וַיְהִי בְּבֹקֶר יוֹם קַיִץ וַיֵּשֶׁב חַיָּט אֶחָד עַל שֻׁלְחָנוֹ אֵצֶל הַחַלּוֹן שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וַיִּתְפֹּר בְּכָל כֹּחוֹ. וְהִנֵּה אִשָּׁה־אִכָּרָה1 עֹבֶרֶת בָּרְחוֹב וְקוֹרְאָה קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר: “מִרְקַחַת טוֹבָה! בְּזוֹל!”
וַיִּנְעַם הַקּוֹל הַזֶּה לַחַיָט מְאֹד מְאֹד וַיּוֹצֵא אֶת רֹאשׁוֹ מִבַּעַד הַחַלּוֹן הַחוּצָה וַיִּקְרָא: “בּוֹאִי הֵנָּה, אִשָּׁה טוֹבָה, פֹּה תִקָּנֶה כָּל סְחוֹרָתֶךָ!” וַתַּעַל הָאִשָּׁה וְסַלָּהּ הַכָּבֵד עַל שִׁכְמָהּ אֶל מְעוֹן הַחַיָּט אֲשֶׁר בַּקּוֹמָה הָרְבִיעִית וַתִּפְתַּח לְפָנָיו אֶת כַּדֶיהָ. וַיְבַקֵּר הַחַיָּט לְכֻלָּם וַיְרִימֵם אֶחָד אֶחָד מַעֲלָה וַיֵּט אַפּוֹ אֲלֵיהֶם וַיָּרַח אֶת רֵיחָם וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר אֶל הָאִשָּׁה: “כְּנִרְאֶה. טוֹבָה הִיא הַמִּרְקַחַת. הוֹאִילִי נָא וְשִׁקְלִי לִי שְׁמִינִית הַלִּטְרָה2 מִמֶּנָה אוֹ רְבִיעִית הַלִּטְרָה אַחַת הִיא לִי”. וְהָאִשָּׁה אֲשֶׁר קִוְּתָה לִמְצֹא לָהּ פֹּה סוֹחֵר טוֹב נָתְנָה לוֹ אֵת אֲשֶׁר דָּרַשׁ, וַתֵּצֵא מִבֵּיתוֹ מִתְלוֹנְנָה וְזוֹעֵפָה.
וַיֹּאמֶר הַחַיָּט אֶל לִבּוֹ: “יִתֵּן הָאֱלֹהִים וְתִנְעַם לִי הַמִּרְקַחַת הַזֹּאת וְנוֹסַף לִי אֹמֶץ מֵאֲכִילָתִי זֹאת”. וַיִּקַּח אֶת כִּכַּר הַלֶּחֶם וַיִּכְרֹת מִמֶּנוּ פַּת גְּדוֹלָה כְּרֹחַב כָּל הַכִּכָּר וַיִּמְרַח בַּמִּרְקַחַת עַל פְּנֵי הַפַּת וַיֹּאמַר: “אָכֵן הַמַּאֲכָל הַזֶּה לֹא יֵמַר לְחִכִּי. אוּלָם הָבָה אַשְׁלִים לִתְפֹּר אֶת הַמְּעִיל טֶרֶם אֶסְעַד לִבִּי”. וַיַּנִּיחַ אֶת הַפַּת עַל יָדוֹ וַיְּשָׁב לִתְפֹּר וַיַּעַשׂ תְּפִירוֹת גְדוֹלוֹת וּרְחָבוֹת מֵרֹב שִׂמְחָתוֹ.
בֵּין כֹּה וָכֹה בָּא רֵיחַ הַמִּרְקַחַת הַמְּתֻקָּה בְּאַף הַזְּבוּבִים הַיּוֹשְׁבִים הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים עַל הַקִּיר, וַיְמַהֲרוּ אֶל הַפַּת וַיֵּשְׁבוּ עָלֶיהָ גְּדוּדִים גְּדוּדִים. וַיִּקְרָא הַחַיָּט: “הוֹ, מִי קְרָאֲכֶם לָבוֹא הֲלוֹם?” וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאוֹרְחִים הֲלֹא־קְרוּאִים. אֲבָל הַזְּבוּבִים לֹא הֵבִינוּ עִבְרִית וְלֹא שָׂמוּ לִבָּם לִדְבָרָיו, וַיָּשׁוּבוּ בֶהָמוֹן יוֹתֵר רַב אֶל הַפַּת.
וַיִּקְצֹף הַחַיָּט מְאֹד וַיִּקַּח בַּחֲמָתוֹ סְמַרְטוּט3 צֶמֶר וַיִּקְרָא: “הִנְנִי אֲלֵיכֶם!” וַיַּךְ אוֹתָם בְּלִי חֶמְלָה. אַחֲרֵי כֵן סָפַר אֶת הַחֲלָלִים וַיִּמְצָא שִׁבְעָה זְבוּבִים מֵתִים מִתְגּוֹלְלִים לְפָנָיו וְרַגְלֵיהֶם שְׁלוּחוֹת.
וַיִּשְׁתּוֹמֵם הַחַיָּט לְאַמֵּץ לִבּוֹ וַיִּקְרָא: “אָכֵן אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל כָּזֶה הִנֵּנִי וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי! הָבָה אוֹדִיעַ אֶת גְּבוּרָתִי בְּכָל הָעִיר!” וַיִּגְזֹר בְּמִסְפָּרָיו מִן הָאֵטוּן אֲשֶׁר עַל שֻׁלְחָנו וַיַּעַשׂ לוֹ חֲגוֹרָה וַיְרַקֵּם עָלֶיהָ בְּאוֹתִיוֹת זָהָב כַּדְבָרִים הָאֵלֶה: “מַכֶּה שִׁבְעָה חֲלָלִים פַּעַם אֶחָת!”
