בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה רְחוֹקָה נִמְצֵאת עִיר קְטַנָה. וְהָעִיר דוֹמָה בְּדִיוּק לְכָל עִיר אַחֶרֶת. וּבְמֶרְכַּז הָעִיר יֵשׁ כִּכָּר עֲגֻלָה, וְהַכִּכָּר הַזֹאת דוֹמָה לְכָל כִּכָּר שֶׁבְּכָל עִיר אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַכִּירִים.
בְּאֶמְצַע הַכִּכָּר נִצָב מִגְדָל גָבוֹהַּ וּבְרֹאשׁ הַמִגְדָל יֵשׁ שָׁעוֹן גָדוֹל וְעַתִּיק; וְהַשָׁעוֹן הַזֶה הוּא שָׁעוֹן מְיֻחָד בְּמִינוֹ, אֲשֶׁר אֵין עוֹד כָּמוֹהוּ בּשׁוּם כִּכָּר וּבְשׁוּם עִיר אַחֶרֶת שֶׁאֲנַחְנוּ מַכִּירִים!
וְלָמָה? כִּי מִכָּל פִּנָה שֶׁבָּעִיר רוֹאִים אֶת הַשָׁעוֹן בְּבֵרוּר וּבְדִיוּק, וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר שׁוֹלְחִים עֵינֵיהֶם בְּכָל פַּעַם לעֵבֶר הַשָׁעוֹן, וְתָמִיד תָּמִיד הֵם יוֹדעִים בְּדִיוּק מַה הַשָׁעָה. מֵעוֹלָם לא קוֹרֶה בְּאוֹתָהּ עִיר שֶׁנִקְבַּעַת פְּגִישָׁה לְשָׁעָה שֵׁשׁ וְחָבֵר אֶחָד מְאַחֵר לַפְּגִישָׁה. כִּי שָׁעוֹן אֶחָד לְכֻלָם וּזְמַן אֶחָד לְכֻלָם, וּבַשָׁעָה שֶׁהַשָׁעוֹן מַכֶּה חֲצוֹת, כָּבִים כָּל הָאוֹרוֹת בַּבָּתִּים וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר כְּאֶחָד הוֹלְכִים לִישׁוֹן.
וּבַבֹּקֶר, כְּשֶׁהַשָׁעוֹן מֵעִיר אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר לַעֲבוֹדָתָם, נִפְתָּחִים כָּל הַתְּרִיסִים בְּבַת אַחַת וְרָאשִׁים מְנֻמְנָמִים מְצִיצִים מִבַּעַד לַחַלוֹנוֹת לִרְאוֹת מַה הַשָׁעָה…
יוֹם אֶחָד, וְהַשָׁעָה הָיְתָה שְׁתַּיִם פָּחוֹת רֶבַע אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם, חָלְפָה לַהֲקָה שֶׁל צִפֳּרִים עַל פְּנֵי הָעִיר הַקְטַנָה. עָבְרָה הַלַהֲקָה עַל פְּנֵי הַכִּכָּר וְיָרְדָה לָנוּחַ עַל אַחַד הַגַגוֹת.
וְצִפּוֹר קְטַנָה אַחַת נִפְרְדָה מִן הַלַהֲקָה, כִּי הֶחֱלִיטָה לָנוּחַ דַוְקָא עַל פְּנֵי הַשָׁעוֹן.
הִתְּיַשְׁבָה הַצִפּוֹר עַל הַמָחוֹג הַקָטָן, שֶׁעָמַד בְּדִיוּק עַל הַסִפְרָה 2. וְאָז – מַה קָרָה? מִכֹּבֶד גוּפָהּ שֶׁל הַצִפּוֹר הַקְטַנָה חָג הַמָחוֹג הַקָטָן בְּמַעְגָלוֹ בְּבַת אַחַת יַחַד עִם הַצִפּוֹר הַמְבֹהֶלֶת וְצָנַח עַל הַסִפְרָה 6!
וְאָז, פּתְאֹם, בְּאֶמְצַע הַיוֹם הָיְתָה הַשָׁעָה בַּשָׁעוֹן שֶׁבְכִכַּר־הָעִיר שֵׁשׁ פָּחוֹת רֶבַע! הַצִפּוֹר נִבְהֲלָה נוֹרָא מִן הַצְנִיחָה וּמִהֲרָה לָשׁוּב אֶל חַבְרוֹתֶיהָ. וְהַלַהֲקָה כֻּלָהּ עוֹפְפָה רָחוֹק רָחוֹק מִן הָעִיר וּמִן הַכִּכָּר וּמִן הַבִּלְבּוּל הַנוֹרָא, שֶׁגָרְמָה הַצִפּוֹר הַקְטַנָה לְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר. כִּי אֲבוֹי! אֲנָשִׁים שְׁלֵוִים נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם לְתֻמָם אֶל הַשָׁעוֹן הַדַיְקָן שֶׁלָהֶם, וּמָה רוֹאוֹת עֵינֵיהֶם?
