הר הרצל, אור ליום העצמאות תשל"ג 🔗
יום הזכרון לחללי מלחמותינו, גבורי ישועתנו, הולך ומסתיים, ועוד מעט יתקדש חג הכ"ה של קוממותנו ועצמאותנו. יום הזכרון וחג העצמאות, צמודים זה לזה, ללא הפרד, שאלמלא גבורתם, עוז רוחם וקרבנם של יקירנו הלוחמים הבלתי־נשכחים – לא היה לנו על מה לחוג.
אנו לא עוררנו ולא יזמנו מלחמות; רצינו לשים קץ לקללת גלותנו ופזורנו בארצות נכר; רצינו לבנות לעצמנו, כאן, בארץ נחלת אבותננו, בית משלנו, שנחיה בו חיים
אולם כנגד מפעל תחייתנו, קמו אויבים; שבעים וחמש השנים, שקדמו להקמת המדינה,היו רצופות מאמצי בנייה ושלום, אר גם התנכלויות, התנפלויות על ישובינו, ושפיכות דמים של יהודים בכל פינות הארץ; וכאשר החליטו האומות המאוחדות, לפני עשרים וחמש שנים, על זכותנו למדינה יהודית בארץ־ישראל, קמו עליה מדינות ערב, כדי להכחידה; במלחמת שיחדור עקובה מדם ועטורת־תהילת־גבורה – ניגפו צבאות הפלישה, ומדינת ישראל קמה; גם במשך שנות קיום המדינה לא חדלה התוקפנות ונכפו עלינו מלחמות; מערכת קדש ומלחמת ששת הימים; בכל המלחמות האלה גברה יד צבא הגנה לישראל, ולדאבון לבנו נפלו בהן רבים מלוחמינו; ועדיין מוסיפים אויבינו להיערך נגדנו למלחמה ולהכריז על רצונם להעביר מן העולם את מדינת ישראל ואת יושביה.
באחרונה העתיקו את התנכלויותיהם ורצחנותם למרחוק, אל נתיבי התחבורה האווירית והימית, ואל תוך מדינות אחרות בעולם, והביאו עלינו זוועות הדמים בלוד ובמינכן ובמקומות אחרים; בזכות תושייתם, וזרוע גבורתם של לוחמינו, באו ויבואו הטרוריסטים על עונשם בכל מקום בו תשיגם ידינו;
בהתקדש החג, נוכח סכנות מתחדשות ומשימות נעלות, – נתברך בהישגינו במשך כ"ה שנות המדינה; אל המדינה הגיעו ובאו שרידי מחנות ההשמדה באירופה; נקבצו אליה יהודי ארצות־ערב – ונותרו מעטים, שעדיין מדוכאים וכלואים בסוריה ובעיראק; בשלוש השנים האחרונות נפרץ קימעה מסך הברזל, שהפריד בינינו לבין הקיבוץ היהודי הגדול ברוסיה, אשר אמרנו נגזר לנו; העליה הבאה משם שילהבה מחדש את אור אמונתנו בשיבת ציון;
והארץ, שהיתה שממה וזנוחה, ואוכלוסייתה דלילה, מתפתחת בקצב המלהיב את הדמיון; ערים חדשות נבנו; וערים ותיקות גדלו ונתחדשו; ירושלים הולכת ונבנית – קרית מלך עיר מלוכה; שדותינו ופרדסינו נותנים יבולי ברכה למחייתנו וליצואנו אל שוקי העולם; הולכת ומתפתחת תעשיה ענפה וחדישה, ובכלל זה תעשיה עתירת מדע; נסללו דרכים לארכה ולרחבה של הארץ; התפתחו והסתעפו מוסדות חינוך השכלה גבוהה, תרבות וחברה; משבטי עולים ועדות הולכת ומתגבשת חברה ישראלית נאמנה בהווייתה ואיתנה בתודעתה כמצוות עבָרוֹ ועתידו של עמנו; והעם היהודי בתפוצות עומד לימין ישראל ועוזר לה בכל נפשו ובכל מאודו;
עדיין לא נשלמה המלאכה; כל המעשים עדיין בעיצומם ובתהליך התהוותם; תוך כדי עשייה מתגלות ומתעוררות מצוקות שצרכי העם והמדינה מצווים עלינו לשקוד על פתרונן; כגון הצורך בסתימת הפער ביו שכבות אוכלוסין מתעשרות, או מתקיימות ברווחה יתירה, לבין שכבות המתקיימות בדוחק; קבלת אחים עולים בלב פתוח ובמתן יד נאמנה להיקלטותם; הקפדה על טוהר המידות והיעילות בשרותים הציבוריים וכיוצא באלה; אפס כי עז רצוננו כולנו, העם והממשלה, שיהיו חיינו מתוקנים ובריאים, מושתתים על אדני הצדק ועשיית הטוב והישר; וכשם שהצלחנו עד כה להתגבר על מכשולים ולפתור בעיות שעמדו בדרכנו – אין ספק שנצליח גם בעתיד.