וַיּוֹסֶף עוֹד לִקְרֹא: “אוּלָם בַּמֶּה נֶחְשָׁבָה עִירִי? הָבָה אוֹדִיעַ זֹאת בְּכָל אַפְסֵי הָאָרֶץ”. וַיָּנַע לְבָבוֹ מִגִּיל כְּנוֹעַ זְנַב הַכֶּבֶשׂ. וַיַּחֲגֹר הַחַיָט אֶת הַחֲגוֹרָה עַל מָתְנָיו וַיִּגְמָר אֹמֶר לָנוּעַ בַּתֵּבֵל, כִּי נִקְלָה עֲבוֹדָתוֹ בְּעֵינָיו אַחֲרֵי הִוָּכְחוֹ מָה אַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים.
וַיְהִי טֶרֶם צֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ וַיְחַפֵּשׂ בְּבֵיתוֹ לִמְצֹא דָבָר אֲשֶׁר יוּכַל לָקַחַת אִתּוֹ וְלֹא מָצָא בִּלְתִּי אִם מְעַט גְּבִינָה יְשָׁנָה וַיִּטְמְנֶהָ בְּצַלַּחְתּוֹ. וַיְהִי בְּצֵאתוֹ וַיַּרְא וְהִנֵּה לִפְנֵי הַשַּׁעַר נֶאֱחָז צִפּוֹר בְּעַנְפֵי אַחַד הַשִּׂיחִים, וַיִּלְכְּדֵהוּ וַיִּטְמְנֵהוּ גַם אוֹתוֹ בְּצַלַּחְתּוֹ עִם הַגְּבִינָה יַחְדָּו. וַיִּשָּׂא רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ. וּבְהְיוֹתוֹ קַל וּמָהִיר לֹא חָשׁ כָּל לֵאוּת4 בְּנַפְשׁוֹ.
וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ הָעֹלָה הֶהָרָה. וַיַּגִיעַ אֶל פִּסְגַת הָהָר וַיַּרְא וְהִנֵּה עֲנָק נוֹרָא יוֹשֵׁב לְפָנָיו וּמַבִּיט אֶל כָּל סְבִיבָיו בִּמְנוּחָה. וַיִּגַּשׁ אֵלָיו החַיָט בְּלֵב אַמִּיץ וּבָטוּחַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “שָׁלוֹם לְךָ חֲבֵרִי, הִנֵּה תֵּשֵׁב פּה וְתָבִיט אֶל קְצוֹת תֵּבֶל הָרְחָבָה. גַּם אָנֹכִי שַׂמְתִּי לְדֶרֶךְ פְּעָמַי לַחֲזוֹת תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ וּלְנַסּוֹת אֶת כֹּחִי, הָבָה, יְדִידִי, הִלָּוֶה נָא אֵלַי עַל דַּרְכִּי!”
וַיַּבֵּט הָעֲנָק אֶל הַחַיָּט בְּבוּז וַיֹּאמַר: הוֹי, כְּסִיל וַחֲדַל־אִשִׁים!" וַיַּעַן הַחַיָּט: “הַאֻמְנָם כֵּן הוּא?” וַיְפַתַּח אֶת מְעִילוֹ וַיַּרְאֶה אֶת הָעֲנָק אֶת חֲגוֹרָתוֹ וַיֹּאמַר: "קְרָא, וְיָדַעְתָּ מִי אָנֹכִי אִם יֹדֵעַ סֵפֶר הִנֶּךָ. וַיִּקְרָא הָעֲנָק אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “מַכָּה שִׁבְעָה חֲלָלִים פַּעַם אֶחָת!” וַיֹּאמֶר כִּי שִׁבְעַת חַלְלֵי אָדָם הֵמָּה אֲשֶׁר הִפִּיל הַחַיָּט בַּמִּלְחָמָה, וַיָּחֶל לְכַבֵּד מְעַט בִּלְבָבוֹ אֶת הָאִישׁ הַקָּטֹן הַזֶּה.
וַיַּחְפֹּץ בְּכָל זֹאת לְנַסּוֹת אֶת הַחַיָּט. וַיִּקַּח הָעֲנָק אֶבֶן גְדוֹלָה וַיִּלְחָצֶנָּה בְכַפּוֹ עַד כִּי הֵחֵלּוּ נִטְפֵי מַיִם לָזוֹל מִמֶּנָּה. וַיֹּאמֶר הָעֲנָק: “עֲשֵׂה גַם אַתָּה כָּמֹנִי אִם גִּבּוֹר חַיִל אָתָּה”.
וַיַּעַן הַחַיָט: “הֲרַק זֹאת בִּלְבַד תּוּכַל עֲשׂוֹ! הֵן שַׁעֲשׁוּעִים הֵם מַעֲשִׂים כְּמוֹ אֵלֶה לְאִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי. הָבָה אַרְאֶךָ נִפְלָאוֹת גַם אֲנִי וְנוֹכָחְתָּ”. וַיָּבֵא אֶת יָדוֹ בְּצַלַּחְתּוֹ וַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶת הַגְּבִינָה הָרַכָּה וַיִּלְחָצֶנֶָה בְכַפּוֹ עַד כִּי נָטַף הֶעָסִיס מִמֶּנָּה. וַיִּקְרָא: “הֲרוֹאֶה אַתָּה כִּי הִגְדַלְתִּי מִמְּךָ עֲשׂוֹת!”
וְלֹא יָדַע הָעֲנָק מָה לַעֲשׂוֹת, אַךְ בְּכָל זאת לֹא יָכוֹל לְהַאֲמִין לְדִבְרֵי הַחַיָּט, וַיָּרֶם אֶבֶן מִן הָאָרֶץ וַיַּשְׁלִיכֶנָּה מַעְלָה עַד כִּי לֹא נִרְאֲתָה כִמְעַט לְעֵין הָרֹאָה, וַיִּקְרָא אֶל הַחַיָּט: “הָבָה, מִתְפָּאֵר, וַעֲשֶׂה גַם אַתָּה כָּמֹנִי אִם גִּבּוֹר חַיִל אָתָּה!”
