רקע
אברהם מאיר הברמן
הידידים הנאמנים

שלשה סיפורי ידידות    🔗


שלושת הסיפורים שלפנינו נושאם אחד: ידידות נאמנה שאינה תלויה בדבר, מעין “אהבת דוד ויונתן”, היודעת רק תועלת הריע. ואשר למקורם – אין ספק שאינו יהודי.

סיפורים מסוג זה ידועים בשירה ובפרוזה עוד משנים קדמוניות בכל הלשונות הספרותיות1, ומפורסם ביותר עיבוד שירי אחרון של נושא זה בבלדה המפורסמת של פרידריך שילר, “די בירגשאפט” (הערובה), שתורגמה שש פעמים לעברית, לראשונה על ידי י' אייכנבאום ב“קול זמרה”, לייפציג 1836, ולאחרונה על ידי י' ליכטנבום ב“מולדת” כרך ה. ומסתבר, כי הסיפורים העברים כולם מקורם ערבי או עובדו על פיו.

על הסיפור הראשון כבר הורה זקן, משה שטיינשניידר, כי הוא מתורגם מתוך הספר Dischplina clericalis פרק 2 ו-3 (על הידידות) למומר פטרוס אלפונסי (1110–1062)2. מוצאו היה מספרד, ונקרא כיהודי בשם משה. הוא היה רופאו של אלפונסו השישי ובשנת 1106 המיר את דתו ונתכנה אחרי המרתו בשמו. כתביו של מומר זה אשר שנאת בני עמו מפעפעת בהם, נשתכחו כמעט מחמת חוסר ערכם אבל ספרו הנ"ל ערכו רב מחמת החומר המגוון השקוע בו ששאבו מחברו ממקורות שונים ובעיקר כנראה מערבית3.

בראשית הסיפור מובאים משלי פילוסופים על יראת השם ועל מעשים טובים, וכשמגיע עניין הידידות מסופר גוף הסיפור המורכב משני סיפורים: מעשה בחצי אוהב ומעשה באוהב שלם.

מקורו העברי – ספר “דברי הימים של משה רבינו” ועוד, קושטאנדינא רע“ו, דף לג, א; ויניציאה ש”ד, דף סה, ב. ועי' גם “בית המדרש” לא' ילינק חדר ו' עמ' 135.

מלבד מהדורות אלה יצא הסיפור גם ב“דברי הימים של משה רבינו”, ויניציאה שס“ה, ויחד עם תרגום צרפתי ע”י Aug. Pichard בספר Le livre d’Henoch פריס 1838.

הסיפור השני עוסק רק באוהב השלם. הוא מזכיר מלחמות וריגול ובא בו נושא הערובה המפורסם, וכמו כן נזכרת בו בקשתו של המלך להיות השלישי בין הידידים. בזה מתקרב סיפור זה לבלדה של שילר. סופו, הציטטה מ“פרקי אבות”, ניתוספה בלי שום ספק על ידי אחד המעתיקים.

מקורו – ספר “שתי ידות” לר' מנחם די לונזאנו, ויניציאה שע"ח, דף נ, א. ונאמר עליו שם: “בסוף מדרש קהלת אשר לי בכתיבת יד מצאתי זה”. וכמובן, אין אותו סיפור שייך כלל למדרש ונספח אליו על ידי מעתיק.

הסיפור השלישי, והוא המאוחר שבכולם, מסגרתו רחבה מאד, ונוספו לו דברים לצורך ושלא לצורך. לפי סיפור זה שני החברים הם יהודים ואחד מהם הוא רב (אף את שמותיהם יודע המספר), הוא מזכיר את חג הפסח וכן נזכרת בו שנאת ישראל של השופט העליון; ואין ספק שהכיר המספר את שני הסיפורים הקודמים הראשונים.

והנה בשעה שבסיפור הראשון לא מוסבר מדוע האוהב מספר אל"ף הוא רק חצי אוהב – ניתן כאן הסבר לכך, אם כי אינו מתקבל כל כך על הדעת, היינו שעשה מה שעשה בעל כרחו. חדש בו עניין המפתח, שלא נמסר יחד עם שאר המפתחות לידי בן האוהב, והפרדס. הסיפור בא בעצם לסיומו אחרי שאמר המלך לרב, כי הוא רוצה להיות החבר השלישי אתם, וכל מה שיוציא לטובת הנצרך יחייבהו בחלקו, אלא שכאן באה תוספת המספרת איך נושע החבר שירד מנכסיו. ועניין מוכרי התכשיטים אינו אלא חזרה על עניין מכירת התכשיטים וקנייתם, בראשית הסיפור, כשקנה האיש את הילדה השבוייה. משונה ורחוק הוא ההסבר למה לא עזר הרב לידידו אחרי שהעני. הטעם, כדי שלא לעשותו נצרך לבריות וחייב תודה לאדם, אינו משכנע, וחבל שלא נמצא הסבר אחר המתקבל על הדעת.

מקורו – ספר “עושה פלא” לר' יוסף שבתי פרחי4, ירושלים (תר"ס) חלק ב' עמ' א. הנוסח שם מסורבל מאד ומלא מליצות ונמסר כאן בקיצורים, אבל כל המוטיבים נשארו בעינם.


ספר חנוך    🔗


אמר חנוך הפילוסוף, המכונה בלשון ערב אדריס5, לבנו: בני, יראת אלהים תהי סחורתך וריוח יבא לך מאין יגיעה.

ואמר פילוסוף אחד6: הירא את יי כל בני חלד יראוהו, ושאינו ירא את יי הוא ירא את כל בני חלד.

ואמר הפילוסוף: אשר יאהב את יי יאמין אותו7.

ואמר ארוו“ש בשינ”ו8 : בן אדם, אם אתה9 באלהים מאמין ועושה רצונו, איך תאמר שתאהבהו, שאם תאהבהו תעבדהו 10, כי אם אשר יאהב יתרצה.

