

הנני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. מחר, ט"ו בשבט תשל"ז, יימלאו כ"ח שנים לכינון הכנסת. לכבוד היום נטענו עצים ברחבת הכנסת כמנהגנו מדי שנה בשנה.

המועד הזה, יום הולדת הפרלמנטריזם הישראלי במדינת ישראל, סמוך לתקומתה, הינו אחד מציוני הדרך הבולטים במהלך תחייתנו. מראשית דרכה של מדינתנו נקבעו מהותה וצביונה בהסכמה כללית כמדינה דימוקרטית פרלמנטרית מובהקת. שוחרי הדימוקרטיה והפרלמנטריזם בעולם רואים בהתפעלות ובהערצה את ישראל כאי יציב של דימוקרטיה פרלמנטרית בתוך מרחב גדול, שהדימוקרטיה והפרלמנטריזם עדיין אינם יציבים או שאינם קיימים בו, וזאת כשישראל עצמה שרוייה במלחמות ממושכות עם שכנותיה ובקשיים רבים אחרים. ואילו לנו עצמנו יראה משטרנו הדימוקרטי הפרלמנטרי, לאחר 28 שנות קיומו, כדבר המובן מאליו, כדבר של שיגרה ואף כסתם יום של חול. אף על פי כן לא למותר להזכיר לעצמנו ולהסביר לצעירינו, בבחינת “את פתח לו”, שהדימוקרטיה והפרלמנטריזם הם מסוג הדברים הטעונים טיפוח מתמיד, פיקוח עירני ושמירה מעולה. מובן מאליו, שאין לחסוך מהם ביקורת, שכן הביקורת היא ממרכיבי המערכת של הדימוקרטיה והפרלמנטריזם.

הנה אנחנו עומדים בשלהי תקופת כהונתה של הכנסת השמינית ועושים הכנות לבחירת הכנסת התשיעית. זוהי תקופה שמטבע הדברים מתעוררת בה תשומת לב הציבור במלוא שיעורה. ולא זו בלבד שהציבור רוצה להבין אל נכון מהותם ומשמעותם של הדברים שהוא נדרש להם, אלא שזו גם הזדמנות בשבילו להשמיע הערותיו ובקורתו, הן כלפי הכנסת והן כלפי חבריה, נוסף לבירור עמדותיו בעניינים השנויים במחלוקת בין המפלגות. יהיו שיבקרו את הכנסת על חוקים שחוקקה, החלטות שהחליטה וכן על מה שלא הספיקה לחוקק, או להחליט; ויהיו שיבקרו דוקא את חברי הכנסת על דבריהם או על מחדליהם. צריך לקבל את האתגר ולתת תשובות אמיצות והוגנות. לא טיח ולא הצטרפות לקיטרוגים בלתי־מוצדקים; כל שכן שלא יהיה זה מן היושר, שסיעה או חבר כנסת ינערו עצמם מן הביקורת ויַפנו אותה כלפי זולתם. כולנו יחד, חברי הכנסת היום ומחר, הקהיליה הפוליטית ואמצעי התקשורת, חייבים בכבודה של הכנסת, בחיזוק האימון בה כנציגות העם הפועלת בשמו ובביצור סמכותה כבית המחוקקים הבלעדי שאין עליו מרות של שום רשות אחרת זולת מרותו של העם הבוחר בה ושכבודה וסמכותה הם המקור שממנו שואבות סמכותן ויכולת פעולתן הרשות המבצעת והרשות השופטת והיא המשענת האיתנה לקיום כוחם, משמעותם ותכנם של כל חיינו הדימוקרטיים.

יום הולדת הכנסת הוא יום טוב לישראל בין שאנו מקיימים מסכת חגיגות ואירועים ובין שאנו ממעטים בהן בנסיבות הכלכליות והחברתיות שהמדינה שרויה בהן. אשתקד קיימנו במועד הזה מספר אירועים חשובים ובכללם פגישה בין הכנסת, העתונות ואמצעי התקשורת, וכן דיון במליאת הכנסת על הליכות הכנסת. היינו עושים כן גם השנה, אבל הדבר נראה לנו כבלתי אפשרי, בגלל קוצר הזמן שנותר לרשותנו ולרגל המלאכה המרובה שעלינו להספיק לגמור חקיקתם של חוקים ולסיים את הדיון בנושאים רבים שעל שולחן הכנסת.

