שלשה סיפורי ידידות

שלושת הסיפורים שלפנינו נושאם אחד: ידידות נאמנה שאינה תלויה בדבר, מעין “אהבת דוד ויונתן”, היודעת רק תועלת הריע. ואשר למקורם – אין ספק שאינו יהודי.

סיפורים מסוג זה ידועים בשירה ובפרוזה עוד משנים קדמוניות בכל הלשונות הספרותיות¹, ומפורסם ביותר עיבוד שירי אחרון של נושא זה בבלדה המפורסמת של פרידריך שילר, “די בירגשאפט” (הערובה), שתורגמה שש פעמים לעברית, לראשונה על ידי י' אייכנבאום ב“קול זמרה”, לייפציג 1836, ולאחרונה על ידי י' ליכטנבום ב“מולדת” כרך ה. ומסתבר, כי הסיפורים העברים כולם מקורם ערבי או עובדו על פיו.

על הסיפור הראשון כבר הורה זקן, משה שטיינשניידר, כי הוא מתורגם מתוך הספר Dischplina clericalis פרק 2 ו-3 (על הידידות) למומר פטרוס אלפונסי (1110–1062)². מוצאו היה מספרד, ונקרא כיהודי בשם משה. הוא היה רופאו של אלפונסו השישי ובשנת 1106 המיר את דתו ונתכנה אחרי המרתו בשמו. כתביו של מומר זה אשר שנאת בני עמו מפעפעת בהם, נשתכחו כמעט מחמת חוסר ערכם אבל ספרו הנ"ל ערכו רב מחמת החומר המגוון השקוע בו ששאבו מחברו ממקורות שונים ובעיקר כנראה מערבית³.

בראשית הסיפור מובאים משלי פילוסופים על יראת השם ועל מעשים טובים, וכשמגיע עניין הידידות מסופר גוף הסיפור המורכב משני סיפורים: מעשה בחצי אוהב ומעשה באוהב שלם.

מקורו העברי – ספר “דברי הימים של משה רבינו” ועוד, קושטאנדינא רע“ו, דף לג, א; ויניציאה ש”ד, דף סה, ב. ועי' גם “בית המדרש” לא' ילינק חדר ו' עמ' 135.

מלבד מהדורות אלה יצא הסיפור גם ב“דברי הימים של משה רבינו”, ויניציאה שס“ה, ויחד עם תרגום צרפתי ע”י Aug. Pichard בספר Le livre d’Henoch פריס 1838.

הסיפור השני עוסק רק באוהב השלם. הוא מזכיר מלחמות וריגול ובא בו נושא הערובה המפורסם, וכמו כן נזכרת בו בקשתו של המלך להיות השלישי בין הידידים. בזה מתקרב סיפור זה לבלדה של שילר. סופו, הציטטה מ“פרקי אבות”, ניתוספה בלי שום ספק על ידי אחד המעתיקים.

מקורו – ספר “שתי ידות” לר' מנחם די לונזאנו, ויניציאה שע"ח, דף נ, א. ונאמר עליו שם: “בסוף מדרש קהלת אשר לי בכתיבת יד מצאתי זה”. וכמובן, אין אותו סיפור שייך כלל למדרש ונספח אליו על ידי מעתיק.

הסיפור השלישי, והוא המאוחר שבכולם, מסגרתו רחבה מאד, ונוספו לו דברים לצורך ושלא לצורך. לפי סיפור זה שני החברים הם יהודים ואחד מהם הוא רב (אף את שמותיהם יודע המספר), הוא מזכיר את חג הפסח וכן נזכרת בו שנאת ישראל של השופט העליון; ואין ספק שהכיר המספר את שני הסיפורים הקודמים הראשונים.

והנה בשעה שבסיפור הראשון לא מוסבר מדוע האוהב מספר אל"ף הוא רק חצי אוהב – ניתן כאן הסבר לכך, אם כי אינו מתקבל כל כך על הדעת, היינו שעשה מה שעשה בעל כרחו. חדש בו עניין המפתח, שלא נמסר יחד עם שאר המפתחות לידי בן האוהב, והפרדס. הסיפור בא בעצם לסיומו אחרי שאמר המלך לרב, כי הוא רוצה להיות החבר השלישי אתם, וכל מה שיוציא לטובת הנצרך יחייבהו בחלקו, אלא שכאן באה תוספת המספרת איך נושע החבר שירד מנכסיו. ועניין מוכרי התכשיטים אינו אלא חזרה על עניין מכירת התכשיטים וקנייתם, בראשית הסיפור, כשקנה האיש את הילדה השבוייה. משונה ורחוק הוא ההסבר למה לא עזר הרב לידידו אחרי שהעני. הטעם, כדי שלא לעשותו נצרך לבריות וחייב תודה לאדם, אינו משכנע, וחבל שלא נמצא הסבר אחר המתקבל על הדעת.

מקורו – ספר “עושה פלא” לר' יוסף שבתי פרחי⁴, ירושלים (תר"ס) חלק ב' עמ' א. הנוסח שם מסורבל מאד ומלא מליצות ונמסר כאן בקיצורים, אבל כל המוטיבים נשארו בעינם.

ספר חנוך

אמר חנוך הפילוסוף, המכונה בלשון ערב אדריס⁵, לבנו: בני, יראת אלהים תהי סחורתך וריוח יבא לך מאין יגיעה.

ואמר פילוסוף אחד⁶: הירא את יי כל בני חלד יראוהו, ושאינו ירא את יי הוא ירא את כל בני חלד.

ואמר הפילוסוף: אשר יאהב את יי יאמין אותו⁷.

ואמר ארוו“ש בשינ”ו⁸ : בן אדם, אם אתה⁹ באלהים מאמין ועושה רצונו, איך תאמר שתאהבהו, שאם תאהבהו תעבדהו ¹⁰, כי אם אשר יאהב יתרצה.

ואמר סוקראט לתלמידיו: שמרו שלא תהיו מתרצים, ואין מתרצים לאל בדבר אחד. אמרו לו: אדוננו, פרש¹¹ לנו זה הדבר. אמר להם: עזבו השקרים; כי השקר הוא, שיתראה האדם במעשיו עובד אלהים בסתר ובגלוי, ולא בכבוד האל ולשמו כי אם לכבוד עצמו, כדי שידעו בני אדם כי הוא עובד לי"י בסתר ויכבדוהו. ועוד יש שקר נסתר מזה, כי יש אדם המרחיק המעשה שזכרנו להודיע לבני האדם יראתו בסתר, כי אם יתענה בצום נפשו או יתן מהודו¹² לכל בסתר, וישאלוהו בני אדם על הדבר ויאמר: “אין”, או יענה: “האלהים יודע”, וכוונתו שיחזיקוהו בני אדם איש אמונות, כי אפילו הטובות שיעשה בסתר לא יודיעם לבני אדם, אבל יכסם ויסתירם מהם. ותדעו כי אדם נמלט מאחת מהשלש האלה ¹³. לכן השמרו מהשקר בשלשה ענינים שזכרתי ואל תיגעו עצמכם¹⁴, ותעיז נפשכם מבלי שכר. וחזקו ואמצו להיות מן המאמינים לכבוד הבורא לא בשכר בני אדם.

ואמר הפילוסוף: בן אדם, אם תשען על אלהיך באמונה תצליח בכל אשר תלך.

ואמר בלעם הפילוסוף, הנקרא בלשון ערב לוקמן¹⁵, לבנו: בני, אל תהיה חכם הנמלה חכמה ממך אשר אגרה בקציר מאכלה בחורף. בני, אל יהי השכוי ער ממך, כי הוא נעור בבקר, ואתה ישן. בני, אל יהי השכוי יותר חזק ממך, כי הוא מושל על עשר נשיו, ואתה לא תמשול על אחת¹⁶. בני, אל יהי הכלב שוע¹⁷ ממך, כי הוא יכיר מי יעשה לו טובה, ואתה תשכח המטיבים לך ולא תכירם, בני, אל תחשוב למעט השונא אחד ואל תחשוב רבים אלף אוהבים.

כי ארוו"ש הפילוסוף¹⁸ צוה את בנו לפני מותו ויאמר לו: בני כמה אוהבים קנית בחייך? ענהו בנו: כבר קניתי אוהבים עד מאה. אמר לו: בני, אמר הפילוסוף, אל תאהב ואל תהלל האוהב טרם שתנסהו ותבחנהו¹⁹. ותדע באמת, כי אני שנולדתי לפניך לא קניתי בכל חיי כי אם חצי אוהב, ואתה איך קנית מאה? ועתה לך ובחנם, אם תמצא בכולם אחד.

אמר לו: אבי, ואיך תיעצני שאבחנם? אמר לו: בני, לך וקח עגל אחד ומותתהו ונתחהו לגזרים ושימהו בשק, והשק יהיה מגולגל²⁰ בדמו מבית ומחוץ, ולך אל אחד מאוהביך ואמור לו: אלופי ורעי, הנני מפיל תחנתי לפניך שתקבור לי בביתך זה האיש אשר הרגתי, ואיש אל ידע מאומה, והצילני מן הצרה הזאת.

וילך בנו ויעש כן. וילך אל אחד מאוהביו ויאמר לו ככל אשר צוהו אביו. ויענהו האוהב: אוהבי, לא ושא המת על כתפך וקברהו, וסבול הצרה כאשר עשית הרעה, כי בביתי לא תכנס. וילך לכל אחד ואחד מאוהביו, וכאשר ענהו הראשון כן ענהו השני, וכן כולם.

וישב אל אביו ויגד לו אשר מצא אותו מכל אוהביו. ויאמר לו אביו קרה לך כאשר אמר הפילוסוף: רבים האוהבים במספר ולעת הצורך הם מעטים. ועתה לך אל האיש אשר אמרתי לך שהוא חצי אוהב ודע מה יענך דברו²¹. וילך ויאמר לו כאשר אמר להם²² אל אוהביו. ויענהו האיש ויאמר לו: בא עמי אל ביתי בסתר, שלא יראוך השכנים. ויוצא כל איש מעליו ואשתו וכל בני ביתו ויחפור הקבר בביתו. ויהי כי ראה הנער הבין הכל וידע את לבו. ויוציא העגל מן השק ויראהו לו מנותח ויודה לו על אמונתו הטובה ואהבתו הנכונה עם אביו. וילך ויספר לאביו אשר קרה לו עם חצי האוהב²³. ויאמר לו אביו: על זה האוהב אמר הפילוסוף, זה אוהב נאמן העוזר אותך בעת ישטומך הזמן²⁴.

ויאמר הנער אל אביו: הראית²⁵ מעולם אשר קנה אוהב שלם? ויאמר לו: לא ראיתיו אבל הוגד לי. אמר לו בנו: ספר נא לי, אולי אמצא אוהב כמוהו.

אמר לו: הגד הוגד לי, כי היו שני סוחרים, האחד במצרים והאחד בבבל, ויכירו איש אל אחיו לשמע אוזן, וישלחו איש אל אחיו כל משאלותם על ידי שליח. ויהי היום וילך הסוחר היושב בבבל בסחורה²⁶ אל מצרים. ויהי כשמוע הסוחר היושב במצרים את שמע אוהבו ונאמנו וילך לקראתו ויחבקהו וינשקהו, ויביאהו אל ביתו ויכבדהו ויעש לו משתה שמונה ימים ויראהו את כל בית נכתה ושרים ושרות²⁷ וכל מיני זמר אשר היו לו לביתו, ויהי ביום השמיני ויחלה הסוחר הבבלי, ויעצב הסוחר המצרי²⁸ עד מאד על חלי אהבו ויביא כל חכמי מצרים והרופאים. ויהי כי ראוהו הרופאים וימששוהו בזרועו ובראשו ויביטו אל מימי רגליו, ולא הכירו לו שום חולי בעולם, וידעו הרופאים כי באהבה אשר חלה. ויהי כאשר ידע הסוחר בעל הבית כי באהבה חלה אוהבו, ויבא לפניו וישאלהו, אם היתה²⁹ לו אשה בביתו שיאהב. ויען הסוחר החולה: הראה לי כל בני ביתך והחשוקה בלבי אראך. ויראה לו הסוחר כל נערות ביתו והשרות, אי זה מהן³⁰ יבחר, אחרי כן הראה לו כל בנותיו, ולא בחר בכל אלה. ותהי לסוחר נערה בתולה בביתו יפה עד מאד, אשר גדלה מקטנותה להיות לו לאשה, ויראה לו. ויהי כראות הסוחר החולה אותה אמר: בזאת הנערה חיי ומותי. ויהי כאשר שמע הסוחר בעל הבית דבריו ויתנה לו לאשה על כל מוהר ומתן שהיה לו לתת לה כמוהר הבתולות, ותהי לו לאשה. אחרי כן שב הסוחר אל ארצו בבל עם אשתו בשלום. ויהי אחרי כן לימים ויתגלגל הזמן על הסוחר המצרי ויאבד כל ממונו ויתרושש, ויאמר בלבו אלכה לי אל אוהבי הנאמן אשר כבדתיו בביתי ומלאתי חפציו ואתחנן לפניו שירחם עלי. וישם מגמת פניו ללכת אל בית אוהבו ערום ויחף וחסר כל טובה ויבא לבבל בלילה. ויתבושש ללכת אל בית אוהבו, אולי לא יכירהו ויגער בו ויוציאהו מביתו, שיראהו עני ורש, וישאר מחוץ לעיר בבית אחד. ויהי הוא שוכב במקומו ונותן אל לבו כל הקורות אותו, והנה שני אנשים נצים בעיר, ויהרוג אחד את חברו, ויברח הרוצח ויצא מן העיר. אז יצאו מן העיר אנשים וירדפו אחרי הרוצח, ויבואו אל הבית לראות אם היה שם הרוצח, וימצאו שם הסוחר לבדו, ויאמרו לו: מי רצח לאיש? ויאמר: אני, כי בחר מותו מחייו בעוני וצער. ויתפשוהו ויניחוהו במשמר. ויהי בבקר ויביאוהו לפני השופטים וישפטוהו למות, לתלותו על העץ. ויוליכוהו אל העץ, ויצאו אנשים רבים מן העיר לראות המשפט, כמנהג, וביניהם היה הסוחר אוהבו אשר בא זה באהבתו לבבל. ויראה זה הסוחר אותו ויכירהו ויאמר בלבו, כי זה הוא אוהבו אשר היה במצרים, ויזכור את כל הטובות אשר עשה לו ידע כי לא יוכל לשלם לו גמולו. ויאמר לשופטים: מדוע תעשו זה, כי אין לו משפט מות, ואנה תוליכוהו, כי לא זה הרגו, כי אני הרגתיו. ויהי כשמעם הדבר ההוא, ויאסרוהו במקומו ויוליכוהו אל העץ. ויהי הרוצח בין העם ולא הכירוהו. ויביט אל כל אשר עשה ויאמר בלבו: אני הרגתי זה, וזה יענש שלא הרגו ויתלה, ואני שהרגתי אנצל מן המות. אין זה כי אם סיבה מאת השם, אבל השם יתברך ויתעלה הוא הצדיק ואין בדרכיו עול ולא יתיר³¹ הרשע, וירא אני שמא יביאני השם למיתה קשה מזאת, ולכן אודה על פשעי ואמות עתה ואתכפר ואציל זה מן המות. ויבא הרוצח לפני השופטים ויקרא בקול גדול: אתם בעלי היושר והאמונה, לא תעשו עול במשפט ולא יהרג נקי במקום חייב. ובאמת תדעו, כי לא זה ולא זה הרגו לנרצח, ולא זה אמר שהוא הרגו אלא אולי בחר במותו מחייו. וגם זה לא אמר לכם להניחו, ואמר שהוא הרגו, אלא מפני שהוא אוהב אותו ונפשו קשורה בנפשו. ואכן אדונינו, הניחו לזה ולא יהרג נקי, כי אני הרגתיו, וטוב מותי בעולם הזה ולא אמות בעולם הבא. ויהי כשמעם דברי הרוצח ויניחו לסוחר ויאסרו זה ויוליכוהו אל העץ ויתלוהו.

