הָיֹה הָיָה חֹטֵב־עֵצִים עָנִי, וַיֵּשֶׁב עִם אִשְׁתּוֹ וּשְׁלֹשֶׁת בְּנוֹתָיו בְּאֹהֶל קָטָן וָדָל בִּקְצֵה יַעַר בּוֹדֵד וְשָׁמֵם. וַיְהִי בְּבֹקֶר אֶחָד, בְּהַגִּיעַ עִתּוֹ לָלֶכֶת לַעֲבוֹדָתוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל אִשְׁתּוֹ: “הִנְנִי הֹלֵךְ לַעֲבוֹדָתִי, וְלֹא אָשׁוּב הַבַּיְתָה עַד הָעֶרֶב. וְאַתְּ צַוִּי אֶת בִּתֵּנוּ הַבְּכִירָה לְהָבִיא אֵלַי הַיַּעְרָה אֵת אֲרוּחַת הַצֳּהָרָיִם”, וַיּוֹסֶף עוֹד לֵאמֹר: “וּלְבִלְתִּי הַתָּעוֹתָהּ בַּדֶּרֶךְ. אֶקַּח אִתִּי בְּכִיסִי דֹּחַן¹ וַאֲפַזֵּר אֶת גַּרְגַּרָיו עַל פְּנֵי הַמְּסִלָּה, וְהָיוּ לָהּ לְצִיּוּנִים”.

וַיְהִי כַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם, וַתִּקַּח הַנַּעֲרָה אֶת סִיר הַנָּזִיד², וַתֵּלֶךְ אֶל אָבִיהָ – וְהַצִּפֳּרִים כְּבָר אָכְלוּ אֶת הַגַּרְגַּרִיםעַד תֻּמָּם. וְלֹא יָכְלָה הַנַּעֲרָה לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ, וַתֵּלֶךְ הָלְאָה, מִבְּלִי פְנוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל, עַד אֲשֶׁר בָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ. וְהַלַּיְלָה הִגִּיעַ. וַעֲצֵי הַיַּעַר הִרְעִישׁוּ עַנְפֵיהֶם בְּקוֹל שָׁאוֹן, הַיַּנְשׁוּפִים³ הֵילִילוּ בְּחֶשְׁכַת הַלַּיִל, וְאֵימָה גְדוֹלָה נָפְלָה עַל הַנַּעֲרָה. וַתֵּרֶא פִתְאֹם, וְהִנֵּה אוֹר נוֹצֵץ מִבֵּין סִבְבֵי הַיַּעַר, וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ אֵין זֹאת כִּי אִם אֲנָשִׁים יוֹשְׁבִים שָׁם, וְהֵם יַסְתִּירוּהָ מֵאֵימַת הַלַּיִל עַד אוֹר הַבֹּקֶר. וַתֵּלֶךְ לְאוֹר הַהוּא. וְכַעֲבוֹר רְגָעִים אֲחָדִים הִגִּיעָה עַד בַּיִת אֶחָד, אֲשֶׁר מֵחַלּוֹנוֹתָיו נִרְאֶה הָאוֹר. וַתִּתְדַּפֵּק עַל הַדֶּלֶת, וַתִּשְׁמַע קוֹל נִחָר דֹּבַר אֵלֶיהָ: “בּוֹאִי”! וַתָּבוֹא אֶל הַמִּסְדְּרוֹן⁴ הָאָפֵל וַתִּתְדַּפֵּק שֵׁנִית עַל דֶּלֶת הַחֶדֶר, וַיִּשָּׁמַע מִפְּנִים הַחֶדֶר קוֹל אֹמֵר אֵלֶיהָ: “בּוֹאִי”! וַתִּפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, וַתֵּרֶא וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן ישֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן, וּפָנָיו מְכֻסִּים בִּשְׁתֵּי כַפּוֹת יָדָיו, שַׁעֲרוֹת רֹאשׁוֹ הִלְבִּינוּ כַשֶּׁלֶג, וּזְקָנוֹ הָאָרוֹךְ יֹרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו⁵, וּמַגִּיעַ עַד הָאָרֶץ. וְעַל יַד הַתַּנּוּר שָׁכְבָה פָּרָה מְנֻמָרָה⁶, וְעִמָּהּ תַּרְנְגֹל וְתַרְנְגֹלֶת.