וַיַּעַן הַחַיָּט: “אָמְנָם הֵיטַבְתָּ לְהַשְׁלִיךְ אוּלָם בְּכָל זאת אלְּצָה הָאֶבֶן לָשׁוּב וְלִפּוֹל אָרְצָה, אֲבָל אִם אָנֹכִי אַשְׁלִיךְ אֶבֶן מַעְלָה לֹא תָשׁוּב עוֹד אֵלֵינוּ”. וַיָּבֵא אֶת יָדוֹ בְצַלַּחְתּוֹ וַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶת הַצִּפּוֹר וַיַּשְׁלִיכֵהוּ מָעְלָה. וַיִּשְׁמַח הַצִּפּוֹר עַל חֻפְשָׁתוֹ וַיָעָף מַעְלָה־מָעְלָה וְלֹא שָׁב עוֹד אֲלֵיהֶם. וַיִּקְרָא הַחַיָּט: “וּמָה? הֲיָשָׁר פָּעֳלִי בְּעֵינֶיךָ, חֲבֵרִי?”
וַיַּעַן הָעֲנָק: “אָמְנָם לְהַשְׁלִיךְ יָכוֹל תּוּכַל הֵיטֵב, אוּלָם עוֹד נִרְאֶה אִם תּוּכַל גַּם לָשֵׂאת מַשָּׂא כָבֵד”. וַיּוֹלֶךְ אֶת הַחַיָּט אָל אַלּוֹן חָסוֹן אֲשֶׁר נָפַל וַיָּשְׁלַךְ אַרְצָה, וַיֹּאמַר: “עָזְרֵנִי נָא לְהוֹצִיא אֶת הָאַלּוֹן הַזֶּה מִן הַיַּעַר”.
וַיֹּאמֶר הַחַיָּט: “בְּכָל לִבִּי נָכוֹן אֲנִי לְעָזְרֶךָ. אַךְ הוֹאִילָה נָא לְהָנִיחַ אֶת גִּזְעוֹ עַל שִׁכְמֶךְ וְאָנֹכִי אֶשָּׂא אֶת עֲנָפָיו וְדָלִיוֹתָיו5 כִּי הֵם כְּבֵדִים מִן הַגֶּזַע”.
וַיִּקַּח הָעֲנָק אֶת גֶּזַע הָאַלּוֹן עַל שִׁכְמו וְהַחַיָּט יָשָׁב עַל אַחַד הָעֲנָפִים, וַיְאֻלַּץ הָעֲנָק, אֲשֶׁר לֹא יָכֹל לְהָסֵב אֶת ראשׁוֹ וּלְהַבִּיט אַחֲרָיו, לָשֵׂאת גַם אֶת הָעֵץ גַּם אֶת הַחַיָּט. וְהַחַיָּט יָשַׁב עַל הֶעָנָף, וַיְהִי שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וַיִּשְׁרֹק בִּשְׂפָתָיו וַיָּשַׁר שִׁירַת הַחַיָּטִים בְּשִּׂמְחָה וָגִיל כְּמוֹ הָיָה לוֹ מַשָּׂא הָאַלּוֹן לְשַׁעֲשׁוּעִים. וְהָעֲנָק אַחֲרֵי נָשְׂאוֹ אֶת הָאַלּוֹן כִּבְרַת אֶרֶץ כָּשַׁל כֹּחוֹ תַּחַת הַמַּשָׂא הַכָּבֵד וַיִּקְרָא: “שְׁמַע נָא, הִנְנִי לְהַשְׁלִיךְ אֶת הָאַלּוֹן מֵעַל שִׁכְמִי!”
וַיְמַהֵר הַחַיָּט וַיִּקְפֹּץ מֵעַל הָעֲנָפִים וַיֶֹּאֱחֹז בְּדָלִיוֹת הָעֵץ כְּמוֹ נְשָׂאָהוּ כָל הַדֶּרֶךְ הַהוּא וַיִּקְרָא: “הֲלֹא תִכָּלֵם, חֲבֵרִי, הֵן אִישׁ רָם הַקּוֹמָה אַתָּה וְאֶת הָאַלּוֹן הַקַּל הַזֶּה לֹא תוּכַל נְשׂוֹא!”
וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו הָלְאָה וַיִּפְגְּשׁוּ בְּעֵץ דֻּבְדָּבְנִיּוֹת6. וַיֶּאֱחֹז הָעֲנָק בְּצַמֶּרֶת הָעֵץ וַיֵּט אוֹתָהּ וַיִּתְּנֶנָּה בְּיַד הַחַיָט וַיְצַו עָלָיו לֶאֱכֹל מִפְּרִי הָעֵץ. וְהַחַיָט לֹא עָצַר כֹּחַ לְהַחֲזִיק לְבַדּוֹ בָּעֵץ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִנִּיחַ הָעֲנָק אֶת הַצַמֶּרֶת מִיָּדוֹ וַיִּזְקֹף הָעֵץ הַכָּפוּף אֶת קוֹמָתוֹ וַיָּרֶם אֶת הַחַיָּט מָעְלָה. וּכְרֶגַע נָפַל מִמָּרוֹם אַרְצָה וְלֹא קָרָה לוֹ כָּל אָסוֹן.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֲנָק: הֲכֹה רָפֶה כֹּחֲךָ, עַד כִּי לֹא תוּכַל לַעֲצֹר בְּעַד הַשֵּׁבֶט הָרַךְ וְהָרָפֶה הַזֶּה?" וַיַּעֲנֵהוּ הַחַיָּט לֵאמֹר: “אָמְנָם דֵּי כֹחַ לִי; הַאֻמְנָם תַּחְשֹׁב כִּי דָבָר גָּדוֹל הוּא לִי לְאִישׁ אֲשֶׁר הִכָּה שִׁבְעָה חֲלָלִים פַּעַם אֶחָת! אֲבָל אָנֹכִי דָלַגְתִּי מֵעַל לָעֵץ, כִּי רָאִיתִי הַצַּיָּדִים מוֹרִים פֹּה בֵּין הַשִּׂיחִים וָאִמָּלֵט מִכַּדּוּרֵי־מָוֶת. דְּלֹג גַּם אַתָּה אִם תּוּכַל עֲשׂוֹת כָּמֹנִי”. וַיְנַס הָעֲנָק לְדַלֵּג עַל פְּנֵי הָעֵץ, אַךְ לֹא יָכֹל לַעֲבֹר עַל פָּנָיו, וַיִּתָּלֶה בַעֲנָפָיו. וַתְּהִי יָד הַחַיָּט גַם עַתָּה עַל הָעֶלְיוֹנָה.
