בִּרְחוֹב קָטָן, בְּעִיר אַחַת, גָר יֶלֶד וּשְׁמוֹ אוּרִי.

אוּרִי כְּבָר יֶלֶד גָדוֹל, לוֹמֵד בְּבֵית־הַסֵפֶר. כְּלוֹמַר, אוּרִי הוֹלֵךְ לְבֵית־הַסֵפֶר, אֲבָל לִלְמֹד הוּא לֹא כָּל־כָּךְ אוֹהֵב…

בֹּקֶר אֶחָד קָם אוּרִי, כְּמוֹ בְּכָל בֹּקֶר, וְיָצָא מִבֵּיתוֹ בַּדֶרֶךְ לְבֵית־הַסֵפֶר. אֲבָל שֶׁלֹא כְּמוֹ בְּכָל בֹּקֶר, הָלַךְ אוּרִי בְּדִיוּק לַכִּוון הֶהָפוּךְ. בִּמְקוֹם לְבֵית־הַסֵפֶר, הָלַךְ אוּרִי לַגַן… זֹאת־אוֹמֶרֶת – לְגַן־הַחַיּוֹת…

הָלַךְ לוֹ אוּרִי, נִכְנַס לַגַן וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ:

“מַה יֵשׁ? גַם בְּגַן־הַחַיוֹת אֶפְשָׁר לִלְמוֹד הַרְבֵּה דְבָרִים. לְמָשָׁל – לְהַכִּיר אֶת כָּל הַחַיוֹת… מִי אָמַר שֶׁמֻּכְרָחִים לִלְמוֹד כָּל בֹּקֶר דַוְקָא בְּבֵית־הַסֵפֶר מִתּוֹךְ סֵפֶר?”

כָּךְ חָשַׁב אוּרִי, פָּתַח אֶת הַיַלְקוּט שֶׁלוֹ. הוֹצִיא אֶת סֵפֶר־הַלִּמוּד וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ עַל הַסַפְסַל.

“שָׁלוֹם לְךָ, סֵפֶר־לִמוּד!” אָמַר אוּרִי בְּחִיוּךְ, “אֲנִי לֹא צָרִיךְ אוֹתְךָ כְּדֵי לִלְמוֹד!”

עוֹד הוּא מְטַיֵל בְּנַחַת בֵּין שְׁבִילֵי הַגַן, נִגַשׁ אֵלָיו שׁוֹמֵר גַן־הַחַיוֹת וְאָמַר לוֹ:

“יֶלֶד, שָׁכַחְתָּ אֶת סֵפֶר־הַלִּמוּד שֶׁלְךָ עַל הַסַפְסַל. זֶהוּ סֵפֶר חָשׁוּב מְאֹד. הִזָהֵר שֶׁלֹא תִּשְׁכַּח אוֹתוֹ שׁוּב!”

כָּךְ אָמַר הַשׁוֹמֵר לְאוּרִי וְהוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַסֵפֶר.

לָקַח אוּרִי אֶת הַסֵפֶר, אָמַר תּוֹדָה לַשׁוֹמֵר, אַךְ בְּלִבּוֹ חָשַׁב:

“מָה עוֹשִׂים? אֵיךְ נִפְטָרִים מִן הַסֵפֶר הַזֶה?”

הָלַךְ לוֹ אוּרִי הַלְאָה, וְהִנֵה כְּלוּב הַקּוֹפִים לְפָנָיו. וּבְתוֹךְ הַכְּלוּב מְקַפְּצִים הַקּוֹפִים הָעַלִּיזִים, מְטַפְּסִים וּמְדַלְגִים, אוֹכְלִים בַּנָנוֹת וּבָטְנִים. כַּמָה טוֹב לָהֶם! הֶם לֹא צְרִיכִים לִלְמוֹד וְאֵין לָהֶם שׁוּם סְפָרִים!

נִגַשׁ אוּרִי אֶל הַכְּלוּב, הוֹשִׁיט אֶת הַסֵפֶר לְקוֹף נֶחְמָד אֶחָד וְאָמַר לוֹ:

"קַח אֶת הַסֵפֶר הַזֶה בְּמַתָּנָה.

נִרְאֶה מַה תַּעֲשֶׂה בּוֹ…"

דִפְדֵף הַקּוֹף בַּסֵפֶר, הִסְתַּכֵּל בַּתְּמוּנוֹת, וְכָל הַקּוֹפִים מִצְטוֹפְפִים סְבִיבוֹ בִּפְלִיאָה גְדוֹלָה: “מַה זֶה?”

רָאָה הָאִישׁ הַמְטַפֵּל בַּקוֹפִים אֶת הַהִתְקַהֲלוּת, נִגַשׁ אֶל הַכְּלוּב וְקָרָא:

“הֵי, קוֹפִים שׁוֹבָבִים! חֲטַפְתֶּם לַיֶלֶד הַמִסְכֵּן אֶת סֵפֶר־הַלִמוּד שֶׁלוֹ. אֵיךְ הוּא יוּכַל לִלְמֹד בִּלְעָדָיו? הַחֲזִירוּ מִיָד אֶת הַסֵפֶר, וָלֹא – אוֹ וַאֲבוֹי לָכֶם!”

נִכְנַס הַמְטַפֵּל לַכְּלוּב, לָקַח אֶת הַסֵפֶר מִן הַקוֹפִים וְהוֹשִׁיט אוֹתוֹ לְאוּרִי.