וַתְּסַפֵּר הַנַּעֲרָה אֵת אֲשֶׁר קָרָה לָהּ. וַתְּבַקְשֵׁהוּ לָתֶת לָהּ מָקוֹם לָלוּן.

וַיִּשְׁאַל הַזָּקֵן אֶת הַפָּרָה, אֶת הַתַּרְנְגֹל וְאֶת הַתַּרְנְגֹּלֶת לֵאמֹר: “עֻצוּ נָא עֵצָה!”

וַתִּגְעֶה הַפָּרָה בְּקוֹלָהּ: מְמְמְמְמְ… וְהַתַּרְנְגֹל וְהַתַּרְנְגֹלֶת דָּגָרוּ⁷: קָקָקָק… וַתְּהִי זֹאת לְאוֹת, כִּי יָשֶָר הַדָּבָר לִפְנֵיהֶם. כִּי הוֹסִיף הַזָּקֵן לֵאמֹר: “הִנֵּה יֶשׁ פֹּה מִכָּל טוֹב, וְאַתְּ לְכִי אֶל הֶאָח⁸, וּבַשְּׁלִי לָנוּ אֵת אֲרוּחַת הָעֶרֶב”. –

וַתִּמְצָא הַנַּעֲרָה בַּחֲדַר־הַבִּשּׁוּל מִכָּל טוֹב לָרֹב וַתְּבַשֵּׁל מַאֲכַל תַּאֲוָה, וַתִּשְׁכַּח אֶת הַחַיּוֹת וְלֹא זְכָרָתַן. וַתִּשָּׂא אֶת הַקְּעָרָה הַמְּלֵאָה אֶל הַשֻּׁלְחָן. וַתֵּשֶׁב עַל יַד הַזָּקֵן, וַתֹּאכַל אִתּוֹ, וַתִּשְׁבֹּר אֶת רַעֲבוֹנָהּ. וְאַחֲרֵי שָׂבְעָה אָמְרָה לַזְָּקֵן: “הִנֵּה עֲיֵפָה אָנֹכִי עַתָּה מְאֹד, הַרְאֵנִי אֶת הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר אָנוּחַ בּוֹ”.

וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָהּ הַחַיּוֹת לֵאמֹר: “רַק עִמּוֹ אָכַלְתְּ, רַק עִמּוֹ שָׁתִית וְאוֹתָנוּ שָׁכַחַתְּ לָכֵן רְאִי הִזְהַרְנוּךְ פֶּן תִּדַּד שְׁנָתֵךְ⁹ בַּלַּיְלָה הַזֶּה!”

אָז אָמַר הַזָּקֵן אֵלֶיהָ: “עֲלִי בַמַּעֲלוֹת, וּמָצָאת חֵדֶר אֶחָד, וּבוֹ שְׁתֵּי מִטּוֹת. וַהֲנִיעוֹת אֶת הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת, וְכִסִּית אוֹתָם בִּסְדִינֵי־פִשְׁתָּן לְבָנִים, כִּי גַם אָנֹכִי אָבוֹא לִישֹׁן שָׁם”.

וַתַּעַל הַנַּעֲרָה בַּמַּעֲלוֹת, וַתְּרַפֵּד¹⁰ אֶת יְצוּעָהּ¹¹, וַתְּכַסֵּהוּ בְּסָדִין לָבָן. וַתִּשְׁכַּב בְּמִטָּתָהּ, מִבְּלִי חַכּוֹת אֶל בּוֹא הַזָּקֵן.

אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים בָּא הַזָּקֵן אֶל חֲדַר הַמִּשְׁכָּב וַיִּתְבּוֹנֵן אֶל פְּנֵי הַנַּעֲרָה לְאוֹר הַנֵּר אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַיָּנָד בְּרֹאשׁוֹ. וּבִרְאוֹתוֹ כִּי כְבָר נִרְדָּמָה. פָּתַח אֶת חוּר הָרִצְפָּה, אֲשֶׁר מִתַּחַת לְמִטָּתָהּ, וַתֵּרֶד הַנַּעֲרָה עִם יְצוּעָהּ יַחְדָּו הַמַּרְתֵּפָה. –

וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיָּשָׁב חֹטֵב־הָעֵצִים אֶל בֵּיתוֹ, וַיִּגְעַר בְּאִשְׁתּוֹ עַל אֲשֶׁר הִרְעִיבַתּוּ כָּל הַיּוֹם הַהוּא. וַתַּעַן הָאִשָּׁה לֵאמֹר: “אֵינֶנִּי אֲשֵׁמָה. הֵן שָׁלַחְתִּי לְךָ אֶת אֲרוּחַת הַצֳּהָרַיִם עַל יְדֵי הַנַּעֲרָה. אֵין זֹאת כִּי אִם תֹּעָה הִיא בַּיַּעַר, וּמָחָר תָּשׁוּב”.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, טֶרֶם יָצְאָה הַשֶׁמֶשׁ, קָם חֹטֵב־הָעֵצִים מִמִּשְׁכָּבוֹ לָלֶכֶת הַיַּעְרָה. וַיְצַו אֶת אִשְׁתּוֹ, לִשְׁלֹחַ לוֹ אֶת אֲרוּחַת הַצֳּהָרַיִם עַל יְדֵי בִתָּם הַשְּׁנִיָּה, וַיֹּאמַר: "הַפַּעַם אֶקַּח אִתִּי כִּיס מָלֵא עֲדָשִׁים, וּפִזַּרְתִּי אֶת הַגַּרְגַּרִים עַל פְּנֵי הַמְסִלָּה, וְהַנַּעֲרָה תִּרְאֵם, כִּי גְדוֹלִים הֵם מִגַּרְגַּרֵי הַדֹּחַן וְלֹא תָט מִן הַדֶּרֶךְ.

וַיְהִי לְעֵת הַצֳּהָרַיִם, וַתִּשָּׂא גַם הַנַּעֲרָה הַזֹּאת אֶת הָאֲרוּחָה אֶל אָבִיהָ. אוּלָם הָעֲדָשִׁים נֶעֱלָמוּ, כִּי צִפֳּרֵי הַיַּעַר אָכְלוּ אוֹתָן וְלֹא הִשְׁאִירוּ מֵהֶן מְאוּמָה. וַתֵּתַע הַנַּעֲרָה בַּיַּעַר עֲדֵי עֶרֶב, וַתָּבוֹא גַם הִיא אֶל בֵּית הַזָּקֵן. וַתְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לֶאֱכֹל וּמָקוֹם לָלוּן בּוֹ.

וַיִּשְׁאַל הָאִישׁ אֶרֶךְ־הַזָּקָן הַלָּבָן אֶת הַפָּרָה, אֶת הַתַּרְנְגֹל וְאֶת הַתַּרְנְגֹלֶת לֵאמֹר: “עֻצוּ נָא עֵצָה!”

וַתֶּהֱמֶה הַפָּרָה בְּקוֹלָהּ: מְמְמְמְמְ… וְהַתַּרְנְגֹל וְהַתַּרְנְגֹלֶת דָּגְרוּ: קָקָקָקָ….

וַיִּקֶר גַם לַנַּעֲרָה הַזֹּאת כְּמִקְרֵה הַנַּעֲרָה הָרִאשׁוֹנָה, כִּי אָכְלָה לָשׂבַע וַתֵּשְׁתְּ לָרְוָיָה. וְלֹא שָׁתָה לִבָּהּ לַחַיּוֹת הָרְעֵבוֹת. וּבְשָׁאֲלָהּ אֶת הַזָּקֵן עַל דְּבַר מָקוֹם לָלוּן, אָמְרוּ אֵלֶיהָ הַחַיּוֹת: "הִנֵּה אָכַלְתְּ וַתֵּשְׁתְּ. וְאוֹתָנוּ לֹא זָכַרְתְּ, עַל כֵּן תִּדַּד שְׁנָתֵךְ בַּלַּיְלָה הַזֶּה!