במקשור זה הנני מביע שאלתי ובקשתי מן השרים, יושבי ראש הוועדות וחבריהן וכן מן המליאה עצמה שבזמן המועט שנותר לכהונתה של הכנסת השמינית נזדרז ונזרז כדי לסיים מלאכת החקיקה והדיונים שהוחל בהם; לרבות הצעות לסדר היום ותשובות לשאילתות.

הכנסת היא אבן־חן בכתרה של מדינת ישראל ואבן־בוחן לכל מעשיה וארחות חייה. הבה נברך את הכנסת ונתברך בה. הבה נברך את עובדי הכנסת לסוגיהם ולדרגותיהם על מסירותם במתן שירותים לכנסת, לחבריה ולסיעותיה כדי שיוכלו למלא תפקידם במירב הנוחיות. וברוכים תהיו כולכם.

הר הרצל, אור ליום העצמאות תשל"ג

יום הזכרון לחללי מלחמותינו, גבורי ישועתנו, הולך ומסתיים, ועוד מעט יתקדש חג הכ"ה של קוממותנו ועצמאותנו. יום הזכרון וחג העצמאות, צמודים זה לזה, ללא הפרד, שאלמלא גבורתם, עוז רוחם וקרבנם של יקירנו הלוחמים הבלתי־נשכחים – לא היה לנו על מה לחוג.

אנו לא עוררנו ולא יזמנו מלחמות; רצינו לשים קץ לקללת גלותנו ופזורנו בארצות נכר; רצינו לבנות לעצמנו, כאן, בארץ נחלת אבותננו, בית משלנו, שנחיה בו חיים

אולם כנגד מפעל תחייתנו, קמו אויבים; שבעים וחמש השנים, שקדמו להקמת המדינה,היו רצופות מאמצי בנייה ושלום, אר גם התנכלויות, התנפלויות על ישובינו, ושפיכות דמים של יהודים בכל פינות הארץ; וכאשר החליטו האומות המאוחדות, לפני עשרים וחמש שנים, על זכותנו למדינה יהודית בארץ־ישראל, קמו עליה מדינות ערב, כדי להכחידה; במלחמת שיחדור עקובה מדם ועטורת־תהילת־גבורה – ניגפו צבאות הפלישה, ומדינת ישראל קמה; גם במשך שנות קיום המדינה לא חדלה התוקפנות ונכפו עלינו מלחמות; מערכת קדש ומלחמת ששת הימים; בכל המלחמות האלה גברה יד צבא הגנה לישראל, ולדאבון לבנו נפלו בהן רבים מלוחמינו; ועדיין מוסיפים אויבינו להיערך נגדנו למלחמה ולהכריז על רצונם להעביר מן העולם את מדינת ישראל ואת יושביה.

באחרונה העתיקו את התנכלויותיהם ורצחנותם למרחוק, אל נתיבי התחבורה האווירית והימית, ואל תוך מדינות אחרות בעולם, והביאו עלינו זוועות הדמים בלוד ובמינכן ובמקומות אחרים; בזכות תושייתם, וזרוע גבורתם של לוחמינו, באו ויבואו הטרוריסטים על עונשם בכל מקום בו תשיגם ידינו;

בהתקדש החג, נוכח סכנות מתחדשות ומשימות נעלות, – נתברך בהישגינו במשך כ"ה שנות המדינה; אל המדינה הגיעו ובאו שרידי מחנות ההשמדה באירופה; נקבצו אליה יהודי ארצות־ערב – ונותרו מעטים, שעדיין מדוכאים וכלואים בסוריה ובעיראק; בשלוש השנים האחרונות נפרץ קימעה מסך הברזל, שהפריד בינינו לבין הקיבוץ היהודי הגדול ברוסיה, אשר אמרנו נגזר לנו; העליה הבאה משם שילהבה מחדש את אור אמונתנו בשיבת ציון;

