הָיֹה הָיְתָה פַעַם אִשָׁה זְקֵנָה, טוֹבָה וַחֲכָמָה. הִיא גָרָה בְּבַיִת קָטָן בֵּין הֶהָרִים, בְּצֵל הַיַעַר הַגָדוֹל.

וְהָיְתָה לָאִשָׁה גִנָה לא גְדוֹלָה, בָּהּ צָמְחוּ הַרְבֵּה מִינִים שֶׁל פְּרָחִים, שִׂיחִים וּשְׁאַר צְמָחִים מְיֻחָדִים וּמֻפְלָאִים, צִמְחֵי מַרְפֵּא.

יוֹם יוֹם הָיְתָה הָאִשָׁה מְטַפֶּלֶת בְּגִנָתָהּ: עוֹדֶרֶת וּמְגָרֶפֶת, מַשְׁקָה וּמְנַכֶּשֶׁת, קוֹטֶמֶת וְגוֹזֶמֶת; וְהָעִקָר, – הָיְתָה אוֹסֶפֶת אֶל סִנָרָהּ פְּרָחִים וְעָלִים וְשָׁרָשִׁים, שָׂמָה כָּל מִין בְּצִנְצֶנֶת מְיֻחֶדֶת, וּמַדְבִּיקָה עָלֶיהָ פֶּתֶק:

תְּרוּפָה לְנַזֶלֶת.

תְּרוּפָה לְשַׁעֶלֶת

סַם נֶגֶד עַצְלוּת.

רְפוּאָה לְפִנוּק

תְּרוּפָה נֶגֶד קִנְאָה.

סַם נֶגֶד קֹר.

וְהָיוּ לָהּ גַם תּרוּפוֹת נֶגֶד עֲקִיצוֹת וְנֶגֶד גֵרוּד וְנֶגֶד חֹם. בְּקִצוּר – בֵּית־מִרְקַחַת שָׁלֵם!

וְכָל הַחַיוֹת שֶׁבַּיַעַר הָיוּ בָּאות אֶל הַזְקֵנָה הַטובָה לְבַקֵשׁ מַרְפֵּא.

בְּבֹקֶר אָבִיב נָאֶה בָּאָה הַשׁוּעָלָה וּבוֹכָה בְּכִי מָר:

“הַצִילִי אוֹתִי, אִשָׁה טוֹבָה! חֲמִשָׁה בָּנִים לִי, גוּרִים יָפִים. כֻּלָם דוֹמִים לִי. אֲבָל אִשָׁה טוֹבָה, שַׁעֲלוּלִים תַּעֲלוּלִים כָּאֵלֶה לא רָאִית מֵעוֹלָם! הִנֵה, הַבֹּקֶר יָצְאוּ כֻּלָם לַיַעַר, וְעַכְשָׁו חָזְרוּ מֻכִּים וַחֲבוּלִים: זֶה טִפֵּס עַל עֵץ וְשָׁבַר אֶת כַּפּוֹ. הַשֵׁנִי נִתְקַל בָּאֶבֶן וְשָׁבַר אֶת אַפּוֹ. שְׁלִישִׁי הִרְגִיז אֶת הַנְמֵרָה – וְקִבֵּל סְטִירָה, הִתְנַפְּחָה לוֹ הַלֶחִי וְהוּא מְמָרֵר בְּבֶכִי. הָרְבִיעִי חָשַׁב שֶׁהוּא צִפּוֹר־כָּנָף – נָפַל מִן הֶעָנָף וְכוֹאֵב לוֹ הַגַב. וְהַחֲמִישִׁי – סְתָם עוֹמֵד לְיַד הַסֻלָם וּבוֹכֶה בִּשְׁבִיל כֻּלָם. מָה אֶעֱשֶׂה אִתָּם? עִזְרִי לִי אִשָׁה טוֹבָה!”

חִיְכָה הַזְקֵנָה וְאָמְרָה:

“הִסְתַּדְרוּ כֻּלְכֶם בְּשׁוּרָה יָפָה וְאֶתֵּן לְכָל אֶחָד מִכֶּם תְּרוּפָה. זֶה שֶׁיָדוֹ פְּגוּעָה – יָבוֹא אַחֲרַי אֶל הָעֲרוּגָה הַשְׁנִיָה”.

יָצָא הַשַׁעֲלוּל הַקָטָן מִתּוֹךְ הַחֲבוּרָה, הָלַךְ אַחֲרֵי הָאִשָׁה אֶל הַגִנָה. שָׁם קָטְפָה לוֹ שְׁנֵי עָלִים מִכָּאן, פֶּרַח אֶחָד מִשָׁם, הוֹסִיפָה עוֹד גַרְגֵר קָטָן וּקְצָת אֲבָקָה מִתּוֹךְ צִנְצֶנֶת. עִרְבְּבָה הַכֹּל יַחַד וְאָמְרָה לוֹ:

“שְׁתֵה וֶאֱכֹל – וּבְלַע הַכֹּל!”

שָׁתָה הַשַׁעֲלוּל וּרְאֵה זֶה פֶּלֶה – הַכֹּל עָבַר כּלא הָיָה.

“וְעַכְשָׁו”, אָמְרָה הָאִשָׁה הַטוֹבָה, “נַעֲזוֹר לַשׁוּעָל שֶׁשָׁבַר אֶת אַפּוֹ”.

נִגְשַׁה אֶל צִנְצֶנֶת־הַמוֹר, שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ לֵאמֹר: אַפִּים שְׁבוּרִים.

הוֹצִיאָה מִתּוֹכָהּ כַּפִּית וָחֵצִי אֲבָקָה צְהֻבָּה, הוֹסִיפָה חֲצִי כַּפִּית פִּלְפֵּל שָׁחוֹר וְאָמְרָה לַשַׁעֲלוּל הַבּוֹכֶה:

“נָא לְהָרִיחַ אֶת זֶה הַנִיחוֹחַ – חָזָק חָזָק, בְּכָל הַכֹּחַ!”

