ישראל בנימין לבנר
כל אגדות ישראל: ערוכות על פי המקורות הראשונים וכתובות בלשון המקרא לפי סדר הזמנים
פרטי מהדורת מקור: ורשה: תושיה; תרפ"-?

רְצוֹנְךָ שֶׁתַּכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם לְמוֹד הַגָּדָה, שֶׁמִּתּוֹך כַּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְדַבֵּק בִּדְרָכָיו (סִפְרִי, דברים מ"ט).

וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר, אֵלּוּ הַהַגָּדוֹת שֶׁמּוֹשְׁכוֹת לֵב אָדָם כַּיַֹיִּן (שם שיז).

וְתַעֲנֻגּוֹת בְּנֵי הָאָדָם אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת (קהלת רבה).


א. אוֹתִיוֹת הָאָלֶף־בֵּית (אותיות דרבי עקיבא; ילקוט שמעוני א')

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָפֵץ יְיָ לִבְרוֹא אֶת הָעוֹלָם וַתֵּרַדְנָה כָל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם הָאוֹתִיּוֹת הַחֲרוּתוֹת בְּעֵט שַׁלְהֶבֶת עַל כִּתְרוֹ, וַתִּתְיַצֵּבְנָה לְפָנָיו. וַתִּגַשׁ הָאוֹת תּ וַתּאֹמַר: אָנָּא, יְיָ! בְּרָא נָא אֶת עוֹלָמְךָ בִּי, כִּי נִמְצָאָה אָנֹכִי בְּרֹאשׁ הַמִּלָּה “תּוֹרָה” אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר לְתִתָּהּ לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי מֹשֶׁה בֶן עַמְרָם! וַיַּעַן יְי וַיֹּאמַר: בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה וּשְׁלֹשֹ מֵאוֹת שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים וְצִוִּיתִי לְהַתְווֹת אֶת הַתָּו עַל מִצְחוֹת אֲנָשִׁים צַדִּיקִים; וְהָיָה כְּבוֹא הַמַּשְׁחִית לְהַכּוֹת אֶת הַחַטָּאִים, וְרָאָה אֶת מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַצַּדִּיקִים וְסָר מֵהֶם וְלֹא יַעֲשֶׂה לָהֶם כָּל רָע! וַתִּתְעַצֵּב הָאוֹת תּ וַתֵּצֵא מֵאֵת פְּנֵי יְיָ. וַתָּבֹאנָה יֶתֶר הָאוֹתִיּוֹת וַתִּפְצַרְנָה בַייָ וַתִּתְחַנְּנָה אֵלָיו לֵאמֹר: אָנָּא בְרָא נָא אֶת עוֹלָמְךָ בָּנוּ! וְלֹא עָשָׂה יְיָ אֶת בַּקָּשָׁתַן עַד אֲשֶׁר בָּאָה הָאוֹת בּ וַתֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! בָּנֶיךָ יְשַׁבְּחוּךָ בִי יוֹם יוֹם כִּי יֹאמְרוּ: בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן! וַיֹּאמַר יְיָ אֶל הָאוֹת בּ: בּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ! וַיּקָּחֶהָ וַיּבְרָא בָהּ אֶת הָעוֹלָם וַיִּכְתֹּב: בְּרֵאשִׁית בָּרַא. וְהָאוֹת א עָמְדָה בְכָל הָעֵת הַזֹּאת עַל מְקוֹמָהּ וַתַּחֲרֵשׁ. וַיִּקְרָא יְיָ אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: מַדּוּעַ אַתְּ מַחֲרִישָׁה וְאֵינֵךְ מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנִּי דָּבָר? וַתַּעַן הָאוֹת א וַתֹּאמַר: אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! הִנֵּה אָנֹכִי הַדַּלָּה בְכָל הָאוֹתִיּוֹת וּמִסְפָּרִי אֶחָד הוּא וְאֵיךְ אָהִין1 לָגֶשֶׁת אֵלֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי, וּלְדַבֵּר דָּבָר? וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת דִּבְרֵי הָאוֹת א וַיִּיטְבוּ בְעֵינָיו מְאֹד וַיֹּאמַר: יַעַן כִּי נְקַלּוֹת בְעֵינַיִךְ מְאֹד, עַל כֵּן רִאשׁוֹנָה תִּהְיִי לְכָל הָאוֹתִיוֹת, כִּי מִסְפָּרֵךְ אֶחָד וַאֲנִי אֶחָד וְהַתּוֹרָה אֶחָת; וְהָיָה בְתִתִּי אֶת הַתּוֹרָה לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי בָךְ: אָנֹכִי אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ!

ב. הָאוֹר (אותיות דרבי עקיבא; ילקוט שמעוני א')

בְּרֵאשִׁית בָּרָא יְיָ אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת כִּסֵּא הַכָּבוֹד2 וְאַחַר אָמַר לִבְרֹא אֶת אַבְרָהָם, אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב, אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאֶת שֵׁם הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְאוֹרָה גְדוֹלָה יָצְאָה מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַתַּעַט3 אֶת יְיָ. וַיִּבְרַק הָאוֹר הַזֶּה מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ.

ג. כִּסֵּא כְבוֹד יְיָ (פרקי דרבי אליעזר ו')

וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ, הֶעָשׂוּי אֶבֶן יְקָרָה וּמַרְגָּלִיוֹת הַמְּאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם, תָּלוּי בְּאַוִּיר כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וַייָ יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ הָרָם וְהַנִּשָּׂא וַעֲטָרָה נְתוּנָה בְרֹאשׁוֹ וְכֶתֶר שֵׁם “יְהֹוָה” עַל מִצְחוֹ. צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְּאוֹ, חַיִּים מִיְמִינוֹ; מָוֶת מִשְּׂמֹאלוֹ, וְשַׁרְבִיט אֵשׁ בְּיָדוֹ, וַהֲדֹם רַגְלָיו אֵשׁ וּבָרָד, וּמִתַּחַת לַכִּסֵּא כְּאֶבֶן סַפִּיר. וְאֵשׁ גְּדוֹלָה מִתְלַקַּחַת מִסָּבִיב לוֹ וְשִׁבְעַת עַנְנֵי אֵשׁ וּבָרָק סוֹבְבִים אוֹתוֹ. וּמִקּוֹל זַעֲקַת גַּלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה יוֹצְאִים בְּרָקִים וּרְעָמִים, וְנִרְאִים וְנִשְׁמָעִים מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ, וְאַרְבִּע מַחֲנוֹת מַלְאָכִים עוֹמְדִים וּמְהַלְלִים אֶת שֵׁם יְיָ. מַחֲנֵה מִיכָאֵל עוֹמֶדֶת מִיְמִינוֹ וּמַחֲנֵה גַבְרִיאֵל מִשְּׂמֹאלוֹ וּמַחֲנֵה אוֹרִיאֵל מִלְּפָנָיו וּמַחֲנֵה רְפָאֵל מֵאֲחוֹרָיו. וּפָרֹכֶת אַחַת נִפְלָאָה מְאֹד פְּרוּשָׂה לִפְנֵי יְיָ וְהָיְתָה כְחַיִץ4 בֵּינוֹ וּבֵין אַרְבַּעַת גְּדוּדֵי הַמַּלְאָכִים. וְשִׁבְעַת מַלְאָכִים מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ בָּאִים לִפְנִים מִן הַפָּרֹכֶת (פַּרְגּוֹד) לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ; וְהָיָה בְּשַׁלַּח יְיָ אוֹתָם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, וְנֶהֶפְכוּ לְרוּחוֹת, וּבְשׁוּבָם לְשָׁרֵת אֶת יְיָ וְשָׁבוּ לִהְיוֹת אֵשׁ כְּבָרִאשׁוֹנָה. וּשְׁנֵי שְׂרָפִים5 עוֹמְדִים מִימִין יְיָ וּמִשְּׂמֹאלוֹ; שֵׁשׁ כְּנָפַיִם, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד; בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו לְבִלְתִּי הַבִּיט אֶת פְּנֵי יְיָ וּבִשְִׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו לְבִלְתִּי הֵרָאוֹתָן וּבִשְִׁתַּיִם יְעוֹפְפוּ וְקָרְאוּ זֶה אֶל זֶה וְאָמָרוּ: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת – מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וְכָל הַחַיּוֹת וְכָל הַמַּלְאָכִים וְהַשְּׂרָפִים וְהַכְּרוּבִים הָאֹחֲזִים אֶת רַגְלֵי כִסֵּא הַכָּבוֹד אֵינָם יוֹדְעִים אֶת מְקוֹם כְּבוֹד יְיָ, וּכְשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַשְּׂרָפִים וְעָנוּ וְאָמָרוּ: בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ.

ד. הַמַּיִם וְגַרְגֵּרֵי הַחוֹל (מדרש תהלים ק“פ, צ”ג; ל"פ)

וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד וַיָּבוֹאוּ עַד כִּסֵּא כְבוֹד יְיָ, וַתְּרַחֵף עַל פְּנֵיהֶם רוּחַ אֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר יְיָ: יִקָּווּ הַמָּיִם! וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ הָאָרֶץ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַתּוֹצֵא הָרִים וּגְבָעוֹת וַתְּהִי עֲמָקִים עֲמָקִים, וַיֵּרְדוּ הַמַּיִם אֲלֵיהֶם וַיְמַלְּאוּ אוֹתָם. וְאַחַר גָּבְרוּ הַמַּיִם שֵׁנִית וַיּתְגָּאוּ מְאֹד וַיֹּאמֵרו: אֵין גִּבּוֹרִים מִמֻּנּוּ בְּכָל הַבְּרִיאָה! הָבָה נְכַסֶּה אֶת כָּל הָאָרֶץ כִּי צַר לָנוּ הַמָּקוֹם פֹּה! וַיִּגְעַר יְיָ בָּהֶם וַיֹּאמַר: אַל תִּתְהַלְלוּ בִגְבוּרַתְכֶם! הִנֵּה אַנֹכִי שׁוֹלֵחַ אֶת הַחוֹל וְשַׂמְתִּי אוֹתוֹ גְּבוּל לָכֶם וְלֹא תַעַבְרֻהוּ! וַיְהִי בִרְאוֹת הַמַּיִם אֶת גַּרְגַּרֵי הַחוֹל וְהִנֵּה קְטַנִּים הֵמָּה וְדַקִּים עַד מְאֹד וַיָּבוּזוּ לָהֶם לֵאמֹר: הֲיוּכְלוּ אֵלֶּה וְעָשׂוּ לָנוּ? הֵן יַעֲבוֹר עֲלֵיהֶם הַקָּטֹן בְּגַלֵּינוּ וּשְׁטָפָם וּגְרָפָם. וַיְהִי כִּרְאוֹת הַגָּדוֹל בְּגַּרְגַּרֵי הַחוֹל אֶת אֶחָיו נִבְהָלִים וַיִּקְרָא אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: אַחַי אַל תִּירָאוּ! אָמְנָם קְטַנִּים וְדַקִּים אֲנַחְנוּ מְאֹד וְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ בְּשָׁכְנוֹ לְבָדָד אַיִן וְאֶפֶס הוּא! יִשַׁב בּוֹ רוּחַ קָטֹן וְעָף אֶל קַצְוֵי אָרֶץ… אוּלָם נֵאָסֶף נָא כֻלָּנוּ יַחַד וְהִתְחַבַּרְנוּ וְחָיִינוּ בְשָׁלוֹם אִישׁ עַל יַד רֵעֵהוּ וְלֹא נִפָּרֵד אִישׁ מֵעִם אָחִיו כָּל הַיָּמִים, – אָז יִרְאוּ הַמַּיִם הַגֵּאִים אֶת כֹּחֵנוּ וּגְבוּרָתֵנוּ וְלֹא יָבוּזוּ לָנוּ עוֹד!

וַיִּשְׁמְעוּ גַרְגַּרֵי הַחוֹל אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּעוּפוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ וַיִּתְאַחֲדוּ וַיַּחֲנוּ עַל חֻפֵּי הַיַּמִּים חֳמָרִים חֳמָרִים צִבֻּרִים צִבֻּרִים וַיִּגְבְּלוּ אוֹתָם. וַיִרְאוּ הַמַּיִם אֶת הַחוֹל וְהִנֵּה רַב הוּא וְעָצוּם מְאֹד וַיֶּחֶרְדּוּ וַיִּסֹּגוּ אָחוֹר. וַיֹּאמֶר שַׂר הַיָּם אֶל הַמָּיִם: שִׂימוּ אֶת לִבְּכֶם עַל מַעֲשֵׂי הַחוֹל וִידַעְתֶּם כִּי גַם כֹּחוֹת קְטַנִּים מְאֹד יֵהָפְכוּ לְכֹחַ גָּדוֹל וְעָצוּם אִם יִתְלַכְּדוּ וְיִתְחַבְּרוּ וְהָיוּ אֶחָד!

ה. הָעֵצִים וְהַבַּרְזֶל (מד"ר בראשית ה')

וַיְהִי כַאֲשֶׁר הוֹצִיאָה הָאָרֶץ אֶת הָעֵצִים וַיְהִי גַנִּים וּפַרְדֵּסִים וִיעָרִים. וַיִּירְאוּ הָעֵצִים מֵאֵת הַבַּרְזֶל יִרְאָה, גְדוֹלָה, כִּי אָמְרוּ: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְעָשָׂה הָאָדָם קַרְדֻּמּוֹת בַּרְזֶל וְכָרַת אוֹתָנוּ וְכִלָּנוּ! וַיִּשְׁמַע הַבַּרְזֶל אֶת דִּבְרֵי הָעֵצִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: אִם תִּחְיוּ בְשָׁלוֹם יַחְדָּו וְלֹא תִּבְגְּדוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, לֹא אוּכַל עֲשׂוֹת לָכֶם כָּל רָעָה, – כִּי אֵיפֹה אֶקַּח עֵץ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ יָד?

ו. אַל תְּקַנֵּא (חולין ס')

וַיִּבְרָא יְיָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וַיְהִי אוֹר הַיָּרֵחַ כְּאוֹר הַשָּׁמֶשׁ, וַיֵּרַע הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵי הַיָּרֵחַ וַיָּבֹא וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמַר: אֲדוֹן כָּל הָעֹולָמִים! הִנֵּה אַתָּה בָרָאתָ אוֹתִי וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ וַתִּתֵּן לִשְׁנֵינוּ אוֹר גָּדוֹל מְאֹד עַד כִּי לֹא יַכִּירֻנוּ כָל רוֹאֵינוּ וְלֹא יֵדְעוּ מִי מִשְּׁנֵינוּ הַשֶּׁמֶשׁ וּמִי – הַיָּרֵחַ… הַאִם לֹא טוֹב הָיָה לוּלֵא דָמָה אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹרִי?! וַיֹּאמֶר יְיָ: שָׁמַעְתִּי אֶת דְּבָרֶיךָ… מֵהַיּוֹם הַזֶּה וָמַעְלָה יִקְטַן אוֹרְךָ וְיָדַע כָּל בָּשָׂר כִּי הַמָּאוֹר הַקָּטֹן הוּא הַיָּרֵחַ, וְהַמָּאוֹר הַגָּדוֹל הוּא הַשָּׁמֶשׁ.

ז. אָדָם הָרִאשׁוֹן (מד“ר בראשית ה‘, ח’; פדר”א י“א י”ב)

בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי יָשַׁב יְיָ עַל כִּסֵּא קָדְשׁוֹ וְרִבּוֹא רִבְבוֹת מַלְאָכִים עָמְדוּ מִמַּעַל לוֹ. וַיֹּאמֶר יְיָ: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וּמָשַׁל בְּכָל מַעֲשֵׂי יָדָי, וְהָיָה מוֹרָאוֹ עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם. וַתָּבוֹא הָאֱמֶת וַתִּשְׁתַּחוּ אֶל יְיָ וַתִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: "אַל נָא תִבְרָא אֶת הָאָדָם כִּי יָצִיק לִי בִשְׁקָרָיו וּבִכְזָבָיו. וַיָּבֹא הַחֶסֶד וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמַר: אָנָא יְיָ! בְּרָא נָא אֶת הָאָדָם כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה חֶסֶד עִם יְצוּרֶיךָ! וַיָּבֹא הַשָּׁלוֹם וַיֵּבְךְּ וַיִּתְחַנֵּן אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: לָמָּה תִבְרָא אֶת הָאָדָם וְלִבּוֹ רַק רַע יִהְיֶה כָל הַיָּמִים וְהֵרַע לְכָל מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ! וַיָּבֹא הַצֶּדֶק וַיּאמֶר אֶל יְיָ: “תִּפָּל־נָא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ וּבָרָאתָ אֶת הָאָדָם כִּי צְדָקוֹת יֶאֱהַב וְרִחַם כָּל עָנִי וְכָל דַּל וְהוֹשִׁיעָם בַּצַּר לָהֶם..!” וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּשְׁלֵךְ אֶת הָאֱמֶת אַרְצָה. וַיֹּאמְרוּ הַמַּלְאָכִים: לָמָה, יְיָ, עָשִׂיתָ כָּכָה לְהָאֱמֶת? הֲלֹא הִיא חוֹתָמֶךָ!

וַיֹּאמֶר יְיָ: הָלֹךְ יֵלֵךְ הָאָדָם בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת וְאָהַב אוֹתָהּ בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וְשָׁבָה וְעָלְתָה שֵׁנִית אֵלָי!.. וְעוֹד הַמַּלְאָכִים נְדוֹנִים אִישׁ בְּאָחִיו וַיִּקַּח יְיָ עָפָר מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ וַיִּיצֶר מִמֶּנּוּ אֶת הָאָדָם וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה וַיַּעֲמֹד עַל רַגְלָיו וַיַּרְא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וַיִּשְׁתָּאֶה וַיִּשְׁתּוֹמֵם וַיֹּאמַר: מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ!! וַיֹּאמְרוּ הַמַּלְאָכִים: לָמָּה בָרָאתָ אֶת הָאָדָם? הֲלֹא הוּא עָפָר וָאֵפֶר וְהָיוּ כָל יָמָיו מַכְאוֹבִים וְעִנְיָנוֹ כַעַס וְרָגְזָה? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: לוּלֵא יָצַרְתִּי אֶת הָאָדָם, כִּי עַתָּה לֹא בָרָאתִי גַם אֶת הַצֹּאן וְאֶת הָאֲלָפִים וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדַי וְצִפֳרֵי הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם! וְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לְמַעַן הָאָדָם נִבְרְאוּ כָל אֵלֶּה, וּמֵרוּחִי אָצַלְתִּי עָלָיו וּמָשֹׁל יִמְשוֹל בְּכָל מַעֲשֵׂי יָדָי! וַיְצַו יְיָ וַיַּעֲבִירוּ לִפְנֵי הַמַּלְאָכִים אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹף שְׁנַיִם שְׁנַיִם, אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. וַיִּשְׁאַל יְיָ אֶת הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר: הַגִּידוּ נָא אִם יְדַעְתֶּם אֶת שְׁמוֹת הַיְצוּרִים הָאֵלֶּה! וַיַּעֲנוּ הַמַּלְאָכִים אֶת יְיָ וַיֹּאמֵרו: לֹא יָדָעְנוּ!.. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הָאָדָם: הַגִּידָה אַתָּה אֶת שְׁמוֹת כָּל אֵלֶּה! וַיַּעַן הָאָדָם וַיֹּאמַר: שֵׁם הַיָּצוּר הַזֶּה: שׁוֹר וּשְׁמוֹת הַיְצוּרִים הָאֵלֶּה: חֲמוֹר, סוּס, גָּמָל…" וַיֹּאמֶר יְיָ: וּמַה שְּׁמֶךָ? וַיַּעַן הָאָדָם וַיֹּאמַר: אָדָם שְׁמִי, כִּי מִן הָאֲדָמָה נוֹצָרְתִּי. וַיּוֹסֶף יְיָ לְדַבֵּר אֶל הָאָדָם וַיֹּאמַר: וּמַה שְּׁמִי? וַיֹּאמֶר הָאָדָם: שִׁמְךּ אֲדֹנָי כּי אֲדוֹן כָּל הַיְצוּרִים אָתָּה! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה הָאָדָם לַעֲנוֹת אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! בְּכָל הַחַיָּה וְהָעוֹף אֲשֶׁר הֶעֱבַרְתָּ לְפָנַי רָאִיתִי אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ –, וְעַתָּה הַגְדֵּל נָא אֶת חַסְדְּךָ עִמָּדִי וְנָתַתָּ גַּם לִי אִשָּה וְהָיְתָה עֵזֶר כְּנֶגְדִּי! וַיִּשְׁמַע יְיָ בְּקוֹל תַּחֲנוּנֵי הָאָדָם וַיַּפֵּל עָלָיו תַּרְדֵּמָה וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו וַיִּבֶן אוֹתָהּ לְאִשָּׁה וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם. וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיַּרְא אֶת הָאִשָּה הָעוֹמֶדֶת לְפָנָיו וַיִּשְׂמַח בָּהּ שִׂמִחָה גְדוֹלָה וַיֹּאמַר: בְּרוּכָה אַתְּ לַיְיָ. לָךְ יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקָּחְתְּ..!

ח. הַצֵּלָע (מד“ר בראשית י”ח)

וַיְיָ לֹא בָרָא אֶת הָאִשָּׁה מֵרֹאשׁ הָאָדָם אוֹ מֵעֵינָיו אוֹ מֵאָזְנָיו, לְבִלְתִּי יָרוּם לִבָּהּ וְלֹא תַחְמֹד לִרְאוֹת וְלִשְׁמוֹע אֶת הַכֹּל; גַּם לֹא בְרָאָהּ מִפִּי הָאָדָם וְלִבּוֹ אוֹ מִיָּדָיו וְרַגְלָיו לְבִלְתִּי תִפְֹשׂק6 שְׂפָתֶיהָ וְלֹא תְקַנֵּא וְלֹא תִגַּע בְּכָל דָּבָר אֲשֶׁר לֹא לָהּ וְלֹא תָרוּץ אָנֶה וָאָנָה כָּל הַיּוֹם. וַיִּבְרָא יְיָ אֶת הָאִשָּׁה מִן הַצֵּלָע, לְמַעַן הֱיוֹתָהּ מַצְנִיעָה לֶכֶת כָּל הַיָּמִים וְעָשְׂתָה אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.

ט. מַעֲנֵה בַת מֶלֶךְ (סנהדרין ל"ט)

וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ אֶחָד מִמַּלְכֵי הַגּוֹיִם הָעוֹבְדִים אֱלִילִים, אֶל אַחַד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: מַדוּעַ גָּנַב אֱלֹהֵיכֶם אֶת הַצֵּלָע מִן הָאָדָם? וַתִּשְׁמַע בַּת הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי אָבִיהָ וַתֹּאמַר: אָבִי הַטּוֹב: צַוֵּה נָא וְהָבִיאוּ אֵלַי אֶת אַחַד הַשּוֹפְטִים הָרֹדִים בָּעָם! וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: לָמָּה לָךְ הַשּוֹפֵט? וַתַּעֲנֵהוּ בִתּוֹ לֵאמֹר: כִּי יָבֹא הַשּוֹפֵט – וְשָׁאַלְתִּי מִמֶּנּוּ לְיַסֵּר אֶת הַגַּנָּב אֲשֶׁר בָּא הַלַּיְלָה אֶל הָאַרְמוֹן! וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: הַגִּידִי נָא לִי, בִּתִּי, מֶה גָנַב הָאִישׁ הַהוּא? וַתַּעֲנֵהוּ בִתּוֹ וַתֹּאמַר: כַּאֲשֶׁר נָפְלָה עָלֵינוּ תַּרְדֵּמָה וַנִּישַׁן, וַיָּבוֹא הָאִישׁ הָאַרְמוֹנָה וַיִּגְנֹב גְּבִיעַ כֶּסֶף וַיָּשֶׂם תַּחְתָּיו גְּבִיעַ זָהָב! וַיִּשְׁתָּאֶה הַמֶּלֶךְ לְדִבְרֵי בִתּוֹ וַיֹּאמַר: מִי יִתֵּן וּבָאוּ גַנָּבִים כָּאֵלֶּה הָאַרְמוֹנָה בְּכָל לַיְלָה וָלָיְלָה…! וַתֹּאמֶר הַנַּעֲרָה: יָשִׂים נָא עַתָּה אָבִי אֶת לִבּוֹ לְמַעֲשֵׂה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים: הֵן הוּא לָקַח מִן הָאָדָם הַיָּשֵׁן צֵלָע וַיִּתֶּן לוֹ תַחְתֶּיהָ אִשָּׁה! וַיִּשְׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת מַעֲנֵה בִתּוֹ וַיָּבֶן כִּי לֹא מֵחָכְמָה דִּבֵּר אֶת דְּבָרָיו.

י. גַּן הָעֵדֶן (מעשה דריב“ל בס' כל בו ושבלי הלקט וילק”ש כ')

וּלְגַן הָעֵדֶן אֲשֶׁר לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ אֵין קֵצֶה וְאֵין תַּכְלִית − שְׁנֵי שְׁעָרִים עֲשׂוּיִם שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה וְכָל אֶבֶן יְקָרָה. וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף מַלְאָכִים הַמַּזְהִירִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ עַל הַשְּׁעָרִים הַנִּפְלָאִים הָהֵם. וּבַגָּן בַּתָּוֶךְ – עֵץ הַחַיּים, וַעֲנָפָיו הַנֶּחְמָדִים נְטוּשִׁים מִקְצֵה הַגָּן וְעַד קָצֵהוּ. וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף טְעָמִים וְרֵיחוֹת שׁוֹנִים אִישׁ מֵרֵעֵהוּ בָּעֵץ הַנִּפְלָא הַזֶּה. וְחֻפּוֹת וּכְתָרִים עֲשׂוּיִם שֹׁהַם וּבָרֶקֶת וּזְהַב פַּרְוַיִם שְׁטוּחִים עַל פְּנֵי כָל הַגָּן. וּבֵין כָּל חֻפָּה וְחֻפָּה, – חַיִץ עָשׂוּי עַנְנֵי נֹגַהּ וּבְרָקִים וְלִפְנִים מִן כָּל חַיִץ וְחַיִץ – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַעֲשֶׂרֶת עוֹלָמוֹת נֶחְמָדִים וְנִפְלָאִים עַד בִּלְתִּי קֵץ וְתַכְלִית. וְנַהֲרֵי נַחֲלֵי דְבַשׁ וְחָלָב וְיַיִן וְשֶׁמֶן הַטּוֹב וְעֵינוֹת מֵי שׁוֹשַׁנִּים נוֹתְנוֹת רֵיחוֹת נִפְלָאִים שׁוֹטְפִים וְעֹובְרִים בֵּין הָעֵצִים. וּבְכָל אַחַת מִפִּנּוֹת הַגָּן שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף עֲצֵי בְשָׂמִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף מַלְאָכִים הַמְזַמְּרִים בְּקוֹל נָעִים וְעָרֵב עַד מְאֹד. וְהַשֶּׁמֶשׁ, הַמְּאִירָה שָׁם שִׁבְעָתָיִם, לֹא תֶחְדַּל מִזְּרֹחַ גַּם רָגַע; וְיָצְאוּ קַרְנֵי זְהָבָהּ וּבָאוּ וּפָגְשׁוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֶת הַבָּרָקוֹת וְאֶת הַיָּשְׁפֵה הַמְּלֵאוֹת אֶת הַגָן וְהִגְדִּילוּ אֶת נָגְהָם וְאֶת זָהֳרָם וּמָלֵא כָל הַמָּקוֹם הַהוּא אוֹרָה גְדוֹלָה וְנִפְלָאָה עַד מְאֹד. וּמִמַּעַל לְעֵץ הַחַיִּים יִנָּשְׂאוּ עֲנָנִים מַזְהִירִים וּמְאִירִים עַד מְאֹד וְהֵפִיחוּ אֶת הַגָּן מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם וְנָזְלוּ בְשָׂמָיו וְעָלָה רֵיחָם הַנִּפְלָא מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ.

יא. הַנָּחָשׁ וְחַוָּה וְהַ“חוֹל” (מד“ר בראשית ט', י”ט, כ, כ“ב; סנהדרין נ”ח; אבות דרבי נתן פרק א'; פסחים קי"ח)

וְהַנָּחָשׁ הָלַךְ עַל שְֹתַּיִם כְּאַחַד הָאָדָם; כִּי בְראוֹ יְיָ לְשָׁרֵת אֶת בְּנֵי הָאָדָם וְלַעֲשׂוֹת אֶת עֲבוֹדָתָם בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה וּלְהָבִיא אֲלֵיהֶם מִקַּצְוֵי הָאָרֶץ אַבְנֵי שֹּהַם וּבָרֶקֶת וְסַפִּירִים וְכָל כְּלִי חֶמְדָּה. וַיַּרְא הַנָּחָשׁ אֶת אָדָם וְחַוָּה חַיִּים חַיֵּי עֹנֶג בְּגַן הַעֵדֶן וַיְקַנֵּא בָהֶם עַד מְאֹד. וַיִּגַּשׁ אֶל חַוָּה וַיֹּאמַר: מַדּוּעַ אֵינֵךְ אֹכֶלֶת מִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן? וַתַּעֲנֵהוּ חַוָּה וַתֹּאמַר: יְיָ צִוָּנוּ לְבִלְתִּי אֲכֹל מִפְּרִי הָעֵץ הַזֶּה וּלְבִלְתִּי גַעַת בּוֹ, פֶּן נָמוּת!

וְעוֹדֶנָּה מְדַבֶּרֶת וַתַּעֲבֹר לִפְנֵי הָעֵץ הַזֶּה, וַיְמַהֵר הַנָּחָשׁ וַיִּגַּשׁ אֵלֶיהָ וַיֶּהֱדֹּף אוֹתָהּ וַתִּגַּע בַּעֲנָפָיו. וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ: רְאִי הִנֵּה נָגַעַתְּ בָּעֵץ וְלֹא מַתְּ, לָכֵן דְּעִי כִי לֹא תָמוּתִי גַם אִם תֹּאכְלִי מִפִּרְיוֹ. וַיַּרְא הַנָּחָשׁ כִּי לֹא שָׁתָה חַוָּה לֵב לִדְבָרָיו וַיּוֹסֶף לְדַבֵּר אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: יָדֹעַ תֵּדְעִי כִּי אָכַל יְיָ מֵהָעֵץ הַזֶּה וַיֶּחְכַּם וַיִּגְדַּל וַיֶּחֱזַק וַיִּבְרָא אֶת הַתֵּבֵל וּמְלֹאָהּ… עַל כֵּן צִוָּה לָךְ וּלְאִישֵׁךְ לְבִלְתִּי אֲכֹל מִן הָעֵץ הַנִּפְלָא הַזֶּה, כֵּי יָרֵא הוּא פֶן תֹּאכְלוּ וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים וּבְרָאתֶם עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים!.. וַיְהִי כִרְאוֹת הַנָּחָשׁ כִּי לֹא נִפְתְּתָה הָאִשָּׁה גַם בְּאֵלֶּה וַיֵּצֶר לוֹ וַיֹּאמַר: הִנֵּה אַתְּ וְאִישֵׁךְ נִבְרֵאתֶם בָּאַחֲרוֹנָה וְעַל כֵּן חֲכַמְתֶּם וּמָשֹׁל תִּמְשְׁלוּ בְּכָל הַיְצוּרִים אֲשֶׁר נִבְרְאוּ לִפְנֵיכֶם… וְהָיָה אִם לֹא תְמַהֲרוּ לֶאֱכֹל מִפְּרִי הָעֵץ הַזֶּה וּבָרָא יְיָ אַחֲרֵיכֶם בְּרִיאָה חֲדָשָׁה אֲשֶׁר תֶּחְכַּם מִכֶּם וְתִגְבַּר עֲלֵיכֶם וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת!… וַתִּשְׁמַע חַוָּה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּפָּת7 וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאָדָם אִישָׁהּ וּלְהַבְּהֵמָה וּלְהַחַיָּה וּלְהָעוֹפוֹת; וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִגְּשָׁה אֶל הַחוֹל וַתֹּאמֶר לוֹ: הֵא לְךָ מִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹך הַגָּן וְאָכַלְתָּ אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ כָל הַצִּפָּרִים אֲשֶׁר בַּגָּן. וַיֹּאמֶר הַחוֹל: חָלִילָה לִי מֵעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה – לַעֲבוֹר אֶת מִצְוַת יְיָ; וַתּוֹסֶף חַוָּה לְדַבֵּר אֵלָיו וְלֹא שָׁמַע לִדְבָרֶיהָ וְלֹא נִפְתָּה לָהּ.

וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה הַחוֹל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, עַל כֵּן יִחְיֶה לְעוֹלָם! וְכָל אֶלֶף וְאֶלֶף שָׁנִים תֵּצֵא אֵשׁ מִקִּנוֹ וְשָׂרְפָה אוֹתוֹ וְלֹא יִשָּׁאֵר בְּכָל גּוּפוֹ בִּלְתִּי אִם כְּבֵיצָה. וְנֶהֶפְכָה מֵאַחֲרֵי כֵן וְהָיְתָה לְצִפּוֹר קְטַנָּה וְהָלְכָה הָלֹךְ וְגָדֵל הָלֹךְ וְחָזֵק עַד אֲשֶׁר יְחֻדְּשׁוּ נְעוּרָיו וְהָיָה בוֹ כֹחַ לִחְיוֹת עוֹד אֶלֶף שָׁנִים. וְאֶל הַנָּחָשׁ אָמַר יְיָ: אָנֹכִי הֱטִיבוֹתִי עִמְךָ וַתֵּלֶךְ קוֹמְמִיּוּת וּמַאֲכָלְךָ הָיָה כְמַאֲכַל בְּנֵי הָאָדָם וָתָּבֹא הַיּוֹם וַתַּעַשׂ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, לָכֵן – עַל גְּחוֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וַיְהִי בְרֶגַע הַזֶּה וַיֵּרְדוּ מַלְאֲכֵי יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם וַיְקַצְצוּ אֶת רַגְלֵי הַנָּחָשׁ וְיָדָיו. וַיִּצְעַק הַנָּחָשׁ צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַתִּשָּׁמַע מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קָצֶהָ. וְאֶל הָאָדָם אָמַר יְיָ: לוּ שָׁמַעְתָּ בְקוֹלִי, כִּי עַתָּה הוֹצִיאָה לְךָ הָאֲדָמָה עֲצֵי פְרִי כַּעֲצֵי גַן הָעֵדֶן; אוּלָם עַתָּה תֹאכַל אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ הָאָדָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וְנִטְפֵי זֵעָה גְדוֹלִים כִּסּוּ אֶת פָּנָיו וַיִּקְרָא: אֲהָהּ ה' אֱלֹהִים! הֲכִבְהֵמָה אוֹכֶלֶת עֵשֶׂב אֶהֱיֶה? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: יַעַן כִּי הִתְעַצַּבְתָּ אֶל לִבְּךָ וַתִּצְעַק אֵלָי, לָכֵן זֹאת אֶעֱשֶׂה לָךְ: “בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לָחֶם”.

יב. הָאֵשׁ הָרִאשׁוֹנָה (מדרש שוחר טוב תהלים צ“ב; מד”ר בראשית י“א, י”ב, ויקרא שמיני י“א; מדרש תנחומא בראשית י”ב; פדר“א י”ט; פסיקתא י' חוברות פ' תליתאה)

וַיְגֹרַשׁ הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִגַּן הָעֵדֶן בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי בָּעֶרֶב וַיָּבֹא יְיָ לַעֲנֹש אֶת הָאָדָם כַּאֲשֶׁר אָמָר. וַתָּבוֹא הַשַּׁבָּת וַתִּתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַתִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: אֲדֹנָי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ! בְּשֵׁשֶׁת הַיָּמִים אֲשֶׁר בָּרָאתָ אֶת עוֹלָמֶךָ, לֹא עָנַשְׁתָּ כָל יָצוּר וְעַתָּה כִּי בָא הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אֲשֶׁר בֵּרַכְתָּהוּ וַתְּקַדֵּשׁ אוֹתוֹ מִכָּל הַיָּמִים, – אַתָּה אוֹמֵר לַעֲנָשׁ בּוֹ אֶת הָאָדָם? הֲכָזֹאת תִּהְיֶה מְנוּחָתִי וּקְדֻשָּׁתִי? אָנָּא יְיָ רַחֶם נָא אֶת הָאָדָם וְנָתַתָּ אוֹתוֹ לָנוּחַ בְּיוֹם שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ! וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת דִּבְרֵי הַשַּׁבָּת וַיִּרֶף מִן הָאָדָם וַיִּתְּנֵהוּ לָנוּחַ בּיוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. וַיַּרְא אָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה הַשַּׁבָּת וַיִּפְתַּח אֶת פִּיו וַיֹּאמַר: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת! וַתֹּאמֶר הַשַּׁבָּת אֵלָיו: לֹא לִי, לֹא לִי, כִּי אִם לַיָי טוֹב לְהוֹדוֹת, – לִשְׁמוֹ נָאֶה לְזַמֵּר! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רַד8 הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ וַתָּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְהַחֹשֶךְ הֵחֵל לְכַסּוֹת אֶת הָאָרֶץ… וְהָאָדָם לֹא רָאָה אֶת הַחֹשֶךְ וְלֹא יָדַע מָה הוּא, כִּי בְשִׁבְתּוֹ בְעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים רָאָה בוֹ אֶת הָאוֹרָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יַבִּיט בָּהּ אִישׁ מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ; – וַיֶּחֱרַד הָאָדָם חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיֵּצֵא לִבּוֹ וַיֹּאמַר: אוֹיָהּ לִי! עַתָּה כַּאֲשֶׁר יְשׁוּפֵנִי9 הַחֹשֶךְ, יָבֹא הַנָּחָשׁ וִישׁוּפֵנִי עָקֵב!! וַיַּרְא יְיָ אֶת מַכְאֹבֵי לֵב הָאָדָם וַיַּחְמֹל עָלָיו וַיִּתֶּן לוֹ אֶבֶן אֹפֶל וְאֶבֶן צַלְמָוֶת. וַיִּקַּח אָדָם אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים וַיַּךְ אֶת הָאַחַת בַּשֵּׁנִית וַתֵּצֵּא מֵהֶן אֵשׁ וַתָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה. וַיִּשְׂמַח הָאָדָם עַל הָאֵשׁ שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וַיִּקְרָא: בָּרוּךְ ה' בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ!

יג. הַדִּמְעָה הָרִאשׁוֹנָה (עיי' “ביבעל־אונד תלמודשׁאַטץ” לה' י.ה. קאָהן, חלק ראשון)

וַייָ רָאָה לְלֵב אָדָם וְאִשְׁתּוֹ וַיֵּדַע כִּי נִחֲמוּ עַל הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיַּחְמֹל עֲלֵיהֶם וַיֹּאמַר: יְלָדִים אֻמְלָלִים! אָנֹכִי שְׁפַטְתִּיכֶם וָאָשֶב לָכֶם גְּמוּל יֶדְכֶם וָאֲגָרֶשְׁכֶם מֵהַמָּקוֹם הַנֶּחְמָד – מִגַּן הָעֵדֶן – אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בּוֹ וַתִּתְעַנְּגוּ עַל רֹב טוּב. וְעַתָּה הִנְּכֶם בָּאִים אֶל מְקוֹם רָעוֹת וְצָרוֹת רַבּוֹת אֲשֶׁר לֹא ידַעְתָּם אוֹתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה… אוּלָם דְּעוּ כִּי בְכָל אֵלֶּה לֹא תַמּוּ חֲסָדַי עוֹד, וְאַהֲבָתִי אֶתְכֶם לֹא תֶחְדַּל לְעוֹלָם. וְעַתָּה הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי, כִּי תִמְצֶאנָה אֶתְכֶם רָעוֹת וְצָרוֹת רַבּוֹת וְכָבְדוּ עֲלֵיכֶם וּמֵרְרוּ אֶת חַיֵּיכֶם; עַל כֵּן אָנֹכִי מוֹצִיא לָכֶם מֵאוֹצָרִי אֶת הַמַּרְגָּלִית הַזֹּאת ־ הֲלֹא הִיא הַדִּמְעָה. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יִקְרְכֶם אָסוֹן וְהֵמַר לָכֶם עַד מְאֹד, וּלְבַבְכֶם יִכְאַב וְנַפְשְׁכֶם עֲלֵיכֶם תֶּאֱבָל, – וְיָרְדוּ אָז עֵינֵיכֶם דִּמְעָה וְהֵקֵלָּה אֶת מַשָּׂא צָרַתְכֶם וְרָוַח לָכֶם. וַיְהִי כְּדַבֵּר יְיָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתֵּרַדְנָה עֵינֵי אָדָם וְחַוָּה דְמָעוֹת וַתִּתְגַּלְגֵּלְנָה מֵעַל לֶחְיֵיהֶם וַתִּפֹּלְנָה אָרְצָה. וַתִּהְיֶינָה הַדְּמָעוֹת הָהֵן הָראשׁוֹנוֹת אֲשֶׁר הִרְטִיבוּ אֶת הָאֲדָמָה. וְכַאֲשֶׁר הוֹסִיף אָדָם וְאִשְׁתּוֹ לְהוֹרִיד דְּמָעוֹת כֵּן רָוַח וְכֵן הוּנַח לָהֶם, וְכֵן שָׁבָה אֲלֵיהֶם תִּקְוָתָם. וַיּוֹרִישׁוּ אֶת הַדְּמָעוֹת לִבְנֵיהֶם וְלִבְנֵי בְנֵיהֶם עַד דּוֹר אַחֲרוֹן. וְעַל כֵּן אֵין יָצוּר בְּכָל הָעוֹלָם בֹּכֶה וּמוֹרִיד דִּמְעָה כָּאָדָם. מְקוֹר הַדִּמְעָה הַצָּפוּן בְּעֵינֵי כָל אִיש נָכוֹן תָּמִיד לְהָקֵל אֶת מַכְאוֹבֵי לִבּוֹ הַנִּשְׁבָּר; אֶפֶס כִּי בְהַבְלִיג10 הַיָּגוֹן עַל הָאָדָם וּמְקוֹר דִּמְעָתוֹ יֶחְרַב וְיִיבָשׁ, – אָז תָּקוֹמְנָה11 הָעֵינַיִם וְלֹא תֵרַדְנָה גַם דִּמְעָה אַחַת, וְאֵין דָּבָר בָּעוֹלָם וְאֵין תַּנְחוּמִים אֲשֶׁר יָקֵלּוּ אֶת עֱנוּת הַנֶּפֶשׁ הָאֻמְלָלָה הַזֹּאת.

יד. קַיִן וְהֶבֶל (מדרת“נ בראשית ט, י; מד”ר בראשית כב; פדר“א כ”א)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּנָה יְיָ אֶל מִנְחַת הֶבֶל וְאֶל מִנְחַת קַיִן לֹא פָנָה, וַיִּקְצֹף עָלָיו קַיִן וַיִּתְאַנֶּה לוֹ וַיְבַקֵשׁ הֲמִיתוֹ. וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו: הָבָה נַחֲלֹק יַחְדָּו אֶת הָעוֹלָם! וַיֹּאמֶר הֶבֶל: יְהִי כִדְבָרֶךָ! וַיִּקַּח לוֹ קַיִן אֶת הָאֲדָמָה לְעָבְדָהּ וּלְהֶבֶל נָתַן אֶת הַצֹּאן, וַיֹּאמַר: רְאֵה אֲנִי לָקַחְתִּי לִי אֶת חֶלְקִי וְאַתָּה לָקַחְתָּ לְךָ אֶת חֶלְקְךָ, וְעַתָּה חָלִילָה לְּךָ מִבּוֹא בְּנַחֲלָתִי! וַיָּחֶל קַיִן לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה וְהֶבֶל נִהַג אֶת צֹאנוֹ וַיְבִיאֵן הַשָּׂדֶה לִרְעוֹתָן.

וַיַּרְא קַיִן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּחַר אַפּוֹ וַיֹּאמַר: הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ אַל תִּגַּע בְּנַחֲלָתִי! וַיִּשְׁמַע הֶבֶל אֶת דִּבְרֵי קַיִן וַיָּנָס מִפָּנָיו. וַיְמַהֵר קַיִן וַיִּרְדֹף אַחֲרָיו וַיַּשִּׂיגֵהוּ. וַיֵּאָבְקוּ שְׁנֵיהֶם וַיִּגְבַּר עָלָיו הֶבֶל וַיִּתְקְפֵהוּ12 וַיַּפִּילֵהוּ אָרְצָה. וַיִּצְעַק אֵלָיו קַיִן לֵאמֹר: אַל נָא, אָחִי, תָּרֵעַ לִי! וַיִּשְׁמַע הֶבֶל לְקוֹל תַּחֲנוּנָיו וַיַּחְמֹל עָלָיו וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ. וַיָּקָם קַיִן וַיִּתְנַפֵּל פִּתְאוֹם עַל הֶבֶל אָחִיו וַיִּפְצָעֵהוּ וַיִּמְחָצֵהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ – בְרַגְלָיו וּבְיָדָיו וּבְעָרְפּוֹ, כִּי לֹא יָדַע אֵיפֹה יִפְצַע אֶת אָחִיו וָמֵת; וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵרֵץ אֶת גֻּלְגַּלְתּוֹ13 וַיָּמָת. וַיַּרְא קַיִן כִּי מֵת אָחִיו וַיַּךְ אוֹתוֹ לִבּוֹ14 וְלֹא יָדַע מַה יַעֲשֶׂה עַתָּה עִם הֶהָרוּג.

וַיַּקְרֶה יְיָ לִפְנֵי קַיִן שְׁנֵי עוֹרְבִים נֶאֱבָקִים וּמַכִּים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּחָזְקָה. וַיִּגְבַּר הָאֶחָד עַל הַשֵּׁנִי וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ, וַיַּחְפֹּר בְּחַרְטֻמּוֹ בּוֹר וַיָּשֶׂם בּוֹ אֶת הָעוֹרֵב הֶהָרוּג וַיִּקְבְּרֵהוּ. וַיָּקָם קַיִן וַיִּקַּח אֶת הֶבֶל אָחִיו וַיִּקְבְּרֵהוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִקְבַּר הֶבֶל וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל לִבּוֹ: הָבָה אֶבְרְחָה מִפְּנֵי אָבִי ואמּי, כִּי יֹאמְרוּ: רַק יָדֶיךָ שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה!… וַיְהִי הוּא מִתְכּוֹנֵן לִבְרֹחַ וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ פִּתְאוֹם וַיֹּאמַר: הֲגַם מִמֶּנִּי תִּבְרַח כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ לִבְרֹחַ מִפְּנֵי אָבִיךָ וְאִמֶּךָ? אִם יִסָּתֵר אִיש בְּמִסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ?… וַיּוֹסֶף ה' לְדַבֵּר אֶל קַיִן וַיֹּאמַר: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ? וַיַּעַן קַיִן אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: הֲשׁוֹמֵר כָּל הַיְצוּרִים, יְבַקֵּשׁ אֶת הֶבֶל מִיָּדִי? וַיֹּאמֶר יְיָ: מֶה עָשִׂיתָ? קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה! וַיִּתְמַהּ קַיִן מְאֹד וַיֹּאמַר: אֵיכָה יָדַעְתָּ אֶת הַדַּבָר הַזֶּה? הֲלֹא אָבִי וְאִמִּי בָּאָרֶץ וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, וְאַתָּה, יְיָ, בַּשָּׁמָיִם הַאֻמְנָם יֵשׁ לְךָ שָׁם הוֹלְכֵי רָכִיל – מְגַלֵּי סוֹד? וַיֹּאמַר יְיָ: הֲלֹא אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא וְאֵין דָּבָר נֶעְלָם וְאֵין דָּבָר נִסְתָּר מִמֶּנִּי! וַיֹּאמֶר קַיִן: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל אַתָּה, יְיָ, וְגָדוֹל שְׁמֶךָ! אָנָא סְלַח נָא לַעֲוֹנִי כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עָשִׂיתִי אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן כִּי נִחַמְתָּ עַל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, עַל כֵּן אֲחַסֵּר מְעַט מֵעָנְשֶׁךָ; צֵא מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהָיִיתָ נָע וְנָד כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְיָ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ אָבִיו וַיֹּאמַר: הִנֵּה נוֹדַע לִי, כִּי עָשִׂיתָ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה וַתָּקָם עַל אָחִיךָ וַתַּהַרְגֵהוּ; וְעַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי: מַה־נִּגְזַר עָלֶיךָ? וַיֹּאמֶר קַיִן: יְיָ צִוַּנִי לָצֵאת מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְלִהְיוֹת נָע וָנָד כָּל הַיָּמִים. וַיֹּאמֶר הָאָדָם: מַה־גְּדוֹלָה חַטָּאתְךָ וּמַה קָּטֹן עָנְשֶׁךָ!! וַיֹּאמֶר קַיִן: לוּלֵא נִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְלוּלֵא הִתְחַנַּנְתִּי אֶל יְיָ הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ, כִּי עַתָּה הָיָה עָנְשִׁי גָדוֹל מִנְּשׂא! וַיִּשְׁמַע הָאָדָם אֶת דִּבְרֵי קַיִן וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד וַיִּסְפֹּק כַּפָּיו15 וַיֹּאמַר: אוֹיָהּ לִי! מַדּוּעַ לֹא נִחַמְתּי גַם אֲנִי עַל עָבְרִי אֶת פִּי יְיָ בְּשִׁבְתִּי בַגָּן וְלֹא הִתְחַנַּנְתִּי אֵלָיו?! הֵן הָרְאֵיתִי עַתָּה לָדַעַת כִּי קָרוֹב יְיָ לְכָל קוֹרְאָיו!

וַיֵּלֶךְ קַיִן הָלֹךְ וְהַרְחִיק מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ תַּחְתָּיו, וַיָּנַע קַיִן בְּלֶכְתּוֹ וַיָּנָד. וַיִּרְאֻהוּ הַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת וַתִּנְהַמְנָה16 עָלָיו וַתֶּחֱרַקְנָה17 שִׁנֵּיהֶן וַתֹּאמַרְנָה: הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר רָצַח אֶת נֶפֶשׁ אָחִיו…! הָבָה נֵאָסֵף כֻּלָּנוּ וּבָאנוּ אֵלָיו וּטְרַפְנֻהוּ..! וַיִּשְׁמַע קַיִן אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּתְחַלְחַל עַד מְאֹד. אוּלָם כָּל הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת לֹא נָגְעוּ בוֹ לְרָעָה, כִּי רָאוּ אֶת הָאוֹת אֲשֶׁר שָׂם לוֹ יְיָ וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו.

טו. “תְּשׁוּבַת” הָאָדָם (פדר“א כ'; ילק”ש ל"ד)

וְהָאָדָם יָרַד בְּמֵי גִיחוֹן וַיָּבֹאוּ הַמַּיִם עַד צַוָּארוֹ. וַיָּצָם שָׁם שֶׁבַע שַׁבְּתוֹת יָמִים וַיֵּרָזֶה מִשְׁמַן בְּשָׂרוֹ עַד מְאֹד. וְאַחַר אָמַר אֶל יְיָ: הַעֲבֶר־נָא אֶת חַטָּאתִי אֲשֶׁר חָטָאתִי לְךָ בִּהְיוֹתִי בְגַן הָעֵדֶן!… אָנָּא, יְיָ! קַבֵּל נָא אֶת “תְּשׁוּבָתִי” וְיָדְעוּ אָז כָּל בָּאֵי עוֹלָם כִּי קָרוֹב אַתָּה לְכֹל הַשָּׁבִים אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָֹלֵם! וַיִּשְׁמַע יְיָ לְקוֹל תַּחֲנוּנָיו וַיֹּאמַר: סָלַחְתִּי כִדְבָרֶךָ! וַיַּעַל הָאָדָם אֶל חוֹף הַנָּהָר וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אִם “הַלּוּחוֹת” אֲשֶׁר יִכְתְּבֵם יְיָ בְּאֶצְבָּעוֹ הָאַחַת יִקְדְּשׁוּ וְיִטְהֲרוּ מְאֹד, – אַף כִּי גוּפִי אֲשֶׁר עָשׂוּהוּ שְׁתֵּי יָדָיו! עַל כֵּן הָבָה אֶחְצֹב לִי מְעָרָה לָגוּר בָּהּ. וְחָצַבְתִּי בָהּ מְעָרָה עֲמֻקָּה וְנִסְתָּרָה, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יִקְרְבוּ יָמַי לָמוּת וְיָרַדְתִּי אֶל תּוֹכָהּ וְנִסְתַּרְתִּי מֵעֵינֵי כָל חַי וְלֹא יָבֹאוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְעַצְמוֹתַי וּלְעָבְדָן!

טז. הַצַּיָּר הָרִאשׁוֹן (מד“ר בראשית כ”ג, ט; פענח רזא בראשית; ספר הישר)

וַיְהִי שֵׁת בֶּן מֵאָה שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים וַיּוֹלֶד אֶת אֱנוֹשׁ וַיְהִי אֱנוֹשׁ אִישׁ יוֹדֵעַ לְתָאֵר בְּשֶׂרֶד תַּבְנִית כָּל חַיָּה וְכָל עוֹף וְלַעֲשׂוֹת כָּל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת. וַיֶּחְדַּל אֱנוֹשׁ מֵעֲבוֹד אֶת יְיָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב בְּנֵי דוֹרוֹ לַעֲבוֹד אֶת הַתְּמוּנוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶן. וַיִּשְׁמְעוּ רַבִּים לְקוֹלוֹ וַיַּעַזְבוּ אֶת יְיָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעֵץ וְלָאָבֶן. וַיִּחַר אַף יְיָ וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת מֵי נְהַר גִּיחוֹן וַיַּשְׁחִיתוּ עַם רָב. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁתוּ הַחַטָּאִים לֵב לָזֹאת וַיּוֹסִיפוּ לַחֲטֹא וַיִּתֵּן יְיָ אֶת הֶהָרִים אֲשֶׁר זָרְעוּ עֲלֵיהֶם בְּנֵי הָאָדָם כַּנְּחֻשָׁה וְלֹא הִצְמִיחָה הָאֲדָמָה בִּלְתִּי אִם קוֹצִים וְדַרְדַּרִים, וַיְהִי הָרָעָב בָּאָרֶץ גָּדוֹל מְאֹד. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא נוֹסְרוּ גַם בְּאֵלֶּה וַיּוֹסֶף יְיָ לְיַסְּרָם וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם אֶת צַלְמוֹ – צֶלֶם הָאֱלֹהִים, – וַיּמָּשְׁלוּ כְקוֹפִים, וַיִּרְאוּם חַיְתוֹ יַעַר וַיַּחְדְּלוּ מִיְרֹא אוֹתָם וַיַּשְׁחִיתוּ מֵהֶם רָב. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִבְאִישׁוּ הַמֵּתִים וַתְּהִי רִמָּה בְּגוּפוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתָּאוּ הָאֲנָשִׁים הַחַטָּאִים מְאֹד וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר: מַה־זֹּאת?! הֵן לֹא הִבְאִישׁוּ מֵתֵינוּ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בָהֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה!! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא חָדְלוּ הָאֲנָשִׁים מֵהַקְצִיף אֶת יְיָ בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וַיֹּאמַר: אֶמְחֶה אֶת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי!

יז. הַמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן (ספה“י; מד”ר בראשית כ“ג, י”א)

וַיְהִי אֱנוֹשׁ בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וַיֹוֹלֶד אֶת קֵינָן. וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיֶּחְכַּם וַיַּרְא אֶת מַעֲשֵׂי אָבִיו וַיָּשֶׂם עַל לֵב וַיֵּדַע כִּי רָעִים הֵמָּה מְאֹד. וַייָ מִלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ חָכְמָה וָדַעַת וַיֶּחְכַּם וַיַּשְׂכֵּל מְאֹד וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֲנָשִׁים רַבִּים וַיּוֹרֵם וַיְלַמְּדֵם לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֵי יְיָ. וַיִּשְׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים אֶת דִּבְרֵי חָכְמָתוֹ וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וַיֹּאמֵרוּ: הָבָה נַמְלִיכֵהוּ עָלֵינוּ! וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר אָמָרוּ; וַיִּמְלֹךְ קֵינָן עַל כָּל הָאָרֶץ. וַיַּעַבְרוּ יָמִים רַבִּים וַיֶּחְדְּלוּ הָאֲנָשִׁים מִשְּׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ וַיֵּלְכוּ בִשְׁרִירוּת לִבָּם וַיַּקְצִיפוּ אֶת יְיָ. וַיֵּדַע קֵינָן בְּחָכְמָתוֹ אֵת אֲשֶׁר יִקְרֶה לְהַחַטָּאִים בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וַיִּקַּח לוּחוֹת אֶבֶן וַיִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּעֵט בַּרְזֶל כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְהֵבִיא יְיָ מַבּוּל מַיִם וּמָחָה אֶת כָּל הַיְקוּם! וַיִּקַח קֵינָן אֶת הַלּוּחוֹת וַיְשִׂימֵם בְּאוֹצְרוֹתָיו. בְּיָמַיו הֶעֱלָה יְיָ אֶת מֵי אוֹקִיָּנוּס הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים וַיָּצִיפוּ עַל פְּנֵי שְׁלִישׁ הָאֲדָמָה.

יח. אַחֲרִית קָיִן (מדרת“נ בראשית י”א)

וַיְהִי כִּי זָקֵן לֶמֶךְ וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת וַיֹּאמֶר אֶל תּוּבַל קַיִן בְּנוֹ: נְהַג אוֹתִי הַשָּׂדֶה וְצַדְתִּי שָׁם צָיִד. וַיֹּאחֶז תּוּבַל קַיִן בִּימִין אָבִיו וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, וַיְהִי כַאֲשֶׁר בָּאוּ הַשָּׂדֶה וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ: הַבִּיטָה נָּא, בְנִי, בְּכָל הַמָּקוֹם הַזֶּה; אוּלַי תִּרְאֶה חַיָּה הוֹלֶכֶת לִקְרָאתֵנוּ וְהִגַּדְתָּ לִּי וְיָרִיתִי בָהּ חֵץ. בָּעֵת הַהִיא הָלַךְ קַיִן הַשָּׂדֶה וַיִּרְאֵהוּ תּוּבַל קַיִן כִּרְאוֹת פְּנֵי חַיָּה וַיֹּאמֶר אֶל לֶמֶךְ אָבִיו: הַרְכֶּב נָא אֶת יָדְךָ עַל הַקֶּשֶׁת וְיָרִיתָ קֵדְמָה, כִּי כְחַיָּה נִרְאֶה לִי שָׁם. וַיּוֹר לֶמֶךְ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא וַיַּהֲרֹג אֶת קָיִן. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ הָלֹךְ וְקָרֵב אֶל הַחַיָּה הַנּוֹפֶלֶת אָרְצָה, וַיַּרְא תּוּבַל קַיִן וְהִנֵּה אִישׁ הָרוּג שׁוֹכֵב בַּמָּקוֹם הַהוּא וַיִּתְבּוֹנֵן אֵלָיו וַיַּרְא אֶת הָאוֹת בְּמִצְחוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר: אָבִי! לֹא חַיָּה נֶהֶרְגָה, כִּי אִם אִישׁ אֲשֶׁר אוֹת בְּמִצְחוֹ! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ לֶמֶךְ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה לֵאמֹר: אוֹיָה לִי! הֲלֹא אֶת קַיִן הָרָגְתִּי! וְתוּבַל קַיִן עָמַד בָּעֵת הַהִיא בֵּין יְדֵי לֶמֶךְ אָבִיו; וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִכָּה לֶמֶךְ כַּף אֶל כָּף וַיַּךְ אֶת תּוּבַל קַיִן וַיַּהֲרֹג גַּם אוֹתוֹ. וְלֶמֶךְ לֹא יָכֹל לָשׁוּב לְבַדּוֹ לְבֵיתוֹ וַיֵּשֶׁב עַל יַד שְׁנֵי הַהֲרוּגִים. וַתִּרְאֶיןָ עָדָה וְצִלָּה נָשָׁיו כִּי בוֹשֵׁשׁ18 אִישָׁן לָשׁוּב וַתֵּלַכְנָה הַשָּׂדֶה וַתָּבֹאנָה אֶל לֶמֶךְ וַתִּרְאֶינָה אֶת קַיִן וְאֶת תּוּבַל קַיִן מֵתִים. וַתֹּאמַרְנָה אֶל לֶמֶךְ: הַאַתָּה הָרַגְתָּ אוֹתָם? וַיַּעַן לֶמֶךְ וַיֹּאמַר: אַתֶּן יְדַעְתֶּן כִּי כָבְדוּ עִינַי מִזֹּקֶן וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לִרְאוֹת, וָאַעַשׂ אֶת הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה בְּלֹא אֵיבָה! וַתִּשְׂנָאֶנָה אוֹתוֹ נָשָׁיו וַתִּפָּרֵדְנָה מֵעָלָיו. וַיִּפְצַר19 בָּהֶן לֶמֶךְ וְלֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ בְּקוֹלוֹ. וַיָּבֹאוּ שְׁלָשְׁתָּם אֶל אָדָם וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי ריבוֹתָם וַיַּעַשׂ שָׁלוֹם בֵּין לֶמֶךְ וּבֵין נָשָׁיו.

יט. אוֹר מֵאֹפֶל (ספה“י; ברייתא דרבי ישמעאל; קב הישר פרק כ”ג; מדרש אבכיר בילקוט שמעוני מ"ב)

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַחֲרוֹן אַף יְיָ הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְגָדֵל, כִּי עָשָׂה כָל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו וַיַּכְעֵס אֶת יְיָ בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים. וַיַּרְא חֲנוֹךְ בֶּן יֶרֶד אֶת דַּרְכֵי בְנֵי הָאָדָם הָרָעִים וַיִּמְאַס בָּהֶם וַיֵּשְׂטְ20 מֵעֲלֵיהֶם. וַיַּעַשׂ לוֹ בַיִת בְּמָקוֹם נִסְתָּר, וַיִּסָּתֶר־בּוֹ יָמִים רַבִּים.

וַיַּעֲבוֹד אֶת יְיָ בְּכָל לִבּוֹ וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו לֵאמֹר: אָנָּא, יְיָ, בְּרָא נָא לִבְנֵי הָאָדָם לֵב טָהוֹר אוֹהֵב טוֹב וְשׂוֹנֵא רָע וַעֲבָדוּךָ וְעָשׂוּ אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ! וַיְהִי הַיּוֹם וַחֲנוֹךְ עוֹמֵד וּבֹכֶה וּמִתְפַּלֵּל אֶל יְיָ וּמְבַקֵּש מִלְּפָנָיו עַל בְּנֵי דוֹרוֹ, – וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְיָ לֵאמֹר: חֲנוֹךְ! חֲנוֹךְ! וַיַּעַן חֲנוֹךְ וַיֹּאמַר: הִנֵּנִי! וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמַּלְאָךְ: כֹּה אָמַר יְיָ: קוּם צֵא מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ בּוֹ וְהָלַכְתָּ אֶל כָּל בְּנֵי דוֹרְךָ וְהוֹרֵיתָ אוֹתָם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ. וַיֵּצֵא חֲנוֹךְ מִמַּחֲבֹאוֹ וַיֵּלֶךְ וַיָבֹא אֶל בְּנֵי הָאָדָם וַיְלַמְּדֵם אֶת דַּרְכֵי הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה וְהָרַחֲמִים. וַיְהִי כִּרְאוֹת חֲנוֹךְ אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלָיו מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ, וַיִּשְׂמַח בָּהֶם שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיִּשְׁאַל מֵהֶם לְהַעֲבִיר קוֹל בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ לִשְׁמוֹע דְּבַר יְיָ, – יָבֹא אֶל חֲנוֹךְ הַמִּתְהַלֵּךְ אֶת הָאֱלֹהִים! וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו אֲנָשִׁים הַרְבֵּה מְאֹד וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבָרָיו הַטּוֹבִים וַיִּרְאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ וַיְכַבְּדֻהוּ וַיֶּאֱהָבֻהוּ וַיַּמְלִיכֻהוּ עֲלֵיהֶם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ וַיָּבוֹאוּ אֵלָיו כָּל מַלְכֵי בְנֵי הָאָדָם לִשְׁמוֹעַ אֶת דִּבְרֵי חָכְמָתוֹ, וַיִּשְׁמְעוּ וַיֶּחְכָּמוּ וַיַּעַבְדוּ אֶת יְיָ וַיְצַוּוּ לְעַבְדֵיהֶם לֵאמֹר: הֱיוּ גַם אַתֶּם כָּמוֹנוּ וַעֲבַדְתֶּם אֶת אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ! בָּעֵת הַהִיא הִתְקַבְּצוּ כָל מַלְכֵי הָאָרֶץ כִּשְׁלֹשִׁים וּמֵאָה אִישׁ וַיָבוֹאוּ אֶל חֲנוֹךְ וַיִּשְׁתַּחֲווּ אֵלָיו וַיֹּאמֵרוּ: רָאֹה רָאִינוּ כִּי יְיָ עִמְּךָ וְחָכְמָתוֹ בְּקִרְבֶּךָ, עַל כֵּן אָמַרְנוּ הוֹאֶל נָא וּמָלְכָה עָלֵינוּ! וַיִּפְצְרוּ בוֹ וַיֵּאוֹת לָהֶם, וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם וַיּוֹדִיעֵם אֶת דַּרְכֵי יְיָ וַיַּעַשׂ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם.

וַיְהִי שָׁלוֹם בְּכָל הָאָרֶץ כָּל יְמֵי חֲנוֹךְ. וַיִּמְלֹךְ חֲנוֹךְ עַל כָּל בְּנֵי הָאָדָם מָאתַיִם שָׁנָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה וְשָׁלֹש שָׁנִים וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל הָעָם וַיַּדְרִיכֵם בְּדַרְכֵי יְיָ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה כִּי הֵחֵל הָעָם לִדְבַּק בַּיְיָ וּלְעָבְדוֹ בֶאֱמֶת, וַיֹּאמֶר חֲנוֹךְ אֶל לִבּוֹ: הָבָה אֶפָּרֵד שֵׁנִית מֵהָעָם וְנִסְתַּרְתִּי מֵהֶם וְעָבַדְתִּי אֶת יְיָ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה כַּאֲשֶׁר אָהָבְתִּי. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָדַע כִּי הִסְכִּין21 עִמּוֹ הָעָם מְאֹד וּבִרְאוֹתָם כִּי נֶעְלַם פִּתְאוֹם וְהִתְעַצְּבוּ אֶל לִבָּם, וַיַּעַשׂ בְּחָכְמָה וַיִּסָּתֵר בְּחֶדְרוֹ שְׁלֹשָה יָמִים וּשְׁלֹשָה לֵילוֹת. וַיֵּצֵא בַיּוֹם הָרְבִיעִי אֶל הָעָם וַיְלַמְּדֵם לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְיָ כְּמִשְׁפָּטוֹ כָּל הַיָּמִים. וַיַּעַשׂ חֲנוֹךְ כַּדָּבָר הַזֶּה שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד. אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה החֵל חֲנוֹךְ לְהִגָּלוֹת אֶל בְּנֵי הָאָדָם אַחַת לְשִׁבְעַת יָמִים. וְכַאֲשֶׁר עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וַיַּסְכֵּן הָעָם לִרְאוֹתוֹ אַחַת בַּשָּׁבֻעַ, וַיָּחֶל חֲנוֹךְ לְהִגָּלוֹת אֲלֵיהֶם אַחַת בַּחֹדֶשׁ; וְכַאֲשֶׁר הִסְכִּינוּ עִם מַעֲשֵׂהוּ זֶה וַיִּגָּלֶה אֲלֵיהֶם רַק אַחַת בַּשָּׁנָה. וּכְצֵאתוֹ אֶל הָעָם וְלִמֵּד אוֹתוֹ לֶאֱהַב אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הַשָּׁלוֹם. וְכַאֲשֶׁר יוֹסִיף חֲנוֹךְ לְהִסָּתֵר וְלַעֲבוֹד אֶת יְיָ כֵּן יקְדַּשׁ וְכֵן יִקְרַן22 עוֹר פָּנָיו עַד כִּי יָרֵא הָעָם מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּתְקַבְּצוּ כָל מַלְכֵי הָאָרֶץ וְשָׂרֵיהֶם וְשׁוֹפְטֵיהֶם וְשׁוֹטְרֵיהֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָשַׁב בּוֹ חֲנוֹךְ כִּי יָדְעוּ אֲשֶׁר יִגָּלֶה בַיּוֹם הַזֶּה לְכָל הָעָם וְהוֹדִיעָם אֶת דַּרְכֵי יְיָ. וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם חֲנוֹךְ וַיִּרְאֻהוּ הָעָם וַיָּרִיעוּ תְרוּעַת שִׂמְחָה לֵאמֹר: יְחִי הַמֶּלֶךְ! יְחִי הַמֶּלֶךְ! וַיְבָרְכֵם חֲנוֹךְ בְּשֵׁם יְיָ וַיָּחֶל לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כְּמִשְׁפָּטוֹ23 כָּל הַיָּמִים. וַיְהי הוּא מְדַבֵּר, וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יְיָ: הִנְנִי וְהֶעֱלִיתִיךָ הַשָּׁמָיְמָה! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ חֲנוֹךְ אֶת דְַּבר יְיָ וַיְצַו לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר: הִקָּבְצוּ נָא כֻלְּכֶם אֵלַי וְלִמַּדְתִּיכֶם וְהִשְׁמַעְתִּיכֶם אֶת דְּבָרַי הָאַחֲרוֹנִים בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי. וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אַנְשֵׁי הָאָרֶץ וַיָּשֶׂם לָהֶם חֻקִּים טוֹבִים וּמִשְׁפְּטֵי צֶדֶק וַיֹּאמֶר לָהֶם: אִם תִּחְיוּ כֻלְּכֶם בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו וַעֲשִׂיתֶם חֶסֶד אִישׁ עִם רֵעֵהוּ וַעֲבַדְתֶּם אֶת יְיָ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם – וַאֶהֵבכֶם יְיּ אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַכְכֶם וְהִרְבָּה אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. וַיֵּשֶׁב חֲנוֹךְ אִתָּם יָמִים אֲחָדִים וַיְשַׁנֵּן אֶת דְּבָרָיו לְכָל הָאֲנָשִׁים. וַיְהִי הוּא מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים וַיִּרְאוּ הָאֲנָשִׁים וְהִנֵּה סוּס אֵשׁ יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם הָלֹךְ וְרֶדֶת אָרְצָה.

וַיַּגִּידוּ לַחֲנוֹךְ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: דְּעוּ כִּי בָאָה הָעֵת לְעָזְבְּכֶם וְלַעֲלוֹת הַשָּׁמָיְמָה. וַיְהִי הוּא טְרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, – וַיֵּרֶד הַסּוּס וַיַּעֲמוֹד לִפְנֵי חֲנוֹךְ. וַיָּקָם חֲנוֹךְ וַיְבָרֶךְ אֶת כָּל הָעָם וַיַּשְׁבִּיעֵם לַעֲבוֹד אֶת יְיָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם, – וַיַּעַל עַל הַסּוּס וַיִּרְכַּב מִשָּׁם וָהָלְאָה. וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו כָּל הָעָם כִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ. וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבָרָיו וַיָּשִׂימוּ עַל לֵב. וַיֹּאמֶר חֲנוֹךְ: שׁוּבוּ נָא לְאָהֳלֵיכֶם! וַיָּשׁוּבוּ אֲנָשִׁים רַבִּים וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם; אוּלָם הַדְּבֵקִים אַחֲרָיו בְּכָל לִבָּם אָמרוּ: רַק הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ! וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ כִּי מִתְאַמְּצִים הָאֲנָשִׁים הַנּוֹתָרִים לָלֶכֶת עִמּוֹ וַיֶּחְדַּל מִדַּבֵּר אֲלֵיהֶם וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיֵּרְדוּ סוּסֵי אֵשׁ וְרֶכֶב אֵשׁ וּמַלְאָכִים וַיַּעֲלוּ אֶת חֲנוֹךְ הַשָּׁמָיְמָה. וּבִהְיוֹת בֵּין חֲנוֹךְ וּבֵין כִּסֵּא כְבוֹד יְיָ מַהֲלַךְ שֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף פַּרְסָה –, וַיָּרִיחוּ הַשְּׂרָפִים וְהַכְּרוּבִים וּמַלְאֲכֵי אֵשׁ אֹכְלָה24 אֵשׁ, אֶת רֵיחַ הֶעָפָר וְהָאֵפֶר הַהוֹלֵךְ הָלֹךְ וְקָרֵב אֲלֵיהֶם וַיָּנוּעוּ וַיָּזוּעוּ25 וַיִּקְרְאוּ אֶל יְיָ לֵאמֹר: אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! אֵיכָה יִהְיֶה כַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אֲשֶׁר יִתְעָרֶב בָּנוּ יְלוּד אִשָּׁה וְעָלָה הַשָּׁמָיְמָה לְשָׁרְתֶךָ?! וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: דְּעוּ נָא, מְשָׁרְתֵי וְצִבְאוֹתַי וּכְרוּבַי וּשְׂרָפַי, כִּי בְנֵי הָאָדָם עַזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעֵץ וּלְאבן וַיַּרְחִיקוּנִי מֵהֶם בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וְרַק חֲנוֹךְ לְבַדּוֹ הֶאֱמִין בִּי וַיְגַדֶּל אֶת שְׁמִי וַיְשַׁבַּח אֶת מַעֲשַׂי וַיַּגֶּד אֶת צִדְקָתִי וַיָּשֶׁב רַבִּים מֵעָוֹן… וַיִּקַּח יְיָ אֶת חֲנוֹךְ וַיִּפְתַּח לוֹ אַלְפֵי שַׁעֲרֵי חֶסֶד וְחָכְמָה וְדַעַת וְחַיִּים וְאַהֲבָה וּגְבוּרָה וְתוֹרָה. וַיְחַכְּמֵהוּ וַיְבוֹנְנֵהוּ וַיְמַלְּאֵהוּ רוּחַ דַּעַת וּגְבוּרָה וְחֵן וָחֶסֶד; וַיְאַמְּצֵהוּ וַיְחַזְּקֵהוּ וַיִּתֶּן לוֹ זֹהַר וְהוֹד וְיֹפִי; וְרַחֲמִים וְאַהֲבָה וַעֲנָוָה שָׂם בְּלִבּוֹ וַיִּטֵּע בְּתוֹכוֹ חַיֵּי עוֹלָם. וַיִּטְהַר חֲנוֹךְ וַיִּכָּבֵד וַיְפֹאַר וַיְרוֹמַם וַיִּגְבַּר וַיִּגְדַּל וַיִּקְדַּשׁ מְאֹד מְאֹד.

אָז שָׂם יְיָ אֶת יָדוֹ עָלָיו וַיְבָרְכֵהוּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹש מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים בְּרָכוֹת וַיִּבְרָא לוֹ שְׁלֹשִים וְשֵׁשׁ כְּנָפַיִם מִיְמִינוֹ וּשְׁלֹשִים וְשֵׁשׁ כְּנָפַיִם מִשְּׂמֹאלוֹ וַיְהִי אֹרֶךְ כָּל כָּנָף וְרָחְבָּהּ מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ; וַיָּשֶׂם בּוֹ יְיָ חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹש מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים עֵינַיִם הָרֹאוֹת אֶת הָאוֹרָה הַגְּדוֹלָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּה נָגַעְתִּי בְךָ וָאֲקַדֶּשְׁךָ וָאֲגַדֶּלְךָ וְהָיִיתָ מֵהַיּוֹם הַזֶּה וָהָלְאָה לְמַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת.

וַיֵּלְכוּ הַמְּלָכִים לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵי חֲנוֹךְ וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה כָל הָאָרֶץ מְלֵאָה שֶׁלֶג וְאַבְנֵי בָרָד גְּדוֹלוֹת מְאֹד וַיְבַקְּעוּ אֶת הָאֲבָנִים וַיִּמְצְאוּ בָהֶם אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ; וַיְבַקְשׁוּ אֶת חֲנוֹךְ וְלֹא מְצָאֻהוּ, כִּי לָקַח אוֹתוֹ הָאֱלֹהִים הַשָּׁמָיְמָה. וַיָּשׁוּבוּ הַמְּלָכִים וַיַּמְלִיכוּ אֶת מְתוּשֶׁלַח בְּנוֹ עֲלֵיהֶם. וַיֵּלֶךְ מְתוּשֶׁלַח בְּדֶרֶךְ חֲנוֹךְ אָבִיו וַיְהִי צַדִּיק תָּמִים וַיִּדְבַּק בַּייָ וַיְמַלֵּא פִּיו תְּהִלָּתוֹ כָּל הַיּוֹם, וַיְלַמֵּד אֶת הָעָם לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְיָ. וַיַּעַבְרוּ יָמִים רַבִּים וַיָּסוּרוּ בְנֵי הָאָדָם מֵאַחֲרֵי יְיָ וַיִּמְרְדוּ בוֹ וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת דַּרְכָּם עַד מְאֹד. וַיַּרְא יְיָ אֶת מַעֲשֵׂי בְנֵי הָאָדָם וַיִּנְאָץ, וַיַּסְתֵּר מֵהֶם אֶת פָּנָיו. וַתַּצְמַח לָהֶם הָאֲדָמָה קוֹץ וְדַרְדַּר וַיִּרְעֲבוּ הָאֲנָשִׁים וַיֶּחֱלְשׁוּ וַיְעֻנּוּ מְאֹד. בְּכָל זֹאת לֹא שָׁבוּ מִדַרְכָּם הָרָעָה וַיּוֹסִיפוּ לַעֲשׁוֹת אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ.

כ. הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר בַּיָּמִים הָהֵם (מד“ר נֹחַ ל”ד, י“ב;פדר”א כ“ב; מד”ר ויקרא ה‘, א’)

וְהָאֲנָשִׁים בַּיָּמִים הָהֵם בְּטֶרֶם חָטְאוּ לַייָ הָיוּ כֻלָּם אַנְשֵׁי מִדּוֹת וְגִבּוֹרִים אֲשֶׁר כְּמוֹהֶם לֹא הָיָה וְאַחֲרֵיהֶם לֹא יִהְיֶה עוֹד. וַיִּהְיוּ קַלִּים כִּנְשָׁרִים לָלֶכֶת בִּרְגָעִים מְעַטִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קָצֶהָ; וּבְעָבְרָם עַל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הַגְּדוֹלִים וְהַחֲזָקִים וְעָקְרוּ אוֹתָם וְשֵׁרשׁוּם כַּאֲשֶׁר יְשָׁרֵש אישׁ אֶת עשֶׂב הַשָּׂדֶה. וּבְקוּם עֲלֵיהֶם אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים וְדֻבִּים וְנִשְּׁכוּ אוֹתָם וַתְּהִי נְשִׁיכָתָם לִבְשָׂרָם כִּנְשִׁיכַת הַכִּנָּם. וּנְשֵׁי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיוּ יוֹלְדוֹת שִׁשָּׁה יְלָדִים גְּדוֹלִים בְּפַעַם אֶחָת. וּבְהִוָּלְדָם וְעָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְדִבְּרוּ בִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְכִרְכְּרוּ וּפִזְזוּ בְּכָל כֹּחָם וְהָיָה בְלֶדֶת הָאִשָּׁה אֶת יְלָדֶיהָ בַּיּוֹם וְאָמְרָה לְאֶחָד מֵהֶם: מַהֲרָה לְכָה וְהָבִיאָה לִי צוֹר וְכָרַתִּי אֶת שָׁדֶּךָ; וְאִם בַּלַּיְלָה יָלְדָה וְצִוְּתָה לְאֶחָד מִיְלָדֶיהָ לְהַעֲלוֹת אֶת הַנֵּר.

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַתֵּלֶד אִשָּׁה אֶת יְלָדֶיהָ בַּלַּיְלָה וַתֹּאמֶר לְאֶחָד מֵהֶם: לֵךְ וְהַעֲלֵה אֶת הַנֵּר! וַיְמַהֵר הַיֶּלֶד וַיֵּלֶךְ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַתּוֹ אִמּוֹ. וַיְהִי בְלֶכְתּוֹ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ שַׂר הַשֵּׁדִים וַיּכּוֹן לַהֲרֹג אֶת הַיֶּלֶד… אוּלָם בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה קָרָא הַתַּרְנְגֹל, וַיֶּאֱסף הַשֵּׁד אֶת יָדָיו וַיֹּאמֶר אֶל הַיֶּלֶד: לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל אִמְּךָ לֵאמֹר: תְּבָרֵךְ נָא אֶת הַתַּרְנְגוֹל אֲשֶׁר חָשַׂך אוֹתִי מֵהָמִית אוֹתְךָ, כִּי לוּלֵא קָרָא בְעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה, כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךָ!.. וַיּבֶז הַיֶּלֶד לְשַׂר הַשֵּׁדִים וַיְמַלֵּא פִיו שְׂחוֹק וַיֹּאמַר: שׁוּב נָא אַתָּה אֶל אֵם אִמֶּךָ וְאָמַרְתָּ אֵלֶיהָ לֵאמֹר: תְּבָרֵךְ נָא אֶת אִמִּי אֲשֶׁר לֹא כָרְתָה אֶת שָׁדִי, כִּי לוּלֵא זֹאת, כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אָנֹכִי אֶת יָדִי וְאַשְׁמִידֵךְ מִתַּחַת שְׁמֵי יְיָ.

כא. הַמַּחֲרֵשָׁה וְהַמַּגָּל הָראשׁוֹנִים. (מדרש אבכיר הוּבָא בסה"ד; זהַר בראשית)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹלַד נֹחַ וַיַּרְאֻהוּ הוֹרָיו וַיִּתְמְהוּ מְאֹד, כִּי לֹא הָיוּ אֶצְבְּעוֹת יָדָיו מְחֻבָּרוֹת יַחַד כָּאֶצְבְּעוֹת כָּל הָאֲנָשים אֲשֶׁר בַּיָּמִים הָהֵם. וַיִּגְדַּל נֹחַ וַיַּרְא כִּי נִפְלֶה הוּא מִכָּל הָאֲנָשִׁים בְּאֶצְבְּעוֹת יָדָיו הַמְפֹרָדוֹת וַיָּשֶׂם עַל לֵב וַיֹּאמַר: לֹא לְתֹהוּ בָרָא לִי יְיָ אֶת הַיָּדַיִם הָאֵלֶּה הַמְמַהֲרוֹת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה! הָבָה אֶעֱשֶׂה בָהֶן עֲבוֹדָה. וַיָּחֶל נֹחַ לַעֲשׂוֹת כֵּלִים לַחֲרֹש בָּהֶם אֶת הָאֲדָמָה וְלִקְצֹר אֶת תְּבוּאָתָהּ.

כב. דֹּר הַמַּבּוּל. (מד“ר בראשית ל'; מדר”א בילק“ש מ”ב; מדרת“נ נ”ח, ה'; סנהדרין ק“ח; פדר”א כ“ב; ספה”י; תנא דבי אליהו פרק ט"ז)

וַיּוֹסִיפוּ הָאֲנָשִׁים לַחֲטֹא לַייָ וַתִּמָּלֵא כָל הָאָרֶץ חָמָס. וַיֹּאמֶר יְיָ לְנֹחַ: רַק אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים וַיִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: מַה צִּדְקַת נֹחַ כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: כַּאֲשֶׁר הוֹלִיד שֵׁת אֶת אֱנוֹשׁ בְּנוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ: הַאֲכֵל אֶת אָבִיךָ וְשֵׁרַתָּ אוֹתוֹ וְהָיוּ כָל מַחְסוֹרָיו עָלֶיךָ וַיֹּאמֶר אֱנוֹשׁ: כֵּן אֶעֱשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ לוֹ: הַאֲכֵל גַּם אֶת אָדָם אֲבִי אָבִיךָ!

וַיַּעַן אֱנוֹשׁ: מַה לִּי וָלוֹ? הַמְעַט הַאֲכִילִי אֶת אָבִי וְהַאֲכַלְתִּי גַם אֶת אֲבִי אָבִי? וְגַם קֵינָן וְגַם מַהֲלַלְאֵל וְיֶרֶד וַחֲנוֹךְ וּמְתוּשֶׁלַח וְלֶמֶךְ לֹא הֶאֱכִיל אִישׁ מֵהֶם בִּלְתִּי אִם אֶת אָבִיו, עַד בּוֹא נֹחַ לָעוֹלָם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ לְנֹחַ: הַאֲכִילָה אֶת אֲבִי אָבִיךָ, וַיֹּאמַר: הַגִּידוּ נָא לִי אַיָּם אֵיפֹה כָל קְרוֹבַי וְגוֹאֲלַי, הֵמָּה וַאֲבוֹתֵיהֶם וַאֲבוֹת אֲבוֹתֵיהֶם וְכִלְכַּלְתִּי אֶת כֻּלָּם וְשֵׁרַתִּי אוֹתָם וְהָיוּ כָל מַחְסוֹרֵיהֶם עָלָי! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ הַמַּלְאָכִים אֶת דִּבְרֵי יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: אֵין כְּנֹחַ צַדִּיק תָּמִים עוֹשֵׂה צְדָקָה וָחֶסֶד; וְעַתָּה תַּצִּיל נָא אוֹתוֹ צִדְקָתוֹ מִמָּוֶת.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל נֹחַ: לֵךְ וְקָרָאתָ בְּאָזְנֵי כָל הָאֲנָשִׁים הַחַטָּאִים לֵאמֹר: שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְאַל תַּקְצִיפוּ אֶת יְיָ; פֶּן יָבִיא עֲלֵיכֶם מַבּוּל וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ..! אוּלַי יִשְׁמְעוּ לִדְבָרֶיךָ וְשָׂמוּ עַל לֵב וְעָזְבוּ אֶת דַּרְכֵיהֶם הָרָעִים וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי אוֹמֵר לְהָבִיא עֲלֵיהֶם. וַיֵּלֶךְ נֹחַ אֶל מְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק וַיַּגֶּד לוֹ אֶת דִּבְרֵי יְיָ. וַיֵּלְכוּ שְׁנֵי הַצַּדִּיקִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרְאוּ אֶל הָאֲנָשִׁים הַחוֹטְאִים לַייָ לֵאמֹר: שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, לָמָּה תָמוּתוּ? וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא שָׂמוּ הַחַטָּאִים אֶת לִבָּם לְדִבְרֵי נֹחַ וּמְתוּשֶׁלַח וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל נֹחַ: עֲשֵׂה לְךּ תֵּבָה גְדוֹלָה וְשַׂמְתָּ אוֹתָהּ בִּמְקוֹם רֹאִים, כִּי בְעוֹד עֶשְׂרִים שָׁנָה וּמֵאָה שָׁנָה אָנֹכִי מֵבִיא מַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. וַיִּטַּע נֹחַ אֲרָזִים וַיְגַדְּעֵם וַיַּעֲשֵׂם קְרָשִׁים רַבִּים. וַיִּרְאוּ הַחַטָּאִים אֶת הַדָּבָר אֲשָׁר נֹחַ עֹשֶׂה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: זָקֵן נִבְזֶה! מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָךְ?

וַיַּעֲנֵם נֹחַ לֵאמֹר: חִדְלוּ הָרֵעַ! עִזְבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְשַׁבְתֶּם אֶל יְיָ בְּכָל לְבַבְכֶם פֶּן יַבִיא עֲלֵיכֶם מַבּוּל וְהֶאֱבִידְכֶם מִן הָאָרֶץ. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים אֶת דִּבְרֵי נֹחַ וַיִּלְעֲגוּ לוֹ וַיֹּאמֵרוּ: לֹא יָבִיא יְיָ מַבּוּל בִּלְתִּי אִם עָלֶיךָ וְעַל בֵּיתֶךָ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹדַע דְּבַר בִּנְיַן הַתֵּבָה לְאַנְשֵׁי הַדּוֹר הַהוּא וַיִּרְבּוּ לָבוֹא אֶל נֹחַ לְשָׁאֳלוֹ וּלְחָקְרוֹ. וַיְדַבֵּר נֹחַ עַל לִבָּם לָשׁוּב אֶל יְיָ, כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא וּמַרְבֶּה לִסְלֹחַ, וְהָיָה אִם יַחְדְּלוּ מֵחֲטֹא לוֹ וּמֵהַקְצִיפוֹ וְסָלַח לָהֶם אֶת עֲוֹנוֹתֵיהֶם וְלֹא יַשְׁחִיתֵם כַּאֲשֶׁר אָמָר. כִּשְׁמוֹעַ הָאֲנָשִׁים אֶת דִּבְרֵי נֹחַ וַיֹּאמֵרוּ: מַה יַּעֲשֶׂה לָנוּ הָאֱלֹהִים?… אִם יַעֲצוֹר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, – וְשָׁאַבְנוּ לָנוּ מַיִם מֵהַנְּחָלִים וְהַנְּהָרוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר לָנוּ!… וְעַד אֵלֶּה מְדַבְּרִים וַיָּבוֹאוּ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים וַיֹּאמְרוּ אֶל נֹחַ: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי אֵינֶנּוּ יְרֵאִים אֶת הָאֱלֹהִים וְאֶת הַמַּבּוּל אֲשֶׁר הוּא אוֹמֵר לְהָבִיא עָלִינוּ!… הֵן אִם יַמְטֵר עָלֵינוּ אֵשׁ, – וּמָשַׁחְנוּ אֶת בְּשָׂרֵנוּ בְּדַם סַלַּמַּנְדְּרָא26 וְאַתָּה הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי לֹא תוּכַל הָאֵשׁ לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה לַאֲשֶׁר סָךְ27 אֶת בְּשָׂרוֹ בַּדָּם הַנִּפְלָא הַזֶּה! וְאִם אֶת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם יִפְתַּח לְהָבִיא עָלֵינוּ מַבּוּל מַיִם וְלָקַחְנוּ אֶת הַסְּפוֹגִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר לָנוּ וְסָפְגוּ אֶת כָּל הַמַּיִם הָרַבִּים…. וְהָיָה כִּי יִבְקַע אֶת תְּהוֹמוֹת הָאָרֶץ לְהַעֲלוֹת אֶת הַמַּיִם מִשָּׁם, – וְלָקַחְנוּ מְטִילֵי28 בַרְזֶל אֲרֻכִּים וּרְחָבִים וְצִפִּינוּ29 אוֹתָם אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה!.. עוֹד הָאֲנָשִׁים הָרְשָֹעִים הָאֵלֶּה מְדַבְּרִים וֲהַגִּבּוֹרִים אַנְשֵׁי הַשֵּׁם נִגְּשׁוּ אֶל נֹחַ וַיּאמְרוּ אֵלָיו בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב: שָׁמַעְנוּ אֶת דְבָרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה מְדַבֵּר אֶל הָעָם לְיָרְאָם וּלְבַהֲלָם וַנָּבוֹא אֵלֶיךָ לְהַגִּידְךָ לֵאמֹר: הַבִּיטָה נָא וּרְאֵה אֶת גְּבֹהַּ קוֹמָתֵנוּ וְיָדַעְתָּ, כִּי גַם שֶׁטֶף מַיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים, אֵלֵינוּ לֹא יַגִּיעוּ… וְאִם תִּבָּקַע הָאֲדָמָה וְהַמַּיִם יָחֵלוּ לַעֲלוֹת מִן הַתְּהוֹמוֹת וְשַׂמְנוּ עֲלֵיהֶן אֶת כַּפּוֹת רַגְלֵינוּ הַגְּדוֹלוֹת וְהָרְחָבוֹת וְסָתַמְנוּ אוֹתָן… וַיִּשְׁמַע נֹחַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּצֵר לוֹ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הַמֵיְיָ בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם יִפָּלֵא30 כָּל דָּבָר?… שׁוּבוּ, שׁוּבוּ אֶל יְיָ וְרִחַם אֶתְכֶם וְלֹא תָמוּתוּ!… וַיְהִי כְדַבֵּר אֲלֵיהֶם נֹחַ יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמְעוּ אֵלָיו, וַיוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ, וַיַּרְא יְיָ וַיִּנְאַץ וַיֹּאמַר: אֶמְחֶה אֶת כָּל הַיְקוּם, אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף, כִּי הִשְׁחִיתוּ כֻלָּם אֶת דַּרְכָּם31 עַל הָאָרֶץ.

כג. שַׁמְחֲזַאי וַעֲזָאֵל. (מדר“א הוּבָא בילק”ש מ"ד)

בָּעֵת הַהִיא הִתְיַצְּבוּ שְׁנֵי מַלְאָכִים (שַׁמְחֲזַאי וַעֲזָאֵל) לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! הֲלֹא הִתְחַנַּנּוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר: אַל נָא תִבְרָא אֶת הָאֶדָם! וַיֹּאמֶר יְיָ: מֶה הָיָה לְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָהּ לוּלֵי בָּרָאתִי עָלֶיהָ אֶת הָאָדָם?… וַּיּוֹסִיפוּ הַמַּלְאָכִים לְדַבֵּר אֶל יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: לוּ נָתַתָּ אוֹתָנוּ לָשֶׁבֶת עִם בְּנֵי הָאָדָם כִּי עַתָּה רָאִיתָ אֶת מַעֲשֵׂינוּ הַטּוֹבִים וְאֶת תֹּם דְּרָכֵינוּ! וַיֹּאמֶר יְיָ: יָדַעתִּי גַם יָדַעְתִּי, כִּי בְרִדְתְּכֶם אַרְצָה תֶּחֶטְאוּ לִי וַעֲשִׂיתֶם אֶת הָרַע בְּעֵינָי. וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים: הוֹרִידֵנוּ אַרְצָה וְרָאִיתָ כִּי לֹא נִלְמַד אֶל דַּרְכֵי הַחַטָּאִים. וַיֹּאמֶר יְיָ לִשְׁנֵי הַמַּלְאָכִים: רְדוּ וּשְׁבוּ עִם בְּנֵי הָאָדָם!… וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָרְדוּ מִשָּׁמַיִם אָרְצָה, וַיִּשְׁכְּחוּ מַהֵר כִּי מַלְאָכִים הֵמָּה וַיָּחֵלוּ לַחֲטֹא. וַיַּרְא שַׁמְחֲזַאי נַעֲרָה אַחַת יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת שֶׂכֶל אִיסְטַהַר שְׁמָהּ וַיֹּאמֶר לָהּ:

אֶמְצָא נָא חֵן בְּעֵינַיִךְ וְהָיִית לִי לְאִשָּׁה; וְאָנֹכִי הֵיטֵיב אֵיטִיב עִמָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה, כִּי מַלְאָךְ אָנֹכִי וְיָדִי לֹא תִקְצַר לָעוֹלָם! וַתְּדַבֵּר אֵלָיו הַנַּעֲרָה בְּעָרְמָה וַתֹּאמַר: בְּזֹאת אֵאוֹת לְךָ אִם תַּגִּיד לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל לָעוּף הַשָּׁמָיְמָה? וַיַּעַן שַׁמְחֲזַאי וַיֹּאמַר: בִּרְצוֹתִי לָעוּף הַשָּׁמַיְמָה − וְהוֹצֵאתִי מִפִּי אֶת “הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ”. וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיסְטַהַר: הוֹאֶל נָא וְלִמַּדְתָּ אוֹתִי לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַהוּא! וַיַּעַשׂ שַׁמְחֲזַאי אֶת בַּקָּשָׁתָהּ וַיְלַמְּדֶנָהּ. וַיְהִי אַךְ יָדְעָה אִיסְטַהַר אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַהוּא וַתּוֹצֵא אוֹתוֹ מִפִּיהָ וַתֵּרוֹם מֵעַל הָאָרֶץ וַתָּעָף הַשָּׁמָיְמָה… וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן אֲשֶׁר הָיָה הַדָּבָר הַטּוֹב הַזֶּה עִם לְבָבֵךְ וַתִּמְאֲסִי אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יָשַׁבְתְּ עָלֶיהָ וַתְּמָאֲנִי לִהְיוֹת לְמַלְאָךְ לְאִשָּׁה וַתִּבְחֲרִי לָךְ מִכָּל אֵלֶּה לַעֲלוֹת הַשָּׁמָיְמָה; עַל כֵּן יָדֹעַ תֵּדְעִי כִּי אֵיטִיב עִמָּךְ. וַיְצַו יְיָ וַיָּשִׂימוּ אֶת אִיסְטַהַר בְּשִׁבְעַת כֹּכְבֵי הַשָּׁמַיִם הַזּוֹרְעִים אוֹר יָפֶה וְנֶחְמָד עַד מְאֹד, – וַתֵּהָפֵךְ גַּם אִיסְטַהַר לְכֹכָב אֲשֶׁר יֹפִי לוֹ וְנֹגַהּ לוֹ. ויְהִי כִּרְאוֹת שַׁמְחֲזַאי וַעֲזָאֵל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ, וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים וַיָּשִׂימוּ32 אֶת שְׁמָם הַיְווֹא וְהַיְיֹא. וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח מְטַטְרוֹן33 הַמַּלְאָךְ אֶל שַׁמְחֲזַאי לֵאמֹר: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מֵבִיא יְיָ מַבּוּל לְשַׁחֵת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה יוֹשֵׁב עָלֶיהָ! וַיֵּבְךְּ שַׁמְחֲזַאי בְּדַבֵּר אֵלָיו מַלְאַךְ מְטַטְרוֹן אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי אָמָר: הֵן בָּנַי אוֹכְלִים יוֹם יוֹם אֶלֶף גְּמַלִּים וְאֶלֶף סוּסיִם וְאֶלֶף שְׁוָרִים… וְעַתָּה כִּי יָבִיא יְיָ מַבּוּל עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֲתָהּ וְגָוְעוּ בָרָעָב..!! וַיְהִי בַלַּיְלָה הַהוּא וַיַחֲלֹם הַיְווֹא חֲלוֹם וְהִנֵּה אֶבֶן גְּדוֹלָה אֲשֶׁר תַּבְנִית שֻלְחָן לָהּ, – לְפָנָיו. וְעָלֶיהָ מְפֻתָּחָה הָאָרֶץ וְכָל צְבָאָהּ: הַיַּמִּים וְהַשַּׂדוֹת וְהַחַיָּה לְמִינָהּ וְהָעוֹף לְמִינֵהוּ וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשּׁוֹרֵץ עַל הָאֲדָמָה, וּמַלְאַךְ יְיָ יוֹרֵד מִשָּׁמַיִם אַרְצָה וְשַׂכִּין חַד בְּיָדוֹ. וַיִּקְרַב הַמַּלְאָךְ אֶל הָאֶבֶן וַיָּשֶׂם שַׂכּינוֹ עַל פָּנֶיהָ וַיְגָרֵד אֶת כָּל הַיְקוּם וַיַּקְצֵהוּ וַיִּמַח אוֹתוֹ וְלֹא נִשְׁאַר בּוֹ בִּלְתִּי אִם אַרְבַּע מִלִּין… וְהַיְיֹא גַם הוּא חָלַם בַּלַּיְלָה הַהוּא וְהִנֵּה פַרְדֵּס נֶחְמָד לְפָנָיו. וּבַפַּרְדֵס כָּל עֲצֵי פְרִי אֲשֶׁר כְּמֹהֶם לֹא רָאָה מִיָּמָיו… וְעוֹדֶנּוּ מִתְעַנֵּג עַל הַדְרַת הַפַּרְדֵּס, וְהִנֵּה מַלְאָכִים רַבִּים יוֹרְדִים מִשָּׁמַיִם הַפַּרְדֵּסָה וְקַרְדֻּמוֹת חַדִּים בִּידֵיהֶם. וַיָּחֵלּוּ לְגַדֵּעַ אֶת הָעֵצִים וּלְכָרְתָם וּלְשַׁבְּרָם עַד כִּי לֹא נִשְׁאַר בְּכָל הַפַּרְדֵּס הַנֶּחְמָד בִּלְתִּי אִם עֵץ אֶחָד בַּעַל שְׁלֹשֶׁת עֲנָפִים.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵקִיצוּ מִשְּׁנָתָם וַתִּתְפָּעֶם רוּחָם מְאֹד וַיָּרוּצוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת חֲלוֹמוֹתָם. וַיֹּאמֶר לָהֶם אֲבִיהֶם: יָדֹעַ תֵּדְעוּ, בָּנַי, כִּי מֵבִיא יְיָ מַבּוּל מַיִם לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר וְנִשְׁאַר אַךְ נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו… וַיְהִי כִּי שָׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם בִּבְכִי, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֲבִיהֶם: אַל תִּירָאוּ! שְׁמוֹתֵיכֶם לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּי בְנֵי הָאָדָם לָעוֹלָם… וְהָיָה בַעֲשׂוֹתָם עֲבוֹדָה קָשָׁה, כִּי יִפְסְלוּ אֲבָנִים וְיִשָּׂאוּן לַעֲמוֹס עַל אֳנִיּוֹת, וְהִשְׁמִיעוּ אָז אֶת שְׁמוֹתֵיכֶם לֵאמֹר: הַיְ־ווֹא! היְי־א!… וַיִּשְׁמְעוּ הַבָּנִים אֶת דִּבְרֵי אֲבִיהֶם וַיִּתְנֶחָמוּ. אֲחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵחֵל שַׁמְחֲזַאי לָשׁוּב מִדַּרְכּו הָרָעָה… וַיִּתָּלֶה בֵין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וַיְהִי רֹאשׁוֹ לְמַטָּה וְרַגְלָיו לְמָעְלָה; אוּלָם לֹא נִרְצָה עֲוֹנוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וְעוֹדֶנּוּ נָתוּן מֵאָז וְעַד עַתָּה בֵּין הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ

כד. מֹופְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. (סנהדרין ק“ח; מדר”א בילק“ש מ”ב; פדר“א כ”ג; מד“ר ל”ב, נ"ח)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ יְמֵי הַמַּבּוּל לָבוֹא וַיִּרְאוּ הָאֲנָשִׁים חֲדָשָׁה אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא הָיְתָה וְאַחֲרֶיהָ לֹא תִהְיֶה עוֹד, כִּי יָצְאָה הַשֶּׁמֶשׁ מִמַּעֲרָב וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא לְמִזְרָח, וַיֶּחֶרְדוּ הַחַטָּאִים וַיִּפְחֲדוּ עַד מְאֹד וַיִּתְחַלְחָלוּ. וַיָּשִׂימוּ עַל לֵב וַיָּבִינוּ, כִּי מֵבִיא יְיָ אֶת הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֵּר בְּיַד נֹחַ וַיִּתְעַצְּבוּ אֶל לִבָּם מְאֹד. בָּעֵת הַהִיא מֵת מְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק וַיִּשְׁמְעוּ כָל הָאֲנָשִׁים קוֹל רַעַשׁ בַּשָּׁמַיִם וְקוֹל בִּכְיָה וַתְּהִי חִתַּת אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם. וַיְהִי בִּרְאוֹת הַחוֹטְאִים אֶת הַחַיּוֹת הוֹלְכוֹת אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מֵת שָׁם מְתוּשֶׁלַח וְהֵנָּה בֹכוֹת וּמְיֵלִילוֹת, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: הָבָה נִסְפְּדָה לִמְתוּשֶׁלַח פֶּן נִהְיֶה שְׁפָלִים וְנִבְזִים מֵהַחַיּוֹת הָאֵלֶּה. וַיִּתְקַבְּצוּ אֶל מְתוּשֶׁלַח וַיִּבְכּוּ אוֹתוֹ. וַיַּרְא יְיָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו וַיְנַדֶּה אֶת הַמַּבּוּל עוֹד לְשִׁבְעַת יָמִים. וַיִּפְתַּח יְיָ לָהֶם אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ וַיַּשְׁמִינוּ וַיִּתְעַדְּנוּ. וַייָ עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב הַזֶּה לְמַעַן יָשִׂימוּ עַל לֵב וְאָמָרוּ: הָבָה נָשׁוּבָה אֶל יְיָ וְלֹא נְאַבֶּד לָנוּ טוֹבָה הַרְבֵּה! אוּלָם כְּטוֹב לָהֶם הוֹסִיפוּ לְהָרֵעַ וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת דַּרְכָּם וַיַּכְעִיסוּ אֶת יְיָ. וַיֹּאמֶר יְיָ לְנֹחַ: קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ מִכָּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכָּל הָעוֹף הַטָּהוֹר שִׁבְעָה שִׁבְעָה וּמִן הַבְּהֵמָה וּמִן הָעוֹף אֲשֶׁר לֹא טְהוֹרִים הֵם שְׁנַיִם שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּו. וַיֹּאמֶר נֹחַ: יְיָ אֱלֹהָי! מִיָּמַי לֹא הָיִיתִי אִישׁ צַיִד וְאֵיכָכָה אוּכַל וְהֵבֵאתִי אֶל תּוֹךְ הַתֵּבָה אֶת כָּל הַחַיָּה וְהָעוֹף אֲשֶׁר אָמָרְתָּ? וַיְצַּו יְיָ וַיֵּרְדוּ הַמַּלְאָכִים הַמְּמֻנִים עַל הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְהָעוֹף לְמִינֵיהֶם וַיְקַבְּצוּם וַיְבִיאוּם אֶל נֹחַ.

כה. רְאֵם בֶּן יוֹמוֹ. (זבחים קי"ג)

וּבְתוֹךְ הַחַיּוֹת אֲשֶׁר אָמַר יְיָ לְהָבִיא אֶל הַתֵּבָה בָּא רְאֵם בֶּן יוֹם אֶחָד. וַיַּרְא נֹחַ וְהִנֵּה אֹרֶךְ כָּל גּוּפוֹ כְּאַרְבָּעִים וְאַרְבַּע פַּרְסוֹת וָחֵצִי וַיֵּדַע כִּי לֹא תֵבָה כְּתֵבָתוֹ תְכַלְכֵּל אֶת הַחַיָּה הַגְּדוֹלָה הַזּאֹת. וַיִּקֹּב נֹחַ חוֹר בְּקִיר הַתֵּבָה וַיָּשֶׂם בּוֹ אֶת חֹטֶם הָרְאֵם, וְאֶת קַרְנָיו קָשַׁר בַּתֵּבָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּבְרוּ הַמַּיִם וַיָּשָׁט הָרְאֵם עַל פְּנֵיהֶם, וְאֶת חָטְמוֹ שָׂם בְּחוֹר הַקִּיר וַיִּשְׁאַף רוּחַ בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ.

כו. עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן. (פדר“א כ”ג; מד“ר י”א, ו', וזאת הברכה)

וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן בָּא אֶל נֹחַ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: רַחֶם נָא עָלַי וְהֵבֵאתַנִי אֶל תּוֹךְ הַתֵּבָה! וַיַּבֶּט נֹחַ אֶל מַרְאֵה עוֹג וְאֶל גְּבוֹהַּ קוֹמָתוֹ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אַךְ פַּחַד שָׁוְא יפְחַד הָעֲנָק הַזֶּה, כִּי גַם אִם יִגְבְּרוּ מֵי הַמַּבּוּל וְיַעַצְמוּ עַד מְאֹד, – לֹא יַגִּיעוּ בִלְתִּי אִם עַד קַרְסֻלָּיו… וַיְהִי כַאֲשֶׁר פָּצַר עוֹג בְּנֹחַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו נֹחַ: הִשָּׁבְעָה נָא לִי אִם תָּרֵעַ לִבְנִי כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ! וַיִּשָּׁבַע עוֹג עַל הַדָּבָר הַזֶּה. וַיִּתֶּן נֹחַ אֶת עוֹג לָשֶׁבֶת עַל אַחַד הָעֵצִים הַמְחֻבָּרִים לַתֵּבָה, וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתָּהּ וַיַּמְצִיא לוֹ אֶת מַאֲכָלוֹ וּמַשְׁקֵהוּ יוֹם יוֹם.

כז. הַשֶּׁקֶר בַּתֵּבָה. (מדרש"ט תהלים ז')

וַיַּרְא הַשֶּׁקֶר כִּי קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא, וַיָּבֹא אֶל נֹחַ וַיֹּאמַר: אָנָּא הֲבִיאֵנִי אֶל הַתֵּבָה! וַיַּעַן נֹחַ וַיֹּאמַר: הֵן רָאִיתָ כִּי לֹא הָיוּ בְתוֹךְ הַבָּאִים בִּלְתִּי אִם שְׁנַיִם שְׁנָיִם… לֶךְ לְךָ וּמָצָאתָ אֶת מִינֶךָ. וַיָּסַר הַשֶּׁקֶר מֵעַל הַתֵּבָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגַּשׁ אֶת הָאָוֶן. וַיֹּאמֶר הָאָוֶן: מֵאַיִן אַתָּה הוֹלֵךְ? וַיְאֻלַּץ הַשֶּׁקֶר לְדַבֵּר הַפַּעַם אֱמֶת וַיֶּמֶר לוֹ הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד וַיֹּאמַר: בָּאתִי אֶל נֹחַ וָאֶשְׁאַל מֵאִתּוֹ לָקַחַת אוֹתִי אֶל הַתֵּבָה וַיֹּאמֶר לִי: לֹא תָבוֹא אֵלַי בִּלְתִּי אִם הֱבִיאֲךָ אִתְּךָ אֶת מִינֶךָ… עַל כֵּן אֶמְצָא נָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וְהִתְחַבַּרְתָּ לִּי וּבָאנוּ שְׁנֵינוּ אֶל הַתֵּבָה. וַיֹּאמֶר הָאָוֶן: מַה־תִּתֶּן לִי כִּי אֶעֱשֶׂה אֶת בַּקָּשָׁתֶךָ? וַיֹּאמֶר הַשֶּׁקֶר: שְׂכָרְךָ יִהְיֶה הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי נָתֹן אֶתֵּן לְךָ אֶת כָּל הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר אֶרְכֹּש לִי בִּכְזָבָי. וַיֵּאוֹת לוֹ הָאָוֶן וַיָּבֹאוּ שְׁנֵיהֶם וַיִּתְּנֵם נֹחַ לָבוֹא אֶל הַתֵּבָה. וַיָּחֶל הַשֶּׁקֶר לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי כְזָבָיו וַיִּרְכֹּש לוֹ רְכוּשׁ גָּדוֹל בֵּין בָּאֵי הַתֵּבָה. וְהָאָוֶן הָלַךְ בְּעִקְּבוֹתָיו וַיִּקַּח לוֹ אֶת הָרְכוּשׁ וַיַּטְמִינֵהוּ. וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֹּאמֶר הַשֶּׁקֶר: אַיֵּה הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר רָכַשְׁתִּי לִי בַּעֲמַל כַּפָּי? וַיַּעַן הָאָוֶן וַיֹּאמַר: אָנֹכִי לְקַחְתִּיו לִי! וַיֹּאמֶר הַשֶּׁקֶר: מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ? וַיַּעַן הָאָוֶן וַיֹּאמַר: הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ: רַק בְּזֹאת אֵאוֹת לְךָ לְהִתְחַבֵּר אֵלֶיךָ אִם תִּתֶּן לִי אֶת כָּל רְכוּשְׁךָ אֲשֶׁר תִּרְכֹּש לָךְ… וַיִּשְׁמַע הַשֶּׁקֶר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּדֹּם, וַיֵּדַע, כִּי לֹא יֵלֵד שֶׁקֶר לְדֹבְרוֹ בִּלְתִּי אִם שֶׁקָר וּמַפַּח נֶפֶשׁ34.

כח. אֲחֲרִית רְשָׁעִים. (ברכות נ“ט; מד”ר נח ל“ב; ב ראשית ל”א ט“ז; אגדת בראשית פרק ד'; מד”ר בראשית כ"ח)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי מוֹת מְתּושֶׁלַח וְהָאֲנָשִׁים הַחַטָּאִים הוֹסִיפוּ לְהַכְעִיס אֶת ה' וּלְהַקְצִיפוֹ וַיּוֹרֶד ה' מָטָר עַל הָאָרֶץ כִּי אָמָר: אִם יַעַזְבוּ הַחַטָּאִים אֶת דַרְכָּם הָרָעָה, וְהָיָה הַמָּטָר הַזֶּה לִבְרָכָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; וָלֹא –, וְגָבְרוּ הַמַּיִם וְהִשְׁחִיתוּם וְהֶאֱבִידוּם מֵעַל הָאָרֶץ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא שָֹתוּ הַחַטָּאִים לֵב לָזֹאת, וַיּוֹצֵא יְיָ שְׁנֵי כֹכָבִים מִכִּימָה35 וַתִּהיֶינָה שָׁם שְׁתֵּי אֲרֻבּוֹת גְּדוֹלוֹת וַיָּחֵלּוּ הַמַּיִם לָרֶדֶת אַרְצָה בְּרָעַשׁ. וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים, וַתֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּרְגְּזוּ מוֹסְדֵי תֵבֵל וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתִּתְנוֹדֵד כִּמְלוּנָה וַיּבָּקְעוּ מַעְיְנוֹת הַתְּהוֹם וַיָּחֵלּוּ הַמַּיִם לַעֲלוֹת מֵהֶם. וַיְהִי כַאֲשֶׁר בָּאוּ הַמַּיִם עַד קַרְסֻלֵּי נֹחַ וַיָּבֹא הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ אֶל הַתֵּבָה. וְהַמַּיִם הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָבֹר, וַיִּרְאוּ הַחַטָּאִים כִּי כֵן וַיֵּאָסְפוּ כִּשְׁבַע מֶאוֹת אֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה וַיָּבוֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה שָׁם הַתֵּבָה. וַיָּקוּמוּ הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר בָּהֶם וַיָּשִׂימוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וְאֶת רַגְלֵיהֶם שָׂמוּ עַל הַתְּהוֹמוֹת לִסְתּוֹם אוֹתָן וְלֹא יָכֹלוּ… וַיִּקְחוּ הָרְשָׁעִים אֶת יַלְדֵיהֶם וַיַּשְׁלִיכוּם אֶל תּוֹךְ הַתְּהוֹמוֹת לִסְתּוֹם אוֹתָן. וְהַמַּיִם נֶעֶצְרוּ כִמְעַט רֶגַע וְאַחַר הֵחֵלּוּ לִגְבֹּר שֵׁנִית. וַיּוֹסִיפוּ הָאַכְזָרִים לְהַשְׁלִיךְ אֶת יַלְדֵיהֶם אֶל עִמְקֵי הַתְּהוֹמוֹת… וַיַּרְא יְיָ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר הָאָבוֹת עוֹשִׂים לְטַפָּם וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מַבּוּל אֵשׁ. וַיָּרוּצוּ כָל הָאֲנָשִׁים אֶל הַתֵּבָה וַיֹּאמְרוּ לָבֹא אֵלֶיהָ בְּחָזְקָה. וַיְהִי אַךְ נָגְעָה כַף רַגְלָם בַּתֵּבָה וַתֵּצֵא אֵשׁ מֵאֵת יְיָ וַתִּכָּוֶינָה רַגְלֵיהֶם וַיִּסֹּגוּ אָחוֹר וַיַּעַמְדוּ מֵרָחוֹק.

כט. חֲרָטָה לְאַחַר זְמָן. (ספה“י; ברכות נ”ט)

אָז יִצְעֲקוּ כָל הָאֲנָשִׁים אֶל נֹחַ לֵאמֹר: לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ? פְּתַח אֶת הַתֵּבָה וּבָאנוּ אֵלֶיהָ! וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם נֹחַ לֵאמֹר: הֵן דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּשֵׁם יְיָ מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, לֵאמֹר: שׁוּבוּ, שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, לָמָּה תָמוּתוּ כֻלְּכֶם? וַיְהִי כְדַבְּרִי אֲלֵיכֶם יוֹם יוֹם וַתֹּאמְרוּ אֵלָי: אֵינֶנּוּ יְרֵאִים אֶת הָאֱלֹהִים! מַה יּעֲשֶׂה לָנוּ וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ גִבּוֹרִים…! וַיֹּאמְרוּ הַחַטָּאִים אֶל נֹחַ: הִנֵּה אֲנַחְנוּ שָׁבִים עַתָּה אֶל יְיָ, אַךְ פְּתַח נָא לָנוּ אֶת הַתֵּבָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. וַיֹּאמֶר נֹחַ: מַדּוּעַ לֹא שַׁבְתֶּם אֶל יְיָ עַד עֵת בּוֹא דְבָרוֹ לְהַשְׁחִיתְכֶם? הַכְּהָתֵל בָּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלוּ בוֹ? וְעַתָּה דְעוּ כִּי יָבִיא יְיָ עֲלֵיכֶם אֶת הָרָעָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָכֶם, כִּי לֹא בֶן אָדָם הוּא וְיִתְנֶחָם!. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַחַטָּאִים אֶת דִּבְרֵי נֹחַ וַיִּקְצְפוּ מְאֹד וַיִּגְשׁוּ לִשְׁבּוֹר אֶת הַתֵּבָה וַיִּשְׁלַח יְיָ בָּהֶם חַיּוֹת רָעוֹת וַיִּטְרְפוּם וַיְנַשְּׁכוּם וַיַּבְרִיחוּם מֵעַל הַתֵּבָה. וַיֵּרֶד הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. וַיִּקַּח יְיָ שְׁנֵי כֹכָבִים וַיָּשֶׂם אוֹתָם בַּאֲרֻבּוֹת כִּימָה הַפְּתוּחוֹת וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם. וַיִּמַח כָּל הַיְקוּם וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה. וְהַמַּיִם הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָבֹר וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ וַתָּנַע עַל פְּנֵי הַמַּיִם הָלֹךְ וָנוֹעַ עַד אֲשֶׁר חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר, וַתֶּחֱרַד כָּל הַחַיָּה וְהָעוֹף אֲשֶׁר בַּתֵּבָה וַיִּנְהֲמוּ הָאֲרָיוֹת וַיִּגְעוּ הַשְּׁוָרִים וַיֶּהֱמוּ הַזְּאֵבִים וַתְּצַפְצֵפְנָה הַצִּפֳּרִים וַתִּשְׁרַקְנָה וַתֵּילִילְנָה וַתְּהִי כָל הַתֵּבָה לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים…. וַיִּצְעַק נֹחַ וּבָנָיו אֶל יְיָ וַיִּבְכּוּ בַּצַּר לָהֶם וַיִּתְחַנְּנוּ אֵלָיו לֵאמֹר: אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָא!… וַיִּשְׁמַע יְיָ בְּקוֹל תְּפִלָּתָם וַיַּעֲבֵר רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם.

ל. הָעוֹרֵב וְהַיּוֹנָה. (סנהדרין ק“ח; פדר”א כ“ג; מד”ר רבות בראשית ל“ג; שיר השירים עה”פ עיניך יונים)

וַיְהִי כַּאֲשָׁר חָפֵץ נֹחַ לָדַעַת הַקַלּוּ הַמַּיִם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא אֶל הָעוֹרֵב וַיֹּאמֶר לוֹ: עוּף נָא דֶרֶךְ הַחַלּוֹן אֲשֶׁר פָּתַחְתִּי וְרָאִיתָ הֲקַלּוּ הַמַּיִם אִם לֹא! וַיֹּאמֶר הָעוֹרֵב: הִנֵּה רָאִיתִי, כִּי יְיָ שׂוֹנֵא לִי, כִּי לֹא צִוָּה לְהָבִיא מִמִּינִי בִּלְתִּי אִם שְׁנָיִם… וְגַם אַתָּה חָפֵץ בְּרָעָתִי, כִּי לֹא תִּשְׁלַח צִפּוֹר אַחֶרֶת בִּלְתִּי אם אוֹתִי. וְעַתָּה אָנֹכִי אֵלֵךְ מֵעִמְּךָ וּפְגָשַׁנִּי שַׂר צִנָּה אוֹ שַׂר חַמָּה וֶהֱמִיתַנִי, – וְחִסַּרְתָּ מֵהַתֵּבֵל אֶת מִינִי?! וַיֹּאמֶר נֹחַ: הָעוֹלָם לֹא יִתְעַצֵּב בְּחָסְרוֹ אוֹתְךָ, כִּי מַה־בֶּצַע36 בָּךְ? הֵן צִפּוֹר טְמֵאָה אַתְּ אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ אוֹתָהּ קָרְבָּן לַיָי וְלֹא יֹאכְלוּ אֶת בְּשָׂרָהּ! וַיְהִי כִּי חָזְקוּ דִבְרֵי נֹחַ עַל הָעוֹרֵב וַיָּעָף מִן הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה גוּפַת אִישׁ מֻשְׁלֶכֶת עַל רֹאשׁ עֵץ, – וַיַּעַט37 אֵלָיו וַיֹּאכַל אֶת בְּשָׂרוֹ… וְלא אָבָה נֹחַ לְקַבֵּל אֶת הָעוֹרֵב הַשָּׁב אַחֲרֵי כֵן אֶל הַתֵּבָה, כִּי נִבְזֶה בְעֵינָיו וְנִמְאָס מְאֹד. וַיֹּאמֶר יְיָ לְנֹחַ: הָבֵא אֶת הָעוֹרֵב אֵלֶיךָ, כִּי אֶמְצָא בוֹ חֵפָץ בַּיָּמִים הַבָּאִים. וַיֹּאמֶר נֹחַ: מָתַי יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה? וַיַּעַן יְיָ אֶת נֹחַ וַיֹּאמַר: בְּעוֹד אֶלֶף וּשְׁלֹש מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וְתֵשַׁע שָׁנִים יַעֲצֹר צַדִּיק אֶחָד אָת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְשָׁלַחְתִּי אָז אֶת הָעוֹרְבִים לְכַלְכְּלֵהוּ.

וַיְשַׁלַּח נֹחַ אֶת הַיּוֹנָה וַתָּשָׁב אֵלָיו כִּי לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶהָ. וַיַּעַבְרוּ שִׁבְעַת יָמִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה שֵׁנִית וַתְּמַהֵר וַתָּעָף וַתָּבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וַיִּפָּתְחוּ לָהּ שַׁעֲרֵי גַן הָעֵדֶן וַתֵּרֶא אֶת הַפְּרִי הַנִּפְלָא אֲשֶׁר בּוֹ וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֶת שֶׁמֶן הַמּוֹר וְאֶת כָּל דָּבָר הַנֶּחְמָד לְמַרְאֶה וְהַטּוֹב לְמַאֲכָל, וְלֹא לָקְחָה מִשָּׁם בִּלְתִּי אִם עָלֶה זַיִת מָר, כִּי הָיָה עִם לְבָבָהּ לְהַגִּיד לְנֹחַ לֵאמֹר: טוֹב מַאֲכָל מַר מִיַּד יְיָ הַמְּלֵאָה וְהַפְּתוּחָה מִמַּמְתַּקִּים וּמִגְדָּנוֹת הַנְּתוּנִים בִּידֵי הָאָדָם.

לא. חַסְדֵי נֹחַ וּבָנָיו. (סנהדרין ק"ח)

וְנֹחַ וּבָנָיו לֹא נָחוּ בַתֵּבָה כָּל יְמֵי שִׁבְתָּם בָּהּ. כִּי הָיָה בֵין הַחַיָּה וְהָעוֹף אֲשֶׁר לֹא אָכְלוּ בִּלְתִּי אִם בַּלַּיְלָה אוֹ בַיּוֹם. וַיְהִי לְנֹחַ וּלְבָנָיו גַּם הַלַּיְלָה גַּם הַיּוֹם עֲבוֹדָה… וַיְהִי כִּרְאוֹת נֹחַ כִּי הַזִּקִּית אֵינֶנָּה אוֹכֶלֶת מְאוּמָה וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ מְאֹד כִּי לֹא יָדַע מַה יַּאֲכִילֶנָהּ. וַיִּתֶּן לָהּ יְרָקוֹת וְלֹא אָכְלָה וַיַּגֶּשׁ לָהּ פְּרִי עֵץ וְלֹא שָׁתָה אֲלֵיהֶם לֵב. וַיְהִי הַיּוֹם וַיְפַצֵּל נֹחַ רִמּוֹן וַיֶּחֱצֵהוּ לִשְׁנַיִם וַתִּפּוֹל מִמֶּנּוּ תּוֹלֵעָה וַתִּרְאֵהוּ הַזִּקִּית וַתֹּאכְלֶנָּה. וַיָּשֶׂם נֹחַ עַל לֵב וַיֵּדַע כִּי מַאֲכַל הַזִּקִּיּוֹת תּוֹלָעִים. וַיַּאֲכֵל אוֹתָהּ מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמַעְלָה אֶת הַיְרָקוֹת אֲשֶׁר הָיְתָה בָהֶם רִמָּה. וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע, וַיִּשְׂמַח נֹחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה.

לב. הַצִּפּוֹר הַחַי לָעוֹלָם. (סנהדרין ק"ח)

וּמִדֵּי לֶכֶת נֹחַ לְהַאֲכִיל אֶת הַחַיָּה וְאֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הָעוֹף – וְהָיָה קוֹל רַעַשׁ וּשְׁאָגָה וְהֶמְיָה וְצִפְצוּף וּשְׁרֵיקָה בַתֵּבָה לְהַחֲרִיד כָּל לֵב. וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּלֶךְ נֹחַ לְהַאֲכִיל אֶת הַחַיָּה וְאֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הָעוֹף אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה הָאוֹרְשֵׁנָה שׁוֹכֶבֶת בְּיַרְכְּתֵי הַתֵּבָה וְלֹא תַשְׁמִיעַ קוֹלָהּ וְלֹא תְצַפְצֵף כְּמַעֲשֵׂי כָל הַצִּפֳּרִים, וַיִּשְׁתָּאֶה אֵלֶיהָ מְאֹד וַיֹּאמַר: הַגִּידָה נָּא לִי מַדּוּעַ אֵינֵךְ מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנִי אָכְלֵךְ? וַתַּעַן הָאוֹרְשֵׁנָה וַתֹּאמַר: הִנֵּה רָאִיתִי אֶת עֲמָלְךָ הָרַב אֲשֶׁר עָמַלְתָּ בְּהַאֲכִילְךָ אֶת יוֹשְׁבֵי הַתֵּבָה, וָאֶתְאַפַּק וָאֹמְרָה אֶל לִבִּי: טוֹב שְׂאֵתִי רָעָב מֵהוֹסִיפִי עֲבוֹדָה עַל עֲבוֹדָתְךָ הָרַבָּה וְהַכְּבֵדָה! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ נֹחַ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמַר: יַעַן כִּי עָשִׂית אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב הַזֶּה וַתַּחְמְלִי עָלַי וְלֹא הֱצִיקוֹת לִי בִדְבָרַיִךְ כַּאֲשֶׁר הֵצִיקוּ לִי כָּל אֵלֶּה, עַל כֵּן אֲבָרְכֵךְ בְּאֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד! וַיִּשְׁמַע יְיָ לְקוֹל נֹחַ וַיַּעַשׂ לָאוֹרְשֵׁנָה כַּבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ אוֹתָהּ.

לג. אַחֲרֵי הַמַּבּוּל. (מד“ר נ”ח ל“ד; פדר”א פרק כ“ד; ילמדנו בילק”שׁ ס“ב; מד”ר נ“ח ל”ג)

וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה יָבְשָׁה הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: עַל פִּי יְיָ בָּאתִי אֶל הַתֵּבָה וְעַל פִּיו אֵצֵא מִמֶּנָּה! וַיְהִי כַאֲשֶׁר אָמַר יְיָ לְנֹחַ: צֵא אַתָּה וְכֹל אֲשָׁר אִתְּךָ מִן הַתֵּבָה וַיֹּאמֶר נֹחַ: יְיָ אֱלֹהָי! הִנֵּה אָנֹכִי וּבָנַי יוֹצְאִים מִן הַתֵּבָה, וְהָיָה בְּהִוָּלֶד לָנוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּפָרוּ בָאָרֶץ וְרָבוּ בָהּ, – וְהֵבֵאתָ שֵׁנִית מַבּוּל מַיִם וְשִׁחֵת אוֹתָם… עַל כֵּן אָנֹכִי מְחַלֶּה אֶת פָּנֶיךָ, יְיָ, לֵאמֹר: אַל נָא תָבִיא עוֹד מַבּוּל! וַיֹּאמֶר יְיָ: בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר! וַיִּשְׁמַע נֹחַ אֶת דִּבְרֵי יְיָ וַיִּשְׂמַח וַיֵּצֵא הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ מִן הַתֵּבָה, – וַיֹּאמַר: הִנֵּה עָשָׂה לִי יְיָ אֶת הַחֲסָדִים הָרַבִּים הָאֵלֶּה וַיַּצִּילֵנִי מִמָּוֶת, עַל כֵּן אֶזְבְּחָה לוֹ זִבְחֵי תוֹדָה! וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי יְיָ וַיֹּאחֶז בִּימִין נֹחַ וַיְטַיֵּל עִמּוֹ, וַיְהִי הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה לְנֹחַ לְעֹנֶג וּלְכָבוֹד אֲשֶׁר כְּמוֹהֶם לֹא הָיָה עוֹד לְאִישׁ מִיּוֹם בְּרֹא יְיָ שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

וַיִּזְרְעוּ בְנֵי נֹחַ בַּיָּמִים הָהֵם וְלֹא נָתְנָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הָיְתָה כֻלָּהּ מַשְׁקֶה38, אֶת יְבוּלָהּ, כִּי לֹא הָיוּ מֵי הַמַּבּוּל אֲשֶׁר הִשְׁקוּ אֶת הָאֲדָמָה בִּלְתִּי אִם לִקְלָלָה עַל פָּנֶיהָ. וַיְהִי כַאֲשֶׁר יָבְשָׁה הָאֲדָמָה כֻּלָּהּ וְעִקְּבוֹת מֵי הַמַּבּוּל לֹא נוֹדְעוּ עוֹד וַיּוֹרֶד יְיָ מָטָר עַל הָאָרֶץ וַיַּרְוֶהָ וַיַּשְׁקֶהָ, – וַיִּזְרְעוּ בְנֵי נֹחַ וַתּוֹצֵא הָאֲדָמָה אֶת תְּבוּאָתָהּ וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבָּעוּ.

לד. מַעֲשֵׂה הַשָּׂטָן. (מדרת“נ נ”ח, י“ג,; מדר”א בילק“שׁ ס”א; סנהדרין ע')

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ נֹחַ לָטַעַת כֶּרֶם וַיָּבֹא הַשָּׂטָן וַיִּתְיַצֵּב לְפָנָיו וַיֹּאמַר: הַגִּידָה נָּא לִי מָה אַתָּה נוֹטֵעַ? וַיַּעַן נֹחַ וַיֹּאמַר: כֶּרֶם אָנֹכִי נוֹטֵעַ! וַיִּשְׁאַל הַשָּׂטָן אֶת נֹחַ לֵאמֹר: מַה מִּשְׁפַּט הַכֶּרֶם וּמַה חֶפְצְךָ בּוֹ? וַיַּעַן נֹחַ וַיֹּאמַר: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי פִרְיוֹ גַם הַלַּח וְגַם הַיָּבֵשׁ טוֹבִים מְאֹד לְמַאֲכָל, וְאַף גַּם זֹאת בְּאַוָּתִי אוֹצִיא מֵהַפְּרִי יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ לְבָבוֹת. וַיֹּאמֶר הַשָּׂטָן: אֶמְצָא נָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּנְתַתָּנִי לַעֲזָר אוֹתְךָ בְּמַטָּעֵי כַרְמֶךָ. וַיֹּאמֶר נֹחַ: טוֹב! עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר אָמָרְתָּ.

וַיְמַהֵר הַשָּׂטָן וַיָּבֵא טְלֶה וַאֲרִי וַחֲזִיר וַיִּשְׁחָטֵם וַיַּשְׁקְ אֶת דָּמָם אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָטַע שָׁם נֹחַ אֶת כַּרְמוֹ. וְהַשָּׂטָן עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְבַעֲבוּר הַרְאוֹת לְנֹחַ כִּי לֹא טוֹב שְׁתוֹת יַיִן רָב. כִּי בִשְׁתּוֹת הָאָדָם רַק כּוֹס אֶחָד39 נִמְשָׁל כִּטְלֶה אֲשֶׁר לֹא יָרֵעַ וְלֹא יַשְׁחִית; וְאִם שְׁתֵּי כּוֹסוֹת יִשְׁתֶּה וְאָמַץ לִבּוֹ וְגָבַר כָּאֲרִי; אוּלָם אִם יוֹסִיף לִשְׁתּוֹת וְיִשְׁכַּר, יִדָּמֶה כַּחֲזִיר הַמִּתְגּוֹלֵל בְּרֶפֶשׁ וָטִיט. וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה הַשָּׂטָן אֶת מַעֲשֵׂהוּ, נִפְרַד מֵעִם נֹחַ וַיֵּלֶךְ לוֹ. וַיְשַׂגְשֵׂג בַּיּוֹם הַהוּא פְּרִי הַכֶּרֶם וַיּוֹצִיא נֹחַ מִמֶּנּוּ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ וַיִּשְׁכַּר וַיְהִי לָבוּז.

לה. נִמְרֹד וְדוֹר הַהַפְלָגָה. (ספה“י; פדר”א כ“ד; מד”ר בראשׁית ל“ח; חולין פ”ה)

וַיִּקַּח לוֹ כוּשׁ בֶּן חָם בֶּן נֹחַ אִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נִמְרֹד. וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וְאָבִיו אֲהֵבוֹ מְאֹד כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ; וַיִּתֶּן לוֹ כוּשׁ אֶת כָּתְנוֹת הָעוֹר אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ בְּהִגָּרְשָׁם מִגַּן הָעֵדֶן. – וַיְהִי בְּמוֹת אָדָם וְחַוָּה וַיִּתְּנוּ אֶת הַכֻּתֳּנוֹת לַחֲנוֹךְ בֶּן יֶרֶד וּבְהִלָּקַח חֲנוֹךְ אֶל אֱלֹהִים וַיִּתֶּן אוֹתָן לִמְתוּשֶׁלַח בְּנוֹ; וּבְמוֹת מְתוּשֶׁלַח לְקָחָן נֹחַ וַיְבִיאֵן אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה וַתִּהְיֶינָה שָׁם עַד צֵאתָם מִן הַתֵּבָה. אָז גָּנַב חָם אֶת הַכֻּתֳּנוֹת וַיַּסְתִּירֵן מֵאֶחָיו וּבְהוֹלִידוֹ אֶת כּוּשׁ בְּנוֹ וַיִּתֶּן אוֹתָן לוֹ בְּסֵתֶר וַתִּהְיֶינָה בִידֵי כוּשׁ יָמִים רַבִּים; וַיְהִי כִּי הוֹלִיד אֶת נִמְרֹד בְּנוֹ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת הַכֻּתֳּנוֹת הָהֵן בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ. וַיִּגְדַּל נִמְרוֹד וַיְהִי בֶן עֶשְׂרִים שָׁנָה וַיִּלְבַּשׁ אֶת “הַבְּגָדִים” הָהֵם וַיִּרְאֻהוּ הַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וַיָּרוּצוּ אֵלָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה. וַיְהִי כִּרְאוֹת אַנְשֵׁי דוֹרוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וַיֹּאמֵרוּ: אֵין זֶה כִּי אִם גִּבּוֹר הוּא נִמְרֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה עוֹד כָּמֹהוּ בְּכָל הָאָרֶץ, וְעַל כֵּן יָחִילוּ מִפָּנָיו חַיְתוֹ יָעַר!… הָבָה נַמְלִיכֵהוּ עָלֵינוּ וְיָשַׁבְנוּ לָבֶטַח בְּאַרְצֵנוּ! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מָלַךְ נִמְרֹד וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ: עוֹד מְעַט וְנָמוֹטוּ הַשָּׁמַיִם וְנָפְלוּ עָלֵינוּ… עַל כֵּן הָבָה נִבְנֶה אַרְבָּעָה מִגְדָּלִים וְהִגַּעְנוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם לַשָּׁמַיִם, וְנִשְׁעֲנוּ עֲלֵיהֶם וְלֹא יָמוּטוּ… וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ הָאֲנָשִׁים אֶת דִּבְרֵי מַלְכָּם וַיֹּאמְרוּ: טוֹב דְּבָרֶךָ! הִנְנוּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר אָמָרְתָּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָמְרוּ: הֵן הָיוּ הַשָּׁמַיִם רַק לַיָי וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם; אוּלָם בְּהִבָּנוֹת הַמִּגְדָּלִים הַגְּבוֹהִים וְעָלִינוּ הַשָּׁמַיְמָה וְנִלְחַמְנוּ בַיָי וְעָבַדְנוּ שָׁם אֶת אֱלִילֵינוּ וְיָשַׁבְנוּ שָׁם וְהָיִינוּ כֵּאלֹהִים. וּבְהֵעָצֵר הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְלָקַחְנוּ אֶת קַרְדֻּמּוֹתֵינוּ וְנִקַּרְנוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וְזָבוּ מֵימָיו… וְלָקַחְנוּ אֱלִיל אֲחוּז חֶרֶב חַדָּה וְשַׂמְנֻהוּ עַל רֹאשׁ אַחַד הַמִּגְדָּלִים. וְהָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לְאוֹת כִּי מִלְחָמָה לָאֱלִילִים בַּיָי כָּל הַיָּמִים… וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה לָהֶם אֲבָנִים לִבְנוֹת אֶת הַמִּגְדָּלִים וַיִּלְבְּנוּ לְבֵנִים וַיִּשְׂרְפוּ אוֹתָן כַּאֲשֶׁר יִשְׂרֹף הַיּוֹצֵר אֶת כְּלֵי חֲרָשָׂיו וַיָּבֹא כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד לִבְנוֹת אֶת הַמִּגְדָּלִים.

לו. אַחֲרִית הַמִּגְדָּל וּבוֹנָיו. (מדרשׁ בר“ב ל”ח; מדרת“נ י”ט; חולין פ"ו)

וַתִּצְלַח הַמְּלָאכָה בִידֵיהֶם עַד מְאֹד כִּי עָשׂוּהָ יוֹמָם וָלַיְלָה בְּחֵפֶץ לֵב. וַיִּגְבַּהּ הַמִּגְדָּל מְאֹד, וַיַּבִּיטוּ מֵעָלָיו אָרְצָה, וַיִּהְיוּ הָעֵצִים הַגְּבוֹהִים בְּעֵינֵיהֶם כְּעִשְּׂבוֹת שָׂדֶה. בְּכָל זֹאת לֹא חָדְלוּ מִבְּנוֹתוֹ וַיַּעֲשׂוּ מַעֲלוֹת מִמִּזְרַח הַמִּגְדָּל וּמִמַּעֲרָבוֹ וְעָלוּ הַנּוֹשְׂאִים לְבֵנִים בְּמִזְרָחוֹ וְיָרְדוּ בְּמַעֲרָבוֹ. וְהָיָה בִּנְפוֹל אִישׁ מֵעַל הַמִּגְדָּל וָמֵת, – לֹא שָׂמוּ אֵלָיו לֵב; אוּלָם בִּנְפוֹל לְבֵנָה אַרְצָה, וְהִתְאַסְּפוּ הַבּוֹנִים וּבָכוּ לָהּ וְסָפְדוּ לָהּ כַּאֲשֶׁר יִסְפְּדוּ לַמֵּת וְאָמְרוּ: אוֹיָה לָנוּ! מָתַי תַּעֲלֶה לְבֵנָה אַחֶרֶת תַּחְתֶּנָּה? וַיַּרְא יְיָ אֶת מַעֲשֵׂי הַדּוֹר הַהוּא וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אָמְנָם הֵרֵעוּ אֲשֶׁר עָשׂוּ; אֶפֶס כִּי לֹא אַשְׁמִידֵם יַעַן נִמְצָא בָהֶם דָּבָר טוֹב, כִּי יֶאֱהָבוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְיִחְיוּ כֻלָּם בְּשָׁלוֹם יַחְדָּיו… וַיָּבָל40 יְיָ אֶת שְׂפָתָם וְלֹא הֵבִין אִישׁ מֵהֶם אֶת הַלָּשׁוֹן הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בָהּ. וַיְהִי כֶּאֱמוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ: לֵךְ וְהָבֵא לִי מַיִם, – וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ עָפָר; וְקַרְדּוֹם שָׁאַל, רַחַת41 נָתַן לוֹ… וַתְּהִי מְרִיבָה בֵּינֵיהֶם וַיַּחְדְּלוּ מִבְּנוֹת אֶת הַמִּגְדָּל. וַיְפִיצֵם יְיָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא. וְאֶת רָאשִׁי הַבּוֹנִים אֲשֶׁר אָמְרוּ לְהִלָּחֶם בַּיָי, – הָפַךְ לַקוּפִים וַיִּהְיוּ לְלַעַג וּלְקֶלֶס וּלְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה. וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְיָ וָתִּשְׂרֹף שְׁלִישׁ הַמִּגְדָּל, וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע גַּם הִיא שְׁלִישׁ, וְיֶתֶר הַבִּנְיָן הַגָּדוֹל הַזֶּה עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

לז. הַכֹּכָב הַגָּדוֹל. (ספה“י; מדרת”נ לךְ לךְ נ'; מדרש אֵיכָה כ“ב, י”א; מד“ר ס”ד)

בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה הָיָה תֶרַח בְּהִוָּלֶד לוֹ אַבְרָם בְּנוֹ. וַיַּעַשׂ תֶּרַח מִשְׁתֶּה גָּדוֹל וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל חַרְטֻמֵּי מְקוֹמוֹ וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ עִמּוֹ. וַיהִי בַלַיְלָה וַיֵּלְכוּ לָשׁוּב אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ. וַיִּרְאוּ בַדֶּרֶךְ וְהִנֵּה כֹּכָב גָּדוֹל מְאֹד הֵאִיר אֶת הַשָּׁמַיִם, וְיִתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וַיִּתְבּוֹנְנוּ אֶל הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל הַזֶּה. וַיְהִי הֵם מַבִּיטִים הַשָּׁמַיְמָה וְהִנֵּה עָף הַכֹּכָב מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֹרֶךְ הַשָּׁמַיִם וַיִּבְלַע אַרְבָּעָה כֹכָבִים וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמָם. אָז נִדְבְּרוּ הַחַרְטֻמִּים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֵאמֹר: אַיִּן זֹאת בִּלְתִּי אִם בֶּן תֶּרַח הַנּוֹלָד לוֹ עַתָּה. הוּא יִגְדַּל מְּאֹד וְהָרַג גּוֹיִם רַבִּים וּגְדוֹלִים וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אֶת כָּל הָאָרֶץ. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּלֵכוּ הַחַרְטֻמִּים וַיַּגִּידוּ לְנִמְרֹד מַלְכָּם אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר רָאוּ בַלַּיְלָה וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ וַיִּתְחַלְחַל נִמְרֹד מְאֹד וְיֹאמַר: מַה תֹּאמְרוּ לִי אֶעֱשֶׂה? וַיַּעֲנֻהוּ הַחַרְטֻמִּים לֵאמֹר: קְנֵה אֶת הַיֶּלֶד מִיַּד תֶּרַח אָבִיו וְנָתַתָּ אוֹתוֹ בְּיָדֵנוּ וְהֵמַתְנֻהוּ. וַיֹּאמֶר נִמְרֹד: טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יְעַצְתֶּם! וְעַתָּה יֵלֵךְ נָא אֶחָד מֵעֲבָדַי וְקָרָא לְתָרַח. וַיָּבֹא תֶרַח וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: הֻגֹּד הֻגַּד לִי כִּי בִנְךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ, יַשְׁחִית עַמִּים רַבִּים וְיָרַשׁ אֶת כָּל הָאָרֶץ… עַל כֵּן קַח לְךָ זָהָב וְכֶסֶף מְחִירוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ וְנָתַתָּ אוֹתוֹ בְּיָדִי וַהֲרַגְתִּיו! וַיֹּאמַר תֶּרַח: יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָּבָר בְּאָזְנֵי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! וַיֹּאמֶר נִמְרֹד:

דַּבֵּר כִּי שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי. וְיֹאמַר תֶּרַח: אֶתְמוֹל בָּא אֵלַי אֶחָד מֵעֲבָדֶיךָ וַיֹאמֶר לִי: מִכְרָה נָא לִי אֶת סוּסְךָ הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ הַמֶּלֶךְ וְנָתַתִּי לְךָ מְחִירוֹ תֶּבֶן וּמִסְפֹּא מְלֹא הָאֻרָוָה וָאֹמַר: לא אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עַד אִם שָׁאַלְתִּי אֶת פִּיךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. וְעַתָּה יוֹאֶל נָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ וְהִגִּיד לְעַבְדּוֹ: הֲיַעֲשֶׂה כַדָּבָר אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאִישׁ אִם לֹא? וַיִּשְׁמַע נִמְרֹד אֶת דִּבְרֵי תֶרַח וַיִּקְצֹף עָלָיו מְאֹד וַיֹּאמַר: הוֹי, כְּסִיל! מַה בֶּצַע בְּתֶבֶן וּבְמִסְפֹּא – וְסוּס אֵין לָךְ? וַיֹּאמֶר תֶּרַח: אֲהָהּ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ: מַה־בֶּצַע בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבֵן יוֹרֵשׁ זְהָבִי וְכַסְפִּי אֵין לִי?.. וַיְהִי כִּרְאוֹת תֶּרַח כִּי הִקְצִיפוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: לְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי. יַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ כַּטּוֹב בְּעֵינָיו.. הִנֵּה בְנִי בְּיָדֶיךָ; קָחֵהוּ בְלֹא כֶסֶף וּבְלֹא מְחִיר! וַיֹּאמֶר נִמְרֹד: לא, כִּי קָנֹה אֶקְנֶה אוֹתוֹ בִּמְחִיר כַּאֲשֶׁר אָמָרְתִּי! וַיּוֹסֶף תֶּרַח לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: הֶרֶף לִי שְׁלשֶׁת יָמִים וְנִחַמְתִּי אֶת אֲמַתְלָאִי אִשְׁתִּי הַשְּׂמֵחָה עַל בְּנָהּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וְאַחַר תִּשְׁלַח אֶת עֲבָדֶיךָ וְלָקְחוּ אֶת בְּנִי! וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: שְׁאֵלָתְךָ נִתָּנָה לְךָ, כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי. וַיֵּצֵא תֶּרַח מֵאֵת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיָּשָּׁב לְבֵיתוֹ וַיַּגֶּד לְאִשְׁתּוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַתֵּבְךְּ אֲמַתְלָאִי הַרְבֵּה בֶכֶה וְלֹא אָכְלָה לֶחֶם וְלֹא שָׁתְתָה מַיִם וַתִּקְרָא: מִי יִתֵּן, בְּנִי, מוּתִי תַּחְתֶּיךָ!

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת עֲבָדָיו אֶל תֶּרַח לֵאמֹר: תְּנָה אֶת בִּנְךָ כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ וְאִם אַיִן מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ. וַיְהִי כִּי הֵאִיצוּ הָעֲבָדִים בְּתֶרַח מְאֹד, וַיִּקַּח אֶת אֶחָד מִיַּלְדֵי עֲבָדָיו אֲשֶׁר נוֹלַד בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֶת אַבְרָם וַיִּתֵּן לְהָעֲבָדִים וַיֵּלֵכוּ: וַיַּסְתֵּר תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וַיַחְבִּיאֵהוּ בַּמְּעָרָה. וַיִּרְעַב אַבְרָם וַיֵּבְךְ וַיִּשְׁלַח יְיָ אֶת גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ לְחַיּוֹתוֹ. וְיוֹצִיא הַמַּלְאָךְ חָלָב מֵאֶצְבַּע יָדוֹ הַיְמָנִית וַיֵּנִיקֵהוּ. וִיהִי אַבְרָם כְּבֶן שָׁלֹשׁ שָׁנִים וַיַּעֵל מֵהַמְּעָרָה בַּלַיְלָה וַיַּרְא אֶת הַכֹּכָבִים וַיֹאמֶר אֶל לִבּו: מַה יָפִים וְנֶחְמָדִים הַנְּקֻדּוֹת הַמְּאִירוֹת הָאֵלֶּה! אֵין זֹאת כִּי אֱלהִים הֵמָּה; הָבָה אֶשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם! וַיְהִי כִּי עָלָה הַשַּׁחַר וַיֹאֵוֹר הַבֹּקֶר וַיֵעָלְמוּ הַכֹּכָבִים, – וַיֹאמֶר אַבְרָם: לֹא אֶעֱבוֹד אֶת אֵלֶּה, כִּי אֵינָם אֱלהִים! וַיֵּצֵא הַשֶּׁמֶשׁ וַיָּאֶר אֶת כָּל הָאָרֶץ וַיֹאמֶר אַבְרָם: אַךְ זֶה הוּא אֱלהִים! וַיְהִי כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיְהִי חֹשֶׂךְ וַיַּרְא אֶת הַיָּרֵחַ וַיֹאמֶר בְּלִבּו: אוּלַי – זֶה הוּא אֱלהִים?! וְעוֹדֶנּוּ חוֹשֵׁב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֵּרֵד גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ וַיְבִיאֵהוּ אֶל מַעְיַן מַיִם וַיֹאמֶר לוֹ: רְחַץ וְּטְהָר! וַיַּעַשׂ אַבְרָם כֵּן. וַיַּגֵּד לוֹ גַּבְרִיאֵל כִּי יְיָ בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וְהוּא מְחַיֶּה אֶת כָּל הַיְקוּם וְאֵין דָּבָר נֶעְלָם וְאֵין דָּבָר נִסְתָּר מִמֶּנוּ… וַיִּשְׁמַע אַבְרָם אֶת דִּבְרֵי הַמַּלְאָךְ וַיִּכְרַע וַיִּשְׁתַּחֲוֶה וְיִתְפַּלֵּל לַיָי בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

לח. אַבְרָם לִפְנֵי נִמְרֹד. (מד“ר נ”ח, ל“ח; מד”ר אבות כ“ב ט”ו; מד“ר נ”ח שם)

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָׁב אַבְרָם לְתֶרַח אָבִיו וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ. וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹאמֶר תֶּרַח: הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מִבֵּיתִי וְאַתָּה תֵשֵׁב תַּחְתָּי וּמָכַרְתָּ אֶת הַפְּסִילִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי. וַיֹאמֶר אַבְרָהָם: לֵךְ לְשָׁלוֹם! וַיֵּלַךְ תֶּרַח לְדַרְכּוֹ. וַיָּבֹא אִישׁ אֶל אַבְרָם וַיֹאמַר: מִכְרָה נָא לִי אֶת הַפֶּסֶל הֶחָדָשׁ הַזֶּה. וַיֹאמֶר אַבְרָם: הַגִּידָה לִי כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ? וַיַּעַן הָאִישׁ וַיֹאמַר: בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם. וַיֹאמֶר אַבְרָם: אוֹיָה לָךְ! אִישׁ בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה אוֹמֵר לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפֶסֶל בֶּן יוֹמוֹ?! וַיֵּבוֹשׁ הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לְבֵיתוֹ. וַתָּבוֹא אִשָּׁה זְקֵנָה אֶל אַבְרָם וַתֹּאמַר: הוֹאֶל נָא וּבָחַרְתָּ לִי פֶּסֶל גָּדוֹל וְטוֹב וְעָבַדְתִּי אוֹתוֹ וַאֲהַבְתִּיו. וַיֹאמֶר אַבְרָם: שִׁמְעִי נָא, זְקֵנָה, לִדְבָרַי וְיָדַעַתְּ כִּי גַּם הַפְּסִילִים הַגְּדוֹלִים וְגַם הַקְטַנִּים לא יוֹעִילוּ. וַתּוֹסֶף הַזְּקֵנָה לְדַבֵּר וְתֹאמַר: אֶתְמוֹל הָיִיתִי בְּבֵית הָרַחְצָה וַיָּבֹאוּ גַּנָּבִים לְבֵיתִי וַיִּרְאוּ כִּי אֵין אִישׁ וְיִגְנְבוּ אֶת אֱלֹהָי! וַיֹאמֶר אַבְרָם: הִנֵּה פְסִילֶיךָ לֹא הִצִּילוּ אֶת נַפְשָׁם בְּבוֹא גַּנָּבִים לְקַחְתָּם. וְאַתְּ אֹמֶרֶת לִקְנוֹת פְּסִילִים וּלְעַבְדָם?! וַתִּשְׁמַע הַזְּקֵנָה אֶת דִּבְרֵי אַבְרָם וַתָּשֶׂם עַל לֵב וַתֹּאמַר: אָמְנָם צָדְקוּ דְבָרֶיךָ מְאֹד… וְעַתָּה הַגִּידָה נָא לִי: אֶת מִי אֶעֱבוֹד? וַיֹאמֶר אַבְרָם: עִבְדִי לֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי!

וַיּוֹסֶף אַבְרָם לְדַבֵּר אֵלֶיהָ וְיוֹרֶה אוֹתָהּ אֶת דַּרְכֵי יְיָ וַיְסַפֶּר לָהּ אֶת חֲסָדָיו וְאֶת גָּדְלוֹ וַתִּשְׁמַע הַזְּקֵנָה וַתֹּאמַר: בָּרוּךְ אַתָּה לֶאלֹהֶיךָ, כִּי פָּקַחְתָּ אֶת עֵינָי! וְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדַע כִּי אֶעֱבוֹד רֵק אֶת בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וַיְבָרֶךְ אַבְרָם אֶת הַזְּקֵנָה וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ. וַיִּרְאוּהָ הַגַּנָּבִים אֲשֶׁר גָּנְבוּ אֶת פְּסִילֶיהָ וִיְשִׁיבוּם לָּהּ. וַתִּקָּחֵם וַתִּסְחָבֵם בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר וַתְּשַׁבְּרֵם וַתְּנַפְּצֵם. וַתִּקְרָא בְחָזְקָה אֶל הָאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים לִקְרָאתָהּ: שָּׁוְא עֲבוֹד אֶת הַפְּסִילִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם! עִבְדוּ אֶת יְיָ אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ! וַאֲנָשִׁים וְנָשִׂים רָבִּים שָׁמְעוּ אֶת קוֹל קְרִיאָתָהּ ויִּגְּשׁוּ אֵלֶיהָ וַיִּשְׁאָלוּהָ: מָה־זֶה וְעַל מָה־זֶה? וּתְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כְּכֹל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אַבְרָם וַיָּשִׂימוּ עַל לֵב וַיַּחְדְּלוּ גַם הֵמָּה מֵעֲבוֹד אֶת אֱלִילֵי הָעֵץ וְהָאֶבֶן.

וְאִשָּׁה אַחַת בָּאָה וַתֹּאמֶר אֶל אַבְרָם: הִנֵּה הֵבֵאתִי מִנְחָה לִפְסִילֵי אָבִיךְ, – אָנָּא הַגִּישָׁה לָהֶם! וַיֹאמֶר אַבְרָם: לְכִי לְבֵיתְךָ; אָנֹכִי אָשִׂים אֶת מִנְחָתֵךָ לִפְנֵי הַפְּסִילִים. וַתֵּצֵא הָאִשָּׁה וַיִּקַּח אַבְרָם מַקֵּל, וַיְשַׁבֵּר אֶת פְּסִילֵי אָבִיו וַיְנַפְּצֵם וַיַּךְ אֶת עֵינֵיהֶם וְלֹא נִשְׁאַר בָּהֶם בִּלְתִּי אִם הַפֶּסֶל הַגָּדוֹל. וְיִקַּח אַבְרָם אֶת הַמַּקֵּל וַיָּשֶׂם אוֹתוֹ בְּיַד הַפֶּסֶל הַנִּשְׁאָר וַיֵצֵא הַחוּצָה. וַיָּשָׁב תֶּרַח וַיַּרְא אֶת הַפְּסִילִים הַשְּׁבוּרִים וַיִּקְצֹף מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם: לֹא הָיָה זוּלָתְךָ אִישׁ בַּבָּיִת! אַתָּה שִׁבַּרְתָּ אֶת פְּסִילַי וַתְּנַפְּצֵם!! וַיֹאמֶר אַבְרָם: אִשָּׁה אַחַת הֵבִיאָה מִנְחָה לִפְסִילֶיךָ וָאַגֵּשׁ אוֹתָהּ לָהֶם. וַיָּקוּמוּ הַפְּסִילִים הַקְּטַנִּים לֶאֱכֹל אֶת אֲשֶׁר הוּבָא לָהֶם וְלֹא חִכּוּ לְהַפֶּסֶל הַגָּדוֹל עַד קַחְתּוֹ אֶת חֶלְקוֹ בָּרִאשׁוֹנָה וַיִּקְצֹף עֲלֵיהֶם קֶצֶף גָּדוֹל וַיַשְׁחִיתֵם… עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד וּמַקְּלוֹ בְיָדוֹ..!

וַיֹאמֶר תֶּרַח: לָמָּה תְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה! הַפְּסִילִים הָאֵלֶּה אֵינָם אוֹכְלִים וְאֵינָם שׁוֹתִים וְאֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה, פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבְּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, רַגְלַיִם – וְלֹא יְהַלֵּכוּ… וַיֹאמֶר אַבְרָם: אֱמֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִבַּרְתָּ אָבִי! מוֹתַר הַפְּסִילִים מִן הָעֵץ וּמִן הָאֶבֶן אָיִן; אֲבָל מַדוּעַ תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְתַעֲבוֹד אוֹתָם? וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹדְעוּ מַעֲשֵׂי אַבְרָם לְנִמְרֹד וַיִּחַר אַפוּ וַיְצַו וַיָּבִיאוּ אֵלָיו אֶת אַבְרָם. וַיֹּאמֶר נִמְרֹד: מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ וַתְּדַבֵּר עַל לֵב עֲבָדַי לַחְדֹל מֵעֲבֹד אֶת הַפְּסִילִים…? מַהֲרָה וְהִשְׁתַּחֲוֶה לְהָאֵשׁ כִּי אֵין אֱלהִים טוֹבִים וַחֲזָקִים מִמֶּנָּה! וַיֹאמֶר אַבְרָם: הָבָה אֶשְׁתַּחֲוֶה לַמָּיִם, כִּי מְכַבִּים הֵמָּה אֶת הָאֵשׁ! וַיֹּאמֶר נִמְרֹד: יְהִי כְדִבָרֶיךָ! מַהֲרָה וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לַמָּיִם! וַיֹּאמֶר אַבְרָם: הָעֲנָנִים חֲזָקִים מֵהַמַּיִם, כִּי הֵמָּה מְכִילִים אֶת הַמָּיִם; אֶשְׁתַּחֲוֶה לָעֲנָנִים! וַיֹּאמֶר נִמְרֹד: יְהִי כִדְבָרֶיךָ: הִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲנָנִים! וַיֹּאמֶר אַבְרָם: הָרוּחַ גְדוֹלָה וַחֲזָקָה מֵהָעֲנָנִים כִּי הִיא תְפַזְּרֵם וּתְפִיצֵם; וּכְעָבְרָה וְטָהֲרוּ הַשָּׁמָיִם! וַיֹּאמֶר נִמְרֹד: מַהֲרָה וְהִשְׁתַּחֲויתָ לָרוּחַ! וַיַּעַן אַבְרָם וַיֹּאמֶר: אֶשְׁתַּחֲוֶה לְאָדָם הַמוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ וְלֹא יִתְּנֵהוּ לָצֵאת מִמֶּנוּ! וַיִּקְצֹף נִמְרֹד וַיֹּאמֶר: אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי דִּבְרֵי הֶבֶל! הָבָה אֶתֶּנְךָ בִידֵי הָאֵשׁ אֲשֶׁר אָנֹכִי מִשְׁתַּחֲוֶה אֵלֶיהָ וְרָאִיתִי הֲיַצִּילְךָ אֱלֹהֶיךָ מִידֵי אֱלֹהָי?

לט. בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ. (ספה“י, פסחים קי”ח; בבא בתרא צ“א; שׁבת קנ”ז; מדר“א כ”ב; תדב"א)

וַיְצַו נִמְרֹד וַיָּבֹאוּ אֵלָיו שָׂרֵי מַלְכוּתוֹ וְיוֹעֲצָיו וְחַרְטֻמָּיו וַיֹּאמֶר לָהֶם: אַבְרָם בֶּן תֶּרַח שִׁבַּר אֶת פְּסִילֵי אָבִיו וִידַבֵּר עַל לֵב עֲבָדַי לַחְדֹל מֵעֲבוֹד אֶת הַפְּסִילִים. וַיִּוָּדְעוּ לִּי מַעֲשָׂיו הָרָעִים וָאֲצַו לַהֲבִיאוֹ אֵלַי.

וַאֲדַבֵּר אֵלָיו לְהִשְׁתַּחֲוֹת לָאֵשׁ וְלֹא אָבָה וַיְהַתֵּל בִּי וַיַּכְלִימֵנִי! וְעַתָּה הַגִּידוּ נָא לִי כְּדָת מָה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ הַזֶּה? וַיַּעֲנֻהוּ הַשָּׂרִים וְהַיּוֹעֲצִים וְהַחַרְטֻמִּים לֵאמֹר: אַחַת דָּתוֹ לְהִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ! וְעַתָּה יְּצַוֶּה נָא הַמֶּלֶךְ וְהִשִּׂיקוּ אֶת הַכִּבְשָׁן שְׁלׂשָׁה יָמִים לַיְלָה וָיוֹם וְאַחַר נַשְׁלִיךְ אֶת בֶּן תֶּרַח אֶל תּוֹךְ הַכִּבְשָׁן, וְיִשָּׂרֵף. וַיְצַו הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו לַעֲשׂוֹת כֵּן. וַיַּעַבְרוּ שְׁלְשֶׁת יָמִים וַיוֹלִיכוּ אֶת אַבְרָם אֶל הַכִּבְשָׁן. וְכָל עַבְדֵי נִמְרֹד וְשָׂרָיו וְשׁוֹפְטָיו וְחַרְטֻמָּיו וְנָשִׂים וְטַף הַרְבֵּה מְּאֹד כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם נֶאֶסְפוּ לִרְאוֹת בְּהִשָּׂרֵף אַבְרָם. וַיְהִי כַּעֲבוֹר אַבְרָם לִפְנֵי הַחַרְטֻמִּים וַיִּתְבּוֹנְנוּ אֵלָיו וַיֹאמֵרוּ: הֲלֹא זֶה הָאִישׁ שַׂר נִרְאָה הַכֹּכָב הַגָּדוֹל בְּיוֹם הִוָּלְדוֹ!.. וַיִּקְחוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֶת אַבְרָם וַיֶּאֶסְרוּ אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו וַיִּשָּׁאֻהוּ וַיַּשְׁלִיכֻהוּ אֶל תּוֹךְ הַכִּבְשָׁן. בְּרֶגַע הַזֶּה עָף גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אָנָּא יְיָ! תְּנֵנִי לָבוֹא אֶל תּוֹךְ הַכִּבְשָׁן וְכִבִּיתִי אֶת הַאֵשׁ, וְהִצַּלְתִּי אֶת אַבְרָם אוֹהֲבְךָ! וַיֹּאמֶר יְיָ: אֵין כָּמוֹנִי בַשָּׁמַיִם וְאֵין כְּאַבְרָם בָּאָרֶץ;

עַל כֵּן אַצִּיל אָנֹכִי אוֹתוֹ מִמָּוֶת! וְאֶל גַּבְרִיאֵל אָמַר יְיָ: יַעַן אֲשֶׁר הָיָה הַדָּבָר הַטּוֹב הַזֶּה עִם לְבָבֶךָ, עַל כֵּן אֶתֶּנְךָ לְהַצִּיל מֵאֵשׁ שְׁלְשֶׁת צַדִּיקִים אֲחֵרִים!.. וַתָּבוֹא הַצְּדָקָה וַתִּתְחַנֵּן אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָנָּא הַצִּילָה אֶת אַבְרָם מִמָּוֶת, כִּי אֵין אִישׁ זוּלָתוֹ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה צְדָקָה, וְאִם הוּא יָמוּת מִי יַעֲשֶׂה אוֹתִי? וַיִּשְׁלַח יְיָ אֶת דְּבָרוֹ וַתִּכְבֶּה הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה. וַיֵּהָפְכוּ הַלַּפִּידִים לְעֵצִים, וַיּוֹצִיאוּ עָלִים וַיָּצִיצוּ צִיץ וַיַּעֲשׂוּ פְרֵי נֶחְמָד לַמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל. וַיַּעַמְדוּ עֲצֵי הַפְּרִי טוּרִים, טוּרִים וַיְהִי דִמְיוֹנָם כְּגַן רָוֶּה. וַיִּתְהַלֵּךְ אַבְרָם בְּתוֹךְ הַכִּבְשָׁן שְׁלוֹשָׁה יָמִים וּשְׁלוֹשָׁה לֵילוֹת וַיָּשַׁר שִׁירֵי תּוֹדֶה לַיְּיָ וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו לֵאמֹר: אָנָּא יְיָ רַחֶם נָא אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הַחֲפֵצִים רָעָתִי! בְּרָא נָא לָהֶם לֵב טָהוֹר וְעֵינָיִם פְּקוּחוֹת וְעָשׂוּ אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיִךָ! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָשְּׁלַךְ אַבְרָם אֶל תּוֹךְ הַכִּבְשָׁן וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי נִמְרֹד לֵאמֹר: הִנֵּה שָׁמַעְנוּ אֶת הָרָן בֶּן תֶּרַח מְדַבֵּר אֶל כָּל הַקָּהָל לֵאמֹר: אִם יִשָּׂרֵף אַבְרָם כִּי לֹא יַצִּילוּ אֱלֹהָיו, – וְהֶאֱמַנְתִּי בְנִמְרוֹד מָלְכֵּנוּ וְעָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר לִי; אוּלָם אִם לֹא תִּגַּע הָאֵשׁ בְּאַבְרָם – וְיָדַעְתִּי כִּי אֱלהִים אַדִּירִים לוֹ וְעָזַבְתִּי אֶת נִמְרֹד מַלְכִּי וְדָבַקְתִּי בֵּאלֹהֵי אַבְרָם! וַיִּשְׁמַּע נִמְרֹד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיְצַו וַיִּקְרְאוּ לְהָרָן וַיִּתְיַצֵּב לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר נִמְרֹד: הַגִּידָה נָא: אֶת מִי מֵהָאֱלֹהִים אַתָּה יָרֵא עַתָּה? וַיַּעַן הָרָן: אֶת אֱלֹהֵי אַבְרָם אָנֹכִי יָרֵא, כִּי קְדוֹשִׁים הֵמָּה וְאַדִּירִים מְאֹד..! וַיְצַו נִמְרֹד וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָרָן אֶל תּוֹךְ הָאֵשׁ וַיִּשָּׂרֵף.

בָּעֵת הַזֹּאת בָּאוּ עַבְדֵי נִמְרֹד אֶל תֶּרַח וַיִּתְקַלְּסוּ בוׂ לֵאמֹר: הִנֵּה שְׁמַעֲנוּךָ מִתְהַלֵּל בְּאַבְרָם בִּנְךָ לֵאמֹר: יְיָ מוֹרִישׁוֹ אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה וְגַם אֶת “הָעוֹלָם הַבָּא”, יִתֶּן לוֹ, – וְעַתָּה לֵךְ רְאֵה – הִנֵּה הוּא מֻשְׁלָךְ הַכִּבְשָׁנָה וְעוֹד מְעַט וְנִשְׂרַף! וַיָּרָץ תֶּרַח אֶל הַכִּבְשָׁן וַיַּרְא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ וַעֲבָדָיו עוֹמְדִים שָׁמָּה וּמִשְׁתָּאִים אֶל הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר רָאוּ בַּכִּבְשָׁן, וַיִּשְׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה. וְהַמֶּלֶךְ אָמַר אֶל אַבְרָם: צֵא מִתּוֹךְ הַכִּבְשָׁן! אָנֹכִי לֹא אֶעֱשֶׂה לְךָ כָּל רָע! וַיֵצֵא אַבְרָם וַיִתְיַצֵּב לִפְנֵי נִמְרֹד. וַיֹּאמֶר נִמְרֹד: הַגִּידָה נָּא לִי מַדּוּעַ לֹא נָגְעָה בְךָ הָאֵשׁ? וְאֵיךְ נֶהֶפְכוּ הַגֶּחָלִים לְעֵצִים וַיִּהְיוּ לְפַרְדֵּס נֶחְמָד אֲשֶׁר לֹא רָאִיתִי כָּמוֹהוּ? וַיַּעַן אַבְרָם וַיֹּאמַר: אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם אֲשֶׁר לוֹ אָנֹכִי עוֹבֵד וּבוֹ אֲנִי בוֹטֵחַ שְׁמָרַנִי וַיַּצִּילֵנִי מִמָּוֶת! וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ אֶל אַבְרָם. וַיִּרְאוּ הַשָּׂרִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׁתַּחֲווּ גַּם הֵם. וַיֹּאמֶר אַבְרָם: אַל נָא תִּשְׁתַּחֲווּ אֵלָי, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לַייָ בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כִּי בְיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי! עִבְדֻהוּ בְּכָל לְבַבְכֶם וְשָׁמַר אֶתְכֶם מִכָּל רָע! וַיִּתֵּן נִמְרֹד בַּיּוֹם הַהוּא לְאַבְרָם מַתָּנוֹת וְאֶת עוֹנִי וְאֶת אֱלִיעֶזֶר נָתַן לוֹ לַעֲבָדִים. וַיִּרְאוּ שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתְּנוּ גַם הֵם לְאַבְרָם כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים יְקָרוֹת. וַיֵצֵא אַבְרָם מֵאֵת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו כִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וַיִּדְבְּקוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ: עֲבָדֶיךָ אֲנָחנוּ! אֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנּוּ נֵלֵךְ, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ נַעֲשֶׂה.

מ. חֲלוֹם נִמְרֹד. (ספה“י; תדב”א)

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתָיִם יָמִים וְנִמְרֹד חוֹלֵם חֲלוֹם וְהִנֵּה הוּא וְאַנְשֵׁי חֵילוׂ יוֹרְדִים בָּעֵמֶק לָבוֹא אֶל הַכִּבְשָׁן אֲשֶׁר הָשְּׁלַךְ אַבְרָם בּוֹ. וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ אֲשֶׁר תָּאֳרוֹ כְּתֹאַר פְּנֵי אַבְרָם יוֹצֵא מִתּוֹךְ הַכִּבְשָׁן וְהוֹלֵךְ הָלֹךְ וְקָרֵב אֵלָיו וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ. וַיֶּחֱרַד נִמְרֹד וַיָּנָס מִפָּנָיו. וַיַּשְׁלֵךְ הָאִישׁ עַל רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ בֵּיצָה וַתִּבָּקַע וַתְּהִי לְנָהָר וַיִּטְבְּעוּ בּוֹ אַנְשֵׁי חֵילוֹ. וַיּוֹסֶף הַמֶּלֶךְ לָרוּץ הוּא וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָרוֹאִים אֶת פָּנָיו, וַיַּבֵּט אֲלֵיהֶם נִמְרֹד וַיִּשְׁתָּאֶה מְאֹד כִּי הָיוּ פְנֵיהֶם וּבִגְדֵיהֶם כְּאֶחָד מִמַּלְכֵי הָאָרֶץ… וַיְהִי הֵם בּוֹרְחִים וַיָּשָׁב פִּתְאוֹם הַנָּהָר וַיְהִי לְבֵיצָה כַּרִאשׁוֹנָה. וַיֵצֵא מִמֶּנָּה אֶפְרֹחַ וַיָּעָף וַיַּעֲמֹד עַל רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ וַיְנַקֵּר אֶת עֵינָיו…. וַיִּיקַץ נִמְרֹד מִשְּׁנָתוֹ וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּירָא יִרְאָה גְדוֹלָה מְאֹד. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיְצַו נִמְרֹד וַיַּבְהִילוּ אֵלָיו אֶת מְכַשְּׁפָיו וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת חֲלוֹמוֹ. וַיֹּאמֶר אַחַד הַמְּכַשְּׁפִים, אֲנוֹקִי שְׁמוֹ: זֶה פִּתְרוֹן חֲלוֹמֶךָ! הָאֶפְרוֹחַ אֲשֶׁר נִקַּר אֶת עֵינֶיִךָ – אַבְרָם הוּא וְהַנָּהָר אֲשֶׁר טָבְעוּ בּוֹ אֲנָשֶׁיךָ – בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו הֵמָּה… הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְהִשְׁמִידוּ בְנֵי אַבְרָם אֶת כָּל יוֹשְׁבַי הָאָרֶץ וִירֵשׁוּהָ! וְעַתָּה, דַּע, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן תֶּרַח חָי, לּא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ! וַיִּשְׁמַע נִמְרֹד אֶת פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹ וַיֹּאמַר: מַהֲרוּ אֶת אַבְרָם וֶהְמִיתֻהוּ. וֶאֱלִיעֶזֶר עָבַד אַבְרָם שָׁמַע אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְמַהֵר וַיַּגֶּד לְאַבְרָם לֵאמֹר: אִם אֵינְךָ מְמַלֵּט עַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ – אַתָּה מוּמָת! וַיְמַהֵר אַבְרָם וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל שֵׁם בֶּן נֹחַ וַיִּסָּתֵר בְּבֵיתוֹ. וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ בִּקְשֻהוּ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ שָׁמָּה וַיִּרְאוּ כִּי אָיִּן, וַיָּשׁוּבוּ אֶל הַמֶּלֶךְ וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר: נִמְלַט אַבְרָם וְאֵינֶנּוּ! וַיָּבֹא תֶרַח לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹם אַבְרָם בְּנוֹ וַיֹּאמַר: בְּנִי! הָבָה נֵצֵא מֵאֵת הָאָרֶץ הַזֹּאת וְלֹא תְּאֻנֶּה42 עוֹד אֵלֶיךָ כָּל רָעָה! וַיִּיטְבוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעֵינִי יְיָ. וַיַּאֲרֵךְ אֶת יְמֵי תֶּרַח וַיַּרְא בִּגְדֻלַּת אַבְרָם בְּנוֹ וּבְתִפְאַרְתּוֹ שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים.

מא. מַעֲשֵׂי אַבְרָם וְשָׂרָי. (מד“ר נח ל”ט; ספה"י; מדרשׁ חזית א')

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל תֶּרַח אָבִיו וַיֵצֵא הוּא וְשָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאָבִיו וְלוֹט בֶּן הָרָן וְכָל נַפְשׁוֹת בֵּיתָם וַיָּבֹאוּ חָרָנָה. כִּי הָיָתָה הָאָרֶץ הַהִיא טוֹבָה וּפוֹרִיָה וַתִּתֶּן לְעוֹבְדֵי אֲדָמָה לֶחֶם לָשׂבַע. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשַׁב אַבְרָם בְּחָרָן וַיַּעַשׂ טוֹב וְחֶסֶד לְכָל אָדָם וַיַּעַשׂ שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַיִּרְדֹּף צְדָקָה וַיְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ וּמְהֻלָּל בְּפִי כֹל. וַיָּבֹאוּ אֵלָיו יוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם וַיֹּאמְרוּ: רָאֹה רָאִינוּ, כִי כָל אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה יְיָ מַצְלִיחַ בְּיָדֶךָ, עַל כֵּן בָּאנוּ אֵלֶיךָ לֵּאמֹר: לַמְדֵנוּ נָא לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינָי אֱלהִים וְאָדָם! וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַבְרָם אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיְבָרְכֵם בְּשֵׁם יְיָ וַיְנַשֵּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק אוֹתָם וַיִּפְצַר בָּהֶם לֶאֱכֹל אִתּוֹ לָחֶם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשְׁבוּ הָאֲנָשִׁים אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיָּקָם אַבְרָם וַיְשָׁרֶת אוֹתָם כַּאֲשֶׁר יְשָׁרֵת הָעֶבֶד אֶת אֲדוֹנָיו. וַיְהִי אַחֲרֵי אָכְלָם וְאַחֲרֵי שְׁתוֹתָם וַיֹּאמֶר לָהֶם: אִם תֹּאבוּ וּמְצָאתֶם חֵן בְּעֵינֵי יְיָ, – וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַשָּׁלוֹם וְאֶת הָאֱמֶת וַעֲזַרְתֶּם לְכָל אִישׁ בַּצַּר לוֹ וַחֲמַלְתֶּם עַל עָנִי וְאֶבְיוֹן וְהֶחֱזַקְתֶּם בָּהֶם, וַחֲדַלְתֶם מֵעֲבוֹד אֱלִילֵי עֵץ וָאֶבֶן וְהֶאֱמַנְתֶּם בַּיָי עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ! וַיִּשְׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים אֶת דִּבְרֵי אַבְרָם וַיָּשׁוּבוּ לְבֵיתָם וַיָּחֵלּוּ לִחְיוֹת בְּשָּׁלוֹם וַיֶּאֱהָבוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּחְמְלוּ עַל עָנִי וְדַל, וַיִּתְמְכוּם וַיַּאֲכִילוּם וַיַּשְׁקוּם… וַיַּצְלִיחַ יְיָ אֶת מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם וְיַעֲשִׁירוּ וַיִּגְדְּלוּ וַיִּהְיוּ לִבְרָכָה, לְשֵּׁם וְלִתְהִלָּה. וַתֵּרֶא שָׂרַי אֶת מַעֲשֵׂה אַבְרָם אִישָׁהּ וַתְּלַמֵּד אֶת שִׁפְחוֹתֶיהָ לְהַאֲמִין בַּיָי. וַתִּרְאֶינָה הַשְּׁפָחוֹת אֶת מַעֲשֵׂי צִדְקָתָהּ וְאֶת תֹּם דְּרָכֶיהָ וְאֶת אַהֲבָתָהּ אֶת הַאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם וַתֶּאֱהַבְנָה אוֹתָהּ בְּכָל לִבָּן וּבְכָל נַפְשָׁן. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר סִפְּרוּ הַשְּׁפָחוֹת לִנְשֵׁי הַמָּקוֹם אֶת מַעֲשֶׂי שָׂרָה, וַתָּבֹאנָה אֵלֶיהָ נָשִׁים רָבּוֹת לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרֶיהָ. וַתִּשְׂמַח שָׂרָה לִקְרָאתָן וַתְּבָרְכֵן וַתְּלַמֵּד אוֹתָן דַּעַת יְיָ וַתִּשְׁמַעְנָה הַנָּשִׁים אֶת דְּבָרֶיהָ הַטּוֹבִים וְתִדְבַּקְנָה בָּהּ וְתַאֲמֵנָה בַייָ וַתֵּלַכְנָה בִּדְרָכָיו. וַיְהִי מִסְפַּר הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בַּייָ רַב מְּאֹד וַיְבָרְכוּ אֶת אַבְרָם וְשָׂרָי לֵּאמֹר: בְּרוּכִים תִּהְיוּ לַיָי כִּי פְקַחְתֶּם אֶת עֵינֵינוּ וַתַּדְרְכוּ אוֹתָנוּ לָלֶכֶת בְּדֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה!

מב. כִּבּוּד אָב; עֲבוֹדָה וּבַטָּלָה; תְּפִלָּה. (בראשׁית רבה ל“ט; שׁבת קנ”ז; בבא בתרא פרק א')

וַיָי אָמַר אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ וְנוֹדַע שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ! וַיֹּאמֶר אַבְרָם: יְיָ אֱלֹהָי! אֵיךְ אֵלֵךְ וְעָזַבְתִּי אֶת אָבִי הַזָּקֵן לְבַדּוֹ? מִי יֵאֲכִילֵהוּ וְיַשָׁקֵהוּ וְיוֹצִיאֵהוּ וִיבִיאֵהוּ? וַיֹּאמֶר יְיָ: לֶךְ לְךָ וְאָנֹכִי אֶדְאַג לְאָבִיךָ. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל יְיָ וַיֵּלֶךְ הוּא וְשָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְלוֹט בֶּן אָחִיו וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנָעַן. וַיְהִי בְּלֶכְתּוֹ וַיִּזְרַח לוֹ הַכֹּכָב צֶדֶק בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר עָבָר בָּהּ וַיַּעֲבוֹר אַבְרָם בַּאֲרַם נַהֲרַיִם וּבַאֲרַם נָחוֹר וַיַּרְא וְהִנֵּה יוֹשְׁבֵי הַמְּקוֹמוֹת הָהֵם לֹא יַּעֲשׂוּ מְאוּמָה בִּלְתִּי אִם יֹאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וְיָחֹגּוּ! וְיֵּרַע הַדָּבָר הָזֶה בְּעֵינֵי אַבְרָם מְאֹד וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! הַגְדֶּל נָא אֶת חַסְדְּךָ עִמִּי וּשְׁמַרְתַּנִי וְחִזַקְתַּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי לְבִלְתִּי הֱיוֹתִי כְּאַחַד מֵהֶם! וַיַּעֲבוֹר אַבְרָם מִשָּׁם וַיַּעַל אֶל צוֹר וַיַּרְא אֶת יוֹשְׁבֶיהָ וְהִנֵּה לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם עוֹשִׂים עֲבוֹדָה וְחוֹרְשִׁים אֶת אַדְמָתָם וְזוֹרְעִים אוֹתָהּ וְקוֹצְרִים אֶת תְּבוּאָתָהּ… וַיִּשְׂמַח אַבְרָם עַל הַמַּרְאֶה הַזֶּה שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיְבָרְכֵם בְּשֵׁם יְיָ וַיֹּאמַר: מִי יִתֵּן וְהָיִיתִי גַם אֲנִי כְּמוֹהֶם! וַיְהִי בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר עָבַר אַבְרָם וַיִּתֵּן יְיָ טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וַיְבֹרְכוּ כָּל הַשָּׂדוֹת. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹדַע אַבְרָם לְיוֹשְׁבֵי הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר עָבַר בָּהֶם וַתָּבֹאנָה אֵלָיו נָשִׂים עֲקָרוֹת43 וַתִּשְׁאַלְנָה מֵאִתּוֹ לֵאמֹר: הִתְפַּלֶּל נָא בַּעֲדֵנוּ אֶל יְיָ וְנָתַן לָנוּ פְּרִי בָטֶן44. וַיַּעַשׂ אַבְרָם אֶת בַּקָּשׁוֹתֵיהֶן וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ וַתֵּלַדְנָה. וְחוֹלִים רַבִּים מְאֹד בָּאוּ אֵלָיו וַיַּבִּיטוּ אֶת הָאֶבֶן הַטּוֹבָה הַתְּלוּיָה בְּצַוָּארָיו וַיֵּרָפְאוּ, וְגַם יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת יֵלְכוּ אֶל אַבְרָם לֵּאמֹר: הִתְפַּלֶּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל יְיָ וְעָבְרוּ אֳנִיּוֹתֵינוּ אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל בְּשָׁלוֹם. וַיִּתֵּן אַבְרָם לָהֶם אֶת שְׁאֱלָתָם וַיִּתְפַּלֵּל בַּעֲדָם אֶל יְיָ וַיַּעַשׂ כְּכָל אֲשֶׁר שָׁאַל מֵאִתּוֹ. וַיִּוָּדַע אַבְרָם בְּכָל הָאָרֶץ וַיְהִי לִבְרָכָה, לְשֵּׁם וְלִתְהִלָה.

מג. שָׂרַי בַּתֵּבָה. (תנחומא לךְ לךְ ה‘; מב"ר פ’)

וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם עַד לִפְנֵי גְבוּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ: הָבָה אַחְבִּיאֵךְ בַּתֵּבָה הַזֹּאת וְלֹא יִרְאוּךְ הַמִּצְרִים וְלֹא יִקְחוּ אוֹתָךְ מִמֶּנִי! וַתֵּחָבֵא שָׂרַי בַּתֵּבָה וַיָּבֹא אַבְרָם מִצְרַיְמָה. וְשׁוֹטְרֵי הָעִיר בָּאוּ אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֵרוּ: עַשֵּׂר45 אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵבֵאתָ! וַיֹּאמֶר אַבְרָם: כְּכָל אֲשֶׁר תֹּאמְרוּ לִי אֶתֵּן לָכֶם! וַיֹּאמְרוּ הַשּׁוֹטְרִים: אוּלַי יֵשׁ בְּתֵבָתְךָ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת שְׂעוֹרִים וְנָתַתָּ לָנוּ מַעֲשֵׂר! וַיֹּאמֶר אַבְרָם: הִנֵּנִי לָתֵת לָכֶם מַעֲשֵׂר הַשְּׂעוֹרִים. וַיֹּאמְרוּ הַשּׁוֹטְרִים: אוּלַי חִטִּים בַּתֵּבָה הַזֹּאת? וַיֹּאמֶר אַבְרָם: קְחוּ מִמֶּנִי מַעֲשֵׁר חִטִּים! וַיּוֹסִיפוּ הֵשׁוֹטְרִים לְדַבֵּר וַיֹּאמֵרוּ: הֵן יוּכַל הֱיוֹת כִּי שַׂמְתָּ בַתֵבָה פִּלְפְּלִים ־? וַיֹאמֶר אַבְרָם: הִנְנִי וְנָתַתִּי לָכֶם מַעֲשֵׁר פִּלְפְּלִים. וַיִּשְׁתָּאוּ לוֹ הַשּׁוֹטְרִים וַיֹּאמֵרוּ: מִי יוֹדֵעַ – שַׂמְתָּ בַּתֵּבָה הַזֹּאת שִׁקְלֵי זָהָב? וַיֹּאמֶר אַבְרָם: הִנֵנִי וְנָתַתִּי לָכֶם זָהָב כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי…! וַיִּשְׁתּוֹמְמו הַשּׁוֹטְרִים עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְחוּ אֶת הַתֵּבָה וַיִּפְתְּחוּהָ, וַיָּאִירוּ פְנֵי שָׂרַי אֶת כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם!

מד. הַמַּלְאָךְ וְשַׁרְבִיטוֹ (תנחומא שׁם; פדר“א כ”ו)

וַתֻּקַּח שָׂרַי בֵּיתָהּ פַּרְעֹה וַתִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וְעַתָּה נִפְרַדְתִּי גַּם מֵאִישִׁי! אָנָּא יְיָ! רַחֶם אוֹתִי וַהֲשִׁיבֵנִי בְשָׁלוֹם אֶל אַבְרָם. וַיִּשְׁמַע יְיָ בְּקוֹל תְּפִלָּתָהּ וַיֵּרֶד מַלְאָךְ מִשָּׁמַיִם אַרְצָה וְשַׁרְבִיט בַּרְזֶל בְּיָדוֹ. וַיְהִי אַךְ אָמַר פַּרְעֹה לָגֶשֶׁת אֶל שָׂרַי, וַיַּךְ אוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ בְּשַׁרְבִיטוֹ מַכָּה רַבָּה. וְלֹא יָכְלָה שָׂרַי נְשֹׂא אֶת צָרוֹת פַּרְעֹה הַמֻּכֶּה, וַתֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ: הֶרֶף! וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוּנַח מְעַט לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר לָגֶשֶׁת עוֹד הַפַּעַם אֶל שָׂרָי. וַתִּתֵּן אוֹת לַמַּלְאָךְ וַיַּךְ אֶת פַּרְעֹה הַכֵּה וּפָצֹעַ; וַיְמַהֵר פַּרְעֹה וַיָּשֶׁב אֶת שָׂרַי לְאַבְרָם וְאֶת הָגָר בִּתּוֹ נָתַן לָהּ לְשִׁפְחָה כִּי אָמָר: טוֹב הֱיוֹתֵךְ שִׁפְחָה בְּבֵית הָאִישׁ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִהְיוֹתֵךְ גְּבִירָה בְּבֵיתִי.

מה. רוֹעֵי לוֹט. (מדר“ב לךְ לךְ מ”א; פסיקתא רבתי ג')

וְגַם לְלוֹט הַהוֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב אַבְרָם, וַיֵּשֵׁב בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל רוֹעָיו: הִנֵּה לָכֶם כֶּסֶף וּקְנִיתֶם מִרְעֶה לַצֹּאן וְּלַבָּקָר מֵאֵת אֲדוֹנֵי הָאָרֶץ; וְהָיָה כֶּאֱכֹל הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְשָׂבְעָה, וַחֲסַמְתֶּם אוֹתָם לְבִלְתִּי יֹאכְלוּ אֶת מִרְעֵה הַשָּׂדוֹת אֲשֶׁר לֹא לִי הֵם. וַיִּשְׁמְעוּ רוֹעֵי אַבְרָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צֻוּוּ; וַיִּרְאוּ רוֹעֵי אַבְרָם אֶת רוֹעֵי לוֹט מוֹלִיכִים אֶת צֹאנוֹ וְאֶת בְּקָרוֹ אֶל שְׂדֵה זָרִים לִרְעוֹתָם שָׁם, וַיֹּאמְרוּ רוֹעֵי אַבְרָם: לָמָּה תַעֲשׂוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וַתֶּחֶטְאוּ אֶל יְיָ. וַיַּעֲנוּ רוֹעֵי לוֹט לֵאמֹר: הֲלֹא אָמַר יְיָ לְאַבְרָם: לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה! וְאַבְרָם עָקָר וְהָיָה בְּמוֹתוֹ וְיָרַשׁ לוֹט אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ! וַיִּשְׁמַע אַבְרָם אֶת דִּבְרֵי הָרִיבוֹת וַיֹּאמֶר אֶל לוֹט: אָחִי! אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינֵינוּ וְהָלַכְתָּ לְךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֶיִךָ וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי מִזֶּה וָהָלְאָה; וַיִּשְׁמַע לוֹט אֶת דִּבְרֵי אַבְרָם וַיֹּאמֵר: הִנְנִי וְהָלַכְתִּי לִי מִמֶּךָּ, כִּי אֵין לִי חֵפֶץ גַּם בְּךָ וְגַם בֶּאֱלֹהֶיךָ!.. וַיִּפָּרֵד לוֹט מֵעַל אַבְרָם וַיַּעֲבוֹר בְּעָרֵי סְדוֹם וַיַּרְא אֶת יוֹשְׁבַי הַמָּקוֹם הַהוּא וְהִנֵּה הֵם רָעִים וְחַטָאִים מְאֹד וַיֶּאֱהַל46 לוֹט עַד סְדוֹם.

מו. גָּדֻלַּת אַבְרָם וְעִנְוְתָנוּתוֹ (פדר“א כ”ו; ב“ר מ”ג; מדרשׁ תנחומא לךְ לךְ ג'; מדרשׁ תהלים ק“ו; מ”ר ל“ל מב”ט)

וְשֵׁמַע אַבְרָם הָלַךְ בְּכָל הָאָרֶץ וַיִּתְבָּרְכוּ בוֹ רַבִּים. וַיְקַנְאוּ בוֹ כָּל הַמְּלָכִים וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: הָבָה נַהֲרֹג אֶת אַבְרָם וְשָׁכְחוּ אוֹתוֹ עֲבָדֵינוּ וְחָדְלוּ מִדַּבֵּר בּוֹ. וַיֹּאמֶר אֶחָד מֵהֶם: אִם נָבוֹא אֶל אַבְרָם לְהָרְגוֹ, – וְנֶאֱסְפוּ כָל אוֹהֲבָיו הָרַבִּים וְהִצִילוּ אוֹתוֹ מִיָּדֵינוּ; עַל כֵּן אֵין טוֹב לָנוּ בִּלְתִּי אִם נֵלֵךְ סְדוֹמָה וְלָקַחְנוּ אֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְהוֹלַכְנֻהוּ שֶׁבִי. וְהָיָה כִי יִוָּדַע הַדָּבָר הַזֶּה לְאַבְרָם וּבָא אֵלֵינוּ לְקַחְתּוֹ מִיָּדֵינוּ, – וְקַמְנוּ עָלָיו וַהֲרַגְנֻהוּ. וַתִּיטַב הָעֵצָה הַזֹּאת בְּעֵינֵי הַמְּלָכִים וַיָּבוֹאוּ סְדוֹמָה וַעֲמוֹרָה וַיִּשְׁבּוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׂים וְטַף, וַיֵּלֶךְ גַּם לוֹט שֶׁבִי. וַיִּקְחוּ אֶת רְכוּשָׁם וְאֶת אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ; וַיָּבֹא מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וַיַּגֵּד לְאַבְרָם לֵאמֹר: נָפְלוּ הַמְּלָכִים עַל סְדוֹם וַעֲמוֹרָה וַיִּשְׁבּוּ שְׁבִי גָדוֹל וְגַם אֶת לוֹט לָקָחוּ. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיַּצֶר לוֹ עַל הַנָּשִׁים וְעַל הַטַּף אֲשֶׁר הָלְכוּ שְׁבִי וַיִּקְרָא לַחֲנִיכָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם: קוּמוּ וְנֵלְכָה לְהַצִּיל אֶת הַשְּׁבוּיִים מִידֵּי שׁוֹבֵיהֶם! וַיֹּאמְרוּ חֲנִיכָיו: כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֵינוּ הִנְנוּ עֲבָדֶיךָ! וַיֹּאמֶר אַבְרָם: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי, כִי תַעֲטוּ אֶל הַשָּׁלָל הָרַב אֲשֶׁר תִּרְאוּ בַּמִּלְחָמָה וְלֹא תָשִׂימוּ לֵב לְהַשְּׁבוּיִם לְהַצִּילָם מֵרָעָתָם; עַל כֵּן אָנֹכִי נוֹתֵן לְאִישׁ אִישׁ מִכֶּם כֶּסֶף וְזָהָב וְאַבְנֵי שֹׁהַם כְּכֹל אַוַּת נַפְשְׁכֶם; אֶפֶס כִּי תִשָּׁבְעוּ לִּי לְבִלְתִּי תִּשְׁעוּ אֶל הַשָּׁלָל אֲשֶׁר תִּרְאוּ בַּמִּלְחָמָה, כִּי אִם אֶל הַנָּשִׁים וְהַטַּף לְהַצִּילָם מִידֵּי שׁוֹבֵיהֶם! וַיִּשָּׁבְעוּ נְעָרָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה. וַיְמַהֵר אַבְרָם וַיִּתֵּן לְאִישׁ אִישׁ מֵהֶם כֶּסֶף וְזָהָב וְאַבְנֵי שֹׁהַם וּבָרָקוֹת וַיָּקוּמוּ וַיֵּלֵכוּ. וַיַּפְלִיא יְיָ לַּעֲשׂוֹת וַיְהִי כָּל צַעַד אֲשֶׁר צָעַד אַבְרָם שְׁלֹשֶׁת מִילִין וַיַּהֲפֹךְ יְיָ אֶת הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה לִקְצָרָה, וַיָּבֹא אַבְרָם וַחֲנִיכָיו מְהֵרָה אֶל הַמְּלָכִים. וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אֶת אַבְרָם וַיְמַהֲרוּ וַיַּשְׁלִיכוּ אֵלָיו אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם הַחַדּוֹת; וַיַּהֲפֹךְ יְיָ אֶת הַחֲרָבוֹת לְעָפָר.

וַיִּרְאוּ הַמְּלָכִים כִּי כֵן וַיִּשְׁלְחוּ בְּאַבְרָם אֶת חִצֵּיהֶם, וַיַּהֲפֹךְ אוֹתָם יְיָ לְקַשׁ. וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אֶת הַפְּלָאוֹת הָאֵלֶּה וַיֹּאמֵרוּ: הָבָה נִקְרְבָה אֶל אַבְרָם וְאָחַזְנוּ אוֹתוֹ! וַיַּרְא אַבְרָם כִּי הוֹלְכִים הַמְּלָכִים וּקְרֵבִים אֵלָיו וְיִקַּח אֶת הֶעָפָר וְאֶת הַקַּשׁ אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ עָלָיו, – וַיִּזְרֹק אֲלֵיהֶם; וַיֵּהָפֵךְ הֶעָפָר וְהַקַּשׁ לַחֲרָבוֹת וְחִצִּים. וַיִּרְאוּ הַמְּלָכִים כִּי כֵן וַיָּנוּסוּ וְיָפוּצוּ וְיַעַזְבוּ אֶת הַשְּׁבוּיִם וְאֶת רְכוּשָׁם. וַיִּקַּח אַבְרָם וּנְעָרָיו אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר נִשְׁבָּה וְאֶת רְכוּשָׁם וַיֵּלֶךְ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ. וְהַמְּלָכִים מִהֲרוּ וְיַעַבְרוּ אֶת אַבְרָם וַיָּבֹאוּ אֶל עֵמֶק שָׁוֶה וַיֹּאמֵרוּ: הִנֵּה רָאִינוּ אֶת גְּבוּרַת אַבְרָם וְאֶת נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה עַל כֵּן הָבָה נַמְלִיכֵהוּ עָלֵינוּ וְהָיָה לָנוּ לֶאֱלהִים וָמֶלֶךְ! וַיְקַצְצוּ הַמְּלָכִים אֲרַזִים וַיַּעֲשׂוּ בִּימָה גְדוֹלָה וַיְּחַכּוּ לְבוֹא אַבְרָם. וַיְהִי כִי בָא, וַיִּשְׁתַּחֲווּ אֵלָיו וַיּוֹשִׁיבֻהוּ עַל הַבִּימָה וַיְהַלְלוּהוּ וַיְשַׁבְּחֻהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ: אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ! אַתָּה הוּא נְשִׂיאֵנוּ! אַתָּה הוּא אֱלֹהֵינוּ! וַיַּעַן אוֹתָם אַבְרָם וַיֹּאמֵר: חָלִילָה לִּי מִהְיוֹת מַלְכְּכֶם וְאַף כִּי אֱלֹהֵיכֶם! דְּעוּ כִי אֵינֶנִּי בִלְתִּי אִם עָפָר וָאֵפֶר כְּכָל הָאָדָם! וְעַתָּה אִם טוֹב אֲנִי בְּעֵינֵיכֶם וַחֲפַצְתֶּם לַעֲשׂוֹת עִמָּדִּי חֶסֶד – וַאֲהַבְתֶּם אִישׁ אֶת אָחִיו וִחְיִיתֶם בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו וּפְתַחְתֶּם אֶת דַּלְתוֹת בָּתֵּיכֶם לֶעָנִי וְלַגֵּר וּלְעוֹבֵר אֹרַח וְהֶאֱמַנְתֶּם בַּייָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ וַעֲבַדְתֶּם אוֹתוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם! וַיְכַל אַבְרָם לְדַבֵּר וַיִּפָּרֵד מֵעִם הַמְּלָכִים וַיֵּלֶךְ מִשָׁם וָהָלְאָה. וַיֵצֵא לִקְרָאתוֹ שֵׁם בֶּן נֹחַ וַיַּרְא אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָּדָה אֶת הַשְּׁבוּים מִיַּד צָר וַיְשִׁיבֵם בְּשָׁלוֹם לְבָתֵּיהֶם וַיָּשֶׁב לָהֶם אֶת רְכוּשָׁם וְלֹא לָקַח לוֹ גַּם חוּט וְגַם שְׂרוֹךְ נָעַל וַיּשְׁתָּאֶה לוֹ וַיִּשְׁתּוֹמֵם מְאֹד. וַיְהִי בָּרֶגַע הַזֶּה וַיָּקָם אַבְרָם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָדוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! לֹא בְכֹחַ יָדַי וְלֹא בִגְבוּרָתִי עָשִׂיתִי אֶת כָּל אֵלֶּה, כִּי אִם בְכֹחַ יְמִינְךָ וּבִגְבוּרָתֶךָ! אַתָּה, יְיָ, שָׁמַרְתָּ אוֹתִי בְּדַרְכִּי אֲשֶׁר הָלַכְתִּי בָּהּ וַתְּהִי מָגֵן לִי! וְאַךְ כִּלָּה אַבְרָם לְהִתְפַּלֵּל, – וַיִּשָׁמַע קוֹל מַלְאֲכֵי יְיָ הַמְּשׁוֹרְרִים בַּשָּׁמַיִם לֵּאמֹר: בָּרוֹּךְ אַתָּה יְיָ, מָגֵן אַבְרָם!

מז. אַרְבַּע תְּמוּנוֹת. (מד“ר לךְ לךְ מ”ד; שׁם מדרשׁ רבה ו'; שׁב“מ ח”שׁ, כ“ו; פסיקתא רבתי ט”ו)

וַיָי לָקַח אֶת אַבְרָם וַיַּעֲלֵהוּ לְמַעְלָה מִכִּפַּת הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לוֹ: הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת הַכֹּכָבִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מִסְפֶּר, וְיָדַעְתָּ כִי כֹה יִהְיֶה זַרְעֶךָ! וַיַּאֲמֵן אַבְרָם בַּייָ וַיַּחְשְׁבֶהָ לוֹ צְדָקָה. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וַיְהִי דְבַר יְיָ אֵלָיו בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר: מַה אַתָּה רֹאֶה? וַיַּעַן אַבְרָם וַיֹּאמַר: אֲנָשִׁים וְנָשִׂים וְטַף אֲנִי רוֹאֶה וְהֵמָּה הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל יָם גָּדוֹל… וְשֵׁם תִּרְאֶינָה עֵינֵי חַיִל גָּדוֹל וְרֶכֶב וְסוּס וּפָרָשִׁים רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם… וְרַעַם מִלְחָמָה וְרַעַשׁ תֻּפִּים וְקוֹל תְּרוּעָה תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי… וּמֵי הַיָּם נִבְקָעִים וְהָיוּ לְחוֹמָה מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל וְהַנִּרְדָּפִים הוֹלְכִים בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה… וְרוֹדְפֵיהֶם בָּאִים הַיַּמָּה וְצוֹלְלִים כַּעֹפֶרֶת בַּמַּיִם הָאַדִּירִים!… וַיֹּאמֶר יְיָ: הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף אֲשֶׁר רְאִיתֶם עוֹבְרִים אֶת הַיָּם בְּשָׁלוֹם, בָּנֶיךָ הֵם, אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמֵּעֶיךָ! וַתַּעֲבוֹר הַתְּמוּנָה וַתָּבוֹא אַחֶרֶת וַתְּהִי לְנֶגֶד עֵינָיו. וְהִנֵּה – אִישׁ אֲשֶׁר פָּנָיו מְאִירִים כַּשֶּׁמֶשׁ עוֹמֵד עַל רֹאשׁ הַר, וַאֲנָשִׁים וְנָשִׂים וְטַף עוֹמְדִים בְּתַחְתִּיתוֹ, וְהָהָר בּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְקוֹלוֹת וּבְרָקִים וְלַפִּידִים יוֹצְאִים זֶה אַחַר זֶה וְאוֹתִיּוֹת אֵשׁ עָפוֹת בְּרוּחַ. וְיֶחֱרַד הָהָר וַיָּנַע הָעָם וַיַּעֲמֹד מֵרָחוֹק… וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל יְיָ: מַה־זֹאת? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: בָּנֶיךָ מְקַבְּלִים אֶת תּוֹרָתִי! וַיְהִי כַּעֲבוֹר הַתְּמוּנָה הַנִּפְלָאָה וְהַנּוֹרָאָה הַזֹּאת וַתְּהִי תְּמוּנָה שְׁלִישִׁית לְנֶגֶד עֵינָיו. וְהִנֵּה יָצְאָה הַשֶּׁמֶשׁ וַתִּזְרַע אֶת אוֹרָהּ הַגָּדוֹל וְהַנָּעִים עַל עִיר גְדוֹלָה וְנֶחְמָדָה עַד מְּאֹד. וְיִתְבּוֹנֵן אַבְרָם אֵלֶיהָ וַיַּרְא וְהִנֵּה אֲנָשִׁים וְנָשִׂים וְטַף שְׂמֵחִים וְעַלִּיזִים מְלֵאִים אֶת כָּל הָרְחוֹבוֹת… וְהֵיכָל כְּלִיל יוֹפִי בָּנוּי אַבְנֵי גָּזִית וַעֲצֵי אֶרֶז וּבְרוֹשִׁים וּמְפֹאָר בְּזָּהָב וְכֶתֶם פָּז עוֹמֵד עַל הַר… וַאֲנָשִׁים לְבוּשִׁים בְּגָדִים לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת מְחַלְלִים בַּחֲלִילִים וּמְשׁוֹרְרִים שִׁירוֹת נִפְלָאוֹת מְאֹד… וְכֹהֲנִים מַקְרִיבִים קָרְבָּנוֹת –, וְכוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמִתְפַּלְּלִים…

וַיֹּאמֶר אַבְרָם: מָה הֵמָּה אֵלֶּה, יְיָ?? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: בָּנֶיךָ עוֹבְדִים לִי בְּבֵית מִקְדָשִׁי!.. וַיִּשָׁמַע פִּתְאוֹם קוֹל רַעַם וְקוֹל שְׁבָרִים בַּגַלְגַּל47 –, וְתֵעָלֵם הַתְּמוּנָה הַנֶּחְמָדָה הֲזֹאת… וַיָּחֵלּוּ לַעֲלוֹת עֲנָנִים כְּבֵדִים וּשְׁחוֹרִים וְעֳבֵי חֹשֶךְׁ וַאֲפֵלָה וַיְכַסּוּ אֶת הַשָּׁמֶשׁ… וַיֵּצְאוּ בְרָקִים כְּמַרְאֵה אֵשׁ אֲדֻמָּה מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת הַשָּׁמַיִם, וַיָּעוּפוּ מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, וַיְהִי קוֹלוֹת מַרְגִּיזֵי לֵב וְנֶפֶשׁ וַתָּנָט48 הָאָרֶץ… וְאֵימָה חֲשֵׁכָה גְדוֹלָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְיִפְקַח אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אֲנָשִׁים וְנָשִׂים וְטַף נִרְדָּפִים עַל צַוְּארֵיהֶם וְשׁוֹטְרִים וְשׁוֹפְטִים מַכִּים אוֹתָם וְרוֹדִים49 בָּהֶם… וְהָאֲסַפְסוּף מְעַפְּרִים לְעֻמָּתָם בֶּעָפָר, וְיוֹרְקִים בִּפְנֵיהֶם וְשָׂמַיִם אוֹתָם לַעַג וָקָלֶס… וַיְהִי קוֹל צְחוֹק וְלַעַג וּנְאָצָה מְעֵבֶר מִזֶּה, וְקוֹל תַּחֲנוּנִים וְקוֹל בִּכְיָה וְקוֹל אֲנָחוֹת מַעֵבֶר מִזֶּה!… וַיִּצְעַק אַבְרָם אֶל יְיָ וַיֹּאמֶר: יְיָ אֱלֹהָי! מָה־זֹאת? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמֵר: גָּלוּת!………… ………….

וְהַחֹשֶׁךְ הֹלֵךְ הָלֹךְ וְגָדַל וְהָאֲפֵלָה תֶּחֱזַק מֵרֶגַע לְרֶגַע וְקוֹלוֹת וּבְרָקִים וְאֵשׁ שְׁחוֹרָה וְאֵשׁ כְּמַרְאֵה דָם לֹא יֶחְדָּלוּ… וְנַהֲרֵי נַחֲלֵי אֵשׁ וְתַנּוּרֵי עָשָׁן וְלַפִּידִים וְהֲרְרֵי שֶׁלֶג וּבָרָד וּמַלְאֲכֵי זַעַם וּנְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְּשְׂרָפִים –, יַעַבְרוּ לִפְנֵי אַבְרָם. וְרוּחַ אֲנָחוֹת וְּנְאָקוֹת וּצְעָקוֹת וְקוֹלוֹת פְּחָדִים וּמוֹרָאִים גְּדוֹלִים יִתְלַכְּדוּ יַחַד וְהָיוּ לְסּוּפָה וּסְעָרָה הַמְּפָרֶקֶת הָרִים וּמְשַׁבֶּרֶת סְלָעִים… וַיִּצְעַק אַבְרָם אֶל יְיָ לְאָמוּר: אֲהָהּ יְיָ אֱלהִים: מַה זֹאת? וַיַּעַן יְיָ אֶת אַבְרָם מִתּוֹךְ הַסְּעָרָה לֵאמֹר: גֵּיהִנֹם!…

וַיְצַו יְיָ וַתַּחְלֹף הַתְּמוּנָה וַתֵּלֶךְ מֵעֵינֵי אַבְרָם וַיָּנַח וְיִשְׁקֹט. וַיֹּאמֶר יְיָ: הִנֵּה הֶרְאֵיתִי אוֹתְךָ אֶת מַתַּן הַתּוֹרָה וְאֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאֶת הַגָּלוּת וְאֶת הַגֵּיהִנֹּם… וְהָיָה אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת תּוֹרָתִי הַקְּדוֹשָׁה וַעֲבָדוּנִי בְּבֵית מִקְדָּשִׁי וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וֶהֱטִיבוֹתִי עִמָּם וְהָיוּ לִבְרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ… אוּלָם, יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי – הֵמָּה יֶחְטְאוּ לִּי וְשָׁכְחוּ אֶת כָּל הַחֲסָדִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּהֶם וְהִקְצִיפוּנִי, – עַל כֵּן הָרְאֵיתָ שְׁתֵּי הַתְּמוּנוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת לְבַעֲבוּר תִּבְחַר לְבָנֶיךָ בְּאַחַת מֵהֶן!.. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם אֶת דִּבְרֵי יְיָ וַיֹּאמַר: אֲהָהּ יְיָ! טוֹב לֶכְתִּי עֲרִירִי מֵהוֹלִיד בָּנִים אֲשֶׁר יַכְעִיסוּךָ. וַיֹּאמֶר יְיָ: אַחַת דִבַּרְתִּי וְלֹא אֲשַׁנֶּה: בָּנֶיךָ יִהְיוּ כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב, – וְאַתָּה, אַבְרָם עַבְדִּי, בְּחַר לְךָ בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי הַתְּמוּנוֹת אֲשֶׁר רָאִיתָ! וַיֵּשֵׁב אַבְרָם כָּל הַיּוֹם וַיַּרְבֶּה לַחְשֹׁב וַיִּתְעַצֵּב מְּאֹד. וַיְהִי בָעֶרֶב וַיֹּאמֶר אֶל לִבּו: לֹא אֶבְחַר בְּגֵיהִנֹּם אֲשֶׁר כָּל הֲבָא אֵלָיו לֹא יָשׁוּב עוֹד, וּבָחַרְתִּי לְבָנַי בְּגָלוּת. וְהָיָה אִם יָגְלוּ, כִּי יֶחֶטְאוּ לַיְיָ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, וְהֵצִיק אוֹתָם הַגּוֹי אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְּאַרְצוֹ וְעִנָּה אוֹתָם – וְזָכְרוּ אֶת יְיָ וְשָׁבוֹּ אֵלָיו – וְרִחֲמָם וֶהֱשִּׁיבָם שֵׁנִית לְאַרְצָם וְאֶל בֵּית מִקְדָּשָׁם! וַיְהִי כֶּאֱמוֹר אַבְרָם לַייָ: בְּגָלוּת בָּחַרְתִּי, – וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: הֱטִיבוֹתָ אֲשֶׁר דִבַּרְתָּ אֵלַי הַדָּבָר הַזֶּה!

מח. שָׂרַי וְהָגָר. (מד“ר לךְ לךְ מ”ד; שׁם מדרשׁ רבה ו'; שׁב“מ ח”שׁ, כ“ו; פסיקתא רבתי ט”ו)

וְהַנָּשִׁים הַכְּבוּדוֹת אֲשֶׁר בִּמְקוֹם שָׂרַי תֵּלַכְנָה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ אֵלֶיהָ לִשְׁאֹל לָהּ לְשָׁלוֹם. וְכִרְאוֹת שָׂרַי אוֹתָן וְאָמְרָה לָהֶן: מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶן לְבָא אֵלַי יוֹם יוֹם? הַאֻמְנָם אֵין בַּמָּקוֹם הַזֶּה אִשָּׁה טוֹבָה מִמֶּנִי? הִנֵּה הָגָר בַּת פַּרְעֹה יוֹשֶׁבֶת בְּאָהֳלָהּ, – לֵכְנָה אֵלֶיהָ, גְּבִירוֹתַי, וּבֵרַכְתֶּן אוֹתָהּ, כִּי אֵין כָּמוֹהָ אִשָּׁה עֲנָוָה וּתְמִימַת דֶּרֶךְ! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ הַנָּשִׁים אֶת דִּבְרֵי שָׂרַי וַתִּשְׁתָּאֶינָה לָּהּ לֵּאמֹר: הֲנִּשְׁמַע כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה כִּי תְכַבֵּד כָּכָה גְּבִירָה אֶת שִׁפְחָתָהּ?! וַתֵּלַכְנָה הַנָּשִׁים אֶל הָגָר וַּתְּבָרֵכְנָה אוֹתָהּ וְתִשְׁאַלְנָה לָּהּ לְשָׁלוֹם. וְהָיָה מִדֵּי שֶׁבֶת הַנָּשִׁים בְּאָהֳלָהּ וְאָמְרָה אֲלֵיהֶן הַגָר: אַל תֹּאמַרְנָה טוֹבָה שָׂרַי בְּעֵינֵי יְיָ! כִּי מַדוּעַ לֹא בֵרַךְ אוֹתָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּמְנַע מִמֶּנָּה פְּרִי בָטֶן50?

מט. תְּחִנַּת הַ“יוּד”. (ירושׁלמי סנהדרין פ“א; מדרשׁ רבה ל”ל, מ"ז א')

וַיִּקְרָא יְיָ לְאַבְרָם אַבְרָהָם וּלְשָׂרַי – שָׂרָה; וַתֵּרֶא הָאוֹת,,י" כִּי לֻקְּחָה מִשֵּׁם הָאִשָּׁה הַצַּדִּיקָה הַזֹּאת, וְיֵצֶר לָהּ מְּאֹד וַתָּעָף אֶל יְיָ וְתַעֲמֹד לִפְנֵי כִסֵא כְבוֹדוֹ וַתֹּאמַר: אָמְנָם, יְיָ אֱלֹהָי, לֹא לִי לַעֲמֹד בִּמְקוֹם גְּדוֹלִים, כִּי הַקְּטַנָּה בְּכָל הָאוֹתִיּוֹת אָנִי! אוּלָם אַתָּה, יְיָ, הִגְדַּלְתָּ אֶת חַסְדְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי לְשׂוּמֵנִי בְּשֵׁם הָאִשָּׁה הַצַּדִּיקָה, הַמְבֹרֶכֶת אַלְפֵי פְעָמִים בְּכָל יוֹם! וְעַתָּה לֻקַּחְתִּי פִּתְאֹם מֵהַשֵּׁם הַמְבֹרָךְ הַזֶּה וְהִנְנִי נָעָה וְנָדָה!! הֲכָכָה עָשִׂיתָ לִי יְיָ אֱלֹהָי, יַעַן כִּי הַקְּטַנָּה בְאוֹתִיּוֹת אָנֹכִי? וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹל תַּחֲנוּנֵי הָאוֹת,,י" וַיֹּאמַר: יַעַן דִּבַּרְתְּ אֶת דְּבָרַיִךְ בְּנַחַת, עַל כֵן אוֹסִיף אַגְדִּיל אֶת חַסְדִּי עִמָּךְ וְתַחַת הֱיוֹתֵךְ בְּשֵׁם שָׂרַי הָאוֹת הָאַחֲרוֹנָה, תִּהְיִי בְּשֵׁם אִישׁ צַדִּיק וְגִבּוֹר חַיִל הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה.

נ. יְגוֹן אַבְרָהָם וְשִׁמְחָתוֹ. (שׁבת קנ“ז; שׁבועות ל”ה; תדב“א; מ”ר וירא מ“ח, מ”ט ד‘; מד“ר קהלת י”א, א’; בבא מציעא פ“ו; אדר”נ פ“ו; פדר”א ל"ו)

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי אַחֲרֵי הִמּוֹל אַבְרָהָם, וַיֵּשֶׁב בְּאָהֳלוֹ הַפָּתוּחַ לְאַרְבַּע רוּחוֹת השָּׁמַיִם לִקְרֹא אֶת הָאֲנָשִׁים הָעוֹבְרִים עָלָיו, לָסוּר אֶל אָהֳלוֹ וְלֶאֱכֹל אִתּוֹ לֶחֶם. וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ וַיַּגְדֵּל אֶת חֹם הַיּוֹם מְאֹד, כִּי אָמָר: יֵשֵׁב הַיּוֹם כָּל אִישׁ בְּבֵיתוֹ וְלֹא יַעַבְרוּ לִפְנֵי אַבְרָהָם וְלֹא יְיַגְּעוּ אוֹתוֹ, כִּי חֹלֶה הוּא, וְכֹחַ אֵין בּוֹ לְשָׁרֵת אֶת אֹרְחָיו כְּדַרְכּוֹ51 תָּמִיד. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה אַבְרָהָם כִּי אֵין עוֹבֵר וְשָׁב וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ מְאֹד מְאֹד.

וַיֹּאמֶר אֶל אֱלִיעֶזֶר עַבְדּוֹ: הִנֵּה אָנֹכִי חוֹלֶה וְלֹא אוֹּכַל צֵאת מִפֶּתַח אָהֳלִי, וְעַל כֵּן הוֹאֶל נָא וְהָלַכְתָּ אַתָּה לִרְאוֹת אִם יֵשׁ עוֹבְרִים וְשָׁבִים בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה. וְהָיָה כִּי תִרְאֶה אוֹתָם וְהִתְחַנַּנְתָּ אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: סוּרוּ נָא אֶל בֵּית אַבְרָהָם וּמְצָאתֶם שָׁם מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָכֶם! וִימַהֵר אֱלִיעֶזֶר וַיֵּלֶךְ וַיַּבֵּט כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיָּשָׁב וַיַּגֵּד אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר: לֹא רָאִיתִי כָּל עוֹבֵר וְכָל שָׁב! וְיִגְדַּל יְגוֹן אַבְרָהָם וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: מִי יוֹדֵעַ – הֵעָשָׂה אֱלִיעֶזֶר אֶת בַּקָּשָׁתִי בְּכָל לִבּוֹ? הָבָה אֵלְכָה אָנֹכִי וְרָאִיתִי: הַאֻמְנָם אֵין עוֹבֵר וָשָׁב הַיּוֹם הַזֶּה? וַיִּתְחַזֵּק אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ וַיַּבֵּט קֵדְמָה וָנֶגְבָּה וָיָמָּה וְצָפוֹנָה וְלֹא רָאָה כָל אִישׁ עוֹבֵר בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה וַיִּתְאַבֵּל מְּאֹד. וַיַּרְא יְיָ כִּי יְגוֹן אַבְרָהָם הוֹלֵךְ וְגָדֵל, וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שְׁלֹשֶׁת מַלְאָכִים וַיִּרְאֵם אַבְרָהָם כִּרְאוֹת אֲנָשִׁים וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֹם שִׂמְחָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד. וְאַבְרָהָם אָמֹר יֹאמַר תָּמִיד בְּלִבּו בִּרְאוֹתוֹ אֲנָשִׁים זָרִים: אִם יְכַבֵּד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אוֹת הוּא כִּי נִכְבָּדִים הֵמָּה וִישָׁרִים וְטוֹבִים בְּעֵינֵי יְיָ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת שְׁלוֹשֶׁת הָ“אֲנָשִׁים” מְכַבְּדִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וּמַשְׁמִיעִים אֶת דִּבְרֵיהֶם בְּנַחַת, וַיֵּדַע כִּי הִקְרָה יְיָ לְפָנָיו אֲנָשִׁים טוֹבִים מְאֹד, וַיְמַהֵר וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָהּ. וְאֶל יְיָ אָמָר: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי הַחֶסֶד אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לָאָדָם טוֹב בְּעֵינַיִךְ, יְיָ, וְגָדוֹל עַד מְאֹד, וְעַל כֵּן מִתְחַנֵּן אָנֹכִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר: אַל נָא תַּעֲבוֹר מֵעָלַי עַד אם כִּלִּיתִי לְהַאֲכִיל אֶת שְׁלוֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים וּלְהַשְׁקוֹתָם! וַיִּתֵּן אַבְרָהָם לְהָאֲנָשִׁים מַיִם לִרְחוֹץ רַגְלֵיהֶם הַמְּכֻסּוֹת אָבָק, וִיבַקֵּשׁ מֵהֶם לְהִשָּׁעֵן תַּחַת הָעֵץ, וְלֶחֶם נָתַן לָהֶם לִסְעַד אֶת לִבָּם וַיְמַהֵר אֶל שָׂרָה וַיִּשְׁאַל מֵאִתָּהּ לְמַהֵר שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת וְלַעֲשׂוֹת עֻגוֹת. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׂמַח אַבְרָהָם בְּאֹרְחָיו וְישְׁכַּח אֶת כָּל מַכְאוֹבָיו וַיָּרָץ אֶל הַבָּקָר וַיַּרְא בֶּן הַבָּקָר אֶת אַבְרָהָם אָץ אֵלָיו, וַיְמַהֵר וַיִּבְרַח מִפָּנָיו וַיִּסָּתֵר בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה. וַיָּבֹא אַבְרָהָם אַחֲרָיו אֶל הַמְּעָרָה וַיַּרְא וְהִנֵּה אָדָם וְחַוָּה שׁוֹכְבִים מֵתִים וְדִמְיוֹנָם כַּאֲנָשִׁים הַיְּשֵׁנִים שֵׁנָה מְתוּקָה. וַיַּרְא אֶת הַנֵּרוֹת הָרַבִּים הַזּוֹרְעִים שָׁם אוֹר נָעִים וְנֶחְמָד, וְיָרַח בְּרֵיחַ הַמְּעָרָה אֲשֶׁר הָיָה לְאַפּוֹ כְּרֵיחַ גַּן הָעֵדֶן וַיֹּאמֶר בְּלִבּו: כַּאֲשֶׁר יִקְרְבוּ יָמַי לָמוֹּת, – וְקָנִיתִי אֶת הַמְּעָרָה הַזֹּאת וְנָתַתִּי בִמְחִירָהּ כְּכָל אֲשֶׁר יָשִׁיתוּ עָלָי..!

וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת בֶּן הַבָּקָר וַיּוֹלִיכֵהוּ לְאָהֳלוֹ וַיִּתְּנֵהוּ לְיִשְׁמָעֵאל בָּנוּ לַעֲשׂוֹתוֹ מִטְעַמִּים לָאֹרְחִים כִּי אָמַר. יִסְכֶּן52 נָא הַנַּעַר לְשָׁרֵת אֶת הָאֹרְחִים וּלְהֵיטִיב עִמָּהֶם. וַיַּרְא יְיָ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אַבְרָהָם וְהִנֵּה טוֹב מְּאֹד וַיֹּאמַר: אִם לֹא יֹאכְלוּ הַמַּלְאָכִים וְלֹא יִשְׁתּוּ, וְהֵמַר הַדָּבָר הַזֶּה לְאַבְרָהָם מְאֹד, – עַל כֵּן אֶפְתְּחָה אֶת פִּיהֶם וְאָכְלוּ הַפַּעַם כִּבְנֵי אָדָם וְשָׂמַח אַבְרָהָם בָּהֶם. וַיַּעַשׂ יְיָ כַּאֲשֶׁר אָמַר, וַיֹּאכְלוּ הַמַּלְאָכִים וַיִּשְׁתּוּ. וְיַעֲמׂד אַבְרָהָם עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיְהִי נָכוֹן בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע לְשָׁרְתָם. וַיֹּאמֶר יְיָ אַל אַבְרָהָם: עֵקֶב אֲשֶׁר נָתַתָּ לָאֹרְחִים מַיִם, וַתִּשְׁאַל מֵהֶם לַחֲסוֹת בְּצֵל הָעֵץ וַתַּגֶּשׁ לָהֶם בָּשָׂר וְלֶחֶם, וְחֶמְאָה וְחָלָב נָתַתָּ לָהֶם וַתַּעֲמוֹד עֲלֵיהֶם לְשָׁרְתָם, עַל כֵּן זֹאת אֶעֱשֶׂה לְבָנֶיךָ: בְּלֶכְתָּם בַּמִּדְבָּר וְהָלְכָה אַחֲרֵיהֶם בְּאֵר מַיִם, וְעָנָן אֶפְרֹשׂ עֲלֵיהֶם וְהָיָה לָהֶם לְמַחֲסֶה מִשָּׁמֶשׁ, וּמָן אַמְטִיר לָהֶם מִן הַשָּׁמַיִם וְאַעֲלֶה לָהֶם שַׂלְוִים; וּכְבוֹאָם אֶל אַרְצָם וְהָיוּ לָהֶם שָׁם עֵינוֹת וּתְהוֹמוֹת וְצֹאנָם וּבְקָרָם יִרְבְּיוּן וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם כָּל טוּב! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַמַּלְאָכִים לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר אֶחָד מֵהֶם: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַשָּׁנָה הַבָּאָה תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה אִשְׁתְּךָ בֵּן. וּכְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּבֵּט אַחֲרָיו אֶל הָאֹהֶל אֲשֶׁר עָמְדָה שָׁם שָׂרָה וַיַּרְא וְהִנֵּה מָלֵא כָל הָאֹהֶל אוֹרָה גְדוֹלָה. וְאַךְ כִּלָּה הַמַּלְאָךְ לְדַבֵּר אֶת דְּבָרוֹ, – וַיָּשׁוּבוּ אַבְרָהָם וְשָׂרָה לִנְעֻרוֹתֵיהֶם. וַיְהִי כִרְאוֹת אַבְרָהָם כִּי נְכוֹנִים ארְחָיו לָלֶכֶת וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ לְשַׁלְּחָם.

נא. סְדוֹם. (סנהדרין ק“ט; פדר”א כ“ח; מ”ר וירא מ“ט; שׁם נ'; ס”ה)

וְאַנְשֵׁי סְדוֹם הָיוּ עֲשִׁירִים מְאֹד וּבָתֵּיהֶם מָלְּאוּ כָל טוּב. כִּי הָיְתָה אַרְצָם טוֹבָה וְּׁשְמֵנָה וּבְבִטְנָהּ הָיָה זָהָב וָכֶסֶף וְאֶבֶן יְקָרָה וּמַרְגָּלִיּוֹת. וְהָיָה בֶאֱמֹר סְדוֹמי לְעַבְדּוֹ: לֵךְ הַגַּנָּה וְהֵבֵאתָ לִּי מִשָּׁם יְרָקוֹת, וְהָלַּךְ הָעֶבֶד וְקָטַף אֶת הַיֶּרֶק וּמָצָא תַחְתָּיו זָהָב. וְיַעֲשִׁירוּ הַסְּדוֹמִים וַיִּתְגָּאוּ וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְיָ הַמְּמַלֵּא בָתֵּיהֶם כָּל טוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ לַשֶּׁמֶשׁ וְּלַיָּרֵחַ וַיַּעַבְדוּם, וַיְגָרְשׁוּ אֶת הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים הַבָּאִים אֲלֵיהֶם לְבַקֵּשׁ אוֹכֶל וַיְּקַצְצוּ אֶת עֲצֵי פִּרְיָמוֹ לְבִלְתִּי הֳיוֹתָם מַאֲכָל גַּם לְעוֹף הַשָּׁמָיִם… וַיָּשִׂימוּ לָהֶם שׁוֹפְטֵי שֶׁקֶר וְשׁוֹטְרֵי עָוֶל, וְהָיָה כִי סָר סְדוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יָדַע כִי אֶל אֶרֶץ דָּמִים הוּא בָא, – וְקָמוּ עַלָיו הַסְּדוֹמִים וְעָשְׁקוּ אוֹתוֹ וְהוֹצִיאוּהוּ עָרֹם בְּלִי לְבוּשׁ. וַיֵּשְׁבוּ הַסְּדוֹמִים שְׁלֵוִים וְשַׁאֲנַנִּים וְלֹא יָדְעוֹּ רָע. וְקוֹל הֶעֱבִירוּ בְּאַרְצָם לֵאמֹר: מוֹת יוּמַת הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה, אֲשֶׁר יִתְּנוּ מִלַּחְמָם לַדָּל.

וַיַּרְא יְיָ כִּי רַבָּה רָעָתָם וַיּוֹצֵא מֵאוֹצְרוֹתָיו רוּחוֹת סְעָרָה גְּדוׂלוֹת וַחֲזָקוֹת וַתַּרְעֵשְׁנָה אֶת סְדוֹם, וַיְהִי הָרַעַשׁ הַזֶּה לְאוֹת כִּי רָעִים מַעֲשׂיהֶם מְאֹד וְאֵין טוֹב לָהֶם בִּלְתִּי אִם לַשּׁוּב אֶל יְיָ, הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ. וְלֹא שָׂמוּ הֶחַטָּאִים הָאֵלֶּה לֵב לָזֹאת, וַיּוֹסִיפוּ לַחֲטֹא לַיָי וּלְהַקְצִיפוֹ… וְהָיָה כִרְאוֹתָם אִישׁ עָשִׁיר, אֲשֶׁר כִּיסָיו מְלֵאִים זָהָב וְהוֹשִׁיבֻהוּ עַל יַד קִיר נָטוּי וְהִפִּילוּ עָלָיו אֶת הַקִּיר וְהָרְגוּ אוֹתוֹ וְלָקְחוּ לָהֶם אֶת כַּסְפּוֹ. וַיִּזָהֲרוּ הָעֲשִׁירִים מְאֹד וַיִשָּׁמְרוּ לְנַפְשׁוֹתָם וַיַּסְתִּירוּ אֶת זְהָבָם וְאֶת אַבְנֵיהֶם הַיְקָרוֹת בְּאוֹצְרוֹתֵיהֶם הַנִּסְתָּרִים.

וֵיִּתְחַכְּמוּ אוֹהֲבֵי הַכֶּסֶף לְבַעֲלֵי הָאוֹצְרוֹת וַיָּבִיאוּ אֲלֵיהֶם בַּקְבּוּקִים מְלֵאִים שֶׁמֶן, נוֹתֵן רֵיחַ טוֹב מְאׂד, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם: הוֹאִילוּ נָא וַעֲשִׂיתֶם עִמָּנוּ חֶסֶד וְּצְפַנְתֶּם אֶת בַּקְבּוּקֵי הַשֶּׁמֶן הַיָּקָר הַזֶּה בִּמְקוֹמוֹת סִתְרְכֶם, כִּי יְרֵאִים אֲנָחנוּ פֶּן יִגָּנְבוּ מִמֶּנּוּ. וַיֹאֵוֹתוּ לָהֶם הָעֲשִׁירִים וַיָּשִׂימוּ אֶת בַּקְבּוּקֵי הַשֶּׁמֶן בְּאוֹצְרוֹתֵיהֶם… וּבִהְיוֹת הַלַּיְלָה וּבָאוּ בַעֲלֵי הַשֶּׁמֶן וְסָבְבוּ אֶת בֵּית הֶעָשִׁיר אֲשֶׁר טָמַן אֶת הַבַּקְבּוּקִים וְהֵרִיחוּ כִּכְלָבִים אֶת קִירוֹת הַבַּיִת. וְהָיָה בַּהֲרִיחָם אֶת הַשֶּׁמֶן, – וְיָּדְעוּ כִּי נִמְצָא בַמָּקוֹם הַזֶּה אוֹצְרוֹת אֲדוֹנֵי הַבַּיִת וְקָמוּ וְחָתְרוּ53 בַּקִּיר וּבָאוּ אֶל הָאוֹצָר וְהֵרִיקוּ אוֹתוֹ וְלֹא יַשְׁאִירוּ בוֹ גַם אֲגוֹרַת כֶּסֶף אַחַת. וַיְהִי בַיָּמִים הָהֵם וַיָּשִׂימוּ לָהֶם הַסְּדוֹמִים אֶת דוֹבֵר־שֶׁקֶר וְאֶת כָּזְבִּי וְאֶת לוֹקֵחַ־שֹׁחַד וְאֶת בֶּן בְּלִיַּעַל וְאֶת גּוֹנֵב־נֶּפֶשׁ שׁוֹפְטִים בְּאַרְצָם. וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר שָׁמוּ הַשּׁוֹפְטִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי יוֹשְׁבַי אַרְצָם: כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ שׁוֹר, – יִרְעֶה אֶת בֶּהֱמַת הָעִיר יוֹם אֶחָד, וְאָשֵׁר אֵין לוֹ, כִּי דַּל הוּא, – וְרָעָה יוֹמָיִם. וְכִי יַעֲבוֹר אִישׁ אֶת הַנָּהָר בְּסִירָה54, יִתֵּן זוּז55 לְבַעַל הֵסִּירָה, וַאֲשֶׁר יַעֲבוֹר אֶת הַנָּהָר בְּרֶגֶל, וְנָתַן לְבַעַל הֵסִּירָה שְׁנֵי זוּזִים. וְכִי יָקֹץ56 אִישׁ אֶת אֹזֶן חֲמוֹר רֵעֵהוּ וְלָקַח אוֹתוֹ בְּעָלָיו וֶהֱבִיאֵהוּ אֶל בֵּית הָאִישׁ אֲשֶׁר נָתַן בּוֹ אֶת הַמּוּם, וְהָיָה בְּבֵיתוֹ עַד תְּצַמַּח אָזְנוֹ.

וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד זוֹב דָמוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמֻּכֶּה לַאֲשֶׁר הִכָּהוּ; כֶּסֶף יָשִׁיב לוֹ תַּחַת הַדָּם אֲשֶׁר זָב57 מִמֶּנוּ. וְכִי יַעֲשֶׂה אִישׁ מִשְׁתֶּה בְּיוֹם חֲתֻנַּת בְּנוֹ אוֹ בְּיוֹם כְּלוּלוֹת58 בִּתּוֹ וְּקָרָא לְאִישׁ זָר לָבוֹא אֶל הַמִּשְׁתֶּה וְהִפְשִׁיטוּ אֶת בִּגְדֵי בַעַל הַמִּשְׁתֶּה מֵעָלָיו וְהוֹצִיאוּהוּ מִן הַבַּיִת עָרֹם בְּלִי לְבוּשׁ; וְאִם אֶחָד מֵהַקְּרוּאִים יִקְרָא לְאִישׁ זָר לָבוֹא אִתּוֹ אֶל הַמִּשְׁתֶּה, וְעָשׂוּ גַּם לוֹ כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ הַשּׁוֹטְרִים אֶל בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה וַיֹּאמְרוּ לוֹ: הֵן דָּל אַתָּה וַחֲסַר כֹּל, עַל כֵּן תִּרְעֶה אֶת הַשְּׁוָרִים יוֹמָיִם. וַיַּרְא הַנַּעַר כִּי חֲזָקִים הָאֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ וַיְמַהֵר וַיֵּלֶךְ הַשָּׂדֶה לַעֲשׂוֹת אֶת מִצְוַת הַשּׁוֹטְרִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִבִּיט כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיָּקָם וַיִּשְׁחַט אֶת כָּל הַשְּׁוָרִים. וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְאַנְשֵׁי סְדוֹם וַיָּרוּצוּ הַשָּׂדֶה אֶל בֶּן הָאַלְמָנָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָם וַיֹּאמַר: כָּל אֲשֶׁר הָיָה לוֹ שׁוֹר – יִקַּח עוֹר אֶחָד וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ, כִּי דַל הוּא וְלָקַח שְׁנֵי עוֹרוֹת! וַיָּרִיבוּ אִתּוֹ בַּעֲלֵי הַשְּׁוָרִים וַיֹּאמֵרוּ: מַדוּעַ כָּכָה אָמָרְתָּ? הַמְּעַט שָׁחְטְךָ אֶת שִׁוְרֵינוּ, – וַתֹּאמֶר לָקַחַת גַּם אֶת עוֹרוֹתָם וּלְתִתָּם לְהַאֶבְיוֹנִים הָרַבִּים?.. וַיֹּאמֶר בֶּן הָאַלְמָנָה: אַל יֵרַע הַדָּבָר בְעֵינֵיכֶם, כִּי בְחֻקּוֹתֵיכֶם אָנֹכִי הוֹלֵךְ וָאַעַשׂ לָכֶם כַּאֲשֶׁר עֲשִׂתֶם לִי: הֵן שָׂמוּ הַשּׁוֹפְטִים מִשְׁפָּט לֵּאמֹר: כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ שׁוֹר, – יִרְעֶה אֶת הָעֲדָרִים יוֹם אֶחָד, וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ וְרָעָה יוֹמַיִם; עַל כֵּן אָנֹכִי אוֹמֵר: כּׂל אֲשֶׁר הָיָה לוֹ שׁוֹר יִקַּח עוֹר אֶחָד וְאָשֵׁר אֵין לוֹ וְלֶקַח שֵׁנִי עוֹרוֹת… וְיֵבוֹשׁוּ הַסְּדוֹמִים וְיִכָּלְמוּ מְּאֹד וְיִירְקוּ בִּפְנֵי הַנַּעַר וַיֵּלְכוּ לָהֶם.

