דֻּגְמַת הָעוֹלָם

נורית זרחי

מַפָּה

נורית זרחי

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ חַיַּי

קֵן פָּרוּם, תּוֹכוֹ מְפַעְפֵּעַ בְּכִי

עֵצִים עֲקוּרִים, יְלֵל יְלָדִים, אֶנְקַת

חַיָּל. גּוֹזָל נוֹשֵׁר, חִרְחוּר דּוֹלְפִינִים תְּלוּשֵׁי

חוֹף. אִי־הַצֶּדֶק מוֹשֵׁךְ בִּשְׂעָרִי.

לֹא עָצַרְתִּי. הַאִם לִחְיוֹת

מַשְׁמָעוֹ לְהִתְאָרֵחַ קֶבַע בְּחִנְגַּת הָעַוְלָה?

אַל תַּגִּידוּ קוּמִי רַפְּאִי

וַהֲרֵי יָדִי קָצְרָה. גַּם אִם תִּשָּׁלַח

תִּגַּע בַּבֹּהוּ, אַיָּלָה נוֹקֶדֶת

מִי יַבְחִין בֵּין חַיִּים וָדַעַת, כְּשֶׁהַמָּוֶת

נוֹגֵס בְּדֻגְמַת הָעוֹלָם.

פָאדוֹ

נורית זרחי

¹

כַּף יָד טוֹרֶפֶת בָּעוֹלָם

נוֹשֶׁכֶת עַד זוֹב

יוֹרֶקֶת גַּל, זוֹרַעַת

אֲנָשִׁים בָּרוּחַ

תַּשְׁחִיל לְבָבוֹת כְּאֶבֶן לָאֶצְבַּע.

חוֹנֶקֶת מִשְׁפָּט

תִּרְדֹּף אַחַר מַלְאָךְ דּוֹלֵק

עַד אֵין נְשִׁימָה.

וְאֵיךְ אֵחָבֵא תַּחַת קוֹלִי

וְצִלָּהּ עָלַי?

ג'וּנְגֶּל

נורית זרחי

בַּלַּיְלָה עָלוּ הַפִּילִים, לֹא

פָּחוֹת כּוֹזְבִים מֵרַעְיוֹן. אֶת הָרוֹכְבִים

עַל גַּבָּם לֹא הִכַּרְתִּי. לְרֶגַע זִהִיתִי,

אֵלֶּה נִשְׁמוֹת הַסּוֹבְבִים בִּשְׂדוֹת פֶּרֶא

וּשְׁאַר נִכְחָדִים. וְהַכֹּל שׁוֹתְקִים: חַיּוֹת

וְרוֹכְבֵיהֶן, כְּפִי שֶׁנִּטְבַּע בְּמוֹחִי. רֶגַע וְקֻפְּלוּ

בְּאֵלֶם אֶל אִי־הֱיוֹת. וְרַק זֵכֶר

קוֹל צַעֲדָם.

גֵּב

נורית זרחי

כָּל הַנְּפָשׁוֹת הוֹלְכוֹת אֶל הַמַּיִם

כְּעֵדֶר אַיָּלוֹת צְמֵאוֹת, וְאִם יָבְשׁוּ

מִי יַכֶּה בַּסֶּלַע

אֲנִי, מַכְרִיז הַמָּוֶת הַגָּדוֹל.

לֹא, אֲנִי אוֹמֶרֶת. אֲפִלּוּ תַּרְבִּיץ אֶלֶף

אֲנִי דְּלוּקָה עַל הַחַיִּים.

וְגַם אִם שָׁמַיִם יַעַמְדוּ דֹּם וּפִרְחֵי מִרְפֶּסֶת

יַפְנוּ גַּבָּם וְאַתָּה הַמּוֹשֵׁף נוֹשֵׁף,

תְּהַלֵךְ שְׁלוּב זְרוֹעַ עִם הַדִּין, לֹא

אַהֲבָתִי.

תַּפּוּחֵי חֹרֶף

נורית זרחי

מִן הָאֲוִיר הִפְקַעְתִּי

אוֹתְךָ, עַל דֶּרֶךְ הַלֹּא־יִתָּכֵן

עֵץ הִבְשִׁיל חוּץ עוֹנָתוֹ – תַּפּוּחֵי

חֹרֶף – עַד הֲזָיָה לָבְשָׁה חֲלִיפַת

אֱמֶת, אַהַב הִלֵּךְ בֵּינֵינוּ

כְּגַמֶּלֶת שֶׁחָצְתָה מִדְבָּרִים

דַּבַּשְׁתָּהּ מַיִם גְּנוּבִים.

מָה שֶׁחָמַסְתִּי מִן הַדִּמְיוֹן

יִגָּזֵל מִמֶּנִּי?

אִי

נורית זרחי

אִי אֶפְשָׁר לִקְטֹף פֶּטֶל מִגּוּף

רַק מִבַּעַד. אִם טָעַמְתִּי

יָדַעְתִּי, הַלָּשׁוֹן הִיא שָׁלִיחַ מִטַּעַם

הַפֶּרֶא שֶׁלֹּא בּוֹדֵק בַּטֶּרֶף

כָּל עוֹד יַחְגֹּג. הִתְאַמַּצְתִּי לָלֶכֶת לַקָּצֶה

לִנְשֹׁם בְּצִמְצוּם, חֲרֵדָה פֵּן תִּמָּלֵט

הָאַרְנֶבֶת. לֹא חָשַׂפְתִּי מֵצַח. בָּרוּר, אֵין לוֹ

מָקוֹם בַּדַּפְתָּר. לֹא הֶאֱלַמְתִּי טוֹחֲנוֹת

אוֹ נִיבִים, שֶׁמָּא אֶשְׁבֹּר.

