פרויקט בן־יהודה

– בַּמֶּה נִפְתָּחֶנּוּ?

– “בְּמַפְתֵּחַ זָהָב!”

– אֵיפֹה נִמְצָאֶנּוּ?

– תַּחַת פֶּרַח צָהֹב,

אֵצֶל הַתַּפּוּחַ"!

– “בֹּאִי (בֹּא), כִּי פָתוּחַ!”

t אַחַת וְאֶחָת

שיר מנין

אַחַת וְאֶחַת – שְׁתַּיִם הֵן,

וְאִם עוֹד אַחַת – שָׁלֹשׁ;

מִי אֲשֶׁר עֲרֵבָה לוֹ

הוּא הַבָּצֵק יָלֹשׁ.

לוּשׁוּ, לוּשׁוּ, יַלְדֵי חֵן,

שִׂימוּ בַתַּנוּרִים,

חַלּוֹת שַׁבָּת, רְקִיקֵי חָג,

רְקִיקֵי חַג לְפוּרִים.

רָקִיק לִי וְרָקִיק לָךְ,

וְרָקִיק לַצִּפֳּרִים;

כָּל הֵיּוֹצֵא אַחֲרוֹן – הוּא

יִהְיֶה רֹאשׁ לַנְּעָרִים.

כשהמשׂחקים מרובים עומדים הילדים למנין כדי לבחור מתוכם “ראש”, מנהל המשחק וכדומה. הבחירה נעשית באופן כזה: אחד הנערים (המנהל) קורא שיר או פסוק ידוע, מורה לפי הטַקט של הקריאה על כל נער ונער מן הנמנים, והאחרון שבו נגמרה הקריאה הוא הנבחר.

t הַגִּבְעָה

רְאוּ, רֵעַי הַגִּבְעָה,

גִּבְעָה רָמָה זֹאת, –

וַאֲנַחְנוּ שִׁבְעָה,

הָבָה נִתְּנָה אוֹת.

מִי יַעֲלֶה רִאשׁוֹנָה,

מִי יֵיטִיב עֲלוֹת?

אַחַת! שְׁתַּיִם! שָׁלֹשׁ!

רוּצוּ, הַאֵין זֹאת?..

t מִלְחֶמֶת הַפִּטְרִיּוֹת

בעקבות שיר רוסי

תַּחַת אַלּוֹן יָשְׁבָה “אַרְנָה”

לַפִּטְרִיוֹת מַלְכָּה וְסַרְנָה,

וְעֵינֶיהָ צוֹפִיּוֹת

עַל כָּל מִשְׁפְּחוֹת הַפִּטְרִיּוֹת.

נָתְנָה צָו

צֵאת לַקְּרָב

בְּכָל מִשְׁפְּחוֹת הַפִּטְרִיּוֹת.

עָנוּ וְאָמְרוּ הַ“סַּמְקָנִים”

– גְּבִירִים נַחְנוּ וְיַחְסָנִים!

לֹא נִשְׁמַע לַצָּו,

לֹא נֵצֵא לַקְּרָב!

עָנוּ כָּל הַ“שּׁומָנִיּוֹת”

– נַחְנוּ נָשִׁים צַדְקָנִיּוֹת!

לֹא נִשְׁמַע לַצָּו,

לֹא נֵצֵא בַקְּרָב!

עָנוּ וְאָמְרוּ ה“יַּרְקָנִים”

– דַּלִים נַחְנוּ וְקַבְּצָנִים!

לֹא נִשְׁמַע לַצָּו,

לֹא נֵצֵא בַקְּרָב!

עָנוּ וְאָמְרוּ הַ“שּׁוּעָלִים”

– פְּעוּטִים נַחְנוּ וְעוֹלָלִים!

לֹא נִשְׁמַע לַצָּו,

לֹא נֵצֵא בַקְּרָב!

עָנוּ וְאָמְרוּ הַ“פִּלְפְּלָנִים”

– לוֹמְדִים נַחְנוּ וּבַטְלָנִים!

לֹא נִשְׁמַע לַצָּו,

לֹא נֵצֵא בַקְּרָב!

עָנוּ “פִטְרִיּוֹת הַזְּבוּבִים”

– אָנוּ – בַּעֲלֵי בָּתִּים חֲשׁוּ-

לֹא נִשְׁמַע לַצָּו, [בִים!

לֹא נֵצֵא בַקְּרָב!

עָנוּ וְאָמְרוּ הָ“אַדְמוֹנִים”

– לְמַחְנוֹתֵינוּ אָנוּ חוֹנִים!

נִשְׁמַע לְקוֹל הַצָּו,

גַּם נֵצֵא בַקְּרָב!

t מִן הֶחָדֶר

נְעָרִים מִן הֶחָדֶר

רוֹכְבִים עַל גַּב גָּדֵר.

עָלוּ עַל הָעֵצִים –

אִבְּדוּ קֵן וּבֵיצִים.

מָצְאוּ אֶת הָעִזִּים. –

וְלִתְלוֹשׁ זְקָנָן פְּזִיזִים.

נִתְקְלוּ בָּאַוָּזִים, –

וְלָנוּס הֵם נֶחְפָּזִים.

עָלוּ עַל הַסֻּלָּם –

וְיוֹסֵף רֹאשׁ לְכֻלָּם.

פִּתְאֹם רַבָּם רָאוּ, –

יָרְדוּ, הִתְחַבָּאוּ.

אַךְ יוֹסֵף הַקָּטָן

מַסְמֵר לוֹ לְשָׂטָן.

נִתְקַע בַּנַּעֲלָיִם

וּבַמִּכְנָסָיִם.

– "יַעֲקֹב, חַיִּים, אֱלִיעֶזֶר!

נָא הֱיוּ לִי לְעֵזֶר

טֶרֶם רַבִּי רָאָה

וּמְצָאתְנִי רָעָה!"

t כּוֹכָבִים מְסַפְּרִים

לָיְלָה וָלָיְלָה, לֵיל וָלֵיל,

בַּעֲטוֹף שָׁמַיִם צֵל,

כּוֹכְבֵי גִילָה, כּוֹכְבֵי חָג

יֵצְאוּ בְמַאֲמַר רַב מָג.

וּבִמְחוֹלוֹת וּבַסָּךְ

כּוֹכַב אוֹר אֶל כּוֹכָב שָׂח:

– 'שָׁלוֹם, שָׁלוֹם! שָׁלוֹם רָב!

מִי שְׁלָחֲךָ מִבַּעַד עָב?

אֵי מִזֶה תָבֹאָה, אָח,

הוֹי, אָח טוֹב, הֲשָׁלוֹם לָךְ?"

כּוֹכַב אוֹר אֶל כּוֹכַב שָׂח;

כּוֹכָב לְכוֹכָב עוֹנֶה: אָח,

כֹּה צֻוֵּיתִי: קוּם וּשְׁאַל

אֵי יָלִינוּ אֶגְלֵי טָל,

מִי בַכַּפְתּוֹר, מִי בְכוֹס

שֶׁל צִבְעוֹנִי, מִי כִנְטוֹת

פְּנֵי הַחַמָּה וְחָלַף יוֹם

סָר אֶל סֶגֶל נְגוּעַ חֹם?

מִי הִתְחַבֵּא אֶל הָאוּג

רַב הֶעָנָף, מִי בְחוּג

דְלוּעֵי זָהָב קִנּוֹ שָׂם?

מִי בֵין טַרְפֵּי אֹרֶן רָם?

מִי הַפּוֹקֵד יַעֲרוֹת דְּבַשׁ?

מִי הַמַּבְהִיק עַל הַקַּשׁ?

וְאִם יֵשׁ אֵגֶל אֲשֶׁר נָם

בְּתַלְתַּל שִׁפּוֹן זָקוּף, רָם?

וּמַדוּעַ אֵין מִי חָס

עַל מַטְעֵי הָאֲגָס?"

כּוֹכָב עוֹנֶה, כּוֹכָב שָׂח;

– "שָׁלוֹם אָחִי, שָׁלוֹם לָךְ!

כֹּה שְׁלָחוּנִי: תּוּר וּפְתָר

גַּל מַה שָׂח, מַה יָּעַץ הָר?

בְּקַרְקַע נָהָר נָח קוּם. רֵד,

מִשְׁפַּט הַחֲלוֹם הַגֵּד.

חָלְמָה קָמָה חֲלוֹם פָּז.

אָנָה פָשַׁט חַרְגֹּל גָּז?

אִם לֹא כָלוּ עִקְבוֹת גְּדִי.

בְּפִנַת אוֹר, נוֹף כְּלִיל עֲדִי.