בַּיָּמִים הָהֵם בָּא כוֹבֵס מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה סְדוֹמָה וַיִּקָּהֲלוּ אֵלָיו הַסְּדוֹמִים וַיֹּאמְרוּ לוֹ: תְּנָה אַרְבָּעָה זוּזִים לְבַעַל הַסִירָה אֲשֶׁר הֶעֱבִירְךָ אֶת הַנָּהָר! וַיַּעַן הַכּוֹבֵס וַיֹּאמַר: הַרְפּוּ מִמֶּנִי, אֲדוֹנַי, כִּי עָבַרְתִּי אֶת הַנָּהָר בְּרֶגֶל! – וַיֹּאמְרוּ הַסְּדוֹמִים: אִם כֵּן מַהֲרָה וְשַׁלֵּם לְבַעַל הַסִּירָה שְׁמוֹנַת זוּזִים! וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ הַכּוֹבֵס אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר אַפּוֹ וַיֹּאמַר: סוּרוּ מִמֶּנִּי, פֹּעֲלֵי אָוֶן59! וַיִּקְצְפוּ הַסְּדוֹמִים עַלָיו וַיַּכֻּהוּ וַיִּפְצָעֻהוּ עַד זוֹב דָּמוֹ. וַיְמַהֵר הַכּוֹבֵס וַיָּרָץ אֶל הַשּׁוֹפְטִים וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשְׂתָה לוֹ הָעֵדָה הָרָעָה. וַיִּשְׁמְעוּ הַשּׁוֹפְטִים אֶת דְּבָרָיו וַיֹּאמֵרוּ: הוֹי, נָבָל! מַהֵר וְשַׁלֵּם שְׁמוֹנַת זוּזִים לְבַעַל הֵסִּירָה וְנָתַתָּ כֶּסֶף לְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָמְלוּ וַיּוֹצִיאוּ דָם מִבְּשָׂרֶךָ!… וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ אֱלִיעֶזֶר לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹם לוֹט כִּי שְׁלָחוֹ אַבְרָהָם, וַיָּבֹא סְדוֹמָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה סְדוֹמִי נֶאֱבָק עִם אִישׁ נָכְרִי הַבָּא הָעִירָה. וְיִגַּשׁ אֱלִיעֶזֶר וַיֹּאמֶר אֶל הַסְּדוֹמִי: מֶה עָשָׂה לְךָ רָעָה הָאִישׁ כִּי הִתְנַפַּלְתָּ עָלָיו? וַיֹּאמֶר הַסְּדוֹמִי: כִּי אֲדַבֵּר אֵלָיו פְּשַׁט אֶת בְּגָדֶיךָ וּנְתַתָּם לִּי – וִימָאֵן!! וַיֹּאמֶר אֱלִיעֶזֶר: הֶרֶף מִמֶּנּוּ וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה! וַיִּקְצֹף הַסְּדוֹמִי עַל אֱלִיעֶזֶר וַיַּכֵּהוּ בְאֶבֶן וַיּיצֶק דַּם הַמַּכָּה עַל פָּנָיו. וַיְהִי כִּרְאוׂת הַסְּדוֹמִי אֶת הַדָּם וַיָּרָץ אֶל אֱלִיעֶזֶר וַיַּחֲזֵק בּוֹ וַיֹּאמַר: דָּם רָב הוֹצֵאתִי מִמֶּךָּ, וְעַתָּה תֶּן לִי אֶת שְׂכָרִי! וַיֹּאמֶר אֱלִיעֶזֶר: הַהַכֵּה תַכֶּה וְגַם שָׂכָר תְּבַקֵּשׁ!! וַיַּעַן הָרָשָׁע וַיֹּאמַר: אַיִּן זֹאת כִּי לֹא סְדוֹמִי אַתָּה, כִּי עַל כֵּן לֹא יָדַעְתָּ אֶת חֻקֵּי אַרְצֵנוּ! וּכְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְיִמְשֹׁךְ אַחֲרָיו אֶת אֱלִיעֶזֶר וַיְבִיאֵהוּ אֶל הַשּׁוֹפֵט וַיֹּאמַר: אָנֹכִי הוֹצֵאתִי אֶת דַּם הָאִישׁ הַזֶּה מִמִּצְחוֹ וָאֲבַקֵּשׁ שְׂכָרִי, וַיֹּאמַר: לּא אֶתֵּן! וַיֹּאמֶר הַשּׁוֹפֵט: מַהֲרָה וְשַׁלֵּם לָאִישׁ הַזֶּה אֶת פָּעֳלוֹ! וַיִּקְצֹף אֱלִיעֶזֶר וַיַּךְ אֶת הַשּׁוֹפֵט בְּאֶבֶן עַל רֹאשׁוֹ, וַיֹּאמַר: דָּמְךָ בְרֹאשֶׁךָ! וְעַתָּה שָׁלֶם נָא לִי אֶת פָּעֳלִי וְשִׁלַּמְתִּי לָאִישׁ הַזֶּה אֶת פָּעֳלוֹ! וַיֵּצֵא אֱלִיעֶזֶר מִבֵּית הַשּׁוֹפֵט וַיִּרְחַץ אֶת פָּנָיו וַיָּבֹא אֶל אַחַד הַבָּתִּים, וַיֹּאמַר: שִׁבְרוּ60 לִּי מְעַט אֹכֶל! וַיִּגְעֲרוּ בוֹ הָאֲנָשִׁים וַיּוֹצִיאוּהוּ מִן הַבַּיִת. וַיָּבֹא אֶל בַּיִת אַחֵר וַיִּשְׁאַל מֵהֶם אֹכֶל וְיַעֲנוּהוּ דָבָר כָּדָּבָר הָרִאשׁוֹן. וַיְהִי כִי הֵצִיק61 לוֹ הָרָעָב וַיָּבֹא אֶל בֵּית אִישׁ אֲשֶׁר עָשָׂה מִשְׁתֶּה בְּיוֹם חֲתֻנַּת בְּנוֹ וַיֵּשֵׁב בִּקְצֵה הַקְּרוּאִים. וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֲנָשִׁים אֲחָדִים: מִי קְרָאֲךָ לָבוֹא הֲלוֹם? וַיַּעַן אֱלִיעֶזֶר וַיֹּאמַר: הָאִישׁ אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב מִצִּדּוֹ קָרָא לִי לֶאֱכֹל לָחֶם. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הָאִישׁ אֶת דִּבְרֵי אֱלִיעֶזֶר וְיֶחֱרַד וַיִּבָּהֵל וַיָּנָס הַחוּצָה, כִי אָמָר: אֲקַדֵּם לִבְרֹחַ פֶּן יַפְשִׁיטוּ אוֹתִי אֶת בְּגָדָי! וַיֵּשֵׁב אֱלִיעֶזֶר מִצַּד הְִאִישׁ הַשֵּׁנִי וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַתָּה לִי כִּי קְרָאתַנִי לָבוֹא הֲלוֹם לֶאֱכֹל לָחֶם!.. וַיִּשְׁמַע הָאִישׁ אֶת דִּבָרָי אֱלִיעֶזֶר וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיָּנָס גַּם הוּא הַחוּצָה. וַיְדַבֵּר אֱלִיעֶזֶר כַּדְבָרִים הָאֵלֶּה לְכָל הָאֲנָשִׁים הַיּוֹשְׁבִים בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה וַיָּנוּסוּ כֻלָּם וַיִּוָּתֵר אֱלִיעֶזֶר לְבַדּוֹ בַּבַּיִת, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיֵיּטֶב אֶת לִבּו וַיְבָרֶךְ אֶת יְיָ וַיֵצֵא מִן הַבָּיִת.

וְאַרְבַּע מִטּוֹת, אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת, הָעָמְדוּ בִרְחוֹב הָעִיר; וְהָיָה כִי בָא סְדוֹמָה אִישׁ מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה וְאָמְרוּ לוֹ: לֵךְ שְׁכַב עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינָיִךְ. וְהָיָה כִּי שָׁכַב הָאֹרֵחַ עַל מִטָּה קְצָרָה וְקִצְצוּ אֶת רַגְלָיו, וְאִם עַל מִטָּה אֲרֻכָּה יִשְׁכַּב וְנִגְּשׁוּ אֵלָיו שִׁשָּׂה אֲנָשִׁים וְהֶחֱזִיקוּ בְרֹאשׁוֹ וּבְרַגְלָיו וּמָתְחוּ62 אוֹתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה בְכֹחַ וְחִלְּצוּ63 אֶת עַצְמוֹתָיו וְעִנּוּ אוֹתוֹ מְאֹד. וַיְהִי כַעֲבוֹר אֱלִיעֶזֶר לִפְנֵי “מִטּוֹת סְדוֹם” וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הָעוֹמְדִים שָׁם: הוֹאֶל נָא וְעָלִיתָ עַל אַחַת הַמִּטּוֹת! וַיֹּאמֶר אֱלִיעֶזֶר: נֵדֶר נָדַרְתִּי בְיוֹם מוֹת אִמֵּי לֵאמֹר: לא אֶעֱלֶה עַל מִטָּה כָּל יְמֵי חַיָּי! וַיְהִי בְּשָׁמְעָם אֶת דְּבְרֵי אֱלִיעֶזֶר וַיַּחְדְּלוּ מְדַבֵּר אֵלָיו בַּדָּבָר הַזֶּה.

וְאִישׁ אֶחָד מֵאֶרֶץ עֵילָם בָּא סְדוֹמָה וְעִמּוֹ חֲמוֹר וּשְׂמִיכָה יָפָה וְחֶבֶל אָרֹךְ, וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתוֹ הַבַּיְתָה. וְהִנֵּה אִישׁ סְדוֹמִי, הֵידוֹד שְׁמוֹ, עָבָר לְפָנָיו וַיַּרְא אֶת הָאִישׁ הָאֹרֵחַ בִּרְחוֹב הָעִיר וַיֹּאמֶר לוֹ: בֹּא בְּרוּךְ יְיָ אֵלַי וּמָצָאתָ בְּבֵיתִי מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ! וַיְבָרְכֵהוּ הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו. וַיִּקַּח הֵידוֹד אֶת הַשְּׂמִיכָה וְאֶת הַחֶבֶל וַיָּבֵא אִתּוֹ הַבָּיְתָה, וְאֶת הַחֲמוֹר הוֹבִיל אֶל הָאֻרְוָה וַיָּבָל לוֹ. וַיָּלֶן הָאִישׁ הָאוֹרֵח בְּבֵית הֵידוֹד וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמַר: אֵלְכָה לִי אֶל דַּרְכִּי! וַיֹּאמֶר הֵידוֹד: סְעָד לִבְּךָ פַּת לֶחֶם וְאַחַר תֵּלֵךְ. וַיַעַשׂ הָאִישׁ כֵּן וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיֹּאמֶר אֶל הֵידוֹד: בָּרוּךְ אַתָּה לַייָ כִּי עָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וַתַּאַסְפֵנִי אֶל בֵּיתְךָ וַתַּאֲכִילֵנִי וָתַּשְׁקֵנִי! וַיְהִי כִּרְאוֹת הֵידוֹד כִּי נָכוֹן הָאוֹרֵחַ לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וַיֹּאמַר: הַיּוֹם בּוֹעֵר כַּתַּנּוּר וְלֹא טוֹב לְךָ לָצֵאת עַתָּה לְדַרְכֶּךָ, וְיָשַׁבְתָּ בְבֵיתִי עַד בּוֹא הַשָּׁמֶשׁ. וַיִּפְצַר64 בּוֹ הֵידוֹד: הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ מְכַסֶּה אֶת הָאָרֶץ וְהָיָה כִּי תֵצֵא עַתָּה לְדַרְכְּךָ וְתָעִיתָ, וְקָרְךָ אָסוֹן… הוֹאֶל נָא וְלִין בְּבֵיתִי גַּם הַלַּיְלָה הַזֶּה! וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיַּשְׁכֵּם הָאֹרֵחַ בַּבֹּקֶר וַיֵּלֶךְ לַחֲבוׂשׁ אֶת חֲמׂרוׂ. וַיִּגַּשׁ אֵלָיו הֵידוֹד וַיֹּאמַר: סֵעָד נָא לִבְּךָ פַּת לֶחֶם וְאַחַר תֵּלֵךְ. וְלֹא אָבָה הָאוֹרֵחַ לִשְׁמוׂעַ עוֹד בְּקוֹלוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר! וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵשֶׁת הֵידוֹד: הֵן יָשַׁב הָאִישׁ בְּבֵיתֵנוּ וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וְאֶת מְחִיר מֵאֲכָלוֹ וּמַשְׁקֵהוּ לֹא נָתַן לָנוּ וְעָתָּה הוּא הוֹלֵךְ מֵעִמָּנוּ, – וּמִי יוֹדֵעַ הֲיָשׁוּב? וַיֹּאמֶר הֵידוֹד אֶל אִשְׁתּוֹ: הַחֲרִישִׁי! אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אֲשֶׁר שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם לָנוּ! וַיְהִי אַךְ כִּלְּתָה הָאִשָּׁה לְדַבֵּר וַיָּבֹא הָאִישׁ הָאֹרֵחַ הַבַּיְתָה וַיֹּאמֶר אֶל הֵידוֹד: הוֹאֶל נָא וַהֲשֵּׁבוֹתָ לִּי אֶת הַשְּׂמִיכָה וְאֶת הַחֶבֶל אֲשֶׁר הָפְקְדוּ65 אִתֶּךָ! וַיַּעַן הֵידוֹד וַיֹּאמַר: זֶה פִּתְרוֹן חֲלוֹמֶךָ: הַחֶבֶל אֹרֶך יָמִים הוּא, וְהַשְּׂמִיכָה – גַּן נֶחְמָד הוּא. וְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדַע כִּי אֲהֵבְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּבַחֲלוֹמְךָ הִגִּיד לְךָ כִּי גַן יִהְיֶה לְךָ וְנָטַעְתָּ בּוֹ עֵץ כָּל פֶּרִי, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים רָבִּים עַל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר הָאֹרֵחַ: לָמָּה תְּדַבֵּר אֵלַי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה? לֹא חֲלוֹם חָלַמְתִּי, כִּי בְהָקִיץ נָתַתִּי לְךָ אֶת הַשְּׂמִיכָה הַיָּפָה וְאֶת הַחֶבֶל! וַיֹּאמֶר הֵידוֹד: הִנֵּה הִגַּדְתִּי לְךָ אֶת חֲלוֹמְךָ, וְעַתָּה תְּנָה לִי בִּמְחִיר פִּתְרוֹנוֹ שְׁלוֹשֶׁת שְׁקָלִים! וַיִּצְעַק הָאִישׁ צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַיָּרָץ אֶל הַשּׁוֹפְטִים וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וְעַד הוּא מְדַבֵּר וַיָּבֹא גַּם הֵידוֹד אֶל הַשּׁוֹפְטִים וַיֹּאמַר: חֲלוֹם חָלַם הָאִישׁ הַזֶּה וָאֶפְתָּר־לוֹ וָאֹמַר: תְּנָה לִּי אֶת שְׂכָרִי וַיְמָאֵן לָתֵת! וַיֹּאמְרוּ הַשּׁוֹפְטִים: תַּן לְהָאִישׁ הַזֶּה אֶת שְׂכָרוֹ! וַיָּרֶב הָאוֹרֵחַ אֶת הֵידוֹד בְּחָזְקָה. וַיְצַוּוּ הַשּׁוֹפְטִים לֵאמֹר: גָּרְשׁוּ אֶת הָאִישׁ הַנָּכְרִי הַזֶּה מִבֵּיתֵנוּ! וַיִּזְעַק הָאִישׁ זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַתִּשָּׁמַע צַעֲקָתוֹ בְּכָל הָעִיר, וַיָּבֹאוּ אֵלָיו אֲנָשִׁים רָבִּים וַיְּקַלְלֻהוּ וַיְחָרְפֻהוּ וַיּוֹצִיאוּהוּ מִחוּץ לָעִיר.

וַיְהִי הַיּוֹם וַתֵּרַדְנָה שְׁתֵּי נְעָרוֹת אֶל הָעַיִן לִשְׁאֹב מָיִם. וַתֹּאמֶר הָאַחַת אֶל הַשֵּׁנִית: הַגִּידָה נָּא לִי, רְעוּתִי, מַדוּעַ אַת כָּכָה דַּלָּה66? וַתַּעַן הַנַּעֲרָה וַתֹּאמַר: כָּלָה הַלֶּחֶם בְּבֵית אָבִי, וְזֶה שְׁנֵי יָמִים לֹא אָכַלְנוּ מְאוּמָה! וַתַּחְמוֹל עָלֶיהָ הַנַּעֲרָה הָרַחֲמָנִיָּה וַתֹּאמַר: שְׁבִי לָךְ פֹּה עַד שׁוּבִי! וַתֵּשֶׁב הַנַּעֲרָה הָרְעֵבָה וַתְּחַכֶּה לְבוֹא רְעוּתָהּ. וַיַּעַבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וָתָּשָׁב וַתֹּאמַר: הֵא לָךְ כַּדִי וְנָתַתְּ לִי אֶת כַּדֵּךְ! וַתַּעַשׂ הַנַּעֲרָה הָרְעֵבָה כֵּן, וַתָּשָׁב לְבֵיתָהּ וַתֵּרֶא וְהִנֵּה מְלֵאָה הַכַּד קֶמַח. וַּתְּמַהֵר וַתָּלָשׁ וַתַּעַשׂ עֻגּוֹת. וַיִּוָּדַע הַדָּבָר הַזֶּה לְאַנְשֵׁי סְדוֹם וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה הָרַחֲמָנִיָּה וַיִּשְׂרְפוּהָ בָּאֵשׁ.

וּפְלִיתִית בַּת לוֹט רָאֲתָה בִּרְחוֹב הָעִיר וְהִנֵּה עָנִי גֹּוֵעַ בָּרָעָב, וַיְמָרֵר אוֹתָהּ הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד, וַתַּעַשׂ בְּחָכְמָה וַתָּשֶׂם בְּכַדָּהּ לֶחֶם וַתַּעֲבוֹר לִפְנֵי הֶעָנִי וַתִּתֵּן לוֹ יוֹם יוֹם אֶת אֲרֻחָתוֹ. וַיְהִי כִּי רָאוּ הַסְּדוֹמִים אֶת הֶעָנִי מַאֲרִיךְ יָמִים וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וַיֹּאמֵרוּ: עַל מַה יִחְיֶה הֶעָנִי הַזֶּה? וַיִּדְרְשׁוּ וַיַּחְקְרוּ הֵיטֵב וַיִּוָּדַע לָהֶם מַעֲשֵׂה פְלִיתִית וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידוּ לַשּׁוֹפְטִים אֶת פִּשְׁעָהּ. וַיִּקְצְפוּ הַשּׁוֹפטִים קֶצֶף גָּדוֹל וַיֹּאמֵרוּ: הוֹצִיאוּהָ וְתִשָׂרֵף!

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא הֵלֶךְ סְדוֹמָה וַיֵּשֵׁב בִּרְחוֹב הָעִיר. וַתִּרְאֵהוּ נַעֲרָה וַתֹּאמֶר לוֹ: מֵאַיִן אַתָּה וְאָנָה תֵּלֵךְ? וַיֹּאמֶר הָאִישׁ: מִדֶּרֶךְ רְחוֹקָה אָנֹכִי בָא, וַתָּבֹא לִי הַשֶּׁמֶשׁ67 בָּעִיר הַזֹּאת וָאֹמְרָה אֶל לִבִּי: הָבָה אָלִינָה פֹּה וְהִשְׁכַּמְתִּי בַבֹּקֶר וְיָצָאתִי לְדַרְכִּי. וַיּוֹסֶף הָאִישׁ לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: תְּנִי נָא לִי מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי מְאֹד וַתִּדְבַּק לְשׁוֹנִי אֶל חִכִּי! וַתּוֹצֵא הַנַּעֲרָה לָאִישׁ הַבָּא לֶחֶם וּמַיִם וַיֵּשְׁתְּ וַיֹּאכַל וֵיְבָרְכֶנָּה בְּשֵׁם יְיָ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר לְשׁוֹפְטֵי הָעִיר וִיצַוּוּ לְהָבִיא אֶת הַחֹטֵאת אֲלֵיהֶם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוּבְאָה וַיִּמְשְׁחוּ אוֹתָהּ בִּדְבַשׁ וֵיְשִׂימוּהָ לִפְנֵי עֲדַת68 דְּבוֹרִים. וְתָבוֹאנָה הַדְּבוֹרִים וַיְּנַשְּׁכֻהָ וַיַּעַקְצֻהָ. וֵתִּצְעַק הַנַּעֲרָה צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַתַּעַל שַׁוְּעָתָה אֶל הַאֱלֹהִים!

נב. תְּפִלַּת אַבְרָהָם וְתַחְנוּנָיו. (מדרת“נ וירא ה'; מד”ר וירא מ“ט; תנחומא חיי שׂרה א'; מד”ר ויקרא צ"ו ו')

וַיָי אָמַר: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אוֹהֵב אַבְרָהָם וְאָהוּב לְכָל הָאֲנָשִׁים וְעַתָּה כִּי אַשְׁחִית אֶת סְדוֹם וְנוֹדַע הַדָּבָר הַזֶּה לְאַבְרָהָם פִּתְאוׂם, וְהִתְעַצֵּב אֶל לִבּו מְאֹד; לָכֵן לֹא אֲכַסֶּה מִמֶּנוּ אֶת אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לְאַנְשֵׁי סְדוֹם, וְהִגַּדְתִּי לוֹ כִּי צַעֲקַת הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר יִסְּרוּהָ בְּאַף וּבְחֵמָּה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל, לֹא תִתְּנֵנִי לְהַאֲרִיךְ עוֹד אַפִּי! וַיְהִי כִּי הִגִּיד יְיָ לְאַבְרָהָם לֵּאמֹר: כָּלָּה69 אָנֹכִי עֹשֶׂה אֶת הַסְּדוֹמִים, וַיִּתְעַצֵּב אַבְרָהָם אֶל לִבּו מְאֹד וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ וְיִתְחַנַּן אֵלָיו לֵאמֹר: אֲדֹנָי אֱלׂהִים! אַתָּה יָצַרְתָּ אֶת הָאָדָם וַתִּתֵּן לְפָנָיו דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְדֶרֶךְ הַמָּוֶת. אֶת דֶּרֶךְ הַחַיִּים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אַךְ טוֹב וָחָסֶד, וְאָהַב לְרֵעֵהוּ כָּמוֹהוּ; וְדֶרֶך הַמָּוֶת אִם יֶחֱטָא לְךָ וְהִקְצִיפֶךָ, כִּי יָרֵעַ וְיַשְׁחִית. וַתֹּאמֶר לִבְנֵי הָאָדָם: עֲשׂוּ חֶסֶד וּצְדָקָה לְמַעַן תִּחְיוּ אַתֶּם וְזַרְעֲכֶם! אוּלָם יָדַעְתָּ יְיָ, כִּי לֵב הָאָדָם אֲשֶׁר יְצַרְתָּהוּ עָפָר מִן הָאֲדָמָה, רַק רַע כָּל הַיּוֹם, וְיִצְרוֹ יַשִּׂיאֵהוּ70 לַחֲטֹא לָךְ; לָכֵן אָנֹכִי אוֹמֵר: אָנָּא הֲפָךְ נָא לִבְנֵי הָאָדָם לְבָבוֹת אֲחֵרִים אוֹהֲבֵי טוֹב וְשׂוֹנְאֵי רָע וְהָיוּ כְּמַלְאֲכֵי אֱלהִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ רֵק טוֹב וְלֹא יֶחֱטָאוּ..! וְאִם לֹא תַעֲשֶׂה כָּכָה וְיִסַּרְתָּם בַּחֲמָתֶךָ –, וְאָבַד כָּל הַיְקוּם71 אֲשֶׁר בָּרָאתָ!.. וְעָתָּה יִגְדַּל נָא חַסְדְּךָ, אֲדֹנָי, וְיִסַּרְתָּ אֶת בְּנֵי הָאָדָם כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְּלַּמָּוֶת אַל נָא תִתֵּן אוֹתָם! וַיַּעַן יְיָ אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי, כִּי מָלֵא לִבְּךָ רַחֲמִים וְחֶסֶד וַחֲנִינָה, וְעַל כֵּן הִתְפַּלַּלְתָּ בְּעַד הַסְּדוֹמִים אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת; אוּלָם לֹא אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם אֶת בַּקָּשָׁתֶךָ, כִּי גָדְלָּה צַעֲקָתָם אֶת פָּנַי מְאֹד, וְאִם אוֹסִיף אַאֲרִיךְ אֶת נַפְשָׁם, וּמָלְאָה כָל הָאָרֶץ

חָמַס! וַיְכַל יְיָ לְדַבֵּר וַיַּעַל מֵעַל אַבְרָהָם. וַיְהִי כִּרְאוֹת הַמַּלְאָכִים הַהוֹלְכִים לְהַשְׁחִית אֶת סְדוֹם, כִּי לֹא פָנָה יְיָ אֶל תְּפִלַּת אַבְרָהָם וַתֵּצֶר לָהֶם וַיֵּלְכוּ וַיָּבוֹאוּ סְדוֹמָה.

נג. לוֹט וְאִשְׁתּו. (בר“ר ג'; תנחומא וירא י”א; פדר“א כ”ה; מד“ר נ”א, נ“ב וירא; פדר”א שׁם)

בַּיּוֹם הַהוּא נָתְנוּ72 שׁוֹפְטֵי סְדוֹם אֶת לוֹט לְרֹאשׁ לָהֶם, כִּי חָדַל מֵהוֹכִיחַ בָּהֶם73 וִידַבֵּר אֲלֵיהֶם דְּבָרִים אֲשֶׁר טוֹבוּ בְעֵינֵיהֶם. וַיְהִי כְשִׁבְתּוֹ בְּשַׁעַר סְדוֹם וַיַּרְא אֶת שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים וַיִּזְכֹּר אֶת מַעֲשֵׂי אַבְרָהָם דּוֹדוֹ הַמְקַבֵּל אֶת כָּל אָדָם בְּשִׂמְחָה וּבְאַהֲבָה, וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה וַיֹּאמַר: הוֹאִילוּ נָא, אֲדוֹנַי, וְסַרְתֶּם אֶל בֵּיתִי וּמְצָאתֶם בּוֹ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָכֶם!

וַיַּעֲנֻהוּ הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמֵרוּ: לא! כִּי בַרְחוֹב נָלִין. וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו. וְלוֹט אָמַר בְּלִבּו: לֹא אֶתֵּן לָהֶם מַיִם לִרְחוֹץ רַגְלֵיהֶם, וְהָיָה בִרְאוֹת הַסְּדוֹמִים מָחָר בַּבֹּקֶר אֶת הֶאָבָק עַל רַגְלֵי הָאֲנָשִׁים וְאָמָרוּ: עַתָּה זֶה בָאוּ!.. וְעִדִּית אֵשֶׁת לוֹט רָאֲתָה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל הַבָּיִת, וַתִּקְרָא אֶל לוֹט וַתֹּאמַר: אֶל תִּתֵּן אֶת הָאֲנָשִׁים לָבֹא בְּצֵל קוֹרָתֵנוּ! וּכְדָבְּרָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּקַּח יְרִיעָה וַתַּבְדֵּל74 בַּבַּית בֵּינָהּ וּבֵין לוֹט אִישָּׁהּ וַתֹּאמַר: אִם טוּבוּ הָאוֹרְחִים בְּעֵינָיִךָ וְחָפַצְתָּ בָּם, – וְהֵבֵאתָם בְּצֵל קוֹרָתְךָ אָתָּה! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לוֹט מִשְׁתֶּה לַמַּלְאָכִים, וַיַּרְא כִּי אֵין מֶלַח בַּבָּית, וַיֵּלֶךְ אֶל אִשְׁתּוֹ וַיֹּאמַר: עֲשִׂי נָא עִמָּדֵי חֶסֶד וְהִגַּשְׁתָּ לָאוֹרְחִים מֶלַח! וַתִּגְעַר בּוֹ עִדִּית וַתֹּאמַר: הַאֻמְנָם תֹּאבֶה לָשִׂים אֶת “הַמִּנְהָג” הָרַע הַזֶּה גַּם בִּסְדוֹם?? חֲדַל מִמֶּנִּי! כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקוּ דִבְרֵי לוֹט עַל אִשְׁתּוֹ וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ אֶל כָּל הַשְּׁכֵנוֹת וַתֹּאמֶר לָהֶן: תְּנֶנָה לִי מֶלַח, כִּי אוֹרְחִים בָּאוּ אֵלֵינוּ וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם אִישִׁי שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיְבִיאֵם אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וְלֹא חָסְרוּ מְאוּמָה בִּלְתִּי אִם מֶלַח, וַיִּשְׁלָחֵנִי בִי!… וַיִוָּדַע הַדָּבָר לְאַנְשֵׁי סְדוֹם וַיִּסַּבּוּ עַל בֵּית לוֹט מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, כָּל הָעָם מִקָּצֶה; כִי לֹא הָיָה בְּכָל הָעִיר גַּם אֶחָד אֲשֶׁר יֹאמַר: מֶה עָשׂוּ לָכֶם הָאֲנָשִׁים הָאוֹרְחִים, כִּי נֶאֱסַפְתֶּם כֻּלְּכֶם עֲלֵיהֶם לְהָרַע אוֹתָם? וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִגְּשׁוּ הַסְּדוֹמִים לִשְׁבּוֹר אֶת הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה וַיֻּכּוּ בְסַנְוֵרִים75 וַיִּלְאוּ76 לִמְצוֹא הַפֶּתַח. וַיֹּאמְרוּ הַמַּלְאָכִים אֶל לוֹט: הוֹצֵא אֶת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי שִׁלַּח יְיָ אוֹתָנוּ לְשַׁחֵת אֶת כָּל הָעִיר. וְיֶחֱרַד לוֹט חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיְמַהֵר וַיָּבֹא אֶל חֲתָנָיו וַיֹּאמַר: מַהֲרוּ צְאוּ מִן הַמָּקוֹם, כִּי שָׁלַח יְיָ מַלְאָכִים לְהַשְׁחִיתוֹ! וַיְמַלְּאוּ הַחֲתָנִים אֶת פִּיהֶם צְחוֹק וַיֹּאמֵרוּ: הֶאָבְדָה חָכְמָתֶךָ77? הִנֵּה כָּל הָעִיר צֲהֲלָה וְשָׂמֵחָה, וְאַתָּה אוֹמֵר: נֶהְפָּכֶת!.. וַיָּסַר לוֹט מֵעֲלֵיהֶם וַיָּרָץ אֶל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם אֶת כַּסְפּוֹ בְּנֶשֶׁךְ… וַיָּאיצוּ בוֹ הַמַּלְאָכִים וַיָּשָׁב לְבֵיתוֹ וַיָּחֶל לֶאֱסֹף אֶת כָּל אֲבָנָיו הַיְּקָרוֹת וְאֶת זְהָבוֹ וְאֶת כַּסְפוֹ, וַיִּתְמַהְמָהּ, וְיַחֲזִיקוּ הַמַּלְאָכִים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנוֹתָיו וַיְפַנּוּ לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ וַיּוֹצִיאֻהוּ וַיַּנִּיחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר. וַיְצַוּוּ עָלָיו לֵּאמֹר: אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר. הֶהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תָּמוּת! וְיִתְחַנֵּן אֵלָיו לוֹט וַיֹּאמַר: אִמָּלְטָה נָא אֶל הָעִיר הַקְּטַנָּה, הַקְּרוֹבָה לָנוּס שָׂמָּה! וַיִּזְכָּר לוֹ הַמַּלְאָךְ אֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה בַּהֲבִיאוֹ אוֹתוֹ אֶל בֵּיתוֹ –, וַיַּעַשׂ לוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִבִּיטָה אֵשֶׁת לוֹט מֵאַחֲרָיו, – וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח… עוֹדֶנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל יַד נַחַל קִדְרוֹן. וְהַשְּׁיָרִים בָּאִים אֵלָיו יוֹם יוֹם וּמְלַקְּקִים אוֹתוֹ וְלֹא יַשְׁאִירוּ בּוֹ עַד הָעֶרֶב בִּלְתִּי אִם הָרַגְלָיִם. וּבִהְיוֹת הַבֹּקֶר וְצָמַח מִתַּחְתָּיו וְהָיָה לִנְצִיב מֶלַח כְּבָרִאשׁוֹנָה.

נד. הָעוֹבְדִים לַשֶּׁמֶּשׁ וְלַיָּרֵחַ. (מד"ר וירא נ')

וַיְהִי כַאֲשֶׁר נִשְׁמַע בִּסְדוֹם, כִּי צָרָה קְרוֹבָה, וַיֹּאמְרוּ הָעוֹבְדִים לַשָּׁמֶשׁ: מִי יִתֵּן בֹּקֶּר וְיָצְאָה הַשֶּׁמֶשׁ אֲשֶׁר אֲנָחְנוּ עוֹבְדִים לָהּ וְהִצִּילַתְנוּ מִידֵי הַאֱלֹהִים הָאוֹמְרִים לְהַשְׁחִיֵתֵנוּ! וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָעוֹבְדִים לַיָּרֵחַ: מִי יִתֵּן וְלׂא יָבֹא בֹקֶר וְהִצִּילָנוּ הַיָּרֵחַ מִכָּל רָע. וְיֵדַע יְיָ אֶת מַחְשְׁבוֹת אַנְשֵׁי סְדוֹם וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם אֵשׁ וְגָפְרִית78 בְּעֶצֶם הָרֶגַע אֲשֶׁר עָמְדוּ בָּרָקִיעַ גַּם הַשֶּׁמֶשׁ וְגַם הַיָּרֵחַ. וְהַמַּלְאָךְ שָׁלַח אֶת יָדוּ בַּצוּר79 אֲשֶׁר נִבְנוּ עָדלָּיו חֲמֵשׁ עָרֵי סְדוֹם וַיַּהַפְכֵן וַיַּשְׁחִיתֵן וַיִּבּוֹל80 עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה וְכָל הַצֶּמַח וַתֵּשַׁם81 כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת.

נה. אַבְרָהָם בִּגְרָר. (מד“ר וירא נ”ב; פסיקתא רבתי מ"ב)

וְּדְבַר מַהְפֵּכַת סְדוֹם נוֹדַע בְּכָל הָאָרֶץ, וַתְּהִי חִתַּת82 אֱלהִים עַל הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים וַיַּחְדְּלוּ מֵעֲבוֹר בִּמְקוֹמוֹת הָאֵלֶּה וַיִּרְחֲקוּ מֵהֶם. וַיַּרְא אַבְרָהָם, כִּי חָדְלוּ עוֹבְרֵי אֹרַח מִבּוֹא אֵלָיו וְכַסְפּוֹ וּזְהָבוֹ לֹא יִמְעַט, וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּו וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד וַיֹּאמַר: אוֹיָה לִּי, כִּי חָדְלוּ הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים מִבּוֹא אֵלָי! מִי יוֹדֵע מָתַי יָבוֹאוּ אֵלַי שֵׁנִית וְהַאֲכַלְתִּים וְהִשְׁקִתים כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כָּל הַיָּמִים? וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים וְלֹא נִרְאָה כָל עוֹבֵר וָשָׁב וַיְמַהֵר אַבְרָהָם וַיִסַּע מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּגְרָר.

נו. הוּלֶּדֶת יִצְחָק. (מדר“ב נ”ג וירא; תנחומא תולדות ב'; פסיקתא רבתי מ"ב)

וַיְהִי בְּיוֹם הוּלֶּדֶת יִצְחָק וַתִּגְדַּל הַשִּׂמְּחָה בָאָרֶץ מְאֹד. כִּי הִפְלִיא יְיָ לַעֲשׂוֹת בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּפְקֹד83 נָשִׁים עֲקָרוׂת84 רַבּוֹת וַתֵּלַדְנָה; וַיִּפְקַח עֵינֵי עִוְרִים. וַתִּשְׁמַעְנָה אָזְנֵי חֵרְשִׁים וַיֶּחְכָּם כָּל פֶּתִי וְכָל מִשְׁתַּגֵּעַ וַיִּשָּׁמַע בְּכָל בַּית קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׁמְחָה. וְכָל הַנָּשִׁים הַכְּבוּדוֹת אֲשֶׁר הַָלְכוּ אֶל שָׂרָה לִשְׁאֹל לָּהּ לְשָׁלוֹם תָּמְהוּ אִשָּׁה אֶל רְעוּתָהּ לֵאמֹר: הַאֻמְנָם יָלְדָּה שָׂרָה וְהִיא זְקֵנָה מְאֹד? וַתָּבֹאנָה אֶל שָׂרָה וַּתִּבָרֵכְנָה אוֹתָהּ. וַיְהִי כַאֲשֶׁר שָׁמְעָה שָׂרָה אֶת קוֹל בִּכְיַת יוֹנְקֵיהֶן, וַתֹּאמַר: הַגֵּשְׁנָה אֶת יוֹנְקֵיכֶן אֵלַי וְהֵינַקְתִּי אוֹתָם! וַתַּעֲשֶׂיןָ הַנָּשִׁים כִּדְבַר שָׂרָה וְתַּגֵּשְׁנָה אֵלֶיהָ אֶת יַלְדֵיהֶן וַתֵּינֶק אוֹתָם וַיַּחְדְּלוּ מְבְּכוֹת, וַתִּרְאֶין הַנָּשִׁים אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וַתַּאֲמֵנָּה בַּיָי וַתּׂאמַרְנָה: עׂשֶׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת!

נז. הַמִּשְׁתֶּה וְהַשָּׂטָן. (זהר בראשית; ספה"י)

וַיִּגְדַּל יִצְחָק וַיִּגָּמַל85 וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל וַיָּבֹא שֵׁם וְעֵבֶר וְכָל גְּדוֹלֵי הָאָרֶץ וַאֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ; גַּם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וְנָחוֹר אָחִיו בָּאוּ מֵחָרָן עִם כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂמָחוּ. וַיַּרְא הַשָּׂטָן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיָּבֹא אֶל בֵּית אַבְרָהָם וַיְהִי דִמְיוֹנוֹ כְּעָנִי הַבָּא לְבַקֶּשׁ אֹכֶל, וַיַּעֲמֹד בְּפֶתַח הַבַּיִת. וְאַבְרָהָם לֹא רָאָהוּ, כִּי עָמַד בְּכָל הָעֵת הַזֹּאת וַיְשָׁרֶת אֶת אוֹרְחָיו, וְלֹא קָרָא לֶעָנִי הַזֶּה לֶאֱכֹל לָחֶם. וַיִּשְׂמַח הַשָּׂטָן עַל הַדָּבָר הַזֶּה שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמַר: אַתָּה, יי, נָתַתָּ לְאַבְרָהָם אֶת כָּל תַּאֲוַת לִבּוֹ וַיָּרָם86 וַיֶּחְדַּל מֵעֲשׂוֹת חֶסֶד לַעֲנִיִּים. הַיּוֹם נִסִּיתִי אָנֹכִי אוֹתוֹ וָאֶעֱמוֹד כְּעָנִי בְּפֶתַח בֵּיתוֹ וְלֹא שָׂם לִבּוֹ אֵלַי וְלֹא קָרָא לִי לֶאֱכֹל לָחֶם? וַיַּעַן יְיָ אֶת הַשָּׂטָן וַיֹּאמַר: אֵין כְּאַבְרָהָם יְרֵא יְיָ וְרוֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד בְּכָל הָאָרֶץ, וְיָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי, כִּי גַם אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ אֶת יִצְחָק לֹא יַחְשׂךְ87 מִמֶּנִּי בְּיוֹם אָמְרִי לוֹ: הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה! וַיֹּאמֶר הַשָּׂטָן: לֹא יַעֲשֶׂה אַבְרָהָם אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה! וַיֹּאמֶר יְיָ: אַתָּה תִרְאֶה, הֲיִקְרֶה דְבָרִי אִם לֹא.

נח. יִשְׁמָעֵאל וְיִצְחָק. (פדר“א ל'; מד”ר שׁמות א‘; בר“ר נ”ג; תנחומא שׁמות א’)

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת מַעֲשֵׂי יִשְׁמָעֵאל וְהִנֵּה הֵם רָעִים מְאֹד וַתֹּאמֶר אֵלָיו: הֵיטִיבָה בְּנִי אֶת דְּרָכָיִךָ וּמָצָאתָ חֵן בְּעֵינֵי אֱלהִים וְאָדָם. וְלֹא שָׁמַע יִשְׁמָעֵאל לְדִבְרִי שָׂרָה וַיֵּלֶךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּו. וַתֹּאמֶר שָׂרָה בְּלִבָּהּ: הָבָה אֶשְׁמֹר אֶת יִצְחָק בְּנִי וְשַׂמְתִּי עָלָיו עֵינִי פֶּן ילְמַד אֶל דַּרְכֵי יִשְׁמָעֵאל וְהָיָה כָמוֹהוּ. וַיְהִי הַיּוֹם וַתֵּרֶא שָׂרָה וְהִנֵּה הֵבִיא יִשְׁמָעֵאל פֶּסֶל וַיְצַחֵק אִתּוֹ לִפְנֵי יִצְחָק. וַתִּגְעַר בּוֹ שָׂרָה וַתֹּאמַר: אַל תַּעֲשֶׂה עוֹד כַּדָּבָר הַזֶּה, פֶּן תְּגֹרַשׁ מִן הַבָּיִת!.. וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת הַפֶּסֶל וַיּוֹצִיאֵהוּ מִן הַבַּיִת וַיַּטְמִינֵהוּ. וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר יִשְׁמָעֵאל אֶל יִצְחָק: הָבָה נֵלְכָה הַשָּׂדֶה לָשׂוּחַ! וַיֹּאמֶר יִצְחָק: טוֹב! אָנֹכִי אֵלֵךְ. וַיְהִי כְּבוֹאָם הַשָּׂדֶה וַיִּקַּח יִשְׁמָעֵאל חִצִּים וַיּוֹר אֶל יִצְחָק. וַיֹּאמֶר יִצְחָק: אָחִי! מַדוּעַ תַּעֲשֶׂה לִי כָּכָה? וַיַּעַן יִשְׁמָעֵאל וַיֹּאמַר: הֲלֹא מְצַחֵק אָנִי! וְיִשְׁמָעֵאל עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה בִּצְדִיָּה כִּי אָמָר: אֲהַרְגָה אֶת יִצְחָק וְיָרַשְׁתִּי אֲנִי לְבַדִּי אֶת אָבִי!… וַיִּוָּדַע הַדָּבָר הַזֶּה לַשָׂרָה וַתִּתְחַנֵּן אֶל יִשְׁמָעֵאל לֵאמֹר: שׁוּבָה, בְּנִי, מִדַּרְכְּךָ הָרָעָה וְחָיִיתָ אַתָּה וְיִצְחָק בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו וַהֲטִיבוֹתִי עִמְּךָ וַאֲהַבְתִּיךָ כַּאֲשֶׁר תֶּאֱהַב הָאֵם אֶת בְּנָהּ! וְלֹא שָׁמַע יִשְׁמָעֵאל בְּקוֹל תַּחֲנוּנֶיהָ וְלֹא לָקַח אֶת דְּבָרֶיהָ הַטּוֹבִים בְּלִבּו וַיִצֶד אֶת נֶפֶשׁ יִצְחָק לְקַחְתָּהּ. וַתֶּחֱרַד שָׂרָה מְאֹד וַתָּבֹא לְאַבְרָהָם וַתֹּאמַר: גָּרֵשׁ אֶת יִשְׁמָעֵאל כִּי אוֹמֵר הוּא לַהֲרֹג אֶת יִצְחָק בְּנֵנוּ! וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אֹדוֹת בְּנוֹ; וַיֹּאמֶר יְיָ: כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה אִשְׁתְּךָ שְׁמַע בְּקוֹלָהּ!

נט. צֶדֶק וּמִשְׁפָּט (פדר“א ל'; מד”ר וירא נ“ג; ראשׁ השׁנה ט”ז ע“ב; מדרת”נ ויצא ה')

וַיִּתֵּן אַבְרָהָם לְהָגָר לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיָּשֶׂם אֶת יִשְׁמָעֵאל עַל שִׁכְמָהּ וַתֵּלֶךְ הָגָר הַמִּדְבָּרָה; וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵחֵלָּה לְבַקֵּשׁ פְּסִילִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם וַיִּכְלוּ פִּתְאוֹם הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וְלֹא הָיָה לַנַּעַר לִשְׁתּוֹת וַיֵּבְךְּ בְּכִי גָדוֹל. וַתַּשְׁלֵךְ אוֹתוֹ הָגָר תַּחַת אַחַד הַשִּׁיחִים וַתֵּשֵׁב לָּהּ מִנֶּגֶד, כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָלֶד! וַיִּתְפַּלֵּל יִשְׁמָעֵאל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָנָּא הַשְׁקֵנִי נָא וְאַל אָמוּת בַּצָּמָא, כִּי אֵין מַר מֵהַמָּוֶת הַזֶּה! וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת תְּפִלַּת יִשְׁמָעֵאל וַיֹּאמֶר לְהַעֲלוֹת לוֹ בְּאֵר מָיִם! וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיִּתְיַצְּבוּ הַמַּלְאָכִים לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמְרוּ: אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! לָמָּה תַגְדִּיל אֶת חַסְדְּךָ עִם יִשְׁמָעֵאל? הֵן יָרֵעַ מְאֹד לְבָנֶיךָ וִימִיתֵם בְּצָמָא כַּאֲשֶׁר יָגְלוּ מֵאַרְצָם? וַיֹּאמֶר יְיָ: הַגִּידוּ נָא לִי: מָה הוּא יִשְׁמָעֵאל עַתָּה, – הֲצַדִיק אִם רָשָׁע? וַיַּעֲנוּ הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמֵרוּ: צַדִּיק הוּא יִשְׁמָעֵאל, כִּי עוֹדֶנּוּ נַעַר וְלֹא יֵדַע מָאֹס בָּרָעַ וּבָחֹר בַּטּוֹב! וַיֹּאמֶר יְיָ: לָכֵן תֵּדְעוּ, כִּי לֹא יִשְׁפֹּט יְיָ אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּמַעֲשֵׂיהֶם אֲשֶׁר הֵם נְכוֹנִים לַעֲשׂוֹת, כִּי אִם כְּמַעֲשׂיהֶם אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים עָתָּה!

ס. חַסְדֵי אַבְרָהָם וְשָׂרָה, וּמַעֲשֵׂי צִדְקָתָם. (אדר“נ פ”ז; סוטה י‘; זהר בראשׁית; תנחומא ח"שׁ ד’; בר“ר וירא נ”ד, ח')

בַּיָּמִים הָהֵם בָּנָה אַבְרָהָם בְּכָל הַדְּרָכִים מְלוֹנוֹת אֹרְחִים וַיָּשֶׂם בָּהֶם מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה. וַיְהִי הַמְּלוֹנוֹת לְעוֹבְרֵי הַדֶּרֶךְ לָנוּחַ בָּהֶם וְלָלִין, וְהַמַּאֲכָל לֶאֱכֹל הָרָעֵב וּלְהֵיטִיב אֶת לִבּוֹ, וְהַמַּשְׁקֶה לִשְׁתּוֹת הֶעָיֵף וְהַצָּמֵא. וְהָיָה כִּי עָבַר אִישׁ בְּדֶּרֶךְ וְכֹחוֹ עֻנָּה, כִי הִכָּהוּ הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּיעַף וַיִּצְמָא, – וְסָר אֶל הַמָּלוֹן הַקָּרוֹב וּמָצָא בּוֹ מִטּוֹת וְשְׁלֻחָנוֹת עֲרוּכִים וְכִסְּאוֹת, וְיָּשַׁב וְנָח מֵעֲמַל דָּרְכּוֹ וְאָכַל וְּשָׁתַה לְכֹל אַוַּת נַפְשׁוֹ וְהוֹדָה לֵאלֹהֵי אַבְרָהָם וּבֵרַךְ אֶת שְׂמוֹ. אָז יִבְנֶה אַבְרָהָם בִּבְאֵר שֶׁבַע בַּיִת גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם, וַיָּשֶׂם בּוֹ אַרְבַּע דְּלָתוֹת לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, כִּי אָמָר: אַל יִלְאֶה כָל עוֹבֵר וְכָל שָׁב וְכָל אוֹרֵח לִמְצֹא אֶת הַדֶּלֶת בְּבוֹאוֹ אֵלָי! וַיִּטַּע מִסָּבִיב לַבַּיִת גַּן וּבוֹ עֵץ כָּל פֶּרִי וּבַגָּן בַּמָּבוֹא הָיָה עֵץ נִפְלָא, אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא הָיָה וְאַחֲרָיו לֹא יִּהְיֶה עוֹד; כִּי בְּגֶשֶׁת אֵלָיו אִישׁ יָשָׁר וּמַאֲמִין בַּייָ, וּפָרַשׂ הָעֵץ עָלָיו אֶת עֲנָפָיו וְהֵצֵל88 עָלָיו וְהִסְתִּירָהוּ מֵחַמַּת89 הַשָּׁמֶשׁ; אוּלָם בֶּאֱמוֹר עוֹבֵד פְּסִילִים לָגֶשֶׁת אֵלָיו, וְסָר הָעֵץ הַנִּפְלָא מִמְּקוֹמוֹ וְהֵרִים אֶת עֲנָפָיו לְמָעְלָה וַיֵּדַע אַבְרָהָם אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי הָאָדָם הַבָּאִים אֵלָיו מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק, כִּי הִבִּיט אֶל הָעֵץ וַיַּרְא אֶת נִפְלְאוֹתָיו. וְהָיָה בִרְאוֹתוֹ כִּי הֵרִים הָעֵץ אֶת עֲנָפָיו לְמַעְלָה, וְקָם אַבְרָהָם מְהֵרָה וְנִגַּשׂ אֶל הָאִישׁ הַבָּא וּבֵרֲכֵהוּ. וְשָׂם לוֹ כּסֵּא וְעָרַךְ לוֹ שֻׁלְחָן וְהִתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאֱמֹר: שְׁתֵה, אֲדוֹנִי, וַאֱכֹל לְכָל אַוַּת נַפְשֶׁךָ. וְעָמַד אַבְרָהָם בְּכָל הָעֵת הַהִיא לִפְנֵי הָאִישׁ וְשֵׁרֵת אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יְשָׁרֵת עֶבֶד אֶת אֲדוֹנוֹ, וְסִפֵּר לוֹ אֶת גָּדֻלַּת יְיָ וְאֶת טוּבוֹ וְאֶת חֲסָדָיו וְאֶת נִפְלְאוֹתָיו. וְלֹא יָסוּר מִמֶּנוּ עַד אִם פָּקַח אֶת עֵינָיו וְיָדַע כִּי אֵין כַּיָי בְּכָל הָאָרֶץ – לְהַאֲמִין בּוֹ וְלִדְבַּק אַחֲרָיו.

וְשֵׁמַע90 אַבְרָהָם הָעִבְרִי וּמַעֲשֵׂי צִדְקָתוֹ הָלַךְ בְּכָל הָאָרֶץ וַיִּנְהֲרוּ91 אֵלָיו אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק92 וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וַיְקַבְּלֵם אַבְרָהָם בְּשִּׂמְחָה וּבְאַהֲבָה, וַיַּאֲכִילֵם וַיַּשְׁקֵם וַיְנַחֲמֵם מִיגוֹנָם וַיִּמַח דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים. וַתֵּרֶא שָׂרָה בֵּין הַנָּשִׁים הַבָּאוֹת – לְבוּשׁוֹת קְרָעִים93 וַתָּשֶׂם עַל לֵב וַתָּחֵל לְהָכִין לַהֵן שְׂמָלוֹת.

וַיְהִי לָהּ גַּם הַיּוֹם וְגַם הַלַּיְלָה עֲבוֹדָה. כִּי בַיוֹם עָזְרָה אֶת אַבְרָהָם אִישָּׁהּ לְהַאֲכִיל אֶת הָאֲנָשִׁים הָאוֹרְחִים וּלְהַשְׁקוֹתָם וְלָתֵת לָהֶם נִדְבוֹת כֶּסֶף וְצֵדָה לַדֶּרֶךְ; וּבַלַּיְלָה בַּעֲלוֹת הָאוֹרְחִים עַל הַמִּטּוֹת לִישׁוֹן, וְיָשְׁבָה לִתְפּוֹר שְׂמָלוֹת לְהַנָּשִׁים הָעֲנִיּוֹת וּלְיַלְדֵיהֶן וַיְּהִי נֵרָהּ דָּלוּק מִלֵּילֵי שַׁבָּת עַד לֵילֵי שַׁבָּת. וַיַּרְא יְיָ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר הִיא עֹשָׂה בְּאַהֲבָתָהּ אֵת הָעֲנִיִּים וּבְחֶמְלָתָהּ עֲלֵיהֶם וַיִּשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיהָ וַיַּקֵּף94 אֵת אָהֳלהּ הַפָּתוּחַ לָרְוָחָהּ עַנְנֵי נֹגַהּ95 וַיִּהְיוּ לָהּ לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת וּלְשֵׁם טוֹב וְלִתְהִלָּה.

וְכַאֲשֶׁר יוֹסִיף אַבְרָהָם וְשָׂרָה לַעֲשׂוֹת חֶסֶד וּצְדָקָה כֵּן יִגְדַּל שְׁמָם וְכֵן יִבָּרְכוּ בָם כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. וְהָיָה בֶּאֱמוֹר הָאֲנָשִׁים הָאוֹרְחִים לְאַבְרָהָם: בָּרוּךְ אַתָּה לָנוּ כִּי עָשִׂיתָ עִמָּנוּ חֶסֶד, וְעָנָה אוֹתָם לֵאמֹר: אַל תְּבָרְכוּ בִּלְתִּי אִם אֶת הָאָדוֹן הַנּוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר וְהַמְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם! וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ הָאוֹרְחִים: אַיֵּה הָאָדוֹן אֲשֶׁר אָמַרְתָּ? – וְעָנָה אוֹתָם אַבְרָהָם וְאָמָר: מָלֵא הוּא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, לוֹ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וּבְיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, הוּא זָן96 אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ וּבַחֲסָדָיו וּבְרַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים. וְשָׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים אֶת דִּבְרֵי אַבְרָהָם וְתָמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וְאָמָרוּ: גָּדוֹל הָאָדוֹן אֲשֶׁר אָמַרְתָּ וּמְהֻלָּל מְּאֹד וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע אֵיכָה נְבָרֵךְ אוֹתוֹ וְעַל כֵּן אֲנָחְנוּ שׁוֹאֲלִים מִמְּךָ לֵּאמֹר: לַמְּדֵנוּ נָא לְבָרֵךְ אוֹתוֹ וּבֵרַכְנֻהוּ! וְהָיָה כִּשְׁמֹעַ אַבְרָהָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְשָׂמַח בָּהֶם שִׁמְחָה גְדוֹלָה וְאָמָר: אַחַי הַטּוֹבִים! אִמְרוּ: בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד!

סא. מִשְׁפָּט וּצְדָקָה. (בע“ק; אדר”נ פ"ד)

וְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִהְיֶה לָהֶם דִּבְרֵי רִיבוֹת יָבוֹאוּ אֶל אַבְרָהָם וְאָמְרוּ לוֹ: הֱיֵה נָא לְדַיָּן וְשָׁפַטְתָּ בֵּינֵינוּ וְעָשִׂינוּ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֵינוּ! וְשָׁמַע אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵי רִיבוֹתָם וְלֹא יַרְפֶּה מֵהֶם עַד אִם הָשְׁלַם97 הָאֶחָד לְהַשֵּׁנִּי וְנָשַׁק אִישׁ לְרֵעֵהוּ. וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיָּבֹאוּ אֵלָיו שֵׁנֵי אֲנָשִׁים וַיִּתְיַצְּבוּ לְפָנָיו וַיֹּאמֶר אֶחָד מֵהֶם: שְׁנֵינוּ עָשִׂינוּ מִקְנֶה וְקִנְיָן יָמִים רָבִּים, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חִשַּׁבְנוּ98 אִישׁ עִם רֵעֵהוּ וָאֶרְאֶה כִּי שָׁאֲרָה בִידֵי רֵעִי מֵאָה כֶסֶף מִקִּנְיָנִי, וָאֹמַר לוֹ: הָשִׁיבָה לִי אֶת כַּסְפִּי וִימָאֵן, וָאֶתְחַנֵּן אֵלָיו וְלֹא שָׂם עַל לֵב..! וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵי הַנֹּשֶׁה99 וַיּוֹצֵא מִכִּיסוֹ מֵאָה כֶסֶף וַיִּתֶּן לוֹ וַיֹּאמַר: שְׁבָה נָא אָחִי לְכִסֵּא וְקָם רֵעֲךָ וְדִבֶּר, וְשָׁמַעְתִּי מַה יְדַבֵּר וּמַה יִצְטַדָּק. וַיָּקָם הָאִישׁ הַשֵּׁנִי וַיֹּאמַר: שְׁמָעֵנִי אֲדוֹנִי אַבְרָהָם! הָאִישׁ אֲשֶׁר נָשָׁה בִי, לֹא הִשְׂכִּיל לְחַשֵּׁב, עַל כֵּן דָּרַשׁ לְהָשִׁיב לוֹ אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי. וְיִשְׁאַל אַבְרָהָם לְדִבְרֵי מִסְחָרָם וַיְבַקֵּשׁ חֶשְׁבּוֹן וַיַּרְא וַיֵּדַע כִּי צַדִּיק הַשֵּׁנִי מֵהָרִאשׁוֹן וְנַהֲפֹךְ הוּא, אֲשֶׁר חַיָּב הַנֹּשֶׁה לַאֲשֶׁר נָשָׁה בוֹ מֵאָה כָסֶף. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: שְׁמָעֵנִי נָא אָחִי! אִם לֹא תוֹכִיחַ לְפָנַי צִדְקָתֶךָ, – וַהֲשֵּׁבוֹתָ לְרֵעֲךָ אֵת מְאַת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ. וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ וַיִּקְרָא לְעֵדִים וַיַּעֲמִידֵם לִפְנֵי אַבְרָהָם. וַיַּחְקֹר אַבְרָהָם וַיִּדְרֹשׁ הֵיטֵב וַיַּרְא כִּי שָׁגוּ שְׁנֵיהֶם בְּחֶשְׁבּוֹנָם וְאֵין הָאֶחָד חַיָּב לְהַשֵּׁנִי גַּם אֲגוֹרָה אָחָת. וַיַּעֲרֹךְ לִפְנֵיהֶם אֶת דִּבְרֵי הָרִיב וַיְבִינֵם לָדַעַת אֵת שִׁגְגָתָם, – וַיֹּאמֵרוּ: בָּרוּךְ אַתָּה לַיָי כִּי פָּקַחְתָּ אֵת עֵינֵינוּ וַנֵּרֶא כִּי שָׁגָגְנוּ! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: אַחַי! הִתְחַלְּקוּ נָא אֶת מְאַת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר נָתַתִּי וַּהֲלַכְתֶם לְשָׁלוֹם לְדַרְכְּכֶם וַאֲהַבְתֶּם אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, – וַאֲהֵבְכֶם יְיָ וּבֵרַכְכֶם כָּל הַיָּמִים!

סב. “מוּסַר” שַׁדַּי. (מורה נבוכי הזמן בסה“ס בשׁל”ק)

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וְאַבְרָהָם יֹשֵׁב פֶּתַח אָהֳלוֹ כְּבוֹא הַשָּׁמֶשׁ. וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ זָקָן עָיֵף וְיָגֵעַ הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְּקָרֵב אֵלָיו. וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיָרָץ לִקְרָאתוׂ וַיׂאמַר: בִּי אֲדונִי אַל נָא תַעֲבוׂר מֵעַל עַבְדְּךָ וְלַנְתָּ פּׂה הַלַּיְלָה וְנַחְתָּ, וְהִשְׁכַּמְתָּ בַבּׂקֶר וְהָלַכְתָּ בְשָׁלוׂם לְדַרְכֶּךָ.

וַיַּעַן הַזָּקֵן אֶת אַבְרָהָם וַיּׂאמַר: לׂא, כִּי פׂה אָלִין תַּחַת הָעֵץ. וַיִפְצַר בּוׂ אַבְרָהָם מְאׂד וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיָּסַר הַזָּקֵן לְאָהֳלוׂ. וַיִּקַּח אַבְרָהָם חֶמְאָה וְחָלָב וַיָּשֶׂם לְפָנָיו, וּמַצּוׂת אָפָה וַיּׂאכַל וַיִּשְׂבָּע. וַיְהִי אַחֲרֵי אָכְלוׂ וְאַחֲרֵי שָׁתוׂ וַיׂאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם: בָּרֵך נָא, אֲדוׂנִי אֶת אֱלׂהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הַנּוׂתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר! וַיׂאמֶר הַזָּקֵן: לׂא יָדַעְתִּי אֶת אֱלׂהֶיךָ וְלׂא אֲבָרֵךְ בִּלְתִּי אִם אֶת אֳלׂהַי אֲשֶׁר עָשוּ אֶצְבְּעוׂתָי! וַיּוׂסֶף אַבְרָהָם לְדַבֵּר אֶל הַזָּקֵן וַיְסַפֵּר לוׂ אֶת חַסְדֵי יְיָ וְאֶת גְּדֻלָּתוׂ וְאֶת גְּבוּרָתוׂ וַיָבֶן לוׂ אֶת הַבְלֵי הַפְּסִילִים אֲשֶׁר לׂא יוׂעִילוּ וְלׂא יַצִּילוּ אֶת הַבּוׂטֵחַ בָּהֶם. וַיְדַבֵּר עַל לִבּוׂ לְהַאֲמִין בַּיָי וּלְהוׂדוׂת לוׂ אֶת חֲסָדָיו אֲשֶׁר הוּא עׂשֶׂה יוׂם יוׂם.

וַיִּשְׁמַע הַזָּקֵן אֶת דִּבְרֵי אַבְרָהָם וַיׂאמַר: מַה לִּי וָלָךְ, כִּי בָאתָ לְהָסִיר אוׂתִי מֵאַחֲרֵי אֱלׂהָי? חֲדַל מִמֶּנִּי. כִּי לׂא אֶשְׁמַע לִדְבָרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה מְדַבֵּר אֵלָי! וַיִקְצׂף אַבְרָהָם עַל הַזָּקֵן וַיׂאמַר: צֵא כְּרֶגַע מִבֵּיתִי! וַיְמַהֵר הַזָּקֵן וַיֵּצֵא מִן הַבָּיִת. וַיֵלֶךְ בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה הַמִּדְבָּרָה.

וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאׂד בְּעֵינֵי יְיָ עַל אׂדוׂת הַזָּקֵן וַיֵּרָא אֶל אַבְרָהָם וַיּׂאמַר: אַיֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה? וַיַעַן אַבְרָהָם וַיׂאמַר: קָשֶׁה הָיָה הָאִיׁש הַזָּקֵן מְאׂד וָאֲדַבֵּר עַל לִבּוׂ לְהַאֲמִין בְּךָ, יְיָ, לְטוׂב לוׂ כָּל הַיָּמִים וְלׂא אָבָה שְׁמוׂעַ לִי, וַיַּקְצִיפֵנִי מְאׂד וַיְמָרֵר אוׂתִי וָאֲגָרְשֵׁהוּ מִבֵּיתִי….! וַיׂאמֶר יְיָ: הֲשַָמְתָּ לִבְּךָ אֶל הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשִׂיתָ?.. רְאֵה נָא גַם רְאֵה, – הִנֵּה אָנׂכִי נָשָׂאתִי100 אֶת פֶּשַׁע הַזָּקֵן הַזֶּה שָׁנִים רַבּוׂת מְאׂד וָאַלְבִּישֵׁהוּ וָאֲכַלְכְּלֵהוּ וַיְהִי כָל מַחְסוׂרָיו עָלָי, –וַיָּבׂא אֵלֶיךָ הַלַּיְלָה הַזֶּה וַתֵּלֶא כַלְכֵּל אוׂתוׂ וַתִּשְׁכַּח בְּרׂגֶז רַחֲמִים וַתְּגָרְשֵׁהוּ מֵעַל פָּנֶיךָ!! וַיִּתְחַנֵּן אַבְרָהָם אֶל יְיָ וַיּׂאמֵר: אָנָּא יְיָ, סְלַח נָא הַפַּעַם וְהַעֲבֵר אֶת חַטָּאתִי! וַיּׂאמֶר יְיָ: לׂא אֶסְלַח לְךָ עַד אִם הִתְרַפַּסְתָּ101 לִפְנֵי הַזָּקֵן אֲשֶׁר הֲרֵעוׂתָ לּוׂ, וְנָשָׂא הוּא לַעֲוׂנֶךָ! וַיְמַהֵר אַבְרָהָם וַיָרָץ הַמִּדְבָּרָה וַיְבַקֵּשׁ אֶת הָאִישׁ וַיִּמְצָאֵהוּ וַיִּפּׂל לִפְנֵי רַגְלָיו וַיֵּבְךְּ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמׂר: אָנָּא שָׂא לְפִשְׁעִי אֲשֶׁר פָּשַׁעְתִּי בָךְ! וַיִּשְׁמַע הַזָּקֵן לְקוׂל תַּחֲנוּנֵי אַבְרָהָם וַיּׂאמַר: סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ! וְלׂא הִרְפָּה אַבְרָהָם מֵהַזָּקֵן עַד אִם הֱשִׁיבוׂ אֶל בֵּיתוׂ וַיַּאֲכִילֵהוּ וַיַּשְׁקֵהוּ וַיֵּיטֶב עִמּוׂ מְאׂד, וַיִּתֶּן לוׂ צֵדָה לַדָּרֶךְ. וַיְהִי דְבַר יְיָ אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית לֵאמׂר: יַעַן עֲשׂוׂתְךָ אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי גַּם אָנׂכִי אֶזְכּׂר אֶת בְּרִיתִי לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, – אֲשֶׁר בְּהַעֲווׂתָם102 וְהוׂכַחְתִּים103 בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים; אוּלָם אֶת בְּרִיתִי לׂא אָסִיר מֵאִתָּם עַד עוׂלָם!

סג. הַמִּפְתָּן בְּאׂהֶל יִשְׁמָעֵאל. (פדר“א ל'; ספה”י)

וַיְהִי הַיּוׂם וַיּׂאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוׂ: הִנֵּה עָבְרוּ שָׁלׂשׁ שָׁנִים מִיוׂם צֵאת יִשְׁמָעֵאל בְּנִי מִבֵּיתִי וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר, – עַל כֵּן אֵלְכָה לִי אֵלָיו וְרָאִיתִי אֶת שְׁלוׂמוׂ.

וַתְּצַו שָׂרָה וַיַּחְבְּשׁוּ לְאַבְרָהָם אֶת גְּמַלּוׂ, וַיִּרְכַּב הַמִּדְבָּרָה וַיָּבׂא עַד לִפְנֵי אׂהֶל יִשְׁמָעֵאל. וְיִשְׁמָעֵאל לׂא הָיָה בָעֵת הַהִיא בְּבֵיתוׂ, כִּי הָלַךְ הוּא וְאִמּוׂ לְהָבִיא תַפּוּחִים וְרִמּוׂנִים וּתְמָרִים. וַיַּרְא אַבְרָהָם אֶת אֵשֶׁת יִשְׁמָעֵאל יוׂשֶּבֶת בְּפֶתַח הָאׂהֶל וַיְבָרֶךְ אוׂתָהּ בְּשָׁלוׂם וְלׂא עָנְתָה אוׂתוׂ הָאִשָּׁה דָּבָר וְלׂא שָׁתָה אֵלָיו לֵב. וַיּׂאמֶר אַבְרָהָם: אַיֵּה אִישֵׁךְ? וַתַּעַן וַתּׂאמַר: אֵינֶנּוּ בְּבֵיתוׂ, כִּי הָלַך בַּדָּרֶךְ. וַיּוׂסֶף אַבְרָהָם לְדַבֵּר אֵלֶיהָ וַיּׂאמַר: הוׂאִילִי, בִּתִּי, וּתְנִי לִי מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי! וַתַּעַן הָאִשָּׁה בְּקֶצֶף לֵאמׂר: אֵין לֶחֶם וְאֵין מָיִם… סוּר לָךְ מִזֶּה!

וַתָּבוׂא הָאִשָּׁה הָאׂהֱלָה וַתְּקַלֵּל אֶת יְלָדֶיהָ וַתַּכֵּם וַתְּחָרֵף גַּם אֶת יִשְׁמָעֵאל אִישָׁהּ. וַיִּקְרָא לָהּ אַבְרָהָם שֵׁנִית וַיּׂאמַר: עֲשִׂי נָא עִמָּדִי חֶסֶד וְשִׁמְעִי אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנׂכִי מְדַבֵּר אֵלָיִךְ. וַיֵּרַכּוּ דִּבְרֵי אַבְרָהָם הַטּוׂבִים אֶת לֵב הָאִשָּׁה הַקָּשָׁה וַתֵּצֵא וַתּׂאמַר: דַּבֵּר כִּי שׁוׂמַעַת אָנׂכִי! וַיּׂאמֶר אַבְרָהָם: כְּשׁוּב יִשְׁמָעֵאל אִישֵׁךְ מִדַּרְכּוׂ וְאָמַרְתְּ אֵלָיו לֵאמׂר: בָּא הֵנָּה אִישׁ זָקֵן מֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּשְׁאַל לְךָ, וַיַּרְא כִּי אֵינֶךָ וַיּׂאמַר: הַגִּידִי לְיִשְׁמָעֵאל: הָסֵר אֶת הַמִּפְתָּן הָרַע אֲשֶׁר בְּאָהָלְךָ וְשַׂמְתָּ תַחְתָּיו מִפְתָּן אַחֵר, הַטּוׂב מִמֶּנּוּ… וַיְכַל אַבְרָהָם לְדַבֵּר וַיִּפֶן וַיִּרְכַּב לְדַרְכּוׂ. וְיִשְׁמָעֵאל שָׁב מִדַּרְכּוׂ וַתַּגֶּד לוׂ אִשְׁתּוׂ אֶת דִּבְרֵי אַבְרָהָם. וַיָּבֶן יִשְׁמָעֵאל כִּי לׂא טוׂבָה אִשְׁתּוׂ בְּעֵינֵי אָבִיו הַזָּקֵן, וַיִּקָּחֶנָּה וַיַּרְכִּיבֶהָ עַל הַחֲמוׂר וַיְשַׁלַּח אוׂתָהּ בְּשָׁלוׂם אֶל אָבִיהָ, וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח לוׂ אִשָּׁה אַחֶרֶת. וַיְהִי מִקֵּץ שָׁלׂשׁ שָׁנִים וַיָּבׂא אַבְרָהָם שֵׁנִית הַמִּדְבָּרָה לִרְאוׂת אֶת שְׁלוׂם יִשְׁמָעֵאל בְּנוׂ. וַיְהִי כְּבוׂאוׂ עַד לִפְנֵי הָאׂהֶל וַתֵּצֵא אֵשֶׁת יִשְׁמָעֵאל לִקְרָאתוׂ וַתְּבָרֲכֵהוּ. וַיּׂאמֶר אַבְרָהָם: הַגִּידִי לִי, בִּתִּי, אַיֵּה יִשְׁמָעֵאל אִישֵׁךְ? וַׁתַּען וַתּׂאמַר: אֵינֶנּוּ בָאׂהֶל כִּי הָלַך לָצוּד צָיִד. וַתּוׂסֶף הָאִשָּׁה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וַתּׂאמַר: סוּרָה נָא אֲדוׂנִי הָאׂהֱלָה וְנַחְתָּ וְשָׁתֵיתָ וְאָכַלְתָּ כְּכׂל אַוַּת נַפְשֶׁךָ.

וַיְמָאֵן אַבְרָהָם וַיּׂאמַר: בְּרוּכָה אַתְּ, בִּתִּי, לַייָ! אוּלָם לׂא אׂכַל וְלׂא אֶשְׁתֶּה, כּי מְמַהֵר אָנׂכִי לָשׁוּב לְבֵיתִי. וַתִּפְצָר בּוׂ הָאִשָּׁה מְאׂד וַיֵּרֶד אַבְרָהָם מֵעַל גְּמַלּוׂ וַיָּבׂא הָאׂהֱלָה וַיּׂאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיֵּיטֶב אֶת לִבּוׂ. וַיְכַל לֶאֱכׂל וַיָּקָם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמׂר: אָנָּא, יְיָ, מַלֵּא נָא אֶת הָאׂהֶל הַזֶּה טוּב! וַיִּשְׁמַע יְיָ לְקוׂל אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֶת בֵּית יִשְׁמָעֵאל כִּדְבַר אַבְרָהָם וְאֶל פַּטִּימָה אֵשֶׁת יִשְׁמָעֵאל אָמָר: כַּאֲשֶׁר יָשׁוּב יִשְּמָעֵאל אִישֵׁךְ וְאָמַרְתְּ אֵלָיו כַּדְבָרִים הָאֵלֶּה: בָּא הֲלוׂם אִישׁ זָקֵן מֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּשְׁאַל לְךָ וַיַּרְא כִּי אֵינֶךָ וַיּׂאמֶר לִי: כּׂה תאמְרִי לְיִשְׁמָעֵאל: טוׂב הַמִּפְתָּן הַחָדָשׁ אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּאָהֳלֶךָ, – אַל תְּסִירֵהוּ מִמְּקוׂמוׂ כִּי לְכָבוׂד הוּא לָךְ! וַיָּשָׁב יִשְׁמָעֵאל לְבֵיתוׂ וַתַּגֶד לוׂ אִשְׁתּוׂ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיּׂאמֶר בְּלִבּוׂ: יְהִי שֵׁם אָבִי מְבׂרָךְ, כִּי לׂא עָזַב אֶת חַסְדּוׂ אִתִּי וְלׂא שְׁכֵחַנִי עַד הַיּוׂם הַזֶּה!

סד. הַנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל. (מד“ר וירא נ”ג; ילק“שׁ צ”ו בשׁם מדרשׁ; סנהדרין פ“ט; בר”ר וירא נ“ה ה'; מדר”ת וירא כ“ב; ספה”י; מדרשׁ מגלת אסתר ו')

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוֹסִיף אַבְרָהָם לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי צִדְקָתוֹ וַיִּרְבּוּ הָאֲנָשִׁים לָבוֹא אֵלָיו וְלִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרָיו הַטּוֹבִים, וַיַּעַזְבוּ אֶת אֱלִילֵיהֶם וַיַּאֲמִינוּ בַיָי וַיַּעֲשׂוּ חֶסֶד וּצְדָקָה וַיִּחְיוּ בְשָׁלוֹם יַחְדָּו וַיִּהְיוּ לִבְרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מַלְאָכָיו: הֲלֹא אַתֶּם אֲמַרְתֶּם לִי: עַל מַה שָּׁוְא בָּרָאתָ בְנֵי אָדָם?.. וְעַתָה רְאוּ אֶת צִדְקַת אַבְרָהָם עַבְדִּי וְאֶת מִסְפַּר הַנְּפָשׁוֹת הָעוֹשׂוֹת טוֹב וָחֶסֶד וִידַעְתֶּם כִּי הִגְדִּיל אַבְרָהָם לַעֲשׂוֹת! וַיָּבֹא שַׁפְטִיאֵל הַמַּלְאָךְ וַיִתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמַר: אָמְנָם גָּדְלוּ מְאֹד מַעֲשֵׂי אַבְרָהָם עַבְדֶּךָ וְאֵין כָּמוֹהוּ יְרֵא אֱלֹהִים וְעֹשֶׂה אֶת כָּל מִצְוֹתֶיךּ! אוּלָם נַס נָא אוֹתוֹ, – וְיַעֲלֶה לְךָ אֶת בְּנוֹ הַנּוֹלַד לִזְקֻנָיו, – וְרָאִיתָ כִּי לֹא יַעֲמוֹד בַּנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה! וַיָּבֹא הַשָּׂטָן וַיִתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ

וַיֹּאמַר: הַחִנָּם יָרֵא אַבְרָהָם אֱלֹהִים? הֲלֹא אַתָּה נָתַתָּ לוֹ אֶת כָּל תַּאֲוַת לִבּוֹ וַתְּגַדֵּל שְׁמוֹ וַיְהִי לִבְרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וּבֵן נָתַתָּ לוֹ לִזְקֻנָיו וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה גַדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אוֹתוֹ, וְלֹא הִקְרִיב לְךָ גַּם תֹּר אֶחָד, גַם גּוֹזָל אֶחָד, כִּי רָם לְבָבוֹ וַיִּשְׁכָּחֶךָ…! וַיֹּאמֶר יְיָ: יָדַעְתִּי, כִּי אֵין כְּאַבְרָהָם אִישׁ תָּם וְיָשָרׁ וִירֵא אֱלֹהִים וְרֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד וְהָיָה בְּאָמְרִי לוֹ הַעֲלֵה אֶת יִצְחָק בִּנְךָ לְעוֹלָה, וְעָשָׂה אֶת מִצְוָתִי בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶש חַפֵצָה! וַיֹּאמֶר הַשָּׂטָן: אִם יַעֲשֶׂה אַבְרָהָם גַּם אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וְיָדַעְנוּ כִּי אֵין כָּמוֹהוּ בְּכָל הָאָרֶץ!

וַיְהִי דְבַר יְיָ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר: קַח נָא אֶת בִּנְךָ וְהַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: הֵן שְׁנֵי בָּנִים לִי וְלֹא יָדַעְתִּי אֶת מִי מִשְּׁנֵיהֶם אֶקָּח! וַיֹּאמֶר יְיָ: קַח אַת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: גַּם יִצְחָק גַּם יִשְׁמָעֵאל יְחִידִים הֵמָּה לְאִמּוֹתָם! וַיֹּאמֶר יְיָ: קַח אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהָבְתָּ! וַיַּעַן אַבְרָהָם אֶת יְי וַיֹּאמַר: גַּם יִצְחָק גַּם יִשְׁמָעֵאל אֲהוּבִים לִי יָחַד! וַיֹּאמֶר יְיָ: קַח אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְהַעֲלֵהוּ לִי עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשׁר אֹמַר אֵלֶיךָ! וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ אַבְרָהָם אֶת דְּבַר יְיָ וַיֹּאֶמר בְּלִבּוֹ: אִם אַגִּיד לְשָׂרָה אִשְׁתִּי אֶת דְּבַר יְיָ, וּמֵתָה מֵרֹב צָרָה וְיָגוֹן, וְאִם אֶקָּחֵהוּ מִמֶּנָּה בְּהֵחָבֵא, וְהִתְאַבְּלָה אֵלָיו כָּל הַיָּמִים וּבִקְּשַׁתּוּ בְּכָל הָאָרֶץ וְיָרְדָה אֵלָיו אֲבֵלָה שְׁאוֹלָה; עַל כֵּן אֵין טוֹב לִי כִּי אִם אֶעֱשֶׂה הַפַּעַם בְּעָרְמָה וְהִגַּדְתִּי לָה לֵאמֹר: יוּבָא נָא יִצְחָק בְּנֵנוּ אֶל אַחַד הַמְּקוֹמוֹת לִלְמוֹד שָׁם מוּסָר וּבִינָה, לְמַעַן אֲשֶׁר יַשְׂכִּיל בְּכָל דְּרָכָיו. וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם כַּאֲשֶׁר חָשַׁב וַיּאׁמֶר אֶל שָׂרָה: עֲשִׂי נָא לָנוּ מַטְעַמִּים וְהַגִּישִׁי לָנוּ יַיִן וְאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ וְהָיִינוּ שְׂמֵחִים! וַתִּשׁמַע שָׂרָה אֶת דִּבְרֵי אַבְרָהָם אִישָׁהּ וַתִּשְׁתָּאֶה לוֹ מְאֹד וַתֹּאמַר: מַדּוּעַ דִּבַּרְתָּ אֵלַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. – הֵן לֹא שַׁבָּת וְלֹא חדֶש הַיּוֹם?! וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיּאמַר: כִּי אֶזְכְּרָה אֶת יִצְחָק בְּנֵנוּ אֲשֶׁר נְתָנוֹ לָנוּ יְיָ לִזְקֻנֵינוּ, אֹמַר תָּמִיד אֶל לִבִּי: נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ! וַתֵּלֶךְ שָׂרָה וַתַּעַשׂ אֶת הַמַּטְעַמִּים וַתַּגֶּשׁ יַיִן וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. וַיְהִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: שִׁמְעְי נָא שָׂרָה, אִשְׁתּי הַבְּרוּכָה, אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְדַבֵּר אֵלָיִךְ! וַתֹּאמֶר שָׂרָה: דַּבֵּר כִּי אָזְנַי קַשּׁוּבוֹת לְכָל דְּבָרֶיךָ. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: בֶּן שָׁלֹשּׁ שָׁנִים הָיִיתִי וָאֵדַע אֶת יְיָ בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ; וְיִצְחָק בְּנֵנוּ כְּבָר גָּדֵל וְלֹא לָמַד עוֹד דַעַת יְיָ; עַל כֵּן אָמָרְתִּי: הָבָה אֶקְּחָה אֶת הַנַּעַר וְהֵבֵאתִיו אֶל אַחַד הַמּקוֹמוֹת אֲשֶׁר יְלַמְּדוּ שָׁם אֶת הַנְּעָרִים מוּסָר וּבִינָה. – וְלָמַד וְהִשְׂכִּיל וְהָיָה אִישׁ מַצְלִיחַ! וַתַּעַן שָׂרָה אֶת אַבְרָהָם וַתֹּאמַר: טוֹבִים דְּבָרֶיךָ, אִישִׁי, וּנְכוֹחִים! קַח נָא אֶת יִצְחָק בְּנֵנוּ, הָיָּקָר לִי מֵחַיַּי, וְהֵבֵאתָ אוֹתוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמָרְתָּ! אֶפֶס כִּי שׂוֹם תָשִׂים אֶת לִבְּךָ עָלָיו בְּלֶכְתְּךָ אִתּוֹ בַּדֶּרֶךְ וְאַל תִּשְׁכָּחֵהוּ רָגַע.

וְהַאֲכַלְתָּהוּ לֶחֶם כַּאֲשֶׁר יִרְעַב וְהִשְׁקִיתָהוּ מַיִם כַּאֲשֶׁר יִצְמָא וְאַל תִּתְּנֵהוּ לָלֶכֶת בְּרַגְלָיו, וְהִסְתַּרְתָּ אוֹתוֹ מֵחֲמַת104 הַשֶּׁמֶש וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר לְךָ הַנַּעַר, – אַל תִּקְצֹף עָלָיו וְאַל תִּגְעַר בּוֹ! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתְּ אֵלַי אֶעֱשֶׂה! וַתָּקָם שָׂרָה וַתּוֹצֵא בְגָדִים יָפִים וְנֶחְמָדִים וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יִצְחָק בְּנָהּ וַתִּצְנְפֵהוּ מִצְנֶפֶת יָפָה וַתָּשֶׂם בּהּ אֶבֶן יְקָרָה וַתָּכֶן צֵדָה לַדָּרֶךְ. וַתִּגַשׁ אֶל יִצְחָק וַתֵּבְךְ עַל צַוָּארָיו הַרְבֵּה בֶכֶה. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: הֵרָגְעִי נָא מְעַט וְעָלִית עַל יְצוּעֵךְ105 וְהָלַךְ גַם יִצְחָק לִישׁוֹן, כִּי יָצֹא נֵצֵא לְדַרְכֵּנוּ בַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר.

וַתִּשְׁמַע שָׂרָה בְּקוֹל אַבְרָהָם וַתְּחַבֵּק אֶת יִצְחָק וַתִּשַּׁק לוֹ וַתֹּאמַר: אֲהָהּ, בְּנִי מַחֲמַדִּי! הִנְּךָ הוֹלֵך מֵעִמִּי לְדֶרֶך רְחוֹקָה, – מִי יוֹדֵעַ מָתַי תָּשׁוּב וּרְאִיתִיךָ בְּטֶרֶם אָמוּת. וַתֵּבְךְּ שָׂרָה כָּל הַלַּיְלָה וַתִּישַׁן בַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר, וַיַּרְא אַבְרָהָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הָבָה אַשְׁכִּימָה106 בַּלָּט וְלֹא תִיקַץ וְלֹא תְאַחֵר107 אוֹתִי לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר יְיָ! וַיַּעַשׂ כֵּן וַיָּעֵר אֶת יִצְחָק בְּנוֹ. וַיְמַהֵר אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ לַחֲבֹש אֶת הַחֲמוֹר, וַיָּקוּמוּ נְעָרָיו לַעֲזוֹר אוֹתוֹ. וַיֹּאֹמֶר אַבְרָהָם: שְׁבוּ לָכֶם נְעָרָי! אָנֹכִי לְבַדִּי אֶחְבְּשָׁה אֶת הַחֲמוֹר! וַיַחְבְּשֵׁהוּ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֶת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיְבַקַּע עֲצֵי עוֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים.

סה. תַּחְבּוּלוֹת הַשָּׂטָן וּמְזִמּוֹתָיו. (מדרשׁ סתם, הובא בילק“שׁ רמז צ”ח; תנחומא וירא כ“ב; בראשׁית רבה נ”ה, ה')

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִרְחִיק אַבְרָהָם לָלֶכֶת וַתִּיקַץ שָׂרָה, וַיָּבֹא הַשָּׂטָן וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: הַגִּידִי נָא לִי אַיֵּה אִישֵׁךְ? וַתַּעַן שָׂרָה וַתֹּאמַר: אִישִׁי הָלַךְ לְדַרְכּוֹ! וַיּוֹסֶף הַשָּׂטָן לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: וְיִצְחָק בְּנֵךְ הַנֶּחְמָד אַיֵּהוּ? וַתֹּאמֶר שָׂרָה: יִצְחָק בְּנִי הָלַךְ עִם אַבְרָהָם אִישִׁי אֶל אַחַד הַמְּקוֹמוֹת לִלְמוֹד שָׁם מוּסָר וּבִינָה! וַיֹּאמֶר הַשָּׂטָן: מַדּוּעַ נְתַתִּיהוּ לָלֶכֶת עִם אַבְרָהָם אִישֵׁךְ? הֵן לֹא תִרְאִי עוֹד אֶת בְּנֵךְ לְעוֹלָם! וַיְמָרְרוּ דִבְרֵי הַשָּׂטָן הָאֵלֶּה אֶת שָׂרָה מְאֹד וַתֹּאמַר: הַתְאֻנֶּה108 לָאָדָם רָעָה בִּלְתִּי אִם חָפֵץ יְיָ? יֵלֶך נָא בְּנִי אֶל דַּרְכּוֹ וַיָי יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו! וַיָמֵר הַמַּעֲנֶה הַזֶּה לְהַשָּׂטָן מְאֹד וַיֵּצֵא מֵאֵת פְנֵי שָׂרָה וַיָּבֹא אֶל אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּנֶּה109, וַיְהִי דִמְיוֹנוֹ כְּאִישׁ זָקֵן וַיֹּאמַר: הוֹי זָקֵן וּכְסִיל! הִנֵּה נָתַן לְךָ יְיָ בֵּן נֶחְמָד וַתִּקָּחֵהוּ וַתֵּלֶךְ אִתּוֹ לְשָׁחֲטוֹ! הַאֻמְנָם אָבְדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתֶיךָ?..110 וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: אָנֹכִי שַׂמִתִּי הֵיטֵב אֶת לִבִּי אֶל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׂר אָנֹכִי עֹשֶׂה, וְאֵין דָּבָר אֲשֶׁר יַעְצְרֵנִי עוֹד מֵעֲשׂוֹת אֶת מִצְוַת יְיָ אֱלֹהָי! וַיּוֹסֶף הַשָּׂטָן לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: מַה־תַּעֲשֶׂה כִּי יִפְקֹד111 יְיָ עָלֶיךָ אֶת עֲוֹנְךָ בְּיוֹם מָחָר וְאָמָר: מַדּוּעַ שָׁפַכְתָ דָּם נָקִי? וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: גַּם אִם יֹאמַר לִי יְיָ מָחָר: שָׁפַכְתָּ דָּם נָקִי, לֹא אֶעֱבוֹר הַיּוֹם אֶת מִצְוַת פִּיו! וַיִּשְׁמַע הַשָּׂטָן אֶת דִּבְרֵי אַבְרָהָם וַיֵּצֶר לוֹ מאֹד וַיָּסַר מֵעַל אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּנֶּה שֵׁנִית וַיְהִי דִמְיוֹנוֹ כְּעֶלֶם112 יִפֵה תֹאַר וַיִּגַּשׁ אֶל יִצְחָק וַיֹּאמַר: הַגִּידָה נָא לִי עֶלֶם נֶחְמָד: אָנָה אַתָּה הוֹלֵךְ? וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמַר: הוֹלֵךְ אָנֹכִי לִלְמוֹד מוּסָר וּבִינָה לְטוֹב לִי כָּל הַיָּמִים! וַיֹּאמֶר הַשָּׂטָן: הוֹאֶל נָא וְהִגַּדְּתָּ לִי מָתַי תִּלְמַד? הַבְּחַיֶּיךָ אִם אַחֲרֵי מוֹתֶךָ? וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמַר: לָמָּה תְדַבֵּר אֵלַי כַּדְבַרִים הָאֵלֶּה וְאַתָּה הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי לֹא יִלְמַד אִישׁ בִּלְתִּי אִם בְּחַיָּיו! וַיּוֹסֶף הַשָּׂטָן לְדַבֵּר אֶל יִצְחָק וַיֹּאמַר: צַר לִי מְאֹד לְהַגִּידְךָ כִּי הוֹלֵךְ אַתָּה לָמוּת…! וְעַתָּה מַה תַּעֲשֶׂה אִמְּךָ בְּהִוָּדַע לָהּ דְּבַר מוֹתֶךָ? הֵן יָמִים רַבִּים מְאֹד צָמָה הָאֻמְלָלָה וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנַּן אֶל יְיָ לֵאמֹר: רְאֵה נָא בְעָנְיִי וְנָתַתָּ לִי בֵּן. וַיִּשְׁמַע יְיָ בְּקוֹל תַּחֲנוּנֶיהָ וַיִּתֶּן לָהּ אֶת שֶאֱלָתהּ וַתִּוָּלֵד אַתָּה לִזְקֻנֶיהָ, וַתִּגְדַּל וַתִּיף113 וַתָּכֶן לְךָ חֲפָצִים יְקָרִים וְנֶחְמָדִים מְאֹד, וַתְּהִי שַׁעֲשׁוּעֶיהָ יוֹם יוֹם… וַתֹּאבַד פִּתְאוֹם חָכְמַת אָבִיךָ הַזָּקֵן וַיִּקָּחֲךָ לְשָׁחֲטָךְ…! וְעַתָּה הֲלֹא יִירַשׂ יִשְׁמָעֵאל אוֹיִבְךָ אֶת כָּל אֲשֶׁר לָךְ!? וַיִּשְׁמַע יִצְחָק אֶת דִּבְרֵי הָעֶלֶם וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד, – וַיִּתְחַזֵּק וַיֹּאמַר: הֵן לֹא יַעֲשֶׂה אָבִי קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה וַיָי לֹא צִוָּהוּ; עַל כֵּן חָלִילָה לִי מֵעֲבוֹר אֶת פִּי אָבִי, הָעוֹשֶׂה אֶת כָּל דְּבָרָיו בְּמִצְוַת יְיָ! וַיֹּאמֶר הַשָּׂטָן: עוֹדְךָ צָעִיר לְיָמִים וְאִם תִּנָּצֵל מִידֵי אָבִיךָ הַמּוֹלִיכָךָ לָמוּת, וְחָיִיתָ עוֹד יָמִים רַבִּים וְהִתְעַנַּגְתָּ עַל רֹב טוּב! וַיְעַצְּבוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶת יִצְחָק מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל אַבְרָהָם: אָבִי הַטּוֹב וְהָרַחוּם! הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעוֹלָה? וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: יְיָ יַמְצִיא לָנוּ שֶׂה, וְאִם לֹא –, וְהָיִיתָ אַתָּה בְּנִי לְעוֹלָה! וַיַּגֵּד יִצְחָק לְאָבִיו אֶת כָּל דִבְרֵי הָעֶלֶם. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: אַל תִּשְׁמַע בְּנִי לִדְבָרָיו כִּי שָּׂטָן הוּא וַיָּבוֹא לַחֲשׂךְ114 אוֹתָנוּ מֵעֲשׂוֹת אֶת מִצְוַת יְיָ!

סו. הַנָּהָר הַגָּדוֹל בַּדָּרֶךְ. (תנחומא וירא כ"ב)

וַיַּרְא הַשָּׂטָן כִּי לֹא הִצְלִיחוּ דְּבָרָיו וַיַּעֲבוֹר לִפְנֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וַיֵּהָפֵךְ לְנָהָר גָּדוֹל וַיַּעֲלוּ גַלָּיו וַיֶּהֱמוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת הַנָּהָר כַּמֶּרְקָחָה. וַיִּגַּש אַבְרָהָם אֶל הַנָּהָר וַיֵּרֶד בּוֹ הוּא וְיִצְחָק בְּנוֹ; וַיֵּרְדוּ אַחֲרָיו גַּם הַנְּעָרִים, כִּי צִוָּה לָהֶם לָרֶדֶת אַחֲרָיו. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לָלֶכֶת וַיָּבוֹאוּ הַמַּיִם עַד צַוְארֵיהֶם, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! מִי יָקִים115 אֶת דְּבָרךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלַי אִם נִטְבַּע בְּמֵי הַנָּהָר הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים הָאֵלֶּה? וַיִּגְעַר יְיָ בְּהַשָּׂטָן וַיֶּחֱרַב הַנָּהָר פִּתְאוֹם וַיִּיבָש, וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם וָהָלְאָה. וַיֵּרָא הַשָּטָן שֵׁנִית אֶל אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: אָמְנָם דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַד הֵנָּה כְּזָבִים; אוּלָם עַתָּה אַגִּיד לְךָ דְּבַר אֱמֶת לֵאמֹר: עַתָּה זֶה הָיִיתִי בַּשָּׁמַיִם וָאֶשְמַע מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד116 לֵאמֹר: “לֹא יִצְחָק, כִּי אִם שֶׂה יִהְיֶה לְעוֹלָה!” וְעַתָּה שׁוּבָה בְשָׁלוֹם לְבֵיתֶךָ! וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: הַאֻמְנָם לֹא יָדַעתָּ כִּי לֹא יַאֲמִינוּ לְדוֹבֵר שְׁקָרִים גַּם אִם אֱמֶת יְדַבֵּר?… וַיַּרְא הַשָּׂטָן כִּי שָׁוְא הָיָה כָּל עֲמָלוֹ וַיֶּחְדַּל מֵאַבְרָהָם וּמִיִּצְחָק וַיֵּעָלַם117.

סז. בִּכְיַת הַמַּלְאָכִים. (פדר“א ל”א; מדר“ב וירא נ”ו, ב‘; תנחומא וירא כ“ג; מדר”א כ“ז; ילק”שׁ בשׁם מדרשׁ סתם; ראשׁ השׁנה ט“ז; ירושׁלמי תענית פ”ב; מד"ר ויקרא אחרי מות כ’; שׁם אמור כ"ט)

בַּיוֹם הַשְׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה בִקְעָה118 גְדוֹלָה לְפָנָיו וְהָרִים גְּבוֹהִים סָבִיב לָהּ. וַיָּנוּעוּ הֶהָרִים וַיָמוּשׁוּ119 מִמְּקוֹמָם וַיִּתְקַבְּצוּ כֻלָּם אֶל מָקוֹם אֶחָד וַיִּתְחַבְּרוּ וַיִּהְיוּ לְהַר גָּדוֹל מְאֹד. וַיֵּרֶד עַמּוּד אֵשׁ וַיַּעֲמֹד עַל הָהָר וַיַּגִּיעַ רֹאשׁוֹ הַשָּׁמָיְמָה. וְעָנָן עָלָה וַיְכַס אֶת הָהָר וַיֵּרָא כְבוֹד יְיָ בֶּעָנָן וַיְהִי הַמָּקוֹם הַזֶּה נוֹרָא וְנֶחמָד עַד מְאֹד. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם לְיִצְחָק: הַגִּידָה נָּא לִי, בְּנִי, מָה אַתָּה רוֹאֶה שָׁם? וַיֹּאמֶר יִצְחָק: עַמּוּד אֵשׂ וְעָנָן כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶת אָנֹכִי רוֹאֶה! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו: הַגִּידוּ נָּא לי מָה אַתֶּם רוֹאִים שָׁם? וַיַּבִּיטוּ הַנְּעָרִים וַיִּתְבּוֹנְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לָהֶם אַבְרָהָם וַיֹּאמֵרוּ: הָרִים אֲנַחְנוּ רוֹאִים!

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם:שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲני וְהַנַּעַר נֵלְכָה עֶד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם! וַיֵּלְכוּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק וַיָּבוֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא. וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וַיַּסתִּירֵהוּ מִפְּנֵי הַשָּׂטָן כִּי אָמָר: אַל יִתֵּן בְּיִצְחָק מוּם וְנִרְצָה לְעוֹלָה! וַיִּבֶן אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹך אֶת הָעֵצִים וַיִּגַּש אֶל יִצְחָק לְעָקְדוֹ.

וַיֹּאמֶר יִצְחָק: הוֹאֶל נָא, אָבִי, וַעֲקַדְתַּנִי בְכֹּחַ פֶּן יִפּוֹל עָלַי פַּחַד פִּתְאוֹם בִּרְאוֹתִי אֶת הַמַּאֲכֶלֶת וְהִתְנוֹדַדְתִּי הֵנָּה וָהֵנָּה, וְיִקְשֶׁה מִמְּךָ לְשָּׁחֲטֵנִי! וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם כְּדִבְרֵי יִצְחָק וַיָּחֶל לַעֲקוֹד אוֹתוֹ. וַיִּתֵּן יִצְחָק אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו אֶל אָבִיו לַעֳקֹד אוֹתָן, וַיֹּאמַר: אַל נָא תַגִּיד לְאִמִּי אֶת דְּבַר מוֹתִי בִּרְאוֹתְךָ אוֹתָהּ עוֹמֶדֶת עַל הַגָּג אוֹ עוֹבֶרֶת עַל פְּנֵי בוֹר, פֶּן תִּבָּהֵל וְקָרָה אוֹתָהּ אָסוֹן!… וַיְכַל אַבְרָהָם לַעֲקֹד אֶת יִצְחָק וַיָּשֶׂם אוֹתוֹ מִמַּעַל לָעֵצִים, וַיִּשְׁלַח יָדוֹ לָקַחַת אֶת הַמַּאֲכֶלֶת. וַיְּהִי לֵב אַבְרָהָם שָׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר יְיָ וְעֵינָיו יָרְדוּ דִמְעָה, כּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עַל יִצְחָק הֶעָנֹג וְהָרַךְ. בָּעֵת הַזֹּאת נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְהַמַּלְאָכִים נִקְבְּצוּ מַחֲנוֹת מַחֲנוֹת, וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ לֵאמֹר: לָמָּה צִוִּיתָ אֶת אַבְרָהָם בְּחִירְךָ לַעֲשׂוֹת כָּכָה? וַיִּבְכּוּ הַמַּלְאָכִים וַתִּפֹּלְנָה שָלֹש דְּמָעוֹת בְּעֵינֵי יִצְחָק… וְאַךְ נָגְעָה הַמַּאֲכֶלֶת בְּצַוַּאר יִצְחָק וַתֵּצֵא נַפְשׁוֹ וַתָּעָף הַשָּׁמָיְמָה. אָז יִשָּׁמַע קוֹל מִמָּרוֹם לֵאמֹר: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנָּעַר! וּכְהִשָּׁמַע קוֹל הָאֱלֹהים, וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ יִצְחָק עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי וַיִּפְקַח אֶת עֵינָיו וַיִּשָּׂא אוֹתָן הַשָּׁמַיְמָה וַיִּקְרָא: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הַקּוֹל הַקּוֹרֵא מִן הַשָּׁמָיִם: מִי אַתָּה קָרָאתָ לִי? וַיַּעַן אוֹתוֹ הַקּוֹל לֵאמֹר: מַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת אָנִי! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: לֹא אָמוּשׁ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה עַד אִם יֹאמַר לִי יְיָ:

הוֹרִידָה אֶת בִּנְךָ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ! וְעַתָּה הָבָה אוֹצִיאָה טִפַּת דַּם אַחַת מִבְּנִי יְחִידִי..! וַיִּקְרָא הַמַּלְאָךְ שֵׁנִית אֶל אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: כֹּה אָמַר יְיָ: אַל תַּעַש לַנַּעַר מְאוּמָה! וַיְהִי בְרֶגַע הַזֶּה וַיּוּבָא אַיִל וַיּוּשַׂם בֵּין הַשּׂיחִים, הוּא הָאַיִל אֲשֶׁר נִבְרָא בַּיוֹם הַשִּׁשִּׁי בָּעֶרֶב וַיִּרְעֶה בְגַן הָעֵדֶן תַּחַת עֵץ הַחַיִּים וַיֵּשְׁתְּ מִמֵּימֵי הַגָּן וַיְהִי רֵיחוֹ מָלֵא אֶת כָּל הָעוֹלָם. בָּעֵת הַהִיא הוֹרִיד אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ מֵעַל הָעֵצִים וַיִּשָּׂא עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: יְיָ אֱלֹהָי! הִנֵּה אָנֹכִי לֹא חָשַׂכְתִּי מִמְּךָ אֶת בְּנִי יְחִידִי הַיָּקָר לִי בְּחַיָּי, עַל כֵּן אָנֹכִי מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ לֵאמֹר: רַחֶם נָא אֶת בְּנֵי יִצְחָק כִּי יֶחֶטְאוּ לְךָ, וְכָבַשְׁתָּ אֶת כַּעַסְךָ וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנָם וְהוֹשַׁעְתָּם בַּצַּר לָהֶם! וַיֹּאמֶר יְיָ: יָדַעְתִּי, כִּי יֶחֶטְאוּ לִי בְּנֵי יִצְחָק וְעָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינַי וּשְׁפַטְתִּים בְּרֵאשִׁית כָּל שָׁנָה; וְהָיָה כִּי יַחְפְּצוּ בִסְלִיחָתִי וְהִתְפַּלְלוּ אֵלַי וְתָקְעוּ לִי בְּשׁוֹפָר אַיִל, כָּאַיִל הָעוֹמֵד מֵאַחֲרֶיךָ! וַיַּבֵּט אַבְרָהָם אַחֲרָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל נֶאֱחַז בַּסְבַךְ בְּקַרְנָיו. וַיִתְבּוֹנֵן אֵלָיו אַבְרָהָם וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּא מוֹצִיא אֶת קַרְנָיו מִסְּבַךְ אֶחָד וְנֶאֱחָז בִּסְבַךְ שֵׁנִי… וַיֹּאמֶר יְיָ: כָּכָה יֵאָחֲזוּ בְנֵי יִצְחָק בַּאֲרָצוֹת רַבּוֹת וְהִתְהַלְכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר עַד הַיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר אֶקַּח בּוֹ אֶת קֶרֶן הָאַיִל הַזֶּה וְתָקַעְתִּי בָהּ לְחֵרוּתָם וְנִגְאֲלוּ וְשָׁבוּ לְאַרְצָם!…

סח. גִּידֵי הָאַיִל וְעוֹרוֹ וְקַרְנָיו. (פדר“א ל”ב)

וְהָאַיִל מִהַר וַיֵּצֵא מִן הַסְּבָכִים אֲשֶׁר נֶאֱחַז בָּהֶם וַיִּגַּש אֶל אַבְרָהָם וַיִּגַּע בְּרֹאשׁוֹ אֶל בִּגְדוֹ. וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְאוֹת כִּי שָׂמֵחַ הוּא עַל צֵאתוֹ מִן הַסְּבָכִים לִהְיוֹת לְעוֹלָה תַּחַת יִצְחָק. וַיִּקָּחֵהוּ אַבְרָהָם וַיַּעֲלֵהוּ לְעוֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. וַתֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָאַיִל וְלֹא נוֹתַר מִמֶּנּוּ בִּלְתִּי אִם עֲשֶׂרֶת גּידִים וְעוֹרוֹ וּשְׁתֵּי קַרְנָיו. וַיִּהְיוּ הַגִּידִים לְמֵיתָרִים בַּכִּנּוֹר הַנִּפְלָא אֲשֶׁר לְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְהָעוֹר לְאֵזוֹר אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְהַקֶּרֶן הַשְּׂמָאלִית לִתְקוֹעַ בָּה עַל הַר סִינַי בְּיוֹם תֵּת יְיָ אֶת תּוֹרָתוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַקֶּרֶן הַיְמָנִית צְפוּנָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וְהָיָה בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן, וְנִלְקְחָה הַקֶּרֶן הַהִיא וְיִתָּקַע בָּהּ וְהָלַךְ קוֹלָהּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ, וְשָׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם!

סט. יְרוּשָׁלַיִם. (מדר“ב וירא נ”ו)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה אַבְרָהָם לְהַעֲלוֹת אֶת הָעוֹלָה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַזֶּה “יִרְאֶה”. וַיֹּאמֶר יְיָ: אִם אָקִים אֶת דְּבַר אַבְרָהָם עַבְדִּי אֲשֶׁר קָרָא לַמָּקוֹם הַזֶּה יִרְאֶה, – הֲלֹא יִתְעַצֵּב מְאֹד שֵׁם בֶּן נֹחַ הַצַּדִּיק. אֲשֶׁר קָרָא לַמָּקוֹם הַזֶּה “שָׁלֵם”; וְאִם יִקָּרֵא הַמָּקוֹם הַזֶּה בַּשֵּׁם אֲשֶׁר קָרָא לוֹ שֵׁם בֶּן נֹחַ וְהִתְעַצֵּב אַבְרָהָם, – עַל כֵּן אֶקְרָא לַמָּקוֹם הַזֶּה “יְרוּשָׁלַ ִם” לֵאמֹר “יִרְאֶה־שָׁלֵם” וְשָׂמְחוּ שְׁנֵי הַצַּדִּיקִים הָאֵלֶּה וְרָאוּ כִּי הֲקִימוֹתִי אֶת דִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם. וַיַּעַשׂ יְיָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר, וַיְהִי שֵׁם הַמָּקוֹם יְרוּשָׁלַ ִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

ע. יִצְחָק בְּבֵית שֵׁם. (מדר“ב וירא נ”ו)

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק בְּנוֹ: יָדֹעַ תֵּדַע, בְּנִי, כִּי כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשַׂה יְיָ עִמָּנוּ וַיְבָרְכֵנוּ וַנִּהְיֶה בְרָכָה, – בָּא אֵלֵינוּ בִּגְלַל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר לִמַּד אוֹתִי שֵׁם לַעֲשׂוֹתָהּ, וְעַל כֵּן לֶךְ נָא, בְּנִי, אֶל הַצַּדִּיק הַהוּא וְלָמַדְתָּ וְחָכַמְתָּ וְהִשְׂכַּלְתָּ וְהָיִיתָ מְבֹרָךְ וְלִמַּדְתָּ גַּם אֶת בָּנֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֲשֶׁר לֹא תָסוּר הַתּוֹרָה מִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם! וַיִּשְׁמַע יִצְחָק לְדִבְרֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיִּשַּׁק לוֹ וַיֵּלֶךְ אֶל שֵׁם.

עא. בֶּהָלָה וְשִׂמְחָה וּמָוֶת. (פדר“א ל”ב; ספה“י; נחומא וירא נ”ב)

וַיְהִי כִרְאוֹת הַשָּׂטָן אֶת אַבְרָהָם הוֹלֵךְ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ וַיְמַהֵר וַיִּשְׁתַּנֶּה וַיְהִי דִמְיוֹנוֹ כְּאִישׁ זָקֵן וַיָּבֹא לְבֵית שָׂרָה וַיֹּאמר לָהּ: אֲהָהּ, שָׂרָה הָאֵם הָאֻמְלָלָה! הַאֻמְנָם לֹא שָׁמַעַתְּ וְלֹא הֻגַּד לָךְ הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְיִצְחָק בְּנֵך? כִּי לָקַח אוֹתוֹ אַבְרָהָם וַיְבִיאֵהוּ אֶל אַחַד הֶהָרִים וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ וַיִּשַׁחט עָלָיו אֶת יִצְחָק. וַיִּצְעַק הַנַּעַר אֶל אָבִיו וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: רַחֶם נָא אוֹתִי! וְלֹא שָׂם אַבְרָהָם לֵב לְדִבְרֵי תַחֲנוּנָיו וַיִּשְׁחָטֵהוּ.

וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ שָׂרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה וַתִּבָּהֵל וַתֶּחְשַׁכְנָה עֵינֶיהָ וַתִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַתִּפּוֹל עַל פָּנֶיהָ אַרְצָה וַתִּזְרֹק עָפָר עַל רֹאשָׁהּ. וַתִּתֵּן אֶת קוֹלָהּ בִּבְכִי וַתִּקְרָא: בְּנִי יִצְחָק, בְּנִי בְנִי! מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ הַיּוֹם! אֲהָהּ, בְּנִי מַחֲמַדִּי! אָנֹכִי רִבִּיתִיךָ וְטִפַּחְתִּיךָ וַתִּיקַר נַפְשְׁךָ בְּעֵינַי מִנַּפְשִׁי וָאֹהַב אוֹתְךָ בְּכָל לִבִּי וּבְכָל נַפְשִׁי וַתְּהִי כָּל שִׂמְחָתִי וְנֶחָמָתִי… וְעַתָּה – טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי! וַתִּתֵּן שָׂרָה אֶת רֹאׁשָׁהּ בְּחֵיק אַחַת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר מִהֲרוּ לְנַחֲמָהּ, – וַתִּדּוֹם כָּאָבֶן. וַתָּקָם אַחֲרֵי כֵן וַתֵּלֶךְ לָבוֹא חֶבְרוֹנָה. וַתִּשְׁאַל אֶת כָּל הוֹלְכֵי עַל הַדֶּרֶך לִבְנָהּ וְלֹא עָנוּ אוֹתָהּ הָאֲנָשִׁים דָבָר כִּי לֹא יָדְעוּ מַה־נַּעֳשָׂה לְיִצְחָק. וַתָּבוֹא עִם שִׁפְחוֹתֶיהָ וַעֲבָדֶיהָ לְקִרְיַת אַרְבַּע וַתֵּשֶׁב שָׁם כִּי חָלְשָׁה מְאֹד וְלֹא הָיָה עוֹד בָּהּ כֹּחַ לָלֶכֶת מִשָּׁם וָהָלְאָה. וַתֹּאמֶר שָׂרָה אֶל עֲבָדֶיהָ: עֲשׂוּ נָא עִמָּדִי חֶסֶד וַהֲלַכְתֶּם לְבַקֵּשׁ אֶת אַבְרָהָם וְאֶת יִצְחָק! וַיֵּלְכוּ הָעֲבָדִים וַיְבַקְּשׁוּ בְכָל הַמְּקוֹמוֹת וְלֹא מְצָאוּם וַיִּתְעַצְּבוּ אֶל לִבָּם מְאֹד וַיֵּלְכוּ לָשׁוּב אֶל קִרְיַת אַרְבַּע. וַיַּרְא הַשָּׂטָן אֶת עֱנוּת נֶפֶש שָׂרָה וַיִּשְׁמַע אֶת קוֹל בִּכְיָתָהּ וַיִּרְגַּז תַּחְתָּיו וַיְמַהֵר וַיִּשְׁתַּנֶּה וַיְהִי דִמְיוֹנוֹ כְּיִצְחָק. וַיְהִי בִרְאוֹתָהּ פִּתְאוֹם אֶת פְּנֵי יִצְחָק בָּנהּ יְחִידָהּ וַתִּגְדַּל שִׂמְחָתָהּ עַד מְאֹד וַתֵּצֵא נַפְשָׁהּ מֵרֹב שִׂמְחָה וָגִיל וַתָּמֹת.

עב. אֵבֶל יִצְחָק וְאַבְרָהָם. (ספה“י; תנחומא חיי שרה ד'; בבא בתרא פ”ג; בר“ר פ”ס)

וְאַבְרָהָם הָלַךְ לָשׁוּב אֶל בְּאֵר שֶׁבַע וַיְהִי כְקָרְבוֹ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּרְא וְהִנֵּה סְגוּרוֹת דַּלְתוֹת אֹהֶל שָׂרָה וַיִּתְמַהּ מְאֹד. וַיַּבֵּט כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין הָעֲנָנִים הַמַּזְהִירִים הַמַּקִּיפִים אֶת הָאֹהֶל וַיֶחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד. וַיִּגַּשׁ אֶל הָאֹהֶל וַיַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה כָבָה נֵר הַתָּמִיד!! וַיֵּדַע לִבּוֹ וַיָּבֶן כִּי אָסוֹן קָרָה אֶת שָׂרָה, וַיָּרָץ אֶל שְׁכֵנָיו וַיִּשְאַל אוֹתָם לְשָׂרָה וַיַּעֲנוּ אוֹתוֹ הָאֲנָשִׁים לֵאמֹר: הֻגֵּד הֻגַּד לְהָאֵם הָרַחֲמָנִיָּה – לְשָׂרָה – כִּי נִשְׁחַט יִצְחָק בְּנָהּ וַתֵּלֶךְ לְבַקְּשׂוֹ וַתָּבוֹא חֶבְרוֹנָה. וַיְמַהֵר אָבְרָהָם וַיָּבֹא חֶבְרוֹנָה הִיא קִרְיַת אַרְבַּע וַיִּמְצָא אֶת שָׂרָה מֵתָה וַיֵּבְךְּ אוֹתָהּ הַרְבֵּה בֶכֶה וַיְקוֹנֵן אֶת הַקִּינָה הַזֹאת עַל שָׂרָה לֵאמֹר: “יְתוֹמוֹת וְאַלְמָנוֹת” אֶל שָׂרָה בְּכֶינָה! הַמַּאֲכִילַתְכֶן לֶחֶם לִרְעַבְכֶן, הַמַּשְׁקָה אֶתְכֶן מַיִם לִצְמָאֲכֶן, הַמַּלְבִּישָׁה אֶת מַעֲרֻמֵּיכֶן! אֵיךְ נֶאֶלְמָה הַלָּשׁוֹן הַמְדַבֶּרֶת תַּנְחוּמִים, וַתֵּעָצַּמְנָה הָעֵינַיִם הַמְּפִיקוֹת חָמְלָה וַתֶּחֱלַשְׁנָה הַיָּדַיִם הַמֹּחוֹת דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים!… וַיִּשְׁמַע כָּל הָעָם אֶת הַמִּסְפֵּד עַל שָׂרָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם בִּבְכִי וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר לֹא הָיָה בָּם כֹחַ לִבְכּוֹת. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא נוֹדַע דְּבַר מוֹת שָׂרָה לְיִצְחָק וַיְמַהֵר הוּא וְשֵׁם לָבוֹא קִרְיַת אַרְבַּע. וַיִּפּוֹל יִצְחָק עַל פְּנֵי אִמּוֹ וַיֵּבְךְּ עָלֶיהָ וַיִּשַּׁק לָהּ. וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיִּקְרָא לֵאמֹר: אוֹיָה לִי, אִמִּי הָרַחֲמָנִיָה, כִּי עֲזַבְתִּנִי פִּתְאוֹם! אָמֹר אָמַרְתִּי עוֹד אֶרְאֶה אֶת פָּנַיִךְ אֲשֶׁר הֵאִירוּ לִי כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהָרָיִם, עוֹד אֶשְׁמַע אֶת דְּבָרַיִךְ הַטּוֹבִים הַמְשַׂמְּחִים לֵב, הַמְּשִׁיבִים נֶפֶשׁ! וְעַתָּה הָהּ! חָשַׁךְ שִׁמְשִׁי וַיִּשָּׁבֵר לִבִּי! אֵיכָה אֶנָּחֵם וְנֶחָמָתִי אָבְדָה מִמֶּנִּי. אֵיכָה אֶשְׂמַח וְשִׂמְחָתִי עָרָבָה…? וַיֵּבְךְּ יִצְחָק עַד אֲשֶׁר לֹא הָיָה בוֹ כֹחַ לִבְכּוֹת וַיֵּשֶׁב לָאָרֶץ וַיּוֹרֶד רֹאשׁוֹ וַיִּדֹּם כְּאָבֶן.

עג. הַלְוָיַת הַמֵּת. (בר“ר חיי שׂרה נ”ח; תדב“א הובא בילק”שׁ וירא; ילקוט חדשׁ במד“א; ספה”י; פדר“א ל”ו)

וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר שָׁבְתוּ120 מִמְּלַאכְתָּם בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי אָמָרוּ: הִנֵּה מֵתָה הָאִשָּׁה הַצַּדִּיקָה וְהָרַחֲמָנִיָּה וּנְדִיבַת הַלֵּב, אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָמוֹהָ מִיוֹם בְּרוֹא יְיָ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, עַל כֵּן נִהְיֶה כֻלָּנוּ נְכוֹנִים לְלַוֹּתָהּ.

וַיַּעַזְבוּ כָל אַנְשֵׁי הָעִיר אֶת בָּתֵּיהֶם הַסְּגוּרִים וַיָּבֹאוּ הֵמָּה וּנִשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם עַד לִפְנֵי הַבַּיִת אֲשֶׁר מֵתָה בּוֹ שָׂרָה וַיַּעֲמֹדוּ. וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי שָׂרָה וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי חֵת: הוֹאִילוּ121 נָא וּתְנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר וְקָבַרְתִּי אֶת מֵתִי מִלְּפָנָי! וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר: הוֹאֶל נָא אֲדוֹנֵינוּ וְלָקַחְתָּ מִמֶּנּוּ אֶת מִבְחַר קְבָרֵינוּ! וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִבְנֵי חֵת וַיּוֹדֶה לָהֶם אֶת חַסְדָּם וַיֹּאמַר: אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וּפְגַעְתֶּם122 לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ, כִּי אוֹתָהּ רָאִיתִי לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר. וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ בְּנֵי חֵת אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: הָבָה נָשִׂים אֶת עֶפְרוֹן לְרֹאשׁ לְכֻלָּנוּ, כִּי אֵיכָה יְדַבֵּר אַבְרָהָם נְשִׂיא הָאֱלֹהִים עִם עֶפְרוֹן, וְהוּא אִישׁ רָשׁ123 וְנִקְלָה! וַיְמַהֲרוּ הָאֲנָשִׁים וַיָּבֹאוּ אֶל עֶפְרוֹן וַיֹּאמְרוּ לוֹ: הֱיֵה לָנוּ לְרֹאשׁ! וַיִּתְמַהּ עֶפְרוֹן מְאֹד וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: מָה רָאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי שָׂמוּ לִי פִתְאוֹם אֶת הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל הַזֶּה? וַיַּגִּידוּ לוֹ בְנֵי עִירוֹ אֶת חֵפֶץ אַבְרָהָם. וַיֵּדַע עֶפְרוֹן וַיָּבֶן כִּי בְשֶׁל124 אַבְרָהָם הַמְהֻלָּל וְהַמְבֹרָךְ נַעֲשָׂה לוֹ כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה, וַיְמַהֵר וַיָּבֹא אֶל אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: הוֹאֶל נָא אֲדוֹנִי וְלָקַחְתָּ אֶת שָׂדִי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ בְּלֹא כֶסֶף וּבְלֹא מְחִיר! וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: חָלִילָה לִּי מִקַּחַת דָּבָר מִיַּד אִישׁ חִנָּם! הוֹאֶל נָא וְלָקַחְתָּ אֶת מְחִיר שָׂדֶךָ! וַיִּקַּח עֶפְרוֹן אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בִּמְחִיר שָׂדֵהוּ וַיְהִי לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר.

וַיְּהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר אָמְרוּ: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְיָרְשׁוּ בְנֵי אַבְרָהָם אֶת כָּל הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לוֹ יְיָ וְלָכְדוּ גַם אֶת יְרוּשָׁלַ ִם עִירֵנוּ, עַל כֵּן הָבָה נִשְׁאֲלָה מֵאֵת אַבְרָהָם וְכָרַת אִתָּנוּ בְרִית לֵאמֹר: לֹא יִירְשׁוּ בָנַי אַחֲרַי אֶת יְרוּשָׁלַיִם אֲשֶׁר תִּהְיֶה לִבְנֵי חֵת יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ הַיְבוּסִי! וַיִּיטְבוּ דִבְרֵיהֶם בְּעֵינֵי אַנְשֵׁי הָאָרֶץ וַיֹּאמְרוּ אֶל אַבְרָהָם: אַל נָא תִקְבּוֹר אֶת מֵתְךָ עַד אִם כָּרַתָּ לָּנוּ בְרִית לֵאמֹר: לֹא יִלְכְּדוּ בָנַי אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעוֹלָם! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: אָנֹכִי אֶכְרוֹת לָכֶם אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת. וַיְמַהֲרוּ בְנֵי הָעִיר וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל פְּסִילֵי נְחֻשְׁתָּם הַפִּסְּחִים וְהָעִוְרִים וַיִּכְתְבוּ עֲלֵיהֶם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית וְהַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם אַבְרָהָם וַיָּשִׂימוּ אוֹתָם בִּרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם וַיִּהְיוּ שָׁם עַד יוֹם בּוֹא דָוִד לִלְכֹּד אֶת הָעִיר. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִשְּׂאָה שָׂרָה אֶל הַמְּעָרָה לְהִקָּבֵר בָּהּ וַיֵּלְכוּ כָל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף אֲשֶׁר בָּעִיר וַיִּסְפְּדוּ לָהּ לֵאמֹר: הוֹי רַחֲמָנִיָּה! הוֹי נְדִיבַת הַלֵּב! וְגַם הַנָּשִׁים הָאַלְמָנוֹת וְהַיְלָדִים הָרַבִּים אֲשֶׁר הֵיטִיבָה עִמָּהֶם שָׂרָה בָּאוּ לִבְכּוֹתָהּ וַיְהִי הָאֵבֶל כָּבֵד מְאֹד.

וְאַבְרָהָם בָּא אֶל הַמְּעָרה וַיָּסַר אֶת מִכְסֵה הָאֶבֶן אֲשֶׁר חָצַב בָּהּ קֶבֶר לְשָׂרָה. וַיָּקָם אָדָם וְחַוָּה וַיֹּאמֵרוּ: אֵיךְ נוּכַל וְהָיִינוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּהְיֶה בּוֹ שָׂרָה קְבוּרָה? הֵן לֹא חָדַלְנוּ מִבּוֹשׁ עַד הַיּוֹם מֵחַטָּאתֵנוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ בְּגַן הָעֵדֶן וַתָּבֵא הַיּוֹם אֶת הָאִשָּׁה הַצַּדִּיקָה וְהַמְבֹרָכָה הַזֹּאת הֲלוֹם לְהַגְדִּיל אֶת בָּשְׁתֵּנוּ וּכְלִמָּתֵנוּ! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: שׁוּבוּ נָא לִמְקוֹמְכֶם! כִּי אֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם אֶל יְיָ וְלֹא תֵבוֹשׁוּ עוֹד וְלֹא תִכָּלְמוּ לְעוֹלָם. וַיִּשְׁמַע אָדָם וַיָּשָׁב לְקִבְרוֹ; אוּלָם חַוָּה מֵאֲנָה לָשׁוּב עַד אִם פָּצַר125 בָּהּ אַבְרָהָם וַיִּקָּחֶהָ וַיָּשֶׂם אוֹתָהּ בְּקִבְרָהּ. אַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ וַיִּשְׁלַח אֶת יִצְחָק בְּנוֹ אֶל שֵׁם לִלְמוֹד דַּרְכֵי יְיָ וּמוּסָרוֹ. וַתִּקְדַּשׁ מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַתִּכָּבֵד בְּעֵינֵי כֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

עד. שושנה בין חוחים 126. (מדר“ב ס”ג; מדרשׁ שׁיר השׁירים ב‘, ה’)

בָּעֵת הַהִיא נוֹלְדָה בַת לִבְתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ רִבְקָה. וַתִּגְדַּל הַנַּעֲרָה וַתִּיף וַתִּמְצָא חֵן בְּעֵינֵי כָל רוֹאֶיהָ. וַתֵּרֶא אֶת מַעֲשֵׂי אָבִיהָ וְאָחִיהָ וְהִנֵּה הֵם רָעִים מְאֹד, וַתָּשֶׂם עַל לֵב לָסוּר מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים וְלַעֲשׂוֹת אַךְ טוֹב וָחֶסֶד. וַתַּאֲכֵל אֶת הָעֲנִיִּים הַבָּאִים לְבַקֵּשׁ לֶחֶם וַתַּשְׁקֵם וַתִּתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֶעֱמִיד בְּתוּאֵל לְפָנֶיהָ שְׁפָחוֹת לְשָׁרְתָהּ, וַתֹאמַר: חָלִילָה לִי מִשֶּׁבֶת בְּטֵלָה כָּל הַיּוֹם! הִנְנִי לַעֲשׂוֹת לְבַדִּי אֶת כָּל הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר בַּבָּיִת!

וַתַּעַשׂ רִבְקָה כַּאֲשֶׁר אָמְרָה וַתְּבַשֵּׁל וַתּאֹפֶה וַתִּשְׁאַב מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַגְּמַלִּים. וְהָיָה בְצֵאתָהּ הַחוּצָה לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה, – וְרָאֲתָה אֶת מַעֲשֵׂי אַנְשֵׁי הָעִיר הַמְרַמִּים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְשָׁמְעָה אֶת דִּבְרֵי רִיבוֹתָם וְאֶת גִּדּוּפֵיהֶם אֲשֶׁר יְגַדֵּף הָאֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי, וְהִתְעַצְּבָה אֶל לִבָּהּ מְאֹד וְאָמְרָה בְלִבָּהּ: מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי לָצֵאת אֶת הָעִיר הַזֹּאת לְבִלְתִּי רְאוֹת עוֹד אֶת כָּל הַתֹּעֵבוֹת127 הָאֵלֶּה! וַיְהִי כָל הָעֲנִיִּים הַבָּאִים חָרָנָה הַיּוֹדְעִים אֶת רָעַת אֲנָשֶׁיהָ וְאֶת חַסְדֵי רִבְקָה וְטוֹב לִבָּהּ, וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וַיֹּאמֵרוּ: הִנֵּה שׁוֹשַנָּה בֵין חוֹחִים!

עה. הַגְּדוֹלָה בְשִׂמְחוֹת אַבְרָהָם. (בר“ר חיי שׂרה נ”ט; בבא בתרא ט"ז)

וַיֵּשֶב יִצְחָק שָׁלֹש שָׁנִים וַיִּלְמַד מוּסָר וּבִינָה וַיֶּחְכַּם וַיַּשְׂכֵּל מְאֹד. וַיֶאֱהַב עָנִי וָרָשׁ לָתֵת לָהֶם לֶחֶם וְשִׂמְלָה, וַיַּעַשׂ שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַיְנַחֵם אֶת כָּל אֻמְלָל וְאֶת כָּל מַר נֶפֶש וַיַּעֲזָּר־לָהֶם כְּכֹל אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדוֹ128 וַיְהִי אָהוּב לְכָל יוֹדְעָיו וַיִּגְדַּל שְׁמוֹ וַיְהֻלַּל מְאֹד.

וְהָיָה כִּי בֵרַךְ אִישׁ אֶת בְּנוֹ בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַר: יְשִׂימְךָ יְיָ כְּיִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם! וַיְהִי כְּבוֹא שְׁמוּעַת יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם וַיָּרֶם אֶת יָדוֹ הַשָּׁמַיְמָה וַיֹּאמַר: אֱלֹהֵי חַסְדִּי! מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי! כִּי נָתַתָּ לִי אֹרֶךְ יָמִים וְגַם עשֶׁר וְשֵׁם טוֹב חַנְּתָּ אוֹתִי; וַתָּשֶׂם לִי כָבוֹד אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה כָמוֹהוּ לְאִישׁ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי נָתַתָּ בְלֵב מַלְכֵי הָאָרֶץ לָבוֹא אֵלַי בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר לִשְׁאָל לִי לְשָׁלוֹם וְלִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרָי; וַאֲנִי עַבְדְּךָ הֵן לֹא גָדַלְתִּי מִכָּל אִישׁ וְלֹא רוֹמַמְתִּי מֵהֶם, כִּי עָפָר וָאֵפֶר אָנֹכִי כְּאַחַד הָאָדָם! וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינַי – וַתִּתֵּן שִׂמְחָה בְּלִבִּי אֲשֶׁר לֹא שָׂמַחְתִּי כָמוֹהָ בְּכָל הַיָּמִים, כִּי נָתַתָּ לְיִצְחָק בְּנִי לֵב טוֹב מָלֵא רַחֲמִים וְחֶמְלָה וַיְהִי לִבְרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ! בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עַל חַסְדְּךָ זֶה הַגָּדוֹל מִכָּל הַחֲסָדִים אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי!

עו. אֱלִיעֶזֶר וְרִבְקָה. (פדר“א; בר”ר נ“ט; שׁם ס'; סנהדרין ק”י; יומא כ“ח, ע”ב)

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם לֶאֱלִיעֶזֶר עַבְדוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ: הִנֵּה הִמְשַׁלְתִּיךָ בְּכָל אֲשֶׁר לִי, כִּי רָאִיתִי אוֹתְךָ עוֹשֶׂה צְדָקָה וָחֶסֶד וּמְלַמֵּד דַּעַת אֱלֹהִים לְכָל הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלֶיךָ, וּבְךָ בָּטַח לִבִּי כִּי תַעֲשֶׂה תָמִיד כְּכֹל אֲשֶׁר אֶשְׁאַל מִמֶּךָּ! וַיֹאמֶר אֱלִיעֶזֶר: כֹּל אֲשֶׁר יֹאמַר לִי אֲדוֹנִי הִנְנִי עַבְדֶּךָ! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: לְכָה אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק. וַיַּעַן אֱלִיעֶזֶר וַיֹּאמַר: לֹא אָסוּר מִדְּבָרֶיךָ יָמִין וּשְׂמֹאל! וַיִּכְתֹּב אַבְרָהָם סֵפֶר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: כֹּל אֲשֶׁר לִי נָתוּן לְיִצְחָק בְּנִי!

וַיַּחְתֹּם אֶת הַסֵּפֶר וַיִּתְּנֵהוּ לֶאֱלִיעֶזֶר וַיֹּאמַר: יְהִי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם בְּיָדֶךָ וְהִרְאִיתָהוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר יוֹכִיחַ יְיָ לְיִצְחָק! וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים וַיַּחְסֹם129 אוֹתָם לְבִלְתִּי יֹאכְלוּ אֶת הַקָּמָה130 אֲשֶׁר בִּשְׂדוֹת זָרִים וְאֶת הַסֵּפֶר אֲשֶׁר כָּתַב אַבְרָהָם לָקַח בְּיָדוֹ וַיָּקָם לָלֶכֶת אֶל עִיר נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם אֲדוֹנָיו. וַיְּהִי כְּצֵאת אֱלִיעֶזֶר וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶל שֵׁם לְהָשִׁיב אֶת יִצְחָק אֶל בֵּיתוֹ! וַיְמַהֵר יִצְחָק וַיָּשָׁב אֶל אַבְרָהָם.

וַיָי קָרָא לִשְׁנֵי מַלְאָכִים וַיְצַוֵּם לֵאמֹר: יֵלֶךְ נָא אֶחָד מִכֶּם אֶת אֱלִיעֶזֶר וּשְׁמָרוֹ בְּדַרְכּוֹ אֲשֶׁר הוּא הוֹלֵךְ עָלֶיהָ; וְהַשֵּׁנִי יַקְרֶה אֶת רִבְקָה לִפְנֵי אֱלִיעֶזֶר בְּעֶצֶם הָרֶגַע אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל עֵין הַמָּיִם! וַיְמַהֲרוּ הַמַּלְאָכִים לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר יְיָ. וַיְהִי בְּלֶכֶת אֱלִיעֶזֶר וַיִּשְלַח יְיָ בְּרָקִים וּנְגֹהוֹת וְזִקִּים וַיָּאִירוּ לוֹ אֶת הַדָּרֶךְ.

וְעוֹדֶנּוּ מִשְׁתָּאֶה אֶל הַמַּרְאוֹת הַנִּפְלָאוֹת הָאֵלֶּה וְהִנֵּה הוּא נִצָּב עַל עֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר בֶּחָרָן; וַיִּשְׁתּוֹמֵם אֱלִיעֶזֶר מְאד וַיֹּאמַר: מַהֲלַךְ שִׁשָּׁה עָשָׂר יוֹם מִבֵּית אֲדוֹנִי עַד הָעִיר הַזֹּאת! וְאֵיכָה נִהְיָה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, כִּי עָבַרְתִּי אֶת הַמֶּרְחָק הָרַב בְּיוֹם אֶחָד?? וַיֵּדַע אֱלִיעֶזֶר וַיָּבֶן כִּי מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹּאת וַיִּתְעוֹדֵד וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהֵי אֲדוֹנִי אַבְרָהָם! הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם נַעֲרָה יְשָׁרָה אוֹהֶבֶת לַעֲשׂוֹת חֶסֶד וּצְדָקָה וְהָיְתָה לְיִצְחָק אִישׁ הַחֶסֶד לְאִשָּׁה! וַיְהִי בְעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ וַיּוֹצִיא אֶת רִבְקָה מִבֵּיתָהּ וַיִּתֵּן בְּלִבָּה לָרֶדֶת הָעַיְנָה.

וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת כַּדָּהּ וַתָּשֶׂם עַל שִׁכְמָהּ וַתֵּרֶד אֶל הָעַָיִן. וַיְהִי כִּרְאוֹת אֱלִיעֶזֶר וְהִנֵּה עוֹלִים הַמַּיִם לִקְרָאתָהּ, וַיִּתְמַהּ מְאֹד וַיֹאמֶר בְּלִבּוֹ: הָבָה אָשִׂים עֵינִי עַל הַנַּעֲרָה הַזֹּאת וְרָאִיתִי אֶת מַעֲשֶׂיהָ וְיָדַעְתִּי עַל מֶה עָשָׂה יְיָ כָּכָה לְמַעֲנָהּ. וַיַּרְא וְהִנֵּה נִגְּשָׁה אֶל יֶלֶד בֹּכֶה וַתִּשְׁאָלֵהוּ בְרַחֲמִים גְּדוֹלִים לֵאמֹר: מַה־לְּךָ כִּי תִבְכֶּה? וַיַּעַן הַיֶּלֶד וַיֹּאמַר: נָגַפְתִּי בְאֶבֶן רַגִלי וַיָּזָב דָּמָהּ. וַתְּמַהֵר רִבְקָה וַתּוֹרֶד אֶת כַּדָּהּ מֵעַל שִׁכְמָהּ וַתְּרַחֵץ אֶת הָרֶגֶל הַפְּצוּעָה וַתָּסַר אֶת מִטְפַּחְתָּהּ מֵעַל רֹאשָׁהּ וַתַּחְבּשׁ אֶת הַפָּצַע; וַתְּנַחֵם אֶת הַיֶּלֶד וַתְּדַבֵּר עַל לִבּוֹ לֵאמֹר: שׁוּבָה נָא אֶל אִמְּךָ וְאַל תִּדְאַג עוֹד לְרַגְלְךָ, כִּי בִמְהֵרָה תֵּרָפֵא! וַיִּשְׂמַח הַיֶּלֶד עַל דִּבְרֵי רִבְקָה וַיָּקָם וַיֵּלַךְ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִרְחִיקָה מְעַט מִן הַמָּקוֹם הַהוּא וַתָּבֹא לִקְרָאתָהּ אִשָּׁה אֲשֶׁר עֵינֶיהָ כֵּהוֹת, וַתַּחְמוֹל עָלֶיהָ רִבְקָה וַתֹּאמַר: הַגִּידִי נָא לִי: הֲתוּכְלִי לָשׁוּב לְבַדֵּך אֶל בֵּיתֵךְ? וַתַּעַן וַתֹּאמַר: אִם אֶתְעֶה, – וְלַנְתִּי בַשָּׂדֶה, כַּדָבָר אֲשֶׁר עָשִׂיתִי שִׂלְשׁוֹם!

וַתֹּאמֶר רִבְקָה: הַגִּידִי נָא לִי אַיֵּה בֵיתֵך וְהֵבֵאתִיךְ אֵלָיו! וַתַּגֶּד לָהּ הָאִשָּׁה וַתְּבָרֵךְ אוֹתָה וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶן עַד בּוֹאָן אֶל הַבָּיִת. וַתְּמַהֵר רִבְקָה לָשׁוּב וַתִּיעַף מְאֹד. וַיְהִי כְגִשְׁתָּהּ עַד הָעֵמֶק אֲשֶׁר תֵּרֵד מִשָּׁם הָעַיְנָה וַתֵּשֶׁב עַל קְצָפָה לָנוּחַ. וַתֵּרֶא רִבְקָה וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן עָיֵף וְיָגֵעַ בָּא לִקְרָאתָהּ וַתְּמַהֵר וַתָּקָם וַתְּבָרְכֵהוּ

וַתֹּאמַר: הוֹאֶל נָא, אֲדוֹנִי, וְיָשַׁבְתָּ עַל הַקְּצָפָה וָנָחְתָּ! וַיּוֹדֶה לָהּ הַזָּקֵן וַיֹּאמַר: בְּרוּכָה אַתְּ בִּתִּי, לַיָי, כִּי עָשִׂיתָ עִמָּדִי אֶת הַחֶסֶד הַזֶּה. וַתֵּרֶד רִבְקָה הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. וַיְהִי כִּרְאוֹת אֱלִעֶזֶר אֶת מַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: רַק לְנַעֲרָה רַחֲמָנִיָּה כָּזֹאת נָאֲוָה לִהְיוֹת אִשָּׁה לְבֶן אֲדוֹנִי! וַיָּרָץ לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר: הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ! וַתֹּאמֶר: שְׁתֵה אֲדוֹנִי!

וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. וַתְּכַל לְהַשְׁקוֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתּוֹת. וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח אֱלִיעֶזֶר נֶזֶם אֲשֶׁר הָיְתָה אֶבֶן יְקָרָה מִלּוּאָתוֹ וְּׁשֵני צְמִידִים וַיִּתֶּן לָהּ וַיֹּאמַר: בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי? הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין הַלַּיְלָה הַזֶּה? וַתֹּאמֶר אֵלָיו: בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר. וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ, גַּם מָקוֹם לָלוּן בְּכָל הָעֵת אֲשֶׁר יִּיטַב בְּעֵינֶיךָ לָשֶׁבֶת בְּבֵיתֵנוּ! וַיִּשׁמַע אֱלִיעֶזֶר אֶת דִּבְרֵי הַנַּעֲרָה וַיִשְׂמַח מְאֹד וַיְבָרֶך אֶת יְיָ אֲשֶר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אַבְרָהָם וַיַּנְחֵהוּ131 בֵּית אֲחֵי אֲדוֹנָיו!

עז. נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת; לָבָן וּבְתוּאֵל. (בר“ר ס'; מדר”א הובא בילק“שׁ ק”ט; ילק“שׁ בשׁם מדרשׁ שׁם; ב”ק פרק החובל דף צ"ב)

וַתָּרָץ רִבְקָה וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיְהִי כִּרְאוֹת לָבָן אֶת הַנֶּזֶם הַיָּקָר וְאֶת הַצְּמִידִים הַנֶּחְמָדִים עַל יְדֵי רִבְקָה וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אֵין זֹאת כִּי עָשִׁיר מְאֹד הָאִישׁ הַבָּא! אָרוּצָה אֵלָיו וְאַהַרְגֵהוּ וְלָקַחְתִּי אֶת זְהָבוֹ וְאֶת כַּסְפּוֹ. וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָעַיִן וַיַּרְא אֱלִיעֶזֶר וְהִנֵּה אִישׁ רָץ לִקְרָאתוֹ. וַיִּתְבּוֹנֵן אֶל פָּנָיו וְהִנֵּה הֵם פְּנֵי רוֹצֵחַ. וַיַּזְכֵּר אֱלְיעֶזֶר את “הַשֵּׁם”132 וַיֵרֹמוּ הַגְּמַלִים וַיַּעַמְדּוּ בָאַוִּיר. וַיַּזְכֵּר עוֹד הַפַּעַם אֶת “הַשֵׁם” וַיֵּרוֹם הוּא בָּאַוִּיר מִמַּעַל לִגְמַלָּיו, וַיִּשְׁתּוֹמֵם לָבָן מְאֹד וַיִּירָא מֵאֵת אֱלִיעֶזֶר יִרְאָה גְדוֹלָה, וַיִּקְרָא אֵלָיו לֵאמֹר: בּוֹא בְּרוּךְ יְיָ! לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וָאוֹצִיא אֶת כָּל הַפְּסִילִים מִמֶּנּוּ, כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר לֹא תָבֹא אַתָּה לְבַיִת וּפְסִילִים בּוֹ! וַיְהִי בּרֶגַע הַזֶּה וַיִּשָּׁמַע קוֹל שָׁאוֹן גָּדוֹל וַיִּשָּׂא אֱלִיעֶזֶר אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אֲנָשִׁים רַבִּים רָצִים אֶל הָעָיִן, כִּי רָאוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת הַצְּמִידִים הַנֶּחְמָדִים אֲשֶׁר נָתַן אֱלִיעֶזֶר לְרִבְקָה וַיָּרוּצוּ לְהָרְגוֹ וְלָקַחַת אֶת זְהָבוֹ; אֶפֶס כִּי בִרְאוֹתָם אֶת אֱלִיעֶזֶר לוֹקֵחַ אֶת גְּמַלָּיו תַּחַת אַצִּילוֹת133 יָדָיו וּמַעֲבִירָם אֶת הָעַיִן וַיִּבָּהַלוּ מִפָּנָיו וַיִּסּוֹגוּ אָחוֹר. וַיָּבֹא אֱלִיעֶזֶר אֶל בְּתוּאֵל הַבַּיְתָה וַיִּפְתַּח אֶת פִּיּוֹת גְּמַלָּיו וַיִּתֵּן לָהֶם לָבָן תֶּבֶן וּמִסְפֹּא וּמַיִם לִרְחוֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנַשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ. וַיְּהִי כַּאֲשֶׁר שָׂמוּ לִפְנֵי אֱלִיעֶזֶר לֶאֱכֹל וַיָּשֶׂם בְּתוּאֵל רַעַל בְּקַעֲרַת הַמָּרָק אֲשֶׁר נָתְנוּ לֶאֱלִיעֶזֶר, כִּי אָמַר בְּלִבּוֹ: יֹאכַל וְיָמוּת, וְיָּרַשְׁתִּי אוֹתוֹ! וֶאֱלִיעֶזֶר אָמַר: לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרַי וַיְהִי בְרֶגַע הַזֶּה וַיִּקַּח הַמַּלְאָךְ הַשּׁוֹמֵר אֶת אֱלִיעֶזֶר אֶת הַשֻּׁלְחָן וַיַּסֵּב אוֹתוֹ וַתְּהִי קַעֲרַת אֱלִיעֶזֶר מִמּוּל בְּתוּאֵל וְקַעֲרַת בְּתוּאֵל מִמּוּל אֱלִיעֶזֶר. וְאִישׁ מִכָּל הַיּוֹשְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן לֹא רָאָה אֶת מַעֲשֵׂה הַמַּלְאָךְ הַנֶּעְלָם וְלֹא יָדַע מְאוּמָה. וַיְהִי כֶּאֱמֹר בְּתוּאֵל לֶאֱלִיעֶזֶר: דַּבֵּר אֶת דְּבָרֶיךָ, וַיֹּאמֶר אֱלִיעֶזֶר: אַל תַּחְשְׁבוּנִי לְאִישׁ גָּדוֹל וְנִכְבָּד, כִּי אֵינֶנִּי בִּלְתִּי אִם עֶבֶד אַבְרָהָם. וַיָי בֵּרַךְ אֶת אֲדוֹנִי מְאֹד וַיְמַלֵּא אֶת בֵּיתוֹ טוּב. וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדוֹנִי בֵן אַחֲרֵי זִקְנָתָה וַיִּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ.

הִנֵּה הַסֵּפֶר הֶחָתוּם לִפְנֵיכֶם קָחוּהוּ וְקִרְאוּ בוֹ וּרְאִיתֶם כִּי כֵנִים דְּבָרָי. וַיַּשְׁבִּיעֵנִי אֲדוֹנִי לֵאמֹר: לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי בִּלְתִּי אִם מִבְּנוֹת בֵּית אָבִי וּמִמִּשְׁפַּחְתִּי! וָאָבוֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן וָאֶתְפַּלְלָה אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָנָּא הַקְרֵה לְפָנַי נַעֲרָה יְשָׁרָה, אֹהֶבֶת חֶסֶד וּצְדָקָה לַעֲשׂוֹתָם! וַיִּתֵּן לִי יְיָ אֶת שְׁאֵלָתִי וַיַּקְרֶה לְפָנַי אֶת רִבְקָה בִתְּכֶם וָאֵרֶא אֶת מַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים וָאֹמַר: הִיא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הוֹכִיחַ יְיָ לְבֶן אֲדוֹנִי! וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדוֹנִי הַגִּידוּ לִי, וְאִם לֹא, – הַגִּידוּ וְאֶפְנֶה אֶל לוֹט אוֹ אֶל יִשְׁמָעֵאל. וַיְהִי כְּכַלּוֹת אֱלִיעֶזֶר לְדַבֵּר וַיְמַהֵר לָבָן לַעֲנוֹת אֶת אֱלִיעֶזֶר וְלֹא חִכָּה אֶת אָבִיו בִּדְבָרִים, וַיֹּאמַר: הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ! וַיֹּאמֶר אֱלִיעֶזֶר בְּלִבּוֹ: אַךְ זֶה בֵּן מֵבִישׁ וְסָר־טַעַם! אָנֹכִי לֹא אָשִׂים לֵב לִדְבָרָיו וְשָׁמַעְתִּי מַה־יַּעֲנֵנִי בְּתוּאֵל אָבִיו. וַיְהִי כֶּאֱמֹר בְּתוּאֵל לֶאֱלִיעֶזֶר: מֵיְיָ יָצָא הַדָּבָר, קַח אֶת רִבְקָה וְּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדוֹנֶיךָ, – וַיִּשְׁתַּחוּ אֱלִיעֶזֶר אַרְצָה לַיְיָ.

עח. רִבְקָה וְיִצְחָק. (בר“ר ס'; סנהדרין ק”י; פדר“א; ילק”שׁ ק"ט בשׁם מדרשׁ)

וַיּוֹצֵא אֱלִיעֶזֶר כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנוֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ וְשָׁתוּ, וַיִּצְעַק בְּתוּאֵל צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה לֵאמֹר: מַּר לִי מְאֹד! בָּא קִצִּי! כִּי אָכַל בְּתוּאֵל מֵהַקְּעָרָה אֲשֶׁר שָׂם לִפְנֵי אֱלִיעֶזֶר וַיָּבוֹא הָרַעַל בְּקִרְבּוֹ וַיְמָרֵר אוֹתוֹ מְאֹד וַיְמִיתֵהוּ. וַיְהִי בַּבֹּקֶר וַיֵּצֵא אֱלִיעֶזֶר הַחוּצָה וַיֹּאמֶר לוֹ הַמַּלְאָך: אַל נָא תַעַצְרֵנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וּמִהַרְתָּ לָשׁוּב עִם רִבְקָה לְבֵית אֲדוֹנֶיךָ. וַיָּבוֹא אֱלִיעֶזֶר הַבַּיְתָה וַיֹּאמַר: אָנָּא שַׁלְּחוּנִי לַאדוֹנִי! וַיֹּאמֶר לָבָן וְאִמּוֹ: תֵּשֶב נָא רִבְקָה בְּבֵיתֵנוּ עַד מְלֹאת שִׁבְעַת יְמֵי הָאֵבֶל וְאַחַר נִתֵּן לָהּ כֶּסֶף וְזָהָב וְנָתְנָה לַצּוֹרֵף לַעֲשׂוֹת עֲדָיִים וְתָפְרָה לָהּ אֶת בִּגְדֵי כְלוּלוֹתֵיהָ; וּבְצֵאת הַשָּׁנָה וְלָקַחְתָּ אוֹתָהּ וְהֵבֵאתָ לְבֶן אֲדוֹנֶיךָ! וַיּוֹסֶף אֱלִיעֶזַר לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: יִגְדַּל נָא חַסְדְּכֶם וְשִׁלַּחְתֶּם אוֹתִי הַיּוֹם לַאדוֹנִי לָמָּה תְאַחֲרוּ אוֹתִי וַיָי הִצְלִיחַ דַּרְכִּי?

וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ: הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה אֶל בֵּית אַבְרָהָם דּוֹד אָבִיךְ וְהָיִית לְיִצְחָק בְּנוֹ לְאִשָּׁה? וּלְרִבְקָה בָאָה שְׁמוּעַת אַבְרָהָם וְיִצְחָק זֶה פְּעָמִים רַבּוֹת, וַתֵּדַע כִּי שְּׁמָם מְהֻלָּל וּמְבֹרָך בְּפִי כֹל; וַתַּעַן לֵאמֹר: בְּכָל לִבִּי וּבְכָל נַפְשִׁי הִנְנִי לָלֶכֶת אֶל בֵית אַבְרָהָם בְּרוּךְ יְיָ וַאֲהוּב כָּל בְּנֵי הָאָדָם! וַתֹּאמֶר אִמָּהּ: אֵיךְ תֵּלְכִי וְלֹא הֲכִינוֹת עוֹד אֶת עֶדְיֵךְ? וַתַּעַן רִבְקָה וַתֹּאמַר: אַל נָא יַעְצְרוּנִי הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה! וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אֶת רִבְקָה מִתְאַמֶּצֶת לָלֶכֶת וַיִּתְעַצְּבוּ אֶל לִבָּם וַיֹּאמֵרוּ: עַל כֵּן לֹא נִתֵּן לָהּ, בִּלְתִּי אִם אֶת בִּרְכַת פִּינוּ בְּצֵאתָהּ עִם אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם! וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו וַיְבָרְכוּ אוֹתָהּ לאמֹר: הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה! וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרוֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי אֱלִיעֶזֶר. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ עַד לִפְנֵי בְאֵר שֶׁבַע וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא וְהִנֵּה אִישׁ הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ עוֹמֵד בַּשָּׂדֶה וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמַיִם וּמַלְאַךְ יְיָ עוֹמֵד עָלָיו לְשָׁמְרוֹ. וַתִּתְמַהּ מְאֹד וַתֹּאמַר: הָבָה אֶשְׁאֲלָה אֶת אֱלִיעֶזֶר אוּלַי יֵדַע וְהִגִּיד לִי מִי הוּא הָאִישׁ הַגָדּוֹל הַלָּז. וַתִּשְׁאַל אֶת אֱלִיעֶזֶר וַיַּגֶּד לָהּ.

וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַתְּהִי רוּחַ יְיָ אֱלֹהִים עָלֶיהָ וַתֵּדַע כִּי יָבֹא יוֹם וְיָלְדָה בֵן רָע לְיִצְחָק, וַתֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַתִּפּוֹל מֵעַל הַגָּמָל. וַיְהִי כְבוֹא רִבְקָה אֶל בֵּית אַבְרָהָם וַתֵּרֶד מֵעַל הַגָּמָל וַיְסַפֵּר אֱלִיעֶזֶר לְיִצְחָק אֶת כָּל הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ יְיָ בְּדַרְכּוֹ. בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה נִפְתְּחוּ דַלְתוֹת אֹהֶל שָׂרָה וַעֲנָנִים מַזְהִירִים יָרְדוּ מִן הַשָּׁמַיִם וַיַּקִּיפוּ אֶת הָאֹהֶל. וָיָּבֵא יִצְחָק אֶת רִבְקָה הָאֹהֱלָה וַיַּרְא וְהִנֵּה דוֹלֵק הַנֵּר וְאוֹרוֹ הַמָּתוֹק זָרוּעַ בְּכָל הַבַּיִת וַיֵּדַע כִּי הִגְדִּיל יְיָ אֶת חַסְדּוֹ עִמּוֹ וַיִּתֶּן לוֹ אִשָּׁה טוֹבָה וּבְרוּכָה וַיִּנָּחֵם אַחֲרֵי אִמּוֹ.

עט. אַבְנֵי שֹׁהַם וּבָרָקוֹת הַמְּאִירוֹת כַּשָּׁמֶשׁ. (מסכת סופרים פכ“א; בר”ר ס"א)

בָּעֵת הַהִיא לָקַח לוֹ אַבְרָהָם אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה וַתֵּלֶד לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּדְלוּ וַיִּבֶן לָהֶם אַבְרָהָם עִיר גְּדוֹלָה וַיָּשֶׁת מִסָּבִיב לָהּ חוֹמַת בַּרְזֶל בְּצוּרָה בַּשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אוֹתָם שָׁמָּה וַיֹּאמַר: שְׁבוּ לָכֶם בָּעִיר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וּרְחַקְתָּם מִיִּצְחָק בְּנִי, כִּי לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ! וַיֹּאמְרוּ בְנֵי קְטוּרָה: אָמְנָם טוֹבָה וְיָפָה הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא נֶחְסַר בָּהּ דָּבָר, אוּלָם חוֹמַת הַבַּרְזֶל הַגְּדוֹלָה מְכַסָּה אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׂמָה אוֹתָנוּ לְיוֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ! וַיֹּאמַר אַבְרָהָם: אַל תִּרָאוּ! אָנֹכִי אֶתֵּן לָכֶם אֲבָנִים יְקָרוֹת וְהֵאִירוּ אֶת הָעִיר. וַיִּתֵּן לָהֶם אַבְרָהָם אַבְנֵי שֹׁהַם וּבָרָקוֹת גְּדוֹלוֹת עַד מְאֹד וַיְהִי אוֹרָן מָלֵא אֶת כָּל הָעִיר. וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְכָבוּ שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים – הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ – וְהֵאִירוּ אָז הָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי נוֹתֵן לָכֶם לְכָל בָּאֵי עוֹלָם.

פ. הֻלֶּדֶת יַעֲקֹב וְעֵשָׂו. (מסכת סופרים פכ“א; בר”ר ס"א)

וְרִבְקָה אֵשֶׁת יִצְחָק עֲקָרָה בַּיָּמִים הָהֵם אֵין לָהּ וָלָד134. וַיֵּשֶׁב יִצְחָק אֶת אַבְרָהָם אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיְהִי יְיָ אֶת יִצְחָק וְאֶת אַבְרָהָם אָבִיו. וַיְהִי כַּעֲבוֹר עֶשְׂרִים שָׁנָה וְרִבְקָה עוֹדֶנָּה עֲקָרָה וַתֹּאמֶר אֶל יִצְחָק: הַלֹא שָׁמַעְתִּי, כִּי גַם שָׂרָה אִמְּךָ הָיְתָה עֲקָרָה וַיִּתְפַּלֵּל בַּעֲדָהּ אַבְרָהָם אָבִיךָ וַתַּהַר לוֹ. וְעַתָּה עֲמָד נָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הָאֱלֹהִים גַּם אָתָּה, וְשָׁמַע אֶת תְּפִלָּתְךָ וְנָתַן לִי הֵרָיוֹן.

וַיִּשְׁמַע יִצְחָק בְּקוֹל רִבְקָה וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם אֶל הַר הַמּוֹרִיָּה וְהִתְפַּלֵּל שָׁם אֶל יְי. וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נֶעֱקַד שָׁם וַיִּתְפַּלֵּל יִצְחָק לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! אַתָּה לָקַחְתָּ אֶת אַבְרָהָם אָבִי וַתְּבִיאֵהוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וַתֹּאמֶר לוֹ: הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל הַיָּם וְנָתַתִּי לָהֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְעַתָּה יָבוֹאוּ נָא דְבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, יְיָ! וְרִבְקָה הִתְפַּלְלָה גַם הִיא לַיָי וַתִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: תֶּן לִי זֶרַע אֲנָשִׁים וְהָיוּ לִבְרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וַיִּשְׁמַע יְיָ בְּקוֹל תַּחֲנוּנֵי יִצְחָק, וַתַּהַר רִבְקָה, וַיְהִי תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ. וַיְהִי הַיּוֹם וַתֵּלֶךְ רִבְקָה וַתַּעֲבוֹר לִפְנֵי בֵית פְּסִילִים וַתָּחָש135 פִּתְאוֹם כְּאֵב גָּדוֹל בְּבִטְנָהּ, וַתָּסָר מֵהַמָּקוֹם הַהוּא וַתֵּלֶךְ מִשָּׁם וָהָלְאָה וַתַּעֲבוֹר לִפְנֵי בֵית מִדְרַש יְיָ, וַתָּחָש שֵׁנִית כְּאֵב נוֹרָא וַיְמָרֵר הַדָּבָר הַזֶּה אוֹתָהּ מְאֹד וַתֵלֶךְ אֶל שְׁכֵנוֹתָיהָ וַתִּשְׁאָלֵן לֵאמֹר: הַחַשְׁתֶּן גַּם אַתֶּן כְּאֵב בַּעֲבָרְכֶן לִפְנֵי בֵית מִדְרַשׁ יְיָ וְלִפְנֵי בֵית הַפְּסִילִים? וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָהּ הַנָּשִׁים לֵאמֹר: לֹא קָרָנוּ כַדָּבָר אֲשֶׁר אָמָרְתְּ! וַתֵּלֶךְ רִבְקָה אֶל בֵּית מִדְרַשׁ שֵׁם וְעֵבֶר וַיֹּאמְרוּ לָהּ על פִּי יְיָ: שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, וּבְהִוָּלְדָם יִפָּרֵדוּ: וְהָיָה לָאֶחָד תַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְלַשֵּׁנִי־נְעֵימוֹת הָעוֹלָם הַבָּא! וַתֵּלֶד רִבְקָה תְּאוֹמִים וַיִּקְרְאוּ לָרִאשׁוֹן עֵשָׂו וְלַשֵּׁנִי קָרְאוּ יַעֲקֹב.

פא. תֻמַּת יַעֲקֹב וְעָרְמַת עֵשָׂו. (בר“ר ס”ג; תנחומא תולדות ח‘; בר“ר ס”ה; פסיקתא עשׂרת הדברות פ’ רביעייתא)

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אֶת מַעֲשֵׂיהֶם וֹּיאמֵרוּ: הָרִאשׁוֹן קוֹץ עוֹשֶׂה חוֹחַ וְהַשֵּׁנִי פֶּרַח נוֹתֵן רֵיחַ. כִּי הָיָה עֵשָׂו אִישׁ מְזִמּוֹת וְעָרוּם וּמְלַמֵּד יָדָיו לָצוּד צַיִד, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם אוֹהֵב שָׁלוֹם וְדוֹרֵשׁ אֶת יְיָ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָיוּ הַנְּעָרִים בְנֵי שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיַּחְדְּלוּ מִלֶּכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הָבָה אֵשְׁבָה בְאָהֳלֵי שֵׁם וְעֵבֶר וְהוֹסַפְתִּי לִלְמוֹד מוּסָר וּבִינָה! וְעֵשָׂו אָמַר: טוֹב לִי, כִּי הֵסִירוּ מֵעָלַי אֶת הָעֹל הַקָּשֶׁה! אֵלְכָה לִי הַשָּׂדֶה וְצַדְתִּי לִי שָׁם צַיִד וְאָחַזְתִּי צִפֳרִים וְכִלִּיתִי אֶת עִתִּי בַּנְעִימִים! וַיְהִי הַיּוֹם וַיֻּגַּד לְעֵשָׂו לֵאמֹר: נִתְפְּשׂוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֶחָד גַּנָּב וְאֶחָד רֹצֵחַ וְלֹא יִשָּׁפְטוּ עַד אִם יִתְּנוּ תוֹדה. וַיָּבֹא עֵשָׂו אֶל בֵּית הַסֹהַר וַיִּשְׁאַל אֶת הַשַּׂר לֵאמֹר: הֲנָתְנוּ הָאֲסִירִים תּוֹדָה אִם לֹא?

וַיַּעַן הֶשַּׂר וַיֹּאמַר: קָשִׁים הָאֲנָשִׁים מְאֹד וְלֹא הוֹדוּ עוֹד עַל פִּשְׁעֵיהֶם. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: הָבִיאוּ נָּא אֵלַי אֶת הַגַּנָּב וְעָשִׂיתִי אֲשֶׁר יוֹדֶה עֲלֵי פִשְׁעוֹ. וַיְצַו שַׂר בֵּית הַסֹּהַר וַיַּעֲמִידוּ אֶת הַגַּנָּב לִפְנֵי עֵשָׂו. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: תֵּן תּוֹדָה כִּי גָנָבְתָּ! וַיַּעַן הַגַּנָּב וַיֹּאמַר: לֹא גָנַבְתִּי!

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: רוֹאֶה אָנֹכִי כִּי נָקִי וְצַדִיק אַתָּה וְלֹא לְאִישׁ כָּמוֹךָ יֵאָמֵר גַּנָּב; אוּלָם הַגִּידָה נָּא לִי: מַה־שֵּׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר חָלַק עִמְּךָ אֶת הַגְּנֵבָה. וַיַּעַן הַגַּנָּב וַיֹּאמַר: נָס הַנָּבָל הַהוּא וַיִּקַּח אֶת חֶלְקִי! וַיִּשְׁמַע שַׂר בֵּית הַסֹּהַר אֶת דְּבָרָיו וַיְצַו וַיָּשִׂימוּ אותוֹ בַּכֶּלֶא136. וַיָּבִיאוּ אֶת הָרוֹצֵחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי עֵשָׂו. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: הַגִּידָה נָּא לִי מַדּוּעַ הִכָּה אוֹתְךָ הַנִּרְצָח עַל הַלְּחִי פַּעַם וּשְׁתָּיִם? וַיִּשְׁמַע הָרוֹצֵחַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְצֹף מְאֹד וַיֹּאמַר: שֶׁקֶר הַדָּבָר! הַאִישׁ כָּמוֹנִי יֻכֶּה בִידֵי רְפֵה כֹחַ וּמוּג־לֵב137 כְּהָאִישׁ אֲשֶׁר רָצַחְתִּי? שְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי עִירִי וְיַגִּידוּ לְךָ, כִּי אֵין כָּמוֹנִי גִּבּוֹר כֹּחַ בְּכָל הָאָרֶץ…! וַיְצַו שַׂר בֵּית הַסֹּהַר וַיָּשִׂימוּ אֶת הָרוֹצֵחַ בְּבֵית הַכֶּלֶא וַיֹּאמַר: עַתָּה יִשָּׁפְטוּ שְׁנֵיהֶם כִּי הוֹדוּ עַל פִּשְׁעֵיהֶם! וַיְהִי כַאֲשֶׁר נוֹדְעָה עָרְמַת עֵשָׂו לְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיִּקְרְאוּ לוֹ: “צַיִד בְּפִיו” לֵאמֹר: צָד אֲנָשִׁים בְּדִבְרֵי פִיו.

וְעֵשָׂו יָדַע כִּי אִישׁ קָדוֹש הוּא יִצְחָק אָבִיו וְאֵת אֲשֶׁר יְבָרֵךְ, יְבֹרַךְ, וַיִּתְאַמֵּץ לִמְצֹא חֵן בְּעֵינָיו וַיָּבֵא לוֹ הַטּוֹב בַּיַּיִן וְהַשָּׁמֵן בַּבָּשָׂר. וּכְבוֹאוֹ אֶל אָבִיו לְשָרְתוֹ – וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו הַנֶּחְמָדִים כִּי אָמָר: יִרְאֶה אָבִי אֶת הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי שָׂם לוֹ וּבֵרְכַנִי!

וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ כִּי לֹא שָׂם יִצְחָק אָבִיו אֶת לִבּוֹ לָזֹאת וַיֹּאמַר: חָשַׁבְתִּי לִקְנוֹת אֶת לִבּוֹ בְּיַיִן וּבְבָשָׂר לְאַהֲבָה אוֹתִי; אוּלָם הַיּוֹם רָאִיתִי, כִּי שָׁוְא הָיָה עֲמָלִי! הָבָה אַעֲרִים לוֹ וְאֵרָאֶה בְעֵינָיו כְּאִישׁ עוֹשֶׂה חֶסֶד וּצְדָקָה!

וַיַּעַשׂ עֵשָׂו כַאֲשֶׁר חָשַׁב וַיָּבֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיֵּשֶׁב לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק: אֵיפֹה הָיִיתָ, בְּנִי? וַיַּעַן עֵשָׂו וַיֹּאמַר: הָלַכְתִּי לִשְׁמוֹעַ דְּבַר יְיָ! וַיִּשְׂמַח יִצְחָק מְאֹד וַיֹּאמַר: הֱטִבוֹתָ, בְּנִי אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה!

וַיּוֹסֶף עֵשָׂו לְשַׁקֵּר וַיֹּאמַר: הִנֵּה אָנֹכִי נוֹתֵן לַעֲנִיִּים מַעֲשֵׂר מִכֹּל אֲשֶׁר יַקְרֶה יְיָ לְפָנָי, וְעַתָּה אָמַרְתִּי: הָבָה אֶשְׁאָלְךָ אָבִי וְהִגַּדְתָּ לִּי אֵיךְ נוֹתְנִים מַעֲשֵׂר מִמֶּלַח וּמִתֶּבֶן? וַיִּשְׁמַע יִצְחָק אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו וַיֹּאמַר: אַךְ זֶה נַעַר אוֹהֵב לַעֲשׂוֹת חֶסֶד וּצְדָקָה, כִּי שְׁאָלַנִי גַם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה! וַיַּרְא יְיָ וַיֵּדַע כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת עֵשָׂו וַיֹּאמַר: תִּכְהֶיןָ138 עֵינֵי יִצְחָק וְלָקַח יַעֲקֹב הַנַּעַר אֶת בִּרְכַת עֵשָׂו.

פב. דִּבְרֵי אַבְרָהָם הָאַחֲרוֹנִים. (ספה“י בשׁל”ק)

וַיְהִי אַבְרָהָם בֶּן מֵאָה שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים וַיִּקְרָא לְיִצְחָק בְּנוֹ וַיֹּאמַר: הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ. הוּא לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַיְבִיאֵנִי אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיַצִּילֵנִי מִידֵי נִמְרוֹד וֵּמֲעַצת רְשָׁעִים כִּי בָטַחְתִּי בוֹ.

וְעַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְךָ בְנִי לֵאמֹר: עֲבוֹד אֶת יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְאָהַבְתָּ אוֹתוֹ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ; וְשָׁמַרְתָּ אֵת כָּל מִצְוֹתָיו וְאֶת כָּל חֻקָּיו וְהֲטִיבוֹתָ עִם כָּל בְּנֵי הָאָדָם, וְרִחַמְתָּ אוֹתָם וַאֲהַבְתָּם בְּכָל לְבָבֶךָ. וְכִי תִרְאֶה עָרוֹם וְכִסִּיתוֹ139 וְכִי יָבוֹא אֵלֶיךָ רָעֵב וְהַאֲכַלְתָּהוּ וְהִשְׁקִיתָהוּ וְנָתַתָּ לּוֹ צֵדָה לַדָּרֶךְ. וְכִי תִרְאֶה אֲנָשִׁים אֻמְלָלִים –, וְקֵרַבְתָּם אֵלֶיךָ וְנִחַמְתָּם וְהִתְפַּלַּלְתָּ בַעֲדָם אֶל יְיָ; וּבָאוּ עָלֶיךָ בִּרְכוֹת הָאוֹבְדִים140 וְהִתְבָּרְכוּ בְךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.

וְלִמַּדְתָּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶת בָּנֶיךָ וְהָיוּ גַם הֵמָּה עֹשֵׂי טוֹב וָחֶסֶד וּצְדָקָה וְאֹהֲבֵי אֱמֶת וְשָׁלוֹם! וַיְכַל אַבְרָהָם לְצַוֹּת אֶת יִצְחָק וַיֹּאמַר: שְׁלַח נָא אֶת שְׁנֵי בָנֶיךָ אֵלַי וּבֵרַכְתִּים לִפְנֵי מוֹתִי. וַיִּשְׁלַח יִצְחָק וַיִקְרָא לָהֶם וַיָבֹא יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר יִצְחָק: וְאַיֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ? וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הָלַךְ הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד וְלֹא שָׁב עוֹד. וַיְבָרֶךְ אַבְרָהָם אֶת יַעֲקֹב בֶּן בְּנוֹ לֵאמֹר: יְשִׂימְךָ יְיָ לִבְרָכָה וּלְשֵׁם וְלִתְהִילָּה.

פג. עֹנֶג אֵין קֵץ. (ילק“שׁ חיי שׂרה על הפסוק ויגוע וכו'; זהר ויחי; בא בתרא ט”ז; ילק"שׁ מלאכי ג'; מעשה דרבי יהושׁע בן לוי)

וַיִּגַּע141 הַיּוֹם אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ אַבְרָהָם. וַיִּתְקַבְּצוּ שִׁשִּׁים וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְּׁשמוֹנָה מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וַחֲמֵשֶׁת הַיָּמִים אֲשֶׁר חַי אַבְרָהָם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וַיָּעוּפוּ הַשָּׁמַיְמָה וַיִּתְיַצְּבוּ כֻלָּם לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: אֲדוֹן הָעוֹלָמִים! אֲנַחְנוּ כֻלָּנוּ בָאנוּ הַיּוֹם לְהָעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אַבְרָהָם, כִּי לֹא עָשָׂה בָנוּ בִּלְתִּי אִם חֶסֶד וּצְדָקָה וַיְגַדֵּל אֶת שִׁמְךָ וַיֶּרֶב שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּעוֹלָמֶךָ!

וַיְהִי בְרֶגַע הַזֶּה דְּבַר יְיָ אֶל אַבְרָהָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר: פְּקַח אֶת עֵינֶיךָ וּרְאֵה אֶת שְׂכָרְךָ הַנָּכוֹן לְפָנֶיךָ! וּכְדַבֵּר אֲדֹנָי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּחָשׁ 142 אַבְרָהָם כִּי נָשׂוּא הוּא עַל כַּנְפֵי רוּחַ לְמָעְלָה. וְכַאֲשֶׁר יוֹסִיף לָעוּף מַעְלָה מַעְלָה, כֵּן יִגְדַּל הָאוֹר וְכֵן יִרְבֶּה עֹנֶג נַפְשׁוֹ. וּפִתְאוֹם בָּא אֶל מְקוֹם אוֹרָה גְדוֹלָה אֲשֶׁר הִבִּיט בָּהּ מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד קְצֵה הָעוֹלָם, וּשְׁנֵי שַׁעֲרֵי כַדְכֹּד143 נִפְתְּחוּ לְפָנָיו –, וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו רִבּוֹא רִבְבוֹת מַלְאָכִים מַזְהִירִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וַיַּפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ אֶת בְּגָדָיו וַיִּקְחוּ עַנְנֵי נֹגַהּ וַיֲּעָשׂוּ אוֹתָם שְׁמוֹנַת בִּגְדֵי אוֹר וַיַּלְבִּישֻׁהוּ וְאֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת רֵיחוֹת גַּן הָעֵדֶן יָצְאוּ וַיָּנוּפוּ אֶת הַבְּגָדִים אֲשֶׁר לָבַשׁ וַיְהִי רֵיחָם נִפְלָא עַד בִּלְתִּי קֵץ וְעַד בִּלְתִּי תַכְלִית. וַיִּקְחוּ הַמַּלְאָכִים שְׁנֵי כְתָרִים עֲשׂוּיִם אַבְנֵי שֹׁהַם וְכֶתֶם פָּז וַיִּתְּנוּם עַל רֹאשׁוֹ וְּׁשמוֹנָה הֲדַסִּים נָתְנוּ בְיָדוֹ וַיְהִי רֵיחָם מָלֵא אֶת כָּל הָעוֹלָם. וַיָּבִיאוּ אֶת אַבְרָהָם אֶל מְקוֹם נַחֲלֵי מַיִם טְהוֹרִים אֲשֶׁר לֹא רָאָה כְמֹהֶם בְּכָל יְמֵי חַיָּיו, וַיַּרְא אֶת הַשּׁוֹשַׁנִּים וְהַהֲדַסִּים הַסּוֹבְבִים אוֹתָם וַיָּרַח בְּרֵיחָם וַתִּמָּלֵא נַפְשׁוֹ עֲדָנִים וּנְעִימוֹת אֵין קֵץ. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וָהָלְאָה וַיָּבֹא אֶל הַחֻפָּה הַנִּפְלָאָה אֲשֶׁר הוּכְנָה לוֹ וַיִּשְׁתָּאֶה וַיִּשְׁתּוֹמֵם מְאֹד. וַיַּרְא אֶת אַרְבַּעַת הַנְּחָלִים הַהוֹלְכִים לְפָנֶיהָ וְהִנֵּה הֵם נַחַלֵי דְבַשׁ וְיַיִן וְשֶׁמֶן הַטּוֹב וַאֲפַרְסְמוֹן. וַיִּשָּׂא עֵינָיו לְמַעְלָה וַיַּבֵּט אֶל גֶּפֶן הַזָּהָב וְאֶל הַמַּרְגָּלִיוֹת הַמְּאִירוֹת כְּנֹגַהּ הַתְּקוּעוֹת בָּהּ הַמְרַחֲפוֹת מִמַּעַל לַחֻפָּה וַיִּתְעַנֵּג מְאֹד.

וַיָּבֹא אַבְרָהָם אֶל תּוֹךְ הַחֻפָּה וְהִנֵּה שֻׁלְחַן שֹׁהַם בָּהּ וּמַלְאָכִים עוֹמְדִים לְשָׁרֵת, וְעוֹדֶנּוּ עוֹמֵד וּמִשְׁתָּאֶה אֶל הֶהָדָר וְאֶל הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר לְפָנָיו, – וַיֵּהָפֵךְ פִּתְאוֹם לְיֶלֶד קָטֹן שָׂמֵחַ וְעָלֵז מְאֹד. וָיַּבֵּט כֹּה וָכֹה וַיַּרְא וְהִנֵּה יְלָדִים רַבִּים נֶחְמָדִים וַעֲלִיזִים הוֹלְכִים לִקְרָאתוֹ. וַיְצַחֵק אִתָּם אַבְרָהָם וַיִּשְׂמַח בָּהֶם שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיָּרָץ אִתָּם לִשְׁמוֹעַ אֶת זִמְרַת הַמַּלְאָכִים הַנִּפְלָאָה וַיֵּלֶךְ לָשׂוּחַ בֵּין עֲצֵי הַבְּשָׂמִים וַיֵּשְׁבוּ וַיָּנוּחוּ תַּחַת עֵץ הַחַיִּים. וַתַּעֲבוֹר הַיַּלְדוּת וַיָּבֹאוּ יְמֵי הַנְּעוּרִים.

וַיֵּעָלְמוּ הַיְלָדִים וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּחוּרִים נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה מְאֹד וַיָּשִׂישׂ אִתָּם אַבְרָהָם אֶת מְשׂוֹשׂ הַנְּעוּרִים וַיִּתְהַלֵּךְ אִתָּם לְאֹרֶךְ הַגָּן וּלְרָחְבּוֹ וַיַּרְא הֲמוֹן נִפְלָאוֹת וַחֲמֻדוֹת וַתִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ עֹנֶג וּנְעִימוֹת אֲשֶׁר אֵין לָהֶם גְּבוּל, וְתַכְלִית אֵין לָהֶם. וַיַּעַבְרוּ יְמֵי הַנְעוּרִים וַיָּבֹאוּ יְמֵי הַזִּקְנָה וַיֵּצְאוּ לִקְרָאתוֹ זְקֵנִים נִכְבָּדִים עַד מְאֹד וַיְדַבֵּר אִתָּם אַבְרָהָם עַל הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה וְהַחֲנִינָה וְהָרַחֲמִים וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ עַל חַיֵּי הָאָדָם וְעַל תְּעוּדָתוֹ אֲשֶׁר שָׂם לוֹ יְיָ, וַיִּשְׂמַח וַיָּגֶל מְאֹד. וַיֵּלְכוּ הַזְּקֵנִים וַיְבִיאֻהוּ אֶל שְׁתֵּי חֻפּוֹתָיו הָעֲשׂוּיוֹת אוֹר הַשֶּׁמֶש וְהַיָּרֵחַ, וַיַּרְא אַבְרָהָם וְהִנֵּה חֵיץ בְּרָקִים בֵּינֵיהֶן.

וַיַּעֲבוֹר אֶת הַחַיִּץ וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹש מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת נִפְלָאִים וְנֶחְמָדִים עַד בִּלְתִּי קֵץ וְעַד בִּלְתִּי תַכְלִית לְנֶגֶד עֵינָיו, וַיַּבֵּט אֲלֵיהֶם אַבְרָהָם וַיַרְא כִּי אֵין קֵצֶה לְאָרְכָּם וְאֵין גְּבוּל לְרָחְבָּם! בָּרֶגַע הַזֶּה הֵפִיחוּ עַנְנֵי הַנֹּגַהּ אֶת הַגָּן וַיַּעֲלוּ רִבּוֹא רִבְבוֹת רֵיחוֹת, שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה, בְּאַף אַבְרָהָם וַיָּחָשׁ עֹנֶג אֵין קֵץ. וּדְבַר יְיָ הָיָה אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית לֵאמֹר: אֶפֶס קְצֵה גַן עֲדָנֶיךָ הָרְאֵיתָ עַתָּה, כִּי לֹא תִרְאֵהוּ כֻּלּוֹ בִּלְתִּי אִם עֵין יְיָ! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: אָנָּא יְיָ קַח נָא אֶת נַפְשִׁי וְהָשִׁיבָה אוֹתָהּ לִמְנוּחָתָה. וַיִּקַּח יְיָ אֶת נִשְׁמַת אַבְרָהָם וַיַּעַל אוֹתָהּ אֵלָיו הַשָּׁמָיְמָה. וַיִּגְוַע אַבְרָהָם וַיָּמֹת.

וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַתֵּרוֹם הָאֶבֶן הַיְקָרָה הַתְּלוּיָה בְצַוָּארוֹ וַתָּעָף הַשָּׁמַיְמָה, וַיִּקָּחֶהָ יְיָ וַיָּשֶׂם אוֹתָה בַשָּׁמֶשׁ. וַיְהִי שְׁמָהּ שֶׁמֶשׁ צְדָקָה בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ עַד הַיֹּום הַזֶּה.

פד. אֵבֶל כָּבֵד. (ספה“י; בר”ר ס“ד; ב”ב צ“א; בר”ר שׁם)

וּדְבַר מוֹת אַבְרָהָם הָרַחַמָן וְהַצַּדִּיק נוֹדַע כְּרֶגַע בִּבְאֵר שֶׁבַע וַיִּשָּׁמַע קוֹל נְהִי וּמִסְפֵּד בְּחוּצוֹתֶיהָ. וַתָּבוֹא הַשְׁמוּעָה לְיוֹשְׁבֵי הָעָרִים הַקְּרוֹבוֹת וְהַרְחוֹקוֹת וַיִּשְׁמַע גַּם יִשְׁמָעֵאל הַיּוֹשֵׁב בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר וַיְמַהֵר וַיָּבֹא לִסְפֹּד לְאָבִיו וְלִבְכּוֹתוֹ. וַיִּתְקַבְּצוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף מִכָּל הֶעָרִים וַיֵלְכוּ הָלֹךְ וּבָכֹה עַד בּוֹאָם בְּאֵרָה שָׁבַע. וְגַם כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ וְשָׂרֵיהֶם וְשׁוֹפְטֵיהֶם עָזְבוּ אֶת עָרֵיהֶם וַיָּבֹאוּ לִבְכּוֹת אֶת אַבְרָהָם וְלִסְפֹּד לוֹ; וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד. וַיְהִי כִרְאוֹת יִצְחָק בֵּין הַבָּאִים לִסְפּוֹד לְאָבִיו גַּם אֶת כָּל הַזְּקֵנִים וְהַזְּקֵנוֹת אֲשֶׁר סָפְדוּ לְשָׂרָה אִמּוֹ וַיִּשְׁתָּאֶה מְאֹד וַיֹּאמַר: אֵיכָה נִהְיָה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, כִּי לֹא מֵתוּ עֲדֶנָּה! וַיִּגַּש אֲלֵיהֶם יִצְחָק וַיֹּאמַר: הַגִּידוּ נָא לִּי, אַחַי, הַאַתֶּם סְפַדְתֶּם לְאִמִּי לִפְנֵי שְּלֹשִים וּשְׁמוֹנָה שָׁנִים? וַיַּעֲנֻהוּ הֵזְּקֵנִים לֵאמֹר: מִיּוֹם בּוֹאֵנוּ לִסְפּוֹד לְאִמְּךָ, הוֹסִיף לָנוּ יְיָ כֹּחַ וְעָצְמָה וַיְחַזְּקֵנוּ וַיְאַמְּצֵנוּ וַיַּגִּיעֵנוּ לַזְּמַן הַזֶּה!

עַתָּה יָדַעְנוּ, כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְיָ הַחֶסֶד וְהָאֱמֶת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם עִם הַמֵּתִים! וַיָּסָר יִצְחָק מֵהֶם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וַיָּשֶׂם אֶת אָבִיו עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר יִשָּׂאֻהוּ בָהּ אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה. וַיּוֹצִיאֻהוּ מִן הַבַּיִת וַיִּנָּשֵׂא עַל כַּפָּיִם. וַיֵּלֶךְ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל וְשֵׁם וְעֵבֶר לִפְנֵי הַמִּטָּה וַיִּקְרְאוּ: פַּנוּ דָרֶךְ! וַיַּרְא כָּל הָעָם אֶת אַבְרָהָם מֵת וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם בִּבְכִי לֵאמֹר: אֲהָהּ! גָּוַע אָבִינוּ הָרַחֲמָן! וּמַלְכֵי הָאָרֶץ נִגְּשׁוּ אֶל הַמִּטָּה וַיֹּאמְרוּ לְנוֹשְׂאֶיהָ: עִמְדוּ כִּמְעַט רֶגַע, וַיַּעֲמֹדוּ. וַיַּרְא הָעָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּתְאַפְּקוּ וַיִּדֹּמוּ. וַיַּעַמְדוּ הַמְּלָכִים בְּשׁוּרָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם בִּבְכִי לֵאמֹר: אוֹי לָךְ אֶרֶץ כִּי אָבַד מַנְהִיגֵךְ הַצַּדִּיק הַמַּרְבֶּה שָׁלוֹם! וְאוֹיָהּ גַּם לָנוּ מוֹשְׁלֵי הָאָרֶץ! לִיתוֹמִים אֵין אָב הָיִינוּ, לָאֳנִיָּה בְלֶב יָם אֲשֶׁר אָבַד חֹבְלָה דָמִינוּ! וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּגְדִּילוּ לִבְכּוֹת וַיְהִי כָל הַמָּקוֹם הַהוּא לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים. וַיָּבֹאוּ שֵׁם וְעֵבֶר וְיִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל אֶל הַמַּכְפֵּלָה וַיִּמְצְאוּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ אַבְרָהָם וַיִּקְבְּרֻהוּ. וַיָּשָׁב כָּל הָעָם אַחֲרֵי הִקָּבֵר אַבְרָהָם אִישׁ לְבֵיתוֹ וַיִּבְכּוּ אוֹתוֹ שָׁנָה תְמִימָה. וְלֹא קָם עוֹד יְרֵא אֱלֹהִים וְרַחֲמָן כְּאַבְרָהָם אֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ אֶת יְיָ וַיַּעַשׂ אַךְ טוֹב וָחֶסֶד מֵעוֹדוֹ עַד יוֹם מוֹתֹו וַיְהִי שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ לִבְרָכָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

פה. נִמְרֹד וְעֵשָׂו וּנְזִיד הָעֲדָשִׁים. (ספה“י; בר”ר ס“ג; ב”ב טז; בר“ר ס”ד; פדר“א ל”ה)

בַּיּוֹם הַהוּא הַָלַךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד וַיַּרְא אֶת נִמְרֹד וְאֶת גִּבּוֹרָיו מֵרָחוֹק. וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ כִּי הִתְקַבְּצוּ אֶל נִמְרֹד חַיּוֹת וְעוֹפוֹת הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי מָשְׁכָה אוֹתָם אֵלָיו תַּבְנִית כָּל חַיָּה וְעוֹף הַמְּצֻיָּרִים עַל בְּגָדָיו, וַיְקַנֵּא בוֹ עֵשָׂו וַיַּחְמֹד אֶת הַבְּגָדִים. וַיֶּאֱרַב עֵשָׁו לְנִמְרֹד וַיַּרְא כִּי הָלְכוּ גִבּוֹרָיו הַיַּעֲרָה לָצוּד צַיִד וְלֹא נִשְׁאֲרוּ עִמּוֹ בִּלְתִּי אִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים. וַיִּתְגַּנֵּב עֵשָׂו לבוֹא אֶל נִמְרֹד וַיִּפֹּל עָלָיו פִּתְאוֹם וַיַּכֵּהוּ בְחַרְבּוֹ וַיִּכְרוֹת אֶת רֹאשׁוֹ מֵעָלָיו. וַיָּרוּצוּ אֵלָיו שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּאָבֵק עֵשָׂו עִמָּהֶם וַיִּתְקְפֵם וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם. וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת בִּגְדֵי נִמְרוֹד הַחֲמֻדוֹת וַיִּכוֹן לָלֶכֶת; וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גִבּוֹרֵי נִמְרֹד רָצִים לִקְרָאתוֹ, כִּי שָׁמְעוּ אֶת קוֹל הַצְּעָקָה וַיָּרוּצוּ לָדַעַת מַה־זֶּה וְעַל מַה־זֶּה. וַיֶּחֱרַד עֵשָׂו וַיִּבָּהֵל וַיָּנָס לְבֵיתוֹ וַיַּחְבִּיא אֶת הַבְּגָדִים. וְהַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר נִלְחַם עֵשָׂו עִם נִמְרֹד וְעִם שְׁנֵי גִבּוֹרָיו הוֹגִיעָה אוֹתוֹ עַד מְאֹד וַתַּחְלְשֵׁהוּ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אֵין זֹאת כִּי הוֹלֵךְ אָנֹכִי לָמוּת! וַיְהִי כִּי צַר לוֹ מְאֹד וַיִּגַּשׁ אֶל יַעֲקֹב וַיַּרְא וְהִנֵּה פָנָיו חֳמַרְמְרוּ מִבֶּכִי וַיִּתְמַהּ אֵלָיו מְאֹד וַיֹּאמַר: מַה לְּךָ, כִּי בָכִיתָ, וְאַף גַּם זֹאת מַדּוּעַ לֹא עָשִׂיתָ הַיּוֹם מַטְעַמִּים וַתָּזָד אֶת נְזִיד הָעֲדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלֻהוּ בִּלְתִּי אִם הָעֲנִיִּים?!

וַיֵּאָנַח יַעֲקֹב בִּמְרִירוּת וַיֹּאמַר: אֲהָהּ, אָחִי הַטּוֹב! הַאֻמְנָם לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא שָׁמַעְתָּ, כִּי לָקַח יְיָ מֵאִתָּנוּ אֶת אַבְרָהָם אֲבִי־אָבִינוּ אֲשֶׁר הָיָה לָנוּ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת?? וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ עֵשָׂו אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּקְרָא לֵאמֹר: אִם גַּם הַזָּקֵן הַזֶּה מֵת כְּאַחַד הָאָדָם, לָמָּה זֶּה אַאֲמִין בַּיָי וּבִשְׂכָרוֹ אֲשֶׁר יִתֵּן לְעוֹשֵׂי טוֹב וָחָסֶד? עַתָּה רְאֵה נָא גַם רְאֵה, כִּי אֵין אֱלֹהִים וְאֵין מַתַּן שָׂכָר לַצַּדִּיקִים וְכַאֲשֶׁר יֵרְדוּ שְׁאוֹלָה לֹא יַעֲלוּ עוֹד! וַיּוֹסֶף עֵשָׂו לְדַבֵּר אֶל יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: הִנְּךָ רוֹאֶה אוֹתִי עָיֵף וְיָגֵעַ מְאֹד וְכֹחַ אֵין בִּי לֶאֱכֹל, עַל כֵּן הֵיטִיבָה נָא עִמִּי וְהַלְעִיטֵנִי נָא מִן הַנָּזִיד אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אִם תִּמְכָּר לִי אֶת בְּכוֹרָתְךָ וְנָתַתִּי לְךָ אֶת שְׁאֵלָתֶךָ! וַיּאֹמֶר עֵשָׂו: הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכוֹרָה? וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הִשָּׁבְעָה לִי. וַיִּשָּׁבַע לוֹ. וַיִּפְתַּח עֵשָׂו אֶת פִּיו וַיַּרְחִיבֵהוּ, וַיִּיצָק יַעֲקֹב אֶת הָעֲדָשִׁים אֲשֶׁר בַּסִּיר –, בְּפִי עֵשָׂו. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָכַל עֵשָׂו אֶת הָעֲדָשִׁים וַיָּשָׁב לוֹ כֹחוֹ, וַיְמַלֵּא פִיו שְׂחוֹק וַיֹּאמַר: הוֹי כְּסִיל! הֵן קָנִיתָ הַיּוֹם דָּבָר אֲשֶׁר לֹא יִשְׁוֶה גַם בַּאֲגוֹרָה אֶחָת! וְלֹא עָנָה יַעֲקֹב אֶת עֵשָׂו דָּבָר, כִּי הַסְכֵּן הִסְכִּין לִשִׁמוֹעַ אֶת חֶרְפָּתוֹ מִפִּי עֵשָׂו אָחִיו וְלִדֹּם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה עֵשָׂו לְדַבֵּר וַיָּרָץ הַחוּצָה וַיִקְרָא לְרֵעָיו הַפּוֹחֲזִים וְהָרֵיקִים וַיָּבֹאוּ אֵלָיו. וַיִּקָּחֵם וַיְבִיאֵם הָאֹהֱלָה אֶל יַעֲקֹב וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת דְּבַר מִמְכַּר בְּכוֹרָתוֹ, וַיְהַתְּלוּ כֻלָּם בְּיַעֲקֹב וַיִּשְׂחֲקוּ עָלָיו וַיִּלְעֲגוּ לוֹ עַד אֲשֶׁר לֹא הָיָה בָהֶם עוֹד כֹּחַ לִשְׂחֹק, וַיַּעַזְבוּ אֶת יֲעקֹב וַיֵּצְאוּ לְדַרְכָּם.

פו. צִדְקוֹת יִצְחָק וּבִרְכַּת יְיָ. (תדר“א פרק כ”ה; פדר“א ל”ג; בר“ר ס”ד)

וַיְהִי יִצְחָק בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים וַיֹּאמֶר בְּלִבּו: עַד הֵנָּה עֲזָרַנִי יְיָ וַיֵּיטֶב עִמִּי בַּעֲבוּר אַבְרָהָם אָבִי הַצַּדִּיק וְעַתָּה כִּי מֵת, מִי יָגֵן בַּעֲדִי? וַיֵּרָא יְיָ אֶל יִצָחק וַיֹּאמַר: אַל תִּירָא אָנֹכִי מָגֵן לָךְ! וְעַתָּה גוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְלִמַּדְתָּ אֶת בְּנֵי הָאָדָם לְהַאֲמִין בַּיָי וְלַעֲשׂוֹת טוֹב וָחֶסֶד וְלִמַּדְתָּ אוֹתָם לֶאֱהַב אֶת הָעֲבוֹדָה וְלִשְׂנֹא אֶת הַבַּטַָּלָה; וְזָרַעְתָּ אֶת שָׂדְךָ וְנָטַעְתָּ לְךּ גַנִּים וְהָיִיתָ לְמוֹפֵת לְאַנְשֵׁי הָאָרֶץ וּמִמְּךָ יִרְאוּ וְכֵן יַעֲשׂוּ גַם הֵמָּה. וַיִּשְׁמַע יִצְחָק בְּקוֹל יְיָ וַיִּפְתַּח אֶת יָדוֹ לְכָל עָנִי וָרָשׁ וַיְכַלְכְּלֵם וַיְהִי כָל מַחְסוֹרָם עָלָיו.

וַיְבָרֶךְ יְיָ אֶת מַעַשֵׂי יִצְחָק וַיִּצְלַח בְּכֹל אֲשֶׁר פָּנָה; וַיִּזְרַע יִצְחָק בַּשָּׁנָה הַהִיא אֶת שָׂדֵהוּ וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם: לָרִיק יָגַע יִצְחָק כִּי אַדְמַת שָׂדֵהוּ קָשָׁה כִנְחֻשָׁה וְלֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ144 גַּם אִם תִּמָּטֵר מְאֹד! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נֶעֶצְרוּ הַשָּׁמַיִם וְלֹא הָיָה מָטָר, וַיּוֹסִיפוּ הָאֲנָשִׁים לְדַבֵּר עַל שְׂדֵה יִצְחָק וַיֹּאמֵרוּ: עַתָּה יָבוֹאוּ דְבָרֵינוּ אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ. וַיַּפְלִיא יְיָ לַעֲשׂוֹת וַיְהִי תְבוּאַת הַשָּׂדֶה רַב מְאֹד; וַיִּקַּח יִצְחָק אֵיפָה וַיָּמָד אֶת תְּבוּאָתוֹ וַיִּתֵּן מִמֶּנָּה מַעֲשֵׂר לַעֲנִיֵּי הָאָרֶץ.

פז. קִנְאַת אֲבִימֶלֶךְ. (בר“ר ס”ה)

וַיְהִי כְּשֶׁבֶת יִצְחק בִּגְרָר וַיִּרְאוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ כִּי כָל אֲשֶׁר יִצְחָק עוֹשֶׂה יָי מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: טוֹב זֶבֶל פִּרְדוֹת145 יִצְחָק מִזְּהַב אֲבִימֶלֶךְ! וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָמָרוּ: נָתַן לָנוּ אֲבִימֶלֶךְ כֶּסֶף וְזָהָב וְצֹאן וּבָקָר וַנְּהִי דַלִּים וְרָשִׁים, וַיִּתֶּן לָנוּ יִצְחָק אֲגֹרַת כֶּסֶף אַחַת –, וַיְבָרְכֵנוּ יְיָ וַנֶּעְשַׁר וַנִּגְדַּל וַנִּכָּבֵד!…

וַיִּשְׁמַע אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיְקַנֵּא בְיִצְחָק וַיֹּאמַר: בְּעֵדֶר צֹאן אֶחָד בָּאתָ גְרָרָה, וְעַתָּה עֻשַׁרְתָ מְאֹד וַתִּגְנֹב אֶת לִבּוֹת עֲבָדַי לְאַהֲבָה אוֹתָךְ, עַל כֵּן לֵךְ מֵעִמָּנוּ! וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם. וַיְהִי מִיּוֹם צֵאת יִצְחָק מִגְּרָר וַתָּבֹאנָה עַל אֲבִימֶלֶךְ צָרוֹת וְרָעוֹת רַבּוֹת וַיֵּדַע כִּי בְשֶׁל146 יִצְחָק בָּאַתְהוּ כָל זֹאת וַיֹּאמַר: אֵלְכָה לִּי אֶל יִצְחָק וְכָרַתִּי עִמּוֹ בְּרִית.

וַיֹּאמְרוּ לוֹ יוֹעֲצָיו: אֵיךְ תֵּלֵךְ אֶל יִצְחָק אֲשֶׁר שָׂנֵאתָ אוֹתוֹ וַתְּשַׁלְּחֵהוּ מֵאִתָּך? הֵן יִנְקוֹם מִמְּךָ אֶת נִקְמָתוֹ! וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶך: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי, כִּי אוֹהֵב יִצְחָק אֶת הָעוֹשִׂים טוֹב וָחֶסֶד, עַל כֵּן יֵלֵךְ אִתִּי גַם פִּיכֹל שַׂר צְבָאִי הָאָהוּב לְיִצְחָק עַל עֲשׂוֹתוֹ חֶסֶד וּצְדָקָה עִם אַנְשֵׁי חֵילִי, – וְנָשָׂא147 יִצְחָק גַּם לִי בַּעֲבוּרוֹ! וַיַּעַש אֲבִימֶלֶך כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ גַּם פִּיכֹל. וַיַּרְא יִצְחָק אֶת אֲבִימֶלֶךְ וַיֹּאמַר: מַדּוּעַ בָּאתָ אֵלַי וְאַתָּה שְׂנֵאתַנִי וַתְּשַׁלְּחֵנִי מֵאִתֶּךָ!? וַיֹּאמֵֶר אֲבִימֶלֶךְ: רָאִיתִי כִּי הָיָה יְיָ עִמְּךָ בִּגְלַל טוּבְךָ וַחֲסָדֶיךָ וָאֹמַר: יְהִי נָא שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ! וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיַּרְא יִצְחָק אֶת פִּיכֹל אוֹהֵב עֲבָדָיו וַאֲהוּבָם, וַיֵּאוֹרוּ פָנָיו וַיִּשְׁכַּח אֶת הַחֶרְפָּה אֲשֶׁר נָשָׂא עָלָיו אֲבִימֶלֶךְ וַיַּעַשׂ לוֹ וְלָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אִתּוֹ מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיָּלִינוּ בְּבֵיתוֹ וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם.

פח. נְשֵׁי עֵשָׂו עֵשָׁו וְהַשָּׂטָן. (פדר“א ל”ב; בר“ר ס”ו; תנחומא תולדות י"א)

וַיֵּרָא יְיָ אֶל יִצְחָק וַיֹּאמַר: קוּם צֵא מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וְשׁוּב אֶל אַרְצְךָ אֶרֶץ כְּנָעַן. וַיָּקָם יִצְחָק וַיָּבֹא חֶבְרוֹנָה וַיֵּשֶׁב שָׁם הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְיָ. וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וְאֶל עֵשָׂו: לְכוּ נָא, בָנַי, בֵּיתָה שֵׁם וְעֵבֶר וּלְמַדְתֶּם אֵֶת מוּסַר יְיָ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַר לִי אָבִי אֶעֱשֶׂה. וְעֵשָׂו אָמַָר: הִנֵּה יָדַעְתִּי אֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר לִמְּדוּנִי בְּבֵית הַסֵּפֶר וְלֹא שְׁכַחְתִּיהָ עוֹד, עַל כֵּן אֵשֵׁב אִתְּךָ וְהֵבֵאתִי לְךָ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהָבְתָּ!

וַיֹּאמֶר יִצְחָק: טוֹב לִי תוֹרַת יְיָ מֵאַלְפֵי מַטְעָמִּים וּמַעֲדַנִים148 וְלֹא שָׁמַע עֵשָׂו לְקוֹל אָבִיו וַיֵּלֶךְ יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית שֵׁם וְעֵבֶר כִּשְׁלֹשִׁים וּׁשְׁתַּיִם שָׁנָה. ועֵשָׂו הָלַךְ יוֹם יוֹם הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד וַיְהִי אִישׁ מִרְמָה וְעָרוּם כְּנָחָש. וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד שְׂדֵה אֱדוֹם וַיַּרְא שָׁם אֶת בְּנוֹת הָאָרֶץ וְהִנֵּה רָעוֹת הֵן לַיָי מְאֹד, כִּי מִשְׁתַּחֲווֹת לְעֵץ וּלְאֶבֶן וּמְקַטּרוֹת לָהֶן. וַיִּקַּח לוֹ עֵשָׂו שְׁתֵּי נָשִׁים וַיְבִיאֵן חֶבְרוֹנָה אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו וַיֵּשֶׁב שָׁם. בָּעֵת הַהִיא מֵת שֵׁם מוֹרֵה יַעֲקֹב, וַיָּשָׁב יַעֲקֹב חֶבְרוֹנָה אֶל יִצְחָק אָבִיו. וַיְהִי כְּשֶׁבֶת נְשֵׁי עֵשָׂו בְּבֵית יִצְחָק וַתְּחִלֶּינָה לַעֲבוֹד לֶאֱלִילֵיהֶן וּלְקַטֵּר לָהֶן.

וַיִּרְאוּ יִצְחָק וְרִבְקָה אֶת הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה וַיִּתְעַצּבוּ אֶל לִבָּם מְאֹד. וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל לִבּוֹ: הָבָה אֵצֵא לָשׂוּחַ יוֹם יוֹם וְאֶעֶזְבָה אֶת בֵּיתִי וְהוּנַח לִי לְשָׂעָה וְלִשְׁתָּיִם! וַיַּעַשׂ יְיָ אֲשֶׁר תִּכְהֶינָה עֵינֵי יִצְחָק וְלֹא יֵצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ, פֶּן יִשְׁמַע אֶת הַחֶרְפָּה אֲשֶׁר יִשְׂאוּ עָלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר בְּצֵאתוֹ מִבֵּיתוֹ –, לֵאמֹר: הִנֵּה אֲבִי עֵשָׂו הָרָשָׁע הַמַּשְׁחִית אֶת כָּל הָאָרֶץ! וַיֵּשֶׁב יִצְחָק וְרִבְקָה כָּל הַיּוֹם בְּבֵיתָם וַתִּהְיֶינָה בְנוֹת עֵשָׂו מֹרַת רוּחַ לָהֶם וַתַּעֲצִיבוּם מְאֹד.

וַיְהִי בְלֵיל הַפֶּסַח וַיִּקְרָא יִצְחָק לְעֵשָׂו בְּנוֹ וַיֹּאמַר: שְׁמַע נָא בְנִי אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְדַבֵּר אֵלֶיךָ. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: דַּבֵּר כִּי שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי! וַיֹּאמַר יִצְחָק: בַּלַּיְלָה הַזֶּה נִפְתָּחִים אוֹצְרוֹת הַטָּל וְהַמַּלְאָכִים מְשׁוֹרְרִים לַיָי וְשׁוֹאֲלִים מִמֶּנּוּ לָתֵת טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וַיָי שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל תַּחֲנוּנֵיהֶם וְעווֹשֶׂה אֶת בַּקָּשָׁתָם, כִּי עֵת רָצוֹן הִיא לְפָנָיו; עַל כֵּן לְכָה בְנִי הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד וְעָשִׂיתָ לִי מַטְעַמִּים וּבֵרַכְתִּיךָ, בְנִי, בְּעֵת רָצוֹן הַזֹּאת! וַיֹאמֶר עֵשָׂו: אָנֹכִי אֵלֵךְ! וַיּוֹסֶף יִצְחָק לְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו וַיֹּאמַר: קַח אֶת חַרְבְּךָ וְאֶת קַשְׁתְּךָ וְצוּדָה לִי צָיִד; אוּלָם חָלִילָה לְךָ מֵהָבִיא לִי גָּנוּב אוֹ גָזוּל! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָצָא עֵשָׂו מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אִם לֹא יַצְלִיחַ חֶפְצִי בְּיָדִי לָצוּד צַיִד, וְהָלַכְתִּי אֶל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וְגָנַבְתִּי שֶׂה אוֹ עֵז וְעָשִׂיתִי מַטְעַמִּים לְאָבִי! וַיְהִי כִי בָא עֵשָׂו הַשָּׂדֶה וַיַּשְׁלַח בּוֹ יְיָ אֶת הַשָּׂטָן לְחַבֵּל אֶת מַעֲשֵׂי יָדָיו וּלְאַחֲרוֹ בַּשָּׂדֶה. וַיָצָד עֵשָׂו צְבִי וַיַּעַקְדֵהוּ וַיָּשֶׂם אוֹתוֹ עַל יַד אַחַד הָעֵצִים וַיֵּלֶךְ לָצוּד עוֹד צֶבִי. וַיָּבֹא הַשָּׂטָן וַיְנַתֵּק אֶת מוֹסְרוֹתָיו וַיַּרְא הַצְבִי כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וַיָּנָס וַיִּסָּתֵר בַּיָּעַר. וְעֵשָׂו הוֹלִיךְ אֶת הַצְּבִי הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר צָד אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָקַד אֶת הַצְּבִי הָרִאשׁוֹן.

וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ כִּי אָיִן וַיִּשְׁתּוֹמֵם מְאֹד וַיֹּאמַר: אֵיכָה נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה? הַאֻמְנָם לֹא הִשְׂכַּלתִּי לְעָקְדוֹ? וַיִּתְעַצֵב עֵשָׂו אֶל לִבּוֹ וַיַּעֲקֹד אֶת הַצְּבִי הַשֵּׂנִי בְּכֹחַ וַיַּעַזְבֵהוּ וַיֵּלֶךְ לָצוּד צְּבִי שְׁלִישִׁי. וַיְהִי אַךְ סָר מִן הַצְּבִי הֶעָקוּד, וַיְמַהֵר הַשָּׂטָן וַיָּסַר אֶת הַחֲבָלִים מֵהַצְּבִי וַיְשַׁלְּחֵהוּ לַחָפּשִׂי, ­– וַיִּבְרַח הַצְּבִי וַיִּמָּלֵט גַּם הוּא. וַיָּשָׁב עֵשָׂו מִצֵּידוֹ וַיּוֹלֶךְ אֶת הַצְּבִי הַשְּׁלִשִׁי. וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ כִּי הַצְּבִי הֶעָקוּד אָיִן וַיִּסְפֹּק כַּפָּיו וַיִּקְרָא: הַאֻמְנָם הֻכֵּיתִּי בַסַּנְוֵרִים וָאֶעֱקֹד אֶת שְׁנֵי הַצְבָאִים בַּחֲבָלִים אֲשֶׁר לֹא יִצְלְחוּ עוֹד לַכֹּל? וַיִּקַּח עֵשָׂו עֲבוֹתִים חֲדָשִׁים וַיֶּאֱסֹר אֶת רַגְלֵי הַצְּבִי וַיִּקְשְׁרֵהוּ בָעֵץ וַיֹּאמַר: לֹא יִנָּצֵל הַצְּבִי הַזֶּה מִיָּדִי! וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו לָצוּד צִפֳּרִים. וַיְנַתּק הַשָּׂטָן אֶת מוֹסְרוֹת הַצְּבִי הַשְּׁלִשִׁי וַיְנִסֵהוּ הַיַּעֲרָה. וַיַּרְעֵשׁ אֶת הַצִּפֳּרִים וַיַפְחִידֵן וַתְּעוּפֶינָה מִשָּׁם וָהָלְאָה. וְלֹא צָד עֵשָׂו בִּלְתִּי אִם צִפּוֹר אַחַת, וַיֵּלֶךְ לָשׁוּב אֶל הַצְּבִי הַקָּשּׁוּר בָּעֵץ – לַהֲבִיאוֹ הָעִירָה וְלַעֲשׂוֹתוֹ מַטְעַמִּים לְאָבִיו…

פט. רִבְקָה וְיַעֲקֹב. (בר“ר ס”ח; תנחומא תולדות י“ג; בר”ר ס“ו; מד”רלךְ לךָ מ“ד; תנחומא שׁם י”א; בר“ר ס”ז; מדרשׁ חזית א‘, נ"ט; שׁם ד’ כ“ג; שׁם ו' י”ג)

בָּעֵת הַהִיא אָמְרָה רִבְקָה בְּלִבָּהּ: הָבָה אֶמְנַע אֶת עֵשָׂו מֵהַבְּרָכָה אֲשֶׁר אָמַר יִצְחָק אִישִׁי לְבָרְכוֹ, וְיָדַע כִּי לֹא עָמְדָה לוֹ עָרְמָתוֹ אֲשֶׁר הֶעֱרִים לְיִצְחָק וַיֵּרָא לוֹ כְּעֹשֶׂה חֶסֶד וּצְדָקָה! וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ וַתֹּאמֶר לוֹ: לְכָה נָא בְנִי וְהֵבֵאתָ לִּי מֵעֶדְרִי שְׁנֵי גְדָיֵי עִזִּים וַעֲשִׂיתִים מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ וְהֵבֵאתָם לוֹ וּבֵרַכְךָ תַּחַת עֵשָׂו אָחִיךָ.

וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת דִבְרֵי אִמּוֹ וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמַר: אֲהָהּ אִמִּי הַטּוֹבָה! אַל נָא תְצַוִּינִי לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה! וַתֹּאמֶר רִבְקָה: עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ וְאַל תַּמְרֶה אֶת פִּי! וַיֵּלֶךְ יַעֲקֹב אֶל הָעֵדֶר וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלֹךְ וּבָכֹה כָּל הַדֶּרֶךְ עַד שׁוּבוֹ הַבָּיְתָה! וַתֹּאמֶר רִבְקָה: מַה־לְּךָ, כִּי תִבְכֶּה, בְּנִי, וַתֵּלֶךְ קְדֹרַנִּית? וַיֹּאמַר יַעֲקֹב: צַר לִי מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי לַעֲשׂוֹתוֹ, עַל כֵּן הִתְעַצַבְתִּי וָאֵבְךְּ. וַתֹּאמֶר רִבְקָה: אַל יֵרַע הַדָּבָר בְּעֵינֶיךָ, כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר טוֹב אַתָּה בְּעֵינֵי יְיָ וְלֹא יִקְרְךָ כָל חֵטְא בַּדָּבָר הַזֶּה. וַיּוֹסֶף יַעֲקֹב לִבְכּוֹת וַתַּהַס אוֹתוֹ רִבְקָה וַתֹּאמַר: לֵךְ כִּי צִוִּיתִיךָ! וַתִּתְפּוֹר רִבְקָה אֶת עוֹרוֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים וַתַּלְבִּישֵׁם עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוַּארָיו וַתַּלְבֵּשׁ אוֹתוֹ אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו הַחֲמֻדוֹת וַתִּתֶּן לוֹ אֶת הַמַּטְעַמִּים אֲשֶׁר עָשָׂתָה, וַיֵּלֶךְ לָבֹא אֶל יִצְחָק, כַּאֲשֶׁר צִוַּתּוּ רִבְקָה. וַיְהִי כִי בָא אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיִּמָּלֵא כָל הַבַּיִת רֵיחַ גַּן הָעֵדֶן וַיִתְעַנֵּג יִצְחָק מְאֹד וַיֹּאמַר: מִי אַתָּה בְּנִי? מָה הֵבֵאתָ לִּי? וַיֹּאמַר יַעֲקֹב: קוּם נָא, אָבִי הַטּוֹב, וְאָכְלָה מֵהַמַּטְעַמִּים אֲשֶׁר הֵבֵאתִי לָךְ!

וַיְהִי בְרֶגַע הַזֶּה וַיֹּאמַר יְיָ: יַעַן דִּבֶּר יַעֲקֹב רַכּוֹת וְתַחֲנוּנִים לְאָבִיו, עַל כֵּן אָקוּם לְבָנָיו בְּעֵת צָרָה וְאָפִיץ אֶת אוֹיְבֵיהֶם! וַיֹּאמֶר יִצְחָק: מַדּוּעַ זֶה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי! וַיֹּאמַר יַעֲקֹב, כִּי הִקְרָה יְיָ לְפָנָי! וַיְהִי כְּהַזְכִּיר יַעֲקֹב אֶת שֵׁם יְיָ וַיִּתמַהּ יִצְחָק מְאֹד וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: מַה־זֹאת? הַאֻמְנָם עֵשָׂו לְפָנָי? הֵן הוּא לֹא יִשָּׂא אֶת שֵׁם יְיָ עַל שְׂפָתָיו!! וַיֹּאמֶר יִצְחָק: גְּשָׁה נָא, בְנִי, אֵלַי וַאֲמֻשֶׁךָ? וַיִשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַתֶּחְשַכְנָה עֵינָיו וַיִּמַּס לְבָבוֹ וַתִּכְשַלְנָה בִרְכָיו. וַיִּשְׁלַח לוֹ יְיָ שְׁנֵי מַלְאָכִים וַיִּתְמְכוּ אֶת יַעֲקֹב מִזֶּה וּמִזֶּה לְבִלְתִּי יִפּוֹל. וַיּוֹלִיכֻהוּ אֶל יִצְחָק, וַיְמֻשֵׁהוּ וַיֹּאמַר: הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. וַיֹּאכַל יִצְחָק אֶת הַמַּטְעַמִּים וַיִּטְעֲמוּ לְחִכּוֹ מְאֹד וַיָּרַח אֶת רֵיח בְּגָדָיו, וַיַּפְלִיא יְיָ לַעֲשׂוֹת וַיַּהֲפֹךְ אֶת רֵיחַ הָעוֹרוֹת הָרָע לְרֵיחַ גַּן עֵדֶן וַיָּשִׁיבוּ אֶת נַפְשׁוֹ וַיְשַׂמְּחוּ אֶת לִבּוֹ וַיֹּאמַר: רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְיָ. הַמְשַׂמֵּחַ לֵב וְהַמֵּשִׁיב נָפֶשׁ! וַיָּשֶׂם יִצְחָק אֶת יָדָיו עַל רֹאשׁ יַעֲקֹב וַיְבָרֲכֵהוּ:

צ. בִּכְיַת עֵשָׂו ורַחֲמֵי יִצְחָק. (בר“ר ס”ו; תנחומא תולדות י“ג; תדב”א ח"ב פרק ב')

וְעֵשָׂו בָּא אֶל הָעֵץ אֲשֶׁר קָשַׁר בּוֹ אֶת הַצְבִי הַשְּׁלִישִׁי וַיַּרְא כִּי אֵינֶנּוּ וַיְפָרֵשׂ בְּיָדָיו וַיֹּאמַר: הַאֻמְנָם אָבוֹא בְיָדַיִם רֵיקוֹת אֶל אָבִי?? וְעֵשָׂו לֹא יָדַע כִּי מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹּאת לְבַעֲבוּר הָסֵב אֶת בִּרְכָתוֹ לְיַעֲקֹב, ­– וַיִּתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ מְאֹד וַיָּצָד עוֹד צִפּוֹר אַחַת וַיְמַהֵר וַיָּבֹא אֶל יִצְחָק בְּעֶצֶם הָרֶגַע, אֲשֶׁר יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פָּנָיו, כִּי כִלָּה לְבָרֵךְ אוֹתוֹ, וַיָּבֹא עֵשָׂו בְּרַעַשׁ אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיָזוּעוּ קִירוֹת הַבַּיִת וַיִתְנוֹדָדוּ; וַיִּקְרָא בְחָזְקָה אֶל יִצְחָק: יָקוּם אָבִי!.. בְּרֶגַע הַזֶּה נִרְאָה לְיִצְחָק מַרְאֶה נוֹרָא עַד מְאֹד: וְהִנֵּה אֵשׁ גְּדוֹלָה כְּאֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם מִתְלַקַּחַת לְפָנָיו וְעֵשָׂו בְּנוֹ עוֹמֵד עָלֶיהָ וְשָּׂם בָּה אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה לְהַגְדִּיל אֶת הַמְּדוּרָה… וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד־מְאֹד וַיֹּאמַר: מִי אָתָּה? וַיַּעַן עֵשָׂו וַיֹּאמַר: אֲנִי בִּנְךָ בְכוֹרְךָ עֵשָׂו. וַיֹּאמֶר יִצְחָק מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל וָאֶתְעַנֵּג מְאֹד וָאֲבָרֲכֵהוּ, – גַּם בָּרוּךְ יִהִיֶה! וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: הַגִּידָה נָּא לִי: מָה הֶאֱכִילֶךָ?

וַיֹּאמֶר יִצְחָק: לֹא יָדַעְתִּי! אוּלָם דַּע, בְּנִי כִּי מַטְעַמִּים כָּאֵלֶּה לֹא אָכַלְתִּי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם! כִּשְׁמוֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמַר: רַק יַעֲקֹב עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה! הֵן רִמָּה אוֹתִי בִּנְזִיד עֲדָשִׁים, וְאַף כִּי אוֹתְךָ בְּמַעֲדַנִּים! וַיֹּאמֶר יִצְחָק: הַגִּידָה נָּא מַה לָּקַח מִיָּדְךָ בִּמְחִיר הָעֲדָשִׁים אֲשֶׁר אָמָרְתָּ? וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: אֶת בְּכוֹרָתִי לָקָח! וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ יִצְחָק אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַתָּשָׁב נַפְשׁוֹ לִמְנוּחָתָהּ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: עַתָּה נָאֲוָה בִרְכָתִי לְיַעֲקֹב: יְהִי נָא בָרוּךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם! וַיְחָרֵף עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב וַיְגַדְפֵהוּ וַיִּירַק פַּעם וּשְׁתַּיִם וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ.

וַיִּשְׁמַע יִצְחָק אֶת קוֹל בִּכְיָתוֹ וַיַּחְמוֹל עָלָיו וַיֹּאמֶר לְבָרֵךְ גַּם אוֹתוֹ. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל יִצְחָק: אַל תְּבָרֲכֵהוּ, כִּי כְרֹב לְעָשְׁרוֹ יַרְבֶּה לְהָרִעַ, כְּהוֹסִיף לְשַׁלְוָתוֹ יוֹסִיף לְהַשְׁחִית. וַיְדַבֵּר יִצְחָק תַּחֲנוּנִים אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָנָּא יוּחַן נָא עֵשָׂו! וַיֹּאמַר יְיָ: רָשָׁע הוּא! וַיּוֹסֶף יִצְחָק לְדַבֵּר אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: הֵן כִּבְּדַנִי עֵשָׂו תָּמִיד וַיְשָׁרְתֵנִי וַיַּעֲמוֹד לְפָנָי! וַיֹּאמֶר יְיָ: עַל כֵּן יַצְלִיחַ בְּמִלְחֲמוֹתָיו אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ בְּמִקְדַּשׁ יְיָ לְהַשְׁחִיתוֹ! וַיֹּאמַר יִצְחָק אַל נָא יִחַר אַפְּךָ, אֲדֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם: הַרְבֵּה נָּא אֶת תַּעֲנוּגֵי עֵשָׂו בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִרְאֶה אֶת רוֹמְמוּתְךָ „בָּעוֹלָם הַבָּא"!

וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: יַעַן בָּכָה עֵשָׂו מֵאַהֲבָתוֹ אֶת בִּרְכַּת אָבִיו כִּי יָקְרָה בְעֵינָיו מְאֹד. עַל כֵּן אֶתֶּן־לוֹ אֶת הַר שֵׂעִיר לְנַחֲלָה וְלֹא יֶחְדְּלוּ גִשְׁמֵי בִרְכָתוֹ לְעוֹלָם!.. וַיְהִי כִּי הִתְחַנֵּן עֵשָׂו מְאֹד לֵאמֹר: בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי! וַיֹּאמַר יִצְחָק: בְּאֶרֶץ טוֹבָה וּמְבֹרָכָה יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וְלֹא תֶחְסַר דָּבָר, וְהָיָה בַעֲשׂוֹת יַעֲקֹב בְּנִי אֶת מִצְוַת יְיָ וְהָלַךְ בְּתוֹרָתוֹ. – וַעֲבַדְתָּהוּ, – וָלֹא, וְאִבַּדְתָּהוּ!

צא. מַחֲשָׁבָה נוֹרָאָה. (בר“ר ס”ז; סוטה י"ג)

וַיִּשְׂנָא עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב שִׂנְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אִם אֲהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב, – וְנִשְׁפַּטְתִּי; וְהָיְתָה אַחֲרִיתִי רָעָה וּמָרָה! עַל כֵּן אֵלְכָה לִּי אֶל יִשְׁמָעֵל דּוֹדִי וְלָקַחְתִּי לִי אֶת בִּתּוֹ לְאִשָּׁה וַאֲסִיתֵהוּ לָרִיב עִם יַעֲקֹב אֶת רִיב בְּכוֹרָתִי וְסִכְסַכְתִּי אֶת יִשְׁמָעֵל בְּיַעֲקֹב, וְחָרָה אַפּוֹ וַהֲרָגָהוּ; אוֹ אָז אֶקְצֹף עַל יִשְׁמָעֵל וְאֹמַר לוֹ: מַדּוּעַ הָרַגְתָּ אֶת אָחִי וַתִּשְׁפֹּךְ אֶת דָּמוֹ? וְעַתָּה דַע כִּי גוֹאֲלוֹ אָנֹכִי וְאֶת דָּמוֹ אֶדְרוֹשׁ מִיָּדֶךָ… וּבְדַבְּרִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, – אָקוּם עָלָיו וְהֵמַתִּי אוֹתוֹ, וְיָרַשְׁתִּי אֶת שְׁנֵיהֶם יוֹם אֶחָד…! וַיֵּדַע יְיָ אֶת מַחְשְׁבוֹת עֵשָׂו וַיְפִירֵן, כִּי הֻגֹּד הֻגַּד לְרִבְקָה בִּדְבַר יְיָ לֵאמֹר: מִתְנַחֵם עֵשָׂו לַהֲרֹג אֶת יַעֲקֹב וּכְבָר הִקְהִיל אֵלָיו אֶת מְרֵעָיו הָרֵיקִים וְהַפּוֹחֲזִים וַיִּקַּח כּוֹס וַיְמַלְּאֵהוּ יַיִן וַיֹּאמַר: כּוֹס תַּנְחוּמִין אָנֹכִי שֹׁתֶה עַל יַעֲקֹב אָחִי הַנֶּחְשָׁב בְּעֵינַי כֶּחָלָל אֲשֶׁר כְּבָר קֻבַּר וְאֵינֶנּוּ עוֹד! וַתִּשְׁלַח רִבְקָה וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב וַתֹּאמַר: הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ חָשַׁב עָלֶיךָ רָעָה; וְעַתָּה, בְנִי, שְׁמַע בְּקוֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ חָרָנָה אֶל לָבָן אָחִי וְיָשַׁבְתָּ שָּׁם עַד שָׁכְחוֹ אֵת אֲשֶׁר עָשִׁיתָ לּוֹ, וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָׁם; לָמָה אֶשְׁכַּל גַם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד כַּאֲשֶׁר יְנַבֵּא לִי לִבִּי?…

צב. בִּרְכַּת יִצְחָק וְרִבְקָה. (ספה“י; ילק”שׁ פ“ס תולדות קט”ו)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹדְעָה לְיִצְחָק מַחֲשֶׁבֶת עֵשָׂו וַיִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנוֹ וַיְצַוֵּהוּ לֵאמֹר: לֹא תִקַח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן וְלָקַחְתָּ לְךָ אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ.

וְעַתָּה, בְנִי, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְהִתְחַבַּרְתָּ לְאַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ אֵלֶיהָ וְרָדַפְתָּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל, וְהֵבֵאתָ עָלֶיךָ רָעָה גְדוֹלָה. עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם בְּנִי לֵאמֹר: בְּבוֹאֲךָ אֶל הָאָרֶץ הַהִיא וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֶת יְיָ לֹא תָסוּר מִן הַדֶּרֶךְ הַטוֹבָה וְהַיְשָׁרָה יָמִין וּשְׂמֹאל. וְאֵל שַׁדַּי יִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם אָבִיךָ לְךָ וּלְזַרְעֲךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וֶהֱשִׁיבְךָ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּבָנִים וּבְעֹשֶׁר רָב וּבְשִׂמְחָה וּבְשֵׁם טוֹב! וַיְכַל יִצְחָק לְצַוֹּת אֶת יַעֲקֹב וּלְבָרְכוֹ, וַיִּתֶּן לוֹ מַתָּנוֹת וְכֶסֶף וְזָהָב כְּכֹל אֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת. וַתִּגַּשׁ רִבְקָה אֶל יַעֲקֹב וַתִּפּוֹל עַל צַוָּארָיו וַתִּשַּׁק לו וַתֹּאמַר: יְצַוֶּה נָּא יְיָ אֶת מַלְאָכֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ עָלֶיהָ! וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וַיֵּצֵא מִבֵּיתָם לָלֶכֶת חָרָנָה.

צג. הַשּׁוֹדֵד בַּדֶּרֶךְ. (ספה“י; בר”ר ס“ח, ב'; רשׁ”י ויצא)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִרְחִיק יַעֲקֹב לָלֶכֶת מִבְּאֵר שֶׁבַע וַיִּקְרָא עֵשָׂו לֶאֱלִיפַז בְּנוֹ הַבְּכוֹר וַיְדַבֵּר אֵלָיו לֵאמֹר: מַהֵר וְקַח חַרְבְּךָ וּרְדוֹף אַחֲרֵי יַעֲקֹב וְהָרַגְתָּ אוֹתוֹ וְלָקַחְתָּ לְךָ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וּבָאתָ! וְאֱלִיפַז נַעַר מָהִיר וְיוֹדֵעַ לִמְשֹׁךְ בַּקֶּשֶׁת וְלָצוּד צַיִד וְגִבּוֹר חָיִל. וַיַּעַשׂ אֱלִיפַז אֶת מִצְוַת אָבִיו וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ וַיִּרְדּוֹף אַחֲרֵי יַעֲקֹב. וַיַּדְבִּקֵהוּ149 בִּגְבוּל אֶרֶץ כְּנַעַן מוּל שְׁכֶם. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת אֱלִיפַז רוֹדֵף אַחֲרָיו הוּא וַאֲנָשָׁיו וָיֶּחְדַּל יַעֲקֹב מִלֶּכֶת וַיַּעֲמוֹד. וַיִּשְׁלֹף150 אֱלִיפַז אֶת חַרְבּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלֹךְ וְקָרֵב הוּא וַעֲשֶׂרֶת אֲנָשָיו אֶל יַעֲקֹב.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הֲשָׁלוֹם? וַיִּגַּשׁ אֱלִיפַז אֶל יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: אָבִי צִוַּנִי לַהֲמִיתְךָ וְלָקַחַת אֶת כָּל אֲשֶׁר לְךָ וְעָתָּה הִכּוֹן151 לִקְרַאת הַמָּוֶת, כִּי חָלִילָה לִּי מֵעֲבוֹר אֶת פִּי עֵשָׂו אָבִי! וַיִּתְחַנֵּן יַעֲקֹב אֶל אֱלִיפַז וְאֶל אֲנָשָׁיו אֲשֶׁר אִתּוֹ לֵאמֹר: חָנוּנִי נָא וְאַל תְמִיתוּנִי. קְחוּ נָא אֶת כַּסְפִּי וְאֶת זְהָבִי אֲשֶׁר נָתַן לִי אָבִי וּלְכוּ מֵעָלַי לְשָׁלוֹם; וְחָשַׁב לָכֶם יְיָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צְדָקָה וְשָׁלַח אֶת בִּרְכָתוֹ בְּכָל מַעֲשֵׂי יְדֵיכֶם! וַיִּקַּח אֱלִיפַז אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְאֶת כָּל הַזָּהָב אֲשֶׁר הָיָה לְיַעֲקֹב דּוֹדוֹ וַיֹּאמַר: הֵרַכּוּ דְבָרֶיךָ הַטּוֹבִים אֶת לִבִּי, וְעַל כֵּן לֹא אֶגַּע בְּךָ וְשַׁבְתִּי אֶל אָבִי! וַיֵּלְכוּ מֵעָלָיו אֱלִיפַז וַאֲנָשָׁיו וַיָּשׁוּבוּ בְאֵרָה שָבַע אֶל עֵשָׂו וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר: הִתְחַנֵּן יַעֲקֹב אֵלֵינוּ וַנַּחְמֹל עָלָיו וַנִּקַּח אֶת כַּסְפּוֹ וְאֶת זְהָבוֹ וַנֵּלֶךְ מֵעָלָיו. וַיִּקְצֹף עֵשָׂו עַל אֱלִיפַז בְּנוֹ וְעַל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּקַּח אֵת אֲשֶׁר לָקְחוּ מִיַּד יַעֲקֹב וַיָּשֶׂמ בְּאוֹצְרוֹתָיו.

צד. אֶרֶץ הַפְּלָאוֹת. (תנחומא ויצא א‘; תדב"א פרק ה’; פדר“א ל”ה; חולין צ“א; בר”ר ס“ח; פדר”א שׁם)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִרְחִיק אֱלִיפַז וַאֲנָשָׁיו לָלֶכֶת וַיִּתְפַּלֵּל יַעֲקֹב אֶל יְיָ לֵאמֹר: אֵלֶיךָ יְיָ אָנֹכִי נוֹשֵׂא אֶת עֵינַי וַעֲזַרְתַּנִי בַּצַּר לִי! לֶאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם הָיוּ גְמַלִּים וְכֶסֶף וְזָהָב בְּבוֹאוֹ חָרָנָה וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי! מִי יְרַחֵם עָלַי וּמִי יַאַסְפֵנִי אֶל בֵּיתוֹ?..

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָה לְהִתְפַּלֵּל וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ וַיֹּאמַר: שָׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וּרְאֵה אֶת שְׁנֵים עָשָׂר הַכּוֹכָבִים הַזּוֹרְעִים אוֹר נֶחְמָד בַּשָּׁמַיִם וְיָדַעְתָּ, כִּי שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים תּוֹלִיד וְעָשַׁרְתָּ וְנִכְבַּדְתָּ וְהָיָה שִׁמְךָ עַד עוֹלָם! וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב אֶת עֵינָיו וַיַּבֵּט הַשָּׁמַיְמָה וַיַּרְא אֶת הַכּוֹכָבִים הַמְּאִירִים וַיִּתְמַהּ מְאֹד וַיֹּאמַר: אֵיכָה נִהְיָה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה כִּי רָאִיתִי כוֹכָבִים בַּיּוֹם?! אֵין זאֹת כִּי הֵחֵל יְיָ לְהַרְאוֹתֵנִי אֶת נִפְלְאוֹתָיו הַגְּדוֹלֹת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי וָאֵדָעֵן, וַאֲבוֹתַי סִפְּרוּ לִי? וְעוֹדֶנּוּ מִשְׁתָּאֵה אֶל הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיַּרְא וְהִנֵה רַגְלָיו עוֹמְדוֹת עַל הַר הַמּוֹרִיָּה וַיּוֹסֶף לְהִשְׁתָּאוֹת וּלְהִשְׁתּוֹמֵם וַיֹּאמַר: מבְּאֵר שֶׁבַע עַד הַר הַמּוֹרִיָּה מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים, וְאֵיךְ עָבַרְתִּי אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ הַרְחוֹקָה הַזֹּאת בְּשָעוֹת אֲחָדוֹת?! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמַר יַעֲקֹב לַחֲלֹף מִשָּׁם וָהָלְאָה וַיְכַבֶּה יְיָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וַיְהִי לָיְלָה, וַתֵּרוֹם כָּל הָאָרֶץ וַתְּהִי לְקִיר גָּבוֹהָ עַד מְאֹד וַיִּגְדּוֹר בַּעֲדוֹ וְלֹא יָכֹל לַעֲבוֹר מִשָׁם וָהָלְאָה. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת כָּל הַנִּפְלָאוֹת הָאֵלֶּה וַיֹּאמַר: הָבָה אָלִינָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה! וַיִּקַּח שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מֵהַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר נֶעֱקַד עָלָיו יִצְחָק אָבִיו וַיָּשֶׂם אֲחָדוֹת מֵהֶן סְבִיבוֹתָיו כִּי אָמָר: לֹא תִתְּנֶינָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֶת הַחַיּוֹת הָרָעוֹת לָגֶשֶׁת אֵלָי! וְאֶת הָאֲבָנִים הַנּוֹתָרוֹת לָקַח וַיָּשֶׂם אוֹתָן מְרָאֲשׁוֹתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַתְּהִי מְרִיבָה בֵּין הָאֲבָנִים אֲשֶׁר שָׂם יַעֲקֹב מְרָאֲשׁוֹתָיו כִּי כָל אַחַת מֵהֶן אָמָרָה: עָלַי יַנִיח הַצַּדִּיק הַזֶּה אֶת רֹאשׁוֹ! וַיַּרְא יְיָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמַר: זֶה שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד לֹא יָשֵׁן יַעֲקֹב בַּלַּיְלָה, כִּי הָגָה בְתוֹרַת הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה וְעַתָּה שָׂם אֲבָנִים מְרָאֲשׁוֹתָיו וְהֵן רָבוֹת אִשָּׁה בִרְעוּתָהּ, – עַל כֵּן אֲצַוֶּה אוֹתָן לַחְדֹּל מֵרִיב וַאֲהַפְכֵן לִכְסָתוֹת רַכּוֹת וְעָרְבָה לְיַעֲקֹב שְׁנָתוֹ! וַיַּעַשׂ יְיָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וַתֶּחְדַּלְנָה הָאֲבָנִים מֵרִיב וַתַּשְׁלֵמְנָה אִשָּׁה אֶת רְעוּתָה וַתִּדְבַּק הָאַחַת בְּהַשֵּׁנִית וַתִּהְיֶינָה לְאֶבֶן אַחַת, וַתֵּהָפֵךְ הָאֶבֶן לְכֶסֶת רַכָּה וַתִּיטַב לְיַעֲקֹב וַיִּישָׁן.

צה. מַרְאוֹת אֱלֹהִים. (בר“ר ס”ח; חולין צ“א; תנחומא ויצא ב'; פסיקתא; בר”ר ס“ט; פדר”א ל“ה; בר”ר ס"ט; תנחומא שׁם)

וַיַּחֲלֹם יַעֲקֹב וְהִנֵּה סֻלָּם, שְׁמוֹנַת אֲלָפִים פַּרְסָה רָחְבּוֹ, מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה. וְאַרְבַּעַת מַלְאָכִים אֲשֶׁר דְּמוּת אָדָם לָהֶם הֵחֵלּוּ לַעֲלוֹת בַּסֻּלָּם, וַיִּתְבּוֹנַן אֲלֵיהֶם יַעֲקֹב וַיַּרְא וְהִנֵּה עַל מֵצַח הָאֶחָד כָּתוּב „שַׂר בָּבֶל" וְעַל מִצְחוֹת הַשְּׁלֹשֶׁת הַנּוֹתָרִים: – שַׂר מָדַי וְשַׂר יָוָן וְשַׂר אֱדוֹם. וַיַּבֵּט יַעֲקֹב אַחֲרֵיהֶם וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה הָרִאשׁוֹן עַל הַמַּעֲלָה הַשִּׁבְעִים וְהַשֵּׁנִי עַל הַמַּעֲלָה הַחֲמִשִּׁים וְהַשְּׁלִישִׁי עַל הַמַּעֲלָה הַמֵּאָה וַיָּחֵלּוּ לָרֶדֶת, וְשַׂר אֱדוֹם עָלָה הָלֹךְ וְעָלוֹת עַד אֲשֶׁר נֶעְלַם מֵעֵינֵי יַעֲקֹב… וַיִּקְרְאוּ שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִים הָרִאשׁוֹנִים אֶל שַׂר אֱדוֹם לֵאמֹר: הָבָה נִתְחַבֵּר אִישׁ עִם רֵעֵהוּ

וְהָרַגְנוּ אֶת יַעֲקֹב וְהִשְׁמַדְנוּ אֹתוֹ וְלֹא יירַשׁ זַרְעוֹ אֶת כָּל הָאָרֶץ!! וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ יְיָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּפְתַּח פִּתְאוֹם אֶת שִׁבְעַת הָרְקִיעִים וַיִּמָּלֵא אוֹרוֹ אֶת כָּל הָעוֹלָם וַיֵּרָא לְיַעֲקֹב בִּכְבוֹדוֹ וּבְכִסְאוֹ וּבְכִתְרוֹ וּבַהֲדָרוֹ וַיֵּעָלְמוּ אַרַבַּעַת הַשָּׂרִים מֵהֲדַר גְּאוֹן יְיָ וַיָּעוּפוּ וַיִּסָּתֵרוּ! וַיַּעֲמֹד יְיָ עַל יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ! וַיֹּאמַר יַעֲקֹב: מִי הֵמָּה אַרַבַּעַת הַשָּׂרִים אֲשֶׁר רָאִיתִי עוֹלִים בַּסֻּלָּם? וַיַּעַן יְיָ אֶת יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: אֵלֶּה הֵמָּה אַרְבַּעַת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר יִמְשְׁלוּ בְּבָנֶיךָ..!

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֲהָהּ יְיָ אֱלֹהִים! אֶת שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִים הָרִאשׁוֹנִים רָאִיתִי עוֹלִים וְיוֹרְדִים וְאֶת שַׂר אֱדוֹם לֹא רָאִיתִי בְּרִדְתּוֹ… הַאֻמְנָם לֹא יֵרֵד עוֹד הַשַּׂר הַהוּא מֵעַל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר עָלָה עֲלֵיהֶן, – וְהָיוּ בָנַי עֲבָדָיו לְעוֹלָם?!

וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: גַּם אִם יַגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כֹּכָבִים יָשִׂים קִנּוֹ מִשָּׁם אוֹרִידֵהוּ! בְּרֶגַע הַזֶּה קִפֵּל יְיָ אֶת כָּל הָאָרֶץ וַיִּתְּנֶהָ תַּחַת יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ! וַיּוֹסֶף יְיָ לְדַבֵּר אֶל יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: וְאַתָּה דַע כִּי זַרְעֲךָ יִהְיוּ כַּעֲפַר הָאָרֶץ! וַיֹּאמַר יַעֲקֹב: מַדּוּעַ לֹא בֵרַכְתָּם יְיָ לֵאמֹר: כְּכוֹכבֵי הַשָּׁמַיִם יִהְיוּ? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: כַּאֲשֶׁר לֹא תְבֹרַךְ הָאֲדָמָה בִּלְתִּי אִם יָרַד עָלֶיהָ הַמָּטָר וַיֵּזַּל עָלֶיהָ הַטָּל, כֵּן לֹא יְבֹרְכוּ בָנֶיךָ בִּלְתִּי אִם ישְׁמְעוּ לְלִקְחִי אֲשֶׁר יַעֲרֹף עֲלֵיהֶם כַּמָּטָר וְיַעֲשׂוּ אֶת אִמְרָתִי אֲשֶׁר תִּזַּל עֲלֵיהֶם כַּטָּל. וְהָיָה בְשָׁמְעָם לְקוֹלִי וְעָשׂוּ אֶת מִצְוָתִי, וְהָיוּ אָז כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֵין מִסְפָּר לְאֹרֶךְ שְׁנוֹתָיו; אוּלָם אִם יֶחֶטְאוּ לִי וְהִקְצִיפוּנִי, וְגֵרַשְׁתִּים מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבָאוּ אֶל אֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת, – וְהָיוּ שָׁם כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּדוּשֶׁהָ רֶגֶל כָּל עוֹבֵר…! וַיֹּאמַר יַעֲקֹב: אַתָּה יְיָ אֱלֹהָי, הִגַּדְתָּ לִּי אֶת מִשְׁפַּט בָנַי אֲשֶׁר תִּשְׁפְּטֵם כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ, וְלֹא הִרְאִיתַנִי עוֹד אֶת טוּבְךָ וַחֲסָדֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עִמָּהֶם!