הַכֹּל הִתְחִילוּ לְשַׁפְשֵׁף עֵינַיִם, וְהָיוּ שֶׁהִרְכִּיבוּ עוֹד זוּג מִשְׁקָפַיִם!
אַךְ לַשָׁוְא:
הַשָׁעָה הָיְתָה רֶבַע לִפְנֵי שֵׁשׁ!
“אֵיךְ שֶׁהַזְמַן רָץ, וַאֲנַחְנוּ כְּלָל לא הִרְגַשְׁנוּ…” אָמְרוּ זֶה לָזֶה.
מִיָד הִתְחִילָה בָּעִיר רִיצָה מְבֹהֶלֶת שֶׁכָּזֹאת! פּוֹעֲלִים הֵחֵלָה1 יוֹצְאִים מַהֵר מַהֵר מִמְקוֹמוֹת־עֲבוֹדָתָם. בַּעֲלֵי הַחֲנוּיוֹת זֵרְזוּ אֶת הַקוֹנִים לְסַיֵם אֶת קְנִיוֹתֵיהֶם וְסָגְרוּ מַהֵר מַהֵר אֶת תְּרִיסֵי הַחֲנוּיוֹת.
תַּלְמִידִים וּמוֹרִים פָּרְצוּ מִתּוֹךְ בָּתֵּי־הַסֵפֶר. וְעַקְרוֹת בַּיִת מִסְכֵּנוֹת, שֶׁזֶה עַתָּה סִיְמוּ אֶת רְחִיצַת הַכֵּלִים בְּתֹם אֲרוּחַת־הַצָהֳרַיִם, מִהֲרוּ לַחֲגוֹר סִנָר וּלְהָכִין מַהֵר מַהֵר אֲרוּחַת־עֶרֶב!
בְּפִנוֹת הָרְחוֹבוֹת עָמְדוּ אֲנָשִׁים, שֶׁקָבְעוּ פְּגִישׁוֹתֵיהֶם בַּשָׁעוֹת חָמֵשׁ, וְחָמֵשׁ וָחֵצִי, וְרֶבַע לְשֵׁשׁ, וְקוֹלוֹת וּשְׁרִיקוֹת וּצְחוֹקִים וּבְכִיוֹת מִלְאוּ אֶת חֲלַל הָאֲוִיר.
וְהָיָה בָּעִיר שָׁעָן חָכָם וְזָקֵן. שַׂעֲרוֹ לָבָן, זְקָנוֹ אָרֹךְ וְעֵינַיִם לוֹ חֲכָמוֹת וְטוֹבוֹת. הוּא אֲשֶׁר בָּנָה אֶת הַשָׁעוֹן אֲשֶׁר בַּכִּכָּר וְהוּא שָׁמַר עָלָיו וְטִפֵּל בּוֹ.
נָשָׂא הַשָׁעָן הַזָקֵן אֶת עֵינָיו אֶל הַשָׁעוֹן, רָאָה אֶת הַשָׁעָה הַמְאֻחֶרֶת, שִׁפְשֵׁף עֵינַים, הִרְכִּיב עוֹד זוּג מִשְׁקָפַיִם (בְּדִיוּק כּמוֹ הָאֲחֵרִים), אַחַר כָּךְ הֵנִיד אֶת רֹאשׁוֹ בְּמוֹרַת־רוּחַ, חָבַשׁ כּוֹבַע רְחַב־שׁוּלַיִם וְהֵצִיץ אֶל הַשֶׁמֶשׁ.
וְזוֹ – הַשֶׁמֶשׁ – כְּאִילוּ לא קָרָה דָבָר. עָמְדָה לָהּ בְּאֶמְצַע הַשָׁמַיִם, טִפָּה מַעֲרָבָה, בְּדִיוּק כְּמוֹ בְּכָל יוֹם בַּשָׁעָה הַקְרוֹבָה לִשְׁתַּיִם!
הִבִּיט הַשָׁעָן הֶחָכָם בַּשָׁעוֹן, וְאַחַר־כָּךְ בַּשֶׁמֶשׁ, לָקַח אֲפִילוּ מִשְׁקֶפֶת בַּעֲלַת עֲדָשָׁה מְפֻיַחַת, כְּדֵי לִבְדוֹק בְּדַיְקָנוּת אֶת הַמַצָב. לְבַסוֹף חִיֵךְ לְעַצְמוֹ מִתַּחַת לַשָׂפָם, לָקַח מַכְשִׁירִים וְסֻלָם וְיָצָא מִן הַבַּיִת.
