שירים – חלק א

מאת

אהרן ראובני

---

היא

מאת

אהרן ראובני

היא

מאת

אהרן ראובני

---

נִפְגַּשְׁנוּ פֶּתַע

מאת

אהרן ראובני

נִפְגַּשְׁנוּ פֶּתַע, לֹא צִפִּינוּ;

שָׁעָה קַלָּה יַחְדָּו בִּלִּינוּ.

אָהַבְתִּי אֶת תֻּמֵּךְ

וְאֶת קֹרֵךְ וְאֶת חֻמֵּךְ.

אָהַבְתְּ אוֹתִי לֵיל אֶמֶשׁ,

מֵאַנְתְּ עֲזֹב קִנֵּנוּ;

אֲבָל זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ –

הֵצִיץ, לָעַג לִשְׁנֵינוּ.

---

דַּקַּת־גִּזְרָה

מאת

אהרן ראובני

דַּקַּת־גִּזְרָה, חִוֶּרֶת;

עֵינֵי־פְּנִינִים צַחוֹת;

רַכּוֹת יְדֵי הַגְּבֶרֶת –

לִלְחֹץ, לָכֹף נוֹחוֹת.

מַבָּט שֶׁל תֹּם וָחֵן;

וּבְעַד הַדֹּק־לֹא־דֹק

תּוֹהֶה הוּא, כְּמוֹ בוֹחֵן,

כְּמוֹ חָפֵץ לִבְדֹּק.

וּבְעַד לְעֵין־הַבְּדֹלַח,

מַה שָּׁם, עָמֹק, טָמוּן –

שֵׁדוֹן מִזֶּרַע מֹלֶךְ?

נָחָשׁ עָרוּם, שָׁנוּן?

---

הִיא הָיְתָה כְּמוֹ אִמָּא־אֲדָמָה

מאת

אהרן ראובני

הִיא הָיְתָה כְּמוֹ אִמָּא־אֲדָמָה,

גּוּף עָתִיר, רַעֲנָן, לֵב נָדִיב,

וְרַבִּים חַמּוּ כְּנֶגֶד חֻמָּהּ,

וְהָיוּ כְּאָצִים אֶל קָטִיף.

הִיא הָיְתָה לְרַבִּים כְּמוֹ כַּלָּה,

לִקְצָתָם נֶעֶנְתָה כְּמוֹ אִשְׁתָּם,

כְּמוֹ בְּאֵר בַּמִּדְבָּר, הָעוֹלָה –

מוּכָנָה לַצְּמֵאִים הַשְׁקוֹתָם.

אַחַר כָּךְ לֹא חָשְׂכוּ זֻהֲמָה,

וּבַסְּחִי וּבָרֶפֶשׁ כִּסּוּהָ,

וְרָמְסוּ כְּמוֹ אִמָּא־אֲדָמָה,

וּבָרֶגֶל בּוֹעֶטֶת דְּרָסוּהָ.

---

הַיָּמִים, הַלֵּילוֹת

מאת

אהרן ראובני

הָהּ, אוֹתָם הַיָּמִים, הַלֵּילוֹת, הֵם אֵינָם!

מַחֲקִי מִלִּבֵּךְ אֶת נֶגְהָם, אֶת חִנָּם;

נַעֲרִי מֵחָצְנֵךְ,,מְחִי כָּל זֵכֶר, כָּל אוֹת,

מִקָּסְמָם, כְּאֵבָם, שֶׁל אוֹתָם הַלֵּילוֹת.

קְחִי, הַשְׁלִיכִי אוֹתָם הַלֵּילוֹת, הַיָּמִים,

אֶל תְּהוֹמוֹת נְשִׁיָּה, אֶל עִמְקֵי דִמְדּוּמִים…

הָהּ, לִזְכֹּר כֹּה קָשֶׁה, וְלִנְשׁוֹת – הַאוּכַל?

הֵם הָלְכוּ וְאֵינָם, הִתְרוֹקֵן הַהֵיכָל…

עוֹד קוֹלֵךְ בְּאָזְנָי, עוֹד זוֹהֵר מַבָּטֵךְ…

צֵל הָאֹשֶׁר הַהוּא… הַאֶשְׁכַּח אוֹתָךְ? אֵיךְ?

וְאוֹתָהּ לְבָנָה – וַאֲנַחְנוּ נֶגְדָּהּ?

וְרָקִיעַ אָפֵל – וְהָרֵי יְהוּדָה…

הַיָּמִים, הַלֵּילוֹת, נֶחֶרְטוּ כְּחוֹתָם

בְּנַפְשִׁי, בִּבְשָׂרִי – לֹא אוּכַל לִמְחוֹתָם.

הַגּוֹרָל בְּחַרְבּוֹ אֶת הַקֶּשֶׁר חָתַךְ –

אַךְ אֲנִי לֹא אֶשְׁכַּח לֹא אוֹתָם, לֹא אוֹתָךְ.

---

לַשִּׁדֹּנֶת

מאת

אהרן ראובני

אַף כִּי בְּגוּף וָנֶפֶשׁ אַתְּ אִשָּׁה,

עוֹד יֶשׁ בְּךָ מַשֶּׁהוּ מִשֶּׁל יַלְדֹּנֶת;

וְלֹא בִּכְלִיל יָפְיֵךְ הִנָּךְ כּוֹבְשָׁה,

רַק בִּצְחוֹקֵךְ הַיַּלְדוּתִי, שִׁדֹּנֶת!

כֹּה הוּא צָלוּל, חָמוּד, שׁוֹבָב, צְחוֹקֵךְ,

וְכֹה רָווּי קִנְטוּר צָעִיר,

כְּמִיהוֹת גְּלוּמוֹת; לִזְכּוֹת כֹּה עַז חֶשְׁקֵךְ –

חֲבָל אִם יַחֲלֹף בְּיוֹם בָּהִיר!

אִשָּׁה־יַלְדָּה, נֶחְמֶדֶת, מַקְסִימָה;

תְּנוּעוֹת עֵרוֹת, כֻּלָּהּ רַעֲנַנָּה;

עָצְבֵּךְ עַלִּיז, עֵינֵךְ לֵחָה; נִדְמָה –

כָּל פַּעַם אַתְּ בּוֹכָה בָּרִאשׁוֹנָה.

דְּמָעַיִךְ – טַל… וְיֵשׁ גַּם דָּם בָּהֶם:

אָכֵן, גַּם דָּם, גַּם מֶלַח – בְּמִדָּה.

אִשָּׁה־יַלְדָּה – עֵרוּב נִפְלָא, שׁוֹהֵם…

וְיֵשׁ כִּי נֶאֱהַב לְרֶגַע אַגָּדָה.

תִּינוֹק – פּוֹתֶה; אַךְ לֹא תִּינֹקֶת אַתְּ;

בָּזֹאת תּוֹדִי וַדַּי גַּם עָתָּה.

וְהִיא אֱמֶת; וּבְלִבֵּךְ תּוֹרַת

נָחָשׁ קַדְמוֹן חַיָּה, וְלֹא נָשָׁתָה.

וְטוֹב שֶׁכָּךְ; וְהוּא, אוּלַי, עִקָּר;

בּוֹ קֶסֶם שֶׁל מִזּוּג, שֶׁל חֵן…

הַכֹּל חוֹלֵף, נוֹבֵל – כַּזּוֹל וְכַיָּקָר…

אָמְנָה! אַךְ דַּעַת זֶה, מַה לָּנוּ הִיא תִתֵּן?

אוּלַי עוֹד תַּחְכְּמִי בְּיוֹם מִן הַיָּמִים

וְתַחְדְּלִי לִהְיוֹת יַלְדֹּנֶת שׁוֹבֵבָה.

לִי רַק הַיּוֹם… עִלְזִי בְּלֵב תָּמִים

וְשׁוֹבְבִי בְּכָל נַפְשֵׁךְ, שִׁדֹּנֶת בַּת־חַוָּה!

---

אָבִיב חָדָשׁ

מאת

אהרן ראובני

חָלְפוּ הָרְטִיבוּת, הַצִּנָּה,

יָרְדָה מִשְּׁחָקִים הָעוֹפֶרֶת,

וְשָׁב הָאָבִיב, וְעֶדְנָה

הָיְתָה לְתֵבֵל מִתְנַעֶרֶת.

בַּחוּץ צִפֳּרִים מְצַיְּצוֹת.

גִּיל גָּל וּמַכֶּה גַּלֵּי קֶצֶף.

עֵינַיִם יָפוֹת נוֹצְצוֹת,

שׁוֹלְחוֹת לִי חֶדְוָה וְגַם עֶצֶב.

בָּאֹזֶן עִשְׂבָּה לִי לָחָשָׁה;

חִיְּכוּ, גִּחֲכוּ פִּרְחֵי־בָר:

"נָטְשָׁה יַלְדָּתְךָ, גַּם נָטָשָׁה,

אוֹתְךָ – כְּמוֹ אָבִיב שֶׁעָבָר".

קָמַל הַנִּצָּן שֶׁטִּפָּחְתִּי;

הַחֹרֶף גְּזָלוֹ מִיָּדָי.

הָהּ, זוֹ שֶׁהָיְתָה לִי קִפָּחְתִּי –

אַיֶּלֶת הַחֵן, בַּת־דֹּדָי.

עַמּוּד זְבוּבֵי־לַיְלָה רָקַד

מְחוֹל־סְפוֹד לְאָבִיב שֶׁחָלָף:

אַיֵּה הֵם פִּרְחֵי־אֶשְׁתָּקַד?

בָּלַע אֶת הַקַּיִץ הַסְּתָו.

חָלְפוּ גַּם הַסְּתָו, גַּם הַחֹרֶף,

וּבָא הָאָבִיב הֶחָדָשׁ.

פָּנְתָה יַלְדָּתְךָ לְךָ עֹרֶף;

צוּף־דְּבַשׁ – לְאַחֵר הוּא קֻדָּשׁ.

"אֵלָיו, לָאַחֵר, הִיא נִצְמֶדֶת,

וְהוּא תְּשׁוּקָתָהּ, כְּאֵבָהּ…"

עֵינִי צִיץ אַחֵר כְּבָר חוֹמֶדֶת,

וְיַיִן אַחֵר לִי אַוָּה.

הָלְכָה הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה;

אָבִיב אֶשְׁתָּקַד – דַּף הוּדָשׁ.

אַךְ שָׁבָה תֵּבֵל הִתְאַדְּרָה,

וּבָא הָאָבִיב הֶחָדָשׁ.

---

סְפִינָה מְהַלֶּכֶת בַּיָּם

מאת

אהרן ראובני

סְפִינָה מְהַלֶּכֶת בַּיָּם,

טָמוּן בְּמֵעֶיהָ אוֹצָר –

אָשְׁרִי שֶׁאָבַד לִי אֵי שָׁם,

אוֹצָר שֶׁלְּכָךְ הוּא נוֹצָר.

וְהוּא אֶתְמוֹלִי – אֶתְמוֹלָהּ…

קוֹלָהּ לֹא תִקְלֹט עוֹד אָזְנִי;

לֹא עוֹד תַּלְתַּלֶּיהָ אֶקְלָע…

הוֹי שׁוּבָה, הוֹי שׁוּב, הָאֳנִי!

אֲבָל הָאֳנִי מִתְרַחֵק,

בָּאֹפֶק קֻלַּע וְנִלְפָּת…

דּוֹמֶה כְּאִלּוּ מִי צוֹחֵק…

אוּלַי זֶה אֲנִי… מָה אִכְפָּת!

---

בָּעֶרֶב

מאת

אהרן ראובני

עוֹד שִׁיר אָשִׁיר לָךְ… אַחֲרוֹן?

אֵינִי יוֹדֵעַ… לֹא! פִּתְאֹם

בָּאִים צְלִילִים, חָרוּז וָרֹן;

מִלִּים זוֹרְמוֹת, וְאֵין שַׁסְתּוֹם…

שָׁעָה עַרְבִית כֵּהָה, דּוֹמֶמֶת;

דָּמוּם מִזּוֹ יִהְיֶה הַלֵּיל.

אֲזַי נַפְשִׁי תִּהְיֶה חוֹלֶמֶת

אוֹ תֶהֱזֶה וְתִתְחוֹלֵל.

עֵינִי תִרְאֶה אוֹתָן עֵינַיִם,

אוֹתוֹ הַקּוֹל – צָלוּל, רוֹנֵן…

כָּל זֶה רָחַק, הָיָה לְאָיִן,

לְצֵל מוּנָע בְּיַד עוֹנֵן.

---

עוֹפוֹת נָדִים

מאת

אהרן ראובני

עוֹפוֹת נָדִים, יַמִּים חוֹצִים,

עֵת מַצְפִּינִים הָאֲבִיבִים:

אֶל קִיצֵיכֶם הִנְּכֶם אָצִים,

אֶל קִנֵּיכֶם הָעֲזוּבִים.

יָמִים גְּדוֹלִים, חַמָּה בּוֹעֶרֶת;

עֵינַי יָפוֹת בּוֹרְקוֹת בְּרָקִים…

עוֹפוֹת נָדִים! נַפְשִׁי חוֹתֶרֶת

גַּם אָנֹכִי לַמֶּרְחַקִּים.

עוֹפוֹת נָדִים! זֶה אֲבִיבְכֶם,

הוּא גַּם שֶׁלִּי – אָבִיב בָּהִיר.

וְאִם לִי אֵין כָּנָף – אִתְּכֶם

אֶשְׁלַח שִׁירִי – שִׁיר קַל, מָהִיר.

---

זָרְחוּ עֵינַיִם כְּנֶגְדִּי

מאת

אהרן ראובני

זָרְחוּ עֵינַיִם כְּנֶגְדִּי –

חַמּוֹת, קוֹרְנוֹת, כְּמֵהוֹת;

וְלֹא רָאִיתִי מֵעוֹדִי

עֵינַיִם כֹּה תְמוּהוֹת.

הַאִם הָיְתָה אָז לְבַדָּהּ

אוֹ מִי הָלַךְ אִתָּהּ –

אִשָּׁה אוֹ גֶבֶר אוֹ יַלְדָּה –

אֵיכָה אֵדַע עַתָּה?

נִפְרַשׂ מָסָךְ שֶׁל דִּמְדּוּמִים;

אַךְ זֶה אֲנִי זוֹכֵר:

מַבָּט – נִיצוֹץ, חִיּוּךְ־קְסָמִים –

שׁוֹבֶה, רוֹתֵק, שׁוֹחֵר.

דָּלִית גְּמִישָׁה, דַּקָּה, זְקוּפָה –

עֶרְגָּה וָתֹם כֻּלָּהּ;

רַגְלָהּ שׂוֹחֶקֶת, טוֹפְפָה,

רוֹחֶפֶת – כֹּה קַלָּה!

צַמָּה שְׁחוֹרָה וְסֶרֶט־חֵן;

פָּנֶיהָ זִיו וָלָהַט;

מַבָּט חוֹבֵק וּכְמוֹ בוֹחֵן;

עֵינֵי קְטִיפָה וָבָהַט.

וְלֹא רָאִיתִי כְּמוֹתָן –

וְלֹא אֶרְאֶה וַדָּי.

אַחַת הִיא לִי… הֲלוֹא אוֹתָן

אֲנִי זוֹכֵר… וְדָי.

---

בְּעַד עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת

מאת

אהרן ראובני

בְּעַד עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת

הָיִיתִי שְׁאוֹל יוֹרֵד עִמָּהּ –

לוּלֵא הָיוּ אוֹתִי כּוֹפוֹת

זִיקוֹת אִשָּׁה לָאֲדָמָה.

בְּעַד עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת

הָיִיתִי סַד לָהּ וַהֲדֹם –

לוּ רַק פָּחוֹת הָיוּ רוֹשְׁפוֹת,

לוּ מַנִּיחוֹת לִי נוּחַ דֹּם.

בְּעַד מַבָּט שֶׁל רֹךְ, תּוּגָה,

אֶמְכֹּר נַפְשִׁי לְשֵׁד סָרִיק,

אִם רַק – כָּמוֹנִי מְשֻׁגָּע –

יוֹאִיל הָמֵר הַבְלוֹ בְּרִיק.

---

מִן הַשַּׁחַת

מאת

אהרן ראובני

הֲתִזְכְּרִי אוֹתָן שִׂיחוֹת,

דְּבָרִים אֲשֶׁר נָפְלוּ בֵּינֵינוּ? –

אוֹתוֹ כְּאֵב, אוֹתָן שְׂמָחוֹת,

אֲשֶׁר מִלְּאוּ חַדְרֵי בִטְנֵנוּ?

אֲנִי וְאַתְּ – הַזְּמַן קָצָר!

מַהֵר חָיֹה, הָאֵץ אֱהֹב!

תִּסֹּב תֵּבֵל בְּלִי מַעֲצָר,

תָּאִיר חַמָּה, תַּרְבֶּה לָהֹב!

אֲנִי וְאַתְּ, אֲנִי וְאַתְּ?

לֵילוֹת חַמִּים, יָמִים סְתוּמִים…

וְהֵם קוֹרְאִים: "חַטָּאתָ! חַטָּאתָ!

הַגַּן נָעוּל וַחֲתוּמִים

כָּל הַשְּׁבִילִים, כָּל הַפְּתָחִים". –

קִטְפִי פֵּרוֹת וְאַל תִּירְאִי!

חַלְּקִי לַחֲצָאִים כָּל פְּרִי!…

אָכַלְנוּ יַחַד הַפְּלָחִים.

הֲתִזְכְּרִי? הָיֹה הָיָה…

אוֹ לֹא?… אֶת מִי נוּכַל לִשְׁאֹל?

הַאִם הָיָה – אוֹ הֲזָיָה?

מִי זֶה יָשִׁיב מִתּוֹךְ שְׁאוֹל?

הֲתִזְכְּרִי?… הוֹ, מַה זֹּאת עֵת?

קְצָרִים חַיִּים, אָרְכָּה דַקָּה.

וְאִם שָׁאַלְתְּ, כְּלוּם נַעֲנֵית?

הַדּוּמִיָּה אֵינָהּ שְׁתִיקָה.

בְּדוּמִיָּה שִׁוְיוֹן שָׁלֵם,

אֵין שְׁאֵלוֹת וְאֵין תְּבִיעוֹת.

וְאֵין לוֹמַר: “כָּל פֶּה אִלֵּם” –

כִּי אֵין לָשׁוֹן וְאֵין פִּיּוֹת.

אַתֶּם, לְמַעְלָה, שְׁתוּ יֵינְכֶם;

שְׁתוּ, אַל תַּחְמִיצוּ, פֶּן יִדְלֹף!

כָּמוֹנוּ מֹץ נִדָּף הִנְּכֶם;

יוֹמְכֶם – תְּמוֹלֵנוּ, בְּנֵי־חֲלֹף.

---

אֶל ר...

מאת

אהרן ראובני

אָהַבְתִּי צַוָּארֵךְ הַצַּח,

צַוָּאר נָטוּי וְגֵא וָרָךְ;

אֶת חַמּוּקָיו, אֲבַק־זָהָב –

אוֹתָךְ אָהַבְתִּי וְאֹהַב.

יָפֶה זָהָב, אָחִיו הַקַּר

שֶׁל אֵל הַשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹקֵד.

אֲבָל לֹא זֶה שֶׁלִּי יָקָר,

וְלֹא הַהוּא לִבִּי עוֹקֵד.

אֲבַק־זָהָב, גִּצֵּי־חַמָּה –

שָׁלָל נִלְקַח מֵעַד בְּעֹז –

שִׁכְּרוּ נַפְשִׁי, וְהִיא הוֹמָה

לְבַת־חִשְׁקִי – עַד לֹא נָגוֹז.

אוֹתָךְ אָהַבְתִּי, מַחְמָלִי,

קוֹלֵךְ, לִבֵּךְ, גּוּפֵךְ, יָפְיֵךְ;

כֻּלָּךְ – מִפְּנֵי שֶׁאַתְּ שֶׁלִּי…

הַסִּי, בַּת־שִׁירָתִי, דַּיֶּךְ!

---

עַל חוֹף הַיָּם

מאת

אהרן ראובני

הָרָקִיעַ גָּבַהּ, הוּא תָּכֹל־מַחֲוִיר,

וּתְכוֹלוֹ מִתְנוֹעֵעַ, נוֹזֵל.

הָהּ, רָוַח לִי הַיּוֹם, כֹּה שָׁלֵו הָאֲוִיר –

כְּאִלּוּ מַזָּלִי הִתְמַזֵּל.

שָׁם בָּאֹפֶק, הַרְחֵק, בֵּין שָׁמַיִם לַיָּם,

נִפְרְשׂוּ עֲנָנִים וְרַדְרַדִּים,

וּמִתּוֹךְ נִמְנוּמָם מְחַיְּכִים לְשֶׁלְיָם,

לַחַמָּה, לַסְּלָעִים, לְהֵדִים.

הֵם שׁוֹקְעִים בְּעֻמְקוֹ שֶׁל הַיָּם הַכָּחֹל –

כּוֹחֲשִׁים, נְדַקִּים, נְמַסִּים.

וְהַיָּם הוּא רָדוּם, כְּמוֹ הַחוֹף, כְּמוֹ הַחוֹל –

אֵין אַדְוָה, הִתְקַפְּלוּ מִפְרָשִׂים.

עֲנָפִים וְעָלִים, הֵם עָלֵי כְּמוֹ סֻכָּה –

יְרֻקִּים, כְּמֵשִׁים, צְהֻבִּים;

אֲדָמָה אֲדֻמָּה, אֲפֹרָה, בְּקוּקָה, –

וְצָחִים, זוֹהֲרִים עֲשָׂבִים.

לֹא זָרַח מַזָּלִי, חֲלוֹמִי הֶעֱנִי.

אָנֹכִי כְּמוֹ הַיָּם שֶׁחָשָׁה;

כְּמוֹ הַיָּם שֶׁקָּפָא – לֹא מָשׁוֹט, לֹא אֳנִי;

כְּמוֹ הָעֵץ הַדּוֹמֵם, אֵין אִוְשָׁה.

וְאַתְּ בָּאת, אַתְּ אָמַרְתְּ: לֹא אָהַבְתִּי אוֹתְךָ…

הָהּ, לִבִּי עוֹד רוֹעֵד, עוֹד הוֹלֵם.

הָעוֹלָם מַחֲשִׁיךְ עֵת אֶרְאֶךְ חֲשֵׁכָה;

תִּצְחֲקִי – חַי הַכֹּל וּפוֹעֵם.

מָה אָהֲבָתִי הָעֵת הִכַּרְתִּיךָ – זוֹ הָעֵת…

וְאוּלַי עוֹד הַיּוֹם אֹהֲבָהּ…

וְיָדַיִךְ – זַכּוֹת וּתְמִימוֹת, וְהַחֵטְא,

הַטָּמוּן בְּכַפֵּךְ הַשּׁוֹבָה.

וּפָנַיִךְ – צַחוֹת, עֲדִינוֹת, עֲיֵפוֹת;

וְעֵינַיִךְ – כְּחֻלּוֹת, חֲמוּדָה! –

מָה רוֹאוֹת? אִם בָּעֹמֶק, בִּפְנִים, הֵן צוֹפוֹת,

אוֹ הַחוּצָה, הַרְחֵק?… לֹא אֵדַע.

מַה נִכְסַפְתִּי אֱלֵי מַבָּטֵךְ הַכָּסוּף,

שֶׁמָּשַׁךְ וְדָחָה וְקָלָח!

עַל אוֹתוֹ הַמַּבָּט הֶעָצוּב, הַשָּׁסוּף,

יִסָּלַח לָךְ, הַרְבֵּה יִסָּלַח;

עַל אוֹתָהּ עֲצֵבוּת, אֵין לָהּ פֶּשֶׁר, וְהִיא –

הִיא יֶשְׁנָה – מוּחָשִׁית, מֵעִיקָה;

עַל הַזִּיו, הַמַּגִּיהַּ מֵאֹפֶל וּנְהִי,

וְרוֹזֵם לִי בְּעַד הֶעָקָה.

אֵיךְ חִפַּשְׂתְּ, אֵיךְ דָּלַקְתְּ אַחַר זִיק מִתְשׁוֹטֵט!

אֵיךְ קֵרַבְתְּ וְנִכְוֵית וְהָדַפְתְּ!

וְאַחַר – אֶל אוֹתוֹ הַחֲלוֹם הָאוֹתֵת

מֵעִמְקֵי עַרְפִלַּיִךְ – אַתְּ שָׁבְתְּ.

אַף אֲנִי זִיק כָּזֶה, הָעוֹבֵר וְנִשְׁכָּח

מִלִּבֵּךְ, מֵעֵינֵךְ הַנּוּגָה.

הֵן יָדַעְתִּי גַּם אָז – רַק אָהַבְתִּי אָז כָּךְ –

כָּךְ אָהַבְתִּי אוֹתָהּ הַתּוּגָה.

זֶה הָיָה וְאֵינוֹ. דֹּם אֶשְׁכַּב לִי בָּזֶה.

וְהַיָּם – הוּא הִתְחִיל מִתְנוֹדֵד.

דֹּם אֶשְׁכַּב, אֶחֱזֶה כָּל אֲשֶׁר יֶחֱזֶה

הַהוֹזֶה, הַהוֹזֶה הַבּוֹדֵד.

אָנֹכִי – כְּמוֹ הַיָּם בְּלִי רוּחוֹת, בְּלִי סְפִינָה;

כְּמוֹ הַיָּם הָרוֹגַע, הַנָּם;

וְלוּ אַתְּ – לוּ הָיִית, כְּמוֹ הָעָב הַקְּטַנָּה,

מִתְרַפְּקָה עַל חָזוֹ שֶׁל הַיָּם!

וְלוּ אַתְּ… אַךְ דַּיִּי! כְּבָר הַלַּהַב דָּעָךְ…

מָה אָהַבְתִּי מִשְׂחַק דִּמְדּוּמִים

בְּשׁוּלֵי הָרָקִיעַ הַזַּךְ וְהַנָּח!

מָה אָהַבְתִּי שָׁמַי הָרָמִים:

חֲלִיפוֹת קַו בָּהִיר, פַּס וָרֹד, פַּס חָשֵׁךְ.

וְכַדּוּר מְשֻׁלְהָב שֶׁיָּקָד…

מַשֶּׁהוּ מִתְקָרֵב – קֵץ דַּרְכִּי אוֹ הֶמְשֵׁךְ…

אָן נִשָּׂא אָנֹכִי לְבָדָד?

---

מוּזָר: לֵיל קַיִץ

מאת

אהרן ראובני

מוּזָר: לֵיל קַיִץ, הָאוֹר מֵצַל,

לֵיל שְׁלִישׁ הַחֹדֶשׁ.

עָצֵל הָרוּחַ, רְווּי צִלְצָל –

לֹא חֹל, לֹא קֹדֶשׁ.

אֵין חֹל, אֵין קֹדֶשׁ… נִפְלָא כָּל כָּךְ:

כָּל צַעַד – פֶּלֶא.

בִּקְעָה וָרֹחַב, וְעֵשֶׂב רָךְ,

וְאִי כָּל סֶלַע.

לֹא אִי הָאֶבֶן – רֵאשִׁית עוֹלָם.

זוֹרֵם הַתֹּהוּ…

מִי זֹאת שֶׁזָּעָה לְצַד אָדָם,

וְהִיא כָּמוֹהוּ?

וּרְאֵה – הַבִּיטָה: עַל כָּל גִּבְעָה

תֵּבֵל נוֹצֶרֶת.

אוֹתָם הַשְּׁנַיִם – אָדָם, חַוָּה –

תְּחִלַּת שַׁרְשֶׁרֶת…

שָׁם יָד פּוֹרֶטֶת – צְלִיל, צְלִיל וָהִי;

שָׁם לֵב בַּכֶּלֶא…

כָּל סֶלַע תֹּהוּ – וְהוּא וָהִיא…

לֵיל זִיו, לֵיל פֶּלֶא…

---

עַל הָאִי הָרָחוֹק

מאת

אהרן ראובני

דְּרוֹר לִי אֶקְרָא – וָאֵלֵכָה…

מָה רָחֲקוּ יִשּׁוּבִים!

הֵלֶךְ, חֲלֹץ נְעָלֶיךָ:

קֹדֶשׁ אֲבַק עֲשָׂבִים;

קֹדֶשׁ הָעֵץ הַנָּגוּעַ,

תַּחַת עָלָיו נָח רֹאשִׁי;

קֹדֶשׁ אָשְׁרִי הָרָגוּעַ,

סַעַר יָהֹם בְּנַפְשִׁי;

קֹדֶשׁ הַיּוֹם וְהָרֶגַע…

אָנוּ כֻלָּנוּ כְבָר פֹּה:

רֹחַק, רָקִיעַ וְשֶׂגֶא;

יָם וְהָאִי בְּכַפוֹ.

רוּחַ קַלָּה מְעַלְעֶלֶת

שְׁנֵינוּ – הַיָּם וְרוּחִי:

הוּא פַּס יְרֹקֶת וּתְכֵלֶת,

תָּג לֹא־נִכָּר אָנֹכִי.

בָּאתִי בְכֶּלַח כָּמוֹהוּ?

אוֹ זוּ רֵאשִׁית הַמְּסִלָּה?

רַב הוּא עוֹלָם זֶה שֶׁל תֹּהוּ,

צַר כְּעַכְסֵי בְתוּלָה.

מָה כָאן – פִּנָּה נֶעֱזָבֶת?

אִי צָף בְּקֶסֶם הֲלֹם?

רְסִיס מִיַּבֶּשֶׁת נוֹשָׁבֶת?

מְלֶאכֶת אָמָּן בַּחֲלוֹם?

פֶּרֶא הָאִי וְתָמוּהַּ,

פֶּלֶא כִּיצִיר שֶׁל חַרְטֹם –

כֶּתֶם יָרֹק וּפָרוּעַ,

רֶגֶב בּוֹדֵד וְיָתוֹם.

צָרוּ עָלָיו אַבְנֵי־נֶגֶף,

זָעַף שְׁאוֹל וּדְכָיָיו.

זָר, הִתְרַחֵק מֵהָרֶגֶב,

בְּרַח מֵהַיָּם וְאִיָּיו!

אַל־נָא דְמִי־נֶצַח תָּפֵרָה,

דֹּמִי קָסוּם וְעוֹמֵד.

סוּרָה מִזֶּה, הִשָּׁמֵרָה,

פֶּן תִּנָּגֵף וְתֹאבֵד.

שירים – חלק ב

מאת

אהרן ראובני

---

שרעפים

מאת

אהרן ראובני

שרעפים

מאת

אהרן ראובני

---

צַוָּאָה

מאת

אהרן ראובני

נַפֵּצָה גֶּלֶד הַחַיִּים!

הַמְרֵא אֱלֵי מָרוֹם!

בִּגְבִיעַ־כֶּתֶם יֵין־קְדוּמִים

שָׁתֹה תִשְׁתֶּה עַד תֹּם!

וְדַע לָגִיל, וְדַע לִסְבֹּל,

אוֹרוֹת־קְסָמִים בַּקֵּשׁ;

עֲמֹד הָכֵן לִקְרַאת הַכֹּל

וּטְרֹף מִכָּל הַיֵּשׁ.

וּשְׁלֹל שְׁלָלְךָ, הֲרֹס וּבְרָא;

הַקָּם עָלֶיךָ – הָךְ!

אֱחֹז בַּיֶּתֶר עַד נִקְרָע;

הַרְפֵּה מִפְּתִיל נִתָּךְ.

הַרְפֵּה בְלִי־דֶמַע, בְּלִי־זְעָקָה…

הִפַּלְתָּ – דַּע לִנְפֹּל!

הִדֹּם, אָדָם! זֵינְךָ שְׁתִיקָה –

קָחוֹ אִתְּךָ שְׁאוֹל!

בָּא יוֹם – לֹא מַר וְלֹא נִמְהָר –

יוֹמְךָ לִצְלֹל בְּלִי צוּף:

עֲלֵה וּקְפֹץ מֵהֹר הָהָר,

לִקְרַאת הַתֹּהוּ – עוּף!

---

שִׁירַת אֱנוֹשׁ

מאת

אהרן ראובני

א. שִׁיר הַיַּלְדוּת

כָּל יוֹם – הַיּוֹם.

עוֹלָם – הֲלֹם.

הוּא לָנוּ, אָנוּ בּוֹ.

כִּי בָנוּ גִּיל

יָרֹן, יָחִיל,

יִגַּהּ נְגֹהוֹת רִבּוֹא.

וְתַם הַיּוֹם –

בּוֹא, לַיְלָה, רְקֹם

חֲלוֹם־מָחָר קוֹסֵם:

שֶׁל אוֹר נוֹצֵץ,

שֶׁל צְחוֹק אֵין קֵץ,

שֶׁל גַּן־סְמָדַר בּוֹסֵם.

ב. שִׁיר עֲלוּמִים

כָּל יוֹם וָיוֹם

הַלֵּב יָהֹם

יִלֹּן – סָבִיב כְּתָלִים…

דִּמְעָה חַמָּה

תַּבְרִיק, תִּתְמַהּ,

הַדָּם יַכֶּה גַלִּים.

הָרֹאשׁ זָקוּף,

מַבָּט – חֵרוּף,

הַתֹּקֶף מֶה עָצוּם!

הוֹי, מִי יִקְרַב,

מוּכָן לַקְּרָב?

אֵי־זֶה הָאִישׁ יָקוּם?

ג. שִׁיר הַגַּבְרוּת

כָּל יוֹם וָיוֹם,

בַּקֹּר, בַּחֹם –

עָמֹד, עָרֹךְ, אָרֹב.

מַאֲדִימָה

הָאֲדָמָה

מִדָּם שָׁפוּךְ לָרֹב.

נָפוּל – נִרְמָס,

הֻדְבַּק הַנָּס,

שָׁלָל בְּרֹאשׁ־דְרָכִים.

לְעֶבֶד שׁוֹט;

הָעַז יִשְׁלֹט;

אוֹיָה לַמְנֻצָּחִים!

ד. שִׁיר הַכּוֹשְׁלִים

נָטָה הַיּוֹם…

עָיַפְנוּ… דֹּם

נֵלֵךְ לֹא־דֶרֶךְ… אָן?

קָדְרָה תֵבֵל,

אֵימָה כָּל תֵּל,

וּפַחַת – צֵל אִילָן.

כִּידוֹן נִשְׁמָט

מִיָּד הַמָּט,

סֵיפוֹ קֵהֶה, פָּגוּם…

לֵיל רוּחַ רָע!

אֲשֶׁר כָּרַע –

נָפַל וְלֹא יָקוּם.

ה. שִׁיר הַזִּקְנָה

בָּאִים יָמִים.

הוֹלְכִים יָמִים –

מַסָּע בְּלֵב צִיָּה.

וְהִיא כְּמוֹ יָם…

אִיִּים – אַיָּם?

תַּכְלִית־חַיִּים אַיָּהּ?

יַחֲלֹף כְּאֵב,

יִשְׁקֹט הַלֵּב…

תַּכְלִית – מַה בֶּצַע בָּהּ?

שְׂרִידֵי שְׁבִיבִים

הוֹלְכִים כּוֹבִים…

רוֹבֶצֶת תְּהוֹם רַבָּה…

ו. שִׁיר הַמֵּיתָר הָאַחֲרוֹן

הַשִּׁיר הוּשָׁר,

וְעוֹד נִשְׁאַר

מֵיתָר רוֹעֵד בַּכְּלִי…

עַל־מָה יִרְעָד?

שַׁלְוָה לָעַד.