ואמר סוקראט לתלמידיו: שמרו שלא תהיו מתרצים, ואין מתרצים לאל בדבר אחד. אמרו לו: אדוננו, פרש11 לנו זה הדבר. אמר להם: עזבו השקרים; כי השקר הוא, שיתראה האדם במעשיו עובד אלהים בסתר ובגלוי, ולא בכבוד האל ולשמו כי אם לכבוד עצמו, כדי שידעו בני אדם כי הוא עובד לי"י בסתר ויכבדוהו. ועוד יש שקר נסתר מזה, כי יש אדם המרחיק המעשה שזכרנו להודיע לבני האדם יראתו בסתר, כי אם יתענה בצום נפשו או יתן מהודו12 לכל בסתר, וישאלוהו בני אדם על הדבר ויאמר: “אין”, או יענה: “האלהים יודע”, וכוונתו שיחזיקוהו בני אדם איש אמונות, כי אפילו הטובות שיעשה בסתר לא יודיעם לבני אדם, אבל יכסם ויסתירם מהם. ותדעו כי אדם נמלט מאחת מהשלש האלה 13. לכן השמרו מהשקר בשלשה ענינים שזכרתי ואל תיגעו עצמכם14, ותעיז נפשכם מבלי שכר. וחזקו ואמצו להיות מן המאמינים לכבוד הבורא לא בשכר בני אדם.

ואמר הפילוסוף: בן אדם, אם תשען על אלהיך באמונה תצליח בכל אשר תלך.

ואמר בלעם הפילוסוף, הנקרא בלשון ערב לוקמן15, לבנו: בני, אל תהיה חכם הנמלה חכמה ממך אשר אגרה בקציר מאכלה בחורף. בני, אל יהי השכוי ער ממך, כי הוא נעור בבקר, ואתה ישן. בני, אל יהי השכוי יותר חזק ממך, כי הוא מושל על עשר נשיו, ואתה לא תמשול על אחת16. בני, אל יהי הכלב שוע17 ממך, כי הוא יכיר מי יעשה לו טובה, ואתה תשכח המטיבים לך ולא תכירם, בני, אל תחשוב למעט השונא אחד ואל תחשוב רבים אלף אוהבים.

כי ארוו"ש הפילוסוף18 צוה את בנו לפני מותו ויאמר לו: בני כמה אוהבים קנית בחייך? ענהו בנו: כבר קניתי אוהבים עד מאה. אמר לו: בני, אמר הפילוסוף, אל תאהב ואל תהלל האוהב טרם שתנסהו ותבחנהו19. ותדע באמת, כי אני שנולדתי לפניך לא קניתי בכל חיי כי אם חצי אוהב, ואתה איך קנית מאה? ועתה לך ובחנם, אם תמצא בכולם אחד.

אמר לו: אבי, ואיך תיעצני שאבחנם? אמר לו: בני, לך וקח עגל אחד ומותתהו ונתחהו לגזרים ושימהו בשק, והשק יהיה מגולגל20 בדמו מבית ומחוץ, ולך אל אחד מאוהביך ואמור לו: אלופי ורעי, הנני מפיל תחנתי לפניך שתקבור לי בביתך זה האיש אשר הרגתי, ואיש אל ידע מאומה, והצילני מן הצרה הזאת.

וילך בנו ויעש כן. וילך אל אחד מאוהביו ויאמר לו ככל אשר צוהו אביו. ויענהו האוהב: אוהבי, לא ושא המת על כתפך וקברהו, וסבול הצרה כאשר עשית הרעה, כי בביתי לא תכנס. וילך לכל אחד ואחד מאוהביו, וכאשר ענהו הראשון כן ענהו השני, וכן כולם.

וישב אל אביו ויגד לו אשר מצא אותו מכל אוהביו. ויאמר לו אביו קרה לך כאשר אמר הפילוסוף: רבים האוהבים במספר ולעת הצורך הם מעטים. ועתה לך אל האיש אשר אמרתי לך שהוא חצי אוהב ודע מה יענך דברו21. וילך ויאמר לו כאשר אמר להם22 אל אוהביו. ויענהו האיש ויאמר לו: בא עמי אל ביתי בסתר, שלא יראוך השכנים. ויוצא כל איש מעליו ואשתו וכל בני ביתו ויחפור הקבר בביתו. ויהי כי ראה הנער הבין הכל וידע את לבו. ויוציא העגל מן השק ויראהו לו מנותח ויודה לו על אמונתו הטובה ואהבתו הנכונה עם אביו. וילך ויספר לאביו אשר קרה לו עם חצי האוהב23. ויאמר לו אביו: על זה האוהב אמר הפילוסוף, זה אוהב נאמן העוזר אותך בעת ישטומך הזמן24.

ויאמר הנער אל אביו: הראית25 מעולם אשר קנה אוהב שלם? ויאמר לו: לא ראיתיו אבל הוגד לי. אמר לו בנו: ספר נא לי, אולי אמצא אוהב כמוהו.