הֵרִיחַ הַשַׁעֲלוּל חָזָק חָזָק, שָׁאַף לְאַפּוֹ אֶת כָּל הָאָָבָק, הִתְעַטֵשׁ שָׁלשׁ פְּעָמִים:

“עַטְשִׁי, עַטְשִׁי, עַטְשִׁי!” וּרְאוּ זֶה פֶּלֶא וּפְלִיאָה: הַכֹּל עָבַר לוֹ, כְּלֹא הָיָה!

עַכְשָׁו הִגִיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל הַשַׁעֲלוּל בַּעַל הַלֶחִי הַנְפוּחָה, זֶה שֶׁהִרְגִיז אֶת הַנְמֵרָה – וְקִבֵּל מִמֶנָה סְטִירָה אַדִירָה.

עִרְבְּבָה הַזְקֵנָה הַרְבֵּה מִינִים שֶׁל עָלִים כְּתוּשִׁים, אֲבָקוֹת וְשָׁרָשִׁים. הָיְתָה בְּתוֹכָם גַם אֲבָקָה נֶגֶד חֻצְפָּה וּתְרוּפָה נֶגֶד עַקְשָׁנוּת, וְטִפּוֹת־דֶרֶךְ־אֶרֶץ וּבְטִיחוּת, וְגַם סַם נֶגֶד נְפִיחוּת, וּבִכְלָל – מִינֵי דְבָרִים שֶׁלֹא מַזִיקִים כְּלָל. אֶת כָּל אֵלֶה עִרְבְּבָה הָאִשָׁה הַטוֹבָה בִּמְעַט דְבַשׁ; מָרְחָה לַשׁוּעָל עַל הַלֶחִי הַכּוֹאֶבֶת וְגַם קְצָת עַל הַלָשׁוֹן הַדוֹאֶבֶת – וּרְאוּ זֶה פֶּלֶא וּפְלִיאָה – הַכֹּל עָבַר לוֹ, כְּלֹא הָיָה!

אַחַר־כָּךְ לָקְחָה הָאִשָׁה הָרַחוּמָה מִינֵי עָלִים רְחָבִים, כָּתְשָׁה אוֹתָם בַּמַכְתֵּשׁ, הוֹסִיפָה פְּרָחִים וּפְקָעִים, וּקְצַת חֲלֵב־שְׁקֵדִים וְתַמְצִית תְּמָרִים, וּבְשָׁעָה שֶׁהֵכִינָה אֶת הַתְּרוּפָה שָׁרָה לְעַצְמָהּ חֲרוּזִים שֶׁהֵם יָפִים לְכָל מַחֲלָה, וְהוֹסִיפָה כַּמָה טִפּוֹת שֶׁל חָכְמָה וּמוּסַר־הַשְׂכֵּל, וְהִנִיחָה הַכֹּל עַל גַבּוֹ שֵׁל השׁוּעַל הָרְבִיעִי, זֶה שֶׁרָצָה לִהְיוֹת צִפּוֹר־כָּנָף, אֲבָל נָפַל מִן הֶעָנָף.

מָנְתָה לְאַט לְאַט מֵאֶחָד עַד שֶׁבַע – וְלֹא עָבְרוּ שְׁנִיָה וָרֶבַע – וְהוֹפּ! הַכֹּל עָבַר! לֹא נִשְׁאַר דָבָר!

לְבַסוֹף נִגְשַָׁה הָאִשָׁה אֶל הַשַׁעֲלוּל הַחֲמִישִׁי, לִטְפָה אֶת זְנָבוֹ הָאֲדַמְדָם, הִכְּתָה בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה עַל חָטְמוֹ הַלַח וְאָמְרָה בְּקוֹל רַךְ:

“דַי, חֲמוּדִי, דַי. לִבְכּוֹת לא כְּדַאי. הָאַחִים שֶׁלְךָ כְּבָר בְּרִיאִים. הֵם שׁוּב עַלִּיזִים, הֵם שׁוּב זְרִיזִים. נַגֵב הָעֵינַיִם – וְחַיֵךְ נָא אֵלַי!”

אִמָא שׁוּעָלָה שָׂמְחָה עַד מְאֹד, הוֹדְתָה לָאִשָׁה הַטוֹבָה וְכָמוֹהָ עָשׂוּ גַם כָּל הַשַׁעֲלוּלִים־הַתַּעֲלוּלִים: נִפְנְפוּ שָׁלוֹם בַּזְנָבוֹת הָאֲדַמְדַמִים וְהָלְכוּ אֶל הַיַעַר בּרִיאִים וּשְׁלֵמִים.

וְהַזְקֵנָה הַטוֹבָה הִבִּיטָה אַחֲרֵיהֶם, וְאַחַר־כָּךְ הִבִּיטָה בַּשֶׁמֶשׁ שֶׁעָמְדָה בְּאֶמְצַע הַשָׁמַיִם וְקָרְאָה:

“הוֹי, הַגִנָה צְמֵאָה!”

חִישׁ מַהֵר אָצָה לְהַשְׁקוֹת וְלַעֲדוֹר, לְנַכֵּשׁ וְלִגְדֹר, לִנְטוֹעַ וְלִזְרוֹעַ, וּלְהָכִין תְּרוּפוֹת לְכָל סוֹבֵל.

כִּי אֵין שָׂכָר טוֹב לָרוֹפֵא מִתּוֹדָתוֹ שֶׁל הַמַבְרִיא!

בִּכְפָר קָטָן אֲשֶׁר לְחוֹף־הַיָם גָר דַיָג עָנִי וְלוֹ בֵּן וּבַת. בֹּקֶר בֹּקֶר הָיָה הַדַיָג מַפְלִיג בְּסִירָתוֹ אֶל מֶרְחֲבֵי הַיָם, וְעִם עֶרֶב הָיָה שָׁב לְבֵיתוֹ, וּבְקַרְקָעִית הַסִירָה שְׁלַל יוֹמוֹ – דָגִים גְדוֹלִים וּקְטַנִים.