שַׁלְוָה!… אַךְ לוּ… אֵלִי!…

לוּ שׁוּב הוּטַל

כְּלִי זֶה שֶׁדַּל

אֶל כּוּר צוֹרֵף בָּאֵשׁ! –

בַּרְזֶל רֻטַּשׁ

לוּ שׁוּב לֻטַּשׁ –

כֹּחוֹ מֵאָז חִדֵּשׁ!…

---

אַט יְהַלְּכוּ אֱלֹהִים

מאת

אהרן ראובני

עַל־פְּנֵי הַיַּעַר הַס הֻשְׁלַךְ,

עָלֶה לֹא נָד, כָּנָף לֹא זָעָה.

הַסְכֵּת וּשְׁמַע: מִי שָׁם דָּרַךְ –

מִי שָׁם עָבַר כְּנֶשֶׁב־רוּחַ?

…אַט יְהַלְּכוּ אֱלֹהִים בְּיַעַר־הַקֶּדֶם…

אַרְנֶבֶת חֹד־אָזְנָהּ זָקוּף,

עוֹרֵב שֶׁטָּס נָדַם, אֵין זִיעַ,

שַׁח עֵשֶׂב רַךְ אֶל עֵץ רָקוּב,

אֵזוֹב זְקָנוֹ הֵנִיעַ חֶרֶשׁ.

הַגַּמָּדִים, פִּטְרָה הָרֹאשׁ,

יָדַיִם – שֹׁרֶשׁ, מִן הַסֵּתֶר,

בְּעַד כָּל אֹרֶן, אֶרֶז, בְּרוֹשׁ,

שׁוֹלְחִים מַבָּט שׁוֹבָב, בּוֹרֵחַ.

קַו־שֶׁמֶשׁ בָּא, רָטַט, חָפַז,

עָבַר, שׁוֹחֵק: ¹

שְׁלַל־אוֹר־וָצֶבַע;

כָּל אֵגֶל־טַל רְאִי מוּפָז,

מַרְבַד־פְּלָאִים כָּל כֶּתֶם־עֹבֶשׁ.

הַצְּבִי מַקְשִׁיב, רוּחוֹ שָׁלַו;

שׁוֹתֶה, מֻקְסָם, דִּמְמַת הַיָּעַר;

מִבְּלִי מֵשִׂים רָקְעוּ רַגְלָיו,

מִבְּלִי מֵשִׂים חָדְלוּ לִרְקֹעַ.

אַיָּל אַדִּיר, נִרְדָּף בְּחֹם,

מֵעֵין־רוֹדְפָיו אָבַד לְפֶתַע.

הִטָּה אָזְנוֹ הַכֶּלֶב דֹּם,

עָמַד תַּחְתָּיו, הוֹזֶה, שׁוֹכֵחַ.

הַטּוּנְגּוּסִי, צַיַּד־גִּבּוֹר,

אַף הוּא עָמַד, קַשְׁתּוֹ הוּרָדָה.

הַאִם פָּגְעָה בּוֹ קֶרֶן־אוֹר?

הֲגַם אֵלָיו הֵד־מָה הִגִּיעַ?

לִמְרַאֲשׁוֹתַי רַגְלֵי אִילָן,

קְלִפָּה כֵּהָה לֶחְיִי לוֹטֶפֶת,

וְטוֹב לִי כָּךְ, רָוַח לִי כָּאן –

לִבִּי שָׁקַט בְּלֵב־הַיָּעַר.

מָה עוֹד אֶכְמַהּ? מָה עוֹד אִירָא?

אֶשְׁכַּב… שְׁנוֹתַי כִּשְׁנוֹת הַיָּעַר…

לִבִּי מָלֵא, נַפְשִׁי עֵרָה:

מִי שָׁם דָּרַךְ כֹּה־רַךְ, כֹּה־חֶרֶשׁ?

…אַט יְהַלְּכוּ אֱלֹהִים בְּיַעַר־הַקֶּדֶם…

---

רוֹדְפֵי־מַזָּל

מאת

אהרן ראובני

רוֹדֵף מַזָּל

תָּמֵהַּ אָנֹכִי, אֵיכָה תֵדַע,

מַה הוּא חִשְׁקוֹ, יִצְרוֹ שֶׁל לֵב גּוֹעֵשׁ?

מִנַּיִן זֶה לְךָ? הֲרֵי חִידָה!

חַיֶּיךָ אֲפֹרִים – אֵין תְּהוֹם, אֵין אֵשׁ.

אֵיךְ בָּאתָ לְתָאֵר חַיֵּי מִרְדָּם

שֶׁל בְּנֵי הֶפְקֵר, שֶׁל הַחוֹרְגִים, אֶחָא?

שֶׁל הַפּוֹרְצִים קִירוֹת בְּקָדְקֳדָם.

מִנֶּגֶד מַשְׁלִיכִים נַפְשָׁם – אֵיכָה?

הַאִם נִסִּיתָ מַזָּלְךָ לִרְתֹּם

אֶל רִכְבְּךָ, לִכְבֹּשׁ אֶת זְדוֹנָיו,

עַד כִּי יִלְמַד לְעַבְדְךָ בְּתֹם –

יֵדַע, מִי הוּא וּמִי הוּא אֲדוֹנָיו?

הַאִם קָרָה לְךָ, מִן הַמָּרוֹם

לִפֹּל עָמֹק אֶל גֵּיא הַתַּחְתִּיּוֹת,

לִשְׁכַּב שָׁם נֶעֱזָב, רָצוּץ, עָרֹם,

לָשֵׂאת מַבָּט תּוֹעֶה אֶל רֹאשׁ הַגֵּיאָיוֹת.

וְשׁוּב לָקוּם, מָלֵא רָצוֹן נוֹחֵץ,

וְשׁוּב שַׂחֵק אוֹתוֹ מִשְׂחָק, סַכֵּן

רֹאשְׁךָ – עַד כִּי יִפֹּל וּבָא הַקֵּץ –

עַד יִסָּדֵק הַכְּלִי וְיִתְרוֹקֵן?

הַמְּשׁוֹרֵר

אוֹתָם הַמִּגְדָּלִים נַפְרִיחַ וְנַפִּיל;

אוֹתוֹ הַיֵּצֶר וְאוֹתוֹ צָקוּן.

כָּמוֹךָ, יְדִידִי, אֶפֹּל וְאַעְפִּיל.

וְדַע גַּם זֹאת: כָּל שִׁיר הוּא לִי סִכּוּן.

---

תְּהוֹמוֹת

מאת

אהרן ראובני

לי. ח. ברנר

בָּאִים יָמִים, בָּאוֹת שָׁעוֹת –

מַשְׁמַע כָּל יֵשׁ נָמוֹג;

אֵינְךָ חָפֵץ לָצֵאת, לָבוֹא,

לָגִיחַ, לַחֲמֹק.

בָּאִים יָמִים – אָבְדוּ מִמְּךָ

קִצִּים וְהַתְחָלוֹת.

אֵין צִפִּיָּה לְכָל מְאוּם;

תְּפֵלוֹת הַתּוֹחָלוֹת.

הָלְכוּ וּפָגוּ הַסִּבּוֹת,

נָמַסּוּ תַּכְלִיּוֹת.

חֲלַל־שֶׁל־רִיק עוֹטֵר אוֹתְךָ,

אֵין תְּחוּם וְאֵין סְתִיּוֹת¹.

בָּאִים יָמִים וְסָר מִמְּךָ

רָצוֹן רְצוֹת, עֲשׂוֹת;

וְחֶפְצְךָ – אֶת עַצְמְךָ

מֵעַצְמְךָ כַּסּוֹת.

בְּלִי טַעַם הֲגִיגְךָ יִדֹּד

בְּתוֹךְ קָדְקֹד שָׁמֵם –

תּוֹלָע עִוֵּר, אֵינוֹ רוֹאֶה

זִיו־שֶׁמֶשׁ מְחַמֵּם.

בְּבוֹא כָּזֹאת – הַצִּדָּה סוּר,

חַכֵּה בְּאֹרֶךְ־אָף.

הֲלוֹא תֵדַע: אֵין טְעָנוֹת;

אֵין לֹא אָשֵׁם, לֹא חָף.

הֲלוֹא תֵדַע: חוֹלֵף הַכֹּל

בְּמַסָּעֵנוּ כָּאן;

שָׂשׂוֹן, עַצְבוּת, רִפְיוֹן, גְּבוּרָה,

לַכֹּל אוֹתוֹ דוּכָן.

אוֹתָן שׁוּחוֹת, מַהֲמֹרוֹת,

גּוֹרֵף אָחוֹר הַזְּמָן.

אוֹתָנוּ הָלְאָה הוּא יִשָּׂא,

קָדִימָה… הָהּ, לְאָן?

אַךְ יֵשׁ תְּהוֹמוֹת דְּבֵקוֹת בְּךָ

וְאֵין לְהִמָּלֵט.

כְּמוֹ צֵל חִוֵּר הֵן נִגְרָרוֹת –

וְהוּא פִּתְאֹם בּוֹלֵט.

אֵינְךָ גּוֹרֵע מַבָּטְךָ

מִשַּׁחַת עֲמֻקָּה,

מִלֹּעַ־תַּחְתִּיּוֹת שָׁחֹר,

שֶׁאֵין תַּחְתָּן קַרְקָע

תְּהוֹם זוֹ אִתְּךָ, וְהִיא בְּךָ;

אַתָּה עַבְדָּהּ לָעַד.

הֲרַק אַחַת, וְרַק לָזֹאת

הִנְּךָ מְשֻׁעְבָּד?

יַד־הַחַיִּים תּוֹפְסָה בְּעֹז

אֶת נַפְשְׁךָ גַּם הִיא.

אֵינְךָ יָכוֹל רַק לְמָרֵר

בִּבְכִי, בִּנְהִי וָהִי.

יָדַעְתָּ זַעַם וּכְאֵב;

וְגִיל – חֶדְוַת יוֹצֵר;

שָׂנֵאתָ עֶבֶד וְאָדוֹן;

לַמָּךְ לִבְּךָ מֵצֵר.

תָּפוּס לַתְּהוֹם, וְגַם רָתוּק

אֶל רֶכֶב הַחַיִּים,

אַתָּה חָצוּי… בְּיָד גַּסָּה

חֻבְּרוּ הַחֲצָאִים.

אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי גַּם זֶה

יִסַּע וְיַעֲבֹר;

כִּי עַל הַכֹּל גּוֹבֵר הַזְּמָן –

סוֹפוֹ הַכֹּל קָבֹר.

---

הָיָה רַק חוֹף שָׁמֵם

מאת

אהרן ראובני

הָיָה רַק חוֹף שָׁמֵם, שָׁרוּי בְּעֶצֶב,

וְחוֹל מַלְבִּין כַּשֶּׁלֶג לֹא־נִדְרָךְ,

וְיָם־חֶשְׁוָן הוֹמֶה, שׁוֹפֵעַ קֶצֶף –

גַּל גַּל רוֹדֵף, הוֹלֵל, סוֹרֵר, נִפְרָךְ.

הָיָה רָקִיעַ שָׂב וְקַר כָּעֶשֶׁת,

אֶבְרוֹת־חֲזִיז פּוֹרְחוֹת, מְפֻצָּלוֹת,

וְדָם אָדֹם רוֹתֵת בְּאֵשׁ נִקְרֶשֶׁת –

קַרְחוֹן לוֹהֵט שׁוֹקֵט בִּמְצוּלוֹת.

מַתֶּכֶת אֲפֵלָה זוֹרְמָה, אִלֶּמֶת,

מִפְּאַת צָפוֹן, מִנֶּגֶב, מֵעֲרָב…

חוֹלוֹת וְיָם, חֲלַל תֵּבֵל מוּעֶמֶת,

וְיֵין־שְׁקִיעָה בִּקְצֵה הַמַּעֲרָב.

---

שָׁלְמָה הַמְּלָאכָה

מאת

אהרן ראובני

שָׁלְמָה הַמְּלָאכָה, דְּרוֹר קֹרָא לָאָמָּן,

פֹּרְקוּ אַבְנֵי־תְהוֹם, וְהַפַּחַד עִמָּן;

שָׁעוֹת עֲרִירוֹת שֶׁל שָׁתֹק, שֶׁל שָׁאֹג,

שֶׁל אֹשֶׁר וּדְוָי, שֶׁל שָׁאֹה וְשָׁגֹג;

עֵת שֶׁפֶל, גֵּאוּת, אֵין־אוֹנִים, פֶּרֶץ כֹּחַ;

רִמָּה הַנּוֹקֶרֶת, נוֹגֶסֶת הַמֹּחַ;

בְּרָקִים מְעַוְּרִים, נִפְתָּלִים,

מִתְלַקְּחִים,

שׂוֹרְפִים, מַבְעִירִים, וּפִתְאֹם דּוֹעֲכִים,

רַק אֵפֶר יַשְׁאִירוּ, אֵין רֶמֶץ אֵין זִיק;

שְׂדֵה־קֶטֶל בָּקוּעַ, שְׂדֵה־חֹרֶב וָרִיק.

וְשׁוּב מְפַעֶמֶת חֶדְוָה חֲרִישִׁית

הַלֵּב הַנָּעוּר – זוֹ חֶדְוַת בְּרֵאשִׁית:

מִלְּאָה אֶת הָרֹאשׁ וּנְשָׂאַתְהוּ אֶל רוֹם –

וּכְבָר אֵין יוֹצֵר, אֵין נוֹצָר, רַק מָרוֹם,

רַק זֶרֶם צְלָלִים, הַבְרָקוֹת, מְבוּכָה…

כָּל אֵלֶּה הָלְכוּ – נִשְׁלְמָה הַמְּלָאכָה.

הַיֶּלֶד נוֹלָד וְהַקֶּשֶׁר נִתָּק:

בִּידֵי הַמּוֹלִיד חוּט־הַשֹּׁרֶר בֻּתַּק,

בְּעֶצֶם יָדָיו… וְהַדָם עוֹד יָזוּב…

וְהוּא, בֶּן־חוֹרִין הוּא – כְּמוֹ כֶּלֶב עָזוּב.

וְזֶה שֶׁהָיָה כְּמוֹ עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ,

נַפְשׁוֹ וְזַרְעוֹ, גְּאוֹנוֹ וְכָפְרוֹ –

עַתָּה יְצִירָה שֶׁל אָמָּן מְעֻטֶּרֶת:

וְהוּא, שֶׁהָרוֹ – שֵׁם־לְוַי לְכוֹתֶרֶת.

---

קְטָעִים

מאת

אהרן ראובני

קְטָעִים

מאת

אהרן ראובני

---

אֶל הַמַּפְרִיסִים

מאת

אהרן ראובני

עַל־מָה רְגַזְתֶּם רָגֹז?

עַל־מָה הִפְרַסְתֶּם פֶּרֶס?

דְּבָרִי יָצָא כְּפָגוֹז:

דְּבַרְכֶם כְּנֶטֶף אֶרֶס.

כְּלוּם לֹא רְאִיתֶם אֶת הָאוֹת?

אֶת קוֹל הַגּוּהָא לֹא קְשַׁבְתֶּם?

אָזְנַיִם לָכֶם אֲטוּמוֹת:

עֵינַיִם לָעֹרֶף תִּתֶּם.

הַכֹּל רָאוּם וּשְׁמָעוּם,

וְאַתֶּם נַפְשְׁכֶם הִשְׁלִיתֶם –

לָכֵן לֹא בַּנְתֶּם גַּם מְאוּם,

וּפִיכֶם בִּצְחוֹק מִלֵּאתֶם.

---

רוּסְיָה

מאת

אהרן ראובני

עַם־עֲבָדִים מֵרָע, עֲרַל־לֵבָב,

בּוֹ צַר חֲדַל־אִישִׁים רוֹדֶה רָדֹה;

עֲדַת כְּלָבִים נִדְחֶקֶת לְרַגְלָיו:

הָעָם רִבְצָם – גַּבּוֹ וְקָדְקָדוֹ.

---

אַחַר כָּךְ

מאת

אהרן ראובני

אַחַר כָּךְ יִהְיֶה כְּלוּם,

אַחֲרֵי זֶה – לֹא כְלוּם.

אֵין כְּדַי, אֵין שֹׁוֶה,

לַהֲגוֹת בֶּעָלוּם.

---

וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ

מאת

אהרן ראובני

עוֹלָם אַחֵר יִהְיֶה – שָׁלוֹם, אֵין רָע.

הַשֶּׂה יָשׂוּחַ עִם זְאֵב בְּלִי פָחַד,

יָסוּר אֶל אָהֳלוֹ, יִשְׁמַע תּוֹרָה,

יִשְׁתֶּה עִמּוֹ כּוֹסִית בְּנָחַת.

וְכַאֲשֶׁר יִגְדַּל, בָּחוּר חָסֹן,

וְאֶת שְׂפָמוֹ כַּנֹּהַג יַעֲשֶׂה,

וְלַחֻפָּה יוּבַל בְּרֹב שָׂשׂוֹן –

אוֹ־אָז יֵצֵא זְאֵב בְּרֶקֶד עִם הַשֶּׂה.

שירים – חלק ג

מאת

אהרן ראובני

---

מוטיבים מזרחיים

מאת

אהרן ראובני

מוטיבים מזרחיים

מאת

אהרן ראובני

---

עֲלִילוֹת אִשְׁתַּר

מאת

אהרן ראובני

א. אִשְׁתַּר וְגִלְגָּמֵשׁ

1

"חָבִיב מִכֻּלָּם לִי הָיִיתָ, אַתָּה,

עַזּוּר הָעוֹגֵב – כְּמוֹ לַטֶּרֶף שׁוֹחֵר:

יָפֶה מִתַּמוּז – הָרוֹעֶה בֶּן־תְּמוּתָה:

כָּמוֹהוּ אָהוּב לֹא הָיָה לִי אַחֵר.

"כָּזֶה לֹא הָיָה לִי, כָּזֶה לֹא יִהְיֶה…

הָהּ, רֶגַע שֶׁל אשֶׁר חָלַף כְּמוֹ חֲלוֹם!

אֵינֶנּוּ!… אֲבָל בְּלִבִּי הוּא יִחְיֶה.

מִדֵּי אֶזְכְּרֶנּוּ הַלֵּב יַהֲלֹם.

"עַזּוּר יַקִּיר לִי, גַּם אַתָּה כְּבָר אֵינְךָ!

חָטְפָה גַּם אוֹתְךָ הַזֵּדָה הַנִּקְלָה;

שְׁאוֹלָה זָרְקָה וְכָבְלָה רוּחֲךָ,

כִּכְבֹל רְפָאִים – זֹה אִשְׁתּוֹ אִרְכָּלָא!

"לֹא עוֹד הָעֵינַיִם יִירוּ זִיקֵי־אֵשׁ.

אֵין לַהַט, אֵין רֶטֶט, בַּגּוּף הַנִּדְגָּל.

הוּא מֵת – לֹא יוּכַל עוֹד אוֹתִי לְבַקֵּשׁ;

אֵינוֹ עוֹד זָקוּק לְאִשָּׁה, לְשֵׁגָל.

"אָהַבְתִּי רוֹעִים צְעִירִים, צַיָּדִים,

אָהַבְתִּי אֵלִים, גִּבּוֹרֵי עֲלִילוֹת –

שָׁכְבוּ הַיָּפִים שֶׁבָּהֶם עִמָּדִי,

הָיוּ הָעַזִּים חֲבֵרַי בַּלֵּילוֹת.

"אֵלַת גֵּיהִנֹּם, הָהּ, מָה רָע לְבָבֵךְ!

אֶת כָּל אֲהוּבַי אַתְּ גָּזַלְתְּ מֵחֵיקִי.

וְדַי לֹא תֹאמְרִי, לֹא תַרְוִי תַאֲבֵךְ.

כֻּלָּם אַתְּ טוֹרֶפֶת – חוֹטֵא עִם נָקִי.

"אַךְ הֵם – הֵם שֶׁלִּי, כָּל אוֹתָם עֲלָמִים

שֶׁאֶל מָעֻזֵּךְ אַתְּ סָחַבְתְּ בִּגְנֵבָה –

כִּי קֶדַח מֵעָי, לֹא יֵדַע רַחֲמִים,

שְׂרָפָן, הֱמִיתָן – זַלְעֲפוֹת אַהֲבָה!

"לִבִּי הוּא מוֹקֵד וּבְשָׂרִי אֵשׁ אוֹכְלָה.

חַדָּה תְשׁוּקָתִי מֵחֹד לַהַב שֶׁל סֵיף.

שְׂכָרָהּ לֹא בְּכֶתֶם וּפָז יְסֻלָּא –

תִּיקַר הִיא לְאִישׁ וְלָאֵל הַכּוֹסֵף.

"תַּמּוּז הֶעָנֹג – הוּא נִכְוָה, הוּא כָּמֵשׁ,

אֻכַּל בְּלַבַּת יְצָרָי הַצּוֹרְבִים.

בָּחַל בְּדֹדַי הַגִּבּוֹר גִּלְגָּמֶשׁ,

הֵטִיחַ דִּבְרֵי נְאָצָה מַלְעִיבִים.

2

"אָמַר: "אֵי אַלּוּף נְעוּרַיִךְ, תַּמּוּז?

חַג־אֵבֶל שְׁנָתִי לוֹ קָבַעַתְּ, יוֹם סְפוֹד? –

כָּל מִי שֶׁאָהַבְתְּ – הוּא אֻמְלָל, הוּא רָמוּס;

נָתַתְּ לוֹ דֹּדַיִךְ – סוֹפוֹ לֶאֱבֹד.

"הָעַז, הַגִּבּוֹר בַּחַיּוֹת, הָאַרְיֵה,

אֲשֶׁר גַּם עִמּוֹ בְּדֹדִים הִתְעַלַּסְתְּ –

אַיֵּהוּ, הַגִּידִי, הַלַּיִשׁ – אַיֵּה?

בְּשַׁחַת הִפַּלְתְּ יְדִידֵךְ, וְעָלַסְתְּ!

"וְסוּס מְיֻזָּן, מְהֻלָּל בִּשְׂדֵה קְרָב,

הַסּוּס שֶׁהָיָה לָךְ אָהוּב־מְיַחֵם –

לֹא אַתְּ שֶׁשִּׁבַּרְתְּ לוֹ בְּשׁוֹט אֶת הַגָּב?

לֹא אַתְּ שֶׁעִנִּית אֲהוּבֵךְ בְּלִי רַחֵם?

וְזֶה שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל עֶדְרֵךְ,

שֶׁאַתְּ כֹּה אָהַבְתְּ – מֶה הָיָה גּוֹרָלוֹ?

אַחַר שֶׁהִרְוָה תַּאֲוַת בְּשָׂרֵךְ

הָפַכְתְּ אֶת הָאִישׁ לִזְאֵב: זֶה גְּמוּלוֹ!

"עַתָּה הוּא זְאֵב, וְשׁוֹמְרֵי הָעִזִּים,

עוֹזְרָיו, הֵם דּוֹלְקִים בְּאַלּוֹת אַחֲרָיו;

כַּלְבֵי הָרוֹעִים הָרָעִים, הָעַזִּים,

נוֹשְׁכִים אֶת שׁוֹקָיו וְשׁוֹסְעִים אֲחוֹרָיו.

"לֹא אַתְּ שֶׁבִּקַּשְׁתְּ עַל בִּטְנֵךְ לְהַרְכִּיב

אוֹתוֹ הַגַּנָּן, אִישׁוּלָן הָאֻמְלָל?

לֹא אַתְּ שֶׁאָמַרְתְּ: "בּוֹא אֵלַי, הֶחָבִיב!

נִטְעַם מֵאוֹנֵי גַבְרוּתְךָ, תְּהֻלָּל;

"יָדְךָ־זְמוֹרָתְךָ אֶל מְקוֹם צְנִיעוּתִי

שְׁלַח־גָּע!" – "מָה נִטְפַּלְתְּ אַתְּ אֵלַי

כְּמִין עָשׁ? –

אָמַר – "לֹא הֵכִינָה אִמִּי לִי פִּתִּי?

וְלָמָּה אֹכַל מִתַּבְשִׁיל שֶׁבָּאָשׁ?"

"הַאִם לֹא מָחַצְתְּ אֶת אוֹתוֹ אִישׁוּלָן?

הַאִם לֹא הָפַכְתְּ לְמִין חֹלֶד אוֹתוֹ?

יָדַעְתִּי, אִשְׁתַּר, עַגְבוֹתַיִךְ כֻּלָּן.

מִסְפַּר אֲהוּבַיִךְ הוּא רַב מִמְּנוֹתוֹ.

"צִחוּן מַעֲשַׂיִךְ עוֹלֶה בִּנְחִירָי.

וְאִם תֶּאֱהָבִינִי יִהְיֶה גַּם חֶלְקִי

כָּהֵם – וּכְמוֹ הַבָּאִים אַחֲרָי:

וְטוֹב שֶׁמִּמֶּנִּי לִבֵּךְ תְּסַלְּקִי".

3

"כֵּן, כָּכָה הֵעֵז גִּלְגָּמֶשׁ אֶת פָּנָיו,

וְכָךְ הוּא דִבֵּר וְסָפַר, וּמָנָה –

חַה־חַה, הַצַּדִּיק, הַתָּמִים, הֶעָנָו! –

אֶת כָל מַעֲשַׂי הַסְּפוּגִים צַחֲנָה.

"אוֹ־אָז בָּעֲרָה בְּלִבִּי חֲמָתִי.

הָשֵׁב הֲשִׁיבוֹתִי: "אַל־נָא תִתְנַשֵּׂא

וְאַל תִּתְחַצֵּף, בֶּן־אֲרוּרוֹ, אִתִּי –

כִּי עוֹד לְשׁוֹנְךָ בִּגְרוֹנְךָ אֲהַסֶּה!

"מָה מֶלֶךְ אַתָּה? שְׁנֵי שְׁלִישִׁים

אֱלֹהִי?

לִי דַי בִּשְׁלִישׁ. וּזְכֹר –

בֶּן־תְּמוּתָה

הִנֶּךָּ. אֲרוּרוֹ אִמְּךָ הֵן גַּם הִיא

אֵינָה מִיוֹשְׁבֵי מְרוֹם זְבוּל.

הַאַתָּה –

"אַתָּה שֶׁתָּבוֹא לְהַרְהֵר, לְחַוּוֹת

דֵּעָה עַל דַּרְכֵי אֱלִילִים, אֱלִילוֹת?

לִבְחֹן הֲלִיכוֹת שֶׁל רוֹכְבֵי עֲרָבוֹת? –

אִישׁ חַף מֵחַטָּאת וּמִכָּל עֲלִילוֹת!

"הַט אֹזֶן, אַזְכִירָה לְךָ

נִשְׁכָּחוֹת,

וְאֶת זִכְרוֹנְךָ, אִם תָּשַׁשׁ, אֲחַדֵּשׁ.

מֵאֶרֶךְ, עִירְךָ, לֹא שָׁמַעְנוּ

צְוָחוֹת:

"הָהּ, כֹּחַ שֶׁל פָּר לְאוֹתוֹ גִלְגָּמֶשׁ?

"וְכָל בְּנֵי הַיַּחַשׂ מָרָה זוֹעֲקִים;

אֵינֶנּוּ עוֹזֵב אֶת הַבֵּן לְאָבִיו!

וְאֵין מַעְצוֹר לוֹ וְאֵין לוֹ חֻקִּים;

בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה הוֹלֵל מִסָּבִיב.

"וְאֵין הוּא מַנִּיחַ בְּתוּלָה לְאִמָּהּ;

וְלֹא בַּת אִישׁ חַיִל, לֹא אֵשֶׁת אָצִיל.

הַזֶּה הוּא – לְאֶרֶך עִירֵנוּ – חוֹמָה?

הָהּ, מִי מֵרוֹעֵנוּ אוֹתָנוּ יַצִּיל?"

"כָּךְ הֵמָּה בּוֹכִים שָׁם, צֹאנְךָ, הָאַרְכִּים.

מַה זֶה, כִּי דָבְקָה לְשׁוֹנְךָ אֶל חִכְּךָ?

אַךְ עוֹד נִתְרָאֶה, גִּלְגָּמֶשׁ, וְתַחְכִּים –

וְלֹא יַעֲמֹד לְךָ אָז כֹּחֲךָ".

אִשְׁתַּר וַאֲלַת אֶרֶשְׁכִּיגָל

1

"קֹשְׁטְ, הֵם אָבְדוּ, לוֹחֲמִים כַּבִּירִים,

בְּנֵי חֲשָׁקָי, חֲמוּדָי, אֲהוּבָי;

הֵמָּה בְּנֵי־שֵׁם, שַׁלִּיטִים אַדִּירִים –

אֶרֶג שֶׁל מָוֶת אָרְגוּ אֲהָבָי!…

"כְּלוּם לֹא אֵלַת אִהֲבָה אָנֹכִי?

כְּלוּם לֹא שָׂרַת מִלְחָמָה? הוֹי, חַכִּי,

מְלֶכֶת שְׁאוֹל! מִיָּדִי לֹא תִקְחִי

אֵלֶּה שֶׁלָּנוּ אִתִּי בְּחֵיקִי.

"לֹא אַשְׁאִירֵם לָךְ, אוֹתָם בַּחוּרִים!

בָּזָה אֲנִי לְקִצְפֵּךְ, קִנְאָתֵךְ.

שׁוּרִי, חַרְבִּי הִנְנִי וְאָרִים;

קוּמִי, הִכּוֹנִי – קְרוֹבָה שָׁעָתֵךְ!

"אָנוּ, אָבִי, הָעֶלְיוֹן בָּאֵלִים!

כְּלוּם לֹא בִּתְּךָ אָנֹכִי, לֹא אִשְׁתַּר?…

הֵם שָׁם, בַּתֹּפֶת, תּוֹעִים כְּמוֹ צְלָלִים.

אֵין מְחַיֶּה אֶת הָאִישׁ שֶׁנִּפְטָר.

"אוֹי לַנּוֹפְלִים בַּפַּחִים שֶׁטָּמְנָה

זוֹ הַזֵּדָה, הַשּׂוֹרֶרֶת בַּתְּהוֹם!

אַךְ כְּבָר גָּמַרְתִּי – אוֹתִי לֹא תִמְנָע –

מַטָּה אֵרֵד וְחֵילָהּ שָׁם אָהֹם.

כָּל אֲסִירֵי עֲלָטָה וְדוּמָה

פֶּתַע אָעִיר. מִנִּבְכֵי תַחְתִּיּוֹת

חִישׁ אוֹלִיכֵם אֶל עוֹלָם שֶׁל חַמָּה,

אוֹר וַאֲוִיר וּתְשׁוּקוֹת מְחַיּוֹת".

2

אֶל מִסְתָּרִים עֲמֻקִּים הִיא יָרְדָה,

אֶל מַלְכוּתָם שֶׁל נֵרְגַּל וַאֲלַת;

אֶל הַמָּקוֹם שָׁם כָּל נֶפֶשׁ אוֹבְדָה:

מִי שֶׁנִּכְנָס – לֹא יָצָא, לֹא נִמְלָט.

בָּאָה אֶל גְּבוּל רְפָאִים וְרוּחוֹת:

אֹפֶל, צַלְמָוֶת, דְּמָמָה מְעֻבָּה.

תַּמּוּ דְּרָכִים, נִסְתְּמוּ אֳרָחוֹת;

שׁוֹב לֹא יָשׁוּב כָּל יְצוּר אֲשֶׁר בָּא.

אֵלֶּה יוֹרְדֵי־מֵעַל־פְּנֵי אֲדָמָה,

מִן הָעוֹלָם שֶׁהוּא חַי וְתוֹסֵס,

פֹּה הֵם שְׁרוּיִים בְּעוֹלָם שֶׁל שְׁמָמָה –

תְּחוּם שֶׁאֵינֶנּוּ לֹא חַי, לֹא גוֹסֵס.

פֹּה מְעָרוֹת בְּרֵאשִׁית מְעוֹנָם.

טִיט וְיָוֵן מְרַפְּדִים הַקִּירוֹת.

טִיט וְאָבָק מְעוֹפֵף מְזוֹנָם

בַּתַּחְתִּיּוֹת הַקּוֹדְרוֹת, הַקָּרוֹת.

פֹּה הֵם יוֹשְׁבִים – זְהוּמִים, עֲרֻמִּים.

מוֹךְ וְנוֹצוֹת מְכַסִּים אֶת גּוּפָם.

מְכֻרְבָּלִים וְחֵרְשִׁים וְאִלְּמִים –

מִינֵי עוֹפוֹת שֶׁקָּפְאוּ בְּעוּפָם.

3

רַק אֶל הַשַּׁעַר הִגִּיעָה אִשְׁתַּר,

אֶל מָעֻזָּה שֶׁל מַמְלֶכֶת שְׁאוֹל –

אֶל הַשּׁוֹעֵר שֶׁהַפֶּתַח נָטָר:

"פְּתַח! – צָעֲקָה, – וְהַרְאֵה הַמִּשְׁעוֹל

"אֶל מִשְׁכְּנוֹת הַמֵּתִים בְּקוּתָה! ¹

בָּאִתי, אוֹתָם, אֶת כֻּלָּם, הַחֲיוֹת;

גַּם הַעֲלוֹת מִגְּבוּלֵי מַלְכוּתָהּ

זֶה שֶׁל אֶרֶשְׁכִּיגָל בַּתַּחְתִּיּוֹת.

"פְּתַח – אוֹ אֶשְׁבֹּר בְּיָדַי הַדְּלָתוֹת!

גַּם אֶת הַבְּרִיחַ, גַּם הַמְּזוּזָה,

פּוּץ אֲפוֹצֵץ, אֶעֱקֹר מִפּוֹתוֹת –

לֹא יַעֲמֹד לַאֲלָת מָעֻזָּהּ!

"דְּרוֹר לִשְׁבוּיֶיהָ אֶקְרָא זֶה הַיּוֹם;

דְּרוֹר וְחַיִּים חֲדָשִׁים בַּתֵּבֵל.

אֲשַׁחְרְרֵם מִכִּלְאָם הָאָיֹם –

מֵעוֹלַמְכֶם הַקּוֹדֵר, הָאָבֵל.

"הֵם יַעֲלוּ, יְכַסּוּ כָּאַרְבֶּה

עֵין הַיַּבֶּשֶׁת כֻּלָּהּ. מִסְפָּרָם

מִן הַחַיִּים עַל הָאָרֶץ יִרְבֶּה –

עֵין בֶּן־תְּמוּתָה לֹא תוּכַל לְסָפְרָם".

פִּיהוּ פָּתַח הַשּׁוֹעֵר וְדִבֵּר

כָּךְ אֶל אִשְׁתַּר, הָאֵלָה הַגֵּאָה:

"אַל־נָא, גְּבִרְתִּי! הִמָּנְעִי מִשַּׁבֵּר!

כְּבָר אֲנִי רָץ לְבַשֵּׂר אֶת בּוֹאָהּ".

4

סָר הַשּׁוֹעֵר וּמִהֵר אֶל גְּבִרְתּוֹ;

כָּך לָהּ אָמָר: "אֲחוֹתֵךְ שָׁם בַּחוּץ –

זֹאת הַהוֹלֶלֶת, זָנֹה וְשָׁתֹה;

אַף צוּלַת־יָם לְהַסְעִיר הִיא תָאוּץ –

יֵשׁ וְאֶת אֶאַ תַּקְדִּים בְּעָמְקָה…

מִי הִיא – בַּת אָנוּ? בַּת סִין? – מִי יָעִיד?