וְשָׂא כָּל רֹאשׁ עֲדַת בְּנֵי שְׂלָו

בְּגַיא בֶּן הָרִים גַּיא וַחֲנָו".

כּוֹכָב עוֹנֶה, כּוֹכָב שָׂח;

– "שָׁלוֹם אָחִי, שָׁלוֹם לָךְ!

הֻגַּד הֻגַּד לִי: הַבֵּט

מִי הָאִישׁ יְרֵא הַחֵטְא

רָמוֹז תִּרְמוֹז לוֹ מֵעָל:

אֱלֹהִים בְּעֶזְרֶךָ, – פְעַל!

גַּם הַבֵּט לִמְבוֹאוֹת יָם,

צִי וָצִי הַמַּפְלִיג שָׁם.

שְׁלַח מֵאוֹרְךָ לוֹ מֵעַל,

הַכֶסֵף, הַזְהַב כֶּתֶף גָּל.

מַלָּח בְאֳנִי הַטָּס,

וּתְקָפַתּוּ נוּמָה, שְׁנָת,

אָז בַּמַּחְזֶה, בַּחֲלוֹם

הָאֵר לוֹ, הוֹפִיעָה דוֹם

כְּעֵינֵי אָחוֹת דְּבֵקָה בוֹ,

כְּעֵינֵי אֵם הַמְחַכָּה לוֹ;

יִשְׁמַע קוֹלָהּ בָּאֳנִי:

“– בְּנִי חֲבִיבִי, שׁוּבָה, בְנִי!”

כּוֹכָב עוֹנֶה, כּוֹכָב שָׂח:

"– שָׁלוֹם אָחִי, שָׁלוֹם לָךְ!

מָה אֵחַרְתָּ הַיּוֹם קוּם?"

הִתְהַלַּכְתִּי בִשְׁמֵי רוּם

קִדְמַת שֶׁמֶשׁ, אֶל פְּנֵי יָם,

נוֹף יְהוּדָה, צִיּוֹן שָׁם.

צוּר עַל צוּר יַאְפִּילוּ עָל,

שְׁדֵמוֹת רוֹחֲצוֹת בַּטָּל.

הַר-הַלְּבָנוֹן, יַעַר שָׂב,

אַרְזֵי אֵל יַבְקִיעוּ עָב;

שְׂדֵה בֵית-לֶחֶם, שָׁם עַל אֵם

דֶרֶך אֶפְרָת בּוֹכָה אֵם,

מִתְיַפַּחַת, מַר לָהּ מַר.

קוֹל מֵחֲרָבוֹת עֲלֵי הָר,

קוֹל כַּיּוֹנָה יֶהֱמֶה: "אוֹי,

אוֹי לְבָנַי בְּזוּיֵי גוֹי!"

עַל הַר צִיּוֹן בְּרֹאשׁ הָהָר

חָרְבוֹת קֹדֶשׁ, מִקְדַּשׁ צָר,

אֶבֶן בּוֹכָה, תַּבְךְּ מִקִּיר,

דִּמְעָה תִזַּל עַל פְּנֵי נִיר,

פֶּלֶג יֶחֱמָר, יַז בַּתֵּל…

הָהּ, עַד מָתַי מְתַי, אֵל?!

t בַּסְּתָו

הִִנֵּה שָׁב

גַּם הַסְּתָו,

וּבָרְחוֹב

וְעַל כָּל סְבָךְ

שֶׁלֶג טוֹב,

שֶׁלֶג רָךְ.

וּבִגְבֹר

מְאֹד הַקֹּר

יִשְׁרֹק חִישׁ

תַּחַת כַּף

רַגְלֵי אִישׁ

בָּחֳרִי אָף.

וּבָהָר

וְעַל הַכָּר

כְּחֹם הַיּוֹם

יִבְרֹק כְּעֵין

יַהֲלוֹם

וְאַבְנֵי חֵן.

t חַג בָּעִיר

בִִּרְחוֹב בֵּית הַכְּנֶסֶת

אֲנָשִׁים מְסַפְּרִים,

נִדְחָקִים וּמְעַפְּרִים,

וְנִמְלָא הָרְחוֹב:

“יוֹם טוֹב! יוֹם טוֹב!”

חֲבוּרַת יְלָדִים

בְּרַעַשׁ וַהֲמֻלָּה

עִם מַחֲזוֹרִים כֻּלָּהּ

רָצָה רוּץ וָשׁוֹב:

“יוֹם טוֹב! יוֹם טוֹב!”

הַשׁוּק רק מֵאָדָם,

כָּל חָנוּת סֻגֻרָה,

וְלֹא נִשְׁמְעָה גְּעוֹת פָּרָה

וְאֵין סוּסִים לָרֹב: –

“יוֹם טוֹב! יוֹם טוֹב!”

t הַסְּבִיבוֹן

סְבִיבוֹן, סְבִיבוֹן, סְבִיבוֹנִי.

קָנָה אָבִי לְמַעֲנִי,

צֵא בִמְחוֹלְךָ סֹב וָסֹב,

וְכִי תִפּוֹל – תִּפּוֹל טוֹב.

הוֹי, סְבִיבוֹנִי, סְבִיבוֹן בְּדִיל,

אִם תֵּימִינָה וְאִם תַּשְׂמְאִיל,

בֵּין תַּשְׂמְאִילָה, בֵּין תֵּימִין

לְכָל רֵעַי “שִׁין” אוֹ “נוּן”.

וּבִמְחוֹלְךָ לְמַעֲנִי צֵא

וְהָיוּ לִי אַךְ “גִּימֶל”, “הֵא”;

אִם אֶל יָמִין וְאִם אֶל שְׂמֹאל

בְּמַזָּלִי טוֹב תִּפּוֹל.

t אֱגוֹזִים

שְׁלשָׁה שֶׁעוֹמְדִים בְּיַחַד

הֲֵרֵי אֲנִי נִדְחָק לְשָׁם,

שְׁלשָׁה שֶׁשּׂוֹחֲקִים בְּיַחַד

הַשְּׂחוֹק “שֶׁלֶה מֶלֶה וּבָם”.

קְלִיק–קְלַק–קְלָק! קְלִיק–קְלַק–קְלָק–

לִי אֱגוֹזִים מְלֹא הַשָּׂק.

הַנְּעָרִים וְהַנְּעָרוֹת הַפְּעוּטִים

הֲרֵי שְׂחוֹקָם “זוּג וְנִפְרָד”,

וּתְמְהִים הֵם לִרְאוֹת, הַפְּעוּטִים,

לְהוֹן עוֹבֵר מִיַּד אֶל יָד.

קְלִיק–קְלַק–קְלָק! קְלִיק–קְלַק–קְלָק–

לִי אֱגוֹזִים מְלֹא הַשָּׂק.

יֵשׁ לָנוּ כִּפָּה שֶׁל שְׁקָצִים

תְּרֵיסַר אֱגוֹזִים בָּהּ שָׂם

כָּל נַעַר, וְאִם שְׁלֹשָׁה נִלְחָצִים

הֲרֵי “שֶׁלֶה מֶלֶה וּבָם”.

קְלִיק–קְלַק–קְלָק! קְלִיק–קְלַק–קְלָק–

לִי אֱגוֹזִים מְלֹא הַשָּׂק.

מִי זוֹכֶה? – הַמּוֹצִיא מִסְפָּרוֹ,

וְיֵשׁ יוֹשֵׁב עֲמָלוֹ לָרִיק,

אוֹ יַפְסִיד בְּהוֹסִיפוֹ עַל מִסְפָּרוֹ:

“שֶׁלֶה מֶלֶה בָּם טְשִׁיק!”

קְלִיק–קְלַק–קְלָק! קְלִיק–קְלַק–קְלָק–

לִי אֱגוֹזִים מְלֹא הַשָּׂק.

t הַשַּׁמָּשׁ אֵינֶנּוּ

בִּקְלוֹיז הַחַיָּטִים הֲמֻלָּה וּרְנָנָה:

בִּקְלוֹיז הַחַיָּטִים “הַחֶבְרָה הַלְּבָנָה”,

וְהַַשַּׁמָּשׁ אֵינֶנּוּ – לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם

מְרַקְּדִים, וּמְקַפְּצִים וּ“מְהַפְּכִים הָעוֹלָם”.

הָאֶחָד צוֹרֵחַ בְּקוֹל כְּבַת היַּעֲנָה,

הַשֵּׁנִי מִתְחַבֵּט בְּשַׁרְבִיטֵי “הוֹשַׁעְנָה”,

זֶה מְסַלְסֵל בְּ“כֶתֶר” וְזֶה עוֹנֶה “בָּרוּךְ”,

פֹּה שְׁנַיִם יָדוּנוּ לְמִי חֹטֶם אָרֹךְ.