ואחרי כן בא הסוחר הבבלי ויביאהו הסוחר המצרי אל ביתו ויתן לו חליפות שמלות וילבישהו. וישאלהו על הקורות אותו ויספר לו כל קורותיו ויכבדהו ישימהו לאב ולאדון לכל ביתו וכל אשר יש לו נתן בידו.

נשלם ספר חנוך תהלה לאל עולם

מעשה בשני אוהבים

מעשה בשני אנשים שהיו אוהבים זה את זה אהבה נפלאה וכל אחד מהם היתה נפשו קשורה בנפש חברו, ומפני רוב המלחמות הוכרחו ונפרדו³² איש מעל אחיו וישבו בשתי³³ מלכיות. ויהי היום ויבא האחד בעיר חברו, ויוגד למלך ההוא ויחשבהו מרגל לפי שבא מעיר אויבו, ויצו להרגו. וכשראה שכלתה אליו הרעה מאת המלך נפל לפני רגליו ויבך ויתחנן לו, שיעשה עמו צדקה אחת. אמר לו³⁴ המלך: ומה היא? אמר לו: אדוני המלך, סוחר גדול הייתי ורוב סחורותי נתתי לאנשים באמונה ולא כתבתי עליהם שטר ואשתי ובני אינם יודעים מהם, ואם אמות ולא אודיעם ולא אכתוב שטרות על הלוקחים ישארו בני עניים מרודים, ועתה אלכה נא ואעשה זאת ואשוב. אמר לו המלך: ומי יאמין שתשוב? אמר לו: אדוני המלך, הנה חברי זה שהוא יושב בעירך יערבני. אמר המלך לחברו: אתה תערבנו, שאם לא יבא לזמן שאקבע לו תמות אתה. אמר לו: כן, אדוני המלך, אנכי אערבנו נפש תחת נפש. אמר המלך: בחיי אני אראה היהיה כדבר הגדול הזה. מיד נתן לו זמן ללכת ולשוב חודש ימים. וביום האחרון מהחודש, והמלך היה מיחל כל היום אם יבא האיש, ויהי השמש לבא עדיין האיש לא בא. ויצו המלך להביא את חברו בבית הסוהר להתיז את ראשו. מיד הוציאוהו ברחוב העיר וישימו החרב על צוארו, והנה קול שאון בעיר לאמר: הנה בא האיש. ויבא האיש וירא את חברו מוכן ליהרג ויקימהו מהארץ ויקח החרב לשומה על צוארו, וגם חברו עשה כן. ויהיו שניהם אוחזים בחרב, זה אומר: אני אמות, וזה אומר: אני אמות תחתיך. וכראות המלך, כי הפליאו לעשות באחרונה מן הראשונה, תמה מאד הוא ושריו. ויצו המלך ויסירו החרב מעל שניהם, וימחול להם ויעשרם עושר גדול ויאמר להם: בבקשה מכם, אחרי היות חוזק אהבה כזה ביניכם, עשו אותי שלישי לכם. ויהיו חברים למלך מן היום ההוא והלאה. ולכן אמרו רבותינו ז"ל: “וקנה לך חבר”³⁵.

מעשה האוהב וחצי

מעשה ברב אחד בקושטאנדינא שהיה עושה גם בסחורה וזכה לתורה וגדולה במקום אחד. היה לו בן יחיד³⁶, חמד בחורים, והבן בילה את זמנו עם בני גילו, שחשבם לאוהבים נאמנים, והוציא עליהם ממון הרבה. הוכיחו אביו על כך, ואף אמו דיברה על לבו, ולא קיבל תוכחה.

ויהי כאשר דיבר אליו אביו בעניין זה השכם והערב ולא שמע אליו אמר לו: בני, אמור נא לי כמה ידידים נאמנים לך שאתם מוצאם ראויים לבלות אתם את זמנך ולהוציא עליהם את הוננו? ענה הבן: ידידי מרובים מאד, אבל אוהבים נאמנים בבחינת אחים אשר נפשם קשורה בנפשי יש לי מאה. אמר האב: דבר זה תמוה בעיני עד מאד! אני, שהנני זקן בא בימים, לא זכיתי אלא לאוהב וחצי, ואתה, שהנך רך בשנים, וכבר רכשת לך מאה אוהבים! ענה הבן: ואף על פי כן דברי נכונים בלי שום ספק. אמר האב: עשה נא נסיון וייבחנו דבריך ונדע. הסכים הבן ושאל, מה יעשה? אמר האב: שחוט נא כבש אחד, ותחתוך ראשו ממנו וכשהוא מלוכלך בדמו תשימהו בתוך שק. וכשעה מאוחרת בלילה תלך לאוהבך הנאמן ביותר ותדפוק על דלת ביתו. וכאשר תיכנס אל ביתו תראה לו פנים זועפות ותספר לו, כי פרץ ריב בינך ובין אחד מרעיך, ולבסוף קמת עליו והרגת אותו. וכעת אתה בצרה גדולה ומבקש ממנו להחביאך בביתו. ואין אתה יכול לבא לבית אביך מחשש שבא יבואו לחפש אותך בביתו, וגם כדי שלא לצער אותו. אז יבחן אוהבך באהבתו.

ויעש הבן כדברי אביו, ויבא אל בית אוהבו כמדובר. פתח לו האוהב ושאל אותו כמובן מה הביאו בשעה מאוחרת כזאת אל ביתו? והבן השיב לו מה שהשיב. אמר לו האוהב: אמנם ידיד אביך וידידך אני, והנני מוכן לעשות בשבילך כל דבר, אבל אין ביכלתי לסכן אותי ואת ביתי בדבר הזה שאני מחביא רוצח. בכה הבן והפציר בו, שיציל את נפשו, ולא שמע לדבריו. הלך לנסות את מזלו אצל שאר האוהבים, ועשה זאת במשך כמה לילות, ולא מצא ביניהם אפילו אחד שרצה לעמוד לו בעת צרתו.

בא אצל אביו ואמר: צדקת אבי, וניחמתי ממעשי הראשונים ומבטחוני באדם, ועתה הודיעני נא, מי הוא אוהבך ואראה מה הוא. ענה האב: בני, לא אוכל למלא את שאלתך. אוהבי יושב בעיר רחוקה. אבל חצי אוהבי יושב בעירנו, ואם תרצה לנסותו תוכל לעשות זאת.

עשה הבן כמעשהו הקודם ובא אל חצי האוהב.

ויהי כאשר שמע האיש את דברי בן ידידו ויאמר לו: ידידי בן ידידי, הסכלת עשה וסכנה גדולה רובצת על האיש המביאך אל ביתו. ואמנם לא הייתי מכניס לביתי שום אדם אחר במצבך. אבל אתה, שהנך בן אוהבי, היכנס נא ואסתירך, ובתנאי שלא תתחבר עוד עם מרעים. וילן שם בלילה ההוא, ובטרם עלה השחר אמר לחצי האוהב, כי הוא רוצה ללכת אל אביו, שלא ידאג לו. ובאור היום הן לא יוכל לעשות זאת.

בא הבן וסיפר לאביו את כל אשר קרהו ואמר לו: מפיך, מר אבי, שמעתי, כי איש זה הוא חצי אוהבך, והרי הוא אוהב שלם מאין כמותו. ענה לו האב: אם תדקדק בדבר תבין שאינו אלא חצי אוהב. בזה שאמר לך, כי הוא מסתכן במעשהו ורק משום שאתה בן אוהבו הוא עושה זאת – גילה לך שאינו עושה מה שעושה אלא בעל כרחו, ולכן הוא רק חצי אוהב, שכן אוהב שלם עושה ואינו שואל ואינו מהסס ואינו רואה סכנה. ביקש הבן: הודיעני נא כעת, מי הוא אוהבך השלם ואסע אליו ואשמח בו, לא רצה האב להגיד לו, כי זקן היה האיש ולא רצה שיצא בנו למרחקים. פנה לאמו, אם כי גם היא לא הסכימה לדבר תחילה ולא רצתה ליפרד מעל בנה, הפצירה אף היא באביו, שיאמר לבנו מי הוא אוהבו השלם וישלחהו אליו. גילה האב לבנו כי שים אוהבו הוא שלמה וכי הוא גר באלכסנדריה של מצרים, ויסע אליו.

ויהי כאשר בא לאלכסנדריה וישאל מיד על האיש, ויראו לו את ביתו, בית עשירים. בא אליו וכאשר אמר לו מי הוא נשק לו באהבה רבה וכיבדהו כבוד גדול. ראו אנשי האיש את אהבתו הגדולה לבחור וישאלו, למה זה ועל מה זה? ויאמר להם: הבחור הזה הוא בנו של ידיד נאמן שלי אשר אני מכיר אותו למעלה משלושים שנה, והוא גדול בתורה ובחכמה ולאהבתנו אין חקר. הנה כל הזמן חשקה נפשי לראותו, ועתה שזכיתי לראות את פני בנו הרי הוא חשוב בעיני כאביו. הניח את כל עסקיו ועשה לו משתה שבעת ימים, ומרוב חיבה לא זזה ידו מתוך ידו. וכעבור שבעת ימי המשתה אמר האיש לבחור: עסקי מרובים ולא אוכל להניחם זמן רב בידי אחרים, ולכן תסלח לי אם לא אהיה במחיצתך תמיד אלא בשעות הפנאי. ואתה התחבר נא עם בחורים טובים בני גילך, שאני מציגך לפניהם, ותבלה זמנך בנעימים בבית ובחוץ. ואני מוסר לך את מפתחות ביתי, כי כל ביתי פתוח לפניך, והישר בעיניך תעשה. היו החברים טובים ביותר וחברתם נעמה לו.

פעם אחת אמר בלבו: הרי מפתחות הבית בידי, לא אצא היום עם החברים ואסתכל בבית ובחדריו. פתח את החדרים וראה פלאי פלאים כיד העשירות אשר לבעל הבית. גם בגנים שעל יד הבית טייל, ועיניו לא שבעו מראות הדר הבריאה. ובאחד הגנים ראה בחומה חור קטן. נסתכל וראה פרדס עם ברכת מים חיים, בנויה מאבני שיש, ומסביב לה שושנים ופרחים ושער עשבי בשמים. ונערה אחת ברה כחמה ויפה כלבנה נמצאת בתוך הפרדס עם שבע נערות הראויות לה לשרתה. רצה ליכנס לא היה בידו מפתח לאותו פרדס. עלה חשד בלבו, על שום מה לא מסר לו אוהב אביו גם מפתח לפרדס זה? מי יודע, שמא יש כאן דבר עבירה? וידוע, שהמצרים שטופים בזימה.

ויהי בערב בחזור האיש מעסקיו לביתו, וישאל את הבחור, איך בילה את היום? ויאמר לו, כי עבר עליו היום בנעימים בבית. לא גילה לו מה שבלבו, אבל בשעת הסעודה לא אכל כראוי ואף הראה פנים עצובות. שאל האיש על סיבת העצבות ולא קיבל תשובה בפה מלא. והבחור הלך ונתעצב מיום ליום ועל שאלות אוהב אביו לא השיב תשובת אמת. ביקש האוהב את אחד החברים שישאל על סיבת עצבותו. ויהי כאשר הפציר בו ויספר לו על חשדו. הגיעו הדברים לאזני האיש, וכיוון שפיקח היה החליט בלבו לספר לו דברים כהוויתם.

קרא לו אל חדר משכיתו ואמר לו: דע לך בני, כי הייתי מאז ומתמיד סוחר בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות, ונתפרנסתי בכבוד כאחד העשירים אשר בארץ. והנה נהפך עלי פתאום הגלגל וירדתי מטה מטה עד שסבלנו אני ומשפחתי חרפת רעב. ופעם אחת בערב פסח אמרה לי אשתי: למה תחכה? קח את החפץ האחרון אשר נשאר עוד לנו ולך ומכרהו בשוק ונעשה פסח. לקחתי את החפץ ויצאתי אל השוק. הכריז שם סרסור אחד על מכירת ילדה שבויה בת ישראל. נכמרו רחמי על הילדה ואמרתי לסרסור, כי אם אוכל לקנות את הילדה בחליפים בחפץ שבידי הנני מוכן לקנותה. הסכים המוכר ולקחתי את הילדה. ואם כי ידי היו ריקות ובביתי אין פרוטה לפרטה – שמחתי מאד על שזכיתי לפדות בת ישראל. הלכתי הביתה וקיוויתי לחסדי השם. והנה בהיותי בדרך נתקרב אלי איש אחד ואמר לי: מצבי דחוק ואין בידי לעשות את הפסח. הסכמנו אני ואשתי למכור את התכשיטים שקניתי לה בימים טובים מאלה. ועתה אם אלך בעצמי אל הסוחרים לא יתנו לי אפילו חצי ערכם, אבל אתה, שהנך בקי בדברים ויודע את הסוחרים, אם תמכרם ישלמו לך כערכם. הסכמתי למכרם והמשכתי בדרכי. לא הספקתי להגיע לביתי ופגשני מכר אחד ודברים בפיו: אין שלום בביתי, כי אשתי רוצה שאקנה לה תכשיטים יקרים ומציקה לי, ובעיקר גוברת המריבה בערבי ימים טובים. כיום גמרתי בלבי לעשות את רצונה ולזכות בשלום. אבל אם אלך לקנות בחנויות ידרשו ממני כסף רב, ולמה לי לבזבז את כספי? והיות שאני מכיר אותך כאיש ישר – אבקש ממך שאתה תקנה את התכשיטים, ותקיים בזה גם מצוות עשיית שלום בין איש לאשתו. אמרתי לו: ישועת השם כהרף עין? יש בידי תכשיטים כרצונך. ומיד הראיתים לו. שילם לי מחירם ואף הוסיף לי מתנה על קורת הרוח שגרמתי לו. חיפשתי את בעל התכשיטים, מסרתי לו את כסף הפדיון ונתן לי אף הוא דמי תיווך כראוי. היה לבי טוב עלי בראותי, כי בזכות הילדה שוב נתרומם מזלי.