שָׁם הִיא – אִשְׁתַּר – בַּמָּבוֹא מְחַכָּה".

גְּבֶרֶת אֶרֶשְׁכִּיגָל דְּבַר הַמַּגִּיד

דֹּם הֶאֱזִינָה; פָּנֶיהָ חָוְרוּ,

כְּמוֹ חִוְרוֹנוֹ שֶׁל עֵץ אֵשֶׁל כָּרוּת;

רַק שִׂפְתוֹתֶיהָ כָּהוּ, שָׁחֲרוּ,

כְּמוֹ הַקָּנֶה הָרָצוּץ, הַיָּרוּט.

"לָמָּה זֶּה בָּאָה וּמַה זְמָמָהּ?

מָה אֶעֱשֶׂה, אִם כָּל אֵלֶּה בּוֹרְחִים?

רֶפֶשׁ אֶגְמַע עִם רוּחוֹת אֲדָמָה?

חֹמֶר אֹכַל וְאֵשְׁתְּ מַיִם דְּלוּחִים

"תַּחַת שֵׁכָר? אֲנָשִׁים אֲבַכֶּה

עַל כִּי עָזְבוּ שָׁם נָשִׁים אַלְמָנוֹת?

אוֹ בִּדְמָעוֹת נְעָרוֹת אֲזַכֶּה,

שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִזְרוֹעוֹת אֱמוּנוֹת?

"אוֹ פָּעוֹטוֹת, נִקְטְפוּ לְלֹא עֵת? –

לֵךְ, הַשּׁוֹעֵר, וְהַכְנֵס אֶת אִשְׁתַּר!

פֹּה נְדַבֵּר עִם אוֹתָהּ מִתְנַשֵּׂאת;

פֹּה אֶלְכְּדֶנָּה וְגַם אֶאֱטָר!"

5

"שָׁב הַשׁוֹעֵר; הַדְּלָתוֹת כְּבָר זָזוֹת:

"בּוֹאִי, גְּבִרְתִּי, וְתִשְׂמַח בָּךְ קוּתָה;

גַּם הָאַרְמוֹן שֶׁל הָאָרֶץ הַזֹּאת –

כֹּל יִצְהֲלוּ, שָׂרָתִי, לִקְרָאתָהּ".

רַק הִיא בְּשַׁעַר אֶחָד נִכְנְסָה,

אֶת עֲטַרְתָּהּ הַגְּדוֹלָה מֵרֹאשָׁהּ

תֵּכֶף הֵסִיר; וְאִשְׁתַּר הִסְּסָה;

“לָמָּה שׁוֹעֵר?… מִי לְךָ זֹאת הִרְשָׁה?”

בּוֹאִי, גְּבִרְתִּי, אֵלֶּה הֵם הַחֻקִּים,

שֶׁהַמּוֹלֶכֶת בְּאֶרֶץ תַּחְתִּית

כְּבָר חָקְקָה בְּיָמִים עַתִּיקִים –

כָּךְ נוֹהֲגִים בַּמַּלְכוּת הַקּוּתִית".

בָּאָה בְּשַׁעַר שֵׁנִי – הַשּׁוֹעֵר

חִישׁ מֵאָזְנֶיהָ הֵסִיר עֲגִילִים.

שׁוּב שְׁאֵלַתְהוּ בְּרוּחַ סוֹעֵר;

שׁוּב הוּא עָנָה בְּאוֹתָן הַמִּלִּים.

וּבַשְּׁלִישִׁי עֲנָקֶיהָ לָקַח

מִצַּוָּארָהּ; בָּרְבִיעִי – מָגִנִּים

שֶׁאֶת חָזָהּ פֵּאֲרוּ; אַחַר כָּךְ,

בַּחֲמִישִׁי – חֲגוֹרַת אֲבָנִים

מֵעַל כְּסָלֶיהָ – חֲגוֹר הַלֵּדָה.

וּבַשִּׁשִּׁי עֲדָיֶיהָ לָקַט,

כָּל הַקְּרָסִים, כָּל צָמִיד, אֶצְעָדָה.

אֶת הָאֵזוֹר שֶׁל מָתְנֶיהָ פָּשַׁט,

כְּבָר בַּמָּבוֹא הַשְּׁבִיעִי, מִגּוּפָהּ.

סָרוּ מִמֶּנָּה עֻזָּהּ וְכֹחָהּ.

סָר כָּל הַתֹּקֶף. עָמְדָה שָׁם רָפָה,

כְּמוֹ מְטֻשְׁטֶשֶׁת, נַפְשָׁהּ נְבוֹכָה.

כָּךְ הִיא עָבְרָה כָּל שִׁבְעָה שְׁעָרִים,

כָּךְ נִכְנְסָה אֶל שְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה –

רוּחַ אוֹבֵד הַחְלָטוֹת וּדְבָרִים,

וּכְמוֹ גוּפָהּ הוּא עֵירֹם וְעֶרְיָה.

6

אֲלָת־אֶרֶשְׁכִּיגָל, רַק רָאֲתָה

אֶת הַבָּאָה, בְּפָנֶיהָ שָׁפְכָה

כָּל זַעְמָהּ. וְאִשְׁתַּר לָה עָנְתָה

גַּם כֵּן בְּאָף – כִּי נֵעוֹר בָּה רוּחָה.

גְּבֶרֶת שְׁאוֹל נִפְנְתָה אֶל נַמְתַּר,

הוּא שַׂר רָאשִׁי בְּמַלְכוּת רְפָאִים:

"קַח־נָא וּכְלָא בָּאַרְמוֹן אֶת אִשְׁתַּר.

שְׁלַח בָּהּ, נַמְתַּר, כָּל שִׁשִּׁים הַנְּגָעִים:

נֶגַע עֵינַיִם שְׁלַח לָהּ – לְכַהוֹת

אֵלֶּה עֵינֶיהָ, זִיו שֶׁמֶשׁ זִיוָן;

נֶגַע הַגָּב – לְכוֹפֵף, לְהַדְהוֹת,

גַּב כֹּה יָשָׁר, כֹּה חָלָק, כֹּה לָבָן;

נֶגַע הַלֵּב – לְמוֹטֵט בְּרִיאוּתָהּ;

נֶגַע רַגְלַיִם לְמַעַן תִּצְלָע;

נֶגַע הָרֹאשׁ – לַחֲלשׁ דַּעְתָּהּ;

שְׁלַח מַחֲלוֹת וּנְגָעִים בְּכֻלָּה!

"אַךְ הָעִקָֹר – הַךְ שָׁדֶיהָ, שׁוֹקָהּ.

בָּם הִיא מוֹשֶׁכֶת, שׁוֹבָה מְחַזְּרִים!

הַךְ וְהוֹסֵף לָהּ מַכָּה עַל מַכָּה

עַד כִּי מִמֶּנָּה יִהְיוּ מִתְנַזְּרִים

"כָּל שֶׁחָשְׁקוּ בָה! הַךְ אֶת רַחְמָהּ!

פְּגֹם אֶת הַכְּלִי בוֹ תָּזִיד תַּאֲוָה,

עַד כִּי יָסוּר מֵעָלֶיהָ קִסְמָהּ,

חֵן הִלּוּלֶיהָ וְעֹז עִגּוּבָה!"

7

כְּבָר הִיא בַּשֶּׁבִי, אֵלַת אַהֲבָה.

כָּלוּ, יָבְשׁוּ מַעְיְנֵי הַחַיִּים.

קַר בַּתֵּבֵל – אֵין אַוָּה, אֵין חֶדְוָה.

תָּמוּ כְלוּלוֹת וְחָדְלוּ נִשּׂוּאִים.

פַּר לֹא יִקְפֹּץ עַל עַכּוּז הֶעָלָה;

אֵין הַחֲמוֹר עוֹד רוֹבֵעַ אָתוֹן;

אֵין הַבָּחוּר מְעַבֵּר בְּתוּלָה:

הוּא בְחַדְרוֹ, הִיא לְבַד בַּקִּיטוֹן.

8

אֶאַ הִקְשִׁיב וְהִרְהֵר וּבָרָא

אֲצוּשׁוּנָמִר, סָרִיס – הוֹד וָזִיו.

"אֲצוּשׁוּנָמִר, כָּךְ אֶאַ הוֹרָה,

לֵךְ אֶל מָחוֹז, שֶׁכָּל חַי לֹא יָשִׁיב.

"מְלֶכֶת קוּתָה תַּעֲלֹץ לִרְאוֹתְךָ,

גַּם אֶת שְׁבוּעַת הָאֵלִים תִּשָּׁבַע.

אָז לֹא תוּכַל עוֹד בְּקַשׁ לִדְחוֹתְךָ:

מַיִם חַיִּים תְּבַקֵּשׁ מִקַּשְׁוָה".

אֲצוּשׁוּנָמִר שָׁבָה אֶת לִבָּהּ

שֶׁל הָאֵלָה הַתַּחְתִּית בְּהוֹדוֹ.

הִיא נִשְׁבְּעָה לוֹ, כְּכֹל שֶׁנִּבָּא

אֶאַ, הָאֵל שְׁבְּרָאוֹ וּבָדוֹ;

הִיא בָּאֵלִים הַגְּדוֹלִים נִשְׁבְּעָה,

זוֹ הַשְּׁבוּעָה אֵין מִמֶּנָּה לָשׁוּב –

כָּל שְׁאֵלָה אֲשֶׁר פִּיו יַבִּיעָהּ,

לוֹ תִנָּתֵן – לֶחָמוּד, לָאָהוּב.

אֶל הַזָּוִית שֶׁבִּקְצֵה הָאוּלָם,

אֶל הַקַּשְׂוָה שֶׁעָמְדָה בַּזָּוִית –

מַיִם חַיִּים בָּהּ שְׁמוּרִים מֵעוֹלָם –

אֶת אֶצְבָּעוֹ הָאוֹרֵחַ הוֹשִׁיט.

אֶל הָאֵלָה בְּמַפְגִּיעַ עָתָר:

"מַיִם חַיִּים לִי תוֹאִילִי לָתֵת

מִן הַקַּשְׂוָה, לְהַחֲיוֹת אֶת אִשְׁתַּר.

זֹה מִשְׁאַלְתִּי, אֵין אַחֶרֶת". רְתֵת

לֵב הַמַּלְכָּה פִּעְפַּע לְמִשְׁמַע

בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל הַבָּא. יְרֵכָהּ

פֶּתַע טָפְחָה וְנָשְׁכָה בְּחֵמָה

אֶת אֶצְבָּעָהּ וּפָרְצָה בִּצְוָחָה:

"יַעַן שָׁאַלְתָּּ דָּבָר אֵין לִשְׁאֹל,

קֹב אֶקֹּבְךָ; בִּקְלָלָה נִמְרָצָה

אֲקַלֶּלְךָ – כָּאן, בְּכֹחַ שְׁאוֹל:

בַּמַּדְמֵנָה מְזוֹנֶיָך תִּמְצָא;

וּמִבּוֹרוֹת שֶׁל שְׁפָכִים שְׁתִיָּתְךָ;

וּמוֹשָׁבְךָ לְרַגְלֵי הַקִּירוֹת;

סַף כָּל שֶׁהוּא – מְלוֹנְךָ וּבֵיתְךָ;

פֶּתִי וָזֵד יַשְׂבִּיעוּךָ סְטִירוֹת."

סָרָה מִמֶּנּוּ, פָּנְתָה אֶל נַמְתַּר:

"לֵךְ וְתִדְפֹּק בְּדַלְתוֹת הַהֵיכָל.

רְאֵה שֶׁכָּל סַף שָׁם יִהְיֶה מְעֻטָּר

בְּאַלְמֻגִּים גְּבוּשִׁים. לֵךְ וּשְׂכָל!

"קְרָא לַשֵּׁדִים שֶׁבָּעֹמֶק, נַמְתַּר,

לַאֲנֻנָּקִי; כִּסְאוֹת שֶׁל זָהָב

שִׂים עֲבוּרָם; וְהַזֵּה עַל אִשְׁתַּר

מַיִם חַיִּים – וְהַרְחֵק הָרָהָב

“מִמְּחִצָּתִי… הוֹי זוֹנָה אֲרוּרָה!”

כָּךְ הוּא עָשָׂה, וְהוֹלִיךְ אֶת אִשְׁתַּר

דֶּרֶךְ אוֹתָם שְׁעָרִים. אֲזוֹרָהּ

לָהּ הֶחֱזִיר בָּרִאשׁוֹן, וְעָטַר

אֶת עֲטַרְתָּהּ, בַּשְּׁבִיעִי, עַל רֹאשָׁהּ.

שָׁבוּ חַיִּים אֶל עוֹלָם שֶׁנִּנְעָר:

אֵין עוֹד הַגֶּבֶר אָדִישׁ לָאִשָּׁה;

גַּם הָאָתוֹן שׁוּב לָעַיִר תִּנְעָר.

שָׁב אֶל אֲלָת שַׂר שָׂרֶיהָ, נַמְתַּר.

אִישׁ מִיּוֹרְדֵי תַחְתִּיּוֹת לֹא נִמְלָט.

אֶת הָרְפָאִים לֹא הֵשִׁיבָה אִשְׁתַּר.

אֶת הַחַיִּים לֹא הִשְׁבִּיתָה אֲלָת.

---

קֵץ הָלָגוּ: מִכְתָּב כֻּזָּרִי

מאת

אהרן ראובני

וַתָּקָם בְּרִית בֵּין אַהֲרֹן הַמֶּלֶךְ

וּבֵין שַׁלִּיט אֲלָן – שָׁלוֹם יַצִּיב.

אֲלָן וּבֵית כֻּזָּר אַחִים לַשֶּׁלַח,

אֵימַת כֻּזָּר עַל הָעַמִּים סָבִיב.

חָדְלוּ קְרָבוֹת, כִּידוֹן וָחֶרֶב נָחוּ,

סָר פַּחַד פֶּצֶ’נַג וּסְלָב

מִשְּׂדוֹת תְּבוּאָה, מִדֶּשֶׁא וּמֵאָחוּ;

עָרֵי פְרָזוֹת שָׁקְטוּ, הַכְּפָר שָׁלָו.

שִׁבְעִים אֻמָּה תָּבֵאנָה מַס וָשֶׁבֶר

אֶל מַמְגּוּרוֹת הַמֶּלֶךְ־הַחַגַּן

מִגְּדוֹת דּוּנָא, מִפִין, מֵאֶרֶץ סֶוֶר,

מִתַּנַת, מִסָּרִיר מִיָּם גַּרְגָּן.

אִילְמֶר, אָרִיס וְרוּס מִנְחָה יַקְרִיבוּ;

בְּשַׁעַר הֶחָצֵר – הֲמִית נָחִיל,

אֲגַפֵּיהֶם יִדָּחֲקוּ, יָרִיבוּ –

קָטְנוּ אַסְמֵי הַמֶּלֶךְ מֵהָכִיל

אֶת יֶתֶר הַתְּנוּבָה וְכָל הַמֶּגֶד:

פְּרִי עֵץ וּפְרִי שָׂדֶה, דָּגָן, יִצְהָר,

עוֹרוֹת וּמַרְבַדִּים, כָּל כְּסוּת וָבֶגֶד,

תִּירוֹשׁ וּדְבָשׁ, עוֹפוֹת וּדְגֵי נָהָר.

וְאַהֲרֹן גָּדוֹל בְּעֹצֶם וּבְעשֶׁר,

רֹב חַיִל לוֹ, רֹב כֶּסֶף וְזָהָב.

אֶת כָּל עַמָּיו יִשְׁפֹּט בְּתֹם וָישֶׁר,

וְגַם לִבּוֹ שָׁלֵם עִם אֱלֹהָיו.

וַיָּשֶׂם גְּבוּל לְיִשְׂמָעֵאל בַּנֶּגֶב,

וּבַצָּפוֹן הָדַף הַסְּלָבִיִּים.

וְשֵׂיבָתוֹ טוֹבָה, אֵין צַר וָנֶגֶף.

וַיָּמָת שְׂבַע כָּבוֹד וּשְׂבַע חַיִּים.

וּבְנוֹ יוֹסֵף, צוּרֵנוּ, מִבְטָחֵנוּ,

תּוֹרַת אָבוֹת שָׁמַר וְלֹא מָעָד.

אֵל יִשְׂרָאֵל בְּרֹב חַסְדּוֹ יַנְחֶנּוּ –

הוּא יִנְצְרוֹ וִיפָאֲרוֹ לָעַד.

יוֹסֵף מַלְּכִּי קִנֵּא לְשֵׁם קוֹנֵהוּ

וְיַד בּוֹרְאוֹ כִּוְּנָה אֶת מַעֲשָׂיו,

וַיֶּרֶב מֵאָבִיו חֵילוֹ, מִקְנֵהוּ,

הֲדַר תָּקְפּוֹ, גְּנָזָיו וּנְכָסָיו.

עַל שְׂפַת אִתִּיל בִּירַת כֻּזָּר יוֹשֶׁבֶת,

קִרְיָה רוֹגְשָׁה מֵרֹב אָדָם עָמֵל,

וְרֹבַע בָּהּ לְכָל אֻמָּה וָשֵׁבֶט,

בְּנֵי בְרִית, עַכּוּ"ם, אֱדוֹם וְיִשְׁמָעֵאל.

הַהֲמֻלָּה לֹא תִרֶף בִּשְׁוָקֶיהָ

מֵאוֹר הַבֹּקֶר עַד שְׁקִיעַת חַמָּה,

וְלֹא תָמוּשׁ תּוֹרָה מִפִּי עוֹסְקֶיהָ,

לֹא יִנָּשֵׁת מַבּוּעַ הַחָכְמָה

מִישִׁיבוֹתֶיהָ, גַּם מֵהֵיכָלֶיהָ.

מוֹרִים וְרַבָּנִים, גְּדוֹלֵי הַדּוֹר,

שָׁמְעוּ שִׁמְעָהּ וְיִתְלַקְּטוּ אֵלֶיהָ

קַרְקַע בְּתוּלָה לַחֲרשׁ וְלַעֲדֹר,

חֻקֵּי תוֹרַת אֱמֶת שָׁתֹל וָטַעַת –

בִּדְבַר שַׁלִּיט חָסִיד וּבְמִצְוָתוֹ –

בְּלֵב הָמוֹן תָּמִים, נִבְעָר מִדַּעַת,

שָרוּי בִּיוֵן סוּרוֹ וְאִוַּלְתּוֹ,

מִשְׁתַּחֲוֶה לַחֶרֶס וְלָאֶבֶן,

זוֹבֵחַ לַאֲשֶׁר עָשׂוּ יָדָיו,

שׁוֹעֶה לְקוֹל קוֹסֵם, דַּרְכּוֹ בְּאָוֶן,

לְיִדְּעֹנִי עָרוּם וּלְבַדָּיו.

מַתְעִים וּמַדִּיחִים פַּחִים טָמָנוּ

לְעַם הָעֲרָבוֹת, חוֹבֵק מֶרְחָב;

רוֹעֵי עָמָל, מֵרְזוֹן צֹאנָם שָׁמָנוּ –

זֶה בָא מִקֶּדֶם, זֶה מִמַּעֲרָב.

אֲבָל דִּבְרֵי אֵל חַי עָמְקוּ, הִשְׁרִישׁוּ,

בְּלֵב מַלְכֵי כֻּזָּר וְשָׂרֵיהֶם.

מִזִּיו אוֹרָם הַגִּלּוּלִים הוֹבִישׁוּ,

פָּנָה הוֹדָם וְחָפוּ כָּמְרֵיהֶם.

וְרוֹמָנוֹס־קֵיסָר יוֹשֵׁב בַּקֶּרֶת,

בִּירַת מֻקְדּוֹן – וַיִּתְמַלֵּא עֶבְרָה,

וַחֲמָתוֹ בַּמֶּלֶךְ, בְּיוֹסֵף בּוֹעֶרֶת.

עַל כָּל שְׁבוּיֵי גּוֹלָה יָצְאָה גְזֵרָה

בְּכָל גְבוּלוֹ. שָׁתָה גוֹי כֶּבֶד־מַעַל

דַּם יַעֲקֹב, וְכָל הוֹנוֹ לָקָח…

רִבּוֹן עוֹלָם, עֵינְךָ צוֹפָה מִמַּעַל –

זָכְרָה־נָא לַמַּשְׁחִית וְאַל תִּשְׁכָּח!

כָּבְדָה יָדוֹ מְאֹד – אֵין פְּדוּת וָיֶשַׁע…

וַיִּתְאַנֵּף הַמֶּלֶךְ, אֲדוֹנִי,

וַיַּךְ רַבִּים בָּעֲרֵלִים, בְּנֵי רֶשַׁע;

וַיֶּחֱרַד נָצְרִי, גַּם יְוָנִי.

מִשְׁלַחַת וּמְנָחוֹת יִקְרוֹת־הָעֶרֶךְ

שָׁלַח קֵיסַר מֻקְדּוֹן אֶל הָלָגוּ

וְאֶל שָׂרָיו לֵאמֹר: "צְאוּ לַדֶּרֶךְ,

נִפְלוּ בַּכֻּזָּרִים, הִרְסוּ, הִרְגוּ…

מִיָּם וְעַד אִתִּיל, מִזְרָחָה וְדָרוֹמָה,

שְׂאוּ שׁוֹאָה!… אַשְׁרֵי אֲשֶׁר יָבִיא

אֶל חוֹף בּוֹסְפוֹר, אֶל עִיר מַמְלֶכֶת רוֹמָא,

רֹאשׁ מֶלֶךְ־כֻּזָּרִים, אוֹיְבִי –

יִגְדַּל שְׂכָרוֹ"! – שָׁמַע לוֹ וַיֵּעָתֶר –

לְהַוָּתוֹ – אִישׁ־קִיּוֹב, וַיִּפָּת.

וַיַּעַל הָלָגוּ גְּדוּדָיו בַּסָּתֶר,

וַיֶּלֶךְ לַיְלָה, חֶרֶשׁ כְּעַרְפָּד.

וַיַּעַט פֶּתַע עַל הָעִיר סַמְכָּרֶץ,

אֲשֶׁר יָשְׁבָה לָבֶטַח, אֵין מַחֲרִיד,

וַיְשַׁדְּדָהּ; וְאֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ

הָרַג וַיִּשְׁבְּ – וְלֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד.

אָז הִתְעוֹרֵר פָּסֵחַ, נְצִיב הַמֶּלֶךְ,

גְּבוּל רוֹמָנוֹס פָּקַד בְּיָד קָשָׁה,

וַיְעַר עָרֵי הַחוֹף, וְכָל הַפֶּלֶךְ

הֵשַׁם, וַיַּךְ מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה,

וְלֹא חָמָל… הָאֵל דַּרְכּוֹ הִצְלִיחַ

בְּכָל אֲשֶׁר פָּנָה. לְבַז וְלִמְשִׁסָּה

נָתַן מוֹשְׁבוֹת יָוָן. וַיְהִי שָׁלִיחַ

בְּיַד רַבּוֹ – וּמִצְוָתוֹ עָשָׂה.

וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו חוֹגְרֵי הַחֶרֶב,

כָּל אִישׁ גִּבּוֹר וְכָל בָּחוּר חָסֹן,

כָּל לֵב נוֹקֵם, קַנָּא, עוֹרֵג לַטֶּרֶף.

וַיַּרְא חֵילוֹ – וַיַּעַל עַל חֶרְסוֹן.

הָעִיר – מָצוֹד, שִׁרְיוֹן חוֹמוֹת לוֹבֶשֶׁת,

דָּיֵק וּתְעָלָה רַגְלֶיהָ סוֹבְבוֹת.

הֲתִבָּקַע חוֹמָה מִפְּנֵי הַקֶּשֶׁת? –

כָּבֵד לִבּוֹ מִכֹּבֶד מַחֲשָׁבוֹת.

תִּמְרַת אָבָק עוֹלָה וּמִתְנוֹדֶדֶת

בְּפַאֲתֵי שָׁמַיִם עֲכוּרִים –

פָּרָש עָיֵף, גַּם בְּהֶמְתּוֹ מוֹעֶדֶת;

רוֹכֵב וְסוּס – שְׁנֵיהֶם כְּשִׁכּוֹרִים.

אֶל אֹהֶל הַמַּצְבִּיא הוּבָא הָעֶלֶם,

בִּרְכָּיו כּוֹשְׁלוֹת, כּוֹשֶׁלֶת לְשׁוֹנוֹ.

הַאִם בְּשׂוֹרָה? – הָרָץ דּוֹבֵב בְּאֵלֶם,

אִגֶּרֶת־צָו שׁוֹלֵף מִתּוֹךְ חָצְנוֹ.

הַשַּׂר קוֹרֵא: "…הָחִישׁוּ, אַל תִּדֹּמּוּ,

כִּי נִפְתְּחָה רָעָה מֵהַצָּפוֹן.

מִסֹּבֶךְ אַגְמֵיהֶם אִילְמֶר יִזְרֹמוּ,

יַבְעִירוּ שְׂדוֹת הַבָּר, דָּגָן, שִׁיפוֹן.

הַוַּרֶנְגִּים יָצְאוּ, עִמָּם כָּל סֶוֶר,

וְרוּס וּסְלָב מִקִּיּוֹב, כְּגָזָם

פָּשְׁטוּ, אָכְלוּ דִּשְׁנֵנוּ. הוֹי הַשֶּׁבֶר!…

וְעוֹד רָמְחָם נָטוּי וְעַז רֻגְזָם!

מִקְנֶה, נָשִׁים וָטָף, הָיוּ לְטֶרֶף

לְהָלָגוּ. וְאָנוּ מְתֵי מְעָט,

וּמַה נּוּכַל? קוּם סֹב מַהֵר"! – וַיֶּרֶף

מֵעִיר חֶרְסוֹן, וּכְלֵי מָצוֹר שָׁמָט.

וַיִּפֶן אֶל הַצָּר, שְׂכִיר הַבֶּצַע,

הַמֻקְדּוֹנִי קָנָהוּ בְּכַסְפּוֹ,

וַיַּךְ אוֹתוֹ הַכֵּה, מַכָּה עַל פֶּצַע,

וַיְרַצְּצוֹ רַצֵּץ בְּרֹב קִצְפּוֹ.

יָמִים עַל שָׁבוּעוֹת אָרַךְ הַהֶרֶג,

מִמְּרוֹם שְׁחָקִים פָּסֵחַ נֶעֱזָר.

אָדְמוּ שַׁדְמוֹת הַקְּרָב כִּשְׂדוֹת הַפֶּרֶג…

וַיִּנָּגֵף אִישׁ־רוּס מִפְּנֵי כֻּזָּר.

אֵל נְקָמוֹת אֶת הָלָגוּ הִכְנִיעַ,

וַיָּשָׁב הַבִּזָּה אֲשֶׁר שָׁלַל

בִּגְבוּל מַלְכִּי, מְאוּמָה לֹא הִצְנִיעַ –

מִצֹּאן וּשְׁבִי אָדָם עַד כְּלִי קָלָל.

וַיַּגֶּד: “רוֹמָנוֹס הוּא הִשִׁיאָנִי”.

וַיַּעַן לוֹ פָּסֵחַ וַיֹּאמַר:

"שְׁמָעֵנִי, הַנָּסִיךְ: צוּר יָהּ סִיְּעָנִי,

אֵל כֹּל־יָכֹל – הוּא אֶת אַרְצִי שָׁמָר!

וּכְמוֹ אֲשֶׁר עָמַד לַאֲבוֹתֵינוּ,

בְּהִדָּבְקָם אֵלָיו בְּכָל נַפְשָׁם,

כֵּן יַעֲמֹד לִימִין מַחֲנוֹתֵינוּ…

חַי אֱלֹהִים – יָפוּצוּ בְּנֵי אָשָׁם!

שִׁמְעוּ רוֹזְנֵי כֻזָּר דְּבָרִים עָבָרוּ,

וְגַם אַתֶּם הַקְשִׁיבוּ, בְּנֵי נֵכָר –

הֵן־אֶרְאֶלִּים עַל מְצוּקִים גָּבָרוּ,

וְאֵל שַׁדַּי אֶת בַּת עַמִּי זָכָר!

מִימֵי בּוּלָן, אֲשֶׁר מָלַךְ מִקֶּדֶם,

לִפְנֵי דוֹרוֹת – לִפְנֵי מֵאוֹת שָׁנָה,

אֲשֶׁר הִרְחִיב גְּבוּלֵנוּ יָם וָקֶדֶם,

וְלֹו נִגְלָה אוֹר־חֶסֶד רִאשׁוֹנָה

בִּשְׁעַת רָצוֹן, בְּמַחֲזוֹת לֵיל פֶּלֶא:

וַיַּרְא, וַיַּאֲמֵן, וַיָּבֶן, וַיִּירָא,

וַיְהִי לְרֹאשׁ פִּנָּה, מָעוֹז וָסֶלַע,

עָלָיו יִכּוֹן לָעַד מִשְׁכַּן תּוֹרָה;

וַיָּסַר הָאֹבוֹת, עוֹבְדֵי הַכֶּסֶל,

שִׁקּוּץ וּמִקְדָּשׁוֹ בִּעֵר יַחְדָּו,

שִׁבַּר הַמַּסֵּכָה, נִתַּץ הַפֶּסֶל;

וְכֵן עָשׂוּ שָׂרָיו וַעֲבָדָיו.

מִכָּל תְּפוּצוֹת גּוֹלָה, מֵאַפְסֵי חֶלֶד,

מִכּוּת, מֵרוּם, מִמֶּרְחַקֵּי אִיִּים,

אָסַף יוֹדְעֵי דִינִים, שׁוֹמְרֵי גַחֶלֶת,

אֲשֶׁר יוֹרוּ הָעָם אָרְחוֹת חַיִּים.

וַיַּעַשׂ מְנוֹרָה, שֻׁלְחָן, מִזְבֵּחַ,

כָּל כְּלֵי קְדֻשָּׁה – דָּבָר לֹא נֶעְדָּר.

בָּתֵּי מִדְרָשׁ וּכְנֶסֶת – לְשַׁבֵּחַ

בּוֹרֵא עוֹלָם – בָּנָה בְּרֹב הָדָר.

בַּדּוֹר הַהוּא עֵינֵי רַבִּים נִפְקָחוּ,

וַיַּעַזְבוּ דַּרְכֵי הָאֲלִילִים;

צִירֵי קֵדָר לֹא עוֹד לִבָּם לָקָחוּ,

וְלֹא שָׁעוּ אֶל לַחַשׁ עֲרֵלִים.

מֵאָז הֵאִיר אוֹר־יָהּ חֶשְׁכַת לֵילֵנוּ,

וְאַף רָאוּהוּ קְצָת מִבְּנֵי אֲלָן;

מֵאָז שׁוֹרָה שְׁכִינָה בְּאָהֳלֵנוּ –

שַׁדַּי בֵּרַךְ אֶת מַעֲשֵׂי בּוּלָן.

וַיְהִי כִּי מֵת – נִזְדַּעְזְעָה הָאָרֶץ.

אָח קָם עַל אָח וְאָב עַל בְּנוֹ גָזָר.

כְּפִירָה הֵרִימָה רֹאשׁ… צְוָחָה וָפֶרֶץ…

וְחֶרֶב זָר קוֹצֶצֶת בְּכֻזָּר.

מַלְכוּת בּוּלָן הָעָז – סְפִינָה נִטְרֶפֶת

בְּמַיִם אַדִּירִים, בְּיָם זוֹעֵף.

תְּהוֹם פּוֹעֶרֶת פֶּה, תְּהוֹם גּוֹרֶפֶת…

אַך נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְכַזֵּב!

לְשֵׂה כֻזָּר אוֹבֶדֶת קָם מוֹשִׁיעַ –

גּוֹאֵל צַדִּיק, הַמֶּלֶךְ עוֹבַדְיָה,

בָּנָה, תִּקֵּן, אֲשֶׁר הָעָם הִרְשִׁיעַ,

מִדּוֹר חוֹטֵא הֵשִׁיב חֲרוֹן אַף יָהּ.

נָסוֹגָה הַטֻּמְאָה מִפְּנֵי הַטֹּהַר

בְּשַׁעֲרֵי עָרָיו וּמִבְצָרָיו.

הַמֶּלֶךְ עוֹבַדְיָה חִדֵּשׁ הַזֹּהַר,

אָחִיו־יוֹרְשׁוֹ – הוֹסִיף, וְאַחֲרָיו –

בָּנָיו: בֵּן קָם לְבֵן, וְנִין לְנֶכֶד,

וְעַד יוֹסֵף – אֵין פְּסוּל בְּיִחוּסוֹ.

שׁוּשֶׁלֶת חֲנֻכָּה רַק הִיא מוֹלֶכֶת,

אֵין זָר יָכוֹל לָשֶׁבֶת עַל כִּסְאוֹ.

הוֹי, וִיקִנְגִּים, יוֹצְאֵי שְׂדוֹת קֹר וָאֹפֶל,

הוֹי הָלָגוּ, חוֹמֵד עַרְבוֹת אָבִיב –

אַל תִּתְנַשְּׂאוּ עָלֹה אֶל רֹאשׁ הָעֹפֶל!…

לֹא אִישׁ שַׁדַּי – אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיו

לֹא יִמָּלֵט בַּיָּם, בְּקַצְוֵי חֶלֶד,

וְלֹא יִמְצָא מָנוֹס בַּיַּבָּשָׁה…

אִם כֵּן דִּבַּרְתָּ – קַח חֲנִית וָשֶׁלֶט,

הַדְרֵם וּפְשׁוֹט בְּאֶרֶץ הָרָשָׁע.

אֶל עִיר קֵיסָר מֻקְדּוֹן שָׂא אֵשׁ וָחֶרֶב,

וְיֵהָפֵךְ עָלָיו זְמָמוֹ הָרָע!

כִּי אָז אָסוּר מִמְּךָ וְאֶרֶף…

וָלֹא – חַי יָהּ הָעַז וְהַנּוֹרָא,

אֲשֶׁר הָיָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה לִי סַעַד,

אִם אֵרָתַע, אִם רֶגֶל כֻּזָּרִי

תָּזוּז מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה גַּם צַעַד!

תָּמוֹת נַפְשִׁי וּפֹה יְהִי קִבְרִי,

אִם לֹא אַכְרִית עַד תֹּם שְׁאָר חֵילֶךָ!

אִם לֹא אֶשָּׂא רֹאשְׁךָ עַל חֹד רָמְחִי –

לְבשֶׁת וֹטָן, תּוֹר וְטִיר אֵלֶיךָ –

לָשִׂים לִפְנֵי הֲדוֹם מַלְכִּי, סוֹמְכִי!

מִסְּלָב וּוָרֶנְגִּים אֶקֹּם הַפָּעַם,

וְלֹא אָשׁוּב רֵיקָם אֶל אֲדוֹנִי…

עַד יָהּ אֵלִי, עַד תּוֹר, אֲדוֹן הָרָעַם!"

וַיִּבָּעֵת הַמֶּלֶךְ הַצְּפוֹנִי

וַיֵּלֶךְ עַל־כָּרְחוֹ אֶל פְּאֵת הָעֶרֶב.

אַרְבַּעַת יְרָחִים עָמַד בַּיָּם

לְרֶגֶל הַבִּירָה. קָהֲתָה הַחֶרֶב.

נִשְׁבַּר קַרְדֹּם וָאֵת, נִשְׁפָּךְ הַדָּם.