מְטֻלְטֶלֶת הַשָּׁעוֹן כְּבָר תְּלוּיָה עַל בְּלִימָה,

– “תֶּן כָּבוֹד לַתּוֹרָה” – קוֹל בָּא מִן הַבִּימָה,

יִשׂרָאֵל “בַּעַל קוֹרֵא” וְהַסֶּדְרָה הוּא “מַעֲבִיר”.

גַּל אָבָק וְ“שֵׁמוֹת” מְרַחֲפִים בָּאֲוִיר.

הַשּׁוֹפָר הַנּוֹשָׁן, הַמָּלֵא לוֹ בְקִיעִים,

יִמָּצֵא וּ“שְׁקָצִים” בּוֹ תוֹקְעִים וּמְרִיעִים,

וְקוֹל צָרוּד וּמְרֻסָּק יִתְפָּרֵץ מִמֶּנּוּ,

הַחֶבְרָה מְרִיעָה – וְהַַשַּׁמָּשׁ אֵינֶנּוּ.

t הַָאַלּוֹן

בְּעַד חַלּוֹנִי – חַלּוֹן מְעוֹנִי –

נִרְאָה לִי אַלּוֹנִי,

בַּדָּיו קוֹדְרִים, עָלָיו נוֹבְלִים

שֻׁתָּף הוּא לִיגוֹנִי.

– "מַה לְךָ אַלּוֹן, כִּי תָשׁוּחַ,

כִּי בַדֶּיךָ קָדְרוּ?"

– "מַעְיָן הֶחְיָה אֶת שָׁרָשַׁי –

סְלָעִים דַּרְכּוֹ גָּדְרוּ.

"לִי צִפֳּרִים הָיוּ שָׁרִים –

אוֹתָן טָרַף פֶּרֶס;

וְעָלַי נוֹבְלִים, בַּדַּי קוֹדְרִים,

מְבַכִּים אֶת הַהֶרֶס".

t לִ"סְְלִִיחוֹת"

מַה חַמָּה מִטָּתִי,

חֲמִימוֹת הַשְׂמִיכוֹת…

קוֹל דוֹפֵק בַּחַלּוֹן:

“הָקִיצוּ לִסְלִיחוֹת!”

עִם אִָבי לָלֶכֶת

תְּשׁוּקָתִי מָה רַבָּה.

– קָחֵנִי גַם אוֹתִי,

קָחֵנִי נָא אַבָּא!

– "חֲדַל לְךָ, יַקִּירי

עוֹד לַיְלָה וְצִנָּה".

לִי אִמִּי סַנֵּיגוֹר

וַיִּתֵּן לִי חֲנִינָה.

– "הִכּוֹנָה, הִזְדָּרֵז,

אַיֵּה נְעָלֶיךָ,

מִגְבַּעְתְּךָ הַחַמָּה

שִׂים תָּשִׂים עָלֶיךָ!"

יָצָאנוּ הַחוּצָה-

עוֹד לָיְלָה, עוֹד לָיְלָה…

זָרוּעַ כּוֹכָבִים

אַפִּרְיוֹן שֶׁל מָעְלָה.

הַמְּנוֹרָה מְהַבְהֶבֶת

מִבַּעַד הַחַלּוֹנוֹת,

וְרוּחַ מְיַבֶּבֶת

בֵּין פֹּארוֹת אִילָנוֹת.

הַצִּנָּה אוֹחֶזֶת

בְּדַל אָזְנִי, קְצֵה אַפִּי.

– “לֹא אָבִי, כִּי חַם לִי” –

וָאֶתְכַּס בְּכַפִּי.

t בֶּרֶ'לֶה אוֹמֵר

סָלוֹם! וַאֲמַלְתֶּם: מִי?

בֶּלֶּלֶה הַטָּטָן סְמִי.

כֵּן, לַבּוֹתַי, וּמִמֵּילָא

אָבִי דֵלְסוֹן וְאִמִי בֵּילָא –

הֲלֹא כֵן?

אָחוֹת יֵס לִי וְיֵס לִי אָח

דָּדוֹל, דָּדוֹל מְאֹד – הֶאָח!

בִּדְדֵי סְלָד לוֹ וְכַפְתּוֹלִים,

הַמִּתְנוֹצְצִים, הַדְּדוֹלִים,

וְהוּא חַיָּל!

וְהוּא מִתְהַלֵּךְ לוֹ בָּעִיל

בְּתֹף וַחֲצוֹצְרוֹת, בְּתֹף וּצְלִיל:

אַחַת, סְתַּיִם! אַחַת וְאַחַת!

בְּסָעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת

אֶהְיֶה סָל.

טַלִּית טָטָן לִי בָזֶה,

“מוֹדֶה” אֵדַע כְּבָל עַל פֶּה;

וְהִנֵה “דְּלַדְלִי” אָבִי עָשָׂה

לְהַכּוֹת בּוֹ הָמָן הָלָסָע:

הֵא לָךְ, הֵא!

יַעַן חָפֵץ לִתְלוֹת אֵת

מָלְדְּכַי וְאֶסְתֵּל עַל הָעֵץ.

וְאִלּוּ בָא עִם אִסְתּוֹ זֶלֶת

אַסְלִיכֶנוּ בְּעַד הַדֶּלֶת:

צֵא, אִיס לָע!

בְּסֻכּוֹת נוֹתֵן לִי כּל דּוֹד

לַב אֱגוֹזִים, לַבִּים מְאֹד,

וְאָבִי נוֹתֵן לִי “הוֹסַעְנָא”,

בְּפֶסַח אֶסְאַל “מַה נִסְתַּנָּה”;

הוֹי מַה טּוֹב!

מַצוֹת אֹכַל, מָלוֹל מָל!

אִמְלוּ: מָתַי פֶּסַח חָל,

וַאֲנִי אֶסְאַל “מַה נִסְתַּנָּה”,

אִמִי תִּסְמַע וְאָבִי יַעֲנֶה;

אַך זֶה חָג!

t בְּמוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר

מַה מְּצֻנָּן הַלַּיְלָה

הַלַּיְלָה הַנָּעִים!

זָרוּעַ כּוֹכָבִים

אַפִּרְיוֹן שָׁמָיִם.

הַחֲשֵׁכָה כְּמוֹ תַאֲזִין,

וְכוֹכְבֵי הַמַּעְלָה

יַבּיטוּ מַה יֵעָשׂ

בָּאָרֶץ הַלָּיְלָה.

אָנֹכִי בְאָשְׁרִי

מַה יָּגִיל לְבָבִי!

הֵן לַעֲבוֹד יָצָאתִי

וְלַעֲזוֹר אֶת אָבִי.

וְנַפְרִיעַ הַדְּמָמָה

הַזֹּאת הָעֲמֻקָּה,

בְּיָתֵד רִאשׁוֹנָה

לְבִנְיַן הַסֻּכָּה.

t חַג הַסֻּכּוֹת

לוּלָב לָנוּ וַהֲדָס

וְסֻכָּה כְשֵׁרָה זוֹ כַּדָּת!

בֹּאוּ רֵעַי וַחֲזוּ,

הַרְאִיתֶם כְּסֻכָּה זוּ?

עַמּוּדֶיהָ בַּד אֶל בָּד

קָשַׁר אָבִי בְּחֶזְקַת יָד,

דִּבֵּק, הֵישִׁיר, נָטָה קָו,

תָּקַע מַסְמֵר, תָּקַע וָו,

הוֹי, מַה נָּעַם קוֹל הַמְּטִיל,

קוֹל הַפָּטִישׁ, קוֹל הַגִּיל:

הַךְ וָהַךְ, וְהַךְ וָהָךְ

עַל הַקֶּרֶשׁ, עַל הַצָּח.

גַּג הַסֻּכָּה – סוּף וּסְכָךְ

נוֹתֵן רֵיחַ, רֵיחַ רָךְ.

מִי לִי, מִי לִי, מִי לִי פֹה?

כּוֹכְבֵי פָז נִשְׁקָפִים בּוֹ

לַיְלָה, לָיְלָה, – וּבַיוֹם?

קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ, קַרְנֵי חֹם.

t עִם שֶׁמֶשׁ הַחֹרֶף

זֶה עַתָּה אַךְ בָּאתִי אֶל גַּנִּי

וְהִנֵה מָה רַב בּוֹ הָאוֹר,

וּפְלָאִים וּקְסָמִים בּוֹ עָשׂוּ

הַשֶּׁמֶשׁ, הַשֶּׁלֶג, וְהַכְּפוֹר.