ובהתקדש החג, חג הכ"ה להולדת מדינתנו, הבה נברך כולנו את ברכה שהחיינו כהלכתה, וכן נחזור על דברי המשורר, שנכתבו בשנת תש"ט, לאמר:
''שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, משאת נפש כל נביא, וכמיהת לב כל חוזה, שחלום איני חולם ודמיון איני הוזה, שאמת המחזה".
בזה הנני מתכבד לפתות את חגיגות יום העצמאות הכ"ה למדינת ישראל:
זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.
הר הרצל, אור ליום העצמאות תשל"ד 🔗
בכל שנה, נהגנו לציין, בטקס זה, את סיום יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ואת פתיחת חגיגות יום העצמאות – בצמידות, ללא הפרדה ביו זה לזה. הפעם – בלי לקבוע לגבי העתיד – הוכר הצורך בשינוי כלשהו; לפיכך בערב זה, וגם למחרת, לא יתקיימו חגיגות ממלכתיות ברוב־עם; אני משוכנע כי לא יהיה בכך כדי לגרוע מגדולתו ויקָרֹ של יום העצמאות.
כי בשנה זו, פקדה אותנו כהלם מלחמת יום הכיפורים; צבא הגנה לישראל עמד במלחמה הקשה והאכזרית בגבורה עילאית, ונחל בה נצחונות מזהירים. במלחמה זו היתה ישועה גדולה לישראל. כולנו מודעים לנצחון, אך עודנו שרויים בעצב על הבנים־הלוחמים, שניספו במערכה. אל המחנה הגדול של המשפחות ששכלו את יקיריהן במערכות ישראל – לפני קום המדינה ומאז קומה – נוספו עוד אלפיים ארבע מאות שלשים ושש משפחות. הורים, רעיות, בנים אחים, קרובים וידידים שרויים ביגון כבד, ואיתם כל בית ישראל.
ואף גם זאת:
הזעזוע הנפשי, שהביאה עלינו מלחמת יום הכיפורים העמיד לפנינו בחריפות ובדחיפות את הצורך בבקורת עצמית על מעשינו ואורחות חיינו. נחשפה החובה להתאזר לתיקונים ולשינויים. מובן מאליו, שאם כל אחד יתבע מאת זולתו ויפטור את עצמו, לא נזכה להתחדשות. אך אם כל אחד ואחד מאתנו יבוא ויתקן את מידותיו הוא – נבטיח בכך לכולנו, הפרט והכלל, אורחות חיים, כיאות לאומה במצור ובמאבק, וכמיטב השאיפות הנעלות שלנו.
* * *
אזרחיות ואזרחים יקרים,
ביום העצמאות הכ"ו של מדינתנו, – תהיינה עינינו פקוחות לראות: כי תהליך גאולת העם היהודי משפל גלותו – עדיין לא נשלם; המזימות וההתנכלויות לקיומה ועצמאותה של מדינת ישראל – עדיין לא עברו מן העולם; אחינו בגלות רוסיה, ובגלות ארצות־ערב – עדיין נאבקים תחת עול שיעבודם ועיניהם כלות לציון; שליטי ערב מוסיפים להפיח איבה ולנפנף בחרב המלחמה.
ובעוד שליטי ברית המועצות מעודדים את אויבינו במדינות ערב – התאכזבנו מאד מהתעלמותן, אזלת־ידן ואנוכיותן של מדינות, הנחשבות נאורות, שעמדו מנגד נוכח ההסתערות הרצחנית עלינו במלחמת יום הכיפורים; שונים לטובה וראויים לתודה – העם והממשלה של ארצות הברית.