כִּי אֵשׁ יָרְדָה מִמְּרוֹם חוֹמַת הַקֶּרֶת

עַל גַּב חֵילוֹ – שַׁלְהֶבֶת־אֲבַדּוֹן,

צוֹרְבָה אָדָם וְגַם כֵּלָיו עוֹקֶרֶת –

חָרוּךְ מָגֵן וְנֶאֱכָל כִּידוֹן.

גָּבְרָה מֻקְדּוֹן בָּאֵשׁ. כָּרְעוּ. שֻׁדָּדוּ,

שָׁקְעוּ בַתְּהוֹם סְלָבִים וּוָרֶנְגִּים.

וְרַבּוֹ שֶׁהָלְכוּ מִשֶּׁשָּׂרְדוּ,

וְרֹב הַגִּבּוֹרִים בַּהֲרוּגִים.

וַיָּנָס הָלָגוּ. עִמּוֹ רַק קֹמֶץ

פְּלִיטֵי גְדוּדוֹ – הַגְּדוּד אֲשֶׁר הָרָס.

לִבּוֹ עוֹטֶה כְּלִמָּה – לָשׁוּב? אֵין אֹמֶץ –

וְאֵין שִׁיבָה!… וַיֵּרֶד אֶל פָּרָס.

וְשָׁם, הַרְחֵק, נָפְלוּ בְּחֵץ וָשֶׁלַח,

וְאִישׁ מֵהֶם הַבַּיְתָה לֹא חָזָר.

אָז שַׁחוּ, נִכְנְעוּ רוּסִים לַמֶּלֶךְ –

לַאֲדוֹנִי יוֹסֵף, נְגִיד כֻּזָּר.

הערות

את החומר ההיסטורי לקחתי ממכתבו של יוסף, מלך הכוזרים, אל חסדאי בן שפרוט (באמצע המאה העשירית למנה"נ), ומקטע שֶׁשָׂרַד ממכתב יהודי כוזרי, בן זמנו של המלך יוסף. יתכן כי המכתב הזה קודם לאגרת המלך.

הכוזרים, שבט טורני בערבות הנהר ווֹלְגָה, נודעו לביזנטים בסוף המאה ב' למנה"נ בשם אַכַּזִיר. במאה הששית או בתחלת המאה השביעית יסדו ממלכה אדירה שהתקימה למעלה מארבע מאות שנה והשתרעה – בימי גבורתה – מצפון וולגה התיכונה עד קְרִים מערבה ועד לב קַוְקַז דרומה, ואולי גם מעֵבר לקוקז.

ליהודים וליהדות היתה השפעה גדולה במלכות הכוזרים. בחצי הראשון של המאה השמינית התיהד המלך בולן, איש מלחמות וכבושים, ועמו רבים משריו ומהעם. אחריו ידועים שמות שלשה עשר מלכים – כולם עברים. נראה כי במותו התחוללו מהומות גדולות. המלך יוסף התיחש על חנכה, אחי עובדיה, מחַדש המלוכה והיהדות. המכתבים שהזכרתי כתובים בעברית.

מלכות הכוזרים התמוטטה מפני התקפות תכופות של שבטי תורכים אחרים, המתפרצים מאסיה (פֶּצֶ’נֶנִים, קוּמָנִים, הם פוֹלוֹבצים ברוסית), ובסוף המאה העשירית נפלה טרף לרוסים ולסלבים. מאז נעלמה מעל במת ההיסטוריה. קצת כוזרים נדדו עם האוּגְרִים (הונגרים) אל הבלקנים. בקרב “שומרי־שבת” רוסים, הנפוצים ביון הוולגה ובין קוקז, רווחת מסורת על מוצאם מהכוזרים.

נוסח המעשה בהלגו, שנשמר בקטע המכתב הנזכר, שונה מאד מהנוסח הרוסי הקַיָם. יש חוקרים, הדוחים מקוריות המכתב (אבל לא את עתיקותו) מפני הסתירה בתאריכים: אולג־הלנו מת, לפי המקובל, ב 912, ורומנוס מלך ב 919. אולם רומנוס היה שותף לקונסטנטין Ⅶ, שמלך ב 912, וכוזרי רחוק שכתב, כמובן, כמה שנים אחרי המעשה, בימי רומנוס – מה פלא שיחס לו מעשי קודמו ושותפו לכתר? אגב, דיוק תאריך מותו של אולג אינו נעלה מכל ספק. וגם מהאגדה הרוסית נכּר שהוא מת בודד ועזוב, ומסבות מותו לא היו נהירות ליושבי קיוב.

רוּסִים וּוָרֶנְגִּים היו סקנדינבים שהשתלטו על הסְלָבִים בנוֹבְגוֹרוֹד ובקִיוֹב.

הָלָגוּ, רוסי, נסיך קיוב בתחלת המאה העשירית: ברוסית־ אוֹלָג.

אֲלָנִים – אִירָנִים; האוֹסָטִינִים בקוקז הם צאצאיהם.

פֶּצֶ’נָגִים – שבט תורכי.

חַגַן – מלך בתורכית הקדומה, והוא תואר מלכי כוזר.

דּוּנָא־ הנהר דונאי.

פִין־ פינים.

סֶוֶר־ סְלָבִים צפוניים.

תַּנַת־ הנהר דוֹן(התחתון).

סֵרִיר־ דַּגֶסְטַן.

ים גַרְגַן־ ים כּוזר, עתה הים הַקַּסְפִּי.

אִילְמֶר־ אִילְמֶן: סְלָבִים מסביבות האגם אילמן.

אֶרִיס־ מוֹרְדְבָה, עם אוּגְרוֹ־פִינִי.

אתִּיל־ ווֹלְגַה, וגם שם בירת כּוזּר.

רוֹמָנוֹס לֶקַפֶּן – קיסר בִיזַנְטִיָה, 919־44; ביתו מֻקְדּוֹנִי –על כן, אולי, קוֹרא בעל המכתב הכוזרי לביזנטים –מקדונים.

רוֹמָא, רוּם –ביזנטיה.

סַמְכֶּרֶץ, ברוסית (לפנים) טְמוּטַרַקַן – עיר במפרץ קָרְץ'.

פָּסֵחַ – כך מנוקד השם בדברי הימים א' ד' 12; נחמיה ג' 6 ועוד.

וִיקִינְגִּים – שודדים וכובשים סְקַנְדִינַבִים.

ווֹטָן (בגרמנית: אוֹדִין) אבי הפמליא של מעלה באגדות הסקנדינבים.

תּוֹר – בנו, אל הרעם.

טִיר – בן ווטן, גבור מלחמה.

האש היונית, שקלעו הביזנטים בימים ההם במלחמה, היתה תרכובת של גפרית, מְלַחַת וזפת. הנפגעים לא יכלו לכבותה במים – הדבר הזה הפיל אימה על שבטי הנודדים, המתפרצים אל גבול ביזנטיה.

---

הַחַשָּׁאשִׁין

מאת

אהרן ראובני

כָּפוּת יָדָיו, רַגְלָיו, רָתוּק אֶל קִיר,

מֻטָּל חָלִיל עַל אֲדָמָה קָשָׁה.

דְּמָמָה סָבִיב, אֵין קוֹל וְאֵין אִוְשָׁה.

גַּם אוֹר חַמָּה, בַּתָּא הַמַּרְתְּפִי, מַחֲוִיר.

וְרַע לוֹ, רָע… אֵין כֹּחַ עוֹד לָשֵׂאת.

יוֹדֵעַ הוּא כִּי שַׁעְתּוֹ קְרוֹבָה.

גּוּפוֹ שָׁבוּר… קֻצְּרוּ חַיָּיו בְּלֹא עֵת.

הָהּ, אֵיךְ עִנּוּ אוֹתוֹ – בִּזְדוֹן הַתַּאֲוָה!

אָזְנוֹ קָלְטָה פְּסִיעוֹת וְלַחַשׁ חֲרִישִׁי:

“הַסְכֵּת, חָלִיל, וּשְׁמַע, וְאַל תִּירָא!”

חָלִיל נִרְעַד: "אַתָּה? אַתָּה, אִישִׁי?

הֱיֵה בָרוּךְ!… בָּאֲפֵלָה הָיְתָה אוֹרָה."

דַּרְוִישׁ קָרַב בַּלָּט, עָמַד כְּמִין סִכּוּת,

אֵשׁ עֹז וְקֶסֶם בְּעֵינָיו. בְּנִיד פָּנִים

רָמַז לוֹ: “דֹּם!” – וְלַהַט שֶׁל דְּבֵקוּת

נִדְלַק בִּפְנֵי־חָלִיל הַמְעֻנִּים.

לִבּוֹ מָלֵא דִיצָה, מָלֵא אֵימִים.

הוּא מְגַמְגֵּם, דּוֹבֵב, פוֹצֵר, שׁוֹאֵל:

"אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת… הוֹי, חַסַן, בָּא יוֹמִי…

אַתָּה, רַבִּי, שֶׁאֵין כָּמוֹךָ בַּתֵּבֵל…

"רָחוֹק הוּא מָעֻזֵּנּו, אֲלָמוּת,

קֵן־נְשָׁרִים מֵעַל הָרִים פְּסוּסִים…

הֲלֹא תִזְכֹּר דְּבָרֶיךָ: "אִם לָמוּת

אֵינְךָ יָרֵא – לֵךְ אַחֲרַי וְשִׂים

"אוֹתִי מִבְטַחֲךָ; וְכָל אֲשֶׁר יִתְאַו

לִבְּךָ, לְךָ יִהְיֶה". – וְאָז עָלַי

פֵּרַשְׂתָּ – הוֹי, אַדִּיר! – כָּנָף

גְּדוֹלָה, וְטַסְנוּ שְׁנֵינוּ… אַלְלָי:

"גָּדוֹל שִׁבְרִי!… מַה טּוֹב הָיָה לִי אָז,

מְקוֹם הוּבֵאתִי – עֵדֶן, גַּן פְּלָאוֹת!

הַכֹּל שִׂמַּח לִבִּי, רוּחִי עָלָז:

שִׁירָה, מִשְׁתֶּה, הַחוּרִיּוֹת וְהַמְּחוֹלוֹת.

"הוֹי, לָמָּה זֶּה הוֹרַדְתָּ אוֹתִי

מִשְּׁמֵי־סַפִּיר אֶל חשֶׁךְ וְאֶל קֹר,

אֶל יְסוּרִים קָשִׁים, אֶל בּוֹר תַּחְתִּי?

נָתַתָּ חֶרֶב בְּיָדָי, צִוִּיתָ: דְּקֹר

"אִישׁ זֶה, וְזֶה וָזֶה הֲרֹג!

אָמַרְתָּ: אֵין אֱנוֹשׁ יָכוֹל לָבוֹא

אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא; וְאֵין יַחֲרֹג

מֵחֹק קָדוֹשׁ… כִּי שָׁם הוּא הַמָּבוֹא

"אֶל זְבוּל הָעֶלְיוֹנִים. וְרַק אֲנִי –

רַק לִי, לְעַבְדְּךָ, נִשְׁבָּעְתָּ

לִגְאֹל אוֹתִי מִזֶּה וְאֶל גַּנִּי

לַהֲשִׁיבֵנִי… הָהּ, עֲשֵׂה זֹאת עָתָּה!

"בִּי אֲדוֹנִי, אַל תְּחַיֵּיִני… אָל!…

חֶפְצִי אֶחָד: אֶל גַּן־חִשְׁקִי לָשׁוּב."

חִיּוּךְ חָלַף עַל פְּנֵי הַבָּא, צֵל קָל,

וּמַבָּטוֹ הֶחָד, מַבָּט עַכְשׁוּב

נִכְנַס אֶל לֵב חָלִיל, נָקַב מֹחוֹ…

וּכְבָר הוּא שָׁם – בָּרִיא, מָלֵא אוֹנִים;

פָּנָיו קוֹרְנוֹת מֵאשֶׁר, נִצְהֲלָה רוּחוֹ…

כָּרַע הָאִישׁ – וְאֶצְבְּעוֹת־פְּתָנִים

קְרַבוֹת, פְּרוּשׂוֹת, אֶל גְּרוֹן חָלִיל לְאַט…

וְחַסַן קָם, נִזְקַף, הִבִּיט אֶל הַגּוּפָה.

צְחוֹק חֲרִישִׁי טָעוּן אוֹתוֹ מַבָּט;

שְׂפָתָיו נָעוֹת וּלְשׁוֹנוֹ רָפָה:

"נִשְׁמַעְתָּ לִי, חָלִיל? הָיִיתָ חֵץ

רַק חֵץ יָרוּי, וְאָנֹכִי קַשָּׁת.

נִשׁבַּרְתָּ – כְּלִי אֵין־חֵפֶץ… בָּא הַקֵּץ…

לֹא, חַסַן לֹא עָזַב וְלֹא נָשָׁת!

"טוֹב מַתָּ, הוֹי, חָלִיל, קַל וּמַהֵר.

אַךְ רַע חָיִיתָ, הוֹ – כִּכְלִי שָׁמוּט…

וְאָנֹכִי – הָרֹאשׁ, הָעַז וְהַזּוֹהֵר –

אֶחְיֶה כְּמוֹ אֵל וּכְמוֹ תוֹלָע אָמוּת."

---

עַל יַרְדֵּן־יְרֵחוֹ

מאת

אהרן ראובני

בְּעַרְבוֹת בְּנֵי־מוֹאָב

הוּא שָׁקַט – הַנָּהָר הַסּוֹרֵר, הַשּׁוֹבָב.

הוּא שָׁכַךְ, הוּא רָפָה – פֶּלֶג נַחַל תָּמִים;

הַגַּלִּים – רַק אַדְוָה – זוֹחֲלִים כְּחוֹלְמִים;

שִׁרְיוֹנוֹ הָרָחָב מַעֲלֶה חֲלֻדָּה,

נָע לְאַט וּמוֹרִיק עַל חֲזֵה הַפְּלָדָה,

וּמַסְתִּיר מֵעֵינֵי הָעוֹבֵר לְתֻמּוֹ

אֶת הָרַהַב־הַצָּר, הַמְקַנֵּן בִּתְהוֹמוֹ –

זֶרֶם פֶּרֶא, חוֹתֵר אֶל הַיָּם בְּעֶבְרָה,

בְּמֵעָיו סְעָרָה דוֹמְמָה וְקָרָה:

זֶרֶם קֹר, הַמַּקְפִּיא אֶת בִּרְכֵּי הַשַּׁיָּט,

הָעוֹלֶה אֶל לִבּוֹ וְחוֹדֵר בּוֹ אַט־אָט,

וְאוֹסֵר זְרוֹעוֹתָיו בְּכַבְלֵי כְּפוֹר וָקֶרַח

בְּצָהֳרֵי יוֹם תַּמּוּז – בְּשִׁלְהֵי הַיֶּרַח. אָז יַטֶּה הַשּׂוֹחֶה צַוָּארוֹ הַמָּתוּחַ

וְיִשְׁלַח אֶל הַחוֹף מֶבָּטוֹ הַדָּלוּחַ,

בּוֹ יַבְהִיקוּ זִיקוֹת – נֹגַהּ רַעַד לָבָן –

וְיָנוּעוּ צְלָלִים מוּזָרֵי־הַגָּוָן…

מִי בָּקַע מֵהַתֹּהוּ, אִלֵּם, וַיִּתְעָל?…

מִי, כָּבֵד, אֶל הַתֹּהוּ יָרָד?…

וּמֵעָל? –

שׁוּב מוֹרִיק הַשִּׁרְיוֹן, נָע לְאַט, בְּשַׁלְוָה,

שׁוּב שׂוֹחֶקֶת עַל פְּנֵי הַנָּהָר הָאַדְוָה

וּמְכַסָּה בִּצְחוֹקָהּ – מֵעֵין זָר – אֶת הַפַּחַד

הָאָיֹם, הָרוֹבֵץ וְאוֹרֵב לוֹ מִתָּחַת…

אֶל אוֹתָהּ שְׂפַת יַרְדֵּן, בְּאוֹתוֹ יוֹם שָׁרָב,

בָּאוּ שְׁנֵי נוֹדְדִים – בֶּדָוִים – בְּנֵי עֲרָב,

וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם: – אֵי־מָקוֹם לַחֲנוֹת

עַד יֵרֵד חֹם הַיּוֹם? – וַיִּרְאוּ דְּפָנוֹת,

אֲשָׁלִים עֲנֵפִים, – יְרִיעוֹת רְקוּמוֹת –

יְרֻקּוֹת־אֲפֵלוֹת… בְּאַלּוֹת עֲקֻמּוֹת

הֵם חָבְטוּ פֹּה וָשָׁם קוֹץ וָחוֹחַ מַמְאִיר,

וְאַחַר הִשְׁתַּטְּחוּ חֲרִישִׁים – סֹךְ טָמִיר!

שָׁם שָׁכְבוּ, הֶאֱזִינוּ זִמְרַת הַזִּרְמָה

הַנּוּגָה, הַנִּצְחִית, וּלְקוֹל זִמְזוּמָהּ

הֵם צָפוּ הַנָּהָר, הָעוֹבֵר וּפוֹלֵחַ

אֶת דַּרְכּוֹ בֵּין גְּדוֹת רֶפֶשׁ וְעֹבֶשׁ פּוֹרֵחַ;

אֶת שִׂיחָיו, רְתָמָיו, אֶת קָנָיו הַגְּמִישִׁים;

אֲצוֹתָיו – עִשְׂבֵי מַיִם דַּקִּים וּקְלוּשִׁים,

שְׁמוּטֵי־הַצַּוָּאר וּפְרוּשֵׂי־הֶעָלִים,

הַנָּדִים־לֹא־נָדִים עַל כִּתְפֵי הַגַּלִּים,

הַשַּׁחִים וְקָמִים – וְעוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם;

לְטָאָה עַפְרוּרִית, מְטַפֶּסֶת דּוּמָם

בֵּין קִמְטֵי עֵץ עָבֶה – הִיא עַצְמָהּ קֶמֶט דַּק,

שֶׁיָּקַע מִגִּזְעוֹ הָעַתִּיק, הַנִּסְדָּק…

נֶעֶלְמָה… רַק הָאֹזֶן תִּקְלֹט הָאִוְשָׁה:

כְּנָחָשׁ בִּזְנָבָהּ כִּשְׁכְּשָׁה, קִשְׁקְשָׁה…

הֵם נָחִים, נְפֵשִׁים. הָאֶחָד – אִישׁ־זָקֵן,

מַרְגְּלוֹת עֵץ מֵצַל הוּא עָשָׂה לוֹ כַּקֵּן,

כְּמַצָּע לְגֵווֹ הָרָזֶה, הַכָּחוּשׁ,

שֶׁהִשְׁחִיר – מְרֻפָּשׁ וְשָׁזוּף וְנָחוּשׁ, –

כִּכְתָנְתּוֹ הַגַּסָּה, הַבָּלָה, כִּמְעִילוֹ,

שֶׁהָיָה – מִי יוֹדֵעַ! – אוּלַי בֶּן־גִּילוֹ…

לְמָתְנָיו חֲגֹרָה וְחָזֵהוּ חָשׂוּף –

בּוֹ פְּקָעוֹת לְבָנוֹת תְּשַׂגְשֵׂגְנָה כַּסּוּף.

הַשֵּׁנִי – עוּל־יָמִים, אַךְ חָסֹן וּמָהִיר,

מֶבָּטוֹ – חֹד פִּגְיוֹן, וּבְלִבּוֹ הַצָּעִיר

כְּבָר רוֹקֵם שַׂר הַיְקוּם רִקּוּמוֹ הַפִּלְאִי,

זֶה שֶׁל אשֶׁר־תּוּגָה – כֹּה עָדִין, כֹּה פִּרְאִי…

גְּבַהּ־קוֹמָה הַבָּחוּר, שְׁחֹר־שֵׂעָר וְגָמִישׁ,

הוּא כֻּלּוֹ כְּקָפִיץ, אֶגְרוֹפוֹ כְפַטִּישׁ.

תַּאֲבוֹן הַחַיִּים הָרִאשׁוֹן… אֵשׁ־רָעָב

תְּנוֹצֵץ בְּעֵינָיו, תֶּהֱמֶה בְּמֵעָיו…

הוּא נִרְדַּם, נִים לֹא נִים, כְּכַלְבּוֹ, זֶה עַבְדּוֹ,

הַשּׁוֹמֵר צֹאן אָבִיו, וְעָשְׁרוֹ, וּכְבוֹדוֹ.

בַּחֲלוֹם, וְהִנֵּה הוּא נוֹהֵג גְּמַלָּתוֹ.

וּפִתְאוֹם הִתְנַעֵר וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ,

אַךְ לֹא זָז וְלֹא נָע – רַק פָּקַח בְּעָרְמָה

קְצֵה עֵינוֹ: גַּנָּבִים? בְּנֵי נָקָם? מִי וָמָה?

שֶׁקֶט, חֹם. וְהַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹם הַשָּׁמָיִם;

בְּנוֹת קַרְנָיו מִשְׁתַּקְּפוֹת בִּירֹקֶת הַמַּיִם,

בְּחֶלְקָם הַכֵּהֶה, הַנּוֹזֵל וְהַקָּר.

וְהָאָרֶץ סָבִיב – כָּל אוֹתָהּ הַכִּכָּר

רַחֲבַת הַיָּדָיִם, חוֹלוֹת וּגְבָעוֹת –

שׁוֹמֵמָה; רַק רוּחוֹת זִלְעָפוֹת בָּהּ תּוֹעוֹת.

הָרוֹעֶה מְכַסֶּה בִּמְעִילוֹ הַיָּשָׁן

כַּף רַגְלוֹ הַכְּווּיָה בְּשַׁלְהֶבֶת־כִּבְשָׁן,

הַשּׁוֹפַעַת מִלְמַעְלָה, מִלֵּב הַחַמָּה –

וְשֵׁנִית הוּא שׁוֹקֵעַ בְּחֵיק הַתְּנוּמָה.

כָּךְ שָׁכְבוּ עַד עֲרֹב. אָז יָשְׁבוּ וְרָאוּ:

רַד הַיּוֹם בַּמִּישׁוֹר וּבָהָר הִשְׂתָּרְעוּ

רְצוּעוֹת שֶׁל צְלָלִים, לְשׁוֹנוֹת זוֹחֲלוֹת,

אֲפֵלוֹת וּקְרִירוֹת, לוֹקְקוֹת הַחוֹלוֹת.

רוּחַ קַל, בֶּן־הָרִים, בַּבִּקְעָה יְנַשֵּׁב,

רוּחַ־נֶשֶׁף מֵצֵן: עֵת לִסְעֹד אֶת הַלֵּב!

אָז יוֹצִיא כָּל אֶחָד מְעִמְקֵי אַמְתַּחְתּוֹ

תְּאֵנָיו הַיְבֵשׁוֹת וְיֹאכְלֵן עִם פִּתּוֹ –

בְּהַשְׁקֵט, בְּבִטְחָה – מִי יַרְגִּיז מְנוּחָתָם?

שֻׁלְחָנָם, מִשְׁכָּבָם – אֲדָמָה זוֹ תַּחְתָּם.

צְעָדִים?… הָס!… מִי שָׁם?… דֹּם עָמְדוּ הַפִּיּוֹת,

דֹּם עָמְדוּ הָעֵינַיִם – נוֹקְבוֹת הַקְּלִיעוֹת –

סְבַךְ עֲצֵי הַיַּרְדֵּן… מִי הַהֵלֶךְ הַבָּא?

אַךְ הָאִישׁ הַקָּרֵב וְעוֹבֵר לֹא נֶחְבָּא.

הוּא יָרַד אֶל הַמַּיִם, עָיֵף וּמַזִּיעַ,

לֹא הִבִּיט לִצְדָדִים וּמִלָּה לֹא הִבִּיעַ

הִתְפַּשֵּׁט וְטָבַל בַּנָּהָר הַנִּרְדָּם.

וְגוּפוֹ הָרָטֹב מְבַצְבֵּץ, אֲדַמְדָּם,

בֵּין חוֹפֵי הַיַּרְדֵּן, מִתְנוֹעֵעַ בְּעֶרֶשׂ

שֶׁל גַּלִּים מַכְסִיפִים וּשְׂרִידֵי פַז הַחֶרֶס.

הַזָּקֵן שָׂם יָדוֹ בְחֵיקוֹ הַשָּׂעִיר,

הִתְגָּרֵד לְאִטּוֹ וְאָמַר לַצָּעִיר:

– אִישׁ תֻּרְכִּי הוּא – אָכֵן, אִישׁ צָבָא מִירִיחוֹ,

מִמַּחֲנֵה עוֹתְמַנִּים הוּא… וּמַה בְּמֹחוֹ?… –

– שׁוּר, סָבָא! – וְאָמְנָם, מֶה הָיָה לַשּׂוֹחֶה?

אֵין הוּא שָׁט עוֹד – נִסְחָף, מִתְרוֹמֵם וְשׁוֹחֶה,

וּמַכֶּה בְיָדָיו הַנִּרְפּוֹת כְּעִוֵּר

עַל הַמָּיִם. גּוּפוֹ מִתְכַּוֵּץ, מִשְׁתַּבֵּר.

הָעֵינַיִם – גְּדוֹלוֹת, סוֹבְבוֹת בְּקִנָּן,

כְּאִלּוּ תְקָרֵצְנָה תָּנֹסְנָה… לְאָן?

הוּא עוֹדוֹ נֶאֱבָק, נֶאֱבָק וְשׁוֹקֵעַ…

כַּבָּרָק הֶעָנָן – כֵּן חוֹתֵךְ וּבוֹקֵעַ

אֶת מֵימֵי הַנָּהָר הָרוֹעֶה הַצָּעִיר.

אֶת הָרְאִי הַקּוֹפֵא מְחַלְחֵל וּמֵעִיר…

הוּא חוֹצֶה אֶת הַזֶּרֶם. זְרוֹעוֹ כַּמָּשׁוֹט,

הוּא כֻּלּוֹ כְּעַכְנָה מִתְפַּתֶּלֶת, כַּשּׁוֹט

הָרוֹטֵט בָּאֲוִיר. וּכְחֵץ מִנִּי קֶשֶׁת

הוּא פּוֹרֵץ לוֹ דַרְכּוֹ – וְעֵינוֹ מְבַקֶּשֶׁת

הַמָּקוֹם זֶה עַתָּה צָף רֹאשׁוֹ שֶׁל הַזָּר

וְהַגַּל הֱצִיפוֹ בִּצְעִיפוֹ הַמָּשְׁזָר…

אַחֲרָיו הוּא צוֹלֵל – אֲחָזוֹ וּסְחָבוֹ

אֶל הַחוֹף שָׁם חִכָּה לוֹ, בְּלִי־נוֹעַ, סָבוֹ –

וּשְׁנֵיהֶם הֲפָכוּהוּ, גָלֹל וְהָפֹךְ,

עַד נִנְעַר וְיָשַׁב וּמִלֶּל־מָה, נָבוֹךְ,

וְעָמָד… הֲיָשׁוּב יְדַבֵּר אוֹ יַחְדֹּל?

מִי יִשְׁמַע לְשׁוֹנוֹ, זוֹ לְשׁוֹן אַנַדּוֹל

הָרְחוֹקָה, הַגְּרוֹנִית, הַמּוּזֶרֶת?… וּכְבָר

הָאוֹרֵחַ קָרוּא, כְּמִנְהַג הַמִּדְבָּר,

לֶאֱכֹל מִפִּתָּם. הוּא נִגָּשׁ וְיוֹשֵׁב

וְתוֹקֵעַ שִׁנָּיו, וְטוֹרֵף כִּזְאֵב,

כְּאֶחָד הָרָעֵב זֶה יָמִים וִירָחִים;

לֹא לָעַס – הוּא שִׁסַּע וּבָלַע נְתָחִים…

אַךְ כִּלָּה לֶאֱכֹל, וְשָׂבֵעַ, מִיָּד,

בְּלֵאוּת – כְּמַבְרִיא – אֶל הַמַּיִם יָרַד

וְשָׁתָה, מִשְׁתַּטֵּחַ, רוֹבֵץ וְשׁוֹתֶה,

כִּמְכַבֶּה תַּבְעֵרָה, כְּשׁוֹטֵף אֵשׁ תָּפְתֶּה.

וְהַשְּׁנַיִם שָׁכְבוּ שָׁם – מְקוֹם הִשְׂתָּרְעוּ,

הֵם עִשְּׁנוּ בְּשׁוּבָה וְעֵינָם לֹא גָרְעוּ

מֵהָאִישׁ הַנָּכְרִי שֶׁנָּכֹף וַיִּקֹּד

אֶל מֵימֵי הַיַּרְדֵּן, – וַיִּשַּׁח עַד מְאֹד…

וְעַרְבוֹת הַיַּרְדֵּן הֵן גַּם הֵנָּה שַׁחוֹת,

מוֹרִידוֹת רָאשֵׁיהֶן נְמוּכוֹת־נְמוּכוֹת.

הַגַּלִּים לוֹקְקִים אֶת כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶן.

הַגַּלִּים מְחַבְּקִים־מִתְרַפְּקִים עֲלֵיהֶן:

לְקִיקָה – לְחִיכָה, נְשִׁיקָה – נְשִׁיכָה,

הַקּוֹרַעַת מִבְּשַׂר הָאִילָן חֲתִיכָה

וְהַשֶּׁטֶף שׁוֹטְפָהּ… פֵּרוּרִים, פֵּרוּרִים,

רְגָבִים רְטֻבִּים נִבְקָעִים נִגְרָרִים,

וְיוֹרְדִים בַּהֲמוֹן מַפָּלִים וּשְׂרִידִים

אֶל הַיָּם הַקּוֹפֵא בְבִקְעַת הַשִּׂדִּים.

הַנָּהָר מַעֲרֶה מַרְגְּלוֹת הָעֵצִים,

מְעַרְעֵר שָׁתוֹתָם. לְחִנָּם נִנְעָצִים

בְּצִפֹּרֶן נִרְפֶּה בַּקַּרְקַע הַזּוֹחֶלֶת,

בֶּחָצָץ הֶחָלָק, הַנִּגָּר… אֵין תּוֹחֶלֶת!

הֵם נוֹטִים־נְמוֹטִים, הֵם שׁוֹקְעִים עוֹד וְעוֹד,

הֵם יִפְּלוּ, הֵם יֵרְדוּ, – וְיָרוֹד וּמָעוֹד

עִם הַזֶּרֶם בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ שִׁיבָה…

הָאָדָם שֶׁשָּׁתָה לֹא חָדַל עַד הִרְוָה

צִמְאוֹנוֹ הַלּוֹהֵט, שֶׁעִנָּה אֶת קְרָבָיו

כָּל הַיּוֹם הָאָרֹךְ – יוֹם עָמָל וְשָׁרָב.

הוּא הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ מֵעַל שְׂפַת הַנָּהָר

הַלַּחָה, הַתְּחוּחָה, שֶׁעָלֶיהָ גָהַר,

וְהִקְשִׁיב־לֹא־הִקְשִׁיב אֶל הַקּוֹל הֶעָצוּר

שֶׁעָלָה מִמְּצוּלוֹת – מֵעָמְקָן הַנָּצוּר –

וּפָשַׁט בַּחֻרְשָה, וְהָלַךְ וְגָבַר,

וְהָיָה כְּאוֹרֵב לוֹ – אוֹרֵב לוֹ מִכְּבָר…

אַךְ הִנֵּה הִתְנַעֵר, הִתְרוֹמֵם – וּפִתְאֹם

מָעֲדוּ קַרְסֻלָּיו וַיִּגְלֹשׁ אֱלֵי תְּהוֹם,

כְּעוֹפֶרֶת צָלַל… וְהָיָה כַּחֲלוֹם…

וְנִדְמָה, כִּי מִלְּמַטָּה עָלוּ אֶל הָרֹם

שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת שׁוֹקְקוֹת… וְרַגְלַיִם פְּרוּעוֹת

עַל הַמַּיִם הִכּוּ שְׁתֵּי מַכּוֹת נוֹרָאוֹת…

וַיִּשְׁקֹט הַיַּרְדֵּן וְהָיָה כְּמַרְאָה:

כֹּה נִרְגָּע, כֹּה מַרְגִּיעַ – דָּבָר לֹא קָרָה!

עַל חָזֵהוּ רוֹקְדוֹת בְנוֹת־גַּלִּים שׂוֹחֲקוֹת –

מַה יוֹדְעוֹת הַתְּמִימוֹת בִּתְּהוֹמוֹת עֲמֻקּוֹת?

פְּנֵי הָעֶלֶם חָוְרוּ. הוּא פָּסַע רַק פְּסִיעָה

וְעָמַד כַּהֲלוּם בִּעוּתִים וּתְהִיָּה.

– הוֹי, סָבִי! – הוּא גִמְגֵּם. – אֵיךְ זֶה? מַה

זֶּה? – טָבַע! –

וְהַקּוֹל שֶׁיָּצָא מִגְּרוֹנוֹ שֶׁל סָבָא

כֹּה מוּזָר, כֹּה נוֹקֵב… וְעֵינוֹ הַחַדָּה

לֹא תֶחְדַּל מִמַּשֵּׁשׁ הַזִּרְמָה הַנָּדָה.

אַךְ קָרִים, עֲכוּרִים וּסְגוּרִים פְּנֵי שְׁאוֹל.

– כָּךְ נִגְזָר! – שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת… אֵין

לִשְׁאֹל!

הַצָָּעִיר מְלַחֵשׁ וְעוֹנֶה: – כַּךְ נִגְזָר… –

וְעֵינָיו אֱלֵי תְּהוֹם שֶׁבָּלְעָה אֶת הַזָּר…

דֹּם עוֹמֵד הַזָּקֵן, הוּא כְּפֶסֶל כֵּהֶה,

מֶבָּטוֹ הַנִּצָּב מִתְמַהְמֵהַּ־תּוֹהֶה.

הוּא עוֹדוֹ כִּמְחַכֶּה… וְהַיּוֹם כְּבָר רָפָה,

צִלְלֵי בֵּין־עַרְבַּיִם עַל פְּנֵי הַשָּׂפָה –

שְׂפַת יַרְדֵּן הַקּוֹדֶרֶת, בּוֹדֶדֶת, נִדָּחַת.

וּמִתַּחַת – בָּעֹמֶק, בָּאֹפֶל – מִתָּחַת…

לֵב הַנַּעַר – צִפּוֹר מְפַרְפֶּרֶת בִּכְלוּב,

וְאָזְנוֹ תַּאֲזִין קוֹל סָבוֹ הַנָּבוּב:

– מַה יֵּדַע הָאָדָם? מַה יָבִין הַפּוֹתֶה?

כַּךְ נִגְזַר, בְּנִי, מֵרֹאשׁ – שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה

טֶרֶם בָּא וְטָבַע – זֶה הָאִישׁ מִירִיחוֹ…

וְהַזֶּרֶם, הוֹי, בְּנִי!… – מְשָׁכוֹ מְשָׁכוֹ…

הֵם הָלְכוּ מִקִּנָּם נֶחְפָּזִים, דּוֹמְמִים,

דֶּרֶךְ לַיְלָה וְחוֹל – גִּבְעוֹת־חוֹל שׁוֹמְמִים –

וּשְׁנֵיהֶם נִשְׁמְרוּ מֵהַבִּיט לְאָחוֹר,

וְהִבִּיטוּ: הַחֹרֶשׁ סָמָר וְשָׁחוֹר…

וְהוֹסִיפוּ לָנוּס, כְּנָסִים מֵאָדָם –

מֵהַחוֹף הַשָּׁקֵט, הַשָּׁלֵו, הַנִּרְדָּם.