הַשֶּׁלֶג הַלָּבָן, הַנֶּחְמָד,

כְּסָדִין שֶׁל כֶּסֶף קַלִּיל,

יַצִּיעַ בֵּין שְׂדֵרוֹת הָעֵצִים

בַּדֶּרֶךְ, בַּמִּשְׁעוֹל, בַּשְּׁבִיל.

וְעַל בַּדֵּי הָעֵצִים הַגְּבוֹהִים,

שֶׁעָמְדוּ עֲרֻמִּים עַד כֹּה,

הַכְּפוֹר שָׂם מִסְגֶּרֶת שֶׁל כֶּסֶף –

מִסְגֶּרֶת מִפֹּה וּמִפֹּה.

וְעִם שֶׁמֶשׁ הַחֹרֶף הֶחָבִיב

תּוֹפַעְנָה הַשְּׂדֵרוֹת כִּדְבִיר

אַגָּדוֹת, שֶׁמִּלְאוּ רְחָבָיו

אַנְקוֹרִים עַלִּיזִים בַּשִּׁיר.

t הַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֹן

חוּשׁוּ מַחְמַדַּי,

וּפְנוּ אֶל הָרְחוֹב:

פִּתֵּי הַשֶּׁלֶג

שָׁם יוֹרְדִים לָרֹב.

יוֹרְדִים, וּמְפַזְּזִים,

וּמְכַרְכְּרִים בְּגִיל –

חוּשׁוּ מַחְמַדַּי,

וְלִבְשׁוּ הַמְּעִיל!

רַבִּים הַפִּתִּים,

אֵין קֵצֶה, אֵין סוֹף,

רַכִּים וּלְבָנִים

כְּנוֹצוֹת הָעוֹף.

לְבָנִים הַגַּגּוֹת

וְלָבָן הַסְּבָךְ,

שָׁלוֹם לַשֶּׁלֶג

הַלָּבָן הָרָךְ!

שָׁלוֹם לָךְ, שֶׁלֶג,

שָׁלוֹם אֵין קֵץ;

שָׁלוֹם לְךָ יִקְרָא

גַּם עוֹרֵב מֵעֵץ.

t עַל הַקָּרַח

הַבְּרֵכָה קָפְאָה!

נֵאָסְפָה וְנַעַל

בַּסַּנְדָּל הַמְסֻמָּר

בַּצָּב וּבְכַף נַעַל!

וּלְאָרְכָּה וּלְרָחְבָּהּ

נַחֲלִיקָה, נָעוּפָה,

כְּעַל כַּנְפֵי צִפָּרִים,

כְּעַל כַּנְפֵי הַסּוּפָה.

בְּקַו יָשָׁר וּבְעִגּוּל

הַ“מָּלֵא” וְהֶ“חָסֵר”.

נִתְחָרֶה בְּ“כוֹרְעִים”

בִּ“שְׁמוֹנָה הֶעָשֶׂר”!

t מֶלֶךְ הַיַּעַר אוֹמֵר

תרגום

כַּמָּה אִילָנוֹת בַּיַּעַר גֻדָּעוּ

בְּכָל אֲשֶׁר אֶפְנֶה אַךְ דְּרָכִים.

בְּעֶטְיוֹ שֶׁל סַנְדַּל הַחוֹטְבִים כְּבָר נִקְטְפוּ

כַּמָּה נִצָּנִים וּפְרָחִים!

נָשִׁים צַעֲָקָנִיּוֹת מְשָׂרְכוֹת דַּרְכֵיהֶן,

אוֹרְחוֹת מַבְעִירוֹת מְדוּרוֹת…

אֵלּוּ וָאֵלּוּ מְטִילִים אֵימָתָם

עַל חַיַּת הַיַּעַר בַּמְּאוּרוֹת.

נָדְדָה הַצִּפּוֹר מֵאֵימַת הַצִּבּוּר,

קִנֵּי הַכִּיכְלִים אֻמְלָלִים,

פָּשְׁטוּ בַּיַּעַר הַנְּעָרִים הַפְּזִיזִים,

אִבְּדוּ כָּל תִּלֵּי הַנְּמָלִים…

אֶזְכְּרָה יָמִים – וְהַיַּעַר גֵיא סְתָרִים

מַאֲפַיל עַל עוֹבְרִים וַהֲמוֹנָם,

קוֹלִי כִּי אֶשָׂא וַאֲחָזָם שָׂעַר,

בְּחָפְזָה יַשְׁלִיכוּ צִקְלוֹנָם.

יַלְקוּט זֶה מָלֵא כָּל טוּב נִתַּן לְאָכְלָה,

פֵּרוֹת וּפְתוֹתִים מְרֻבִּים;

חֵלֶק כַּחֵלֶק לַצְּבִי וְלָאַרְנֶבֶת,

בָּאִים וְנֶהֱנִים הַדֻּבִּים.

הָלוֹךְ וְצָבוֹר אֶתְהַלֵּךְ, אֲשׁוֹרֵר,

מִתְעַנֵּג עַל טוּב וְעַל נָחַת…

– עַתָּה מַה בֶּצַע כִּי אֵתַע, אֲחַטֵּט:

כְּלוּם יֵשׁ לִמְצֹא מַה בַּקָּרָחַת?

t מַעֲשֶׂה בִזְאֵב בֶּן זְאֵב

הָיֹה הָיָה זְאֵב בַּיָּעַר,

זְאֵב בֵּן שְׁנָתוֹ עוֹדוֹ נָעַר.

וְאִם גַּם לָמַד לִטְרוֹף חִישׁ, –

טֶרֶם רָאָה עוֹד פְּנֵי אִישׁ.

וַיִּתְפַּלֵּשׁ בְּעִִשְּׂבֵי כָרִים,

בְּחוֹל הַנָּהָר, מֵימָיו בָּרִים,

וּבַיַּעַר תַּחַת בְּרוֹשׁ

וּלְכָל רֵעָיו הָיָה לְרֹאשׁ.

וּבְהִתְעוֹלְלָם בְּמַעֲרוֹתָם,

הָיָה שׁוֹפְטָם, מְיַסֵּר אוֹתָם,

קוֹרֵא לְרִיב וְגוֹעֵר בָּם,

מַכֶּה אוֹתָם עַד שְׁפָךְ דָּם.

כָּכָה חַי הַזְּאֵב בַּמְּעָרָה,

טֶרֶם יָדַע, כִּי יֵשׁ צָרָה,

יָמִים רָעִים, פֶּגַע רָע, –

אַךְ הַיּוֹם הַמַּר חִישׁ בָּא.

וְלַזְּאֵב הַלָּז הַצָּעִיר

הָיָה אָב, זְאֵב שָׂב וְשָׂעִיר.

מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ יָצָא

אֶל הַשָּׂדֶה וַאֲשֶׁר מָצָא

הָיָה מֵבִיא מְלֹא הַכָּף

לוֹ וּלְאִשְׁתּוֹ וְלַטָּף:

מִשְׁתֵּה יוֹם וַאֲרוּחַת לַיִל,

כֶּבֶשׂ, גְּדִי, אוֹ עֵז אוֹ אַיִל,

פִּגְרֵי סוּסִים אַחֲרֵי מוֹתָם,

וְהַזְּאֵבָה בִּשְּׁלָה אוֹתָם

עַל בְּצָלִים וְעַל שֻׁמָּן

וְהָיוּ אוֹכְלִים, מְבָרְכִים “מְזֻמָּן”.

כָּכָה יַעֲשֶׂה אָבִיהוּ.

פַּעַם שָׁב וְצֵידוֹ בְּפִיהוּ, –

טְלֵה בֶן שָׁנָה וְשׁוֹר פָּר,

אֲשֶׁר נִדַּח מִן הַכְּפָר.

עָרַב יוֹם, הַצְּלָלִים נָטוּ,

וְהַטְּלֶה וְהַשּׁוֹר שָׁחָטוּ,

וּבִדְוָדִים בִּשְּׁלוּ אוֹתָם

עַל קַרְנֵיהֶם וְעַל שַׂעֲרוֹתָם,

וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׂבָּעוּ,

וְאֶל חֲדַר מִשְׁכָּבָם בָּאוּ.