“לֵךְ בְּנִי, לְבֵית־הַסֵפֶר,” אָמַר הָאִישׁ, “וְעַל הַסֵפֶר שְׁמוֹר מִכָּל מִשְׁמָר, כִּי בִּלְעָדָיו לֹא תּוּכַל לִלְמוֹד. בְּלִי דַעַת הֲלֹא תִּהְיֶה בְּדִיוּק כְּמוֹ הַקוֹפִים שֶׁלִי..”

לוֹקֵחַ אוּרִי אֶת הַסֵפֶר מוֹדֶה לַמְטַפֵּל וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ: “אוּוּוּוּוּוּף!” הוּא מַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת בִּשְׁבִילֵי הַגַן, וְהִנֵה קְרוֹנִית נוֹסַעַת עַל פַּסִים. אֵיזֶה יֹפִי! מִתְיַשֵׁב אוּרִי עַל הַקְרוֹנִית נוֹסֵעַ הָלוֹךְ וָשׁוֹב מִקְצֵה הַגַן אֶל קָצֵהוּ. כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָה נִמְאָס לוֹ לִנְסוֹעַ. הוּא יוֹרֵד מִן הַקְרוֹנִית וְאֶת הַסֵפֶר… מַשְׁאִיר בְּתוֹכָהּ.

“זֶהוּ זֶה,” חוֹשֵׁב אוּרִי “סוֹף סוֹף נִפְטַרְתִּי מִן הַסֵפֶר!”

יוֹצֵא אוּרי מִן הַגַן וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ:

“לְאָן כְּדַאי לָלֶכֶת עַכְשָׁו – הַבַּיְתָה אוֹ לְבֵית־הַסֵפֶר?” חוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב וּמַחֲלִיט: “אֵלֵךְ הַבַּיְתָה! הֲרֵי לְבֵית־הַסֵפֶר אֵין טַעַם שֶׁאֵלֵך, כִּי אֵין לִי סֵפֶר־לִמּוּד!”

שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב מַגִיעַ אוּרִי הַבַּיְתָה. הוּא נִכְנָס לְחַדְרוֹ, לוֹקֵחַ אֶת הַכַּדוּר וְיוֹצֵא לְשַׂחֵק בֶּחָצֵר. מַה יֵשׁ? הֲרֵי לִלְמוֹד אֵינוֹ יָכוֹל: אֵין לוֹ סֵפֶר!

שָׁעָה קַלָה שִׂחֵק אוּרִי בַּכַּדוּר, וּלְבַסוֹף הִתְעַיֵף וְנִכְנָס הַבַּיְתָה. מָה עוֹשִׂים עַכְשָׁו? מְשַׁעֲמֵם… פִּתְאֹם – דוֹפְקִים בַּדֶלֶת. נִגַשׁ אוּרִי וּפוֹתֵח אֶת הַדֶלֶת. בַּפֶּתַח עוֹמֵד שׁוֹמֵר גַן־הַחַיוֹת.

“מָצָאתִי סֵפֶר־לִמּוּד וְעָלָיו כָּתוּב שִׁמְךָ, יֶלֶד: מִהַרְתִּי לְהַחֲזִיר לְךָ אוֹתוֹ, כִּי יָדַעְתִּי כַּמָה תִּצְטַעֵר אִם הוּא יֹאבַד לְךָ”. כָּךְ אָמַר שׁוֹמֵר הַגַן, חִיֵךְ, לִטֵף אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל אוּרִי וְהָלַךְ לוֹ.

עָמַד אוּרִי, הֶחֱזִיק אֶת הַסֵפֶר בְּיָדוֹ וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ:

"הַסֵפֶר הַזֶה יֵשׁ בּוֹ כַּנִרְאֶה אֵיזֶה קֶסֶם… כָּל כַּמָה שֶׁאֲנִי מְנַסֶה לְהִפָּטֵר מִמֶנוּ – תָּמִיד הוּא חוֹזֵר אֵלַי! אֶפְתַּח אוֹתוֹ וְאֶרְאֶה אִם בֶּאֱמֶת יֵשׁ בּוֹ אֵיזֶה קֶסֶם.

פָּתַח אוּרִי אֶת הַסֵפֶר וְהִתְחִיל לִקְרוֹא בּוֹ. דַף אַחַר דַף הוּא קוֹרֵא, קוֹרֵא וְקוֹרֵא, וּפִתְאֹם הוּא מֵבִין דְבָרִים חֲדָשִׁים, וְגַם דְבָרִים שֶׁיָדַע וְלֹא הֵבִין. נָכוֹן, יֵשׁ קֶסֶם בַּסֵפֶר: כַּאֲשֶׁר מַתְחִילִים לִקְרֹא בּוֹ – קָשֶׁה לְהַפְסִיק

אוּרִי מַמְשִׁיךְ לִקְרוֹא – דַף אַחַר דַף… שָׁעָה וְעוֹד שָׁעָה… הַכַּדוּר מְחַכֶּה בְּפִנַת הַחֶדֶר. הַצַעֲצוּעִים נִשְׁכָּחִים וּמֻזְנָחִים… וְאוּרִי קוֹרֵא וְקוֹרֵא וְקוֹרֵא…

מֵאָז הִתְחִיל אוּרִי לִקְרוֹא סְפָרִים, וְשָׁעוֹת רַבּוֹת וּקְסוּמוֹת טִיֵל בֵּין דַפֵּיהֶם. אֵין סָפֵק – אוּרִי לֹא יִהְיֶה כְּמוֹ הַקופִים שֶׁבְּגַן־הַחַיוֹת!