בְּיָמִים טוֹבִים הָיָה הַדַיָג מַעֲלֶה דָגִים רַבִּים בְּרִשְׁתּוֹ, וְאָז הָיְתָה הַשִׂמְחָה שׁוֹרָה בְּבֵיתוֹ הַקָטָן. אַךְ לִפְעָמִים, כְּשֶׁהַיָם סָעַר, אוֹ כְּשֶׁלַהֲקוֹת הַדָגִים הָיוּ מִתְרַחֲקוֹת מִן הַחוֹף, הָיָה הַדַיָג חוֹזֵר לְבֵיתוֹ עָצוּב מְאֹד; כִּי בְּרִשְׁתּוֹ רַק דְגִיגִים קְטַנִים וּמְעַטִים. אֲבָל גַם בְּיָמִים עֲצוּבִים כָּאֵלֶה חָזַר הַדַיָג לְבֵיתוֹ בְּרָצוֹן וּבְשִׂמְחָה; כִּי שְׁנֵי יְלָדָיו הַקְטַנִים, יוֹסִי וְרִנָה, הָיוּ רָצִים לִקְרָאתוֹ בִּזְרוֹעוֹת פְּשׁוּטוֹת וּבְחִיוּךְ מְשׁוֹבֵב לֵב. הֵם שָׂמְחוּ כָּל־כָּךְ לִקְרַאת אֲבִיהֶם הַבָּא אֲלֵיהֶם מִן הַיָם, דָגִים בְּסִירָתוֹ וְסִפּוּרִים בְּפִיו.

הָאָבִיב הִגִיעַ, וְאִתּוֹ קָרֵב וּבָא יוֹם־הוּלַדְתָּהּ שֶׁל אֵשֶׁת הַדַיָג, אִמָם שֶׁל יוֹסִי וְרִנָה.

בָּעֶרֶב, כַּאֲשֶׁר חָזַר הָאָב מִן הַיָם, רָצוּ הַיְלָדִים לִקְרָאתוֹ כְּדַרְכָּם תָּמִיד וְחִבְּקוּ אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה רַבָּה; וְאַחַר־כָּךְ אָמַר יוֹסִי:

“אַבָּא, רִנָה וַאֲנִי מְבַקְשִׁים לִקְנוֹת לְאִמָא מַתָּנָה לְיוֹם־הוּלַדְתָּהּ. מַה כְּדַאי לָנוּ לִקְנוֹת? כַּמָה כֶּסֶף תִּתֵּן לָנוּ בִּשְׁבִיל הַמַתָּנָה?”

“יְלָדִים יְקָרִים”, אָמַר הַדַיָג וְלִטֵף אֶת רָאשֵׁי יְלָדָיו, “דְבָרִים רַבִּים מְאֹד הָיִיתִי רוֹצֶה לִקְנוֹת לְאִמָא לְיוֹם־הוּלַדְתָּהּ, אֲבָל… כְּדַאי שֶׁתֵּדְעוּ… הַמַצָב קָשֶׁה. הַדָגִים הִתְמַעֲטוּ בַּשָׁבוּעוֹת הָאַחֲרוֹנִים. הַבִּיטוּ, יוֹם תָּמִים פַּרַשְׂתִּי רֶשֶׁת, וְהִנֵה, רַק שְׁלשָׁה דָגִים קְטַנִים הֶעֱלֵיתִי בּהּ… וּמִנַיִן אֶקַח כֶּסֶף לָתֵת לָכֶם בִּשְׁבִיל לִקְנוֹת מַתָּנָה לְאִמָא?”

הִתְעַצְבוּ הַיְלָדִים אֶל לִבָּם. וְכָךְ, כְּשֶׁהֵם חֲבוּקִים בְּיָדָיו הַחֲזָקוֹת שֶׁל אֲבִיהֶם, חָזְרוּ הַשְׁלשָׁה בְּשֶׁקֶט וּבְלִי שִׂמְחָה אֶל בֵּיתָם.

בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת כִּבּוּ הַדַיָג וְאִשְׁתּוֹ אֶת הַמְנוֹרָה וְשָׁכְבוּ לִישׁוֹן. אֲבָל יוֹסִי לֹא נִרְדַם עֲדַיִן. הוּא שָׁכַב בְּשֶׁקֶט בְּמִטָתוֹ, שָׁכַב וְחָשַׁב וְחָשַׁב וְחָשַׁב, מִנַיִן יַשִׂיג כֶּסֶף לִקְנוֹת מַתָּנָה לְאִמוֹ הָאֲהוּבָה.

פִּתְאֹם שָׁמַע קוֹל לוֹחֵשׁ מִן הַמִטָה אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַחֶדֶר:

“יוֹסִי!”

“שֶׁקֶט, רִנָה!” לָחַשׁ יוֹסִי בְּכַעַס, “לַיְלָה עַכְשָׁו, אַתּ צְרִיכָה לִישׁוֹן!”

“יוֹסִי!” לָחֲשָׁה רִנָה, “יֵשׁ לִי רַעֲיוֹן נִפְלָא!”

“גַם לִי יֵשׁ הֲמוֹן רַעְיוֹנוֹת נִפְלָאִים”, אָמַר יוֹסִי, “אֲבָל אֵין לִי כֶּסֶף כְּדֵי לְמַמֵשׁ אוֹתָם. חוּץ מִזֶה, תֵּיכֶף תָּעִירִי אֶת אַבָּא וְאִמָא מִשְׁנָתָם. עִצְמִי אֶת עֵינַיִךְ, רִנָה. לַיְלָה טוֹב לָךְ!”

“אֲבָל יוֹסִי”, לָחֲשָׁה רִנָה וְקָפְצָה מִמִטָתָהּ, “הַקְשֵׁב לִי רֶגַע. יֵשׁ לִי רַעֲיוֹן נִפְלָא וְאֵין צֹרֶךְ בְּכֶסֶף כְּדֵי לְמַמֵשׁ אוֹתוֹ! יוֹסִי, בְּחַיֶיךָ, הַקְשֵׁב אֵלַי!”