והארץ, שהיתה שממה וזנוחה, ואוכלוסייתה דלילה, מתפתחת בקצב המלהיב את הדמיון; ערים חדשות נבנו; וערים ותיקות גדלו ונתחדשו; ירושלים הולכת ונבנית – קרית מלך עיר מלוכה; שדותינו ופרדסינו נותנים יבולי ברכה למחייתנו וליצואנו אל שוקי העולם; הולכת ומתפתחת תעשיה ענפה וחדישה, ובכלל זה תעשיה עתירת מדע; נסללו דרכים לארכה ולרחבה של הארץ; התפתחו והסתעפו מוסדות חינוך השכלה גבוהה, תרבות וחברה; משבטי עולים ועדות הולכת ומתגבשת חברה ישראלית נאמנה בהווייתה ואיתנה בתודעתה כמצוות עבָרוֹ ועתידו של עמנו; והעם היהודי בתפוצות עומד לימין ישראל ועוזר לה בכל נפשו ובכל מאודו;

עדיין לא נשלמה המלאכה; כל המעשים עדיין בעיצומם ובתהליך התהוותם; תוך כדי עשייה מתגלות ומתעוררות מצוקות שצרכי העם והמדינה מצווים עלינו לשקוד על פתרונן; כגון הצורך בסתימת הפער ביו שכבות אוכלוסין מתעשרות, או מתקיימות ברווחה יתירה, לבין שכבות המתקיימות בדוחק; קבלת אחים עולים בלב פתוח ובמתן יד נאמנה להיקלטותם; הקפדה על טוהר המידות והיעילות בשרותים הציבוריים וכיוצא באלה; אפס כי עז רצוננו כולנו, העם והממשלה, שיהיו חיינו מתוקנים ובריאים, מושתתים על אדני הצדק ועשיית הטוב והישר; וכשם שהצלחנו עד כה להתגבר על מכשולים ולפתור בעיות שעמדו בדרכנו – אין ספק שנצליח גם בעתיד.

ובהתקדש החג, חג הכ"ה להולדת מדינתנו, הבה נברך כולנו את ברכה שהחיינו כהלכתה, וכן נחזור על דברי המשורר, שנכתבו בשנת תש"ט, לאמר:

  ''שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, משאת נפש כל נביא, וכמיהת לב כל חוזה, שחלום איני חולם ודמיון איני הוזה, שאמת המחזה".

בזה הנני מתכבד לפתות את חגיגות יום העצמאות הכ"ה למדינת ישראל:

זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.

הר הרצל, אור ליום העצמאות תשל"ד

בכל שנה, נהגנו לציין, בטקס זה, את סיום יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ואת פתיחת חגיגות יום העצמאות – בצמידות, ללא הפרדה ביו זה לזה. הפעם – בלי לקבוע לגבי העתיד – הוכר הצורך בשינוי כלשהו; לפיכך בערב זה, וגם למחרת, לא יתקיימו חגיגות ממלכתיות ברוב־עם; אני משוכנע כי לא יהיה בכך כדי לגרוע מגדולתו ויקָרֹ של יום העצמאות.

כי בשנה זו, פקדה אותנו כהלם מלחמת יום הכיפורים; צבא הגנה לישראל עמד במלחמה הקשה והאכזרית בגבורה עילאית, ונחל בה נצחונות מזהירים. במלחמה זו היתה ישועה גדולה לישראל. כולנו מודעים לנצחון, אך עודנו שרויים בעצב על הבנים־הלוחמים, שניספו במערכה. אל המחנה הגדול של המשפחות ששכלו את יקיריהן במערכות ישראל – לפני קום המדינה ומאז קומה – נוספו עוד אלפיים ארבע מאות שלשים ושש משפחות. הורים, רעיות, בנים אחים, קרובים וידידים שרויים ביגון כבד, ואיתם כל בית ישראל.

ואף גם זאת:

הזעזוע הנפשי, שהביאה עלינו מלחמת יום הכיפורים העמיד לפנינו בחריפות ובדחיפות את הצורך בבקורת עצמית על מעשינו ואורחות חיינו. נחשפה החובה להתאזר לתיקונים ולשינויים. מובן מאליו, שאם כל אחד יתבע מאת זולתו ויפטור את עצמו, לא נזכה להתחדשות. אך אם כל אחד ואחד מאתנו יבוא ויתקן את מידותיו הוא – נבטיח בכך לכולנו, הפרט והכלל, אורחות חיים, כיאות לאומה במצור ובמאבק, וכמיטב השאיפות הנעלות שלנו.