וַתַּעַל אֶל הָעֲלִיָה, וַתַּעַשׂ כְּמַעֲשֵׂה אֲחוֹתָהּ הַבְּכִירָה, וַתִּשְׁכַּב בְּמִטָּתָהּ וַתָּנָם אֶת שְׁנָתָהּ. וַיָּבוֹא הַזָּקֵן וַיִּתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ בִּמְנוֹד ראשׁ, וַיּוֹרֶד גַּם אוֹתָהּ הַמַּרְתֵּפָה.

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיֹּאמֶר חֹטֵב־הָעֵצִים אֶל אִשְׁתּוֹ: “שִׁלְחִי אֵלַי הַיּוֹם אֶת אֲרוּחַת הַצֳּהָרַיִם עַל יְדֵי בִתֵּנוּ הַצְעִירָה. כִּי נַעֲרָה טוֹבָה וְעַנְוַת רוּחַ הָיְתָה תָמִיד, וְעַל כֵּן תִּמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ. וְלֹא תְשׁוֹטֵט אָנֶה וְאָנֶה כְּאַחְיוֹתֶיהָ הַבָּנוֹת הַשֹּׁבְבוֹת”.

וַתְּמָאֵן הָאֵם לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי אִישָׁהּ וַתֹּאמַר: “הַאֲשַׁכֵּל גַּם אֶת בִּתִּי הַיְקָרָה וְהָאֲהוּבָה לִי מִכֹּל חֶמְדַת הַתֵּבֵל?!”

וַיַּעַן אוֹתָהּ הָאִישׁ וַיֹּאמַר: “אַל תִּדְאֲגִי לַנַּעֲרָה הַזֹּאת, כִּי חֲכָמָה וּנְבוֹנָה הִיא, וְלֹא תִתְעֶה מִן הַדֶּרֶךְ. אַךְ לְמַעַן הַרְגִּיעַ אֶה רוּחֵךְ, אֶקַּח אִתִּי גַּרְגַּרֵי פוֹל, וּפִזַּרְתִּים עַל פְּנֵי הַמְּסִלָּה, וְהֵם יוֹרוּהָ אֶת הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה. כִּי גְדוֹלִים הֵם מִן הָעֲדָשִׁים”.

וַיְהִי כְּצֵאת הַנַּעֲרָה עִם סִיר הַנָּזִיד מִן הַבַּיִת, וַתָּעוֹפְנָה יוֹנִים רַבּוֹת, וַתֹּאכַלְנָה אֶת כָּל גַּרְגַּרֵי הַפּוֹל, וְלֹא יָדְעָה הַנַּעֲרָה לְאָן תִּפְנֶה. וַתִּדְאַג מְאֹד לְאָבִיהָ, אֲשֶׁר יִרְעַב כָּל הַיּוֹם, וּלְאִמָּהּ אֲשֶׁר תְּיַבֵּב¹², בִּרְאוֹתָהּ כִּי בִתָּהּ אֵינֶנָּה.

הִיא עוֹדֶנָּה תֹעָה בַּיַּעַר, וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וְהַחֹשֶׁךְ כִּסָּה אֶת פְּנֵי הַיָּעַר. וַתֵּרֶא הַנַּעֲרָה אֶת הָאוֹר מֵרָחוֹק, וַתֵּלֶךְ, וַתָּבוֹא אֶל בֵּית־הַיַּעַר, וַתְּבַקֵּשׁ אֶת הַזָּקֵן בְּדִבְרֵי חֵן לָתֶת לָהּ מָקוֹם לָלוּן עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

וַיִּשְׁאַל הַזָּקֵן אֶת הַפָּרָה, אֶת הַתַּרְנְגֹל וְאֶת הַתַּרְנְגֹלֶת לֵאמֹר: “עֻצוּ נָא עֵצָה!”

