ארץ אבות

מאת

אהרן ראובני

---

הַסֶּלַע

מאת

אהרן ראובני

עַתִּיק הוּא הַגָּן, סְבַךְ עֵצִים וְשִׂיחִים.

רוֹגֵעַ. שָׁמַיִם וָאָרֶץ נָחִים.

אֵין רַחַשׁ, אֵין הֶגֶה, וּמַחְשְׁבוֹתַי

נָמַסּוּ כֻּלָּן. סֶלַע זֶה מְרַאֲשֹׁתָי

בּוֹדֵד וְשָׁקוּעַ בַּגַּן הַשָׁמֵם;

עַד־נֶצַח – רוֹאֶה, מַאֲזִין וְדוֹמֵם.

שְׁלוּחוֹת־הָאַלּוֹן הַפְּרוּשׂוֹת לֹא נָעוֹת.

צִלָּן מַחֲסֶה לִי… זוֹרְמוֹת הַשָּׁעוֹת.

בָּא נֶשֶׁב קַלִּיל, הָעֵצִים לוֹחֲשִׁים;

נָמִים וְזָעִים, מִנַּיָּדִים הָרָאשִׁים.

מִבֵּין עֳפָאִים מִתְבַּהֵק וְסוֹרֵחַ –

כְּמוֹ שֹׁבֶל־עָבָר שֶׁנִּשְׁכַּח – בְּדַל־יָרֵחַ.

לֹא זָר לִי הַסֶּלַע הַזֶּה מְרַאֲשֹׁתָי;

עָלָיו הִשְׂתָּרְעוּ גַּם אֲבוֹת אֲבוֹתַי.

"קָשֶׁה אָנֹכִי, – הוּא נוֹהֵם, – כֵּן, זָקַנְתִּי,

הָקְשִׁיתִי מִזֹּקֶן. דּוֹרוֹת פֹּה יָשָׁנְתִּי,

עִדַּן עִדָּנִים… וּלְנֶגֶד עֵינָי

הָאָרֶץ נָשַׁמָּה וְגָלוּ בָנָי.

הָעִיר, הַהֵיכָל – עֲרֵמוֹת אֲבָנִים…

זוֹכֵר אָנֹכִי: לְפָנִים לְפָנִים

הָיוּ אֹהָלִים סְבִיבוֹתֵינוּ תְּקוּעִים;

אֵלַי אֲבוֹתֶיךָ לָנוּחַ בָּאִים.

עָבְרוּ עִדָּנִים – הֵי! צָמְחוּ חֲצֵרִים,

חוֹמוֹת, מְעוֹנוֹת… עַד שֶׁבָּאוּ זָרִים…

לָנוּס? לַעֲזֹב? אֲבוֹתֶיךָ עָזָבוּ;

נָפוֹצוּ מֵעֵבֶר לַיָּם וְלֹא שָׁבוּ.

אֲנִי לְבַדִּי פֹּה נוֹתַרְתִּי… וְאֵיךְ –

אֵיכָה זֶה אָנוּעַ וְאָנָה אֵלֵךְ?

מֵאָז עֲרִירִי אָנֹכִי, וְגַבִּי

מִזֹּקֶן הָקְשָׁה, הִתְקַפֵּא גַּם לִבִּי…

דּוֹרוֹת נְסוֹגִים לְאָחוֹר. אָנֹכִי

לֹא זַזְתִּי מִזֶּה! נְסִיגָה לֹא רוּחִי!…"

– סַלְעִי! מֵרָחוֹק בָּאתִי הֵנָּה, לֹא נָחְתִּי

הִכַּרְתָּ אוֹתִי; גַּם אֲנִי לֹא שָׁכָחְתִּי.

קְסוּמִים לֵילוֹתֵינוּ, עוֹטֵי הוֹד וָרָז;

רוֹמְזִים כּוֹכָבֵינוּ אֵלֵינוּ, כְּמוֹ אָז;

וְקוֹל הֲמִיתְךָ הוּא נִגּוּן לִי עָרֵב…

חַכֵּה, הֵם יָבוֹאוּ – יִבְנוּ הֶחָרֵב.

---

הַפַּלָּח

מאת

אהרן ראובני

לי. בּן־צבי

כָּל פַּעַם שֶׁאֶרְאֶה אוֹתָם פָּנִים

מַחְשִׁים, מַבָּט תּוֹהֶה, אוֹתוֹ אַף־נֵץ,

נִדְמֶה לִי – הִכַּרְתִּיו לִפְנֵי שָׁנִים,

אַלְפֵי שָׁנִים – לִפְנֵי דוֹרוֹת אֵין־קֵץ.

עִבְרוּ עָלָיו שׁוֹאוֹת… הַזְּמַן זוֹרֵם,

אֵינוֹ פּוֹסֵק, אַף כִּי כָּל רֶגַע גָּז;

וְהוּא – אוֹתוֹ יוֹגֵב, אוֹתוֹ כוֹרֵם;

בִּגְדוֹ וּמִנְהָגוֹ – הַיּוֹם כְּאָז.

הַכֹּל נִשְׁכָּח, נִשְׁמַט מִזִּכְרוֹנוֹ –

כָּל מַה שֶּׁעַם קַדְמוֹן יָצָר, צָבָר –

תַּרְבּוּת אָבוֹת, דָּתוֹ וּלְשׁוֹנוֹ;

וְהוּא אוֹתוֹ פַלָּח, כְּמוֹ בֶּעָבָר.

הַאִם יָקִיץ, יִרְאֶה הָאוֹת, הַצָּו,

יִזְכֹּר אֶת מוֹצָאוֹ בְּגַאֲוָה,

יָשׁוּב אֶל חֵיק עַמּוֹ, אֶל צוּר חֻצָּב?

אוֹ כְּבָר נִתֵּק לָעַד וְאֵין שִׁיבָה?

---

יִפְתָּח

מאת

אהרן ראובני

שְׁנֵיהֶם דּוֹמִים – כָּאָב כַּבַּת.

שְׁנֵיהֶם קָשִׁים – דָּמוֹ דָּמָהּ.

אֵין הוּא שׁוֹעֶה לְאִישׁ, וְדַעְתּוֹ אַחַת.

וְהִיא בּוֹטַחַת בּוֹ, רַק בּוֹ, וּבָהּ עַצְמָהּ.

לִפְנֵי שָׁנִים גֵּרְשׁוּ אוֹתוֹ אֶחָיו:

"עִמָּנוּ לֹא תִנְחַל, כִּי בֶן אִשָּׁה

אַחֶרֶת אָתָּה". וַיִּבְרַח אֶל הַמֶּרְחָב,

אֶל אֶרֶץ טוֹב; שָׁם לַהֲקַת רֵיקִים

לִקֵּט וַיְהִי רֹאשָׁהּ.

וּבְנֵי־עַמּוֹן עָרְכוּ וּבַגִּלְעָד חָנוּ.

אָז נִזְכְּרוּ זִקְנֵי הַשֵּׁבֶט בַּנִּדָּח,

וְאַרְצָה טוֹב הָלְכוּ וְאֶל יִפְתָּח פָּנוּ:

"עָלֶיךָ הַתִּקְוָה, אָחִינוּ, קוּם וָהָךְ!

כִּי רַק אַתָּה תּוּכַל לִבְנֵי־עַמּוֹן".

– אֲנִי אוּכָל! אֲבָל אוֹתִי הִנְּכֶם שׂוֹנְאִים,

וְלָמָּה זֶה אֵלַי בָּאתֶּם? פִּזְמוֹן

אַחֵר הָיָה בְּפִיכֶם לְפָנִים. –

"לָכֵן אֵלֶיךָ שַׁבְנוּ. קוּם, עֲלֵה,

גִּבּוֹר הֶחָיִל! בּוֹא! וַחֲרוֹנֶיךָ כְּבֹשׁ!

קָצִין וָרֹאשׁ תִּהְיֶה לְכָל גִּלְעָד – לֹא עוֹד

גּוֹלֶה".

– אָדוֹן אֶהְיֶה לָכֶם, עֵת אֲצַמֵּת עַם־כְּמוֹשׁ!

– אֵלִי, אֲנִי נִשְׁבָּע: תַּן לְפָנַי אוֹתָם,

הָרֵךְ לִבָּם, אֶת יְמִינִי חַזֵּק!

רְאֵה, עֵרוּ גְבוּלְךָ בַּחֲמָתָם.

גְּאַל עַמְּךָ, וְאַרְצְךָ עַזֵּק!

– אֲנִי נִשְׁבָּע: שִׁמְעוּ כֻּלְּכֶם נִדְרִי וּשְׁבוּעָתִי!

אִם אֶעֱשֶׂה בִּבְנֵי־עַמּון כָּלָה –

אֲשֶׁר יֵצֵא מִשַּׁעֲרֵי בֵיתִי,

לְךָ אֶתֵּן, אֵלִי, לְךָ – עוֹלָה!

– מִי שָׁם? לָשׁוּב! לָשׁוּב!… אֲהָהּ,

בִּתִּי! אָבִיךָ נָדַר נִדְרוֹ.

הוֹי, אֻמְלָלָה!… הוֹי, עוֹלָמִי כָּהָה!…

אַתְּ, אַתְּ יָצָאת?… הָאֵל דּוֹרֵשׁ שְׂכָרוֹ.

– אֲהָהּ, בִּתִּי! הֲלוֹא נָשָׂאתִי יָד:

אֲשֶׁר יֵצֵא רִאשׁוֹן מִפֶּתַח מְעוֹנִי

יִהְיֶה עוֹלָה לָאֵל. וְהוּא שָׁמַע, אָרַב לִי כְּצַיָּד

לַטֶּרֶף… הוּא חָמַד דָּמֵךְ… וְלוֹ חַיָּב אֲנִי…

"אָבִי, גְּדוֹל הוּא פָּעָלְךָ!

שִׁמְךָ וּתְהִלָּתֶךָ יִחְיוּ לָעַד.

אֲנִי שְׂמֵחָה. תֵּן שֶׁבַח לְאֵלְךָ.

קַיֵּם דְּבָרְךָ – עַל כֵּן נָשָׂאתָ יָד!"

שְׁנֵיהֶם דּוֹמִים – כַּבַּת כָּאָב.

בּוֹרְקוֹת עֵינֶיהָ; פְּנֵי אָבִיהָ חֲשֵׁכָה.

עוֹמֵד דּוּמָם, הֲלוּם־גּוֹרָל; חוֹרְקוֹת שִׁנָּיו,

נוֹחֵר: – הוֹי, אֵל־דָּמִים! תִּהְיֶה… תִּהְיֶה לְךָ! –

---

יוֹנָה

מאת

אהרן ראובני

אֳנִיּוֹת אָצוֹת רָצוֹת,

יָם אֵין־חֵקֶר הֵן חוֹצוֹת,

נִטְבָּלוֹת בְּשֶׁצֶף קֶצֶף;

מִזַדֵּעֵף הַיָּם.

נִפְרְשָׂה טַלִּית רוֹתַחַת

עַל הַתְּהוֹם אֲשֶׁר מִתַּחַת.

הַגַּלִּים מַכִּים בְּקֶצֶב,

לֹא יֹאמְרוּ דַּיָּם.

בִּסְפִינָה אַחַת קְטַנָּה,

רְעוּעָה וְנוֹשָׁנָה,

כְּלִי צוֹוֵחַ וְגוֹנֵחַ,

נָס אָדָם מֵאֵל.

הוּא יָרֵא מִפְּנֵי רַבּוֹ,

לֹא שָׁלֵם עִמּוֹ לִבּוֹ,

מַר רוּחוֹ, וְהוּא צוֹנֵחַ

בְּזָוִית, בַּצֵּל.

וְהַיָּם כְּמוֹ מִתְעוֹרֵר;

הוּא הוֹמֶה וְהוּא סוֹעֵר.

עַב־שְׁחָקִים מְאֹד הִנְמִיכָה.

הַגַּלִּים – הָרִים.

הָאֳנִי עוֹלֶה, יוֹרֵד.

כְּמוֹ שִׁכּוֹר הוּא מִתְנוֹדֵד.

מֵרָחוֹק סוּפָה הֵגִיחָה:

פְּנֵי הַיָּם – חוֹרִים.

נְבוֹכִים הָאֲנָשִׁים:

"הָהּ, אֲנַחְנוּ נְטוּשִׁים!

מַה יִהְיֶה עָלֵינוּ פֹּה?"

הַקְּבַרְנִיט אִלֵּם.

קָם נַחְשׁוֹל וְעוֹד נַחְשׁוֹל.

הָאֳנִי נוֹטֶה לִכְשֹׁל.

שַׂר הַיָּם גּוֹעֵשׁ, הוֹלֵם.

עַז הוּא זַעְפּוֹ.

הַנּוֹסְעִים רוֹאִים בְּחוּשׁ,

מַה צָפוּי לָהֶם. יֵאוּשׁ

בַּלְּבָבוֹת. כָּל אִישׁ עָתַר

לְאֵלוֹ שֶׁלּוֹ.

זֶה אֶל מְלֶכֶת הַשָּׁמָיִם:

“חוּסִי! רְאִי, גָּאוּ הַמַּיִם!”

זֶה מֵרִים קוֹלוֹ: “אִשְׁתַּר!”

זֶה אֶל בַּעֲלוֹ.

וּבִרְחִימוּ וּבִדְחִילוּ:

“הוֹי שׁוֹר־אֵל, הוֹי מוֹת, הַצִּילוּ!”

הֵם נוֹשְׂאִים אֶת כַּפֵּיהֶם:

“אַךְ הַפַּעַם! אַךְ!…”

זוֹעֲקִים כֻּלָּם מִפַּחַד

וְכוֹרְעִים לְחוּד וְיַחַד,

וְנוֹפְלִים עַל אַפֵּיהֶם:

“אֵל, הוֹשַׁע וּסְלָח”!

רַק אֶחָד – הוּא כְּמוֹ נֶחְבָּא.

אֵין יוֹדְעִים מֵאַיִן בָּא.

אֶל סִתְרוֹ הוּא מְרֻתָּק –

אֵין תְּפִלָּה בְּפִיהוּ.

לֹא כוֹרֵעַ, לֹא בוֹכֶה.

בַּעַל מוּם, לָקוּי, נָכֶה?

מְשֻׁגָּע אוֹ מְשֻׁתָּק?

מִי יוֹדֵעַ, מִי הוּא?

"אֵי, חָבֵר, אַל תֶּחֱשֶׁה!

מַצָּבֵנוּ כֹּה קָשֶׁה.

כְּרַע כָּמוֹנוּ עַל בִּרְכֶּיךָ,

רַחֲמִים בַּקֵּשׁ!

אֶל אֵלְךָ נָא שָׂא תְפִלָּה,

שֶׁיַּצִּיל מֵהַמְּצוּלָה,

מֵהַתְּהוֹם הַמִּתְנַקֵּשׁ –

אוּלַי יִזְכְּרֶךָ".

אַךְ הָאִישׁ מַבִּיט דּוּמָם

וְנִרְאֶה כִּמְהֻמָּם.

שַׂר הַיָּם סוֹרֵר, זוֹעֵם,

חֲמָתוֹ גוֹבֶרֶת.

הַקְּבַרְנִיט חָוְרוּ פָנָיו.

הוּא שׁוֹאֵג בְּכָל אוֹנָיו,

הוּא רוֹקֵעַ וְרוֹעֵם

מוּל תְּהוֹם זוֹ סוֹעֶרֶת:

"הֵי, כֻּלְּכֶם, הַקְשִׁיבוּ… הָס!

אֵל עֶלְיוֹן, שׁוֹר־אֵל, כָּעָס;

גַּם הֲדַד שָׁלַח רוּחוֹת;

מוֹת גָּזַר כָּלָה.

הָהּ, אֵיכָכָה נִוָּשַׁע?

מִי אָשֵׁם? מִי כָּאן פֶּשָׁע?

הוֹי, הַגִּידוּ נְכֹחוֹת,

הָאֱמֶת כֻּלָּהּ!

"הָאֳנִי, דְּעוּ, מוֹעֵד.

חוּשׁוּ פֶּן מִן הַמּוֹעֵד

נְאַחֵר – וְנִסָּפֶה.

הִתְוַדְּעוּ… מוּטָב…

מִי יָעִיד?" הַכֹּל מַחְשִׁים.

הַגַּלִּים מִתְגַּעֲשִׁים.

קָם נַחְשׁוֹל־עֲנָק, קוֹפֵא –

יִקְבְּרֵם תַּחְתָּיו.

"חִישׁ הַגִּידוּ: מִי חָטָא?

אוֹ נַפִּיל גּוֹרָל עַתָּה…

טוֹב. אִם כֵּן – מִי זֶה נִלְכָּד?

מָה אוֹמֵר הַפּוּר?

אָהּ, הִנֵּהוּ, הוֹי, אֵלִים!

שָׁם, נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים!

הוּא – אוֹתוֹ הַפּוּר פָּקָד.

פֹּה נִמְצָא כִּפּוּר.

"מִי אַתָּה, אֱנוֹשׁ? הַגֵּד!

חֶטְאֲךָ אַל תְּכַחֵד.

שׁוּר, טוֹבֵעַ הָאֳנִי.

קוּם! מַהֵר עַכְשָׁו!"

– מִי אָנֹכִי? אִישׁ עִבְרִי.

וּבָרַחְתִּי – קֹשְׁט דְּבָרִי! –

מֵאֵלִי וַאֲדוֹנִי.

אַךְ לַשָּׁוְא… לַשָּׁוְא…

– מִי אֲנִי? הוֹזֶה תוֹעָה.

שְׁתֻם הָעָיִן וְרוֹאֶה.

אֵין חָכְמָה וְאֵין עֵצָה –

יָמָּה הֲטִילוּנִי!

לֹא יִהְיֶה מָנוֹס לָכֶם,

לֹא תַצִּילוּ נַפְשְׁכֶם.

זֶה – רַק זֶהוּ הַמּוֹצָא:

תְּהוֹמָהּ הַפִּילוּנִי! –

הַקְּבַרְנִיט קוֹלוֹ הֵרִים:

"זוּזוּ, אוּצוּ, בַּחוּרִים!

הִתְאַמְּצוּ, חִתְרוּ לַחוֹף –

עוֹד אוּלַי נַגִּיעַ".

מִתְחַבֶּטֶת הַסְּפִינָה.

כְּבָר הַיָּם שִׁבֵּר תָּרְנָהּ

וְסָחֹב, טַלְטֵל, דָּחֹף –

לֹא יֶחְדַּל הוֹגִיעַ.

– אַל־נָא, אַל לָכֶם, אָחָי,

אַל תַמְרוּ פִּי אֱלֹהָי!

כָּל־יָכוֹל הוּא. מַה תּוֹעִילוּ?

הָאֳנִי יָכְחָד.

שְׁעוּ־נָא, אֵיךְ הַיָּם יָהֹם!

בּוֹאוּ הַשְׁלִיכוּנִי תְּהוֹם!

אֶת כֻּלְּכֶם הַצֵּל תַּצִּילוּ –

רַק יֹאבַד אֶחָד.

דֹּם עָמַד הַקְּבַרְנִיט,

בְּרֹאשׁוֹ לְאַט הֵנִיד.

וּמִתּוֹךְ הֲמִית גּוֹהָה

הִתְבַּקַּע קוֹלוֹ:

"הוּא עָשָׂה אֲשֶׁר עָשָׂה –

הוּא אֶת עֲווֹנוֹ יִשָּׂא!

אָנוּ מַה נוּכַל? אֲהָהּ!

תְּנוּ לָאֵל שֶׁלּוֹ!"

הֵם טְרָדוּהוּ וּטְרָקוּהוּ,

אֶל גַּלֵּי הַיָּם זְרָקוּהוּ,

אֶל הַתֹּהוּ הָרוֹתֵחַ,

אֶל לֹעוֹ הַנָּע.

הַסּוּפָה שָׁקְטָה מַהֵר.

הָרָקִיעַ הִתְבַּהֵר.

שָׁב הַיָּם וְהִשְׁתַּטֵּחַ.

נָחָה הַסְּפִינָה.

הִיא הוֹלֶכֶת, מִתְרַחֶקֶת…

וְאַדְוָה קַלָּה שׂוֹחֶקֶת

עַל חֲזֵה הַיָּם הַנָּם.

הַחוֹטֵא – אַיּוֹ?

בִּמְעֵי הַדָּג שָׁבוּי,

הוּא לָחוּץ, חָנוּק… אֲבוֹי!

בִּפְרָשִׁים טוֹבֵל… קוֹנָם!

אוֹי לְעִנּוּיוֹ!

וּבַצַּר לוֹ הוּא תוֹבֵעַ,

מִתְחַנֵּן וּמְשַׁוֵּעַ

אֶל רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת,

בִּילֵל אָיֹם:

– הוֹי צוּרִי וּמָגִנִּי!

רְאֵה עָנְיִי וִיגוֹנִי:

הֲשִׁיבֵנִי, אֵל אָבוֹת,

אֶל אוֹרוֹ שֶׁל יוֹם! –

רַע לוֹ, מַר לוֹ בַּמֵּעָיִם.

לָמָּה לֹא טָבַע בַּמָּיִם?

וְעַתָּה הוּא יֵרָקֵב

בְּגֵרַת הַנּוּן…

אַךְ רְאֵה־נָא, אֵיזֶה פֶּלֶא:

זֶה דָּגוֹ פּוֹלְטוֹ אֶל סֶלַע,

מֵהַחֶנֶק אֶל הַכֵּף,

אֶל אֲוִיר צָנוּן.

מַה זֶּה? הוּא – אַיֵּה אֵפוֹא?

שׁוּב אוֹתָהּ שְׂפַת־יָם יָפוֹ,

חוֹף יָצָא לְהִמָּלֵט

מִשְּׁלִיחוּת אֵלוֹ…

אֵין־אוֹנִים נָפַל נוֹאָשׁ,

בַּקַּרְקַע פָּנָיו כָּבָשׁ

עַל הַסֶּלַע הַבּוֹלֵט –

וּפִתְאֹם קוֹלוֹ:

“לֵךְ נִינְוֵה וְאַל תִּשְׁהֶה!”

הוּא מַבִּיט תּוֹהֶה בּוֹהֶה:

הַמָּקוֹם אוֹתוֹ מָקוֹם,

הַשְּׁלִיחוּת חוֹכֶה.

קָם, הִתְחִיל מָתְנָיו שָׁנֹס:

אֵין בְּרֵרָה וְאֵין מָנוֹס.

אֵין אָדָם יָכוֹל לַחְכֹּם

עִם הַהַשְׁגָּחָה.

קֵדְמָה נָד לוֹ עַד שֶׁבָּא

אֶל נִינְוֵה, וְשָׁם נִבָּא…

---

פְּלֶשֶׁת

מאת

אהרן ראובני

יָרַדְנוּ מִלֵּב הַרֲרֵי יְהוּדָה –

גּוּשֵׁי אֲבָנִים, מָעֻזִּים כַּבִּירִים,

סְלָעִים נִדָּחִים וּקְרוֹבִים; פֹּעַל־אֵל,

דָּבֵק בָּם מֵאָז – אֱלֹהֵי הַעִבְרִים.

מִמַּעַל, גָּבֹהַּ, פִּתְחֵי מְעָרוֹת –

פִּיּוֹת שְׁחוֹרִים פְּעוּרִים בֶּחָלָל;

שְׁבִילִים לְחוּצִים אֶל חֲזֵה הַר עֲנָק;

וְצוּק הַשּׁוֹלֵחַ כּוֹתֶרֶת אֶל עָל.

גָּלַשְׁנוּ לְמַטָּה, אֶל גְּבוּל הַשְּׁפֵלָה,

אֶל אֶרֶץ־חוֹלוֹת שְׁטוּחָה וּפְרוּזָה,

אֶל אֶרֶץ גַּנִּים, פַּרְדֵּסִים וְחוֹף־יָם,

אֶל חֶבֶל פְּלִשְׁתִּים שֶׁבֵּין גַּת לְעַזָּה.

בָּתִּים עֲשׂוּיִים מִיָּוֵן וְאַשְׁפָּה,

קְטַנִּים נְמוּכִים – עֲרֵמוֹת שֶׁל עָפָר.

אֵין עַיִן רוֹאָה עוֹד נְוֵה־אֲבָנִים,

וְהָר שֶׁפָּרַשׂ אֶת כְּנָפוֹ עַל הַכְּפָר.

וָהָלְאָה, רָחוֹק, מַשְׁחִירִים אֹהָלִים.

בְּנֵי “עַרַבּ” חוֹנִים שָׁם, מַטֶּה אוֹ בֵּית־אָב.

יַלְדֵי יְשִׁימוֹן! תְּכוּפוֹת יִדִחָקוּם

אֶל אֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת חֶבְלֵי הָרָעָב.

וְיֵשׁ שֶׁיַּשְׁקִיפוּ גַּגּוֹת אֲדֻמִּים,

בָּתִּים שֶׁסֻּיְּדוּ וּפְנֵיהֶם מַבְהִיקִים.

הֵי, מַה זֶּה צָמַח פֹּה? הֲרֵי מוֹשָׁבוֹת:

גּוּפִים לְבָנִים וְרָאשִׁים מַסְמִיקִים.

זוֹ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים! רְצוּעָה אֲרֻכָּה.

יָרֹק בַּחוֹלוֹת, פַּס פָּתוּל, מְקֻמָּט.

וְרוּחַ קַלָּה תְּנַשֵּׁב לְאִטָּהּ

עַל פְּנֵי הַשְּׁפֵלָה, מֵעַזָּה וְעַד גָּת.

---

בְּהָרֵי יְהוּדָה – [דו־שיח בין תיר לבן־הארץ]

מאת

אהרן ראובני

בֶּן־הָאָרֶץ

עֲלֵה! מִפֹּה! רוֹאֶה אַתָּה הַנּוֹף?

הַתַּיָּר

אַתָּה אוֹמֵר: יָפֶה! אַךְ אַל תֹּאמַר: הוּא רָךְ!

וְאֶרֶץ זוֹ – הַאִם אֵל טוֹב בֵּרַךְ?

דּוֹמֶה אֵל זֵד אָנַף בָּהּ גַּם אָנֹף.

הֲרֵי כֻּלָּהּ בּוּקָה מְבֻלָּקָה.

אֵין בָּהּ חַיִּים. מִדְבָּר! צִיָּה שׁוֹמֶמֶת,

חוֹרֶשֶׁת רָע, דּוֹמֶמֶת וְזוֹמֶמֶת.

עוֹמֵד אֲנִי בָּזֶה נָבוֹךְ, נִדְכָּא.

וּבָאֲוִיר מִן כֹּבֶד מְנַסֵּר.

מַרְאֶה מֵעִיק: רַק צוּר וְצוּק שִׁנָּן.

מָה אָנֹכִי חָסֵר? אֲנִי חָסֵר

חֻרְשָׁה וָנָחַל, דֶּשֶׁא רַעֲנָן.

בֶּן־הָאָרֶץ

אַל־נָא חֲפֹז, אוֹרֵחַ! שׁוּר הָעֲנָקִים,

רְאֵה הוֹדָם… אֲבָל לֹא רַק צוּקִים…

לֵךְ תּוּר בָּעֵמֶק, בִּסְבִיבוֹת כִּנֶּרֶת,

וּבַשָּׁרוֹן, וְגַם דָּרוֹמָה סֹב –

תִּרְאֶה שָׂדוֹת, כְּרָמִים, גַּנִּים לָרֹב;

תִּרְאֶה חָדָשׁ – הָאָרֶץ מִתְנַעֶרֶת.

הַתַּיָּר

אוּלַי נִרְאִים לְךָ דְּבָרַי זָרִים?

פֹּה שָׁרְשְׁךָ, בֵּיתְךָ וְכָל רֵעֶיךָ.

כְּלוּם מְקוֹמוֹת רָאִיתָ אֲחֵרִים?

כְּלוּם מִגְּבוּלְךָ יָצָאתָ בְּחַיֶּיךָ?

מַה טּוֹב לִי שֶׁאֲנִי פֹּה רַק אוֹרֵחַ!

לֹא אַאֲרִיךְ שְׁהוּתִי – אֵין לִי הֶכְרֵחַ.

בֶּן־הָאָרֶץ

אִם כֵּן, לַשָּׁוְא יָגַעְתָּ, בָּאתָ הֵנָּה.

גַּם אִם רָאִיתָ – לֹא תָבִין אַרְצֵנוּ.

אֲנִי קָרֵב אֶל צוּר, כְּמוֹ נִין אֶל סָב;

לְךָ הוּא טֶרֶשׁ־פֶּרֶא, גַּס וָעָב.

הַתַּיָּר

וְאִם יָפֶה הַנּוֹף – יָפְיוֹ מַבְעִית;

הוֹדוֹ מַטִּיל עָלַי אֵימָה וָפָחַד.

הֶהָרִים קוֹדְרִים, כָּל גַּיְא הוּא תְהוֹם אוֹ שָׁחַת.

רַק צוּר וָסֶלַע, תֹּהוּ בְרֵאשִׁית.

בַּתּוֹת – וְשַׁחַק זָךְ מֵעַל רֹאשָׁן.

אֲבָל הוּא קָר, אָדִישׁ, מְאֹד רָחוֹק.

וְהַחַמָּה יוֹקֶדֶת כְּמוֹ כִּבְשָׁן,

שׂוֹרֶפֶת כָּל – שָׂרֹף, מָחֹק, שָׁחֹק.

עוֹלָם קָפוּא; הַזְּמָן גַּם הוּא עָמָד.

כָּל חַי פֹּה מֵת וְכָל יָרֹק הָשְׁמָד.

זָרָה לִי זֹאת. לֹא כֵן אַרְצִי שֶׁלִּי:

שָׂדוֹת וּנְהָרוֹת בְּכָל גְּבוּלִי.

הַכֹּל שָׁם רַעֲנָן, נוֹבֵט, פּוֹרֵחַ;

פּוֹרָה הָאֲדָמָה וְהָאָדָם שָׂמֵחַ.

צַחִים וְשׂוֹחֲקִים בָּתֵּי הָאִכָּרִים;

גְּבָעוֹת נֶעֱשָׂבוֹת כִּשְׂעִירִים;

וְחֹרֶשׁ אַפְלוּלִי, מֵצֵל, לוֹחֵשׁ,

סָבוּךְ, קָרִיר; וּמִסָּבִיב מָנוֹחַ.

אַתָּה נִרְגָּע, וְטוֹב לְךָ וָנוֹחַ;

וְעֹצֶב קַל בִּדְבִיר לִבְּךָ רוֹחֵשׁ.

אַתָּה מַקְשִׁיב לְכָל אִוְשָׁה וָצֶוַח…

זֶה עוֹלָמִי –

בֶּן־הָאָרֶץ

תְּהִלָּה לָאֵל וָשֶׁבַח!

אָכֵן זָרִים לְךָ הָאָרֶץ וְרוּחָהּ –

זוֹ אֶרֶץ יְהוּדָה הַחֲרוּכָה.

הִנְּךָ רוֹאֶה הָרֶיהָ הַקָּשִׁים –

בַּרְזֶל וָשָׁחַם, צוּר וְחַלָּמִישׁ –

רָאשִׁים קֵרְחִים, קוֹדְרִים וַחֲרִישִׁים;

לֹא רַךְ גַּבָּה, עָרְפָּה אֵינוֹ גָמִישׁ…

תְּלוּלִים וּקְשֵׁי־גִישָׁה הֵם הֲרָרֶיהָ,

וְהַתְּהוֹמוֹת מָגֵן לִנְהָרֶיהָ.

רָזֵי קְדוּמִים שׁוֹמְרִים מְעָרוֹתֶיהָ.

צָרִים וַעֲמֻקִּים גֵּיאָיוֹתֶיהָ,

קִמְטֵי הָאֲדָמָה מִימֵי עוֹלָם.

אַתָּה רוֹאֶה תֵּבֵל שֶׁל רִאשׁוֹנִים,

עוֹלָם שֶׁאַךְ נִבְרָא וְלֹא נִשְׁלָם,

וּבוֹ כֹּחוֹת נֶעְתָּרִים טְמוּנִים.

אַתָּה רוֹאֶה אוֹתוֹ בְּכָל הוֹדוֹ,

אַךְ אֵין אַתָּה מַשִּׂיג אֶת מְאֹדוֹ.

עֵינֶיךָ הַפְּקוּחוֹת – מֵרְאוֹת הֵן טָחוּ,

כִּי יֵשׁ גַּם לָנוּ דֶּשֶׁא, חֹרֶשׁ, אָחוּ.

לְךָ אַרְצֵנוּ זוֹ כֻּלָּהּ שְׁמָמָה –

וְהִיא, אָמְנָם פֻּקְּדָּה בְּאֵשׁ וָחֶרֶב;

רָוְתָה דָּמִים – בָּהּ דָּם נִשְׁפַּךְ בְּלִי הֶרֶף.

לָכֵן קָשֶׁה לִבָּהּ, כְּמוֹ לֵב עַמָּהּ,

הָעָם אֲשֶׁר יָלְדָה, אֲשֶׁר גִּדְּלָה;

הָעָם שֶׁנֶּעֱקַר, נִדַּח, הָגְלָה,

וְשָׁב עַתָּה – וְשׁוּב יַפְרֶה אוֹתָהּ,

כְּמוֹ בַּיָּמִים מִקֶּדֶם. בָּאָה שַׁעְתָּהּ.

---

חֲלוֹמוֹ שֶׁל שׁוֹמֵר

מאת

אהרן ראובני

(לצבי ניסנוב)

אַזְקִין, אֶשְׂבַּע יָמִים, אַךְ עוֹד רוּחִי

צָעִיר. זְקַן־שֵׂיבָה חָזִי יְכָס.

עוֹד חֲזָקָה זְרוֹעִי, לֹא נָס לֵחִי,

וְעֵר לִבִּי, וְכָל חִשְׁקוֹ לֹא פָס.

בָּנִים יִהְיוּ לִי חֲמִשָּׁה – כֻּלָּם

שׁוֹמְרִים: כְּמוֹ סְיָחִים חַמִּים, זְרִיזִים.

בָּנִים וְלֹא בָנוֹת! רַגְלָם קַלָּה –

רָצִים כַּצְבִי, כִּזְאֵבִים עַזִּים.

רַק אֲצַפְצֵף, אֶקְרָא: “הַיְדָּא, בָּנָי!”

דִּלּוּג אֶחָד – כֻּלָּם עַל הַסּוּסִים.

אֲנִי בְּרֹאשׁ, הָרוּחַ יַךְ פָּנָי.

הֵם אַחֲרָי. וְהַסּוּסִים טָסִים.

גִּבְעָה, בָּקְעָה, מֵי־נַחַל צָר – בִּיעָף!

אֹרְחַת גְּמַלִּים – הֵי־הֵי! כְּבָר הִיא רָחוֹק

מֵאַחֲרֵינוּ. הָלְאָה, בְּנֵי כָנָף!

דָּהֹר, דַּרְבֵּן הַסּוּס, הָאֵץ, דָּחֹק!

יָדִיד? שָׁלוֹם לְךָ! בֵּיתְךָ שְׁלוֹם!

אוֹיֵב? מַלֵּט רֹאשְׁךָ! דָּמְךָ יֻקָּז!

זֶה חֲלוֹמִי, רֵעִי כְאָח – חֲלוֹם

שׁוֹמֵר עִבְרִי מֵהַרֲרֵי קַוְקָז.

---

מִלְחֶמֶת יְרוּשָׁלַיִם

מאת

אהרן ראובני

(שִׁיר נִצָּחוֹן)

א

בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל

בְּהִתְנַדֵּב עָם –

שְׂאוּ שִׁיר נִצָּחוֹן!

קָמוּ אוֹיְבִים מִסָּבִיב,

חָבְרוּ עָלֵינוּ, הָעִיר וְהַכְּפָר,

הַמִּדְבָּר פָּצָה אֶת פִּיו.

יָצְאוּ פַּלָּחִים מִכָּל קִנֵּיהֶם:

מִדִּיר־יַסִּין, מְעוֹן שׁוּעָלִים,

מִנַּפְתּוֹחַ הַפְּרוּצָה וְהַמִּתְהַלֶּלֶת,

שֶׁרָוְתָה מֵחֵלֶב יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה,

מִמַּלְחָה הַנִּבְנֵית מִבְּנִיַּת הַיְּהוּדִים,

מִקּוֹלוֹנְיָה, מֵהַשִּׁלֹחַ, מִשֻּׁעְפָט, מִבֵּית צְפָפָה,

וּמִצּוּר־בָּחְר, מַחְתֶּרֶת גַּנָּבִים –

מִכָּל דִּיּוּרֵיהֶם נֶאֱסָפוּ,

בָּאוּ בְּאַלּוֹת, בְּפִגְיוֹנִים,

כְּלֵי־אֵשׁ צְרוּרִים בִּכְנַף אַדְּרוֹתֵיהֶם.

זָרְמוּ מֵהֶעָרִים:

זֻהֲמַת חֶבְרוֹן,

זְכוּר שְׁכֶם, זֶרַע תֶּבֶל,

פִּרְחֲחֵי יָפוֹ, קֶצֶף חוֹף דָּלוּחַ.

וּפִרְאֵי הַמִּדְבָּר עָלוּ הָעִירָה

מַהָרֵי יְהוּדָה וּמֵעַרְבוֹת יְרִיחוֹ –

לַהֲרֹג, לְאַבֵּד וְלִשְׁלֹל שָׁלָל.

בָּאוּ אוֹיְבִים נִלְחָמוּ –

אָז נִלְחֲמוּ בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם.

בִּימֵי צֶ’נְסֶלּוֹר, אִישׁ הַלָּשׁוֹן,

בִּימֵי לוּק,

חָדְלוּ אֳרָחוֹת,

וְהוֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת.

חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל –

חָדֵלוּ.

בְּמִסְגַּד עוֹמַר הִתְגּוֹדְדוּ הַמִּתְגּוֹדְדִים,

הָיָה הַמִּסְגָּד מְעָרַת פָּרִיצִים,

בֵּית מוֹעֵד לְרִבְבַת זוֹמְמֵי נְבָלָה,

חֶלְאַת בְּנֵי הָאָרֶץ.

הַמֵּסִית הֵסִּית,

אַף הֵם עָנוּ אַחֲרָיו,

בְּחָגְרָם הִתְהַלָּלוּ:

"הָבָה נַבְקִיעַ אֶל שְׁכֻנּוֹת הַיְּהוּדִים:

כֶּסֶף בְּבָתֵּיהֶם, כְּלֵי חֶמֶד לָרֹב,

וּמָגֵן לָהֶם אָיִן.

בֹּאוּ נַכֶּה בַּיְּהוּדִים,

נַחֲרִיבֵם, נִטְבָּחֵם, נִירָשֵׁם,

כָּל הוֹנָם נִקַּח לָנוּ!"

לִשְׁנֵי רָאשִׁים נֶחְלַק הַמַּחֲנֶה.

וַיַּט הָאֶחָד אֶל שַׁעַר שְׁכֶם,

אֶל בֵּית הַמֶּמְשָׁלָה.

שָׁם עָמְדוּ צְפוּפִים וַיִּקְחוּ עֵצָה,

וַיִפְנוּ וַיַּעֲבְרוּ אֶת הַכִּכָּר הָרְחָבָה –

דַּרְכָּם אֶל מֵאָה־שְׁעָרִים.

שׁוֹטְרִים עֲרָבִים נִהֲלוּם,

כִּוְּנוּ צַעֲדֵיהֶם.

חֵיל הַמִּדְבָּר פָּרַץ אֶל הָרְחוֹב,

תָּקַע חַרְטֻמּוֹ בְּלוֹעַ הָרְחוֹב הַיְּהוּדִי –

בַּדַּוִים שְׁחוֹרִים, שְׂעִירִים,

אַנְשֵׁי מִלְחָמָה מִנְּעוּרֵיהֶם;

אַחֲרֵיהֶם פַּלָּחִים מִסְתּוֹלְלִים;

וּבֵינֵיהֶם מִתְפַּתְּלִים כִּצְלוֹפָחִים

בְּנֵי הָאֲצִילִים הָעֲרָבִים –

עֲרוּמִים וְנִזְהָרִים,

אוּדִים מֻצָּלִים מֵאֵשׁ –

בְּנֵי אֲצִילֵי הָעֲרָבִים בִּירוּשָׁלַיִם.

אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל,

יָרַד שָׂרִיד לְאַדִּירֵי עָם.

זֵינָם כּוֹנֵן מוּל פְּנֵי הָאוֹיֵב,

יָדָם נְכוֹנָה.

כַּדּוּרִים פִּלְּחוּ לֵב הָרִאשׁוֹנִים,

אֵימָה פִּלְּחָה לֵב הָרַבִּים.

נִרְתְּעוּ, נָסוֹגוּ, הָפְכוּ עֹרֶף –

הוֹבִישׁוּ הַתּוֹקְפִים;

בְּנֵי הַכְּפָרִים וּבְנֵי הַמִּדְבָּר גַּם יַחַד,

וְהַשּׁוֹטְרִים וְהָאֲצִילִים בְּרֹאשׁ כֹּל –

נָסוּ, נִמְלְטוּ עַל נַפְשָׁם!

וְהָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי – אֶל שַׁעַר יָפוֹ

פָּנָיו מוּעָדוֹת,

אֶל שַׁעַר יָפוֹ וְאֶל גֵּיא־בֶן־הִנֹּם,

וְאֶל יְמִין־מֹשֶׁה;

עָלוּ, הִסְתַּעֲרוּ, זָנְקוּ אֶל הַבָּתִּים –

יְדֵיהֶם לָרֶצַח וְלַשֹּׁד.

אָז קָמָה יְמִין־מֹשֶׁה –

נָטְתָה אֶת יְמִינָהּ,

מָחֲצָה קָדְקֹד בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל,

הָמְמָה, הֵמַסָּה לִבָּם.

בְּשֶׁבַע דְּרָכִים בָּרְחוּ מֵהָעִיר,

דְּחוּפִים וַחֲפוּיֵי־רֹאשׁ.

נְעָרִים הֲדָפוּם, סִקְּלוּם בָּאֲבָנִים,

נָשִׁים יָרְקוּ בִּפְנֵיהֶם –

אֵיךְ רָצוּ גִּבּוֹרֵי עֲרָב!

אֵיךְ קַלּוּ רַגְלֵיהֶם!

תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז!

ב

הַרְחֵק, בֶּהָרִים, עָמְדוּ מִנּוּס,

רָאוּ אֶת שִׁבְרָם, מָנוּ פִצְעֵיהֶם –

רַבּוּ הַפְּצָעִים,

רַב מֵהֶם הַקָּלוֹן.

שָׁלְחוּ שְׁלִיחִים לֶעָרִים וְלַכְּפָרִים.

“הָבוּ עֶזְרָה!”

בָּאוּ מִכָּל הָעֲבָרִים,

כִּסּוּ אֶת הַגְּבָעוֹת כָּאַרְבֶּה,

חָנוּ עַל קִרְיַת דָּוִד.

צָרוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב,

בָּקְעוּ מִכָּל צַד

אֶל יְרוּשָׁלַיִם וּבְנוֹתֶיהָ.

רוֹבֵיהֶם רוֹבֵי צָבָא טוֹבִים,

אַשְׁפּוֹתֵיהֶם כְּבֵדוֹת מִכַּדּוּרִים,

חֵילָם כְּגֶלְלֵי צֹאן עַל הַמִּדְרוֹנוֹת,

אֵין לְסָפְרָם מֵרֹב.

וְעוֹד יָבֹאוּ – נֶחְשָׁלִים וּרְחוֹקִים,

כָּל אִישׁ רֵיק וּפוֹחֵז, כָּל צָמֵא לְחָמָס –

וְעוֹד יוּבָא לָהֶם נֶשֶׁק חָם

בְּאוֹטוֹמוֹבִּילִים מִמַּחְסְנֵיהֶם בִּירוּשָׁלַיִם;

וְרַב יֶתֶר מְאֹד – מֵהַמַּחְסָן הַגָּדוֹל

שֶׁהוּכַן מֵרֹאשׁ בִּדְמֵי אַרְצֵנוּ –

מֵעֵבֶר־הַיַּרְדֵּן!

רֶגֶל הַמֵּגֵן לֹא נִרְתְּעָה אָחוֹר,

יַד הַלּוֹחֵם לֹא תָשׁוּב רֵיקָם –

מָה רַבּוּ חֲלָלֶיךָ, בֶּן הָגָר!

בְּבֹשֶׁת פָּנִים נָסוֹג הַצָּר,

נָס כְּכֶלֶב מֻכֶּה,

זְנָבוֹ מוּרָד.

ג

שִׁמְרוּ שׁוֹמְרֵי צִיּוֹן,

שִׁמְרוּ אֶת הַדְּרָכִים!

רְאוּ, שָׁם אוֹטוֹ רָץ –

אָץ, אָטוּם, מִשְׁתַּמֵּט, בּוֹרֵחַ –

רִדְפוּהוּ, הַשִּׂיגוּהוּ, חַלְּקוּ אֶת נִשְׁקוֹ:

נֶשֶׁק טוֹב לוֹ,

זַיִן מֻבְחָר.

ד

בְּעַד הָאֶשְׁנָב נִשְׁקַף וַיְיַבֵּב,

לוּק הַסּוֹכֵן, בְּעַד הָאֶשְׁנָב:

מַדּוּעַ בּוֹשֵׁשׁ חֵיל עֲרָב לָבוֹא?

מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי הֲמוֹנָיו?

חַכְמֵי שָׂרָיו יַעֲנוּ לוֹ,

אַף הוּא יָשִׁיב אֲמָרָיו:

"הֲלֹא יִקָּבְצוּ, כַּגֵּבִים יָשֹׁקּוּ,

יַחֲנוּ עַל נִטְעֵי יַעֲקֹב לְעָקְרָם,

יֹאכְלוּ כֶּרֶם יִשְׂרָאֵל.

יְשֻׁדַּד שָׂדֶה, תּוֹבִישׁ אֲדָמָה,

יְדֻכָּא עַד עָפָר גְּאוֹן יְהוּדָה,

צִיּוֹן תֶּאֱבָל!"

ה

הַכֹּהֲנִים וְהַשָּׁרִים וְרָאשֵׁי בָּתֵּי־אָב

יַחְרְשׁוּ מְזִמָּה בְּחֹרָיהָם,

בִּמְבֹאוֹת הָעִיר הָעַתִּיקָה הָאֲפֵלִים,

מִשָּׁם לֹא יָעִזּוּ לָצֵאת –

יִשְׁלְחוּ כְּרוּזִים,

יְחַלְּקוּם בְּכָל הָאָרֶץ –

קוֹל זְעָקָה מָרָה,

רֶתַח צִפְעוֹנִי רָמוּס:

אַלְלַי לָנוּ!

גָּבְרוּ צָרֵינוּ בִּירוּשָׁלַיִם,

הָיוּ לְרֹאשׁ!

כָּבְשׁוּ אֶת הַמִּסְגָּד,

טָבְחוּ אֶת כָּל בְּנֵי עַמֵּנוּ –

רַק אָנוּ נִשְׁאַרְנוּ לִפְלֵיטָה…

בֹּאוּ הַצִּילוּנוּ!"

מִי יַצִּילְכֶם, אָמָּנֵי הַכָּזָב,

כֹּהֲנִים וְשָׂרִים, בְּנֵי הַיַּחַשׂ,

גִּבּוֹרִים לִשְׁחֹט אֲנָשִׁים בְּלִי מָגֵן,

לְבַקֵּעַ בִּטְנֵי נָשִׁים הָרוֹת

וּלְרוֹצֵץ גֻּלְגְּלוֹת תִּינוֹקוֹת?

עַל מִי תִּבְטְחוּ וּמַחֲנוֹתֵיכֶם נָמוֹגוּ:

פִּרְאֵי הַמִּדְבָּר שָׁבוּ עַל עִקְּבוֹתֵיהֶם,

הִרְחִיקוּ בָּרֹחַ;

פִּרְאֵי הַכְּפָרִים הִתְפַּזְּרוּ כְּצֹאן בְּלִי רוֹעֶה,

כְּעֵדֶר מְבֹהָל –

לִבָּם כְּלֵב הָאַרְנֶבֶת,

כְּלִבְּכֶם אַתֶּם!

ו

בְּנֵי צִיּוֹן הָאַמִּיצִים,

הַמַּשְׁלִיכִים אֶת נַפְשְׁכֶם מִנֶּגֶד,

שְׂאוּ קוֹל רִנָּה, הָרִיעוּ!

בְּנוֹת צִיּוֹן הַמְּסוּרוֹת וְהַגֵּאוֹת,

בְּנוֹת עַם לֹא־נִכְנָע –

צְאֶינָה בְתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת,

כִּי חַג לָנוּ הַיּוֹם בִּירוּשָׁלַיִם,

חַג נִצָּחוֹן לְדוֹרוֹת!

ז

שִׁמְעוּ זֹאת, בְּנֵי הַגּוֹלָה:

מִלְחָמָה הָיְתָה לְצִיּוֹן הַנִּגְאֶלֶת,

לְקִרְיַת דָּוִד הַחֲדָשָׁה –

וַתְּשַׁנֵּס אֶת מָתְנֶיהָ,

וַתֵּצֵא לִקְרַאת כָּל צָרֶיהָ,

וַתַּכֵּם, וַתְּפִיצֵם –

בְּחַרְבָּהּ וּבְקַשְׁתָּהּ…

דְּעוּ זֹאת, בְּנֵי הַגּוֹלָה,

בֹּאוּ בְּרִבְבוֹתֵיכֶם!

בֹּאוּ וְנִתְחַזֵּק יַחַד –

עַד כִּי נוּכַל לְכָל אוֹיְבֵינוּ!

אָז תִּשְׁקֹט הָאָרֶץ

וְנִחְיֶה לָבֶטַח.

---

חֲמִשָּׁה וּשְׁלשִׁים – שִׁיר נְהִי וָעֹז

מאת

אהרן ראובני

גוש עציון בא במצור בדצמבר 1947. גדודים חזקים של “הלגיון הערבי” מעבר הירדן והמוני ערבים מחברון והסביבה צרו עליו והתקיפוהו. השלטונות האנגלים ציידום בנשק רב, בקצינים ומומחים טכניים – תותחנים וטנקאים; וליהודים לא נתנו לשלוח עזרה אל הנצורים. ב־15 לינואר, 1948, ערך “הלגיון” עם כל עוזריו התקפה חזקה על גוש עציון – ונחל מפלה גדולה. בכל זאת דאגו בירושלים מפני ההתקפות שתבואנה. אז התנדבו שלשים וחמשה ממיטב אנשי ההגנה ויצאו בליל ה' בשבט, מוצאי 15 בינואר. הם הלכו בהרים, בשבילים עקלקלים, ונשאו על גבם צרכי עזרה ראשונה ונשק ככל אשר יכלו לשאת. הערבים השגיחו בהם והקיפום בסביבות הכפר צוריף, מקום ששמש להם אז מרכז לאמונים צבאיים. השלשים וחמשה לכדו את צוריף בהסתערות. אך בראותם כי האויבים מתרבים ומקיפים אותם מכל עבר – עזבו את הכפר וניסו לפרוץ להם דרך. הם התקדמו בסדר מופתי, ברווח של 80 מטר בין איש לחברו, עברו כחמשה קילומטרים, והגיעו עד למרחק של 3 ק"מ מעציון. אולם התחמושת אזלה – והם נפלו כלם, אחד אחד. הערבים חתכו ורסקו את גויותיהם, והשחיתו אותן עד לבלתי הכיר.

השיר “חמשה ושלשים” נכתב בפברואר 1948.

א

הֵם הָלְכוּ וְאֵינָם.

בַּלַּיְלָה, בָּרֶגֶל, בְּלִי שְׁבִיל וּבְלִי דֶרֶךְ,

זִנְּקוּ אֶל הַתֹּהוּ וָבֹהוּ הַהוּא –

תְּהוֹמוֹת אֲפֵלוֹת, נְקִיקִים גֵּאָיוֹת,

הָרִים, עֲמָקִים וְצוּקִים אַדִּירִים –

אֶל תֹּהוּ קַדְמוֹן בְּעוֹלַם קְדוּמִים,

בְּלֵב הַרְרֵי יְהוּדָה.

בְּעוֹלָם הַתֹּהוּ תָּעוּ וְתָהוּ,

עָלוּ וְיָרְדוּ וְהָיוּ כְּחוֹלְמִים,

הָיוּ כְּשָׁטִים בְּנַהֲרֵי דִמְדּוּמִים:

חוֹלְמִים וְעֵרִים, זְהִירִים וּדְמוּמִים.

כָּל כְּלֵיהֶם עֲלֵיהֶם: צֵידָם וְזֵינָם.

לֹא קַלָּה הַכְּבֻדָּה!

אַךְ קַל מִצְעָדָם, אֵין מַעַד בַּבֶּרֶךְ.

חֲמִשָּׁה וּשְׁלשִׁים!

כֻּלָּם צְעִירִים, כֻּלָּם בַּחוּרִים –

בְּחִירֵי עָם!

קוֹל קְרִיאָה הִגִּיעָם,

קוֹל אַחִים בַּמָּצוֹר:

מֵעֶצְיוֹן, מַשּׂוּאוֹת, עֵין צוּרִים.

כֻּלָּם אַמִּיצִים, כֻּלָּם נְדִיבִים;

נְדָבָם לִבָּם –

וְיָדָם אֶל חַרְבָּם;

נֶחֶלְצוּ וְיָצְאוּ לַעֲרֹךְ וְלִנְצֹר.

הַיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי כֵן הָיָה יוֹם עֶצְיוֹן.

יוֹם יֶשַׁע: גָּבְרָה יַד צִיּוֹן;

הֻכּוּ הַצָּרִים;

נֻפְּצוּ וְהוּבְסוּ הָאוֹיְבִים.

יוֹם עֶצְיוֹן שֶׁהֵאִיר, שִׁמְשׁוֹ הֶעֱרִיב.

בָּא לַיְלָה זֹעֵם, מַשְׁחִית, מְאַבֵּד,

לֵיל כִּשָּׁלוֹן וְאֵיד.

בֵּין גַ’בַּע וּבֵין כְּפַר צוּרִיף

רָטְבוּ צַלְעוֹת הַטְּרָשִׁים

מִדַּם חֲמִשָּׁה וּשְׁלשִׁים.

שָׁם עָמְדוּ בִּקְרָב אַחֲרוֹן.

שָׁם נָפְלוּ כֻּלָּם עַד אֶחָד.

וַיֵּעוֹר הָהָר הַנִּרְדָּם,

זֶה הַר יְהוּדָה הָעַתִּיק, הָאָטוּם,

וַיַּרְא נְכָדָיו הַשָּׁבִים:

קֹמֶץ דָּל, עֲשָׂרוֹת מְעַטּוֹת –

וּמִכָּל עֲבָרִים עֲלֵיהֶם מִתְלַקְּטוֹת

לֶהָקוֹת שֶׁל תַּנִּים וְעוֹרְבִים;

מִתְלַקְּטוֹת וְעָטוֹת מֵרָחוֹק, מִקָּרוֹב,

וְשׁוֹרְצוֹת וּפוֹרְצוֹת כֶּעָרוֹב.

הֲמוֹנֵי מְרַצְּחִים רְדָפוּם,

הִשִּׂיגוּם, הִקִּיפוּם, אֲפָפוּם,

כְּמוֹ עֵדוֹת שֶׁל בְּרוּאִים לֵילִיִּים –

שׁוּעָלִים וּצְבוֹעִים וְאִיִּים.

הֵם רַבִּים: לֹא מֵאוֹת – אֲלָפִים!

הֵם אוֹרְבִים, מִסְתַּתְּרִים, זוֹחֲלִים,

גוחנים בְּקִמְטֵי נְחָלִים,

נִרְתָּעִים, נִנּוֹעִים כְּמוֹ שְׁלָפִים,

מִתְפָּרְצִים בְּטֵרוּף, צְמֵאֵי־דָם,

וְטוֹרְפִים, מְשַׁסְּפִים גֵּו אָדָם.

אֲדֻמִּים, זְהוּמִים, צִפָּרְנַי הַשּׁוֹסְסִים,

בָּם קָרְעוּ בְּשַׂר פְּצוּעִים וּמֵתִים וְגוֹסְסִים –

כִּכְלֵיהֶם, כַּפִּגְיוֹן הַמְגֹאָל וְהֶחָד,

בּוֹ נִקְּבוּ, נִדְקְרוּ הַקּוֹרְסִים.

וְהַקֹּמֶץ נִלְחָם.

אֵין נִכְנָע, אֵין נָסוֹג, אֵין בּוֹרֵחַ.

הֵם שׂוֹרִים וְנוֹפְלִים, הֵם נוֹפְלִים וְשׂוֹרִים –

כָּל לוֹחֵם עַד יִכְלֶה כָּל כֹּחוֹ;

כָּל נוֹפֵל עַד יוֹצִיא אֶת רוּחוֹ.

אָז יִשַּׁח וְיִגְהַר

עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל הָהָר

וְיִדֹּם מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ…

הוּא עָשָׂה חוֹבָתוֹ לְעַמּוֹ.

וְהַדָּם הַצָּעִיר, הָרוֹטֵט וְהֶחָם,

עַל חָזוֹ הַכָּבֵד שֶׁל הָהָר הוּא קוֹלֵחַ.

בֶּחָזֶה הַכָּבֵד נָע הַלֵּב הֶחָתוּם;

חֶרֶשׁ זָע, כְּמוֹ הוֹלֵם־לֹא־הוֹלֵם:

מִי הֵם אֵלֶּה שֶׁכָּךְ נִלְחָמִים?

הַאֻמְנָם בְּנֵי בָנָיו הַקְּדוּמִים?

לֹא זָרִים? לֹא נָכְרִים שֶׁנִּדְחָקוּ?

לֹא זָרִים! לֹא נָכְרִים!… הוּא מַכִּיר

אֶת אָרְחָם,

אֶת עָרְפָּם הַקָּשֶׁה, אֶת רוּחָם הָעַזָּה.

הוּא זוֹכֵר אֶת בְּנֵי דָן, בִּנְיָמִין, יְהוּדָה

שֶׁהוֹרִישׁ לוֹ אֶת שְׁמוֹ – מִשְׁפְּחוֹת הָעִבְרִים…

אֶת שִׁמְשׁוֹן וְהַלֶּחִי, אֶת שַׁעַר עַזָּה;

אֶת דָּוִד וְיוֹאָב… אֶת יְמֵי הַגְּדֻלָּה –

וִימֵי הָרָעָה, וִימֵי הַיְרִידָה.

אֵיךְ אָרְכוּ הַיָּמִים הַמָּרִים וְאֵיךְ מָרוּ!

אֵיךְ כָּשְׁלוּ וְנָמוֹטוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל!

אֵיךְ נִדְכּוּ, נִתְלְשׁוּ וְהָרְחָקוּ!

וּמֵאָז הוּא חוֹכֶה… הַאֻמְנָם הֵם שָׁבִים?

לָמָּה כֹּה מְעַטִּים? הֵן יֹאכְלֵם יִשְׁמָעאֵל,

כָּאַרְבֶּה יְכַלֵּם –

כָּאַרְבֶּה הַיּוֹרֵד עַל כְּרָמִים נוֹבְבִים! –

וּכְמוֹ נֹהַּ עָלָה מִלִּבּוֹ שֶׁל הָהָר,

וּמֵעָיו כְּמוֹ הָמוּ, חֲמַרְמָרוּ.

חֲמִשָּׁה וּשְׁלשִׁים צְעִירֵי יִשְׂרָאֵל!

אִישׁ לֹא שָׁב,

לֹא יָשׁוּב לָעוֹלָם!

בִּקְרַב־אֵין־תִּקְוָה תַּמּוּ סָפוּ כֻלָּם,

תַּמּוּ סָפוּ יַחְדָּו.

ב

לְכוּ הַגִּידוּ בִּשְׁכֶם וּבְנוֹתֶיהָ!

לְכוּ בַשְּׂרוּ בְּעָרֵי אַלְבִּיּוֹן!

מָה אִם תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת הַשּׁוֹסִים –

בְּנוֹת פִּרְאֵי יִשְׁמָעאֵל,

בְּנוֹת סוּרִים וְסוּרְסִים!

מָה אִם תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הַמְשַׁסִּים –

בְּנוֹת עֵרוּב שֶׁל לִסְטִים יְרוּדִים

וְחוֹרְשֵׁי מְזִמּוֹת עַרְמוּמִים,

סַפְסָרִים מִתְחַסְּדִים וְכַלְבֵי־הַדָּמִים –

בְּהַוַּת בַּת צִיּוֹן!

לֹא רַק פְּרוּצֵי דַמֶּשֶׂק, חִגָּ’ז,

לֹא רַק פְּרוּעֵי קָהִיר וּבַגְדָּד,

צְמֵאִים לְדַם יְהוּדִים –

לוֹנְדּוֹן כְּמוֹהֶם לְדָם תִּתְאָו.

וַיְטְהוֹל וְדָאוּנִינְג, צְמָאָם מָה עָז! –

לֹא יִתְרַוֶּה מִוִּיסְקִי בִּלְבָד.

טַעַם הַדָּם יֶעֱרַב לִבְנֵי חָם.

לוֹנְדוֹן, יָדֶיהָ שָׁפְכוּ דָּם זֶה.

זֶה וְאַחֵר… הִיא תּוֹסִיף וְתַזֶּה –

עֶרֶב וָבֹקֶר תַּזֶּה דָּם רַב

בְּתוֹךְ חוֹמוֹתַיִךְ, בִּירַת בֶּן יִשָׁי;

בְּמוֹשְׁבוֹת יִשְׂרָאֵל וְעָרָיו.

זֶה שַׁיָּהּ לְצִיּוֹן – זֶה הַשָּׁי!…

דַּי לֹא תֹאמַר!

לִבָּהּ מַר מִמָּר.

לִבָּהּ לָרֶצַח… שׁוּר! עֵינֶיהָ נוֹצְצוֹת,

נְחִירֶיהָ רָחֲבוּ מִתַּאֲוָה,

לְשׁוֹנָה מְלַקֶּקֶת דָּם חָם;

אַחַר תְּלַקֵּק אֶת שְׂפָתֶיהָ –

הַוְּרֻדּוֹת, הַצְּבוּעוֹת, הַמּוֹצְצוֹת…

וְאִם גָּדוֹל הַכְּאֵב –

גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ הַגַּאֲוָה:

חַי רוּחַ מַכַּבִּים

בַּדּוֹר הַזֶּה – וּבַבָּאִים יִחְיֶה!

כָּךְ יִשְׂרָאֵל הָיָה – וְכָךְ יִהְיֶה.

דְּבָרִים עַתִּיקִים עוֹלִים עַל הַלֵּב;

יוֹם תֶּרְמוֹפִילֵי, לֶאוֹנִידָס הַמֶּלֶךְ,

עִמּוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת לָקֶדֵימוֹנִים,

גִּבּוֹרֵי־יָוָן קַדְמוֹנִים! –

וְקֵדְמָה, מֵעֵבֶר לְיָם הַתִּיכוֹן,

מֵעֵבֶר לְהַר וּמִדְבַּר יְהוּדָה,

מִזֶּה הַיְשִׁימוֹן וּמִזֶּה יָם הַמֶּלַח,

עַל סֶלַע גָּבֹהַּ, כְּמוֹ קַן נְשָׁרִים –

שָׁכְנָה קִנְּנָה מְצָדָה…

קִנְּנָה וְתִכּוֹן!

אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל!

אֵיךְ נָפְלוּ וְיִפְּלוּ, אַמִּיצִים, יְשָׁרִים –

כִּי אָכֵן עוֹד יִפְּלוּ – עוֹד רַבִּים, הוֹי רַבִּים –

וְיִחְיֶה, לֹא יָמוּת, יִשְׂרָאֵל!

יְחַדֵּשׁ שְׁתוֹתָיו –

עַם־חוֹרִין עַל אַדְמַת אֲבוֹתָיו.

ואלה שמות השלושים וחמשה:

דני מס – מפקד המחלקה

ישראל אלוני (מרזל)

חיים אנגל

בני בוגוסלבסקי (“סיילור”)

יהודה ביטנסקי

בן־ציון בן־מאיר

עודד בנימין

יעקב בן־עטר

יוסף ברוך

איתן גאון

סבו גולנד

יצחק גינצבורג

יצחק הלוי (“איציק”)

אליהו הרשקוביץ (“הרשקו”)

יצחק זבולוני

דוד ט"ש (“טור־שלום”)

אלכסנדר כהן

יעקב כהן (“ז’ורדן”)

יחיאל כלב

יעקב כספי

יונה לוין

אלכסנדר לוסטיג

אליהו מזרחי

אמנון מיכאלי

שאול פנואלי (“סלי”)

משה פרלשטיין

בנימין פרסיץ (“ויינצ’יק”)

ברוך פת

דוד צברי

דוד צוובנר (שאג)

יעקב קוטיק

יוסף קופלר (“יופ”)

טוביה קושניר

דניאל רייך (“צ’יצ’ו”)

יעקב שמואלי

---

בַּיִת שְׁלִישִׁי – שִׁיר הֶעָשׂוֹר

מאת

אהרן ראובני

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב,

שְׂדוֹתֶיךָ וּכְרָמֶיךָ,

עָרֶיךָ וְיַמֶּיךָ,

יַמֶּיךָ, יִשְׂרָאֵל!

קוּם הִתְנָעֵר, עִם עַתִּיק בָּעַמִּים,

קוּם, הַעְפֵּל, עַם צָעִיר בָּעַמִּים,

דּוֹר חֲלוּצִים!

בּוֹאוּ פְּזוּרִים, נִדָּחִים נְפוֹצִים,

יַחַד נִבְנֶה אֶת בֵּיתֵנוּ,

פֹּה עַל אַדְמַת אֲבוֹתֵינוּ.

יַחַד נִהְיֶה לוֹ מִגְדָּל וְחוֹמָה,

יַחַד נַפְרֶה עֲזוּבָה וּשְׁמָמָה.

בַּיִת שְׁלִישִׁי זֶה יִשְׂגֶּה וְיִגְדָּל,

אָנוּ נִהְיֶה לוֹ חוֹמָה וּמִגְדָּל.

לֹא יַבְקִיעֵם כָּל הָמָן מִתְנַכֵּל,

זְמַם בְּנֵי אֲגָג נְסַכֵּל, נְסַכֵּל;

יַד כָּל צוֹרֵר, מְחַבֵּל, נְקַצֵּץ,

רֹאשׁ כָּל אוֹיֵב, מִתְנַקֵּשׁ, נְרוֹצֵץ!

בַּיִת שְׁלִישִׁי עַל תִּלּוֹ יַעֲמֹד,

בַּיִת שְׁלִישִׁי לֹא יִמּוֹט, לֹא יִמּוֹט!

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב,

שְׂדוֹתֶיךָ וּכְרָמֶיךָ,

עָרֶיךָ וְיַמֶּיךָ,

יַמֶּיךָ, יִשְׂרָאֵל!