---

חָאג' מוּסָא

מאת

אהרן ראובני

לַשָּׁוְא הוּא שָׁכַב וְאָרַב וְחִכָּה –

רֵיקָה כָּל הָאָרֶץ, רֵיק דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ.

נִגְרַע מַזָּלוֹ. זֶה שָׁעָה אֲרֻכָּה

יִסֹּב כָּאן, יָגֵעַ, אֵין צֵל, אֵין כָּל הֵלֶךְ.

פְּנֵי מוּסָא הֶחֱשִׁיכוּ וְרָפוּ יָדָיו.

"אַלְלָהּ! – הוּא דוֹבֵב. – אֵיךְ שָׁכַחְתָּ עַבְדֶּךָ?

אֲהָהּ! הֲיַגִּיעַ קוֹלִי זֶה עָדָיו?

חָנֵּנִי, אֵלִי – כָּל יָמַי אֲהוֹדֶךָ!

"אֶל מֶכָּה עָלִיתִי מִקְּצֵה מַעֲרָב,

עָבַרְתִּי צִיָּה צְחִיחָה וְלוֹהֶטֶת,

שָׂבַעְתִּי צִנָּה וְצָמָא וְשָׁרָב;

נָשַׁקְתִּי לְכַּעְבָּה בְּלֵב מָלֵא רֶטֶט."

מֵרֹב כַּעְסוֹ וְשִׂיחוֹ – כְּמוֹ נִרְדָּם.

אַךְ עוֹד נְטוּיָה הִיא אָזְנוֹ וְקַשֶּׁבֶת.

“מִי שָׁם עַל הַדֶּרֶךְ? דּוֹמֶה שֶׁאָדָם”.

עֵינוֹ שֶׁל הֶחָאג' נִפְקְחָה וְעוֹקֶבֶת.

פַּלָּח דַּל־בָּשָׂר, בִּמְעִיל מְטֻלָּא,

צוֹעֵד לְאִטּוֹ, אַלָּתוֹ עַל כְּתֵפָיִם.

יָדָיו אוֹחֲזוֹת בְּקַצְוֵי הָאַלָּה;

תּוֹפֵחַ שַׁרְווּל מִיָּמִין כְּמוֹ כְּנָפָיִם.

“שׁוֹטִים! הֵם טוֹמְנִים אֶת כַּסְפָּם בְּשַׁרְווּל”.

הֶחָאג' הִסְתּוֹבֵב וְסָקַר אֶת הַדֶּרֶךְ,

הָעֵמֶק, הָהָר, הַמֶּרְחַב – עַד הַגְּבוּל.

אַחַר הִתְכּוֹפֵף וְכָרַע עַל הַבֶּרֶךְ,

כּוֹנֵן אֶת רוֹבֵהוּ: “עֲדַיִן רָחוֹק”.

עָרִיק מִלִּגְיוֹן הַזָּרִים, הוּא יוֹדֵעַ

לִקְלֹעַ יָפֶה וְלִפְגֹּעַ כַּחֹק.

זָז פֶּשַׂע חָאג' מוּסָא, גָּחַן כְּמוֹ צְפַרְדֵּעַ.

וּפֶתַע קוֹל רַעַם דְּמָמָה זוֹ פָלָח.

מִסֶּלַע אֶל סֶלַע גּוֹהָא מִתְגַּלְגֶּלֶת.

גָּנַח וְצָנַח עַל אַפָּיו הַפַּלָּח;

שְׁלוּלִית אֲדֻמָּה אֵצֶל פִּיו מִתְעַגֶּלֶת.

חָאג' מוּסָא הֵגִיחַ, אָץ־רָץ אֶל טַרְפּוֹ;

תָּפַס שַׁרְווּלוֹ – מְנַעֵר וּמֵנִיעַ:

כִּיס־מֶלַח גּוֹלֵשׁ וְיוֹרֵד אֶל כַּפּוֹ.

יוֹרֵק הַשּׁוֹדֵד: “הָהּ, חֲבָל עַל קָלִיעַ!”

שירים – חלק ד

מאת

אהרן ראובני

---

ארץ אבות

מאת

אהרן ראובני

ארץ אבות

מאת

אהרן ראובני

---

הַסֶּלַע

מאת

אהרן ראובני

עַתִּיק הוּא הַגָּן, סְבַךְ עֵצִים וְשִׂיחִים.

רוֹגֵעַ. שָׁמַיִם וָאָרֶץ נָחִים.

אֵין רַחַשׁ, אֵין הֶגֶה, וּמַחְשְׁבוֹתַי

נָמַסּוּ כֻּלָּן. סֶלַע זֶה מְרַאֲשֹׁתָי

בּוֹדֵד וְשָׁקוּעַ בַּגַּן הַשָׁמֵם;

עַד־נֶצַח – רוֹאֶה, מַאֲזִין וְדוֹמֵם.

שְׁלוּחוֹת־הָאַלּוֹן הַפְּרוּשׂוֹת לֹא נָעוֹת.

צִלָּן מַחֲסֶה לִי… זוֹרְמוֹת הַשָּׁעוֹת.

בָּא נֶשֶׁב קַלִּיל, הָעֵצִים לוֹחֲשִׁים;

נָמִים וְזָעִים, מִנַּיָּדִים הָרָאשִׁים.

מִבֵּין עֳפָאִים מִתְבַּהֵק וְסוֹרֵחַ –

כְּמוֹ שֹׁבֶל־עָבָר שֶׁנִּשְׁכַּח – בְּדַל־יָרֵחַ.

לֹא זָר לִי הַסֶּלַע הַזֶּה מְרַאֲשֹׁתָי;

עָלָיו הִשְׂתָּרְעוּ גַּם אֲבוֹת אֲבוֹתַי.

"קָשֶׁה אָנֹכִי, – הוּא נוֹהֵם, – כֵּן, זָקַנְתִּי,

הָקְשִׁיתִי מִזֹּקֶן. דּוֹרוֹת פֹּה יָשָׁנְתִּי,

עִדַּן עִדָּנִים… וּלְנֶגֶד עֵינָי

הָאָרֶץ נָשַׁמָּה וְגָלוּ בָנָי.

הָעִיר, הַהֵיכָל – עֲרֵמוֹת אֲבָנִים…

זוֹכֵר אָנֹכִי: לְפָנִים לְפָנִים

הָיוּ אֹהָלִים סְבִיבוֹתֵינוּ תְּקוּעִים;

אֵלַי אֲבוֹתֶיךָ לָנוּחַ בָּאִים.

עָבְרוּ עִדָּנִים – הֵי! צָמְחוּ חֲצֵרִים,

חוֹמוֹת, מְעוֹנוֹת… עַד שֶׁבָּאוּ זָרִים…

לָנוּס? לַעֲזֹב? אֲבוֹתֶיךָ עָזָבוּ;

נָפוֹצוּ מֵעֵבֶר לַיָּם וְלֹא שָׁבוּ.

אֲנִי לְבַדִּי פֹּה נוֹתַרְתִּי… וְאֵיךְ –

אֵיכָה זֶה אָנוּעַ וְאָנָה אֵלֵךְ?

מֵאָז עֲרִירִי אָנֹכִי, וְגַבִּי

מִזֹּקֶן הָקְשָׁה, הִתְקַפֵּא גַּם לִבִּי…

דּוֹרוֹת נְסוֹגִים לְאָחוֹר. אָנֹכִי

לֹא זַזְתִּי מִזֶּה! נְסִיגָה לֹא רוּחִי!…"

– סַלְעִי! מֵרָחוֹק בָּאתִי הֵנָּה, לֹא נָחְתִּי

הִכַּרְתָּ אוֹתִי; גַּם אֲנִי לֹא שָׁכָחְתִּי.

קְסוּמִים לֵילוֹתֵינוּ, עוֹטֵי הוֹד וָרָז;

רוֹמְזִים כּוֹכָבֵינוּ אֵלֵינוּ, כְּמוֹ אָז;

וְקוֹל הֲמִיתְךָ הוּא נִגּוּן לִי עָרֵב…

חַכֵּה, הֵם יָבוֹאוּ – יִבְנוּ הֶחָרֵב.

---

הַפַּלָּח

מאת

אהרן ראובני

לי. בּן־צבי

כָּל פַּעַם שֶׁאֶרְאֶה אוֹתָם פָּנִים

מַחְשִׁים, מַבָּט תּוֹהֶה, אוֹתוֹ אַף־נֵץ,

נִדְמֶה לִי – הִכַּרְתִּיו לִפְנֵי שָׁנִים,

אַלְפֵי שָׁנִים – לִפְנֵי דוֹרוֹת אֵין־קֵץ.

עִבְרוּ עָלָיו שׁוֹאוֹת… הַזְּמַן זוֹרֵם,

אֵינוֹ פּוֹסֵק, אַף כִּי כָּל רֶגַע גָּז;

וְהוּא – אוֹתוֹ יוֹגֵב, אוֹתוֹ כוֹרֵם;

בִּגְדוֹ וּמִנְהָגוֹ – הַיּוֹם כְּאָז.

הַכֹּל נִשְׁכָּח, נִשְׁמַט מִזִּכְרוֹנוֹ –

כָּל מַה שֶּׁעַם קַדְמוֹן יָצָר, צָבָר –

תַּרְבּוּת אָבוֹת, דָּתוֹ וּלְשׁוֹנוֹ;

וְהוּא אוֹתוֹ פַלָּח, כְּמוֹ בֶּעָבָר.

הַאִם יָקִיץ, יִרְאֶה הָאוֹת, הַצָּו,

יִזְכֹּר אֶת מוֹצָאוֹ בְּגַאֲוָה,

יָשׁוּב אֶל חֵיק עַמּוֹ, אֶל צוּר חֻצָּב?

אוֹ כְּבָר נִתֵּק לָעַד וְאֵין שִׁיבָה?

---

יִפְתָּח

מאת

אהרן ראובני

שְׁנֵיהֶם דּוֹמִים – כָּאָב כַּבַּת.

שְׁנֵיהֶם קָשִׁים – דָּמוֹ דָּמָהּ.

אֵין הוּא שׁוֹעֶה לְאִישׁ, וְדַעְתּוֹ אַחַת.

וְהִיא בּוֹטַחַת בּוֹ, רַק בּוֹ, וּבָהּ עַצְמָהּ.

לִפְנֵי שָׁנִים גֵּרְשׁוּ אוֹתוֹ אֶחָיו:

"עִמָּנוּ לֹא תִנְחַל, כִּי בֶן אִשָּׁה

אַחֶרֶת אָתָּה". וַיִּבְרַח אֶל הַמֶּרְחָב,

אֶל אֶרֶץ טוֹב; שָׁם לַהֲקַת רֵיקִים

לִקֵּט וַיְהִי רֹאשָׁהּ.

וּבְנֵי־עַמּוֹן עָרְכוּ וּבַגִּלְעָד חָנוּ.

אָז נִזְכְּרוּ זִקְנֵי הַשֵּׁבֶט בַּנִּדָּח,

וְאַרְצָה טוֹב הָלְכוּ וְאֶל יִפְתָּח פָּנוּ:

"עָלֶיךָ הַתִּקְוָה, אָחִינוּ, קוּם וָהָךְ!

כִּי רַק אַתָּה תּוּכַל לִבְנֵי־עַמּוֹן".

– אֲנִי אוּכָל! אֲבָל אוֹתִי הִנְּכֶם שׂוֹנְאִים,

וְלָמָּה זֶה אֵלַי בָּאתֶּם? פִּזְמוֹן

אַחֵר הָיָה בְּפִיכֶם לְפָנִים. –

"לָכֵן אֵלֶיךָ שַׁבְנוּ. קוּם, עֲלֵה,

גִּבּוֹר הֶחָיִל! בּוֹא! וַחֲרוֹנֶיךָ כְּבֹשׁ!

קָצִין וָרֹאשׁ תִּהְיֶה לְכָל גִּלְעָד – לֹא עוֹד

גּוֹלֶה".

– אָדוֹן אֶהְיֶה לָכֶם, עֵת אֲצַמֵּת עַם־כְּמוֹשׁ!

– אֵלִי, אֲנִי נִשְׁבָּע: תַּן לְפָנַי אוֹתָם,

הָרֵךְ לִבָּם, אֶת יְמִינִי חַזֵּק!

רְאֵה, עֵרוּ גְבוּלְךָ בַּחֲמָתָם.

גְּאַל עַמְּךָ, וְאַרְצְךָ עַזֵּק!

– אֲנִי נִשְׁבָּע: שִׁמְעוּ כֻּלְּכֶם נִדְרִי וּשְׁבוּעָתִי!

אִם אֶעֱשֶׂה בִּבְנֵי־עַמּון כָּלָה –

אֲשֶׁר יֵצֵא מִשַּׁעֲרֵי בֵיתִי,

לְךָ אֶתֵּן, אֵלִי, לְךָ – עוֹלָה!

– מִי שָׁם? לָשׁוּב! לָשׁוּב!… אֲהָהּ,

בִּתִּי! אָבִיךָ נָדַר נִדְרוֹ.

הוֹי, אֻמְלָלָה!… הוֹי, עוֹלָמִי כָּהָה!…

אַתְּ, אַתְּ יָצָאת?… הָאֵל דּוֹרֵשׁ שְׂכָרוֹ.

– אֲהָהּ, בִּתִּי! הֲלוֹא נָשָׂאתִי יָד:

אֲשֶׁר יֵצֵא רִאשׁוֹן מִפֶּתַח מְעוֹנִי

יִהְיֶה עוֹלָה לָאֵל. וְהוּא שָׁמַע, אָרַב לִי כְּצַיָּד

לַטֶּרֶף… הוּא חָמַד דָּמֵךְ… וְלוֹ חַיָּב אֲנִי…

"אָבִי, גְּדוֹל הוּא פָּעָלְךָ!

שִׁמְךָ וּתְהִלָּתֶךָ יִחְיוּ לָעַד.

אֲנִי שְׂמֵחָה. תֵּן שֶׁבַח לְאֵלְךָ.

קַיֵּם דְּבָרְךָ – עַל כֵּן נָשָׂאתָ יָד!"

שְׁנֵיהֶם דּוֹמִים – כַּבַּת כָּאָב.

בּוֹרְקוֹת עֵינֶיהָ; פְּנֵי אָבִיהָ חֲשֵׁכָה.

עוֹמֵד דּוּמָם, הֲלוּם־גּוֹרָל; חוֹרְקוֹת שִׁנָּיו,

נוֹחֵר: – הוֹי, אֵל־דָּמִים! תִּהְיֶה… תִּהְיֶה לְךָ! –

---

יוֹנָה

מאת

אהרן ראובני

אֳנִיּוֹת אָצוֹת רָצוֹת,

יָם אֵין־חֵקֶר הֵן חוֹצוֹת,

נִטְבָּלוֹת בְּשֶׁצֶף קֶצֶף;

מִזַדֵּעֵף הַיָּם.

נִפְרְשָׂה טַלִּית רוֹתַחַת

עַל הַתְּהוֹם אֲשֶׁר מִתַּחַת.

הַגַּלִּים מַכִּים בְּקֶצֶב,

לֹא יֹאמְרוּ דַּיָּם.

בִּסְפִינָה אַחַת קְטַנָּה,

רְעוּעָה וְנוֹשָׁנָה,

כְּלִי צוֹוֵחַ וְגוֹנֵחַ,

נָס אָדָם מֵאֵל.

הוּא יָרֵא מִפְּנֵי רַבּוֹ,

לֹא שָׁלֵם עִמּוֹ לִבּוֹ,

מַר רוּחוֹ, וְהוּא צוֹנֵחַ

בְּזָוִית, בַּצֵּל.

וְהַיָּם כְּמוֹ מִתְעוֹרֵר;

הוּא הוֹמֶה וְהוּא סוֹעֵר.

עַב־שְׁחָקִים מְאֹד הִנְמִיכָה.

הַגַּלִּים – הָרִים.

הָאֳנִי עוֹלֶה, יוֹרֵד.

כְּמוֹ שִׁכּוֹר הוּא מִתְנוֹדֵד.

מֵרָחוֹק סוּפָה הֵגִיחָה:

פְּנֵי הַיָּם – חוֹרִים.

נְבוֹכִים הָאֲנָשִׁים:

"הָהּ, אֲנַחְנוּ נְטוּשִׁים!

מַה יִהְיֶה עָלֵינוּ פֹּה?"

הַקְּבַרְנִיט אִלֵּם.

קָם נַחְשׁוֹל וְעוֹד נַחְשׁוֹל.

הָאֳנִי נוֹטֶה לִכְשֹׁל.

שַׂר הַיָּם גּוֹעֵשׁ, הוֹלֵם.

עַז הוּא זַעְפּוֹ.

הַנּוֹסְעִים רוֹאִים בְּחוּשׁ,

מַה צָפוּי לָהֶם. יֵאוּשׁ

בַּלְּבָבוֹת. כָּל אִישׁ עָתַר

לְאֵלוֹ שֶׁלּוֹ.

זֶה אֶל מְלֶכֶת הַשָּׁמָיִם:

“חוּסִי! רְאִי, גָּאוּ הַמַּיִם!”

זֶה מֵרִים קוֹלוֹ: “אִשְׁתַּר!”

זֶה אֶל בַּעֲלוֹ.

וּבִרְחִימוּ וּבִדְחִילוּ:

“הוֹי שׁוֹר־אֵל, הוֹי מוֹת, הַצִּילוּ!”

הֵם נוֹשְׂאִים אֶת כַּפֵּיהֶם:

“אַךְ הַפַּעַם! אַךְ!…”

זוֹעֲקִים כֻּלָּם מִפַּחַד

וְכוֹרְעִים לְחוּד וְיַחַד,

וְנוֹפְלִים עַל אַפֵּיהֶם:

“אֵל, הוֹשַׁע וּסְלָח”!

רַק אֶחָד – הוּא כְּמוֹ נֶחְבָּא.

אֵין יוֹדְעִים מֵאַיִן בָּא.

אֶל סִתְרוֹ הוּא מְרֻתָּק –

אֵין תְּפִלָּה בְּפִיהוּ.

לֹא כוֹרֵעַ, לֹא בוֹכֶה.

בַּעַל מוּם, לָקוּי, נָכֶה?

מְשֻׁגָּע אוֹ מְשֻׁתָּק?

מִי יוֹדֵעַ, מִי הוּא?

"אֵי, חָבֵר, אַל תֶּחֱשֶׁה!

מַצָּבֵנוּ כֹּה קָשֶׁה.

כְּרַע כָּמוֹנוּ עַל בִּרְכֶּיךָ,

רַחֲמִים בַּקֵּשׁ!

אֶל אֵלְךָ נָא שָׂא תְפִלָּה,

שֶׁיַּצִּיל מֵהַמְּצוּלָה,

מֵהַתְּהוֹם הַמִּתְנַקֵּשׁ –

אוּלַי יִזְכְּרֶךָ".

אַךְ הָאִישׁ מַבִּיט דּוּמָם

וְנִרְאֶה כִּמְהֻמָּם.

שַׂר הַיָּם סוֹרֵר, זוֹעֵם,

חֲמָתוֹ גוֹבֶרֶת.

הַקְּבַרְנִיט חָוְרוּ פָנָיו.

הוּא שׁוֹאֵג בְּכָל אוֹנָיו,

הוּא רוֹקֵעַ וְרוֹעֵם

מוּל תְּהוֹם זוֹ סוֹעֶרֶת:

"הֵי, כֻּלְּכֶם, הַקְשִׁיבוּ… הָס!

אֵל עֶלְיוֹן, שׁוֹר־אֵל, כָּעָס;

גַּם הֲדַד שָׁלַח רוּחוֹת;

מוֹת גָּזַר כָּלָה.

הָהּ, אֵיכָכָה נִוָּשַׁע?

מִי אָשֵׁם? מִי כָּאן פֶּשָׁע?

הוֹי, הַגִּידוּ נְכֹחוֹת,

הָאֱמֶת כֻּלָּהּ!

"הָאֳנִי, דְּעוּ, מוֹעֵד.

חוּשׁוּ פֶּן מִן הַמּוֹעֵד

נְאַחֵר – וְנִסָּפֶה.

הִתְוַדְּעוּ… מוּטָב…

מִי יָעִיד?" הַכֹּל מַחְשִׁים.

הַגַּלִּים מִתְגַּעֲשִׁים.

קָם נַחְשׁוֹל־עֲנָק, קוֹפֵא –

יִקְבְּרֵם תַּחְתָּיו.

"חִישׁ הַגִּידוּ: מִי חָטָא?

אוֹ נַפִּיל גּוֹרָל עַתָּה…

טוֹב. אִם כֵּן – מִי זֶה נִלְכָּד?

מָה אוֹמֵר הַפּוּר?

אָהּ, הִנֵּהוּ, הוֹי, אֵלִים!

שָׁם, נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים!

הוּא – אוֹתוֹ הַפּוּר פָּקָד.

פֹּה נִמְצָא כִּפּוּר.

"מִי אַתָּה, אֱנוֹשׁ? הַגֵּד!

חֶטְאֲךָ אַל תְּכַחֵד.

שׁוּר, טוֹבֵעַ הָאֳנִי.

קוּם! מַהֵר עַכְשָׁו!"

– מִי אָנֹכִי? אִישׁ עִבְרִי.

וּבָרַחְתִּי – קֹשְׁט דְּבָרִי! –

מֵאֵלִי וַאֲדוֹנִי.

אַךְ לַשָּׁוְא… לַשָּׁוְא…

– מִי אֲנִי? הוֹזֶה תוֹעָה.

שְׁתֻם הָעָיִן וְרוֹאֶה.

אֵין חָכְמָה וְאֵין עֵצָה –

יָמָּה הֲטִילוּנִי!

לֹא יִהְיֶה מָנוֹס לָכֶם,

לֹא תַצִּילוּ נַפְשְׁכֶם.

זֶה – רַק זֶהוּ הַמּוֹצָא:

תְּהוֹמָהּ הַפִּילוּנִי! –

הַקְּבַרְנִיט קוֹלוֹ הֵרִים:

"זוּזוּ, אוּצוּ, בַּחוּרִים!

הִתְאַמְּצוּ, חִתְרוּ לַחוֹף –

עוֹד אוּלַי נַגִּיעַ".

מִתְחַבֶּטֶת הַסְּפִינָה.

כְּבָר הַיָּם שִׁבֵּר תָּרְנָהּ

וְסָחֹב, טַלְטֵל, דָּחֹף –

לֹא יֶחְדַּל הוֹגִיעַ.

– אַל־נָא, אַל לָכֶם, אָחָי,

אַל תַמְרוּ פִּי אֱלֹהָי!

כָּל־יָכוֹל הוּא. מַה תּוֹעִילוּ?

הָאֳנִי יָכְחָד.

שְׁעוּ־נָא, אֵיךְ הַיָּם יָהֹם!

בּוֹאוּ הַשְׁלִיכוּנִי תְּהוֹם!

אֶת כֻּלְּכֶם הַצֵּל תַּצִּילוּ –

רַק יֹאבַד אֶחָד.

דֹּם עָמַד הַקְּבַרְנִיט,

בְּרֹאשׁוֹ לְאַט הֵנִיד.

וּמִתּוֹךְ הֲמִית גּוֹהָה

הִתְבַּקַּע קוֹלוֹ:

"הוּא עָשָׂה אֲשֶׁר עָשָׂה –

הוּא אֶת עֲווֹנוֹ יִשָּׂא!

אָנוּ מַה נוּכַל? אֲהָהּ!

תְּנוּ לָאֵל שֶׁלּוֹ!"

הֵם טְרָדוּהוּ וּטְרָקוּהוּ,

אֶל גַּלֵּי הַיָּם זְרָקוּהוּ,

אֶל הַתֹּהוּ הָרוֹתֵחַ,

אֶל לֹעוֹ הַנָּע.

הַסּוּפָה שָׁקְטָה מַהֵר.

הָרָקִיעַ הִתְבַּהֵר.

שָׁב הַיָּם וְהִשְׁתַּטֵּחַ.

נָחָה הַסְּפִינָה.

הִיא הוֹלֶכֶת, מִתְרַחֶקֶת…

וְאַדְוָה קַלָּה שׂוֹחֶקֶת

עַל חֲזֵה הַיָּם הַנָּם.

הַחוֹטֵא – אַיּוֹ?

בִּמְעֵי הַדָּג שָׁבוּי,

הוּא לָחוּץ, חָנוּק… אֲבוֹי!

בִּפְרָשִׁים טוֹבֵל… קוֹנָם!

אוֹי לְעִנּוּיוֹ!

וּבַצַּר לוֹ הוּא תוֹבֵעַ,

מִתְחַנֵּן וּמְשַׁוֵּעַ

אֶל רוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת,

בִּילֵל אָיֹם:

– הוֹי צוּרִי וּמָגִנִּי!

רְאֵה עָנְיִי וִיגוֹנִי:

הֲשִׁיבֵנִי, אֵל אָבוֹת,

אֶל אוֹרוֹ שֶׁל יוֹם! –

רַע לוֹ, מַר לוֹ בַּמֵּעָיִם.

לָמָּה לֹא טָבַע בַּמָּיִם?

וְעַתָּה הוּא יֵרָקֵב

בְּגֵרַת הַנּוּן…

אַךְ רְאֵה־נָא, אֵיזֶה פֶּלֶא:

זֶה דָּגוֹ פּוֹלְטוֹ אֶל סֶלַע,

מֵהַחֶנֶק אֶל הַכֵּף,

אֶל אֲוִיר צָנוּן.

מַה זֶּה? הוּא – אַיֵּה אֵפוֹא?

שׁוּב אוֹתָהּ שְׂפַת־יָם יָפוֹ,

חוֹף יָצָא לְהִמָּלֵט

מִשְּׁלִיחוּת אֵלוֹ…

אֵין־אוֹנִים נָפַל נוֹאָשׁ,

בַּקַּרְקַע פָּנָיו כָּבָשׁ

עַל הַסֶּלַע הַבּוֹלֵט –

וּפִתְאֹם קוֹלוֹ:

“לֵךְ נִינְוֵה וְאַל תִּשְׁהֶה!”

הוּא מַבִּיט תּוֹהֶה בּוֹהֶה:

הַמָּקוֹם אוֹתוֹ מָקוֹם,

הַשְּׁלִיחוּת חוֹכֶה.

קָם, הִתְחִיל מָתְנָיו שָׁנֹס:

אֵין בְּרֵרָה וְאֵין מָנוֹס.

אֵין אָדָם יָכוֹל לַחְכֹּם

עִם הַהַשְׁגָּחָה.

קֵדְמָה נָד לוֹ עַד שֶׁבָּא

אֶל נִינְוֵה, וְשָׁם נִבָּא…

---

פְּלֶשֶׁת

מאת

אהרן ראובני

יָרַדְנוּ מִלֵּב הַרֲרֵי יְהוּדָה –

גּוּשֵׁי אֲבָנִים, מָעֻזִּים כַּבִּירִים,

סְלָעִים נִדָּחִים וּקְרוֹבִים; פֹּעַל־אֵל,

דָּבֵק בָּם מֵאָז – אֱלֹהֵי הַעִבְרִים.

מִמַּעַל, גָּבֹהַּ, פִּתְחֵי מְעָרוֹת –

פִּיּוֹת שְׁחוֹרִים פְּעוּרִים בֶּחָלָל;

שְׁבִילִים לְחוּצִים אֶל חֲזֵה הַר עֲנָק;

וְצוּק הַשּׁוֹלֵחַ כּוֹתֶרֶת אֶל עָל.

גָּלַשְׁנוּ לְמַטָּה, אֶל גְּבוּל הַשְּׁפֵלָה,

אֶל אֶרֶץ־חוֹלוֹת שְׁטוּחָה וּפְרוּזָה,

אֶל אֶרֶץ גַּנִּים, פַּרְדֵּסִים וְחוֹף־יָם,

אֶל חֶבֶל פְּלִשְׁתִּים שֶׁבֵּין גַּת לְעַזָּה.

בָּתִּים עֲשׂוּיִים מִיָּוֵן וְאַשְׁפָּה,

קְטַנִּים נְמוּכִים – עֲרֵמוֹת שֶׁל עָפָר.

אֵין עַיִן רוֹאָה עוֹד נְוֵה־אֲבָנִים,

וְהָר שֶׁפָּרַשׂ אֶת כְּנָפוֹ עַל הַכְּפָר.

וָהָלְאָה, רָחוֹק, מַשְׁחִירִים אֹהָלִים.

בְּנֵי “עַרַבּ” חוֹנִים שָׁם, מַטֶּה אוֹ בֵּית־אָב.

יַלְדֵי יְשִׁימוֹן! תְּכוּפוֹת יִדִחָקוּם

אֶל אֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת חֶבְלֵי הָרָעָב.

וְיֵשׁ שֶׁיַּשְׁקִיפוּ גַּגּוֹת אֲדֻמִּים,

בָּתִּים שֶׁסֻּיְּדוּ וּפְנֵיהֶם מַבְהִיקִים.

הֵי, מַה זֶּה צָמַח פֹּה? הֲרֵי מוֹשָׁבוֹת:

גּוּפִים לְבָנִים וְרָאשִׁים מַסְמִיקִים.

זוֹ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים! רְצוּעָה אֲרֻכָּה.

יָרֹק בַּחוֹלוֹת, פַּס פָּתוּל, מְקֻמָּט.

וְרוּחַ קַלָּה תְּנַשֵּׁב לְאִטָּהּ

עַל פְּנֵי הַשְּׁפֵלָה, מֵעַזָּה וְעַד גָּת.

---

בְּהָרֵי יְהוּדָה – [דו־שיח בין תיר לבן־הארץ]

מאת

אהרן ראובני

בֶּן־הָאָרֶץ

עֲלֵה! מִפֹּה! רוֹאֶה אַתָּה הַנּוֹף?

הַתַּיָּר

אַתָּה אוֹמֵר: יָפֶה! אַךְ אַל תֹּאמַר: הוּא רָךְ!

וְאֶרֶץ זוֹ – הַאִם אֵל טוֹב בֵּרַךְ?

דּוֹמֶה אֵל זֵד אָנַף בָּהּ גַּם אָנֹף.

הֲרֵי כֻּלָּהּ בּוּקָה מְבֻלָּקָה.

אֵין בָּהּ חַיִּים. מִדְבָּר! צִיָּה שׁוֹמֶמֶת,

חוֹרֶשֶׁת רָע, דּוֹמֶמֶת וְזוֹמֶמֶת.

עוֹמֵד אֲנִי בָּזֶה נָבוֹךְ, נִדְכָּא.

וּבָאֲוִיר מִן כֹּבֶד מְנַסֵּר.

מַרְאֶה מֵעִיק: רַק צוּר וְצוּק שִׁנָּן.

מָה אָנֹכִי חָסֵר? אֲנִי חָסֵר

חֻרְשָׁה וָנָחַל, דֶּשֶׁא רַעֲנָן.

בֶּן־הָאָרֶץ

אַל־נָא חֲפֹז, אוֹרֵחַ! שׁוּר הָעֲנָקִים,

רְאֵה הוֹדָם… אֲבָל לֹא רַק צוּקִים…

לֵךְ תּוּר בָּעֵמֶק, בִּסְבִיבוֹת כִּנֶּרֶת,

וּבַשָּׁרוֹן, וְגַם דָּרוֹמָה סֹב –

תִּרְאֶה שָׂדוֹת, כְּרָמִים, גַּנִּים לָרֹב;

תִּרְאֶה חָדָשׁ – הָאָרֶץ מִתְנַעֶרֶת.

הַתַּיָּר

אוּלַי נִרְאִים לְךָ דְּבָרַי זָרִים?

פֹּה שָׁרְשְׁךָ, בֵּיתְךָ וְכָל רֵעֶיךָ.

כְּלוּם מְקוֹמוֹת רָאִיתָ אֲחֵרִים?

כְּלוּם מִגְּבוּלְךָ יָצָאתָ בְּחַיֶּיךָ?

מַה טּוֹב לִי שֶׁאֲנִי פֹּה רַק אוֹרֵחַ!

לֹא אַאֲרִיךְ שְׁהוּתִי – אֵין לִי הֶכְרֵחַ.

בֶּן־הָאָרֶץ

אִם כֵּן, לַשָּׁוְא יָגַעְתָּ, בָּאתָ הֵנָּה.

גַּם אִם רָאִיתָ – לֹא תָבִין אַרְצֵנוּ.

אֲנִי קָרֵב אֶל צוּר, כְּמוֹ נִין אֶל סָב;

לְךָ הוּא טֶרֶשׁ־פֶּרֶא, גַּס וָעָב.

הַתַּיָּר

וְאִם יָפֶה הַנּוֹף – יָפְיוֹ מַבְעִית;

הוֹדוֹ מַטִּיל עָלַי אֵימָה וָפָחַד.

הֶהָרִים קוֹדְרִים, כָּל גַּיְא הוּא תְהוֹם אוֹ שָׁחַת.

רַק צוּר וָסֶלַע, תֹּהוּ בְרֵאשִׁית.

בַּתּוֹת – וְשַׁחַק זָךְ מֵעַל רֹאשָׁן.

אֲבָל הוּא קָר, אָדִישׁ, מְאֹד רָחוֹק.

וְהַחַמָּה יוֹקֶדֶת כְּמוֹ כִּבְשָׁן,

שׂוֹרֶפֶת כָּל – שָׂרֹף, מָחֹק, שָׁחֹק.

עוֹלָם קָפוּא; הַזְּמָן גַּם הוּא עָמָד.

כָּל חַי פֹּה מֵת וְכָל יָרֹק הָשְׁמָד.

זָרָה לִי זֹאת. לֹא כֵן אַרְצִי שֶׁלִּי:

שָׂדוֹת וּנְהָרוֹת בְּכָל גְּבוּלִי.

הַכֹּל שָׁם רַעֲנָן, נוֹבֵט, פּוֹרֵחַ;

פּוֹרָה הָאֲדָמָה וְהָאָדָם שָׂמֵחַ.

צַחִים וְשׂוֹחֲקִים בָּתֵּי הָאִכָּרִים;

גְּבָעוֹת נֶעֱשָׂבוֹת כִּשְׂעִירִים;

וְחֹרֶשׁ אַפְלוּלִי, מֵצֵל, לוֹחֵשׁ,

סָבוּךְ, קָרִיר; וּמִסָּבִיב מָנוֹחַ.

אַתָּה נִרְגָּע, וְטוֹב לְךָ וָנוֹחַ;

וְעֹצֶב קַל בִּדְבִיר לִבְּךָ רוֹחֵשׁ.

אַתָּה מַקְשִׁיב לְכָל אִוְשָׁה וָצֶוַח…

זֶה עוֹלָמִי –

בֶּן־הָאָרֶץ

תְּהִלָּה לָאֵל וָשֶׁבַח!

אָכֵן זָרִים לְךָ הָאָרֶץ וְרוּחָהּ –

זוֹ אֶרֶץ יְהוּדָה הַחֲרוּכָה.

הִנְּךָ רוֹאֶה הָרֶיהָ הַקָּשִׁים –

בַּרְזֶל וָשָׁחַם, צוּר וְחַלָּמִישׁ –

רָאשִׁים קֵרְחִים, קוֹדְרִים וַחֲרִישִׁים;

לֹא רַךְ גַּבָּה, עָרְפָּה אֵינוֹ גָמִישׁ…

תְּלוּלִים וּקְשֵׁי־גִישָׁה הֵם הֲרָרֶיהָ,

וְהַתְּהוֹמוֹת מָגֵן לִנְהָרֶיהָ.

רָזֵי קְדוּמִים שׁוֹמְרִים מְעָרוֹתֶיהָ.

צָרִים וַעֲמֻקִּים גֵּיאָיוֹתֶיהָ,

קִמְטֵי הָאֲדָמָה מִימֵי עוֹלָם.

אַתָּה רוֹאֶה תֵּבֵל שֶׁל רִאשׁוֹנִים,

עוֹלָם שֶׁאַךְ נִבְרָא וְלֹא נִשְׁלָם,

וּבוֹ כֹּחוֹת נֶעְתָּרִים טְמוּנִים.

אַתָּה רוֹאֶה אוֹתוֹ בְּכָל הוֹדוֹ,

אַךְ אֵין אַתָּה מַשִּׂיג אֶת מְאֹדוֹ.

עֵינֶיךָ הַפְּקוּחוֹת – מֵרְאוֹת הֵן טָחוּ,

כִּי יֵשׁ גַּם לָנוּ דֶּשֶׁא, חֹרֶשׁ, אָחוּ.

לְךָ אַרְצֵנוּ זוֹ כֻּלָּהּ שְׁמָמָה –

וְהִיא, אָמְנָם פֻּקְּדָּה בְּאֵשׁ וָחֶרֶב;

רָוְתָה דָּמִים – בָּהּ דָּם נִשְׁפַּךְ בְּלִי הֶרֶף.

לָכֵן קָשֶׁה לִבָּהּ, כְּמוֹ לֵב עַמָּהּ,

הָעָם אֲשֶׁר יָלְדָה, אֲשֶׁר גִּדְּלָה;

הָעָם שֶׁנֶּעֱקַר, נִדַּח, הָגְלָה,

וְשָׁב עַתָּה – וְשׁוּב יַפְרֶה אוֹתָהּ,

כְּמוֹ בַּיָּמִים מִקֶּדֶם. בָּאָה שַׁעְתָּהּ.

---

חֲלוֹמוֹ שֶׁל שׁוֹמֵר

מאת

אהרן ראובני

(לצבי ניסנוב)

אַזְקִין, אֶשְׂבַּע יָמִים, אַךְ עוֹד רוּחִי

צָעִיר. זְקַן־שֵׂיבָה חָזִי יְכָס.

עוֹד חֲזָקָה זְרוֹעִי, לֹא נָס לֵחִי,

וְעֵר לִבִּי, וְכָל חִשְׁקוֹ לֹא פָס.

בָּנִים יִהְיוּ לִי חֲמִשָּׁה – כֻּלָּם

שׁוֹמְרִים: כְּמוֹ סְיָחִים חַמִּים, זְרִיזִים.

בָּנִים וְלֹא בָנוֹת! רַגְלָם קַלָּה –

רָצִים כַּצְבִי, כִּזְאֵבִים עַזִּים.

רַק אֲצַפְצֵף, אֶקְרָא: “הַיְדָּא, בָּנָי!”

דִּלּוּג אֶחָד – כֻּלָּם עַל הַסּוּסִים.

אֲנִי בְּרֹאשׁ, הָרוּחַ יַךְ פָּנָי.

הֵם אַחֲרָי. וְהַסּוּסִים טָסִים.

גִּבְעָה, בָּקְעָה, מֵי־נַחַל צָר – בִּיעָף!

אֹרְחַת גְּמַלִּים – הֵי־הֵי! כְּבָר הִיא רָחוֹק

מֵאַחֲרֵינוּ. הָלְאָה, בְּנֵי כָנָף!

דָּהֹר, דַּרְבֵּן הַסּוּס, הָאֵץ, דָּחֹק!

יָדִיד? שָׁלוֹם לְךָ! בֵּיתְךָ שְׁלוֹם!

אוֹיֵב? מַלֵּט רֹאשְׁךָ! דָּמְךָ יֻקָּז!

זֶה חֲלוֹמִי, רֵעִי כְאָח – חֲלוֹם

שׁוֹמֵר עִבְרִי מֵהַרֲרֵי קַוְקָז.

---

מִלְחֶמֶת יְרוּשָׁלַיִם

מאת

אהרן ראובני

(שִׁיר נִצָּחוֹן)

א

בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל

בְּהִתְנַדֵּב עָם –

שְׂאוּ שִׁיר נִצָּחוֹן!

קָמוּ אוֹיְבִים מִסָּבִיב,

חָבְרוּ עָלֵינוּ, הָעִיר וְהַכְּפָר,

הַמִּדְבָּר פָּצָה אֶת פִּיו.

יָצְאוּ פַּלָּחִים מִכָּל קִנֵּיהֶם:

מִדִּיר־יַסִּין, מְעוֹן שׁוּעָלִים,

מִנַּפְתּוֹחַ הַפְּרוּצָה וְהַמִּתְהַלֶּלֶת,

שֶׁרָוְתָה מֵחֵלֶב יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה,

מִמַּלְחָה הַנִּבְנֵית מִבְּנִיַּת הַיְּהוּדִים,

מִקּוֹלוֹנְיָה, מֵהַשִּׁלֹחַ, מִשֻּׁעְפָט, מִבֵּית צְפָפָה,

וּמִצּוּר־בָּחְר, מַחְתֶּרֶת גַּנָּבִים –

מִכָּל דִּיּוּרֵיהֶם נֶאֱסָפוּ,

בָּאוּ בְּאַלּוֹת, בְּפִגְיוֹנִים,

כְּלֵי־אֵשׁ צְרוּרִים בִּכְנַף אַדְּרוֹתֵיהֶם.

זָרְמוּ מֵהֶעָרִים:

זֻהֲמַת חֶבְרוֹן,

זְכוּר שְׁכֶם, זֶרַע תֶּבֶל,

פִּרְחֲחֵי יָפוֹ, קֶצֶף חוֹף דָּלוּחַ.

וּפִרְאֵי הַמִּדְבָּר עָלוּ הָעִירָה

מַהָרֵי יְהוּדָה וּמֵעַרְבוֹת יְרִיחוֹ –

לַהֲרֹג, לְאַבֵּד וְלִשְׁלֹל שָׁלָל.

בָּאוּ אוֹיְבִים נִלְחָמוּ –

אָז נִלְחֲמוּ בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם.

בִּימֵי צֶ’נְסֶלּוֹר, אִישׁ הַלָּשׁוֹן,

בִּימֵי לוּק,

חָדְלוּ אֳרָחוֹת,

וְהוֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת.

חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל –

חָדֵלוּ.

בְּמִסְגַּד עוֹמַר הִתְגּוֹדְדוּ הַמִּתְגּוֹדְדִים,

הָיָה הַמִּסְגָּד מְעָרַת פָּרִיצִים,

בֵּית מוֹעֵד לְרִבְבַת זוֹמְמֵי נְבָלָה,

חֶלְאַת בְּנֵי הָאָרֶץ.

הַמֵּסִית הֵסִּית,

אַף הֵם עָנוּ אַחֲרָיו,

בְּחָגְרָם הִתְהַלָּלוּ:

"הָבָה נַבְקִיעַ אֶל שְׁכֻנּוֹת הַיְּהוּדִים:

כֶּסֶף בְּבָתֵּיהֶם, כְּלֵי חֶמֶד לָרֹב,

וּמָגֵן לָהֶם אָיִן.

בֹּאוּ נַכֶּה בַּיְּהוּדִים,

נַחֲרִיבֵם, נִטְבָּחֵם, נִירָשֵׁם,

כָּל הוֹנָם נִקַּח לָנוּ!"

לִשְׁנֵי רָאשִׁים נֶחְלַק הַמַּחֲנֶה.

וַיַּט הָאֶחָד אֶל שַׁעַר שְׁכֶם,

אֶל בֵּית הַמֶּמְשָׁלָה.

שָׁם עָמְדוּ צְפוּפִים וַיִּקְחוּ עֵצָה,

וַיִפְנוּ וַיַּעֲבְרוּ אֶת הַכִּכָּר הָרְחָבָה –

דַּרְכָּם אֶל מֵאָה־שְׁעָרִים.

שׁוֹטְרִים עֲרָבִים נִהֲלוּם,

כִּוְּנוּ צַעֲדֵיהֶם.

חֵיל הַמִּדְבָּר פָּרַץ אֶל הָרְחוֹב,

תָּקַע חַרְטֻמּוֹ בְּלוֹעַ הָרְחוֹב הַיְּהוּדִי –

בַּדַּוִים שְׁחוֹרִים, שְׂעִירִים,

אַנְשֵׁי מִלְחָמָה מִנְּעוּרֵיהֶם;

אַחֲרֵיהֶם פַּלָּחִים מִסְתּוֹלְלִים;

וּבֵינֵיהֶם מִתְפַּתְּלִים כִּצְלוֹפָחִים

בְּנֵי הָאֲצִילִים הָעֲרָבִים –

עֲרוּמִים וְנִזְהָרִים,

אוּדִים מֻצָּלִים מֵאֵשׁ –

בְּנֵי אֲצִילֵי הָעֲרָבִים בִּירוּשָׁלַיִם.

אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל,

יָרַד שָׂרִיד לְאַדִּירֵי עָם.

זֵינָם כּוֹנֵן מוּל פְּנֵי הָאוֹיֵב,

יָדָם נְכוֹנָה.

כַּדּוּרִים פִּלְּחוּ לֵב הָרִאשׁוֹנִים,

אֵימָה פִּלְּחָה לֵב הָרַבִּים.

נִרְתְּעוּ, נָסוֹגוּ, הָפְכוּ עֹרֶף –

הוֹבִישׁוּ הַתּוֹקְפִים;

בְּנֵי הַכְּפָרִים וּבְנֵי הַמִּדְבָּר גַּם יַחַד,

וְהַשּׁוֹטְרִים וְהָאֲצִילִים בְּרֹאשׁ כֹּל –

נָסוּ, נִמְלְטוּ עַל נַפְשָׁם!

וְהָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי – אֶל שַׁעַר יָפוֹ

פָּנָיו מוּעָדוֹת,

אֶל שַׁעַר יָפוֹ וְאֶל גֵּיא־בֶן־הִנֹּם,

וְאֶל יְמִין־מֹשֶׁה;

עָלוּ, הִסְתַּעֲרוּ, זָנְקוּ אֶל הַבָּתִּים –

יְדֵיהֶם לָרֶצַח וְלַשֹּׁד.

אָז קָמָה יְמִין־מֹשֶׁה –

נָטְתָה אֶת יְמִינָהּ,

מָחֲצָה קָדְקֹד בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל,

הָמְמָה, הֵמַסָּה לִבָּם.

בְּשֶׁבַע דְּרָכִים בָּרְחוּ מֵהָעִיר,

דְּחוּפִים וַחֲפוּיֵי־רֹאשׁ.

נְעָרִים הֲדָפוּם, סִקְּלוּם בָּאֲבָנִים,

נָשִׁים יָרְקוּ בִּפְנֵיהֶם –

אֵיךְ רָצוּ גִּבּוֹרֵי עֲרָב!

אֵיךְ קַלּוּ רַגְלֵיהֶם!

תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז!

ב

הַרְחֵק, בֶּהָרִים, עָמְדוּ מִנּוּס,

רָאוּ אֶת שִׁבְרָם, מָנוּ פִצְעֵיהֶם –

רַבּוּ הַפְּצָעִים,

רַב מֵהֶם הַקָּלוֹן.

שָׁלְחוּ שְׁלִיחִים לֶעָרִים וְלַכְּפָרִים.

“הָבוּ עֶזְרָה!”

בָּאוּ מִכָּל הָעֲבָרִים,

כִּסּוּ אֶת הַגְּבָעוֹת כָּאַרְבֶּה,

חָנוּ עַל קִרְיַת דָּוִד.

צָרוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב,

בָּקְעוּ מִכָּל צַד

אֶל יְרוּשָׁלַיִם וּבְנוֹתֶיהָ.

רוֹבֵיהֶם רוֹבֵי צָבָא טוֹבִים,

אַשְׁפּוֹתֵיהֶם כְּבֵדוֹת מִכַּדּוּרִים,

חֵילָם כְּגֶלְלֵי צֹאן עַל הַמִּדְרוֹנוֹת,

אֵין לְסָפְרָם מֵרֹב.

וְעוֹד יָבֹאוּ – נֶחְשָׁלִים וּרְחוֹקִים,

כָּל אִישׁ רֵיק וּפוֹחֵז, כָּל צָמֵא לְחָמָס –

וְעוֹד יוּבָא לָהֶם נֶשֶׁק חָם

בְּאוֹטוֹמוֹבִּילִים מִמַּחְסְנֵיהֶם בִּירוּשָׁלַיִם;

וְרַב יֶתֶר מְאֹד – מֵהַמַּחְסָן הַגָּדוֹל

שֶׁהוּכַן מֵרֹאשׁ בִּדְמֵי אַרְצֵנוּ –

מֵעֵבֶר־הַיַּרְדֵּן!

רֶגֶל הַמֵּגֵן לֹא נִרְתְּעָה אָחוֹר,

יַד הַלּוֹחֵם לֹא תָשׁוּב רֵיקָם –

מָה רַבּוּ חֲלָלֶיךָ, בֶּן הָגָר!

בְּבֹשֶׁת פָּנִים נָסוֹג הַצָּר,

נָס כְּכֶלֶב מֻכֶּה,

זְנָבוֹ מוּרָד.

ג

שִׁמְרוּ שׁוֹמְרֵי צִיּוֹן,

שִׁמְרוּ אֶת הַדְּרָכִים!

רְאוּ, שָׁם אוֹטוֹ רָץ –

אָץ, אָטוּם, מִשְׁתַּמֵּט, בּוֹרֵחַ –

רִדְפוּהוּ, הַשִּׂיגוּהוּ, חַלְּקוּ אֶת נִשְׁקוֹ:

נֶשֶׁק טוֹב לוֹ,

זַיִן מֻבְחָר.

ד

בְּעַד הָאֶשְׁנָב נִשְׁקַף וַיְיַבֵּב,

לוּק הַסּוֹכֵן, בְּעַד הָאֶשְׁנָב:

מַדּוּעַ בּוֹשֵׁשׁ חֵיל עֲרָב לָבוֹא?

מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי הֲמוֹנָיו?

חַכְמֵי שָׂרָיו יַעֲנוּ לוֹ,

אַף הוּא יָשִׁיב אֲמָרָיו:

"הֲלֹא יִקָּבְצוּ, כַּגֵּבִים יָשֹׁקּוּ,

יַחֲנוּ עַל נִטְעֵי יַעֲקֹב לְעָקְרָם,

יֹאכְלוּ כֶּרֶם יִשְׂרָאֵל.

יְשֻׁדַּד שָׂדֶה, תּוֹבִישׁ אֲדָמָה,

יְדֻכָּא עַד עָפָר גְּאוֹן יְהוּדָה,

צִיּוֹן תֶּאֱבָל!"

ה

הַכֹּהֲנִים וְהַשָּׁרִים וְרָאשֵׁי בָּתֵּי־אָב

יַחְרְשׁוּ מְזִמָּה בְּחֹרָיהָם,

בִּמְבֹאוֹת הָעִיר הָעַתִּיקָה הָאֲפֵלִים,

מִשָּׁם לֹא יָעִזּוּ לָצֵאת –

יִשְׁלְחוּ כְּרוּזִים,

יְחַלְּקוּם בְּכָל הָאָרֶץ –

קוֹל זְעָקָה מָרָה,

רֶתַח צִפְעוֹנִי רָמוּס:

אַלְלַי לָנוּ!

גָּבְרוּ צָרֵינוּ בִּירוּשָׁלַיִם,

הָיוּ לְרֹאשׁ!

כָּבְשׁוּ אֶת הַמִּסְגָּד,

טָבְחוּ אֶת כָּל בְּנֵי עַמֵּנוּ –

רַק אָנוּ נִשְׁאַרְנוּ לִפְלֵיטָה…

בֹּאוּ הַצִּילוּנוּ!"

מִי יַצִּילְכֶם, אָמָּנֵי הַכָּזָב,

כֹּהֲנִים וְשָׂרִים, בְּנֵי הַיַּחַשׂ,

גִּבּוֹרִים לִשְׁחֹט אֲנָשִׁים בְּלִי מָגֵן,

לְבַקֵּעַ בִּטְנֵי נָשִׁים הָרוֹת

וּלְרוֹצֵץ גֻּלְגְּלוֹת תִּינוֹקוֹת?

עַל מִי תִּבְטְחוּ וּמַחֲנוֹתֵיכֶם נָמוֹגוּ:

פִּרְאֵי הַמִּדְבָּר שָׁבוּ עַל עִקְּבוֹתֵיהֶם,

הִרְחִיקוּ בָּרֹחַ;

פִּרְאֵי הַכְּפָרִים הִתְפַּזְּרוּ כְּצֹאן בְּלִי רוֹעֶה,

כְּעֵדֶר מְבֹהָל –

לִבָּם כְּלֵב הָאַרְנֶבֶת,

כְּלִבְּכֶם אַתֶּם!

ו

בְּנֵי צִיּוֹן הָאַמִּיצִים,

הַמַּשְׁלִיכִים אֶת נַפְשְׁכֶם מִנֶּגֶד,

שְׂאוּ קוֹל רִנָּה, הָרִיעוּ!

בְּנוֹת צִיּוֹן הַמְּסוּרוֹת וְהַגֵּאוֹת,

בְּנוֹת עַם לֹא־נִכְנָע –

צְאֶינָה בְתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת,

כִּי חַג לָנוּ הַיּוֹם בִּירוּשָׁלַיִם,

חַג נִצָּחוֹן לְדוֹרוֹת!

ז

שִׁמְעוּ זֹאת, בְּנֵי הַגּוֹלָה:

מִלְחָמָה הָיְתָה לְצִיּוֹן הַנִּגְאֶלֶת,

לְקִרְיַת דָּוִד הַחֲדָשָׁה –

וַתְּשַׁנֵּס אֶת מָתְנֶיהָ,

וַתֵּצֵא לִקְרַאת כָּל צָרֶיהָ,

וַתַּכֵּם, וַתְּפִיצֵם –

בְּחַרְבָּהּ וּבְקַשְׁתָּהּ…

דְּעוּ זֹאת, בְּנֵי הַגּוֹלָה,

בֹּאוּ בְּרִבְבוֹתֵיכֶם!

בֹּאוּ וְנִתְחַזֵּק יַחַד –

עַד כִּי נוּכַל לְכָל אוֹיְבֵינוּ!

אָז תִּשְׁקֹט הָאָרֶץ

וְנִחְיֶה לָבֶטַח.

---

חֲמִשָּׁה וּשְׁלשִׁים – שִׁיר נְהִי וָעֹז

מאת

אהרן ראובני

גוש עציון בא במצור בדצמבר 1947. גדודים חזקים של “הלגיון הערבי” מעבר הירדן והמוני ערבים מחברון והסביבה צרו עליו והתקיפוהו. השלטונות האנגלים ציידום בנשק רב, בקצינים ומומחים טכניים – תותחנים וטנקאים; וליהודים לא נתנו לשלוח עזרה אל הנצורים. ב־15 לינואר, 1948, ערך “הלגיון” עם כל עוזריו התקפה חזקה על גוש עציון – ונחל מפלה גדולה. בכל זאת דאגו בירושלים מפני ההתקפות שתבואנה. אז התנדבו שלשים וחמשה ממיטב אנשי ההגנה ויצאו בליל ה' בשבט, מוצאי 15 בינואר. הם הלכו בהרים, בשבילים עקלקלים, ונשאו על גבם צרכי עזרה ראשונה ונשק ככל אשר יכלו לשאת. הערבים השגיחו בהם והקיפום בסביבות הכפר צוריף, מקום ששמש להם אז מרכז לאמונים צבאיים. השלשים וחמשה לכדו את צוריף בהסתערות. אך בראותם כי האויבים מתרבים ומקיפים אותם מכל עבר – עזבו את הכפר וניסו לפרוץ להם דרך. הם התקדמו בסדר מופתי, ברווח של 80 מטר בין איש לחברו, עברו כחמשה קילומטרים, והגיעו עד למרחק של 3 ק"מ מעציון. אולם התחמושת אזלה – והם נפלו כלם, אחד אחד. הערבים חתכו ורסקו את גויותיהם, והשחיתו אותן עד לבלתי הכיר.

השיר “חמשה ושלשים” נכתב בפברואר 1948.

א

הֵם הָלְכוּ וְאֵינָם.

בַּלַּיְלָה, בָּרֶגֶל, בְּלִי שְׁבִיל וּבְלִי דֶרֶךְ,

זִנְּקוּ אֶל הַתֹּהוּ וָבֹהוּ הַהוּא –

תְּהוֹמוֹת אֲפֵלוֹת, נְקִיקִים גֵּאָיוֹת,

הָרִים, עֲמָקִים וְצוּקִים אַדִּירִים –

אֶל תֹּהוּ קַדְמוֹן בְּעוֹלַם קְדוּמִים,

בְּלֵב הַרְרֵי יְהוּדָה.

בְּעוֹלָם הַתֹּהוּ תָּעוּ וְתָהוּ,

עָלוּ וְיָרְדוּ וְהָיוּ כְּחוֹלְמִים,

הָיוּ כְּשָׁטִים בְּנַהֲרֵי דִמְדּוּמִים:

חוֹלְמִים וְעֵרִים, זְהִירִים וּדְמוּמִים.

כָּל כְּלֵיהֶם עֲלֵיהֶם: צֵידָם וְזֵינָם.

לֹא קַלָּה הַכְּבֻדָּה!

אַךְ קַל מִצְעָדָם, אֵין מַעַד בַּבֶּרֶךְ.

חֲמִשָּׁה וּשְׁלשִׁים!

כֻּלָּם צְעִירִים, כֻּלָּם בַּחוּרִים –

בְּחִירֵי עָם!

קוֹל קְרִיאָה הִגִּיעָם,

קוֹל אַחִים בַּמָּצוֹר:

מֵעֶצְיוֹן, מַשּׂוּאוֹת, עֵין צוּרִים.

כֻּלָּם אַמִּיצִים, כֻּלָּם נְדִיבִים;

נְדָבָם לִבָּם –

וְיָדָם אֶל חַרְבָּם;

נֶחֶלְצוּ וְיָצְאוּ לַעֲרֹךְ וְלִנְצֹר.

הַיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי כֵן הָיָה יוֹם עֶצְיוֹן.

יוֹם יֶשַׁע: גָּבְרָה יַד צִיּוֹן;

הֻכּוּ הַצָּרִים;

נֻפְּצוּ וְהוּבְסוּ הָאוֹיְבִים.

יוֹם עֶצְיוֹן שֶׁהֵאִיר, שִׁמְשׁוֹ הֶעֱרִיב.

בָּא לַיְלָה זֹעֵם, מַשְׁחִית, מְאַבֵּד,

לֵיל כִּשָּׁלוֹן וְאֵיד.

בֵּין גַ’בַּע וּבֵין כְּפַר צוּרִיף

רָטְבוּ צַלְעוֹת הַטְּרָשִׁים

מִדַּם חֲמִשָּׁה וּשְׁלשִׁים.

שָׁם עָמְדוּ בִּקְרָב אַחֲרוֹן.

שָׁם נָפְלוּ כֻּלָּם עַד אֶחָד.

וַיֵּעוֹר הָהָר הַנִּרְדָּם,

זֶה הַר יְהוּדָה הָעַתִּיק, הָאָטוּם,

וַיַּרְא נְכָדָיו הַשָּׁבִים:

קֹמֶץ דָּל, עֲשָׂרוֹת מְעַטּוֹת –

וּמִכָּל עֲבָרִים עֲלֵיהֶם מִתְלַקְּטוֹת

לֶהָקוֹת שֶׁל תַּנִּים וְעוֹרְבִים;

מִתְלַקְּטוֹת וְעָטוֹת מֵרָחוֹק, מִקָּרוֹב,

וְשׁוֹרְצוֹת וּפוֹרְצוֹת כֶּעָרוֹב.

הֲמוֹנֵי מְרַצְּחִים רְדָפוּם,

הִשִּׂיגוּם, הִקִּיפוּם, אֲפָפוּם,

כְּמוֹ עֵדוֹת שֶׁל בְּרוּאִים לֵילִיִּים –

שׁוּעָלִים וּצְבוֹעִים וְאִיִּים.

הֵם רַבִּים: לֹא מֵאוֹת – אֲלָפִים!

הֵם אוֹרְבִים, מִסְתַּתְּרִים, זוֹחֲלִים,

גוחנים בְּקִמְטֵי נְחָלִים,

נִרְתָּעִים, נִנּוֹעִים כְּמוֹ שְׁלָפִים,

מִתְפָּרְצִים בְּטֵרוּף, צְמֵאֵי־דָם,

וְטוֹרְפִים, מְשַׁסְּפִים גֵּו אָדָם.

אֲדֻמִּים, זְהוּמִים, צִפָּרְנַי הַשּׁוֹסְסִים,

בָּם קָרְעוּ בְּשַׂר פְּצוּעִים וּמֵתִים וְגוֹסְסִים –

כִּכְלֵיהֶם, כַּפִּגְיוֹן הַמְגֹאָל וְהֶחָד,

בּוֹ נִקְּבוּ, נִדְקְרוּ הַקּוֹרְסִים.

וְהַקֹּמֶץ נִלְחָם.

אֵין נִכְנָע, אֵין נָסוֹג, אֵין בּוֹרֵחַ.

הֵם שׂוֹרִים וְנוֹפְלִים, הֵם נוֹפְלִים וְשׂוֹרִים –

כָּל לוֹחֵם עַד יִכְלֶה כָּל כֹּחוֹ;

כָּל נוֹפֵל עַד יוֹצִיא אֶת רוּחוֹ.

אָז יִשַּׁח וְיִגְהַר

עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל הָהָר

וְיִדֹּם מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ…

הוּא עָשָׂה חוֹבָתוֹ לְעַמּוֹ.

וְהַדָּם הַצָּעִיר, הָרוֹטֵט וְהֶחָם,

עַל חָזוֹ הַכָּבֵד שֶׁל הָהָר הוּא קוֹלֵחַ.

בֶּחָזֶה הַכָּבֵד נָע הַלֵּב הֶחָתוּם;

חֶרֶשׁ זָע, כְּמוֹ הוֹלֵם־לֹא־הוֹלֵם:

מִי הֵם אֵלֶּה שֶׁכָּךְ נִלְחָמִים?

הַאֻמְנָם בְּנֵי בָנָיו הַקְּדוּמִים?

לֹא זָרִים? לֹא נָכְרִים שֶׁנִּדְחָקוּ?

לֹא זָרִים! לֹא נָכְרִים!… הוּא מַכִּיר

אֶת אָרְחָם,

אֶת עָרְפָּם הַקָּשֶׁה, אֶת רוּחָם הָעַזָּה.

הוּא זוֹכֵר אֶת בְּנֵי דָן, בִּנְיָמִין, יְהוּדָה

שֶׁהוֹרִישׁ לוֹ אֶת שְׁמוֹ – מִשְׁפְּחוֹת הָעִבְרִים…

אֶת שִׁמְשׁוֹן וְהַלֶּחִי, אֶת שַׁעַר עַזָּה;

אֶת דָּוִד וְיוֹאָב… אֶת יְמֵי הַגְּדֻלָּה –

וִימֵי הָרָעָה, וִימֵי הַיְרִידָה.

אֵיךְ אָרְכוּ הַיָּמִים הַמָּרִים וְאֵיךְ מָרוּ!

אֵיךְ כָּשְׁלוּ וְנָמוֹטוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל!

אֵיךְ נִדְכּוּ, נִתְלְשׁוּ וְהָרְחָקוּ!

וּמֵאָז הוּא חוֹכֶה… הַאֻמְנָם הֵם שָׁבִים?

לָמָּה כֹּה מְעַטִּים? הֵן יֹאכְלֵם יִשְׁמָעאֵל,

כָּאַרְבֶּה יְכַלֵּם –

כָּאַרְבֶּה הַיּוֹרֵד עַל כְּרָמִים נוֹבְבִים! –

וּכְמוֹ נֹהַּ עָלָה מִלִּבּוֹ שֶׁל הָהָר,

וּמֵעָיו כְּמוֹ הָמוּ, חֲמַרְמָרוּ.

חֲמִשָּׁה וּשְׁלשִׁים צְעִירֵי יִשְׂרָאֵל!

אִישׁ לֹא שָׁב,

לֹא יָשׁוּב לָעוֹלָם!

בִּקְרַב־אֵין־תִּקְוָה תַּמּוּ סָפוּ כֻלָּם,

תַּמּוּ סָפוּ יַחְדָּו.

ב

לְכוּ הַגִּידוּ בִּשְׁכֶם וּבְנוֹתֶיהָ!

לְכוּ בַשְּׂרוּ בְּעָרֵי אַלְבִּיּוֹן!

מָה אִם תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת הַשּׁוֹסִים –

בְּנוֹת פִּרְאֵי יִשְׁמָעאֵל,

בְּנוֹת סוּרִים וְסוּרְסִים!

מָה אִם תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הַמְשַׁסִּים –

בְּנוֹת עֵרוּב שֶׁל לִסְטִים יְרוּדִים

וְחוֹרְשֵׁי מְזִמּוֹת עַרְמוּמִים,

סַפְסָרִים מִתְחַסְּדִים וְכַלְבֵי־הַדָּמִים –

בְּהַוַּת בַּת צִיּוֹן!

לֹא רַק פְּרוּצֵי דַמֶּשֶׂק, חִגָּ’ז,

לֹא רַק פְּרוּעֵי קָהִיר וּבַגְדָּד,

צְמֵאִים לְדַם יְהוּדִים –

לוֹנְדּוֹן כְּמוֹהֶם לְדָם תִּתְאָו.

וַיְטְהוֹל וְדָאוּנִינְג, צְמָאָם מָה עָז! –

לֹא יִתְרַוֶּה מִוִּיסְקִי בִּלְבָד.

טַעַם הַדָּם יֶעֱרַב לִבְנֵי חָם.

לוֹנְדוֹן, יָדֶיהָ שָׁפְכוּ דָּם זֶה.

זֶה וְאַחֵר… הִיא תּוֹסִיף וְתַזֶּה –

עֶרֶב וָבֹקֶר תַּזֶּה דָּם רַב

בְּתוֹךְ חוֹמוֹתַיִךְ, בִּירַת בֶּן יִשָׁי;

בְּמוֹשְׁבוֹת יִשְׂרָאֵל וְעָרָיו.

זֶה שַׁיָּהּ לְצִיּוֹן – זֶה הַשָּׁי!…

דַּי לֹא תֹאמַר!

לִבָּהּ מַר מִמָּר.

לִבָּהּ לָרֶצַח… שׁוּר! עֵינֶיהָ נוֹצְצוֹת,

נְחִירֶיהָ רָחֲבוּ מִתַּאֲוָה,

לְשׁוֹנָה מְלַקֶּקֶת דָּם חָם;

אַחַר תְּלַקֵּק אֶת שְׂפָתֶיהָ –

הַוְּרֻדּוֹת, הַצְּבוּעוֹת, הַמּוֹצְצוֹת…

וְאִם גָּדוֹל הַכְּאֵב –

גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ הַגַּאֲוָה:

חַי רוּחַ מַכַּבִּים

בַּדּוֹר הַזֶּה – וּבַבָּאִים יִחְיֶה!

כָּךְ יִשְׂרָאֵל הָיָה – וְכָךְ יִהְיֶה.

דְּבָרִים עַתִּיקִים עוֹלִים עַל הַלֵּב;

יוֹם תֶּרְמוֹפִילֵי, לֶאוֹנִידָס הַמֶּלֶךְ,

עִמּוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת לָקֶדֵימוֹנִים,

גִּבּוֹרֵי־יָוָן קַדְמוֹנִים! –

וְקֵדְמָה, מֵעֵבֶר לְיָם הַתִּיכוֹן,

מֵעֵבֶר לְהַר וּמִדְבַּר יְהוּדָה,

מִזֶּה הַיְשִׁימוֹן וּמִזֶּה יָם הַמֶּלַח,

עַל סֶלַע גָּבֹהַּ, כְּמוֹ קַן נְשָׁרִים –

שָׁכְנָה קִנְּנָה מְצָדָה…

קִנְּנָה וְתִכּוֹן!

אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל!

אֵיךְ נָפְלוּ וְיִפְּלוּ, אַמִּיצִים, יְשָׁרִים –

כִּי אָכֵן עוֹד יִפְּלוּ – עוֹד רַבִּים, הוֹי רַבִּים –

וְיִחְיֶה, לֹא יָמוּת, יִשְׂרָאֵל!

יְחַדֵּשׁ שְׁתוֹתָיו –

עַם־חוֹרִין עַל אַדְמַת אֲבוֹתָיו.

ואלה שמות השלושים וחמשה:

דני מס – מפקד המחלקה

ישראל אלוני (מרזל)

חיים אנגל

בני בוגוסלבסקי (“סיילור”)

יהודה ביטנסקי

בן־ציון בן־מאיר

עודד בנימין

יעקב בן־עטר

יוסף ברוך

איתן גאון

סבו גולנד

יצחק גינצבורג

יצחק הלוי (“איציק”)

אליהו הרשקוביץ (“הרשקו”)

יצחק זבולוני

דוד ט"ש (“טור־שלום”)

אלכסנדר כהן

יעקב כהן (“ז’ורדן”)

יחיאל כלב

יעקב כספי

יונה לוין

אלכסנדר לוסטיג

אליהו מזרחי

אמנון מיכאלי

שאול פנואלי (“סלי”)

משה פרלשטיין

בנימין פרסיץ (“ויינצ’יק”)

ברוך פת

דוד צברי

דוד צוובנר (שאג)

יעקב קוטיק

יוסף קופלר (“יופ”)

טוביה קושניר

דניאל רייך (“צ’יצ’ו”)

יעקב שמואלי

---

בַּיִת שְׁלִישִׁי – שִׁיר הֶעָשׂוֹר

מאת

אהרן ראובני

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב,

שְׂדוֹתֶיךָ וּכְרָמֶיךָ,

עָרֶיךָ וְיַמֶּיךָ,

יַמֶּיךָ, יִשְׂרָאֵל!

קוּם הִתְנָעֵר, עִם עַתִּיק בָּעַמִּים,

קוּם, הַעְפֵּל, עַם צָעִיר בָּעַמִּים,

דּוֹר חֲלוּצִים!

בּוֹאוּ פְּזוּרִים, נִדָּחִים נְפוֹצִים,

יַחַד נִבְנֶה אֶת בֵּיתֵנוּ,

פֹּה עַל אַדְמַת אֲבוֹתֵינוּ.

יַחַד נִהְיֶה לוֹ מִגְדָּל וְחוֹמָה,

יַחַד נַפְרֶה עֲזוּבָה וּשְׁמָמָה.

בַּיִת שְׁלִישִׁי זֶה יִשְׂגֶּה וְיִגְדָּל,

אָנוּ נִהְיֶה לוֹ חוֹמָה וּמִגְדָּל.

לֹא יַבְקִיעֵם כָּל הָמָן מִתְנַכֵּל,

זְמַם בְּנֵי אֲגָג נְסַכֵּל, נְסַכֵּל;

יַד כָּל צוֹרֵר, מְחַבֵּל, נְקַצֵּץ,

רֹאשׁ כָּל אוֹיֵב, מִתְנַקֵּשׁ, נְרוֹצֵץ!

בַּיִת שְׁלִישִׁי עַל תִּלּוֹ יַעֲמֹד,

בַּיִת שְׁלִישִׁי לֹא יִמּוֹט, לֹא יִמּוֹט!

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב,

שְׂדוֹתֶיךָ וּכְרָמֶיךָ,

עָרֶיךָ וְיַמֶּיךָ,

יַמֶּיךָ, יִשְׂרָאֵל!

שִׁירִים מְתֻּרְגָּמִים

מאת

אהרן ראובני

---

חלק א

מאת

אהרן ראובני

חלק א

מאת

אהרן ראובני

---

מִפְּאַת קֵדְמָה

מאת

אהרן ראובני

מִפְּאַת קֵדְמָה

מאת

אהרן ראובני

---

חלק ב

מאת

אהרן ראובני

חלק ב

מאת

אהרן ראובני

---

מִפְּאַת יָמָּה

מאת

אהרן ראובני

מִפְּאַת יָמָּה

מאת

אהרן ראובני

---

ה. היינה

מאת

אהרן ראובני

ה. היינה

מאת

אהרן ראובני

---

שַׁבָּת הַמַּלְכָּה

מאת

היינריך היינה

בַּעֲרָב, בְּסֵפֶר פֶּלִיא,

יֵשׁ יָשׁוּבוּ הַנְּסִיכִים

שֶׁכֻּשְּׁפוּ, יִהְיוּ בְּנֵי תֹאַר,

כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה.

רַהַב זֶה, כֻּלּוֹ שֵׂעָר,

שׁוּר, הִנֵּה נִהְיָה בֶּן מֶלֶךְ:

מַלְבּוּשׁוֹ הָדָר וָזֹהַר,

וַחֲלִיל דּוֹדִים בְּפִיהוּ.

אַךְ שְׁעַת הַדְּרוֹר חִישׁ גָּזָה;

בֶּן הַמֶּלֶךְ, לְעֵינֵינוּ,

שׁוּב הָפַךְ, פִּתְאֹם בְּפֶתַע,

לְמִפְלָץ קָווּץ, פָּרוּעַ.

עַל נָסִיךְ, שֶׁכָּךְ עָלְתָה לוֹ,

בְּשִׁירִי אָשִׁירָה. שְׁמוֹ

יִשְׂרָאֵל. בְּכֹחַ נַחַשׁ

וּמִקְסָם הָפַךְ לְכֶלֶב.

כֶּלֶב הוּא, כַּלְבִּית רוּחוֹ;

מִתְכַּלֵּב כָּל הַשָּׁבוּעַ

בְּאַשְׁפַּת חַיִּים וּסְחִי –

צְחוֹק וָלַעַג לַפִּרְחָח.

וּבְיוֹם שִׁשִּׁי, עִם עֶרֶב,

סָר כֹּחוֹ שֶׁל הַכִּשּׁוּף,

וְהַכֶּלֶב שׁוּב הִנֵּהוּ

בֶּן אָדָם נִבְרָא בְּצֶלֶם.

בֶּן אָדָם, רִגְשֵׁי אָדָם לוֹ,

רֹאשׁ מוּרָם וְלֵב נָכוֹן.

זַךְ, הָדוּר וַחֲגִיגִי הוּא

יִכָּנֵס אֶל בֵּית אַבָּא.

"יְבֹרַךְ הֵיכָל יָקָר לִי,

זֶה הֵיכַל אֲבִי־מַלְכִּי!

אֹהֶל יַעֲקֹב, אֶשְׁקָה־נָא

מְזוּזוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשׁוֹת!"

וּבִפְנִים כְּמוֹ לַחַשׁ־רַחַשׁ

אַט עוֹבֵר; אֲדוֹן הַבַּיִת

לֹא נִרְאֶה; בַּדּוּמִיָּה

קוֹל נִשְׁמוֹ מוֹלִיךְ צְמַרְמֹרֶת.

דּוּמִיָּה! רַק אַכְוַנְגָּר

(בְּלָשׁוֹן פְּשׁוּטָה – שַׁמָּשׁ)

רָץ, בָּהוּל, עוֹלֶה, יוֹרֵד,

וּמַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרוֹת.

אוֹרוֹת־פָּז יָפִיצוּ נֹחַם,

אֵיךְ יָאִירוּ, יִתְנוֹצֵצוּ!

עַל מִסְעֶדֶת הַבִּימָה

בְּגָאוֹן נֵרוֹת יִזְרָחוּ.

וְלִפְנֵי אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ

הַכִּסּוּי פָּרֹכֶת מֶשִׁי,

הַמַּבְרֶקֶת אֶת כֵּפֶיהָ –

אֲבָנֶיהָ הַטּוֹבוֹת,

שָׁם, סָמוּךְ אֶל עַמּוּדוֹ,

יַעֲמֹד חַזַּן הַכְּנֶסֶת.

גַּבְרוֹן־נוֹי! גְּלִים קָט שָׁחוֹר

יְכַתֵּף בְּגַנְדְּרָנוּת.

לְהַרְאוֹת צְחוֹר יָדוֹ

יְמַשְׁמֵשׁ בְּצַוָּארוֹ הוּא;

רַקָּתוֹ תִּלְחַץ זָרוֹת

הָאֶצְבַּע; גְּרוֹנוֹ הַבֹּהֶן.

יְרַנֵּן לוֹ כָּכָה חֶרֶשׁ,

וּפִתְאֹם יָרִים קוֹלוֹ

וְיָשִׁיר בְּעֹז וָצַהַל:

“לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה!”¹

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה! –

בּוֹא אָהוּב, הִיא מְחַכָּה לָךְ;

כְּבָר הֵסִירָה, בַּיְשָׁנִית,

צְעִיפָהּ מֵעַל פָּנֶיהָ.

שִׁיר נָאֶה זֶה, שִׁיר כְּלוּלוֹת,

מְחַבְּרוֹ הוּא יְהוּדָה

הַלֵּוִי,² וְשֵׁם גָּדוֹל לוֹ

בְּשָׁרֵי שִׁירֵי דוֹדִים! –

שִׁיר מִזְמוֹר לְיוֹם כְּלוּלוֹת

יִשְׂרָאֵל וּכְבוֹד הַגְּבֶרֶת

הַמַּלְכָּה שַׁבָּת, קוֹרְאִים לָהּ:

בַּת הַמֶּלֶךְ הַשּׁוֹקֶטֶת.

כְּלִילַת חֵן הִיא, כְּלִילַת יֹפִי;

לֹא עָלְתָה בְּכָךְ עָלֶיהָ

מַלְכַּת שְׁבָא, רֵעַת חֵיקוֹ

שֶׁל שְׁלֹמֹה, – אוֹתָהּ מַשְׂכֶּלֶת

חַבָּשִׁית, תְּפוּשַׂת הַיֵּצֶר

לְהַבְרִיק בְּחָכְמָתָהּ,

וְסוֹפָה – בְּחִידוֹתֶיהָ

הַשְּׁנוּנוֹת הָיְתָה מוֹגַעַת.

הַמַּלְכָּה שַׁבָּת, שֶׁהִיא

כֻּלָּהּ נַחַת וּמַרְגּוֹעַ,

לְזָרָא לָהּ וִכּוּחִים,

הִתְנַצְּחוּת בִּשְׂדֵה הָרוּחַ;

מְתַעֶבֶת הִיא הַלַּהַט

הַבּוֹטֵשׁ וּמְדַקְלֵם

בְּסוּפַת שֵׂעָר פָּרוּעַ

וּבְגַעַשׁ מִתְפָּרֵץ.

בִּצְנִיעוּת אֶת צַמּוֹתֶיהָ

הִיא מַצְפֶּנֶת בַּשָּׁבִיס.

כְּמוֹ יָעֵל בְּרֹךְ מַבֶּטֶת;

כְּמוֹ הֲדַס – תְּמִירָה, פּוֹרַחַת.

לְמַחְמַל נַפְשָׁהּ מַתֶּרֶת

הִיא הַכֹּל, רַק לֹא טַבָּק –

"הָעִשּׁוּן, דּוֹדִי, אָסוּר הוּא,

כִּי הֲלוֹא הַיּוֹם שַׁבָּת".

"תַּחַת זֶה, בַּצָּהֳרָיִם,

רֵיחַ טוֹב אַתָּה מֵרִיחַ:

מַאֲכַל אֵלִים מוּכָן לָךְ –

פַּשְׁטִידָה תִּמְתַק כִּדְבָשׁ! –

פַּשְׁטִידָה, נִיצוֹץ מִמַּעַל,

בֶּן מָרוֹם! הָהּ, אִלּוּ שִׁלֶּר

רַק טָעַם – מִזֶּה הַטַּעַם

שִׁיר־הוֹדוֹ הָיָה אָצוּל!

פַּשְׁטִידָה, בִּרְכַּת שָׁמָיִם!

אֱלֹהִים עַצְמוֹ הִשְׂכִּיל

אֶת מֹשֶׁה עַל הַר סִינַי

בְּהִלְכוֹת הַפַּשְׁטִידָה;

כְּמוֹ כֵן גִּלָּה לוֹ שָׁם,

בְּקוֹלוֹת וּבִבְרָקִים,

אֶת עִקְּרֵי הָאֱמוּנָה

וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.

פַּשְׁטִידָה בָּרוּת כְּשֵׁרָה

וְיָאָה לְאֵל אֱמֶת,

טַעֲמָּהּ כְּטַל שְׁחָקִים. –

כְּנֶגְדָּהּ הֲרֵי פִּגּוּל הִיא

אַמְבְּרוֹסְיָה, אָכְלַת אֵלֶיהָ

שֶׁל יָוָן – אֵלֵי הַשֶּׁקֶר

שֶׁל עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים –

שְׂטָנִים שֶׁהִתְחַפְּשׂוּ!

הַנָּסִיךְ סוֹעֵד בְּנַחַת

וְעֵינָיו אוֹרוֹת; מַתִּיר הוּא

כַּפְתּוֹרִי חָזִיָּתוֹ;

עַל שְׂפָתָיו חִיּוּךְ שֶׁל עֵדֶן:

"לֹא הֶמְיַת יַרְדֵּן הִיא זֹאת?

לֹא פִּכּוּי בְּאֵר שָׁמַעְתִּי

מִבֵּית אֵל, מִגֵּיא תְמָרִים,

שָׁם אָרְחוֹת גְּמַלִּים תִּרְבֵּצְנָה?"

"אֵין זֶה קוֹל מַשְׁכּוּכִיּוֹת

שֶׁל אֵילֵי מַרְבֵּק, גּוֹלְשִׁים

בַּעֲרֹב מֵהַר גִּלְעָד,

וְרוֹעֶה נוֹהֵג אוֹתָם?"

רַד הַיּוֹם הַטּוֹב וּבָאָה

שְׁעַת הַכֶּשֶׁף הָרָעָה,

כִּצְלָלִים אָרְכוּ רַגְלֶיהָ. –

בֶּן הַמֶּלֶךְ נֶאֱנָח;

חָשׁ כְּמוֹ אֶצְבְּעוֹת־שֵׁדָה

קַרְחִיּוֹת בַּלֵּב נָגְעוּ;

סְמַרְמֹרֶת אֲחָזַתְהוּ,

חִיל גִּלְגּוּל מֵאִישׁ לְכֶלֶב.

צְלוֹחִית שֶׁל נֵרְדְּ הִגִּישָׁה

הַמַּלְכָּה לוֹ; אַט יָרִיחַ –

מֵהָרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ

עוֹד יִתְאַו לְהִתְעַנֵּג.

יֵין פְּרֵדָה תּוֹאִיל לִמְזֹג לוֹ,

הַמַּלְכָּה לְבֶן הַמֶּלֶךְ;

יֵשְׁתְּ, נֶחְפָּז, וּבַגָּבִיעַ

רַק מְעַט טִפּוֹת יִשְׂרָדוּ.

יַז מֵהֶן עַל הַשֻּׁלְחָן,

נֵר דּוֹנַג קָטָן בַּלַּח

יְטַבֵּל; הַנֵּר יִרְעַד

וְיִכְבֶּה בְנֶפֶץ קָל.

---

עַזְרָא

מאת

היינריך היינה

עֶרֶב עֶרֶב, בַּת־הַמֶּלֶךְ

הַיְפֵה־פִיָּה יוֹצֵאת לָהּ

לְטַיֵּל עַל־יַד הָעָיִן,

שָׁם הַמַּיִם בּוֹצְצִים.

עֶרֶב עֶרֶב, עֶבֶד־עֶלֶם

דֹּם עוֹמֵד עַל־יַד הָעָיִן,

שֵׁם הַמַּיִם בּוֹצְצִים;

עֶרֶב עֶרֶב דַּל מַרְאֵהוּ.

יוֹם אֶחָד נִגְּשָׁה בְּפֶתַע

הַנְּסִיכָה אֵלָיו: "הַגֵּד לִי,

מַה שִׁמְךָ, מֵאַיִן בָּאתָ,

אֵיזֶה עָם?" אָמַר הָעֶבֶד:

– שְׁמִי מֻחַמַּד, מוֹצָאִי הוּא

מִתֵּימָן, מִשֵּׁבֶט עַזְרָא,

אֵלֶּה עַזְרָא שֶׁיָּמוּתוּ,

עֵת יִשְׁגוּ בְּאַהֲבָה.

---

הַקַּלָּעִים

מאת

היינריך היינה

צָרְפָתָה נָדוּ שְׁנֵי קַלָּעִים,

מִשְּׁבִי הָרוּסִים מָשָׁכוּ.

הִנֵּה מַחֲנָם הַפְּרוּסִי הֵם רוֹאִים.

עָמְדוּ שָׁם – רֹאשָׁם הֵשַׁחוּ.

פָּגְעָה בָּהֶם זֹה הַשְּׁמוּעָה הַמָּרָה:

צָרְפַת אֲבוּדָה, אֶרֶץ צֶבִי;

הֻכָּה הַצָּבָא הַגָּדוֹל וְהָכְרַע,

וְהַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ בַּשֶּׁבִי.

גָּעוּ שָׁם הַשְּׁנַיִם, בָּכוּ בָכֹה

עַל דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה הַמַּדְאֶבֶת.

אָמַר אֶחָד: כּוֹאֵב לִי כֹה,

פִּצְעִי הַיָּשָׁן כְּמוֹ שַׁלְהֶבֶת.

אָמַר רֵעוֹ: נִסְתַּם חָזוֹן.

אִתְּךָ לוּ אָמוּת! אַךְ בַּבַּיִת

אִשָּׁה לִי וְטַף צְפוּיֵי רָזוֹן –

מִי יַצִּילֵם מִמַּיִט?

מַה לִּי אִשָּׁה וּמַה לִּי טָף?

יְקַר־מָה בַּלֵּב שָׁם חָבוּי הוּא.

יַחְזְרוּ עַל פְּתָחִים, אִם נַפְשָׁם תִּתְעַטָּף!

מַלְכִּי־קֵיסָרִי, הָהּ, שָׁבוּי הוּא!

טוֹבָה, אָחִי, עֲשֵׂה אִתִּי,

אַחַר מוֹתִי חָנֵּנִי,

צָרְפָתָה קַח אֶת גְּוִיָּתִי,

בְּאַדְמַת צָרְפַת טָמְנֵנִי.

זֶה צְלַב כָּבוֹד, סִרְטוֹ סָמֹק,

שִׂים עַל לִבִּי לִי עֵרֶב,

רוֹבִי בַּכַּף תְּקַע לִי עָמֹק,

חֲגוֹר מָתְנַי בַּחֶרֶב.

וּכְמוֹ זָקִיף בַּקֶּבֶר דֹּם

אֶשְׁכַּב. אָזְנִי שׁוֹמָעַת.

וְיוֹם יָבוֹא – תּוֹתָח יֵהֹם,

מִצְהַל סוּסִים וָשָׁעַט.

מַלְכִּי זֶה רוֹכֵב, הוּא יִדְרֹך עַל קִבְרִי,

קוֹל רֹב חֲרָבוֹת וָגִיהַּ.

אֲזַי, נֶאֱזָר, אֶעֱלֶה מִקִּבְרֵי –

מַלְכִּי־קֵיסָרִי לְהוֹשִׁיעַ.

---

מ. לרמונטוב

מאת

אהרן ראובני

מ. לרמונטוב

מאת

אהרן ראובני

---

בּוֹרוֹדִינוֹ

מאת

מיכאיל לרמונטוב

"הַגֵּד־נָא לִי, דּוֹדִי, אֵיכָה

נִתְּנָה מוֹסְקְבָה הַחֲרוּכָה

לַצָּר?… בַּמֶּה אוֹנוֹ?…

הֵן נִלְחֲמוּ, הָיוּ קְרָבוֹת?

אוֹמְרִים – שָׂבְעוּ הַחֲרָבוֹת…

לֹא מָשׁ זִכְרוֹ מִן הַלְּבָבוֹת

שֶׁל יוֹם בּוֹרוֹדִינוֹ!"

– אָכֵן, הָיוּ בְּנֵי חַיִל אָז,

שֶׁלֹּא כַּדּוֹר הַזֶּה… עַם עָז…

הֲגַם אַתֶּם צָבָא?

מָרָה הָיְתָה אַחֲרִיתָם,

רַק קֹמֶץ שָׁב מִשְּׂדֵה הַדָּם…

לוּלֵי רְצוֹן רִבּוֹן עוֹלָם –

לֹא הָסְגְּרָה מוֹסְקְבָה!

אָחוֹר נָטִינוּ דֹּם זְמַן רָב,

חָרָה הַלֵּב, כָּלָה לַקְּרָב,

הַוָּתִיקִים בּוֹסִים:

מָה אָנוּ פֹּה – לַחֲרֹף? הַאִם

אֵין עֹז בְּלֵב הַמַּצְבִּיאִים

לִטְרֹף מַדֵּי הַנָּכְרִיִּים

בְּכִידוֹנֵי רוּסִים?"

הִנֵּה שָׂדֶה פָּתוּחַ. כָּאן

לַחֶרֶב כַּר נִרְחָב מוּכָן!

בָּנִינוּ דְּיֵקִים.

הַסְכֵּת! הַקְשֵׁב!… הַכֹּל דְּרוּכִים…

הֵאִיר הַשַּׁחַר תּוֹתָחִים.

נוֹפִים תְּכֶלְתָם אֶל עָל שׁוֹלְחִים…

הַצָּרְפַתִים דּוֹלְקִים.

יָדִי אֶל פִּי תוֹתָח פָּגוֹז

תָּקְעָה: הִנֵּה לְךָ אֱגוֹז,

מוּסְיוּ, בְּרֹב כָּבוֹד!

מָה עוֹד עָקֹב? בַּקְּרָב נִתְגָּר,

כַּקִּיר נָקוּם. כָּל אִישׁ חָגַר…

וִיהִי דָּמֵינוּ זֶה נִגָּר

בְּעַד אַדְמַת אָבוֹת!"

עָבְרוּ יוֹמַיִם בִּירִיּוֹת.

מַה לָּנוּ אֵלֶּה הַשְּׁטֻיּוֹת?

חִכִּינוּ יוֹם שְׁלִישִׁי.

הַכֹּל סָבִיב מְרַנְּנִים:

“הִגִּיעָה עֵת הָרִמּוֹנִים!”

צֵל לַיְלָה רַד, וְנִים־לֹא־נִים

שְׂדֵה קֶטֶל חֲרִישִׁי.

רַגְלֵי תוֹתָח הָיוּ כַּסְתִּי,

וְעַד הַשְׁכֵּם הַצָּרְפָתִי –

צָהֹל, תָּקֹעַ כָּף!

עַל מַחֲנֵנוּ הַס הָשְׁלַךְ,

מִי קוֹבָעוֹ הַמְמֻעָךְ

מָרַט, וּמִי שְׂפָמוֹ נָשָׁךְ –

קֵינוּ לָטַשׁ בְּאָף!

וְרַק הֵנֵצָה הַחַמָּה,

מִיָּד הֵקִיצָה מְהוּמָה –

גְּדוּדִים גְּדוּדִים, אֵין סְפָר!

וְלָנוּ שַׂר – גִּבּוֹר, נִלְבָּב,

אֲמוּן מַלְכּוֹ, לַחַיִל אָב…

חֲבָל עָלָיו – נָפַל בַּקְּרָב

חָלָל… שׁוֹכֵן עָפָר!

הוּא קָם – עֵינָיו יוֹרוֹת זִיקוֹת:

"בָּנַי, הֲלֹא מוֹסְקְבָה הִיא זֹאת!

נָמוּת לִפְנֵי מוֹסְקְבָה;

כִּנְפֹל אַחֵינוּ כֵּן נִפֹּל!"

נִשְׁבַּעְנוּ לוֹ, קִיַּמְנוּ כֹּל…

זֶה שְׂדֵה בּוֹרוֹדִינוֹ – שְׁאוֹל…

דָּם רַב מְאֹד רָוָה!

אָכֵן זֶה יוֹם! הַצָּר כְּעָב

בְּעַד תִּימְרוֹת עָשָׁן קָרַב…

אֶל מוּל עָמְדִי כֻּלָּם!

שָׁם אוּלָנִים מַרְבֵּי גְוָנִים,

זַנְבוֹת סוּסִים לַדְּרָגוּנִים

עָלוּ, שָׁטְפוּ, מִכָּל מִינִים,

בְּכָל שִׁפְעַת חֵילָם.

קְרָבוֹת כָּאֵלֶּה לֹא תִרְאוּ!…

דְּגָלִים כִּבְנֵי צְלָלִים תָּעוּ,

עָשָׁן בָּאֵשׁ אָדַם.

חָרְקָה פְּלָדָה, רִמּוֹן צָוַח,

עָיְפָה יַד כֹּל שִׁסֵּף, טָבַח;

פָּגוֹז עוֹבֵר נִתְקָל, נִסְבָּךְ,

בְּגַל בָּשָׂר וָדָם.

בַּיּוֹם הַהוּא הִכִּיר הָעָר

אֵיךְ הָרוּסִי פָּנִים יִתְגָּר,

בְּקַיִן יַעֲרֹךְ.

כַּלֵּב חָרְדָה הָאֲדָמָה,

אָדָם וָסוּס בָּעֲרֵמָה…

קוֹל אֶלֶף תּוֹתָחִים הָמָה,

יָלַל יְלֵל אָרֹךְ.

נָטָה הַיּוֹם. עוֹרֵר חֲנִית

נָכוֹן כָּל אִישׁ מָחָר שֵׁנִית,

וְעַד כָּלָה עֲמֹד.

הִנֵּה הַתֹּף קוֹלוֹ הֵרִים,

הִנֵּה נָסוֹגוּ הַכּוֹפְרִים.

וְאָנוּ הַפְּצָעִים סוֹפְרִים –

כַּמָּה אֲנַחְנוּ עוֹד?

אָכֵן, הָיוּ בְּנֵי חַיִל אָז,

צְבָא־גִּבּוֹרִים, בְּלִי חָת, נוֹעָז –

הֲגַם אַתֶּם צָבָא?

מָרָה הָיְתָה אַחֲרִיתָם,

רַק קֹמֶץ שָׁב מִשְּׂדֵה הַדָּם…

לוּלֵי רְצוֹן בּוֹרֵא עוֹלָם –

לֹא הָסְגְּרָה מוֹסְקְבָה!

---

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

מאת

אהרן ראובני

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

מאת

אהרן ראובני

---

וַסִּילִי שִׁבָּנוֹב – בַּלָּדָה

מאת

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

נָס קוּרְבְּסְקִי הַשּׁוֹעַ מִקֶּצֶף מַלְכּוֹ,

עִמּוֹ רַק שִׁבָּנוֹב וַסִּילִי.

דָּשֵׁן הַנָּסִיךְ, מָט סוּסוֹ בְּדַרְכּוֹ.

לֵיל אֹפֶל. אֵי יֶשַׁע? רָזִי לִי!…

שִׁבָּנוֹב, סַיָּס, עֶבֶד טוֹב – הוּא נִגַּשׁ,

נָתַן אֶת סוּסוֹ לַמַּצְבִּיא הַנִּרְגָּשׁ:

"מָרִי, דְּהַר אֶל חֵיל הָאוֹיֵב לְהַבְקִיעַ –

אוּלַי אָנֹכִי גַּם בָּרֶגֶל אַגִּיעַ".

דָּהַר הַנָּסִיךְ – וְהִנֵּי לִיטָאִים!

בָּאֹהֶל יוֹשֵׁב הַמַּצְבִּיא הַבּוֹרֵחַ.

בְּנֵי לִיטָא בַּפֶּתַח צוֹבְאִים, מִשְׁתָּאִים,

כָּל פֶּה אֶת אַבִּיר הָרוּסִים מְשַׁבֵּחַ.

עוֹמְדִים גְּלוּיִי רֹאשׁ וְחוֹזִים וְתוֹהִים,

סְחַרְחַר לְבָבָם: "הוֹי, אָדוֹן אֱלֹהִים:

הַאֵין חֲזוֹן־שָׁוְא מְתַעְתְּעֵנוּ?

זֶה קוּרְבְּסְקִי נִהְיָה בֶן־בְּרִיתֵנוּ!"

אַךְ אֵין הַכָּבוֹד הֶחָדָשׁ מַרְנִינוֹ,

לִבּוֹ מָלֵא כַּעַס וָרָעַל.

עַתָּה הוּא יַגִּישׁ לוֹ, לַצָּאר, חֶשְׁבּוֹנוֹ,

יִמְנֶה לוֹ כָּל עָוֶל, כָּל מָעַל.

"כָּל מַה שֶׁטָּמַנְתִּי זְמַן רַב בְּקִרְבִּי

אֶכְתֹּב, אֲפָרֵט לוֹ, אֶשְׁפֹּךְ אֶת לִבִּי;

עַל כָּל הַטּוֹבָה וְהַחֶסֶד

אֹמַר לוֹ תוֹדָה לֹא־נִפְחֵסֵת".

כּוֹתֵב כָּל הַלַּיְלָה הַשָּׂר, בְּלִי הֶפְסֵק,

כָּל אוֹת – נְקִימָה הִיא נוֹשֶׁמֶת.

קוֹרֵא, מְגַּחֵך, שׁוּב קוֹרֵא וְשׂוֹחֵק,

וְשָׁבָה הַיָּד וְרוֹשֶׁמֶת.

מַלְכּוֹ בְּמִלִּים זְדוֹנִיּוֹת הוּא עוֹקֵץ.

הַשַּׁחַר עָלָה. לֵב הַשּׁוֹעַ עוֹלֵץ.

הִנֵּה הָשְׁלְמָה הָאִגֶּרֶת –

אַרְסִית כְּחֶפְצוֹ וּמַמְאֶרֶת.

אַךְ מִי זֶה יָבִיא לְיוֹאָן הַדְּבָרִים,

מִכְתָּב מָלֵא רַהַב קַטִּיעַ?

אֵי אִישׁ שֶׁחַיָּיו לוֹ אֵינָם יְקָרִים,

לִבּוֹ לֹא יִרְעַד, לֹא יַרְתִּיעַ?

עָגַם הַנָּסִיךְ וְהַסֶּפֶק בּוֹ זָע.

פִּתְאֹם בָּא עַבְדּוֹ, מְאֻבָּק, מְיֻזָּע:

"מָרִי, הֲנָחוּץ מָה? הִגַּעְתִּי גַּם אָנִי;

שֶׁלָּנוּ – הוּא לֹא הִשִּׂיגָנִי".

שָׂמֵחַ הַשָּׂר, בַּסַּיָּס הוּא מֵאִיץ

לָצֵאת בְּלִי שְׁהִיוֹת בַּשְּׁלִיחוּת הַמְבוּקֶשֶׁת:

"אַתָּה אִישׁ בָּרִיא וּלְךָ לֵב אַמִּיץ,

וְהֵא לָךְ שְׁקָלִים – קַח, שְׂכָרְךָ הֵמָּה…"

“קֹשֶׁט!”

שִׁבָּנוֹב עוֹנֶה לוֹ: "הַנַּח כַּסְפְּךָ.

יוֹתֵר, אֲדוֹנִי, הוּא יוֹעִיל פֹּה לְךָ.

וְאֶת מִכְתָּבְךָ זֶה לַמֶּלֶךְ גַּם כָּכָה –

בִּשְׂכַר דְּוַי וָעֹנִי אֶקָּחָה!"

קוֹלוֹת נְחוּשִׁים מְנַסְּרִים בְּמוֹסְקְבָה.

הַמֶּלֶךְ מַקִּישׁ – מִתְנַזֵּר. כֻּלּוֹ שֶׁבֶר.

הַעוֹד לְהָשִׁיב שְׁלוֹם נַפְשׁוֹ לוֹ תִקְוָה?

הַאִם מַצְפּוּנוֹ הוּא מוֹלִיךְ אֱלֵי קֶבֶר?

בְּקֶצֶב מַקִּישׁ הוּא, עוֹמֵד וְהוֹלֵם;

הָעָם מַאֲזִין, מְיוֹרָא וְאִלֵּם.

הָעָם מִתְפַּלֵּל: מִי יִתֵּן לָנוּ רֶוַח –

שֶׁיּוֹם זֶה יַחֲלֹף בְּלִי גַרְדֹּם וּבְלִי טֶבַח!

הוֹמִים וְעוֹנִים לַשַּׁלִּיט מִגְדָּלִים;

זֶה וְיָזֶמְסְקִי־רָע וְחַבְרוּתָא,

כָּל בְּנֵי הָאוֹפְּרִיצְ’נִינָה שָׁם צוֹלְלִים,

גַּם וַסְקָה גְרְיַזְנוֹי, גַּם מַלוּטָא.

בַּסְמָנוֹב, חֲבִיב צָאר־אִיבָן, חִנָּנִי,

חִיּוּךְ שֶׁל עַלְמָה לוֹ וְלֵב צִפְעוֹנִי,

גֵּאֶה בְּיָפְיוֹ וּמְנֻדֶּה מִשָּׁמָיִם –

מַקִּישׁ עִמָּהֶם, בֶּן דְּלָמָיִם.¹

הַמֶּלֶךְ כִּלָּה; בְּמַטֵּהוּ יוֹצֵא.

עִמּוֹ גְּנוּסְיָתוֹ אַט נִגְרֶרֶת.

פִּתְאֹם בָּא רַכָּב – הַקָּהָל הוּא חוֹצֶה,

בַּיָּד הַמּוּרֶמֶת אִגֶּרֶת.

מַהֵר מִסּוּסוֹ אֶל הָאָרֶץ גָּלַשׁ,

פָּנָה אֶל הַצָּאר וּבָרֶגֶל נִגַּשׁ,

אָמַר, בְּלִי הַחֲוֵר וּבְלִי דֶלַח:

“מִקּוּרְבְּסְקִי הַשָּׂר אֶל הַמֶּלֶךְ!”

עֵינָיו שֶׁל הַצָּאר מִתְלַקְּחוֹת וְיוֹקְדוֹת:

"אֵלָי? מֵאוֹתוֹ בֶן בְּלִיָּעַל?

קִרְאוּ לִי, סוֹפְרִים, כָּל מִלָּה וְכָל אוֹת,

כָּל מַה שֶׁכָּתַב זֶה הַתַּעַל.

שָׁלִיחַ חָצוּף, אֶת הַכְּתָב לָנוּ הָב!" –.

בְּחֹד שֶׁל מַטֵּהוּ רַגְלוֹ הוּא נָקָב;

נִשְׁעַן בִּכְבֵדוּת עַל הַשֵּׁבֶט –

שׁוֹמֵעַ בְּאֹזֶן קַשֶּׁבֶת;

"לַמֶּלֶךְ, כָּל גֶּבֶר הִלֵּל וְכִבֵּד,

וְהוּא – הוּא טוֹבֵעַ בָּרֶפֶשׁ.

אֱמֹר, מְטֹרָף: הֵיךְ, עַל מַה זֶה אַבֵּד

אִבַּדְתָּ כָּל טוֹב, כָּל עַז־נֶפֶשׁ?

אֱמֹר לִי: לֹא הֵם שֶׁנָּתְצוּ מְצָדִים

אֵין סְפֹר בִּקְרָבוֹת יְגֵעִים וּכְבֵדִים?

וְלֹא גְבוּרָתָם שֶׁהֵרִימָה קַרְנֶךָ?

וּמִי נֶאֱמָן כְּמוֹהֶם לְפָנֶיךָ?

"אֱוִיל! הַתְּדַמֶּה כִּי אֵינְךָ בֶּן־תְּמוּתָה

כָּמוֹנוּ? תִּשְׁגֶה בְּמִינוּת סָרַת טָעַם?

יָדֹעַ תֵּדַע: יוֹם הַדִּין יֶאֱתָא,

כְּכֹל הַכָּתוּב: הָהּ, יוֹם זָעַם!

לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט תַּעֲמֹד אָז עִמִּי –

אַתָּה, שֶׁשָּׁפַכְתִּי כַּמַּיִם דָּמִי

בְּעַד כִּסְאֲךָ, לֹא חָדַלְתִּי מִשֶּׁלַח…"

כָּךְ קוּרְבְּסְקִי כָּתַב אֶל הַמֶּלֶךְ.

שִׁבָּנוֹב שָׁתָק. מִרַגְלוֹ הַנְּקוּבָה

שְׁלוּלִית אֲדֻמָּה מִסְתַּנֶּנֶת.

מַבִּיט הַשַּׁלִיט אֶל עֵינוֹ הַשְּׁלֵוָה

שֶׁל עֶבֶד – בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת.

נָדְמוּ בְּנֵי אוֹפְּרִיצְ’נִינָה, כֹּל נֶעֱצָר.

קוֹדֵר מַבָּטוֹ הַסָּתוּם שֶׁל הַצָּאר,

דּוֹמֶה שֶׁטָּעוּן הוּא מִין עֶצֶב.

כֹּל הַסּוּ, אֵין קוֹל וְאֵין נֶצֶף.²

וַיֹּאמַר הַצָּאר: "כֵּן, צוֹדֵק הוּא שָׂרְךָ,

וְאֵין בַּחַיִּים לִי עוֹד נָחַת!

רַגְלִי זֹה כָּל טוֹב, כָּל בֶּן חַיִל, דָּרְכָה –

בּוֹאֵשׁ אֲנִי, כֶּלֶב, בֶּן שָׁחַת!

לֹא עֶבֶד אַתָּה לוֹ, לְקוּרְבְּסְקִי, כִּי אָח

וָרֵעַ: וְאִם הוּא מָסַר אוֹתְךָ כָּךְ –

וַדַּי יֵשׁ רַבִּים לוֹ כָּאֵלֶּה…

סֹב, לֵךְ עִם מָלוּטָא לַכֶּלֶא!"

סוֹכְפִים אֶת שִׁבָּנוֹב סָכֹף וְנַגֵּד,

חוֹקְרִים מַחֲלִיפִים אִישׁ רֵעֵהוּ:

"מִי הֵם חֲבֵרָיו פֹּה שֶׁל קוּרְבְּסְקִי, הַגֵּד!

קִשְׁרָם הַכַּלְבִּי – חִישׁ גַּלֵּהוּ!"

הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל: "מַה בְּפִי הָרַכָּב?

הָאִם שְׁמוֹת רֵעָיו שֶׁל הָרֵיק כְּבָר נָקָב?"

"הַמֶּלֶךְ, תְּשׁוּבָה כָּל הַזְּמָן יְחִידָה לוֹ –

שִׁבְחֵי אֲדוֹנָיו מִשְּׂפָתָיו לֹא יֶחְדָּלוּ! –

בָּא עֶרֶב, הִתְחִיל פְּנֵי תֵבֵל לְשַׁנּוֹת,

וְשַׁעַר הַכֶּלֶא סוֹבֵב וְצוֹרֵחַ:

שָׁב חֶבֶר מֻמְחִים־לְסַגֵּף, לְעַנּוֹת,

וְשׁוּב בִּמְלַאכְתּוֹ הוּא טוֹרֵחַ.