* * *

אזרחיות ואזרחים יקרים,

ביום העצמאות הכ"ו של מדינתנו, – תהיינה עינינו פקוחות לראות: כי תהליך גאולת העם היהודי משפל גלותו – עדיין לא נשלם; המזימות וההתנכלויות לקיומה ועצמאותה של מדינת ישראל – עדיין לא עברו מן העולם; אחינו בגלות רוסיה, ובגלות ארצות־ערב – עדיין נאבקים תחת עול שיעבודם ועיניהם כלות לציון; שליטי ערב מוסיפים להפיח איבה ולנפנף בחרב המלחמה.

ובעוד שליטי ברית המועצות מעודדים את אויבינו במדינות ערב – התאכזבנו מאד מהתעלמותן, אזלת־ידן ואנוכיותן של מדינות, הנחשבות נאורות, שעמדו מנגד נוכח ההסתערות הרצחנית עלינו במלחמת יום הכיפורים; שונים לטובה וראויים לתודה – העם והממשלה של ארצות הברית.

גבירותי ורבותי,

יום העצמאות הוא יום גדול לישראל, עדות לדורי דורות על הגאולה ועל התמורה, שחלה במהלך חייו וקיומו של העם היהודי. אנו גאים בגבורתם ובתושייתם של לוחמינו, שכל אחד ואחד מהם הוא אוהב שלום, בכל מאודו, ומוכן לתת נפשו על קיום ישראל נגד אויביה; אנו מתברכים בהזדהותם הנפלאה, ובעזרתם הברוכה, של בני עמנו בתפוצות הגולה.

הבה נשמח יחד בישועתנו ובהישגי מדינתנו; נעשה כולנו לחיזוקה ולתיקונה, לביצור מישקה ולעילוי חברתה, להיותה ערוכה לכל מבחן ואתגר.

השתא, בחג העצמאות, עדיין חונים אלפי אנשים מישראל באהלי צבא הגנה לישראל בכל החזיתות והגזרות; נשלח להם מכאן ברכת חזק ואמץ; נאחל רפואה שלמה והחלמה מהירה לפצועי המלחמה; נישא מכאן ברכת אחים נאמנה לשבויינו שבסוריה, בתפלה ובציפיה שיום שחרורם לא יאחר לבא.

ובהתקדש חג עצמאותנו, הבה נחזק את הקירבה וההזדהות שבין העם כולו לבין נשברי־לב שבתוכנו, בני המשפחות השכולות, ננחמם מיגונם ונעודד רוחם, על דרך הכתוב, שזה עתה שמענו קריאתו:

  “לשום לאבלי־ציון פאר תחת אפר, מעטה תהילה תחת רוח כהה”.

ויהי רצון, שיקום בנו הכוח לכבוש צערנו; להרחיק רוח הנכאים; לחזק אחדות הלבבות; להקפיד על קיום המשמעת העצמית והציבורית; להפיח בלב עם ישראל, בארץ ובתפוצות הגולה, אמונה בל תימוט, כעתיד קיומנו כעם־גדול ובן־חורין, וכמדינה של שלום ושיגשוג; בצידקת שאיפותינו וביכלתנו להשיגן חרף כל המכשולים.

אנו עם, שהשלום הוא נשמת אפו מיום היותנו לעם. נעשה כל אשר לאל ידינו כדי להזמין ולקרב את צעדי השלום, ונבטח בצור ישראל כי בוא יבוא העתיד המיוחל ולא יאחר, ואז נשיש ונשמח כדבר הנביא:

  “ששון ושמחה ישיגו, ונסו יגון ואנחה”.

הר הרצל, אור ליום העצמאות תשל"ה

פנה היום, יום הזיכרון לחללי המלחמות על קוממיותנו ועל קיומנו. וגם בעברנו מיגון לשמחת חג, – לא ימושו מלבנו אלפי הלוחמים, שקברותיהם זרועים “על מרומי שדה”, ברחבי המולדת אשר על הגנתה נפלו חלל.

אין למלים כוח לבטא את המיית לבנו ואת תנחומינו למשפחות השכולות. היטיב למלא זאת הנביא ישעיה לאמור:

“לשום לאבלי ציון, לתת להם פאר תחת אפר, שמן ששון תחת אבל, מעטה תהלה תחת רוח כהה”.

אחיותי ואחי,

גלגל ההיסטוריה העמיד את דורנו בפרשת דרכים מכרעת לגבי גורל קיומו של עם־ישראל, לשבט או לחסד, לחיים של קיימא או חלילה לחידלון.