באתי הביתה שמח. ובראות אשתי את ידי ריקות וכי במקום מאכלי פסח הבאתי פה נוסף לבית – התמרמרה עלי מאד. הרגעתי אותה וסיפרתי לה מעשה שהיה. בירכה את השם ואמרה: יהי רצון שהשם יברך אותנו תמיד בגלל הנערה ויזכור לנו לטובה! מיד יצאתי לקנות צרכי החג, וגם בהליכה זו נתמזל מזלי. רווח לי וחגונו את הפסח בשמחה רבה. וכיוון שראינו כי גדול הוא המזל שהביאה לנו הילדה אהבנו אותה מאד. והיא עצמה יפתה הרבה, וגם חכמה היתה, ותמצא חן וחסד בעיני כל רואיה. פחדנו לשלומה פן יבולע לה, ובניתי לה פלטין מיוחד בתוך פרדס, ונתתי לה שבע נערות לשעשע אותה ולשמור עליה. זה הוא סוד הנערה.

שמע הבחור את הדברים ותגל נפשו. והאיש הכיר בו, כי נכנסה אהבת הילדה בלבו. ואמנם הבחור הודה לו, כי אוהב הוא את הנערה. הסכים להשיאה לו ועשה את החתונה כיד המלך.

ויהי כאשר עברה שנה מיום בוא הבחור אל בית האיש ויאמר למיטיבו, כי הגיע הזמן לשוב לבית אביו, כי הבטח הבטיח לו כי ישוב אליו כתום שנה.

עשה האיש את רצונו ושלח אותו בכבוד גדל ובכבודה רבה לחיים ולשלום.

ויהי כבוא הבן עם אשתו הביתה – ותבוא השמחה במעונם, והבן סיפר לאביו את כל פרשת היותו בבית אוהבו והוסיף כי אוהב אמת הוא אוהב אביו ואין כמוהו בכל העולם.

לא עבר זמן רב ושוב נהפך הגלגל על האוהב אשר במצרים וירד מטה מטה. וכיוון שבאה עניות לבית באה גם מריבה, ואשתו מררה את לבו באמרה, כי מחמת שהוציא את הילדה מביתו ירד מזלם. ולו היה שואל את פיה לא היה עושה זאת, וכדומה בדברים, כדרך הנשים. אף אמרה לו, כי לכל הפחות יודיע לאוהבו, הרב אשר בקושטאנדינא, על מצבו ויבקש את עזרתו. תחילה לא רצה האיש לשמוע בקולה, כי לא רצה לשים בטחונו באדם, ואפילו הוא אוהבו, אבל כאשר הציקה לו מאד בדבריה ולא היה יכול לסבול יותר את צערה ואת מרת נפשה כתב בדמע לאוהבו וביקש את עזרתו.

קיבל הרב את מכתבו ולא השיב לו. והאיש כתב לו עוד כמה פעמים, אם כי לא מרצונו הוא כי אם למלא רצון אשתו, ולא קיבל שום תשובה.

ויהי כאשר ראתה האשה כי אין תשועה מאוהב בעלה ותקנטר אותו בדברים אלה: כך נאה וכך יאה לך! אתה קיבלת את בנו בכבוד גדול, כבנך ישב בביתך, ואף נתת לו את מזלנו הטוב, את הילדה אשר הביאה ברכה אל ביתנו, והוא אפילו אינו טורח להשיב על מכתביך. ועתה, סע נא אליו ולא יוכל לסרב, לא שמע תחילה בקולה, אבל לא יכול היה לעמוד בזה זמן רב, והסכים לנסוע. לא היו לו דמי נסיעה ונסע בתורת מלווה לסחורה ששלח סוחר אחד לקושטאנדינא.

הגיע למחוז חפצו, והוא לבוש סחבות, והתבייש לבוא כך לפני אוהבו, ולא ידע מה לעשות. ראה שאין לו ברירה והלך כך אל אוהבו הרב. פתח לו השמש את הדלת ומסר לרב, כי פלוני ידידו רוצה לדבר אתו. צעק הרב על שמשו, למה הוא מטריחו ומביא לו אנשים שאינו מכיר אותם? הוא אינו יודע את האיש ואף לא שמע מימיו את שמו. שמע האיש, נתעצב מאד בלבו ונתחרט על אשר בא הנה. ועוד רעה חולה: אין לו מקום ללון, ואף אין לו כסף לחזור לביתו, נתעייף וביקש את נפשו למות. וכיוון שלא רצה לאבד את עצמו לדעת גמר אומר בלבו לשכב ברחוב העיר, וכאשר יעברו אנשי המשמר בלילה יחשדו בו שהוא גנב וגזלן ויהרגו אותו. שכב באשר שכב, וכאשר עברו אנשי המשמר בלילה שאלו אותו, מה מעשהו שם, ואמר, כי הוא גנב. אמרו איש אל רעהו: השמע אדם מימיו, כי גנב יכריז על עצמו שהוא גנב? לא ידעו מה לעשות בו ויביאוהו אל שופט העיר. תמה גם השופט על האיש האומר על עצמו, כי הוא גנב, ולא רצה לעשות לו דין. הביאוהו לפני השופט העליון, ואף הוא תמה כראשונים ולא רצה לעשות מעשה. הביאוהו לפני המשנה למלך, שיאמר מה דינו, ובינתיים נאספו סביב האיש ומלוויו קהל רב. היה אותו משנה למלך שונא ישראל, וכאשר שמע כי האיש המובא הוא יהודי, אמר מיד: תלוהו כמשפט הגנבים! הוליכוהו למקום התלייה, והוא הולך בשמחה ובתקווה ליפטר מחייו המרים.

ובעיר נודע, כי יהודי מארץ נכרייה נמצא ברחוב העיר בלילה והוא אומר, כי הוא גנב, וסופו תלייה. ואף לאוהבו הרב המתנכר לו הגיעה השמועה. מיד נזדרז לבוא אל מקום התלייה, והנה אוהבו עוזר במו ידיו לתליין לתת את החבל על צוארו. מיהר להוריד את החבל ולהעלותו על צוארו הוא, והלה העלהו שוב על צוארו. וכך עמדו, זה מושך את החבל ושם אותו על צוארו וזה שם אותו על צוארו.

והמלך ישב בבית מלכותו וראה עם רב מתאסף ברחוב, וישאל על כך, ויספרו לו את הנעשה וכי רב העיר מוריד את חבל התלייה מעל צואר הגנב ושם אותו על צוארו. ויתמה המלך על הדבר ויצו לפטור את שניהם ולהביא לפניו את רב העיר אשר השתדל כל הזמן להוריד את החבל מעל צואר האיש שעמדו לתלותו.

בכה האיש על רוע מזלו ועל אוהבו שלא נתן לו למות; וראה בזה מעשה איבה נוסף על איבתו שלא רצה לעזור לו ולתמוך בו.

ורב העיר הובא לפני המלך. ויאמר לו המלך: ניכר בך שאתה חכם, ואם כן מה ראית להסיר את החבל מצואר גנב נבזה ולשימו על צוארך? ענה לו הרב: אדוני המלך, האיש הזה איש גדול היה, איש עשיר וישר, ואינו גנב. למעלה משלושים שנה אני מכיר אותו ואת טוב לבו, ואנחנו ידידים ואוהבים זה את זה מאד מאד. וגם כאשר בא אליו בני לפני כחמש שנים היטיב עמו ואף השיא לו ילדה שהביאה מזל לביתו ויקרה בעיניו מכל. ואמנם מאז יצאה הילדה מביתו נהפך עליו הגלגל עד שהגיע למה שהגיע. וכיוון שאינו רוצה לאבד את עצמו לדעת אמר, שהוא גנב, בתקווה שידונו אותו למות. ואם תשאל: מדוע לא גמלתי לו טובה כטובתו? – אענה לך, אדוני, כי לא רציתי להגדיל צערו בזה שהוא נצרך לבריות, והוא שונא מתנות, ואף שלא לקפח את שכרו בבא. וכל הזמן חיפשתי דרך של כבוד לעזור לו, ובינתיים הגיעתני השמועה שהגיע עד שערי מות, ואז רציתי למסור נפשי תחת נפשו.

ויהי כאשר שמע המלך את הדברים האלה ויאמר: לא שמעתי מימי על אהבה גדולה כזאת בין אנשים, ורצוני הוא להיות חבר בחברתכם אף אמר לו, כי ישתדל שהאיש ישוב לביתו וימצא לו די מחייתו, וכל מה שיוציא על כך יחייבהו על חלקו, חלק שלישי³⁷.

והרב הלך וערך תכנית לעזור לאוהבו. ויקרא לשני אנשים נאמנים וימסור להם אבנים טובות ומרגליות. וכך אמר להם: לכו ומצאו את העני שרצו לתלותו, נחמוהו בדברים, וכאשר תראו שנתיישבה עליו דעתו במקצת תאמרו, כי שמעתם עליו שהיה לפנים סוחר באבנים טובות ומרגליות ובקי בהן ובערכן, וכיוון שירשתם תכשיטים מאבותיכם, ואינכם בקיאים בדברים, יעריך אותן כפי ערכן, ויקבל שכרו, והוא ודאי יסרב תחילה, ורק אחרי דין ודברים יעשה את המעשה, ועליהם לרשום את דבריו כפי אשר יאמר. וכאשר יגמרו את הרשימה יאמרו לו: המתחיל במצווה אומרים לו גמור. וכמו שהערכת את התכשיטים, כך גם תשתדל למכרם, ואנחנו בוטחים בך שלא תרמה אותנו.

עשו האנשים כאשר נצטוו וטרחו הרבה עד שגמרו את הרשימה. וכאשר רצו למסור לידו את התכשיטים – לא רצה לקבל אותם בשום אופן. מה עשו: השאירו את החפצים בידיו וברחו.

וירדוף האיש אחרי שני האנשים ולא מצאם, ונצטער צער רב על שעליו לשמור על תכשיטים שאינם שלו.

עברו שלושה ימים, והרב קרא לשני אנשים אחרים, ויאמר להם: קחו את הרשימות והעתיקו אותם ותחפשו את האיש שרצו לתלותו. והיה כאשר תראוהו מרחוק תתחפשו כאנשים המדברים בינם לבין עצמם ותשיחו על גודל צערכם, כי הגיע זמן פקודת המלך ואין דבר בידכם. אף תוסיפו לדבר באופן אשר ישמע, כי כבר חיפשתם אצל כל הסוחרים ולא מצאתם אבנים טובות ומרגליות בשיעור זה וזה ובמשקל כך וכך. והוא ודאי כאשר ישמע את דבריכם יציע לכם את התכשיטים אשר בידו. ואז תקנו ממנו ותתנו לו כל אשר ידרוש.

עשו האנשים כמצוות שולחם.

והאיש שמע את שיחתם של האנשים ורצה לעזור להם. שאל אותם, מה דאגתם? ויאמרו לו במעין גערה: הניח לנו בצערנו! הפציר בהם וסיפרו לו דברים אלה: המלך ציווה עלינו, להביא לו במשך שלושה ימים כך וכך מרגליות במשקל ובכמות, והנה הגיע היום האחרון ואין בידינו כלום. ואנחנו הרי מוכנים לשלם כל מחיר. אמר להם האיש: אל תצטערו וירחם השם. כמה תכשיטים אתם צריכים? השמיעוני את דברי רשימתכם. קראו באזניו את דברי הרשימה, והנה נמצאו בידו כל התכשיטים שנתבקשו בשם המלך, ואמר להם כי הוא אינו אלא שומר עליהם. הודו לו בפה מלא על הטובה אשר עשה עמם ועל אשר הציל אותם מחמת המלך ושאלו אותו על מחיר התכשיטים. נקב את מחירם ושילמו לו וגם הוסיפו לו מתנה וילכו לדרכם.

והסוחר, אחרי מכרו את התכשיטים, הלך לבקש את שני האנשים אשר הניחו בידו את רכושם, והכסף מכביד עליו מאד. חשש לגנבים ושכר לו חדר בפונדק אחד ושמר על הכסף במקום בטוח ביותר. למחרת הלך שוב לחפש את האנשים. כך עשה משך כמה ימים, ולא מצא איש מהם. הירהר בדעתו, כי לא היו אנשים אלה אלא מלאכים, ודאי שלחם הקדוש ברוך הוא כדי לעזור לו בענייו. לבסוף הלך וקנה סחורה, שכר לו ספינה וחזר לעירו.

שמעה אשתו ותצא לקראתו ודברים אלה בפיה: הן אמרתי לך, שתקום ותסע לאוהבך, והוא יעזור לך. ותודה לאל שנושעת. ענה ואמר: ארור הגבר אשר יבטח באדם. אוהבי לא עשה לי שום טובה, וגם בנו לא עזר לי, ואפילו לא ראיתי אותו, רק האלהים הטוב היה בעזרי, ושלח אלי מלאכים בצורת אנשים להושיעני, וסיפר לה את כל העניין.

מאז נתרומם שוב קרנו של האיש ועלה מעלה מעלה בסולם העשירות.

ויהי כאשר שמע אוהבו הרב אשר בקושטאנדינא, כי חזר לאיתנו כבראשונה, ויכתוב לו מכתב, ובמכתב כתוב לאמר: שלום עליך אהובי אשר כנפשי! שמחתי באומרים לי, כי השם ריחם עליך והשיבך על כנך. וזכור ואל תשכח, כי אהבתנו היא כיתד התקועה בל תמוט לעולם. ולא עוד אלא שנוסף עלינו כעת המלך המרומם, בחינת חוט המשולש. ושמא יש בלבך עלי, שגמלתיך רעה תחת טובה ולא עזרתיך בעת צרתך – הנני להודיעך, כי לטובתך נתכוונתי: לא רציתי להכשילך, שיהיה בטחונך בי ותאמין באדם. והצער שציערתיך בהסתר פנים יהיה לכפרת העוונות.