גבירותי ורבותי,
יום העצמאות הוא יום גדול לישראל, עדות לדורי דורות על הגאולה ועל התמורה, שחלה במהלך חייו וקיומו של העם היהודי. אנו גאים בגבורתם ובתושייתם של לוחמינו, שכל אחד ואחד מהם הוא אוהב שלום, בכל מאודו, ומוכן לתת נפשו על קיום ישראל נגד אויביה; אנו מתברכים בהזדהותם הנפלאה, ובעזרתם הברוכה, של בני עמנו בתפוצות הגולה.
הבה נשמח יחד בישועתנו ובהישגי מדינתנו; נעשה כולנו לחיזוקה ולתיקונה, לביצור מישקה ולעילוי חברתה, להיותה ערוכה לכל מבחן ואתגר.
השתא, בחג העצמאות, עדיין חונים אלפי אנשים מישראל באהלי צבא הגנה לישראל בכל החזיתות והגזרות; נשלח להם מכאן ברכת חזק ואמץ; נאחל רפואה שלמה והחלמה מהירה לפצועי המלחמה; נישא מכאן ברכת אחים נאמנה לשבויינו שבסוריה, בתפלה ובציפיה שיום שחרורם לא יאחר לבא.
ובהתקדש חג עצמאותנו, הבה נחזק את הקירבה וההזדהות שבין העם כולו לבין נשברי־לב שבתוכנו, בני המשפחות השכולות, ננחמם מיגונם ונעודד רוחם, על דרך הכתוב, שזה עתה שמענו קריאתו:
“לשום לאבלי־ציון פאר תחת אפר, מעטה תהילה תחת רוח כהה”.
ויהי רצון, שיקום בנו הכוח לכבוש צערנו; להרחיק רוח הנכאים; לחזק אחדות הלבבות; להקפיד על קיום המשמעת העצמית והציבורית; להפיח בלב עם ישראל, בארץ ובתפוצות הגולה, אמונה בל תימוט, כעתיד קיומנו כעם־גדול ובן־חורין, וכמדינה של שלום ושיגשוג; בצידקת שאיפותינו וביכלתנו להשיגן חרף כל המכשולים.
אנו עם, שהשלום הוא נשמת אפו מיום היותנו לעם. נעשה כל אשר לאל ידינו כדי להזמין ולקרב את צעדי השלום, ונבטח בצור ישראל כי בוא יבוא העתיד המיוחל ולא יאחר, ואז נשיש ונשמח כדבר הנביא:
“ששון ושמחה ישיגו, ונסו יגון ואנחה”.
הר הרצל, אור ליום העצמאות תשל"ה 🔗
פנה היום, יום הזיכרון לחללי המלחמות על קוממיותנו ועל קיומנו. וגם בעברנו מיגון לשמחת חג, – לא ימושו מלבנו אלפי הלוחמים, שקברותיהם זרועים “על מרומי שדה”, ברחבי המולדת אשר על הגנתה נפלו חלל.
אין למלים כוח לבטא את המיית לבנו ואת תנחומינו למשפחות השכולות. היטיב למלא זאת הנביא ישעיה לאמור:
“לשום לאבלי ציון, לתת להם פאר תחת אפר, שמן ששון תחת אבל, מעטה תהלה תחת רוח כהה”.
אחיותי ואחי,
גלגל ההיסטוריה העמיד את דורנו בפרשת דרכים מכרעת לגבי גורל קיומו של עם־ישראל, לשבט או לחסד, לחיים של קיימא או חלילה לחידלון.
בדור הזה נתרחשה שואת ההשמדה באירופה, שבה ניספו ששה מיליוני יהודים. המסע להשמדת העם היהודי – לא בא לפתע. קדמה לו דינמיקה שטנית של שנאה והסתה גזענית, הפקרה, הסחת־לב, ניסיונות “להבין” לרוחם של משמידי־עם, פייסנות, ובעקבותיה מסע ההשתלטות של הנאציזם והפאשיזם, כיבוש חבש, הקרבת צ’כיה ופולין. וכך הלכו וגברו התיאבון והשחצנות של מפעילי מכונת הדיכוי והרצח והוחשה המלחמה העולמית הנוראה.