בדור הזה נתרחשה שואת ההשמדה באירופה, שבה ניספו ששה מיליוני יהודים. המסע להשמדת העם היהודי – לא בא לפתע. קדמה לו דינמיקה שטנית של שנאה והסתה גזענית, הפקרה, הסחת־לב, ניסיונות “להבין” לרוחם של משמידי־עם, פייסנות, ובעקבותיה מסע ההשתלטות של הנאציזם והפאשיזם, כיבוש חבש, הקרבת צ’כיה ופולין. וכך הלכו וגברו התיאבון והשחצנות של מפעילי מכונת הדיכוי והרצח והוחשה המלחמה העולמית הנוראה.

המלחמה ההיא נסתיימה לפני שלשים שנה, וכולנו האמנו, שיזרח אור חדש על העולם, אור של שלום אמיתי וחרות אדם וגאולת עמים ובכללם עמנו.

בדור הזה קמה מדינת היהודים, אליה ערגו אבות אבותינו במשך שמונים דורות. אבל שליטי מדינות־ערב נלחמים בנו למיום קום המדינה ועד היום. הם לא נואשו עדיין משאיפתם להכחיד את מדינת ישראל, על אף הדיבורים המתונים והחלקלקות שהם משמיעים מן השפה ולחוץ. תרועות השמחה ההמוניות נוכח הטבח הנתעב במלון “סבוי” בתל־אביב הן הוכחה מזעזעת למושגיהם ולהלך־רוחם.

אנו לא נירתע מפני אימתנותם כשם שלא נרתעו מפניהם אנשי העליות הראשונות, שהעפילו לארץ והתיישבו בה במשך עשרות שנים עד שקמה המדינה, וכשם שלא נרתענו מלבנות את מדינתנו במשך עשרים ושבע השנים, להכפיל פי חמישה את אוכלוסייתה, לעשות בכל תחומי העשייה והיצירה, לצבור כוח ועוצמה. ועל אף המלחמות, והטירור והאיבה – נוסיף לגדול ולהתחזק גם להבא.

בשנה זו שוב נוכחנו לדעת כי הדרך לשלום עדיין אינה סלולה לפנינו. שוב נשקפים לנו עימותים מדיניים וסיכונים צבאיים. עמוד נעמוד בהם איתנים.

ידנו האחת מושטת, בלב שלם, לשלום אמיתי ולשיתוף פעולה קונסטרוקטיבי עם שכנינו, וידנו השניה מחזקת השלח להגן על חיינו, על חירותנו וקוממיותנו.

פנינו לשלום וכחנו איתנו להדוף כל תוקף.

גלגל ההיסטוריה של עם ישראל נע קדימה ושוב לא ייסוב אחורנית. נצח ישראל לא ישקר.

אזרחים ואזרחיות יקרים,

בנסיבות הכלכליות והמדיניות בעולם יהיה עלינו לסמוך יותר ויותר על עצמנו, ולא רק בתחומי הבטחון, שכן אין לנו ברירה אלא לחיות ברמת־חיים שוות ערך עם פרי עמלנו.

כן מוטל עלינו להקפיד על כך, שחיינו ומעשינו יהיו מתוקנים. כי לא רק הסכנות אשר בשער, אלא גם שאיפות התמורה והתחייה הלאומית, המפעמים בקרבנו, מחייבים אותנו להבריא עיוותים שנתגלו במחננו, לשקוד שלא ייפגעו סגולות של ניקיון כפיים וטוהר מידות, ולהחיש פתרון לפערים המסכנים אחדות העם.

נקרא את העם היהודי, בתפוצות הגולה, להגביר את העליה לארץ, לחזק את מערכות החינוך העברי ולעמוד לימין מדינת ישראל.

הנני פותח את חגיגות יום העצמאות הכ"ז ונושא מכאן ברכה חמה לחיילי צבא הגנה לישראל ולכל כוחות הבטחון העומדים על משמר חיינו וגבולות ארצנו; לכל אזרחי ישראל – יהודים, מוסלמים, דרוזים, נוצרים וצ’רקסים; לכל אחינו המדוכאים ברוסיה ובארצות ערב ולכל קהילות ישראל בתפוצות הגולה – חזקו ונתחזק, וכדבר הנביא: “שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה”. “זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו”.