נשק האוהב את המכתב וידע את אשר לפניו. וכך חזרו הידידים הנאמנים לאהבתם יותר מבראשונה, והמלך היה השלישי בחבורתם. ויהיו הם ובניהם אהובים וריעים כל ימי חייהם. ברוך השם לעולם אמן³⁸

תוספת

בספר “עומר השכחה”, ליוורנו תקל"ח, מובא סיפור זה בשם “חכמי המוסר” שהוא דומה במידה מסויימת לנושא שלושת הסיפורים הקודמים: “איש אחד היה נדיב ביותר. כל כך היה נדיב, עד שבא לו איש אחד בלילה ואמר לו: פלוני הוא מבקש להרגני, והוא עומד במקום פלוני, מצפה מתי אעבור ויכני בחרבו הקשה. אמר לו: תן לי כליך ומלבושך ואעשה עלי, ואתן נפשי תחתיך, כי אדמה לו, שאתה הוא, בחושך, ואתן מותי תחתיך, כי יהרגני ותוכל. ונתן לו מלבושו, והלך. והכירהו, ואמר לו: מי אתה. אמר לו: אני פלוני שאתה מבקש. אמר לו: לאו. באופן שגילה לו העניין. אמר לו: כל עוד שיש בך נדיבות עד זאת המדרגה, גם אני מחלתי לו מחילה גמורה, מחילה עולמית”.

ושמעתי, ואיני זוכר ממי שמעתי, כי גרעין הסיפורים הללו הוא הכתוב בויקרא יט, יח: "ואהבת לרעך כמוך אני ה' “, כלומר: אם אדם אוהב את חברו אומר הקב”ה: אני השלישי ביניכם.

רשימה ביבליוגרפית

הספר הקטן “צוואת ריב”ש" פתח שורה של ספרים קטנים בחסידות, שאינם אלא ליקוט דומה לו בשינוי סדר ונוסח ובהשמטות ותוספות שונות. כוונתי היא לספרים “דרכי ישרים”, “ספר מרבי ישראל בעל שם טוב” ו“ספר קטן”, שיירשמו כולם להלן רישום ביבליוגרפי לפי מהדורותיהם.

הרבה מן הדברים שבספרים אלה נתפרסמו גם ב“ליקוטים יקרים”, שהובאו לבית הדפוס על ידי ר' שמואל בר יהודה ליב סג“ל, דפוס ראשון: לעמבערג תקנ”ב¹, וגם ב“כתר שם טוב” המלוקט על ידי ר' אהרן הכהן מאפטא, דפוס ראשון: זאלקווא תקנ“ד-תקנ”ה².

אין בידינו ידיעה ברורה מתי נדפס ספר “צוואת ריב”ש" בפעם הראשונה. הביבליוגרפים רושמים: חש“ד [תקנ”ב] (פרידברג עמ' 867 סי' 117/1) וכן: חמ“ד תקנ”ג (בן יעקב עמ' 507 סי' 58; פרידברג עמ' 867 סי' 117/2; דובנוב, “תולדות החסידות”, עמ' 388, סי' 69). ודוד כהנא אומר בספרו “תולדות המקובלים, השבתאים והחסידים” כרך ב' (תרפ"ז) עמ' 107: “וכן נדפס שם [בזאלקווא] הספר “צוואת ריב”ש (מתי?), ובשנת תקנ”ג נדפס שם ספר זה בהסכמת הרבנים“. הדפוס הראשון שהיה לפני ותאריך עליו הוא חש”ד תקנ“ד (סי' 3), אבל יתכן שדפוס זאלקווא חש”ד (סי' 5) קדם לו³.

נראה שאותו ספר זכה לפרסום רב מחמת קטנותו ומחירו הזול, והמתנגדים ראו בו סכנה ליהדות אפילו יותר מן הספר הראשון של החסידות, והוא “תולדות יעקב יוסף” לר' יעקב יוסף מפולנאה, דפוס ראשון: קארעץ תק“מ, שנשרף בבראד בשנת תקמ”א; והוא גם נשרף בווילנא בפקודת הגאון ר' אליהו פסח שנת תקנ“ו ב”אספה רבה קודם ביעור חמץ" על יד בית הכנסת (“דביר” א' (תרפ"ג) עמ' 302 סי' 4 ודובנוב עמ' 243). ובגליציה הוכרז בשנת תקנ“ט חרם על “איזה ביכלך המכונים צוואת ריב”ש ולקוטי יקרים” (דובנוב עמ' 455–456).

כמה דברים שבספר, ובעיקר דברים על התפילה⁴ ועל לימוד התורה, העלו את חמתם של המתנגדים. ואפילו אחד מגדולי הצדיקים, ר' שניאור זלמן מלאדי, לא היתה רוחו נוחה מניסוח הדברים ב“צוואה”, אם כי אישר את אמתתם. וזה לשונו ב“אגרת הקודש” (“תניא” דף קלח א-ב): “להבין אמרי בינה מ”ש בספר הנקרא צוואת ריב“ש, הגם שבאמת אינה צוואתו ולא ציוה כלל לפני פטירתו, רק הם אמרותיו הטהורות שלקטו לקוטי בתר לקוטי ולא ידעו לכוין הלשון על מתכונתו, אך המכוון הוא אמת לאמתו… ומ”ש המלקט שרתה, לא ידע לכוין הלשון בדקדוק, כי הבעש“ט ז”ל היה אומר ד“ת ב[לשון] א[שכנז] ולא בל[שון] הק[ודש], ור”ל: נתלבשה".

ונראה כי כדי להסיר התנגדות ומחלוקת ומשום דרכי שלום הדפיסו כמה מדפיסים ברוסיה את ה“צוואה” בשינוי סדר, שינוי שם ובהשמטות ובתוספות, אבל עם זה הופיע גם בשמו המקורי במשך כל השנים עד היום הזה. השם “צוואת הבעש”ט" שבה את הלב יותר מכל שם אחר.

ה“צוואה” אינה כמובן צוואת ריב“ש ממש, כפי שהעיר בעל התניא, ואף על פי כן הובא מתכנה ב”צואות גאוני ישראל" לישראל אברהמ’ס, פילאדלפיא תרפ“ז עמ' 295–300, וכן נזכרה ב”מפתח הצוואות" לדובער וואכשטיין ב“קרית ספר” שנה י“א (תרצ“ד-תרצ”ה) עמ' 378 סי' 99. ואברהמ’ס אומר בדברי הפתיחה ל”צוואה" שם עמ' 296: “דברי הצוואה הזאת לקוחים מן העזבון הספרותי של ישעיה מינאווא, אשר קבל אותם מן הבעש”ט בשיחותיו עמו פה אל פה".

והרי כמה השוואות בין הספרים השונים, ולא הבאתי אלא דברים שהם דומים ממש בספרים הללו:

צוואת ריב"ש, לבוב 1863	דרכי ישרים, לעמבערג 1865
ה ב: איתא בספרא…	א ב: איתא בספרא…
ב ב: כשקם בחצות לילה…	ה א: כשקם בחצות לילה…
ג ב: ואל ירבה בדקדוקים…	ב ב: עוד כלל, שאל ירבה בדקדוקים…
א ב: שויתי לשון השתוות…	ד א: כלל גדול היא השתוות…
ז א: לפעמים צריך להראות גבהות…	ד ב: ולפעמים צריך להראות גבהות…

ונוסח “דרכי ישרים” הוא נוסח “ספר מר' ישראל בעל שם טוב” ו“ספר קטן”.

צוואת ריב“ש הנ”ל	ליקוטי יקרים, לעמבערג 1857
א ב: צואת הריב“ש ע”ה להיות תמים…	טו ב: צוואה מריב“ש ע”ה להיות תמים…
" : שויתי לשון השתוות…	טו א: שויתי לשון השתוות…
ד ב: התפילה היא זווג עם השכינה…	ב א: התפילה היא זיווג עם השכינה…
" : כשרוצה להיות בהתבודדות…	" : כשרוצה להיות בהתבודדות…
" : לא היה מחשב כלל…	" : לא היה מחשב כלל…
ג א: יחשוב קודם התפלה…	ב ב: יחשוב קודם התפלה…
ה א: אין מתפללין אלא מתוך כובד ראש, פי' אל תתפלל בשביל דבר חסר לך…	יז א: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, פי' אל תתפלל בשביל דבר שחסר לך…
ט ב: טעם למדת אהבה…	ד א: טעם למדת אהבה…
ז א: אם אין אני לי, כי צריך להיות בתפלה…	ג א: אם אין אני לי כי צריך בתפלה להיות…
ט א: ואלה שמות בני ישראל, בשם ריב"ש…	לב ב: אלה שמות בני ישראל בשם ריב"ש…

צוואת ריב“ש הנ”ל	כתר שם טוב (לבוב) תר"ט
א ב: צוואת הריב“ש ע”ה להיות תמים…	מעבר לשער: צוואה מהבעש"ט זלהה להיות תמים… (בקיצור ובשינוי לשון מנוסח ה“צוואה”).
" : שויתי לשון השתוות	כו א: שויתי לשון השתוות…
ו א: יחשוב שבתפלתו הולך מהיכל להיכל	כו ב: יחשוב שבתפלתו הולך מהיכל להיכל…
ד ב: יחשוב קום התפלה:	יט ב: יחשוב קודם התפלה…5

על השאלה: מה הוא בבחינת מקור ראשון בליקוטים אלה, אפשר להשיב: “ספר צוואת הבעש”ט!" וכך גם דעתו של יצחק רפאל במאמרו “צרור עובדות על רבי ישראל בעל שם טוב” ב“הארץ” מיום 31.5.60. אבל כיוון שהוא ייחס את המהדורה הראשונה של “כתר שם טוב” לשנת תקמ“ד נטה להקדים את המהדורה הראשונה של הצוואה עד לשנה זו. ואלה דבריו שם: חלקו הראשון של ספר-הלקט “כתר שם טוב”… נדפס בז’ולקווא תקמ”ד, הרי יש להקדים את דפוס ז’ולקווא של “צוואת הריב”ש“, אשר שנתו לא נרשמה בספר, לשנת תקמ”ד. גם אם נקבל שה“כתר שם טוב” הקדים להופיע בדפוס, אין הדבר מפקיע את “צוות הריב”ש" מזכות הבכורה שלו".

הספרים הנרשמים כאן נרשמו על פי אכסמפלרים הנמצאים בספרית שוקן, בספרייה הלאומית והאוניברסיטאית, בספריית פרופ' ג' שלום, בספריית ד"ר ישראל מהלמן ובספריית נ' בן-מנחם. יבואו כולם על הברכה!

צוואת ריב"ש

*1] צוואת הריב"ש… חש“ד [תקנ”ב].

פרידברג עמ' 867 סי' 117/1.

*2] צוות הריב"ש… חמ“ד תקנ”ג.

פרידברג עמ' 867 סי' 117/2; דובנוב עמ' 388 סי' 69; מנחם מענדיל מגאוורטשאוו, “ספר בעל שם טוב”, לודז תרח“ץ עמ' 306 סי' קע: “זאלקווא תקנ”ג”.

3] ספר צוואת מריב"ש והנהגות ישרות אשר נמצא באמתחת חסידא ופרישא איש אלקי' מוהר“ר ישעי' שהיה מ”מ דק“ק יאנוב הלא המה דברי צווא' והנהגות ישרות ועצות גדולות ונפלאות לעבודת הבור' בתור' ובתפילה הן בשאר מדות אשר נשמע מפי הקדוש איש אלקי' בוצינא קדישא אשר תורתו זורח בסוף עולם ועד סופו מוה”ר ישראל בעש“ט זלה”ה ונתוספו עוד הנהגות ישרות מאיש אלקים בוצינ' קדיש' מו' דב בער שהיה מ“מ בק”מ מעזריטש והוא מעט הכמות ורב האיכות לפרט ומתוק⁶ הוא מדבש [תקנ“ג] לפ”ק וגם נתוספו בו י“ר מהאר”י זלה“ה מכוונת הרחיצה במקו' מקוה וכבר הזהירו חכמינו ז”ל בגזירת נח“ש על השגת גבול ואזהר' הנ”ל על משך שלש שנים לבל ידפיס שום אדם אחר זה הספר בשום אופן היו' יום א' מנחם שנת תקנ“ד לפ”ק [לבוב?].

16⁰. כ“ד דף ולא כולם ממוספרים. חלק מן הדפים נדפס באותיות מרובעות. בסוף הספר באה כאן תוספת שאינה בשאר המהדורות: “ובכן יהי רצון מלפניך ה' או”א שכשם שאני מטהר א”ע למטה כן תטהר נשמתי מלמעלה בנהר דינור בשם ביה צור עולמים ויהי נועם וכו‘. ואח“כ ירחץ ויכוין באותיות שם ע”ב כל אות ואות על ב’ ידיו ותחלה יערה מים על יד ימין ויכוין באות י' פשוטה ויערה על יד שמאל ויכוין ג“כ כך ואח”כ חוזר על ימין ויכוין באות ו' המילוי ואח“כ על יד שמאל כך ועד”ז שאר האותיות ונמצא מערה על כל יד עשר פעמים ואח“כ יערה על יד ימין עשר פעמי' רצופים ויכוין עשר אותיות הנ”ל אות א' בכל פעם י' פשוט' בפעם ראשון ו' המילוי בפ“ב וכן שאר אותיות ועד”ז על יד שמאל“. כמו כן הנוסח כאן בדף יז, ב – יח, א: “המבעה לשון שן, ר”ל האכילה הגסה וההבער זה הכעס…” ובדף יט, ב הנוסח כאן: “אין לפרש כמו שאנו אומרים רע ממש אלא כרע הוא ג”כ עובד שהוא מדרגה…" ובשאר המהדורות: “אין לפרש כמו שאנו אומרים רע ממש אלא הרע הוא ג”כ טוב רק שהוא מדרגה…"

מהדורה בלתי רשומה, בספריית דר' ישראל מהלמן.

4] ספר צווא' ריב"ש והנהגות ישרות… אב“ד ומ”מ… ה“ה צוואו' והנהגות ישרות בתו' ובתפל' ובשא' מדות… בוצינא קדישא מו' ישראל בעש”ט ונותספו[!] עוד… ד“ק מו' דוב בער מק' מעזריטש גם כוונת הרחיצה במקום מקוה מהאריז”ל פה ק“ק זאלקווא נדפס אצל הרבני המופלא מהו' גרשון בן הרבני המנוח מהור”ר זאב וואלף סג“ל זלה”ה ליטעריס תחת ממשלת אדוננו האדיר הקיסר רומשיר אונגרין ביהם גאליציאן ולאדמריאן קינגליכה אפסטלשי מייסטעט פראנץ השני יר“ה בשנת תקנ”ה לפ"ק.

16⁰ [24 דף].

ב“שם הגדולים השלם” – קרענגיל, פיעטרקוב תר“ץ, בערך “צוואת הריב”ש”, מובא דפוס “זאלקווא תק”ה“, וצ”ל: תקנ"ה.

5] ספר צוואת ריב"ש והנהגות ישרות… ונתוספו עליה‘… פה ק"ק זאלקווא… תחת ממשלת אדוננו הקיסר רומשיר אונגרין ביהם גאלי’ קינג' מייסטעט פראנץ השני יר“ה חש”ד (תקנ"ו?).