נָם הַזְּאֵב עִם כָּל בְּנֵי בֵיתוֹ, –

פִּתְאֹם הִרְגִּישׁ כִּי זֶה כְרֵסוֹ

אֵינוֹ כְשִׁלְשׁוֹם וּכִתְמוֹל,

וַיֵאָנַח מַר – וּבְקוֹל

פְּחָדִים קָרָא אֶל בְּנֵי בֵיתוֹ

וַיָּבוֹאוּ, וּסְבִיב שַׁתוֹ

שָׂמוּ מִטְפְּחוֹת מַיִם קָרִים

וַיַּּשְׁקוּהוּ סַמִּים מָרִים,

וְעַל “עַיִן רָעָה” לוֹ לָחָשׁוּ;

הַתַּךְ עָלָיו שַׁעֲוָה חָשׁוּ

וַיַּדְבִּיקוּ לוֹ עֲלוּקוֹת.

אַךְ לֹא פָסְקוּ עוֹד הַמְּצוּקוֹת.

וַיַּכְבִּידוּ עָלָיו מִלִּים,

וְיֵשׁ שֶׁיָּשְׁבוּ לִקְרֹא תְהִלִּים,

וַיְכַסּוּהוּ לְהַרְבּוֹת זֵעָה,

גַּם הֵבִיאוּ לוֹ קָמֵעַ.

חָלַף לַיְלָה, בֹּקֶר הָיָה,

וַתִּתְאַסֵּף כָּל הַחַיָּה

מִן הַקְּטַנִּים עַד הַגְּדוֹלִים,

לְקַיֵּם מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים.

שְׁלֹשָׁה דֻבִּים גְּדוֹלֵי יַחַשׂ,

בָּאוּ עִמָּם רְאֵם וָתַחַשׁ

וְגַבָּאִיּוֹת וּקְהַל קְרוֹבִים,

כָּל הָרְחוֹקִים עַל הֵקְּרוֹבִים

וַיַּעַמְדוּ כֻּלָּם עָלָיו:

זֶה מַשְׁקֵהוּ מֵי הֶחָלָב,

זֶה מַעֲטֵהוּ עוֹרוֹת נְחָשִׁים,

זֶה מַלְעִיטוֹ נְזִיד עֲדָשִׁים,

מֶלַח סְדוֹמִית וְרֵיחַ לְבוֹנָה

וְ“סַמֵּי הוֹפְמַן” בָּאַחֲרוֹנָה.

זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה,

וְלַזְּאֵב אַךְ אוֹי וַאֲבוֹי.

עָבַר יוֹם וַאֲפֵלָה בָאָה,

שֶׁמֶשׁ עֶרֶב כְּבָר שָׁקָעָה,

וְהַזְּאֵב עוֹד עַל מִטָּתוֹ

טֶרֶם נִרְפְּאָה מַכָּתוֹ

(נִסִּים עַתָּה אֵין מִתְרַחְשׁים).

קָרָאוּ: – "מַה זֶּה אַתֶּם מַחְשִׁים?!

זֹאת רְאוּ: נָחִישָׁה, נַעֲשֶׂה!

תֶּן לַנַּעַר תְּעוּדַת מַסָּע

וְיִשְׁאַל בְּרוֹפְאֵי חוּץ לָאָרֶץ,

וְאִם לֹא יַעַמְדוּ הֵם בַּפָּרֶץ

מִי יוֹדֵע אַחֲרִית דָּבָר

יִקְרֶה אֶת הַזְּאֵב הַנָּבָר?"

וּבְהִשָּׁמַע דְּבַר הָעֵצָה,

שָׂם הַזְּאֵב בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה

שְׁתֶי כַפּוֹתָיו עַל רֹאשׁ בְּנוֹ זֶה

(דְּבַר הָרוֹפֵא כִּדְבַר חוֹזֶה):

"לֶךְ לְךָ, הוֹי בְּנִי אִוִּיתִי,

וְשָׁאַלְתָּ וְחָקָרְתָּ

אִם יֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתִי,

אַל תִּתְמַהְמַהּ עַד עָבָרְתָּ,

וְאלֹהִים יִהְיֶה בְעֶזְרֶךָ

וּבַדֶּרֶךְ יִנְצְרֶךָ.

וְהַזְּאֵבָה עִם שְׁתֵּי רִיבוֹת

בִּשְּׁלוּ כָל הַיּוֹם לְבִיבוֹת,

צֵיד הַדֶּרֶךְ לִבְנָהּ יְחִידָהּ.

הַרְבֵּה בָכְתָה וְלֹא הִגִּידָה

לְאִישׁ, מַה יִרְחַשׁ כָּכָה לִבָּהּ,

וְאֶת הָרָעוֹת אֲשֶׁר נִבָּא.

וּבְהִפָּרְדוֹ מֵאֵת אָבִיו

בֶּן-הַזְּאֵב, וַיַּעַמְדוּ סָבִיב

כָּל קְרוֹבֵיהֶם וִידִידֵיהֶם,

וְהֵמָה רוֹחֲצִים בְּדִמְעוֹתֵיהֶם;

וַיַּעֲמִיסוּ לוֹ עַל שֶׁכֶם

אֶת הַצֵּידָה וְאֶת הַלֶּחֶם,

וּלְבַל יִשְׁלֹט בּוֹ הַשָׂטָן

הִלְבִּישׁוּהוּ טַלִּית קָטָן,

– "שָׁלוֹם! – קָרְאוּ, – עַד בְּלִי דָי!

וְשַׁבְתָּ לְאָבִיךָ וָחָי!"

וַיִּתְהַלֵּךְ בַּגֵּאָיוֹת,

בָּעֲרָבוֹת וּבַבְּקָעוֹת,

וּבַשְּׁפֵלָה וּבָהָר,

דֶּרֶךְ עִיר וְדֶרֶךְ כְּפָר.

הוּא בַדֶּרֶךְ – וּבָאָחוּ

רָאָה שׁוּעָל וַיִּשְׁתָּחוּ:

– אַל נָא יִחַר אַף אֲדוֹנִי,

וְעַבְדּוֹ קָטָן, וְיִשְׁמָעֵנִי,

וַאֲדַבְּרָה נָא הַפַּעַם

וְהָיוּ דְּבָרַי דִּבְרֵי טַעַם.

אָב לְעַבְדְּךָ בָּא בַשָּׁנִים,

וַיְהִי אַחֲרֵי מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים

צָבְתָה בִטְנוֹ (וְהוּא לֹא חָטָא),

וְהִנּוֹ הוֹלֵךְ לָמוּת עָתָּה.

וַעֲצַת הַקְּרוֹבִים הָיְתָה,

כִּי בָרוֹפְאִים אֶדְרוֹשׁ, וְחָיְתָה

נֶפֶשׁ אָבִי, נֶפֶשׁ זַכָּה,

כּי יִמָּצֵא צֳרִי לַמַּכָּה.

וַאֲנִי עַבְדְּךָ, נַעַר

רַךְ בַּשָּנִים לֻמַּד יַעַר,

טֶרֶם בָּאתִי בַאֲנָשִׁים

וְהֵמָּה רָעִים וּמְאֹד קָשִׁים,

אָנָּא, אַל תִּפְגְּשֵׁנִי בְּעֶבְרָה

וְאָרַחְתָּ לִי לְחֶבְרָה, –

וְאַתָּה נֳבוֹן וְאִישׁ כִּלְבָבִי, –

וַהֲקִימוֹתִי דִבְרֵי אָבִי".

וַיִּמְצְאוּ דְבָרָיו חֵן

בְּעֵינֵי זֶה הַשּׁוּעָל, וְכֵֹן

עָנָה לוֹ וַיֹּאמַר כָּכָה:

– "הָאֵל צִוָּה אֶת הַבְּרָכָה

בְּבֵית אָבִיךָ עַד הֲלֹם

וְנָתוֹן לְךָ בֵן טוֹב כָּיּוֹם.

הָבָה,בְנִי, וְאֵלְכָה אִתְּךָ

וּמוֹרָאֲךָ וְחִתְּךָ

יִתֵּן אֵל עַל בְּנֵי הָאָדָם

וְלֹא יְבַצְּעוּ מַעֲשֵׂי יָדָם".

וַיִּשְׁתַּחוּ הַזְּאֵב שֵׁנִית,

וַיַּעֲנֵהוּ: "נָא, אֲדֹונִי,

הֵן הוֹאַלְתָּ לְהַשְׁמִיעֵנִי

אֶת דְּבָרֶיךָ, לוּ אָמַרְתָּ;

מִי הָאָדָם שֶׁזָּכַרְתָּ

וּבַמֶּה זֶה כֹחוֹ גָדוֹל,

כִּי מֵאָז לֹא יֶחְדַּל חָדוֹל

לְהָרֵעַ לִבְנֵי עַמִּי, –

וְשָׁלַחְתִּי בֹּו שֶׁן זַעֲמִי

וְעָשִׂיתִי בוֹ נְקָמוֹת,

וְהִשְׁמַדְתִּיו מִן אֲדָמוֹת".