אמר לו: הגד הוגד לי, כי היו שני סוחרים, האחד במצרים והאחד בבבל, ויכירו איש אל אחיו לשמע אוזן, וישלחו איש אל אחיו כל משאלותם על ידי שליח. ויהי היום וילך הסוחר היושב בבבל בסחורה26 אל מצרים. ויהי כשמוע הסוחר היושב במצרים את שמע אוהבו ונאמנו וילך לקראתו ויחבקהו וינשקהו, ויביאהו אל ביתו ויכבדהו ויעש לו משתה שמונה ימים ויראהו את כל בית נכתה ושרים ושרות27 וכל מיני זמר אשר היו לו לביתו, ויהי ביום השמיני ויחלה הסוחר הבבלי, ויעצב הסוחר המצרי28 עד מאד על חלי אהבו ויביא כל חכמי מצרים והרופאים. ויהי כי ראוהו הרופאים וימששוהו בזרועו ובראשו ויביטו אל מימי רגליו, ולא הכירו לו שום חולי בעולם, וידעו הרופאים כי באהבה אשר חלה. ויהי כאשר ידע הסוחר בעל הבית כי באהבה חלה אוהבו, ויבא לפניו וישאלהו, אם היתה29 לו אשה בביתו שיאהב. ויען הסוחר החולה: הראה לי כל בני ביתך והחשוקה בלבי אראך. ויראה לו הסוחר כל נערות ביתו והשרות, אי זה מהן30 יבחר, אחרי כן הראה לו כל בנותיו, ולא בחר בכל אלה. ותהי לסוחר נערה בתולה בביתו יפה עד מאד, אשר גדלה מקטנותה להיות לו לאשה, ויראה לו. ויהי כראות הסוחר החולה אותה אמר: בזאת הנערה חיי ומותי. ויהי כאשר שמע הסוחר בעל הבית דבריו ויתנה לו לאשה על כל מוהר ומתן שהיה לו לתת לה כמוהר הבתולות, ותהי לו לאשה. אחרי כן שב הסוחר אל ארצו בבל עם אשתו בשלום. ויהי אחרי כן לימים ויתגלגל הזמן על הסוחר המצרי ויאבד כל ממונו ויתרושש, ויאמר בלבו אלכה לי אל אוהבי הנאמן אשר כבדתיו בביתי ומלאתי חפציו ואתחנן לפניו שירחם עלי. וישם מגמת פניו ללכת אל בית אוהבו ערום ויחף וחסר כל טובה ויבא לבבל בלילה. ויתבושש ללכת אל בית אוהבו, אולי לא יכירהו ויגער בו ויוציאהו מביתו, שיראהו עני ורש, וישאר מחוץ לעיר בבית אחד. ויהי הוא שוכב במקומו ונותן אל לבו כל הקורות אותו, והנה שני אנשים נצים בעיר, ויהרוג אחד את חברו, ויברח הרוצח ויצא מן העיר. אז יצאו מן העיר אנשים וירדפו אחרי הרוצח, ויבואו אל הבית לראות אם היה שם הרוצח, וימצאו שם הסוחר לבדו, ויאמרו לו: מי רצח לאיש? ויאמר: אני, כי בחר מותו מחייו בעוני וצער. ויתפשוהו ויניחוהו במשמר. ויהי בבקר ויביאוהו לפני השופטים וישפטוהו למות, לתלותו על העץ. ויוליכוהו אל העץ, ויצאו אנשים רבים מן העיר לראות המשפט, כמנהג, וביניהם היה הסוחר אוהבו אשר בא זה באהבתו לבבל. ויראה זה הסוחר אותו ויכירהו ויאמר בלבו, כי זה הוא אוהבו אשר היה במצרים, ויזכור את כל הטובות אשר עשה לו ידע כי לא יוכל לשלם לו גמולו. ויאמר לשופטים: מדוע תעשו זה, כי אין לו משפט מות, ואנה תוליכוהו, כי לא זה הרגו, כי אני הרגתיו. ויהי כשמעם הדבר ההוא, ויאסרוהו במקומו ויוליכוהו אל העץ. ויהי הרוצח בין העם ולא הכירוהו. ויביט אל כל אשר עשה ויאמר בלבו: אני הרגתי זה, וזה יענש שלא הרגו ויתלה, ואני שהרגתי אנצל מן המות. אין זה כי אם סיבה מאת השם, אבל השם יתברך ויתעלה הוא הצדיק ואין בדרכיו עול ולא יתיר31 הרשע, וירא אני שמא יביאני השם למיתה קשה מזאת, ולכן אודה על פשעי ואמות עתה ואתכפר ואציל זה מן המות. ויבא הרוצח לפני השופטים ויקרא בקול גדול: אתם בעלי היושר והאמונה, לא תעשו עול במשפט ולא יהרג נקי במקום חייב. ובאמת תדעו, כי לא זה ולא זה הרגו לנרצח, ולא זה אמר שהוא הרגו אלא אולי בחר במותו מחייו. וגם זה לא אמר לכם להניחו, ואמר שהוא הרגו, אלא מפני שהוא אוהב אותו ונפשו קשורה בנפשו. ואכן אדונינו, הניחו לזה ולא יהרג נקי, כי אני הרגתיו, וטוב מותי בעולם הזה ולא אמות בעולם הבא. ויהי כשמעם דברי הרוצח ויניחו לסוחר ויאסרו זה ויוליכוהו אל העץ ויתלוהו.

ואחרי כן בא הסוחר הבבלי ויביאהו הסוחר המצרי אל ביתו ויתן לו חליפות שמלות וילבישהו. וישאלהו על הקורות אותו ויספר לו כל קורותיו ויכבדהו ישימהו לאב ולאדון לכל ביתו וכל אשר יש לו נתן בידו.

נשלם ספר חנוך תהלה לאל עולם


מעשה בשני אוהבים    🔗


מעשה בשני אנשים שהיו אוהבים זה את זה אהבה נפלאה וכל אחד מהם היתה נפשו קשורה בנפש חברו, ומפני רוב המלחמות הוכרחו ונפרדו32 איש מעל אחיו וישבו בשתי33 מלכיות. ויהי היום ויבא האחד בעיר חברו, ויוגד למלך ההוא ויחשבהו מרגל לפי שבא מעיר אויבו, ויצו להרגו. וכשראה שכלתה אליו הרעה מאת המלך נפל לפני רגליו ויבך ויתחנן לו, שיעשה עמו צדקה אחת. אמר לו34 המלך: ומה היא? אמר לו: אדוני המלך, סוחר גדול הייתי ורוב סחורותי נתתי לאנשים באמונה ולא כתבתי עליהם שטר ואשתי ובני אינם יודעים מהם, ואם אמות ולא אודיעם ולא אכתוב שטרות על הלוקחים ישארו בני עניים מרודים, ועתה אלכה נא ואעשה זאת ואשוב. אמר לו המלך: ומי יאמין שתשוב? אמר לו: אדוני המלך, הנה חברי זה שהוא יושב בעירך יערבני. אמר המלך לחברו: אתה תערבנו, שאם לא יבא לזמן שאקבע לו תמות אתה. אמר לו: כן, אדוני המלך, אנכי אערבנו נפש תחת נפש. אמר המלך: בחיי אני אראה היהיה כדבר הגדול הזה. מיד נתן לו זמן ללכת ולשוב חודש ימים. וביום האחרון מהחודש, והמלך היה מיחל כל היום אם יבא האיש, ויהי השמש לבא עדיין האיש לא בא. ויצו המלך להביא את חברו בבית הסוהר להתיז את ראשו. מיד הוציאוהו ברחוב העיר וישימו החרב על צוארו, והנה קול שאון בעיר לאמר: הנה בא האיש. ויבא האיש וירא את חברו מוכן ליהרג ויקימהו מהארץ ויקח החרב לשומה על צוארו, וגם חברו עשה כן. ויהיו שניהם אוחזים בחרב, זה אומר: אני אמות, וזה אומר: אני אמות תחתיך. וכראות המלך, כי הפליאו לעשות באחרונה מן הראשונה, תמה מאד הוא ושריו. ויצו המלך ויסירו החרב מעל שניהם, וימחול להם ויעשרם עושר גדול ויאמר להם: בבקשה מכם, אחרי היות חוזק אהבה כזה ביניכם, עשו אותי שלישי לכם. ויהיו חברים למלך מן היום ההוא והלאה. ולכן אמרו רבותינו ז"ל: “וקנה לך חבר”35.