וַיֹּאמֶר הָעֲנָק אֶל הַחַיָט: “אִם אִישׁ אַמִּיץ לֵב כָּזֶה הִנְךָ – הוֹאִילָה נָא לָבֹא אֶל מַעֲרָתֵנוּ וְלִינָה שָׁם אִתָּנוּ הַלָּיְלָה”. וַיֵאוֹת הַחַיָּט לְבַקָּשָׁתוֹ וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו.
וַיְהִי כְּבוֹאָם הַמַּעֲרָתָה וַיַּרְא הַחַיָּט וְהִנֵּה עֲנָקִים אֲחָדִים ישְׁבִים שָׁם אֶל הַכִּירַיִם וּבְיַד כָּל אֶחָד מֵהֶם כֶּבֶשׂ צָלוּי וְאוֹכֵל מִן הַצָּלִי. וַיַּבֵּט הַחַיָּט כֹּה וָכֹה וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “אָמְנָם רָחַב פֹּה הַמָּקוֹם מִבֵּית עֲבוֹדָתִי אֲשֶׁר בְּעִירִי”. וַיַּרְאֵהוּ הָעֲנָק מִטָּה וַיְבַקְשֵׁהוּ לִשְׁכַּב בָּהּ וְלָנוּחַ הַלָּיְלָה.
וְהַמִּטָה גְדוֹלָה מְאֹד לְהַחַיָּט וְעַל כֵּן לֹא הִשְׂתָּרֵעַ עָלֶיהָ כִּי אִם שָׁכַב בְּקָצֶהָ. וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיַּחְשֹׁב הָעֲנָק כִּי נִרְדַּם הַחַיָּט וַיָּקָם וַיִּקַּח מוֹט בַּרְזֶל וַיַּךְ עַל פְּנֵי הַמִּטָּה וַיִּשְׁבְּרֶנָה. וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ כִּי כְבָר שָׂם בָּזֶה קֵץ לְחַיֵּי הָאִישׁ הַקָּטֹן כְּחָגָב7 בְּעֵינָיו. הַבֹּקֶר אוֹר וַיֵּצְאוּ הָעֲנָקִים הַיַּעֲרָה וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת הַחַיָט. וְהִנֵּה יָצָא הַחַיָּט לִקְרָאתָם שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, וַיִּפְחֲדוּ הָעֲנָקִים מִפָּנָיו פֶּן יָמִית אֶת כֻּלָּם וַיְמַהֲרוּ וַיָּנוּסוּ מִפָּנָיו לְהִמָּלֵט עַל נַפְשָׁם.
וַיֵּלֶךְ הַחַיָּט הָלְאָה בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְאַחֲרֵי נוּעוֹ בַתֵּבֵל יָמִים רַבִּים הִגִּיעַ עַד אַרְמוֹן מֶלֶךְ אֶחָד – וְהוּא עָיֵף וְיָגֵעַ וַיִּשְׁכַּב עַל פְּנֵי הַדֶּשֶׁא – וַיֵּרָדַם. הוּא עוֹדֶנּוּ שֹׁכֵב נִרְדָּם – וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ עָבְרוּ עַל פָּנָיו וַיַבִּיטוּ אֵלָיו וַיִּתְבּוֹנְנוּ בוֹ וַיִּקְרְאוּ אֶת הַכְּתֹבֶת8 אֲשֶׁר עַל חֲגֹרָתוֹ לֵאמֹר: “מַכֶּה שִׁבְעָה חֲלָלִים פַּעַם אֶחָת!” וַיִּקְרְאוּ הָאֲנָשִׁים: “אֲהָהּ! מַה לְאִישׁ גִּבּוֹר הַחַיִל הַזֶּה פֹּה בִּימֵי שָׁלוֹם? אֵין זֶה כִּי אִם שַׂר גָּדוֹל וְגִבּוֹר מִלְחָמָה!”
וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיּוֹדִיעוּ לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לו, כִּי יָקָר אִישׁ כָּזֶה לְאֶרֶץ מַמְלַכְתּוֹ פֶּן תִּקְרֶה מִלְחָמָה וְהִצִּיל הוּא אֶת הָאָרֶץ בִּגְבוּרָתוֹ. וַתִּישַׁר הָעֵצָה הַזֹּאת בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶת אֶחָד מִשָּׂרָיו רֹאֵי פָנָיו אֶל הַחַיָּט לֵאמר לוֹ, בְּהֲקִיצוּ מִשְּׁנָתוֹ, כִּי יְבַקְשֵׁהוּ הַמֶּלֶךְ לְהִשָּׁאֵר בְּאַרְצוֹ וּלְשָׁרֵת בִּצְבָאוֹ. וַיָּבֹא הַצִּיר אֶל הַחַיָּט וַיַּעֲמֹד אֵצֶל הַיָּשֵׁן עַד אֲשֶׁר הֵקִיץ וַיִּפְקַח אֶת עֵינָיו וַיְזוֹרֵר וַיְסַפֵּר לוֹ אֵת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ.