וּבָעִיר הַמְהוּמָה נִמְשֶׁכֶת! אֲנָשִׁים אָצִים רָצִים, יְלָדִים קוֹפְצִים וּמַרְעִישִׁים וְהַכֹּל כְּמוֹ בִּסְחַרְחֶרֶת מְמַהֶרֶת…
וּבֵינָתַיִם הִגִיעַ הַשָׁעָן הַזָקֵן אֶל כִּכַּר־הָעִיר וְאֶל הַמִגְדָל וְאֶל הַשָׁעוֹן. הִשְׁעִין אֶת הַסֻלָם אֶל קִיר הַמִגְדָל, טִפֵּס לְאָט לְאָט לְמַעְלָה וְהִבִּיט מִשָׁם בְּעִיוּן רַב לְמַטָה. אַחַר־כָּךְ חִיֵךְ לְעַצְמוֹ, הוֹשִׁיט יָד בּוֹטַחַת וּמְנֻסָה אֶל הַמָחוֹג הַקָטָן שֶׁל הַשָׁעוֹן הַגָדוֹל וְהֵזִיז אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה לִמְקוֹמוֹ, לְמַעְלָה מִיָמִין, אֶל הַסִפְרָה 2!
אַחַר־כָּךְ חִזֵק בַּמַבְרֵג אֶת הַצִיר, נִקָה בְּמַטְלִית אֶת הָאָבָק וּלְאַט לְאַט הֵחֵל יוֹרֵד בַּסֻלָם.
וּבָעִיר?
כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבֻלְבָּלִים הִגְנִיבוּ שׁוּב מַבָּט אֶל הַשָׁעוֹן וְעָמְדוּ נִדְהָמִים! מַה זֶה? הַאִם הָיָה כָל זֶה חֲלוֹם? וַהֲרֵי הַשָׁעָה עַכְשָׁו שְׁתַּיִם פָּחוֹת שְׁתֵּי דַקוֹת!
שׁוּב שִׁפְשְׁפוּ הַכֹּל עֵינַיִם, הִרְכִּיבוּ עוֹד זוּג מִשְׁקָפַיִם וַאֲפִילוּ בְּמִשְׁקָפוֹת.
וְאָז:
חֲנוּיוֹת נִפְתְּחוּ. הַחֶנְוָנִים הֵחֵלוּ לְחַיֵךְ וּלְהַזְמִין אֶת הַקוֹנִים. בַּעֲלֵי בָּתֵּי־חֲרשֶׁת רָצוּ לִקְרֹא לַפּוֹעֲלִים; וְעַקְרוֹת הַבַּיִת הֵסִירוּ בְּאַנְחַת רְוָחָה אֶת הַסִנָרִים.
לְאָט לְאָט שָׁבָה הָעִר לִמְנוּחָתָהּ וְהַתּוֹשָׁבִים כֻּלָם הִתְכּוֹנְנוּ לִמְנוּחַת הַצָהֳרַיִם.
הַשָׁעָן הַזָקֵן חָזַר לְבֵיתוֹ וְהֵצִיץ מִפֶּתַח חַלוֹנוֹ אֶל הַשָׁעוֹן.
פִּתְאֹם…
נִרְאֲתָה מֵרָחוֹק לַהֲקַת צִפֳּרִים מִתְקָרֶבֶת… הַשָׁעָן הַזָקֵן עָצַר אֶת נשִׁימָתוֹ… הַצִפֳּרִים הִתְקָרְבוּ אֶל הַכִּכָּר, אֶל הַמִגְדָל… יָרְדוּ לָנוּחַ עַל צַמְרוֹת הָעֵצִים וְעַל אַבְנֵי הַכִּכָּר וְעַל… אַךְ לֹא. עַל הַשָׁעוֹן לֹא נָחָה אַף צִפּוֹר אַחַת!
הַשָׁעָה הָיְתָה שְׁתַּיִם בְּדִיוּק. בְּכָל בָּתֵּי הָעִיר נִסְגְרוּ הַתְּרִיסִים וְגַם הַשָׁעָן הַזָקֵן סָגַר אֶת חַלוֹנוֹ.
הַכֹּל הָלְכוּ סוֹף סוֹף לָנוּחַ אֶת מְנוּחַת הַצָהֳרַיִם.
-
צ“ל החלו – הערת פב”י ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.