מעשה האוהב וחצי    🔗


מעשה ברב אחד בקושטאנדינא שהיה עושה גם בסחורה וזכה לתורה וגדולה במקום אחד. היה לו בן יחיד36, חמד בחורים, והבן בילה את זמנו עם בני גילו, שחשבם לאוהבים נאמנים, והוציא עליהם ממון הרבה. הוכיחו אביו על כך, ואף אמו דיברה על לבו, ולא קיבל תוכחה.

ויהי כאשר דיבר אליו אביו בעניין זה השכם והערב ולא שמע אליו אמר לו: בני, אמור נא לי כמה ידידים נאמנים לך שאתם מוצאם ראויים לבלות אתם את זמנך ולהוציא עליהם את הוננו? ענה הבן: ידידי מרובים מאד, אבל אוהבים נאמנים בבחינת אחים אשר נפשם קשורה בנפשי יש לי מאה. אמר האב: דבר זה תמוה בעיני עד מאד! אני, שהנני זקן בא בימים, לא זכיתי אלא לאוהב וחצי, ואתה, שהנך רך בשנים, וכבר רכשת לך מאה אוהבים! ענה הבן: ואף על פי כן דברי נכונים בלי שום ספק. אמר האב: עשה נא נסיון וייבחנו דבריך ונדע. הסכים הבן ושאל, מה יעשה? אמר האב: שחוט נא כבש אחד, ותחתוך ראשו ממנו וכשהוא מלוכלך בדמו תשימהו בתוך שק. וכשעה מאוחרת בלילה תלך לאוהבך הנאמן ביותר ותדפוק על דלת ביתו. וכאשר תיכנס אל ביתו תראה לו פנים זועפות ותספר לו, כי פרץ ריב בינך ובין אחד מרעיך, ולבסוף קמת עליו והרגת אותו. וכעת אתה בצרה גדולה ומבקש ממנו להחביאך בביתו. ואין אתה יכול לבא לבית אביך מחשש שבא יבואו לחפש אותך בביתו, וגם כדי שלא לצער אותו. אז יבחן אוהבך באהבתו.

ויעש הבן כדברי אביו, ויבא אל בית אוהבו כמדובר. פתח לו האוהב ושאל אותו כמובן מה הביאו בשעה מאוחרת כזאת אל ביתו? והבן השיב לו מה שהשיב. אמר לו האוהב: אמנם ידיד אביך וידידך אני, והנני מוכן לעשות בשבילך כל דבר, אבל אין ביכלתי לסכן אותי ואת ביתי בדבר הזה שאני מחביא רוצח. בכה הבן והפציר בו, שיציל את נפשו, ולא שמע לדבריו. הלך לנסות את מזלו אצל שאר האוהבים, ועשה זאת במשך כמה לילות, ולא מצא ביניהם אפילו אחד שרצה לעמוד לו בעת צרתו.

בא אצל אביו ואמר: צדקת אבי, וניחמתי ממעשי הראשונים ומבטחוני באדם, ועתה הודיעני נא, מי הוא אוהבך ואראה מה הוא. ענה האב: בני, לא אוכל למלא את שאלתך. אוהבי יושב בעיר רחוקה. אבל חצי אוהבי יושב בעירנו, ואם תרצה לנסותו תוכל לעשות זאת.

עשה הבן כמעשהו הקודם ובא אל חצי האוהב.

ויהי כאשר שמע האיש את דברי בן ידידו ויאמר לו: ידידי בן ידידי, הסכלת עשה וסכנה גדולה רובצת על האיש המביאך אל ביתו. ואמנם לא הייתי מכניס לביתי שום אדם אחר במצבך. אבל אתה, שהנך בן אוהבי, היכנס נא ואסתירך, ובתנאי שלא תתחבר עוד עם מרעים. וילן שם בלילה ההוא, ובטרם עלה השחר אמר לחצי האוהב, כי הוא רוצה ללכת אל אביו, שלא ידאג לו. ובאור היום הן לא יוכל לעשות זאת.

בא הבן וסיפר לאביו את כל אשר קרהו ואמר לו: מפיך, מר אבי, שמעתי, כי איש זה הוא חצי אוהבך, והרי הוא אוהב שלם מאין כמותו. ענה לו האב: אם תדקדק בדבר תבין שאינו אלא חצי אוהב. בזה שאמר לך, כי הוא מסתכן במעשהו ורק משום שאתה בן אוהבו הוא עושה זאת – גילה לך שאינו עושה מה שעושה אלא בעל כרחו, ולכן הוא רק חצי אוהב, שכן אוהב שלם עושה ואינו שואל ואינו מהסס ואינו רואה סכנה. ביקש הבן: הודיעני נא כעת, מי הוא אוהבך השלם ואסע אליו ואשמח בו, לא רצה האב להגיד לו, כי זקן היה האיש ולא רצה שיצא בנו למרחקים. פנה לאמו, אם כי גם היא לא הסכימה לדבר תחילה ולא רצתה ליפרד מעל בנה, הפצירה אף היא באביו, שיאמר לבנו מי הוא אוהבו השלם וישלחהו אליו. גילה האב לבנו כי שים אוהבו הוא שלמה וכי הוא גר באלכסנדריה של מצרים, ויסע אליו.

ויהי כאשר בא לאלכסנדריה וישאל מיד על האיש, ויראו לו את ביתו, בית עשירים. בא אליו וכאשר אמר לו מי הוא נשק לו באהבה רבה וכיבדהו כבוד גדול. ראו אנשי האיש את אהבתו הגדולה לבחור וישאלו, למה זה ועל מה זה? ויאמר להם: הבחור הזה הוא בנו של ידיד נאמן שלי אשר אני מכיר אותו למעלה משלושים שנה, והוא גדול בתורה ובחכמה ולאהבתנו אין חקר. הנה כל הזמן חשקה נפשי לראותו, ועתה שזכיתי לראות את פני בנו הרי הוא חשוב בעיני כאביו. הניח את כל עסקיו ועשה לו משתה שבעת ימים, ומרוב חיבה לא זזה ידו מתוך ידו. וכעבור שבעת ימי המשתה אמר האיש לבחור: עסקי מרובים ולא אוכל להניחם זמן רב בידי אחרים, ולכן תסלח לי אם לא אהיה במחיצתך תמיד אלא בשעות הפנאי. ואתה התחבר נא עם בחורים טובים בני גילך, שאני מציגך לפניהם, ותבלה זמנך בנעימים בבית ובחוץ. ואני מוסר לך את מפתחות ביתי, כי כל ביתי פתוח לפניך, והישר בעיניך תעשה. היו החברים טובים ביותר וחברתם נעמה לו.