הִתְיַשֵׁב יוֹסִי בְּמִטָתוֹ, וְרִנָה הִתְיַשְׁבָה לְצִדוֹ וְלָחֲשָׁה בְּאָזְנוֹ דַקָה תְּמִימָה. וְאָז קָרְנוּ פָּנָיו שֶׁל יוֹסִי וְעֵינָיו נָצְצוּ. הוּא חִבֵּק אֶת אֲחוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה וְאָמַר לָהּ:

“רִנָה, אַתּ נֶהְדֶרֶת! חִזְרִי עַכְשָׁו לַמִטָה וִיישְׁנִי. וּמָחָר, כְּשֶׁאַךְ יָאִיר הַשַׁחַר, נֵצֵא שְׁנֵינוּ יַחַד וְנָכִין לְאִמָּא מַתָּנָה מֵאֵין כָּמוֹהָ!”

וּבֶאֱמֶת, עוֹד בְּטֶרֶם זָרְחָה הַשֶׁמֶשׁ, הִתְלַבְּשׁוּ שְׁנֵי הַיְלָדִים בִּזְרִיזוּת, פָּתְחוּ בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט אֶת דֶלֶת בֵּיתָם, שֶׁלֹא לְהָעִיר אֶת הַהוֹרִים. יוֹסִי לָקַח דְלִי וְרִנָה שָׂמָה בְּכִיסָה מַחַט גְדוֹלָה וְחוּט חָזָק וְדַק, וּבְרַגְלַיִם יְחֵפוֹת מִהֲרוּ הַשְׁנַיִם אֶל הַחוֹף הַשׁוֹמֵם. הַיָם נָח שָׁקֵט וְרוֹגֵעַ, כְּאִלוּ גַם הוּא עֲדַיִן לֹא הִתְעוֹרֵר מִשְׁנָתוֹ.

כְּשֶׁיָצָא הָאָב לַעֲבוֹדַת יוֹמוֹ, רָאָה אֶת שְׁנֵי יְלָדָיו מְקַפְּצִים וּמְדַלְגִים עַל הַחוֹף, רוֹכְנִים וּמְרִימִים צְדָפִים וַאֲבָנִים קְטַנוֹת.

“יְלָדִים יְקָרִים שֶׁלִי”, אָמַר אֶל לִבּוֹ, “מִי יִתֵּן וְאַצְלִיחַ הַיוֹם בַּדַיִג, לְמַעַן אוּכַל לְמַלֵא אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבְּכֶם!”

וּבֵינָתַיִם מִלְאוּ יוֹסִי וְרִנָה אֶת הַדְלִי הַקָטָן בִּצְדָפִים צִבְעוֹנִיִים וְיָפִים. יָשְׁבוּ עַל הַחוֹל לִבְרוֹר אֶת הַצְדָפִים הַיָפִים בְּיוֹתֵר, כְּדֵי לְהַשְׁחִיל אוֹתָם בְּחוּט וָמַחַט וּלְהָכִין מַחֲרֹזֶת יָפָה לְאִמָם.

יוֹסִי נִקָה אֶת הַצְדָפִים וְנָקַב חוֹרִים בְּאֵלֶה שֶׁלֹא הָיוּ בָּהֶם נְקָבִים. וְאִילוּ רִנָה הִשְׁחִילָה אֶת הַצְדָפִים וְהִשְׁתַּדְלָה לְהַתְאִים אֶת הַצְבָעִים וְהַגְדָלִים שֶׁלָהֶם.

אַט אַט הָלְכָה הַמַחֲרֹזֶת אֲשֶׁר בְּיָדָהּ וְהִתְאָרְכָה. וְהִנֵה הֶעֱלָה יוֹסִי מִתּוֹךְ הַדְלִי קוֹנְכִיָה גְדוֹלָה וִירַקְרַקָה, וְהִיא סְגוּרָה וְכֻלָהּ מְכֻסָה אַצוֹת.

“זְרוֹק אֶת זֶה, יוֹסִי”, אָמְרָה רִנָה, “זֶהוּ צֶדֶף לֹא יָפֶה!”

“רַק רֶגַע, רִנָה”, אָמַר יוֹסִי, “הַצֶדֶף הַזֶה סָגוּר. אֲנִי רוֹצֶה לִפְתּוֹחַ אוֹתוֹ וְלִרְאוֹת מַה יֵשׁ בִּפְנִים. הוּא סָגוּר כָּל־כָּךְ חָזָק…”

יוֹסִי נִסָה לִפְתּוֹחַ אֶת הַקוֹנְכִיָה, אַךְ הִיא הֶחֱלִיקָה שׁוּב וָשׁוּב מִתּוֹךְ יָדוֹ. עַד שֶׁלְבַסוֹף, כַּאֲשֶׁר כִּמְעַט וְאָמַר נוֹאָשׁ, נִפְתְּחָה הַקוֹנְכִיָה וּמוּל עֵינֵיהֶם הַמִשְׁתָּאוֹת שֶׁל הָאָח וְהָאָחוֹת נָצְצָה פְּנִינָה גְדוֹלָה וְזוֹהֶרֶת…

בָּעֶרֶב, כְּשֶׁחָזַר הַדַיָג אֶל בֵּיתוֹ, צָעֲדוּ לִקְרָאתוֹ שָׁלֹש דְמֻיוֹת מְאֻשָׁרוֹת: יוֹסִי, רִנָה וְאִמָם.

עַל צַוַאר הָאֵם הָיְתָה תְּלוּיָה הַמַחֲרֹזֶת הַיָפָה, וּבְכַף־יָדָהּ נָצְצָה פְּנִינָה וְרֻדָה וְנִפְלָאָה!

זֹאת הָיְתָה חֲגִיגַת יוֹם־הוּלֶדֶת מֵאֵין כָּמוֹהָ!

בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה רְחוֹקָה נִמְצֵאת עִיר קְטַנָה. וְהָעִיר דוֹמָה בְּדִיוּק לְכָל עִיר אַחֶרֶת. וּבְמֶרְכַּז הָעִיר יֵשׁ כִּכָּר עֲגֻלָה, וְהַכִּכָּר הַזֹאת דוֹמָה לְכָל כִּכָּר שֶׁבְּכָל עִיר אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַכִּירִים.