אָז הַשּׁוּעָל יַעֲנֶנּוּ:

– הִכּוֹן, בְּנִי, לְעֵת נִפְגְּשֶׁנּוּ!"

וַיִּתְהַלְּכוּ בַגֵּאָיוֹת,

בָּעֲרָבוֹת וּבַבְּקָעוֹת,

וּבַשְּׁפֵלָה וּבָהָר,

וַיָּבֹאוּ עַד הַכְּפָר.

הֵם בַּדֶּרֶךְ – וְלִקְרָאתָם

שְׁנֵי זְקֵנִים, וְהֵם מֵהָתָם,

הוֹלְכִים אַט עַל מִשְׁעֲנוֹתָם

כְּפוּפֵי גֵו, – וְלֹא רָאוּ אוֹתָם.

וּבִרְאוֹת הַזְּאֵב הַשְּׁנַיִם

רָתְחוּ דָמָיו כְּעַל אֵשׁ מַיִם,

חָרַק שִׁנָּיו, פִּיהוּ מְאָדָּם.

– “הֲלָזֶה יִקָּרֵא אָדָם?” –

יִשְׁאַל לְרֵעוֹ אָז הַזְּאֵב.

– "לֹא, – יַעֲנֵנוּ זֶה, – נָא שֵׁב

עַל מְקוֹמְךָ וְאַל תָּזוּעָה,

וְנוֹדֶה לְאֵל עַל זֹה הַיְשׁוּעָה.

אֵלֶּה הֵם בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים

אָדָם הָיוּ – יוֹבֵל תָּמִים,

וְעָבְרוּ, בָּטְלוּ מִן הָעוֹלָם

חִסְרֵי אוֹן וְלֹא נִשְׁמַע קוֹלָם".

הֵם לָלֶכֶת לֹא הִרְחִיקוֹּ

וּבַדֶּרֶך אִישׁ הִדְבִּיקוּ,

נַעַר הוּא, וְלוֹ עֵינֵי אוֹרָה

מְלֵאוֹת תּוּגָה, מְפִיקוֹת מוֹרָא,

וּבִבְשָׂרוֹ שֻׁלַּח רָזוֹן,

וְהוּא הוֹלֵךְ לְוַלָּזוֹן.

וּבִרְאוֹת הַזְּאֵב הַנַּעַר

לָהֲטוּ עֵינָיו, סִמֵּר שָׂעַר,

חָרַק שִׁינָּיו, פִּיהוּ מְאָדָּם:

– “הֲלָזֶה יִקָּרֵא אָדָם”? –

יִשְׁאַל לְרֵעוֹ אָז הַזְּאֵב.

– "לֹא, – יַעֲנֶנּוּ זֶה, – נָא שֵׁב

עַל מְקוֹמְךָ וְאַל תָּזוּעָה,

וְנוֹדֶה לְאֵל עַל זֹה הַיְשׁוּעָה.

חָלִילָה לְךָ מִבּוֹא בְדָמִים!

זֶה אִישׁ יִהְיֶה: בִּרְבוֹת יָמִים

אָדָם יֶהִי, אָךְ בְּעִתּוֹ,

אָז אַךְ אָז תִּתְרָאֶה אִתּוֹ".

וּבַעֲשׂוֹתָם דַּרְכָּם שְׁנֵיהֶם

שָׁמְעוּ צְעָדִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם,

וּבְהַפְנוֹתָם רֹאשָׁם, רָאוּ

(עַל כֵּן מִהֲרוּ נֶחְבָּאוּ)

צַיָּד הוֹלֵךְ לָצוּד שְׁפַנִּים

וְאִתּוֹ אַךְ כַּדּוּרִים קְטַנִּים.

וְלַצַּיָּד חֹסֶן, גֹבַהּ,

חֶרֶב חַדָּה לוֹ גַּם רוֹבֶה.

וּבִרְאוֹת הַשּׁוּעָל אוֹתוֹ

עָנָה: – “הִנֵּה הוּא הָאִישׁ!” –

כָּכָה אָמַר, וּבְהַפְנוֹתוֹ

עָרְפּוֹ מִהֵר לָנוּס חִישׁ.

וַיִּשְׂתָּעֵר זְאֵב הַיַּעִר

עַל הָאִישׁ וּפִיהוּ פָעַר,

כְּאוֹמֵר לְבָלְעֵהוּ חַיִּים.

אַךְ הָאִישׁ – אִישׁ מְהִיר יָדַיִם,

פָּרַק רוֹבוֹ, כּוֹנֵן, יָרָה –

וְלֹא הֶחְטִיא אֶת הַמַּטָּרָה.

אַךְ מִהְיוֹת כַּדּוּרָיו קְטַנִּים

(יַעַן הָלַךְ לָצוּד שְׁפַנִּים)

בָּאוּ אַךְ עַד פְּנֵי הַזְּאֵב,

רַק מְחָצוּהוּ, הִרְבּוּ כְאֵב,

שִׁבְּרוּ שִׁנָּיו וּמְתַלְעוֹתָיו

וַיִּשָּׁפֵךְ דַּם מַכּוֹתָיו;

אַךְ הַזְּאֵב עוֹד כֹּחוֹ אִתּוֹ,

צָר עַל צֵידוֹ לַהֲמִיתוֹ

וְלֹא נִשְׁאַר לְאִישׁ הֶחָיִל,

(יַעַן רוֹבוֹ לוֹ לְלֹא הוֹעִיל)

בִּלְתִּי חַרְבּוֹ, וַיְרִיקֶנָּה

וּבִלְבַב הַזְּאֵב יְבִיאֶנָּה.

מָרָה יָלַל זְאֵב הַיָּעַר,

חִישׁ גַּם נָס, אֲחָזוֹ שָׂעַר,

אַף לֹא עָמַד מְמְּרוּצָתוֹ

עֲדֵי בוֹאוֹ עַד מְאוּרָתוֹ

שֶׁל הַשּׁוּעָל מוֹדָעֵנוּ.

וְשָׁמָּה יַחְדָּו יְקוֹנֵנוּ

עַל גּוֹרָלוֹ וּמְרִי כוֹסוֹ.

סִפֵּר כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ:

– "אֶל הָאִישׁ הַבָּא לִקְרָאתִי

לְהִלָּחֵם עֵת יָצָאתִי,

רָאָה אוֹתִי, מְעַטּוֹת שָׁנַי,

יָרֹק יָרַק אָז בְּפָנַי,

וּרְקִיקָתוֹ – אֵשׁ בּוֹעֶרֶת

וְעָב וְעָנַָן, בִּשְׁפוֹפֶרֶת

יוֹצְאָה הִיא עִם טִפּוֹת בְּדִיל.

וְאוּלָם לֹא אֲחָזַנִי חִיל,

אַף כִּי שְׁתֵּי שִׁנַּי נִשְׁבָּרוּ

וּדְמֵי פְצָעַי גִּם נִגָּרוּ;

כִּי אָמַרְתִּי, אֲשֶׁר אֵין

דָּבָר עוֹמֵד בִּפְנֵי שֵׁן.

אַךְ הוּא חָגַר כָּל כֹּחוֹתָיו,

הוֹצִיא אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו

גֹּמֶד אָרְכָּהּ, וּמַבְרֶקֶת

כְּקֶרֶן אוֹר וּכְמוֹ בָרֶקֶת,

וַיְבִיאֶנָּה תַּחַת חֻמְשִׁי.

אָז אָמַרְתִּי: אָבְדָה שִׁמְשִׁי,

וְלוּלֵא כִי מִהַרְתּיִ, נַסְתִּי,

מִי יוֹדֵעַ אִם נִכְנַסְתִּי

תַּחַת צֵל קוֹרָתְךָ עַתָּה,

כִּי לִישׁוּעָה לִי נִתַּתָּה.

אָנָּא, רְפָא נָא לִי, צוּר יִשְׁעִי!"

וַיִּרְחֲצוּ אוֹתוֹ לְמַשְׁעִי

בְּמַיִם פּוֹשְׁרִים וּבַבֹּרִית,

וַיְחַתְּלוּהוּ בִּלְשׁוֹן זְהוֹרִית

לְבַל יִזְּלוּ, יִגְּרוּ דָמָיו.

וְשֵׁנִית שָׂם לַדֶּרֶךְ פְּעָמָיו.