וַיַּעֲנוּ כְּמִשְׁפָּטָם הָרִאשׁוֹן: מִמְמְמְְ… קָקָקָקָ…" וְהַנַּעֲרָה יָשְׁבָה עַל יָדָם וַתְּשַׁעֲשֵׁעַ אֶת הַתַּרְנְגֹל וְאֶת הַתַּרְנְגֹלֶת, וַתַּעֲבֵר בְּיָדָהּ עַל חֶלְקַת נֹצוֹתֵיהֶם, וַתְּגָרֵד בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ בֵּין קַרְנֵי הַפָּרָה הַמְנֻמָּרָה. וַתָּזֶד עַל פִּי מִצְוַת הַזָּקֵן נָזִיד טוֹב, וַתָּשֶׂם אֶת הַקְּעָרָה עַל הַשֻּׁלְחָן, וַתֹּאמַר: הַאֵשֵׁב אֲנִי לֶאֱכֹל לָשׂבַע וְהַחַיּוֹת הַטוֹבוֹת תִּרְעַבְנָה! הֵן יֵשׁ רָב בַּבַּיִת הַזֶּה, אֵלְכָה וְאָכִין גַּם לָמוֹ אֹכֶל".

וַתֵּלֶךְ, וַתִּקַּח מְלֹא חָפְנַיִם¹³ שְׂעוֹרִים, וַתְּפַזֵּר לִפְנֵי הַתַּרְנְגֹל וְהַתַּרְנְגֹלֶת, וּמִסְפּוֹא הֵבִיאָה לַפָּרָה מְלֹא זְרֹעוֹתֶיהָ, וַתֹּאמַר: “אֲכֹלְנָה כְּאַוַּת נַפְשְׁכֶן וְיִנְעַם לָכֶן, חַיּוֹת אֲהוּבוֹת, וְאִם תִּצְמֶאנָה, וְנָתַתִּי לָכֵן מַיִם זַכִּים לִשְׁתּוֹת”.

וּבְדַבְּרָהּ הֵבִיאָה דְלִי מַיִם הַבָּיְתָה, וַיִּקְפְּצוּ הַתַּרְנְגֹל וְהַתַּרְנְגֹלֶת עַל שְׂפַת הַדְּלִי. וַיּוֹרִידוּ אֶת חַרְטֻמֵּיהֶם הַמָּיְמָה, וַיָּרִימוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם מָעְלָה, כְּמִשְׁפַּט בַּעֲלֵי כָנָף בִּשְׁתּוֹתָם. וְגַם הַפָּרָה הַמְנֻמָּרָה לָקְקָה בִלְשׁוֹנָה מִן הַדְּלִי. וְאַחֲרֵי כְלוֹת הַנַּעֲרָה לְהַאֲכִיל וּלְהַשְׁקוֹת אֶת הַחַיּוֹת, יָשְׁבָה אֶל הַשֻּׁלְחָן וַתֹּאכַל מֵאֲשֶׁר הִשְׁאִיר לָהּ הַזָּקֵן.

אַחֲרֵי כֵן הֵחֵלּוּ הַתַּרְנְגֹל וְהַתַּרְנְגֹלֶת לְהַסְתִּיר אֶת רָאשֵׁיהֶם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם, וְעֵינֵי הַפָּרָה הַמְנֻמָּרָה נוֹצְצוּ כַכּוֹכָבִים, וַתֹּאמֶר הַנַּעֲרָה: “הַאִם לֹא יִנְעַם לָנוּ עַתָּה לָנוּחַ בְּמִשְׁכָּבֵנוּ? וְאַתֶּן חַיוֹת טוֹבוֹת. עֻצְנָה עֵצָה!”

וַתַּעֲנֶינָה הַחַיּוֹת לֵאמֹר: “עֵקֶב אֲשֶׁר אָכַלְתְּ וַתֵּשְׁתְּ עִמָּנוּ, וְלֹא שָׁכַחְתָּ אוֹתָנוּ, לָכֵן תִּנְעַם לָךְ שְׁנָתֵךְ בַּלַּיְלָה הַזֶּה”.