16⁰ [24 דף]. פרופ' ג. שלום סבור שדפוס זה הוא דפוס ראשון.

6] ספר צוואת ריב"ש והנהגות ישרות… פה ק“ק לבוב תחת ממשלת אדוננו הקיסר רומשיר אונגרין פיהם גאלי' ולדמי' קינג' מיסטעט פראנץ השני יר”ה בדפוס מהור“ר שלמה יאליש רפאפורא דר לובט צו דרוקין אין צוואנציגטין מאריץ שנת תקנ”ז לפ"ק.

16⁰ [24 דף].

על פי מכתב מדר' נ“מ סרנה נמצא בספריית בית המדרש לרבנים בניו יורק דפוס חמ”ד תקנ"ז.

7] ספר צוואת מריב"ש והנהגות ישרות… וגם נתוספו בו י“ר מהאר”י זלהה מכוונת הרחיצה במקום מקוה וכבר הזהירו רבותינו ז“ל בגזירת נח”ש על השגת גבול ואזהר' הנ“ל על משך שלש שנים לבוא בדפוס שום אדם אחר זה הספר בשום אופן בשנת תקס”ג לפ“ק חמ”ד [מינקוביץ?].

16⁰ [22 דף].

בספריית פרופ' ג' שלום.

8] ספר צוואת ר' ישראל בעש"ט… וגם נתוספו בו י“ר מהארי זללה מכוונת הרחיצה במקום מקוה בדיהרנפורט [ברדיטשוב] לפרט גאל ישראל [תקעה] לפ”ק.

16⁰ [24 דף].

עי' רשימת אברהם יערי ב“קרית ספר” שנה כ"א (תש“ד-תש”ה) עמ' 110 סי' 16.

*9] ספר צוואת ריב"ש והנהגות ישרות, זאלקווא [תק"פ? 1820].

4⁰.

ון-סטראלן עמ' 117; אברהמ’ס “צוואות” עמ' 296.

10] ספר צוואת ריב"ש והנהגות ישרות… כמש“נ תקנ”ז ועתה הוגה בעיון רב חמו“ד [יוהאניסבורג תר”י לערך].

16⁰ כ“ד דף. בסוף הספר: “אברך בוראי רועי האל מחוללי אשר הגיעני עד הלום להתחיל ולגמור הדפסת הספר הקדוש הלז פנה אלינו רחום יחננו זכור עלינו רחמיך י”ר בזו השנה יבא לציון גואל”. על פי הסימן יוצא כי אברהם פאריזער היה מו“ל ספר זה. מסתבר שזהו הדפוס הרשום אצל פרידבערג עמ' 867 ס’י 117/10: “[יוהאניסבורג תר”כ]”. המהדורות 3, 6, 10 (שמא גם 1, 2) נדפסו גם דף על דף.

11] ספר צוואת ריב"ש והנהגות ישרות… נדפס בהוצאת השותפים ה“ה הרבני המופלג הנגיד הגביר מוהר”ר משה ליב הלוי איש הורוויץ נ“י חתן הרב דפה וגיסו ה”ה הרבני המופלג מוה' ישעי' אשר הורוויץ נ“י טשערנאוויץ בשנת תרי”ט לפ"ק.

Zewuas Riwasch, Czernowith gedruckt bei Johann Eckhardt und Sohn 1859.

16⁰ כ' דף.

בראש הספר נדפס “פי' מר' ישראל בעש”ט [על הודו]", עם הטכסט, ובסופו בא מכתב של הצדיק ר' משה יהודה ליב מסאסיב.

12] ספר צוואת ריב"ש… טשערנאוויץ תרט"ו.

16⁰ פרידברג עמ' 867 סי' 117/8.

13] ספר צוואת ריב"ש… והנהגות ישרות… לבוב בדפוס האברך המופלא מוה' זלמן ליב פלעקיר ושותפיו נ"י.

Zwuos Ribesch, Lemberg Druck des F. Galinski und S. L. Flecker 1860.

8⁰ י"א דפים.

14] ספר צוואת ריב"ש… והנהגות ישרות… לבוב.

Druck v M. F. Poremba in Lemberg 1863.

8⁰ [12 דף].

15] ספר צוואת ריב"ש… והנהגות ישרות… לבוב.

Druck und Verlag von J. M. Stand, Lemberg 1864.

8⁰ [12 דף].

16] ספר צוואת ריב"ש… והנהגות ישרות…

8⁰ [14 דף].

Lemberg gedruckt bei A. J. Madfes 1865.

בסוף המהדורות סי' 12–15 בא מכתב מר' משה ליב מסאסוב.

17] ספר צוואת ריב"ש… והנהגות ישרות… הספר הקדוש צוואות הריב“ש מרוח אפינו אור נשמתינו אור צח מרן אלהי' קדש קדשים בעש”ט זי“ע ועכ”י הם דברים העומדים ברומו של עולמים נמצא מכי“ק נדפס זה שני פעמים ועתה הוצאתי לאורה פעם שלישית עם הוספות: א) מכתב… מרן דובער המגיד ממעזריטש לעיר וקדיש… רבי ליב שרה’ס. ב) מכתב מהרב… רבי יעקב שמשון משיפיטיווקע ל… רבי ברוך ממעזיבוז. ג) מכתב מהרב הצדיק… רבי צבי הירש מזידיטשוב. ד) צוואת הרה”צ… מתלמידי הבעש“ט… הובא לבית הדפוס ע”י ר' אלעזר שענקיל בטארנא, קראקא בדפוסו של יוסף פישער (גראדגאססע 62) שנת תרנ“ו לפ”ק.

Druck v. Josef fischer Krakau – Verlag v. Lasar Schenkel Tarnow 1896.

8⁰. כ"ח דף.

18] ספר צוואת הריב"ש… ה“ה צוואות והנהגות ישרות… בהוצאות ובדפוס החדש של השותפים הרבני הנגיד מוה' יהודא לייב נ”י ראזינפעלד, הרבני הנגיד מוה' שמואל יוסף נ“י קעסטענבוים, הרבני הנגיד מוה' יעקב נ”י לעווינגער פראמפאל נפשי "תערג" אליך… 1913.

8⁰. י"ז (1) דף; יב דף (“דרכי ישרים”).

בסוף ה“צוואה” בא מכתבו של ר' צבי הירש מזידיטשוב לחסידים בבראד.

הספר דרכי ישרים נדפס יחד עם “צוואה” אבל בפאגינציה מיוחדת. בסוף הספר באה “צוואת הרב הצדיק מתלמידי הריב”ש".

19] ספר צוואת הריב"ש הובא לביה“ד ע”י יעקב יצחק ריינערמאן מחזיק סקלאד ספרים בווארשא נאלעווקי 34 ווארשא תער"ג אליך… 1913, ולמטה: 1918.

8⁰. יז, (1) דף; יב דף (“דרכי ישרים”).

דפוס מאמהות על פי דפוס פראמפאל תרע"ג.

בספריית פרופ' ג. שלום.

20] ספר צוואת ריב"ש והנהגות ישרות… ספר יקר הנ“ל לא הי' בנמצא ע”כ העליתיו מחדש לדפוס למען יהנו ישראל מאורו והרוצה להשיגו יקבלו אצל דפוס שבתי קאהן סאקועני.

Druck und Verlag von Samuel Kohn, Sacueni (Bihor) [1920?].

16⁰. מח עמ'.

21] ספר צוואת הריב"ש והנהגות ישרות… הסה“ק הזה נדפס כמ”פ ומחיבת הקודש ספו תמו ואגב שהו“ל כעת מחדש עברתי בין בתריו לטהרו מאלפי טעותיו והשלמתי חסרונותיו ממקורי ק”ק וציינתי מראי מקומות פסוקי אנ“ך ומאמרי חז”ל וגם הערות יקרות מספרן של צדיקים זצ“ל ונעתרתי לבקשת רבים וכן שלימים לשום פאר פה בספר הפירוש על הודו מהבעל שם טוב הקדוש נבג”ם דברים יקרים ונעלמים עומדים ברומו של עולם על מזמור ק“ז שבתהלים שתיקון הוא הק' זלה”ה לאמרו בעש“ק קודם מנחה זמן תשובה לכל. ותועלת דברי קודש רוח אפינו אור נשמתינו אור צח מצוחצח מרן אלקי ק”ק הבעל שם טוב זי“ע ועכ”י אמן כתיב הדר היא לכל חסדיו בספרן של צדיקים ז“ל להאיר עיני ישרים המישרים לבותם וכל המשתדל להביא ברכה זו לתוך ביתו מסייע בזה להדפסת יתר פניני מרגליות טובות מרבינו רבן של כל ישראל הבעש”ט ז“ל אשר אתי בכתבים, הק' יודא מכונה ליב אבראהאם מח' ס' מדרש ריב”ש טוב, עדעלין תרצ“ד דפוס והוצאות מוה' יודא מכונה ליב אבראהאם נ”י.

Druck und Verlag: Abraham Lipot, Edelény, Nachdruck verboten.

8⁰. (8), לח, ח עמ'.

מעבר לשער הסכמה מאת רבה של עדעלין, ר' ישראל אברהם אלטר לאנדא, מיום ז' דחנוכה תרצ"ד: “טרח ויגע לחפש בחיפוש אחר חיפוש בספרים הקדושים עד שמצא מקור הברכה לכל הדברים הנאמרים בספר זה ועל פי זה עשה ותיקן הנוסחאות והחסרונות אשר נמצא בספר הזה מאז ועד עתה כדי שיוכל הקורא בו לרוץ בנקל למצוא בו ולטעום מטעמים אשר אהב כנפשו ולחזק עצמו בעבודת השם”.

והנה כמה דברים מתוך “פתח דבר מהמוציא לאור”: “ואחרי רואי שספרינו זה לא נתפשט כ”כ בגלילתנו חל עלי חובת ביאור בדבר משפט הספר ומעשהו… ראש וראשון המשתעשע בסה“ק הזה הוא האדמו”ר הגאון הגדול האלקי מופה“ד נז”י ותפארתו רבינו שניאור זלמן נבג“מ בסה”ק לק“א הנקרא תניא באגה”ק דנ“ז נ”ח… והנה זיכינו השי“ת ברו”ח להו“ל סה”ק הזה בהרבה תיקונים והוספות כי ההוצאה הישנה מלא שיבושים וחסרות קטנות וגדולות המבהילים עין הקורא [המהדיר מונה את השיבושים]… ואקווה כי ההוגים בספרי מוסר בכלל ובפרט בספרי חסידות יחזיקו לי טובה על מה שהגהתי ותקנתי".

22] צוואת הריב"ש… הנהגות ישרות… [עם] צוואת הרב הצדיק מתלמידי הריב“ש… נדפס פעה”ק ירושלם ת“ו שנת תש”ח לפ"ק.

16⁰. סג (1) עמ'.

מעבר לשער: “אודה להשי”ת שזכיתי בזכות הורי… להדפיס את צוואת הבעש“ט ז”ל… הספר הזה וגם הספר אמת ואמונה ד“ת מאדמו”ר מקוצק ז“ל אפשר להשיג אצל המלבה”ד יעקב זאב בוך, ירושלם מאה שערים חצר הוכשטיין".

בסוף הספר: “מהמלב”ד. כאשר מתחלת המלחמה של החי' הנאצי ימ“ש אין לי שום ידיעה מאמו”ר יצחק אייזיק מאיר בהרב החסיד ר' אליעזר ואמי מורתי יוטא בת הרב החסיד ר' אהרן שמואל רוזנפלד ואחותו [= ואחותי] הצנועה מינדל ואחי הגדול אליעזר אליקים ואחי שמואל וגיסי יוסף בהרב החסיד ר' אברהם מאלינק, השי“ת יעזור לשמוע בשורות טובות. והיות שכל עבודתם היתה לקיים: למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו', אמרתי להדפיס ספר הצוואה הזאת לזכרון ולטובתם ולזכות את הרבים, וזכות הבעש”ט זצ“ל יגן עליהם ועלינו וכל על ישראל אכי”ר, יעקב זאב בוך".

גם במהדורה זו נדפסו מכתביהם של הצדיקים מסאסוב ומזידיטשוב.

23] ספר צוואת ריב"ש והנהגות ישרות… כמ“ש בלבוב בשנת תק”ג לפ"ק [דפוס רוסיא מראשית המאה ה-19].

16⁰. [20 דף].

24] ספר צוואת ר' בעש"ט… וגם נתוספו בו י“ר מהאר”י זלה“ה מכוונת הרחיצה במקום מקוה כ”ש בדיהרנפורט לפרט גאל ישראל [תקע“ה], אבל אין ספק שנדפס ברוסיא לאחר מכן. והשווה סי' 8: תקע”ה לפ"ק.

16⁰. י"ז דף.

25] שבחי האר“י וצוואת הבעש”ט כתבי שבח יקר וגדולת האר“י ז”ל ששלחו מתם אל האר“י זצ”ל אשר היה באוצרות מוהר“ר יש”ר ורבים נכספים לחזות בנועם דבריהם כי איש אמונים כתבם.

הן זה זמן רב אשר נדפס ספר שבחי האר“י נבג”ם והנה לרוב חשיבותו ספו תמו ולא נמצא רק אחד בעיר ע“כ נתעוררתי להדפיסו שנית. והן הקרה ה' לפני ספר אחד נקרא צוואת ריב"ש מרבינו הקדוש איש אלקים ר”י בעש"ט והנה חכו ממתקים וכולו מחמדים והנה ראה ראינו שבא בפני עצמו הוא חיבור מעט הכמות אף כי איכותו רב וגדול מאד לזאת ראינו שטוב ונכון לחברו ביחד.

Gedruckt in Lemberg bey herz Grossman [1826?].

8⁰. דף א – יז, א: “שבחי האר”י“; יז, א (באמצע העמוד) – ל: “צוואת הבעש”ט”.

פרידברג עמ' 960 סי' 282/3 מזכיר: “שבחי האר”י… ובהוספת צואת הר“י בעש”ט: שם [לבוב תקצ"ו].

26] תפילת הדרך // צוואת הבעש“ט זלה”ה הובא בריש ספר כתר ש"ט דפוס סלאוויטא.

16⁰. 2 דפי קרטון, בסוף ה“צוואה”: “מי שרוצה להשיג זה הצוואה הקדושה נא לפנות להמוציא לאור ישראל משה געליס קרית צאנז – נתניא”.