וַיִּתְהַלְּכוּ בַגֵּאָיוֹת,

בָּעֲרָבוֹת וּבַבְּקָעוֹת

וַיָּבֹאוּ עִירָה פִיתוֹם;

עָמַד אָז הַשּׁוּעָל פִתְאֹם

וּלְרֵעֵהוּ יֹאמַר כָּכָה:

– "בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלָחָה

בָּאנוּ עַד הָעִיר הַזֹּאת.

מַכָּר יֵשׁ לִי בָהּ, וּכִנְטוֹת

פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ וּבְהֵחָבֵא

אֶל הָעִיר הַיְשֵׁנָה נָבֹא."

וְרֵעוֹ שֶׁל הַשּׁוּעָל וְדוֹדוֹ

סַגִּי נָהוֹר – וּמֵעוֹדוֹ

חוֹמֵד חשֶׁךְ, יָמֵשׁ אָמֶשׁ,

יַעַן יָרֵא מִפְּנֵי שָׁמֶשׁ,

וְאַךְ בַּלַּיְלָה רִפְרֵף, חָיָה,

(סוֹף כָּל סוֹף – עֲטַלֵּף הָיָה).

הֵמָּה בָאוּ, וְהָעֲטַלֵּף

יוֹשֵׁב עַל הָאָח, וּמְקַלֵּף

לוֹ תַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה

לְקִנּוּחַ סְעוּדָה, וְשָׁמָּה

רָאָה פִתְאֹם אֶת הַשְּׁנַיִם,

שָׂש לִקְרָאתָם, הֵבִיא מַיִם

לִרְחֹץ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם,

גַּם לֶאֱכֹל שָׂם לִפְנֵיהֶם.

וַיְהִי הֵמָּה יוֹשְׁבִים וְאוֹכְלִים,

אַחַר סִפְּרוּ לְאָן הֵם הוֹלְכִים,

וְאִם יֵשׁ רוֹפֵא, אִישׁ כִּלְבָבָם,

אָז שְׁאָלוּהוּ, וּכְכַלּוֹתָם

לִשְׁאוֹל אוֹתוֹ עָנָה אוֹתָם:

– טוֹב עָשִׂיתָ בְּנִי הַנָּעִים,

כִּי בִקַּשְתָּ רוֹפֵא פְּלָאִים;

וְאוּלָם מִי יוֹדֵעַ, אַיֵּה

נִמְצָא הוּא כָעֵת, וּבְחַיֵּי

כָּל בְּנֵי בֵיתִי לְךָ נִשְׁבַּעְתִּי

וַאֲקַיֵּמָה, וְנָסַעְתִּי

אִתְּכֶם, יַחְדָּו נְבַקְּשֶׁנּוּ;

וְאוּלָם אֵיפֹה נִמְצָאֶנּוּ?

אַךְ אִם אֵינְכֶם רֵעַי חֲרֵדִים,

נִשְׁאַל-נָא אֶת פִּי הַשֵּׁדִים

וְאֶת הַרוּחוֹת, כִּי הֵם נָעִים

בְּכָל הָאָרֶץ, וְאִם נִמְצָאִים

אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה בְתוֹכֵנוּ

אֲשֶׁר יֵדְעוּ לְרַפְּאוֹתֵנוּ,

בְּוַדַּאי יֵדְעוּ אֶת מוֹשָׁבוֹ,

לְאָן יֵצֵא וּלְאָן יָבֹא.

אַךְ רְחוֹקִים הֵם: קְצֵה גְבוּל

מְקוֹם מֶמְשַׁלְתָּם עִיר סְטַמְבּוּל,

עִיר הַבִּירָה, וּמִשָּׁם

יַפְרִידוּנוּ רַחֲבֵי יָם.

הָבָה אֶשְׁלַח אֶת הַחוּגָה

וְתִמְצָא לָנוּ סִירַת דּוּגָה

נִפְרֹשׂ נֵס וּנְמַהֵר עוּף

בֵּית סַנְסִנַּי וְסַמַּגְנְּלוּף".

וַתִּנָּשֵׂא חִישׁ הַחוּגָה

סָבִיב סָבִיב וּבַמְּחוּגָה,

לִרְאוֹת הֵיטֵב אֶת הַכִּכָּר

וְאִם יֵשׁ סִירָה – וְהוּא הָעִקָּר –;

הִיא נֶעְלָמָה, וּמִקֵּץ

שְׁעָתַיִם עַל הָעֵץ

יָשְׁבָה כְבָר וּבְפִיהָ בְשוֹרָה:

"שׂימוּ פְנֵיכֶם מִבְּלִי מוֹרָא;

אַרְצָה דְבָרַי לֹא תַפִּילוּ –

אַל תֵימִינוּ, אַל תַּשְׂמְאִילוּ,

אַל תִּשְׁאָלוּ: אֵיפֹה, אֵיכָה –

עַד בּוֹאֲכֶם עַד הַבְּרֵכָה,

בְּסֵתֶר קָנֶה סוּף וָקוֹץ

סִירַת דּוּגָה שָׁם, בַּבֹּץ".

וַיֵּאָמֵן דְּבַר הַחוּגָה:

בּוֹ בַיּוֹם עוֹד סִירַת דּוּגָה

מָצְאוּ וְיָשְׁבוּ בָהּ לָנוּחַ,

וַתִּשָּׂאֵם לְאַט הָרוּחַ.

חָלַף לַיְלָה, בֹּקֶר אָתָא –

הָאֳנִיָּה שָׁטָה, טָסָה,

וַיִּמָּלְאוּ עֶשְׂרִים יוֹם

מֵעֵת בּוֹאָם עַד הֲלוֹם.

לַיְלָה חָלַף, בֹּקֶר אָתָא,

הָלְאָה הָאֳנִיָּה טָסָה,

בֵּין הָאִיִּים דַּרְכָּהּ תְּסַלֵּף.

עַל הַמָּשׁוֹטִים הָעֲטַלֵּף

יוֹשֵׁב מִבְּלִי הוֹצִיא הֶגֶה,

מַבִּיט נִדְהָם אֶל הַהֶגֶה,

וְהַזְּאֵב אֶל רַגְלֵי רַבּוֹ

נָם סָרוּחַ שָׁם עַל גַּבּוֹ,

מוֹצִיא מִסְפָּר לַיִּתּוֹשִׁים

עַל הַסּוּף וְעַל פְּנֵי הַבְּרוֹשִׁים.

וּבַשְּׁבִיעִי לְיֶרַח בּוּל

בָּאוּ עַד לְבוֹא סְטַמְבּוּל.

וְאֶל רְחוֹב הָעִיר יָצָאוּ

וַיִּשְׁתָּאוּ לַאֲשֶׁר רָאוּ:

נָשִׁים הוֹלְכוֹת כְּסוּיוֹת צְעִיפִים,

וַאֲנָשִׁים –וְהֵם בַּצְּנִיפִים,

כּוּשִׁים… וַאֲגַן יָרֵחַ

עַל כָּל מִגְדָּל רָם זוֹרֵחַ,

וּבֵין מִרְבַּץ קָנֶה וָסוּף

בֵּית סַנְסִנַּי וְסַמַּנְגְּלוּף.

וַיָּּבֹאוּ עַד הַשְּׁעָרִים

וַיִּפְתָּחוּם; וּבְמִבְצָרִים

רָאוּ שְׁלשָׁה יוֹשְׁבִים, וְאִשָּׁה

שֵׁרְתָה אוֹתָם, וְהִיא מַגִּישָׁה

לָמוֹ לֶאֱכֹל כַּדָּת

וְיֵין שַׁמְפַּנְיָה וְיֵינוֹת פְּרָת.

וְהַשֵּׁדִים בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה

הָיוּ יוֹשְׁבִים וְאוֹכְלִים דַּיְסָה

עִם מְרַק גָּפְרִית וּרְקִיק זֶפֶת,

וְרֵיחהּ כְּרֵיחַ רָע שֶׁל רֶפֶת,

וְעוֹד לִפְנֵיהֶם מַאֲכָל תַּאֲוָה:

פְּתוֹתֵי בֹרִית וְנֵרוֹת שַׁעֲוָה;

וְנֶהֱנוּ מְאֹד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

וְאֶל הַבָּאִים אִישׁ לֹא שָׁעָה

(וְאוּלָם לֹא מֵרֹעַ לֵב).

אָז גַּם יִפְתַּח פִּיו הַזְּאֵב,

וְאִם כִּי פָחַד, לִבּוֹ עָרָב,

טוּרְקִית דִּבֵּר, וְאֵלֶּה דְבָרָיו:

– ”שָׁלוֹם! שַׁלוֹם, שֵׁדֵי רָעַם!