וַיַּעַן הַחַיָּט לֵאמֹר: “הֵן לָזֹאת בָּאתִי הֲלוֹם. הִנְנִי נָכוֹן לָקַחַת עַל שִׁכְמִי מִשְׂרָה נִכְבָּדָה בְּחֵיל הַמֶּלֶךְ”. וַיֵּלֶךְ וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיְקַבְּלֵהוּ הַמֶּלֶךְ בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וַיְפַנּוּ מָעוֹן רְחַב יָדַיִם לָשֶׁבֶת בּוֹ. אֲבָל אַנְשֵׁי הַצָּבָא לֹא אָהֲבוּ אֶת הַחַיָּט וַיִּפְחֲדוּ מִפָּנָיו, וַיֹּאבוּ כִּי יֵלֶךְ לוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵלֵךְ. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: “מַה יִּהְיֶה אִם נָרִיב בּוֹ בְּאַחַד הַיָּמִים? הֵן אִם קָצֹף יִקְצף עָלֵינוּ וְהֵחֵל לְהַפִּיל בָּנוּ בַּחֲמָתוֹ שִׁבְעָה חֲלָלִים פַּעַם אַחַת, שִׁבְעָה חֲלָלִים פַּעַם אֶחָת, הֲלֹא אָז נִפּוֹל כֻּלָּנוּ כְּעָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקּוֹצֵר!”
וַיִּגְמְרוּ אַנְשֵׁי הַצָבָא אֹמֶר לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וּלְבַקְשֵׁהוּ לָתֶת לָמוֹ חֻפְשָׁה9 מֵעֲבוֹדָתָם וְלֹא יוֹסִיפוּ עוֹד לַעֲבֹד בְּחֵילוֹ. וַיָּבֹאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֵרוּ: “אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ! לֹא נוּכַל עוֹד עֲבֹד בְּחֵילְךָ עִם אִישׁ הַמַּכֶּה שִׁבְעָה חֲלָלִים פַּעַם אֶחָת!”
וַיִּתְעַצֵּב הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ, כִּי בִגְלַל הָאִישׁ הָאֶחָד הַזֶּה יְאֻלַּץ הוּא לְהִפָּרֵד מֵרִבֲבוֹת עֲבָדָיו הַנֶּאֱמָנִים, וַיַּחְפֹּץ גַּם הוּא לְהֵחָלַץ מִן הַחַיָּט. וַיִּירְא בְכָל זֹאת לְשַׁלְּחֵהוּ מִצְבָאוֹ כִּי אָמַר הַמֶּלֶךְ: “פֶּן יָבֹא וְהִכַּנִי אוֹתִי וְאֶת חֵילִי יַחְדָּו וְעָלָה לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתִּי”. וַיַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת וַיִּמְצָא לָאַחֲרוֹנָה עֵצָה טוֹבָה לְפָנָיו.
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לְהַגִּיד לַחַיָּט, כִּי יַעַן אֲשֶׁר אִישׁ גִּבּוֹר מִלְחָמָה לְהַלֵּל הִנֵּהוּ עַל כֵּן יַצִיעַ לְפָנָיו עֲבוֹדָה אֶחָת: הִנֵּה בַיַּעַר אֲשֶׁר אֵצֶל עִיר הַבִּירָה ישְׁבִים שְׁנֵי עֲנָקִים נוֹרָאִים אֲשֶׁר יִגְזְלוּ וְיַהַרְגוּ אֶת עֹבְרֵי דֶרֶךְ, יַבְעִירוּ עָרִים וּכְפָרִים וְיַשְׁחִיתוּ מְאֹד בָּאָרֶץ וְאִישׁ לֹא יָעוֹז לִקְרֹב אֲלֵיהֶם וּלְהִתְגָרוֹת בָּהֶם כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא. וְאִם יָכֹל־יוּכַל הוּא לִגְבֹּר עֲלֵיהֶם וְנָתַן לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת בִּתּוֹ לְאִשָּׁה וַחֲצִי הַמַּלְכוּת יִנָּתֶן לוֹ לְמֹהַר וּלְמַתָּן; גַּם מֵאָה פָרָשִׁים יִתֶּן לוֹ לִהְיוֹת לוֹ לְעֵזֶר בְּמִלְחַמְתּוֹ עִם הָעֲנָקִים.
וַיֹּאמֶר הַחַיָּט בְּלִבּוֹ: אָכֵן טוֹב דָּבָר כָּזֶה לְאִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי, כִּי בַת מֶלֶךְ יָפָה לְאִשָּׁה וְעוֹד חֲצִי הַמַּלְכוּת דְּבָרִים יְקָרִים הֵם, אֲשֶׁר לֹא נוּכַל לְהַשִּׂיגָם בְּכָל יוֹם". וַיַּעַן אֶת צִירֵי הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: “טוֹב הַדָּבָר הִנְנִי לָלֶכֶת וְגִבַּרְתִּי עַל הָעֲנָקִים וַהֲרַגְתִּים. גַּם בְּמֵאָה הַפָּרָשִׁים אֵין לִי כָל צֹרֶךְ, כִּי הָאִישׁ הַמַּכֶּה שִׁבְעָה חֲלָלִים פַּעַם אַחַת לֹא יִפְחַד מִפְּנֵי שְׁנָיִם”.