בְּאֶמְצַע הַכִּכָּר נִצָב מִגְדָל גָבוֹהַּ וּבְרֹאשׁ הַמִגְדָל יֵשׁ שָׁעוֹן גָדוֹל וְעַתִּיק; וְהַשָׁעוֹן הַזֶה הוּא שָׁעוֹן מְיֻחָד בְּמִינוֹ, אֲשֶׁר אֵין עוֹד כָּמוֹהוּ בּשׁוּם כִּכָּר וּבְשׁוּם עִיר אַחֶרֶת שֶׁאֲנַחְנוּ מַכִּירִים!

וְלָמָה? כִּי מִכָּל פִּנָה שֶׁבָּעִיר רוֹאִים אֶת הַשָׁעוֹן בְּבֵרוּר וּבְדִיוּק, וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר שׁוֹלְחִים עֵינֵיהֶם בְּכָל פַּעַם לעֵבֶר הַשָׁעוֹן, וְתָמִיד תָּמִיד הֵם יוֹדעִים בְּדִיוּק מַה הַשָׁעָה. מֵעוֹלָם לא קוֹרֶה בְּאוֹתָהּ עִיר שֶׁנִקְבַּעַת פְּגִישָׁה לְשָׁעָה שֵׁשׁ וְחָבֵר אֶחָד מְאַחֵר לַפְּגִישָׁה. כִּי שָׁעוֹן אֶחָד לְכֻלָם וּזְמַן אֶחָד לְכֻלָם, וּבַשָׁעָה שֶׁהַשָׁעוֹן מַכֶּה חֲצוֹת, כָּבִים כָּל הָאוֹרוֹת בַּבָּתִּים וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר כְּאֶחָד הוֹלְכִים לִישׁוֹן.

וּבַבֹּקֶר, כְּשֶׁהַשָׁעוֹן מֵעִיר אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר לַעֲבוֹדָתָם, נִפְתָּחִים כָּל הַתְּרִיסִים בְּבַת אַחַת וְרָאשִׁים מְנֻמְנָמִים מְצִיצִים מִבַּעַד לַחַלוֹנוֹת לִרְאוֹת מַה הַשָׁעָה…

יוֹם אֶחָד, וְהַשָׁעָה הָיְתָה שְׁתַּיִם פָּחוֹת רֶבַע אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם, חָלְפָה לַהֲקָה שֶׁל צִפֳּרִים עַל פְּנֵי הָעִיר הַקְטַנָה. עָבְרָה הַלַהֲקָה עַל פְּנֵי הַכִּכָּר וְיָרְדָה לָנוּחַ עַל אַחַד הַגַגוֹת.

וְצִפּוֹר קְטַנָה אַחַת נִפְרְדָה מִן הַלַהֲקָה, כִּי הֶחֱלִיטָה לָנוּחַ דַוְקָא עַל פְּנֵי הַשָׁעוֹן.

הִתְּיַשְׁבָה הַצִפּוֹר עַל הַמָחוֹג הַקָטָן, שֶׁעָמַד בְּדִיוּק עַל הַסִפְרָה 2. וְאָז – מַה קָרָה? מִכֹּבֶד גוּפָהּ שֶׁל הַצִפּוֹר הַקְטַנָה חָג הַמָחוֹג הַקָטָן בְּמַעְגָלוֹ בְּבַת אַחַת יַחַד עִם הַצִפּוֹר הַמְבֹהֶלֶת וְצָנַח עַל הַסִפְרָה 6!

וְאָז, פּתְאֹם, בְּאֶמְצַע הַיוֹם הָיְתָה הַשָׁעָה בַּשָׁעוֹן שֶׁבְכִכַּר־הָעִיר שֵׁשׁ פָּחוֹת רֶבַע! הַצִפּוֹר נִבְהֲלָה נוֹרָא מִן הַצְנִיחָה וּמִהֲרָה לָשׁוּב אֶל חַבְרוֹתֶיהָ. וְהַלַהֲקָה כֻּלָהּ עוֹפְפָה רָחוֹק רָחוֹק מִן הָעִיר וּמִן הַכִּכָּר וּמִן הַבִּלְבּוּל הַנוֹרָא, שֶׁגָרְמָה הַצִפּוֹר הַקְטַנָה לְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר. כִּי אֲבוֹי! אֲנָשִׁים שְׁלֵוִים נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם לְתֻמָם אֶל הַשָׁעוֹן הַדַיְקָן שֶׁלָהֶם, וּמָה רוֹאוֹת עֵינֵיהֶם?

הַכֹּל הִתְחִילוּ לְשַׁפְשֵׁף עֵינַיִם, וְהָיוּ שֶׁהִרְכִּיבוּ עוֹד זוּג מִשְׁקָפַיִם!

אַךְ לַשָׁוְא:

הַשָׁעָה הָיְתָה רֶבַע לִפְנֵי שֵׁשׁ!

“אֵיךְ שֶׁהַזְמַן רָץ, וַאֲנַחְנוּ כְּלָל לא הִרְגַשְׁנוּ…” אָמְרוּ זֶה לָזֶה.

מִיָד הִתְחִילָה בָּעִיר רִיצָה מְבֹהֶלֶת שֶׁכָּזֹאת! פּוֹעֲלִים הֵחֵלָה¹ יוֹצְאִים מַהֵר מַהֵר מִמְקוֹמוֹת־עֲבוֹדָתָם. בַּעֲלֵי הַחֲנוּיוֹת זֵרְזוּ אֶת הַקוֹנִים לְסַיֵם אֶת קְנִיוֹתֵיהֶם וְסָגְרוּ מַהֵר מַהֵר אֶת תְּרִיסֵי הַחֲנוּיוֹת.

תַּלְמִידִים וּמוֹרִים פָּרְצוּ מִתּוֹךְ בָּתֵּי־הַסֵפֶר. וְעַקְרוֹת בַּיִת מִסְכֵּנוֹת, שֶׁזֶה עַתָּה סִיְמוּ אֶת רְחִיצַת הַכֵּלִים בְּתֹם אֲרוּחַת־הַצָהֳרַיִם, מִהֲרוּ לַחֲגוֹר סִנָר וּלְהָכִין מַהֵר מַהֵר אֲרוּחַת־עֶרֶב!