בַּחשֶׁךְ דִּמִּיתִי מָשׁוֹט חוֹתֵר. אֲבָל הַגּוּף

כְּבָר חָצָה לִקְטֹף פְּרִי מֻפְרָךְ

מֵעֲרוּגַת הַמַּמָּשׁ.

רְאִי

נורית זרחי

פְּקַעַת תַּחְתֹּר בַּאֲדָמָה שְׁחֹרָה

לְלֹא עַיִן. נִדְהֶמֶת

נוֹכַח פְּרִיחָתָהּ. כֶּתֶר עַל יֹבֶשׁ

תִּמְלֹךְ הַפְתָּעָתָהּ.

כָּמוֹהָ הַמּוֹח סוֹבֵב בְּעִקּוּלֵי עַצְמוֹ

צוֹנֵחַ, יִתְפֹּס בְּקֶרֶן פֶּתַע, בְּלִי דַּעַת

עִוְרוֹנוֹ.

גּוּלִיבֵרִים

נורית זרחי

בַּשַּׁחַר מַצִּיתִים אֶת הַשֶּׁמֶשׁ

בָּעֶרֶב חוֹגְגִים אֵדִיסוֹנְיָה.

כָּל הַמַּצְבִּיעַ תַּחְתָּם מַגְמִיד.

אֲבָל בְּעוֹרְקַי מַרְקִיעַ

אִיקָרוּס. אוּלַי הַמִּיתוֹס לֹא

הִתְבַּזְבֵּז. מִשָּׁם חִבָּתִי לִכְנָפַיִם

מְנוֹפְפוֹת נְתִיבָה לִקְפֹּץ –

וְרַק הַגּוּף עוֹצֵר תְּשׁוּקָתוֹ

לְרַתֵּק עַצְמוֹתַי – שָׁמַיִם

וָאָרֶץ.

סוּסוֹן

נורית זרחי

שׁוֹשַׁנִּי כָּתוּם זְהַב נְמָשָׁיו

מוּפַזִּים תַּחַת מַשְׁפֵּךְ

הַיָּרֵחַ, חָפְשִׁי מִתְּהִיַּת

מִי אֲנִי, מַפְתִּיעַ עַצְמוֹ

כּוֹנֵס בֵּיצֵי תִּנּוֹקָיו

בְּרַחְמוֹ הַנִּקְבִּי¹

הַאִם בִּכְפִילוּת

מִינוֹ יָפִיג בְּדִידוּתוֹ

אוֹ כָּל מִין יִזְעַק לְבַדּוּתוֹ

כָּמוֹנִי.

תְּקִינוּת

נורית זרחי

אָמֵרִיקָה קָרְבָה אֵלַי

מְטַפֶּסֶת עַל כִּתְפֵי הַמְּעוּכִים

שׁוֹלֶפֶת רִבּוֹא עֵינַיִם וְצוֹעֶקֶת

בַּיִת אֶחָד זֶה כְּלוּם

אִישׁ זֶה לֹא כְלוּם

הַהַרְבֵּה קוֹבֵעַ.

אָמַרְתִּי לְאָמֵרִיקָה, כֵּן? בְּדִיּוּק

אִבַּדְתִּי אֶת תָּא הַקִּנּוּן

הַיַּרְגָּזִים לֹא יִמְצְאוּ אוֹתִי,

עוֹרְבִים חוֹצִים בַּגֹּבַהּ.

שִׁתְקִי, שִׁסְּעָה דֵּמוֹקְרַטְיָה

אַתְּ שׁוֹמַעַת אֶת אָמֵרִיקָה שָׁרָה?

סַךְ הַכֹּל קוֹלוֹת זֶה הַזֶּמֶר

קוֹל אֶחָד זֶה רַקֶּפֶת מִתַּחַת לַסֶּלַע

אֲפִלּוּ אָשִׁיר הַתִּקְוָה.

סְלִיחָה, דֵּמוֹקְרַטְיָה, צָעַקְתִּי

פָּגַשְׁתְּ אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן?

אַל תִּשְׁכְּחִי, אֲנִי אִתּוֹ בְּקֶשֶׁר.

דִּלַּגְתְּ רָחוֹק מִדַּי, אֶחָד

זֶה תָּא הַכִּנּוּן.

צִיּוֹן

נורית זרחי

מַאֲמִינִים שֶׁהִיא אִמָּם, בָּנֶיהָ הַחוֹרְגִים

עֲדַיִן בּוֹלְעִים אֵשׁ מִן הָעֵמֶק. פְּנֵיהֶם

סְתוּמִים בְּעַפְעַפֵּי כַּלָּנִית אוֹ טְרוּפֵי דַּרְדַּר.

כְּהַר מְקֻעֲקַעַת הַמַּפָּה עַל מִצְחָם, רֵיקָה

כְּעֶגְלַת הַיֶּלֶד שֶׁנִּצֶּבֶת לְיַד אָבִיו, מוּלִי

עוֹמֶדֶת בַּתּוֹר.

מַסַּע הַצְּלָב

נורית זרחי

מִזְמוֹר

נורית זרחי

וְאִם אֱלֹהִים גֶּבֶר, אוּלַי מִשָּׁם

זָרוּתִי. קַיִץ וּכְבָר חֹרֶף. נְעוּרִים

וְהוֹפּ, זִקְנָה. הַיַּלְדוּת אֶבֶן

תְּקוּעָה בְּטַבַּעַת וְאֵיךְ מִיתָה?