וַתַּעַל הַנַּעֲרָה בַּמַּעֲלוֹת אֶל הָעֲלִיָּה. וַתָּבוֹא הַחַדְרָה, וַתָּנַע אֶת הַכָּרִים וְאֶת הַכְּסָתוֹת, וַתְּכַסֵּם בִּסְדִינֵי פִשְׁתָּן לְבָנִים. וַתְּחַכֶּה אֶל בּוֹא הַזָּקֵן. וַיָּבוֹא הַזָּקֵן וַיִּשְׁכַּב בְּמִטָּה אֶחָת, וּזְקָנוֹ הַלָּבָן יוֹרֵד לוֹ עַד רַגְלָיו. וַתִּשְׁכַּב גַּם הַנַּעֲרָה בְּמִטָּה הַשְּׁנִיָּה, וַתִּתְפַּלֵּל וַתִּסְגֹּר אֶת עֵינֶיהָ, וַתִּישָׁן בִּמְנוּחָה נָעַמָה.

וּשְׁנָתָהּ עָרְבָה לָהּ עַד חֲצוֹת הַלַּיִל. וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיָּקָם שָׁאוֹן גָּדוֹל בַּבַּיִת וַתִּיקַץ הַנַּעֲרָה מִשְּׁנָתָהּ. וְקוֹל נֵפֶץ גָּדוֹל נִשְׁמַע מִכָּל הָעֲבָרִים, וַיָּנוּעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים¹⁴, וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה בְּרַעַשׁ גָּדוֹל, וַתַּכֶּה בַקִיר, וְתִקְרוֹת הַבַּיִת הִתְפַּלָּצוּ¹⁵, כְּמוֹ נָתְשׁוּ¹⁶ מִמְּקוֹמָן, וּמַעֲלוֹת הָעֲלִיָּה כְּמוֹ נֶהֶרְסוּ וְנָפָלוּ. וְאַחֲרֵי כָל אֵלֶּה נִשְׁמַע כְּקוֹל רַעַם בְּרַעַשׁ. כְּמוֹ נִקְרַע הַגַּג מֵעַל הַבַּיִת, וַיִּפֹּל אָרְצָה. וְאַחֲרֵי הָרַעַשׁ שָׁבָה הַדְּמָמָה לִהְיוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה. וְלַנַּעֲרָה לֹא קָרָה כָל אָסוֹן, וַתִּישָׁן שֵׁנִית בִּמְנוּחָה.

הַבֹּקֶר אוֹר וְהַנַּעֲרָה הֵקִיצָה מִשְׁנָתָהּ. אַךְ מָה רָאוּ עֵינֶיהָ? וְהִנֵּה הִיא שֹׁכֶבֶת בְּחֶדֶר גָּדוֹל וּמְרֻוָּח, פְּאֵר וְהָדָר כִּבְמִשְׁכָּן מֶלֶךְ: עַל הַקִּירוֹת הַמְכֻסִּים מֶשִׁי־יָרֹק, יִנָּצוּ¹⁷ פִּרְחֵי זָהָב, יַעֲלוּ, יִשְׂתָּרְגוּ¹⁸ עַד הַתִּקְרָה; מִטָתָהּ מִטַּת שֵׁן¹⁹, וְעָלֶיהָ מִכְסֵה שָׁנִי²⁰ וְאַרְגָּמָן²¹; עַל הַכִּסֵּא אֲשֶׁר אֵצֶל מִטָּתָהּ. הוּכַנּוּ שְׁנֵי נְעָלִים קַלִּים, מְרֻקָּמִים רִקְמַת פְּנִינִים וְאַבְנֵי יְקָר. וַתַּחְשֹׁב הַנַּעֲרָה בִּלְבָבָהּ, כִּי בַחֲלוֹם הִיא רֹאָה אֶת כָּל אֵלֶּה. אַךְ הִנֵּה נִגְּשׁוּ אֵלֶיהָ שְׁלֹשָׁה עֲבָדִים, וַיִּשְׁאָלוּהָ, מַה בַּקָּשָׁתָהּ וּמַה תְּצַוֶּה עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת.