הר הרצל, אור ליום העצמאות תשל"ו

לפני שעה קלה נסתיים יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אלפי הלוחמים, אשר הערו נפשם למען ייעור השחר של עצמאותנו, הגבורים שבזכותם הגענו עד הלום והובטח עתידנו כבני־חורין לדור ודור.

הגיעה שעת התקדש חג העצמאות הכ"ח, שבא עלינו לטובה.

תקוותנו ותפלתנו, שבשנת הכוח של עצמאותנו, המתחילה הערב, נזכה לרגיעה בחזית הבטחון ונתקדם לקראת שלום של קיימא בינינו לבין שכנינו.

הסיכסוך שגרם לנו ולהם אבדות כבדות, בנפש וברכוש, אינו חשׂוּך פתרון. והשכנת השלום הנכספת אינה תלויה אלא ברצונם ובנכונותם של הערבים לוותר על המחשבה הנואלת, שיעלה בידם להעביר את קיומנו מן העולם; ובמקום זה יכירו בעובדת קיומנו כאומה ריבונית ובת־קיימא בחבל עולם זה, ויהיו נכונים בלב שלם לחיי שכנות טובה בינינו וביניהם.

אנו מצפים שיקומו מתוכם אנשים אמיצים, נבונים וכנים, שירחיקו מקרבם את הקיצוניות המשתוללת ואת הקנאות החשוכה; שישימו את פניהם לפיתוח ארצותיהם, ולאושר עמיהם, בעזרת העושר העצום שהטבע זימן להם; שיביאו קץ גם לסיכסוך חסר התכלית שביניהם לבינינו, לרווחת האזור כולו.

הנה אנו עדים למאורעות העקובים מדם בלבנון, הגורמים לנו צער ודאגה.

הם חשפו לעיני כל את האכזריות וחוסר הסובלנות של המנהיגים הערבים בימינו, – כלפי מיעוטים ועמים קטנים, השוכנים ביניהם ובקרבם מדורי דורות. כך נהגו בכורדים. כך נהגו ביהודים וכך נוהגים היום בנוצרים שבלבנון, והעולם עומד מנגד.

נחשפה גם הרמייה של רעיון המדינה החילונית והרב־לאומית, שאויבי ישראל מנפנפים בו בעולם כאילו לשם פתרון בעיית הפלשתינאים.

מדינת לבנון, שנהנתה מרווחה ושלווה, הגדילה לעשות יותר מכל מדינות ערב, שהקימו וטיפחו את ארגוני הטירור; היא פתחה שעריה לפני המחבלים ומפקדותיהם והעניקה להם חופש פעולה נגד ישראל. עכשיו לבנון מתבוססת בדמיה, בגללם ומידם.

אנחנו ערים לסכנות שהמאורעות בלבנון צופנים בחובם לנו ולאיזור כולו, וכן גם ללקחים שיש ללמוד מהם. והלוואי שגם אחרים ילמדו את הלקחים הללו.

אחיותי ואחי, השנה היינו עדים לתועבה שנעשתה בארגון האומות המאוחדות, כאשר 72 מבין המדינות החברות בו הצביעו בעד החלטת־רשע המטילה על הציונות, תנועת השיחרור של העם היהודי, את השיקוץ של גזענות.

העם היהודי כולו, ואתו אנשים הגונים ונאורים רבים בכל קצווי עולם, דחו בשאט נפש את ההחלטה המבישה הזאת, המעוררת שנאת חנם כלפי הציונות והעם היהודי ומעודדת מחדש את האנטישמיות, שבעבר הלא־רחוק הביאה על עם ישראל את השואה הנוראה בתולדותיו.

תשובתנו הניצחת להחלטה הזאת היא לשאת ברמה את דגל הציונות, דגל הגשמתה המלאה והנחרצת; לקרוא ליהודים בכל הארצות לעלות לישראל בהמוניהם, להגביר מעשינו בהתיישבות, בפיתוח החקלאות, התעשיה והמסחר, החינוך והמדע; בהעשרת מפעלי התרבות העברית, בגיבוש החברה הישראלית ובסילוק הפערים והפגמים המעכירים את חיינו.

בשנה הזאת שבו והכבידו שליטי ברית המועצות את ידם, והגבירו את לחצם על רבבות על היהודים המבקשים לצאת משם ולעלות לישראל; גם אחינו שארית יהודי סוריה, עדיין נתונים במצור ובמצוק.