“וּמָה הָרַכָּב – כְּבָר מָסַר הַנְכָלִים?”

"הַמֶּלֶךְ, חַיָּיו דּוֹעֲכִים וְכָלִים,

וְהוּא בְּאֶחָד וְדִבְרָה יְחִידָה לוֹ –

שִׁבְחֵי אֲדוֹנָיו מִשְּׂפָתָיו לֹא יֶחְדָּלוּ!"

הערות

הגראף אלכסיי בן קונסטנטין טולסטוי, שאר־בשרו הרחוק של לב טולסטוי ובן זמנו (ימי חייו 75 – 1817) סופר מזהיר ורבגוני, קנה לו שם בספרות הרוסית בבלדות היסטוריות, בסאטירות שנונות, ב“כתבי קוזמה פרוטקוב” – סאטירה מיוחדת במינה על “חכמת המכביר מלים בבלי דעת” (שחיבר בשותפות עם המשורר ז’מצ’וז’ניקוב ואחיו), ברומן היסטורי “הנסיך סרבריאני” ובשלש טראגדיות היסטוריות (“מות איוון האיום”, “המלך בוריס”, “המלך פיודור בן איוון”), המצטרפות לטרילוגיה גדולה.

את שני הבתים האחרונים לא תרגמתי. בבתים האלה סולח שיבאנוב הגוסס לאדוניו על מסרו אותו בידי המלך האכזר, ומתפלל (ברוח פטריוטית־מלוכנית ונוצרית מוסכמת – ומזויפת) בעדו ובעד המלך, המענה אותו עינויי מות. יתכן שבלי סוף זה לא היו מתירים – ברוסיה, בזמן ההוא – פרסום הבלדה. אבל צורך אמתי אין בו: אינו אבר מגופה כי אם דלדול מעכרה.

---

קוּרְגָּן

מאת

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

מִישׁוֹר מִתְפַּשֵּׁט לְכָל עֵבֶר;

קוּרְגָּן, תֵּל בּוֹדֵד, בִּישִׁימוֹן;

גִּבּוֹר מְהֻלָּל שָׁם בַּקֶּבֶר

מִתַּחַת לַתֵּל הַקַּדְמוֹן.

הֵם שְׁלשֶׁת יָמִים הִסְפִּידוּהוּ

בִּשְׁתִי וּקְרָבוֹת – אֲנָשָׁיו;

וּבָאוּ כְּמָרִים וְכִבְּדוּהוּ

בְּזֶבַח סוּסוֹ וְנָשָׁיו.

שָׁכַךְ הַשָּׁאוֹן וְהַפֶּצַח,

וּשְׂדֵה הַקְּבוּרָה נֶעֱזָב.

שָׁרִים לָאַבִּיר נִבְּאוּ נֶצַח,

נִגְּנוּ בְּכֵלִים שֶׁל זָהָב.

"אִישׁ עָז, נַעֲלִים פְּעָלֶיךָ,

בָּהֶם עַם גָּדוֹל יִתְהַלֵּל;

שִׁמְךָ הַמַּרְעִים הוּא דִּגְלֶךָ,

עַל פְּנֵי כָּל דּוֹרוֹת יִתָּלֵל.

וְאִם לְקַרְקַע מְשׁוֹמֶמֶת

תִּלְּךָ הַגָּבֹהַּ יֻשְׁפַּל,

תְּהִלָּה מַרְחִיקָה, מֵרוֹמֶמֶת,

תָּקִים לָךְ תֵּל־עַד מְעֻפָּל".

יָמִים וְשָׁנִים נָסוּ עָפוּ;

עָבְרוּ עִדָּנֵי עִדָּנִים;

עַמִּים בְּעַמִּים הִתְחַלָּפוּ,

וּפְנֵי אֲדָמָה מִשְׁתַּנִּים.

הַתֵּל הַגָּבֹהַּ, תַּחְתֵּיהוּ

קָבוּר אִישׁ הַחַיִל הָעָז,

עֲדַיִן עוֹמֵד עַל שָׁתֵהוּ,

תָּלוּל וְזָקוּף כְּמוֹ אָז.

וְשֵׁם הָאֵרְאֵל לֹא הִגִּיעַ

עָדֵינוּ, נִשָּׁא וְחָדָל;

וּמִי הוּא? בַּמֶּה כֹּה הִפְגִּיעַ?

וּמַה פְּעָלָיו, בָּם גָּדָל?

דַּם־מִי כְּמוֹ מַיִם קִלֵּחַ?

וְאֵיזֶה עָרִים הוּא שָׂרָף?

וְאֵיךְ אֶת חַיָּיו הוּא קִפֵּחַ?

מָתַי הִסְפִּידוּהוּ קוֹבְרָיו?

צִיָּה, תֵּל גַּלְמוּד, וְאֵין־קֶשֶׁב;

נִשְׁכַּח הַנָּסִיךְ הָאַלִּים,

לֹא עוֹד יַעַרְכוּ לוֹ בַּנֶּשֶׁף

הֶסְפֵּד וּמִשְׁתֵּה־הִלּוּלִים.

אַיָּל יַחֲלֹף – חֵץ מִקֶּשֶׁת –

עַל פְּנֵי הַקּוּרְגָּן הֶעָזוּב;

וְיֵשׁ שֶׁאַרְבֶּה, כְּמִין אֶשֶׁד,

יֵרֵד, מִשְׁתַּקְשֵׁק, וְיָזוּב.

עֲדַת עָגוּרִים מְיֻגַּעַת

מִקֵּץ מְעוֹפָהּ בַּמְּרוֹמִים

בְּרֹב קִעְקוּעַ מַגַּעַת

וְנָחָה עַל רֹאשׁ תֵּל מַשְׁמִים.

אַרְנֶבֶת תִּדְלֹג בּוֹ וָהָלְאָה,

לְאוֹר דִּמְדּוּמִים, אוֹ רוֹכֵב

בְּדַהַר יָטוּס עַד לְמָעְלָה

עַל גַּב אַבִּירוֹ הָרוֹחֵף.

וְדֶמַע יַזִּיל עָב־אוֹרֵחַ

עַל תֵּל זֶה וְעַל שִׁפּוּלָיו;

וְאֶת הָאָבָק הַפּוֹרֵחַ

תִּשּׂאֶנָה רוּחוֹת מֵעָלָיו.

---

שְׂרָרָה

מאת

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

א

אֵצֶל בֵּית הַשְּׂרָרָה

הָמוֹן רַב שָׁם נִקְרָה,

שֶׁפַע;

לְתֻמָּם נָשְׂאוּ קוֹל:

רֵיק לִבָּם, אֵין בּוֹ כֹּל,

אֶפַע

סָח הַשָּׂר: "הוֹי שׁוֹטִים:

מָה אֵינְכֶם מֻלְעָטִים?

בֹּשֶׁת!

בַּדָּגָה, אֵין מָשְׁלָהּ,

תְּמוֹל לוֹעֵנוּ נִמְלָא…

קֹשֶׁט!"

ב

שַׁיָּרַת פַּקּוּלָה

אֶל נָהָר נֻהֲלָה…

גֶּשֶׁר.

הָרַכָּב, אִישׁ פּוֹתֶה,

אֶל הַגֶּשֶׁר נוֹטֶה,

יֶשֶׁר.

סָח הַשָּׂר: "בֶּן־בָּקָר!

גֶּשֶׁר – צְחוֹק? לֹא יָקָר

לָךְ הוּא?

אַט לְךָ… הֵן עוֹבְרִים

בַּרְוָזִים בְּלִי גְשָׁרִים…

כָּךְ־הוּא!"

ג

מֵעִם וַסְקָה נִגְנַב

אַוָּזוֹ. הַגַּנָּב –

רֵיקָא! –

בְּלוֹנְטִית עֲטָפוֹ.

אַךְ מִשְׁמָר תְּכָפוֹ…

תֵּיקוּ.

סָח הַשָּׂר: מוֹחוֹת־טִיט!

לֹא שֶׁל וַסְקָה לוֹנְטִית?..

יֶרֶק!…

וַסְקָה הוּא שֶׁשָּׁמַט,

וְרָאוּי שֶׁיִּלְמַד

פֶּרֶק!"

ד

סָר אֵלָיו אִישׁ־מְרַע:

– אוֹי לִי, אוֹי, יוֹם צָרָה

בָּא לִי;

כָּל קְרָבַי – יִסּוּרִים;

לַבְּקָרִים, לַבְּקָרִים

רַע לִי;

אֵין לִשְׁכַּב, אֵין לָקוּם,

אֵין לִטְעֹם – לֹא מְאוּם,

אַחָא… –

סָח הַשָּׂר: "הוֹי, סָכָל!

עַל לֵב רֵיק אַל תֹּאכַל…

כָּכָה!"

ה

בָּא לַשָּׂר בַּעַל דְּבָב:

– הֵן לַדַּל אַתָּה אָב…

אָנָּא!..

אִם־נָא רַק לִי תֵּאוֹת –

הִנֵּה כִּיס שֶׁל מָעוֹת…

שָׂא־נָא!..

הָא אֶשְׁקֹל עַל יָדְךָ

יוֹ"ד שְׁקָלִים שְׂכַר־טִרְחָה.

רְאֵה־נָא!..

סָח הַשָּׂר: שְׁקֹל מִיָּד! –

מִצְנַפְתּוֹ לוֹ פָּשַׁט:

הֵנָּה!"

---

יוּהֲרָא

מאת

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

מְהַלֵּךְ יוּהֲרָא, מִתְנַפֵּחַ,

כְּמוֹ אַוָּז עַל כְּרָעָיו מִתְנַעְנֵעַ.

גָּבְהוֹ אַמָּה וְעוֹד רֶבַע,

כּוֹבָעוֹ אַמָּתַיִם וָמָעְלָה.

כְּרֵסוֹ כֻּלָּהּ בִּפְנִינִים מְשֻׁבֶּצֶת,

אֲחֹרָיו מְצֻלְהָבִים בְּפַז וּבְכֶתֶם.

אַף כִּי תַחֲשֹׁק נַפְשׁוֹ לָסוּר בֵּית אָבִיהוּ –

אֵין הַשַּׁעַר צָבוּעַ! –

לָבוֹא בֵּית הַתְּפִלָּה, לִסְגֹּד לַשָּׁמָיִם –

אֵין הָרִצְפָּה מְכֻבֶּדֶת!

מְהַלֵּךְ יוּהֲרָא, רוֹאֶה: בֶּעָנָן קֶשֶׁת.

שָׁב יוּהֲרָא מִדַּרְכּוֹ, נָטָה הַצִּדָּה:

הָאִישׁ כָּמוֹנִי יִתְכּוֹפֵף?

---

נ.א. נקרסוב

מאת

אהרן ראובני

נ.א. נקרסוב

מאת

אהרן ראובני

---

בֶּן־מַזָּל

מאת

ניקולאי נקראסוב

[שם השיר במקורו: “קאליסטראטושקא”.]

שָׁרָה לִי אִמִּי־יוֹלַדְתִּי,

עֵת הֵנִיעָה אֶת עֲרִיסָתִי:

"בֶּן־מַזָּל תִּהְיֶה, מַחְמַד עֵינִי;

דְּאָגָה תִרְחַק מִמֶּךָּ, בְּנִי".

הִתְקַיְּמָה, בִּרְצוֹן בּוֹרֵא הַכֹּל,

נְבוּאַת אִמִּי בַּכֹּל מִכֹּל.

מִי יִשְׁוֶה בְּהוֹן וְיֹפִי לִי!

לְבוּשִׁי הָדוּר, וְשֹׁפִי לִי.

בַּנָּהָר אֶרְחַץ, אִם יֵשׁ נַפְשִׁי;

אֶצְבָּעוֹת לִי, הֵא – לִשְׂרֹק רֹאשִׁי.

לִיבוּל־בְּרָכָה חוֹכֶה עוֹדִי

מִשָּׂדֶה שָׁמֵם, לֹא זָרְעָה יָדִי.

וְאִשְׁתִּי כוֹבְסָה סוּתוֹתֵיהֶם

שֶׁל טְפָלִים, שֶׁאֵין כָּל כְּסוּת לָהֶם.

בִּפְאֵר בִּגְדָהּ, וּבְמִנְעָלָהּ

הַפָּרוּם, עַל בַּעֲלָהּ עוֹלָה.

---

א.ס. פושקין

מאת

אהרן ראובני

א.ס. פושקין

מאת

אהרן ראובני

---

הוּסָר

מאת

אלכסנדר סרגיביץ' פושקין

בַּמַּגְרֵדָה סוּסוֹ קָרַד.

תּוֹךְ כָּךְ רָטַן, נַפְשׁוֹ רוֹתַחַת:

"קָלַע אוֹתִי הַשֵּׁד – טָרֵד

אֶל זֶה מָעוֹן אָרוּר… בֶּן שַׁחַת!

חַיֵּי אָדָם פֹּה חֲשׁוּבִים,

כְּמוֹ תַּחַת מְטַר חִצֵּי בְּנֵי תוֹגַר.

בְּאַף מְרָק־סְרָק לָךְ מַקְרִיבִים.

וְיי"שׁ? – לֵךְ קְרָא תַּגָּר לָאוֹגַר!

כִּזְאֵב טוֹרֵף בְּךָ יַבִּיט

אֲדוֹן הַבַּיִת. וְהַגְּבֶרֶת…

לֹא תוֹצִיאֵנָה בְשַׁרְבִיט,

וְלֹא בְשׁוֹט, מִן הַכַּוֶּרֶת!

לֹא כֵן בְּקִיּוֹב. מְחוֹז פְּלָאִים!

שָׁם חֲלִיטוֹת קוֹפְצוֹת אֶל פִּיךָ;

וְיַיִן, יַיִן – מְלוֹא דְּלָיִים!

וּבַחוּרוֹת, רִיבוֹת שָׁם… נִיחָא!

רֹאשְׁךָ תִּתֵּן בְּעַד מַבָּט

עֵינֵי־יָפָה שְׁחוֹרוֹת כַּלָּיִל.

רַק מוּם אֶחָד בָּהֶן נִבָּט…"

– וּמַה הוּא? מָה? הַגֵּד, אִישׁ חָיִל! –

שְׂפָמוֹ אָרֹךְ סִלְסֵל, הֵעִיר:

"אוּלַי אֵינְךָ מוּג־לֵב, תִּסְלַח־נָא,

אַךְ כְּסִיל; וְאָנוּ, בֶּן־יַקִּיר –

מִכָּל־וָכֹל רָאִינוּ נַחְנוּ!

שְׁמַע: עַל הַדְּנֶפְּר אָז עָמַד

גְּדוּדִי, שָׁם גַּרְתִּי, וְהַגְּבֶרֶת –

נָאָה, יָאָה, בֵּיתָהּ בָּדָד,

אֵין בַּעַל – מֵת הוּא, זֹאת אוֹמֶרֶת.

בֵּינֵינוּ יְדִידוּת שׁוֹרָה,

חַיִּים בְּטוֹב, שָׁלוֹם וָנַחַת.

מָרוּסְיָה לֹא תָגֵס דְּבָרָהּ:

גַּם אִם אַכֶּה – אֵינָהּ צוֹוַחַת.

אֶשְׁכַּר – תַּשְׁכִּיב אוֹתִי, וְאַף

תָּכִין לִי כּוֹס לְעֵת אָקוּמָה.

אֶרְמֹז לָהּ רַק – מִיָּד! בִּיעָף! –

וְלֹא תַמְרֶה אֶת פִּי בִמְאוּמָה.

מַה כָּאן דָּאֹג? שֵׁב, שְׂמַח בְּתֹם.

אַךְ לֹא יָנוּם הַמְקַרְטֵעַ.

קִנְאָה תָּקְפָה עָלַי פִּתְאוֹם.

אֵין זֹאת, שָׂטָן בִּי תִעְתֵּעַ.

מַה לָּהּ, אָמַרְתִּי, קוּם הַשְׁכֵּם?

מַדּוּעַ לֹא תוּכַל לָנוּחַ?

אָכֵן, דְּרָכֶיהָ תְעַקֵּם…

אֵי־אָן יִשָּׂא אוֹתָהּ הָרוּחַ?

הִתְחַלְתִּי שְׁמוֹר בּוֹאָהּ, צֵאתָהּ,

וּכְמוֹ נִרְדָּם שָׁכַבְתִּי פַּעַם

(הָיָה לֵיל חֹשֶׁךְ, עֲלָטָה,

בַּחוּץ סוּפָה, בָּרָק וָרַעַם) –

פִּתְאוֹם אָחוּשׁ בַּאֲפֵלָה:

מִן הַתַּנּוּר הִיא אַט צוֹנַחַת,

בִּי מִשְּׁשָׁה בְּיָד קַלָּה,

בַּגֶּחָלִים יָשְׁבָה לָפַחַת.

הִדְלִיקָה נֵר. מֵאִצְטְבָה

נָטְלָה צְלוֹחִית. יָדָהּ מוּשֶׁטֶת

לַמַּטְאֲטֵא. עָלָיו רוֹכְבָה,

מוּל הַקָּמִין הִיא מִתְפַּשֶּׁטֶת.

מִן הַצְּלוֹחִית, עֵירֹם, שׁוֹתָה.

שֵׁנִית, שְׁלִישִׁית לֹעָה הִגְמִיאָה.

וּכְמוֹ בָּזָק, עַל מַטְאַטְאָהּ,

בָּאֲרֻבָּה אֶל עָל הִמְרִיאָה.

אֱהֶה! – מִיָּד אֲנִי מֵבִין –

כַּשֶּׁפֶת הִיא – הַמְחֻתֶּנֶת!

חַכִּי, נָפְתִּי! – מִין הַקָּמִין

אֲנִי יוֹרֵד. מַה־זֹאת? צִנְצֶנֶת.

הֵרַחְתִּי: חֹמֶץ. אֵיזֶה מְסוֹס!

זָלַפְתִּי מַטָּה: אֵיזֶה פֶּלֶא!

יַתִּיךְ, דָּלִי – רָגוֹשׁ, תָּסוֹס –

וְלַתַּנּוּר!… כָּךְ… עֵסֶק־בֶּלַע!

בְּצֵל סַפְסָל חָתוּל שָׁכַן:

גַּם זֶה רָאוּי שֶׁאֲכַבְּדֶנּוּ.

יְלֵל! אֲנִי לוֹ: סוּר מִכָּאן!

נִתֵּר אַחַר הַדְּלִי – אֵינֶנּוּ!

אֲנִי מַזֶּה בְּכָל זָוִית,

עַל כָּל דָּבָר אֲנִי זוֹלֵחַ.

וּרְאֵה: כִּסֵּא, שֻׁלְחָן, חָבִית –

הַכֹּל קוֹפֵץ וּמִשְׁתַּלֵּחַ.

לַעֲזָאזֵל! – אָמַרְתִּי. – מָה –

אִם גַּם אֲנִי?… מִיָּד הֵרַקְתִּי

אֶת הַצְּלוֹחִית כֻּלָּהּ… וּשְׁמָע:

קַל כַּנּוֹצָה שְׁחָקִים נָסַקְתִּי.

אִם תַּאֲמִין אוֹ לֹא – כַּזִּיק

אֲנִי נִשָּׂא… אַחַת לִי – אָנָה? –

מַתְרֶה בַּכּוֹכָבִים, מַבְזִיק:

יָמִין! – וְשַׁח… הֵיכָן הִגַּעְנוּ?

אֶרֶץ. הָר. קְדֵרוֹת. אֵד רָב.

שְׁרִיקוֹת, רִנָּה, קוֹל־צְהוֹל בּוֹקֵעַ.

וִיהוּדָאִי… מִשְׂחָק נִתְעָב!…

וּמַשִּׂיאִים לוֹ שָׁם צְפַרְדֵּעַ.

אֲנִי יוֹרֵק. בְּפִי מִלּוּל…

מִי זֹאת תָּאוּץ אֵלַי? מָרוּסְיָה!

– אֵיךְ בָּאתָ? שׁוּב־נָא, תַּעֲלוּל!…

פֶּן מַאֲכָל תִּהְיֶה לִגְנוּסְיָא! –

אֲנִי, בְּלִי מֹרֶךְ: "שׁוּב? הֵיאַךְ

אֵדַע דַּרְכִּי?" – "הֵיאַךְ? מִנַּיִן?

אָדָם מוּזָר! הִנֵּה פָּרָךְ –

עֲלֵה וּרְכַב מִזֶּה, בֶּן־קָיִן! –

"עַל הַפָּרָךְ? אָנֹכִי? מָה?

אֲנִי, הוּסָר מֻשְׁבָּע? הוֹי, סְכֶלֶת!

הַאִם נִמְכַּרְתִּי לַטֻּמְאָה?

הַאִם גִּלְדָּה לָךְ מְכֻפֶּלֶת?

סוּס תְּנִי לִי!" – תָּם, הִנֵּהוּ, גֵּשׁ! –

וְסוּס, אָמְנָם… לֹא סוּס – שַׁלְהֶבֶת!

עוֹמֵד, רוֹקֵעַ – דָּם וָאֵשׁ!

צַוָּאר – קִמִרוֹן, זָנָב – מַרְזֶבֶת!

– עֲלֵה! – עָלִיתִי עַל הַסּוּס.

אַיֵּה רִסְנוֹ? – רִסְנוֹ אֵינֶנּוּ.

הַסּוּס זִנֵּק, הֵחֵל לָטוּס –

וְאָנוּ אֵצֶל תַּנּוּרֵנוּ.

הַכֹּל כְּמוֹ קֹדֶם. וַאֲנִי…

סַפְסָל תַּחְתַּי – לֹא סוּס בֶּן־פֶּלֶא! –

סַפְסָל יָשָׁן, דּוֹמֵם… כָּךְ, בְּנִי –

הִנֵּה יִקְרוּ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה!"

שָׂפָם אָרֹךְ סִלְסֵל; הֵעִיר:

"אוּלַי אֵינְךָ מוּג־לֵב, תִּסְלַח־נָא,

אַךְ כְּסִיל… וְאָנוּ, בֶּן־יַקִּיר –

מִכָּל־וָכֹל רָאִינוּ נַחְנוּ!"

---

שֵׁדִים

מאת

אלכסנדר סרגיביץ' פושקין

נִשָּׂאִים עָבִים בָּרוּחַ,

הַיָּרֵחַ נֶעֱלָם,

שֶׁלֶג עָף לְאוֹר דָּלוּחַ…

לֵיל עָכוּר, עָכוּר עוֹלָם.

סַע וְסָע… שָׂדֶה פָּתוּחַ,

מְקַשְׁקֵשׁ פַּעֲמוֹנִי,

זָר הַבָּר – מִישׁוֹר שָׁטוּחַ…

וְחָרֵד, חָרֵד אֲנִי…

– חִישׁ, רַכָּב, מַהֵר! – "אֵין כֹּחַ;

הַסּוּסִים, אָדוֹן, עָיְפוּ;

וְעֵינַי – קָשֶׁה לִפְקֹחַ;

הַשְּׁבִילִים כֻּלָּם שֻׁטְּפוּ;

אֵין סִמָּן… מָה עַתָּה אָנוּ?

אֵי דַּרְכֵּנוּ – וּלְאָן?

שֵׁד, וַדַּי, הִתְעָה אוֹתָנוּ,

מוֹלִיכֵנוּ כַאן וְכָאן.

שׁוּר: הִנֵּה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ…

אֵיךְ נוֹשֵׁף, יוֹרֵק עָלָי!

אֶת הַסּוּס הַמִּשְׁתַּגֵּעַ

הוּא דּוֹחֵק, דּוֹחֵף לַגָּיא.

כְּמוֹ עַמּוּד מַדְהִים, בֶּן־אֶשֶׁף,

קָם וּמִמּוּלִי נִתְקָע…

וּפִתְאֹם נִצְנֵץ כְּמוֹ רֶשֶׁף,

שָׁם, בָּאֹפֶל, וְשָׁקָע".

נִשָּׂאִים עָבִים בָּרוּחַ,

הַיָּרֵחַ נֶעֱלָם,

שֶׁלֶג עָף לְאוֹר דָּלוּחַ…

לֵיל עָכוּר, עָכוּר עוֹלָם.

כֹּחַ אֵין לָסֹב. נָדַמָּה

הַזּוֹגִית. סוּסֵינוּ דֹם.

– מַה שָׁם? – "מִי יֵדַע, מָה שָׁמָה:

גֶּזַע עֵץ, זְאֵב אָדֹם?"

הַסּוּפָה בּוֹכָה, חוֹרֶקֶת;

בְּהֵמוֹתֵינוּ נוֹחֲרוֹת;

הַמִּפְלֶצֶת שׁוּר, רוֹחֶקֶת,

רַק עֵינֶיהָ בּוֹעֲרוֹת.

זַזְנוּ – שׁוּב גּוֹלְשִׁים בְּשֶׁטֶף;

מְקַשְׁקֵשׁ הַפַּעֲמוֹן;

מַלְבִּינִים שָׂדוֹת… בְּנֵי־קֶטֶב

מִתְאַסְּפִים, בָּאִים – הָמוֹן;

כֹּה רַבִּים – אֵין סְפָר, אֵין חֵקֶר –

וְשׁוֹנִים וּכְעוּרִים.

כְּמוֹ עָלִים בַּסְּתָו, בְּנֵי־פֶּקֶר,

נִדָּפִים, מְכַרְכְּרִים.

כַּמָּה הֵם? לְאָן יוּבָלוּ?

מַה יִלֹּנוּ בְּעִיפָה?

שֵׁד, אוּלַי, קוֹבְרִים הַלָּלוּ?

מַשִּׂיאִים מְכַשְּׁפָהּ?

נִשָּׂאִים עָבִים בָּרוּחַ,

הַיָּרֵחַ נֶעֱלָם,

שֶׁלֶג עָף לְאוֹר דָּלוּחַ…

לֵיל עָכוּר, עָכוּר עוֹלָם.

גַּל וְגַל יָאוּצוּ הֵמָה,

הָרוּחוֹת בִּמָרוֹם תֵּבֵל.

מִתְכַּוֵּץ לִבִּי לִשְׁמֹעַ

הַצְּוָחוֹת וְהַיְּלֵל…

---

א.ס. טורגנייב

מאת

אהרן ראובני

א.ס. טורגנייב

מאת

אהרן ראובני

---

בלדה טורגנייב

מאת

איוון טורגנייב

מוּל הַוּיֶוֹדָה הוּא דּוּמָם עָמָד

רֹאשׁ רָכוּן, שׁוֹחֵחַ, וְקוֹדֵר מַבָּט.

מִכָּתֵף מוּצֶקֶת מְעִיל־קְטִיפָה נִקְטָף;

מִפְּצָעִים נִפְעֲרוּ דָּם לְאַט נָטָף.

בַּכְּבָלִים רַגְלַיִם, בַּכְּבָלִים יָדָיו:

לֹא יָשׁוּט בַּלַּיְלָה שׁוּב בַּיַּעַר עָב.

מַחֲשַׁבְתּוֹ קָשָׁה הִיא – הַנְּשִׁימָה תִּכְבָּד:

רָע! חָלְפָה עֵת עֶלֶץ, כְּבָר הַכֹּל אָבָד.

"מָה, נִתְפַּסְתָּ, פֶּרַח? אֵי, דְּרוֹרְךָ אָרָךְ!

כַּמָּה זְמָן חָמַק הוּא, הַזְּאֵב מִפָּח!

לָמָּה זֶה נִדְמַמְתָּ? הֵן כֹּה עֲרֵבָה

שִׁירָתְךָ, אָמְרוּ לִי, בִּשְׁעַת חֶדְוָה.

אִם הַיּוֹם תַּצְלִיחַ בַּזִּמְרָה – סָפֵק…

אַךְ מָחָר נַקְשִׁיבָה, אֵיךְ קוֹלֵךְ דּוֹפֵק".

מַר הַלָּה עָנָה לוֹ: "לֹא תִשְׁמַע קוֹלִי!

לֹא אָשִׁיר מָחָר לָךְ – לֹא עֵת שִׁיר הִיא לִי.

מוֹת, מָחָר אָמוּתָה – מִיתַת יִסּוּרִים;

וְאַתָּה, מִנַּחַת, תְּשׁוֹרֵר שִׁירִים!

שַׁרְנוּ עֵת יָצָאנוּ מִן הַיְּעָרוֹת;

עֵת אֶל גַּיְא הוֹבַלְנוּ שַׁיָּרַת סְחוֹרוֹת.

לוּ אֲזַי הִקְשַׁבְתָּ – זֹאת הָיְתָה שִׁירָה!

רַק לְסוֹחֲרֵינוּ הַשָּׁעָה קָצְרָה

לֵהָנוֹת מִזֶּמֶר… בְּבֵיתְךָ גַּם כֵּן

שַׁרְתִּי, גַּם שָׁתִיתִי מִיֵּינֶךָ – אָכֵן!

מְזוֹן־שָׂרִים אָכַלְתִּי שָׁם, עַל שֻׁלְחָנְךָ;

וּנְשִׁיקוֹת הִמְתַּקְתִּי – עִם אִשְׁתְּךָ שֶׁלְּךָ".

---

מ.גורקי

מאת

אהרן ראובני

מ.גורקי

מאת

אהרן ראובני

---

אַגָּדָה עַל מַרְקוֹ

מאת

מקסים גורקי

בַּיַּעַר, עַל־יַד הַנָּהָר,

שָׁם פֵיָה הָיְתָה מִתְגוֹרֶרֶת;

רוֹחֶצֶת תְּכוּפוֹת… יוֹם אֶחָד

כָּשְׁלָה, הִסְתַּבְּכָה בְּמִכְמֶרֶת.

חָרְדוּ, נִבְהֲלוּ דַּיָּגִים;

וּמַרְקוֹ־בָּחוּר שָׁם אִתָּם הוּא:

תָּפַס הַיָּפָה וְנָשָׁק…

חַמּוֹת נְשִׁיקוֹת – לֹא יִתָּמּוּ.

וְהִיא – בְּיָדַיִם עַזּוֹת –

נִפְתֶּלֶת, גְּמִישָׁה כְּמוֹ גֶרֶשׁ;

מַבֶּטֶת יָשָׁר בְּעֵינָיו,

וְכַךְ מִצְטַחֶקֶת לָהּ חֶרֶשׁ.

וְכָל אוֹתוֹ יוֹם הִתְעַלְּסָה

עִם מַרְקוֹ, עַד חֹשֶׁךְ – וּפֶתַע

אָבְדָה בַּת־רוּחוֹת עַלִּיזָה…

וְנֶפֶשׁ הָעֶלֶם כְּמוֹ מֵתָה.

שׁוֹטֵט הוּא יָמִים וְלֵילוֹת

עַל שְׂפַת הַדּוּנָאי וְגוֹנֵחַ:

“אַיֵּה הִיא?” – אַדְווֹת גּוֹחֲכוֹת:

“אֵינֶנּוּ יוֹדְעוֹת”. – הוּא צוֹוֵחַ:

“כָּזָב! זֶה אַתֶּן לָהּ נוֹשְׁקוֹת!”…

קָפַץ לְחַפְּשָׂהּ עֶלֶם־פֶּתִי,

צָלַל בִּמְצוּלוֹת הַדּוּנָאי…

רוֹחֶצֶת כְּמוֹ קֹדֶם בַּת־שֶׂטִי.

וּמַרְקוֹ אֵינֶנּוּ… אוּלָם

עַל מַרְקוֹ שִׁירָה עוֹד נִשְׁאֶרֶת.

וּמַה חַיֵּיכֶם? תְּבַלּוּ

עוֹלָם, כְּמוֹ תּוֹלַעַת עִוֶּרֶת.

וְאִישׁ לֹא יַגִּיד עֲלֵיכֶם

מְשַׁל־אַגָּדָה אוֹ אַף אֵמֶר;

וְלֹא יְפַזְּמוּ בְּפִזְמוֹן,

וְלֹא יַזְכִּירוּכֶם בְּזֶמֶר.

---

נ. מורוזוב

מאת

אהרן ראובני

נ. מורוזוב

מאת

אהרן ראובני

---

לְאוֹר הַמְּנוֹרָה

מאת

ניקולאי מורוזוב

קטע

עֵת לְבַדִּי, עִם מְנוֹרָתִי, שָׁרוּי אֲנִי,

אֶל לַהַב־נֵפְט, בָּאַפְלוּלִית, צְמוּדוֹת עֵינָי:

הֲמוֹן בְּרוּאִים תְּמוּהִים מַרְאֶה לִי דִּמְיוֹנִי;

תְּמוּנַת יָמִים קְדוּמִים נָגֹלָּה לְפָנָי.

אֶל עֹמֶק עִדָּנִים נִשְּׂאוּ הַהֲזָיוֹת.

עוֹלַם־פְּלָאִים נִשְׁכָּח קָם פֶּתַע לִתְחִיָּה.

מֵאֵשׁ־מְנוֹרָתִי פּוֹרְחוֹת, חָלוֹת, דְּמֻיּוֹת:

חַיּוֹת, צְמָחִים זָרִים, עוֹלִים מִתְּהוֹם

נְשִׁיָּה.

כָּל חַי אֲשֶׁר הָיָה מָקוֹר לָחֳמָרִים

בּוֹעֵר וּמְזַנֵּק מֵאֵשׁ הַקֶּרוֹסִין.

צְלָלִים שֶׁל חַרְדּוֹנִים גַּסִּים וְכַבִּירִים,

לֶפִּידוֹדֶנְדְּרוֹנִים עֲבֵי הַקַּשְׂקַשִּׂים.

עִתִּים אִיכְטִיאוֹזַוְר מֵעַל לַפְּתִיל יָאִיץ,

עֵת תִּתְלַקַּח פִּתְאֹם פְּרֻדָּה מִפְּרֻדּוֹתָיו;

אוֹ טְרִילוֹבִּיט יִסַּק, מֵרֹאשׁ הָאֵשׁ יָצִיץ;

וְחֵיל דָּגִים קְדוּמִים יִפְרֹץ בַּעֲדוֹתָיו…

---

לְקוּטוֹת

מאת

אהרן ראובני

לְקוּטוֹת

מאת

אהרן ראובני

---

פ. ב. שלי

מאת

אהרן ראובני

פ. ב. שלי

מאת

אהרן ראובני

---

ו. גתה

מאת

אהרן ראובני

ו. גתה

מאת

אהרן ראובני

---

רוֹנסֵר

מאת

אהרן ראובני

רוֹנסֵר

מאת

אהרן ראובני

---

מֶנַנְדֶּר

מאת

אהרן ראובני

מֶנַנְדֶּר

מאת

אהרן ראובני

---

פִּינְדָּרוֹס

מאת

אהרן ראובני

פִּינְדָּרוֹס

מאת

אהרן ראובני

---

סִימִיאַס

מאת

אהרן ראובני

סִימִיאַס

מאת

אהרן ראובני

---

אָרִיסְטוֹפָנֶס

מאת

אהרן ראובני

אָרִיסְטוֹפָנֶס

מאת

אהרן ראובני

---

אַיְסְחוּ’לוֹס

מאת

אהרן ראובני

אַיְסְחוּ’לוֹס

מאת

אהרן ראובני

---

שִׁירֵי־תִּינוֹקוֹת אַנְגְלִים

מאת

אהרן ראובני

שִׁירֵי־תִּינוֹקוֹת אַנְגְלִים

מאת

אהרן ראובני