בְּפִנוֹת הָרְחוֹבוֹת עָמְדוּ אֲנָשִׁים, שֶׁקָבְעוּ פְּגִישׁוֹתֵיהֶם בַּשָׁעוֹת חָמֵשׁ, וְחָמֵשׁ וָחֵצִי, וְרֶבַע לְשֵׁשׁ, וְקוֹלוֹת וּשְׁרִיקוֹת וּצְחוֹקִים וּבְכִיוֹת מִלְאוּ אֶת חֲלַל הָאֲוִיר.

וְהָיָה בָּעִיר שָׁעָן חָכָם וְזָקֵן. שַׂעֲרוֹ לָבָן, זְקָנוֹ אָרֹךְ וְעֵינַיִם לוֹ חֲכָמוֹת וְטוֹבוֹת. הוּא אֲשֶׁר בָּנָה אֶת הַשָׁעוֹן אֲשֶׁר בַּכִּכָּר וְהוּא שָׁמַר עָלָיו וְטִפֵּל בּוֹ.

נָשָׂא הַשָׁעָן הַזָקֵן אֶת עֵינָיו אֶל הַשָׁעוֹן, רָאָה אֶת הַשָׁעָה הַמְאֻחֶרֶת, שִׁפְשֵׁף עֵינַים, הִרְכִּיב עוֹד זוּג מִשְׁקָפַיִם (בְּדִיוּק כּמוֹ הָאֲחֵרִים), אַחַר כָּךְ הֵנִיד אֶת רֹאשׁוֹ בְּמוֹרַת־רוּחַ, חָבַשׁ כּוֹבַע רְחַב־שׁוּלַיִם וְהֵצִיץ אֶל הַשֶׁמֶשׁ.

וְזוֹ – הַשֶׁמֶשׁ – כְּאִילוּ לא קָרָה דָבָר. עָמְדָה לָהּ בְּאֶמְצַע הַשָׁמַיִם, טִפָּה מַעֲרָבָה, בְּדִיוּק כְּמוֹ בְּכָל יוֹם בַּשָׁעָה הַקְרוֹבָה לִשְׁתַּיִם!

הִבִּיט הַשָׁעָן הֶחָכָם בַּשָׁעוֹן, וְאַחַר־כָּךְ בַּשֶׁמֶשׁ, לָקַח אֲפִילוּ מִשְׁקֶפֶת בַּעֲלַת עֲדָשָׁה מְפֻיַחַת, כְּדֵי לִבְדוֹק בְּדַיְקָנוּת אֶת הַמַצָב. לְבַסוֹף חִיֵךְ לְעַצְמוֹ מִתַּחַת לַשָׂפָם, לָקַח מַכְשִׁירִים וְסֻלָם וְיָצָא מִן הַבַּיִת.

וּבָעִיר הַמְהוּמָה נִמְשֶׁכֶת! אֲנָשִׁים אָצִים רָצִים, יְלָדִים קוֹפְצִים וּמַרְעִישִׁים וְהַכֹּל כְּמוֹ בִּסְחַרְחֶרֶת מְמַהֶרֶת…

וּבֵינָתַיִם הִגִיעַ הַשָׁעָן הַזָקֵן אֶל כִּכַּר־הָעִיר וְאֶל הַמִגְדָל וְאֶל הַשָׁעוֹן. הִשְׁעִין אֶת הַסֻלָם אֶל קִיר הַמִגְדָל, טִפֵּס לְאָט לְאָט לְמַעְלָה וְהִבִּיט מִשָׁם בְּעִיוּן רַב לְמַטָה. אַחַר־כָּךְ חִיֵךְ לְעַצְמוֹ, הוֹשִׁיט יָד בּוֹטַחַת וּמְנֻסָה אֶל הַמָחוֹג הַקָטָן שֶׁל הַשָׁעוֹן הַגָדוֹל וְהֵזִיז אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה לִמְקוֹמוֹ, לְמַעְלָה מִיָמִין, אֶל הַסִפְרָה 2!

אַחַר־כָּךְ חִזֵק בַּמַבְרֵג אֶת הַצִיר, נִקָה בְּמַטְלִית אֶת הָאָבָק וּלְאַט לְאַט הֵחֵל יוֹרֵד בַּסֻלָם.

וּבָעִיר?

כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבֻלְבָּלִים הִגְנִיבוּ שׁוּב מַבָּט אֶל הַשָׁעוֹן וְעָמְדוּ נִדְהָמִים! מַה זֶה? הַאִם הָיָה כָל זֶה חֲלוֹם? וַהֲרֵי הַשָׁעָה עַכְשָׁו שְׁתַּיִם פָּחוֹת שְׁתֵּי דַקוֹת!

שׁוּב שִׁפְשְׁפוּ הַכֹּל עֵינַיִם, הִרְכִּיבוּ עוֹד זוּג מִשְׁקָפַיִם וַאֲפִילוּ בְּמִשְׁקָפוֹת.

וְאָז:

חֲנוּיוֹת נִפְתְּחוּ. הַחֶנְוָנִים הֵחֵלוּ לְחַיֵךְ וּלְהַזְמִין אֶת הַקוֹנִים. בַּעֲלֵי בָּתֵּי־חֲרשֶׁת רָצוּ לִקְרֹא לַפּוֹעֲלִים; וְעַקְרוֹת הַבַּיִת הֵסִירוּ בְּאַנְחַת רְוָחָה אֶת הַסִנָרִים.

לְאָט לְאָט שָׁבָה הָעִר לִמְנוּחָתָהּ וְהַתּוֹשָׁבִים כֻּלָם הִתְכּוֹנְנוּ לִמְנוּחַת הַצָהֳרַיִם.

הַשָׁעָן הַזָקֵן חָזַר לְבֵיתוֹ וְהֵצִיץ מִפֶּתַח חַלוֹנוֹ אֶל הַשָׁעוֹן.