פעם אחת אמר בלבו: הרי מפתחות הבית בידי, לא אצא היום עם החברים ואסתכל בבית ובחדריו. פתח את החדרים וראה פלאי פלאים כיד העשירות אשר לבעל הבית. גם בגנים שעל יד הבית טייל, ועיניו לא שבעו מראות הדר הבריאה. ובאחד הגנים ראה בחומה חור קטן. נסתכל וראה פרדס עם ברכת מים חיים, בנויה מאבני שיש, ומסביב לה שושנים ופרחים ושער עשבי בשמים. ונערה אחת ברה כחמה ויפה כלבנה נמצאת בתוך הפרדס עם שבע נערות הראויות לה לשרתה. רצה ליכנס לא היה בידו מפתח לאותו פרדס. עלה חשד בלבו, על שום מה לא מסר לו אוהב אביו גם מפתח לפרדס זה? מי יודע, שמא יש כאן דבר עבירה? וידוע, שהמצרים שטופים בזימה.

ויהי בערב בחזור האיש מעסקיו לביתו, וישאל את הבחור, איך בילה את היום? ויאמר לו, כי עבר עליו היום בנעימים בבית. לא גילה לו מה שבלבו, אבל בשעת הסעודה לא אכל כראוי ואף הראה פנים עצובות. שאל האיש על סיבת העצבות ולא קיבל תשובה בפה מלא. והבחור הלך ונתעצב מיום ליום ועל שאלות אוהב אביו לא השיב תשובת אמת. ביקש האוהב את אחד החברים שישאל על סיבת עצבותו. ויהי כאשר הפציר בו ויספר לו על חשדו. הגיעו הדברים לאזני האיש, וכיוון שפיקח היה החליט בלבו לספר לו דברים כהוויתם.

קרא לו אל חדר משכיתו ואמר לו: דע לך בני, כי הייתי מאז ומתמיד סוחר בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות, ונתפרנסתי בכבוד כאחד העשירים אשר בארץ. והנה נהפך עלי פתאום הגלגל וירדתי מטה מטה עד שסבלנו אני ומשפחתי חרפת רעב. ופעם אחת בערב פסח אמרה לי אשתי: למה תחכה? קח את החפץ האחרון אשר נשאר עוד לנו ולך ומכרהו בשוק ונעשה פסח. לקחתי את החפץ ויצאתי אל השוק. הכריז שם סרסור אחד על מכירת ילדה שבויה בת ישראל. נכמרו רחמי על הילדה ואמרתי לסרסור, כי אם אוכל לקנות את הילדה בחליפים בחפץ שבידי הנני מוכן לקנותה. הסכים המוכר ולקחתי את הילדה. ואם כי ידי היו ריקות ובביתי אין פרוטה לפרטה – שמחתי מאד על שזכיתי לפדות בת ישראל. הלכתי הביתה וקיוויתי לחסדי השם. והנה בהיותי בדרך נתקרב אלי איש אחד ואמר לי: מצבי דחוק ואין בידי לעשות את הפסח. הסכמנו אני ואשתי למכור את התכשיטים שקניתי לה בימים טובים מאלה. ועתה אם אלך בעצמי אל הסוחרים לא יתנו לי אפילו חצי ערכם, אבל אתה, שהנך בקי בדברים ויודע את הסוחרים, אם תמכרם ישלמו לך כערכם. הסכמתי למכרם והמשכתי בדרכי. לא הספקתי להגיע לביתי ופגשני מכר אחד ודברים בפיו: אין שלום בביתי, כי אשתי רוצה שאקנה לה תכשיטים יקרים ומציקה לי, ובעיקר גוברת המריבה בערבי ימים טובים. כיום גמרתי בלבי לעשות את רצונה ולזכות בשלום. אבל אם אלך לקנות בחנויות ידרשו ממני כסף רב, ולמה לי לבזבז את כספי? והיות שאני מכיר אותך כאיש ישר – אבקש ממך שאתה תקנה את התכשיטים, ותקיים בזה גם מצוות עשיית שלום בין איש לאשתו. אמרתי לו: ישועת השם כהרף עין? יש בידי תכשיטים כרצונך. ומיד הראיתים לו. שילם לי מחירם ואף הוסיף לי מתנה על קורת הרוח שגרמתי לו. חיפשתי את בעל התכשיטים, מסרתי לו את כסף הפדיון ונתן לי אף הוא דמי תיווך כראוי. היה לבי טוב עלי בראותי, כי בזכות הילדה שוב נתרומם מזלי.

באתי הביתה שמח. ובראות אשתי את ידי ריקות וכי במקום מאכלי פסח הבאתי פה נוסף לבית – התמרמרה עלי מאד. הרגעתי אותה וסיפרתי לה מעשה שהיה. בירכה את השם ואמרה: יהי רצון שהשם יברך אותנו תמיד בגלל הנערה ויזכור לנו לטובה! מיד יצאתי לקנות צרכי החג, וגם בהליכה זו נתמזל מזלי. רווח לי וחגונו את הפסח בשמחה רבה. וכיוון שראינו כי גדול הוא המזל שהביאה לנו הילדה אהבנו אותה מאד. והיא עצמה יפתה הרבה, וגם חכמה היתה, ותמצא חן וחסד בעיני כל רואיה. פחדנו לשלומה פן יבולע לה, ובניתי לה פלטין מיוחד בתוך פרדס, ונתתי לה שבע נערות לשעשע אותה ולשמור עליה. זה הוא סוד הנערה.

שמע הבחור את הדברים ותגל נפשו. והאיש הכיר בו, כי נכנסה אהבת הילדה בלבו. ואמנם הבחור הודה לו, כי אוהב הוא את הנערה. הסכים להשיאה לו ועשה את החתונה כיד המלך.