וַיֵּלֶךְ הַחַיָט הַיַּעֲרָה וּמְאַת הַפָּרָשִּׁים רָכְבוּ אַחֲרָיו. וַיְהִי בְּהַגִּיעוּ אֶל קְצֵה הַיַּעַר וַיֹּאמֶר אֶל הַפָּרָשִׁים: “שְׁבוּ פֹּה וַאֲנִי אֵלְכָה לְבַדִּי וְנִלְחַמְתִּי בָּעֲנָקִים”. וַיְמַהֵר וַיִּקְפֹּץ הַיַּעֲרָה וַיַּבֵּט כֹּה וְכֹה. וַיַּרְא כְּרֶגַע וְהִנֵּה שְׁנֵי הָעֲנָקִים הֹזִים שֹׁכְבִים עַל הָאָרֶץ וּמִפְּנֵי קוֹל נַחֲרָתָם הַנּוֹרָא יָנוּעוּ עֲצֵי הַיַּעַר כְּמִפְּנֵי הָרוּחַ. וְהַחַיָּט לֹא הִתְעַצֵּל וַיְמַלֵּא אֶת שְׁתֵּי צַלְחוֹתָיו חַלֻּקֵי אֲבָנִים וַיַּעַל עַל הָעֵץ. וַיַּגִּיעַ עַד חֲצִי הָעֵץ וַיֵּשֶׁב עַל אַחַד עֲנָפָיו נֹכַח פְּנֵי הַיְשֵׁנִים, וַיָּחֶל לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים אֶל חֲזֵה הָעֲנָק הָאֶחָד.
וְהָעֲנָק לֹא הִרְגִישׁ עֵת רַבָּה אֶת נְפִילַת הָאֲבָנִים, אַךְ לָאַחֲרוֹנָה נֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וַיֶּהְדֹּף אֶת רֵעֵהוּ וַיֹּאמַר: “לָמָּה תַכֵּנִי?” וַיַּעַן רֵעֵהוּ: “חֲלוֹם חָלָמְתָּ! אֵינֶנִּי מַכֶּה אוֹתָךְ”, וַיָּשׁוּבוּ וַיִּישָׁנוּ.
וַיָּחֶל הַחַיָּט לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים אֶל חֲזֵה הָעֲנָק הַשֵּׁנִי, וַיִּיקַץ וַיִּקְרָא אֶל רֵעֵהוּ: “מַה זֹאת? לָמָּה תִרְגְּמֵנִי בַּאֲבָנִים?” וַיַּעַן הָרִאשׁוֹן בִּתְלוּנָה: “אֵינֶנִי רֹגֵם אוֹתָךְ”. וַיָרִיבוּ רִגְעֵי מִסְפָּר אֲבָל בִּהְיוֹתָם עֲיֵפִים הָשְׁלְמוּ מַהֵר וַיָּשׁוּבוּ וַיִּסְגְרוּ אֶת עֵינֵיהֶם וְיִּישָׁנוּ. וַיָּחֶל הַחַיָּט אֶת הַצְּחוֹק כְּפַעַם בְּפַעַם וַיִּבְחַר בְּאֶבֶן הַגְּדוֹלָה כַּאֲבָנָיו וַיַּשְׁלִיכֶנָּה בְכָל כֹּחוֹ אֶל חֲזֵה הָעֲנָק הָרִאשׁוֹן.
וַיִּקְרָא הָעֲנָק: “אָכֵן, רַע הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד!” וַיִּקְפֹּץ מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ כְּמִתְהוֹלֵל וַיֶּהְדֹּף אֶת רֵעֵהוּ בְּחָזְקָה מוּל גֶּזַע הָעֵץ וַיִּרְעַשׁ הָעֵץ וַעֲנָפָיו. וַיְשַׁלֶּם לוֹ הָעֲנָק הַשֵּׁנִי כִּגְמוּלוֹ וַתַּעַל חֲמָתָם מְאֹד, וַיַּעַקְרוּ עֵצִים גְּדוֹלִים מִשָּׁרְשֵׁיהֶם וַיַּכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּחֵמָה עַזָּה עַד אֲשֶׁר נָפְלוּ שְׁנֵיהֶם חֲלָלִים.
וַיִּקְפֹּץ הַחַיָּט מֵעַל הָעֵץ וַיִּקְרָא: “אָכֵן מְאֻשָּׁר אֲנִי כִּי לֹא עָקְרוּ אֶת הָעֵץ אֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי עָלָיו, כִּי אָז אֻלַצְתִּי לְטַפֵּס10 עַל עֵץ אַחֵר כִּסְנָאִית11. אֲבָל אִישׁ מָהִיר אָנִי!” וַיִּשְׁלֹף אֶת חַרְבּוֹ וַיַּךְ אֶת הַחֲלָלִים פַּעַם וּפַעֲמָיִם, וַיֵּצֵא מִן הַיַּעַר וַיָּשָׁב אֶל הַָפָּרָשִׁים וַיֹּאמַר: “הָעֲבוֹדָה כָּלָתָה: הִנֵּה שַׂמְתִּי קֵץ לְחַיֵּי הָעֲנָקִים. אָמְנָם כָּבְדָה עָלַי הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת מְאֹד! הֵן עָקְרוּ הָעֲנָקִים עֵצִים מִשָּׁרְשֵׁיהֶם וַיָּגֵנּוּ עַל נַפְשָׁם, אַךְ כָּל אֵלֶּה לֹא הוֹעִילוּ לָמוֹ לְהִמָּלֵט מֵאִישׁ כָּמֹנִי הַמַּכֶּה שִׁבְעָה חֲלָלִים פַּעַם אֶחָת!”
וַיִּשְׁאָלוּהוּ הַפָּרָשִׁים: “הַאֵינְךָ פָצוּעַ?” וְיַעַן הַחַיָּט: “שָׁלוֹם לִי, לֹא נָפַל מִשַּׂעֲרַת רֹאשִׁי אָרְצָה!” וַיְמָאֲנוּ הַפָּרָשִׁים לְהַאֲמִין בִּדְבָרָיו וַיִּרְכְּבוּ הַיַּעֲרָה וַיִּמְצְאוּ אֶת שְׁנֵי הָעֲנָקִים מִתְגּוֹלְלִים בְּדָמָם וּסְבִיבוֹתֵיהֶם מוּנָחִים הָעֵצִים הָעֲקוּרִים.