בַּגַּבְרִי הַפֹּעַל קוֹדֵם לַחִוּוּי,

הַנַּעֲשֶׂה לַנִּשְׁמָע. לֵךְ עֲקֹר

הָרִים וּטְחָנָם זֶה בַּזֶּה. בְּמִדְבָּר

צִינִי הָקֵם מְדִינָה, וְאִם תַּעֲנֶה

אֵיפֹה הָיִיתְ בְּיַסְּדִי אֶרֶץ, אָשִׁיב

בְּחַיַּי, קַפִּיטָן, וְאַתָּה?

הַדְבֵּק זֶה לָזֶה חֲצָאֵי אֱגוֹז,

הַצֵּב אֹפֶק בִּקְצֵה אַפְּךָ,

תְּפֹס גֶּשֶׁם בָּאֶגְרוֹף וּצְעַד

בְּתֹקֶף עַל רִצְפַּת הַצַּעַר

רְבוּצָהּ פְּרִי לְרַגְלֵי הַשֵּׁיזָף.

לַקֵּט נְשָׁמוֹת בְּאֶצְבְּעוֹתֶיךָ

מִבֹּסֶר הַפֶּטֶל וְטֶרֶם זְמַן

תִּגְרֹס. לְאָן שֶׁלֹּא אֶפְנֶה

יָצוּץ כְּאֵב אָבוֹת עַל בָּנִים

עַל בָּנוֹת וְיִצְחָקִים לְעוֹלָה.

עֲצַבִּים, אֶצְעַק לְךָ

בְּנָפְלִי.

מַסַּע הַצְּלָב שֶׁל הַיְּלָדִים

נורית זרחי

בְּחֶשְׁכַת הָאֹפֶק בּוֹקְעִים מִגְדְּלֵי

יְרוּשָׁלַיִם. אַנְשֵׁי הַשַּׁיָָּרָה נֶחְלָמִים.

כְּסַרְטְנֵי נָהָר, נְעוּצָה מַשְׂאַת

נַפְשָׁם עַד מוֹת. גַּם אִם שִׁקְּרָה

הַתְּקוּפָה, מָה לֹא יִתֵּן אָדָם.

אֲבָל אֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים מִחוּץ לַחוֹמָה

נִצְעַק – רְשַׁעֲלַיִם! עַזָּה מִצִּדְקַת

הַזְּמַן, הַחְזִירִי לָנוּ אֶת הַחֲלוֹם

יְרוּשָׁלַיִם, לֹא אַתְּ תַּעַטְפִי אוֹתָנוּ.

יוֹם לְיוֹם בּוֹלֵע קִירוֹת הַבַּיִת, שְׁמוֹתֵינוּ

וּמְחוֹזוֹת אֶרֶץ. שְׂפָתֵינוּ שְׁבוּרוֹת

לְעוֹלָם לֹא נֵדַע מָה חָסַרְנוּ.

מְשֻׁלְּלֵי תִּקּוּן, הָאֲדָמָה תִּרְעַד תַּחְתֵּינוּ.

גַּם אִם נָקוּם לִקְשֹׁר מַיִם

בְּמַיִם, יְטַפְטֵף הַצַּעַר עַד שׁוֹךְ

הַקּוֹרוֹת.

עָפָר

נורית זרחי

תֵּן לִי שָׂפָה וְתִּשְׁקֹט

הָאָרֶץ,

זְכֹר מוֹצָא הָאָדָם.

שְׂלַוִּים דָּגְרוּ בַּחֹרֶשׁ

אַרְנָבִים הִמְלִיטוּ

הַבֵּט, בָּז נִמְלָט

שַׂלְמוֹת בֵּטוֹן נִקְּבוּ

אֹפֶק, הָעִבְרִית

הֻזְהֲרָה. בִּצְּפִירוֹת

הֶחְרַשְׁנוּ עוֹרֵב, יְלֵל

תַּן. מָה לָכֶם עֵצִים

תִּסּוֹגוּ, לִוְיְתָנִים

בַּיַּבָּשָׁה, תּוֹרִים יִצְנְחוּ

מֵעָנָף, אֵיךְ שַׁרְנוּ

כַּתֵּת אֵת לְחֶרֶב.

בְּנֵי אָדָם, לֹא תֵּדְעוּ

מָנוֹחַ?

קַרְפָּדוֹת

נורית זרחי

הַלַּיְלָה שׁוּב שָׁמַעְתִּי קוֹלְכֶן

חוֹרֵק בְּצָהֳלָה מִמַּעֲמַקִּים

מַכְחִישׁ אִי־הֱיוֹתְכֶן בַּנִּמְצָא.

מָה תָּשִׁירוּ שִׁירַת הַיּוֹם

אוֹ תִּפְצְרוּ בִּשְׂפַתְכֶן הַמְּהוּלָה

וְאִם תֵּעָלֵמְנָה – שֶׁקֶר הַקּוֹל

אַחֲיוֹתַי. בִּיחִידוּתְכֶן אַנְשִׁים

שׁוֹשַׁנֵּי מַיִם, אֲחוֹרֵר בַּעֲטִיפַת

הַלַּיְלָה, שׁוֹלֶפֶת נִיצוֹץ

לַבֹּקֶר הַבָּא

לְלֹא כֶּתֶר אִינְדְּיָאנִי

נורית זרחי

שְׁאֵלָה

נורית זרחי

עוֹזֶבֶת אֶת הַגִּנָּה. לֹא אָהַבְתִּי.