לא ננוח ולא נשקוט, עד שייפתחו לרווחה שערי היציאה מרוסיה לפני המוני היהודים הנחתים שם, ועד שייקרא דרור לאחינו הכלואים בגיטאות סוריה.

אזרחים ואזרחיות יקרים,

בחזית המשק קשתה עלינו השנה היוצאת. נעשו פעולות של קימוצים וצימצומים לשם עצירת ההידרדרות ולקראת השתלבותנו בשוק האירופי המשותף. גם בשנה הבאה נצטרך כולנו לשאת בהבנה בעול של צימצומים נוספים; לעשות לשיפור מוסר העבודה ותקנת עיוותים בשדה השכר והרווחים, כדי שנוכל להתקדם לקראת ייצוב והבראה של כלכלתנו, שזהו תנאי בל־יעבור לשמירת עצמאותנו והגשמת יעדינו.

נוסף לעזרה הברוכה של אחינו היהודים בעולם, זכינו בעזרה נדיבה של ארצות הברית, שהיא ידידה גדולה ונאמנה לישראל, ואנו מחזיקים לה טובה ותודה. אך חובה עליונה היא להגביר המאמץ העצמי במטרה להפחית, מוקדם ככל האפשר, את תלותנו בסיוע מבחוץ.

אזרחים ואזרחיות יקרים,

אחרי מלחמת יום הכיפורים מצאנו את עצמנו עטופי יגון על אבידותינו היקרות במלחמה. כן עברה עלינו רוח של מבוכה ותיסכול, עקב ההפתעה שהופתענו במלחמה, אף על פי שניצחנו בה. זכינו לתהליך של התאוששות, אולם, לאחרונה עובר עלינו גל של הלקאה עצמית, הבלטת כל דבר שלילי בחיינו, אפילו הוא בשוליים, ומדה מדאיגה של התעלמות מכל הטוב והחיוב הרב שיש בחיינו במדינתנו ובעמנו.

העם בישראל רובם ככולם אנשים ישרי דרך, עובדים ויוצרים חרוצים בכל תחומי העבודה והיצירה, אוהבי מולדת ודבקים בהגשמת יעדיה של הציונות.

הבה נחזור אל עצמנו. נתברך בעצמאותנו ובהישגינו. נשלב ונאזן בקורת עצמית עם שמחה במעשי ידינו ועילוי ארחות חיינו. על ידי כך יצליחו מעשינו ונתגבר על כל מכשול וצר.

נעבור מיגון לשמחה ומאפלת הספקות לאור גדול של אמונה, תקווה והצלחה.

הר הרצל, אור ליום העצמאות תשל"ז

בשעת בין ערביים זו, מסתיים יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אשר הערו למות נפשם למען עצמאות ישראל ולמען נוכל לחיות, אנו ובנינו ובני בנינו, חיים של כבוד, של יצירה ושלום.

ההיסטוריונים, צופי הדורות, לא יצטרכו לתהות ולשאול: מהו המקור ממנו שאבו גכורי ישראל וקדושיו אומץ רוח להעלות קרבן שאין יקר ממנו ואין נורא־הוד ממנו.

כי המקור אחד הוא: הפורענויות, שפקדו את היהודים בכל הדורות, למן חורבן ירושלים ועד שואת יהודי אירופה, וסגולת חירוף הנפש של בני דורנו נוכח אותן פורענויות ונוכח ההתנכלות לעצם קיומה של מדינת היהודים.

אותו מקור עצמו הזין את הכמיהה לגאולת ישראל ושיבת ציון והוא מפכה גם בקרב היהודים הנדכאים והבלואים עדיין ברוסיה ובסוריה.

אחיותי ואחי, אני עומדים על סף שנת השלושים, מאז אותו יום גדול ונשגב, שבו נולדה מדינת ישראל.

מזה עשרים ותשע שנים הננו שרויים בתהליך של בנין עולם חדש של חיים משלנו, וחברה חדשה שכולה שלנו; צברנו הישגים מרשימים בכל תחומי החיים, עיצבנו משטר דימוקרטי יחיד בכל המזרח התיכון, ובישראל נולד וגדל לנו דור חדש אשר לא ידע תלאות הגלות וכולו אומר עצמאות, זקיפות קומה ואהבת מולדת. אכן, זהו גמול ליגיעה ולמלחמות ומקור עידוד ואמונה לקראת הבאות.