דרכי ישרים

1] ספר דרכי ישרים והוא הנהגות ישרות מרבי מענדיל מפרעמישליין אלו דברים הנחמדים והנעימים מפז ומפנינים יקרים אשר איזן ותקן ועשה אזנים לתורה מלוקט מפי קדושי' עמודי העולם ה“ה בוצינא קדישא חסידא ופרושא מוהר”ר ישראל בעל שם טוב זללה“ה ומהרב המגיד בוצינא קדישא מוה' דוב בער מ”מ דק“ק מעזריטש וגם הוסיף נופך מדיליה אשר עד הנה לא עלו על משבח הדפוס שנמצא ת”י הרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה חסיד ועניו מוהר“ר אברהם אבלי מטשידנב שהיה מקדם מ”צ ומ“מ בק”ק וויטקאב ובהגהת נכונות וישרות שמבאר כל סתום באר היטב וקראנו הספר הזה בשם דרכי ישרים כי הוא מורה לבני אדם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשה אותו האדם וחי בהם וכדי לזכות את הרבים חמו"ד [זאלקווא תקנ"ד?].

16⁰. [30 דף: כוונת המקוה, פתח אליהו ואמר, ידיד נפש אב הרחמן, הודו עם פי' מר ישראל בעש"ט⁷, הנהגות ישרות. בסוף בא “מורא מקדש” (“נדפס פעם שלישית”), החל בדף 25].

2] דרכי ישרים…

חמו“ד [זאלקווא תק”ס?]

16⁰. [30 דף]. גם כאן נדפס על “מורא מקדש”: “נדפס פעם שלישית”.

3] דרכי ישרים… וכדי לזכות את הרבים קמו הני שותפי ה“ה הרבני מוה' יוסף בן ציון בנו של הרבני מוה' אברהם אבלי הנ”ל והרבני מוה' דוד במוהר“ר חיים והעלו את זה הספר על משבח הדפוס נדפס בזיטאמיר עיר גיבערני וואלינסקאי תחת ממשלת אדונינו האדיר הקיסר אלכסנדר פאוולאויץ הוא המושל בכל ארץ רוסיא וגם בשאר מדינות סביב מכל צד השם יר”ה בשנת וידריכם בדרך ישרה [תקס“ה] לפ”ק.

16⁰. [12 דף].

מעבר לשער הסכמת ר' מיכאל ב“ר יעקב קאפיל מ”צ זיטאמיר מיום ד' אדר שני תקס“ה ואחרי כן באה הסכמה מר' יצחק אייזיק בר בצלאל מיום ב' אדר שני. עי' רשימת אברהם יערי ב”קרית ספר" שנה כ"ג (תש“ו-תש”ז) עמ' 247 סי' 5.

בספריית פרופ' ג. שלום.

4] ספר דרכי ישרים… הובא לבית הדפוס פעם ראשון בק“ק זיטאמיר ועתה קמו אנשי לבב ה”ה הרבני מהור“ר ארי' ליב ראפפורא וה”ה מוהר“ר פייביל שהאפל ונדפס פעם שנית בק”ק לאשצוב בשנת שובע שמחות נעימות בימינך נצח [תקע“ו] לפ”ק.

16⁰. [13 דף]. נדפס יחד עם “ספר מר' ישראל בעל שם טוב”, ראה להלן בערכו סי' 2, והשווה רשימת אברהם יערי ב“קרית ספר” שנה י"ב (תרצ“ה-תרצ”ו) עמ' 242 סי' 4.

5] ספר דרכי ישרים… וגם הוספנו הנהגות אדם מהרב… מהר“ר אלימלך… גם הוספנו ספר זרובבל ונחמות ציון גדרוקט אין בארדיטשוב אין וואלינעשין גבערנעמט מיט בעוילגונג איינער העכשט פערארדענטן קייזערליכן צענזור אין ריגע בדפוס של הרבני מוהר”ר ישראל בהרבני המופלג מוהר“ר אברהם ב”ק נ“י בבארדיטשוב תעק”ז.

8⁰. [15 דף].

ע' רשימת אברהם יערי ב“קרית ספר” שנה כ"א (תש“ד-תש”ה) עמ' 116 סי' 36.

בספריית פרופ' ג. שלום.

6] ספר דרכי ישרים… וגם הוספנו מורא תקדו ישרים דרכי ה' לפ“ק [לבוב? תקצ”ט].

8⁰. [16 דף].

רוסט עמ' 796. על ספר “מורא מקדש” אנו קוראים גם כאן: “נדפס פעם שלישית”.

בספריית פרופ' ג. שלום.

7] ספר דרכי ישרים… וכדי לזכות את הרבים הובא לבית הדפוס ע“י השותפים ה”ה הרבני הנגיד המופלג מוהר“ר ישעי' אשר נ”י בהרב הגאון החריף שהי“ח מוהר”ר יצחק שמשון הורוויץ מייזלש נ“י אבדפ”ק והמדינה וגיסו המופלג הגביר מוהר“ר משה יהודה ליב הלוי איש הורוויץ נ”י נדפס פה“ק טשערנאוויץ בשנת וידריכם בדרך ישרה ללכת [תרט”ו] לפ"ק.

Darchei Jeschurim, Czernowitz 1855 Gedruckt bei Johann Eckhardt und Sohn.

16⁰. יא (1) דפים. בסוף הספר מכתב מר' יעקב שמשון משיפיטיווקע והצדיק מזידיטשוב.

*8] ספר דרכי ישרים… זיטאמיר תרט"ז… 1856 בדפוס א. ל. שפירא.

16⁰. יא דפים.

וינר עמ' 305 סי' 2494.

*9] ספר דרכי ישרים… והוא הנהגות ישרות… לבוב בדפוס האברך המופלא מוה' זלמן ליב פלעקיר ושותפיו נ"י.

Darke Jeschorim, Lemberg Druck des F. Galinski und S. L. Flecker 1860.

8⁰. י דפים. בסוף הספר מכתב מר' דוב בער ממעזריטש, מכתב מהצדיק משיפיטיווקע, מכתב מהצדיק מזידיטשוב ו“צוואת הרב הצדיק מתלמידי הריב”ש".

*10] דרכי ישרים… לבוב [תרכ"ב].

פרידברג עמ' 253 סי' 1272/10.

11] ספר דרכי ישרים…

Lemberg gedruckt bei A. J. Madfes 1865.

8⁰. (9 דפים). בסוף הספר: תוספות כמו בסי' 9.

12] [דרכי ישרים] בתוך ספר: תיקון שמירת שבת… [וחלק שני: ספר פרי שבת…] הובא לביה“ד ע”י ה“מ מוה' יצחק אליהו נ”י נדפס אצל ה“ה הרבני מוה' מנחם מענדיל ווידער מ. – סיגעט בשנת תרח"ם ציון לפ”ק.

Druck von Mendel Vider M. – Sziget 1888.

16⁰. [8], מג, מט, [3] דף. בראש הספר נדפסו “כוונת המקוה” ו“פי' מרבי ישראל בעש”ט" להודו; (7a-4a) ובסוף חלק שני דף לט, א – מה, ב נדפסו “הנהגות ישרות מבעש”ט".

13] ספר דרכי ישרים… והנהגות ישרות… כוונת המקווה ופי' מר' ישראל בעש“ט ז”ל להודו. בסוף הספר: “דרך אמת” לר' משולם פייביש מזבאריש והנהגות טובות מכתבי הר' שמואל וואלצים, פרעמישלא תר"נ.

בסוף הספר: Druck Zupnik, Knollwe et hammerschmidt Przemysl

16⁰. כד דף.

14] ספר דרכי ישרים… פראמפאל תרע"ג.

8⁰. יב דף. השווה לעיל בערך “צוואת ריב”ש" סי' 18.

15] ספר דרכי ישרים… ווארשא 1918.

8⁰. יב דף. השווה לעיל בערך “צוואת ריב”ש" סי' 19.

16] ספר דרכי ישרים… דפוס קאהן, סעקילהיד [תש"א].

ספר מרבי ישראל בעל שם טוב

1] ספר מרבי ישראל בעל שם טוב אלו הדברים הנחמדים, מפז ואדרכמונים, מהיושב בשב' תחכמונים, אשר איזן ותיקן ועשה אזנים לתורה פירש נחמד על קפיטל קז וגם כוונת המקוה אשר נמצא באמתח' כתבי קודש של הרב המקובל איש קדוש אשר הופיע עליו רוח ממרום מוהר“ר ישראל בעש”ט זללה“ה אשר הועתק מפה קדוש הנ”ל ע“י אחד מתלמידיו ונמצא ביד כבוד הרב הגאון המפורסם בוצינא קדישא מוהר”ר שמעלקא ז“ה ה”ה אב“ד דק”ק ניקל שפארג והמדינה וכדי לזכות את הרבים ליראי ה' ולחושבי שמו הובא לבית הדפוס והדפסנו באותיות נאים ובדיו שחור נדפס פה ק“ק זיטאמיר עיר גובערני תחת ממשלת אדונינו הקיסר אווסע פרימו ועטליוסי וועלעקי ססאדאר ימפיראטאר אלכסנדר פאולוץ סאמא דרזיטשי ווסיע ראסיע ירום הודו בשנת יאמרו גאולי ה' אשרגאלם [תקס”ה].

16⁰. [12 דף). מעבר לשער: “הסכמת הרבנים המופלגים דק”ק זיטאמיר“: ר' מיכאל ב”ר יעקב קאפיל ור' יצחק אייזיק (מקדם אב“ד דק”ק סאקאליוקי) ב“ר בצלאל מיום כ”ז כסליו תקס"ה.

עי' רשימת אברהם יערי ב“קרית ספר” שנה כ"ג (תש“ו-תש”ז) עמ' 248 סי' 8.

2] ספר מר' ישראל בעל שם טוב… הובא לבית הדפוס פעם ראשון בק“ק זיטאמיר ועת' קמו והתעוררו אנשי לבב ה”ה הרבני מוהר“ר אריה ליב ראפפורט וה”ה מוהר“ר מאיר פייבל שהאפל נדפס פעם שנית בק”ק לאשצוב Laszczow [שם העיר נדפס כשהוא מהופך] שובע שמחות נעימות בימינך נצ“ח [תקע”ו] לפ"ק.

ב“מורא מקדש” רשום גם כאן: “נדפס פעם שלישית”.

16⁰. [13 דף].

נדפס יחד עם “דרכי ישרים”, ראה ערכו סי' 4, והשווה רשימת אברהם יערי ב“קרית ספר” שנה י"ב (תרצ“ה-תרצ”ו) עמ' 243 סי' 6.

וראוי להעיר, כי בשלושה אכסמפלרים שהיו לפני היו שני השערים: “דרכי ישרים” ו“ספר מר' ישראל בעל שם טוב” כרוכים זה אחרי זה בראש הספר.

ספר קטן

1] ספר קטן⁸… סלאוויטא תקע"ט.

6⁰. [31 דף].

נזכר במהדורת [זיטאמיר תרכ“ה?]. פרידברג עמ' 766 סי' 2–1 /646 מזכיר דפוסי זיטאמיר תקס”ה, ולאשצוב תקע"ה, אבל אין אלה אלא “ספר מרבי ישראל בעל שם טוב” סי' 1–2.

2] ספר קטן והוא הודו עם כוונות יחד עם הנהגות ישרות ודרך התורה והעבודה לשמה מאת רבינו הטהור רשכב“ה אור האלקי קודש קדשים המקובל הנורא עיר וקדיש מן שמיא שבחו מי ימלל כקש”ת רבי ישראל בעש“ט נ”ע ממעזיבוז נדפס מחדש עם הרבה מעלות והוספות כאשר יראה הרואה כש“נ מקדם בסלאוויטא בשנת תקע”ט [ווארשא תר"ך לערך].

32⁰. כט, (1,2) דף. בראש הספר “זמר נאה לר' אהרן מקארלין”.

3] ספר קטן הודו עם כוונות יחד עם הנהגות ישרות ודרך התורה והעבודה לשמה אשר במעט דברים במעט שיחה בו או“ר זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה מקושט דברי אמת (כי לא אל ההגיון וחלקלקות המליצה וחשוקי' מטרת כוונת הנותן את התורה תורה צוה לנו משה וכל הדת הנתנה מורשה לקהלת יעקב) הנה אך יראת ה' אוצרו ויראת ה' טהור”ה דייקא והיא עומדת לעד ודי בזה דוב"ב שפתי ישנים ע“י מזבח הדפוס והנייר מהודר כמו בסלאוויטא בשנת תקע”ט לפ“ק [זיטאמיר תרכ”ה?]

32⁰. לב דף.

4] ספר קטן… דובב שפתי ישנים ע“י מזבח הדפוס ובנייר מהודר כמו בסלאוויטא, בשנת תרכ”ה לפ"ק.

Sefer Kuton v Warszawie w Drukarni J. Lebensohna

32⁰.

בספריית פרופ' ג' שלום, אכסמפלר לא שלם.

5] ספר קטן… והוא הודו עם כוונות יחד עם הנהגות ישרות מאת כקש“ת רבי ישראל בעש”ט נ“ע ממעזיבוז נדפס מחדש עם הרבה מעלות והוספות ע”י ר' פתחי' עזריאל ב“ר משה נ”י יעררמאן ווארשא בדפוס ר' יוסף אונטערהענדלער ז“ל בשנת תרמ”ט לפ"ק… 1889.

16⁰. טז דף.

בשנת תרצ"ח שהיתי שבועיים בבית חותני בברודי (בפי העם: בראד). ידעתי כי העיר הזאת זכתה לרבנים חשובים ולחוקרים וסופרים מפורסמים. וכיוון שהיה לי יום פנוי החלטתי ללכת לשני בתי הקברות שבעיר: בית הקברות הישן (עד שנת תקצ"א) ובית הקברות החדש, כדי לראות את מקום מנוחתם של גדולי ברודי, רבנים וסופרים. הלכתי בלווית ר' משה’לי גלינר, איש החברה קדישא, והעתקתי כמה נוסחאות של מצבות שמצאתי בהן עניין, הן מצבות של רבנים והן של משכילים. אז לא ידעתי שתבוא שואה על בית ישראל ועם השמדת החיים היהודיים יוחרבו כל “בתי החיים” בערי ישראל.