אוּלַי דִּלַּגְתִּי: הַשְׁקָיָה. שִׁכְחָה.

אוּלַי בֶּרֶז. תָּמִיד חֲשׁוּדָה. הַיְּלָדִים

גָּדְלוּ. סִימָן. וְאִם נִשְׁאֲרוּ, סִימָן.

קָמֶלְיוֹת לֹא חָרְצוּ, דְּבוֹרִים לֹא

אִבְּקוּ. הַשֶּׁמֶשׁ בּוֹחֶרֶת אָשֵׁם.

תִּדְבַּק, תֻּשְׁלַךְ. תֹּאחַז בִּצְוַאר

הָאַחְרַאי, תִּשָּׁבֵר. זְהִירוּת

חַיִּים

בְּקַלּוּת

נורית זרחי

נִרְאֶה מָה יַקְדִּים, קָצֶה

אוֹ מוּזָרוּת הָאַהֲבָה?

זְמַן אָרֹךְ הִקְפַּדְתִּי עַל שִׁדְרָה.

זֶה גּוֹרָלִי, לְהַחְזִיר שָׁלֵם אֶת סוּגִי

כְּאוֹתוֹ עֵץ לְמִינֵהוּ.

שׁוּם מִגְדָּל לֹא יָנוּחַ בְּאֶמְצַע גָּבְהוֹ

כָּך שִׁפַּצְתִּי דַּעְתִּי

טוֹמֶנֶת תַּחַת לַלָּשׁוֹן מַכָּה נִצַּחַת.

תִּרְאֶה אֶת הַנַּרְקִיסִים

כִּתְרֵי מַלְכוּת רִטְּשָׁה הַפְּרִיחָה

תִּרְאֶה אֵיךְ הַמִּמְטָר מַפְזִיר עַצְמוֹ

עַד הֵעָלֵם.

נ', אֲנִי פּוֹנָה לְעַצְמִי, אֵיךְ לֹא שִׁעַרְתְּ?

נָקֵל לַמְּוַתֵּר

בְּכוֹרוֹת

נורית זרחי

דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת. הַמְּסַמֵּן?

וַהֲרֵי כָּל אֶחָד בְּכוֹר. יִתָּכֵן

בֶּן תְּמוּתָה וְלֹא אַתְּ?

וּמִתּוֹךְ מַעֲלַת הָאֶפֶס וּבְלִי

שֶׁיִּשְׁאַל אָדָם אַיֶּכָּה

לְפִי הַקּוֹר בַּכַּפּוֹת, חֻלְּלָה

הַצְּפַרְדֵּעַ. רֶגַע הִרְעִישׁוּ

כַּעֲדַת נְבִיאִים עִבְרִים,

קְרָא לָהֶם עִוְּרִים, וְדוּגִיּוֹת

שָׁטוֹת בַּבְּרֵכָה, צִלֵּיהֶן

גֻּלְגֹּלוֹת. אִם הַחַיִּים

מִתְיַצְּבִים עַל אֶפֶס

מֵאַיִן תִּנְחַת הַמַּכָּה

הַבָּאָה?

קַעֲקוּעַ

נורית זרחי

אִם זְבוּב גַּן הָעֵדֶן עָקַץ אוֹתִי

וּבְשֶׁגַע נָפַלְתִּי

טוֹבַעַת בְּזַעַם וּבוֹ בַּזְּמַן קוֹרַעַת בְּצִפַּת

הָאַהֲבָה – בָּאתָ לְהוֹשִׁיעַ

אוֹ לְחַסֵּל. עָלַי לִמְחֹק אֶת הַכְּתֹבֶת

בְּעֶטְיָהּ נִסְחַפְתִּי עֲרוּפָה

וְאַף שֶׁבְּבֵית הַדִּין פָּסְקוּ אִי־שֶׁקֶט עוֹלָמִי

אִם אַךְ תִּתְיַצֵּב, יָדַעְתִּי

מִי אָשֵׁם. זֶה שֶׁחָרַט עַל הַקִּיר

אֵינוֹ זְדוֹן הַמִּקְרֶה – עוֹד מֵעַרְפִלֵּי

בְּרֵאשִׁית הִתְהַפְּכָה בְּרֹאשִׁי

הַחֶרֶב.

מָט אוֹ שַׁח

נורית זרחי

גַּם לְלֹא כֶּתֶר, זִהִיתִי,

הַגּוֹרָל הֵסֵב לַשֻּׁלְחָן.

נִפְעַמְתִּי וּבְכָל זֹאת זִמְזַמְתִּי

פָּם פָּם פָּם

הִצַּעְתִּי קָפֶה, אוּלַי עוּגָה.

הוּא נִפְנֵף.

חָשַׁבְתִּי, מָה עוֹד אַצִּיעַ

פְּרָט לְמָה שֶׁדִּמְיֵן,

חַיַּי.

שׁוּב נִפְנֵף, אַתְּ

מַעֲמִידָה פָּנִים. חִשַּׁבְתִּי

מָה שֶׁהַמַּלְכָּה מְשַׂחֶקֶת

לֹא יִקְרֶה לָהּ.

'סְתַלֵּק מִפֹּה צָרַחְתִּי.

הוּא נָעַץ בִּי פָּנִים

שֶׁהָיוּ שֶׁלִּי.

תַּרְגִּיל

נורית זרחי

הַיַּלְדָּה אָמְרָה: הַגָּדָה מֵהַבַּיִת לֹא

מִתְחַבֶּרֶת וַאֲנִי לֹא חוֹצָה.