וַתַּעַן אוֹתָם הַנַּעֲרָה וַתֹּאמַר: “לְכוּ לָכֶם! הִנֵּה חִישׁ־מַהֵר אָקוּם מִמִּשְׁכָּבִי, וְאָזִיד לַזָּקֵן נְזִיד וְהֶאֱכַלְתִּי אֶת הַתַּרְנְגֹל הַנָּעִים, אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת הַיָּפָה וְאֶת הַפָּרָה הַמְנֻמָּרָה”.

וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ, כִּי כְּבָר קָם הַזָּקֵן מִמִּשְׁכָּבוֹ, וַתַּבֵּט אֶל הַמִּטָה הַשְּׁנִיָּה, אֲשֶׁר הִצִיעָה לוֹ אֶמֶשׁ, וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ שָׁם; רַק אִישׁ מוּזָר לָהּ שֹׁכֵב בָּהּ. וַתִּתְבּוֹנֵן אֵלָיו, וַתֵּרֶא כִּי עֶלֶם יָפֶה וְנֶחְמָד לְמַרְאֶה הִנֵּהוּ.

וַיִּקַץ הָעֶלֶם מִשְׁנָתוֹ, וַיָּקָם מִמִּשְׁכָּבוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “בֶּן־מֶלֶךְ הִנֵּנִי, וּמְכַשֵּׁפָה אַחַת אֵרְרַתְנִי, וַתִּגְזַר עָלַי לָשֶׁבֶת בָּדָד בַּיַּעַר, בִּדְמוּת אִישׁ זָקֵן, וְלֹא יֵשֵׁב אִישׁ עִמָּדִי, בִּלְתִּי אִם שְׁלֹשֶׁת עֲבָדַי הַנֶּאֱמָנִים, אֲשֶׁר נֶהֶפְכוּ לְתַרְנְגֹל וְתַרְנְגֹלֶת וּפָרָה מְנֻמָּרָה. וְכֹה נִגְזַר עָלֵינוּ לְהִשָּׁמֵם עַד בּוֹא אֵלֵינוּ. נַעֲרָה טוֹבַת־לֵבָב הָאֹהֶבֶת לַעֲשׂוֹת חֶסֶד, לֹא רַק לַאֲנָשִׁים. כִּי אִם גַּם לְחַיָּה וָעוֹף. וְאַתְּ הִיא הַנַּעֲרָה טוֹבַת־הַלֵּבָב, אֲשֶׁר חִכִּינוּ אֶל בּוֹאֵךְ. וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה נוֹשַׁעְנוּ בִגְלָלֵךְ, וּבֵית הַיַּעַר הָרְעוּעַ הָפַךְ לְהֵיכָל מֶלֶךְ כְּבָרִאשׁוֹנָה”.

וַיָּקוּמוּ מִמִּשְׁכָּבָם, וַיִּלְבְּשׁוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם הַחֲמֻדוֹת וַיֹּאמֶר בֶּן הַמֶּלֶךְ אֶל עֲבָדָיו: “מַהֲרוּ וְהָבִיאוּ הֵנָּה אֶת הוֹרֵי הַנַּעֲרָה, לָחֹג אִתָּנוּ אֶת חַג חֻפָּתֵנוּ, כִּי בַיּוֹם הַזֶּה אֶשָּׂאֶנָה לִי לְאִשָּׁה”.

וַתִּשְׁאַל הַנַּעֲרָה אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ: “וְאַיֵה אַחְיוֹתָי?”

וַיַּעַן אוֹתָהּ בֶּן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: “הִנֵּה אָסַרְתִּי אוֹתָן בַּמַּרְתֵּף, וּמָחָר תּוּבַלְנָה הַיַּעְרָה אֶל הַפַּחְמִי²² וּתְשָׁרֵתְנָה אוֹתוֹ, עַד אֲשֶׁר יִיטַב לִבָּן וְתֵדַעְנָה לְרַחֵם גַּם עַל חַיָּה וְעוֹף”.