ביקרתי גם בקלויז הידוע ב“חכמי הקלויז” הגדולים, אם כי בזמן האחרון ירד מגדולתו. על שינויים שחלו בו במשך השנים יעידו הדברים ששמעתי שם: כשבא המגיד ר' שלמה קליגר (כך היתה חתימתו ולא “קלוגר”, כפי המקובל) לברודי בשנת תק“פ, התפלל בבית הכנסת של “חכמי הקלויז”, והשתומם לראות, כי כמה תלמידי חכמים היו יושבים על מדרגות הבימה, ושום איש לא שם לב לזה. הביע תמיהתו לפני ר' אפרים זלמן מרגליות (יליד העיר תק“כ-תקפ”ח), שגם הוא התפלל שם, אמר לו ר' אפרים זלמן: אתה תמיה על זה, ואני אספר לך, כי כשבאתי אנכי להתפלל בקלויז, לא מצאתי שם מקום אפילו על מדרגות הבימה, והתפללתי בפלוש. ופעם בחצי שנה באחת השבתות היה השמש של הקלויז מבשר לי, כי אני מקבל עלייה ל”הגבהה". והוסיף ואמר לי: זלמנקי, קיבלת היום “עלייה שמנה”, ועליך להזמין לקידוש…

כשחזרתי לביתי בירושלים ראיתי, כי כמה מנוסחאות של המצבות שהעתקתי כבר נתפרסמו על יד נ“מ גלבר במאמרו “Aus dem Pinax des alten Judenfriedhofes in Brody” im “Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft”, XIII, Frankfurt a. M. 1920, p. 119–141 (להלן: “מאמר”) והוא, שישב בימי נעוריו בברודי והיה בקי בתולדות העיר, חיבר אחרי השואה ספר גדול על ברודי בסידרת “ערים ואמהות בישראל”, הכרך השישי: ברודי, ירושלים תשט”ו (להלן: “ברודי”).

ברשימתי זו לא הכנסתי את הנוסחאות שהעתקתי, כשהן נמצאות בחיבוריו אלה של גלבר, ורק שלוש עשרה מהן הבאתי, משום שיש בהן שינויים לגבי הנוסחאות של גלבר.

נוסחאות שעל גבי מצבות בברודי

בבית הקברות הישן

1)

פ"נ הגאון הגדול

מו' אפרים זלמן בהרב

הגאון כ"ת יהודא ליב שור

ונפטר יום א' ד' אייר

תל“ד לפ”ק תנצב"ה.

2)

פ"נ רבי פסח דיין מסקלאו

י“ט אייר תצ”ז לפ“ק תנצב”ה.

3)

פ"נ הר התורה מקור הבינות

שמעו הולך בכל המדינות

לא הניח תורה ומשנה ותלמוד

ספרא וספרי ותוספתא וירושלמי

שלא הניף כקמח בכברא

ולקח הסולת הברה

והכין מאכל מזומן

בכל ממתק ומשמן

בחדושיו המחודדות

ובתשובותיו הנחמדות

ופירושיו הנכבדות

מופת הלימודים והתוכנים

והפילוסופים האלקים

אב המליצים וטבעיים מובהקים

הרב הגאון חריף

ובקי החכם המפורסם

מהור“ר ישראל בע”מ

נצח ישראל בהרבני

מ' משה סג“ל זצ”ל…

(את השאר אי אפשר לקרוא. נפטר א' דחוה“מ פסח תקל”ב).

4)

כ"ג אייר תק"מ

פ"נ

אהרן ב"מ יהודה ליב הלוי

בעל המ' חסדי אבות

5)

נ' ו' שבט

שר וגדול נפל

בישראל [תקמ"ג]

כתר תורה

פ"נ

הרב המפורסם

גדול מרבן שמו

מ' חיים צאנזר

בהרבני מוהר"ר

מנח(ו)ם נחום

זצ“ל תנצב”ה

6)

פ"נ

איש חסיד אשר לא שכב כלל רק

משים לילות כימים והיה עוסק תמיד

בתורה ותפלה בעמידה לא שח שיחת

חולין וסיגף את עצמו בתענית

שנים רבות החסיד המפורסם מו' אברהם

במו“ה מאיר ז”ל תנצב"ה

נ' ג' כסליו תקע"ד

7)

נפטר במגפה יום שבת קודש

ט' סיון תקצ“א תנצב”ה

פ"נ אדם גדול ויקר הולך בתום עם

אלקים ועם אנשים דורש טוב לעמו ולעדתו

הרב מו"ה יעקב שמואל ביק

אבנים למצבה שבטי יה בחרו

האבנים תמו וזכרונם לעת נשארו

האבן הזה ישיב לאין והם יזכרו

נוחי נפש גבוהה מרוב מלחמה

נלחמת עם תשיקות בשר ורוח

גברת על כעס ותענימו אדמה

ולילא המגפה בזרוע רמה

כל כלי מות עליך לא הצליח

עתה במרומים עליך אור זורח

8)

נש"ק ונקבר

יום א' ט"ו כסליו

תקע“ט לפ”ק

הן עודנו בחייו צוה

לכתוב על מצבתו

אך שנה ימי מגורי עלי תבל

ויען כי עקימת נתיבות הכרתי

ראה ראיתי כי המה הבל

עודני באבי להמלט מהרתי

ה“ה המושלם מו”ה אלעזר

הלוי לנדא בן הגביר מו"ה

יהודה הלוי לנדא נכד

הרב מפראג ז“ל תנצב”ה

9)

מצבת אדם

שעמלו בחכמה ובדעת וכשרון לפ“ק [תקפ”ב]

מנוחות כבוד

הדב המפורדם

נזר ישורון פאר עמו

חכם אמתי יקר בדורו

מוהר"ר יעקבקא

בהגאון רשכב"ה מוה' יחזקאל

סג“ל לנדא אב”ד דק"ק פראג

זצ“ל תנצב”ה

נפטר בש“ק ב' מנחם תקפ”ב

אשר שוא לכם כותבי ציונים

כי תעפילו לעלות במקום גדולים

לכתוב מעלות איש גבר

אשר חצב לו מקום קבר

שם בשמי מרומים

בין רבבות אלפי טהורים

שם במאזנים ערכו יפלסו

ואתם שימו יד לפה הסו

בבית הקברות החדש

10)

פ"נ נכבד ונשוא פנים זקן ושבע ימים

הנבון וחכם ובנן של קדושים ה"ה

הרבני המופלג השלם הנגיד מו"ה

אברהם יצחק הלוי לנדא ז"ל

בהרב הגאון מוהר“ר חיים אב”ד

דק“ק פודקאמין זצ”ל (לפ“ג ה' תר”ט)

נפטר ביום ז' אדר לפ"ק

אוהב טוב ומישרים

בן גדולים ויקרים

רבו ימי חייתו

הלא היא תהלתו

מהולל בחיים

וזרח שבעתים

ציונים בלב חכמים

חקוקים לעולמים

הנודע בשערים

לראש בנים עטרת

ויותר מהם חכמתו

ימי עולם נשמרת

לוקח לשמים

נרו שם לתפארת

דבריו המחוכמים

אחריו פה למזכרת

11)

מצבת קבורת

הצופה לבית ישראל

הוא החכם הנכבד הרופא המובהק

התורני השלם המליץ המפואר

שוחר אמת ודורש טוב לעמו

כבוד מ' יצחק ב“ר שלמה ערטער ז”ל

רוחו שבה למרום ביום ב'

דחוה"מ פסח בבקר וגויתו אל

האדמה למחרתו אחר הצהרים

שנת ה’תרי“א לב”ע

בשמונה וחמשים לשנות חייו

יעמ"ש

של נעליך בן אדם כי אדמת קדש היא

הצופה לבית ישראל בה ישכב ינוח

מרחם הקדישו אל צופה נתנהו

ויגע אל פיו – ותנח עליו הרוח

12)

עדה המצבה

על הטמונה בגל

היא האשה היקרה טובת לב

וטובת שכל מ' צביה איפשטיין

ב' החכם הנכבד הצופה לבית ישראך

המנוח מ' יצחק ערטער ז"ל

כשני ירחים אחרי מות אביה

רוחה שבה לאלהים בדמי ימי'

בשנת שלושים ושבע לשנות חיי'

באחד ועשרים בסיון ה' תרי“א לב”ע

רעותיה תזעקנה הוי בעלה ימרר בבכי

אמה אין מנחם לה ובנה יחידה יבכה

את האבידה כאשר יגדל ויהי לאיש.

תעמ"ש

צביה בת יצחק הבת העדינה

נחלת שפרה לה כשרון תכונותיה

לב טהור נפש יקרה רוח חנינה

כי סמך הצופה את ידיו עליה.

13)

מצבת קרובת

החלוץ

יהושע בן שכנא שור

מיום עמדו על דעתו עם רדתו בור

לו לחם שערים עם מורדי אור

אחלי יהי שמו שמור לדור ודור

נפטר יום י“א אלול תרנ”ה

הסברים

1 – ר' אפרים זלמן היה גדול בתורה ואביו של ר' אלכסנדר סענדר בעל ספר “שמלה חדשה (תבואת שור)”, זאלקווא תצ“ג שנדפס בהרבה מהדורות. נוסח המצבה נדפס בשינויים ע”י גלבר ב“מאמר” עמ' 120. השווה גם “ברודי” עמ' 22, 336.

פ“נ – פה נטמן; תנצב”ה – תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.

2 – ב“מאמר” עמ' 225 מובא מתוך הפינקס: “(י)ט אייר סמוך למנחה מת הדיין המצוין המפורסם מוהר”ה משקלאוו". עד הדור האחרון היו נוהגים להשתטח על קברו ולבקש על אשה המקשה לילד. “ברודי” עמ' 22, 68, 332.

3 – ר' ישראל בר משה (ישראל זאמושץ) היה תלמיד חכם גדול ומראשוני המשכילים. הוא חיבר ספרים שונים וספרו “נצח ישראל” על ספר “הכוזרי” נדפס ראשונה בפרנקפורט דאודר בשנת תק“א. נוסח המצבה נדפס ב”מאמר" עמ' 131 בשינויים. בפינקס היה רשום: “תקל”ב א' דחוה“מ פסח מת הרב מוהר”ר ישראל בעל המחבר נצח ישראל שהיה בקי בכל שבע חכמות. אחיו של ר' פינחס לפינר" השווה “מאמר” עמ' 130, “ברודי” עמ’173, 176–177.

בע"מ – בעל מחבר.

4 – ספר “חסדי אבות” לר' אהרן הופיע בזאלקווא בשנת תקכ"ח. “ברודי” עמ' 77.

5 – ר' חיים צאנזר היה מחשובי “חכמי הקלוז”. הוא עסק גם בקבלה. תחילה התנגד לחסידות, אבל לאחר מכן נטה לה. “ברודי” עמ' 63, 68, 330, 334, 344.

6 – בברודי היה ר' אברהם ידוע בשם “דער שטייענדיקער חסיד”. “מאמר” עמ' 137 ו“ברודי” עמ' 80. נוסח המצבה בשינויים. השווה גם “ברודי” עמ' 347.

7 – יעקב שמואל ביק היה סוחר ונטה להשכלה. כמו כן ידע כמה לשונות והשתמש בהן בחיבוריו. בסוף ימיו התרחק מן המשכילים. “ברודי” עמ' 181–183.

נלחמת תשיקות, שמא צ“ל: תשוקות; ותענימו אדמה, שמא צ”ל: ומנעמי; ולילי, כפי המבטא בגליציה במקום: ולולי.

8 – אלעזר מת בהיותו בן כ"א שנה, לפי נוסח המצבה שהוא עצמו כתב. אביו היה בנו של ר' יעקבקא לנדא ונכדו של הרב הנודע ר' יחזקאל לנדא מפראג. כל המשפחה נטתה להשכלה. “ברודי” עמ' 174.

9 – ר' יעקב לנדא נקרא בפי העם משום חביבות בשם: “יעקבקא”. הוא למד תורה בעיקר מפי אביו אבל גם מפי אחרים. הוא היה סוחר ומחשובי העיר ומשכיליה. חידושיו נדפסו בתוך ספרי אביו וגם בספרים אחרים של חכמי הדור. “ברודי” עמ' 165, 174.

10 – אברהם יצחק לנדא היה סוחר עשיר ומשכיל שנון. בברודי סיפרו עד הזמן האחרון סיפורים המעידים על חריפותו ושנינותו. “ברודי” עמ' 174.

11 – יצחק ערטער היה מראשי המשכילים בברודי ומראשוני הרופאים המוכתרים בגליציה. ספרו הסאטירי “הצופה לבית ישראל” נדפס לראשונה בשלימותו בווינה תרי“ח, ואחרי כן במהדורות שונות. הסיפור הסאטירי הראשון “תשליך” הופיע לראשונה בפראג ת”ר. “ברודי” עמ' 183–185, 215–216.

יעמ“ש – ינוח על משכבו שלום. ובמצבה הבאה של בתו: תעמ”ש – תנוח על משכבה שלום.

12 – אפשר שצביה היתה אשתו של מרקוס אפשטיין, מורה לפולנית בבית הספר היהודי בברודי בשנת 1870–1877, השווה “ברודי” עמ' 248.

13 – יה“ש היה עשיר, ואם כי היה קמצן מטבעו אסף כתבי יד וספרים נדירים. בקיאותו בספרות היתה גדולה וסגנונו היה חריף, “החלוץ” שלו הופיע בשלושה עשר ספרים בשנים תרי”ב – תרמ"ט, והוא מאסף מדעי וביקורתי ובולט בעיקר בדבריו החריפים והשליליים על התלמוד. “ברודי” עמ' 213–220.

בברודי היו אומרים כי יה“ש חיבר את שלוש הנוסחאות האחרונות של המצבות. ואחד מזקני ברודי אמר לי, כי יה”ש כתב “עד רדתו בור”. וסתת המצבה שינה מדעתו או בהשפעת חרדים וניסח: “עם רדתו בור” במובן שרק עם רדתו בור עמד על דעתו.

נספח

בימי שהותי בברודי התיידדתי עם ר' חיים גלינר, יהודי תלמיד חכם ובעל חוש הומור מפותח לדברי פולקלור, שהיה באותו זמן שמש בקלויז של “חכמי הקלויז” וגם דורש לפני קהל המתפללים שם בשבת בשעת הסעודה השלישית.

מפיו שמעתי, כי לפי אגדה אחת מתה בברודי לפני הרבה שנים בתולה חסידה. וכאשר באו נושאי המיטה להביאה לבית הקברות, לא יכלו להרים את המיטה מן הארץ. ניגש אחד מן החבורה ולחש לה, כי במקום זה יבנו בית מדרש, ורק אז יכלו להרימה מן הארץ. ועל המקום הזה בנו את בית המדרש שנקרא תחילה “קלויז רבתי”.

כל באי בית מדרש זה היו למדנים מופלגים בתורה. שם התפללו ר' חיים צאנזר, ר' יחזקאל לנדא, ר' משה מאוסטרה ואחרים, והם נקראו “חכמי הקלויז”. בין “חכמי הקלויז” האחרונים היו ר' אפרים זלמן מרגליות והמגיד ר' שלמה קליגר. כל “חברי הקלויז” חוץ משנים האחרונים היו מתנגדים קנאים, ושם הטילו חרם על הבעש"ט. חזן הקלויז בימים ההם היה ר' גרשון מקיטוב.

מספרים, כי כשדרש אחד מן החכמים בקלויז ולא היו עליו עוררין, תלה זאת רק ברחמי שמים… ר' פינחס הלוי איש הורוויץ בעל ה“הפלאה” דרש שם והצליח, אמר: זה היה רק בסייעתא דשמיא.