כְּמוֹ בְּתַרְגִּיל, נִתְקַע הַזְּאֵב

רַק הָאַרְנֶבֶת מִן הַחִידָה הִתְמִידָה: אִתָּךְ

עַד לַפִּתְרוֹן.

אֵין לִי מֻשָּׂג בְּחֶשְׁבּוֹן, אָמְרָה הַיַּלְדָּה.

זֹאת שְׁאֵלַת חַיִּים, אָמַר הַזְּאֵב.

אוּלַי תַּחְשֹׁב בִּמְקוֹמִי?

יֵשׁ לִי דֶּרֶךְ, פָּתַר הַזְּאֵב וּבָלַע אֶת הָאַרְנֶבֶת.

וּמִי הוֹפִיעַ אִם לֹא הַתַּרְגִּיל

וְהַמִּסְפָּרִים לְבוּשִׁים עֲנִיבָה וּמִגְבַּעַת.

קֹדִּי, אָמְרוּ. הַיַּלְדָּה קַדָּה.

אֲבָל הַגָּדָה שִׁקְשְׁקָה וְהַתַּרְגִּיל טָבַע.

אֵיפֹה אַתֶּם? שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה וְשָׁלְפָה אֵין־תַּרְגִּיל.

הַמַּיִם רָעֲשׁוּ וְגָרְרוּ אֶת הַגָּדָה הַנֶּגְדִּית.

אֲנִי הַמִּשְׁוָאָה, אָמְרָה הַגָּדָה.

הַזְּאֵב הֵקִיא אֶת הָאַרְנֶבֶת.

הַמִּסְפָּרִים עָלוּ סְפוּגֵי מַיִם לַחוֹף:

סְלִיחָה, מִצְטַעֲרִים, הִשְׁתַּדַּלְנוּ.

תַּבִּיטוּ, אָמְרָה הַיַּלְדָּה, אֶפֶס זוֹהֵר

בַּתַּחְתִּית.

לְמוּטָב

נורית זרחי

בַּמִּטְבָּח הַמְּעֻשָּׁן בְּפִיּוּחֵי

פְּתִילִיָּה, סָבְתָא הִכְרִיזָה

בָּלַעְתִּי דָּג וְהוּא שׂוֹחֶה בִּי

וּמַכֶּה בִּזְנָבוֹ.

אוּלַי כִּוְּנָה לְטֵרוּף אוֹ גּוֹרָל.

זוֹ רַק אַשְׁלָיָה שֶׁאֲנִי הִיא שֶׁבָּחַרְתִּי

לִחְיוֹת וְהֵיכָן. לֵךְ עֲצֹר אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ

וְאֶת כָּל הַמְּהַלְּכִים וְכָל אֲהוּבַי

וְאֵיךְ בְּכוֹחִי?

מוּזָר שֶׁהַגּוּף הַחַי חוֹבֵק אֶת סוֹפוֹ

הִנֵּה עוֹרֵב כֵּהֶה מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן

לַחֲלוּטִין אֵינוֹ תָּלוּי בִּי

אִם גַּם גּוּפִי שֶׁהוּא אֲנִי עַכְשָׁו

בָּרוּר שֶׁכָּל אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְכָל סוּסָיו

לֹא יוּכְלוּ

מִדָּה

נורית זרחי

תִּצְטַעֲרִי רַק כְּדֵי גָּבִיעַ,

עַל כֻּלָּם לָצֵאת

דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר. פּוֹצְעִים

אֶחָד אֶת הָאַחֵר וְסִימָן

נֶחְקָק כְּמוֹ מִסְפָּר

שֶׁצּוֹרְבִים בִּבְשַׂר כֶּבֶשׂ.

נַעֲשֶׂה גֵּז, כָּךְ סֻמְּנוּ

יַלְדֵּי תֵּימָן בַּמַּעֲבָר

כָּךְ כְּשֶׁעָבַרְתִּי בְּלֵךְ־לְךָ

מִיְּרוּשָׁלַיִם לָעֵמֶק.

כְּשֶׁאֶפָּרֵד, אֶתְפֹּס חָזָק

וְאוּלַי אַחְלִיק מַטְבֵּעַ

עַל עֵינֵי הַמַּעֲבִיר.

וּכְשֶׁאֶעֱמֹד לִפְנֵי הַגּוֹזֵז אֹמַר

הִבְטַחְתִּי לָהּ צַעַר כְּדֵי אֶצְבָּעוֹן.

וְהוּא אִם בְּרַחֲמָיו יִשְׁקֹל

גֵנֵטִיקָה

נורית זרחי

שָׁאוּל

נורית זרחי

בָּרִאשׁוֹנָה נִצַּבְתִּי לִימִין

הַכּוֹחַ כְּמוֹ נוֹף הַגִּלְבּוֹעַ

שֶׁנִּטְבַּע בִּי טֶרֶם שִׁפּוּט.

בַּשֵּׁנִית רָאִיתִי אֵיךְ נוֹלַד

עָוֶל, כָּנוּף בְּדִּין.

הַחוֹמֵל יְגֹרַשׁ מִן הַקָּהָל

גָּזַר הָרוֹעֶה

אִם לָנֶצַח יִדְרֹס הַמַּגָּף

נֶפֶשׁ וּבַחשֶׁךְ בְּכִי

הָעִזּוֹת?