ויהי כאשר עברה שנה מיום בוא הבחור אל בית האיש ויאמר למיטיבו, כי הגיע הזמן לשוב לבית אביו, כי הבטח הבטיח לו כי ישוב אליו כתום שנה.

עשה האיש את רצונו ושלח אותו בכבוד גדל ובכבודה רבה לחיים ולשלום.

ויהי כבוא הבן עם אשתו הביתה – ותבוא השמחה במעונם, והבן סיפר לאביו את כל פרשת היותו בבית אוהבו והוסיף כי אוהב אמת הוא אוהב אביו ואין כמוהו בכל העולם.

לא עבר זמן רב ושוב נהפך הגלגל על האוהב אשר במצרים וירד מטה מטה. וכיוון שבאה עניות לבית באה גם מריבה, ואשתו מררה את לבו באמרה, כי מחמת שהוציא את הילדה מביתו ירד מזלם. ולו היה שואל את פיה לא היה עושה זאת, וכדומה בדברים, כדרך הנשים. אף אמרה לו, כי לכל הפחות יודיע לאוהבו, הרב אשר בקושטאנדינא, על מצבו ויבקש את עזרתו. תחילה לא רצה האיש לשמוע בקולה, כי לא רצה לשים בטחונו באדם, ואפילו הוא אוהבו, אבל כאשר הציקה לו מאד בדבריה ולא היה יכול לסבול יותר את צערה ואת מרת נפשה כתב בדמע לאוהבו וביקש את עזרתו.

קיבל הרב את מכתבו ולא השיב לו. והאיש כתב לו עוד כמה פעמים, אם כי לא מרצונו הוא כי אם למלא רצון אשתו, ולא קיבל שום תשובה.

ויהי כאשר ראתה האשה כי אין תשועה מאוהב בעלה ותקנטר אותו בדברים אלה: כך נאה וכך יאה לך! אתה קיבלת את בנו בכבוד גדול, כבנך ישב בביתך, ואף נתת לו את מזלנו הטוב, את הילדה אשר הביאה ברכה אל ביתנו, והוא אפילו אינו טורח להשיב על מכתביך. ועתה, סע נא אליו ולא יוכל לסרב, לא שמע תחילה בקולה, אבל לא יכול היה לעמוד בזה זמן רב, והסכים לנסוע. לא היו לו דמי נסיעה ונסע בתורת מלווה לסחורה ששלח סוחר אחד לקושטאנדינא.

הגיע למחוז חפצו, והוא לבוש סחבות, והתבייש לבוא כך לפני אוהבו, ולא ידע מה לעשות. ראה שאין לו ברירה והלך כך אל אוהבו הרב. פתח לו השמש את הדלת ומסר לרב, כי פלוני ידידו רוצה לדבר אתו. צעק הרב על שמשו, למה הוא מטריחו ומביא לו אנשים שאינו מכיר אותם? הוא אינו יודע את האיש ואף לא שמע מימיו את שמו. שמע האיש, נתעצב מאד בלבו ונתחרט על אשר בא הנה. ועוד רעה חולה: אין לו מקום ללון, ואף אין לו כסף לחזור לביתו, נתעייף וביקש את נפשו למות. וכיוון שלא רצה לאבד את עצמו לדעת גמר אומר בלבו לשכב ברחוב העיר, וכאשר יעברו אנשי המשמר בלילה יחשדו בו שהוא גנב וגזלן ויהרגו אותו. שכב באשר שכב, וכאשר עברו אנשי המשמר בלילה שאלו אותו, מה מעשהו שם, ואמר, כי הוא גנב. אמרו איש אל רעהו: השמע אדם מימיו, כי גנב יכריז על עצמו שהוא גנב? לא ידעו מה לעשות בו ויביאוהו אל שופט העיר. תמה גם השופט על האיש האומר על עצמו, כי הוא גנב, ולא רצה לעשות לו דין. הביאוהו לפני השופט העליון, ואף הוא תמה כראשונים ולא רצה לעשות מעשה. הביאוהו לפני המשנה למלך, שיאמר מה דינו, ובינתיים נאספו סביב האיש ומלוויו קהל רב. היה אותו משנה למלך שונא ישראל, וכאשר שמע כי האיש המובא הוא יהודי, אמר מיד: תלוהו כמשפט הגנבים! הוליכוהו למקום התלייה, והוא הולך בשמחה ובתקווה ליפטר מחייו המרים.

ובעיר נודע, כי יהודי מארץ נכרייה נמצא ברחוב העיר בלילה והוא אומר, כי הוא גנב, וסופו תלייה. ואף לאוהבו הרב המתנכר לו הגיעה השמועה. מיד נזדרז לבוא אל מקום התלייה, והנה אוהבו עוזר במו ידיו לתליין לתת את החבל על צוארו. מיהר להוריד את החבל ולהעלותו על צוארו הוא, והלה העלהו שוב על צוארו. וכך עמדו, זה מושך את החבל ושם אותו על צוארו וזה שם אותו על צוארו.

והמלך ישב בבית מלכותו וראה עם רב מתאסף ברחוב, וישאל על כך, ויספרו לו את הנעשה וכי רב העיר מוריד את חבל התלייה מעל צואר הגנב ושם אותו על צוארו. ויתמה המלך על הדבר ויצו לפטור את שניהם ולהביא לפניו את רב העיר אשר השתדל כל הזמן להוריד את החבל מעל צואר האיש שעמדו לתלותו.

בכה האיש על רוע מזלו ועל אוהבו שלא נתן לו למות; וראה בזה מעשה איבה נוסף על איבתו שלא רצה לעזור לו ולתמוך בו.

ורב העיר הובא לפני המלך. ויאמר לו המלך: ניכר בך שאתה חכם, ואם כן מה ראית להסיר את החבל מצואר גנב נבזה ולשימו על צוארך? ענה לו הרב: אדוני המלך, האיש הזה איש גדול היה, איש עשיר וישר, ואינו גנב. למעלה משלושים שנה אני מכיר אותו ואת טוב לבו, ואנחנו ידידים ואוהבים זה את זה מאד מאד. וגם כאשר בא אליו בני לפני כחמש שנים היטיב עמו ואף השיא לו ילדה שהביאה מזל לביתו ויקרה בעיניו מכל. ואמנם מאז יצאה הילדה מביתו נהפך עליו הגלגל עד שהגיע למה שהגיע. וכיוון שאינו רוצה לאבד את עצמו לדעת אמר, שהוא גנב, בתקווה שידונו אותו למות. ואם תשאל: מדוע לא גמלתי לו טובה כטובתו? – אענה לך, אדוני, כי לא רציתי להגדיל צערו בזה שהוא נצרך לבריות, והוא שונא מתנות, ואף שלא לקפח את שכרו בבא. וכל הזמן חיפשתי דרך של כבוד לעזור לו, ובינתיים הגיעתני השמועה שהגיע עד שערי מות, ואז רציתי למסור נפשי תחת נפשו.