הגאון ר' יוסף תאומים בעל “פרי מגדים” דרש פעם לפני “חכמי הקלויז”, ומוכרח היה להפסיק את דרשתו, כיוון שהקיפוהו בקושיות, ולא היה יכול להשיב עליהן. פעם אמר: דבר זה אמרתי לפני “חכמי הקלויז” ונהנו מדברי.

על סיבת צאתם של ר' יחזקאל לנדא, ר' גרשון מקיטוב ור' משה מאוסטרה מבראדי, מספרים אגדה זו:

פעם אחת בחודש אלול באו אנשים ל“עשירית שטיבל” (בית כנסת של עשרת הבטלנים) והתוודו, כי חטאו עם ה“לאנד רביצין” (אשת רב המדינה), וביקשו תשובה. כששמעו “חכמי הקלויז” את הדבר הזה נתרגשו ונתפעמו מאד, ובעיקר, כשראו, שרב המדינה אינו מגרש את אשתו, והתחילו לדבר בו. כשהגיעו הדברים לאזני הרב לא טמן ידו בצלחת והלשין לפני שר המחוז, כי ר' גרשון מקיטוב, ר' יחזקאל לנדא וא' משה מאוסטרה מוציאים דיבה על אשתו. נקראו הרבנים לפני שר המחוז, והוא העניש אותם, שכל אחד מהם חייב לשלם מאה אדומים עבור הוצאת דיבה. ומי שאין לו כסף לשלם, חייב מלקות. באותו זמן היו לו, לר' יחזקאל לנדא שלוש מאות אדומים, שילם מאה ואמר עוד פעם, שאשת רב המדינה היא זונה, שילם עוד מאה אדומים, והכריז שוב: זונה היא, ושוב שילם. ואמר: לוא היו לי עוד מאה אדומים הייתי מכריז על כך עוד פעם… ר' גרשון מקיטוב ברח. ור' משה מאוסטרה ספג מלקות. להם לא היה כסף לשלם. כשברח ר' גרשון, רדפו אחריו, והנה נחסם הדרך מחמת חומה גבוהה, ולא היתה דרך לעבור. בא “גוי” והרים את החומה, ור' גרשון נמלט. מובן שה“גוי” לא היה גוי, אלא אליהו הנביא…

אומרים כי מעשה זה נרמז בספר “נודע ביהודה” לר' יחזקאל לנדא, תשובה ע"ב, בעניין השאלה “מקצה ארץ לועז”. ושינה המחבר וכיסה, משום דרכי שלום…

כאשר נסע ר' יחזקאל מברודי בא אליו השמש הזקן של הקלויז, ובידו כתב-יד. הוא ביקש שישים עינו על החידושים שחידש באותו ספר שהביא אתו. משום “והדרת פני זקן” לא סירב, וקרא בספר. הגאון התפעל מאד מחידושיו של השמש. וכשהחזיר לו את כתב-היד, אמר לו: לוא לא היו אנשי ברודי גאוותנים כמו שהם הייתי מציע להם למנותך רב. ולא אמר זאת בדרך הלצה.

ובעניין השיחה של ר' אפרים זלמן מרגליות עם הנגיד ר' שלמה קליגר בעניין הצפיפות ב“קלויז”, סיפר לי ר' חיים גלינר נוסח שונה במקצת: כשבא המגיד לברודי וראה, שאנשים יושבים על מדרגות הבימה וגמרות בידיהם, תמה והביע את תמיהתו לפני ר' אפרים זלמן. אמר לו ר' אפרים זלמן: כשבאתי אני לברודי הייתי מתפלל על יד התנור, כיוון שלא היה מקום אחר פנוי. וכשקיבלתי פעם בחודשיים “שביעי”, אמר לי השמש: זלמנקי, עליך להזמין היום לקידושא רבא, כיוון שקיבלת עלייה שמנה… הזמנים נשתנו.

בראשית שנת תרי“ב הופיעה בלייפציג בדפוס אוסקאר ליינר חוברת בת 16 עמודים בתבנית 8⁰ בשם “קול מבשר” לר' יהודה אלקלעי. חוברת זו היא יקרה מאד במציאות כיום וכמעט נשכח זכרה. היא לא נכנסה ל”כתבי הרב יהודה אלקלעי" מהדורת יצחק ורפל (ירושלים תש"ד), וכן לא נזכרה ברשימה הביבליוגרפית של ג' קרסל בספרו “רבי יהודה אלקלעי – רבי צבי הירש קאלישר” (תל-אביב תש"ג). ותיתי ליה לישראל קלויזר שהוציאה לאור מחדש ב“שיבת ציון”, ב, ירושלים תשי"ג, עמ' 42 - 62.

קלויזנר אומר בהפרזה שטופס אחד של החוברת, “אולי היחידי בעולם, נמצא במוזיאום הבריטי” (עמ' 42). טפסים מחוברת זאת נמצאים גם בספריה הלאומית בירושלים. ברוזנטלייאנה באמשטרדם (רשימת רוסט, עמ' 60), בבודליאנה באוכספורד (רשימת קאולי, עמ' 37). וכן נרשמה החוברת ברשימותיהם של בן-יעקב, צייטלין ופרידברג. ומה שכתב קלויזר (הערה 2): “הספר נזכר בקטלוג של צדנר בכרך המילואים דף 10 משנת 1894”, אינו מובן לי. הספר נרשם במפורש ברשימת צדנר משנת 1867, עמ' 795. וכוונתו של קלויזנר היא כנראה לרשימת ון-סטראלן.

קלויזנר לא שאל כלל: מה גרם לחוברת זו שיאבד זכרה, ותיהפך יקרת המציאות, שכן ודאי דברים בגו? אבל כשאנו קוראים בחוברת אנו נתקלים בדברים מוזרים, ומסתבר ללא כל ספק, כי כל מחשבתו של הרב אלקלעי ז“ל היתה נתונה לגאולת ישראל ליישוב ארץ-ישראל ולרעיון כי בשנת ת”ר החלו ימות המשיח, ולא היה שום דרוש, רמז, גימטריא, ר"ת וסופי תיבות וכדומה, שאפשר היה לדרשם לעניינים אלה ולא השתמש בהם. דברים כאלה אתה מוצא בכל חוברותיו לרוב, ולא תמיד היתה דעת חכמים נוחה מהם.

תמימותו של אותו צדיק לא היתה מובנת לכל קורא ולכן יש שתלו בו בוקי סריקי. וכך דרך משל אומר ל' רוזנטל ב“יודע ספר” (עמ' 217, סי' 1139) על ספר “מנחת יהודה” לאלקלעי [פרסבורג] תר“ג: “פשק שפתיו במכתבו, וכל מגמתו בספר הזה ללמוד כי קוטב כל המצוות היא מצות מעשר כספים ‘ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה’. ועל רמז זה רמז בפסוק ‘כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו’ – סופי תיבות: ממון, ור”ת גימטרי‘: כסף, ואותיות שניות: קרקר, גימטרי’: ת”ר, שהיא שנת הגאולה. ובזה ידלג המחבר בשגעונו מענין לענין להחניף גם כן את הגביר ראטהשילד. ומאד ידוה לב חכם בראותו התעוררות הגביר כ“ה חיים גבריאל הכהן תושב ווין לתת את הכסף למען העלות ספר כזה בעט ברזל ועופרת לשמצה עדי עד, תחת אשר חכמים גדולים עינם [עיניהם] מיחלות, למצוא עזר להוציא את פרי עשתונותיהם לאור, ואין משען למו”. ועי' קלויזנר שם, עמ' 49 הערה 25.

החוברת כולה קודש, ונאמרו בה דברים חריפים נגד הריפורמה, ואף על פי כן העלתה את חמתם של האורתודוכסים באשכנז. שימוש מוזר בפסוקים ובדברי חז“ל וכן דרך מחשבה שאינה מקובלת בארצות המערב גרמו לכך. שם סעיף ב' נאמר (עמ' 44): “וזאת ליהודה ויאמר: קנא קנאתי לה' צבאות, כי עזבו בריתו בני ישראל, חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו. סיעת ארמילוס, אשר נתיאשו מן הגאולה והשמיטו מנוסח התפילה ‘בונה ירושלים’ ו’את צמח דוד מהרה תצמיח'. ועפ”י הדברים האלה התחילו לבקש אחוזה בארץ מגוריה. וכאשר השיבו יושבי הארץ לאמר: איכה תבקשו אזרחיות בארץ, ואתם מובדלים ממנו וכל מגמתכם לארץ אבותיכם? והם התחילו לעשות כמעשיהם למצא חן בעיניהם והתירו להתחתן בם להתקרב אליהם, להשיג בקשתם מאת יושבי הארץ. עד שהעיזו פניהם לנתוש ולנתוץ את יסודי התורה לבטל שבת ומילה. ומבלי בשת פנים כנו את אסיפתם בשם ריפורמה, כלומר תיקון, על דרך סגי נהור, כי משחיתים הם את בריאת העולם אשר ברא אלהים לעשות את השבת, סוף מעשה במחשבה תחילה”. ועי' שם גם בסעיפים ג – ד.

אולם מה שעורר במיוחד את הקיטרוג נגדו הם בלא ספק דבריו בסעיפים יח-יט (עמ' 54–55), על הסולטאן: “הוא המלך הוקם על, משיח אלהי יעקב… שמע, ר”ת: שולטן עבדול מגיד [1839 – 1861], והוא בכחו הגדול… ישמיע את ישראל ויקבצם". דברים אלה ובדומה להם הביאוהו בזמן ביקורו באשכנז לידי חשד, שהוא מסית ומדיח לשמד מטעם האסלאם. ואין כאן השערה גרידא. יש הוכחה של ממש לדברים.

בעתון האורתודוכסי Der Treue Zionswächter מיסודו של הרב יעקב עטלינגר [1798 – 1871] באלטונא (שנה ח‘, גל’ 10, 7 במאי 1852), מובאת כתבה מהמבורג שתרגומה העברי נמסר בזה: "מן המפורסמות, כי תקופתנו זו נתברכה בשפע רב של יצורים משונים ומוזרים. אבל הדברים הופיעו לפנינו בעליל בימים אלה בצורה כזאת עד שאמרנו, כי אסור לנו להכחיד את האמת מפינו לגבי קהל עדת ישראל, שכן חובתנו הדתית היא לגלות את השקר והכזב ולהאיר את עיני התמימים במוקדם למען ידעו וייזהרו. אין כאן המקום לדון בו על מעשה המיסיון שהוא מגוחך ועלוב יותר משהוא מסוכן באמת לגבי הכלל, אבל חדשה היא בעינינו העובדה, כי גם האסלאם משתמש בדרכי המיסיון כדי לעשות נפשות לאמונתו. רבי יהודה אלקלעי רב בסעמלין¹ בא אלינו לפני כמה שבועות בערך. תעודות מספיקות וכן מכתבים חתומים בידי ראשי קהלתו העידו עליו, כי מטרת נסיעתו היא פדיון שבויים. ולמראה הדברים התקינה לו קהילת ברלין, המפורסמת במתן כתבים לרוב, הרשאה לאסוף כספים לטובת ארץ-ישראל. בתפקיד כפול זה הציג את עצמו גם לעיני הרב הכולל עטלינגר באלטונא, ואף ניסה להופיע לפניו כלמדן. וכשיצא מלפניו השאיר לו חוברת בשם “קול מבשר”, שלא הושם לה לב בראשונה, אבל לאחר זמן נתגלתה כחוברת מיסיונרית השופעת קנאות. באותה חוברת מנסה המחבר להוכיח על פי כל מיני ציטאטין מתורת הנסתר והנגלה, כי השולטן עבדול מג’יד אינו אלא להבדיל משיח צדקנו. ולכן אין לרבנים כולם אלא למהר, הם וקהילותיהם, לאיסלאם – אבל לא נמשיך בגידוף דברים, ונביא כאן רק מעט מהרבה מן הנאמר שם:

“יט. וקרא את מלך ישמעאל ‘עליו’, כי הוא מלך הוקם על, משיח אלהי יעקב, המלך הגדול והחסיד מלך עוזר ומושיע שולטן עבדול מג’יד יר”ה ותנשא מלכותו, הוא מלכינו הוא מושיענו הוא יושיענו ויגאלנו שנית וישמיענו ברחמיו ויקבצנו מארבע כנפות הארץ. כמ“ש הרב של”ה סוף פ' ויגש: ‘שמע’ הוא קיבוץ גלויות כמו ‘וישמע שאול את העם’². וישמיענו ברחמיו, שמע ר“ת: ש’ולטאן ע’בדול מ’גיד. והוא בכחו הגדול אשר גדלו המלך מלכו של עולם ואשר נשאו על כל מלכי הארץ ישמיע את ישראל ויקבצם ועליו יציץ נזרו”. וכך נמשכים הדברים גם להלן. השימוש בגימטריאות מרובה ביותר, כגון ‘ישמעאל’, ר"ת: י’חי ש’ולטן ע’בדול מ’גיד א’דונינו ל’עולם³, וכדומה בדברים.

מיד לאחר שנודע לרב עטלינגר אופייה האמיתי של החוברת עשה הכל כדי לגלות את פניו של המיסיונר מכל וכל ולהזהיר את הקהל התמים מסכנתו של האיש לכלל. כאן בהמבורג הושגה המטרה. ואם כי אותו איש המכונה רב, מנסה להצדיק את עצמו באמרו, כי דבריו לא הובנו כראוי – הרי אין בהצטדקות זו אלא הוכחה נוספת לנוולות שלא נשמעה כמוה. הוא עומד לצאת מכאן ללונדון, כדי להמשיך במפעלו או יותר נכון להתחיל בו. ואנו בטוחים, כי ד“ר אדלר [נתן מרדכי, רבה של לונדון: 1803–1890], בחריפותו הנודעת, יכיר מיד את הציפור בפרצופו האמיתי, ועל פי זה יהיה מהלכו אתו. ואנחנו ברצוננו, וזה הוא עיקר מטרת הודעתנו זו, להעיר את תשומת לבם של הרבנים ושל קהלות ישראל על יהודי [יהודה] אלקלעי זה, למען ידעו כהלכה את האיש, המכונה הרב מסעמלין, כשיופיע באחד משני התפקידים המרומזים בפיו, וישיבו את פניו ריקם בפשטות כמסית ומדיח. ובזה יושם מפעל-המיסיון שלו לחרפות”.

נראה כי אחרי שראה הרב אלקלעי, כי חוברתו זו גרמה לסערה בקרב היהדות החרדית במערב לא הפיצה יותר, ורק אכסמפלרים מעטים נשארו בעולם. ידוע, כי נסיעתו של הרב אלקלעי לא הוכתרה בהצלחה, ואפשר, כי חוברת זו והדה היו בעוכריו.

זוטות

מאת

אברהם מאיר הברמן