וַיֹּאמַר יְיָ: הִנֵּה אָצַלְתִּי אַחַת מִקַּרְנֵי אוֹרִי עָלֶיךָ וְנִפְקְחוּ עֵינֶיךָ וְרָאִתָ אֵת אֲשֶׁר יִקְרֶה לְבָנֶיךָ בְּאַחֲרִת הַיָּמִים וְשִׁוִּיתִי לְנֶגְדְּךָ אֶת גָּדְלָם וְאֶת תִּפְאַרְתָּם וְאֶת מַפַּלְתָּם וְאֶת תְּקוּמָתָם. וַיִּפְקַח יַעֲקֹב אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה הַר בּוֹעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם וְאִישׁ אֲשֶׁר כְּמַלְאַךְ יְיָ תָּאֳרוֹ עַל הָהָר וְעַם רַב עוֹמֵד בְּתַחְתִּיתוֹ.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: מָה הֵמָּה אֵלֶּה יְיָ? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: סִינַי בַּקֹּדֶשׁ, מֹשֶׁה בָהָר וּבָנֶיךָ מְקַבְּלִים אֶת תּוֹרָתִי!

וַתֵּעָלֵם הַמַּרְאָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, וַיַּרְא יַעֲקֹב וְהִנֵּה אֶרֶץ זָּבַת חָלָב וּדְבַשׁ לְפָנָיו; וְעַם רַב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, חוֹרְשִׁים אֶת שְׂדוֹתֵיהֶם וְזוֹרְעִים אוֹתָם, נוֹטְעִים גַּנִּים וְאוֹכְלִים אֶת פִּרְיָם וּשְׂמֵחִים וְחוֹגְגִים. וַיֹּאמֶר יְיָ: הִיא הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת אוֹתָהּ לְבָנֶיךָ!

וַיִּשְׂמַח יַעֲקֹב עַל הַמַּרְאֶה הַנֶּחְמָד הַזֶּה שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיּוֹסֶף לְהִתְבּוֹנֵן אֵלָיו וַיַּרְא אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַיִּשְׁתָּאֶה אֶל יָפְיוֹ וְאֶל הֲדָרוֹ; וַיְהִי הוּא מַשְׁגִיחַ אֵלָיו וְהִנֵּה עַמּוּדֵי עָשָׁן וְלַפִּידֵי אֵשׁ עוֹלִים מִמֶּנּוּ בָּרוּחַ, וַתִּתְלַקַּח הָאֵשׁ וַתֹּאחֶז בְּאַרְבַּע פִּנּוֹתָיו וַתֵּצֶאנָה לַהֲבוֹת אֵשׁ גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת וַיָּפוּצוּ אַלְפֵי אֲלָפִים שְׁבִיבִים וְנִיצוֹצוֹת וַיָּעוּפוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּבְעִירוּ אֶת הַבָתִּים וְאֶת הַמִּגְדָּלִים וְאֶת הָאַרְמוֹנוֹת וַתִּתְלַכֵּדְנָה כָל הַלֶּהָבוֹת מִקְצֵה הָעִיר וְעַד קְצֵה הָעִיר וַתִּהְיֶינָה לְלֶהָבָה אַחַת גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה עַד מְאֹד… וַיִּצְעַק יַעֲקֹב אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אֲהָהּ יְיָ אֱלֹהִים? מַדּוּעַ יִבְעַר הַבַּיִת הַנֶּהְדָּר הַהוּא וַתֵּצֵא מִמֶּנּוּ אֵשׁ גְּדוֹלָה וַתַּצֵּת אֶת כָּל הָעִיר הַנֶּחְמָדָה? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: בָּנֶיךָ אֲשֶׁר גִּדַּלְתִּים וְרוֹמַמְתִּים פָּשְׁעוּ בִי! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הַלְעוֹלָם תִּהְיֶה הָעִיר הַזֹּאת וּבֵית מִקְדָּשָׁהּ חֲרֵבִים וַעֲזוּבִים? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: הַבִּיטָה שֵׁנִית אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא. וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עַם רַב בָּאִים מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ אֶל תּוֹךְ הָעִיר הַשְׂרוּפָה וְהֶחֳרֵבָה וַיִּבְנוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַיִּכְלְלוּ אֶת יָפְיוֹ וַיְהִי נֶחְמָד לְמַרְאֶה כָּרִאשׁוֹן… וַתֵּעָלֵם הַתְּמוּנָה הַזֹּאת וַתֵּלֶךְ מֵעֵינֵי יַעֲקֹב וַיַּרְא וְהִנֵּה מַלְאָכִים רַבִּים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּסֻּלָּם וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת דִבְרֵיהֶם לֵאמֹר: שָׁם בְּכִסֵא הַכָּבוֹד חֲקוּקָה דְמוּת הָאִישׁ הַיָּשֵׁן פֹּה עַל הָאֲדָמָה!… וְעוֹד הַמַּלְאָכִים הָאֵלֶּה מְדַבְּרִים וַיָּבֹאוּ גְדוּדֵי מַלְאָכִים אֲחֵרִים וַיִּלְעֲגוּ לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֵרוּ: אַל יִפָּלֵא הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵיכֶם, כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת כְּבוֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ בַּשָּׁמַיִם אֵינֶנּוּ בִלְתִּי אִם עָפָר וָאֵפֶר…! וַיְהִי דְבַר יְיָ אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר: הַבִּיטָה אֶל רֹאשׁ הַסֻּלָּם הַמַּגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת שַׁעַר הַשָּׁמַיִם וְיָדַעְתָּ כִּי פָתוּחַ הוּא לְךָ וּלְצַדִּיקִים כָּמוֹךָ! וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ יַעֲקֹב אֶת דִּבְרֵי יְיָ וַיֵּאָנַח בִּמְרִירוּת. וַיֹּאמַר יְיָ: עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח? וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: שַׂמְתִּי אֶת לִבִּי אֶל כָּל הַמַּרְאוֹת אֲשֶׁר הִרְאִיתַנִי וָאֵרֶא כִּי רַבּוּ צָרוֹת בָּנַי וְרָעוֹתֵיהֶם עַד כִּי אֵין מִסְפָּר לָהֶן, וְטוּבָם וְשַׁלְוָתָם וְשִׂמְחָתָם מְעַט מְאֹד! וַיּוֹסֶף יַעֲקֹב לְדַבֵּר אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: מַה־יַּעֲשֶׂה אָדָם וְהֵסִיר מֵעָלָיו אֶת קִצְפֶּךָ? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: בְּרַחֲמִים וּצְדָקָה יְכֻפַּר עָוֹן! וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיַּחְלְפוּ עַל פְּנֵי יַעֲקֹב שָׂדוֹת אֲשֶׁר לֹא כִלוּ הַקּוֹצְרִים לִקְצוֹר אֶת פֵּאוֹתֵיהֶם וַיֹּאמַר יַעֲקֹב אֶל יְיָ: מָה הֵמָּה אֵלֶּה? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: הַשִּׁבֳּלִים הַמְעַטּוֹת הָאֵלֶה הָעֲזוּבוֹת בִּקְצֵה כָל שָׂדֶה לַגֵּר וְלַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה הֵן הֵן צִדְקַת בָּנֶיךָ! וְהָיָה כִי יְרַחֲמוּ תָמִיד אֶת הָעֲנִיִּים וְאֶת הַיְתוֹמִים וְאֶת הָאַלְמָנוֹת, – וְהֵיטַבְתִּי עִמָּהֶם וְהִגְדַּלְתִּי אֶת חֲסָדַי אִתָּם וְהָיוּ לְשֵׁם וְלִבְרָכָה וְלִתְהִלָּה!

צו. אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה. (פדר“א ל”ח; בר"ר ע‘; תנחומא ויצא ג’)

וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיָּקָם בַּחֲרָדָה וַיֹּאמַר: אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית יְיָ וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמַיִם! לוּ יָדַעְתִּי זֹאת כִּי עַתָּה לֹא יָשַׁנְתִּי בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹש הַזֶּה. וַיִּזְכֹּר יַעֲקֹב אֶת דִּבְרֵי יְיָ אֲשֶׁר דִּבֶּר עַל דְּבַר מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וַיִּדַּר נֶדֶר לֵאמֹר: אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, – וְנָתַתִּי לְעָנִי וּלְאֶבְיוֹן מַעֲשֵׂר מִכֹּל אֲשֶׁר יִהִיֶה לִּי וְהָיָה יְיָ לִי לֵאלֹהִים! וַיֹּאמַר יְיָ: יַעַן דַּבֶּרְךָ לֵאמֹר: אָנֹכִי יְיָ אֶהְיֶה לְךָ לֵאלֹהִים! עַל כֵּן יָדֹע תֵּדַע כִּי אָמֹר אֹמַר לְבָנֶיךָ: אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בְּיוֹם תִּתִּי לָהֶם אֶת כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַנֶּחָמוֹת. וַיִּשְׂמַח יַעֲקֹב עַל דִבְרֵי יְיָ וַיֹּאמֶר לֶאֱסֹף אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר שָׂם מְרָאֲשׁוֹתָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה נֶהֶפְכוּ כֻלָּן לְאֶבֶן אַחַת, וַיִּתמַהּ עַל הַדָּבָר הַזֶּה מּאֹד. וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה וַיְשִׂימֶהָ מַצֵּבָה. וְשֶׁמֶן יָרַד לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם וַיִּקָּחֵהוּ יַעֲקֹב וַיִּצֶק עַל רֹאשָׁהּ. וַיִּגַּע יְיָ בָּאֶבֶן וַתִּטְבַּע עַד עִמְקֵי הַתְּהוֹם וַתְּחֻבַּר לָאָרֶץ וַיְהִי שְׁמָהּ אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הִיא הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה אֲשֶׁר נִבְנָה עָלֶיהָ הֵיכַל יְיָ.

צז. לָבָן וְיַעֲקֹב. (פדר“א ל”ו; בר“ר ע'; גלילות ארץ ישׂראל; בר”ר שׁם)

וְדִבְרֵי יְיָ הַטּוֹבִים נָתְנוּ שִׂמְחָה בְּלֵב יַעֲקֹב וַיֵּלֶךּ וַיָּבֹא כְרֶגַע עַד לִפְנֵי חָרָן. וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וּשְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רוֹבְצִים עָלֶיהָ וְעַל פִּי הַבְּאֵר אֶבֶן גְדוֹלָה עַד מְאֹד, לֹא יָזִיזוּ אוֹתָהּ מִמְּקוֹמָהּ בִּלְתִּי אִם אַרְבָּעִים אִישׁ. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל הָרוֹעִים וַיֹּאמֶר לָהֶם: אַחַי, מֵאַיִן אַתֶּם? וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל? וַיֹּאמְרוּ: יָדָעְנוּ. וַיּוֹסֶף יַעֲקֹב לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וַיֹּאמַר: הַגִּידוּ נָא לִי, אַחַי, הֲשָׁלוֹם בֵּנֵיכֶם וּבֵין לָבָן? וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ: שָׁלוֹם!

וַיִּשְׂמַח יַעֲקֹב עַל הַדָּבָר הַזֶּה שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיּוֹסֶף לִשְׁאֹל אוֹתָם לִשְׁלוֹם לָבָן וּבְנֵי בֵיתוֹ. וַיַּעֲנוּהוּ הָרוֹעִים לֵאמֹר: מַגֵּפָה הָיְתָה הַיּוֹם בְּצֹאן לָבָן וַתִּשָּׁאַרְנָה מְעַט מֵהַרְבֵּה וַיִּתֵּן לָבָן אֶת הַצֹּאן בְּיַד רָחֵל בִּתּוֹ לִרְעוֹתָן, – עוֹד מְעַט וְתָבֹא הֲלוֹם וְשָׁאַלְתָּ אוֹתָהּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ לָדָעַת. וַיְהִי כִּרְאוֹת יַעֲקֹב כִּי טוֹבִים הָאֲנָשִׁים אֵלָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: אַחַי! מַדוּעַ אֲסַפְתֶּן אֶת הַצֹּאן אֶל הַבְּאֵר? הַאֻמְנָם תֹּאמְרוּ לְהָנִיס אוֹתָן הַבָּיְתָה? הֵן אִם נִשְׂכַּרְתֶּם בְּכֶסֶף לִרְעוֹת אֶת הַצֹּאן – לֹא בָאָה עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ וְלֹא עָבַר הַיּוֹם, וְאִם הַצֹּאן הָאֵלֶּה צֹאנְכֶם הֵן, מַדּוּעַ לֹא תַחְמְלוּ עֲלֵיהֶן וְלֹא תִתְּנוּ אוֹתָן לָרוּץ וּלְהִתְעַנֵּג בִּירַק הַדֶּשֶׁא? רַחֲמוּ נָא, אַחַי, עַל מִקְנְכֶם וּרְעִיתֶם אוֹתָן בַּשָׂדֶה עַד בּוֹא הָעֶרֶב! וַיֹּאמְרוּ הָרוֹעִים: לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרֶיךָ עַד אֲשֶׂר יֵאָסְפוּ כָל הָרוֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם וּגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ אֶת הַצֹּאן וְהָלַכְנוּ אָז לִרְעוֹתָן! עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיִּגַּשׁ אֶל הָאֶבֶן וַיָּסַר אוֹתָהּ מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, כַּאֲשֶׁר יוּסַר סֶכֶר מִפִּי בַקְבּוּק וַיִּרְאוּ הָרוֹעִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מְאֹד. וַיַּשְקְ יַעֲקֹב אֶת צֹּאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּשַּׁק לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ; כִּי עָבַר עָלָיו בְּרֶגַע הַזֶּה רוּחַ יְיָ וַיַּרְא אֲשֶׁר תָּמוּת רָחֵל בַּדֶּרֶךְ וְלֹא תִקָּבֵר בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה! אַחֲרֵי כֵן הִגִּד יַעֲקֹב לְרָחֵל מָה הוּא לָהּ, וַתָּרָץ וַתַּגֵד לְאָבִיהָ. וַיִּשְׁמַע לָבָן אֶת דִבְרֵי רָחֵל וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הֵן הֵבִיא אֱלִיעֶזֶר אִתּוֹ כֶסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים יְקָרוֹת וְאַף כִּי יַעֲקֹב אֲהוּב רִבְקָה וְיִצְחָק! וַיָּרָץ לָבָן לִקְרָאתוֹ וַיַּרְא כִּי לְיַעֲקֹב אֵין גְמַלִּים וְאֵין עֲבָדִים וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אֵין זֹאת כִּי הֵבִיא אִתּוֹ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל אֶבֶן יְקָרָה וְהִנָּם טְמוּנִים בְּכִיסֵי בְגָדָיו! הָבָה אֲחַבְּקֵהוּ וַאֲמַשֵּׁשׁ אֶת בְּגָדָיו.

וַיְחַבֵּק לָבָן אֶת יַעֲקֹב וַיְמַשֵּׁשׁ אֶת בְּגָדָיו וַיֵּדַע כִּי אֵין בָּהֶם מְאוּמָה. וַיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ לֵאמֹר: אוּלַי הֵבִיא יַעֲקֹב אִתּוֹ מַרְגָּלִיּוֹת יְקָרוֹת וַיַּכְחִידֵן תַּחַת לְשׁוֹנוֹ, הָבָה אֲנַשְּׁקָה לוֹ וְרָאִיתִי מַה בְּפִיו. וַיִּשַּׁק לָבָן לְיַעֲקֹב וַיַּרְא כִּי גַם שָׁם אֵין מְאוּמָה וַיִּתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ מְאֹד. וַיְסַפֵּר יַעֲקֹב לְלָבָן אֵת [שוב – צירי ולא סגול] כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ אֱלִיפַז בַּדֶּרֶךְ. וַיֹּאמֶר לָבָן: כָּעֶצֶם אֲשֶׁר הֵסִירוּ מִמֶּנָּה אֶת הַבָּשָׂר הִנְּךָ בְעֵינַי הַיּוֹם! אָמֹר אָמַרְתִּי לְכַבֶּדְךָ מְאֹד וְעַתָּה שֵׁב בְּבֵיתִי יָמִים אֲחָדִים!

צח. בִּכְיַּת לֵאָה. (תנחומא ויצא ד‘; ב“ב קכ”ג; בר"ר ע’)

וְיַעֲקֹב לֹא יָשַׁב בְּבֵית לָבָן דּוֹדוֹ בְּחִבּוּק־יָדַיִם, כִּי אִם עָשָׂה כָל עֲבוֹדָה בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה, כִּי אָמָר: אַל אֹכַל אֶת לֶחֶם דּוֹדִי חִנָּם! וַיַּרְא לָבָן אֶת מַעֲשֵׂי יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם, – הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ? וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל, כִּי הִיא יָשְּׁרָה בְעֵינָי! וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אוֹתָהּ לָךָ מִתִּתִּי אוֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר. בָּעֵת הַהִיא שָׁאַל יַעֲקֹב אֶת מַכָּרָיו לֵאמֹר: מַדּוּעַ עֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת הֵן? וַיַּעֲנֻהוּ לֵאמֹר: הֻגַּד הֻגַּד לְלֵאָה, כִּי תִלָּקַח לְעֵשָׂו הָרָשָׁע לְאִשָּׁה וַתֵּבְךְּ יָמִים רַבִּים וַתִּתְחַנֵּן אֶל יְיָ לֵאמֹר: אַל נָא אֶפְּלָה בִידֵי עֵשָׂו! וַתִּדְמַעְנָה עֵינֶיהָ יוֹמָם וָלַיְלָה וַתִּהְיֶינָה רַכּוֹת! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: קָרוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב וְאֶת שַּׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם! וַיָּבֹא הַיּוֹם אֲשֶׁר יָחֵל בּוֹ יַעֲקֹב לעבוֹד אֶת לָבָן בְּרָחֵל בִּתּוֹ, וַיָּבֹא אֶל לָבָן וַיֹּאמֶר לוֹ: הִנֵּה רָאִיתִי אֶת אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עֲרוּמִים מְאֹד וְשָׁוְא יְדַבֵּר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. עַל כֵּן אָמַרְתִּי הָבָה אֶשְׁאָלְךָ שֵׁנִית: מַה־תִּתֵּן בַּעֲבוֹדָתִי אוֹתְךָ שֶׁבַע שָׁנִים?

וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמַר: הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ לֵאמֹר: אֶת רָחֵל אֶתֶּן לְךָ בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: יֶשְׁנָן בְּתוּלוֹת רַבּוֹת בָּעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר שְׁמָן רָחֵל! וַיֹּאמֶר לָבָן: אֶת רָחֵל בִּתִּי אֶתֶּן לָךְ: וַיּוֹסֶף יַעֲקֹב לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: הֵן תּוּכַל לְשַׁנּוֹת אֶת שְׁמָן וְקָרָאתָ לְלֵאָה רָחֵל וּלְרָחֵל לֵאָה! וַיֹּאמֶר לָבָן: אֶת רָחֵל בִּתִּי הַקְּטַנָּה אֶתֶּן לְךָ בַּעֲבוֹדָתֶךָ.

צט. לָבָן מְרַמֶּה אֶת יַעֲקֹב וְאֵת כָּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ.(מדב“ר ע', ע”א)

וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב אֶת לָבָן שֶׁבַע שָׁנִים וַיַּעַשׂ אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וַיִּרְעֶה אֶת הַצֹּאן וַיִּשְׁמְרֵן גַּם בַּיוֹם וְגַם בַּלַּיְלָה; וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר: הֲנִמְצָא כְיַעֲקֹב עֶבֶד אֲשֶׁר יִתְמַכֵּר152 לַעֲבוֹד כָּכָה אֶת אֲדוֹנָיו? וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע הַשָּׁנִים, וַיָּבוֹא הַיּוֹם אֲשֶׁר תִּנָּתֵן בּוֹ רָחֵל לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיֹּאמֶר לָהֶם: אַחַי! הַיְדַעְתֶּם כִּי בֵרַךְ יְיָ אֹתָנוּ בִּגְלַל יַעֲקֹב בֶּן אֲחוֹתִי? וַיַּעֲנֻהוּ הָאֲנָשִׁים לֵאמֹר: אָמְנָם בֵּרֲכָנוּ יְיָ בַּכֹּל מִיּוֹם בּוֹא יַעֲקֹב אֵלֵינוּ, כִּי שָׁלַח בְּרָכָה בְּמֵי הַבְּאֵר וַיִּמְצְאוּ153 לָנוּ וְלִבְהֶמְתֶּנוּ!

וַיּוֹסֶף לָבָן לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וַיֹּאמַר: הַיְדַעְתֶּם כִּי כָלוּ עַתָּה שֶׁבַע הַשָּׁנִים אֲשֶׁר עֲבָדַנִי בְּרָחֵל בִּתִּי, וְעַתָּה בְּתִתִּי אוֹתָהּ לוֹ וְלָקַח אוֹתָהּ וְשָׁב אִתָּהּ לְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, – וְשָׁבוּ אֵלֵינוּ הַיָּמִים הָרָעִים שֵׁנִית וְהָיִינוּ חֲסֵרִים כֹּל כְּבָרִאשׁוֹנָה! וַיִּתְעַצְבוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לִבָּם וַיֹּאמְרוּ אֶל לָבָן: מָה אַתָּה אוֹמֵר וְעָשִׂינוּ לְמַעַן יִיטַב לָנוּ? וַיֹּאמֶר לָבָן: אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם שֶׁבֶת יַעֲקֹב בְּתוֹכֵנוּ, – הִנְנִי וְרִמִּיתִי אוֹתוֹ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת לֵאָה תַּחַת רָחֵל וַעֲבָדַנִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת! וַיִּשְׂמְחוּ הָאֲנָשִׁים עַל דִבְרֵי לָבָן שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיֹּאמֵרוּ: טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַצְתָּ הַיּוֹם; עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרִתָּ!

וַיֹּאמֶר לָבָן: אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים דִּבַּרְתֶּם אֵלַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יִתֶּן נָא לִי כָל אִישׁ מִכֶּם עֵרָבוֹן154 – כְּלֵי כֶסֶף אוֹ כְלֵי זָהָב, וְיָדַעְתִּי כִּי לֹא תְגַלּוּ אֶת סוֹדִי לְיַעֲקֹב וְלֹא אֵבוֹשׁ וְלֹא אְכָּלֵם! וַיַּעֲנֻהוּ הָאֲנָשִׁים לֵאמֹר: אֲנַחְנוּ נִתֵּן. וַיְמַהֲרוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיָּבִיאוּ אֶל לָבָן כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וַיָּשׁוּבוּ אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ. וַיִּקַּח לָבָן אֶת הַחֲפָצִים הַיְקָרִים הָאֵלֶּה וַיִּתְנֵם בַּיַּיִן וּבַשֶּׁמֶן וּבַבָּשָׁר וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה גָדוֹל. וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לֹא יָדְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיָּבֹאוּ אֶל לָבָן לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמּוֹ וְלִשְׁמוֹחַ. וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח לָבָן אֶת לֵאָה וַיְבִיאֶהָ הַחַדְרָה לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב יָשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן עִם הַקְּרוּאִים הָעַלִּיזִים155 וַיְבָרֲכֵם לֵאמֹר: בְּרוּכִים תִּהְיוּ לַיָי כִּי חֲמַלְתֶּם עָלַי וַתָּבֹאוּ כֻלְּכֶם לְשַׂמְּחֵנִי בַּיוֹם הַזֶּה! וַיַּעֲנֻהוּ הָאֲנָשִׁים לֵאמֹר: בָּרוּךְ תִּהְיֶה גַם אַתָּה כִּי הֵבֵאתָ לָנוּ אֶת בִּרְכַּת יְיָ וַתְּהִי בְכָל מַעֲשֵׂי יָדֵינוּ מִיּוֹם בּוֹאֲךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שִׂמַּח הַיַּיִן אֶת לְבַב הָאֲנָשִׁים וַיָּחֵלּוּ לְזַמֵּר וּלְשׁוֹרֵר לֵאמֹר: הָא לִיאָ! הָא לִיאָ! (זוּ לֵאָה! זוּ לֵאָה!) וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי לֹא שָׂם יַעֲקֹב עַל לֵב וַיּוֹסִיפוּ לִקְרֹא כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַד אֲשֶׁר נִחַר156 גְּרוֹנָם. וְלֹא יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים הָעֲרוּמִים הָאֵלֶּה כִּי תֻמַּת157 יַעֲקֹב נָתְנָה לוֹ מְנוּחָה שְׁלֵמָה וַתָּנֶס158 מִלִּבּוֹ כָּל חָשָׁד וְכָל דְּאָגָה.

וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: לָמָּה רִמִּיתָנִי? וַיַּעַן לָבָן: לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת אֶת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה… וְעַתָּה עָבְדֵנִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים וְנָתַתִּי לְךָ בִּמְלֹאת שִׁבְעַת יָמִים גַּם אֶת רָחֵל. וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בָּאוּ אֶל לָבָן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֵאמֹר: הָבָה לָּנוּ אֶת כְּלֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר נָתַנּוּ לְךָ אֶתְמוֹל! וַיַּגֵּד לָהֶם לָבָן אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה בִּכְלֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר הֵבִיאוּ לוֹ; וַיִּקְצְפוּ מְאֹד עַל לָבָן וַיִּגְאֲלוּ בְּכֶסֶף אֶת הַחֲפָצִים מִידֵי מוֹכְרֵי הַבָּשָׂר וְהַשֶׁמֶן וְהַיַּיִן וַיֹּאמֵרוּ: לֹא יִקָּרֵא שְׁמוֹ לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל, וְהָיָה שְׁמוֹ לָבָן הָאֲרַמִּי, כִּי עַל כֵּן רִמָּה אֶת כָּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ.

ק. הַנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָמַד בּוֹ הַיֶּלֶד רְאוּבֵן. (מדב“ר ע”ב; סנהדרין צ"ט)

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר יְיָ: יַעַן כִּי הִתְאַבְּלָה לֵאָה וַתָּצָם וַתֵּבְךְּ וַתִּתְפַּלֵל אֵלַי לֵאמֹר: אַל נָא אֶהְיֶה לְעֵשָׂו הָרָשָׁע לְאִשָּׁה; עַל כֵּן אֵיטִיב עַתָּה עִמָּהּ וְהָפַכְתִּי אֶת אֶבְלָהּ לְשִׂמְחָה וְיָלְדָה לְיַעֲקֹב בָּנִים! וַתֵּלֵד לֵאָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן, לֵאמֹר: רָאָה יְיָ בְּעָנְיִי וַיְרַחֵם עָלַי וַיּשַׂמְּחֵנִי! וַתַּהַר לֵאָה עוֹד וַתֵּלֵד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן, לֵאמֹר: שָׁמַע יְיָ כִּי צַר לִי וַיְרַחֵם עָלַי;

וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת אֶת לֵוִי וְאֶת יְהוּדָה, וַתִּשְׂמַח מְאֹד. וְרָחֵל לֹא יָלְדָה עוֹד לְיַעֲקֹב וַיְמַרֵר הַדָּבָר הַזֶּה אוֹתָהּ מְאֹד, וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: אֵין זֹאת כִּי טוֹבָה לֵאָה אֲחוֹתִי מִמֶּנִּי עַל כֵּן שָׁמַע יְיָ בְּקוֹלָהּ וַתֶּלֵד אַרְבָּעָה בָנִים; הָבָה אֶתְבּוֹנְנָה אֶל מַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים וְעָשִׂיתִי כָמוֹהָ טוֹב וָחֶסֶד וְחָמַל יְיָ גַּם עָלָי! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָרְכוּ הַיָּמִים וְלֹא יָלְדָה עוֹד וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי! וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיִּגְעַר בָּהּ. וַיֵּרַע הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵי יְיָ וַיֹּאמַר: עֵקֶב אֲשֶׁר לֹא חָמַלְתָּ עַל רָחֵל אִשְׁתְּךָ וְהִיא מָרַת נֶפֶשׁ וְלֹא נִחַמְתָּ אוֹתָהּ וְלֹא דִבַּרְתָּ עַל לִבָּהּ וַתִּקְצוֹף עָלֶיהָ, – לָכֵן יָדֹעַ תֵּדַע כִּי יָבֹא יוֹם וְקָמוּ כָל בָּנֶיךָ מִפְּנֵי הַבֵּן אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ רָחֵל וְכִבְּדֻהוּ כַּאֲשֶׁר יְכַבֵּד עֶבֶד אֶת מַלְכּוֹ!… וַתִּתֵּן רָחֵל אֶת בִּלְהָה לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ שְׁנֵי בָנִים אֶת דָּן וְאֶת נַפְתָּלִי; וְלֵאָה נָתְנָה לְיַעֲקֹב אֶת זִלְפָּה לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד גַּם הִיא שְׁנֵי בָנִים אֶת גָּד וְאֶת אָשֵׁר. וַיְהִי בַיָּמִים הָהֵם וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן לָשׂוּחַ וַיֵּצֵא מִן הָעִיר וַיָּבֹא אֶל גַּנִּים וּפַרְדֵּסִים, וַיַּרְא שָׁם הֲמוֹן תַּפּוּחִים וְרִמּוֹנִים וַאֲגַסִּים נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה וְטוֹבִים לְמַאֲכָל וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: מַה־יָּפֶה כָל הַפְּרִי הַזֶּה וּמַה־טּוֹב טַעְמוֹ!

מִי יִתֵּן וְהָיוּ גַם לְאָבִי גַנִּים וּפַרְדֵּסִים כָּאֵלֶּה!.. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוֹסִף רְאוּבֵן לָלֶכֶת וַיִּצְמָא מְאֹד כִּי בָעַר הַיּוֹם כְּתַנּוּר וַיִּיעַף וַיִּשָּׁעֵן תַּחַת עֵץ תַּפּוּחֵי־זָהָב; וּבְכָל הַגָּן הָיּתָה דְמָמָה: גַּם הַצִּפֳּרִים הָעַלִּיזוֹת חָדְלו מִצַּפְצֵף, וּמֵהִתְעוֹפֵף מֵעָנָף אֶל עָנָף, כּי נִסְתְּרוּ מֵחֲמַת הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֶטֶת בְּלִי הֶרֶף, גַּם כָּל יְלוּד אִשָּׁה לֹא נִרְאָה בְכָל הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי יָצְאוּ לְפָעֳלָם וְלַעֲבוֹדָתָם – לִקְצוֹר אֶת הַחִטִּם… וְצִמְאַת רְאוּבֵן הֹלֶכֶת הָלֹךְ וְגָדֵל הָלוֹךְ וְעַנּוֹת אֶת נַפְשׁוֹ עַד כִּי דָבְקָה לְשׁוֹנוֹ אֶל חִכּוֹ וַיֵּחָר גְּרוֹנוֹ וַתַּזֵּל אֶת זֵעָתוֹ כַּמָּיִם. וְרוּחַ חַמָּה בָאָה וַתִּפַּח בְּתַפּוּחֵי הַזָּהָב הַנּוֹתְנִים רֵיחַ נִיחֹחַ וַתְּנִיעֵם וַתְּטַלְטְלֵם וַתַּגִּיעֵם אֶל פִּי רְאוּבֵן הֶעָיֵף וַתּוֹסֶף צִמְאָה עַל צִמְאָתוֹ וַתָּצִיק לוֹ עַד מְאֹד… וַיֹּאמֶר לִשְׁלֹחַ אֶת יָדוֹ וְלָקַחַת תַּפּוּחַ זָהָב, – אֶפֶס כִּי בְעֶצֶם הָרֶגַה הַזֶּה נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ וַיְהִי דִמְיוֹנוֹ כְּאִישׁ אֲשֶׁר נְשָׁכָהוּ פִתְאוֹם הַנָּחָשׁ וַיָּסָר מֵעַל הָעֵץ וּמֵעַל פּרְיוֹ הַנֶּחְמָד, כִּי זָכַר רְאוּבֵן אֶת דִבְרֵי אָבִיו אֲשֶׁר צִוָּהוּ לֵאמֹר: אַל תִּגַע בְּנִי בְּכָל דָּבָר אֲשֶׁר לֹא לְךָ הוא, וְיָרֵאתָ מֵאֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ הָרוֹאֶה וְיוֹדֵעַ אֶת הַכֹּל..! וַיַּבְלֵג159 רְאוּבֵן עַל צִמְאָתוֹ וְלֹא נָגַע בְּתַפּוּחֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בַּגָּן וַיֵּצֵא מִשָּׁם לָשׁוּב הַבָּיְתָה. וַיְהִי בְעָבְרוֹ בַשָּׂדֶה וַיִּמְצָא דוּדָאִים160 נוֹתְנֵי רֵיחַ וַיִּתְבּוֹנֵן אֲלֵיהֶם וַיַּרְא וְהִנֵּה דִמְיוֹנָם כְּתַפּוּחִים קְטַנִּים וְעֵינָם161 כְּעֵין הַזָּהָב וַיֹּאמַר: אֶת אֵלֶּה אוּכַל לָקַחַת לִי; כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאתִים; וַיִּקָּחֵם רְאוּבֵן וַיָּרַח בְּרֵיחָם הַנֶּחְמָד וַיִּתְאַפֵּק וְלֹא טָעַם אוֹתָם עַד אֲשֶׁר הֱבִיאָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתִּתֶּן הִיא לוֹ דוּד אֶחָד.

קא. לֵאָה מִתְפַּלֶּלֶת עַל רָחֵל אֲחוֹתָהּ. (מדרת"נ ויצא ח‘; ברכות ס’)

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָלְדָה לֵאָה עוֹד שְׁנֵי בָנִים אֶת יִשָּׂשכָר וְאֵת זְבֻלוּן וַתַּהַר עוֹד וַתִּתְפַּלֵל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אֵל מָלֵא רַחֲמִים! הִנֵּה נָּא יָדַעְתִּי, כִּי שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים יִוָּלְדוּ לְיַעֲקֹב אִישִׁי וָאֵלֵד אָנֹכִי שִׁשָּׁה בָנִים וְזִלפָּה וּבִלְהָה יָלְדוּ גַם הֵן שְׁנַיִם שְׁנַיִם וְהָיָה כִּי אֵלֵד עַתָּה בֵּן שְׁבִיעִי לְיַעֲקֹב וְהָיְתָה רָחֵל אֲחוֹתִי גְּרוּעָה162 גַם מִזִּלְפָּה וִּמבִּלְהָה שִׁפְחוֹתֵינוּ! עַל כֵּן אָנֹכִי מִתְחַנֶּנֶת אֵלֶיךָ יְיָ לֵאמֹר: רַחֶם נָא עַל רָחֵל אֲחוֹתִי וְיָלְדָה גַּם הִיא שְׁנֵי בָנִים, וְאִם יָדַעְתָּ יְיָ כִּי הַיֶּלֶד אֲשֶׁר בְּמֵעַי163 בֵּן הוּא וַהֲפַכְתּוֹ לְבַת! וַיִּשְׁמַע יְיָ בְּקוֹל תַּחֲנוּנֵי לֵאָה וַיַּהֲפֹךְ אֶת הַבֵּן אֲשֶׁר בְּבִטְנָהּ לְבַת, וַתֵּלֵד אוֹתָהּ לֵאָה וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָה דִּינָה לֵאמֹר: יְרַחֵם יְיָ עַל רָחֵל אֲחוֹתִי וּהָפַךְ אֶת דִּינָהּ164 הַקָּשֶׁה לְטוֹב! וְאֶת רָחֵל זָכַר יְיָ וַתַּהַר וַתֵּלֵד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר: יוֹסִיף לִי יְיָ בֵּן אַחֵר!

קב. עשֶׁר יַעֲקֹב.(ספה“י; ברכות מ”ב; ב“ב קכ”ו; בר“ג ע”ג)

בָּעֵת הַהִיא שָׁלְחָה רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב מֵאֶרֶץ כְּנַעַן אֶת דְּבוֹרָה בַת עוּץ מֵינִקְתָּהּ וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים מֵעַבְדֵי יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב. וַיָּבֹאוּ אֵלָיו חָרָנָה וַיֹּאמְרוּ לוֹ: רִבְקָה אִמֶּךָ שְׁלָחַתְנוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר: שׁוּבָה אֶל בֵּית אָבִיךָ אַרְצָה כְּנַעַן!

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הִנְנִי אָשׁוּב אֶל אָבִי וְאִמִּי וְרָאִיתִי אֶת שְׁלוֹמָם. וְהָיָה בְקוּם עָלַי עֵשָׂו אָחִי בַּדֶּרֶךְ לְהָרַע אִתָּנוּ וְיָצְאָה לֶהָבָה165 מֵאֵת יוֹסֵף בְּנִי וְאָכְלָה166 אֶת עֵשָׂו וְכִלְּתָה אוֹתוֹ, כִּי שָׁמַעְתִּי אֶת דִבְרֵי יְיָ לֵאמֹר… וְהָיָה בֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ…! וַיֹּאמַר יַעֲקֹב אֶל לָבָן חוֹתְנוֹ: תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ בָהֶם וְהָלַכְתִּי לִי! וַיֹּאמֶר לָבָן הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי, כִּי בֵרְכַנִי יְיָ בִּגְלָלְךָ וַיַּעֲשִׁירֵנִי מְאֹד, וְעַל כֵּן הַרְבֵּה עָלַי מַשְׂכֻּרְתְּךָ167 וְנָתַתִּי לָךְ! וַיְמָאֵן יַעֲקֹב וַיִפְצַר בּוֹ לָבָן עַד מְאֹד.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אִם תִּתֶּן לִי אֶת הַנָּקֹד וְהַטָּלוּא בָּעִזִּים וְהַחוּם בַּכְּשָׂבִים אֲשֶׁר תֵּלַדְנָה הַצֹּאן וְשַׁבְתִּי וְרָעִיתִי אֶת צֹאנֶךָ. וַיֹּאמֶר לָבָן הֵן! לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ! וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב אֶת לָבָן בְּכֹל כֹּחוֹ וַתִּדַּד שְׁנָתוֹ מֵעֵינָיו וַיְעַנֵּהוּ הַקֹּר בַּלַּיְלָה וְהַחֹרֶב בַּיּוֹם. וַיַּרְא יְיָ אֶת לָבָן מַחֲלִיף אֶת מַשְׂכֹּרֶת יַעֲקֹב יוֹם יוֹם וַיֵּרַע הַדָּבָר בְעֵינָיו וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָכִים: הָבִיאוּ מֵעֶדְרֵי לָבָן עִזִּים וּכְבָשִׂים וְשִׂימוּ אוֹתָם בְּעֶדְרֵי יַעֲקֹב, כִּי עָשַׁק אֹתוֹ לָבָן וַיְרַמֵּהוּ זֶה פְּעָמִים רַבּוֹת! וְיַעֲשׂוּ הַמַּלְאָכִים כֵּן וְיֵשׁ אֲשֶׁר הוֹרִידוּ גֶשֶׁם סוֹחֵף אָרְצָה וַיָּנוּסוּ צֹאן לָבָן וַיָּפוּצוּ וַיָבוֹאוּ אֶל עֶדְרֵי יַעֲקֹב וַיִתְעָרְבוּ בָהֶם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא חָדַל לָבָן מֵרַמּוֹת אֶת יַעֲקֹב וְיַעֲשׂוּ הַמַּלְאָכִים אֲשֶר תֵּלֵדְנָה צֹאן יַעֲקֹב רַק נְקֻדִּים וַעֲקֻדִּים וּבְרֻדִּים וַיֶּעְשַׁר יַעֲקֹב מְאֹד וַיְהִי לוֹ מְאַת אֶלֶף רִבּוֹא וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וּמָאתַיִם עֶדְרֵי צֹאן וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף כְּלָבִים וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמוֹרִים רַבִּים מְאֹד. וַיִּתֵּן יַעֲקֹב מַעֲשֵׂר מִכֹּל אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים לְהָעֲנִיִּים אֲשֶׁר בִּמְקוֹמוֹ וַיַּעֲשִׁירוּ גַם הֵם וַיֵּחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ הַזֹּאת:

קג. מַעֲשֵׂה הַתְּרָפִים וּמְנוּסַת יַעֲקֹב. (בר“ר ע”ד; פדר“א ל”ו; תנחומא ויצא י"ב)

וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וּבָנָיו כִּי אֵינָם אִתּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם וַיִּתְעַצֵב אֶל לִבּו מאֹד. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ, כִּי אִמְּךָ וְאָבִיךָ מְחַכִּים לָךְ. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב בְּקוֹל יְיָ וַיֹּאמֶר לְרָחֵל וּלְלֵאָה: יְיָ צִוַּנִי לָצֵאת מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת. וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה: כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְכּוֹנֵן יַעֲקֹב לָצֵאת מִבֵּית לָבָן וַתֹּאמֶר רָחֵל בְּלִבָּהּ: הָבָה אֶקְחָה אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר בְּבֵית אַבִי וְחָדַל מֵהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם וּמֵעָבְדָם! וַתִּקָּחֵם רָחֵל וַתִּצְפְּנֵם בֵּין שִׂמְלוֹתֶיהָ.

וְזֶה מַעֲשֵׂה הַתְּרָפִים בַיָּמִים הָהֵם: כִּי יִקְחוּ עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים אִישׁ בְּכוֹר וְשָׁחֲטוּ אוֹתוֹ וּמְלָחוּהוּ בְּמֶלַח וְנָפוּ אוֹתוֹ בִּבְשָׂמִים. וְלָקְחוּ מֵאַחֲרֵי כֵן צִיץ זָהָב וּכָתְבוּ עָלָיו שֵׁם אַחַד הַשֵּׁדִים וְשָׂמוּ אוֹתוֹ תַּחַת לְשׁוֹן הַבְּכוֹר הַשָּׁחוּט, וְהֶעֱמִידוּ אוֹתוֹ עַל יַד הַקִּיר וְהִדְבִּיקוּהוּ אֵלָיו בְּמַסְמֵרִים; וְנֶאֶסְפוּ כָל עוֹבְדָיו וְהֶעֱלוּ לוֹ נֵרוֹת וּמִשְׁתַּחֲוִים אֵלָיו וּמְדַבְּרִים אֵלָיו בַּלַּט… וַתִּשְׂמַח רָחֵל כִּי בִעֲרָה אֶת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת מִבֵּית אָבִיהָ וַתֹּאמֶר לְיַעֲקֹב: הָבָה נֵצְאָה מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת! וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים. וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכוּשׁוֹ – לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנַעַן.

קד. עֲבוֹדָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. (בר“ר ע”ד; מדרת“נ ויצא י”ג)

וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב, וַיְמַהֵר וַיָּרָץ לְבֵיתוֹ וַיְבַקֵּשׁ אֶת תְּרָפָיו, כִּי אָמָר: אֶשְׁאָלֶם וְהִגִּידוּ לִי אָנָה בָּרַח יַעֲקֹב; וַיַּרְא כִּי אֵינָם וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי יַעֲקֹב דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אוֹתוֹ בְּהַר הַגִּלעָד וַיְהִי עִם לְבָבוֹ לָקַחַת אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ וּלְהָרְגוֹ. בָּעֵת הַהִיא הִתְיַצֵּב שַׁפְטִיאֵל הַמַּלְאָךְ לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמַר: אַל תָּחֹן אֶת יַעֲקֹב, כִּי חָטָא נֶגְדְּךָ וַיַּעֲזֹב אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא עֲבָדָם וְלֹא שֵׁרְתָם כַּאֲשֶׁר יְשָׁרֵת הַבֵּן אֶת הוֹרָיו… וַיָּבֹא הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה וַיִּתְיַצְּבוּ גַם הֵמָּה לִפְנֵי כִּסֵּא כְבוֹד יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: יוּחַן נָא יַעֲקֹב לְמַעַן צִדְקוֹת אַבְרָהָם וְיִצְחָק אֲבוֹתָיו! וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ שַׁפְטִיאֵל: שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ!

לִפְנֵי שֵׁשׁ שָׁנִים שָׁלְחָה רִבְקָה אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר: שׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ וְלֹא שָׁמַע בְּקוֹלָהּ וַיֵּאוֹת לְלָבָן לִרְעוֹת אֶת צֹאנוֹ לְבַעֲבוּר הַרְבּוֹת לוֹ צֹאן וּבָקָר וּשְׁפָחוֹת וּגְמַלִּים! וַיִּשְׁמְעו הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּדֹּמּוּ, כִּי יָדְעוּ אֲשֶׁר יֶחֱטָא הָאָדָם מְאֹד לַיָי אִם לֹא יִשְׁמַע בְּקוֹל הוֹרָיו. וַיְהִי בְּרֶגַע הַנּוֹרָא הַזֶּה וַתָּבוֹא הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר עָבַד יַעֲקֹב בְּיִשְׁרַת לְבָבוֹ וַתִּתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַתֹּאמַר: עֶשְׂרִים שָׁנָה עָבַד יַעֲקֹב אֶת לָבָן בְּכָל כֹּחוֹ וַיֹּאכְלֵהוּ הַחֹרֶב בַּיּוֹם וְהַקֶּרַח בַּלַּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתוֹ מֵעֵינָיו וַיִשְׁמֹר אֶת הַצֹאן אֲשֶׁר נִתְּנוּ לוֹ לִרְעוֹתָן כַּאֲשֶׁר יִשְׁמֹר אִיש אֶת בָּבַת עֵינוֹ וַיָּשֶׂם אֶת נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ וַיַצִּילֵן גַּם מִפִּי הַזְּאֵב וְגַם מִפִּי הָאַרְיֵה, וְלֹא נָגַע בְּכָל אֲשֶׁר לְלָבָן וְלֹא לָקַח מֵאֲשֶׁר לוֹ גַּם מִחוּט וְעַד מַחַט… לָמָּה יוּמַת יַעֲקֹב? מַה־פִּשְׁעוֹ וּמַה חַטָּאתוֹ? וַיִּשְׁמַע שַׁפְטִיאֵל הַמַּלְאָךְ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּסֹּג168 אָחוֹר וַיֵּצֵא מֵאֵת פְּנֵי יְיָ. וַיָּבוֹא יְיָ אֶל לָבָן בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע! אֶת עֳנִי169 יַעֲקֹב וְאֶת יְגִיעַ כַּפָּיו רָאִיתִי, עַל כֵּן אָנֹכִי חֹשֵׂךְ170 אוֹתְךָ מֵהָרַע לוֹ.

קה. בֹּשֶׁת נֵכְדֵי לָבָן. (מדב“ר ע”ד)

וַיָּבֹא לָבָן אֶל יַעֲקֹב בְּהַר הַגִּלעָד וַיֹּאמַר: מַה־זֹאת עָשִׂיתָ לִּי כִּי בָרַחְתָּ מִבֵּיתִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנוֹתַי וְאֶת בְּנֵיהֶן כִּשְׁבוּיוֹת חֶרֶב וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי171 לְנַשֵּׁק לָהֶם וּלְשַׁלְּחָם בְּשִׂמְחָה? וַיְהִי הַמְעַט עֲשׂוֹתְךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, – וַתִּגְנֹב גַּם אֶת אֱלֹהָי!! וּבְדַבֵּר לָבָן אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַבֵּט אֶת פְּנֵי יַעֲקֹב וְאֶת פְּנֵי יְלָדָיו וַיַּרְא כִּי הוֹרִידוּ הַיְלָדִים אֶת רָאשֵׁיהֶם לָאָרֶץ וּפְנֵיהֶם אָדְמוּ פִתְאוֹם מִבֹּשֶׁת. יַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: שָׁמְעוּ הַיְלָדִים הַיְשָׁרִים אֶת דְבַר הַגְּנֵבָה וַיֵּבֹשׁוּ מְאֹד. וַיֹּאמֶר לָבָן: נְכָדַי הַנֶחְמָדִים! הַגִּידוּ לִי וְאַל תְּכַחֲדוּ: מַדּוּעַ אָדְמוּ פְנֵיכֶם בְּרֶגַע אָמְרִי לַאֲבִיכֶם: אַתָּה גָּנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי? וַיַּעֲנוּ הַיְלָדִים אֶת לָבָן וַיֹּאמֵרוּ: אֲהָהּ אֲבִי־אִמֵנוּ! אַתָּה הוֹבַשְׁתָּנוּ הַיּוֹם מְאֹד! וַיֹּאמֶר לָבָן: הַגִּידוּ נָא לִי בַּמֶּה הוֹבַשְׁתִּי אֶתְכֶם? וַיַּעֲנֻהוּ הַיְלָדִים לֵאמֹר: הֵן כְּבָר זָקַנְתָּ וָשָׂבְתָּ172 וּבְכָל זֹאת כְּאַחַד הַיְלָדִים אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים בֵּין יְמִינָם לִשְׂמֹאלָם תְּדַבֵּר הַיּוֹם… לוּ הָיוּ תְרָפֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה עוֹבֵד אוֹתָם וּמִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, – אֱלֹהִים, – הֲיָכוֹל יוּכַל אִישׁ לְגָנְבָם? וְעַתָּה אַתָּה רָאִיתָ כִּי נִגְנְבוּ וְגַם אֶת נַפְשָׁם לֹא הִצִּלוּ, – וַתֹּאמֶר הַיּוֹם בְּאָזְנֵינוּ אֶל אָבִינוּ: לָמָּה גָּנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי?… וַיִּשְׁמַע לָבָן אֶת דִבְרֵי בְנֵי יַעֲקֹב וַיֵּבוֹשׁ מִאֹד וַיִּדֹם173.

קו. מַחֲשֶׁבֶת נָקָם. (בר“ר ע”ד; ספה“י ויצא; בר”ר שׁם)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא מָצָא לָבָן אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ בְּכָל הָאֳהָלִים אֲשֶׁר לְיַעֲקֹב וּלְנָשָיו וַיִּכְרוֹת בְּרִית שָׁלוֹם עִם יַעֲקֹב וַיִּשַּׁק לִבְנוֹתָיו וְלִבְנֵיהֶן וַיֵּלֶךְ לְאַרְצוֹ. וַיְהִי כִּי בָא לְבֵיתוֹ וַיַּרְא וְהִנֵּה נִגְנְבוּ כָּל כְּלֵי הַבַּיִת וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד וַיֹּאמַר: בְּצֵאת יַעֲקֹב מִבֵּיתִי יָצְאוּ אִתּוֹ גַּם הַשַּׁלְוָה174 וְהַבְּרָכָה! וַיְמַהֵר לָבָן וַיַּשְׁלַח אֶת בְּנוֹ בְעוֹר וְעִמּוֹ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אֶל עֵשָׂו אַרְצָה שֵׂעִיר לֵאמֹר: כֹּה אָמַר לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ: הֲשָׁמַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יַעֲקֹב אָחִיךָ אֲשֶׁר בָּא אֵלַי לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה עָרוֹם וַחֲסַר כֹּל וָאֵצֵא לִקְרָאתוֹ וָאֲבִיאֵהוּ אל בֵּיתִי וָאֲגַדְלֵהוּ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת שְׁתֵּי בְנוֹתַי לְנָשִׁים. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אוֹתוֹ לְרַגְלִי175 וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וּגְמַלִּים וַחֲמוֹרִים וְכֶסֶף וְזָהָב הַרְבֵּה מְאֹד. וַיְהִי כִּי הָלַכְתִּי לִגְזוֹז אֶת צֹאנִי וַיִּבְרַח בְּהֵחָבֵא וַיִּקַּח אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו אֶת כָּל הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאַרְצִי וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וְלֹא נְתָנַנִי לְנַשֵּׁק לְבָנָי וְלִבְנוֹתַי וַיִּגְנוֹב גַם אֶת אֱלֹהָי…! וְעַתָּה לֵךְ לִקְרָאתוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יִישַׁר בְּעֵינֶיךָ.

וַיִּשְׁמַע עֵשָׂו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ יַעֲקֹב בְּקַחְתּוֹ אֶת בִּרְכָתוֹ וַיִּקְצֹף מְאֹד. וַיְמַהֵר וַיִּקַּח אֶת בָּנָיו וְאֶת עֲבָדָיו וְאֶת כָּל נַפּשׁוֹת בֵּיתוֹ שִׁשּים אִישׁ וַיֵּלֶךְ וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל בְּנֵי שֵׂעִיר וְכָל אַנְשֵיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים אִישׁ וַיֵּלֶךְ אִתָּם אֶל יַעֲקֹב לְהַכּוֹת אוֹתוֹ.

וּמַלְאֲכֵי לָבָן יָצְאוּ מֵאֵת עֵשָׂו וַיֵּלְכוּ אַרְצָה כְּנַעַן וַיַּבוֹאוּ בֵית רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו וַיַּגִּידוּ לָהּ לֵאמֹר: עֵשָׂו בְּנֵךְ יוֹצֵא לִקְרַאת יַעֲקֹב לְהִלָּחֵם אִתּוֹ, וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. וַיְמָרְרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָת רִבְקָה מְאֹד, וַתְּמַהֵר וַתִּשְׁלַח מֵאַנְשֵׁי יִצְחָק שִּבְעִים וּשְׁנַיִם אֲנָשִׁים אֶל יַעֲקֹב כִּי אָמְרָה: יִהְיוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לִישׁוּעַת יַעֲקֹב בְּעֵת צָרָה! וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וַיַּבוֹאוּ אֶל יַעֲקֹב וַיִּרְאֵם יַעֲקֹב וַיַּכִּירֵם וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבְּקֵם וַיִּשְׁאַל אוֹתָם לִשְׁלוֹם אָבִיו וְאִמּוֹ, וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים: כֹּה אָמְרָה לָנוּ אִמֶּךָ. כִּי תִפְגְּשׁוּ אֶת יַעֲקֹב בְּנִי וַאֲמַרְתֶּם לוֹ בִּשְׁמִי לֵאמֹר: כִּי יָבוֹא עֵשָׂו אֵלֶיךָ, וְהִתְחַנַּנְתָּ אֵלָיו וְנָתַתָּ לּוֹ מַתָּת176 אוּלַי יֵרַכּוּ177 דְבָרֶיךָ הַטּוֹבִים אֶת לִבּוֹ וְיָשׁוּב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ178 וְנִצַּלְתָּ מִיָּדָיו. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ בְּכִי גָדוֹל וַיֹּאמַר: כְּכֹל אֲשֶׁר אָמְרָה לִי אִמִּי אֶעֱשֶׂה. וַיְהִי כִּי בָא עַד לִפְנֵי נַחַל יַבּוֹק וַיַּרְא יַעֲקֹב וְהִנֵּה מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים הוֹלְכִים לִקְרָאתוֹ וַיִּקַּח מֵהֶם כְּכֹל אֲשֵׁר יָשַׁר בְעֵינָיו לְשַׁלְּחָם אֶל עֵשָׂו אָחִיו.

קז. חֶרְדַּת עֵשָׂו וּמַכּוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת.(בר“ר ע”ה;תנחומא וישׁלח א‘; ברכות ז’; בר“ר ע”ח; תנחומא ד‘; שׁם ג’)

וַיְצַו יַעֲקֹב הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר: בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָיו בִּשְׁמִי וּקְרָאתֶם לוֹ „אָדוֹן", כִּי מֶלֶךְ הוּא בְּשֵׂעִיר וְעָלַי לְכַבְּדוֹ, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו: כֹּה אָמַר אָחִיךָ יַעֲקֹב: עֶשְׂרִים שָׁנָה עָבַדְתִּי אֶת לָבָן הָאֲרַמִּי בְּכָל כֹּחִי וַיִּתֶּן לִי יְיָ עֹשֶׁר וְכַבוֹד; וְאִם אָמְנָם רִמָּנִי לָבָן וַיַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי מֵאָה פְעָמִים, בְּכָל זֹאת לֹא חִסַּר מֵרְכוּשִׁי דָּבָר כִּי רָאָה יְיָ אֶת יְגִיעַ כַּפָּי וַיּוֹשִׁיעֵנִי. וְעַתָּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ אֶל אָבִי וְאִמִּי לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹמָם, וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לְךָ אֲדוֹנִי לֵאמֹר: אַל נָא תֹאמַר: בִּרְכַּת יִצְחָק אָבִי הֶעֱשִׁירָה אוֹתִי! וְלֹא תִקְצֹף עָלַי וְלֹא תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי רָעָה! וַיַּעַן עֵשָׂו אֶת מַלְאַכֵי יַעֲקֹב בְּגַאֲוָה וָבוּז לאמֹר: הַלֹא שַׁמַעְתִּי אֲשֶׁר עָשָׂה יַעֲקֹב לְלָבָן דּוֹדוֹ, כִּי לָקַח אֶת בְּנוֹתָיו וַיִּנְהָגֵן כִּשְׁבוּיוֹת חֶרֶב וַיִּקַּח אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ וַיִּבְרַח, וְלֹא זָכַר אֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה לָבָן עִמּוֹ, כִּי גִדְּלוֹ וַיְרוֹמְמֵהוּ וַיֵּיטֶב עִמּוֹ…! עַל כֵּן אָנֹכִי הוֹלֵךְ לִקְרַאת יַעֲקֹב וְנִקַּמְתִּי מִמֶּנּוּ אֶת נִקְמָתִי וְאֶת נִקְמַת לָבָן אֲחִי אִמִּי! וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב וַיֹּאמְרוּ לוֹ: בָּאנוּ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמָרְתָּ אָחִיךָ הוּא וַנְּדַבֵּר אֵלָיו כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ. וַנִּשְׁמַע אֶת דְּבָרָיו אֲשֶׁר עָנָה אוֹתָנוּ וַנֵּרֶא, כִּי לֹא כְאָח יִתְהַלֵּךְ אִתְּךָ, כִּי אִם כְּעֵשָׂו הָרָשָׁע הַשּׁוֹאֵף179 לִשְׁפֹּךְ דַּם נְקִיִּים180. כִּי אַסַף אֵלָיו אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ כֻּלָּם גִּבּוֹרִים וְהוֹלֵךְ לִקְרָאתֶךָ. וַיֵּצֶר לְיַעֲקֹב מְאֹד פֶּן יַהֲרֹג בְּמִלְחַמְתּוֹ עִם עֵשָׂו אֶת אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָמְנָם יְיָ אֱלֹהַי הִבְטַחְתַּנִי לֵאמֹר: הֵיטֵיב אֵיטִיב עִמְךָ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ! אוּלָם שָׁנִים רַבּוֹת עָבְרוּ מֵהָעֵת הַהִיא וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא חָטָאתִי נֶגְדְּךָ וְאֶת הָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי? וְהָיָה בְקוּם עָלַי עֵשָׂו, – וּנְתַתָּנִי בְיָדָיו לַעֲשׂוֹת עִמָּדִי כַּטּוֹב בְּעֵינָיו! עַל כֵּן אָנֹכִי מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ יְיָ: עֲשֵׂה נָא עִמָּדִי חֶסֶד חִנָּם וְחָשַׂכְתָּ181 אֶת עֵשָׂו מֵהִלָּחֵם בִּי וּמִשְּׁפָךְ־דָּם!..

וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹל תְּפִלַּת יַעֲקֹב וַיַּשְׁלַח אַרְבַּעַת אֲלָפִים רִבּוֹא מַלְאָכִים לִקְרַאת עֵשָׂו וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּאַנְשֵׁי חַיִל מְלֻבָּשִׁים בִּגְדֵי בַרְזֶל וְרוֹכְבִים עַל סוּסִים אַבִּירִים182 וְיוֹשׁבִים בְּמֶרְכָּבוֹת יָפוֹת… וַיֶּחֱרַד עֵשָׂו וַיִּבָּהֵל וַיִּשְׁאָלֵם לֵאמֹר: לְמִי אַתֶּם? וַיַּעֲנוּהוּ לֵאמֹר: לְיַעֲקֹב אֲנָחְנוּ! וַיְהִי כּשְׁמוֹעַ עֵשָׂו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּבֹא בוֹ יִרְאָה וָרַעַד וַיִּפּוֹל מֵעַל סוּסוֹ וַיָּפוּצוּ מֵעָלָיו כָּל אֲנָשָׁיו. וַיִּצְעַק עֵשָׂו אֲלֵיהֶם וַיִּקְרָא לָהֶם וַיָּבוֹאוּ אֵלָיו. וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיָּבוֹא אֵלָיו גְּדוּד מַלְאָכִים וַיֹּאמְרוּ לְעֵשָׂו וְלַאֲנָשָיו: מִי אַתֶּם? וַיַּעַן עֵשָׂו וַיֹּאמַר: אֲנִי עֵשָׂו וְאֵלֶּה אֲנָשָׁי! וַיֹּאמֶר אֶחָד מֵהַמַּלְאָכִים: הַכּוּ אֶת עֵשָׂו וְאֶת אֲנָשָיו, אַל תַּחְמְלוּ עֲלֵיהֶם! וַיְמַהֲרוּ הַמַּלְאָכִים וַיַּכּוּ אֶת עֵשָׂו וְאֶת אֲנָשָיו וַיִּפְצָעוּם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבַר הַגְּדוּד הַזֶּה וַיָּבוֹא גְּדוּד שֵּׁנִי וַיֹּאמְרוּ לְעֵשָׂו וַאֲנָשָיו: לְמִי אַתֶּם? וַיַּעַן עֵשָׂו וַיֹּאמַר: נֶכֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי! וַיְצַו אֶחָד הַמַּלְאָכִים לְהַכּוֹת אֶת עֵשָׂו וְאֶת אֲנָשָיו הַכֵּה וּפָצֹעַ וְיַעֲשׂוּ כֵן. וַיַּעֲבוֹר הַגְּדוּד הַשֵּׁנִי וַיָּבֹא גְּדוּד מַלְאָכִים שְׁלִישִׁי וַיֹּאמְרוּ לְעֵשָׂו: לְמִי אַתָּה? וַיַּעַן עֵשָׂו וַיֹּאמַר: לְיִצְחָק אֲשֶׁר נֶעֱקַד עַל הַר הַמּוֹרִיָּה. וַיְהִי אַךְ כִּלָּה לְדַבֵּר וַיִּקְרָא אַחָד הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר: הַכּוּ אֶת עֵשָׂו וְאֶת אֲנָשָיו, אַל תַּחְמְלוּ עֲלֵיהֶם! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבַר הַגְּדוּד הַזֶּה וַיָּבוֹא גְּדוּד רְבִיעִי וַיִּשְׁאֲלוּ אֶת עֵשָׂו לֵאמֹר: לְמִי אַתָּה? וַיַּעַן עֵשָׂו וַיֹּאמַר: לְיַעֲקֹב אָחִי! זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה לֹא רָאִיתִי אֹתוֹ וָאֵלֵךְ הַיּוֹם לִרְאוֹת וְלִשְׁאֹל לוֹ לְשָׁלוֹם. וַיַּעֲנוּ הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמֵרוּ: חַי יְיָ כִּי לוּלֵא יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָמָרְתָּ אָחִיךָ הוּא, לֹא הִשְׁאַרְנוּ מִמְךָ וּמֵאֲנָשֶׁיךָ שָׂרִיד183! וַיַּרְא עֵשָׂו אֶת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ שְׁלֹשֶׁת הַגְּדוּדִים וַיִּירָא מִפְּנֵי יַעֲקֹב יִרְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמַר: חָלִילָה לִּי מֵהִלָּחֵם עִמּוֹ כִּי עַתָּה רָאִיתִי אֲשֶׁר לֹא יִנָּקֶה184 כָּל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ!

קח. עֵדֶר הַקְּסָמִים. (בר“ר ע”ה; תנחומא וישׁלח א‘; ברכות ז’; בר“ר ע”ח; תנחומא ד‘; שׁם ג’)

וְיַעֲקֹב לָקַח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו: עִזִּים וּתְיָשִׁים וּרְחֵלִים וְאֵילִים וּגְמַלִּים וּפָרִים וּפָרוֹת וַעֲיָרִים וַאֲתוֹנוֹת וַיִּתֶּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר. וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְבַעֲבוּר הַפְלִיא אֶת עֵשָׂו בַּעֲדָרִים רַבִּים וְיֹאמַר: אָמְנָם מִנְחָה גְדוֹלָה שָׁלַח אֵלַי יַעֲקֹב! וַתַּעֲבוֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּמַּחֲנֶה בַּלַּיְלָה הַהוּא. וַיָּקָם בַּלַּיְלָה וַיִּקַּח אָת נָשָׁיו וְאֶת יְלָדָיו וַיַּעֲבִירֵם אֶת מַעַבַר יַבּוֹק. וְאַחַר הֵחֵל לְהַעֲבִיר אֶת צֹאנוֹ וְאֶת בְּקָרוֹ וְאֶת אָהֳלָיו. וַיִּזְכֹּר יַעֲקֹב כִּי שָׁאֲרוּ לוֹ בְעֵבֶר הַנַּחַל כֵּלִים אֲחָדִים וַיֵּלֶךְ לְבַדּוֹ לְקַחְתָּם, כִּי אָמָר: הִרְבּוּ עֲבָדַי לַעֲבוֹד בַּלַּיְלָה הַזֶּה וַיִּיגְעוּ וַיִּיעָפוּ, עַל כֵּן אֵלְכָה אָנֹכִי וְלָקַחְתִּי אֶת הַכֵּלִים וְהַעֲבַרְתִּים אֶת הַנָּחַל. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵחֵל יַעֲקֹב לְקַבֵּץ אֶת הַכֵּלִים וַיֵּרֶד בְּרֶגַע הַזֶּה הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אֶת עֵשָׂו מִכָּל רָע – הוּא הַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר נִבְרָא בְיוֹם כַּבֵּד עֵשָׂו אֶת יִצְחָק אָבִיו – וַיִּרְאֵהוּ יַעֲקֹב כִּרְאוֹת רוֹעֵה צֹאן וַיְבָרְכֵהוּ בְּשָׁלוֹם. וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אֶל יַעֲקֹב רוֹעֶה צֹאן אָנֹכִי וָאַעַשׂ הַיּוֹם עֲבוֹדָה גְדוֹלָה וָאִיעַף וָאֶחְלַשׁ מְאֹד, עַל כֵּן אָנֹכִי שׁוֹאֵל מִמְּךָ לַעֲשׂוֹת עִמָּדִי חֶסֶד וּלְהַעֲבִיר אֶת עֵדֶר צֹאנִי אֶת הַנָּחַל, – וְהַעֲבַרְתִּי אָנֹכִי אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בְּיָדֶיךָ! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: כֵּן אֶעֱשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרִתָּ!

וַיְהִי אַךְ כִּלָּה יַעֲקֹב לְדַבֵּר וַיִּקַּח הָרוֹעֶה אֶת כְּלֵי יַעֲקֹב וַיַּעֲבִירֵם בְּרֶגַע אֶת הַנָּחַל. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל עֵדֶר הַצֹּאן אֲשֶׁר לְהָרוֹעֶה וַיִּקַּח כְּבָשִׂים כְּכֹל אֲשֶׁר יָכוֹל שְׂאֵת וַיַּעֲבִירֵם אֶת הַנָּחַל.

וַיָּשָׁב שֵׁנִית וַיַּעֲבֵר עוֹד כְּבָשִׂים. וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כַּדָּבָר הַזֶּה פְּעָמִים רַבּוֹת מְאֹד וַיַּרְא וְהִנֵה לֹא מָעֲטוּ הַכְּבָשִׂים אֲשֶׁר בְּעֵדֶר הָרוֹעֶה וַיִּשְׁתָּאֶה מְאֹד. וַיּוֹסֶף יַעֲקֹב לְהַעֲבִיר אֶת הַצֹּאן וַיִּתְבּוֹנַן אֶל הָעֵדֶר וַיַּרְא וְהִנֵה הוּא הוֹלֵךְ וְגָדֵל הוֹלֵךְ וָרָב וַיְּמַּלֵא אֶת כָּל הָעֲמָקִים וְהַגְּבָעוֹת וְהַשָּׂדוֹת, וַיִּשְׁתּוֹמֵם יַעֲקֹב מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל הָרוֹעֶה: הַאֻמְנָם קוֹסֵם אָתָּה? וַיַּעֲנֻהוּ הָרוֹעֶה לֵאמֹר: עוֹד מְעַט וְרָאִיתָ מִי אָנִי! וּכְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּשֶׂם אֶת אֶצְבָּעוֹ עַל הָאֲדָמָה, וַתִּתְגָּעַשׁ וַתֵּצֵא מִמֶּנָּה אֵשׁ גְּדוֹלָה וַתְּלַהֵט אֶת כָּל הַמָּקוֹם! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הֲבָזֹאת אַתָּה אוֹמֵר לְהַפְחִיד אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַר עָלָיו יְיָ: וְהָיָה בֵיתוֹ אֵשׁ וְלֶהָבָה? קְרַב לְךָ אַל תִּגַּע בִּי!

וַיִּשְׁמַע הָרוֹעֶה אֶת דִבְרֵי יַעֲקֹב, וַיֵּרָא אֵלָיו כְּמַלְאַךְ יְיָ וַיֵּאָבֵק עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְכּוֹנֵן לְהַפִּיל אֶת יַעֲקֹב אָרְצָה, וַיֹּאמֶר יְיָ: הֵן לוּלֵא הָיְתָה לְיַעֲקֹב בִּלְתִּי אִם צִדְקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה הוּא, – לֹא יָכֹלְתָּ לוֹ, וְאַף כִּי בָאָה אֵלַי צִדְקַת אַבְרָהָם וְשָׂרָה וְיִצְחָק וְרִבְקָה וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנַי לְהִתְחַנֵּן עַל נֶפֶשׁ יַעֲקֹב! וַיְהִי כִּרְאוֹת הַמַּלְאָךְ כִּי לֹא יָכוֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע מִמְּקוֹמָהּ. וַיֹּאחֶז יַעֲקֹב אֶת הַמַּלְאָךְ וְלֹא נְתָנָהוּ לָסוּר מִמֶּנוּ. וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ: אָנָּא שַׁלְחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הֲגַנָּב אַתָּה, כִּי תִּירָא מֵאוֹר הַיּוֹם? וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ: בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר יָבֹאוּ הַמַּלְאָכִים לְשׁוֹרֵר לִפְנֵי יְיָ; עַל כֵּן הוֹאֶל נָא וְשִׁלַּחְתַּנִי וְעָלִיתִי הַשָּׁמָיְמָה! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, – וִישׁוֹרְרוּ הַמַּלְאָכִים הַיּוֹם בִּלְעָדֶיךָ!

וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ: אִם לֹא אֲשׁוֹרֵר הַיּוֹם וְאָמְרוּ לִי מָחָר חֲבֵרַי הַמַּלְאָכִים: כַּאֲשֶׁר לֹא שׁוֹרַרְתָּ אֶתְמוֹל, לֹא תְשׁוֹרֵר גַּם הַיּוֹם! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי! הֵן גַּם אֶל אַבְרָהָם אֲבִי אָבִי נִרְאוּ מַלְאָכִים וְלֹא נִפְרְדוּ מֵעִמּוֹ עַד אִם בֵּרֲכוּהוּ. וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ: הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר אָמָרְתָּ שֻׁלְחוּ לְבָרֵךְ אֶת אַבְרָהָם, וְאָנֹכִי לֹא לְבָרֶכְךָ בָּאתִי אֵלֶיךָ. וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיֵּרְדוּ מַלְאָכִים גְדוּדִים גְדוּדִים מִן הַשָּׁמַיִם וַיָּעוּפוּ אֶל הַמַּלְאָךְ הָעוֹמֵד לִפְנֵי יַעֲקֹב וַיֹּאמְרוּ לוֹ: עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעָה, מַהֵר וְעָלִיתָ הַשָּׁמַיְמָה, פֶּן תַּעֲבוֹר הָעֵת! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא הִרְפָּה יַעֲקֹב מֵהַמַּלְאָךְ, – וַיָּחֶל לְזַמֵּר לַיָי, וַיִּשְׁמְעו הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם זְמִירוֹת מִכְּנַף הָאָרֶץ וַיְזַמְּרוּ גַם הֵם וַיְשׁוֹרְרוּ. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב וַתְּחִי רוּחוֹ. וַיֹּאמֶר יְיָ לְהַמַּלְאָךְ: מַדּוּעַ נָתַתָּ מוּם בְּכֹהֲנִי בְיַעֲקֹב? וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: הֵן יֵשׁ לְךָ, יְיָ, מַלְאָכִים רַבִּים הַמְכַהֲנִים לְךָ בַּשָּׁמַיִם! וַיֹּאמֶר יְיָ: אוּלָם אֵין בָּאָרֶץ אִישׁ אֲשֶׁר יְכַהֵן לִי כְּיַעֲקֹב!

וַיִּקְרָא הַמַּלְאָךְ לִרְפָאֵל וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: אָנָּא רְפָא נָא לְיַעֲקֹב! וַיֵּרֶד רְפָאֵל הַמַּלְאָךְ וַיִּרְפָּא לוֹ!

בָּעֵת הַהִיא אָמַר הַמַּלְאָךְ לְיַעֲקֹב: הִנֵּה אַתָּה נָדַרְתָּ נֶדֶר לֵאמֹר: מִכֹּל אֲשֶׁר יִתֵּן לִי יְיָ אֶתֵּן מַעֲשֵׂר וְלֹא עִשַּׂרְתָּ עַד הַיּוֹם אֶת בָּנֶיךָ אֲשֶׁר נוֹלְדוּ לָךְ! וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּגַּשׁ אֶל בָּנָיו וַיִּקַּח אֶת רְאוּבֵן וְאֶת דָן וְאֶת גָּד וְאֶת יוֹסֵף וַיַּצִּגֵם לְבָד; וְאַחַר לָקַח אֶת יֶתֶר בָּנָיו וַיַּצֵּג גַּם אוֹתָם לְבָד וַיִּמְנֶה אוֹתָם לֵאמֹר: שִׁמְעוֹן לֵוִי יְהוּדָה נַפְתָּלִי אָשֵׁר יִשָּׂשכָר זְבֻלוּן וּבִנְיָמִין, שִׁמְעוֹן לֵוִי. וַיִּקְרָא אֶל הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמַר: הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹדֶשׁ לַיָי! וַיְהִי אַךְ הוֹצִיא יַעֲקֹב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִפִּיו, וַיֵּרֶד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וַיִּקַּח אֶת לֵוִי וַיַּעֲלֵהוּ הַשָּׁמַיְמָה וַיָּשֶׂם אוֹתוֹ לִפְנֵי הֲדוֹם כִּסֵּא כְבוֹד יְיָ, וַיֹאמַר: יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ! הִנֵּה חֵלֶק מַעַשְׂרֶךָ! וַיַּשְׁלַח יְיָ אֶת יַד יְמִינוֹ וַיְבָרֶךְ אֶת לֵוִי וַיֹאמַר: בָּנֶיךָ אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לְךָ יִקְדְּשׁוּ וְשֵׁרְתוּ לְפָנַי בָּאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יְשָׁרְתוּנִי מַלְאָכַי בַּשָּׁמַיִם! וַיּוֹסֶף מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ לְדַבֵּר אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: הִנֵּה אַתָּה יְיָ בֵּרַכְתָּ אֶת לֵוִי לֵאמֹר: שָׁרֵת תְּשָׁרְתֵנִי כָּל הַיָּמִים! וְהָיָה בַעֲשׂוֹתוֹ תָּמִיד אֶת עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, – לֹא יוּכַל לַעֲבוֹד אֶת שְׂדוֹתָיו וְיִרְעַב לַלָּחֶם!?

וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם – כָּל שֵׁבֶט לֵוִי – חֵלֶק וְנַחֲלָה185 בְּקֶרֶב אֶחָיו, – אִשֵּׁי186 יְיָ וְנַחֲלָתוֹ187 יֹאכֵלוּן.

וְהַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אֶת עֵשָׂו עָמַד עוֹד לִפְנֵי יַעֲקֹב וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: אָנָא שַׁלְחֵנִי! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אַחַת דִּבַּרְתִּי אוֹתָהּ אֲקַיֵּם: לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי!

וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ: יִתֵּן יְיָ וְהָיוּ בָנֶיךָ כֻלָּם צַדִּיקִים וְטוֹבִים לִפְנֵי יְיָ כָּמוֹךָ! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: וְעַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי אֶת אֲשֶׁר יִקְרֵנִי בַּיָּמִים הַבָּאִים! וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ: אֵיכָכָה אוּכַל וְגִלִּיתִי אֶת סוֹד יְיָ? הֲלֹא אֲגֹרַשׁ מִלְפָנָיו וְהָיִיתִי נָע וָנָד מֵאָה שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וּשְׁמוֹנֶה שְׁנֵים כַּאֲשֶׁר גֹּרְשוּ הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר הָלְכוּ סְדוֹמָה, עַל אָמְרָם: מַשְׁחִית יְיָ אֶת כָּל הָעִיר!… וַיְהִי כִּרְאוֹת הַמַּלְאָךְ כִּי לֹא שָׂם יַעֲקֹב לֵב לִתְחִנָּתוֹ וּלְבִכְיָתוֹ וַיֹּאמַר: בְּבֵית אֵל יֵרָאֶה אֵלֶיךָ יְיָ וִיבָרֶכְךָ וְיָּשֶׂם אֶת שִׁמְךָ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: שָׂרִיתָ188 עִם מַלְאַךְ אֱלֹהִים וְעִם עֵשָׂו וְלָבָן וַתּוּכָל189!

קט. כְּאֵב שִׁנָּיִם. (בר“ר ע”ה; תנחומא וישׁלח א‘; ברכות ז’; בר“ר ע”ח; תנחומא ד‘; שׁם ג’)

וַיִּרֶף יַעֲקֹב מֵהַמַּלְאָךְ וַיַּעֲבוֹר אֶת הַנַּחַל אַחֲרֵי עֲלוֹת הַשָּׁחַר וַיָּבֹא עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם נָשָׁיו וִילָדָיו וּמִקְנֵהוּ וַיֵּלְכוּ כֻלָּם עַד חֲצוֹת הַיּוֹם. וַיְהִי הֵם הוֹלְכִים וְהַמַּחֲנֶה עוֹבֶרֶת לִפְנֵיהֶם וַיַּרְא יַעֲקֹב וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא מֵרָחוֹק וְעִמּוֹ אֲנָשִׁים רַבִּים, – וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וַיֹּאמַר: אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָא! וַיַּחַץ190 יַעֲקֹב אֶת הַיְלָדִים עַל נָשָׁיו וַיָּשֶׂם אֶת דִּינָה בְּתֵבָה וַיִּסְגֹּר אוֹתָהּ, כִּי אָמָר: אַל יִרְאֶה עֵשָׂו וְלֹא יִקָּחֶהָ לוֹ לְאִשָּׁה! וַיָּשֶׂם אֶת זִלְפָּה וְאֶת בִּלְהָה וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשׁוֹנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרוֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרוֹנִים. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל רָחֵל אִמּוֹ: הוֹאִילִי נָא וְעָמַדְתְּ אַחֲרַי וְחָתַמְתִּי בַעֲדֵךְ וְלֹא יִרְאֵךְ עֵשָׂו!

וְיַעֲקֹב אָמַר בְּלִבּוֹ: הָבָה אֶעֱבוֹר לִפְנֵי בָנַי וְנָשַׁי וְנָפַלְתִּי בִידֵי עֵשָׂו רִאשׁוֹנָה; וְהָיָה בְשָׁפְכוֹ עָלַי אֶת כָּל חֲמָתוֹ, לֹא יַעֲשֶׂה אַחֲרֵי כֵן רָעָה עמָּהֶם וְהָיוּ הֵמָּה לִפְלֵיטָה! וַיַּעֲבוֹר יַעֲקֹב לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשׁתּוֹ עַד אָחִיו. וַיְהִי כִּרְאוֹת עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב וַיִּזְכֹּר אֶת הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר הֻכָּה בַדֶּרֶךְ וַיִּקְצֹף מְאֹד וַיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ לֵאמֹר: לֹא אֶהֱרֹג אֶת יַעֲקֹב בְּחִצִּים וּבְקֶשֶׁת, – וְנִשַּׁכְתִי אוֹתוֹ בְּכָל כֹּחִי וְחִנַּקְתִּיו בְּשִׁנַּי וּמַצֹּתִי אֶת דָּמוֹ מִמֶּנּוּ! בְרֶגַע הַזֶּה הַפְלִיא יְיָ לַעֲשׂוֹת וַיְהִי צַוַּאר יַעֲקֹב קָשֶׁה כְּאֶבֶן שַׁיִשׁ. וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארוֹ. וַיְהִי אַךְ שָׂם עֵשָׂו אֶת שִׁנָּיו הַחַדּוֹת בּוֹ, – וַתִּשָּׁבַרְנָה כֻלָּן וַתֵּהָרַסְנָה בְּפִיו, – וַיֵּבְךְּ עֵשָׂו עַל צַוַּאר יַעֲקֹב כִּי גָדֵל כְּאֵב שִׁנָּיו עַד מְאֹד. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוּנַח לוֹ מְעַט וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב: מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי?

וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: שָׁלַחְתִּי לְךָ אֶת הַמַּחֲנֶה הַהִיא לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ! וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: אַל נָא תִשְׁלַח עוֹד כָּמוֹהָ אֵלָי כִּי הִכּוּ אוֹתִי וְאֶת אַנְשֵׁי שׁוֹק עַל יָרֵךְ!

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הוֹאֶל נָא וְלָקַחְתָּ אֶת מִנְחָתִי אֲשֶׁר הוּבָאת אֵלֶךָ! וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ! כִּי יָרֵאתִי לָקַחַת מִיָּדְךָ דָּבָר, פֶּן אֻכֶּה שֵׁנִית מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת כַּאֲשֶׁר הֻכֵּיתִּי אֶמֶשׁ. וַיִּפְצַר בּוֹ יַעֲקֹב עַד מְאֹד וַיֹּאמַר: קַח נָא אֶת מִנְחָתִי, כִּי רָאִיתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּרְאוֹת פְּנֵי אֱלֹהִים. וַיִּשְׁמַע עֵשָׂו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֶּחֱרַד וַיִּבָּהֵל עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: מִי יוּכַל וְהִתְיַצֵּב נֶגֶד יַעֲקֹב אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה אֶת פְּנֵי הָאֱלֹהִים? וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר הֵבִיא לוֹ יַעֲקֹב וַיְהִי נָכוֹן לָשׁוּב לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה; וַיַּבֵּט כֹּה וָכֹה וַיַּרְא וְהִנֵּה לֹא נִשְׁאֲרוּ בַאֲנָשָׁיו בִּלְתִּי אִם בְּנֵי בֵיתוֹ, וַיִּתמַהּ מְאֹד וַיֹּאמַר: וְאַיֵּה בְנֵי שֵׂעִיר אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי? וַיַּעֲנוּהוּ בָנָיו לֵאמֹר: נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד פִּתְאוֹם וַיָּנוּסוּ, כִּי אָמְרוּ: נִרְחַק מִיַעֲקֹב וְלֹא נָמוּת! וַיִּפָּרֵד עֵשָׂו מֵעִם יַעֲקֹב בַּיוֹם הַהוּא וַיָּשָׁב לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה. וְיַעֲקֹב בָּא עִיר שְׁכֶם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. וַתֵּרָפֵא יְרֵכוֹ אֲשֶׁר צָלַע עָלֶיהָ וַתְּהִי חֲזָקָה כְּבָרִאשׁוֹנָה, וַיִּסְפֹּר אֶת שִׁקְלֵי זְהָבוֹ וְכַסְפּוֹ וַיַּרְא כִּי אֵינֶנּוּ חָסֵר גַּם אֲגוֹרָה אַחַת, וַיַּעַל עַל לֵב אֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר לָמַד וְהִנֵה לֹא שָׁכַח גַּם דָּבָר אֶחָד מִכָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר לִמְּדֻהוּ וַיִּשְׂמַח יַעֲקֹב מְאֹד מְאֹד.

קי. הַמּוֹנִיטוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. (שׁבת ל“ג; בר”ר ע“ט; ל”פ)

וַיְהִי כִרְאוֹת יַעֲקֹב אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הָעֲשִׁרִים לוֹחֲצִים אֶת עֲנִיֵּי עִירָם וְלֹא יִתְּנוּם לָבוֹא לְבָתֵּי הָרַחְצָה לִרְחַץ אֶת בְּשָׂרָם וְלֹא יִמְכְּרוּ לָהֶם בָּשָׂר לֶאֱכֹל וַיַחְמוֹל יַעֲקֹב עֲלֵיהֶם וַיִּבֶן בָּתֵּי רַחְצָה גְּדוֹלִים וְטוֹבִים וַיַּעֲבֶר קוֹל לֵאמֹר: יָבוֹא נָא כָל עָנִי וְכָל אֶבְיוֹן אֶל בָּתֵּי הָרַחְצָה אֲשֶׁר בָּנִיתִי וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם חִנָּם אֵין כָּסֶף!

אַחֲרֵי כֵן בָּנָה יַעֲקֹב בֵּית מִטְבָּחַיִם, וַיִּזְבַּח צֹאן וּבָקָר וַיִּמְכֹּר בָּשָׂר בִּמְחִיר אֲשֶׁר גַּם יַד דַּל וְאֶבְיוֹן הִשִּׂיגָה לִקְנוֹת. וַיִּשְׂמְחוּ הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים עַל הַחֲסָדִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּהֶם יַעֲקֹב וַיּוֹדוּ לוֹ וַיְבָרְכוּ אֶת שְׁמוֹ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִרְבּוּ הָעֲנִיִּים לָבוֹא אֶל יַעֲקֹב וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר: מְרַמִּים אוֹתָנוּ עֲשִׁירֵי הָעִיר וְנוֹתְנִים לָנוּ בַעֲבוֹדוֹתֵינוּ אֲשֶׁר אֲנָחְנוּ עוֹבְדִים לָהֶם, שְׁקָלִים, חֲסֵרִים מִמִּשְׁקָלָם, תַּחַת שְׁקָלִים שְׁלֵמִים, הָעוֹבְרִים לַסֹּחֵר; וְלָנוּ אֵין מֹאזְנַיִם לִשְׁקֹל אֶת הַכֶּסֶף הַנָּתוּן לָנוּ, עַל כֵּן דַּלֹּנוּ וַנִּוָּרֵשׁ מְאֹד.

וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּבוֹא אֶל רָאשֵׁי עִיר שְׁכֶם וַיֹּאמַר: לָמָּה תַעֲשׂוּ כָכָה לְהָאֲנָשִׁים הָעוֹבְדִים לָכֶם לְעָשְׁקָם וּלְהוֹנוֹת אוֹתָם? הֵן תִּגֲעַל נַפְשָׁם אֶתְכֶם וְעָזְבוּ אֶת הָעִיר וְהָלְכוּ לָהֶם, וּמִי יַעֲשֶׂה אָז אֶת עֲבוֹדַתְכֶם? וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי שְׁכֶם: הַגִּידָה נָּא לָנוּ מַה דִּבְּרוּ הָעֲנִיִּים בָּנוּ? וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב עַל דְּבַר עַל דְּבַר הַשְּׁקָלִים הַחֲסֵרִים, הַנְּתוּנִים לָעֲניִּים בַּעֲבוֹדָתָם! וַיַּעֲנוּ אַנְשֵׁי שְׁכֶם לֵאמֹר: גַּם לָנוּ נִתְּנוּ שְׁקָלִים כָּאֵלֶּה, וַנִּתֵּן אוֹתָם לְעוֹשֵׂי עֲבוֹדָה בְּבָתֵּינוּ וּבִשְׂדוֹתֵינוּ. וַיֹּאמַר יַעֲקֹב: אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם וְתִקַּנְתִּי לָכֶם מוֹנִיטוֹת וְסָרָה תְלוּנַת הָעֲנִיִּים מֵעֲלֵיכֶם.

וַיִּשְׁמְעו בְנֵי שְׁכֶם לְדִבְרֵי יַעֲקֹב וַיָּבִיאוּ אֵלָיו אֶת כַּסְפָּם; וַיִּשְׁקְלֵהוּ יַעֲקֹב בְּמֹאזְנֵי צֶדֶק וַיַּתֵּךְ אֹתוֹ וַיִּיצֶק אֶל תוֹךְ דְּפוּסֵי הַגֵּרוֹת וְהַשְּׁקָלִים וּמַחֲצִיּוֹת הַשֶּׁקֶל וְהַקְשִׂיטוֹת, וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הַמּוֹנִיטוֹת לְבַעֲלֵי הַכֶּסֶף. וַיִּקְחוּ אָז הָעֲנִיִּים בִּשְׂכָרָם שִׁקְלֵי צֶדֶק הָעוֹבְרִים לַסּוֹחֵר וְלֹא נִשְׁמַע עוֹד בִּרְחוֹבוֹת שְׁכֶם כָּל צְוָחָה וְכָל תְּלוּנָה.

קיא. לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה. (ספה“י בשׁל”ק; בר“ר פ'; פדר”א ל"ח)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר נְבָלָה נוֹרָאָה עִם דִּינָה בַת יַעֲקֹב וַיִּקְצְפוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי מְאֹד וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח191 וַיַּהַרְגוּ כָל זָכָר וַיִּקְחוּ אֶת שְׁלָלָהּ וַיָּשׁוּבוּ אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ שְׁנֵי בָנָיו אֵלֶּה וַיִּתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ מְאֹד. וַיֹּאמַר: אֲהָהּ מֶה עֲשִׂיתֶם? מַדּוּעַ לֹא שְׁאַלְתֶּם אֶת פִּי וַתְּמַהֲרוּ לִשּפָּךְ דָּם?! הֵן יֵאָסְפוּ עָלֵינוּ הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִיזִי יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְהִכּוּנוּ וְהִשְׁמִידוּ אוֹתָנוּ מֵעַל הָאָרֶץ! וַיַּעַן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וַיֹּאמֵרוּ: יֵדְעוּ נָא עַתָּה כָל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי לֹא יִנָּקֶה192 כָּל הַנּוֹגֵעַ בָּנוּ!

וַיְהִי כַאֲשֶׁר יָצְאוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי מִן הָעִיר וַיָּקוּמוּ שְׁנֵי נְעָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מֵאַנְשֵׁי שְׁכֶם אֲשֶׁר הִתְחַבְּאוּ בְּאַחַת הֶחֳרֳבוֹת וַיֵּלְכוּ אֶל עִיר תַּפּוּחַ וַיַּגִּידוּ לְיוֹשְׁבֶיהָ אֵת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתָם וְאֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ בְנֵי יַעֲקֹב לְעִיר שְׁכֶם. וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְיָשׁוּב מֶלֶךְ תַּפּוּחַ וַיַּשְׁלַח אֶת עֲבָדָיו שְׁכֶמָה לִרְאוֹת הַאֻמְנָם הֶחֱרִיבוּ שְׁנֵי נְעָרִים עִיר גְדוֹלָה כִּשְׁכֶם, וַיֵּלְכוּ עַבְדֵּי יָשׁוּב שְׁכֶמָה וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל הָעִיר וַנֵּרֶא וְהִנֵּה הִיא חֲרֵבָה, אֵין בָּהּ בִּלְתִּי אִם נָשִׁים אֲחָדוֹת בּוֹכוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן. גַּם צֹאן וּבָקָר אֵין שָׁם, כִּי אֶת הַכֹּל לָקְחוּ לָהֶם בְּנֵי יַעֲקֹב! וַיִּשְׁתָּאֶה יָשׁוּב מְאֹד וַיֹּאמַר: הֲנִשְׁמַע כַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי יָקוּמוּ שְׁנֵי נְעָרִים וְהַחֱרִימוּ עִיר גְדוֹלָה וְלֹא יִמָּצֵא בָהּ אִישׁ אֲשֶׁר יִתְיַצֵּב בִּפְנֵיהֶם?

וַיֹּאמֶר יָשׁוּב מֶלֶךְ תַּפּוּחַ אֶל כָּל עַמּוֹ: חִזְקוּ וְנֵלְכָה אֶל הָעִבְרִים הָהֵם וְנִלְחַמְנוּ עִמָּם וְעָשִׂינוּ לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִשְׁכֶם וְלַאֲנָשֶיהָ! וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו יוֹעֲצָיו: הִנֵּה שָׁמַע אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ אֶת דִבְרֵי עֲבָדָיו שְׁנֵי נְעָרִים עִבְרִים כִּבְנֵי שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֶה שָׁנָה הֶחֱרִיבוּ אֶת כָּל הָעִיר; וְעַתָּה אָמַר הַמֶּלֶךְ לָצֵאת בְּחֶרֶב לִקְרַאת כָּל הָעִבְרִים הַחוֹנִים193 אֶת פְּנֵי הָעִיר, וְהָיָה כִּרְאוֹתָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְקָמוּ כֻלָּם עָלֵינוּ וְהָרְגוּ גַם אוֹתָנוּ! עַל כֵּן אֵין טוֹב לַמֶּלֶךְ כִּי אִם יִשְׁלַח אֶל כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ וְהוֹדִיעַ לָהֶם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשׂוּ בְנֵי יַעֲקֹב הָעִבְרִי וְהִתְקַבְּצוּ כֻלָּם אֵלֵינוּ וְהָלַכְנוּ עִמָּהֶם יַחַד וְנִלְחַמְנוּ בִּבְנֵי יַעֲקֹב וְיָכֹלְנוּ לָהֶם! וַיִּיטְבוּ דִבְרֵי הַיּוֹעֲצִים בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וּבְעֵינֵי כָל עַמּוֹ וַיַּעַשׂ כֵּן. וַיַּשְׁלַח מֶלֶךְ תַּפּוּחַ אֶל כָּל מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר סְבִיבוֹת שְׁכֶם וְתַפּוּחַ לֵאמֹר: עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרוּנִי וְנַכֶּה אֶת יַעֲקֹב הָעִבְרִי וְאֶת כָּל בָּנָיו וְנַשְׁמִידֵם, כִּי כָזֹה וְכָזֶה עָשׂוּ לְעִיר שְׁכֶם! וַיִּשְׁמְעו מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי אֶת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וַיִּקְצְפוּ עֲלֵיהֶם קֶצֶף גָּדוֹל.

וַיִּתְקַבְּצוּ שִׁבְעַת מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי הֵמָּה וְכָל מַחֲנוֹתֵיהֶם כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, אִישׁ שׁוֹלֵף חֶרֶב, וַיָּבֹאוּ לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי יַעֲקֹב. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב כִּי הִתְקַבְּצוּ כָל הַמְּלָכִים לְהִלָּחֵם עִם בָּנָיו וַיִּירָא וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד. וַיֹּאמֶר אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי: רְאוּ נָא כִּי בָאוּ דְבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם! וַיַּעַן יְהוּדָה אֶת יַעֲקֹב אָבִיו לֵאמֹר: הַחִנָּם הָרְגוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם? הֲלֹא עַל עֲשׂוֹת שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר אֶת הַנְּבָלָה הַגְּדוֹלָה עִם דִּינָהּ אֲחוֹתֵנוּ לְעֵינֵי אַנְשֵׁי הָעִיר, וְאִישׁ מֵהֶם לֹא כִהָה194 בוֹ וְלֹא אָמַר לוֹ: מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ? וְעַתָּה אַל תִּירָא אָבִי מִכָּל הָאֲנָשִׁים הָרַבִּים הַקָּמִים עָלֵינוּ! הֲלֹא כַאֲשֶׁר נָתַן יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם בִּידֵי אַחַי, כֵּן יתֵּן בְּיָדֵינוּ גַם אֶת כָּל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי הַבָּאִים אֵלֵינוּ לְהָרְגֵנוּ! וַיּוֹסֶף יְהוּדָה לְדַבֵּר אֶל יַעֲקֹב אָבִיו וַיֹּאמַר: הִתְפַּלֵּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל יְיָ וְנָתַן בָּנוּ כֹחַ לַעֲמוֹד נֶגֶד כָּל הַחַיִל הָרַב וְהֶעָצוּם הַזֶּה! וַיְהִי כְּכַלּוֹת יְהוּדָה לְדַבֵּר אֶל אָבִיו וַיִּקְרָא אֶל אֶחַד מֵעַבְדֵי אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ: לֶךְ נָא רְאֵה אֵיפֹה חוֹנִים הַמְּלָכִים וְאַנְשֵׁי חֵילָם הַבָּאִים לְהִלָּחֵם בָּנוּ. וַיֵּלֶךְ הָעֶבֶד וַיַּבֵּט מֵרָחוֹק וַיַּעַל אֶל נֶגֶד הַר סִיחוֹן וַיַּרְא אֶת כָּל מַחֲנוֹת הַמְּלָכִים עוֹמְדִים בַּשָּׂדֶה, וָיּשׁב וַיֹּאמַר: רָאִיתִי אֶת הַמְּלָכִים וּמַחֲנוֹת צִבְאוֹתָם בַּשָּׂדֶה, ־ עַם רַב מְאֹד כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי: הִתְחַזְּקוּ וִהְיִיתֶם לִבְנֵי חַיִל195, כִּי יְיָ אֱלֹהֵינוּ אִתָּנוּ –, אַל תִּירָאוּם! עִמְדוּ וְחִגְרוּ אִישׁ אִישׁ אֶת כָּל כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וְהִתְיַצַּבְנוּ בִּפְנֵי מַלְכֵי הָאָרֶץ וַיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹשִׁיעֵנוּ! וַיָּקוּמוּ אַחַד עָשָׂר בְּנֵי יַעֲקֹב וַעֲבָדָיו וַיַּחְגְרוּ אִישׁ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ. וְגַם כָּל עַבְדֵי יִצְחָק אֲשֶׁר עִמּוֹ בְּחֶבְרוֹן בָּאוּ חֲמֻשִּׁים196 לְעֶזְרַת בְּנֵי יַעֲקֹב. וַיֵּלְכוּ לִקְרַאת הַמְּלָכִים שְׁנֵים עָשָׂר וּמֵאָה אִישׁ, וַיֵּלֶךְ גַּם יַעֲקֹב עִמָּהֶם. וְאֶל יִצְחָק שָׁלַח יַעֲקֹב לֵאמֹר: הִתְפַּלֵּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִצִּילָנוּ מִידֵי הַקָּמִים עָלֵינוּ. וַיִּתְפַּלֵּל יִצְחָק אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָנָא, יְיָ, תֵּן פַּחַד בְּלֵב כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וּבְלֵב אַנְשֵׁי חֵילָם וְיָשׁוּבוּ מֵעַל בָּנָי! וַיִּתְפַּלֵּל גַּם יַעֲקֹב בְּלֶכְתּוֹ וַיֹּאמַר: אָנָּא יְיָ אֱלֹהָי! הַחֲרֵד197 נָא אֶת הַמְּלָכִים וְאֶת מַחֲנוֹתֵיהֶם וְהִצַּלְתָּ אֶת כָּל הַבּוֹטְחִים בַּחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים, כִּי אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים, אֲדוֹנָי, וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ! וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶל תְּפִלַּת יִצְחָק וְיַעֲקֹב וַיִּתֵּן פַּחַד גָּדוֹל בְּלֵב כָּל יוֹעֲצֵי הַמְּלָכִים וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: הִסְכַּלְנוּ מְאֹד עֲשׂה198, כִּי יָצָאנוּ לַמִּלְחָמָה עַל יַעֲקֹב הָעִבְרִי וּבָנָיו הַגִּבּוֹרִים! שְׁנַיִם מֵהֶם בָּאוּ בֶטַח עַל עִיר שְׁכֶם הַגְּדוֹלָה וַיַּהַרְגוּ אֶת כָּל יוֹשְׁבֶיהָ וְאִישׁ לֹא עָמַד בִּפְנֵיהֶם וְאֵיךְ נוּכַל אֲנַחְנוּ לְהִלָּחֵם עִם כָּל בְּנֵי יַעֲקֹב? הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי חָפֵץ אֱלֹהֵיהֶם בָּם מְאֹד וַיַּעַשׂ לָהֶם נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת. הֲלֹא הוּא הִצִּיל אֶת אַבְרָהָם הָעִבְרִי מִיַּד נִמְרוֹד וּמִיַּד כָּל אֲנָשָׁיו אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ לַהֲמִיתוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, וַיְנַגַּע199 אֶת פַּרְעֹה וְאֶת אֳבִימֶלֶךְ עַל קַחְתָּם אֶת שָׂרָה וְאֶת רִבְקָה, וְעַתָּה רָאִינוּ בְעֵינֵינוּ, כִּי הִצִּיל יְיָ אֶת יַעֲקֹב מִידֵי עֵשָׂו אָחִיו וַיַּפֵּל אֵימָתוֹ וּפַחְדּוֹ עָלָיו וְעַל אֲנָשָׁיו…

וּמִי פֶתִי200 וְלֹא יָבִין כִּי לֹא יָכְלוּ שְׁנֵי הַנְּעָרִים לְהָמִית אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם לוּלֵא הִסְגִּירָם201 יְיָ אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר בָּטְחוּ בוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם אֶת הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת! וְעַתָּה הֲלֹא תֵדְעוּ וְתָבִינוּ, כִּי לוּ נוֹסְפוּ עָלֵינוּ אֲנָשִׁים כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה לֹא נוּכַל202 לִבְנֵי יַעֲקֹב, כִּי לֹא עִמָּהֶם אֲנַחְנוּ נִלְחָמִים כִּי אִם בֵּאלֹהֵיהֶם הָאַדִּירִם וְהַנּוֹרָאִים הַמַּפְלִיאִים לַעֲשׂוֹת! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּמַּס לְבָבָם203 וַיִּירְאוּ מֵאֵת יַעֲקֹב וּבָנָיו יִרְאָה גְדוֹלָה וַיָּשׁוּבוּ כֻלָּם עִם אַנְשֵׁי חֵילָם אִישׁ לְעִירו וּלְאַרְצוֹ וְלֹא נִלְחֲמוּ עִם בְּנֵי יַעֲקֹב. כִּי שָׁמַע יְיָ אֶל תְּפִלַּת יִצְחָק וְיַעֲקֹב וַיַּחְשֹׁב לָהֶם אֶת הַבִּטָּחוֹן אֲשֶׁר בָּטְחוּ בוֹ צְדָקָה! וַיְהִי כִּרְאוֹת יַעֲקֹב וּבָנָיו אֶת הַמְּלָכִים וְאֶת אַנְשֵׁי חֵילָם שָׁבִים לְאַרְצָם, וַיּוֹדוּ לַיָי וַיְבָרְכוּ אֶת שְׁמוֹ.

קיב. קְבוּרָה בַסֵּתֶר. (פסיקתא רבתי י“ב; תנחומא תצא ד'; בר”ר פ"א; מדרשׁ קהלת ז')

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִרְאָה יְיָ לְיַעֲקֹב וַיֹּאמַר: קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה מִזְבֵּחַ לָאֵל הַמַּצִּיל אוֹתְךָ וְאֶת כָּל בָּנֶיךָ מִצָּרָה. וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיָּקָם הוּא וּבָנָיו וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיַּעֲלוּ וַיָבוֹאוּ בֵית אֵל כִּדְבַר יְיָ. בָּעֵת הַהִיא מֵתָה דְּבוֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה אֲשֶׁר הָיְתָה עִם יַעֲקֹב וַיִּקְבּוֹר אוֹתָהּ יַעֲקֹב מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּתְאַבֵּל עָלֶיהָ. בָּעֵת הַהִיא בָּאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר: מֵתָה אִמְּךָ הָרַחֲמָנִיָה וַתִּקָּבֵר. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת הַשְּׁמוּעָה הָרָעָה הַזֹּאת וַיֵּבְךְּ מְאֹד אֶת אִמּוֹ וַיַּעַשׂ לָהּ מִסְפֵּד גָּדוֹל וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא אַלּוֹן בָּכוּת. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לָאֲנָשִׁים הַמַּגִּידִים לוֹ אֶת דְּבַר מוֹת אִמּוֹ לֵאמֹר: הַגִּידוּ נָא לִי: מֶה הָיוּ דִבְרֵי אִמִּי הָאַחֲרוֹנִים?

וַיַּעֲנֻהוּ הָאֲנָשִׁים לֵאמֹר: כַּאֲשֶׁר בָּא הַיּוֹם אֲשֶׁר תָּמוּת בּוֹ, וַתִּקְרָא לָנוּ וַתֹּאמַר: אֲהָהּ! יַעֲקֹב בְּנִי הַצַּדִּיק אֵינֶנּוּ בַבָּיִת, וְיִצְחָק לֹא יוּכַל לָצֵאת כִּי כָהוּ עֵינָיו, וְהָיָה אִם תִּקְבְּרוּנִי בַיּוֹם וְנוֹדַע דְבַר מוֹתִי לְעֵשָׂו וּבָא לִקְבֹּר אוֹתִי, – וְרָאוּהוּ אַנְשֵׁי הָעִיר וְקִלְלוּ אוֹתִי וְאָמְרוּ עָלָי: מֵתָה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֵינִקָה אֶת הַבֵּן הַפָּרִיץ204 הַזֶּה!.. עַל כֵּן אָנֹכִי שׁוֹאֶלֶת מִכֶּם אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת: אַל תִּשְׂאוּ אוֹתִי אֶל קְבוּרָתִי בִּלְתִּי אִם בַּלַּיְלָה וּקְבַרְתּוּנִי חֶרֶשׁ205 וְלֹא יִוָּדַע לְאִישׁ וְלֹא יְקֻלַּל שְׁמִי בְּיוֹם מוֹתִי! וַנַּעַשׂ לָהּ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוְּתָה לָנוּ וַנִּשָׂא אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה..! וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיַּגְדִּיל206 לִבְכּוֹת! וַיַּרְא יְיָ אֶת יְגוֹן207 יַעֲקֹב כִּי גָדוֹל הוּא מְאֹד וַיֵּרָא אֵלָיו וַיְנַחֵם אוֹתוֹ וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ: לֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהִיֶה שְׁמֶךָ וּפָרִיתָ וְרָבִיתָ וְיָצְאוּ מְלָכִים מִמֶךָּ. וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ, וַיַּצֶּב שָׁם יַעֲקֹב מַצֵּבָה וַיִּצֹּק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל.

קיג. מוֹת רָחֵל וּקְבוּרָתָהּ בַּדָּרֶךְ. (ילק“שׁ בראשׁית ל”ה; רשׁ“י ויהי עה”פ ואני בבואי וכו')

וַיִּסַּע יַעֲקֹב וְכָל אֲשֶׁר לוֹ מִבֵּית אֵל לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו חֶבְרוֹנָה וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת208 אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ209; וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שֵׁם הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה בֶּן־אוֹנִי210 וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. וְיַעֲקֹב יָדַע כִּי יָבוֹא יוֹם מַר וְגָלוּ211 הַיְּהוּדִים מֵאַרְצָם וְעָבְרוּ בַמָּקוֹם הַזֶּה הָלֹךְ וּבָכֹה וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: אֶקְבְּרָה אֶת רָחֵל אִשְׁתִּי הָרַחֲמָנִיָּה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְהָיָה בַּעֲבוֹר הַבָּנִים הָאֲמֵלָלִים בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת וְשָׁמְעָה אֶת קוֹל בִּכְיָתָם וְהִתְפַּלְּלָה בַעֲדָם לַייָ וְרִחֲמָם וֶהֱשִׁיבָם לִגְבוּלָם. וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן כַּאֲשֶׁר חָשַׁב וַיִּקְבְּרֶהָ בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִיא בֵּית לָחֶם וַיַּצֵּב מַצֵּבָה עַל קְבוּרָתָהּ; הִיא מַצֶּבֶת קְבוּרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם.

קיד. תִּמְנַע בַּת הָאַלּוּף לוֹטָן. סנהדרין צ“ט; בר”ר כ"ב)

וַיִּסַּע יַעֲקֹב וּבָנָיו וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּרוּ שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב וּבָנָיו וְכָל אֲשֶׁר לוֹ עִם יִצְחָק אָבִיו בְּחֶבְרוֹן. וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַתָּבֹא תִמְנַע בַּת הָאַלּוּף לוֹטָן חֶבְרוֹנָה אֶל יַעֲקֹב וַתֹּאמַר: דָּבָר לִי אֵלֶיךָ, אֲדוֹנִי!

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב דַּבֵּר כִּי שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי! וַתֹּאמֶר תִּמְנַע: הֻגֹּד הֻגַּד לִי כִּי גָדוֹל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אַתָּה עוֹבֵד לוֹ וָאָבוֹא הַיּוֹם אֵלֶיךָ לֵאמֹר: קָחֵנִי לְךָ לְאִשָּׁה וְעָבַדְתִּי אֶת אֱלֹהֶיךָ! וַיְמָאֵן יַעֲקֹב לַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁת תִּמְנַע וַתֵּצֵא מֵאִתּוֹ וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא אֶל בְּנֵי יַעֲקֹב וַתְּדַבֵּר גַּם אֲלֵיהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא אָבוּ וְלֹא שָׁמְעוּ לָהּ. וַתֵּפֶן מִשָּׁם וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא שֵׂעִירָה אֶל אֱלִיפַז וַתֹּאמַר: טוֹב הֱיוֹתִי שִׁפְחָה בְּבֵית צֶאֱצָאֵי אַבְרָהָם הָעִבְרִי מִהְיוֹתִי גְבִירָה בְּבֵית הָאַלּוּפִים יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ! וַיֹּאמֶר לָהּ אֱלִיפַז: מָה רָאִית כִּי אָמַרְתְּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? וַתַּעַן תִּמְנַע וַתֹּאמַר: כִּי בֵרַךְ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֶת כָּל בָּנָיו וַיִּתֶּן לָהֶם עֹשֶׁר וְכָבוֹד וּגְדֻלָּה וְשֵׁם טוֹב! וַיִּקַּח אֱלִיפַז אֶת תִּמְנַע וַתֵּלֶד לוֹ אֶת עֲמָלֵק. הוּא עֲמָלֵק אֲשֶׁר יֻלְּדוּ לוֹ בָנִים רַבִּים וַיִּהְיוּ הָרִאשׁוֹנִים לְהִלָּחֵם עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

קטו. חַיוֹת מְשֻׁנּוֹת.(ספה“י; כעין זה נמצא בב”ר פ"ב)

וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּלֶךְ עֲנָה (מִבְּנֵי שֵׂעִיר הַחוֹרִי) לִרְעוֹת אֶת הַחֲמוֹרִים אֲשֶׁר לְצִבְעוֹן אָבִיו, וַיּוֹלִיכֵם עַד שְׂפַת יַם סוּף, עַד מִדְבַּר הָעַמִּים. וְהִנֵּה רוּח סְעָרָה גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה מְאֹד בָּאָה מֵעֵבֶר הַיָּם מִן הַמִּדְבָּר וַתַּחֲרֵד אֶת הַחֲמוֹרִים הָרוֹעִים שָׁם וַיַּעַמְדוּ כֻלָּם. וְאַחַר יָצְאוּ מֵעֵבֶר הַיָּם מִן הַמִּדְבָּר כְּעֶשְׂרִים וּמֵאָה חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאֹד וַתָּבֹאנָה אֶל הַחֲמוֹרִים וַתִּתְיַצֵּבְנָה שָׁם. וַיַּבֵּט עֲנָה אֶל הַחַיּוֹת וַיַּרְא וְהִנֵה מֵחֶצְיָן וּלְמַטָּה כְּתֹאַר בְּנֵי אָדָם וּמֵחֶצְיָן וּלְמַעְלָה, – מֵהֶן כִּדְמוּת דֻּבִּים וּמֵהֶן כִּדְמוּת סוּסִים וַחֲמוֹרִים וּזְנָבוֹת לָהֶן כִּזְנַב הַדּוּכִיפַת212 וַיִּשְׁתּוֹמֵם מְאֹד. וְהַחַיּוֹת הַמְּשֻׁנּוֹת הָאֵלֶּה עָלוּ עַל הַחֲמוֹרִים וַתִּרְכַּבְנָה עֲלֵיהֶם וַיּוֹלִיכוּם מִשָּׁם וָהָלְאָה.

וַתִּגַּשׁ אַחַת מְהַחַיּוֹת הָאֵלֶּה אֶל עֲנָה וַתַּךְ אוֹתוֹ בִּזְנָבָהּ וַתִּבְרַח מִן הַמָּקוֹם הַהוּא. וַיָּשָׁב עֲנָה לְאָבִיו לְצִבְעוֹן וַיְסַפֵּר לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֵּלְכוּ אֲנָשִׁים רַבִּים לְבַקֵּשׁ אֶת הַחֲמוֹרִים וְלֹא מָצָאוּ. וְלֹא יָסַף213 עוֹד עֲנָה לָלֶכֶת אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא כִּי יָרֵא לְנַפְשׁוֹ מְאֹד.

קטז. שְׂכַר הַכְנָסַת אוֹרְחִים. (תדב“א חלק”שׁ פרק ב'; שׁבת פ"ה)

וַיָי זָכַר לְבְנֵי שֵׂעִיר הַחוֹרִי אֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשׂוּ לְעֵשָׂו בְּבוֹאוֹ לָשֶׁבֶת בְּאַרְצָם, כִּי קִבְּלֻהוּ בְשִׂמְחָה וּבְטוֹב לֵב וַיֹּאמְרוּ לוֹ: בְּחַר לְךָ מָקוֹם בְּתוֹכֵנוּ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ וְיָשַׁבְתָּ אִתָּנוּ וְהֵיטַבְנוּ לָךְ. וַיִּיטַב הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵי יְיָ מְאֹד וַיְבָרֶךְ אֶת אַדְמָתָם וַיִּתֵּן לָהֶם אֶת גִּשְׁמֵיהֶם בְּעִתָּם וַתִּתֵּן הָאָרֶץ אֶת יְבוּלָהּ214 וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ וַיַּעֲשִׁירוּ. וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיַּעַבְדוּ אוֹתָהּ בְּחֵפֶץ לֵב וַיְלַמְּדוּ גַם אֶת בְּנֵיהֶם לִזְרֹעַ וְלִנְטֹעַ. וְכַאֲשֶׁר יוֹסִיפוּ לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה, כֵּן יֶחְכְּמוּ בָעֲבוֹדָה הַזֹּאת וְכֵן יַשְׂכִּילוּ עַד כִּי יָדְעוּ לְפִי טַעַם עֲפַר אַדְמָתָם וְרֵיחָהּ אֶת הַמְּקוֹמוֹת הַטּוֹבִים לְנִטְעֵי הַזֵּיתִים וְהַגְּפַנִּים וְהַתְּאֵנִים וַיֵּדְעוּ גַם אֶת הָרֶוַח אֲשֶׁר יָשִׂים אִישׁ בֵּין שְׂדוֹתָיו וּבֵין שְׂדוֹת רֵעֵהוּ לְבִלְתִּי יִינַק הַשָּׂדֶה הָאֶחָד אֶת מִשְׁמַן הַשָּׂדֶה הַשֵּׁנִי וְהוֹסִיף לָתֵת כֹּחוֹ וּתְבוּאָתוֹ לִבְעָלָיו.

קיז. הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה. (ספה"י)

וַיְהִי בִּשְׁנַת מֵאָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים לְחַיֵּי יַעֲקֹב הִיא הַשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְשֶׁבֶת יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבוֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם. וַיִּסַּע יַעֲקֹב וּבָנָיו בַיָּמִים הָהֵם מֵחֶבְרוֹן וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ עִיר שְׁכֶם וַיֵּשְׁבוּ בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה מֵאֵת חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם לִפְנֵי הַכּוֹת שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֶת הָעִיר. וַיִּשְׁמְעו כָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי וְהָאֱמוֹרִי כִּי שָׁב יַעֲקֹב וּבָנָיו שְׁכֶמָה וַיֵּשְׁבוּ בָה. וַיֹּאמְרוּ הַמְעַט הַכּוֹתָם אָז אֶת יוֹשְׁבֵי הָעִיר כִּי שָׁבוּ לְרִשְׁתָּהּ וּלְהַכּוֹת אֶת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה הַיּוֹשְׁבִים בָּה וּלְרִשְׁתָּם?

וַיִּתְקַבְּצוּ כָל מַלְכֵי כְנַעַן וַיָּבֹאוּ כֻלָּם יַחַד לְהִלָּחֵם עִם יַעֲקֹב וּבָנָיו. וַיַּשְׁלַח יָשׁוּב מֶלֶךְ תַּפּוּחַ גַּם אֶל כָּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיו אֶל אֵילוֹן מֶלֶךְ גָּעַשׁ וְאֶל פְּסוּסַי מֶלֶך סַרְטָן וְאֶל לָבָן מֶלֶך בֵּית חוֹרוֹן וְאֶל שָׁבִיר מַחֲנָיְמָה לֵאמֹר: עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרוּנִי וְנַכֶּה אֶת יַעֲקֹב הָעִבְרִי וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, כִי בָא שְׁכֶמָה לְרִשְׁתָּהּ וְלַהֲרֹג אֶת יוֹשְׁבֶיהָ. וַיָּבֹאוּ כָל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה עִם מַחֲנֵיהֶם, עַם רַב מְאֹד כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וַיַּחֲנוּ כֻלָּם נֶגֶד תַּפּוּחַ. וַיֵּחָלְקוּ לְשֶּׁבַע מַחֲנוֹת וַיִּשְׁלְחוּ סֵפֶר אֶל יַעֲקֹב וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: צְאוּ אֵלֵינוּ וְהִתְרָאִינוּ פָנִים215 וְנִקַּמְנוּ מִכֶּם אֶת נִקְמַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם אֲשֶׁר רְצַחְתּוּם גַם יְרַשְׁתּוּם וַתָּבוֹאוּ עַתָּה לַהֲרֹג אֶת יֶתֶר יוֹשְׁבֶיהָ וְלָבֹז בָּז. וַיִּשְׁמְעו בְנֵי יַעֲקֹב אֶת דִבְרֵי הַסֵּפֶר וַיִּחַר אַפָּם וַיַּחְגְּרוּ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתָּם וַיִּקְחוּ אִתָּם אֶת עַבְדֵיהֶם מֵאָה וּשְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ וַיֵּלְכוּ לִקְרַאת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר נֶאֱסְפוּ עֲלֵיהֶם וַיֵּלֶךְ גַם יַעֲקֹב עִמָּהֶם, וַיַּעַמְדוּ כֻלָּם בְּתֵל שְׁכֶם. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת הַמְּלָכִים וְאֶת אַנְשֵׁי חֵילָם הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים וַיִּפְרֹשׂ כַּפָיו אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהִים, אָבִינוּ אַתָּה וּמַעֲשֵׂי יָדְךָ אֲנָחְנוּ! וְעַתָּה יִגְדַּל נָא חַסְדְךָ, אֱלֹהִים, וְהִצַּלְתָּנוּ בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים מִיַּד אוֹיְבֵינוּ הַבָּאִים לְהִלָּחֵם אתָּנוּ כִּי לְךָ יְיָ הַכֹּחַ וְהַגְּבוּרָה וְאֵין לְךָ מַעֲצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט; אוּלָם אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, יְיָ, לָקַחַת אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, – קָחֵן נָא בְּיַד מַלְאָכֶיךָ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, – וּבְיַד מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי אַל נָא נִפּוֹלָה!

וַיְהִי כְּכַלּוֹת יַעֲקֹב לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְיָ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַיִּתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם עָבִים וַתֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים; וַיֶּחֶרְדוּ הַמְּלָכִים וַיִּבָּהֲלוּ וַתְּהִי בָהֶם מְהוּמַת מָוֶת זְעוֹדָם עוֹשִׂים הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּשְׁמִיעֵם יְיָ קוֹל רֶכֶב וְקוֹל סוּס עָצוּם וְקוֹל מַחֲנוֹת צָבָא רָב בְּלֶכְתָּם, וַיִּירְאוּ הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִבְּנֵי יַעֲקֹב יִרְאָה גְדוֹלָה וַיַּעַמְדוּ עַל עָמְדָם וְלֹא פָקְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֵילָם כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַנְּכוֹנִים לִקְרַאת מִלְחָמָה. בְרֶגַע הַזֶּה הָלְכוּ בְנֵי יַעֲקֹב הָלֹךְ וְקָרֵב אֶל מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה וַיִּרְאוּם הַמְּלָכִים וַיִּגְדַּל פַּחְדָּם מְאֹד מְאֹד, וַיֹּאמְרוּ לָשׁוּב מֵעַל בְּנֵי יַעֲקֹב; אֶפֶס כִּי נִכְלְמוּ וַיֵּבוֹשׁוּ מְאֹד לָשׁוּב מֵעַל הָעִבְרִים זֶה פַעֲמָיִם. וַיִּקְרְבוּ בְנֵי יַעֲקֹב עַד לִפְנֵי הַמְּלָכִים וּמַחֲנוֹת צִבְאוֹתָם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עַם רַב מְאֹד כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וַיִּקְרְאוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶל יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: הוֹשִׁיעָה לָנוּ יְיָ וַעֲנֵנוּ, כִּי בְךָ בָטָחְנוּ, וְלֹא נָמוּת בְּיַד הַקָּמִים עָלֵינוּ הַיּוֹם!

קיח. גְּבוּרַת יְהוּדָה וְאֹמֶץ לִבּוֹ. (שם)

וַיַּחְגְּרוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתָּם וַיִּקְחוּ אֶת חַרְבוֹתָם וְאֶת כִּידוֹנֵיהֶם וַיִּגְּשׁוּ לְהִלָּחֵם. וַיִּקַּח יְהוּדָה עֲשָׂרָה עֲבָדִים וַיָּרָץ אִתָּם לִפְנֵי אֶחָיו. וַיַּרְא יָשׁוּב מֶלֶךְ תַּפּוּחַ אֶת יְהוּדָה רָץ אֶל הַמַּעֲרָכָה וַיֵּצֵא הוּא עִם חֵילוֹ רִאשׁוֹנָה לִקְרַאת יְהוּדָה, וַיִּרְאֵהוּ יְהוּדָה וַתִּבְעַר בּוֹ חֲמָתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ לְהִלָּחֵם אִתּוֹ. וְיָשׁוּב אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מְאֹד מִתְכַּסֶּה מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו בְּמָגִנֵּי בַרְזֶל וּנְחֹשֶׁת רוֹכֵב עַל סוּס אַבִּיר וּמוֹרֶה חִצִּים בִּשְׁתֵּי יָדָיו –, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו כְּמִשְׁפָּטוֹ בְּכָל מִלְחֲמוֹתָיו, וְלֹא יַחֲטִיא אֶת הַמַּטָּרָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵחֵל יָשׁוּב לִירוֹת אֶת חִצָּיו הַשְּׁנוּנִים אֶל יְהוּדָה, וַיַּפְלִיא יְיָ לַעֲשׂוֹת וַיָּשׁוּבוּ הַחִצִּים וַיִּפְּלוּ בְּלִבּוֹת אַנְשֵׁי צְבָאוֹ. וַיַּרְא יָשׁוּב כִּי כֵן, וַיִּתְמַהּ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶקְרְבָה אֶל יְהוּדָה וַהֲמִתִּיו בְּחַרְבִּי. וַיְהִי כַאֲשֶׁר הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין יְהוּדָה מֶרְחַק שְׁלֹֹשִׁים אַמָּה וַיָּרָץ אֵלָיו יְהוּדָה בַּחֲמַת כֹּחוֹ וַיָּרֶם אֶבֶן גְּדוֹלָה וּכְבֵדָה עַד מְאֹד וַיַּךְ אֶת יָשׁוּב בְּכֹחַ עַל מָגִנּוֹ. וַיֶּחֱרַד יָשׁוּב חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַיִּפּוֹל מֵעַל סוּסוֹ וְהַמָּגֵן אֲשֶׁר הִכָּה בוֹ יְהוּדָה בָּאֶבֶן נִשְׁמַט216 מִידֵי יָשׁוּב וַיֻּשְׁלַךְ מִכֹּבֶד הַמַּכָּה חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וַיִּפֹּל לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה הַשֵּׁנִית. וַיִּרְאוּ הַמְּלָכִים אֶת מַעֲשֵׂה יְהוּדָה הַגָּדוֹל וַיִּבָּהֲלוּ מְאֹד וַיִּתְקַבְּצוּ אֶל מַחֲנֵה יָשׁוּב לְהַבְהִיל אֶת יְהוּדָה וּלְיָרְאוֹ217. וַיִּשְׁלֹף218 יְהוּדָה אֶת חַרְבּוֹ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה יָשׁוּב אַרְבָּעִים הָאִישׁ אֲשֶׁר סַבֻּהוּ וַתִּפֹּל אֵימַת יְהוּדָה עַל מַחֲנֵה יָשׁוּב וַיָּנוּסוּ וַיָּפוּצוּ. וַיַּרְא יָשׁוּב כּי עָזוּב הוּא וַיְּאַמֵּץ אֶת כֹּחוֹ וַיִּתְיַצֵּב בִּפְנֵי יְהוּדָה לְהִלָּחֶם בּוֹ. וַיָּטֶל219 אֶת כִּידוֹנוֹ הַמְּלֻטָּשׁ220 אֶל יְהוּדָה לְהַכֹּתוֹ עַל רֹאשׁוֹ.

וַיְמַהֵר יְהוּדָה וַיָּשֶׂם מָגִנּוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְלֹא נָגַע הַכִּידוֹן בִּלְתִּי אִם בְּמָגִנּוֹ לְבַדּוֹ וַיְּבַקְּעֵהוּ לִשְׁנָיִם. וַיַּרְא יְהוּדָה, כִּי נִכְרַת מָגִנּוֹ וַיְּמַהֵר וַיִּשְׁלֹף אֶת חַרְבּוֹ וַיַּךְ אֶת יָשׁוּב בְּקַרְסֻלֵּי רַגְלָיו וַיִּמְחָצֵן וַיִּפְצָעֵן מְאֹד וַיִּפֹּל יָשׁוּב אַרְצָה וְכִידוֹנוֹ נָפַל מִיָּדוֹ. וַיְמַהֵר יְהוּדָה וַיִּקַּח אֶת כִּידוֹן יָשׁוּב וַיִּכְרָת בּוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וַיַּשְׁלֵךְ אוֹתוֹ אֵצֶל רַגְלָיו הַפְּצוּעוֹת. וַיְהִי כִרְאוֹת בְּנֵי יַעֲקֹב אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוּדָה לְיָשׁוּב וַיָּרוּצוּ כֻלָּם אֶל מַעַרְכוֹת הַמְּלָכִים הָהֵם וַיִּלָּחֲמוּ אִתָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחָרֵף נֶפֶשׁ וַיִּגְּזְרוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל וַיַּפִּילוּ מֵהֶם כַּחֲמֵשֶׁת עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ. וַיְהִי בְּהַפְשִׁיט יְהוּדָה אֶת שִׁרְיוֹן יָשׁוּב מֵעָלָיו וַיָּבֹאוּ תִשְׁעַת שָׂרֵי יָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם יְהוּדָה. וַיְמַהֵר יְהוּדָה וַיִּקַּח אֶבֶן וַיַּךְ בָּהּ אֶת הָרִאשׁוֹן הַקָּם עָלָיו וַתְּבַקַּע אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפּוֹל מֵעַל סוּסוֹ אַרְצָה. וַיִּרְאוּ הַנּוֹתָרִים אֶת גְּבוּרַת יְהוּדָה וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיָּנוּסוּ וַיִּרְדְּפֵם יְהוּדָה וַיַּדְבִּיקֵם וַיַּכֵּם. וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי חֵיל הַמְּלָכִים אֶת גְּבוּרַת יְהוּדָה וְאֶחָיו וַיִּמַּס לְבָבָם וַיָּחֵלּוּ לַחְלִיק מֵהַמַּעֲרָכָה וְלָנוּס; וַיִּקְרְאוּ לָהֶם מַלְכֵיהֶם וְשָׂרֵיהֶם וַיְּצַוּוּם לַעֲמֹד עַל עָמְדָם, וְלֹא שָׁמְעוּ לָהֶם, כִּי הָאֵימָה וְהַפַּחַד וְהַמּוֹרָאִים הַגְּדוֹלִים הָמְמוּ אוֹתָם עַד מְאֹד, וְלֹא יָדְעוּ אֶת נַפְשָׁם, וַיָּשׁוּבוּ בְנֵי יַעֲקֹב אַחֲרֵי הַכּוֹתָם בְּמַחֲנוֹת הַמְּלָכִים וַיָּבוֹאוּ עַד לִפְנֵי יְהוּדָה וַיַּגִּידוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי הַיְשׁוּעָה אֲשֶׁר עָשָׂה לָהֶם יְיָ בְּמִלְחַמְתָּם עֵם אַנְשֵׁי חֵיל הַמְּלָכִים.

וַיַּרְא לֵוִי וְהִנֵּה אֵילוֹן מֶלֶךְ גָּעַשׁ הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֵלָיו עִם אַנְשֵׁי צְבָאוֹ; וַיָּרָץ לֵוִי לִקְרָאתוֹ וְעִמּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ מֵעַבְדֵי יַעֲקֹב אָבִיו, וַיִּלָּחֵם עִם אֵילוֹן וַיִּתְגַּבֵּר עָלָיו וְעַל אַנְשֵׁי צְבָאוֹ וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה רַבָּה. בָּעֵת הַזֹאת מִהַר זִירוֹרִי מֶלֶךְ שִׁילֹה לָבוֹא לְעֶזְרַת אֵילוֹן וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי הָיְתָה הַמִּלְחָמָה לְלֵוִי מֵאָחוֹר, וַיִּמְשֹׁךְ בַּקֶּשֶׁת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיַּךְ בְּחֵץ אֶת זִירוֹרִי, וַיְמִיתֵהוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵת זִירוֹרִי מֶלֶךְ שִׁילֹה וַיָּנוּסוּ אַרְבַּעַת הַמְּלָכִים הַנּוֹתָרִים, הֵמָּה וְשָׂרֵי צִבְאוֹתָם, כִּי אָמָרוּ: מִי יוּכַל עַתָּה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי הָעִבְרִים אֲשֶׁר הִכּוּ אֶת שְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים וְשָׁרֵיהֶם הַגִּבּוֹרִים? וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵיהֶם בְּנֵי יַעֲקֹב עַד שַׁעַר עִיר חָצוֹר וַיַּכּוּ בַמְּלָכִים וּבְשָׂרֵיהֶם מַכָּה רַבָּה וַיִּמְשֹׁךְ יַעֲקֹב בַּקֶּשֶׁת וַיַּךְ אֶת הַמְּלָכִים הַנָּסִים –, אֶת פִּרְעָתוֹן מֶלֶךְ חֹסֶר וְאֶת פְּסוּסֵי מֶלֶךְ סַרְטָן וְאֶת לָבָן מֶלֶךְ בֵּית חוֹרוֹן וְאֶת שָׁבִיר מֶלֶךְ מַחֲנָיִם.

קיט. הַתְּעָלָה הָעֲמוּקָה וְהָרְחָבָה. (שם)

וַיִּפְּלוּ בַיוֹם הַהוּא מֵעַבְדֵי יַעֲקֹב שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, וַיִּחַר אַף יְהוּדָה מְאֹד וַיַּעֲרֹךְ מִלְחָמָה עִם אַנְשֵׁי חֵיל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר נִמְלְטוּ בְּתוֹךְ הָעִיר חָצוֹר. וַיָּרָץ יְהוּדָה וְאֶחָיו וַיִּגְּשׁוּ אֶל חוֹמוֹת הָעִיר הַהִיא. וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת יְהוּדָה וְאֶחָיו אַרְבָּעָה גִּבּוֹרִים מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה וַיַּעַמְדוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר וְחַרְבוֹתֵיהֶם בִידֵיהֶם, וְלֹא נָתְנוּ אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב לָבוֹא הָעִירָה. וַיָּרָץ אֲלֵיהֶם נַפְתָּלִי וַיַּעֲמֹד בְּתוֹכָם וַיַּךְ בְּחַרְבּוֹ שְׁנַיִם מֵהֶם וַיְמִיתֵם.

וַיִּפֶן אֶל הַשְּׁנַיִם הַנּוֹתָרִים וְהִנֵּה נָסוּ, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגֵם וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם. וַיָּשָׁב נַפְתָלִי מֵהַכּוֹת אֶת שְׁנֵי הַגִּבּוֹרִים וַיֵּלֶךְ עִם אֶחָיו וַיָּבוֹאוּ אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה חוֹמָה שְׁנִיָּה לָעִיר וַיְבַקְּשׁוּ אֶת הַמָּבוֹא וְלֹא מָצָאוּ, וַיְדַלֵּג יְהוּדָה וַיַּעַל עַל הַחוֹמָה, וַיַּעֲלוּ אַחֲרָיו שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וַיֵּרְדוּ שְׁלָשְׁתָּם מֵעַל הַחוֹמָה אֶל תּוֹךְ הָעִיר, וַיִּלָּחֲמוּ עִם יוֹשְׁבֶיהָ. וַתַּעַל צַעֲקַת הַנּוֹפְלִים בַּמִּלְחָמָה אֶל בְּנֵי יַעֲקֹב הַנּוֹתָרִים וַיְדַלֵּג דָּן וְנַפְתָּלִי וַיַּעֲלוּ גַם הֵם עַל הַחוֹמָה לִרְאוֹת מַה קוֹל הַצְּעָקָה, וַיִּשְׁמְעוּ אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר דּוֹבְרִים לֵאמֹר: כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר קְחוּ וּלְכוּ אַךְ הָמֵת אַל תְּמִיתוּנוּ! וַיַּרְפּוּ יְהוּדָה וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי מֵאַנְשֵׁי הָעִיר וַיֵּצְאוּ מִמֶּנָּה. וַיְהִי בַיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיֵּלְכוּ בְנֵי יַעֲקֹב סַרְטָנָה, כִּי שָׁמְעוּ אֲשֶׁר אַנְשֵׁי סַרְטָן נֶאֱסָפִים לְהִלָּחֵם אִתָּם. וְסַרְטָן עִיר גְּבוֹהָה מְאֹד וּבְצוּרָה, וּמִסָּבִיב לָהּ תְּעָלָה, אַרְבָּעִים אַמָּה רָחְבָּהּ וַחֲמִשִּׁים אַמָּה עָמְקָהּ.

וַיִּרְאוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת הַתְּעָלָה וַיְבַקְּשׁוּ בָהּ דֶּרֶךְ לַעֲבוֹר וְלֹא מָצְאוּ כָל גֶּשֶׁר וְכָל מַעֲבָר, כִּי יָרְאוּ אַנְשֵׁי סַרְטָן מֵאֵת בְּנֵי יַעֲקֹב וַיָּסִירוּ בַלַּיְלָה אֶת הַגֶּשֶׁר וַיִּשָּׂאֻהוּ הָעִירָה. וְיוֹשְׁבֵי הָעִיר עָלוּ בָעֵת הַהִיא עַל הַחוֹמָה וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה בְנֵי יַעֲקֹב מְבַקְּשִׁים אֶת מְבוֹא הָעִיר. וַיְּהַתְּלוּ יוֹשְׁבֵי סַרְטָן בִּבְנֵי יַעֲקֹב וַיְחָרְפוּם וַיְקַלְּלוּם. וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת הַחֶרְפָּה וְאֶת הַלַּעַג וְהַקֶּלֶס, וַיִּקְצְפוּ מְאֹד וַיְדַלְּגוּ כֻלָּם וַיַּעַבְרוּ אֶת אַרְבָּעִים הָאַמָּה רֹחַב הַתְּעָלָה בִּגְבוּרָתָם הַגְּדוֹלָה.

וַיִּרְאוּ יוֹשְׁבֵי סַרְטָן אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיִּשְׁתָּאוּ וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד כִּי לֹא הָיָה עוֹד כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר יָעוּף אִישׁ כְּצִפּוֹר מֶרְחַק אַרְבָּעִים אַמָּה. וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶל שַׁעֲרֵי הָעִיר וְהִנֵּה הֵם סְגוּרִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לִשְׁבּוֹר אֶת דֶּלֶת הַבַּרְזֶל וַיַּשְׁלִיכוּ עֲלֵיהֶם יוֹשְׁבֵי סַרְטָן אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת מֵעַל הַחוֹמָה וַיּוֹרוּ בָם חִצִּים. וַיַּרְא יְהוּדָה כִּי כֵן וַיְדַלֵּג עַל הַחוֹמָה מִזְרְחָה הָעִירָה וַיַּעַל אַחֲרָיו גָּד מִפְּאַת הָעִיר יָמָּה וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי עָלוּ צָפוֹנָה וְדָן וּרְאוּבֵן נֶגְבָּה. וַיִּרְאוּ הַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּבָּהֲלוּ מְאֹד וַיֵּרְדוּ הָעִירָה וַיִּתְחַבְּאוּ בָהּ. בָּעֵת הַהִיא נִגְּשׁוּ יִשָׂשכָר וְנַפְתָּלִי וַיִּשְׁבְּרוּ אֶת דֶּלֶת הַבַּרְזֶל וַיָּבוֹאוּ הָעִירָה וַיִּלָּחֲמוּ עִם יוֹשְׁבֶיהָ וַיַּכּוּ אֶת כֻּלָּם וְלֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיהֶם.

קכ. שְׁנֵים עָשָׂר גִּבּוֹרִים. (שם)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ בְנֵי יַעֲקֹב לָצֵאת מִן הָעִיר וַיַּעַבְרוּ לִפְנֵי מִגְדָּל גָּבוֹהַּ עַד מְאֹד. וַיֵּצְאוּ מִן הַמִּגְדָּל שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים גִּבּוֹרִים וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה כְבֵדָה עִם שִׁמְעוֹן וְלֵוִי. וַיַּכּוּ הַגִּבּוֹרִים בְּמָגִנֵּי שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וַיִּשְׁבְּרוּם. וְאַחַד הַגִּבּוֹרִים הִכָּה בְחַרְבּוֹ עַל רֹאשׁ לֵוִי, וַיְמַהֵר לֵוִי וַיָּשֶׂם אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְכּוֹנֵן הַגִּבּוֹר לְהַכּוֹת אֶת לֵוִי וְלִמְחַץ אֶת יָדוֹ וְרֹאשׁוֹ, וַיְזַנֵּק לֵוִי אֶל הַגִּבּוֹר וַיִּגְזוֹל מִמֶּנּוּ אֶת חַרְבּוֹ וַיַּךְ בָּהּ בְּכֹחַ עַל רֹאשׁ הַגִּבּוֹר וַיְמִיתֵהוּ.

וְאַחַד עָשָׂר הַגִּבּוֹרִים הַנּוֹתָרִים נִגְּשׁוּ לְהִלָּחֵם עִם לֵוִי לִנְקוֹם מִמֶּנּוּ אֶת נִקְמַת הַגִּבּוֹר הַמֵּת; וַיְמַהֵר שִׁמְעוֹן וַיָּבֹא לְעֶזְרַת לֵוִי. וַיְהִי כִרְאוֹת שִׁמְעוֹן כִּי הַגִּבּוֹרִים מִתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד, וַיַּכֵּר יְהוּדָה מֵרָחוֹק אֶת קוֹל צַעֲקַת שִׁמְעוֹן אָחִיו וַיָּרָץ הוּא וְנַפְתָּלִי אֶל שִׁמְעוֹן וְלֵוִי. וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי נִשְׁבְּרוּ מָגִנֵּיהֶם וַיִּקַּח שְׁנֵי מָגִנִּים מִידֵי עֲבָדָיו וַיִּתְּנֵם לְשִׁמְעוֹן וּלְלֵוִי. וַיִּלָּחֲמוּ אַרְבַּעְתָּם עִם אַחַד עָשָׂר הַגִּבּוֹרִים עַד הָעֶרֶב וְלֹא יָכְלוּ לָהֶם. וַיָּרָץ נַפְתָּלִי אֶל יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּגֶּד לוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

וַיֵּלֶךְ יַעֲקֹב עִם נַפְתָּלִי אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִלְחֲמוּ שָׁם הַגִּבּוֹרִים וַיּוֹר יַעֲקֹב שְׁלֹשָׁה חִצִּים וַיָּמֶת שְׁלֹשָׁה גִבּוֹרִים וַיִּפְנוּ שְׁמוֹנָה הַגִּבּוֹרִים הַנִּשְׁאָרִים וְהִנֵּה הַמִּלְחָמָה לָהֶם פָּנִים וְאָחוֹר וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיָּנוּסוּ. וַיְהִי בְּנוּסָם וַיִּפְגְּשׁוּ אֶת דָּן וְאֶת אָשֵׁר בָּאִים לִקְרָאתָם וַיִּפְּלוּ עֲלֵיהֶם דָּן וְאָשֵׂר פִּתְאוֹם וַיַּהַרְגוּ מֵהֶם שְׁנֵי אֲנָשִׁים. וַיִּרְדּוֹף יְהוּדָה וְאֶחָיו אַחֲרֵי הַנִּשְׁאָרִים וַיַּכּוּ אוֹתָם מַכָּה רַבָּה וַיָּמוּתוּ גַם הֵם.

קכא. מִלְחֶמֶת יְהוּדָה עַל חוֹמַת גָּעַשׁ. (שם)

וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יַעֲקֹב כִּי הִתְקַבְּצוּ עֲלֵיהֶם אַנְשֵׁי גָעַשׁ לַמִּלְחָמָה, וַיַּחְגְּרוּ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתָּם וַיֵּלְכוּ לְהִלָּחֵם עִם בְּנֵי גָעַשׁ. וְגָעַשׁ עִיר גְּדוֹלָה וּבְצוּרָה וְלָהּ שָׁלֹש חוֹמוֹת, וַאֲנָשֶׁיהָ כֻלָּם גִּבּוֹרִים. וַיָּבֹאוּ בְנֵי יַעֲקֹב גָּעֲשָׁה וַיִּמְצְאוּ שַׁעֲרֵי הָעִיר סְגוּרִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ נִצָּבִים עַל הַחוֹמָה הַחִיצוֹנָה. וְעַם רַב מְאֹד כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם אָרְבוּ לִבְנֵי יַעֲקֹב מִחוּץ לָעִיר מֵאַחֲרֵיהֶם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִגְּשׁוּ בְנֵי יַעֲקֹב לִפְתֹּחַ אֶת שַׁעַר הָעִיר וַיְמַהֲרוּ הָאוֹרְבִים וַיָּסֹבּוּ אוֹתָם וַתְּהִי לָהֶם הַמִּלְחָמָה פָּנִים וְאָחוֹר. וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה מַשְׁלִיכִים עַל בְּנֵי יַעֲקֹב אֲבָנִים וּמוֹרִים עֲלֵיהֶם חִצִּים.

וַיַּרְא יְהוּדָה כִּי כָבְדָה הַמִּלְחָמָה מְאֹד וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמַע כָּמוֹהָ וַיִּבָּהֲלוּ כָל אַנְשֵׁי גָעַשׁ וַיִּפְּלוּ אֲנָשִׁים רַבִּים מֵעַל הַחוֹמָה. אָז נִגְּשׁוּ בְנֵי יַעֲקֹב לִשְׁבּוֹר דַּלְתוֹת הָעִיר. וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי גָעַשׁ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּתְחַזְּקוּ וַיַּשְׁלִיכוּ עַל בְּנֵי יַעֲקֹב אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת וּכְבֵדוֹת וַיַּבְרִיחוּם מֵעַל הַשָּׁעַר. וַיָּסַר יְהוּדָה מֵעַל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמְדוּ שָׁם הָאֲנָשִׁים עַל הַחוֹמָה וַיֵּלֶךְ עִם אֶחָיו אֶל חוֹמַת הָעִיר מִזְרָחָה. וַיְהִי אַךְ נִגְּשׁוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא וַיְמַהֲרוּ הַגִּבּוֹרִים הָעוֹמְדִים עַל הַחוֹמָה וַיַּשְׁלִיכוּ אֲבָנִים רַבּוֹת עַל יְהוּדָה וְאֶחָיו וַיַּבְרִיחוּם גַּם מִשָּׁם, וַיָּסַר יְהוּדָה וְאֶחָיו מִן הַמָּקוֹם הַהוּא וַיִּגְּשׁוּ אֶל שַׁעֲרֵי הָעִיר נֶגְבָּה, וַיָּרוּצוּ הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים עַל הַחוֹמָה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם יְהוּדָה וְאֶחָיו וַיּוֹסִיפוּ לְהַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְדוֹלוֹת וְלִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם עָפָר וָאֵפֶר וַיִּרְאוּ בְנֵי גָעַשׁ כִּי לֹא יָכְלוּ לָהֶם הָעִבְרִים וַיְחָרְפוּ אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב וַיֹּאמֵרוּ: הַאֻמְנָם תֹּאמְרוּ לַעֲשׂוֹת לְגָעַשׁ וּלְיוֹשְׁבֶיהָ כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לְיֶתֶר הֶעָרִים? סוּרוּ מִמֶּנּוּ אִם חֲפֵצִים אַתֶּם חַיִּים כִּי לֹא לַאֲנָשִׁים כְמוֹכֶם לְהִלָּחֵם עִם גִּבּוֹרֵי כֹחַ כְּאַנְשֵׁי גָעַשׁ.

וּכְדַבְּרָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיְמַלְּאוּ פִיהֶם צְחוֹק וַיּוֹרוּ בִּבְנֵי יַעֲקֹב חִצִּים וַיַּשְׁלִיכוּ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים רַבּוֹת מְאֹד. וַיִּשְׁמַע יְהוּדָה אֶת דִּבְרֵי גִבּוֹרֵי גָעַשׁ וַיִּחַר לוֹ מְאֹד וַיָּרָץ בְּכָל כֹּחוֹ וַיְדַלֵּג עַל הַחוֹמָה הַבְּצוּרָה וַיִּקְרָא: לַיָי הַיְשׁוּעָה! אֶפֶס כִּי בְעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה נָפְלָה חַרְבּוֹ מִיָּדוֹ אָרְצָה וַיִּשְׁאַג יְהוּדָה שְׁאָגָה גְדוֹלָה כְּשַׁאֲגַת אַרְיֵה וַיִּבָּהֲלוּ הַגִּבּוֹרִים הָעוֹמְדִים עַל הַחוֹמָה וַיִּפְּלוּ רַבִּים אֶל תּוֹך הָעִיר. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִשְׁגִּיחוּ הַגִּבּוֹרִים אֶל יְהוּדָה וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֵין חֶרֶב בְּיָדוֹ וַיִּתְחַזְּקוּ וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו לְהַפִּילוֹ מֵעַל הַחוֹמָה אָרְצָה. וַיְכַתְּרוּ עֶשְׂרִים אִישׁ אֶת יְהוּדָה וַיִּשְׁלְפוּ אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם, וַיִּצְעַק יְהוּדָה שֵׁנִית וַיִּקְרָא: יְיָ! עָזְרֵנוּ וְחַלְּצֵנוּ מִצָּרָה! וַתַּחֲרֵד הַצְּעָקָה אֶת הַגִּבּוֹרִים הַקָּמִים עָלָיו וַיָּנוּסוּ מִפְּנֵי יְהוּדָה וַתִּפֹּלְנָה חַרְבוֹתֵיהֶם מִידֵיהֶם. וַיְמַהֵר יְהוּדָה וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶב וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם וַיַּפִּילֵם מֵעַל הַחוֹמָה. וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיַּעֲלוּ עַל הַחוֹמָה כִּשְׁמוֹנִים אִישׁ לְהִלָּחֵם עִם יְהוּדָה וַיָּסֹבּוּ אוֹתוֹ וַיִּשְׁלְפוּ אֶת חַרְבוֹתָם וַיִּתְכּוֹנְנוּ לְהָרְגוֹ. וַיִּתֵּן יְיָ פַּחַד יְהוּדָה בְּלִבָּם וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו; בָּעֵת הַהִיא עָלָה עַל הַחוֹמָה הַגִּבּוֹר בְּאַנְשֵׁי גָעַשׁ עָרוּד שְׁמוֹ, וַיָרָץ אֶל יְהוּדָה לְהַכּוֹתוֹ וַיְמַהֵר יְהוּדָה וַיָּשֶׂם אֶת מָגִנּוֹ עַל רֹאשׁוֹ. וַיַּךְ עָרוּד בַּמָּגֵן וַיִּשְׁבְּרֵהוּ וַיִּמְחַץ רֹאשׁ יְהוּדָה. וַיִּצְעַק יְהוּדָה צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַיֶחֱרַד עָרוּד עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לָנוּס וַתִּמְעַדְנָה221 רַגְלָיו וַיִּפּוֹל מֵעַל הַחוֹמָה אָרְצָה, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמְדוּ שָׁם יֶתֶר אֲחֵי יְהוּדָה, וַיָּקוּמוּ עָלָיו וַיַּהַרְגֻהוּ. וִיהוּדָה צָעַק עוֹד הַפַּעַם צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה, כִּי גָדַל כְּאֵב רֹאשׁוֹ מֵרֶגַע לְרָגַע;

וַיִּשְׁמַע דָּן קוֹל צַעֲקַת יְהוּדָה וַיְאַמֵּץ אֶת כֹּחוֹ וַיְדַלֵּג גַּם הוּא וַיַּעַל עַל הַחוֹמָה אֶל יְהוּדָה. וַיִּבְרְחוּ מִשָּׁם כָּל הַגִּבּוֹרִים הַנִּלְחָמִים עִם יְהוּדָה וַיְמַהֲרוּ וַיַּעֲלוּ עַל הַחוֹמָה הַתִּיכוֹנָה222, וַיּוֹסִיפוּ לְהַשְׁלִיךְ מִשָּׁם עַל יְהוּדָה וְאָחִיו אֲבָנִים רַבּוֹת וְלִירוֹת בָּהֶם חִצִּים. וַיַּכְאִיבוּ הַחִצִּים וְהָאֲבָנִים אֶת יְהוּדָה וְאֶת דָּן עַד מְאֹד וַיָּסוּרוּ מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמְדוּ שָׁם וַיְמַהֲרוּ לָבֹא אֶל מָקוֹם אַחֵר; אֶפֶס כִּי גַם שָׁם לֹא הוּנַח223 לָהֶם וַיְהִי כְפֶשַׂע224 בֵּינָם וּבֵין הַמָּוֶת. וּפִתְאוֹם הִתְחַזֵּק יְהוּדָה וַיִּשְׁאַג שְׁאָגָה גְדוֹלָה וַיִּנְהֹם225 כְּנַהֲמַת גַּלֵּי הַיָּם וַיְדַלֵּג מֵעַל הַחוֹמָה הַחִיצוֹנָה אֶל הַחוֹמָה הַתִּיכוֹנָה אֲשֶׁר עָמְדוּ שָׁם הַגִּבּוֹרִים וַיַּפְחִידֵם פִּתְאוֹם וַיְמַהֲרוּ לָרֶדֶת מֵעַל הַחוֹמָה הָעִירָה לְהִתְחַבֵּא בָהּ. וַיְמַהֵר דָּן וַיְדַלֵּג גַּם הוּא אֶל יְהוּדָה וַיֵּרְדוּ שְׁנֵיהֶם מֵעַל הַחוֹמָה אֶל תּוֹךְ הָעִיר לְהַכּוֹת אֶת יוֹשְׁבֶיהָ; וַתְּהִי בָעִיר מְהוּמָה גְדוֹלָה וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב וּבָנָיו וַיִּרְאוּ כִּי אֵין יְהוּדָה וְדָן עַל הַחוֹמָה וַיִּדְאֲגוּ לָהֶם מְאֹד. וַיַּעַל נַפְתָּלִי עַל הַחוֹמָה הַחִיצוֹנָה לִרְאוֹת מַה קוֹל הַצְּעָקָה אֲשֶׁר שָׁמְעוּ בָּעִיר; וַיְּדַלֵּג נַפְתָּלִי מֵהַחוֹמָה אֲשֶׁר עָמַד עָלֶיהָ אֶל הַחוֹמָה הַתִּיכֹונָה וַיִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב וַיַּרְא אֶת יְהוּדָה וְאֶת דָּן מַכִּים בְּאַנְשֵׁי הָעִיר, וַיֵּרֶד גַּם הוּא אֲלֵיהֶם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאוּ יֶתֶר בְּנֵי יַעֲקֹב כִּי חָדְלוּ אַנְשֵׁי גָעַשׁ מֵהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וּמִירוֹת חִצִּים מֵעַל הַחוֹמָה וַיִּשְׁבְּרוּ אֶת דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וַיָּבֹאוּ כֻלָּם הָעִירָה וַיִּלְכְּדוּהָ.

קכב. חֶרְדַּת זְבֻלוּן. (שם)

וַיְהִי כְּצֵאת יַעֲקֹב וּבָנָיו מִגָּעַשׁ וַיִּפְגְּעוּ בָם שְׁלֹשֶׁת גִּבּוֹרִים אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ בָּעִיר. וַיַּרְא אֶחָד מֵהֶם אֶת זְבֻלוּן וְהִנֵּה הוּא נַעַר קָטֹן וּקְצַר קוֹמָה וַיָּרָץ אֵלָיו פִּתְאוֹם וַיִּתְפְּשֵׂהוּ226 וַיַּפִּילֵהוּ אַרְצָה בְּכֹחַ. וַיֶּחֱרַד זְבֻלוּן מְאֹד וַיָּרֶם אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. וַיָּרָץ יַעֲקֹב אֶל הַגִּבּוֹר הַהוּא וַיַּכֵּהוּ בְחַרְבּוֹ מִתַּחַת לְמָתְנָיו וַיְמִיתֵהוּ. וַיִּגַּשׁ הַגִּבּוֹר הַשֵּׁנִי אֶל יַעֲקֹב וַיָּקָם עָלָיו לְהַפִּילוֹ אָרְצָה. וַיִּצְעַק יַעֲקֹב וַיִּשְׁמְעוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וַיְמַהֲרוּ לְעֶזְרַת אֲבִיהֶם וַיַּכּוּ אֶת הַגִּבּוֹר אֶל הַשּׁוֹקַיִם וַיַּפִּילוּהוּ אָרְצָה. וַיִּתְנַשֵּׂא הַגִּבּוֹר וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ וַיָּרָץ אֶל שִׁמְעוֹן, וַיִּרְדּוֹף יְהוּדָה אַחֲרָיו וַיַּכֵּהוּ בְחַרְבּוֹ וַיִּבְקַע אֶת רֹאשׁוֹ וַיָּמֹת. וַיָּנָס הַגִּבּוֹר הַשְּׁלִישִׁי וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו בְּנֵי יַעֲקֹב. וַיְהִי בְנוּסוֹ וַיִּמְצָא בַדֶּרֶךְ חֶרֶב וַיְרִימֶהָ וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו אֶל יְהוּדָה לְהַכּוֹתוֹ, וַיְמַהֵר נַפְתָּלִי וַיִּקַּח אֶת מָגִנּוֹ וַיָּשֶׂם אוֹתוֹ עַל רֹאשׁ יְהוּדָה וַתַּךְ הַחֶרֶב בְּמָגֵן נַפְתָּלִי וַיִּנָּצֵל יְהוּדָה מִמָּוֶת. בְּרֶגַע הַזֶּה בָּאוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי לְעֶזְרַת יְהוּדָה וַיַּכּוּ אֶת הַגִּבּוֹר וַיְמִיתֻהוּ.

קכג. חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ. (שם)

וְאַנְשֵׁי בֵית חוֹרוֹן גִּבּוֹרִים מְאֹד וּמְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה. וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֵת אֲשֶׁר עַשׂוּ בְנֵי יַעֲקֹב לְאַנְשֵׁי גָעַשׁ וַיִּחַר אַפָּם מְאֹד וַיֵּרְדוּ לְהִלָּחֵם עִמָּם. וַיִּרְאוּם בְּנֵי יַעֲקֹב וַיִּירָאוּם מְאֹד וַיִּתְפַּלְּלוּ אֶל יְיָ לֵאמֹר: הוֹשִׁיעֵנוּ יְיָ וְלֹא נִפְּלָה בִידֵי הַגִּבּוֹרִים הָאֵלֶּה. וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶל תְּפִלָּתָם וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל227 בֵּין בְּנֵי יַעֲקֹב וּבֵין אַנְשֵׁי בֵית חוֹרוֹן וַיְכַס הַחֹשֶׁךְ אֶת כָּל הָאָרֶץ;

וַיְהִי בְעֵת הַמִּלְחָמָה וַיִּלָּחֲמוּ אַנְשֵׁי בֵית חוֹרוֹן אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וַתִּשָּׁמַע צַעֲקָתָם עַד לְמֵרָחוֹק וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ לְקוֹלָם. וּבְנֵי יַעֲקֹב יָדְעוּ כִּי נִלְחָמִים אוֹיְבֵיהֶם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וַיֵּלְכוּ עַד מוֹרַד הָהָר וַיָּלִינוּ שָׁם עִם נַעֲרֵיהֶם. וַיִּשְׁמְעוּ כָל יוֹשְׁבֵי עָרֵי הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי אֶת קוֹלוֹת הַצְּעָקָה וַיֹּאמֵרוּ: קוֹל הָעִבְרִים בְּהִתְגַּבְּרָם עַל אַנְשֵׁי מִלְחַמְתָּם אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים! אָמְנָם מִי יוּכַל לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם וְהֵמָּה כֻלָּם גִּבּוֹרִים וַיָי אֱלֹהֵיהֶם נִלְחָם לָהֶם!

קכד. עֲצַת שָׁלוֹם. (עפ“י מדרש ויסעו המובא בילק”שׁ וישׁלח וס"ה שׁם)

וַיָּבֹאוּ יַעֲקֹב וּבָנָיו בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לְעִיר שְׁכֶם אֶל בֵּיתָם וַיָּנוּחוּ מֵהַמִּלְחָמָה. וַיִּוָּעֲדוּ228 שִׁבְעַת מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי לְהַשְׁלִים229 עִם בְּנֵי יַעֲקֹב כִּי יָרְאוּ לְנַפְשׁוֹתָם מְאֹד. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיִּשְׁלַח יָפִיעַ מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶל מֶלֶךְ הָעַי וְאֶל מֶלֶךְ גִּבְעוֹן וְאֶל מֶלֶךְ שָׁלֵם וְאֶל מֶלֶךְ עֲדוּלָם וְאֶל מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל מֶלֶךְ חָצוֹר לֵאמֹר: עֲלוּ אֵלַי וְנָבוֹאָה אֶל בְּנֵי יַעֲקֹב וְהִשְׁלַמְנוּ אִתָּם.

וְהָיָה בְּבוֹאֲכֶם אֵלַי אַל תָּבוֹאוּ עִם אַנֲשֵׁי חֵילְכֶם הָרַבִּים, וְלָקַח לוֹ כָל מֶלֶךְ אֶת שְׁלֹשֶׁת שָׂרָיו הַגְּדוֹלִים, וְכָל שַׂר יִקַּח עִמּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲנָשִׁים מְשָׁרְתָיו. וְהָלַכְנוּ יַחַד אֶל בְּנֵי יַעֲקֹב וְהִתְחַנַּנּוּ אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: הַשְׁלִימוּ אִתָּנוּ וְכִרְתוּ לָנוּ בְּרִית! וַיַּעֲשׁוּ כָל הַמְּלָכִים כְּכֹל אֲשֶׁר יָעַץ אוֹתָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וַיִּתְקַבְּצוּ לָלֶכֶת אֶל בְּנֵי יַעֲקֹב.

וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָשְׁבוּ בָעֵת הַהִיא בְחֶלְקַת230 הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה מֵאֵת שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיְהִי מִסְפַּר הַמְּלָכִים וְהַשַּׁלִּיטִים אֲשֶׁר בָּאוּ לְהַשְׁלִים עִם יַעֲקֹב עֶשְׂרִים וְאֶחָד אִישׁ. וּבְנֵי יַעֲקֹב שָׁמְעוּ כִי הִתְקַבְּצוּ מַלְכֵי כְנַעַן וַיַּחֲנוּ בְּחֶבְרוֹן, – וַיִּשְׁלְחוּ מְרַגְּלִים לֵאמֹר: לְכוּ חֶרֶשׁ וּסְפַרְתֶּם אֶת הַמְּלָכִים וְאֶת אַנְשֵׁיהֶם וְשַׁבְתֶּם וְהִגַּדְתֶּם לָנוּ. וַיַּעֲשׂוּ הָעֲבָדִים הַמְרַגְּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר צֻוּוּ וַיָּשׁוּבוּ אֶל בְּנֵי יַעֲקֹב וַיֹּאמֵרוּ: בָּאנוּ אֶל הַמְּלָכִים הָהֵם וְהִנֵּה הֵם מְתֵי מִסְפַּר, וַנִּסְפְּרֵם וְהִנֵּה מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנָה אִישׁ בְּחֶבְרוֹן. וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יַעֲקֹב: מְתֵי מִסְפָּר הֵם וְלֹא נֵצֵא אֲלֵיהֶם כֻּלָּנוּ. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיָּקוּמוּ בְנֵי יַעֲקֹב וַיִּבְחֲרוּ מֵאַנְשֵׁיהֶם שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם אִישׁ וַיֵּצְאוּ עִמָּהֶם לַמִּלְחָמָה, כִּי לֹא יָדְעוּ כִּי לְשָׁלוֹם בָּאוּ מַלְכֵי כְנַעַן וְשָׂרֵיהֶם. וַיֵּצְאוּ בְנֵי יַעֲקֹב עִם עַבְדֵיהֶם אֶל שַׁעַר שְׁכֶם לִקְרַאת הַמְּלָכִים וְיַעֲקֹב אֲבִיהֶם אִתָּם. וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְשָׂרָיו בָּאִים לִקְרָאתָם וַיַּעַמְדוּ בְנֵי יַעֲקֹב עַל עָמְדָם וַיִּרְאוּ אֶת מֶלֶךְ חֶבְרוֹן הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֲלֵיהֶם וּכְקָרְבוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם אָרְצָה. וַיֵּשֶׁב מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְשָׂרָיו לִפְנֵי יַעֲקֹב וּבָנָיו. וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ חֶבְרוֹן: בִּי אֲדוֹנִי יַעֲקֹב! הַשְׁלִימָה אִתָּנוּ וּכְרָת לָנוּ בְרִית שָׁלוֹם וְעָבַדְנוּ לָךְ! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים אַתָּה חָפֵץ לְהַשְׁלִים אִתָּנוּ, וְאָמַרְתָּ לְיֶתֶר הַמְּלָכִים אֲשֶׁר הִתְקַבְּצוּ אֵלֶיךָ: יָבֹאוּ נָא עַד הֲלוֹם וְדִבְּרוּ גַם הֵם אִתָּנוּ, אֶפֶס כִּי לֹא יָשִׂים אִישׁ מֵהֶם אֶת חַרְבּוֹ וְאֶת חֲנִיתוֹ בְּבוֹאוֹ לִכְרוֹת בְּרִית שָׁלוֹם. וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ חֶבְרוֹן לְהַגִּיד לְמַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת דִּבְרֵי יַעֲקֹב. וַיָּסִירוּ מֵהֶם אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתָּם וַיֵּלְכוּ וַיָּבוֹאוּ אֶל יַעֲקֹב וַיִּשְׁתַּחֲווּ אֵלָיו וַיִּתְחַנְּנוּ גַם הֵמָּה לֵאמֹר: אַל תִּגַּע בָּנוּ כַּאֲשֶׁר לֹא נָגַעְנוּ אֲנַחְנוּ בָּךְ! וַיִּשָּׁבַע לַהֶם יַעֲקֹב וּבָנָיו לְבִלְתִּי גַעַת בָּהֶם, וְגַם מַלְכֵי הָאָרֶץ נִשְׁבְּעוּ לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּל רָעָה לְיַעֲקֹב וּבָנָיו כַּל הַיָּמִים. וַיְשַׁלַּח יַעֲקֹב אֶת הַמְּלָכִים וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם. וְשָׁלוֹם הָיָה בֵּין בְּנֵי יַעֲקֹב וּבֵין מַלְכֵי כְנַעַן עַד בֹּא בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ כְּנַעַן לְנַחֲלָה.

קכה. עֵשָׂו נוֹטֵר231 וְנוֹקֵם. (מדרשׁ ויסעו הובא בילק“שׁ וישׁלח ל”ג)

וַיְהִי לִתְקוּפַת232 הַשָּׁנָה וַתָּמָת לֵאָה, וַתֵּרֶב בְּבֵית יַעֲקֹב תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה233. וַיִּשְׁמַע עֵשָׂו אֶת דְּבַר מוֹת לֵאָה וְאֶת הָאֵבֶל הַכָּבֵד אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ יַעֲקֹב, וַיֹּאמֵר: בָּא הַיּוֹם שֶׁקִּוִּיתִיהוּ! עַתָּה אֵצֵא פִתְאוֹם עָלָיו לַמִּלְחָמָה וְהָרַגְתִּי אוֹתוֹ. וַיֶּאֱסֹף עֵשָׂו אֵלָיו אַרְבָּעִים אֶלֶף אִישׁ וַיִּתֵּן לָהֶם מָגִנֵּי בַרְזֶל וּרְמָחים וּקְשָׁתוֹת וַיֵּלֶךְ עִמָּהֶם וַיָּבֹא חֶבְרוֹנָה וַיָּצַר234 עַל הַבִּירָה אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהּ יַעֲקֹב וּבָנָיו וַעֲבָדָיו. וְיַעֲקֹב וּבְנֵי בֵיתוֹ יָשְׁבוּ בָעֵת הַהִיא לָאָרֶץ וַיִּתְאַבְּלוּ עַל לֵאָה וְלֹא הֶאֱמִינוּ כִּי יָבֹא עַתָּה עֲלֵיהֶם צַר וְאוֹיֵב לְהַרְגִּיזָם וּלְִהִלָּחֵם אִתָּם.

וְעֵשָׂו מִהַר וַיַּעַל עַל הַחוֹמָה הַבְּנוּיָה מִסָּבִיב לַבִּירָה וַיָּחֵל לִירוֹת חִצִּים. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת עֵשָׂו וַיַּעַל על הַחוֹמָה נֶגְדּוֹ וַיֹּאמַר: מַדּוּעַ בָּאתָ אֵלַי, אָחִי, לְהִלָּחֵם בִּי, וְאָנֹכִי לֹא הֲרֵעוֹתִי לְךָ וְלֹא חָטָּאתִי נֶגְדֶּךָ! וְלֹא עָנָה עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב דָבָר, כִּי אִם כּוֹנֵן אֶת קַשְׁתּוֹ לִירוֹת בְּיַעֲקֹב, וַיְצַו גַּם לַאֲנָשָׁיו הָעוֹמְדִים עַל הַחוֹמָה לֵאמֹר: מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי, – מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי! וַיְהִי כִּרְאוֹת יְהוּדָה אֶת מַעֲשֵׂי עֵשָׂו וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דְּבָרָיו וַיִּקְצֹף מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב אָבִיו: עַד מָתַי יִהְיֶה עֵשָׂו לָנוּ לְמוֹקֵשׁ. אַתָּה מְדַבֵּר אֵלָיו שָׁלוֹם וְהוּא – לַמִּלְחָמָה!

וַיַּהַס יַעֲקֹב אֶת יְהוּדָה וַיּוֹסֶף לְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו דִּבְרֵי שָׁלוֹם. וְלֹא שָׁעָה עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב וְלֹא פָנָה אֵלָיו, כִּי אִם הוֹסִיף לִירוֹת וּלְצַוֹּת אֶת אֲנָשָׁיו לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה. וְלֹא יָכֹל עוֹד יְהוּדָה לְהִתְאַפֵּק וַיּוֹר חֵץ בְּעֵשָׂו וַיִּפְצָעֵהוּ.

וַיִּרְאוּ בָנָיו כִּי נִפְצַע עֵשָׂו וַיְמַהֲרוּ אֵלָיו וַיִּקָּחֻהוּ עַל זְרוֹעוֹתֵיהֶם וַיִּשָּׂאֻהוּ מִשָּׁם וָהָלְאָה. וַיְצַו עֵשָׂו אֶת אַנְשֵׁי צְבָאוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה אָנֹכִי הָחְלֵיתִי וְלֹא אוּכַל עוֹד הִלָּחֵם, עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לֵאמֹר: אַל תָּסוּרוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה עַד אִם הִכִּיתֶם אֶת יַעֲקֹב אָחִי וְאֶת בָּנָיו.

וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ יְהוּדָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיַּזְעֵק אֶת אֶחָיו וְאֶת עַבְדֵי אָבִיו וַיֵּצְאוּ דֶרֶךְ שַׁעַר הָעִיר וַיָּחֵלּוּ לְהִלָּחֵם בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף אַנְשֵׁי הַחַיִל. וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי עֵשָׂו אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב יוֹצְאִים עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיּירוּ בָם חִצִּים וַיַּשְׁלִיכוּ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים. וְאַלְפֵי הַחִצִּים וְהָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ עֲלֵיהֶם אַנְשֵׁי עֵשָׂו כִּסּוּ אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ וַיֶּחְשַׁךְ הַיּוֹם. וַיְדַבֵּר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו וְאֶל עַבְדֵי אָבִיו לֵאמֹר: נִבְטַח בַּייָ וְשָׁלָח לָנוּ עֶזְרָתוֹ!

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ בְּנֵי יַעֲקֹב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֶּחֶזְקוּ וַיֶּאֶמְצוּ וַיִּלָּחֲמוּּ עִם אוֹיְבֵיהֶם הָעֲצוּמִים וַיַּכּוּ בָהֶם מַכָּה רַבָּה. וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי עֵשָׂו כִּי נָפַל מֵהֶם רַב וַתִּבְעַר בָּם חֲמָתָם וַיָּחֵלּוּ לְהִלָּחֵם בְּכָל כֹּחָם עִם יְהוּדָה וְאֶחָיו. וַיַּרְא יְהוּדָה כִּי חָזְקָה הַמִּלְחָמָה מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וַיִּקְרָא: יְיָ אֱלֹהֵינוּ, הוֹשִׁיעֵנוּ הַפַּעַם הַזֹּאת כִּי אֵין בָּנוּ כֹחַ לַעֲמוֹד בִּפְנֵי אוֹיְבֵינוּ הָרַבִּים! וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶל תְּפִלַּת יְהוּדָה וַיַּעֲבֵר רוּחַ סְעָרָה גְדוֹלָה וַחֲזָקָה וַתַּךְ בַּסַּנְוֵרִים אֶת אַנְשֵׁי עֵשָׂו. וַיַּךְ בָּהֶם יְהוּדָה מַכָּה רַבָּה וּגְדוֹלָה וַיַּבְרִיחֵם וַיְפִיצֵם. וַיִּרְאוּ בְנֵי עֵשָׂו אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֶּחֶרְדוּ חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַיִּקְחוּ אֶת אֲבִיהֶם הַחֹלֶה וַיִּבְרְחוּ עִמּוֹ אַרְצָה שֵׂעִיר. וַיָּנוּחוּ בְנֵי יַעֲקֹב בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי עָיְפוּ מְאֹד לְכֹבֶד הַמִּלְחָמָה וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי עֵשָׂו וַאֲנָשָׁיו הַנִּמְלָטִים. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיַּחְגְּרוּ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתָּם וַיֵּלְכוּ שֵׂעִירָה וַיָּצוּרוּ אֶל הָהָר אֲשֶׁר יָשַׁב שָׁם עֵשָׂו וּבָנָיו וַיֵּצְאוּ בְנֵי עֵשָׂו לִקְרַאת בְּנֵי יַעֲקֹב עִם אַנְשֵׁי צְבָאָם הַנִּמְלָטִים וַיִּתְחַנְּנוּ אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: חִדְלוּ מִמֶּנּוּ, כִּי לֹא נוֹסִיף נָבוֹא אֲלֵיכֶם לְהִלָּחֵם אִתְּכֶם! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ בְּנֵי יַעֲקֹב אֶת תַּחֲנוּנֵיהֶם, וַיַּשְׁלִימוּ אִתָּם וַיֵּלְכוּ וַיָּשׁוּבוּ חֶבְרוֹנָה אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמַעְלָה לֹא בָא עוֹד עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב וְלֹא הִרְגִּיזָהוּ וְלֹא הִתְאַנֶּה לוֹ עַד יוֹם מוֹת יִצְחָק אֲבִיהֶם.

קכו. אָסְנַת. (פדר“א ל”ח; מדר“א בילק”שׁ וישׁב)

וְדִינָה יָלְדָה בַת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ אָסְנַת לֵאמֹר: לַאֲסוֹנִי יְלַדְתִּיהָ לִשְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר אֲשֶׁר לְקָחַנִי בְחָזְקָה לְבֵיתוֹ. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת בָּנָיו עוֹיְנִים אֶת אָסְנַת וַיִּקַּח צִיץ זָהָב וַיִּכְתֹּב עָלָיו שֵׁם “קְדֻשָּׁה” וַיְשִׂימֵהוּ עַל צַוָּארָהּ וַיֹּאמֵר לָהּ: לְכִי, בִתִּי, אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה רוּחֵךְ, כִּי צַר לָךְ הַמָּקוֹם בְּבֵיתִי! וַתֹּאמֶר אָסְנַת: אֵיכָכָה אֵלֵךְ לְבַדִּי וַאֲנִי נַעֲרָה קְטַנָּה? וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: יְיָ יִשְׁמְרֵךְ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵכִי. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִרְחִיקָה אָסְנַת לָלֶכֶת וַיֵּרֶד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ בִּדְבַר יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם וַיִּקַּח אֶת אָסְנַת וַיְבִיאֶהָ מִצְרַיְמָה אֶל זֻלֵּיכָה אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר. וְזֻלֵּיכָה הָיְתָה עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד וַתֵּרֶא אֶת הַנַּעֲרָה הַנֶּחְמָדָה הַבָּאָה אֵלֶיהָ וַתַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתָהּ וַתְּהִי לָהּ לְבַת.

קכז. יוֹסֵף. (בר“ר פ”ד; תוכן עלילות ג‘, ד’)

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת רָחֵל וַתֹּאמֶר בִּלְהָה בְּלִבָּהּ: הָבָה אֲנַחֲמָה אֶת יוֹסֵף וְרִחַמְתִּי אוֹתוֹ וְהָיִיתִי לוֹ לְאֵם תַּחַת אִמּוֹ אֲשֶׁר נִלְקְחָה מִמֶּנּוּ וַתַּעַשׂ בִּלְהָה כַּאֲשֶׁר חָשְׁבָה וַתְּגַדְּלֵהוּ וַתַּאֲכִילֵהוּ וַתַּשְׁקֵהוּ וַתַּלְבִּישֵׁהוּ וַיְהִי לָהּ כְּאַחַד מִבָּנֶיהָ. וַיּוֹדֶה לָהּ יוֹסֵף אֶת חֲסָדֶיהָ וְאֶת חֶמְלָתָהּ אֲשֶׁר חָמְלָה עָלָיו, וַיִּתְהַלֵּךְ תָּמִיד עִם בָּנֶיהָ וְעִם בְּנֵי זִלְפָּה, וְלֹא בַז לָהֶם וְלֹא הִכְלִימָם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בְנֵי לֵאָה לָהֶם. בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל יַעֲקֹב לְלַמֵּד אֶת יוֹסֵף אֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר לָמַד בְּבֵית שֵׁם וְעֵבֶר וַיַּרְא וְהִנֵּה יוֹסֵף מַאֲזִין לִדְבָרָיו וְשׁוֹמֵעַ לָהֶם בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ, וַיִּשְׂמַח יַעֲקב עַל הַדָּבָר הַזֶּה שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיֶּאֱהַב אֶת יוֹסֵף וַיְהִי שַׁעֲשׁוּעָיו יוֹם יוֹם. וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אַהֲבַת אָבִיו אוֹתוֹ הוֹלֶכֶת הָלֹךְ וְגָדֵל וַיִּתְנַשֵּׂא עַל אֶחָיו, בְּנֵי לֵאָה, וַיִּלְבַּשׁ אֶת בְּגָדָיו הַטּוֹבִים וַיִּתְיַפֶּה לְעֵינֵיהֶם.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָם לְבָבוֹ עַד מְאֹד וַיִּשְׁכַּח אֶת דִּבְרֵי אָבִיו אֲשֶׁר לִמְדָּהוּ לֵאמֹר: לֹא תֵלֵך רָכִיל, וַיָּבֹא אֶל יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּלְשֵׁן אֶת אֶחָיו אֵלָיו. וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָד מֵעֲבָדָיו הַשָּׂדֶה לִקְרֹא אֶת בָּנָיו אֵלָיו וַיָּבֹאוּ וַיִּתְיַצְּבוּ לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הִנֵּה זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי, עַל כֵּן אָמַרְתִּי אֲדַבְּרָה נָא אֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרָי הָאַחֲרוֹנִים; וַיְדַבֵּר יַעֲקֹב אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: בְּמוֹתִי וִירַשְׁתֶּם אֶת בָּתַּי וְאֶת שְׂדוֹתַי וְאֶת כְּרָמַי וְאֶת צֹאנִי וּבְקָרִי וְאֶת כַּסְפִּי וּזְהָבִי וִהְיִיתֶם עֲשִׁירִים מְאֹד; אוּלָם חָלִילָה מִכֶּם לְהִתְנַשֵּׂא עַל אֲחֵיכֶם בְּנֵי בִלְהָה וְזִלְפָּה לֵאמֹר בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה! כִּי תוׁעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ לֵב וְאַף גַּם זֹאת בְּאַוֹּתְכֶם לֶאֱכֹל בָּשָׂר לֹא תְעַנּוּ אֶת הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְלֹא תֹאכְלוּ אֶת בְּשָׂרָם עַד אִם שְׁחַטְתּוּם בָּרִאשׁוֹנָה…. וְלֹא תִהְיוּ כַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם הָאוֹכְלִים בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ־דָמוֹ, כִּי לֹא יֶאֱהַב יְיָ וְלֹא יְרַחֵם בִּלְתִּי אִם אֶת הָאוֹהֲבִים לַעֲשׂוֹת טוֹב וָחֶסֶד וּמְלֵאִים רַחֲמִים! וַיֵּצְאוּ בְנֵי יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי אֲבִיהֶם וַיְדַבְּרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר: יְיָ יְבָרֵך אֶת אָבִינוּ בַּשָּׁלוֹם וְהֶאֱרִיךְ יָמָיו וְהוֹסִיף לְהַשְׂכִּילֵנוּ

וּלְחַכְּמֵנוּ. אוּלָם עַל זֹאת אֶשְׁתּוֹמֵם מְאֹד, כִּי קְרָאָנוּ אָבִינוּ פִתְאוֹם לָבֹא אֵלָיו וְלֹא חִכָּה לָנוּ עַד בּוֹאֵנוּ מִן הַשָּׂדֶה. אֵין זֹאת כִּי בָא אֵלָיו אִישׁ וַיַּךְ אוֹתָנוּ בִּלְשׁוֹנוֹ235 וַיִּשְׁמַע אָבִינוּ וַיִּקְרָא לָנוּ וַיְדַבֵּר אֵלֵינוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה. וַיַּעַן נַעַר אֶחָד מֵעַבְדֵי אֲבִיהֶם וַיֹּאמַר: אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי אֶת יוֹסֵף מְדַבֵּר בָּכֶם אֶל אֲבִיכֶם לֵאמֹר: כָּזֹאת וְכָזֹאת עָשׂוּ אחַי! וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַנַּעַר הָעֶבֶד וַיִּקְצְפוּ עַל יוֹסֵף קֶצֶף גָּדוֹל.

וְיַעֲקֹב עָשָׂה לְיוֹסֵף כְּתֹנֶת דַּקָּה וְקַלָּה נֶחְמָדָה לְמַרְאֶה מְאֹד וַיַּלְבִּישֵׁהוּ וַתְּהִי לְיוֹסֵף לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אוֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אוֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַבְּרוֹ לְשָׁלֹם כִּי אָמָרוּ: אַל נַעֲשֶׂה שֶׁקֶר בְּנַפְשֵׁנוּ236 לְדַבֵּר בְּפִינוּ שָׁלוֹם וְלִבֵּנוּ לֹא כֵן יַחְשֹׁב!

קכח. כִּבּוּד אָב. (בר“ר פ”ד; פדר“א ל”ח; מלחמה בשׁלום ו')

וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וְהִנֵּה הוּא וְאֶחָיו מְאַלְּמִים אֲלֻמּוֹת237 בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וַתִּשְׁתַּחֲוֶינָה אֲלֻמּוֹתֵיהֶם לַאֲלֻמָּתוֹ. וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו: גָּבַהּ לִבְּךָ מְאֹד וַתֹּאמֶר לִמְלֹךְ עָלֵינוּ וַיַּרְאוּךָ מַחְשְׁבוֹת לִבְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה! וַיּוֹסִיפוּ אֶחָיו לִשְׂנוֹא אוֹתוֹ עַל דְּבָרָיו וְעַל חֲלוֹמוֹתָיו. וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם וְהִנֵּה הִשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ. וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו, וַיִּתְמַהּ יַעֲקֹב מְאֹד עַל חֲלוֹם יוֹסֵף וַיֹּאמַר: הַאֻמְנָם יַעֲשֶׂה יְיָ עַתָּה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְחִיּה אֶת הַמֵּתִים לְבַעֲבוּר תֵּלֵךְ רָחֵל אִמְּךָ עִמִּי וְעִם אַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה? וַיִּגְעַר יַעֲקֹב בְּיוֹסֵף בְּנוֹ לְמַעַן הָסִיר אֶת קִנְאַת בָּנָיו וְשִׂנְאָתָם מִמֶּנּוּ. וּדְבַר יְיָ הָיָה אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר: שְׁמוֹר אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ יוֹסֵף בִּנְךָ וְזָכְרֵם כִּי בוֹא יָבוֹאוּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ אַתָּה וּבָנֶיךָ לְיוֹסֵף בִּנְךָ, כִּי אֲגַדְּלֵהוּ וַאֲרוֹמְמֵהוּ מְאֹד;

וְהִשְׁתַּחְוְתָה אֵלָיו גַּם בִּלְהָה אִשְׁתְּךָ הַמִּתְהַלֶּכֶת אִתּוֹ כְּאֵם אֶת בְּנָהּ! וַיְקַנְאוּ בְיוֹסֵף אֶחָיו וְיַעֲקֹב אָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר וַיְחַכֶּה לְבוֹאוֹ. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּקְרָא יַעֲקֹב לְיוֹסֵף בְּנוֹ וַיֹּאמַר: זֶה יָמִים אֲחָדִים לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וָאֶדְאַג לָהֶם מְאֹד. וַיְמָרְרוּ הַדְּבָרִים הַאֵלֶּה אֶת יוֹסֵף מְאֹד וַיְדַבֵּר עַל לֵב אָבִיו לֵאמֹר: אַל נָא תִתְעַצֵּב, אָבִי הַטּוֹב, אֶל לִבֶּךָ כִּי לֹא קָרָה כָּל אָסוֹן! פְּעָמִים רַבּוֹת אֵחֲרוּ אַחַי לָבֹא וַיָּשׁוּבוּ בְשָׁלוֹם אֵלֶיךָ! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: חֲלוֹם חָלַמְתִּי וַתִּפָּעֶם רוּחִי238 מְאֹד. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: סַפְּרָה נָא לִי אֶת חֲלוֹמְךָ וּפְתַרְתִּיו לְטוֹבָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה אָנֹכִי וְאַחֶיךָ מוּבָלִים239 מִצְרָיְמָה. וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה מַלְאַךְ יְיָ נִצָּב לְנֶגְדִּי. וָאֹמַר אֵלָיו: הַגִּידָה נָּא לִי הָאָשׁוּב לְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי? וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ אוֹתִי וַיֹּאמַר: שָׁם תָּמוּת! וָאִיקַץ וָאֶחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה, כִּי אָמָרְתִּי: שׂוֹנְאִים אוֹתָנוּ הַמְּלָכִים אֲשֶׁר נִלְחַמְנוּ אִתָּם, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא הִתְיָעֲצוּ עָלֵינוּ לָקַחַת אוֹתָנוּ שְׁבִי וּלְמָכְרֵנוּ לַעֲבָדִים לְמִצְרָיִם… וְעוֹדֶנִּי חוֹשֵׁב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וָאֶזְכֹּר אֶת דִּבְרֵי יְיָ אֲשֶׁר אָמַר לְאַבְרָהָם אֲבִי אָבִי: גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנוּ אוֹתָם… וָאֹמַר אֶל לִבִּי: אוּלַי הֵחֵלָּה הַגֵּרוּת240! וְעַתָּה מַהֲרָה בְנִי וְלֵךְ אֶל אַחֶיךָ הַרוֹעִים בִּשְׁכֶם וְרָאִיתָ אֶת שְׁלוֹמָם וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשֵׁבוֹתַנִי דָּבָר241! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ: אֲהָהּ! אֵיכָה אֶעֱשֶׂה? אִם לֹא אֵלֵךְ, – וְהִכְאַבְתִּי אֶת לֵב אָבִי הַטּוֹב, וְכִי אֵלֵךְ אֶל אַחַי בַּשָּׂדֶה לְבַדִּי, וְקָמוּ עָלַי וְהֵרֵעוּ לִי מְאֹד, כִּי רָאִיתִי אֶת שִׂנְאָתָם אוֹתִי הוֹלֶכֶת הָלֹךְ וְגָדֵל יוֹם יוֹם! אוּלָם יְהִי מָה! אָנֹכִי אֵלֵךְ, כִּי טוֹבָה לִי מְנוּחַת אָבִי וְשַׁלְוָתוֹ, וִיקָרָה לִי גַּם מֵחַיָּי!

קכט. בֵּין נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים. (פדר“א ל”ח; מלב“שׁ ח”א דף ח'; מד“ר בראשׁית פ”ד)

וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף וַיָּבוֹא שְׁכֶמָה וְלֹא מָצָא שָׁם אֶת אֶחָיו וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר אֵצֶל שְׁכֶם וַיֵּתַע. וַיִּמְצָאֵהוּ גַבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ תּוֹעֶה בַשָּׂדֶה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ, אוּלַי תֵּדַע וְהִגַּדְתָּ לִי אֵיפֹה הֵם רוֹעִים. וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמַר: שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים נֵלְכָה מִזֶּה דוֹתָיְנָה. וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף לָבֹא דוֹתָיְנָה.

וַיְהִי בָעֵת הַזֹּאת וַיִּתְכּוֹנְנוּ אֲחֵי יוֹסֵף לֶאֱכֹל אֶת לֶחֶם הַצָּהֳרָיִם. וַיֹּאמֶר יִשָּׂשכָר: הִנֵּה אָנֹכִי רֹאֶה אֶתְכֶם, אַחַי, נְפוֹצִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה הִקָּבְצוּ נָא כֻלְּכֶם וְעָשִׂינוּ גָל242 וְאָכַלְנוּ עָלָיו, כִּי מַה־טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים יָחַד! וַיֹּאמֶר שִׁמְעוֹן: טוֹבִים דְּבָרֶיךָ, אָחִינוּ, וּנְכוֹחִים243; אוּלָם מַה־נַּעֲשֶׂה לְיוֹסֵף, אֲהוּב אָבִינוּ, הַמַּלְשִׁין אוֹתָנוּ אֵלָיו, יוֹם יוֹם? וַיֹּאמֶר יְהוּדָה: מְגַנֵּב יוֹסֵף אֶת לֵב אָבִינוּ244 לְבַעֲבוּר יְבָרֵךְ אוֹתוֹ לִפְנֵי מוֹתוֹ וְהִנְחִילָהוּ אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ, כִּי בְלֶכְתִּי לְשָׁרֵת אֶת אָבִי וָאֵרֶא וְהִנֵּה פָנָיו אֵינָם אֵלַי כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם! וְעַתָּה, אַחַי הִגַּדְתִּי לָכֶם אֶת לִבִּי, וְאַתֶּם דְּעוּ מַה־תַּעֲשׂוּ! וַיַּעַן שִׁמְעוֹן וַיֹּאמַר: לוּ נִקְרֶה עַתָּה יוֹסֵף אֵלַי כִּי עַתָּה לֹא חָמַלְתִּי עָלָיו וָאֲשַׁסַּע245 אוֹתוֹ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי! וַיֹּאמֶר יִשָּׂשכָר: גַּם אָנֹכִי שְׂנֵאתִיהוּ מְאֹד אוּלָם אֶת חֲלוֹמוֹתָיו הַנִּפְלָאִים אָנֹכִי יָרֵא! וַיֹּאמֶר שִׁמְעוֹן: כַּאֲשֶׁר יַחְלוֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל כֵּן חֲלוֹמוֹת יוֹסֵף בְּעֵינָי! הִנֵּה הוּא חוֹשֵׁב כָּל הַיּוֹם מִי יִתֵּן וּמָשַׁלְתִּי בְאַחַי, עַל כֵּן חָלַם אֶת חֲלוֹמוֹתָיו! וַיְהִי הֵם מְדַבְּרִים בְּיוֹסֵף וַיִּשָּׂא שִׁמְעוֹן אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְקָרֵב אֲלֵיהֶם וַיִּמְחָא כָף246 וַיֹּאמַר: רְאוּ נִכַּר247 אוֹתוֹ אֱלֹהִים בְּיָדֵינוּ. וְיוֹסֵף לֹא יָדַע כִּי עַתָּה חָשְׁבוּ עָלָיו אֶחָיו רָעָה וַיִּגַּשׁ אֲלֵיהֶם בְּשִׂמְחָה וַיָּאֶר אֲלֵיהֶם אֶת פָּנָיו248 וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם. וְלֹא עָנוּהוּ שָׁלוֹם, כִּי אִם אָמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִיכֵהוּ בְּאַחַד הַבּוֹרוֹת! וַיִּשָּׁמַע בָּעֵת הַהִיא קוֹל בַּמָּרוֹם249 לֵאמֹר: לֹא יָמוּת יוֹסֵף כִּי יִחְיֶה וּבָאוּ250 כָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָרְאָה בַחֲלוֹם לָיְלָה! וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן אֶת דִּבְרֵי אֶחָיו וַיֹּאמַר: אַחַי! אַל נָא תָרֵעוּ וְלֹא תִשְׁפְּכוּ דָם, הַשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר!

וּרְאוּבֵן אָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְבַעֲבוּר הַצִּיל אֶת יוֹסֵף מִידֵי אֶחָיו – לַהֲשִׁיבוֹ אַחֲרֵי כֵן אֶל אָבִיו. וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב251 אֲשֶׁר עָשָׂה רְאוּבֵן אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב הַזֶּה וַיַּצֵּל אֶת יוֹסֵף מִידֵי אֶחָיו עַל כֵּן אֲצַוֶּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְהַבְדִּיל רִאשׁוֹנָה מֵאֲחֻזַּת רְאוּבֵן עָרֵי מִקְלָט252 וְהָיוּ לָנוּס שָׁמָּה רוֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה! וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֲחֵי רְאוּבֵן אֶת דְּבָרָיו לֵאמֹר: אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם! וַיָּקוּמוּ עָלָיו וַיַּפִּילֻהוּ אָרְצָה. וְשִׁמְעוֹן הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וַיִּקְרָא: מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹם? – אֵין שָׁלוֹם לָרְשָׁעִים! וַיִּגְּשׁוּ יֶתֶר אֶחָיו וַיֹּאמֵרוּ: בּוֹר כָּרִיתָ253 לָנוּ, – וַתִּפּוֹל בְּשַׁחַת254 פָּעָלְתָּ255! וַיַּפְשִׁיטוּ256 אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ וְאֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיֶּחֱרַד יוֹסֵף חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיֹּאמַר: הוֹי אַחַי! מַה־פִּשְׁעִי וּמַה חַטָּאתִי כִּי כֻלְּכֶם קְשַׁרְתֶּם257 עָלָי? וַיַּרְא רְאוּבֵן כִּי חַם מְאֹד258 לֵב אֶחָיו וַיִּגַּשׁ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמַר: הַשְׁלִיכֻהוּ בְּאַחַד הַבּוֹרוֹת וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ259. וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו וַיִּקָּחֻהוּ וַיִּשָּׂאֻהוּ אֶל הַבּוֹרוֹת לְהַשְׁלִיכֵהוּ. וַיַּעַבְרוּ לִפְנֵי בוֹר מָלֵא צְרוֹרוֹת260 עַד הַחֵצִי, וְלֹא הִשְׁלִיכֻהוּ לְתוֹכוֹ, וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בּוֹר אֲשֶׁר נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים261 בּוֹ, וַיַּשְׁלִיכֻהוּ שָׁמָּה. וַיִּירָא יוֹסֵף מִפְּנֵי הַנְּחָשִׁים וְהַעַקְרַבִּים וַיִּצְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיַּסְתֵר יְיָ אֹתָם בְּיַרְכְּתֵי262 הַבּוֹר וְלֹא הֵרֵעוּ לוֹ.

קל. תְּחִנַּת יוֹסֵף. (ספה“י וישׁב; מלב”ש שם; תנחומא כי תשא ב‘; שׁם > וישׁב ב’)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל וַתַּעַל שַׁוְעַת יוֹסֵף אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: חָנּוּנִי, אַחַי, וְהוֹצִיאוּנִי מִן הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר שַׂמְתֶּם אוֹתִי בּוֹ! הֲלֹא בְנֵי יַעֲקֹב אַתֶּם וַאֲנִי עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם וְאֵיךְ לֹא תָחוּסוּ263 עָלָי? וְאִם חָטָאתִי לָכֶם הֲלֹא בְנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אַתֶּם אֲשֶׁר לִמְּדוּכֶם לְרַחֵם עַל יָתוֹם וּלְהַאֲכִיל אֶת הָרָעֵב וּלְהַשְׁקוֹת אֶת הַצָּמֵא וּלְהַלְבִּישׁ אֶת הָעֵרוֹם! וְאִם לֹא לְמַעֲנִי תַּעֲשׂוּ, וַעֲשִׂיתֶם עִמָּדִי חֶסֶד בַּעֲבוּר יַעֲקֹב אָבִינוּ! וַיְמָרְרוּ תַחֲנוּנֵי יוֹסֵף אֹתָם וַיֵּלְכוּ וַיִּרְחֲקוּ מִן הַבּוֹר לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ אֶת קוֹל תַּחֲנוּנָיו; וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִרְחִיקוּ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא וְלֹא נִשְׁמַע עוֹד קוֹל צַעֲקָתוֹ, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: כַּאֲשֶׁר נְכַלֶּה לֶאֲכֹל וְהָלַכְנוּ אֵלָיו וַהֲרַגְנֻהוּ!

וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיֹּאמְרוּ לְבָרֵךְ אֶת יְיָ. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה: הֲיִשְׁמַע יְיָ בְּקוֹל אֲנָשִׁים הַנְּכוֹנִים לִשְׁפָּךְ דָּם? חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַנּוֹרָא הַזֶּה וְהָיִינוּ חַטָּאִים כָּל הַיָּמִים! וַיֹּאמְרוּ אֶחָיו: אִם נָשִׁיב אֶת יוֹסֵף לְאָבִינוּ וְהִגִּיד לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשִׂינוּ לוֹ, וְקִלְּלָנוּ אָבִינוּ כְּקִלְלַת נֹחַ אֶת כְּנַעַן בֶּן חָם! וַיְהִי הֵם מְדַבְּרִים וְהִנֵּה אֹרְחַת264 יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מֵרָחוֹק. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה: הָאוֹרְחָה הַקְּרֵבָה אֵלֵינוּ הוֹלֶכֶת דֶּרֶךְ מִצְרָיִם; עַל כֵּן נִמְכָּר נָא אֶת יוֹסֵף לְהַיִּשְׁמְעֵאלִים וְהוֹלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל קְצֵה הַמִּדְבָּר וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לְבֵית אָבִינוּ כָּל הַיָּמִים! וַיִיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֶחָיו וַיֹּאמֵרוּ: כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ, אָחִינוּ!

קלא. מַחֲשֶׁבֶת רְאוּבֵן. (תנחומא וישׁב ב‘; תוכן עלילות י’)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָשְׁלַךְ יוֹסֵף הַבּוֹרָה, וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן: אֵלְכָה לִּי אֶל אַחַד הֶהָרִים וְנִסְתַּרְתִּי שָׁם וּבְכַסּוֹת הַחֹשֶׁךְ אֶת הָאָרֶץ וְהִתְגַּנַּבְתִּי לָבֹא אֶל הַבּוֹר וְהוֹצֵאתִי אֶת יוֹסֵף מִשָּׁם וַהֲשִׁיבוֹתִיו בְּשָׁלוֹם אֶל יַעֲקֹב אָבִי. וַיַּעַשׂ רְאוּבֵן כַּאֲשֶׁר חָשָׁב. וַיְהִי בְּלֶכְתּוֹ מֵאֵת אֶחָיו וַיֹּאמְרוּ לוֹ: אָנָה אַתָּה הוֹלֵךְ? וַיַּעַן אוֹתָם רְאוּבֵן וַיֹּאמַר: הֲלֹא יְדַעְתָּם כִּי הַיּוֹם אֲשָׁרֵת אֶת יַעֲקֹב אָבִינוּ, עַל כֵּן מְמַהֵר אָנֹכִי לָלֶכֶת. וַיֵּלֶךְ מֵאִתָּם רְאוּבֵן וַיָּבֹא אֶל הָר וַיֵּשֶׁב בְּתַחְתִּיתוֹ וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָנָּא יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתָי! הָסֵב לֵב אַחַי מֵרָעַת יוֹסֵף אָחִינוּ וּתְנֵהוּ לְרַחֲמִים לִפְנֵיהֶם, וַעֲזַרְתַּנִי לְהַעֲלוֹתוֹ מִן הַבּוֹר וּלַהֲשִׁיבוֹ בְשָׁלוֹם אֶל אָבִי וְלֹא יִפָּקֵד הַיּוֹם שֵׁבֶט מְיִּשְׂרָאֵל אָבִינוּ.

קלב. מְכִירַת יוֹסֵף. (ספה“י שׁם; תנחומא וישׁב ב'; פדר”א ל"ח)

בָּעֵת הַהִיא עָבְרוּ בַדֶּרֶךְ הַזֹּאת שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סוֹחֲרִים, וְחֹם הַיּוֹם הָלַךְ וְגָדֵל וַיִּצְמְאוּ הַמִּדְיָנִים מְאֹד. וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ אֶת הַבּוֹר אֲשֶׁר יוֹסֵף שָׁם וְהִנֵּה עָלָיו מִלְמַעְלָה כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ. כִּי שָׁלַח יְיָ אֶת הַצִּפֳּרִים אֶל הַבּוֹר הַהוּא וַיִּהְיוּ סוֹכְכִים265 בְּכַנְפֵיהֶם עַל יוֹסֵף וַיַּסְתִּירוּהוּ מֵחֲמַת הַשָּׁמֶשׁ. וַיֹּאמְרוּ הַמִּדְיָנִים: אֵין זֹאת כִּי מַיִם בַּבּוֹר הַהוּא וְעַל כֵּן נִקְבְּצוּ שָׁמָּה הַצִּפֳּרִים לִשְׁתּוֹת.

וַיָּרוּצוּ אֶל הַבּוֹר וַיִּשְׁמְעוּ קוֹל אִישׁ בּוֹכֶה, וַיִּגְשׁוּ אֶל הַבּוֹר וַיַּשְׁקִיפוּ אֵלָיו וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה נַעַר יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה שׁוֹכֵב שָׁם. וַיִּקְרְאוּ לוֹ וַיֹּאמֵרוּ: מִי אַתָּה וּמִי הֱבִיאֲךָ הֲלוֹם? וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לַעֲנוֹתָם כִּי כָבְדָה לְשׁוֹנוֹ מֵרֹב בִּכְיָה וּצְעָקָה. וַיִּמְשְׁכוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּקָּחֻהוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם וַיַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֶחָיו.

וַיִּרְאוּ אֶת יוֹסֵף בִּידֵי הַמִּדְיָנִים וַיָּרוּצוּ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֵרוּ: לָמָּה תַעֲשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לָקַחַת אֶת עַבְדֵּנוּ מֵאִתָּנוּ וַתֵּלְכוּ לָכֶם? הֵן שַׂמְנוּ אֶת הַנַּעַר הַזֶּה בַּבּוֹר כִּי מָרַד266 בָּנוּ וַתָּבוֹאוּ וַתִּקָּחֻהוּ, וְעַתָּה תְּנוּ לָנוּ אֶת עַבְדֵּנוּ וְהָלָכְנוּ! וַיַּעֲנוּ הַמִּדְיָנִים אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב וַיֹּאמֵרוּ: לָמָּה תְדַבְּרוּ אֵלֵינוּ כְּזָבִים? הַאֶתְכֶם יְשָׁרֵת נַעַר יָפֶה וְנֶחְמָד כָּזֶה, אִם כָּמוֹהוּ יִהְיֶה עַבְדְּכֶם? לוּ חֲכַמְתֶּם וַתֹּאמְרוּ עָלָיו: אֲדוֹנֵינוּ הוּא וַאֲנַחְנוּ עֲבָדָיו, כִּי עַתָּה הֶאֱמַנּוּ לָכֶם! וְעַתָּה חִדְלוּ מִמֶּנּוּ כִּי לֹא נִתֵּן לָכֶם אֶת הַנַּעַר אֲשֶׁר מָצָאנוּ בַּבּוֹר וַנִּמְשְׁכֵהוּ מִשָּׁם! וַיִּגְּשׁוּ אֲלֵיהֶם בְּנֵי יַעֲקֹב וַיֹּאחֲזוּ בָהֶם וַיֹּאמֵרוּ: הָשִׁיבוּ לָנוּ אֶת עַבְדֵּנוּ פֶּן תְּמֻתוּן!

וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ הַמִּדְיָנִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיְמַהֲרוּ וַיִּשְׁלְפוּ כֻלָּם אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם וַיִּגְּשׁוּ לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי יַעֲקֹב. וַיְזַנֵּק267 אֲלֵיהֶם שִׁמְעוֹן ויַּרְעֵם עֲלֵיהֶם בְּקוֹלוֹ268 וַיָּהָם אוֹתָם וַתֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם וַתִּכָּשַׁלְנָה בִרְכֵּיהֶם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה! וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוֹן: הֲלֹא אָנֹכִי שִׁמְעוֹן אֲשֶׁר הֶחֱרַבְתִּי אֶת עִיר שְׁכֶם וָאַךְ מַכָּה גְדוֹלָה בְּיוֹשְׁבֵי כְנָעַן! וְעַתָּה מַהֲרוּ וְהָשִׁיבוּ אֶת הַנַּעַר אֲשֶׁר לְקַחְתֶּם פֶּן אֶתֵּן אֶת בְּשַׂרְכֶם לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ.

וַיָּקוּמוּ הַמִּדְיָנִים וַיְדַבְּרוּ תַחֲנוּנִים לֵאמֹר: הֲלֹא אֲמַרְתֶּם: מָרַד הַנַּעַר בָּכֶם וְאֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ עוֹד בְּקוֹלְכֶם, עַל כֵּן מִכְרוּ נָא אוֹתוֹ לָנוּ וְנָתַנּוּ לָכֶם אֶת כֶּסֶף מְחִירוֹ. וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יַעֲקֹב: מַה־תִּתְּנוּ לָנוּ בִּמְחִירוֹ? וַיֹּאמְרוּ הַמִּדְיָנִים: רַךְ269 הַנַּעַר וְעָנֹג מְאֹד וַתַּשְׁחֵת בִּכְיָתוֹ אֶת פָּנָיו הַיָּפִים וַתַּחְלְשֵׁהוּ עַד מְאֹד, עַל כֵּן לֹא נִתֵּן לָכֶם בִּמְחִירוֹ בִּלְתִּי אִם עֶשְׂרִים שֶׁקֶל כָּסֶף. וַיִּשְׁמְעוּ אֲלֵיהֶם בְּנֵי יַעֲקֹב וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף וַיִּתְחַלְּקוּ אֶת הַמְּחִיר וַיֹּאמֵרוּ: בְּכֶסֶף הַזֶּה יִקְנֶה לּוֹ כָל אֶחָד מִמֶּנּוּ מִנְעָלִים!…

קלג. עַל קֶבֶר רָחֵל. (ספה“י; מדב”ר פ"ד)

וַיִּקְחוּ הַמִּדְיָנִים אֶת יוֹסֵף וַיֵּלְכוּ לָהֶם לְדַרְכָּם. וַיְהִי הֵמָּה הוֹלְכִים וַיִּנָּחֲמוּ כִּי קָנוּ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: הִסְכַּלְנוּ עֲשֹׂה, כִּי קָנִינוּ אֶת הַנַּעַר הַיָּפֶה הַזֶּה מִידֵי הָעִבְרִים. מִי יוֹדֵעַ, גָּנְבוּ אוֹתוֹ, וְהָיָה כִי יְבֻקַּשׁ וְנִמְצָא בְיָדֵינוּ וָמָתְנוּ! וַיְהִי בְדַבְּרָם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה לִקְרָאתָם וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: לְכוּ וְנִמְכֹּר אֶת הַנַּעַר לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְנֶחֱלַצְנוּ מִצָּרָה. וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב.

וַיִּקְחוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֶת יוֹסֵף וַיַּרְכִּיבוּ אוֹתוֹ עַל אֶחָד מִגְּמַלֵּיהֶם. וַיָי הִשִּׁיב אֶת רוּחוֹ וַיִּתְּנוּ הַבְּשָׂמִים אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אוֹתָם הַגְּמַלִּים רֵיחַ נִיחוֹחַ וַיָּשִׁיבוּ אֶת נֶפֶשׁ יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ: מֶה הָיָה לַיִּשְׁמְעֵאלִים כִּי שָׂמוּ הַיּוֹם עַל גְּמַלֵּיהֶם בְּשָׂמִים וְלֹא עָמְסוּ עֲלֵיהֶם עוֹרוֹת וְשֶׁמֶן נוֹתֵן רֵיחַ רָע כְּדַרְכָּם תָּמִיד? וְלֹא יָדַע יוֹסֵף כִּי מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹּאת, לְבַעֲבוּר הַצִּילוֹ הַפַּעַם מֵרֵיחַ הָעוֹרוֹת וְהַשֶּׁמֶן הָרָעִים מְאֹד. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע יוֹסֵף אֶת הַיִּשְׁמְעֵאלִים מְדַבְּרִים אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר: עוֹד מְעַט וּבָאנוּ מִצְרָיְמָה, וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ בְּכִי גָדוֹל. וַיִּגַּשׁ אֵלָיו אֶחָד מֵהַיִּשְׁמְעֵאלִים וַיּוֹרִידֵהוּ מֵעַל הַגָּמָל, וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף בְּרַגְלָיו וַיֵּבְךְּ וַיִּצְעַק: אָבִי, אָבִי! וַיִּקְצוֹף עָלָיו הַיִּשְׁמְעֵאלִי וַיַּכֵּהוּ עַל הַלְּחִי, וַיּוֹסֶף לִבְכּוֹת. וַיֵּלֶא270 יוֹסֵף בַּדֶּרֶךְ וְלֹא יָכוֹל לָלֶכֶת כִּי חָלַשׁ מְאֹד מֵרֹב בִּכְיָה וּצְעָקָה. וַיִּחַר לְהַיִּשְׁמְעֵאלִים מְאֹד וַיַּכּוּ אֶת יוֹסֵף וַיְיָרְאוּ 271 אוֹתוֹ מְאֹד וַיְעַנֻּהוּ. וַיַּרְא יְיָ אֶת עֱנוּת יוֹסֵף וַיּוֹרֶד עַל מְעַנָּיו חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה וַתִּיבַשׁ יַד כָּל מַכֵּהוּ. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשׂוּ אֱלֹהֵינוּ לָנוּ?

וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי בִגְלַל יוֹסֵף קָרָה לָהֶם הָאָסוֹן הַזֶּה.

וַיֵּלְכוּ הַאֲנָשִׁים וַיַּעֲבְרוּ בְדֶרֶךְ אֶפְרָת אֲשֶׁר שָׁם קְבֻרַת רָחֵל. וַיְמַהֵר יוֹסֵף וַיָּרָץ אֶל קֶבֶר אִמּוֹ וַיִּפֹּל עָלָיו וַיֵּבְךְּ וַיִּצְעַק לֵאמֹר: אִמִּי אִמִּי! עוּרִי עוּרִי נָא וְקוּמִי וּרְאִי אֶת בְּנֵךְ הַנִּמְכָּר לְעֶבֶד! הָקִיצִי אִמִּי וּבְכִי עִמִּי יַחְדָּו עַל צָרָתִי אֲשֶׁר בָּאָה עָלַי פִּתְאוֹם! אֲהָהּ! נִפְרַדְתִּי מֵאָבִי הַצַּדִּיק וְהָרַחֲמָן וָאִנָּתֵן בִּידֵי אֲדוֹנִים קָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יֵדְעוּ רַחֵם! קוּמִי אִמִּי וְהָקִיצִי! עִמְדִי לִפְנֵי אֱלֹהִים וְהַעְתִּירִי272 בַעֲדִי אֵלָיו! אוּלַי יְרַחֵם וֶהֱשִׁיבַנִי אֶל אָבִי לְבִלְתִּי יֵרֵד בְּיָגוֹן273 שְׁאוֹלָה274. וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְדַבֵּר עוֹד וַיְחַבֵּק אֶת קֶבֶר אִמּוֹ וַיִּדֹּם275 כָּאָבֶן. וַיִּשְׁמַע פִּתְאוֹם קוֹל מְדַבֵּר אֵלָיו מִתַּחַת הָאָרֶץ לֵאמֹר: בְּנִי בְנִי, יוֹסֵף בְּנִי! שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל בִּכְיָתְךָ וָאֵרֶא אֶת דִּמְעוֹתֶיךָ. יָדַעְתִּי בְנִי אֶת צָרָתְךָ וַתֵּצָר לִי מְאֹד וַתּוֹסֶף יָגוֹן עַל יְגוֹנִי; וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע נָא לִדְבָרַי אֲשֶׁר אָנֹכִי דוֹבֶרֶת אֵלֶיךָ וְיִיטַב לָךְ! בְּטַח בַּיָי, סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, וְהָיָה יְיָ עִמְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ. תִּקְרָא אֵלָיו וְיַעַנְךָ תִּתְחַנֵּן –, וְנָתַן לְךָ אֶת שְׁאֵלָתֶךָ. רְאֵה, בְנִי, עַד הַיּוֹם רָאִיתָ חַיִּים טוֹבִים בְּבֵית אָבִיךָ וַתִּתְעַנַּג עַל רֹב טוּב וְלֹא יָדַעְתָּ מַחְסֹר וְלֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר הֶעֱצִיבְךָ וַיָּמֵר לְךָ, וְעַתָּה קָרְךָ הָאָסוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיְמָרֵר אֶת חַיֶּיךָ מְאֹד. לָכֵן, בְּנִי, בָּרֵךְ אֶת יְיָ כִּי הֵבִיא עָלֶיךָ אֶת הַצָּרָה הַזֹּאת וַיַּרְאֶךָ עֹנִי וּמַחְסֹר וַתָּחָשׁ276 הַיּוֹם אֶת אֲשֶׁר יָחוּשׁ כָּל עָנִי וְכָל אֶבְיוֹן וְכָל עֶבֶד וְכָל מַר נָפֶשׁ. וְהָיָה בְּבוֹא הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר חָשַׁב עָלֶיךָ יְיָ וְגָדַלְתָּ וְרוֹמַמְתָּ, – וְזָכַרְתָּ אֶת עֱנוּת277 הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים וְשַׂמְתָּ אֶת לִבְּךָ אֶל מְצוּקוֹת278 הָעֲבָדִים הַמְּכוּרִים, וְרִחַמְתָּם וְהֵיטַבְתָּ עִמָּם וַאֲהֵבְךָ יְיָ וִיבָרְכֶךָּ, וְהִצְלִיחֲךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.

קלד. קוֹלוֹת וּבְרָקִים. (ספה“י בשׁל”ק)

וַיִּרְאֻהוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים שׁוֹכֵב עַל קֶבֶר וּבֹכֶה וַיִּקְצְפוּ עָלָיו קֶצֶף גָּדוֹל וַיְגָרְשֻׁהוּ מִשָּׁם וַיְקַלְּלֻהוּ וַיִּבְעֲטוּ279 בוֹ בְּרַגְלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל מַכָּיו: אֶמְצָא נָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַהֲשֵׁיבוֹתֶם אוֹתִי אֶל אָבִי וְהֶעֱשִׁיר אֶתְכֶם עֹשֶׁר רָב! וַיַּעֲנֻהוּ הַאֲנָשִׁים לֵאמֹר: הוֹי משׁתּגּע! לוּ הָיִיתָ בֶן עֲשִׁירִים כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, הֲמָכֹר מְכָרוּךָ לְעֶבֶד בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף? וַיַּכּוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֶת יוֹסֵף וַיְיַסְּרוּ אוֹתוֹ עַל אָמְרוֹ: אֵינֶנִּי עָבֶד! וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּכִי גָדוֹל וַתַּעַל שַׁוְעָתוֹ אֶל הָאֱלֹהִים. וַיַּחֲשֵׁךְ יְיָ עַל הָאֲנָשִׁים אֶת הָאָרֶץ וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים וַתָּבוֹא רוּחַ סְעָרָה גְדוֹלָה וַחֲזָקָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַיְהִי כָל הַמָּקוֹם לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים. וַיִּבָּהֲלוּ הָאֲנָשִׁים וּגְמַלֵּיהֶם וְלֹא יָדְעוּ אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ. וְהַגְּמַלִּים חָדְלוּ מִלֶּכֶת וַיַּעֲמֹדוּ; וַיַּכּוּם הַיִּשְׁמְעֵאלִים וְלֹא מָשׁוּ280 מִמְּקוֹמָם. וַיֹּאמְרוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: מַה־זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ?

וַיַּעַן אֶחָד מֵהֶם וַיֹּאמַר: אוּלַי בְּשֶׁל281 הָעֶבֶד אֲשֶׁר הִכִּינוּ הָיָה כָל הַסַּעַר הַזֶּה? וְעַתָּה נְחַלֶּה נָּא אֶת פָּנָיו282 וּפָצַרְנוּ בוֹ לֵאמֹר: סְלַח נָא לָנוּ, כִּי חָטָאנוּ לְךָ וְלֹא נוֹסִיף עוֹד! וְהָיָה בִסְלֹחַ לָנוּ הַנַּעַר וְהַקּוֹלוֹת וְהַסְּעָרָה יֶחְדָּלוּן –, אֱלֹהֵי הַנַּעַר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַדָּבָר הַנּוֹרָא הַזֶּה, וְאִם לֹא, – וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָנוּ, – מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ! וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׂים כֵּן וַיִּתְחַנְּנוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר: סְלַח נָא לָנוּ, כִּי הֲרֵעוֹנוּ לְךָ וַיִּקְצֹף יְיָ עָלֵינוּ וַיַּעַשׂ אֶת הַנּוֹרָאוֹת הָאֵלֶּה! וְעַתָּה חַל נָא אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְקָמָה הַסְּעָרָה לִדְמָמָה! וַיַּעַשׂ יוֹסֵף כְּדִבְרֵיהֶם וַיִּתְפַּלֵּל בַּעֲדָם אֶל יְיָ, וַיִּשְׁמַע יְיָ לְקוֹל תְּפִלָּתוֹ וַיִּטְהֲרוּ הַשָּׁמַיִם, וַתִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ וַתַּעֲבוֹר הַסְּעָרָה מִשָּׁם וָהָלְאָה וַיָּקוּמוּ הַגְּמַלִים אֲשֶׁר רָבְצוּ283 עַל הָאָרֶץ וַיִּכּוֹנוּ לָלָכֶת. וַיֵּדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מֵאֵת יְיָ הָיְתָה כָל זֹאת וַיֶּחְדְּלוּ מִדַּבֵּר אֶל יוֹסֵף קָשׁוֹת284 וַיֹּאמֶר אֶחָד מֵהֶם: הָבָה נָשִׁיב אוֹתוֹ אֶל אָבִיו וְהֵשִׁיב לָנוּ אֶת הַמְּחִיר אֲשֶׁר נָתַנּוּ בִּקְנוֹתֵנוּ אוֹתוֹ.

וַיַּעֲנוּהוּ הָאֲנָשִׁים לֵאמֹר: טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַצְתָּ, אֶפֶס כִּי רָחֹק רָחַקְנוּ מְאֹד מְאֶרֶץ כְּנַעַן וְלֹא נוּכַל לְהִתְמַהְמֵהַּ בַּדָּרֶךְ, עַל כֵּן נִמְכְּרֵנּוּ בְמִצְרַיִם וְנִצַּלְנוּ מֵרָעָתֵנוּ! וַיִּקְחוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֶת יוֹסֵף וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ מִצְרַיְמָה.

קלה. חֲרָטָה וּמְרִיבָה . (בר“ר פ”ד; שׁם פ“ה; תנחומא וישׁב ג'; פדר”א ל“ח; מדרשׁ תהלים ק”ה)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִמְכַּר יוֹסֵף וַיִּנָּחֲמוּ אֶחָיו כִּי עָשׂוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וַיַּךְ אוֹתָם לִבָּם285 וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי הַמִּדְיָנִים לְהָשִׁיב אֶת יוֹסֵף וְלֹא הִשִּׂיגוּם. בָּעֵת הַהִיא בָּא רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר אֲשֶׁר הָשְׁלַךְ שָׁם יוֹסֵף וַיַּשְׁקֵף אֵלָיו וַיִּקְרָא: יוֹסֵף יוֹסֵף! וְאֵין עוֹנֶה וְאֵין דּוֹבֵר דָּבָר. וַיֶּחֱרַד רְאוּבֵן חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: מִי יוֹדֵעַ, נָשַׁךְ נָחָשׁ אֶת יוֹסֵף וַיְמִיתֵהוּ. וַיֵּרֶד רְאוּבֵן הַבּוֹרָה וַיְבַקֵּשׁ אֶת יוֹסֵף וְלֹא מְצָאָהוּ. וַיַּעַל רְאוּבֵן וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיֹּאמַר: הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וְאָנָה אֲנִי בָא?286 וַיָּבֹא רְאוּבֵן אֶל אֶחָיו וַיַּרְא אֶת צָרַת נַפְשָׁם וַיָּבֶן כִּי הֵרֵעוּ לְיוֹסֵף, וַיֹּאמֶר לָהֶם: אַיֵּה יוֹסֵף?

וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֵּבְךְּ רְאוּבֵן הַרְבֶּה בֶכֶה וַיֹּאמַר: אֵיכָה לֹא חַסְתֶּם עַל אָבִינוּ הַזָּקֵן וְלֹא שַׂמְתֶּם עַל לֵב כִּי קְשׁוּרָה נַפְשׁוֹ בְּנֶפֶשׁ יוֹסֵף! 287 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֶחָיו: אָשֹׁם אָשַׁם288 יְהוּדָה אָחִינוּ בַּדָּבָר הַזֶּה: הוּא אָמַר לָנוּ: מִכְרוּהוּ וַנִּמְכְּרֵהוּ, וְלוּ אָמַר לָנוּ הֲשִׁיבוּהוּ אֶל אָבִינוּ כִּי עַתָּה שָׁמַעְנוּ לוֹ וַנַּעַשׂ כִּדְבָרָיו! בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְיָ: יַעַן אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוּדָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָמַל עַל אָחִיו, עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ וְלֹא הֱשִׁיבָהוּ לְאָבִיו, עַל כֵּן תָּמוּת עָלָיו אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר יִקָּח, וְיָמוּתוּ בָנָיו אֲשֶׁר תֵּלֶד לוֹ! וַיָּקוּמוּ כֻלָּם וַיֹּאמְרוּ אִישׁ לְאָחִיו לֵאמֹר: מוֹת יוּמַת הָאִישׁ אֲשֶׁר יַגִּיד לְאָבִינוּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשִׂינוּ! וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר וּלְבִלְתִּי הַגִּידוֹ לְאִישׁ כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם. וַיָי אָמָר: הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי לֹא יֵרֵד יַעֲקֹב בִּרְצוֹנוֹ מִצְרַיְמָה בְּבוֹא עִתּוֹ לָרֶדֶת שָׁמָּה עִם בָּנָיו;

וְאָז הֲלֹא יָקוּמוּ יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְאָסְרוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו בְּכַבְלֵי בַרְזֶל וְהוֹרִידוּם שָׁמָּה בְּחָזְקָה לְמַעַן יָבֹא דְבָרִי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל אַבְרָהָם עַבְדִּי לֵאמֹר: גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם…! עַל כֵּן אֲכַסֶּה גַם אֲנִי מִיַּעֲקֹב אֲשֶׁר עָשׂוּ בָנָיו לְיוֹסֵף. וְהָיָה בְּבוֹא הַיּוֹם הַהוּא וְיָרַד יַעֲקֹב מִצְרַיְמָה בְּשִׂמְחָה לִרְאוֹת אֶת יוֹסֵף בְּנוֹ הַשַּׁלִּיט בְּכָל הָאָרֶץ, וְהָיָה בוֹאוֹ שָׁמָה לְכָבוֹד לוֹ וּלְתִפְאֶרֶת לְיוֹסֵף.

קלו. עֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. (בר“ר פ”ד; שׁם פ“ה; תנחומא וישׁב ג'; פדר”א ל“ח; מדרשׁ תהלים ק”ה)

וַיִּיעַץ יִשָּׂשכָר אֶת אֶחָיו לֵאמֹר: קְחוּ לָכֶם אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף אֲשֶׁר הִפְשַׁטְנוּהָ אוֹתוֹ וּשְׁחַטְתֶּם שְׂעִיר עִזִּים וּטְבַלְתֶּם אוֹתָהּ בְּדָמוֹ. וּקְרַעְתֶּם אוֹתָהּ לִקְרָעִים רַבִּים וּרְמַסְתּוּהָ בֶעָפָר וּנְקַבְתֶּם289 אוֹתָהּ בְּכִידוֹן. וְשָׁלַחְנוּ אֶת הַכְּתֹנֶת הַקְּרוּעָה וְהַמְּגֹאָלָה290 בְדָם אֶל יַעֲקֹב אָבִינוּ לֵאמֹר: זֹאת מָצָאנוּ! הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִיא אִם לֹא?

וְהָיָה בִרְאוֹתוֹ אֶת הַכְּתֹנֶת וְאֶת דַּם שְׂעִיר הָעִזִּים הַדּוֹמֶה לְדַם אָדָם, וְאָמַר חַיָּה רָעָה אָכְלָה אֶת בְּנִי! וְסָרָה תְלוּנַת291 אָבִינוּ מֵעָלֵינוּ. וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן: אֲהָהּ, אַחַי! רְאוּ נָא וְשִׂימוּ לֵב לְכֹל אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי רַבָּה רָעַתְכֶם עַד מְאֹד: הַמְעַט לָכֶם אֶת עֲוֹנְכֶם הַגָּדוֹל כִּי לֹא חֲמַלְתֶּם עַל אֲחִיכֶם וַתִּמְכְּרוּהוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד, כִּי תוֹסִיפוּ עוֹד חֲטָאָה גְדוֹלָה עַל חַטַּאתְכֶם לְדַבֵּר כָּזָב וּלְהוֹנוֹת אֶת אָבִינוּ וּלְהַחֲרִידוֹ פִתְאוֹם לֵאמֹר: טָרֹף טֹרַף בְּנֶךָ!? וַיַּעֲנוּהוּ אֶחָיו לֵאמֹר: אָמְנָם צָדַקְתָּ, אֲבָל מַה־נַּעֲשֶׂה הַיּוֹם וְאֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבּוּלָה לְהָסִיר אֶת חֲרוֹן אַף אָבִינוּ וְאֶת כַּעְסוֹ מֵעָלֵינוּ בִּלְתִּי אִם עשׂוֹתֵנוּ כַּעַצַת יִשָּׂשכָר?!

וַיַּעֲשׂוּ כְדִבְרֵי יִשָּׂשכָר וַיִּקְחוּ אֶת הַכְּתֹנֶת וַיִּתְּנוּהָ לְנַפְתָּלִי וַיְצַוֻּהוּ לֵאמֹר: כְּבוֹאֲךָ אֶל אָבִינוּ וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר: אֲנַחְנוּ אָסַפְנוּ אֶת הַמִּקְנֶה וַנָּבוֹא עַד דֶּרֶךְ שְׁכֶם וַנִּמְצָא אֶת הַכְּתֹנֶת הַקְּרוּעָה וְהַמְּגֹאָלָה בְדָם הַזֹּאת בַּדֶּרֶךְ, וְעַתָּה הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִיא אִם לֹא? וְנַפְתָּלִי קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָאִים292 וּבְרוּצוֹ עַל פְּנֵי הַשִּׁבֳּלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לֹא תִכַּפְנָה293 וְלֹא תִשָּׁבַרְנָה מִתַּחַת לְכַפּוֹת רַגְלָיו. וַיְמַהֵר נַפְתָּלִי וַיָּבֵא אֶת הַכֻּתֹּנֶת לְיַעֲקֹב וַיְדַבֵּר אֵלָיו כְּכֹל אֲשֶׁר צִוֻּהוּ אֶחָיו. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּכִּירָהּ –. וַתֶּחְשַׁכְנָה עֵינָיו וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּדֹּם כָּאָבֶן. וַיָּקָם אַחֲרֵי כֵן וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַיֵּבְךְּ הַרְבֵּה בֶכֶה וַיִּקְרָא: אֲהָהּ! כְּתֹנֶת בְּנִי הִיא. אוֹיָה לִי טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, הַנֶּחְמָד בְּבָנִים וְאֵינֶנּוּ!

קלז. בִּכְיָה וּמִסְפֵּד. (ספה“י שׁם; מדב”ר פ"ד)

וַיְהִי בָעֶרֶב וַיָּשׁוּבוּ אֲחֵי יוֹסֵף אֶל אָבִיהֶם וּבִגְדֵיהֶם קְרוּעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשָׁם וַיִּמְצְאוּ אֶת יַעֲקֹב צוֹעֵק וּבֹכֶה בְּקוֹל גָּדוֹל, וְסוֹפֵק294 כַּפָּיו. וַיִּרְאֵם יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: הַגִּידוּ נָא לִי אֵיפֹה מְצָאתֶם אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף? וַיַּגִּידוּ לוֹ כַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׂמוּ בְּפִי נַפְתָּלִי. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וַיִּקְרָא: אוֹיָה לִי! חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ. אָנֹכִי שָׁלַחְתִּי אוֹתוֹ לִרְאוֹת שְׁלוֹמְכֶם וּשְׁלוֹם הַצֹּאן וַיֵּלֶךְ לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיהוּ וַתִּקְרֶינָה אוֹתוֹ כָאֵלֶּה הַיּוֹם הַזֶּה. וַיִּקְרַע יַעֲקֹב אֶת שִׂמְלוֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיֵּבְךְּ בְּכִי גָדוֹל וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיִּקְרָא: אֲהָהּ בְּנִי מַחֲמַדִּי! מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת לָךְ! לוּלֵא שְׁלַחְתִּיךָ הַיּוֹם כִּי עַתָּה לֹא קָרְךָ הָאָסוֹן הַזֶּה וַתְּחִי כָמוֹנִי הַיּוֹם וַתְּהִי שַׁעֲשׁוּעַי עַד יוֹם מוֹתִי! אֲהָהּ! מַה מָּתַקְתָּ לִי, בְּנִי, בְּחַיֶּיךָ וּמָה הֵמַרְתָּ לִּי בְּמוֹתֶךָ! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה בוֹ כֹחַ לִבְכּוֹת וַיִּפֹּל שֵׁנִית אַרְָצה וַיִּדֹּם. וַיִּרְאוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת צָרַת נֶפֶשׁ אֲבִיהֶם וַיִּנָּחֲמוּ מְאֹד כִּי עָשׂוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל. וַיִּגַּשׁ יְהוּדָה אֶל אָבִיו וַיֵּשֶׁב אֶצְלוֹ וַיָּשֶׂם אֶת רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וַיִּמַח דִּמְעָה מֵעַל פָּנָיו וַיֵּבְךְּ הַרְבֵּה בֶכֶה. וַיָּקוּמוּ כָל בְּנֵי יַעֲקֹב וַעֲבָדָיו וּבְנוֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, כִּי אָמַר אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאוֹלָה295 וַיִּשְׁמַע יִצְחָק אֶת דְּבַר הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרָה אֶת יַעֲקֹב בְּנוֹ וַיָּבֹא אֵלָיו לְנַחֲמוֹ. וַיַּרְא אֶת צָרַת נֶפֶשׁ יַעֲקֹב וַיִּשְׁמַע אֶת קוֹל בִּכְיָתוֹ וַיָּמֵר לוֹ הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד, וַיֵּבְךְּ אוֹתוֹ. וְיִצְחָק יָדַע כִּי לֹא מֵת יוֹסֵף וְכִי עוֹדֶנּוּ חָי. כִּי עָבַר עָלָיו רוּחַ יְיָ וַיֵּדַע אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אֶת יוֹסֵף. אוּלָם לֹא הִגִּיד לְיַעֲקֹב בְּנוֹ, כִּי אָמָר: אִם לֹא הִגִּיד לוֹ יְיָ הַנִּרְאָה אֵלָיו פְּעָמִים רַבּוֹת, אֵיכָה אַגִּיד אָנֹכִי לוֹ?

קלח. הַזְּאֵב הַמְדַבֵּר. (ספה"י וישׁב)

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיָּקָם יַעֲקֹב מֵעַל הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר אֶל בָּנָיו: קְחוּ אֶת חַרְבוֹתֵיכֶם וְקַשְׁתוֹתֵיכֶם! וּצְאוּ הַשָּׂדֶה וּבַקְּשׁוּ אוּלַי תִּמְצְאוּ אֶת גּוּפַת בְּנִי יוֹסֵף וַהֲבֵאתֶם אוֹתָהּ אֵלַי וּקְבַרְתִּיהָ. וְצַדְתֶּם לִי אֶת הַחַיָּה אֲשֶׁר תָּבוֹא לִקְרַאתְכֶם בָּרִאשׁוֹנָה וַהֲבֵאתֶם אוֹתָהּ לִי. מִי יוֹדֵעַ יֵרֶא יְיָ בְּעָנְיִי הַיּוֹם וְהִקְרָה296 לִפְנֵיכֶם אֶת הַחַיָּה אֲשֶׁר אָכְלָה אֶת בְּנִי וְהָיְתָה בִטְנָהּ בְּעֵינַי כְּקֶבֶר בְּנִי!

וַיְמַהֲרוּ בָנָיו לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּם יַעֲקֹב וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה לָצוּד חַיּוֹת. וְיַעֲקֹב עוֹדֶנּוּ צוֹעֵק וּבוֹכֶה וּמַכֶּה כַף אֶל כָּף וְאוֹמֵר: יוֹסֵף בְּנִי, בְנִי! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף הַמִּדְבָּרָה וְהִנֵּה זְאֵב לִקְרָאתָם וַיָּצוּדוּ אוֹתוֹ וַיְבִיאוּהוּ אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: אֶת זֶה מָצָאנוּ בָרִאשׁוֹנָה וַנָּבֵא אוֹתוֹ אֵלֶיךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל הַזְּאֵב וַיֹּאמֶר בִּמְרִירוּת מַדּוּעַ אָכַלְתָּ אֶת יוֹסֵף בְּנִי אֲשֶׁר לֹא עָשָׂה לְךָ כָּל רָע וְּלֹא יָצָא לִקְרָאתְךָ בְּחֶרֶב וּבְחִצִּים? וַיִּפְתַּח יְיָ אֶת פִּי הַזְּאֵב, לְבַעֲבוּר יְנַחֵם אֶת יַעֲקֹב בִּדְבָרָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו: חַי יְיָ אֲשֶׁר בְּרָאַנִי בָאָרֶץ, וְחֵי נַפְשְׁךָ אֲדוֹנִי, – לֹא רָאִיתִי אֶת בִּנְךָ וְלֹא טְרַפְתִּיהוּ. אַךְ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאתִי לְבַקֵּשׁ אֶת בְּנִי גַם אָנִי. כִּי זֶה יָמִים רַבִּים אָבַד מִמֶּנִּי בְּנִי וְלֹא יָדַעְתִּי אַיֵּהוּ וְאִם חַי הוּא אוֹ מֵת. וָאָבוֹא הַיּוֹם בַּשָּׂדֶה לְבַקְשֵׁהוּ. וַיִּמְצָאוּנִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וַיָּצוּדוּ אוֹתִי וַיְבִיאוּנִי אֵלֶיךָ וַיּוֹסִיפוּ לִי יָגוֹן עַל יְגוֹנִי. וְעַתָּה, בֶּן אָדָם, הִנְנִי בְיָדֶיךָ לַעֲשׂוֹת לִי כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, אוּלָם חַי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּרָאַנִי, – לֹא רָאִיתִי אֶת בִּנְךָ וְלֹא טְרַפְתִּיהוּ וְלֹא בָא אֶל פִּי בְּשַׂר אָדָם כָּל יְמֵי חַיָּי! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ יַעֲקֹב אֶת דִּבְרֵי הַחַיָּה וַיִּתְמַהּ מְאֹד וַיִּשְׁתָּאֶה לָהּ וַיְשַׁלְּחֶנָּה מֵאִתּוֹ וַתֵּלֶךְ לְדַרְכָּהּ.

קלט. יוֹסֵף בְּבֵית פּוֹטִיפַר. (ספה“י; בר”ר פ“ו; שׁם פ”ז; תנחומא וישׁב ח'; במדבר י"ד)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים עַד לִפְנֵי גְבוּל מִצְרַיִם וַיִּפְגְּשׁוּם אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים מִבְּנֵי מְדָן בֶּן אַבְרָהָם. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַיִּשְׁמְעֵאלִים: הִנֵּה יֵשׁ לָנוּ עֶבֶד יְפֵה תֹאַר וּנְבוֹן דָּבָר297 לִמְכֹּר! הִתְבּוֹנְנוּ298 אֵלָיו אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵיכֶם וּקְנִיתֶם אוֹתוֹ מִיָּדֵינוּ.

וַיִּרְאוּ הַמְּדָנִים אֶת יוֹסֵף וְהִנֵּה הוּא נַעַר נֶחְמָד עַד מְאֹד וַיֹּאמְרוּ אֶל הַיִּשְׁמְעֵאלִים: מַה־תִּקְחוּ מִיָדֵינוּ וְהָיָה הַנַּעַר הָעֶבֶד לָנוּ? וַיַּעֲנֻהוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים לֵאמֹר: תִּשְׁעַת שְׁקָלִים תְּנוּ לָנוּ וּקְחוּ לָכֶם אֶת הַנַּעַר הָעָבֶד. וַיִּתְּנוּ הַמְּדָנִים אֶת הַכֶּסֶף וַיִּקְחוּ אֶת יוֹסֵף וַיֵּלְכוּ לָהֶם.

וַיִּשְׂמְחוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים כִּי מָכְרוּ אֶת יוֹסֵף וַיֵּרְדוּ מִצְרָיְמָה. וַיִּוָּדַע לְהַמְּדָנִים כִּי חָפֵץ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה לִקְנוֹת לוֹ עֶבֶד יָפֶה וְחָכָם אֲשֶׁר יְשָׁרְתֵהוּ וַאֲשֶׁר יִמְשֹׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ299, וַיִּקְחוּ אֶת יוֹסֵף וַיְבִיאֻהוּ אֶל פּוֹטִיפַר וַיֹּאמֵרוּ: קְנֵה לְךָ אֶת הָעֶבֶד הַזֶּה, כִּי יְפֵה תֹאַר הוּא וּמָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ. וַיַּשְׁגִּיחַ אֵלָיו פּוֹטִיפַר וַיִּשְׁתָּאֶה אֶל מַרְאֶה יוֹסֵף הַנֶּחְמָד וַיֹּאמַר: הֲכָזֶה יִמָּכֵר מִמְכֶּרֶת עָבֶד? הַיּוֹם רַבּוּ הַגּוֹנְבִים בְּנֵי חוֹרִים300 לְמָכְרָם לַעֲבָדִים; וְהָיָה אֲנִי אֶקְנֶה אוֹתוֹ מִיֶּדְכֶם, – וּבָא אֲבִי הַנַּעַר וְלָקַח אוֹתוֹ מִמֶּנִּי בְּחָזְקָה! לָכֵן לֹא אֶקְנֶה אֶת הָעֶבֶד עַד אִם הֲבֵאתֶם אֵלַי אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר מְכָרוּהוּ לָכֶם. וַיֵּלְכוּ הַמְּדָנִים וַיְבַקְשׁוּ אֶת הַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּמִצְרַיִם וַיִּמְצְאוּם וַיְבִיאוּם אֶל פּוֹטִיפַר וַיֹּאמֶר פּוֹטִיפַר: אֵיפֹה לְקַחְתֶּם אֶת הָעֶבֶד הַזֶּה? וַיַּעֲנֻהוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים: קָנֹה קָנִינוּ אוֹתוֹ מִידֵי מִדְיָנִים סוֹחֲרִים!

וַיִּשְׁמַע פּוֹטִיפַר אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּקֶן אֶת יוֹסֵף מִידֵי הַמְּדָנִים בְּעֶשְׂרִים שֶׁקֶל כָּסֶף. וַיְהִי יוֹסֵף בְּבֵית פּוֹטִיפַר וַיְשָׁרְתֵהוּ. וְיוֹסֵף אָמַר בְּלִבּוֹ: עַתָּה אֶחְדְּלָה מִבְּכוֹת וּמֵהִתְעַצֵּב וְשָׁמַעְתִּי בְקוֹל אֲדוֹנִי וְעָשִׂיתִי אֶת עֲבוֹדָתִי בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה אוּלַי יֵרֶא יְיָ אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי301 וְרִחַם עָלַי וְהוֹשִׁיעָנִי!

וַיַּעֲבֹד יוֹסֵף אֶת פּוֹטִיפַר בְּכָל לִבּוֹ וַתִּהְייֶנָה אָזְנָיו קַשֻּׁבוֹת לְכָל דְּבָרָיו וְלֹא סָר מֵהֶם יָמִין וּשְׂמֹאל. וַיָּשֶׂם יוֹסֵף עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁכַּח אֶת הַלֶּקַח הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לוֹ יַעֲקֹב אָבִיו. וְהָיָה מִדֵּי בוֹאוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת עֲבוֹדַת אֲדוֹנָיו, – וְהִתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָמִים!