עודנו מוטרדים על ידי איבה ומצור של שכנינו, הממשיכים להתנכל לקיומנו, עושים הכנות למלחמה בנו, מארגנים חרם כלכלי וחברתי נגדנו, ומוציאים דיבתנו רעה כדי להתיר את דמינו.

אולם העוצמה אשר צברנו עד היום ונכונותנו הנחרצת לעמוד על נפשנו ועל צידקת מפעלינו, הם ערובה נאמנה שמזימת אויב נגדנו לא תצלח.

אין אנו שוחרי מלחמות. אנו רוצים את השלום בכל נפשנו ומאודנו. בזמן האחרון החלו להגיע גם מקרב מדינות ערב צלילי שלום למשמע אוזן. היינו שמחים ונשמח אם זו אמת, אם אין אלה דברים שכוונתם להטעות ולהטות לב תמימים בעולם. אזננו תמיד קשובה לכל צליל של שלום, אך אנו נדון את שכנינו ואת נכונותם לעשות שלום – לא על פי דבריהם אלא על פי מעשיהם.

רצוננו ומדיניותנו הם: להבטיח למדינת ישראל גבולות בני הגנה, אשר גם שכנינו יכירו בהם ויכבדו אותם. שיִכּוֹן ביננו שלום אמיתי ובר־קיימא, שיש עמו השלמה ונכונות מלאה ליחסי שכנות נורמליים אתנו. אם וכאשר שכנינו יהיו נכונים לדברים אלמנטריים אלה – יקום השלום בפועל ממש. אך בטרם קם השלום לא נסיח דעתנו מן הסכנות שעדייו אורבות לפתחנו.

אזרחים ואזרחיות, האווירה של תפוס כפי יכולתך על חשבון מחר, – תמיט עלינו רעה ותתיש את כוחנו. אם חפצי חיים אנחנו – עלינו להתגבר על אוירה זו ולהחזיר לעצמנו את רגש האחריות, את העדפת האינטרס של הכלל ואת החשבת העתיד על ההווה. עלינו לעשות כל אשר לאל ידינו כדי להתגבר על גורמי הירידה מן הארץ וכדי לחדש את המשיכה לעליית יהודים מכל הארצות.

* * *

ומלים מספר על ירושלים: לפני עשר שנים, במלחמת ששת הימים, שנכפתה עלינו, אירע לנו נס גדול: זכינו לשיחרורה ולאיחודה של ירושלים “כעיר שחוברה לה יחדיו” במשך עשר השנים התפתחה ירושלים, פשטה בגדי אלמנותה ודלותה, וכבר היא כיום “כלילת יופי משוש כל הארץ”, ועוד נכונו לה צמיחה והתפתחות כהנה וכהנה.

נטלנו על עצמנו, לשמור שמירה מעולה ונאמנה את המקומות הקדושים בה, לדתות אחרות, ואת חופש הגישה אליהם והפולחן בהם. זכויות שכנינו מקויימות כהלכתן בירושלים. ואף על פי כן, עדיין יש כוחות חשוכים השואפים להחזיר את בירת הנצח שלנו אל המצב שלפני שיחרורה, איחודה ושגשוגה.

ידעו נא אוייבים וידידים: ירושלים היא נשמתו של עם ישראל; על חורבן העיר הזאת בכינו והתאבלנו מאז גלינו ממנה, ואל תחייתה התפללנו ימים ולילות. חורבנה של ירושלים סימל חורבננו ותקומתה מסמלת תקומתנו. ומשזכינו לשחרורה, לאיחודה ולבנינה – נגן על כל שעל ועל כל אבן בה, במיטב כוחנו ודמינו, וכדבר הנביא “למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט”.

הבה נברך את ירושלים ביום חגה–חגנו, שתפרח ותשגשג כשהיא מאוחדת ושלמה כגוף אחד, ותהיה לנס־עמים, לתפארת לכל יושביה והבאים אליה, ומעוז לכל בית ישראל באשר הם שם.

הנני מכריז בזה על פתיחת חגיגות יום העצמאות תשל"ז, ולכבוד מלאת עשור שנים לשחרורה ולאיחודה של ירושלים. שמחו את ירושלים וגילו בה.

זה היום עשה הי נגילה ונשמחה בו.