פִּתְאֹם…

נִרְאֲתָה מֵרָחוֹק לַהֲקַת צִפֳּרִים מִתְקָרֶבֶת… הַשָׁעָן הַזָקֵן עָצַר אֶת נשִׁימָתוֹ… הַצִפֳּרִים הִתְקָרְבוּ אֶל הַכִּכָּר, אֶל הַמִגְדָל… יָרְדוּ לָנוּחַ עַל צַמְרוֹת הָעֵצִים וְעַל אַבְנֵי הַכִּכָּר וְעַל… אַךְ לֹא. עַל הַשָׁעוֹן לֹא נָחָה אַף צִפּוֹר אַחַת!

הַשָׁעָה הָיְתָה שְׁתַּיִם בְּדִיוּק. בְּכָל בָּתֵּי הָעִיר נִסְגְרוּ הַתְּרִיסִים וְגַם הַשָׁעָן הַזָקֵן סָגַר אֶת חַלוֹנוֹ.

הַכֹּל הָלְכוּ סוֹף סוֹף לָנוּחַ אֶת מְנוּחַת הַצָהֳרַיִם.

בִּרְחוֹב קָטָן, בְּעִיר אַחַת, גָר יֶלֶד וּשְׁמוֹ אוּרִי.

אוּרִי כְּבָר יֶלֶד גָדוֹל, לוֹמֵד בְּבֵית־הַסֵפֶר. כְּלוֹמַר, אוּרִי הוֹלֵךְ לְבֵית־הַסֵפֶר, אֲבָל לִלְמֹד הוּא לֹא כָּל־כָּךְ אוֹהֵב…

בֹּקֶר אֶחָד קָם אוּרִי, כְּמוֹ בְּכָל בֹּקֶר, וְיָצָא מִבֵּיתוֹ בַּדֶרֶךְ לְבֵית־הַסֵפֶר. אֲבָל שֶׁלֹא כְּמוֹ בְּכָל בֹּקֶר, הָלַךְ אוּרִי בְּדִיוּק לַכִּוון הֶהָפוּךְ. בִּמְקוֹם לְבֵית־הַסֵפֶר, הָלַךְ אוּרִי לַגַן… זֹאת־אוֹמֶרֶת – לְגַן־הַחַיּוֹת…

הָלַךְ לוֹ אוּרִי, נִכְנַס לַגַן וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ:

“מַה יֵשׁ? גַם בְּגַן־הַחַיוֹת אֶפְשָׁר לִלְמוֹד הַרְבֵּה דְבָרִים. לְמָשָׁל – לְהַכִּיר אֶת כָּל הַחַיוֹת… מִי אָמַר שֶׁמֻּכְרָחִים לִלְמוֹד כָּל בֹּקֶר דַוְקָא בְּבֵית־הַסֵפֶר מִתּוֹךְ סֵפֶר?”

כָּךְ חָשַׁב אוּרִי, פָּתַח אֶת הַיַלְקוּט שֶׁלוֹ. הוֹצִיא אֶת סֵפֶר־הַלִּמוּד וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ עַל הַסַפְסַל.

“שָׁלוֹם לְךָ, סֵפֶר־לִמוּד!” אָמַר אוּרִי בְּחִיוּךְ, “אֲנִי לֹא צָרִיךְ אוֹתְךָ כְּדֵי לִלְמוֹד!”

עוֹד הוּא מְטַיֵל בְּנַחַת בֵּין שְׁבִילֵי הַגַן, נִגַשׁ אֵלָיו שׁוֹמֵר גַן־הַחַיוֹת וְאָמַר לוֹ:

“יֶלֶד, שָׁכַחְתָּ אֶת סֵפֶר־הַלִּמוּד שֶׁלְךָ עַל הַסַפְסַל. זֶהוּ סֵפֶר חָשׁוּב מְאֹד. הִזָהֵר שֶׁלֹא תִּשְׁכַּח אוֹתוֹ שׁוּב!”

כָּךְ אָמַר הַשׁוֹמֵר לְאוּרִי וְהוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַסֵפֶר.

לָקַח אוּרִי אֶת הַסֵפֶר, אָמַר תּוֹדָה לַשׁוֹמֵר, אַךְ בְּלִבּוֹ חָשַׁב:

“מָה עוֹשִׂים? אֵיךְ נִפְטָרִים מִן הַסֵפֶר הַזֶה?”

הָלַךְ לוֹ אוּרִי הַלְאָה, וְהִנֵה כְּלוּב הַקּוֹפִים לְפָנָיו. וּבְתוֹךְ הַכְּלוּב מְקַפְּצִים הַקּוֹפִים הָעַלִּיזִים, מְטַפְּסִים וּמְדַלְגִים, אוֹכְלִים בַּנָנוֹת וּבָטְנִים. כַּמָה טוֹב לָהֶם! הֶם לֹא צְרִיכִים לִלְמוֹד וְאֵין לָהֶם שׁוּם סְפָרִים!

נִגַשׁ אוּרִי אֶל הַכְּלוּב, הוֹשִׁיט אֶת הַסֵפֶר לְקוֹף נֶחְמָד אֶחָד וְאָמַר לוֹ:

"קַח אֶת הַסֵפֶר הַזֶה בְּמַתָּנָה.

נִרְאֶה מַה תַּעֲשֶׂה בּוֹ…"

דִפְדֵף הַקּוֹף בַּסֵפֶר, הִסְתַּכֵּל בַּתְּמוּנוֹת, וְכָל הַקּוֹפִים מִצְטוֹפְפִים סְבִיבוֹ בִּפְלִיאָה גְדוֹלָה: “מַה זֶה?”

רָאָה הָאִישׁ הַמְטַפֵּל בַּקוֹפִים אֶת הַהִתְקַהֲלוּת, נִגַשׁ אֶל הַכְּלוּב וְקָרָא:

“הֵי, קוֹפִים שׁוֹבָבִים! חֲטַפְתֶּם לַיֶלֶד הַמִסְכֵּן אֶת סֵפֶר־הַלִמוּד שֶׁלוֹ. אֵיךְ הוּא יוּכַל לִלְמֹד בִּלְעָדָיו? הַחֲזִירוּ מִיָד אֶת הַסֵפֶר, וָלֹא – אוֹ וַאֲבוֹי לָכֶם!”