הֱיֵה נָא אַתָּה מָגֵן לִי כִּי בְּךָ בָטָחְתִּי וּנְתַתָּנִי לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאַי וּבְעֵינֵי פּוֹטִיפַר אֲדוֹנִי! וּכְכַלּוֹתוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְשָׁנָה אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לִמְּדָהוּ יַעֲקֹב אָבִיו. כָּכָה יַעֲשֶׂה יוֹסֵף כָּל הַיָּמִים.

וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וְיוֹסֵף עוֹשֶׂה אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְּבֵית אֲדוֹנָיו. וַיַּרְא פּוֹטִיפַר וְהִנֵּה שְׂפָתָיו נָעוֹת וְקוֹלוֹ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֵהוּ לִמְכַשֵּׁף. וַיֹּאמֶר פּוֹטִיפַר: הַגִּידָה נָּא מַדּוּעַ נָעוֹת שְׂפָתֶיךָ תָּמִיד בַּעֲשׂוֹתְךָ מְלָאכָה? וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמַר: מִתְפַּלֵּל אָנֹכִי אֶל אֱלֹהַי לֵאמֹר: אָנָּא, יְיָ, תְּנֵנִי נָא לְחֵן וּלְחֶסֶד לִפְנֵי פּוֹטִיפַר אֲדוֹנִי! וַיֹּאמֶר פּוֹטִיפַר: הַרְאֵנִי נָא אֶת אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה מִתְפַּלֵּל אֵלָיו! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: יִפְקַח נָא אֲדוֹנִי אֶת עֵינָיו וְהִבִּיט הַשָּׁמַיְמָה אֶל הַשֶּׁמֶשׁ. וַיַּעַשׂ פּוֹטִיפַר כְּדִבְרֵי יוֹסֵף וַיָּשֶׂם אֶת עֵינָיו לְהַבִּיט אוֹתָהּ וְלֹא יָכוֹל. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הֵן אֶל אֶחָד מִמַּעֲשֵׂי אֱלֹהַי הִבִּיט אֲדוֹנִי וְלֹא יָכוֹל, – וְאֵיכָכָה יוּכַל וְרָאָה אֶת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת כָּל צְבָאָם?

קמ. כּוֹס הַפְּלָאוֹת. (מדב“ר פ”ו, פ“ז; מדרת”נ וישׁב ח'; זהר שׁם)

וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר פּוֹטִיפַר אֶל יוֹסֵף לֵךְ הָבֵא לִי כוֹס מַיִם רוֹתְחִים וַיְמַהֵר יוֹסֵף וַיָּבֵא לְפּוֹטִיפַר כּוֹס מַיִם רוֹתְחִים. וַיִּקַּח פּוֹטִיפַר אֶת הַכּוֹס וַיֹּאמַר: אָנֹכִי שָׁגִיתִי וָאֲצַו אוֹתְךָ לְהָבִיא מַיִם רוֹתְחִים תַּחַת מַיִם פּוֹשְׁרִים! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הַמַּיִם פּוֹשְׁרִים הֵם כְּדִבְרֵי אֲדוֹנִי! וַיָּשֶׂם פּוֹטִיפַר אֶת אֶצְבָּעוֹ בַּכּוֹס וַיַּרְא וְהִנֵּה כְדִבְרֵי יוֹסֵף כֶּן הוּא וַיִּתְמַהּ מְאֹד וַיֹּאמַר: לֹא מַיִם פּוֹשְׁרִים צִוִּיתִיךָ לְהָבִיא, כִּי אִם יַיִן הָרֶקַח! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: יִשְׁתֶּה נָא אֲדוֹנִי מֵהַכּוֹס אֲשֶׁר לְפָנָיו וְרָאָה, כִּי יַיִן הָרֶקַח בָּהּ! וַיַּעַשׂ פּוֹטִיפַר כְּדִבְרֵי יוֹסֵף וַיֵּשְׁתְּ וַיַּרְא וְהִנֵּה יַיִן הָרֶקַח בַּכּוֹס וַיּוֹסֶף לְהִשְׁתָּאוֹת וּלְהִשְׁתּוֹמֵם וַיֹּאמר: מָה אָהַבְתִּי לִשְׁתּוֹת יֵין אַפְּסֶינְתִּין אַחֲרֵי יַיִן הָרֶקַח! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: יִשְׁתֶּה נָא עַתָּה אֲדוֹנִי מֵהַיַּיִן אֲשֶׁר בַּכּוֹס וְהָיָה טַעְמוֹ כְּיֵין אַפְּסֶינְתִּין. וַיֵּשְׁתְּ פּוֹטִיפַר וְהִנֵּה כְדִבְרֵי יוֹסֵף כֶּן הוּא. וַיֹּאמֶר פּוֹטִיפַר: לֵךְ הָבֵא לִי יַיִן מְבֻשָׁל! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: יִשְׁתֶּה נָא אֲדוֹנִי מֵהַכּוֹס אֲשֶׁר לְפָנָיו וְרָאָה כִּי יַיִן מְבֻשָׁל בָּהּ. וַיֵּשְׁתְּ פּוֹטִיפַר וַיַּרְא כִּי כֵן הוּא!

וַיֵּדַע פּוֹטִיפַר כִּי יְיָ אֶת יוֹסֵף וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה יְיָ מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת כָּל מַפְתְּחוֹת אוֹצְרוֹתָיו וַיִּתְּנֵם אֶל יוֹסֵף וַיֹּאמַר: מְשֹׁל בְּכָל אֲשֶׁר לִי! וַיְהִי יוֹסֵף הַמּוֹשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לְפּוֹטִיפַר אֲדוֹנָיו וַיְבָרֶךְ יְיָ אֶת בֵּיתוֹ בִּגְלָלוֹ. וַיֹּאמֶר פּוֹטִיפַר: בָּרוּךְ יְיָ הַיּוֹם אֲשֶׁר קָנִיתִי בוֹ אֶת יוֹסֵף. וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי הֵטִּיב עִמּוֹ אֲדוֹנָיו וַיִּשְׂמָח מְאֹד וַיָּחֶל לֶאֱכֹל מַטְעַמִּים וּלְהִתְיַפּוֹת וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ יְיָ אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אִתִּי וַיְבִיאֵנִי עַד הֲלוֹם! וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב אֲשֶׁר הֵחֵל יוֹסֵף לְהִתְעַדֵּן וּלְהִתְעַנֵּג וַיִּשְׁכַּח אֶת אָבִיו הַמִּתְאַבֵּל עָלָיו יוֹמָם וָלָיְלָה, עַל כֵּן אַשְׁלִיחַ בּוֹ אֶת זֻלֵּיכָה אֵשֶׁת אֲדוֹנָיו וּמֵרְרָה אֶת חַיָּיו וְזָכַר אֶת אָבִיו וְאֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ!..

קמא. סַכִּינִים, אֶתְרוֹגִים וָדָם. (מדרת“נ וישׁב ה'; ספה”י)

וַיְהִי הַיּוֹם וַתַּעַשׂ זֻלֵּיכָה מִשְׁתֶּה גָדוֹל וַתָּבֹאנָה רֵעוֹתֶיהָ אֶל הַמִּשְׁתֶּה, כִּי קָרְאָה לָהֶן. וַתְּצַו אֶת יוֹסֵף לַעֲרֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת וּלְהָכִין אֶת הַכֹּל. וַיַּעַשׂ יוֹסֵף כְּדִבְרֵי גְבִרְתּוֹ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם אֶתְרוֹגִים וְסַכִּינִים וַיְמַלֵּא אֶת הַבַּקְבּוּקִים יַיִן וַיָּשֶׂם בַּקְּעָרוֹת אֱגוֹזִים וּבָטְנִים וּשְׁקֵדִים. וַתֵּשַׁבְנָה הַנָּשִׁים הַקְּרוּאוֹת אֶל הַשֻּׁלְחָן וַתִּקַּחְנָה אֶת הַשַּׂכִּינִים לְפַצֵּל אֶת הָאֶתְרוֹגִים. וַיְהִי בַּרֶגַע הַזֶּה וַתִּקְרָא זֻלֵּיכָה אֶת יוֹסֵף לַעֲמוֹד לְפָנֶיהָ וּלְשַׁרְתָּהּ. וַיְמַהֵר יוֹסֵף וַיָּבֹא וַתִּרְאֶינָה אוֹתוֹ הַקְּרוּאוֹת וַתִּשְׁתָּאֶינָה אֵלָיו מְאֹד כִּי לֹא רָאוּ כִיפִי הַנַּעַר הָעֶבֶד הַזֶּה מֵעוֹדָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

וְלֹא יָכְלוּ לִגְרֹעַ אֶת עֵינֵיהֶן מִפְּנֵי יוֹסֵף הַנֶּחְמָדִים וַתִּפְצַעְנָה אֶת אֶצְבְּעוֹת יְדֵיהֶן בְּסַכִּינֵיהֶן וְלֹא הִתְבּוֹנָנוּ, וַיִּיצֶק דַּם הַפְּצָעִים עַל שִׂמְלוֹתֵיהֶן הַיָּפוֹת וְלֹא יָדָעוּ. וַתֵּרֶא זֻלֵּיכָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַתֹּאמַר: רֵעוֹתַי! רְאֶינָה אֵת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶן לָכֶן, כִּי פְצַעְתֶּן אֶת יְדֵיכֶן עַד זֹב דָּם וַתְּגֹאַלְנָה שִׂמְלוֹתֵיכֶן! וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים: יְפִי עַבְדֵּךְ וּנְעִימוֹת פָנָיו הֵסַבּוּ בַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי מִי יִרְאֶה פָנִים נֶחְמָדִים כָּאֵלֶה וְהִתְאַפֵּק וְלֹא יַבִּיט אֲלֵיהֶם?

קמב. פֶּסֶל זֻלֵּיכָה. (יומא ל“ט; סוטה ל”ו; מדר“א בילק”שׁ וישׁב; בר“ר פ”ו; תנחומא ויצא ז‘; שם וישׁב ט’; שׁם ח' ל‘; שׁמו"ר ז’)

בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵלָּה זֻלֵּיכָה אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר לְפַתּוֹת אֶת יוֹסֵף לַעֲשׂוֹת נְבָלָה וַיְמָאֵן. וַתְּדַבֵּר אֵלָיו יוֹם יוֹם וַתִּתֶּן לוֹ אֶלֶף כִּכַּר זָהָב וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ. וַיְהִי בִּמְלֹאת נַחַל מִצְרַיִם (נִילוֹס) עַל כָּל גְּדוֹתָיו וַיֵּצֵא פַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו הַמַּיְמָה לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְלִרְאוֹת בְּהֶהָמוֹן הַחוֹגֵג. וַיֹּאמֶר פּוֹטִיפַר אֶל אִשְׁתּוֹ: קוּמִי וְהָלַכְתְּ עִמִּי אֶל הַנַּחַל וְשָׂמַחְתְּ עַל הַמַּיִם הָרַבִּים אֲשֶׁר נָתְנוּ לָנוּ אֱלֹהֵינוּ! וַתֹּאמֶר זֻלֵּיכָה: חוֹלָה אָנִי! עַל כֵּן לֹא אֵצֵא אָנֶה וָאָנֶה וְיָשַׁבְתִּי בְּבֵיתִי!

וַיֵּלֶךְ פּוֹטִיפַר לְבַדּוֹ וְזֻלֵּיכָה אִשְׁתּוֹ הִתְחַלְּתָה וַתַּעַל עַל מִטָּתָהּ. וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי אֵין אִישׁ בַּבַּיִת וַתְּצַו אֶת יוֹסֵף לַעֲשׂוֹת אֶת הַנְּבָלָה, וַיֹּאמַר: חִדְלִי מִמֶּנִּי, גְּבִרְתִּי, וְאַל תְּדַבְּרִי אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי אֵיךְ אֶעֱשֶׂה אֶת הָרָעָה אֲשֶׁר אָמַרְתְּ וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים! וַתֹּאמֶר זֻלֵּיכָה: אַל תִּירָא אֶת יְיָ כִּי אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אֲשֶׁר לֹא יִרְאֶה אֶת חַטָּאתֶךָ! וּבְדַבֵּר זֻלֵּיכָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתָּבֵא אֶת יוֹסֵף חֶדֶר בְּחֶדֶר וַתַּעֲמִידֵהוּ לִפְנֵי פִסְלָהּ וַתֹּאמַר: הִנֵּה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִמֶּנּוּ! אָמְנָם קַנָּא302 וְנוֹקֵם303 הוּא בִּרְאוֹתוֹ אֶת הָאֲנָשִׁים חוֹטְאִים אֵלָיו, אוּלָם אֲכַסֶּה הַפַּעַם אֶת עֵינָיו בִּשְׂמִיכָה וְלֹא יִרְאֶה וְלֹא יֵדַע מְאוּמָה! וְעַד הִיא מְדַבֶּרֶת וַתִּקַּח שְׂמִיכָה עָבָה וַתַּשְׁלֵךְ עַל פְּנֵי הַפֶּסֶל וַיְכֻסֶּה כֻלּוֹ – מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ304.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל זֻלֵּיכָה: אֶת עֵינֵי הַפֶּסֶל הַזֶּה יָכֹלְתְּ לְכַסּוֹת כִּי לֹא אֱלֹהִים הוּא, – אוּלָם הֲתוּכְלִי לַעֲשׂוֹת כָּכָה גַּם לֵאלֹהַי, אֲשֶׁר עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת305 בְּכָל הָאָרֶץ וְכָל חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּנּוּ?? וַתֵּרֶא זֻלֵּיכָה אֶת יוֹסֵף מוֹרִיד רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ בְּדַבְּרוֹ עִמָּהּ וַתִּקְצֹף מְאֹד וַתֹּאמַר: הֲכָכָה נְקַלֹּתִי306 בְעֵינֶיךָ עַד כִּי תְמָאֵן לְדַבֵּר עִמִּי פָּנִים אֶל פָּנִים? וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: לֹא אַבִּיטֵךְ גְּבִרְתִּי וְלֹא אֶרְאֶה אֶת פָּנַיִךְ עַד אִם חָדַלְתְּ מִמֶּנִּי!

וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ זֻלֵּיכָה אֶת דִּבְרֵי יוֹסֵף וַתְּמַהֵר וַתִּקַּח חֲנִית וַתָּשֶׂם אוֹתָהּ מִתַּחַת לִזְקַן יוֹסֵף וַתֹּאמַר: הַבִּיטָה אֵלַי וּשְׁמַע אֶת דְּבָרַי! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הרְגינִי נָא הָרֹג, אַךְ אַל תָּאִיצִי בִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר רָע וְלַחֲטֹא לֵאלֹהִים! וַיְהִי כִּרְאוֹת זֻלֵּיכָה כִּי לֹא נִפְתָּה יוֹסֵף עַל דְּבָרֶיהָ וַתִּקְצֹף עָלָיו קֶצֶף גָּדוֹל וַתַּלְשֵׁן אוֹתוֹ אֶל פּוֹטִיפַר אִישָׁהּ.

וַיִּשְׁמַע פּוֹטִיפַר אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ וַיֹּאמַר: מוֹת יוּמַת יוֹסֵף! וַתֹּאמֶר זֻלֵּיכָה: אַל תְּמִיתֵהוּ, – וְשַׂמְתָּ אוֹתוֹ בַּבּוֹר! וּבְלִבָּהּ אָמְרָה: בְּשֶׁבֶת יוֹסֵף בְּבֵית הַסֹּהַר וְרָבוּ צָרוֹתָיו, – לֹא יַקְשֶׁה עוֹד אֵלַי וְעָשָׂה כְּכֹל אֲשֶׁר אֲצַוֵּהוּ!.. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׂמוּ אֶת יוֹסֵף בְּבֵית הַסֹּהַר וַיֹּאמַר: צַדִּיק אַתָּה יְיָ עַל כָּל הַבָּא עָלָי! הַלְשֵׁן הִלְשַׁנְתִּי אֶת אַחַי אֶל אָבִי וְלֹא שַׂמְתִּי לִבִּי אֶל צָרַת נַפְשָׁם, עַל כֵּן יִסְּרַנִי יָה וַתִּכַּני אֵשֶׁת אֲדוֹנִי בִּלְשׁוֹנָהּ וַתִּקְרֶינָה אוֹתִי כָאֵלֶּה הַיּוֹם!

קמג. מוֹרָאִים גְּדוֹלִים. (מדב“ר פ”ז; מדרת"נ ויצא ז‘; שׁם וישׁב ט’)

וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּזְכֹּר פּוֹטִיפַר אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר: יוֹצִיאוּ נָא אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר יוֹם יוֹם וּבָא אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי, כִּי אֵין כָּמֹהוּ עֶבֶד יוֹדֵעַ לְהַדִּיחַ אֶת הַכּוֹסוֹת וְלַעֲרֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת וּלְרַפֵּד אֶת הַמִּטוֹת. וַיְהִי כִּרְאוֹת זֻלֵּיכָה אֶת יוֹסֵף בָּא יוֹם יוֹם הַבַּיְתָה אֶל אִישָׁהּ, וַתִּגַּשׁ אֵלָיו וַתֹּאמַר: אִם תִּשְׁמַע בְּקוֹלִי וְעָשִׂיתָ כְּכָל אֲשֶׁר דִבַּרְתִּי אֵלֶיךָ, – וְהוֹצֵאתִיךָ מִן הַבּוֹר! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: טוֹב לִי לָמוּת בַּבּוֹר מֵחֲטֹא לֵאלֹהִים! וַתֹּאמֶר זֻלֵּיכָה: אִם תּוֹסִיף לְהַקְשׁוֹת אֵלַי וְהַחִלּוֹתִי לְעֲנּוֹתְךָ307 וְצִוִּיתִי לְהַרְעִיבֶךָ! וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמַר: אֶבְטַח בַּיָי וְלֹא אֶפְחָד, כִּי נוֹתֵן הוּא לֶחֶם לָרְעֵבִים! וַתֹּאמֶר זֻלֵּיכָה: אִם לֹא תִשְׁמַע לִי, – וְצִוִּיתִי לֶאֱסָרְךָ בִּנְחֻשְׁתָּיִם. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ מַתִּיר אֲסוּרִים! וַתּוֹסֶף זֻלֵּיכָה לְיָרֵא אֶת יוֹסֵף וַתֹּאמַר: אִם תַּמְרֶה אֶת פִּי וְנִקַּרְתִּי אֶת עֵינֶיךָ! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: אֱלֹהַי פֹּקֵחַ עִוְּרִים! וַתֹּאמֶר זֻלֵּיכָה: אָמֹר אָמַרְתִּי תִּשְׁמַע בְקוֹלִי לְמַעַן יִיטַב לָךְ, אוּלָם עַתָּה דַע כִּי מָכֹר אֶמְכָּרְךָ לַאֲנָשִׁים הַבָּאִים מֵאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת וְהָיִיתָ גֵר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא שָׁמַעְתָּ אֶת שִׁמְעָהּ מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה!! וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמַר: גַּם כִּי אֵלֵךְ לְאֶרֶץ רְחוֹקָה, לֹא אִירָא רָע כִּי שׁוֹמֵר יְיָ אֶת גֵּרִים! וַיְִהִי כִּרְאוֹת זֻלֵּיכָה, כִּי לֹא יָכְלָה לְפַתּוֹת אֶת יוֹסֵף לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הָרָע וַתֶּחְדַּל מִמֶּנּוּ!

קמד. זְבוּב וּשְׁבָב. (מדב“ר פ”ח; ברכות נ“ה; מל”ב דף י"א)

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּשָׁב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם מִבֵּית הָרַחְצָה וַיֹּאמֶר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים: הַגִּישָׁה לִי כוֹס יַיִן הָרֶקַח! וַיְמַהֵר שַׂר הַמַּשְׁקִים וַיְמַלֵּא אֶת הַכּוֹס יַיִן וַיִּתֵּן עַל כַּף פַּרְעֹה; וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵחֵל פַּרְעֹה לִשְׁתּוֹת וַיַּרְא וְהִנֵּה זְבוּב בְּכוֹס הַיַּיִן וַיִּקְצֹף עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים קֶצֶף גָּדוֹל. בְּרֶגַע הַזֶּה הִגִּישׁ שַׂר הָאוֹפִים לְפַרְעֹה לָחֶם, וַיִּקַּח פַּרְעֹה פַּת לֶחֶם לֶאֱכֹל וְהִנֵּה שְׁבָבִים דַּקִּים בּוֹ וַיִּחַר אַפּוֹ מְאֹד וַיְצַו לְיַסֵּר אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת שַׂר הָאוֹפִים וּלְתִתָּם בְּבֵית הַסֹּהַר.

וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף לְשָׁרֵת אֹתָם וַיִּהְיוּ שָׁם שָׂרֵי פַרְעֹה בְּמִשְׁמָר שָׁנָה תְמִימָה. וַיְהִי מִקֵּץ הַשָּׁנָה וַיַּחַלְמוּ שְׁנֵיהֶם חֲלוֹמוֹת בְּלַיְלָה אֶחָד. וַיַּרְא שַׂר הַמַּשְׁקִים בַּחֲלוֹמוֹ וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי פַרְעֹה וְנוֹתֵן אֶת כּוֹס הַיַּיִן עַל כַּפּוֹ וְרֵעוֹ שַׂר הָאוֹפִים נִתְלָה. וְשַׂר הָאוֹפִים חָלַם וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלִּים עַל רֹאשׁוֹ וּבָהֶם מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה וְהָעוֹף אוֹכֵל אוֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשׁוֹ, וַיַּרְא בַּחֲלוֹמוֹ אֶת רֵעֵהוּ אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים מוּשָׁב אֶל מַשְׁקֵהוּ וְנוֹתֵן כּוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף לְשָׁרְתָם וַיַּרְא אוֹתָם וְהִנֵּה פְנֵיהֶם רָעִים וְזוֹעֲפִים וַיֹּאמְרוּ אֶל יוֹסֵף: חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפוֹתֵר אֵין אוֹתוֹ. וְעַתָּה דַבֶּר נָא בְאָזְנֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר לֵאמֹר: הוֹאֶל נָא וְשָׁלַחְתָּ לְשַׂר הַמַּשְׁקִים וְהָאוֹפִים אֶת אֶחָד מִן הַחַרְטֻמִּים לִפְתּוֹר לָהֶם אֶת חֲלוֹמוֹתֵיהֶם! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: מַה־לָּכֶם לִדְרוֹשׁ בַּחַרְטֻמִּים? סַפְּרוּ נָא לִי אֶת חֲלוֹמוֹתֵיכֶם! מִי יוֹדֵעַ, יִתֵּן יְיָ בִּינָה בְלִבִּי וּפָתַרְתִּי אֲנִי אֶת חֲלוֹמוֹתֵיכֶם. וַיִּקְצֹף שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל יוֹסֵף וַיֹּאמַר: הֲלֹא עֶבֶד אַתָּה לְשַׂר הַטַּבָּחִים וּמִי שָׂמְךָ לְפוֹתֵר חֲלוֹמוֹת? הֲיֶחֱזֶה חֲמוֹר בַּכֹּכָבִים אִם יִהְיֶה פֶרֶד מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ? וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הֲשָׁמַעְתָּ אֲדוֹנִי אֶת שֵׁמַע הַחָכָם הָרוֹפֵא כִמְטָס? וַיַּעַן שַׂר הַמַּשְׁקִים: שָׁמַעְתִּי כִּי לֹא קָם כָּמוֹהוּ רוֹפֵא חָכָם בְּכָל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: אִם טוֹב בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי וְסִפַּרְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר קָרָהוּ בִּימֵי חַיָּיו. וַיַּעַן שַׂר הַמַּשְׁקִים: סַפֵּר בְּאָזְנֵינוּ וְשָׁמָעְנוּ.

קמה. אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם. (מל“ח בשׁ”ל י“א, י”ב)

וַיְסַפֵּר יוֹסֵף כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: גָּדוֹל הָיָה וּמְהֻלָּל הָרוֹפֵא כִמְטָס וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאֲרָצוֹת. וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הָבָה אֶלְכָה לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, אוּלַי אֶמְצָא שָׁם רוֹפְאִים טוֹבִים וַחֲכָמִים מִמֶּנִּי, – וְלָמַדְתִּי מֵהֶם וְהוֹסַפְתִּי דַעַת עַל דַּעְתִּי! וַיַּעַשׂ כִּמְטָס כַּאֲשֶׁר חָשַׁב וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמוֹרוֹ וַיְמַלֵּא אֶת אַמְתַּחְתּוֹ סַמֵּי מַרְפֵּא וַיִּרְכַּב מֵעִירוֹ וָהָלְאָה וַיַּעֲבוֹר בֶּעָרִים רַבּוֹת וּבַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת וַיְרַפֵּא אֶת הָעֲנִיִּים הַחוֹלִים חִנָּם אֵין כָּסֶף, וַיִּיקַר שְׁמוֹ וַיִּכָּבֵד מְאֹד. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא עַד לִפְנֵי אַחַת הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּיעַף מְאֹד. וַיֵּרֶד מֵעַל חֲמוֹרוֹ וַיֵּשֶׁב עַל הָאָרֶץ לָנוּחַ וַיַּשֶׂם אֶת אַמְתַּחְתּוֹ מְרַאֲשׁוֹתָיו וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם. וְהִנֵּה אִישׁ בְּלִיַּעַל עוֹבֵר וַיַּרְא אֶת כִּמְטָס יָשֵׁן, וַיִּפְשַׁט אֶת בְּגָדָיו הַקְּרוּעִים וְהַמְּטֻלָּאִים וַיְשִׂימֵם עַל הָאֲדָמָה, וְאַחַר הִפְשִׁיט אֶת כִּמְטָס אֶת בְּגָדָיו הַחֲמֻדוֹת וִַיִּקַּח אֶת הַחֲמוֹר וַיִּרְכַּב עָלָיו לְדַרְכּוֹ. וַיִיקַץ כִּמְטָס וְהִנֵּה הוּא עָרוֹם וְיָחֵף וּלְפָנָיו בְּגָדִים קְרוּעִים וּמְטֻלָּאִים, וַיַּבֵּט כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה גַם הַחֲמוֹר אֵינֶנּוּ! וַיָּבֶן כִּמְטָס כִּי בָא אֵלָיו אַחַד הַנְּבָלִים308 בְּעֵת אֲשֶׁר נָפְלָה עָלָיו הַתַּרְדֵמָה הַגְּדוֹלָה וַיַּפְשֵׁט אֹתוֹ אֶת בְּגָדָיו וַיִּנְהַג אֶת חֲמוֹרוֹ!

וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: עַתָּה יקְרוּנִי דִבְרֵי הֶחָכָם הָאוֹמֵר: קְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה309! וַיִּלְבַּשׁ כִּמְטָס אֶת הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים310 וַיִּקַּח אֶת אַמְתַּחְתּוֹ וַיָּבֹא הָעִירָה. וַיַּעֲבוֹר לִפְנֵי בַיִת גָּדוֹל וְנֶחְמָד וַיִּשְׁמַע קוֹל בּוֹכִים וַתִּגַּע הַבִּכְיָה עַד נַפְשׁוֹ, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וַיַּרְא וְהִנֵּה עֶלֶם חוֹלֶה שׁוֹכֵב בְּמִטָּה וְאָבִיו וְאִמּוֹ עוֹמְדִים עָלָיו וּמִתְחַנְּנִים אֶל שְׁלֹשֶׁת הָרוֹפְאִים אֲשֶׁר בַּבַּיִת לֵאמֹר: הַצִּילוּ אֶת בְּנֵנוּ הַיָּחִיד מִמָּוֶת! וַיַּבֵּט כִּמְטָס אֶל הַנַּעַר הַחוֹלֶה וַיִּתְבּוֹנֵן עָלָיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ: שְׁמָעוּנִי נָא וּתְנוּ אֶת הַחוֹלֶה עַל יָדַי וּרְפָאתִיו בְּסַמֵּי הַמַּרְפֵּא אֲשֶׁר בְּאַמְתַּחְתִּי! וַיַּשְׁקִיפוּ עָלָיו הָרוֹפְאִים וַיִּבְזֻהוּ כִּי אָמָרוּ: הֲכָזֶה יִהְיֶה רוֹפֵא חוֹלִים? וַאֲבִי הָעֶלֶם הַחוֹלֶה קָצַף מְאֹד וַיֹּאמֶר: הַלְהָתֵל311 בִּי אַתָּה אוֹמֵר, אִישׁ רָשׁ312 וְנִקְלֶה?313 וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּרָץ אֶל כִּמְטָס וַיִּקָּחֵהוּ בְצִיצִית314 רֹאשׁוֹ וַיֶּהֱדֳּפֵהוּ וַיּוֹצִיאֵהוּ מִבֵּיתוֹ וַיִּסְגֹּר הַדָּלֶת.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ לָהֶם שְׁלֹשֶׁת הָרֹפְאִים וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה לְאִישָׁהּ: הֲרֵעוֹתָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ כִּי גֵרַשְׁתָּ אֶת הֶעָנִי מִבֵּיתֵנוּ וְלֹא שַׂמְתָּ לֵב לִדְבָרָיו! אוּלַי רָפָא לִבְנֵנוּ וַיַּצִּילֵהוּ מִמָּוֶת! וַיֹּאמֶר הָאִישׁ: לָמָּה תְדַבְּרִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה? הֲלֹא רָאִית אֶת בְּגָדָיו הַקְּרוּעִים וְאֶת אַמְתַּחְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִמָּצֵא בָהּ בִּלְתִּי אִם לֶחֶם יָבֵשׁ וּנְעֲלוֹת בָּלוֹת! אֵין זֶה כִּי אִם מְשֻׁגָּע הֶעָנִי וַיָּבֹא לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלֵינוּ! וַיְהִי הֵם מְדַבְּרִים וַיָּמָת בְּנָם הַיָּחִיד וַיֵּבְךְּ אוֹתוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ עַד אֲשֶׁר לֹא הָיָה בָהֶם עוֹד כֹּחַ לִבְכּוֹת. וְכִמְטָס אָמַר בְּלִבּוֹ חָשֹׁב חֲשָׁבַנִי הָאִישׁ לִמְשֻׁגָּע עַל כֵּן גֵּרְשַׁנִי בְחֶרְפָּה מִבֵּיתוֹ. הָבָה אַגִּידָה לְאַנְשֵׁי הָעִיר מִי אֲנִי וּמַה מַעֲשַׂי וּבָאוּ אֵלַי הַחוֹלִים וּרְפָאתִים! וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּלֶךְ כִּמְטָס בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר הָלֹךְ וְקָרֹא לֵאמֹר: מִי חוֹלֶה יִגַּשׁ אֵלַי וּרְפָאתִיו, כִּי כִמְטָס הָרוֹפֵא אָנִי! וַיְהִי כָל הַשׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרָיו וַיַּחְשְׁבֵהוּ לִמְשֻׁגָּע וַיֵּשְׂטְ315 מֵעָלָיו.

וַיַּרְא כִּמְטָס כִּי אֵין שׁוֹמֵעַ לוֹ מֵאֵת הָאֲנָשִׁים וְאֵין אִישׁ מֵהֶם פּוֹנֶה אֵלָיו וַיֵּשֶׁב לָאָרֶץ וַיּוֹצִיא מֵאַמְתַּחְתּוֹ אֶת סַמֵּי הַמַּרְפֵּא וַיְשִׂימֵם אֶצְלוֹ. וַיִּתְּנוּ הַסַּמִּים אֶת רֵיחָם הַטּוֹב וַיַּעַל בְּאַף316 כָּל עוֹבֵר וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו אֲנָשִׁים וְנָשִׁים הַרְבֵּה מְאֹד וַיֹּאמֵרוּ: אִם אֶמֶת בְּפִיךָ כִּי כִמְטָס אַתָּה הֲלֹא תַגֶּד לָנוּ מַדּוּעַ נִגְלֵיתָ317 אֵלֵינוּ כְּאַחַד הָעֲנִיִּים הַמְבַקְשִׁים נִדְבַת כָּסֶף? וַיְסַפֵּר לָהֶם כִּמְטָס אֵת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ, וַיָּבֹאוּ אֵלָיו חוֹלִים וְחוֹלוֹת וַיְרַפְּאֵם וַיַּחֲלִימֵם318 וַיֶּחֶזְקוּ וַיֶּאֱמָצוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר הַזֶּה לָאִישׁ אֲשֶׁר מֵת עָלָיו בְּנוֹ יְחִידוֹ וַיִּקְרַע אֶת שִׂמְלוֹתָיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה לֵאמֹר: אָנֹכִי הֵמַתִּי אֶת בְּנִי יְחִידִי! לוּלֵא בָזִיתִי לֶעָנִי אֲשֶׁר בָּא אֵלַי, כִּי עַתָּה נִרְפָּא בְנִי וַיְחִי כָמוֹנִי הַיּוֹם!… עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי לֹא לְפִי בְגָדָיו וּמַרְאֵה פָנָיו יְהֻלַּל אִישׁ כִּי אִם לְפִי שִׂכְלוֹ וּמַעֲשָׂיו אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה! וַיְכַל יוֹסֵף לְסַפֵּר וַיֹּאמֶר אֶל שַׂר הַמַּשְׁקִים: חָשֹׁב חֲשָׁבַנִי אֲדוֹנִי לְעֶבֶד עַל כֵּן בַּז לִי וַיֹּאמֶר הֲגַם עֶבֶד בְּפוֹתְרֵי חֲלוֹמוֹת? אוּלָם יֵדַע נָא אֲדוֹנִי כִּי לֹא עֶבֶד וְלֹא בֶן עֶבֶד, כִּי אִם בֶּן אִישׁ חָכָם וְצָדִּיק אָנֹכִי אֲשֶׁר לִמְּדַנִי חָכְמָה וָדָעַת! וָאֲגֻנַּב מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וָאִמָּכֵר מִמְכֶּרֶת עֶבֶד וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי שָׂמוּ אוֹתִי בַּבּוֹר!

וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְשַׂר הָאוֹפִים אֶת דִּבְרֵי יוֹסֵף הַמְחֻכָּמִים וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת חֲלוֹמוֹתֵיהֶם וַיִּפְתְּרֵם יוֹסֵף לֵאמֹר: בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִתָּלֶה שַׂר הָאוֹפִים, וְשַׂר הַמַּשְׁקִים יוּשַׁב עַל כַּנּוֹ.

קמו. בִּטָּחוֹן בְּבֶן אָדָם. (מדרת“נ וישׁב ח'; בר”ר פ“ח; ספה”י)

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת דִּבְרֵי יוֹסֵף וַיִּשְׂמַח מְאֹד. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: כַּאֲשֶׁר יִיטַב לְךָ אֲדוֹנִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבּוֹר הַזֶּה. וַיַּעַן שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף לֵאמֹר: אִם הֵיטֵב יֵיטִיב לִי הַמֶּלֶךְ וְעָשָׂה לִי כַּאֲשֶׁר פָּתַרְתָּ, וְעָשִׂיתִי לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתָּ אֵלָי. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: בּוֹטֵחַ אֲנִי בְךָ אֲדוֹנִי כִּי תוֹצִיאֵנִי מִן הַבּוֹר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב319 אֲשֶׁר בָּטַח יוֹסֵף בְּבֶן אָדָם וְלֹא שָׂם אֶת מִבְטַחוֹ320 בִּי, לָכֵן יִשְׁכָּחֵהוּ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְלֹא יֵצֵא מִן הַבּוֹר הַזֶּה עַד עֵת בּוֹא דְבָרַי לֵאמֹר: בִּגְלַל חֲלוֹמוֹתָיו נִמְכַּר לְעֶבֶד וּבִגְלַל חֲלוֹמוֹת פַּרְעֹה יֵחָלֵץ321 מִצָּרָה וְגָדַל וְנִשָּׂא322 מְאֹד. וַיְהִי בַיּוֹם הַהוּא וַתֵּלֶד אֵשֶׁת פַּרְעֹה בֵּן וַיִּשְׂמְחוּ פַרְעֹה וַעֲבָדָיו שִׂמְחָה גְדוֹלָה. וַיַּעַשׂ פַּרְעֹה בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל אֶרֶץ צֹעַן וְאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: יוּשַׁב שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל כַּנּוֹ, כִּי חָקַרְתִּי וְדָרַשְׁתִּי הֵיטֵב וַיִּוָּדַע לִי כִּי עָף הַזְּבוּב פִּתְאוֹם אֶל תּוֹך הַכּוֹס וְלֹא יָכֹל שַׂר הַמַּשְׁקִים לִרְאוֹתוֹ! וְאֶת שַׂר הָאוֹפִים צִוָּה פָרְעֹה לִתְלוֹת, כִּי אָמָר: נֶעֱצַל323 הָעֶבֶד הַזֶּה לְהָנִיעַ אֶת הַקֶּמָח בִּכְבָרָה עַל כֵּן נִמְצְאוּ שְׁבָבִים בְּכָל כִּכְּרֵי הַלֶּחֶם אֲשֶׁר אָפָה בַּיּוֹם הַהוּא! וְשַׂר הַמַּשְׁקִים לֹא זָכַר אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ; וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף עוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים בְּבֵית הַסֹּהַר.

קמז. מוֹת יִצְחָק. (ספה“י בשׁ”ק)

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִצְחָק לָמוּת וַיִּשְׁמַע עֵשָׂו וַיָּבֹא הוּא וּבָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן אֶל יִצְחָק אָבִיו. וְיַעֲקֹב וּבָנָיו בָּאוּ מֶחֶבְרוֹן אֶל יִצְחָק וַיִּמְצְאוּ אֶת עֵשָׂו וּבָנָיו בָּאֹהֶל.

וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב: הָבִיאָה אֵלַי אֶת בָּנֶיךָ וַאֲבָרְכֵם. וַיַּגֵּשׁ יַעֲקֹב אֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו אֶל יִצְחָק אָבִיו, וַיַּשֶׂם אֶת יָדָיו עַל רָאשֵׁיהֶם וַיְבָרְכֵם וַיְחַבְּקֵם וַיְנַשְּׁקֵם, וַיֹּאמַר: אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יְבָרֵךְ אֶתְכֶם וְיַרְבֶּה זַרְעֲכֶם כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. וְגַם אֶת בְּנֵי עֵשָׂו בֵּרַךְ יִצְחָק לֵאמֹר: יַפֵּל יְיָ אֶת אֵימַתְכֶם וְאֶת פַּחְדְּכֶם עַל כָּל אוֹיְבֵיכֶם! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת בְּנֵי עֵשָׂו, וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב וְאֶל בָּנָיו: גְּשׁוּ נָא אֵלַי וְדִבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרַי הָאַחֲרוֹנִים, –

וַיִּגָּשׁוּ. וַיֹּאמֶר יִצְחָק: יְיָ אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ דִּבֶּר אֵלַי לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת תּוֹרוֹתַי וַהֲקִימֹתִי לָהֶם אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְעַתָּה, בְּנִי, לַמְּדָה אֶת בָּנֶיךָ וְאֶת בְּנֵי בָנֶיךָ לְיִרְאָה אֶת יְיָ וְלַעֲשׂוֹת אַךְ טוֹב וָחֶסֶד – לְרַחֵם עַל עָנִי וְיָתוֹם וּלְהוֹשִׁיעָם בַּצַּר לָהֶם, לְמַען יִשְׁמוֹר לָכֶם יְיָ אֶת בְּרִיתוֹ וְהֵיטִיב לָכֶם וּלְזַרְעֲכֶם כָּל הַיָּמִים! וַיְכַל יִצְחַק לְצַוֹּת אֶת יַעֲקֹב וְאֶת בָּנָיו וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.

קמח. הַיְרֻשָּׁה. (ספה“י בשׁ”ק; מדרת“נ ויחי ו'; כעין זה בפדר”א כפי שׁהובא בילק"שׁ וישׁלח)

וַיִּפְּלוּ יַעֲקֹב וְעֵשָׂו עַל פְּנֵי יִצְחָק אֲבִיהֶם וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּבְכּוּ אוֹתוֹ, וַיִּשְׁמְעוּ כָל מַלְכֵי כְנַעַן כִּי מֵת יִצְחָק וַיָּבֹאוּ לִסְפּוֹד לוֹ. וַיִּשְׂאוּ יַעֲקֹב וְעֵשָׂו אֶת יִצְחָק אֲבִיהֶם אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת. וַיִּקָּבֵר יִצְחָק בְּכָבוֹד גָּדוֹל אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה כָמוֹהוּ גַּם לִמְלָכִים בַּיָּמִים הָהֵם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב עֵשָׂו וְיַעֲקֹב מִקְּבוֹר אֶת יִצְחָק אֲבִיהֶם וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: הָבָה נִתְחַלְּקָה אֶת רְכוּשׁ אָבִינוּ! וַיִּקַּח יַעֲקֹב אֶת כָּל הַבְּהֵמָה וְאֶת כָּל הָרְכוּשׁ וַיַּחַץ אוֹתָם לִשְׁנַיִם324 וַיֹּאמַר: בְּחַר לְךָ בַּאֲשֶׁר תָּחְפָּץ. וַיּוֹסֶף יַעֲקֹב לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבוֹתֵינוּ לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לֵאמֹר: לְזַרְעֲכֶם אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ עַד עוֹלָם, וְעַתָּה אִם אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת תַּחְפֹץ לָקַחַת —, קַח וְהָיְתָה לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם, — וְלָקַחְתִּי אֲנִי אֶת כָּל הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר רָכַשׁ לו ֹיִצְחָק אָבִינוּ, וְאִם תְּמָאֵן לָקַחַת אֶת הָאָרֶץ, — וְלָקַחְתִּי אֲנִי אוֹתָהּ, וְהָיָה לְךָ כָּל רְכוּשׁ אָבִינוּ! וַיִּשְׁמַע עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ לְהִוָּעֵץ עִם נְבָיוֹת בֶּן יִשְׁמָעֵאל וַיֹּאמֶר לוֹ: כָּזֹה וְכָזֶה דִּבֶּר אֵלַי יַעֲקֹב, וְעַתָּה עוּצָה עֲצָתְךָ וְשָמָעְתִּי! וַיֹּאמֶר נְבָיוֹת: אַל תַּאֲמֵן לְדִבְרֵי יַעֲקֹב וְאַל תָּשִים אֲלֵיהֶם לֵב! רְאֵה נָא כִּי עַז325 הָעָם הַיּושֵׁב בָּאָרֶץ הַזֹּאת, — וְאֵיךְ יִכְבּשׁ326 אוֹתָהּ אֳלֹהֵי יִצְחָק וּנְתָנָהּ לְבָנָיו לְרִשְׁתָּהּ? עַל כֵּן לֵךְ אֶל יַעֲקֹב וְלָקַחְתָּ אֶת כָּל הָעשֶׁר אֲשֶׁר בְּבֵית יִצְחָק אָבִיךָ, —

וְהָיְתָה הָאָרֶץ לְיַעֲקֹב לִירֻשָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר; וַיַּעַשׂ עֵשָׂו אֶת עֲצַת נבָיוֹת ויִּקַּח לוֹ אֶת כָּל עשֶׁר יִצְחָק וּרְכוּשׁו וְלֹא נָתַן מִמֶּנוּ לְיַעֲקֹב מִחוּט וְעַד שְׂרוֹך נָעַל.

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב: קַח לְךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן מִנַּחַל מִצְרַים וְעַד נְהַר פְּרָת, אֶפֶס כִּי לֹא תִקַּח לְךָ אֶת כָּל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה כִּי יְרֻשָּׁה הִיא לָנוּּ מֵאֵת אַבְרָהָם אֲבִי אָבִינוּ! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב בְּלִבּוֹ: אֵיכָכָה אוּכַל וְנָתַתִּי אֶת עֵשָׂו לְהִקָּבֵר בִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה? הֵן רָגֹז יִרְגְּזוּ327 לִקְרַאת בּוֹאוֹ כָּל אֲבוֹתַי הַיְשֵׁנִים שָׁם שְׁנַת עוֹלָמִים! עַל כֵּן אֲעַוֵּר אֶת עֵינָיו בְּכֶסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר אֶתֶּן לוֹ וְחָדַל מִדַּבֵּר עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה! וַיִּקַּח יַעֲקֹב אֶת כָּל זְהָבוֹ וְאֶת כָּל כַּסְפּוֹ וַיְבִיאֵם עַד לִפְנֵי מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה וַיַּעֲשֵׂם גַּל גָּדוֹל וְאַחַר לָקַח אֶת עֵשָׂו וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ אֶל הַמְּעָרָה וַיֹּאמַר: הִנֵּה הַמְּעָרָה, וְהִנֵּה גַל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לְפָנֶיךָ, וְעַתָּה בְחַר לְךָ בַּאֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֶיךָ! וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: תְּהִי כָל הַמְּעָרָה הַזֹּאת לְךָ לְנַחֲלָה עַד עוֹלָם, וְהָיָה לִי גַל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה!

וַיִּכְתֹּב יַעֲקֹב אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה! וַיַּחְתֹּם וַיָּעַד עֵדִים נֶאֱמָנִים וַיִּקַּח אֶת הַסֵּפֶר וַיִּתְּנֵהוּ בִּכְלִי חֶרֶשׂ לְמַעַן יַעֲמֹד, יָמִים רַבִּים וַיִּתְּנַהוּ בְּיַד בָּנָיו. וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל אֶרֶץ שֵׂעִיר הַחוֹרִי וַיֹּאחֶז בָּהּ. וַתְּהִי כָל אֶרֶץ כְּנַעַן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה, וְעֵשָׂו וְכָל בָּנָיו יָרְשׁוּ אֶת הַר שֵׂעִיר.

קמט. שְׂכַר כִּבּוּד אֵם. (מדב“ר צ; ש ׁם פ”ט; ספה“י; מדרת”נ מקץ ג')

וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְשֶׁבֶת יוֹסֵף בְּבֵית הַסֹּהַר וַיֹּאמֶר יְיָ: נִמְחוּ פִשְׁעֵי יוֹסֵף! וְעַתָּה הָבָה אֶזְכְּרָה לּוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצֵאת אָבִיו מִבֵּית לָבָן. כִּי בִרְאוֹתוֹ אֶת עֵשָׂו הוֹלֵךְ וְקָרֵב וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ, — וַיַּעֲמֹד עַל רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו וַיְכַס בְגּוּפו אֶת רָחֵל אִמּוֹ מֵעֵינֵי עֵשָׂו בְּאָמְרוֹ: תְּהִי יַד עֵשָׂו בִּי וְאַל תִּהְיֶה בְאִמִּי! לָכֵן יִגְדַּל עַתָּה יוֹסֵף וְגָבַהּ מְאֹד וְשִׁכְּחָה הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד אֲשֶׁר יִהְיוּ לוֹ אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ328 בְּבֵית הַסֹּהַר! וַיַּחֲלֹם פַּרְעֹה בָּעֵת הַהִיא וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד עַל שְׁפַת הַיְאֹר. וְשֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׁר וְשֶׁבַע פָּרוֹת דַּקּוֹת בָּשָׁר עוֹלוֹת מִן הַיְאֹר. וַתֹֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת דַּקּוֹת הַבָּשָׂר אֶת שֶׁבַע הַפָּרוֹת בְרִיאוֹת הַבָּשָׂר וַיִּיקַץ פַּרְעֹה. וַיִּישָׁן וַיַחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׂבֳּלִים דַּקּוֹת בָּלְעוּ אֶת שֶׁבַע שִׂבֳּלִים בְּרִיאוֹת וְטוֹבוֹת וַיִּיקַץ שֵׁנִית וְהִנֵּה חֲלוֹם. וַיְהִי בַבֹֹּקֶר וַיִּזְכֹּר פַּרְעֹה אֶת חֲלוֹמוֹתָיו וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ329.

וַיָי אָמָר: אִם עַתָּה יִקָּרֵא יוֹסֵף לְפַרְעֹה וּפָתַר לוֹ אֶת חֲלוֹמוֹ, — וְאָמְרוּ חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וַחֲכָמֶיהָ: לוּ קָרָא לָנוּ הַמֶּלֶךְ וַיְסַפֵּר לָנוּ אֶת חֲלוֹמוֹתָיו, כִּי עַתָּה פָתַרְנוּ אֲנַחְנוּ אוֹתָם, עַל כֵּן יָבֹאוּ חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בָּרִאשׁוֹנָה וְהָיָה כַּאֲשֶׁר לֹא יֵדְעוּ לִפְתָּר לוֹ אֶת חֲלוֹמוֹתָיו, — וְנִקְרָא אָז יוֹסֵף וְיָדַע פַּרְעֹה כִּי אֵין כָּמֹהוּ חָכָם וְנָבוֹן.

וַיִּקָּרְאוּ חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וַחֲכָמֶיהָ אֶל פַּרְעֹה וַיִּתְיַצְבוּ לְפָנָיו וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת חֲלוֹמוֹתָיו וַיֹּאמְרוּ לוֹ: זֶה פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹתֶיךָ: שֶׁבַע הַפַּרוֹת הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר רָאִיתָ, — שֶׁבַע בָּנוֹת תִּוָּלְדְנָה לְךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשֶׁבַע הַפַּרוֹת הָעוֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן וַתִּבְלַעְנָה אוֹתָן, אוֹת הוּא כִּי מוֹת תָּמוֹתְנָה שֶׁבַע הַבָּנוֹת בְּחַיֶּיךָ. וַאֲשֶׁר רָאִיתָ בַחֲלוֹם שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת בָּלְעוּ אֶת שֶׁבַע הַשִּׂבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת, — שֶׁבַע אֲרָצוֹת תִּכְבּושׁ וְשֶׁבַע מְִדִינוֹת תִּמְרֹדְנָה330 בָךְ. וַיְהִי כְּכַלּוֹתָם לְדַבֵּר וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: לֹא הֱטִיבוֹתָם לִפְתָּר לִי אֶת חֲלוֹמוֹתַי וְעַתָּה דְעוּ, כִּי מוֹת תָּמוּתוּ אִם לֹא תִפְתְּרוּ אוֹתָם בְּהַשְׂכֵּל וָדָעַת.

וַיְצַו הַמֶּלֶך וַיִּקָּרְאוּ עוֹד חֲכָמִים אֲחֵרִים וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיְסַפֵּר לָהֶם חֲלוֹמוֹתָיו וַיִּפְתְּרוּ לוֹ כַּפִּתְרוֹן הָרִאשׁוֹן. וַיִּחַר אַף פַּרְעֹה וַיִּקְצֹף מְאֹד וַיֹּאמַר: שֶׁקֶר פִּתְרוֹנְכֶם! וַיְצַו פַּרְעֹה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל331 בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: כָּל אִישׁ חָכָם הַיּוֹדֵעַ חֲלוֹם לִפְתֹּר אוֹתוֹ יָבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וְהִגִּיד לוֹ, וַאֲשֶׁר יְמָאֵן לָבֹא וְהָיְתָה אַחַת דָּתוֹ332 לְהָמִית. וַיָּבֹאוּ כָל חַכְמֵי מִצְרַיִם וְכָל הַחַרְטֻמִּים וְכָל הַמְכַשְּׁפִים אֲשֶׁר בְּגשֶׁן וּבְתַחְפַּנְחֵס וּבְצֹעַן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶך וַיְסַפֵּר הֵמֶּלֶך לָהֶם אֶת חֲלוֹמוֹתָיו. וַיֹּאמְרוּ אֲחָדִים מֵהַמְכַשְּׁפִים לֵאמֹר: שֶׁבַע פַּרוֹת הַטּוֹבוֹת שִׁבְעָה מְלָכִים הֵם אֲשֶׁר יָבֹאוּ לְהִלָּחֵם בְּמִצְרַיִם, וְשֶׁבַע הַפַּרוֹת הָרָעוֹת שֶׁבַע שָׂרוֹת הֵן אֲשֶׁר תֵּצֶאנָה לַמִּלְחָמָה עַל שִׁבְעַת הַמְּלָכִים וְגָבְרוּ333 עֲלֵיהֶם. וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָמְרוּ לְפַּרְעֹה: שֶׁבַע הַשִּׂבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת שִׁבְעַת שָׂרֵי מִצְרַיִם הֵם וְשֶׁבַע הַשִּׂבֳּלִים הַדַּקּוֹת שִׁבְעָה שָׁרִים רְפֵי כֹחַ הֵם, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְגָבְרוּ הַשָּׂרִים הַחַלָּשִׁים עַל שִׁבְעַת שָּׂרֵי מִצְרַיִם הַחֲזָקִים. וַיְהִי מְכַשְּׁפִים אֲשֶׁר אָמְרוּ: שִׁבְעַת מַלְכֵי כְנַעַן יָבֹאוּ אֶל שִׁבְעַת עָרֵי מִצְרַיִם הַבְּצוּרוֹת וְלָכְדוּ אוֹתָן, וְשָׁבוּ אַחֲרֵי כֵן שֶׁבַע הֶעָרִים הַנִּלְכָּדוֹת וְהִתְחַזְּקוּ וְרָדוּ334 בְשׂנְאֵיהֶם… וְלָקַח לוֹ הַמֶּלֶךְ שֶׁבַע נָשִׁים וּמֵתוּ כֻלָּן עַל פָּנָיו וְנִלְחֲמוּ אַרְבָּעָה עָשָׂר בָּנָיו אִישׁ עִם רֵעֵהוּ וְגָבְרוּ שִׁבְעָה הַקְּטַנִּים עַל שִּׁבְעַת הַגְּדֹלִים… וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: חִדְלוּ מִדַּבֵּר עוֹד אֶת דִּבְרֵיכֶם כִּי לֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינָי! וַיְצַו פַּרְעֹה וַיּוֹצִיאוּם מִבֵּיתוֹ בְּחֶרְפָּה וַיְשִׁימוּם לַעַג וָקָלֶס335. וַיַּרְא שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה הוֹלֵךְ קְדֹרַנִּית336 וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אִם לֹא יִפָּתֵר חֲלוֹם פַּרְעֹה, וּמֵת בְּצָרָת נַפְשׁוֹ וְקָם מֶלֶך חָדָש, מִי יוֹדֵע הַאִיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ לְשׂוּמֵנִי לְשַׂר הַמַּשְׁקִים? עַל כֵּן אֵין טוֹב לִי, כִּי אִם אֶגְלֶה אֶת אָזְנוֹ337 לֵאמֹר: יֵשׁ אִישׁ הַיּוֹדֵעַ חֲלוֹם לִפְתֹּר אוֹתוֹ! וַיָּבֹא שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמַר: יְחִי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם וּמָשַׁל בַּכֹּל! אַתָּה קָצַפְתָּ עָלַי וְעַל שַׂר הָאוֹפִים וַתִּתְּנֵנוּ בְּבֵית הַסֹּהַר וַנַּחֲלֹם שְׁנֵינוּ וַנִּתְעַצֵּב אֶל לִבֵּנוּ מְאֹד. וְשָׂם בְּבֵית הַסֹּהַר הָיָה אִתָּנוּ נַעַר נִקְלֶה338 אֶחָד מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים הַשּׂוֹנְאִים אֶת בְּנֵי עַם נֵכָר עֶבֶד מָכוּר בְּעֶשְׂרִים שֶׁקֶל כָּסֶף, וַנַּגֶּד אֶת חֲלוֹמוֹתֵינוּ וַיִּפְתָּר לָנוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר כֵּן הָיָה לֹא נָפַל מִכָּל דְּבָרָיו אָרְצָה339! וְעַתָּה יִסְלַח נָא לִי הַמֶּלֶךְ אֶת חֲטָאַי אֲשֶׁר חָטָאתִי, כִּי הִתְאַפַּקְתִּי עַד הַיּוֹם וְלֹא הִזְכַּרְתִּי אֶת הַנַּעַר אֶל הַמֶּלֶךְ הַמִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, — וְשָׁלַח וְקָרָא לָעִבְרִי הַהוּא וּפָתַר לוֹ אֶת חֲלוֹמוֹת הַמֶּלֶךְ וְשָׁבָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לִמְנוּחָתָהּ!

קנ. כִּבּוּד מֶלֶךְ. (מדב“ר פ”ט; מדרשׁ אגדה מקץ י“א; ל”פ)

וַיְצַו פַּרְעֹה אֶת עֲבָדָיו לְהָבִיא אֶת יוֹסֵף ולְהַעֲמִידוֹ לְפָנָיו וַיֹֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: לְכוּ אֶל הַנַּעַר הָעִבְרִי הַיּוֹשֵׁב בְּבֵית הַסֹּהַר וְדִבַּרְתֶּם אֵלָיו לֵאמֹר: הַמֶּלֶךְ קָרָא לְךָ לָבוֹא אֵלָיו לִפְתָּר לוֹ אֶת חֲלוֹמוֹ; אֶפֶס כִּי תְדַבְּרוּ אֵלָיו בְּחָכְמָה וּבְהַשְׂכֵּל לְבִלְתִּי יִבָּהֵל הַנַּעַר פִּתְאוֹם. וַיֹּאמְרוּ הָעֲבָדִים: כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֵינוּ הַמֶּלֶך נַעֲשֶׂה.

וַיְמַהֲרוּ עַבְדֵי פַּרְעֹה וַיָּבֹאוּ אֶל יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ340 מִן הַבּוֹר וַיַּגִּידוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי פַרְעֹה. ויִּשְׁמַע יוֹסֵף אֶת דִבְרֵיהֶם וַיֹֹּאמַר: הוֹאִילוּ נָא אֲדוֹנַי וּתְנוּנִי לְגַלֵּח וּלְחַלֵּף אֶת שִׂמְלוֹתַי341 כִּי אֵיךְ אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וְהִתְיָצַבְתִּי לְפָנָיו, — וְלֹא גֻלַּחְתִּי עוֹד וְלֹא חִלַּפְתִּי אֶת שִׂמְלוֹֹתַי הַמְּגֹאָלוֹת342? וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הָעֲבָדִים: הַמֶּלֶךְ לֹא יָשִׂים לֵב לְשַׂעֲרוֹת רֹאשְׁךָ וְלִבְגָדֶיךָ הַקְּרוּעִים, כִּי אִם לִדְבָרֶיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֵלָיו אַחֲרֵי שָׁמְעֲךָ אֶת חֲלוֹמוֹ. וַיִתְחַנֵּן יוֹסֵף אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: חָנוּנִי נָא343 אַךְ הַפַּעַם וּתְנוּ אוֹתִי לְכַבֵּד אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי עַבְדוֹ אָנֹכִי וְהוּא מַלְכִּי וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה אֶת הָרָעָה הַגְדוֹלָה הַזֹּאת וְהִתְיַצַבְתִּי לְפָנָיו בְּבִגְדֵי הָאֲסִירִים אֲשֶׁר לָבָשְתִּי? וַיִּשְמְעוּ אֵלָיו עַבְדֵי פַרְעֹה וַיֹּאמְרו מַהֵר וַעֲשֵה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וַיְגַלַּח יוֹסֵף וַיְחַלֵּף אֶת שִׂמְלוֹתָיו וַיָּבֹא אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ;

קנא. כִּסֵּא פַרְעֹה. (ספה“י בשׁ”ק)

וּפַרְעֹה יָשַׁב בָּעֵת הַהִיא עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת חָגוּר אֵפוֹד זָהָב נֶחְמָד לְמָרְאֶה מְאֹד וְהַנֶּזֶר הַנָּתוּן עַל רֹאשׁוֹ עָשׂוּי בָּרֶקֶת וְאֹדֶם וְנֹפָךְ וְכָל אֶבֶן יְקָרָה וּבִזְרֹחַ עֲלֵיהֶם הַשֶּׁמֶשׁ וְנִרְאוּ אַלְפֵי מְאוֹרֵי אֵשׁ נפְלָאִים וְנֶחְמָדִים בְּנִזְרוֹ וְהָיוּ מְשׂוֹשׂ כָּל רוֹאֵיהֶם.

וְהַכִּסֵּא אֲשֶׁר יָשַׁב עָלָיו הַמֶּלֶךְ מְצֻפֶּה זָהָב וָכֶסֶף וּמְפֹאָר בְּאַבְנֵי שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה וְשִׁבְעִים מַעֲלוֹת לוֹ עֲשׂוּיוֹת לַעֲלוֹת בָּהֶן וְלָשֶׁבֶת עֲלֵיהֶן. וְהָיָה בְּבוֹא אִישׁ לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ וְנִגַּשׁ אֶל הַכִּסֵּא וְעָלָה בְּהַמַּעֲלָה הַתַּחְתּוֹנָה וְעָמָד. וְהָיָה אִם יֵדַע הָאִישׁ שִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת וְעָלָה בְּמַעֲלוֹת הַכִּסֵּא הָלֹךְ ועֲלוֹת עַד הַמַּעֲלָה הַשִּׁבְעִים, וְאִם שְׁתַּים לְשׁוֹנוֹת או שָׁלשׁ יֵדַע, — וְעָלָה בְּמַעֲלָה הַשֵּׁנִית אוֹ הַשְּׁלִישִׁית וְיָשָׁב. אָז יֵרֵד הַמֶּלֶךְ וְיָשַׁב בְּמַעֲלָה הָרְבִיעִית וְדִבֶּר עִמּוֹ; וְאִם עֶשְׂרִים אוֹ שְׁלשִׁים לְשׁוֹנוֹת יֵדַע, וְעָלָה בַמַּעֲלוֹת לְפִי מִסְפַּר הַלְּשׁוֹנוֹת אֲשֶׁר יֵדַע. וְיָרַד אֵלָיו הַמֶּלֶךְ, אֶל הַמַּעֲלָה הָאַחַת וּשְׁלשִׁים אוֹ הָאַחַת וְעֶשְׂרִים וְדִבֶּר אִתּוֹ. וַיְהִי כְּבוֹא יוֹסֵף עַד לִפְנֵי פַרְעֹה וַיַּרְא אֶת כָּל הַהוֹד וְהֶהָדָר וַיִּשְׁתָּאֶה מְאֹד וַיְמַהֵר וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אָרְצָה וַיַּעַל בַּמַּעֲלָה הַשְּׁלִישִׁית וַיֵּשֶׁב. וַיֵּרֶד פַּרְעֹה אֵלָיו וַיֵּשֶׁב עַל הַמַעֲלָה הָרְבִיעִית לְדַבֵּר עִם יוֹסֵף.

קנב. אוֹת וּמוֹפֵת.(מדב“ר פ”ט; תנחומא מקץ ג';ספה"י)

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפוֹתֵר אֵין אוֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר: תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אוֹתוֹ. וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: אָמְנָם סִפְּרוּ לִי חֲלוֹמוֹת וָאֶפְתְּרֵם וַיְהִי כֵן כַּאֲשֶׁר פָּתָרְתִּי; אוּלָם אַל יַחְשֹׁב אֲדוֹני הַמֶּלֶךְ כִּי חָכַמְתִּי וּנְבוּנוֹתִי מְאֹד עַל כֵּן הִשְׂכַּלְתִּי לִפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹמוֹת! יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתַי הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב חָנַן אוֹתִי מְעַט בִּינָה וְיָדַעְתִּי לְהַגִּיד אֶת פִּתְרוֹן הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר סִפְּרוּ לִי, וְעַתָּה יַגֶּד נָא הַמֶּלֶךְ אֶת חֲלוֹמוֹ וְשָׁמָעְתּי, אוּלַי יְרַחֵם יְי אוֹתִי עוֹד הַפַּעַם וְהִגַּדְתִּי לְפַרְעֹה אֶת פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹ. וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף אֵת כָּל אֲשֶׁר רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ וַיְכַל לְדַבֵּר. וְרוּח יְיָ לָבְשָׁה אֶת יוֹסֵף344 בָּעֵת הַהִיא וַיּדַע אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִקְרוּ אֶת פַּרְעֹה מֵהַיּוֹם הַזֶּה וָהָלְאָה, וַיֹּאמַר: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הָפַךְ אֶת דִבְרֵי חֲלוֹמוֹ לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אוֹתִי וַיֹּאמֶר לִי: רָאִיתִי שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת תֹּאַר וְשֶׁבַע פָּרוֹת דַקּוֹת בָּשָׂר, תַּחַת אֲשֶׁר רָאָה בַחֲלוֹמוֹ פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הוֹסִיף להֲפֹךְ אֶת דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹ וַיֹּאמֶר לִי: שֶׁבַע שִׁבֳּלִים מְלֵאוֹת וְשֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנוּמוּת345 רָאִיתִי בחֲלוֹם הַלַּיְלָה, תַּחַת אֲשֶׁר רָאָה אֲדוֹני הַמֶּלֶךְ שִׁבֳּלִים בְּרִיאוֹת וְשִׁבֳּלִים שְׁדוּפוֹת קָדִים! ויִּשְׁתָּאֶה פַּרְעֹה מְאֹד ויֹּאמַר: הַאֻמְנָם עָמַדְתָּ אַחֲרַי בְּחָלְמִי אֶת הַחֲלוֹמוֹת וַתֵּרָא אֶת כָּל זֹאת? וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הֲלֹא אָמַרְתּי לַאֲדוֹני הַמֶּלֶךְ: יְיָ חָנַן אוֹתִי וַיּוֹדִיעֵנִי אֶת כָּל זֹאת! וַיִּפְתֹּר יוֹסֵף לְפַּרְעֹה אֶת חֲלוֹמוֹתָיו לֵאמֹר: שֶׁבַע הַפָּרוֹת וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטּוֹבוֹת שֶׁבַע שְׁנֵי שָׂבָע גָּדוֹל הֵן וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרָעוֹת שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב כָּבֵד הֵן; וְעַתָּה אִיעָצְךָ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ עֵצָה וּמִלַּטְתָּ346 אֶת נַפְשְׁךָ וְאֶת נַפְשׁוֹת עֲבָדֶיךָ בְּשֶׁבַע שֲׁנֵי הָרָעָב. יְבַקֶּשׁ הַמֶּלֶךְ אִישׁ חָכָם וְנָבוֹן וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וְהִפְקִיד הָאִישׁ הַהוּא פְּקִידִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ347 אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת הַבָּאוֹת וְצָבְרוּ348 בֶעָרִים וְשָׁמָרוּ.

וּבְבוֹא שֶׁבע שְׁנֵי הָרָעָב וְנָתַן הַמֶּלֶךְ אֶת הָאֹכֶל הָרָב הַצָבוּר לַעֲבָדָיו וְלֹא תִכָּרֵת349 הָאֶָרץ בָּרָעָב. וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר: אֵיכָה אֵדַע כִּי נֶאֱמָן פִּתְרוֹן חֲלוֹמִי? וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הַיּוֹם תֵּלֵד לְךָ אִשְׁתְּךָ הַמַּלְכָּה בֵּן וְשָׂמַחְתָּ בוֹ; אֶפֶס כִּי בְרֶגַע הִוָּלְדוֹ יָמוּת עָלֶיך בִּנְך בְכוֹרְךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ זֶה שְׁתֵּי שָׁנִים. וְנִחַמְתָּ אַחֲרָיו בְּבִנְךָ הַנּוֹלָד לְךָ הַיּוֹם. וְהָיָה כְּבוֹא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְיָדַע אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי כֵנִים350 דְּבָרָי, וְנֶאֱמָן פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹ. וַיְכַל יוֹסֵף לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְבָרִים הָאֵלֶּה אֶל הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוֹ וַיֵּצֵא, וַיְהִי בְּצֵאת יוֹסֵף וַתָּבֹאנָה הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל הַמֶּלֶךְ בַּיוֹם הַהוּא. וַתֵּלֶד הַמַּלְכָּה בֵּן ויִּתְבַּשֵּׂר הַמֶּלֶךְ ויִּשְׂמָח. וְאַךְ יָצָא הַמְבַשֵּׂר מֵאֵת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְהִנֵּה בְנוֹ בְכוֹרוֹ נוֹפֵל אַרְצָה מֵת. וַתְּהִי צְעָקָה וּמְהוּמָה בְּבֵית הַמֶּלֶךְ. וַיִּשְׁמַע אֶת קוֹל הַצְּעָקָה וְהַשָּׁאוֹן וַיּאמַר: מַה־זֶּה וְעַל מַה־זֶּה? וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר: בִּנְךָ בְכוֹרְךָ מֵת פִּתְאוֹם! וַיּדַע אָז הַמֶּלֶךְ כִּי דִבֵּר אֵלָיו יוֹסֵף נְכוֹנָה וַיְנֻחַם351 בִּבְנוֹ הַנוֹלַד לוֹ בַּיוֹם הַהוּא.

קנג. יְהוֹסֵף.(מדב“ר צ'; סוטה פרק שׁביעי; ספה”י פדר“א ל”ט)

וַיֹּאמֶר פַרְעֹה לַעֲבָדָיו: אַתֶם שְׁמַעְתֶּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הָאִישׁ הָעִבְרִי וַתִּרְאוּ כּי בָאוּ כָל הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר הִגִיד וְלֹא נָפַל מִכָּל דְבָרָיו אָרְצָה וְעַתָּה הֲלֹא תֵדְעוּ ותָבִינוּ, כִּי בוֹא יָבוֹאוּ352 כָּל הַדְבָרִים אֲשֶׁר דִבֶּר אֵלַי אַחֲרֵי סַפְּרִי לוֹ אֶת חֲלוֹמוֹתָי! עַל כֵּן אָמָרְתִּי: אִם נְהַלֵּךְ מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ לֹא נִמְצָא כָמוֹהוּ חָכָם וְנָבוֹן וְאֵין טוֹב לָנוּ בִּלְתִּי אִּם אַשְׁלִיטֵהוּ353 עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לְבַעֲבוּר יְמַלֵּט אוֹתָהּ בְּחָכְמָתוֹ. וַיַּעֲנוּ עַבְדֵי פַּרְעֹה וַיֹֹּאמֵרוּ: אָמְנָם חָכָם הָעִבְרִי מְאֹד וַעֲצָתוֹ אֲשֶׁר יָעַץ טוֹבָה לָנוּ;

אוּלָם אֵיךְ יְשִׁיתֵהוּ אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, — וּבְדָתֵינוּ354 כָתוּב אֲשֶׁר לֹא יִמְלֹךְ אִישׁ וְלֹא יִהְיֶה מִשְׁנֶה לְמֶלֶךְ בִּלְתִּי אִם יֵדַע אֵת כָּל שִׁבְעִים הַלְּשׁוֹנוֹת? וְהָיָה אֲדוֹנֵינוֹ הַמֶּלֶךְ יַשְׁלִיטֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָאוּ אֵלָיו עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר אִתּוֹ וְלֹא יֵדַע אֶת שְׂפָתָם!

וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר קִנְאוּ בְיוֹסֵף מְאֹד וַיֹּאמֵרוּ: אֲהָהּ אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ! הַאֻמְנָם תַּמְשִׁיל בָּנוּ עֶבֶד הַנִּמְכָּר בְּעֶשְׂרִים כַּסֶף? וַיַּעַן אוֹתָם פַּרְעֹה וַיֹּאמַר: לוּ הִתְבּוֹנַנְתֶּם אֵלָיו כָּמוֹנִי ותִּשְׁמְעוּ אֶת דְבָרָיו הַמְחֻכָּמִים וַתַּשְׁגִּיחוּ אֶל שִׁבְתּוֹ וְאֶל קוּמוֹ, כִּי עַתָּה אֲמַרְתֶּם גַּם אַתֶּם: בֶּן חוֹרִים355 הוּא! וַיִּשְׁמְעוּ שָׂרֵי פַּרְעֹה אֶת דְּבָרָיו וַיֹּאמֵרוּ: שְׁלַח נָא אֵלָיו וְיִתְיַצֵּב לְפָנֶיךָ שֵׁנִית וְנִסִיתָ אוֹתוֹ בְּכָל דָּבָר אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ וְכַאֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֶיךָ תַּעֲשֶׂה. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהֵעָשׂוֹת כֵּן לְמָחָר, וַיֵּצְאוּ כָל הַשָּׂרִים מֵאֵת פְנֵי פַרְעֹה. וַיְהִי בַלַּיְלָה הַהוּא וַיִּשְׁלַח יְיָ אֶת הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל אֶל יוֹסֵף לְלַמְּדוֹ אֶת שִׁבְעִים הַלְּשׁוֹנוֹת. וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ וַיַּעֲמֹד עַל יוֹסֵף הַשּׁוֹכֵב בְּבֵית אֲדוֹנָיו בַּבּוֹר, וַיִּגַּע בּוֹ וַיְעִירֵהוּ מִשְּׁנָתוֹ. וַיָּקָם יוֹסֵף וַיָּעֲמֹד עַל רַגְלָיו וְהִנֵּה מַלְאַךְ יְיָ עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְאוֹרוֹ מָלֵא אֶת כָּל הַבּוֹר. וַיָּחֶל הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל לְלַמְּדֵהוּ אֶת הַלְּשׁוֹנוֹת הָרַבּוֹת וַיַּרְא כִּי קָשֶׁה מִיּוֹסֵף לִלְמוֹד אֶת כֻּלָן בְּלַיְלָה אֶחָד, וַיֹּאמֶר גַּבְרִיאֵל: רְאֵה אָנֹכִי מוֹסִיף אוֹת אַחַת מֵהָאוֹתִיּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת עַל שִׁמְךָ לְבַעֲבוּר תּוֹסִיף לַחְכָּם וּלְהַשְׂכִּיל וְהָיָה שִׁמְךּ יְהוֹסֵף! וַיְהִי אַךְ הוֹצִיא הַמַּלְאָךְ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִפִּיו וַתָּאוֹרְנָה עֵינֵי יוֹסֵף וַיֶּחֱזַק כֹּחַ זִכְרוֹנוֹ וַיִּזְכֹּר הֵיטֵב אֶת כָּל הַלְּשֹׁונוֹת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו הַמַּלְאָךְ וַיֵּדַע אוֹתָן כַּאֲשֶׁר יָדַע אֶת לְשׁוֹן אֲבוֹתָיו — לְשׁוֹן קֹדֶשׁ —! וַיֵּלֶךְ מַלְאָךְ יְיָ מֵאִתּוֹ וַיֵּעָלַם356 מֵעֵינָיו וְיוֹסֵף שָׁב וַיִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עַד אוֹר הַבּקֶר!

קנד. גְּדֻלַּת יוֹסֵף. (סוטה פרק ז‘; מדב“ר צ; פדר”א ל“ט; ספה”י; מדרשׁ אגדה ויחי נ’)

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיְצַו הַמֶּלֶךְ לְהָבִיא אֶת יוֹסֵף וַיֵּלְכוּ עֲבָדָיו וַיְבִיאוּהוּ אֶל פַּרְעֹה. וַיַּעַל יוֹסֵף בְּמַעֲלוֹת הַכִּסֵּא עָלֹה וְדַבֵּר בְּכָל הַלְּשׁוֹנוֹת עַד עֲלוֹתוֹ בַּמַּעֲלָה הַשִּׁבְעִים. וַיְהִי כְּעָמְדוֹ לפְנֵי פַּרְעֹה וַיָחֶל לְדַבֵּר אִתּוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא יָדַע פַרְעֹה אֶת הַשָּׂפָה הַזֹּאת וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף: מַה שֵׁם הַשָּׂפָה אֲשֶׁר אַתָּה מְדַבֵּר בָּהּ אֵלָי? וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמַר: שֵׁם הַשָּׂפָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְדַבֵּר בָּהּ אֶל אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לְשׁוֹן קֹדֶשׁ. וַיֶּחֱרַד פַּרְעֹה חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַיֹֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הֵן יְסִירוּנִי בְנֵי עַמִּי מִמֶּלֶךְ בְּהִוָדַע לָהֶם כִּי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֶת הַשָּׂפָה הָעִבְרִית! וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה בַּלָּט: הִשָּׁבְעָה לִּי לִבִלְתִּי גַלּוֹתְךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַעֲבָדַי! וַיִּשָׁבַע יוֹסֵף לֵאמֹר: חָלִילָה לִּי מֵהַגִּיד לַעֲבָדֶיךָ לֵאמֹר: פַּרְעֹה אֵינֶנוּ יוֹדֵעַ אֵת כָּל שִׁבְעִים הַלְּשׁוֹנוֹת! וַיָּנִיחוּ357 לוֹ דִבְרֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרָיו: הָאִיש הַזֶּה יְעָצַנִי לְהַפְקִיד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אִישׁ חָכָם אֲשֶׁר יְמַלֵּט בְּחָכְמָתוֹ אֶת הָאָרֶץ מֵרָעָב וְעַתָּה אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אוֹתוֹ אֱלֹהִים אֶת כָּל זֹאת אֵין חָכָם וְנָבוֹן כָּמוֹהוּ בְכָל הָאָרֶץ! וַיֹּאמְרוּ הַשָׂרִים: גַם אֲנַחְנוּ כָמוֹךָ אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ נְדַבֵּרָה: אֵין טוֹב לָנוּ בִּלְתִּי אִם הַפְקִידְךָ אֶת האִישׁ לְשַׁלִּיט בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם! וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: רְאֵה אָנֹכִי נוֹתֵן אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יַעֲשֶׂה אִישׁ קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה358 בְּכָל הָאָרֶץ, וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ יוֹסֵף וְהָיָה שִׁמְךָ צָפְנַת פַּעְנֵחַ לֵאמֹר: מְגַלֶּה נִסְתָּרוֹת! וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אוֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבִּישֵׁהוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת וַיִּתֵּן עֲטֶרֶת זָהָב עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשֶׂם רְבִיד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ, וַיְצַו אֶת עֲבָדָיו וַיַּרְכִּיבוּ אֶת יוֹסֵף בְּמֶרְכַּבְתּוֹ הַשְּׁנִיָּה וְהִיא רְתוּמָה לְסוּס אַבִּיר וְנֶחְמָד עַד מְאֹד. וַיְהִי בְּצֵאת מִרְכֶּבֶת יוֹסֵף מֵחֲצַר הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְפָנָיו חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְחַרְבוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר הָיָה לָהֶן בָּרָק שְׁלוּפוֹת בִּידֵיהֶם, וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ מִגְּדוֹלֵי הַמֶּלֶךְ חֲגוּרִים אֱזוֹרֵי עוֹר מְצֻפִּים זָהָב הוֹלְכִים לִימִינוֹ וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ לִשְׂמֹאלוֹ, וְהַמְנַגְּנִים וְהַתּוֹקְעִים וְהַמְחַלְּלִים בַּחֲלִילִים וּמְשׁוֹרְרִים וּמְשׁוֹרְרוֹת וְיוֹצְאִים בִּמְחוֹלוֹת הוֹלְכִים אַחֲרֵי יוֹסֵף לְהַרְנִין אֶת לִבּוֹ וּלְשַׂמְּחֵהוּ. וְכִרְאוֹת הָעָם אֶת יוֹסֵף רוֹכֵב בְּמֶרְכַּבְתּוֹ ויִּשְׁטְחוּ בְכָל הַדֶּרֶך אֲשֶׁר יעֲבָר בָּהּ מֹר וַאֲהָלוֹת(סוטה פרק ז‘; מדב“ר צ; פדר”א ל“ט; ספה”י; מדרשׁ אגדה ויחי נ’)

וַיַּקְטִירוּ לְפָנָיו לְבֹנָה וְקִדָּה וְכָל רָאשֵׁי בְשָׂמִים. בְּרֶגַּע הַזֶּה יָצְאוּ מִתּוֹךְ עַבְדֵי פַּרְעֹה עֶשְׂרִים אִישׁ וַיִּקְרְאוּ בְחָזְקָה: הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ הַמֶּלֶךְ לָשִׁית אוֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם! אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיו וַאֲשֶׁר לֹא יִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ אַרְצָה יוּמַת, כִּי מָרַד בַּמֶּלֶך וּבְמִשְׁנֵהוּ! וְאַךְ כִּלּוּ עֶשְׂרִים הָאִישׁ לִקְרֹא אֶת הַקְּרִיאָה הַהִיא וַיִפּוֹל כָּל הָעָם הֶעָצוּם הַזֶּה עַל פְּנֵיהֶם אַרְצָה ויִשְׁתַּחֲווּ לְיוֹסֵף וַיִּקְרְאוּ: יְחִי הַמֶּלֶךְ! יְחִי מִשְׁנֵהוּ! בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה הֵעִיף יוֹסֵף עֵינוֹ עַל כָּל הַנַּעֲשֶׂה סְבִיבוֹתָיו וַיַּרְא אֶת הָעָם הָרַב וְהֶעָצוּם הַמִּשְׁתַּחֲוֶה אֵלָיו וְאֶת אַנְשֵׁי הַחַיִל וְאֶת בְּרַק חַרְבוֹתֵיהֶם וְאֶת הַמְנַגְּנִים וְאֶת הַנְּעָרוֹת הָעוֹמְדוֹת עַל הַגַּגּוֹת וְעַל הַחוֹמוֹת הַמַּשְׁלִיכוֹת אֵלָיו אֶת טַבְּעוֹתֵיהֶן, טַבְּעוֹת הַזָּהָב וְאֶת כָּל הַהוֹד וְהֶהָדָר, — וַיִשָּׂא אֶת עֵינָיו אֶל הַשָׁמַיִם וַיֹּאמַר: מֵקִים יְיָ מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפּוֹת יָרִים אֶבְיוֹן. יְיָ צְבָאוֹת! אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ! וַיַּעֲבוֹר יוֹסֵף עִם שָׂרֵי פַּרְעֹה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיַּרְאֻהוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל אוֹצְרוֹתֶיהָ. וַיְּשָׁב יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה וַיִּתֶּן לוֹ הַמֶּלֶךְ שָׂדוֹת וּכְרָמִים וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים כִּכְּרֵי כֶסֶף וְאֶלֶף כִּכַּר זָהָב וְאַבְנֵי שֹׁהַם וּבְדֹלַח נָתַן לוֹ לְמִנְחָה. וַיְצַו הַמֶּלֶךְ לְכָל עַמּוֹ לְהָבִיא אֶל יוֹסֵף מְנָחוֹת אִישׁ אִישׁ כְּכֹל אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ. וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲשׂוּ בָמָה גְדוֹלָה בִּרְחוֹב הָעִיר ויִּפְרְשׂוּ בְגָדִים וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה אִישׁ נֶזֶם זָהָב אֶחָד וְאִיש קְשְׂיטָה אַחַת וְטַבָּעוֹת וַעֲגִילִים וְכָל כְּלִי מַעֲשֶׂה זָהָב וָכֶסֶף וְאַבְנֵי שֹׁהַם וּבְדֹלַח. וַיִקַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֵלֶּה וַיָּשֶׂם בְּאוֹצְרוֹתָיו.

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת אָסְנַת וַיִּתְּנֶהָ לְיוֹסֵף לְאִשָּׁה. וַיִּתֵּן פַּרְעֹה לְיוֹסֵף מֵאָה עֲבָדִים לְשָׁרְתוֹ וְגַם יוֹסֵף שָׁלַח ויִּקֶן לוֹ עֲבָדִים רַבִּים וַיִּבֶן לוֹ בַּיִת גָּדוֹל מְאֹד כְּבָתֵּי הַמְּלָכִים וַיַּעַשׂ לוֹ כִּסֵּא נֶחְמָד וַיְצַף אוֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וָיְפָאֲרֵהוּ בְאַבְנַי חֵן וַיַּעַשׂ בּוֹ תַבְנִית כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם ותַבְנִית נִילוּס יְאוֹרָהּ הַמַּשְׁקֶה אֶת כָּל הָאָרֶץ. וַיָי הוֹסִיף לְיוֹסֵף חָכְמָה עַל חָכְמָתוֹ וַיֶּאֱהָבֵהוּ פַּרְעֹה בְכָל לִבּוֹ וַיְנַשְׂאֵהוּ עַד מְאֹד, וְגַם כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲהֵבוּהוּ וַיְבָרְכוּהוּ עַל טוּב לִבּוֹ וְעַל חָמְלוֹ עַל עָנִי וְאֶבְיוֹן וּמַר נֶפֶשׁ וַיְהִי שְמוֹ לִבְרָכָה בְכָל הָאָרֶץ.

קנה. מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם. (צ“ד; ספה”י)

וַיְהִי בַּשָׁנָה הַשֵּׁנִית לִמְלֹךְ יוֹסֵף עַל מִצְרַיִם וַיִתֵּן יְיָ שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל הָאָרֶץ וַיֹּאכְלו הַמִּצְרִיִּים וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד. וַיְצַו יוֹסֵף וַיִּקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת וַיָּשֶׂם בְּאוֹצְרוֹתָיו וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים.

בַיָּמִים הָהֵם יָלְדָה אָסְנַת שְׁנֵי בָנִים תְּאוֹמִים וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם. וַיִּגְדְלוּ הַנְּעָרִים וַיְלַמְּדֵם יוֹסֵף לַעֲשׂוֹת טוֹב וָחֶסֶד וַיִּשְׁמְעוּ לִדְבָרָיו הַטּוֹבִים וַיֵּלְכוּ בִדְרָכָיו וְלֹא סָרוּ מִן הַדֶּרֶך אֲשֶׁר לִמְּדָם יָמִין וּשְׂמֹאל. וַיְהִי יְיָ אֶת הַנְּעָרִים וַיּלְכוּ הָלֹך וְגָדֵל וָטוֹב וַיָּבִינוּ וַיַּשְׂכִּילוּ בְכָל חָכְמָה וּבְכָל דִּבְרי הַמְּלוּכָה. וַיְהַלְּלוּם שָׂרֵי פַרְעֹה אֵלָיו לֵאמֹר: טוֹבִים בְּנֵי יוֹסֵף וּנְבוֹנִים. וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו וַיִּגְדְּלוּ בְּקֶרֶב בָּנָיו.

קנו. קְלָלָה וּבְרָכָה. (מדב“ר צ”א; תנחומא מקץ ז')

וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע וַתָּבֹאנָה אַחְרֵיהֶן שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף. וַיִּפָתְחוּ כָל מִצְרַיִם אֶת אוֹצְרוֹת הַבָר אֲשֶׁר לָהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה בָא רָקָב בְכָל הַתְּבוּאוֹת אֲשֶׁר שָׂמוּ בְאוֹצְרוֹתֵיהֶם וְלֹא תִצְלַחְנָה359 לֶאֱכֹל. וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ לוֹ: תְּנָה לַעֲבָדֶיךָ אֹכֶל וְלֹא נָמוּת וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: מַדּוּעַ לֹא צְבַרְתֶּם בָּר בְּאוֹצְרוֹתֵיכֶם בִּשְׁנוֹת הַשָּׂבָע כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יוֹסֵף? וַיַּעֲנוּהוּ הָאֲנָשִׁים לֵאמֹר: אָסַפְנוּ אֶת כָּל אֹכֶל שְׂדוֹתֵינוּ בִשְׁנוֹת הַשָׂבָע וַנָשֶׂם אוֹתוֹ בְּאוֹצְרוֹתֵינוּ.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵחֵל הָרָעָב וַנִּפְתַּח אֶת הָאוֹצָרוֹת וַנִּרְאֶה וְהִנֵּה רָקְבָה הַתְּבוּאָה וְלֹא תִּצְלַח לַכֹּל! וַיֶּחֱרַד פַּרְעֹה חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אִם אֲצַוֶּה אֶת יוֹסֵף לָתֵת לְכָל הָעָם הָרָב הַזֶּה מֵהָאֹכֶל אֲשֶׁר שָׂם בְּאוֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ. וְנֱאֶכְלָה כָל תְּבוּאָה, — וָמַתִּי בָרָעָב! עַל כֵּן אֲצַוֵּהוּ לְבִלְתִּי תֵת לָהֶם מְאוּמָה וְהָיְתָה נַפְשִׁי וְנַפְשׁוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי! וַיַּעַשׂ פַּרְעֹה כַּאֲשֶׁר חָשַׁב וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף: אֱסֹף אֶת כָּל הַתְּבוּאָה אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּאוֹצְרוֹתַי וְטָמַנְתָּ אוֹתָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר לְבִלְתִּי יִוָּדַע לְעַמִּי הָרָעֵב.

וַיִּשְׁמַע יוֹסֵף אֶת דִּבְרֵי פַרְעֹה וַיִּתְחַלְחַל360 כִּי צַר הָיָה לוֹ עַד מְאֹד לִרְאוֹת בְּאָבְדַן עַם רָב. — וַיֹּאמֵר: חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת כַּדָבָר הָרַע הַזֶּה! וַיִּפְתַּח אֶת הָאוֹצָרוֹת וַיִּתֵן לָהֶם לָרְעֵבִים כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ מִמֶּנוּ. וַיִּוָּדַע בְּמִצְריִם הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה לְיוֹסֵף מֵאֵת פַּרְעֹה, וַיִּקְצֹף הָעָם מְאֹד וַיֹּאמַר: יְהִי שֵׁם פַּרְעֹה לְאָלָה361 וְלִקְלָלָה, וְהָיָה שֵׁם יוֹסֵף רוֹעֵנוּ 362 לִבְרָכָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם!

קנז. חֻקִּים חֲדָשִׁים.(מדב“ר צ'; שׁם צ”א; ספה“י בשׁ”ק)

וַיִּשְׁמְעוּ כָל יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ כְּנַעַן וּפְלִשְׁתִּים וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וּבְנֵי קֶדֶם וְכָל יוֹשְׁבֵי הֶעָרִים הַקְּרוֹבוֹת וְהַרְחוֹקות כִּי יֶשׁ שָׁבֶר363 בְּמִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ כֻלָּם מִצְרַיְמָה לִשְׁבָּר אֹכֶל, כִּי חָזַק הָרָעָב מְאֹד. וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל הָאוֹצָרוֹת וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם פְּקִידִים וַיִּשְׁבְּרוּ לְכָל הַבָּאִים יוֹם יוֹם. וַיֵּדַע יוֹסֵף כִּי גַם אֶחָיו יֵרְדוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבָּר בָּר וַיְצַו אֶת עֲבָדָיו וַיַּעֲבִירוּ קוֹל364 בְּכָל מִצְרַיִם לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יַחְפֹּץ לִשְׁבֹּר בָּר בְּמִצְרַיִם — אַל יִשְׁלַח עֲבָדָיו מִצְרַיְמָה כִּי אִם אֶת בָּנָיו, וְכָל אִישׁ מִצְרִי אוֹ כְנַעֲנִי אֲשֶׁר יָבוֹא מִכָּל הָאֲרָצוֹת לִשְׁבּוֹר בָּר וְהָלַךְ וּמְכָרוֹ בְּכָל הָאָרֶץ, — עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ, וְלֹא יָבוֹא אִישׁ הֲלוֹם וּשְׁנֵי חֲמוֹרִים עִמּוֹ, כִּי אִם אִישׁ אִישׁ וַחֲמוֹרוֹ יֵרֵד מִצְרָיְמָה. וַיָּשֶׂם יוֹסֵף שׁוֹמְרִים בְּשַׁעֲרי מִצְרַיִם וַיְצַוֵּם לֵאמֹר: כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יָבוֹא לִשְׁבָּר אֹכֶל, אַל תִּתְּנֻהוּ לָבוֹא הָעִירָה בִּלְתִּי אִם כָּתַב אֶת שְׁמוֹ וְאֶת שֵׁם אָבִיו וְאֶת שֵׁם אֲבִי אָבִיו. וּבִהְיוֹת הָעֶרֶב ואֲסַפְתֶּם אֶת שְׁמוֹת כָּל הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֲשֶׁר כְּתַבְתֶּם וּנְתַתֶּם לִמְנַשֶּׁה בְנִי וְקָרָא לְפָנַי וְיָדַעְתִּי אֶת שְׁמוֹתָם! וַיַּפְקֵד יוֹסֵף פְּקִידִים וַיְצַוֵּם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיַּשְׁמִיעוּ אַנְשֵׁי יוֹסֵף בְּכָל מִצְרַיִם כְּכָל הַדְּבָרִים וְהַחֻקִּים אֲשֶׁר צִּוָה לָהֶם יוֹסֵף. וַיִּשְׁמְעוּ כָל יוֹשְבֵי אֶרֶץ מִזְרָח וּמַעֲרָב אֶת הַחֻקִּים אֲשֶׁר שָׂם יוֹסֵף בְּמִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ: עַתָּה אֵדַע בְּבוֹא אַחַי הֲלוֹם לִשְׁבּוֹר בָּר!

קנח. אֲחֵי יוֹסֵף בְּמִצְרָים.(מדבר צ“א; תנחומא מקץ ז'; ספה”י)

וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם וַיֹּאמֶר אֶל בָּנָיו: הֵן חָזַק הָרָעֲב גַּם עָלֵינוּ וְאַתֶּם יוֹשְׁבִים בַּבַּיִת וְאֵינְכֶם הוֹלְכִים לִשְׁבּוֹר בָּר כְּדֶרֶךְ365 כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם: עֲשִׁיר יַעֲקֹב מְאֹד וְאוֹצְרוֹתָיו מְלֵאִים בָּר… הָבָה נִפְּלָה עָלָיו וַהֲרַגְנוּהוּ וַהֲרִיקוֹנוּ אֶת כָּל אוֹצְרוֹתָיו? עַל כֵּן בָּנַי רְדוּ גַם אַתֶּם מִצְרַיְמָה וְשִׁבְרוּ366 לָנוּ מְעַט אֹכֶל וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אוֹתוֹ לאמֹר: הִנֶּנּוּ וְיָרַדְנוּ מִצְרָיְמָה! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: בְּבוֹאֲכֶם עַד לִפְנֵי שַׁעֲרֵי הָעִיר, אַל תָּבוֹאוּּ כֻלְּכֶם יַחַד בְּשַׁעַר אֶחָד. פֶּן יִרְאוּ אֲנָשִׁים רָעִים אֶת יְפִי תָאָרְכֶם וְאֶת גְּבֹהַּ קוֹמַתְכֶם וְאֶת כֹּחֲכֶם הַגָּדוֹל, — וְהָיְתָה עֵינָם רָעָה בָכֶם! וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יַעֲקֹב לְקוֹל אֲבִיהֶם וַיִּפָּרְדוּ מֵעִמּוֹ וַיֵּלְכוּ לָבוֹא מִצְרָיְמָה. וַיְהִי בִהְיוֹתָם בַּדֶּרֶך וַיִּזְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֵרוּ: מִי יִתֵּן וּמָצֶאנוּ אוֹתוֹ בְּמִצְרַיִם וּפָדִינוּ367 אוֹתוֹ מִידֵי אֲדוֹנָיו!

וַיֹּאמֶר אֶחָד מֵהֶם: בְּבוֹאֵנוּ הָעִירָה וְהָלַכְנוּ בִרְחוֹבוֹת הָעִיר ובִקַּשְׁנוּהוּ. וַיַּעֲנוּהוּ אֶחָיו לֵאמֹר: כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ! וַיְהִי כְּבוֹאָם עַד לִפְנֵי שַׁעֲרֵי הָעִיר וַיִּפָרְדוּ אִישׁ מֵעִם אָחִיו וַיָּבוֹאוּ בַּעֲשָׂרָה שַׁעֲרֵי הָעִיר.

וַיִּגְּשׁוּ אֲלֵיהֶם הַשּׁוֹעֲרִים וַיִּכְתְּבוּ אֶת שְׁמוֹתָם וַיִּתְּנוּ בָעֶרֶב לִמְנַשֶּׁה. וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת הַשֵּׁמוֹת וַיַּרְא וְהִנֵּה בָאוּ אֶחָיו בַּעֲשֶׂרֶת שַׁעֲרֵי הָעִיר. וַיְצַו יוֹסֵף לְשׁוֹמְרֵי הָאוֹצָרוֹת לֵאמֹר: לֹא יִפָּתַח מָחָר בִּלְתִּי אִם אוֹצָר אֶחָד וְהָיוּ יֶתֶר הָאוֹצָרוֹת סְגוּרִים וְלֹא יִפָּתְחוּ כִּי אִם לְפִי דְבָרִי! 368 וַיַּעֲשוּ פְקִידֵי הָאוֹצָרוֹת כְּדִבְרֵי יוֹסֵף. וַיִתֵּן יוֹסֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר עַל הָאוֹצָר הַפָּתוּח אֶת שְׁמוֹת אֶחָיו וַיֹּאמַר: כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹא לשְׁבּוֹר בָּר יַגִּיד לְךָ אֶת שְׁמוֹ; וְהָיָה בְּבוֹא אֵלֶיךָ אַנְשֵׁי הַשֵּׁמוֹת הָאֵלֶּה וּתְפַשְׂתָּם וּשְׁלַחְתָּם אֵלָי. וּבְנֵי יַעֲקֹב הִתְהַלְּכוּ בְתוֹך הָעִיר לְבַקֵּשׁ אֶת יוֹסֵף טֶרֶם יִשְׁבְּרוּ אֹכֶל וַיְבַקְּשֻׁהוּ שְׁלשֶׁת יָמִים וְלֹא מְצָאֻהוּ. וַיִּשְׁלַח פְּקִיד הָאוֹצָר הַפָּתוּחַ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר: זֶה שְׁלשָׁה יָמִים לֹא בָאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר כָּתַבְתָּ לִי אֶת שֶׁמוֹתֵיהֶם. וַיִּקַּח יוֹסֵף שִׁבְעִים גִּבּוֹרִים מִגִּבּוֹרֵי פַרְעֹה וַיִּשְׁלְחֵם לְבַקֵּשׁ אֶת אֶחָיו.

וַיָּפוּצוּ בְכָל הָעִיר וַיְבַקְּשׁוּם וַיִּמְצְאוּם וַיְבִיאוּם אֶל יוֹסֵף.

קנט. מְגַלֶּה נִסְתָּרוֹת. (בבא מציעא ל“ט; מדרשׁ בראשׁית פרק ע”ב הוצ' הר“א ילניק; מדב”ר צ"א; תנחומא מקץ ח')

וְיוֹסֵף יָשַׁב בְּהֵיכָלוֹ עַל כִּסְאוֹ הַנֶחְמָד מְלֻבָּש בְּבִגְדֵי בוּץ369 וְאַרְגָּמָן וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה בְּרֹאשׁו וַעֲבָדָיו וּמְשָׁרְתָיו עוֹמְדִים לְפָנָיו. וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּירֵם, כִּי לֹא שֻׁנָּה מַרְאֵה פְנֵיהֶם וּכְתָאֳרָם אָז כְּתָאֳרָם עָתָּה; אוּלָם הֵם לֹא הִכִּירוּ אֶת יוֹסֵף כִּי בֶן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְּהִמָּכְרוֹ וּזְקָנוֹ טֶרֶם יָחֵל לְצַמֵּחַ בָּעֵת הַהִיא, וְעַתָּה כְּבָר הָיָה זְקָנוֹ מְגֻדָּל וּפָנָיו כִּפְנֵי אִישׁ בָּא בַיָמִים370. וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת גְּבִיעוֹ גְּבִיעַ הַכֶּסֶף וַיָּרַח בּוֹ וַיֹּאמַר: גְּבִיעִי מַגִּיד לִי כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם וַתָּבוֹאו לַחְפֹּר371 אֶת כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם! וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֶחָיו כֵּנִים372 אֲנַחְנוּ, לֹא הָיִינוּ מְרַגְּלִים.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: אִם כֵּנִים אַתֶּם, מָדּוּעֶ בָּאתֶם בַּעֲשֶׂרֶת שַׁעֲרֵי הָעִיר? וַיַּעֲנוּהוּ אֶחָיו לֵאמֹר: אָבִינוּ צִוָּנוּ לִפְנֵי רִדְתֵּנו מִצְרַיְמָה לֵאמֹר: אַל תָּבוֹאוּ כֻלְּכֶם יַחַד הָעִירָה! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: אִם כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא, מַדּוּעַ לֹא מִהַרְתֶּם לִשְׁבָּר אֹכֶל וַתֵּלְכוּ שְׁלשֶׁת יָמִים בָּעִיר? וַיַּעֲנֻהוּ אֶחָיו לֵאמֹר: דָּבָר אָבַד לָנוּ וַנְבַקְּשֵׁהוּ בִּמְקוֹמוֹת הָאֵלֶּה!

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: לָמָּה תְדַבְּרוּ אֶת דִּבְרֵיכֶם — וּגְבִיעִי הִגִּיד לִי לֵאמֹר: שְׁנַיִם מִכֶּם נָפְלוּ עַל עִיר שְׁכֶם וַיַּהַרְגוּ אֶת כָּל יוֹשְׁבֶיהָ וַיְהִי הַמְעַט מִכֶּם עֲשׂוֹתְכֶם אֶת הָרָעָה הגְּדוֹלָה הַזֹּאת, — וַתִּמְכְּרוּ אֶת אֶחָד מֵאֲחֵיכֶם לְעָבֶד!

וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ אֲחֵי יוֹסֵף אֶת הדְַּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֶחָרְדוּ חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַיִּרְגְּזוּ תַחְתֵּיהֶם וַיֹאמֵרוּ: שְׁנֵים עָשָׂר אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: וְאַיֵה הַשְּׁנַיִם הַנּוֹתָרִים? וַיַּעֲנֻהוּ לֵאמֹר: הָאֶחָד אֵינֶנּוּ, וְהַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם! וַיֹּאמֶר יוסף: יוּבָא נָא הֵנָּה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם וְיִבָחֲנוּ דִבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם!

קס. שִׁבְעִים גִּבּוֹרֵי פַרְעֹה וְשִׁמְעוֹן.(מדב“ר צ”א; תנחומא מקץ ח'; מדר“א בילק”שׁ מקץ מ"ג)

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ הָבָה אַפְרִיד אֶת שִׁמְעוֹן מֵעִם לֵוִי, פֶּן יִתְיָעֲצוּ שְׁנֵיהֶם עַל מִצְרַיִם לָצֵאת עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה!

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף לֶאֱסוֹר אֶת שִׁמְעוֹן וּלְתִתּוֹ בְּמִשְׁמָר וַיִּגְּשׁוּ אֶחָיו לְהוֹצִיאוּ מִידֵי יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר שִׁמְעוֹן אֲלֵיהֶם: עִמְדוּ עַל מְקוֹמְכֶם וְאַל תַּעַזְרוּנִי, כִּי אָנֹכִי לְבַדִּי אוּכַל לוֹ! 373 וַיִּשְׁמַע יוֹסֵף אֶת דִּבְרֵי שִׁמְעוֹן ויִּשְׁלַח אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר: הוֹאֶל נָא וְשָׁלַחְתָּ אֵלַי שִׁבְעִים אִישׁ מִגִּבּוֹרֶיךָ! וַיְמַהֵר פַּרְעֹה וַיִּשְׁלַח שִׁבְעִים גִּבּוֹרִים מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אֶל יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף תִּפְשׂוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה וַאֲסַרְתֶּם אוֹתוֹ וּנְתַתּוּהוּ בְּמִשְׁמַר.

וַיִּשְׁלְפוּ374 הַגִּבּוֹרִים אֶת חַרְבוֹתָם הַמְּרוּטוֹת375 וַיָּרוּצוּ אֶל שִׁמְעוֹן. וַיְהִי כִּרְאוֹת שִׁמְעוֹן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיָּרֶם אֶת קוֹלוֹ וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַיִּבָּהֲלוּ שִׁבְעִים הַגִּבּוֹרִים וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה וַתֵּהָרַסְנָה376 שִׁנֵיהֶם בְּפִיהֶם. וְאֵימָה גְדוֹלָה וּפַחַד נָפַל עַל כָּל עַבְדֵי יוֹסֵף וַיִּירְאוּ לְנַפְשׁוֹתָם מְאֹד וַיָּנוּסוּ וַיִּשָּׁאֵר אַך יוֹסֵף וּמְנַשֶּׁה בְנוֹ בַּמָּקוֹם הַהוּא.

וַיַּרְא מְנַשֶּׁה אֶת גְּבוּרַת שִׁמְעוֹן וַיָּקָם וַיָּרָץ אֵלָיו וַיַּכֵּהוּ בְּאֶגְרוֹפוֹ מַכָּה רַבָּה וַיָּהָם אוֹתוֹ. וְאַחַר אָחַז בּוֹ וַיְּאַסְרֵהוּ להֲבִיאֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר. וַיֹּאמֶר שִׁמְעוֹן אֶל אֶחָיו: אַל תֹּאמְרוּ מַכַּת מִצְרַיִם הֻכֵּיתִי הַפָּעַם, כִּי אִם מַכַּת בֵּית אָבִינוּ הִיא, עַל כֵּן הָמְמָה אוֹתִי וַתַּחְלְשֵׁנִי!

קסא. כֶּסֶף, מִנְחָה וּתְפִלָּה.(מדרשׁ בראשׁית רבה צ“א; מדרשׁ אגדה מקץ מ”ג; מדרשׁ תנחומא שׁם י')

וַיָּשִׂימוּ אֶת שִׁמְעוֹן בּמִשְׁמָר וַיָּבֹא אֵלֶיו יוֹסֵף וַיְנַחֵם אוֹתוֹ וַיְדַבֵּר עַל לִבּוֹ וַיְצַו לְהַאֲכִילוֹ וּלְהַשְׁקוֹתוֹ וַיּעֲמֹד לְפָנָיו אֶת אֶחָד מֵעֲבָדָיו לְשָׁרְתוֹ. וְאַחר בָּא יוֹסֵף אֶל אֲחָיו וַיֹּאמֶר: קְחוּ לָכֶם שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם וְהָבִיאוּ אֶל בֵּית אֲבִיכֶם וּלְקַחְתֶּם אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם וַהֲבַאתֶם הֲלוֹם וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְהוֹצֵאתִי לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּמִשְׁמָר. וַיַּעֲנוּ כֻלָּם וַיֹּאמְרוּ: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדוֹנֵינוּ, כֵּן נַעֲשֶׂה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה.

וַיִּשְׂאוּ אִישׁ אִישׁ אֶת שִׁבְרוֹ עַל חֲמוֹרוֹ וַיֵּצְאוּ לָבוֹא אַרְצָה כְּנָעַן. וַיִּפְתַּח לֵוִי אֶת שַׂקּוֹ לָתֵּת מִסְפּוֹא לַחֲמוֹרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ. וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי צִוָּה יוֹסֵף בַּלָּט לְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ, וַיֶּחֱרַד לֵוִי חֲרָדָה גְדולָה וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי! וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד וַיֹּאמֵרו: מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ וַיַעֲזֹב אֶת חֲסָדָיו אִתָּנוּ ויִתְּנֵנוּ בְיַד מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ?

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה: הֲיַעֲשֶׂה יְיָ חֶסֶד לָאֲנָשִׁים רָעִים וְחַטָאִים כָּמוֹנוּ אֲשֶׁר מָכְרוּ אֶת אֲחִיהֶם, עַצְמָם וּבְשָׂרָם, מִמְכֶּרֶת עָבֶד? וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן: הֲלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל תֶחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם לִי, עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת! וַיָּלִינוּ בַּמָּקוֹם הַהוּא וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנַעַן בֵּית אֲבִיהֶם. וַיֵּצֵא יַעֲקֹב וּבֵיתוֹ לִקְרָאתָם וַיַּרְא וְהִנֵּה אֵין שִׁמְעוֹן אֲחִיהֶם אִתָּם וַיֹּאמַר: אַיֵּה שִׁמְעוֹן אֲחִיכֶם? וַיַּגִּידוּ לוֹ אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתָם בְּמִצְרָיִם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַח אִישׁ שַׂקּוֹ וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר377 כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ ויִּירְאוּ מְאֹד הֵמָּה וַאֲבִיהֶם. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: מַה־זֹּאת עֲשִׂיתֶם לִי? שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֶת יוֹסֵף אֲחִיכֶם לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹמְכֶם וַתֹּאמְרוּ לִי: חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ. וַיֵּלֶךְ שִׁמְעוֹן בְּנִי אִתְּכֶם לִשְׁבּור בָּר וַתֹּאמְרוּ לִי: מֶלֶךְ מִצְרַיִם שָׂמָהוּ בַבּוֹר וְעַתָּה אַתֶּם אוֹמְרִים: תֶּן לָנוּ גַם אֶת בִּנְיָמִין? וְהָיָה בְקַחְתְּכֶם גַּם אֶת זֶה מִמֶּנִּי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה?378 וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן: אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אָבִיא אֶת בִּנְיָמִין אֵלֶיךָ! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: לָמָּה תְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, — הַאֵין בָּנֶיךָ אֲהוּבִים לִי כְּבָנָי? וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּדֹּם379, כִּי יָדַע אֲשֶׁר לֹא הִשְׂכִּיל לְדַבֵּר הַפַּעַם עִם אָבִיו, וַיֵּבוֹשׁ מְאֹד. וִיהוּדָה אָמַר אֶל אֶחָיו: אַל נָא נְדַבֵּר עַתָּה לְאָבִינוּ בַדָּבָר הַזֶּה, כִּי אִם נְחַכֶּה לַיּוֹם אֲשֶׁר נְכַלֶּה בוֹ לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבֵאנוּ… וְהָיָה בִרְאוֹתוֹ אֶת נְכָדָיו הַקְּטַנִּים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם וָאָיִן, לֹא יִתְאַפֵּק עוֹד וְנָתֹן יִתֵּן לָנוּ אֶת שָׁאֱלָתֵנוּ!.. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כָּלָה הַלֶּחֶם וַיָּבֹאוּ נַכְדֵי יַעֲקֹב אֵלָיו וַיֹּאמֵרו: אָבִינוּ, תֶּן לָנוּ לֶחֶם! וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיַּבֵּט אֲלֵיהֶם בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים, וַתֵּרֵדְנָה עֵינָיו דִּמְעָה וַיֹּאמֶר אֶל בָּנָיו: שׁוּבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל! וַיֹּאמֶר יְהוּדָה: הַזְהֵר הִזְהִירָנוּ הַשַּׁלִּיט בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: לֹא תִרְאוּ אֶת פָּנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: לָמָה הֲרֵעוֹתֶם לִי לְהַגִּיד כִּי יֵשׁ לָכֶם עוֹד אָח? וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֵלָיו: אֵין דָּבָר נִסְתָּר מֵהָאִישׁ הַהוּא, וְגַם אֶת שְׁמוֹת הָעֵצִים אֲשֶׁר עָשִׂינוּ אוֹתָם עֲרִיסוֹת לִילָדֵינוּ הִגִּיד לָנוּ. וְעַתָּה אָבִינוּ הוֹאֶל נָא וְשִׁלְּחָה אֶת בִּנְיָמִין אִתָּנוּ; אָנֹכִי אָנֹכִי אֲבִיאֶנּוּ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ; וְהָיָה בְּשׁוּבֵנוּ אֵלֶיךָ וְהַנַּעַר אֵינֶנוּ אִתָּנוּ וְחָטָאתִי אֲנִי לְךָ כָּל הַיָּמִים כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה כְבָר שַׁבְנוּ עִם שִׁמְעוֹן אָחִינוּ אֵלָיךָ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אִם כֵּן קְחוּ מִטּוּב אֶרֶץ כְּנַעַן וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה וְכֶסֶף מְחִיר הַשֶּׁבֶר קְחוּ בְיֶדְכֶם וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשַׁב בְּפִי אַמְתְּחוֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ! וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר לָהֶם

וַיִּקְחוּ אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֶת בִּנְיָמִין לָקְחוּ אִתָּם וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי אֲבִיהֶם. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אֶת אֲחִיכֶם וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַמִּנְחָה לְקַחְתֶּם וּמַה לָכֶם עוֹד? וַיַּעֲנוּהוּ בָנָיו לֵאמֹר: אֵינֶנּוּ חֲסֵרִים מְאוּמָה בִּלְתִּי אִם תְּפִלָּתְךָ, אָבִינוּ הַטּוֹב! וַיִּיטְבוּ דִבְרֵיהֶם בְּעֵינֵי יַעֲקֹב וַיֹּאמֵר: הָאֵל הָרַחוּם וְהַמַּרְבֶּה לְהֵיטִיב הָאוֹמֵר לְצָרוֹת בְּנֵי הָאָדָם דַּי, הוּא יְרַחֵם עָלֵי וְיֹאמַר גַּם לְצָרוֹתַי דָּי, וְנָתַן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְהֵשִׁיב אֶת כָּל בָּנַי אֵלַי בְּשָׁלוֹם!

קסב. עֹשֶׂה נִפְלָאוֹת. (מדב“ר צ”ב; תנחומא מקץ י')

וַיָּקוּמוּ בְנֵי יַעֲקֹב וַיֵּרְדוּ מִצְרַיְמָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף. וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו וַיִּשְׂמַח עָלָיו שִׂמְחָה גדוֹלָה. וַיָּבֹאוּ כֻלָּם בֵּיתָה יוֹסֵף וַיְצַו לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתו לִטְבּוֹחַ לָהֶם טֶבַח לֶאֱכוֹל. וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיִּשְׁלַח יוֹסֵף וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם. וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל בֵּית יוֹסֵף לֵאמֹר: בִּי אֲדוֹנִי! בְּטֶרֶם הָיָה הָרָעָב יָשַׁבְנוּ בְאַרְצֵנוּ וַנִּתֵּן מִלַּחְמֵנוּ לַדָּל וְלָאֶבְיוֹן וַיְהִי כָל מַחְסוֹרָם עָלֵינוּ; וְעַתָּה בָאוּ שְׁנֵי רָעָב וַנֵּרֶד מִצְרַיְמָה לִשְׁבָּר אֹכֶל. וַיְהִי כִּי בָאנוּ אֶל הַמָּלוֹן וַנִּפְתְּחָה אֶת אַמְתְּחוֹתֵינוּ וְהִנֵּה כֶסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ וַנֹּאמֶר אֶל לִבֵּנוּ: חָלִילָה לָּנוּ מִקַּחַת אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּאַמְתְּחוֹתֵינוּ, כִּי לֹא לָנוּ הוּא, — וַנָּשֶׁב אוֹתוֹ בְּיָדֵינוּ! וַיַּעַן אוֹתָם הָאִישׁ וַיֹּאמַר: שָׁלוֹם לָכֶם אַל תִּירָאוּ! אֱלֹהֵיכֶם רָאָה אֶת מַעֲשֵׂי הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְכֶם וַיִּתֵּן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחוֹתֵיכֶם, — כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי! וַיּוֹצֵא אֲלֵיהֶם אֶת שִׁמְעוֹן וַיִּרְאֻהוּ וְהִנֵּה יָפוּ פָנָיו וַיִּשְׁמַן מְאֹד וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוֹן: הֵיטֵב הֵיטִיב עִמִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר שָמַנִי בַּבּוֹר וַיִּדְאַג לִי כַּאֲשֶׁר יִדְאַג אָב לִבְנוֹ! וַיִּקַּח יְהוּדָה אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו וַיָּבֵא אוֹתוֹ אֶל יוֹסֵף ויִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הֲשָׁלוֹם לַאֲבִיכֶם הַזָּקֵן? וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם. וַיִּתֵּן לוֹ יְהוּדָה אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר שָׁלַח לוֹ יַעֲקֹב: וַיָּשֶׂם יוֹסֵף אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ בִּנְיָמִין וַיּאמֶר לוֹ: אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְנִי! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְבּוֹנֵן אֵלָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה דָמוּ פְנֵי בִּנְיָמִין לִפְנֵי יַעֲקֹב אָבִיו. וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְ שָׁמָּה, וַיִּרְחַץ אֶת פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם! וַיִּקָּרְאוּ כָל אֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם וַיָּבֹאוּ הַבַּיְתָה אֶל יוֹסֵף.

וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת הַגְּבִיעַ וַיָּרַח אוֹתוֹ וַיֹּאמֶר: גְּבִיעִי מַגִּיד לִי לֵאמֹר: מָלֹךְ יִמְלֹךְ יְהוּדָה! עַל כֵּן יֵשֶׁב נָא בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים. וְאֶל רְאוּבֵן אָמָר: בְּכוֹר אַתָּה וְעַל כֵּן שֵׁב לִימִין יְהוּדָה. וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכוֹר כִּבְכוֹרָתוֹ וְהַצָעִיר כִּצְעִרָתוֹ. וְאַחַר אָמַר אֶל בִּנְיָמִין: הִנֵּה הִגִּיד לִי גְּבִיעִי: יָתוֹם אֵין אֵם אַתָּה, כִּי מֵתָה בְּלִדְתָּהּ אוֹתְךָ עַל כֵּן שְׁבָה נָא לִימִינִי, כִּי גַם עָלַי מֵתָה אִמִּי! וַיְהִי כִּרִאוֹת הָאַחִים אֶת כָּל הַנִּפְלָאוֹת הָאֵלֶּה וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ. וַיִּתֵּן לָהָם יוֹסֵף מַתָּנוֹת, לְאִישׁ אִישׁ מַתָּנָה אַחַת וּלְבִנְיָמִין נָתַן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת וַיִּרְאוּ מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם אֶת מַעֲשֵׂה אֲבִיהֶם וַיִּתְּנוּ לוֹ גַם הֵם אֶת מַתְּנוֹתֵיהֶם. בָּעֵת הַהִיא נִגְּשָׁה אָסְנַת אֵשֶׁת יוֹסֵף אֶל בִּנְיָמִין וַתִּתֶּן לוֹ גַם הִיא אֶת מִנְחָתָהּ ותִּהְיֶין, בְיַד בִּנְיָמִין חָמֵשׁ מַתָּנוֹת. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ: מִיּוֹם הִפָּרְדִי מֵעִם אָבִי לֹא שָׁתִיתִי יָיִן, הָבָה אֶשְׁתֶּה הַיּוֹם עִם אַחַי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת לִבִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁמַעָתִּי כִּי שָׁלוֹם לְיַעֲקֹב אָבִי הַזָקֵן. וַיְצַו יוֹסֵף וַיָּבִיאוּ יַיִן וַיָּשִׂימוּ לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: הוֹאִילוּ נָא וּשְׁתוּ אֶת הַיַּיִן אֲשֶׁר שַׂמְתִּי לִפְנֵיכֶם! וַיֵּאָנְחוּ אֶחָיו וַיֹּאמֵרוּ: מִן הַיוֹם אֲשֶׁר אָבַד מֵאִתָּנוּ

אָחִינוּ יוֹסֵף לֹא שָׁתִינוּ כָל יַיִן וְשֵׁכָר וְלֹא שִׂמַּחְנוּ אֶת לִבֵּנוּ, עַל כֵּן לֹֹא נִשְׁתֶּה גַם הַיּוֹם! וַיִּפְצַר380 בָּם יוֹסֵף מְאֹד וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂכְּרוּ381 עִמּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא.

קסג. שְׁמוֹת בְּנֵי בִנְיָמִין. (סוטה ל“ז; סופרים כ”א; תנחומא ויגשׁ ד')

וַיְהִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל בִּנְיָמִין: הֲיֵשׁ לְךָ אִשָּׁה וּבָנִים? וַיַּעַן בִּנְיָמִין וַיֹּאמַר: יֵשׁ לִי אִשָּׁה וַעֲשָׂרָה בָנִים. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: מה שְׁמוֹת בָּנֶיךָ? וַיַּעַן בִּנְיָמִין וַיֹּאמַר: בֶּלַע, בֶּכֶר, אַשְׁבֵּל, גֵּרָא, נַעֲמָן, אַחִי, וָרֹאשׁ, מֻפִּים וְחֻפִיּם וָאָרְדְּ! ויִּשְׁתָּאֶה382 יוֹסֵף וַיֹּאמַר: הַגִּידָה לִּי מֶה מִשְׁפַּט הַשֵּׁמוֹת הַזָּרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתִּי כְּמֹהֶם מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה? וַיַּעַן בִּנְיָמִין וַיֹּאמֵר: בְּיוֹם אֲבֹד אָחִי קָם יַעֲקֹב אָבִי וַיֵּלֶךְ אֶל הֶהָרִים וַיַּחְצֹב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים וַיִכְתֹּב עֲלֵיהֶן אֶת שְׁמוֹת כָּל בָּנָיו וַיֹּאמַר: עֲמֹדְנָה אֲבָנִים וּכְרַעְתֶּן לִפְנֵי רְאוּבֵן בְּנְִי הַבְּכוֹר, וְלֹא קָמוּ הָאֲבָנִים וְלֹא זָעוּ383. וַיּוֹסֶף אָבִי לְדַבֵּר אֶל הָאֲבָנִים וַיֹּאמַר: כְּרַעְנָה לִפְנֵי שִׁמְעוֹן! וְלֹא שָׁמְעוּ הָאֲבָנִים לְקוֹלוֹ וְלֹא נָעוּ וְלֹא זָעוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמַר: קוֹמְנָה וּכְרַעְתֶּן לִפְנֵי יוֹסֵף וַתָּקוֹמְנָה כֻלָּן וַתִּכְרַעְנָה לִפְנֵי הָאֶבֶן אֲשֶׁר נִכְתַּב עָלֶיהָ שֵׁם יוֹסֵף אָחִי. וַיָּשָׁב אָבִי מִשָּׁם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא הַשָּׂדֶה וַיִּקַּח שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲלֻמּוֹת וַיִּקְרָא לָהֶן שְׁמוֹת כִּשְׁמוֹת כָּל בָּנָיו וַיֹּאמַר: הִשְׁתַּחֲוֶינָה לְלֵוִי, כִּי גָדוֹל וְנִכְבָּד יִהְיֶה! וְלֹא שָׁמְעוּ האֲלֻמֻּוֹת לְקוֹלוֹ. וַיּוֹסֶף לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: הִשְׁתַּחֲוֶינָה לִיהוּדָה, כִּי מְלָכִים מִמֶּנּוּ יֵצֵאוּ! וְלֹא עָשׂוּ הָאֲלֻמּוֹת כְּדִבְרֵי אָבִי! וַיְהִי בְּאָמְרוֹ הִשְׁתַּחֲוֶינָה לְיוֹסֵף, וַתְּמַהֵרְנָה הָאֲלמּוֹת וַתָּקוֹמְנָה כֻלָּן וַתִּשְׁתַּחֲוֶין, לְהָאֲלֻמָּה אֲשֶׁר שֵׁם יוֹסֵף אָחִי הָאוֹבֵד, נִקְרָא עָלֶיהָ! וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיְמָאֵן אָבִי הָאֻמְלָל לְהִתְנַחֵם וַיֵּבְךְ הַרְבֵּה בֶכֶה, וָאֶשְׁמַע אֶת אַנְשֵׁי בֵיתִי מְדַבְּרִים לֵאמֹר: אֵין יוֹסֵף מֵת, כִּי חַי, עַל כֵּן יְמָאֵן לִבּוֹ לְהִתְנַחֵם! וָאָשִׂים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלָּה עַל לִבִּי וָאֹמְרָה: מִי יוֹדֵעַ אֵיפֹה יוֹסֵף אָחִי? אוּלַי נִשְׁבָּה וְגֵר הוּא בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה וָאֵבְךְּ מְאֹד. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹלְדוּ לִי בָנִים וָאֶקְרָא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שֵׁם אָחִי הָאוֹבֵד לֵאמֹר: אֶחִי (אֵחִי) הַבְּכוֹר (בֶּכֶר) הַנָּעִים (נַעֲמָן) וְהַיָּפֶה (מֻפִּים) כְּוֶרֶד384 (אָרְד) אֲשֶׁר הָיָה לְרֹאשׁ (רֹאשׁ) לִי נִבְלַע (בֶּלַע) בַּגּוֹיִם אוֹ נִשְׁבָּה (אַשְׁבֵּל) לִהְיוֹת גֵּר (גֵּרָא) בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה… אֲהָהּ! אָנֹכִי לֹא רָאִיתִי אֶת חֻפָּתוֹ (חֻפִּים) וְהוּא לֹא רָאָה אֶת חֻפָּתִי וְלא שָׂמַחְנוּ שְׁנֵינוּ בְּיוֹם שִׂמְחָתֵנוּ! ויִּשְׁמַע יוֹסֵף אֶת דִּבְרֵי בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר בְּלִבּו: הָבָה אֲמַהֵר וְהִתְוַדַּעְתִּי לְאָחִי בִנְיָמִין וְשִׂמַּחְתִּי אֶת לִבּוֹ וְנִחַמְתִּיו מִיגוֹנוֹ! 385

קסד. מַעֲשֵׂה סְתָרִים.(ספה“י בשׁ”ק)

וַיְדַבֵּר יוֹסֵף בַּלָּט אֶל אֶחָד מֵעֲבָדָיו לֵאמֹר: לֵךְ הָבֵא לִי אֶת תַּבְנִית הַכּוֹכָבִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לִי. וַיְמַהֵר הָעֶבֶד וַיַּעַשׂ אֶת מִצְוַת יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל בִּנְיָמִין לְכָה אַחֲרַי הַחַדְרָה וַיֵּלֶךְ בִּנְיָמִין אַחֲרֵי יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הִנֵה שָׁמַעְתִּּי אוֹמְרִים: הָעִבְרִים יוֹדְעִים בְּכָל חָכְמָה וְעַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי הֲתוּכַל לָדַעַת עַל־פִּי הַתַּבְנִית הַזּאֹת אֵיפֹה נִמְצָא יוֹסֵף אָחִיךָ אֲשֶׁר חָשְׁבוּ עָלָיו אַחֶיךָ לֵאמֹר: לְמִצְרַיִם יָרָד? וַיַּעַן בּנְיָמִין וַיֹּאמַר: גַּם עַבְדְּךָ יֹדֵעַ בְּכָל חָכְמָה, כִּי לִמְּדַנִי אָבִי הֶחָכָם וְהַנָּבוֹן. וַיַגֶשׁ יוֹסֵף לְבִּנְיָמִין אֶת תַּבְנִית הַשָּׁמַיִם וְכוֹכְבֵיהֶם וְאֶת תַּבְנִית אֶרֶץ מִצְרַיִם וְעָרֶיהָ וִיאוֹרָהּ וְשׁוּקֶיהָ386 וּרְחוֹבוֹתֶיהָ וְחוּצוֹתֶיהָ, וַיֹּאמַר: בִּינָה בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּמָצָאתָ אֶת יוֹסֵף אָחִיךָ. וַיָּבֶן בִּנְיָמִין בַּתַּבְנִיּוֹת אֲשֶׁר שָׂם לְפָנָיו וַיְחַלֵּק אֶת כָּל אֶרֵץ מִצְרַיִם לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים. וַיִּתְבּונֵן בָּהֶם וַיְחַלֵּק אֶת מִצְרַיִם לְחֻצוֹתֶיהָ וְלִרְחוֹבוֹתֶיהָ וּלְאַרְמְנוֹתֶיהָ, וַיִּמְצָא אֶת יוֹסֵף אָחִיו יוֹשֵב בְּאַחַד הָאַרְמוֹנוֹת כְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, וַיְחַלֵּק אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר רָאָה בָּאַרְמוֹן לִשְׁנֵים עָשָׂר חֵלֶק וַיַּרְא וְהִנֵּה יוֹסֵף אָחִיו יוֹשֵׁב לְפָנָיו עַל הַכִּסֵּא בְּאַחַד הַחֲדָרִים, וַיִּשְׁתָּאֶה בִנְיָמִין וַיִּשְׁתּוֹמֵם מְאֹד. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: מָה רָאִיתָ הַגִּידָה נָּא לִי בְּנִי? וַיַּעַן בִּנְיָמִין וַיֹּאמַר: רוֹאֶה אָנֹכִי אֶת יוֹסֵף אָחִי יוֹשֵׁב בַּחֶדֶר הַזֶּה לְפָנָי! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: דַּע, אָחִי, כִּי אֲנִי אֲנִי יוֹסֵף אָחִיךָ, וַיִּפֹּל עַל צַוְארֵי בִנְיָמִין וַיִּבְכּוּ שְׁנֵיהֶם מֵרֹב שִׂמְחָה וָגִיל. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: וְעַתָּה, אָחִי, אַל נָא תְגַלֶּה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְאַחֵינוּ עַד יוֹם הִתְוַדְּעִי387 אֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר בִּנְיָמִין: כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לִּי אָחִי אֱעֶשֶׂה!

קסה. שְׁבוּעַת בִּנְיָמִין.(ספה“י; מדב”ר צ“ב; מדרת”נ מקץ י'; מדרשׁ אגדה שםׁ מ“ד ל”פ)

וַיְהִי בַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל בִּנְימִין אָחִיו: הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ עִם אַחֶיךָ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וּבְטֶרֶם יַרְחִיקוּ מֵהָעִיר וצִוִּיתִי לַהֲשִׁיבָם שֵׁנִית אֵלַי וּלְקַחְתִּיךָ מֵאִתָּם. וְהָיָה אִם יֵצֶר לָהֶם הַדָּבָר הַזֶּה וְיכּוֹנוּ388 לָתֵת אֶת נַפְשָׁם בַּעַדְךָ389 וְנִלְחֲמוּ לָךְ, וְיָדַעְתִּי, כִּי נִחֲמוּ390 בֶאֱמֶת עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לִי וַאֲחִיהֶם יָקָר בְּעֵינֵיהֶם מִנַּפְשָׁם, — וְנוֹדַעְתִּי לָהֶם וְשִׂמַּחְתִּים: אוּלָם אִם יַעַזְבוּךּ בְּיָדִי, כִּי לֹא יָקַרְתָּ בְעֵינֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יֵקַר אָח לְאָחִיו, וְנִלְחַמְתִּי עִמָּהֶם וְנִקַּמְַתִּי מֵהֶם אֶת נִקְמָתֵנוּ. וַיְצַו יוֹסֵף אֶת פְּקִידוֹ לְמַלֵּא אֶת אַמְתְּחוֹתֵיהֶם בָּר וְלָשִׂים אֶת כֶּסֶף אִיש בְּאַמְתַּחְתּוֹ וְלָשִׂים אֶת הַגָּבִיעַ בְּשַׂק בִּנְיָמִין וְלָתֵת לָהֵם צֵדָה לַדָּרֶךְ וַיַּעַשׂ לָהֶם הַפָּקִיד כֵּן.

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיַּשְׁכִּימוּ הָאֲנָשִׁים בַּבֹּקֶר וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם עַל חֲמוֹרֵיהֶם וַיֵּצְאוּ עִם בִּנְיָמִין וְעִם שִׁמְעוֹן אֲחִיהֶם לָבוֹא אַרְצָה כְּנָעַן. הֵם יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, לֹא הִרְחִיקוּ וְיוֹסֵף צִוָּה לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר: קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנשִׁים וְאָמַרְתָּ לָהֶם: לָמָּה גְנַבְתֶּם אֶת גְּבִיעַ אֲדוֹנִי? וַיָּקָם הַפָּקִיד וַיִּרְדְּפֵם וַיַּשִׁיגֵם וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּתְחַלְחֲלוּ391 וַיֹּאמֵרוּ: חֶרְפָּה הִיא לַעֲבָדֶיךָ לַעֲשׂות כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה! אֲשֶׁר יִמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּיַד אֶחַד מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת! וְגַם אֲנַחְנוּ, אֶחִיו, נִהְיֶה לַאדוֹנִי לַעֲבָדִים! וַיָחֶל הָאִישׁ לְחַפֵּשׂ בְּאַמְתְּחוֹתֵיהֶם: בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה, כִּי אָמַר בְּלִבּוֹ: אָמְנָם יָדַעְתִּי אֵיפֹה נִמְצָא הַגָּבִיעַ; אוּלָם אִם אָחֵל לְחַפֵּשׂ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִין וְאָמְרוּ לִי: אַתָּה יָדְךָ392 שַׂמְתָּ אֶת הַגָּבִיעַ בָּאַמְתַּחַת הַזֹּאת כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ אֵיפֹה הוּא. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִין וַיִּקְרְעוּ אֶת שִׂמְלוֹתָם מֵרֹב חֶרְפָּה וּכְלִמָּה ויִּקְרְאוּ: הוֹי גַּנָּב בֶּן גֹּנֶבֶת393! אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ394 הַיּוֹם אֶת כָּל הַמִּשְׁפָּחָה הָעִבְרִית כִּי לֹא נִשְׁמַע עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶה אֲשֶׁר יִגְנֹב אִישׁ (מֵהָעִבְרִים) קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה. וַיְהִי כְּשׁוּבָם הָעִירָה וַיִּגְּשׁוּ לְהַכּוֹת אֶת בִּנְיָמִין עַל עֲשׂוֹתוֹ אֶת הַנְּבָלָה הַגְּדוֹלָה הַזּאת וַיַּרְא בִּנְיָמִין אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמַר: חֵי נַפְשִׁי! אָנֹכִי לֹא גָנַבְתִּי אֶת הַגָּבִיעַ! וַיְהִי אַךְ נִשְׁבַּע בִּנְיָמִין אֶת הַשְּׁבוּעָה הַזֹּאת וַיַּחְדְּלוּ כְרֶגַע מִמֶּנּוּ וַיִּסֹּגוּ395 אָחוֹר כִּי אָמָרוּ: מֵעוֹדוֹ396וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה לֹא נִשְׁבַּע בִּנְיָמִין גַּם אַחַת, וּבְכָל זֹאת הָיוּ תָמִיד דְּבָרָיו אֱמֶת וְאַף כִּי397 נִשְׁבַּע הַיּוֹם!

קסו. קִצּוּר יָמִים. (מדרת“נ ויגשׁ ו'; ספה”י; בר“ר צ”ג; פדר“א ל”ט; בר"ר ק‘, ד’)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ בְנֵי יעֲקֹב הָעִירָה וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: אִם אָבוֹא בֵיתָה הַמִּשְׁפָּט לְהִשָּׁפֵט עִם אַחַי לְעֵינֵי הַמִּצְרִים, — וְהוֹבַשְׁתִּי אתָם וְנִכְלְמוּ ּמְאֹד. עַל כֵּן אֲצַוֶּה לַהֲבִיאָם אֶל בֵּיתִי וְלֹא תִרְאֵם עֵין זָר. וַיַּעַשׂ יוֹסֵף כֵּן כַּאֲשֶׁר אָמַר וַיּוּבְאוּ אֶחָיו לְבֵיתוֹ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְיַצְּבוּ לְפָנָיו, וַיֹּאמֶר לָהֶם מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם כִּי לְקַחְתַּם אֶת גְּבִיעִי, גְבִיעַ הַכֶּסֶף, וַתֵּלְכוּ לָכֶם? הַאֻמְנָם תֹּאמְרוּ לְנַחֵשׁ398 בּוֹ לְמַעַן דַּעַת אֵיפֹה נִמְצָא אֲחִיכֶם אֲשֶׁר אָבַד מִכֶּם? וַיְהִי כְּדַבֵּר יוֹסֵף אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקַּח אֶת בִּנְיָמִין מֵאֵת אֶחָיו וַיְבִיאֵהוּ אֵלָיו הַחַדְרָה וַיִּנְעַל399 אֶת הַדָּלֶת. וְאֶל פְּקִיד בֵּיתוֹ אָמָר: לֵךְ אֱמוֹר לָאֲנָשִׁים: אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ יִהְיֶה לַאַדוֹנִי עֶבֶד, וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם! וַיִּגַּשׁ יְהוּדָה וַיִּשְׁבּוֹר אֶת הַדֶּלֶת וַיֹּאמַר: יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדוֹנִי!

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף דַּבֵּר! וַיֹּאמֶר יהוּדָה: מִיּוֹם בּואֵנוּ אֵלֶיךָ הַחִלּוֹתָ לָשִׂים לָנוּ עֲלִילוֹת דְּבָרִים וַתִּשְׁאַל לְאָבִינוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ וַנִּשְׁתָּאֶה לְךָ מְאֹד כִּי אָמָרְנוּ: הַאֻמְנָם יֹאמַר אֲדוֹנֵינוּ לְהִתְחַתֵּן בָּנוּ, כִּי שְׁאָלָנוּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? אוּלָם בְּכָל זֹאת לֹא כִחַדְנוּ מֵאֲדוֹנֵינוּ דָּבָר וַנַּגָּד לוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר שָׁאַל אוֹתָנוּ. וַתִּקַּח מֵאִתָּנוּ אֶת שִׁמְעוֹן אָחִינוּ וַתֹּאמֶר לָנוּ: לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אִם אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם! וְעַתָּה הֵבֵאנוּ לְךָ אֶת בִּנְיָמִין ותִּקָחֵהוּ לְךָ לְעֶבֶד, כִּי גְנֵבָה נִמְצְאָה בְיָדוֹ.

אוּלָם מִדַּעְתִּי כִּי קְשׁוּרָה נֶפֶשׁ עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּנֶפֶשׁ הַנַּעַר וְעַבְדְּךָ אָבִינוּ מִתְנַחֵם בּוֹ אַחֲרֵי רָחֵל אִשְׁתּוֹ וְיוֹסֵף בְּנוֹ, עַל כֵּן אֶשְׁאַל מֵאִתְּךָ אֲדוֹנִי, שְׁאֵלָה אֶחַת: אָנָּא קָחֵנִי לְעֶבֶד תַּחַת הַנַּעַר, כִּי טוֹב לִי לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ וְלִשְׁאֹב מֵימֶיךָ וּלְבַקֵּעַ עֵצֶיךָ וּלְהִלָּחֵם אֶת מִלְחֲמוֹתֶיךָ כָּל יָמַי מֵרְאוֹת גַּם רֶגַע בְּצָרַת נֶפֶשׁ עַבְדְּךָ אָבִינוּ! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יְהוּדָה וְהִנֵּה לֹא שָׂם יוֹסֵף לֵב לִדְבָרָיו וַיּוֹסֶף לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: הוֹאֶל נָא אֲדוֹנִי, וְעָשִׂיתָ אֶת בַּקָּשָׁתִי! הַבִּיטָה נָא אוֹתִי וְיָדַעְתָּ, כִּי רַב כֹּחִי מִכֹּחַ הַנַּעַר לְשָׁרֶתְךָ כָּל הַיָּמִים וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֵּנִי!… בְּרֶגַע הַזֶּה אָמַר יְיָ: יַעַן שָׁמַע יוֹסֵף אֶת יְהוּדָה מְדַבֵּר אֵלָיו “עַבְדְךָ אָבִינוּ” זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים,וְלֹא קִנֵּא לִכְבוֹד אָבִיו וְלֹא אָמַר לִיהוּדָה: אַל תֹּאמַר: אָבִיךָ עַבדִּי הוּא, עַל כֵּן אֲקַצֵר יָמָיו וַאֲחַסֵּר מֵהֶן עֶשֶׂר שָׁנִים וְהָיוּ יָמָיו רַק מֵאָה שָׁנָה וְעֶשֶׂר שָׁנִים.

קסז. שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל.(מדב“ר צ”ג; מדרשׁ איוב ד'; ל"פ)

וַיַּרְא יְהוּדָה אֶת יוֹסֵף מַחֲזִיק בְבִנְיָמִין וְאֵינֶנוּ מַרְפֶּה מִמֶּנּוּ וַיָּחֶל לְיָרֵא אֹתוֹ וַיֹּאמַר: הֲלֹא יָדַעְתָּ אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ שְׁנֵי אַחַי לִשְׁכֶם וּלְשִׁבְעַת עָרֵי הָאֱמוֹרִי בַּעֲבוּר דִּינָה אֲחוֹתֵנוּ וַאֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם בְּקַחְתּוֹ אֶת שָׂרָה אִם אֲבִי אָבִינוּ, כִּי נִגַּע400 אוֹתוֹ נְגָעִים גְדוֹלִים וַיַךְ אֶת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ מַכּוֹת גְדוֹלוֹת מְאֹד; עַל כֵּן אִם חָפֵץ חַיִּים אַתָּה תֶּן לָנוּ אֶת אָחִינוּ וְשַׁבְנוּ אֶל אָבִינוּ! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא שָׂם יוֹסֵף לִבּוֹ גַּם לַדְבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׂאַג יְהוּדָה שְׂאָגָה גְדוֹלָה כְּשַׁאֲגַת אֲרִי וַיִּלֶךְ קוֹל401 שַׁאֲגָתוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה וָיִּשָּׁמַע בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וַיַּכֵּר חֻשִּׁים בֶּן דָּן אֶת קוֹל יְהוּדָה וַיְקַפֵּץ מִכְּנַעַן וַיָּבֹא מִצְרַיְמָה וַיַּעֲמוֹד עַל יַד יְהוּדָה וַיִּשְׁאֲגוּ שְׁנֵיהֶם שְׁאָגָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַתִּרְעַשׁ אֶרֶץ מִצְרַים וַתֵּהָרַסְנָה שְׁתֵּי עָרִים פִּתֹם וְרַעַמְסֵס, וַתִּהְיֶינָה לְגַלִּים וַיֵּהָרֵג עַם רָב. וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן אֲשֶׁר הֶחְרִיב יְהוּדָה וְחֻשִּׁים בְּקִצְפָּם שְׁתֵּי הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְיוֹשְׁבֵיהֶן לֹא הֵרֵעוּ לָהֶם וְלֹא הִתְגָּרוּ בָם מִלְחָמָה, עַל כֵּן יָבֹא יוֹם וְהֶעֱבִידוּ הַמִּצְרִים אֶת בְּנֵי יִשְרָאֵל וְצִוּוּם לִבְנוֹת אֶת שְׁתֵּי הֶעָרִים הַנֶּהֱרָסוֹת — אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.

קסח. עֲוֹנוֹת רִאשׁוֹנִים. (מדרת“נ ה' ויגשׁ; ספה”י)

וְקֶצֶף יְהוּדָה הוֹלֵךְ וְגָדֵל וַיִּקַּח מְטִילֵי בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת וַיְשִׁימֵם בְּפִיו וַיָּדֶק אוֹתָם לֶעָפָר וַיִּקְרָא בַחֲמָתוֹ אֶל יוֹסֵף וַיֹּאמַר: אִם לֹא תִתֵּן לִי אֶת בִּנְיָמִין אָחִי, וְשָׁלַפתִּי אֶת חַרְבִּי וְהָרַגתִּי אוֹתְךָ ואֶת פַּרְעֹה אֲדוֹניךָ! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אִם תּוֹצִיא אֶת חַרְבֶּךָ, וְשַׂמְתִּיהָ עַל צַוָּארֶיךָ. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן אֶפְתַּח אֶת פִּי וּבְלַעְתִּיךָ! וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמַר: פְּתַח פִּיךָ וְסָתַמְתִּי אוֹתוֹ וּמִלֵּאתִיהוּ אָבֶן. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה: הוֹי אֲדוֹנִי! הֵן לֹא בָאנוּ לְהִלָּחֵם אִתְּךָ וּלְהַחֲרִיב אֶת מִצְרָיִם — הָשִׁיבָה נָא אֶת בִּנְיָמִין וְהָלַכְנוּ לָנוּ, כִּי אֵיךְ אֶעֶלֶה אֶל אָבִי וּמָה אֹמַר לו? וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: כֹּה תֹאמַר לְאָבִיךָ: הָלַךְ הַחֶבֶל אַחַר הַדְּלִי, לֵאמֹר: אָבַד בִּנְיָמִין כַּאֲשֶׁר אָבַד יוֹסֵף. וַיִקְצֹף יְהוּדָה מְאֹד וַיֹּאמַר: שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הֲמוֹכֵר אֶת אָחִיו בֶּן אָבִיו בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף יֹּאמַר: חָלִילָה לִּי מִדַּבֶּר שֶׁקֶר? וַיִּשְׁמַע יְהוּדָה אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרָא: הָשִׁיבָה לָּנוּ כְרֶגַע אֶת בִּנְיָמִין פֶּן אֲצַבֵּעַ אֶת כָּל הָעִיר הַזֹּאת בְּדַם הֲרוּגֶיהָ. וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת יְהוּדָה וַיֹּאמַר: אָמְנָם אֵין כָּמוֹךָ וּכְאַחֶיךָ אֲנָשִׁים הַיּוֹדְעִים לְצַבֵּעַ… כִּי גַם אֶת כְּתֹנֶת אֲחִיכֶם צִבַּעְתֶּם בְּדָם לְבַעֲבוּר יֹּאמַר אֲבִיכֶם טָרֹף טֹרֵף בְּנִי!…

קסט. רַחֲמָנִים בְנֵי רַחֲמָנִים.(מדב“ר צ”ג; תנחומא ויגשׁ ג‘; שׁם ה’; מדר“א; ל”פ)

וַיְמָרַרוּ הַדְבָרִים הָאֵלֶּה אֶת יְהוּדָה מְאֹד וַתַּאֲדִים עֵינוֹ הַיְמָנִית כְּדָם וַתִּקְרַעְנָה שַׂעֲרוֹת לְבָבוֹ אֶת חֲמֵשֶׁת בְּגָדָיו אֲשֶׁר לָבַשׁ וַיֵּדַע יוֹסֵף כִּי גָדֹל מְאֹד קֶצֶף יְהוּדָה וַיִּירָא פֶן יַחֲרִיב אֶת מִצְרַיִם בְּאַפּוֹ, — וַיִּקְרֹץ בְּעֵינָיו אֶל מְנַשֶּׁה בְנוֹ, וַיָּקָם וַיִּבְעַט בְּרִצְפָּה וַיָּזוּעוּ קִירוֹת הָאַרְמוֹן. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאֶחָיו: אַל תֹּאמְרוֹ — מַעֲשֵׂה אִישׁ מִצְרִי זֶה כִּי אִם מַעֲשֵׂה אֶחָד מִבֵּית אָבִינוּ! וְאֶל יוֹסֵף הֵחֵל יְהוּדָה לְדַבֵּר תַּחֲנוּנִים וַיֹּאמַר: אָנָּא תְּנָה אֶת אָחִינוּ וְהָלַכְנוּ לַנוּ! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הֲלֹא אָמַרְתִּי לָכֶם: מִשְׁפַּט הַגַּנָּב לִהְיוֹת עֶבֶד! וּבְדַבֵּר יוֹסֵף אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּבְעַט בְּאֶבֶן הַשַּׁיִשׁ אֲשֶׁר לְפָנָיו וַתֵּהָפֵךְ לְאָבָק דָּק.

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה: הַיּוֹם רָאִיתִי, כִּי נִמְצָא אִישׁ גִּבּוֹר מִמֶּנִּי! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָפֵץ יְהוּדָה לִשְׁלֹף אֶת חַרְבּוֹ וְהִנֵּה דָבְקָה בַּתַּעַר עַד כִּי לֹא יָכֹל לְהוֹצִיאָהּ מִשָׁם וַיִּשְׁתָּאָה מְאֹד וַיֹּאמַר: אֵין זֹאת כִּי טוֹב הָאִישׁ הַזֶּה מְאֹד בְּעֵינֵי יְיָ, עַל כֵּן אִמֵּץ כֹּחוֹֹ402 וַיַּעַשׂ לוֹ נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הַאֵין בְּאַחֶיךָ אֲנָשִׁים טוֹבִים וַחֲכָמִים מִמֶּךָּ, כִּי נִגַּשְׁתָּ אַתָּה לְדַבֵּר אֵלַי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָרַבִּים הָאֵלֶּה? יִגְּשׁוּ נָא הֵמָּה וִידַבְּרוּ וְשָׁמָעְתִּי! וַיַּעַן יְהוּדָה וַיֹּאמַר: אָנֹכִי לְבַדִּי עָרַבְתִּי403 אֶת בִּנְיָמִין מֵעִם אָבִי, עַל כֵּן דִּבַּרְתִּי אָנֹכִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: מַדּוּעַ לֹא עָמַדְתָּ404 לְיוֹסֵף אָחִיךָ כַּאֲשֶׁר קַמְתָּ אַתָּה וְאַחֶיךָ עָלָיו וַתִּמְכְּרֻהוּ בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף, וַתִּשְׁלְחוּ לְהַגִּיד לַאֲבִיכֶם לֵאמֹר: אֶת הַכֻּתֹּנֶת הַזֹּאת הַמְּגֹאָלָה405 בְדָם מָצָאנוּ.. וְלֹא חֲמַלְתֶּם עַל אֲבִיכֶם הַזָּקֵן וַתְּמָרַרוּהוּ מְאֹד? עַל כֵּן לֵךְ שׁוּב אֶל אָבִיךָ וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: טָרֹף טֹרַף גַּם בִּנְך זֶה!

וַיִּצְעַק יְהוּדָה צְעָקָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַתִּרְעַשׁ כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַתִּפֹלְנָה הַחוֹמוֹת, וַתְּשְׁכֵּלְנָה406 הַחַיּוֹת, וַיִּפֹּל יוֹסֵף מִכִּסְאוֹ וַיֵּהָפְכוּ פְנֵי כָל גִּבּוֹרָיו לַאֲחוֹרֵיהֶם. וַיֶּחֱרַד פַּרְעֹה חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַיֵּרֶד מֵעַל כִּסְאוֹ וַיּקְרָא: מֶה קוֹל הָרַעַם הַנּוֹרָא הַזֶּה בְּאָזְנָי? הֲנֶהֶפְכָה הָעִיר אִם נָפְלוּ חוֹמוֹתֶיהָ?! וְכָל אֲחֵי יְהוּדָה קָצְפוּ גַם הֵם עַל יוֹסֵף קֶצֶף גָּדוֹל וַיִּבְעֲטוּ בָאֲדָמָה אֲשֶׁר עָמְדוּ עָלֶיה וַתְּהִי עֲמָקִים עֲמָקִים. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל נַפְתָּלִי: מַהֲרָה רוּצָה וְהִגַּדְתָּ לִּי כּמָּה שְׁוָקִים בְּכָל הָעִיר! וְיְקַפֵּץ נַפְתָּלִי וַיְדַלֵּג מִקְּצֵה הָעִיר וְעַד קָצֶהָ בְּרֶגַע, וַיָּשָׁב אֶל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר: שְׁנֵים עָשָׂר שְׁוָקִים בְּכָל הָעִיר! וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו: חִגְרוּ אֶת כְּלי מִלְחַמְתְּכֶם וְהָלַכְנוּ לְהַחֲרִים אֶת כָּל הָעִיר וְלֹא נִשְׁאֵר בָּהּ גַּם צְרוֹר! אָנֹכִי אַחֲרִיב שְׁלֹשָׁה שְׁוָקִים, וְהַחֲרַבְתֶּם אַתֶּם אִישׁ אִישׁ שׁוּק אֶחָד וְעָשִׂינוּ לְמִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה לִשְׁכֶם! וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בְּנֵי יַעֲקֹב אֶת דִּבְרֵי יְהוּדָה אֲחִיהֶם וַיִּתְעוֹרְרוּ מְאֹֹד וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיִּתְחַנְּנוּ לוֹ לֵאמֹר: אַל נָא אָחִינוּ, נַעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה, כִּי לֹא כִשְׁכֶם מִצְרָיִם! רְאֵה נָא, אָחִינוּ, אֶת אַלְפֵי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים מִקַּצְוֵי אֶרֶץ מִצְרַיְמָה לִשְׁבָּר אֹכֶל וְזָכַרְתָּ בְרָגְזְךָ אֶת רִבֲבוֹת הָעוֹלָלִים וְהַטַּף הָאוֹכְלִים מִלַּחְמָהּ יוֹם יוֹם!… הֵן יִתַּמּוּ כֻלָּם לִגְוֹעַ אִם תַּשְׁחִית אֶת כָּל הָעִיר כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ! וַיִּיטְבוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעֵינֵי יוֹסֵף מְאד וַיַּשְׁכִּיחוּהוּ אֶת שִׂנְאָתוֹ אוֹתָם וְאֶת נִקְמָתוֹ אֲשֶׁר אָמַר לִנְקֹם מֵהֶם וַיֹּאמַר: עַתָּה אֶתְוַדַּע אֲלֵיהֶם!

קע. שִׂמְחָה וּבִכְיָה. (מדב“ר צ”ג); מגלה י“ז; ספה”י)

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הִנֵה שָׁמַעְתִּי אֶתְכֶם מְדַבְּרִים לֵאמֹר אֶחָד מֵאֲחֵיכֶם אָבַד מִכֶּם וְאֵינֶנּוּ, וְעַתָּה תִּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה, כִּי קָרֹא אֶקְרָא לוֹ, וּבָא וְהִתְיַצֵב לִפְנֵיכֶם! וַיִּקְרָא פִתְאוֹם יוֹסֵף לֵאמֹר: יוֹסֵף בֶּן יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן יַעֲקֹב! בּוֹאָה נָא הֲלוֹם! וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו אֶת קוֹל הַקְּרִיאָה הַזֹּאת וַיַּבִּיטוּ בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּית וְלֹא רָאוּ מְאוּמָה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: אַל תַּבִּיטוּ כֹה וָכֹה, וְהִבַּטְתֶּם אֵלַי, כִּי אָנֹכִי אָנֹכִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם!!

וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֶּחֶרְדוּ מְאֹד וַיֵּצֵא לִבָּם. וַיְהִי כִּרְאוֹת יוֹסֵף כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרָיו וַיָּחֶל לְדַבֵּר עִם אֶחָיו בִּשְׂפַת עֵבֶר לֵאמֹר: אַל תֵּעָצְבוּ אַחַי, כִּי מְכַרְתֶּם אוֹתִי, כִּי מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹּאת לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית! וְעַתָּה עֲלוּ אֶל אָבִי וַהֲאִיצוֹתֶם בּוֹ לָרֶדֶת מִצְרָיְמָה. וְהִגַּדְתֶּם לוֹ אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וְשָׂמַח לִבוֹ. וַיִּשְׁמַע בִּנְיָמִין אֶת יוֹסֵף מְדַבּר אֶל אֶחָיו בְּאַהֲבָה, וַיָבֶן כִּי סָלַח לָהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ וַיִשְׂמַח מְאֹד וַיְבָרֶךְ אֶת יְיָ עַל כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשָׂה לְבֵית אָבִיו. וַיִּפּוֹל יוֹסֵף עַל צַוְארֵי בִנְיָמִין אָחִיו, וַתִּלְבַּשׁ אוֹתוֹ רוּח407 יְיָ וַיַּרְא כִּי יָבוֹאוּ יָמִים וְהָחְרְבוּ שְׁנֵי בָתֵּי הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר יִבָּנוּ בְּנַחֲלַת בִּנְיָמִין אָחִיו, וַיֵּבְךְּ הַרְבֵּה בֶכֶה; וּבִנְיָמִין בָּכָה גַם הוּא עַל צַוְארֵי יוֹסֵף, כִּי רָאָה בְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר חֲרֵבָה וַעֲזוּבָה תִּהְיֶה הָעִיר שִׁילֹה408 מְקוֹם מִשְׁכַּן יְיָ.

וְהַקּוֹל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר: הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִרְגִיזוּ הַיּוֹם אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲחֵי יוֹסֵף הֵמָה וַיִּיטַב הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵי פַּרְעֹה וַיֹּאמַר: עַתָּה אָנוּחַ וְאֶשְׁקֹט כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר לֹא יַחֲרִיבו עוֹד הָאֲנָשִׁים אֶת אַרְצִי בַּעֲבוּר יוֹסֵף אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הִתְוַדַּע אֲלֵיהֶם.

קעא. חַיֵּי עוֹלָם. (ספה“י; מדב”ר צ“ד; מגלה ט”ו; עי' מדרש שׁמואל ל“ב וילק”שׁ יחזקאל כ"ז)

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: אֱמֹר אֶל אַחֶיךָ: בֹּאוּ אַרְצָה כְּנַעַן וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָכֶם וּבֹאוּ אֵלַי וִישַׁבְתֶּם בְּמֵיטַב אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְצַו יוֹסֵף לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ וַיּוֹצִיא בְגָדִים נֶחְמָדִים וַיִּתֵּן לְאֶחָיו לְאִישׁ אִישׁ חֲלִיפוֹת בְּגָדִים וּלְבִנְיָמִין נָתַן חָמֵשׁ חַלִיפוֹת בְּגָדִים וּשְׁלשׁ מֵאוֹת כָּסֶף: וַיִּשְׁלַח לְדִינָה אֲחוֹתוֹ בִּגְדֵי זָהָב וָכֶסֶף וְתַמְרוּקֵי נָשִׁים הַרְבֵּה מְאֹד, וְלִנְשֵׁי אֶחָיו שָׁלַח אַבְנֵי שֹׁהַם וּבָרָקוֹת.

וַיְהִי כִּרְאוֹת יְהוּדָה אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר נָתַן פַּרְעֹה לְהָבִיא בָהֶן אֶת אַנְשֵׁי בֵית אָבִיו וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף: לֹא טוֹבוּ הָעֲגָלוֹת הָאֵלֶּה בְּעֵינַי כִּי תַבְנִית כֶּל אֱלִילֵי מִצְרַיִם מְצֻיָּרוֹת עֲלֵיהֶן וְאֵיךְ אָבִיא אֶת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת אֶל אָבִינוּ? וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: אָנֹכִי אֶתֶּן לְךָ עֲגָלוֹת אֲחֵרוֹת! וַיִּקַּח יְהוּדָה אֶת עֶגְלוֹת פַּרְעֹה וַיִּשְׂרְפֵן בָּאֵשׁ. וַיִּתֵּן יוֹסֵף לְאֶחָיו עַשְׁתֵּי עָשָׂר עֲגָלוֹת נֶחְמָדוֹת מְאֹד, וּלְאָבִיו שָׁלַח אֶת מֶרְכַּבְתּוֹ אֲשֶׁר רָכַב בָּהּ בְּיוֹם תֵּת אוֹתוֹ פַרְעֹה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיָּשֶׂם בָּהּ מִכָּל טוּב אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיּוֹצֵא יוֹסֵף מִגִּתּוֹ יַיִן יָשָׁן וַיִּתֵּן לְאֶחָיו וַיֹּאמַר: כְּבוֹאֲכֶם אֶל אָבִי וּנְתַתֶּם לוֹ אֶת הַיַּיִן הַזֶּה וְשָׁתָה וְשָׂמַח לִבּוֹ וְחָזָק! וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף קְחוּ אֶת בִּנְיָמִין אִתְּכֶם וּמִהַרְתֶּם וַעֲלִיתֶם אֶל אָבִינוּ; אֶפֶס כִּי חָלִילָה לָכֶם מֵרְגַז בַּדֶּרֶךְ וְלָרִיב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ לֵאמֹר: בִּגְלָלְךָ נִמְכַּר יוֹסֵף…! וַיּוֹסֶף יוֹסֵף לְצַוּוֹת אֶת אֶחָיו וַיֹּאמַר: בְּבוֹאַכֶם אַרְצָה כְּנַעַן אֶל אָבִי אַל תַּגִּידוּ לוֹ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פִּתְאוֹם, כִּי אִם עָשׂה תַעֲשׂוּ בְּחָכְמַתְכֶם וַהֲכִינוֹתֶם אֶת לִבּוֹ אֶל הַשְּׁמוּעָה הַטּוֹבָה.

וַיְכַל יוֹסֵף לְדַבֵּר וַיְבָרֶךְ אֶת אֶחָיו. וַיֵּלְכוּ לָבוֹא אֶל בֵּית אֲבִיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב. וַיְהִי כְּקָרְבָם אֶל בָּתֵּיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה שֶׂרַח בַּת אָשֵׁר יוֹצֵאת לִקְרָאתָם. וְהַנַּעֲרָה טוֹבָה עַד מְאֹד וַחֲכָמָה וְיוֹדַעַת לְנַגֵּן בְכִנּוֹר. וַיִּקְרְאוּ לָהּ וַתָּרָץ אֲלֵיהֶם וַתִּשַּׁק לָהֶם. וַיִּקְחוּ כִנּוֹר נֶחְמָד וַיִּתְּנוּ לָהּ וַיֹּאמֵרוּ: בּוֹאִי נָא אֶל יַעֲקֹב אָבִינוּ וְיָשַׁבְתְּ לְפָנָיו וְנִגַּנְתְּ בְּיָדֵךְ וְשַׁרְתְּ בְּפִיךְ לֵאמֹר: יוֹסֵף דּוֹדִי יוֹסֵף דּוֹדִי חָי! הוּא הַשַּׁלִיט, הוּא הַמּוֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם! וַתְּמַהֵר שֶׂרַח וַתִּקַּח אֶת הַכִּנּוֹר וַתַּעֲבוֹר לִפְנֵיהֶם וַתָּבוֹא הַבַּיְתָה אֶל יַעֲקֹב וַתֹּאמַר: שָׁלוֹם לְךָ אָבִי הַזָּקֵן! וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: שָׁלוֹם לְך בִּתִּי מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. וַתִּקַּח אֶת הַכִּנּוֹר וַתְּשׁוֹרֵר בְּקוֹלָהּ הֶעָרֵב אַחַת וּשְׁתָּיִם: יוֹסֵף דּוֹדִי חַי יוֹסֵף דּוֹדִי חָי! וַיֶעֱרַב עַל יַעֲקֹב קוֹל שִׁירָהּ וְקוֹל כִּנּוֹרָהּ הַנָּעִים וַיִּנְעֲמוּ לוֹ מֹאד וַיָּחָש, כִּי בָאָה מְנוּחָה נְעִימָה בְּלִבּוֹ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: שִׁירִי נָא לִי עוֹד בִּתִּי, שִׁירִי וְּנַגְנִּי, בַּעֲבוּר תְּבָרְכֵךְ נַפְשִׁי. וַתּוֹסֶף שֶׂרַח לְנַגֵּן וּלְשׁוֹרֵר כַּדְבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּלֶךְ קוֹלָהּ הָלֹךְ וְעָרֵב וְנָעֵם וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב וַיַּאֲזֵן409 וַתָּבוֹא שִׂמְחָה בְּלִבּוֹ וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ יְיָ. וַתֵּרֶא שֶׂרַח כִּי טוֹבוּ מְאֹד שִׁירָתָהּ וּנְגִינָתָהּ בְּעֵינֵי אָבִיהָ הַזָּקֵן וַתִּשְׂמָח;

וַתּוֹסֶף לְהַרְנִין אֶת לִבּוֹ וּלְשַׂמְּחֵהוּ וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּגַּשׁ אֵלֶיהָ וַיָּשֶׂם אֶת יָדוֹ עַל רֹאשָׁהּ וַיְבָרֲכֶהָ וַיֹּאמַר: עֵקֶב אֲשֶר שִׂמַּחְתִּנִי בִתִּי וַתַּחְיִי אֶת רוּחִי עַל כֵּן אָנֹכִי מְבָרֵךְ אוֹתָךְ לֵאמֹר: אַל יִמְשָׁל בָּךְ הַמָּוֶת עַד עוֹלָם וְהַאֲרַכְתְּ יָמִים כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרָץ!

קעב. שְׁמוּעָה טוֹבָה. (בר“ר צ”ד; ספה“י; ל”פ)

וַיְהִי אַךְ כִּלָּה יַעֲקֹב לְבָרֵךְ אֶת שֶׂרַח, וַיַּרְא וְהִנֵּה בָנָיו הַבָּאִים אֵלָיו יוֹשְׁבִים בְּמֶרְכָּבוֹת נֶחְמָדוֹת וּמְלֻבָּשִׁים בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת וַעֲבָדִים רָצִים לִפְנֵיהֶם, וַיִּתְמַהּ מְאֹד. וַיָּבֹאוּ בָנָיו הַבַּיְתָה וַיְחַבְּקוּ לוֹ וַיְנַשְּׁקוּ לוֹ וַיֹּאמֵרוּ: הִתְבַּשֶּׂר נָא, אָבִינוּ הַטּוֹב, כִּי יוֹסֵף בִּנְךָ חַי וְכִי הוּא הַמּוֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וִלֹא הֶאֱמִין יַעֹקב לְדִבְרֵיהֶם עַד אִם הִזְכִּירוּ לוֹ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לִמֵּד אֶת יוֹסֵף בְּיוֹם צֵאתוֹ מִבֵּיתוֹ. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף וְאֶת כָּל הַחֲפָצִים הַיְקָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח לְמִנְחָה לִבְנֵי בֵיתוֹ וַיִּשְׂמַח מְאֹד וַיְבָרֶך אֶת יְיָ וַיּוֹדֶה לוֹ חַסְדּוֹ הַגָּדוֹל. וַיַּגִּידוּ לוֹ בָנָיו אֶת כְּבוֹד יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם וְאֶת גְּדֻלָּתוֹ וְאֶת רֹב עָשְׁרוֹ, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: כָּל הַדְבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִבַּרְתֶּם עַל גְּדֻלַּת יוֹסֵף בְּנִי וּכְבוֹדוֹ בְּמִצְרַיִם לֹא יְשַׂמְּחוּנִי עַד אִם סִפַּרְתֶּם לִי אֶת מַעֲשֵׂי צִדְקָתוֹ וַחֲסָדָיו וְיִרְאָתוֹ אֶת יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִגִּידוּ לוֹ בָנָיו לֵאמֹר אֵין כְּיוֹסֵף עֹשֶׂה חֶסֶד וּצְדָקָה לַאֲלָפִים, עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים410 וְנוֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים וְעַל כֵּן שְׁמוֹ מְבֹרָךְ וּמְהֻלָּל מְאֹד, – וַיָּקָם יַעֲקֹב מֵעַל הַכִּסֵּא וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתַי כִּי נָתַתָּ כֹחַ בְּיוֹסֵף בְּנִי לָשֵׂאת וְלִסְבּוֹל אֶת כָּל הַצָּרוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ עָלָיו וַתְּאַמֵּץ411 אֶת לִבּוֹ לְעָבְדְּךְ וְלַעֲשׂוֹת כְּתוֹרַת הַחֶסֶד אֲשֶׁר לִמַּדְתִּיו.

וַיִּלְבַּשׁ יַעֲקֹב וּבְנֵי בֵיתוֹ אֶת הַבְּגָדִים אֲשֶׁר שָׁלַח לָהֶם יוֹסֵף וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה גָדוֹל. וַיִּשְׁמְעוּ יוֹשְׁבֵי כְנַעַן אֶת הַדָבָר הַזֶּה וַיָּבֹאוּ אֶל יַעֲקֹב לְבָרְכוֹ, וַיִּשְׂמְחוּ גַם הֵם בְּשִׂמְחָתוֹ וַיְהַלְּלוּ אֶת שֵׂם יְיָ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְכָל הָאֲנָשִׁים הַיּוֹשְׁבִים בְּבֵיתוֹ: אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי אָבַד יוֹסֵף בְּנִי מִמֶּנִּי זֶה שָׁנִים רַבּוֹת, וָאֵבְךְּ וָאֶתְאַבְּלָה מְאֹד וָאֲמָאֵן לְהִתְנַחֵם וָאֹמְרָה אֶל לִבִי: הֵמַר לִי שַׁדַּי מְאֹד! וְאוּלָם עַתָּה הִתְבַּשַּׂרְתִּי, כִּי יוֹסֵף בְּנִי חַי וְכִי הוּא הַמּוֹשֵל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֵין קֵצֶה לִגְדֻלָּתוֹ וּמַעֲשֵׂי צִדְקָתוֹ וַחֲסָדָיו. עַל כֵּן יִהְיוּ נָא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לָנוּ לְמָשָׁל וּלְמוּסָר כִּי צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו, אֵל אֱמוּנָה הוּא וְאֵין עָוֶל412; אֵת אֲשֶר אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים לְרָעָה הוּא חוֹשֵׁב לְטוֹבָה. יְהִי שְׁמוֹ הַגָּדוֹל מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם!

קעג. דְּבַר יְיָ. (פדר“א ל”ט; מדב“ר צ”ד; מדרשׁ חזית עה"פ עד שהמלךְ וכו‘; תנחומא תרומה ט’)

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר יַעֲקֹב אֶל לִבּוֹ: אֵיכָכָה אֱעֶזוֹב אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן וְאֶת מְקוֹם קִבְרוֹת אֲבוֹתַי וְיָרַדְתִּי לְאֶרֶץ טְמֵאָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֵין שָׁם יִרְאַת אֱלֹהִים? וַיֵּרָא יְיָ אֶל יַעֹקב וַיֹּאמַר: יַעֲקֹב יַעֲקֹב! וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי! וַיֹּאמֶר יְיָ: אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְהָיִיתִי עִמָּךְ! וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת דִּבְרֵי יְיָ וַיִּשְׂמַח מְאֹד.

וְרוּחַ יְיָ לָבְשָׁה אֶת יַעֲקֹב בָּעֵת הַהִיא וַיֵּדַע כִּי יָבֹא יוֹם וְעָשׂוּ בָנָיו מִשְׁכָּן לַייָ, – וַיִּסַּע הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ בְּאֵרָה שָׁבַע וַיָּבֹא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָטַע שָׁם אַבְרָהָם אֲבִי אָבִיו אֲרָזִים וַיִּקַּח מֵהֶם אֶרֶז וְשִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שֶׁמֶן וַיָּשֶׂם אוֹתָם בָּאַרְגָּז, כִּי אָמָר: בְּבוֹאִי מִצְרַיְמָה וְצִוִּיתִי לְבָנַי לָטַעַת אוֹתָם בְּאֶרֶץ מְגוּרֵינוּ. וַיִּסַּע יַעֲקֹב מִבְּאֵר שֶׁבַע הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ לָבוֹא מִצְרַיְמָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְיָ. וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר לוֹ: עוֹד מְעַט וּבָא אָבִינוּ מִצְרַיְמָה, עַל כֵּן הָכִינָה נָּא לוֹ בַּיִת אֲשֶׁר יְלַמֵּד שָׁם אוֹתָנוּ וְאֶת בָנֵינוּ אֶת תּוֹרַת הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה. וַיִּשְׂמַח יוֹסֵף לַשְּׁמוּעָה, כִּי הוֹלֵךְ אָבִיו הָלֹךְ וְקָרֵב מִצְרַיְמָה וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ אָבִיו בְּיַד יְהוּדָה בְנוֹ, וַיָּשָׂם לוֹ מָקוֹם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.

קעד. הַמּוֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֹסֵר בְּעַצְמוֹ אֶת מֶרְכַּבְתּוֹ. (רשׁ“י בראשית מ”ו; מדרת“נ ויגשׁ ו'; ספה”י; פדר“א ל”ט; ל"פ)

וַיִּוָּדַע לְאַנְשֵׁי מִצְרַיִם, כִּי מִתְכּוֹנֵן יוֹסֵף לָצֵאת לִקְרַאת אָבִיו וַיֹּאמֵרוּ: נֵלְכָה נָּא גַם אֲנַחְנוּ וְשַׂמְנוּ כָבוֹד לָאִישׁ אֲשֶׁר הוֹלִיד בֵּן יַקִּיר וְעוֹשֶׂה חֶסֶד כְּיוֹסֵף שַׁלִּיטֵנוּ! וַיָּבֹאוּ לְיוֹסֵף כָּל גִּבוֹרָיו וְכָל שָׂרָיו וְכָל גְּדוֹלֵי מִצְרַיִם וְנִכְבַּדֶּיהָ. וַיִּלְבְּשׁוּ אַנְשֵׁי חֵילוֹ בִּגְדֵי בוּץ וַיָּבֹאוּ כָל הַמְנַגְּנִים וְהַמְתוֹפְפִים וַיִּסָּפְחוּ גַם הֵמָּה אֶל הַמַּחֲנֶה הַגָּדוֹל וְהֶעָצוּם הַזֶּה. וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֶת עֲטֶרֶת מַלְכוּתוֹ וַיֹּאמַר: שִׂים אוֹתָהּ עַל רֹאשְׁךָ וְנִגְלֵיתָ בָהּ לְאָבִיךָ לְבַעֲבוּר תִּגְדַּל שִׂמְחָתוֹ.

וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת בִּגְדֵי מַלְכוּתוֹ וַיִּלְבְּשֵׁם וַיָּשֶׂם אֶת הָעֲטָרָה בְּרֹאשׁוֹ וַיֵּצֵא אֶל כָּל הָעָם וְהַשָּׂרִים הַבָּאִים לָשׂוּם כָבוֹד לְאָבִיו וַיְבָרְכֵם. וַיָּרֵע כָּל הָעָם לִקְרַאת יוֹסֵף תְּרוּעַת שִׂמְחָה גְדוֹלָה לֵאמֹר: יְחִי מִשְׁנֵה הַמֶּלֶךְ! יְחִי אָבִיו הַזָּקֵן! וַיְהִי בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה וַיַּרְא כָּל הָעָם הָרָב דָּבָר אֲשֶׁר לֹא יִחֲלוּ לוֹ וְלֹא פִלְּלוּ לִרְאוֹתוֹ, כִּי זֶה הָאִישׁ יוֹסֵף הַמּוֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַאֲשֶׁר אַלְפֵי עֲבָדִים וְשָׂרִים יְשָׁרְתוּהוּ, – בָּא אֶל הָאֻרָוָה וַיּוֹצֵא מִמֶּנָּה סוּסִים וַיִּכּוֹן לֶאֱסֹר אֶת מֶרְכַּבְתוֹ. וַיְמַהֲרוּ שָׂרָיו הַגְּדוֹלִים וַיָּרוּצוּ אֵלָיו וַיֹּאמֵרוּ: לָמָה יַעֲשֶׂה מִשְׁנֶה לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת? יִכָּבֵד נָא שַׁלִּיטֵנוּ, וְיָשַׁב בְּהֵיכָלוֹ, וְעָשׂוּ עֲבָדָיו אֶת עֲבוֹדָתוֹ!! וָיַּעַן אוֹתָם יוֹסֵף וַיֹּאמַר: הֵן לִקְרַאת אָבִי אֲשֶׁר לֹא רְאִיתִיו זֶה שָׁנִים רַבּוֹת אָנֹכִי עוֹלֶה הַיּוֹם הַזֶּה וְאֵיכָכָה אוּכַל וְנָתַתִּי לְאִישׁ אַחֵר לֶאֱסֹר אֶת הַמֶּרְכָּבָה אֲשֶׁר תְּבִיאֵנִי אֵלָיו לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו?? וַיִּשְׁמְעוּ הַמִּצְרִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁתָּאוּ וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד וַיֹּאמֵרוּ: אֵין כְּמִשְׁנֵה מֶלֶך מִצְרַיִם בֵּן מְכַבֵּד אָבִיו.

קעה. מַדּוּעַ לֹא נָשַׁק יַעֲקֹב לְיוֹסֵף? (מדרשׁ אגדה ויגשׁ מ“ו; ת”כ א"נ שם)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָסַר יוֹסֵף אֶת מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל עָלֶיהָ וַיֵּצֵא הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל שָׂרָיו וְכָל הַמְנַגְּנִים לִקְרַאת אָבִיו. וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמֶּרְכָּבָה אֲשֶׁר אָבִיו יוֹשֵב בָּהּ וַיֵּרֶד יוֹסֵף מַעל מֶרְכַּבְתּוֹ וַיֵּלֶךְ בְּרַגְלָיו אֶל אָבִיו.

וְיַעֲקֹב הִתְפַּלֵּל בָּעֵת הַהִיא אֶל יְיָ וַיְהִי לִבּוֹ וּמַחְשְׁבוֹתָיו נְתוּנִים אֶל דִבְרֵי הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ שְׂפָתָיו. וְיוֹסֵף נִגַּשׁ אֶל יַעֲקֹב אָבִיו בְּעֶצֶם הָרֶגַע אֲשֶׂר דִּבְּרוּ שְׂפָתָיו: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל… וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ”… וַיִּתְחַזֵּק יַעֲקֹב וַיִּתְאַפַּק וְלֹא נָשַׁק לְיוֹסֵף בְּנוֹ, כִּי אִם נָפַל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ… וַיִּתְפַּלֵּל…! וְאַחַר אָמַר אֶל יוֹסֵף: לוּ גַם מַתִּי אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי, כִּי עַתָּה אָמַרְתִּי: נִחַמְתַּנִי יְיָ אֱלֹהַי וָאֲנֻחָם!

קעו. פֶּתַח אַרְמוֹן פַּרְעֹה. (בשׁם מדרשׁ; רשׁ“י בראשׁית מ”ז בשׁם תנחומא)

וְהַפֶּתַח אֲשֶׁר יָבוֹאוּ בוֹ אֶל פַּרְעֹה הָאַרְמוֹנָה הָיָה שָׁפָל מְאֹד לְבַעֲבוּר יָכֹפּוּ כָל הַבָּאִים הָאַרְמוֹנָה אֶת רֹאשָׁם לִפְנֵי הָאֱלִיל הָעוֹמֵד בִּמְבוֹא הַפָּתַח. וַיְהִי כְּבוֹא יַעֲקֹב לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְיָ וַיַּגְבֵּהַּ אֶת הַפָּתַח, וַיִּשְׁתָּאֶה פַרְעֹה מְאֹד וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד קָרָה כַּדָּבָר הַנִּפְלָא הַזֶּה בְּבוֹא אַבְרָהָם הָעִבְרִי הָאַרְמוֹנָה, – הַאֻמְנָם עוֹדֶנּוּ חַי גַּם עָתָּה? וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב: כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ?

וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה! וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר: יְיָ יְבָרֵךְ בַּעֲבוּרְךָ אֶת מֵי נִילוֹס יְאֹרְךָ, וּמִדֵּי רִדְתְּךָ אֵלָיו וְעָלוּ מֵימָיו לִקְרָאתֶךָ וְהִשְׁקוּ אֶת כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם!

קעז. כַּגֵּר כָּאֶזְרָח. (מדב“ר פ”ט; חולין ס')

וַיָי בֵּרַךְ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם לְרַגְלֵי יַעֲקֹב וַיֶּחְדַּל הָרָעָב.

וַיָּבוֹאוּ הַמִּצְרִים אֶל יוֹסֵף וַיֹאמְרוּ אֵלָיו: יִתֶּן נָא אֲדוֹנֵינוּ לָנוּ זֶרַע וְזָרַעְנוּ אֶת הָאֲדָמָה! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: נָתֹן אֶתֵּן לָכֶם אֶת שְׁאֵלַתְכֶם, אֶפֶס כִּי אַעֲבִירְכֶם לֶעָרִים אֲחֵרוֹת אֲשֶׁר לֹא יְשַׁבְתֶּם בָּהֶן, וְנָתַתִּי לָכֶם שָׂדוֹת אֲשֶׁר לֹא זְרַעְתֶּם אוֹתָם לְבַעֲבוּר תֵדְעוּ, כִּי גֵרִים הִנְּכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאֵין לָכֶם כָּל חֵלֶק וְכָל נַחֲלָה בָּהּ מִיּוֹם מָכְרְכֶם אֶת שְׂדוֹתֵיכֶם בְּאַרְבַּע שְׁנֵי הָרָעָב!

וַיַּעֲבֵר יוֹסֵף אֶת הָעָם לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ וַיִּתֵּן לָהֶם שָׂדוֹת, וְזֶּרַע נָתַן לָהֶם לִזְרֹעַ אוֹתָם. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: עַתָּה לֹא יִמָּצֵא בְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אִישׁ, אֲשֶׁר יִתְפָּאֵר עַל אַחַי לֵאמֹר: גֵּרִים אַתֶּם בְּאַרְצֵנוּ!…

קעח. שְׁלֹשָׁה מַטְמוֹנִים. (ספה“י; פסחים קי”ט תנחומא ויחי ו')

וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר הֵבִיאוּ לוֹ הַמִּצְרִים וְיוֹשְׁבֵי כָל הָאֲרָצוֹת וַיְקַבֵּץ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְהַבְּדֹלַח וְהַבָּרָקוֹת וַיְחַלֵּק אֶת כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאַבְנֵי הַחֵן לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים: וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף וַיַּטְמֵן שְׁלשָׁה חֲלָקִים: בְּמִדְבַּר יַם סוּף אֶחָד, וְעַל נְהַר פְּרָת אֶחָד וּבְמִדְבַּר פָּרַס וּמָדַי אֶחָד; וְאֶת הַנּוֹתָר הֵבִיא בֵּיתָה פַרְעֹה, וַיָּשֶׂם בְּאוֹצְרוֹתָיו. וַיֵּשְׁבוּ יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וּשְׁנֵי בְנֵי יוֹסֵף מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם יוֹשְׁבִים תָּמִיד בְּבֵית יַעֲקֹב אֲבִיהֶם הַזָּקֵן לִלְמוֹד אֶת דַּרְכֵי יְיָ וְתוֹרוֹתָיו וְלִשְׁמוֹעַ לְלִקְחוֹ אֲשֶׁר הוּא נוֹתֵן לָהֶם יוֹם יוֹם.

קעט. אוֹר וָחשֶׁךְ.(מדרשׁ אגדה בראשית מ“ח; בר”ר צ“ו; תנחומא ויחי ג‘; שׁם ח’; ל”פ)

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יַעֲקֹב לָמוּת וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִפְקִידָם יוֹסֵף לְשָׁרֵת אֶת אָבִיו וְלִהְיוֹת שׁוֹמְרִים לְרֹאשׁוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ: אָבִיךָ חוֹלֶה וַיְצֵוֵּנוּ לֵאמֹר: לְכוּ אֶל יוֹסֵף בְּנִי וַאֲמַרְתֶּם לוֹ: בּוֹאָה אָל אָבִיךָ כִּי דָבָר לוֹ אֵלֶיךָ! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ יוֹסֵף אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד, וַיְמַהֵר וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרַיִם וַיָּבֹא אֶל יַעֲקֹב אָבִיו. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי, בְנִי, כִּי יָבוֹאוּ יָמִים וְחָיוּ הַמֵּתִים בִּדְבַר יְיָ; אֶפֶס כִי בָרִאשׁוֹנָה יָקִיצוּ413 כָל אֵלֶּה הַקְּבוּרִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהַקְּבוּרִים בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת יִתְגַּלְגְּלוּ בִמְחִלּוֹת וּבִמְעָרוֹת עַד בּוֹאָם אַרְצָה יִשְׂרָאֵל וְהֵמַר לָהֶם הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד, וְאַף גַּם זֹאת בְּהִקָּבְרִי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָאוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וְהִשְׁתַּחֲווּ לְקִבְרִי כָּאֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה אִישׁ לֵאלֹהָיו, כִּי קָדוֹש אֲנִי בְּעֵינֵיהֶם… וְהָיָה בְיוֹם הֱיוֹת כָּל עֲפַר אֶרֶץ מִצְרַיִם לְכִנָּם וְעָלוּ וּבָאוּ בְגוּפָתִי, עַל כֵּן אָנֹכִי שׁוֹאֵל מִמְּךָ בְּנִי אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת לֵאמֹר: בְּמוֹתִי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבוּרַת אֲבוֹתַי בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה! וְעַתָּה, בְּנִי, אִם תִּתֶּן לִי אֶת שְׁאֵלָתִי וְשִׂמַּחְתַּנִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וְאִם אַיִן וְיָצְאָה נַפְשִׁי כְרֶגַע וָמָתִּי! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: שָׁלוֹם לְךָ אָבִי! אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הִשָּׁבְעָה נָּא לִי בְּנִי! וַיִּשָּׁבַע יוֹסֵף עַל הַדָּבָר הַזֶּה.

וַיִּשְׁתַּחוּ יַעֲקֹב לְיוֹסֵף כִּי אָמָר: בְּנִי מוֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם עַל כֵּן אָשִׂים לוֹ אֶת הַכָּבוֹד הַזֶּה. בְּרֶגַע הַזֶּה מָלֵא כָל הַבַּיִת אוֹרָה גְדוֹלָה וַיֵּדַע יַעֲקֹב כִּי בָא אֵלָיו יְיָ וַיַּעֲמֹד מְרַאֲשׁוֹתָיו. אַחַר הַדְּבָרִים הַאֵלֶּה לָקַח יוֹסֵף אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרַיִם וַיַּגֶּשׁ אוֹתָם אֶל יַעֲקֹב אָבִיו לְבַעֲבוּר יְבָרְכֵם; אוּלָם בְּרֶגַע הַזֶּה נַעֲלָה414 כְבוֹד יְיָ מֵעַל יַעֲקֹב, וַתֶּחְשַׁכְנָה עֵינָיו פִּתְאוֹם וַיֶחֱרַד יֲעֹקב וַיִּבָּהֵל מְאֹד וַיַּרְא וְהִנֵּה מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ עוֹלֶה לִקְרָאתוֹ אֶחָד מִמַּלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּבְיָדוֹ עֶגְלֵי זָהָב וְעַם רַב מְאֹד נֶאֱסָפִים אֵלָיו וְהוּא קוֹרֵא לָהֶם בְּחָזְקָה לֵאמֹר: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךּ יִשְׂרָאֵל!.. וַיְמָרֵר הַמַּרְאֶה הַזֶּה אֶת יַעֲקֹב מְאֹד כְּיוֹם אָבְדַן יוֹסֵף בְּנוֹ וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: אִם אוֹסִיף אֶרְאֶה מַרְאוֹת כָּאֵלֶּה וָמַתִּי! וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיַּרְא יַעֲקֹב וְהִנֵּה בַיִת, בָּנוּי אַבְנֵי אֹפֶל415 לְפָנָיו… וְעַם רַב מְאֹד נֶאֱסָפִים אֶל הַבַּיִת וּמִשְׁתַּחֲוִים לֶאֱלִיל נִבְזֶה וְנִמְאָס וְאוֹמְרִים: אַתָּה הוּא אֱלֹהֵינוּ!.. וְכַאֲשֶׁר יוֹסִיפוּ הָאֲנָשִׁים לַעֲבוֹד אֶת הָאֱלִיל כֵּן יְכַסֶּה הַחשֶׁךְ אֶת הָאָרֶץ וְכֵן יַעֲלוּ עֲנָנִים כְּבֵדִים מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם לְהַכּוֹת אֶת כָּל הַיְקוּם בַּסַּנְוֵרִים416… וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב בְּלִבּוֹ: אֵאָנְחָה הַפַּעַם וְנָפַחְתִּי נַפְשִׁי417 בְּאַנְחָתִי, לְבִלְתִּי אֶרְאֶה עוֹד אֶת הַתֹּעֵבוֹת418 הָאֵלֶּה! אוּלָם בְּרֶגַע הַזַּה קָרְבוּ אֲנָשִׁים רַבִּים אֶל בֵּית הָאֱלִיל וַיָּחֵלּוּ לִנְתֹץ419 אוֹתוֹ. וְכַאֲשֶׁר יוֹסִיפוּ לְהַכּוֹת אֶת קִירוֹת הַבַּיִת כֵּן יִמְעַט הַחשֶׁךְ וְכֵן יֵלְכוּ הָעֲנָנִים הָאֲפֵלִים הָלֹךְ וְחָסֹר; וַיִּשְׂמַח יַעֲקֹב עַל הַמַּרְאֶה הֶּזה שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיַּבֵּט אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר צִוָּה לִנְתֹץ אֶת בֵּית הָאֱלִיל וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל עֶגְלֵי זָהָב וּמִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וַיֵּצֶר לְיַעֲקֹב מְאֹד וַיַּבֵּט כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי גַם בְּנֵי הָאִישׁ הַזֶּה חוֹטְאִים וּמַחֲטִיאִים אֶת הָעָם וַיִּרְגַּז תַּחְתָּיו וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף: עַתָּה זֶה הָרְאֵיתִי לָדַעַת כִּי יֵצְאוּ מִשְּׁנֵי בָנֶיךָ – יָרָבְעָם וְיֵהוּא וּבָנָיו… וַיָּסַר רוּחַ יְיָ מֵעִמִּי וְעַל כֵּן לֹא אוּכַל לְבָרֵךְ אוֹתָם לִפְנֵי מוֹתִי!..

קפ. תְּפִלַּת יוֹסֵף וּבִרְכַּת יַעֲקֹב.(מדרת“נ ויחי ו'; מדב”ר צ"ז)

וַיִּשְׁמַע יוֹסֵף אֶת דִּבֵרי יַעֲקֹב אָבִיו וַיִּפּוֹל עַל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אֵל מָלֵא רַחֲמִים! הֵן לֹא תִשְׁפֹּט אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּמַעֲשֵׂיהֶם אֲשֶׁר הֵם נְכוֹנִים לַעֲשׂוֹת כִּי אִם כְּמַעֲשֵׂיהֶם אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים עָתָּה; עַל כֵּן אָנֹכִי מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ יְיָ לֵאמֹר: אָנָּא תָנוּחַ נָא רוּחַ קָדְשֶׁךָ עַל יַעֲקֹב אָבִי לְבַעֲבוּר יְבָרֵךְ אֶת שְׁנֵי בָנַי אֲשֶׁר לֹא חָטְאוּ לָךְ, וְלֹא אֵצֵא הַיּוֹם מִלְּפָנֶיךָ בְּבֹשֶׁת פָּנִים! וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת תְּפִלַּת יוֹסֵף וַיָּשֶׁב לְיַעֲקֹב אֶת שְׂשׂוֹנוֹ420 וַתָּאוֹרְנָה עֵינָיו וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב אֶת יַד יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה וַיֹּאמַר: אָמְנָם יִגְדַּל מְנַשֶּׁה בִנְךָ, כִּי הָאִישׁ גִּדְעוֹן אֲשֶר יֵצֵא מִמֶּנּוּ יוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגּדַל מִמֶּנּוּ! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הוֹאִילָה נָא אָבִי וְהִגַּדְתָּ לִי בַּמֶּה יִגְדַּל אֶפְרַיִם מִמְּנַשֶּׁה?

וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: מֵאֶפְרַיִם בִּנְךָ יֵצֵא יְהוֹשֻעַ בִּן נוּן. הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר יָבִיא אֶת כָּל בָּנַי אַרְצָה כְּנַעַן וְעָשָׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר לֹא נִרְאוּ כְמוֹהֶן וְלֹא נִשְׁמְעוּ מִיּוֹם בְּרוֹא יְיָ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כִּי יְדַבֵּר לְעֵינֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עִמְדוּ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא תָבוֹאוּ עַד כַּלּוֹתִי אֶת כָּל הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אָנֹכִי נִלְחָם! וְשָׁמַע יְיָ בְּקוֹלוֹ וְעָשָׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וְעָמְדוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָרֵחַ וְלֹא יָמֻשׁוּ421 מִמְּקוֹמָם עַד אִם כִּלָּה אֶת מִלְחַמְתּוֹ! וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת אֶפְרַיִם וְאֶת מְנַשֶּׁה לֵאמֹר: יְיָ אֱלֹהַי יִשְׁמָרְכֶם מִכָּל רָע וּרְבִיתֶם וּפְרִיתֶם וִהְיִיתֶם כִּדְגֵי הַיָּם אֲשֶׁר לֹא תִשְׁלַט בָּם עֵין אִישׁ לְרָעָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יַעֲקֹב לְבָרֵךְ אֶת אֶפְרַיִם וְאֶת מְנַשֶּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף מֵאֵת פְּנֵי אָבִיו בְּשִׂמְחָה רַבָּה וַיִּרְאֻהוּ אֶחָיו וַיֹּאמֵרוּ: יַעַן אֲשֶׁר גָּדוֹל יוֹסֵף מִמֶּנּוּ עַל כֵּן מִהַר אָבִינוּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ וַיְבָרֶךְ אֶת שְׁנֵי בָנָיו! וַיִּשְׁמַע יֲעֹקב אֶת דִּבְרֵי בָנָיו וַיֹּאמַר: לֹא כֵן בָּנָי! לֹא מֵאֲשֶׁר גָּדַל יוֹסֵף מִכֶּם בֵּרַכְתִּי אֶת בָּנָיו, כִּי אִם מֵאַהֲבָתוֹ אֶת יְיָ וּמֵעֲשׂוֹתוֹ אַךְ טוֹב וָחֶסֶד, וְאַתֶּם בָּנַי יְראוּ אֶת יְיָ וַעֲשׂוּ חֶסֶד וּצְדָקָה וּבֹרַכְתֶּם גַּם אַתֶּם.

קפא. שְׁמַע יִשׂרָאֵל!(בר“ר צ”ח; שם צ“ז; תנחומא ויחי ח' פסחים כ”ו)

וַיְהִי כְּדַבֵּר יַעֲקֹב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִתְיַצְּבוּ כָל בָּנָיו לְפָנָיו וַיִתְפַּלֵּל יַעֲקֹב אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְעַל כֵּן אָנֹכִי מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ לֵאמֹר: הֱיֵה נָא אַתָּה אֲבִיהֶם וְרִחַמְתָּם וְהָיִיתָ עִמָּהֶם כָּל הַיָּמִים! וּכְכַלּוֹת יַעֲקֹב לְהִתְפַּלֵּל וַיֹּאמֶר אֶל בָּנָיו: יָדֹעַ תֵדְעוּ בָּנַי כִּי מִצְרַיִם הִיא הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָמַר יְיָ לְאַבְרָהָם אֲבִי אֲבִיכֶם: גֵּר יִהְיֶה שָׁם זַרְעֲךָ וְעָבְדוּ אוֹתָם וְעִנּוּם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה..! אוּלָם אַל נָא תֶחְדְּלוּ בָנַי מִקַּוֹּת לַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי לֹא יַעֲזֹב אֶתְכֶם וְלֹא יִשְׁכָּחֲכֶם; כִּי אִם שָׁלֹחַ יִשְׁלַח אֶת בְּחִירוֹ לְהוֹצִיאֲכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת. וְזֶה לָכֶם הָאוֹת! כִּי יָבֹא אֲלֵיכֶם אִישׁ וְאָמַר לָכֶם" “אָנֹכִי”… פָּקֹד פָּקַדְתִּי"… וְצִוָּה לֶאֱסֹף אֶת זִקְנֵי הָעָם. וִידַעְתֶּם כִּי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יָי לְהוֹצִיאֲכֶם מִבֵּית עֲבָדִים. וְהָיָה כְּצֵאתְכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּלְקַחְתֶּם אֶת הָאֲרָזִים אֲשֶׁר נְטַעְתֶּם וְהָיוּ אִתְּכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלֵכוּ כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר יְצַוֶּה יְיָ לָכֶם לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן לוֹ! וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֵלָיו: כְּכָל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ אָבִינוּ נַעֲשֶׂה! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמַר יַעֲקֹב לְהַגִּיד לְבָנָיו אֵת אֲשֶׁר יִקְרֵם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וַיַּעַל מֵעָלָיו כְּבוֹד יְיָ.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אַבְרָהָם אֲבִי אָבִי הוֹלִיד אֶת יִשְׁמָעֵאל, וְיִצְחָק אָבִי הוֹלִיד אֶת עֵשָׂו וַיִּהְיוּ שְׁנֵי הַבָּנִים הָאֵלֶּה רָעִים בְּעֵינֵי יְיָ; הַאֻמְנָם טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבוֹתַי וַיִּתֶּן לִי בָנִים כֻּלָּם צַדִּיקִים? הָבָה אֶחְקְרָה אוֹתָם לִפְנֵי מוֹתִי וּבְחַנְתִּים וְיָדַעְתִּי אֶת מַחְשְׁבוֹתָם! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו: הִשְׁבַּעְתִּיכֶם הַיּוֹם, בָּנַי, לְהַגִּיד לִי אוּלַי יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה422 מֵעִם יְיָ לָלֶכֶת לַעֲבוֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים! וַיִּשְׁמְעוּ בָנָיו וַיַּעֲנוּ כֻלָּם פֶּה אֶחָד לֵאמֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל (אָבִינוּ) יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד! וַיִּשְׂמַח יַעֲקֹב עַל דִּבְרֵי בָנָיו שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיֹּאמֶר בַּלָּט: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד!

קפב. חֵטְא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה. (מדב“ר צ”ח)

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר יַעֲקֹב לִרְאוּבֵן: רְאוּבֵן בְּנִי בְכוֹרִי! יָדַעְתִּי אֶת יֹשֶׁר לִבְּךָ וְתֹם דְּרָכֶיךָ! בְּעוֹדְךָ יֶלֶד שָׁמַעְתָּ בְקוֹלִי וְלֹא נָגַעְתָּ בְדָבָר, אֲשֶׁר לֹא לָךְ, וּבְעָבְרְךָ בַגַּנִּים וּבְפַרְדֵּסִים, לֹא לָקַחְתָּ בִּלְתִּי אִם אֶת הַדּוּדָאִים אֲשֶׁר מָצָאתָ בַּשָּׂדֶה, וָאֶשְׂמַח בְּךָ, בְנִי, שִׂמְחָה גְדוֹלָה וָאֹמַר אֶל לִבִּי: מֵרְאוּבֵן בְּנִי בְכוֹרִי יֵצְאוּ כֹהֲנִים לְאֵל עֶלְיוֹן וּמְלָכִים… אוּלָם חֵטְא חָטָאתָ בְנִי בְּשִׁבְתֵּנוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל עֵדֶר וַתְּמָרֵר אוֹתִי מְאֹד, לָכֵן אֶקַּח מִמְּךָ אֶת בְּכוֹרָתְךָ וְאֶת כְּהֻנָּתְךָ וְאֶת מַלְכוּתֶךָ, וְהָיְתָה הַבְּכוֹרָה לְיוֹסֵף הַצַּדִּיק מִמֶּךָּ, וְהַכְּהֻנָּה לְלֵוִי וְהַמַּלְכוּת לִיהוּדָה…! וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיּוֹרֶד אֶת רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ וַיֵּצֵא מֵאֵת פָּנָיו שְׁחוֹחַ423 וַעֲצוּב רוּחַ.

קפג. כְּלֵי זֵינוֹ שֶׁל יַעֲקֹב.(מדרב“ר צ”ח; שׁם צ“ז; מדרת”נ ויחי ו' )

וְאֶל שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אָמַר יַעֲקֹב: אֲהָהּ בָּנָי! אַתֶּם הֱיִיתֶם הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר לְקַחְתֶּם חֲרָבוֹת בְּיֶדְכֶם וַתָּקוּמוּ עַל אַנְשֵׁי שְׁכֶם לְהַשְׁמִידָם! הֲרֵעוֹתֶם, בָּנַי, כִּי עֲשִׂיתֶם כְּמַעֲשֵׂי עֵשָׂו דּוֹדְכֶם. הֵן כָּל רוֹאֵיכֶם יֹאמֵרוּ: הַחֲרָבוֹת אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ רוֹאִים בִּידֵי בְנֵי יַעֲקֹב, – גְּזוּלוֹת מִידֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר אֶת בְּכוֹרְתוֹ בִּנְזִיד עֲדָשִׁים!! וְאַתֶּם, בָּנַי, יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי כִּי בְנֵיכֶם אֲשֶׁר תּוֹלִידוּ אַחֲרֵיכֶם יִתְאַסְּפוּ בַשִּׁטִּים וְיִקָּהֲלוּ בִדְבַר קֹרַח לְהַכְעִיס אֶת יְיָ וּלְהַקְצִיפוֹ; אוּלָם עַל זֹאת אֶתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אַל נָא יִקָּרֵא שְׁמִי עַל הָאֲנָשִׁים הַחוֹטְאִים הָהֵם, וְאַל יֵאָמֵר כִּי בָנִים הֵם לְיַעֲקֹב…! וְעַתָּה, בָנִים, שִׁמְעוּ לִי וְהִגַּדְתִּי אֵת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יְיָ לָכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: עֶשְׂרִים אֶלֶף וְאַרְבַּעַת אַלְפֵי אִישׁ יִפְּלוּ מִבְּנֵי שִׁמְעוֹן בַּשִּׁטִּים וְהָיוּ נְשֵׁיהֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיהֶם יְתוֹמִים, וְנוֹעַ יָנוּעוּ כֻלָּם וְשִׁאֵלוּ פַת לֶחֶם מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ! וּלְךָ לֵוִי בְנִי לֹא יִהְיֶה כָל חֵלֶק וְכָל נַחֲלָה בְּקֶרֶב אַחֶיךָ וְהָלְכוּ בָנֶיךָ מִגֹּרֶן אֶל גֹּרֶן לְבַקֵּשׁ לָהֶם מַעֲשֵׂר וְחֻלְּקוּ בְיַעֲקֹב וְהָיוּ נְפוֹצִים בְּיִשְׂרָאֵל! וִיְדַעְתֶּם הַיּוֹם בָּנַי וַהֲשֵׁבוֹתָם אֶל לְבַבְכֶם כִּי לֹא לִבְנֵי יַעֲקֹב הִלָּחֵם וְאַל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁפָךְ דָּם, – כִּי לֹא כְּכָל הַגּוֹיִם יִשְׂרָאֵל: חַרְבּוֹ הִיא תְפִלָּתוֹ, וְקַשְׁתּוֹ הִיא תְחִנָּתוֹ!

קפד. דּוֹבֵר אֱמֶת וּשְׂכָרוֹ. (מדרב“ר צ”ח; תנחומא ויחי ו'; מדרשׁ אגדה בראשׁית מ"ט)

וַיִּשְׁמַע יְהוּדָה אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: הָבָה אֵצֵא מֵאֵת פָּנָיו וְלֹא אֶשְׁמַע אֶת דְּבָרָיו הַקָּשִׁים אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּי! וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת יְהוּדָה נָכוֹן לַעֲזוֹב אֶת הַבַּיִת, וַיְדַבֵּר אֵלָיו רַכּוֹת וַיֹּאמַר: שְׁמַע יְהוּדָה בְנִי אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דוֹבֵר אֵלֶיךָ הַיּוֹם: אַתָּה בְנִי הִגְדַּלְתָּ לַעֲשׂוֹת בְּאָמְרְךָ עַל תָּמָר כַּלָּתֶךָ: צָדְקָה מִמֶּנִּי! כִּי חָשַׁבְתָּ בְלִבְּךָ לֵאמֹר: טוֹב לִי, כִּי אֵבוֹשׁ וְאִכָּלֵם בִּפְנֵי קָהָל וְעֵדָה לְמַעַן אַצִּיל אֶת נֶפֶשׁ תָּמָר מִמָּוֶת! עַל כֵּן יוֹדוּךָ אַחֶיךָ וְלֹא יִקָּרְאוּ בְשֵׁם רְאוּבֵנִים, שִׁמְעוֹנִים לְוִיִּם… כִּי אִם עַל שִׁמְךָ יִקָּרֵאוּ, וְהָיָה שְׁמָם יְהוּדִים מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. אַרְצְךָ תִּהְיֶה מְבֹרֶכֶת מְאֹד וְאַנְשֵׁי עִיר אַחַת לֹא יוּכְלוּ לִבְצוֹר יְבוּל אַחַת הַגְּפָנִים מֵרֹב הַפְּרִי אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה שָׁנָה שָׁנָה. גַּם צֹאנְךָ וּבְקָרְךָ יִרְבְּיוּן מְאֹד, וְהָיָה בַעֲמָד אִישׁ עַל שֵׁן סֶלַע וְהִבִּיט אֶל הַבִּקְעָה וְנִרְאֲתָה לְעֵינָיו לְבָנָה כְחָלָב מֵרֹב הַכְּבָשִׂים וְהַצֹּאן אֲשֶׁר יִרְבְּצוּ בָהּ. הַיַיִן יִנָּתֵן בְּאַרְצְךָ הַבְּרוּכָה כַּמַּיִם, כִּי רַב יִהְיֶה לְכַבֶּס בּוֹ בְגָדִים וְלִרְחַץ בּוֹ אֶת הַיָּדָיִם. וְהָיוּ כָל יוֹשְׁבֵי אַרְצְךָ גִּבּוֹרִים וִיפֵי תֹאַר מֵרֹב שְׁתוֹת חָלָב וָיָיִן; וְחָכְמוּ וְהִשִׂכִּילוּ וְהֶאֱרִיכוּ יָמִים וְלֹא יָמוּת אִישׁ בְּאַרְצְךָ בִּלְתִּי אִם הִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ כֶחָלָב! מִבָּנֶיךָ יֵצְאוּ מְלָכִים וְשׁוֹפְטִים, צַדִּיקִים וּנְבִיאִים. בַּשָּׁלוֹם – יִרְבְּצוּ בָנֶיךָ בְּאַרְצָם לָבֶטַח וְעָשׂוּ חֶסֶד וּצְדָקָה, וּבְעֵת מִלְחָמָה – וְהִתְנַשְּׂאוּ כַּאֲרָיוֹת לְגָרֵש אֶת הָאוֹיֵב מֵאַרְצָם…. מִמְּךָ בְּנִי, יֵצֵא מֶלֶךְ “הַמָּשִׁיחַ”, הוּא יֶאֱסוֹף אֵלָיו אֶת כָּל הַיְהוּדִים הַמָּגְלִים 424מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ וֶהֱשִׁיבָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לְאוֹרוֹ יֵלְכוּ כָל הַגּוֹיִם וּלְתוֹרָתוֹ עַמִּים יְיַחֵלוּן425 .

קפה. תּוֹרָה וּסְחוֹרָה. (ילק“שׁ רמ”ז, קס“א; מגלה ו‘; תנחומא ויחי י’; בר”ר צ“ח; ל”פ)

וְאֶל זְבֻלּוּן אָמַר יַעֲקֹב: רוֹאֶה אָנֹכִי אֶת הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם חֲרֵבָה וַעֲזוּבָה… סַנְהֶדְרֶיהָ426 נָעִים וְנָדִים – מִתְהַלְּכִים מִשֵּׁבֶט אֶל שֵׁבֶט וְאֵינָם מוֹצְאִים לָהֶם מְנוּחָה בִּלְתִּי אִם בְּחֵלֶק אַרְצֶךָ, עַל כֵּן אֲשִׂימְךָ, בְּנִי, לִפְנֵי יִשָּׂשכָר אָחִיךָ וְקִדַּמְתִּי לְבָרֵךְ אוֹתְךָ בְּנִי! אַרְצְךָ תִּהְיֶה אֶרֶץ הָרִים וּגְבָעוֹת, יַמִּים וּנְהָרוֹת וְלֹא יִמָּצְאוּ חִלְזוֹנוֹת427 בִּלְתִּי אִם בִּגְבוּלֶךָ וּבָאוּ כָל בְּנֵי אַחֶיךָ לְבָנֶיךָ לִקְנוֹת אֶת הַיְצוּרִים הַיְקָרִים הָאֵלֶּה וְהֶעֱשִׁירוּם עשֶׁר רָב; אוּלָם אִם יִמָּצֵא אִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת הַחִלְזוֹנוֹת חֶרֶשׁ428 וּבָנֶיךָ לֹא קִבְּלוּ אֶת מְחִירָם מִיָּדוֹ, – וְשָׁלַח יְיָ אֶת הַמְּאֵרָה429 בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו וְלֹא יַצְלִיחוּ לוֹ, וְיָדַע, כִּי לֹא יְבָרֵךְ יְיָ בִלְתִּי אִם אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר קָנָה אֶת הַחִלְזוֹנוֹת בִּמְחִיר.

מִיִּשָּׂשכָר אָחִיךָ יֵצְאוּ סוֹפְרִים430 וַחֲכָמִים, כָּל בָּנָיו יִהְיוּ לִמֻּדֵי יְיָ, וְהָלְכוּ אֶל אֲחֵיהֶם וְלִמְּדוּם לְהַשְׂכִּיל וּלְהֵיטִיב, וְהָגוּ431 בְתוֹרַת יְיָ יוֹמָם וָלָיְלָה; וּבָנֶיךָ אַתָּה יִסְחֲרוּ אֶל אֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת וְכִלְכְּלוּ אֶת בְּנֵי יִשָּׂשכָר וְהָיוּ כָל מַחְסוֹרָם עֲלֵיהֶם, וְהָיוּ כְּעֵץ חַיִּים לִבְנֵי יִשָּשכָר הַמַּחֲזִיקִים בְּתוֹרַת יְיָ, וְחָשַׁב לָכֶם יְיָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צְדָקָה וּבֵרַכְכֶם וְהִרְבָּה אֶתְכֶם. וַיָי יְבָרֵך גַּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בָהּ בְּנֵי יִשָּׂשכָר וְהָיָה פְרִי עֵצָיו גָּדוֹל וְנֶחְמָד אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא יִהְיֶה בְּכָל הָאֲרָצוֹת. וְרָאוּ הָעַמִּים הָרְחוֹקִים אֶת הַפְּרִי הַנִּפְלָא, כִּי תִקְחוּ מִמֶּנּוּ בְּיֶדְכֶם, וְהִשְׁתָּאוּ וְהִשְׁתּוֹמְמוּ וְאָמָרוּ: לֹא נִרְאָה כַפְּרִי הַזֶּה מִיּוֹם בְּרוֹא יְיָ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אָז יֵאָמֵר לָהֶם: הַאֶל הַפְּרִי הַזֶּה תִּשְתָּאוּ, אִם עָלָיו תִּשְתּוֹמָמוּ? לוּ רְאִיתֶם אֶת בַּעֲלֵי הַפְּרִי הַנִּפְלָא הַזֶּה יוֹשְׁבִים תָּמִיד לִפְנֵי יְיָ וְלוֹמְדִים תּוֹרָתוֹ וְהוֹגִים בָּהּ יוֹמָם וָלָיְלָה, כִּי עַתָּה הוֹסַפְתֶּם לְהִשְׁתָּאוֹת וּלְהִשְׁתּוֹמֵם וַתֵּדְעוּ אָז כִּי אֵין כַּיָי אֱלֹהֵינוּ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְאוֹהֲבָיו וּלְשׁוֹמְרֵי פִקּוּדָיו! 432 וַאֲנִי יָדַעְתִּי, כִּי יִנְהֲרוּ433 עַמִּים רַבִּים אֶל בְּנֵי יִשָּׂשכָר וְהָיָה בִרְאוֹתָם אוֹתָם יוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ בְּרוּכָה אֲשֶׁר לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּה וְלֹא יָשִׂימוּ לֵב אֶל תַּעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם, כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצָם, – וְעָזְבוּ עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים אֶת אֱלִילֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ434 אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל!

קפו. דָּן. (מדרשׁ אגדה בראשׁית מ“ט; תנחומא ויחי ו'; ל”פ)

וַיְהִי כְּבָרֵךְ יַעֲקֹב אֶת דָּן וַיַּרְא בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ וְהִנֵּה מָנוֹחַ הַדָּנִי לוֹקֵחַ לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת יְהוּדָה, וַיֵּדַע כִּי תֵלֵד הָאִשָּׁה הַזֹּאת אֶת שִׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר אֲשֶׁר יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִידֵי לוֹחֲצֵיהֶם; אוּלָם בְּרֶגַע הַזֶּה רָאָה וְהִנֵּה שִׁמְשׁוֹן עוֹמֵד בֵּין שְׁנֵי עַמּוּדִים, עֵינָיו מְנֻקָּרוֹת וּפְלִשְׁתִּים רַבִּים שְׂמֵחִים לְאֵדוֹ435 וַיֵּצֶר לְיַעֲקֹב מְאֹד וַיִתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: לִישׁוּעָתְךָ יְיָ אֲשֶׁר תּוֹשִׁיעַ אֶת שִׁמְשׁוֹן אָנֹכִי מְקַוֶּה. אָנָא חַזְּקֵהוּ יְיָ, הַפַּעַם וְתֶן בּוֹ כֹח לִנְקוֹם אֶת נִקְמַת עֵינָיו הַמְנֻקָּרוֹת וּבִנְפֹל עָלָיו הַבַּיִת, אַל נָא יִתְעָרֵב בַּפְּלִשְׁתִּים וְהִכִּירוּ אוֹתוֹ הוֹרָיו וּקְבָרוּהוּ בִּקְבוּרַת אֲבוֹתָיו!

קפז. בִּקְעַת436 גִּנּוֹסָר437 (מדרשׁ במדבר רבה נשׂא י“ד; בר”ר צ"ח)

וְאֶל נַפְתָּלִי אָמַר יַעֲקֹב: בְּנִי! קַל הָיִיתָ תָמִיד כַּצְּבִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנִי וּבְשָׁלְחִי אוֹתְךָ לַעֲשׂוֹת דָּבָר, וַתְּמַהֵר לַעֲשׂוֹת מִצְוָתִי וַתְּשַׂמְּחֵנִי מְאֹד וַתִּתְעַנֵג עָלֶיךָ נַפְשִׁי תָּמִיד, עַל כֵּן הִנְנִי וּבֵרַכְתִּיךָ בְנִי לֵאמֹר: בִּקְעַת גִּנּוֹסָר תִּפּוֹל לְךָ לְנַחֲלָה וְלֹא יִהְיֶה בְכָל הָאָרֶץ כְּגַנֶּיךָ הַמְמַהֲרִים לָתֵת פְּרִי נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל, וְלָקְחוּ מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת אֶת פֶּרְיְךָ הַנִּפְלָא וְהִלְּלוּךָ וְנָתְנוּ לְךָ אִמְרֵי שֶׁפֶר! 438

קפח. גָּד וְאָשֵׁר.(מדב“ר צ”ח; מדרשׁ אגדה ויחי י"ט)

וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת גָּד לֵאמֹר: בָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ יִהְיוּ מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה וּפַחְדָם יִפּוֹל עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ וְיִירְאוּ מֵהֶם. וְאֶל אָשֵׁר אָמַר יַעֲקֹב: שְׁמֵנָה תִּהְיֶה אַרְצֶךָ וְגַם לַחְמֶךָ יִשְׁמַן וְיִטְעַם לְחֵךְ אוֹכְלוֹ; הַבָּנוֹת אֲשֶׁר תִּוָּלַדְנָה לְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ תִּהְיֶינָה יְפוֹת תֹּאַר אֲשֶׁר כְּמוֹהֶן לֹא תִמָּצֶאנָה בְּכָל הָאָרֶץ; מְלָכִים וְכֹהֲנִים יִקְחוּ אוֹתָן לָהֶם לְנָשִׁים, וּבְנֵיהֶן אֲשֶׁר תֵּלַדְנָה יְשָׁרְתוּ אֶת יְיָ בְּבֵית מִקְדָּשׁוֹ בִּשְׁמוֹנַת בִּגְדֵי כְהֻנָּה!

קפט. יוֹסֵף וּבִנְיָמִין. (מדרשׁ אגדה ויחי; רשׁ“י עה”ת)

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר: אַתָּה בְנִי עָמַדְתָּ בֵין עֵשָׂו וּבֵין רָחֵל אִמְּךָ בְּצֵאתוֹ עָלֵינוּ לַמִּלְחָמָה וַתַּסְתֵּר אוֹתָהּ מֵעֵינָיו בְּגוּפֶךָ כִּי אָמָרְתָּ: תְּהִי יָדוֹ בִי וְאַל תִּהְיֶה בְאִמִּי הַיְקָרָה לִי מֵחַיָּי, עַל כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְנִי לֵאמֹר: אַל תִּשְׁלַט439 עֵין אִישׁ לְרָעָה בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ וּבְזֶרַע זַרְעֲךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם..! וְאֶל בִּנְיָמִין אָמַר יַעֲקֹב: הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר יִמְלֹךְ בְּיִשְׂרָאֵל יֵצֵא מִמֶּךָ… וְהַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ440 אֲשֶׁר יִקָּרֵא עָלָיו שֵׁם יְיָ יִבָּנֶה בְּגוֹרָלֶךָ441 .

קצ. דִּבְרֵי יַעֲקֹב הָאַחֲרוֹנִים.(מדב“ר ק'; תנחומא במדבר י”ב; ל"פ)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יַעֲקֹב לְבָרֵךְ אֶת בָּנָיו וַיְצַו אוֹתָם לֵאמֹר: עִבְדוּ בָנַי אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם וְאַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים442 וְאַל תְּחַלְּלוּ אֶת שֵׁם יְיָ לְמַעַן יִיטַב לָכֶם כֹּל יְמֵי חַיֵּיכֶם. וַאֲהַבְתֶּם אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת קְרוֹבוֹ וְצִוִּיתָם אֶת בְּנֵיכֶם וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לַעֲבוֹד אֶת יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם וַאֲהַבְתֶּם אָת הָאֱמֶת וְאֶת הַשָּׁלוֹם וְאֶת מַעֲשֵׂי הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה וְנִפְלִיתֶם443 מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם, – וִהְיִיתֶם לְשֵׁם וְלִבְרָכָה וְלִתְהִלָּה! וַיַּעֲנֻהוּ בָנָיו פֶּה אֶחָד לֵאמֹר: כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ אָבִינוּ נַעֲשֶׂה! וַיְשַׂמְּחוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶת יַעֲקֹב עַד מְאֹד וַתּוֹפַע444 עַל פָּנָיו הַחִוְּרִם445 נְהָרָה446 וַתָּאוֹרְנָה עֵינָיו, וַיִּתְחַזֵּק וַיֹּאמַר: בְּמוֹתִי וְשַׂמְתֶּם לֵב עַל גּוּפָתִי לְבִלְתִּי תִגַּע בָּהּ יַד אִישׁ זָר וְגַם בְּנֵיכֶם אַל יִגְּעוּ בִי, כִּי יֵשׁ בָּכֶם אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹת כְּנַעַן וַתֵּלַדְנָה לָכֶם בָּנִים… וְכָכָה תִשְׂאוּ אֶת מִטָּתִי: יְהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְּזְבֻלוּן מִמִּזְרָח, וּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְגָד מִדָּרוֹם וְדָן וְאָשֵׁר וְנַפְתָּלִי מִצָּפוֹן וּבִנְיָמִין וְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה מִמַּעֲרָב. וְאִם כָּכָה תַעֲשׂוּ לִי, בָּנַי, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיכֶם וְנֶחְלַקְתֶּם עַל פִּי יְיָ בַּמִּדְבָּר לְאַרְבָּעָה דְגָלִים, – דֶּגֶל דֶּגֶל לִשְׁלשָׁה שְׁבָטִים – וְהָיָה מַהֲלַכְכֶם קֵדְמָה וָנֶגְבָּה וְצָפוֹנָה וָיָמָּה וַיָי בַּתָּוֶךְ. וַיְחַנֵּן יוֹסֵף וְלֵוִי אֶת קוֹלָם וַיֹּאמְרוּ אֶל יַעֲקֹב: אָבִינוּ הַטּוֹב! מַה־פִּשְׁעֵנוּ וּמַה חַטָּאתֵנוּ, כִּי הֲסִירוֹתָ אֹתָנוּ מִשָּׁרֵת אוֹתָךְ? וַיַּעַן יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר: אַל לַמּוֹשֵׁל בָּכל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂאֵת מִטָּתִי! וְאֶל לֵוִי אָמַר יַעֲקֹב: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנָשָׂאתָ בְּנִי, אֶת אֲרוֹן יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עַל כֵּן חָלִילָה לִּי מִתֵּת אוֹתְךָ לָשֵׂאת אֶת הַמִּטָּה אֲשֶׁר גּוּפָתִי הַמֵּתָה תִּהְיֶה בָּהּ!.. וַיּוֹסֶף יַעֲקֹב לְדַבֵּר אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם: יָדֹעַ תֵּדְעוּ בָנַי כִּי צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת תִּמְצֶאנָה אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת… אוָּלם עִבְדוּ אֶת יְיָ וְיוֹשַׁעֲכֶם מִכָּל צָרָה וְלִמַּדְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָדַעַת אֶת יְיָ וּלְדָבְקָה בְּדַרְכֵי אֲמִתּוֹ וַחֲסָדָיו וְרַחֲמָיו וְצִדְקוֹתָיו אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה חִנָּם לְכָל בָּאֵי עוֹלָם. וְהֵקִים יְיָ לָכֶם מוֹשִׁיעַ מִבְּנֵיכֶם וְהִצִּילְכֶם יְיָ עַל יָדוֹ מִכָּל צָרָה וְהוֹצִיאֲכֶם מֵהָאָרֶץ הַזֹּאת לְהָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֵיכֶם לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ… וִידַעְתֶּם בָּנַי כִּי בָרֵך יְבָרֶכְכֶם הָאִישׁ הַגָּדוֹל הַהוּא לִפְנֵי מוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בֵּרַכְתִּיכֶם אָנֹכִי הַיֹּום… “וְזֹאת הַבְּרָכָה” אֲשֶׁר יְבָרֶכְכֶם לֹא תָבוֹא עֲלֵיכֶם בִּלְתִּי אִם עֲשִׂיתֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַכּתוּבִים בְּ“זֹאת הַתּוֹרָה” אֲשֶׁר יָשִׂים לִפְנֵיכֶם… וּכְכַלּוֹת יַעֲקֹב לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוָע!

קצא. חֶרְדַּת פַּרְעֹה. (ספה“י; מדרשׁ אגדה סוף ויחי; סוטה ל”ו)

וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַיֵּבְךְּ הַרְבֵּה בֶכֶה וַיִּקְרָא: אָבִי! אָבִי! וַיִּקְרְעוּ אֶחָיו וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם אֶת שִׂמְלוֹתֵיהֶם וַיָּשִׂימוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמַיְמָה וַיְמָרְרוּ בַבֶּכִי. וַיִּוָּדַע דְּבַר מוֹת יַעֲקֹב לְכָל אַנְשֵׁי מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ לְיַעֲקֹב לִסְפֹּד לוֹ וְלִבְכּוֹתוֹ. וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו הָרוֹפְאִים לַחֲנוֹט אֶת יַעֲקֹב אָבִיו בְּכָל מִינֵי בְשָׂמִים וַיַּעֲשׂוּ הָרוֹפְאִים כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּם יוֹסֵף אֲדוֹנֵיהֶם. וַיַּעַבְרוּ שִׁבְעִים יוֹם אַחֲרֵי מוֹת יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ: עַתָּה בָאָה הָעֵת אֲשֶׁר אֶשְׁאַל מֵאֵת פַּרְעֹה לְתִתִּי לַהֲלֹך אַרְצָה כְּנַעַן לִקְבּוֹר שָׁם אֶת אָבִי; אֶפֶס כִּי אָנֹכִי לֹא אֵלֵךְ אֵלָיו הָאַרְמוֹנָה לְדַבֵּר עִמּוֹ פֶּן תִּשְׁמַעְנָה אָזְנַי בְּיוֹם הַמַּר הַזֶּה בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת אֲשֶׁר בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶך… עַל כֵּן אֵין טוֹב לִי בִּלְתִּי אִם אַגִּיד אֶת שְׁאֵלָתִי אֶל הָאֹמֶנֶת אֲשֶׁר בְּבֵית פַּרְעֹה וְאָמְרָה לַמַּלְכָּה וְהִגִּידָה בִשְׁמִי לַמֶּלֶך.

וַיִּשְׁלַח יוֹסֵף וַיִּקְרָא לָאֹמֶנֶת וַיֹּאמֶר לָהּ: הוֹאִילִי נָא, וְאָמַרְתְּ לַמַּלְכָּה וְתַגֵּיד לְפַרְעֹה לֵאמֹר: תְּנָה אֶת יוֹסֵף לִקְבּוֹר אֶת אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנַעַן כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעָהוּ לִפְנֵי מוֹתוֹ! וַיִּשְׁמַע פַּרעֹה וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר לוֹ: לֹא אוּכַל תֵּת אוֹתְךָ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן לִקְבּוֹר אֶת אָבִיךָ. וַיִּשְּלַח יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר לוֹ: אַתָּה הִשְבַּעְתַּנִי לְבִלְתִּי גַלּוֹת אֶת סוֹדְךָ וְאָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לְקָבְרוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן… וְהָיָה אִם לֹא תִתְּנֵנִי לְהָקִים אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעַנִי אָבִי, כִּי קָטֹן הַדָּבָר בְּעֵינֶיךָ וְנִקִּיתִי447 אָז גַּם מִן הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתַּנִי אַתָּה בַּיּוֹם הַהוּא… וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ פַּרְעֹה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר לוֹ: אַל תְּהִי שְׁבוּעָה קַלָּה448 בְעֵינֶיךָ! עֲלֵה וּקְבוֹר אֶת אָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ!…

קצב. שְׁלשִׁים וְשֵׁשֶׁת כְּתָרִים.(סוטה פרק ראשׁון; בר“ר ק'; ספה”י)

וְיְצַו יוֹסֵף וַיַּעֲשׂוּ לְאָבִיו מִטַּת זָהָב וַיְפָאֲרוּהָ449 בְאַבְנֵי שֹׁהַם וּבְדֹלַח450 וַיִּקַּח יוֹסֵף מִכְסֶה נֶחְמָד מַעֲשֵׂה אֹרֵג, מְשֻׁבָּץ אַבְנֵי שֹׁהַם וּבָרֶקֶת וַיְכַס בּוֹ אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיָּשָׂם כִּתְרוֹ בְּרֹאשׁוֹ וְאֶת שַׁרְבִיטוֹ – שַׁרְבִיט הַזָּהָב – נָתַן בְּיָדוֹ, וַיַּשְׁכִּיבוּ אֶת יַעֲקֹב עַל הַמִּטָה. וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת הַמִּטָּה כַּאֲשֶׁר צִוָּם וַיַּעַבְרוּ לְפָנֶיהָ גְּדוּדֵי מִצְרַיִם לְפַנּוֹת אֶת הַדָּרֶך;

וְיֶתֶר אַנְשֵׁי מִצְרַיִם חֲגוּרֵי חֶרֶב וּמְלֻבָּשִׁים שִׂרְיוֹנִים הוֹלְכִים אַחֲרֵי הַמִּטָּה וְאַחֲרֵיהֶם עַם רַב מְאֹד מְקוֹנְנִים וּבוֹכִים אֶת יַעֲקֹב. וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מֵעַבְדֵי יוֹסֵף הוֹלְכִים לִפְנֵי הַמִּטָּה וּמְפַזְרִים בְּכָל הַדֶּרֶךְ מוֹר וַאֲהָלוֹת וְכָל מִינֵי בְשָׂמִים וּבְנֵי יַעֲקֹב נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה הוֹלְכִים עַל הַבֹּשֶׂם בְּכָל הַדָּרֶךְ. וַיְהִי כְּבוֹאָם עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ לְיַעֲקֹב בַּמָּקוםֹ הַהוּא מִסְפֵּד גָּדוֹל מְאֹד. וַיִּשְׁמְעוּ כָל מַלְכֵי כְנַעַן כִּי מֵת יַעֲקֹב וַיְצַוּוּ אֶת עַבְדֵיהֶם לֵאמֹר: שִׂימוּ שְׂמִיכוֹת שְׁחוֹרוֹת עַל סוּסֵינוּ וְעַל חֲמוֹרֵינוּ וְחִבְשׁוּ אוֹתָם וּבָאנוּ כֻלָּנוּ אֶל יַעֲקֹב בֶּן יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם הָעִבְרִי לִסְפֹּד לוֹ וְלִבְכּוֹתוֹ. וַיַּעֲשׂוּ הָעֲבָדִים כַּאֲשֶׁר צֻוּוּ וַיִּרְכְּבוּ הַמְּלָכִים וַעֲבָדֵיהֶם וַיָּבֹאוּ עַד לִפְנֵי גֹרֶן הָאָטָד וַיֵּרְדוּ מֵעַל סוּסֵיהֶם וּמֵעַל חֲמוֹרֵיהֶם וַיַּתִּירוּ אֶת אֱזוֹרֵי מָתְנֵיהֶם וַיּוֹצִיאוּ אֶת כְּלֵי מִלחַמְתָּם אֲשֶׁר מִתַּחַת לְמַדֵּיהֶם וַיָּשִׂימוּ אוֹתָם עַל הָאֲדָמָה, כִּי אָמָרוּ: אֵיכָה נִגַּשׁ אֶל יַעֲקֹב אִישׁ הַשָּׁלוֹם וְהָרַחֲמִים וּכְלֵי מִלְחָמָה תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ עָלֵינוּ?? וַיְהִי כְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּטָּה וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה נְתוּנָה בְּרֹאשׁ יַעֲקֹב וַיְמַהֲרוּ וַיָּסִירוּ אֶת כִּתְרֵיהֶם מֵעַל רָאשֵׁיהֶם וַיָּשִׂימוּ אוֹתָם מִסָּבִיב לְמִטַּת יַעֲקֹב וַיְהִי מִסַּפר כָּל הַכְתָרִים הַמְעַטְּרִים אֶת הַמִּטָּה שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה. וְאַחַר זָקְפוּ הַמְּלָכִים אֶת קוֹמָתָם וַיַּבִּיטוּ אֶל יַעֲקֹב בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם! וַיַּרְא יְיָ אֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי כְנַעַן לְיַעֲקֹב וַיַּחְשֹׁב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לָהֶם צְדָקָה.

קצג. חוּשִׁים בֶּן דָן הַחֵרֵשׁ וְעֵשָׂו.(ספה"י; מדרשׁ אגדה ויחי; סוטה פרק המקנא)

וְהַשְּׁמוּעָה בָאָה אֶל עֵשָׂו לֵאמֹר: מֵת יַעֲקֹב אָחִיךָ בְּמִצְרַיִם וַיָּבִיאוּ אוֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן לְקָבְרוֹ בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה. וַיִּשְׁמַע עֵשָׂו אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְהוּא יוֹשֵׁב בְּהַר שֵׂעִיר וַיָּקָם הוּא וְכָל בָּנָיו וְכָל אֲנָשָׁיו עַם רַב מְאֹד וַיָּבאֹוּ אֶל גֹּרֶן הָאָטָד וַיִּסְפְּדוּ לְיַעֲקֹב מִסְפֵּד גָּדוֹל.

וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף וְאֶחָיו מִשָּׁם וָהָלְאָה לְהָבִיא אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם חֶבְרוֹנָה לִקְבּוֹר אוֹתוֹ בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה. וַיְהִי כְּבוֹאָם לְקִרְיַת אַרְבַּע אֶל הַמְּעָרָה וַיָּקָם עֵשָׂו וַאֲנָשָׁיו עַל יוֹסֵף וְאֶחָיו וַיֹּאמָר: לֹא אֶתֵּן אֶתְכֶם לִקְבּוֹר אֶת יַעֲקֹב בַּמְּעָרָה הַזֹּאת! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: לָמָּה תְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה? וַיַּעַן עֵשָׂו וַיֹּאמַר: הֲלֹא יָדַעְתָּ, כִּי אֵין בַּמְּעָרָה הַזֹּאת מָקוֹם בִּלְתִּי אִם לִשְׁמוֹנַת אֲנָשִׂים. וְעַתָּה אַחֲרֵי אֲשֶׁר קֻבְּרוּ בָהּ אָדָם וְחַוָּה, אַבְרָהָם וְשָׂרָה וְיִצְחָק וְרִבְקָה, לֹא נִשְׁאֲרוּ בָהּ בִּלְתִּי אִם שְׁנֵי מְקוֹמוֹת – אֶחָד לְיַעֲקֹב וְאֶחָד לִי, אוּלָם יַעֲקֹב אָבִיךָ קָבַר אֶת לֵאָה אִשְׁתּוֹ בִּמְקוֹמוֹ וַיִּשָּׁאֵר הַקֶּבֶר הָאֶחָד לִי, וְעַל כֵּן לֹא אֶתֵּן אוֹתְךָ לִקְבּוֹר אֶת יַעֲקֹב אָבִיךּ בַּמְּעָרָה הַזֹּאת!

וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת עֵשָׂו וַיֹּאמַר: מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ? הֲלֹא קָנָה יַעֲקֹב אָבִי אֶת הַמְּעָרָה הַזֹּאת מִיָּדְךָ בְּכֶסֶף מָלֵא451 זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים! וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: שֶׁקֶר הַדָּבָר! לֹא מָכַרְתִּי אֶת הַמְּעָרָה לְיֲעֹקב!

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: אֵיךְ תְּדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְסֵפֶר הַמִּקְנָה אֲשֶׁר כָּתַב אָבִי וַיָּעַד עֵדִים נִמְצָא בְּמִצְרָיִם?

וַיַּעַן עֵשָׂו וַיֹּאמַר: יָבִיאוּ נָא הֲלוֹם אֶת הַסֵּפֶר אֲשֶׁר אָמַרְתָּ וְעָשִׂיתִי כְּכֹל הַכָּתוּב בּוֹ. וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶל נַפְתָּלִי אָחִיו וַיֹּאמֶר לוֹ: מַהֲרָה נָא אָחִי וְרַצְתָּ מִצְרַיְמָה וְהֵבֵאתָ אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֲשֶׁר כָּתַב יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּיוֹם מְכֹר עֵשָׂו אֶת חֶלְקוֹ בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה! וַיְמַהֵר נַפְתָּלִי וַיְשַׁו452 רַגְלָיו כָּאַיָּלָה וַיָּרָץ לָבוֹא מִצְרַיְמָה, וַיְדַלֵּג עַל הָרִים וַיְקַפֵּץ עַל גְּבָעוֹת וְלֹא שִׁבַּר בְּלֶכְתּוֹ גַּם קְנֵה שִׁבֹּלֶת… וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָץ נַפְתָּלִי לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה וַיְצַו אֶת אֲנָשָׁיו לֵאמֹר: חִגְרוּ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתְּכֶם וְנִלְחַמְנוּ עִם יוֹסֵף וַאֲנָשָׁיו. – וְשָׁם אֶת אֲחֵי יוֹסֵף חוּשִׁים בֶּן דָּן וְהוּא חֵרֵשׁ שְׁתֵּי אָזְנָיו. וַיְהִי כִּי קָם שָׁאוֹן גָּדוֹל בְּמַחֲנֵה עֵשָׂו, וַיִּגַּשׁ חוּשִׁים אֶל בְּנֵי יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: הַגִּידוּ נָא לִי – מַדּוּעַ אֵינְכֶם קוֹבְרִים אֶת אָבִינוּ הַזָּקֵן? וַיַּעֲנֻהוּ לֵאמֹר: הָאִישׁ הַשָּׂעִיר הָעוֹמֵד שָׁם חוֹשֵׂךְ אוֹתָנוּ מִקְּבוֹר אֶת אָבִינוּ עַד שׁוּב נַפְתָּלִי דוֹדְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ חוּשִׁים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיְקַנֵּא לְאָבִיו הַזָּקֵן קִנְאָה גְדוֹלָה וַיִּקְרָא בִּמְרִירוּת: חָלִילָה לִי מִתֵּת אֶת אָבִי הַזָּקֵן לִשְׁכַּב בְּבוּז וּבְחֶרְפָּה עַד שׁוּב נַפְתָּלִי הִנְנִי וְנִקַּמְתִּי מֵהָאִישׁ הַשָׂעִיר הַנִּצָּב לָנוּ לְשָׂטָן! וּכְדַבֵּר חוּשִׁים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקַּח מַקֵּל וַיַּךְ בְּרֹאשׁ עֵשָׂו מַכָּה אַחַת גְּדוֹלָה וַתִּפּוֹלְנָה שְׁתֵּי עֵינָיו עַל בִּרְכֵּי יַעֲקֹב… וַיָּמָת עֵשָׁו בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְחוּ בָנָיו אֶת גּוּפָתוֹ וַיִּשָּׂאוּהָ אַרְצָה שֵׂעִיר לְקָבְרָהּ שָׁם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר סָרוּ בְנֵי עֵשָׂו וַאֲנָשָׁיו מֵעַל פִּי הַמְּעָרָה וַיִּקְבְּרוּ יוֹסֵף וְאֶחָיו אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וַיַּעֲשׂוּ לוֹ אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים!

קצד. הַמּוֹדֶה לַיָי חַסְדּוֹ. (מדרת“נ ויחי י”ז; בר"ר קו)

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי וַיִּכּוֹנוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַאֲנָשָׁיו לָשׁוּב מִצְרָיְמָה, וַיִּרְאוּ אֶחָיו וְהִנֵּה יוֹסֵף הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלֶה דֹתָיְנָה וַיַּבִּיטוּ אַחֲרָיו. וְיוֹסֵף מִהַר וַיָּבֹא אֶל הַבּוֹר אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּהוּ אֶחָיו שָׁמָּה וַיַּעֲמֹד וַיַּבֵּט הַבּוֹרָה רְגָעִים אֲחָדִים. וְאַחַר נָשָׂא אֶת עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! אַתָּה הֱעֶלִיתַנִי מִן הַבּוֹר הַזֶּה וַתְּחַיֵּינִי וַתְּרוֹמְמֵנִי! בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שֶׁעָשִׂיתָ לִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה!

קצה. דְּבָרִים נִחֻמִּים.(בר“ר ק‘; מדרשׁ אגדה צו ז’; ילק”שׁ סוף ויחי; ל"פ)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב יוֹסֵף וְאֶחָיו מִצְרַיְמָה, וַיֶּחְדַּל מִקְּרֹא לְאֶחָיו לֶאֱכֹל אִתֹּו לָחֶם, כִּי אָמָר: בְּעוֹד אָבִי חַי וַיְצַוֵּנִי תָמִיד לָשֶׁבֶת בְּרֹאש אַחַי וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אֶת פִּיו453, כִּי קְדוֹשׁוֹת הָיוּ מִצְוֹתָיו בְּעֵינָי. וְהָיָה אֲנִי אֶקְרָא עַתָּה לְאַחַי לֶאֱכֹל אִתִּי לֶחֶם וּפָצְרוּ454 בִי לֵאמֹר: שְׁבָה בְרֹאשׁ כֻּלָּנוּ כַאֲשֶׁר יָשַׁבְתָּ בְּעוֹד אָבִינוּ חָי! וְאָנֹכִי אֵיךְ אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְיָשַׁבְתִּי בְרֹאשׁ רְאוּבֵן אָחִי הַבְּכוֹר וּבְרֹאשׁ יְהוּדָה אֲשֶׁר בֵּרְכָהוּ אָבִי לֵאמֹר: מְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ!?.. וַיְהִי כִּרְאוֹת אֶחָיו כִּי לֹא יִקְרָא לָהֶם יוֹסֵף לָבוֹא אֶל הַלֶּחֶם וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: אֵין זֹאת כִּי שְׂטָמָנוּ455 יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אוֹתוֹ! וַיֹּאמְרוּ אֶל בִּלְהָה: לְכִי נָא אֶל יוֹסֵף וְדִבַּרְתְּ אֵלָיו בְּשֵׁם יַעֲקֹב אָבִינוּ לֵאמֹר: שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֵיךָ וְחַטָּאתָם כּי רָעָה גְמָלוּךָ… וְאַף גַּם זאׁת בְּקַחְתְּךָ אֶת אֶחָד456 מֵאַחֵינוּ לְעֶבֶד אָמָרְתָּ: עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם וְעַתָּה – הִנְנוּ כֻלָּנוּ לָך לַעֲבָדִים!..