ויהי כאשר שמע המלך את הדברים האלה ויאמר: לא שמעתי מימי על אהבה גדולה כזאת בין אנשים, ורצוני הוא להיות חבר בחברתכם אף אמר לו, כי ישתדל שהאיש ישוב לביתו וימצא לו די מחייתו, וכל מה שיוציא על כך יחייבהו על חלקו, חלק שלישי37.

והרב הלך וערך תכנית לעזור לאוהבו. ויקרא לשני אנשים נאמנים וימסור להם אבנים טובות ומרגליות. וכך אמר להם: לכו ומצאו את העני שרצו לתלותו, נחמוהו בדברים, וכאשר תראו שנתיישבה עליו דעתו במקצת תאמרו, כי שמעתם עליו שהיה לפנים סוחר באבנים טובות ומרגליות ובקי בהן ובערכן, וכיוון שירשתם תכשיטים מאבותיכם, ואינכם בקיאים בדברים, יעריך אותן כפי ערכן, ויקבל שכרו, והוא ודאי יסרב תחילה, ורק אחרי דין ודברים יעשה את המעשה, ועליהם לרשום את דבריו כפי אשר יאמר. וכאשר יגמרו את הרשימה יאמרו לו: המתחיל במצווה אומרים לו גמור. וכמו שהערכת את התכשיטים, כך גם תשתדל למכרם, ואנחנו בוטחים בך שלא תרמה אותנו.

עשו האנשים כאשר נצטוו וטרחו הרבה עד שגמרו את הרשימה. וכאשר רצו למסור לידו את התכשיטים – לא רצה לקבל אותם בשום אופן. מה עשו: השאירו את החפצים בידיו וברחו.

וירדוף האיש אחרי שני האנשים ולא מצאם, ונצטער צער רב על שעליו לשמור על תכשיטים שאינם שלו.

עברו שלושה ימים, והרב קרא לשני אנשים אחרים, ויאמר להם: קחו את הרשימות והעתיקו אותם ותחפשו את האיש שרצו לתלותו. והיה כאשר תראוהו מרחוק תתחפשו כאנשים המדברים בינם לבין עצמם ותשיחו על גודל צערכם, כי הגיע זמן פקודת המלך ואין דבר בידכם. אף תוסיפו לדבר באופן אשר ישמע, כי כבר חיפשתם אצל כל הסוחרים ולא מצאתם אבנים טובות ומרגליות בשיעור זה וזה ובמשקל כך וכך. והוא ודאי כאשר ישמע את דבריכם יציע לכם את התכשיטים אשר בידו. ואז תקנו ממנו ותתנו לו כל אשר ידרוש.

עשו האנשים כמצוות שולחם.

והאיש שמע את שיחתם של האנשים ורצה לעזור להם. שאל אותם, מה דאגתם? ויאמרו לו במעין גערה: הניח לנו בצערנו! הפציר בהם וסיפרו לו דברים אלה: המלך ציווה עלינו, להביא לו במשך שלושה ימים כך וכך מרגליות במשקל ובכמות, והנה הגיע היום האחרון ואין בידינו כלום. ואנחנו הרי מוכנים לשלם כל מחיר. אמר להם האיש: אל תצטערו וירחם השם. כמה תכשיטים אתם צריכים? השמיעוני את דברי רשימתכם. קראו באזניו את דברי הרשימה, והנה נמצאו בידו כל התכשיטים שנתבקשו בשם המלך, ואמר להם כי הוא אינו אלא שומר עליהם. הודו לו בפה מלא על הטובה אשר עשה עמם ועל אשר הציל אותם מחמת המלך ושאלו אותו על מחיר התכשיטים. נקב את מחירם ושילמו לו וגם הוסיפו לו מתנה וילכו לדרכם.

והסוחר, אחרי מכרו את התכשיטים, הלך לבקש את שני האנשים אשר הניחו בידו את רכושם, והכסף מכביד עליו מאד. חשש לגנבים ושכר לו חדר בפונדק אחד ושמר על הכסף במקום בטוח ביותר. למחרת הלך שוב לחפש את האנשים. כך עשה משך כמה ימים, ולא מצא איש מהם. הירהר בדעתו, כי לא היו אנשים אלה אלא מלאכים, ודאי שלחם הקדוש ברוך הוא כדי לעזור לו בענייו. לבסוף הלך וקנה סחורה, שכר לו ספינה וחזר לעירו.

שמעה אשתו ותצא לקראתו ודברים אלה בפיה: הן אמרתי לך, שתקום ותסע לאוהבך, והוא יעזור לך. ותודה לאל שנושעת. ענה ואמר: ארור הגבר אשר יבטח באדם. אוהבי לא עשה לי שום טובה, וגם בנו לא עזר לי, ואפילו לא ראיתי אותו, רק האלהים הטוב היה בעזרי, ושלח אלי מלאכים בצורת אנשים להושיעני, וסיפר לה את כל העניין.

מאז נתרומם שוב קרנו של האיש ועלה מעלה מעלה בסולם העשירות.

ויהי כאשר שמע אוהבו הרב אשר בקושטאנדינא, כי חזר לאיתנו כבראשונה, ויכתוב לו מכתב, ובמכתב כתוב לאמר: שלום עליך אהובי אשר כנפשי! שמחתי באומרים לי, כי השם ריחם עליך והשיבך על כנך. וזכור ואל תשכח, כי אהבתנו היא כיתד התקועה בל תמוט לעולם. ולא עוד אלא שנוסף עלינו כעת המלך המרומם, בחינת חוט המשולש. ושמא יש בלבך עלי, שגמלתיך רעה תחת טובה ולא עזרתיך בעת צרתך – הנני להודיעך, כי לטובתך נתכוונתי: לא רציתי להכשילך, שיהיה בטחונך בי ותאמין באדם. והצער שציערתיך בהסתר פנים יהיה לכפרת העוונות.