נִכְנַס הַמְטַפֵּל לַכְּלוּב, לָקַח אֶת הַסֵפֶר מִן הַקוֹפִים וְהוֹשִׁיט אוֹתוֹ לְאוּרִי.

“לֵךְ בְּנִי, לְבֵית־הַסֵפֶר,” אָמַר הָאִישׁ, “וְעַל הַסֵפֶר שְׁמוֹר מִכָּל מִשְׁמָר, כִּי בִּלְעָדָיו לֹא תּוּכַל לִלְמוֹד. בְּלִי דַעַת הֲלֹא תִּהְיֶה בְּדִיוּק כְּמוֹ הַקוֹפִים שֶׁלִי..”

לוֹקֵחַ אוּרִי אֶת הַסֵפֶר מוֹדֶה לַמְטַפֵּל וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ: “אוּוּוּוּוּוּף!” הוּא מַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת בִּשְׁבִילֵי הַגַן, וְהִנֵה קְרוֹנִית נוֹסַעַת עַל פַּסִים. אֵיזֶה יֹפִי! מִתְיַשֵׁב אוּרִי עַל הַקְרוֹנִית נוֹסֵעַ הָלוֹךְ וָשׁוֹב מִקְצֵה הַגַן אֶל קָצֵהוּ. כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָה נִמְאָס לוֹ לִנְסוֹעַ. הוּא יוֹרֵד מִן הַקְרוֹנִית וְאֶת הַסֵפֶר… מַשְׁאִיר בְּתוֹכָהּ.

“זֶהוּ זֶה,” חוֹשֵׁב אוּרִי “סוֹף סוֹף נִפְטַרְתִּי מִן הַסֵפֶר!”

יוֹצֵא אוּרי מִן הַגַן וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ:

“לְאָן כְּדַאי לָלֶכֶת עַכְשָׁו – הַבַּיְתָה אוֹ לְבֵית־הַסֵפֶר?” חוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב וּמַחֲלִיט: “אֵלֵךְ הַבַּיְתָה! הֲרֵי לְבֵית־הַסֵפֶר אֵין טַעַם שֶׁאֵלֵך, כִּי אֵין לִי סֵפֶר־לִמּוּד!”

שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב מַגִיעַ אוּרִי הַבַּיְתָה. הוּא נִכְנָס לְחַדְרוֹ, לוֹקֵחַ אֶת הַכַּדוּר וְיוֹצֵא לְשַׂחֵק בֶּחָצֵר. מַה יֵשׁ? הֲרֵי לִלְמוֹד אֵינוֹ יָכוֹל: אֵין לוֹ סֵפֶר!

שָׁעָה קַלָה שִׂחֵק אוּרִי בַּכַּדוּר, וּלְבַסוֹף הִתְעַיֵף וְנִכְנָס הַבַּיְתָה. מָה עוֹשִׂים עַכְשָׁו? מְשַׁעֲמֵם… פִּתְאֹם – דוֹפְקִים בַּדֶלֶת. נִגַשׁ אוּרִי וּפוֹתֵח אֶת הַדֶלֶת. בַּפֶּתַח עוֹמֵד שׁוֹמֵר גַן־הַחַיוֹת.

“מָצָאתִי סֵפֶר־לִמּוּד וְעָלָיו כָּתוּב שִׁמְךָ, יֶלֶד: מִהַרְתִּי לְהַחֲזִיר לְךָ אוֹתוֹ, כִּי יָדַעְתִּי כַּמָה תִּצְטַעֵר אִם הוּא יֹאבַד לְךָ”. כָּךְ אָמַר שׁוֹמֵר הַגַן, חִיֵךְ, לִטֵף אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל אוּרִי וְהָלַךְ לוֹ.

עָמַד אוּרִי, הֶחֱזִיק אֶת הַסֵפֶר בְּיָדוֹ וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ:

"הַסֵפֶר הַזֶה יֵשׁ בּוֹ כַּנִרְאֶה אֵיזֶה קֶסֶם… כָּל כַּמָה שֶׁאֲנִי מְנַסֶה לְהִפָּטֵר מִמֶנוּ – תָּמִיד הוּא חוֹזֵר אֵלַי! אֶפְתַּח אוֹתוֹ וְאֶרְאֶה אִם בֶּאֱמֶת יֵשׁ בּוֹ אֵיזֶה קֶסֶם.

פָּתַח אוּרִי אֶת הַסֵפֶר וְהִתְחִיל לִקְרוֹא בּוֹ. דַף אַחַר דַף הוּא קוֹרֵא, קוֹרֵא וְקוֹרֵא, וּפִתְאֹם הוּא מֵבִין דְבָרִים חֲדָשִׁים, וְגַם דְבָרִים שֶׁיָדַע וְלֹא הֵבִין. נָכוֹן, יֵשׁ קֶסֶם בַּסֵפֶר: כַּאֲשֶׁר מַתְחִילִים לִקְרֹא בּוֹ – קָשֶׁה לְהַפְסִיק

אוּרִי מַמְשִׁיךְ לִקְרוֹא – דַף אַחַר דַף… שָׁעָה וְעוֹד שָׁעָה… הַכַּדוּר מְחַכֶּה בְּפִנַת הַחֶדֶר. הַצַעֲצוּעִים נִשְׁכָּחִים וּמֻזְנָחִים… וְאוּרִי קוֹרֵא וְקוֹרֵא וְקוֹרֵא…

מֵאָז הִתְחִיל אוּרִי לִקְרוֹא סְפָרִים, וְשָׁעוֹת רַבּוֹת וּקְסוּמוֹת טִיֵל בֵּין דַפֵּיהֶם. אֵין סָפֵק – אוּרִי לֹא יִהְיֶה כְּמוֹ הַקופִים שֶׁבְּגַן־הַחַיוֹת!