וַתָּבֹא בִלְהָה וַתְדַבֵּר אֶל יוֹסֵף אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיִּשְׁמַע יוֹסֵף כִּי חֲשָׁדֻהוּ אֶחָיו אֶת הַחֶשֶׁד הַזֶּה וַיֵּבְךְּ הַרְבֵּה בֶכֶה וַיְנַחֵם אֶת אֶחָיו וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם לֵאמֹר: אַל נָא אַחַי, תַּחְשְׁבוּ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַזּאׁת! הַיְשֻׁלַּם תַּחַת טוֹבָה רָעָה? וְאַתֶּם הֲלֹא הֱטִיבוֹתֶם עִמִּי בְּרִדְתְּכֶם מִצְרָיְמָה, כִּי לֹא הָיִיתִי בְעֵינֵי כָל יוֹשְׁבֵי מִצְרַיִם בִּלְתִּי אִם עֶבֶד בֶּן בְּלִי שֵׁם אֲשֶׁר מִבֵּית הָאֲסוּרִים יָצָא לִמְלוֹךְ… וַתָּבוֹאוּ אַתֶּם, אַחַי הַטּוֹבִים הֲלוֹם וַיִּוָּדַע לְכָל אַנְשֵׁי הָאָרֶץ כִּי בֶן יַעֲקֹב הָעִבְרִי הַצַּדִּיק וְהֶחָסִיד אָנִי! עַל כֵּן, אַחַי חִדְלוּ לָכֶם מִן הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה..! הֵן אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם457 כּי לֹא יָכְלוּ עֲשָׂרָה כוֹכָבִים לְהָרֵעַ לְכוֹכָב אֶחָד וְאֵיךְ יוּכַל הָאֶחָד לְהָרֵעַ לַעֲשָׂרָה?.. שׁוּבוּ נָא, אַחַי, גֹּשְנָה וִישַׁבְתֶם בְּשָׁלוֹם וְזִכְרוּ נָא אֶת דִּבְרֵי אָבִינו הָאַחַרוֹנִים לַעֲשׂוֹתָם וּלְשָׁמְרָם, וְאִם יְיָ יִהְיֶה עִמָּכֶם, לֹא תִירָאוּ, כִּי מַה יַעֲשֶׂה לָכֶם אדם?.. וַיָּנִיחוּ458 הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה לַאֲחֵי יוֹסֵף וַיֵּשְׁבוּ לָבֶטַח בְּאַרְצָם.

קצו. מעשים טובים.(ספה“י; שׁמות רבה א'; פדר”א מ“ח; ויקרא רבה ל”ב)

וַיְהִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה לְרֶדֶת יִשְׂרָאֵל מִצְרָיְמָה – הִיא שְׁנַת הַשִּׁבְעִים וְאַחַת לְחַיֵּי יוֹסֵף – וַיָּמָת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּמְלֹך מִגְרוֹן בְּנוֹ תַּחְתָּיו. פַּרְעֹה צִוָּה אֶת יוֹסֵף לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: הַנְחֵה תַנְחֶה459 אֶת מִגְרוֹן בְּנִי בַּעֲצָתְךָ וְהָיִיתָ לּוֹ לְאָב.

וַיִּשְׁמְעוּ הַמִּצְרִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּיטְבוּ בְעֵינֵיהֶם, כִּי אָהֲבוּ אֶת יוֹסֵף בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם. וַיִּקְרְאוּ הַמִּצְרִים לְמִגְרוֹן “פַּרְעֹה”, כִּי כֵן יִקָּרֵא כָל מֶלֶךְ הַמֹּלֵךְ בְּמִצְרָיִם. וַיְהִי כְמָלְכוֹ וַיִּתֵּן אֶת כָּל דִבְרֵי הַמְּלוּכָה בְּיַד יוֹסֵף וַיְהִי יוֹסֵף הַשַּׁלִּיט בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל הָעָם. וְלֹא גָבַהּ לֵב460 יוֹסֵף בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ, וַיְהִי עָנָו וּשְׁפַל רוּחַ461 בְּמָלְכוֹ כַּיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה עֶבֶד בְּבֵית פּוֹטִיפַר, וַיְהִי בְכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל462 וַיְיָ עִמּוֹ.

וַיּוֹסֶף יְיָ לְיוֹסֵף חָכְמָה וְהוֹד וְהָדָר וַיֵּאָהֵב וַיִּכָּבֵד עַל פְּנֵי כָל הָעָם. וְאֶחָיו בְּנֵי יַעֲקֹב יָשְׁבוּ שְׁלֵוִים וּשְׁקֵטִים463 בְּאֶרֶץ גּשֶׁן כָּל יְמֵי יוֹסֵף וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד וַיַּעַבְדוּ אֶת יְיָ כָּל יְמֵיהֶם כַּאֲשֶׁר צִוָּם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. וְלֹא לָמְדוּ אֶל דַּרְכֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ מֵאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת מִצְרַיְמָה לָגוּר בָּהּ, אֲשֶׁר הִתְבּוֹלְלוּ464 בַאֲדוֹנֵי הָאָרֶץ לִהְיוֹת כְּמֹהֶם וּלְדַבֵּר בִּשְׂפָתָם וּלְהִקָּרֵא בִשְׁמוֹתָם; כִּי אִם הוֹקִירוּ אֶת שְׂפָתָם – שְׂפַת עֵבֶר – וְלֹא דִבְּרוּ בִלְתִּי אִם בָּהּ וַיְלַמְּדוּ אוֹתָהּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֵי בְנֵיהֶם וַיִּקְרְאוּ לָהֶם שֵׁמוֹת עִבְרִיִּים. וַיִּחְיוּ בְשָלוֹם יַחְדָּו וְלֹא הָלַך רָכִיל אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וְלֹא עָשׂוּ כָל דָּבָר אֲשֶׁר שָׂנֵא יְיָ. וַיַּבְדִּילוּ הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה מִכָּל הָעַמִּים הָרַבִּים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

קצז. שִׂנְאַת עוֹלָם. (ספה“י בשׁ”ק)

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים כְּשֶׁבֶת בְּנֵי עֵשָׂו בְּאַרְצָם לָבֶטַח, וַיִּתְיָעֲצוּ לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עַל בְּנֵי יַעֲקֹב הַיּוֹשְׁבִים בְּמִצְרָיִם. וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי עֵשָׂו אֶל כָּל בְּנֵי קֶדֶם וַיַּשְׁלִימוּ465 אִתָּם. וַיָּבֹאוּ כָל בְּנֵי קֶדֶם אֶל בְּנֵי עֵשָׂו וַיִּכּוֹנוּ לָצֵאת אִתָּם לַמִּלְחָמָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וְגַם אֶל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל שָׁלְחוּ בְנֵי עֵשָׂו וַיָּבוֹאוּ אֲלֵיהֶם לְעָזְרָם בְּמִלְחַמְתָּם. וַתְּהִי הַמַּחֲנֶה הַזֹּאת כְּבֵדָה466 מְאֹד – כִּשְׁמוֹנָה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וְרוֹכְבֵי סוּסִים. וַיֵּרְדוּ כָל הַגְּדוּדִים הָרַבִּים הָאֵלֶּה מִצְרַיְמָה וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי רַעַמְסֵּס. וַיֵּצֵא יוֹסֵף וְאֶחָיו לִקְרָאתָם וְגִבּוֹרֵי מִצְרַיִם כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וַיִּלָּחֲמוּ אִתָּם בְּאֶרֶץ רַעַמְסֵס וַיִּנָּגְפוּ בְנֵי עֵשָׂו וּבְנֵי קֶדֶם לִפְנֵי יוֹסֵף וַיָּנוּסוּ בְּבוּשָׁה אֶל אַרְצָם. וְלֹא יָסְפוּ עוֹד בְּנֵי עֵשָׂו לְהִלָּחֵם עִם בְּנֵי יַעֲקֹב כִּי רָאוּ אֶת גְּבוּרָתָם וַיִּירְאוּ מֵהֶם כָּל הַיָּמִים; אֶפֶס כִּי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה שׂוֹנְאִים בְּנֵי עֵשָׂו אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׂנְאָתָם וְאֵיבָתָם הוֹלֶכֶת הָלֹךְ וָעַז הָלֹךְ וְגָדֹל מִדּוֹר דּוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

קצח. אֲרוֹן עוֹפֶרֶת. (מדרשׁ דברים רבה י“א‘, ה’; סוטה פ”ק; שׁמות רבה כ', י"ח)

וַיְחִי יוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שָׁלשׁ שָׁנִים וְתִשְׁעִים שָׁנָה, וַיְהִי יְמֵי יוֹסֵף שְׁנֵי חַיָּיו עֶשֶׂר שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה. וַיִּקְרְבוּ יָמָיו לָמוּת וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶל אֶחָיו וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו וַיָּבֹאוּ כֻלָּם וַיַּעַמְדוּ לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר לָהֶם הִנֵּה אָנֹכִי מֵת, וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵיכֶם, – וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמוֹתַי מִזֶּה אִתְכֶם. וַיְּהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת יוֹסֵף וַיַּחַנְטוּ אוֹתוֹ הָרוֹפְאִים. וַיִּבְכּוּ אוֹתוֹ אֶחָיו וְכָל מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם. בָּעֵת הַהִיא הִתְיַצְּבוּ יוֹעֲצֵי פַרְעֹה וַחֲכָמָיו לִפְנֵי הַמֶּלֶך וַיֹּאמְרוּ לוֹ: לֹא יוּכְלוּ אֲחֵי יוֹסֵף וְכֹל אֲשֶׁר לָהֶם לָצֵאת מֵאַרְצֵנוּ עַד אִם לָקְחוּ אִתָּם אֶת עַצְמוֹתָיו, כִּי כֵן הִשְׁבִּיעָם לִפְנֵי מוֹתוֹ; וְעַתָּה אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְצִוָּה לַעֲשׂוֹת אֲרוֹן עֹפֶרֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת כִּכָּר מִשְׁקָלוֹ וְשָׂמוּ אֶת יוֹסֵף בָּאָרוֹן הַהוּא וְהִשְׁלִיכֻהוּ אֶל תּוֹךְ הַיְאֹר, וְלֹא יֵדַע אִישׁ מֵאֶחָיו אֶת קְבוּרָתוֹ. אָז יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצֵנוּ

וַעֲבָדוּנוּ לְעוֹלָם! אוֹ יְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ וְקָבְרוּ אֶת יוֹסֵף בִּקְבוּרוֹת הַמְּלָכִים וְהֶעֱמַדְנוּ בַמָּקוֹם הַהוּא כַּלְבֵי זָהָב וְעָשִׂינוּ בִכְשָׁפִים אֲשֶׁר יִנְבְּחוּ בְקוֹל חָזָק מְאֹד בְּגֶשֶׁת אִישׁ זָר אֲלֵיהֶם… וַיַּעַן פַּרְעֹה וַיֹּאמַר: הִנְנִי לְהַשְׁלִיךְ אֶת יוֹסֵף אֶל תּוֹךְ נִילוֹס יְאוֹרִי וְעָשִׁיתִי לִי בָזֶּה שְׁתַּיִם טוֹבוֹת: מֵי הַיְאֹר יְבֹרְכוּ בִּגְלַל יוֹסֵף וְהִשְׁקוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ וִהְרווָהָ, וְאֶחָיו לֹא יִמְצָאֻהוּ לְעוֹלָם, וְהָיָה הָעָם הֶחָכָם וְהַנָּבוֹן הַזֶּה עֲבָדִים לָנוּ כָּל הַיָּמִים!… וַיַּעַש פַּרְעֹה כֵּן כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּשְׁלִיכֻהוּ הַחַרְטֻמִּים וְהָאַשָּׁפִים אֶל תּוֹךְ הַיְאֹר.

קצט. מַטֵּה הָאֱלֹהִים. (פדר“א מ”ח; מדרשׁ ויושׁע; תנחומא וארא ט';ל"פ)

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יוֹסֵף וַיְצַו פַּרְעֹה אֶת אֲנָשָׁיו לְהָבִיא אֵלָיו אֶת כָּל רְכוּשׁ יוֹסֵף וַיַּעֲשׂוּ כֵן. וַיַּרְא פַּרְעֹה בַּחֲפָצִים מַטֶּה גָדוֹל עָשׂוּי סַפִּיר467 נֶחָמד לְמַרְאֶה מְאֹד וַיֹּאמַר: שִׂימוּ אֶת הַמַּטֶּה הַיָּקָר הַזֶּה בְּאוֹצְרוֹתַי וְשִׁמְרוּהוּ, כִּי לֹא רָאִיתִי חֵפֶץ יָפֶה כָּמוֹהוּ בְּכֹל יְמֵי חַיָּי. (הוּא הַמַּטֶּה אֲשֶׁר נִבְרָא בַיּוֹם הַשִׂשִׁי בָּעֶרֶב וְעָלָיו כְּתוּבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים דֿצֿךְֿ עֿדֿשֿׁ בּֿאֿחֿבֿ. וַיִּתְּנֵהוּ יְיָ לָאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן הָעֵדֶן וְאָדָם נְתָנוֹ לַחֲנוֹךְ, וַחֲנוֹךְ – לְנֹחַ, וְנֹחַ – לְאַבְרָהָם, וְאַבְרָהָם – לְיִצְחָק, וְיִצְחָק – לְיַעֲקֹב וְיַעֲקֹב נָתַן אֶת הַמַּטֶה הַזֶּה לְיוֹסֵף). וַיְהִי בַיָּמִים הָהֵם וְיִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן יוֹצֵא וּבָא בְּבֵית פַּרְעֹה וַיַּרְא אֶת הַמַּטֶּה הַנִּפְלָא וַיַחְמְדֵהוּ וַיִּקָּחֵהוּ אֵלָיו וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיִּטָּעֵהוּ בְּתוֹךְ גַּּנּוֹ. מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה לֹא יָכוֹל אִישׁ לָגֶּשֶׁת אֶל הַמַּטֶּה וְלָגַעַת בּוֹ, כִּי בָּלַע אֶת כָּל הַקָּרֵב אֵלָיו.

ר. חַטַּאת יִשְׂרָאֵל. (מדרת“נ שׁמות ה‘; מדרשׁ אגדה שׁמות ו’; ספה”י)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵתוּ כָל אֲחֵי יוֹסֵף וְכָל הַדּוֹר הַהוּא וַיָּקָם אַחֲרֵיהֶם דּוֹר חָדָש אֲשֶר לֹא אָבוּ468 הֲלֹך בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: הָבָה נֵלְכָה בְדַרְכֵי יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְהָיִינוּ כְמוֹהֶם לְבִלְתִּי הִמּוֹל לָנוּ כָּל זָכָר! וַיַּרְא יְיָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּנְאַץ469 וַיֹּאמַר: יַעַן הֵפֵרוּ470 בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּילָה, עַל כֵּן אָפִיר אֶת הָאַהֲבָה אֲשֶׁר יֶאֱהָבוּ אוֹתָם הַמִּצְרִים וְשָׂנְאוּ אוֹתָם וְהֵרֵעוּ לָהֶם!.. וַיָחֵלּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְהִתְעָרֵב בְּמִצְרַיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם וַיָּבוֹאוּ אֶל בָּתֵּי הַתֵּיאַטְרָאוֹת וְאֶל הַקִּרְקְסָאוֹת וַיְמַלְאוּם פֶּה לָפֶה עַד בִּלְתִּי הֱיוֹת עוֹד מָקוֹם לַמִּצְרִים אֲדוֹנֵי הָאָרֶץ. וַיִּלוֹנוּ עֲלֵיהֶם הַמִּצְרִים וַיִּתְאוֹנְנוּ בְאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר: קַצְנוּ בְחַיֵּינוּ מִפְּנֵי הָעִבְרִים הַגָּרִים בְּאַרְצֵנוּ! וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלָיו הַמִּתְאוֹנְנִים וַיְצַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הִבָּדְלוּ כְרֶגַע מִתּוֹךְ הָעָם יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְאַל תָּבוֹאוּ אֶל בָּתֵּי מְשׂוֹשָׂם וְאַל תָּצֵרוּ לָהֶם!… וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמַעְלָה וַיָּחֵלּוּ הַמִּצְרִים לְמָרֵר אֶת חַיֵּי בּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקְחוּ מִיָּדָם אֶת כַּרְמֵיהֶם וְאֶת שְׂדוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יוֹסֵף. וַתֵּלֶךְ יָדָם הָלֹךְ וְקָשָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּרֵעוּ לָהֶם מְאֹד!

רא. עָרְמַת פַּרְעֹה. (ספה“י; מדרשׁ שׁמות רבה א'; במדבר רבה ט”ו; מדרשׁ אגדה שׁמות י"א)

וּבִשְׁנַת מֵאָה וּשְׁתַּיִם לְרֶדֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִצְרַיְמָה מֵת פַּרְעֹה (מִגְרוֹן) וַיִּמְלֹךְ מָלוֹל בְּנוֹ תַּחְתָּיו. וְגַם כָּל גִּבּוֹרֵי מִצְרַיִם וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא אֲשֶׁר יָדְעוּ אֶת יוֹסֵף וְאֶת אֶחָיו מֵתוּ בַּיָּמִים הָהֵם. וַיָּקָם דּוֹר חָדָש אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת יוֹסֵף וְאֶת כָּל הַטּוֹבה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם. וַיּוֹסִיפוּ לְמָרֵר אֶת חַיֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם מִסִּים וַיְעַנּוּ אוֹתָם. בֶּן עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים מָלוֹל בְּמָלְכוֹ וְתִשְׁעִים שָׁנָה מָלָךְ. וַיִּקְרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת שְׁמוֹ פַּרְעֹה, כַּשֵּׁם אֲשֶׁר יִקָּרֵא כָל מֶלֶךְ הַמּוֹלֵךְ בְּמִצְרָיִם. וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי עַם יִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ הָלֹךְ וָרָב, וַיֹּאמֶר לְיוֹעֲצָיו: הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ מְאֹד! הָבָה נִתְחַכְּמָה לֹו פֶּן יִרְבֶּה וְנוֹסַף עַל שׂוֹנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְהִשְׁמִדָנוּ מִן הָאָרֶץ! כִּי יָעַצְתִּי: בָּנֹה יִבְנוּ הָעִבְרִים אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס, וְחָלְשָׁה אוֹתָם הָעֲבוֹדָה הָקָּשָׁה וְהִמְעִיטָה אוֹתָם! וְעַתָּה הַגִּידוּ נָא לִי, חֲכָמַי, הַטוֹבָה עֲצָתִי אִם לֹא? וַיַּעֲנוּהוּ יֹעֲצָיו הַחֲכָמִים לֵאמֹר: טוֹבָה מְאֹד הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַץ אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ בַּפַּעַם הַזֹּאת! בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְיָ: יַעַן הָיָה פַּרֹעה הָרִאשׁוֹן לָעוּץ עַל עַמִּי רָעָה, עַל כֵּן יֻכֶּה הוּא בָרִאשׁוֹנָה בְּיוֹם הַכּוֹתִי אֶת עַם מִצְרָיִם.

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרָא פַרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם רַכּוֹת471 לֵאמֹר: עֲשׂוּ נָא עִמָּדִי חֶסֶד וַעֲזַרְתּוּנִי לִלְבּוֹן לְבֵנִים!… וּכְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקַּח סַל וַיָּשֶׂם בּוֹ מֶגְרְפָה472 וַיָּחֵל לַעֲשׂוֹת לְבֵנָה. וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: אֵיכָכָה נוּכַל לְהָשִׁיב אֶת פְּנֵי473 מַלְכֵּנוּ הָעוֹשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת? הָבָה נַעֲשֶׂה כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַל מֵאִתָּנוּ! וְנֹגְשֵׂי פַרְעֹה נִגְּשׁוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ לָהֶם: הַרְבּוּ לַעֲשׂוֹת לְבֵנִים, כִּי נָתֹן יִתֵּן לָכֶם הַמֶּלֶךְ שֶׁקֶל זָהָב בְּכָל לְבֵנָה אֲשֶׁר תַעֲשׂוּ. וַיְהִי אֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא אָבוּ לְטַנֵּף אֶת יְדֵיהֶם בְּטִיט וּבְחֹמֶר, כִּי אָמָרוּ: לֹא הָעֲבוֹדָה וְלֹא שְׂכָרָהּ! וַיַּקְצִיפוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶת הַנֹּגְשִׂים וַיֹּאמֵרוּ: הַעֲנֻגִּים וְרַכִּים474 אַתֶּם מֵהַמֶּלֶךְ הָעֹשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת? וַיִּשְׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים אֶת דִּבְרֵי הַנֹּגְשִׂים וַיָּחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת לְבֵנִים. וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא בְּכָל כֹּחָם וַיִּהְיוּ מְהִירִים בִּמְלַאכְתָּם עַד מְאֹד. וַיְהִי בִּהְיוֹת הָעֶרֶב וַיְּצַו פַּרְעֹה אֶת נֹגְשָׂיו לֵאמֹר: לְכוּ אֶל הָעִבְרִים וְצִוִּיתֶם אוֹתָם לִסְפּוֹר אֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר עָשׂוּ בַּיּוֹם הַזֶּה, וְהָיָה כְּכַלּוֹתָם לִסְפֹּר, וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ: כָּכָה תִּלְבְּנוּ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ וְאַל יִגָּרַע475 מֵעֲבוֹדַתְכֶם דָּבָר, – וְלֹא תֻכּוּ וְלֹא תָמוּתוּ!…

רב. בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה. (ספה“י; סוטה פ”ק; תנחומא ויצא ט‘; מדר“א שׁמות י”ד; מדרשׁ"ר א’)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא אָבוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל הַנּוֹגְשִׂים476 אֲשֶׁר שָׂם עֲלֵיהֶם פַּרְעֹה, וַיַּּכּוּם הַרְשָׁעִים הָאֵלֶּה מַּכוֹת נִמְרָצוֹת477 וַיְאַלְצוּם478 לִבְנוֹת אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס. וְלֹא הִצְלִיחָה הַמְּלָאכָה בִּידֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְּלוּ הַקִּירוֹת אֲשֶׁר בָּנוּ בְרַעַמְסֵס וַיֵּהָרֵסוּ; וַיָּשׁוּבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת אֶת הַנֶּהֱרָסוֹת וּלְחַזְּקָן שֵׁנִית וְלֹא יָכֹלוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לִבְנוֹת אֶת פִּתֹם וַתִּפְתַּח הַתְּהוֹם אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֶת כָּל הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר שָׂמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּיסוֹדוֹתֶיהָ… וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּכְבְּשׁוּ הַמִּצְרִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וַיַּעֲבִידוּם בְּכָל עֲבוֹדָה בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה. אַךְ בִּבְנֵי לֵוִי לְבַדָּם לֹא עֻבַּד, כִּי רָאָה אוֹתָם פַּרְעֹה כִּרְאוֹת פְּנֵי אֲצִילֵי479 עַמָּם וַחֲכָמָיו וַיֶּחְדַּל מֵהֶם. וַיְעַנּוּ הַמִּצְרִים אֶת עַבְדֵיהֶם וְשִׁפְחוֹתֵיהֶם הָעִבְרִים מְאֹד מְאֹד וַיְצַוּוּ לְהַגְּבָרִים לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת נָשִׁים – לָלוּשׁ וְלֶאֱפוֹת לֶחֶם, וּלְהַנָּשִׁים צִוּוּ לִשְׁאֹב מַיִם וּלְבַקֵּעַ עֵצִים וְלָלֶכֶת הַגַּנָּה לִלְקוֹט יְרָקוֹת לְהָבִיא. וַיִּמְעַט עֲמַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַמִּצְרִים480, וַיְאַלְצוּם עוֹד וַיִּשְׁלְחוּם הַשָּׂדֶה לָצוּד דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת וּנְמֵרִים וּזְאֵבִים, כִּי אָמָרוּ: יֵלְכוּ הָעִבְרִים הַיַּעֲרָה וְהָיוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּי481 הַחַיּוֹת הָרָעוֹת. בַּיָּמִים הָהֵם צִוָּה פַרְעֹה לְכָל הַנּוֹגְשִׂים לֵאמֹר: אַל תִּתְּנוּ אֶת הָעִבְרִים הָעוֹשִׂים אֶת עֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ לָשׁוּב בָּעֶרֶב לְבָתֵיהֶם. יָלִינוּ בַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֵם עוֹשִׂים אֶת עֲבוֹדָתָם וְיָשְׁנוּ עַל הָאָרֶץ…! וַיָּמַר הַדָּבָר הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: לֹא יִקָּרֵא עוֹד שֵׁם מַלְכֵּנוּ מָלוֹל, וְהָיָה מָרוֹר שְׁמוֹ, כִּי מֵרֵר אֶת חַיֵּינוּ עַד מְאֹד!

רג. חֲלוֹם רָע. (ספה“י בשׁ”ק; דברי הימים למשׁה, הובא בילק"שׁ שׁמות א')

וַיְהִי בִּשְׁנַת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים לְרֶדֶת יִשְׂרָאֵל מִצְרַיְמָה וּפַרְעֹה חוֹלֵם וְהִנֵּה יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן עוֹמֵד לְפָנָיו וּבְיָדָיו מֹאזְנָיִם. וַיִּקַּח הַזָּקֵן אֶת הַמֹּאזְנַיִם וַיִּתְּלֵם לִפְנֵי פַרְעֹה וַיֶאֱסֹר אֶת כָּל זִקְנֵי מִצְרַיִם אֶת שָׂרֶיהָ וּגְדוֹלֶיהָ וַיְשִׂימֵם בְּכַף מֹאזְנַיִם הָאַחַת; וְאַחַר לָקַח טְלֵה חָלָב וַיִּתְּנֵהוּ בְכַף מֹאזְנַיִם הַשֵּׁנִית, – וַיַּכְרַע הַטְּלֶה אֶת כֻּלָּם וַיִּתְמַהּ פַּרְעֹה אֶל הַמַּרְאֶה הַזֶּה מְאֹד וַיֹּאמַר: מַדּוּעַ יַכְרִיעַ הַטְּלֶה הַקָּטֹן אֵת כָּל הָאַנָשִׁים הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה? וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְכָל עֲבָדָיו וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת חֲלוֹמוֹ וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה. וַיַּעַן אֶחָד מִסְּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: אֵין זֶה, כִּי אִם רָעָה גְדוֹלָה תָּבוֹא עַל מִצְרַיִם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, כִּי יֻלַּד יֶלֶד בְּיִשְׂרָאֵל וְהֶחֱרִיב אֶת כָּל אַרְצֵנוּ, אִם עַל הַמֶּלֶך טוֹב יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי מִצְרַיִם אֲשֶׁר כָּל זָכָר הַיִּלּוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֵהָרֵג. וְהָיָה אִם כָּכָה יַעֲשֶׂה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְהִצִּיל אֶת מִצְרַיִם מֵהָרָעָה הַנְּכוֹנָה לָבוֹא עָלֶיהָ!

רד. יִתְרוֹ אִיּוֹב וּבִלְעָם. (מדרשׁ“ר א'; ספה”י)

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיִּקָּרְאוּ שְׁלֹשֶת יוֹעֲצָיו: יִתְרוֹ וְאִיּוֹב וּבִלְעָם וַיֹּאמֶר לָהֶם: כָּזֹה וְכָזֶה חָלַמְתִּי וְעַתָּה עוּצוּ נָא עֵצָה מַה לַּעֲשׂוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַשְׁמִידָם מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ. וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ אֶת דִּבְרֵי פַרְעֹה וַיִּבְרַח אֶל אַרְצוֹ, וְאִיּוֹב לֹא עָנָה אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר. וַיְהִי בְעֵינֵי פַרְעֹה כְאִישׁ, אֲשֶׁר אָבְדָה חָכְמָתוֹ. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם: אִם טוֹב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְצִוָּה לְהַמְיַלְּדוֹת הָעִבְרִיּוֹת לְהָמִית כָּל זָכָר אֲשֶׁר יִוָּלֵד לְהָעִבְרִים, וְהָיָה אִם גַּם בְּאֵלֶּה לֹא יִמְעֲטוּ הָעִבְרִים וְצִוָּה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁלִיךְ כָּל עִבְרִי זָכָר הַיְאֹרָה, וֵאלֹהֵי הָעִבְרִים לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת לַאדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כָּל רָעָה, כּי כְבָר נִשְׁבַּע לְבִלְתִּי הָבִיא עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר; אוּלָם אִם יֹאמַר אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לְכַלּוֹת אֶת הָעִבְרִים בָּאֵשׁ אוֹ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה, – לֹא יַצְלִיחַ הַדָּבָר הַזֶּה בְּיָדָיו, כִּי הַצֵּל הִצִּיל אֱלֹהֵיהֶם אֶת אַבְרָהָם אֲבִי אֲבִיהֶם מֵאֵשׁ הַכִּבְשָׁן, וַיּוֹצִיא אֶת יַעֲקֹב הָעִבְרִי בְּשָׁלוֹם מִבֵּית לָבָן הָאֲרַמִּי אֲשֶׁר עֲבָדוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה עֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת עַד מְאֹד! וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: הַגִּידָה נָּא לִי אוּלַי אוּכַל וְהִכִּיתִי אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה בֶּחָרֶב? וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמַר: לֹא יַצְלִיחַ חֵפֶץ הַמֶּלֶךְ בְּיָדוֹ, כִּי הִצִּיל אֱלֹהֵיהֶם אֶת יִצְחָק אֲבִיהֶם מִמַּאֲכֶלֶת חַדָּה וַיָּבֵא אַיִל תַּחְתָּיו! וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת דִּבְרֵי בִלְעָם, וַיֹּאמַר: הָבָה אֲצַוֶּה בָרִאשׁוֹנָה לְהַמְיַלּדוֹת הָעִבְרִיוֹת לְהָמִית כָּל זָכָר אֲשֶׁר תֵּלַדְנָה הַנָּשִׁים הָעִבְרִיוֹת.

רה. חֲסָדִים גְּדוֹלִים. (מדרשׁ"ר א')

וַיִּקְרָא פַרְעֹה לַמְיַלְּדוֹת הָעִבְרִיּוֹת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת יוֹכֶבֶד וְשֵׁם הַשֵּׁנִית מִרְיָם (אֵם וּבִתָּהּ) וַיֹּאמֶר לָהֶן: בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן אִם בֵּן הוּא וַהֲמִיתֶּן אוֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה! וּמִרְיָם בַּיָּמִים הָהֵם עוֹדֶנָּה נַעֲרָה קְטַנָּה וְהִיא עוֹזֶרֶת לְיוֹכֶבֶד אִמָּהּ בְּיַלְּדָהּ אֶת הַנָּשִׁים. וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ מִרְיָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיְמָרֲרוּהָ עַד מְאֹד, וַתִּגַּשׁ אֶל פַּרְעֹה וַתַּעֲמֹד לְפָנָיו וַתֹּאמַר: אוֹי לְךָ, אַכְזָר, כִּי כָכָה יָעַצְתָּ עַל יְלָדִים שֶׁלֹּא חָטָאוּ! הֵןְ יִשְׁפָּטְךָ יְיָ כְּמַעֲשֶׂיךָ הָרָעִים וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה!… וַיִּקְצֹף פַרְעֹה מְאֹד עַל מִרְיָם וַיִּקְרָא: בַּת מָוֶת אַתְּ כִּי דִבַּרְתְּ אֵלַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה! וַתֹּאמֶר יוֹכֶבֶד אֶל הַמֶּלֶךְ: אַל נָא תִקְצֹף, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, עַל בִּתִּי וְאַל תַּחֲשָׁב לָהּ עָוֹן, כִּי נַעֲרָה קְטַנָּה הִיא, וּבִבְלִי דַעַת דִּבְּרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה! וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת דִּבְרֵי יוֹכֶבֶד וַתָּשָׁךְ482 חֲמָתוֹ. וּכְהִשָּׁמַע הַדָּבָר הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקְרְאוּ לְמִרְיָם פּוּעָה, לֵאמֹר: הוֹפִיעוּ483 פָנֶיהָ לִפְנֵי פַרְעֹה לְדַבֵּר אִתּוֹ קָשׁוֹת, וּלְיוֹכֶבֶד קָרְאוּ שִׁפְרָה לֵאמֹר שִׁפְּרָה484 עַל דִּבְרֵי בִּתָּהּ וַתָּשֶׁב485 מֵעָלֶיהָ אֶת חֲרוֹן אַף פַּרְעֹה!

וּכְצֵאת הָאֵם וּבִתָּהּ מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה וַתְּדַּבֵּרְנָה אִשָּׁה אֶל רְעוּתָהּ לֵאמֹר: אַבְרָהָם אֲבִי אָבִינוּ בָּנָה בָתֵּי מָלוֹן רַבִּים וַיָּשֶׂם שָׁם מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה, וַיְהִי לְמִחְיָה לְעַם רָב; וַאֲנַחְנוּ הַמְעַט לָנוּ, כִּי לֹא נוּכַל לָלֶכֶת בְּאוֹרְחוֹתָיו486 – לְהַרְבּוֹת צְדָקָה וָחֶסֶד, וְהֵמַתְנוּ אֶת הַיִלָדִים אֲשֶׁר נְיַלֵּד?? אַךְ אֱוִיל487 פַּרְעֹה, נִבְעַר488 מְאֹד כִּי חָשַׁב בְּלִבּוֹ לֵאמֹר: אֲצַוֶּה לְהַמְיַלְדוֹת לְהָמִית אֶת הַיִּלּוֹדִים וּמִהֲרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת מִצְוָתִי!… יָקָר בְּעֵינֵינוּ הַמָּוֶת מֵעֲשׂוֹת כִּדְבָרָיו! וַתֹּאמֶר מִרְיָם: עַל כֵּן נִתְחַזְּקָה נָא וְהוֹסַפְנוּ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד וּצְדָקָה עִם הָעִבְרִיּוֹת הַיּוֹלְדוֹת! וַתֹּאמֶר יוֹכֶבֶד: בְּרוּכָה אַתְּ בִּתִּי לַיָי, כִּי דִבַּרְתְּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה! וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמַעְלָה וַתּוֹסַפְנָה יוֹכֶבֶד וּמִרְיָם לַעֲשׂוֹת חֶסֶד וּצְדָקָה עִם הַיּוֹלְדוֹת מִכֹּל אֲשֶׁר הָיוּ לִפְנֵיהֶן: כִּי שִׁפְּרָה שִׁפְרָה אֶת הַנּוֹלָד וַתִּרְחָצֵהוּ וַתְּנַקֵּהוּ 489וַתֵּיטֶב לוֹ; וּפוּעָה נִשְּׂאָה אֶת הַיְלָדִים וַתְּנַטְּלֵם וַתַּשְׁקֵט490 לָהֶם כַּאֲשֶׁר בָּכוּ; וַתִּדְאַגְנָה לְהַנָּשִׁים הָעַנִיוֹת אֲשֶׁר הָלְכוּ לְיַלֵּד אוֹתָן וַתָּבֵאנָה לָהֶן לֶחֶם וְיַיִן וַתַּאֲכֵלְנָה אוֹתָן וַיַּשְׁקוּן; וַיְהִי כִּרְאֹתָן כִּי רַב מִסְפַּר הַיּוֹלְדוֹת הָעֲנִיּוֹת, – וַתְּמַהֵרְנָה וַתֵּלַכְנָה אֶל הַנָּשִׁים הָעִבְרִיּוֹת הָעֲשִׁירוֹת וַתִּשְׁאַלְנָה מֵהֶן נִדְבוֹת מָזוֹן491 וּמִשְׁתֶּה. וְשָׁבוּ אֶל הַיּוֹלְדוֹת הָעֲנִיוֹת וְנָתְנוּ לָהֶן אֶת כָּל אֲשֶׁר אָסְפוּ, וְחִיּוּ אוֹתָן וְאֶת יַלְדֵיהֶן. וּבִרְאוֹתָן כִּי נוֹלַד יֶלֶד פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר… וְנָשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶן אֶל הַשָּׁמַיִם וְהִתְפַּלְּלוּ אֶל יָי לֵאמֹר: רַחֶם נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת הַנּוֹלָדִים וְאֶת אִמּוֹתֵיהֶם וְהָיוּ שְׁלֵמִים וּתְמִימִים!…

וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת תְּחִנּוֹת יוֹכֶבֶד וּמִרְיָם וַיִּקַּח אֶת תְּפִלָּתָן וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוֹסִיפוּ יוֹכֶבֶד וּבִתָּהּ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וָחֶסֶד וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב492 אֲשֶׁר עָשְׂתָה יוֹכֶבֶד אֶת הַדָּבר הַטּוֹב הַזֶה, עַל כֵּן אֶתֶּן לָהּ בֵּן; וּבְהִוָּלְדוֹ וְרָאֲתָה כִי טוֹב גַּם הוּא, וְכַאֲשֶׁר יִגְדַּל, – וְנִתַּן עַל יָדָיו לִקְחִי הַטּוֹב493 לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאֶת מִרְיָם בֵּרַךְ יְיָ לֵאמֹר: יַעַן עָשְׂתָה אֶת כָּל מַעֲשֶׁיהָ בְּחָכְמָה, עַל כֵּן יֵצֵא מִמֶּנָּה בְּצַלְאֵל, וּמִלֵּאתִי אוֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדָעַת!.. וַיְהִי כִרְאוֹת פַּרְעֹה, כִּי לֹא עָשׂוּ הַמְיַלְּדוֹת אֶת דְּבָרָיו, וַיִקְרָא לָהֶן וַיֹּאמַר: מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים? וַתַּעַן יוֹכֶבֶד וּמִרְיָם אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר: בָּרֵךְ בֵּרַךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת בָּנָיו לִפְנֵי מוֹתוֹ לְהִמָּשֵׁל494 כְּחַיוֹת הַשָּׂדֶה וַיַּמְשֵׁל495 אֶת יְהוּדָה לְאַרְיֵה וְאֶת דָּן לְנָחָשׁ וְאֶת נַפְתָּלִי לְאַיָּלָה וְאֶת בִּנְיָמִין הִמְשִׁיל לִזְאֵב… וַאֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ יוֹדֵעַ כִּי אֵין לְחַיּוֹת כָּל חֵפֶץ בִּמְיַלְּדוֹת, וְעַל כֵּן לֹא תִדְמֶינָה496 הַנָּשִׁים הָעִבְרִיּוֹת לַמִּצְרִיוֹת, וּבְטֶרֶם תָּבֹא אֲלֵיהֶן הַמְיַלֶּדֶת, – וְיָלָדוּ!

רו. פִּלְאֵי יּה. (מדרשׁ שׁה“שׁ ב'; סוטה פ”ק; מדרשׁ“ר א'; מדר”א; מדרש ויושׁע)

וַיַּרְא פַּרְעֹה אֶת עַם יִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ הָלֹךְ וָרָב וַיְצַו לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר: אֶת כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְיִשְׂרָאֵל הַשְׁלִיכוּ הַיְאֹרָה! וַיֵּצֶר הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַתְּחִלֶּינָה נְשֵׁיהֶם לִצְפּוֹן אֶת יַלְדֵיהֶן. וַיְּהִי כִּרְאוֹת הַמִּצְרִים כִּי הֶחְבִּיאוּ הַנָּשִׁים הָעִבְרִיּוֹת אֶת יַלְדֵיהֶן וַיִּתְחַכְּמוּ לָהֶן וַיִּקְחוּ אֶת יַלְדֵיהֶם הַקְּטַנִּים וַיָבֹאוּ אֶל כָּל בַּיִת אֲשֶׁר יָדְעוּ כִּי נוֹלַד שָׁם יֶלֶד עִבְרִי וַיַּעַקְצוּ497 אוֹתָם וַיַּכּוּם לְבַעֲבוּר יִתְּנוּ498 אֶת קוֹלָם בַּבֶּכִי. וְהָיָה כִּשְׁמוֹעַ יֶלֶד עִבְרִי קוֹל בִּכְיַת יְלָדִים, – וְעָנָה לָהֶם בְּקוֹל בִּכְיָתוֹ וְנִגְלָה מִסְתָּרוֹ. וְקָמוּ אָז הַמִּצְרִים וְלָקְחוּ בְחָזְקָה אֶת הַיֶּלֶד הָעִבְרִי וְהִשְׁלִיכֻהוּ הַמָּיְמָה. וַתִּגְדַּל עֱנוּת יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים.

וַיַּעַשׂ יְיָ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר כְּמוֹהֶן לֹא הָיָה וְאַחֲרֵיהֶן לֹא יִהְיֶה עוֹד. כִּי בְלֶכֶת הַנָּשִׁים הָעִבְרִיּוֹת לִשְׁאֹב מַיִם וַיְמַן499 לָהֶן יְיָ דָּגִים קְטַנִּים אֲשֶׁר מָלְאוּ אֶת כַּדֵּיהֶן עַד חֶצְיָן. וְלָקְחוּ הַנָּשִׁים אֶת הַדָּגִים וּבִשְׁלוּם וֶהֱבִיאוּם לְבַעֲלֵיהֶן וְהֶאֱכִילוּם וְהִשְׁקוּם… וְנִחֲמוּ אוֹתָם לֵאמֹר: יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לֹא יַעַזְבֵנוּ לָנֶצַח בִּידֵי מְעַנֵּינוּ! נְקַוֶּה נָא תָמִיד אֵלָיו וְיוֹשַׁע לָנוּ! וַיְשַׁעְשְׁעוּ500 הַתַּנְחוּמִים הָאֵלֶּה אֶת נַפְשׁוֹת בַּעֲלֵיהֶן וַיִּתְאוֹשְׁשׁוּ501 וַיּוֹסִיפוּ לִבְטוֹחַ בַּיָי! – וְהָיָה בִמְלֹאת יְמֵי הַנָּשִׁים הָעִבְרִיּוֹת לָלֶדֶת וְיָצְאוּ הַשָּׂדֶה וְיָשְׁבוּ תַחַת הַתַּפּוּחִים502, כִּי אָמָרוּ: אַל יִוָּדַע לְמִצְרַיִם דְּבַר לִדְתֵּנוּ! וְהִפִּיל יְיָ עֲלֵיהֶן תַּרְדֵּמָה גְדוֹלָה וְיָלְדוּ בְעֵת שְׁנָתָן; וּבַהֲקִיצָן וְרָאוּ כִּי יְלָדִים יֻלְּדוּ לָהֶן וְעָזְבוּ אוֹתָם בַּשָּׂדֶה מִיִּרְאָתָן אֶת הַמִּצְרִים וְהָלְכוּ לָהֶן. וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹל הַיְלָדִים הַבּוֹכִים וַיִּשְׁלַח לָהֶם אֶת מַלְאָכָיו לְשָׁמְרָם מִכָּל רָע. וּבָאוּ הַמַּלְאָכִים וְהֵחַמּוּ לִילָדִים וְרָחֲצוּ אוֹתָם וְסָכוּם503, וְשָׂמוּ בִיְדֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת שְׁתֵּי חֲלֻקֵּי אֲבָנִים, זָבוֹת504 חָלָב וּדְבָשׁ וְיָנְקוּ הַיְלָדִים מֵהֶן חָלָב וּדְבָשׁ לְכָל אַוַּת נַפְשָׁם וַיִּתְעַדְּנוּ505 וַיַּשְׁמִינוּ וַיֶחֱזָקוּ. וַיְצַו יְיָ וַתְּקַבֵּל הָאֳדָמָה אֶת הַיְלָדִים הָעֲזוּבִים בְּקִרְבָּהּ וַיִּהְיוּ שָׁם עַד אֲשֶׁר גָּדֵלוּ.

וַתְּצַמַּחֲנָה506 גוּפוֹתָם שְׂעָרוֹת אֲרֻכּוֹת וַתִּהְיֶינָה לָהֶם תַּחַת בְּגָדִים חַמִּים וְתַחַת כָּרִים וּכְסָתוֹת וַיִּשְׁכְּבוּ בָאֲדָמָה וַיֵּחַם לָהֶם. וְכַאֲשֶׁר יִגְדְּלוּ הַיְלָדִים הָאֵלֶּה וְקָאָה507 אוֹתָם הָאַדָמָה וְשָׁבוּ עֲדָרִים עֲדָרִים אֶל הוֹרֵיהֶם… וַיְהִי כִּרְאוֹת הַמִּצְרִים אֶת הַדָּבָר הַנִּפְלָא הַזֶּה וַיֵּצְאוּ כֻלָּם לַחֲרשׁ אֶת הָאֲדָמָה, כִּי אָמָרוּ: תִּגַּעְנָה מַחְרְשׁוֹתֵינוּ בַּיְלָדִים הַטְּמוּנִים בָּאָרֶץ וְהֵמִיתוּ אוֹתָם! וַיַּעַשׂ יְיָ אֲשֶׁר לֹא נָגְעָה הַמַּחֲרֵשָׁה גַּם בְּאֶחָד מֵהֶם לְרָעָה, וַיִּרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד!


  1. אָעִיז.  ↩

  2. כְּבוֹד יְיָ  ↩

  3. וַתַּעְטֹף  ↩

  4. מְחִצָּה, קִיר:  ↩

  5. מַלְאֲכֵי אֵשׁ.  ↩

  6. תַּרְחִיב שְׂפָתֶיהָ לְדַבֵּר הַרְבֵּה.  ↩

  7. וַתֵּאוֹת.  ↩

  8. יָרַד.  ↩

  9. יִתְפֹּשׂ, יַחְטֹף.  ↩

  10. בְּהִתְגַּבֵּר.  ↩

  11. אֵינָן נָעוֹת.  ↩

  12. וַיְנַצְּחֵהוּ  ↩

  13. מְקוֹם הַמֹּחַ:  ↩

  14. נִחַם עַל מַעֲשֵׂהוּ; הִתְחָרֵט.  ↩

  15. יָדָיו הִכָּה זוֹ בְזּוּ.  ↩

  16. הָמוּ.  ↩

  17. שָׁרְקוּ בְשִׁנֵּיהֶם.  ↩

  18. הִתְמַהְמַהּ, אֵחַר.  ↩

  19. בִּקֵּשׁ הַרְבֵּה.  ↩

  20. וַיָסַר.  ↩

  21. הִתְרַגֵּל.  ↩

  22. יֵאוֹר.  ↩

  23. כְּהֶרְגֵּלוֹ.  ↩

  24. שׂוֹרֶפֶת.  ↩

  25. וַיִרְגְזוּ.  ↩

  26. חַיָּה אֲגָדִית.  ↩

  27. מָשַׁח.  ↩

  28. חֲתִיכוֹת.  ↩

  29. וְכִסִּינוּ.  ↩

  30. יִהְיֶה כָבֵד לַעֲשׂוֹת.  ↩

  31. אֶת מַעֲשֵׂיהֶם.  ↩

  32. וַיִּקְרְאוּ…  ↩

  33. חֲנוֹךְ.  ↩

  34. עִצָּבוֹן.  ↩

  35. צֶמֶד שִׁבְעַת כֹּכְבֵי אוֹר בְּמַזָל שׁוֹר בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן.  ↩

  36. אֵיזוֹ תּוֹעֶלֶת.  ↩

  37. וַיָּעֶף.  ↩

  38. רְטֻבָּה מִמָּטָר.  ↩

  39. “כּוֹס” במ“י − מין זָכָר ובמ”ר מִין נְקֵבָה: וְסַמְּנוּ: כּוֹס  ↩

    רִאשׁוֹן מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת.

  40. בָּלַל.  ↩

  41. כַּף עֵץ  ↩

  42. יִקְרֶה  ↩

  43. אֲשֶׁר לֹא יָלְדוּ בָנִים.  ↩

  44. יְלָדִים  ↩

  45. תֵּן אֶת הַחֵלָק הָעֲשִׂירִי  ↩

  46. עָשָׂה אֶת אֹהָלָיו.  ↩

  47. בִּתְקוּפָתם עַל קְצוֹת הַשָּׁמַיִם.  ↩

  48. וַתִּתְנוֹדֵד.  ↩

  49. מַכְנִיעִים תַּחְתֵּיהֶם:  ↩

  50. בָּנִים  ↩

  51. כְּהֶרְגֶלוֹ.  ↩

  52. יִתְרַגֵּל.  ↩

  53. וְחָפְרוּ.  ↩

  54. אֳנִיָּה קְטַנָּה.  ↩

  55. מַטְבֵּעַ קְטַנָּה.  ↩

  56. יְקַצֵּץ.  ↩

  57. נָזַל.  ↩

  58. יוֹם הִלָקְחָהּ לְאִישׁ.  ↩

  59. עוֹשֵׂי רָע.  ↩

  60. מִכְרוּ.  ↩

  61. עִנָּה.  ↩

  62. וּמָשְׁכוּ.  ↩

  63. שָׁלְפוּ מִמְּקוֹמָן.  ↩

  64. בִקֵּשׁ הַרְבֵּה.  ↩

  65. הַנִּשְׁמָרִים.  ↩

  66. פָּנַיִךְ רָעִים.  ↩

  67. שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ וַיְהִי עֶרֶב.  ↩

  68. הַרְבֵּה.  ↩

  69. כִּלָּיוֹן.  ↩

  70. יְפַתֵּהוּ.  ↩

  71. הַחַיִּים וְהַקַּיָּמִים.  ↩

  72. מִנּוּ.  ↩

  73. מִדַּבֵּר אֲלֵיהֶם קָשׁוֹת.  ↩

  74. וַתַּעַשׂ מְחִיצָּה.  ↩

  75. בְּעִוָּרוֹן.  ↩

  76. וַיִּיעֲפוּ וַיִּיגְעוּ.  ↩

  77. הַהִשְׁתַּגַּעְתָּ.  ↩

  78. שׁוועפעל, Ctpa.  ↩

  79. בָּאֶבֶן.  ↩

  80. וַיִּיבַשׁ.  ↩

  81. וַתְּהִי שְׁמָמָה.  ↩

  82. פַּחַד.  ↩

  83. וַיִּזְכֹּר.  ↩

  84. אֵינָן מוֹלִידוֹת.  ↩

  85. חָדַל מֵהֵינִיק.  ↩

  86. וְיִתְגָּאֶה.  ↩

  87. יַעֲצוׂר, יִמְנָע.  ↩

  88. וַעָשָׂה צֵל.  ↩

  89. מֵחֹם.  ↩

  90. וְהַשְּׁמוּעָה עַל אֹדוֹת.  ↩

  91. וַיִּתְקַבְּצוּ.  ↩

  92. אֻמְלַל.  ↩

  93. בְגָדִים קְרוּעִים.  ↩

  94. וַיְּסוֹבֵב.  ↩

  95. זֹהַר.  ↩

  96. מַאֲכִיל.  ↩

  97. עָשָׂה שָׁלוֹם.  ↩

  98. עָשִׂינוּ חֶשְׁבּוֹן.  ↩

  99. הַדּוֹרֵשׁ אֶת חוֹבוֹ.  ↩

  100. סָבַלְתִּי.  ↩

  101. תִּכָּנַע.  ↩

  102. בְּחֶטְאָם.  ↩

  103. וְיִסַּרְתִּים.  ↩

  104. מחֹם.  ↩

  105. מִטָתֵךְ.  ↩

  106. אָקוּם  ↩

  107. תַּעֲצר.  ↩

  108. הַיִקְרֶה.  ↩

  109. שִׁנָּה אֶת מַרְאֵהֵוּ.  ↩

  110. מַחְשְׁבוֹתֶיךָ.  ↩

  111. יִזְכֹּר.  ↩

  112. כנַעַר.  ↩

  113. הָיִיתָ נַעַר יָפֶה.  ↩

  114. לַעֲצֹר.  ↩

  115. יְקַיֵּם.  ↩

  116. עַיֵּין לְמַעְלָה: “כִּסֵא כָבוֹד יְיֶ' ↩

  117. וַיִּסָּתֵר.  ↩

  118. עֵמֶק.  ↩

  119. וַיָסוּרוּ.  ↩

  120. חַדְלוּ.  ↩

  121. הֵיטִיבו.  ↩

  122. וּבִקּשְׁתֶּם.  ↩

  123. עָנִי.  ↩

  124. בִּגְלַל.  ↩

  125. תִרְבֶה לְבַקֵש.  ↩

  126. קוֹץ.  ↩

  127. הַמַעֲשׂיִם הָרָעִים.  ↩

  128. כְּכֹל אֲשֶׁר יָכֹל.  ↩

  129. וַיִסְגֹּר אֶת פִּיהֶם.  ↩

  130. הַשִׁבֳלִים.  ↩

  131. וַיִנְהֲגֵהוּ.  ↩

  132. יְיָ.  ↩

  133. זְרֹעוֹת.  ↩

  134. יֵלֶד.  ↩

  135. וַתַּרְגֵש.  ↩

  136. בֵּית הָאֲסוּרִים.  ↩

  137. יָרֵא מִכֹּל.  ↩

  138. לֹא תִרְאֶינָה הֵיטֵב.  ↩

  139. וְהִלְבַּשְׁתּוֹ.  ↩

  140. הָאֻמְלָלִים.  ↩

  141. וַיָּבֹא.  ↩

  142. וַיַּרְגֵּשׁ.  ↩

  143. אֶבֶן יְקָרָה.  ↩

  144. תְּבוּאָתָהּ.  ↩

  145. בַּת חֲמוֹר וְסוּסָה.  ↩

  146. בִּגְלַל.  ↩

  147. וְסָלַה.  ↩

  148. מַאֲכָלִים טוֹבִים.  ↩

  149. וַיַּשִׂיגֵהו.  ↩

  150. הוֹצִיא.  ↩

  151. הֱיֵה נָכוֹן.  ↩

  152. יִמְסוֹר אֶת נַפְשׁו.  ↩

  153. וַיִּהְיוּ דַיָם.  ↩

  154. מַשְׁכּוֹן.  ↩

  155. הַשְׂמֵחִים.  ↩

  156. יָבֵשׁ.  ↩

  157. יִשְׁרַת לְבָבו.  ↩

  158. וַתְּגָרֵשׁ.  ↩

  159. וַיִּתְחַזֵּק.  ↩

  160. מִין תַּפּוּחִים קְטַנִּים אֲשֶׁר יִגְדְּלוּ בַשָׂדוֹת  ↩

    בְּאַרְצוֹת הַקֶּדֶם.

  161. וּמַרְאֵיהֶם.  ↩

  162. שְׁפָלָה.  ↩

  163. בְּקִרְבִּי.  ↩

  164. מִשְׁפָּטָה.  ↩

  165. לַפִּיד אֵשׁ.  ↩

  166. וְשָׂרְפָה.  ↩

  167. דּרוֹשׂ מִמֶנִי שָׂכָר גָדוֹל.  ↩

  168. סָר.  ↩

  169. עֱנוּת.  ↩

  170. עוֹצֵר.  ↩

  171. נְתַתָּנִי.  ↩

  172. שַׂעֲרוֹתֶיךָ הָפְכוּ לָבָן.  ↩

  173. וַיַּחֲרֵשׁ.  ↩

  174. הַשָּׁלוֹם.  ↩

  175. בַּעֲבוּרִי.  ↩

  176. מַתָּנָה.  ↩

  177. יְעוֹרְרוּ רַחֲמִים.  ↩

  178. יֶחְדַּל מִקְּצוֹף.  ↩

  179. הֵחָפֵץ מְאֹד.  ↩

  180. אֲנָשִׁים צַדִּקִים.  ↩

  181. וְעָצַרְתָּ.  ↩

  182. חֲזָּקִים.  ↩

  183. לֹא נִשְׁאַר גַּם אֶחַד.  ↩

  184. יִהְיֶה חָפְשִׁי מֵעֹנֶשׁ.  ↩

  185. נַחֲלַת שָׂדֶה וָכֶרֶם.  ↩

  186. קָרְבָנוֹת.  ↩

  187. הַתְּרוּמוֹת.  ↩

  188. נֶאֱבַקְתָּ וְנִלְחַמְתָּ.  ↩

  189. וַתְּנַצֵּחַ.  ↩

  190. וַיְּחַלֵּק.  ↩

  191. בְּלִי מוֹרָא.  ↩

  192. יִהְיֶה חָפְשִׁי מֵעֹנֶשׁ.  ↩

  193. הַשּוֹכְנִים.  ↩

  194. גָּעַר.  ↩

  195. גִּבּוֹרִים וּמְהִירִים בְּמִלְחָמָה.  ↩

  196. חֲגוּרִים כְּלֵי מִלְחָמָה.  ↩

  197. הַפְחֵד.  ↩

  198. עָשִׂינוּ סִכְלוּת.  ↩

  199. הִכָּה.  ↩

  200. כְּסִיל.  ↩

  201. מָסַר אוֹתָם.  ↩

  202. נְנַצֵחַ.  ↩

  203. פָּחֲדוּ מְאֹד.  ↩

  204. אִישׁ חֲמָסִים.  ↩

  205. בּסֵתֶר.  ↩

  206. וַיוֹסֶף.  ↩

  207. עִצָּבוֹן.  ↩

  208. מֶרְחָק קָטָן.  ↩

  209. יָלְדָה בִכְבֵדוּת.  ↩

  210. צָעַר.  ↩

  211. וִיגֹרְשׁוּ.  ↩

  212. מִין עוֹף.  ↩

  213. הוֹסִיף.  ↩

  214. תְּבוּאָתָה.  ↩

  215. וְנִלָּחֵם.  ↩

  216. נִדְחָה  ↩

  217. לְהַפִּיל עָלָיו פּחד  ↩

  218. וַיּוֹצִיא  ↩

  219. וַיַּשְׁלֵךְ  ↩

  220. הַשָּׁנוּן  ↩

  221. וַתִּכְשַׁלְנָה  ↩

  222. הָאֶמְצָעִית  ↩

  223. הָיְתָה מְנוּחָה  ↩

  224. צַעַד  ↩

  225. הִשְׁמִיעַ קוֹל גָּדוֹל  ↩

  226. חָטַף אוֹתוֹ  ↩

  227. חֹשֶׁךְ  ↩

  228. הִתְאַסְּפוּ  ↩

  229. לַעֲשׂוׁת שָׁלוֹם  ↩

  230. בַּאֲחֻזַת  ↩

  231. שׁוֹמֵר וְזוֹכֵר אֶת שִׂנְאָתוֹ לְרֵעֵהוּ  ↩

  232. כַּעֲבוֹר  ↩

  233. בְּכִי וּמִסְפֵּד  ↩

  234. הֶעֱמִיד אֶת אֲנָשָׁיו מִסָּבִיב  ↩

  235. סִפֵּר עָלֵינוּ דְּבָרִים רָעִים  ↩

  236. לֹא נִהְיֶה אַנְשֵׁי מִרְמָה  ↩

  237. קֹשְׁרִים שִׁבֳּלִים לַאֲגֻדָּה אֶחָת  ↩

  238. וָאֶפְחַד  ↩

  239. נְהוּגִים  ↩

  240. הַיָּמִים אֲשֶׁר נָגוּר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה  ↩

  241. וְהֵבֵאתָ לִי תְּשׁוּבָה  ↩

  242. צִבֻּר אֲבָנִים  ↩

  243. יְשָׁרִים  ↩

  244. מִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹת לוֹ אַהֲבַת אָבִינוּ  ↩

  245. וָאֲבַקֵּעַ  ↩

  246. הִכָּה יָד בְּיָד לְאוֹת שִׂמְחָה  ↩

  247. מָסַר  ↩

  248. הִבִּיט עֲלֵיהֶם בְּאַהֲבָה  ↩

  249. בַּשָּׁמַיִם  ↩

  250. וִיקֻיְּמוּ  ↩

  251. יַעַן  ↩

  252. מַחֲסֶה  ↩

  253. חָפַרְתָּ  ↩

  254. בּוֹר  ↩

  255. עָשִׂיתָ: הָרָעָה אֲשֶׁר חָפַצְתָּ לְהָבִיא עָלֵינוּ, – תָּבוֹא  ↩

    עָלֶיךָ

  256. הֵסִירוּ  ↩

  257. נַעֲשֵׂיתֶם אֲגֻדָּה אַחַת לְהָרֵעַ לִי  ↩

  258. חֲמָתָם גְּדוֹלָה  ↩

  259. וְלֹא תַכֻּהוּ  ↩

  260. גִזְרֵי עֵץ קְטַנִים  ↩

  261. מִין עַכָּבִישׁ בַּעַל קַרְנָיִם  ↩

  262. בְּפִּנּוֹת  ↩

  263. תְּרַחֲמוּ  ↩

  264. חֶבֶר נוֹסְעִים בַּמִדְבָּר  ↩

  265. פּוֹרְשִׂים  ↩

  266. לֹא שָׁמַע בְּקוֹלֵנוּ  ↩

  267. מִהֵר לְקַפֵּץ  ↩

  268. הִשְׁמִיעַ קוֹל גָּדוֹל כְּקוֹל הָרַעַם  ↩

  269. צָעִיר  ↩

  270. הָיָה עָיֵף  ↩

  271. וַיַּפְחִידו  ↩

  272. הִתְפַּלְּלִי  ↩

  273. בְּעֵצָּבוֹן  ↩

  274. לַקֶּבֶר  ↩

  275. שָׁתַק  ↩

  276. וַתַּרְגֵּשׁ  ↩

  277. צָרוֹת  ↩

  278. עִנּוּיִם  ↩

  279. רָמְסוּ  ↩

  280. סָרוּ  ↩

  281. בִּגְלַל  ↩

  282. נִתְחַנֵּן  ↩

  283. שָׁכְבוּ  ↩

  284. דְּבָרִים קָשִׁים  ↩

  285. הִתְחָרְטוּ מְאֹד  ↩

  286. אָנָה אֵלֵךְ עַתָּה?  ↩

  287. הוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ מְאֹד  ↩

  288. הַחֵטְא תָּלוּי בּוֹ  ↩

  289. וַעֲשִׂיתֶם נְקַבִים  ↩

  290. הַמְּלֻכְלֶכֶת  ↩

  291. תַּרְעוּמוֹת  ↩

  292. צְבִי  ↩

  293. תִּהְיֶינָה כְּפוּפוֹת  ↩

  294. מַכֶּה יָד אֶל יָד מֵרֹב צַעַר  ↩

  295. עַד יוֹם מוֹתִי אֶבְכֶּה עָלָיו  ↩

  296. וְשָׁלַח לְנֶגְדְּכֶם  ↩

  297. חָכָם  ↩

  298. הַבִּיטוּ  ↩

  299. שֶׁכָּל עֲסָקָיו יִהְיוּ מְסוּרִים בְּיָדוֹ  ↩

  300. שָׂרִים  ↩

  301. עֲמַל יָדַי  ↩

  302. מְקַנֵּא לִכְבוֹדוֹ  ↩

  303. וְעוֹשֶׂה נְקָמוֹת  ↩

  304. רֹאשׁוֹ  ↩

  305. מִתְהַלְּכוֹת  ↩

  306. הָיִיתִי שְׁפֵלָה  ↩

  307. כך הניקוד במקור – הערת פב"י  ↩

  308. אֲנָשִׁים רָעִים  ↩

  309. הַיָּשֵׁן הַרְבֵּה יִלְבַּשׁ בְּגָדִים קְרוּעִים  ↩

  310. הַמְּלֻכְלָכִים  ↩

  311. הֲלִלְעַג  ↩

  312. דַּל  ↩

  313. וְשָׁפָל  ↩

  314. בְשַׂעֲרוֹת  ↩

  315. וַיָּסַר  ↩

  316. בְּחֹטֶם  ↩

  317. נִרְאֵיתָ  ↩

  318. הֵשִׁיב לָהֶם אֶת בְּרִיאוּתָם  ↩

  319. יַעַן  ↩

  320. בִּטְחוֹנוֹ  ↩

  321. יִפָּדֶה  ↩

  322. וִירוֹמַם  ↩

  323. הִתְעַצֵּל  ↩

  324. חָלַק לִשְׁנֵי חֲלָקִים.  ↩

  325. חָזָק.  ↩

  326. יַכְנִיעַ.  ↩

  327. יֶחֶרְדוּ.  ↩

  328. ענּויָיו.  ↩

  329. פָּחַד מְאֹד.  ↩

  330. תִּבְגֹּדְנָה.  ↩

  331. הִשְמִיעוּ.  ↩

  332. חֻקּוֹ.  ↩

  333. וְנִצְחוּ.  ↩

  334. וּמָשְלוּ.  ↩

  335. לָעֲגוּ לָהֶם וְהִתְקַלְּסוּ בָהֶם.  ↩

  336. בְּעִצָבוֹן.  ↩

  337. אֲסַפֵּר.  ↩

  338. שָפֶל.  ↩

  339. לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶר לֹא נִתֲקַיֵם.  ↩

  340. הוֹצִיאוּהוּ בִמְהֵרַה.  ↩

  341. לִלְבּוֹש בְּגָדִים אֲחַרִים.  ↩

  342. הַמְטֻנֶפִים.  ↩

  343. עַשוּ נָא חסֵד.  ↩

  344. רוּחַ חָכְמָה מִלֵא אֶת יוֹסֵף.  ↩

  345. יְבֵשוֹת.  ↩

  346. וְהִצַלְתָּ.  ↩

  347. וְלָקַח לְאוֹצַר הַמֶּלֶךְ אֶת הַחֵלֶק הַחֲמִישִי.  ↩

  348. וְאָסְפוּ.  ↩

  349. תֹּאבַד.  ↩

  350. יְשָרִים.  ↩

  351. וַיִתְנַחֵם.  ↩

  352. יְקֻיְּמוּ.  ↩

  353. אַמְשִׁילֵהוּ.  ↩

  354. וּבְחֻקֵּינוּ.  ↩

  355. שָרִים.  ↩

  356. ויֵּסָּתֵר.  ↩

  357. נָתְנוּ לוֹ מְנוּחָה.  ↩

  358. דָבָר קָטֹן אוֹ דָבָר גָדוֹל.  ↩

  359. וְלֹא תִכְשַרְנָה.  ↩

  360. חָרֵד מְאֹד.  ↩

  361. לְקִלְלַת אֱלֹהִים.  ↩

  362. מְכַלְכְלֵנו.  ↩

  363. מָזון.  ↩

  364. הוֹדִיעוּ.  ↩

  365. כְּמַעֲשֵה.  ↩

  366. וּקְנוּ.  ↩

  367. וְגָאַלְנוּ.  ↩

  368. לְפִי מִצְותִי.  ↩

  369. צֶמֶר גֶּפֶן טוֹב.  ↩

  370. כְּאִישׁ אֲשֶׁר חַי יָמִים רַבִּים.  ↩

  371. לְרַגַּל.  ↩

  372. אֲנָשִׁים יְשָׁרִים.  ↩

  373. אֲנַצֵחַ אוֹתוֹ.  ↩

  374. וַיּוֹצִיאוּ.  ↩

  375. הַשְּנוּנוֹת וְהַמַּבְרִיקוֹת.  ↩

  376. וַתִּשָּבַרְנָה.  ↩

  377. אֲגֻדָּה.  ↩

  378. וְהִתְאַבַּלְתִּי עָלָיו עַד יוֹם מוֹתִי.  ↩

  379. וַיַחֲרִיש.  ↩

  380. הִרְבָּה לְבַקֵּש.  ↩

  381. שָתו הַרְבֵּה מְאֹד.  ↩

  382. וַיִתְפַלֵא.  ↩

  383. לֹא נָעוּ.  ↩

  384. שׁוֹשַׁנָּה.  ↩

  385. מֵעִצְּבוֹנוֹ.  ↩

  386. שׁוּק.  ↩

  387. אַגּיד לָהֶם מִי אָנִי.  ↩

  388. יִהְיוּ נְכוֹנִים.  ↩

  389. לְמוֹת לְמַעַנְךָ.  ↩

  390. הִתְחָרְטוּ.  ↩

  391. וַיִּפְחֲדוּ מְאֹד.  ↩

  392. בְּיָדְךָ.  ↩

  393. רָחֵל גָּנְבָה אֶת הַתְּרָפִים.  ↩

  394. בִּיַשְתָּ.  ↩

  395. וַיַּסוּרוּ.  ↩

  396. מִיּוֹם הֳיוֹתוֹ.  ↩

  397. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.  ↩

  398. לְכַשֵּׁף.  ↩

  399. וַיִסגֹּר.  ↩

  400. הִכָּה.  ↩

  401. נִשְמַע הַקּוֹל.  ↩

  402. נָתַן לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל.  ↩

  403. קִּבַּלתִּי עָלַי אֶת הָאַחֲרַיוּת.  ↩

  404. לֹא הָיִיתָ מָגֵן.  ↩

  405. הַמְּלֻכְלֶכֶת.  ↩

  406. יָלְדוּ בְטֶרֶם בָּאָה הָעֵת.  ↩

  407. הָיָה כְּנָבִיא הַיּוֹדֵעַ עַתִידוֹת.  ↩

  408. עִיר בְּנַחֲלַת אֶפְרַיִם בֶּן יוֹסֵף.  ↩

  409. הִטָה אֶת אָזְּנוֹ.  ↩

  410. לָאֲנָשִׁיֵם אֲשֶׁר עָשְׁקוּ וְגָזְלוּ מֵהֶם אֶת רְכוּשָׁם.  ↩

  411. וַתְּחַזְּקֵהוּ.  ↩

  412. אֵל נֶאֱמָן הוּא וְאֵיננּוּ עֹשֶׂה עַוְלָה.  ↩

  413. יִחְיוּ.  ↩

  414. סֶר.  ↩

  415. חֹשֶׁךְ.  ↩

  416. בְּעִוָּרוֹן  ↩

  417. אָמוּת.  ↩

  418. הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים.  ↩

  419. לְשַׁבֵּר.  ↩

  420. שִׂמְחָתוֹ.  ↩

  421. יַסוּרוּ.  ↩

  422. סָר.  ↩

  423. כּפוּף.  ↩

  424. הַמְגֹרָשִׁים.  ↩

  425. יְקַוּוּ.  ↩

  426. שִׁבְעִים הַשּׁוֹפְטִים הַגְּדוֹלִים.  ↩

  427. מִין בִּרְיָה אֲשֶׁר גוּפָהּ דוֹמֶה לְדָג וּבְדָמָה צוֹבְעִים תְּכֵלֶת; וּמְהִירָה גָּדוֹל מְאֹד, כִּי לֹא תַעֲלֶה מִן הַיָם בִּלְתִּי אִם אַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה.  ↩

  428. בְּסֵתֶר.  ↩

  429. הַקְּלָלָה.  ↩

  430. יוֹדְעֵי תוֹרָה.  ↩

  431. וְחָשְׁבוּ.  ↩

  432. מִצְוֹתָיו.  ↩

  433. יִתְאַסְּפוּ.  ↩

  434. וְדָבְקוּ.  ↩

  435. לְּצָרָתוֹ.  ↩

  436. עֵמֶק.  ↩

  437. גַּנִּים נִפְלָאִים, גַּנֵּי שָׂרִים.  ↩

  438. אֲמָרִים יָפִים, תְּהִלוֹת.  ↩

  439. תִּמְשׁוֹל.  ↩

  440. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.  ↩

  441. בְּחֵלֶק הָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בְּגוֹרָלֶךָ.  ↩

  442. הַפְּסִילִים.  ↩

  443. וְנִבְדַּלְתֶּם.  ↩

  444. וַתִּזְרַח.  ↩

  445. הַלְּבָנִים.  ↩

  446. אוֹרָה.  ↩

  447. וְהַיִיתִי חָפְשִׁי.  ↩

  448. דָּבָר קַל.  ↩

  449. וַיְיַפּוּהָ.  ↩

  450. מִינֵי אֲבָנִים יְקָרוֹת.  ↩

  451. בִּמְחִיר שָׁלֵם.  ↩

  452. הִמְשִׁיל.  ↩

  453. שָׁמְעְתִּי לְקוֹלוֹ.  ↩

  454. וְהִרְבּוּ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי.  ↩

  455. שְׂנֵאָני.  ↩

  456. אֶת בִּנְיָמִין.  ↩

  457. רְאִיתֶם.  ↩

  458. הֵבִיאוּ מְנוּחָה.  ↩

  459. תְּנַהֵג.  ↩

  460. הִתְגָּאֶה.  ↩

  461. הִתְחַשֵׁב בְּעֵינָיו לְאִישׁ קָטֹן וְנִקְלֶה.  ↩

  462. מַצְלִיחַ.  ↩

  463. בְּשָׁלוֹם.  ↩

  464. הִתְעָרְבוּ.  ↩

  465. עָשׂוּ שָׁלוֹם.  ↩

  466. הַרְבֵּה אֲנָשִׁים הָיוּ בָהּ.  ↩

  467. אֶבֶן יְקָרָה.  ↩

  468. חָפְצוּ.  ↩

  469. וַיִּקְצֹף.  ↩

  470. בִּטְּלוּ.  ↩

  471. דְּבָרִים רַכִּים.  ↩

  472. גוּשׁ עָפָר, מַעֲדֵּר עֵץ.  ↩

  473. לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשַׁת…  ↩

  474. הַמְפֻנָּקִים אַתֶּם יוֹתֵר?  ↩

  475. יֶחְסַר.  ↩

  476. הַמּוֹשְׁלִים בְּיָד חֲזָקָה.  ↩

  477. חֲזָקוֹת.  ↩

  478. וַיַּכְרִיחוּם.  ↩

  479. שָׂרֵי.  ↩

  480. הַמִּצְרִים חָשְׁבוּ אֶת עֲמַל יִשְׂרָאֵל לְדָבָר קָטֹן.  ↩

  481. וְטָרְפוּ אוֹתָם.  ↩

  482. שָׁקְטָה.  ↩

  483. בָּאוּ.  ↩

  484. הֵיטִיבָה וְיִפְתָה.  ↩

  485. וַתּסר.  ↩

  486. בִדְרָכָיו.  ↩

  487. כְּסִיל.  ↩

  488. שׁוֹטה  ↩

  489. טִהֲרָה.  ↩

  490. הִרְגִּיעָה.  ↩

  491. מַאֲכָל.  ↩

  492. יַעַן.  ↩

  493. הַתּוֹרָה.  ↩

  494. לִהִיוֹת דּוֹמִים.  ↩

  495. דִּמָּה.  ↩

  496. אֵינָן שָׁווֹת.  ↩

  497. נָשְׁכוּ.  ↩

  498. יָרִימוּ.  ↩

  499. הֵכִין.  ↩

  500. שִׂמְחוּ.  ↩

  501. הִתְחַזְקוּ.  ↩

  502. עֲצֵי תַפּוּחִים.  ↩

  503. וּמָשְׁחוּ אֶת בְּשָׂרָם בְּשֶׁמֶן.  ↩

  504. נוֹזְלוֹת.  ↩

  505. הִתְעַנְּגוּ.  ↩

  506. צָמְחוּ.  ↩

  507. פָּלְטָה.  ↩

א. אוֹר הָעוֹלָם (שׁמות רבה א'; דברי הימים למרע“ה;ילקוט שׁמעוני קס”ו; מגילה י"ד).


אִישׁ לֵוִי הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּשְׁמוֹ עַמְרָם בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יַעֲקֹב. וַיִּקַּח הָאִישׁ אֶת יוֹכֶבֶד דּוֹדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה. וַתַּהַר יוֹכֶבֶד וַתֵּלֶד בַּת וַתִּקְרָא שְׁמָהּ מִרְיָם לֵאמֹר: מְמָרְרִים הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ אַהֲרֹן. וַיְהִי מִקֵּץ שָׁלשׁ שָׁנִים וַתַּהַר יוֹכֶבֶד בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית.

וְרוּחַ1 יְיָ הָיְתָה עַל מִרְיָם וַתִּתְנַבֵּא בְתוֹךְ הַבַּיִת לֵאמֹר: בֵּן יִוָּלֵד לְאָבִי וּלְאִמִּי וְהוּא יוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם: וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר, בְּשִׁבְעָה יָמִים בּוֹ מָלְאוּ יְמֵי יוֹכֶבֶד לָלֶדֶת וַתֵּלֶד בֵּן. וּכְהִוָּלְדוֹ וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אוֹרָה גְדוֹלָה וּנְעִימָה כְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּשְׁתָּאוּ הוֹרָיו מְאֹד וַיִּשְׁתּוֹמָמוּ: וַיַּבִּיטוּ הַחוּצָה וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה כָלוּ הָעֲנָנִים הַכְּבֵדִים הַמְכַסִּים אֶת הַשָּׁמַיִם וַיֵלֵכוּ, – וְהָאוֹר הַיּוֹצֵא מִן הַבַּיִת מְמַלֵּא אֶת כָּל הָעוֹלָם מִן הַקָּצֶה אֶל־הַקָּצֶה. אָז יָדְעוּ כִּי לֹא נוֹלַד עוֹד כַּיֶּלֶד הַזֶה מִיּוֹם בְּרוֹא יְיָ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וַיִּגַּשׁ עַמְרָם אֶל מִרְיָם בִּתּוֹ וַיִּשַּׁק לָהּ וַיּאֹמַר: אַשְׁרֵיךְ, בִּתִּי, כִּי בָא2 דְבָרֵךְ! וַיִּיקַר הַיֶּלֶד לָהֶם עַד מְאֹד וַתִּצְפְנֵהוּ אִמּוֹ שְׁלשָׁה יְרָחִים.


ב. הַמַּלְאָכִים לִפְנֵי יְיָ וּתְחִנָּתָם (שם; שם; פרקי דרבי אליעזר מ"ח; מדרשׁ אגדה ג'; מכילתא וספרי).

וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן, בְּשִׁשָּׁה יָמִים בּוֹ, לֹא יָכְלָה עוֹד יוֹכֶבֶד הַצְפִּינוֹ, כִּי הִרְבּוּ הַמִּצְרִים לָלֶכֶת אֶל בֵּית עַמְרָם יוֹם יוֹם לְחַפֵּש שָׁם אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ. וַתִּקַּח יוֹכֶבֶד תֵּבֵת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָהּ3 מִחוּץ בַּזֶּפֶת וּמִבַּיִת חָמְרָה אֶת הַתֵּבָה בַּחֵמָר, כִּי אָמָרָה: אַל יָבֹא רֵיחַ הַזֶּפֶת הָרַע לְתוֹךְ אַף בְּנִי. וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתִּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר. וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיְמַהֲרוּ מַלְאֲכֵי יְיָ וַיִּתְיַצְּבוּ לְפָנָיו וַיֹּאמֵרוּ: אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ! רַחֶם־נָא אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְאַל תִּתְּנֵהוּ לָמוּת בַּמָּיִם! כִּי אַתָּה יְיָ, אָמָרְתָּ: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנָתַתִּי בְיָדוֹ אֶת תּוֹרָתִי הַקְּדוֹשָׁה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בְּשִׁשָּׁה יָמִים בּוֹ!! וַיְצַו יְיָ וַיִּבְעַר הַיּוֹם הַהוּא כְּתַנּוּר, וַיְמַהֲרוּ הַמִּצְרִים הֵמָּה וּנְשֵׁיהֶם לָרֶדֶת הַיְאֹרָה לִרְחֹץ, וַתֵּרֶד גַּם בַּת פַּרְעֹה הִיא וְנַעֲרוֹתֶיהָ לִרְחֹץ עַל שְׂפַת הַיְאֹר. וּמִרְיָם עָמְדָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶת אָחִיהָ הַיֶּלֶד לְדֵעָה מַה־יֵּעָשֶׂה לוֹ, וְלֹא מָשָׁה מִן הַמָּקוֹם הַהוּא וְלֹא פָנְתָה כֹּה וָכֹה. וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב אֲשֶׁר עָשְׂתָה מִרְיָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מֵחֶמְלָתָהּ עַל אָחִיהָ, – עַל כֵּן יָבֹא יוֹם וְחִכּוּ לָהּ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי, וְלֹא יָמוּשׁוּ הַכֹּהֲנִים וַאֲרוֹן יְיָ וְשִׁבְעַת עַנְנֵי הַכָּבוֹד מִמְּקוֹמָם עַד אֲשֶׁר תֵּרָפֵא, וְהָיָה בָּהּ כֹּחַ לָלֶכֶת בַּדָּרֶךְ.


ג. גּוֹמֶלֶת חֶסֶד וּשְׂכָרָהּ (שמו"ר פרשה א'; ילקוט שׁמעוני בשם מדרשׁ).


וַתֵּרֶא בַּת פַּרְעֹה אֶת הַתֵּבָה בַּסּוּף וַתּאֹמֶר לְאַחַת מִשִּׁפְחוֹתֶיהָ: לְכִי וְהָבִיאִי לִי אֶת הַתֵּבָה הַקְּטַנָּה, אוּלַי נִמְצָא בָהּ יֶלֶד וְחִיִּיתִיו. וַתֹּאמַרְנָה שִׁפְחוֹתֶיהָ אֵלֶיהָ לֵאמֹר: לָמָה תְצַוֵּנוּ גְּבִרְתֵּנוּ לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ בְּקוֹל הַמֶּלֶך אֲשֶׁר אָמָר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד לָעִבְרִים יָמוּת בַּמָּיִם? וַיֵּרְעוּ הַדְּבָרִים הָרָעִים הָאֵלֶּה בְּעֵינֵי יְיָ, וַיִּשְׁלַח אֶת הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל וַיָּטֶל4 אוֹתָן מֵעַל הַמָּקוֹם הַהוּא וָהָלְאָה. וַתִּשְׁלַח בַּת פַּרְעֹה אֶת יָדָהּ לָקַחַת אֶת הַתֵּבָה. וַיְהִי אַךְ נָגְעָה יָדָהּ בַּתֵּבָה, – וַתֵּרָפֵא פִּתְאֹם מִנֶּגַע הַצָּרַעַת אֲשֶׁר דָּבְקָה בָּהּ מֵעוֹדָהּ עַד הַיּוֹם הַהוּא, וַיָּשָׁב בְּשָׂרָהּ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן וַתִּטְהָר. וַתִּשְׂמַח בַּת פַּרְעֹה שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַתִּפְתַּח אֶת הַתֵּבָה, וַתֵּרֶא וְהִנֵּה יֶלֶד בְּתוֹכָהּ וּפָנָיו מְאִירִים כַּשֶּׁמֶשׁ. וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמַר: מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן חָמְלָה בַת פַּרְעֹה עַל הַיֶּלֶד, עַל כֵּן יִקָּרֵא שְׁמָהּ בִּתְיָה לֵאמֹר: בַּת הִיא לַיָי; וְלֹא יִמְשָׁל בָּהּ הַמָּוֶת לְעוֹלָם וּבֶאָה חַיָּה לְעֵדֶן גַּן יְיָ!


ד. שְׂכַר מִצְוָה (שם; דברי הימים למרע“ה; ילקוט שׁמעוני קס”ו)


וַתִּקַּח בִּתְיָה אֶת משֶׁה וַתַּגֵּשׁ אֶל אַחַת הַנָּשִׁים הַמּצְרִיּוֹת וַתֹּאמֶר לָהּ: הֵינִיקִי נָא אֶת הַיָּלֶד! וַיְמָאֵן הַיֶּלֶד לִינַק אֶת חֲלָבָהּ; וַתֵּלֶךְ בִּתְיָה אֶל מִצְרִיּוֹת אֲחֵרוֹת וְלֹא שָׁת הַיֶּלֶד גַּם אֲלֵיהֶן לֵב, כִּי מֵאֵת יְיָ הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לְבַעֲבוּר הָשִׁיב אֶת הַיֶּלֶד אֶל אִמּוֹ, וְהָיָה זֶה שְׂכָרָהּ חֵלֶף5 חֲסָדֶיהָ6 אֶת יַלְדֵי ישְׂרָאֵל. וַתְּמַהֵר מִרְיָם וַתִּגַּשׁ אֶל בִּתְיָה וַתֹּאמַר: הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיּוֹת? וַתֹּאֶמר בִּתְיָה: לֵכִי! וַתֵּלֶךְ מִרְיָם וַתִּקְרָא אֶת יוֹכֶבֶד אִמָּהּ. וַתָּבא יוֹכֶבֶד וַתֹּאמֶר לָהּ בִּתְיָה: הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִיקִיהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ שְׁנֵי שְׁקָלִים לַיּוֹם! וַתֹּאֶמר יוֹכֶבֶד: כְּכֹל אֲשֶׁר אָמְרָה אֵלַי גְּבִרְתִּי אֶעֱשֶׂה! וַתּוֹסֶף בִּתְיָה לְדַבֵּר אֶל יוֹכֶבֶד וַתֹּאמַר: רְאִי נָא אֶת יְפִי הַיֶּלֶד הַזֶּה וְאֶת טוּבוֹ וּשְׁמַרְתִּהוּ וְרִחַמְתִּהוּ כָּל יְמֵי הֱיוֹתוֹ בְּבֵיתֵךְ וַהֲשִׁיבוֹתִהוּ לִי שָׁלֵם! – וַתַּעַן יוֹכֶבֶד אֶת בִּתְיָה וַתֹּאמַר: בִּטְחִי בִי, גְּבִרְתִּי, כִּי אוֹקִיר אֶת הַיֶּלֶד מִפָּז7 וְלֹא אֶמְנַע8 מִמֶּנּוּ דָּבָר!


ה. שִׁבְעָה שֵׁמוֹת (שם; ויקרא רבה א'; פרקי דר“א מ”ח).

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים, וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּיף9 וַיְהִי נֶחְמָד עַד מְאֹד. וַתִּקָּחֵהוּ יוֹכֶבֶד וַתְּבִיאֵהוּ לְבִתְיָה בַּת פַּרְעֹה. וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ משֶׁה וַתֹּאמֶר: כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִיהוּ. וַיֹּאמֶר יְיָ: לֹא יֶרֶד וְלֹא חָבֵר וְלֹא יְקוּתִיאֵל, גַּם לֹא אֲבִיגְדוֹר וַאֲבִי סוֹכוֹ וַאֲבִי זָנוֹחַ, כַּאֲשֶׁר קָרְאוּ לוֹ הוֹרָיו וּקְרוֹבָיו וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, – יִהְיֶה שְׁמוֹ, – כִּי אִם משֶׁה, כַּשֵּׁם אֲשֶׁר קָרְאָה לוֹ בִּתְיָה אֲשֶׁר מָשְׁתָה אוֹתוֹ מִן הַמָּיִם! וַיְהִי מֹשֶׁה בְּבֵית פַּרְעֹה וַתֶּאֱהָבֵהוּ בִתְיָה כְּאַהֲבַת אֵם אֶת בְּנָהּ. וַיִּגְדַּל בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וַיִּתְּנֵהוּ יְיָ לְחֵן וּלְחֶסֶד בְּעֵינֵי כָּל רוֹאָיו. וַיְהִי כָל הָרֹאֶה אֹתוֹ, – וְעָמַד וְהִבִּיט אֵלָיו וְלֹא מָשׁ מִמְּקוֹמוֹ עַד אִם שָׂבְעוּ עֵינָיו אֶת נֹעַם פָּנָיו. וַיֶאֱהָבֻהוּ כָל הָאֲנָשִׁים הַיּוֹשְׁבִים בְּאַרְמוֹן פַּרְעֹה וַיְגַדְּלֻהוּ, וַיְהִי מְבֹרָךְ וּמְהֻלָּל בְּפִי כֹל.


ו. משֶׁה וַעֲטֶרֶת פַּרְעֹה (מדרשׁ שמו“ר א' ל”א; ספה“י; דברי הימים הארוך הובָא בּילק”שׁ).

וַיְהִי הַיּוֹם וּפַרְעֹה יוֹשֵׁב לֶאֱכֹל וְאַלְפַּרְעֹנִית הַמַּלְכָּה יוֹשֶׁבֶת לִימִינוֹ וּבִתְיָה יוֹשֶׁבֶת לִשְׂמֹאלוֹ וּמשֶׁה יוֹשֵׁב בְּחֵיקָהּ. וּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וְכָל בָּנָיו וְשָׂרֵי הַמְּלוּכָה יוֹשְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיִּשְׁלַח משֶׁה אֶת יָדוֹ וַיָּסַר אֶת הָעֲטָרָה מֵעַל רֹאשׁ פַּרְעֹה וַיִּתֵּן אוֹתָהּ בְּרֹאשׁוֹ. וַיִּרְאוּ הַשָּׂרִים וְהַמֶּלֶךְ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה וַיּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל חַרְטֻמָּיו: הֲלֹא תַגִּידוּ לִי מַה־מִּשְׁפַּט הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה הַיֶּלֶד הַקָּטֹן הַזֶּה? וַיַּעַן בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: יִזְכָּר־נָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלַם וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ אֲשֶׁר הֻגַּד לוֹ! וְיָדַע אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי לָקחַ יִקַּח הַיֶּלֶד הַזֶּה אֶת מַלְכוּתוֹ מִמֶּנוּ וּמָלַךְ תַּחְתָּיו, וְהִשְׁחִית אֶת כֹּל הָאָרֶץ! וְעַתָּה יְצַוּה נָּא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת הַיֶּלֶד וְלֹא יִהְיֶה לוֹ לְמוֹקֵשׁ10! וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ; אַל נָּא יִשְׁפֹּךְ הַמֶּלֶךְ אֶת דַּם הַיֶּלֶד בְּטֶרֶם לֹא נִסָּהוּ וְיָדַע כִּי בְזָדוֹן11 עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וְעַתָּה אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לַעֲשׂוֹת אֶת עֲצָתִי, יָבִיאוּ נָא קְעָרָה מְלֵאָה גַחֲלֵי אֵשׁ וְאַבְנֵי שֹׁהַם12 וְשַׂמְנוּ אוֹתָהּ לִפְנֵי הַיֶּלֶד וְאָמַרְנוּ לוֹ: קְחָה אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ! וְהָיָה כִּי ישְׁלַח אֶת יָדוֹ וְלָקַח אֶת הָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת וְיָדַעְנוּ כִּי מֵחָכְמָה עָשָׂה הַיֶּלֶד אֶת הַדָּבָר, – וְעָשָׂה בוֹ הַמֶּלֶךְ כִּדְבַר בִּלְעָם; אוּלָם אִם יִקַּח אֶת הַגֶּחָלִים, – וְנִקָּה13, כִּי בֶן שָׁלשׁ שָׁנִים הַיֶּלֶד וַיֶּחֱטָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּבְלִי דָעַת. וַתִּיטַב עֲצַת יִתְרוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר לְהֵעָשׂוֹת כֵּן. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׂמוּ אֶת הַקְּעָרָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לוֹ: בְּחַר לְךָ בַּאֲשֶׁר תֶּחְפָּץ, – וַיְמַהֵר וַיִּשְׁלַח אֶת יָדוֹ לָקַחַת אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם, וַיָּבֹא בְעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ, וַיֹּאחֶז בְּיַד משֶׁה וַיַּטֶּהָ אֶל גַּחֲלֵי הָאֵשׁ וַיִּקַח אוֹתָן משֶׁה וַיַּגִּיעֵן עַל שְׂפָתָיו. וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁון.


ז. רַחֲמִים גְּדוֹלִים (מדרשׁ שמות רבה א' ל“ב, דבה”י למרע"ה).


וַיְהִי מֹשֶׁה בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וַיְגַדְּלֵהוּ פַרְעֹה וַיְרוֹמְמֵהוּ – וַיִּתֵּן לוֹ לְבוּשׁ מַלְכוּת וְאֶבֶן יְקָרָה נָתַן בְּרֹאשׁוֹ. וַיַּעֲמֵד לְפָנָיו עֲבָדִים לְשָׁרְתוֹ וְלָשֵׂאת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ, וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיִּכָּבֵד מְאֹד. בַּיָּמִים הָהֵם יָצָא משֶׁה אֶל אֶחָיו הָעִבְרִים הַבּוֹנִים אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס, וַיַּרְא אֶת הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵיהֶם הַמִּצְרִים וְאֶת הַחֹמֶר וְהַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים, וְאֶת פְּנֵיהֶם אֲשֵׁר חָשְׁכוּ מִשְּׁחוֹר וְאֶת קוֹמָתָם הַכְּפוּפָה, – וַיְפָרֵשׂ בְּיָדָיו וַיִּבְךְ לְמַרְאֵה עֵינָיו וַיִּקְרָא: אֲהָהּ! מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַּחְתֵּיכֶם, אֲחַי בְּנֵי עַמִּי! אוֹיָה לִי כִּי עֵינַי רֹאוֹת אֶתְכֶם עֹשִׁים אֶת מְלֶאכֶת הַטִּיט הַקָּשָׁה וְהַכְּבֵדָה עַד מְאֹד!.. וּכְדַבֵּר משֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיַּעֲזב אֶת עֲבָדָיו הַנּוֹשְׂאִים כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ, וַיָרָץ אֶל הָעִבְרִים לְעָזְרָם וּלְהָקֵל לָהֶם. וַיָּשֶׂם אֶת כְּתֵפָיו תַּחַת הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָשְׂאוּ הַקְּטַנִּים וְהַחַלָּשִׁים, וַיַּעֲזְרֵם לָשֵׂאת אֶת הַחֹמֶר וְאֶת הַלְּבֵנִים, וַיְנַחֲמֵם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם וַיִּמַח דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים. וַיִּיטַב הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵי יְיָ מְאֹד מְאֹד וַיֹּאמַר: יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינַי, וַתַּעֲזֹב אֶת תַּעֲנוּגֶיךָ בְּבֵית פַּרְעֹה וַתֵּלֶך לְהוֹשִׁיעַ לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל, וַתְּרַחֵם עֲלֵיהֶם כְּרַחֵם אָח עַל אָחִיו, – לָכֵן יָבֹא יוֹם וְאָנֹכִי לֹא אָשִׂים לֵב אֶל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וּפָנִיתִי רַק אֵלֶיךָ לְדַבֵּר עִמָךְ.


ח. יוֹם הַשַּׁבָּת בְּמִצְרָיִם (שם; מדרשׁ אגדה שמות ה').


וַיְהִי כִּרְאוֹת משֶׁה אֶת פַּרְעֹה מוֹסִיף לְהַכְבִּיד אֶת הָעֲבוֹדָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד; וַיִּתְחַכֵּם אֶל פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמַר: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ צִוָּה אֶת עֲבָדָיו לְלַמְּדֵנִי וּלְחַכְּמֵנִי, וְעַבְדְּךָ שָׁמַע בְּקוֹל מוֹרָיו וּמְלַמְּדָיו וַיֵדַע אֶת כָּל הַמַּדָּע אֲשֶׁר לִמְּדֻהוּ. וְעַתָּה אִם טוֹב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְהִגַּדְתִּי לוֹ דָבָר אֲשֶׁר לָמַדְתִּי לְבַעֲבוּר יִיטַב לוֹ. וַיַּעַן פַּרְעֹה אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: דַבֵּר כִּי שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי! וַיֹּאמֶר משֶׁה: הֶחָפֵץ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ בְּמוֹת עֲבָדָיו עוֹשֵׂי עֲבוֹדָתוֹ? וַיַּעַן פַּרְעֹה וַיֹּאמַר: לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹתָם! וַיֹּאמֶר משֶׁה: לָכֵן יֵדַע הַמֶּלֶךְ כִּי מוֹת יָמוּתוּ כָל עֲבָדָיו אִם לֹא יִתֵּן אוֹתָם לָנוּחַ יוֹם בְּשָׁבֻעַ! וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל משֶׁה: לֵךְ אֶל הָעֲבָדִים הָעוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְיָעַדְת14 לַהֶם יוֹם אֶחָד אֲשֶׁר יִשְׁבְּתוּ15 בוֹ מִדֵּי שָׁבֻעַ בְּשָׁבֻעַ! וַיִּשְׂמַח משֶׁה שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וַיָּרָץ אֶל אֶחָיו הָעִבְרִים וַיְבַשְּׂרֵם אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב הַזֶּה, וַיִּיַעד לָהֶם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לָנוּחַ בּוֹ מִכָּל מְלָאכָה.


ט. הַמַּלְשִׁינִים הָרִאשׁוֹנִים ( מדרשׁ שמו“ר א'; דה”י למרע"ה).


וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵצֵא משֶׁה כְּפַעַם בְּפַעַם אֶל אֶחָיו לְעָזְרָם בַּעֲבוֹדָתָם, וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי. וַיְמָרֵר הַדָּבָר הַזֶּה אֶת משֶׁה מְאֹד וַיֹּאמַר: הַךְ אֶת הַמִּצְרִי הַזֶּה, יְיָ! וַיְהִי כְּהַזְכִּיר משֶׁה אֶת שֵׁם יְיָ וַיִּפֹּל הַמִּצְרִי מֵת. וַיִּקַּח משֶׁה וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל. וַיֵּצֵא משֶׁה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי – וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים (דָּתָן וַאֲבִירָם) מְרִיבִים אִישׁ אֶת אָחִיו. וַיְהִי כִּרְאוֹת משֶׁה אֶת דָּתָן מֵרִים אֶת יָדוֹ לְהַכּוֹת אֶת אֲבִירָם, וַיֵרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי משֶׁה וַיּאֹמֶר לוֹ: רָשָׁע! לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?! וַיֹּאמֶר דָּתָן אֶל משֶׁה; מִי שָׂמְךָ לְשַׂר וְשׁוֹפֵט עָלֵינוּ. הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אוֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי? וְעַתָּה דַע כִּי בֶן מָוֶת אַתָּה, כִּי הוֹלֵךְ אָנֹכִי אֶל פַּרְעֹה לְהַלְשִׁין אוֹתְךָ אֵלָיו! וַיִּשְׁבְּרוּ הַדְבָרִים הָאֵלֶּה אֶת לֵב משֶׁה וַיְמָרְרוּהוּ עַד מְאֹד, וַיַּךְ כַּף אֶל כַּף, וַיִּקְרָא בִמְרִירוּת וַיֹאמַר: בִּרְאוֹתִי אֶת אַחַי מֻכִּים וּמְעֻנִּים יוֹם יוֹם אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי: מִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי תַּחַת מֶה שִׁנָּה אוֹתָם יְיָ לְרָעָה מִכָּל עַם הָאָרֶץ לְהַעֲבִידָם בְּפֶרֶךְ וּלְשׂוּמָם מִרְמָס כְּטִיט חוּצוֹת? אָכֵן עַתָּה נוֹדַע הַדָּבָר כִּי גְדוֹלָה חַטַּאת הָעָם הַזֶּה, כִּי נִמְצָאִים בּוֹ רְשָׁעִים הָאוֹרְבִים אִישׁ לְאָחִיו לָדַעַת אֶת דְּבַר־סְתָרָיו לְבַעֲבוּר הַכּוֹתוֹ בְּלָשׁוֹן. אוֹיָה לִי! בַּמֶּה יִזְכֶּה הָעָם הָאֻמְלָל הַזֶּה לָצֵאת מֵעַבְדּוּת לְחֵרוּת? – וְדָתָן וַאֲבִירָם הָלְכוּ אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ לוֹ: הָרַג משֶׁה אֶת אַחַד הַמִּצְרִים וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל. וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיָּבִיאוּ לוֹ חֶרֶב חַדָּה, וַיְצַו לִכְרוֹת בָּהּ אֶת רֹאשׁ משֶׁה. וַיְהִי אַך נָגְעָה הַחֶרֶב בְּצַוַּאר משֶׁה וַיִּקְשֶׁה צַוָּארוֹ כְּעַמּוּד הַשַּׁן. וַיְצַו פַּרְעֹה וַיָּשִׂימוּ אֶת הַחֶרֶב עַל צַוַּאר משֶׁה עֶשֶׁר פְּעָמִים – וְלֹא עָשְׂתָה לוֹ כָּל רָע. בָּעֵת הַזֹּאת יָרַד מַלְאַךְ יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם, וַיְהִי דִמְיוֹנוֹ כְּמשֶׁה, וַיָּבֹא תַחְתָּיו וַיִּבְרַח משֶׁה; וְאַחֲרֵי כֵן נֶעְלַם גַּם הַמַּלְאָךְ מֵעֵינֵי פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו וַיַּעַל הַשָּׁמָיְמָה. וַיִּרְגַּז פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֶל אֲחָדִים מֵעֲבָדָיו: אַיֵּה משֶׁה? וְלֹא עָנוּהוּ עֲבָדָיו דָּבָר, כִּי נֶאֶלְמוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶם. וַיִּסֹּב פַּרְעֹה אֶל מוּל אֲחֵרִים – וַיִּשְׁאָלֵם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן, – וְלֹא עָנוּהוּ גַּם הֵם, כִּי חָרְשׁוּ אָזְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ. וַיִּשְׁתָּאֶה פַּרְעֹה מְאֹד, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אַנְשֵׁי חֵילוֹ וַיְצַוֵּם לֵאמֹר: רִדְפוּ אֶת משֶׁה וְהִשַּׂגְתֶּם אוֹתוֹ וַהֲבֵאתֻהוּ אֵלָי. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ אַנְשֵׁי הַחַיִל לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר הַמֶּלֶךְ, – וַיֻּכּוּ פִתְאֹם בַּסַּנְוֵרִים. עַד כֹּה וְעַד כֹּה נִמְלַט משֶׁה וַיָּבֹא לְאֶרֶץ כּוּשׁ.


י. משֶׁה מֶלֶךְ כּוּשׁ (דבה“י למרע”ה; ספה“י והובא ג”כ בילק"שׁ שמות).


וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וּבְנֵי קֶדֶם חָדְלוּ מֵעֲבֹד אֶת נִיקָנוֹס מֶלֶךְ כּוּשׁ, וַיְמָאֲנוּ לִהְיוֹת לוֹ לָמַס. וַיּאמֶר נִיקָנוֹס אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וְאֶל שְׁנֵי בָנָיו לֵאמֹר: הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה עַל בְּנֵי קֶדֶם כִּי מָרְדוּ בִי, וְאַתָּה וּבָנֶיךָ תֵּשְׁבוּ בְּעִיר הַמַּמְלָכָה וּשְׁמַרְתּוּהָ לְבִלְתִּי יָבֹא בָהּ צַר וְאוֹיֵב! וַיַּעַן בִּלְעָם: כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַר אֵלַי הַמֶּלֶךְ יַעֲשֶׂה עַבְדוֹ! וַיֵּצֵא נִיקָנוֹס לַמִּלְחָמָה עַל בְּנֵי קֶדֶם כַּאֲשֶׁר אָמָר. בָּעֵת הַהִיא אָסַף בִּלְעָם אֶת זִקְנֵי הָעִיר וַחֲכָמֶיהָ וַיֹּאמֶר לָהֶם: אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם לִי, – טוּב כָּל הָאָרֶץ תֹּאֵכלּו! וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַזְּקֵנִים וְהָעָם: מָה אַתָּה אוֹמֵר אֵלֵינוּ וְנַעֲשֶׂה? וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר: הָבָה נִסָּגֵר בָּעִיר וְלֹא נִתֵּן אֶת נִיקָנוּס לָבֹא שְׁעָרֶיהָ, וְהִמְלַכְנוּ מֶלֶך אַחֵר כַּאֲשֶׁר ייִטַב בְּעֵינֵינוּ. וַיִּשְׁמְעוּ הַזְּקֵנִים וְהָעָם אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: מָלְכָה אַתָּה עָלֵינוּ! וַיֹּאֶמר בִּלְעָם: הִשָּׁבְעוּ לִי לְעָבְדֵנִי וְלִשְׁמוֹעַ בְּקוֹלִי כָּל הַיָּמִים! וַיִּשָּׁבְעוּ לוֹ כָּל הָעָם וַיַּמְלִיכֻהוּ תַּחַת נִיקָנוֹס. וַיָּשֶׂם בִּלְעָם אֶת שְׁנֵי בָנָיו שָׂרֵי צְבָאוֹת. וַיְצַו לְבַצֵּר אֶת חוֹמוֹת הָעִיר מִקֶּדֶם וּמִיָּם, וּמִצְּפוֹן לָעִיר חָפְרוּ עַבְדֵי בִלְעָם בְּאֵרוֹת רַבּוֹת וַיְמַלְּאוּן אֶת מֵי הַנָּהָר הַסּוֹבֵב אֶת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ. וּמִנֶּגֶב לָעִיר קִבֵּץ בִּלְעָם בִּלְהָטָיו וּבִכְשָׁפָיו נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְצִפְעוֹנִים וּשְׂרָפִים, – וַתְּהִי הָעִיר סְגוּרָה – אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא. וְנִיקָנוֹס הִכָּה מַכָּה רַבָּה בִּבְנֵי קֶדֶם וַיַּכְנִיעֵם וַיֵּלֶךְ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ מַלְכוּתוֹ, וַיְהִי כְּבוֹאוֹ עַד לִפְנֵי עִיר מַמְלַכְתּוֹ. וַיַּרְא וְהִנֵּה גָבְהוּ מְאֹד שְׁתֵּי חוֹמוֹת הָעִיר. וַיִּשְׁתָּאֶה וַיּשְׁתּוֹמֵם וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי צְבָאוֹ; רָאוּ בְנֵי הָעִיר כִּי בוֹשְׁשִׁים אֲנַחְנוּ לָשׁוּב וַיְבַצְּרוּ אֶת הַחוֹמוֹת וַיַּגְבּיהוּן מְאֹד, לְבִלְתִּי תֵת אֶת מַלְכֵי כְנַעַן לָבֹא הָעִירָה. וַיִּקְרַב נִיקָנוֹס עַד לִפְנֵי שַׁעֲרֵי הָעִיר, וַיַּרְא וְהִנֵּה הֵם סְגוּרִים. וַיִּקְרָא לַשּׁוֹעֲרִים לֵאמֹר: פִּתְחוּ שְׁעָרִים! וַיְמָאֲנוּ הַשּׁוֹעֲרִים לִפְתֹּחַ לוֹ, כִּי מִצְוַת בִּלְעָם מַלְכָּם עֲלֵיהֶם לֵאמֹר: לֹא יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי הָעִיר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי! וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה בְּפֶתַח הַשַּׁעַר, וַיִּפְּלוּ מֵחֵיל נִיקָנוֹס מֵאָה וּשְׁלשִׁים אִישׁ. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיַּעֲרֹךְ נִיקָנוֹס מִלְחָמָה מִצְּפוֹן לָעִיר. וַיָּבֹאוּ שְׁלשִׁים פָּרָשָׁיו דֶּרֶךְ הַנָּהָר אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵרוֹת וַיִּטְבָּעוּ. וַיְצַו נִיקָנוֹס וַיִּקְחוּ עֲבָדָיו רַפְסֹדוֹת לַעֲבוֹר בָּהֶן אֶת הַבְּאֵרוֹת. וַיַּעַשׂ בִּלְעָם בִּלְהָטָיו אֲשֶׁר יִגְאוּ הַמַּיִם וְיִשְׁטְפוּ אֶת אַנְשֵׁי חֵיל נִיקָנוֹס. וַיַּרְא נִיקָנוֹס כִּי כֵן. וַיָּצַר עַל הָעִיר נֶגְבָּה, – וַיָּבוֹאוּ הַנְּחָשִׁים וְהָעַקְרַבִּים וְהַשְּׂרָפִים וְהַצִּפְעוֹנִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת אַנְשֵׁי חֵילוֹ וַיִּפֹּל מֵהֶם רָב. וַיֶּחְדַּל נִיקָנוֹס מֵהִלָּחֵם עִם בִּלְעָם וַיָּצַר עַל הָעִיר. בָּעֵת הַהִיא בָּא משֶׁה אֶל אַנְשֵׁי נִיקָנוֹס וַיֵּשֶׁב בְּתוֹכָם. וַיּרְאֵהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱהָבֵהוּ, כִּי הָיָה משֶׁה יְפֵה תֹאַר וַחֲכַם לֵבָב. קוֹמָתוֹ דָּמְתָה לְתָמָר וּפָנָיו הֵאִירוּ כַשֶּׁמֶשׁ וַיְהִי קַל כַּנֶּשֶׁר וְגִבּוֹר כָּאֲרִי. וַיָּשֶׂם אוֹתוֹ נִיקָנוֹס לְיוֹעֵץ לוֹ וְלֹא סָר מִדְּבָרָיו יָמִין וּשְׂמֹאל. וַיֶּאֶרְכוּ יְמֵי הַמָּצוֹר תֵּשַׁע שָׁנִים. וַיָּחַל נִיקָנוֹס אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ, – וַיָּמָת. וַיַּחַנְטוּ אוֹתוֹ עֲבָדָיו וַיִּקְבְּרוּהוּ מִצְּפוֹן לְעִיר מַמְלַכְתּוֹ, וַיִּבְנוּ עַל קִבְרוֹ מִגְדָּל וַיָּשִׂימוּ שָׁם אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת, וַיִּכְתְּבוּ עֲלֵיהֶן אֶת דְּבַר גְּבוּרוֹתָיו וְאֶת מִלְחֲמוֹתָיו אֲשֶׁר נִלְחַם, וַיִּבְכּוּ אוֹתוֹ וַיִּסְפְּדוּ לוֹ.

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת נִיקָנוֹס וַיֹּאְמרוּ אַנְשֵׁי חֵילוֹ; הָבָה לָנוּ עֵצָה מַה־נַעֲשֶׂה! אִם אָמַרְנוּ נַעֲשֶׂה מִלְחָמָה עִם בִּלְעָם, – וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב, וְאִם נוֹסִיף נָצוּר אֶל הָעִיר מַה־תְּהִי אַחֲרִיתֵנוּ? וַיַּעַן אֶחָד מֵהָעָם וַיֹּאמֶר: הָבָה נִבְחֲרָה לָּנוּ מִקִּרְבֵּנוּ אִיש אֲשֶׁר יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ וַאֲשֶׁר יֵצֵא לְפָנֵינוּ וְיִלָּחֵם מִלְחֲמוֹתֵינוּ. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יַגְדִּיל הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ לַעֲשׂוֹת מִנִּיקָנוֹס מַלְכֵּנוּ אֲשֶׁר רָפוּ יָדָיו לְעֵת זִקְנָתוֹ! וַתִּיטַב הָעֵצָה הַזֹּאת בְּעֵינֵי כָל הָעָם וַיִּבְחֲרוּ בְּמשֶׁה, כִּי לֹא נִמְצָא בְכָל הַחַיִל כָּמוֹהוּ נֶאְזָר16 בִּגְבוּרָה וְרַב לְהוֹשִׁיעַ. וַיְמַהֲרוּ וַיִּפְשְׁטוּ אִישׁ אִישׁ אֶת מְעִילוֹ וַיַּשְׁלִיכוּ אַרְצָה, וַיַּעֲשׂוּ בִימָה וַיּשִׁיבוּ עָלֶיהָ אֶת משֶׁה, וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיִּקְרָאוּ לְפָנָיו: יְחִי הַמֶּלֶךְ, יְחִי הַמֶּלֶךְ! בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים משֶׁה בְּמָלְכוֹ עַל כּוּשׁ, וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ.


יא. מִלְחָמָה בְּתַחְבּוּלוֹת (שׁם, שׁם).


וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לִמְלֹךְ משֶׁה, וַיָּבוֹאוּ אֵלָיו שָׂרֵי הַצָּבָא וַיִּשְׁתַּחֲווּ אֵלָיו וַיֹּאמֵרוּ: הַיּוֹם תֵּשַׁע שָׁנִים אֲנַחְנוּ צָרִים עַל הָעִיר וְלֹא רָאִינוּ עוֹד אֶת בָּנֵינוּ וְאֶת נָשֵׁינוּ הַסְּגוּרִים בָּהּ. עַל כֵּן אֲנַחְנוּ שׁוֹאֲלִים מִמְּךָ לָעוּץ לָנוּ עֵצָה טוֹבָה, כִּי חָכָם אַתָּה וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מַצְלִיחַ בְּיָדֶךָ. וַיֹּאמֶר משֶׁה: אִם תִּשְׁמְעוּן בְּקוֹלִי וַעֲשִׂיתֶם כְּכֹל אֲשֶׁר אֹמַר אֲלֵיכֶם, – יִתֵּן יְיָ אֶת הָעִיר בִּידֵיכֶם, וְשָׁב אִישׁ אִישׁ מִכֶּם אֶל יְלָדָיו וְאֶל נָשָׁיו בְּשָׁלוֹם. וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי הַצָּבָא: דַּבֶּר־נָא אֶת דְּבָרֶיךָ וְנִשְׁמָעָה. וַיֹּאמֶר משֶׁה: עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה וַאֲמַרְתֶּם אֶל כָּל הָעָם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר משֶׁה: צְאוּ כֻלְּכֶם הַיַּעֲרָה וְצוּדוּ לָכֶם חֲסִידוֹת, וַהֲבֵאתֶם אוֹתָן אֶל הַמַּחֲנֶה וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָן לָצוּד צָיִד. וַיֵּצֵּא כָל הָעָם הַיַּעֲרָה וַיָצוּדוּ לָהֶם חֲסִידוֹת וַיְבִיאוּן אֶל הַמַּחֲנֶה, וַיְלַמְּדוּן לָצוּד צַיִד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָדְעוּ הַחֲסִידוֹת צַיִד, וַיְצַו משֶׁה לְהַרְעִיבָן שְׁלשֶׁת יָמִים. וַיַּעַשׂ כָּל הָעָם כֵּן. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיְצַו משֶׁה אֶת אַנְשֵׁי הַחַיִל לֵאמֹר: שִׂימוּ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתְּכֶם עֲלֵיכֶם וַעֲלִיתֶם עַל סוּסֵיכֶם וּלְקַחְתֶּם אִישׁ אִישׁ אֶת חֲסִידָתוֹ הָרְעֵבָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָשָׁה הָעָם כִּדְבַר משֶׁה, – וַיֵּלֶך לִפְנֵי אַנְשֵׁי הַחַיִל וַיְשִׂימֵם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם הַנְּחָשִׁים וְהָעַקְרַבִּים וְהַשְּׁרָפִים וְהַצִּפְעוֹנִים. וַיֹּאמֶר משֶׁה: עַתָּה תִרְאוּ כִּי יִתֵּן יְיָ אֶת הָעִיר בְּיָדֵינוּ מִבְּלִי אֲשֶׁר נִשְׁפֹּךְ אֶת דְּמֵי אוֹיְבֵינוּ וְנַכֶּה בָם מַכַּת חָרֶב. וַיְצַו משֶׁה וַיַּשְׁלִיחַ הָעָם אֶת הַחֲסִידוֹת הָרְעֵבוֹת בַּנְּחָשִׁים אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הָעִיר. וַתַּעֲטֶינָה אֲלֵיהֶם וַיֹּאכְלוּם וַיַּשְׁחִיתוּם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד. וַיַּרְא הָעָם אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה לָהֶם משֶׁה מַלְכָּם, וַיָּרִיעוּ תְּרוּעַת שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וַיּוֹדוּ לוֹ וַיְבָרְכוּ אֶת שְׁמוֹ. וַיִּלָּחֲמוּ בָעִיר וַיִּלְכְּדוּהָ. וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי נִפְתְּחָה הָעִיר, וַיִּבְרַח הוּא וּשְׁנֵי בָנָיו וּשְׁמוֹנַת אֶחָיו אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם. הֲלֹא הֵמָּה הַחַרְטֻמִּים וְהַמְכַשְּׁפִים אֲשֶׁר יָשְׁבוּ תָמִיד לִפְנֵי פַרְעֹה, וַיַּעֲשׂוּ בְלַהֲטֵיהֶם אֶת הָאוֹתוֹת וְאֶת הַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה בְּמִצְרָיִם. וַיִּמְלךְ משֶׁה בְּכוּשׁ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַיַּעֲבֹד אֶת יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְלַמֵּד אֶת עֲבָדָיו לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וָחֶסֶד, וַיִּטַּע בְּתוֹכָם אַהֲבַת הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם וְהַצֶּדֶק. וַיְהִי לָהֶם שָׁלוֹם מִכָּל עֶבְרֵיהֶם מִסָּבִיב כָּל יְמֵי מְלָךְ משֶׁה עֲלֵיהֶם.


יב. הַדּוֹחֲקִים אֶת הַקֵּץ (פדר“א מ”ה; שמו“ר כ‘, י’; מדרשׁ הזית ב',י”ח; סנהדרין צ“ב; ספה”י; ילק“שׁ דבה”י א‘, ז’, כ"ג; מדרשׁ ויושׁע).


וּבִשְׁנַת מֵאָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה לְרֶדֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִצְרַיְמָה, וַיֹּאמֶר אִישׁ אֶחָד מִזֶּרַע אֶפְרַיִם, יִגְנוֹן שְׁמוֹ, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר: יְיָ נִרְאָה אֵלַי וַיֹּאמֶר לִיף הוֹצֵא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כִּי בָא מוֹעֵד. וַיּזְכְּרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי יַעֲקֹב הָאַחֲרוֹנִים אֲשֶׁר דִּבֶּר לִפְנֵי מוֹתוֹ וַיֹּאמֵרוּ: אֲנַחְנוּ לֹא נֵצֵא מֵהָאָרֶץ הַזֹּאת עַד אֲשֶׁר יָבוֹא הָאִישׁ אֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֵינוּ כְּכֹל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר לָנוּ יַעֲקֹב אָבִינוּ. וּבְנֵי אֶפְרַיִם הֶאֱמִינוּ בְיִגְנוֹן וַיִּבְטְחוּ בִגְבוּרָתָם, וַיָּשִׂימוּ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתָּם עֲלֵיהֶם וַיֵּצְאוּ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. וְלֹא לָקְחוּ אִתָּם צֵדָה לַדֶּרֶךְ, כִּי אִם אֶת כַּסְפָּם וְאֶת זְהָבָם לָקָחוּ, כִּי אָמְרוּ: אֹכֶל נִשְׁבְּרָה17 בַכֶּסֶף מֵאֵת הַפְּלִשְׁתִּים וְאִם לֹא יֹאבוּ לְהַשְׁבִּירֵנוּ, – וְלָקַחְנוּ מֵהֶם בְּחָזְקָה.

וַיֵּלְכוּ בְנֵי אֶפְרַיִם וַיָּבוֹאוּ עַד לִפְנֵי גַת, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֲנָשִׁים רוֹעִים אֶת צֹאנָם בַּשָּׂדֶה. וַיּאֹמְרוּ אֲלֵיהֶם בְּנֵי אֶפְרָיִם: מִכְרוּ לָנוּ צֹאן וְאָכַלְנוּ, כִּי רְעֵבִים אֲנָחְנוּ! וַיַּעֲנוּ אוֹתָם הָרוֹעִים לֵאמֹר: לֹא נִמְכֹּר לָכֶם, כִּי לֹא לָנוּ הַצֹּאן הָהֵנָּה. וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי אֶפְרַיִם אֶל הָעֲדָרִים וַיֹּאמְרוּ לָקַחַת אֶת הַצֹּאן בְּחָזְקָה. וַיִּצְעֲקוּ הָרוֹעִים צְעָקוֹת גְּדוֹלוֹת וּמָרוֹת, וַיּשָּׁמַע קוֹלָם עַד לְמֵרָחוֹק, וַיְמַהֲרוּ בְנֵי גַת וַיָּרוּצוּ וַיָּבֹאוּ לְקוֹלוֹת הַצְּעָקָה, וַיִּרְאוּ אֶת רָעַת בְּנֵי אֶפְרָיִם, וַיָּשׁוּבוּ וַיַּזְעִיקוּ18 אֶת כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר וַיֵּצְאוּ לַמִּלְחָמָה עַל בְּנֵי אֶפְרָיִם. וַתְּהֵי הַמִּלְחָמָה חֲזָקָה, וַיִּפֹּל גַּם מִבְּנֵי אֶפְרָיִם גַּם מִבְּנֵי גַת – רָב. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיִּשְׁלְחוּ הַגִּתִּים אֶל הַפְּלִשְׁתִּים לֵאמֹר: עֲלוּ אֵלֵינוּ וְעִזְרוּנוּ וְנַכֶּה אֶת בְּנֵי אֶפְרַיִם אֲשֶׁר יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם לָקַחַת אֶת מִקְנֵנוּ וּלְהִלָּחֵם אִתָּנוּ, וַאֲנַחְנוּ לֹא חָטָאנוּ לָהֶם וְלֹא הֲרֵעֹנוּ אֶת אַחַד מֵהֶם כָּל הַיָּמִים. וַיִּשְׁמְעוּ הַפְּלִשְׁתִּים אֶל הַגִּתִּים וַיְמַהֲרוּ וַיָּבֹאוּ לְעֶזְרָתָם. וַיִּתֵּן יְיָ אֶת בְּנֵי אֶפְרַיִם בִּידֵיהֶם וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּבִקְעַת גַּת, וַתְּהִי הַבִּקְעָה מְלֵאָה עֲצָמוֹת עַד בּוֹא יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא לְהַחֲיוֹתָן בְּאִמְרֵי פִיו. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִמְלְטוּ עַל נַפְשָׁם שָׁבוּ מִצְרַיְמָה וַיַּגִּידוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתָם. וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים. בַּיָּמִים הָהֵם יָלְדָה אִשְׁתּוֹ בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה, כִּי בְרָעָה19 הָיְתָה בְּבֵיתוֹ.


יג. מִכּוּשׁ לְמִדְיָן (דבה“י למרע”ה; שמו"ר א').


וּמשֶׁה בֶן עַמְרָם עוֹדֶנּוּ בְאֶרֶץ כּוּשׁ בַּיָּמִים הָהֵם. וַיַּצְלַח בְּמַלְכוּתוֹ וַיִּנְהַג אֶת כָּל עֲבָדָיו בְּמִשְׁפַּט צֶדֶק וּבְרַחֲמִים, וַיֶּאֱהָבֻהוּ אַנְשֵׁי מַמְלַכְתּוֹ בְּכָל לִבָּם וּבְכָל נַפְשָׁם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּדַל מֶנֶכְרִים בֶּן נִיקָנוֹס מֶלֶךְ כּוּשׁ, וַיַּעֲזֹב משֶׁה אֶת אֶרֶץ כּוּשׁ, וַיִּמְלֹךְ מֶנֶכְרִים. וַיְּשַׁלְּחֻהוּ אַנְשֵׁי כוּשׁ בְּשָׁלוֹם וַיָּשִׂימוּ לוֹ כָּבוֹד גָּדוֹל. וּמשֶׁה בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשִּׁים שָׁנָה בָּעֵת הַהִיא. וַיֵּלֶךְ מִדְיָנָה, כִּי יָרֵא לָשׁוּב מִצְרָיְמָה. וּכְגִשְׁתּוֹ עַד לִפְנֵי מִדְיָן וַיִּגַּשׁ וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר. וּבְמִדְיָן יָשַׁב בַּיָּמִים הָהֵם אִישׁ אֶחָד יִתְרוֹ שְׁמוֹ. וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא עוֹבֵד אֱלֹהֵי עֵץ וָאָבֶן וּמִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וּמְלַמֵּד אֶת אַנְשֵׁי אַרְצוֹ לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָרְכוּ הַיָּמִים וַיַּרְא כִּי אֵין בְּכָל אֱלִילָיו הָרַבִּים מוֹעִיל20, וַיִּקְרָא לְאַנְשֵׁי עִירוֹ וַיֹּאמַר: הִנֵּה זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי21 וְלֹא אֶצְלַח עוֹד לְשָׁרֵת אֶת הָאֱלהִים הָרַבִּים הָאֵלֶּה, עַל כֵּן אָנֹכִי יוֹעֵץ אֶתְכֶם לֵאמֹר: בַּחֲרוּ לָכֶם בְּכֹהֵן צָעִיר לְיָמִים וְשֵׁרֵת הוּא אֶת הָאֱלֹהִים! וַיַּקְצִיפוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶת הַמִּדְיָנִים עַד מְאֹד, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל לֵאמֹר: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יִתְרָעֶה22 אֶת יִתְרוֹ וְיַעֲשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ וְרָעָה אֶת צֹאנוֹ! וַיְהִי כְּרְאוֹת יִתְרוֹ כִּי רָחֲקוּ מִמֶּנוּ כָּל אַנְשֵׁי הָאָרֶץ וְלֹא נִמְצָא בָהֶם אִישׁ אֲשֶׁר יֹאבֶה לִרְעוֹת אֶת צֹאנוֹ וַיֹּאמֶר אֶל בְּנוֹתָיו: לֵכְנָה, בְּנוֹתַי, וּרְעִיתֶן אֶת הַצֹּאן! וַתְּחִלֶּינָה בְנוֹתָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶן וּלְהַשְׁקוֹתָן יוֹם יוֹם. וַיִּרְאוּ הַמִּדְיָנִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיִּתְיָעֲצוּ עַל בְּנוֹת יִתְרוֹ לְהָרֵעַ לָהֶן, – וַיְגָרְשׁוּן יוֹם יוֹם מִגֶּשֶׁת אֶל הַבְּאֵר וְלֹא נָתְנוּ אוֹתָן לִרְעוֹת אֶת הַצֹּאן בַּשָּׂדֶה. וַיְהִי כִּרְאוֹת משֶׁה אֶת הַדָּבָר הָרַע אֲשֶׁר רֹעֵי מִדְיָן עֹשִׂים לִבְנוֹת יִתְרוֹ הַחַלָּשׁוֹת מֵהֶם, וַיְמָרֵר אוֹתוֹ הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד, וַיַּחְמֹל עֲלֵיהֶן וַיּוֹשִׁיעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָן. וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׁה משֶׁה אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב הַזֶּה וַיַּחְמֹל עַל הַנְּעָרוֹת הַנָּכְרִיּוֹת הָאֵלֶּה, –וְנִקְרָא עֶבֶד יְיָ, וְיָדַע אָז כָּל בָּשָּׂר כִּי עוֹבְדַי טוֹבִים לַכֹּל וְרַחֲמֵיהֶם עַל כָּל מַעֲשֵׂי יְיָ!


יד. חַטַּאת משֶׁה (מדרשׁ ויושׁע; דברים רבה ב').


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה משֶׁה אֶת בְּנוֹת יִתְרוֹ הוֹלְכוֹת לָשׁוּב אֶל בֵּיתָן, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶן בְּהֵחָבֵא לִשְׁמוֹר אוֹתָן עַד שׁוּבָן אֶל אֲבִיהֶן, כִּי אָמָר: כִּי יִפְּלוּ הָרֹעִים עֲלֵיהֶן, – וְהוֹשַׁעְתִּין שֵׁנִית מִיָּדָם. וַיֵּלֶךְ משֶׁה אַחֲרֵיהֶן עַד בּוֹאָן בְּשָׁלוֹם אֶל יִתְרוֹ. וַיִּשְׁתָּאֶה יִתְרוֹ אֲלֵיהֶן מְאֹד וַיֹּאמֶר: מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם? וַתֹּאמַרְנָה לוֹ בְנוֹתָיו: אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים הָרָעִים, וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנֵנוּ. וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן כִּי הֶחֱרִישׁ משֶׁה בֶּאֱמֹר עָלָיו בְּנוֹת יִתְרוֹ: אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ… וְלֹא שִׁסַּע23 אוֹתָן בִּדְבָרִים לֵאמֹר: לֹא מִצְרִי אָנֹכִי כִּי אִם אִישׁ עִבְרִי, עַל כֵּן לֹא יָבֹא אֶל אֶרֶץ הָעִבְרִים וְעַצְמוֹתָיו לֹא תִקָּבַרְנָה בָּהּ!


טו. משֶׁה בְּבֵית הַסֹּהַר (דברי הימים הארוך).


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ בְנוֹת יִתְרוֹ לְדַבֵּר, וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: מַדּוּעַ עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הֵיטִיב עִמָּכֶן? קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם! וַתִּקְרֶאנָה בְנוֹת יִתְרוֹ לְמשֶׁה וַיָּבוֹא אֶל יִתְרוֹ הַבָּיְתָה. וַיֹּאמֶר לוֹ יִתְרוֹ: מִי אַתָּה וּמַה מַּעֲשֶׂיךָ? וַיַּגֵּד משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ בְמִצְרַיִם וּבְכוּשׁ. וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בְּלִבּוֹ: הֲיַעֲזֹב אִישׁ אֶרֶץ אֲשֶׁר מָצָא בָהּ מְנוּחָה וְהָלַךְ אֶל אֶרֶץ נָכְרִיָּה לִהְיוֹת נָע וָנָד? אֵין זאֹת כִּי הֵרֵעַ לַעֲשׂוֹת בּאֶרֶץ כּוּשׁ וַיָּנָס מִפְּנֵי רוֹדְפָיו! הָבָה אַסְגִּירוֹ24 אֶל אַנְשֵׁי אֶרֶץ כּוּשׁ וּמָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיהֶם! וַיְצַו יִתְרוֹ וַיָּשִׂימוּ אֶת משֶׁה בַּבּוֹר וַיְהִי שָׁם עֶשֶׂר שָׁנִים. וַתַּחְמוֹל עָלָיו צִפּוֹרָה בַת יִתְרוֹ וַתִּתֵּן לְמשֶׁה אֶת מַאֲכָלוֹ וּמַשְׁקֵהוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְיִתְרוֹ לֹא יָדַע אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.


טז. צָרַעַת פַּרְעֹה (ספה“י; מדרשׁ שׁמו”ר א').


וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וְיַד פַּרְעֹה הוֹלֶכֶת הָלֹךְ וְכָבֵד עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ יְיָ אֶת פַּרְעֹה בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ25. בְּכָל זֹאת לֹא הֵקַל פַּרְעֹה אֶת עֻלּוֹ מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹסֶף לְהַעֲבִידָם וּלְעַנּוֹתָם וּלְרַצּוֹתָם26. וַיֵּלֶךְ חֳלִי פַרְעֹה הָלֹךְ וְחָזֵק וַיָּקָץ בְּחַיָּיו27. וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְכָל חַרְטֻמָּיו וּלְכָל מְכַשְּׁפָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: עוּצוּ עֵצָה מָה אֶעֱשֶׂה וְנִרְפְּאָה צָרַעְתִּי! וַיַּעֲנוּ אוֹתוֹ חַרְטֻמָּיו וּמְכַשְּׁפָיו וַחֲכָמָיו לֵאמֹר: לֹא יֵרָפֵא צָרוּעַ וְכָל מֻכֵּה שְׁחִין עַד אִם רָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּדַם עִבְרִים! וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֲלֵיהֶם, וַיְצַו וַיּקְחוּ בְחָזְקָה אֶת יַלְדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵחֵיק אִמּוֹתָם וַיִּשְׁחָטוּם, וַיְהִי הַדָּם הַזֶּה לְפַרְעֹה לִרְחֹץ אֶת גּוּפָתוֹ הַצְּרוּעָה. וִלֹא עָלְתָה לְפַרְעֹה אֲרוּכָה28 וַיֶּחֱזַק חָלְיוֹ עַד מְאֹד. בָּעֵת הַהִיא בָּאוּ שְׁנֵי סְרִיסֵי פַרְעֹה מֵאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֹּאמְרוּ לוֹ: נֶעֱצָלִים הָעִבְרִים וְאֵינָם עוֹשִׂים אֶת הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר שַׂמְתָּ עֲלֵיהֶם. וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּחַר אַפּוֹ וַיֹּאמַר: יוֹדְעִים הַעִבְרִים כִּי חָלִיתִי מְאֹד עַל כֵּן חָדְלוּ מֶעַשׂוֹת אֶת מִצְוָתִי; וְעַתָּה מַהֲרוּ אִסְרוּ לִי אֶת מֶרְכַּבְתִּי וְהָלַכְתִּי גוֹשְׁנָה וְיִסַּרְתִּי אֶת הָעִבְרִים בַּחֲמָתִי29. וַיַּאַסְרוּ לוֹ עֲבָדָיו אֶת הַמֶּרְכָּבָה וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס. וַיִּקַּח פַּרְעֹה עִמּוֹ עֶשְׂרִים פָּרָשִׁים30 וְעֶשְׂרִים רַגְלִי31 וַיֵּלֶךְ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גּוֹשְׁנָה. וַיְהִי בְלֶכְתָּם וַיָּבוֹאוּ עַד קְצֵה אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיַּעֲבוֹר סוּס הַמֶּלֶךְ בְּמָקוֹם צָר, וַיִּבָּהֵל פִתְאוֹם וַיַּפֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ אָחוֹר. וַתִּמְעַדְנָה32 רַגְלֵי הַסּוּס וַיִּפּוֹל עַל הַמֶּלֶךְ הַשׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ. וַיִּצְעַק פַּרְעֹה מִגֹּדֶל הַכְּאֵב, כִּי הָיָה כָל בְּשָׂרוֹ פְּצָעִים וְחַבּוּרוֹת וּמַכּוֹת טְרִיּוֹת33. וַיּרְאוּ עֲבָדָיו כִּי הָחֳלָה הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַיִּשָּׂאֻהוּ עַל כַּפַּיִם וַיָּשׁוּבוּ מִצְרַיְמָה וַיּשְׁכִּיבֻהוּ עַל מִטָּתוֹ, וַיֵּדַע פַּרְעֹה כִּי בָא קִצּוֹ. וַתָּבוֹא אַלְפַּרְעֹנִית הַמַּלְכָּה וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶך וְהִנֵּה אֵין מְתוֹם בִּבְשָׂרוֹ וַתֵּבְךְ הַרְבֵּה בֶכֶה. וַיָּבוֹאוּ כָל הַשָּׂרִים וְהָעֲבָדִים אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ פַּרְעֹה וַיִּרְאוּ אֶת כָּל עֻנּוֹתוֹ34 וַיִּבְכּוּ גַם הֵם. וַיִּגְּשׁוּ הַשָּׂרִים הַיּוֹשְׁבִים רִאשׁוֹנָה בַּמַּלְכוּת אֶל פַּרְעֹה וַיִּיְעָצוּהוּ לְהַמְלִיךְ תַּחְתָּיו אֶת אַחַד מִבָּנָיו. וּלְפַרְעֹה שְׁלשָׁה בָנִים: שֵׁם הַבְּכוֹר עָתְרוֹ וְשֵׁם הַשֵּׁנִי אֲדִיקָם וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁי מוֹרִיּוֹן וּשְׁתֵּי בָנוֹת בִּתְיָה וַעֲכוּזִיָּה. וַיְהִי עָתְרוֹ פֶּתִי וְנִמְהָר בְּמַעֲשָׂיו, וַאֲדִיקָם עָרוּם כְּנָחָשׁ וְיוֹדֵעַ חָכְמַת מִצְרָיִם, אוּלָם רַע תֹּאַר וּקְצַר קוֹמָה, כִּי הָיְתָה קוֹמָתוֹ אַמָּה וָזֶרֶת וּזְקָנוֹ יוֹרֵד עַל בִּרְכָּיו. וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַּרְעֹה לְהַמְלִיךְ אֶת אֲדִיקָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו. וּמַחֲלַת פַּרְעֹה הוֹלֶכֶת הָלֹך וְחָזֵק, וַיַּבְאֵשׁ35 בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נְבֵלָה וַיִּגְדַּל כְּאֵבוֹ עַד מְאֹד. וַיְצַו פַּרְעֹה וַיַּעֲבִירוֹ קוֹל בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לֵאמֹר: מָלַךְ אֲדִיקָם! וַיְהִי מִקֵּץ שָׁלֹש שָׁנִים וַיָּמָת פַּרְעֹה, וַיְהִי לוֹ מוֹתוֹ לְבוּשָׁה וּלְחֶרְפָּה וְלִכְלִמָּה, כִּי לֹא נֶחְנַט כְּכֹל מַלְכֵי מִצְרָיִם מִפְּנֵי אֲשֶׁר הִבְאִישׁ גּוּפוֹ, וְלֹא יָכְלוּ עֲבָדָיו הָרוֹפְאִים לָגֶשֶׁת אֵלָיו. וַיֶּחֶזְקוּ דִבְרֵי אֲדִיקָם עַל עֲבָדָיו וַיִּשְּׂאוּ אֶת אָבִיו וַיִּקְבְּרוּהוּ בְּקִבְרוֹת מַלְכֵי מִצְרַיִם בְּצוֹעַן מִצְרָיִם.


יז. יְלָדִים תַּחַת לְבֵנִים (שמו“ר ב'; ספה”י; דברי הימים למרע"ה).


וַיִּקְרְאוּ הַמִּצְרִים לַאֲדִיקָם פַּרְעֹה כְּשֵׁם כָּל מֶלֶךְ הַמּוֹלֵךְ בְּמִצְרָיִם; אוּלָם חַכְמֵי מִצְרַיִם שָׂמוּ אֶת שְׁמוֹ אָבוּז, כִּי לִקְצַר קוֹמָה בְּעִבְרִית יִקְרְאוּ בְמִצְרַיִם אָבוּז. וַיֵּשֶׁב אֲדִיקָם עַל כִּסֵּא אָבִיו וַיִּנְהַג אֶת מַלְכוּת מִצְרַיִם בְּחָכְמָתוֹ. וַיַּרְשִׁיעַ אֲדִיקָם מֵאָבִיו וּמִכָּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו וַיַּכְבֵּד מְאֹד אֶת עֻלּוֹ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֵּלֶךְ עִם עֲבָדָיו גּוֹשְׁנָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְבִּיד עֲלֵיהֶם אֶת הָעֲבוֹדָה. וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם שׁוֹטְרִים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל הַשּׁוֹטְרִים שָׂם נוֹגְשִׂים מֵעֲבָדָיו הַמִּצְרִים. בָּעֵת הַהִיא צִוּוּ נוֹגְשֵׂי פַרְעֹה אֵת שׁוֹטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: כֹּה אָמַר פַּרְעֹה: עבְדוּ אֶת עֲבוֹדַתְכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, לֹא תִגְרְעוּ36 דָּבָר; אוּלָם אִם לֹא תִשְׁמְעוּ בְקוֹלִי לַעֲשׂוֹת כְּכֹֿל אֲשֶׁר צִוִּיתִיכֶם וּגְרַעְתֶּם מִלִּבְנֵיכֶם יוֹם יוֹם, – וְשַׂמְתִּי אֶת יַלְדֵיכֶם תַּחַת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר חִסַּרְתֶּם. וַיְהִי בְכָל עֵת אֲשֶׁר חִסְּרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּתְכֹּנֶת37 הַלְּבֵנִים, וְקָמוּ הַנּוֹגְשִׁים וְהָלְכוּ אֶל נְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלָקְחוּ אֶת יַלְדֵיהֶן בְּחָזְקָה וְשָׂמוּ אוֹתָם בַּבִּנְיָן תַּחַת הַלְּבֵנִים הַחֲסֵרוֹת: יֶלֶד לִלְבֵנָה, יֶלֶד לִלְבֵנָה. וַתֶּחֱזַק יַד פַּרְעֹה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְאֹד וַיַּכְרִיחוּם לָשִׂים אֶת יַלְדֵיהֶם בְּקִירוֹת הַבִּנְיָנִים. וְהָיָה בְּשׂוּם אָב אֶת יַלְדּוֹ בַּקִיר וְשָׂם עָלָיו חֹמֶר וּלְבֵנִים, וְיָרְדוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. וְהַיְלָדִים הַקְּבוּרִים חַיִּים בּוֹכִים וְצוֹעֲקִים וְאֵין חוֹמֵל עֲלֵיהֶם וְאֵין מְרַחֵם אוֹתָם. וַתְּהִי הָעֵת הַהִיא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֵת צָרָה אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא הָיְתָה עוֹד להֶם כָּל הַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם. וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ וַיּשׁוּבוּ38 אֵלָיו בְּכָל לִבָּם, וַיִּבְכּוּ וַיִּתְחַנְּנוּ אֵלָיו, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים, וַיְרַחֵם עֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר: עַתָּה אֶגְאָלַם מִיַּד פַּרְעֹה!


יח. משֶׁה בְּגַן יִתְרוֹ (דברי הימים הארוך; מדרשׁ ויושׁע עה"פ עזי וזמרת וכו').


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ עֶשֶׁר שָׁנִים מִיּוֹם שָׂמוּ אֶת משֶׁה בְּבֵית הַסֹּהַר וַתֹּאמֶר צִפּוֹרָה אֶל אָבִיהָ לֵאמֹר: לִפְנֵי עֶשֶׁר שָׁנִים שַׂמְתָּ אֶת אַחַד הָאֲנָשִׁים בַּבּוֹר, וַתְּצַו לְבִלְתִּי הַאֲכִילֵהוּ וּלְבִלְתִּי הַשְׁקוֹתוֹ, וְעַתָּה שְׁלַח נָא אֶת עֲבָדֶיךָ לִרְאוֹת אִם עוֹדֶנּוּ חַי אוֹ מֵת. וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ אֶל צִפּוֹרָה: כְּאַחַת הַסְּכָלוֹת39 תְּדַבְּרִי בִּתִּי! הֲיִחְיֶה אִישׁ עֶשֶׁר שָׁנִים בְּלִי לֶחֶם וּבְלִי מָיִם? וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּצְרָה40 צִפּוֹרָה בְּאָבִיהָ וַיֵלֶךְ אֶל הַבּוֹר, וַיַּרְא וְהִנֵּה משֶׁה עוֹמֵד עַל רַגְלָיו וּמִתְחַנֵּן אֶל אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו, וַיּוֹצִיאֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלְּחֻהוּ וַיְשַׁנּוּ אֶת בְּגָדָיו וַיַּאֲכִילוּהוּ לֶחֶם, וַיִּרְאֵהוּ יִתְרוֹ וַיִּשְׁתָּאֶה לוֹ מְאֹד וַיֹּאמַר: אֵין זֶה כִּי אִם אִישׁ אֱלֹהִים, וְעַל כֵּן שָׁלַח אֶת מַלְאָכוֹ לְשָׁמְרוֹ וּלְכַלְכְּלוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה.

וְשֵׁמַע צִפּוֹרָה הָרַחֲמָנִיָּה וִיפַת הַתֹּאַר הָלַךְ בְּכָל הָאֲרָצוֹת, וַיַּחְמְדוּ בְנֵי מְלָכִים וּנְסִיכִים לְקַחְתָּהּ. וְהָיָה כָל הַבָּא מִדְיָנָה וְאָמַר לוֹ יִתְרוֹ: לֵךְ הָבֵא לִי אֶת הַמַּטֶּה הַנִּפְלָא אֲשֶׁר בְּגַנִּי וְנָתַתִּי לְךָ אֶת צִפּוֹרָה בִתִּי לְאִשָּׁה. וְלֹא נִמְצָא בְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ וְהַנְּסִיכִים אִישׁ אֲשֶׁר יֹאבֶה לְהִסָּכֵן41– לָגֶשֶׁת אֶל מַטֵּה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא נִקָּה אֶת כָּל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ. וַיֶּאֶרְכוּ הַיָּמִים וַיִּרְבּוּ בְנֵי הַמְּלָכִים לָבֹא אֶל יִתְרוֹ, וַיִּתְהַלְּכוּ בַגָּן וַיִּרְאוּ אֶת הַמַּטֶּה הֶעָשׂוּי סַנְפְּרִינוּן42 וְאֶת הָאוֹתִיּוֹת הַחֲקוּקוֹת43 בּוֹ, וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמשֶׁה מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן וַיַּרְא אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו וַיִּקָּחֵהוּ וַיַּעַקְרֵהוּ מִמְּקוֹמוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ וַיָּבוֹא אֶל יִתְרוֹ. וַיַּרְא אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָה משֶׁה וַיִּשְׁתּוֹמֵם מְאֹד וַיֹּאמַר: עֵקֶב אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶה, עַל כֵּן אֶתֶּן לְךָ אֶת צִפּוֹרָה בִתִּי לְאִשָּׁה. אוּלָם הִשָּׁבַע לִי לְבִלְתִּי מוּלְךָ אֶת כָּל הַבָּנִים אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ צִפּוֹרָה, וְהָיְתָה מַחֲצִיתָם עִבְרִים וּמַחֲצִיתָם יִשְׁמְעֵאלִים! וַיִּשָּׁבַע לוֹ משֶׁה עַל הַדָּבָר הַזֶּה. וַתַּהַר צִפּוֹרָה וַתֵּלֶד בֵּן וַיָּמָל אוֹתוֹ, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם לֵאמֹר: גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.


יט. משֶׁה וְהַגְּדִי (מדרשׁ שמו"ר ב').


וַיְהִי הַיּוֹם וּמשֶׁה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חוֹתְנוֹ, וַיַּרְא וְהִנֵּה נִפְרַד גְּדִי מֵעַל הָעֵדֶר וַיִּבְרָח. וַיְמַהֵר מֹשֶה וַיָּרָץ אַחֲרֵי הַגְּדִי כִּי אָמַר: אֶרְדְּפָה אַשִּׂיגָה וְהֵבֵאתִיו אֶל הָעֵדֶר לְבִלְתִּי יִתְעֶה לְבַדּוֹ בַּמִּדְבַּר וְלֹא יָמוּת בָּרָעָב וּבַצָמָא. וַיְהִי כִּרְדֹף משֶׁה אַחֲרָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה בָא הַגְּדִי אֶל מַעְיַן מַיִם וַיַּעֲמֹד וַיֵּשׁתְּ מָיִם. וַיֵּדַע משֶׁה, כִּי צָמֵא הָיָה הַגְּדִי לְמָיִם, עַל כֵּן בָּרַח מִן הָעֵדֶר. וַיִּגַּשׁ משֶׁה וַיֹּאמֶר: גִּדְיִי הָאָהוּב! לוּ יָדַעְתִּי, כִּי צָמֵאתָ, כִּי עַתָּה לֹא רָדַפְתִּי אַחֲרֶיךָ. וַיְכַל הַגְּדִי לִשְׁתּוֹת וַיִּקָחֵהוּ משֶׁה בְּרַחֲמִים גְדוֹלִים, וַיָּשֶׂם אוֹתוֹ עַל שִׁכְמוֹ וַיִּשָּׂאֵהוּ בְכָל הַדֶּרֶךְ עַד שׁוּבוֹ אֶל הָעֵדֶר, כִּי אָמַר: רַךְ44 הַגְּדִי וּרְפֵה כֹחַ עַל כֵּן אֶקָּחֵהוּ עַל זְרֹעִי. וַיִּיטַב הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד בְּעֵינֵי יְיָ, וַיֹּאמֶר אֶל משֶׁה: מָה רַבּוּ רַחֲמֶיךָ! אַתָּה חַסְתָּ עַל הַגְּדִי, כִּי מָלֵאתָ רַחֲמִים, עַל כֵּן תִּרְעֶה45 אֶת יִשְׂרָאֵל עַמִּי וְהָיִיתָ רוֹעָם הַנֶּאֱמָן.


כ. הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל (שם).


וּמשֶׁה לֹא רָעָה אֶת הַצֹּאן בִּלְתִּי אִם אַחַר הַמִּדְבָּר לְבַעֲבוּר הַרְחִיקָן מֵרְעוֹת בִּשְׂדוֹת זָרִים. וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא משֶׁה עַד הַר הָאֱלֹהִים חוֹרֵבָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה סְנֶה צוֹמֵחַ שָׁם. וּמַרְאֵה הַסְּנֶה רַע מְאֹד; אֵין בּוֹ פְּרָחִים וְאֵין בּוֹ צִיצִים, כִּי אִם שִׂכִּים וּצְנִנִים בֶּעָלָיו. וַיַּבֵּט משֶׁה אֶל הַסְּנֶה וְאֶל שְׁפַל קוֹמָתוֹ וַיֹּאמַר: לַסְּנֶה בַמִּדְבָּר דָּמִיתָ עַמִּי, יִשְׂרָאֵל, כִּי כָמֹהוּ שָׁפַלְתָּ מְאֹד וְכָל רוֹאֶיךָ יִדְּדוּ מִמֶּךָ! וְעוֹדֶנּוּ חוֹשֵׁב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְדוֹאֵג לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ,– וְהִנֵּה יָצְאָה לֶהָבָה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה! וַיִּתְעוֹרֵר משֶׁה מְאֹד וַיֹּאמַר: לַסֶּנֶה הַזֶּה דִמִּיתִי אֶת אַחַי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַתֵּצֵא פִתְאֹם הַלֶּהָבָה לְכַלּוֹתוֹ… הַאֻמְנָם יֹאבַד עַמִּי? וַיְהִי כִרְאוֹת משֶׁה אֶת הַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְאֵיננּוּ אֻכָּל, וַיִּתְאוֹשֵׁשׁ וַיִּשְׂמָח. וַיִּשְׁמַע משֶׁה קוֹל דְבָרִים לֵאמֹר: כַּאֲשֶׁר לֹא אָכְלָה הַלֶּהָבָה אֶת הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר בּוֹ, כֵּן לֹא יִכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כָּל אֵשׁ תִּפֹּל עֲלֵיהֶם תִּכְבֶּה, וְכָל צָרָה וְכָל מְצוּקָה לֹא תְכַלֵּם. וַיַּרְא יְיָ אֶת משֶׁה וְהִנֵּה הוּא שָׂם אֶת פָּנָיו לְעֵדֶר הַצֹּאן אֲשֶׁר לְפָנָיו לְשָׁמְרָן וְלִרְעוֹתָן, – וַיּוֹסֶף לְהַגְדִּיל אֶת הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאָה בַּסְּנֶה לְבַעֲבוּר יֶחְדַּל מֵהַבִּיט אֶל הַצֹּאן וְשָׂם אֶת פָּנָיו אֶל הַר הָאֱלֹהִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִשְׁתָּאֶה מְאֹד לַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל, וַיֶּחְדַּל מֵהַשְׁגִּיחַ אֶל הַצֹּאן, וַיֹּאמֶר יְיָ: בַּעֲשׂוֹת משֶׁה אֶת מְלֶאכֶת יִתְרוֹ חוֹתְנוֹ לֹא דִבַּרְתִּי עִמּוֹ כִּי לֹא חָפַצְתִּי לְהַפְרִיעֵהוּ מִמַּעֲשֵׂהוּ; אוּלָם עַתָּה, כִּי שָׁבַת הוּא מִמְּלַאכְתּוֹ, הִנְנִי אֲדַבֵּר אִתּוֹ.


כא. קוֹל עַמְרָם (מדרשׁ שׁמו"ר ג‘; ברכות ח’).

וַיַּמְשֵׁל יְיָ אֶת קוֹלוֹ לְקוֹל עַמְרָם וַיֹּאמַר: משֶׁה! משֶׁה! וַיְמַהֵר משֶׁה וַיִּקְרָא לֵאמֹר: אָבִי הַטּוֹב, הִנֵּנִי! מַה חֶפְצְךָ בִּי? וַיֹּאמֶר יְיָ: לֹא אָבִיךָ אֲנִי, כִּי אִם אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב. כִּשְׁמֹעַ משֶׁה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְמַהֵר וַיַּסְתֵּר אֶת פָּנָיו כִּי אָמָר: מִי אָנֹכִי כִּי אַבִּיט אֶל יְיָ בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ? וְאַחַר אָמָר: אַשְׁרֵינִי כִּי אָבִי נִמְנֶה אֶת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב, וְאַף גַּם זֹאת בֶּאֱמֹר יְיָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה שָׂם אֶת שֵׁם אָבִי לִפְנֵי כֻלָּם! וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַתִּקְטַן בְּעֵינֶיךָ עַד מְאֹד וַתֹּאמַר: קָטֹנְתִּי מֵהַבִּיט אֶת פְּנֵי יְיָ, עַל כֵּן הָיֹה תִהְיֶה עִמִּי בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, וְהִבַּטְתָּ אֶת תְּמוּנַת יְיָ וְקָרְנוּ פָנֶיךָ, וְיָרְאוּ הָאֲנָשִׁים מִגֶּשֶׁת אֵלֶיךָ!


כב. דַּאֲגוֹת משֶׁה (מדרשׁ שמו"ר שם; מדרשׁ חגית א').


וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: לֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר משֶׁה: מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה? וְאַף גַּם זֹאת בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, – אֵיכָכָה אוּכַל לְשָׁרֵת אֶת הָעָם הָרַב הַזֶּה? אֵיפֹה אֶקַּח דֵּי מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה לְכַלְכֵּל אֶת הָעָם בַּמִּדְבָּר? בַּמָּה אַסְתִּירֵם מֵחַמַּת הַשֶּׁמֶשׁ וּמִגֶּשֶׁם וּמִמָּטָר? מֵאַיִן לִי לָתֵת לְהַנָּשִׁים הֶהָרוֹת וְהַיּוֹלְדוֹת ןּלְיוֹנְקֵיהֶן עֻגּוֹת סֹלֶת וֶאֱגוֹזִים וּמַמְתַּקִּים?… וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: לֵךְ עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתיךָ וְאַל תִּדְאַג לְעַמִּי, כִּי הָיֹה יִהְיוּ כָּל מַחְסוֹרָיו עָלָי. וַיּוֹסֶף משֶׁה לְדַבֵּר אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: הֲלֹא דִבַּרְתָּ יְיָ אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה, – הַעֲלֵה נָא אַתָּה יְיָ אֶת הָעָם הַזֶּה וּבְיָדִי אַל נָא תִשְׁלָח! וַיֹּאמֶר יְיָ: לֵךְ הוֹצֵא אֶת הָעָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאַל תִּירָא מֵאֵת פַּרְעֹה וְאַנְשֵׁי חֵילוֹ, כִּי אָנֹכִי אֶהְיֶה עִמֶּךָ וְכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אַצְלִיּחַ בְּיָדֶךָ!


כג. שֵׁם יְיָ (מדרשׁ שמו"ר ג').


וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל יְיָ לֵאמֹר: הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם בִּשְׁמֶךָ, וְהָיָה, כִּי יִשְׁאָלוּנִי לֵאמֹר: מִי שְׁלָחֲךָ וּמַה־שְׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵיהֶם? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: אַתָּה חָפַצְתָּ לָדַעַת אֶת שְׁמִי, עַל כֵּן אָנֹכִי אוֹמֵר לְךָ, כִּי עַל פִּי מַעֲשַׂי אָנֹכִי נִקְרָא. כִּי אֶשְׁפֹּט אֶת בְּנֵי הָאָדָם בְּכֹחִי וּבִגְבוּרָתִי, – יִקָּרֵא אֱלֹהִים שְׁמִי, וּבְתִתִּי כֹחַ בְּאַנְשֵׁי צָבָא לְהִתְגַּבֵּר עַל אוֹיְבֵיהֶם, – וְהָיָה שְׁמִי צְבָאוֹת, וּבְרַחֲמִי אֶת יְצוּרַי, – וְנִקְרֵאתִי יְיָ, וּבִהְיוֹתִי אֲדוֹן כָּל כֹּח וְכָל גְבוּרָה,– וְהָיָה שְׁמִי אֵל שַׁדָּי! וְעַתָּה לֵךְ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: הָאֱלֹהִים הַגֹּאֵל אֶתְכֶם מִכָּל רָע, יִגְאַל אֶתְכֶם מִיַּד פַּרְעֹה וּמִכָּל הָרָעוֹת אֲשֶׁר תָּבֹאנָה עֲלֵיכֶם! וַיֹּאמֶר משֶׁה: אֵיכָכָה אוּכַל וּמֵרַרְתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: מֵרָעָה אַתֶּם נִגְאָלִים וְאֶל רָעָה אַתֶּם יוֹצְאִים? וַיֹּאמֶר יְיָ: לָהֶם תַּגִּיד: יְיָ פֹּדֶה אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר משֶׁה: יָדַעְתִּי יְיָ כִּי כֹל תּוּכַל וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְאוּמָה! וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: הֵיטַבְתָּ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: כִּי בִרְצוֹתִי, – פּוֹשִׁט46 אַחַד הַמַּלְאָכִים אֶת יָדוֹ מִן הַשָּׁמַיִם וּמַגִּיעַ אוֹתָהּ עַד הָאָרֶץ, וּבִרְצוֹתִי – יֵשְׁבוּ שְׁלשֶׁת מַלְאָכִים תַּחַת עֵץ אֶחָד וְיִשָּׁעֲנוּ תַחְתָּיו. יֵשׁ אֲשֶׁר אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אָנֹכִי מָלֵא, וְיֵשׁ אֲשֶׁר מִן הַסְּעָרָה אוֹ מִן הַסְּנֶה אָנֹכִי מְדַבֵּר!


כד. כִּבּוּד זְקֵנִים (שם ג‘; ברכות י’).


וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְדִבַּרְתָּ בָרִאשׁוֹנָה אֲלֵיהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וְהָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לְאוֹת, כִּי גָדוֹל כְּבוֹד זְקֵנִים בְּעֵינַי וַאֲשֶׁר יְכַבְּדֵם יְכֻבָּד. וְהָיָה כִּי תֹאמַר לָהֶם: כֹּה אָמַר יְיָ: “אָנֹכִי… פָּקֹד פָּקַדְתִּי וְשָׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ, כִּי הֻגַּד לָהֶם לֵאמֹר: כָּל הַבֵּא לִגְאֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְאָמֹר יֹאמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – הוּא הוּא הַגּוֹאֵל הַנֶאֱמָן הַשָּׁלוּחַ אֲלֵיהֶם בִּדְבַר יְיָ. וּכְכַלּוֹתְךָ לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל זִקְנֵי הָעָם, אַל תַּעַזְבֵם וְשָׁאַלְתָּ מֵהֶם לָלֶכֶת אִתְּךָ אֶל פַּרְעֹה לְהַגִּיד לוֹ אֶת דְּבַר יְיָ. וְאִם אָמְנָם יָדַעְתִּי, כִּי יוֹסִיף פַּרְעֹה לְהַכְבִּיד אֶת עֲבוֹדָתוֹ עַלִ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,– אוּלָם אַל תָּשִׁים לִבְּךָ לָזֹאת, כִּי שַׁלַּח יְשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וּבְלֶכְתָּם לֹא יֵלְכוּ רֵיקָם, כִּי נָתֹן אֶתֵּן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מְעַנֵּיהֶם וְהִשְׁאִילוּם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וְהֶעֱשִׁירוּם עשֶׁר רָב. אָז יָבֹאוּ דְבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל אַבְרָהָם: גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם…. וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל!


כה. מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים (שם ג‘; ברכות י’).


וַיְהִי כִּשְֹמוֹעַ משֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּעַן אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! וַיִּהְיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה רָעִים מְאֹד בְּעֵינֵי יְיָ, וַיֹּאמַר: הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי בָנִים הֵמָּה לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר הָאֱמִין בַּיָי וְלֹא שָׁאַל מִמֶּנוּ אוֹת וּמוֹפֵת, –לָכֵן תֵּדַע כִּי גַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם. וַיּוֹסֶף יְיָ לְדַבֵּר אֶל משֶׁה וַיֹּאמַר: הַשְׁלֵךְ אֶת מַטְּךָ אָרְצָה, יְהִי לְנָחָש! וַיַּעַשׂ משֶׁה כֵּן, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת מַטֵּהוּ אָרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ. וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְאוֹת, כִּי עָשָׂה משֶׁה כְּמַעֲשֵׂה הַנָּחָשׁ אֲשֶׁר גַּם הוּא דִּבֶּר דְּבָרִים רָעִים וַיֶּחֱטָא לַיָי חֲטָאָה גְדוֹלָה.


כו. כִּבּוּד אַהֲרֹן (שם).


וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְיָ: הִנְךָ אוֹמֵר אֵלַי: לֵךְ וְהוֹצֵאתָ אֶת בְּנֵי אַבְרָהָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, – הַאֻמְנָם אֵין טוֹב וְצַדִּיק מִמֶּנִי אֲשֶׁר יַצִּיל אֶת בְּנֵי אַבְרָהָם עַבְדְּךָ, אֲשֶׁר גִּדֵּל אֶת שְׁמֶךָ וַיַּעַשׂ לְךָ נְפָשׁוֹת רַבּוֹת47? וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹת לוֹט בֶּן אֲחִי אַבְרָהָם בְּצָרָה, שָׁלַחְתָּ אֶת מַלְאָכֲךָ לְהוֹשִׁיעוֹ, וּלְהָגָר בַּמִּדְבָּר שָׁלַחְתָּ חֲמִשָּׁה מַלְאָכִים, וְעַתָּה לָמָּה יִגָּרְעוּ בְּנֵי אַבְרָהָם אוֹהַבְךָ מִבֶּן אָחִיו וּמִשִּׁפְחָתוֹ, כִּי אָמַרְתָּ לְהוֹצִיאָם עַל יָדִי אָנִי? וַיֹּאמֶר יְיָ: לֵךְ כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ. וַיֹּאֶמר משֶׁה: אַל נָא יִחַר בִּי אַפְּךָ, יְיָ, וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם: הֵן גָּדוֹל מִמֶּנִי אַהֲרֹן אָחִי וְהוּא נִבָּא לְיִשְׂרָאֵל בְּשִׁמְךָ יְיָ וּמְנַחֵם אוֹתָם מִיגוֹנָם, – וְאֵיכָכָה אָסִיר אֶת אָחִי הַגָּדוֹל מִנְּבוּאָתוֹ וּמִכְּבוֹדוֹ? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי, כִּי לֹא יִתְעַצֵּב אַהֲרֹן אָחִיךָ, כִּי אִם שָׂמֹחַ יִשְׂמַח בְּלִבּוֹ עַל הַכָּבוֹד אֲשֶׁר אָנֹכִי יְיָ שַׂמְתִּי לָךְ.


כז. מִמִּדְיָן לְמִצְרָיִם (מדרשׁ שׁמו"ר ה').


וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת דִּבְרֵי יְיָ וַיֹּאמַר: הִנְנִי אֶעֱשֶׂה כְּכֹל אֲשֶׁר דִבַּרְתָּ יְיָ, אֶפֶס כִּי לֹא אָשׁוּב מִצְרַיְמָה, בִּלְתִּי אִם בִּרְשׁוּת יִתְרוֹ חוֹתְנִי, אֲשֶׁר הֵיטִיב עִמָּדִי וַיִּתֶּן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּמָקוֹם פִּנָּה לִי בְּבֵיתוֹ לְשִׁבְתִּי! וַיֹּאמֶר יְיָ; הֱטִיבוֹתָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, כִּי זָכַרְתָּ לְיִתְרוֹ אֶת חֲסָדָיו אֲשֶׁר עָשָׂה עִמֶּךָ, וְעַתָּה לֵךְ וְשָׁאַלְתָּ מִמֶּנּוּ לְתִתְּךָ לַהֲלֹךְ מִצְרָיְמָה. וַיָּבֹא משֶׁה אֶל יִתְרוֹ וַיַּגֶּד לוֹ אֶת דִּבְרֵי יְיָ, וַיִּקַּח אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת שְׁנֵי בָנָיו, אֶת גֵּרְשֹׁם וְאֶת אֱלִיעֶזֶר, וַיַּרְכִּיבֵם עַל הַחֲמוֹר. וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: אָנָה תוֹלִיךְ אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת בָּנֶיךָ? וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמַר: אִתִּי יֵלְכוּ מִצְרָיְמָה! וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: לָמָּה תַעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְאַתָּה הֲלֹא יָדַעְתָּ, כִּי רַע וּמַר גּוֹרַל48 הָעִבְרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁלָחֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְהוֹצִיאָם מִשָּׁם, וְעַתָּה הִנְךָ לוֹקֵחַ גַּם אֶת אִשְׁתְּךָ וְגַם אֶת בָּנֶיךָ מִצְרָיְמָה?! וַיֹּאמֶר משֶׁה: אֵיכָה יִשְׁמְעוּ בָנַי וְאִשְׁתִּי אֶת קוֹל יְיָ בְּהַר סִינַי אִם אֶעֶזְבֵם בְּמִדְיָן? וְעַתָּה יֵלְכוּ נָא אִתִּי, וַיּיָ יִשְׁלַח אֶת מַלְאָכוֹ וּשְׁמָרָנוּ בְּדַרְכֵּנוּ!

וַיֵּלֶךְ משֶׁה לָשׁוּב מִצְרַיְמָה, וַיִּקַּח אִתּוֹ מַטֵּה הָאֱלֹהִים. וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַמָּלוֹן וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְיָ לַהֲמִיתוֹ, כִּי לֹא מָל משֶׁה עַד הַיוֹם הַהוּא אֶת אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ, כַּאֲשֵׁר הִשְׁבִּיעָהוּ יִתְרוֹ חוֹתְנוֹ. וַתָּמָל צִפּוֹרָה אֶת אֱלִיעֶזֶר, וַיִּרֶף הַמַּלְאָךְ מִמֶּנּוּ: וַיְהִי כַּאֲשֵׁר הִקְרִיב משֶׁה אֶל מִצְרַיִם, וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַהֲרֹן: לֵךְ לִקְרַאת משֶׁה אָחִיךָ! וַיְמַהֵר אַהֲרֹן וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגּשׁ אֶת משֶׁה בַּמִּדְבָּר בְּהַר הָאֱלֹהִים. וַיַּגֵּד משֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל דִּבְרֵי יְיָ אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. וַיִּשְׁמַע אַהֲרֹן, וַיִּשְׂמַח בְּלִבוֹ. וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׂמַח אַהֲרֹן בְּלִבּוֹ עַל גְּדֻלַּת אָחִיו הַצָּעִיר מִמֶּנוּ וְלֹא קִנֵּא בוֹ, עַל כֵּן יָבֹא יוֹם וְגִדַּלְתִּיו מֵאֶחָיו, וְשַׂמְתִּי עַל לִבּוֹ אֶת עֲדִי הַחֹשֶׁן וְהָאֵפֹד וְהָיוּ לוֹ לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ מִצְרַיְמָה וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַתָּבֹא גַם סֶרַח בַּת אָשֵׁר בְּתוֹכָם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי יְיָ לֵאמֹר: אָנֹכִי… פָּקֹד פָּקַדְתִּי… וַיֵּדְעוּ כִּי גָאֹל יִגְאָלֵם משֶׁה מִיַּד פַּרְעֹה, וַיַּאֲמִינוּ בוֹ וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ.


כח. מֹרֶךְ49 לֵב (שׁם, שׁם; מדרשׁ תנחומא שׂמות כ"ד).


אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר משֶׁה אֶל זִקְנֵי הָעָם: הוֹאִילוּ נָא וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי וְעִם אַהֲרֹן אָחִי אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְדַבֵּר אֵלָיו אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוַּנִי יְיָ אֱלֹהֵינוּ! וַיַּרְא כָּל הָעָם אֶת הַכָּבוֹד אֲשֶׁר שָׂם משֶׁה לְזִקְנֵי הָעֵדָה, וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד. וַיֵּלֶךְ משֶׁה וְאַהֲרֹן וְהַזְּקֵנִים לָבֹא אֶל אַרְמוֹן פַּרְעֹה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ הָלֹךְ וְקָרֵב אֶל הָאַרְמוֹן, וַיֶּחֶרְדוּ הַזְּקֵנִים חֲרָדָה גְדוֹלָה, וַיָּחֵלּוּ לְהִשָּׁמֵט אֶחָד אֶחָד, שְׁנַיִם שְׁנַיִם, עַד אֲשֶׁר נִשְׁמְטוּ כֻּלָּם, וַיָּשׁוּבוּ אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּהֵחָבֵא. וַיֵּרַע הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵי יְיָ וַיֹּאמֵר: עֵקֶב אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, לָכֵן בַּעֲלוֹתָם עַל הַר סִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, – וְצִוִּיתִים לָרֶדֶת מִשָּׁם.


כט. בְּאַרְמוֹן פַּרְעֹה (מדרשׁ שׁמו“ר ה' י”ח; ילקוט שׁמעוני וארא קפ"א בשׁם מדרשׁ סתם).


וְחוֹמָה גְבוֹהָה מַקֶּפֶת50 אֶת אַרְמוֹן פַּרְעֹה וּבָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת פְּתָחִים. וּבְכָל פֶּתַח וּפֶתַח אֲרָיוֹת וְדֻבִּים וּנְמֵרִים עוֹמְדִים לִטְרֹף אֶת כָּל אִישׁ הַבָּא הָאַרְמוֹנָה וְהוּא לֹא קָרוּא. וּבְבוֹא אֲנָשִׁים קְרוּאִים לָבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ, וְצִוָּה פַרְעֹה אֶת עֲבָדָיו הַחַרְטֻמִּים לְהַכְנִיעַ אֶת הַחַיּוֹת הָרָעוֹת לְבִלְתִּי נְגֹעַ בָּהֶם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פִּתְחֵי הַחוֹמָה, וַתִּתְקַבֵּצְנָה כָל הַחַיּוֹת וַתִּקְרַבְנָה אֲלֵיהֶם, וַתְּלַחֵכְנָה אֶת רַגְלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת אֲדוֹנָיו. וַיַּעֲבְרוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן מִשָּׁם וָהָלְאָה וַיָּבֹאוּ עַד לִפְנֵי שַׁעַר הָאַרְמוֹן. וַיִּרְאוֹם הַחַרְטֻמִּים וַיַּשְׁלִיחוּ בָּהֶם שְׁנֵי כְפִירֵי אֲרָיוֹת, וַיָּרֶם משֶׁה אֶת מַטֵּהוּ וַיֶּחֶרְדוּ הַכְּפִירִים וַיִּבָּהֲלוּ, וַיָּלֹקּוּ גַם הֵם אֶת רַגְלֵי משֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיִּשְׁמְחוּ בָהֶם כַּאֲשֶׁר יִשְׂמַח הַכֶּלֶב אֶל אֲדוֹנָיו בְּבוֹאוֹ מִן הַשָּׁדֶה. וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן הָאַרְמוֹנָה. וַיִּרְאֵם פַּרְעֹה וַיִּבָּהֵל וַיֹּאמַר: מוֹת יוּמְתוּ שׁוֹמְרֵי הַפְּתָחִים כִּי נָתְנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לָבֹא הָאַרְמוֹנָה. וַיִּקָּרְאוּ הַשּׁוֹמְרִים וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַתִּתְּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אָנֹכִי לֹא קְרָאתִים – לָבֹא עַד הֲלוֹם? וַיַּעֲנוּהוּ עֲבָדָיו הַשּׁוֹמְרִים לֵאמֹר: חֵי נַפְשְׁךָ, אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא רָאִינוּ אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וְלֹא יָדַעְנוּ מִי הֱבִיאָם הֵנָּה! וְלֹא הֶאֱמִין פַּרְעֹה לְדִבְרֵיהֶם וַיצַו לַהֲמִיתָם. אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר פַּרְעֹה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן: הַגִּידוּ נָא לִי מִי אַתֶּם? וַיַּעֲנֻהוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן לֵאמֹר: שְׁלוּחֵי יְיָ אֲנָחְנוּ! וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: וּמָה אַתֶּם שׁוֹאֲלִים מִמֶּנִי? וַיַּעֲנֻהוּ לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יְיָ שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדוּנִי! וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ פַּרְעֹה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּקְצֹף קֶצֶף גָּדוֹל וַיֹּאמַר: מִי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקוֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל? הַמְעַט לוֹ, כִּי לֹא שָׁלַּח לִי מִנְחָה כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ כָל יוֹדְעֵי שְׁמִי, וַיִּשְׁאַל מִמֶּנִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה? לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְיָ וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ! וּכְכַלוֹת פַּרְעֹה לְדַבֵּר אֶת הַדְבָרִים, וַיִּתְבּוֹנֵן אֶל משֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּרְא אֶת קוֹמָתָם אֲשֶׁר דָּמְתָה לְאֶרֶז, וְאֶת עֵינֵיהֶם הַמְּאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַמַּטֶּה הַנִּפְלָא אֲשֶׁר בְּיַד משֶׁה, וַיִּנָּחֵם עַל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּגַאֲוָתוֹ וַיֹּאמַר: עִמְדוּ פֹה, וְהָלַכְתִּי אֶל בֵּית־סְפָרָי. אוּלַי אֶמְצָא בָהֶם הַדְּבָרִים אֲשֶּר כָּתְבוּ עַל אֱלֹהֵיכֶם וְיָדַעְתִּי מִי הוּא. וַיֵּלֶךְ פַּרְעֹה וַיִּקְרָא בִסְפָרָיו, וַיִּמְצָא כָתוּב לֵאמֹר: אֱלֹהֵי מוֹאָב וֵאלֹהֵי עַמּוֹן וֵאלֹהֵי צִידוֹן. וַיָּשָׁב וַיֹּאמֶר אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן: בִּקַּשְׁתִּי וְלֹא מָצָאתִי זִכְרוֹן אֱלֹהֵיכֶם בֵּין אֱלֹהֵי כָל הָאֲרָצוֹת! וַיַּעַן משֶׁה וְאַהֲרֹן לֵאמֹר: הִסְכַּלְתָּ51 עֲשׂה, כִּי חִפַּשְׂתָּ אֶת אֱלֹהֵי הָעִבְרִים בֵּין הָאֱלֹהִים הַמֵּתִים, כִּי אֱלֹהֵינוּ – אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם! וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: מָה הוּא אֱלֹהֵיכֶם, הֲצָעִיר אִם זָקֵן? הֲרַבּוֹת הֵן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר כָּבַשׁ וּבֶן כַּמָּה שָׁנִים הָיָה בַּעֲלוֹתוֹ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ? וַיַּעַן משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר: כֹּחַ אֱלֹהֵינוּ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם. בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא, וְהוּא הָיָה הוֶֹה וְיִהְיֶה עַד קֵץ כָּל הָעוֹלָמִים. הוּא יְצָרְךָ וַיִּתֵּן בְּךָ רוּחַ חַיִּים! וַיּוֹסֶף פַּרְעֹה לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: וּמָה הֵמָּה מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵיכֶם? וַיַּעַן משֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמֵרוּ: אֱלֹהֵינוּ נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיוֹסֵד אָרֶץ, קוֹלוֹ חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ, מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים; קַשְׁתּוֹ אֵשׁ, חִצָּיו שַׁלְהֶבֶת, רָמְחוֹ לַפִּיד, מָגִנּוֹ עֲנָנִים, חַרְבּוֹ בָרָק, יוֹצֵר הָרִים וּגְבָעוֹת, מְכַסֶּה הָרִים בָּעֲשַׂבִּים מוֹרִיד גֶּשֶׁם וָטָל, מֵסִיר מְלָכִים וּמְקִימָם..! וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: אַךְ שֶׁקֶר דִּבְרֵיכֶם! הֲלֹא אָנֹכִי אֲדוֹן הָעוֹלָם וָאִיצַר אוֹתִי וְאֶת נִילוֹס יְאוֹרִי וְאֵין אֱלֹהִים זוּלָתִי! וַיְצַו פַּרְעֹה וַיִּקָּבְצוּ אֵלָיו כָּל חֲכָמָיו, וַיֹּאמֶר לָהֶם: הַגִּידוּ נָא לִי: הַשְׁמַעְתֶּם אֶת שֵם אֱלֹהֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶה? וַיַּעֲנוּ הַחֲכָמִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר: עַל אֱלֹהֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שָׁמַעְנוּ לֵאמֹר: בֶּן חֲכָמִים הוּא וּבֶן מַלְכֵי קֶדֶם. כִּשְׁמֹעַ פַּרְעֹה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן: לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְיָ וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן כִּי דִבֶּר פַּרְעֹה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עַל כֵּן יָבֹא יוֹם וְאָמַר פַּרְעֹה: יְיָ הַצַּדִּיק וְאָנֹכִי חָטָאתִי לוֹ, וְאֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יֹאמַר: קוּמוּ צְאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל!…


ל. שׁוֹטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל (מדרשׁ שׁמו“ר ה' כ”ב, כ“ג; במדבר רבה ט”ו, ט"ז).


וַיְצַו פַּרְעֹה אֶת הַנֹּגְשִׂים בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: לְכוּ מְנוּ אֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר עָשׂוּ הָעִבְרִים גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם, וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם בִּשְׁמִי לֵאמֹר: תֶּבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים תִּתְּנוּ, לֹא יִגְּרַע דָּבָר! אַתֶּם לְכוּ וּקְחוּ לָכֶם תֶּבֶן מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ, וְשַׁבְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל הַעֲבוֹדָה כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן. כָּכָה תַעֲשׂוּ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ וְגַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לֹא תִשְׁבְּתוּ וְכָבְדָה עֲלֵיכֶם הָעֲבוֹדָה מְאֹד מְאֹד! וַיָּבֹאוּ הַנֹּגְשִׂים אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְדַבְּרוּ אֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּשֵׁם פַּרְעֹה, וַיַּפְקִידוּ אֶת זִקְנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְשׁוֹטְרִים עֲלֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם: אוּצוּ בַאֲחֵיכֶם הָעִבְרִים לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לְבִלְתִּי תָמוּתוּ! וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לְקוֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן, וַיָּקוּמוּ עֲלֵיהֶם הַמִּצְרִים אֲדוֹנֵי הַשָּׂדוֹת וַיַּכּוּם וַיִּמְחָצוּם וַיְגָרְשׁוּם מִשְּׂדוֹתָם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַלּוֹת אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, וַיָּבֹאוּ הַנּוֹגְשִׂים הַמִּצְרִים אֶל הַשּׁוֹטְרִים הָעִבְרִים וַיֹּאמְרוּ לָהֶם: אִמְרוּ נָא לָנוּ מִי מֵהָעִבְרִים עָשָׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ רְמִיָּה וַיֵּעָצֵל וַיִּתְרַפֶּה, וַהֲרַגְנֻהוּ, לְבַעֲבוּר יִרְאֶה הָעָם וְלֹא יָזִידוּ עוֹד לַעֲבוֹר אֶת פִּי הַמֶּלֶךְ! וַיֹּאְמרוּ הַשּׁוֹטְרִים בְּלִבָּם: אִם נֹאמַר לָהֶם,– וְהֻכּוּ אַחֵינוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאִם לֹא נֹאמַר, – וְהֻכִּינוּ אָנוּ! אוּלָם טוֹב אֲשֶׁר נֻכֶּה אָנוּ וְלֹא יֻכּוּ אַחֵינוּ עוֹשֵׂי הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה הַזֹּאת! וַיַּחֲרִישׁוּ הַשּׁוֹטְרִים וְלֹא עָנוּ אֶת הַנּוֹגְשִׂים דָּבָר. וַיִּקְצְפוּ הַנּוֹגְשִׂים עַל שׁוֹטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל קֶצֶף גָּדוֹל וַיַּכּוּם מַכָּה רַבָּה! וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב אֲשֶׁר עָשֹוּ הַשּׁוֹטְרִים אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב הַזֶּה מֵחָמְלָתָם עַל בָּנַי, עַל כֵּן יָבֹא יוֹם וְגִדַּלְתִּי אוֹתָם וְרוֹמַמְתִּים וְנָחָה עֲלֵיהֶם רוּחַ קָדְשִׁי וְיִכָּבְדוּ עַל פְּנֵי כָל הָעָם.


לא. תְּלוּנוֹת52 משֶׁה (מדרשׁ שמו“ר ה' כ”ו; שם ו' א').


וַיְהִי כִּרְאוֹת משֶׁה, כִּי הוֹסִיף פַּרְעֹה לְהַכְבִּיד אֶת הָעֲבוֹדָה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ מְאֹד וַיֹּאמַר: הָבָה אָשִׁיב אֶת אִשְׁתִּי וּבָנַי מִדְיָנָה אֶל יִתְרוֹ חוֹתְנִי וְיָשְׁבוּ בְּבֵיתוֹ וְנִתַּן לָהֶם לַחְמָם וּמֵימָם, וְשַׁבְתִּי אַחֲרֵי כֵן מִצְרַיְמָה וְהָיָה אָז כָּל לִבִּי נָתוּן רַק לְעַמִּי הַמְּעֻנֶּה וְהַמֻּכֶּה! וַיִּקַּח משֶׁה אֶת צִפּוֹרָה אִשְׁתּוֹ וְאֶת גֵּרְשֹׁם וְאֶת אֱלִיעֶזֶר בָּנָיו וַיְבִיאֵם מִדְיָנָה; וַיָּשָׁב מִצְרַיְמָה וַיַּרְא אֶת עֱנוּת עַם יִשְׂרָאֵל, וַיְמָרֵר אוֹתוֹ הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד. וַיָּשָׁב אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי! לָמָה הִרְבֵּיתָ לְהָרֵעַ לָעָם הַזֶּה מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה? הַעַל כֵּן עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה יַעַן כִּי אָמַר אַבְרָהָם בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירַשׁ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, וַיּשְׁאַל מִמְּךָ אוֹת וּמוֹפֵת? וַתַּעֲנֵהוּ לֵאמֹר גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם…! וַתָּקֶם יְיָ אֶת דְּבָרֶיךָ, וַתְּבִיאֵם מִצְרַיְמָה וַתְּשִׂימֵם כֶּעָפָר לָדוּשׁ53; וְעַל יִשְׁמָעֵאל וְעַל עֵשָׂו חַסְתָּ, וְלֹא שַׂמְתָּ לֵב כִּי גַם הֵם זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהַבְךָ, וַתִּתְּנֵם לָשֶׁבֶת בְּאַרְצָם שְׁלֵוִים וְשַׁאֲנַנִּים54… וְעַתָּה רְאֵה נָא יְיָ כִּי הֵרַע פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאָז בָּאתִי אֵלָיו לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּם עוֹד!…וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה, וַיָּבֹא שַׁפְטִיאֵל הַמַּלְאָךְ וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמַר: הֲכָכָה יְדַבֵּר הָאִישׁ אֲשֶׁר רָאָה אֶת פִּלְאֲךָ יְיָ, וַיֵּדַע כִּי כֹל תּוּכַל וְלֹא יִבָּצֵר55 מִמְּךָ מְאוּמָה? אָנָּא יְיָ שָׁפְטֵהוּ כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ! וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: הֵן לֹא עַל נַפְשׁוֹ הוּא מְבַקֵּשׁ מִמְּנִּי, כִּי אִם עַל נַפְשׁוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֵרֹב אַהֲבָתוֹ אוֹתָם וּמֵחֶמְלָתוֹ עֲלֵיהֶם דִּבֶּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עַל כֵּן לֹא אֶשְׁפְּטֵהוּ וְלֹא אוֹכִיחַ בּוֹ!


לב. פַּחַד פִּתְאֹם (שמו“ר ט‘, ד’; מדרשׁ אגדה וארא י”א; ספה"י).


וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: בֹּא אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ אֶל פַּרְעֹה וַאֲמַרְתֶּם לוֹ בִשְׁמִי: שַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיַעַבְדוּנִי. וְהָיָה כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר: תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת, – וְלָקַח אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ וְהִשְׁלִיכָהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה, יְהִי לְתַנִּין56! וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיִּתְיַצְּבוּ לְפָנָיו וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּם יְיָ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: וּמִי יַאֲמִין לָכֶם כִּי עַל פִּי אֱלֹהֵי הָעִבְרִים בָּאתֶם אֵלָי? תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְיָדַעְתִּי.כִּי אֱמֶת דִבְרֵיכֶם! וַיְמַהֵר אַהֲרֹן וַיַּשְׁלֵךְ אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה, וַיֵּהָפֵךְ הַמַּטֶּה פִּתְאֹם וַיְהִי לְנָחָשׁ. וַיְהִי כִּרְאוֹת פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְמַלֵּא פִיו שְׂחוֹק וַיִּבֶז לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמַר: הֲבָזֹאת תֹּאמְרוּ לְהַפְחִידֵנִי וּלְהַרְאוֹת לִי אֶת מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵיכֶם וּגְבוּרוֹתָיו? וְעַתָּה יָבֹאוּ נָא הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים הַלּוֹמְדִים בְּבָתֵּי־הַסֵּפֶר בְּמִצְרַים, וְעָשׂוּ גַם הֵם מוֹפְתִים כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אַתֶּם! וַיָּבֹאוּ יְלָדִים קְטַנִּים הָאַרְמוֹנָה, וַתָּבֹא גַם אֵשֶׁת הַמֶּלֶךְ וְכָל חַרְטֻמָּיו, וַיַּשְׁלִיכוּ גַם הֵם אֶת מַטּוֹתָם וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִים. וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיִּפְתַּח תַּנִּין אַהֲרֹן אֶת פִּיהוּ לִבְלֹעַ אֶת יֶתֶר הַתַּנִּינִים. וַיַּרְא בִּלְעָם הַקֹּסֵם57 אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר אֶל משֶׁה וְאַהֲרֹן: גַּם הַדָּבָר הַזֶּה לֹא יִפָּלֵא בְּעֵינֵינוּ, יַעַן כִּי זֶה דֶרֶךְ הַתַּנִּינִים לִבְלֹעַ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים. וְעַתָּה הָשִׁיבוּ נָא אֶת תַּנִּינְיכֶם לְמַטֶּה, כּאֲשֶׁר הָיָה בָּרִאשׁוֹנָה, וַהֲשִׁיבוֹנוּ גַם אָנוּ אֶת תַּנִּינֵינוּ לְמַטּוֹת, וְצִוִּיתֶם לְמַטְּכֶם לִבְלֹעַ אֶת מַטּוֹתֵינוּ, – וְיָדַעְנוּ, כִּי מַפְלִיאִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. וַיּשְׁלַח אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ וַיַּחֲזֵק אֶת תַּנִּינוֹ בִּזְנָבוֹ וַיְּהִי לְמַטֶּה, וַיַּחֲזִיקוּ גַם הַחַרְטֻמִּים בְּזַנְבוֹת תַּנִּינֵיהֶם וַיִּהְיוּ גַם הֵם לְמַטּוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה. וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטּוֹת כָּל הַחַרְטֻמִּים וְהַיְלָדִים, אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָאוֹתוֹת לְעֵינֵי פַּרְעֹה, וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבּוֹ, וַיְהִי אֹרֶךְ הַמַּטֶּה וְעָבְיוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה. כִּרְאֹות פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיִּבָּהֵל עַד מְאֹד, וַיִּרֶד מֵעַל כִּסְאוֹ וַיִּקְרָא: הָבָה אֶבְרְחָה מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה, פֶּן יִבְלַע הַמַּטֶּה הַזֶּה גַּם אוֹתִי גַּם אֶת כִּסֵּא מַלְכוּתִי! וַיִּגְּשׁוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֵאמֹר: אַל נָא יָשָׂם הַמֶּלֶךְ אֶת לִבּוֹ לָזֹאת! עֲלֵה עַל כִּסְאֲךָ וּבְטַח בָּנוּ וְיָדַעְתָּ, כִּי שָמֹר נִשְׁמָרְךָ וְלֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ כָּל רָעָה!


לג. אַל תְּשַׁלֵּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה (מדרשׁ אגדה וארא ז‘; תנחומא וארא י“ד; שמו”ר י’ ז‘; שׁם שם ט’, ט‘; שמו"ר כ’, א').


וַיֶחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וַיְמָאֵן לְשַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: עַתָּה אָחֵל לְהָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל עַמּוֹ מַכּוֹת גְדוֹלוֹת עַד אֲשֶׁר יֵעָנֶה58 מִפָּנַי, וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְִׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר אָמָרְתִּי. קַח אֶת הַמַטֶּה, אֲשֶׁר נֶהְפַּך לְנָחָשׁ בְּיָדְךָ, וּבָאתָ אֶל פַּרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בִּשְׁמִי לֵאמֹר: שַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיַעַבְדוּנִי בַּמִּדְבָּר. וְאִם מָאֵן אַתָּה, וְהִכִּיתִי במַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם, וְנִלְאוּ הַמִּצְרִים לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר! וַיְחַנֵּן משֶׁה אֶת קוֹלוֹ וַיֹּאמֶר אֶל יְיָ: אֵיכָכָה אוּכַל וְעָשִׂיתִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְשִׁלַּמְתִּי רָעָה לְמֵימֵי הַיְאֹר אֲשֶׁר לֹא הֵרֵעוּ לִי וְלֹא גְרָפוּנִי59 בְּשִׁבְתִּי בַתֵּבָה הַקְּטַנָּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה לִּי אִמִּי! וַיֹּאמֶר יְיָ: תֵּן אֶת מַטְּךָ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְהִכָּה הוּא עַל הַמָּיִם! וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ, וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת הַמַּטֶּה וַיַּטֵּהוּ עַל כָּל יְאוֹרֵי מִצְרַיִם וְנַהֲרוֹתֶיהָ וּמִקְוֵה60 מֵימֶיהָ, וַיְהִי דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.


לד. שָׂכָר טוֹב (מדרשׁ שׁמו“ר ט‘,ט’; מדרשׁ במדבר ט', י”ב; תנחומא וארא י"ג)


וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיְבַקְּשׁוּ הַמִּצְרִים מַיִם לִשְׁתּוֹת וְלֹא מָצָאוּ, כִּי הָיָה הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְמָרֵר הַדָּבָר הַזֶּה אֶת הַמִּצְרִים מְאֹד; וַיָּבֹאוּ אֶל הָעִבְרִים וַיִּרְאוּ בִכְלֵיהֶם מַיִם, וַיְמַהֲרוּ וַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּחָזְקָה אֶת הַכֵּלִים הַמְּלֵאִים מָיִם. וַיְהִי אַךְ נָגְעָה יָדָם בַּכֶּלִי וַיֵּהָפְכוּ הַמַּיִם לְדָם. וַיִּרְאוּ כִּי כֵן, וַיְצַּוּוּ עַל הָעִבְרִים לֵאמֹר: מַלְאוּ אֶת כַּפּוֹת יְדֵיכֶם מַיִם וְהַשְׁקוּ אוֹתָנוּ. וַיַּעֲשׂוּ הָעִבְרִים כַּאֲשֶׁר צֻוּוּ; אוּלָם בְּגַעַת שִׂפְתֵי מִצְרִי אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בְּכַף הָעִבְרִי וַיֵּהָפְכוּ הַמַּיִם כְּרֶגַע לְדָם. וַיֵּצֶר לַמִּצְרִים מְאֹד, וַיְצַוּוּ עַל הָעִבְרִים לֵאמֹר: מַלְאוּ אֶת קַעֲרוֹתֵיכֶם מַיִם וְשָׁתִינוּ מֵהֶן יָחַד! וַיְהִי כַּעֲשׂוֹת הָעִבְרִים אֶת מִצְוַת אֲדוֹנֵיהֶם הַמִּצְרִים, וַיִהְיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר שָׁתוּ הָעִבְרִים מִן הַקְּעָרָה טוֹבִים לִשְׁתּוֹת; אוּלָם הַמַּיִם אֲשֶׁר שָׁתוּ הַמִּצְרִים מִן הַקְּעָרָה נֶהֶפְכוּ לְדָם. וַיִּכָּנַע לְבַב הַמִּצְרִים מְאֹד, וַיִּתְרַצּוּ אֶל הָעִבְרִים וַיְדַבְּרוּ אֲלֵיהֶם רַכּוֹת וַיִּתְחַסְּדוּ61 עִמָּהֶם, וַיִּתְּנוּ לָהֶם מַתְּנוֹת כֶּסֶף וְזָהָב וַיַּעֲשִׁירוּם עֹשֶׁר רָב. וַיְהִי כַּעֲשׁוֹתָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְהָעִבְרִים, – וַיָּבֹא הַדָּם כַּמַּיִם בְּקִרְבָּם וַיִּשְׁבֹּר62 אֶת צְמָאָם.


לה. כּוּשׁ וּמִצְרָיִם (שמו“ר י‘, ב’; תנחומא וארא י”ד).


בַּיָּמִים הָהֵם אֵין שָׁלוֹם בֵּין בְּנֵי מִצְרַיִם וּבֵין בְּנֵי כוּשׁ, כִּי רָבוּ עַל דְּבַר הַגְּבוּלוֹת אֲשֶׁר בֵּין אַרְצוֹתֵיהֶם. וְהָיָה בֶּאֱמֹר הַמִּצְרִים אֶל הַכּוּשִׁים: אַל תַּסִּיגוּ63 אֶת גְּבוּלֵנוּ וְאַל תָּבוֹאוּ בִּשְׂדוֹתֵינוּ, – וְעָנוּ אוֹתָם הַכּוּשִׁים לֵאמֹר: הַשָּׂדוֹת הָאֵלֶּה שְׂדוֹתֵינוּ הֵם וְאֵין לָכֶם חֵלֶק בָּהֶם! וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה בֵּין בְּנֵי הַכּוּשִׁים וּבֵין בְּנֵי הַמִּצְרִים, וַיִּשָּׁפֵךְ דָּם לָרֹב. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נָגַף יְיָ אֶת אֶרֶץ מִצְרַים בִּצְפַרְדְּעִים, וַיֵּדְעוּ גַם הַמִּצְרִים גַּם הַכּוּשִׁים אֶת גְּבוּלוֹת אַרְצוֹתָם; וַתְּהִי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא עָלוּ שָׁמָּה הַצְּפַרְדְעִים לַכּוּשִׁים לְנַחֲלָה, וְיֶתֶר הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נִגְּפוּ בִצְפַרְדְּעִים הָיְתָה לְמִצְרַיִם, וַיַּגְבִּילוּ הַמִּצְרִים אֶת אַרְצָם וַיַּשְׁלִימוּ64 לַכּוּשִׁים. – וְהַצְּפַרְדְּעִים עָלוּ בְּבָתֵּי הַמִּצְרִים וַיָּבֹאוּ בְתַנּוּרֵיהֶם וּבְמִשְׁאֲרוֹתָם וַתֹּאכַלְנָה אֶת הַבָּצֵק, וַתְּמָרֵרְנָה אֶת חַיֵּי הַמִּצְרִים מְאֹד. וַיְהִי צְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר בָּאוּ גַם בְּתוֹךְ גּוּפוֹת הַמִּצְרִים וַתַּכְאֵבְנָה אוֹתָם. וַיַּרְא פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְמַהֵר וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמַר: הַעְתִּירוּ65 נָא אֶל יְיָ וְיָסֵר הַצְּפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּתְפַלֵּל משֶׁה אֶל יְיָ, וַיָּמוּתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרוֹת וּמִן הַשָּׁדוֹת.


לו. נֵס בְּתוֹךְ נֵס (שם י"א, ו‘; תנחומא שם; ויקרא רבה י’, ט').


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזַק לֵב פַּרְעֹה וַיְמָאֵן לְהֵּעָנוֹת מִפְּנֵי יְיָ, וַיּוֹסֶף יְיָ לְהַכּוֹת אֶת פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן: קְחוּ מְלֹא חָפְנֵיכֶם66 פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ משֶׁה הַשָּׁמַיְמָה וְהָיָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. וַיִּקַּח משֶׁה מְלֹא חָפְנוֹ פִּיחַ, וַיְמַלֵּא אַהֲרֹן גַּם הוּא אֶת חָפְנוֹ פִּיחַ כִּבְשָׁן. וְאַחַר לָקַח אַהֲרֹן אֶת הַפִּיחַ אֲשֶׁר בְחָפְנוֹ וַיָּשֶׂם אוֹתוֹ בְּחֹפֶן משֶׁה הַמְּלֵאָה, וְלֹא נוֹדַע כִּי בָא הַפִּיחַ הַהוּא אֶל קִרְבָּה, כִּי הֵכִילָה חֹפֶן משֶׁה הַמְּלֵאָה, גַּם אֶת הַפִּיחַ אֲשֶׁר שָׂם בָּהּ אַהֲרֹן. וַיְהִי כִּזְרֹק משֶֹה אֶת הַפִּיחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיֵּהָפֵךְ לִשְׁחִין וַיְפֻזַּר עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם. וַיְהִי הַשְּׁחִין בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה וּבְחַרְטֻמִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם.


לז. אֵשׁ בְּלוּלָה67 בַּמָּיִם (שם י"א, ו‘; תנחומא שם; ויקרא רבה י’, ט')


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא נוֹסַר פַּרְעֹה בְמַּכּוֹת אֲשֶׁר הִכָּהוּ יְיָ, וַיֹּאמֶר יְיָ לְמשֶׁה: לֵךְ הָעֵד68 בְּפַרְעֹה לֵאמֹר: אִם לֹא תְשַׁלַּח אֶת עַמִּי, אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצְךָ, – וְהִמְטַרְתִּי כָעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָהּ וְעַד עָתָּה. וְיָרַד הַבָּרָד עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בַּשָֹּדֶה וָמֵתוּ. וְעַתָּה שְלַח אֶל עֲבָדֶיךָ לֵאמֹר: אִסְפוּ אֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת מִקְנֵיכֶם הַבַּיְתָה וְלֹא יֵרֵד עֲלֵיהֶם הַמָּטָר וְלֹא יָמוּתוּ. וַיְהִי כְּדַבֵּר משֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל פַּרְעֹה, וַיִּשְׁתָּאֶה פַּרְעֹה מְאֹד וַיֹּאמַר: הַאֻמְנָם יִתְחַסֵּד יְיָ אֱלֹהֵיכֶם גַּם עִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַחְפֹּץ בְּמוֹתָם? הֵן אָמֹר אָמַרְתָּ אֵלַי בִּשְׁמוֹ: יָרֹד יֵרֵד הַבָּרָד לְהַכּוֹת אֶת עַמִּי אֶת הַמִּצְרִים, – וַתָּבֹא לְהַזְהִירָם לֵאמֹר: הִשָּׁמְרוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם וִחְיוּ?!

וַיַּעַן משֶׁה אֶת פַּרְעֹה וַיֹּאמַר: לֹא יַחְפֹּץ יְיָ בְּמוֹת הָרָשָׁע, כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה וְחָיָה! וַיְהִי כְּכַלּוֹת משֶׁה לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, – וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶת דִּבְרֵי משֶׁה אֶל עַמּוֹ, – וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת יְיָ וַיָּנִיסוּ אֶת עַבְדֵיהֶם וְאֶת מִקְנָם אֶל הַבָּתִּים. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַעַשׂ משֶׁה כִּדְבַר יְיָ – וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים וַיֵּרֶד בָּרָד כָּבֵד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי כֶּאֱמֹר יְיָ לָשׂוּם אֵשׁ בַּבָּרָד, וַתְּמַהֵר הָאֵשׁ וַתָּבֹא אֶל הַמַּיִם אֲשֶׁר נִקְבְּצוּ וַיִּהְיוּ לְבָרָד וַתֹּאמַר: הָבָה נַשְׁלִימָה אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְבַעֲבוּר עֲשׂוֹתֵינוּ אֶת רְצוֹן יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְלֹא יְכַבּוּ הַמַּיִם אֶת הָאֵשׁ, וְהָאֵשׁ לֹא תַמְסֶה69 אֶת הַבָּרָד. וַיַּשְׁלִימוּ הַמַּיִם לְהָאֵשׁ,– וַיְהִי בָרָד וָאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בּוֹ. וַיְהִי כִּרְאוֹת הַמִּצְרִים אֶת הַדָבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיֹּאמֵרוּ: לֹא הָיָה כָמוֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי.

וַיְהִי כִּרְאוֹת פַּרְעֹה כִּי מַכֶּה הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְעַד עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, וַיְמַהֵר וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמַר: יְיָ הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים הַעְתִּירוּ אֶל יְיָ וְחָדְלוּ הַקּוֹלוֹת וְלֹא יִהְיֶה הַבָּרָד! וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה אֶל יְיָ, וַיֶּחְדַּל הַבָּרָד מֵרֶדֶת אַרְצָה וַיְהִי תָּלוּי בָּאַוֵּיר עַד עֵת בּוֹא יְהוֹשֻׁעַ לִכְבּשׁ אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן.


לח. תִּקְוָה נִכְזָבָה (מדרשׁ שמו“ר י”ג, ו'; מדרשׁ אגדה בֹּא).


וְכַאֲשֶׁר יוֹסִיף יְיָ לְהַכּוֹת אֶת פַּרְעֹה, כֵּן יֶחֱזַק לִבּוֹ וְכֵן יַקְשֶׁה לַיָי לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ בְּקוֹלוֹ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁלַח יְיָ אֶת הָאַרְבֶּה לְהַשְׁחִית אֶת כָּל יְבוּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ. כִּי כִסָּה הָאַרְבֶּה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ מֵעֵינֵי הַמִּצְרִים. וַיַּשֵּׁם הָאַרְבֶּה אֶת הָאָרֶץ וְלֹא נוֹתַר בְּמִצְרַיִם מֵעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה עַד עֲלֵי הָעֵצִים. וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאַרְבֶּה וַיֹּאמֵרוּ: הָבָה נָצוּדָה אוֹתוֹ וּנְבַשְּׁלֵהוּ וּמָלַחְנוּ אוֹתוֹ וְהָיָה לָנוּ לְאָכְלָה. וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ, וַיָּצוּדוּ לָהֶם אַרְבֶּה לָרֹב וַיְשִׂימוּהוּ בְחָבִיּוֹת וּבְסִירוֹת וַיִּשְׂמְחוּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה. וַיְהִי כִּרְאוֹת פַּרְעֹה אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה הָאַרְבֶּה בְּאַרְצוֹ, וַיְמַהֵר וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמַר: חָטָאתִי לַיָי כִּי לֹא שָׁלַחְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל וָאֶחֱטָא גַם לָכֶם כִּי גֵרַשְׁתִּיכֶם מִבֵּיתִי! סִלְחוּ נָא הַפַּעַם וְהִתְפַּלְּלוּ לַייָ אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעַל אַרְצִי אֶת הָאַרְבֶּה! וַיַּעַשׂ משֶׁה אֶת בַּקָּשַׁת פַּרְעֹה וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ. וַיַּהֲפֹךְ יְיָ רוּחַ יָם וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה אֲשֶׁר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיּוֹצִיאֵהוּ גַם מֵהֶחָבִיּוֹת וּמֵהַסִּירוֹת וּמֵהַקַּלָּחוֹת אֲשֶׁר שָׂמוּהוּ שָׁמָּה הַמִּצְרִים, וְלֹא נִשְׁאַר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְבֶּה אֶחָד!


לט. הַחֹשֶׁךְ וּפשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל (שמו“ר סוף פי”ד).


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוּנַח לְפַרְעֹה מֵהָאַרְבֶּה וַיִּשְׁכַּח מַהֵר אֶת דְּבָרָיו וַיֹּאמַר: לֹא אֲשַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! וַיָּבֵא יְיָ חשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא הָיָה וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה עוֹד. וְלֹא רָאוּ הַמִּצְרִים אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא יָכְלוּ הַיּוֹשְׁבִים לָקוּם, וְהָעוֹמְדִים לֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּסָּה הַחשֶׁךְ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּגֹּף יְיָ אֶת פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אָמָרוּ: אַךְ טוֹב לָנוּ לָשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר רָכַשְׁנוּ בָהּ רְכוּשׁ רַב וַנִּכָּבֵד בָּהּ! וַיֵּרַע הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵי יְיָ וַיֹּאמַר: יַעַן בָּטְחוּ הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה בְּכַסְפָּם וּבִזְהָבָם וְלֹא שָׂמוּ לֵב אֶל עֱנוּת אֲחֵיהֶם הַמֻּכִּים וְהַמְּעֻנִּים, עַל כֵּן יָמוּתוּ בַחשֶׁך וְנִקְבְּרוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; אוּלָם לְכָל הַבּוֹטְחִים בִּי יִהְיֶה אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם! וַיְהִי בִּימֵי הַחשֶׁךְ הָאֵלֶּה וַיָּבוֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בָּתֵּי הַמִּצְרִים אֲדוֹנֵיהֶם, וַיִּרְאוּ אֶת יוֹשְׁבֵי הַבַּיִת וְהִנֵּה פְנֵיהֶם כְּמֻכֵּי סַנְּוֵרִים, וַיִּתְהַלְּכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל חַדְרֵי הַבָּתִּים וַיִּרְאוּ אֶת כְּלֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הָרַבִּים וְאֶת כָּל הַחֲפָצִים הַיְקָרִים, וְלֹא נָגְעוּ בַהֶם וְלֹא לְקָחוּם לָהֶם.


מ. הַמַּכָּה הָעֲשִׂירִית (שם; ספה“י; מדרשׁ שׁוח”ט ס"ח).


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא נוֹסַר פַּרְעֹה גַם בְּאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל עַמּוֹ; אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יוֹסִיף לְהִסְתּוֹלֵל בָּכֶם. וְעַתָּה דַּבֶּר־נָא בְאָזְנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִשְׁאֲלוּ מֵאַנְשֵׁי מִצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וְיָצְאוּ מִמִּצְרַיִם בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל, כִּי נָתוֹן אֶתֵּן אֶת חֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵינֵי הַמִּצְרִים וְלֹא יָשִׁיבוּ אֶת פְּנֵיהֶם!

וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶת דִּבְרֵי יְיָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֵּלְכוּ אֶל הַמִּצְרִים וַיִּשְׁאֲלוּ מֵהֶם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב. וְהָיָה כֶּאֱמֹר הַמִּצְרִי: אֵין לִי מְאוּמָה, – וְאָמַר אֵלָיו הָעִבְרִי: הֲלֹא רָאִיתִי אֶת חֲפָצֶיךָ הַיְקָרִים טְמוּנִים בְּחַדְרֶךָ! וְהִשְׁתָּאֶה הַמִּצְרִי מְאֹד וְאָמָר: אֵיכָה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה? וְעָנָהוּ הָעִבְרִי לֵאמֹר: כַּאֲשֶׁר כִּסָּה הַחשֶׁךְ אֶת הָאָרֶץ וָאָבוֹא לְבֵיתְךָ וָאֵרֶא אֶת כָּל כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְאֶת כָּל חֲפָצֶיךָ הַיְקָרִים הַטְּמוּנִים בְּאוֹצָרֶךָ. כִּשְׁמוֹעַ הַמִּצְרִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד לְישֶׁר הָעִבְרִי וּלְתֻמּוֹ70, אֲשֶׁר עֲצָרוּהוּ מִשְּׁלֹחַ אֶת יָדוֹ לָקַחַת אֶת הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְהָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת, – וְאָמָר: אַחֲרֵי רְאוֹתִי אוֹתְךָ צַדִּיק וְיָשָׂר, – הִנְנִי אֶתֶּן לְךָ אֶת אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹאֵל מֵעִמִּי. וַיַּשְׁאִילוּ הַמִּצְרִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב. וַיִּהְיוּ הַחֲפָצִים הָאֵלֶּה שִׁלּוּמִים קְטַנִּים71 תַּחַת כָּל הַעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עָבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְרִים בְּכֹל הַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם.

וּמשֶׁה בָּא אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ לְדִבְרֵי יְיָ עַד כֹּה, לָכֵן הוּא יוֹצֵא בַחֲצוֹת הַלַּיְלָה בְּמִצְרַיִם, וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם! וַיְהִי כְּכַלּוֹת משֶׁה לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה. וַיֶחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֵּצֵא יְיָ בְּתוֹךְ מִצְרַיִם וַיַּךְ אֶת כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם. וַיִּיקַץ פַּרְעֹה לְקוֹל הַצְּעָקָה וַיִּשְׁאַל: מַה־זֶּה? וַיַּעֲנֻהוּ לֵאמֹר: אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת! וְרַבִּים מֵעֲבָדָיו בָּאוּ אֵלָיו וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר נִהְיְתָה בְּמִצְרָיִם, כִּי בָאוּ הַכְּלָבִים גַּם אֶל קִבְרֵי הַבְּכוֹרִים אֲשֶׁר כְּבָר מֵתוּ וַיּוֹצִיאוּם מִקִּבְרֵיהֶם וַיּסְחָבוּם בְּחוּצוֹת הָעִיר. וַיְהִי הָעֲבָדִים מְסַפְּרִים לַמֶּלֶךְ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׁמַע צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה בְכָל הָעִיר וַיִּתְחַלְחַל פַּרְעֹה עַד מְאֹד. וַתֵּצֵא בִתְיָה וּפַרְעֹה אָבִיהָ בַּלַּיְלָה לְבַקֵּשׁ אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן בְּבָתֵּיהֶם, וַיִּמְצְאוּ אוֹתָם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים עִם כָּל יִשְׂרָאֵל. וַתֹּאמֶר בִּתְיָה אֶל משֶׁה: הִנּה אָנֹכִי עָשִׂיתִי עִמְּךָ חֶסֶד וָאֲגַדֶּלְךָ וָאַשְׂכִּילְךָ, – וַתָּבֵא עָלַי וְעַל בֵּית אָבִי אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת! וַיֹּאמֶר משֶׁה: הֲלֹא עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבִיא יְיָ עַל הַמִּצְרִים וּבָךְ לֹא נָגְעָה גַם אַחַת מֵהֶן, כִּי זָכַר לָךְ יְיָ אֶת חַסְדֵּךְ הָאֶחָד אֲשֶׁר עָשִׂית בְּכָל יְמֵי חַיָּיִךְ! וַתֹּאמֶר בִּתְיָהּ: אָמְנָם שְׁמָרַנִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְלֹא אֻנְּתָה אֵלַי כָּל רָעָה; אוּלָם קַצְתִּי72 בְחַיַּי מִפְּנֵי הָרָעָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הֵבֵאתָ עַל הַמִּצְרִים בַּלַּיְלָה הַזֶּה! וַיֹּאמֶר משֶׁה: הַזְהֵר הִזְהַרְתִּי אֶת אָבִיךָ לֵאמֹר: שַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָבַדְתָּ אוֹתָם עֲבוֹדָה קָשָׁה וַתְּעַנֵּם יָמִים רַבִּים מְאֹד, וַיְמָאֵן, וַיִּשְׁלַח יְיָ אֶל כָּל מַגֵּפוֹתָיו אֶל לִבּוֹ. וְלֹא דִבֶּר פַּרְעֹה דָּבָר, כִּי יָדַע אֲשֶׁר צַדִּיק משֶׁה מִמֶּנוּ וְכָל דְּבָרָיו אֱמֶת. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּדַל קוֹל הַצְּעָקָה בָּעִיר, וַיִּגַּש פַּרְעֹה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיִּתְחַנֵּן אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: קוּמוּ צְאוּ אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם הָעִבְרִים וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם מֵאַרְצִי, אַךְ הַעְתִּירוּ נָא אֶל יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בַּעֲדִי! וַיֹּאמֶר משֶׁה: הִנֵּה גַם אַתָּה בְּכוֹר לְאִמֶּךָ; אוּלָם אַל תִּירָא, כִּי חָיֹה תִחְיֶה לְבַעֲבוּר רְאוֹתְךָ אֶת כֹּחַ יְיָ הַגָּדוֹל וּזְרֹעוֹ הַחֲזָקָה!


מא. עַצְמוֹת יוֹסֵף (סוטה י"ג).


וְהַמִּצְרִים אָצוּ בִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: קְחוּ לָכֶם אֶת בְּקַרְכֶם וְאֶת צֹאנְכֶם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָכֶם וִיצָאתֶם מַהֵר מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֲלֵיהֶם הַמִּצְרִים וַיַּאַסְפוּ אֶת מִקְנָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וַיִּכּוֹנוּ לָלֶכֶת. בָּעֵת הַהִיא הָלַך משֶׁה אֶל סֶרַח בַּת אָשֵׁר וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: הִנֵּה אַתְּ נוֹתַרְתְּ לְבַדֵּךְ מִכֹּל בֵּית יַעֲקֹב אָבִינוּ אֲשֶׁר בֵּרַךְ אוֹתָךְ בְּחַיֵּי עוֹלָם, וְעַל כֵּן אָנֹכִי שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ לְהַגִּיד לִי אֶת מְקוֹם קְבוּרַת יוֹסֵף. וַתִּשְׁתָּאֶה סֶרַח מְאֹד לְמשֶׁה אֲשֶׁר לֹא דָאַג לִרְכוּשׁוֹ וּלְקִנְיָנוֹ וְלֹא שָׂם לֵב לֶאֱסֹף אֶת כַּסְפּוֹ וְאֶת זְהָבוֹ, – וַיָּבֹא לִשְׁאֹל אוֹתָהּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: עָשׂה עָשׂוּ הַמִּצְרִים אֲרוֹן עֹפֶרֶת וַיָּשִׂימוּ בוֹ אֶת יוֹסֵף וַיּוֹרִידוּהוּ אֶל תּוֹךְ הַיְאֹר (נִילוּס). וַיֵּלֶךְ משֶׁה וַיֵּרֶד אֶל שְׂפַת הַיְאֹר, וַיֹּאמַר: יוֹסֵף, יוֹסֵף! הִנֵּה בָאָה הָעֵת אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לְהוֹצִיא אֶת עַמּוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְעַל כֵּן הוֹאֶל־נָא וְנִגְלֵיתָ73 אֵלַי וְלָקַחְתִּי אֵת עַצְמוֹתֶיךָ לְהָבִיא אוֹתָן אַרְצָה כְנַעַן כַּאֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּ אֶת אַחֶיךָ. וְהָיָה כִּי תִגָּלֶה אֵלַי וְעָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ, וְאִם לֹא – וְנִקִּינוּ74 מֵהַשְּׁבוּעָה הַהִיא! וַיְהִי כְּכַלּוֹת משֶׁה לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיָּצָף אֲרוֹן יוֹסֵף, וַיִּקָּחֵהוּ משֶׁה אִתּוֹ.


מב. עוּזָא שַׂר שֶׁל מִצְרָיִם (מדרשׁ אבכיר הובא בילק“שׁ רמז רמ”א; פסחים כ"ב; גם מדרשׁ תנחומא בֹּא ב').


וַיְהִי אַךְ נָשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רַגְלֵיהֶם לָצֵאת מִמִּצְרַיִם, וַיָּבֹא עוּזָא הַשַּׂר הָעוֹמֵד75 עַל מִצְרַיִם וַיִּתְיַצֵּב עַל יְיָ וַיֹּאמַר: אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ! הִנֵּה אַתָּה אָמַרְתָּ לְאַבְרָהָם בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים: גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ… וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְלֹא עָבְרוּ עוֹד בִּלְתִּי אִם שְׁמוֹנִים וְשֵׁשׁ שָׁנָה מִיּוֹם הָחֵל הַמִּצְרִים לְעַנּוֹתָם! וְעַתָּה יָבֹאוּ נָא דְבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, יְיָ, וְלֹא יִפּוֹל אֶחָד מֵהֶם אָרְצָה. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ הָעוֹמֵד עַל עַם יִשְׂרָאֵל: לֵךְ וְנוֹכַחְתָּ76 אֶת עוּזָא וְהִצַּלְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיָּדוֹ. וַיָּעָף מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֶל עוּזָא: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי לֹא חָטָא יִשְׂרָאֵל גַּם לְךָ גַּם לְעַמְּךָ, וְלֹא עֲבָדָם יְיָ בִּלְתִּי אִם עַל אָמֹר אַבְרָהָם אֶל יְיָ: בַּמָּה אֵדַע כִּי יִירְשׁוּ בָנַי אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן? וְאַף גַּם זֹאת בֶּאֱמֹר יְיָ לְאַבְרָהָם גֵּר יהְיֶה זַרְעֲךָ, לֹא אָמַר: בְּמִצְרַים יֵעָבְדוּ, כִּי אִם בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם; וְהִנֵּה אַרְבַּע מֵאוֹת הַשָּׁנָה אֲשֶׁר אָמַר יְיָ כְּבָר עָבְרוּ, כִּי מִיּוֹם הִוָּלֵד יִצְחָק, גָּרוּ בְנֵי אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם!

וַיּשְׁמַע עוּזָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – וַיּדֹּם. וַיֵּצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְלֹא חָרַץ77 לָהֶם גַּם כֶּלֶב לְשׁוֹנוֹ. וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב אֲשֶׁר הִתְאַפְּקוּ הַכְּלַבִים וְלֹא נָבְחוּ כְּמִשְׁפָּטָם כָּל הַיָּמִים, עַל כֵּן בְּתִתִּי אֶת תּוֹרָתִי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְצִוִּיתִי לְהַשְׁלִיךְ לִכְלָבִים בְּשַׂר נְבֵלָה וּטְרֵפָה וְהָיָה לָהֶם לְאָכְלָה, – לְמַעַן דַּעַת כִּי לֹא יְקַפֵּחַ78 יְיָ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה79!…


מג. פַּרְעֹה וְאַנְשֵׁי חֵילוֹ (ספה“י; מכילתא וירושלמי דתענית פ”ב).


וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וּמִגּשֶׁן וּמֵאֶרֶץ רַעַמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְסֻכּוֹת בַּחֲמִשָּׁה עָשָׁר יוֹם לְחֹדֶשׁ נִיסָן, וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֶת כָּל בְּכוֹרֵיהֶם אֲשֶׁר הִכָּה יְיָ וּמִתְעַצְּבִים אֶל לִבָּם. וַיְהִי כַּעֲבוֹר שְׁלשֶׁת יָמִים וַיָּקוּמוּ אֲנָשִׁים רַבִּים מִמִּצְרַיִם לָלֶכֶת אַחֲרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲשִׁיבָם, כִּי אָמְרוּ: מַה־זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת הָעִבְרִים אֲשֶׁר עָבְדוּ לָנוּ אֶת כָּל עֲבוֹדוֹתֵינוּ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה חִנָּם אֵין כָּסֶף! הָבָה נִתְאַסְּפָה כֻלָּנוּ וְהֵשַׁבְנוּ אוֹתָם בְּחָזְקָה. וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר כָּל שָׂרֵי פַרְעֹה וְעִמָּם עַם רַב מְאֹד, וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר חָנוּ שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי כִּרְאוֹת הַמִּצְרִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וְחוֹגְגִים אֶת חַג יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: הֲלֹא אֲמַרְתֶּם דֶרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר… וְשַׁבְנוּ מִצְרָיְמָה, וּמַדּוּעַ לֹא שַׁבְתֶּם עוֹד? וַיַּעֲנוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ לַמִּצְרִים: יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר הוֹצִיאָנוּ מֵאַרְצְכֶם בְכֹחוֹ הַגָּדוֹל אָמַר לָנוּ: לֹא תוֹסִיפוּ לָשׁוּב עוֹד מִצְרָיְמָה, כִּי אִם אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ תֵּלְכוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם! כִּשְׁמוֹעַ הַמִּצְרִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֵּצֶר לָהֶם מְאֹד, וַיָּקוּמוּ לָקַחַת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה. וַיִּלָּחֲמוּ עִמָּהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְגַּבְּרוּ עֲלֵיהֶם וַיַּכּוּם מַכָּה רַבָּה וַיָּנוּסוּ הַמִּצְרִים מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיָּשׁוּבוּ הַפְּלִיטִים80 מִצְרַיְמָה וַיַּגִּידוּ לְפַרְעֹה לֵאמֹר: בָּרְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַנַּשִּׂיגֵם וַנְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם לָשׁוּב מִצְרַיְמָה וַיְמָאֲנוּ, וַיִּלָּחֲמוּ אִתָּנוּ וַיַּפִּילוּ מִמֶּנּוּ רָב.

וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת דִבְרֵיהֶם, וַיִּנָּחֵם כִּי שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ: קוּמוּ וּלְכוּ אִתִּי אֶל הָעִבְרִים עֲבָדֵינוּ וַהֲשִׁיבוֹנוּ אוֹתָם בְּיָד חֲזָקָה! וַיַּעֲשׂוּ הַמִּצְרִים כִּדְבַר פַּרְעֹה, וַיָּקוּמוּ כֻלָּם כְּאִישׁ אֶחָד וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשִּׂיגוּם חוֹנִים עַל יַם סוּף.


מד. משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל (ספה“י; והובא גם בסה”ד ועי' ילק"שׁ בשלח).


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מַחֲנֵה פַרְעֹה הַהוֹלֵךְ הָלֹךְ וְקָרֵב אֲלֵיהֶם, וַיֶּחֶרְדוּ חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה: מַה־זּאֹת עָשִׂיתָ לָנוּ? הֵן יִפְּלוּ עָלֵינוּ הַמִּצְרִים וְנָקְמוּ מִמֶּנּוּ אֶת נִקְמַת בְּכוֹרֵיהֶם וְהִכּוּ בָנוּ מַכָּה רַבָּה, כִּי הִתְפָּרַצְנוּ מִבָּתֵּי אֲדוֹנֵינוּ וַנֵּלֶךְ לָנוּ. וְעַתָּה אִם נֹאמַר נֵלְכָה הַמִּדְבָּרָה וּבָאָה חַיְתוֹ מִדְבָּר לְטָרְפֵנוּ; וְאִם הַיָּמָה נֵרְדָה וְטָבַעְנוּ כֻלָּנוּ; וְאִם נָשׁוּב עַתָּה מִצְרַיְמָה – וְרָעָה לָנוּ זאֹת מִכָּל הָרָעָה אֲשֶׁר בָּאָה עָלֵינוּ עַד הַיּוֹם! וַיֵּחָלְקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים. הָרֹאשׁ הָאֶחָד בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי שִׁמְעוֹן וְיִשָּׂשׂכָר אָמָרוּ: טוֹב לָנוּ לִנְפּוֹל הַיָּמָּה מִנְּפוֹל בִּידֵי הַמִּצְרִים מְעַנֵּינוּ וּמַעֲבִידֵינוּ! וַיֹּאמֶר לָהֶם משֶׁה: הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְיָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם הַזֶּה! וַיֹּאמְרוּ בְנֵי זְבֻלוּן וּבְנֵי בִנְיָמִין וְנַפְתָּלִי: נָשׁוּבָה נָא מִצְרָיְמָה! אוּלַי יְרַחֲמוּ עֲלֵינוּ אֲדוֹנֵינוּ הַמִּצְרִים וִיחַיֻּנוּ! וַיֹּאמֶר משֶׁה: אַל תִּירָאוּ; כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם!

– כִּשְׁמוֹעַ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יוֹסֵף אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּתְאוֹשְׁשׁוּ וַיֹּאמֵרוּ: הָבָה נֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל הַמִּצְרִים רוֹדְפֵינוּ! וַיֹּאמֶר משֶׁה: יְיָ יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן. אָז יִגְּשׁוּ בְנֵי דָן וּבְנֵי גָד וּבְנֵי אָשֵׁר אֶל משֶׁה וַיֹּאמֵרוּ: הִנֶּנוּ וּבָאנוּ בְּתוֹךְ הַמִּצְרִים לְהֻמָּם! וַיֹּאמֶר משֶׁה: עִמְדוּ בִמְקוֹמְכֶם וְקִרְאוּ אֶל יְיָ! וַיְהִי כֶּאֱמֹר משֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּזְכְּרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֲשֶׁר בֵּרַךְ אֶת בָּנָיו לִפְנֵי מוֹתוֹ וַיֹּאֶמר לָהֶם: אַל לִבְנֵי יַעֲקֹב הִלָּחֵם בְּחֶרֶב וּבְקֶשֶׁת, כִּי חַרְבָּם–תְּפִלָּתָם וְקַשְׁתָּם–תְּחִנָּתָם. וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם אֶל יְיָ וַיִּצְעֲקוּ אֵלָיו לֵאמֹר: אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָּא!


מה. קְרִיעַת יַם סוּף (ספה“י; מכילתא כפי שׁהובאה בילק”שׁ רמז רל“ג, רל”ד).


וַיִּצְעַק משֶׁה גַם הוּא אֶל יְיָ לֵאמֹר: הוֹשִׁיעָה נָּא אֶת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וְאַל תִּתְּנֵם בִּידֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם! וַיֹּאמֶר יְיָ: מַה־תִּצְעַק אֵלָי? דַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. וַיֹּאמֶר משֶׁה: אֵיכָה יַעַבְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּם הַזֶּה הַמָּלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו? וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: הֵן לְמַעַן “אָדָם” אֶחָד אָמַרְתִּי: יִקָּווּ הַמַּיִם וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה! וְאַף כִּי לְמַעַן בָּנַי הָרַבִּים בְּנֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב אוֹהֲבָי! וְעַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְהָלְכוּ בוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיַּבָּשָׁה. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: סְעוּ מִזֶּה וָהָלְאָה נֹכַח יַם סוּף, – אַל תִּירָאוּ! וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ בְעֶרֶב עַד לִפְנֵי הַיָּם וַיַּעֲמׂדוּ. וְעַמּוּד הֶעָנָן, הֵהוֹלֵךְ לִפְנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְפַנּוֹת אֶת דַּרְכָּם בַּמִּדְבָּר, נָסַע וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיְהִי כְּחַיִץ81 בֵּינֵיהֶם וּבֵין הַמִּצְרִים, וַיָּאֶר אֶת הַלַּיְלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּלְכָל הַמִּצְרִים הָיָה חֹשֶׁךְ סְבִיבוֹתָם! וַיְהִי כִּרְאוֹת הַמִּצְרִים אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל הַזָּרוּעַ לְיִשְׂרָאֵל, וַיַּרְכִּיבוּ82 אֶת יְדֵיהֶם עַל קַשְׁתוֹתֵיהֶם וַיְשַׁלְּחוּ אֶת חִצֵּיהֶם אֶל מַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל! וַיְקַבֵּל עַמּוּד הֶעָנָן אֶת הַחִצִּים וְאֶת הָאֲבָנִים הַמֻּשְׁלָכוֹת, וְלֹא נְתָנָם לָגַעַת בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אָז יַטֶּה משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם כַּאֲשֶׁר אָמַר אֵלָיו יְיָ. וַיַּרְא הַיָּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמַר: מַה־לִּי וָלָךְ, כִּי בָאתָ לִבְקֹעַ אֶת מֵימָי? וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמַר: יְיָ שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וַיְמָאֲנוּ הַמַּיִם לְהִבָּקֵע, וַיָּרֶם משֶׁה אֶת מַטֵּהוּ אֲשֶׁר עָשָׂה בוֹ אֶת הָאוֹתוֹת וַיֹּאמֶר אֶל הַיָּם: רְאֵה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּיָדִי וְהֶאֱמַנְתָּ לִדְבָרָי, וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּךָ יְיָ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְשָׁה הַיָּם לְמשֶׁה וְלֹא אָבָה לְהִבָּקֵעַ, וַיֵּרָא הֲדָר83 גְאוֹן84 יְיָ. וַיְהִי כִּרְאוֹת הַיָּם אֶת יְיָ וַיָּנָס מִלְּפָנָיו. וַיִּשְׁתָּאֶה משֶׁה וַיֹּאמֶר אֶל הַיָּם: הִנֵּה הִרְבֵּיתִי לְדַבֵּר אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְיָ וְלֹא שָׁמַעְתָּ אֵלַי עַד כֹּה; מֶה הָיָה לְךָ פִּתְאוֹם כִּי תָנוּס? וַיַּעַן הַיָּם וַיֹּאמַר: לֹא מִלְּפָנֶיךָ בֶן עַמְרָם, נִבְהַלְתִּי וָאָנוּס, כִּי אִם מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי85 אָרֶץ!


מו. בְּתוֹךְ הַיָּם (שׁמו“ר כ”ז, כ"א; מכילתא).


וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִגְשׁוּ עַד לִפְנֵי הַיָּם וַיַּעֲמֹדוּ. וַיִּרְאוּ בְנֵי רְאוּבֵן אֶת הַטִּיט וְאֶת הַחֹמֶר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וַיֹּאמְרוּ אֶל בְּנֵי שִׁמְעוֹן: בְּמִצְרַיִם טָבַעְנוּ בְטִיט וּבַחֹמֶר כָּל הַיָּמִים, וַיְבִיאֵנוּ משֶׁה אֶל הַיָּם הַזֶּה וַיְצַוֵּנוּ לָרֶדֶת בּוֹ לְבַעֲבוּר נוֹסִיף נִטְבַּע בְּטִיט גַּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, – לֹא נֵרֵד! וַיִּשְׁמְעוּ אֲלֵיהֶם בְּנֵי שִׁמְעוֹן וַיַּעֲנוּ אוֹתָם לֵאמֹר: כָּמוֹךָ כָּמוֹנוּ לֹא נֵרֵד הַיָּמָּה! וַיִּשְׁמַע יֶתֶר הָעָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּרָגְנוּ86. וַיְהִי הָעָם מַלִּינִים עַל משֶׁה, וַיְמַהֲרוּ בְנֵי בִנְיָמִין וַיִּקְפְּצוּ הַיָּמָּה. וַיִּרְאוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֵּרְדוּ גַם הֵמָּה. וַיִּתְאוֹשְׁשׁוּ87 כָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּרְדוּ גַם הֵם אֶל תּוֹך הַיָּם. וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב אֲשֶׁר עָשׂוּ בְנֵי בִנְיָמִין וּבְנֵי יְהוּדָה אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב הַזֶּה, עַל כֵּן יִבָּנֶה בֵית מִקְדָשִׁי בְּחֶלְקַת88 בִּנְיָמִין, וּמִיהוּדָד89 יִצְאוּ מְלָכִים אֲשֶׁר יִמְלְכוּ עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. וְהַמִּצְרִים הָלְכוּ הָלֹך וְקָרֵב אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ בְלִבָּם: הִנָּם עַתָּה בְּיָדֵינוּ! הָבוּ לָכֶם עֵצָה מַה־לַעֲשׂוֹת בָּהֶם. וַיֵּחָלְקוּ הַמִּצְרִים לִשְׁלֹשָה רָאשִׁים; הָאֶחָד אָמָר: נִקְחָה נָּא לָנוּ אֶת כַּסְפָּם וְהָלַכְנוּ לְדַרְכֵּנוּ; וַיֹּאמֶר השֵּׁנִי: אֵין לָנוּ חֵפֶץ בְּכֶסֶף עֲבָדֵינוּ! נָקוּמָה נָא כְאִישׁ אֶחָד עֲלֵיהֶם וַהֲרַגְנוּם! וַיֹּאמֶר הַשְּׁלִישִׁי; גַּם הָרֹג נַהַרְגֵם גַם אֶת כַּסְפָּם נִקְחָה לָנוּ! וְעוֹדָם מְדַבְּרִים וַיַּקְרִיבוּ אֶל הַיָּם וַיִּרְאוּ אֶת משֶׁה וְאֶת מַטֵּהוּ בְּיָדוֹ, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: הַבִּיטוּ נָא אֶל משֶׁה וִידַעְתֶּם כִּי כָל כֹּחוֹ בְּמַטֵּהוּ; הֲלֹא זֶה אֲשֶׁר הָפַךְ אֶת מֵימֵי הַיְאוֹרוֹת לְדָם וַיְמָרֵר אוֹתָנוּ עַד מְאֹד! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן אָמְרוּ הַמִּצְרִים לֹא יַד יְיָ עָשְׂתָה אֶת כָּל הַגְּדוֹלוֹת הָהֵן כִּי אִם מַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ, – לָכֵן אָנֹכִי אוֹמֵר לְךָ: הָרֵם אֶת מַטֶּךָ!


מז. הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג90 (שׁמו“ר כ”ז, כ"א; מכילתא).


וּבְדַבֵּר יְיָ אֶת הַדְּבָרִים הַאֵלֶּה, וַיִּבָּקְעוּ הַמַּיִם וַיִּנָּתֵן בַּיָּם דֶּרֶךְ לַעֲבָר בּוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּעֲבוֹר גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ לִפְנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֶל הַמַּיִם אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאלָם: אַל תִּגְּעוּ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאַל תַּשְׁחִיתוּם, כִּי יָבֹא יוֹם וְהִנִּיחוּ תְפִלִּין בְּיָדָם הַשְּׂמָאלִית. וַיִּשְׁמְעוּ הַמַּיִם אֶת דִבְרֵי גַבְרִיאֵל וַיִּסֹּגוּ אָחוֹר. וַיִּפֶן גַּבְרִיאֵל אֶל הַמַּיִם אֲשֶׁר מִימִינָם וַיֹּאמַר: הִשָּׁמְרוּ מְאֹד לְבִלְתִּי גַעַת בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַהוֹלְכִים לְקַבֵּל אֶת תּוֹרַת יְיָ הַנְּתוּנָה לָהֶם בִּימִין קָדְשׁוֹ! וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא, וַיָּבֹא הַשָּׂטָן וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמַר: שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ! הֲכָכָה תַפְלִיא לַעֲשׂוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָבְדוּ בְּמִצְרַיִם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם? וַיַּעַן יְיָ אֶת הַשָּׂטָן וַיֹּאמַר: לֹא עָבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּלּוּלֵי91 מִצְרַיִם מִטּוֹב לֵב, כִּי אִם מֵרֹב עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ וּמֵעִנּוּיִים רַבִּים אֲשֶׁר הָמְמוּ אוֹתָם כָּל הַיָּמִים הָרַבִּים הָאֵלֶה, עַל כֵּן סָלַחְתִּי לָהֶם וְלֹא אֶשְׁפְּטֵם כְּמַעֲשֵׂיהֶם הָהֵם, כִּי לְכָל הָעָם הַזֶּה בִּשְׁגָגָה! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ הַשָּׂטָן אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֶּחְדַּל מִדַּבֵּר אֶת דְּבָרָיו. וַיָי עָשָׂה אֲשֶׁר יהיוּ עֲצֵי פְרִי וּמַמְתַּקִּים וּמִגְדָּנוֹת בְּחוֹמוֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר מִימִין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְּׂמאֹלָם. וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֲמוֹן נִפְלָאוֹת אֲשֶׁר כְּמוֹהֶן לֹא רָאוּ גַם יְחֶזְקֵאל גַּם יְשַׁעְיָהוּ נְבִיאֵי יְיָ. וְהַנָּשִׁים הָעִבְרִיּוֹת הוֹלְכוֹת אַחֲרֵי בַעֲלֵיהֶן וְעוֹלְלֵיהֶן92 בִּידֵיהֶן, וְהָיָה בְּשָׁמְעָן אֶת קוֹל יַלְדֵיהֶן בּוֹכִים וְשָׁלְחוּ אֶת יְדֵיהֶן אֶל הַיָּם וְקָטְפוּ לָהֶם תַּפּוּחִים וְרִמּוֹנִים, הַנֶּחְמָדִים לְמַרְאֶה וְהַטּוֹבִים לְמַאֲכָל, וְנָתְנוּ לַיֶּלֶד הַבּוֹכֶה וְחָדַל מִבְּכוֹת.


מח. עוּזָא וְמִיכָאֵל (שמו“ר כ”ב, כ“ג; מדרשׁ אבכיר; מכילתא; שמו”ר כ“ג; ילק”שׁ רמז רנ"ג).


וַיְהִי כַּעֲלוֹת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם וַיֵּרְדוּ בוֹ כָּל הַמִּצְרִים, כִּי אָמָרוּ: הִנֵּה נָתַן משֶׁה דֶרֶךְ בַּיָּם, הָבָה נָרוּצָה אַחֲרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשַּׂגְנוּם! וַיַּשְׁקֵף יְיָ אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן. וַיַּהֲפֹךְ עַמּוּד הֶעָנָן אֶת מֵי הַיָּם לְטִיט וְעַמּוּד הָאֵשׁ הִרְתִּיחָם, וַתֵּעָקַרְנָה פַּרְסוֹת סוּסֵיהֶם וַיּוּסְרוּ אוֹפַנֵּי הַמֶּרְכָּבוֹת וַיִּשָּׂרְפוּ, וְאַחַר הֵחֵלּוּ חוֹמוֹת הַמַּיִם לְהִתְלַכֵּד וּלְטַבֵּעַ אֶת הַמִּצְרִים. וַיְהִי כִּרְאוֹת עוּזָא שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיָּעָף אֶל יְיָ וַיִּתְיַצֵּב לְפָנָיו וַיֹּאמַר: אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ! הֵן צַדִּיק אַתָּה וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶךָ: אֵין לְפָנֶיךָ לֹא עַוְלָה וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד וּמַדּוּעַ תִּשְׁפּוֹט הַיּוֹם אֶת בָּנַי לֹא כְמַעֲשֵׂיהֶם? הֲטִבְּעוּ בָנַי אֶת בָּנֶיךָ אִם הֲרָגוּם אוֹ שְׁחָטוּם? הֵן לֹא עָשׂוּ לָהֶם מְאוּמָה בִּלְתִּי אִם שָׂמוּ עֲלֵיהֶם עֲבוֹדָה בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה, וְגַם בַּעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָקְחוּ בָנֶיךָ אֶת שְׂכָרָם, כִּי הִשְׁאִילוּם הַמִּצְרִים כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב עַד בְּלִי דָי! וַיְצַו יְיָ וַיֶּאֶסְפוּ שׁוֹפְטֵי מָרוֹם וַיֹּאמֶר לָהֶם יְיָ: שִׁפְטוּ נָא בֵינִי וּבֵין עוּזָא! בְּשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת הָיָה רָעָב בְּמִצְרָיִם, וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיְמַלֵּט אֶת הַמִּצְרִים מִמָּוֶת וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם וַיִּהְיוּ כָל הַמִּצְרִים עֲבָדָיו; אוּלָם כְּבוֹא בָנַי מִצְרַיְמָה, וַיְמַהֲרוּ הַמִּצְרִים וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת מֵיטִיבָם וְאֶת אִישׁ חַסְדָּם, וַיַּעֲבִידוּ אֶת אֲחֵי יוֹסֵף בְּפֶרֶךְ וַיְּעַנּוּם בִּמְאֹד מְאֹד עַד עֲלוֹת צַעֲקַת בָּנַי אֵלָי. וַיְהִי כִּרְאוֹתִי כִּי כֵן וָאֶשְׁלַח אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן לְהוֹשִׁיעָם. וַיֵּלְכוּ אֶל פַּרְעֹה וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו בִּשְׁמִי לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְמָאֵן, וָאַךְ אוֹתוֹ – וַיּוֹסֶף לְהַכְבִּיד אֶת עֻלּוֹ עֲלֵיהֶם וַיְמָרֵר אֶת חַיֵּיהֶם עַד מְאֹד. וְעַתָּה הוּא רוֹדֵף אַחֲרֵי בָנַי לְהַשִּׂיגָם וּלְכַלּוֹתָם בְּאַפּוֹ! וַיֹּאמְרוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יְיָ: צַדִּיק אַתָּה יְיָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ! וַיּוֹסֶף עוּזָא לְדַבֵּר אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אָמְנָם הֵרֵעוּ מְאֹד בָּנַי אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיֶּחֶטְאוּ לְךָ חֲטָאָה גְדוֹלָה; אוּלָם אַתָּה, יְיָ, רַב חֶסֶד וּמַרְבֶּה לְהֵיטִיב, – רַחֶם נָא אֶת בָּנַי וְאַל תַּשְׁחִיּתֵם! וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיָּעָף מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ מִצְרַיְמָה, וַיּוֹצֵא מֵאַחַד הַבִּנְיָנִים אֲשֶׁר בָּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵנָה וְטִיטָהּ וְהַיֶּלֶד הָעִבְרִי הַמֻּדְבָּק בָּהּ, וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמַר; הַאֻמְנָם תִּתְחַסֵּד יְיָ עִם אֵלֶּה אֲשֶׁר הָרְגוּ יְלָדִים שֶׁלֹּא חָטָאוּ?! וַיַּרְא עוּזָא אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּדֹּם. וַיָּבֹא שַׁפְטִיאֵל וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמַר: הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק וְלֹא תַשְׁמִיד אֶת הַמִּצְרִים מִתַּחַת שְׁמֵי יְיָ? וַיְהִי בְּרֶגַע הַנּוֹרָא הַזֶּה וַיִּרְגְּזוּ הַמַּיִם וַיִּתְגָּעֲשׁוּ, וַיֶּהֱמוּ הַגַּלִּים וַיֶּחְמְרוּ וַיְהִי כָל הַיָּם כַּמֶּרְקָחָה; וַעֲנָנִים שְׁחוֹרִים עָלוּ מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וַיְכַסּוּס, וַיֶּחְשְׁכוּ הַכֹּכָבִים. וְרוּחַ סְעָרָה בָּאָה וַתֵּילִיל וַתֶּהֱמֶה וַתִּפָּתַחְנָה הַתְּהוֹמוֹת, – וַיָּחֵלּוּ הַמִּצְרִים לִטְבֹּעַ… וְהָעֵת אֲשֶׁר יְשׁוֹרְרוּ בָהּ הַמַּלְאָכִים לִפְנֵי יְיָ בָּאָה, – וַיֵּאָסְפוּ כֻלָּם גְּדוּדִים גְּדוּדִים. וַיְהִי אַךְ פָּתְחוּ אֶת פִּיהֶם לֵאמֹר שִׁירָה, וַיֹּאמֶר יְיָ: אַל תָּשִׁירוּ הַיּוֹם, – וְשׁוֹרַרְתֶּם מָחָר! כִּי אֵיךְ אֶשְׁמַע בְּקוֹל שִׁיר, – וּמַעֲשֵׂי יָדַי טוֹבְעִים בַּיָּם!


מט. הַיָּם וְהַיַּבָּשָׁה (מכילתא).


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר טָבְעוּ הַמִּצְרִים וַיֹּאמֶר הַיָּם: הִנְנִי וְהֵקֵאתִי אֶת הַמֵּתִים הָרַבִּים הָאֵלֶּה אֶל הַיַּבַָּשָׁה לְבִלְתִּי יְטַמְּאוּ אֶת מֵימָי! וּכְדַבֵּר הַיָּם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּחֶל לַהֲקִיאָם אֶל הַיַּבָּשָׁה. וַתֹּאמֶר הַָאֲדָמָה: חָלִילָה לִּי מִקַּבֵּל אֶת כָּל הַמֵּתִים הָאֵלֶּה! הֵן בְּקַחְתִּי אֶת דְּמֵי הֶבֶל אָמַר לִי יְיָ: אֲרוּרָה הָאֲדָמָה! וְאַף כִּי בְקַבְּלִי אֶת דְּמֵי כָל הַמֵּתִים הָרַבִּים הָאֵלֶּה! וַתַּשְׁלִיכֵם הָאֲדָמָה אֶל תּוֹךְ הַיָּם! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן אָמַר פַּרְעֹה: יְיָ הַצַדִּיק וַאֲנִי וְעֲמִּי הָרְשָׁעִים, עַל כֵּן אֶתֵּן קְבוּרָה לְהַמִּצְרִים. וַיְצַו יְיָ אֶת הָאֲדָמָה לֵאמֹר: קַבְּלִי אֶת הַמֵּתִים בְּתוֹכֵכִי וְהָיְתָה לָהֶם קְבוּרָה!


נ. תְּלוּנוֹת הַמַּלְאָכִים (סנהדרין צ“ח; סוטה ל'; מכילתא; שמו”ר כ“ג; ילק”שׁ רמז רנ"ג).


וַיְהִי כְּהַבִּיט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם וַיִּרְאוּ אֶת הַמִּצְרִים – מֵתִים עַל שְׂפַת הַיָּם, וַיֵּאָסְפוּ כֻלָּם לָשִׁיר לַייָ, וַיָּבֹאוּ גַם הַמַּלְאָכִים לְשׁוֹרֵר. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַמַּלְאָכִים: תְּנוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר בָּרִאשׁוֹנָה. וַיָּשִׁירוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת שִׁיר תּוֹדָתָם לֵייָ. וְרוּחַ יְיָ לָבְשָׁה אֶת הָעוֹלְלִים וְאֶת הַטַּף אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם וַיֶּחְדְּלוּ הַיּוֹנְקִים מִינַק אֶת חֲלֵב אִמּוֹתָם וְהָעוֹלָלִים נָשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם הַשָּׁמַיְמָה וַיָּשִׁירוּ גַם הֵם. וַיְהִי כְּכַלּוֹת הַגְּבָרִים לָשִׁיר, וַיִּכּוֹנוּ הַמַּלְאָכִים שֵׁנִית לֵאמֹר שִׁירָה. וַיֹּאמֶר לָהֶם יְיָ: תְּשׁוֹרַרְנָה עַתָּה הַנָּשִׁים! וַיֹּאמְרוּ הַמַּלְאָכִים: הַמְעַט שׂוּמְךָ אֶת הַגְּבָרִים לְפָנֵינוּ וְשַׂמְתָּ גַּם אֶת הַנָּשִׁים לְפָנֵינוּ? וַיַּעַן יְיָ אֶת הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמַר: יָשִׁירוּ לִי בְנֵי הָאָדָם בָּרִאשׁוֹנָה פֶּן יְקַדֵּם הַמָּוֶת אֶת אֶחָד מֵהֶם וְלֹא יָשִׁיר לִי אֶת שִׁירָתוֹ – אוּלָם אַתֶּם חָיִים וְקַיָּמִים לְעוֹלְמֵי עַד וְשַׁרְתֶּם בְּעֵת אַחֶרֶת! וַתִּקַּח מִרְיָם אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ אֲשֶׁר הֵכִינָה לִפְנֵי צֵאתָהּ מִמִּצְרַיִם, כִּי יָדְעָה אֲשֶׁר יָבֹא יוֹם וְעָשָׂה יְיָ לְיִשְׂרָאֵל תְּשׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת וּמָצְאוּ חֵפֶץ בִּכְלֵי שִׁיר. וַתָּשַׁר מִרְיָם וַתְּתוֹפֵף וַתֵּצֶאנָה אַחֲרֶיהָ הַנָּשִׁים בִּמְחוֹלוֹת!


נא. שָׁלָל רָב. (מכילתא; מדרשׁ אגדה בשׁלח; שׁמו“ר כ”ד).


וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִגְּשׁוּ אֶל הַמִּצְרִים הַשּׁוֹכְבִים עַל שְׂפַת הַיָּם לְפַשֵּׁט אוֹתָם וּלְנַצֵּל אֶת עֶדְיָם. וַיִּקְחוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הָאֲבָנִיּם הַיְקָרוֹת וְאֶת הַמַּרְגָּלִיּוֹת אֲשֶׁר שָׂמוּ הַמִּצְרִים בְּצַוְארֵי סוּסֵיהֶם וּבְרַעֲמוֹתֵיהֶם93, וְהַיָּם הֵקִיא מִתּוֹכוֹ אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, אֲשֶׁר טֻבְּעוּ בוֹ מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיַּאַסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שָׁלָל רָב. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: הֵן רַב הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר לְקַחְתֶּם לָכֶם וְעַתָּה סוּרוּ מֵעַל שְׂפַת הַיָּם וִהְיִיתֶם נְכוֹנִים לָלֶכֶת מִזֶּה וָהָלְאָה! וַיְמָאֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל משֶׁה וַיּוֹסִיפוּ לִשְׁלֹל שְׁלַל מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר משֶׁה: הַאֻמְנָם תַּחְשְׁבוּ כִּי יוֹצִיא אֲלֵיכֶם הַיָּם אַבְנֵי חֵפֶץ וּכְלֵי חֶמְדָּה יוֹם יוֹם? וְלֹא שָׂמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לִבָּם לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיַּרְא משֶׁה כִּי אֵין לוֹ שׁוֹמֵעַ מִכָּל הָעָם, וַיַּסַּע אוֹתָם בְּחָזְקָה מֵהַיָּם וָהָלְאָה.


נב. מַר לְמָתוֹק (שמו“ר כ”ד, כ“ה; מכילתא; מדרשׁ שׁמו”ר כ"ג).


וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְבַּרָה שׁוּר, הוּא הַמִדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנוֹרָא הַמָּלֵא נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים. וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְּפַנֶּה לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ וַיְיַשְּׁרָהּ, וַיַּפֵּל אֵימָה וָפַחַד עַל הַנְּחָשִׁים וְהָעַקְרַבִּים וַיָּנוּסוּ וַיָּפוּצוּ. וְהָיָה בְּגֶשֶׁת אִישׁ יִשְׂרָאֵל פִּתְאוֹם אֶל נָחָשׁ אוֹ אֶל עַקְרָב וְרָבְצוּ94 הַנְּחָשִׁים וְהָעַקְרַבִּים לִפְנֵיהֶם וְהִתְכַּנְּסוּ לְבִלְתִּי הַפְחִיד אֶת רוֹאֵיהֶם. וַיַּעַבְרוּ שְׁלשִׁים וְאֶחָד יוֹם מֵעֵת צֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וַיֶּאֱזַל הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֵכִינוּ לָהֶם בְּמִצְרַיִם, וְגַם הַמַּיִם אָזְלוּ מִכְּלֵיהֶם וַיִּצְמָאוּ; וַיֹּאמְרוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה וְלֹא יָכֹלוּ. וַיֵּצְאוּ מַהֵר לָרִיב עִם משֶׁה וַיֹּאמֵרוּ: מַה־נִּשְׁתֶּה? וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל יְיָ וַיּוֹרֵהוּ עֵץ אֲשֶׁר פְּרָחָיו מָרִים כְּלַעֲנָה וַיֹּאמֶר לוֹ: הַשְׁלִיכָה אֶת הָעֵץ הַזֶּה אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם הַמָּרִים וְיִמְתָּקוּ. וַיְהִי כִּרְאוֹת הָעָם אֶת משֶׁה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל אֶל יְיָ וּמִתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: רַחֵם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵיטִיבָה לָהֵם, וַיִּשְׁתָּאוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וַיֹּאמֵרוּ: הֲנִשְׁמַע כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה, כִּי לֹא שָׂם לֵב עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעַסְנֻהוּ וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַיְבַקֵּשׁ טוֹב לָנוּ?? וַיִּנָּחֲמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל הַדְּבָרִים הָרָעִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֶל משֶׁה וַיֹּאמֵרוּ סְלַח נָא לְפִשְׁעֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ! וַיִּיטְבוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעֵינֵי יְיָ. וַיַּשְׁלֵךְ משֶׁה אֶת הָעֵץ הַמַּר אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתָּקוּ.


נג. לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם (מכילתא; מדרשׁ אגדה בשׁלח; יומא ע“ח; תנחומא בשׁלח; אבכיר; ברכות כ”ז).


וְלִפְנֵי רֶדֶת הַמָּן תֵּצֵא רוּחַ צְפוֹנִית וּבָאָה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חוֹנִים שָׁם וְכִבְּדָה אֶת הַמִּדְבָּר וְנָשְׂאָה אֶת הָאָבָק מִן הַמַּחֲנֶה וָהָלְאָה. וְיָרַד מָטָר וְכִבֵּס אֶת הָאֲדָמָה וְנִקָּה אוֹתָהּ וְטִהֲרָהּ. וְהָיָה כִּי כֻבְּסָה הָאֲדָמָה וַתִּטְהַר – וְיָרַד עָלֶיהָ הַטָּל. וּבָאָה הָרוּחַ וְנָשְׁבָה בוֹ וְעָשְׂתָה אוֹתוֹ שֻׁלְחָנוֹת שֻׁלְחָנוֹת אַמָּתַיִם קוֹמָתָם. וְשָׁלְחָה הַשֶּׁמֶשׁ אֶת קַרְנֵי אוֹרָהּ אֶל הַטָּל וְנִרְאוּ בוֹ אַלְפֵי מְאוֹרוֹת וּנְגֹהוֹת נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה מְאֹד. וְיָרַד הַמָּן עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת הָהֵם, וְיָרַד הַטָּל עַל הַמָּן מִלְמַעְלָה וְכִסָּהוּ וּשְׁמָרָהוּ לְבִלְתִּי יִפּוֹל עָלָיו הֶאָבָק. וּבָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַשֻּׁלְחָנוֹת וְלָקְטוּ אִישׁ אִישׁ מְעַל שֻׁלְחָנוֹ וְלֹא יָשׁׂחוּ. וְעָמַד הַמָּן עַל מְקוֹמוֹ שְׁתֵּי שָׁעוֹת יוֹם יוֹם וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמֵס וְהָיָה נְחָלִים נְחָלִים, וְיָרְדוּ הַנְּחָלִים דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר וְעָבְרוּ בְאַרְצוֹת גּוֹיִם רַבִּים. וְשָׁתוּ הַגּוֹיִם אֶת הַמָּן אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְמַיִם וַיֵּמַר לְשׁוֹתָיו; אוּלָם בְּצוּדָם צְבִי אֲשֶׁר שָׁתָה מֵהַנְּחָלִים הָהֵם וּשְׁחָטֻהוּ וְאָכְלוּ אֶת בְּשָׂרוֹ וַיִּטְעַם לָהֶם כַּמָּן וַיָּחוּשׁוּ95 עֹנֶג אֲשֶׁר לֹא חָשׁוּ כָמֹהוּ מִימֵיהֶם וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ!

וַיָי הוֹרִיד אֶת הַמָּן יוֹם יוֹם לְבַעֲבוּר יֹאכְלֻהוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעוֹדֶנּוּ חַם, וּלְבַעֲבוּר יִשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם יוֹם יוֹם אֶל יְיָ וְשָׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ לָחֶם. וַיִּשְׂמְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל הַמָּן הַנָּתוּן לָהֶם מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, כִּי אָמָרוּ; לוּ יָרַד הַמָּן רַק אַחַת בַּשָּׁנָה, כִּי עַתָּה אֲסַפְנֻהוּ אֶל תּוֹךְ שַׂקִּים רַבִּים לְבַעֲבוּר יִמְצָא96 לָנוּ לְכָל יְמֵי הַשָּׁנָה, וַיִּכְבַּד מַשָּׂאוֹ עֲלֵינוּ בְּלֶכְתֵּנוּ בַּמִּדְבָּר!


נד. כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ (מכילתא וילק"שׁ בשׁלח).


וְטַעַם הַמָּן כְּטַעַם חָלָב וּדְבָשׁ וְלֶחֶם סֹלֶת97 בָּלוּל בְּשֶׁמֶן וּדְבָשׁ. וַיְהִי בוֹ טַעַם כָּל מַאֲכָל וְכָל מַשְׁקֶה וְכָל מִינֵי מַמְתַּקִּים וּמִגְדָּנוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ. וְהָיָה כֶּאֱכֹל יֶלֶד אֶת הַמָּן וְאָמָר: מַה־טּוֹב הֶחָלָב אֲשֶׁר שָׁתִיתִי! וּבְשׂוֹם בָּחוּר אֶת הַמָּן לְתוֹךְ פִּיו וְאָמָר: מַה־מָּתֹק הַדְּבָשׁ הַזֶּה לְחִכִּי! וְהַזְּקֵנִים וְהָעָם יֹאכְלֻהוּ בְּכָל אַוַּת נַפְשָׁם וְקָרְאוּ זֶה אֶל זֶה וְאָמָרוּ: לֹא אָכַלְנוּ כַלֶּחֶם הַזֶּה מֵעוֹדֵנוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה! וְרֵיחַ הָיָה לַמָּן כְּרֵיחַ מֹר וַאֲהָלוֹת98 וְכָל רָאשֵׁי בְשָׂמִים; אוּלָם בְּיוֹם הַשָּׁבָּת יִיטַב רֵיחוֹ וְיִיף99 מַרְאֵהוּ אֶלֶף מוֹנִים100 מֵאֲשֶׁר בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַשָּׁבֻעַ! וְהָיָה כִּי אָמַר אִישׁ: לֹא אֵצֵא הַיּוֹם הַשָּׂדֶה לִלְקֹט אֶת הַמָּן כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי הַדָּבָר הַזֶּה, – וְעָמַד בְּפֶתַח אָהֳלוֹ וּלְקָטוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ. וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נֶעֶצְלוּ לָצֵאת גַּם מִפֶּתַח אָהֳלָם וַיִּשְׁכְּבוּ עַל מִטָּתָם. וַיֵּרֶד הַמָּן אֶל תּוֹךְ הָאֹהֶל וַיִּשְׁלְחוּ הָעֲצֵלִים אֶת יְדֵיהֶם וַיִּקָּחֻהוּ וַיֹּאכְלֻהוּ!


נה. יוֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת (יומא שׁם).


וּמִסְפַּר עָמְרֵי101 הַמָּן אֲשֶׁר יֵרְדוּ יוֹם יוֹם הָיָה רַב וְעָצוּם מְאֹד, וַיְהִי דַי לְעַמִּים רַבִּים לְאָכְלוֹ שָׁנִים הַרְבֵּה מְאֹד; בְּכָל זֹאת לֹא לָקַט מִמֶּנּוּ אִישׁ בִּלְתִּי אִם לְפִי אָכְלוֹ, – עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת; לֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְלֹא הֶחְסִיר הַמַּמְעִיט. וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי עִבְרִים אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר הָאֶחָד: בָּא אֵלַי שְׁכֵנִי וַיִּגְנֹב אֶת עַבְדִּי! וַיַּעַן הַשֵּׁנִי וַיֹּאמַר: שֶׁקֶר אַתָּה דוֹבֵר! לֹא גָנַבְתִּי אֶת עַבְדְּךָ, כִּי אִם קָנֹה קְנִיתִיו מִיָּדֶךָ! וַיֹּאמֶר משֶׁה; שׁוּבוּ לְאָהֳלֵיכֶם וְחִכִּיתֶם לְמִשְׁפָּטִי עַד יוֹם הַמָּחֳרָת. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא משֶׁה אֶל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב. וַיִּסְפֹּר אֶת עָמְרֵי הַמָּן אֲשֶׁר לָקְטוּ וְאֶת מִכְסַת נַפְשׁוֹת בֵּיתָם. וַיְהִי כִּי נִמְצָא עֹמֶר הָעֶבֶד בְּבֵית אֲדוֹנָיו הָרִאשׁוֹן, וַיֵּדַע משֶׁה, כִּי גֻּנֹּב גֻּנַּב הָעֶבֶד וַיְצַו וַיּוּשַׁב הָעֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו!


נו. בִּרְפִידִים (מדרשׁ אספה הובא בילק“שׁ; מדרשׁ שׁמו”ר כ"ו).


וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לִרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתּוֹת הָעָם. וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר אָמָרוּ: מַה־זֹּאת עָשׂוּ לָנוּ בְנֵי עַמְרָם כִּי הוֹצִיאוּנוּ מִמִּצְרַיִם לַהֲמִיתֵנוּ בַּצָּמָא, – הָבָה נִרְגְּמָה אוֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ! וַיַּעַן הָעָם אֶת בְּנֵי הַבְּלִיַּעַל לֵאמֹר: חָלִילָה לָּנוּ מֵרִיב עִם אַהֲרֹן אֲחִי משֶׁה וּמֵהָרֵעַ לוֹ; הֲלֹא זֶה הָעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וּבֵין אִישׁ לְרֵעֵהוּ! אוּלָם נָקוּמָה נָּא כֻלָּנוּ וְהָלַכְנוּ אֶל משֶׁה וְרַבְנוּ אִתּוֹ בְּחָזְקָה. וַיָּבֹאוּ אֶל משֶׁה וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיֹּאמְרוּ לִרְגֹּם אוֹתוֹ בָּאֲבָנִים! וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְיָ לֵאמֹר: הוֹדִיעֵנִי נָא הֲיַהַרְגוּנִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר אָמָרוּ? וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: אַל תָּשִׂים לֵב לְדִבְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ בְּקִצְפָּם; אוּלָם הֱיֵה כָמוֹנִי מְשַׁלֵּם טוֹבָה תַּחַת רָעָה וּמָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי! וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל יְיָ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: תְּנָה לָעָם מַיִם וְשָׁתוּ! וַיַּרְא הָעָם אֶת משֶׁה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל בַּעֲדָם אֶל יְיָ, וַיֵּבוֹשׁוּ מְאֹד עַל דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֶל משֶׁה וַיִּכָּלֵמוּ. וַיְהִי דְבַר יְיָ אֶל משֶׁה לֵאמֹר: קַח אֶת מַטְּךָ בְּיָדְךָ וְהִכִּיתָ עַל הַצּוּר102 בְּחוֹרֵב וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מָיִם! וַיֹּאמֶר משֶׁה: יְיָ אֱלֹהָי! הֵן הֵבִיא תָמִיד הַמַּטֶּה רָעָה, וְאֵיכָכָה תֵּצֵא עַתָּה מִמֶּנּוּ טוֹבָה? וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ, לְמַעַן דַּעַת כִּי לֹא תֵצֶאנָה הַטּוֹבוֹת וְהָרָעוֹת בִּלְתִּי אִם לְפִי דְבָרִי!


נז. שִׂנְאַת חִנָּם (יומא ע“ה; מכילתא; תד”ב אליהו; מדרשׁ תנחומא בשׁלח).


וְהַמָּן יָרַד יוֹם יוֹם וְעָלָה וְגָבַהּ וְנִשָּׂא מְאֹד מְאֹד וַיֵּרָא לְעַמִּים רַבִּים בָּאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת. וַיִּרְגְּזוּ הָעַמִּים תַּחְתֵּיהֶם וַיֹּאמֵרוּ: לְכוּ וְנַכְחִידֵם103 מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד! וַיֹּאמֶר יְיָ: הֵן רַבִּים הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאַרְצוֹתֵיכֶם וַיְאַשְּׁרוּכֶם104 וַתֵּשְׁבוּ שְׁלֵוִים וְשַׁאֲנַנִּים105 וַתִּתְעַנְּגוּ עַל רֹב טוֹב; וְלֹא קִנְּאוּ בָכֶם בָּנַי וְלֹא קָצְפוּ עֲלֵיכֶם. וַיְהִי אַךְ רְאִיתָם אֶת עַמִּי הַמְּדֻכָּא106 וְהַמְּעֻנֶּה מֵרִים רֹאשׁוֹ, וַיֵּרַע הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵיכֶם וַתִּשְׂנָאוּהוּ חִנָּם וַתַּחְרְשׁוּ107 עָלָיו רָעָה!.. וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיִּשְׁאַל עֲמָלֵק אֶת אֱלִיפַז אָבִיו לֵאמֹר: הַגִּידָה לִּי, אָבִי, תַּחַת מָה יַעֲשֶׂה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים לָהֶם נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר כְּמוֹהֶן לֹא נַעֲשָׂה לָעָם מִיּוֹם בְּרוֹא שָׁמַיִם וָאָרֶץ? וַיַּעַן אֱלִיפַז וַיֹּאמַר: טוֹבוּ הָעִבְרִים בְעֵינָיו וַיֶּאֱהָבֵם וַיֹּאמר: נָתֹן אֶתֵּן לָהֶם גַּם אֶת תַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, גַּם אֶת נְעִימוֹת הָעוֹלָם הַבָּא! וְעַתָּה, בְּנִי, אִם תַּחְפֹּץ לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי יְיָ לְבַעֲבוּר יֵיטִיב עִמְּךָ, – וְיָצָאתָ הַמִּדְבָּרָה וְחָפַרְתָּ לָעָם הַזֶּה בְּאֵרוֹת וְיִשַּׁרְתָּ אֶת הַמְּסִלּוֹת108 וְסִקַּלְתָּ109 אוֹתָן מֵאֶבֶן, – וְחָשַׁב לְךָ יְיָ הַדָּבָר הַזֶּה צְדָקָה וְהֵיטִיב עִמֶּךָ! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ עֲמָלֵק אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר אַפּוֹ עַד מְאֹד, וַיִּשְׁלַח אֶל עַמִּים רַבִּים לֵאמֹר: עֲלוּ אֵלַי וְיָצָאנוּ כֻלָּנוּ לַמִּלְחָמָה עַל הָעִבְרִים הָאֹמְרִים לִמְשֹׁל בְּכָל הָעַמִּים וְלִהְיוֹת אֲדוֹנֵי הָאָרֶץ! וַיַּעֲנֻהוּ הָעַמִּים לֵאמֹר: אֵיכָכָה נוּכַל וְנִלְחַמְנוּ עִם הָעִבְרִים, וַיָי אֱלֹהֵיהֶם עוֹשֶׂה לָהֶם נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רוֹאוֹת? וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ עֲמָלֵק אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֶּאֱסֹף אֶת עַמּוֹ וַיַּעֲבוֹר אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה בְּלַיְלָה אֶחָד, וַיָּבֹא לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל.


נח. בַּצַּר לְיִשְׂרָאֵל (מדרשׁ תנחומא בשׁלח; תענית י"ז; מכילתא).


וַיְהִי כִּי רָאָה משֶׁה אֶת עֲמָלֵק הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְקָרֵב, וַיֹּאמֶר אֶל יְהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ, בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק. וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל מְשָׁרְתוֹ וַיִּשְׁתָּאוּ אֵלָיו מְאֹד וַיֹּאמֵרוּ: רְאוּ כִּי הִשְׁוָה משֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ לְעֵינֵי כֻלָּנוּ לֵאמֹר: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר יִלָּחֲמוּ בַּעֲמָלֵק! וְעַתָּה יִהְיֶה נָּא הַדָּבָר הַזֶּה לְמוֹפֵת לְבִלְתִּי יִתְגָּאֶה אִישׁ עַל מְשָׁרְתוֹ וְלֹא יִתְעַמֶּר בּוֹ! וַיְמַהֵר יְהוֹשֻׁעַ וַיִּבְחַר אֲנָשִׁים כַּאֲשֶׁר צֻוָּה, וַיַּעַל משֶׁה עַל הַגִּבְעָה! וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר הִנְנִי וְהֵבֵאתִי לְךָ כַּר אוֹ כֶסֶת וְיָשַׁבְתָּ עֲלֵיהֶם וְיֵרַךְ לְךָ! וַיַּעַן משֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: חָלִילָה לִּי מֵהִתְעַנֵּג וּמִפַּנֵּק אוֹתִי בַּצַּר לְיִשְׂרָאֵל עַמִּי! הַגִּישׁוּ אֵלי אֶבֶן וְיָשַׁבְתִּי עָלֶיהָ. וַיַּעֲמֹד משֶׁה וַיָּרֶם אֶת יַד יְמִינוֹ הַשָּׁמַיְמָה וַיֹּאמַר: עֵדָה הַיָּד הַזֹּאת כִּי לֹא לָקְחָה מִיַּד אִישׁ גַם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נָעַל! וְאַחַר הֵרִים משֶׁה אֶת יַד שְׂמֹאלוֹ וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! עַל יָדִי הוֹצֵאתָ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַתַּפְלִיא לַעֲשׂוֹת כַּיּוֹם הַזֶּה. אָנָּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אַל תַּעַזְבֵנוּ הַיּוֹם כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ! וַיְהִי כִּרְאוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת משֶׁה מֵרִים אֶת יָדָיו הַשָּׁמַיְמָה, וַיִּפְנוּ גַם הֵם לְמַעְלָה וַיִּתְפַּלְּלוּ אֶל יְיָ וַיִּתְחַנְּנוּ אֵלָיו, וַיִּקַּח יְיָ אֶת תְּפִלָּתָם וַיִּתְגַּבְּרוּ עַל עֲמָלֵק. וַיְהִי כְּכַלּוֹת הָעָם לְהַכּוֹת אֶת עֲמָלֵק, וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: כְּתוֹב זֹאת בְּסֵפֶר לְזִכָּרוֹן לְמַעַן דַעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי לֹא יְנַקֶּה יְיָ אֶת כָּל הַנּוֹגְעִים בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל!


נט. יִתְרוֹ וְצִפּוֹרָה וּבָנֶיהָ (מדרשׁ תנחומא בשׁלח; תענית י"ז; מכילתא).


וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ אֶת כָּל הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ וַיִּשְׁלַח אֶל משֶׁה לֵאמֹר: הִנֵּה אָנֹכִי יִתְרוֹ חוֹתֶנְךָ בָּא אֵלֶיךָ הַמִּדְבָּרָה, וְעַתָּה הוֹאֶל נָא וְיָצָאתָ לִקְרָאתִי וְהָלַכְתִּי אַחֲרֶיךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה חוֹנֶה שָׁם. אוּלָם אִם תְּמָאֵן לָצֵאת לִקְרָאתִי, כִּי קָטֹנְתִּי בְעֵינֶיךָ, – וְיָצָאתָ לִקְרַאת אִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיךָ הַהוֹלְכִים אִתִּי אֵלֶיךָ. וַיָי אָמַר אֶל משֶׁה: צֵא לִקְרַאת יִתְרוֹ חוֹתָנְךָ וְקֵרַבְתָּהוּ אֵלֶיךָ וְכִבַּדְתָּהוּ, כִּי הוֹלֵךְ הוּא לְהִתְגַּיֵר – וְאָהַבְתָּ גֵּרִים כָּמוֹנִי! וַיֵּצֵא משֶׁה לִקְרַאת יִתְרוֹ, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ גַם אַהֲרֹן וְנָדָב וַאֲבִיהוּא בָנָיו וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּגַּשׁ משֶׁה אֶל יִתְרוֹ וַיִּשְׁאַל לוֹ לְשָׁלוֹם וַיִּשַּׁק לוֹ וַיְכַבְּדֵהוּ כַּאֲשֶׁר יְכַבֵּד בֵּן אֵת אָבִיו. וַיְסַפֵּר לוֹ משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ לְיִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׂמַח יִתְרוֹ מְאֹד וַיֹּאמַר: אֵין כַּיָי אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין כְּמַעֲשָׂיו! הֵן עַד הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה מִצְרַיִם סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת וְגַם עֶבֶד אֶחָד לֹא יָכֹל לִבְרֹחַ מִמִּצְרָיִם, – וַיַּפְלִיא אֱלֹהֵיכֶם לַעֲשׂוֹת וַיּוֹצֵא עַם רַב כָּזֶה לְעֵינֵי כָל הַמִּצְרִים! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ צִפּוֹרָה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ לְמִצְרַיִם בְּיַם סוּף וְאֶת דְּבַר הַשִּׁירָה אֲשֶׁר שָׁרוּ הַגְּבָרִים וְהַנָּשִׁים – וַתִּתְעַצֵּב אֶל לִבָּה עַד מְאֹד, כִּי לֹא הָיְתָה בָעֵת הַהִיא בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שׁוֹרְרָה לַיָי! וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב אֲשֶׁר הִתְעַצְּבָה צִפּוֹרָה עַל הַדָּבָר הַזֶּה, עַל כֵּן יָבֹא יוֹם וְחִיְּתָה נִשְׁמָתָהּ אֶת דְּבוֹרָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת אֲשֶׁר תּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְתָשִׁיר גַּם הִיא שִׁיר יְשׁוּעָה וּגְאֻלָּה.


ס. לִפְנֵי מַתַּן תּוֹרָה (מדרשׁ שׁה“שׁ; ילק”שׁ שׁופטים בשׁם מדרשׁ תנחומא; שׁם וזאת הברכה; מדרשׁ תנחומא שם; מדרשׁ שמו“ר כ”ז).


וַיְהִי כַּעֲבוֹר שְׁלשֶׁת יְרָחִים מִיּוֹם צֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וַיֹּאמֶר יְיָ: עַתָּה אֶתֵּן אֶת תּוֹרָתִי לְיִשְׂרָאֵל עַמִּי, כִּי כְבָר רֹחֲצוּ מִצֹּאַת מִצְרַיִם, וַיִּטְהֲרוּ בִּשְׁלשֶׁת הַיְרָחִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הֵאֱכַלְתִּים לֶחֶם הַשָּׁמַיִם וָאַעַשׂ לָהֶם נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת; אֶפֶס כִּי אֵלְכָה לִי בָרִאשׁוֹנָה אֶל עַמֵּי הָאָרֶץ וּשְׁאַלְתִּים: הֲיֹאבוּ לְקַבֵּל אֶת תּוֹרָתִי אִם לֹא? וְהָיָה כִּי יִמָּצֵא עָם הֶחָפֵץ בְּתוֹרָתִי, וְנִסְפַּח אֶל יִשְׂרָאֵל וֶהֱטִיבוֹתִי עִמּוֹ. וְלֹא יִתְאוֹנְּנוּ בְאָזְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ לֵאמֹר: לוּ אָמַר לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים לְקַבֵּל אֶת תּוֹרָתוֹ כִּי עַתָּה קִבַּלְנוּהָ! וַיֵּרָא יְיָ אֶל בְּנֵי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר לָהֶם: הַתְקַבְּלוּ אֶת תּוֹרָתִי לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וְימֵי בְנֵיכֶם? וַיֹּאמְרוּ בְנֵי עֵשָׂו אֶל יְיָ: הַגִּידָה לָּנוּ מַה־כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: בְּתוֹרָתִי כָּתוּב “לֹא תִרְצָח”! וַיֹּאמְרוּ בְנֵי עֵשָׂו אֶל יְיָ: חָלִילָה לָּנוּ מִקַּבֵּל אֶת תּוֹרָתֶךָ! אַנְשֵׁי מִלְחָמָה אֲנַחְנוּ וְעַל חַרְבֵּנוּ אֲנַחְנוּ חַיִּים! וַיָּבֹא יְיָ אֶל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וַיֹּאמֶר לָהֶם: הַתְקַבְּלוּ אֶת תּוֹרָתִי, כִּי חַיִּים הִיא לְכָל עוֹשֶׂיהָ? וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׁמָעֵאל: הַשְׁמִיעֵנוּ נָא אֶת הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בָּהּ! וַיְהִי כֶּאֱמוֹר יְיָ לֵאמֹר: בְּתוֹרָתִי כָתוּב: “לֹא תִגְנֹב”!, וַיַּעֲנוּ בְנֵי יִשְׁמָעֵאל אֶת יְיָ לֵאמֹר: חָלִילָה לָּנוּ מִקַּבֵּל תּוֹרָה כָּזֹאת! וְגַם אֶל יוֹשְׁבֵי צֹר וְצִידוֹן וְאֶל כָּל עַמֵּי אֶרֶץ כְּנַעַן נִרְאָה יְיָ וַיֹּאמַר: הַתְקַבְּלוּ אֶת תּוֹרָתִי לְבַעֲבוּר יִיטַב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים רַבִּים עַל אַרְצְכֶם? וַיַּעֲנוּ הַכְּנַעֲנִים אֶת יְיָ לֵאמֹר: הַגִּידָה נָּא מַה־כָּתוּב בַּתּוֹרָה הַזֹּאת? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: בְּתוֹרָתִי כָתוּב לֵאמֹר: מֹאזְנֵי צֶדֶק… יִהְיֶה לְךָ! אֶבֶן שְׁלֵמָה… אֵיפָה שְׁלֵמָה יִהְיֶה לָךְ! וַיַּעֲנוּ הַכְּנַעֲנִים אֶת יְיָ לֵאמֹר: אֵין לָנוּ חֵפֶץ בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר לָהּ חֻקִּים וּמִשְׁפָטִים כָּאֵלֶּה! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא נִמְצָא בְכָל עַמֵּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֹאבֶה לְקַבֵּל אֶת תּוֹרַת יְיָ, וַיָּבֹא יְיָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָתֵת לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה.


סא. רִיב הֶהָרִים (מדרשׁ בראשׁית רבה צ“ט; ילקוט שׁמעוני שׁופטים בשׁם מדרת”נ).


וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ הֶהָרִים כִּי נוֹתֵן יְיָ אֶת הַתּוֹרָה עַל אַחַד הֶהָרִים וַיָּרִיבוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ בְּחָזְקָה, כִּי אָמַר כָּל אֶחָד מֵהֶם: עָלַי יִתֵּן יְיָ אֶת תּוֹרָתוֹ! וַיֶעְתְּקוּ הֶהָרִים מִמְּקוֹמָם וַיָּרוּצוּ הַמִּדְבָּרָה, כִּי יָדְעוּ אֲשֶׁר יִתֵּן יְיָ אֶת תּוֹרָתוֹ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר אֵין אֲדוֹנִים לוֹ, לְבַעֲבוּר יוּכַל כָּל הֶחָפֵץ בַּתּוֹרָה לָבוֹא אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא לִשְׁמוֹעַ דְּבַר יְיָ, וְאִישׁ לֹא יִגְּעַר בּוֹ לֵאמֹר: סוּר לְךָ מִזֶּה וְאַל תָּבוֹא בִּגְבוּלִי! וַיָּבֹא הַר תָּבוֹר מִבֵּית אֵילִים וְהַר הַכַּרְמָל בָּא מֵאַסְפַּמְיָא. וַיֹּאמֶר הַר תָּבוֹר: שׁוּב אֶל מְקוֹמֶךָ, כִּי לֹא קְרָאֲךָ יְיָ! וַיַּעֲנֵהוּ הַר הַכַּרְמֶל: שׁוּבָה אַתָּה אֶל מְקוֹמְךָ, כִּי גַם לְךָ לֹא קָרָא יְיָ לָבוֹא עַד הֲלוֹם! וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת רִיב הֶהָרִים וַיֹּאַמר: לָמָּה תָרִיבוּ כֻלְּכֶם? הֵן לֹא תִדְמוּ אֶל הַר סִינַי וְלֹא תִשְׁווּ לוֹ, כִּי גַם עַל הַר תָּבוֹר, גַּם עַל הַר הַכַּרְמֶל עָבְדוּ בְנֵי אָדָם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַעֲשֵׂי יָדָם! אוּלָם הַר סִינַי טָהוֹר הוּא וְקָדוֹשׁ; לֹא נָגְעָה עוֹד בּוֹ יַד אִישׁ וְלֹא הֶעֱמִידָה עָלָיו אֶת פִּסְלוֹ! הוּא הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ!


סב. הָעֲרֻבָּה הַטּוֹבָה (מדרשׁ חזית; מדרשׁ שמו“ר כ”ח; מדרשׁ תּנחומא מקץ).


וַיְקַדֵּשׁ משֶׁה אֶת הָעָם וַיְצַוֵּם לְכַבֵּס אֶת שִׂמְלוֹתֵיהֶם וְלִהְיוֹת נְכוֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הוּא שִׁשָּׁה בְסִיוָן. וַיַּעַשׁ הָעָם כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה וַיִּטְהֲרוּ וַיִּקדָּשׁוּ. וַיַּעַלׁ משֶׁה אֶל יְיָ, וַיֹּאמֶר לוֹ יְיָ: אֱסוֹף אֶת כָּל הָעָם וְדִּבַּרְתָּ בָרִאשׁוֹנָה אֶל הַנָּשִׁים וְהִשְׁמַעְתָּן אֶת דְּבָרַי בְּנַחַת, וּבָאוּ הַדְּבָרִים בְּלִבָּן וְעָזְרוּ אֶת בַּעֲלֵיהֶן לְגַדֵּל אֶת יַלְדֵיהֶם אֲשֶׁר תֵּלַדְנָה לְתוֹרָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים! וְלֹא תִהְיֶיןָ כְּחַוָּה אֵשֶׁת הָאָדָם אֲשֶׁר עָבְרָה אֶת פִּי יְיָ וַתִּצְטַדֵּק לֵאמֹר: לֹא לִי, כִּי אִם לְאִישִׁי צִוָּה יְיָ לְבִלְתִּי אֲכָל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע! וְהָיָה כַּהֲתִמְּךָ לְדַבֵּר אֲלֵיהֶן וּפָנִיתָ אֶל הַגְּבָרִים וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אוֹתְךָ, – לֹא תִגְרַע דָּבָר! וַיֵּרֶד משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם אֵת דִּבְרֵי יְיָ. וַיַּעַן הָעָם לֵאמֹר: כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה! וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: בְּזֹאת אֶתֵּן לָכֶם אֶת תּוֹרָתִי, אִם תָּבִיאוּ לִי עֲרֵבִים אֲשֶׁר יַעַרְבוּכֶם לְפָנַי לֵאמֹר: מִיָּדֵינוּ יְבַקֵּשׁ יְיָ אִם לֹא יַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא יִשְׁמְרוּהָ! וַיַּעֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְיָ לֵאמֹר: אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב יַעַרְבוּ אוֹתָנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ! וַיַּעַן יְיָ אֶת הָעָם לֵאמֹר: וּמִי יַעֲרֹב אֶת אֲבוֹתֵיכֶם לְפָנָי? הֵן שָׁאַל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם מִמֶּנִּי אוֹת וְמוֹפֵת וַיֹּאמֶר לִי: בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירַשׁ אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן? וְיִצְחָק אֲבִיכֶם אָהַב אֶת עֵשָׂו אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי, וְגַם יַעֲקֹב אֲבִיכֶם אֳמַר בַּצַּר לוֹ: נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְיָ! לָכֵן לֹא אֶקַּח אֶת הָעֲרֻבָּה הַזֹּאת וְשָׁאַלְתִּי מִכֶּם עֲרֻבָּה טוֹבָה מִמֶּנָּה! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ הָעָם אֶת דִּבְרֵי יְיָ וַיֹּאמְרוּ לוֹ: בָּנֵינוּ הַיִּלֹּדִים לָנוּ יַעַרְבוּנוּ לְפָנֶיךָ, יְיָ! וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּיטְבוּ בְעֵינָיו עַד מְאד וַיֹּאמַר: טוֹבָה לִי הָעֲרֻבָּה הַזֹּאת וְנֶאֱמָנָה לִי מְאֹד מְאֹד! מִיַּד יַלְדֵיכֶם אֲבַקֵּשׁ אִם תִּשָּׁכַח תּוֹרָתִי וְלֹא תֵעָשֶׂה! וַיֹּאמֶר הָעָם: לַמֵּד נְלַמֵּד אֶת זַרְעֵנוּ וְאֶת זֶרַע זַרְעֵנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְשִׁנַּנּוּ אוֹתָהּ לָהֶם, וְדִבְּרוּ בָהּ בְּשָׁכְבָם וּבְקוּמָם וּבְלֶכְתָּם בַּדֶּרֶךְ, וְלֹא תָמוּשׁ110 מִפִּיהֶם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם!


סג. גִּלּוּי שְׁכִינָה (פרקי דרא“ל מ”א; שׁמו“ר כ”ח).


וַיּוֹצֵא משֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה, וַיֵּעָקֵר הַר סִינַי מִמְּקוֹמוֹ וַיָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ. וַיִּפָּתְחוּ הַשָּׁמַיִם וַיָּבֹא רֹאשׁ הָהָר בְּתוֹכָם. וַיַּעַל משֶׁה אֶל הָהָר וַיַּגֵּד לַיָי אֶת דִבְרֵי הָעָם. וַיֹּאמֶר יְיָ: עַתָּה בָאָה הָעֵת אֲשֶׁר אֶתֶּן בָּהּ אֶת תּוֹרָתִי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; אוּלָם כִּי אֲגַלֶּה אֶת הָרְקִיעִים וְאָמַרְתִּי אָנֹכִי יְיָ! וּמשֶׁה עוֹמֵד עוֹדֶנּוּ עַל הָהָר, – לֹא יֵדְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִי דִבֶּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: הֶאָנֹכִי אִם משֶׁה? עַל כֵּן אֲצַוֶּה לְמשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר! וַיְהִי כֶּאֱמֹר יְיָ לְמשֶׁה: רֵד מִן הָהָר וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הָעָם, וַיַּעַן משֶׁה אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: כְּבָר קִדַּשְׁתִּים! וַיְהִי דְבַר יְיָ אֶל משֶׁה שֵׁנִית לֵאמֹר: לֶךְ־רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ! וַיְהִי כְּרֶדֶת משֶׁה וַיִּפָּתְחוּ הַשָּׁמַיִם וַיּגֶּלֶה יְיָ.


סד. מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים (מדרשׁ שׁמו“ר כ”ט; ל"פ).


וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הָעָם: אַתֶּם רְאִיתֶם אֶת גָּדְלִי וְאֶת יָדִי הַחֲזָקָה וְאֶת טוּבִי וְחַסְדִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי עוֹשֶׂה חִנָּם לְכָל יְצוּר111 וַתֵּדְעוּ, כִּי אֵין כָּמוֹנִי וְאֵין כְּמַעֲשָׂי. וְגַם הַיּוֹם בְּהֵרָאוֹתִי אֲלֵיכֶם לֹא דָמִיתִי לְמַלְכֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עַבְדֵיהֶם מְפַנִּים112 לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ, וְשָׂמִים יְרִיעוֹת נֶחְמָדוֹת בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלָם, וּמַעֲלִים113 לָהֶם אֶת הַנֵּרוֹת וּמְיַפִּים אֶת בָּתֵּיהֶם, וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר נָטִיתִי אָנֹכִי אֶת שָׁמַי אֲשֶׁר עֵין הַתְּכֵלֶת לָהֶם עַל רָאשֵׁיכֶם, וָאַעַל אֶת נֵרִי הַגָּדוֹל – אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וָאֶשְׁטַח114 עַל כָּל הַדְּרָכִים וְעַל כָּל הַר וְגֶבַע וְעַל כָּל עֵמֶק אֶת יְרִיעוֹת יְרַק הַדֶּשֶׁא, וָאָשִׂים בָּהֶם פְּרָחִים נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה נוֹתְנֵי רֵיחַ נִיחֹחַ… וִידַעְתֶּם הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתֶם אֶל לְבַבְכֶם, כִּי אֵין כָּמוֹנִי בְּכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָדוֹ לֹא תִקְצַר וַחֲסָדָיו לֹא יִתַּמּוּ115 לְעוֹלָם וָעֶד.


סה. יְיָ אֶחָד (מדרשׁ שׁה“שׁ; שׁמו”ר כ"ט; שׁם ה').


וּבְדַבֵּר יְיָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – וַתִּדֹם116 כָּל הַתֵּבֵל כֻּלָּהּ: וַתֶּחְדַּלְנָה הַצִּפֳּרִים מִצַּפְצֵף, וַיַּעֲמֹד כָּל עוֹף כָּנָף בְּעוּפוֹ. וַתַּחֲרַשׁ בֶּהֱמַת הָאָרֶץ וְלֹא גָעֲתָה117. וְלֹא הִתְגַּלְגְּלוּ הָאוֹפַנִּים118 וְהַשְּׂרָפִים119 לֹא אָמְרוּ “קָדוֹשׁ”, וַיִּשְׁתְּקוּ הַיַּמִּים, וַיָּנוּחוּ הַגַּלִּים וְלֹא נָעוּ מִשְׁבְּרֵי120 הַמַּיִם וְלֹא זָעוּ, וַיֶּחֱשֶׁה כָל בָּשָׂר. וּבִהְיוֹת הַדְמָמָה אֲשֶׁר כָּמֹהָ לֹא הָיְתָה וְאַחֲרֶיהָ לֹא תִהְיֶה עוֹד, – וַיִּשָּׁמַע קוֹל יְיָ לֵאמֹר: “אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ!…” וַיִּשְׁמַע.משֶׁה וַתִּשְׁמַע כָּל הָאָרֶץ, וַיִּשָּׁמַע לְזָקֵן וָיֶלֶד לְבָחוּר וּבְתוּלָה לְיוֹנֵק וְעוֹלָל. וַיֵּחָלֵק הַקּוֹל לְשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת וַיֵּלֶךְ מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ וַיָּבֹא בְּלֵב כָּל אִישׁ, וַיְבִינוּהוּ בְנֵי הָאָדָם אִישׁ אִישׁ לְפִי הַדַּעַת אֲשֶׁר חָנַן אוֹתוֹ אֱלֹהִים! וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא דְבַר יְיָ מִפִּיו וַתִּהְיֶינָה הַמִּלִּים לְאֵשׁ וַתְּעוּפֶינָה בָרוּחַ וַתֵּרָאֶינָה לְעֵינֵי כָל הָעָם. וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַיִּטְּפוּ הַשָּׁמַיִם וַיִּזְּלוּ הֶהָרִים. וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶל אָחִיו: הָבָה נָרוּצָה נֶגְבָּה, כִּי מִשָּׁם הָלַךְ הַקּוֹל. וַיְהִי בְרוּצָם נֶגְבָּה וַיִּשָּׁמַע לָהֶם הַקּוֹל מִצָּפוֹן, וַיַּהַפְכוּ וַיָּרוּצוּ צָפוֹנָה וַיִּשָּׁמְעוּ לָהֶם הַקּוֹלוֹת גַּם מִמִּזְרַח גַּם מִמַּעֲרָב, וַיָּרוּצוּ מִזְרָחָה וּמַעֲרָבָה וַיִּשָּׁמַע לָהֶם הַקּוֹל מִן הַשָּׁמַיִם, וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם הַשָּׁמַיְמָה וַיֵּלֶךְ הַקּוֹל מִן הָאָרֶץ. וַיִּשְׁתָּאֶה הָעָם וַיִּשְׁתּוֹמֵם מְאֹד וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: עַתָּה הָרְאִינוּ לָדַעַת כִּי מָלֵא יְיָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיּרְדוּ מַלְאֲכֵי יְיָ וַיִּקְחוּ אֶת דְּבָרוֹ וַיְבִיאֻהוּ אֶל כָּל אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּגִּידוּ לוֹ אֶת קְדֻשַּׁת הַדָּבָר וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת שְׂכָרוֹ אֲשֶׁר יִתֵּן יְיָ לְכָל עֹשֵׂהוּ, וְאֶת הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר יַעֲנשׁ יְיָ לְכָל אֲשֶׁר יְמָאֵן לְשָׁמְרוֹ וְלַעֲשׂוֹתוֹ. וּכְכַלּוֹת הַמַּלְאָכִים לְדַבֵּר אֶל הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי וּלְהַזְהִירוֹ, – וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ לֵאמֹר: הֲתֹאבֶה לְקַבֵּל אֶת דְבַר יְיָ? וְעָנָה הָאִישׁ וְאָמָר: טוֹב בְּעֵינַי דְבַר יְיָ, הִנְנִי וְקִבַּלְתִּיו. כִּשְׁמֹעַ הַמַּלְאָכִים אֶת הַמַּעֲנֶה הַזֶּה וְנָשְׁקוּ לָאִיּשׁ הֶחָפֵץ בִּדְבַר יְיָ. וְשָׁב הַדָּבָר שֵּׁנִית לִימִין יְיָ, וְלָקַח אוֹתוֹ יְיָ וַהֲרָתוֹ121 עַל הַלּוּחַ.


סו. טַל שֶׁל תְּחִיָּה (מכילתא; מדרשׁ שׁמו“ר כ”ט).


וְכַאֲשֶׁר יוֹסִיף יְיָ לְדַבֵּר כֵּן תִּגְדַּל אִשּׁוֹ וְכֵן תִּגַּע בְּיִשְׂרָאֵל. וַיֶּחֱרַד הָעָם מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה בוֹ נְשָׁמָה. וַתָּבוֹא הַתּוֹרָה וַתִּתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַתֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! הֵן לְבַעֲבוּר יִחְיֶה בִי הָאָדָם וּלְבַעֲבוּר יַאֲרִיךְ יָמִים אַתָּה נוֹתֵן אוֹתִי לוֹ, וּמַדּוּעַ יָצְאָה נֶפֶשׁ הָעָם בְּדַבֶּרְךָ עִמּוֹ? אָנָא, יְיָ, חַזְּקֵם וְאַמְּצֵם וְנָתַתָּ בָהֶם כֹּחַ לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרֶיךָ וְלַעֲשׂוֹתָם! וַיִּתֵּן יְיָ עַל הָעָם מִטַּל הַשָּׁמַיִם וַיֵּרֶד עֲלֵיהֶם וַיְחַיֵּם וַיָּשֶׁב אֶת נַפְשָׁם וַיֶּחָזְקוּ וַיֶּאֱמָצוּ.


סז. הַתּוֹרָה וְאוֹרָהּ (ילקוט שׁמעוני שׁופטים ה').


וְהָאוֹרָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יָצְאָה מִדְּבַר יְיָ מָלְאָה אֶת כָּל הָאָרֶץ, וַיֵּאָסְפוּ מַלְכֵי הָאֲדָמָה אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וַיֹּאמְרוּ לוֹ: הוֹאֶל נָא וְהִגַּדְתָּ לָנוּ: הֲמֵבִיא יְיָ שֵׁנִית מַבּוּל עַל הָאָרֶץ? וַיַּעַן אוֹתָם בִּלְעָם לֵאמֹר: הֲלֹא הֻגַּד לָכֶם כִּי נִשְׁבַּע יְיָ לְבִלְתִּי הָבִיא עוֹד מַבּוּל עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֲתָהּ! וַיּוֹסִיפוּ הַמְּלָכִים לְדַבֵּר וַיֹּאמְרוּ אֶל בִּלְעָם: אוּלַי יָבִיא עַתָּה יְיָ מַבּוּל אֵשׁ? וַיַּעַן אוֹתָם בִּלְעָם לֵאמֹר: אֶת תּוֹרָתוֹ הוּא נוֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִמֶּנָּה יָצְאָה הָאוֹרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נִבְהַלְתֶּם מִמֶּנָה! וַיִּשְׁמְעוּ הַמְּלָכִים אֶת דִּבְרֵי בִלְעָם וַיָּנִיחוּ122 לָהֶם, וַיָּשׁוּבוּ אִישׁ אִישׁ אֶל אַרְצוֹ וְאֶל מַלְכוּתוֹ.


סח. נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שׁבת פ“ח; מדרשׁ שׁמו”ר כ“ח; שׁם מ”ה).


וַיְהִי כִּקְרֹא משֶה בְּאָזְנֵי הָעָם אֶת סֵפֶר הַבְּרִית אֲשֶׁר בֵּין יְיָ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמֵרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע! וַיֵרְדוּ שִׁשִּׁיּם רִבּוֹא מַלְאָכִים בְּרֶגַע הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מַלְאָךְ לְאִישׁ מַלְאָךְ לְאִישׁ וַיֹּאמֵרוּ: הֱטִיבוֹתֶם מְאֹד אֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם כָּכָה אֶל משֶׁה עֶבֶד יְיָ, וַתַּגִּידוּ הַיּוֹם כִּי הִתְכּוֹנַנְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל אֲשֶׁר יְצַוְּכֶם יְיָ, מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא תִּשְׁאָלֻהוּ בָרִאשׁוֹנָה אֶת הַדְּבָרִים מָה הֵם: הֲקַלִּים אִם כְּבֵדִים? עַל כֵּן נַעְדֶּה123 אֶתְכֶם עֲדִי124 אֲשֶׁר לֹא הָיָה עוֹד כָּמֹהוּ לְאִישׁ מִיּוֹם בְּרוֹא יְיָ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּכְדַבֵּר הַמַּלְאָכִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּתְּנוּ לְאִישׁ אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל שְׁנֵי כְתָרִים וַיֹּאמֵרוּ: טוֹבָה מְאֹד הַמַּתָּנָה אֲשֶׁר בְּיֶּדְכֶם, וְעַל כֵּן שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּהָ בְּכָל לִבְּכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי תֹאבַד מִכֶּם!


סט. משֶׁה בַּשָּׁמַָיִם (מעין החכמה; זהר שׁמות; שׁמו“ר כ”ח; תנחומא תשׂא).


וַיְהִי כַּעֲלוֹת משֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה וַיָּבֹא עָנָן וַיִּתְיַצֵּב לְפָנָיו. וַיַּבֵּט משֶׁה עָלָיו וְלֹא יָדַע אֵיכָה יַעֲשֶׂה: הֲיֹאחֶז בּוֹ אִם יַעֲלֶה עָלָיו. וְעוֹדֶנּוּ חוֹשֵׁב מַה לַּעֲשׂוֹת – וַיֵּחָלֵק הֶעָנָן לִשְׁנֵי חֲלָקִים וַיָּבֹא משֶׁה בְּתוֹכוֹ. וַיִּשָּׂאֵהוּ הֶעָנָן מִשָּׁם וָהָלְאָה, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ קְמוּאֵל הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף מַלְאָכִים הַשּׁוֹמְרִים אֶת שַׁעַר הַשָּׁמָיִם, וַיִּגְעַר בְּמשֶׁה וַיֹּאמַר: אֵיכָה נוֹעַזְתָּ לָבוֹא עַד הֲלוֹם וְלֹא יָרֵאתָ אֶת הַמַּלְאָכִים וְאֶת אִשָּׁם הַגְּדוֹלָה? וְעוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר – וַיִּכּוֹן לָגַעַת בְּמשֶׁה וּלְשָׂרְפוֹ. וַיִּקְרָא משֶׁה בְּשֵׁם יְיָ. וַיֶּחֱרַד קְמוּאֵל חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיִּבָּהֵל וַיָּנָס מִפְּנֵי משֶׁה, וַיַּרְחֵק מִמֶּנּוּ שְׁלשָׁה עָשָׂר אֶלֶף פַּרְסָה. וַיִּשָּׂא הֶעָנָן אֶת משֶׁה מִמְּקוֹמוֹ וָהָלְאָה וַיָּבֹא עַד לִפְנֵי הֲדַרְנִיאֵל הַמַּלְאָךְ, הוּא הֲדַרְנִיאֵל אֲשֶׁר כָּל מִלָה וּמִלָּה הַיּוֹצְאָה מִפִּיו תָּרֹב125 שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף בְּרָקִים. וַיִּרְאֵהוּ משֶׁה וַיֶּחֱרַד וַיִּבָּהֵל וַתִּדְבַּק לְשׁוֹנוֹ לְחִכּוֹ וְלֹא יָכֹל לְהוֹצִיא הֶגֶה126 מִפִּיו. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: בְּהֵרָאוֹתִי אֵלֶיךָ בַּסְּנֶה הִרְבֵּיתָ לְדַבֵּר עִמִּי וְלֹא יָרֵאתָ, וּמַדּוּעַ נִבְהַלְתָּ הַיּוֹם מִפְּנֵי אַחַד הַמַּלְאָכִים הַמְשָׁרְתִים אוֹתִי? וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת קוֹל יְיָ הַמְדַבֵּר אֵלָיו וַיֶּחֱזָק, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְיָ. וְאַךְ הוֹצִיא משֶׁה אֶת שֵׁם יְיָ מִפִּיו וַיִּרְגַּז הֲדַרְנִיאֵל תַּחְתָּיו, וַיִּגַּשׁ אֶל משֶׁה וַיֹּאמַר: אַשְׁרֶיךָ, משֶׁה בֶן עַמְרָם, וְטוֹב לָךְ כִּי בָאתָ עַד הֲלוֹם, וְעַתָּה הוֹאֶל נָא וְהָלַכְתָּ אַחֲרַי וְהוֹרֵיתִיךָ אֶת הַדֶרֶךְ תֵּלֵךְ בָּהּ. וַיַּעֲבוֹר הֲדַרְנִיאֵל לִפְנֵי משֶׁה עַד בּוֹאָם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר סַנְדַּלְפוֹן הַמַּלְאָךְ עוֹמֵד שָׁם. וַיֹּאמֶר הֲדַרְנִיאֵל אֶל משֶׁה: לֹא אוּכַל לָלֶכֶת מִזֶּה וָהָלְאָה פֶּן תִּשְׂרְפֵנִי הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הַיּוֹצְאָה מִסַּנְדַּלְפוֹן הַמַּלְאָךְ. כִּשְׁמֹעַ משֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּתְחַלְחַל עַד מְאֹד, וַתֵּרַדְנָה עֵינָיו דִּמְעָה. וַיִּתְחַנַּן אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָּא!

וַיַּעֲבֵר יְיָ אֶת משֶׁה עַל פְּנֵי אֵשׁ סַנְדַּלְפוֹן וַיְּבִיאֵהוּ עַד לִפְנֵי נְהַר אֵשׁ אֹכְלָה אֵשׁ (הוּא הַנָּהָר אֲשֶׁר יִרְחֲצוּ בוֹ הַמַּלְאָכִים לִפְנֵי הִתְיַצְּבָם לִפְנֵי יְיָ). וַיַּעֲבֵר יְיָ אֶת משֶׁה אֶת נְהַר הָאֵשׁ וַיַּגִּישֵׁהוּ אֶל הַמַּלְאָכִים הַסּוֹבְבִים אֶת כִּסֵּא כְבוֹד יְיָ. וַיִּרְאֵם משֶׁה וַתִּפֹּל עָלָיו אֵימָה וָפַחַד, כִּי גְדוֹלָה שַׁלְהֶבֶת הַמַּלְאָכִים הָאֵלֶּה, וְכָמוֹהָ לֹא רָאָה עַד הָעֵת הַהִיא. וַיָּאצֶל127 יְיָ מִזִּיו128 כְּבוֹדוֹ עַל משֶׁה וַיְחַזְקֵהוּ, וְלֹא יָכְלָה אֵשׁ הַמַּלְאָכִים לִנְגֹּעַ בּוֹ.


ע. משֶׁה וְהַמַּלְאָכִים (מעין החכמה; שׁבת פרק ט').


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לְמַלְאֲכֵי יְיָ כִּי בָא משֶׁה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה וַיֵּצֶר לָהֶם הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: הִוָּכְחָה129 אֶת הַמַּלְאָכִים וְהַגֵּד לָהֶם כִּי אֵין לָהֶם חֵפֶץ בְּתוֹרָתִי, וַהֲשִׁכֹּתָ130 מֵעָלֶיךָ אֶת תְּלֻנּוֹתָם! וַיַּעַן משֶׁה אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: יָרֵאתִי מְאֹד פֶּן תֵּצֵא אֵשׁ מֵהֶם וַאֲכָלָתְנִי! וַיֹּאמֶר יְיָ: אֱחוֹז בְכִסֵּא כְבוֹדִי וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת דְּבָרֶיךָ! וַיֹּאחֶז משֶה בְּכִסֵּא כְבוֹד יְיָ, וַיֶּחֱזַק וַיֶּאֱמַץ עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל הַמַּלְאָכִים: הֵן כָּתוּב בְּתוֹרַת יְיָ: אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם… לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים… זָכֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיָי אֱלהֶיךָ… לֹא תִרְצָח, לֹא תִגְנֹב… לֹא תַחְמֹד…! וְעַתָּה הַגִּידוּ נָא לִי: הַאַתֶּם הֱיִיתֶם בְּמִצְרַיִם וַתֵּעָבְדוּ שָׁם? הֲתִפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם וְאַתֶּם רֹאִים אֶת כְּבֹד יְיָ וְאֶת גְּדֻלָּתוֹ וְאֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה? הֶעָשׂה תַעֲשׂוּ מְלָאכָה שֵׁשֶׁת יָמִים וְתָנוּחוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת? הֲיַחְמֹד אִישׁ מִכֶּם דָּבָר וְּגְנָבָהוּ מֵאֵת רֵעֵהוּ אוֹ יִרְצָחֵהוּ נָפֶשׁ?.. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמַּלְאָכִים אֶת דִּבְרֵי משֶׁה וַיַּעֲנוּ כֻלָּם פֶּה אֶחָד לֵאמֹר: יְיָ אֲדוֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם!


עא. תַּגֵּי131 הַתּוֹרָה ( מנחות כ“ט; ויק”ר כ“ו; מדרשׁ שׁמו”ר מ').


וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיַּרְא משֶׁה וְהִנֵּה הַתּוֹרָה כְתוּבָה בְאֵשׁ שְׁחוֹרָה עַל עוֹרוֹת אֵשׁ לְבָנָה, וַיָי יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וּמוֹסִיף עַל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה תַּגִּים וּכְתָרִים. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְיָ: מַדּוּעַ תּוֹסִיף עַתָּה אֶת הַתַּגִּים עַל הָאוֹתִיּוֹת וְלֹא כְתַבְתָּם בָּרִאשׁוֹנָה יַחַד עִם הָאוֹתִיּוֹת? וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנוֹלַד אִישׁ מְלֵא רוּחַ דַּעַת וְחָכְמָה וּתְבוּנָה וְנִגְלוּ תַעֲלֻמוֹת הַתַּגִּים וְסִתְרֵיהֶם, וְיָדַע לְהַגִּיד עַל כָּל תַּג וְתַּג תִּלֵּי תִלֵּי132 הֲלָכוֹת! וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְיָ: אֶמְצָא נָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וְהִרְאִיתַנִי אֶת הָאִישׁ הַגָּדוֹל הַהוּא! וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: הַבִּיטָה אַחֲרֶיךָ! וַיַּבֵּט משֶׁה וַיַּרְא וְהִנֵּה בַיִת לְפָנָיו. וַיַּרְא בַּבַּיִר133 תַּלְמִידִים רַבִּים מְאֹד יוֹשְׁבִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת וְלִפְנֵיהֶם אִישׁ אֲשֶׁר תָּאֳרוֹ כְּתֹאַר מַלְאַךְ אֱלֹהִים. וַיִּגַּשׁ משֶׁה אֶל שׁוּרַת הַתַּלְמִידִים הַשְּׁמִינִית וַיֵּט אָזְנוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתָם – וְלֹא הֵבִין דָּבָר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ מְאֹד. וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת הַתַּלְמִידִים שׁוֹאֲלִים אֶת מוֹרָם לֵאמֹר: הַגִּידָה לָנוּ, מוֹרֵנוּ, אֵיכָה יָדַעְתָּ אֶת מִשְׁפַּט הַדָּבָר וְחֻקָּיו אֲשֶׁר שְׁאַלְנוּךָ וַאֲנַחְנוּ הֵן בִּקַּשְׁנוּהוּ וַנִּיגַע לִמְצא אוֹתוֹ וְלֹא יְדַעְנוּהוּ עַד אֲשֶׁר הִגַּדְתָּ לָנוּ? וַיַּעַן אוֹתָם הַמּוֹרֶה וַיֹּאמַר: הַדָּבָר אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָכֶם נֶאֱמַר עַל פִּי יְיָ לְמשֶׁה בֶן עַמְרָם עַל הַר סִינָי! וַיָּנִיחוּ134 הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! הִנְּךָ אוֹמֵר לִבְרֹא אֶת הָאִישׁ הַגָּדוֹל הַהוּא וּלְהַגִּיד לוֹ אֶת רָזֵי135 תוֹרָתְךָ וְתַעֲלֻמוֹתֶיהָ, וּמַדּוּעַ תִּתֵּן אֶת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה עַל יָדָי? אָנָּא יְיָ תְּנָה אֶת תּוֹרָתְךָ עַל יְדֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר יִגְדַּל מִמֶּנִּי בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדָעַת, כִּי לוֹ יָאֲתָה! וַיַּעַן יְי וַיֹּאמַר: גַּם אָנֹכִי כָמוֹךָ חָשַׁבְתִּי, אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה, וְעַתָּה, משֶׁה, הַחֲרִישָׁה וְאַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי בַּדָּבָר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר משֶׁה: אַל נָא יִחַר אַפְךָ, יְיָ, וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם: הִנֵּה הִרְאִיתַנִי אֶת חָכְמַת הָאִישׁ הַגָּדוֹל הַהוּא וְאֶת תּוֹרָתוֹ וְלֹא הִרְאִיתַנִי אֶת שְׂכָרוֹ הַנָּכוֹן לוֹ? וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: הַבִּיטָה אַחֲרֶיךָ..! וַיַּבֵּט משֶׁה אַחֲרָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה נָפְלָה עֲדַת136 מְרֵעִים137 עַל הָאִישׁ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַהוּא, וּמַסְרְקוֹת בַּרְזֶל חַדּוֹת בִּידֵיהֶם וְהֵמָּה סֹרְקִים אֶת בְּשָׂרוֹ וְגֹזְרִים אוֹתוֹ לִגְזָרִים… וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל יְיָ וַיֹּאמַר138 אֲהָהּ יְיָ אֱלֹהִים! הֲזֹאת הִיא הַתּוֹרָה וְזֶה שְׂכְרָהּ? וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: גַּם אָנֹכִי כָמוֹךָ חָשַׁבְתִּי, אֶפֶס כִּי כֵן גָּזַרְתִּי אֹמֶר – וַיֶּהִי. וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים אָמַר אֶל משֶׁה: עֵקֶב אֲשֶׁר קָטֹנְתָּ בְעֵינֶיךָ וַתֹּאמַר: טוֹב הָאִישׁ הַהוּא וְגָדוֹל מִמֶּנִּי וְנָתַתָּ אֶת תּוֹרָתְךָ עַל יָדוֹ, לָכֵן אוֹסִיף אֵיטִיב עִמְּךָ וּמִלֵּאתִי אוֹתְךָ רוּחִי בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדָעַת. וּכְדַבֵּר יְיָ אֶת הַדְּבָרִים הָּאֵלֶּה, וַיִּפְתַּח יְיָ אֶת חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי הַבִּינָה וַיִּתֵּן לְמשֶׁה אַרְבָּעִים וְתִשְׁעַת שַׁעֲרֵי בִינָה, וְלֹא נִשְׁאַר לְכָל בְּנֵי הָאָדָם בִּלְתִּי אִם שַׁעַר אֶחָד. וַיֶּחְכַּם משֶׁה וַיַּשְׂכֵּל מְאֹד מְאֹד. אָז יִפְקַח יְיָ אֶת עֵינֵי משֶׁה וַיַּבֵּט עַד סוֹף כָּל הַדוֹרוֹת. וַיַּרְא משֶׁה אֶת שׁוֹפְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת רָאשֵׁי הָעָם וּמְאַשְּׁרָיו139 וְאֶת הָרְשָׁעִים וְאֶת פֹּעֲלֵי אָוֶן וְכָל עֹשֵׂי רִשְׁעָה רָאָה משֶׁה…


עב. צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו (ע“י הכרמל שׁנת תרכ”ב מאמרו שׁל הרי“א שׁער שׁעווסקי ז”ל).


וַיְהִי כִּרְאוֹת משֶׁה אֶת הֶעָוֶל וְהַמְּרוּצָה140 וְאֶת גֵּזֶל עָנִי וָרָשׁ וְאֶת דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים וְהָרְצוּצִים וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל יְיָ: שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ! מַדּוּעַ תָּרֵעַ לַצַּדִּיק וְתֵיטִיב לָרָשָׁע, תַּעֲצוֹם141 עֵינֶיךָ מֵרְאוֹת בָּרָע, תִּרְאֶה אָוֶן וְלֹא תִתְבּוֹנָן? אָנָּא, יְיָ, הֲבִינֵנִי אֶת סִתְרֵי מִשְׁפָּטֶיךָ וְסִפַּרְתִּי צִדְקָתְךָ בְּקָהָל רָב! וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: שָׁמַעְתִּי אֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּ אֵלָי! הִנְנִי וְהִרְאִיתִיךָ אֶת דֶּרֶךְ מִשְׁפָּטָי. אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה, כִּי לֹא יִרְאֵהוּ כֻלּוֹ יְלוּד אִשָּׁה! פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה אֶת הַמַּרְאוֹת אֲשֶׁר תְּשֻׁוֶּינָה142 לְנֶגְדֶּךָ! וַיִּשָּׂא משֶׁה אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה נַחַל קָטֹן הוֹלֵךְ בְּמוֹרַד הָר; וּמֵי הַנַּחַל טְהוֹרִים וְזַכִּים143 כְּעֵין הַבְּדֹלַח. וַיְהִי בְּרֶגַע הָזֶּה וַיַּרְא משֶׁה וְהִנֵּה אִישׁ חַיל רוֹכֵב עַל סוּס הִקְרִיב אֶל הַנָּחַל. וַיֵּרֶד מֵעַל סוּסוּ וַיַּשְׁקֵהוּ, וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו וַיֵּשְׁתְּ גַּם הוּא. וַיְּהִי הוּא עֹשֶׂה הֵנָּה וְהֵנָּה. וַיִּפֹּל צְרוֹר כַּסְפּוֹ מִכִּיס בִּגְדּוֹ אַרְצָה וְלֹא הִתְבּוֹנָן. וַיַּעַל עַל סוּסוֹ וַיִּרְכַּב מִשָּׁם וָהָלְאָה לְדַרְכּוֹ.

וַיַּעַבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וַיֵּרֶד אֶל הַנַּחַל נַעַר קָטֹן רֹעֵה צֹאן וַיַּשְׁקְ אֶת עֶדְרוֹ. וַיְהִי כְּהַפְנוֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת, וַיַּרְא אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָבַד לְאִישׁ הַחַיִל וַיְרִימֵהוּ מִן הָאָרֳץ, וַיִּצְפְּנֵהוּ בְּכִיס בִּגְדּוֹ. וַיִּשְׂמַח הַנַּעַר שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיֹּאמַר: זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בוֹ! לֹא אָשׁוּב עוֹד לַאדוֹנִי הַמַּכֶּה אוֹתִי הַכֵּה וּפָצֹעַ יוֹם יוֹם, וְשַׁבְתִּי אֶל אִמִּי בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וְקָנְתָה בַיִת וְשָׂדֶה וְיָשַׁבְנוּ יַחְדָּו! וַיְהִי אַךְ הִרְחִיק הַנַּעַר מִן הַנַּחַל וַיֵלֶךְ מֵעֵינֵי משֶׁה, וַיַּרְא משֶׁה וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל הַנָּחַל; וְהָאִישׁ עָיֵף וְיָגֵעַ, בִּרְכָּיו כּשְׁלוֹת מֵרֹב דַּרְכּוֹ וּמֵחֹם הַיּוֹם אֲשֶׁר עִנָּה אֶת כֹּחוֹ מְאֹד. וּכְבוֹאוֹ עַד לִפְנֵי שְׂפַת הַנַּחַל וַיֵּשֶׁב עַל הָאָרֶץ וַיּוֹצֵא מִיַּלְקוּטוֹ144 פְּתוֹתֵי לֶחֶם יָבֵשׁ וַיִּטְבְּלֵן בַּמַּיִם וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לֶאֱכֹל וַיִּשְׁכַּב עַל הָאָרֶץ וַיָּשֶׂם אֶת יַלְקוּטוֹ מְרַאֲשׁוֹתָיו וַיּיִשָׁן.

וְאִישׁ הַחַיִל בְּהַרְחִיקוֹ מֵהַנַּחַל מִשֵּׁשׁ אֶת בְּגָדָיו וַיַּרְא כִּי אֵין צְרוֹר הַכֶּסֶף בְּכִיסוֹ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ מְאֹד. וַיִּזְכֹּר כִּי כָרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת מַיִם וְלֹא נִזְהָר וַיִּפֹּל הַכֶּסֶף מִכִּיסוֹ, וַיִּדְפֹּק אֶת סוּסוֹ וַיְמַהֵר לָשׁוּב אֶל הַנָּחַל. וַיִּגַּשׁ אֶל הָאִישׁ הַזָּקֵן הַיָשֵׁן עַל שְׂפַת הַנָּחַל וַיְעִירֵהוּ מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמַר: הָשִׁיבָה לִי אֶת כַּסְפִּי אֲשֶׁר מָצָאתָ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִהְיֶה יָדִי בָּךָ! וַיִּיקַץ הַזָּקֵן מִשְּׁנָתוֹ הַמְּתוּקָה וַיֹּאמֶר אֶל אִישׁ הֶחָיִל: מַה־לְּךָ כִּי זָעָקְתָּ? וַיַּעַן אִישׁ הַחַיִל וַיֹּאמַר: אֶת כַּסְפִּי אֲשֶׁר אָבַד מִמֶּנִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה מָצָאתָ וַתִּקָּחֵהוּ לְךָ, – וּמַה־לִּי עוֹד? וַיֹּאמֶר הַזָּקֵן: אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לֹא רָאִיתִי וְאַךְ תּוֹאֲנָה145 אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִי. וַיִּקְצֹף אִישׁ הַחַיִל מְאֹד וַיֹּאמַר: לֹא הָיָה בַמָּקוֹם הַזֶּה זוּלָתְךָ אִישׁ! אַתָּה מָצָאתָ אֶת כַּסְפִּי וַתִּצְפְּנֵהוּ! עַל כֵּן אָנֹכִי אֹמֵר לְךָ הָשֵׁב אֶת אֲבֵדָתִי אִם חָפֵץ חַיִּים אָתָּה! וַיַּכְעִיסוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶת הַזָּקֵן, וַיַּעַן אֶת אִישׁ הַחַיִל עַזּוּת146 וַיִּפֶן לוֹ עֹרֶף וַיֹּאמֶר לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ; וַיָּקָם עָלָיו אִישׁ הַחַיִל בַּחֲמָתוֹ כִּי קָשָׁתָה וַיִּרְצָחֵהוּ. וַיְמַשֵּׁשׁ אֶת בִּגְדֵי הַזָּקֵן הַמֵּת, וַיָּרֶק אֶת יַלְקוּטוֹ וַיְחַפֵּשׂ בְּכָל הַמָּקוֹם הַהוּא. וַיְהִי כִּי לֹא מָצָא אֶת כַּסְפּוֹ וַיַּעַל עַל סוּסוֹ וַיִּרְכַּב מִשָּׁם וָהָלְאָה.

וַיְהִי כִּרְאוֹת משֶׁה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּצְעַק אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אֲהָהּ יְיָ אֱלֹהִים! אָמַרְתִּי יְנַחֲמוּנִי הַמַּרְאוֹת אֲשֶׁר תִּרְאֶינָה עֵינָי, וְהִנֵּה הוֹסִיפוּ מַכְאֹב עַל מַכְאוֹבָי! הֵן עַתָּה זֶה רָאִיתִי זָקֵן נְקִי־כַפַּיִם מוּמַת מוֹת נָבָל וְנַעַר קָטֹן עָשַׁר בְּרֶגַע וְדַרְכּוֹ צָלֵחָה!… וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה אֶת מַעֲלוֹת הַסֻּלָּם הַנִּצָּב לְפָנֶיךָ. אָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה בַּמַּעֲלָה הַהִיא אֲשֶׁר לֹא עָלָה עוֹד בָּהּ זוּלָתְךָ אִישׁ, וְנִפְקְחוּ עֵינֶיךָ וְרָאִיתָ כִּי צָדְקוּ כָל מִשְׁפָּטַי יָחַד! וַיַּעַל משֶׁה בַּסֻּלָּם וַיַּעֲמֹד עַל הַמַּעֲלָה אֲשֶׁר אָמַר לוֹ יְיָ, וְהִנֵּה תְמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָיו. וַיְהִי דְבַר יְיָ אֶל משֶׁה לֵאמֹר: מָה אַתָּה רֹאֶה משֶׁה עַבְדִּי? וַיַּעַן משֶׁה אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: אִכָּר פִּסֵּח אֲנִי רוֹאֶה וְעַל יָדוֹ נַעַר קָטָן. וְאִישׁ בָּא בַיָּמִים הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְקָרֵב אֶל הָאִכָּר הַפִּסֵּחַ וְנוֹפֵל עָלָיו פִּתְאוֹם וְגוֹזֵל אֶת כַּסְפוֹ וְרוֹצֵחַ אֶת נַפְשׁוֹ… וְשָׁם עוֹמֵד אִישׁ חַיִל רֹאֶה רֶצַח וְגֵזֶל וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב..! וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת! וְעַתָּה הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע וְהוֹדַעְתִּיךָ אֶת דֶּרֶךְ מִשְׁפָּטִי!

וַיֹּאמֶר משֶׁה: דַּבֶּר יְיָ כִּי שׁוֹמֵעַ עַבְדֶּךָ! וַיֹּאמֶר יְיָ: הַזָּקֵן אֲשֶׁר נִרְצַח עַל שְׂפַת הַנַּחַל הוּא הוּא הָאִישׁ הַשָּׂב147 רֹצֵחַ נֶפֶשׁ הַפִּסֵּחַ וְגֹזֵל כַּסְפּוֹ, אֲשֶׁר רָאִיּתָ עַתָּה. וְאִישׁ הַחַיִל אֲשֶׁר רְצָחוֹ נֶפֶשׁ, הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר רְאִיתוֹ עוֹמֵד מֵרָחוֹק רוֹאֶה רֶצַח וְגֵזֶל וְלֹא יִתְעוֹרָר! אִישׁ הַחַיִל הַזֶּה מָצָא אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף אֲשֶׁר נָפַל מִיַּד הָרוֹצֵחַ הַזָּקֵן בְּחָפְזוֹ לָנוּס וַיִּקָּחֵהוּ לוֹ; וְיַעַן כִּי לֹא כַסְפּוֹ הוּא עַל כֵּן אָבַד מִמֶּנּוּ צְרוֹר הַכֶּסֶף הַזֶּה בְּהַשְׁקוֹתוֹ אֶת סוּסוֹ עַל הַנָּחַל. וַיִּמְצָא הַנַּעַר רֹעֵה הַצֹּאן אֶת הַכֶּסֶף, כִּי בֶן הָאִכָּר הַפִּסֵּחַ הוּא וַיִּירַשׁ אֶת אָבִיו. וְעַתָּה משֶׁה עַבְדִּי! רְאֵה נָא גַם רְאֵה, כִּי צָדְקוּ כָל מִשְׁפָּטַי יָחַד! אֲשֶׁר שָׁפַךְ דַּם אָדָם, – נִשְׁפַּךְ דָּמוֹ. וְאִישׁ הַחַיִל אֲשֶׁר מֵאֵן לְהָמִית אֶת הַזָּקֵן בְּקוּמוֹ עַל הַפִּסֵחַ לְהָרְגוֹ, – הֱמִיתוֹ עַתָּה עַל שְׂפַת הַנָּחַל. גַּם אֶת כֶּסֶף הַגְּזֵלָה הִמְצֵאתִי בְיַד הַנַּעַר הָרֹעֶה, כִּי יָחִיד הוּא לְאָבִיו הַמֵּת וְלוֹ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה!… וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ משֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמַר: אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא!


עג. הַשָּׂטָן וּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל (שׁבת פ“ט; מדרשׁ ויק”ר פ“י; מדרשׁ תנחומא תשׂא י”ט).


וַיַּגִּיעַ148 הַיּוֹם אֲשֶׁר יָשׁוּב בּוֹ משֶׁה אֶל הָעָם, וַיָּבֹא הַשָּׂטָן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם: הַגִּידוּ נָא לִי אַיֵּה משֶׁה בֶן עַמְרָם? וַיַּעַן הָעָם אֶת הַשָּׂטָן וַיֹּאמַר: עָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם. וַיֹּאמַר הַשָּׂטָן: הֵן כְּבָר עָבְרָה גַם הַשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית אֲשֶׁר יְעָדָהּ149 משֶׁה לֵאמֹר: מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם בְּרֵאשִׁית הַשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית אָשׁוּב אֲלֵיכֶם? וְלֹא שָׂמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵב אֶל דִּבְרֵי הַשָּׁטָן וַיֹּאמְרוּ לִשְׂטוֹת150 מֵעָלָיו. וַיֹּאמֶר הַשָּׂטָן: יָדֹע תֵּדְעוּ כִּי מֵת משֶׁה וְלֹא יָשׁוּב עוֹד אֲלֵיכֶם. וַיְהִי כִּרְאוֹת הַשָּׂטָן כִּי לֹא שָׂם הָעָם לֵב גַּם לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרָא אֶל כָּל הָעָם לֵאמֹר: שְׂאוּ עֵינֵיכֶם לַמָּרוֹם וּרְאִיתֶם כִּי אֳמֶת דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם.

וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עָנָן כָּבֵד לְנֶגְדָּם, וּבְתוֹךְ הֶעָנָן מִטָּה שְׁחוֹרָה וּפְנֵי משֶׁה הַמֵּת נִשְׁקָפִים מִמֶּנָּהּ. וְאַרְבָּעִים אֶלֶף הָאִישׁ אֲשֶׁר עָלוּ עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וּשְׁנֵי הַחַרְטֻמִּים יוֹנוֹס וְיוֹמְבְּרוּס נִקְהֲלוּ עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: הֵן לֹא יָשׁוּב עוֹד משֶׁה וְעַל כֵּן הוֹאֶל נָא וְעָשִׂיתָ לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ… וַיַּעַן אַהֲרֹן וְחוּר אֶת הָאֲנָשִׁים לֵאמֹר: עוֹד מְעַט וְיָרַד משֶׁה וְשָׁב אֵלֵינוּ! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ לְדִבְרֵיהֶם וַיִּגְעַר בָּהֶם חוּר לֵאמֹר: אֵיכָה נוֹאַלְתֶּם151 לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְאַתֶּם הֵן רְאִיתֶם אֶת כָּל הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וְיָדוֹ לֹא קָצָרָה. כִּי אֲמַרְתֶּם מֵת משֶׁה וְלֹא יָשׁוּב עוֹד, – הֲתִקְצַר יַד יְיָ אֱלֹהֵינוּ, הָעֹשֶׂה לָנוּ גְדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר, מֵהוֹלִיךְ אוֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה וּמֵהָבִיא אוֹתָנוּ אֶל הַמְּנוּחָה וְהַנַּחֲלָה? אַל, אַחַי, תְּדַבְּרוּ עוֹד כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַייָ! וַיִּקְצְפוּ הָאֲנָשִׁים עַל חוּר קֶצֶף גָּדוֹל וַיָּקוּמוּ עָלָיו וַיִּשְׁחָטֻהוּ. וְאַחַר נִּגְּשׁוּ אֶל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים! וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן בְּלִבּוֹ: אִם לֹא אֶעֱשֶׂה אֶת בַּקָּשָׁתָם,– וְקָמוּ עָלַי וְהָרְגוּ גַם אוֹתִי וְהוֹסִיפוּ חֲטָאָה עַל חַטָּאתָם וְלֹא יֹאבֶה יְיָ סְלֹחַ לָהֶם; עַל כֵּן אֶעֱשֶׂה אֵת אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ מִמֶּנִּי. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יְנָּחֲמוּ עַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים וְשָׁבוּ אֶל יְיָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וְסָלַח לָהֶם, כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא וּמַרְבֶּה לִסְלֹחַ.

וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל כָּל הָאֲנָשִׁים הַנִּקְהָלִים אֵלָיו: עָשׂה אֶעֱשֶׂה לָכֶם אֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם אֵלָי! אֶפֶס כִּי אֶשְׁאַל מֵאִתְּכֶם לַעֲשׂוֹת עִמָּדִי חֶסֶד וּלְחַכּוֹת עוֹד מְעָט, כִּי יוֹדֵעַ אָנֹכִי אֲשֶׁר לֹא יַאַרְכוּ הָרְגָעִים וְשָׁב אֵלֵינוּ משֶׁה. וַיַּרְא אַהֲרֹן כִּי אֵין שׁוֹמֵעַ לוֹ מֵהָעָם הַזֶּה וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הִנֵּה יָדַעְתִּי, כִּי יָקְרוּ מְאֹד הַנְּזָמִים152 בְּעֵינֵי הַנָּשִׁים וְכֹל אֲשֶׁר לָהֶן תִּתְּנֶנָה בַעֲדָן, עַל כֵּן אֹמַר לַגְּבָרִים הַחֲפֵצִים בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים: פָּרְקוּ153 אֶת נִזְּמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם, בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי! וְהָיָה כִּי תְמָאֲנָה הַנָּשִׁים לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל בַּעֲלֵיהֶן וְנִמְשַׁךְ הַדָּבָר וּבָא משֶׁה וְחָשַׂךְ154 אֶת הָעָם מַחֲטֹא לֵאלֹהִים. וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל הָעָם לְהָבִיא אֵלָיו אֶת נִזְמֶי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיהֶם. וַיֵּלְכוּ הַגְּבָרִים אֶל נְשׁוֹתֵיהֶן וַיֹּאמְרוּ לָהֶן לָתֵת אֶת נִזְמֵיהֶן וְלֹא נָתָנוּ.

וַיְמַהֵר הָעָם וַיִּתְפָּרְקוּ אֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן וַיְהִי כִּרְאוֹת אַהֲרֹן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ מְאֹד, וַיִּשָּׂא עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלהַי! אַתָּה יוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת כָּל בְּנֵי הָאָדָם, וַתֵּדַע כִּי צַר לִי מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשַׁת הָעָם הַזֶּה!

וּכְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקַּח אֶת כָּל הַנְּזָמִים אֲשֶׁר הֵבִיאוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלִיכֵם בָּאֵשׁ. וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַחַרְטֻמִּים וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַזָּהָב לְעֵגֶל וַיֵּצֵא מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וַיְדַלֵּג וַיְקַפֵּץ אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וַיֹּאמְרוּ לָעָם: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל! וַיְהִי כִּרְאוֹת אַהֲרֹן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַתֶּחְשַׁכְנָה עֵינָיו וַיֹּאמַר: מַדּוּעַ אַתֶּם מְמַהֲרִים לַעֲבוֹד אֶת הָאֱלִיל הַזֶּה? חַכּוּ נָא עַד יַעֲבוֹר הַלַּיְלָה, כִּי חַג לַייָ מָחָר! וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיֹּאמְרוּ מַלְאֲכֵי יְיָ: אוֹיָה לָעָם הַזֶּה! שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם, עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת בְּמִצְרָיִם!


עד. לֵךְ רֵד (זֹהר שׁמות נ“ח ע”א; פסיקתא; ילק“שׁ רמז שׁצ”ב; שׁמו“ר מ”ג ז')


וַיְכַל יְיָ לְלַמֵּד אֶת משֶׁה אֶת הַתּוֹרָה וַיֵּאוֹרוּ פָנָיו עַד מְאֹד, וַתֵּרָא הָאוֹרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּכָל שִׁבְעַת הָרְקִיעִים. אוּלָם בַּחֲטֹא בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַייָ, וַיִּגָּרַע155 מֵאוֹר פָּנָיו אֶלֶף חֲלָקִים וַיֶּחֱרַד משֶׁה חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: אָנֹכִי גִדַּלְתִּיךָ וְרוֹמַמְתִּיךָ לְמַעַן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה כִּי חָטָא הָעָם וַיָּסַר מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה, אֵין לְךָ עוֹד חֵפֶץ בִּגְדֻלָּתֶךָ, וְהִנְנִי אוֹמֵר לְךָ: לֵךְ רֵד מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְיָ: לָמָּה תֹאמַר אֵלַי עַמְּךָ הֵם כַּאֲשֶׁר חָטְאוּ, וּבְשַׁלֵּחֲךָ אוֹתִי אֶל פַּרְעֹה אָמַרְתָּ אֵלַי לֵךְ וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי ישְׂרָאֵל? הֲלֹא עַמְּךָ הֵם וְנַחֲלָתְךָ גַּם בְּצִדְקָתָם גַּם בְּרִשְׁעָתָם! וַיֹּאמֶר יְיָ: הַנִּיחָה לִי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ משֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר אֶל יְיָ: לֹא אַנִּיחַ אֶת מְקוֹמִי וְלֹא אָמוּשׁ מִמֶּנּוּ עַד אִם סָלַחְתָּ לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה. וְעַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי יְיָ, מֶה עָשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי קָצַפְתָ עֲלֵיהֶם עַד מְאֹד? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: עָשׂוּ עֵגֶל מַסֵּכָה! וַיֹּאמֶר משֶׁה: הֵן לֹא אָמַרְתָּ: אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, לֹא יִהְיֶה לָכֶם אֱלֹהִים אֲחֵרִים… עַל כֵּן חָשַׁב הָעָם לֵאמֹר: לֹא צִוָּה יְיָ בִּלְתִּי אִם לְמשֶׁה! וַיְהִי כִּרְאוֹת משֶׁה כִּי לֹא שָׁעָה156 יְיָ אֶל דְּבָרָיו אֵלֶּה, וַיּוֹסֶף לְדַבֵּר אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: הַהִשְׁתַּחֲוָה הָעָם לָעֵגֶל? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: הִשְׁתַּחֲווּ לָעֵגֶל וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמֵרוּ: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ ישְׂרָאֵל!! וַיְמָרְרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶת משֶׁה עַד מְאֹד, וַתִּרְפֶּינָה יָדָיו וַתִּמְעַדְנָה רַגְלָיו וְלֹא הָיָה בוֹ כֹחַ לַעֲמֹד עוֹד וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה וַיֵּבְךְּ, וַיִּתְחַנֵּן אֶל יְיָ וַיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עַל נַפְשׁוֹת בְּנֵי ישְׂרָאֵל וַיֹּאמַר: אַתָּה יי אָמַרְתָּ לְאַבְרָהָם: אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִים וְסָלַחְתִּי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם; וַיְהִי כִּרְאוֹתְךָ אֶת אַבְרָהָם עוֹמֵד וּמְבַקֵּשׁ מִמְּךָ עַל נַפְשׁוֹת אַנְשֵׁי סְדוֹם וַתֹּאמַר: אִם אֶמְצָא בִסְדוֹם עֲשָׂרָה צַדִּיקִים וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם, – וְעַתָּה לָמָּה יִגָּרְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַנְשֵׁי סְדוֹם כִּי אָמַרְתָּ לְכַלּוֹתָם וְלֹא שַׂמְתָּ לֵב לִשְׁמוֹנִים הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר בְּתוֹכָם? וַיֹּאמֶר יְיָ: וּמִי הֵם שְׁמוֹנִים הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר אָמָרְתָּ? וַיֹּאמֶר משֶׁה: שִׁבְעִים הַזְּקֵנִים וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְאֶלְעָזָר וְאִיתָמָר וּפִינְחָס וְכָלֵב! וַיֹּאמֶר יְיָ: הֵן לֹא מָצָאתָ בִּלְתִּי אִם שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה צַדִּיקִים וְעַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי אַיָּם אֵיפֹה עוֹד שְׁלשָׁה צַדִּיקִים? וַיֹּאמֶר משֶׁה: זְכוֹר יְיָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ! וַיְהִי כִּרְאוֹת משֶׁה כִּי גָדוֹל מְאֹד הַקֶּצֶף עַל בְּנֵי ישְׂרָאֵל וַיִּגַּשׁ אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אָנָּא יְיָ סְלַח לָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חֲסָדֶיךָ וְקַח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהָיָה עֵזֶר כְּנֶגְדֶּךָ! וַיֹּאמֶר יְיָ: מַה־יַעֲשֶׂה הָעֵגֶל אִם אֶקָּחֵהוּ אֵלָי? וַיַּעַן משֶׁה אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: אַתָּה יְיָ תּוֹרִיד גְּשָׁמִים וְהוּא יוֹרִיד אֶת הַטָּל, אַתָּה תוֹצִיא אֶת הָרוּחוֹת וְהוּא יְעַנֵּן157 עָנָן עַל הַשָּׁמָיִם…! וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יְיָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר: הֲגַם אַתָּה תעיתָ מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל וַתְּדַבֵּר אֵלַי אֵת כָּל הדְּבָרִים הָאֵלֶּה? וַיַּעַן משֶׁה אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: אָדָם אָנֹכִי וְלֹא אֵל, וְאִם אָנֹכִי שָׁגִיתִי וָאֲדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, – לָמָּה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ?… וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּנָּחֵם עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ. וַיְהִי כֶּאֱמֹר משֶׁה לָרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם וַיִּרְאֻהוּ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים וְהִנֵּה חִסֵּר אֱלֹהִים מֵאוֹרוֹ אֲשֶׁר נָתַן לוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, וַיִּגְשׁוּ לְשָׂרְפוֹ בְּאִשָּׁם הַגְּדוֹלָה, וַיֶּחֱרַד משֶׁה וַיִּבָּהֵל וַיּשְׁכַּח אֶת כָּל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר לִמְּדָהוּ יְיָ. וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה אֶל יְיָ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָּא! וַיִּקַּח יְיָ אֶת תְּפִלַּת משֶׁה וַיִּקְרָא לִיפֵהפִיָה שַׂר הַתּוֹרָה וַיֹּאמַר לוֹ: מְסֹר אֶת הַתּוֹרָה לְמשֶׁה עַבְדִּי וְהָיְתָה אִתּוֹ וּשְׁמָרַתְהוּ בְּכָל אֲשֶׁר יֵלֵךְ. וַיַּעַשׂ יְפֵהפִיָה הַשָּׂר כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ. וַיִּרְאוּ מַלְאֲכֵי יְיָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיִּגְשׁוּ אֶל משֶׁה וַיִּתְחַבְּרוּ לוֹ וַיְגַלּוּ לוֹ רָזֵי תוֹרָה רַבִּים. וְגַם מַלְאַךְ הַמָּוֶת נִגַּשׁ אֶל משֶׁה וַיְגַל לוֹ אֶת הַסּוֹד אֲשֶׁר עַל יָדוֹ תֵּעָצֵר מַגֵּפָה


עה. מִכְתַּב אֱלֹהִים (תענית כ"ח; אבות דרבי נתן).


וְהַלּוּחוֹת אֲשֶׁר בְּיַד משֶׁה מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, כְּתוּבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, – מִזֶּה וּמִזֶּה – הֵם נִקְרָאִים. וַיְהִי הַכְּתָב חָרוּת בַּלּוּחוֹת וְהָאוֹתִיוֹת נִשְׁקָפוֹת מִבְּעַד שְׁנֵי עֶבְרֵיהֶם. וַתִּהְיֶיןָ שְׁתֵּי הָאוֹתִיוֹת ס ם תְּלוּיוֹת בַּלּוּחוֹת עַל פִּי יְיָ; וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְ“נֵס”. וּכְגֶשֶׁת משֶׁה עַד לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חוֹנִים שָׁם, וַיִּכְבְּדוּ הַלּוּחוֹת פִּתְאוֹם עַל משֶׁה וַיִּהְיוּ עָלָיו לְמַשָּׂא כָבֵד מִנְשׂא. וַיִּשְׁתָּאֶה משֶׁה מְאֹד וַיִּתְבּוֹנֵן אֲלֵיהֶם, וַיַּרְא וְהִנֵּה הוֹלְכוֹת הָאוֹתִיּוֹת הָלֹךְ וְחָסֵר הָלֹךְ וּפָרֹחַ158 עַד אֲשֶׁר לֹא נִשְׁאֲרָה גַם אוֹת אֶחָת. וַיַּשְׁלֵךְ משֶׁה אֶת הַלּוּחוֹת וַיְשַׁבֵּר אוֹתָם תַּחַת הָהָר!


עו. משֶׁה וְאַהֲרֹן (תענית כ"ח; אבות דרבי נתן).


וַיִּגַשׁ משֶׁה עַד לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיְהִי לְעָפָר וַיִּזֶר159 עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֵּהָפְכוּ הַמַּיִם לִמְרוֹרוֹת פְּתָנִים160 בְּבֶטֶן כָּל אִישׁ אֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲוָה לָעֵגֶל וַיַּעֲבָד לוֹ, – וַיִּפֹּל מֵהָעָם רָב. אוּלָם בְּבוֹא הַמַּיִם בְּבֶטֶן אִישׁ אֲשֶׁר לֹא עָבַד לָעֵגֶל – לֹא נָגְעוּ בוֹ וְלֹא הֱמִיתוּהוּ. וְאַחַר אָמַר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן: מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדוֹלָה? וַיַּגֵּד אַהֲרֹן לְמשֶׁה אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר משֶׁה: וּמַדּוּעַ בָּנִיתָ לָהֶם אֶת הַמִּזְבֵּחַ? וַיַּעַן אַהֲרֹן וַיֹּאמַר: כְּצֵאת הָעֵגֶל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ אָמְרוּ הָעָם לִבְנוֹת לוֹ מִזְבֵּחַ, וָאֹמַר אֶל לִבִּי: אִם אֶתֵּן אֶת הָעָם לַעֲשׂוֹת מִזְבֵּחַ, וְעָשׂוּ מַהֵר אֶת מְלַאכְתָּם כִּי רַבִּים הֵמָּה וְנוֹסְפָה עוֹד חֲטָאָה עַל חַטָּאתָם; אוּלָם בְּאָמְרִי לָהֶם: אַל תִּבְנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּבְנִיתִיו אָנִי – וְהִתְרַפִּיתִי בִמְלַאכְתִּי וְנִמְשַׁךְ הַדָּבָר לְשָׁעוֹת רַבּוֹת, כִּי חָשַׁבְתִּי מִי יוֹדֵעַ אִם יְמַהֵר משֶׁה אָחִי לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְהֵפֵר אֶת עֲצַת הָעָם. וַיְהִי כִּרְאוֹת הָעָם אוֹתִי נֶעֱצָל בִּמְלַאכְתִּי, וַיָּאִיצוּ בִי מְאֹד לֵאמֹר: מַהֲרָה כַלֵּה אֶת מַעֲשֶׂיךָ וְאִם אַיִן וּבָנִינוּ אָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ! כְּשָׁמְעִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וָאֲמַהֵר לְכַלּוֹת אֶת מְלַאכְתִּי, כִּי אָמַרְתִּי טוֹב אֲשֶׁר יַחְשֹׁב יְיָ לִי אֶת הָעָוֹן הַזֶּה וְהָיְתָה יָדוֹ בִּי, מֵאֲשֶׁר יְכַלֶּה אֶת הָעָם וְהִשְׁמִידוֹ עַל הַרְבּוֹתוֹ לַחֲטֹא.


עז. רַחוּם וְחַנּוּן (סנהדרין ק"י; תנחומא כי תשׁא).


וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּמשֶׁה לָקַח אֶת אָהֳלוֹ וַיַּטֵּהוּ הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה כִּי מֵאֵן לָשֶׁבֶת עוֹד בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה כְּצֵאת משֶׁה הָאֹהֱלָה יָקוּמוּ הָעָם וְאָמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: מַה־גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ משֶׁה וּמַה נִּכְבָּד! אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. וַיִּמָּצְאוּ בִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רְשָׁעִים אֲשֶׁר אָמְרוּ: הַבִּיטוּ נָא אֵלָיו וּרְאִיתֶם כִּי שָׁמַן וַיַּעַב161 מְאֹד וִידַעְתֶּם כִּי אֶת כַּסְפֵּנוּ הוּא אוֹכֵל!.. וַיְהִי כִּרְאוֹת יְיָ אֶת בְּנֵי ישְׂרָאֵל עֲזוּבִים, וַיְרַחֵם עֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר אֶל משֶׁה: אָנֹכִי קָצַפְתִּי עַל הָעָם וָאֶעֶזְבֵם, וַתֵּרֶא אַתָּה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַתִּרְחַק גַּם אַתָּה מֵהֶם, וַיִּהְיוּ כִיתוֹמִים אֵין אָב! לָכֵן אָנֹכִי אוֹמֵר לְךָ: שׁוּב אֶל הַמַּחֲנֶה! וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְיָ: שׁוּבָה גַם אַתָּה יְיָ אֶל הָעָם וְדָבַקְתִּי בְךָ וְעָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי.


עח. פְּסֹלֶת הַלּוּחוֹת הַשְּׁנִיִים (תנחומא שׁם; נדרים ל“ח; ל”פ; שׁמו“ר מ”ה).


וַיְהִי כֶּאֱמֹר יְיָ לְמשֶׁה: שָׁלֹחַ אֶשְׁלַח אֶת מַלְאָכִי אֲשֶׁר יֵלֵךְ לִפְנֵי הָעָם, וַיִּתְעַצֵב משֶׁה מְאֹד אֶל לִבּוֹ וַיֹּאמַר: אִם אֵין פָּנֶיךָ יְיָ הוֹלְכִים עִמָּנוּ אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה! וַיִּמְצָא משֶׁה חֵן בְּעֵינֵי יְיָ וַיֹּאמַר: גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ מֵאַהֲבָתְךָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶעֱשֶׂה! וַיְהִי כִּרְאוֹת משֶׁה אֶת יְיָ נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁאֵלָתוֹ וַיּוֹסֶף לְדַבֵּר אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אָנָּא יְיָ הַרְאֵנִי אֶת כְּבוֹדֶךָ! וַיֹּאמֶר יְיָ: פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה! וּכְדַבֵּר יְיָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי אוֹרָה גְדוֹלָה וּמְתוּקָה לָעֵינָיִם. וַיֹּאמֶר משֶׁה לְמִי הַשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: לְלוֹמְדֵי תוֹרָתִי. וַיִּנָּעֲלוּ הַשְּׁעָרִים הָהֵם וַיִּפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה וְנֶחָמָה. וַיִּשְׁאַל משֶׁה אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: וּלְמִי הַשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: לְכָל הַבּוֹטְחִים בִּי בַּצַּר לָהֶם. וַיִּנָעֲלוּ הַשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּפָּתְחוּ שְׁעָרִים נִפְלָאִים אֲשֶׁר כָּהֵן לֹא רָאָה עוֹד משֶׁה, וַיִּתְבּוֹנֵן אֲלֵיהֶם וַיַּרְא וְהִנֵּה מְלֵאִים הַשְּׁעָרִים כְּתָרִים162, וְעַל כָּל כֶּתֶר וְכֶתֶר חָרוּת בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים “שֵׁם טוֹב”. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְיָ: לְמִי הַכְּתָרִים הַנִּפְלָאִים הָאֵלֶּה? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: נָתֹן יִנָּתְנוּ לְעוֹשֵׂי צְדָקָה וְחֶסֶד, לִמְכַלְכְּלֵי יְתוֹמִים וּמְגַדְּלֵיהֶם וּלְכֹל אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ לִהְיוֹת מָעוֹז לַדָּל וּמַחֲסֶה לָאֶבְיוֹן. וּכְכַלּוֹת יְיָ לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים וַיִּנָּעֲלוּ הַשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה וַיִּפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי “חֶסֶד חִנָּם!”. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְיָ: וּלְמִי הַשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: הַשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה שְׁעָרַי הֵמָּה, כִּי בְרַחֲמָי עַל יְצוּרַי וּבְחָמְלִי עֲלֵיהֶם – אָנֹכִי עוֹשֶׂה עִמָּהֶם חֶסֶד חִנָּם, כִּי מַה־יִּתֵּן אִישׁ לַיָי וּמַה מִיָּדוֹ יֵקָּח?… וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים כָּרִאשׁוֹנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלּוּחוֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ. וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל אָהֳלוֹ וַיְגַל יְיָ אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְּפִנַּת הָאֹהֶל אֶבֶן יְקָרָה עַד מְאֹד, וְנֹגַהּ163 לָהּ וְיִפְעָה לָהּ כְּמַרְאֵה הַסַּפִּיר164. וַיִּפְסֹל165 משֶׁה שְׁנֵי לוּחוֹת מֵהָאֶבֶן הַיְקָרָה כַּאֲשֶׁר אָמַר יְיָ. וְאַחַר אָסַף משֶׁה אֶת רְסִיסֵי166 הָאֶבֶן הַיְקָרָה וּמְכִתּוֹתֶיהָ וַיִּקָּחֵם לוֹ, וַיֶּעְשַׁר משֶׁה עַד מְאֹד.


עט. אֶרֶךְ אַפָּיִם (סנהדרין קי"א).


וַיְהִי כַּעֲלוֹת משֶׁה שֵׁנִית אֵל הָאֱלֹהִים, וַיַּרְא אֶת יְיָ כּוֹתֵב “אֶרֶךְ אַפַּיִם”, וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְיָ: מַה־גָּדוֹל חַסְדְּךָ יְיָ כִּי תַאֲרִיךְ אַפְּךָ לְצַדִּיקִים! וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי גַּם לִרְשָׁעִים! וַיֹּאמֶר משֶׁה: לָמָּה תִתְחַסֵּד עִם הָרְשָׁעִים, כַּלֵּם בְּחֵמָה וְאֵינֵמוֹ! וַיֹּאמֶר יְיָ: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְרָאִיתָ כִּי טוֹב אֲשֶׁר יַאֲרִיךְ יְיָ אַפּוֹ גַּם לַטּוֹבִים גַּם לָרָעִים


פ. קַרְנֵי הַהוֹד (תנחומא סוף כי תשׂא; פסיקתא; ילק"שׁ יתרו).


וַיְהִי משֶׁה עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. וְהָיָה כִרְאוֹתוֹ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ שָׁבָה אֶל יְיָ וּמִשְׁתַּחֲוָה אֵלָיו וְיָדַע כִּי לַיְלָה עַל הָאָרֶץ, וּכְבוֹא הַיָּרֵחַ וְהַכֹּכָבִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת אֶל יְיָ וְיָדַע משֶׁה כִּי הֵאִיר הַיּוֹם. וַיְצַו יְיָ לְמשֶׁה לִכְתּוֹב אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו, וַיִּטְבֹּל משֶׁה אֶת הָעֵט בְּאֵשׁ שְׁחוֹרָה וַיִּכְתֹּב כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְיָ. וּכְכַלּוֹתוֹ לִכְתֹּב וַיִּתְבּוֹנֵן אֶל הָעֵט, וַיַּרְא וְהִנֵּה שָׁאֲרָה בוֹ טִפַּת אֵשׁ אַחַת, וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הָעֵט וַיַּעֲבִירֵהוּ עַל שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ, – וַיִּקְרַן167 עוֹר פָּנָיו.


פא. בְּצַלְאֵל וּמשֶׁה (מדרשׁ תנחומא ושׁמו"ר נ').


וַיָּבֹא משֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר וַיֹּאמֶר לוֹ: יְיָ צִוַּנִי לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן. וַיִּשְׁאַל בְּצַלְאֵל אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: וּמֶה חֵפֶץ לַיָי בְּמִשְׁכָּן? וַיַּעֲנֵהוּ משֶׁה לֵאמֹר: שַׁכֵּן יְשַׁכֵּן יְיָ אֶת קְדֻשָּׁתוֹ בוֹ וְלִמֵּד שָׁם אֶת תּוֹרָתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיּוֹסֶף בְּצַלְאֵל לְדַבֵּר אֶל משֶׁה וַיֹּאמַר: וְאֵיפֹה נָשִׂים אֶת הַתּוֹרָה? וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמַר: כַּאֲשֶׁר נְכַלֶּה לִבְנוֹת אֶת הַמִּשְׁכָּן וְעָשִׂינוּ אָרוֹן לַתּוֹרָה. וַיֹּאמֶר בְּצַלְאֵל: אַל נָא תֵקַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּעֵינֵינוּ! הָבָה נַעֲשֶׂה לָּהּ בָּרִאשׁוֹנָה אָרוֹן וְאַחַר נַעֲשֶׂה אֶת הַמִּשְׁכָּן. וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל כַּאֲשֶׁר אָמָר. וַיְהִי כַּעֲשׂוֹתוֹ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת הָאָרוֹן וַיַּעַשׂ לְכֻלָּם זֵרֵי168 זָהָב וַיֹּאמַר: אֶת זֵר הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְחוּ בִּלְתִּי אִם כֹּהֲנִים – וְהָיָה לָהֶם כֶּתֶר כְּהֻנָּה; וְזֵר הַשֻּׁלְחָן יִקְחוּ הַמְּלָכִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בְּיִשְׂרָאֵל – וְהָיָה לָהֶם כֶּתֶר מַלְכוּת; אוּלָם לְזֵר הָאָרוֹן אֲשֶׁר תִּהְיֶה בּוֹ הַתּוֹרָה אֵין אֲדוֹנִים: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ בְּכֶתֶר תּוֹרָה, – יָבֹא נָא הֲלוֹם וּלְקָחֵהוּ!…


פב. חֶשְׁבּוֹן צֶדֶק (ילקוט שׁמעוני רמז תט"ו).


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּשְכָּן, וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: הִנֵּה נְתַתֶּם לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן כֶּסֶף וְזָהָב וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן… עַל כֵּן אָמַרְתִּי הֵאָסְפוּ נָא כֻלְּכֶם וְחִשַּׁבְתִּי169 עִמָּכֶם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו, וַיְחַשְּׁבוּ אִתּוֹ. וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִנֵּה חָסֵר מִמִּשְׁקַל הַכֶּסֶף אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל, וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה: וְאַיֵה הַשְּׁקָלִים הָרַבִּים הָאֵלֶּה? וַיֵּצֶר לְמשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: אוֹיָה לִי, עַתָּה יוֹסִיף הָעָם לְדַבֵּר בִּי לֵאמֹר: לָקַחְתִּי אֶת כֶּסֶף הַתְּרוּמָה וָאָשִׂים אוֹתוֹ בְּכֵלָי! וַיָּאֶר יְיָ אֶת עֵינֵי משֶׁה וַיִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֶל כָּל מְלֶאכֶת הַמִּשְכָּן, וַיַּרְא אֶת הַוָּוִים170 הָעֲשׂוּיִם לָעַמּוּדִים וַיֹּאמַר: הֵן לֻקְּחוּ הַשְּׁקָלִים הָרַבִּים הָאֵלֶּה לְמַעֲשֵׂה הַוָּוִים; וְעַתָּה מְנוּ171 אֶת הָעַמּוּדִים וְאֶת וָוֵיהֶם וּרְאִיתֶם כִּי לֹא חִסַּרְתִּי מֵהַשְּׁקָלִים גַּם אֶחָד. וַיִּשְקְלוּ בְנֵי ישְׂרָאֵל אֶת הַוָּוִים וַיִּסְפְּרוּם, וַיִּרְאוּ כִּי נַעֲשָׂה הַכֹּל בֶּאֱמוּנָה, וַיִּכָּבֵד משֶׁה עַל פְּנֵי כָל הָעָם.


פג. אֵשׁ מִן הַשָּׁמָיִם (ספרא שׁמיני; סנהדרין נ"ב).


וַיְהִי כְּכַלּוֹת אַהֲרֹן לַעֲשׂוֹת אֶת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים, וַיֵּרֶד מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם וַיָּבֹא אֶל משֶׁה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּצְאוּ וַיְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֵּרָא כְבוֹד יְיָ אֶל כָּל הָעָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְיָ וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים. וַיַּרְא כָּל הָעָם אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיָרֹנוּ172 וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם. וְנָדָב וַאֲבִיהוּא בְּנֵי אַהֲרֹן אָמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: כַּאֲשֶׁר יָמוּת אַהֲרֹן אָבִינוּ וּמשֶׁה דוֹדֵנוּ וְהָיִינוּ אֲנַחְנוּ רָאשֵׁי הָעָם וּמְאַשְּׁרָיו173 וְהֵיטִיב לָנוּ הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד. וְעוֹדָם מְדַבְּרִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵיהֶם אִישׁ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיָּשִׂימוּ בָהֶן אֵשׁ כִּי אָמְרוּ: אַף כִּי יָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, בְכָל זֹאת לֹא יֵרַע בְּעֵינֵי יְיָ אִם נָשִׂים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֵשׁ זָרָה. וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ וְלֹא שָׁאֲלוּ אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן לֵאמֹר: הֲיִיטַב בְּעֵינֵי יְיָ הַדָּבָר הַזֶּה אִם לֹא? וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַתֵּצֵא אֵשׁ מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וַתֵּחָלֵק לְאַרְבַּעַת חֲלָקִים, וַתָּבֹא בְּאַף נָדָב וַאֲבִיהוּא, וַתִּשָּׂרֵף נִשְׁמָתָם וַיָּמוּתוּ לִפְנֵי יְיָ.


פד. הַמּוֹדֶה עַל הָאֱמֶת (יומא פ“ו; ילק”שׁ רמז תקל"ג).


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׂרְפוּ אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר אֶת הַחַטָּאת אֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה עַל פִּי יְיָ לְאָכְלָהּ בְּמָקוֹם טָהוֹר, וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמַר: הֲלֹא שָׁחֹט שְׁחַטְתֶּם אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת וּמַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אוֹתוֹ, וְאִם אֲמַרְתֶּם: לֹא נֹאכְלֶנּוּ, – מַדּוּעַ שְׁחַטְתֶּם אוֹתוֹ? וַיַּעַן אַהֲרֹן אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: אָחִי הַטּוֹב, אַל נָא תִקְצֹף עָלֵינוּ! הֵן קָרָה אוֹתָנוּ הַיּוֹם הָאָסוֹן הַגָּדוֹל כִּי מֵתוּ עָלַי שְׁנֵי בָנַי וָאֹמַר אֶל לִבִּי: אוּלַי לֹא יִיטַב בְּעֵינֵי יְיָ אָכְלִי אֶת הַחַטָּאת בָּעֵת הַזֹּאת! וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת דִּבְרֵי אַהֲרֹן אָחִיו וַיֹּאמַר: הֲרֵעוֹתִי מְאֹד אֲשֶׁר קָצָפְתִּי! כִּי לוּלֵא חָרָה אַפִּי, כִּי עַתָּה לֹא שָׁכַחְתִּי אֶת דִּבְרֵי יְיָ אֲשֶׁר אָמַר לִי: לֹא יֹאכְלֻהוּ הַכֹּהֲנִים בְּאֹנָם174. וַיַּעֲבֵר משֶׁה קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר: שָׁכֹחַ שָׁכַחְתִּי אֶת אַחַד הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אַָמַר לִי יְיָ וָאֶשְׁגֶה175 הַרְבֵּה מְאֹד, וַיָּבֹא אַהֲרֹן אָחִי וַיּוֹרֵנִי!


פה. מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל (תנחומא וילק“שׁ רמז תרפ”ג, תרפ"ו).


וְשִׁבְעַת עֲנָנִים יָרְדוּ מִן הַשָּׁמַיִם וַיַּקִּיפוּ176 אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִהְיוּ לָהֶם כָּאֳהָלִים נְטוּיִם177 עַל רָאשֵׁיהֶם. וְעַמּוּד הֶעָנָן הַהוֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַנְּחוֹתָם הַדֶּרֶךְ הִכָּה אֶת הַנְּחָשִׁים וְאֶת הָעַקְרַבִּים אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וַיָּשֶׂם אֶת הֶהָרִים וְהָעֲמָקִים לְמִישׁוֹר178, וַיִשְׂרֹף אֶת הַקּוֹצִים וְאֶת הַבַּרְקָנִים179 וַיַּעַל עֲשָׁנָם וַיֵּרֶא לְכָל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב. וְהָיָה בַּעֲמוֹד עַמּוּד הֶעָנָן מִלֶּכֶת וְקָמוּ בְנֵי קְהָת וּבְנֵי לֵוִי וְהֶעֱמִידוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן; וְחָנוּ הַלְוִיִּם סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וַעֲלֵיהֶם משֶׁה וְאַהֲרֹן וּבְנֵיהֶם, וְאֶצְלָם יְהוּדָה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן. וְחָנוּ בְנֵי קְהָת נֶגְבָּה וַעֲלֵיהֶם רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְגָד. וְחָנוּ בְנֵי גֵרְשׁוֹן יָמָּה וַעֲלֵיהֶם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּבִנְיָמִין. וְצָפוֹנָה יַחֲנוּ בְּנֵי מְרָרִי, וַעֲלֵיהֶם דָּן וְאָשֵׁר וְנַפְתָּלִי. וּבָאָה הַבְּאֵר הַמִּתְגַּלְגֶּלֶת אַחֲרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם עַד לִפְנֵי חֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד וְעָמְדָה שָׁם. וְהִקְרִיבוּ אֵלֶיהָ נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וְאָמְרוּ לָהּ: עֲלִי בְאֵר וּתְנִי אֶת מֵימָיִךְ. וַתַּעַל הַבְּאֵר אֶת מֵימֶיהָ וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם180. וְהָיָה כִּרְאוֹת משֶׁה, כִּי נַעֲלָה181 הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן וְעָמַד וְקָרָא: קוּמָה יְיָ וְיָפוּצוּ182 אוֹיְבֶיךָ! וְשָׁמַע הָעָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָיוּ נְכוֹנִים לִנְסֹעַ. וְאָסְפוּ אֶת כְּלֵיהֶם וְאֶת חֶפְצֵיהֶם וְשָׂמוּ אוֹתָם עַל בְּהֶמְתָּם; וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ בְּהֵמָה לָשֵׂאת אֶת מַשָּׂאוֹ, וְשָׂם אֶת כָּל חֲפָצָיו עַל הֶעָנָן הַהוֹלֵךְ לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה! וְתָקְעוּ בַחֲצוֹצְרוֹת וְנָסַע יְהוּדָה וְדִגְלוֹ רִאשׁוֹנָה.


פו. וְאָהַבְתָּ אֶת הַגֵּר (מנחות צ“ח; ילק”שׁ רמז תשׁכ"ו).


וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל חוֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי לֵאמֹר: רְאֵה הִנְּךָ נִלְוָה183 אֵלֵינוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ, וַנֵּיטֶב עִמְּךָ וַנַּעַשׂ אֶת כָּל חֶפְצֶךָ, וְעַתָּה הִנְּךָ אוֹמֵר לַעֲזֹב אוֹתָנוּ. אַל נָא תַּעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ בַּאֲשֶׁר נֵלֵךְ וְהוֹסַפְנוּ לַעֲשׂוֹת עִמְּךָ חֶסֶד, וְהָיִיתָ לָנוּ כְּאַחַד מִבְּנֵי עַמֵּנוּ! וַיַּעַן חוֹבָב אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: עָזֹב עָזַבְתִּי בְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי אֶת מִשְׁפַּחְתִּי וְאֶת נְכָסַי184 וְאֶת כְּרָמַי וָאָבוֹא לְשֵׁם יְיָ אֱלֹהֶיךָ; וְעַתָּה הָבָה אָשׁוּבָה אֶל אַרְצִי, וְסִפַּרְתִּי אֶת כָּל הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, וַהֲסִירוֹתִי אֶת לִבּוֹת בְּנֵי עַמִּי מֵאַחֲרֵי אֱלִילֵיהֶם וּפָנוּ אֶל יְיָ וַעֲבָדֻהוּ! וַיֹּאמֶר משֶׁה: שְׁבָה נָא בְּתוֹכֵנוּ, וְשָׁמְעוּ בְנֵי עַמְּךָ כִּי עָזַבְתָּ אֶת כָּל אֲשֶׁר לְךָ וַתִּדְבַּק בַּיָי, וְעָשׂוּ גַם הֵם כָּמוֹךָ וְנִסְפְּחוּ אֵלֵינוּ; וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּצַר185 משֶׁה מְאֹד בְּחוֹבָב, וַיֹּאמֶר חוֹבָב: מַדּוּעַ אַתָּה מַעְתִּיר186 עָלַי אֶת דְּבָרֶיךָ? וַיֹּאמֶר משֶׁה: אָהֹב נֹאהַב אֶת הַגֵּר אַהֲבָה עַזָּה מְאֹד, עַל כֵּן מַר לָנוּ מְאֹד בְּאָמְרְךָ לְהִפָּרֵד מֵעָלֵינוּ!


פז. אֶלְדָּד וּמֵידָד (מדרשׁ במדבר רבּה ט“ו, י”ח; ספרי וילק“שׁ רמז תשׁל”ז).


וַיָי אָמַר אֶל משֶׁה: אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁמְעוּ אֶלְדָּד וּמֵידָד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֵרוּ: לֹא לָנוּ, לֹא לָנוּ הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל הַזֶּה, כִּי אִם לַאֲנָשִׁים טוֹבִים וְצַדִּיקִים מִמֶּנּוּ! וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב אֲשֶׁר קְטָנְתֶּם בְּעֵינֵיכֶם עַד מְאֹד, עַל כֵּן אַגְדִּיל אֶת חַסְדִּי עִמָּכֶם, וְנָחָה עֲלֵיכֶם רוּחַ קָדְשִׁי וְהִתְנַבֵּאתֶם לָעוֹלָם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ משֶׁה לִבְחֹר שִׁבְעִים זְקֵנִים כַּאֲשֶׁר אָמַר יְיָ, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: כִּי אֶקַּח חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה זְקֵנִים לְכָל שֵׁבֶט וְהָיָה מִסְפָּרָם רַק שִׁשִּׁים אִישׁ, וְכִי אֶקַּח שִׁשָּׁה שִׁשָׁה וְנוֹסְפוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים עַל הַמִּסְפָּר אֲשֶׁר אָמַר יְיָ; וְהָיָה כִּי אֶקַּח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מִשֵּׁבֶט אֶחָד וְשִׁשָּׁה מִשֵּׁבֶט שֵׁנִי וְקִנְאוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וְהָיְתָה מְרִיבָה בֵּינֵיהֶם; עַל כֵּן אֵין טוֹב לִי בִּלְתִּי אִם אֶקַּח שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם פְּתָקִים, וְכָתַבְתִּי עַל הַשִּׁבְעִים “זָקֵן” וְעַל שְׁנֵי הַפְּתָקִים הַנּוֹתָרִים לֹא אֶכְתּוֹב מְאוּמָה וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יוֹצִיא אֶת הַפֵּתֶק אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי עָלָיו “זָקֵן”, יַעֲמֹד לְבָד וַאֲשֶׁר יוֹצִיא אֶת הַפֵּתֶק הֶחָלָק וְעָמַד לְבָד. וַיַּעַשׂ משֶׁה כֵּן כַּאֲשֶׁר אָמָר, וַיַּרְא הָעָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו. וַיְהִי כְּנוֹחַ רוּחַ יְיָ עַל אֶלְדָּד וּמֵידָד וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר: משֶׁה מֵת – וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ מֵבִיא אֶת בְּנֵי ישׂראֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לָתֵת אוֹתָה לָהֶם. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיְקַנֵּא לְמשֶׁה מְאֹד וַיָּרָץ אֵלָיו וַיַּגֶּד לוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע, וַיֹּאמַר: אָנָּא, אֲדוֹנִי משֶׁה, שִׂים אוֹתָם בַּכֶּלֶא187 וְנָתַתָּ עַל רַגְלֵיהֶם עֲבוֹתִים188 לְמַעַן יִשְׁמַע הָעָם וְלֹא יָזִּיד189 לְדַבֵּר כְּכֹל הָעוֹלָה עַל רוּחוֹ! וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת דִּבְרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר לוֹ: אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ הַדָּבָר הַזֶּה; הֵן נָחָה רוּחַ יְיָ עַל אֶלְדָּד וּמֵידָד וַיִּתְנַבְּאוּ. וּמִי יִתֵּן וְהָיְתָה רוּחַ יְיָ עַל כָּל הָעָם וְדָמוּ190 אֵלַי וְגָדְלוּ וְרוֹמְמוּ וּמָצְאוּ חֵן בְּעֵינֵי יְיָ!


פח. מִרְיָם וְצִפּוֹרָה (ילק“שׁ רמז תשׁל”ז בשׁם ילמדנו).


וַיֵּלְכוּ הַזְּקֵנִים וַיָּבֹאוּ אֶל אָהֳלֵיהֶם וַיְסַפְּרוּ לִנְשׁוֹתֵיהֶם לֵאמֹר: יְיָ בָּחַר בָּנוּ לִהְיוֹת זִקְנֵי הָעָם! וַתִּשְׁמַעְנָה נְשׁוֹתֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַתַּעֲלֶינָה191 נֵרוֹת וַיָּאִירוּ אֶת הַמַּחֲנֶה. וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַתֹּאמֶר מִרְיָם אֶל צִפּוֹרָה: הַגִּידִי נָא אִם יָדַעַתְּ מָה רָאוּ הַנָּשִׁים כִּי הֶעֱלוּ אֶת הַנֵּרוֹת הָאֵלֶּה? וַתַּעַן צִפּוֹרָה אֶת מִרְיָם לֵאמֹר: שָׁמְעוּ הַנָּשִׁים כִּי הָיוּ בַעֲלֵיהֶן זִקְנֵי הָעָם וַתִּשְׂמַחְנָה וַיְהִי לָהֶן הַיּוֹם הַזֶּה לֶחָג. וַתֹּאמֶר מִרְיָם: אַשְׁרֵיהֶן192 כִּי רָאוּ אֶת בַּעֲלֵיהֶן הוֹלְכִים הָלֹךְ וְגָדֵל. וַתֹּאמֶר צִפּוֹרָה: אוֹי לָהֶן בִּגְדֻלַּת בַּעֲלֵיהֶן! וַתִּשְׁאַל מִרְיָם אֶת צִפּוֹרָה לֵאמֹר: מַדּוּעַ כָּכָה אָמָרְתְּ? וַתַּעַן צִפּוֹרָה וַתֹּאמַר: יָדֹעַ תֵּדְעִי כִּי מיּוֹם גִּדֵּל יְיָ אֶת משֶׁה אָחִיךָ, נִפְרַד מֵעָלַי וַיֶּחְדַּל לְדַעְתִּי! וַתִּשְׁמַע מִרְיָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא אֶל אַהֲרֹן וַתַּגֶּד לוֹ אֵת כָּל דִּבְרֵי צִפּוֹרָה. וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה לֵאמֹר: הֲרַק אַךְ בְּמשֶׁה דִבֶּר יְיָ, הֲלֹא גַם בָּנוּ דִבֵּר, וּבְכָל זֹאת לֹא רָם לְבָבֵנוּ193 וְלֹא חָדַלְנוּ מִחְיוֹת כְּמִשְׁפַּט כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת דִּבְרֵי אֲחוֹתוֹ וְאָחִיו וַיִּתְאַפֵּק וְלֹא עָנָה אוֹתָם דָּבָר וְלֹא הוֹכִיחָם, כִּי הָיָה משֶׁה עָנָיו194 מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה


פט. תְּפִלָּה קְצָרָה (ספרי; סוטה ט').


וְהַדְּבָרִים הָרָעִים אֲשֶׁר דִּבְּרָה מִרְיָם בְּמשֶׁה נֶהֶפְכוּ לְצָרַעַת בִּבְשָׂרָהּ. וַיַּרְא משֶׁה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ! וַיַּרְא הָעָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֵּדְעוּ כִּי יָקְרוּ לוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֲחוֹתוֹ בַת אִמּוֹ, כִּי בִהְיוֹתָם בְּצָרָה, וַיֶּרֶב משֶׁה לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדָם וּלְהִתְחַנֵּן אֶל יְיָ, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת צָרַעַת מִרְיָם אֲחוֹתוֹ לֹא הִתְפַּלֵל בִּלְתִּי אִם אֶת הַתְּפִלָּה הַקְּצָרָה הַהִיא. וַיְהִי כְּהִסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וַיֹּאמֶר יְיָ: זָכֹר אֶזְכֹּר לְמִרְיָם עָמְדָה עַל שְׂפַת הַיְּאֹר לְדֵעָה מַה יֵעָשֶׂה לְמשֶׁה אָחִיהָ, – וְצִוִּיתִי לְכָל הָעָם לְבִלְתִּי נְסֹעַ מִזֶּה וָהָלְאָה שִׁבְעַת יָמִים עַד אֲשֶׁר תֵרָפֵא מִרְיָם מִצָּרַעְתָּהּ. וַיַּעַשׂ יְיָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר, וְלֹא מָשׁ195 הָאָרוֹן וְהַמִּשְׁכָּן וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל יִשְׂרָאֵל וְשִׁבְעַת עַנְנֵי הַכָּבוֹד מִמְּקוֹמָם עַד אֲשֶׁר נִרְפְּאָה צָרַעַת מִרְיָם.


צ. הַמְרַגְּלִים (ילקוט שׁמעוני רמז תשׁמ"ב).


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד לִפְנֵי גְבוּלוֹת אֶרֶץ כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ אֶל משֶׁה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: שְׁלַח לָנוּ אֲנָשִׁים וְיָתוּרוּ196 אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָמַר יְיָ לָתֵת אוֹתָהּ לָנוּ! וַיֹּאמֶר משֶׁה: לֹא אוּכַל עֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה עַד אִם שָׁאַלְתִּי אֶת פִּי יְיָ! וַיָּבֹא משֶׁה אֶל יְיָ וַיַּגֶּד לוֹ אֶת דִּבְרֵי הָעָם. וַיֹּאמֶר יְיָ: עַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי? הֲלֹא אָמַרְתִּי כִּי טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד, זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ הִיא, וּבְכָל אֵלֶּה לֹא הֶאֱמִינוּ בִּדְבָרַי וַיֹּאמְרוּ: הָבָה נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ מַה הִיא! וְעַתָּה עֲשֵׂה נָא אֶת בַּקָּשָׁתָם פֶּן יֹאמְרוּ: רָעָה הָאָרֶץ עַל כֵּן חָשַׂךְ יְיָ אוֹתָנוּ מִתּוּר אוֹתָהּ! וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל הָעָם וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו שֵׁנִית וַיֹּאמֵרוּ: שְׁלַח לָנוּ אֲנָשִׁים וְיָתוּרוּ אֶת הָאָרֶץ! וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם משֶׁה: לָמָּה תִשְׁלְחוּ מְרַגְּלִים שָׁמָּה? וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֵרוּ: אָמְנָם יָדַעְנוּ, כִּי טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד וּבָתֵּי יוֹשְׁבֶיהָ מְלֵאִים כָּל טוּב; אֶפֶס כִּי נוֹדַע לָנוּ אֲשֶׁר נִבְהֲלוּ עַמֵּי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ וַיִּקְחוּ אֶת זְהָבָם וְאֶת כַּסְפָּם וַיַּטְמִינוּ197 אוֹתָם וַיַּסְתִּירוּם מִפָּנֵינוּ, עַל כֵּן אָמַרְנוּ: יֵלְכוּ נָא מִקִּרְבֵּנוּ לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ וְלָדַעַת אֶת כָּל צְפוּנֶיהָ. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם וַיִּיטְבוּ בְעֵינָיו. וַיִּבְחַר משֶׁה שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ לְשָׁלְחָם מִמִּדְבַּר פָּארָן לָתוּר אֶת הָאָרֶץ. וְעַל הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן הַהוֹלֵךְ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ עִם יֶתֶר אַחַד עָשָׂר הָאִישׁ הִתְפַּלֵּל משֶׁה אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָנָּא, יְיָ, הוֹשִׁיעֵהוּ! וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ. וַיִּקַּח יְיָ אֶת הָאוֹת “י” אֲשֶׁר הוּסְרָה מִשֵּׁם “שָׂרַי”198 וַיְשִׂימֶהָ בְּשֵׁם הוֹשֵׁעַ.


צא. עֲצַת הַמְרַגְּלִים (תדב“א; במדבר”ר; סוטה ל“ד,ל”ה).


וְלִפְנֵי צֵאת הַמְרַגְּלִים לָתוּר199 אֶת הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם

משֶׁה: אַל תִּתְגַּנְּבוּ לָבוֹא אֶל הָאָרֶץ, כִּי אִם בּוֹא תָבוֹאוּ לְעֵינֵי יוֹשְׁבֶיהָ. וְהָיָה כִי יִשְׁאָלוּכֶם: מַה־לָּכֶם פֹּה? וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: אֲנַחְנוּ בָאנוּ לָקַחַת חָמֵשׁ תְּאֵנִים וַחֲמִשָּׁה רִמּוֹנִים וְאֶשְׁכֹּל עֲנָבִים אֶחָד. וַיַּעֲנוּ הַמְרַגְּלִים אֶת משֶׁה לֵאמֹר: כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַרְתָּ! וַיּוֹסֶף משֶׁה לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: כִּי תִרְאוּ אֶת אַנְשֵׁי הָאָרֶץ יוֹשְׁבִים בְּמִבְצָרִים200 וִידַעְתֶּם כִּי חַלָּשִׁים הֵמָּה וְעַל כֵּן בִּצְרוּ אֶת חוֹמוֹתֵיהֶם, וְאִם בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת הֵם יוֹשְׁבִים וִידַעְתֶּם כִּי חֲזָקִים הָאֲנָשִׁים, וְהֵמָּה בּוֹטְחִים עַל כֹּחַ יְדֵיהֶם! וַיְכַל משֶׁה לְדַבֵּר אֶל הַמְרַגְּלִים וַיֵּלְכוּ לָבוֹא אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן. וַיְהִי בְּלֶכְתָּם וַיֹּאמְרוּ עֲשֶׂרֶת הַמְרַגְּלִים אֶל יְהוֹשֻעַ וְאֶל כָּלֵב לֵאמֹר: אֵין טוֹב לָנוּ בִּלְתִּי אִם נָשׁוּב מִצְרַיְמָה וְיָשַׁבְנוּ שָׁם וְאָכַלְנוּ בָשָׂר וּבְצָלִים וְקִשּׁוּאִים201. הָבָה נוֹצִיא אֶת דִּבַּת202 הָאָרֶץ רָעָה וְשָׁמַע הָעָם אֶת דְּבָרֵינוּ וְנָמַס203 לְבָבָם וְשָׁבוּ כֻלָּם מִצְרָיְמָה, כִּי כְבָר קָצְרָה נַפְשֵׁנוּ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ כֻלָּנוּ הוֹלְכִים עָלֶיהָ! וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת דִּבְרֵי הַמְרַגְּלִים וַיְמָרֲרוּהוּ עַד מְאֹד. וַיַּעַן אֶת הָאֲנָשִׁים הַמְּסִיתִים204 אוֹתוֹ לְדַבֵּר רָעָה בָּאָרֶץ וַיֹּאמַר: חָלִילָה לָּנוּ מִדַּבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה! וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אֶת יְהוֹשֻׁעַ מְמָאֵן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָם, וַיָּחֵלּוּ לְדַבֵּר אֶל כָּלֵב וַיְפַתֻּהוּ וַיִּפְצְרוּ בוֹ עַד מְאֹד לֵאמֹר: כְּשׁוּבֵנוּ מִתּוּר אֶת הָאָרֶץ וְדִבַּרְתָּ כְּכֹל אֲשֶׁר נְדַבֵּר אֲנָחְנוּ. וַיַּרְא כָּלֵב כִּי חָזְקוּ עָלָיו דִּבְרֵי הָאֲנָשִׁים עַד מְאֹד, וַיִּפָּרֵד מֵעִמָּהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא חֶבְרוֹנָה. וַיִּתְנַפֵּל לִפְנֵי קִבְרֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וַיֵּבְךְּ וַיֹּאמַר: אֲבוֹתַי הַקְּדוֹשִׁים! בַּקְּשׁוּ נָא עָלַי רַחֲמִים וְחִזַּק יְיָ אֶת לִבִּי לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ לַחֲבֵרַי הַמְּסִיתִים אוֹתִי לְהוֹצִיא אֶת דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה! וַיְהִי כְּכַלּוֹתוֹ לְהִתְפַּלֵּל וַיִּתְחַזֵּק בַּיָי וַיָּשָׁב אֶל הַמְרַגְּלִים וַיֵּלְכוּ כֻלָּם וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵי כְנָעַן.


צב. זְכוּת וְחוֹב (מדרשׁ תנחומא שׁלח).


וַיִּגֹּף205 יְיָ בַּיוֹם הַהוּא אֶת רָאשֵׁי206 הֶעָרִים אֲשֶׁר עָבְרוּ בָהֶן הַמְרַגְּלִים, כִּי אָמָר: יֵעָצְבוּ אַנְשֵׁי כְנַעַן עַל גְּדוֹלֵיהֶם וְנִכְבַּדֵּיהֶם אֲשֶׁר מֵתוּ וְלֹא יָשִׂימוּ לֵב עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַהוֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ! וַיְהִי כִּרְאוֹת יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֵרוּ: מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹּאת! לְבַעֲבוּר נַעֲבוֹר בְּשָׁלוֹם בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת וְלֹא יִקְרֵנוּ אָסוֹן. וַיַּעֲנוּ אוֹתָם עֲשֶׂרֶת הַמְרַגְּלִים לֵאמֹר: שֶׁקֶר דִּבְרֵיכֶם! אֶרֶץ אוֹכֶלֶת207 יוֹשְׁבֶיהָ הָאָרֶץ הַזֹּאת!


צג. תַּלְמַי הָעֲנָק (במדבר“ר ט”ז; תדב“א; מדרשׁ אגדה שׁלח ל”ב; מדרשׁ תנחומא שׁם).


וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִרְאוּ אֶת הַפְּרִי הַנֶּחְמָד אֲשֶׁר לֹא רָאוּ כָמוֹהוּ מֵעוֹדָם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיֹּאמֶר כָּלֵב וִיהוֹשֻׁעַ: רְאוּ נָא אֶת פְּרִי הָאָרֶץ הַנֶּחְמָד לְמַרְאֶה וְהַטּוֹב לְמַאֲכָל! וַיַּחֲרִישׁוּ הַמְרַגְּלִים וְלֹא עָנוּ אוֹתָם דָּבָר! וַיּוֹסֶף כָּלֵב לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: הֵן תִּרְאוּ כִּי טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד, זָבָה הִיא חָלָב וּדְבָשׁ! וְעַתָּה קְחוּ נָא מִפִּרְיָהּ וַהֲבֵאתֶם בְּיֶדְכֶם וְרָאוּ אַחֵינוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָלְכוּ בְשִׂמְחָה לִכְבּשׁ אֶת הָאָרֶץ! וַיְמָאֲנוּ עֲשֶׂרֶת הַמְרַגְּלִים לָקַחַת אֶת הַפֶּרִי. וַיִּשְׁלֹף208 כָּלֵב אֶת חַרְבּוֹ מִתַּעֲרָהּ וַיֹּאמֶר אֶל הַמְרַגְּלִים: לָקֹחַ תִּקְחוּ מִפְּרִי הָאָרֶץ וַהֲבֵאתֶם אוֹתוֹ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ וְיָדְעוּ כִּי טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד! וַיַּעֲנוּ הַמְרַגְּלִים אֶת כָּלֵב לֵאמֹר: לֹא נִקַּח מְאוּמָה כִּי אִם שׁוֹב נָשׁוּב אֶל אַחֵינוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת! וַיִּקְצֹף כָּלֵב עַד מְאֹד וַיֹאמַר: אִם לֹא תִקְחוּ מִפְּרִי הׂאָרֶץ וְהֵבֵאתִי אֶת חַרְבִּי בְּלִבְּכֶם וַיִּירְאוּ הַמְרַגְּלִים אֶת כָּלֵב יִרְאָה גְּדוֹלָה וַיִּקְחוּ אֶשְׁכֹּל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּכֹּנוּ לָלֶכֶת מִשָּׁם וָהָלְאָה. וַיִּרְאֵם תַּלְמַי הָעֲנָק וַיָּרֶם אֶת קוֹלוֹ וַיִּגְעַר בָּהֶם. וַיְהִי קוֹל הַגְּעָרָה חָזָק מְאֹד וַיֵּצֵא לִבָּם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אַרְצָה וַיִּדְּמוּ כָאָבֶן. וַיַּעַבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וַיִּתְאוֹשְׁשוּ וַיָּקוּמוּ מֵעַל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר לָהֶם תַּלְמָי: מַה לָּכֶם וְלָנוּ כִּי בָאתֶם עַד הֲלוֹם? הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לַייָ אֱלֹהֵיכֶם וְלַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ יִתְּנֶנָּה! וְלֹא עָנוּהוּ הַמְרַגְּלִים דָּבָר כִּי יִרְאַת תַּלְמַי עֲלֵיהֶם. וַיְהִי כְּשַׁלַּח תַּלְמַי אֶת הַמְרַגְּלִים בְּשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן אֲשֶׁר לֹא נָגַע תַּלְמַי בָּהֶם, עַל כֵּן יַאֲרִיךְ הוּא וּבָנָיו יָמִים רַבִּים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת! וַיַּעַבְרוּ הַמְרַגְּלִים מִשָּׁם וָהָלְאָה וַיֵּלְכוּ לָקַחַת רִמּוֹנִים וּתְאֵנִים. וַיַּעֲלוּ בָעֵצִים לָקַחַת אֶת הַפְּרִי וַיִּשְׁמְעוּ אֶת אַנְשֵׁי הָאָרֶץ נִדְבָּרִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֵאמֹר: הִתְבּוֹנְנוּ נָא אֶל הַחֲגָבִים אֲשֶׁר בְּרָאשֵׁי הָעֵצִים וּרְאִיתֶם כִּי דְמוּת אָדָם לָהֵמָּה!


צד. הַמְרַגְּלִים לִפְנֵי משֶׁה (סוטה ל“ה; תדב”א; סוטה שׁם; מדרשׁ תנחומא שׁלח).


וַיִּקְחוּ עֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֶת הַפְּרִי בְּיָדָם וַיֵּלְכוּ לָשׁוּב הַמִּדְבָּרָה אֶל משֶׁה לְהַגִּיד לוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר רָאוּ וְאֵת אֲשֶׁר שָׁמְעוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וַיְהִי בְּלֶכְתָּם בַּדֶּרֶךְ וַיְדַבְּרוּ עַל לֵב יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֵאמֹר: יְהִי נָא פִיכֶם כְּפִינוּ לְהוֹצִיא דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה, לְהַפִּיל אֵימָה וָפַחַד עַל אַחֵינוּ לְבִלְתִּי עֲלוֹתָם אֶל הָאָרֶץ! וְלֹא שָׁמְעוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לְדִבְרֵיהֶם וְלֹא הֶאֱזִינוּ לָהֶם. וַיְהִי כִי שָׁבוּ מִתּוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּשְׁמַע משֶׁה וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּשְבוּ לְפָנָיו. וַיָּבֹאוּ הַמְרַגְּלִים אֶל משֶׁה וַיְפַנֶּה לָהֶם מָקוֹם וַיֵּשֵׁבוּ. וַיֹּאמֶר משֶׁה: הַגִּידוּ נָא מָה הֲבֵאתֶם? וַיַּעֲנוּהוּ עֲשֶׂרֶת הַמְרַגְּלִים לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ וַנֵּרֶא אֶת יוֹשְׁבֶיהָ בּוֹכִים וּמִתְאַבְּלִים עַל בְּנֵיהֶם הַמֵּתִים יוֹם יוֹם וַנֵּדַע כִּי אוֹכֶלֶת הָאָרֶץ אֶת יוֹשְׁבֶיהָ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שַׂמְנוּ לֵב אֶל הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּאָרֶץ וַנֵּרֶא כִּי כֻלָּם גִּבּוֹרִים: אֶחָד מֵהֶם יִרְדֹּף אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ מֵאִתָּנוּ רְבָבָה, כִּי לֹא הָיִינוּ בְעֵינֵיהֶם בִלְתִּי אִם נְמָלִים וַחֲגָבִים אֲשֶׁר דְּמוּת אָדָם לָהֶם. וְאַף גַּם זֹאת בַּעֲלוֹתֵנוּ לָתוּר אֶת הָאָרֶץ רָאִינוּ אֶת עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בָּהָר וְהוּא כְבָר נִלְחֹם נִלְחַם בָּנוּ, וְהָיָה כְּעָבְרֵנוּ עַתָּה לְפָנָיו וְיָצָא לִקְרָאתֵנוּ בְּחֵילוֹ הַכָּבֵד וְכִלָּנוּ! וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַמְרַגְּלִים וַיָּמָת לִבָּם בְּקִרְבָּם וַיֹּאמֵרוּ: אֲהָהּ! אָבַדְנוּ אָבָדנוּ! הֵן יְבִיאֵנוּ משֶׁה בֶן עַמְרָם אֶל מָקוֹם אֲשֶׁר נִפֹּל שָׁם כֻּלָּנוּ בֶּחָרֶב! וַיַּרְא כָּלֵב אֶת הַדָּבָר הַזֶה וַיַעַל עַל סַפְסָל וַיַחֲרֵשׁ אֶת הָעָם וַיֹּאמַר: הֲרַק אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם?.. וַיֶחֱרַשׁ הָעָם, כִּי אָמְרוּ לִשְׁמֹעַ מִפִּיו אֶת דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה. וַיִּגַּשׁ יְהוֹשֻׁעַ וַיִּקְרָא אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמַר: אָמְנָם לֹא רַק אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה לָנוּ משֶׁה, כִּי גַם הוֹצִיאָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים וַיַּעֲבִירֵנוּ אֶת הַיָּם בֶּחָרָבָה וַיַּאֲכִילֵנוּ אֶת הַמָּן!… וְעַתָּה, אַחַי, אַל נָא יִמַּס לְבַבְכֶם, וּבְטַחְתֶּם בְּכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם משֶׁה בֶן עַמְרָם. וְהָיָה כִּי יֹאמַר לָנוּ: עֲשׂוּ לָכֶם סֻלָּמוֹת וַעֲלִיתֶם בָּהֶם הַשָּׁמָיְמָה, – וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ וְהִצְלָחְנוּ! וַיְהִי כְּדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַרְגִּיעוּ אֶת בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּלְכוּ וַיָשׁוּבוּ אִישׁ אִישׁ לְאָהֳלוֹ.


צה. עָרְמָה וּמְזִמָּה (סוטה ל“ה; תדב”א; סוטה שׁם; מדרשׁ תנחומא שׁלח).


וַיִּרְאוּ הַמְרַגְּלִים כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתָם וַתֵּצֶר לָהֶם מְאֹד וַיָּשׁוּבוּ לְאָהֳלֵיהֶם וַיִּתְחָלוּ. וַיִּלְבְּשׁוּ תַכְרִיכִים כַּאֲשֶׁר יַלְבִּישׁוּ אֶת הַמֵּתִים וַיִּתְאַבָּלוּ וַיִּסְפְּקוּ כַפֵּיהֶם וַיֵּילִילוּ. וַיְהִי כְהִשָּׁמַע יִלְלָתָם וַיֶּחֶרְדוּ בְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וְכַלּוֹתֵיהֶם לִקְרָאתָם וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם בִּבְכִי וַיֹּאמֵרוּ: אוֹיָה לָנוּ! מֶה הָיָה לָכֶם כִּי כָכָה תֵילִילוּ? וַיַּעֲנוּ אוֹתָם הַמְרַגְּלִים לֵאמֹר: אֵיכָה לֹא נִבְכֶּה, אֲשֶׁר זָכַרְנוּ אֶת כָּל הַנּוֹרָאוֹת אֲשֶׁר רָאִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַנָשֶׂם עַל לֵב וַנֵּדַע כִּי מוֹת נָמוּת כֻּלָּנוּ בְּחֶרֶב יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ כְּנַעַן! וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי הַמְרַגְּלִים וּבְנוֹתֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׂאוּ כֻלָּם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ גַם הֵמָּה וַיֵילִילוּ. וַתִּשָּׁמַע צַעֲקָתָם בְּכָל הַמַּחֲנֶה וַתָּבֹאנָה הַשְּׁכֵנוֹת לִשְׁאֹל מַה־זֶה וְעַל מַה־זֶה? וַיַגִּידוּ לָהֶן אֶת דִּבְרֵי הַמְרַגְּלִים וַתִּבְכֶּינָה גַם הֵן וַתְּסַפֵּרְנָה לְבַעֲלֵיהֶן וַיֵבְךְּ כָּל הָעָם, וַתְּהִי כָל הַמַּחֲנֶה לְחֶרְדַת אֱלֹהִים.


צו. בִּכְיָה לְדוֹרוֹת (סוטה ל“ה; מדרשׁ במדבר”ר שֹׁלח; ועי' גם מדרא"ג שׁם).


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקִּיפָה209 הַזְעָקָה אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן בָּכָה הָעָם אֶל חִנָּם, כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בִדְבָרַי אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָהֶם לַהֲבִיאָם אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָש, וַיַאֲמִינוּ לְמוֹצִיאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה. עַל כֵּן הָיֹה יִהְיֶה לָהֶם הַלַּיְלָה הַזֶה וְיוֹמוֹ – יוֹם הַתְּשִׁיעִי בְּאָב, יוֹם צוֹם210 וְאֵבֶל, יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה שָׁנִים רַבּוֹת!


צז. תְּפִלַּת משֶׁה וְתַחֲנוּנָיו (סוטה ל“ה; מדרשׁ אגדה שׁלח י”ד,י“א; ברכות ל”ב; סנהדרין קי"א).


וַיִּוָּעֵץ הָעָם לָשׁוּב מִצְרַיְמָה וַיֹּאמֵרוּ: הָבָה נָשִׂימָה עָלֵינוּ אֶת דָּתָן וַאֲבִירָם רָאשֵׁי הָעָם וְהָיוּ לָנוּ תַּחַת משֶׁה וְאַהֲרֹן. וַיִשְׁמְעוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב אֶת הַדָּבָר הַזֶה וַיִקְרְעוּ בִגְדֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אוֹתָהּ טוֹבָה מְאֹד מְאֹד, גַּם אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ אַל תִּירָאוּ כִּי יְיָ אִתָּנוּ! וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיוֹסִיפוּ לִקְצֹף עֲלֵיהֶם וְעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן וַיִקְחוּ אֲבָנִים וַיַּשְׁלִיכוּן אֲלֵיהֶם כִּי אָמָרוּ: נִרְגְּמָה211 אוֹתָם בָּאֲבָנִים וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לָנוּ לְמוֹקֵשׁ212! וַיַּרְא יְיָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמַר: יֵרָאֶה נָא כְבוֹדִי בֶּעָנָן וְחָדַל הָעָם מֵעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הָרַע הַזֶה. וּכְהִגָּלוֹת כְּבוֹד יְיָ בֶּעָנָן וַיָסַר הַחשֶׁךְ, – וַיַּרְא כָּל הָעָם אֶת הָאֲבָנִים תְּלוּיוֹת בֶּעָנָן. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: עַד אָנָה יַקְצִיפֵנִי הָעָם הַזֶה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְקִרְבּוֹ? הָבָה אַשְׁמִידָה אוֹתָם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי־גָּדּוֹל. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ משֶׁה אֶת דִבְרֵי יְיָ אֲשֶׁר אָמַר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁמִידָם, וַיִּכָּמְרוּ213 אֲלֵיהֶם רַחֲמָיו עַד מְאֹד וַיְמַהֵר וַיִּתְיַצֵב לִפְנֵי יְיָ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עַל נַפְשָׁם וַיֹּאמַר: אָנָא, יְיָ, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד! סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה וְאַת תְּשַׁחֵת רַחֲמֶיךָ וְעָשִׂיתָ עִמָּם חֶסֶד חִנָּם כְּדַרְכְּךָ תָמִיד. וְאַף גַּם זֹאת בְּהַשְׁמִידְךָ אֶת הָעָם הַזֶּה לֹא יָקוּם דְּבָרְךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר: לְזַרְעֲכֶם אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן! וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: הַאֵינְךָ מִבְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב? הִנְנִי אַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹי הַחוֹטֵא הַזֶּה וְהִפְרִיתִיךָ וְהִרְבִּיתִיךָ וְהָיִיתָ לְגוֹי גָּדוֹל!

וַיֹּאמֶר משֶׁה: הֵן כִּסֵּא בֶן שָׁלשׁ רַגְלַיִם214, וְלֹא יוּכַל עוֹד עֲמֹד לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפֶּךָ215 וְאַף כִּי כִסֵּא בֶן רֶגֶל אֶחָת? וַיְהִי כִּרְאוֹת משֶׁה כִּי לֹא פָנָה יְיָ אֶל תְּחִנָּתוֹ, וַיּוֹסֶף לְדַבֵּר אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: הֵן שָׁמֹעַ יִשְׁמְעוּ הַמִּצְרִים כִּי הִשְׁמַדְתָּ אֶת הָעָם אֲשֶׁר הוֹצֵאתָהוּ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל מִמִּצְרַיִם וְאָמְרוּ אֶל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת לְכַלְכְּלָם216 וְלַהֲבִיאָם אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר! וַיֹּאמֶר יְיָ: אֵיכָה יֹאמְרוּ הַמִּצְרִים הַדָּבָר הַזֶּה וְהֵם רָאוּ אֶת כֹּחִי הַגָּדוֹל וְאֶת אוֹתוֹתַי וּמוֹפְתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וָאָשִׂים אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה? וַיֹּאמֶר משֶׁה: אָמְנָם יָדֹעַ יֵדְעוּ אֶת פִּלְאֲךָ, יְיָ, אוּלָם יֹאמְרוּ: הִתְגַּבֵּר אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַל מֶלֶךְ אֶחָד, וְיָדוֹ קָצְרָה מֵעֲשׂוֹת מִלְחָמָה עִם שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים! וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ יְיָ בְּעֵינֵי כָל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל וְהַאֲרַכְתָּ אַפְּךָ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל! וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: הֵן רְשָׁעִים הֵם! וַיֹּאמֶר משֶׁה: הֵן זֹאת הִיא תְּהִלַּת יְיָ וְתִפְאַרְתּוֹ כִּי יַאֲרִיךְ אַפּוֹ גַם לָרָעִים גַּם לַטּוֹבִים! וַיֹּאמֶר יְיָ: סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ!


צח. אַחֲרִית מוֹצִיאֵי דִבָּה (סוטה שׁם; ערכין ט"ו).


וְהָאֲנָשִׁים מוֹצִיאֵי הַדִּבָּה מֵתוּ בַמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְיָ, וַתִּבְאַשׁ217 גוּפָתָם וַתָּרָם218 לְשׁוֹנָם תּוֹלָעִים. וַיְהִי כָל הָרֹאֶה אֶת אַחֲרִיתָם וַיֹּאמַר: הֵן לֹא הוֹצִיאוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה דִּבָּה בִּלְתִּי אִם עַל הָאָרֶץ וַיַּעַשׂ יְיָ לָהֶם כָּכָה, וְאַף כִּי יוֹצִיא אִישׁ דִּבָּה עַל רֵעֵהוּ!


צט. חֻקָּה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד (מדרשׁ אגדה שׁלח; תדב"א).


וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי יִנָחֲמוּ219 מַקְצִיפַי עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ: הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְיָ, עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר: הַזְהֵר תַּזְהִירֵם מִמֶּנִּי לְבִלְתִּי יַעְפִּילוּ220 לַעֲלוֹת וְלֹא יִנָּגְפוּ לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם, כִּי אָנֹכִי יְיָ לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרְשָׁעִים כִּי אִם בְּשׁוּבָם מִדַּרְכָּם וְחָיוּ! וַיַּעַשׂ משֶׁה כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְיָ, וְלֹא שָׁמְעוּ אֵלָיו הָאֲנָשִׁים הַחַטָּאִים וַיַּעְפִּילוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר. וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם וַיַּחֲרִימוּם לְפִי חָרֶב. וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת חַלְלֵי הָחָרֶב וַיֵּעָצְבוּ עֲלֵיהֶם וַיִּתְאַבָּלוּ. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: לֶךְ נָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִחַמְתָּם וְשִׁכַּחְתָּ אֶת יְגוֹנָם. וַיֹּאמֶר משֶׁה: מָה אַתָּה אוֹמֵר אֵלַי, יְיָ, אֶעֱשֶׂה? וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: דַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם, – וְהִקְרַבְתֶּם לִי קָרְבַּן נְסָכִים. וַיַּעַשׂ משֶׁה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְיָ וַיְלַמֵּד אֶת כָּל הָעָם אֶת דְּבַר קָרְבְּנוֹת הַנְּסָכִים לַעֲשׂוֹתָם. וַיְהִי כְּכַלּוֹת משֶׁה לְהוֹרוֹת אֶת הָעָם וַיֹּאמַר: יַקְרִיב נָא עַתָּה כָל אִישׁ קָרְבַּן נְסָכִים לַייָ, וְרָאִיתִי וְיָדַעְתִּי כִּי הִקְשַׁבְתֶּם221 לִדְבָרָי. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִגְּשׁוּ גַם הַגֵּרִים אֲשֶׁר בַּעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבָּנָם, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לֹא נִתֵּן אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לָנוּ לַעֲשׂוֹתוֹ. וַתְּהִי מְרִיבָה בֵּין הַגֵּרִים וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: הַקָּהָל! חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר, תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם.


ק. קֹרַח וְאִשְׁתּוֹ (סנהדרין ק“ט; ילקוט שׁמעוני מטות ל”ב; מדרשׁ תנחומא קרח; מדרשׁ משׁלי י"א).


וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַתּאמֶר אֵשֶׁת קֹרַח אֵלָיו: עַד מָתַי יְשִׂימְךָ משֶׁה בֶן מִשְׁפַּחְתְּךָ לַעַג וָקֶלֶס וְאַתָּה מַחֲרִישׁ? הַמְעַט הִשְׂתָּרְרוֹ222 עַל כָּל הָעָם, וַיָּשֶׂם אֶת אַהֲרֹן אָחִיו כֹּהֵן גָּדוֹל וְאֶת בָּנָיו שָׂם כֹּהֲנִים. וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינָיו, – וַיְצַו לְכָל הָעָם לָתֵת לַכֹּהֲנִים תְּרוּמָה223 וּבִכּוּרִים224 וּמַעֲשֵׂר225 וַיְצַו גַּם לָכֶם – לִבְנֵי לֵוִי לֵאמֹר: נָתֹן תִּתְּנוּ גַם אַתֶּם עִשָּׂרוֹן לַכֹּהֲנִים! וְנָקֵל זֹאת בְּעֵינָיו, וַיְדַמְּכֶם226 לְבַהֲמוֹת שָׂדַי, כִּי צִוָּה לִגְזֹז אֶת שַׂעֲרַת רָאשֵׁיכֶם וּלְהַעֲבִיר תַּעַר עַל כָּל בְּשַׂרְכֶם וְלַהֲנִיפְכֶם תְּנוּפָה, כַּדָּבָר אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לַכְּבָשִׂים וְלָעִזִּים! וְקֹרַח הָיָה עָשִׁיר מְאֹד; לֹא נִמְצָא בְכָל הַמַּחֲנֶה כָּמֹהוּ אִישׁ אֲשֶׁר גַּם לוֹ נְכָסִים רַבִּים וְאוֹצְרוֹת כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים יְקָרוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר הָיָה לְקֹרַח, וְלֹא חָסֵר בִּלְתִּי אִם כָּבוֹד וִיקָר. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הֵן הוֹלִיד קְהָת אֲבִי־אָבִי אֶת עַמְרָם וְאֶת יִצְהָר וְאֶת חֶבְרוֹן וְאֶת עֻזִּיאֵל. וַיְהִי משֶׁה בֶן עַמְרָם הַבְּכוֹר מֶלֶךְ בִּישֻׁרוּן227 וְאַהֲרֹן בְּנוֹ הָיָה כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. וָאֲחַשְׁבָה תָמִיד בְּלִבִּי לֵאמֹר: הָיֹה אֶהְיֶה אָנֹכִי נְשִׂיא מִשְׁפַּחְתִּי, כִּי אֲנִי בֶן יִצְהָר אֲשֶׁר הוֹלִידוֹ קְהָת אָבִיו אַחֲרֵי עַמְרָם בְּכוֹרוֹ; אוּלָם כְּבוֹא משֶׁה לָשִׂים נָשׂיא בְּמִשְׁפּחְתֵּנוּ, וַיַּעֲלֵם228 עֵינָיו מִמֶּנִּי, כִּי נְקַלּוֹתִי229 בְעֵינָיו מְאֹד, וַיָּשֶׁת אֶת אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל צְעִיר אֶחָיו נְשִׂיא מִשְׁפַּחְתֵּנוּ! וְעַתָּה אָרִיבָה נָא אֶל משֶׁה וְהֵפַרְתִּי230 אֶת כָּל עֲצָתוֹ אֲשֶׁר יָעַץ לְבַזוֹתֵנִי231!


קא. קֹרַח וַעֲדָתוֹ (סנהדרין ק“ט; ילקוט שׁמעוני מטות ל”ב; מדרשׁ תנחומא קרח; מדרשׁ משׁלי י"א).


וַיִּקַּח קֹרַח חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם נְשִיאֵי הָעֵדָה וַיֵּלֶךְ אִתָּם אֶל משֶׁה וַיָּבֹאוּ אֵלָיו. וַיֹּאמֶר קרַח אֶל משֶׁה: כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ טַלִּית232 עֲשׂוּיָה תְכֵלֶת, הַפְּטוּרָה הִיא מִצִּיצִיּוֹת אִם לֹא? וַיַּעַן משֶׁה אֶת קֹרַח וַיֹּאמַר: לֹא! וַיֹּאמֶר קֹרַח: הֵן בֶּגֶד אֲשֶׁר לֹא שָׂמוּ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹתָיו בִּלְתִּי אִם חוּט תְּכֵלֶת אֶחָד פָּטוּר מִצִיצִית וְאַף כִּי בֶגֶד עָשׂוּי כֻּלּוֹ תְכֵלֶת?? וַיְהִי כִּי לֹא עָנָהוּ משֶׁה עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיּוֹסֶף קֹרַח לְדַבֵּר אֶל משֶׁה וַיֹּאמַר: אִם יְמַלֵּא אִישׁ אֶת בֵּיתוֹ סִפְרֵי תוֹרָה, – הֲיִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה פָּטוּר מִמְּזוּזָה? וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמַר: לֹא! וַיִּקְצֹף קֹרַח עַל משֶׁה וַיֹּאמַר: בְּכָל הַתּוֹרָה יֵשׁ מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וְחָמֵשׁ פָּרָשִׁיוֹת וּבְכָל זֹאת לֹא תִפְטֹרְנָה אֶת הַבַּיִת מִמְּזוּזָה, וְאֵיךְ תִּפְטְרֻהוּ רַק שְׁתֵּי פָרָשִׁיוֹת? אֵין זֹאת כִּי לֹא יְיָ דִּבֶּר בְּךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי מִלִּבְּךָ אַתָּה בוֹדְאָם! וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד, יִשְׁמַע אֶת חֶרְפָּתוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב וְלֹא יִקְצֹף. וַיְהִי כִּרְאוֹת קֹרַח אֶת משֶׁה מַחֲרִישׁ וַיֵּשְׂטְ מֵעָלָיו, וַיִּקַּח מָאתַיִם אִישׁ וַיַּלְבִּישֵׁם בִּגְדֵי תְכֵלֶת וַיִּזְבַּח זְבָחִים וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה. וַיָבֹאוּ בְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶל קֹרַח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: הוֹאֶל נָא וְנָתַתָּ לָּנוּ אֶת מַתְּנוֹת קָדְשֵׁנוּ – אֶת הֶחָזֶה וְאֶת הַשּׁוֹק! וַיֹּאמֶר קֹרַח: מִי צִוָּה לָתֵת לַכֹּהֲנִים אֶת הַמַּתָּנוֹת הָאֵלֶּה? וַיַּעֲנוּ בְנֵי אַהֲרֹן וַיֹּאמֵרוּ: יְיָ צִוָּה לְמשֶׁה אֶת הדָּבָר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר קֹרַח: שֶׁקֶר דִּבְרֵיכֶם! וַיֵּלְכוּ בְנֵי אַהֲרֹן וַיָּשׁוּבוּ אֶל משֶׁה וַיַּגִּידוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי קֹרַח. וַיָּקָם משֶׁה לָלֶכֶת אֶל קֹרַח וְאֶל עֲדָתוֹ לְדַבֵּר עַל לִבָּם וּלְהָשֵׁךְ אֶת חֲמָתָם


קב. צִדְקַת בְּנֵי קֹרַח (מדרשׁ שׁוחר טוב; מדרשׁ תנחומא שׁם).


וַיְהִי כְּלֶכֶת משֶׁה הָלֹךְ וְקָרֵב אֶל אֹהֶל קֹרַח וַיִּרְאֻהוּ שְׁלשֶׁת בָּנָיו וַיּוֹרִידוּ לָאָרֶץ רֹאשָׁם וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: אֵיכָה נַעֲשֶׂה? אִם אָמַרְנוּ נָקוּם מִפְּנֵי משֶׁה, – וְרָעָה זֹאת בְּעֵינֵי אָבִינוּ וְהֵמַר לוֹ הַדָּבָר הַזֶּה עַד מְאֹד, וַאֲנַחְנוּ הֵן שָׁמַעְנוּ אֶת דִּבְרֵי יְיָ לֵאמֹר: כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ… אִישׁ אִישׁ אָבִיו וְאִמּוֹ תִּירָאוּ! וְאִם לֹא נָקוּם מִפָּנָיו, – הֲיִיטַב הַדָּבָר הַזֶה בְּעֵינֵי יְיָ, אֲשֶׁר צִוָּנוּ לֵאמֹר: מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן?! וַיַּעַז אֶחָד מֵהֶם וַיֹּאמַר: אַחַי! הָבָה נָקוּם מִפְּנֵי הָאִישׁ הַבָּא בְשָׁלוֹם, וְאַל נָשִׂים הַפַּעַם לֵב לְאָבִינוּ הַמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין כָּל הָעָם! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן יָקָר הַשָּׁלוֹם לִבְנֵי קֹרַח, עַל כֵּן אֲבָרְכֵם בְּשָׁלוֹם, וּבְיוֹם מוֹת קֹרַח לֹא יָמוּתוּ בָנָיו!


קג. דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת (ילקוט שׁמעוני קרח; מדרשׁ תנחומא שׁם).


וַיִּגַּשׁ משֶׁה אֶל קֹרַח וְאֶל עֲדָתוֹ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם רַכּוֹת וַיֹּאמַר: אַחַי! מֶה עָשִׂיתִי לָכֶם רָעָה כִּי רַבְתֶּם כֻּלְּכֶם אֵלָי? הֲהִשְׂתָּרַרְתִּי עֲלֵיכֶם וָאֶקַּח מִיַּד אִישׁ מִכֶּם דָּבָר? וְעַתָּה שִׂימוּ נָא עַל לֵב כִּי לְמַעַנְכֶם הָלַכְתִּי מִמִּדְיָן לְמִצְרַיִם וְלֹא לָקַחְתִּי מִכֶּם גַּם חֲמוֹר אֶחָד! אָמְנָם שָׁמַעְתִּי אֶתְכֶם מְדַבְּרִים לֵאמֹר: כָּל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וְכֻלָּם שָׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ בְּהַר סִינָי, וּבְכָל זֹאת יִתְנַשֵּׂא משֶׁה וְאַהֲרֹן אָחִיו עַל קְהַל יְיָ!! עַל כֵּן בָּאתִי אֲלֵיכֶם, אַחַי, לְהַגִּיד לָכֶם כִּי מֵאֵת יְיָ הָיְתָה כָּל זֹאת, כִּי לֹא מִלִּבִּי! יְיָ שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, וְחָלִילָה מִמֶּנִּי לַעֲשׂוֹת בִּלְעָדָיו קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה. וַיַּעַן קֹרַח אֶת משֶׁה לֵאמֹר: מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא חָסַרְנוּ בָהּ דָּבָר הוֹצֵאתָנוּ וְאֶל אֶרֶץ כְּנַעַן לֹא הֲבֵאתָנוּ, וַתּוֹשִׁיבֵנוּ בַּמִּדְבָּר הָרַע הַזֶּה, אֲשֶׁר הִרְבָּה מֵתֵינוּ, וַתָּשֶׂם לָנוּ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים רַבִּים עַד מְאֹד, – לֹא יוּכַל עֲשׂוֹתָם אִישׁ וָחָי!.. וּכְדַבֵּר קֹרַח אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר אַף כָּל הָאֲנָשִׁים הַשּׁוֹמְעִים אֶת דְּבָרָיו וַיִּכּוֹנוּ233 לִרְגֹּם אֶת משֶׁה בָּאֲבָנִים. וַיֵּצֶר לְמשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: לֹא עַל אָמְרָם לְסָקְלֵנִי מַר לִי, כִּי אִם עַל חָטְאָם לַיָי בַּפַּעַם הָרְבִיעִית! מִי יוֹדֵעַ הֲיֹאבֶה יְיָ לָקַחַת אֶת תְּפִלָּתִי אֲשֶׁר אֶתְפַּלֵּל בַּעֲדָם? הֲיִסְלַח לָהֶם וְלֹא יְכַלֵּם כַּאֲשֶׁר אָמָר? וַיּוֹסֶף משֶׁה לְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל עֲדָתוֹ דִּבְרֵי שָׁלוֹם וְתַחֲנוּנִים, וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ כּי אֵין לוֹ שוֹמֵעַ מֵהֶם וַיְבָרְכֵם בְּשָׁלוֹם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב אֶל אָהֳלוֹ.


קד. אוֹן בֶּן פֶּלֶת וְאִשְׁתּוֹ (סנהדרין ק"ט; ילקוט שׁמעוני קרח).


וְאֵשֶׁת אוֹן בֶּן פֶּלֶת אִשָּׁה חֲכָמָה וְטוֹבַת שֶׂכֶל. וַתֵּרֶא אֶת קֹרַח מְדַבֵּר אֶל אִישָׁהּ לֵאמֹר: נִקָּהֲלָה נָא כֻלָּנוּ עַל משֶׁה הַמִּתְנַשֵּׂא עָלֵינוּ וְרַבְנוּ עִמּוֹ בְּחָזְקָה וַהֲסִירוֹנוּ אוֹתוֹ מִשָּׂר וְאֶת אַהֲרֹן אָחִיו מִכֹּהֵן. וַיֹּאמֶר אוֹן: טוֹבִים דְּבָרֶיךָ וּנְכוֹחִים234! וַיֹּאמֶר קרַח: עַל כֵּן אָבוֹא אֵלֶיךָ וּלְקַחְתִּיךָ אֶל בֵּיתִי וְהָיִיתָ גַּם אַתָּה בַעֲדָתִי! וַיֹּאמֶר אוֹן: כֵּן אֶעֱשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ! וַיְהִי כְּצֵאת קֹרַח מִבֵּית אוֹן וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ: אֲבָל, אִישִׁי הַטּוֹב, לֹא טוֹבוּ דְבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ הַיּוֹם אֶל קֹרַח! וַיֹּאמֶר אוֹן: לֹא טוֹב בְּעֵינַי כִּי לָקַח לוֹ משֶׁה אֶת כָּל הַגְּדֻלָּה וַיָי לֹא צִוָּהוּ! וַתַּעַן אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ וַתֹּאמַר: מַה־בֶּצַע235 בְּרִיבְךָ אַתָּה עִם משֶׁה? כִּי יִגְבַּר משֶׁה מִקֹּרַח וְהָיִיתָ אַתָּה עֶבֶד לִפְנֵי משֶׁה, וְכִי יַצְלִיחַ קֹרַח וְגָבַר עַל משֶׁה, – וְהָיִיתָ עֶבֶד לְקֹרַח! עַל כֵּן אֵין טוֹב לְךָ אִישִׁי בִּלְתִּי אִם שֶׁבֶת236 מֵרִיב, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִשְּׁנֵיהֶם יִכְשַׁר237 לְךָ: הֲזֶּה אוֹ זֶה? וַיִּשְׁמַע אוֹן אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ וַיֹּאמַר: אָמְנָם צָדַקְתְּ אִשְׁתִּי הַטּוֹבָה, אֶפֶס מָה אֶעֱשֶׂה בְּבוֹא קֹרַח אֵלַי לַהֲבִיאֵנִי אֶל בֵּיתוֹ וְאָנֹכִי הִבְטַחְתִּיו לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבָרָיו וְהָיָה אִם לֹא אֵלֵךְ וְהָיִיתִי לָבוּז238! וַתֹּאמֶר אִשְׁתּוֹ: שָׁלוֹם לְךָ, אַל תִּירָא! עָרֹם אַעֲרִים239 אֶל קֹרַח וְלֹא יָבֹא אֵלֵינוּ עוֹד! וַיֹּאמֶר אוֹן: אִם תִּמְנְעִי240 אֶת קֹרַח מִבּוֹא אֶל בֵּיתֵנוּ – וְנָשָׂאת241 בְּרָכָה מֵאֵת יְיָ!


קה. הָאַלְמָנָה הָעֲשׁוּקָה (ילק“שׁ קרח; מדרשׁ שׁוח”ט).


וְקֹרַח יָצָא מֵאָהֳלוֹ וַיֵּלֵךְ אֶל כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לְהַסִּית242 אוֹתָם בְּמשֶׁה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ אֵלָיו הָאֲנָשִׁים: מֶה עָשָׂה לְךָ רָעָה כִּי כָכָה תְדַבֵּר בּוֹ? וַיַּעַן אוֹתָם קֹרַח וַיֹּאמַר: לוּ הָיְתָה יַד משֶׁה רַק בִּי, הֶחֱרַשְׁתִּי; אוּלָם הוּא שָׂם לְכָל הָעָם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לֹא טוֹבִים! וְעַתָּה שִׁמְעוּ נָא וַאֲסַפְּרָה אֵת אֲשֶׁר קָרָה אֶת הָאִשָּׁה הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר הִתְגּוֹרְרָה עַל יַד אָהֳלִי, וִידַעְתֶּם וּראִיתֶם כִּי צָדְקוּ כָל דְּבָרָי! וַיַּעַן הָעָם אֶת קֹרַח לֵאמֹר: סַפֶּר לָנוּ וְשָׁמָעְנוּ! וַיֹּאמֶר קֹרַח: אִישׁ עָנִי יָשַׁב עַל יַד אָהֳלִי וַיְהִי כָל יָמָיו רָעִים. וַיָּמָת הָאִישׁ וַתְּהִי אִשְׁתּוֹ אַלְמָנָה וּשְׁתֵּי בְנוֹתָיו יְתוֹמוֹת. וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי כֵן וַתֹּאמַר: עַתָּה אֶעֶבְדָה אָנֹכִי אֶת שָׂדִי וְהָיָה לָנוּ לֶחֶם לֶאֱכֹל. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאָה הָאִשָּׁה לַחֲרשׁ אֶת שָׂדָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ משֶׁה: לֹא תַחְרְשִׁי בְשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו. וַתַּחְרשׁ הָאִשָּׁה אֶת הַשָּׂדֶה בַּחֲמֹר אֲשֶׁר שָׂכְרָה לָהּ וַתֹּאמַר: עַתָּה אֶזְרְעָה אֶת שָׂדִי! וַיָּבֹא משֶׁה וַיֹּאמַר לָהּ: לֹא תִזְרְעִי כִּלְאָיִם243! וַתְּכַל לִזְרֹעַ אֶת שָׂדָהּ וַתִּתֵּן הָאֲדָמָה אֶת יְבוּלָהּ244 וַתִּקַּח הָאִשָּׁה חֶרְמֵשׁ לִקְצֹר אֶת קְצִירָהּ. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ משֶׁה: אַל תְּכַלִּי לִקְצֹר אֶת פְּאַת שָׂדֵךְ! וַתַּעַשׂ הָאִשָּׁה כִּדְבַר משֶׁה וַתָּבֵא אֶת קְצִיר שָׂדָהּ הַגֹּרְנָה. וַיָּבֹא משֶׁה וַיֹּאמַר: תְּנִי תְרוּמָה וּמַעְשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעְשֵׂר שֵׁנִי! וַתֵּצֶר לָאִשָּׁה מְאֹד וַתִּתֵּן כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתָהּ משֶׁה וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: אֵין טוֹב לִי בִּלְתִּי אִם אֶמְכֹּר אֶת שָׂדִי וְקָנִיתִי לִי שְׁתֵּי כְבָשׂוֹת וְשָׁתִיתִי אֲנִי וּבְנוֹתַי אֶת חֲלָבָן, וְגַזֹנוּ אֶת צַמְרָן וְהָיָה לָנוּ בֶגֶד לִלְבּשׁ. וַתַּעַשׂ כֵּן כַּאֲשֶׁר אָמְרָה וַתִּמְכֹּר אֶת שָׂדָהּ וַתִּקֶן בִּמְחִירוֹ שְׁתֵּי כְבָשׂוֹת. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִבְכִּירוּ כִּבְשׂוֹתֶיהָ וַיָּבֹא אַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֶל הָאַלְמָנָה: הוֹאִילִי נָא וּתְנִי לִי אֶת בְּכרוֹת צֹאנֵךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ. וַתִּתֶּן לוֹ הָאַלְמָנָה אֶת בְּכֹרוֹת צֹאנָהּ וַיִּקַּח אַהֲרֹן וַיֵּלֶךְ לוֹ. וַיְהִי בִגְזֹז צֹאנָהּ וַיָּבֹא אַהֲרֹן שֵׁנִית וַיֹּאמֶר אֶל הָאַלְמָנָה: תְּנִי נָא לִי אֶת רֵאשִׁית גֵּז צֹאנֵךְ כְּמִצְוַת יְיָ עָלָיִךְ. וַיֵּרַע הַדָּבָר הַזֶה בְּעֵינֵי הָאַלְמָנָה וַתִּתֶּן לוֹ אֶת רֵאשִׁית הַגֵּז וַתֹּאמַר: אֶשְׁחֲטָה נָא אֶת כִּבְשׂוֹתַי וְחָדַל הָאִישׁ לְעָשְׁקֵנִי! וַיְהִי אַךְ נִשְׁחֲטוּ הַכְּבָשׂוֹת וַיָּבֹא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר: תְּנִי נָא לִי אֶת הַזְּרֹעַ וְאֶת הַלְּחָיַיִם וְאֶת הַקֵּבָה, כִּי כֹה אָמַר יְיָ: וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח, – אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה! וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הָאַלְמָנָה הָעֲנִיָה אֶת דִּבְרֵי אַהֲרֹן וַתִּסְפֹּק כַּפֶּיהָ וַתִּקְרָא: אוֹיָהּ לִי כִּי שֻׁדָּדְתִּי! אָמֹר אָמַרְתִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד רְאוֹת אֶת פְּנֵי הַכֹּהֵן אֲשֶׁר עֲשָׁקַנִי זֶה יָמִים רַבִּים, וְהִנֵּה בָא עוֹד הַפָּעַם. וַיִּחַר לָאַלְמָנָה עַד מְאֹד וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: אִם כֵּן אֶעֱשֶׂה אֲשֶׁר גַּם לִי גַּם לוֹ לֹא תִהְיֶינָה הַמָּנוֹת אֲשֶׁר דָּרָשׁ. וַתָּקָם וַתֹּאמַר: לֹא אוּכַל תֵּת לְךָ אֶת חֶלְקְךָ כִּי הֶחֱרַמְתִּי אֶת הַכְּבָשׂוֹת הַשְּׁחוּטוֹת לַיָי! וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן: כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לִי הוּא! וּבְדַבְּרוֹ אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי הַכְּבָשׂוֹת וַיַּעֲזב אֶת הָאַלְמָנָה וּבְנוֹתֶיהָ הַיְתוֹמוֹת בֹּכוֹת וַיֵּלֶךְ לְבֵיתוֹ… וַיְהִי כְּכַלּוֹת קֹרַח לְסַפֵּר וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר: כָּכָה יַעֲשׂוּ הַכֹּהֲנִים תָּמִיד, וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלֵם אִישׁ מַדּוּעַ כָּכָה עֲשִׂיתֶם? וְעָנוּ וְאָמְרוּ: יְיָ צִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה! וַיִּשְׁמַע כָּל הָעָם אֶת דִּבְרֵי קֹרַח וַיִּחַר אַפָּם בְּמשֶׁה וּבְאַהֲרֹן עַד מְאֹד.


קו. עָרְמָה וּמְזִמָּה (פסיקתא זוטרתא קרח; סנהדרין ק"ט).


וַיָּקָם קֹרַח וַעֲדָתוֹ וַיֵּלְכוּ לָבֹא אֶל אוֹן בֶּן פֶּלֶת. וַתֵּרֶא אִשְׁתּוֹ אֶת עֲדַת הָאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים הָלֹךְ וְקָרֵב אֶל אָהֳלָהּ וַתְּמַהֵר וַתַּשְׁקְ אֶת אוֹן אִישָׁהּ יַיִן וַתְּשַׁכְּרֵהוּ וַתְּיַשְׁנֵהוּ. וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח בֵּיתָהּ וַתִּפְרַע אֶת רֹאשָׁהּ וַתִּקַּח מַסְרֵק וַתְּסָרֵק אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ. וּכְגֶשֶׁת קֹרַח וַעֲדָתוֹ אֶל בֵּית אוֹן וַיִּרְאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹשֶׁבֶת עַל סַף הָאֹהֶל וּמְסָרֶקֶת אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ וַיָּסוּרוּ מִמֶּנָּה וַיֵּלְכוּ שֵׁנִית אֶל הַמַּחֲנֶה לְסַכְסֵךְ245 אֶת הָעָם בְּמשֶׁה.


קז. תְּלוּנַת הָעָם (מדרשׁ תנחומא; פסיקתא זוטרתא קרח).


וַיִּשְׁמַע משֶׁה כִּי קָצַף עָלָיו הָעָם קֶצֶף גָּדוֹל, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל קֹרַח לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ וּלְהָשֵׁךְ אֶת חֲמָתוֹ. וַיְהִי כְּבוֹאוֹ עַד לִפְנֵי אֹהֶל קֹרַח וַיֹּאמֶר קֹרַח אֶל עֲדָתוֹ: אַל נָא נֵצֵא לִקְרַאת משֶׁה וְלֹא נָשִׂים לוֹ אֶת הַכָּבוֹד אֲשֶׁר שַׂמְנוּ לוֹ עַד הַיּוֹם. וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים כְּכֹל אֲשֶׁר דִבֶּר אֲלֵיהֶם קֹרַח. וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּלִבּוֹ: אוּלַי הִרְבּוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לִשְׁתּוֹת יַיִן וַיִשְׁכְּרוּ וְעַל כֵּן לֹא נִכְלְמוּ246 מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ. הָבָה אִיעַד247 אוֹתָם לְיוֹם הַמָּחֳרָת! וְהָיָה כְּצֵאת יֵינָם וְשָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָשְׁלְמוּ לִי. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיַקְהֵל קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמַר: אֲנַחְנוּ כֻלָּנוּ שָׁמַעְנוּ אֶת דִּבְרֵי יְיָ בְּהַר סִינַי וַנֵּדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוָּנוּ. וַתָּבֹא אֵלֵינוּ וַתֹּאמֶר לָנוּ לְהָרִים תְּרוּמָה וּלְעַשֵּׂר אֶת תְּבוּאוֹת הַשָּׂדֶה וְלַעֲשׂוֹת צִיצַת… וַיְהִי כִּרְאוֹתֵנוּ כִּי לְבַעֲבוּר הֵיטִיב לְנַפְשְׁךָ וּלְנֶפֶשׁ אָחִיךָ דִּבַּרְתָּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא יְיָ צִוְךָ, וַנֹאמַר: לֹא נֹאבֶה לְךָ וְלֹא נִשְׁמַע לָךְ!… וַיֹּאמֶר משֶׁה: לָמָּה תְדַבְּרוּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה? שִׂימוּ נָא אֶת לִבְּכֶם עַל אַהֲרֹן אָחִי וּזְכַרְתֶּם כִּי לֹא הֵבִיאָה לוֹ כְהֻנָּתוֹ, אֲשֶׁר אַתֶּם מְקַנְאִים בָּהּ, בִּלְתִּי אִם יָגוֹן וְאֵבֶל! הִנֵּה בְנֵיכֶם וּבְנֵי בְנֵיכֶם חַיִּים כֻּלָּם לִפְנֵיכֶם, – וּבְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא מֵתוּ בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְיָ! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא הִנִּיחוּ248 הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לָעָם מֵרָגְזוֹ, וַיֵּרָא כְבוֹד יְיָ אֶל כָּל הָעֵדָה וַיְדַבֵּר אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: הִבָּדְלוּ249 מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אוֹתָם כְּרֶגַע!


קח. משֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת (פסיקתא שׁם; סנהדרין ק“ט; ילק”שׁ קרח; ל"פ).


וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיִּתְחַנְּנוּ אֶל יְיָ לֵאמֹר: כִּי יֶחֶטְאוּ אֲנָשִׁים רַבִּים לְמַלְכָּם, – וְהֻכָּה גַם הַצַּדִּיק גַּם הָרָשָׁע כִּי עֵינֵי בָשָׂר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה לַלֵּבָב; אוּלָם אַתָּה יְיָ שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ, יוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי הָאָדָם! הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף? וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה וְיָסוּרוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָתָן וַאֲבִירָם! וַיָּקָם משֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּלְכוּ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם. וַיֹּאמֶר משֶׁה: בְּזֹאת תֵדְעוּן כִּי יְיָ שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, כִּי לֹא מִלִּבִּי. אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמוּתוּן אֵלֶּה לֹא יְיָ שְׁלָחָנִי; וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְיָ וּפָצְתָה250 הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אוֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ251 הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְיָ! וּבְדַבֵּר משֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל קֹרַח וְאֶל עֲדָתוֹ וַיָּשֶׂם יְיָ לְנֶגְדָּם תְּמוּנָה, – וְהִנֵּה בְנֵי יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים בְּאַרְצָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לָתֵת לָהֶם, וְהֵמָּה עוֹבְדִים אֶת אַדְמָתָם. וְהַלְוִיִּם וְהַגֵּרִים וְהַיְתוֹמוֹת וְהָאַלְמָנוֹת וְהָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים בָּאִים אֲלֵיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׂבֹּעַ. וְאִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר שָׂדֶה וְכֶרֶם לוֹ יוֹצֵא לִקְרַאת כָּל רָעֵב וְכָל חֲסַר לֶחֶם וְקוֹרֵא לוֹ לֵאמֹר: בּוֹאָה נָא, אָחִי, אֵלַי וְהַאֲכַלְתִּיךָ וְהִשְׁקִיתיךָ וְשָׂמַחְנוּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ!.. וְכַאֲשֶׁר יוֹסִיף הָעָם לְעַשֵּׂר אֶת תְּבוּאָתוֹ וְלַעֲזֹב אֶת פְּאַת שָׂדֵהוּ וְלֶקֶט קְצִירוֹ לֶעָנִי וְלַגֵּר וְלָתֵת תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנוֹ לַכֹּהֲנִים, כֵּן יִפְתַּח יְיָ לָהֶם אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב, אֶת הַשָּׁמַיִם, לָתֵת אֶת מְטַר אַרְצָם בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם… וְהָאָרֶץ נוֹתֶנֶת אֶת יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ, וְדַיִשׁ מַשִׂיג לָהֶם אֶת בָּצִיר, וּבָצִיר מַשִׂיג אֶת זֶרַע, וְהַיְקָבִים מְשִׁיקִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וְהָאֲסָמִים הָרְחָבִים צָרִים מֵהָכִיל אֶת כָּל הַשָּׂבָע אֲשֶׁר שָׂמוּ בָהֶם… וְעוֹד קֹרַח וַעֲדָתוֹ מִתְבּוֹנְנִים אֶל הַתְּמוּנָה אֲשֶׁר לְנֶגְדָּם וַיִּשָּׁמַע קוֹל יְיָ מְדַבֵּר לֵאמֹר: שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כָּל עוֹשֵׂי חֶסֶד וּצְדָקָה וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד! וַיְהִי בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶה וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתְּהִי נְקָבִים נְקָבִים וַיִּתְגַּלְגְּלוּ כְלֵי קֹרַח וַעֲדָתוֹ וּצְרוֹרוֹת כַּסְפָּם וְכָל רְכוּשָׁם וַיֵאָסְפוּ אֶל מָקוֹם אֶחָד. וַיְהִי בְּכֶדֶת קֹרַח וַעֲדָתוֹ וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאוֹלָה וַיִּקְרְאוּ בְחָזְקָה: משֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאֲדָמָה וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. וְכָל יִשְׂרָאֵל נָסוּ לְקוֹל הַנִּבְלָעִים בָּאֲדָמָה וַיִּצְעֲקוּ אֶל משֶׁה לֵאמֹר: אָנָא הַצִילֵנוּ וְאַל נָא נֹאבְדָה כְּקֹרַח וַעֲדָתוֹ. וַיִּיקַץ אוֹן בֶּן פֶּלֶת וַיִּשְׁאַל בַּחֲרָדָה אֶת אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר: מֶה קוֹל הָרַעַשׁ הַזֶה בְּאָזְנָי?! וַתַּגֶד לוֹ אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר: נִבְלַע קֹרַח וַעֲדָתוֹ! וַיִשְׂמַח אוֹן וַיֹּאמַר: בְּרוּכָה אַתְּ אִשְׁתִּי לַייָ כִּי מְנַעְתִּנִי מֵהִתְעָרֵב בְּרִיב קֹרַח וַעֲדָתוֹ!


קט. אַהֲבָה עַזָּה מִמָּוֶת (פסיקתא זוטרתא קרח; שׁבת פ“ח; ילק”שׁ רמז שׁפ“א; רס”ב).


וַיְהִי מִמָּחֳרָת, אַחֲרֵי שְׂרֹף יְיָ אֶת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת, וַיִּלּוֹנוּ כָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְיָ! וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֵּרָא כְבוֹד יְיָ וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד, וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל משֶׁה לֵאמֹר: הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אוֹתָם כְּרֶגַע! וּכְדַבֵּר יְיָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם! וַיִּזְכֹּר משֶׁה אֶת דִּבְרֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֲשֶׁר אָמַר לוֹ מַה־יַעֲשֶׂה אָדָם וְעָצַר מַגֵּפָה, וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן: קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכִפַּרְתָּ עֲלֵיהֶם וְתֵעָצֵר הַמַּגֵּפָה! וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל משֶׁה: הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אוֹמֵר, אָחִי? הֵן הִקְרִיבוּ שְׁנֵי בָנַי נָדָב וַאֲבִיהוּא אֵשׁ זָרָה וַיָּמוּתוּ לִפְנֵי יְיָ, וְעַתָּה אַתָּה אוֹמֵר אֵלַי: הוֹצִיאָה אֶת הַקֹּדֶשׁ הַחוּצָה!? וַיֹּאמֶר משֶׁה: יָדֹעַ תֵּדַע, אָחִי, כִּי בְרֶגַע דַּבֶּרְךָ אֵלַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם! וַיְהִי אַךְ אָמַר משֶה אֶת הַדָּבָר הַזֶה, וַיִּתְעוֹרֵר אַהֲרֹן מְאֹד וַיֹּאמַר: לֹא יָדַעְתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי כִּי בִי תְלוּאִים חַיֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! וְעַתָּה אֲמַהֲרָה לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרֶךָ, כִּי טוֹב אֲשֶׁר אָמוּת אָנֹכִי וְאֶלֶף אֲנָשִׁים כָּמוֹנִי יָמוּתוּ, וְאַל יִפּוֹל מִשַּׂעֲרַת אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָרְצָה. וַיְמַהֵר אַהֲרֹן וַיַּעַשׂ כִּדְבַר משֶׁה, וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעֲצֵר הַמַּגֵּפָה. אָז נִדְבְּרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיֹּאמֵרוּ: אָמֹר אָמַרְנוּ: מָוֶת בִּקְטֹרֶת, כִּי עַל כֵּן נִשְׂרְפוּ שְׁנֵי בְנֵי אַהֲרֹן וּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים הָאִישׁ, וְעַתָּה רָאִינוּ כִּי בְּהָחֵל הַנֶּגֶף וַיִּפֹּל הָעָם כְּעָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקּוֹצֵר, – וַיָּבֵא אַהֲרֹן אֶת הַקְּטֹרֶת וַתֵּעָצֵר הַמַּגֵּפָה!


קי. בְּאֵר מִרְיָם (דברי הימים למרע"ה; מדרשׁ אגדה קרח; תענית ט').


וּבְעָשּׂוֹר לְחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מֵתָה מִרְיָם – אֲחוֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה – וַתֶּחְדַל הַבְּאֵר לְהִתְגַּלְגֵּל אַחֲרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַתָּבֹא בֵּין סַלְעֵי הַמִּדְבָּר וַתִּתְעָרֵב בָּהֶם. וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיָּבִינוּ כִי בְשֶׁל252 מִרְיָם הָיְתָה לָהֶם בְּאֵר הַמַּיִם, וּבְמוֹתָהּ, – וַיֶּאֶזְלוּ253 הַמַּיִם מִמֶּנָּה וַיִּיבָשׁוּ. וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן לֹא יָדְעוּ עוֹד אֶת הַדָּבָר הַזֶה וַיִּסְפְדוּ לְמִרְיָם וַיִּבְכּוּ לָהּ. וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן בֹּכִים וַיִּתְאַסְּפוּ כֻלָּם לָלֶכֶת אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן. וַיַּרְא משֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִקְהָלִים עֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן: אוּלַי תֵּדַע וְהִגַּדְתָּ לִּי מֶה הָיָה לָעָם כִּי מִתְאַסֵּף הוּא וְהוֹלֵךְ הָלֹךְ וְקָרֵב אֵלֵינוּ!? וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן: שָׁמַע הָעָם אֶת הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרָנוּ וַיִּתְאַסְּפוּ לְנַחֲמֵנוּ מִיגוֹנֵנוּ254. וַיֹּאמֶר משֶׁה: אֲבָל שָׁגִיתָ255, אָחִי, בְּדַבֶּרְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה! הַבִּיטָה נָא וּרְאֵה אֶת פְּנֵיהֶם הַנִּזְעָמִים וְאֶת שִׂפְתוֹתֵיהֶם הַמְּלֵאוֹת זַעַם וְיָדַעְתָּ כִּי לָרִיב אֵלֵינוּ הֵמָּה בָאִים. עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הִקְרִיבוּ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה: מַה לְּךָ כִּי תִבְכֶּה? וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמַר: מַדּוּעַ לֹא אֶבְכֶּה אֲשֶׁר מֵתָה אֲחוֹתִי הַיְחִידָה אוֹהֶבֶת הַחֶסֶד וְהַצְדָקָה? וַיֹּאמֶר הָעָם: אַל תִּבְכֶּה לְנֶפֶשׁ אַחַת; וּבָכִיתָ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם כִּי תַמּוּ כֻלָּם לִגְוֹעַ! וַיֶּחֱרַד משֶׁה חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמַר: הַגִּידוּ נָא לִי מֶה קָרְכֶם כִּי כָכָה דִבַּרְתֶּם אֵלָי? וַיַּעַן הָעָם אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: בְּרֶגַע מוֹת אֲחוֹתְךָ אָזְלוּ הַמַּיִם מִן הַסֶּלַע אֲשֶׁר הִתְגַּלְגֵּל אַחֲרֵינוּ וְעַתָּה אֵין בּוֹ גַם טִפַּת מַיִם אֶחָת! וַיֹּאמֶר משֶׁה: לְכוּ נָא אֶל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְאֶל שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְהִגַּדְתֶּם לָהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּשְׁאֶלְתֶּם מֵהֶם מַיִם וְנָתְנוּ לָכֶם. וַיַּעֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: לֹא נָסוּר מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא נִשְׁאַל מִשָּׂרֵינוּ דָּבָר, כִּי אַתָּה הוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַתְּבִיאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה, לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת. וְעַתָּה הֲלֹא נָמוּת אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ בַּצָּמָא! וַיְהִי כְּהַזְכִּיר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת בְּהֶמְתָּם הַצְּמֵאָה לַמַּיִם, ויֹּאמֶר יְיָ: יַעַן צַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא רַק עַל נְשֵׁיהֶם וְטַפָּם הַצְּמֵאִים, כִּי אִם גַּם עַל בְּהֶמְתָּם וַיֹּאמְרוּ לַכֹּל כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֵיהֶם, עַל כֵּן אֲרַחֵם גַּם אֲנִי עֲלֵיהֶם וְהוֹצֵאתִי לָהֶם מַיִם מִסָּלַע!


קיא. כַּעַס משֶׁה וְחֶטְאו (דברי הימים למרע“ה; ילק”שׁ רמז תתט"ו; ילמדנו).


וַיְהִי כִּרְאוֹת משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת קֶצֶף בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְגָדֵל וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיָּנוּסוּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד. וַיֵּרָא כְבוֹד יְיָ וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: מַה לְּךָ עַתָּה בְּאֹהֶל מוֹעֵד? וַיַּעַן משֶׁה אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! קָמוּ עָלַי בָּנֶיךָ וַיִּקְצְפוּ עָלַי קֶצֶף גָּדוֹל וְלוּלֵא נִמְלַטְתִּי לְאֹהֶל מוֹעֵד, כִּי עַתָּה סְקָלוּנִי! וַיֹּאמֶר יְיָ: עַד מָתַי תִּתֵּן דֹּפִי בְּבָנָי? הֵן גַּם בְּחֹרֵב אָמַרְתָּ: עוֹד מְעַט וּסְקָלוּנִי, – וְלֹא נָגְעוּ בְךָ וְלֹא הִפִּילוּ מִשַּׂעֲרָתְךָ אָרְצָה; וְעַתָּה עֲבוֹר אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ לִפְנֵי הָעָם וְדִבַּרְתָּ לְעֵינֵיהֶם אֶל הַסֶּלַע וְנָתַן מֵימָיו. וַיַּעֲבֹר משֶׁה וְאַהֲרֹן לִפְנֵי הָעָם וַיִּגְשׁוּ אֶל הַסְּלָעִים הָרַבִּים אֲשֶׁר הִתְעָרְבָה בָהֶם בְּאֵר מִרְיָם, וְלֹא יָדַע מֵאֵיזֶה סֶלַע יוֹצִיא לָהֶם מָיִם. וַיָּשֶׂם משֶׁה אֶת עֵינוֹ עַל אַחַד הַסְּלָעִים וַיֹּאמֶר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: עִמְדוּ פֹה וְהוֹצֵאתִי לָכֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע הַזֶּה! וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי ישְׂרָאֵל: הֲיַד יְיָ תִּקְצַר מֵהוֹצִיא מַיִם מִכָּל סֶלַע וָסֶלַע כִּי צִוִּיתָנוּ לַעֲמֹד רַק לִפְנֵי הַסֶּלַע הַזֶּה? וַיֹּאמֶר משֶׁה: אַל תַּמְרוּ אֶת פִּי יְיָ וְאַל תְּמָרְרוּנִי בְּדִבְרֵיכֶם! וַיּוֹסִיפוּ בְנֵי ישְׂרָאֵל לְדַבֵּר אֶל משֶׁה וַיֹּאמֵרוּ: אִם בֶּאֱמֶת יַעֲשֶׂה לְךָ יְיָ נִפְלָאוֹת, וְהוֹצֵאתָ מַיִם מִכָּל הַסְּלָעִים הָרַבִּים הָאֵלֶּה – וְאִם אַיִן וְאָמָרְנוּ: רוֹעֶה הָיִיתָ אֶת צֹאן יִתְרוֹ בַּמִּדְבָּר וַתְּלַמֵּד לָדַעַת אֶת מִשְׁפַּט הַסְּלָעִים הַמּוֹצִיאִים מַיִם וַתַּעֲמִידֵנוּ לִפְנֵי הַסֶּלַע הַזֶּה כִּי יָדַעְתָּ אֲשֶׁר מַיִם בּוֹ; אוּלָם לֹא יְיָ דִּבֶּר בְּךָ וְלֹא עַל פִּיו נָתַן הַסֶּלַע אֶת מֵימָיו! וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמַר: הוֹי בֹּעֲרִים! 256 עַד מָתַי תִּבְעֲרוּ וְתִכסָלוּ?! 257 וַיְהִי כִּקְצֹף משֶׁה וַיִּשְׁכַּח בְּקִצְפּוֹ אֶת דִּבְרֵי יְיָ וַיָּרֶם אֶת מַטֵּהוּ לְשׂוּמוֹ עַל הַסֶּלַע. וַיְהִי אַךְ הֵרִים אֶת הַמַּטֶּה וַיֵּצְאוּ מִן הַסֶּלַע נִטְפֵי מַיִם אֲחָדִים. וַיִּגְעַר משֶׁה בַּסֶּלַע וַיִּקְרָא: לְמִי יִמְצְאוּ258 הַמַּיִם הָאֵלֶּה, – הַלְיוֹנְקֵי שָׁדַיִם אִם לִגְמוּלֵי259 מֵחָלָב? וַיַּךְ משֶׁה אֶת הַסֶּלַע פַּעֲמַיִם וַיֵּצֵא מִמֶּנּוּ דָם! וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְיָ: לֹא הוֹצִיא הַסֶּלַע בִּלְתִּי אִם דָּם! וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַסֶּלַע: מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ? וַיַּעַן הַסֶלַע וַיֹּאמַר: הַכֵּה הִכַּנִי משֶׁה פַּעֲמָיִם! וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: מַדּוּעַ הִכִּיתָ אֶת הַסֶּלַע וְאָנֹכִי הֲלֹא צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי הַכּוֹתוֹ, כִּי אִם לְדַבֵּר אֵלָיו! וַיַּעַן משֶׁה אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: לֹא הוֹצִיא הַסֶּלַע בָּרִאשׁוֹנָה בִּלְתִּי אִם נִטְפֵי מַיִם אֲחָדִים! וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: הֵן לַמֵּד לִמַּדְתָּ אֶת הָעָם לֵאמֹר: בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ260, וַתִּשְׁכַּח כָּל גְּמוּלֵי261 הַסֶּלַע אֲשֶׁר הֵינִיק לְיַלְדֵי יִשְׂרָאֵל דְּבַש בְּאֶרֶץ מִצְרַים וַתְּשַׁחֵת בְּאַף רַחֲמֶיךָ וַתַּכֵּהוּ; וְנָקֵל עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ וַתִּבֶז לְבָנַי וַתֹּאמֶר עֲלֵיהֶם: עַם לֹא בִינוֹת262 הֵמָּה! הֲרֵעוֹתָ מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה! וַיְצַו יְיָ אֶת הַסֶּלַע וַיַּהֲפֹךְ אֶת דָּמוֹ לְמַיִם וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.


קיב. עֹנֶשׁ משֶׁה וְאַהֲרֹן (מדרא“ג קרח; ילמדנו וילק”שׁ קרח).


וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן: יַעַן חִלַּלְתֶּם אֶת שְׁמִי לְעֵינֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם! וַיֹּאמֶר משֶׁה: אָמְנָם, יְיָ אֱלֹהָי, נִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד בְּהַכּוֹתִי אֶת הַסֶּלַע וְלֹא דִבַּרְתִּי אֵלָיו כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנִי; אוּלָם אַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תִקְצֹף עָלָיו? וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: הֵן רָאֹה רָאָה אַהֲרֹן אָחִיךָ אֵת אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת וְלֹא חָשַׂךְ אוֹתְךָ וְלֹא אָמַר אֵלֶיךָ: אַל נָא, אָחִי, תַעֲבוֹר אֶת מִצְוַת יְיָ! וַיִּתְחַנֵּן משֶׁה אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אָנָּא יְיָ סְלַח נָא לַעֲוֹנֵנוּ! וַיֹּאמֶר יְיָ: לֹא יִסָּלַח לְךָ הַחֵטְא אֲשֶׁר חָטָאתָ לִי לְעֵינֵי כָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; כִּי לוּ דִבַּרְתָּ אֶל הַסֶּלַע לְהוֹצִיא מַיִם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ, כִּי עַתָּה הִקְדַּשְׁתַּנִי לְעֵינֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַתְּהִי יִרְאָתִי עַל פְּנֵיהֶם תָּמִיד. הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ אוֹמְרִים: הַסֶּלַע הַזֶּה אֲשֶׁר שָׂכָר אֵין לוֹ וְעֹנֶשׁ אֵין לוֹ, שָׁמַע בְּקוֹל יְיָ, וְאף כִּי הָאָדָם הַחַי בְּחֶסֶד יְיָ וְהַמְצֻוֶּה לְעָבְדוֹ וְלִשְׁמוֹר מִצְוֹתָיו! וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְיָ: אִם כְּמוֹת כָּל הַדּוֹר הַחוֹטֵא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ בַּמִּדְבָּר – יֹאמְרוּ עָלֵינוּ שׁוֹמְעֵי שְׁמְעֵנוּ: גַּם משֶׁה גַּם אַהֲרֹן הָיוּ חַטָּאִים כַּדוֹר הַהוּא וְעַל כֵּן הָיְתָה אַחֲרִיתָם כָּמֹהוּ! וַיֹּאמֶר יְיָ: אַל תִּירָא משֶׁה עַבְדִּי! כָּתֹב אֶכְתֹּב בְּתוֹרָתִי דְּבַר חַטַּאתְכֶם וְיָדַע כָּל בָּשָׂר כִּי לֹא חֲטָאתֶם לַייָ בִּלְתִּי אִם בִּדְבַר מֵי מְרִיבָה לְבַדָּם!


קיג. הַקּוֹל וְהֶחָרֶב (ילק“שׁ חקת ובשׁם מדרשׁ סתם; מדרא”ג חקת; מדרת"נ; דברים רבה ובמדבר רבה א').


וּבְכָל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת משֶׁה, לֹא חָדַל לִדְאַג לָהֶם וּלְהֵיטִיב עִמָּהֶם. וַיִּשְׁלַח משֶׁה מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדֹם לֵאמֹר: אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי אָמַר יְיָ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְענּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה… וַיְהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתֵּלֶךְ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיךָ, כִּי אָמַרְתָּ אֵין לִי חֵפֶץ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יִתְּנֶנָּה יְיָ לִי בִלְתִּי אִם אַחֲרֵי הֵעָבְדִי שָׁנִים הַרְבֵּה מְאֹד, וַתֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר. אוּלָם אֲנַחְנוּ נֶעֱבַדְנוּ בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וַנְעֻנֶּה שָׁנִים רַבּוֹת, וַנִּצְעַק אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ וַיּשְׁמַע אֶת קוֹלֵנוּ וַיּוֹצִיאֵנוּ מִמִּצְרָיִם. וְעַתָּה הוֹאֶל נָא וּנְתַתָּנוּ לַעֲבוֹר בִּגְבוּלְךָ לָבוֹא אֶל אֶרֶץ יְרֻשָּׁתֵנוּ. וְיָדַעְתָּ כִּי בְעָבְרֵנוּ בְּאַרְצְךָ קָנֹה נִקְנֶה מִמְּךָ לֶחֶם וּמַיִם וְחָסַמְנוּ263 אֶת בְּהֶמְתֵּנוּ לְבִלְתִּי תֹאכַל אֶת תְּבוּאוֹת שָׂדֶךָ! וַיַּעַן אֱדוֹם וַיֹּאמַר: אַל תַּעֲבוֹר בְּאַרְצִי; כִּי אֶת קוֹלְךָ אֵינֶנִי יָרֵא! וְעַתָּה זְכָר נָא אֶת בִּרְכַּת אָבִי אֲשֶׁר בֵּרְכַנִי לֵאמֹר: עַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה! וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹלִי וְאָמַרְתָּ לַעֲבוֹר בְּאַרְצִי וְיָצָאתִי בַחֶרֶב לִקְרָאתֶךָ! וַיַּעַשׂ אֱדוֹם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, וַיֹּאמֶר משֶׁה לְהִלָּחֶם בּוֹ. וַיְהִי דְבַר יְיָ אֶל משֶׁה לֵאמֹר: אַל תִּתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה, כִּי לֹא אֶתְּנֵהוּ בְּיָדֶךָ! וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְיָ: מָה הֵן צִדְקוֹת אֱדוֹם? וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: כַּבֵּד כִּבַּד אֱדוֹם אֶת אֲבוֹתָיו וְצִדְקָתוֹ זֹאת תַּעֲמָד לוֹ לָעַד264!


קיד. הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן בְּחַיֵּי אַהֲרֹן (ילק“שׁ חקת; ילמדנו; דברי הימים למרע”ה).


וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: יֵאָסֵף265 אַהֲרֹן אָחִיךָ אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה! וְעַתָּה בּוֹא אֶל אַהֲרֹן וְהַגֵּד לוֹ כִּי קָרֵב יוֹמוֹ לָמוּת, וְנִחַמְתָּהוּ וְאָמַרְתָּ לוֹ: הִנְּךָ מֵת, אוּלָם הַנְחֵל תַנְחִיל לִפְנֵי מוֹתְךָ אֶת כֶּתֶר266 כְּהֻנָּתְךָ לְבָנֶיךָ! וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיְמָרֲרוּהוּ עַד מְאֹד וַיֵּבְךְּ כָּל הַיָּלְהָ. וַיַּשְׁכֵּם משֶׁה בַּבֹּקֶר וַיֵּלֶךְ אֶל אַהֲרֹן וַיַּעֲמֹד בְּפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּקְרָא אֵלָיו לֵאמֹר: אַהֲרֹן, אַהֲרֹן! וַיֵּצֵא אֵלָיו אַהֲרֹן וַיַּרְא אֶת משֶׁה אָחִיו וַיִּשְׁתָּאֶה267 אֵלָיו מְאֹד וַיֹּאמַר: מָה רָאִיתָ אָחִי, כִּי בָאתָ אֵלָי? וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמַר: הָגִיתי268 הַלַּיְלָה בְּתוֹרַת יְיָ וַיִּקֶשׁ269 מִמֶּנִּי דָּבָר מִן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּנוּ יְיָ וָאֹמַר: אָבֹא אֵלֶיךָ וּשְׁאַלְתִּיךָ, – אוּלַי תֵּדַע וְהִגַּדְתָּ אָתָּה! וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן: דַּבֶּר נָא אָחִי אֵלַי אֶת הַדָבָר הַהוּא וּשְׁמַעְתִּיו. וַיֹּאמֶר משֶׁה: שְׁנָתִי אֲשֶׁר נָדְדָה270 בַּלַּיְלָה הַזֶּה שִׁכְּחַתְנִי271 אֶת הַדָּבָר, אוּלָם יָדַעְתִּי כִּי מָצֹא נִמְצָאֶנּוּ בְּסֵפֶר “בְּרֵאשִׁית”! וְעַתָּה הוֹאֶל נָא אָחִי וְהֵבֵאתָ אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה וְקָרָאנוּ בוֹ. וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן כִּדְבַר משֶׁה וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַסֵּפֶר וַיִּקְרָא לִפְנֵי אַהֲרֹן. וְאַהֲרֹן שׁוֹמֵעַ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַנִּקְרָאִים לְפָנָיו וְאוֹמֵר: יָפֶה עָשָׂה יְיָ! בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ! בִּתְבוּנָה כּוֹנֵן שָׁמָיִם!.. וַיְהִי כִּקְרֹא משֶׁה לִפְנֵי אַהֲרֹן אֶת תּוֹלְדוֹת הָאָדָם בְּהִבָּרְאוֹ, וַיֹּאמֶר משֶׁה: מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר עַל הָאָדָם אֲשֶׁר הֵבִיא מָוֶת לָעוֹלָם? וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן: גְּזֵרַת יְיָ עוֹשֵׂנוּ הִיא! וְעַתָּה רְאֵה נָא גַם רְאֵה כִּי שָׂם יְיָ אֶת הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ בְּגַן עֶדְנוֹ וַיֵּיטֶב עִמָּהֶם כַּאֲשֶׁר לֹא הֵיטִיב עִם אִישׁ מִן הַיּוֹם הַהוּא וְעַד עָתָּה! אוּלָם כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְיָ וַיֶחֶטְאוּ לוֹ, וַיְגָרְשֵׁם מִן הָעֵדֶן וַיֹּאמֶר לוֹ: עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב! וַיֹּאמֶר משֶׁה שִׂים נָא לִבְּךָ עַל אַחֲרִית הָאָדָם וְרָאִיתָ כִּי אַחֲרֵי הַחֲסָדִים אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ עִמּוֹ פָקַד עָלָיו אֶת פְּקֻדַּת כָּל הָאָדָם. וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן: זֹאת הִיא אַחֲרִית כָּל חָי! וַיְהִי כֶּאֱמֹר אַהֲרֹן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיָּחֶל משֶׁה לְדַבֵּר עַל הַמָּוֶת. וַיִּשְׁמַע אַהֲרֹן וַיָּשֶׂם עַל לֵב וַיֹּאמַר: הֲלֹא תַגֶּד לִי אָחִי: מַדּוּעַ תַּרְבֶּה לְדַבֵּר הַיּוֹם עַל הַמָּוֶת? וְלֹא עָנָהוּ משֶׁה כִּי צַר הָיָה לוֹ מְאֹד עַל אַהֲרֹן אָחִיו. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּצַר בּוֹ אַהֲרֹן מְאֹד וַיֹּאמֶר משֶׁה: יְיָ צִוַּנִי לְהַגִּידְךָ דָּבָר וְעַתָּה קוּמָה נָא, אָחִי, וְעָלִינוּ אֶל הֹר הָהָר!


קטו. מַעֲשִׂים טוֹבִים (מדרשׁ אגדה חקת; אבות דר"ג).


וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַהֲרֹן אֶת דִּבְרֵי משֶׁה וַיְמַהֵר וַיִּלְבַּשׁ שְׁמוֹנַת בִּגְדֵי כְהֻנָּתוֹ וַיֵּצֵא מֵאָהֳלוֹ. וַיִּגַּשׁ משֶׁה וַיַּעֲמֹד לִימִינוֹ, וַיֵּלֵךְ יְהוֹשֻׁעַ וַיַּעֲמֹד לִשְׂמֹאלוֹ. וַיָבֹאוּ הַנְּשִׂיאִים וַיַּעַמְדוּ לִימִין משֶׁה, וַיִּגְשׁוּ הַזְקֵנִים וַיַּעַמְדוּ לִשְׂמֹאל יְהוֹשֻׁעַ, וַיֵּלְכוּ כֻלָּם מִשָּׁם וָהָלְאָה. וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת אַהֲרֹן יוֹצֵא מֵאָהֳלוֹ וַיִּשְׂמְחוּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיֹּאמֵרוּ: בָּרוּךְ יְיָ אֲשֶׁר גִּדֵּל אֶת אַהֲרֹן אִישׁ הַשָּׁלוֹם וַיָּשֶׂם לוֹ כָבוֹד וּגְדֻלָּה. וַיְהִי כַּעֲבֹר אַהֲרֹן לִפנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיֹּאמֶר לָבוֹא אֵלָיו, וַיאמֶר משֶׁה: אַל נָא אָחִי נָבֹא לְאֹהֶל מוֹעֵד וְיָצָאנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל מַבִּיטִים אַחֲרֵי אַהֲרֹן הַהוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְקָרֵב אֶל הָהָר וְאוֹמְרִים אִישׁ אֶל אָחִיו: מָה רַבּוּ חַסְדֵי אַהֲרֹן אוֹהֲבֵנוּ וַאֲהוּבֵנוּ! וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֹּאמְרוּ אֲנָשִׁים אֲחָדִים אֶל כָּל הַקָּהָל: הַיְדַעְתֶּם אֶת נָבָל בֶּן בִּרְשַׁע? וַיַּעַן הַקָּהָל וַיֹּאמַר: יָדַעְנוּ אוֹתוֹ כִּי הָיָה אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן272 לְכָל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ וַיְמָרֵר אֶת חַיֵּיהֶם! וַיְהִי נִבְזֶּה וְנִמְאָס בְּעֵינֵי כָּל יוֹדְעָיו. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵם: עַתָּה הֵיטִיב נָבָל אֶת דַּרְכּוֹ וְאֵין כָּמֹהוּ מְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרֹדֵף צְדָקָה! וְהַשּׁוֹמְעִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִשְׁתָּאוּ עַד מְאֹד וַיֹּאמֵרוּ: הֲלֹא תַגִּידוּ לָנוּ: אֵיכָה נִהְיָה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה? וַיַּעֲנוּ הָאֲנָשִׁים וַיֹּאמֵרוּ: כַּאֲשֶׁר נוֹדְעוּ מַעֲשֵׂי נָבָל הָרָעִים לְאַהֲרֹן וַתֵּצֶר לוֹ מְאֹד וַיֵּלֶךְ אֶל נָבָל וַיְבָרְכֵהוּ בְּשָׁלוֹם, וַיִּתְחַבֵּר עִם נָבָל וַיִּתְהַלֵּךְ אִתּוֹ כְּרֵעַ כְּאָח יָמִים רַבִּים. וַיִּיקַר בְּעֵינֵי נָבָל הַכָּבוֹד אֲשֶׁר שָׂם לוֹ אַהֲרֹן עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: חַלִילָה לִּי מֵהוֹסִיף לָלֶכֶת בְּדַרְכִּי הָרָעָה פֶּן ישׁמַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הַגָדוֹל אֲחִי משֶׁה אֵת אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה וְשָׂטָה273 מֵעָלָי! וַיְהִי כִּרְאוֹת אַהֲרֹן אֶת נָבָל מִתְיַצֵב עַל דֶּרֶךְ טוֹב וַיוֹדֶה לוֹ וַיֹּאמַר: אַתָּה אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן בָּרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְיָ בְּשָׁלוֹם וְנָתַן לְךָ אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת שָׁלוֹם!

אָז תִּגַּשְׁןָ נָשִׁים רַבּוֹת אֶל קְהַל הַמְדַבְּרִים וַתֹּאמַרְןָ לֵאמֹר: מְרִיבוֹת הָיוּ בֵינֵינוּ וּבֵין בַּעֲלֵינוּ יָמִים רַבִּים וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּינוּ עַד מְאֹד, וַנִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ לָמוּת. וַיְהִי כְּהִוָּדַע הַדָּבָר הַזֶּה לְאַהֲרֹן וַיָּבֹא אֶל אָהֳלֵינוּ וַיְדַבֵּר אֶל בַעֲלֵינוּ עַל הַשָּׁלוֹם וְהַחֶסֶד וְהַמֵּישָׁרִים. וְכַאֲשֶׁר הוֹסִיף לְדַבֵּר כֵּן הוֹסִיפוּ בַעֲלֵינוּ לְהַקְשִׁיב274 לִדְבָרָיו הַנִּשְׁמָעִים בְּנַחַת275 וְלֹא יָצָא אַהֲרֹן מֵאָהֳלֵינוּ עַד אִם הָשְׁלְמוּ276 לָנוּ בַּעֲלֵינוּ. וַיְהִי כַּעֲבוֹר יָמִים אֲחָדִים וַיִּרְאוּ בַעֲלֵינוּ אֶת הַשֶּׁקֶט277 וְאֶת הַשַּׁלְוָה אֲשֶׁר בְּאָהֳלֵיהֶם וַיֹּאמֵרוּ: אֵין טוֹב לָאָדָם מִשָּׁלוֹם וְשַׁלְוָה. וְלֹא חָדַל אַהֲרֹן לָלֶכֶת אֵלֵינוּ עַד רְאוֹתוֹ כִּי שְׁלוֹם אֱמֶת בֵּינֵינוּ; וְעַתָּה נוֹדֶה נּא לְאַהֲרֹן אִישׁ הַשָּׁלוֹם וּנְבָרֵךְ אֶת שְׁמוֹ! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַנָּשִׁים לְדַבֵּר וַיֹּאמְרוּ רַבִּים מִן הָעֵדָה: גַּם הֵיטִיב אַהֲרֹן עַד מְאֹד אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁלוֹם בֵּין מִשְׁפַּחַת הַזְּבֻלוֹנִי לְמִשְׁפַּחַת הַקָּרְחִי וְהָאֶפְרָתִי אֲשֶׁר מֵרְרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יָמִים רַבִּים, כִּי בָא אַהֲרֹן אֶל הַקָּרְחִים וְאֶל הָאֶפְרָתִים278 וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם תַּחֲנוּנִים לֵאמֹר: עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם בְּנֵי הַזְּבֻלוֹנִי, וְאַתֶּם רוֹדְפִים אוֹתָם! אַחַי אַל נָא תָרֵעוּ לַאֲחֵיכֶם הַמְבַקְשִׁים טוֹב לָכֶם! וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַקָּרְחִים וְהָאֶפְרָתִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁתָּאוּ מְאֹד וַיֹּאמֵרוּ: הַאֻמְנָם טוֹבִים לָנוּ שׂונְאֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא יָדָעְנוּ! וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן: יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי כִּי בְהַשְׁלִימְכֶם אֶת הַזְבֻלוֹנִים יִשְׂמְחוּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה! וַיַּעֲנוּ הַקָּרְחִים וְהָאֶפְרָתִים אֶת אַהֲרֹן לֵאמֹר: יַעַן כִּי נִכְנְעוּ הַזְבֻלוֹנִים מִלְּפָנֵינוּ עַל כֵּן נִתֵּן לָהֶם אֶת בְרִיתֵנוּ שָׁלוֹם! וַיִּשְׁמַע אַהֲרֹן אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶּה וַיְבָרְכֵם עַל אַהֲבָתָם אֶת הַשָּׁלוֹם, וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא אֶל הַזְּבֻלוֹנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: זֶה לָכֶם יָמִים רַבִּים הֱייִתֶם אַנְשֵׁי רִיב לַקָּרְחִים וְלָאֶפְרָתִים וַיָּרֵעוּ לָכֶם וַיִּרְדֳפֻכֶם. וַתִּרְאוּ כִי כֵן וַתָּצִיקוּ גַם אַתֶּם אוֹתָם וַתִּלְחָצוּם וַתְּקַלְּלוּם וַתִּשְׂנָאוּם. וְעַתָּה דְעוּ, כִּי הַקָּרְחִים וְהָאֶפְרָתִים אוֹמְרִים לְהַשְׁלִים אִתְּכֶם! וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַזְבֻלוֹנִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד וַיֹּאמֵרוּ: מִי יִתֵּן וְיֵאָמְנוּ דְבָרֶיךָ וְהָיָה שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ וּבֵין אַנְשֵׁי רִיבֵנוּ הַחֲזָקִים מִמֶּנּוּ! וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן: קוּמוּ וּלְכוּ עִמִּי אֶל אַנְשֵׁי רִיבְכֶם וּרְאִיתֶם הֲיִּקְרְכֶם דְבָרִי אִם לֹא. וַיְמַהֲרוּ הַזְּבֻלוֹנִים וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אַהֲרֹן לָבֹא אֶל מַחֲנֵה הַקָּרְחִים וְהָאֶפְרָתִים. וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אֶת בְּנֵי הַזְּבֻלוֹנִי הוֹלְכִים הָלֹךְ וְקָרֵב וַיֵּצְאוּ לִקְרָאתָם וַיִּכְרְתוּ לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם! וְעַתָּה רְאוּ נָא מַה־טוֹב וּמַה־נָּעִים שֶׁבֶת הָאַחִים הָאֵלֶּה יָחַד!


קטז. פְּטִירַת אַהֲרֹן (דברי הימים למרע“ה; ילמדנו; ילק”שׁ חקת; שׁם רמז תשפ"ז).


וַיְהִי כְּבוֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן עַד לִפְנֵי הֹר הָהָר, וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הַזְקֵנִים וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאֶל הַנְּשִׂיאִים לֵאמֹר: שְׁבוּ לָכֶם פֹּה וַאֲנִי וְאַהֲרֹן וְאֶלְעָזָר נַעֲלֶה הָהָרָה. וַיְהִי כַּעֲלוֹתָם אֶל הָהָר וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן: הוֹאֶל נָא אָחִי וְהִגַּדְתָּ לִי אֶת דְּבַר יְיָ אֲשֶׁר לְךָ אֵלָי. וַיַּרְא משֶׁה כִּי קָרֵב הָרֶגַע אֲשֶׁר יַגִּיד בּוֹ לְאַהֲרֹן אֶת דְבַר יְיָ וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד וְלֹא יָדַע אֵיכָה יַגִּיד לוֹ אֶת הַדָבָר הַמָּר; אֶפֶס כִּי הִתְחַזֵּק וַיֹּאמַר: הַגִּידָה נָּא לִי אָחי מַה הוּא הַפִּקָּדוֹן279 אֲשֶׁר הִפְקִיד יְיָ אִתֶּךָ? וַיַּעַן אַהֲרֹן וַיֹּאמַר: הַפְקֵד הִפְקִיד יְיָ אִתִּי מִזְבֵּחַ וְשֻׁלְחָן וְלֶחֶם הַפָּנִים! וַיֹּאמֶר משֶׁה: יָדֹעַ תֵּדַע אָחִי כִּי דוֹרֵש יְיָ מִיָדְךָ אֶת כָּל פִּקְדֹנוֹתָיו! וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן: מָה הֵמָּה יֶתֶר הַפִּקְדוֹנוֹת אֲשֶׁר הָפְקְדוּ אִתִּי? וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמַר: גַּם אֶת נֵרוֹ הִפְקִיד יְיָ אִתֶּךָ! וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן: לֹא נֵר אֶחָד כִּי אִם שִׁבְעָה נֵרוֹת הָפְקְדוּ אִתִּי וְהִנָּם דֹלְקִים280 בְּאֹהֶל מוֹעֵד! וַיֹּאמֶר משֶׁה: לֹא עַל נֵרוֹת מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם דִבַּרְתִּי, כִּי אִם עַל נֵר יְיָ – נִשְׁמַת הָאָדָם. וַיִּשְׁמַע אַהֲרֹן וַיִּרְגַז תַּחְתָּיו וַיָּשֹׁחַ281 וַיֹּאמֶר אֶל משֶׁה: אֲהָהּ אָחִי! אֵימֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלָי! עוֹדָם מְדַבְּרִים וּמְעָרָה נִפְתְּחָה לִפְנֵיהֶם. וַיֹּאמֶר משֶׁה: הֲתֹאבֶה אָחִי וּבָאתָ אֶל הַמְּעָרָה? וַיַּעַן אַהֲרֹן וַיֹּאמַר: הִנְנִי אָבוֹא! וַיֹּאמֶר משֶׁה: אֵיכָה תָבֹא אֶל הַמְּעָרָה וּשְׁמוֹנַת בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה עָלֶיךָ? מִי יוֹדֵעַ הַטְהוֹרָה הַמְּעָרָה אִם לֹא? וְעַתָּה הוֹאֶל נָא וְנָתַתָּ אֶת אַרְבַּעַת בִּגְדֵי כְהֻנָתְךָ הַגְּדוֹלָה לְאֶלְעָזָר בִּנְךָ וְהָיוּ בְיָדוֹ עַד רִדְתֵּנוּ מִן הָהָר! וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן: טוֹבִים דְּבָרֶיךָ וּנְכוֹחִים282! וַיִּפְשַׁט אַהֲרֹן אֶת אַרְבַּעַת הַבְּגָדִים וַיַּלְבִּישֵׁם אֶת אֶלְעָזָר בְנוֹ. וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל תּוֹךְ הַמְּעָרָה וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה שָׁם מִטָּה מֻצַּעַת וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ וּמְנוֹרָה דוֹלֶקֶת וּמַלְאָכִים עוֹמְדִים עָלֶיהָ! וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן לְמשֶׁה: אָחִי! אַל נָא תְכַחֵד מִמֶּנִּי אֶת דְּבַר יְיָ וּשְׁמַעְתִּיו אִם טוֹב וְאִם רָע, אִם חַיִּים וְאִם מָוֶת! וַיַּעַן משֶׁה אֶת אַהֲרֹן וַיֹּאמַר: אָמְנָם אָחִי דִבֶּר יְיָ עָלֶיךָ לֵאמֹר: יָמוּת אַהֲרֹן! וַיְמָרְרֵנִי הַדָּבָר הַזֶּה עַד מְאֹד וַיַּעֲצִיבֵנִי וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַשְׁמִיעֵהוּ אוֹתְךָ עַד הָרֶגַע הַזֶה! וּכְדַבֵּר משֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה וַיַּרְא וְהִנֵה אַהֲרֹן עוֹמֵד ומִתְבוֹנֵן אֶל מָקוֹם אֶחָד, – לֹא יָנוּעַ וְלֹא יָזוּעַ! וַיֹּאמֶר משֶׁה הֲלֹא תַגֶּד לִי אָחִי מָה אַתָּה רֹאֶה? וַיַּעַן אַהֲרֹן וַיֹּאמַר: הִרְאַנִי יְיָ אֶת מִרְיָם אֲחוֹתֵנוּ וְאֶת קְבֻרָתָהּ וָאֵרָא כִּי אֲנִי וְאַתָּה סֹפְדִים לָהּ וְקוֹבְרִים אוֹתָהּ וְכַעֲבוֹר הַמַּרְאֶה הַזֶּה וַיְהִי אַחֵר לְנֶגְדִּי: וְהִנֵּה אָנֹכִי עוֹלֶה בָהָר וְאַתָּה וְאֶלְעָזָר בְּנִי הוֹלְכִים עִמִּי! וַיֹּאמֶר משֶׁה: עַתָּה רְאֵה נָא אָחִי גַם רְאֵה, כִּי טוֹב גּוֹרָלְךָ מִגּוֹרָלִי: הִנְּךָ מֵת וַאֲנִי קוֹבֶרְךָ, אוּלָם מִי יִקְבְּרֵנִי בְּמוֹתִי אָנִי? וְאַף גַּם זֹאת בְּמוֹתְךָ יָבֹאוּ בָנֶיךָ וְיָרְשוּ מְקוֹמֶךָ, אוּלָם מִי יִירַשׁ אוֹתִי בְּמוֹתִי? וַיּוֹסֶף משֶׁה לְדַבֵּר כַּדְבָרִים הָאֵלֶּה עַד עֲלוֹת אַהֲרֹן עַל הַמִּטָּה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּשַׁט אַהֲרֹן אֶת כָּל בְּגָדָיו וַיָּבֹאוּ עַנְנֵי נֹגַהּ וַיַּעֲטוּ283 אֶת גּוּפָתוֹ וַיַּזְהִירוּהָ284 כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן: פְּשַׁט נָא אָחִי אֶת יָדֶיךָ וְקָמַצְתָּ285 אֶת פִּיךָ וְעָצַמְתָּ286 אֶת עֵינֶיךָ! וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַר לוֹ משֶׁה. וַיַּרְא משֶׁה וְהִנֵּה תַרְדֵמָה נוֹפֶלֶת עַל אַהֲרֹן וּפָנָיו מְפִיקִים שִׂמְחָה וְעֹנֶג, וַיֹּאמֶר משֶׁה: אָחִי! הַגִּידָה נָּא לִי מָה אַתָּה חָשׁ287 בָּרֶגַע הַזֶּה? וַיַּעַן אַהֲרֹן וַיֹּאמַר: חָשׁ אָנֹכִי כִּי נְעִימוֹת וַעֲדָנִים מָלְאוּ אֶת כָּל חַדְרֵי לִבִּי. וַיְהִי בָּרֶגַע הַזֶה וַיִּשַּׁק יְיָ לְאַהֲרֹן וַתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. וַיֹּאמֶר משֶׁה: הַגִּידָה נָּא לִי מַה־תָּחוּשׁ עָתָּה? וַיַּעַן אַהֲרֹן וַיֹּאמַר: נַפְשִׁי תָחוּשׁ עַתָּה שִׂמְחָה וְעֹנֶג אֲשֶׁר לֹא חַשְׁתִּי כָּהֵם מֵעוֹדִי וְעַד הַיּוֹם הַזֶה! וַיֹּאמֶר משֶׁה: אַשְׁרֶיךָ אַהֲרֹן אָחִי! מִי יִתֵּן וָמַתִּי גַם אָנִי וְהָיְתָה אַחֲרִיתִי כָּמוֹךָ!


קיז. בִּכְיַת כָּל יִשְׂרָאֵל (מדרא"ג הקת288 ילמדנו).


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת משֶׁה וְאֶת אֶלְעָזָר יוֹרְדִים מִן הָהָר וְאַהֲרֹן אֵינֶנוּ וַיָּמֵר לָהֶם הַדָבָר הַזֶּה עַד מְאֹד. וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר אָמָרוּ: אֵין זֹאת כִּי קִנֵא משֶׁה בִגְדֻלַּת אַהֲרֹן אָחִיו וַיְמִיתֵהוּ שָׁם עַל הָהָר; וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָמָרוּ: קִנֵּא אֶלְעָזָר בִּכְהֻנַת אָבִיו הַגְדוֹלָה וַיַּהַרְגֵהוּ וַיּיִרָשֵׁהוּ! וַיְהִי הֵם מְדַבְּרִים וּמשֶׁה וְאֶלְעָזָר יָרְדוּ מִן הָהָר וַיָּרוּצוּ אֲלֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֵרוּ: אַיֵּה אַהֲרֹן אִישׁ הַשָׁלוֹם וְהַחֶסֶד? וַיִּתֵּן משֶׁה אֶת קוֹלוֹ בִּבְכִי וַיֹּאמַר: מֵת אַהֲרֹן! וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל: הַאֻמְנָם קָרָה הַדָבָר הַזֶּה אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הִתְיַצֵּב לִפְנֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת וַיַּחְשׂך289 אוֹתוֹ מִנְּגֹף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?… וְעַתָּה הָשִׁיבָה לָּנוּ אֶת אַהֲרֹן אֲהוּבֵנוּ וְלֹא תָמוּת! וַיַּעמֹד משֶׁה וַיִּתְפַלֵּל אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: לֹא עַל מוֹתִי דָּוָה לִבִּי, כִּי אִם עַל הַחֶשֶׁד אֲשֶׁר יַחְשְׁדוּנִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן אָנֹכִי מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי לֵאמֹר: פְּקַח נָא אֶת עֵינֵיהֶם וְרָאוּ כִּי מֵת אַהֲרֹן וְסַרָה תְלוּנָתָם290 מֵעָלָי! וַיְצַו יְיָ וַיִּפְתְּחוּ הַמַּלְאָכִים אֶת הַמְּעָרָה וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמִּטָּה אֲשֶׁר אַהֲרֹן מֵת בָּהּ וַיִּשָּׂאֻהָ בַמָּרוֹם וַיִקְרְאוּ: תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְפִיהוּ! יָבֹא שָׁלוֹם! יָבֹא שָׁלוֹם! וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ לוֹ וַיִּסְפְּדוּ לוֹ לֵאמֹר: אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ! מֵת אִישׁ הַשָּׁלוֹם! וַתִּבְכֶּינָה לוֹ הַנָּשִׁים וַתְקוֹנְנָה291 עָלָיו לֵאמֹר: אוֹיָה לָנוּ כִּי גָוַע292 הָאִישׁ הַמַּרְבֶּה שְׁלוֹם בֵיתֵנוּ!…


קיח. הַנִּלְכָּדִים293 בְּעָרְמָתָם (מדרשׁ תנחומא וילק"שׁ שׁם).


וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַהֲרֹן וַיֵּעָלוּ294 עַנְנֵי הַכָבוֹד295 מֵעַל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. וַיִּוָדַע הַדָבָר הַזֶּה לִבְנֵי עֵשָׂו וַיִשְׂמְחוּ מְאֹד וַיֹּאמֵרוּ: אֵין זֹאת כִּי חָטָא יִשְׂרָאֵל וַיָּסַר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם. וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי עֵשָׂו אֶל עֲמָלֵק לֵאמֹר: אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי רַבּוֹת צָרַרְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָכֹלְתִּי לָהֶם, וְעַתָּה הוֹאֵל נָא וְהָלַכְתָּ עִמִּי לְהִלָּחֵם בָּם. וַיַּעַן עֲמָלֵק אֶת בְּנֵי עֵשָׂו לֵאמֹר: חָזָק הָעָם מִמֶּנּוּ וְלֹא נוּכַל נַכֶּה בוֹ. וַיִּשְׁלַח עֵשָׂו שֵׁנִית אֶל עֲמָלֵק לֵאמֹר: יִשְׁתַּנּוּ296 נָא אֲנָשֶׁיךָ וְלָבְשׁוּ בִגְדֵי כְנַעֲנִים וְיָצְאוּ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה. וְהָיָה כִּי יִרְאוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְפַּלְלוּ אֶל אֱלֹהֵיהֶם לֵאמֹר: הוֹשִׁיעַנוּ נָא מִיַּד הַכְּנַעֲנִים הַקָּמִים עָלֵינוּ, וַייָ אֱלֹהֵיהֶם הַשּׁוֹמֵעַ תָמִיד אֶת קוֹלָם וְעֹשֶׂה כְּכֹל אֲשֶׁר הֵם שֹׁאֲלִים מֵאִתּוֹ, – לֹא יִתֶּנְכֶם בְּיָדָם, כִּי אֵינְכֶם כְּנַעֲנִים בִּלְתִּי אִם עֲמָלֵקִים, וּקְרַבְתֶּם לַמִּלְחָמָה וְהִכִּיתֶם אֹתָם לְפִי חָרֶב. וַיִּישְׁרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעֵינֵי הָעֲמָלֵקִים וַיִּתְחַפְּשׂוּ וַיִּלְבְּשׁוּ בִגְדֵי כְנַעֲנִים וַיִּלְמְדוּ לְדַבֵּר בִשְׂפַת כְּנָעַן, וַיָּבֹאוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה, וַיָשִׂימוּ אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם מִתַּחַת לְמַדֵּיהֶם297 וַיֹּאמְרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: הִנֵּה שָׁמַעְנוּ כִּי קָרְכֶם אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ, כִּי מֵת אַהֲרֹן אֲחִי משֶׁה וַנָבֹא אֲלֵיכֶם לְנַחֶמְכֶם. וַיְהִי כִּרְאוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְבּוּשָׁם וְהִנֵּה הוּא מַלְבּוּשׁ, כְּנַעֲנִים וַיִשְׁמְעוּ אֶת שְׂפָתָם וְהִנֵּה הִיא שְׂפַת כְּנַעַן, וַיִּתְבּוֹנְנוּ אֶל פְּנֵיהֶם וְהִנֵּה פְּנֵי עֲמָלֵקִים הֵם, וַיִּתְפַּלְלוּ אֶל יְיָ לֵאמֹר: זָרִים מַעֲשֵׂי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּעֵינֵינוּ עַד מְאֹד וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע אֵיכָה נִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ יְיָ, עַל כֵּן אָנוּ שׁוֹאֲלִים מֵאִתְּךָ יְיָ לָתֵת אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדֵנוּ. וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹל תַּחֲנוּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הָעֲמָלֵקִים בְּיָדָם.


קיט. אֹכְלֵי הַמָּן וְאֹכְלֵי הֶעָפָר ( מדרשׁ שׁוח“ט תהלים ע”ח; מדרא"ג חקת; מכילתא).


וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶה וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמשֶׁה לֵאמֹר: לָמָּה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה298 בַּמָּן אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ אֹכְלִים יוֹם יוֹם. וַיֵּרְעוּ דִבְרֵיהֶם בְּעֵינֵי יְיָ עַד מְאֹד וַיֹּאמַר: הִנֵּה הַנָּחָש אֹכֵל מַאֲכָלִים רַבִּים וְלֹא יטְעֲמוּ לְחִכּוֹ בִּלְתִּי אִם כְּטַעַם הֶעָפָר וּבְכָל זֹאת לֹא יִתְאוֹנֵן בְּאָזְנָי, וְהָעָם הַזֶּה אוֹכֵל אֶת הַמָּן אֲשֶׁר אַלְפֵי טְעָמִים טוֹבִים לוֹ וְהוּא מִתְאוֹנֵן רַע בְּאָזְנַי לֵאמֹר: קָצָה נַפְשֵׁנוּ בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל299! עַל כֵּן יָבֹאוּ הַנְּחָשִׁים וְנִשְׁכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיָּבֹאוּ הַנְּחָשִׁים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם־רָב מִיִּשְׂרָאֵל. וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל משֶׁה וַיֹּאמְרוּ: חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַייָ וָבָךְ. הִתְפַּלֵּל אֶל יְיָ וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ. וְלֹא אֵחַר משֶׁה וַיְמַהֵר וַיִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם. וַיַּעַשׂ משֶׁה עַל פִּי יְיָ נְחַשׁ נְחשֶׁת וַיְשִׂימֵהוּ עַל נֵס. וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת אֲשֶׁר עַל הַנֵּס וְהִתְפַּלֵּל אֶל יְיָ, וְשָׁלַח יְיָ אֶת דְּבָרוֹ וּרְפָאָהוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִרְפְּאוּ הַנְּשׁוּכִים וַיֹּאמְרוּ אֶל הָעָם לֵאמֹר: מָה רַב חֶסֶד יְיָ וְטוּבוֹ! אַךְ אָמַרְנוּ “חָטָאנוּ לְךָ” – וַיִּשְׁלַח דְּבָרוֹ וַיִרְפָּאֵנוּ! וַיַּעַן הָעָם לֵאמֹר: מַה־גָדְלוּ חַסְדֵי משֶׁה רוֹעֵנוּ300! כַּמָּה פְעָמִים הִקְצַפְנֻהוּ וַנְמָרְרֵהוּ וַנֹּאמֶר לִרְגֹם301 אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וּבְכָל אֵלֶּה הוּא דוֹרֵשׁ אֶת שְׁלוֹמֵנוּ וְטוֹבָתֵנוּ בְּכָל עֵת! הִנֵּה אֲנַחְנוּ כֻלָּנוּ רָאִינוּ אוֹתוֹ מְמַהֵר לְהִתְחַנֵן אֶל יְיָ וּלְבַקֵּשׁ עַל נַפְשֵׁנוּ בְּבוֹא הַנְּחָשִׁים לַהֲמִיתֵנוּ! וְעַתָּה הָיֹה יִהְיֶה לָּנוּ הַדָּבָר הַזֶה לְמָשָׁל וּלְמוּסָר – לִסְלֹחַ מַהֵר לְכֹל אֲשֶׁר חָטָא לָנוּ וּלְבִלְתִּי נִקֹּם302 וְנִטֹּר303 לְכֹל אֲשֶׁר הֵרַע לָנוּ!


קכ. הַמְּצֹרָעִים אֶת וָהַב (ברכות פר“ט; ילק”שׁ חקת כ"א).


וַיִּשְׁמַע הָאֱמוֹרִי כִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל חֹנִים מֵעֵבֶר אַרְנוֹן הַיוֹצֵא מִגְּבוּל הָאֱמוֹרִי, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: הָבָה נָרוּצָה אַרְנוֹנָה וְיָרַדְנוּ בָעֲמָקִים אֲשֶׁר בֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים וְהִתְחַבֵּאנוּ בַמְּחִלּוֹת304 אֲשֶׁר בְּמוֹרַד הָהָר. וְהָיָה בַּעֲבֹר לְפָנֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָצָאנוּ פִתְאֹם מִן הַמַּאֲרָב וְנָפַלְנוּ עֲלֵיהֶם וַהֲרַגְנוּם. וַיַּעֲשׂוּ הָאֱמוֹרִים כֵּן כַּאֲשֶׁר אָמָרוּ. וַיְהִי בְּלֶכֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלֹךְ וְקָרֵב אֶל נַחֲלֵי אַרְנוֹן – וַאֲרוֹן בְרִית יְיָ עֹבֵר לִפְנֵיהֶם לָשֵׂאת305 כָּל גַּיְא306 וּלְהַשְׁפִּיל כָּל הַר לְבַעֲבוּר יֵלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִיעָפוּ. וּמִמּוּל הַמְּחִלּוֹת אֲשֶׁר הִסְתַּתְּרוּ שָׁם הָאֱמוֹרִים הַר גָּבֹהַּ וְלוֹ מְצוּקִים חַדִים307 מְאֹד. וַיְהִי אַךְ עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל הָהָר הַזֶה וַיֹּאמְרוּ לָרֶדֶת בַּגָיְא, וַיָּבֹאוּ מְצוּקֵי הָהָר אֶל תּוֹךְ הַמְּחִלּוֹת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהֵן הָאֱמוֹרִים וַיְמַעֲכוּם וַיְדִקּוּם. וַיַּעַבְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִשָּׁם וָהָלְאָה וְלֹא יָדְעוּ אֶת הַנִפְלָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה לָהֶם יְיָ. וְשָׁם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי מְצוֹרָעִים אֶת וָהֵב שְׁמָם וְהֵמָּה הֹלְכִים בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, וַיִּרְאוּ וְהִנֵה דָם רָב יוֹצֵא מֵהֶהָרִים הַדְבֵקִים זֶה בָזֶה וַיֵּלְכוּ וַיַּגִּידוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִנֵּה מֹעֲכוּ אוֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר אָרְבוּ לָהֶם, – וַיודוּ לַייָ חַסְדוֹ וַיְבָרְכוּ שְׁמוֹ.


קכא. מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם (מדרשׁ דברים רבה ה'; ילק“שׁ בלק כ”ב).


וַיַּעַבְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נַחַל אַרְנוֹן וַיֹּאמֶר יְיָ לְמשֶׁה: רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ קוּם וְהִתְגָּר308 בוֹ מִלְחָמָה. וַיֹּאמֶר משֶׁה: אָמְנָם צִוַּנִי יְיָ לְהִתְגָר בוֹ מִלְחָמָה; אוּלָם יָדַעְתִּי כִּי טוֹב הַשָּׁלוֹם בְּעֵינֵי יְיָ עַד מְאֹד וְלֹא יִקְצֹף עָלַי אִם אֶשְׁלַח בָּרִאשׁוֹנָה אֶל סִיחוֹן מַלְאָכִים דִּבְרֵי שָׁלוֹם. וַיִּשְׁלַח משֶׁה אֶל סִיחוֹן לֵאמֹר: תְּנֵנִי נָא לַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם בְּאַרְצֶךָ! אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּירֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַטוֹב בְּעֵינַי וַתְּדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל סִיחוֹן, עַל כֵּן צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: כִּי תִקְרְבוּ אֶל עִיר לְהִלָחֵם עָלֶיהָ וּקְרָאתֶם אֵלֶיהָ בָרִאשׁוֹנָה לְשָׁלוֹם! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא אָבָה סִיחוֹן שְׁמֹעַ בְּקוֹל משֶׁה וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ לַמִּלְחָמָה, וַיִּתְּנֵהוּ יְיָ בְּיַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּהוּ לְפִי חֶרֶב וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ. וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי סִיחוֹן כִּי מֵת מַלְכָּם וַיַּמְלִיכוּ תַחְתָּיו אֶת בָּלָק בֶּן צִפּוֹר.


קכב. עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְהַר בֶּן שָׁלשׁ פַּרְסוֹת (ברכות נ“ד; מדרשׁ דברים רבה א'; מדרא”ג סוף חקת; מדרשׁ תהלים סוף קל"ו).


וַיִּשְׁמַע עוֹג אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמוֹרִי וַיֹּאמַר: אֵלְכָה נָא וַאֲבַקְשָׁה לִי הַר שָׁלשׁ פַּרְסוֹת אָרְכּוֹ וַעֲקַרְתִּיו וְשַׂמְתִּיו עַל רֹאשִׁי וְהִשְׁלַכְתִּיו עַל מַחֲנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמֵתוּ כֻלָּם כְּרֶגַע. וַיַּעַשׂ עוֹג כֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר, וַיַּעֲקֹר הַר גָדוֹל מְאֹד (אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ כְּאֹרֶךְ מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וְרָחְבָּה) וַיְשִׂימֵהוּ עַל רֹאשׁוֹ וַיַּעַל עַל חוֹמַת אֶדְרֶעִי וַיֵּשֶב שָׁם, וַתִּגַּעְנָה רַגְלָיו לָאָרֶץ.

וּמשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאוּ עַד לִפְנֵי אֶדְרֶעִי, וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: הָבָה נָלִינָה בַמָּקוֹם הַזֶּה וְהִשְׁכַּמְנוּ בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וְכָבַשְׁנוּ309 אֶת אֶרֶץ עוֹג. וַיָּלִינוּ בַּמָּקוֹם הַהוּא וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּכֹּנוּ לָבֹא אֶדְרֶעִי. וַיְהִי כְּקָרְבָם אֶל חוֹמַת אֶדְרֶעִי וַיִּשְׁתָּאֶה משֶׁה מְאֹד וַיֹּאמַר: הַאֻמְנָם בָּנוּ עַבְדֵי עוֹג בַלַּיְלָה הַזֶה חוֹמָה עַל חוֹמָתָם? וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: הִתְבּוֹנֵן אֶל הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְרָאִיתָ כִּי לֹא חוֹמָה שְׁנִיָּה נִבְנְתָה כִּי אִם עוֹג יוֹשֵׁב עַל הַחוֹמָה וּמְכַסֶּה אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בְּקוֹמָתוֹ. וַיִּירָא משֶׁה מְאֹד, וַיֹּאמֶר יְיָ: אַל תִּירָא אוֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּיו וְעָשִׂיתָ לוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחוֹן. וַיְהִי בְרֶגַע הַזֶה וַיַּעַל יְיָ נְמָלִים עַל הָהָר אֲשֶׁר בְרֹאשׁ עוֹג וַתִּקֹּבְנָה חֹר310 בָהָר, וַיִּפֹל עַל צַוַּאר עוֹג וַיֵּשֶׁב עַל כְּתֵפָיו. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמַר עוֹג לְהוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ הָהָר וּלְהַשְּׁלִיכוֹ עַל בְּנֵי ישְׂרָאֵל תְּצמַּחְנָה פִּתְאֹם שִׁנָיו וַתֶּאֱרַכְנָה מְאֹד מִזֶה וּמִזֶה. וַתַּעֲצֹרְנָה הַשִּׁנַּיִם הָאֲרֻכּוֹת אֶת עוֹג מֵהוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ. וַיַּרְא משֶׁה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְזַנֵּק311 אֶל עוֹג וַיַּכֵּהוּ אֶל קַרְסֻלָּיו וּבִנְפֹל עוֹג חָלָל312 וַתְּשֻׁבַּרְנָה שִׁנָּיו וַיִּפֹּל הָהָר מֵעַל כְּתֵפָיו וַיְחַשֵּׁב313 לִנְפֹּל עַל ישְׂרָאֵל. וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה אֶל יְיָ וַיִּקַּח צְרוֹר314 וַיְשִׂימֵהוּ תַּחַת הָהָר הַנֹּפֵל וַיִּמְנָעֵהוּ מִנְּפֹל עַל אִישׁ. וַיְהִי הָהָר תָּלוּי בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ. וַיְהִי כָל הָרֹאֶה אֶת הָהָר הַזֶּה וְאָמָר: אֲרוּרוֹת הַיָּדַיִם אֲשֶׁר עָקְרוּ אֶת הָהָר לְהָמִית בּוֹ עַם רָב, וּבָרוּךְ יִהְיֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר עֲצָרָהוּ מִשְּׁפֹךְ דָּם רָב!


קכג. בָּלָק (מדרשׁ תנחומא בלק).


וַיִּשְׁמַע בָּלָק אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ בְנֵי ישְׂרָאֵל לָאֱמוֹרִי וַיָּגָר315 מְאֹד וַיֹּאמַר: הָבָה אַשְׁלִים316 אֶת אַנְשֵׁי מִדְיָן וְשָּׁלַחְתִּי אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: הֵן בְּאַרְצְכֶם גֻדַּל משֶׁה וַתֵּדְעוּ אֶל נָכוֹן בַמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל. וְעַתָּה עֲשׂוּ נָא עִמָּדִי חֶסֶד וְהִגַּדְתֶּם לִי בַּמֶּה אוּכַל לוֹ? וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר אָמַר, וַיִּשְׁלַח מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם אֶל מִדְיָן וַיִּשְׁאָלֵם לֵאמֹר: הוֹאִילוּ נָא וְהִגַּדְתֶּם לִי בַּמֶּה גָדוֹל כֹּחַ משֶׁה? וַיַּעֲנֻהוּ אַנְשֵׁי מִדְיָן לֵאמֹר: אֵין כֹּחַ הָאִישׁ הַזֶּה בִּלְתִּי אִם בְּפִיו: יִקְרָא אֶל אֱלֹהָיו וְהוּא יַעֲנֵהוּ! וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בָּלָק אֶת דִּבְרֵי הַמִּדְיָנִים וַיִּשְׂמַח מְאֹד וַיֹּאמַר: אִם כְּדִבְרֵי הַמִּדְיָנִים, כֵּן הוּא – לֹא אֶעֱשֶׂה דָבָר בִּלְתִּי אִם קָרָאתִי לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר אֲשֶׁר גַּם הוּא כֹּחוֹ בְּפִיו וְקִלֵּל אֶת משֶׁה וְאֶת עַמּוֹ וְגָבַרְתִּי עלֵיהֶם וְהִשְׁמַדְתִּים. וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל זִקְנֵי מוֹאָב: לְכוּ נָא אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וַאֲמַרְתֶּם לוֹ: לְכָה נָא אֶל בָּלָק וְקַבֹּתָ אֶת הָעָם אֲשֶׁר יָצָא מִמִּצְרָיִם. וְהָיָה כִּי תְקַלְּלֵם וְכִבְּדוּךָ כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ וְאָמָרוּ: הַצֵל הִצִיל בִּלְעָם אֶת כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ מִמָּוֶת! וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב אֶל בִּלְעָם לִקְרֹא לוֹ. וּבְעֵת לֶכְתָּם וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: כִּי יֵלֵךְ בִּלְעָם אִתָּנוּ כְּרֶגַע וְיָדַעְנוּ כִּי יִגְבַּר עַל משֶׁה וְאִם אַיִן – וְהָיָה לָנוּ הַדָּבָר הַזֶּה לְאוֹת כִּי קָצְרָה יָדוֹ מֵהוֹשִׁיעֵנוּ!


קכד. בִּלְעָם וַאֲתוֹנוֹ (מדרשׁ אגדה בלק וילק“שׁ שׁם; ל”פ)


וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל בִּלְעָם: לֹא תֵלֵךְ עִם שָׂרֵי בָּלָק אֵלָיו! וַיֹּאמֶר בִּלְעָם: אִם כֵּן הָבָה אֲקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל בַּמָּקוֹם הַזֶּה! וַיֹּאמֶר יְיָ: לֹא תְקַלֵּל אֶת עַמִּי! וַיֹּאמֶר בִּלְעָם: אִם לֹא טוֹב בְּעֵינֶיךָ לְקַלֵּל אֶת עַמְּךָ הִנְנִי אֲבָרְכֵם! וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: לֹא מִדִּבְשְׁךָ וְלֹא מֵעָקְצֶךָ! וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בִּלְעָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָּלָק: יְיָ הֶחָפֵץ בִּכְבוֹדִי מֵאֵן לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִם שָׂרִים נִקְלִים כְּמוֹכֶם! וַיָּשׁוּבוּ שָׂרֵי בָלָק אֵלָיו וַיַּגִּידוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי בִלְעָם. וַיּוֹסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה, וַיֹּאמְרוּ לְבִלְעָם בְּשֵׁם בָּלָק לֵאמֹר: כַּבֵּד יְכַבְּדְךָ מַלְכֵּנוּ וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלָיו יַעֲשֶׂה. וַיִּשְׁמַע בִּלְעָם אֶת הַדָבָר הַזֶּה וַיֶּרֶב לְבַקֵּשׁ מֵאֵת יְיָ לְתִתּוֹ לַהֲלֹךְ עִם שָׂרֵי בָלָק. וַיָי אָמָר: הִנֵּה חָשׂךְ חָשַׂכְתִּי אֶת בִּלְעָם מִלֶּכֶת אֶל בָּלָק כִּי אֵינֶנִּי חָפֵץ בְּמוֹת הָרָשָׁע וְעַתָּה כִּי הֶעְתִּיר עָלַי דְּבָרָיו עַד מְאֹד הִנְנִי נוֹתֵן אוֹתוֹ לָלֶכֶת, אֶפֶס כִּי אַזְהִירוֹ לֵאמֹר: דַּבֵּר תְּדַבֵּר רַק אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי יְיָ אָשִׂים בְּפִיךָ. וַיְהִי כֶּאֱמֹר יְיָ לְבִלְעָם: לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, וַיִּשְׂמַח מְאֹד וַיֹּאמַר: עוֹד מְעַט וְאָבַד יִשְׂרָאֵל מִן הָאָרֶץ. וַיִּשְׁלַח יְיָ אֶת אֶחָד מִמַּלְאֲכֵי הָרַחֲמִים לִהְיוֹת לְבִלְעָם לְשָׂטָן בַּדֶּרֶךְ. וַיִּקְצֹף הַמַּלְאָךְ עַל בִּלְעָם וַיֹּאמַר: בִּגְלָלְךָ הָיִיתִי לְשָׂטָן! וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הַמַּלְאָךְ: לָּמָה לָקַחְתָּ חֶרֶב בְּיָדֶךָ? וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ אֶת בִּלְעָם וַיֹּאמַר: יַעַן אֲשֶׁר לֹא יָצָאתָ לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֲשֶׁר אַתָּה חַי עָלֶיהָ וַתֵּלֶךְ לַהֲמִיתָם בְּרוּחַ פִּיךָ עַל כֵּן יָצָאתִי אָנֹכִי לִקְרָאתְךָ בַּחֶרֶב! וַיְהִי כִּרְכַב בִּלְעָם מִשָּׁם וָהָלְאָה וַיָּבֹא עַד לִפְנֵי גַל הָאֲבָנִים אֲשֶׁר שָׂם יַעֲקֹב בְּכָרְתוֹ בְּרִית שָׁלוֹם לְלָבָן; וַתֹּאמַרְןָ הָאֲבָנִים: עֵדוֹת אֲנַחְנוּ כִּי שָׁלוֹם בֵּין יַעֲקֹב וּבֵין לָבָן עַל כֵּן לֹא נִתֵּן אֶת בִּלְעָם הַהוֹלֵךְ לְהָרֵעַ לְיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹר מִזֶּה וָהָלְאָה. וַתִּלָּחֵץ317 הָאָתוֹן אֶל גַּל הָאֲבָנִים וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם. וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת אֲתוֹנוֹ וַתִּרְבַּץ תַּחְתָּיו וַיִּקְצֹף בִּלְעָם עַד מְאֹד וַיּוֹסֶף לְהַכּוֹתָהּ בַּמַּקֵּל וַיֹּאמֶר: לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי, כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. וַיִּפְתַּח יְיָ אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמַר: הוֹי נִבְזֶה וְנִמְאָס! אֶת אֲתוֹנְךָ לֹא תוּכַל לְהָמִית בְּלִי חֶרֶב וְאֵיךְ תִּתְהַלֵּל בְּאָזְנֵי הַשָּׂרִים לֵאמֹר: כָּלָה אֶעֱשֶׂה לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! וַיֵּבוֹשׁ בִּלְעָם וַיִּכָּלֵם וְלֹא יָדַע מַה־יַעֲנֶה אֶת אֲתוֹנוֹ. וַיִּרְאוּ שָׂרֵי בָלָק הַהוֹלְכִים אִתּוֹ כִּי הֶחֱרִישׁוּ דִבְרֵי הָאָתוֹן אֶת בִּלְעָם וַיִּשְׁתָּאוּ אֵלָיו מְאֹד וַיֵּקַל בְּעֵינֵיהֶם. וַיַּרְא בִּלְעָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק: יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לֹא אֲתוֹנִי הִיא עַל כֵּן דִּבְּרָה אֵלַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים: מַדּוּעַ לֹא רָכַבְתָּ עַל סוּסְךָ? וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמַר: סוּסִי רָעָה בַשָּׂדֶה וְלֹא חָפַצְתִּי לַחְשׂךְ אוֹתוֹ מֵאֲכֹל אֶת הַמִּרְעֶה הַטּוֹב. וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן: מַדּוּעַ דִּבַּרְתָּ שֶׁקֶר לֵאמֹר: לֹא אֲתוֹנִי הִיא? הֲלֹא אָנֹכִי אֲתוֹנֶךָ! וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמַר: אָמְנָם אֲתוֹנִי אַתְּ אֲבָל לֹא לִרְכַּב עָלַיִךְ כִּי אִם לַעֲמֹס עֲלַיִךְ כָּל מַשָּׂא. וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן: שֶׁקֶר אַתָּה דוֹבֵר: מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה לֹא רָכַבְתָּ בִּלְתִּי אִם עָלָי! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִכְלַם בִּלְעָם מְאֹד מִדִּבְרֵי אֲתוֹנוֹ וַיִּכְעַס עָלֶיהָ עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹתָה בַּשְּׁלִישִׁית. וַיִּגַשׁ מַלְאַךְ יְיָ וַיֹּאמַר: לָמָּה תַכֶּה אֶת אֲתוֹנְךָ הָאֲמֵלָלָה? וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמַר: מַה לְּךָ וָלָהּ? וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמַר: יְיָ שְׁלָחַנִי לְהַצִיל אֶת אֲתוֹנְךָ מִיָּדֶיךָ, כִּי רַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו! וַיֹּאמֶר בִּלְעָם בְּלִבּוֹ: הֵן שָׁלַח יְיָ אֶת מַלְאָכוֹ לָגֹן318 עַל הָאָתוֹן הַזֹּאת אֲשֶׁר זְכוּת אֵין לָהּ וּבְרִית אָבוֹת אֵין לָהּ. וְאַף כִּי319 יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵיהֶם לֵאמֹר: כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם יִהְיֶה זַרְעֲכֶם!! וַיּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאָךְ יְיָ: חָטָאתִי! וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִי! וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְיָ: לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים, וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ יְיָ אֹתוֹ תְדַבֵּר!


קכה. בִּלְעָם וּבָלָק (מדרא“ג בלק; ילק”שׁ רמ“ז תשס”ה).


וַיִּשְׁלַח בִלְעָם מַלְאָכִים אֶל בָּלָק לְבַשְּׂרוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ! וַיֵּצֵא בָלָק לִקְרָאתוֹ וַיּוֹלִיכֵהוּ עַל יַד גְּבוּלוֹת אַרְצוֹ וַיֹּאמַר: קַלֵּל תְּקַלֵּל אֶת הָעָם אֲשֶׁר צִוָּהוּ אֱלֹהָיו לְבִלְתִּי הַסִּיג320 גְּבוּל רֵעֵהוּ! וַיֹּאמֶר בִּלְעָם: כְּכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר אֱלֹהִים כֵּן אֶעֱשֶׂה! וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיְבִיאֵהוּ קִרְיַת חוּצוֹת, וַיַּרְאֵהוּ אֶת הָעָם הָרַב הָעוֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן וְאֶת הַטַּף וְהַיְלָדִים הַמְצַחֲקִים בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר וַיֹּאמַר: הַבִּיטָה נָא וּרְאֵה כִּי הָעָם אֲשֶׁר יָצָא מִמִּצְרַים אוֹמֵר לְהַשְׁמִיד גַּם אֶת הַיְלָדִים שֶׁלֹּא חָטָאוּ! הַעַל אֵלֶּה לֹא תְרַחֵם וְלֹא תְקַלֵּל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמַר: הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים יְיָ בְּפִי אוֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר. וְעַתָּה בְנֵה לִי שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת וְהָכֵן לִי בָזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים! וַיַּעַשׂ בָּלָק כִּדְבַר בִּלְעָם. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל בִּלְעָם: מָה הֵנָּה שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בָּנִיתָ? וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמַר: הִנְנִי אַקְרִיב לְךָ קָרְבָּנוֹת לְבַעֲבוּר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּנְתַתָּנִי לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר יְיָ: טוֹב אֲרוּחַת321 הַיֶּרֶק אֲשֶׁר אָכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּשִׁבְתָּם בְּמִצְרַיִם שֶׁבֶת אַחִים מֵהַשְּׁוָרִים הָאֲבוּסִים322 אֲשֶׁר אַתָּה מַקְרִיב אֵלַי מִשִּׂנְאָתְךָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמֵחֶפְצְךָ לְהָרֵעַ לָהֶם! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא קִלֵּל בִּלְעָם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר בָּלָק: מַדּוּעַ אֵינְךָ מְקַלֵּל אֶת הָעָם הַזֶּה? וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמַר: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי לוּלֵא אַבְרָהָם אֲבִי הָעָם הַזֶּה, כִּי עַתָּה לֹא נִצַל לוֹט בַּהֲפֹךְ יְיָ אֶת סְדוֹם וְלֹא נוֹלַדְתָּ אַתָּה לִבְנֵי בָנָיו; וְלוּלֵא יַעֲקֹב כִּי עַתָּה לֹא נוֹלְדוּ בָנִים לְלָבָן וְלֹא נוֹלַדְתִּי גַם אָנִי. וְאַף גַּם זֹאת בְּבָרֵךְ יְיָ אֶת אַבְרָהָם, – אָמַר: אֲבָרֵךְ אֶת מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלְּלֶיךָ אָאוֹר. וְעַתָּה אֲנִי אֲקַלְּלֵם וְהֵבִיא יְיָ עָלַי אֶת קִלְלָתוֹ וְאָבַדְתִּי מִן הָאָרֶץ!


קכו. עֲפַר יַעֲקֹב (ילקוט שׁמעוני רמ“ז תשס”ו).


וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל בִּלְעָם: בְּבָרְכֶךָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, – וַהֲרִימוֹתָ אֶת קוֹלְךָ וְשָׁמְעוּ כָל הָעַמִּים אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יְיָ לְעַמּוֹ עַל שָׁמְרָם מִצְוֹתָיו וְדָבְקָם בִּדְרָכָיו, וְעָזְבוּ הָעַמִּים אֶת אֱלִילֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ323 אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל! וַיִּשְׂמַח בִּלְעָם עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הִנְנִי אָרִים אֶת קוֹלִי וּבֵרַכְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבַעֲבוּר יִשְׁמְעוּ כָל הָעַמִּים אֶת דְבָרַי וְקִנְאוּ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנֶאֶסְפוּ כֻלָּם לְהִלָּחֵם עִמָּהֶם וְהִשְׁמִידוּם! וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמַר: לֹא הִבִּיט יְיָ אָוֶן בְּיַעֲקֹב בְּאָמְרוֹ לְיִצְחָק אָבִיו אֲנִי עֵשָׂו בְּכוֹרֶךָ, וְלֹא הִשְׁחִית אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲשׂוֹתָם עֵגֶל מַסֵּכָה! וְאַף גַּם זֹאת בִּקְצֹף יַעֲקֹב אֲבִיהֶם עַל שִׁמְעוֹן וְלֵוִי בָּנָיו, אֲשֶׁר הֵמִירוּ324 אֶת הַתְּפִלָּה וְאֶת הַתְּחִנָּה בֶּחָרֶב, לֹא קִלֵּל בִּלְתִּי אִם אֶת אַפָּם וְעֶבְרָתָם, כִּי שׁוֹמֵר יְיָ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ וְנוֹצְרָם כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ, לְבַעֲבוּר יָבֹא אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר אָמַר לָתֵת לָהֶם. וּמִי יִמְנֶה וְיִסְפֹּר אֶת כָּל הַמִּצְוֹת וְהַחֲסָדִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַמְּבֹרָךְ הַזֶּה בְּשִׁבְתּוֹ בְאַרְצוֹ וּבְעָבְדוֹ אֶת אַדְמָתוֹ: לֹא יַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר, לֹא יִזְרַע שָׂדֵהוּ וְכַרְמוֹ כִּלְאָיִם; בְּקֻצְרוֹ לֹא יְכַלֶּה אֶת פְּאַת שָׂדֵהוּ וְהָיָה הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה לֶעָנִי וְלַגֵּר וְלַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה; לֹא יַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ; נָתֹן יִתֵּן תְּרוּמָה וּמַעְשֵׂר וְהֵרִים רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתָיו חַלָּה לַייָ, וּבְבֹאוֹ לֶאֱכֹל אֶת לַחְמוֹ וְרָחַץ אֶת יָדָיו וּבֵרֵךְ אֶת יְיָ.


קכז. לֹא יָנוּם וְלֹא יִשָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל (מדרשׁ תנחומא ובמדבר"ר בלק).


וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אוֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ! וַיַּעֲנֵהוּ בִלְעָם וַיֹּאמַר: הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ: אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים יְיָ בְּפִי אוֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר. וַיִּלְעַג בָּלָק לְבִלְעָם וַיֹּאמַר: כְּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר הִנְּךָ בְּיַד יְיָ! וַיִּחַר לְבִלְעָם וַיֹּאמַר: הִנֵּה אָנֹכִי מְדַבֵּר בְשֵׁם יְיָ וְאַתָּה יוֹשֵׁב, עַל כֵּן אָנֹכִי אֹמֵר לְךָ עֲמֹד! פֶּן יֶחֱרֶה אַף יְיָ בְּךָ וְעָשָׂה אִתְּךָ כָּלָה. וַיָקָם בָּלָק וַיַעֲמֹד. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם: אֵיכָה אוּכַל וְאֵרַרְתִּי אֶת הָעָם אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהָיו לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן וְשׁוֹמְרוֹ תָמִיד! וַיֹּאמֶר בָּלָק: אִם אֵינְךָ יָכֹל לְקַלְּלָם בִּגְלַל משֶׁה וְקִלַּלְתָּם בִּגְלַל יְהוֹשֻׁעַ. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם: גַּם הָאִישׁ הַזֶּה אַל יֵקַל בְּעֵינֶיךָ! הִנֵּה אָנֹכִי רֹאֶה אוֹתוֹ מֵרִיעַ וְתוֹקֵע וּמַפִּיל חוֹמָה! וַיְמָרְרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶַת בָּלָק עַד מְאֹד וַיֹּאמַר: הַאֻמְנָם אֵין עֵצָה וְאֵין תַּחבּוּלָה לְהַשְׁמִיד אֶת הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר יָצָא מִמִּצְרָיִם?! וַיֹּאמֶר בִּלְעָם: אַל תֹּאמר: יָצָא הָעָם הַזֶה, וְאָמַרְתָּ יְיָ הוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם! וַיִּתֶּן לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים וַיַּבְדִילוּם מִכָּל הָעַמִּים; הִנֵּה הָעָם הַזֶּה יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה וְלֹא יְנַחֵשׁ וְלֹא יִקְסֹם325 כִּי אִם יִשְׁאַל מֵאֵת כֹּהֲנוֹ הַגָּדֹל לִלְבּשׁ אוּרָיו וְתֻמָּיו וְלִשְׁאַל בָּהֶם הֲתַצְלִיחַ דַרְכָּם אִם לֹא! אֵין עַם וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר יִשָּׁמַע שֵׁם יְיָ עַל פִּיו כְּעַם יִשְׂרָאֵל: בְּשָׁכְבוֹ יַפְקִיד רוּחוֹ בְּיַד יְיָ וּבְקוּמוֹ יֹאמַר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד! בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד! בְּצֵאתוֹ לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ יִתְחַנֵּן אֶל אֱלֹהָיו לֵאמֹר: בָּרֵךְ נָא אֶת מַעֲשֵׂי יָדָי! וּבְשׁוּבוֹ לְבֵיתוֹ יְבָרֵךְ אֶת אֱלהָיו עָזְרוֹ וּמוֹשִׁיעוֹ! עַל כֵּן עֵינֵי יְיָ תָּמִיד בְּעַמּוֹ זֶה. לא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל!


קכח. אָהֳלֵי יַעֲקֹב (בבא בתרא ס'; ל"פ).


וַיִּשָׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הָאָהֳלִים אֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים בָּהֶם וְהִנֵּה פִתְחֵיהֶם אֵינָם מְכֻוָּנִים326 זֶה לְעֻמַּת זֶה, וַיֹּאמַר: אַשְׁרֵי הָעָם הָעֹשֶׂה כָכָה! אִישׁ מֵהֶם לֹא יִרְאֶה אֶת הַנִּמְצָא בְאֹהֶל רֵעֵהוּ וְלֹא יְקַנֵא בוֹ וְלֹא יַחְמֹד אֵת אֲשֶׁר לוֹ. וְעַתָּה בָלָק שָׂא עֵינֶיךָ וּרְאֵה אֶת מַעֲשֵׂי הָעָם הֶחָכָם וְהַנָּבוֹן הַזֶּה, וְהִשְׁתָּאִיתָ327 כָמוֹנִי וְאָמַרְתָּ גַּם אָתָּה: מִי כָמוֹךָ יִשְׂרָאֵל?!


קכט. בִּגְלַל פַּת לֶחֶם אֶחָת (ילמדנו, הובא בילקוט שׁמעוני בלק).


וְרוּחַ יְיָ328 לָבְשָׁה אֶת בִּלְעָם וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וְהִנֵּה בָנָיו יוֹשְׁבִים בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית329 וְכָבוֹד גָּדוֹל יֵעָשֶׂה לָהֶם, וַיִּשְׁתָּאֶה וַיִּשְׁתּוֹמֵם עַד מְאֹד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר: תַּחַת מָה יָשִׂים לוֹ יְיָ אֶת הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר לֹא יֵעָשֶׂה בִּלְתִּי אִם לַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם?! וַיְהִי הוּא מִשְׁתָּאֶה וּמִשְׁתּוֹמֵם אֶל הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו, וַיִּשְׁמַע פִּתְאֹם אֶת קוֹל יִתְרוֹ הָאוֹמֵר אֶל בְּנוֹתָיו לֵאמֹר: אַיֵּה הָאִישׁ? מַדּוּעַ עֲזַבְתֶּן אוֹתוֹ, – קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם! וַיֹּאמֶר בִּלְעָם: מִי יָכֹל לָדַעַת כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים בִּגְלַל פַּת לֶחֶם אֶחָת??


קל. גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ (ספרי ומדרת“נ ובמדבר”ר).


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ בְנוֹת צְלָפְחָד אֶת דִּבְרֵי משֶׁה לֵאמֹר: תֵּחָלֵק הָאָרֶץ לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל! וַתֹּאמַרְןָ אִשָּׁה אֶל רְעוּתָהּ: הָבָה נֵלְכָה אֶל משֶׁה וְאָמַרְנוּ לוֹ: לָמָּה יִגָּרַע330 שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן, תְּנָה לָנוּ אֲחֻזָּה בְתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ! וַתֹּאמֶר אַחַת מֵהֶן: לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אָמַרְנוּ לָלֶכֶת בָּרִאשׁוֹנָה אֶל משֶׁה; הָבָה נֵלְכָה בָרִאשׁוֹנָה אֶל שָׂרֵי הָעֲשָׂרוֹת וְהָיָה כִּי יִקְשֶׁה331 הַדָּבָר הַזֶּה מֵהֶם וּשׁלָחֻנוּ אֶל שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים, וְאִם גַּם מֵהֶם יִקְשֶׁה הַדָּבָר וּבָאנוּ אֶל שָׂרֵי הַמֵּאוֹת. וַתַּעשֶׂינָה בְנוֹת צְלָפחָד כֵּן וַתָּבאֹןָ אֶל שָׂרֵי הָעֲשָׂרוֹת, וַתַּגֵּדְנָה לָהֶם אֶת מִשְׁפָּטָן. וַיַּעֲנוּ אוֹתָן שָׂרֵי הָעֲשָׂרוֹת לֵאמֹר: מִשְׁפַּט נַחֲלָה הוּא! לֵכְנָה אֶל שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים הַנְּבוֹנִים מִמֶּנוּ! וַתֵּלַכְנָה בְנוֹת צְלָפחָד וַתָּבֹאנָה אֶל שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים וַתֹּאמַרְנָה: אָבִינוּ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ וְעַתָּה תְּנוּ לָנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ. וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: יַעַן אֲשֶׁר כִּבְּדֻנוּ שָׂרֵי הָעֲשָׂרוֹת כִּי יָקַרְנוּ בְעֵינֵיהֶם, עַל כֵּן אַל נִשְׁכַּח גַּם אָנוּ, כִּי יֵשׁ גְּבוֹהִים מֵעָלֵינוּ וְשָׁלַחְנוּ אֶת הַנְּעָרוֹת הָאֵלֶּה אֶל שָׂרֵי הַמֵּאוֹת. וַתָּבֹאנָה בְנוֹת צְלָפְחָד אֶל שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וַתֹּאמַרְנָה: דָּבָר הָיָה לָנוּ אֶל שָׂרֵי הָעֲשָׂרוֹת וַיִּשְׁלָחֻנוּ אֶל שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים וַיְהִי כִּי בָאנוּ אֲלֵיהֶם וַיִּשְׁלָחֻנוּ אֲלֵיכֶם. וַיִּשְׁמְעוּ שָׂרֵי הַמֵּאוֹת אֶת דִּבְרֵיהֶן וְאֶת מִשְׁפָּטָן וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: הִנֵּה רָאִינוּ כִּי גָדוֹל כְּבוֹדֵנוּ בְּעֵינֵי שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כְבוֹד שָׂרֵי הָאֲלָפִים בְּעֵינֵינוּ וְאָמַרְנוּ אֶל הַנְּעָרוֹת הָאֵלֶּה: קָשֶׁה דְבַרְכֶן מִמֶּנּוּ! וְעַתָּה לֵכְנָה אֶל שָׂרֵי הָאֲלָפִים. וַיְהִי כִּי בָאוּ בְנוֹת צְלָפְחָד אֶל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וַתְּסַפֵּרְנָה לָהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי הָאֲלָפִים: הֵן לֹא מֵאֲשֶׁר נֶעְלַם הַדָּבָר מֵעֵינֵי שָׂרֵי הַמֵּאוֹת שָׁלְחוּ אֶת הַנְּעָרוֹת אֵלֵינוּ כִּי אִם מִכַּבְּדָם אוֹתָנוּ וּמֵחֶפְצָם בִּיקָרֵנוּ, וְעַל כֵּן נִדְבְּקָה גַם אֲנַחְנוּ בְּדַרְכֵיהֶם וְשָׁלַחְנוּ אֶת הַנְּעָרוֹת הָאֵלֶּה אֶל הַנְּשִׂיאִים, וַתָּבֹאנָה בְנוֹת צְלָפְחָד אֶל הַנְּשִׂיאִים וַתַּקְרֵבְנָה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵיהֶם. וַיֹּאמְרוּ הַנְּשׂיאִים: אֵין חָכָם וְנָבוֹן כְּמשֶׁה בֶן עַמְרָם! לֵכְנָה אֵלָיו וְהוּא יִתֵּן לָכֶן אֶת שְׁאֵלַתְכֶן. וַיְהִי כִּי בָאוּ אֶל משֶׁה וַתֹּאמַר מַחְלָה: אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר! וַתַּעַן נֹעָה וַתֹּאמַר: וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעֲדִים332 עַל יְיָ בַּעֲדַת קֹרַח. וַתֹּאמֶר חָגְלָה: כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת – הוּא הַמְּקוֹשֵׁשׁ333 עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת! וַתַּעַן מִלְכָּה: וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. וַתֹּאמֶר תִּרְצָה: לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ? וַיֹּאמֶר משֶׁה: מַדּוּעַ לֹא הִקְרַבְתֶּן אֶת מִשְׁפַּטְכֶן לִפְנֵי שָׂרֵי הָעָם? וַתֹּאמַרְנָה בְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר: הַקְרֵב הִקְרַבְנוּ אֶת מִשְׁפָּטֵנוּ לִפְנֵיהֶם וְגם לִפְנֵי הַנְּשִׂיאִים וַיִּשְׁלְחוּ אוֹתָנוּ אֵלֶיךָ. וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּלִבּוֹ: יַעַן עָשׂוּ שָׂרֵי הָעָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִכַּבְּדָם אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וּמֵהַרְאוֹתָם כִּי יֵשׁ לָהֶם גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ, עַל כֵּן אֲכַבֵּד גַּם אֲנִי אוֹתָם וְהִרְאִיתִים כִּי יֵשׁ גָּבֹהַּ גַּם מֵעָלָי. וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת מִשְׁפַּט בְּנוֹת צְלָפְחָד לִפְנֵי יְיָ.


קלא. אַחֲרִית בִּלְעָם (ילמדנו; מדרא“ג במדבר ל”א; מדרת“נ ובמדבר”ר).


וַיְהִי אַחֲרֵי הַחֲטִיא הַמִּדְיָנִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה לֵאמֹר: נְקֹם אֶת נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים, – אַחַר תֵּאָסֵף334 אֶל עַמֶּיךָ. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן: הַזְעֶק335 אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָצָאתָ לַמִּלְחָמָה עַל הַמִּדְיָנִים, וְלָקַחְתָּ אִתְּךָ אֶת צִיץ הַזָּהָב אֲשֶׁר שֵׁם “יְיָ” חָרוּת336 עָלָיו, וְהָיָה כִּרְאוֹתְךָ אֶת בִּלְעָם מִתְעוֹפֵף עַל הַמִּדְיָנִים וְעוֹזֵר אוֹתָם בְּמִלְחַמְתָּם וְהִרְאִיתָ אוֹתוֹ אֶת שֵׁם יְיָ וְיָרֵא מִמֶּנּוּ וְנָפַל אָרְצָה. וַיָּבֹא פִינְחָס אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם: קוּמוּ וְיָצָאנוּ לַמִּלְחָמָה עַל הַמִּדְיָנִים! וַיַּעֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פִּינְחָס לֵאמֹר: הִנֵּה שָׁמַעְנוּ אֶת יְיָ מְדַבֵּר אֶל משֶׁה לֵאמֹר: אַתָּה תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עִם הַמִּדְיָנִים, עַל כֵּן אָמָרְנוּ: לֹא נֵצֵא לְהִלָּחֵם עִם הַמִּדְיָנִים וְלֹא יָמוּת משֶׁה רֹעֵנוּ337! וַיָּשָׁב פִּינְחָס אֶל משֶׁה וַיַּגֶּד לוֹ אֶת דִּבְרֵי הָעָם. וַיֵּלֶךְ משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם: אַל נָא אַחַי תַּמְרוּ אֶת פִּי יְיָ! עֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צֻוֵּיתֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם! וַיַּעַן הָעָם אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: יָקְרָה נַפְשְׁךָ בְעֵינֵינוּ עַד מְאֹד עַל כֵּן דִּבַּרְנוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וְעַתָּה אִם תֵּלֵךְ אִתָּנוּ וְהָלַכְנוּ גַם אָנוּ. וַיֹּאמֶר משֶׁה: אֵיכָכָה אוּכַל וְנִלְחַמְתִּי עִם אַנְשֵׁי אֶרֶץ מִדְיָן וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי יָמִים רַבִּים בָּאָרֶץ הַהִיא וָאֹכַל אֶת תְּבוּאָתָהּ וָאֵשְׁתְּ אֶת מֵימֶיהָ! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵאֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עַל הַמִּדְיָנִים וַיִּפְצַר משֶׁה בָם עַד מְאֹד וְלֹא הִרְפָּה מֵהֶם, עַד אֲשֶׁר יָצְאוּ לְהִלָּחֵם עִם הַמִּדְיָנִים בָּעֵת הַהִיא בָּא בִלְעָם אֶל בָּלָק וַיֹּאמַר: אַתָּה שָׁמַעְתָּ בְקוֹלִי וַתַּחֲטִיא אֶת בְּנֵי ישְׂרָאֵל וַיָּמֶת אֱלֹהֵיהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנַת אֶלֶף אִישׁ מֵהֶם; עַל כֵּן בָּאתִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר: תֶּן לִי אֶת שְׂכָרִי! וַיאמֶר בָּלָק: לֵךְ אֶל הַמִּדְיָנִים הַנִּלְחָמִים עַתָּה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתָ לָהֶם לִישׁוּעָה. וְהָיָה בְכַלּוֹתְךָ לְהַכּוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשַׁבְתָּ אֵלַי וְנָתַתִֹּי לְךָ אֶת שְׂכָרֶךָ. וַיְמַהֵר בִּלְעָם וַיָּבֹא אֶל הַמִּדְיָנִים וַיָּעָף מֵעֲלֵיהֶם וַיַּעְזְרֵם. וַיַּרְא פִּינְחָס אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּקְרָא אֶל יְיָ וַיָּעָף מֵעַל בָּלָק וַיַּרְאֵהוּ אֶת צִיץ הַזָּהָב, וַיֶּחֱרַד בִּלְעָם חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיֵּהָרֵג.


קלב. אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ (ילק“שׁ פנחס כ”ז; מדרשׁ ילמדנו; ספרי זוטא).


וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים וְרָאִיתָ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמַתָּ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ משֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּשֶׂם לְנֶגְדּוֹ אֶת עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוֹלְכִים בַּמִּדְבָּר כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה. וַיִּתְחַנֵּן אֶל יְיָ לֵאמֹר: אַתָּה יְיָ הַיּוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת בְנֵי הָאָדָם הַפְקֶד338 נָא עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד שְׁפַל רוּחַ וְעָנָו אֲשֶׁר יִשָּׂא339 אֶת טֹרַח הָעָם הַזֶּה, אֶת מַשָּׂאוֹ וְרִיבוֹ וְלֹא יִקְצֹף עַל מַקְצִיפָיו, וְהָיָה חַנּוּן וְרַחוּם לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גַּם לַקְּטַנִּים גַּם לַגְּדוֹלִים. וְיָצָא הָאִישׁ הַהוּא לִפְנֵיהֶם, וְלֹא יַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה מַלְכֵי הָאָרֶץ הַיּוֹשְׁבִים בְּהֵיכְלֵיהֶם וּמִתְעַנְּגִים עַל רֹב טוּב וְשׁוֹלְחִים אֶת עַבְדֵיהֶם לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֵיהֶם.

וְהָיָה בְּהַפְקִידְךָ יְיָ עַל עַם יִשְׂרָאֵל אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם, טוֹב וּמֵטִיב רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד שְׁפַל רוּחַ וְעָנָו, וְהִגְדַּלְתָּ אֶת חַסְדְּךָ עִמּוֹ וְנָתַתָּ לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים וְחִזַּקְתָּהוּ וְהִצְלַחְתָּהוּ וְהֵבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתָּ לָהֶם. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה: הִנֵּה יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אֲשֶׁר שֵׁרָתְךָ יָמִים רַבִּים מְאֹד אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ יוֹצִיא אֶת עַמִּי מִן הַמִּדְבָּר וִיבִיאֵם אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן. וַיַּעַל משֶׁה עַל לֵב340 אֶת מַעֲשֵׂי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרְתוֹ, וַיִּזְכֹּר אֶת הַכָּבוֹד אֲשֶׁר שָׂם לוֹ כָּל הַיָּמִים וְאֶת הָאַהֲבָה הָעַזָּה אֲשֶׁר אֲהֵבָהוּ וְאֶת דָּבְקוֹ אַחֲרָיו בְּכָל עֵת, וַיֹּאמַר: אָמְנָם בָּחַנְתִּי341 אֶת יְהוֹשֻׁעַ וָאֵדָעֵהוּ כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם הָרָב הַזֶּה! וַיֹּאמֶר יְיָ: קַח אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו וְנָתַתָּ מֵהוֹדְךָ342 עָלָיו, לְמַעַן יְכַבְּדֵהוּ כָל הָעָם וְשָׁמְעוּ בְקוֹלוֹ וְעָשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֵּם! וַיֵּלֶךְ משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיַּגֶּד לוֹ אֶת דִּבְרֵי יְיָ. וַיֵּבְךְּ יְהוֹשֻׁעַ בְּדַבֵּר אֵלָיו משֶׁה וַיֹּאמַר: אֲהָהּ, אֲדוֹנִי משֶׁה! מֵרְרוּנִי דְבָרֶיךָ עַד מְאֹד! וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה וְהִתְחַזַּקְתָּ וְהָיִיתָ לְרֹאשׁ לְכָל הָעָם! וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ: הִנֵּה אָנֹכִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִתְחַנֵּן אֶל יְיָ לֵאמֹר: הַאֲרֶךְ נָא אֶת יְמֵי משֶׁה רֹעֵנוּ וְהֵבִיא אוֹתָנוּ אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן! וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמַר: לֹא אִישׁ אֵל וְיִתְנֶחְם343! הוּא דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר: לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ! וְהֵקִים אֶת דְּבָרוֹ! וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמַר: מִי אָנֹכִי כִּי אֶהְיֶה תַחְתֶּיךָ? וַיַּרְא משֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ מְמָאֵן לִהְיוֹת רֹאשׁ הָעָם וַיִּפְצַר בּוֹ עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לוֹ: מִיּוֹם דַּעְתִּי אוֹתְךָ רְאִיתִיךָ אוֹהֵב לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וָחֶסֶד וְַעל כֵּן אָנֹכִי אוֹמֵר לְךָ: רְעֵה אֶת הָעָם הַזֶּה בֶּאֱמוּנָה וּבלְבֵ תָּמִים, וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וְהַחֶסֶד הַזֶּה גָּדוֹל מִכָּל מַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַד הַיּוֹם.


קלג. עֲצַת משֶׁה (ספרי).


וַיֶּחֶזְקוּ דִבְרֵי משֶׁה עַל יְהוֹשֻׁעַ וַיֵּאוֹת344 לוֹ. וַיֹּאמֶר משֶׁה: הִנֵּה אָנֹכִי סוֹמֵךְ אֶת יָדִי עָלֶיךָ וְחִזַּקְתִּיךָ וְנָתַתִּי מֵהוֹדִי עָלֶיךָ וְנִכְבַּדְתָּ עַל פְּנֵי כָל הָעָם וְהָיִיתָ מוֹצִיאָם וּמְבִיאָם. וְעַתָּה שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ לַעֲצָתִי אֲשֶׁר אִיעָצְךָ לְבַעֲבוּר ייטַב לְךָ וְלָעָם. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ: כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה. וַיֹּאמֶר משֶׁה: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי נַעַר עוֹדֶנּוּ יִשְׂרָאֵל: לֹא יֵדַע עוֹד מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב, וְעַל כֵּן לֹא תִקְצֹף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי יַקְצִיפוּךָ; לֹא תְיַסְּרֵם כַּאֲשֶׁר יֶחֶטְאוּ לְךָ וְהָיְתָה אַהֲבָתְךָ אוֹתָם הוֹלֶכֶת הָלֹךְ וְגָדֵל כָּל הַיָּמִים, וְזָכַרְתָּ כִּי גַם אֶת אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר בְיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, הִקְצִיפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל פְּעָמִים רַבּוֹת וְלֹא הִשְׁמִידָם וְלֹא כִלָּם. וְהָיָה כִּי תַבְטִיחֵנִי לֵאמֹר: כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים כֵּן אֲרַחֵם תָּמִיד אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהֵנִיחוּ345 לִי דְבָרֶיךָ אֵלֶּה וְהִמְתִּיקוּ אֶת יְמֵי חַיַּי הָאַחֲרוֹנִים! וַיֵּבְךְּ יְהוֹשֻׁעַ בְּדַבֵּר אֵלָיו משֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשָּׁבַע לוֹ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יְעָצוֹ. וַיִּסְמֹךְ עָלָיו משֶׁה אֶת יָדוֹ וַיִּתֵּן מֵהוֹדוֹ עָלָיו, וַיֶּחֱזַק יְהוֹשֻׁעַ וַיֶּאֱמַץ וַיִּכָּבֵד עַל פְּנֵי כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל!


קלד. תְּפִלָּה תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה (מדרשׁ תנחומא בילק"שׁ רמז

תתכ"א).


וַיְהִי כִּי קָרְבוּ יְמֵי משֶׁה לָמוּת וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: הִנֵה נָא יָדַעְתִּי כִּי יְיָ גְּדָל חֶסֶד וּמַרְבֶּה לְהֵיטִיב, – הָבָה אֶתְחַנְּנָה אֵלָיו לֵאמֹר: אַל נָא אָמוּת וְאֶחְיֶה וּבָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתָּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אוּלַי יִקַּח אֶת תְּפִלָּתִי וְנָתַן לִי אֶת שְׁאֵלָתִי. וַיִּתְחַנֵּן משֶׁה אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! אַחֲרֵי הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלַחְתַּנִי לַעֲשׂוֹת וְאַחֲרֵי הַיָּד הַחֲזָקָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל אַתָּה אוֹמֵר לִי: הִנְךָ מֵת! הַאֻמְנָם גַּם אַחֲרִיתִי עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה? וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָוֶת? גַּם אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר אָנֹכִי יְצַרְתִּיו מֵת – וְאֵיךְ לֹא יָמוּת יְלוּד אִשָּׁה? וַיֹּאמֶר משֶׁה: אָדָם בְּחֶטְאוֹ מֵת, הֵן דָבָר אֶחָד צִוִיתָהוּ לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשָׂה! וַיֹּאמֶר יְיָ: אַבְרָהָם בֶּן תֶּרַח קִדַּשׁ שְׁמִי בָּעוֹלָם וַיַּעַשׂ חֶסֶד וּצְדָקָה – וַיָּמָת גַּם הוּא! וַיֹּאמֶר משֶׁה: הֵן הוֹלִיד אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל וַיֵּצֵא מִמֶּנּוּ דֹר חֹטֵא הַמַּכְעִיסְךָ בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים! וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: גַּם יִצְחָק אֲשֶׁר פָּשַׁט אֶת צַוָּארוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מֵת! וַיֹּאמֶר משֶׁה: גַּם יִצְחָק הוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ346 הָעֹשֶׂה רַק רַע כָּל הַיָּמִים! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעֲקֹב בֶּן יִצְחָק הוֹלִיד שְׁנֵים עָשָׂר בָנִים וַיְלַמְּדֵם לַעֲשׂוֹת חֶסֶד וּצְדָקָה, וַיּוֹרֵם וַיַּדְרִיכֵם בְדֶרֶךְ הַטוֹבָה וְהַיְשָׁרָה. וּכְבוֹא עִתּוֹ לָמוּת – וַיָּמָת גַּם הוּא כְּאַחַד הָאָדָם! וַיֹּאמֶר משֶׁה: הֶעָלָה יַעֲקֹב כָּמוֹנִי לַמָּרוֹם וַיַּרְא מַרְאוֹת אֱלֹהִים וַיְקַבֵּל אֶת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וַיְדַבֵּר עִמְּךָ, יְיָ, פָּנִים אֶל פָּנִים? וַיֹּאמֶר יְיָ: רַב לְךָ משֶׁה! אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר! וַיֹּאמֶר משֶׁה: הֵן אָמֹר יֹאמְרוּ בְּנֵי הָאָדָם: לוּלֵא הֵרַע משֶׁה לַעֲשׂוֹת כִּי עַתָּה לֹא הֱמִיתוֹ יְיָ! וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: כְּבָר כָּתַבְתִּי בַּתּוֹרָה: וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה! וַיֹּאמֶר משֶׁה: הֵן יֹאמְרוּ עָלַי בְּנֵי הָאָדָם לֵאמֹר: כִּי נַעַר347 הָיָה משֶׁה – וַיַּעַשׂ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֵי יְיָ; אוּלָם לְעֵת זִקְנָתוֹ חָטָא לוֹ וַיִּפְקֹד יְיָ עָלָיו אֶת פְּקֻדַת כָּל הָאָדָם! וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: כְּבָר הִגַדְתִּי אֶת פִּשְׁעֲךָ וָאֹמַר: לֹא תָבוֹא אַתָּה וְאַהֲרֹן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי! וַיֹּאמֶר משֶׁה: הֵן רַחוּם וְחַנּוּן אַתָּה יְיָ וּמַרְבֶּה לִסְלֹחַ! אָנָּא סְלַח נָא לַעֲוֹנִי הָאֶחָד! וַיֹּאמֶר יְיָ: לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם חָטָאתָ לִּי, כִּי אִם שֵׁשׁ פְּעָמִים: כַּאֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיךָ אֶל פַּרְעֹה לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וַתֹּאמֶר לִי: שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח! וַיְהִי כִּרְאוֹתְךָ כִּי כָבְדָה יַד פַּרְעה עַל הָעָם וַתֹּאמֶר לִי: מֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעה הוֹסִיף לְהָרֵעַ לָעָם הַזֶּה; וּבְדַבֶּרְךָ אֶל קֹרַח וְאֶל עֲדָתוֹ וַתַּשְׁמִיעַ דָּבָר רַע לֵאמֹר: אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמוּתוּן אֵלֶּה לֹא יְיָ שְלָחָנִי, וְנָקֵל עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ וַתּוֹסֶף לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: אִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְיָ וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ. וַיְהִי בְקָצְפְּךָ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַתַּךְ אֶת הַסֶּלַע אַחַת וּשְׁתַּיִם וַתֹּאמֶר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים!… אַתֶּם קַמְתֶּם תַּחַת אֲבוֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים! וַיֹּאמֶר משֶׁה: הֵן פְּעָמִים רַבּוֹת חָטָא הָעָם הַזֶּה לְךָ וָאֶתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ וָאֲבַקֵּשׁ ממְּךָ עַל נַפְשׁוֹתָם וַתֵּעָתֶר לִי וַתִּסְלַח לָהֶם. וְעַתָּה לָמָּה אֶגָּרַע לְבִלְתִּי חָמְלְךָ עָלָי? וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: לֹא כְעָם כֻּלּוֹ הָאִישׁ הָאֶחָד בְעֵינָי!


קלה. הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם (ילק“שׁ שׁם בשם מדרתנ”ח).


וַיַּרְא משֶׁה כִּי לֹא שָׁמַע יְיָ לְקוֹל תַּחֲנוּנָיו, וַיֹּאמֶר אֶל הַשָּׁמַיִם וְאֶל הָאָרֶץ לֵאמֹר: רַחֲמוּ נָא אַתֶּם עָלַי וּבִקַּשְׁתֶּם מֵיְיָ עַל נַפְשִׁי! וַיַּעֲנֻהוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ לֵאמֹר: מָה אָנוּ כִּי נְבַקֵּשׁ עָלֶיךָ רַחֲמִים, וַייָ אָמַר עָלֵינוּ: הַשָּׁמַיִם כֶּעָשָׁן יִמָּלְחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה348! וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶל הַיָּרֵחַ: אֶמְצָא נָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וּבִקַּשְׁתֶּם מִבּוֹרַאֲכֶם עַל נַפְשִׁי! וַיַּעֲנֻהוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ לֵאמֹר: הֵן אָמַר יְיָ: וְחָפְרָה349 הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה350! וַנִּתְחַנֵּן אֶל יְיָ לֵאמֹר: אַל נָא תַעֲשֶׂה כָּכָה עִמָּנוּ, וְלֹא לָקַח אֶת תְּפִלָּתֵנוּ, וְאֵיךְ נִתְפַּלֵּל בַּעֲדֶךָ? וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הַכֹּכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת351: תִּיקַר נָא נַפְשִׁי בְעֵינֵיכֶם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם בַּעֲדִי אֶל יְיָ עוֹשֵׂיכֶם! וַיַּעֲנֻהוּ הַכֹּכָבִים וְהַמַּזָלוֹת לֵאמֹר: מַה־כֹּחֵנוּ וּמַה־גְּבוּרָתֵנוּ כִּי נִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ אֶל הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר אָמַר עָלֵינוּ: וְנָמַקּוּ352 כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם! גַּם אֲלָפֵינוּ וְרִבְבוֹתֵינוּ כְּאַיִן נֶגְדּוֹ! וַיֵּלֶךְ משֶׁה וַיָּבֹא אֶל הֶהָרִים וְאֶל הַגְּבָעוֹת וַיֹּאמַר: רְאוּ נָא צָרַת נַפְשִׁי וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדִי אֶל יְיָ! וַיַּעֲנֻהוּ הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת לֵאמֹר: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְהֶהָרִים יָמוּשׁוּ353 וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה354! וַיִּפֶן משֶׁה וַיֵּלֶךְ מַר355 אֶל הַיָּם וַיֹּאמַר: תִּפָּל־נָא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ וְהִתְפַּלַּלְתָּ אַתָּה בַעֲדִי אֶל יְיָ! וַיִּשְׁמַע הַיָּם אֶת דּבְרֵי משֶׁה וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיֹּאמַר: הוֹי בֶּן עַמְרָם מֶה הָיָה לָךְ?! הֲלֹא אַתָּה יָדְךָ הִכִּיתַנִי וַתִּבְקָעֵנִי וַתְּחַלְּקֵנִי לִשְׁנֵים עָשָׂר שְבִילִים356 וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְיַצֵּב לְפָנֶיךָ וְעַתָּה אַתָּה בֹכֶה וּמִתְחַנֵּן אֵלָי!? וַיְהִי כִּזְכֹּר הַיָּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּצְעַק משֶׁה וַיִּקְרָא: אֲהָהּ! מִי יִתְּנֵנִי כְּיַרְחֵי קֶדֶם357!


קלו. תַּחֲנוּנֵי משֶׁה (מדרש רבה דברים ט'; סוטה י“ד; ספרי; ילק”שׁ רמז תתי"ט; מכילתא בשלח).


וַיְפָרֵשׂ משֶׁה כַפָּיו אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אָנָּא, יְיָ, אֶחְיֶה נָא וַאֲסַפֵּר מַעֲשֶׂיךָ יָהּ! וַיֹּאמֶר יְיָ: לוּ טוֹבוּ חַיִּים אֲרֻכִּים לִבְנֵי אָדָם כִּי עַתָּה לֹא מֵתוּ גַם אֲבוֹתֶיךָ! וְעַתָּה אִם תֹּאבֶה וְחָיִיתָ עוֹד אֶלֶף שָׁנִים וְנָתַתִּי לְךָ אֶת שְׁאֵלָתֶךָ, אֶפֶס כִּי לֹא יָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַיָּמִים הָרַבִּים הָאֵלֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם! וַיְמָרְרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶת משֶׁה עַד מְאֹד וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! הִנֵּה אָנֹכִי בִטַּלְתִּי358 אֶת גְזֵרָתְךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לְהַשְׁמִיד אֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה הוֹאֶל נָא וּבִטַּלְתָּ אַתָּה גְזֵרָתְךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ אֵלָי: לֹא תַעֲבוֹר אֶל הָאָרֶץ! וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: אִם אֲבַטֵּל אֶת אָמְרִי לֹא תַעֲבוֹר אֶל הָאָרֶץ, – וּבִטַּלְתִּי גַם אֶת אָמְרְךָ אֵלָי: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה!! וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ משֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּתְעוֹרֵר מְאֹד וַיִּקְרָא אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! טוֹב אֲשֶׁר אָמוּת אָנֹכִי וּמֵאָה אֲנָשִׁים כָּמוֹנִי יָמוּתוּ וְאַל תְאֻנֶּה359 אֶל אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל רָעָה! וַיּוֹסֶף משֶׁה לְדַבֵּר אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: הַכְּמוֹת הַמְרַגְּלִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת טוּב הָאָרֶץ וַיּוֹצִיאוּ דִבָּתָה360, יָמוּת הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא רָאָה אוֹתָהּ וַיְהַלְּלָהּ אֶל כָּל הָעָם? הֵן אַתָּה יְיָ יָדַעְתָּ כִּי לֹא לְמַעַן אָכְלִי אֶת פְּרִי הָאָרֶץ וּלְמַעַן שְׂבֹעַ מִטּוּבָהּ אָנֹכִי שׁוֹאֵל מֵעִמְּךָ לַהֲבִיאֵנִי אֵלֶיהָ, כִּי אִם מֵחֶפְצִי לַעֲשׂוֹת אֶת מִצְוֹתֶיךָ הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ361! וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי אֶת לִבְּךָ הַטּוֹב הַמָּלֵא רַחֲמִים וַחֲנִינָה, וְעַל כֵּן חָשַׁבְתִּי לְךָ אֶת חֶפְצְךָ צְדָקָה!

וַיֹּאמֶר משֶׁה: הַלֵּל הִלַּלְתִּיךָ וָאֲרוֹמֵם אֶת שְׁמֶךָ וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: הֵן לַיָי אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם! וְאַתָּה אוֹמֵר לִי: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת!! וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: אַל נָא תִשְׁכַּח גַּם אֶת אָמְרְךָ אֵלַי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: הֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי!… וַיֹּאמֶר משֶׁה: יִגְדַּל נָא חַסְדְּךָ יְיָ וְסָלַחְתָּ לִי הַפַּעַם הַזֹּאת וְיָדְעוּ כָל בָּאֵי עוֹלָם כִּי אֵין כָּמוֹךָ יְיָ חַנּוּן וְסַלָּח וּמַרְבֶּה לְהֵיטִיב! וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: לֹא יִסָּלַח לְךָ עֲוֹנְךָ לְמַעַן דַּעַת כָּל בָּשָׂר כִּי לֹא נָשָׂא יְיָ פָּנִים גַּם לַאֲשֶׁר דבֶּר אִתּוֹ פָּנִים בְּפָנִים! וַיִּתְחַנֵּן משֶׁה אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אָנָּא יְיָ! אִם לֹא אוּכַל לָבוֹא אֶל הָאָרֶץ כְּרֹאשׁ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי אָבוֹא שָׁמָּה כְּאַחַד הָעָם; וְאִם לֹא יִיטַב בְּעֵינֶיךָ לָתֶת לִי אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת וְהֲבֵאתַנִי שָׁמָּה דֶּרֶךְ אַחַת הַמְּחִלּוֹת362. וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: לֹא תָבוֹא שָׁמָּה! וַיֹּאמֶר משֶׁה: אַתָּה יְיָ יָדַעְתָּ אֶת עֲמָלִי הָרַב אֲשֶׁר עָמַלְתִּי וְאֶת טֹרַח הָעָם הַזֶּה וּמַשָּׂאוֹ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי עַד אֲשֶׁר שָׁתַלְתִּי363 בוֹ אֶת מִצְוֹתֶיךָ וְאֶת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וָאֹמַר בְּלִבִּי: כַּאֲשֶׁר בָּכִיתִי לֶעֱנוּת364 בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וָאֶתְאַבְּלָה מְאֹד, כֵּן אֶרְאֶה בַטּוֹב, אֲשֶׁר יֵיטִיב לָהֶם יְיָ. וְעַתָּה הִנְּךָ אוֹמֵר לִי לֹא תַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵן! הֲזֶה הוּא שְׂכָרִי בַּעֲמַל אַרְבָּעִים שָׁנָה? וְאַיֵּה דְבָרֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי אֲשֶׁר כְּתַבְתָּם בְּתוֹרָתְךָ לֵאמֹר: בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ! וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: הֲלֹא גַם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כָּתַבְתִּי בְתוֹרָתִי לֵאמֹר: אֵין מִיָּדִי מַצִּיל! וַיוֹסֶף משֶׁה לְהִתְחַנֵּן אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אָנָּא יְיָ הֲפֹךְ אוֹתִי לְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָאֹכֶלֶת עֵשֶׂב וְשֹׁתָה מַיִם וְרֹאָה אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַמָּתֹק לָעֵינָיִם, וּבָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתָּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְחָיִיתִי בָהּ! וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: רַב לָךְ! וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אִם רַע בְּעֵינֶיךָ, יְיָ, לְהַחֲיוֹתֵנִי כְּחַיַּת הַשָּׂדֶה, – אֵהָפְכָה נָא לְצִפּוֹר קְטַנָּה הַמְעוֹפֶפֶת בָּאַוֵּיר אֶל אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, הַמְלַקֶּטֶת מְזוֹנָהּ יוֹם יוֹם בַּאֲשֶׁר תִּמְצָא וְהַשָּׁבָה לְעֵת עֶרֶב לְקִנָּהּ! וַיֹּאמֶר יְיָ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי בַּדָּבָר הַזֶּה! וַיְהִי כִּי רָאָה משֶׁה כִּי לֹא עָשָׂה יְיָ אֶת בַּקָּשָׁתוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר: הַצּוּר365 תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט!


קלז. בַּקָּשַׁת משֶׁה הָאַחֲרוֹנָה (דברים רבה י“א, שם ב'; ל”פ).


וַיֹּאמֶר משֶׁה: אַל נָא יִחַר אַפְּךָ יְיָ וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם וְשָׁאַלְתִּי מֵאִתְּךָ שְׁאֵלָה אַחַת, וְהָיָה כִּי תִתְּנֶנָּה לִי וָמַתִּי בְשָׁלוֹם! וַיֹּאמֶר יְיָ שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ. וַיֹּאמֶר משֶׁה: אָנָּא, יְיָ, צַוֵּה וְיִפָּתְחוּ כָל שָׁמֶיךָ וְנִבְקְעוּ כָל הַתְּהוֹמוֹת וְזָרַח אוֹר בַּחשֶׁךְ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ כִּי אֵין זוּלָתְךָ יְיָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. וַיְהִי אַךְ כִּלָה משֶׁה לְדַבֵּר, – וַיִּפָּתְחוּ שִׁבְעַת הָרְקִיעִים וַתִּבָּקַעְנָה כָל הַתְּהוֹמוֹת וַיִּזְרַח אוֹר גָּדוֹל בַּחשֶׁךְ, וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ כִּי אֵין בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בִּלתִּי אִם גְּדֻלַּת יְיָ אֶחָד וַהֲדָרוֹ, וַיִּקְרְאוּ קוֹל אֶחָד וַיֹּאמֵרוּ: מִי לָנוּ בַשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בִּלְתְּךָ יְיָ? וְאַחַר קָרְאוּ זֶה אֶל זֶה וַיֹּאמֵרוּ: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל! יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד!


קלח. מֵאָה מִיתוֹת וְאַל קִנְאָה אֶחָת (ילקוט שׁמעוני רמז תתכ“ד; ספרי; מדרשׁ דבר”ר).


וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר משֶׁה: הָבָה אֶכְתֹּב שְׁלשָׁה עָשָׂר סִפְרֵי תוֹרָה אֶחָד לַשֵּׁבֶט אֶחָד לַשֵּׁבֶט, וְאֶחָד יוּשַׂם בַּאֲרוֹן יְיָ. וְהָיָה כִּי יָקוּמוּ אֲנָשִׁים וְהוֹסִיפוּ עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה אוֹ יִגְרְעוּ366 מֵהֶם, וְלָקְחוּ בְנֵי לֵוִי אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה אֲשֶׁר בַּאֲרוֹן יְיָ וְהוֹצִיאֻהוּ וְהֶרְאוּ לַכֹּל אֶת דְּבַר יְיָ כְּכֹל אֲשֶׁר נְתָנוֹ בְּהַר סִינָי. וַיְהִי כִּכְתֹב משֶׁה אֶת סִפְרֵי הַתּוֹרָה וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הִנֵּה אָנֹכִי עוֹסֵק בַּדָּבָר אֲשֶׁר חַיִּים הוּא לְכָל הַמַּחֲזִיקִים בּוֹ, עַל כֵּן לֹא אֶרְאֶה מָוֶת! וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ וַיֹּאמַר: משֶׁה עַבְדִּי! כַּלֵּה אֶת מַעֲשֶׂיךָ כִּי קָרַב יוֹמְךָ לָמוּת. וַיֹּאמֶר משֶׁה: אֶחְיֶה נָא יְָי וְהָיָה יְהוֹשֻׁעַ רֹאשׁ לְכָל הָעָם וְאָנֹכִי מְשָׁרְתוֹ! וַיֹּאמֶר יְיָ: קוּם וְשֵׁרַתָּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר שֵׁרֶתְךָ הוּא! וַיְכַל משֶׁה לִכְתֹּב אֶת סִפְרֵי הַתּוֹרָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא אֶל אֹהֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיַּעֲמֹד בַּפֶּתַח. וִיהוֹשֻׁעַ יוֹשֵׁב בָּאֹהֶל וּלְפָנָיו יוֹשְׁבִים זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְשׁוֹמְעִים אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתוֹ. וַיַּעַשׂ יְיָ אֲשֶׁר לֹא יִרְאֶה יְהוֹשֻׁעַ אֶת משֶׁה עוֹמֵד בְּפֶתַח אָהֳלוֹ שְׁחוֹח367 וּמַטֶּה אֹזֶן368 לְדִבְרֵי פִיו. וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֵּלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֹהֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיִּרְאוּ אֶת משֶׁה עוֹמֵד בְּפֶתַח הָאֹהֶל וִיהוֹשֻׁעַ יוֹשֵׁב. וַיִּקְרְאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֵרוּ: הוֹי מֶה הָיָה לָךְ, כִּי לֹא שַׂמְתָּ לֵב עַל משֶׁה בֶן עַמְרָם אֲדוֹנֵינוּ וַתִּתְּנֵהוּ לַעֲמֹד בַּפֶּתַח?! וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּתְעוֹרֵר עַד מְאֹד וַיַּבֵּט אֶל הַפֶּתַח וַיַּרְא אֶת משֶׁה עוֹמֵד, וַיִּקְרַע אֶת שִׂמְלוֹתָיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַיֹּאמַר: אוֹיָהּ לִי, רַבִּי רַבִּי, אָבִי וַאֲדוֹנִי! גְּשָׁה נָא הֵנָּה וְיָשַׁבְתָּ בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים! וַיֹּאמֶר משֶׁה: מֵהַיּוֹם הַזֶּה וָהָלְאָה שָׁרֵת אֲשָׁרֶתְךָ אָנֹכִי וְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֵּנִי אֶעֱשֶׂה. וְהָיָה בַעֲשׂוֹתִי אֶת הַדָבָר הַזֶּה, – וְהֶחֱיַנִי יְיָ וֶהֱבִיאַנִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ וַיִּגַּשׁ אֶל משֶׁה וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם לְאֹהֶל מוֹעֵד. וַיְהִי כְּבוֹאָם שָׁמָּה וַיֵּרֶד עַמּוּד הֶעָנָן וַיַּבְדֵּל בֵּינוֹ לְבֵין משֶׁה וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ. וּבְהֵעָלוֹת369 הֶעָנָן וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: אֲדוֹנִי! מַה־דִּבֶּר בְּךָ, יְיָ? וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ: לֹא אוּכַל הַגִּיד לְךָ אֶת דְּבַר יְיָ כִּי כֵן צִוָּנִי! וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ משֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרָא בִמְרִירוּת לֵאמֹר: מֵאָה מִיתוֹת וְאַל קִנְאָה אֶחָת! וַיַּרְא יְיָ כִּי טוֹב בְּעֵינֵי משֶׁה לָמוּת וַיֹּאמֶר אֵלָיו: עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְגִלִּיתִי אֶת עֵינֶיךָ וְרָאִיתָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְגַם אֶת אֲשֶׁר יקְרֵם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּרְאֶה.


קלט. תּוֹכָחָה (ילק“שׁ רמז תשׁפ”ט, תת“א, תשצ”ה; פסיקתא ומדרשׁ איכה; ספרי; ילק“שׁ רמז תשׁ”צ, תשצ“א, תשׁצ”ב, תת“ד, תתכ”א).


וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת דִּבְרֵי יְיָ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הָבָה אַקְהִילָה370 אֵלַי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְדִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם אֶת דְּבָרַי הָאַחֲרוֹנִים וְהוֹכַחְתִּים! אֶפֶס כִּי אֶשְׁאַל מֵאִתָּם לֵאמֹר: בּוֹא תָבוֹאוּ כֻלְּכֶם לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרַי לְבַעֲבוּר יִשְׁמַע כָּל הָעָם וְלֹא יִמָּצֵא בָהֶם אֶחָד אֲשֶׁר יֹאמַר: לוּ הָיִיתִי גַם אֲנִי בְּשׁוֹמְעֵי תוֹכַחַת משֶׁה, כִּי עַתָּה עֲנִיתִיו עַל דִּבְרֵי תוֹכַחְתּוֹ לֵאמֹר: לֹא צָדָקְתָּ! אַךְ מִתְאַנֶּה371 אַתָּה לָנוּ! וַיַּקְהֵל משֶׁה אֵלָיו אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם: הִנֵּה אָנֹכִי מֵת עַל כֵּן קָרָאתִי לָכֶם לָבֹא אֵלַי וְלֵאמֹר לָכֶם: בָּאֵר אֲבָאֵר לָכֶם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וְחֻקֶּיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ וְהִזְכַּרְתִּי לָכֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שְׁכַחְתֶּם. וְעַתָּה יַגִּיד נָא לִי אִישׁ מִכֶּם אֶת הַחֹק וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר שָׁכַח וְהִזְכַּרְתִּי לוֹ! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֶחֱרִישׁ הָעָם וַיֹּאמֶר משֶׁה: שִׁמְעוּ נָא דִּבְרֵי תוֹכַחְתִּי וְיִשְׁמָעֲכֶם אֱלֹהִים! אַרְבָּעִים שָׁנָה הוֹלַכְתִּיכֶם בַּמִּדְבָּר וָאֶשָּׂא אֶת טָרְחֲכֶם וּמַשָּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם! לֹא לָקַחְתִּי מִיַּד אִישׁ מִכֶּם דָּבָר וְעַל כֵּן לֹא יָרֵאתִי אֶתְכֶם וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם תָּמִיד דִּבְרֵי אֱמֶת וָצֶדֶק. הִנֵּה אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי גַם אֶת פְּנֵי מִרְיָם אֲחוֹתִי לֹא נָשָׂאתִי בְחָטְאָהּ לַייָ וָאֶסְגֹּר אוֹתָהּ שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וָאַעַשׂ לָהּ כַּתּוֹרָה וְכַחֻקָּה אֲשֶׁר צִוַּנִי יְיָ! וַיְהִי לָכֶם הַדָּבָר הַזֶּה לְאוֹת כִּי בְצֶדֶק שְׁפַטְתִּיכֶם כָּל הַיָּמִים: לֹא נָשָׂאתִי פְנֵי אִישׁ וְלֹא הֲדַרְתִּיו372 בְּרִיבוֹ. וְאַתֶּם מֵרַרְתּוּנִי עַד מְאֹד וַתַּעַצְבוּ אֶת רוּחִי וַתִּתְאַנּוּ לִי תָמִיד. זָכֹר אֶזְכֹּר אֶת הַיָּמִים אֲשֶׁר שְׁפַטְתִּיכֶם בָּהֶם וְאֶרְגַז תַּחְתָּי! כִּי בִרְאוֹתְכֶם אוֹתִי מַקְדִים373 לָצֵאת וַתֹּאמְרוּ: מֶה הָיָה לְבֶן עַמרָם כִּי לֹא כִלָּה לִשְׁפֹּט אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב וַיְמַהֵר וַיֵּלֶךְ לוֹ?! דְּעוּ כִּי אֵין שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה בְּבֵיתוֹ וְעַל כֵּן עֲזָבָנוּ וַיָּשָׁב לְאָהֳלוֹ. וָאֵרֶא כִי כֵן וָאֹמְרָה אֶל לִבִּי: כַּלֵּה אֲכַלֶּה לִשְׁפֹּט אֶת כָּל הַבָּאִים אֵלַי וְאֵחַרְתִּי לָשֶׁבֶת וְחִכִּיתִי לָעָם אֲשֶׁר יוֹסִיף יָבֹא אֵלַי! וַיְהִי כַּעֲשׂוֹתִי כֵן כַּאֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי וָאֶשְׁמַע אֶתְכֶם מְדַבְּרִים עָלַי לֵאמֹר: לֹא חִנָּם יְאַחֵר בֶּן עַמְרָם שֶׁבֶת בְּאֹהֶל מוֹעֵד! אֵין זֹאת כִּי יוֹשֵׁב וְחוֹרֵשׁ374 עָלֵינוּ רָעָה! וַיְמָרְרוּנִי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַד מְאֹד וָאֹמַר לְהַפְקִיד עֲלֵיכֶם עַל פִּי יְיָ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרוֹת. וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַתִּשְׂמְחוּ מְאֹד וַתֹּאמְרוּ בִלְבַבְכֶם: הֵן רַב יִהְיֶה מִסְפַּר הַשָּׂרִים הַמֻּפְקָדִים עַל הָעָם! מִי יוֹדֵעַ – יָפְקְדוּ בָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ, – וְהֵיטִיבוּ לָנוּ, וְנָשְׂאוּ אֶת פָּנֵינוּ וְהִצְדִּיקוּנוּ בְרִיבֵנוּ… וַיְהִי כִשְׁמֹעַ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת משֶׁה מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם קָשׁוֹת וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: מֶה הָיָה לְבֶן עַמְרָם כִּי זָכַר לָנוּ עַתָּה עֲוֹנוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים? אֵין זֹאת כִּי זָקֵן מְאֹד וַתֹּאבַד חָכְמָתוֹ… הָבָה נַחְקְרֵהוּ וְנֵדַע הַבְדַעַת יְדַבֵּר אֵלֵינוּ אִם לֹא? וַיְהִי כְּהַזְכִּיר לָהֶם משֶׁה אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר חָטְאוּ לַייָ בַּעֲשׂוֹתָם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: הֲלֹא תַגֶּד לָנוּ אֲדוֹנֵינוּ: מַה־שֵּׁם הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר עָשִׂינוּ בוֹ אֶת עֵגֶל הַמַּסֵּכָה? וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמַר: בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף. וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל: אוּלַי תֵּדַע וְהִגַּדְתָּ לָּנוּ מַה־שְּׁמוֹת הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר עַל יַד הָעֲרָבָה? וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמַר: פָּארָן וָתֹפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרוֹת.

וַיּוֹסִיפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְקֹר אֶת משֶׁה וַיֹּאמֵרוּ: כַּמָּה יָמִים יֵלֵךְ אִישׁ מֵחֹרֵב עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ? וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמַר: אַחַד עָשָׂר יוֹם! וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת דִּבְרֵי משֶׁה וַיֵּדְעוּ וַיָּבִינוּ כִּי כְחָכְמָתוֹ אָז כְחָכְמָתוֹ עַתָּה וַיֶּחְדְּלוּ לְשַׁסֵּעַ375 אוֹתוֹ בְּדִבְרֵיהֶם וַיַּטּוּ אֹזֶן לְכָל דְּבָרָיו. וַיּוֹסֶף משֶׁה לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: מַמְרִים הֱיִיתֶם מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם! רַק תּוֹאֲנוֹת בִּקַּשְׁתֶּם כָּל הַיָּמִים וַתְּנַסּוּ אֶת יְיָ אֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵיכֶם נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת, לֹא נִרְאוּ וְלֹא נִשְׁמְעוּ כָהֵן לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא יְיָ אָדָם עַל הָאָרֶץ. וַתֹּאמְרוּ: הָבָה נִרְאֶה הֲיֵשׁ יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן? וְאַתֶּם דִּבַּרְתֶּם אֶת הַדְּבָרִים הָרָעִים הָאֵלֶּה בְּעוֹד דְּגַן שָׁמַיִם בְּפִיכֶם וּבְשַׂר הַשְּׂלָיו בֵּין שִׁנֵּיכֶם!! וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ אֵלַי: שְׁלַח לָנוּ אֲנָשִׁים וְיָתוּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָמַר עָלֶיהָ יְיָ: זָבַת הִיא חָלָב וּדְבָשׁ! כִּי לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בַּיִי שׁוֹמְרְכֶם וּמָגִנְכֶם וְלֹא אֲמַרְתֶּם: הֵן לֹא קָצְרָה יַד יְיָ מִזּוּנֵנוּ376 בַמִּדְבָּר אֲשֶׁר אֵין בּוֹ לֶחֶם וְאֵין בּוֹ מַיִם, – וְאַף כִּי בָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֶת לָנוּ! וְעַתָּה שִׂימוּ נָא לִבְּכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רַבָּה רָעַתְכֶם, וְלוּלֵא הֶאֱרִיךְ יְיָ אַפּוֹ לָכֶם כִּי עַתָּה נִמְחֶה זִכְרְכֶם מִתַּחַת שְׁמֵי יְיָ!.. וְכַאֲשֶׁר יוֹסִיף משֶׁה לְדַבֵּר כֵּן יִרְאֶה הָעָם וְיִוָּכַח לָדַעַת כִּי לֹא יְדַבֵּר משֶׁה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּלְתִּי אִם מֵאַהֲבָתוֹ הָעַזָּה אֲשֶׁר יֶאֱהַב אֶת עַמּוֹ וּמֵרַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר יְרַחֲמֵם, – וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: אוֹיָה לָנוּ כִּי נוֹאַלְנוּ377 וַנֶּחְטָא כָל הַיָּמִים וַנַּקְצֵף אֶת משֶׁה רֹעֵנוּ אֲשֶׁר רִחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים! אַלְלַי לָנוּ כִּי לֹא הוֹקַרְנֻהוּ וְלֹא יָדַעְנוּ אֶת עֶרֶךְ הַכְּלִי הַיָּקָר אֲשֶׁר הָיָה לָנוּ וְהָאָבֵד עַתָּה מִמֶּנּוּ! וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל משֶׁה: אָנָּא סְלַח נָא כִּי חָטָאנוּ לְךָ וַנְּמָרְרֶךָּ וַנֵּלֶךְ עִמְּךָ קֶרִי! וַיִּיטְבוּ דבְרֵי הָעָם בְּעֵינֵי משֶׁה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר סָלָחְתִּי! וְאַחַר אָמַר: אַחַי הַטּוֹבִים! סִלְחוּ נָא גַם אַתֶּם לִי! וְהָיָה כְּזָכְרְכֶם אוֹתִי וַאֲמַרְתֶּם: לֹא בִקֵּשׁ לָנוּ משֶׁה כָּל הַיָּמִים בִּלְתִּי אִם טוֹב, וַיִּטַּע בְּתוֹכֵנוּ אַהֲבַת חֶסֶד וְצֶדֶק וּמֵישָׁרִים, וַיָּרָץ לְפָנֵינוּ כְּסוּס וַתִּפֹּלְנָה עַצְמוֹתָיו בַּמִּדְבָּר!.. וַיֵּבְךְּ כָּל הָעָם בְּדַבֵּר משֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַד אֲשֶׁר לֹא הָיָה בָהֶם כֹּחַ לִבְכּוֹת!


קמ. הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ (ספרי; מדרשׁ תנחומא; ילק“שׁ רמז תתקמ”ב).


וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר משֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: הוֹכֵחַ הוֹכַחְתִּיכֶם וַתִּשְׁמְעוּ לִי, עַל כֵּן גְּשׁוּ נָא אֵלַי וּבֵרַכְתִּיכֶם. וַיִּגַּשׁ כָּל הָעָם אֶל משֶׁה וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמַיְמָה וַיֹּאמַר: בְּתֵת יְיָ אֶת תּוֹרָתוֹ לָכֶם וַתַּעַמְדוּ עַל הָאָרֶץ וַיַּשְׁמִיעֲכֶם יְיָ אֶת קוֹלוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, – עַל כֵּן הָיה יהְיוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ עֵדִים בֵּינֵיכֶם וּבֵין יְיָ אֱלֹהֵיכֶם. וְהָיָה כִּי תֶחֶטְאוּ לַייָ וְהֵפַרְתֶּם אֶת בְּרִיתוֹ, – וְגִלּוּ הַשָּׁמַיִם עֲוֹנְכֶם וְהָאָרֶץ תִּתְקוֹמֵם לָכֶם וְהָיְתָה בָכֶם יַד הָעֵדִים הָאֵלֶּה בָּרִאשׁוֹנָה: הַשָּׁמַיִם יֵעָצְרוּ וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן יְבוּלָהּ378. וְעַתָּה, אַחַי, שִׂימוּ נָא לֵב וּרְאוּ: הֶעָבְרוּ הַשָּׁמַיִם חֻקָּם אֲשֶׁר שָׂם לָהֶם יְיָ? וְהִתְבּוֹנְנוּ נָא אֶל הָאָרֶץ הַנּוֹצֶרֶת פִּקּוּדֶיהָ וּרְאִיתֶם, כִּי לֹא הוֹצִיאָה שְׂעֹרִים תַּחַת חִטָּה וּתְאֵנִים תַּחַת עֲנָבִים, כִּי אִם עָשׂה תַעֲשֶׂה כְּכֹל הַחֻקִּים אֲשֶׁר שָׂם לָהּ יְיָ. וְאַתֶּם הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי גַם שָׂכָר גַּם עֹנֶשׁ אֵין לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ וְלֹא צֻוּוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צֻוֵּיתֶם אַתֶּם. וְהָיוּ נָא לָכֶם מַעֲשֵׂיהֶם לְמָשָׁל וּלְמוֹפֵת, וַאֲמַרְתֶּם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: הֵן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שׁוֹמְרִים אֶת פִּקּוּדֵיהֶם וְהֵם לֹא צֻוּוּ, וְאַף כִּי אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר כָּרַת יְיָ עִמָּנוּ אֶת בְּרִיתוֹ וַיְצַוֵּנוּ לְשָׁמְרָהּ!


קמא. מָטָר וָטָל (ילקוט שׁמעוני שׁם; ספרי).


וַיַּמְשֵׁל משֶׁה אֶת לִקְחוֹ379 כַּמָּטָר וְאִמְרָתוֹ הִמְשִׁיל כַּטָּל. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הֲלֹא תַגֶּד לָנוּ אֲדוֹנֵינוּ מַדּוּעַ הִמְשַׁלְתָּ אֶת תּוֹרַת יְיָ כַּמָּטָר וְכַטָּל? וַיַּעַן משֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: כַּאֲשֶׁר יְגַדֵּל הַמָּטָר וְהַטָּל אֶת הָעֵשֶׂב וְהָעֵצִים וִיחַדְּשׁוּם וִיחַיּוּם וְעִדְּנוּ אוֹתָם וּפִנְקוּם וְעָשׂוּ אוֹתָם רַעֲנַנִּים וְהָיוּ מְשׂוֹשׂ כָּל רוֹאֵיהֶם, כֵּן הַתּוֹרָה הַזֹּאת! מַרְפֵּא הִיא לְבָשָׂר וְשִׁקּוּי לַעֲצָמוֹת וְחַיִּים הִיא לְכָל הַמַּחֲזִיקִים בָּהּ! וְעַתָּה, אַחַי, שִׁמְרוּ אֶת הַתּוֹרָה וַעֲשׂוּהָ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם, וַאֲהֵבְכֶם יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וְהִרְבָּה אֶתְכֶם וְשָׂמְכֶם לִבְרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.


קמב. רְאוּבֵן שׁמְעוֹן וִיהוּדָה (ספרי).


וַיְבָרֶךְ משֶׁה אֶת רְאוּבֵן וַיֹּאמַר: יְחִי רְאוּבֵן וְהָיוּ צֶאֱצָאָיו380 גִבּוֹרֵי כֹחַ בְּצֵאתָם לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֵיהֶם וְגִדְלֵי דֵעָה – בְּלָמְדָם תּוֹרַת יְיָ. וְאֶל שִׁמְעוֹן וִיהוּדָה אָמָר: יַעַנְכֶם יְיָ בְּיוֹם צָרָה: תִּקְרְאוּ לוֹ וְקָרֵב לָכֶם, תְּשַׁוְּעוּ אֵלָיו וּשְׁמָעֲכֶם!


קמג. לֵוִי (שם)


וְלִבְנֵי הַלְוִיִּם אָמָר: אַתֶּם לֹא הִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָעֵגֶל וְלֹא עֲבַדְתֻּהוּ וַתַּעַשׂוּ הֶרֶג רַב בְּעוֹבְדָיו וְלֹא נְשָׂאתֶם פָּנִים גַּם לִקְרוֹבֵיכֶם וּלְגוֹאֲלֵיכֶם, עַל כֵּן תּוֹרוּ381 מִשְׁפְּטֵי יְיָ לְיִשְׂרָאֵל וַעֲשַׁרְתֶּם וּגְדַלְתֶּם וְנִכְבַּדְתֶּם וִהְיִיתֶם לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים!


קמד. בִּנְיָמִין יְדִיד יָהּ (ילקוט שׁמעוני רמז תתקנ"ז).


וּלְבִנְיָמִן אָמָר: אַשְׁרֶיךָ בִנְיָמִין! בְּחֶלְקְךָ יִבָּנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ וְשָׁכַן יְיָ בְּתוֹכְךָ כָּל הַיָּמִים! וַיִּשְׁמְעוּ יֶתֶר הַשְּׁבָטִים אֶת דִּבְרֵי משֶׁה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: הַגִּידָה נָּא לָנוּ, אֲדוֹנֵינוּ, מַה־צִּדְקוֹת בִּנְיָמִין כִּי אָמַרְתָּ לוֹ לוֹ יְדִיד יָהּ וַתִּתֵּן כָּל קְדוֹשֵׁינוּ בְּיָדָיו? וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמַר: יָדֹעַ תֵּדְעוּ, אַחַי, כִּי לֹא כְבִנְיָמִין יֶתֶר הַשְּׁבָטִים. אַתֶּם נוֹלַדְתֶּם בְּאֶרֶץ טְמֵאָה וְהוּא נוֹלַד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! אַתֶּם כֻּלְּכֶם הֱיִיתֶם בְּהִמָּכֵר יוֹסֵף לְעֶבֶד, – וַייָ לֹא יִבְנֶה בֵיתוֹ בְּחֶלְקַת אֲנָשִׁים אֲשֶׁר שִׁחֲתוּ רַחֲמֵיהֶם! וְאַף גַּם זֹאת בִּזְקַן יַעֲקֹב אֲבִיכֶם וַיַּעַזְבֵהוּ כֹחוֹ וְלֹא יָכֹל לָצֵאת וְלָבֹא, – לֹא נִמְצָא בָכֶם אֶחָד אֲשֶׁר יְשָׁרְתֵהוּ בִּלְתִּי אִם בִּנְיָמִין צְעִיר אֶחָיו. אַתֶּם כֻּלְּכֶם פְּנִיתֶם אִישׁ אִישׁ לְעֶבְרוֹ וַתִּדְאֲגוּ לִנְשֵׁיכֶם וְלִבְנֵיכֶם לְהַאֲכִילָם וּלְהַשְׁקוֹתָם וּלְהַלְבִּישָׁם וּלְהַנְעִילָם, וְרַק בִּנְיָמִין לְבַדּוֹ לֹא עָזַב אֶת יַעֲקֹב אָבִיו הַזָּקֵן, וַיֵּשֶׁב עַל יָדוֹ וַיְיַחֵל לְמִצְוַת פִּיו וַיַּאֲכִילֵהוּ וַיַּשְׁקֵהוּ וַיִּתֶּן לוֹ כָּל שֶׁאֱלוֹתָיו, עַל כֵּן אָמַר יְיָ: יַעַן נִשְׁעַן יַעֲקֹב עַל כִּתְפֵי בִנְיָמִין בְּצֵאתוֹ וּבְבֹאוֹ, לָכֵן אֲגַדֵּל אֶת בִּנְיָמִין וְרוֹמַמְתִּיו וְשָׁכַנְתִּי גַם אֲנִי בֵּין כְּתֵפָיו!


קמה. יוֹסֵף (ילקוט שמעוני שׁם).


וּלְיוֹסֵף אָמָר: אַתָּה עָשִׂיתָ רְצוֹן מִי שֶׁנִּגְלָה לִּי בִסְנֶה, עַל כֵּן תְּבֹרַךְ אַרְצְךָ מִכָּל הָאֲרָצוֹת – לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ! טַל הַשָּׁמַיִם יַשְׁקֶהָ בְכָל עֵת, מַעְיָנוֹת וּתְהוֹמוֹת יֵצְאוּ לָהּ בַּבִּקְעָה וּבָהָר וְהָיְתָה כֻלָּהּ מַשְׁקֶה וּמַרְאֶהָ – כְּגַן יְיָ!


קמו. זְבֻלוּן וְיִשָּׂשׂכָר (ילק“שׁ רמז תתקס”א; ספרי).


זְבֻלוּן יִסְחַר אֶל אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְהֶעֱשִׁיר וְהִגְדִּיל וְכִלְכֵּל אֶת יִשָּׂשכָר אָחִיו הַהוֹגֶה בְּתוֹרַת יְיָ. וְהָיָה כִי יִרְאֶה יִשָּׂשכָר כִּי לַחְמוֹ נִתָּן וְהִגְדִּיל וְהוֹסִיף חָכְמָה וְהָיוּ כָל בָּנָיו לִמֻּדֵי יְיָ!


קמז. נַפְתָּלִי וְאָשֵׁר (שׁם, שׁם).


וְאֶל נַפְתָּלִי אָמָר: מַה יִמְתַּק פְּרִי אַרְצְךָ וּמַה יִּטְעַם לְחֵךְ אֹכְלוֹ! אַרְצְךָ מְלֵאָה בִּרְכַּת יְיָ, יוֹשְׁבֶיהָ שְׂבֵעֵי רָצוֹן! וְאֶל אָשֵׁר אָמָר: אַחֶיךָ יַחְמְדוּ אֶת שֶׁמֶן אַרְצְךָ הַטּוֹב וְנָתְנוּ לְךָ בִמְחִירוֹ אֶת מֵיטַב שְׂדוֹתֵיהֶם וְכַרְמֵיהֶם וְהָיִיתָ רְצוּי כָּל אַחֶיךָ.


קמח. בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה (פסיקתא).


וַיְהִי כְּכַלּוֹת משֶׁה לְבָרֵךְ אֶת שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּשֶׂם פָּנָיו אֶל כָּל הָעָם וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמַיְמָה וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם382 וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם!


קמט. הָאַחֲרוֹן בִּימֵי משֶׁה (ילקוט שׁמעוני רמז תתקמ“ז; מדרשׁ דברים רבה; ילק”שׁ רמז תתכ"ד; ספרי)


וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם383 הַהוּא לֵאמֹר: עֲלֵה אֶל הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָה וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עוֹלֶה שָׁמָּה… וַיֹּאמְרוּ בְנֵי ישְׂרָאֵל אֶל יְיָ: הֲמשֶׁה יָמוּת אֲשֶׁר אֲהֵבָנוּ וַיוֹצִיאֵנוּ מִמִּצְרַיִם וַיִּקְרַע לָנוּ הַיָם וַיָּגָז לָנוּ שַׂלְוִים וַיּוֹרֶד לָנוּ הַמָּן וַיַּעַשׂ נִסִּים וּגְבוּרוֹת, לֹא עָשָׂה כָמֹהוּ כָּל יְלוּד אִשָּׁה! – לֹא נִתֵּן אֶת משֶׁה לָמוּת! וַתָּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וַתִּשְׁתַּחוּ לַיָי וַתֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! לֹא אָבוֹא384 הַיּוֹם וְלֹא יָמוּת משֶׁה. וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: הַיְדַבֵּר יְיָ וְלֹא יֵעָשֶׂה, יֹאמַר וְלֹא יִהְיֶה? עַתָּה תִרְאוּ כִּי אֵין מִיָדִי מַצִיל! וַיִּגַּשׁ משֶׁה אֶל הַר נְבוֹ וַיַּרְא כִּי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת בּוֹ. וַיְהִי כִּי נָשָׂא רַגְלָיו לַעֲלוֹת בָּהֶן – וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד עַל רֹאשׁ הָהָר!


קנ. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמַרְאוֹתֶיהָ (סכה פרק החליל; ספרי; בילק"שׁ וזאת הברכה).


א. פַּאֲתֵי385 קָדִים386 הֶאְדִּימוּ וַיְהִי מַרְאֵה אַרְגָּמָן387 לָהֶן. הַשָּׁמַיִם הִטֶהָרוּ וְרַק זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם יֵרָאוּ עָבִים388 לְבָנִים אֲשֶׁר עֵין389 פִּתֵּי390 שֶׁלֶג לָהֶן. רוּחַ חֲרִישִׁית נוֹשֶׁבֶת וּמְבִיאָה בִּכְנָפֶיהָ רֵיחַ גַּנִּים וּפַרְדֵּסִים וְכָל רָאשֵׁי בְשָׂמִים, רֵיחַ שָׂדוֹת בְּרוּכֵי יְיָ… רֵיחַ הַלְּבָנוֹן וְהַכַּרְמֶל. וַיָּרַח משֶׁה בְּרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ הַמָּלֵא אֶת כָּל הָאַוֵּיר וַתְּחִי רוּחוֹ וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו וַיֶּחֱזַּק וַיִּזָקֵף וַתִּדְמֶה קוֹמָתוֹ לְתָמָר וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר: מַה־טּוֹבָה הָאָרֶץ הַזֹּאת וּמַה־נָּעֵמָה! אַוֵּירָהּ חַיֵּי נְשָׁמוֹת!


ב. הַשֶּׁמֶשׁ יוֹצְאָה עַל הָאָרֶץ, – וְכָל בַּעֲלֵי כָנָף מְרִיעִים לִקְרָאתָהּ. עִשְׂבוֹת הַשָּׂדוֹת וְהָעֲמָקִים וִירַק הַדֶּשֶׁא מְלֵאִים טָל וְנוֹצְצִים כְּעֵין בָּרֶקֶת שֹׁהַם וְיָהֲלֹם, וּבְגַעַת אוֹתָם הָרוּחַ וֶהֱנִיעָתַם, – וְנִרְאוּ בָהֶם אַלְפֵי נְגֹהוֹת וְזָהֳרִים נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה עַד מְאֹד. שָׁם תְּעוֹפֵף הַחוּגָא; תָּרוּם מַעְלָה מַעְלָה וְתִקְטַן עַד מְאֹד. הִנֵּה הִיא נֶהְפֶּכֶת לִנְקֻדָּה קְטַנָּה הָעֹמֶדֶת בָּאַוֵּיר, לֹא תָנוּעַ וְלֹא תָזוּעַ; עוֹד מְעַט וְתֵעָלֵם כֻּלָּהּ מֵעָיִן; אוּלָם שִׁירָתָהּ עוֹד תִּשָּׁמַע. וְהַשִׁירָה עֲרֵבָה וּנְעִימָה, עֹנֶג לָאֹזֶן וְשִׂמְחָה לַלֵּבָב, – הֲלֹא הִיא שִׁירַת אֵם הַשְּׂמֵחָה בְּבָנֶיהָ הַיְשֵׁנִים שְׁנַת הַבֹּקֶר לָבֶטַח… וְשָׁם מֵאַחֲרֵי הַיַּעַר תְּעוּפֶינָה לַהֲקוֹת לַהֲקוֹת בַּעֲלֵי כָנָף לְמִינֵיהֶם… יַעֲלוּ, יֵרְדוּ וְשִׁירָתָם וְרִנָּתָם מְלֵאוֹת אֶת הַיְעָרִים…


ג. כְּפָרִים קְטַנִּים… גַּנִּים וּכְרָמִים וּפַרְדֵּסִים יְסֻבּוּם… בָּשְׂמֵיהֶם יִזְלוּ עַד לְמֵרָחוֹק. וְשָׁם בְּמוֹרַד הָהָר עֵינוֹת מַיִם חַיִּים. אַוָּזִים וּבַרְבֻּרִים יָצוּפוּ עַל גַּלֵּיהֶם הַקְּטַנִים… קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ נִשְׁבָּרוֹת בָּהֶם וְהִשְׁווּם לְזָהָב נִתָּךְ. הָרוּחַ חָדֵל, הַגַּלִּים יֶחֱשׁוּ וְהָיָה מַרְאֵה הָעֵינוֹת הַשֹּׁקְטִים כִּרְצֻעוֹת זָהָב הַמֻּשְׁלָכוֹת אָרְצָה. שָׂדוֹת עוֹטְפִים בָּר הוֹלְכִים הָלֹךְ וְאָרֹךְ הָלֹךְ וְרָחָב בְּלִי גְבוּל וּבְלִי קֵצֶה. הַשִּׁבֳּלִים הַמְּלֵאוֹת נָעוֹת אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה הָרוּחַ, וְהָיָה דִמְיוֹנָן כְּיָם גָּדוֹל אֲשֶׁר יַכֶּה בוֹ הָרוּחַ גָּלִּים.


ד. הָעֲמָקִים מְכֻסִּים יְרַק דֶּשֶׁא. עֶדְרֵי צֹאן יִתְהַלְּכוּ הֵנָּה וָהֵנָּה אוֹ יִשְׁכְּבוּ עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח. עַל יְדֵיהֶם יִישְׁנוּ הָרֹעִים אֶת שְׁנָתָם… הִנֵּה הֵקִיץ אֶחָד מֵהֶם. הִתְנַשֵּׂא כָאֲרִי וַיַּעֲמֹד עַל רַגְלָיו וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמַיְמָה וַיְבָרֶךְ אֶת יְיָ, וַיִּקַּח אֶת חֲלִילוֹ וַיְחַלֵּל וַיְזַמֵּר… וַיָּקִיצוּ כָל הָרוֹעִים לְקוֹל הֶחָלִיל וַיָּקוּמוּ וַיְבָרְכוּ אֶת יְיָ וַיְחַלְּלוּ בַחֲלִילֵיהֶם וַיְזַמְּרוּ כֻלָּם אֶת שִׁירַת הַבֹּקֶר… וְהֵד קוֹל הַזִמְרָה נִשְׁנָה בֶהָרִים וּבַגְבָעוֹת הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים וַיְשֻׁלַּשׁ בָּעֲמָקִים וּבַגֵּאָיוֹת, עַד אֲשֶׁר אָבַד כֻּלּוֹ בְּסֵתֶר הַיָּעַר…!


ה. הַשֶּׁמֶשׁ יָצְאָה עַל הָאָרֶץ. כָּל הַיְקוּם נֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ… אֲנָשִׁים בְּרִיאִים וַחֲזָקִים, שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב יוֹצְאִים מַהֵר לְפָעֳלָם וְלַעֲבוֹדָתָם בְּשָׂדוֹת וּבִכְרָמִים… בּוֹא יָבוֹאוּ אֲלֵיהֶם בְּרִנָּה. מַגְלֵיהֶם וְחֶרְמְשֵׁיהֶם בִּידֵיהֶם… הַחֶרְמְשִׁים מוּנָפִים, הַמַּגָּלִים שְׁלוּחִים אֶל הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת. הָאֲלֻמִּים מְאֻלָּמוֹת, הָעֲגָלוֹת הַמְּלֵאוֹת עָמִיר מוּבָאוֹת הַגֹּרְנָה… וְשָׁם גֶּפֶן פּוֹרִיָּה, זְמוֹרוֹתֶיהָ כְפוּפוֹת מִכֹּבֶד מַשָּׂא אַשְׁכְּלוֹתֵיהֶן. מַה־יָפוּ עִנְבֵיהֶן בְּנוֹצְצָם כְּאֹדֶם סַפִּיר וּבָרֶקֶת! תְּאֵנִים וְרִמּוֹנִים מְלֵאֵי עָסִיס יֵרָאוּ מִבַּעַד לֶעָלִים הַסּוֹבְבִים אוֹתָם. מַה־נֶּחְמָד הַזַּיִת שֶׁכֻּלּוֹ דֶשֶׁן וְשֶׁמֶן וּמָלֵא יִצְהָר! אַלְפֵי יְדֵי אֲנָשִׁים נָשִׁים וְטף מְלֵּאוֹת עֲבוֹדָה. בִּידֵיהֶם יִבְצְרוּ יְמַלְאוּ אֶת הַסַּלִּים יִשָּׂאוּם אֶל הַיְקָבִים וּבְפִיהֶם יָשִׁירוּ לָאֵל הַמֵּרִיק בִּרְכָתוֹ לְאַדְמָתָם. בִּכְרָמִים וּבְשָׂדוֹת יְרֻנָּן וִירוֹעָע: חַג לַיָי! חַג לָעָם עוֹבֵד אַדְמָתוֹ! חַג לַתּוֹלָדָה כֻּלָּה! וּמשֶׁה מַבִּיט אֶל הַמַּרְאוֹת הַנֶּחְמָדִים אֲשֶׁר שָׂם יְיָ לְנֶגְדוֹ. עַל פָּנָיו תּוֹפַע נְהָרָה, עֵינָיו נִמְלָאוֹת דִּמְעוֹת גִּיל, כַּפָּיו פְּרוּשׂוֹת הַשָּׁמַיְמָה, שְׂפָתָיו תַּבַּעְנָה תְהִלָּה לָאֵל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, – וּמִבֵּין מִפְתַּח שְׂפָתָיו יִשָּׁמַע קוֹל לֵאמֹר: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ! וְהִנֵּה קוֹל יְיָ קוֹל שַׁדַּי עוֹנֶה לוֹ: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְיָ אֱלֹהָיו!


ו. הַיַּרְדֵּן וְיָם כִּנֶּרֶת… מַה־יָפוּ מֵימֵיהֶם הַטְּהוֹרִים בִּזְרֹחַ עֲלֵיהֶם הַשָּׁמֶשׁ! מַה־נֶּחְמָדִים חֻפֵּיהֶם הָעוֹטְפִים צִיצִים וּפְרָחִים וַעֲצֵי עֵדֶן! כְּגַן עֵדֶן־הָאָרֶץ הַמְבֹרֶכֶת הַזֹּאת! לֹא תִרְאֶה הָעַיִן בִּלְתִּי אִם גַּנִּים וּפַרְדֵּסִים, גְּפַנִים וּכְרָמִים, גְּבָעוֹת וְגֵאָיוֹת, עֲמָקִים וְהָרִים לְבוּשִׁים שׁוֹשַׁנִּים וַחֲבַצָלוֹת וְכָל פִּרְחֵי תִפְאָרָה! לֹא יִשָּׁמַע בִּלְתִּי אִם זְמִיר צִפֳּרִים וּשְׁרִיקוֹת עֲדָרִים וְהֵד הָרִים..!


ז. מַחֲנוֹת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת הוֹלְכִים עַל דֶּרֶךְ: אֵלֶּה בָאִים מִמִּזְרַח הָאָרֶץ וּמִמַּעֲרָבָהּ וְאֵלֶּה מִצָּפוֹן וּמִדָּרוֹם. בִּידֵיהֶם סַלִּים יָפִים מְלֵאִים זִמְרַת391 הָאָרֶץ. שׁוֹר מַקְרִין392 מַפְרִיס393 הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם; קַרְנוֹתָיו מְצֻפּוֹת394 זָהָב וַעֲטֶרֶת עֲלֵי זַיִת עַל רֹאשׁוֹ. לַהֲקוֹת מְנַגְּנִים וּמְחַלְּלִים בַּחֲלִילִים מְשַׁלְּחִים אֶת הַמַּחֲנוֹת. פִּיהֶם מָלֵא שִׁירָה וּלְשׁוֹנָם תָּרֹן לֵאמֹר: שָׂמַחְתִּי בְּאוֹמְרִים לִי בֵּית יְיָ נֵלֵך! הִנֵּה הֵם בָּאִים לְעָרִים, בִּרְחוֹבוֹתֵיהֶן יָלִינוּ. הַשַּׁחַר עוֹלֶה וְקוֹל קוֹרֵא: קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל בֵּית אֱלֹהֵינוּ! צִיּוֹן וּבֵית יְיָ! מָה רַב כֹּחַ הַמִּלִּים הַשְּׁתַּיִם הָאֵלֶּה! מַה נְּעִימִים הַשֵּׁמוֹת הַיְקָרִים הָאֵלֶּה לְלִבּוֹת כָּל הֲמוֹן הָאֲנָשִׁים הָרַבִּים הָהֵם! אַךְ יָצְאוּ מִפִּי הַקּוֹרֵא, – וַיָּקָם כָּל הַקָּהָל כְּאִישׁ אֶחָד וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם, וַיִּשְׂמְחוּ וַיַּעֲלֹזוּ. פְּנֵיהֶם מוּסַבִּים קָדִימָה395… בַּהֲלָךְ נַפְשָׁם396 יִרְאוּ אֶת הָעִיר כְּלִילַת397 הַיּוֹפִי, מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, אֶת הַר הַבַּיִת עִם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, וְאָזְנֵיהֶם תִּשְׁמַעְנָה אֶת הַשִּׁירָה וְהַזִּמְרָה הַמְשַׂמְּחוֹת אֶת הַלֵּב וְהַמְרוֹמְמוֹת אֶת הַנָּפֶשׁ!

הִנֵּה הֵם קְרֵבִים אֶל עִיר יְיָ! הֵיכַל בֵּית הָאֱלֹהִים הֹלֵךְ הָלֹךְ וְהִנָּשֵׂא לִקְרָאתָם וְעִמּוֹ חוֹמוֹתָיו הַנִּשְׂגָּבוֹת וְאוּלַמֵּי עַמּוּדָיו הַנֶּחְמָדִים וְחַצְרוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת. קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ תִּגַּעְנָה בְּגַג הַמִּקְדָּשׁ הַמְצֻפֶּה זָהָב, בְּקִירוֹתָיו הָעֲשׂוּיִם שַׁיִשׁ הַמְּצֻפִּים מִקְלְעוֹת פְּטוּרֵי זָהָב… מַה יִּיף שָׁם מִגְדַּל דָּוִד! מָה רַבּוּ הַנְּגֹהוֹת וְהַזָהֳרִים בְּאֶלֶף הַמָּגֵן וְרִבֲבוֹת הַשְּׁלָטִים הַתְּלוּיִם עָלָיו! מָה רָמוּ וְנִשְׂגְּבוּ הָאַרְמוֹנוֹת וְהַמִּגְדָּלִים הַהוֹלְכִים הָלֹךְ וָרָב הָלֹךְ וְהִנָּשֵׂא! מַה־יָפוּ רָאשֵׁיהֶם וְגַגּוֹתֵיהֶם הַנֶּחְפִּים בְּכֶסֶף וּבְזָהָב בִּזְרֹחַ עֲלֵיהֶם הַשָּׁמֶשׁ! אַךְ אוֹרָה וְיִפְעָה אַךְ זֹהַר וְנֹגַהּ! אַךְ חֶמְדָּה לַלֵּבָב, אַךְ תַּאֲוָה לָעֵינַיִם! הִנֵּה הֵם הוֹלְכִים הָלֹךְ וְקָרֵב אֶל עִיר יְיָ… שְׁאוֹנָהּ וַהֲמוֹנָהּ הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְהִשָּׁמֵעַ הָלֹךְ וְגָדֵל. הָאֹזֶן תִּבְחַן קוֹל רַעַשׁ אוֹפַנֵי מֶרְכָּבוֹת וְקוֹל אֲנָשִׁים רַבִּים בְּדַבְּרָם, קוֹל יְלָדִים מְצַחֲקִים בִּרְחוֹבוֹת וּבְגַנִּים וְקוֹל סוֹחֲרִים וּמוֹכְרִים…

עוֹד מְעַט וְהִנָּם בָּעִיר מַחֲמַד עֵינֵיהֶם וּמַשָּׂא נַפְשָׁם. וְאַךְ הַצֵּג יַצִּיגוּ כַף רַגְלָם עַל אַדְמַת יְרוּשָׁלַיִם וְקָרְאוּ בְשִׂמְחָה: עוֹמְדוֹת רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלָיִם! וְהִנֵּה בְנֵי צִיּוֹן לִקְרָאתָם: שָׁלוֹם לָכֶם אַחֵינוּ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים! בְּרוּכִים אַתֶּם בְּבוֹאֲכֶם! קוּמוּ נָא וְנַעֲלֶה צִיּוֹן בֵּית אֱלֹהֵינוּ! בִּשְׂמָחוֹת וָגִיל יַעֲלוּ אֶל הַר אֲדוֹנָי לְהֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְיָ הַשּׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן. מַה יְדִידוּת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ צִיּוֹן! אַךְ רִנָּה וּתְרוּעָה בִּרְחוֹבוֹתַיִךְ, אַךְ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ!


ח. הִנֵּה אִישׁ אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹלֶה אֶל הַר הַבָּיִת. רִבֲבוֹת לְוִיִּם וְכֹהֲנִים לְבוּשִׁים בִּגְדֵי מֶשִׁי לָבָן וּבִגְדֵי מֶשִׁי תְכֵלֶת הוֹלְכִים לְפָנָיו. אַחֲרֵיהֶם יִמְשְׁכוּ מְשׁוֹרְרִים וּמְנַגְּנִים וְתוֹקְעִים בַּחֲצוֹצְרוֹת וְכָל עוֹשֵׂי מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ, וְאַחֲרֵיהֶם שִׁבְעִים הַשּׁוֹפְטִים הַגְּדוֹלִים. מַה־נֶהְדָרִים הָאֲנָשִׁים הָהֵם, מָה רַב הַחֵן וְהַחֶסֶד הַשְּׁפוּכִים עַל פְּנֵיהֶם! רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱסָפִים לִרְאוֹת אֶת הַתַהֲלוּכָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת. הָרְחוֹבוֹת יֵהֹמּוּ מֵאָדָם רָב. מְאַת כֹּהֲנִים יְפַנוּ לַהוֹלְכִים דֶּרֶךְ בְּמַטּוֹת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר בִּידֵיהֶם. הִנֵּה הֵם קְרֵבִים אֶל הַר בֵּית יְיָ. הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עָמַד פִּתְאֹם מִלֶּכֶת וַיַּעֲמֹד כָּל הַקָּהָל. פָּנָיו מוּסַבִּים אֶל הָעָם וּמִתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָנָּא יְיָ בָּרֵךְ אֶת עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ וְאַל נָא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחוֹקֵק398 מִבֵּית דָּוִד! תְּנָה נָא לַעֲבָדֶיךָ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִם אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת שָׁלוֹם וַעֲבָדוּךָ בַּבַּיִת אֲשֶׁר שִׁמְךָ יְיָ נִקְרָא עָלָיו! וְכַעֲנוֹת כָּל הָעָם הָרַב הַזֶּה “אָמֵן”, וְנִבְקְעָה הָאָרֶץ לְקוֹלָם וְהִתְפַּלֵּץ399 הָאַוֵּיר וְנָפְלוּ הַצִּפֳּרִים הַפֹּרְחוֹת אָרְצָה… הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בָּא אֶל בֵּית יְיָ. מַה־מָּהִיר הוּא בַּעֲבוֹדָתוֹ, עֲבוֹדַת הַיּוֹם הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ! אַךְ יוֹצִיא מִפִּיו אֶת שֵׁם “יְיָ” וְשָׁמַע כָּל הָעָם וְשָׁמְעוּ הַכֹּהֲנִים וְכָרְעוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ וְנָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וְאָמְרוּ: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד! בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בָּאוֹת אֶל הַכְּרָמִים. לֹא נִכְּרָה400 עֲנִיָּה לִפְנֵי עֲשִׁירָה. הַיּוֹם לֹא תִלְבַּשְׁנָה בְנוֹת יִשְׂרָאֵל הָעֲשִׁירוֹת בִּלְתִּי אִם בְּגָדִים לְבָנִים שְׁאוּלִים לְמַעַן לֹא תֵבוֹשְׁנָה הַבְּתוּלוֹת הָעֲנִיּוֹת גַּם הֵן לִשְׁאַל בְּגָדִים אִשָּׁה מֵרְעוּתָהּ. הִנֵּה הֵן יוֹצְאוֹת שָׁם בִּמְחוֹלוֹת הַמַּחֲנָיִם401! לֹא הוֹגִיעָן הַצּוֹם וְלֹא עִנָּה כֹחָן. בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱסָפִים גַּם הֵם וּבָאִים אֶל הַכְּרָמִים. פְּנֵי כֻלָּם מְפִיקִים שִׂמְחָה וָגִיל. הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם טוֹב הוּא לְכֻלָּם, בּוֹ יְטַהֲרֵם יְיָ מִכָּל חַטֹּאתֵיהֶם, בּוֹ יְבָרֵךְ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֶת כָּל ישְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם! הַיּוֹם רַד וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל כִּלָּה אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. הִנֵּה הוּא יוֹצֵא מִמֶּנּוּ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ. רִבֲבוֹת אַלְפֵי אֲנָשִׁים עוֹבְרִים לְפָנָיו וְנֵרוֹת דּוֹלְקִים בִּידֵיהֶם. חַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים מְפֹאָרִים בְּכָל תִּפְאֶרֶת לִכְבוֹד הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲהוּב הָעָם וּמְכֻבָּדָם. לֹא יָשוּב אִישׁ לְבֵיתוֹ עַד אִם נָשַׁק אֶת יָדוֹ וַיְבָרְכֵהוּ וַיּוֹדֶה לוֹ!


ט. בְּשַׁעַר הָעֶלְיוֹן הַיוֹרֵד מֵעֶזְרַת402 יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים עוֹמְדִים שְׁנֵי כֹהֲנִים. אַךְ תַּעֲבוֹר מַחֲצִית הַלַּיְלָה וְלָקְחוּ חֲצוֹצְרוֹתֵיהֶם וְתָקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. אוֹת הִיא לָרֶדֶת עֵינָה הַשִּׁלֹחַ וְלִשְׁאַב מִמֶּנּוּ מָיִם. מַה־יָפוּ מֵי הַשִּׁלֹחַ הַלְּבָנִים כְּכֶסֶף בִּזְרֹחַ עֲלֵיהֶם הַיָּרֵחַ! צְלֹחִית403 זָהָב גְּדוֹלָה נִמְלֵאת מַיִּם וּמוּבָאָה בֵּיתָה יְיָ. הִנֵּה הַכֹּהֵן עוֹלֶה הַמִּזְבֵּחָה, יִפְנֶה עַל שְׂמֹאל וִינַסֵּךְ404 אֶת הַמַּיִם הַטְּהוֹרִים עַל הַמִּזְבֵּחַ…

אֵין חָצֵר וְאֵין בַּיִת בְּעִיר יְיָ, אֲשֶׁר לֹא יֵאוֹרוּ מֵאוֹרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַגְּדוֹלָה שָׁם אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, שְׂמֵחִים וְחוֹגְגִים מְפַזְזִים וּמְכַרְכְּרִים405 בְּכָל עֹז. אֵלֶּה יִקְחוּ אֲבוּקוֹת406 וּזְרָקוּן הַשָּׁמָיְמָה. בְּיָדַיִם חָרוּצוֹת יַחְטְפוּן שֵׁנִית וּזְרָקוּן פְּעָמִים אֵין סְפוֹרוֹת407, וְאֵלֶּה יִקְחוּ נֵרוֹת דֹּלְקִים408 וְעוֹפְפוּם הַשָּׁמָיְמָה… מַה־יָפוּ אַלְפֵי מְאוֹרֵי הָאֵשׁ הַמְעוֹפְפִים בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה רָצוֹא וָשׁוֹב עָלֹה וְיָרֹד! מֶה עֲרֵבָה הַשִּׁירָה וְהַזִּמְרָה הַנִּשְׁמַעַת בַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה הַמַּעֲלוֹת הַיוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים! שָׁם יַעַמְדוּ הַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי יְיָ וְהִשְׁמִיעוּ קוֹל כִּנּוֹרוֹת וּנְבָלִים, קוֹל מְצִלְתַּיִם וַחֲצוֹצְרוֹת, קוֹל יְשׁוֹרֵר: אָנוּ לְיָהּ וְעֵינֵינוּ לְיָהּ! צַהֲלִי וְרֹנִי, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן, כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל!…


קנא. זֶה לְעֻמַּת זֶה (ספרי; ל"פ)


עֲנָנִים כְּבֵדִים מְכַסִּים אֶת הַשָּׁמַיִם. רוּחַ סְעָרָה בָּאָה, מְפָרֶקֶת הָרִים וּמְשַׁבֶּרֶת סְלָעִים, עוֹקֶרֶת עֲצֵי גַנִּים וּפַרְדֵּסִים, הוֹפֶכֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן עַל פְּנֵיהֶם… מַה־נּוֹרָא וְאָיוֹם קוֹל יִלְלַת הָרוּחַ הַמְהַפֵּךְ עֵדֶן לְמִדְבָּר, הַשָּׂם גְפַנִים לְשַׁמָּה409! מִפָּנָיו תִּשַּׁח410 כָּל קוֹמָה, תִּכְהֶה411 כָל רוּחַ.

הַשֶּׁמֶשׁ לֹא תֵרָאֶה בְּעַד הָעֲרָפֶל הָאָפֵל412. נֶחְבְּאוּ בַעֲלֵי כָנָף נָדַמּוּ413 בְּלִי נִשְׁמַע קוֹלָם. מָטָר סוֹחֵף נִתַּךְ414 אָרְצָה, עֵינוֹת מַיִם יֶחְמְרוּ יִדַּלְחוּ415, אַךְ רֶפֶשׁ וָטִיט אךְ שַׁמָּה וּשְׁאִיָּה416.

הִנֵּה גוֹי עָצוּם וְחָזָק עוֹלֶה עַל הָאָרֶץ… מִקּוֹל נַחֲרַת סוּסָיו וְרַעַשׁ כִּידוֹנָיו וְחַרְבוֹתָיו תֶּחֱרַשְׁנָה הָאָזְנָיִם. אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵך וּלְרַגְלָיו יָבֹאוּ שֹׁד וָשֶׁבֶר הֶרֶג וְאַבְדָן… אֵין רַחֲמִים אֵין חֲנִינָה בְּלִבּוֹת הַחַיּוֹת הָרָעוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה! הִנֵּה קָרְבוּ אֶל יְרוּשָׁלָיִם וַיָצוּרוּ עָלֶיהָ. הָרָעָב הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְחָזָק הָלֹךְ וְגָדֵל. חַלְלֵי רָעָב מְלֵאִים אֶת כָּל הַחוּצוֹת… אֵין קֵצֶה לַגְּוִיָּה! עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים שׁוֹאֲלִים לֶחֶם –, וָאָיִן… בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת זְקֵנִים וּנְעָרִים נִכְשָׁלִים וְנוֹפְלִים בִּרְחוֹבוֹת וְנַפְשָׁם בָּרָעָב תִּתְמוֹגָג… צַחֲנָה בַפְּגָרִים וּבָאְשָׁם תִּהְיֶה לְרוּחַ קֶטֶב וּלְרוּחַ מַשְׁחִית וְהִדְבִּיקָה אֶת הַדֶּבֶר בָּאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא מֵתוּ עֲדֶנָּה, וְהָיְתָה מַגֵּפָה גְדוֹלָה בָּעָם….

הִנֵּה מִקְדַּשׁ אֱלֹהִים בּוֹעֵר בָּאֵשׁ!…

זְעָקָה גְדוֹלָה מַקֶּפֶת אֶת יְרוּשָׁלַיִם מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה… קוֹל תְּרוּעַת הָאוֹיֵב הַמִּתְגַּבֵּר וְקוֹל תֻּפָּיו וְרַעַשׁ שׁוֹפְרוֹתָיו מֵעֵבֶר מִזֶּה וְקוֹל נַאֲקַת שֶׁבֶר וִילָלָה וּנְהִי מֵעֵבֶר מִזֶּה. אֵלֶּה יָרִימוּ קוֹלָם וְקָרְאוּ בְחָזְקָה: שִׂימוּ אֵשׁ! הַגְדִּילוּ הַמְּדוּרָה! עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד! וְאֵלֶּה רָצִים כְּנוֹאָשִׁים וְקָרְאוּ בִגְרוֹנָם הַנִּחָר מַיִם מָיִם! הַצִילוּ אֶת בֵּית יְיָ!… וְהָרוּחַ נוֹשֵׂאת אֶת הַלַּפִּידִים וְאֶת הַזִיקִים וְהַנִּיצוֹצוֹת וְהִרְבִּיצָה אוֹתָם עַל פְּנֵי כָל אָדָם, וְשָׁפְכָה בָם רוּחַ עִוְעִים וַהֲמָמָתַם, וְהָיָה כָל הַמָּקוֹם זְוָעָה וְחֶרְדַת אֱלֹהִים!…..

מַחֲנֶה גָדוֹל הוֹלֵךְ שְׁבִי לִפְנֵי צָר… שָׁם זְקֵנִים וּנְעָרִים בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת כֹּשְׁלִים וַעֲיֵפִים לְבוּשֵׁי קְרָעִים וִיחֵפִים. אַנְשֵׁי חַיִל קְשֵׁי לֵב וְאַכְזָרִים הוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם וְדֹפְקִים אוֹתָם, יִפְצָעוּם וְיִמְחָצוּם… לֹא יִשָּׁמַע בִּלְתִּי אִם קוֹל נוֹגֵשׂ וְקוֹל אֲנָחוֹת וּנְאָקוֹת, קוֹל שׁוֹט וְקוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף… ……………………………………..

וּבִהְיוֹת הַמַּרְאָה הַנּוֹרָאָה הַזֹּאת לְנֶגֶד משֶׁה, וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיִּרְגַּז תַּחְתָּיו וַיִּצְעַק אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: מַדּוּעַ חָרָה אַפְּךָ יְיָ בְּעַמֶּךָ וַתִּשְׁלַח אֶת כָּל מַגֵפוֹתֶיךָ אֶל לִבּוֹ? וְהִנֵּה קוֹל יְיָ, קוֹל שַׁדַּי, עוֹנֶה אוֹתוֹ לֵאמֹר: קִרְיָה נֶאֱמָנָה הָיְתָה לְזוֹנָה. יָתוֹם לֹא שָׁפְטוּ, דִּין אַלְמָנָה לֹא דָנוּ, יַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקוּ, כִּסְדוֹם הָיוּ, לַעֲמוֹרָה דָמוּ! תַּחַת מִשְׁפָּט מִשְׂפָּח תַּחַת צְדָקָה צְעָקָה. וְעַתָּה מֵשִׁיב יְיָ יָדוֹ עַל מְנַאֲצָיו וְצָרַף אוֹתָם וּבְחָנָם בְּכוּר עֹנִי וְהֵסִיר מֵהֶם אֶת כָּל בְּדִילֵיהֶם וְאֶת כָּל סִגֵּיהֶם417 עַד אֲשֶׁר יֵצְאוּ כַזָּהָב כֻּלָּם… וְנִפְדְּתָה צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט וְשָׁבֶיהָ – בִּצְדָקָה!


קנב. רִגְעֵי משֶׁה הָאַחֲרוֹנִים (זֹהַר שׁמות; מדרשׁ פטירת משׁה הוּבא בילק"שׁ).


וְכַאֲשֶׁר יִקְרְבוּ רִגְעֵי חַיֵי משֶׁה לָמוּת, כֵּן יֵלֵךְ הַחשֶׁךְ הָלֹךְ וְגָדֵל הָלֹךְ וְהַחֲשִׁיךְ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. וַיַּרְא משֶׁה כִּי קִצוֹ בָא וַיִּקַּח מַטֵּהוּ וַיַּעַג בּוֹ עוּגָה418 קְטַנָּה וַיֵשֶׁב בְּתוֹכָהּ וַיֹּאמַר: לֹא אָזוּז419 מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא אָסוּר מִמֶּנּוּ עַד אִם יְבַטֵּל יְיָ אֶת גְּזֵרַת מוֹתִי הַיּוֹם. וַיִּלְבַּשׁ משֶׁה שַׂק וַיַּעְטֹף בּוֹ וַיֶעְתַּר אֶל יְיָ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו תְּחִנּוֹת רַבּוֹת וַיַּפֵּל לְפָנָיו תַּחֲנוּנִים גְּדוֹלִים, וַיִּתְפַּלֵּשׁ420 בֶּעָפָר. – וַתַּעַל שַׁוְעָתוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַתְּבַקַּע רְקִיעִים וַתִּפְתַּח שְׁעָרִים וַתֵּלֶךְ הָלֹךְ וְעָלוֹת. וַיָּזוּעוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וַיָּנוּעוּ, וַיֶּעְתְּקוּ421 הַכֹּכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם וַיִּתְעוּ הַמַּזָרוֹת422 וַתְּפֻּתַּחְנָה423 מוֹשְׁכוֹת424 כְּסִיל425 וַיֹּאבְדוּ דֶרֶךְ. וְהָאָרֶץ רָגְזָה מִמְּקוֹמָהּ וַיָּמוּשׁוּ הֶהָרִים וַתְּמוּטֶינָה הַגְּבָעוֹת… וַיִּתְמְהוּ הַמַּלְאָכִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיִּקְרְאוּ זֶה אֶל זֶה וַיֹּאמֵרוּ: הִנֵּה בָא הַיּוֹם אֲשֶׁר יַהֲפֹךְ יְיָ אֶרֶץ וְשָׁמָיִם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיִּשָּׁמַע קוֹל לֵאמֹר: עוֹד לֹא בָא הַיּוֹם הַהוּא! הַיּוֹם יַפְקִיד426 משֶׁה עֶבֶד יְיָ אֶת רוּחוֹ בְּיַד אֲדוֹן נֶפֶשׁ כָּל חַי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ! וַיְצַו יְיָ וַיָּבֹא אֲכַזְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ וַיִּתְיַצֵּב לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר יְיָ: מַהֲרָה וְהַכְרִיזָה427 בְּכָל שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם וּבְכָל הָרְקִיעִים לֵאמֹר: שִׂתְמוּ428 אֶת תְּפִלַת משֶׁה הַבֹּקַעַת רְקִיעִים וְהַפֹּתַחַת שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם לְבִלְתִּי בוֹאָהּ לְפָנָי! וַיַּעַשׂ אֲכַזְרִיאֵל אֶת מִצְוַת יְיָ, וַיָּקוּמוּ כָל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וַיִּנְעֲלוּ אֶת שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם וַיִּסְגָרוּם. וַיְהִי כִּרְאוֹת גַּלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה וְשַׂרְפֵי הַלֶּהָבָה כִּי לֹא נָשָׂא יְיָ פָּנִים לְמשֶׁה עַבְדּוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ, וַיּקְרְאוּ וַיֹּאמֵרוּ: בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ, אֲשֶׁר אֵין לְפָנָיו מַשּׂוֹא פָנִים לֹא לְקָטֹן וְלֹא לְגָדוֹל.


קנג. גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ (שם,שם)


וַיֹּאמֶר יְיָ לְגַבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ: לֵךְ הָבֵא לִי נִשְׁמַת משֶׁה! וַיַּעַן גַּבְרִיאֵל אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! הֲמשֶׁה יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה גְדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר?! וַיֹּאמֶר יְיָ: הֵן גַּם אָדָם אֲשֶׁר אָנֹכִי יְצַרְתִּיו מֵת! וַיֹּאמֶר גַּבְרִיאֵל: יְיָ אֱלֹהָי! אָדָם חָטָא לְךָ וַתָּסַר אֶת זִיוְךָ429 מִמֶּנּוּ וַתִּתְּנֵהוּ לְמשֶׁה כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ! וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: הֵן נֹחַ אֲשֶׁר מָצָא חֵן בְּעֵינַי עַל צִדְקָתוֹ וְתֻמּוֹ גַּם הוּא מֵת! וַיַּעַן גַּבְרִיאֵל אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: לֹא כְמשֶׁה נֹחַ! הוּא רַק אֶת נַפְשׁוֹ הִצִּיל בַּהֲבִיאֲךָ מַבּוּל מַיִם לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר וְלֹא הִתְפַּלֵּל בְּעַד בְּנֵי דוֹרוֹ, – וּמשֶׁה עַבְדְּךָ לֹא הִרְפָּה מִמְּךָ עַד אִם סָלַחְתָּ לְכָל הָעָם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לְכַלּוֹתָם כְּרָגַע! וַיֹּאמֶר יְיָ: גַּם אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וָחֶסֶד גַּם הוּא מֵת כְּאַחַד הָאָדָם! וַיַּעַן גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: אָמְנָם הִגְדִּיל אַבְרָהָם לַעֲשׂוֹת כִּי זָן430 עַם רַב בְּאֶרֶץ נוֹשָׁבֶת; אוּלָם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ משֶׁה אֲשֶׁר כִּלְכֵּל אֶת עַמְּךָ בְּאֶרֶץ מְלֵחָה431 אֲשֶׁר אֵין בָּהּ לֶחֶם וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת! וַיַּעַן יְיָ אֶת גַּבְרִיאֵל וַיֹּאמַר: מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָוֶת!? וַיִּשְׁמַע גַּבְרִיאֵל אֶת דִּבְרֵי יְיָ וַיֶּחְדַּל לְבַקֵּשׁ עַל נֶפֶשׁ משֶׁה וַיֹּאמַר: בִּי יְיָ אֱלֹהָי! שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלַח לָקַחַת נֶפֶשׁ משֶׁה וּבְיָדִי אַל נָא תִשְׁלָח!


קנד. מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִפְנֵי משֶׁה (מדרשׁ דברים רבה י"א; מדרשׁ תנחומא וזאת הברכה).


וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מַלְאַךְ הַמָּוֶת: לֵךְ הָבֵא לִי אֶת נִשְׁמַת משֶׁה! וַיָּקָם מַלְאַךְ הַמָּוֶת וַיַּחְגֹּר חַרְבּוֹ וַיֶּחֱרַק שִׁנָּיו וַיֵּצֵא לִקְרַאת משֶׁה. וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ אֶת פְּנֵי משֶׁה הַמַּזְהִירִים432 כְּזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ וַיֶּחֱרַד וַיִּבָּהֵל וַיִּסֹּג433 אָחוֹר. וַיִּרְאֵהוּ משֶׁה וַיֹּאמַר: מַה־לְּךָ פֹה? וַיַּעַן מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חַי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ, שְׁלָחַנִי לָקַחַת נַפְשֶׁךָ! וַיֹּאמֶר משֶׁה: גֶשׁ הָלְאָה! הִנֵּה אָנֹכִי עוֹמֵד לְסַפֵּר כְּבוֹד אֵל! וַיַּעַן מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר! הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ! וַיֹּאמֶר משֶׁה: הִנֵּה אָנֹכִי מַחֲרִישׁ434 אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָרָקִיעַ וְסִפַּרְתִּי לְבַדִּי כְּבוֹד אֵל! וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ הַמָּוֶת: הֲלֹא כָל בָּאֵי עוֹלָם מְסוּרִים בְּיָדִי וְעַתָּה תְּנֵנִי נָא לָגֶשֶׁת אֵלֶיךָ וְלָקַחְתִּי נַפְשֶׁךָ. וַיֹּאמֶר משֶׁה: בְּרַח לְךָ מִזֶּה!

וּכְדַבֵּר משֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֶחֱרַד מַלְאַךְ הַמָּוֶת חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד, וַיָּשָב אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: לֹא אוּכַל לָגֶשֶׁת אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנִי! וַיֹּאמֶר יְיָ: לֵךְ שֵׁנִית אֶל משֶׁה וְהֵבֵאתָ לִי אֶת נַפְשׁוֹ! וַיְמַהֵר מַלְאַך הַמָּוֶת וַיִּשְׁלֹף435 אֶת חַרְבּוֹ מִתַּעְרָהּ436 וַיַּעַט437 קֶצֶף וְאַכְזְרִיּוּת כַּמְּעִיל וַיָּעָף וַיַּעֲמֹד עַל משֶׁה. וַיִקַּח משֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים וַיַּבְרַח מֵעָלָיו אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וּכְגַעַת שֵׁם “יְיָ” בְּמַלְאַך הַמָּוֶת וַתֻּכֶּינָה עֵינָיו בַּסַּנְוֵרִים438 וַתִּכְהֶה439 קֶרֶן הוֹדוֹ. וַיְהִי בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה וַיִּשָּׁמַע קוֹל מִמָּרוֹם לֵאמֹר: לֹא נִשְׁאַר לְךָ משֶׁה מִכָּל יְמֵי חַיֶיךָ בִּלְתִּי אִם חַיֵּי רֶגַע אֶחָד!…

וַיְמַהֵר משֶׁה וַיְשַׁטַח440 אֶת כַּפָּיו אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: יְיָ אְלֹהָי! זָכְרָה נָא לִי יוֹם הִגָּלוֹתְךָ אֵלַי בַּסְּנֶה וְאָמְרְךָ אֵלָי: לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתָ אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם! זָכְרָה נָא לִי, יְיָ אֱלֹהָי, יוֹם עָמְדִי עַל הַר סִינַי אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וְאַל נָא תִמְסְרֵנִי בִּידֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת! וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: אַל תִּירָא משֶׁה עַבְדִּי! אָנֹכִי אָנֹכִי אֲטַפֵּל441 בְּךָ וּבִקְבוּרָתֶךָ, כִּי זָכַרְתִּי לְךָ אֶת הַחֶסֶד וְהָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִם עַצְמוֹת יוֹסֵף בְּצֵאת בְּנֵי ישְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם!


קנה. מִיכָאֵל, גַּבְרִיאֵל וְזַגְזְגֵאל (שם; מדרשׁ פטירת משׁה).


וַיֵּרֶד יְיָ מִשְּׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְעִמּוֹ שְׁלשֶׁת מַלְאָכִים: מִיכָאֵל גַּבְרִיאֵל וְזַגְזְגֵאל. וַיָּקָם מִיכָאֵל וַיַּצִּיעַ אֶת הַמִּטָּה אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ משֶׁה. וְגַּבְרִיאֵל וְזַגְזְגֵאל שָׂמוּ בֶגֶד בּוּץ מְרַאֲשׁוֹתָיו וּמַרְגְּלוֹתָיו וַיַּעַמְדוּ מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. וַיַּעַל משֶׁה עַל הַמִּטָּה וַיֹּאמֶר לוֹ יְיָ: עֲצוֹם אֶת עֵינֶיךָ! וַיַּעַצְמֵן משֶׁה כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ יְיָ. וַיֹּאמֶר יְיָ: שִׂים יָדֶיךָ עַל חָזֶךָ, וְהִקַּפְתָּ רַגְלֶיךָ אִשָּׁה עַל רְעוּתָה! וַיַּעַשׂ משֶׁה כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַר לוֹ יְיָ. וַיִּקְרָא יְיָ לְנִשְׁמַת משֶׁה וַיֹּאמֶר לָהּ: בִּתִּי! מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה יָעַדְתִּי לָךְ לִהְיוֹת בְּגוּפַת משֶׁה, וְעַתָּה שָׁלְמוּ הַיָּמִים הָאֵלֶּה וְהִנְנִי קוֹרֵא לָךְ לָצֵאת. צְאִי וְאַל תְּאַחֲרִי! וַתַּעַן נִשְׁמַת משֶׁה וַתֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! יָדַעְתִּי כִּי אֱלֹהֵי כָל הָרוּחוֹת וְכָל הַנְּפָשׁוֹת אָתָּה! אַתָּה בְרָאתַנִי אַתָּה יְצַרְתָּנִי וַתִּתְּנֵנִי בְּגוּפַת הָאִישׁ הַטָּהוֹר וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה! וְעַתָּה אַתָּה אוֹמֵר לִי צְאִי מִגּוּפָתוֹ וְאַל תְּאַחֵרִי! הַאֻמְנָם מָצָאתָ יְיָ אֱלֹהָי גוּף טָהוֹר וְנָקִי וְקָדוֹשׁ מֵהַגּוּף הַזֶה? אָנָא, יְיָ, אֵשְׁבָה נָא עוֹד בַּגּוּף הַזֶה וְלֹא אֵצֵא!


קנו. מִיתַת נְשִׁיקָה (דברים רבה י"א; זֹהר שׁמות).


וַיֹּאמֶר יְיָ: צְאִי, בִּתִּי, וְאַל תְּאַחֲרִי וְאָנכִי אַעֲלֵךְ לִשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים וְהוֹשַׁבְתִּיךְ תַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדִי עַל יַד הַכְּרוּבִים וְהַשְּׂרָפִים וְהַגְּדוּדִים442, וַתֹּאמֶר הַנְּשָׁמָה: יְיָ אֱלֹהַי! שְׁנֵי מַלְאָכִים יָרְדוּ מִשָּׁמַיִם אָרְצָה וַיַּחְמְדוּ בְנוֹת הָאָדָם וַיַּשְׁחִיתוּ דַרְכָּם; אוּלָם משֶׁה, יְלוּד אִשָּׁה, קָדוֹשׁ וְטָהוֹר מִמַּלְאֲכֵי מָרוֹם; אָנָּא יְיָ הֲנִיחֵנִי לָשֶׁבֶת בְּגוּפוֹ!.. וַיִּשַּׁק יְיָ לְמשֶׁה וַיִּקַּח נִשְׁמָתוֹ וַיַּעֲלֶהָ לִשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם. וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיִּלְבְּשׁוּ הַשָּׁמַיִם קַדְּרוּת443 וַיֶּחְשַׁךְ הַיּוֹם וַיִּבְכּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וַיֹּאמֵרוּ: אָבַד חָסִיד444 מִן הָאָרֶץ וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן! וִיהוֹשֻׁעַ קָרַע בְּגָדָיו וַיִּקְרָא: הוֹשִׁיעָה, יְיָ, כִּי גָמַר חָסִיד, כִּי פַסּוּ445 אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם! וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּבְכּוּ אֶת משֶׁה לֵאמֹר: צִדְקַת יְיָ עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל! אָז יִשָּׁמַע קוֹל יְיָ – קוֹל שַׁדַּי – בְּדַבְּרוֹ לֵאמֹר: מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים, מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן?! 446 וּכְשֹׁךְ כָּל הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה וַתָּבֹא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַתְּקוֹנֵן אֶל משֶׁה וַתֹּאמַר: וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְיָ פָּנִים אֶל פָּנִים!


קנז. הֱוֵה שְׁפַל רוּחַ (יומא פ').


וְלִפְנֵי לֶכֶת משֶׁה לְגַן עֵדֶן וַיֹּאמֶר אֶל יְהוֹשֻׁעַ: הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ מֵעִמְּךָ וְעַל כֵּן שְׁאַל נָא אוֹתִי כָּל דָּבָר הַקָּשֶׁה מִמְּךָ בְּתוֹרַת יְיָ וְהִגַּדְתִּי לָךְ! וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: אֲדוֹנִי משֶׁה! הֵן לֹא מַשְׁתִּי מִמְּךָ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְלֹא הִנַּחְתִּיךָ רֶגַע וְלֹא הָלַכְתִּי לְמָקוֹם אַחֵר, וְכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ עִמְּךָ וַאֲשֶׁר הִגִּיד לְךָ יָדַעְתִּי גַם אָנִי! וַיֵּרָעוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעֵינֵי יְיָ, – וַיִּשְׁכַּח יְהוֹשֻׁעַ שְׁלשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת447 וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שְׁבַע מֵאוֹת סְפֵקוֹת וַיָּמֶר לוֹ הַדָּבָר הַזֶּה עַד מְאֹד.


קנח. קְבוּרַת משֶׁה (סוטה פרק המקנא).


וְקוֹל שְׁמוּעַת מוֹת משֶׁה הָלַךְ בְּכָל הָאָרֶץ. וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אֲרָם אֶת פְּקִידָיו אֶל אֲדוֹנֵי בֵית פְּעוֹר לֵאמֹר: הִנֵּה שָׁמַעְנוּ כִּי מֵת משֶׁה בְּאֶרֶץ מוֹאָב וַיִּקָּבֵר בַּגַּי מוּל בֵּית פְּעוֹר, וְעַתָּה הוֹאֶל נָא וְהִרְאִיתָנוּ אֶת קְבוּרָתוֹ! וַיָּקָם מוֹשֵׁל הָאָרֶץ וַיֵּלֶךְ עִם פְּקִידֵי אֲרָם וַיַּעֲלוּ אֶל הַר נְבוֹ, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה קָבוּר משֶׁה בְּתַחְתִּית הָהָר. וַיֵּרְדוּ כֻלָּם מִן הָהָר וַיָּבֹאוּ אֶל תַּחְתִּיתוֹ, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה קָבוּר משֶׁה בְּרֹאשׁ הָהָר; וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וַיֹּאמֵרוּ: הָבָה נֵחָצֶה448 לִשְׁנָיִם, וְעָלָה חֶצְיֵנוּ וְעָמַד בְּרֹאשׁ הָהָר וְהַחֲצִי הַשֵּׁנִי יַעֲמֹד בְּתַחְתִּיתוֹ. וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר אָמָרוּ. וַיֹּאמְרוּ הָעוֹמְדִים בְּרֹאשׁ הָהָר: הִנֵּה אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת קְבוּרַת משֶׁה בְּתַחְתִּית הָהָר! וַיַּעֲנוּם הָעוֹמְדִים בְּתַחְתִּית הָהָר לֵאמֹר: לֹא! כִּי רוֹאִים אֲנַחְנוּ אֶת קְבוּרַת משֶׁה בְּרֹאשׁ הָהָר. וַיָּשׁוּבוּ פְקִידֵי אֲרָם אֶל מַלְכָּם וַיֹּאמֵרו: אֱמֶת הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ כִּי מֵת משֶׁה וַיִּקָּבֵר; אוּלָם אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אֶת קְבוּרָתוֹ!


קנט. יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל (תמורה ט“ז; תדב”א).


וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה וַיִּשְׁבֹּת449 הַמָּן. וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיַּגִּידוּ לוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ: אַל תֵּעָצְבוּ! הִנֵּה יְיָ מְצַוֶּה אֶת בִּרְכָתוֹ וּמָצָא450 לָכֶם הַמָּן אֲשֶׁר לִקַּטְתֶּם עַד בּוֹאֲכֶם אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן וַאֲכַלְתֶּם בָּהּ מֵעֲבוּר451 הָאָרֶץ. אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בָּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּש תּוֹרָה מִפִּי יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בְּעוֹד משֶׁה חָי. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁכַח יְהוֹשֻׁעַ הֲלָכוֹת רַבּוֹת וְלֹא יָדַע לַעֲנוֹת אֶת שׁוֹאֲלָיו דָּבָר, וַיִּקְצְפוּ עָלָיו מְאֹד וַיֹּאמְרוּ לְהָרְגוֹ. וַיִּתְפַּלֵּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אָנָּא, יְיָ, לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ! וַיַּעַן יְיָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר: אִם אַגִּיד לְךָ אֵת כָּל אֲשֶׁר שָׁכַחְתָּ לֹא יוּכַל זִכְרְךָ לַהֲכִילָם וְאִם לֹא אַגִּיד לְךָ וְהֵצִיקוּ לְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, – עַל כֵּן לֵךְ אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: הָכִינוּ לָכֶם צֵדָה, כִּי עוֹבְרִים אַתֶּם אֶת הַיַּרְדֵן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֵיכֶם נוֹתֵן לָכֶם!


קס. בִּגְלַל שְׁנֵי דְבָרִים טוֹבִים (מדרשׁ רות; אגדת שמואל; פסיקתא).


וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּלֵב וּפִינְחָס לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ, וַיֹּאמֶר לָהֶם: כְּבוֹאֲכֶם יְרִיחוֹ וּקְרָאתֶם לֵאמֹר: קְדֵרוֹת452 לָנוּ! קְדֵרוֹת לָנוּ! מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ, יָבֹא וְיִקְנֶה! וְהָיָה כִּי תַעֲשׂוּ כָּכָה לֹא יָשִׂימוּ יוֹשְׁבֵי הָעִיר אֶת לִבָּם עֲלֵיכֶם וְלֹא יִקְרְכֶם כָּל אָסוֹן! וַיַּעַשׂ כָּלֵב וּפִינְחָס כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ. וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה וּשְׁמָהּ רָחָב. וַיְהִי בַלַּיְלָה וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל רָחָב לֵאמֹר: הוֹצִיאִי אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר453 אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ! וַתִּקַּח רָחָב אֶת כָּלֵב וּפִינְחָס וַתַּעֲלֵם עַל הַגָּג וַתֹּאמֶר לִצְפֹּן אֶת שְׁנֵיהֶם. וַיֹּאמֶר לָהּ פִּינְחָס: טִמְנִי אֶת כָּלֵב לְבַדּוֹ וְאוֹתִי אַל נָא תִטְמְנִי, כִּי קִדְשַׁנִי יְיָ אֱלֹהָי וַיַּמְשִׁילֵנִי לְמַלְאָךְ הָרֹאֶה וְאֵינֶנּוּ נִרְאֶה! וַתִּקַּח רָחָב אֶת כָּלֵב וַתִּצְפְּנוֹ. וְאַחַר אָמְרָה: הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי נָתַן לָכֶם יְיָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וְאִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא יִתְיַצֵּב לִפְנֵיכֶם, כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בּייָ כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֵם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִמִּי חָסֶד; וְהַחֲיִיתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה רָחָב: אֱלֹהִים הוּא בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְהִיא לֹא רָאֲתָה אוֹתִי, וַתּוֹקִיר אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וַתְּבַקֵּשׁ עַל נַפְשָׁם, – עַל כֵּן אֶתֶּן לָהּ אֹרֶךְ יָמִים וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה יִרְמְיָהוּ וְחִלְקִיָּה וּשְׂרָיָה וּמַעֲשֵׂיָה וּבָרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, חֲנַמְאֵל וְשַׁלּוּם וִיחֶזְקֵאל אֲשֶׁר יִפָּתְחוּ לוֹ הַשָּׁמַיִם וְרָאָה מַרְאוֹת אֱלֹהִים!


קסא. מַעֲשִׂים רַבִּים בְּיוֹם אֶחָד (סוטה פרק שביעי).


וְלִפְנֵי עֲבוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן אָמַר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַכֹּהֲנִים: שְׂאוּ אַתֶּם אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וַעֲבַרְתֶּם בַּיַּרְדֵּן לִפְנֵי הָעָם לְמַעַן אֲשֶׁר יֵדְעוּ אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ. וַיַּעֲשׂוּ הַכֹּהֲנִים כִּדְבַר יְהוֹשֻׁעַ וַיִּקְחוּ אֶת הָאָרוֹן וַיִּשָּׂאֻהוּ. וַיְהִי אַךְ נִטְבְּלוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים בְּמֵי הַיַּרְדֵּן וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם נֵד454 אֶחָד, וַיְהִי גָבְהוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת מִיל, וַיִּרְאֻהוּ כָל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב, וַיִּשְׁתָּאוּ וַיִּשְׁתּוֹמָמוּ. וְכַעֲבוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן בַּיַּבָּשָׁה, וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם לֵאמֹר: בְּזֹאת מַעֲבִיר יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן אִם תָּקוּמוּ כֻלְּכֶם כְּאִישׁ אֶחָד לְהוֹרִישׁ יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ; אוּלָם אִם נִמְצְאוּ בָכֶם אֲנָשִׁים הַמְּמָאֲנִים לַעֲזוֹר אֶת אֲחֵיהֶם בְּמִלְחַמְתָּם, – וּבָאוּ מֵי הַיַּרְדֵּן וּשְׁטָפוּם!

וַיּוֹסֶף יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל הָעָם וַיֹּאמַר: שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָן עִמָּכֶם וְהִנַּחְתּוּן בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תְּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי ישְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּם יְהוֹשֻׁעַ. וַיַּעַבְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן בֶּחָרָבָה וַיָּבֹאוּ לְהַר גְּרִזִּים וּלְהַר עֵיבָל. וַיָּשִׂימוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית בְּעֵמֶק אֲשֶׁר בֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים הָהֵם וַיַּקִּיפוּהוּ, וַיֵּלְכוּ הַלְוִיִּם וַיַּקִּיפוּ אֶת הַכֹּהֲנִים. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה: שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ עַל רֹאשׁ הַר גְּרִזִּים וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ עַל הַר עֵיבָל. וַיַּסֵּבּוּ הַלְוִיִּם אֶת פְּנֵיהֶם אֶל מוּל הַר גְּרִזִּים וַיְבָרְכוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יָקִים455 אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. וַיַּעַן כָּל הָעָם אָמֵן. וְאַחַר הֵסַבּוּ הַלְוִיִּם אֶת פְּנֵיהֶם אֶל הַר עֵיבָל וַיְקַלְלוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, – וַיַּעַן כָּל הָעָם אָמֵן! וּכְתֹם הַלְוִיִּם לְקַלֵּל וּלְבָרֵךְ, וַיֵּלְכוּ בְנֵי ישְׂרָאֵל מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וָהָלְאָה וַיִּבְנוּ מִזְבַּח אֲבָנִים וַיִּכְתְּבוּ עֲלֵיהֶן אֶת תּוֹרַת יְיָ בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת תּוֹרַת יְיָ, וַיָּסוּדוּ456 אֶת הָאֲבָנִים בְּסִיד, וַיַּעֲלוּ עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְבָרְכוּ אֶת יְיָ, וַיָּשׁוּבוּ לִמְקוֹמָם וַיָלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה.


קסב. מוֹנִיטוֹן457 שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ (ירושׁלמי דשׁבת; ברכות נ“ד; מדרשׁ בר”ר ל"ט).


וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיַּקִּיפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְרִיחוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וַיָּרִיעוּ וַיִּתְקְעוּ בַשּׁוֹפָרוֹת, וַתִּבָּלַע הַחוֹמָה בָּאֲדָמָה וַתִּלָּכֵד הָעִיר. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם: שַׁבַּת קֹדֶשׁ! וַיִּשְׁבֹּת כָּל הָעָם. וַיּוֹסֶף יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כֹּל אֲשֶׁר כָּבַשְׁנוּ בַּשַּׁבָּת יְהִי קֹדֶשׁ לַייָ! וַיַּעֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וְאַחַר לָקְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כִּכְּרֵי כֶסֶף וְזָהָב וַיַּתִּיכוּם וַיַּעֲשׂוּם מוֹנִיטוֹת מוֹנִיטוֹת וַיָּצוּרוּ מֵעֵבֶר מִזֶּה תַּבְנִית שׁוֹר וּמֵעֵבֶר מִזֶּה תַּבְנִית רְאֵם, וַתִּהְיֶינָה הַמּוֹנִיטוֹת הָהֵן לְזֵכֶר הַגְּבוּרוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, – וַיְהִי שֵׁמַע יְהוֹשֻׁעַ בְּכָל הָאָרֶץ.


קסג. לֹא תַחְמֹד (פדר“א; ב”ב קכ“א; ירושׁלמי דסנהדרין פ”ו).


וְעָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶּן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה רָאָה בִשְׁלַל יְרִיחוֹ פֶּסֶל אֲשֶׁר לְשׁוֹנוֹ לְשׁוֹן זָהָב וַיַּחְמְדֵהוּ, וַיִּקַּח אֶת הַפֶּסֶל וְאֶת הָאַדֶּרֶת הַיָּפָה הַפְּרוּשָׂה לְפָנָיו וְאֶת כֶּסֶף הַנְּדָבָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְנֵי יְרִיחוֹ לְפִסְלָם זֶה וַיִּטְמֹן בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ. וַיִּחַר אַף יְיָ וַיִּנָּגְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּלְחָמִים עִם אַנְשֵׁי הָעַי וַיֵּהָרֵג יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה, – וְהוּא הָיָה צַדִּיק וַחֲכַם לֵב וִירֵא יְיָ. וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ וַיִּקְרַע שִׂמְלוֹתָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְיָ עַד הָעָרֶב. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ: קוּם לָךְ! לָמָּה אַתָּה נוֹפֵל עַל פָּנֶיךָ? חָטָא יִשְׂרָאֵל וְלֹא יֻכְלוּ לָקוּם לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם אִם לֹא יַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבָּם. וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ וַיֵּלֶךְ אֶל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וַיַּבֵּט אֶל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת אֲשֶׁר בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר נָשָׂא עַל לִבּוֹ, וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּעֲמָה הָאֶבֶן הַיְקָרָה אֲשֶׁר לְשֵׁבֶט יְהוּדָה וְאוֹרָהּ הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְחָסֵר הָלֹךְ וְכָבוֹת, וַיֵּדַע יְהוֹשֻׁעַ כִּי חָטָא שֵׁבֶט יְהוּדָה. וַיַּפֵּל יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָלוֹת בֵּין כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּכֵד עָכָן.

וַיֹּאמֶר עָכָן: הֵן לֹא עָבְרוּ בִּלְתִּי אִם כְּאַרְבָּעִים יוֹם אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים, – וַתִּשְׁכַּח אֶת דְּבָרָיו אֲשֶׁר אָמָר: עַל־פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת! וְעַתָּה יָבוֹאוּ נָא אֲנָשִׁים וִיעִידוּנִי כִּי אָנֹכִי לָקַחְתִּי מִן הַחֵרֶם! וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶת דִּבְרֵי עָכָן וַיָּרִיבוּ עִם יְהוֹשֻׁעַ בְּחָזְקָה; וַיִּרְאוּ יֶתֶר הַשְּׁבָטִים כִּי כֵן וַיָּרִיבוּ עִם בְּנֵי יְהוּדָה. וַיַּרְא עָכָן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הָבָה אֶתֵּן תּוֹדָה כִּי לָקַחְתִּי מִן הַחֵרֶם וְהָשְׁלְמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְלֹא אוֹסִיף חֵטְא עַל חֲטָאָי! וַיִּתֵּן עָכָן תּוֹדָה וַיָּשֶׂם כָּבוֹד לַייָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֵּדַע כָּל הָעָם כִּי דִבְרֵי הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים אֱמֶת וָצֶדֶק. וַיִּרְגְּמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עָכָן אָבֶן וַיָּמֹת. וַיּאמֶר יְיָ: יַעַן אֲשֶׁר שָׂם לִי עָכָן כָּבוֹד וַיִּתֵּן תּוֹדָה וַיַּשְׁבֵּת מִדְיָנִים בֵּין אַחִים, עַל כֵּן יֵעָכֵר נָא רַק הַיּוֹם הַזֶּה; אוּלָם אֶת חֶלְקוֹ לָעוֹלָם הַבָּא לֹא אֶקַּח מִמֶּנּוּ!


קסד. אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת (סנהדרין צ“א; ל”פ).


וַיְהִי כִּבְנוֹת יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַייָ וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֵרוּ: הֲלֹא תַגֶּד לָנוּ, אֲדוֹנֵינוּ יְהוֹשֻׁעַ, מַדּוּע צִוָּה יְיָ לְבִלְתִּי הָנִיף בַּרְזֶל עַל הָאֲבָנִים אֲשֶׁר יִבָּנֶה מֵהֶן מִזְבֵּחַ? וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר: כִּי יֶחֶטְאוּ אֲנָשִׁים לֵאלֹהִים וְהִקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם הַמִּזְבֵּחָה וְהִתְוַדּוּ עַל חֶטְאָם, – וְסָלַח לָהֶם יְיָ וְנָתַן לָהֶם אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת שָׁלוֹם, כִּי לֹא נִבְרָא הַמִּזְבֵּחַ בִּלְתִּי אִם לְהַאֲרִיךְ יְמֵי הָאָדָם וְלַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וּבֵין אֱלֹהֵיהֶם; אוּלָם לֹא כֵן הַבַּרְזֶל אֲשֶׁר יַעֲשֻׂהוּ חֲרָבוֹת וְקַרְדֻמּוֹת וְכָל כְּלִי מַשְׁחִית לְקַצֵּר אֶת יְמֵי הָאָדָם וְלָשִׁית אֵיבָה458 בֵּין עָם לְעָם וּבֵין אִישׁ לְרֵעֵהוּ! עַל כֵּן צִוָּה יְיָ לֵאמֹר: לֹא יִגַּע הַבַּרְזֶל הַמְקַצֵּר יְמֵי הָאָדָם בָּאֲבָנִים הַמַּאֲרִיכוֹת יָמָיו! וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַיִּיטְבוּ בְעֵינֵיהֶם עַד מְאֹד וַיֹּאמֵרוּ: הֵן הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן רֹאוֹת וְאֵינָן שֹׁמְעוֹת וְאֵינָן מְדַבְּרוֹת יָקְרוּ מְאֹד לַייָ עַל עֲשׂוֹתָן שָׁלוֹם בֵּינָיו וּבֵין בְּנֵי הָאָדָם וַיְצַו לְבִלְתִּי גַעַת בָּהֶן, – וְאַף כִּי הָאָדָם הָעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וּבֵין עָם לְעָם!


קסה. הָעֲרוּמִים כַּנָּחָשׁ (מדרשׁ תנחומא הובא בילק"שׁ יהושע);


וְיוֹשְׁבֵי גִבְעוֹן הִתְיָעֲצוּ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: הִנֵּה צִוָּה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים אוֹתָם לֵאמֹר: לֹא תִכְרְתוּ לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בְּרִית, כִּי אִם הַחֲרֵם תַּחֲרִימוּם לְפִי חָרֶב. וְעַתָּה נִקְחָה נָא לֶחֶם יָבֵשׁ וְנֹאדוֹת מְבֻקָּעִים וְלָבַשְׁנוּ שְׂמָלוֹת בָּלוֹת וְנָעַלְנוּ נְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת וּבָאנוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְנוּ לָהֶם: מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאנוּ לְשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְּרִית וְנִשְׁבַּעְתֶּם לָנוּ בֵאלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא תִגְּעוּ בָנוּ וְחִיִּיתֶם459 אוֹתָנוּ!.. וְהָיָה כִּי יִכְרְתוּ לָנוּ בְרִית לְחַיּוֹתֵנוּ וְנִשְׁבְּעוּ לָנוּ, – וְחָרָה אַף יְיָ בָּהֶם עַל עָבְרָם אֶת פִּיו, וְכִי יַהַרְגֻנוּ וְהוֹסִיף אֱלֹהֵיהֶם לִקְצֹף עֲלֵיהֶם עַל אֲשֶׁר לֹא קִיְּמוּ אֶת שְׁבֻעָתָם… וְעַתָּה נְמַהֵר נָא לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ, וְהָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לְמוֹקֵשׁ460 לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ!


קסו. הַשֶּׁמֶשׁ וְדֶגֶל יְהוֹשֻׁעַ (בר“ר פ”ו; פרקי דר"א)


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִלְחַם יְהוֹשֻׁעַ עִם הָאֱמוֹרִי וְיוֹם הַשַׁבָּת קָרַב לָבֹא וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד, וַיִּירָא פֶּן יְחַלְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, וַיֹּאמֶר אֶל הַשֶּׁמֶשׁ: דֹּם וְאַל תָּאוּץ461 לָבֹא462 עַד כְּלוֹת הַמִּלְחָמָה! וַיֹּאמֶר הַשֶּׁמֶשׁ: לֹא אֶשְׁמַע בְּקוֹלֶךָ כִּי גָדוֹל אֲנִי מִמֶּךָּ: אַתָּה נוֹצַרְתָּ בַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְאָנֹכִי נַעֲשֵׂיתִי בַּיּוֹם הָרְבִיעִי. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּפְרֹשׂ אֶת דִּגְלוֹ אֲשֶׁר כָּתוּב בּוֹ מִשְׁנֵה תוֹרַת יְיָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ וַיְצַוֵּהוּ בְּשֵׁם יְיָ לַעֲמֹד בַּחֲצִי הַשָּׁמָיִם. וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ, וְיָרֵחַ עָמַד שְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, וַיִּרְאוּ כָל מַלְכֵי הָאָרֶץ וַיִּשְׁתָּאוּ וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ עַד מְאֹד, כִּי לֹא הָיָה כַיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו!


קסז. שֶׁבַע חוֹמוֹת בַּרְזֶל (ספר יוחסין מאמר ה').


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יְהוֹשֻׁעַ לִכְבּשׁ אֶת כָּל הָאָרֶץ, וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שׁוֹבַךְ מֶלֶךְ אַרְמִינִיָּה מִכְתָּב לֵאמֹר: יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְמַלְכֵי אֶרֶץ כְּנָעַן: אֶת אַנְשֵׁיהֶם הָרַגְתָּ וְעָרֵיהֶם הֲשִׁמּוֹתָ, וְעַל כֵּן קָרָאתִי לְאַרְבָּעִים וַחֲמֵשֶׁת מַלְכֵי פָרַס וּמָדַי וָאֹמַר לָהֶם: אִסְפוּ אֶת אַנְשֵׁי חֵילְכֶם הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְלָקַחְנוּ גַם אֶת יֶפֶת גִּבּוֹרֵנוּ וְיָצָאנוּ עַל יְהוֹשֻׁעַ לַמִּלְחָמָה, וְהִשְׁמַדְנוּ אוֹתוֹ וְאֶת אֲנָשָׁיו עַד בִּלְתִּי הַשְׁאִיר בָּהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט! וְעַתָּה הָכֵן לְךָ כְּלֵי מִלְחָמָה וְהִכּוֹן לִקְרָאתֵנוּ וְלֹא תֹאמַר: נָפְלוּ עָלֵינוּ מַלְכֵי פָרַס וּמָדַי פִּתְאֹם! וַיְהִי כְּבוֹא הַמִּכְתָּב אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיִּקְרָאֵהוּ וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד, וַיִּתְאַפֵּק וְלֹא הִגִּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַמִּכְתָּב עַד כְּלוֹת יְמֵי חַג הַשָּׁבֻעוֹת, כִּי אָמָר: אַל יֵדַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה וְלֹא יֵהָפֵךְ חַגָּם לְאֵבֶל. וַיְהִי אַחֲרֵי חַג הַשָּׁבֻעוֹת, וַיַּקְהֵל אֵלָיו יְהוֹשֻׁעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקְרָא לִפְנֵיהֶם אֶת מִכְתַּב שׁוֹבַךְ מֶלֶךְ אַרְמִינִיָּה וַיֹּאמַר: מִלְחָמוֹת רַבּוֹת נִלְחַמְנוּ, וַנַּךְ מְלָכִים עֲצוּמִים וַנִּלְכֹּד עָרִים גְּדוֹלוֹת וּבְצוּרוֹת, כִּי הִפִּיל יְיָ אֵימָה וָפַחַד עַל כָּל הַקָּמִים עָלֵינוּ וַיִּתְּנֵם בְּיָדֵינוּ. וְעַתָּה חִזְקוּ וְאִמְצוּ וְאַל תִּירְאוּ אֶת אַרְבָּעִים וַחֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים וְרִבֲבוֹת גִּבּוֹרֵיהֶם הַבָּאִים עָלֵינוּ! נִבְטַח נָא בַּיָי וְיוֹשַׁע לָנוּ! וַיַּעֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: הָשִׁיבָה נָא דְבָרְךָ לְמֶלֶךְ אַרְמִינִיָּה לֵאמֹר: רַבֶּה463 צְבָאֲךָ וָצֵאָה! וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֶל שׁוֹבַךְ לֵאמֹר: בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד יְיָ אֶל שׁוֹבַךְ מֶלֶךְ אַרְמִינִיָּה הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְעֵץ וּלְאֶבֶן מִכְתָּב: הִנֵּה קָרָאתִי אֶת דְבָרֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ לְיָרְאֵנִי וּלְבַהֲלֵנִי לֵאמֹר: בּוֹא אָבוֹא אֵלֶיךָ עִם מְלָכִים רַבִּים וַעֲצוּמִים לַעֲשׂוֹת אִתְּךָ כָּלָה, כִּי רַבּוּ גִבּוֹרַי וַעֲצוּמִים אַנְשֵׁי חֵילִי וּלְסוּסַי וּלְרִכְבִּי אֵין מִסְפָּר! וְעַתָּה דַע לְךָ, מֶלֶךְ אַרְמִינִיָּה, כִּי אֵימָתְךָ464 לֹא תְבַעֲתֵנִי465! אַתָּה בָא אֵלַי בְּרֶכֶב וּבְסוּסִים וַאֲנִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ נִסִּים וּנְקָמָה בְּפַרְעֹה, אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּאַדְמַת בְּנֵי חָם466! שֵׁב בְּאַרְצְךָ וְאַל תָּבֹא אֵלַי לְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה בְּגִלּוּלֶיךָ וּבְשִׁקּוּצֶיךָ467, וְיָצָאתִי אָנֹכִי לִקְרָאתְךָ בְּעוֹד שִׁבְעַת יָמִים וְעָשִׂינוּ מִלְחָמָה. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ מֶלֶךְ אַרְמִינִיָּה אֶת דִּבְרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד, וַיִּפֹּל מֵעַל כִּסְאוֹ אַרְצָה וַיִּקְרַע שִׂמְלוֹתָיו וַיֹּאמַר: אֲהָהּ אָבַדְנוּ אָבָדְנוּ! וְאַחַר קָרָא לַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר שָׁלַח בְּיָדוֹ אֶת מִכְתָּבוֹ לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר לוֹ: הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה468 הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֵבֵאתָ אֲלֵיהֶם אֶת מִכְתָּבִי?

וַיַּעַן הָאִישׁ וַיֹּאמַר: כֻּלָּם גִּבּוֹרִים וּמְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, וְתֹאַר מַלְכָּם כְּתֹאַר מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד, קוֹמָתוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת וּלְבוּשׁוֹ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכֶתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ. אֵלָיו יָבֹאוּ אֲנָשָׁיו לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי אֱלֹהֵיהֶם, וְהוּא מַשְׁמִיעַ אֶת דְּבָרָיו בְּנַחַת וּכְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר אֲלֵיהֶם יַעֲשׂוּ. וַיִּנָּחֵם שׁוֹבַךְ מְאֹד כִּי הִתְגָּרֶה בָּרָעָה, וַיְצַו לַאֲנָשָׁיו לֵאמֹר: נֵשְׁבָה בְאַרְצֵנוּ וְלֹא נֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל יְהוֹשֻׁעַ.

וִיהוֹשֻׁעַ קָם וַיֵּלֶךְ אֶל שׁוֹבַךְ וְעִמּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף גִּבּוֹרֵי חַיִל וַיָּבֹא עַד לִפְנֵי אֶרֶץ אַרְמִינִיָּה. וַיְהִי כִּרְאוֹת שׁוֹבַךְ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְאַנְשֵׁי חֵילוֹ וַיִּתְחַלְחַל עַד מְאֹד וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה. וַתִּשְׁמַע אִמּוֹ אֶת בְּנָהּ בּוֹכֶה, וַתָּבֹא אֵלָיו וַתֹּאמַר: שָׁלוֹם לְךָ, בְּנִי, אַל תִּירָא! הִנֵּה אָנֹכִי כוֹגֶרֶת בְּלַהֲטַי וּבִכְשָׁפַי הָרַבִּים אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְאַנְשֵׁי חֵילוֹ בְּשֶׁבַע חוֹמוֹת בַּרְזֶל וְלֹא יוּכְלוּ צֵאת מֵהֶן כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם. וַתַּעַשׂ אֵם שׁוֹבַךְ בְּלַהֲטֶיהָ, וַתִּסְגֹּר אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַאֲנָשָׁיו בְּשֶׁבַע חוֹמוֹת בַּרְזֶל כַּאֲשֶׁר אָמָרָה. וַיְהִי כִּרְאוֹת יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה, וַיִּכְתֹּב לְיָנִיחַ מֶלֶךְ רְאוּבֵן וְגָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לֵאמֹר: כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה לְיָדְךָ וְלָקַחְתָּ אֶת אַנְשֵׁי חֵילְךָ וְאֶת פִּינְחָס הַכֹּהֵן וַחֲצוֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה וּבָאתֶם כֻּלְּכֶם אֵלַי וַעֲזַרְתּוּנוּ, כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ. וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַמִּכְתָּב וַיִּקְשְׁרֵהוּ בְּכַנְפֵי יוֹנָה וַיְשַׁלְּחֶהָ אֶל יָנִיחַ. וַתָּעָף הַיּוֹנָה וַתָּבֹא לְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְעֵת עֶרֶב אֶל יָנִיחַ. וַיִּקַּח יָנִיחַ אֶת הַמִּכְתָּב הַקָּשׁוּר בִּכְנָפֶיהָ וַיִּקְרָאֵהוּ; וַיַּעַל עַל סוּסוֹ וַיַּעֲבוֹר בְּעִירוֹ וַיִּקְרָא: חֶרֶב לַייָ! וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה. וַיִּשְׁלַח יָנִיחַ וַיִּקְרָא לְפִינְחָס וַיָּקוּמוּ כְּאִישׁ אֶחָד וַיְמַהֲרוּ לָבֹא לְעֶזְרַת יְהוֹשֻׁעַ. וַתֵּרֶא אֵם שׁוֹבַךְ אֶת יָנִיחַ וַאֲנָשָׁיו בָּאִים אֶל הַחוֹמוֹת וַתַּךְ כַּף אֶל כַּף וַתֹּאמֶר לִבְנָהּ: הִנֵּה אָנֹכִי רוֹאָה כֹכָב עוֹלֶה מִמִּזְרָח וְאֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה לְנֶגֶד אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עֶזְרָם וּמְפַלְּטָם! וַיִּשְׁמַע שׁוֹבַךְ אֶת דִּבְרֵי אִּמּוֹ וַיִּקְצֹף עָלֶיהָ עַד מְאֹד וַיֹּאמַר: אַתְּ עֲכַרְתִּנִי, לוּלֵא בָטַחְתִּי בְּעֶזְרָתֵךְ כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי דִבְרֵי שָׁלוֹם אֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאֶל אֲנָשָׁיו וַיַשְׁלֵם אִתִּי, כִּי שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: הָאֲנָשִׁים הָהֵם אַנְשֵׁי חֶסֶד הֵמָּה! וַיְצַו שׁוֹבַךְ וַיַּעֲלוּ אֶת אִמּוֹ עַל הַחוֹמָה וַיַּפִּילוּהָ אַרְצָה וַתֵּהָרֵג. וַיַּעֲרֹךְ יָנִיחַ מִלְחָמָה אֶת שׁוֹבַךְ וַיִּתְגַּבֵּר עָלָיו. וַיִּגַּשׁ פִּינְחָס וַחֲצוֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ וַיָּרַע תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפָּתַחְנָה הַחוֹמוֹת, וַיֵּצֵא יְהוֹשֻׁעַ וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף גִּבּוֹרָיו בְּשָׁלוֹם וַיָּשׁוּבוּ כֻלָּם לְדַרְכָּם.


קסח. הַר גָּעַשׁ (אגדת רות וילקוט שׁמעוני יהושׁע).


וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיִּקְבְּרֻהוּ בִּגְבוּל469 נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם. וַיִּשְׁכְּחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֲסָדִים הָרַבִּים אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ עִמָּהֶם, וַיְמָאֲנוּ לַעֲזוֹב אֶת שְׂדוֹתֵיהֶם וְאֶת כַּרְמֵיהֶם אֲשֶׁר עֲבָדוּם וְלֹא בָאוּ לִסְפֹּד לִיהוֹשֻׁעַ וְלִבְכּוֹתוֹ. וַיֵּרַע הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵי יְיָ וַיַּרְעֵשׁ הָהָר אֲשֶׁר בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ וַיִּגְעַשׁ, – וַיִּקָּרֵא שְׁמוֹ הַר גָּעַשׁ.


קסט. לוּז (ילקוט שׁמעוני שׁופטים).


וּבְנֵי יוֹסֵף בָּאוּ לִלְכּוֹד אֶת בֵּית אֵל, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה סְגוּרָה הָעִיר אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּרְאוּ בְנֵי יוֹסֵף אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ: הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא470 הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד! וַיִּשְׁלַח הָאִישׁ אֶצְבָּעוֹ לֵאמֹר: לְכוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָנֹכִי מַרְאֶה לָכֶם וּבָאתֶם הָעִירָה. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יוֹסֵף כְּכֹל אֲשֶׁר הֶרְאָם הָאִישׁ וַיִלְכְּדוּ471 אֶת הָעִיר, וְאֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶרְאָם מְבוֹא הָעִיר וּמִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלְּחוּ בְשָׁלוֹם. וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז. וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן אֲשֶׁר עָשָׂה הָאִישׁ הַזֶּה חֶסֶד עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל כֵּן אָגֵן472 עַל הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא יָבֹא אֵלֶיהָ כָּל צַר וְאוֹיֵב לְהַחֲרִיבָהּ וְהַאֲרַכְתִּי יְמֵי יוֹשְׁבֶיהָ עַד מְאֹד!


קע. עֶשֶׁן פֶּסֶל מִיכָה וְעֶשֶׁן הַמַּעֲרָכָה473 (סנהדרין ק“ג; מדרשׁ אגדה שׁמות י”ט; ל"פ).


וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וְאִישׁ אֶחָד, מִיכָה שְׁמוֹ, עָשָׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה בְּגָרֵב, הָרְחוֹקָה שְׁלשָׁה מִילִין מִשִּׁילֹה. וַיָּסוּרוּ אֲנָשִׁים רַבִּים לְבֵית מִיכָה וַיַּעַבְדוּ אֶת פִּסְלוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיְקַטְּרוּ לוֹ. וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא לְבֵית מִיכָה נַעַר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה וְהוּא לֵוִי וַיְהִי לְכֹהֵן בְּבֵית מִיכָה. וּבְנֵי דָן הָלְכוּ לְבַקֵּשׁ לָהֶם נַחֲלָה לָשֶׁבֶת, כִּי לֹא נָפְלָה לָהֶם עַד הַיּוֹם הַהוּא בְתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה, וַיָּבֹאוּ בֵּיתָה מִיכָה וַיִּרְאוּ אֶת הַנַּעַר הַלֵּוִי וַיַּכִּירֻהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ: הֵן יָדַעְנוּ כִּי אָבִיךָ לֵוִי וְאִמְּךָ יְהוּדִית וְכִי בֶן מִשְׁפָּחָה עוֹבֶדֶת יְיָ אַתָּה, וּמַדּוּעַ נִשְׂכַּרְתָּ לְכַהֵן לַפֶּסֶל הַזֶּה? וַיַּעַן אוֹתָם הַנַּעַר הַלֵּוִי וַיֹּאמַר: עָנִי אֲנִי, וָאֶזְכֹּר אֶת דִּבְרֵי אָבִי אֲשֶׁר אָמַר לִי לֵאמֹר: כִּי תָמוּךְ474 וְלֹא יִהְיֶה לְךָ לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ, וְעָבַדְתָּ כָל עֲבוֹדָה וְלֹא תֵבוֹשׁ וְלֹא תִכָּלֵם, כִּי טוֹב הֱיוֹת עֶבֶד שָׂבֵעַ מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם. עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְאֶחָד מֵעוֹבְדֵי הַפֶּסֶל בָּא וַיֹּאמֶר לַנַּעַר: הַקְרִיבָה נָא לְפִסְלֵנוּ אֶת הַיּוֹנָה וְאֶת הַכֶּבֶשׂ אֲשֶׁר הֵבֵאתִי! וַיַּעַן הַנַּעַר וַיֹּאמַר: לָמָּה תַחְפֹּץ בַּדָּבָר הַזֶּה? הֵן הַפֶּסֶל אֵינֶנּוּ רֹאֶה וְאֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ וְאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ מְאוּמָה, – לֹא יוֹעִילְךָ וְלֹא יַצִילְךָ בְּיוֹם צָרָה! וַיַּעַן הָאִישׁ וַיֹּאמַר: אֲבָל אִשְׁתִּי צִוַּתְנִי לֵאמֹר: אַל תֵּרָאֶה אֶת פְּנֵי הַפֶּסֶל רֵיקָם! וַיַּעַן הַנַּעַר הַלֵּוִי וַיֹּאמַר: אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשֵׂה: קַח קְעָרָה מְלֵאָה סֹלֶת475 וְשַׂמְתָּ בָהּ עֶשֶׂר בֵּיצִים וְהֵבֵאתָ אֵלַי וְהָלַכְתָּ וְשַׁבְתָּ לְבֵיתֶךָ. וַיַּעַשׂ הָאִישׁ כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הַנַּעַר הַלֵּוִי. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב הָאִישׁ לְבֵיתוֹ וַיִּקַּח הַנַּעַר אֶת הַסֹּלֶת וְאֶת הַבֵּיצִים וַיַּעֲשֵׁן תֻּפִינִים476 וַיֹּאכְלֵם. כָּכָה יַעֲשֶׂה הַנַּעַר הַלֵּוִי כָּל הַיָּמִים.

וַיְהִי כְּהַרְבּוֹת הָעָם לְקַטֵּר לַפֶּסֶל וַיַּעַל עֲתַר477 עֲנַן הַקְּטֹרֶת וַיִּתְעָרֵב478 בְּעֶשֶׁן הַמַּעֲרָכָה אֲשֶׁר בְּשִׁילֹה, אֲשֶׁר הִקְטִירוּ שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַייָ. וַיִּרְאוּ הַמַּלְאָכִים כִּי כֵן וַיִּתְיַצְבוּ לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! הִנֵּה עֲשַׁן שִׁקּוּץ479 מִיכָה מִתְעָרֵב בַּעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה, עַל כֵּן הוֹאֶל נָא, יְיָ, וּנְתַתָּנוּ לִנְדֹּף480 אֶת הֶעָשָׁן הַהוּא וְכִלִּינוּ אוֹתוֹ לְבִלְתִּי הִתְעָרְבוֹ עוֹד בַּעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה! וַיַּעַן יְיָ אֶת הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמַר: רְאוּ נָא, הִנֵּה אֲנָשִׁים רַבִּים תּוֹעִים בְּמִדְבַּר עַמּוֹן וּבְהָרֵי גִלְעָד: לְשׁוֹנָם בַּצָמָא נָשָׁתָּה481, עֵינֵיהֶם תֶּחְשַׁכְנָה מִזַּלְעֲפוֹת482 רָעָב, ילְכוּ וְיִכָּשְׁלוּ, יִפְּלוּ וְלֹא יוּכלוּ קוּם, – וּפִתְאֹם יֵרָאֶה לָהֶם עַמּוּד עָשָׁן עוֹלֶה מִגָּרֵב… וְהִתְחַזְּקוּ הָאֹבְדִים483 וְאִמְּצוּ כֹחָם וְהָלְכוּ הָלֹךְ וְקָרֵב אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִרְאָה שָׁם עַמּוּד הֶעָשָׁן, וּכְבוֹאָם אֶל בֵּית מִיכָה, – וְקָם וְהֶאֱכִילָם וְהִשְׁקָם וְנָתַן לָהֶם מָקוֹם לָנוּחַ וְהֵיטִיב עִמָּהֶם! וְעַתָּה אַל תְּקַנְּאוּ לִכְבוֹדִי וְאַל תִּנְדְּפוּ אֶת עֶשֶׁן פֶּסֶל מִיכָה! יַעֲלֶה נָא וְגָבַהּ מְאֹד מְאֹד וְהָיָה תָמִיד לְאוֹת לְכָל תֹּעֶה מִדַּרְכּוֹ, לָרָעֵב וְלַצָּמֵא, כִּי יְשׁוּעָתָם קְרוֹבָה, וְהָיָה הַדָּבָר הַזֶּה גַּם לָכֶם לְאוֹת, כִּי אֵין טוֹב בְּעֵינֵי יְיָ מֵהַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לָאָדָם.


קעא. שְׂכַר כָּבוֹד – כָּבוֹד (מדרשׁ תנחומא וילק"שׁ שׁופטים ג').


וַיֶּחֶטְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְחַזֵּק יְיָ עֲלֵיהֶם אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב וַיָּרֵעַ לָהֶם עַד מְאֹד. וַיַּרְא אֵהוּד בֶּן גֵּרָא אֶת עֱנוּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת פִּשְׁעֵיהֶם וַחֲטָאֵיהֶם כִּי רָבּוּ, וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: הֵן יָדֹעַ יָדַע יְיָ כִּי עַמּוֹ אֲשֶׁר הוּא מוֹצִיא מִמִּצְרַיִם יַקְצִיפוּהוּ וְעָשׂוּ עֵגֶל וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, – וּבְכָל זֹאת לֹא שָׂם לֵב בִּלְתִּי אִם לֶעֱנוּתָם וַיּוֹצִיאֵם מִבֵּית עֲבָדִים וַיַּעַשׂ לָהֶם נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת, – וְעַתָּה יִהְיֶה נָּא מַעֲשֵׂה אֱלֹהֵינוּ מוֹפְתִי484 – לָלֶכֶת בְּדַרְכּוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ. הָבָה אָקוּם אוֹשִׁיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֶעֱלַמְתִּי עֵינַי מֵחֲטָאֵיהֶם וּמִפִּשְׁעֵיהֶם וְלֹא אָשִׂים לֵב בִּלְתִּי אִם לֶעֱנוּתָם וּלְצָרָתָם. וַיָּקָם אֵהוּד וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא אֶל עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב וַיֹּאמֶר לוֹ: דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ! כִּשְׁמוֹעַ עֶגְלוֹן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְמַהֵר וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן כִּבְּדַנִי עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב כִּי שָׁמַע שְׁמִי וַיָּקָם מֵעַל כִּסְאוֹ, – עַל כֵּן תֵּצֵא מִמֶּנּוּ רוּת וְיָצָא מִמֶּנָּה בֵּן יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יְיָ לְמֶלֶךְ


קעב. נֵר לַמָּאוֹר (תנחומא וילק“שׁ ותדב”א).


בַּיָּמִים הָהֵם הָיְתָה אִשָּׁה עֲשִׁירָה מְאֹד דְּבוֹרָה שְׁמָהּ. וַיִּהְיוּ לָהּ תְּמָרִים בִּירִיחוֹ וּכְרָמִים בְּרָמָה וְזֵיתִים בְּבִקְעַת בֵּית אֵל. וְלֹא שָׂמָה הָאִשָּׁה הַהִיא לֵב אֶל עָשְׁרָהּ וְאֶל כְּבוֹדָה וַתֹּאמַר: אֶעֶבְדָה נָא אֶת יְיָ וְהָלַכְתִּי אַחֲרָיו. וַיְהִי כִּרְאֹותָהּ אֶת בָּרָק בַּעְלָהּ וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ תּוֹרַת יְיָ וַתֹּאמֶר לוֹ: 2שְׁמַע נָא בְּקוֹלִי וְהָלַכְתָּ שִׁילֹה וְהֵבֵאתָ אֶת הַפְּתִילוֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי עוֹשֶׂה לְמִקְדַּשׁ יְיָ וְנִמְנֵיתָ אֶת צַדִּיקָיו וְיִיטַב לָךְ. וַיִּשְׁמַע בָּרָק בְּקוֹל דְּבוֹרָה אִשְׁתּוֹ וַיֵלֶךְ שִׁילֹה וַיָּבֵא אֶת הַפְּתִילוֹת מַעֲשֵׂה יְדֵי אִשְׁתֹּו וַיָּשִׂימוּ אוֹתָן בַּמְּנוֹרוֹת וַתָּאֵרְנָה בֵּית יְיָ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵחֵלָּה דְּבוֹרָה לַעֲשׂוֹת פְּתִילוֹת עָבוֹת כִּי אָמְרָה יִגְדַּל אוֹרָן, – וַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְיָ אֲשֶׁר עשְׂתָה וַיֹּאמַר: יַעַןְ לֹא חַסְתְּ עַל עֲמָלֵךְ וַתַּרְבִּי אוֹרִי, – עַל כֵּן אַרְבֶּה גַם אֲנִי אוֹרֵךְ בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם וְהָיָה שְׁמֵךְ וְזִכְרֵךְ עַד הָעוֹלָם. וְכַאֲשֶׁר תּוֹסִיף דְּבוֹרָה לִשְׁגּוֹת בַּעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ כֵּןֵ תֶּחְכַּם וְתַשְׂכִּיל וְכֵן יָנוּחַ עָלֶיהִ רוּחַ יְיָ – רוּחַ דַּעַת וּבִינָה. וַתִּתְנַבֵּאֵ דְבוֹרָה וַתִּקָּדֵשׁ בִּבְנֵי יֵשְׂרָאֵל וַתִּכָּבֵד בְּתוֹכָם, וַיַעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפָּט. וַתֵּרֶא דְבוֹרָה, כִּי מַרְבֶּה הָעָם לַעֲלוֹת אֵלֶיהָ, וַתִּצֵא מִבֵּיתָה וַתֵּשֶׁב תַּחַת תֹּמֶר, כִּי אָמָרָה: יֵדְעוּ כָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ כִּי לֹא לִכְבוֹדִי וְלִכְבוֹד בֵּית אָבִי עוֹלִים הָאֲנָשִׁים אֵלַי, כִּי אִם לְהִשָּׁפֵט וְלִשִׁמֹעַ דִּבַר יְיָ!


קעג. סִיסְרָא הַגִּבּוֹר (מדרשׁ אבא גוריון פרשׁה א').


וַיּוֹסִיפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ וַיִּתְּנֵם בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ ְכִּנַעַן, וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא. וְסִיסְרָא אִישׁ גִּבּוֹר מְאד וַיִכְבֹּשׁ אֲרָצוֹת רַבּוֹת וַיַּכְנַע עַמִּים רַבִּים וְאִישׁ לֹא הִתְיַצֵּב לְפָנָיו, כִּי שְׁאָגָה הָיְתָה לוֹ כַּלָּבִיא וּבְגִשְׁתּוֹ אֶל חוֹמָה וְהִפִּילָה בְּקוֹלוֹ. וּתְשַׁע מֵאוֹת סוּסִים הָיוּ אֲסוּרִים בְּמֶרְכַּבְתּוֹ, וּכְעָבְרוֹ בְשָׂדוֹת וִיעָרִים וְרָאָה אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים, – וְהִרְעִים עֲלֵיהֶם בְּקוֹלוֹ וְהָמַם אוֹתָם וְהֶחֱרִידָם עַד מְאֹד וְעָמְדוּ עַל מְקוֹמָם מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת לָסוּר מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה. וַתְּהִי חִתַּת סִיסְרָא עַל הָאָדָם וְהַחַיָּה וְעְלַ עוֹף הַשָּׁמַיִם, וְגַם דְּגֵי הַיָּם יָרְאוּ מִפָּנָיו, כִּי בְרִדְתֹּו הַמַּיְּמָה לִרְחוֹץ בְּשָׂרוֹ וְנֶאְחְזוּ דָגִים הַרְבֵּה מְאֹד בִּזְקָנוֹ הָאָרֹךְ וְהָיוּ לוֹ וְלַאֲנָשָׁיו לְאָכְלָה. וַיִּגְבַּה לֵב סִיסְרָא וַיֹּאמַר: מִי יִדְמֶה לִי וּמִי יִשְׁוֶה לִי? וַיֹאמֶר יְיָ: יַעַן רָם לְבַב סִיסְרָא וַיֹּאמֶר אֵין כָּמוֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִפֹּל בְּיַד אִשָּׁה וְהָיָה לָבוּז!


קעד. תַּחַת מַיִם חָלָב (יונתן בן עוזיאל).


וִַיִּנָּגֵף סִיסְרָא לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָנָס בְּרַגְלָיו וַיָבֹא עַד לִפְנֵי אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי. וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלָיו: סוּרָה אֲדוֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא. וַיָסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַיֹּאמַר: הַסְתִּירִינִי נָא וְהָיָה אִם אִישׁ יָבֹא וּשְׁאֵלֵךְ: הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ? וְאָמַרְתְּ אָיִן! וַתַּעֲנֵהוּ יָעֵל לֵאמֹר: שְׁכַב וּשְׁקוֹט וְכִסִּיתִיךָ בַשְּׂמִיִכָה. וַיֹּאמֶר סִיסְרָא: הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִםִ כִּי צָמֵאתִי! וַתֹּאמֶר יָעֵל בְּלִבָּהּ: הָבָה אַשְׁקֵהוּ חָלָב וְהָיָה כִּי יַחֲרִישׁ וְלֹא יֹאמַר לִי: מַדּוּעַ נָתַתְּ לִי חָלָב וְאָנֹכִי שָׁאַלְתִּי מִמֵּךְ מָיִם – וְיָדַעְתִּי כִּי נָמַס לְבָבוֹ וַיֹּאבְדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתָֹיָו. וַתַּעַשׂ לוֹ יָעֵל כֵּן כַּאֲשֶׁר חָשְׁבָה וַיֵשְׁתְּ סִיסְרָא וַיִרָדֵם. וַתֹּאֶמֶר יָעֵל בְּלִבָּה: רַבּוּ חַלְלֵי סִיסְרָא וַעֲצוּמִים485 הֲרוְּגָיו, וְעַתָּה כִּיְ יִמָּלֵט486 וְשָׁב לְאַרְצוֹ, – וְהוֹסִיף לַעֲרוֹץ487 אֱנוֹשׁ מִןְ הָאָרֶץ וְלִשְׁפֹּךְ דָּם רָב, הָבָה אָבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וְתָקַעְתִּי אֶת יְתַד הָאֹהֶל בְּרַקָּתוֹ וָמֵת. וַיֵהָרֵג סִיסְרָא הַגִּבּוֹר וַיָמָת מִיתָה מְשֻׁנָּה. וַיְהִי שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ לְחֶרְפָּה וּלְדִרְאוֹן עוֹלָם.


קעה. הַר תָּבוֹר (ילמדנו ועי' רשׁ"י שׁופטים ה').


וַיְהִי כִּי הֻכּוּ אַנְשֵׁי חֵיל סִיסְרָא וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים עַל הַר תָּבוֹר וַיֹּאמֶר יְָי: זָכַרְתִּי לָהָר הַזֶּה יוֹם בּוֹאוֹ הַמִּדְבָּרָה וּתְחִנָּתוֹ אֲשֶׁר הִתְחַנֵּן אֵלַי לֵאמֹר: תִּנָּתֵן הַתּוֹרָה עָלַי וְיֵאָמֵר עַל רֹאשִׁי: אָנֹכִי יְָי! עַתָּה אֶגְמְלֵהוּ כְּצִדְקוֹ וְעָלְתָה דְבוֹרָה בוֹ וְקָרְאָה לֵאמֹר: אָנֹכִי לַייָ אָנֹכִי אָשִׁירָה!


קעו. מַשְׁפִּיל גֵּאִים יְיָ (פסחים ס"ו)


וּבְשִׁיר דְּבוֹרָה לַיָי וּבְהַגִּידָה גְּבוּרוֹתָיו וַחֲסָדָיו הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר עָשָׂה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַתִּשְׁכַּח כִּי גֵאֶה וְגָאוֹן שָׂנֵא יְיָ, וַתֹּאמַר: מָה רַע וָמַר הָיָה גוֹרַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל! וַיְהִי אַךְ הוֹצִיאָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּיהָ וַתָּסַר מֵעָלֶיהָ רוּחַ יְיָ, וַיֵלֵךְ קוֹלָהּ הָלֹךְ וְשָׁפֵל הָלֹךְ וְקָטֹן עַד כִּי לֹא נִשְׁמַע עוֹד; וַיַּחְשְׁבוּהָ שֹׁמְעֵי שִׁירָתָהּ לִישֵׁנָה וַיִקְרְאוּ אֵלֶיהָ וַיֹּאמֵרוּ: עוּרִי עוּרִי, דְבוֹרָה, עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר!


קעז. בֵּן מְכַבֵּד אָב (רשׁ“י שׁופטים ו'; ל”פ).


וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וְאַנְשֵׁי מִדְיָן הִתְגַּבְּרוּ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ וְלֹא הִשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל. וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מִדְיָן מְעָרוֹת וַיִּסָּתְרוּ בָהֶן וַיַּחְבְּטוּ שָׁם אֶת תְּבוּאַת שְׂדוֹתֵיהֶם. וַיְהִי כְּהַיוֹם הַזֶּה, וְגִדְעוֹן וְיוֹאָשׁ אָבִיו עוֹמְדִים בְּגַת לַחֲבֹט חִטִּים וּלְכָבְרָן, וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל אָבִיו: אָבִי הַטּוֹב! הִנֵּה זָקַנְתָּ וָשַׂבְתָּ וְכֹחֲךָ עֲזָבְךָ, וְעַל כֵּן הוֹאֶל נָא אָבִי וְשַׁבְתָּ אֶל בֵּיתְךָ, פֶּן יָבֹאוּ הַמִּדְיָנִים עַד הֲלוֹם וּמְצָאָוּךָ וְהֵרֵעוּ לָךְ. וַיֹּאמֶר יוֹאָש אֶל גִּדְעוֹן בְּנוֹ: אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה וְלֶחֶם אֵין בַּבָּיִת? וַיֹּאֹמֶר גִּדְעוֹן: אָנֹכִי אָנֹכִי אֶחְבֹּט אֶת הַחִטִּים וְכָבַרְתִּי אוֹתָן; וְהָיָה כִּי יָקוּמוּ עָלַיַ הַמִּדְיָנִים, – וְנִלְחַמְתִּי עִמָּהֶם וַיָי יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו. וַיּיִטְבוּ דִבְרֵי גִּדְעוֹן בְּעֵינֵי יְיָ וַיֹּאמַר: יַעַן אֲשֶׁר כִּבַּד גִּדְעוֹןֹ אֶת אָבִיו וַתִּיקַר לוֹ נַפְשׁוֹ עַד מְאֹד, עַל כֵּן אֲגַדְּלֵהוּ וַאֲרוֹמְמֵהוּ וִשַׂמְתִּיו לְאָב לְיִשְׂרָאֵל עַמִּי!


קעח. שְׂכַר סַנֵּגוֹרִיָּא (רשׁ“י בשׁם מדרתנ”ח).


וַיֵרָא מַלְאַךְ יְיָ אֶל גִּדְעוֹן וַיֹּאמֶר אֵלָיו: יְיָ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל! וַיַעַן גִּדְעוֹן וַיֹּאמַר: אֲדוֹנִי! אֶמֶשׁ בְּלֵיל פֶּסַח סִפֵּר לִי אָבִי אֶת הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וָאֹמְרָה אֶל לִבִּי: אִם צַדִּיקִים הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ וַיִּמְצְאוּ חֵן בְּעֵינָיו וַיַּעַשׂ לָהֶם נִפְלָאָוֹת גְּדוֹלוֹת, תַּעֲמָד נָא לָנוּ זְכוּתָם בְּעֵת צָרָתֵנוּ וְהוֹשִׁיעָנוּ לְמַעַן שְׁמָם; וְאִם לֹא בְצִדְקָתָם וּבְיִשְׁרַת לְבָבָם כִּי אִם בְּרַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים גְּאָלָם מִיָד צָר, – יוֹאֶל נָא יְיָ וְעָשָׂה גַם אִתָּנוּ חֶסֶד חִנָּם וְהוֹשִׁיעָנוּ מִכַּף אוֹיְבֵינוּ! וַיּאמֶר יְיָ אֶל גִּדְעוֹן: יַעַן אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ טוֹבָה עַל בָּנַי וַתָּשֶׁב אֶת חֲמָתִי מֵהֶם, עַל כֵּן לֵךְ בְּכחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן!


קעט. צָרַת רַבִּים (ילמדנוּ).


ויאמר גִּדְעוֹן אֶל יְיָ: אִם יֶשְׁךְ מוֹשִׁיעַ בִּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִבַּרְתָּ, – הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג אֶת גִּזַת הַצֶּמֶר בַּגֹּרֶן; אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב, – וְיָדַעְתִּי כִּי תוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיָדִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ! וַיֹּאמֶר יְיָ: הָיֹה יִהְיֶה כֵּן; אוּלָם שְׁמִי לֹא יִקָּרֵא עַל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הַמַּעֲצִיב אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל! וַיְהִי כֵן. וַיַּשְׁכֵּם גִּדְעוֹן מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר אֶל הָאֱלֹהִים: יְהִי נָא חֹרֶב אֶלֶ הַגִּזָּה לְבַדָּה וְעַל כָּל הָאָרֶץ יִהְיֶה טַל! וַיֹּאמֶר יְיָ: הֵיטִיב גִּדְעוֹן אֲשֶׁר שָׁאַל מִמֶּנִי לָתֶת טַל עַל כָּל הָאָרֶץ לְהַרְווֹתָהּ וּלְהַצְמִיחָהּ! הִנְנִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרָיו, וְנִקְרָא שְׁמִי עַל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הַמְשַׂמֵּחַ לְבַב אֱנוֹשׁ וַיַָּעָשׂ אֱלֹהִים כֵּן בַלַּיְלָה הַהוּא!


קפ. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים (מדרשׁ תנחומא).


וַיַהְיִ אַחֲרֵי הַכּוֹת גִּדְעוֹן אֶת שָׂרֵי מִדְיָן וְאֶת אַנְשֵׁיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מְשָׁל בָּנוּ גַּם־אַתָּה, גַּם בִּנְךָ, גַּם בֶּן־בְּנֶךָ, כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיָד מִדְיָן! וַיֹּאמֶר אֲלֵ­­­­יהֶם גִּדְעוֹן: לֹא אֶמְשׁוֹל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמִשׁוֹל בְּנִי בָּכֶם, – יְיָ יִמְשׁוֹל בָּכֶם!­­­­ וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן אָמַר גִּדְעוֹן אֶת שְׁלֹשֶׁת הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה, עַל כֵּן יִמְלֹךְ אֶחָד מִבָּנָיו עַל יִשְׂרָאֵל עַמִּי שָׁלֹשׁ שָׁנִים!


קפא. מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה (שם).


וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת גִּדְעוֹן וַיִּשְׂכֹּר אֲבִימֶלֶך בְּנוֹ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפוֹחֲזִים וַיָבֹא בֵית אָבִיו וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי אָבִיו שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת, כִּי אָמָר: אַל יִמְשְׁלוּ הֵמָּה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, – וּמָשַׁלְתִּי אָנֹכִי לְבַדִּי בָּהֶם! וַיֵּרַע הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד בְּעֵינֵי יְיָ וַיֹּאמַר: יַעַן הֵרַע אֲבִימֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת, עַל כֵּן תַּשְׁלֵךְ עָלָיו אִשָּׁה אֶבֶן וְהֵרַצָּה אֶת גֻּלְגַּלְתּוֹ וָמֵת!


קפב. עַל הַר גְרִזִּים (ילקוט שׁמעוני שׁופטים י').


וְיוֹתָם בֶּן גִּדְעוֹן הַקָּטָן לֹא הוּמַת, כִּי נֶחְבָּא, וַיֵּלֶךְ וַיַעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִּים לְקַלֵּל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם עַל עָזְרָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ לַהֲרֹג אֶת אֶחָיו. וַיֹּאמֶר יוֹתָם: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְאָמְרוּ הַכּוּתִים: לָנוּ הַר גְּרִזִּים, כִּי שָׁם נִתְּנוּ הַבְּרָכוֹת; אוּלָם לֹא כֵן הַדָּבָר, כִּי עָמְדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל הַר עֵיבָל וַיְקַלְלוּ, וַתָּבֹא קִלְלָתָם אֶל הַר גְּרִזִּים, וְעַל כֵּן עָמַדְתִּי גַם אֲנִי עַל הַר גְרִזִּים לְקַלֵל אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם. וְאַחַר נָשָׂא יוֹתָם קוֹלוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר: הָלֹךְ הָלְכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְשֹׁחַ עֲלֶיהֶם מֶלֶךְ, וַיֹּאמְרוּ לְעָתְנִיאֵל בֶּן קְנְז מִזֶּרַע יְהוּדָה לֵאמֹר: כְּזַיִת רַעֲנָן אֲשֶׁר פִּרִיוֹ יְפֵה תֹאַר אַתָּה בְּעֶינֵינוּ, – אָנָּא מָלְכָה עָלֵינוּ! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵשִׁיב עָתְנִיאֵל אֶת פְּנֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ אֶל דְּבוֹרָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת: מָתְקוּ לָנוּ דְבָרַיִךְ כִּתְאֵנָה! הוֹאִילִי נָא מָלְכִי עֲלֵינוּ! וַתָּשֵב דְּבוֹרָה אֶת פְּנֵיהֶם. וַיֹּאמְרוּ לְגִדְעוֹן אָבִי: כַּגֶפֶן אֲשֶׁר תִּירוֹשָה יִשְׂמַּח אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים אַתָּה בְתוֹכֵנוּ הוֹאִילָה נָא מָלְכָה עָלֵינוּ! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גַּם אָבִי מֵאֵן לִמְלֹךְ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֵּלְכוּ כֻלָּם אֶל הָאָטָדָ488 אֲשֶׁר אֵין לוֹ בִּלְתִּי אִםִ קוֹצִים וַיֹּאמְרוּ לוֹ: מָלְכָה אַתָּה עָלֵינוּ! וַיִּשְׁמַע הָאָטָד אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׁתָּאֶהֶ מְאֹד וַיֹּאמַר: אִם בְּאֶמֶת אַתֶּם מוֹשְׁחִים אוֹתִי לִמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאֹוּ חֲסוּ בְּצֵל קוֹצָי!… וְעַתָּה, בַּעֲלֵי שְׁכַם! אִם בְּאֱמַת עֲשִׂיתֶם עִם גִּדְעוֹןֹ וְעְםִ בֵּיתוֹ, – שִׂמְחוּ בַאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם! וְאִם אֵין תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וָתֹאכַלְכֶם, וְתֵצֵא אֵשׁ מִכֶּם וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ!


קפג. בַּת יִפְתָּח (מדרשׁ תנחומא).


וַיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָלַךְ לְהִלָּחֶם אֶת בְּנֵי עַמּוֹן אֲשֶׁר לָחֲצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה. וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיְיָ וַיֹּאמַר: אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בִּיָדִי, – וְהָיָה הַיוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵּי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוִּבי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַיְיָ וִהַעֲלִיתִיהוּ עוֹלָה. וַיִתֵּן יְיָ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיַד יִפְתַּח וַיִּכָּנְעוּ489 מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיָּבֹא יִפְתָּח אֶל בֵּיתוֹ, – וְהִנֵּה בִתּוֹ יוֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְּתֻפִּים וִּבִמְחוֹלוֹת. וַיִּקְרַע יִפְתָּח אֶת בְּגָדָיו וַיֹּאמַר: אֲהָהּ, בִּתִּי יְחִידָתִי, הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי490! הִנֵּה אָנֹכִיִ נָדַרְתִּי לְהַעֲלוֹת עוֹלָה לַיְיָ אֶת כָּל הַיוֹצֵא לִקְרָאתִי וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב! וַתֹּאמֶר אֵלָיו בִּתּוֹ: אָבִי! הֵן לֹא צִוָּה יְיָ לְהַקְרִיב אֵלָיו נֶפֶשׁ אָדָם. וַיַעַן יִפְתָּח וַיֹּאמַר: אוּלָם נָדַרְתִּי לֵאמֹר: אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְּשָלוֹם,– וְהָיָה לַיְיָ! וַתַּעֲנֵהוּ בִתּוֹ וַתֹּאמַר: הִנְנִי אָמוּתָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ יְיָ נְקָמוֹת מְאוֹיְבֶיךָ מִבְּנֵי עַמּוֹן, – אוּלָם זְכָר נָא אָבִי הַטּוֹב, כִּי גַם יַעֲקֹב אָבִינוּ נָדַר נֶדֶר לַיָי לֵאמֹר: כֹּל אֲשֶׁר תִּתֵּן לִיִ עַשֵּׂר אֲעֹשְּׂרֶנּוּ לְךָ! וּבְכָל זֹאת לֹא הִקְרִיב לַיָי גַּם אֶת אֶחָד מִבָּנָיו! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמַע יִפְתָּח לְדִבְרֵי בִתֹּו, וַתֹּאמֶר לוֹ: יֵעָשֶׂה נָא לִי הַדָּבָר הַזַּה! הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשֵׁים וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים אָנֹכִי וְרֵעוֹתָי וְאַבְכֶּה עַל בְּתוּלָי491. וַיֹּאמֶר לָה יִפְתָּח, לְכִי!


קפד. פִּינְחָס וְיִפְתָּח (מדרשׁ קהלת רבתי י' י“ז; בר”ר ס‘, ג’; מדרשׁ ויקרא רבה ל"ז, ד').


וַיִּוָדַע הַדָּבָר הַזֶּה לִבֵנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּבֹאוּ אֶל פִּינְחָס הַכֹּהֵן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: לְכָה נָא אֶל יִפְתָּח וְהִתַּרְתָּ492 לוֹ אֶת נִדְרוֹ. וַיַעַן פִּינְחָס וַיֹּאמַר: הַנְקַלָּה493 בְּעֵינֵיכֶם לֶכֶת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בֶּן הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֶל יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי? יָבֹא הוּא אֵלָי! וַיֵּלְכוּ בְנִֵי שְׂרָאֵל וַיָּבֹאוֹ אֶל יִפְתָּח וַיֹּאמֵרוּ: לְכָה נָא אֶל פִּינְחָס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְהִתִּיר לְךָ אֶת נִדְרְךָ אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לְהַעֲלוֹת בִּתְּךָ לַיָי וְחָיְתָה נַפְשָׁה! וַיַעַן יִפְתָּח וַיֹּאמַר: אֲנֹכִי רֹאשׁ כָּל בְּנֵי יִשְׁרָאֵל וּקְצִינָם494*! הַאֻמְנָם תֹּאמְרוּ לִי לִהְיוֹת שָׁפָל בְּעֵינַי וְלָלֶכֶת אֶל פִּינְחָס?.. וַיֵּרְעוּ דִבְרֵי פִּינְחָס וְיִפְתָח בְּעֵינֵי יְיָ עַד מְאֹד וַיֹּאמַר: הִנְנִי אַשְׁפִּיל אֶת שְׁנֵי הַגֵּאִים הָאֵלֶּה! תָּסוּר נָא רוּחַ קָדְשֵׁי מֵעִם פִּנְחָס וְהָיָה כְּאַחַד הָעָם, וּמֵת יִפְתָח בְּתַחֲלוּאִים רָעִים וְנָשַׁל495* גּוּפוֹ אֲבָרִים אֲבָרִים וְנִקְבְּרוּ בְּעָרֵיֵ גִלְעָד!


קפה. אֱלִימֶלֶךְ (מדרשׁ רות רבה א‘, ב’).


וַיְהְיִ בַּיָּמִים הָהֵם רָעָב בָּאָרֶץ, וַיֵלֵךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָּנָיו. וְשֵם הָאישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן. וְאֱלִימֶלֶךְ גָּדוֹל בְּיִשִׂרָאֵל וַיְהִי רֹאשׁ הָעם וּמְאַשְּׁרוֹ496. וַיֶחֱזַק הָרָעָב בָּאָרֶץ וַיֹּאמֶר אֱלִימֶלֶךְ בְּלִבּוֹ: עַתָּה יָבֹא אֵלַי כָּל עָנִי וְכָל אֶבְיוֹן וְשָׁאֲלוּ מִמֶּנִי לָתֵת לָהֶם לֶחֶם לִרְעָבָם, – וְרֻשַּׁשְׁתִּי497 עַד מְאֹד! הָבָה אֶעַזְבָה אֶת עַמִּי וְאֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וְיָצָאתִי לָגוּר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה! וַיְהִי כְּבוֹא אֱלִימֶלֶךְ וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָּנָיו אַרְצָה מוֹאָב וַיָמָת אֱלִימֶלֶךְ שָׁם וַתִּשָּׁאֵר נָעֳמִי וּשְׁנֵי בָנֶיהָ. וַיִקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיוֹת אֶת עָרְפָּה וְאֶתֶ רוּת בְּנוֹת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב, וַיֵשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים.


קפו. נָעֳמִי וְכַלּוֹתֶיהָ (מדרשׁ רות רבה ב',ט"ו).


וְרוּת וְעָרְפָּה הָיוּ נָשִׁים טוֹבוֹת לְבָב מְאֹד, וַתֶּאֱהַבְנָה אֶת נָעֲמִי חֲמוֹתָן וַתִּדְבַּקְנָה בָהּ וַתַּעֲשֶׂינָה חֶסֶד וְּצְדָקָה כְּכֹל אֲשֶׁר הוֹרְתָה498 לָהֶן נָעֳמִי. וַיָמוּתוּ מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן וַתִּשָּׁאֵר נָעֳמִי מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ וְאִישָׁה וַתֵּבְךְּ הַרְבֵּה בֶכֶה. וַתָּקוֹמְנָה רוּת וְעָרְפָה לְנַחֵם אֶת נָעֳמִי וַתֹּאמַרְנָה לָהּ: אָמְנָם הֵמַר לָנוּ יְיָ עַד מְאֹד: אוּלָם נִבְטַח נָא בּוֹ וְרִחַם עָלֵינוּ וְלֹא יוֹסִיף לְיַסְּרֵנוּ! וְעַתָּה, חֲמוֹתֵנוּ הַטּוֹבָה, אַל תִּירָאִי! אֲנַחְנוּ לֹא נַעַזְבֵךְ לְעֵת כָּזֹאת וְיָשַׁבְנוּ אִתָּךְ וְהָלַכְנוּ יַחַד אֶל כָּל אֲשֶׁר תֵּלֵכִי, כִּי יָקַרְתְּ לָנוּ מְאֹד מְאֹד! וַתֹּאמֶר נָעֳמִי: בְּרוּכוֹת אַתֶּן כַּלוֹתַי לַיָי כִּי נִחַמְתּוּנִי וַתְדַבֵּרְנָה אֵלַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וְעַתָּה דַעְנָה בְּנוֹתַי, כִּי לֹא אוֹסִיף שֶׁבֶת בְּאַרְצְכֶן, – וְהָלַכְתִּי לְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי; אֶפֶס כִּי צַר לִי מְאֹד כִּי רֻשַּׁשְׁתִּי וְּבָידִי אֵין גַּם אֲגוֹרָה499 אַחַת לָתֵת לָכֶן כֶּסֶף כְּתֻבַּתְכֶן500. וַתַּעַן רוּת וְעָרְפָּה וַתֹּאמַרְנָה: אַל נָא תָשִׁיתִי לֵב לַדָּבָר הַזֶּה! תָּשָׁב נָא נַפְשֵךְ לִמְנוּחָתָהּ, וְהָיָה הַדָּבָר הַזֶּה יָקָר לָנוּ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף!


קפז. רוּת (מדרשׁ רות רבה ב', כ“ג, כ”ד, כ"ה).


בַּיָמִים הָהֵם שָׁמְעָה נָעֳמִי אֶת הָרֹכְלִים501 הַסּוֹבְבִים בֶּעָרִים אֹמְרִים: פָּקַד502 יְיָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָתֵת לָהֶם לָחֶם! וַתָּקָם נָעֳמִי וְכַלּוֹתֶיהָ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה. וַיְהִי בִּרְאוֹתָה אֶת כַּלוֹתֶיהָ מַרְחִיקוֹת מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם, וַתֹּאמֶר לָהֶן: שֹׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ וְעָשָׂה יְיָ עִמָּכֶן חֶסֶד וְהֵיטִיב לָכֶן כַּאֲשֶׁר הֵיטַבְתֶּן לִי!

וַתֹּאמַרְנָה לָהּ: כִּי אִתָּךְ נָשׁוּב לְעַמֵּךְ! וַתּוֹסֶף נָעֳמִי לְדַבֵּר אֲלֵיהֶן דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן, – וַתִּשַׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וַתִּפָּרֵד מֵעִמָּה, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ. וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל רוּת: רְאִי נָא הִנֵה שָׁבָה עָרְפָּה יְבִמְתֵּךְ503 אֶל עַמָּה וְאֶל אֱלֹהֶיהָ, שׁוּבִי גַם אָתְּ! וַתֹּאמֶר רוּת: אַל נָא תִפְגְּעִי504 בִי לְעָזְבֵךְ! וַיְהִי כִּרְאוֹת נָעֳמִי כִּי דָבְקָה רוּת אַחֲרֶיהָ בְּכָל לִבָּה וּבְכָל נַפְשָׁה וַתֹּאמֶר לָהּ: לָמָּה תֵלְכִי עִמִּי אֶל אַרְצִי וְשָׁם לֹא תוּכְלִי לַעֲבוֹד אֶת אֱלֹהַיִךְ? וַתֹּאמֶר רוּת: אֱלֹהַיִךְ – אֱלֹהָי! וַיְהִי כִּשְׁמֹע נָעֳמִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּאמֶר לָהּ: יָדֹעַ תֵּדְעִי בִתִּי כִּי עֹל505 כָּבֵד אַתְּ מַעֲמִיָסה עָלָיִךְ! הֵן צִוָּה יְיָ אֶת עַמִּי שֵׁשׁ מֵאֵוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת לַעֲשֹׂותָן! וַתַעַּן רוּת וַתֹּאמַר: עַמֵּךְ עַמִּי! וַתֹּאמֶר נָעֳמִי: דְּעִי נָא בִתִּי כִּי בְּבוֹאֵךְ בִּבְרִית אֱמוּנָתִי לֹא תוּכְלִי עוֹד לָלֶכֶת אֶל בָּתֵּיְ הַתֵּיאַטְרָאוֹת וְהַקִּרְקְסָאוֹת כַּאֲשֶׁר הִסְכָּנְתְּ מִנְעוּרָיִךְ! וַתַּעַן רוּת וַתֹּאמֶרֶ אֶל נָעֳמִי: בַּאֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ!

וַתּוֹסֶף נָעֳמִי לְדַבֵּר אֶל רוּת וַתֹּאמַר: דְּעִי נָא בִתִּי, כֵּי שׁוֹפִטִים וְשׁוֹטְרִים בְּאַרְצִי הַהוֹרְגִים וְסוֹקְלִים, הַשׂוֹרְפִים וְחוֹנְקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבוֹר תּוֹרַת יְיָ! וַתֹּאמֶר רוּת: בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי, – אָמוּת. וַתֹּאמֶר נָעֳמִי: יָדֹעַ תֵּדְעִי בִתִּי כִּי לֹא תָלִין בַּת יִשְׁרָאֵל בַּבַּיִת אֲשֶׁר מְזוּזָה אֵין בּוֹ! וַתַּעַן רוּת וַתֹּאמַר: גַּם מִפַּחַד לַיְלָה לֹא אִירָא, – כִּי בַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין! וַתֵּרֶא נָעֳמִי כִּי מִתְאַמֶּצֶת רוּת לָלֶכֶת אִתָּה וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ.


קפח. אֵשֶׁת בֹּעַז (שׁם ג‘, ו’; ל"פ).


וַתֵּלֶךְ נָעֳמִי וְרוּת כַּלָּתָהּ עַד בּוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם. וַיְהִי כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתִּרְאֶיןָ וְהִנֵּה עַם רַב נֶאֱסַף בְּחוּצוֹת הָעִיר. וַתֹּאמֶר רוּת: הֲלֹא תַגִּידִי לִי, חֲמוֹתִי הַטּוֹבָה, מַדּוּעַ נֶאֱסַף כָּל הָעָם בָּרְחוֹב? וַתֹּאמֶר נָעֳמִי: קְצִיר הָעֹמֶר הַיּוֹם, וַיֶּרֶב הָעָם לָבֹא בֵית לֶחֶם מֵהֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֶיהָ לִקְצֹר יַחַד אֶת הָעֹמֶר! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִגְּשׁוּ אֶל הָעָם הָעוֹמֵד בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר וַתִּרְאֶיָנָה אֶת הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף בֹּכִים וּמְקוֹנְנִים. וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל אַחַת הַמְקוֹנְנוֹת: מַה־זֶה וְעַל מַה־זֶּה? וַתַּעַן אוֹתָהּ הָאִשָּׁה וַתֹּאמַר: אוָיה לָנוּ! מֵתָה הַיוֹם אֵשֶׁת אִבְצָן (הוּא בֹּעַז) שׁוֹפְטֵנוּ וַנְּמָרֵר בַּבֶּכִי, כִּי לֹא הָיְתָה כָמֹהָ אִשָּׁה נְדִיבַת לֵב וְרַחֲמָנִיָּה בְּכָל הָאָרֶץ. הִנֵּה שָׁם עוֹמְדִים יְתוֹמִים וִיתוֹמוֹת אֲשֶׁר כִּלְכְּלָה אוֹתָם אֵשֶׁת בּוֹעַז וַתְּגַדְּלֵם וַתְּחְנְכֵם וַתְּהִי לָהֶם לְאֵם, וְשָׁם יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים, הַחוֹלִים וְהַחֹלוֹת אֲשֶׁר דָּאֲגָה לָהֶם הָאִשָּׁה הָרַחֲמָנִיָּה וַתִּתְחַסֵּד עִמָּהֶם וַתֵּיטֶבֶ לָהֶם וַתְּדַבֵּר לָהֶם דְבָרִים טוֹבִים, דְבָרִים נִחֻמִּים, וַתָּנֶס יְגוֹנָם וְאַנְחָתָם!… אֲהָהּ! מִי יְמַלֵּל חַסְדֵי הָרַחֲמָנִיָה הַזֹּאת וְצִדְקוֹתֶיהָ, יַשְׁמִיעַ נְדִיִבָתָהּ?? וַתִּבְכֶּיֶןָ נָעָמֳיִ וְרוּת בְּדַבֵּר לָהֶן הַמְקְוְֹנֶנֶת וַתִּתְאַבֵּלְנָה. וְאַחַר אָמְרָהִ נָעֳמִי אֶל רוּת: הִנֵּה הִרְבְּתָה אֵשֶׁת בֹּעַז לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וָחֶסֶד, וַתָּמָת בְּיוֹם קְצִיר הָעֹמֶר אֲשֶׁר רַב בֹּו מִסְפַּר הָעָם הַבָּאִים הָעִירָה, לִסְפֹּד לָהּ וְלִבְכֹּתָהּ וְלִזְכֹּר אוֹתָהּ לִבְרָכָה!


קפט. הֲזֹאת נָעֳמִי? (שׁם,שׁם)


וְהָעָם הַבָּא לִסְפֹּד לְאֵשֶׁת בֹּעַז הוֹלֵךְ הָלֹךְ וָרָב. וַיְהִי בֵינֵיהֶם אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכִּיִרוּ אֶת נָעֳמִי, וַיִשְׁתָּאוּ אֵלֶיהָ וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד וַיֹּאמֵרוּ: הֲזֹאת נָעֳמִי הָעֲשִׁירָה אֲשֶׁר לָבְשָׁה מַחֲלָצוֹת וַתִּתְעַנֵּג עַל רֹב טוֹב? אַיֵה מַרְכְּבוֹתֶיהָ וְסוּסֶיהָ, אַיֶּה עֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ? הַבִּיטוּ וּרְאוּ אֶת פָּנֶיהָ הַחִוְּרִים וְהַרָזִים, הִתְבּוֹנְנוּ אֶל בְּגָדֶיהָ וְאֶל נְעָלֶיהָ הַקְּרוּעִים וִידַעְתֶּם הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתֶם אֶל לִבְּכֶם, כִּי יָרֵעַ אִישׁ לְנַפְשׁוֹ מְאֹד בְּעָזְבוֹ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לָלֶכֶת לָגוּר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָה!


קצ. בֹּעַז וְרוּת (מדרשׁ רות רבה וילק"שׁ שׁם ב').


וַיְהִי הַיּוֹם וַתֹּאמֶר רוּת הַמוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי: הִנֵּה אֵין לֶחֶם וְאֵין קֶמַח בְּבֵיתֵנוּ וְגַם כֶּסֶף אֵין לִקְנוֹת, הָבָה אֵלְכָה הַשָּׂדֶה וַאֲלַקְּטָה בַשִּׁבֳּלִים! וַתֹּאמֶר נָעֳמִי: לְכִי בִתִּי! וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים. וְיִּקֶר מִקְרֶה חֶלְקַת הַשָּׁדֶה לְבֹעַז אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ. וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיְבָרֶךְ אֶת הַקּוֹצְרִים בְּשֵׁם יְָי, וַיַרְא וְהִנֵּה נְעָרוֹת רַבּוֹת עֲנִיִּוֹת מְלַקְּטוֹת בְּשָׂדֵהוּ אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִיִם וַיִּתְּבּוֹנֵןֵ אֲלֵיהֶן.

וַיַּרְא בֵּינֵיהֶן אֶת רוּת יוֹשֶׁבֶת וּמְלַקֶּטֶת אֶתֶ הַשִּׁבֳּלִים הָעֲזוּבוֹת לֶעָנִיִ וְלַגֵּר וְלַיָּתוֹם, לֹא תְדַבֵּר אֶת הַקוֹצְרִיִם וְלֹא תַשְׁמִיעַ קוֹל צְחוֹק, כִּי אִם תִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֶל שִׁבֳּלֵי הַלֶּקֶט. וְהָיָה כְּמָצְאָהּ שְׁתַּיִם שִׁבֳּלִים יַחַד לְקָחַתָּן לָהּ; אוּלָםָ אִם תִּמְצָא שָׁלֹשׁ שִׁבֳּלִים לֹא תִגַּע בָּהֶן. וַיַּבְדִּילוּ הַמָּעֲשִׂים הָאֵלֶּה אֶת רוּת מִיֶתֶר הַנְּעָרוֹת הַמְלַקְּטוֹת בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר הִשְׁמִיעוּ קוֹל צְחוֹקּ וַתַּפְרַעְנָה אֶת הַקּוֹצְרִים מֵעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּם וַתְּלַקֵּטְנָה מִכָּל הַבָּא בְיָדָן, – וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל נַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם הַקּוֹצְרִים לֵאמֹר: לְמִי הַנַּעֲרָה הַצְנוּעָה הזאת? וַיָּעָן הַנַּעַר וַיֹּאמַר: נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא, הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב!


קצא. כֹּחָהּ שֶׁל צְדָקָה (שׁם ה').


וַיְהִי כִּשְמֹעַ בֹּעַז אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר אֶל רוּת: לִקְטִי בִתִּי בְּשָדִי וְאַל תַּעֲבוּרִי מִזֶּה לְשָׂדֶה אַחֵר! וַתִּשְׁתַּחוּ רוּת אֶל בֹּעַז וַתֹּאמַר: מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי, – וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה? וַיַּעַן אוֹתָה בֹּעַז וַיֹּאמַר: שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי עָלַיִךְ גַּם בַּבַּיִת, גַּם בַּשָּׂדֶה לֵאמֹר: לֵב טוֹב נָתַן יְיָ לְרוּת וַתֶּרֶב לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וָחֶסֶד עִם נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ, וַתִּדְבַּק אַחֲרֶיהָ בְּכָל לִבָּהּ וַתַּעֲזֹב אֶת אָבִיהָ וְאִמָּהּ וְאֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ לָלָכֶת אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. וְעַתָּה דְּעִי בִתִּי כִּי גְדוֹלָה אַתְּ וְגָדוֹל שִׁמֵךְ, כִּי הַחֶסֶד אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לָאָדָם יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד, וְכָל עוֹשָׂיו – בְּצֵל כְּנָפָיךָ יֶחֱסָיוּן!


קצב. עֲתִידוֹת (ילק“שׁ רות רמז תר”ג).


וַתִּשְׂמַח רוּת מְאֹד בְּשָׁמְעָהּ אֶת דִּבְרֵי בֹעַז הַטּוֹבִים וַתְּבָרֲכֵהוּ. וַיֹּאמֶר לַה בֹּעַז: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגִדַּל יְיָ אוֹתָךְ וְיָצְאוּ מִמֵּךְ רָאשֵׁי יִשׂרָאֵל וּמְאַשְּׁרָיו, וְהִקְדִּישׁ אֶחָד מֵהֶם מְאַת כִּכַּר זָהָב לְבֵית יְיָ! וְאַתְּ תִּשְׁתָּאִי לִדְבָרַי וְאַל תִּשְׁתּוֹמְמִי עֲלֵיֵהֶם לֵאמֹר: תַּחַת מֶה יַעֲשֶׂה יְיָ כָּכָה לְאִשָּׁה אַלְמָנָה וְעֲנִיָּה כּמוֹנִי הַיּוֹם? כִּי דִבַּרְתִּי אֵלַיִךְ בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהֵי הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, אֲשֶׁר לוֹ הָעֹשֶר וְהַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָה וְהַתִּפְאֶרֶת, וּלְכֹל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יִתְּנֵם. וַתֹּאמֶר רוּת אֶל בֹּעַז: בָּרוּךְ אַתָּה, אֲדוֹנִי, לַיָי כִּי נִחַמְתַּנִי וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לִבִּי.


קצג. בִּגְלַל שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים (ילק“שׁ שׁם ומדרשׁ רות רבה ורשׁ”י שם).


וַיִּתֵּן בֹּעַז שֵׁשׁ אֵפוֹת שְׂעוֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ וַיֹּאמַר: שׁוּבִי נָא אֶל נָעֳמִי חֲמוֹתֵךְ וּמָכְרָה אֶת הַשְּׂעוֹרִים וְנָתְנָה אֶת הַכֶּסֶף בְּלֶחֶם וְהָיָה לָכֶן לְאָכְלָה, וְלֹא תֵלְכִי עוֹד בְּשָׂדֶה לִלְקוֹט אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים! וַיִּיטַב בְּעֵינַי יְיָ מְאֹד הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה בֹּעַז, וַיּאֹמַר: עַל כֵּן יֵצֵא מִמֶּנוּ אִישׁ מְבֹרָךְ בְּשֵׁש בְּרָכוֹת: בְּרוּחַ חָכְמָה וּבִינָה עֵצָה וּגְבוּרָה וְרוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְיָ!


קצד. עוֹבֵד בֶּן רוּת אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (שם

שׁם; ל"פ).


וַיִקַּח בֹּעַז אֶת רוּת לוֹ לְאֵשֹּׁה וַתֵּלֶד בֵּן. וַתִּקַח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁיתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת. וַתְּגַדְּלֵהוּ וַתֶּאֱהָבֵהוּ כַּאֲשֶׁר תֶּאֱהַב הָאֵם אֶת בְּנָהּ. וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר: יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי, וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד. וַיְהִי כִּי נִשְׁמַע דְּבַר הִלָּקַח רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה לְאִשָּׁה לְבֹעַז רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִדֲבְּרוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֵאמר: לְעֵינֵּינוּ בְיֹמֵינוּ הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי בָּאָה נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה עֲנִיָּה וְחַסְרַת לֶחֶם לְבֵית לֶחֶם יְהוּדָה, וַתְּכַלְכֵּל אוֹתָהּ וְאֶת חֲמוֹתָהּ בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה אֲשֶׁר לִקְטָה בְשָׂדֶה אַחֲרֵי, הַקּוֹצְרִים, – וַיִזְכָּר לָהּ יְיָ אֶת חֲסָדֶיהָ אֲשֶׁר עָשְׂתָה וַיְרִימֶהָ מֵאַשְׁפּוֹת וַיּוֹשִׁיבָהּ עִם נְדִיבִים וַתְּהִי לִבְרָכָה. עַתָּה יֵדִעוּ כָל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי אֵין כַּיָי אֱלֹהֶי יִשְׂרָאֵל אוֹהֵב עֹשֵׂי חֶסֶד וְּצְדָקָה; וְּבְשַׁלְמוֹ לָהֶם גְמוָּלם לֹא יַבְדִּיל בֵּין עָם לְעָם בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה וּבֵין קָטֹן לְגָדוֹל, כִּי טוֹב יְיָ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו!


קצה. שִׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר (מדרשׁ אבות פ‘; ילמדנו; ירושׁלמי סוטה פ"א; ויקרא רבה ח’, ב').


וְאִישׁ אֱלֹהִים בָּא אֶל צְלֶלְפֹּנִית אֵשֶׁת מָנוֹחַ וַיֹּאמֶר לָהּ: בֵּן יוָּלֵד לָךְ וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׁרָאֵל. וַתַּגֵּד הָאִשָּׁה אֶת דִּבְרֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים לְמָנוֹחַ אִישָׁהּ. וַיִּתְפַּלֵּל מָנוֹח לַיָי לֵאמֹר: בִּי אֲדוֹנִי! אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה־נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָד? וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ, וַיָבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה, וַתָּרָץ וַתֵּקְרָא לְאִישָׁהּ.

וַיֵּלךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשִׁתּוֹ וַיָבֹא אֶל הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ: מִי שְׁמֶךָ? וַיַּעַן מַלִאַךְ יְיָ וַיֹּאמַר: לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לֵשְׁמִי וְהוּא פֶלאי, כּי יֵשׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יְיָ מַלְאָכָיו רוּחוּת, וְיֵשׁ אֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו יִהְיוּ אֵשׁ לוֹהֵט, וּמִי יוֹדֵעַ מַה־יַעֲשֶׂה בִּי יְיָ עוֹד הַיּוֹם הַזֶה? עַל כֵּן אַל נָא תִשְׁאַל עוֹד לִשְׁמִי כִּי לֹא אוּכַל לְהַגִּידוֹ לָךְ. וַתֵּלֶד צְלֶלְפֹּנִית בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן. וַיִגְדַל הַנַּעַר וַיֶּחֱזַק וַיִּגְבַּר מְאֹד, וַתִּהְיֶינָה שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ כְּכִידוֹנִים. וְהָיָה בַּעֲבוֹר עָלָיו רוּחַ יְיָ, – וְצָעַד צְעָדִים גְדוֹלִים כְּמֵהַר צָרְעָה עַד הַר אֶשְׁתָּאוֹל וְהִשְׁמִיעוּ שַׂעֲרוֹתָיו קוֹל כְּקוֹל הַפָּעֲמוֹן הַנִּשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק. וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאחֶז שִׁמְשׁוֹן בִּשְׁנֵי הֶהָרִים הַגְּדוֹלִים, בְּצָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל וַיַּעַקְרֵם מִמְּקוֹמָם וַיִּשְׁחָקֵם וַיִּהְיוּ לְאָבָק בְּיָדוֹ. וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גְּבוּרָתוֹ וַיְשִׂימֻהוּ לְשׁוֹפֵט עֲלֵיהֶם.


קצו. שִׁמְשׁוֹן וּמִלְחַמְתּוֹ בַפְּלִשְׁתִּים ( ילק"שׁ שופטים;

ירושׁלמי דסוטה פ“א; מדרשׁ בר”ר צ"ח).


וַיְהִי הַיוֹם וַיֵרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה וַיַרְא שָׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיָּשָב לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וַיֹּאמַר: אִשָּׁה רָאִיתִי בְתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, וְעַתָּה קְחוּ אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה. וַיֵרְעוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶה בְּעֵינֵי אָבִיו וְאִמּוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ: הַאֵין בִּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל אִשָּׁה, כִּי אָתָּה הוֹלֵךְ אַחֲרֵי עֵינֶיךָ לָקַחַת לְךָ אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים? הֲשָׁכַחְתָּ בְנִי, כִּי צִוָּנוּ יְיָ לְבִלְתִּי תוּר אַחֲרֵי לְבָבֵנוּ וְאַחֲרֵי עֵינֵינוּ? וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו: אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן לֹא שָׁמַע שִׁמְשׁוֹן בְּקוֹל אָבִיו אֹהֲבוֹ וְחָפֵץ טוֹבָתוֹ וַיַּקְשֶׁה לוֹ וַיֹּאמַר: לֹא! כִּי אַחֲרֵי עֵינַי אֵלֵךְ וְלָקַחְתִּי אִשָּׁה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, עַל כֵּן יָבֹא יוֹם וְנָפַל שִׁמְשׁוֹן בִּידֵי פְלִשְׁתִּים וְנִקְרוּ אֶת עֵינָיו. וַיִּקַּח לוֹ שִׁמְשׁוֹן אֶת הָאִשָּׁה הַזֹאת לְאִשָּׁה וַיָּשָׁב אַחֲרֵי כֵן לְבֵיתוֹ. וַיֻגַּד לוֹ לֵאמֹר: נִתְּנָה אִשְׁתְּךָ לְאִישׁ אַחֵר לְאִשָּׁה! וַיִקְצֹף שִׁמְשׁוֹן קֶצֶףְ גָּדוֹל וַיַּעַשׂ נְקָמוֹת בַּפִּלִשְׁתִּים וַיִּלָּחֲמוּ אִתּוֹ בַּלֶּחִי. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא הָיְתָה בְיַד שִׁמְשׁוֹן גַּם חֶרֶב גַּם חֲנִית וַיִּמְצָא לֶחִי חֲמוֹר בֶּן שְׁלוֹשָׁה יָמִים וַיַּךְ בָּהּ אֶלֶף אִישׁ. וַיִּצְמָא מְאֹד, וַיִּתְפַּלֵּל שִׁמְשׁוֹן אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אַתָּה נָתַתָּ בְּיָדִי אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְדוֹלָה הַזֹּאת, וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא?! וַיַפְלִיא יְיָ לַעֲשׂוֹת וַיֵצֵא מַעְיַן מַיִם מִבֵּין שִׁנֵּי שִׁמְשׁוֹן וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָב רוּחוֹ וַיֶחִי. וַיִּשְׁפֹּט שִׁמְשׁוֹן אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים שָׁנָה. וְלֹא נִמְצָא בְיִשְׂרָאֵל שׁוֹפֵט עָנָו וּשְׁפַל רוּחַ כָּמֹהוּ, אֲשֶׁר לֹא לָקַח מֵהֶם אֲנָשִׁים לְשָׁרְתוֹ וְלַעֲבוֹד עֲבוֹדָתוֹ. וְהָיָה כֶּאֱמֹר לוֹ אִישׁ: הָבָה אֲדוֹנִי הַשׁוֹפֵט אֵלְכָה וְהִגַּשְׁתִּי לְךָ אֶת מַקְּלְךָ, – וְעָנָהוּ שִׁמְשׁוֹן וְאָמָר: אַל נָא, אָחִי, תַּעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה! שׁוּבָה לְבֵיתְךָ וַעֲבֹד אֶת עֲבוֹדָתְךָ, וְאֵלִי אַל נָא תָשִׂים לֵב! וַיֵאָהֵב שִׁמְשׁוֹן וַיְכֻבַּד וַיִּיקַר שְׁמוֹ מְאֹד.


קצז. דְּלִילָה וְאַחֲרִית שִׁמְשׁוֹן (ילק“שׁ שׁופטים ט”ז ומדרשׁ בראשׁית רבה צ"ח).


וְהַפִּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ אֶל דְּלִילָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ: פַּתִּי אֶת שִׁמְשׁוֹן וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ, וַאֲנַחְנוּ נִתֵּן לָךְ אִישׁ אֶלֶף וּמֵאָה כֶסֶף. וַיְכַזֵּב לָהּ שִׁמְשׁוֹן פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ לֵאמֹר: אִם תַּעֲשִׂי לִי כָזֹאת וְכָזֹאת, וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵצִיקָה לוֹ דְלִילָה בִדְבָרִים וַיֹּאמֶר לָהּ שִׁמְשׁוֹן: מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אָנִי. כִּשְׁמוֹעַ דְלִילָה אֶת שֵׁם “אֱלֹהִים” יוֹצֵא מִפִּי שִׁמְשׁוֹן וַתִּשְׂמַח וַתֹּאמַר: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הִגִּיד לִי אֶת כָּל לִבּוֹ, כִּי לֹא כִזֵּב שִׁמְשׁוֹן גַּם פַּעַם אַחַת בְּהַזְכִּירוֹ אֶת שֵׁם אֱלֹהָיו. וַתְּיַשֵּׁן דְלִילָה אֶת שִׁמְשׁוֹן וַתְּגַלַּח אֶת רֹאשׁוֹ, וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו. וַיִּקָחֻהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו וַיַּאַסְרֻהוּ בִּנְּחֻשְׁתַּיִם וַיְשִׂימֻהוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית הָאֲסוּרִים וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַעֲמִדוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים, וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל יְיָ וַיּאמַר: אֲדֹנָי אֱלֹהִים: זְכָר נָא אֶת עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם הַשָּׁנָה אֲשֶׁר שָׁפַטְתִּי אֶת יִשְׁרָאֵל עַמְּךָ בֶּאֱמֶת וְצֶדֶק וְחַזְקֵנִי נָא אַךְ הַפָּעַם, וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי. וַיּשְׁמַע יְיָ קוֹל תַּחֲנוּנֵי שִׁמְשׁוֹן וַיְחַזְּקֵהוּ.

וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם, וַיֵּט בִכֹחַ וַיִּפֹּל הַבָּיִת, וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית שִׁמְשׁוֹן בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו. וַיֵרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ לְבַקְּשְוֹ בֵּין הַהֲרוּגִים, וַיָּקֶם יְיָ אֶת דִּבְרֵי יַעֲקב וַיִּמָּצֵא שִׁמְשׁוֹן בֵּינֵיהֶם וַיִּקָּבֵר בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאוֹל.


קצח. אֶלְקָנָה (מדרש שמואל רבתא, פרשה א').


וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה. וַיַּעַשׂ אֶלְקָנָה צְדָקָה וָחֶסֶד וַיַּעֲבֹד אֶתֶ יְיָ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים וַיִּיקַר שְׁמוֹ מְאֹד. וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא עִם בְּנֵי בֵיתוֹ וּקְרוֹבָיו מֵעִירוֹ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַיָי בְּשִׁלֹה מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה. וִּמִדֵּי עָבְרוֹ בֶּעָרִים, אֲשֶׁר בֵּין רָמָתַיִם וּבֵין שִׁלֹה, וְלָן בָּרְחוֹב וְנוֹדַע הַדָּבָר לְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וְהָלְכוּ אֵלָיו וְאָמְרוּ לוֹ: אָנָה אַתָּה עוֹלֶה אֲדוֹנֵינוּ וּמַדוַּע תָּלִין בָּרְחוֹב? וְעָנָה אוֹתָם אֶלְקָנָה וְאָמָר: אֶל בֵּית יְיָ בְּשִׁלֹה, אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנוּ תּוֹרָה וּדְבַר יְיָ, עוֹלֶה אָנֹכִי וּבְנֵי בֵיתִי. וְעַתָּה, אַחַי, יִמְצָא נָא בֵית יְיָ וְתוֹרָתוֹ חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַעֲלִיתֶם גַּם אַתֶּם עִמָּנוּ! וְהָיָה כִרְאוֹת אֶלְקָנָה אֶת הָאֲנָשִׁים שָׂמִים לֵב לִדְבָרָיו, – וְהוֹסִיף לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וּלְהַשְׁמִיעָם דְּבַר יְיָ וְתוֹרָתוֹ, עַד אֲשֶׁר יַהֲפֹךְ לָהֶם לֵב אַחֵר, וְעָלוּ גַם הֵם שִׁלֹה לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַיָי וּלְבַקֵּשׁ תּוֹרָה מִפִּי עֵלִי הַכֹּהֵן.

וְשָׂמַח אֶלְקָנָה בָּאֲנָשִׁים הַעוֹלִים אִתּוֹ וְאָמַר לָהֶם: אִם טוֹב אֲנִי בְּעֵינֵיכֶם, וְדִבַּרְתֶּם אֶל בְּנֵי עִירְכֶם הַנּוֹתָרִים לַעֲלוֹת אִתְּכֶם שִׁלֹה לִשְׁמֹעַ דְבַר יְיָ! וְעָנוּ אוֹתוֹ הָאֲנָשִׁים וְאָמָרוּ: כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ! וּבֵרַךְ אֶלְקָנָה אֶת הָאֲנָשִׁים הַמַּקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ וְשָׁב לְעִירוֹ. וּמִדֵּי עֲלוֹתוֹ עוֹד שִׁלֹה וְעָבַר בְּעָרִים אֲחֵרוֹת וּפָנָה אֶל יושְׁבֵיהֶן וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: שַׁאֲלוּ נָא אֶת אֲחֵיכֶם הַיוֹשְבִים בֵין רָמָתַיִם וּבֵין שִׁלֹה וְאָמְרוּ לָכֶם כִּי אֵין טוֹב לָאָדָם בִּלְתִּי אִם לַעֲבֹד אֶת יְיָ אֱלֹהָיו וְלַעֲשׂוֹת מִצְוֹתָיו. וְעַתָּה עֲלוּ נָא שִׁלֹה וְשִׁמְעוּ דִבְרֵי הַכֹּהֵן הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְכוּ בְּתוֹרַת יְיָ, לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וְימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶר נָתַן לָכֶם יְיָ אֱלֹהֵיכֶם! וְדִבְרֵי אֶלְקָנָה הטּוֹבִים וְקוֹלוֹ הַנִּשְמַע בְּנַחַת וּפָנָיו הַמְּפִיקִים חֵן וְנֹעַם לָקְחוּ לִבּוֹת הָאֲנָשִׁים, וַיָּשׁוּבוּ אֶל יְיָ וַיַעַבְדֻהוּ בְכָל לִבָּם וּבְכָל נַפְשָׁם. וַיִּכָּבֵד אֶלְקָנָה בְּיִשִׂרָאֵל וַיְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ בְּפִי כָל הָעָם.


קצט. חַנָּה וּפְנִנָּה (פסיקתא הובאה בילק“ש ש”א א‘; בבא בתרא פרק א’).


וּלְאֶלְקָנָה שְׁתֵּי נָשִׁים: שֵׁם הָאַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה. וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים. וְהִכְעִיָסה פְנִנָּה אֶת חַנָּה וְהִכְלִימָה אֹתָהּ עַד מְאֹד; כִּי תַשְׁכִּים פְנִנָּה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְרָחֲצָה אֶת יְלָדֶיהָ וְהֶאֱכִילָתַם וְהִשְקְתָם וְאָמְרָה לָהֶם: לְכוּ נָא, יְלָדַי אֶל בֵּית הַסֵּפֶר! וּפָנְתָה אֶל חַנָּה וְאָמְרָה לָהּ בְּלַעַג: עוּרִי, עוּרִי, חַנָּה, מִשְּׁנָתֵךְ, וְרָחַצְתְּ גַּם אַתְּ אֶת יְלָדַיִךְ וְהַאֲכַלְתִּם וְהִשְׁקִיתִם וְצִוִּיתִם לָלֶכֶת בֵּיתָה הַסֵּפֶר. כָּכָה תִלְעַג פְּנִנָּה לְחַנָּה וּתְמָרֵר אֶת חַיֶּיהָ כָּל הַיָּמִים. וַיְהִי כִּרְאוֹת הַשְּׁכֵנוֹת אֶת הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה וַתֹּאמַרְןָ לִפְנִנָּה: מֶה עָשָׂה לְךָ חַנָּה רָעָה כִּי תַעַשִׂיִ לָהּ כָּכָה? וַתַּעַן פְנִנָּה וַתֹּאמַר: אַל יֵרַע הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵיכֶן! הִנֵּה הֵמַרְתִּי לָהּ וָאַכְעִיסָהּ לְבַעֲבוּר תִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ וְקָרְאָה אֵלָיו וְרִחַם אוֹתָהּ!


ר. תְּפִלַּת חַנָּה (ילק“ש ש”א א‘; ברכות ל’).


וַיְהִי הַיּוֹם וְאֶלְקָנָה וְחַנָּה אִשְׁתּוֹ הָיוּ בְשִׁלֹה, וַתָּקָם חַנָּה וַתִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ וַתֹּאמַר! יְיָ צְבָאוֹת! בְּכֹל הֶהָמוֹן הָרַב וְהֶעָצוּם הַזֶּה אֲשֶׁר עָלָה שִׁלֹה רוֹאָה אָנֹכִי אָבוֹת וְאִמּוֹת שְׂמֵחִים בְּיַלְדֵיהֶם אֲשֶׁר יֻלְדוּ לָהֶם. הַאֻמְנָם נִבְצַר מִמְּךָ, יְיָ אֱלֹהַי בִּורֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם לָתֵת גַּם לִי בֵן אֶחָד? אָנָּא, יְיָ אֱלֹהַי, רַחֶם נָא עָלַי וְתֵן לִי בֵן נָבוֹן וְחָכָם וְצַדִּיק. וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ שׁוֹמְעֵי תְפִלָתָה לֵאמֹר: מַדוּעַ אֵינֵךְ שׁוֹאֶלֶת מֵעִם יְיָ לָתֶת לָךְ בָּנִים יְפֵי תאַר וַעֲשִׁירִים? וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמַר: נֶדֶר נָדַרְתִּי לַיָי לֵאמֹרֹ: אֶת כָּל הַבֵּן הַיִּלוֹד לִי נָתוֹן אֶתֵּן לַיָי כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְעַל כֵּן אֵין טוֹב לוֹ בִּלְתִּי אִם רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה וְאַהֲבַת צֶדֶק וּמֵישָּׁרִים! וַיִּיטְבוּ דְבָרֶיהָ בְעֵינֵי יְיָ וַיֹּאמַר: מִיוֹם בָּרְאִי שָׁמַיִם וְאָרֶץ לֹא הָיָה אָדָם אֲשֶׁר יֹאמַר לַיָי “צְבָאוֹת” עַד אֲשֶׁר בָּאָה הָאִשָּׁה הָאֲמֵלָלָה הַזֹּאת, וּכְהִתְפַּלְּלָה אֵלַי לֵאמֹר: הָבָה לִי בָנִים! לֹא בִקְשָׁה לָהֶם עֹשֶׁר וְכָבוֹד, כִּי אִם רוּחַ דַּעַת וּבִינָה, עַל כֵּן אַפְרֶהָ וְאַרְבֶּהָ בִּמְאֹד מְאֹד, וְהָיָה בְּנָה הָרִאשׁוֹן הַנוֹלָד לָהּ גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל וְנִכְבָּד כְּמֹשֶה וְאַהֲרֹן.


רא. הֱוֵה זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ (ברכות שם)


וַיַּרְא עֵלִי הַכֹּהֵן אֶת חַנָּה וְהִנֵּה הִיא עוֹמֶדֶת לִפְנֵי יְיָ: שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת וְקוֹלָה לֹא יִשָּׁמֵעַ, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְשִׁכֹּרָה וַיֹּאמַר: עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין? וַיְמָרֲרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶה אֶת חַנָּה עַד מְאֹד וַתַּעַן אֶת עֵלִי וַתֹּאמַר: לֹא אֲדוֹנִי! אִשָּׁה אֻמְלָלָה אָנֹכִי. וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְיָ! וַיִּשְׁמַע עֵלִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּךְ אוֹתוֹ לִבֹּו מְאֹד עַל הַכְלִימוֹ אֶת הָאִשָּׁה מָרַת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת, וַיִנָּחֵם עַל הַדְּבָרִים הָרָעִים אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ, וַיְחַנֵּן קוֹלוֹ וַיֹּאמַר; סִלְחִי נָא לִי, בִּתִּי, כִּי הִכְלַמְתִּיךְ! וַיּוֹסֶף לְדַבֵּר אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: לְכִי לְשָׁלוֹם לְבֵיתֵךְ וֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם יְבָרְכֵךְ בְּשָׁלוֹם וְנָתַן לָךְ אֶת שְׁאֵלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ. וְלֹא חָדַל עֵלִי לְדַבֵּר עַל לֵב חַנָּה וּלְנַחֲמָהּ וּלְבָרְכָהּ עַד אִם רָאָה כִּי הִרְגִּיעוּ אוֹתָה דְּבָרָיו וַתִּסְלַח לוֹ.


רב. קוֹל שַׁדַּי (מדרש שמואל פרשה ג' ג').


בַּיָּמִים הָהֵם נִשְׁמְעָה בַת־קוֹל הַמְבַשֶּרֶת וְאוֹמֶרֶת: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְקָם בְּיִשְׁרָאֵל אִישׁ – שְׁמוּאֵל שְׁמוֹ. וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא צַדִּיק וְיָשָׁר וַחֲכַם לֵבָב. וַתִּשְׁמַעְנָה הַנָּשִׁים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַתִּקְרֶאנָה אֶת שְׁמוֹת בְּנֵיהֶן הַנּוֹלָדִים לָהֶן שְׁמוּאֵל, כִּי אָמְרָה כָל אַחַת מֵהֶן בְּלִבָּהּ לֵאמֹר: מִי יוֹדֵעַ,– יִהְיֶה בְנִי הָאִיש הַגָדוֹל וְהַמְבֹרָךְ הַהוּא. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רַב מִסְפַּר הַיְלָדִים הַנִּקְרָאִים “שְׁמוּאֵל”, וַיִתְבֹּונְנוּ אֲלֵיהֶם הָאֲנָשִׁים לִרְאוֹת אֶת מַעֲשֵׂיהֶם וְלָדַעַת מִי בָהֶם הַטּוֹב אֲשֶׁר בָּחַר יְיָ בּוֹ לְתִתּוֹ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַיְלָדִים. וַיַּחְקְרוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּדְרְשׁוּ וַיֹּאמֵרוּ: לֹא נוֹלַד עוֹד הַיֶּלֶד אֲשֶׁר הִתְבַּשַּׂרְנוּ עָלָיו. וַיָי פָּקַד אֶת חַנָּה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל. וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּיף וַיֶּחְכַּם מְאֹד מְאֹד. וַיַּרְא כָּל יִשְׁרָאֵל אֶת שְׁמוּאֵל בֶּן חַנָּה וַיֹּאמֵרוּ: הִנֵּה הַיֶּלֶד אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְיָ!


רג. שְׁמוּאֵל וְעֵלִי (ברכות ל"ב; מדרש שמואל ג').


וַיְהִי שְׁמוּאֵל בֶּן שְׁנָתַיִם יָמִים וַתְּבִיאֵהוּ חַנָּה אִמּוֹ בֵּית יְיָ שִׁלֹה. וַיַּרְא שְׁמוּאֵל וְהִנֵּה הוּבָא פָר לִהְיוֹת קָרְבָּן לַיָי. וַיֹּאמֶר עֵלִי אֶל הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים: לְכוּ וְקִרְאוּ לְכֹהֵן וְשָׁחַט אֶת הַפָּר. וַיְהִי כִֹּרְאוֹת שְׁמוּאֵל אֶת הַאֲנָשִׁים הוֹלְכִים לְבַקֵּשׁ לָהֶם כֹּהֵן וַיֹּאמַר: לָמָּה לָכֶם הַכֹּהֵן וּשְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְזָרִים וּבְנָשִׁים וּבַעֲבָדִים? וַיַגִּידוּ הָאֲנָשִׁים אֶת דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל לְעֵלִי וַיֹּאמַר: הָבִיאוּ נָא אֶת הַיֶּלֶד אֵלָי. וַיָבִיאוּ אֶת שְׁמוּאֵל אֶל עֵלִי. וַיֹּאמֵר עֵלִי: מַדּוּעַ דִּבַּרְתָּ אֶל הָאֲנָשִׁים לֵאמֹר: שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְזָרִים? וַיַּעַן שְׁמוּאֵל וַיֹּאמַר: הֲכָתוּב בִּתוֹרָתֵנוּ "וְשָׁחַט הַכֹּהֵן? וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמַר: בְּתוֹרָתֵנוּ כָתוּב לֵאמֹר: וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים… וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: עַתָּה יִרְאֶה אֲדוֹנִי כִּי לֹא צִוָּה יְיָ לְכֹהֲנִים בִּלְתִּי אִם לְהַקְרִיב אֶת הַקָּרְבָּנוֹת, אוּלָם שְׁחִיטָתָם כְּשֵרָה גַּם בְּזָר! וַיֹּאמֶר עֵלִי: אָמְנָם טוֹבִים דְבָרֶיךָ וּנְכוֹחִים; אוּלָם חֵטְא חָטָאתָ, כִּי הוֹרֵיתָ הֲלָכָה בִּפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמְּךָ וַתַּכְלִימֵנִי… וַיִּקְצֹף עֵלִי עַל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר לְעָנְשׁוֹ. וַתֶּחֱרַד חַנָּה חֲרָדָה גְדוֹלָה וַתִּתְחַנֵּן אֶל עֵלִי לֵאמֹר: תִּיקַר נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה בְּעֵינֶיךָ וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה! וַיֹּאמֶר עֵלִי: הַרְפִּי נָא חַנָּה מִמֶּנִי וְעָנַשְׁתִּי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהִתְפַּלַלְתִי בַעֲדֵךְ אֶל יְיָ לֵאמֹר: תֵּן נָא לָאִשָּׁה הַזֹּאת בֵּן אַחַר טוֹב מִבְּנָהּ הָרִאשׁוֹן. וַתּוֹסֶף חַנָּה לְבַקֵּשׁ עַל נֶפֶשׁ שְׁמוּאֵל וַתֹּאמַר: אֵין לִי חֵפֶץ בְּבֵן אַחֵר, כִּי אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָלְתִּי וַיִּתֵּן יְיָ לִי אֶת שְׁאֵלָתִי, וְעַתָּה יָשָׁב נָא אֲדוֹנִי, אַפְּךָ מִבְּנִי זֶה וְרִחַמְתָּהוּ! וַיִּשְׁמַע עֵלִי קוֹל תֲּחנוּנֵי חַנָּה וַיֵעָתֵר לַהּ.


רד. מְשַׁלֶּמֶת תַּחַת רָעָה טוֹבָה (מדרש שמואל פרשת ח').


וַיְשָׁרֵת שְׁמוּאֵל אֶת יְיָ בְּשִׁלֹה לִפְנֵי עֵלִי וְחַנָּה תַעֲשֶׂה לוֹ מְעִיל קָטָן, וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָמִים יָמִימָה בַּעֲלוֹתָהּ אֶת אֶלְקָנָה אִישָׁהּ שִׁלֹה לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַיָי. וַיְבָרֶךְ יְיָ אֶת חַנָּה וַתַּהַר וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת, וְכַאֲשֶׁר תֹּוסִיף חַנָּה לַלֶדֶת כֵּן יֶחֱלוּ506 בְנֵי פְנִנָּה וְכֵן יָמוּתוּ. וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי הָרְתָה חַנָּה עוֹד הַפַּעַם וַתָּבֹא פְנִנָּה אֵלֶיהָ וַתֹּאמַר: יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי כִּי טוֹבָה אַתְּ בְּעֵינֵי יְיָ וַיְבָרְכֵךְ בָּרֹךְ. וְעָלַי פָּקַד יְיָ אֶת עֲוֹן בְּזוֹתִי לָךְ וְהַכְלִימִי אוֹתָךְ וַיָמֶת שְׁמוֹנַת בָּנַי וְלֹא נִשְׁאֲרוּ לִי עַתָּה בִּלְתִּי אִם שְׁנָיִם. וְעַל כֵּן מִתְחַנֶּנֶת אָנֹכִי אֵלַיִךְ לֵאמֹר: הִתְפַּלְלִי נָא בַּעֲדִי לַיָי וְלֹא אֶשְׁכַּל507 אֶת בָּנַי הַנוֹתָרִים! וַתַּעַן חַנָּה אֶת פְּנִנָּה וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ: תָּשָׁב נָא נַפְשֵׁךְ לִמְנוּחָתָהּ! אָנֹכִי אֶתְפַּלֵּל בַּעֲדֵךְ לַיָי בְּכָל לִבִּי וּבְכָל נַפְשִׁי, וְיָדַעְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְיָ קוֹל תַּחֲנוּנָי, כִּי קָרוֹב הוּא לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. וַיַּרְגִּיעוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶת פְּנִנָּה וַיָּנִיחוּ לָהּ מֵעָצְבָּה. וְחַנָּה עָשְׂתָה כְּכֹל אֲשֶׁר אָמְרָה וַתִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: רַחֶם נָא אֶת פְּנִנָּה וְהַאֲרַכְתָּ אֶת יְמֵי בָנֶיהָ וּבֵרַכְתָּם בְּשָׁלוֹם! וַיַּעַן יְיָ אֶת חַנָּה וַיֹּאמַר: יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא נָקַמְתְּ וְלֹא נָטַרְתְּ508 אֶת פְּנִנָּה צָרָתֵךְ וַתְּבַקְשִי מִמֶּנִּי עַל נַפְשׁוֹת בָּנֶיהָ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לַהֲמִיתָם, עַל כֵּן אֵיטִיב עִמָּךְ, וְחָיוּ שְׁנֵי בְנֵי פְנִנָּה וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמֵךְ לֵאמֹר: עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה.


רה. חַטַּאת בְּנֵי עֵלִי (שם פרשה ו').


וּבְנֵי עֵלִי הָיוּ רָעִים וְחַטָּאִים לַיָי מְאֹד וַיַּכְעִיסֻהוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים; כִּי בְהָבִיא אִישׁ אֶת קָרִבָּנוִ שִׁלֹה וִאָמַר לִבְנֵי עֵלִי: זִרְקוּ509 אֶת דַּם הַקָּרְבָּן וְהִקְטִירוּ אֶת חֶלְבּוֹ וּלְקַחְתֶּם אֶת הַבָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם, – וְעָנוּ בְנֵי עֵלִי עַזּוּת510 וְאָמָרוּ: לֹא נִזְרֹק אֶת הַדָּם וְלֹא נַקְטִיר אֶת חֶלְבּוֹ, – תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן וְאִם לֹא, – לָקַחְנוּ בְחָזְקָה. וַיֹּאמֶר יְיָ: הִנֵּה שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי עֵלִי וּמְכַבְּדוֹ וְהוֹדֵר511 פָּנָיו כַּאֲשֶׁר יֶהְדַּר וִיכַבֵּד אִיש אֶת אָבִיו, עַל כֵּן אִגָּלֶה512 אֵלָיו וְהִשְׁמַעְתִּיו אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לְבֵית עֵלִי בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי חָטְאוּ בָנָיו וְלֹא כִהה513 בָּהֶם!


רו. דְּבַר יְיָ אֶל שְׁמוּאֵל (מדרש שמואל שם; שבת קי"ג).


וַיְהִי הַיוֹם וְעֵלִי שׁוֹכֵב בְּהֵיכַל יְיָ וּשְׁמוּאֵל שׁוֹכֵב בִּמְקוֹמוֹ. וַיֵּלֶךְ קוֹל יְיָ מִן הַהֵיכָל וְלֹא נִשְׁמַע בִּלְתִּי אִם לִשְׁמוּאֵל לְבַדּוֹ לֵאמֹר: שְׁמוּאֵל! וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הִנֵּנִי. וַיָּרָץ אֶל עֵלִי וַיֹּאמַר: הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִּי! וַיֹּאמֶר עֵלִי: לֹא קָרָאתִי, בְּנִי, שׁוּב שְׁכָב. וַיּוֹסֶף יְיָ קְרֹא: שְׁמוּאֵל! וַיָקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי וַיֹּאמַר: הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִּי. וַיָּבֶן עֵלִי, כִּי יְיָ קוֹרֵא לַנָּעַר, וַיֹּאמֶר לִשְׁמוּאֵל לֵךְ שְׁכָב, וְהָיָה אִם יִקְרָא אֵלֶיךָ, וְאָמַרְתָּ: דַבֵּר יְיָ כִּי שׁוֹמֵעַ עַבְדֶּךָ. וַיֵּלֶךְ שׁמוּאֵל וַיּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ. וַיָּבֹא יְיָ וַיִּתְיַצֵּבֵ כִּפַּעַם בְּפַעַם: שְׁמוּאֵל, שְׁמוּאֵל! וַיִּזְכֹּר שְׁמוּאֵל אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׂם עֵלִי בְּפִיו, וַיֹּאמַר: אֵיכָכָה אוּכַל וְאָמַרְתִּי: דַּבֵּר יְיָ! וְאָנֹכִי טֶרֶם אֵדַע הַיְיָ מְדַבֵּר בִּי אִם מַלְאָכוֹ, – וַיַּעַן שְׁמוּאֵל וַיֹּאמַר: דַּבֵּר כִּי שׁוֹמֵעַ עַבְדֶּךָ! וַיֹּאמֶר יְיָ: חַטַּאת בְּנֵי עֵלִי גְּדוֹלָה מְאֹד וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לֵאמֹר: לֹא בְזֶבַח וּבְמִנְחָה יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי, כִּי אִם בְּחֶסֶד וּבִצְדָקָה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ, וּבְרַחֲמִים אֲשֶׁר יְרַחֲמוּ אֶת הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים!


רז. מַכָּה שֶׁלֹא הָיְתָה כָּמוֹהָ (מדרש שמואל פרשה י').


וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִלְחֲמוּ עִם פְּלִשְׁתִּים וַיִּנָּגְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה. וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן יְיָ וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיוֹשִׁיעֵנוּ מֵכַּף514 אֹיְבֵינוּ. וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֶת אֲרוֹן יְיָ, וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי עִם אֲרוֹן יְיָ – חָפְנִי וּפִינְחָס. וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן יְיָ אֶל הַמַּחֲנֶה וַיָּרִיעוּ כָל יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתֵּהוֹם515 הָאָרֶץ. וַיֵּשְׁמִעוּ פְלִשְׁתִּים אֶת קוֹל הַתְּרוּעָה וַיֵּדְעוּ כּי אֲרוֹן יְיָ בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה. וַיִּמָּצְאוּ בִּפְלִשְׁתִּים אֲנָשִׁים אֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: אוֹי לָנוּ! מִי יַצִילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים516 הָאֵלֶּה?! וַיַּעֲנוּם יֶתֶר הָאֲנָשִׁים וַיֹּאמֵרוּ: אַךְ שָׁוְא פַּחְדְּכֶם! הֵן עֶשׂר מַכּוֹת הֵכָּה אֶת הַמִּצְרִים וְיִתְרָן הִכָּה אֶת עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ בָהֶן מְאוּמָה לְהַכּוֹת גַּם אוֹתָנוּ… הִתְחַזְקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים וְהִתְגַבַּרְתֶּם עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן דִּבְּרוּ פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר: לֹא יוּכַל אֱלֹהֵי יִשְׁרָאֵל לְהַכּוֹתֵנוּ, עַל כֵּן אָבִיא עֲלֵיהֶם מַכָּה אֲשֶׁר כָּמֹהָ לֹא נִרְאֲתָה עוֹד וְלֹא נִהְיְתָה מֵעוֹלָם!


רח. שָׁאוּל וְגָלְיַת (שם פרשה י"א ומדרשׁ תהלים ו').


וַיִלָחֲמוּ פְלִשְׁתִּים עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִנָּגֶף יִשְׂרָאֵל, וַיִּפֹּל מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רַגְלִי וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקַח וּשְׁנֵי בְנֵי עֵלִי מֵתוּ: חָפְנִי וּפִינְחָס. וַיּשְׁמַע שָאוּל בֶּן קִישׁ כִּי נִלְקַח הָאָרוֹן וּשְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר בּוֹ, וַיְקַנֵּא לָהֶם קִנְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: יְהִי מָה! אָרוּצָה אֶל הַמַּעֲרָכָה517 וְהִצַּלְתִּי אֶת לוּחוֹת הַבְּרִית. וַיָּרָץ שָׁאוּל מִשִּׁלֹה שִׁשִּׁים מִיל עַד בּוֹאוֹ הַמַּעֲרָכָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה גָלְיַת הַגִּבּוֹר עוֹמֵד עַל יַד הָאָרוֹן וּבְיָדוֹ שְׁנֵי הַלּוּחוּת. וְלֹא שָׂם שָׁאוּל לֵב אֶל גָּלְיַת הָעֲנָק וְאֶל הֲמוֹן הַפְּלִשְׁתִּים אַנְשֵׁי חֵילוֹ הַחֲמֻשִּׁים, וַיָּרָץ אֶל גָּלְיַת וַיַּחְטֹף בְּכֹחַ אֶת שְׁנֵי הַלּוּחוֹת מִיָּדוֹ וַיָּשָׁב וַיָּרָץ שִׁלֹה. וְלֹא דָלְקוּ אוֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרָיו, כִּי אֹמֶץ לֵב שָׁאוּל וּמַעֲשֵׂהוּ אֲשֶׁר עָשָׂה פִתְאֹם הֲמָמָם עַד מְאֹד וְלֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי הַחַיִל יְדֵיהֶם. וְלֵב עֵלִי הָיָה חָרֵד עַל אַרוֹן הָאֱלֹהִים הַמּוּבָא אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֵצֵא מִבֵּיתוֹ וַיֵּשֶׁב עַל הַכִּסֵּא – עַל יַד הַדֶּרֶךְ, וַיְחַכֶּה לָאֲנָשִׁים הַשָּׁבִים מִן הַמִּלְחָמָה. וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ קוֹל צְעָקָה בָּעִיר, וַיֹּאמַר: מֶה קוֹל הַצְּעָקָה? וַיַּעֲנֵהוּ הָאִישׁ הַמְבַשֵּׂר: נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם וְגַם שְׁנֵי בָנֶיךָ, חָפְנִי וּפִינְחָס, מֵתוּ וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה. וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַתְּמָרֲרֵהוּ הַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת מִמַּגֵּפַת הָעָם וּמִמּוֹת שְׁנֵי בָנָיו וַיִּפֹל מֵעַל הַכֵּסֵּא אֲחֹרַנִּית וַיָּמֹת!


רט. הַנִּכְנָע וְהַמַּכְנִיעַ (שם שם).


וּפְלִשְׁתִּים לָקְחוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיְבִיאֻהוּ אַשְׁדּוֹדָה וַיֹּאמְרוּ: הִנֵּה הִכְנִיעַ דָּגוֹן אֱלֹהֵינוּ אֶת אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַל כֵּן יַעֲמֹד הַנִּכְנָע לִפְנֵי הַמַּכְנִיעַ וְשֵׁרְתָהוּ. וַיַּשְׁכִּימוּ הָאַשְׁדּוֹדִים מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְיָ. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: הָבָה נָשִׁיב אֶת דָגוֹן לִמְקוֹמוֹ וְעָבַד לוֹ אֱלֹהֵי יִשְׁרָאֵל! וַיֹּאמֶר יְיָ: הֵן רָאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי נָפַל אֱלִילָם לִפְנֵי אֲרוֹנִי וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר וַיְשִׁיבֻהוּ עוֹד לִמְקוֹמוֹ, – עַל כֵּן יִפֹּל עוֹד דָּגוֹן לִפְנֵי אֲדוֹנִי וְרֹאשׁוֹ וּשְׁתֵּי כַפּוֹת יָדָיו יִכָּרְתוּ אֶל הַמִּפְתָּן! וַיְהִי כִּרְאוֹת הָאַשְׁדוֹדִים כִּי קָשְׁתָה יַד יְיָ עֲלֵיהֶם וְעַל דָּגוֹן וַיֹּאמֵרוּ: לִא יֵשֵׁב עוֹד אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ. וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים. וַיֹּאמֵרוּ: גַּת יִסֹּב518 הָאָרוֹן הַזֶּה! וַיַסֵּבּוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַתְּהִי יַד יְיָ בָּעִיר – מְהוּמָה גְדוֹלָה מְאֹד; וַיַּךְ אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל מַכָּה אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא הָיְתָה וְאַחֲרֶיהָ לֹא תִהְיֶה עוֹד, כִּי בָאוּ בָם עַכְבָּרִים וַיַחֲלוּם519 וַיַכְאִיבוּם וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם עַד מְאֹד.


רי. שִׁירָה (ילק“שׁ שׁמואל א'; ע”ז דף כ“ד ע”ב).


וַיְהִי אֲרוֹן יְיָ בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים. וַיִּקְרְאוּ פְּלִשְׁתִּים לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים520 לֵאמֹר: מַה נַעֲשֶׂה לַאֲרוֹן יְיָ? הוֹדִיעוּנוּ בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ וְיָשׁוֹב חֲרוֹן אַף יְיָ מִמֶּנוּ. וַיּעֲנוּם הכֹּהֲנִים וְהַקֹּסְמִים לֵאמֹר: אִם אַתֶּם ׂמְשַׁלְּחִים אֶת אֲרוֹן יְיָ, אַל תְּשַׁלְחוּ אוֹתוֹ רֵיקָם, כִּי הָשֵׁיב הָשִׁיבוּ לוֹ אָשָׁם521 וְהֵקַל אֶת יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם וּמֵעַל אֱלֹהֵֹיכֶם וּמֵעַל אַרְצְכֶם. וְעַתָּה קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אַחַת וּשְׁתֵּי פָרוֹת מֵינִיקוֹת אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶן עֹל וַאֲשֶׁר לֹא הִסְכִּינו522 לָשֵׂאת כָּל מַשָּׂא; וּלְקַחְתֶּם אֶת אֲרוֹן יְיָ וְּנְתַתֶּם אוֹתוֹ אֶל הָעֲגָלָה וְאֶת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵבוֹתָם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ בָאַרְגָּז523 מִצִּדּוֹ וְשִׁלַחְתֶּם אֹתוֹ וְהָלָךְ. וּרְאִיתֶם אִם דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ יַעֲלֶה בֵית שֶׁמֶש וְהַפָּרוֹת אֲשֶׁר כֹּחַ אֵין בָּהֶן לִנְהֹג בָּעֲגָלָה, נֹהֲגוֹת בָּהּ, – אֱלֹהֵיהֶם עָשָׂה לָנוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזּאֹת, וְאִם לֹא – וְיָדַעְנוּ כִּי מִקְרֶה הוּא לָנוּ. וַיַעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים כֵּן. וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת מֵינְיקוֹת וַיַּאַסְרוּן בָּעֲגָלָה, וַיָּשִׂימוּ אֶת אֲרוֹן יְיָ אֶל הָעֲגָלָה וְאֶת הָאַרְגָּז וּכְלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בּוֹ. וַתֵּלַכְנָה הַפָּרוֹת בִּמְסִלָּה524 אַחַת עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶש וְלֹא סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל וַתְּסִכֶּנָה525 אֶת פְנֵיהֶן אֶל הָאַרוֹן; וַתִּשָּׁמַע השִּׁירָה הַזֹּאת לֵאמֹר:

רָנִּי526 רָנִּי הַשִּׁיטָה527!

הִתְנוֹפְפִי528 בְּרֹב הֲדָרֵךְ529

הַמְּחֻשָּׁקָה530 בְּרִקְמֵי זָהָב531

הַמְּהֻלָּלָה בִּדְבִיר532 וְאַרְמוֹן,

הַמְפֹאָרָה בַּעֲדִי עֲדָיִיִם533.


ריא. שְחוֹק וְקַלוּת רֹאשׁ (תני רבי אליהו).

וְסַרְנֵי534 פְלִשְׁתִּים הוֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲגָלָה עַד גְּבוּל בֵּית שֶׁמֶש, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶש עוֹמְדִים עֲרֻמִּים בְּלִי לְבוּשׁ וְקוֹצְרִים אֶת קְצִיר שְׂדוֹתֵיהֶם, כִּי הָיָה חֹם הַיּוֹם גָּדוֹל מְאֹד וַיִּתְפַּשְּטוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם. וַיֹּאמְרוּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים: הָבָה נִתְגַּנֵב לָבֹא בַלָּט אֶל בִּגְדֵי אַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶש וְהִטְמַנוּם, וְרָאִינוּ מַה־יַּעֲשׂוּ בַּעֲבוֹר לִפְנֵיהֶם אֲרוֹן יְיָ אֲשֶׁר שִׁלַּחְנֻהוּ מֵעָלֵינוּ בְּכָבוֹד, וַיַּעֲשׂוּ הַסְּרָנִים כֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֵּרוּ, וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִינוּ אֶת הַבְּגָדִים וַיַּעַמְדוּ מֵרָחוֹק לְדֵעָה מַה־יַּעֲשׂוּ מִדֵּי עֲבוֹר אֲרוֹן יְיָ עַל פְּנֵיהֶם. וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְיָ עֹבֵר לִפְנֵיהֶם, וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר: רְאוּ נָא נִפְלְאוֹת יְיָ אֱלֹהֵינוּ, כִּי שָׁב אֲרוֹן בְּרִיתוֹ אֵלֵינוּ וְאִישׁ אַיִן אֶצְלוֹ לִנְהֹג בַּפָּרוֹת וּלְהַטּוֹתָן אֶל דֶּרֶך גְּבוֵּלנוּ. וַתַּשְׁכַּח הַשִׂמְחָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת אֶת אַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אִישׁ בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי אֲרוֹן יְיָ, וְלֹא נָפְלוּ לְפָנָיו אַרְצָה, וְלֹא הָלְכוּ לְבַקֵּש אֶת בִּגְדֵיהֶם הַטְּמוּנִים, וַיְרַקְּדוּ וַיְפַזְזוּ וַיְכַרְכְּרוּ וַיִּפְשְׁקוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶם535 וַיִּפְתְּחוּ אֶת אֲרוֹן יְיָ וַיִּרְאוּ בוֹ. וַיַּךְ יְיָ בְּאַנְשֵי בֵית שֶׁמֶשׁ מַכָּה גְדוֹלָה וַיִתְאַבְּלוּ הָעָם.

ריב. עֹשֶׂה גְדֹלוֹת (ברכות י'; פסיקתא רבתא; מדרשׁ שׁמואל; מדרשׁ שׁמו“ר פרשׁה ט”ז).


וַיַּרְא שְׁמוּאֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֹטְאִים לַיָי וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד וַיֹּאמַר: חָלִילָה לִּי מִשֶּׁבֶת עוֹד בִּמְנוּחָה בְּעִירִי! הָבָה אֵצְאָה אֶל בְּנֵי יִשְׁרָאֵל בְּעָרֵי מוֹשְׁבוֹתָם וְלִמַּדְתִּים חֻקֵּי יְיָ וְתֹּורָתוֹ! וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר, וַיעזב אֶת בֵּיתוֹ הַנֶּחְמָד וְאֶת גַּנָּיו וְאֶת כְּרָמָיו וְאֶת עֲבָדָיו הָרַבִּים וַיָּנָד וַיָּנַע536 מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּפָר לִכְפָר וַיָסָב537 בֵּית־אֵל וְהַגָּלִיל וְהַמִּצְפָּה; וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּורֵם וַיְלַמְּדֵם תּוֹרַת יְיָ וּמצְוֹתָיו וַיִּשְׁפְּטֵם וַיַּעַש שָׁלוֹם בֶּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ. וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד־בְּאֵר שֶׁבַע כִּי נֶאֱמֶן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַיָי, וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבָרָיו אֲשֶׁר דִּבֶר לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְטוֹב לָהֶם וַיָּשִׂימוּ עַל לֵב, וַיָּסִירוּ538 אֶת הַבְּעָלִים וְהָעַשְׁתָּרוֹת539 מִתּוֹכָם וַיַּעַבְדוּ אֶת יְיָ לְבַדּוֹ.

וַיִּיקַר שְׁמוּאֵל בְּעֵינֵי הָעָם וַיִּכָּבֵד מְאֹד וַיֹּאמְרוּ לֶתֶת לוֹ כֶסֶף וְזָהָב וּשְׁוָרִים וַחֲמוֹרִים וַיְמָאֵן לָקַחַת. וַיִּתְחַנְּנוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹאמְרוּ אֵלָיו: הוֹאֶל נָא וְסַרְתָּ אֵלֵינוּ וְאָכַלְתָּ אִתָּנוּ לֶחֶם וְנָתַנּוּ לְךָ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וַיַּעַן שְׁמוּאֵל וַיֹּאמַר: אַחַי! בְּרוּכִים תִּהְיוּ עַל כָּל הַחֶסֶד אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים לַעֲשוֹת עִמָּדִי; אוּלָם חָלִילָה לִי מִקַּחַת מִיַּד אִישׁ מִכֶּם דָבָר. וְעַתָּה אִם טוֹב אֲנִי בְּעֵינֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לַעֲשׂוֹת עִמִּי חֶסֶד, – עִבְדוּ נָא אֶת יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרָץ, וַאֲהַבְתֶּם אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאֲהַבְתֶּם אֶת הַשָׁלוֹם וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הַצְּדָקָה וְטוֹבָה לִי זֹאת מִכָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לְשַׁלֶם לִי! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ בְנֵי יִשְׁרָאֵל כִּי שָׁאַל שְׁמוּאֵל מֵעִמָּם, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְיָ ולְאַהֲבָה אוֹתוֹ וּלְדָבְקָה בִדְרָכָיו לְטוֹב לָהֶם, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רַעֵהוּ: רְאוּ נָא גַם רְאוּ כִּי גָדְלוּ מַעֲשֵׂי שְׁמוּאֵל מִמַּעֲשֵׂי מֹשֶה בֶן עַמְרָם אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ אֶל הָעָם לְשָׁפְטָם וַיְצַוֵּם לֵאמֹר: כִּי יִהְיֶה לָכֶם דָּבָר וּבָאתֶם אֵלִי, – וּשְׁמוּאֵל נְבִיאֵנוּ עֹזֵב אֶת בֵּית תַּעֲנֻגָיו וּבָא אֵלֵינוּ לְשָׁפְטֵנוּ וּלְהוֹרוֹתֵנוּ! וַיִּשָׁמַע בָּעֵת הַהִיא קוֹל מִמָּרוֹם לֵאמֹר: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בכֹהֲנֵי יְיָ וּשְׁמוּאֵל בְּקוֹרְאֵי שְׁמוֹ!

וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים עָלוּ אֶל יִשׂרָאֵל. וַיִּירְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיָּצוּמוּ וַיֹּאמֵרוּ: חָטָאנוּ לְךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ. וַיִתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל בַּעֲדָם אֶל יְיַ וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהֵינוּ! הֵן לֹא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ וּבְאָמְרוּ: חָטָאתִי! וְעַתָּה שָׁבוּ בְנֵי יִשְׁרָאֵל מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתָם וַיֹּאמְרוּ: חָטָאנוּ! עַל כֵּן סְלַח־נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה וְהוֹשַעְתָּם בַּצַּר לָהֶם. וַיְהִי בְּגֶשֶׁת הַפְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה וַיַּרְעֵם יְיָ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּיוֹם הַהוּא עַל פְּלִשְׁתִּים וַיְהֻמֵּם, וַיִּנָּגְפוּ לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.


ריג. בְּנֵי שְׁמוּאֵל (שׁבת נ"ה; סנהדרין פרק שׁני).


וְיוֹאֵל וַאֲבִיָּה בְּנֵי שְׁמוּאֵל הָפְקְדוּ540 לְשׁוֹפְטִים

לְיִשְׂרָאֵל. וְלֹא הָלְכוּ בְּדַרְכֵי שְׁמוּאֵל אֲבִיהֶם וְלֹא סָבְבוּ אֶת עָרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם יָשְׁבוּ שְנֵיהֶם בִּבְאֵר שֶׁבַע וַיִּשְׂכְּרוּ לָהֶם סוֹפְרִים541 וַחֳזָנִים542, וַיְצַוּוּ אֶת הַבָּאִים לְמִשְׁפָּט לָתֵת לָהֶם שְׂכָרָם, וַיָּשִׂימוּ מַס543 עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִקְחוּ מֵהֶם כֶּסֶף בְּחָזְקָה… וַיִּתְקַבְּצוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וַיֹּאמְרוּ הַזְקֵנִים: שִׂימָה לָנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ! עוֹד הַזְּקֵנִים מְדַבְּרִים וְעַם הָאָרֶץ נִגְּשׁוּ אֶל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֵרוּ: נִהְיֶה נָא גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיים וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ! וַיַּרַע הַדָּבָר בְּעַינֵי שְׁמוּאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ: תְּנָה לָנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם. וַיִּתְפַּלֵל אֶל יְיָ וַיֹּאמֶר: הוֹדִיעֵנִי נָא, יְיָ אֱלֹהַי, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַשּׁוֹאֵל לוֹ מֶלֶךְ? וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל שְׁמוּאֵל: שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ!


ריד. מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים (תוספתא דברכות; במדבר רבה י"א).


וַיְהִי אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִבִּנְיָמִין וּשְׁמוֹ קִישׁ וְלֹא הָיָה בֵּן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל, בָּחוּר וָטוֹב, וְאֵין אִישׂ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנוּ. וַתּאבַדְנָה הָאֲתוֹנוֹת לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ: בְּנִי! קַח נָא אִתְּךָ אֶת־אַחַד מֵהַנְעָרִים וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ אֶת הָאֲתוֹנוֹת. וַיְמַהֵר שָׁאוּל לַעֲשׂוֹת אֶת דִּבְרֵי אָבִיו; וַיַּעֲבוֹר בְּהַר אֶפְרַיִם וְּבְאֶרֶץ שָׁלִשָׁה וְלֹא מָצָאוּ, וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ שַׁעֲלִים וָאַיִן, וַיַּעֲבוֹר בְּאֶרֶץ יְמִינִי וְלֹא מָצָאוּ. וַיָּבֹאוֹ בְּאֶרֶץ צוּף. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְעַבְדּוֹ אֲשֶׁר אִתּוֹ: לְכָה וְנָשׁוּבָה, פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתוֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ! וַיְהִי אַךְ הוֹצִיא שָׁאוּל מִפִּיו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן קָטֹן שָׁאוּל בְּעֵינָיו מְאֹד וַיַּשְׁוֶה544 אוֹתוֹ אֶל עַבְדּוֹ מִקְנַת כַּסְפּוֹ וַיֹּאמֶר דָּאֹג יִדְאַג אָבִי לָנוּ, עַל כֵּן אֲגַדְּלֵהוּ וַאֲרוֹמְמֵהוּ וְהִמְלַכְתִּיו עַל יִשְׂרָאֵל עַמִּי!


רטו. אֵין מַלְכוּת נֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ (ברכות פרק שׁביעי; ספרי הובא בילק“שׁ שׁ”א רמז ק"ח).


וַיָי גָּלָה545 אֶת אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא שָׁאוּל

לֵאמֹר: כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִין וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד546 עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעָם מִיַד פְּלִשְׁתִּים. וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה.

וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֹּאמֶר הַנַּעַר הַהוֹלֵךְ עִם שָׁאוּל: הִנֵּה נָא אִישׁ אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת – כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בֹּא יָבֹא! עַתָּה נֵלְכָה שָׁם, אוּלַי יַגִיד לָנוּ אֵיפֹה הָאֲתוֹנוֹת אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מְבַקְשִׁים. וַתִּיטַב הָעֵצָה הַזֹּאת בְּעֵינֵי שָׁאוּל וַיֹּאמַר: נָקוּמָה נָא וְנֵלְכָה. וַיַּרְא יְיָ אֶת שָׁאוּל מְמַהֵר לָלֶכֶת וַיֹּאמַר: אִם עַתָּה יָבֹא שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל וְנִמְשַׁח לְנָגִיד עַל יִשְׁרָאֵל, – וְחָסְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים מִמֶּמְשֶׁלֶת שְׁמוּאֵל, – עַל כֵּן תֵּצֶאנָה עַתָּה לִקְרַאת שָׁאוּל נְעָרוִת שֹׁאֲבוֹת מַיִם וְהִרְבּוּ לְדַבֵּר אִתּוֹ וְאֵחֲרוּהוּ547 מְעַט וּבָא שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַהוּא אֲשֶׁר כָּלְתָה בוֹ מֶמְשַׁלְתּוֹ.

וַיְהִי שָׁאוּל וְעַבְדּוֹ עוֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת יוֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מַיִם, וַיֹּאמְרוּ לָהֶן: הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה (הַנָּבִיא)? וַתַּעֲנֶינָה הַנְּעָרוֹת אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה: יֵש, כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר, וְאַתֶּם תִּמְצְאוּן אוֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל, כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ… כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶבַח וְאָמָרָ: בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֶאֱכֹל הַזָבַח…! וְעַתָּה עֲלוּ הָעִירָה כִּי אֹתוֹ כְּהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אוֹתוֹ… וּבִכְלוֹת הַנְעָרוֹת לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָרַבִּים הָאֵלֶּה וַתֵּכֶל הָעֵת אֲשֶׁר יְעָדָה יְיָ לִשְׁמוּאֵל לִהְיוֹת רֹאשׁ הָעָם, – וַיַעַל שָׁאוּל וְעַבְדוֹ הָעִירָה. הֵמָּה בָאִים בְּתוֹךְ הָעִיר וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יוֹצֵא לִקְרָאתָם. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל שְׁמוּאֵל: הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ: זֶה יִמְלֹךְ עַל עַמִּי! וַיִּגַשׁ שָאוּל אֶל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמַר: הַגִּידָה נָא לִי אֵי זֶה בֵית הָרֹאֶה? וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמַר: אָנֹכִי הָרֹאֶה… כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לְךָ! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן גָּאֹה גָאָה שְׁמוּאֵל וְלֹא אָמָר: יְיָ יַעֲבִיר עָלַי אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ וְיָדַעְתִּי לְהַגִּיד לְךָ כָּל אֲשֶׁר בִּלְבָבֶךָ, – עַל כֵּן יָבֹא יוֹם וְנִשְׁלַח שְׁמוּאֵל לִמְשֹׁחַ אֶת אֶחָד מִבְּנֵי יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי לְמֶלֶךְ וְסָרָה מַעָלָיו רוּחַ קָדְשַׁי וְלֹא יָדַע בְּמִי מֵהֶם בָּחָרְתִּי!


רטז. עַנְוַת שָׁאוּל (תוספתא דסוטה; יב“ע; מגלה י”א).


וּשְׁמוּאֵל לָקַח אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִצַק עַל רֹאשׁ שָׁאוּל וַיִשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמַר: הֲלֹא כִּי מְשָׁחֲךָ יְיָ עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד. בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וָּמָצאתָ בִּגְבוּל בִּנְיָמִין שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַבָּאִים מִקְּבוּרַת רָחֵל וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ: נִמִצְאוּ הָאֲתוֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ! וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וְהָלְאָה וּבָאתָ עַד אֵלוֹן תָּבוֹר וּמָצָאתָ שָׁם שְׁלֹשָה אֲנָשִׁים עֹלִים אֶל הָאֱלֹהִים בֵּית אֵל: אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָה גִדָיִים וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל יָיִן, וְשָׁאֲלוּ לְךָ לְשָׁלוֹם וְנָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי לֶחֶם. אַחֲרֵי כֵן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹהִים וּפָגַעְתָּ חָבֶל נְבִיאִים – מְשׁוֹרְרִים – וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ יְיָ וְנֶהְפַכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר. וְהָיָה כִּי תָבֹאנָה הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ, – וַהֲכִינוֹתָ לְךָ בִּגְדֵי מַלְכוּת וְקָרָאתָ לְאַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי צְבָאוֹת, כִּי הָאֱלֹהִים עִמְּךָ, וְכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה יַצְלִיחַ בְּיָדֶךָ. וְיָרַדְתָּ לִפָנַי הַגִּלְגָּל וְהוֹחַלְתָּ שִׁבְעַת יָמִים עַד בֹּואִי אֵלֶיךָ וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה. וַיְהִי כְּהַפְנוֹת שָׁאוּל שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל וַיַּהֲפָךְ־לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר וַתָּנַח עָלָיו רוּחַ גְּבוּרָה וַּמְלכוּת, וַיָּבֹאוֹ כָל הָאוֹתוֹת וַיֵדַע שָׁאוּל כִּי בָחַר בּוֹ יְיָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. וְדוֹד שָׁאוּל אָמַר אֵלָיו וְאְלֶ נַעֲרוֹ: אָן הֲלַכְתֶּם? וַיֹּאמֶר – לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲתוֹנוֹת, וַנִּרְאֶה כִּי אַיִן, וַנָּבוֹא אֶל שְׁמוּאֵל נְבִיא יְיָ. וַיֹּאמֶר דֹּוד שָׁאוּל הַגִּידָה נָּא לִי מָה־אָמַר לָכֶם שְׁמוּאֵל? וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתוֹנוֹת. וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל. וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן אֲשֶׁר גַּם עַתָּה לֹא גָאָה שָׁאוּל בְּמְלוּכָתוֹ וְלֹא הִתְהַ לֵּל בָּה וַיְהִי שָׁפֵל רוּחַ וְקָטֹן בְּעֵינָיו כְּבָרִאשׁוֹנָה, – עַל כֵּן תֵּצֵא מִמֶּנוּ אֶסְתֵּר אֲשֶׁר יוָּשַׁע בָּהּ יִשְׂרָאֵל, וְהָיְתָה גַּם הִיא שִׁפְלַת רוּחַ וּמַצְנִיעָה לֶכֶת וְהָיָה שְׁמָהּ וְזִכְרָהּ בָּרוּךְ עַד הָעוֹלָם!


ריז. הַבֹּרֵחַ מִן הַשְׂרָרָה הַשְּׁרָרָה רֹדֶפֶת אַחֲרָיו (מדרת"נ

ורש“י ש”א י').


וַיֶאֱסֹף שְׁמוּאֵל אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וָאַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּד מִצְרַיִם וּמִיַד כָּל הַמַּמְלָכוֹת הַלוֹחֲצִים אֶתְכֶם. וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתַּם אֶת אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ. וְעַתָּה כִּתְבוּ אִישׁ אִישׁ אֶת שְׁמוֹ בְּאִגֶּרֶתֶ וְשִׂימוּ בְאַרְגָּז וְהִפַּלְתִּי גוֹרָלוֹת וְיָדַעְנוּ בְּמִי בָחַר יְיָ לְמֶלֶךְ עַל עַמֹּו. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְכֹל אֲשֶׁר אָמַר לָהֶם שְׁמוּאֵל, וַיּפֹּל הַגֹּורַל עַל שָׁאוּל בֶּן קִישׁ. וַיְבַקְשֻהוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא נִמְצָא. וַיַּגִּידוּ לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר: בִּקַּשְׁנוּ אֶת שָׁאוּל וְלֹא מְצָאנֻהוּ. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: הוֹסִיפוּ לְבַקְשׁוֹ. וַיְבַקְשֻׁהוּ עוֹד וַיִּמְצָאֻהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ: נָפַל הַגּוֹרָל עָלֶיךָ לִמְלֹךְ עָלֵינוּ! וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: מִי אָנֹכִי כִּי אֶמְלֹךְ עלֵיכֶם? לְכוּ שַׁאֲלוּ בְּאוּרִים וְתֻמִּים! וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאוּרִים וְתֻמִּים וַיֹּאמֶר יְיָ: שָׁאוּל יִמְלֹךְ! וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּתְחַבֵּא אֶל הַכֵּלִים וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּיָי: הֲבָא עוֹד הֲלוֹם אִישׁ? וַיֹּאמֶר יְיָ: הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים. וַיָּרוּצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָׁם וַיִּתְיַצֵב שָׁאוּל בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִׁכְמוֹ וָמָעְלָה. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם: הַרְאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְיָ, כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם! וַיָרִיעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ: יְחִי הַמֶּלֶךְ! אוּלָם בְּנֵי הַבְּלִיַעַל שָׁלְחוּ אֶצְבַּע וַיֹּאמְרוּ: מַה־יּוֹשִׁיעֵנוּ זֶה? וַיַרְא שָׁאוּל כִּי בָזוּ לוֹ הָאֲנָשִׁים הָהֵם וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ.


ריח. מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד (מדרשׁ שׁמואל פרשׁה י“ד; ל”פ).


וְנָחָשׁ הָעַמּוֹנִי עָלָה וַיִחַן עַל יָבֵישׁ גִלְעָד. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיוְ כָּל אַנְשֵׁי יָבֵיש: מֶה עָשִׂינוּ לְךָ רָעָה כִּי יָצָאתָ לַמִּלְחָמָה עָלֵינוּ? וַיַעַן נָחָש הָעַמּוֹנִי וַיֹּאמַר: הִנֵּה כָתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְיָ! וְעֲּתָּה תְּנוּ לִי אֶת סֵפֶר תּוֹרַתְכֶם וּשְׂרַפְתִּיו וְשַׁבְתִּי אֶל אַרְצִי! וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יָבֵישׁ אֶל נָחָש הָעַמּוֹנִי: הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים וְנִשְׁלִחָה מַלְאָכִים בְּכָל גְבוּל יִשְׂרָאֵל וְאִם אֵין מוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ. וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים גִּבְעַת שָׁאוּל וַיְדַבְּרוּ הַדְּבָרִים הַאֵלָּה בְּאָזְנֵי הָעָם, וַיִּשְׂאוּ כָל הָעָם אֶת קוּלָם וַיִּבְכּוּ, וַיֹּאמְרוּ הַמַּלְאָכִים: הַגִּידוּ נָא לָנוּ אַיֵּה שָׁאוּל מַלְכֵּנוּ? וַיַּעֲנוּ הָאֲנָשִׁים וַיֹּאמְרוּ: הִנֵּה הוּא בְשָׂדֵהוּ חוֹרֵשׁ חֲרִישׁוֹ! עוֹדָם מְדַבְּרים וְשָׁאוּל בָּא אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן הַשָּׂדֶה. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מַה־לָּעָם כִּי יִבְכּוּ? וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד. וַיִקְצֹף שָׁאוּל מְאֹד כְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָצֵאת אַחֲרָיו וְאַחֲרֵי שְׁמוּאֵל לַמִּלְחָמָה עַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי. וְאֶל הַמַּלְאָכִים אָמָר: מַהֲרוּ שׁוּבוּ אֶל אֲחֵיכֶם יָבֵישָׁה וְנִּחַמְתּוּם לֵאמֹר: מָחָר תִּהְיֶה לָכֶם תּשׁוּעָה!


ריט. מִסְפַּר הָעָם (יומא פרק בראשׁונה; ילק“שׁ רמז שׁפ”ו; ל"פ).


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָפֵץ שָׁאוּל לָדַעַת אֶת מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיוֹצְאִים לַמִּלְחָמָה עַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי, וַיֹּאמֶר אֶל כָּל הָעָם: הָרִימוּ אִישׁ אִישׁ מִכֶּם חֶרֶשׂ וּזְרַקְתֶּם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה לָכֶם וּמָנִיתִי אֶת הַחֲרָשִׂים וְיָדַעְתִּי אֶת מִסְפַּר הָעָם הַיוֹצֵא לַמִּלְחָמָה. וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר תָּמְהוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיֹּאמֵרוּ: מַדּוּעַ לֹא יִסְפֹּר שָׁאוּל אֶת הָעָם וַיְצַוֵּם לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַחֲרָשִׂים? וַיַּעֲנוּם הָאֲנָשִׁים יוֹדְעֵי תוֹרַת יְיָ וַיֹּאמֵרוּ, גַּם בַּמִּדְבָּר לֹא נִמְנוּ בִּלְתִּי אִם מַחֲצִיוֹת הַשְׁקָלִים אֲשֶׁר נָתְנוּ אֲבוֹתֵינוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ, וְעַל כֵּן לֹא הָיָה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם.

וַיּוֹסִיפוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁאֹל וַיֹּאמֵרוּ: הַגִּידוּ נָא לָנוּ מַדּוּעַ רַע בְּעֵינֵי יְיָ לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל? וַיַּעֲנוּם הַנִּשְׁאָלִים לֵאמֹר: יַעַן אָמַר יְיָ: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר. וַיַּךְ שָׁאוּל אֶת עַמּוֹן מַכָּה גְדוֹלָה וַיְפִיצֵם וַיְנִיסֵם וְלֹא נִשְׁאֲרוּ בָם שְׁנַיִם יַחְדָּו. וַיַּרְא הָעָם אֶת הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל וַיֹּאמְרוּ אֶל שְׁמוּאֵל: מִי הַבָּז לְשָׁאוּל וַיֹּאמַר: מַה־יוֹשִׁיעֵנוּ זֶה, – תְּנוּ הָאֲנָשִׁים וּנְמִיתֵם! וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אַל נָא, אַחַי, תֶּרֵעוּ! הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָהּ!


רכ. מְשַׁנֶּה עִתִּים וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים (מכות כ“ג, ורשׁ”י

שׁ“א י”ב).


וַיַּרְא שְׁמוּאֵל אֶת הָעָם שְׂמֵחִים בְּשָׁאוּל מַלְכָּם וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אָנוּחָה מֵעֲבוֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיכֶם וְיָצָא מַלְכְּכֶם לִפְנֵיכֶם וְנִלְחַם מִלְחֲמוֹתֵיכֶם! וְעַתָּה הִנְנִי עָנוּ בִי נֶגֶד יְיָ וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ – אֶת שׁוֹר־מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר־־־מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצוֹתִי548 וּמִיַד־מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר549 וְאָשִׁיב לָכֶם. וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל: לֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה! וַיִּשָּׁמַע בְּרֶגַע הַזֶּה קוֹל בַּמָּרוֹם לֵאמֹר: אֲנִי יְיָ עֵד בַּדָּבָר הַזֶּה! וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: עֵד יְיָ בָּכֶם כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה. וְעַתָּה הִתְיַצְבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי יְיָ! וַיִּתְיַצְבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם שְׁמוּאֵל: הֲלֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם וְלֹא קָרָה עוֹד כִּי יֵרֵד מָטָר בְּעֵת הַזֹּאת; אוּלָם כִּי אֶקְרָא אֶל יְיָ, – וְנָתַן קוֹלוֹת וּמָטָר וִידַעְתֶּם כִּי כֹחַ בִּי לְשַׁנוֹת עִתִּים וּלְהַחֲלִיף זְמַנִּים. וְאַף גַּם זֹּאת בְּרֶדֶת מָטָר בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, אָמֹר יֹאמְרוּ הָאֲנָשִׁים: מָטָר כָּזֶה קִלְלַת יְיָ הוּא, וְאַתֶּם הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי לֹא יֹאבֶה יְיָ הָבִיא קִלְלַת חִנָּם עַל הָאָרֶץ, וּבְכָל זֹאת לָקֹחַ יִקַּח יְיָ תְּפִלָּתִי וְעָשָׂה כְּכֹל אֲשֶׁר אֶשְׁאַל מִמֶּנוּ. וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל יְיָ וַיִּתֵּן יְיָ קוֹלוֹת550 וּמָטָר בַּיוֹם הַהוּא. וַיִּירָא כָל יִשְׂרָאֵל מְאֹד אֶת יְיָ וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֵרוּ: הֲרֵעֹנוּ מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂינוּ וַנְּבַקֶּשׁ לָנוּ מֶלֶךְ וְלֹא אָמַרְנוּ: יְיָ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ וּשְׁמוּאֵל נְבִיאוֹ יִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ בְּעֵת צָרָתֵנוּ, כִּי קָרוֹב יְיָ לִשְׁמוּאֵל מְאֹד: יִקְרָאֵהוּ וְיַעֲנֵהוּ! וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אַל תִּירָאוּ! עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּכָל לְבַבְכֶם, אַתֶּם וּמַלְכְּכֶם אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם לָכֶם, וְלֹא אֶחְדַּל גַּם אֲנִי לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה!


רכא. נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב (מדרשׁ שׁמואל פרשׁה י“ז; ירושׁלמי דבכורים פ”ג; פדר"א)


וַיִּמְלֹךְ שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי נְקִי כַפַּיִם551 וּבַר552 לֵבָב כְּיֶלֶד בֶּן שָׁנָה; וַיִּקְטַן בְּעֵינָיו מְאֹד וַיִּירָא אֶת יְיָ וַיֶּרֶב לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וָחָסֶד. וַיֶּחָס553 עַל נִכְסֵי554 יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ וְלֹא לָקַח אֶת שְׂדוֹתֵיהֶם וְכַרְמֵיהֶם וְלֹא עִשַּׂר555 אֶת צֹאנָם וְלֹא נָגַע בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם, וַיִּשְׂמַח בַּטּוֹבָה אֲשֶׁר הֵיטִיב יְיָ אֶת יִשְׂרָאֵל.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמוּ הַפְּלִשְׁתִּים עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל נַעֲרוֹ נוֹשֵׂא כֵלָיו556: הָבָה נָבֹא פִתְאוֹם אֶל מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וְהַחֲרַדְנוּם וְנִלְחַמְנוּ עִמָּם. וַיֹּאמֶר הַנַּעַר: אֵיכָכָה נוּכַל שְׁנֵינוּ וְהִתְגַּבַּרְנוּ עַל הַפְּלִשְׁתִּים הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים? וַיַּעַן יוֹנָתָן וַיֹּאמַר: אֵין לַייָ מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט. וַיִּשְׁמַע הַנַּעַר אֶל יוֹנָתָן וַיָּרוּצוּ אֶל מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים.

וַתְּהִי הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר הִכָּה יוֹנָתָן וְנוֹשֵׂא כֵלָיו כְּעֶשְׂרִים אִישׁ. וַתְּהִי חִתַּת557 יְיָ עַל פְּלִשְׁתִּים וַתֶּחֱרַד כָּל הַמַּחֲנֶה. וַיִּרְאוּ הַצוֹפִים558 לְשָׁאוּל אֶת חֶרְדַּת הַפְּלִשְׁתִּים וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: פִּקְדוּ559 נָא וּרְאוּ מִי הָלַךְ מֵעִמָּנוּ? וַיִּפְקְדוּ וְהִנֵּה אֵין יוֹנָתָן וְנוֹשֵׂא כֵלָיו. וַיָּבֹא שָׁאוּל וְאַנְשֵׁי חֵילוֹ עַד הַמִּלְחָמָה וְהִנֵּה הָיְתָה חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ – מְהוּמָה גְדוֹלָה מְאֹד. וַיַּשְׁבַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל הַיּוֹם לֶחֶם וְלֹא יָצוּם עַד הָעָרֶב. וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם. וַיְהִי הוּא בָא בַיַּעַר וְהִנֵּה דְבַשׁ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת560 אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בִּדְבָשׁ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל פִּיו וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו. וְהָעָם הִכָּה בַפְּלִשְׁתִּים מַכָּה רַבָּה וַיִּיעֲפוּ561 מְאֹד. וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח הָעָם צֹאן וּבָקָר וּבְנֵי בָקָר וַיִּשְׁחֲטוּ אַרְצָה וַיֹּאכְלוּ עַל562 הַדָּם.

וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר: הִנֵּה הָעָם חֹטְאִים לֶאֱכֹל עַל הַדָּם. וַיְצַו שָׁאוּל לֵאמֹר: הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ563! וַיַּעַשׂ הָעָם כֵּן. וַיִּקַּח שָׁאוּל מַאֲכֶלֶת564 בַּת אַרְבַּע עֶשְׂרֵה אֶצְבָּעוֹת וַיֹּאמַר: קְחוּ גַם אַתֶּם מַאֲכָלוֹת וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה565 וַאֲכַלְתֶּם כַּמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן חָשַׂךְ566 שָׁאוּל אֶת הָעָם מֵחֲטֹא לִי וַיֹּאמֶר לָהֶם: כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה תִּשָּׁחֵט הַבְּהֵמָה וְתֵאָכֵל, עַל כֵּן בָּעֵת אֲשֶׁר לֹא תִמָּצֵא כָל חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה, – יָבֹא מַלְאָכִי וְיַמְצִיא567 חֶרֶב בְּיַד שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ!


רכב. פִּדְיוֹן נֶפֶשׁ יוֹנָתָן (מדרשׁ שׁמואל שׁם).


וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הָעָם: נֵרְדָה אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים לַיְלָה וְלֹא נַשְׁאֵר בָּהֶם אִישׁ. וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל: נִקְרְבָה אֶל הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים וְשָׁאַלְנוּ בֵאלֹהִים. וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בֵּאלֹהִים: הַאֵרֵד אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים, הֲתִתְּנֵם בְּיַד יִשְׂרָאֵל? וְלֹא עָנָהוּ יְיָ. וַיִּתְבּוֹנֵן שָׁאוּל אֶל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַבְנֵי הַחֵן568 אֲשֶׁר עַל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּעֲמָה569 אֶבֶן בִּנְיָמִין, וַיֵּדַע כִּי חָטָא אִישׁ מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין לַיָי. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: גְּשׁוּ הֲלוֹם שָׂרֵי הָעָם וּדְעוּ וּרְאוּ בַּמֶּה הָיְתָה הַחַטָּאת הַזֹּאת הַיּוֹם? כִּי חַי יְיָ הַמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם יֶשְׁנוֹ570 בְיוֹנָתָן בְּנִי כִּי מוֹת יָמוּת! וַיַּחֲרֵשׁ הָעָם וְלֹא עָנָה אֶת שָׁאוּל דָּבָר.

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל: אַתֶּם תִּהְיוּ לְעֵבֶר571 אֶחָד וַאֲנִי וְיוֹנָתָן בְּנִי נִהְיֶה לְעֵבֶר אֶחָד. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְיָ: אָנָּא, יְיָ, תֵּן גּוֹרַל אֱמֶת, וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָתָן וְשָׁאוּל. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַפִּילוּ בֵינִי וּבֵין יוֹנָתָן בְּנִי! וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָתָן. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: הַגִּידָה לִּי מֶה עָשְׂיתָ? וַיַּגֵּד לוֹ יוֹנָתָן וַיֹּאמַר: טָעֹם טָעַמְתִּי בִּקְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְיָדִי מְעַט דְּבַשׁ – הִנְנִי אָמוּת!

וַיִּשְׁלֹף572 שָׁאוּל אֶת חַרְבּוֹ וַיֹּאמֶר לַהֲרֹג אֶת יוֹנָתָן בְּנוֹ. וַיְמַהֵר כָּל הָעָם וַיִּגְּשׁוּ אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֵרוּ: הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל? חָלִילָה! חַי יְיָ אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אָרְצָה! וּבְדַבֵּר הָעָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּתֵּן אִישׁ אִישׁ שֶׁקֶל זָהָב כֹּפֶר573 נֶפֶשׁ יוֹנָתָן וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹנָתָן וְאֶת שִׁקְלֵי הַזָּהָב בְּמֹאזְנַיִם574 וַיִּשְׁקְלוּם וַיִּהְיוּ בַּד בְּבַד575. וַיִּקְחוּ אֶת שִׁקְלֵי הַזָּהָב וַיִּתְּנוּ לְשָׁאוּל וַיֹּאמֵרוּ: יְהִי הַזָּהָב הַזֶּה קֹדֶשׁ לַייָ! וַיפְדּוּ הָעָם אֶת יוֹנָתָן וְלֹא מֵת.


רכג. אוֹר בַּחשֶׁךְ (מדברי רשׁ“י שׁ”א י"ד, נ').


וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיֹּאמֶר אֲבִיאֵל אֲבִי קִישׁ אֲבִי שָׁאוּל לֵאמֹר: הֵן בָּרֵךְ בֵּרְכַנִי יְיָ וַיְמַלֵּא בֵיתִי טוּבוֹ; הָבָה אֶעֱשֶׂה דָבָר טוֹב לְיִשְׂרָאֵל וְהָיָה זִכְרִי לִבְרָכָה. וַיִּקַּח אֲבִיאֵל כֶּסֶף רַב וַיִּתֵּן לְעוֹשֵׂי עֲשָׁשִׁיוֹת וּפַנָּסִים וַיֹּאמֶר לָהֶם: עֲשׂוּ נָא עֲשָׁשִׁיוֹת וּפַנָּסִים רַבִּים! וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַר לָהֶם אֲבִיאֵל. וַיִּקַּח אֲבִיאֵל אֶת הָעֲשָׁשִׁיוֹת וְהַפַּנָּסִים וַיִּתְּלֵם בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר וַיַּדְלִיקֵם בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה. וַיַּרְא הָעָם הַהֹלְכִים בַּחשֶׁךְ אוֹר גָּדוֹל וַיּוֹדוּ לַאֲבִיאֵל וַיְבָרְכוּ שְׁמוֹ וַיֹּאמֵרוּ: לֹא אֲבִיאֵל יֵאָמֵר עוֹד שְׁמוֹ כִּי אִם נֵר, כִּי הִדְלִיק נֵרוֹת רַבִּים בִּרְחוֹבוֹת הָאֲפֵלִים וַיָּאֶר לָנוּ אֶת הַחשֶׁךְ.


רכד. אַל תִּצְדַּק הַרְבֵּה (יומא כ“ב, רש”י ש“א ט”ו; יומא פרק בראשׁונה; ברכות דף ס"ג).


וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל: כֹּה אָמַר יְיָ: זָכַרְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם כִּי הוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר יָצָא לְהִלָּחֵם עִמָּם וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם. וְעַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָ אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֵׁר לוֹ וְלֹא תַחְמוֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מֵעוֹלַל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר. וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיְמָרֲרוּהוּ עַד מְאֹד, וַיִקְרָא וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! אִם בְּנֵי הָאָדָם חָטְאוּ, – בְּהֵמָה מֶה חָטְאָה? אִם גְּדוֹלִים חָטְאוּ, – קְטַנִּים מֶה חָטָאוּ? וַיִּשָּׁמַע קוֹל בַּמָּרוֹם לֵאמֹר: שָׁאוּל! אַל תִּצְדַּק הַרְבֵּה!

וַיָּבֹאוּ מַלְאֲכֵי רַחֲמִים וַיִּתְיַצְבוּ לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ! לָמָּה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעוֹלָלִים וְיוֹנְקִים, בְּצֹאן וּבָקָר שֶׁלֹּא חָטָאוּ? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: לוּ יחְיוּ כָל הָעוֹלְלִים וְהַיּוֹנְקִים הָאֵלֶּה וְיִגְדָּלוּ, כִּי עַתָּה תִמָּלֵא כָל הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם, עַל כֵּן אָמַרְתִּי: טוֹב מוּתָם בְּעוֹדָם נְקִיִּים מִפֶּשַׁע מִמּוּתָם מוֹת רְשָׁעִים וְחַטָּאִים.

וַיּוֹסִיפוּ הַמַּלְאָכִים לְדַבֵּר אֶל יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: מַדּוּעַ צִוִּיתָ לְהַחֲרִים גַּם אֶת הַבְּהֵמָה? וַיֹּאמֶר יְיָ: הִנֵּה הָעֲמָלֵקִים מִשְׁתַּנִּים576 בְּכִשְׁפֵיהֶם הָרַבִּים וְנֶהְפָּכִים לְצֹאן וּבָקָר, עַל כֵּן צִוִּיתִי לְהַחֲרִים גַּם אֶת הַבְּהֵמָה.

וַיַּקְהֵל שָׁאוּל אֵלָיו אֶת כָּל הָעָם וַיֹּאמַר: יִקַּח נָא אִישׁ אִישׁ מִכֶּם טָלֶה577 מֵעֲדָרַי, וְשָׂמָהוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה לָכֶם, וְסָפַרְתִּי אֶת הַטְּלָאִים וְיָדַעְתִּי אֶת מִסְפַּרְכֶם. וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֵרוּ: רְאוּ נָא אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ יְיָ אֶת שָׁאוּל מַלְכֵּנוּ! הֵן בְּרֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ פְּקָדָנוּ בַחֲרָשִׂים וְעַתָּה עָשַׁר וַיִּגְדַּל מְאֹד וַיִּפְקְדֵנוּ בַּטְּלָאִים! וַיְהִי מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיּוֹצְאִים עַל עֲמָלֵק לַמִּלְחָמָה מָאתַיִם אֶלֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ. וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד עִיר עֲמָלֵק וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִתְרוֹ: לְכוּ סֻרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי, פֶּן אֹסִיפְךָ578 עִמּוֹ, וַאֲבִיכֶם עָשָׂה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי ישְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם! וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי ישְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי שָׁאוּל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רְעֵהוּ: הֵן יָדַעְנוּ כֻלָּנוּ כִּי לֹא בָא יִתְרוֹ אֶל משֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיַּעַשׂ לוֹ וּלְאַהֲרֹן וּלְזִקְנֵי ישְׂרָאֵל מִשְׁתֶּה מֵרַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר רִחַם עֲלֵיהֵם וּמֵאַהֲבָתוֹ אֲשֶׁר אֲהֵבָם, כִּי אִם מֵחֶפְצוֹ לְהִכָּבֵד עַל פְּנֵי כָּל הָעָם לֵאמֹר: אֲנִי חוֹתֵן משֶׁה, – וּבְכָל זֹאת חֲשָׁבָהוּ יְיָ צְדָקָה הָעוֹמֶדֶת579 לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם, וְאַף כִּי580 יְרַחֵם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וְהֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ וְנָתַן לוֹ מָנוֹחַ אֲשֶׁר ייטַב לוֹ!


רכה. זִקְנָה וְשֵׂיבָה שֶׁלֹא בִזְמַנָּן (תענית ה').


וַיַּחְמוֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹאן וְהַבָּקָר וְלֹא הֶחֱרִימוּם. וַיְהִי דְּבַר יְיָ אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר: נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ, כִּי לֹא הֵקִים581 אֶת דְּבָרָי! וַיְמָרֵר הַדָּבָר הַזֶּה אֶת שְׁמוּאֵל מְאֹד וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! הַמְשֵׁל582 הִמְשַׁלְתַּנִי לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וְעַל כֵּן אָנֹכִי שׁוֹאֵל מֵעִמְּךָ לֵאמֹר: כַּאֲשֶׁר לֹא בָטְלוּ מַעֲשֵׂי יְדֵי משֶׁה וְאַהֲרֹן בְּחַיֵיהֶם, כֵּן לֹא יִבְטְלוּ בְחַיַּי גַּם מַעֲשֵׂי יָדַי אָנִי! וַיֹּאמֶר יְיָ: אֵיכָה אֶעֱשֶׂה? אִם יָמוּת שָׁאוּל, יֵמַר מוֹתוֹ לִשְׁמוּאֵל, וְאִם יָמוּת שְׁמוּאֵל, – יֹאמְרוּ כָל יוֹדְעָיו לֵאמֹר: יַעַן עָשָׂה שְׁמוּאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ, עַל כֵּן לֹא הֶאֱרִיךְ יָמִים וַיָּמָת בֶּן חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים; אוּלָם אִם יִחְיוּ שְׁנֵיהֶם (גַּם שְׁמוּאֵל, גַּם שָׁאוּל) וְנִמְשַׁךְ הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתִּי: בּוֹ ימְלֹךְ דָּוִד בֶּן יִשָּׁי! עַל כֵּן תִּקְפָּץ583 – נָא זִקְנָה עַל שְׁמוּאֵל וְהָיָה מַרְאֵהוּ כְּאִישׁ זָקֵן וּמְלֵא584 יָמִים, וְלֹא יֹאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל: בְּחֶטְאוֹ מֵת שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי!


רכו. צַעֲרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל (מדרשׁ שׁמואל פרשׁה י“ח ורשׁ”י שׁם).


וּשְׁמוּאֵל בָּא אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ: לָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ וְלֹא הֲקִימוֹתָ אֶת דְּבָרָיו אֲשֶׁר אָמַר לְךָ לְהַחֲרִים אֶת עֲמָלֵק וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ? וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי יְיָ וְאֶת דְּבָרֶיךָ! וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַייָ! וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: לֹא אָשׁוּב עִמְּךָ כִּי מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר יְיָ, – וַיִּמְאָסְךָ מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי כְּהִסּוֹב585 שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! מַר לִי מָר כִּי נִקְרְעָה מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעַל שָׁאוּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי בְּצִלּוֹ יִחְיֶה יִשְׂרָאֵל! וּבְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיַּחֲזֵּק בִּכְנַף586 מְעִילוֹ וַיִּקָּרֵעַ. וַיֹּאמֶר אֶל שָׁאוּל: זֶה לְךָ הָאוֹת, כִּי יָבֹא אִישׁ וְכָרַת כְּנַף מְעִילְךָ, וְיָדַעְתָּ כִּי מָלֹךְ יִמְלֹךְ הוּא תַּחְתֶּיךָ.


רכז. נִשְׁמַת דָּוִד (ברכות י'; ב“ב צ”א; ל"פ).


וַיִּפְתַּח יְיָ אֶת שַׁעֲרֵי הַזִּמְרָה וַיִּקַּח מִשָּׁם רִנְנַת צִפֳּרִים וְלַחַשׁ יְעָרִים וְקוֹל נְעִימוֹת הָרוּחַ הַצַּח הַנִּשְׁמָע מִבֵּין הָעֳפָאִים587 וְהֶמְיַת מַעְיָנִים וּנְחָלִים וְשִׁירַת נוֹשָׁעִים בַּיָי וּמִזְמוֹרֵי תוֹדָתָם וַיַּעֲשֵׂם – נְשָׁמָה, וַיִּפַח אוֹתָהּ בְּדָוִד וַיְהִי לְנֶפֶשׁ חַיָּה. וַיָּשַׁר דָּוִד בִּמְעֵי588 אִמּוֹ אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לֵאמֹר: בָּרְכִי, נַפְשִׁי אֶת יְיָ וְכָל קְרָבַי589 אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ! וַיִּוָּלֵד דָּוִד וַיַּרְא אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת כּכְבֵי הָאוֹר וַיַּעַן וַיֹּאמַר: בָּרְכוּ יְיָ כָּל צְבָאָיו מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ! וַתְּנִיקֵהוּ נִצֶּבֶת אִמּוֹ וַתַּשְׂבִּיעֵהוּ, וַיָּשַׁר דָּוִד וַיֹּאמַר: בָּרְכִי, נַפְשִׁי, אֶת יְיָ, וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו590.


רכח. דָּוִד הָרַחֲמָנִי וְצֹאן מַרְעִיתוֹ (מדרשׁ שמו“ר ב'; מדרשׁ תהלים קי”ח; שׁם ע"ח).


וַיִּגְדַּל דָּוִד וַיְהי רֹעֶה בְּצֹאן אָבִיו. וַיַּרְחֵק דָּוִד לָלֶכֶת עִם עֶדְרוֹ וַיְבִיאֵהוּ הַמִּדְבָּרָה, כִּי אָמָר: אַל תִּרְעֶינָה צֹאנִי בִּשְׂדוֹת זָרִים! וַיֵּצֵא דָוִד בְּעִקְבוֹתָן591, וַיַּרְא וְהִנֵּה הַגְּדָיִים וְהַטְּלָאִים אוֹכְלִים בִּכְבֵדוּת אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה כִּי כֹחַ אֵין בָּהֶם לַעֲקוֹר אֶת הָעֲשַׂבִּים, וַיַּחְמֹל עֲלֵיהֶם וַיְרַחֲמֵם וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיְלַקֵּט עֲשַׂבִּים רַכִּים וַיָּשֶׂם לִפְנֵי הַגְּדָיים וְהַטְּלָאִים וַיַּאֲכִילֵם בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים וַיִּשָּׂאֵם בְּחֵיקוֹ. וְכַאֲשֶׁר עָבְרוּ שָׁבֻעוֹת אֲחָדִים וַיֶּחֶזְקוּ הַגְּדָיִים וְהַטְּלָאִים מְעַט מְעָט, וַיֶּאֱסֹף דָּוִד אֶת כָּל צֹאנוֹ וַיִּשְׁלַח אֶת הַטְּלָאִים וְהַגְּדָיִים בָּרִאשׁוֹנָה לִרְעוֹת, כִּי אָמָר: יֹאכְלוּ נָא אֶת רָאשֵׁי הָעֲשַׂבִּים הָרַכִּים; וְכַאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל וַיִּשְׂבָּעוּ, וַיִּשְׁלַח אֶת הַכְּבָשִׂים וְהַתְּיָשִׁים הַזְּקֵנִים לִרְעוֹת בַּשָּׂדֶה; וְכַאֲשֶׁר כִּלּוּ גַם אֵלֶּה לֶאֱכֹל, כִּי שָׂבְעוּ וַיִּשְׁלַח אֶת צְעִירֵי הַצֹּאן אֲשֶׁר כֹּחַ בְּשִׁנֵּיהֶם לֶאֱכֹל אֶת שָׁרְשֵׁי הָעֲשַׂבִּים הַנִּשְׁאָרים. וַיִּיטַב הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד בְּעֵינֵי יְיָ וַיֹּאמַר: הִנֵּה מַעֲשֵׂי דָוִד הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה אֹמְרִים לַכֹּל כִּי אֵין כָּמֹהוּ רֹעֶה רַחֲמָנִי וְרַב חֶסֶד הַמְנַהֵל אֶת צֹאן מַרְעִיתוֹ בַּחֲסָדִים וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים, עַל כֵּן אֶבְחַר בּוֹ וּלְקַחְתִּיו מִמִּכְלְאוֹת צֹאנוֹ וַהֲבֵאתִיו לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמִּי!


רכט. אַרְיֵה וּרְאֵם (מדרשׁ תהילים כ"ב).


וַיְהִי הַיּוֹם וְדָוִד רֹעֶה אֶת צֹאנוֹ בַּמִּדְבָּר, וַיִּמְצָא אֶת הָרְאֵם יָשֵׁן בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ שָׁם דָּוִד מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ. וַיְהִי הָרְאֵם בְּעֵינֵי דָוִד כְּהַר גָּדוֹל מְאֹד וַיִּשְׁתָּאֶה וַיֹּאמַר: אֵיכָה הָיָה פִתְאוֹם בַּמָקוֹם הַזֶּה הַר גָּדוֹל? וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶל הָרְאֵם וַיַעַל עָלָיו. וַיְהִי הוּא הוֹלֵךְ עַל הָרְאֵם וּמַשְׁגִּיחַ592 אֶל צֹאן מַרְעִיתוֹ וְהִנֵּה הֵקִיץ הָרְאֵם מִשְּׁנָתוֹ וַיִּתְנַשֵּׂא מִמְּקוֹמוֹ וַתִּגְבַּהּ קוֹמָתוֹ מְאֹד. וַיֶּחֱרַד דָּוִד חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! אִם תּוֹרִידֵנִי בְשָׁלוֹם מֵעַל הָרְאֵם הַזֶּה, – וּבָנִיתִי לְךָ הֵיכָל593 גָּבֹהַּ מֵאָה אַמָה, כִּגְבֹהַּ קַרְנֵי הָרְאֵם הַזֶּה. וַיִּשְׁמַע יְיָ קוֹל תַּחֲנוּנֵי דָוִד וַיָּבֹא אַרְיֵה לִקְרַאת הָרְאֵם. וַיַּרְא הָרְאֵם אֶת מֶלֶךְ הַחַיּוֹת וַיִּירָא מִמֶּנּוּ וַיִּכְרַע וַיִּרְבַּץ594 עַל הָאֲדָמָה, וַיֵּרֶד דָּוִד מֵעַל הָרְאֵם וַיַּרְא אֶת הָאַרְיֵה, וַיֶחֱרַד שֵׁנִית חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיִּקְרָא אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: הוֹשִׁיעֵנִי יְיָ אֱלֹהַי, מִפִּי אַרְיֵה, כַּאֲשֶׂר הוֹשַׁעְתַּנִי מִקַּרְנֵי רְאֵם! וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶל דָּוִד וַיְחַזְקֵהוּ וַיְאַמְּצֵהוּ וַתְּהִי אֵימָתוֹ595 עַל כָּל בְּנֵי שָׁחַץ596.


רל. שֶׁמֶן הַפְּלָאוֹת הַפְּלָאוֹת (מדרשׁ תנחומא הובא בילק“שׁ ש”א רמז קכ“ד;פסחים ס”ז)


וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל שְׁמוּאֵל: עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל597 אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל! מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ! וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְיָ וַיָּבֹא בֵית לֶחֶם וַיְמַהֲרוּ זִקְנֵי הָעִיר וַיֵּצְאוּ לִקְרָאתוֹ; וַיְבָרְכֵם שְׁמוּאֵל בְּשָׁלוֹם וַיֹּאמַר: הִתְקַדָּשׁוּ598 וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח. וַיְקַדֵּש אֶת יִשַׁי וְאֶת בָּנָיו וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח599. וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא שְׁמוּאֵל אֶת אֱלִיאָב וְהִנֵּה הוּא גְבַהּ קוֹמָה וִיפֵה מַרְאֶה וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְיָ לְהַמְלִיכֵהוּ עַל יִשְׂרָאֵל! וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל שְׁמוּאֵל: אָמֹר אָמַרְתָּ לְשָׁאוּל בִּרְאוֹתְךָ אוֹתוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה: אָנֹכִי הָרֹאֶה! וְעַתָּה רְאֵה כִּי שָׁגִיתָ600 כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לָעֵינַיִם וַייָ יִרְאֶה לַלֵּבָב! אָמְנָם מַרְאֵה אֱלִיאָב וְתָאֳרוֹ יָפִים מְאֹד, אוּלָם קְצַר־אַפַּיִם601 הוּא עַל כֵּן מְאַסְתִּיהוּ! וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב וַיַּעֲבִירֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל. וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיֹּאמֶר לָצֶקֶת עַל רֹאשׁוֹ, וַיְהִי פִתְאֹם דָּבָר אֲשֶׁר לֹא פִלַּל602 שְׁמוּאֵל וְלֹא יִחַל לוֹ, כִּי נִבְלַע הַשֶּׁמֶן בַּקֶּרֶן וַיֵּעָלֵם603 כֻּלּוֹ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבַר אֲבִינָדָב לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ לוֹ, וַיָּשָׁב הַשֶּׁמֶן וַיְהִי מָלֵא אֶת הַקֶּרֶן כָּרִאשׁוֹנָה. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: גַּם בָּזֶּה לֹא בָחַר יְיָ. וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן כְּפַעַם בְּפַעַם לָצֶקֶת עַל רֹאשָׁם, – וַיִּבָּלַע הַשֶּׁמֶן וַיֵעָלַם, וַיֵּדַע שְׁמוּאֵל כִּי לֹא בָאֵלֶּה בָּחַר יְיָ.

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ604 הַנְּעָרִים? וַיֹּאמֶר יִשָׁי: עוֹד שָׁאַר605 הַקָּטֹן וְהִנֵּה רֹעֶה בַצֹּאן. וַיֹּאמֶר

שְׁמוּאֵל אֶל יִשָׁי: שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ! וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְיַצֵּב דָּוִד לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיַּעַל606 הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר בַּקֶּרֶן לִקְרַאת דָּוִד, וַיֵּדַע שְׁמוּאֵל כִּי בָחַר יְיָ בַּנַּעַר הַזֶּה לְהַמְלִיכוֹ עַל יִשְׂרָאֵל.


רלא. הִמָּשַׁח דָּוִד לְמֶלֶךְ (מדרשׁ בר“ר פ' ס”ו, וילק“ח במדרש אבות דף פ”ו).


וַיִּתְבּוֹנֵן שְׁמוּאֵל אֶל דָּוִד, וַיַּרְא אֶת עֵינָיו הַיָּפוֹת וְאֶת טוֹב תָּאֳרוֹ וְאֶת חָכְמָתוֹ הַמְּאִירָה פָנָיו וַיִּשְׂמָח. וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ אֶת לְחָיָיו הָאֲדֻמּוֹת כְּדָם וַיֶּחֱרַד וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! גַּם זֶה אַדְמוֹני כְּעֵשָׂו בֶּן יִצְחָק – הַאֻמְנָם יִשְׁפֹּךְ גַּם הוּא דַם נְקִיִּים607?! וַיַּעַן יְיָ אֶת שְׁמוּאֵל וַיֹּאמַר: לֹא ישְׁפֹּךְ דָּוִד בִּלְתִּי אִם דַּם הָרְשָׁעִים אֲשֶׁר יִשְׁפְּטוּם הַסַּנְהֶדְרִין608 וְאָמְרוּ: בְּנֵי מָוֶת הֵם! וַיּוֹסֶף יְיָ לְדַבֵּר אֶל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמַר: הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בוֹ עוֹמֵד לְפָנֶיךָ וְאַתָּה יוֹשֵׁב, – קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא! וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו. וַתִּצְלַח609 רוּחַ יְיָ אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיֶּחֱזַק וַיֶּאֱמַץ וַיַּשְׂכֵּל610 וַיַּצְלִיחוֹ611 יְיָ!


רלב. כַּדֵּי הַדְּבָשׁ (ביהמ“ד להרר”א ילניק הדר רביעי דף 150,151).


בַּיָּמִים הָהֵם גָּר אִישׁ אֶחָד עָשִׁיר מְאֹד בְּאַחַת מֵעָרֵי יִשְׂרָאֵל. וַתְּהִי לוֹ אִשָּׁה יְפַת תֹּאַר אֲשֶׁר לֹא נִמְצְאָה כָמֹהָ בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. וַיָּמָת הָאִישׁ וַתְּהִי הָאִשָּׁה אַלְמָנָה. וַיִּשְׁלַח אֵלֶיהָ שַׂר הָעִיר לֵאמֹר: אֶמְצָא נָא חֵן בְּעֵינַיִךְ וְהָיִית לִי לְאִשָּׁה! וַתַּעַן הָאַלְמָנָה וַתֹּאמַר: לֹא אֶהְיֶה עוֹד אִשָּׁה לְאִישׁ! וַיּוֹסֶף הַשַּׂר לִשְׁלֹחַ אֵלֶיהָ אֲנָשִׁים לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה; וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵשִׁיבָה אֶת פָּנָיו612 וַיִּקְצֹף עָלֶיהָ הַשַּׂר עַד מְאֹד וַיִּתְאַנֶּה613 לָהּ יוֹם יוֹם וַיְמָרֵר אֶת חַיֶיהָ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא חָדַל מִמֶּנָּה וַתֹּאמֶר הָאַלְמָנָה: אֵין טוֹב לִי בִּלְתִּי אִם אֵצֵא מִן הָעִיר הַזֹּאת לָגוּר בַּאֲשֶׁר אֶמְצָא!

וַתְּמַהֵר וַתִּקַּח אֶת כָּל שִׁקְלֵי הַזָּהָב הָרַבִּים אֲשֶׁר הוֹרִישָׁהּ אִישָׁהּ וַתִּתְּנֵם בְּכַדִּים רֵיקִים וַתְּמַלְאֵם עַד הַחֵצִי. וְאַחַר לָקְחָה דְבַשׁ וַתִּיצַק עַל כָּל הַכַּדִּים וַתְּמַלְּאֵם; וַתָּבֹא לְאֶחָד מִמַּכָּרֶיהָ, אֲשֶׁר הִתְרָעֶה614 אֶת אִישָׁהּ בְּעוֹדֶנּוּ חַי, וַתֹּאמֶר לוֹ: עֲשֵׂה נָא עִמָּדִי חֶסֶד וְלָקַחְתָּ מִמֶּנִּי כַּדֵּי דְבָשׁ וְהָיוּ בְיָדְךָ לְפִקָּדוֹן615 עַד יוֹם דָּרְשִׁי אוֹתָם מִיָּדֶךָ! וַיַּעַן הָאִישׁ וַיֹּאמַר: כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתְּ אֵלַי אֶעֱשֶׂה. וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת הַכַּדִּים וַתְּבִיאֵם אֶל מַכָּרָהּ וַתִּעַד בּוֹ עֵדִים וַתַּפְקִידֵם אִתּוֹ.

וַתַּעֲזֹב הָאִשָּׁה אֶת הָעִיר וַתֵּצֵא לָגוּר בְּעִיר אַחֶרֶת. וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעַשׂ הָאִישׁ מִשְׁתֶּה בְּיוֹם אָרֵשׂ לוֹ בְנוֹ אִשָּׁה וַיֶּאֱזַל616 הַדְּבָשׁ אֲשֶׁר הָיָה בְּכֵלָיו וַיִּזְכֹּר אֶת כַּדֵּי הַדְּבָשׁ אֲשֶׁר הָפְקְדוּ אִתּוֹ. וַיֹּאמֶר בְלִבּוֹ: אֶקְחָה דְבַשׁ מֵאַחַד הַכַּדִּים אֲשֶׁר הִפְקִידָה אִתִּי אֵשֶׁת מַכָּרִי, וַהֲשִׁיבוֹתִי אֵת אֲשֶׁר לָקַחְתִּי אַחֲרֵי כְּלוֹת הַמִּשְׁתֶּה.

וַיַּעַשׂ הָאִישׁ כֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וַיָּבֹא אֶל הַחֶדֶר אֲשֶׁר הָיָה שָׁם פִּקְּדוֹן הָאַלְמָנָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵחֵל לְהָרִיק אֶת אַחד הַכַּדִּים וַיִּמְצָא שִׁקְלֵי זָהָב רַבִּים וַיִּשְׁתָּאֶה וַיִּשְׁתּוֹמֵם מְאֹד. וַיָּשָׂם אֶת יָדוֹ בְּכַד אַחֵר וַיִּמְצָא גַם שָׁם זָהָב וַיְמַשֵּׁשׁ אֶת כָּל הַכֵּלִים וַיַּרְא כִּי מְלֵאִים הֵם עַד חֶצְיָם זָהָב טָהוֹר, וַיִּשְׂמַח מְאֹד וַיֹּאמַר: אַךְ עָשַׁרְתִּי! מָצָאתִי הוֹן רָב! אֶקְחָה לִי אֶת כָּל הַזָּהָב אֲשֶׁר בַּכַּדִּים הָאֵלֶּה וּטְמַנְתִּים, וּמִלֵּאתִי אֶת הַכַּדִּים דְּבָשׁ וְהָיוּ מְלֵאִים כְּבָרִאשׁוֹנָה. וַיְמַהֵר הָאִישׁ וַיָּשֶׂם אֶת יָדָיו בַּכַּדִּים וַיּוֹצֵא מֵהֶם אֶת הַזָּהָב וַיֵּחָפֵז617 מְאֹד, כִּי אָמָר: אַל יָבֹא הֵנָּה אֶחָד מֵהַקְּרוּאִים וְרָאָה אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה!…

וַיַּעַבְרוּ יָמִים רַבִּים וַיָּמָת שַׂר הָעִיר, וַתִּשְׁמַע הָאִשָּׁה הָאַלְמָנָה כִּי מֵת הַשָּׂר וַתָּשָׁב שֵׁנִית אֶל עִיר מוֹלַדְתָּהּ. וַתָּבֹא אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר הִפְקִידָה אִתּוֹ אֶת כַּדֶּיהָ וַתֹּאמַר: הוֹאֶל־נָא אֲדוֹנִי וַהֲשֵׁבוֹתָ לִי אֶת כַּדֵּי הַדְּבָשׁ אֲשֶׁר הָפְקְדּוּ אִתֶּךָ! וַיַּעַן הָאִישׁ וַיֹּאמַר: לֹא אָשִׁיב לָךְ אֶת פִּקְדוֹנֵךְ עַד אִם קָרָאת לִי אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֲעִידוֹתִם לִי בְּיוֹם הַפְקִידֵךְ בְּיָדִי אֶת כַּדֵּי דִבְשֵׁךְ. וַתֵּלֶךְ הָאַלְמָנָה וַתִּקְרָא לָעֵדִים וַיָּבֹאוּ בֵּיתָה הָאִישׁ. וַיִּקַּח הָאִישׁ אֶת כָּל כַּדֵּי הַדְּבָשׁ וַיִּתְּנֵם לָאִשָּׁה הָאַלְמָנָה לְעֵינֵיהֶם. וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת כַּדֵּי הַדְּבָשׁ וַתְּבִיאֵם לְבֵיתָהּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמְרָה לְהוֹצִיא אֶת שִׁקְלֵי הַזָּהָב וַתֵּרֶא כִּי גָנַב הָאִישׁ אֶת הַזָּהָב וַיָּשֶׂם תַּחְתָּיו דְּבָשׁ.

וַתִּצְעַק הָאַלְמָנָה צְעָקָה גְדוֹלָה וַתָּבֹא אֶל הָאִישׁ וַתֹּאמֶר לוֹ: הָשִׁיבָה לִּי אֶת זְהָבִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְכַדָּי! וַיַּעַן אוֹתָהּ הָאִישׁ לֵאמֹר: הָאָבְדָה חָכְמָתֵךְ? הֲלָקַחְתִּי מִמֵּךְ זָהָב וָאָשֶׁב לָךְ דְּבָשׁ? הֵן דְבַשׁ לָקַחְתִּי וּדְבַשׁ הֲשִׁיבוֹתִי לָךְ! וְעַתָּה לְכִי וְקִרְאִי לְעֵדַיִךְ אֲשֶׁר הֲעִידוֹת בֵּינִי וּבֵינָךְ וְשָׁמַעַתְּ מַה־יַעֲנוּךְ? וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי קָשֶׁה618 הָאִישׁ מְאֹד, וַתֵּלֶךְ אֶל שׁוֹפֵט הָעִיר וַתְּסַפֶּר לוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ הָאִישׁ. וַיִּשְׁמַע הַשּׁוֹפֵט אֶת דִּבְרֵי הָאִשָּׁה הָאַלְמָנָה וַיֹּאמֶר לָהּ: הֲיֵשׁ לָךְ, בִּתִּי, עֵדִים כִּי הָיָה זָהָב בְּכַדֵּי פִקְדוֹנֵךְ? וַתַּעַן הָאִשָּׁה וַתֹּאמַר: לֹא! וַיֹּאמֶר הַשּׁוֹפֵט: קָצְרָה יָדִי מֵהוֹשִׁיעֵךְ, כִּי לֹא יִשָּׁפֵט אִישׁ בִּלְתִּי אִם יְעִידֻהוּ שְׁנַיִם שְׁלשָׁה עֵדִים! וַיְמָרֲרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶת הָאִשָּׁה הָאַלְמָנָה עַד מְאֹד וַתֵּבְךְּ הַרְבֵּה בֶכֶה. וַיֹּאמֶר לָהּ הַשּׁוֹפֵט: לְכִי אִיעָצֵךְ נָא עֵצָה וְהוֹצֵאת אֶת רְכוּשֵׁךְ מִידֵי מַכָּרֵךְ: לְכִי וּבֹאִי אֶל הַמֶּלֶךְ שָׁאוּל וְצָעַקְתְּ אֵלָיו וְהוֹשִׁיעֵךְ, כִּי רַחוּם וְחַנוּן הוּא!

וַתַּעַשׂ הָאַלְמָנָה כְּכֹל אֲשֶׁר דִבֶר אֵלֶיהָ הַשּׁוֹפֵט, וַתָּבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: אָנָא הוֹשׁיעָה נָא, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתָהּ וַיֹּאמַר: לְכִי אֶל הַסַּנְהֶדְרִין וְצִוִּיתִם בִשְׁמִי לַחְקֹר וְלִדְרשׁ הֵיטֵב אֶת הַדָּבָר. וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה אֶל הַסַּנְהֶדְרִין. וַיַּחְקְרוּ וַיִּדְרְשׁוּ, וַיִּשְׁלְחוּ אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: שָׁוְא עָמַלְנוּ, כִּי קָשֶׁה הָאִישׁ מְאֹד וְעֵדִים אַיִן לְהָעִיד כִּי הָיָה זָהָב בְּכַדֵּי הָאִשָּׁה הָאַלְמָנָה! וַתֵּעָצֵב הָאִשָּׁה מְאֹד וַתָּשָׁב לְבֵיתָהּ וַתֵּלֶךְ הָלֹךְ וּבָכֹה. וְדָוִד בֶּן יִשַׁי רֹעֶה בַיָּמִים הָהֵם אֶת צֹאן אָבִיו וּמְצַחֵק אֶת הַנְעָרִים אֲשֶׁר כְּגִילוֹ619. וַיְהִי כַּעֲבוֹר הָאִשָּׁה הַבּוֹכָה לְפָנָיו, וַיִּגַּע בִּכְיָהּ עַד נַפְשׁוֹ וַיַּעֲזֹב אֶת חֲבֵרָיו וַיָּרָץ אֶל הָאִשָּׁה וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ בְרַחֲמִים גְּדוֹלִים לֵאמֹר: מַה־לָּךְ אִשָּׁה עֲנִיָּה כִּי תִבְכִּי? הַגִּידִי לִי אֶת כָּל לִבֵּךְ, אוּלַי אוּכַל הוֹעִיל620 לָךְ!

וַתְּסַפֶּר לוֹ הָאִשָּׁה אֵת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתָהּ. וַיִּשְׁמַע דָוִד אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ וַיָּשֶׂם עַל לֵב וַיֹּאמַר: שׁובִי נָא אֶל הַמֶּלֶךְ וְאָמַרְתְּ אֵלָיו לֵאמֹר: נִמְצָא נַעַר הַיּוֹדֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת גֹּנֵב הַזָּהָב; אֶפֶס כִּי לֹא יַעֲשֶׂה קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה כִּי אִם לְפִי דְּבָרֶיךָ621! וַתָּשָׁב הָאַלְמָנָה אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּגֶד לוֹ אֶת דִבְרֵי דָוִד בֶן יִשָׁי. וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרְאוּ לְדָוִד וַיָּבֹא וַיִּתְיַצֵב לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: הַגִידָה לִי אֵיכָכָה תוֹכִיחַ622 לְעֵינֵי הַשּׁוֹפְטִים כִּי הָיָה זָהָב בְּכַדֵי הַדְבָשׁ? וַיַּעַן דָוִד אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: הֵן לֹא יָדַע הָאִישׁ גֹּנֵב הַזָּהָב אֶת מִסְפַּר הַשְּׁקָלִים הַטְמוּנִים בְכַדֵּי הַדְבָשׁ וְגַם נֶחְפָז לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָעָה, כְּכָל פֹּעֲלֵי אָוֶן הָאוֹמְרִים בְלִבָם נְמַהֵר נָחִישָׁה מַעֲשֵׂינוּ, פֶּן נִתָּפֵשׂ בַּכָּף! וְעַל כֵּן אוֹמֵר לִי לִבִּי: שָׁאֲרוּ עוֹד שִׁקְלֵי זָהָב אֲחָדִים בְּכַדֵּי הַדְבָשׁ, אֲשֶׁר הֵשִׁיב הָאִישׁ לָאַלְמָנָה! וְעַתָּה יְצַוֶּה נָא הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לְגֹנֵב הַזָּהָב וְלָאַלְמָנָה וּלְהָבִיא הֲלוֹם אֶת הַכַּדִים הַמּוּשָׁבִים וּלְשַׁבְרָם לְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְשׁוֹפְטָיו.

וַיִּיטְבוּ דִבְרֵי דָוִד בְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וַיְצַו לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר דִבֶר דָוִד. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁבְרוּ אֶת הַכַּדִּים וַיִּמָּצְאוּ שְׁנֵי שִׁקְלֵי זָהָב מְדֻבָּקִים אֶל אַחַת הַמְכִתּוֹת623. וַיַרְא גֹּנֵב הַזָּהָב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: נִגְלָה עֲוֹנֶךָ! וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶת כָּל הַזָּהָב אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִן הַכַּדִּים! וַיִּירָא הָאִישׁ מִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב לָאִשָּׁה אֶת זְהָבָהּ. וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וַיֹּאמֵרוּ: נָחָה רוּחַ יְיָ עַל דָוִד בֶּן יִשָׁי!


רלג. תֹּאַר דָּוִד (סנהדרין צ"ג, זהר בלק, זהר יתרו).


וְרוּחַ יְיָ סָרָה מֵעִם שָׁאוּל, וַיְהִי אִישׁ אֹבֵד עֵצוֹת וַיְהִי מְהִיר חֵמָה וַיְמָרֵר אֶת חַיֵי שָׂרָיו וַעֲבָדָיו. וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֵאמֹר: הָבָה נְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל מַלְכֵּנוּ לֵאמֹר: קְחָה לְךָ נַעַר יוֹדֵעַ נַגֵּן וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְהֵנִיס624 יְגוֹנְךָ וְטוֹב לָךְ. וַיְדַבְּרוּ הָעֲבָדִים אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲנֵם לֵאמֹר: טוֹבָה עֲצַתְכֶם! וְעַתָּה רְאוּ נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי! וַיִּשְׁמַע דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: הִנֵּה רָאִיתִי בֵן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, עֶלֶם חָכָם, יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל וְיוֹדֵעַ לַעֲנוֹת, לִמּוּד יְיָ וּתְמִים625 דָּרֶךְ. וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל אֶת דִּבְרֵי דוֹאֵג וַיְקַנֵּא בְדָוִד וַיֹּאמַר: גַּם יוֹנָתָן בְּנִי חָכָם וְנָבוֹן! וַיִּזְכֹּר דּוֹאֵג לַמֶּלֶךְ אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט דָוִד אֶת עוֹשֵׁק הָאַלְמָנָה. וַיֹּאמַר: לְכוּ וְקִרְאוּ לִי לְדָוִד וְהָיָה בְּבֵיתִי! וַיִּקָּרֵא דָוִד לְשָׁאוּל וַיִּקַּח כִּנּוֹרוֹ וַיָּבֹא וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת עֵינֵי דָוִד הַיָּפוֹת אֲשֶׁר קַרְנַיִם לָהֶן כְּקַרְנֵי הַקֶּשֶׁת וְאֶת מִצְחוֹ הָרָחָב וְהֶעָגֹל וְאֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ הַנּוֹצְצוֹת626 כְּזָהָב מוּפָז627 וְאֶת קוֹמָתוֹ אֲשֶׁר הוֹד לָהּ וּגְבוּרָה לָהּ, – וַיִּשְׁתָּאֶה אֶל יָפְיוֹ וְאֶל הֲדָרוֹ, – וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד. וְהָיָה בִהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל, וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וּפָקַח אֶת עֵינָיו הַנִּפְלָאוֹת וְהִבִּיט אֶל שָׁאוּל וְנִשְׁקְפוּ מֵהֶן חֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים וְאַהֲבָה, – וְרָוַח628 לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.


רלד. גָּלְיַת (מדרשׁ רות; סוטה מ“ב; ברכות נ”ח; ויקר“ר כ”א).


וְגָלְיַת בֶּן עָרְפָּה אֲחוֹת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אִישׁ גִּבּוֹר מְאֹד וּבֹטֵחַ בִּגְבוּרָתוֹ וְאֹמֵר בְּלִבּוֹ: אֵין כָּמוֹנִי גִּבּוֹר כֹּחַ בְּכָל הָאָרֶץ. וַיִּשְׁלַח אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר: בְּרוּ629 לָכֶם אִישׁ וְנִלְחַמְתִּי עִמּוֹ, וְהָיָה כִּי יִגְבַּר עָלַי וְהִכַּנִי, – וְהָיִינוּ אֲנַחְנוּ הַפְּלִשְׁתִּים לָכֶם לַעֲבָדִים; וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו, – וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אוֹתָנוּ! וַיַּעֲנֵהוּ שָׁאוּל בְּיַד מַלְאָכָיו לֵאמֹר: אַל תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה, הַגִּבּוֹר! חֶסֶד אֵל, כָּל הַיּוֹם! וַיַּעַן גָּלְיַת אֶת מַלְאֲכֵי שָׁאוּל לֵאמֹר: הַגִיד תַּגִּידוּ לַאֲדוֹנֵיכֶם הַמֶּלֶךְ: כֹּה אָמַר גָּלְיַת גִּבּוֹר הָאָרֶץ: חָזָק אָנֹכִי גַם מֵאֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם עָלָיו “אִישׁ מִלְחָמָה” הוּא! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן גָּאָה גָלְיַת בִּגְבוּרָתוֹ וּבְכֹחַ יָדָיו, עַל כֵּן אַפִּילוֹ בְּיַד דָּוִד אֲשֶׁר יָבֹא אֵלָיו כְּבוֹא אִישׁ אֶל הַכֶּלֶב לְהַכּוֹתוֹ, – בְּמַקְלוֹת וּבָאֲבָנִים!

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא נִמְצָא בּבְנֵי ישְׂרָאֵל אִישׁ אֲשֶׁר יֵלֵךְ לְהִלָּחֵם עִם גָּלְיַת, וַיָּרֶם630 לִבּוֹ מְאֹד. וַיִּגַּשׁ אֶל מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, בְּהִתְפַּלֵּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַייָ, וַיְחָרְפֵם וַיִּנְאַץ אֶת שְׁמָם. וְכִשְׁמֹעַ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי גָלְיַת, וְנָפְלָה עֲלֵיהֶם אֵימָה וָפַחַד וְיָרְאוּ מְאֹד וְחָדְלוּ לְהִתְפַּלֵּל וְנָסוּ מִפָּנָיו.


רלה. מְסִירַת נָפֶשׁ (ילק“שׁ שׁמו”א רמז קכ"ו).

וְדָוִד הוֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם. וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ: קַח נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא631 הַזֶּה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ; וְאֶת עֲשֶׂרֶת גְּדָיֵי הָעִזִּים הָאֵלֶּה תָּבִיא לִיהוֹנָתָן שַׂר הָאֶלֶף. וְרָאִיתָ אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וּבֵרַכְתָּם בִּשְׁמִי וְשַׁבְתָּ אֵלָי. וְדָוִד שָׁמַע זֶה כְבָר אֶת שֵׁמַע גָּלְיַת הַגִּבּוֹר וְאֶת הַחֶרְפָּה אֲשֶׁר הוּא נוֹשֵׂא פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם עַל בְּנֵי ישְׂרָאֵל וְעַל שָׁאוּל מַלְכָּם. וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד עַל אֲדוֹנָיו הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: יְהִי מָה! אָרוּצָה אֶל הַמַּחֲנֶה וְנִלְחַמְתִּי עִם גָּלְיָת. וַיֵּדַע יְיָ אֶת מַחֲשֶׁבֶת דָּוִד הַטּוֹבָה וַיֹּאמַר: יַעַן אָמַר דָּוִד לָתֵת נַפְשׁוֹ בְּעַד שָׁאוּל הַיְמִינִי וַיִּדָּמֶה בְּמַעֲשֵׂהוּ זֶה לִיהוּדָה רֹאשׁ שִׁבְטוֹ אֲשֶׁר נָתַן נַפְשׁוֹ בְּעַד בִּנְיָמִין וַיֹּאמַר: יֵשֶׁב־נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר; – עַל כֵּן אֶתֵּן מִקְדָּשִׁי בְּנַחֲלַת בִּנְיָמִין וִיהוּדָה, וְהֶאֱרִיכוּ לָשֶׁבֶת בְּאַרְצָם מִיֶּתֶר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר גַּם אֶחָד מֵהֶם לֹא הִתְחַזֵּק בְּעַד מַלְכּוֹ וּבְעַד אַרְצוֹ!


רלו. לֹא בְחֶרֶב וּבַחֲנִית (ילק“שׁ שׁמו”ב רמז קכ“ו; יבמות ע”ו; מדרשׁ שׁמו“א כ”ב; ויקר“ר כ”א).


וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר וַיִּטּשׁ632 אֶת הַצֹּאן עַל שֹׁמֵר, וַיֵּלֶךְ אֶל אֶחָיו אֶל הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי. וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם, וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם, – וְהִנֵּה גָלְיַת עוֹלֶה, וַיְחָרֵף אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל. וַיָּנוּסוּ מִפָּנָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּירְאוּ מְאֹד. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ דָּוִד אֶת גִּדוּפֵי גָלְיַת וַיִּקְצֹף קֶצֶף גָּדוֹל וַיֹּאמַר: מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים וַיִּשְׁלָם! הִנְנִי וְקַמְתִּי עָלָיו וְהִכִּיתִיו וַהֲסִירוֹתִי חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל! וַיִּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד וַיַּגִּידוּ לִפְנֵי שָׁאוּל, וַיִּקָּחֵהוּ. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל: עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה, לְהִלָּחֵם עִמּוֹ, כִּי נַעַר אַתָּה וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְעֻרָיו. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל: רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא אֶל הָעֵדֶר אֲרִי וּשְׁנֵי גוּרָיו633 אִתּוֹ וַיִּשָּׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר וָאֵצֵא אַחֲרָיו וְהִכִּיתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו, וַיָּקָם עָלַי, וְהֶחֱזַּקְתִּי בִזְקָנוֹ וְהִכִּיתִיו וַהֲמִיתִּיו. אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בָּא דֹב וּשְׁנֵי יְלָדָיו אֶל הָעֵדֶר וָאָקוּם גַּם עֲלֵיהֶם וְהֵמַתִּים. וָאֹמַר בָּעֵת הַהִיא אֶל לִבִּי: שָׁלֹחַ שָׁלַח יְיָ אֶת הָאֲרִי וְאֶת הַדֹּב אֶל עֶדְרִי לְבַעֲבוּר אָקוּם עֲלֵיהֶם וּלְבַעֲבוּר אֶגְבַּר עֲלֵיהֶם לְמַעַן רְאוֹתִי כִּי גָדוֹל כֹּחַ יָדִי וְרַב אֹמֶץ לִבִּי. וְעַתָּה אֵלְכָה־נָא וְנִלְחַמְתִּי עִם הַפְּלִשְׁתִּי; וַיָי אֲשֶׁר הִצִּילַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יֵצִילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד: לֵךְ, וַיָי יִהְיֶה עִמָּךְ!

וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו634, וַיִתֵּן קוֹבַע נְחשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אוֹתוֹ שִׂרְיוֹן. וַיַּחְגֹר דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו, – וַיְהִי כְּגִבּוֹר הוֹדוֹ. וַיַּרְא שָׁאוּל כִּי בִגְדֵּי מַלְכוּתוֹ הוֹלְמִים אֶת דָּוִד וּמוֹסִיפִים לוֹ לִוְיַת חֵן, וַיִּשְׁתָּאֶה מְאֹד וַיֹּאמַר: הֵן מִשִּׁכְמִי וָמַעְלָה גָּבֹהַּ אָנֹכִי מִכָּל הָעָם וְאֵין בָּהֶם אִישׁ אֲשֶׁר יִלְבַּשׁ בְּגָדַי וְהָלְמוּ אוֹתוֹ וְהָיוּ כְּמִדָּתוֹ, וְאֵיכָה הָיָה פִתְאֹם הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, כִּי לְבָשָׁם דָּוִד וַיִּלְבָּשֻׁהוּ? הַאֻמְנָם יִמְלֹךְ?… וַתֵּרַע עֵין שָׁאוּל בְּדָוִד וַיְקַנֵּא בוֹ. וַיַּרְא דָּוִד אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַנִּזְעָמִים וַיֵּדַע אֶת מָרַת נַפְשׁוֹ וַיֹּאמַר: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי! וַיִּקַּח לוֹ דָוִד מַקְלוֹ בְיָדוֹ וַיֵּלֶךְ לִבְחַר לוֹ אֲבָנִים. וַיְהִי הוּא בָא אֶל הַנָּחַל, – וְהִנֵּה נִגְּשׁוּ חָמֵשׁ אֲבָנִים אִשָּׁה אֶל רְעוּתָהּ וַתִּתְיַצַבְנָה לִפְנֵי דָוִד.

וַיִּקָּחֵן וַיְשִׂימֵן בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבְיַלְקוּטוֹ וַיִּגַשׁ אֶל הַפְּלִשְׁתִּי. וַיִּרְאֵהוּ דָּוִד חָמוּשׁ מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד רֹאשׁוֹ, וַיַּבֵּט אֶל פָּנָיו הַמַּפִּילִים אֵימָה וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: מִי יוּכַל לַגִּבּוֹר הַנּוֹרָא הַזֶּה?! אֶפֶס כִּי בְרֶגַע הַזֶּה שָׁמַע אֶת גָּלְיַת מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, וַיֶּחֱזַק דָּוִד וַיֶּאֱמַץ לִבּוֹ מְאֹד וַיֹּאמַר: אָנֹכִי אָנֹכִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו, כִּי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר גָּלְיַת אֵינֶנּוּ יָרֵא אוֹתוֹ יִתְּנֵהוּ בְיָדִי!…

וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יוֹצֵא לִקְרַאת גָּלְיַת אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא: בֶּן מִי זֶה הַנָּעַר? וַיִּשְׁתָּאֶה אַבְנֵר אֶל הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַיֹּאמַר: הַאֻמְנָם לֹא יַכִּיר הַמֶּלֶךְ אֶת נוֹשֵׂא כֵלָיו הָאָהוּב לוֹ וְלֹא יֵדַע אֶת אָבִיו אֲשֶׁר הֶעֱמִיד הַמֶּלֶךְ לְפָנָיו צָבָא רַב לְשָׁרְתוֹ לְהוֹצִיאוֹ וְלַהֲבִיאוֹ? וַיַּעַן שָׁאוּל אֶת אַבְנֵר וַיֹּאמַר: יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי כִּי דָוִד בֶּן יִשַׁי הוּא, אֶפֶס כִּי חָפַצְתִּי לָדַעַת הַפַּרְצִי הוּא אִם זַרְחִי? וַיוֹסֶף אַבְנֵר לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: אֶמְצָא נָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ וְאָמַרְתָּ לִי: מַה־בֵּין פֶּרֶץ לְבֵין זֶרַח? וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: רָאֹה רָאִיתִי כִּי הָלְמוּ בִגְדֵי מַלְכוּתִי אֶת הָעֶלֶם הַזֶּה וָאֶזְכְּרָה אֶת־אֲשֶׁר אָמְרוּ לִי: מִפֶּרֶץ בֶּן יְהוּדָה יֵצְאוּ מְלָכִים וּמִזֶרַח – נִכְבַּדֵּי הָעָם וְהוֹרָיו, עַל כֵּן אָמַרְתִּי אֶשְׁאָלְךָ אוּלַי תֵּדַע וְהִגַּדְתָּ לִּי בֶּן מִי זֶה הַנָּעַר? וַיִּשְׁמַע דּוֹאֵג אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הָבָה אֲדַבֵּר בְּדָוִד וּמָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי שָׁאוּל! וַיַּעַשׂ דּוֹאֵג כֵּן כַּאֲשֶׁר חָשַׁב, וַיֹּאמֶר אֶל שָׁאוּל: עַד635 שֶׁהַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל אִם הָגוּן636 דָּוִד לְמַלְכוּת, יִשְׁאַל נָא אִם רָאוּי הוּא לָבֹא בִּקְהַל יְיָ? הֵן בֶּן רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה הוּא וּכְבָר צִוָּה יְיָ לֵאמֹר: לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְיָ! וַיַּעַן אַבְנֵר וַיֹּאמַר: כְּבָר הוֹרוּנוּ637 חֲכָמֵינוּ לֵאמֹר: עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי וְלֹא עַמּוֹנִית וּמוֹאָבִית, כִּי לֹא גָזַר638 יְיָ בִּלְתִּי אִם עַל הַזְּכָרִים לְבָד! וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: גַּם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי כִּי כְדִבְרֵי אַבְנֵר כֶּן הוּא, כִּי לֹא יָצָא הַקֶּצֶף מֵאֵת יְיָ בִּלְתִּי אִם עַל הַגְּבָרִים לְבָד, יַעַן כִּי לֹא קִדְּמוּ639 אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּלֶחֶם וּמָיִם; אוּלָם הַנָּשִׁים מַה הֵן כִּי נָשֶׁת עֲלֵיהֶן חַטָּאת640? הֵן לֹא נִשְׁמַע עוֹד כַּדָּבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר תְּקַדֵּמְנָה נָשִׁים אֶת הַגְּבָרִים בְּלֶחֶם וּמָיִם! וַיּוֹסֶף דּוֹאֵג לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: אָמְנָם יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי כִּי לֹא תֵצֶאנָה נָשִׁים לִקְרַאת גְּבָרִים, אוּלָם מַדּוּעַ לֹא יָצְאוּ הַמּוֹאֲבִיוֹת לִקְרַאת נְשֵׁי ישְׂרָאֵל וּבְתוּלוֹתָיו לִשְׁאוֹל לָהֶן לְשָׁלוֹם וּלְבָרְכֵן? וְלֹא יָדַע גַּם שָׁאוּל גַּם אַבְנֵר לַעֲנוֹת אֶת דֹּאֵג וַיַּחֲרִישׁוּ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר: לֵךְ וְשָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ גַּם דּוֹאֵג אִתּוֹ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ הַחֲכָמִים כִּי לֹא גָזַר יְיָ בִּלְתִּי אִם עַל הַזְכָרִים בִּלְבָד, יַעַן אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּלֶחֶם וּמָיִם, וַיִּשְׁאָלֵם דֹּאֵג אֵת כָּל־אֲשֶׁר שָׁאַל אֶת הַמֶּלֶךְ וַיַּחֲרִישׁוּ גַּם הֵם, כִּי לֹא יָדְעוּ מַה־יַּעֲנֻהוּ. וַיֹּאמֶר דֹּאֵג: יַעֲבִירוּ נָא קוֹל641 בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר: אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְדָוִד לְאִשָּׁה! וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ עֲמָשָׂא בֶן אֲבִיגַיִל בַּת נָחָשׁ אֲחוֹת דָּוִד אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיַּחְגֹּר חַרְבּוֹ וַיִּקְרָא לֵאמֹר: הִדָּקֵר יִדָּקֵר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲבֹר אֶת פִּי שְׁמוּאֵל נְבִיא יְיָ אֲשֶׁר הוֹרָנוּ לֵאמֹר: עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, וְלֹא עַמּוֹנִית וּמוֹאָבִית!…

וְעוֹד הֵם מְדַבְּרִים, – וְדָוִד הָלַךְ הָלֹךְ וְגֶשֶׁת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי, וַיִּרְאֵהוּ גָלְיַת וַיִּבְזֵהוּ. וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמַּקֵּל בְּיַד דָּוִד וַתִּשְׁבֹּר חֶרְפָּה לִבּוֹ וַיֹּאמַר: הֲכֶלֶב אָנֹכִי, כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בְּמַקְלוֹת? וַיִּקְצֹף גָּלְיַת קֶצֶף גָּדוֹל עַל דָּוִד וַיֹּאמֶר לָרוּץ אֵלָיו וּלְהַכּוֹתוֹ, אֶפֶס כִּי נִהְיָה פִתְאוֹם דָּבָר אֲשֶׁר לֹא יִחַל לוֹ וַאֲשֶׁר הֵמַר לוֹ מְאֹד, כִּי דָבְקוּ רַגְלָיו בָּאֲדָמָה וְלֹא יָכֹל לַהֲזִיזָן מִמְּקוֹמָן. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אַָמַר גָּלְיַת לָקַחַת אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וַיָּחָשׁ פִּתְאוֹם מַשָּׂא כָבֵד עַל כָּל גוּפוֹ, כִּי נָתַן יְיָ עָלָיו מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה כַבְלֵי בַרְזֶל. וְלֹא יָכֹל גָּלְיַת לָסוּר מִמְּקוֹמוֹ וּלְהָנִיד יָדוֹ וּלְהָנִיעַ רֹאשׁוֹ, – וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד: לְכָה אַתָּה אֵלַי וְאֶתְּנָה אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה! וַיִּקְרָא דָּוִד אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אַל תּתֵּן, יְיָ, מַאֲוַיֵי רָשָׁע! וַיְמַהֵר דָּוִד וַיִּשְׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל הַכְּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ. וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיִּשְׁלַח יְיָ אֶת מַלְאָכוֹ לֵאמֹר: הֲדֹף אֶת גָּלְיַת וְנָפַל עַל פָּנָיו אַרְצָה, לְבַעֲבוּר יִסָּכֵר642 בֶּעָפָר הַפֶּה אֲשֶׁר גִּדְּפַנִי וּלְבַעֲבוּר יָקוּם643 הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי: “וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיהֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיהֶם”! (כִּי הָיְתָה תַבְנִית דָּגוֹן, אֱלִיל פְּלִשְׁתִּים מְצֻיָּרָה עַל לֵב גָּלְיַת) וְאַף גַּם זֹאת בְּנָפְלוֹ עַל פָּנָיו וְהִשְׂתַּכֵּר דָּוִד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמּוֹת וּזְרָתַיִם בְּלֶכְתּוֹ אֶל גָּלְיַת לִכְרוֹת אֶת רֹאשׁוֹ. וַיַּעַשׂ הַמַּלְאָךְ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְיָ, וַיַּפֵּל אֶת גָּלְיַת עַל פָּנָיו לִפְנֵי דָּוִד. וַיְהִי כִּרְאוֹת דָּוִד אֶת גָּלְיַת נוֹפֵל לְפָנָיו וּפִיהוּ נָתוּן בֶּעָפָר, וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! אֶת אוֹיְבִי תַּתָּה לִי עֹרֶף. וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן וַיְמִיתֵהוּ וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד. וַיִּשְׁלֹף אֶת חֶרֶב גָּלְיַת מִתַּעְרָהּ וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת־רֹאשׁוֹ, וַיִּרְאוּ אָז הַפְּלִשְׁתִּים כִּי לֹא בְחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ יְיָ – וַיָּנוּסוּ!


רלז. שִׂמְחַת שָׁוְא (מדרשׁ שׁמואל שׁם).


וַיִּתֵּן שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְדָוִד לְאִשָּׁה. וַיִּשָּׁמַע הַדָּבָר הַזֶּה לַפְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: הִגִּיעַ הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ! עַתָּה נֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל הָעִבְרִים וְהִכִּינוּ בָם מַכָּה רַבָּה וְלֹא נִירָא עוֹד אֶת דָּוִד גִּבּוֹרָם, כִּי לֹא יֵצֵא הַגִּבּוֹר הַזֶּה בַּצָּבָא עַד תֹּם שָׁנָה אֶחָת, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָם לֵאמֹר: כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה, – לֹא יֵצֵא בַצָּבָא שָׁנָה אֶחָת! וַיִּשְׁמַע דָּוִד אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמַר: אַךְ שָׁוְא שִׂמְחָתָם! אָמְנָם לֹא יֵצֵא אִישׁ כָּזֶה בַּצָּבָא לְהִלָּחֵם מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת, קֹרַח: לְמִלְחֶמֶת חוֹבָה לְהָגֵן עַל הָאָרֶץ וְהָיִיתָ הָאוֹיֵב הַבָּא לְכָבְשָׁהּ. – יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ! וַיִּלָּחֵם דָּוִד עִם הַפְּלִשְׁתִּים וַיִּגְבַּר עֲלֵיהֶם, וַיִּיקַר שְׁמוֹ מְאֹד.


רלח. שָׁאוּל וּבִתּוֹ (מדרש שׁמואל י“ט; זבחים נ”ד).


וְכַאֲשֶׁר יִגְדַּל שֵׁם דָּוִד וְיִכָּבֵד, כֵּן יְקַנֵּא בוֹ שָׁאוּל וְכֵן יְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַיְהִי הַיוֹם וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר: לְכוּ אֶל בֵּית דָּוִד וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בֵיתוֹ כָּל הַלַּיְלָה וְהֵמַתֶּם אוֹתוֹ בַּבֹּקֶר. וַיִּוָּדַע הַדָּבָר הַזֶּה לְמִיכַל אֵשֶׁת דָּוִד וַתַּזְהִירֵהוּ לֵאמֹר: אִם אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה, מָחָר אַתָּה מוּמָת! וַיֹּאמֶר דָּוִד: אֵיכָה אִמָּלֵט וְשׁוֹמְרֵי אָבִיךְ עוֹמְדִים לְיַד הַשַּׁעַר – לְתָפְשֵׂנִי וּלְהָרְגֵנִי? וַתִּקַּח מִיכַל חֶבֶל וַתּוֹרֵד אֶת דָּוִד בַּחַלּוֹן. וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֵט. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתָּשֶׂם בְּמִטַּת דָּוִד תְּרָפִים וְעוֹרוֹת עִזִּים וַתְּכַסֵּם בַּבָּגֶד וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי שָׁאוּל הַבַּיְתָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ: בָּאנוּ לָקַחַת אֶת דָּוִד בֶּן יִשָׁי! וַתַּעַן וַתֹּאמֶר: חוֹלֶה הוּא! וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶת הַמַּלְאָכִים לְהַעֲלוֹת אֶת דָּוִד בַּמִּטָה! וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר אָמָר. וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ אֶת הַתְּרָפִים וְאֶת עוֹרוֹת הָעִזִּים, וַיִּקְצֹף מְאֹד עַל בִּתּוֹ וַיֹּאמַר: לָמָּה כָּכָה רִמִּיתִנִי? וַתַּעַן אוֹתוֹ מִיכַל וַתֹּאמַר: לוּלֵא נְתַתָּנִי לַשּׁוֹדֵד הַזֶּה לְאִשָּׁה, כִּי עַתָּה לֹא קָרָה הַדָּבָר הַזֶּה! הֲלֹא כֹה הָיוּ דְבָרָיו אֵלַי לֵאמֹר: אִם לֹא תַצִּילִינִי מִיַּד אָבִיךְ וְהָיְתָה יָדִי בָךְ בָּרִאשׁוֹנָה!

וַיָּבֹא דָוִד אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וַיַּגֶּד לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל לָלִין בְּנָיוֹת, הוּא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר לִמַּד שָׁם שְׁמוּאֵל אֶת בְּנֵי ישְׂרָאֵל תּוֹרַת יְיָ וַיַּעֲמֵד תַּלְמִידִים הַרְבֵּה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא חָדַל דָּוִד לְהֵאָנֵחַ וְלִדְאַג אֶת שָׁאוּל הֶחָפֵץ בְּמוֹתוֹ, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: בְּנִי! קוּמָה וְלִמַּדְתִּיךָ הַלַּיְלָה תּוֹרַת יְיָ וְשִׁכְּחָה אֵת צָרַת נַפְשֶׁךָ! וַיַּעַשׂ דָּוִד כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל, וַיִּלְמַד דָּוִד בַּלַּיְלָה הָאֶחָד הַהוּא אֵת אֲשֶׁר לֹא יוּכַל תַּלְמִיד חָרוּץ לִלְמֹד בְּמֵאָה שָׁנָה!


רלט. פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ (ילק“שׁ שׁמו”א רמז ק"ל).


וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה – עִיר הַכֹּהֲנִים – אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ: עֲשֵׂה נָא עִמָּדִי חֶסֶד וּתְנָה לִי לֶחֶם וְלָקַחְתִּי וְהָלַכְתִּי מִזֶה וָהָלְאָה. וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת דָוִד וַיֹּאמַר: אֵין לֶחֶם חֹל644 אֶל תַּחַת יָדִי, כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ… וַיֹּאמֶר דָּוִד: הַגִּידָה נָּא לִי, הַכֹּהֵן, מַדּוּעַ אַתֶּם אֹפִים אֶת לֶחֶם הַפָּנִים בְּיוֹם הַשַּׁבָת? וַיַּעַן אֲחִימֶלֶךְ וַיֹּאמַר: עֲרִיכָתוֹ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אֲסוּרָה, אֲבָל אֲפִיָתוֹ מֻתֶּרֶת! וַיוֹסֶף דָּוִד לְדַבֵּר אֶל אֲחִימֶלֶךְ וַיֹּאמַר: עוֹד לֹא אָכַלְתִּי מְאוּמָה וְהָרָעָב מֵצִיק אוֹתִי עַד מְאֹד! וּבְדַבֵר דָוִד אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶּה וַתֶּחְשַׁכְנָה עֵינָיו מֵרְאוֹת. וַיֹּאמֶר אֲחִימֶלֶךְ: אָמְנָם קָדשׁ לֶחֶם הַפָּנִים מְאֹד וְחָלִילָה לְאִישׁ כָּמֹךָ645 מֵאָכְלוֹ! אֶפֶס כִּי בִרְאוֹתִי אֹתְךָ גֹּוֵעַ בָרָעָב זָכַרְתִּי אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר הוֹרוּנִי לֵאמֹר: סָפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה גַם אֶת קְדֻשַּׁת יוֹם הַשַּׁבָּת646; עַל כֵּן הִנְנִי וְהַאֲכַלְתִּיךָ אֶת לֶחֶם הַקֹּדֶשׁ! וַיִּתֵּן אֲחִימֶלֶךְ לְדָוִד קֹדֶשׁ וַיֹּאכַל – וַתָּאוֹרְנָה עֵינָיו וְאַחַר שָׁאַל לוֹ אֲחִימֶלֶךְ בַּיָי, וְצֵידָה נָתַן לוֹ וְאֶת חֶרֶב גָּלְיַת הַפְּלִשְׁתִּי נָתַן לוֹ. וַיָּקָם דָוִד וַיִּבְרַח בַּיּוֹם הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת.


רמ. הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה (מדרשׁ שׁוח“ט שׁמו”א כ"א).


וַיְהִי בְּלֶכֶת דָּוִד בַּדֶרֶךְ, וַיַּרְא וְהִנֵּה מְשֻׁגָּע הוֹלֵךְ בַּשּׁוּק, קוֹרֵעַ בְּגָדָיו מוֹרִיד רִירוֹ647 וִילָדִים רָצִים אַחֲרָיו וּמִתְקַלְּסִים648 בוֹ. וַיַּחְמֹל דָּוִד עַל הָאִישׁ הָאֻמְלָל וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהִים! אֶת הַכֹּל עָשִׂיתָ יָפֶה חוּץ מֵהוֹלֵלוֹת649 וְשִׁגָּעוֹן! וַיֹּאמֶר יְיָ: אַתָּה תִרְאֶה, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר יִמְצָא הָאָדָם חֵפֶץ גַּם בְשִׁגָּעוֹן וְלֹא תְדַבֵר עוֹד עַל מַעֲשֵׂי יְיָ אֲשֶׁר בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ! וַיִּרְאוּ שׁוֹמְרֵי רֹאשׁ אָכִיש אֶת דָּוִד וַיֹּאמֵרוּ: אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ! צַו נָא אֶת עֲבָדֶיךָ וְהָרְגוּ אֶת דָּוִד הֹרֵג גָּלְיַת אָחִינוּ! וַיַּעַן אָכִישׁ וַיֹּאמַר: אַל תִּגְּעוּ בוֹ! הֲלֹא כֹה הָיוּ דִּבְרֵי גָלְיַת: אִם יוּכַל אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי…! וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ: אִם כֵּן עֲמוֹד, הַמֶּלֶךְ, מִכִּסֵּא מַלְכוּתְךָ וְהַמְלֵךְ אֶת דָוִד, – לְבַעֲבוּר יָבֹאוּ כָּל הַדְבָרִים אֲשֶׁר דִבֶּר גָּלְיָת..! וַיִּירָא דָוד מְאֹד וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַת עָיִן! וַיַּעַן יְיָ אֶת דָּוִד וַיֹּאמַר: שְׁמוֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה! וַיּוֹסֶף דָוִד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מִלִּפְנֵי יְיָ וַיֹּאמַר: עֲנֵנִי, יְיָ, וְהוֹשִׁיעֵנִי בָרֶגַע הַזֶה; אָנָּא תְּנָה לִי מִן הַדָּבָר הַהוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי עָלָיו: לֹא יָפֶה עֲשִׂיתָהוּ! וַיְהִי אַךְ כִּלָּה דָוִד לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְיָ – וַתִּשְׁתַּגַע בַת אָכִישׁ וַתִּצְעַק צְעָקוֹת גְּדוֹלוֹת בְבֵית הַמֶּלֶךְ. וַיְשַׁנֶּה דָוִד אֶת טַעְמוֹ וַיִּצְעַק גַּם הוּא וַיִּכְתֹּב עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר לֵאמֹר: אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת חַיָּב לִי מֵאָה רִבּוֹא650 שֶׁקֶל זָהָב וְאִשְׁתּוֹ חַיֶּבֶת לִי חֲמִשִּׁים רִבּוֹא שֶׁקֶל זָהָב!… וַיִּשְׁמַע אָכִישׁ אֶת קוֹל צַעֲקַת בִּתּוֹ מִבַּיִת וְאֶת הַשָּׁאוֹן אֲשֶׁר הֵקִים דָּוִד מִבַחוּץ, וַיִּקְרָא לַעֲבָדָיו וַיֹּאמַר: חֲסַר מְשֻׁגָעִים אָנִי; כִּי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵעַ עָלָי? גָּרְשֻׁהוּ וְהָלַךְ לוֹ! וַיִּשְׂמַח דָוִד עַל הַהַצָּלָה אֲשֶׁר עָמְדָה לוֹ פִּתְאֹם וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר: אֲבָרְכָה אֶת יְיָ בְּכָל עֵת!


רמא. מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן (מדרש תנחומא הובא בילק“שׁ שמו”ב רמז קמ"ז).


וַיֵּלֶךְ דָוִד מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם. וַיִשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵית אָבִיו וַיֵרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם דָוִד: לְכוּ נָא אִתִּי אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ מָקוֹם בַּעַדְכֶם לָשֶׁבֶת בּוֹ עַד אֲשֶׁר אֵדַע מַה־יַעֲשֶׂה לִי אֱלֹהִים! וַיָּבֹא דָוִד וְאֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב וַיֹּאמֶר לוֹ: יֵשֶׁב נָא אָבִי וְאִמִּי וְאַחַי בְּאַרְצְךָ, עַד אֲשֶׁר אֶמְצָא לִי מָקוֹם לְהֵאָחֵז בּוֹ וְשַׁבְתִּי אֵלֶיךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְלָקַחְתִּי אֶת אַחַי וְאֶת בֵּית אָבִי אֵלַי; וּלְךָ, הַמֶּלֶךְ תִּהְיֶה צְדָקָה, כִּי הִצַּלְתָּ נִרְדָּפִים מִיַד רֹדְפָם! וַיַּעַן מֶלֶךְ מוֹאָב: כֵּן אֶעֱשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָצָא דָוִד מִן הַמְּצוּדָה651 אֲשֶׁר הִסְתַּתֵּר בָּהּ כִּי צִוָּהוּ יְיָ, וַיָּקָם מֶלֶךְ מוֹאָב וַיַּהֲרֹג אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְאֶת אֶחָיו, לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם בִּלְתִּי אִם אֱלִיהוּ אָחִיו לְבַדּוֹ, כִּי נִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ. וַיָּבֹא אֶל נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: עֲשֵׂה נָא עמָּדִי חֶסֶד וְהַסְתִּירֵנִי מִפְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב, הַמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתֵנִי. וַיַּחְמֹל נָחָשׁ עַל אֱלִיהוּ אֲחִי דָוִד וַיַּסְתִּירֵהוּ בְּבֵיתוֹ.

וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי מֶלֶךְ מוֹאָב אֶל נָחָשׁ וַיִּשְׁאָלֻהוּ לֵאמֹר: הֲבָא אֵלֶיךָ אֶחָד מֵאֲחֵי דָוִד? וַיַּעַן נָחָשׁ וַיֹּאמַר: לֹא! וַיָּשׁוּבוּ עַבְדֵי מֶלֶךְ מוֹאָב וַיֹּאמֵרוּ: בִּקַּשְׁנֻהוּ וְלֹא מְצָאנֻהוּ. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ דָּוִד אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה נָחָשׁ מֶלֶךְ עַמּוֹן וַיֹּאמַר: אֵלְכָה לִּי אֵלָיו וּבֵרַכְתִּיהוּ וְאָמַרְתִּי לוֹ לֵאמֹר: לֹא אֶשְׁכַּח אֶת חַסְדְּךָ זֶה לְעוֹלָם!


רמב. נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים (סנהדרין ק“ו; יומא כ”ב).


וְקִנְאַת דּוֹאֵג בְּדָוִד הוֹלֶכֶת הָלֹךְ וְגָדֵל וַיַּךְ אֶת דָּוִד בִּלְשׁוֹנוֹ652 וַיֹּאמֶר לְשָׁאוּל: הַמְלֵךְ הִמְלַכְתָּ אֶת דָּוִד בְּחַיֶיךָ? וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מָה רָאִיתָ כִּי דִבַּרְתָּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? וַיַּעַן דֹּאֵג אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: הֵן לֹא יִשְׁאֲלוּ הַכֹּהֲנִים בָּאוּרִים וְתֻמִּים בִּלְתִּי אִם לַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, וְהִנֵּה רָאִיתִי אֶת אֲחִימֶלֶךְ בְּנֹב שֹׁאֵל לְדָוִד בַּיָי וַיִּתֶּן לוֹ צֵידָה וְגַם חֶרֶב נָתַן לוֹ! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָצַף שָׁאוּל עַל דָּוִד וְעַל אֲחִימֶלֶךְ קֶצֶף גָּדוֹל, וַיֹּאמֶר אַבְנֵר וַעֲמָשָׂא לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: הֵן גַּם לְבֵית־דִּין גַּם לְכָל אִישׁ אֲשֶׁר ימְצָא בוֹ קְהַל יִשְׂרָאֵל חֵפֶץ, ישְׁאֲלוּ בֵּאלֹהִים! וַאֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ הֵן מָצָא בְדָוִד חֵפֶץ פְּעָמִים רַבּוֹת בְּשָׁלְחוֹ לְהִלָּחֵם עִם הַפְּלִשְׁתִּים וַיַּסְכֵּן653 אֲחִימֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת כָּכָה לְדָוִד, – וְעַתָּה יָשָׁב נָא אַפְּךָ654 מֵהֶם וְאַל תַּשְׁחִיתֵם! וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל דֹּאֵג: לֵךְ אֶל הַסַּנְהֶדְרִין וְשָׁאַלְתָּ אוֹתָם לֵאמֹר: הֲיִשְׁאֲלוּ בַיָי רַק לַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ? וַיֵּלֶךְ דּוֹאֵג וַיִּשְׁאַל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיַּעֲנֻהוּ לֵאמֹר: שָׁאֹל ישְׁאֲלוּ בַּיָי גַּם לְמֶלֶךְ, גַּם לְבֵית־דִּין גַּם לְכָל אִישׁ אֲשֶׁר תִּמְצָא בוֹ עֲדַת יְיָ חֵפֶץ! וַיִּשְׁמַע דֹּאֵג אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיֹּאמַר: כֻּלְּכֶם שְׁגִיתֶם! וַיֹּאמֶר יְיָ: הֵן יוֹדֵעַ דֹּאֵג כִּי כָל דִּבְרֵי הַסַּנְהֶדְרִין אֱמֶת וָצֶדֶק וּזְדוֹן655 לִבּוֹ הִשִּׁיאָהוּ656 לִמְרֹד בְּתוֹרָתִי; עַל כֵּן תָּבֹא נָא הַתּוֹרָה וְיִסְרַתּוּ. וַיִּשְׁכַּח דֹּאֵג אֶת תַּלְמוּדוֹ; וְהָיָה בְּלַמְּדוֹ אֶת בְּנֵי ישְׂרָאֵל תּוֹרָה, – וַיְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר וַיְטַהֵר אֶת הַטָּמֵא, וַיִבְזֻהוּ תַלְמִידָיו וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיִּשְׂטוּ657 מֵעָלָיו! וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל וַיִּקְרָא אֶת אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב הַכֹּהֵן וְאֶת כָּל בֵּית אָבִיו הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בְּנב וַיָּבֹאוּ כֻלָּם אֶל הַמֶּלֶךְ. וַיְדַבֵּר שָׁאוּל אֶל אֲחִימֶלֶךְ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הִגִּיד לוֹ דֹּאֵג. וַיְהִי כִּרְאוֹת אֲחִימֶלֶךְ אֶת שָׁאוּל קֹצֵף עָלָיו וַיֹּאמַר: וּמִי בְכָל־עֲבָדֶיךָ כְּדָוִד נֶאֱמָן וְנִכְבָּד בְּבֵיתֶךָ? הַיּוֹם הַחִלֹּתִי לִשְׁאָל לוֹ בֵּאלֹהִים? וַיִּכְעַס שָׁאוּל מְאֹד וַיֹּאמַר: הוֹי קשֵׁר עַל מַלְכּוֹ! פִּיךָ עָנָה658 בְךָ כִּי זֶה פְעָמִים רַבּוֹת שָׁאַלְתָּ לוֹ בֵּאלֹהִים! מוֹת תָּמוּת אֲחִימֶלֶךְ, אַתָּה וְכָל בֵּית אָבִיךָ! וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי יְיָ! וְלֹא נָעוּ הָרָצִים וְלֹא זָעוּ בְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם שָׁאוּל לְהָמִית אֶת הַכֹּהֲנִים! וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ כִּי אֵין שׁוֹמֵעַ לוֹ מֵהֶם וַיֹּאמֶר אֶל דֹּאֵג: לָמָּה תַעֲמֹד מֵרָחוֹק? אַתָּה הִכִּיתָם בְּלָשׁוֹן הַכֵּם עַתָּה בֶּחָרֶב! וַיְהִי אַךְ הוֹצִיא שָׁאוּל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִפִּיו וַיִּשָּׁמַע בָּרֶגַע הַזֶּה קוֹל בָּרָמָה לֵאמֹר: אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה!


רמג. מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה (סנהדרין צ"ה).


וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ וּשְׁמוֹ אֶבְיָתָר וַיִּבְרַח אַחֲרֵי דָוִד; וַיַּגֵּד אֶבְיָתָר לְדָוִד כִּי הָרַג שָׁאוּל אֶת כֹּהֲנֵי יְיָ. וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאֶבְיָתָר: אָנֹכִי סַבֹּתִי בְּכָל נֶפֶשׁ בֵּית אָבִיךָ; שְׁבָה אִתִּי, אַל תִּירָא אָנֹכִי מָגֵן לָךְ! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן חָמַל דָּוִד עַל אֶבְיָתָר אֲשֶׁר נוֹתַר לְבַדוֹ מִכָּל בֵּית אָבִיו, עַל כֵּן בְּקוּם עֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָה לְאַבֵּד כָּל זֶרַע מַמְלֶכֶת דָּוִד, אוֹתִיר אֶחָד מֵהֶם וְהָיִיתִי מָגֵן לוֹ!


רמד. סֶלַע659 הַמַּחְלְקוֹת (ילק“ש שׁמו”א רמז קל"ג).


וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר: הִנֵּה מִסְתַּתֵּר דָּוִד בְּמִדְבַּר מָעוֹן! וַיָּקָם שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי דָוִד מִדְבַּר מָעוֹן. וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר מִזֶּה וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מִצַּד הָהָר מִזֶּה. וַיְצַו שָׁאוּל וַיַּקִּיפוּ660 עֲבָדָיו אֶת דָּוִד וַיְהִי כְפֶשַׂע661 בֵּינוֹ וּבֵין הַמָּוֶת. וַיֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד וַיִּקְרָא אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: הֲשָׁוְא מְשָׁחַנִי שְׁמוּאֵל נְבִיאֲךָ בְּשִׁמְךָ יְיָ? וַיַּעַן יְיָ אֶת דָּוִד וַיֹּאמַר: אַל תֹּאמַר בְּחָפְזֶךָ662 כָּל הָאָדָם כֹּזֵב! עוֹד מְעַט וְרָאִיתָ כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל! וְאַךְ כִּלָּה יְיָ לְדַבֵּר וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְיָ לְשָׁאוּל וַיֹּאמַר: מַהֲרָה וְלֵכָה, כִּי פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים עַל הָאָרֶץ! וַיַּגֵּד שָׁאוּל אֶת דִּבְרֵי הַמַּלְאָךְ לַעֲבָדָיו. וַיֹּאמְרוּ גִבּוֹרֵי הַצָּבָא: לֹא נָסוּר מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה עַד אִם תָּפַשְׂנוּ אֶת בֶּן יִשַׁי וְהִסְגַּרְנוּ663 אוֹתוֹ בְּיָדֶיךָ, הַמֶּלֶךְ, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ! וַיִּשְׁמְעוּ יֶתֶר עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֵרוּ: אַחֵינוּ בְנֵי עַמֵּנוּ בְּצָרָה גְּדוֹלָה! נְמַהֲרָה־נָּא לָשׁוּב וְהִצַּלְנוּם מִיַּד הַקָּמִים עֲלֵיהֶם, – וְדָוִד בֶּן יִשַׁי לֹא יִמָּלֵט מִיָדֵינוּ! כִּי נְבַקְּשֶׁנוּ מָחָר וּמָצָאנוּ אוֹתוֹ! עוֹדָם מְדַבְּרִים, – וְהַסֶּלַע נֶחֱצָה664 לִשְׁנַיִם וַיְהִי שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו מֵעֵבֶר מִזֶּה וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מֵעֵבֶר מִזֶּה. וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיָּשֶׂם עַל לֵב וַיֹּאמַר: מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹאת! הָבָה נָשׁוּבָה לְאַרְצֵנוּ וְנִלְחַמְנוּ בְּעַד עַמֵּנוּ! וַיַּרְא דָּוִד כִּי הָיְתָה פִתְאֹם הָרְוָחָה665 וַיְמַהֵר וַיֵּרֶד מֵעַל סוּסוֹ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה וַיְבָרֶךְ אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, שֶׁעָשִׂיתָ לִּי “נֵס”666 בַּמָּקוֹם הַזֶּה! וַיִּרְאוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֶת דָּוִד מִשְׁתַּחֲוֶה לַייָ, וּמְבָרֵךְ אוֹתוֹ, וַיְבָרְכוּ גַם הֵם אֶת יְיָ.


רמה. צִדְקַת דָּוִד וְרִשְׁעַת אַבְנֵר (ילק“שׁ שׁמו”א רמז קל“ג קל”ד; סנהדרין מ"מ).


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי הַפְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר פָּשְׁטוּ עַל הָאָרֶץ וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה דָּוִד בְּמִדְבַּר עֵין־גֶּדִי. וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד. וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ, וְשָׁם מְעָרָה, – יָשְׁבוּ בְיַרְכָּתֶיהָ667 דָּוִד וַאֲנָשָׁיו. וְשָׁאוּל לֹא יָדַע וַיָּבֹא בָהּ. וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו: הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְיָ: הִנֵּה אָנֹכִי נוֹתֵן אֶת אוֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ. וַיַּעַן דָּוִד אֶת אֲנָשָׁיו וַיֹּאמַר: חָלִילָה־לִּי מֵיְיָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדוֹנִי – לִמְשִׁיחַ יְיָ! וַיּוֹסִיפוּ אַנְשֵׁי דָּוִד לְדַבֵּר אֵלָיו לֵאמֹר: הַבָּא לַהֲרֶגְךָ, – הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ! וַיֹּאמֶר דָּוִד: אַל תְּדַבְּרוּ לִי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי לֹא אֶעֶשֵׂהוּ! וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים: תְּנָה אוֹתָנוּ לָקוּם אֶל שָׁאוּל מְבַקֵּשׁ נַפְשְׁךָ וְעָשִׂינוּ בוֹ כָּלָה! וַיֹּאמֶר דָּוִד: חָלִילָה לָכֶם מֵיְיָ אִם תַּעֲשׂוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת! וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַלָט. וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן בָזָה דָוִד בֶגֶד וַיִכְרְתֵהוּ, עַל כֵּן יָבֹא יוֹם וְכִסֻּהוּ בַבְּגָדִים וְלֹא יִחֲמוּ לוֹ! וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה וַיֵּלֶךְ בַדֶרֶךְ. וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי כֵן וַיֵּצֵא מִן הַמְּעָרָה וַיִּקְרָא אַחֲרֵי שָׁאוּל לֵאמֹר: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! לָמָּה תִשְׁמַע אֶת־דִּבְרֵי אָדָם לֵאמֹר: הִנֵה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ! רְאֵה נָא גַם רְאֵה אֶת כְּנַף668 מְעִילְךָ בְּיָדִי; כִּי בְכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ, וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ! וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד לְדַבֵר אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: צַדִיק אַתָּה מִמֶּנִּי, בְּנִי, כִּי אַתָּה גְמַלְתַּנִי669 הַטוֹבָה וַאֲנִי גְמַלְתִּיךָ הָרָעָה: הִנֵּה סִגְרַנִי670 יְיָ בְּיָדֶיךָ, – וְלֹא הֲרַגְתָּנִי! וַיִּזְכֹּר שָׁאוּל אֶת דִבְרֵי שְׁמוּאֵל אֲשֶׁר אָמַר לוֹ: “כּוֹרֵת כְּנַף מְעִילְךָ יִמְלֹךְ תַּחְתֶּיךָ”, וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד: הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ וְקָמָה671 בְיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל… וַיְקַנֵא אַבְנֵר בְּדָוִד מְאֹד וַיֹּאמַר: אַל יַאֲמִין הַמֶּלֶךְ לְדִבְרֵי דָוִד אוֹיִבְךָ הָאֹמֵר: אָנֹכִי כָּרַתִּי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ! הֵן עָבַר הַמֶּלֶךְ בֵּין סִירִים וְקוֹצִים וַיֵּאָחֵז בָּהֶם כְּנַף מֵעִילוֹ וַיִּקָּרֵעַ וַיְמַהֵר דָּוִד וַיִּקָּחֵהוּ וַיֹּאמֶר לָךְ: סִגָּרְךָ יְיָ בְּיָדִי וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן אֲשֶׁר לֹא נָתַן אַבְנֵר אֶת שָׁאוּל לְהַשְׁלִים לְדָוִד וַיֶּאֱהַב אֶת הַמְּרִיבָה וַיִּשְׂנָא אֶת הַשָּׁלוֹם, עַל כֵּן יָבֹא יוֹם וְהָלַךְ אַבְנֵר אֶל דָּוִד לְהַשְׁלִים אִתּוֹ, וְקָם עָלָיו אֶחָד מֵאַנְשֵׁי דָוִד וַהֲרָגוֹ וְשָׂם דְמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלוֹם! 672 וְעַבְדֵי שָׁאוּל כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי אַבְנֵר וַיֹּאמְרוּ אֶל שָׁאוּל: אַל יַחֲשָׁב הַמֶּלֶךְ לְדָוִד אֶת מַעֲשֵׂהוּ צְדָקָה! הֵן יָדֹעַ יָדַע דָּוִד כִּי דָבְקוּ673 עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו בְּכָל לִבָּם וּבְכָל נַפְשָׁם וַיֹּאמֶר בְּלִבוֹ: לֹא אֶשְׁלַח יָדִי בַּמֶּלֶךְ וְלֹא אַפִּיל מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ אָרְצָה פֶּן יָקוּמוּ עָלַי עֲבָדָיו וְכִלּוּנִי וְהִשְׁמִידוּנִי מִתַּחַת שְׁמֵי יְיָ. וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל אֶת דִּבְרֵי אַבְנֵר וְאֶת דִבְרֵי עֲבָדָיו וַיָּשֶׂם לָהֶם לִבּוֹ.


רמו. מִשְׁתֶּה בְיוֹם בְּכִי וּמִסְפֵּד (ילק“שׁ שׁם; ראש השנה י”ח).


וּשְׁמוּאֵל מֵת בֶּן חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ. וַיִּזְכְּרוּ לוֹ אֶת חֲסָדָיו הָרַבִּים וְהַגְדוֹלִים אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל וְאֶת שִׂנְאָתוֹ אֶת הַבֶּצַע וְאֶת רַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר רִחֵם עַל כָּל מַר נָפֶשׁ וְעַל כָּל דַל וְאֶבְיוֹן, – וַיָּמֵרוּ674 עָלָיו כְּהָמֵר אִישׁ עַל בְנוֹ יְחִידוֹ, וַתִּשָּׁמַע בִּכְיָה וַאֲנָחָה בְּכָל רְחוֹבוֹת עָרֵי יִשְׂרָאֵל. וְרַק נָבָל הֶעָשִׁיר מְאֹד הַיּוֹשֵׁב בְּמָעוֹן לֹא בָכָה לִשְׁמוּאֵל הַצַּדִּיק וְלֹא הִתְאַבֵל עָלָיו, כִּי אִם עָשָׂה מִשְׁתֶּה בְּבֵיתוֹ כְּמִשְׁתֵּה הַמֶּלֶךְ וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיֵּיטֶב675 אֶת לִבּוֹ. וַיְהִי הוּא מֵיטִיב אֶת לִבּוֹ וְהִנֵּה עֲשֶׂרֶת נַעֲרֵי דָוִד בָּאוּ אֶל נָבָל לְבָרְכוֹ בְּשֵׁם דָּוִד וְלִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם וְלֵאמֹר לוֹ: אֲדוֹנֵינוּ דָוִד צִוָּנוּ לִשְׁמֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בִּרְעוֹת רוֹעֶיךָ אֶת צֹאנְךָ בַּמִּדְבָּר, וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צֻוֵּינוּ וְלֹא הִכְלַמְנוּ אֶת רוֹעֶיךָ וְלֹא נִפְקַד676 לָהֶם מְאוּמָה כֹּל יְמֵי הֱיוֹתָם עִמָּנוּ; וְעַתָּה נִמְצָא נָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וְנָתַתָּ לָנוּ וּלְדָוִד אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ!

וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָּוִד וַיֹּאמַר: מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשַׁי כִּי שְׁלָחֲכֶם אֵלָי? הַבְזֹאת יִתְהַלֵּל כִּי לָקַח שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי שְׁתֵּי טִפּוֹת מִשְׁחַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּמְשָׁחֵהוּ? הִנֵּה מֵת שְׁמוּאֵל וְזִכָּרוֹן אֵין עוֹד לְכָל מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה! וְעַתָּה שׁוּבוּ אֶל דָּוִד אֲשֶׁר שְׁלָחֲכֶם וַאֲמַרְתֶּם לוֹ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ נַעֲרֵי דָוִד לָצֵאת מִבֵּיתוֹ, וַיֹּאמֶר נָבָל: גְּשׁוּ אֶל שֻׁלְחָנִי וּשְׁתִיתֶם מְעַט יַיִן וְהָיָה בָכֶם כֹּחַ לָשׁוּב. וַיַּעֲשׂוּ הַנְּעָרִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם נָבָל. וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן אֲשֶׁר הֵיטִיב נָבָל לַעֲשֶׂרֶת הַנְּעָרִים הָאֵלֶּה, עַל כֵּן יִחְיֶה (נָבָל) עוֹד עֲשֶׂרֶת יָמִים!


רמז. דָּוִד וַאֲבִיגָיִל (ילק“שׁ בשׁם מדרשׁ; מדרשׁ תהלים נ”ג).


וְנַעֲרֵי דָוִד שָׁבוּ אֵלָיו וַיַּגִּידוּ לוֹ אֶת דִבְרֵי נָבָל. וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲנָשָׁיו חִגְרוּ אִישׁ אֶת־חַרְבּוֹ. וַיַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ וַיַּחְגֹּר גַּם דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ וַיַּעֲלוּ אַחֲרֵי דָוִד כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. וְלַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הִגִּיד נַעַר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים לֵאמֹר: הִנֵּה שָׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים מֵהַמִּדְבָּר לְבָרֵךְ אֶת אֲדוֹנֵינוּ וַיָּעַט677 בָּהֶם. וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו טוֹבִים לָנוּ מְאֹד וַיִּהְיוּ עָלֵינוּ חוֹמָה678 גַּם־יוֹמָם גַּם־לַיְלָה, – כָּל יְמֵי הֱיוֹתֵנוּ עִמָּם רֹעִים הַצֹּאן. וַתְּמַהֵר אֲבִיגַיִל וַתִּקַּח לֶחֶם וְיַיִן וְצֹאן עֲשׂוּיוֹת וְקָלִי וּצְמוּקִים וּדְבֵלִים וַתָּשֶׂם עַל הַחֲמוֹרִים וַתֹּאמֶר לִנְעָרֶיהָ: עִבְרוּ לְפָנַי! הִנְנִי אַחֲרֵיכֶם בָּאָה. וַתִּפְגַּשׁ אֲבִיגַיִל אֶת דָּוִד וַתֵּרֶד מֵעַל הַחֲמוֹר וַתִּפּוֹל לְאַפֵּי דָוִד עַל־פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרֶץ, וַתֹּאמַר: אֲדוֹנִי דָוִד! חַכֵּה נָא עַד אֲשֶׁר יֵאוֹר הַבֹּקֶר וְיָצָא הַיַּיִן מִנָּבָל וּשְׁפַטְתָּהוּ! וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמַר: כָּל מוֹרֵד בְּמַלְכּוֹ מֵת בְּלי דִּין וּדְבָרִים!

וַתֹּאמֶר אֲבִיגַיִל: הֵן שָׁאוּל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עוֹדֶנּוּ חַי וְאִישׁ לֹא הִמְלִיכְךָ עוֹד עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? וַיֹּאמֶר דָּוִד: אָמַר נָבָל: אֵין אֱלֹהִים וַיִּלְעַג לִשְׁמוּאֵל נְבִיא יְיָ וַיִּבְזֵהוּ! וַתּוֹסֶף אֲבִיגַיִל לְדַבֵּר אֶל דָּוִד וַתֹּאמַר: אֲדוֹנִי דָוִד! כִּי יְשִׂימְךָ יְיָ לְמֶלֶךְ עַל בְּנֵי ישְׂרָאֵל וּבָא אֵלֶיךָ אַחַד הָעֲנִיִּים וְאָמַר לָךְ: הִנֵּה בָאתִי אֶל אֶחָד מֵעֲשִׁירֵי ישְׂרָאֵל לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ פַּת לֶחֶם. וַיָּשֶׁב אֶת פָּנָי וָאָקוּם עָלָיו וָאֲהַרְגֵהוּ. וַיָּקוּמוּ בָנָיו לִנְקוֹם מִמֶּנִּי אֶת נִקְמַת דַּם אֲבִיהֶם הַשָּׁפוּךְ, וָאָבֹא אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: שָׁמְרֵנִי נָא מִידֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי, כִּי לֹא פָעַלְתִּי עַוְלָה! וְעָנִיתָ אֶת הֶעָנִי הָרֹצֵחַ וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: אֵיךְ תֹּאמַר לִי נָקִי אָנֹכִי! וְיָדֶיךָ שָׁפְכוּ דְּמֵי אָדָם! וְעָנָה אוֹתְךָ הֶעָנִי לֵאמֹר: גַּם אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ שָׁאַל מֵאֵת נָבָל לֶחֶם וַיְמָאֵן לָתֵת, וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיַּהַרְגֵהוּ!… וַיִּשְׁמַע דָּוִד אֶת דִּבְרֵי אֲבִיגַיִל וַיִּיטְבוּ בְעֵינָיו עַד מְאֹד וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחֵךְ הַיּוֹם הַזֶּה לִקְרָאתִי וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה אָתְּ, אֲשֶׁר כְּלִיתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִשְּׁפֹךְ דָּם! וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף יְיָ אֶת נָבָל וַיָּמֹת.


רמח. גַם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל (ילק“שׁ שׁמו”א רמז קל“ו; מדרשׁ שוח”ט; ילק“שׁ תהלים רמז תרל”ז; כתובות ק“י; סנהדרין מ”ט; רשׁ"י שׁם).


וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֻגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹר: מִסְתַּתֵּר דָּוִד בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר זִיף וְאִתּוֹ שְׁלשֶׁת אֲלָפִים בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד. וַיָּקָם דָּוִד וַיָּבֹא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר חָנָה שָׁם שָׁאוּל. וַיַּרְא דָוִד אֶת שָׁאוּל שֹׁכֵב בַּמַּעְגָּל וְהָעָם חֹנִים סְבִיבוֹתָיו. וַיֹּאמֶר דָּוִד: מִי יֵרֵד אִתִּי אֶל שָׁאוּל הַמַּחֲנֶה? וַיַּעַן אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב לֵאמֹר: אֲנִי אֵרֵד עִמָּךְ. וַיָּבֹא דָוִד וַאֲבִישַׁי אֶל הָעָם לַיְלָה וְהִנֵּה שָׁאוּל שֹׁכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל וַחֲנִיתוֹ מְעוּכָה בָאָרֶץ מְרַאֲשׁוֹתָיו וְאַבְנֵר וְהָעָם שֹׁכְבִים סְבִיבוֹתָיו. וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל דָּוִד: סִגַּר אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת אוֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ. וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא בַחֲנִית פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁגֶה לוֹ! וַיַּשְׁבַּע דָּוִד אֶת אֲבִישַׁי לֵאמֹר: חָלִילָה לְךָ מֵיְיָ אִם תִּגַּע בִּמְשִׁיחַ יְיָ!

וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי: הֲכָכָה תִתְחַסֵּד עִם מְבַקֵּש נַפְשֶׁךָ? וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמַר: אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶה! יִגֳּפֶנּוּ יְיָ, אוֹ־יוֹמוֹ יָבֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה679!… וַיֵּרְעוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעֵינֵי יְיָ וַיֹּאמַר: הַאֶת מְשִׁיחַ יְיָ אַתָּה מְקַלֵּל? הֲתִדְמֶה לְשָׁאוּל יְרֵא יְיָ וּבְמִצוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד? הֲשָׁכַחְתָּ כִּי רָץ שָׁאוּל מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִילִין לָבֹא אֶל גָּלְיַת680 וּלְהוֹצִיא מִיָּדוֹ אֶת לוּחוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר נִלְקְחוּ בִּימֵי עֵלִי? הֲלֹא הֻגַּד לְךָ כִּי לֹא חָמַל שָׁאוּל אֶל בְּקָרוֹ בְּצֵאתוֹ לַמִּלְחָמָה וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר וַיְנַתְּחֵהוּ וַיְשַׁלַּח בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל לְמַעַן דַּעַת כִּי בָאָה הָעֵת לְהִלָּחֵם עִם אוֹיְבֵי עַמִּי? וְאַף גַּם זֹאת בֶּאֱכֹל שָׁאוּל אֶת חֻלָּיו681 לֹא יְשִׂימֵם בְּפִיו בִּלְתִּי אִם הֵרִיק בָּרִאשׁוֹנָה אֶת תְּרוּמָתָם לַיָי, וְאַתָּה הֵן אֶת לֶחֶם הַקֱּדָשִׁים אָכַלְתָּ כְּאֶחָד מִבְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן!

וַיִּשְׁמַע דָּוִד אֶת דִּבְרֵי יְיָ וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין? סְלַח נָא לְעַבְדְּךָ אֲשֶׁר חָטָא לָךְ! וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶל שָׁאוּל וַיִּקַּח בַּלָּט אֶת הַחֲנִית אֲשֶׁר מְרַאֲשׁוֹתָיו וְאֶת צַפַּחַת682 הַמַּיִם וַיֵּלֶךְ לוֹ. וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ, כִּי תַרְדֵּמַת יְיָ נָפְלָה עֲלֵיהֶם. וַיַּעֲמֹד דָּוִד עַל רֹאשׁ הָר מֵרָחוֹק וַיִּקְרָא אֶל הָעָם וְאֶל אַבְנֵר לֵאמֹר: לָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ אֶל אֲדוֹנֶיךָ הַמֶּלֶךְ?… הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְצַפַּחַת הַמַּיִם אֲשֶׁר מְרַאֲשׁוֹתָיו? הַאֻמְנָם תֹּאמַר גַּם עַתָּה כִּי עָבַר הַמֶּלֶךְ בֵּין סִירִים וְקוֹצִים וַתֵּאָחֵז בָּהֶם הַחֲנִית וְהַצַּפַּחַת?.. עַתָּה יֵרֶא נָא הַמֶּלֶךְ אֶת צִדְקָתִי וֶאֱמוּנָתִי, כִּי נְתָנוֹ יְיָ הַיּוֹם בְּיָדִי וְלֹא אָבִיתִי683 לִשְׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְיָ. וַיַּכֵּר שָׁאוּל אֶת קוֹל דָּוִד וַיֹּאמַר: הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד? וַיֹּאמֶר דָּוִד: קוֹלִי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶה אֲדוֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ וַיְגָרְשֵׁנִי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים? הֵן כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר לֹא דָרְכוּ כַפּוֹת רַגְלִי בְּאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה מָאַסְתִּי חַיַּי וֶאֱהִי בְעֵינַי כְּאִישׁ אֲשֶׁר עֲזָבוֹ יְיָ לָנֶצַח!

וַיַּעַן שָׁאוּל אֶת דָּוִד וַיֹּאמַר: חָטָאתִי! שׁוּב בְּנִי דָוִד אֶל אַרְצְךָ וְאֶל מוֹלַדְתְּךָ, כִּי לֹא אָרַע לְךָ עוֹד. וַיִּשְׁמַע אַבְנֵר אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: אַל יַאֲמִין הַמֶּלֶךְ לְדִבְרֵי דָוִד הָאֹמֵר, – נִתַּן הַמֶּלֶךְ בְּיָדִי וְלֹא אָבִיתִי לָגַעַת בּוֹ! לֹא דָוִד לָקַח אֶת הַחֲנִית וְהַצַּפַּחַת אֲשֶׁר מְרַאֲשׁוֹתֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם אֶחָד מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ בָּגַד בּוֹ וַיַּמְצִיא אֶת הַחֲנִית וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם לְדָוִד!… וַיֵּלֶךְ דָּוִד לְדַרְכּוֹ וְשָׁאוּל שָׁב לִמְקוֹמוֹ.


רמט. בְּיוֹם דִּין (חגיגה ג'; ילק“שׁ שׁמו”א רמז קל“ט; פדר”א; סדר עולם).


וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַצָּבָא לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל. וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַגִּלְבֹּעַ. וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּירָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד. וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּיָי וְלֹא עָנָהוּ יְיָ; גַּם בַּחֲלוֹמוֹת, גַּם בָּאוּרִים, גַּם בַּנְּבִיאִים. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו: בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב684 וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ. וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו: הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר. וַיִּלְבַּשׁ שָׁאוּל בְּגָדִים אֲחֵרִים, וַיֵּלֶךְ הוּא וְאַבְנֵר וַעֲמָשָׂא עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל בַּעֲלַת הָאֹב – אֶל צָפְנִיָה אֵם אַבְנֵר – וַיֹּאמַר: קָסְמִי נָא־לִי בְאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלַיִךְ. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: אֶת מִי אַעֲלֶה לָךְ? הַאֶת הָאוֹמֵר: “מִי יְיָ”? אִם הָאוֹמֵר: “מִי כָמוֹךָ, יְיָ”? וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמַר: אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי־לִי! וַתִּקְסֹם הָאִשָּׁה לְהַעֲלוֹת אֶת שְׁמוּאֵל;

וַיִּרְגַּז שְׁמוּאֵל וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיֹּאמַר: אֵין זֹאת כִּי בָא יוֹם הַדִּין וָאִקָּרֵא לְהִתְיַצֵב לִפְנֵי יְיָ לְהִשָּׁפֵט. וְעַתָּה אֵלְכָה־לִי וְאֶקְּרָא לְמשֶׁה בֶן עַמְרָם לְבַעֲבוּר יָעִיד בֵּינִי וּבֵין יְיָ, כִּי הָלֹךְ הָלַכְתִּי בְּתוֹרַת יְיָ וְלֹא נָטִיתִי685 מִמִּצְוֹתָיו יָמִין וּשְׂמֹאל! וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל לְמשֶׁה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֹעֲלָה שְׁמוּאֵל וַתִּרְאֵהוּ בַעֲלַת הָאוֹב וְהִנֵּה פָנָיו לְמַעְלָה וְרַגְלָיו לְמַטָּה וַתִּשְׁתּוֹמֵם מְאֹד וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: הֵן כָּל הָאֲנָשִׁים הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֶעֱלִיתִי עַד הַיּוֹם בִּקְסָמַי לֹא עָלוּ בִלְתִּי אִם פְּנֵיהֶם לְמַטָּה וְרַגְלֵיהֶם לְמַעְלָה, וּמַדּוּעַ נִהְיְתָה עַתָּה הַחֲדָשָׁה הַזֹּאת? אֵין זֹאת כִּי מֶלֶךְ בְּבֵיתִי וּלְמַעַן כַּבְּדוֹ עָלָה בְּפָּנָיו לְמַעְלָה וּבְרַגְלָיו לְמָטָּה; וַתִּזְעַק הָאִשָּׁה וַתֹּאמַר: אֵין זֹאת כִּי שָׁאוּל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵיתִי וַיָּבֹא לַהֲמִיתֵנִי, כַּאֲשֶׁר הֵמִית אֶת כָּל הָאוֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְעוֹנִי בְּאַרְצוֹ. וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל לֵאמֹר: חַי יְיָ אִם יִקְרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה; וְעַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי: מָה רָאִיתָ? וַתֹּאמַר: אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה686 מְעִיל; וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא אֲשֶׁר נִקְבַּר בִּמְעִילוֹ מַעֲשֵׂה יְדֵי חַנָּה אִמּוֹ, וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.


רנ. בְּעַלְמָא687 דִקְשֹׁט688 (ילק“שׁ שׁם; ברכות י”ב).


וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל: לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אוֹתִי? וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד: פְּלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִים, גַּם בַּחֲלוֹמוֹת… וְלֹא הִזְכִּיר שָׁאוּל אֶת הָאוּרִים, כִּי נִשְׁבַּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ בְּזָּכְרוֹ אֶת הַהֶרֶג אֲשֶׁר עָשָׂה בְּכֹהֲנֵי יְיָ וַיִּנָּחֶם689 מְאֹד עַל מַעֲשֵׂהוּ הָרָע הַזֶּה. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לָמָּה תִשְׁאָלֵנִי, וַיָי סָר מֵעָלֶיךָ וַיְהִי עָרֶךָ690? הֵקִים691 יְיָ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי וַיִּקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ וַיִּתְּנָה לְרֵעֲךָ לְדָוִד! וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל: בִּהְיוֹתְךָ חַי וּבְשִׁבְתְּךָ בְתוֹכֵנוּ אָמַרְתָּ לִי לֵאמֹר: קָרַע יְיָ מַמְלַכְתְּךָ וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ, וְעַתָּה הִנְּךָ אוֹמֵר לִי: לְרֵעֲךָ לְדָוִד!

וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמַר: אֵין יִרְאַת אִישׁ וְאֵין פַּחַד מֶלֶךְ לְנֶגֶד עֵינַי בְּעוֹלָם הָאֱמֶת, וְעַל כֵּן לֹא תִשְׁמַע מִפִּי בִּלְתִּי אִם דִּבְרֵי אֱמֶת. וַיִּזְכֹּר יְיָ לְשָׁאוּל אֶת הִנָּחֲמוֹ692 עַל שָׁפְכוֹ דְמֵי כֹהֲנֵי נֹב, וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם יְיָ: מָחָר תָּמוּת אַתָּה וּבָנֶיךָ וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם בִּמְחִיצָתִי693.


רנא. משֶׁה רַבֵּינוּ לִפְנֵי יְיָ (ילקוט שׁמעוני שׁם).


וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים בְּיִשְׂרָאֵל. וַיָּקָם שָׁאוּל וַיִּקְבֹּץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לִשְׁלשֶׁת בָּנָיו: קוּמוּ צְאוּ אִתִּי לַמִּלְחָמָה עַל פְּלִשְׁתִּים! וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיֹּאמֶר יְיָ: רְאוּ נָא אֶת מַעֲשֵׂי שָׁאוּל עַבְדִּי וְהִשְׁתּוֹמַמְתֶּם! הֵן יוֹדֵעַ הוּא כִּי הוּא וּבָנָיו הוֹלְכִים לָמוּת וּבְכָל זֹאת קָרָא לָהֶם לָצֵאת לַמִּלְחָמָה!… וַיְמַהֵר משֶׁה רַבֵּינוּ וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: תִּיקַר נָא נֶפֶשׁ שָׁאוּל בְּעֵינֶיךָ וְהִצַּלְתָּהוּ מִמָּוֶת! הַאֻמְנָם טוֹב בְּעֵינֶיךָ יְיָ לְהָמִית אֶת הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הִמְלַכְתָּ עַל יִשְׂרָאֵל? וַיַּעַן יְיָ אֶת משֶׁה וַיֹּאמַר: לֹא אֵלַי, לֹא אֵלַי תִּתְחַנֵּן, כִּי אִם לְכֹהֲנֵי נֹב הָעוֹמְדִים לְפָנַי לְשִׂטְנוֹ694.


רנב. חַסְדֵי אָבוֹת (סנהדרין פ' חלק; מדרשׁ בר“ר ע”ח; שׁם מ"ג).


וַיָּבֹא דָוִד אֶל צִקְלַג – הִיא הָעִיר אֲשֶׁר נָתַן לוֹ אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת לָשֶׁבֶת בָּהּ, – וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָאֵשׁ וּנְשֵׁי דָוִד וּנְשֵׁי אֲנָשָיו וּבְנֵיהֶם נִשְׁבּוּ695. וַתְּהִי נֶפֶשׁ הָעָם מָרָה696 עַל נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם, וַיִּקְצְפוּ עַל דָּוִד וַיֹּאמְרוּ לְסָקְלוֹ, – וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּיָי אֱלֹהִים, וַיָּקָם הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ לִרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד אֲשֶׁר שָׂרַף אֶת צִקְלָג וַיִּשְׁבְּ אֶת כָּל יוֹשְׁבֶיהָ. וַיַּשִׂיגֵהוּ דָוִד וְהִנֵּה נְטוּשִׁים697 עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, אֹכְלִים וְשֹׁתִים וְחֹגְגִים בְּכָל הַשָּׁלָל698 אֲשֶׁר הָיָה בְּיָדָם. וַיִּלָּחֵם דָּוִד שְׁנֵי לֵילוֹת וְיוֹם אֶחָד; וַיָי הֵאִיר אֶת חֶשְׁכַת הַלֵּילוֹת בְּזִיקִים699 וּבְרָקִים, וַיַּךְ דָּוִד אֶת הַגְּדוּד וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ כֻּלָּם יוֹצְאֵי יֶרֶךְ עֵשָׂו. כִּי זָכַר לָהֶם יְיָ חַסְדֵי אֲבוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר יָצְאוּ עִם עֵשָׂו לִקְרַאת יַעֲקֹב וְלֹא נָגְעוּ בוֹ וְלֹא הִתְגָּרוּ בוֹ מִלְחָמָה, וַיַּעַזְבוּ אַרְבַּע מֵאוֹת הָאֲנָשִׁים הָהֵם אֶת עֵשָׂו וַיָּשׁוּבוּ לְאַרְצָם. עַל כֵּן אָמַר יְיָ: יַעַן הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר עָשׂוּ אַרְבַּע מֵאוֹת הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם עֵשָׂו, עַל כֵּן יָבֹא יוֹם וְהִצַּלְתִּי נַפְשׁוֹת אַרְבַּע מֵאוֹת בְּנֵי בְנֵיהֶם מִמָּוֶת.

וַיַּצֵּל דָּוִד אֶת כָּל הַנָּשִׁים וְאֶת כָּל הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת אֲשֶׁר הָלְכוּ שְׁבִי וְאֶת כָּל הַשָּׁלָל וְלֹא נֶעְדַּר לָהֶם מִן הַקָּטֹן וְעַד הַגָּדוֹל. וַיָּבֹא דָוִד אֶל מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לָלֶכֶת אִתּוֹ לְהִלָּחֵם וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם. וַיַּעַן כָּל אִישׁ רַע וּבְלִיַּעַל מֵאַרְבַּע מֵאוֹת הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם דָּוִד וַיֹּאמֵרוּ: יַעַן אֲשֶׁר לֹא הָלְכוּ עִמָּנוּ, – לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ, כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו! וַיִּזְכֹּר דָּוִד אֶת מַעֲשֵׂי אַבְרָהָם אֲשֶׁר נָתַן חֵלֶק כְּחֵלֶק לַיּוֹשְׁבִים עַל הַכֵּלִים לִשְׁמֹר וַיֹּאמַר: לֹא תַעֲשׂוּ כֵן, אֶחָי! הֵן יָשְׁבוּ מָאתַיִם הָאִישׁ הָאֵלֶּה עַל הַכֵּלִים וַיִּשְׁמְרוּם, עַל כֵּן יְהִי נָא כְּחֵלֶק הַיּוֹרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיּוֹשֵׁב עַל הַכֵּלִים, – יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ. וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל כָּל הַיָּמִים.


רנג. גְּמִילוּת חֶסֶד (פדר“א ילק”שׁ תהלים רמז תשׁע"ט).


וַיִּשְׁמְעוּ יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד כִּי נִסְפָּה שָׁאוּל וּבָנָיו בְּמִלְחַמְתּוֹ עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: יְהִי מָה! נָקוּמָה וְנֵלְכָה וְנִקַּח אֶת גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֶת גְּוִיּוֹת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן אֲשֶׁר תְּקָעוּן בָּהּ פְּלִשְׁתִּים, כִּי חָלִילָה לָּנוּ מֵיְיָ, אִם נִשְׁכַּח אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּנוּ שָׁאוּל בַּעֲלוֹת עָלֵינוּ נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי! וַיָּקוּמוּ כָל אִישׁ חַיִל וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה, וַיִּקְחוּ אֶת גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֶת גְּוִיּוֹת בָּנָיו וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹתֵיהֶם תַּחַת הָאֵשֶׁל בְּיָבֵשָׁה וַיָּצֻמוּ שִׁבְעַת יָמִים! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן זָכְרוּ בְנֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד אֶת הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל עִמָּם וַיִּגְמְלוּ לוֹ חֶסֶד, עַל כֵּן בּיוֹם קַבְּצִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְאָמַרְתִּי: לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה, – וְקִבַּצְתִּים בָּרִאשׁוֹנָה!


רנד. קִינָה לְדָוִיד (ילק“שׁ שׁמו”ב בשׁם מדרשׁ תנחומא; מדרשׁ סתם הובא שׁם; אקדמות).


וַיְהִי בְּשֶׁבֶת דָּוִד בְּצִקְלָג שְׁלשָה יָמִים וַיָּבֹא אֵלָיו בֶּן דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי וַיֹּאמֶר לוֹ: הַרְבֵּה נָפַל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִלְחַמְתָּם עִם הַפְּלִשְׁתִּים, וְגַם שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵתוּ. וַיֹּאמֶר דָּוִד: אֵיךְ יָדַעְתָּ כִּי מֵת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ. וַיַּעַן הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ לֵאמֹר: נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל חֲנִיתוֹ וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים הִדְבִּיקֻהוּ, וַיִּרְאֵנִי שָׁאוּל וַיִּקְרָא אֵלַי, וָאֹמַר: הִנֵּנִי! וַיֹּאמֶר אֵלַי: עֲמָד־נָא עָלַי וּמוֹתְתֵנִי! וָאֶעֱמֹד עָלָיו וָאֲמוֹתְתֵהוּ, וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ וָאֲבִיאֵם אֵלֶיךָ. וַיִּשְׁמַע דָּוִד אֶת הַדָבָר הַזֶּה וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם. וַיֹּאמֶר דָוִד אֶל הַנַּעַר: הַרְבֵּה דָמִים שָׁפַכְתָּ וְשׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם – בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ. וַיִּקְרָא דָוִד לְאַחַד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמַר: גַּשׁ פְּגַע בּוֹ, כִּי פִיו עָנָה700 בוֹ לֵאמֹר: אָנֹכִי מוֹתַתִּי אֶת מְשִׁיחַ יְיָ!

וַיְקוֹנֵן701 דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ לֵאמֹר: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל! אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה! אַל תִּשְׁכַּחְנָה אֶת גְּמוּלָיו שֶׁגָּמַל לָכֶן בְּצֵאת בַּעֲלֵיכֶן לַמִּלְחָמָה! הוּא זָן702 אֶתְכֶן וַיַּלְבִּישְׁכֶן וַיְפַנְקְכֶן כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר בַּעֲלֵיכֶן נִלְחֲמוּ, וַתִּיקַרְנָה לוֹ כַּאֲשֶׁר תִּיקַר בַּת לְאָבִיהָ! וְאַתֶּם תּוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ, הוֹרִידוּ כַנַּחַל דִּמְעָה עַל מוּת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ מוֹקִיר חֲכָמִים וְאוֹהֲבָם. הֵאָסְפוּ, חֲכָמִים יוֹדְעֵי תוֹרַת יְיָ, אֲהוּבֵי שָׁאוּל הַמְנַשְּׁקְכֶם וְהַמְחַבְּקְכֶם בֶּאֱמָרְכֶם לוֹ דְבַר יְיָ, וּבְכוּ וְסִפְדוּ לוֹ, כִּי מֵת אוֹהַבְכֶם וְאֵינֶנּוּ! וְאַתָּה, אָחִי יְהוֹנָתָן, צַר לִי עָלֶיךָ מְאֹד! מִי כָמוֹנִי יוֹדֵעַ אֶת לִבְּךָ הַמָּלֵא רַחֲמִים וַחֲנִינָה וְחֶסֶד? מַה־טּוֹבוּ לִי תַנְחוּמֶיךָ אֲשֶׁר שִׁעְשְׁעוּ נַפְשִׁי בַּצַר לִי? מַה־נִּפְלְאָה עַנְוָּתְךָ וּשְׁפַל רוּחֲךָ בְּאָמְרְךָ אֵלַי: אַתָּה תִמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְךָ לְמִשְׁנֶה! הֲכָכָה יְדַבֵּר בֶּן־מֶלֶךְ לְעֶבֶד נִרְדָּף?.. הֲנִשְׁמַע כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אִם יִשָּׁמַע עוֹד כָּל יְמֵי הֱיוֹת הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ?? וַיִּקְרְעוּ כָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֶת דָּוִד אֶת בִּגְדֵיהֶם, וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצוּמוּ עַד הָעֶרֶב – עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם יְיָ כִּי נָפְלוּ בֶחָרֶב!



  1. קְדֻשַּׁת.  ↩

  2. נִתְקַיֵּם.  ↩

  3. מָשְׁחָה אוֹתָהּ.  ↩

  4. הִשְׁלִיךְ  ↩

  5. בְּעַד  ↩

  6. עַיֵּן חֵלֶק רִאשׁוֹן דַּף 280 בַּפֶּרֶק “חֲסָדִים גְּדוֹלִים”.  ↩

  7. זָהָב טוֹב מְאֹד.  ↩

  8. אֶעֱצוֹר  ↩

  9. וַיְהִי יְפֵה תֹאַר.  ↩

  10. לְמִכְשׁוֹל.  ↩

  11. בְּלֵב רָע  ↩

  12. אֲבָנִים יְקָרוֹת  ↩

  13. יִהְיֶה חָפְשִׁי מֵעֹנֶשׁ.  ↩

  14. וְקָבַעְתָּ,  ↩

  15. יָנוּחוּ.  ↩

  16. חָזָק מְאֹד.  ↩

  17. נִקְנֶה.  ↩

  18. אָסְפוּ בְּקוֹל צַעֲקָתָם.  ↩

  19. אָסוֹן.  ↩

  20. תּוֹעֶלֶת,  ↩

  21. שַׂעֲרוֹתַי הִלְבִּינוּ.  ↩

  22. יִתְחַבֵּר.  ↩

  23. הִפְרִּיעַ.  ↩

  24. אֶמְסֹר אוֹתוֹ.  ↩

  25. רֹאשׁו.  ↩

  26. לְעָשְׁקָם.  ↩

  27. חַיָּיו נִמְאֲסוּ בְעֵינָיו.  ↩

  28. רְפוּאָה.  ↩

  29. בְּקִצְפִּי  ↩

  30. רוֹכְבִים עַל סוּסִים.  ↩

  31. הוֹלְכִים בְּרַגְלֵיהֶם.  ↩

  32. נָמוֹטוּ.  ↩

  33. לַחוֹת.  ↩

  34. עִנּוּיָיו.  ↩

  35. הִסְרִיחַ.  ↩

  36. תַּחְסִירוּ.  ↩

  37. מִמִּסְפַּר.  ↩

  38. “ יּשׁוּבוּ” במקור המודפס, צ“ל וַיּשׁוּבוּ – הערת פב”י.  ↩

  39. הַפְּתַיּוֹת.  ↩

  40. הִרְבְּתָה לְבַקֵשׁ.  ↩

  41. לַעֲמֹד בִּמְקוֹם סַכָּנָה.  ↩

  42. אֶבֶן יְקָרָה מְאֹד.  ↩

  43. הַחֲרוּתוֹת  ↩

  44. צָעִיר.  ↩

  45. תִּנְהַג.  ↩

  46. שֹׁלֵחַ.  ↩

  47. לִמְּדָם לְהַאֲמִין בַּיְיָ.  ↩

  48. מַצַּב.  ↩

  49. פַּחַד.  ↩

  50. סוֹבֶבֶת.  ↩

  51. “הִסְכַּלְ” במקור המודפס, צ“ל הִסְכַּלְתָּ – הערת פב”י.  ↩

  52. “תִּלוּנוֹת” במקור המודפס, צ“ל תְּלוּנוֹת – הערת פב”י.  ↩

  53. לִרְמֹס.  ↩

  54. בִּמְנוּחָה.  ↩

  55. יִכְבּד לַעֲשׂוֹת.  ↩

  56. לְנָחָשׁ.  ↩

  57. הַמְכַשֵּׁף.  ↩

  58. יִכָּנַע.  ↩

  59. שְטָפוּנִי  ↩

  60. אֹסֶף  ↩

  61. עָשׁוּ חֶסֶד.  ↩

  62. הִשְׁקִיט.  ↩

  63. תַּעַבְרוּ.  ↩

  64. עָשׂוּ שָׁלוֹם.  ↩

  65. הִתְפַּלְלוּ.  ↩

  66. קֻמְצֵיכֶם.  ↩

  67. “מְעוּרֶרֶת.” במקור המודפס, צ“ל מְעוּרֶבֶת. – הערת פב”י.  ↩

  68. הַתְרֵה.  ↩

  69. תַּתִּיךְ.  ↩

  70. לְצִדְקָתוֹ.  ↩

  71. שלעפּפטען זיא, нхъ кхлм Тх  ↩

  72. מָאַסְתִּי  ↩

  73. וְנִרְאֵיתָ.  ↩

  74. וְהָיִינוּ חָפְשִׁים.  ↩

  75. הַמֵּגֵן.  ↩

  76. וְהִתְוַכַּחְתָּ.  ↩

  77. נָבַח.  ↩

  78. יַעֲשֹׁק.  ↩

  79. יְצוּר.  ↩

  80. הַנִמְלָטִים.  ↩

  81. בִּמְחִיצָה.  ↩

  82. שָׂמוּ מִמַּעַל.  ↩

  83. יְפִי.  ↩

  84. גֹּדֶל.  ↩

  85. מְחוֹלֵל, בּוֹרֵא.  ↩

  86. הִתְאוֹנְנוּ.  ↩

  87. וַיִּתְחַזְּקוּ.  ↩

  88. בְּחֶלְקַת הָאֲדָמָה.  ↩

  89. “וּמִיהוּדָד” במקור המודפס, צ“ל וּמִיהוּדָה – הערת פב”י.  ↩

  90. מְדַבֵּר דְּבָרִים רָעִים וּמְעוֹרֵר שִׂנְאָה.  ↩

  91. שִׁקּוּצִי.  ↩

  92. הַטַּף.  ↩

  93. שַׂעֲרוֹת הַסּוּסִים בְּצַוָּארֵיהֶם.  ↩

  94. וְשָׁכָבוּ.  ↩

  95. וַיַּרְגִּישׁוּ.  ↩

  96. יִהְיֶה דַי.  ↩

  97. הַקֶּמַח הַטּוֹב.  ↩

  98. מִינֵי בְשָׂמִים.  ↩

  99. יִהְיֶה יָפֶה.  ↩

  100. עֶשֶׁר פְּעָמִים.  ↩

  101. עֲשִּׂירִית הָאֵיפָה.  ↩

  102. הָאֶבֶן.  ↩

  103. וְנַשְׁמִידֵם.  ↩

  104. עָשׂוּ אֶתְכֶם לִמְאֻשָּׁרִים.  ↩

  105. בְּשַׁלְוָה וּבְשָׁלוֹם.  ↩

  106. הַנִּכְנַע וְהָרָצוּץ.  ↩

  107. וַתַּחְשְׁבוּ.  ↩

  108. הַדְּרָכִים.  ↩

  109. וְהִשְׁלַכְתָּ, וְהֵסַרְתָּ.  ↩

  110. תָּסוּר.  ↩

  111. נִבְרָא.  ↩

  112. מְנַקִּים.  ↩

  113. וּמַדְלִיקִים.  ↩

  114. וָאֲפַזֵּר.  ↩

  115. יִכְלוּ.  ↩

  116. וַתַּחֲרֵשׁ.  ↩

  117. לֹא הָמְתָה.  ↩

  118. גַּלְגַּלֵּי מִרְכֶּבֶת יְיָ.  ↩

  119. הַמַּלְאָכִים.  ↩

  120. גַּלֵּי.  ↩

  121. וְחָקַק.  ↩

  122. נָתְנוּ לָהֶם מְנוּחָה.  ↩

  123. נְקַשֵּׁט.  ↩

  124. תַּכְשִׁיט.  ↩

  125. תִּירֶה.  ↩

  126. הֲבָרָה.  ↩

  127. וַיֶּחְלַק.  ↩

  128. מִטֹּהַר.  ↩

  129. הִתְוַכֵּחַ.  ↩

  130. וְהִשְׁקַטְתָּ.  ↩

  131. הַצַּעֲצוּעִים וְהַקַּוִּים אֲשֶׁר עַל הָאוֹתִיּוֹת בְּ“סֵפֶר תּוֹרָה”.  ↩

  132. הַרְבֵּה מְאֹד.  ↩

  133. “בַּבַּיִר” במקור המודפס,אולי צ“ל בַּבַּית – הערת פב”י.  ↩

  134. הָיוּ לִמְנוּחָה.  ↩

  135. סוֹדוֹת.  ↩

  136. קְהַל.  ↩

  137. במקור המודפס לא מופיע ההפניה להערת שולים המסומנת “ו” – צ“ל אֲנָשִׁים רָעִים – הערת פב”י  ↩

  138. “וַיֹּאמי” במקור המודפס, צ“ל וַיֹּאמֹר – הערת פב”י.  ↩

  139. מַנְהִיגָיו.  ↩

  140. הָעשֶׁק.  ↩

  141. תִּסְגֹּר.  ↩

  142. תִּתְיַצֵּבְנָה.  ↩

  143. בְּהִירִים.  ↩

  144. שַׂק קָטָן.  ↩

  145. עֲלִילָה.  ↩

  146. דְּבָרִים קָשִׁים.  ↩

  147. הַזָּקֵן.  ↩

  148. וַיָּבֹא.  ↩

  149. קָבַע.  ↩

  150. לָסוּר.  ↩

  151. נִסְכַּלְתֶּם.  ↩

  152. הָעֲגִילִים.  ↩

  153. הָסִירוּ.  ↩

  154. וְעָצַר.  ↩

  155. וַיֶחְסַר.  ↩

  156. פָּנָה.  ↩

  157. יוֹלִיךְ.  ↩

  158. וָעוּף.  ↩

  159. וַיְפַזֵר.  ↩

  160. נְחָשִׁים מְמִיתִים בְּאַרְסָם.  ↩

  161. הָיָה בָרִיא וְעָב.  ↩

  162. עֲטָרוֹת.  ↩

  163. וְזֹהַר.  ↩

  164. אֶבֶן יְקָרָה.  ↩

  165. וַיַּחְצֹב.  ↩

  166. שִׁבְרֵי.  ↩

  167. הֵאִיר.  ↩

  168. כְּתָרִים.  ↩

  169. וְעָשִׂיתִי עִמָּכֵם חֶשְׁבּוֹן.  ↩

  170. מִינֵי יְתֵדוֹת.  ↩

  171. סִפְרוּ.  ↩

  172. שָׁרוּ.  ↩

  173. וּמַנְהִיגָיו.  ↩

  174. בְּאֶבְלָם.  ↩

  175. טָעִיתִי.  ↩

  176. וַיְסוֹבְבוּ.  ↩

  177. פְּרוּשִׂים.  ↩

  178. לְמָקוֹם יָשָׁר.  ↩

  179. צְמָחִים דּוֹקְרִים.  ↩

  180. וּבְהֶמְתָּם.  ↩

  181. הִתְרוֹמֵם.  ↩

  182. וְיִתְפַּזְּרוּ.  ↩

  183. מִתְדַּבֵּק.  ↩

  184. רְכוּשִׁי.  ↩

  185. הִרְבָּה לְבַקֵּשׁ.  ↩

  186. מַרְבֶּה.  ↩

  187. בֵּית הַסֹּהַר.  ↩

  188. יְתָרִים.  ↩

  189. יָעִיז.  ↩

  190. וְהָיוּ דֹמִים.  ↩

  191. וַתִּדְלֵקְנָה.  ↩

  192. טוֹב לָהֶן.  ↩

  193. הִתְגָּאִינוּ.  ↩

  194. שָׁפָל בְּעֵינָיו.  ↩

  195. סָר.  ↩

  196. וִירַגְלוּ.  ↩

  197. וַיִּצְפְּנוּ.  ↩

  198. עַיֵן “כָּל אַגָּדוֹת ישְׂרָאֵל” חֵלֶק רִאשׁוֹן דַף 69, אַגָּדָה מ"ט.  ↩

  199. לְרַגֵּל.  ↩

  200. בֶּעָרִים אֲשֶׁר לָהֶן חוֹמוֹת.  ↩

  201. מִינֵי יְרָקוֹת.  ↩

  202. דּבָרִים רָעִים.  ↩

  203. וְנִבְהַל.  ↩

  204. הַמַּשִׁיאִים.  ↩

  205. הֵבִיא מַגֵּפָה.  ↩

  206. פְּקִידֵי.  ↩

  207. מַשְׁחֶתֶת.  ↩

  208. וַיוֹצֵא.  ↩

  209. סָבְבָה.  ↩

  210. תַּעֲנִית.  ↩

  211. נִסְקְלָה.  ↩

  212. מִכְשׁוֹל.  ↩

  213. הִתְעוֹרְרוּ.  ↩

  214. עָם אֲשֶׁר יָצָא מֵאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.  ↩

  215. כַּעַסְךָ.  ↩

  216. לְפַרְנְסָם.  ↩

  217. הֶעֱלְתָה רֵיחַ רָע.  ↩

  218. הוֹצִיאָה רִמָּה.  ↩

  219. יִתְחָרְטוּ.  ↩

  220. יִתְחַזְקוּ.  ↩

  221. שְׁמַעְתֶּם.  ↩

  222. הֱיוֹתוֹ שָׂר.  ↩

  223. מַתָּנָה.  ↩

  224. רֵאשִׁית פְּרִי הָעֵץ וְהָאֲדָמָה.  ↩

  225. הַחֵלֶק הָעֲשִׂירִי מִתְּבוּאַת הָאָרֶץ.  ↩

  226. הִשְׁוָה אֶתְכֶם.  ↩

  227. יִשְׂרָאֵל.  ↩

  228. הִסְתִּיר.  ↩

  229. הָיִיתִי שָׁפָל.  ↩

  230. אֲבַטֵּל.  ↩

  231. לְהַשְׁפִּיל אֶת כְּבוֹדִי.  ↩

  232. בֶּגֶד.  ↩

  233. הָיוּ נְכוֹנִים.  ↩

  234. וִישָׁרִים.  ↩

  235. תּוֹעֶלֶת.  ↩

  236. חָדֹל.  ↩

  237. יִיטַב.  ↩

  238. לְחֶרְפָּה.  ↩

  239. אֶעֱשֶׂה דְבַר עָרְמָה.  ↩

  240. תַּעַצְרִי.  ↩

  241. וְלָקַחַתְּ.  ↩

  242. לְהַעֲלוֹת אֶת חֲמָתָם.  ↩

  243. זְרָעִים מִמִּינִים שׁוֹנִים.  ↩

  244. תְּבוּאָתָה.  ↩

  245. לְגרות.  ↩

  246. בּוֹשׁוּ.  ↩

  247. אַזְמִין.  ↩

  248. הִרְגִּיעוּ.  ↩

  249. הִפָּרְדוּ.  ↩

  250. וּפָתְחָה.  ↩

  251. הִכְעִיסוּ.  ↩

  252. בִּגְלַל.  ↩

  253. אָפְסוּ.  ↩

  254. מֵאֶבְלֵנוּ.  ↩

  255. טָעִיתָ.  ↩

  256. שׁוֹטִים.  ↩

  257. תִּהְיוּ אֱוִילִים.  ↩

  258. יַסְפִּיקוּ, יִהְיוּ דַיָּם.  ↩

  259. לִילָדִים אֲשֶׁר חָדְלוּ לִינַק.  ↩

  260. רֵעֲךָ.  ↩

  261. חַסְּדֵי.  ↩

  262. תְּבוּנָה.  ↩

  263. וְסָגַרְנוּ אֶת פִּיהֶם.  ↩

  264. לְעוֹלָם.  ↩

  265. יָמוּת.  ↩

  266. עֲטָרָה.  ↩

  267. הִתְפַּלֵּא.  ↩

  268. לָמַדְתִּי.  ↩

  269. כָּבֵד הָיָה.  ↩

  270. נִגְרְשָׁה.  ↩

  271. הִשְׁכִּיחַתְנִי.  ↩

  272. רִיב.  ↩

  273. וְסָר.  ↩

  274. לְהַאֲזִין.  ↩

  275. בִּמְנוּחָה.  ↩

  276. עֲשׂוּ שָׁלוֹם.  ↩

  277. הַמְּנוּחָה.  ↩

  278. בְּנֵי אֶפְרַיִם.  ↩

  279. הַדָּבָר הַנִתָּן לְמִשְׁמֶרֶת.  ↩

  280. בֹּעֲרִים.  ↩

  281. נִכְפְפָה קוֹמָתוֹ.  ↩

  282. וִישָׁרִים.  ↩

  283. עָטְפוּ.  ↩

  284. הֵאִירוּ אוֹתָהּ.  ↩

  285. וְסָגַרְתָּ.  ↩

  286. וְסָגַרְתָּ  ↩

  287. מַרְגִישׁ.  ↩

  288. “הקת” במקור המודפס, צ“ל חקת – הערת פב”י.  ↩

  289. וַיַּעצוֹר.  ↩

  290. תַּרְעוּמָתָם.  ↩

  291. סָפְדוּ.  ↩

  292. מֵת.  ↩

  293. הַנִּתְפָּשִׂים.  ↩

  294. סָרוּ.  ↩

  295. הָעֲנָנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְכָבוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  ↩

  296. יִתְחַפְּשׂוּ.  ↩

  297. בִּגְדֵיהֶם.  ↩

  298. מָאֲסָה.  ↩

  299. הַנִּבְזֶה.  ↩

  300. מַנְהִיגֵנוּ.  ↩

  301. לִסְקֹל.  ↩

  302. נַעֲשֵׂה נְקָמָה.  ↩

  303. נִזְכֹּר אֶת הָרָעָה אֲשֶׁר הֵרֵעוּ לָנוּ.  ↩

  304. בִּמְעָרוֹת.  ↩

  305. לְהַגְביהַּ.  ↩

  306. עֵמֶק.  ↩

  307. שְׁנוּנִים.  ↩

  308. עֲשֵׂה.  ↩

  309. וְלָכַדְנוּ.  ↩

  310. נֶקֶב.  ↩

  311. וַיְקַפֵּץ.  ↩

  312. הָרוּג.  ↩

  313. הָיָה נָכוֹן.  ↩

  314. עֵץ קָטָן.  ↩

  315. וַיּיִרָא.  ↩

  316. אֵעֵשֵּׂה שָׁלוֹם.  ↩

  317. נִדְחֶקֶת.  ↩

  318. לִהְיוֹת מָגֵן.  ↩

  319. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.  ↩

  320. גָּזֵל.  ↩

  321. מַאֲכַל.  ↩

  322. הַמְפֻטָּמִים.  ↩

  323. וְדָבְקוּ.  ↩

  324. הֶחֱלִיפוּ.  ↩

  325. לֹא יְכַשֵׁף.  ↩

  326. זֶה לְעֻמַּת זֶה.  ↩

  327. וְהִתְפַּלֵּאתָ.  ↩

  328. רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.  ↩

  329. מָקוֹם שֶׁשָׁם הַסַּנְהֶדְרִין (הַשּׁוֹפְטִים הַגְּדוֹלִים) יוֹשְׁבִים.  ↩

  330. יֶחְסַר.  ↩

  331. יִכְבַּד.  ↩

  332. הַנֶּאֱסָפִים.  ↩

  333. מְקַבֵּץ.  ↩

  334. תָּמוּת.  ↩

  335. אֱסֹף.  ↩

  336. חָקוּק.  ↩

  337. מַנְהִיגֵנוּ.  ↩

  338. מַנֵּה.  ↩

  339. יִסְבֹּל.  ↩

  340. זָכַר.  ↩

  341. נִסִּיתִי.  ↩

  342. מִזִּיוְךָ.  ↩

  343. וְיִּתְחָרֵט.  ↩

  344. הִסְכִּים.  ↩

  345. וְנָתְנוּ מְנוּחָה.  ↩

  346. אִישׁ חֲמָסִים.  ↩

  347. צָעִיר.  ↩

  348. תִּרְקַב.  ↩

  349. תּכָּלֵם.  ↩

  350. הַשֶׁמֶשׁ.  ↩

  351. קְבוּצַת כֹּכָבִים רַבִּים  ↩

  352. יֵהָרְסוּ וְיִרְקְבוּ.  ↩

  353. יָסוּרוּ מִמּקוֹמָם.  ↩

  354. תִּפּוֹלְנָה.  ↩

  355. בִּמְרִירוּת.  ↩

  356. מְסִלּוֹת.  ↩

  357. כַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים.  ↩

  358. הֵפַרְתִּי.  ↩

  359. תִּקְרֶה.  ↩

  360. דְּבָרִים רָעִים.  ↩

  361. בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה.  ↩

  362. הַמְּעָרוֹת.  ↩

  363. נָטַעְתִּי.  ↩

  364. לְצָרוֹת.  ↩

  365. הָאֵל.  ↩

  366. יְחַסְּרוּ.  ↩

  367. כָּפוּף.  ↩

  368. וְשֹׁמֵעַ.  ↩

  369. וּכְהִתְרוֹמֵם.  ↩

  370. אֶאֶסְפָה.  ↩

  371. מְבַקֵּשׁ אַתָּה לָנוּ עֲלִילוֹת.  ↩

  372. כִּבַּדְתִּיו.  ↩

  373. יוֹצֵא קֹדֶם.  ↩

  374. חשֵׁב.  ↩

  375. לְהַפְרִיעַ.  ↩

  376. מִתֵּת לָנוּ מָזוֹן.  ↩

  377. הָיִינוּ אֱוִילִים.  ↩

  378. תְּבוּאָתָהּ.  ↩

  379. לַמְּדוֹ אֶת הָעָם.  ↩

  380. יְלָדָיו.  ↩

  381. תְּלַמְּדוּ.  ↩

  382. נַהֲגֵם וְכַלְכְּלֵם.  ↩

  383. בַּיוֹם הַשְׁבִיעִי לְחֹדֶשׁ אֲדָר.  ↩

  384. אֶשְׁקַע.  ↩

  385. קַצְוֵי.  ↩

  386. מִזְרָח.  ↩

  387. אָדֹם.  ↩

  388. עֲנָנִים.  ↩

  389. מַרְאֵה.  ↩

  390. חֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת.  ↩

  391. מֵיטַב הַפֵּירוֹת.  ↩

  392. בַּעַל קַרְנַיִם גְּדוֹלוֹת.  ↩

  393. בַּעַל פַּרְסוֹת רְחָבוֹת.  ↩

  394. מְכֻסּוֹת.  ↩

  395. לִפְנֵיהֶם.  ↩

  396. בְּמַחֲשַׁבְתָּם.  ↩

  397. שֶׁכֻּלָּהּ.  ↩

  398. נוֹתֵן חֻקִּים.  ↩

  399. יִרְעַד.  ↩

  400. אֵין הֶבְדֵּל.  ↩

  401. מַחֲנֶה לִקְרַאת מַחֲנֶה.  ↩

  402. מְקוֹם תְּפִלָּה.  ↩

  403. כַּד.  ↩

  404. יִיצַק.  ↩

  405. רוֹקְדִים.  ↩

  406. אֲגֻדַּת נֵרוֹת.  ↩

  407. מִסְפָּר.  ↩

  408. בֹּעֲרִים.  ↩

  409. לִשְׁמָמָה.  ↩

  410. תִּכַּף.  ↩

  411. תֵּעָצֵב.  ↩

  412. הַשָּׁחוֹר.  ↩

  413. שָׁתְקּוּ.  ↩

  414. נִשְׁפַּךְ.  ↩

  415. מְעוּרָבִים בְּחֹמֶר וּבְטִיט.  ↩

  416. שְׁמָמָה.  ↩

  417. הַפְּסֹלֶת אֲשֶׁר בָּהֶם.  ↩

  418. עָשָׂה עִגּוּל.  ↩

  419. אָסוּר.  ↩

  420. הִתְגֹלֵל.  ↩

  421. הוּסְרוּ.  ↩

  422. קְבוּצַת הַכֹּכָבִים.  ↩

  423. הִתְפַּזְרוּ.  ↩

  424. קִשׁוּרֵי.  ↩

  425. אָרִיאָן.  ↩

  426. יִמְסֹר.  ↩

  427. הַעֲבֶר קוֹל.  ↩

  428. עִצְרוּ.  ↩

  429. הוֹדְךָ.  ↩

  430. כִּלְכֵּל.  ↩

  431. שְׁמָמָה.  ↩

  432. הַזֹרְחִים.  ↩

  433. וַיָּסַר.  ↩

  434. מְשַׁתֵּק.  ↩

  435. הוֹצִיא.  ↩

  436. תִּיק.  ↩

  437. הִתְעַטֵּף.  ↩

  438. בְּעִוָּרוֹן.  ↩

  439. חָשְׁכָה.  ↩

  440. פַּרַשׂ.  ↩

  441. אֶתְעַסֵּק.  ↩

  442. גְּדוּדֵי הַמַּלְאָכִים.  ↩

  443. חשֶׁךְ.  ↩

  444. אִישׁ עֹשֶׂה חֶסֶד.  ↩

  445. תַּמּוּ.  ↩

  446. מִי יִתְפַּלֵּל בְּעַד הַחֹטְּאִים לַייָ.  ↩

  447. דִּינִים.  ↩

  448. נֵחָלֵק.  ↩

  449. חָדַל.  ↩

  450. וְהָיָה דַי.  ↩

  451. מִתְּבוּאַת.  ↩

  452. סִירִים.  ↩

  453. לְרַגֵּל.  ↩

  454. קִיר.  ↩

  455. יְקַיֵּם.  ↩

  456. מָשְׁחוּ בְסִיד.  ↩

  457. מַטְבֵּעוֹת.  ↩

  458. שִׂנְאָה.  ↩

  459. תַּשְׁאִירוּ אוֹתָנוּ בַּחַיִּים.  ↩

  460. לְמִכְשׁוֹל.  ↩

  461. תְּמַהֵר.  ↩

  462. לִשְׁקֹעַ.  ↩

  463. הַרְבֵּה.  ↩

  464. פַּחְדְּךָ.  ↩

  465. יַבְהִילֵנִי.  ↩

  466. מִצְרָיִם.  ↩

  467. פְּסִילֶיךָ.  ↩

  468. מַה מִּשְׁפַּט הָאֲנָשִׁים וְתָאֳרָם.  ↩

  469. בִּקְצֵה.  ↩

  470. אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דֶּרֶךְ שָׁם יָבֹאוּ.  ↩

  471. כָּבַשׁ.  ↩

  472. אֶהְיֶה מַחֲסֶה.  ↩

  473. הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם יַקְטִירוּ וְיִזְבְּחוּ לַיָי.  ↩

  474. כִּי תִהְיֶה עָנִי.  ↩

  475. קֶמַח טוֹב.  ↩

  476. אָפָה אוֹתָם.  ↩

  477. מַרְבִּית.  ↩

  478. הִתְבּוֹלֵל.  ↩

  479. פֶּסֶל.  ↩

  480. לִדְחוֹת.  ↩

  481. נֶעְקֶרֶת.  ↩

  482. חַמַּת.  ↩

  483. הַתּוֹעִים.  ↩

  484. לְמָשָׁל לִי.  ↩

  485. מְרֻבִּים  ↩

  486. יִנָּצֵל  ↩

  487. לְהַפִּיל אֵימָה וָפַחַד.  ↩

  488. הַקּוֹץ  ↩

  489. נִכְנְעוּ  ↩

  490. עָשִׂית אוֹתִי לְאִישׁ אֻמְלָל.  ↩

  491. שְׁנוֹת נְעוּרָי.  ↩

  492. וְהֵפֶרְתָּ  ↩

  493. הֲדָבָר קַל.  ↩

  494. וּמוֹשְׁלָם.  ↩

  495. וְיִפֹּל.  ↩

  496. וּמַנְהִיגוֹ/  ↩

  497. ואהיה רש  ↩

  498. לימדה  ↩

  499. ג.פרוטה  ↩

  500. ד. הכסף שהבעל התחייב לתת לאשתו ביום הגרשה אחרי מותו.  ↩

  501. ה. הסוחרים  ↩

  502. ו.זכר.  ↩

  503. ז.אשת אחי בעלך  ↩

  504. ח. תבקשי.  ↩

  505. ט.משא  ↩

  506. יִהְיוּ חוֹלִים.  ↩

  507. אֶחְסַר.  ↩

  508. שָׁמַרְתְּ בְּזִכְרוֹנֵךְ אֶת שִׂנְאָתֵךְ  ↩

  509. הַזוֹ  ↩

  510. דְבָרִים קָשִׁים.  ↩

  511. נוֹתֵן כָּבוֹד.  ↩

  512. אֵרָאֶה.  ↩

  513. עָצַר.  ↩

  514. מִיַּד  ↩

  515. רַעֲשָה.  ↩

  516. הַחֲזָקִים  ↩

  517. מְקוֹם הַמִּלְחָמָה.  ↩

  518. יוּבַא  ↩

  519. הֵבִיאוּ עֲלֵיהֶם מחלה.  ↩

  520. לִמְכַשְפִים.  ↩

  521. דָּבָר הַמַּרְאֶה לַכֹּל כִּי מוֹדִים אַתֶּם עַל פִּשְעֵיכֶם.  ↩

  522. הִרְגִּילוּ.  ↩

  523. בַּתֵּבָה.  ↩

  524. בִּדֶרֶךְ… יב. התנשאי  ↩

  525. הִפְנוּ  ↩

  526. שִׁירִי  ↩

  527. הָאָרוֹן הֶעָשׂוּי עֲצֵי שִׁטִּים  ↩

  528. הִתְנַשִׂאִי  ↩

  529. יָפְיֵךְ  ↩

  530. הַמְחֻבָּרָה.  ↩

  531. הַמְצֻפֶּה זָהָב טָהוֹר מִבַיִת וּמִחוּץ.  ↩

  532. בְּתוֹרָה.  ↩

  533. בְּתַכְשִיטִים (הַתֹּורָה הִיא עֶדֶיֵי הָאָרוֹן).  ↩

  534. וְשָׂרֵי.  ↩

  535. דברו דברים בטלים.  ↩

  536. היה נע ונד  ↩

  537. סבב  ↩

  538. הרחיקו  ↩

  539. מיני פסילים ושקוצים.  ↩

  540. היו ממנים.  ↩

  541. כתבים  ↩

  542. שומרים ומשרתים  ↩

  543. שלומי כסף  ↩

  544. דמה  ↩

  545. הִגִיד  ↩

  546. לראש  ↩

  547. ועצרו אותו  ↩

  548. חָמַסְתִּי וְגָזַלְתִּי.  ↩

  549. כֶּסֶף.  ↩

  550. רְעָמִים.  ↩

  551. יָדַיִם.  ↩

  552. וּטְהוֹר.  ↩

  553. חָמַל.  ↩

  554. רְכוּשׁ.  ↩

  555. לָקַח אֶת הַחֵלֶק הָעֲשִׂירִי.  ↩

  556. כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ.  ↩

  557. פַּחַד.  ↩

  558. הָעוֹמְדִים עַל הָרִים גְּבוֹהִים לִרְאוֹת מַה־יֵעָשֶׂה בַּמַחֲנֵה הָאוֹיֵב.  ↩

  559. קִרְאוּ אֶת הָאֲנָשִׁים בִּשְׁמוֹתָם.  ↩

  560. הַמַּקֵּל.  ↩

  561. הָיוּ יְגֵעִים.  ↩

  562. עִם.  ↩

  563. הַשֶּׂה אֲשֶׁר לוֹ.  ↩

  564. סַכִּין.  ↩

  565. “בָּזֶה” בְּגִמַּטְרִיָּא 14.  ↩

  566. עָצַר.  ↩

  567. וְיַגִּישׁ.  ↩

  568. הָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת.  ↩

  569. חָשְׁכָה.  ↩

  570. יֶשׁ הַחֵטְּא.  ↩

  571. לְצַד.  ↩

  572. הוֹצִיא.  ↩

  573. פִּדְיוֹן.  ↩

  574. מִשְׁקָל.  ↩

  575. שָׁוִים בְּמִשְׁקָלָם.  ↩

  576. מַחֲלִיפִים אֶת תְּמוּנָתָם.  ↩

  577. שׂה קָטָן.  ↩

  578. אַאֲבִידְךָ.  ↩

  579. הַקַּיֶמֶת.  ↩

  580. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.  ↩

  581. קִיֵּם.  ↩

  582. דִּמִּיתָ.  ↩

  583. תְּמַהֵר לָבֹא.  ↩

  584. הַרְבֵּה.  ↩

  585. כַּאֲשֶׁר פָּנָה.  ↩

  586. בִּקְצֵה.  ↩

  587. הָעֲנָפִים וְהֶעָלִים.  ↩

  588. בְּבֶטֶן.  ↩

  589. כָּל אֲשֶׁר בְּקִרְבִּי.  ↩

  590. חֲסָדָיו.  ↩

  591. אַחֲרֵיהֶן.  ↩

  592. וּמַבִּיט.  ↩

  593. אַרְמוֹן.  ↩

  594. שָׁכַב.  ↩

  595. פּחְדוֹ.  ↩

  596. הַחַיּוֹת הָרָעוֹת.  ↩

  597. מִתְעַצֵּב.  ↩

  598. הֱיוּ נְכוֹנִים.  ↩

  599. לֶאֱכֹל אֶת בְּשׂר הַפָּר אֲשֶׁר יִזְבַּח.  ↩

  600. טָעִיתָ.  ↩

  601. כַּעֲסָן.  ↩

  602. חָשַׁב.  ↩

  603. הִסְתַּתֵּר.  ↩

  604. הַאֵין עוֹד.  ↩

  605. נִשְׁאַר.  ↩

  606. הִתְרוֹמֵם.  ↩

  607. שֶׁלֹּא חָטְאוּ.  ↩

  608. הַשׁוֹפְטִים הַגְּדוֹלִים.  ↩

  609. וַתַּעֲבֹר.  ↩

  610. וַיֶּחְכַּם.  ↩

  611. עָשָׂה אוֹתוֹ לְאִישׁ מַצְלִיחַ.  ↩

  612. מֵאֲנָה לַעֲשׂוֹת בַּקָשָׁתוֹ.  ↩

  613. שָׂם לָהּ עֲלִילוֹת דְּבָרִים.  ↩

  614. הָיָה רֵעַ.  ↩

  615. לְמִשְׁמֶרֶת.  ↩

  616. תַּם.  ↩

  617. מִהַר.  ↩

  618. רַע לֵב.  ↩

  619. דּוֹמִים לוֹ בְּשָׁנִים.  ↩

  620. הָבִיא תוֹעֶלֶת.  ↩

  621. אִם תְּצַוֵּהוּ.  ↩

  622. תַּרְאֶה.  ↩

  623. שִׁבְרֵי הַכֵּלִים.  ↩

  624. וְגֵרַשׁ.  ↩

  625. וִישַׁר.  ↩

  626. הַמַּזְהִירוֹת.  ↩

  627. זָהָב יָקָר מְאֹד.  ↩

  628. וְהָיָה טוֹב.  ↩

  629. בַּחֲרוּ.  ↩

  630. הִתְגָּאֶה.  ↩

  631. זֵרְעוֹנִים קְלוּיִם בָּאֵשׁ.  ↩

  632. וַיַּעֲזֹב.  ↩

  633. יְלָדָיו הַקְּטַנִים.  ↩

  634. בְּגָדָיו.  ↩

  635. בְּעֵת.  ↩

  636. רָאוּי.  ↩

  637. לִמְּדוּנוּ.  ↩

  638. הוֹצִיא אֶת הַחֹק.  ↩

  639. פָּגְשׁוּ.  ↩

  640. נַאֲשִׁים אוֹתָן.  ↩

  641. יַכְרִיזוּ.  ↩

  642. יִסָּתֵם.  ↩

  643. יְקֻיַּם.  ↩

  644. פָּשׁוּט.  ↩

  645. לֹא כֹהֵן.  ↩

  646. מְחַלְלִין את הַשַּׁבָּת בִּשְׁבִיל לְהַצִיל נְפָשׁוֹת מִמָוֶת.  ↩

  647. רֻקוֹ.  ↩

  648. לֹעֲגִים.  ↩

  649. מִסִּכְלוֹת.  ↩

  650. עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים.  ↩

  651. מָקוֹם בָּצוּר.  ↩

  652. הִלְשִׁין.  ↩

  653. הִתְרַגֵּל.  ↩

  654. כַּעַסְךָ.  ↩

  655. וְרֹעַ.  ↩

  656. פִּתָּהוּ.  ↩

  657. וַיָּסוּרוּ.  ↩

  658. הֵעִיד.  ↩

  659. אֶבֶן.  ↩

  660. סָבְבוּ.  ↩

  661. צַעַד.  ↩

  662. בְּמַהֶרְךָ לִשְׁפֹּט בְּלִי חֲשֹׁב הַרְבֵּה.  ↩

  663. וּמָסַרְנוּ.  ↩

  664. נֶחֱלַק.  ↩

  665. הַצָּלָה.  ↩

  666. נִפְלָאוֹת.  ↩

  667. בְּפִנּוֹתֶיהָ.  ↩

  668. קְצֵה.  ↩

  669. שִׁלַּמְתָּ לִּי.  ↩

  670. מְסָרַנִי.  ↩

  671. וְהָיְתָה נְכוֹנָה וְקַיֶמֶת.  ↩

  672. בְעֵת שָׁלוֹם יִשְׁפּך דָּם כִּבְעֵת מִלְחָמָה.  ↩

  673. דְּבֵקִים וְנֶאֱמָנִים.  ↩

  674. בָּכוּ עָלָיו מָרָה.  ↩

  675. שִמַּח.  ↩

  676. חָסַר.  ↩

  677. קָצַף עֲלֵיהֶם.  ↩

  678. מָגֵן.  ↩

  679. יֹאבַד.  ↩

  680. עַיֵן הַפֶּרֶק “שָׁאוּל וְגָלְיַת” דַּף 204.  ↩

  681. אֶת לֶחֶם הַחֹל.  ↩

  682. כַּד.  ↩

  683. חָפַצְתִּי.  ↩

  684. קֹסֶמֶת.  ↩

  685. סַרְתִּי.  ↩

  686. לָבוּשׁ.  ↩

  687. בָּעוֹלָם.  ↩

  688. הָאֱמֶת.  ↩

  689. הִתְחָרֵט.  ↩

  690. שׂנַאֲךָ.  ↩

  691. קִיֵּם.  ↩

  692. חֲרָטָתוֹ.  ↩

  693. בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר אָנֹכִי שָׁם בְּגַן־עֵדֶן.  ↩

  694. לְקַטְרֵג עָלָיו וּלְהַאֲשִׁימוֹ.  ↩

  695. לֻקְּחוּ בַשֶׁבִי.  ↩

  696. מִתְאַבֶּלֶת.  ↩

  697. נְפוֹצִים.  ↩

  698. רְכוּשׁ הַשְׁבוּיִם.  ↩

  699. מְאוֹרֵי אֵשׁ.  ↩

  700. הֵעִיד.  ↩

  701. סָפַד.  ↩

  702. כִּלְכֵּל.  ↩

חלק שלישי: מן מלכות דוד עד גלות בבל
חלק רביעי: מן גלות בבל עד ימי הורדוס VIII
חלק חמישי: מן זמן הורדוס עד אחרית ימי רבי אליעזר הגדול XV
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
המלצות על הכותר או על היצירות הכלולות
0 קוראות וקוראים אהבו את הכותר
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.