שִׁמְעוּ דְבָרַי אַךְ הַפָּעַם,

וְאַל תִּרְגָּזוּן"… וּבִקְצָרָה

סִפֵּר כָּל אֲשֶׁר לוֹ קָרָה.

וַיַּעֲנֵהוּ זְקַן הַשֵּׁדִים:

– "כֵּנִים דְּבָרַי וְאַחַי עֵדִים.

מַהֲרוּ טֶרֶם הַיּוֹם רַד

שֶׁמֶשׁ עֶרֶב לְעִיר בַּגְדַּד.

וּשְׁאַלְתֶּם פִּי הֶעָגוּר

בֶּן הַזַרְזִיר, אֵיפֹה יָגוּר

פֹּה הָפַּרְעשׁ גְּדָל הַיָּחַשׂ:

מְכַשֵׁף הוּא וּמֵבִין לָחַשׁ.

וְאוּלָם זֶה לְךָ לְחֹק:

הָבֵא אוֹתוֹ לִידֵי שְׂחוֹק.

וּבְשַׂחֲקוֹ יִפְעַר פִּיהוּ

וְסַמֵּי שֵׁנָה תַּלְעִיטֶנוּ;

יָנוּם, יִשְׁכַּח: אֵיפֹה, מִי הוּא,

בִּקְצֵה קָטְנוֹ תַּחֲזִיקֶנּוּ…

אָז יְסַפֵּר כָּל סוֹדוֹתָיו

מַחֲלַת אִישׁ אִישׁ וּרְפוּאוֹתָיו".

שֶׁמֶשׁ נֹגַהּ עוֹד בְּלֵב

הַשָּׁמַיִם – כְּבָר הַזְּאֵב

וְהַשּׁוּעָל וְהָעֲטַלֵּף

בְּבַּגְדַּד, וְהֶעָגוּר יְאַלֵּף

לָמוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ יַעֲשׂוּ.

וַיּוֹדוּהוּ מְאֹד, וַיְנַסּוּ

לָבֹא בֵית הַפַּרְעשׁ; וְאוּלָם

לֹא בְנָקֵל מָצְאוּ סֻלָּם.

וְאֶל חֲדַר הַמְּקֵרָה בָאוּ,

וְאֶת הַפַּרְעשׁ שָׁם מָצָאוּ,

וְהוּא שׁוֹכֵב אָז בָּעֶרֶשׂ.

וְהַזְּאֵב בֹּא יָבֹא חֶרֶשׁ

וְעַל חֲמָתוֹ וְעַל אַפּוֹ

תְּפָשֹׂו וַיֹּאחֲזֶנּוּ בְכַפּוֹ.

וַיִּתְנַכֵּל לַהֲבִיאוֹ

לִידֵי שְׂחוֹק, כִּי אָז יַשְׁמִיעוֹ

אֵיךְ יְרַפֵּא אֶת אָבִיהוּ;

וְהַפַּרְעשׁ פָּעַר פִּיהוּ,

וּבִשְׂחוֹק אֶת קוֹלוֹ נָשָׂא,

שְׂחוֹק אַדִּירִים, שְׂחוֹק עֲנָקִים,

הָרִים נָעוּ, קָדְרוּ שְׁחָקִים,

וַיִּרְעֲשׁוּ עֲצֵי יָעַר

וַיִּסָּעֲרוּ כְּמִפְּנֵי סָעַר…

וּבִהְיוֹת זֶה פִּיו פָּתוּחַ,

נָחָה עַל הַזְּאֵב הָרוּחַ –

וְסַמֵּי שֵׁנָה, כְּמַטְרַת בּוֹאוֹ

שָׂם בְּפִי הַפַּרְעשׁ בְּלוֹעוֹ!

וְהַפַּרְעֹשׁ אָז יֵאָנַח,

אַחַר גִּהֵק וְאַחַר גָּנַח.

וַיְהִי בְגָנְחוֹ גְּנִיחָה אַחַת

הֵעִיף רַעַם וְרוּחַ שַׁחַת,

בְּמוֹת יַעַר חִישׁ אֻמְלָלוּ,

אַרְזֵי אֵל – וַיִּתְמוֹלָלוּ.

וַיְהִי בְגָנְחוֹ גְּנִיחָה שְׁנִיָּה

עָקַר הָרִים בְּלִי צְדִיָּה

וַיַּעֲשֵׂמוֹ שִׁמֲמוֹת עוֹלָם,

וּלְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם

נָפְלוּ בַהֲמֻלָּה חֲרִישׁית,

וְהוּא גוֹנֵחַ גְּנִיחָה שְׁלִישִׁית…

אַךְ עוֹדֶנּוּ בִגְנִיחָתוֹ

הָיְתָה עָלָיו כְּבָר יַד שְׁנָתוֹ.

רָאָה אוֹתוֹ בֶּן הַזְּאֵב –

אָחַז בְּקָטְנוֹ חִישׁ, בְּלִי כְאֵב

בְּאֶצְבָּעוֹ – אֶצְבַּע קְטַנָּה.

אָּז הַפַּרְעשׁ לוֹ גַם יַעֲנֶה:

– יֻקַּח נָא לַחוֹלֶה סַרְטָן

וְנַקֵּר עֵינָיו וְטִהַרְתָּן,

שְנַיִם הִין שֶׁל בּוּעוֹת בֹּרִית,

וּצְרַרְתָּן בִּלְשׁוֹן זְהוֹרִית,

וְעֶשְׂרִים מַסְמְרוֹת מִזָּוִית,

וְחִשּׁוּקִים מִן הֶחָבִית,

וְקוֹל הַגֶּבֶר אוֹמֵר שִׁירָה

חֲרִיקַת דָּלֶת, עַל פְּנֵי צִירָהּ

שֶׁלֹּא נִמְשַׁח עוֹד בַּשָּׁמֶן,

אֶת כָּל אֵלֶּה חָרָשׁ אָמָן

יְכַתֵּשׁ הָדֵק בַּמַּכְתָּשֶׁת

וַאֲפִיתָם עַל מַרְחָשֶׁת,

וְעוֹד תּוֹסִיפָה מְלֹא הַהִין.

גִּהוּק, פִּהוּק וְחִינִין

אֶת הַמָּרָק תִּשְׁפֹּך כָּלָה

וְאֶת הַמִּקְפָּה תִּזְרֶה הָלְאָה,

וְאֶת הַנּוֹתָר שִׂים בַּמָּיִם

וְיַשְׁתְּ הָחוֹלֶה פַּעֲמָיִם,

יוֹם בְּיוֹמוֹ מְלוֹא הַכָּף –

הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְהַטָּף.

יֵשְׁתְּ וְיֶעֱרָב לוֹ, עַד תֹּם

מֵאָה וְשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם.

תּוֹרַת פַּרְעשׁ בְּתוֹךְ מֵעָיו,

אָז יִפָּרֵד מֵאֵת רֵעָיו

בֶּן הַזְּאֵב וְיָשׁוּב בָּיְתָה.

וְרוּחַ עֶלְיוֹן עָלָיו הָיְתָה

וַתַּרְאֶנּוּ אֶת הַדֶּרֶךְ

מַהֲלַך אַלְפֵי מִיל בְּעֶרֵךְ.

הוּא אַךְ בָּא – וּבַבַּקְבּוּקִים

שָׂם הַמַּסְמְרוֹת וְהַחִשּׁוּקִים,

קוֹל הַגֶּבֶר, חֲרִיקַת דֶּלֶת

עֵינֵי סַרְטָן רַב תּוֹעֶלֶת,

בּוּעוֹת בֹּרִית שְׁנֵי הַהִין,

גִּהוּק, פִּהוּק וְחִינִין.

וְכַאֲשֶׁר צִוָּה כָּכָה עָשָׂה,

וְהַזְּאֵב הַחוֹלֶה שָׁתָה.

שָׁתָה – בּוֹ בָרֶגַע

סָר מִמֶּנּוּ גַם הַנֶּגַע,

וּבִרְנָנוֹת פִּיהוּ פָצָה,

וּבִמְחוֹל מְשַׂחֲקִים יָצָא.

וְאַחֲרֵי קוּמוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה:

מִי שֶׁיִּרְעַב – יָבֹא וְיִשְׁתֶּה,

וַאֲשֶׁר יִצְמָא – יֹאכַל בָּשָׂר;

וְ“קוּגֶל” רַב, – גַּם צְנוֹן לֹא חָסַר, –

וְאִם לֹא מֵתוּ עַד הֲלוֹם

עוֹדָם חַיִים גַּם כַּיּוֹם.

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות

המלצות על הכותר או על היצירות הכלולות

0 קוראות וקוראים אהבו את הכותר
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.