נַעֲרָה הוֹלֶכֶת בִּשְׁנָתָהּ

נורית זרחי

אִלּוּ מִישֶׁהוּ אִמֵּץ אוֹתִי

עַל סַף הַגִּלְגּוּל הַבָּא

לֹא הָיִיתִי נוֹפֶלֶת אַמִּיצָה

לְבֵית הַיְּלָדִים, סוֹבֶבֶת

בְּמִשְׁעוֹלֵי לַיְלָה, עוֹקֶפֶת

אֶת הַקְּבָרוֹת, מְסָרֶבֶת

לְהִכָּנֵס הַבַּיְתָה – אוֹ בִּלְשׁוֹן

הַמָּקוֹם חֶדֶר – מְקַשְׁקֶשֶׁת

בְּזָנָב מְאֻלָּף, נִגְרֶסֶת

כְּגַרְעִינֵי שִׁבּוֹלִים. מְאֻחָר

גִּלִּיתִי – אַהֲבָה זֶה מַבָּט

טֶרֶם בְּחִירָה – לִפְנֵי

הֱיוֹתֵךְ – לֹא כְּהַקְרָבַת

הַבֵּן. תִּבְחֲרִי בִּי, קָרָאתִי

כְּשֶׁהִיא כְּבָר אֵינָהּ וַאֲנִי

כִּמְעַט. הַאִם הֱיוֹתִי בִּתָּהּ

זוֹ טָעוּת יַעֲקֹב בְּלֵאָה וְאוּלַי

הִיא הַבְּחִירָה.

אַחֲרֵי חֲנֻכָּה

נורית זרחי

הַחַשְׁמַל שֶׁשָׁכַחְתִּי

מִשְׁתַּפֵּל הַבֹּקֶר לַחֶדֶר

כְּמוֹ אָז בְּמִטַּת הַיַּלְדוּת

מַקְשִׁיבָה לְאִמָּא, פּוֹרֶטֶת בָּאוֹר

מְמַלְּאָה קַנְקַנִּים, מַשְׁחִילָה

צְלִיל לוֹהֵב עַל טִפּוֹת

שֶׁנִּקְווּ. עֵץ זוֹהֵר

וּדְבוֹרוֹתָיו נְפוֹצוֹת בִּשְׂפָתַי

וַאֲנִי נִחֶמֶת עַל הָאֲפֵלָה

שֶׁנִּצְבְּרָה בִּי נֶגְדָּהּ. הַבֹּקֶר

זוֹ אֲנִי בַּחֶדֶר הֶחָשׁוּךָ

נְחוּשָׁה לְהָקִים אֶת הָעֵץ הַהוּא

בְּכוֹחַ חַיַּי, זִכְרֵךְ

אִמָּא.

פְּרָטִי

נורית זרחי

חָדַלְתָּ וְלֹא יָדַעְתִּי אִם אַתָּה

אוֹ אֲנִי, אִם אַתָּה לְעַצְמְךָ

תּוּת אוֹ שֻׁלְחָן. עַל הַלּוּחַ נֶחְרַט

אֲנַחְנוּ. רַק מִמְּעָרַת הַלֵּב מֵגִיחַ

חֹלֶד אֲנִי־מִי, וְכֻלָּנוּ

נֹעַר הָאִחוּד. עַכְשָׁו שֶׁחָדַלְתָּ

הֵא לְךָ הַזְמָנָה. תִּפְגּשׁ

קָרוֹב, חָבֵר לֹא־קַל־לִנְסִיעָה

מְשׁוֹטֵט בִּרְחוֹבוֹת קוֹפֶּנְהָגֶן, חַדְרוֹ הַבּוֹדֵד

מֵפִיץ זֹהַר צְּפוֹנִי וְאֶצְלוֹ תָּגוּר בַּמִּלָּה

הַזָּרָה פְּנִימִיּוּת. אֵינֶנּוּ מֻמְחֵי חֲפִירָה.

יָכֹלְנוּ לִטְבֹּעַ אוֹ לְהַדֵּס מוּל חֲדַר הָאֹכֶל

עַל חֶלְקַת הַדֶּשֶׁא הַגָּדוֹל, וְגָלוּי מִי

מֵאִתָּנוּ בּוֹחֵר בְּמָה.

גֵּנֵטִיקָה

נורית זרחי

הָאוֹיֵב הַגֵּנֵטִי – מָוֶת

סָבְתָא הֵלֵנָה בְּלֵדָתָהּ

סַבָּא מְנַחֵם בְּבִצּוֹת קָקָ"ל

אַבָּא מִתּוֹךְ אַבָּא

הַזְּמַן נִשְׁפָּךְ בְּעִגּוּל

וְאֵיךְ אַחְלִיף עוֹרִי,

וְאִם בְּדֶלְהִי כּוֹרֵעַ מִי תַּחַת דֶּקֶל

וְעוֹד רֶגַע יְנַתֵּר קָלִיל כְּדַיָּה,

אֲנַחְנוּ נִשָּׂא אֶת מַכּוֹת מִצְרַיִם.

עַל מַשָּׂאִית הַהִיסְטוֹרְיָה רְקִיעִים, גַּלְגַּלִּים

נְבִיאִים, מַזָּלוֹת וְחַיּוֹת חַשְׁמַל

שֵׁש כְּנָפַיִם לְאֶחָד

וְיֵשׁ וְתִבְחַר בִּנְסִיכַת פַּרְעֹה

חֲבוּיָה בְּשִׁכְמִיַּת קֶרֶן, חוֹמֶקֶת

תִּשָּׂא לַפִּידֵי אֵשׁ.