וַיָּשָׁב הַחַיָּט הָעִירָה וַיִּדְרשׁ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ כִּי יְמַלֵּא אֶת הַבְטָחָתוֹ. אֲבָל הַמֶּלֶךְ הִתְנַחֵם עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ וַיְבַקֵּשׁ תַּחְבֻּלָה12 אֵיךְ לְהֵחָלֵץ מֵהַגִּבּוֹר הַזֶּה וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “טֶרֶם תִּשָּׂא אֶת בִּתִּי לְאִשָּׁה עָלֶיךָ לַעֲבוֹד עוֹד עֲבוֹדָה אֶחָת: הִנֵּה שָׁם בַּיַּעַר תִּשְׁכּן חַיָּה בַּעֲלַת־קֶרֶן־אַחַת הַמַּרְבָּה מְאֹד לְהַשְׁחִית בְּאָרֶץ – וְהָיָה בְּלָכְדְּךָ אוֹתָהּ וְנָתַתִּי לְךָ אֶת בִּתִּי לְאִשָּׁה”.
וַיַּעַן הַחַיָּט: “צְחוֹק הוּא לִי לְהִלָּחֵם בְחַיָה נִבְזָה. רַק שִׁבְעָה חֲלָלִים פַּעַם אַחַת אֹהַב לְהַכּוֹת!” וַיִּקַּח חֶבֶל וְקַרְדֹּם וַיֵּלֶךְ הַיַּעֲרָה וַיְּצַוּ אֶת הַפָּרָשִׁים, אֲשֶׁר לִוּוּהוּ עַל דַּרְכּוֹ, לָשֶׁבֶת מִחוּץ לַיַּעַר וּלְחַכּוֹת אֶל שׁוּבוֹ. וַיְהִי בְּבוֹאוֹ הַיַּעֲרָה וַיַּעֲבֹר רֶגַע אֶחָד וְהִנֵּה בַּעֲלַת־קֶרֶן־הָאַחַת לִקְרָאתוֹ וַתְּמַהֵר אֵלָיו וַתַּחְפֹּץ לְבַתְּקֵהוּ בְּקַרְנָהּ וַיִּקְרָא הַחַיָּט: “אַל נָא תַחְפְּזִי כֹּה!” וַיַּעֲמֹד וַיְחַכֶּה עַד אֲשֶׁר קָרְבָה אֵלָיו הַחַיָּה וַיִּקְפֹּץ אֶל אַחֲרֵי הָעֵץ, וַתִּתְנַפַּל הַחַיָּה גַּם אֶל הָעֵץ וַתְּנַגַּח בְּקַרְנָהּ בְּהֵחָפְזָהּ בְּגֶזַע הָעֵץ וַתָּבֹא הַקֶּרֶן עָמֹק בָּעֵץ עַד כִּי לֹא יָכְלָה עוֹד הוֹצִיאָהּ מִשָּׁם.
וַיִּקְרָא הַחַיָּט: “עַתָּה לְכַדְתִּיךְ, אֲהוּבָתִי!” וַיֵּצֵא מֵאַחֲרֵי הָעֵץ וַיִּקְשׂר אֶת הַחֶבֶל אֲשֶׁר בְּיָדוֹ סָבִיב צַוָּארָהּ וַיַּכֶּה בְקַרְדֻמּוֹ עַל קַרְנָהּ וַיִּגְדְּעֶנָּה. וַיְהִי כַּהֲתִימוֹ אֶת מְלַאכְתּוֹ וַיִּנְהַג אֶת הַחַיָּה וַיְבִיאֶנָּה אֶל הַמֶּלֶךְ. וַיְמָאֵן הַמֶּלֶךְ בְּכָל זֹאת לַעֲשׂוֹת כְּהַבְטָחָתוֹ, וַיִּדְרשׁ מֵאֵת הַחַיָּט עֲבוֹדָה גַם בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית. וַיְצַו עַל הַחַיָּט לִתְפּשׁ חַיִּים חֲזִיר מִיַּעַר וְהַצַּיָדִים יַעַזְרוּ עַל יָדוֹ.
וַיֹּאמֶר הַחַיָט: “בְּכָל לְבָבִי הִנְנִי נָכוֹן לַעֲשׂוֹת זֹאת, כִּי מִשְׂחָק הוּא לִי”. וַיָּבֹא הַיַּעֲרָה וְאֶת הַצַּיָּדִים עָזַב מִחוּץ לַיַּעַר, וַיִּשְׂמְחוּ הַצַּיָּדִים עַל הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי כְבָר פְּגָשָׁם לֹא פַּעַם וּשְׁתַּיִם הַחֲזִיר בַּיַּעַר וּמֵאָז אָבְדָה תְּשׁוּקָתָם לִרְאוֹתוֹ עוֹד. וַיְהִי בִרְאוֹת הַחֲזִיר אֶת הַחַיָּט וַיְמַהֵר אֵלָיו בְּקֶצֶף פִיו וּבְשִׁנָּיו הַחַדּוֹת וַיֹּאמֶר לְהַפִּילֵהוּ אָרְצָה. אֲבָל הַחַיָּט הַמָּהִיר מִהֵר לְהִמָּלֵט בְּבַיִת אֶחָד אֲשֶׁר עָמֵד שָׁם בַּיַּעַר וּכְרֶגַע קָפַץ דֶרֶךְ הַחַלּוֹן הַחוּצָה מֵעֵבֶר הַבַּיִת הַשֵּׁנִי. וַיְמַהֵר אַחֲרָיו גַּם הַחֲזִיר הַבָּיְתָה. וַיָּרָץ הַחַיָּט אֶל הַדֶּלֶת וַיִּסְגְּרֶנָה וְהַחֲזִיר לֹא יָכֹל לִקְפֹּץ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן כִּי מָרוֹם הָיָה מִנֶּגְדּוֹ, וַיִּלָּכֵד בַּפַּח אֲשֶׁר שָׂם לוֹ הַחַיָּט הֶעָרוֹם.
וַיִּקְרָא הַחַיָּט לַצַיָּדִים וַיַּרְאֵם אֶת הַחֲזִיר הַנִּלְכָּד אַחֲרֵי כֵן מִהַר אֶל הַמֶּלֶךְ. וַיֵּאָלֵץ הַמֶּלֶךְ – אִם בִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב אוֹ לֹא – לַעֲשׂות כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ לָתֶת לוֹ אֶת בִּתּוֹ לְאִשָּׁה וְגַם חֲצִי הַמַּלְכוּת לְמֹהַר וּמַתָּן. לוּ יָדַע הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא גִבּוֹר חַיִל הוּא חֲתָנוֹ כִּי אִם חַיָּט מָךְ הָעֶרֶךְ13 אָז צַר הָיָה לוֹ הַדָּבָר עוֹד יוֹתֵר! וַיָּחֹגּוּ אֶת חַג הַחֲתֻנָּה בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר אַךְ בִּמְעַט שִׂמְחָה וָגִיל. וַיְהִי הַחַיָּט לְמֶלֶךְ ישֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ.
וַיְהִי כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים וַתִּשְׁמַע הַמַּלְכָּה הַצְּעִירָה בְּאַחַד הַלֵּילוֹת אֶת קוֹל אִישָׁהּ הַמְדַבֵּר בַּחֲלוֹמוֹ לֵאמֹר: “הוֹ, נַעַר! תְּפֹר אֶת הַמְּעִיל וְתַקֵּן אֶת הַמִּכְנְסַיִם וְאִם אַיִן – וְהִכִּיתִיךָ בְּאַמַּת הַמִּדָּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל אָזְנֶיךָ!” וַתָּבֶן הַמַּלְכָּה מֵאַיִן מוֹצָא אִישָׁהּ וַאֲדוֹנָהּ הַצָּעִיר, וַתִּתְאוֹנֵן בְּיוֹם הַמָּחֳרָת בְּאָזְנֵי אָבִיהָ וַתְּסַפֶּר לוֹ אֶת צָרָתָהּ, וַתְּבַקְשֵׁהוּ לְחַלְּצָהּ מִיַּד אִישָּׁה אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ גִבּוֹר חַיִל כִּי אִם חַיָּט מָךְ הָעֶרֶךְ. וַיְנַחֲמֶהָ הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן וַיַּבְטִיחֶנָּה לַעֲשׂוֹת אֶת חֶפְצָהּ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “פִּתְחִי בַלַיְלָה הַזֶּה אֶת דֶלֶת חֶדֶר מִשְׁכַּבְכֶם. וְהָיָה בְּנוּם אִישֵׁךְ אֶת שְׁנָתוֹ, וּבָאוּ עֲבָדַי הַחַדְרָה וַאֲסָרוּהוּ בַּחֲבָלִים וּנְשָׂאוּהוּ אֶל הָאֳנִיָה וְהִרְחִיקָה הָאֳנִיָה לְהוֹבִילֵהוּ לִמְקוֹם אֲשֶׁר לֹא יָשׁוּב עוֹד מִמֶּנוּ”.
וַתִּשְׂמַח הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה עַל זֹאת. אַךְ נוֹשְׂאֵי כְלֵי הַמֶּלֶךְ אָהֲבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ הַצָּעִיר וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן אֶל בִּתּוֹ. וַיֹּאמֶר הַחַיָט בְּלִבּוֹ: “אָנֹכִי אֶמְצָא לִי תַחְבֻּלָה לַעֲצֹר בְּעַד הָרָעָה אֲשֶׁר יַחְשְׁבוּן עָלָי!”
וַיְהִי בַלַּיְלָה וַיֵּלֶךְ הַחַיָּט וְאִשְׁתּוֹ אֶל חֲדַר מִשְׁכָּבָם, וַיִּשְׁכַּב הַחַיָּט בְּמִטָתוֹ. וְכַחֲצוֹת הַלַּיִל חָשְׁבָה הָאִשָּׁה כִּי נִרְדַּם אִישָׁה וַתָּקָם וַתִּפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת וַתָּשָׁב וַתִּשְׁכַּב עַל מִשְׁכָּבָהּ.
וְהַחַיָּט אֲשֶׁר הָיָה עֵר וְרַק הֶעֱמִיד אֶת פָּנָיו כְּיָשֵׁן, שָׁמַע בְּקוּם אִשְׁתּוֹ לִפְתּוֹחַ אֶת הַדֶּלֶת וַיִּקְרָא קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר: “הוֹ, נַעַר, תְּפֹר אֶת הַמְּעִיל וְתַקֵּן אֶת הַמִּכְנְסַיִם, וְאִם אַיִן וְהִכִּיתִיךָ בְּאַמַּת הַמִּדָּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל אָזְנֶיךָ! שִׁבְעָה חֲלָלִים הִכִּיתִי פַּעַם אַחַת, שְׁנֵי עֲנָקִים הֵמַתִּי, בַּעֲלַת־קֶרֶן־אַחַת לָכַדְתִּי וַחֲזִיר מִיַּעַר נָפַל בְּרִשְׁתִּי; הֶאָנֹכִי אִירָא מִפְּנֵי הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים שָׁם אַחֲרֵי הַדֶּלֶת וְהַמְזוּזָה!”
וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ אַנְשֵׁי הַחַיִל אֶת דִּבְרֵי הַחַיָּט הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה, וַתִּפֹּל עֲלֵיהֶם חִתַּת מָוֶת וַיָּנוּסוּ מְנוּסַת חָרֶב, וְלֹא נוֹעַז אִישׁ מֵאָז וָהָלְאָה לְהִתְקוֹמֵם נֶגֶד הַחַיָּט וַיְהִי לְמֶלֶךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות