אֳנִיּוֹת אָצוֹת רָצוֹת,

יָם אֵין־חֵקֶר הֵן חוֹצוֹת,

נִטְבָּלוֹת בְּשֶׁצֶף קֶצֶף;

מִזַדֵּעֵף הַיָּם.

נִפְרְשָׂה טַלִּית רוֹתַחַת

עַל הַתְּהוֹם אֲשֶׁר מִתַּחַת.

הַגַּלִּים מַכִּים בְּקֶצֶב,

לֹא יֹאמְרוּ דַּיָּם.

בִּסְפִינָה אַחַת קְטַנָּה,

רְעוּעָה וְנוֹשָׁנָה,

כְּלִי צוֹוֵחַ וְגוֹנֵחַ,

נָס אָדָם מֵאֵל.

הוּא יָרֵא מִפְּנֵי רַבּוֹ,

לֹא שָׁלֵם עִמּוֹ לִבּוֹ,

מַר רוּחוֹ, וְהוּא צוֹנֵחַ

בְּזָוִית, בַּצֵּל.

וְהַיָּם כְּמוֹ מִתְעוֹרֵר;

הוּא הוֹמֶה וְהוּא סוֹעֵר.

עַב־שְׁחָקִים מְאֹד הִנְמִיכָה.

הַגַּלִּים – הָרִים.

הָאֳנִי עוֹלֶה, יוֹרֵד.

כְּמוֹ שִׁכּוֹר הוּא מִתְנוֹדֵד.

מֵרָחוֹק סוּפָה הֵגִיחָה:

פְּנֵי הַיָּם – חוֹרִים.

נְבוֹכִים הָאֲנָשִׁים:

"הָהּ, אֲנַחְנוּ נְטוּשִׁים!

מַה יִהְיֶה עָלֵינוּ פֹּה?"

הַקְּבַרְנִיט אִלֵּם.

קָם נַחְשׁוֹל וְעוֹד נַחְשׁוֹל.

הָאֳנִי נוֹטֶה לִכְשֹׁל.

שַׂר הַיָּם גּוֹעֵשׁ, הוֹלֵם.

עַז הוּא זַעְפּוֹ.

הַנּוֹסְעִים רוֹאִים בְּחוּשׁ,

מַה צָפוּי לָהֶם. יֵאוּשׁ

בַּלְּבָבוֹת. כָּל אִישׁ עָתַר

לְאֵלוֹ שֶׁלּוֹ.

זֶה אֶל מְלֶכֶת הַשָּׁמָיִם:

“חוּסִי! רְאִי, גָּאוּ הַמַּיִם!”

זֶה מֵרִים קוֹלוֹ: “אִשְׁתַּר!”

זֶה אֶל בַּעֲלוֹ.

וּבִרְחִימוּ וּבִדְחִילוּ:

“הוֹי שׁוֹר־אֵל, הוֹי מוֹת, הַצִּילוּ!”

הֵם נוֹשְׂאִים אֶת כַּפֵּיהֶם:

“אַךְ הַפַּעַם! אַךְ!…”

זוֹעֲקִים כֻּלָּם מִפַּחַד

וְכוֹרְעִים לְחוּד וְיַחַד,

וְנוֹפְלִים עַל אַפֵּיהֶם:

“אֵל, הוֹשַׁע וּסְלָח”!

רַק אֶחָד – הוּא כְּמוֹ נֶחְבָּא.

אֵין יוֹדְעִים מֵאַיִן בָּא.

אֶל סִתְרוֹ הוּא מְרֻתָּק –

אֵין תְּפִלָּה בְּפִיהוּ.

לֹא כוֹרֵעַ, לֹא בוֹכֶה.

בַּעַל מוּם, לָקוּי, נָכֶה?

מְשֻׁגָּע אוֹ מְשֻׁתָּק?

מִי יוֹדֵעַ, מִי הוּא?

"אֵי, חָבֵר, אַל תֶּחֱשֶׁה!

מַצָּבֵנוּ כֹּה קָשֶׁה.

כְּרַע כָּמוֹנוּ עַל בִּרְכֶּיךָ,

רַחֲמִים בַּקֵּשׁ!

אֶל אֵלְךָ נָא שָׂא תְפִלָּה,

שֶׁיַּצִּיל מֵהַמְּצוּלָה,

מֵהַתְּהוֹם הַמִּתְנַקֵּשׁ –

אוּלַי יִזְכְּרֶךָ".

אַךְ הָאִישׁ מַבִּיט דּוּמָם

וְנִרְאֶה כִּמְהֻמָּם.

שַׂר הַיָּם סוֹרֵר, זוֹעֵם,

חֲמָתוֹ גוֹבֶרֶת.

הַקְּבַרְנִיט חָוְרוּ פָנָיו.

הוּא שׁוֹאֵג בְּכָל אוֹנָיו,

הוּא רוֹקֵעַ וְרוֹעֵם

מוּל תְּהוֹם זוֹ סוֹעֶרֶת:

"הֵי, כֻּלְּכֶם, הַקְשִׁיבוּ… הָס!

אֵל עֶלְיוֹן, שׁוֹר־אֵל, כָּעָס;

גַּם הֲדַד שָׁלַח רוּחוֹת;

מוֹת גָּזַר כָּלָה.

הָהּ, אֵיכָכָה נִוָּשַׁע?

מִי אָשֵׁם? מִי כָּאן פֶּשָׁע?

הוֹי, הַגִּידוּ נְכֹחוֹת,

הָאֱמֶת כֻּלָּהּ!

"הָאֳנִי, דְּעוּ, מוֹעֵד.

חוּשׁוּ פֶּן מִן הַמּוֹעֵד

נְאַחֵר – וְנִסָּפֶה.

הִתְוַדְּעוּ… מוּטָב…

מִי יָעִיד?" הַכֹּל מַחְשִׁים.

הַגַּלִּים מִתְגַּעֲשִׁים.

קָם נַחְשׁוֹל־עֲנָק, קוֹפֵא –

יִקְבְּרֵם תַּחְתָּיו.

"חִישׁ הַגִּידוּ: מִי חָטָא?

אוֹ נַפִּיל גּוֹרָל עַתָּה…

טוֹב. אִם כֵּן – מִי זֶה נִלְכָּד?

מָה אוֹמֵר הַפּוּר?

אָהּ, הִנֵּהוּ, הוֹי, אֵלִים!

שָׁם, נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים!

הוּא – אוֹתוֹ הַפּוּר פָּקָד.

פֹּה נִמְצָא כִּפּוּר.

"מִי אַתָּה, אֱנוֹשׁ? הַגֵּד!

חֶטְאֲךָ אַל תְּכַחֵד.

שׁוּר, טוֹבֵעַ הָאֳנִי.

קוּם! מַהֵר עַכְשָׁו!"

– מִי אָנֹכִי? אִישׁ עִבְרִי.

וּבָרַחְתִּי – קֹשְׁט דְּבָרִי! –

מֵאֵלִי וַאֲדוֹנִי.

אַךְ לַשָּׁוְא… לַשָּׁוְא…

– מִי אֲנִי? הוֹזֶה תוֹעָה.

שְׁתֻם הָעָיִן וְרוֹאֶה.

אֵין חָכְמָה וְאֵין עֵצָה –

יָמָּה הֲטִילוּנִי!

לֹא יִהְיֶה מָנוֹס לָכֶם,

לֹא תַצִּילוּ נַפְשְׁכֶם.

זֶה – רַק זֶהוּ הַמּוֹצָא:

תְּהוֹמָהּ הַפִּילוּנִי! –

הַקְּבַרְנִיט קוֹלוֹ הֵרִים:

"זוּזוּ, אוּצוּ, בַּחוּרִים!

הִתְאַמְּצוּ, חִתְרוּ לַחוֹף –

עוֹד אוּלַי נַגִּיעַ".

מִתְחַבֶּטֶת הַסְּפִינָה.

כְּבָר הַיָּם שִׁבֵּר תָּרְנָהּ

וְסָחֹב, טַלְטֵל, דָּחֹף –

לֹא יֶחְדַּל הוֹגִיעַ.

– אַל־נָא, אַל לָכֶם, אָחָי,

אַל תַמְרוּ פִּי אֱלֹהָי!

כָּל־יָכוֹל הוּא. מַה תּוֹעִילוּ?

הָאֳנִי יָכְחָד.

שְׁעוּ־נָא, אֵיךְ הַיָּם יָהֹם!

בּוֹאוּ הַשְׁלִיכוּנִי תְּהוֹם!

אֶת כֻּלְּכֶם הַצֵּל תַּצִּילוּ –

רַק יֹאבַד אֶחָד.

דֹּם עָמַד הַקְּבַרְנִיט,

בְּרֹאשׁוֹ לְאַט הֵנִיד.

וּמִתּוֹךְ הֲמִית גּוֹהָה

הִתְבַּקַּע קוֹלוֹ:

"הוּא עָשָׂה אֲשֶׁר עָשָׂה –

הוּא אֶת עֲווֹנוֹ יִשָּׂא!

אָנוּ מַה נוּכַל? אֲהָהּ!

תְּנוּ לָאֵל שֶׁלּוֹ!"

הֵם טְרָדוּהוּ וּטְרָקוּהוּ,

אֶל גַּלֵּי הַיָּם זְרָקוּהוּ,

אֶל הַתֹּהוּ הָרוֹתֵחַ,

אֶל לֹעוֹ הַנָּע.

הַסּוּפָה שָׁקְטָה מַהֵר.

הָרָקִיעַ הִתְבַּהֵר.

שָׁב הַיָּם וְהִשְׁתַּטֵּחַ.

נָחָה הַסְּפִינָה.

הִיא הוֹלֶכֶת, מִתְרַחֶקֶת…

וְאַדְוָה קַלָּה שׂוֹחֶקֶת

עַל חֲזֵה הַיָּם הַנָּם.

הַחוֹטֵא – אַיּוֹ?

בִּמְעֵי הַדָּג שָׁבוּי,

הוּא לָחוּץ, חָנוּק… אֲבוֹי!

בִּפְרָשִׁים טוֹבֵל… קוֹנָם!

אוֹי לְעִנּוּיוֹ!

וּבַצַּר לוֹ הוּא תוֹבֵעַ,

מִתְחַנֵּן וּמְשַׁוֵּעַ

אֶל רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת,

בִּילֵל אָיֹם:

– הוֹי צוּרִי וּמָגִנִּי!

רְאֵה עָנְיִי וִיגוֹנִי:

הֲשִׁיבֵנִי, אֵל אָבוֹת,

אֶל אוֹרוֹ שֶׁל יוֹם! –

רַע לוֹ, מַר לוֹ בַּמֵּעָיִם.

לָמָּה לֹא טָבַע בַּמָּיִם?

וְעַתָּה הוּא יֵרָקֵב

בְּגֵרַת הַנּוּן…

אַךְ רְאֵה־נָא, אֵיזֶה פֶּלֶא:

זֶה דָּגוֹ פּוֹלְטוֹ אֶל סֶלַע,

מֵהַחֶנֶק אֶל הַכֵּף,

אֶל אֲוִיר צָנוּן.

מַה זֶּה? הוּא – אַיֵּה אֵפוֹא?

שׁוּב אוֹתָהּ שְׂפַת־יָם יָפוֹ,

חוֹף יָצָא לְהִמָּלֵט

מִשְּׁלִיחוּת אֵלוֹ…

אֵין־אוֹנִים נָפַל נוֹאָשׁ,

בַּקַּרְקַע פָּנָיו כָּבָשׁ

עַל הַסֶּלַע הַבּוֹלֵט –

וּפִתְאֹם קוֹלוֹ:

“לֵךְ נִינְוֵה וְאַל תִּשְׁהֶה!”

הוּא מַבִּיט תּוֹהֶה בּוֹהֶה:

הַמָּקוֹם אוֹתוֹ מָקוֹם,

הַשְּׁלִיחוּת חוֹכֶה.

קָם, הִתְחִיל מָתְנָיו שָׁנֹס:

אֵין בְּרֵרָה וְאֵין מָנוֹס.

אֵין אָדָם יָכוֹל לַחְכֹּם

עִם הַהַשְׁגָּחָה.

קֵדְמָה נָד לוֹ עַד שֶׁבָּא

אֶל נִינְוֵה, וְשָׁם נִבָּא…