סֻלָּם

נורית זרחי

הַמַּלְאָךְ שֶׁנָּשַׁר דֶּרֶךְ הַשְּׁלַבִּים

בְּלִי מְעִיל, אָמַר, אֲדוֹנִי

יַעֲקֹב, אָנָּא, עֵירֹם אֲנִי

הַחְזֵר לִי אֶת עוֹרִי.

יַעֲקֹב שָׂם עָנָן בְּכִיסוֹ

וְיָצָא לַדֶּרֶךְ, אַל תִּירָא עַבְדִּי

וְהַמַּלְאָךְ כִּתֵּת בֶּעָפָר רַגְלָיו

סִפּוּרוֹ מֵעוֹלָם לֹא נִכְתַּב.

עֵירֹם, קָרָא מִן הַחשֶׁךְ

אָבִי, אֵיךְ אֵחָלֵץ? אוֹתוֹ עָטַף

יַעֲקֹב בַּחֲלוֹמוֹ

עוֹרֵב

נורית זרחי

הָעוֹרֵב הוּא אֲבִי הָאִישׁ

מְגַנֵּן לוֹ כַּדּוּרֵי זְכוּכִית.

מִשָּׁם הַמַּטָּח הַנָּמוּךְ, הַצְּלִילָה

טִפָּה שְׁחֹרָה בְּדוּקָה בְּדָם.

לְרֶגַע תָּעִיף מַבָּט

תִּקְלֹט אֶת פָּנָיו, מְקֻלְסְתָּרִים

נְעוּצֵי שְׂרָד שָׁחֹר

זָ’קֵט וְחֹטֶם גּוֹגוֹלִי.

זַעֲקַת גְּבָהִים נִפְרֶשֶׂת, עָוֶל

עָוֶל – מִי יְנַחֵשׁ מוֹצָאוֹ

וּבְכָל זֹאת

בַּת

נורית זרחי

חֹר שָׁחֹר נִבְעָה, הֶלֶם.

הַמְּנַצֵּחַ הִכְרִית אֶת בִּתּוֹ.

אָסוֹן, הִפּוּכוֹ שָׁכִיחַ.

הַיּוֹצֵאת אֶת בֵּיתָהּ חַכְלִילִית

וּמִי אֵינוֹ כָּזֶה? נֶעֶלְמוּ קְרוֹבַי

גַּם זִכְרָם הִתְאַדָּה. נְהָרוֹת

יָבְשׁוּ, פִּילִים נִכְחְדוּ

וְחוֹחִיּוֹת. כֻּלָּנוּ יְתוֹמֵי זִכָּרוֹן

כְּמוֹ נוֹלַדְנוּ מֵאֶבֶן

מְחוֹלְלֵי לְאָחוֹר נִצְעַד קָדִימָה. רָקַדְתִּי.

הַמַּנְגִּינָה נֶחְלֶשֶׁת, עוֹד רֶגַע אָסֵב

וּפָנַי יַעֲטֹף הַצֵּל.

נ.ב

נורית זרחי

חָבַשְׁתִּי אֶת הַקַּסְקֵט הָאָדֹם

צִפִּיתִי שֶׁבִּתִּי תָּעִיר לִי

כְּמִנְהָגָהּ

אֲבָל הִיא לֹא הִשְׁגִּיחָה בִּכְלוּם

נִזְכַּרְתִּי אֵיךְ אִמָּא לָבְשָׁה

אֶת הַסָּרָפָן הֶחָדָשׁ וְחָשַׁבְתִּי

אֵיךְ הִיא מִתְרַגֶּשֶׁת

בְּגִילָהּ.

אֲנִי זוֹ אוֹ

נורית זרחי

שְׁנַיִם

נורית זרחי

אַף שֶׁהַפַּחַד הַשֵּׁנִי גּוֹרָלִי

מִן הָרִאשׁוֹן, זֶה חִוֵּר

מִזֶּה. הֶרְגֵּל, יֵאוּשׁ אוֹ

שְׁנַיִם שֶׁהֵם אֶחָד.

בְּקַעֲרַת פַּרְעֹה רוֹמְצוֹת

הַגַּחְלִילִיּוֹת, אֵיזֶה לִבְחֹר?

נִכְוֵיתִי וְגִמְגְּמוּ הַחַיִּים.

כְּשֶׁהַנֶּגַע יַרְפֶּה, תּוֹפַע

הָאֱמֶת? וְלוּ הָיוּ בַּיִת

עַל גִּבְעָה, הַיְּלָדוֹת, תַּרְנְגוֹל

חֲצוֹת וְהַסּוֹף הַטּוֹב, כָּל

הַחוֹלֵף הוּא בְּגֶדֶר

נִדְמֶה?

קוֹלְנוֹעַ (נֹסַח ק.ל.)

נורית זרחי

מִתּוֹךְ הָעִיר הָחֲרֵבָה

כְּנֶגֶד הָעֻבְדּוֹת, תִּפְרַח

חֲבַצֶּלֶת רֵסִיפֶה

מַגְבִּיהָה מֵרִצְפַּת נָמֵר

טָסָה בְּרֶכֶב מְחֻזָּר,

מֻכַּת מִדְבָּר. מִי יֶאֱסֹף

נְפָצֶיהָ לְהָטִיחַ אֲנִי

בְּפִגּוּמֵי תַּחְבִּיר?

פִּי שִׁבְעָה דּוֹלֵק הָאֶפֶס

שֶׁבַע מִסְפָּר אֱלֹהִי

וְאֵין לִשְׁאֹל מִי קוֹדֵם

אָדָם אוֹ גּוֹרָלוֹ.