המלחמה ההיא נסתיימה לפני שלשים שנה, וכולנו האמנו, שיזרח אור חדש על העולם, אור של שלום אמיתי וחרות אדם וגאולת עמים ובכללם עמנו.
בדור הזה קמה מדינת היהודים, אליה ערגו אבות אבותינו במשך שמונים דורות. אבל שליטי מדינות־ערב נלחמים בנו למיום קום המדינה ועד היום. הם לא נואשו עדיין משאיפתם להכחיד את מדינת ישראל, על אף הדיבורים המתונים והחלקלקות שהם משמיעים מן השפה ולחוץ. תרועות השמחה ההמוניות נוכח הטבח הנתעב במלון “סבוי” בתל־אביב הן הוכחה מזעזעת למושגיהם ולהלך־רוחם.
אנו לא נירתע מפני אימתנותם כשם שלא נרתעו מפניהם אנשי העליות הראשונות, שהעפילו לארץ והתיישבו בה במשך עשרות שנים עד שקמה המדינה, וכשם שלא נרתענו מלבנות את מדינתנו במשך עשרים ושבע השנים, להכפיל פי חמישה את אוכלוסייתה, לעשות בכל תחומי העשייה והיצירה, לצבור כוח ועוצמה. ועל אף המלחמות, והטירור והאיבה – נוסיף לגדול ולהתחזק גם להבא.
בשנה זו שוב נוכחנו לדעת כי הדרך לשלום עדיין אינה סלולה לפנינו. שוב נשקפים לנו עימותים מדיניים וסיכונים צבאיים. עמוד נעמוד בהם איתנים.
ידנו האחת מושטת, בלב שלם, לשלום אמיתי ולשיתוף פעולה קונסטרוקטיבי עם שכנינו, וידנו השניה מחזקת השלח להגן על חיינו, על חירותנו וקוממיותנו.
פנינו לשלום וכחנו איתנו להדוף כל תוקף.
גלגל ההיסטוריה של עם ישראל נע קדימה ושוב לא ייסוב אחורנית. נצח ישראל לא ישקר.
אזרחים ואזרחיות יקרים,
בנסיבות הכלכליות והמדיניות בעולם יהיה עלינו לסמוך יותר ויותר על עצמנו, ולא רק בתחומי הבטחון, שכן אין לנו ברירה אלא לחיות ברמת־חיים שוות ערך עם פרי עמלנו.
כן מוטל עלינו להקפיד על כך, שחיינו ומעשינו יהיו מתוקנים. כי לא רק הסכנות אשר בשער, אלא גם שאיפות התמורה והתחייה הלאומית, המפעמים בקרבנו, מחייבים אותנו להבריא עיוותים שנתגלו במחננו, לשקוד שלא ייפגעו סגולות של ניקיון כפיים וטוהר מידות, ולהחיש פתרון לפערים המסכנים אחדות העם.
נקרא את העם היהודי, בתפוצות הגולה, להגביר את העליה לארץ, לחזק את מערכות החינוך העברי ולעמוד לימין מדינת ישראל.
הנני פותח את חגיגות יום העצמאות הכ"ז ונושא מכאן ברכה חמה לחיילי צבא הגנה לישראל ולכל כוחות הבטחון העומדים על משמר חיינו וגבולות ארצנו; לכל אזרחי ישראל – יהודים, מוסלמים, דרוזים, נוצרים וצ’רקסים; לכל אחינו המדוכאים ברוסיה ובארצות ערב ולכל קהילות ישראל בתפוצות הגולה – חזקו ונתחזק, וכדבר הנביא: “שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה”. “זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו”.
הר הרצל, אור ליום העצמאות תשל"ו 🔗
לפני שעה קלה נסתיים יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אלפי הלוחמים, אשר הערו נפשם למען ייעור השחר של עצמאותנו, הגבורים שבזכותם הגענו עד הלום והובטח עתידנו כבני־חורין לדור ודור.
הגיעה שעת התקדש חג העצמאות הכ"ח, שבא עלינו לטובה.