נשק האוהב את המכתב וידע את אשר לפניו. וכך חזרו הידידים הנאמנים לאהבתם יותר מבראשונה, והמלך היה השלישי בחבורתם. ויהיו הם ובניהם אהובים וריעים כל ימי חייהם. ברוך השם לעולם אמן38


תוספת    🔗


בספר “עומר השכחה”, ליוורנו תקל"ח, מובא סיפור זה בשם “חכמי המוסר” שהוא דומה במידה מסויימת לנושא שלושת הסיפורים הקודמים: “איש אחד היה נדיב ביותר. כל כך היה נדיב, עד שבא לו איש אחד בלילה ואמר לו: פלוני הוא מבקש להרגני, והוא עומד במקום פלוני, מצפה מתי אעבור ויכני בחרבו הקשה. אמר לו: תן לי כליך ומלבושך ואעשה עלי, ואתן נפשי תחתיך, כי אדמה לו, שאתה הוא, בחושך, ואתן מותי תחתיך, כי יהרגני ותוכל. ונתן לו מלבושו, והלך. והכירהו, ואמר לו: מי אתה. אמר לו: אני פלוני שאתה מבקש. אמר לו: לאו. באופן שגילה לו העניין. אמר לו: כל עוד שיש בך נדיבות עד זאת המדרגה, גם אני מחלתי לו מחילה גמורה, מחילה עולמית”.

ושמעתי, ואיני זוכר ממי שמעתי, כי גרעין הסיפורים הללו הוא הכתוב בויקרא יט, יח: "ואהבת לרעך כמוך אני ה' “, כלומר: אם אדם אוהב את חברו אומר הקב”ה: אני השלישי ביניכם.



  1. חומר רב בענין זה תמצא במאמרו של ד“ר נ. וינר ”די פאראלעלען צו שילרס בירגשאפט“ ב”מונטסשריפט“ 1854, עמ‘ 329. ועי’ שטיינשניידר ”מאננא“, ברלין 1847, עמ' 101 ו”די הבראישן איברזצונגן“, עמ' 934, וכן ”האנדוורטרבוך דס דויטשן מרכנס" כרך א‘, עמ’ 350.  ↩

  2. ראה “פסטשריפט פיר אהרן פריימן”, ברלין 1935, עמ' 150.  ↩

  3. על אלפונסי עי‘ גם “מאננא” הנ"ל עמ’ 114.  ↩

  4. מהדורה ראשונה יצאה לאור בליוורנו תרכ“ט –תר”ל.  ↩

  5. אדריס, השם הזה נזכר פעמיים בקוראן (יט, 57; כא, 85) כשמו של אחד הצדיקים והגדולים אשר בארץ. מסתבר, כי מוצא השם הזה הוא השם אנדריאס טבחו של אלכסנדר, שעל פי האגדה זכה להיות בן אלמות, ונשתבש לאדריס. שטיינשניידר פירש שם זה משורש “דרש” במובן: הדורש. על פי מסורת הערבים הוא חנוך המקראי (בראשית ה' יח–כד).  ↩

  6. אחד, שמא צ"ל: אחר.  ↩

  7. יאמין אותו, יאמין בו.  ↩

  8. ארוו“ש בשינ”ו (גם: בהינו), שם פילוסוף, ואינו נזכר אלא במקורות עבריים.  ↩

  9. אתה, במקור: אתם.  ↩

  10. תעבדהו, הסימן היחיד לאהבת השם הוא כשעובדים לו.  ↩

  11. לאל, שמא יש להוסיף: אלא. פרש, במקור: פירוש.  ↩

  12. מהודו, מסתבר שצ"ל: מהונו.  ↩

  13. מהשלוש, משלוש צורת אלו של שקר: שקר מוחלט וגלוי, שקר כשמתכוונים לדבר שלא לשמו. ושקר כשרוצים לכסות אפילו את ה“שלא לשמו” ולשקר גם בזה.  ↩

  14. ואל תיגעו עצמכם, בשקר.  ↩

  15. לוקמן (במקור: לוקנין), שם חכם, ונזכר גם בקוראן. ועי‘ “אגרת בעלי חיים” מהדורת י’ טופורובסקי, עמ' לו, הערה 2.  ↩

  16. על אחת, אפילו על אשה אחת.  ↩

  17. שוע, אציל, בעל מידות טובות.  ↩

  18. ארוו"ש, עי' הערה 8. הפילוסוף, במקור כאן וכן להבא: הפילוסוף.  ↩

  19. אל תאהב, מעין: “הידיד יוודע בשעת הפורעניות” שב“שירת ישראל” לר‘ משה אבן עזרא עמ’ לו.  ↩

  20. מגולגל, ע“פ ישעיה ט ד. ושמא צ”ל: מגולל.  ↩

  21. דברו, במקור: דברי. ושמא צ"ל: דבר.  ↩

  22. להם, במקור: לו.  ↩

  23. חצי האוהב, במקור: חצי אוהב.  ↩

  24. ישטמוך, במקור: ישטמוך, הזמן, הגורל.  ↩

  25. הראית, במקור: ראית.  ↩

  26. וילך בסחורה, צירוף רגיל בספרות המתורגמת של הימים ההם, ובדומה ב“משלי סנדבאד”, תל אביב תש"ו, עמ' 15.  ↩

  27. ושרים ושרות, שמא צ“ל” ושדים ושדות (קהלת ב, ח).  ↩

  28. המצרי, ליתא במקור.  ↩

  29. היתה. במקור: היה.  ↩

  30. מהן, במקור: מהם.  ↩

  31. יתיר, במקור: יתר.  ↩

  32. ונפרדו, במקור: ויפרדו.  ↩

  33. בשתי, במקור: בשני.  ↩

  34. לו, במקור: ליה.  ↩

  35. וקנה, אבות פ“א מ”ו.  ↩

  36. בן יחיד, על פי “עושה פלא” שמו: אבראמאג'י.  ↩

  37. בעצם מסתיים הסיפור כאן, וכל השאר אינו אלא תוספת.  ↩

  38. בסוף הסיפור יש ב“עושה פלא” מוסר השכל נוסף מצד המספר: “למדנו מהמעשה הזה” וכו', ואינו עניין לסיפור.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!