דַּבֵּר אֶל שְׁלִיחָיו: ג’וּק,

קוֹפִיף, תְּאוֹ.

לֹא כְּדֶרֶךְ הַמִּתְפַּלֵּל

מִלְּמַטָּה, מִלְּמַעְלָה

תַּרְטִיט. וּבְצִיר מְחוֹלֵל

בֵּין תּוֹצָאָה לְסִבָּה,

לִבִּי לָבָן מֵעָקֹב.

אוֹר הַנֵּר בּוֹקֵעַ

מִחֶשְׁכַּת¹ רֵסִיפֶה,

מֵאִיר שְׁמָהּ הָרִאשׁוֹן

חַיָּה.

נָטִיבִיטִי

נורית זרחי

בּוּעַת שֶׁמֶשׁ נִשְׁפֶּכֶת עַל פְּנֵי

הַתִּינֹקֶת שֶׁחֻלְצָה הָרֶגַע בְּדַם גּוּפִי

מַהֵר, קוֹרֵא הָרוֹפֵא לָאָחוֹת,

צִנּוֹר נְשִׁימָה. הַתִּינֹקֶת מִתְלַעֲלַעַת.

בְּתוֹךְ אוֹר הַחֶדֶר מַכָּה בִּי שׁוּב

יְדִיעַת הַחַיִּים. אֲבָל הַתִּינֹקֶת

לֹא מְנַסָּה לְהוֹכִיחַ דָּבָר. לְרֶגַע

הָיִיתִי חַפָּה מִכְּפִילוּת. הִיא נוֹשֶׁמֶת, בָּכִיתִי

מוּל פָּנֶיהָ מְקַמֶּטֶת חִיּוּךְ.

מִבַּעַד לַתִּקְרָה יָרְדָה הָאוֹת אָלֶף

וּפִזְּזָה לִמְרַאֲשׁוֹתַי.

וַיְהִי אוֹר

נורית זרחי

כָּל הַלַּיְלָה דִּבְּרוּ הַחַמָּנִיּוֹת לַשֶּׁמֶשׁ

לֹא הֶחְלִיפוּ אוֹתָן זִקִּיּוֹת אֶת לְשׁוֹנָן.

רַק סְפִינַת הַפַּח – לִבִּי – נִטְרְפָה

כּוֹרַעַת תַּחַת פָּנָסֶיהָ. כָּבָה הַנָּמֵל, כָּבָה

הַמִּגְדַּלּוֹר וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי. הֵיכָן וַיְהִי

אוֹר? שִׁגָּעוֹן לְצַפּוֹת שֶׁיִּזְרַח לְמַעֲנִי.

יִתָּכֵן שֶׁהָיָה יוֹם הַתּוֹעוֹת, כִּי טוֹעָה

אַחֶרֶת שֶׁעָבְרָה, הֵאִירָה אֶת תֵּבַת הַגְּנֵבוֹת

טוֹעֶנֶת בְּחַשְׁמַל מְהֻסָּס אֶת שֶׁלִּי.

וְכָךְ נִפְצַע לְמַעֲנִי בַּשֵּׁנִית

יוֹם רִאשׁוֹן.

עַל הַכַּוֶּנֶת

נורית זרחי

הַתּוֹדָעָה הִיא חֲתוּלָה לְבָנָה

מְשַׂחֶקֶת. עַל הַכַּוֶּנֶת

יַלְדָּה, אַבָּא, אִמָּא

וְהַתִּינֹקֶת הָרְעֵבָה

אֲנִי זוֹ אוֹ הִיא

לְקָמָה

נורית זרחי

נִפְלָאָה בְּעֵינַי, שַׂמְתִּי לֵב כְּשֶׁקָּרְאָה

לְגוּר הַזָּכָר סִגָּלִית לַמְרוֹת מְחָאוֹת

הַסְּבִיבָה. וּכְשֶׁנִּדְרַס הוֹדִיעָה לִי

שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ מוֹפִיעַ כְּעָנָן בַּשָּׁמַיִם, וּלְמַזָּל

אַחֲרָיו גּוּרִים עֲנָנִיִּים שֶׁהִמְלִיט.

דָּאַגְתִּי, אֶפְשָׁר שֶׁהָרוֹדְפִים אַחַר הָאֱמֶת

יְחַבְּקוּ עָנָן. כְּתָמִיד, אוֹהֲבֵי הַמֻּשָּׂג

אֵינָם זוֹכְרִים רֵיחַ עֵץ קָטוּם, בַּרְוָז קַרְטְעָן

אוֹ זַהֲרוּרֵי סְנַפִּיר. חֲבִיבַי, לְצַעֲרִי,

זֶה כְּבוֹד הַבַּרְוָז הַנָּ"ל.

אַף שֶׁמִּדֶּרֶךְ הַטֶּבַע עָלֶיהָ לָלֶכֶת דּוֹרוֹת אַחֲרַי,

הִיא מְחַשְׁמֶלֶת אוֹתִי בְּאַהֲבַת הַחַיִּים

זוֹרַעַת זָהָב בְּגוּמוֹת הַדְּרִיכָה.

זְרָעִים נְדִירִים יַצְמִיחוּ

לְמַעֲנָהּ, לְמַעֲנִי בַּאֲשֶׁר אֶהְיֶה וּלְמַעַן

הָעוֹלָם, אִם תַּרְשׁוּ לִי, כְּתֻבַּת

תִּקְוָה.