תקוותנו ותפלתנו, שבשנת הכוח של עצמאותנו, המתחילה הערב, נזכה לרגיעה בחזית הבטחון ונתקדם לקראת שלום של קיימא בינינו לבין שכנינו.
הסיכסוך שגרם לנו ולהם אבדות כבדות, בנפש וברכוש, אינו חשׂוּך פתרון. והשכנת השלום הנכספת אינה תלויה אלא ברצונם ובנכונותם של הערבים לוותר על המחשבה הנואלת, שיעלה בידם להעביר את קיומנו מן העולם; ובמקום זה יכירו בעובדת קיומנו כאומה ריבונית ובת־קיימא בחבל עולם זה, ויהיו נכונים בלב שלם לחיי שכנות טובה בינינו וביניהם.
אנו מצפים שיקומו מתוכם אנשים אמיצים, נבונים וכנים, שירחיקו מקרבם את הקיצוניות המשתוללת ואת הקנאות החשוכה; שישימו את פניהם לפיתוח ארצותיהם, ולאושר עמיהם, בעזרת העושר העצום שהטבע זימן להם; שיביאו קץ גם לסיכסוך חסר התכלית שביניהם לבינינו, לרווחת האזור כולו.
הנה אנו עדים למאורעות העקובים מדם בלבנון, הגורמים לנו צער ודאגה.
הם חשפו לעיני כל את האכזריות וחוסר הסובלנות של המנהיגים הערבים בימינו, – כלפי מיעוטים ועמים קטנים, השוכנים ביניהם ובקרבם מדורי דורות. כך נהגו בכורדים. כך נהגו ביהודים וכך נוהגים היום בנוצרים שבלבנון, והעולם עומד מנגד.
נחשפה גם הרמייה של רעיון המדינה החילונית והרב־לאומית, שאויבי ישראל מנפנפים בו בעולם כאילו לשם פתרון בעיית הפלשתינאים.
מדינת לבנון, שנהנתה מרווחה ושלווה, הגדילה לעשות יותר מכל מדינות ערב, שהקימו וטיפחו את ארגוני הטירור; היא פתחה שעריה לפני המחבלים ומפקדותיהם והעניקה להם חופש פעולה נגד ישראל. עכשיו לבנון מתבוססת בדמיה, בגללם ומידם.
אנחנו ערים לסכנות שהמאורעות בלבנון צופנים בחובם לנו ולאיזור כולו, וכן גם ללקחים שיש ללמוד מהם. והלוואי שגם אחרים ילמדו את הלקחים הללו.
אחיותי ואחי, השנה היינו עדים לתועבה שנעשתה בארגון האומות המאוחדות, כאשר 72 מבין המדינות החברות בו הצביעו בעד החלטת־רשע המטילה על הציונות, תנועת השיחרור של העם היהודי, את השיקוץ של גזענות.
העם היהודי כולו, ואתו אנשים הגונים ונאורים רבים בכל קצווי עולם, דחו בשאט נפש את ההחלטה המבישה הזאת, המעוררת שנאת חנם כלפי הציונות והעם היהודי ומעודדת מחדש את האנטישמיות, שבעבר הלא־רחוק הביאה על עם ישראל את השואה הנוראה בתולדותיו.
תשובתנו הניצחת להחלטה הזאת היא לשאת ברמה את דגל הציונות, דגל הגשמתה המלאה והנחרצת; לקרוא ליהודים בכל הארצות לעלות לישראל בהמוניהם, להגביר מעשינו בהתיישבות, בפיתוח החקלאות, התעשיה והמסחר, החינוך והמדע; בהעשרת מפעלי התרבות העברית, בגיבוש החברה הישראלית ובסילוק הפערים והפגמים המעכירים את חיינו.
בשנה הזאת שבו והכבידו שליטי ברית המועצות את ידם, והגבירו את לחצם על רבבות על היהודים המבקשים לצאת משם ולעלות לישראל; גם אחינו שארית יהודי סוריה, עדיין נתונים במצור ובמצוק.
לא ננוח ולא נשקוט, עד שייפתחו לרווחה שערי היציאה מרוסיה לפני המוני היהודים הנחתים שם, ועד שייקרא דרור לאחינו הכלואים בגיטאות סוריה.
אזרחים ואזרחיות יקרים,
בחזית המשק קשתה עלינו השנה היוצאת. נעשו פעולות של קימוצים וצימצומים לשם עצירת ההידרדרות ולקראת השתלבותנו בשוק האירופי המשותף. גם בשנה הבאה נצטרך כולנו לשאת בהבנה בעול של צימצומים נוספים; לעשות לשיפור מוסר העבודה ותקנת עיוותים בשדה השכר והרווחים, כדי שנוכל להתקדם לקראת ייצוב והבראה של כלכלתנו, שזהו תנאי בל־יעבור לשמירת עצמאותנו והגשמת יעדינו.
נוסף לעזרה הברוכה של אחינו היהודים בעולם, זכינו בעזרה נדיבה של ארצות הברית, שהיא ידידה גדולה ונאמנה לישראל, ואנו מחזיקים לה טובה ותודה. אך חובה עליונה היא להגביר המאמץ העצמי במטרה להפחית, מוקדם ככל האפשר, את תלותנו בסיוע מבחוץ.
אזרחים ואזרחיות יקרים,
אחרי מלחמת יום הכיפורים מצאנו את עצמנו עטופי יגון על אבידותינו היקרות במלחמה. כן עברה עלינו רוח של מבוכה ותיסכול, עקב ההפתעה שהופתענו במלחמה, אף על פי שניצחנו בה. זכינו לתהליך של התאוששות, אולם, לאחרונה עובר עלינו גל של הלקאה עצמית, הבלטת כל דבר שלילי בחיינו, אפילו הוא בשוליים, ומדה מדאיגה של התעלמות מכל הטוב והחיוב הרב שיש בחיינו במדינתנו ובעמנו.
העם בישראל רובם ככולם אנשים ישרי דרך, עובדים ויוצרים חרוצים בכל תחומי העבודה והיצירה, אוהבי מולדת ודבקים בהגשמת יעדיה של הציונות.
הבה נחזור אל עצמנו. נתברך בעצמאותנו ובהישגינו. נשלב ונאזן בקורת עצמית עם שמחה במעשי ידינו ועילוי ארחות חיינו. על ידי כך יצליחו מעשינו ונתגבר על כל מכשול וצר.
נעבור מיגון לשמחה ומאפלת הספקות לאור גדול של אמונה, תקווה והצלחה.
הר הרצל, אור ליום העצמאות תשל"ז 🔗
בשעת בין ערביים זו, מסתיים יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אשר הערו למות נפשם למען עצמאות ישראל ולמען נוכל לחיות, אנו ובנינו ובני בנינו, חיים של כבוד, של יצירה ושלום.
ההיסטוריונים, צופי הדורות, לא יצטרכו לתהות ולשאול: מהו המקור ממנו שאבו גכורי ישראל וקדושיו אומץ רוח להעלות קרבן שאין יקר ממנו ואין נורא־הוד ממנו.
כי המקור אחד הוא: הפורענויות, שפקדו את היהודים בכל הדורות, למן חורבן ירושלים ועד שואת יהודי אירופה, וסגולת חירוף הנפש של בני דורנו נוכח אותן פורענויות ונוכח ההתנכלות לעצם קיומה של מדינת היהודים.
אותו מקור עצמו הזין את הכמיהה לגאולת ישראל ושיבת ציון והוא מפכה גם בקרב היהודים הנדכאים והבלואים עדיין ברוסיה ובסוריה.
אחיותי ואחי, אני עומדים על סף שנת השלושים, מאז אותו יום גדול ונשגב, שבו נולדה מדינת ישראל.
מזה עשרים ותשע שנים הננו שרויים בתהליך של בנין עולם חדש של חיים משלנו, וחברה חדשה שכולה שלנו; צברנו הישגים מרשימים בכל תחומי החיים, עיצבנו משטר דימוקרטי יחיד בכל המזרח התיכון, ובישראל נולד וגדל לנו דור חדש אשר לא ידע תלאות הגלות וכולו אומר עצמאות, זקיפות קומה ואהבת מולדת. אכן, זהו גמול ליגיעה ולמלחמות ומקור עידוד ואמונה לקראת הבאות.
עודנו מוטרדים על ידי איבה ומצור של שכנינו, הממשיכים להתנכל לקיומנו, עושים הכנות למלחמה בנו, מארגנים חרם כלכלי וחברתי נגדנו, ומוציאים דיבתנו רעה כדי להתיר את דמינו.
אולם העוצמה אשר צברנו עד היום ונכונותנו הנחרצת לעמוד על נפשנו ועל צידקת מפעלינו, הם ערובה נאמנה שמזימת אויב נגדנו לא תצלח.
אין אנו שוחרי מלחמות. אנו רוצים את השלום בכל נפשנו ומאודנו. בזמן האחרון החלו להגיע גם מקרב מדינות ערב צלילי שלום למשמע אוזן. היינו שמחים ונשמח אם זו אמת, אם אין אלה דברים שכוונתם להטעות ולהטות לב תמימים בעולם. אזננו תמיד קשובה לכל צליל של שלום, אך אנו נדון את שכנינו ואת נכונותם לעשות שלום – לא על פי דבריהם אלא על פי מעשיהם.
רצוננו ומדיניותנו הם: להבטיח למדינת ישראל גבולות בני הגנה, אשר גם שכנינו יכירו בהם ויכבדו אותם. שיִכּוֹן ביננו שלום אמיתי ובר־קיימא, שיש עמו השלמה ונכונות מלאה ליחסי שכנות נורמליים אתנו. אם וכאשר שכנינו יהיו נכונים לדברים אלמנטריים אלה – יקום השלום בפועל ממש. אך בטרם קם השלום לא נסיח דעתנו מן הסכנות שעדייו אורבות לפתחנו.
אזרחים ואזרחיות, האווירה של תפוס כפי יכולתך על חשבון מחר, – תמיט עלינו רעה ותתיש את כוחנו. אם חפצי חיים אנחנו – עלינו להתגבר על אוירה זו ולהחזיר לעצמנו את רגש האחריות, את העדפת האינטרס של הכלל ואת החשבת העתיד על ההווה. עלינו לעשות כל אשר לאל ידינו כדי להתגבר על גורמי הירידה מן הארץ וכדי לחדש את המשיכה לעליית יהודים מכל הארצות.
* * *
ומלים מספר על ירושלים: לפני עשר שנים, במלחמת ששת הימים, שנכפתה עלינו, אירע לנו נס גדול: זכינו לשיחרורה ולאיחודה של ירושלים “כעיר שחוברה לה יחדיו” במשך עשר השנים התפתחה ירושלים, פשטה בגדי אלמנותה ודלותה, וכבר היא כיום “כלילת יופי משוש כל הארץ”, ועוד נכונו לה צמיחה והתפתחות כהנה וכהנה.
נטלנו על עצמנו, לשמור שמירה מעולה ונאמנה את המקומות הקדושים בה, לדתות אחרות, ואת חופש הגישה אליהם והפולחן בהם. זכויות שכנינו מקויימות כהלכתן בירושלים. ואף על פי כן, עדיין יש כוחות חשוכים השואפים להחזיר את בירת הנצח שלנו אל המצב שלפני שיחרורה, איחודה ושגשוגה.
ידעו נא אוייבים וידידים: ירושלים היא נשמתו של עם ישראל; על חורבן העיר הזאת בכינו והתאבלנו מאז גלינו ממנה, ואל תחייתה התפללנו ימים ולילות. חורבנה של ירושלים סימל חורבננו ותקומתה מסמלת תקומתנו. ומשזכינו לשחרורה, לאיחודה ולבנינה – נגן על כל שעל ועל כל אבן בה, במיטב כוחנו ודמינו, וכדבר הנביא “למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט”.
הבה נברך את ירושלים ביום חגה–חגנו, שתפרח ותשגשג כשהיא מאוחדת ושלמה כגוף אחד, ותהיה לנס־עמים, לתפארת לכל יושביה והבאים אליה, ומעוז לכל בית ישראל באשר הם שם.
הנני מכריז בזה על פתיחת חגיגות יום העצמאות תשל"ז, ולכבוד מלאת עשור שנים לשחרורה ולאיחודה של ירושלים. שמחו את ירושלים וגילו בה.
זה היום עשה הי נגילה ונשמחה בו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות