רקע
ישראל בנימין לבנר
כָּל אַגָּדוֹת יִשְׂרָאֵל ־ חלק ראשון
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: תושיה; תשכ"ג 1963

רְצוֹנְךָ שֶׁתַּכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם לְמוֹד הַגָּדָה, שֶׁמִּתּוֹך כַּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְדַבֵּק בִּדְרָכָיו (סִפְרִי, דברים מ"ט).

וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר, אֵלּוּ הַהַגָּדוֹת שֶׁמּוֹשְׁכוֹת לֵב אָדָם כַּיַֹיִּן (שם שיז).

וְתַעֲנֻגּוֹת בְּנֵי הָאָדָם אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת (קהלת רבה).


 

א. אוֹתִיוֹת הָאָלֶף־בֵּית (אותיות דרבי עקיבא; ילקוט שמעוני א')

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָפֵץ יְיָ לִבְרוֹא אֶת הָעוֹלָם וַתֵּרַדְנָה כָל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם הָאוֹתִיּוֹת הַחֲרוּתוֹת בְּעֵט שַׁלְהֶבֶת עַל כִּתְרוֹ, וַתִּתְיַצֵּבְנָה לְפָנָיו. וַתִּגַשׁ הָאוֹת תּ וַתּאֹמַר: אָנָּא, יְיָ! בְּרָא נָא אֶת עוֹלָמְךָ בִּי, כִּי נִמְצָאָה אָנֹכִי בְּרֹאשׁ הַמִּלָּה “תּוֹרָה” אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר לְתִתָּהּ לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי מֹשֶׁה בֶן עַמְרָם! וַיַּעַן יְי וַיֹּאמַר: בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה וּשְׁלֹשֹ מֵאוֹת שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים וְצִוִּיתִי לְהַתְווֹת אֶת הַתָּו עַל מִצְחוֹת אֲנָשִׁים צַדִּיקִים; וְהָיָה כְּבוֹא הַמַּשְׁחִית לְהַכּוֹת אֶת הַחַטָּאִים, וְרָאָה אֶת מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַצַּדִּיקִים וְסָר מֵהֶם וְלֹא יַעֲשֶׂה לָהֶם כָּל רָע! וַתִּתְעַצֵּב הָאוֹת תּ וַתֵּצֵא מֵאֵת פְּנֵי יְיָ. וַתָּבֹאנָה יֶתֶר הָאוֹתִיּוֹת וַתִּפְצַרְנָה בַייָ וַתִּתְחַנְּנָה אֵלָיו לֵאמֹר: אָנָּא בְרָא נָא אֶת עוֹלָמְךָ בָּנוּ! וְלֹא עָשָׂה יְיָ אֶת בַּקָּשָׁתַן עַד אֲשֶׁר בָּאָה הָאוֹת בּ וַתֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! בָּנֶיךָ יְשַׁבְּחוּךָ בִי יוֹם יוֹם כִּי יֹאמְרוּ: בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן! וַיֹּאמַר יְיָ אֶל הָאוֹת בּ: בּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ! וַיּקָּחֶהָ וַיּבְרָא בָהּ אֶת הָעוֹלָם וַיִּכְתֹּב: בְּרֵאשִׁית בָּרַא. וְהָאוֹת א עָמְדָה בְכָל הָעֵת הַזֹּאת עַל מְקוֹמָהּ וַתַּחֲרֵשׁ. וַיִּקְרָא יְיָ אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: מַדּוּעַ אַתְּ מַחֲרִישָׁה וְאֵינֵךְ מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנִּי דָּבָר? וַתַּעַן הָאוֹת א וַתֹּאמַר: אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! הִנֵּה אָנֹכִי הַדַּלָּה בְכָל הָאוֹתִיּוֹת וּמִסְפָּרִי אֶחָד הוּא וְאֵיךְ אָהִין1 לָגֶשֶׁת אֵלֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי, וּלְדַבֵּר דָּבָר? וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת דִּבְרֵי הָאוֹת א וַיִּיטְבוּ בְעֵינָיו מְאֹד וַיֹּאמַר: יַעַן כִּי נְקַלּוֹת בְעֵינַיִךְ מְאֹד, עַל כֵּן רִאשׁוֹנָה תִּהְיִי לְכָל הָאוֹתִיוֹת, כִּי מִסְפָּרֵךְ אֶחָד וַאֲנִי אֶחָד וְהַתּוֹרָה אֶחָת; וְהָיָה בְתִתִּי אֶת הַתּוֹרָה לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי בָךְ: אָנֹכִי אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ!

 

ב. הָאוֹר (אותיות דרבי עקיבא; ילקוט שמעוני א')

בְּרֵאשִׁית בָּרָא יְיָ אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת כִּסֵּא הַכָּבוֹד2 וְאַחַר אָמַר לִבְרֹא אֶת אַבְרָהָם, אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב, אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאֶת שֵׁם הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְאוֹרָה גְדוֹלָה יָצְאָה מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַתַּעַט3 אֶת יְיָ. וַיִּבְרַק הָאוֹר הַזֶּה מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ.

 

ג. כִּסֵּא כְבוֹד יְיָ (פרקי דרבי אליעזר ו')

וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ, הֶעָשׂוּי אֶבֶן יְקָרָה וּמַרְגָּלִיוֹת הַמְּאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם, תָּלוּי בְּאַוִּיר כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וַייָ יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ הָרָם וְהַנִּשָּׂא וַעֲטָרָה נְתוּנָה בְרֹאשׁוֹ וְכֶתֶר שֵׁם “יְהֹוָה” עַל מִצְחוֹ. צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְּאוֹ, חַיִּים מִיְמִינוֹ; מָוֶת מִשְּׂמֹאלוֹ, וְשַׁרְבִיט אֵשׁ בְּיָדוֹ, וַהֲדֹם רַגְלָיו אֵשׁ וּבָרָד, וּמִתַּחַת לַכִּסֵּא כְּאֶבֶן סַפִּיר. וְאֵשׁ גְּדוֹלָה מִתְלַקַּחַת מִסָּבִיב לוֹ וְשִׁבְעַת עַנְנֵי אֵשׁ וּבָרָק סוֹבְבִים אוֹתוֹ. וּמִקּוֹל זַעֲקַת גַּלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה יוֹצְאִים בְּרָקִים וּרְעָמִים, וְנִרְאִים וְנִשְׁמָעִים מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ, וְאַרְבִּע מַחֲנוֹת מַלְאָכִים עוֹמְדִים וּמְהַלְלִים אֶת שֵׁם יְיָ. מַחֲנֵה מִיכָאֵל עוֹמֶדֶת מִיְמִינוֹ וּמַחֲנֵה גַבְרִיאֵל מִשְּׂמֹאלוֹ וּמַחֲנֵה אוֹרִיאֵל מִלְּפָנָיו וּמַחֲנֵה רְפָאֵל מֵאֲחוֹרָיו. וּפָרֹכֶת אַחַת נִפְלָאָה מְאֹד פְּרוּשָׂה לִפְנֵי יְיָ וְהָיְתָה כְחַיִץ4 בֵּינוֹ וּבֵין אַרְבַּעַת גְּדוּדֵי הַמַּלְאָכִים. וְשִׁבְעַת מַלְאָכִים מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ בָּאִים לִפְנִים מִן הַפָּרֹכֶת (פַּרְגּוֹד) לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ; וְהָיָה בְּשַׁלַּח יְיָ אוֹתָם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, וְנֶהֶפְכוּ לְרוּחוֹת, וּבְשׁוּבָם לְשָׁרֵת אֶת יְיָ וְשָׁבוּ לִהְיוֹת אֵשׁ כְּבָרִאשׁוֹנָה. וּשְׁנֵי שְׂרָפִים5 עוֹמְדִים מִימִין יְיָ וּמִשְּׂמֹאלוֹ; שֵׁשׁ כְּנָפַיִם, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד; בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו לְבִלְתִּי הַבִּיט אֶת פְּנֵי יְיָ וּבִשְִׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו לְבִלְתִּי הֵרָאוֹתָן וּבִשְִׁתַּיִם יְעוֹפְפוּ וְקָרְאוּ זֶה אֶל זֶה וְאָמָרוּ: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ צְבָאוֹת – מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וְכָל הַחַיּוֹת וְכָל הַמַּלְאָכִים וְהַשְּׂרָפִים וְהַכְּרוּבִים הָאֹחֲזִים אֶת רַגְלֵי כִסֵּא הַכָּבוֹד אֵינָם יוֹדְעִים אֶת מְקוֹם כְּבוֹד יְיָ, וּכְשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַשְּׂרָפִים וְעָנוּ וְאָמָרוּ: בָּרוּךְ כְּבוֹד יְיָ מִמְּקוֹמוֹ.

 

ד. הַמַּיִם וְגַרְגֵּרֵי הַחוֹל (מדרש תהלים ק“פ, צ”ג; ל"פ)

וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד וַיָּבוֹאוּ עַד כִּסֵּא כְבוֹד יְיָ, וַתְּרַחֵף עַל פְּנֵיהֶם רוּחַ אֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר יְיָ: יִקָּווּ הַמָּיִם! וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ הָאָרֶץ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַתּוֹצֵא הָרִים וּגְבָעוֹת וַתְּהִי עֲמָקִים עֲמָקִים, וַיֵּרְדוּ הַמַּיִם אֲלֵיהֶם וַיְמַלְּאוּ אוֹתָם. וְאַחַר גָּבְרוּ הַמַּיִם שֵׁנִית וַיּתְגָּאוּ מְאֹד וַיֹּאמֵרו: אֵין גִּבּוֹרִים מִמֻּנּוּ בְּכָל הַבְּרִיאָה! הָבָה נְכַסֶּה אֶת כָּל הָאָרֶץ כִּי צַר לָנוּ הַמָּקוֹם פֹּה! וַיִּגְעַר יְיָ בָּהֶם וַיֹּאמַר: אַל תִּתְהַלְלוּ בִגְבוּרַתְכֶם! הִנֵּה אַנֹכִי שׁוֹלֵחַ אֶת הַחוֹל וְשַׂמְתִּי אוֹתוֹ גְּבוּל לָכֶם וְלֹא תַעַבְרֻהוּ! וַיְהִי בִרְאוֹת הַמַּיִם אֶת גַּרְגַּרֵי הַחוֹל וְהִנֵּה קְטַנִּים הֵמָּה וְדַקִּים עַד מְאֹד וַיָּבוּזוּ לָהֶם לֵאמֹר: הֲיוּכְלוּ אֵלֶּה וְעָשׂוּ לָנוּ? הֵן יַעֲבוֹר עֲלֵיהֶם הַקָּטֹן בְּגַלֵּינוּ וּשְׁטָפָם וּגְרָפָם. וַיְהִי כִּרְאוֹת הַגָּדוֹל בְּגַּרְגַּרֵי הַחוֹל אֶת אֶחָיו נִבְהָלִים וַיִּקְרָא אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: אַחַי אַל תִּירָאוּ! אָמְנָם קְטַנִּים וְדַקִּים אֲנַחְנוּ מְאֹד וְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ בְּשָׁכְנוֹ לְבָדָד אַיִן וְאֶפֶס הוּא! יִשַׁב בּוֹ רוּחַ קָטֹן וְעָף אֶל קַצְוֵי אָרֶץ… אוּלָם נֵאָסֶף נָא כֻלָּנוּ יַחַד וְהִתְחַבַּרְנוּ וְחָיִינוּ בְשָׁלוֹם אִישׁ עַל יַד רֵעֵהוּ וְלֹא נִפָּרֵד אִישׁ מֵעִם אָחִיו כָּל הַיָּמִים, – אָז יִרְאוּ הַמַּיִם הַגֵּאִים אֶת כֹּחֵנוּ וּגְבוּרָתֵנוּ וְלֹא יָבוּזוּ לָנוּ עוֹד!

וַיִּשְׁמְעוּ גַרְגַּרֵי הַחוֹל אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּעוּפוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ וַיִּתְאַחֲדוּ וַיַּחֲנוּ עַל חֻפֵּי הַיַּמִּים חֳמָרִים חֳמָרִים צִבֻּרִים צִבֻּרִים וַיִּגְבְּלוּ אוֹתָם. וַיִרְאוּ הַמַּיִם אֶת הַחוֹל וְהִנֵּה רַב הוּא וְעָצוּם מְאֹד וַיֶּחֶרְדּוּ וַיִּסֹּגוּ אָחוֹר. וַיֹּאמֶר שַׂר הַיָּם אֶל הַמָּיִם: שִׂימוּ אֶת לִבְּכֶם עַל מַעֲשֵׂי הַחוֹל וִידַעְתֶּם כִּי גַם כֹּחוֹת קְטַנִּים מְאֹד יֵהָפְכוּ לְכֹחַ גָּדוֹל וְעָצוּם אִם יִתְלַכְּדוּ וְיִתְחַבְּרוּ וְהָיוּ אֶחָד!

 

ה. הָעֵצִים וְהַבַּרְזֶל (מד"ר בראשית ה')

וַיְהִי כַאֲשֶׁר הוֹצִיאָה הָאָרֶץ אֶת הָעֵצִים וַיְהִי גַנִּים וּפַרְדֵּסִים וִיעָרִים. וַיִּירְאוּ הָעֵצִים מֵאֵת הַבַּרְזֶל יִרְאָה, גְדוֹלָה, כִּי אָמְרוּ: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְעָשָׂה הָאָדָם קַרְדֻּמּוֹת בַּרְזֶל וְכָרַת אוֹתָנוּ וְכִלָּנוּ! וַיִּשְׁמַע הַבַּרְזֶל אֶת דִּבְרֵי הָעֵצִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: אִם תִּחְיוּ בְשָׁלוֹם יַחְדָּו וְלֹא תִּבְגְּדוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, לֹא אוּכַל עֲשׂוֹת לָכֶם כָּל רָעָה, – כִּי אֵיפֹה אֶקַּח עֵץ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ יָד?

 

ו. אַל תְּקַנֵּא (חולין ס')

וַיִּבְרָא יְיָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וַיְהִי אוֹר הַיָּרֵחַ כְּאוֹר הַשָּׁמֶשׁ, וַיֵּרַע הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵי הַיָּרֵחַ וַיָּבֹא וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמַר: אֲדוֹן כָּל הָעֹולָמִים! הִנֵּה אַתָּה בָרָאתָ אוֹתִי וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ וַתִּתֵּן לִשְׁנֵינוּ אוֹר גָּדוֹל מְאֹד עַד כִּי לֹא יַכִּירֻנוּ כָל רוֹאֵינוּ וְלֹא יֵדְעוּ מִי מִשְּׁנֵינוּ הַשֶּׁמֶשׁ וּמִי – הַיָּרֵחַ… הַאִם לֹא טוֹב הָיָה לוּלֵא דָמָה אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹרִי?! וַיֹּאמֶר יְיָ: שָׁמַעְתִּי אֶת דְּבָרֶיךָ… מֵהַיּוֹם הַזֶּה וָמַעְלָה יִקְטַן אוֹרְךָ וְיָדַע כָּל בָּשָׂר כִּי הַמָּאוֹר הַקָּטֹן הוּא הַיָּרֵחַ, וְהַמָּאוֹר הַגָּדוֹל הוּא הַשָּׁמֶשׁ.

 

ז. אָדָם הָרִאשׁוֹן (מד“ר בראשית ה‘, ח’; פדר”א י“א י”ב)

בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי יָשַׁב יְיָ עַל כִּסֵּא קָדְשׁוֹ וְרִבּוֹא רִבְבוֹת מַלְאָכִים עָמְדוּ מִמַּעַל לוֹ. וַיֹּאמֶר יְיָ: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וּמָשַׁל בְּכָל מַעֲשֵׂי יָדָי, וְהָיָה מוֹרָאוֹ עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם. וַתָּבוֹא הָאֱמֶת וַתִּשְׁתַּחוּ אֶל יְיָ וַתִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: "אַל נָא תִבְרָא אֶת הָאָדָם כִּי יָצִיק לִי בִשְׁקָרָיו וּבִכְזָבָיו. וַיָּבֹא הַחֶסֶד וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמַר: אָנָא יְיָ! בְּרָא נָא אֶת הָאָדָם כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה חֶסֶד עִם יְצוּרֶיךָ! וַיָּבֹא הַשָּׁלוֹם וַיֵּבְךְּ וַיִּתְחַנֵּן אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: לָמָּה תִבְרָא אֶת הָאָדָם וְלִבּוֹ רַק רַע יִהְיֶה כָל הַיָּמִים וְהֵרַע לְכָל מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ! וַיָּבֹא הַצֶּדֶק וַיּאמֶר אֶל יְיָ: “תִּפָּל־נָא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ וּבָרָאתָ אֶת הָאָדָם כִּי צְדָקוֹת יֶאֱהַב וְרִחַם כָּל עָנִי וְכָל דַּל וְהוֹשִׁיעָם בַּצַּר לָהֶם..!” וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּשְׁלֵךְ אֶת הָאֱמֶת אַרְצָה. וַיֹּאמְרוּ הַמַּלְאָכִים: לָמָה, יְיָ, עָשִׂיתָ כָּכָה לְהָאֱמֶת? הֲלֹא הִיא חוֹתָמֶךָ!

וַיֹּאמֶר יְיָ: הָלֹךְ יֵלֵךְ הָאָדָם בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת וְאָהַב אוֹתָהּ בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וְשָׁבָה וְעָלְתָה שֵׁנִית אֵלָי!.. וְעוֹד הַמַּלְאָכִים נְדוֹנִים אִישׁ בְּאָחִיו וַיִּקַּח יְיָ עָפָר מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ וַיִּיצֶר מִמֶּנּוּ אֶת הָאָדָם וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה וַיַּעֲמֹד עַל רַגְלָיו וַיַּרְא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וַיִּשְׁתָּאֶה וַיִּשְׁתּוֹמֵם וַיֹּאמַר: מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ!! וַיֹּאמְרוּ הַמַּלְאָכִים: לָמָּה בָרָאתָ אֶת הָאָדָם? הֲלֹא הוּא עָפָר וָאֵפֶר וְהָיוּ כָל יָמָיו מַכְאוֹבִים וְעִנְיָנוֹ כַעַס וְרָגְזָה? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: לוּלֵא יָצַרְתִּי אֶת הָאָדָם, כִּי עַתָּה לֹא בָרָאתִי גַם אֶת הַצֹּאן וְאֶת הָאֲלָפִים וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדַי וְצִפֳרֵי הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם! וְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לְמַעַן הָאָדָם נִבְרְאוּ כָל אֵלֶּה, וּמֵרוּחִי אָצַלְתִּי עָלָיו וּמָשֹׁל יִמְשוֹל בְּכָל מַעֲשֵׂי יָדָי! וַיְצַו יְיָ וַיַּעֲבִירוּ לִפְנֵי הַמַּלְאָכִים אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹף שְׁנַיִם שְׁנַיִם, אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. וַיִּשְׁאַל יְיָ אֶת הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר: הַגִּידוּ נָא אִם יְדַעְתֶּם אֶת שְׁמוֹת הַיְצוּרִים הָאֵלֶּה! וַיַּעֲנוּ הַמַּלְאָכִים אֶת יְיָ וַיֹּאמֵרו: לֹא יָדָעְנוּ!.. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הָאָדָם: הַגִּידָה אַתָּה אֶת שְׁמוֹת כָּל אֵלֶּה! וַיַּעַן הָאָדָם וַיֹּאמַר: שֵׁם הַיָּצוּר הַזֶּה: שׁוֹר וּשְׁמוֹת הַיְצוּרִים הָאֵלֶּה: חֲמוֹר, סוּס, גָּמָל…" וַיֹּאמֶר יְיָ: וּמַה שְּׁמֶךָ? וַיַּעַן הָאָדָם וַיֹּאמַר: אָדָם שְׁמִי, כִּי מִן הָאֲדָמָה נוֹצָרְתִּי. וַיּוֹסֶף יְיָ לְדַבֵּר אֶל הָאָדָם וַיֹּאמַר: וּמַה שְּׁמִי? וַיֹּאמֶר הָאָדָם: שִׁמְךּ אֲדֹנָי כּי אֲדוֹן כָּל הַיְצוּרִים אָתָּה! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה הָאָדָם לַעֲנוֹת אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! בְּכָל הַחַיָּה וְהָעוֹף אֲשֶׁר הֶעֱבַרְתָּ לְפָנַי רָאִיתִי אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ –, וְעַתָּה הַגְדֵּל נָא אֶת חַסְדְּךָ עִמָּדִי וְנָתַתָּ גַּם לִי אִשָּה וְהָיְתָה עֵזֶר כְּנֶגְדִּי! וַיִּשְׁמַע יְיָ בְּקוֹל תַּחֲנוּנֵי הָאָדָם וַיַּפֵּל עָלָיו תַּרְדֵּמָה וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו וַיִּבֶן אוֹתָהּ לְאִשָּׁה וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם. וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיַּרְא אֶת הָאִשָּה הָעוֹמֶדֶת לְפָנָיו וַיִּשְׂמַח בָּהּ שִׂמִחָה גְדוֹלָה וַיֹּאמַר: בְּרוּכָה אַתְּ לַיְיָ. לָךְ יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקָּחְתְּ..!

 

ח. הַצֵּלָע (מד“ר בראשית י”ח)

וַיְיָ לֹא בָרָא אֶת הָאִשָּׁה מֵרֹאשׁ הָאָדָם אוֹ מֵעֵינָיו אוֹ מֵאָזְנָיו, לְבִלְתִּי יָרוּם לִבָּהּ וְלֹא תַחְמֹד לִרְאוֹת וְלִשְׁמוֹע אֶת הַכֹּל; גַּם לֹא בְרָאָהּ מִפִּי הָאָדָם וְלִבּוֹ אוֹ מִיָּדָיו וְרַגְלָיו לְבִלְתִּי תִפְֹשׂק6 שְׂפָתֶיהָ וְלֹא תְקַנֵּא וְלֹא תִגַּע בְּכָל דָּבָר אֲשֶׁר לֹא לָהּ וְלֹא תָרוּץ אָנֶה וָאָנָה כָּל הַיּוֹם. וַיִּבְרָא יְיָ אֶת הָאִשָּׁה מִן הַצֵּלָע, לְמַעַן הֱיוֹתָהּ מַצְנִיעָה לֶכֶת כָּל הַיָּמִים וְעָשְׂתָה אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.

 

ט. מַעֲנֵה בַת מֶלֶךְ (סנהדרין ל"ט)

וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ אֶחָד מִמַּלְכֵי הַגּוֹיִם הָעוֹבְדִים אֱלִילִים, אֶל אַחַד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: מַדוּעַ גָּנַב אֱלֹהֵיכֶם אֶת הַצֵּלָע מִן הָאָדָם? וַתִּשְׁמַע בַּת הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי אָבִיהָ וַתֹּאמַר: אָבִי הַטּוֹב: צַוֵּה נָא וְהָבִיאוּ אֵלַי אֶת אַחַד הַשּוֹפְטִים הָרֹדִים בָּעָם! וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: לָמָּה לָךְ הַשּוֹפֵט? וַתַּעֲנֵהוּ בִתּוֹ לֵאמֹר: כִּי יָבֹא הַשּוֹפֵט – וְשָׁאַלְתִּי מִמֶּנּוּ לְיַסֵּר אֶת הַגַּנָּב אֲשֶׁר בָּא הַלַּיְלָה אֶל הָאַרְמוֹן! וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: הַגִּידִי נָא לִי, בִּתִּי, מֶה גָנַב הָאִישׁ הַהוּא? וַתַּעֲנֵהוּ בִתּוֹ וַתֹּאמַר: כַּאֲשֶׁר נָפְלָה עָלֵינוּ תַּרְדֵּמָה וַנִּישַׁן, וַיָּבוֹא הָאִישׁ הָאַרְמוֹנָה וַיִּגְנֹב גְּבִיעַ כֶּסֶף וַיָּשֶׂם תַּחְתָּיו גְּבִיעַ זָהָב! וַיִּשְׁתָּאֶה הַמֶּלֶךְ לְדִבְרֵי בִתּוֹ וַיֹּאמַר: מִי יִתֵּן וּבָאוּ גַנָּבִים כָּאֵלֶּה הָאַרְמוֹנָה בְּכָל לַיְלָה וָלָיְלָה…! וַתֹּאמֶר הַנַּעֲרָה: יָשִׂים נָא עַתָּה אָבִי אֶת לִבּוֹ לְמַעֲשֵׂה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים: הֵן הוּא לָקַח מִן הָאָדָם הַיָּשֵׁן צֵלָע וַיִּתֶּן לוֹ תַחְתֶּיהָ אִשָּׁה! וַיִּשְׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת מַעֲנֵה בִתּוֹ וַיָּבֶן כִּי לֹא מֵחָכְמָה דִּבֵּר אֶת דְּבָרָיו.

 

י. גַּן הָעֵדֶן (מעשה דריב“ל בס' כל בו ושבלי הלקט וילק”ש כ')

וּלְגַן הָעֵדֶן אֲשֶׁר לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ אֵין קֵצֶה וְאֵין תַּכְלִית − שְׁנֵי שְׁעָרִים עֲשׂוּיִם שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה וְכָל אֶבֶן יְקָרָה. וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף מַלְאָכִים הַמַּזְהִירִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ עַל הַשְּׁעָרִים הַנִּפְלָאִים הָהֵם. וּבַגָּן בַּתָּוֶךְ – עֵץ הַחַיּים, וַעֲנָפָיו הַנֶּחְמָדִים נְטוּשִׁים מִקְצֵה הַגָּן וְעַד קָצֵהוּ. וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף טְעָמִים וְרֵיחוֹת שׁוֹנִים אִישׁ מֵרֵעֵהוּ בָּעֵץ הַנִּפְלָא הַזֶּה. וְחֻפּוֹת וּכְתָרִים עֲשׂוּיִם שֹׁהַם וּבָרֶקֶת וּזְהַב פַּרְוַיִם שְׁטוּחִים עַל פְּנֵי כָל הַגָּן. וּבֵין כָּל חֻפָּה וְחֻפָּה, – חַיִץ עָשׂוּי עַנְנֵי נֹגַהּ וּבְרָקִים וְלִפְנִים מִן כָּל חַיִץ וְחַיִץ – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַעֲשֶׂרֶת עוֹלָמוֹת נֶחְמָדִים וְנִפְלָאִים עַד בִּלְתִּי קֵץ וְתַכְלִית. וְנַהֲרֵי נַחֲלֵי דְבַשׁ וְחָלָב וְיַיִן וְשֶׁמֶן הַטּוֹב וְעֵינוֹת מֵי שׁוֹשַׁנִּים נוֹתְנוֹת רֵיחוֹת נִפְלָאִים שׁוֹטְפִים וְעֹובְרִים בֵּין הָעֵצִים. וּבְכָל אַחַת מִפִּנּוֹת הַגָּן שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף עֲצֵי בְשָׂמִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף מַלְאָכִים הַמְזַמְּרִים בְּקוֹל נָעִים וְעָרֵב עַד מְאֹד. וְהַשֶּׁמֶשׁ, הַמְּאִירָה שָׁם שִׁבְעָתָיִם, לֹא תֶחְדַּל מִזְּרֹחַ גַּם רָגַע; וְיָצְאוּ קַרְנֵי זְהָבָהּ וּבָאוּ וּפָגְשׁוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֶת הַבָּרָקוֹת וְאֶת הַיָּשְׁפֵה הַמְּלֵאוֹת אֶת הַגָן וְהִגְדִּילוּ אֶת נָגְהָם וְאֶת זָהֳרָם וּמָלֵא כָל הַמָּקוֹם הַהוּא אוֹרָה גְדוֹלָה וְנִפְלָאָה עַד מְאֹד. וּמִמַּעַל לְעֵץ הַחַיִּים יִנָּשְׂאוּ עֲנָנִים מַזְהִירִים וּמְאִירִים עַד מְאֹד וְהֵפִיחוּ אֶת הַגָּן מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם וְנָזְלוּ בְשָׂמָיו וְעָלָה רֵיחָם הַנִּפְלָא מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ.

 

יא. הַנָּחָשׁ וְחַוָּה וְהַ“חוֹל” (מד“ר בראשית ט', י”ט, כ, כ“ב; סנהדרין נ”ח; אבות דרבי נתן פרק א'; פסחים קי"ח)

וְהַנָּחָשׁ הָלַךְ עַל שְֹתַּיִם כְּאַחַד הָאָדָם; כִּי בְראוֹ יְיָ לְשָׁרֵת אֶת בְּנֵי הָאָדָם וְלַעֲשׂוֹת אֶת עֲבוֹדָתָם בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה וּלְהָבִיא אֲלֵיהֶם מִקַּצְוֵי הָאָרֶץ אַבְנֵי שֹּהַם וּבָרֶקֶת וְסַפִּירִים וְכָל כְּלִי חֶמְדָּה. וַיַּרְא הַנָּחָשׁ אֶת אָדָם וְחַוָּה חַיִּים חַיֵּי עֹנֶג בְּגַן הַעֵדֶן וַיְקַנֵּא בָהֶם עַד מְאֹד. וַיִּגַּשׁ אֶל חַוָּה וַיֹּאמַר: מַדּוּעַ אֵינֵךְ אֹכֶלֶת מִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן? וַתַּעֲנֵהוּ חַוָּה וַתֹּאמַר: יְיָ צִוָּנוּ לְבִלְתִּי אֲכֹל מִפְּרִי הָעֵץ הַזֶּה וּלְבִלְתִּי גַעַת בּוֹ, פֶּן נָמוּת!

וְעוֹדֶנָּה מְדַבֶּרֶת וַתַּעֲבֹר לִפְנֵי הָעֵץ הַזֶּה, וַיְמַהֵר הַנָּחָשׁ וַיִּגַּשׁ אֵלֶיהָ וַיֶּהֱדֹּף אוֹתָהּ וַתִּגַּע בַּעֲנָפָיו. וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ: רְאִי הִנֵּה נָגַעַתְּ בָּעֵץ וְלֹא מַתְּ, לָכֵן דְּעִי כִי לֹא תָמוּתִי גַם אִם תֹּאכְלִי מִפִּרְיוֹ. וַיַּרְא הַנָּחָשׁ כִּי לֹא שָׁתָה חַוָּה לֵב לִדְבָרָיו וַיּוֹסֶף לְדַבֵּר אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: יָדֹעַ תֵּדְעִי כִּי אָכַל יְיָ מֵהָעֵץ הַזֶּה וַיֶּחְכַּם וַיִּגְדַּל וַיֶּחֱזַק וַיִּבְרָא אֶת הַתֵּבֵל וּמְלֹאָהּ… עַל כֵּן צִוָּה לָךְ וּלְאִישֵׁךְ לְבִלְתִּי אֲכֹל מִן הָעֵץ הַנִּפְלָא הַזֶּה, כֵּי יָרֵא הוּא פֶן תֹּאכְלוּ וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים וּבְרָאתֶם עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים!.. וַיְהִי כִרְאוֹת הַנָּחָשׁ כִּי לֹא נִפְתְּתָה הָאִשָּׁה גַם בְּאֵלֶּה וַיֵּצֶר לוֹ וַיֹּאמַר: הִנֵּה אַתְּ וְאִישֵׁךְ נִבְרֵאתֶם בָּאַחֲרוֹנָה וְעַל כֵּן חֲכַמְתֶּם וּמָשֹׁל תִּמְשְׁלוּ בְּכָל הַיְצוּרִים אֲשֶׁר נִבְרְאוּ לִפְנֵיכֶם… וְהָיָה אִם לֹא תְמַהֲרוּ לֶאֱכֹל מִפְּרִי הָעֵץ הַזֶּה וּבָרָא יְיָ אַחֲרֵיכֶם בְּרִיאָה חֲדָשָׁה אֲשֶׁר תֶּחְכַּם מִכֶּם וְתִגְבַּר עֲלֵיכֶם וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת!… וַתִּשְׁמַע חַוָּה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּפָּת7 וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאָדָם אִישָׁהּ וּלְהַבְּהֵמָה וּלְהַחַיָּה וּלְהָעוֹפוֹת; וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִגְּשָׁה אֶל הַחוֹל וַתֹּאמֶר לוֹ: הֵא לְךָ מִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹך הַגָּן וְאָכַלְתָּ אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ כָל הַצִּפָּרִים אֲשֶׁר בַּגָּן. וַיֹּאמֶר הַחוֹל: חָלִילָה לִי מֵעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה – לַעֲבוֹר אֶת מִצְוַת יְיָ; וַתּוֹסֶף חַוָּה לְדַבֵּר אֵלָיו וְלֹא שָׁמַע לִדְבָרֶיהָ וְלֹא נִפְתָּה לָהּ.

וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה הַחוֹל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, עַל כֵּן יִחְיֶה לְעוֹלָם! וְכָל אֶלֶף וְאֶלֶף שָׁנִים תֵּצֵא אֵשׁ מִקִּנוֹ וְשָׂרְפָה אוֹתוֹ וְלֹא יִשָּׁאֵר בְּכָל גּוּפוֹ בִּלְתִּי אִם כְּבֵיצָה. וְנֶהֶפְכָה מֵאַחֲרֵי כֵן וְהָיְתָה לְצִפּוֹר קְטַנָּה וְהָלְכָה הָלֹךְ וְגָדֵל הָלֹךְ וְחָזֵק עַד אֲשֶׁר יְחֻדְּשׁוּ נְעוּרָיו וְהָיָה בוֹ כֹחַ לִחְיוֹת עוֹד אֶלֶף שָׁנִים. וְאֶל הַנָּחָשׁ אָמַר יְיָ: אָנֹכִי הֱטִיבוֹתִי עִמְךָ וַתֵּלֶךְ קוֹמְמִיּוּת וּמַאֲכָלְךָ הָיָה כְמַאֲכַל בְּנֵי הָאָדָם וָתָּבֹא הַיּוֹם וַתַּעַשׂ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, לָכֵן – עַל גְּחוֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וַיְהִי בְרֶגַע הַזֶּה וַיֵּרְדוּ מַלְאֲכֵי יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם וַיְקַצְצוּ אֶת רַגְלֵי הַנָּחָשׁ וְיָדָיו. וַיִּצְעַק הַנָּחָשׁ צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַתִּשָּׁמַע מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קָצֶהָ. וְאֶל הָאָדָם אָמַר יְיָ: לוּ שָׁמַעְתָּ בְקוֹלִי, כִּי עַתָּה הוֹצִיאָה לְךָ הָאֲדָמָה עֲצֵי פְרִי כַּעֲצֵי גַן הָעֵדֶן; אוּלָם עַתָּה תֹאכַל אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ הָאָדָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וְנִטְפֵי זֵעָה גְדוֹלִים כִּסּוּ אֶת פָּנָיו וַיִּקְרָא: אֲהָהּ ה' אֱלֹהִים! הֲכִבְהֵמָה אוֹכֶלֶת עֵשֶׂב אֶהֱיֶה? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: יַעַן כִּי הִתְעַצַּבְתָּ אֶל לִבְּךָ וַתִּצְעַק אֵלָי, לָכֵן זֹאת אֶעֱשֶׂה לָךְ: “בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לָחֶם”.

 

יב. הָאֵשׁ הָרִאשׁוֹנָה (מדרש שוחר טוב תהלים צ“ב; מד”ר בראשית י“א, י”ב, ויקרא שמיני י“א; מדרש תנחומא בראשית י”ב; פדר“א י”ט; פסיקתא י' חוברות פ' תליתאה)

וַיְגֹרַשׁ הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִגַּן הָעֵדֶן בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי בָּעֶרֶב וַיָּבֹא יְיָ לַעֲנֹש אֶת הָאָדָם כַּאֲשֶׁר אָמָר. וַתָּבוֹא הַשַּׁבָּת וַתִּתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַתִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: אֲדֹנָי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ! בְּשֵׁשֶׁת הַיָּמִים אֲשֶׁר בָּרָאתָ אֶת עוֹלָמֶךָ, לֹא עָנַשְׁתָּ כָל יָצוּר וְעַתָּה כִּי בָא הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אֲשֶׁר בֵּרַכְתָּהוּ וַתְּקַדֵּשׁ אוֹתוֹ מִכָּל הַיָּמִים, – אַתָּה אוֹמֵר לַעֲנָשׁ בּוֹ אֶת הָאָדָם? הֲכָזֹאת תִּהְיֶה מְנוּחָתִי וּקְדֻשָּׁתִי? אָנָּא יְיָ רַחֶם נָא אֶת הָאָדָם וְנָתַתָּ אוֹתוֹ לָנוּחַ בְּיוֹם שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ! וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת דִּבְרֵי הַשַּׁבָּת וַיִּרֶף מִן הָאָדָם וַיִּתְּנֵהוּ לָנוּחַ בּיוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. וַיַּרְא אָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה הַשַּׁבָּת וַיִּפְתַּח אֶת פִּיו וַיֹּאמַר: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת! וַתֹּאמֶר הַשַּׁבָּת אֵלָיו: לֹא לִי, לֹא לִי, כִּי אִם לַיָי טוֹב לְהוֹדוֹת, – לִשְׁמוֹ נָאֶה לְזַמֵּר! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רַד8 הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ וַתָּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְהַחֹשֶךְ הֵחֵל לְכַסּוֹת אֶת הָאָרֶץ… וְהָאָדָם לֹא רָאָה אֶת הַחֹשֶךְ וְלֹא יָדַע מָה הוּא, כִּי בְשִׁבְתּוֹ בְעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים רָאָה בוֹ אֶת הָאוֹרָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יַבִּיט בָּהּ אִישׁ מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ; – וַיֶּחֱרַד הָאָדָם חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיֵּצֵא לִבּוֹ וַיֹּאמַר: אוֹיָהּ לִי! עַתָּה כַּאֲשֶׁר יְשׁוּפֵנִי9 הַחֹשֶךְ, יָבֹא הַנָּחָשׁ וִישׁוּפֵנִי עָקֵב!! וַיַּרְא יְיָ אֶת מַכְאֹבֵי לֵב הָאָדָם וַיַּחְמֹל עָלָיו וַיִּתֶּן לוֹ אֶבֶן אֹפֶל וְאֶבֶן צַלְמָוֶת. וַיִּקַּח אָדָם אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים וַיַּךְ אֶת הָאַחַת בַּשֵּׁנִית וַתֵּצֵּא מֵהֶן אֵשׁ וַתָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה. וַיִּשְׂמַח הָאָדָם עַל הָאֵשׁ שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וַיִּקְרָא: בָּרוּךְ ה' בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ!

 

יג. הַדִּמְעָה הָרִאשׁוֹנָה (עיי' “ביבעל־אונד תלמודשׁאַטץ” לה' י.ה. קאָהן, חלק ראשון)

וַייָ רָאָה לְלֵב אָדָם וְאִשְׁתּוֹ וַיֵּדַע כִּי נִחֲמוּ עַל הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיַּחְמֹל עֲלֵיהֶם וַיֹּאמַר: יְלָדִים אֻמְלָלִים! אָנֹכִי שְׁפַטְתִּיכֶם וָאָשֶב לָכֶם גְּמוּל יֶדְכֶם וָאֲגָרֶשְׁכֶם מֵהַמָּקוֹם הַנֶּחְמָד – מִגַּן הָעֵדֶן – אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בּוֹ וַתִּתְעַנְּגוּ עַל רֹב טוּב. וְעַתָּה הִנְּכֶם בָּאִים אֶל מְקוֹם רָעוֹת וְצָרוֹת רַבּוֹת אֲשֶׁר לֹא ידַעְתָּם אוֹתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה… אוּלָם דְּעוּ כִּי בְכָל אֵלֶּה לֹא תַמּוּ חֲסָדַי עוֹד, וְאַהֲבָתִי אֶתְכֶם לֹא תֶחְדַּל לְעוֹלָם. וְעַתָּה הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי, כִּי תִמְצֶאנָה אֶתְכֶם רָעוֹת וְצָרוֹת רַבּוֹת וְכָבְדוּ עֲלֵיכֶם וּמֵרְרוּ אֶת חַיֵּיכֶם; עַל כֵּן אָנֹכִי מוֹצִיא לָכֶם מֵאוֹצָרִי אֶת הַמַּרְגָּלִית הַזֹּאת ־ הֲלֹא הִיא הַדִּמְעָה. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יִקְרְכֶם אָסוֹן וְהֵמַר לָכֶם עַד מְאֹד, וּלְבַבְכֶם יִכְאַב וְנַפְשְׁכֶם עֲלֵיכֶם תֶּאֱבָל, – וְיָרְדוּ אָז עֵינֵיכֶם דִּמְעָה וְהֵקֵלָּה אֶת מַשָּׂא צָרַתְכֶם וְרָוַח לָכֶם. וַיְהִי כְּדַבֵּר יְיָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתֵּרַדְנָה עֵינֵי אָדָם וְחַוָּה דְמָעוֹת וַתִּתְגַּלְגֵּלְנָה מֵעַל לֶחְיֵיהֶם וַתִּפֹּלְנָה אָרְצָה. וַתִּהְיֶינָה הַדְּמָעוֹת הָהֵן הָראשׁוֹנוֹת אֲשֶׁר הִרְטִיבוּ אֶת הָאֲדָמָה. וְכַאֲשֶׁר הוֹסִיף אָדָם וְאִשְׁתּוֹ לְהוֹרִיד דְּמָעוֹת כֵּן רָוַח וְכֵן הוּנַח לָהֶם, וְכֵן שָׁבָה אֲלֵיהֶם תִּקְוָתָם. וַיּוֹרִישׁוּ אֶת הַדְּמָעוֹת לִבְנֵיהֶם וְלִבְנֵי בְנֵיהֶם עַד דּוֹר אַחֲרוֹן. וְעַל כֵּן אֵין יָצוּר בְּכָל הָעוֹלָם בֹּכֶה וּמוֹרִיד דִּמְעָה כָּאָדָם. מְקוֹר הַדִּמְעָה הַצָּפוּן בְּעֵינֵי כָל אִיש נָכוֹן תָּמִיד לְהָקֵל אֶת מַכְאוֹבֵי לִבּוֹ הַנִּשְׁבָּר; אֶפֶס כִּי בְהַבְלִיג10 הַיָּגוֹן עַל הָאָדָם וּמְקוֹר דִּמְעָתוֹ יֶחְרַב וְיִיבָשׁ, – אָז תָּקוֹמְנָה11 הָעֵינַיִם וְלֹא תֵרַדְנָה גַם דִּמְעָה אַחַת, וְאֵין דָּבָר בָּעוֹלָם וְאֵין תַּנְחוּמִים אֲשֶׁר יָקֵלּוּ אֶת עֱנוּת הַנֶּפֶשׁ הָאֻמְלָלָה הַזֹּאת.

 

יד. קַיִן וְהֶבֶל (מדרת“נ בראשית ט, י; מד”ר בראשית כב; פדר“א כ”א)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּנָה יְיָ אֶל מִנְחַת הֶבֶל וְאֶל מִנְחַת קַיִן לֹא פָנָה, וַיִּקְצֹף עָלָיו קַיִן וַיִּתְאַנֶּה לוֹ וַיְבַקֵשׁ הֲמִיתוֹ. וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו: הָבָה נַחֲלֹק יַחְדָּו אֶת הָעוֹלָם! וַיֹּאמֶר הֶבֶל: יְהִי כִדְבָרֶךָ! וַיִּקַּח לוֹ קַיִן אֶת הָאֲדָמָה לְעָבְדָהּ וּלְהֶבֶל נָתַן אֶת הַצֹּאן, וַיֹּאמַר: רְאֵה אֲנִי לָקַחְתִּי לִי אֶת חֶלְקִי וְאַתָּה לָקַחְתָּ לְךָ אֶת חֶלְקְךָ, וְעַתָּה חָלִילָה לְּךָ מִבּוֹא בְּנַחֲלָתִי! וַיָּחֶל קַיִן לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה וְהֶבֶל נִהַג אֶת צֹאנוֹ וַיְבִיאֵן הַשָּׂדֶה לִרְעוֹתָן.

וַיַּרְא קַיִן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּחַר אַפּוֹ וַיֹּאמַר: הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ אַל תִּגַּע בְּנַחֲלָתִי! וַיִּשְׁמַע הֶבֶל אֶת דִּבְרֵי קַיִן וַיָּנָס מִפָּנָיו. וַיְמַהֵר קַיִן וַיִּרְדֹף אַחֲרָיו וַיַּשִּׂיגֵהוּ. וַיֵּאָבְקוּ שְׁנֵיהֶם וַיִּגְבַּר עָלָיו הֶבֶל וַיִּתְקְפֵהוּ12 וַיַּפִּילֵהוּ אָרְצָה. וַיִּצְעַק אֵלָיו קַיִן לֵאמֹר: אַל נָא, אָחִי, תָּרֵעַ לִי! וַיִּשְׁמַע הֶבֶל לְקוֹל תַּחֲנוּנָיו וַיַּחְמֹל עָלָיו וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ. וַיָּקָם קַיִן וַיִּתְנַפֵּל פִּתְאוֹם עַל הֶבֶל אָחִיו וַיִּפְצָעֵהוּ וַיִּמְחָצֵהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ – בְרַגְלָיו וּבְיָדָיו וּבְעָרְפּוֹ, כִּי לֹא יָדַע אֵיפֹה יִפְצַע אֶת אָחִיו וָמֵת; וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵרֵץ אֶת גֻּלְגַּלְתּוֹ13 וַיָּמָת. וַיַּרְא קַיִן כִּי מֵת אָחִיו וַיַּךְ אוֹתוֹ לִבּוֹ14 וְלֹא יָדַע מַה יַעֲשֶׂה עַתָּה עִם הֶהָרוּג.

וַיַּקְרֶה יְיָ לִפְנֵי קַיִן שְׁנֵי עוֹרְבִים נֶאֱבָקִים וּמַכִּים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּחָזְקָה. וַיִּגְבַּר הָאֶחָד עַל הַשֵּׁנִי וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ, וַיַּחְפֹּר בְּחַרְטֻמּוֹ בּוֹר וַיָּשֶׂם בּוֹ אֶת הָעוֹרֵב הֶהָרוּג וַיִּקְבְּרֵהוּ. וַיָּקָם קַיִן וַיִּקַּח אֶת הֶבֶל אָחִיו וַיִּקְבְּרֵהוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִקְבַּר הֶבֶל וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל לִבּוֹ: הָבָה אֶבְרְחָה מִפְּנֵי אָבִי ואמּי, כִּי יֹאמְרוּ: רַק יָדֶיךָ שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה!… וַיְהִי הוּא מִתְכּוֹנֵן לִבְרֹחַ וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ פִּתְאוֹם וַיֹּאמַר: הֲגַם מִמֶּנִּי תִּבְרַח כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ לִבְרֹחַ מִפְּנֵי אָבִיךָ וְאִמֶּךָ? אִם יִסָּתֵר אִיש בְּמִסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ?… וַיּוֹסֶף ה' לְדַבֵּר אֶל קַיִן וַיֹּאמַר: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ? וַיַּעַן קַיִן אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: הֲשׁוֹמֵר כָּל הַיְצוּרִים, יְבַקֵּשׁ אֶת הֶבֶל מִיָּדִי? וַיֹּאמֶר יְיָ: מֶה עָשִׂיתָ? קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה! וַיִּתְמַהּ קַיִן מְאֹד וַיֹּאמַר: אֵיכָה יָדַעְתָּ אֶת הַדַּבָר הַזֶּה? הֲלֹא אָבִי וְאִמִּי בָּאָרֶץ וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, וְאַתָּה, יְיָ, בַּשָּׁמָיִם הַאֻמְנָם יֵשׁ לְךָ שָׁם הוֹלְכֵי רָכִיל – מְגַלֵּי סוֹד? וַיֹּאמַר יְיָ: הֲלֹא אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא וְאֵין דָּבָר נֶעְלָם וְאֵין דָּבָר נִסְתָּר מִמֶּנִּי! וַיֹּאמֶר קַיִן: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל אַתָּה, יְיָ, וְגָדוֹל שְׁמֶךָ! אָנָא סְלַח נָא לַעֲוֹנִי כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עָשִׂיתִי אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת! וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן כִּי נִחַמְתָּ עַל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, עַל כֵּן אֲחַסֵּר מְעַט מֵעָנְשֶׁךָ; צֵא מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהָיִיתָ נָע וְנָד כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְיָ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ אָבִיו וַיֹּאמַר: הִנֵּה נוֹדַע לִי, כִּי עָשִׂיתָ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה וַתָּקָם עַל אָחִיךָ וַתַּהַרְגֵהוּ; וְעַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי: מַה־נִּגְזַר עָלֶיךָ? וַיֹּאמֶר קַיִן: יְיָ צִוַּנִי לָצֵאת מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְלִהְיוֹת נָע וָנָד כָּל הַיָּמִים. וַיֹּאמֶר הָאָדָם: מַה־גְּדוֹלָה חַטָּאתְךָ וּמַה קָּטֹן עָנְשֶׁךָ!! וַיֹּאמֶר קַיִן: לוּלֵא נִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְלוּלֵא הִתְחַנַּנְתִּי אֶל יְיָ הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ, כִּי עַתָּה הָיָה עָנְשִׁי גָדוֹל מִנְּשׂא! וַיִּשְׁמַע הָאָדָם אֶת דִּבְרֵי קַיִן וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד וַיִּסְפֹּק כַּפָּיו15 וַיֹּאמַר: אוֹיָהּ לִי! מַדּוּעַ לֹא נִחַמְתּי גַם אֲנִי עַל עָבְרִי אֶת פִּי יְיָ בְּשִׁבְתִּי בַגָּן וְלֹא הִתְחַנַּנְתִּי אֵלָיו?! הֵן הָרְאֵיתִי עַתָּה לָדַעַת כִּי קָרוֹב יְיָ לְכָל קוֹרְאָיו!

וַיֵּלֶךְ קַיִן הָלֹךְ וְהַרְחִיק מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ תַּחְתָּיו, וַיָּנַע קַיִן בְּלֶכְתּוֹ וַיָּנָד. וַיִּרְאֻהוּ הַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת וַתִּנְהַמְנָה16 עָלָיו וַתֶּחֱרַקְנָה17 שִׁנֵּיהֶן וַתֹּאמַרְנָה: הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר רָצַח אֶת נֶפֶשׁ אָחִיו…! הָבָה נֵאָסֵף כֻּלָּנוּ וּבָאנוּ אֵלָיו וּטְרַפְנֻהוּ..! וַיִּשְׁמַע קַיִן אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּתְחַלְחַל עַד מְאֹד. אוּלָם כָּל הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת לֹא נָגְעוּ בוֹ לְרָעָה, כִּי רָאוּ אֶת הָאוֹת אֲשֶׁר שָׂם לוֹ יְיָ וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו.

 

טו. “תְּשׁוּבַת” הָאָדָם (פדר“א כ'; ילק”ש ל"ד)

וְהָאָדָם יָרַד בְּמֵי גִיחוֹן וַיָּבֹאוּ הַמַּיִם עַד צַוָּארוֹ. וַיָּצָם שָׁם שֶׁבַע שַׁבְּתוֹת יָמִים וַיֵּרָזֶה מִשְׁמַן בְּשָׂרוֹ עַד מְאֹד. וְאַחַר אָמַר אֶל יְיָ: הַעֲבֶר־נָא אֶת חַטָּאתִי אֲשֶׁר חָטָאתִי לְךָ בִּהְיוֹתִי בְגַן הָעֵדֶן!… אָנָּא, יְיָ! קַבֵּל נָא אֶת “תְּשׁוּבָתִי” וְיָדְעוּ אָז כָּל בָּאֵי עוֹלָם כִּי קָרוֹב אַתָּה לְכֹל הַשָּׁבִים אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָֹלֵם! וַיִּשְׁמַע יְיָ לְקוֹל תַּחֲנוּנָיו וַיֹּאמַר: סָלַחְתִּי כִדְבָרֶךָ! וַיַּעַל הָאָדָם אֶל חוֹף הַנָּהָר וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אִם “הַלּוּחוֹת” אֲשֶׁר יִכְתְּבֵם יְיָ בְּאֶצְבָּעוֹ הָאַחַת יִקְדְּשׁוּ וְיִטְהֲרוּ מְאֹד, – אַף כִּי גוּפִי אֲשֶׁר עָשׂוּהוּ שְׁתֵּי יָדָיו! עַל כֵּן הָבָה אֶחְצֹב לִי מְעָרָה לָגוּר בָּהּ. וְחָצַבְתִּי בָהּ מְעָרָה עֲמֻקָּה וְנִסְתָּרָה, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יִקְרְבוּ יָמַי לָמוּת וְיָרַדְתִּי אֶל תּוֹכָהּ וְנִסְתַּרְתִּי מֵעֵינֵי כָל חַי וְלֹא יָבֹאוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְעַצְמוֹתַי וּלְעָבְדָן!

 

טז. הַצַּיָּר הָרִאשׁוֹן (מד“ר בראשית כ”ג, ט; פענח רזא בראשית; ספר הישר)

וַיְהִי שֵׁת בֶּן מֵאָה שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים וַיּוֹלֶד אֶת אֱנוֹשׁ וַיְהִי אֱנוֹשׁ אִישׁ יוֹדֵעַ לְתָאֵר בְּשֶׂרֶד תַּבְנִית כָּל חַיָּה וְכָל עוֹף וְלַעֲשׂוֹת כָּל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת. וַיֶּחְדַּל אֱנוֹשׁ מֵעֲבוֹד אֶת יְיָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב בְּנֵי דוֹרוֹ לַעֲבוֹד אֶת הַתְּמוּנוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶן. וַיִּשְׁמְעוּ רַבִּים לְקוֹלוֹ וַיַּעַזְבוּ אֶת יְיָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעֵץ וְלָאָבֶן. וַיִּחַר אַף יְיָ וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת מֵי נְהַר גִּיחוֹן וַיַּשְׁחִיתוּ עַם רָב. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁתוּ הַחַטָּאִים לֵב לָזֹאת וַיּוֹסִיפוּ לַחֲטֹא וַיִּתֵּן יְיָ אֶת הֶהָרִים אֲשֶׁר זָרְעוּ עֲלֵיהֶם בְּנֵי הָאָדָם כַּנְּחֻשָׁה וְלֹא הִצְמִיחָה הָאֲדָמָה בִּלְתִּי אִם קוֹצִים וְדַרְדַּרִים, וַיְהִי הָרָעָב בָּאָרֶץ גָּדוֹל מְאֹד. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא נוֹסְרוּ גַם בְּאֵלֶּה וַיּוֹסֶף יְיָ לְיַסְּרָם וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם אֶת צַלְמוֹ – צֶלֶם הָאֱלֹהִים, – וַיּמָּשְׁלוּ כְקוֹפִים, וַיִּרְאוּם חַיְתוֹ יַעַר וַיַּחְדְּלוּ מִיְרֹא אוֹתָם וַיַּשְׁחִיתוּ מֵהֶם רָב. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִבְאִישׁוּ הַמֵּתִים וַתְּהִי רִמָּה בְּגוּפוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתָּאוּ הָאֲנָשִׁים הַחַטָּאִים מְאֹד וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר: מַה־זֹּאת?! הֵן לֹא הִבְאִישׁוּ מֵתֵינוּ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בָהֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה!! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא חָדְלוּ הָאֲנָשִׁים מֵהַקְצִיף אֶת יְיָ בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וַיֹּאמַר: אֶמְחֶה אֶת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי!

 

יז. הַמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן (ספה“י; מד”ר בראשית כ“ג, י”א)

וַיְהִי אֱנוֹשׁ בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וַיֹוֹלֶד אֶת קֵינָן. וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיֶּחְכַּם וַיַּרְא אֶת מַעֲשֵׂי אָבִיו וַיָּשֶׂם עַל לֵב וַיֵּדַע כִּי רָעִים הֵמָּה מְאֹד. וַייָ מִלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ חָכְמָה וָדַעַת וַיֶּחְכַּם וַיַּשְׂכֵּל מְאֹד וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֲנָשִׁים רַבִּים וַיּוֹרֵם וַיְלַמְּדֵם לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֵי יְיָ. וַיִּשְׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים אֶת דִּבְרֵי חָכְמָתוֹ וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וַיֹּאמֵרוּ: הָבָה נַמְלִיכֵהוּ עָלֵינוּ! וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר אָמָרוּ; וַיִּמְלֹךְ קֵינָן עַל כָּל הָאָרֶץ. וַיַּעַבְרוּ יָמִים רַבִּים וַיֶּחְדְּלוּ הָאֲנָשִׁים מִשְּׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ וַיֵּלְכוּ בִשְׁרִירוּת לִבָּם וַיַּקְצִיפוּ אֶת יְיָ. וַיֵּדַע קֵינָן בְּחָכְמָתוֹ אֵת אֲשֶׁר יִקְרֶה לְהַחַטָּאִים בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וַיִּקַּח לוּחוֹת אֶבֶן וַיִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּעֵט בַּרְזֶל כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְהֵבִיא יְיָ מַבּוּל מַיִם וּמָחָה אֶת כָּל הַיְקוּם! וַיִּקַח קֵינָן אֶת הַלּוּחוֹת וַיְשִׂימֵם בְּאוֹצְרוֹתָיו. בְּיָמַיו הֶעֱלָה יְיָ אֶת מֵי אוֹקִיָּנוּס הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים וַיָּצִיפוּ עַל פְּנֵי שְׁלִישׁ הָאֲדָמָה.

 

יח. אַחֲרִית קָיִן (מדרת“נ בראשית י”א)

וַיְהִי כִּי זָקֵן לֶמֶךְ וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת וַיֹּאמֶר אֶל תּוּבַל קַיִן בְּנוֹ: נְהַג אוֹתִי הַשָּׂדֶה וְצַדְתִּי שָׁם צָיִד. וַיֹּאחֶז תּוּבַל קַיִן בִּימִין אָבִיו וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, וַיְהִי כַאֲשֶׁר בָּאוּ הַשָּׂדֶה וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ: הַבִּיטָה נָּא, בְנִי, בְּכָל הַמָּקוֹם הַזֶּה; אוּלַי תִּרְאֶה חַיָּה הוֹלֶכֶת לִקְרָאתֵנוּ וְהִגַּדְתָּ לִּי וְיָרִיתִי בָהּ חֵץ. בָּעֵת הַהִיא הָלַךְ קַיִן הַשָּׂדֶה וַיִּרְאֵהוּ תּוּבַל קַיִן כִּרְאוֹת פְּנֵי חַיָּה וַיֹּאמֶר אֶל לֶמֶךְ אָבִיו: הַרְכֶּב נָא אֶת יָדְךָ עַל הַקֶּשֶׁת וְיָרִיתָ קֵדְמָה, כִּי כְחַיָּה נִרְאֶה לִי שָׁם. וַיּוֹר לֶמֶךְ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא וַיַּהֲרֹג אֶת קָיִן. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ הָלֹךְ וְקָרֵב אֶל הַחַיָּה הַנּוֹפֶלֶת אָרְצָה, וַיַּרְא תּוּבַל קַיִן וְהִנֵּה אִישׁ הָרוּג שׁוֹכֵב בַּמָּקוֹם הַהוּא וַיִּתְבּוֹנֵן אֵלָיו וַיַּרְא אֶת הָאוֹת בְּמִצְחוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר: אָבִי! לֹא חַיָּה נֶהֶרְגָה, כִּי אִם אִישׁ אֲשֶׁר אוֹת בְּמִצְחוֹ! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ לֶמֶךְ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה לֵאמֹר: אוֹיָה לִי! הֲלֹא אֶת קַיִן הָרָגְתִּי! וְתוּבַל קַיִן עָמַד בָּעֵת הַהִיא בֵּין יְדֵי לֶמֶךְ אָבִיו; וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִכָּה לֶמֶךְ כַּף אֶל כָּף וַיַּךְ אֶת תּוּבַל קַיִן וַיַּהֲרֹג גַּם אוֹתוֹ. וְלֶמֶךְ לֹא יָכֹל לָשׁוּב לְבַדּוֹ לְבֵיתוֹ וַיֵּשֶׁב עַל יַד שְׁנֵי הַהֲרוּגִים. וַתִּרְאֶיןָ עָדָה וְצִלָּה נָשָׁיו כִּי בוֹשֵׁשׁ18 אִישָׁן לָשׁוּב וַתֵּלַכְנָה הַשָּׂדֶה וַתָּבֹאנָה אֶל לֶמֶךְ וַתִּרְאֶינָה אֶת קַיִן וְאֶת תּוּבַל קַיִן מֵתִים. וַתֹּאמַרְנָה אֶל לֶמֶךְ: הַאַתָּה הָרַגְתָּ אוֹתָם? וַיַּעַן לֶמֶךְ וַיֹּאמַר: אַתֶּן יְדַעְתֶּן כִּי כָבְדוּ עִינַי מִזֹּקֶן וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לִרְאוֹת, וָאַעַשׂ אֶת הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה בְּלֹא אֵיבָה! וַתִּשְׂנָאֶנָה אוֹתוֹ נָשָׁיו וַתִּפָּרֵדְנָה מֵעָלָיו. וַיִּפְצַר19 בָּהֶן לֶמֶךְ וְלֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ בְּקוֹלוֹ. וַיָּבֹאוּ שְׁלָשְׁתָּם אֶל אָדָם וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי ריבוֹתָם וַיַּעַשׂ שָׁלוֹם בֵּין לֶמֶךְ וּבֵין נָשָׁיו.

 

יט. אוֹר מֵאֹפֶל (ספה“י; ברייתא דרבי ישמעאל; קב הישר פרק כ”ג; מדרש אבכיר בילקוט שמעוני מ"ב)

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַחֲרוֹן אַף יְיָ הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְגָדֵל, כִּי עָשָׂה כָל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו וַיַּכְעֵס אֶת יְיָ בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים. וַיַּרְא חֲנוֹךְ בֶּן יֶרֶד אֶת דַּרְכֵי בְנֵי הָאָדָם הָרָעִים וַיִּמְאַס בָּהֶם וַיֵּשְׂטְ20 מֵעֲלֵיהֶם. וַיַּעַשׂ לוֹ בַיִת בְּמָקוֹם נִסְתָּר, וַיִּסָּתֶר־בּוֹ יָמִים רַבִּים.

וַיַּעֲבוֹד אֶת יְיָ בְּכָל לִבּוֹ וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו לֵאמֹר: אָנָּא, יְיָ, בְּרָא נָא לִבְנֵי הָאָדָם לֵב טָהוֹר אוֹהֵב טוֹב וְשׂוֹנֵא רָע וַעֲבָדוּךָ וְעָשׂוּ אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ! וַיְהִי הַיּוֹם וַחֲנוֹךְ עוֹמֵד וּבֹכֶה וּמִתְפַּלֵּל אֶל יְיָ וּמְבַקֵּש מִלְּפָנָיו עַל בְּנֵי דוֹרוֹ, – וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְיָ לֵאמֹר: חֲנוֹךְ! חֲנוֹךְ! וַיַּעַן חֲנוֹךְ וַיֹּאמַר: הִנֵּנִי! וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמַּלְאָךְ: כֹּה אָמַר יְיָ: קוּם צֵא מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ בּוֹ וְהָלַכְתָּ אֶל כָּל בְּנֵי דוֹרְךָ וְהוֹרֵיתָ אוֹתָם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ. וַיֵּצֵא חֲנוֹךְ מִמַּחֲבֹאוֹ וַיֵּלֶךְ וַיָבֹא אֶל בְּנֵי הָאָדָם וַיְלַמְּדֵם אֶת דַּרְכֵי הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה וְהָרַחֲמִים. וַיְהִי כִּרְאוֹת חֲנוֹךְ אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלָיו מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ, וַיִּשְׂמַח בָּהֶם שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיִּשְׁאַל מֵהֶם לְהַעֲבִיר קוֹל בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ לִשְׁמוֹע דְּבַר יְיָ, – יָבֹא אֶל חֲנוֹךְ הַמִּתְהַלֵּךְ אֶת הָאֱלֹהִים! וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו אֲנָשִׁים הַרְבֵּה מְאֹד וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבָרָיו הַטּוֹבִים וַיִּרְאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ וַיְכַבְּדֻהוּ וַיֶּאֱהָבֻהוּ וַיַּמְלִיכֻהוּ עֲלֵיהֶם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ וַיָּבוֹאוּ אֵלָיו כָּל מַלְכֵי בְנֵי הָאָדָם לִשְׁמוֹעַ אֶת דִּבְרֵי חָכְמָתוֹ, וַיִּשְׁמְעוּ וַיֶּחְכָּמוּ וַיַּעַבְדוּ אֶת יְיָ וַיְצַוּוּ לְעַבְדֵיהֶם לֵאמֹר: הֱיוּ גַם אַתֶּם כָּמוֹנוּ וַעֲבַדְתֶּם אֶת אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ! בָּעֵת הַהִיא הִתְקַבְּצוּ כָל מַלְכֵי הָאָרֶץ כִּשְׁלֹשִׁים וּמֵאָה אִישׁ וַיָבוֹאוּ אֶל חֲנוֹךְ וַיִּשְׁתַּחֲווּ אֵלָיו וַיֹּאמֵרוּ: רָאֹה רָאִינוּ כִּי יְיָ עִמְּךָ וְחָכְמָתוֹ בְּקִרְבֶּךָ, עַל כֵּן אָמַרְנוּ הוֹאֶל נָא וּמָלְכָה עָלֵינוּ! וַיִּפְצְרוּ בוֹ וַיֵּאוֹת לָהֶם, וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם וַיּוֹדִיעֵם אֶת דַּרְכֵי יְיָ וַיַּעַשׂ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם.

וַיְהִי שָׁלוֹם בְּכָל הָאָרֶץ כָּל יְמֵי חֲנוֹךְ. וַיִּמְלֹךְ חֲנוֹךְ עַל כָּל בְּנֵי הָאָדָם מָאתַיִם שָׁנָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה וְשָׁלֹש שָׁנִים וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל הָעָם וַיַּדְרִיכֵם בְּדַרְכֵי יְיָ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה כִּי הֵחֵל הָעָם לִדְבַּק בַּיְיָ וּלְעָבְדוֹ בֶאֱמֶת, וַיֹּאמֶר חֲנוֹךְ אֶל לִבּוֹ: הָבָה אֶפָּרֵד שֵׁנִית מֵהָעָם וְנִסְתַּרְתִּי מֵהֶם וְעָבַדְתִּי אֶת יְיָ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה כַּאֲשֶׁר אָהָבְתִּי. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָדַע כִּי הִסְכִּין21 עִמּוֹ הָעָם מְאֹד וּבִרְאוֹתָם כִּי נֶעְלַם פִּתְאוֹם וְהִתְעַצְּבוּ אֶל לִבָּם, וַיַּעַשׂ בְּחָכְמָה וַיִּסָּתֵר בְּחֶדְרוֹ שְׁלֹשָה יָמִים וּשְׁלֹשָה לֵילוֹת. וַיֵּצֵא בַיּוֹם הָרְבִיעִי אֶל הָעָם וַיְלַמְּדֵם לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְיָ כְּמִשְׁפָּטוֹ כָּל הַיָּמִים. וַיַּעַשׂ חֲנוֹךְ כַּדָּבָר הַזֶּה שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד. אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה החֵל חֲנוֹךְ לְהִגָּלוֹת אֶל בְּנֵי הָאָדָם אַחַת לְשִׁבְעַת יָמִים. וְכַאֲשֶׁר עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וַיַּסְכֵּן הָעָם לִרְאוֹתוֹ אַחַת בַּשָּׁבֻעַ, וַיָּחֶל חֲנוֹךְ לְהִגָּלוֹת אֲלֵיהֶם אַחַת בַּחֹדֶשׁ; וְכַאֲשֶׁר הִסְכִּינוּ עִם מַעֲשֵׂהוּ זֶה וַיִּגָּלֶה אֲלֵיהֶם רַק אַחַת בַּשָּׁנָה. וּכְצֵאתוֹ אֶל הָעָם וְלִמֵּד אוֹתוֹ לֶאֱהַב אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הַשָּׁלוֹם. וְכַאֲשֶׁר יוֹסִיף חֲנוֹךְ לְהִסָּתֵר וְלַעֲבוֹד אֶת יְיָ כֵּן יקְדַּשׁ וְכֵן יִקְרַן22 עוֹר פָּנָיו עַד כִּי יָרֵא הָעָם מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּתְקַבְּצוּ כָל מַלְכֵי הָאָרֶץ וְשָׂרֵיהֶם וְשׁוֹפְטֵיהֶם וְשׁוֹטְרֵיהֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָשַׁב בּוֹ חֲנוֹךְ כִּי יָדְעוּ אֲשֶׁר יִגָּלֶה בַיּוֹם הַזֶּה לְכָל הָעָם וְהוֹדִיעָם אֶת דַּרְכֵי יְיָ. וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם חֲנוֹךְ וַיִּרְאֻהוּ הָעָם וַיָּרִיעוּ תְרוּעַת שִׂמְחָה לֵאמֹר: יְחִי הַמֶּלֶךְ! יְחִי הַמֶּלֶךְ! וַיְבָרְכֵם חֲנוֹךְ בְּשֵׁם יְיָ וַיָּחֶל לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כְּמִשְׁפָּטוֹ23 כָּל הַיָּמִים. וַיְהי הוּא מְדַבֵּר, וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יְיָ: הִנְנִי וְהֶעֱלִיתִיךָ הַשָּׁמָיְמָה! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ חֲנוֹךְ אֶת דְַּבר יְיָ וַיְצַו לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר: הִקָּבְצוּ נָא כֻלְּכֶם אֵלַי וְלִמַּדְתִּיכֶם וְהִשְׁמַעְתִּיכֶם אֶת דְּבָרַי הָאַחֲרוֹנִים בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי. וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אַנְשֵׁי הָאָרֶץ וַיָּשֶׂם לָהֶם חֻקִּים טוֹבִים וּמִשְׁפְּטֵי צֶדֶק וַיֹּאמֶר לָהֶם: אִם תִּחְיוּ כֻלְּכֶם בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו וַעֲשִׂיתֶם חֶסֶד אִישׁ עִם רֵעֵהוּ וַעֲבַדְתֶּם אֶת יְיָ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם – וַאֶהֵבכֶם יְיּ אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַכְכֶם וְהִרְבָּה אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. וַיֵּשֶׁב חֲנוֹךְ אִתָּם יָמִים אֲחָדִים וַיְשַׁנֵּן אֶת דְּבָרָיו לְכָל הָאֲנָשִׁים. וַיְהִי הוּא מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים וַיִּרְאוּ הָאֲנָשִׁים וְהִנֵּה סוּס אֵשׁ יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם הָלֹךְ וְרֶדֶת אָרְצָה.

וַיַּגִּידוּ לַחֲנוֹךְ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: דְּעוּ כִּי בָאָה הָעֵת לְעָזְבְּכֶם וְלַעֲלוֹת הַשָּׁמָיְמָה. וַיְהִי הוּא טְרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, – וַיֵּרֶד הַסּוּס וַיַּעֲמוֹד לִפְנֵי חֲנוֹךְ. וַיָּקָם חֲנוֹךְ וַיְבָרֶךְ אֶת כָּל הָעָם וַיַּשְׁבִּיעֵם לַעֲבוֹד אֶת יְיָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם, – וַיַּעַל עַל הַסּוּס וַיִּרְכַּב מִשָּׁם וָהָלְאָה. וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו כָּל הָעָם כִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ. וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבָרָיו וַיָּשִׂימוּ עַל לֵב. וַיֹּאמֶר חֲנוֹךְ: שׁוּבוּ נָא לְאָהֳלֵיכֶם! וַיָּשׁוּבוּ אֲנָשִׁים רַבִּים וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם; אוּלָם הַדְּבֵקִים אַחֲרָיו בְּכָל לִבָּם אָמרוּ: רַק הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ! וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ כִּי מִתְאַמְּצִים הָאֲנָשִׁים הַנּוֹתָרִים לָלֶכֶת עִמּוֹ וַיֶּחְדַּל מִדַּבֵּר אֲלֵיהֶם וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיֵּרְדוּ סוּסֵי אֵשׁ וְרֶכֶב אֵשׁ וּמַלְאָכִים וַיַּעֲלוּ אֶת חֲנוֹךְ הַשָּׁמָיְמָה. וּבִהְיוֹת בֵּין חֲנוֹךְ וּבֵין כִּסֵּא כְבוֹד יְיָ מַהֲלַךְ שֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף פַּרְסָה –, וַיָּרִיחוּ הַשְּׂרָפִים וְהַכְּרוּבִים וּמַלְאֲכֵי אֵשׁ אֹכְלָה24 אֵשׁ, אֶת רֵיחַ הֶעָפָר וְהָאֵפֶר הַהוֹלֵךְ הָלֹךְ וְקָרֵב אֲלֵיהֶם וַיָּנוּעוּ וַיָּזוּעוּ25 וַיִּקְרְאוּ אֶל יְיָ לֵאמֹר: אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! אֵיכָה יִהְיֶה כַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אֲשֶׁר יִתְעָרֶב בָּנוּ יְלוּד אִשָּׁה וְעָלָה הַשָּׁמָיְמָה לְשָׁרְתֶךָ?! וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: דְּעוּ נָא, מְשָׁרְתֵי וְצִבְאוֹתַי וּכְרוּבַי וּשְׂרָפַי, כִּי בְנֵי הָאָדָם עַזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעֵץ וּלְאבן וַיַּרְחִיקוּנִי מֵהֶם בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וְרַק חֲנוֹךְ לְבַדּוֹ הֶאֱמִין בִּי וַיְגַדֶּל אֶת שְׁמִי וַיְשַׁבַּח אֶת מַעֲשַׂי וַיַּגֶּד אֶת צִדְקָתִי וַיָּשֶׁב רַבִּים מֵעָוֹן… וַיִּקַּח יְיָ אֶת חֲנוֹךְ וַיִּפְתַּח לוֹ אַלְפֵי שַׁעֲרֵי חֶסֶד וְחָכְמָה וְדַעַת וְחַיִּים וְאַהֲבָה וּגְבוּרָה וְתוֹרָה. וַיְחַכְּמֵהוּ וַיְבוֹנְנֵהוּ וַיְמַלְּאֵהוּ רוּחַ דַּעַת וּגְבוּרָה וְחֵן וָחֶסֶד; וַיְאַמְּצֵהוּ וַיְחַזְּקֵהוּ וַיִּתֶּן לוֹ זֹהַר וְהוֹד וְיֹפִי; וְרַחֲמִים וְאַהֲבָה וַעֲנָוָה שָׂם בְּלִבּוֹ וַיִּטֵּע בְּתוֹכוֹ חַיֵּי עוֹלָם. וַיִּטְהַר חֲנוֹךְ וַיִּכָּבֵד וַיְפֹאַר וַיְרוֹמַם וַיִּגְבַּר וַיִּגְדַּל וַיִּקְדַּשׁ מְאֹד מְאֹד.

אָז שָׂם יְיָ אֶת יָדוֹ עָלָיו וַיְבָרְכֵהוּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹש מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים בְּרָכוֹת וַיִּבְרָא לוֹ שְׁלֹשִים וְשֵׁשׁ כְּנָפַיִם מִיְמִינוֹ וּשְׁלֹשִים וְשֵׁשׁ כְּנָפַיִם מִשְּׂמֹאלוֹ וַיְהִי אֹרֶךְ כָּל כָּנָף וְרָחְבָּהּ מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ; וַיָּשֶׂם בּוֹ יְיָ חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹש מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים עֵינַיִם הָרֹאוֹת אֶת הָאוֹרָה הַגְּדוֹלָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּה נָגַעְתִּי בְךָ וָאֲקַדֶּשְׁךָ וָאֲגַדֶּלְךָ וְהָיִיתָ מֵהַיּוֹם הַזֶּה וָהָלְאָה לְמַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת.

וַיֵּלְכוּ הַמְּלָכִים לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵי חֲנוֹךְ וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה כָל הָאָרֶץ מְלֵאָה שֶׁלֶג וְאַבְנֵי בָרָד גְּדוֹלוֹת מְאֹד וַיְבַקְּעוּ אֶת הָאֲבָנִים וַיִּמְצְאוּ בָהֶם אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ; וַיְבַקְשׁוּ אֶת חֲנוֹךְ וְלֹא מְצָאֻהוּ, כִּי לָקַח אוֹתוֹ הָאֱלֹהִים הַשָּׁמָיְמָה. וַיָּשׁוּבוּ הַמְּלָכִים וַיַּמְלִיכוּ אֶת מְתוּשֶׁלַח בְּנוֹ עֲלֵיהֶם. וַיֵּלֶךְ מְתוּשֶׁלַח בְּדֶרֶךְ חֲנוֹךְ אָבִיו וַיְהִי צַדִּיק תָּמִים וַיִּדְבַּק בַּייָ וַיְמַלֵּא פִּיו תְּהִלָּתוֹ כָּל הַיּוֹם, וַיְלַמֵּד אֶת הָעָם לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְיָ. וַיַּעַבְרוּ יָמִים רַבִּים וַיָּסוּרוּ בְנֵי הָאָדָם מֵאַחֲרֵי יְיָ וַיִּמְרְדוּ בוֹ וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת דַּרְכָּם עַד מְאֹד. וַיַּרְא יְיָ אֶת מַעֲשֵׂי בְנֵי הָאָדָם וַיִּנְאָץ, וַיַּסְתֵּר מֵהֶם אֶת פָּנָיו. וַתַּצְמַח לָהֶם הָאֲדָמָה קוֹץ וְדַרְדַּר וַיִּרְעֲבוּ הָאֲנָשִׁים וַיֶּחֱלְשׁוּ וַיְעֻנּוּ מְאֹד. בְּכָל זֹאת לֹא שָׁבוּ מִדַרְכָּם הָרָעָה וַיּוֹסִיפוּ לַעֲשׁוֹת אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ.

 

כ. הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר בַּיָּמִים הָהֵם (מד“ר נֹחַ ל”ד, י“ב;פדר”א כ“ב; מד”ר ויקרא ה‘, א’)

וְהָאֲנָשִׁים בַּיָּמִים הָהֵם בְּטֶרֶם חָטְאוּ לַייָ הָיוּ כֻלָּם אַנְשֵׁי מִדּוֹת וְגִבּוֹרִים אֲשֶׁר כְּמוֹהֶם לֹא הָיָה וְאַחֲרֵיהֶם לֹא יִהְיֶה עוֹד. וַיִּהְיוּ קַלִּים כִּנְשָׁרִים לָלֶכֶת בִּרְגָעִים מְעַטִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קָצֶהָ; וּבְעָבְרָם עַל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הַגְּדוֹלִים וְהַחֲזָקִים וְעָקְרוּ אוֹתָם וְשֵׁרשׁוּם כַּאֲשֶׁר יְשָׁרֵש אישׁ אֶת עשֶׂב הַשָּׂדֶה. וּבְקוּם עֲלֵיהֶם אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים וְדֻבִּים וְנִשְּׁכוּ אוֹתָם וַתְּהִי נְשִׁיכָתָם לִבְשָׂרָם כִּנְשִׁיכַת הַכִּנָּם. וּנְשֵׁי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיוּ יוֹלְדוֹת שִׁשָּׁה יְלָדִים גְּדוֹלִים בְּפַעַם אֶחָת. וּבְהִוָּלְדָם וְעָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְדִבְּרוּ בִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְכִרְכְּרוּ וּפִזְזוּ בְּכָל כֹּחָם וְהָיָה בְלֶדֶת הָאִשָּׁה אֶת יְלָדֶיהָ בַּיּוֹם וְאָמְרָה לְאֶחָד מֵהֶם: מַהֲרָה לְכָה וְהָבִיאָה לִי צוֹר וְכָרַתִּי אֶת שָׁדֶּךָ; וְאִם בַּלַּיְלָה יָלְדָה וְצִוְּתָה לְאֶחָד מִיְלָדֶיהָ לְהַעֲלוֹת אֶת הַנֵּר.

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַתֵּלֶד אִשָּׁה אֶת יְלָדֶיהָ בַּלַּיְלָה וַתֹּאמֶר לְאֶחָד מֵהֶם: לֵךְ וְהַעֲלֵה אֶת הַנֵּר! וַיְמַהֵר הַיֶּלֶד וַיֵּלֶךְ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַתּוֹ אִמּוֹ. וַיְהִי בְלֶכְתּוֹ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ שַׂר הַשֵּׁדִים וַיּכּוֹן לַהֲרֹג אֶת הַיֶּלֶד… אוּלָם בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה קָרָא הַתַּרְנְגֹל, וַיֶּאֱסף הַשֵּׁד אֶת יָדָיו וַיֹּאמֶר אֶל הַיֶּלֶד: לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל אִמְּךָ לֵאמֹר: תְּבָרֵךְ נָא אֶת הַתַּרְנְגוֹל אֲשֶׁר חָשַׂך אוֹתִי מֵהָמִית אוֹתְךָ, כִּי לוּלֵא קָרָא בְעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה, כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךָ!.. וַיּבֶז הַיֶּלֶד לְשַׂר הַשֵּׁדִים וַיְמַלֵּא פִיו שְׂחוֹק וַיֹּאמַר: שׁוּב נָא אַתָּה אֶל אֵם אִמֶּךָ וְאָמַרְתָּ אֵלֶיהָ לֵאמֹר: תְּבָרֵךְ נָא אֶת אִמִּי אֲשֶׁר לֹא כָרְתָה אֶת שָׁדִי, כִּי לוּלֵא זֹאת, כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אָנֹכִי אֶת יָדִי וְאַשְׁמִידֵךְ מִתַּחַת שְׁמֵי יְיָ.

 

כא. הַמַּחֲרֵשָׁה וְהַמַּגָּל הָראשׁוֹנִים. (מדרש אבכיר הוּבָא בסה"ד; זהַר בראשית)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹלַד נֹחַ וַיַּרְאֻהוּ הוֹרָיו וַיִּתְמְהוּ מְאֹד, כִּי לֹא הָיוּ אֶצְבְּעוֹת יָדָיו מְחֻבָּרוֹת יַחַד כָּאֶצְבְּעוֹת כָּל הָאֲנָשים אֲשֶׁר בַּיָּמִים הָהֵם. וַיִּגְדַּל נֹחַ וַיַּרְא כִּי נִפְלֶה הוּא מִכָּל הָאֲנָשִׁים בְּאֶצְבְּעוֹת יָדָיו הַמְפֹרָדוֹת וַיָּשֶׂם עַל לֵב וַיֹּאמַר: לֹא לְתֹהוּ בָרָא לִי יְיָ אֶת הַיָּדַיִם הָאֵלֶּה הַמְמַהֲרוֹת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה! הָבָה אֶעֱשֶׂה בָהֶן עֲבוֹדָה. וַיָּחֶל נֹחַ לַעֲשׂוֹת כֵּלִים לַחֲרֹש בָּהֶם אֶת הָאֲדָמָה וְלִקְצֹר אֶת תְּבוּאָתָהּ.

 

כב. דֹּר הַמַּבּוּל. (מד“ר בראשית ל'; מדר”א בילק“ש מ”ב; מדרת“נ נ”ח, ה'; סנהדרין ק“ח; פדר”א כ“ב; ספה”י; תנא דבי אליהו פרק ט"ז)

וַיּוֹסִיפוּ הָאֲנָשִׁים לַחֲטֹא לַייָ וַתִּמָּלֵא כָל הָאָרֶץ חָמָס. וַיֹּאמֶר יְיָ לְנֹחַ: רַק אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים וַיִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: מַה צִּדְקַת נֹחַ כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: כַּאֲשֶׁר הוֹלִיד שֵׁת אֶת אֱנוֹשׁ בְּנוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ: הַאֲכֵל אֶת אָבִיךָ וְשֵׁרַתָּ אוֹתוֹ וְהָיוּ כָל מַחְסוֹרָיו עָלֶיךָ וַיֹּאמֶר אֱנוֹשׁ: כֵּן אֶעֱשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ לוֹ: הַאֲכֵל גַּם אֶת אָדָם אֲבִי אָבִיךָ!

וַיַּעַן אֱנוֹשׁ: מַה לִּי וָלוֹ? הַמְעַט הַאֲכִילִי אֶת אָבִי וְהַאֲכַלְתִּי גַם אֶת אֲבִי אָבִי? וְגַם קֵינָן וְגַם מַהֲלַלְאֵל וְיֶרֶד וַחֲנוֹךְ וּמְתוּשֶׁלַח וְלֶמֶךְ לֹא הֶאֱכִיל אִישׁ מֵהֶם בִּלְתִּי אִם אֶת אָבִיו, עַד בּוֹא נֹחַ לָעוֹלָם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ לְנֹחַ: הַאֲכִילָה אֶת אֲבִי אָבִיךָ, וַיֹּאמַר: הַגִּידוּ נָא לִי אַיָּם אֵיפֹה כָל קְרוֹבַי וְגוֹאֲלַי, הֵמָּה וַאֲבוֹתֵיהֶם וַאֲבוֹת אֲבוֹתֵיהֶם וְכִלְכַּלְתִּי אֶת כֻּלָּם וְשֵׁרַתִּי אוֹתָם וְהָיוּ כָל מַחְסוֹרֵיהֶם עָלָי! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ הַמַּלְאָכִים אֶת דִּבְרֵי יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: אֵין כְּנֹחַ צַדִּיק תָּמִים עוֹשֵׂה צְדָקָה וָחֶסֶד; וְעַתָּה תַּצִּיל נָא אוֹתוֹ צִדְקָתוֹ מִמָּוֶת.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל נֹחַ: לֵךְ וְקָרָאתָ בְּאָזְנֵי כָל הָאֲנָשִׁים הַחַטָּאִים לֵאמֹר: שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְאַל תַּקְצִיפוּ אֶת יְיָ; פֶּן יָבִיא עֲלֵיכֶם מַבּוּל וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ..! אוּלַי יִשְׁמְעוּ לִדְבָרֶיךָ וְשָׂמוּ עַל לֵב וְעָזְבוּ אֶת דַּרְכֵיהֶם הָרָעִים וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי אוֹמֵר לְהָבִיא עֲלֵיהֶם. וַיֵּלֶךְ נֹחַ אֶל מְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק וַיַּגֶּד לוֹ אֶת דִּבְרֵי יְיָ. וַיֵּלְכוּ שְׁנֵי הַצַּדִּיקִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרְאוּ אֶל הָאֲנָשִׁים הַחוֹטְאִים לַייָ לֵאמֹר: שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, לָמָּה תָמוּתוּ? וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא שָׂמוּ הַחַטָּאִים אֶת לִבָּם לְדִבְרֵי נֹחַ וּמְתוּשֶׁלַח וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל נֹחַ: עֲשֵׂה לְךּ תֵּבָה גְדוֹלָה וְשַׂמְתָּ אוֹתָהּ בִּמְקוֹם רֹאִים, כִּי בְעוֹד עֶשְׂרִים שָׁנָה וּמֵאָה שָׁנָה אָנֹכִי מֵבִיא מַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. וַיִּטַּע נֹחַ אֲרָזִים וַיְגַדְּעֵם וַיַּעֲשֵׂם קְרָשִׁים רַבִּים. וַיִּרְאוּ הַחַטָּאִים אֶת הַדָּבָר אֲשָׁר נֹחַ עֹשֶׂה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: זָקֵן נִבְזֶה! מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָךְ?

וַיַּעֲנֵם נֹחַ לֵאמֹר: חִדְלוּ הָרֵעַ! עִזְבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְשַׁבְתֶּם אֶל יְיָ בְּכָל לְבַבְכֶם פֶּן יַבִיא עֲלֵיכֶם מַבּוּל וְהֶאֱבִידְכֶם מִן הָאָרֶץ. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים אֶת דִּבְרֵי נֹחַ וַיִּלְעֲגוּ לוֹ וַיֹּאמֵרוּ: לֹא יָבִיא יְיָ מַבּוּל בִּלְתִּי אִם עָלֶיךָ וְעַל בֵּיתֶךָ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹדַע דְּבַר בִּנְיַן הַתֵּבָה לְאַנְשֵׁי הַדּוֹר הַהוּא וַיִּרְבּוּ לָבוֹא אֶל נֹחַ לְשָׁאֳלוֹ וּלְחָקְרוֹ. וַיְדַבֵּר נֹחַ עַל לִבָּם לָשׁוּב אֶל יְיָ, כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא וּמַרְבֶּה לִסְלֹחַ, וְהָיָה אִם יַחְדְּלוּ מֵחֲטֹא לוֹ וּמֵהַקְצִיפוֹ וְסָלַח לָהֶם אֶת עֲוֹנוֹתֵיהֶם וְלֹא יַשְׁחִיתֵם כַּאֲשֶׁר אָמָר. כִּשְׁמוֹעַ הָאֲנָשִׁים אֶת דִּבְרֵי נֹחַ וַיֹּאמֵרוּ: מַה יַּעֲשֶׂה לָנוּ הָאֱלֹהִים?… אִם יַעֲצוֹר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, – וְשָׁאַבְנוּ לָנוּ מַיִם מֵהַנְּחָלִים וְהַנְּהָרוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר לָנוּ!… וְעַד אֵלֶּה מְדַבְּרִים וַיָּבוֹאוּ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים וַיֹּאמְרוּ אֶל נֹחַ: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי אֵינֶנּוּ יְרֵאִים אֶת הָאֱלֹהִים וְאֶת הַמַּבּוּל אֲשֶׁר הוּא אוֹמֵר לְהָבִיא עָלִינוּ!… הֵן אִם יַמְטֵר עָלֵינוּ אֵשׁ, – וּמָשַׁחְנוּ אֶת בְּשָׂרֵנוּ בְּדַם סַלַּמַּנְדְּרָא26 וְאַתָּה הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי לֹא תוּכַל הָאֵשׁ לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה לַאֲשֶׁר סָךְ27 אֶת בְּשָׂרוֹ בַּדָּם הַנִּפְלָא הַזֶּה! וְאִם אֶת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם יִפְתַּח לְהָבִיא עָלֵינוּ מַבּוּל מַיִם וְלָקַחְנוּ אֶת הַסְּפוֹגִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר לָנוּ וְסָפְגוּ אֶת כָּל הַמַּיִם הָרַבִּים…. וְהָיָה כִּי יִבְקַע אֶת תְּהוֹמוֹת הָאָרֶץ לְהַעֲלוֹת אֶת הַמַּיִם מִשָּׁם, – וְלָקַחְנוּ מְטִילֵי28 בַרְזֶל אֲרֻכִּים וּרְחָבִים וְצִפִּינוּ29 אוֹתָם אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה!.. עוֹד הָאֲנָשִׁים הָרְשָֹעִים הָאֵלֶּה מְדַבְּרִים וֲהַגִּבּוֹרִים אַנְשֵׁי הַשֵּׁם נִגְּשׁוּ אֶל נֹחַ וַיּאמְרוּ אֵלָיו בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב: שָׁמַעְנוּ אֶת דְבָרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה מְדַבֵּר אֶל הָעָם לְיָרְאָם וּלְבַהֲלָם וַנָּבוֹא אֵלֶיךָ לְהַגִּידְךָ לֵאמֹר: הַבִּיטָה נָא וּרְאֵה אֶת גְּבֹהַּ קוֹמָתֵנוּ וְיָדַעְתָּ, כִּי גַם שֶׁטֶף מַיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים, אֵלֵינוּ לֹא יַגִּיעוּ… וְאִם תִּבָּקַע הָאֲדָמָה וְהַמַּיִם יָחֵלוּ לַעֲלוֹת מִן הַתְּהוֹמוֹת וְשַׂמְנוּ עֲלֵיהֶן אֶת כַּפּוֹת רַגְלֵינוּ הַגְּדוֹלוֹת וְהָרְחָבוֹת וְסָתַמְנוּ אוֹתָן… וַיִּשְׁמַע נֹחַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּצֵר לוֹ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הַמֵיְיָ בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם יִפָּלֵא30 כָּל דָּבָר?… שׁוּבוּ, שׁוּבוּ אֶל יְיָ וְרִחַם אֶתְכֶם וְלֹא תָמוּתוּ!… וַיְהִי כְדַבֵּר אֲלֵיהֶם נֹחַ יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמְעוּ אֵלָיו, וַיוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ, וַיַּרְא יְיָ וַיִּנְאַץ וַיֹּאמַר: אֶמְחֶה אֶת כָּל הַיְקוּם, אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף, כִּי הִשְׁחִיתוּ כֻלָּם אֶת דַּרְכָּם31 עַל הָאָרֶץ.

 

כג. שַׁמְחֲזַאי וַעֲזָאֵל. (מדר“א הוּבָא בילק”ש מ"ד)

בָּעֵת הַהִיא הִתְיַצְּבוּ שְׁנֵי מַלְאָכִים (שַׁמְחֲזַאי וַעֲזָאֵל) לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! הֲלֹא הִתְחַנַּנּוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר: אַל נָא תִבְרָא אֶת הָאֶדָם! וַיֹּאמֶר יְיָ: מֶה הָיָה לְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָהּ לוּלֵי בָּרָאתִי עָלֶיהָ אֶת הָאָדָם?… וַּיּוֹסִיפוּ הַמַּלְאָכִים לְדַבֵּר אֶל יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: לוּ נָתַתָּ אוֹתָנוּ לָשֶׁבֶת עִם בְּנֵי הָאָדָם כִּי עַתָּה רָאִיתָ אֶת מַעֲשֵׂינוּ הַטּוֹבִים וְאֶת תֹּם דְּרָכֵינוּ! וַיֹּאמֶר יְיָ: יָדַעתִּי גַם יָדַעְתִּי, כִּי בְרִדְתְּכֶם אַרְצָה תֶּחֶטְאוּ לִי וַעֲשִׂיתֶם אֶת הָרַע בְּעֵינָי. וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים: הוֹרִידֵנוּ אַרְצָה וְרָאִיתָ כִּי לֹא נִלְמַד אֶל דַּרְכֵי הַחַטָּאִים. וַיֹּאמֶר יְיָ לִשְׁנֵי הַמַּלְאָכִים: רְדוּ וּשְׁבוּ עִם בְּנֵי הָאָדָם!… וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָרְדוּ מִשָּׁמַיִם אָרְצָה, וַיִּשְׁכְּחוּ מַהֵר כִּי מַלְאָכִים הֵמָּה וַיָּחֵלוּ לַחֲטֹא. וַיַּרְא שַׁמְחֲזַאי נַעֲרָה אַחַת יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת שֶׂכֶל אִיסְטַהַר שְׁמָהּ וַיֹּאמֶר לָהּ:

אֶמְצָא נָא חֵן בְּעֵינַיִךְ וְהָיִית לִי לְאִשָּׁה; וְאָנֹכִי הֵיטֵיב אֵיטִיב עִמָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה, כִּי מַלְאָךְ אָנֹכִי וְיָדִי לֹא תִקְצַר לָעוֹלָם! וַתְּדַבֵּר אֵלָיו הַנַּעֲרָה בְּעָרְמָה וַתֹּאמַר: בְּזֹאת אֵאוֹת לְךָ אִם תַּגִּיד לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל לָעוּף הַשָּׁמָיְמָה? וַיַּעַן שַׁמְחֲזַאי וַיֹּאמַר: בִּרְצוֹתִי לָעוּף הַשָּׁמַיְמָה − וְהוֹצֵאתִי מִפִּי אֶת “הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ”. וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיסְטַהַר: הוֹאֶל נָא וְלִמַּדְתָּ אוֹתִי לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַהוּא! וַיַּעַשׂ שַׁמְחֲזַאי אֶת בַּקָּשָׁתָהּ וַיְלַמְּדֶנָהּ. וַיְהִי אַךְ יָדְעָה אִיסְטַהַר אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַהוּא וַתּוֹצֵא אוֹתוֹ מִפִּיהָ וַתֵּרוֹם מֵעַל הָאָרֶץ וַתָּעָף הַשָּׁמָיְמָה… וַיֹּאמֶר יְיָ: יַעַן אֲשֶׁר הָיָה הַדָּבָר הַטּוֹב הַזֶּה עִם לְבָבֵךְ וַתִּמְאֲסִי אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יָשַׁבְתְּ עָלֶיהָ וַתְּמָאֲנִי לִהְיוֹת לְמַלְאָךְ לְאִשָּׁה וַתִּבְחֲרִי לָךְ מִכָּל אֵלֶּה לַעֲלוֹת הַשָּׁמָיְמָה; עַל כֵּן יָדֹעַ תֵּדְעִי כִּי אֵיטִיב עִמָּךְ. וַיְצַו יְיָ וַיָּשִׂימוּ אֶת אִיסְטַהַר בְּשִׁבְעַת כֹּכְבֵי הַשָּׁמַיִם הַזּוֹרְעִים אוֹר יָפֶה וְנֶחְמָד עַד מְאֹד, – וַתֵּהָפֵךְ גַּם אִיסְטַהַר לְכֹכָב אֲשֶׁר יֹפִי לוֹ וְנֹגַהּ לוֹ. ויְהִי כִּרְאוֹת שַׁמְחֲזַאי וַעֲזָאֵל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ, וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים וַיָּשִׂימוּ32 אֶת שְׁמָם הַיְווֹא וְהַיְיֹא. וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח מְטַטְרוֹן33 הַמַּלְאָךְ אֶל שַׁמְחֲזַאי לֵאמֹר: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מֵבִיא יְיָ מַבּוּל לְשַׁחֵת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה יוֹשֵׁב עָלֶיהָ! וַיֵּבְךְּ שַׁמְחֲזַאי בְּדַבֵּר אֵלָיו מַלְאַךְ מְטַטְרוֹן אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי אָמָר: הֵן בָּנַי אוֹכְלִים יוֹם יוֹם אֶלֶף גְּמַלִּים וְאֶלֶף סוּסיִם וְאֶלֶף שְׁוָרִים… וְעַתָּה כִּי יָבִיא יְיָ מַבּוּל עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֲתָהּ וְגָוְעוּ בָרָעָב..!! וַיְהִי בַלַּיְלָה הַהוּא וַיַחֲלֹם הַיְווֹא חֲלוֹם וְהִנֵּה אֶבֶן גְּדוֹלָה אֲשֶׁר תַּבְנִית שֻלְחָן לָהּ, – לְפָנָיו. וְעָלֶיהָ מְפֻתָּחָה הָאָרֶץ וְכָל צְבָאָהּ: הַיַּמִּים וְהַשַּׂדוֹת וְהַחַיָּה לְמִינָהּ וְהָעוֹף לְמִינֵהוּ וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשּׁוֹרֵץ עַל הָאֲדָמָה, וּמַלְאַךְ יְיָ יוֹרֵד מִשָּׁמַיִם אַרְצָה וְשַׂכִּין חַד בְּיָדוֹ. וַיִּקְרַב הַמַּלְאָךְ אֶל הָאֶבֶן וַיָּשֶׂם שַׂכּינוֹ עַל פָּנֶיהָ וַיְגָרֵד אֶת כָּל הַיְקוּם וַיַּקְצֵהוּ וַיִּמַח אוֹתוֹ וְלֹא נִשְׁאַר בּוֹ בִּלְתִּי אִם אַרְבַּע מִלִּין… וְהַיְיֹא גַם הוּא חָלַם בַּלַּיְלָה הַהוּא וְהִנֵּה פַרְדֵּס נֶחְמָד לְפָנָיו. וּבַפַּרְדֵס כָּל עֲצֵי פְרִי אֲשֶׁר כְּמֹהֶם לֹא רָאָה מִיָּמָיו… וְעוֹדֶנּוּ מִתְעַנֵּג עַל הַדְרַת הַפַּרְדֵּס, וְהִנֵּה מַלְאָכִים רַבִּים יוֹרְדִים מִשָּׁמַיִם הַפַּרְדֵּסָה וְקַרְדֻּמוֹת חַדִּים בִּידֵיהֶם. וַיָּחֵלּוּ לְגַדֵּעַ אֶת הָעֵצִים וּלְכָרְתָם וּלְשַׁבְּרָם עַד כִּי לֹא נִשְׁאַר בְּכָל הַפַּרְדֵּס הַנֶּחְמָד בִּלְתִּי אִם עֵץ אֶחָד בַּעַל שְׁלֹשֶׁת עֲנָפִים.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵקִיצוּ מִשְּׁנָתָם וַתִּתְפָּעֶם רוּחָם מְאֹד וַיָּרוּצוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת חֲלוֹמוֹתָם. וַיֹּאמֶר לָהֶם אֲבִיהֶם: יָדֹעַ תֵּדְעוּ, בָּנַי, כִּי מֵבִיא יְיָ מַבּוּל מַיִם לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר וְנִשְׁאַר אַךְ נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו… וַיְהִי כִּי שָׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם בִּבְכִי, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֲבִיהֶם: אַל תִּירָאוּ! שְׁמוֹתֵיכֶם לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּי בְנֵי הָאָדָם לָעוֹלָם… וְהָיָה בַעֲשׂוֹתָם עֲבוֹדָה קָשָׁה, כִּי יִפְסְלוּ אֲבָנִים וְיִשָּׂאוּן לַעֲמוֹס עַל אֳנִיּוֹת, וְהִשְׁמִיעוּ אָז אֶת שְׁמוֹתֵיכֶם לֵאמֹר: הַיְ־ווֹא! היְי־א!… וַיִּשְׁמְעוּ הַבָּנִים אֶת דִּבְרֵי אֲבִיהֶם וַיִּתְנֶחָמוּ. אֲחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵחֵל שַׁמְחֲזַאי לָשׁוּב מִדַּרְכּו הָרָעָה… וַיִּתָּלֶה בֵין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וַיְהִי רֹאשׁוֹ לְמַטָּה וְרַגְלָיו לְמָעְלָה; אוּלָם לֹא נִרְצָה עֲוֹנוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וְעוֹדֶנּוּ נָתוּן מֵאָז וְעַד עַתָּה בֵּין הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ

 

כד. מֹופְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. (סנהדרין ק“ח; מדר”א בילק“ש מ”ב; פדר“א כ”ג; מד“ר ל”ב, נ"ח)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ יְמֵי הַמַּבּוּל לָבוֹא וַיִּרְאוּ הָאֲנָשִׁים חֲדָשָׁה אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא הָיְתָה וְאַחֲרֶיהָ לֹא תִהְיֶה עוֹד, כִּי יָצְאָה הַשֶּׁמֶשׁ מִמַּעֲרָב וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא לְמִזְרָח, וַיֶּחֶרְדוּ הַחַטָּאִים וַיִּפְחֲדוּ עַד מְאֹד וַיִּתְחַלְחָלוּ. וַיָּשִׂימוּ עַל לֵב וַיָּבִינוּ, כִּי מֵבִיא יְיָ אֶת הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֵּר בְּיַד נֹחַ וַיִּתְעַצְּבוּ אֶל לִבָּם מְאֹד. בָּעֵת הַהִיא מֵת מְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק וַיִּשְׁמְעוּ כָל הָאֲנָשִׁים קוֹל רַעַשׁ בַּשָּׁמַיִם וְקוֹל בִּכְיָה וַתְּהִי חִתַּת אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם. וַיְהִי בִּרְאוֹת הַחוֹטְאִים אֶת הַחַיּוֹת הוֹלְכוֹת אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מֵת שָׁם מְתוּשֶׁלַח וְהֵנָּה בֹכוֹת וּמְיֵלִילוֹת, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: הָבָה נִסְפְּדָה לִמְתוּשֶׁלַח פֶּן נִהְיֶה שְׁפָלִים וְנִבְזִים מֵהַחַיּוֹת הָאֵלֶּה. וַיִּתְקַבְּצוּ אֶל מְתוּשֶׁלַח וַיִּבְכּוּ אוֹתוֹ. וַיַּרְא יְיָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו וַיְנַדֶּה אֶת הַמַּבּוּל עוֹד לְשִׁבְעַת יָמִים. וַיִּפְתַּח יְיָ לָהֶם אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ וַיַּשְׁמִינוּ וַיִּתְעַדְּנוּ. וַייָ עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב הַזֶּה לְמַעַן יָשִׂימוּ עַל לֵב וְאָמָרוּ: הָבָה נָשׁוּבָה אֶל יְיָ וְלֹא נְאַבֶּד לָנוּ טוֹבָה הַרְבֵּה! אוּלָם כְּטוֹב לָהֶם הוֹסִיפוּ לְהָרֵעַ וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת דַּרְכָּם וַיַּכְעִיסוּ אֶת יְיָ. וַיֹּאמֶר יְיָ לְנֹחַ: קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ מִכָּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכָּל הָעוֹף הַטָּהוֹר שִׁבְעָה שִׁבְעָה וּמִן הַבְּהֵמָה וּמִן הָעוֹף אֲשֶׁר לֹא טְהוֹרִים הֵם שְׁנַיִם שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּו. וַיֹּאמֶר נֹחַ: יְיָ אֱלֹהָי! מִיָּמַי לֹא הָיִיתִי אִישׁ צַיִד וְאֵיכָכָה אוּכַל וְהֵבֵאתִי אֶל תּוֹךְ הַתֵּבָה אֶת כָּל הַחַיָּה וְהָעוֹף אֲשֶׁר אָמָרְתָּ? וַיְצַּו יְיָ וַיֵּרְדוּ הַמַּלְאָכִים הַמְּמֻנִים עַל הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְהָעוֹף לְמִינֵיהֶם וַיְקַבְּצוּם וַיְבִיאוּם אֶל נֹחַ.

 

כה. רְאֵם בֶּן יוֹמוֹ. (זבחים קי"ג)

וּבְתוֹךְ הַחַיּוֹת אֲשֶׁר אָמַר יְיָ לְהָבִיא אֶל הַתֵּבָה בָּא רְאֵם בֶּן יוֹם אֶחָד. וַיַּרְא נֹחַ וְהִנֵּה אֹרֶךְ כָּל גּוּפוֹ כְּאַרְבָּעִים וְאַרְבַּע פַּרְסוֹת וָחֵצִי וַיֵּדַע כִּי לֹא תֵבָה כְּתֵבָתוֹ תְכַלְכֵּל אֶת הַחַיָּה הַגְּדוֹלָה הַזּאֹת. וַיִּקֹּב נֹחַ חוֹר בְּקִיר הַתֵּבָה וַיָּשֶׂם בּוֹ אֶת חֹטֶם הָרְאֵם, וְאֶת קַרְנָיו קָשַׁר בַּתֵּבָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּבְרוּ הַמַּיִם וַיָּשָׁט הָרְאֵם עַל פְּנֵיהֶם, וְאֶת חָטְמוֹ שָׂם בְּחוֹר הַקִּיר וַיִּשְׁאַף רוּחַ בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ.

 

כו. עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן. (פדר“א כ”ג; מד“ר י”א, ו', וזאת הברכה)

וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן בָּא אֶל נֹחַ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: רַחֶם נָא עָלַי וְהֵבֵאתַנִי אֶל תּוֹךְ הַתֵּבָה! וַיַּבֶּט נֹחַ אֶל מַרְאֵה עוֹג וְאֶל גְּבוֹהַּ קוֹמָתוֹ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אַךְ פַּחַד שָׁוְא יפְחַד הָעֲנָק הַזֶּה, כִּי גַם אִם יִגְבְּרוּ מֵי הַמַּבּוּל וְיַעַצְמוּ עַד מְאֹד, – לֹא יַגִּיעוּ בִלְתִּי אִם עַד קַרְסֻלָּיו… וַיְהִי כַאֲשֶׁר פָּצַר עוֹג בְּנֹחַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו נֹחַ: הִשָּׁבְעָה נָא לִי אִם תָּרֵעַ לִבְנִי כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ! וַיִּשָּׁבַע עוֹג עַל הַדָּבָר הַזֶּה. וַיִּתֶּן נֹחַ אֶת עוֹג לָשֶׁבֶת עַל אַחַד הָעֵצִים הַמְחֻבָּרִים לַתֵּבָה, וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתָּהּ וַיַּמְצִיא לוֹ אֶת מַאֲכָלוֹ וּמַשְׁקֵהוּ יוֹם יוֹם.

 

כז. הַשֶּׁקֶר בַּתֵּבָה. (מדרש"ט תהלים ז')

וַיַּרְא הַשֶּׁקֶר כִּי קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא, וַיָּבֹא אֶל נֹחַ וַיֹּאמַר: אָנָּא הֲבִיאֵנִי אֶל הַתֵּבָה! וַיַּעַן נֹחַ וַיֹּאמַר: הֵן רָאִיתָ כִּי לֹא הָיוּ בְתוֹךְ הַבָּאִים בִּלְתִּי אִם שְׁנַיִם שְׁנָיִם… לֶךְ לְךָ וּמָצָאתָ אֶת מִינֶךָ. וַיָּסַר הַשֶּׁקֶר מֵעַל הַתֵּבָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגַּשׁ אֶת הָאָוֶן. וַיֹּאמֶר הָאָוֶן: מֵאַיִן אַתָּה הוֹלֵךְ? וַיְאֻלַּץ הַשֶּׁקֶר לְדַבֵּר הַפַּעַם אֱמֶת וַיֶּמֶר לוֹ הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד וַיֹּאמַר: בָּאתִי אֶל נֹחַ וָאֶשְׁאַל מֵאִתּוֹ לָקַחַת אוֹתִי אֶל הַתֵּבָה וַיֹּאמֶר לִי: לֹא תָבוֹא אֵלַי בִּלְתִּי אִם הֱבִיאֲךָ אִתְּךָ אֶת מִינֶךָ… עַל כֵּן אֶמְצָא נָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וְהִתְחַבַּרְתָּ לִּי וּבָאנוּ שְׁנֵינוּ אֶל הַתֵּבָה. וַיֹּאמֶר הָאָוֶן: מַה־תִּתֶּן לִי כִּי אֶעֱשֶׂה אֶת בַּקָּשָׁתֶךָ? וַיֹּאמֶר הַשֶּׁקֶר: שְׂכָרְךָ יִהְיֶה הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי נָתֹן אֶתֵּן לְךָ אֶת כָּל הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר אֶרְכֹּש לִי בִּכְזָבָי. וַיֵּאוֹת לוֹ הָאָוֶן וַיָּבֹאוּ שְׁנֵיהֶם וַיִּתְּנֵם נֹחַ לָבוֹא אֶל הַתֵּבָה. וַיָּחֶל הַשֶּׁקֶר לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי כְזָבָיו וַיִּרְכֹּש לוֹ רְכוּשׁ גָּדוֹל בֵּין בָּאֵי הַתֵּבָה. וְהָאָוֶן הָלַךְ בְּעִקְּבוֹתָיו וַיִּקַּח לוֹ אֶת הָרְכוּשׁ וַיַּטְמִינֵהוּ. וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֹּאמֶר הַשֶּׁקֶר: אַיֵּה הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר רָכַשְׁתִּי לִי בַּעֲמַל כַּפָּי? וַיַּעַן הָאָוֶן וַיֹּאמַר: אָנֹכִי לְקַחְתִּיו לִי! וַיֹּאמֶר הַשֶּׁקֶר: מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ? וַיַּעַן הָאָוֶן וַיֹּאמַר: הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ: רַק בְּזֹאת אֵאוֹת לְךָ לְהִתְחַבֵּר אֵלֶיךָ אִם תִּתֶּן לִי אֶת כָּל רְכוּשְׁךָ אֲשֶׁר תִּרְכֹּש לָךְ… וַיִּשְׁמַע הַשֶּׁקֶר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּדֹּם, וַיֵּדַע, כִּי לֹא יֵלֵד שֶׁקֶר לְדֹבְרוֹ בִּלְתִּי אִם שֶׁקָר וּמַפַּח נֶפֶשׁ34.

 

כח. אֲחֲרִית רְשָׁעִים. (ברכות נ“ט; מד”ר נח ל“ב; ב ראשית ל”א ט“ז; אגדת בראשית פרק ד'; מד”ר בראשית כ"ח)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי מוֹת מְתּושֶׁלַח וְהָאֲנָשִׁים הַחַטָּאִים הוֹסִיפוּ לְהַכְעִיס אֶת ה' וּלְהַקְצִיפוֹ וַיּוֹרֶד ה' מָטָר עַל הָאָרֶץ כִּי אָמָר: אִם יַעַזְבוּ הַחַטָּאִים אֶת דַרְכָּם הָרָעָה, וְהָיָה הַמָּטָר הַזֶּה לִבְרָכָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; וָלֹא –, וְגָבְרוּ הַמַּיִם וְהִשְׁחִיתוּם וְהֶאֱבִידוּם מֵעַל הָאָרֶץ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא שָֹתוּ הַחַטָּאִים לֵב לָזֹאת, וַיּוֹצֵא יְיָ שְׁנֵי כֹכָבִים מִכִּימָה35 וַתִּהיֶינָה שָׁם שְׁתֵּי אֲרֻבּוֹת גְּדוֹלוֹת וַיָּחֵלּוּ הַמַּיִם לָרֶדֶת אַרְצָה בְּרָעַשׁ. וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים, וַתֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּרְגְּזוּ מוֹסְדֵי תֵבֵל וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתִּתְנוֹדֵד כִּמְלוּנָה וַיּבָּקְעוּ מַעְיְנוֹת הַתְּהוֹם וַיָּחֵלּוּ הַמַּיִם לַעֲלוֹת מֵהֶם. וַיְהִי כַאֲשֶׁר בָּאוּ הַמַּיִם עַד קַרְסֻלֵּי נֹחַ וַיָּבֹא הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ אֶל הַתֵּבָה. וְהַמַּיִם הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָבֹר, וַיִּרְאוּ הַחַטָּאִים כִּי כֵן וַיֵּאָסְפוּ כִּשְׁבַע מֶאוֹת אֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה וַיָּבוֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה שָׁם הַתֵּבָה. וַיָּקוּמוּ הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר בָּהֶם וַיָּשִׂימוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וְאֶת רַגְלֵיהֶם שָׂמוּ עַל הַתְּהוֹמוֹת לִסְתּוֹם אוֹתָן וְלֹא יָכֹלוּ… וַיִּקְחוּ הָרְשָׁעִים אֶת יַלְדֵיהֶם וַיַּשְׁלִיכוּם אֶל תּוֹךְ הַתְּהוֹמוֹת לִסְתּוֹם אוֹתָן. וְהַמַּיִם נֶעֶצְרוּ כִמְעַט רֶגַע וְאַחַר הֵחֵלּוּ לִגְבֹּר שֵׁנִית. וַיּוֹסִיפוּ הָאַכְזָרִים לְהַשְׁלִיךְ אֶת יַלְדֵיהֶם אֶל עִמְקֵי הַתְּהוֹמוֹת… וַיַּרְא יְיָ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר הָאָבוֹת עוֹשִׂים לְטַפָּם וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מַבּוּל אֵשׁ. וַיָּרוּצוּ כָל הָאֲנָשִׁים אֶל הַתֵּבָה וַיֹּאמְרוּ לָבֹא אֵלֶיהָ בְּחָזְקָה. וַיְהִי אַךְ נָגְעָה כַף רַגְלָם בַּתֵּבָה וַתֵּצֵא אֵשׁ מֵאֵת יְיָ וַתִּכָּוֶינָה רַגְלֵיהֶם וַיִּסֹּגוּ אָחוֹר וַיַּעַמְדוּ מֵרָחוֹק.

 

כט. חֲרָטָה לְאַחַר זְמָן. (ספה“י; ברכות נ”ט)

אָז יִצְעֲקוּ כָל הָאֲנָשִׁים אֶל נֹחַ לֵאמֹר: לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ? פְּתַח אֶת הַתֵּבָה וּבָאנוּ אֵלֶיהָ! וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם נֹחַ לֵאמֹר: הֵן דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּשֵׁם יְיָ מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, לֵאמֹר: שׁוּבוּ, שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, לָמָּה תָמוּתוּ כֻלְּכֶם? וַיְהִי כְדַבְּרִי אֲלֵיכֶם יוֹם יוֹם וַתֹּאמְרוּ אֵלָי: אֵינֶנּוּ יְרֵאִים אֶת הָאֱלֹהִים! מַה יּעֲשֶׂה לָנוּ וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ גִבּוֹרִים…! וַיֹּאמְרוּ הַחַטָּאִים אֶל נֹחַ: הִנֵּה אֲנַחְנוּ שָׁבִים עַתָּה אֶל יְיָ, אַךְ פְּתַח נָא לָנוּ אֶת הַתֵּבָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. וַיֹּאמֶר נֹחַ: מַדּוּעַ לֹא שַׁבְתֶּם אֶל יְיָ עַד עֵת בּוֹא דְבָרוֹ לְהַשְׁחִיתְכֶם? הַכְּהָתֵל בָּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלוּ בוֹ? וְעַתָּה דְעוּ כִּי יָבִיא יְיָ עֲלֵיכֶם אֶת הָרָעָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָכֶם, כִּי לֹא בֶן אָדָם הוּא וְיִתְנֶחָם!. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַחַטָּאִים אֶת דִּבְרֵי נֹחַ וַיִּקְצְפוּ מְאֹד וַיִּגְשׁוּ לִשְׁבּוֹר אֶת הַתֵּבָה וַיִּשְׁלַח יְיָ בָּהֶם חַיּוֹת רָעוֹת וַיִּטְרְפוּם וַיְנַשְּׁכוּם וַיַּבְרִיחוּם מֵעַל הַתֵּבָה. וַיֵּרֶד הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. וַיִּקַּח יְיָ שְׁנֵי כֹכָבִים וַיָּשֶׂם אוֹתָם בַּאֲרֻבּוֹת כִּימָה הַפְּתוּחוֹת וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם. וַיִּמַח כָּל הַיְקוּם וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה. וְהַמַּיִם הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָבֹר וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ וַתָּנַע עַל פְּנֵי הַמַּיִם הָלֹךְ וָנוֹעַ עַד אֲשֶׁר חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר, וַתֶּחֱרַד כָּל הַחַיָּה וְהָעוֹף אֲשֶׁר בַּתֵּבָה וַיִּנְהֲמוּ הָאֲרָיוֹת וַיִּגְעוּ הַשְּׁוָרִים וַיֶּהֱמוּ הַזְּאֵבִים וַתְּצַפְצֵפְנָה הַצִּפֳּרִים וַתִּשְׁרַקְנָה וַתֵּילִילְנָה וַתְּהִי כָל הַתֵּבָה לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים…. וַיִּצְעַק נֹחַ וּבָנָיו אֶל יְיָ וַיִּבְכּוּ בַּצַּר לָהֶם וַיִּתְחַנְּנוּ אֵלָיו לֵאמֹר: אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָא!… וַיִּשְׁמַע יְיָ בְּקוֹל תְּפִלָּתָם וַיַּעֲבֵר רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם.

 

ל. הָעוֹרֵב וְהַיּוֹנָה. (סנהדרין ק“ח; פדר”א כ“ג; מד”ר רבות בראשית ל“ג; שיר השירים עה”פ עיניך יונים)

וַיְהִי כַּאֲשָׁר חָפֵץ נֹחַ לָדַעַת הַקַלּוּ הַמַּיִם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא אֶל הָעוֹרֵב וַיֹּאמֶר לוֹ: עוּף נָא דֶרֶךְ הַחַלּוֹן אֲשֶׁר פָּתַחְתִּי וְרָאִיתָ הֲקַלּוּ הַמַּיִם אִם לֹא! וַיֹּאמֶר הָעוֹרֵב: הִנֵּה רָאִיתִי, כִּי יְיָ שׂוֹנֵא לִי, כִּי לֹא צִוָּה לְהָבִיא מִמִּינִי בִּלְתִּי אִם שְׁנָיִם… וְגַם אַתָּה חָפֵץ בְּרָעָתִי, כִּי לֹא תִּשְׁלַח צִפּוֹר אַחֶרֶת בִּלְתִּי אם אוֹתִי. וְעַתָּה אָנֹכִי אֵלֵךְ מֵעִמְּךָ וּפְגָשַׁנִּי שַׂר צִנָּה אוֹ שַׂר חַמָּה וֶהֱמִיתַנִי, – וְחִסַּרְתָּ מֵהַתֵּבֵל אֶת מִינִי?! וַיֹּאמֶר נֹחַ: הָעוֹלָם לֹא יִתְעַצֵּב בְּחָסְרוֹ אוֹתְךָ, כִּי מַה־בֶּצַע36 בָּךְ? הֵן צִפּוֹר טְמֵאָה אַתְּ אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ אוֹתָהּ קָרְבָּן לַיָי וְלֹא יֹאכְלוּ אֶת בְּשָׂרָהּ! וַיְהִי כִּי חָזְקוּ דִבְרֵי נֹחַ עַל הָעוֹרֵב וַיָּעָף מִן הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה גוּפַת אִישׁ מֻשְׁלֶכֶת עַל רֹאשׁ עֵץ, – וַיַּעַט37 אֵלָיו וַיֹּאכַל אֶת בְּשָׂרוֹ… וְלא אָבָה נֹחַ לְקַבֵּל אֶת הָעוֹרֵב הַשָּׁב אַחֲרֵי כֵן אֶל הַתֵּבָה, כִּי נִבְזֶה בְעֵינָיו וְנִמְאָס מְאֹד. וַיֹּאמֶר יְיָ לְנֹחַ: הָבֵא אֶת הָעוֹרֵב אֵלֶיךָ, כִּי אֶמְצָא בוֹ חֵפָץ בַּיָּמִים הַבָּאִים. וַיֹּאמֶר נֹחַ: מָתַי יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה? וַיַּעַן יְיָ אֶת נֹחַ וַיֹּאמַר: בְּעוֹד אֶלֶף וּשְׁלֹש מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וְתֵשַׁע שָׁנִים יַעֲצֹר צַדִּיק אֶחָד אָת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְשָׁלַחְתִּי אָז אֶת הָעוֹרְבִים לְכַלְכְּלֵהוּ.

וַיְשַׁלַּח נֹחַ אֶת הַיּוֹנָה וַתָּשָׁב אֵלָיו כִּי לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶהָ. וַיַּעַבְרוּ שִׁבְעַת יָמִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה שֵׁנִית וַתְּמַהֵר וַתָּעָף וַתָּבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וַיִּפָּתְחוּ לָהּ שַׁעֲרֵי גַן הָעֵדֶן וַתֵּרֶא אֶת הַפְּרִי הַנִּפְלָא אֲשֶׁר בּוֹ וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֶת שֶׁמֶן הַמּוֹר וְאֶת כָּל דָּבָר הַנֶּחְמָד לְמַרְאֶה וְהַטּוֹב לְמַאֲכָל, וְלֹא לָקְחָה מִשָּׁם בִּלְתִּי אִם עָלֶה זַיִת מָר, כִּי הָיָה עִם לְבָבָהּ לְהַגִּיד לְנֹחַ לֵאמֹר: טוֹב מַאֲכָל מַר מִיַּד יְיָ הַמְּלֵאָה וְהַפְּתוּחָה מִמַּמְתַּקִּים וּמִגְדָּנוֹת הַנְּתוּנִים בִּידֵי הָאָדָם.

 

לא. חַסְדֵי נֹחַ וּבָנָיו. (סנהדרין ק"ח)

וְנֹחַ וּבָנָיו לֹא נָחוּ בַתֵּבָה כָּל יְמֵי שִׁבְתָּם בָּהּ. כִּי הָיָה בֵין הַחַיָּה וְהָעוֹף אֲשֶׁר לֹא אָכְלוּ בִּלְתִּי אִם בַּלַּיְלָה אוֹ בַיּוֹם. וַיְהִי לְנֹחַ וּלְבָנָיו גַּם הַלַּיְלָה גַּם הַיּוֹם עֲבוֹדָה… וַיְהִי כִּרְאוֹת נֹחַ כִּי הַזִּקִּית אֵינֶנָּה אוֹכֶלֶת מְאוּמָה וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ מְאֹד כִּי לֹא יָדַע מַה יַּאֲכִילֶנָהּ. וַיִּתֶּן לָהּ יְרָקוֹת וְלֹא אָכְלָה וַיַּגֶּשׁ לָהּ פְּרִי עֵץ וְלֹא שָׁתָה אֲלֵיהֶם לֵב. וַיְהִי הַיּוֹם וַיְפַצֵּל נֹחַ רִמּוֹן וַיֶּחֱצֵהוּ לִשְׁנַיִם וַתִּפּוֹל מִמֶּנּוּ תּוֹלֵעָה וַתִּרְאֵהוּ הַזִּקִּית וַתֹּאכְלֶנָּה. וַיָּשֶׂם נֹחַ עַל לֵב וַיֵּדַע כִּי מַאֲכַל הַזִּקִּיּוֹת תּוֹלָעִים. וַיַּאֲכֵל אוֹתָהּ מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמַעְלָה אֶת הַיְרָקוֹת אֲשֶׁר הָיְתָה בָהֶם רִמָּה. וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע, וַיִּשְׂמַח נֹחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה.

 

לב. הַצִּפּוֹר הַחַי לָעוֹלָם. (סנהדרין ק"ח)

וּמִדֵּי לֶכֶת נֹחַ לְהַאֲכִיל אֶת הַחַיָּה וְאֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הָעוֹף – וְהָיָה קוֹל רַעַשׁ וּשְׁאָגָה וְהֶמְיָה וְצִפְצוּף וּשְׁרֵיקָה בַתֵּבָה לְהַחֲרִיד כָּל לֵב. וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּלֶךְ נֹחַ לְהַאֲכִיל אֶת הַחַיָּה וְאֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הָעוֹף אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה הָאוֹרְשֵׁנָה שׁוֹכֶבֶת בְּיַרְכְּתֵי הַתֵּבָה וְלֹא תַשְׁמִיעַ קוֹלָהּ וְלֹא תְצַפְצֵף כְּמַעֲשֵׂי כָל הַצִּפֳּרִים, וַיִּשְׁתָּאֶה אֵלֶיהָ מְאֹד וַיֹּאמַר: הַגִּידָה נָּא לִי מַדּוּעַ אֵינֵךְ מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנִי אָכְלֵךְ? וַתַּעַן הָאוֹרְשֵׁנָה וַתֹּאמַר: הִנֵּה רָאִיתִי אֶת עֲמָלְךָ הָרַב אֲשֶׁר עָמַלְתָּ בְּהַאֲכִילְךָ אֶת יוֹשְׁבֵי הַתֵּבָה, וָאֶתְאַפַּק וָאֹמְרָה אֶל לִבִּי: טוֹב שְׂאֵתִי רָעָב מֵהוֹסִיפִי עֲבוֹדָה עַל עֲבוֹדָתְךָ הָרַבָּה וְהַכְּבֵדָה! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ נֹחַ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמַר: יַעַן כִּי עָשִׂית אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב הַזֶּה וַתַּחְמְלִי עָלַי וְלֹא הֱצִיקוֹת לִי בִדְבָרַיִךְ כַּאֲשֶׁר הֵצִיקוּ לִי כָּל אֵלֶּה, עַל כֵּן אֲבָרְכֵךְ בְּאֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד! וַיִּשְׁמַע יְיָ לְקוֹל נֹחַ וַיַּעַשׂ לָאוֹרְשֵׁנָה כַּבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ אוֹתָהּ.

 

לג. אַחֲרֵי הַמַּבּוּל. (מד“ר נ”ח ל“ד; פדר”א פרק כ“ד; ילמדנו בילק”שׁ ס“ב; מד”ר נ“ח ל”ג)

וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה יָבְשָׁה הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: עַל פִּי יְיָ בָּאתִי אֶל הַתֵּבָה וְעַל פִּיו אֵצֵא מִמֶּנָּה! וַיְהִי כַאֲשֶׁר אָמַר יְיָ לְנֹחַ: צֵא אַתָּה וְכֹל אֲשָׁר אִתְּךָ מִן הַתֵּבָה וַיֹּאמֶר נֹחַ: יְיָ אֱלֹהָי! הִנֵּה אָנֹכִי וּבָנַי יוֹצְאִים מִן הַתֵּבָה, וְהָיָה בְּהִוָּלֶד לָנוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּפָרוּ בָאָרֶץ וְרָבוּ בָהּ, – וְהֵבֵאתָ שֵׁנִית מַבּוּל מַיִם וְשִׁחֵת אוֹתָם… עַל כֵּן אָנֹכִי מְחַלֶּה אֶת פָּנֶיךָ, יְיָ, לֵאמֹר: אַל נָא תָבִיא עוֹד מַבּוּל! וַיֹּאמֶר יְיָ: בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר! וַיִּשְׁמַע נֹחַ אֶת דִּבְרֵי יְיָ וַיִּשְׂמַח וַיֵּצֵא הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ מִן הַתֵּבָה, – וַיֹּאמַר: הִנֵּה עָשָׂה לִי יְיָ אֶת הַחֲסָדִים הָרַבִּים הָאֵלֶּה וַיַּצִּילֵנִי מִמָּוֶת, עַל כֵּן אֶזְבְּחָה לוֹ זִבְחֵי תוֹדָה! וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי יְיָ וַיֹּאחֶז בִּימִין נֹחַ וַיְטַיֵּל עִמּוֹ, וַיְהִי הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה לְנֹחַ לְעֹנֶג וּלְכָבוֹד אֲשֶׁר כְּמוֹהֶם לֹא הָיָה עוֹד לְאִישׁ מִיּוֹם בְּרֹא יְיָ שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

וַיִּזְרְעוּ בְנֵי נֹחַ בַּיָּמִים הָהֵם וְלֹא נָתְנָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הָיְתָה כֻלָּהּ מַשְׁקֶה38, אֶת יְבוּלָהּ, כִּי לֹא הָיוּ מֵי הַמַּבּוּל אֲשֶׁר הִשְׁקוּ אֶת הָאֲדָמָה בִּלְתִּי אִם לִקְלָלָה עַל פָּנֶיהָ. וַיְהִי כַאֲשֶׁר יָבְשָׁה הָאֲדָמָה כֻּלָּהּ וְעִקְּבוֹת מֵי הַמַּבּוּל לֹא נוֹדְעוּ עוֹד וַיּוֹרֶד יְיָ מָטָר עַל הָאָרֶץ וַיַּרְוֶהָ וַיַּשְׁקֶהָ, – וַיִּזְרְעוּ בְנֵי נֹחַ וַתּוֹצֵא הָאֲדָמָה אֶת תְּבוּאָתָהּ וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבָּעוּ.

 

לד. מַעֲשֵׂה הַשָּׂטָן. (מדרת“נ נ”ח, י“ג,; מדר”א בילק“שׁ ס”א; סנהדרין ע')

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ נֹחַ לָטַעַת כֶּרֶם וַיָּבֹא הַשָּׂטָן וַיִּתְיַצֵּב לְפָנָיו וַיֹּאמַר: הַגִּידָה נָּא לִי מָה אַתָּה נוֹטֵעַ? וַיַּעַן נֹחַ וַיֹּאמַר: כֶּרֶם אָנֹכִי נוֹטֵעַ! וַיִּשְׁאַל הַשָּׂטָן אֶת נֹחַ לֵאמֹר: מַה מִּשְׁפַּט הַכֶּרֶם וּמַה חֶפְצְךָ בּוֹ? וַיַּעַן נֹחַ וַיֹּאמַר: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי פִרְיוֹ גַם הַלַּח וְגַם הַיָּבֵשׁ טוֹבִים מְאֹד לְמַאֲכָל, וְאַף גַּם זֹאת בְּאַוָּתִי אוֹצִיא מֵהַפְּרִי יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ לְבָבוֹת. וַיֹּאמֶר הַשָּׂטָן: אֶמְצָא נָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּנְתַתָּנִי לַעֲזָר אוֹתְךָ בְּמַטָּעֵי כַרְמֶךָ. וַיֹּאמֶר נֹחַ: טוֹב! עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר אָמָרְתָּ.

וַיְמַהֵר הַשָּׂטָן וַיָּבֵא טְלֶה וַאֲרִי וַחֲזִיר וַיִּשְׁחָטֵם וַיַּשְׁקְ אֶת דָּמָם אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָטַע שָׁם נֹחַ אֶת כַּרְמוֹ. וְהַשָּׂטָן עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְבַעֲבוּר הַרְאוֹת לְנֹחַ כִּי לֹא טוֹב שְׁתוֹת יַיִן רָב. כִּי בִשְׁתּוֹת הָאָדָם רַק כּוֹס אֶחָד39 נִמְשָׁל כִּטְלֶה אֲשֶׁר לֹא יָרֵעַ וְלֹא יַשְׁחִית; וְאִם שְׁתֵּי כּוֹסוֹת יִשְׁתֶּה וְאָמַץ לִבּוֹ וְגָבַר כָּאֲרִי; אוּלָם אִם יוֹסִיף לִשְׁתּוֹת וְיִשְׁכַּר, יִדָּמֶה כַּחֲזִיר הַמִּתְגּוֹלֵל בְּרֶפֶשׁ וָטִיט. וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה הַשָּׂטָן אֶת מַעֲשֵׂהוּ, נִפְרַד מֵעִם נֹחַ וַיֵּלֶךְ לוֹ. וַיְשַׂגְשֵׂג בַּיּוֹם הַהוּא פְּרִי הַכֶּרֶם וַיּוֹצִיא נֹחַ מִמֶּנּוּ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ וַיִּשְׁכַּר וַיְהִי לָבוּז.

 

לה. נִמְרֹד וְדוֹר הַהַפְלָגָה. (ספה“י; פדר”א כ“ד; מד”ר בראשׁית ל“ח; חולין פ”ה)

וַיִּקַּח לוֹ כוּשׁ בֶּן חָם בֶּן נֹחַ אִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נִמְרֹד. וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וְאָבִיו אֲהֵבוֹ מְאֹד כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ; וַיִּתֶּן לוֹ כוּשׁ אֶת כָּתְנוֹת הָעוֹר אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ בְּהִגָּרְשָׁם מִגַּן הָעֵדֶן. – וַיְהִי בְּמוֹת אָדָם וְחַוָּה וַיִּתְּנוּ אֶת הַכֻּתֳּנוֹת לַחֲנוֹךְ בֶּן יֶרֶד וּבְהִלָּקַח חֲנוֹךְ אֶל אֱלֹהִים וַיִּתֶּן אוֹתָן לִמְתוּשֶׁלַח בְּנוֹ; וּבְמוֹת מְתוּשֶׁלַח לְקָחָן נֹחַ וַיְבִיאֵן אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה וַתִּהְיֶינָה שָׁם עַד צֵאתָם מִן הַתֵּבָה. אָז גָּנַב חָם אֶת הַכֻּתֳּנוֹת וַיַּסְתִּירֵן מֵאֶחָיו וּבְהוֹלִידוֹ אֶת כּוּשׁ בְּנוֹ וַיִּתֶּן אוֹתָן לוֹ בְּסֵתֶר וַתִּהְיֶינָה בִידֵי כוּשׁ יָמִים רַבִּים; וַיְהִי כִּי הוֹלִיד אֶת נִמְרֹד בְּנוֹ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת הַכֻּתֳּנוֹת הָהֵן בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתוֹ. וַיִּגְדַּל נִמְרוֹד וַיְהִי בֶן עֶשְׂרִים שָׁנָה וַיִּלְבַּשׁ אֶת “הַבְּגָדִים” הָהֵם וַיִּרְאֻהוּ הַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וַיָּרוּצוּ אֵלָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה. וַיְהִי כִּרְאוֹת אַנְשֵׁי דוֹרוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וַיֹּאמֵרוּ: אֵין זֶה כִּי אִם גִּבּוֹר הוּא נִמְרֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה עוֹד כָּמֹהוּ בְּכָל הָאָרֶץ, וְעַל כֵּן יָחִילוּ מִפָּנָיו חַיְתוֹ יָעַר!… הָבָה נַמְלִיכֵהוּ עָלֵינוּ וְיָשַׁבְנוּ לָבֶטַח בְּאַרְצֵנוּ! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מָלַךְ נִמְרֹד וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ: עוֹד מְעַט וְנָמוֹטוּ הַשָּׁמַיִם וְנָפְלוּ עָלֵינוּ… עַל כֵּן הָבָה נִבְנֶה אַרְבָּעָה מִגְדָּלִים וְהִגַּעְנוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם לַשָּׁמַיִם, וְנִשְׁעֲנוּ עֲלֵיהֶם וְלֹא יָמוּטוּ… וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ הָאֲנָשִׁים אֶת דִּבְרֵי מַלְכָּם וַיֹּאמְרוּ: טוֹב דְּבָרֶךָ! הִנְנוּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר אָמָרְתָּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָמְרוּ: הֵן הָיוּ הַשָּׁמַיִם רַק לַיָי וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם; אוּלָם בְּהִבָּנוֹת הַמִּגְדָּלִים הַגְּבוֹהִים וְעָלִינוּ הַשָּׁמַיְמָה וְנִלְחַמְנוּ בַיָי וְעָבַדְנוּ שָׁם אֶת אֱלִילֵינוּ וְיָשַׁבְנוּ שָׁם וְהָיִינוּ כֵּאלֹהִים. וּבְהֵעָצֵר הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְלָקַחְנוּ אֶת קַרְדֻּמּוֹתֵינוּ וְנִקַּרְנוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וְזָבוּ מֵימָיו… וְלָקַחְנוּ אֱלִיל אֲחוּז חֶרֶב חַדָּה וְשַׂמְנֻהוּ עַל רֹאשׁ אַחַד הַמִּגְדָּלִים. וְהָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לְאוֹת כִּי מִלְחָמָה לָאֱלִילִים בַּיָי כָּל הַיָּמִים… וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה לָהֶם אֲבָנִים לִבְנוֹת אֶת הַמִּגְדָּלִים וַיִּלְבְּנוּ לְבֵנִים וַיִּשְׂרְפוּ אוֹתָן כַּאֲשֶׁר יִשְׂרֹף הַיּוֹצֵר אֶת כְּלֵי חֲרָשָׂיו וַיָּבֹא כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד לִבְנוֹת אֶת הַמִּגְדָּלִים.

 

לו. אַחֲרִית הַמִּגְדָּל וּבוֹנָיו. (מדרשׁ בר“ב ל”ח; מדרת“נ י”ט; חולין פ"ו)

וַתִּצְלַח הַמְּלָאכָה בִידֵיהֶם עַד מְאֹד כִּי עָשׂוּהָ יוֹמָם וָלַיְלָה בְּחֵפֶץ לֵב. וַיִּגְבַּהּ הַמִּגְדָּל מְאֹד, וַיַּבִּיטוּ מֵעָלָיו אָרְצָה, וַיִּהְיוּ הָעֵצִים הַגְּבוֹהִים בְּעֵינֵיהֶם כְּעִשְּׂבוֹת שָׂדֶה. בְּכָל זֹאת לֹא חָדְלוּ מִבְּנוֹתוֹ וַיַּעֲשׂוּ מַעֲלוֹת מִמִּזְרַח הַמִּגְדָּל וּמִמַּעֲרָבוֹ וְעָלוּ הַנּוֹשְׂאִים לְבֵנִים בְּמִזְרָחוֹ וְיָרְדוּ בְּמַעֲרָבוֹ. וְהָיָה בִּנְפוֹל אִישׁ מֵעַל הַמִּגְדָּל וָמֵת, – לֹא שָׂמוּ אֵלָיו לֵב; אוּלָם בִּנְפוֹל לְבֵנָה אַרְצָה, וְהִתְאַסְּפוּ הַבּוֹנִים וּבָכוּ לָהּ וְסָפְדוּ לָהּ כַּאֲשֶׁר יִסְפְּדוּ לַמֵּת וְאָמְרוּ: אוֹיָה לָנוּ! מָתַי תַּעֲלֶה לְבֵנָה אַחֶרֶת תַּחְתֶּנָּה? וַיַּרְא יְיָ אֶת מַעֲשֵׂי הַדּוֹר הַהוּא וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אָמְנָם הֵרֵעוּ אֲשֶׁר עָשׂוּ; אֶפֶס כִּי לֹא אַשְׁמִידֵם יַעַן נִמְצָא בָהֶם דָּבָר טוֹב, כִּי יֶאֱהָבוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְיִחְיוּ כֻלָּם בְּשָׁלוֹם יַחְדָּיו… וַיָּבָל40 יְיָ אֶת שְׂפָתָם וְלֹא הֵבִין אִישׁ מֵהֶם אֶת הַלָּשׁוֹן הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בָהּ. וַיְהִי כֶּאֱמוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ: לֵךְ וְהָבֵא לִי מַיִם, – וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ עָפָר; וְקַרְדּוֹם שָׁאַל, רַחַת41 נָתַן לוֹ… וַתְּהִי מְרִיבָה בֵּינֵיהֶם וַיַּחְדְּלוּ מִבְּנוֹת אֶת הַמִּגְדָּל. וַיְפִיצֵם יְיָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא. וְאֶת רָאשִׁי הַבּוֹנִים אֲשֶׁר אָמְרוּ לְהִלָּחֶם בַּיָי, – הָפַךְ לַקוּפִים וַיִּהְיוּ לְלַעַג וּלְקֶלֶס וּלְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה. וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְיָ וָתִּשְׂרֹף שְׁלִישׁ הַמִּגְדָּל, וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע גַּם הִיא שְׁלִישׁ, וְיֶתֶר הַבִּנְיָן הַגָּדוֹל הַזֶּה עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

 

לז. הַכֹּכָב הַגָּדוֹל. (ספה“י; מדרת”נ לךְ לךְ נ'; מדרש אֵיכָה כ“ב, י”א; מד“ר ס”ד)

בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה הָיָה תֶרַח בְּהִוָּלֶד לוֹ אַבְרָם בְּנוֹ. וַיַּעַשׂ תֶּרַח מִשְׁתֶּה גָּדוֹל וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל חַרְטֻמֵּי מְקוֹמוֹ וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ עִמּוֹ. וַיהִי בַלַיְלָה וַיֵּלְכוּ לָשׁוּב אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ. וַיִּרְאוּ בַדֶּרֶךְ וְהִנֵּה כֹּכָב גָּדוֹל מְאֹד הֵאִיר אֶת הַשָּׁמַיִם, וְיִתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וַיִּתְבּוֹנְנוּ אֶל הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל הַזֶּה. וַיְהִי הֵם מַבִּיטִים הַשָּׁמַיְמָה וְהִנֵּה עָף הַכֹּכָב מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֹרֶךְ הַשָּׁמַיִם וַיִּבְלַע אַרְבָּעָה כֹכָבִים וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמָם. אָז נִדְבְּרוּ הַחַרְטֻמִּים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֵאמֹר: אַיִּן זֹאת בִּלְתִּי אִם בֶּן תֶּרַח הַנּוֹלָד לוֹ עַתָּה. הוּא יִגְדַּל מְּאֹד וְהָרַג גּוֹיִם רַבִּים וּגְדוֹלִים וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אֶת כָּל הָאָרֶץ. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּלֵכוּ הַחַרְטֻמִּים וַיַּגִּידוּ לְנִמְרֹד מַלְכָּם אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר רָאוּ בַלַּיְלָה וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ וַיִּתְחַלְחַל נִמְרֹד מְאֹד וְיֹאמַר: מַה תֹּאמְרוּ לִי אֶעֱשֶׂה? וַיַּעֲנֻהוּ הַחַרְטֻמִּים לֵאמֹר: קְנֵה אֶת הַיֶּלֶד מִיַּד תֶּרַח אָבִיו וְנָתַתָּ אוֹתוֹ בְּיָדֵנוּ וְהֵמַתְנֻהוּ. וַיֹּאמֶר נִמְרֹד: טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יְעַצְתֶּם! וְעַתָּה יֵלֵךְ נָא אֶחָד מֵעֲבָדַי וְקָרָא לְתָרַח. וַיָּבֹא תֶרַח וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: הֻגֹּד הֻגַּד לִי כִּי בִנְךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ, יַשְׁחִית עַמִּים רַבִּים וְיָרַשׁ אֶת כָּל הָאָרֶץ… עַל כֵּן קַח לְךָ זָהָב וְכֶסֶף מְחִירוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ וְנָתַתָּ אוֹתוֹ בְּיָדִי וַהֲרַגְתִּיו! וַיֹּאמַר תֶּרַח: יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָּבָר בְּאָזְנֵי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! וַיֹּאמֶר נִמְרֹד:

דַּבֵּר כִּי שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי. וְיֹאמַר תֶּרַח: אֶתְמוֹל בָּא אֵלַי אֶחָד מֵעֲבָדֶיךָ וַיֹאמֶר לִי: מִכְרָה נָא לִי אֶת סוּסְךָ הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ הַמֶּלֶךְ וְנָתַתִּי לְךָ מְחִירוֹ תֶּבֶן וּמִסְפֹּא מְלֹא הָאֻרָוָה וָאֹמַר: לא אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עַד אִם שָׁאַלְתִּי אֶת פִּיךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. וְעַתָּה יוֹאֶל נָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ וְהִגִּיד לְעַבְדּוֹ: הֲיַעֲשֶׂה כַדָּבָר אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאִישׁ אִם לֹא? וַיִּשְׁמַע נִמְרֹד אֶת דִּבְרֵי תֶרַח וַיִּקְצֹף עָלָיו מְאֹד וַיֹּאמַר: הוֹי, כְּסִיל! מַה בֶּצַע בְּתֶבֶן וּבְמִסְפֹּא – וְסוּס אֵין לָךְ? וַיֹּאמֶר תֶּרַח: אֲהָהּ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ: מַה־בֶּצַע בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבֵן יוֹרֵשׁ זְהָבִי וְכַסְפִּי אֵין לִי?.. וַיְהִי כִּרְאוֹת תֶּרַח כִּי הִקְצִיפוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: לְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי. יַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ כַּטּוֹב בְּעֵינָיו.. הִנֵּה בְנִי בְּיָדֶיךָ; קָחֵהוּ בְלֹא כֶסֶף וּבְלֹא מְחִיר! וַיֹּאמֶר נִמְרֹד: לא, כִּי קָנֹה אֶקְנֶה אוֹתוֹ בִּמְחִיר כַּאֲשֶׁר אָמָרְתִּי! וַיּוֹסֶף תֶּרַח לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: הֶרֶף לִי שְׁלשֶׁת יָמִים וְנִחַמְתִּי אֶת אֲמַתְלָאִי אִשְׁתִּי הַשְּׂמֵחָה עַל בְּנָהּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וְאַחַר תִּשְׁלַח אֶת עֲבָדֶיךָ וְלָקְחוּ אֶת בְּנִי! וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: שְׁאֵלָתְךָ נִתָּנָה לְךָ, כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי. וַיֵּצֵא תֶּרַח מֵאֵת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיָּשָּׁב לְבֵיתוֹ וַיַּגֶּד לְאִשְׁתּוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַתֵּבְךְּ אֲמַתְלָאִי הַרְבֵּה בֶכֶה וְלֹא אָכְלָה לֶחֶם וְלֹא שָׁתְתָה מַיִם וַתִּקְרָא: מִי יִתֵּן, בְּנִי, מוּתִי תַּחְתֶּיךָ!

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת עֲבָדָיו אֶל תֶּרַח לֵאמֹר: תְּנָה אֶת בִּנְךָ כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ וְאִם אַיִן מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ. וַיְהִי כִּי הֵאִיצוּ הָעֲבָדִים בְּתֶרַח מְאֹד, וַיִּקַּח אֶת אֶחָד מִיַּלְדֵי עֲבָדָיו אֲשֶׁר נוֹלַד בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֶת אַבְרָם וַיִּתֵּן לְהָעֲבָדִים וַיֵּלֵכוּ: וַיַּסְתֵּר תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וַיַחְבִּיאֵהוּ בַּמְּעָרָה. וַיִּרְעַב אַבְרָם וַיֵּבְךְ וַיִּשְׁלַח יְיָ אֶת גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ לְחַיּוֹתוֹ. וְיוֹצִיא הַמַּלְאָךְ חָלָב מֵאֶצְבַּע יָדוֹ הַיְמָנִית וַיֵּנִיקֵהוּ. וִיהִי אַבְרָם כְּבֶן שָׁלֹשׁ שָׁנִים וַיַּעֵל מֵהַמְּעָרָה בַּלַיְלָה וַיַּרְא אֶת הַכֹּכָבִים וַיֹאמֶר אֶל לִבּו: מַה יָפִים וְנֶחְמָדִים הַנְּקֻדּוֹת הַמְּאִירוֹת הָאֵלֶּה! אֵין זֹאת כִּי אֱלהִים הֵמָּה; הָבָה אֶשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם! וַיְהִי כִּי עָלָה הַשַּׁחַר וַיֹאֵוֹר הַבֹּקֶר וַיֵעָלְמוּ הַכֹּכָבִים, – וַיֹאמֶר אַבְרָם: לֹא אֶעֱבוֹד אֶת אֵלֶּה, כִּי אֵינָם אֱלהִים! וַיֵּצֵא הַשֶּׁמֶשׁ וַיָּאֶר אֶת כָּל הָאָרֶץ וַיֹאמֶר אַבְרָם: אַךְ זֶה הוּא אֱלהִים! וַיְהִי כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיְהִי חֹשֶׂךְ וַיַּרְא אֶת הַיָּרֵחַ וַיֹאמֶר בְּלִבּו: אוּלַי – זֶה הוּא אֱלהִים?! וְעוֹדֶנּוּ חוֹשֵׁב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֵּרֵד גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ וַיְבִיאֵהוּ אֶל מַעְיַן מַיִם וַיֹאמֶר לוֹ: רְחַץ וְּטְהָר! וַיַּעַשׂ אַבְרָם כֵּן. וַיַּגֵּד לוֹ גַּבְרִיאֵל כִּי יְיָ בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וְהוּא מְחַיֶּה אֶת כָּל הַיְקוּם וְאֵין דָּבָר נֶעְלָם וְאֵין דָּבָר נִסְתָּר מִמֶּנוּ… וַיִּשְׁמַע אַבְרָם אֶת דִּבְרֵי הַמַּלְאָךְ וַיִּכְרַע וַיִּשְׁתַּחֲוֶה וְיִתְפַּלֵּל לַיָי בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

 

לח. אַבְרָם לִפְנֵי נִמְרֹד. (מד“ר נ”ח, ל“ח; מד”ר אבות כ“ב ט”ו; מד“ר נ”ח שם)

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָׁב אַבְרָם לְתֶרַח אָבִיו וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ. וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹאמֶר תֶּרַח: הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מִבֵּיתִי וְאַתָּה תֵשֵׁב תַּחְתָּי וּמָכַרְתָּ אֶת הַפְּסִילִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי. וַיֹאמֶר אַבְרָהָם: לֵךְ לְשָׁלוֹם! וַיֵּלַךְ תֶּרַח לְדַרְכּוֹ. וַיָּבֹא אִישׁ אֶל אַבְרָם וַיֹאמַר: מִכְרָה נָא לִי אֶת הַפֶּסֶל הֶחָדָשׁ הַזֶּה. וַיֹאמֶר אַבְרָם: הַגִּידָה לִי כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ? וַיַּעַן הָאִישׁ וַיֹאמַר: בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם. וַיֹאמֶר אַבְרָם: אוֹיָה לָךְ! אִישׁ בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה אוֹמֵר לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפֶסֶל בֶּן יוֹמוֹ?! וַיֵּבוֹשׁ הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לְבֵיתוֹ. וַתָּבוֹא אִשָּׁה זְקֵנָה אֶל אַבְרָם וַתֹּאמַר: הוֹאֶל נָא וּבָחַרְתָּ לִי פֶּסֶל גָּדוֹל וְטוֹב וְעָבַדְתִּי אוֹתוֹ וַאֲהַבְתִּיו. וַיֹאמֶר אַבְרָם: שִׁמְעִי נָא, זְקֵנָה, לִדְבָרַי וְיָדַעַתְּ כִּי גַּם הַפְּסִילִים הַגְּדוֹלִים וְגַם הַקְטַנִּים לא יוֹעִילוּ. וַתּוֹסֶף הַזְּקֵנָה לְדַבֵּר וְתֹאמַר: אֶתְמוֹל הָיִיתִי בְּבֵית הָרַחְצָה וַיָּבֹאוּ גַּנָּבִים לְבֵיתִי וַיִּרְאוּ כִּי אֵין אִישׁ וְיִגְנְבוּ אֶת אֱלֹהָי! וַיֹאמֶר אַבְרָם: הִנֵּה פְסִילֶיךָ לֹא הִצִּילוּ אֶת נַפְשָׁם בְּבוֹא גַּנָּבִים לְקַחְתָּם. וְאַתְּ אֹמֶרֶת לִקְנוֹת פְּסִילִים וּלְעַבְדָם?! וַתִּשְׁמַע הַזְּקֵנָה אֶת דִּבְרֵי אַבְרָם וַתָּשֶׂם עַל לֵב וַתֹּאמַר: אָמְנָם צָדְקוּ דְבָרֶיךָ מְאֹד… וְעַתָּה הַגִּידָה נָא לִי: אֶת מִי אֶעֱבוֹד? וַיֹאמֶר אַבְרָם: עִבְדִי לֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי!

וַיּוֹסֶף אַבְרָם לְדַבֵּר אֵלֶיהָ וְיוֹרֶה אוֹתָהּ אֶת דַּרְכֵי יְיָ וַיְסַפֶּר לָהּ אֶת חֲסָדָיו וְאֶת גָּדְלוֹ וַתִּשְׁמַע הַזְּקֵנָה וַתֹּאמַר: בָּרוּךְ אַתָּה לֶאלֹהֶיךָ, כִּי פָּקַחְתָּ אֶת עֵינָי! וְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדַע כִּי אֶעֱבוֹד רֵק אֶת בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וַיְבָרֶךְ אַבְרָם אֶת הַזְּקֵנָה וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ. וַיִּרְאוּהָ הַגַּנָּבִים אֲשֶׁר גָּנְבוּ אֶת פְּסִילֶיהָ וִיְשִׁיבוּם לָּהּ. וַתִּקָּחֵם וַתִּסְחָבֵם בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר וַתְּשַׁבְּרֵם וַתְּנַפְּצֵם. וַתִּקְרָא בְחָזְקָה אֶל הָאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים לִקְרָאתָהּ: שָּׁוְא עֲבוֹד אֶת הַפְּסִילִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם! עִבְדוּ אֶת יְיָ אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ! וַאֲנָשִׁים וְנָשִׂים רָבִּים שָׁמְעוּ אֶת קוֹל קְרִיאָתָהּ ויִּגְּשׁוּ אֵלֶיהָ וַיִּשְׁאָלוּהָ: מָה־זֶה וְעַל מָה־זֶה? וּתְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כְּכֹל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אַבְרָם וַיָּשִׂימוּ עַל לֵב וַיַּחְדְּלוּ גַם הֵמָּה מֵעֲבוֹד אֶת אֱלִילֵי הָעֵץ וְהָאֶבֶן.

וְאִשָּׁה אַחַת בָּאָה וַתֹּאמֶר אֶל אַבְרָם: הִנֵּה הֵבֵאתִי מִנְחָה לִפְסִילֵי אָבִיךְ, – אָנָּא הַגִּישָׁה לָהֶם! וַיֹאמֶר אַבְרָם: לְכִי לְבֵיתְךָ; אָנֹכִי אָשִׂים אֶת מִנְחָתֵךָ לִפְנֵי הַפְּסִילִים. וַתֵּצֵא הָאִשָּׁה וַיִּקַּח אַבְרָם מַקֵּל, וַיְשַׁבֵּר אֶת פְּסִילֵי אָבִיו וַיְנַפְּצֵם וַיַּךְ אֶת עֵינֵיהֶם וְלֹא נִשְׁאַר בָּהֶם בִּלְתִּי אִם הַפֶּסֶל הַגָּדוֹל. וְיִקַּח אַבְרָם אֶת הַמַּקֵּל וַיָּשֶׂם אוֹתוֹ בְּיַד הַפֶּסֶל הַנִּשְׁאָר וַיֵצֵא הַחוּצָה. וַיָּשָׁב תֶּרַח וַיַּרְא אֶת הַפְּסִילִים הַשְּׁבוּרִים וַיִּקְצֹף מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם: לֹא הָיָה זוּלָתְךָ אִישׁ בַּבָּיִת! אַתָּה שִׁבַּרְתָּ אֶת פְּסִילַי וַתְּנַפְּצֵם!! וַיֹאמֶר אַבְרָם: אִשָּׁה אַחַת הֵבִיאָה מִנְחָה לִפְסִילֶיךָ וָאַגֵּשׁ אוֹתָהּ לָהֶם. וַיָּקוּמוּ הַפְּסִילִים הַקְּטַנִּים לֶאֱכֹל אֶת אֲשֶׁר הוּבָא לָהֶם וְלֹא חִכּוּ לְהַפֶּסֶל הַגָּדוֹל עַד קַחְתּוֹ אֶת חֶלְקוֹ בָּרִאשׁוֹנָה וַיִּקְצֹף עֲלֵיהֶם קֶצֶף גָּדוֹל וַיַשְׁחִיתֵם… עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד וּמַקְּלוֹ בְיָדוֹ..!

וַיֹאמֶר תֶּרַח: לָמָּה תְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה! הַפְּסִילִים הָאֵלֶּה אֵינָם אוֹכְלִים וְאֵינָם שׁוֹתִים וְאֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה, פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבְּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, רַגְלַיִם – וְלֹא יְהַלֵּכוּ… וַיֹאמֶר אַבְרָם: אֱמֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִבַּרְתָּ אָבִי! מוֹתַר הַפְּסִילִים מִן הָעֵץ וּמִן הָאֶבֶן אָיִן; אֲבָל מַדוּעַ תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְתַעֲבוֹד אוֹתָם? וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹדְעוּ מַעֲשֵׂי אַבְרָם לְנִמְרֹד וַיִּחַר אַפוּ וַיְצַו וַיָּבִיאוּ אֵלָיו אֶת אַבְרָם. וַיֹּאמֶר נִמְרֹד: מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ וַתְּדַבֵּר עַל לֵב עֲבָדַי לַחְדֹל מֵעֲבֹד אֶת הַפְּסִילִים…? מַהֲרָה וְהִשְׁתַּחֲוֶה לְהָאֵשׁ כִּי אֵין אֱלהִים טוֹבִים וַחֲזָקִים מִמֶּנָּה! וַיֹאמֶר אַבְרָם: הָבָה אֶשְׁתַּחֲוֶה לַמָּיִם, כִּי מְכַבִּים הֵמָּה אֶת הָאֵשׁ! וַיֹּאמֶר נִמְרֹד: יְהִי כְדִבָרֶיךָ! מַהֲרָה וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לַמָּיִם! וַיֹּאמֶר אַבְרָם: הָעֲנָנִים חֲזָקִים מֵהַמַּיִם, כִּי הֵמָּה מְכִילִים אֶת הַמָּיִם; אֶשְׁתַּחֲוֶה לָעֲנָנִים! וַיֹּאמֶר נִמְרֹד: יְהִי כִדְבָרֶיךָ: הִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲנָנִים! וַיֹּאמֶר אַבְרָם: הָרוּחַ גְדוֹלָה וַחֲזָקָה מֵהָעֲנָנִים כִּי הִיא תְפַזְּרֵם וּתְפִיצֵם; וּכְעָבְרָה וְטָהֲרוּ הַשָּׁמָיִם! וַיֹּאמֶר נִמְרֹד: מַהֲרָה וְהִשְׁתַּחֲויתָ לָרוּחַ! וַיַּעַן אַבְרָם וַיֹּאמֶר: אֶשְׁתַּחֲוֶה לְאָדָם הַמוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ וְלֹא יִתְּנֵהוּ לָצֵאת מִמֶּנוּ! וַיִּקְצֹף נִמְרֹד וַיֹּאמֶר: אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי דִּבְרֵי הֶבֶל! הָבָה אֶתֶּנְךָ בִידֵי הָאֵשׁ אֲשֶׁר אָנֹכִי מִשְׁתַּחֲוֶה אֵלֶיהָ וְרָאִיתִי הֲיַצִּילְךָ אֱלֹהֶיךָ מִידֵי אֱלֹהָי?

 

לט. בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ. (ספה“י, פסחים קי”ח; בבא בתרא צ“א; שׁבת קנ”ז; מדר“א כ”ב; תדב"א)

וַיְצַו נִמְרֹד וַיָּבֹאוּ אֵלָיו שָׂרֵי מַלְכוּתוֹ וְיוֹעֲצָיו וְחַרְטֻמָּיו וַיֹּאמֶר לָהֶם: אַבְרָם בֶּן תֶּרַח שִׁבַּר אֶת פְּסִילֵי אָבִיו וִידַבֵּר עַל לֵב עֲבָדַי לַחְדֹל מֵעֲבוֹד אֶת הַפְּסִילִים. וַיִּוָּדְעוּ לִּי מַעֲשָׂיו הָרָעִים וָאֲצַו לַהֲבִיאוֹ אֵלַי.

וַאֲדַבֵּר אֵלָיו לְהִשְׁתַּחֲוֹת לָאֵשׁ וְלֹא אָבָה וַיְהַתֵּל בִּי וַיַּכְלִימֵנִי! וְעַתָּה הַגִּידוּ נָא לִי כְּדָת מָה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ הַזֶּה? וַיַּעֲנֻהוּ הַשָּׂרִים וְהַיּוֹעֲצִים וְהַחַרְטֻמִּים לֵאמֹר: אַחַת דָּתוֹ לְהִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ! וְעַתָּה יְּצַוֶּה נָא הַמֶּלֶךְ וְהִשִּׂיקוּ אֶת הַכִּבְשָׁן שְׁלׂשָׁה יָמִים לַיְלָה וָיוֹם וְאַחַר נַשְׁלִיךְ אֶת בֶּן תֶּרַח אֶל תּוֹךְ הַכִּבְשָׁן, וְיִשָּׂרֵף. וַיְצַו הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו לַעֲשׂוֹת כֵּן. וַיַּעַבְרוּ שְׁלְשֶׁת יָמִים וַיוֹלִיכוּ אֶת אַבְרָם אֶל הַכִּבְשָׁן. וְכָל עַבְדֵי נִמְרֹד וְשָׂרָיו וְשׁוֹפְטָיו וְחַרְטֻמָּיו וְנָשִׂים וְטַף הַרְבֵּה מְּאֹד כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם נֶאֶסְפוּ לִרְאוֹת בְּהִשָּׂרֵף אַבְרָם. וַיְהִי כַּעֲבוֹר אַבְרָם לִפְנֵי הַחַרְטֻמִּים וַיִּתְבּוֹנְנוּ אֵלָיו וַיֹאמֵרוּ: הֲלֹא זֶה הָאִישׁ שַׂר נִרְאָה הַכֹּכָב הַגָּדוֹל בְּיוֹם הִוָּלְדוֹ!.. וַיִּקְחוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֶת אַבְרָם וַיֶּאֶסְרוּ אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו וַיִּשָּׁאֻהוּ וַיַּשְׁלִיכֻהוּ אֶל תּוֹךְ הַכִּבְשָׁן. בְּרֶגַע הַזֶּה עָף גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אָנָּא יְיָ! תְּנֵנִי לָבוֹא אֶל תּוֹךְ הַכִּבְשָׁן וְכִבִּיתִי אֶת הַאֵשׁ, וְהִצַּלְתִּי אֶת אַבְרָם אוֹהֲבְךָ! וַיֹּאמֶר יְיָ: אֵין כָּמוֹנִי בַשָּׁמַיִם וְאֵין כְּאַבְרָם בָּאָרֶץ;

עַל כֵּן אַצִּיל אָנֹכִי אוֹתוֹ מִמָּוֶת! וְאֶל גַּבְרִיאֵל אָמַר יְיָ: יַעַן אֲשֶׁר הָיָה הַדָּבָר הַטּוֹב הַזֶּה עִם לְבָבֶךָ, עַל כֵּן אֶתֶּנְךָ לְהַצִּיל מֵאֵשׁ שְׁלְשֶׁת צַדִּיקִים אֲחֵרִים!.. וַתָּבוֹא הַצְּדָקָה וַתִּתְחַנֵּן אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָנָּא הַצִּילָה אֶת אַבְרָם מִמָּוֶת, כִּי אֵין אִישׁ זוּלָתוֹ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה צְדָקָה, וְאִם הוּא יָמוּת מִי יַעֲשֶׂה אוֹתִי? וַיִּשְׁלַח יְיָ אֶת דְּבָרוֹ וַתִּכְבֶּה הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה. וַיֵּהָפְכוּ הַלַּפִּידִים לְעֵצִים, וַיּוֹצִיאוּ עָלִים וַיָּצִיצוּ צִיץ וַיַּעֲשׂוּ פְרֵי נֶחְמָד לַמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל. וַיַּעַמְדוּ עֲצֵי הַפְּרִי טוּרִים, טוּרִים וַיְהִי דִמְיוֹנָם כְּגַן רָוֶּה. וַיִּתְהַלֵּךְ אַבְרָם בְּתוֹךְ הַכִּבְשָׁן שְׁלוֹשָׁה יָמִים וּשְׁלוֹשָׁה לֵילוֹת וַיָּשַׁר שִׁירֵי תּוֹדֶה לַיְּיָ וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו לֵאמֹר: אָנָּא יְיָ רַחֶם נָא אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הַחֲפֵצִים רָעָתִי! בְּרָא נָא לָהֶם לֵב טָהוֹר וְעֵינָיִם פְּקוּחוֹת וְעָשׂוּ אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיִךָ! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָשְּׁלַךְ אַבְרָם אֶל תּוֹךְ הַכִּבְשָׁן וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי נִמְרֹד לֵאמֹר: הִנֵּה שָׁמַעְנוּ אֶת הָרָן בֶּן תֶּרַח מְדַבֵּר אֶל כָּל הַקָּהָל לֵאמֹר: אִם יִשָּׂרֵף אַבְרָם כִּי לֹא יַצִּילוּ אֱלֹהָיו, – וְהֶאֱמַנְתִּי בְנִמְרוֹד מָלְכֵּנוּ וְעָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר לִי; אוּלָם אִם לֹא תִּגַּע הָאֵשׁ בְּאַבְרָם – וְיָדַעְתִּי כִּי אֱלהִים אַדִּירִים לוֹ וְעָזַבְתִּי אֶת נִמְרֹד מַלְכִּי וְדָבַקְתִּי בֵּאלֹהֵי אַבְרָם! וַיִּשְׁמַּע נִמְרֹד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיְצַו וַיִּקְרְאוּ לְהָרָן וַיִּתְיַצֵּב לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר נִמְרֹד: הַגִּידָה נָא: אֶת מִי מֵהָאֱלֹהִים אַתָּה יָרֵא עַתָּה? וַיַּעַן הָרָן: אֶת אֱלֹהֵי אַבְרָם אָנֹכִי יָרֵא, כִּי קְדוֹשִׁים הֵמָּה וְאַדִּירִים מְאֹד..! וַיְצַו נִמְרֹד וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָרָן אֶל תּוֹךְ הָאֵשׁ וַיִּשָּׂרֵף.

בָּעֵת הַזֹּאת בָּאוּ עַבְדֵי נִמְרֹד אֶל תֶּרַח וַיִּתְקַלְּסוּ בוׂ לֵאמֹר: הִנֵּה שְׁמַעֲנוּךָ מִתְהַלֵּל בְּאַבְרָם בִּנְךָ לֵאמֹר: יְיָ מוֹרִישׁוֹ אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה וְגַם אֶת “הָעוֹלָם הַבָּא”, יִתֶּן לוֹ, – וְעַתָּה לֵךְ רְאֵה – הִנֵּה הוּא מֻשְׁלָךְ הַכִּבְשָׁנָה וְעוֹד מְעַט וְנִשְׂרַף! וַיָּרָץ תֶּרַח אֶל הַכִּבְשָׁן וַיַּרְא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ וַעֲבָדָיו עוֹמְדִים שָׁמָּה וּמִשְׁתָּאִים אֶל הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר רָאוּ בַּכִּבְשָׁן, וַיִּשְׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה. וְהַמֶּלֶךְ אָמַר אֶל אַבְרָם: צֵא מִתּוֹךְ הַכִּבְשָׁן! אָנֹכִי לֹא אֶעֱשֶׂה לְךָ כָּל רָע! וַיֵצֵא אַבְרָם וַיִתְיַצֵּב לִפְנֵי נִמְרֹד. וַיֹּאמֶר נִמְרֹד: הַגִּידָה נָּא לִי מַדּוּעַ לֹא נָגְעָה בְךָ הָאֵשׁ? וְאֵיךְ נֶהֶפְכוּ הַגֶּחָלִים לְעֵצִים וַיִּהְיוּ לְפַרְדֵּס נֶחְמָד אֲשֶׁר לֹא רָאִיתִי כָּמוֹהוּ? וַיַּעַן אַבְרָם וַיֹּאמַר: אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם אֲשֶׁר לוֹ אָנֹכִי עוֹבֵד וּבוֹ אֲנִי בוֹטֵחַ שְׁמָרַנִי וַיַּצִּילֵנִי מִמָּוֶת! וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ אֶל אַבְרָם. וַיִּרְאוּ הַשָּׂרִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׁתַּחֲווּ גַּם הֵם. וַיֹּאמֶר אַבְרָם: אַל נָא תִּשְׁתַּחֲווּ אֵלָי, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לַייָ בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כִּי בְיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי! עִבְדֻהוּ בְּכָל לְבַבְכֶם וְשָׁמַר אֶתְכֶם מִכָּל רָע! וַיִּתֵּן נִמְרֹד בַּיּוֹם הַהוּא לְאַבְרָם מַתָּנוֹת וְאֶת עוֹנִי וְאֶת אֱלִיעֶזֶר נָתַן לוֹ לַעֲבָדִים. וַיִּרְאוּ שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתְּנוּ גַם הֵם לְאַבְרָם כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים יְקָרוֹת. וַיֵצֵא אַבְרָם מֵאֵת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו כִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וַיִּדְבְּקוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ: עֲבָדֶיךָ אֲנָחנוּ! אֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנּוּ נֵלֵךְ, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ נַעֲשֶׂה.

 

מ. חֲלוֹם נִמְרֹד. (ספה“י; תדב”א)

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתָיִם יָמִים וְנִמְרֹד חוֹלֵם חֲלוֹם וְהִנֵּה הוּא וְאַנְשֵׁי חֵילוׂ יוֹרְדִים בָּעֵמֶק לָבוֹא אֶל הַכִּבְשָׁן אֲשֶׁר הָשְּׁלַךְ אַבְרָם בּוֹ. וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ אֲשֶׁר תָּאֳרוֹ כְּתֹאַר פְּנֵי אַבְרָם יוֹצֵא מִתּוֹךְ הַכִּבְשָׁן וְהוֹלֵךְ הָלֹךְ וְקָרֵב אֵלָיו וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ. וַיֶּחֱרַד נִמְרֹד וַיָּנָס מִפָּנָיו. וַיַּשְׁלֵךְ הָאִישׁ עַל רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ בֵּיצָה וַתִּבָּקַע וַתְּהִי לְנָהָר וַיִּטְבְּעוּ בּוֹ אַנְשֵׁי חֵילוֹ. וַיּוֹסֶף הַמֶּלֶךְ לָרוּץ הוּא וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָרוֹאִים אֶת פָּנָיו, וַיַּבֵּט אֲלֵיהֶם נִמְרֹד וַיִּשְׁתָּאֶה מְאֹד כִּי הָיוּ פְנֵיהֶם וּבִגְדֵיהֶם כְּאֶחָד מִמַּלְכֵי הָאָרֶץ… וַיְהִי הֵם בּוֹרְחִים וַיָּשָׁב פִּתְאוֹם הַנָּהָר וַיְהִי לְבֵיצָה כַּרִאשׁוֹנָה. וַיֵצֵא מִמֶּנָּה אֶפְרֹחַ וַיָּעָף וַיַּעֲמֹד עַל רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ וַיְנַקֵּר אֶת עֵינָיו…. וַיִּיקַץ נִמְרֹד מִשְּׁנָתוֹ וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּירָא יִרְאָה גְדוֹלָה מְאֹד. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיְצַו נִמְרֹד וַיַּבְהִילוּ אֵלָיו אֶת מְכַשְּׁפָיו וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת חֲלוֹמוֹ. וַיֹּאמֶר אַחַד הַמְּכַשְּׁפִים, אֲנוֹקִי שְׁמוֹ: זֶה פִּתְרוֹן חֲלוֹמֶךָ! הָאֶפְרוֹחַ אֲשֶׁר נִקַּר אֶת עֵינֶיִךָ – אַבְרָם הוּא וְהַנָּהָר אֲשֶׁר טָבְעוּ בּוֹ אֲנָשֶׁיךָ – בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו הֵמָּה… הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְהִשְׁמִידוּ בְנֵי אַבְרָם אֶת כָּל יוֹשְׁבַי הָאָרֶץ וִירֵשׁוּהָ! וְעַתָּה, דַּע, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן תֶּרַח חָי, לּא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ! וַיִּשְׁמַע נִמְרֹד אֶת פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹ וַיֹּאמַר: מַהֲרוּ אֶת אַבְרָם וֶהְמִיתֻהוּ. וֶאֱלִיעֶזֶר עָבַד אַבְרָם שָׁמַע אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְמַהֵר וַיַּגֶּד לְאַבְרָם לֵאמֹר: אִם אֵינְךָ מְמַלֵּט עַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ – אַתָּה מוּמָת! וַיְמַהֵר אַבְרָם וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל שֵׁם בֶּן נֹחַ וַיִּסָּתֵר בְּבֵיתוֹ. וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ בִּקְשֻהוּ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ שָׁמָּה וַיִּרְאוּ כִּי אָיִּן, וַיָּשׁוּבוּ אֶל הַמֶּלֶךְ וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר: נִמְלַט אַבְרָם וְאֵינֶנּוּ! וַיָּבֹא תֶרַח לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹם אַבְרָם בְּנוֹ וַיֹּאמַר: בְּנִי! הָבָה נֵצֵא מֵאֵת הָאָרֶץ הַזֹּאת וְלֹא תְּאֻנֶּה42 עוֹד אֵלֶיךָ כָּל רָעָה! וַיִּיטְבוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעֵינִי יְיָ. וַיַּאֲרֵךְ אֶת יְמֵי תֶּרַח וַיַּרְא בִּגְדֻלַּת אַבְרָם בְּנוֹ וּבְתִפְאַרְתּוֹ שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים.

 

מא. מַעֲשֵׂי אַבְרָם וְשָׂרָי. (מד“ר נח ל”ט; ספה"י; מדרשׁ חזית א')

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל תֶּרַח אָבִיו וַיֵצֵא הוּא וְשָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאָבִיו וְלוֹט בֶּן הָרָן וְכָל נַפְשׁוֹת בֵּיתָם וַיָּבֹאוּ חָרָנָה. כִּי הָיָתָה הָאָרֶץ הַהִיא טוֹבָה וּפוֹרִיָה וַתִּתֶּן לְעוֹבְדֵי אֲדָמָה לֶחֶם לָשׂבַע. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשַׁב אַבְרָם בְּחָרָן וַיַּעַשׂ טוֹב וְחֶסֶד לְכָל אָדָם וַיַּעַשׂ שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַיִּרְדֹּף צְדָקָה וַיְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ וּמְהֻלָּל בְּפִי כֹל. וַיָּבֹאוּ אֵלָיו יוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם וַיֹּאמְרוּ: רָאֹה רָאִינוּ, כִי כָל אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה יְיָ מַצְלִיחַ בְּיָדֶךָ, עַל כֵּן בָּאנוּ אֵלֶיךָ לֵּאמֹר: לַמְדֵנוּ נָא לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינָי אֱלהִים וְאָדָם! וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַבְרָם אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיְבָרְכֵם בְּשֵׁם יְיָ וַיְנַשֵּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק אוֹתָם וַיִּפְצַר בָּהֶם לֶאֱכֹל אִתּוֹ לָחֶם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשְׁבוּ הָאֲנָשִׁים אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיָּקָם אַבְרָם וַיְשָׁרֶת אוֹתָם כַּאֲשֶׁר יְשָׁרֵת הָעֶבֶד אֶת אֲדוֹנָיו. וַיְהִי אַחֲרֵי אָכְלָם וְאַחֲרֵי שְׁתוֹתָם וַיֹּאמֶר לָהֶם: אִם תֹּאבוּ וּמְצָאתֶם חֵן בְּעֵינֵי יְיָ, – וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַשָּׁלוֹם וְאֶת הָאֱמֶת וַעֲזַרְתֶּם לְכָל אִישׁ בַּצַּר לוֹ וַחֲמַלְתֶּם עַל עָנִי וְאֶבְיוֹן וְהֶחֱזַקְתֶּם בָּהֶם, וַחֲדַלְתֶם מֵעֲבוֹד אֱלִילֵי עֵץ וָאֶבֶן וְהֶאֱמַנְתֶּם בַּיָי עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ! וַיִּשְׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים אֶת דִּבְרֵי אַבְרָם וַיָּשׁוּבוּ לְבֵיתָם וַיָּחֵלּוּ לִחְיוֹת בְּשָּׁלוֹם וַיֶּאֱהָבוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּחְמְלוּ עַל עָנִי וְדַל, וַיִּתְמְכוּם וַיַּאֲכִילוּם וַיַּשְׁקוּם… וַיַּצְלִיחַ יְיָ אֶת מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם וְיַעֲשִׁירוּ וַיִּגְדְּלוּ וַיִּהְיוּ לִבְרָכָה, לְשֵּׁם וְלִתְהִלָּה. וַתֵּרֶא שָׂרַי אֶת מַעֲשֵׂה אַבְרָם אִישָׁהּ וַתְּלַמֵּד אֶת שִׁפְחוֹתֶיהָ לְהַאֲמִין בַּיָי. וַתִּרְאֶינָה הַשְּׁפָחוֹת אֶת מַעֲשֵׂי צִדְקָתָהּ וְאֶת תֹּם דְּרָכֶיהָ וְאֶת אַהֲבָתָהּ אֶת הַאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם וַתֶּאֱהַבְנָה אוֹתָהּ בְּכָל לִבָּן וּבְכָל נַפְשָׁן. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר סִפְּרוּ הַשְּׁפָחוֹת לִנְשֵׁי הַמָּקוֹם אֶת מַעֲשֶׂי שָׂרָה, וַתָּבֹאנָה אֵלֶיהָ נָשִׁים רָבּוֹת לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרֶיהָ. וַתִּשְׂמַח שָׂרָה לִקְרָאתָן וַתְּבָרְכֵן וַתְּלַמֵּד אוֹתָן דַּעַת יְיָ וַתִּשְׁמַעְנָה הַנָּשִׁים אֶת דְּבָרֶיהָ הַטּוֹבִים וְתִדְבַּקְנָה בָּהּ וְתַאֲמֵנָה בַייָ וַתֵּלַכְנָה בִּדְרָכָיו. וַיְהִי מִסְפַּר הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בַּייָ רַב מְּאֹד וַיְבָרְכוּ אֶת אַבְרָם וְשָׂרָי לֵּאמֹר: בְּרוּכִים תִּהְיוּ לַיָי כִּי פְקַחְתֶּם אֶת עֵינֵינוּ וַתַּדְרְכוּ אוֹתָנוּ לָלֶכֶת בְּדֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה!

 

מב. כִּבּוּד אָב; עֲבוֹדָה וּבַטָּלָה; תְּפִלָּה. (בראשׁית רבה ל“ט; שׁבת קנ”ז; בבא בתרא פרק א')

וַיָי אָמַר אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ וְנוֹדַע שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ! וַיֹּאמֶר אַבְרָם: יְיָ אֱלֹהָי! אֵיךְ אֵלֵךְ וְעָזַבְתִּי אֶת אָבִי הַזָּקֵן לְבַדּוֹ? מִי יֵאֲכִילֵהוּ וְיַשָׁקֵהוּ וְיוֹצִיאֵהוּ וִיבִיאֵהוּ? וַיֹּאמֶר יְיָ: לֶךְ לְךָ וְאָנֹכִי אֶדְאַג לְאָבִיךָ. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל יְיָ וַיֵּלֶךְ הוּא וְשָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְלוֹט בֶּן אָחִיו וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנָעַן. וַיְהִי בְּלֶכְתּוֹ וַיִּזְרַח לוֹ הַכֹּכָב צֶדֶק בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר עָבָר בָּהּ וַיַּעֲבוֹר אַבְרָם בַּאֲרַם נַהֲרַיִם וּבַאֲרַם נָחוֹר וַיַּרְא וְהִנֵּה יוֹשְׁבֵי הַמְּקוֹמוֹת הָהֵם לֹא יַּעֲשׂוּ מְאוּמָה בִּלְתִּי אִם יֹאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וְיָחֹגּוּ! וְיֵּרַע הַדָּבָר הָזֶה בְּעֵינֵי אַבְרָם מְאֹד וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! הַגְדֶּל נָא אֶת חַסְדְּךָ עִמִּי וּשְׁמַרְתַּנִי וְחִזַקְתַּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי לְבִלְתִּי הֱיוֹתִי כְּאַחַד מֵהֶם! וַיַּעֲבוֹר אַבְרָם מִשָּׁם וַיַּעַל אֶל צוֹר וַיַּרְא אֶת יוֹשְׁבֶיהָ וְהִנֵּה לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם עוֹשִׂים עֲבוֹדָה וְחוֹרְשִׁים אֶת אַדְמָתָם וְזוֹרְעִים אוֹתָהּ וְקוֹצְרִים אֶת תְּבוּאָתָהּ… וַיִּשְׂמַח אַבְרָם עַל הַמַּרְאֶה הַזֶּה שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיְבָרְכֵם בְּשֵׁם יְיָ וַיֹּאמַר: מִי יִתֵּן וְהָיִיתִי גַם אֲנִי כְּמוֹהֶם! וַיְהִי בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר עָבַר אַבְרָם וַיִּתֵּן יְיָ טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וַיְבֹרְכוּ כָּל הַשָּׂדוֹת. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹדַע אַבְרָם לְיוֹשְׁבֵי הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר עָבַר בָּהֶם וַתָּבֹאנָה אֵלָיו נָשִׂים עֲקָרוֹת43 וַתִּשְׁאַלְנָה מֵאִתּוֹ לֵאמֹר: הִתְפַּלֶּל נָא בַּעֲדֵנוּ אֶל יְיָ וְנָתַן לָנוּ פְּרִי בָטֶן44. וַיַּעַשׂ אַבְרָם אֶת בַּקָּשׁוֹתֵיהֶן וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ וַתֵּלַדְנָה. וְחוֹלִים רַבִּים מְאֹד בָּאוּ אֵלָיו וַיַּבִּיטוּ אֶת הָאֶבֶן הַטּוֹבָה הַתְּלוּיָה בְּצַוָּארָיו וַיֵּרָפְאוּ, וְגַם יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת יֵלְכוּ אֶל אַבְרָם לֵּאמֹר: הִתְפַּלֶּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל יְיָ וְעָבְרוּ אֳנִיּוֹתֵינוּ אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל בְּשָׁלוֹם. וַיִּתֵּן אַבְרָם לָהֶם אֶת שְׁאֱלָתָם וַיִּתְפַּלֵּל בַּעֲדָם אֶל יְיָ וַיַּעַשׂ כְּכָל אֲשֶׁר שָׁאַל מֵאִתּוֹ. וַיִּוָּדַע אַבְרָם בְּכָל הָאָרֶץ וַיְהִי לִבְרָכָה, לְשֵּׁם וְלִתְהִלָה.

 

מג. שָׂרַי בַּתֵּבָה. (תנחומא לךְ לךְ ה‘; מב"ר פ’)

וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם עַד לִפְנֵי גְבוּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ: הָבָה אַחְבִּיאֵךְ בַּתֵּבָה הַזֹּאת וְלֹא יִרְאוּךְ הַמִּצְרִים וְלֹא יִקְחוּ אוֹתָךְ מִמֶּנִי! וַתֵּחָבֵא שָׂרַי בַּתֵּבָה וַיָּבֹא אַבְרָם מִצְרַיְמָה. וְשׁוֹטְרֵי הָעִיר בָּאוּ אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֵרוּ: עַשֵּׂר45 אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵבֵאתָ! וַיֹּאמֶר אַבְרָם: כְּכָל אֲשֶׁר תֹּאמְרוּ לִי אֶתֵּן לָכֶם! וַיֹּאמְרוּ הַשּׁוֹטְרִים: אוּלַי יֵשׁ בְּתֵבָתְךָ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת שְׂעוֹרִים וְנָתַתָּ לָנוּ מַעֲשֵׂר! וַיֹּאמֶר אַבְרָם: הִנֵּנִי לָתֵת לָכֶם מַעֲשֵׂר הַשְּׂעוֹרִים. וַיֹּאמְרוּ הַשּׁוֹטְרִים: אוּלַי חִטִּים בַּתֵּבָה הַזֹּאת? וַיֹּאמֶר אַבְרָם: קְחוּ מִמֶּנִי מַעֲשֵׁר חִטִּים! וַיּוֹסִיפוּ הֵשׁוֹטְרִים לְדַבֵּר וַיֹּאמֵרוּ: הֵן יוּכַל הֱיוֹת כִּי שַׂמְתָּ בַתֵבָה פִּלְפְּלִים ־? וַיֹאמֶר אַבְרָם: הִנְנִי וְנָתַתִּי לָכֶם מַעֲשֵׁר פִּלְפְּלִים. וַיִּשְׁתָּאוּ לוֹ הַשּׁוֹטְרִים וַיֹּאמֵרוּ: מִי יוֹדֵעַ – שַׂמְתָּ בַּתֵּבָה הַזֹּאת שִׁקְלֵי זָהָב? וַיֹּאמֶר אַבְרָם: הִנֵנִי וְנָתַתִּי לָכֶם זָהָב כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי…! וַיִּשְׁתּוֹמְמו הַשּׁוֹטְרִים עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְחוּ אֶת הַתֵּבָה וַיִּפְתְּחוּהָ, וַיָּאִירוּ פְנֵי שָׂרַי אֶת כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם!

 

מד. הַמַּלְאָךְ וְשַׁרְבִיטוֹ (תנחומא שׁם; פדר“א כ”ו)

וַתֻּקַּח שָׂרַי בֵּיתָהּ פַּרְעֹה וַתִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וְעַתָּה נִפְרַדְתִּי גַּם מֵאִישִׁי! אָנָּא יְיָ! רַחֶם אוֹתִי וַהֲשִׁיבֵנִי בְשָׁלוֹם אֶל אַבְרָם. וַיִּשְׁמַע יְיָ בְּקוֹל תְּפִלָּתָהּ וַיֵּרֶד מַלְאָךְ מִשָּׁמַיִם אַרְצָה וְשַׁרְבִיט בַּרְזֶל בְּיָדוֹ. וַיְהִי אַךְ אָמַר פַּרְעֹה לָגֶשֶׁת אֶל שָׂרַי, וַיַּךְ אוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ בְּשַׁרְבִיטוֹ מַכָּה רַבָּה. וְלֹא יָכְלָה שָׂרַי נְשֹׂא אֶת צָרוֹת פַּרְעֹה הַמֻּכֶּה, וַתֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ: הֶרֶף! וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוּנַח מְעַט לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר לָגֶשֶׁת עוֹד הַפַּעַם אֶל שָׂרָי. וַתִּתֵּן אוֹת לַמַּלְאָךְ וַיַּךְ אֶת פַּרְעֹה הַכֵּה וּפָצֹעַ; וַיְמַהֵר פַּרְעֹה וַיָּשֶׁב אֶת שָׂרַי לְאַבְרָם וְאֶת הָגָר בִּתּוֹ נָתַן לָהּ לְשִׁפְחָה כִּי אָמָר: טוֹב הֱיוֹתֵךְ שִׁפְחָה בְּבֵית הָאִישׁ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִהְיוֹתֵךְ גְּבִירָה בְּבֵיתִי.

 

מה. רוֹעֵי לוֹט. (מדר“ב לךְ לךְ מ”א; פסיקתא רבתי ג')

וְגַם לְלוֹט הַהוֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב אַבְרָם, וַיֵּשֵׁב בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל רוֹעָיו: הִנֵּה לָכֶם כֶּסֶף וּקְנִיתֶם מִרְעֶה לַצֹּאן וְּלַבָּקָר מֵאֵת אֲדוֹנֵי הָאָרֶץ; וְהָיָה כֶּאֱכֹל הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְשָׂבְעָה, וַחֲסַמְתֶּם אוֹתָם לְבִלְתִּי יֹאכְלוּ אֶת מִרְעֵה הַשָּׂדוֹת אֲשֶׁר לֹא לִי הֵם. וַיִּשְׁמְעוּ רוֹעֵי אַבְרָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צֻוּוּ; וַיִּרְאוּ רוֹעֵי אַבְרָם אֶת רוֹעֵי לוֹט מוֹלִיכִים אֶת צֹאנוֹ וְאֶת בְּקָרוֹ אֶל שְׂדֵה זָרִים לִרְעוֹתָם שָׁם, וַיֹּאמְרוּ רוֹעֵי אַבְרָם: לָמָּה תַעֲשׂוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וַתֶּחֶטְאוּ אֶל יְיָ. וַיַּעֲנוּ רוֹעֵי לוֹט לֵאמֹר: הֲלֹא אָמַר יְיָ לְאַבְרָם: לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה! וְאַבְרָם עָקָר וְהָיָה בְּמוֹתוֹ וְיָרַשׁ לוֹט אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ! וַיִּשְׁמַע אַבְרָם אֶת דִּבְרֵי הָרִיבוֹת וַיֹּאמֶר אֶל לוֹט: אָחִי! אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינֵינוּ וְהָלַכְתָּ לְךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֶיִךָ וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי מִזֶּה וָהָלְאָה; וַיִּשְׁמַע לוֹט אֶת דִּבְרֵי אַבְרָם וַיֹּאמֵר: הִנְנִי וְהָלַכְתִּי לִי מִמֶּךָּ, כִּי אֵין לִי חֵפֶץ גַּם בְּךָ וְגַם בֶּאֱלֹהֶיךָ!.. וַיִּפָּרֵד לוֹט מֵעַל אַבְרָם וַיַּעֲבוֹר בְּעָרֵי סְדוֹם וַיַּרְא אֶת יוֹשְׁבַי הַמָּקוֹם הַהוּא וְהִנֵּה הֵם רָעִים וְחַטָאִים מְאֹד וַיֶּאֱהַל46 לוֹט עַד סְדוֹם.

 

מו. גָּדֻלַּת אַבְרָם וְעִנְוְתָנוּתוֹ (פדר“א כ”ו; ב“ר מ”ג; מדרשׁ תנחומא לךְ לךְ ג'; מדרשׁ תהלים ק“ו; מ”ר ל“ל מב”ט)

וְשֵׁמַע אַבְרָם הָלַךְ בְּכָל הָאָרֶץ וַיִּתְבָּרְכוּ בוֹ רַבִּים. וַיְקַנְאוּ בוֹ כָּל הַמְּלָכִים וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: הָבָה נַהֲרֹג אֶת אַבְרָם וְשָׁכְחוּ אוֹתוֹ עֲבָדֵינוּ וְחָדְלוּ מִדַּבֵּר בּוֹ. וַיֹּאמֶר אֶחָד מֵהֶם: אִם נָבוֹא אֶל אַבְרָם לְהָרְגוֹ, – וְנֶאֱסְפוּ כָל אוֹהֲבָיו הָרַבִּים וְהִצִילוּ אוֹתוֹ מִיָּדֵינוּ; עַל כֵּן אֵין טוֹב לָנוּ בִּלְתִּי אִם נֵלֵךְ סְדוֹמָה וְלָקַחְנוּ אֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְהוֹלַכְנֻהוּ שֶׁבִי. וְהָיָה כִי יִוָּדַע הַדָּבָר הַזֶּה לְאַבְרָם וּבָא אֵלֵינוּ לְקַחְתּוֹ מִיָּדֵינוּ, – וְקַמְנוּ עָלָיו וַהֲרַגְנֻהוּ. וַתִּיטַב הָעֵצָה הַזֹּאת בְּעֵינֵי הַמְּלָכִים וַיָּבוֹאוּ סְדוֹמָה וַעֲמוֹרָה וַיִּשְׁבּוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׂים וְטַף, וַיֵּלֶךְ גַּם לוֹט שֶׁבִי. וַיִּקְחוּ אֶת רְכוּשָׁם וְאֶת אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ; וַיָּבֹא מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וַיַּגֵּד לְאַבְרָם לֵאמֹר: נָפְלוּ הַמְּלָכִים עַל סְדוֹם וַעֲמוֹרָה וַיִּשְׁבּוּ שְׁבִי גָדוֹל וְגַם אֶת לוֹט לָקָחוּ. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיַּצֶר לוֹ עַל הַנָּשִׁים וְעַל הַטַּף אֲשֶׁר הָלְכוּ שְׁבִי וַיִּקְרָא לַחֲנִיכָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם: קוּמוּ וְנֵלְכָה לְהַצִּיל אֶת הַשְּׁבוּיִים מִידֵּי שׁוֹבֵיהֶם! וַיֹּאמְרוּ חֲנִיכָיו: כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֵינוּ הִנְנוּ עֲבָדֶיךָ! וַיֹּאמֶר אַבְרָם: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי, כִי תַעֲטוּ אֶל הַשָּׁלָל הָרַב אֲשֶׁר תִּרְאוּ בַּמִּלְחָמָה וְלֹא תָשִׂימוּ לֵב לְהַשְּׁבוּיִם לְהַצִּילָם מֵרָעָתָם; עַל כֵּן אָנֹכִי נוֹתֵן לְאִישׁ אִישׁ מִכֶּם כֶּסֶף וְזָהָב וְאַבְנֵי שֹׁהַם כְּכֹל אַוַּת נַפְשְׁכֶם; אֶפֶס כִּי תִשָּׁבְעוּ לִּי לְבִלְתִּי תִּשְׁעוּ אֶל הַשָּׁלָל אֲשֶׁר תִּרְאוּ בַּמִּלְחָמָה, כִּי אִם אֶל הַנָּשִׁים וְהַטַּף לְהַצִּילָם מִידֵּי שׁוֹבֵיהֶם! וַיִּשָּׁבְעוּ נְעָרָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה. וַיְמַהֵר אַבְרָם וַיִּתֵּן לְאִישׁ אִישׁ מֵהֶם כֶּסֶף וְזָהָב וְאַבְנֵי שֹׁהַם וּבָרָקוֹת וַיָּקוּמוּ וַיֵּלֵכוּ. וַיַּפְלִיא יְיָ לַּעֲשׂוֹת וַיְהִי כָּל צַעַד אֲשֶׁר צָעַד אַבְרָם שְׁלֹשֶׁת מִילִין וַיַּהֲפֹךְ יְיָ אֶת הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה לִקְצָרָה, וַיָּבֹא אַבְרָם וַחֲנִיכָיו מְהֵרָה אֶל הַמְּלָכִים. וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אֶת אַבְרָם וַיְמַהֲרוּ וַיַּשְׁלִיכוּ אֵלָיו אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם הַחַדּוֹת; וַיַּהֲפֹךְ יְיָ אֶת הַחֲרָבוֹת לְעָפָר.

וַיִּרְאוּ הַמְּלָכִים כִּי כֵן וַיִּשְׁלְחוּ בְּאַבְרָם אֶת חִצֵּיהֶם, וַיַּהֲפֹךְ אוֹתָם יְיָ לְקַשׁ. וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אֶת הַפְּלָאוֹת הָאֵלֶּה וַיֹּאמֵרוּ: הָבָה נִקְרְבָה אֶל אַבְרָם וְאָחַזְנוּ אוֹתוֹ! וַיַּרְא אַבְרָם כִּי הוֹלְכִים הַמְּלָכִים וּקְרֵבִים אֵלָיו וְיִקַּח אֶת הֶעָפָר וְאֶת הַקַּשׁ אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ עָלָיו, – וַיִּזְרֹק אֲלֵיהֶם; וַיֵּהָפֵךְ הֶעָפָר וְהַקַּשׁ לַחֲרָבוֹת וְחִצִּים. וַיִּרְאוּ הַמְּלָכִים כִּי כֵן וַיָּנוּסוּ וְיָפוּצוּ וְיַעַזְבוּ אֶת הַשְּׁבוּיִם וְאֶת רְכוּשָׁם. וַיִּקַּח אַבְרָם וּנְעָרָיו אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר נִשְׁבָּה וְאֶת רְכוּשָׁם וַיֵּלֶךְ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ. וְהַמְּלָכִים מִהֲרוּ וְיַעַבְרוּ אֶת אַבְרָם וַיָּבֹאוּ אֶל עֵמֶק שָׁוֶה וַיֹּאמֵרוּ: הִנֵּה רָאִינוּ אֶת גְּבוּרַת אַבְרָם וְאֶת נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה עַל כֵּן הָבָה נַמְלִיכֵהוּ עָלֵינוּ וְהָיָה לָנוּ לֶאֱלהִים וָמֶלֶךְ! וַיְקַצְצוּ הַמְּלָכִים אֲרַזִים וַיַּעֲשׂוּ בִּימָה גְדוֹלָה וַיְּחַכּוּ לְבוֹא אַבְרָם. וַיְהִי כִי בָא, וַיִּשְׁתַּחֲווּ אֵלָיו וַיּוֹשִׁיבֻהוּ עַל הַבִּימָה וַיְהַלְלוּהוּ וַיְשַׁבְּחֻהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ: אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ! אַתָּה הוּא נְשִׂיאֵנוּ! אַתָּה הוּא אֱלֹהֵינוּ! וַיַּעַן אוֹתָם אַבְרָם וַיֹּאמֵר: חָלִילָה לִּי מִהְיוֹת מַלְכְּכֶם וְאַף כִּי אֱלֹהֵיכֶם! דְּעוּ כִי אֵינֶנִּי בִלְתִּי אִם עָפָר וָאֵפֶר כְּכָל הָאָדָם! וְעַתָּה אִם טוֹב אֲנִי בְּעֵינֵיכֶם וַחֲפַצְתֶּם לַעֲשׂוֹת עִמָּדִּי חֶסֶד – וַאֲהַבְתֶּם אִישׁ אֶת אָחִיו וִחְיִיתֶם בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו וּפְתַחְתֶּם אֶת דַּלְתוֹת בָּתֵּיכֶם לֶעָנִי וְלַגֵּר וּלְעוֹבֵר אֹרַח וְהֶאֱמַנְתֶּם בַּייָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ וַעֲבַדְתֶּם אוֹתוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם! וַיְכַל אַבְרָם לְדַבֵּר וַיִּפָּרֵד מֵעִם הַמְּלָכִים וַיֵּלֶךְ מִשָׁם וָהָלְאָה. וַיֵצֵא לִקְרָאתוֹ שֵׁם בֶּן נֹחַ וַיַּרְא אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָּדָה אֶת הַשְּׁבוּים מִיַּד צָר וַיְשִׁיבֵם בְּשָׁלוֹם לְבָתֵּיהֶם וַיָּשֶׁב לָהֶם אֶת רְכוּשָׁם וְלֹא לָקַח לוֹ גַּם חוּט וְגַם שְׂרוֹךְ נָעַל וַיּשְׁתָּאֶה לוֹ וַיִּשְׁתּוֹמֵם מְאֹד. וַיְהִי בָּרֶגַע הַזֶּה וַיָּקָם אַבְרָם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָדוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! לֹא בְכֹחַ יָדַי וְלֹא בִגְבוּרָתִי עָשִׂיתִי אֶת כָּל אֵלֶּה, כִּי אִם בְכֹחַ יְמִינְךָ וּבִגְבוּרָתֶךָ! אַתָּה, יְיָ, שָׁמַרְתָּ אוֹתִי בְּדַרְכִּי אֲשֶׁר הָלַכְתִּי בָּהּ וַתְּהִי מָגֵן לִי! וְאַךְ כִּלָּה אַבְרָם לְהִתְפַּלֵּל, – וַיִּשָׁמַע קוֹל מַלְאֲכֵי יְיָ הַמְּשׁוֹרְרִים בַּשָּׁמַיִם לֵּאמֹר: בָּרוֹּךְ אַתָּה יְיָ, מָגֵן אַבְרָם!

 

מז. אַרְבַּע תְּמוּנוֹת. (מד“ר לךְ לךְ מ”ד; שׁם מדרשׁ רבה ו'; שׁב“מ ח”שׁ, כ“ו; פסיקתא רבתי ט”ו)

וַיָי לָקַח אֶת אַבְרָם וַיַּעֲלֵהוּ לְמַעְלָה מִכִּפַּת הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לוֹ: הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת הַכֹּכָבִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מִסְפֶּר, וְיָדַעְתָּ כִי כֹה יִהְיֶה זַרְעֶךָ! וַיַּאֲמֵן אַבְרָם בַּייָ וַיַּחְשְׁבֶהָ לוֹ צְדָקָה. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וַיְהִי דְבַר יְיָ אֵלָיו בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר: מַה אַתָּה רֹאֶה? וַיַּעַן אַבְרָם וַיֹּאמַר: אֲנָשִׁים וְנָשִׂים וְטַף אֲנִי רוֹאֶה וְהֵמָּה הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל יָם גָּדוֹל… וְשֵׁם תִּרְאֶינָה עֵינֵי חַיִל גָּדוֹל וְרֶכֶב וְסוּס וּפָרָשִׁים רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם… וְרַעַם מִלְחָמָה וְרַעַשׁ תֻּפִּים וְקוֹל תְּרוּעָה תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי… וּמֵי הַיָּם נִבְקָעִים וְהָיוּ לְחוֹמָה מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל וְהַנִּרְדָּפִים הוֹלְכִים בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה… וְרוֹדְפֵיהֶם בָּאִים הַיַּמָּה וְצוֹלְלִים כַּעֹפֶרֶת בַּמַּיִם הָאַדִּירִים!… וַיֹּאמֶר יְיָ: הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף אֲשֶׁר רְאִיתֶם עוֹבְרִים אֶת הַיָּם בְּשָׁלוֹם, בָּנֶיךָ הֵם, אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמֵּעֶיךָ! וַתַּעֲבוֹר הַתְּמוּנָה וַתָּבוֹא אַחֶרֶת וַתְּהִי לְנֶגֶד עֵינָיו. וְהִנֵּה – אִישׁ אֲשֶׁר פָּנָיו מְאִירִים כַּשֶּׁמֶשׁ עוֹמֵד עַל רֹאשׁ הַר, וַאֲנָשִׁים וְנָשִׂים וְטַף עוֹמְדִים בְּתַחְתִּיתוֹ, וְהָהָר בּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְקוֹלוֹת וּבְרָקִים וְלַפִּידִים יוֹצְאִים זֶה אַחַר זֶה וְאוֹתִיּוֹת אֵשׁ עָפוֹת בְּרוּחַ. וְיֶחֱרַד הָהָר וַיָּנַע הָעָם וַיַּעֲמֹד מֵרָחוֹק… וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל יְיָ: מַה־זֹאת? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: בָּנֶיךָ מְקַבְּלִים אֶת תּוֹרָתִי! וַיְהִי כַּעֲבוֹר הַתְּמוּנָה הַנִּפְלָאָה וְהַנּוֹרָאָה הַזֹּאת וַתְּהִי תְּמוּנָה שְׁלִישִׁית לְנֶגֶד עֵינָיו. וְהִנֵּה יָצְאָה הַשֶּׁמֶשׁ וַתִּזְרַע אֶת אוֹרָהּ הַגָּדוֹל וְהַנָּעִים עַל עִיר גְדוֹלָה וְנֶחְמָדָה עַד מְּאֹד. וְיִתְבּוֹנֵן אַבְרָם אֵלֶיהָ וַיַּרְא וְהִנֵּה אֲנָשִׁים וְנָשִׂים וְטַף שְׂמֵחִים וְעַלִּיזִים מְלֵאִים אֶת כָּל הָרְחוֹבוֹת… וְהֵיכָל כְּלִיל יוֹפִי בָּנוּי אַבְנֵי גָּזִית וַעֲצֵי אֶרֶז וּבְרוֹשִׁים וּמְפֹאָר בְּזָּהָב וְכֶתֶם פָּז עוֹמֵד עַל הַר… וַאֲנָשִׁים לְבוּשִׁים בְּגָדִים לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת מְחַלְלִים בַּחֲלִילִים וּמְשׁוֹרְרִים שִׁירוֹת נִפְלָאוֹת מְאֹד… וְכֹהֲנִים מַקְרִיבִים קָרְבָּנוֹת –, וְכוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמִתְפַּלְּלִים…

וַיֹּאמֶר אַבְרָם: מָה הֵמָּה אֵלֶּה, יְיָ?? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: בָּנֶיךָ עוֹבְדִים לִי בְּבֵית מִקְדָשִׁי!.. וַיִּשָׁמַע פִּתְאוֹם קוֹל רַעַם וְקוֹל שְׁבָרִים בַּגַלְגַּל47 –, וְתֵעָלֵם הַתְּמוּנָה הַנֶּחְמָדָה הֲזֹאת… וַיָּחֵלּוּ לַעֲלוֹת עֲנָנִים כְּבֵדִים וּשְׁחוֹרִים וְעֳבֵי חֹשֶךְׁ וַאֲפֵלָה וַיְכַסּוּ אֶת הַשָּׁמֶשׁ… וַיֵּצְאוּ בְרָקִים כְּמַרְאֵה אֵשׁ אֲדֻמָּה מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת הַשָּׁמַיִם, וַיָּעוּפוּ מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, וַיְהִי קוֹלוֹת מַרְגִּיזֵי לֵב וְנֶפֶשׁ וַתָּנָט48 הָאָרֶץ… וְאֵימָה חֲשֵׁכָה גְדוֹלָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְיִפְקַח אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אֲנָשִׁים וְנָשִׂים וְטַף נִרְדָּפִים עַל צַוְּארֵיהֶם וְשׁוֹטְרִים וְשׁוֹפְטִים מַכִּים אוֹתָם וְרוֹדִים49 בָּהֶם… וְהָאֲסַפְסוּף מְעַפְּרִים לְעֻמָּתָם בֶּעָפָר, וְיוֹרְקִים בִּפְנֵיהֶם וְשָׂמַיִם אוֹתָם לַעַג וָקָלֶס… וַיְהִי קוֹל צְחוֹק וְלַעַג וּנְאָצָה מְעֵבֶר מִזֶּה, וְקוֹל תַּחֲנוּנִים וְקוֹל בִּכְיָה וְקוֹל אֲנָחוֹת מַעֵבֶר מִזֶּה!… וַיִּצְעַק אַבְרָם אֶל יְיָ וַיֹּאמֶר: יְיָ אֱלֹהָי! מָה־זֹאת? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמֵר: גָּלוּת!………… ………….

וְהַחֹשֶׁךְ הֹלֵךְ הָלֹךְ וְגָדַל וְהָאֲפֵלָה תֶּחֱזַק מֵרֶגַע לְרֶגַע וְקוֹלוֹת וּבְרָקִים וְאֵשׁ שְׁחוֹרָה וְאֵשׁ כְּמַרְאֵה דָם לֹא יֶחְדָּלוּ… וְנַהֲרֵי נַחֲלֵי אֵשׁ וְתַנּוּרֵי עָשָׁן וְלַפִּידִים וְהֲרְרֵי שֶׁלֶג וּבָרָד וּמַלְאֲכֵי זַעַם וּנְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְּשְׂרָפִים –, יַעַבְרוּ לִפְנֵי אַבְרָם. וְרוּחַ אֲנָחוֹת וְּנְאָקוֹת וּצְעָקוֹת וְקוֹלוֹת פְּחָדִים וּמוֹרָאִים גְּדוֹלִים יִתְלַכְּדוּ יַחַד וְהָיוּ לְסּוּפָה וּסְעָרָה הַמְּפָרֶקֶת הָרִים וּמְשַׁבֶּרֶת סְלָעִים… וַיִּצְעַק אַבְרָם אֶל יְיָ לְאָמוּר: אֲהָהּ יְיָ אֱלהִים: מַה זֹאת? וַיַּעַן יְיָ אֶת אַבְרָם מִתּוֹךְ הַסְּעָרָה לֵאמֹר: גֵּיהִנֹם!…

וַיְצַו יְיָ וַתַּחְלֹף הַתְּמוּנָה וַתֵּלֶךְ מֵעֵינֵי אַבְרָם וַיָּנַח וְיִשְׁקֹט. וַיֹּאמֶר יְיָ: הִנֵּה הֶרְאֵיתִי אוֹתְךָ אֶת מַתַּן הַתּוֹרָה וְאֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאֶת הַגָּלוּת וְאֶת הַגֵּיהִנֹּם… וְהָיָה אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת תּוֹרָתִי הַקְּדוֹשָׁה וַעֲבָדוּנִי בְּבֵית מִקְדָּשִׁי וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וֶהֱטִיבוֹתִי עִמָּם וְהָיוּ לִבְרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ… אוּלָם, יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי – הֵמָּה יֶחְטְאוּ לִּי וְשָׁכְחוּ אֶת כָּל הַחֲסָדִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּהֶם וְהִקְצִיפוּנִי, – עַל כֵּן הָרְאֵיתָ שְׁתֵּי הַתְּמוּנוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת לְבַעֲבוּר תִּבְחַר לְבָנֶיךָ בְּאַחַת מֵהֶן!.. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם אֶת דִּבְרֵי יְיָ וַיֹּאמַר: אֲהָהּ יְיָ! טוֹב לֶכְתִּי עֲרִירִי מֵהוֹלִיד בָּנִים אֲשֶׁר יַכְעִיסוּךָ. וַיֹּאמֶר יְיָ: אַחַת דִבַּרְתִּי וְלֹא אֲשַׁנֶּה: בָּנֶיךָ יִהְיוּ כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב, – וְאַתָּה, אַבְרָם עַבְדִּי, בְּחַר לְךָ בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי הַתְּמוּנוֹת אֲשֶׁר רָאִיתָ! וַיֵּשֵׁב אַבְרָם כָּל הַיּוֹם וַיַּרְבֶּה לַחְשֹׁב וַיִּתְעַצֵּב מְּאֹד. וַיְהִי בָעֶרֶב וַיֹּאמֶר אֶל לִבּו: לֹא אֶבְחַר בְּגֵיהִנֹּם אֲשֶׁר כָּל הֲבָא אֵלָיו לֹא יָשׁוּב עוֹד, וּבָחַרְתִּי לְבָנַי בְּגָלוּת. וְהָיָה אִם יָגְלוּ, כִּי יֶחֶטְאוּ לַיְיָ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, וְהֵצִיק אוֹתָם הַגּוֹי אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְּאַרְצוֹ וְעִנָּה אוֹתָם – וְזָכְרוּ אֶת יְיָ וְשָׁבוֹּ אֵלָיו – וְרִחֲמָם וֶהֱשִּׁיבָם שֵׁנִית לְאַרְצָם וְאֶל בֵּית מִקְדָּשָׁם! וַיְהִי כֶּאֱמוֹר אַבְרָם לַייָ: בְּגָלוּת בָּחַרְתִּי, – וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: הֱטִיבוֹתָ אֲשֶׁר דִבַּרְתָּ אֵלַי הַדָּבָר הַזֶּה!

 

מח. שָׂרַי וְהָגָר. (מד“ר לךְ לךְ מ”ד; שׁם מדרשׁ רבה ו'; שׁב“מ ח”שׁ, כ“ו; פסיקתא רבתי ט”ו)

וְהַנָּשִׁים הַכְּבוּדוֹת אֲשֶׁר בִּמְקוֹם שָׂרַי תֵּלַכְנָה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ אֵלֶיהָ לִשְׁאֹל לָהּ לְשָׁלוֹם. וְכִרְאוֹת שָׂרַי אוֹתָן וְאָמְרָה לָהֶן: מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶן לְבָא אֵלַי יוֹם יוֹם? הַאֻמְנָם אֵין בַּמָּקוֹם הַזֶּה אִשָּׁה טוֹבָה מִמֶּנִי? הִנֵּה הָגָר בַּת פַּרְעֹה יוֹשֶׁבֶת בְּאָהֳלָהּ, – לֵכְנָה אֵלֶיהָ, גְּבִירוֹתַי, וּבֵרַכְתֶּן אוֹתָהּ, כִּי אֵין כָּמוֹהָ אִשָּׁה עֲנָוָה וּתְמִימַת דֶּרֶךְ! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ הַנָּשִׁים אֶת דִּבְרֵי שָׂרַי וַתִּשְׁתָּאֶינָה לָּהּ לֵּאמֹר: הֲנִּשְׁמַע כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה כִּי תְכַבֵּד כָּכָה גְּבִירָה אֶת שִׁפְחָתָהּ?! וַתֵּלַכְנָה הַנָּשִׁים אֶל הָגָר וַּתְּבָרֵכְנָה אוֹתָהּ וְתִשְׁאַלְנָה לָּהּ לְשָׁלוֹם. וְהָיָה מִדֵּי שֶׁבֶת הַנָּשִׁים בְּאָהֳלָהּ וְאָמְרָה אֲלֵיהֶן הַגָר: אַל תֹּאמַרְנָה טוֹבָה שָׂרַי בְּעֵינֵי יְיָ! כִּי מַדוּעַ לֹא בֵרַךְ אוֹתָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּמְנַע מִמֶּנָּה פְּרִי בָטֶן50?

 

מט. תְּחִנַּת הַ“יוּד”. (ירושׁלמי סנהדרין פ“א; מדרשׁ רבה ל”ל, מ"ז א')

וַיִּקְרָא יְיָ לְאַבְרָם אַבְרָהָם וּלְשָׂרַי – שָׂרָה; וַתֵּרֶא הָאוֹת,,י" כִּי לֻקְּחָה מִשֵּׁם הָאִשָּׁה הַצַּדִּיקָה הַזֹּאת, וְיֵצֶר לָהּ מְּאֹד וַתָּעָף אֶל יְיָ וְתַעֲמֹד לִפְנֵי כִסֵא כְבוֹדוֹ וַתֹּאמַר: אָמְנָם, יְיָ אֱלֹהָי, לֹא לִי לַעֲמֹד בִּמְקוֹם גְּדוֹלִים, כִּי הַקְּטַנָּה בְּכָל הָאוֹתִיּוֹת אָנִי! אוּלָם אַתָּה, יְיָ, הִגְדַּלְתָּ אֶת חַסְדְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי לְשׂוּמֵנִי בְּשֵׁם הָאִשָּׁה הַצַּדִּיקָה, הַמְבֹרֶכֶת אַלְפֵי פְעָמִים בְּכָל יוֹם! וְעַתָּה לֻקַּחְתִּי פִּתְאֹם מֵהַשֵּׁם הַמְבֹרָךְ הַזֶּה וְהִנְנִי נָעָה וְנָדָה!! הֲכָכָה עָשִׂיתָ לִי יְיָ אֱלֹהָי, יַעַן כִּי הַקְּטַנָּה בְאוֹתִיּוֹת אָנֹכִי? וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹל תַּחֲנוּנֵי הָאוֹת,,י" וַיֹּאמַר: יַעַן דִּבַּרְתְּ אֶת דְּבָרַיִךְ בְּנַחַת, עַל כֵן אוֹסִיף אַגְדִּיל אֶת חַסְדִּי עִמָּךְ וְתַחַת הֱיוֹתֵךְ בְּשֵׁם שָׂרַי הָאוֹת הָאַחֲרוֹנָה, תִּהְיִי בְּשֵׁם אִישׁ צַדִּיק וְגִבּוֹר חַיִל הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה.

 

נ. יְגוֹן אַבְרָהָם וְשִׁמְחָתוֹ. (שׁבת קנ“ז; שׁבועות ל”ה; תדב“א; מ”ר וירא מ“ח, מ”ט ד‘; מד“ר קהלת י”א, א’; בבא מציעא פ“ו; אדר”נ פ“ו; פדר”א ל"ו)

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי אַחֲרֵי הִמּוֹל אַבְרָהָם, וַיֵּשֶׁב בְּאָהֳלוֹ הַפָּתוּחַ לְאַרְבַּע רוּחוֹת השָּׁמַיִם לִקְרֹא אֶת הָאֲנָשִׁים הָעוֹבְרִים עָלָיו, לָסוּר אֶל אָהֳלוֹ וְלֶאֱכֹל אִתּוֹ לֶחֶם. וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ וַיַּגְדֵּל אֶת חֹם הַיּוֹם מְאֹד, כִּי אָמָר: יֵשֵׁב הַיּוֹם כָּל אִישׁ בְּבֵיתוֹ וְלֹא יַעַבְרוּ לִפְנֵי אַבְרָהָם וְלֹא יְיַגְּעוּ אוֹתוֹ, כִּי חֹלֶה הוּא, וְכֹחַ אֵין בּוֹ לְשָׁרֵת אֶת אֹרְחָיו כְּדַרְכּוֹ51 תָּמִיד. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה אַבְרָהָם כִּי אֵין עוֹבֵר וְשָׁב וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ מְאֹד מְאֹד.

וַיֹּאמֶר אֶל אֱלִיעֶזֶר עַבְדּוֹ: הִנֵּה אָנֹכִי חוֹלֶה וְלֹא אוֹּכַל צֵאת מִפֶּתַח אָהֳלִי, וְעַל כֵּן הוֹאֶל נָא וְהָלַכְתָּ אַתָּה לִרְאוֹת אִם יֵשׁ עוֹבְרִים וְשָׁבִים בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה. וְהָיָה כִּי תִרְאֶה אוֹתָם וְהִתְחַנַּנְתָּ אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: סוּרוּ נָא אֶל בֵּית אַבְרָהָם וּמְצָאתֶם שָׁם מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָכֶם! וִימַהֵר אֱלִיעֶזֶר וַיֵּלֶךְ וַיַּבֵּט כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיָּשָׁב וַיַּגֵּד אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר: לֹא רָאִיתִי כָּל עוֹבֵר וְכָל שָׁב! וְיִגְדַּל יְגוֹן אַבְרָהָם וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: מִי יוֹדֵעַ – הֵעָשָׂה אֱלִיעֶזֶר אֶת בַּקָּשָׁתִי בְּכָל לִבּוֹ? הָבָה אֵלְכָה אָנֹכִי וְרָאִיתִי: הַאֻמְנָם אֵין עוֹבֵר וָשָׁב הַיּוֹם הַזֶּה? וַיִּתְחַזֵּק אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ וַיַּבֵּט קֵדְמָה וָנֶגְבָּה וָיָמָּה וְצָפוֹנָה וְלֹא רָאָה כָל אִישׁ עוֹבֵר בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה וַיִּתְאַבֵּל מְּאֹד. וַיַּרְא יְיָ כִּי יְגוֹן אַבְרָהָם הוֹלֵךְ וְגָדֵל, וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שְׁלֹשֶׁת מַלְאָכִים וַיִּרְאֵם אַבְרָהָם כִּרְאוֹת אֲנָשִׁים וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֹם שִׂמְחָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד. וְאַבְרָהָם אָמֹר יֹאמַר תָּמִיד בְּלִבּו בִּרְאוֹתוֹ אֲנָשִׁים זָרִים: אִם יְכַבֵּד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אוֹת הוּא כִּי נִכְבָּדִים הֵמָּה וִישָׁרִים וְטוֹבִים בְּעֵינֵי יְיָ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת שְׁלוֹשֶׁת הָ“אֲנָשִׁים” מְכַבְּדִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וּמַשְׁמִיעִים אֶת דִּבְרֵיהֶם בְּנַחַת, וַיֵּדַע כִּי הִקְרָה יְיָ לְפָנָיו אֲנָשִׁים טוֹבִים מְאֹד, וַיְמַהֵר וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָהּ. וְאֶל יְיָ אָמָר: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי הַחֶסֶד אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לָאָדָם טוֹב בְּעֵינַיִךְ, יְיָ, וְגָדוֹל עַד מְאֹד, וְעַל כֵּן מִתְחַנֵּן אָנֹכִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר: אַל נָא תַּעֲבוֹר מֵעָלַי עַד אם כִּלִּיתִי לְהַאֲכִיל אֶת שְׁלוֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים וּלְהַשְׁקוֹתָם! וַיִּתֵּן אַבְרָהָם לְהָאֲנָשִׁים מַיִם לִרְחוֹץ רַגְלֵיהֶם הַמְּכֻסּוֹת אָבָק, וִיבַקֵּשׁ מֵהֶם לְהִשָּׁעֵן תַּחַת הָעֵץ, וְלֶחֶם נָתַן לָהֶם לִסְעַד אֶת לִבָּם וַיְמַהֵר אֶל שָׂרָה וַיִּשְׁאַל מֵאִתָּהּ לְמַהֵר שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת וְלַעֲשׂוֹת עֻגוֹת. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׂמַח אַבְרָהָם בְּאֹרְחָיו וְישְׁכַּח אֶת כָּל מַכְאוֹבָיו וַיָּרָץ אֶל הַבָּקָר וַיַּרְא בֶּן הַבָּקָר אֶת אַבְרָהָם אָץ אֵלָיו, וַיְמַהֵר וַיִּבְרַח מִפָּנָיו וַיִּסָּתֵר בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה. וַיָּבֹא אַבְרָהָם אַחֲרָיו אֶל הַמְּעָרָה וַיַּרְא וְהִנֵּה אָדָם וְחַוָּה שׁוֹכְבִים מֵתִים וְדִמְיוֹנָם כַּאֲנָשִׁים הַיְּשֵׁנִים שֵׁנָה מְתוּקָה. וַיַּרְא אֶת הַנֵּרוֹת הָרַבִּים הַזּוֹרְעִים שָׁם אוֹר נָעִים וְנֶחְמָד, וְיָרַח בְּרֵיחַ הַמְּעָרָה אֲשֶׁר הָיָה לְאַפּוֹ כְּרֵיחַ גַּן הָעֵדֶן וַיֹּאמֶר בְּלִבּו: כַּאֲשֶׁר יִקְרְבוּ יָמַי לָמוֹּת, – וְקָנִיתִי אֶת הַמְּעָרָה הַזֹּאת וְנָתַתִּי בִמְחִירָהּ כְּכָל אֲשֶׁר יָשִׁיתוּ עָלָי..!

וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת בֶּן הַבָּקָר וַיּוֹלִיכֵהוּ לְאָהֳלוֹ וַיִּתְּנֵהוּ לְיִשְׁמָעֵאל בָּנוּ לַעֲשׂוֹתוֹ מִטְעַמִּים לָאֹרְחִים כִּי אָמַר. יִסְכֶּן52 נָא הַנַּעַר לְשָׁרֵת אֶת הָאֹרְחִים וּלְהֵיטִיב עִמָּהֶם. וַיַּרְא יְיָ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אַבְרָהָם וְהִנֵּה טוֹב מְּאֹד וַיֹּאמַר: אִם לֹא יֹאכְלוּ הַמַּלְאָכִים וְלֹא יִשְׁתּוּ, וְהֵמַר הַדָּבָר הַזֶּה לְאַבְרָהָם מְאֹד, – עַל כֵּן אֶפְתְּחָה אֶת פִּיהֶם וְאָכְלוּ הַפַּעַם כִּבְנֵי אָדָם וְשָׂמַח אַבְרָהָם בָּהֶם. וַיַּעַשׂ יְיָ כַּאֲשֶׁר אָמַר, וַיֹּאכְלוּ הַמַּלְאָכִים וַיִּשְׁתּוּ. וְיַעֲמׂד אַבְרָהָם עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיְהִי נָכוֹן בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע לְשָׁרְתָם. וַיֹּאמֶר יְיָ אַל אַבְרָהָם: עֵקֶב אֲשֶׁר נָתַתָּ לָאֹרְחִים מַיִם, וַתִּשְׁאַל מֵהֶם לַחֲסוֹת בְּצֵל הָעֵץ וַתַּגֶּשׁ לָהֶם בָּשָׂר וְלֶחֶם, וְחֶמְאָה וְחָלָב נָתַתָּ לָהֶם וַתַּעֲמוֹד עֲלֵיהֶם לְשָׁרְתָם, עַל כֵּן זֹאת אֶעֱשֶׂה לְבָנֶיךָ: בְּלֶכְתָּם בַּמִּדְבָּר וְהָלְכָה אַחֲרֵיהֶם בְּאֵר מַיִם, וְעָנָן אֶפְרֹשׂ עֲלֵיהֶם וְהָיָה לָהֶם לְמַחֲסֶה מִשָּׁמֶשׁ, וּמָן אַמְטִיר לָהֶם מִן הַשָּׁמַיִם וְאַעֲלֶה לָהֶם שַׂלְוִים; וּכְבוֹאָם אֶל אַרְצָם וְהָיוּ לָהֶם שָׁם עֵינוֹת וּתְהוֹמוֹת וְצֹאנָם וּבְקָרָם יִרְבְּיוּן וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם כָּל טוּב! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַמַּלְאָכִים לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר אֶחָד מֵהֶם: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַשָּׁנָה הַבָּאָה תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה אִשְׁתְּךָ בֵּן. וּכְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּבֵּט אַחֲרָיו אֶל הָאֹהֶל אֲשֶׁר עָמְדָה שָׁם שָׂרָה וַיַּרְא וְהִנֵּה מָלֵא כָל הָאֹהֶל אוֹרָה גְדוֹלָה. וְאַךְ כִּלָּה הַמַּלְאָךְ לְדַבֵּר אֶת דְּבָרוֹ, – וַיָּשׁוּבוּ אַבְרָהָם וְשָׂרָה לִנְעֻרוֹתֵיהֶם. וַיְהִי כִרְאוֹת אַבְרָהָם כִּי נְכוֹנִים ארְחָיו לָלֶכֶת וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ לְשַׁלְּחָם.

 

נא. סְדוֹם. (סנהדרין ק“ט; פדר”א כ“ח; מ”ר וירא מ“ט; שׁם נ'; ס”ה)

וְאַנְשֵׁי סְדוֹם הָיוּ עֲשִׁירִים מְאֹד וּבָתֵּיהֶם מָלְּאוּ כָל טוּב. כִּי הָיְתָה אַרְצָם טוֹבָה וְּׁשְמֵנָה וּבְבִטְנָהּ הָיָה זָהָב וָכֶסֶף וְאֶבֶן יְקָרָה וּמַרְגָּלִיּוֹת. וְהָיָה בֶאֱמֹר סְדוֹמי לְעַבְדּוֹ: לֵךְ הַגַּנָּה וְהֵבֵאתָ לִּי מִשָּׁם יְרָקוֹת, וְהָלַּךְ הָעֶבֶד וְקָטַף אֶת הַיֶּרֶק וּמָצָא תַחְתָּיו זָהָב. וְיַעֲשִׁירוּ הַסְּדוֹמִים וַיִּתְגָּאוּ וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְיָ הַמְּמַלֵּא בָתֵּיהֶם כָּל טוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ לַשֶּׁמֶשׁ וְּלַיָּרֵחַ וַיַּעַבְדוּם, וַיְגָרְשׁוּ אֶת הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים הַבָּאִים אֲלֵיהֶם לְבַקֵּשׁ אוֹכֶל וַיְּקַצְצוּ אֶת עֲצֵי פִּרְיָמוֹ לְבִלְתִּי הֳיוֹתָם מַאֲכָל גַּם לְעוֹף הַשָּׁמָיִם… וַיָּשִׂימוּ לָהֶם שׁוֹפְטֵי שֶׁקֶר וְשׁוֹטְרֵי עָוֶל, וְהָיָה כִי סָר סְדוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יָדַע כִי אֶל אֶרֶץ דָּמִים הוּא בָא, – וְקָמוּ עַלָיו הַסְּדוֹמִים וְעָשְׁקוּ אוֹתוֹ וְהוֹצִיאוּהוּ עָרֹם בְּלִי לְבוּשׁ. וַיֵּשְׁבוּ הַסְּדוֹמִים שְׁלֵוִים וְשַׁאֲנַנִּים וְלֹא יָדְעוֹּ רָע. וְקוֹל הֶעֱבִירוּ בְּאַרְצָם לֵאמֹר: מוֹת יוּמַת הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה, אֲשֶׁר יִתְּנוּ מִלַּחְמָם לַדָּל.

וַיַּרְא יְיָ כִּי רַבָּה רָעָתָם וַיּוֹצֵא מֵאוֹצְרוֹתָיו רוּחוֹת סְעָרָה גְּדוׂלוֹת וַחֲזָקוֹת וַתַּרְעֵשְׁנָה אֶת סְדוֹם, וַיְהִי הָרַעַשׁ הַזֶּה לְאוֹת כִּי רָעִים מַעֲשׂיהֶם מְאֹד וְאֵין טוֹב לָהֶם בִּלְתִּי אִם לַשּׁוּב אֶל יְיָ, הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ. וְלֹא שָׂמוּ הֶחַטָּאִים הָאֵלֶּה לֵב לָזֹאת, וַיּוֹסִיפוּ לַחֲטֹא לַיָי וּלְהַקְצִיפוֹ… וְהָיָה כִרְאוֹתָם אִישׁ עָשִׁיר, אֲשֶׁר כִּיסָיו מְלֵאִים זָהָב וְהוֹשִׁיבֻהוּ עַל יַד קִיר נָטוּי וְהִפִּילוּ עָלָיו אֶת הַקִּיר וְהָרְגוּ אוֹתוֹ וְלָקְחוּ לָהֶם אֶת כַּסְפּוֹ. וַיִּזָהֲרוּ הָעֲשִׁירִים מְאֹד וַיִשָּׁמְרוּ לְנַפְשׁוֹתָם וַיַּסְתִּירוּ אֶת זְהָבָם וְאֶת אַבְנֵיהֶם הַיְקָרוֹת בְּאוֹצְרוֹתֵיהֶם הַנִּסְתָּרִים.

וֵיִּתְחַכְּמוּ אוֹהֲבֵי הַכֶּסֶף לְבַעֲלֵי הָאוֹצְרוֹת וַיָּבִיאוּ אֲלֵיהֶם בַּקְבּוּקִים מְלֵאִים שֶׁמֶן, נוֹתֵן רֵיחַ טוֹב מְאׂד, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם: הוֹאִילוּ נָא וַעֲשִׂיתֶם עִמָּנוּ חֶסֶד וְּצְפַנְתֶּם אֶת בַּקְבּוּקֵי הַשֶּׁמֶן הַיָּקָר הַזֶּה בִּמְקוֹמוֹת סִתְרְכֶם, כִּי יְרֵאִים אֲנָחנוּ פֶּן יִגָּנְבוּ מִמֶּנּוּ. וַיֹאֵוֹתוּ לָהֶם הָעֲשִׁירִים וַיָּשִׂימוּ אֶת בַּקְבּוּקֵי הַשֶּׁמֶן בְּאוֹצְרוֹתֵיהֶם… וּבִהְיוֹת הַלַּיְלָה וּבָאוּ בַעֲלֵי הַשֶּׁמֶן וְסָבְבוּ אֶת בֵּית הֶעָשִׁיר אֲשֶׁר טָמַן אֶת הַבַּקְבּוּקִים וְהֵרִיחוּ כִּכְלָבִים אֶת קִירוֹת הַבַּיִת. וְהָיָה בַּהֲרִיחָם אֶת הַשֶּׁמֶן, – וְיָּדְעוּ כִּי נִמְצָא בַמָּקוֹם הַזֶּה אוֹצְרוֹת אֲדוֹנֵי הַבַּיִת וְקָמוּ וְחָתְרוּ53 בַּקִּיר וּבָאוּ אֶל הָאוֹצָר וְהֵרִיקוּ אוֹתוֹ וְלֹא יַשְׁאִירוּ בוֹ גַם אֲגוֹרַת כֶּסֶף אַחַת. וַיְהִי בַיָּמִים הָהֵם וַיָּשִׂימוּ לָהֶם הַסְּדוֹמִים אֶת דוֹבֵר־שֶׁקֶר וְאֶת כָּזְבִּי וְאֶת לוֹקֵחַ־שֹׁחַד וְאֶת בֶּן בְּלִיַּעַל וְאֶת גּוֹנֵב־נֶּפֶשׁ שׁוֹפְטִים בְּאַרְצָם. וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר שָׁמוּ הַשּׁוֹפְטִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי יוֹשְׁבַי אַרְצָם: כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ שׁוֹר, – יִרְעֶה אֶת בֶּהֱמַת הָעִיר יוֹם אֶחָד, וְאָשֵׁר אֵין לוֹ, כִּי דַּל הוּא, – וְרָעָה יוֹמָיִם. וְכִי יַעֲבוֹר אִישׁ אֶת הַנָּהָר בְּסִירָה54, יִתֵּן זוּז55 לְבַעַל הֵסִּירָה, וַאֲשֶׁר יַעֲבוֹר אֶת הַנָּהָר בְּרֶגֶל, וְנָתַן לְבַעַל הֵסִּירָה שְׁנֵי זוּזִים. וְכִי יָקֹץ56 אִישׁ אֶת אֹזֶן חֲמוֹר רֵעֵהוּ וְלָקַח אוֹתוֹ בְּעָלָיו וֶהֱבִיאֵהוּ אֶל בֵּית הָאִישׁ אֲשֶׁר נָתַן בּוֹ אֶת הַמּוּם, וְהָיָה בְּבֵיתוֹ עַד תְּצַמַּח אָזְנוֹ.

וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד זוֹב דָמוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמֻּכֶּה לַאֲשֶׁר הִכָּהוּ; כֶּסֶף יָשִׁיב לוֹ תַּחַת הַדָּם אֲשֶׁר זָב57 מִמֶּנוּ. וְכִי יַעֲשֶׂה אִישׁ מִשְׁתֶּה בְּיוֹם חֲתֻנַּת בְּנוֹ אוֹ בְּיוֹם כְּלוּלוֹת58 בִּתּוֹ וְּקָרָא לְאִישׁ זָר לָבוֹא אֶל הַמִּשְׁתֶּה וְהִפְשִׁיטוּ אֶת בִּגְדֵי בַעַל הַמִּשְׁתֶּה מֵעָלָיו וְהוֹצִיאוּהוּ מִן הַבַּיִת עָרֹם בְּלִי לְבוּשׁ; וְאִם אֶחָד מֵהַקְּרוּאִים יִקְרָא לְאִישׁ זָר לָבוֹא אִתּוֹ אֶל הַמִּשְׁתֶּה, וְעָשׂוּ גַּם לוֹ כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ הַשּׁוֹטְרִים אֶל בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה וַיֹּאמְרוּ לוֹ: הֵן דָּל אַתָּה וַחֲסַר כֹּל, עַל כֵּן תִּרְעֶה אֶת הַשְּׁוָרִים יוֹמָיִם. וַיַּרְא הַנַּעַר כִּי חֲזָקִים הָאֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ וַיְמַהֵר וַיֵּלֶךְ הַשָּׂדֶה לַעֲשׂוֹת אֶת מִצְוַת הַשּׁוֹטְרִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִבִּיט כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיָּקָם וַיִּשְׁחַט אֶת כָּל הַשְּׁוָרִים. וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְאַנְשֵׁי סְדוֹם וַיָּרוּצוּ הַשָּׂדֶה אֶל בֶּן הָאַלְמָנָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָם וַיֹּאמַר: כָּל אֲשֶׁר הָיָה לוֹ שׁוֹר – יִקַּח עוֹר אֶחָד וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ, כִּי דַל הוּא וְלָקַח שְׁנֵי עוֹרוֹת! וַיָּרִיבוּ אִתּוֹ בַּעֲלֵי הַשְּׁוָרִים וַיֹּאמֵרוּ: מַדוּעַ כָּכָה אָמָרְתָּ? הַמְּעַט שָׁחְטְךָ אֶת שִׁוְרֵינוּ, – וַתֹּאמֶר לָקַחַת גַּם אֶת עוֹרוֹתָם וּלְתִתָּם לְהַאֶבְיוֹנִים הָרַבִּים?.. וַיֹּאמֶר בֶּן הָאַלְמָנָה: אַל יֵרַע הַדָּבָר בְעֵינֵיכֶם, כִּי בְחֻקּוֹתֵיכֶם אָנֹכִי הוֹלֵךְ וָאַעַשׂ לָכֶם כַּאֲשֶׁר עֲשִׂתֶם לִי: הֵן שָׂמוּ הַשּׁוֹפְטִים מִשְׁפָּט לֵּאמֹר: כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ שׁוֹר, – יִרְעֶה אֶת הָעֲדָרִים יוֹם אֶחָד, וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ וְרָעָה יוֹמַיִם; עַל כֵּן אָנֹכִי אוֹמֵר: כּׂל אֲשֶׁר הָיָה לוֹ שׁוֹר יִקַּח עוֹר אֶחָד וְאָשֵׁר אֵין לוֹ וְלֶקַח שֵׁנִי עוֹרוֹת… וְיֵבוֹשׁוּ הַסְּדוֹמִים וְיִכָּלְמוּ מְּאֹד וְיִירְקוּ בִּפְנֵי הַנַּעַר וַיֵּלְכוּ לָהֶם.

בַּיָּמִים הָהֵם בָּא כוֹבֵס מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה סְדוֹמָה וַיִּקָּהֲלוּ אֵלָיו הַסְּדוֹמִים וַיֹּאמְרוּ לוֹ: תְּנָה אַרְבָּעָה זוּזִים לְבַעַל הַסִירָה אֲשֶׁר הֶעֱבִירְךָ אֶת הַנָּהָר! וַיַּעַן הַכּוֹבֵס וַיֹּאמַר: הַרְפּוּ מִמֶּנִי, אֲדוֹנַי, כִּי עָבַרְתִּי אֶת הַנָּהָר בְּרֶגֶל! – וַיֹּאמְרוּ הַסְּדוֹמִים: אִם כֵּן מַהֲרָה וְשַׁלֵּם לְבַעַל הַסִּירָה שְׁמוֹנַת זוּזִים! וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ הַכּוֹבֵס אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר אַפּוֹ וַיֹּאמַר: סוּרוּ מִמֶּנִּי, פֹּעֲלֵי אָוֶן59! וַיִּקְצְפוּ הַסְּדוֹמִים עַלָיו וַיַּכֻּהוּ וַיִּפְצָעֻהוּ עַד זוֹב דָּמוֹ. וַיְמַהֵר הַכּוֹבֵס וַיָּרָץ אֶל הַשּׁוֹפְטִים וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשְׂתָה לוֹ הָעֵדָה הָרָעָה. וַיִּשְׁמְעוּ הַשּׁוֹפְטִים אֶת דְּבָרָיו וַיֹּאמֵרוּ: הוֹי, נָבָל! מַהֵר וְשַׁלֵּם שְׁמוֹנַת זוּזִים לְבַעַל הֵסִּירָה וְנָתַתָּ כֶּסֶף לְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָמְלוּ וַיּוֹצִיאוּ דָם מִבְּשָׂרֶךָ!… וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ אֱלִיעֶזֶר לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹם לוֹט כִּי שְׁלָחוֹ אַבְרָהָם, וַיָּבֹא סְדוֹמָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה סְדוֹמִי נֶאֱבָק עִם אִישׁ נָכְרִי הַבָּא הָעִירָה. וְיִגַּשׁ אֱלִיעֶזֶר וַיֹּאמֶר אֶל הַסְּדוֹמִי: מֶה עָשָׂה לְךָ רָעָה הָאִישׁ כִּי הִתְנַפַּלְתָּ עָלָיו? וַיֹּאמֶר הַסְּדוֹמִי: כִּי אֲדַבֵּר אֵלָיו פְּשַׁט אֶת בְּגָדֶיךָ וּנְתַתָּם לִּי – וִימָאֵן!! וַיֹּאמֶר אֱלִיעֶזֶר: הֶרֶף מִמֶּנּוּ וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה! וַיִּקְצֹף הַסְּדוֹמִי עַל אֱלִיעֶזֶר וַיַּכֵּהוּ בְאֶבֶן וַיּיצֶק דַּם הַמַּכָּה עַל פָּנָיו. וַיְהִי כִּרְאוׂת הַסְּדוֹמִי אֶת הַדָּם וַיָּרָץ אֶל אֱלִיעֶזֶר וַיַּחֲזֵק בּוֹ וַיֹּאמַר: דָּם רָב הוֹצֵאתִי מִמֶּךָּ, וְעַתָּה תֶּן לִי אֶת שְׂכָרִי! וַיֹּאמֶר אֱלִיעֶזֶר: הַהַכֵּה תַכֶּה וְגַם שָׂכָר תְּבַקֵּשׁ!! וַיַּעַן הָרָשָׁע וַיֹּאמַר: אַיִּן זֹאת כִּי לֹא סְדוֹמִי אַתָּה, כִּי עַל כֵּן לֹא יָדַעְתָּ אֶת חֻקֵּי אַרְצֵנוּ! וּכְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְיִמְשֹׁךְ אַחֲרָיו אֶת אֱלִיעֶזֶר וַיְבִיאֵהוּ אֶל הַשּׁוֹפֵט וַיֹּאמַר: אָנֹכִי הוֹצֵאתִי אֶת דַּם הָאִישׁ הַזֶּה מִמִּצְחוֹ וָאֲבַקֵּשׁ שְׂכָרִי, וַיֹּאמַר: לּא אֶתֵּן! וַיֹּאמֶר הַשּׁוֹפֵט: מַהֲרָה וְשַׁלֵּם לָאִישׁ הַזֶּה אֶת פָּעֳלוֹ! וַיִּקְצֹף אֱלִיעֶזֶר וַיַּךְ אֶת הַשּׁוֹפֵט בְּאֶבֶן עַל רֹאשׁוֹ, וַיֹּאמַר: דָּמְךָ בְרֹאשֶׁךָ! וְעַתָּה שָׁלֶם נָא לִי אֶת פָּעֳלִי וְשִׁלַּמְתִּי לָאִישׁ הַזֶּה אֶת פָּעֳלוֹ! וַיֵּצֵא אֱלִיעֶזֶר מִבֵּית הַשּׁוֹפֵט וַיִּרְחַץ אֶת פָּנָיו וַיָּבֹא אֶל אַחַד הַבָּתִּים, וַיֹּאמַר: שִׁבְרוּ60 לִּי מְעַט אֹכֶל! וַיִּגְעֲרוּ בוֹ הָאֲנָשִׁים וַיּוֹצִיאוּהוּ מִן הַבַּיִת. וַיָּבֹא אֶל בַּיִת אַחֵר וַיִּשְׁאַל מֵהֶם אֹכֶל וְיַעֲנוּהוּ דָבָר כָּדָּבָר הָרִאשׁוֹן. וַיְהִי כִי הֵצִיק61 לוֹ הָרָעָב וַיָּבֹא אֶל בֵּית אִישׁ אֲשֶׁר עָשָׂה מִשְׁתֶּה בְּיוֹם חֲתֻנַּת בְּנוֹ וַיֵּשֵׁב בִּקְצֵה הַקְּרוּאִים. וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֲנָשִׁים אֲחָדִים: מִי קְרָאֲךָ לָבוֹא הֲלוֹם? וַיַּעַן אֱלִיעֶזֶר וַיֹּאמַר: הָאִישׁ אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב מִצִּדּוֹ קָרָא לִי לֶאֱכֹל לָחֶם. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הָאִישׁ אֶת דִּבְרֵי אֱלִיעֶזֶר וְיֶחֱרַד וַיִּבָּהֵל וַיָּנָס הַחוּצָה, כִי אָמָר: אֲקַדֵּם לִבְרֹחַ פֶּן יַפְשִׁיטוּ אוֹתִי אֶת בְּגָדָי! וַיֵּשֵׁב אֱלִיעֶזֶר מִצַּד הְִאִישׁ הַשֵּׁנִי וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַתָּה לִי כִּי קְרָאתַנִי לָבוֹא הֲלוֹם לֶאֱכֹל לָחֶם!.. וַיִּשְׁמַע הָאִישׁ אֶת דִּבָרָי אֱלִיעֶזֶר וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיָּנָס גַּם הוּא הַחוּצָה. וַיְדַבֵּר אֱלִיעֶזֶר כַּדְבָרִים הָאֵלֶּה לְכָל הָאֲנָשִׁים הַיּוֹשְׁבִים בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה וַיָּנוּסוּ כֻלָּם וַיִּוָּתֵר אֱלִיעֶזֶר לְבַדּוֹ בַּבַּיִת, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיֵיּטֶב אֶת לִבּו וַיְבָרֶךְ אֶת יְיָ וַיֵצֵא מִן הַבָּיִת.

וְאַרְבַּע מִטּוֹת, אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת, הָעָמְדוּ בִרְחוֹב הָעִיר; וְהָיָה כִי בָא סְדוֹמָה אִישׁ מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה וְאָמְרוּ לוֹ: לֵךְ שְׁכַב עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינָיִךְ. וְהָיָה כִּי שָׁכַב הָאֹרֵחַ עַל מִטָּה קְצָרָה וְקִצְצוּ אֶת רַגְלָיו, וְאִם עַל מִטָּה אֲרֻכָּה יִשְׁכַּב וְנִגְּשׁוּ אֵלָיו שִׁשָּׂה אֲנָשִׁים וְהֶחֱזִיקוּ בְרֹאשׁוֹ וּבְרַגְלָיו וּמָתְחוּ62 אוֹתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה בְכֹחַ וְחִלְּצוּ63 אֶת עַצְמוֹתָיו וְעִנּוּ אוֹתוֹ מְאֹד. וַיְהִי כַעֲבוֹר אֱלִיעֶזֶר לִפְנֵי “מִטּוֹת סְדוֹם” וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הָעוֹמְדִים שָׁם: הוֹאֶל נָא וְעָלִיתָ עַל אַחַת הַמִּטּוֹת! וַיֹּאמֶר אֱלִיעֶזֶר: נֵדֶר נָדַרְתִּי בְיוֹם מוֹת אִמֵּי לֵאמֹר: לא אֶעֱלֶה עַל מִטָּה כָּל יְמֵי חַיָּי! וַיְהִי בְּשָׁמְעָם אֶת דְּבְרֵי אֱלִיעֶזֶר וַיַּחְדְּלוּ מְדַבֵּר אֵלָיו בַּדָּבָר הַזֶּה.

וְאִישׁ אֶחָד מֵאֶרֶץ עֵילָם בָּא סְדוֹמָה וְעִמּוֹ חֲמוֹר וּשְׂמִיכָה יָפָה וְחֶבֶל אָרֹךְ, וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתוֹ הַבַּיְתָה. וְהִנֵּה אִישׁ סְדוֹמִי, הֵידוֹד שְׁמוֹ, עָבָר לְפָנָיו וַיַּרְא אֶת הָאִישׁ הָאֹרֵחַ בִּרְחוֹב הָעִיר וַיֹּאמֶר לוֹ: בֹּא בְּרוּךְ יְיָ אֵלַי וּמָצָאתָ בְּבֵיתִי מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ! וַיְבָרְכֵהוּ הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו. וַיִּקַּח הֵידוֹד אֶת הַשְּׂמִיכָה וְאֶת הַחֶבֶל וַיָּבֵא אִתּוֹ הַבָּיְתָה, וְאֶת הַחֲמוֹר הוֹבִיל אֶל הָאֻרְוָה וַיָּבָל לוֹ. וַיָּלֶן הָאִישׁ הָאוֹרֵח בְּבֵית הֵידוֹד וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמַר: אֵלְכָה לִי אֶל דַּרְכִּי! וַיֹּאמֶר הֵידוֹד: סְעָד לִבְּךָ פַּת לֶחֶם וְאַחַר תֵּלֵךְ. וַיַעַשׂ הָאִישׁ כֵּן וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיֹּאמֶר אֶל הֵידוֹד: בָּרוּךְ אַתָּה לַייָ כִּי עָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וַתַּאַסְפֵנִי אֶל בֵּיתְךָ וַתַּאֲכִילֵנִי וָתַּשְׁקֵנִי! וַיְהִי כִּרְאוֹת הֵידוֹד כִּי נָכוֹן הָאוֹרֵחַ לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וַיֹּאמַר: הַיּוֹם בּוֹעֵר כַּתַּנּוּר וְלֹא טוֹב לְךָ לָצֵאת עַתָּה לְדַרְכֶּךָ, וְיָשַׁבְתָּ בְבֵיתִי עַד בּוֹא הַשָּׁמֶשׁ. וַיִּפְצַר64 בּוֹ הֵידוֹד: הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ מְכַסֶּה אֶת הָאָרֶץ וְהָיָה כִּי תֵצֵא עַתָּה לְדַרְכְּךָ וְתָעִיתָ, וְקָרְךָ אָסוֹן… הוֹאֶל נָא וְלִין בְּבֵיתִי גַּם הַלַּיְלָה הַזֶּה! וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיַּשְׁכֵּם הָאֹרֵחַ בַּבֹּקֶר וַיֵּלֶךְ לַחֲבוׂשׁ אֶת חֲמׂרוׂ. וַיִּגַּשׁ אֵלָיו הֵידוֹד וַיֹּאמַר: סֵעָד נָא לִבְּךָ פַּת לֶחֶם וְאַחַר תֵּלֵךְ. וְלֹא אָבָה הָאוֹרֵחַ לִשְׁמוׂעַ עוֹד בְּקוֹלוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר! וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵשֶׁת הֵידוֹד: הֵן יָשַׁב הָאִישׁ בְּבֵיתֵנוּ וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וְאֶת מְחִיר מֵאֲכָלוֹ וּמַשְׁקֵהוּ לֹא נָתַן לָנוּ וְעָתָּה הוּא הוֹלֵךְ מֵעִמָּנוּ, – וּמִי יוֹדֵעַ הֲיָשׁוּב? וַיֹּאמֶר הֵידוֹד אֶל אִשְׁתּוֹ: הַחֲרִישִׁי! אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אֲשֶׁר שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם לָנוּ! וַיְהִי אַךְ כִּלְּתָה הָאִשָּׁה לְדַבֵּר וַיָּבֹא הָאִישׁ הָאֹרֵחַ הַבַּיְתָה וַיֹּאמֶר אֶל הֵידוֹד: הוֹאֶל נָא וַהֲשֵּׁבוֹתָ לִּי אֶת הַשְּׂמִיכָה וְאֶת הַחֶבֶל אֲשֶׁר הָפְקְדוּ65 אִתֶּךָ! וַיַּעַן הֵידוֹד וַיֹּאמַר: זֶה פִּתְרוֹן חֲלוֹמֶךָ: הַחֶבֶל אֹרֶך יָמִים הוּא, וְהַשְּׂמִיכָה – גַּן נֶחְמָד הוּא. וְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדַע כִּי אֲהֵבְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּבַחֲלוֹמְךָ הִגִּיד לְךָ כִּי גַן יִהְיֶה לְךָ וְנָטַעְתָּ בּוֹ עֵץ כָּל פֶּרִי, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים רָבִּים עַל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר הָאֹרֵחַ: לָמָּה תְּדַבֵּר אֵלַי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה? לֹא חֲלוֹם חָלַמְתִּי, כִּי בְהָקִיץ נָתַתִּי לְךָ אֶת הַשְּׂמִיכָה הַיָּפָה וְאֶת הַחֶבֶל! וַיֹּאמֶר הֵידוֹד: הִנֵּה הִגַּדְתִּי לְךָ אֶת חֲלוֹמְךָ, וְעַתָּה תְּנָה לִי בִּמְחִיר פִּתְרוֹנוֹ שְׁלוֹשֶׁת שְׁקָלִים! וַיִּצְעַק הָאִישׁ צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַיָּרָץ אֶל הַשּׁוֹפְטִים וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וְעַד הוּא מְדַבֵּר וַיָּבֹא גַּם הֵידוֹד אֶל הַשּׁוֹפְטִים וַיֹּאמַר: חֲלוֹם חָלַם הָאִישׁ הַזֶּה וָאֶפְתָּר־לוֹ וָאֹמַר: תְּנָה לִּי אֶת שְׂכָרִי וַיְמָאֵן לָתֵת! וַיֹּאמְרוּ הַשּׁוֹפְטִים: תַּן לְהָאִישׁ הַזֶּה אֶת שְׂכָרוֹ! וַיָּרֶב הָאוֹרֵחַ אֶת הֵידוֹד בְּחָזְקָה. וַיְצַוּוּ הַשּׁוֹפְטִים לֵאמֹר: גָּרְשׁוּ אֶת הָאִישׁ הַנָּכְרִי הַזֶּה מִבֵּיתֵנוּ! וַיִּזְעַק הָאִישׁ זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַתִּשָּׁמַע צַעֲקָתוֹ בְּכָל הָעִיר, וַיָּבֹאוּ אֵלָיו אֲנָשִׁים רָבִּים וַיְּקַלְלֻהוּ וַיְחָרְפֻהוּ וַיּוֹצִיאוּהוּ מִחוּץ לָעִיר.

וַיְהִי הַיּוֹם וַתֵּרַדְנָה שְׁתֵּי נְעָרוֹת אֶל הָעַיִן לִשְׁאֹב מָיִם. וַתֹּאמֶר הָאַחַת אֶל הַשֵּׁנִית: הַגִּידָה נָּא לִי, רְעוּתִי, מַדוּעַ אַת כָּכָה דַּלָּה66? וַתַּעַן הַנַּעֲרָה וַתֹּאמַר: כָּלָה הַלֶּחֶם בְּבֵית אָבִי, וְזֶה שְׁנֵי יָמִים לֹא אָכַלְנוּ מְאוּמָה! וַתַּחְמוֹל עָלֶיהָ הַנַּעֲרָה הָרַחֲמָנִיָּה וַתֹּאמַר: שְׁבִי לָךְ פֹּה עַד שׁוּבִי! וַתֵּשֶׁב הַנַּעֲרָה הָרְעֵבָה וַתְּחַכֶּה לְבוֹא רְעוּתָהּ. וַיַּעַבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וָתָּשָׁב וַתֹּאמַר: הֵא לָךְ כַּדִי וְנָתַתְּ לִי אֶת כַּדֵּךְ! וַתַּעַשׂ הַנַּעֲרָה הָרְעֵבָה כֵּן, וַתָּשָׁב לְבֵיתָהּ וַתֵּרֶא וְהִנֵּה מְלֵאָה הַכַּד קֶמַח. וַּתְּמַהֵר וַתָּלָשׁ וַתַּעַשׂ עֻגּוֹת. וַיִּוָּדַע הַדָּבָר הַזֶּה לְאַנְשֵׁי סְדוֹם וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה הָרַחֲמָנִיָּה וַיִּשְׂרְפוּהָ בָּאֵשׁ.

וּפְלִיתִית בַּת לוֹט רָאֲתָה בִּרְחוֹב הָעִיר וְהִנֵּה עָנִי גֹּוֵעַ בָּרָעָב, וַיְמָרֵר אוֹתָהּ הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד, וַתַּעַשׂ בְּחָכְמָה וַתָּשֶׂם בְּכַדָּהּ לֶחֶם וַתַּעֲבוֹר לִפְנֵי הֶעָנִי וַתִּתֵּן לוֹ יוֹם יוֹם אֶת אֲרֻחָתוֹ. וַיְהִי כִּי רָאוּ הַסְּדוֹמִים אֶת הֶעָנִי מַאֲרִיךְ יָמִים וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וַיֹּאמֵרוּ: עַל מַה יִחְיֶה הֶעָנִי הַזֶּה? וַיִּדְרְשׁוּ וַיַּחְקְרוּ הֵיטֵב וַיִּוָּדַע לָהֶם מַעֲשֵׂה פְלִיתִית וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידוּ לַשּׁוֹפְטִים אֶת פִּשְׁעָהּ. וַיִּקְצְפוּ הַשּׁוֹפטִים קֶצֶף גָּדוֹל וַיֹּאמֵרוּ: הוֹצִיאוּהָ וְתִשָׂרֵף!

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא הֵלֶךְ סְדוֹמָה וַיֵּשֵׁב בִּרְחוֹב הָעִיר. וַתִּרְאֵהוּ נַעֲרָה וַתֹּאמֶר לוֹ: מֵאַיִן אַתָּה וְאָנָה תֵּלֵךְ? וַיֹּאמֶר הָאִישׁ: מִדֶּרֶךְ רְחוֹקָה אָנֹכִי בָא, וַתָּבֹא לִי הַשֶּׁמֶשׁ67 בָּעִיר הַזֹּאת וָאֹמְרָה אֶל לִבִּי: הָבָה אָלִינָה פֹּה וְהִשְׁכַּמְתִּי בַבֹּקֶר וְיָצָאתִי לְדַרְכִּי. וַיּוֹסֶף הָאִישׁ לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: תְּנִי נָא לִי מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי מְאֹד וַתִּדְבַּק לְשׁוֹנִי אֶל חִכִּי! וַתּוֹצֵא הַנַּעֲרָה לָאִישׁ הַבָּא לֶחֶם וּמַיִם וַיֵּשְׁתְּ וַיֹּאכַל וֵיְבָרְכֶנָּה בְּשֵׁם יְיָ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר לְשׁוֹפְטֵי הָעִיר וִיצַוּוּ לְהָבִיא אֶת הַחֹטֵאת אֲלֵיהֶם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוּבְאָה וַיִּמְשְׁחוּ אוֹתָהּ בִּדְבַשׁ וֵיְשִׂימוּהָ לִפְנֵי עֲדַת68 דְּבוֹרִים. וְתָבוֹאנָה הַדְּבוֹרִים וַיְּנַשְּׁכֻהָ וַיַּעַקְצֻהָ. וֵתִּצְעַק הַנַּעֲרָה צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַתַּעַל שַׁוְּעָתָה אֶל הַאֱלֹהִים!

 

נב. תְּפִלַּת אַבְרָהָם וְתַחְנוּנָיו. (מדרת“נ וירא ה'; מד”ר וירא מ“ט; תנחומא חיי שׂרה א'; מד”ר ויקרא צ"ו ו')

וַיָי אָמַר: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אוֹהֵב אַבְרָהָם וְאָהוּב לְכָל הָאֲנָשִׁים וְעַתָּה כִּי אַשְׁחִית אֶת סְדוֹם וְנוֹדַע הַדָּבָר הַזֶּה לְאַבְרָהָם פִּתְאוׂם, וְהִתְעַצֵּב אֶל לִבּו מְאֹד; לָכֵן לֹא אֲכַסֶּה מִמֶּנוּ אֶת אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לְאַנְשֵׁי סְדוֹם, וְהִגַּדְתִּי לוֹ כִּי צַעֲקַת הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר יִסְּרוּהָ בְּאַף וּבְחֵמָּה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל, לֹא תִתְּנֵנִי לְהַאֲרִיךְ עוֹד אַפִּי! וַיְהִי כִּי הִגִּיד יְיָ לְאַבְרָהָם לֵּאמֹר: כָּלָּה69 אָנֹכִי עֹשֶׂה אֶת הַסְּדוֹמִים, וַיִּתְעַצֵּב אַבְרָהָם אֶל לִבּו מְאֹד וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ וְיִתְחַנַּן אֵלָיו לֵאמֹר: אֲדֹנָי אֱלׂהִים! אַתָּה יָצַרְתָּ אֶת הָאָדָם וַתִּתֵּן לְפָנָיו דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְדֶרֶךְ הַמָּוֶת. אֶת דֶּרֶךְ הַחַיִּים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אַךְ טוֹב וָחָסֶד, וְאָהַב לְרֵעֵהוּ כָּמוֹהוּ; וְדֶרֶך הַמָּוֶת אִם יֶחֱטָא לְךָ וְהִקְצִיפֶךָ, כִּי יָרֵעַ וְיַשְׁחִית. וַתֹּאמֶר לִבְנֵי הָאָדָם: עֲשׂוּ חֶסֶד וּצְדָקָה לְמַעַן תִּחְיוּ אַתֶּם וְזַרְעֲכֶם! אוּלָם יָדַעְתָּ יְיָ, כִּי לֵב הָאָדָם אֲשֶׁר יְצַרְתָּהוּ עָפָר מִן הָאֲדָמָה, רַק רַע כָּל הַיּוֹם, וְיִצְרוֹ יַשִּׂיאֵהוּ70 לַחֲטֹא לָךְ; לָכֵן אָנֹכִי אוֹמֵר: אָנָּא הֲפָךְ נָא לִבְנֵי הָאָדָם לְבָבוֹת אֲחֵרִים אוֹהֲבֵי טוֹב וְשׂוֹנְאֵי רָע וְהָיוּ כְּמַלְאֲכֵי אֱלהִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ רֵק טוֹב וְלֹא יֶחֱטָאוּ..! וְאִם לֹא תַעֲשֶׂה כָּכָה וְיִסַּרְתָּם בַּחֲמָתֶךָ –, וְאָבַד כָּל הַיְקוּם71 אֲשֶׁר בָּרָאתָ!.. וְעָתָּה יִגְדַּל נָא חַסְדְּךָ, אֲדֹנָי, וְיִסַּרְתָּ אֶת בְּנֵי הָאָדָם כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְּלַּמָּוֶת אַל נָא תִתֵּן אוֹתָם! וַיַּעַן יְיָ אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי, כִּי מָלֵא לִבְּךָ רַחֲמִים וְחֶסֶד וַחֲנִינָה, וְעַל כֵּן הִתְפַּלַּלְתָּ בְּעַד הַסְּדוֹמִים אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת; אוּלָם לֹא אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם אֶת בַּקָּשָׁתֶךָ, כִּי גָדְלָּה צַעֲקָתָם אֶת פָּנַי מְאֹד, וְאִם אוֹסִיף אַאֲרִיךְ אֶת נַפְשָׁם, וּמָלְאָה כָל הָאָרֶץ

חָמַס! וַיְכַל יְיָ לְדַבֵּר וַיַּעַל מֵעַל אַבְרָהָם. וַיְהִי כִּרְאוֹת הַמַּלְאָכִים הַהוֹלְכִים לְהַשְׁחִית אֶת סְדוֹם, כִּי לֹא פָנָה יְיָ אֶל תְּפִלַּת אַבְרָהָם וַתֵּצֶר לָהֶם וַיֵּלְכוּ וַיָּבוֹאוּ סְדוֹמָה.

 

נג. לוֹט וְאִשְׁתּו. (בר“ר ג'; תנחומא וירא י”א; פדר“א כ”ה; מד“ר נ”א, נ“ב וירא; פדר”א שׁם)

בַּיּוֹם הַהוּא נָתְנוּ72 שׁוֹפְטֵי סְדוֹם אֶת לוֹט לְרֹאשׁ לָהֶם, כִּי חָדַל מֵהוֹכִיחַ בָּהֶם73 וִידַבֵּר אֲלֵיהֶם דְּבָרִים אֲשֶׁר טוֹבוּ בְעֵינֵיהֶם. וַיְהִי כְשִׁבְתּוֹ בְּשַׁעַר סְדוֹם וַיַּרְא אֶת שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים וַיִּזְכֹּר אֶת מַעֲשֵׂי אַבְרָהָם דּוֹדוֹ הַמְקַבֵּל אֶת כָּל אָדָם בְּשִׂמְחָה וּבְאַהֲבָה, וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה וַיֹּאמַר: הוֹאִילוּ נָא, אֲדוֹנַי, וְסַרְתֶּם אֶל בֵּיתִי וּמְצָאתֶם בּוֹ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָכֶם!

וַיַּעֲנֻהוּ הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמֵרוּ: לא! כִּי בַרְחוֹב נָלִין. וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו. וְלוֹט אָמַר בְּלִבּו: לֹא אֶתֵּן לָהֶם מַיִם לִרְחוֹץ רַגְלֵיהֶם, וְהָיָה בִרְאוֹת הַסְּדוֹמִים מָחָר בַּבֹּקֶר אֶת הֶאָבָק עַל רַגְלֵי הָאֲנָשִׁים וְאָמָרוּ: עַתָּה זֶה בָאוּ!.. וְעִדִּית אֵשֶׁת לוֹט רָאֲתָה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל הַבָּיִת, וַתִּקְרָא אֶל לוֹט וַתֹּאמַר: אֶל תִּתֵּן אֶת הָאֲנָשִׁים לָבֹא בְּצֵל קוֹרָתֵנוּ! וּכְדָבְּרָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּקַּח יְרִיעָה וַתַּבְדֵּל74 בַּבַּית בֵּינָהּ וּבֵין לוֹט אִישָּׁהּ וַתֹּאמַר: אִם טוּבוּ הָאוֹרְחִים בְּעֵינָיִךָ וְחָפַצְתָּ בָּם, – וְהֵבֵאתָם בְּצֵל קוֹרָתְךָ אָתָּה! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לוֹט מִשְׁתֶּה לַמַּלְאָכִים, וַיַּרְא כִּי אֵין מֶלַח בַּבָּית, וַיֵּלֶךְ אֶל אִשְׁתּוֹ וַיֹּאמַר: עֲשִׂי נָא עִמָּדֵי חֶסֶד וְהִגַּשְׁתָּ לָאוֹרְחִים מֶלַח! וַתִּגְעַר בּוֹ עִדִּית וַתֹּאמַר: הַאֻמְנָם תֹּאבֶה לָשִׂים אֶת “הַמִּנְהָג” הָרַע הַזֶּה גַּם בִּסְדוֹם?? חֲדַל מִמֶּנִּי! כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקוּ דִבְרֵי לוֹט עַל אִשְׁתּוֹ וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ אֶל כָּל הַשְּׁכֵנוֹת וַתֹּאמֶר לָהֶן: תְּנֶנָה לִי מֶלַח, כִּי אוֹרְחִים בָּאוּ אֵלֵינוּ וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם אִישִׁי שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיְבִיאֵם אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וְלֹא חָסְרוּ מְאוּמָה בִּלְתִּי אִם מֶלַח, וַיִּשְׁלָחֵנִי בִי!… וַיִוָּדַע הַדָּבָר לְאַנְשֵׁי סְדוֹם וַיִּסַּבּוּ עַל בֵּית לוֹט מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, כָּל הָעָם מִקָּצֶה; כִי לֹא הָיָה בְּכָל הָעִיר גַּם אֶחָד אֲשֶׁר יֹאמַר: מֶה עָשׂוּ לָכֶם הָאֲנָשִׁים הָאוֹרְחִים, כִּי נֶאֱסַפְתֶּם כֻּלְּכֶם עֲלֵיהֶם לְהָרַע אוֹתָם? וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִגְּשׁוּ הַסְּדוֹמִים לִשְׁבּוֹר אֶת הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה וַיֻּכּוּ בְסַנְוֵרִים75 וַיִּלְאוּ76 לִמְצוֹא הַפֶּתַח. וַיֹּאמְרוּ הַמַּלְאָכִים אֶל לוֹט: הוֹצֵא אֶת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי שִׁלַּח יְיָ אוֹתָנוּ לְשַׁחֵת אֶת כָּל הָעִיר. וְיֶחֱרַד לוֹט חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיְמַהֵר וַיָּבֹא אֶל חֲתָנָיו וַיֹּאמַר: מַהֲרוּ צְאוּ מִן הַמָּקוֹם, כִּי שָׁלַח יְיָ מַלְאָכִים לְהַשְׁחִיתוֹ! וַיְמַלְּאוּ הַחֲתָנִים אֶת פִּיהֶם צְחוֹק וַיֹּאמֵרוּ: הֶאָבְדָה חָכְמָתֶךָ77? הִנֵּה כָּל הָעִיר צֲהֲלָה וְשָׂמֵחָה, וְאַתָּה אוֹמֵר: נֶהְפָּכֶת!.. וַיָּסַר לוֹט מֵעֲלֵיהֶם וַיָּרָץ אֶל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם אֶת כַּסְפּוֹ בְּנֶשֶׁךְ… וַיָּאיצוּ בוֹ הַמַּלְאָכִים וַיָּשָׁב לְבֵיתוֹ וַיָּחֶל לֶאֱסֹף אֶת כָּל אֲבָנָיו הַיְּקָרוֹת וְאֶת זְהָבוֹ וְאֶת כַּסְפוֹ, וַיִּתְמַהְמָהּ, וְיַחֲזִיקוּ הַמַּלְאָכִים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנוֹתָיו וַיְפַנּוּ לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ וַיּוֹצִיאֻהוּ וַיַּנִּיחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר. וַיְצַוּוּ עָלָיו לֵּאמֹר: אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר. הֶהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תָּמוּת! וְיִתְחַנֵּן אֵלָיו לוֹט וַיֹּאמַר: אִמָּלְטָה נָא אֶל הָעִיר הַקְּטַנָּה, הַקְּרוֹבָה לָנוּס שָׂמָּה! וַיִּזְכָּר לוֹ הַמַּלְאָךְ אֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה בַּהֲבִיאוֹ אוֹתוֹ אֶל בֵּיתוֹ –, וַיַּעַשׂ לוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִבִּיטָה אֵשֶׁת לוֹט מֵאַחֲרָיו, – וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח… עוֹדֶנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל יַד נַחַל קִדְרוֹן. וְהַשְּׁיָרִים בָּאִים אֵלָיו יוֹם יוֹם וּמְלַקְּקִים אוֹתוֹ וְלֹא יַשְׁאִירוּ בּוֹ עַד הָעֶרֶב בִּלְתִּי אִם הָרַגְלָיִם. וּבִהְיוֹת הַבֹּקֶר וְצָמַח מִתַּחְתָּיו וְהָיָה לִנְצִיב מֶלַח כְּבָרִאשׁוֹנָה.

 

נד. הָעוֹבְדִים לַשֶּׁמֶּשׁ וְלַיָּרֵחַ. (מד"ר וירא נ')

וַיְהִי כַאֲשֶׁר נִשְׁמַע בִּסְדוֹם, כִּי צָרָה קְרוֹבָה, וַיֹּאמְרוּ הָעוֹבְדִים לַשָּׁמֶשׁ: מִי יִתֵּן בֹּקֶּר וְיָצְאָה הַשֶּׁמֶשׁ אֲשֶׁר אֲנָחְנוּ עוֹבְדִים לָהּ וְהִצִּילַתְנוּ מִידֵי הַאֱלֹהִים הָאוֹמְרִים לְהַשְׁחִיֵתֵנוּ! וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָעוֹבְדִים לַיָּרֵחַ: מִי יִתֵּן וְלׂא יָבֹא בֹקֶר וְהִצִּילָנוּ הַיָּרֵחַ מִכָּל רָע. וְיֵדַע יְיָ אֶת מַחְשְׁבוֹת אַנְשֵׁי סְדוֹם וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם אֵשׁ וְגָפְרִית78 בְּעֶצֶם הָרֶגַע אֲשֶׁר עָמְדוּ בָּרָקִיעַ גַּם הַשֶּׁמֶשׁ וְגַם הַיָּרֵחַ. וְהַמַּלְאָךְ שָׁלַח אֶת יָדוּ בַּצוּר79 אֲשֶׁר נִבְנוּ עָדלָּיו חֲמֵשׁ עָרֵי סְדוֹם וַיַּהַפְכֵן וַיַּשְׁחִיתֵן וַיִּבּוֹל80 עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה וְכָל הַצֶּמַח וַתֵּשַׁם81 כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת.

 

נה. אַבְרָהָם בִּגְרָר. (מד“ר וירא נ”ב; פסיקתא רבתי מ"ב)

וְּדְבַר מַהְפֵּכַת סְדוֹם נוֹדַע בְּכָל הָאָרֶץ, וַתְּהִי חִתַּת82 אֱלהִים עַל הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים וַיַּחְדְּלוּ מֵעֲבוֹר בִּמְקוֹמוֹת הָאֵלֶּה וַיִּרְחֲקוּ מֵהֶם. וַיַּרְא אַבְרָהָם, כִּי חָדְלוּ עוֹבְרֵי אֹרַח מִבּוֹא אֵלָיו וְכַסְפּוֹ וּזְהָבוֹ לֹא יִמְעַט, וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּו וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד וַיֹּאמַר: אוֹיָה לִּי, כִּי חָדְלוּ הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים מִבּוֹא אֵלָי! מִי יוֹדֵע מָתַי יָבוֹאוּ אֵלַי שֵׁנִית וְהַאֲכַלְתִּים וְהִשְׁקִתים כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כָּל הַיָּמִים? וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים וְלֹא נִרְאָה כָל עוֹבֵר וָשָׁב וַיְמַהֵר אַבְרָהָם וַיִסַּע מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּגְרָר.

 

נו. הוּלֶּדֶת יִצְחָק. (מדר“ב נ”ג וירא; תנחומא תולדות ב'; פסיקתא רבתי מ"ב)

וַיְהִי בְּיוֹם הוּלֶּדֶת יִצְחָק וַתִּגְדַּל הַשִּׂמְּחָה בָאָרֶץ מְאֹד. כִּי הִפְלִיא יְיָ לַעֲשׂוֹת בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּפְקֹד83 נָשִׁים עֲקָרוׂת84 רַבּוֹת וַתֵּלַדְנָה; וַיִּפְקַח עֵינֵי עִוְרִים. וַתִּשְׁמַעְנָה אָזְנֵי חֵרְשִׁים וַיֶּחְכָּם כָּל פֶּתִי וְכָל מִשְׁתַּגֵּעַ וַיִּשָּׁמַע בְּכָל בַּית קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׁמְחָה. וְכָל הַנָּשִׁים הַכְּבוּדוֹת אֲשֶׁר הַָלְכוּ אֶל שָׂרָה לִשְׁאֹל לָּהּ לְשָׁלוֹם תָּמְהוּ אִשָּׁה אֶל רְעוּתָהּ לֵאמֹר: הַאֻמְנָם יָלְדָּה שָׂרָה וְהִיא זְקֵנָה מְאֹד? וַתָּבֹאנָה אֶל שָׂרָה וַּתִּבָרֵכְנָה אוֹתָהּ. וַיְהִי כַאֲשֶׁר שָׁמְעָה שָׂרָה אֶת קוֹל בִּכְיַת יוֹנְקֵיהֶן, וַתֹּאמַר: הַגֵּשְׁנָה אֶת יוֹנְקֵיכֶן אֵלַי וְהֵינַקְתִּי אוֹתָם! וַתַּעֲשֶׂיןָ הַנָּשִׁים כִּדְבַר שָׂרָה וְתַּגֵּשְׁנָה אֵלֶיהָ אֶת יַלְדֵיהֶן וַתֵּינֶק אוֹתָם וַיַּחְדְּלוּ מְבְּכוֹת, וַתִּרְאֶין הַנָּשִׁים אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וַתַּאֲמֵנָּה בַּיָי וַתּׂאמַרְנָה: עׂשֶׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת!

 

נז. הַמִּשְׁתֶּה וְהַשָּׂטָן. (זהר בראשית; ספה"י)

וַיִּגְדַּל יִצְחָק וַיִּגָּמַל85 וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל וַיָּבֹא שֵׁם וְעֵבֶר וְכָל גְּדוֹלֵי הָאָרֶץ וַאֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ; גַּם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וְנָחוֹר אָחִיו בָּאוּ מֵחָרָן עִם כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂמָחוּ. וַיַּרְא הַשָּׂטָן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיָּבֹא אֶל בֵּית אַבְרָהָם וַיְהִי דִמְיוֹנוֹ כְּעָנִי הַבָּא לְבַקֶּשׁ אֹכֶל, וַיַּעֲמֹד בְּפֶתַח הַבַּיִת. וְאַבְרָהָם לֹא רָאָהוּ, כִּי עָמַד בְּכָל הָעֵת הַזֹּאת וַיְשָׁרֶת אֶת אוֹרְחָיו, וְלֹא קָרָא לֶעָנִי הַזֶּה לֶאֱכֹל לָחֶם. וַיִּשְׂמַח הַשָּׂטָן עַל הַדָּבָר הַזֶּה שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמַר: אַתָּה, יי, נָתַתָּ לְאַבְרָהָם אֶת כָּל תַּאֲוַת לִבּוֹ וַיָּרָם86 וַיֶּחְדַּל מֵעֲשׂוֹת חֶסֶד לַעֲנִיִּים. הַיּוֹם נִסִּיתִי אָנֹכִי אוֹתוֹ וָאֶעֱמוֹד כְּעָנִי בְּפֶתַח בֵּיתוֹ וְלֹא שָׂם לִבּוֹ אֵלַי וְלֹא קָרָא לִי לֶאֱכֹל לָחֶם? וַיַּעַן יְיָ אֶת הַשָּׂטָן וַיֹּאמַר: אֵין כְּאַבְרָהָם יְרֵא יְיָ וְרוֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד בְּכָל הָאָרֶץ, וְיָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי, כִּי גַם אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ אֶת יִצְחָק לֹא יַחְשׂךְ87 מִמֶּנִּי בְּיוֹם אָמְרִי לוֹ: הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה! וַיֹּאמֶר הַשָּׂטָן: לֹא יַעֲשֶׂה אַבְרָהָם אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה! וַיֹּאמֶר יְיָ: אַתָּה תִרְאֶה, הֲיִקְרֶה דְבָרִי אִם לֹא.

 

נח. יִשְׁמָעֵאל וְיִצְחָק. (פדר“א ל'; מד”ר שׁמות א‘; בר“ר נ”ג; תנחומא שׁמות א’)

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת מַעֲשֵׂי יִשְׁמָעֵאל וְהִנֵּה הֵם רָעִים מְאֹד וַתֹּאמֶר אֵלָיו: הֵיטִיבָה בְּנִי אֶת דְּרָכָיִךָ וּמָצָאתָ חֵן בְּעֵינֵי אֱלהִים וְאָדָם. וְלֹא שָׁמַע יִשְׁמָעֵאל לְדִבְרִי שָׂרָה וַיֵּלֶךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּו. וַתֹּאמֶר שָׂרָה בְּלִבָּהּ: הָבָה אֶשְׁמֹר אֶת יִצְחָק בְּנִי וְשַׂמְתִּי עָלָיו עֵינִי פֶּן ילְמַד אֶל דַּרְכֵי יִשְׁמָעֵאל וְהָיָה כָמוֹהוּ. וַיְהִי הַיּוֹם וַתֵּרֶא שָׂרָה וְהִנֵּה הֵבִיא יִשְׁמָעֵאל פֶּסֶל וַיְצַחֵק אִתּוֹ לִפְנֵי יִצְחָק. וַתִּגְעַר בּוֹ שָׂרָה וַתֹּאמַר: אַל תַּעֲשֶׂה עוֹד כַּדָּבָר הַזֶּה, פֶּן תְּגֹרַשׁ מִן הַבָּיִת!.. וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת הַפֶּסֶל וַיּוֹצִיאֵהוּ מִן הַבַּיִת וַיַּטְמִינֵהוּ. וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר יִשְׁמָעֵאל אֶל יִצְחָק: הָבָה נֵלְכָה הַשָּׂדֶה לָשׂוּחַ! וַיֹּאמֶר יִצְחָק: טוֹב! אָנֹכִי אֵלֵךְ. וַיְהִי כְּבוֹאָם הַשָּׂדֶה וַיִּקַּח יִשְׁמָעֵאל חִצִּים וַיּוֹר אֶל יִצְחָק. וַיֹּאמֶר יִצְחָק: אָחִי! מַדוּעַ תַּעֲשֶׂה לִי כָּכָה? וַיַּעַן יִשְׁמָעֵאל וַיֹּאמַר: הֲלֹא מְצַחֵק אָנִי! וְיִשְׁמָעֵאל עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה בִּצְדִיָּה כִּי אָמָר: אֲהַרְגָה אֶת יִצְחָק וְיָרַשְׁתִּי אֲנִי לְבַדִּי אֶת אָבִי!… וַיִּוָּדַע הַדָּבָר הַזֶּה לַשָׂרָה וַתִּתְחַנֵּן אֶל יִשְׁמָעֵאל לֵאמֹר: שׁוּבָה, בְּנִי, מִדַּרְכְּךָ הָרָעָה וְחָיִיתָ אַתָּה וְיִצְחָק בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו וַהֲטִיבוֹתִי עִמְּךָ וַאֲהַבְתִּיךָ כַּאֲשֶׁר תֶּאֱהַב הָאֵם אֶת בְּנָהּ! וְלֹא שָׁמַע יִשְׁמָעֵאל בְּקוֹל תַּחֲנוּנֶיהָ וְלֹא לָקַח אֶת דְּבָרֶיהָ הַטּוֹבִים בְּלִבּו וַיִצֶד אֶת נֶפֶשׁ יִצְחָק לְקַחְתָּהּ. וַתֶּחֱרַד שָׂרָה מְאֹד וַתָּבֹא לְאַבְרָהָם וַתֹּאמַר: גָּרֵשׁ אֶת יִשְׁמָעֵאל כִּי אוֹמֵר הוּא לַהֲרֹג אֶת יִצְחָק בְּנֵנוּ! וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אֹדוֹת בְּנוֹ; וַיֹּאמֶר יְיָ: כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה אִשְׁתְּךָ שְׁמַע בְּקוֹלָהּ!

 

נט. צֶדֶק וּמִשְׁפָּט (פדר“א ל'; מד”ר וירא נ“ג; ראשׁ השׁנה ט”ז ע“ב; מדרת”נ ויצא ה')

וַיִּתֵּן אַבְרָהָם לְהָגָר לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיָּשֶׂם אֶת יִשְׁמָעֵאל עַל שִׁכְמָהּ וַתֵּלֶךְ הָגָר הַמִּדְבָּרָה; וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵחֵלָּה לְבַקֵּשׁ פְּסִילִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם וַיִּכְלוּ פִּתְאוֹם הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וְלֹא הָיָה לַנַּעַר לִשְׁתּוֹת וַיֵּבְךְּ בְּכִי גָדוֹל. וַתַּשְׁלֵךְ אוֹתוֹ הָגָר תַּחַת אַחַד הַשִּׁיחִים וַתֵּשֵׁב לָּהּ מִנֶּגֶד, כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָלֶד! וַיִּתְפַּלֵּל יִשְׁמָעֵאל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָנָּא הַשְׁקֵנִי נָא וְאַל אָמוּת בַּצָּמָא, כִּי אֵין מַר מֵהַמָּוֶת הַזֶּה! וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת תְּפִלַּת יִשְׁמָעֵאל וַיֹּאמֶר לְהַעֲלוֹת לוֹ בְּאֵר מָיִם! וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיִּתְיַצְּבוּ הַמַּלְאָכִים לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמְרוּ: אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! לָמָּה תַגְדִּיל אֶת חַסְדְּךָ עִם יִשְׁמָעֵאל? הֵן יָרֵעַ מְאֹד לְבָנֶיךָ וִימִיתֵם בְּצָמָא כַּאֲשֶׁר יָגְלוּ מֵאַרְצָם? וַיֹּאמֶר יְיָ: הַגִּידוּ נָא לִי: מָה הוּא יִשְׁמָעֵאל עַתָּה, – הֲצַדִיק אִם רָשָׁע? וַיַּעֲנוּ הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמֵרוּ: צַדִּיק הוּא יִשְׁמָעֵאל, כִּי עוֹדֶנּוּ נַעַר וְלֹא יֵדַע מָאֹס בָּרָעַ וּבָחֹר בַּטּוֹב! וַיֹּאמֶר יְיָ: לָכֵן תֵּדְעוּ, כִּי לֹא יִשְׁפֹּט יְיָ אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּמַעֲשֵׂיהֶם אֲשֶׁר הֵם נְכוֹנִים לַעֲשׂוֹת, כִּי אִם כְּמַעֲשׂיהֶם אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים עָתָּה!

 

ס. חַסְדֵי אַבְרָהָם וְשָׂרָה, וּמַעֲשֵׂי צִדְקָתָם. (אדר“נ פ”ז; סוטה י‘; זהר בראשׁית; תנחומא ח"שׁ ד’; בר“ר וירא נ”ד, ח')

בַּיָּמִים הָהֵם בָּנָה אַבְרָהָם בְּכָל הַדְּרָכִים מְלוֹנוֹת אֹרְחִים וַיָּשֶׂם בָּהֶם מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה. וַיְהִי הַמְּלוֹנוֹת לְעוֹבְרֵי הַדֶּרֶךְ לָנוּחַ בָּהֶם וְלָלִין, וְהַמַּאֲכָל לֶאֱכֹל הָרָעֵב וּלְהֵיטִיב אֶת לִבּוֹ, וְהַמַּשְׁקֶה לִשְׁתּוֹת הֶעָיֵף וְהַצָּמֵא. וְהָיָה כִּי עָבַר אִישׁ בְּדֶּרֶךְ וְכֹחוֹ עֻנָּה, כִי הִכָּהוּ הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּיעַף וַיִּצְמָא, – וְסָר אֶל הַמָּלוֹן הַקָּרוֹב וּמָצָא בּוֹ מִטּוֹת וְשְׁלֻחָנוֹת עֲרוּכִים וְכִסְּאוֹת, וְיָּשַׁב וְנָח מֵעֲמַל דָּרְכּוֹ וְאָכַל וְּשָׁתַה לְכֹל אַוַּת נַפְשׁוֹ וְהוֹדָה לֵאלֹהֵי אַבְרָהָם וּבֵרַךְ אֶת שְׂמוֹ. אָז יִבְנֶה אַבְרָהָם בִּבְאֵר שֶׁבַע בַּיִת גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם, וַיָּשֶׂם בּוֹ אַרְבַּע דְּלָתוֹת לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, כִּי אָמָר: אַל יִלְאֶה כָל עוֹבֵר וְכָל שָׁב וְכָל אוֹרֵח לִמְצֹא אֶת הַדֶּלֶת בְּבוֹאוֹ אֵלָי! וַיִּטַּע מִסָּבִיב לַבַּיִת גַּן וּבוֹ עֵץ כָּל פֶּרִי וּבַגָּן בַּמָּבוֹא הָיָה עֵץ נִפְלָא, אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא הָיָה וְאַחֲרָיו לֹא יִּהְיֶה עוֹד; כִּי בְּגֶשֶׁת אֵלָיו אִישׁ יָשָׁר וּמַאֲמִין בַּייָ, וּפָרַשׂ הָעֵץ עָלָיו אֶת עֲנָפָיו וְהֵצֵל88 עָלָיו וְהִסְתִּירָהוּ מֵחַמַּת89 הַשָּׁמֶשׁ; אוּלָם בֶּאֱמוֹר עוֹבֵד פְּסִילִים לָגֶשֶׁת אֵלָיו, וְסָר הָעֵץ הַנִּפְלָא מִמְּקוֹמוֹ וְהֵרִים אֶת עֲנָפָיו לְמָעְלָה וַיֵּדַע אַבְרָהָם אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי הָאָדָם הַבָּאִים אֵלָיו מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק, כִּי הִבִּיט אֶל הָעֵץ וַיַּרְא אֶת נִפְלְאוֹתָיו. וְהָיָה בִרְאוֹתוֹ כִּי הֵרִים הָעֵץ אֶת עֲנָפָיו לְמַעְלָה, וְקָם אַבְרָהָם מְהֵרָה וְנִגַּשׂ אֶל הָאִישׁ הַבָּא וּבֵרֲכֵהוּ. וְשָׂם לוֹ כּסֵּא וְעָרַךְ לוֹ שֻׁלְחָן וְהִתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאֱמֹר: שְׁתֵה, אֲדוֹנִי, וַאֱכֹל לְכָל אַוַּת נַפְשֶׁךָ. וְעָמַד אַבְרָהָם בְּכָל הָעֵת הַהִיא לִפְנֵי הָאִישׁ וְשֵׁרֵת אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יְשָׁרֵת עֶבֶד אֶת אֲדוֹנוֹ, וְסִפֵּר לוֹ אֶת גָּדֻלַּת יְיָ וְאֶת טוּבוֹ וְאֶת חֲסָדָיו וְאֶת נִפְלְאוֹתָיו. וְלֹא יָסוּר מִמֶּנוּ עַד אִם פָּקַח אֶת עֵינָיו וְיָדַע כִּי אֵין כַּיָי בְּכָל הָאָרֶץ – לְהַאֲמִין בּוֹ וְלִדְבַּק אַחֲרָיו.

וְשֵׁמַע90 אַבְרָהָם הָעִבְרִי וּמַעֲשֵׂי צִדְקָתוֹ הָלַךְ בְּכָל הָאָרֶץ וַיִּנְהֲרוּ91 אֵלָיו אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק92 וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וַיְקַבְּלֵם אַבְרָהָם בְּשִּׂמְחָה וּבְאַהֲבָה, וַיַּאֲכִילֵם וַיַּשְׁקֵם וַיְנַחֲמֵם מִיגוֹנָם וַיִּמַח דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים. וַתֵּרֶא שָׂרָה בֵּין הַנָּשִׁים הַבָּאוֹת – לְבוּשׁוֹת קְרָעִים93 וַתָּשֶׂם עַל לֵב וַתָּחֵל לְהָכִין לַהֵן שְׂמָלוֹת.

וַיְהִי לָהּ גַּם הַיּוֹם וְגַם הַלַּיְלָה עֲבוֹדָה. כִּי בַיוֹם עָזְרָה אֶת אַבְרָהָם אִישָּׁהּ לְהַאֲכִיל אֶת הָאֲנָשִׁים הָאוֹרְחִים וּלְהַשְׁקוֹתָם וְלָתֵת לָהֶם נִדְבוֹת כֶּסֶף וְצֵדָה לַדֶּרֶךְ; וּבַלַּיְלָה בַּעֲלוֹת הָאוֹרְחִים עַל הַמִּטּוֹת לִישׁוֹן, וְיָשְׁבָה לִתְפּוֹר שְׂמָלוֹת לְהַנָּשִׁים הָעֲנִיּוֹת וּלְיַלְדֵיהֶן וַיְּהִי נֵרָהּ דָּלוּק מִלֵּילֵי שַׁבָּת עַד לֵילֵי שַׁבָּת. וַיַּרְא יְיָ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר הִיא עֹשָׂה בְּאַהֲבָתָהּ אֵת הָעֲנִיִּים וּבְחֶמְלָתָהּ עֲלֵיהֶם וַיִּשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיהָ וַיַּקֵּף94 אֵת אָהֳלהּ הַפָּתוּחַ לָרְוָחָהּ עַנְנֵי נֹגַהּ95 וַיִּהְיוּ לָהּ לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת וּלְשֵׁם טוֹב וְלִתְהִלָּה.

וְכַאֲשֶׁר יוֹסִיף אַבְרָהָם וְשָׂרָה לַעֲשׂוֹת חֶסֶד וּצְדָקָה כֵּן יִגְדַּל שְׁמָם וְכֵן יִבָּרְכוּ בָם כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. וְהָיָה בֶּאֱמוֹר הָאֲנָשִׁים הָאוֹרְחִים לְאַבְרָהָם: בָּרוּךְ אַתָּה לָנוּ כִּי עָשִׂיתָ עִמָּנוּ חֶסֶד, וְעָנָה אוֹתָם לֵאמֹר: אַל תְּבָרְכוּ בִּלְתִּי אִם אֶת הָאָדוֹן הַנּוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר וְהַמְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם! וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ הָאוֹרְחִים: אַיֵּה הָאָדוֹן אֲשֶׁר אָמַרְתָּ? – וְעָנָה אוֹתָם אַבְרָהָם וְאָמָר: מָלֵא הוּא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, לוֹ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וּבְיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, הוּא זָן96 אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ וּבַחֲסָדָיו וּבְרַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים. וְשָׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים אֶת דִּבְרֵי אַבְרָהָם וְתָמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וְאָמָרוּ: גָּדוֹל הָאָדוֹן אֲשֶׁר אָמַרְתָּ וּמְהֻלָּל מְּאֹד וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע אֵיכָה נְבָרֵךְ אוֹתוֹ וְעַל כֵּן אֲנָחְנוּ שׁוֹאֲלִים מִמְּךָ לֵּאמֹר: לַמְּדֵנוּ נָא לְבָרֵךְ אוֹתוֹ וּבֵרַכְנֻהוּ! וְהָיָה כִּשְׁמֹעַ אַבְרָהָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְשָׂמַח בָּהֶם שִׁמְחָה גְדוֹלָה וְאָמָר: אַחַי הַטּוֹבִים! אִמְרוּ: בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד!

 

סא. מִשְׁפָּט וּצְדָקָה. (בע“ק; אדר”נ פ"ד)

וְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִהְיֶה לָהֶם דִּבְרֵי רִיבוֹת יָבוֹאוּ אֶל אַבְרָהָם וְאָמְרוּ לוֹ: הֱיֵה נָא לְדַיָּן וְשָׁפַטְתָּ בֵּינֵינוּ וְעָשִׂינוּ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֵינוּ! וְשָׁמַע אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵי רִיבוֹתָם וְלֹא יַרְפֶּה מֵהֶם עַד אִם הָשְׁלַם97 הָאֶחָד לְהַשֵּׁנִּי וְנָשַׁק אִישׁ לְרֵעֵהוּ. וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיָּבֹאוּ אֵלָיו שֵׁנֵי אֲנָשִׁים וַיִּתְיַצְּבוּ לְפָנָיו וַיֹּאמֶר אֶחָד מֵהֶם: שְׁנֵינוּ עָשִׂינוּ מִקְנֶה וְקִנְיָן יָמִים רָבִּים, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חִשַּׁבְנוּ98 אִישׁ עִם רֵעֵהוּ וָאֶרְאֶה כִּי שָׁאֲרָה בִידֵי רֵעִי מֵאָה כֶסֶף מִקִּנְיָנִי, וָאֹמַר לוֹ: הָשִׁיבָה לִי אֶת כַּסְפִּי וִימָאֵן, וָאֶתְחַנֵּן אֵלָיו וְלֹא שָׂם עַל לֵב..! וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵי הַנֹּשֶׁה99 וַיּוֹצֵא מִכִּיסוֹ מֵאָה כֶסֶף וַיִּתֶּן לוֹ וַיֹּאמַר: שְׁבָה נָא אָחִי לְכִסֵּא וְקָם רֵעֲךָ וְדִבֶּר, וְשָׁמַעְתִּי מַה יְדַבֵּר וּמַה יִצְטַדָּק. וַיָּקָם הָאִישׁ הַשֵּׁנִי וַיֹּאמַר: שְׁמָעֵנִי אֲדוֹנִי אַבְרָהָם! הָאִישׁ אֲשֶׁר נָשָׁה בִי, לֹא הִשְׂכִּיל לְחַשֵּׁב, עַל כֵּן דָּרַשׁ לְהָשִׁיב לוֹ אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי. וְיִשְׁאַל אַבְרָהָם לְדִבְרֵי מִסְחָרָם וַיְבַקֵּשׁ חֶשְׁבּוֹן וַיַּרְא וַיֵּדַע כִּי צַדִּיק הַשֵּׁנִי מֵהָרִאשׁוֹן וְנַהֲפֹךְ הוּא, אֲשֶׁר חַיָּב הַנֹּשֶׁה לַאֲשֶׁר נָשָׁה בוֹ מֵאָה כָסֶף. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: שְׁמָעֵנִי נָא אָחִי! אִם לֹא תוֹכִיחַ לְפָנַי צִדְקָתֶךָ, – וַהֲשֵּׁבוֹתָ לְרֵעֲךָ אֵת מְאַת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ. וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ וַיִּקְרָא לְעֵדִים וַיַּעֲמִידֵם לִפְנֵי אַבְרָהָם. וַיַּחְקֹר אַבְרָהָם וַיִּדְרֹשׁ הֵיטֵב וַיַּרְא כִּי שָׁגוּ שְׁנֵיהֶם בְּחֶשְׁבּוֹנָם וְאֵין הָאֶחָד חַיָּב לְהַשֵּׁנִי גַּם אֲגוֹרָה אָחָת. וַיַּעֲרֹךְ לִפְנֵיהֶם אֶת דִּבְרֵי הָרִיב וַיְבִינֵם לָדַעַת אֵת שִׁגְגָתָם, – וַיֹּאמֵרוּ: בָּרוּךְ אַתָּה לַיָי כִּי פָּקַחְתָּ אֵת עֵינֵינוּ וַנֵּרֶא כִּי שָׁגָגְנוּ! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: אַחַי! הִתְחַלְּקוּ נָא אֶת מְאַת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר נָתַתִּי וַּהֲלַכְתֶם לְשָׁלוֹם לְדַרְכְּכֶם וַאֲהַבְתֶּם אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, – וַאֲהֵבְכֶם יְיָ וּבֵרַכְכֶם כָּל הַיָּמִים!

 

סב. “מוּסַר” שַׁדַּי. (מורה נבוכי הזמן בסה“ס בשׁל”ק)

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וְאַבְרָהָם יֹשֵׁב פֶּתַח אָהֳלוֹ כְּבוֹא הַשָּׁמֶשׁ. וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ זָקָן עָיֵף וְיָגֵעַ הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְּקָרֵב אֵלָיו. וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיָרָץ לִקְרָאתוׂ וַיׂאמַר: בִּי אֲדונִי אַל נָא תַעֲבוׂר מֵעַל עַבְדְּךָ וְלַנְתָּ פּׂה הַלַּיְלָה וְנַחְתָּ, וְהִשְׁכַּמְתָּ בַבּׂקֶר וְהָלַכְתָּ בְשָׁלוׂם לְדַרְכֶּךָ.

וַיַּעַן הַזָּקֵן אֶת אַבְרָהָם וַיּׂאמַר: לׂא, כִּי פׂה אָלִין תַּחַת הָעֵץ. וַיִפְצַר בּוׂ אַבְרָהָם מְאׂד וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיָּסַר הַזָּקֵן לְאָהֳלוׂ. וַיִּקַּח אַבְרָהָם חֶמְאָה וְחָלָב וַיָּשֶׂם לְפָנָיו, וּמַצּוׂת אָפָה וַיּׂאכַל וַיִּשְׂבָּע. וַיְהִי אַחֲרֵי אָכְלוׂ וְאַחֲרֵי שָׁתוׂ וַיׂאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם: בָּרֵך נָא, אֲדוׂנִי אֶת אֱלׂהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הַנּוׂתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר! וַיׂאמֶר הַזָּקֵן: לׂא יָדַעְתִּי אֶת אֱלׂהֶיךָ וְלׂא אֲבָרֵךְ בִּלְתִּי אִם אֶת אֳלׂהַי אֲשֶׁר עָשוּ אֶצְבְּעוׂתָי! וַיּוׂסֶף אַבְרָהָם לְדַבֵּר אֶל הַזָּקֵן וַיְסַפֵּר לוׂ אֶת חַסְדֵי יְיָ וְאֶת גְּדֻלָּתוׂ וְאֶת גְּבוּרָתוׂ וַיָבֶן לוׂ אֶת הַבְלֵי הַפְּסִילִים אֲשֶׁר לׂא יוׂעִילוּ וְלׂא יַצִּילוּ אֶת הַבּוׂטֵחַ בָּהֶם. וַיְדַבֵּר עַל לִבּוׂ לְהַאֲמִין בַּיָי וּלְהוׂדוׂת לוׂ אֶת חֲסָדָיו אֲשֶׁר הוּא עׂשֶׂה יוׂם יוׂם.

וַיִּשְׁמַע הַזָּקֵן אֶת דִּבְרֵי אַבְרָהָם וַיׂאמַר: מַה לִּי וָלָךְ, כִּי בָאתָ לְהָסִיר אוׂתִי מֵאַחֲרֵי אֱלׂהָי? חֲדַל מִמֶּנִּי. כִּי לׂא אֶשְׁמַע לִדְבָרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה מְדַבֵּר אֵלָי! וַיִקְצׂף אַבְרָהָם עַל הַזָּקֵן וַיׂאמַר: צֵא כְּרֶגַע מִבֵּיתִי! וַיְמַהֵר הַזָּקֵן וַיֵּצֵא מִן הַבָּיִת. וַיֵלֶךְ בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה הַמִּדְבָּרָה.

וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאׂד בְּעֵינֵי יְיָ עַל אׂדוׂת הַזָּקֵן וַיֵּרָא אֶל אַבְרָהָם וַיּׂאמַר: אַיֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה? וַיַעַן אַבְרָהָם וַיׂאמַר: קָשֶׁה הָיָה הָאִיׁש הַזָּקֵן מְאׂד וָאֲדַבֵּר עַל לִבּוׂ לְהַאֲמִין בְּךָ, יְיָ, לְטוׂב לוׂ כָּל הַיָּמִים וְלׂא אָבָה שְׁמוׂעַ לִי, וַיַּקְצִיפֵנִי מְאׂד וַיְמָרֵר אוׂתִי וָאֲגָרְשֵׁהוּ מִבֵּיתִי….! וַיׂאמֶר יְיָ: הֲשַָמְתָּ לִבְּךָ אֶל הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשִׂיתָ?.. רְאֵה נָא גַם רְאֵה, – הִנֵּה אָנׂכִי נָשָׂאתִי100 אֶת פֶּשַׁע הַזָּקֵן הַזֶּה שָׁנִים רַבּוׂת מְאׂד וָאַלְבִּישֵׁהוּ וָאֲכַלְכְּלֵהוּ וַיְהִי כָל מַחְסוׂרָיו עָלָי, –וַיָּבׂא אֵלֶיךָ הַלַּיְלָה הַזֶּה וַתֵּלֶא כַלְכֵּל אוׂתוׂ וַתִּשְׁכַּח בְּרׂגֶז רַחֲמִים וַתְּגָרְשֵׁהוּ מֵעַל פָּנֶיךָ!! וַיִּתְחַנֵּן אַבְרָהָם אֶל יְיָ וַיּׂאמֵר: אָנָּא יְיָ, סְלַח נָא הַפַּעַם וְהַעֲבֵר אֶת חַטָּאתִי! וַיּׂאמֶר יְיָ: לׂא אֶסְלַח לְךָ עַד אִם הִתְרַפַּסְתָּ101 לִפְנֵי הַזָּקֵן אֲשֶׁר הֲרֵעוׂתָ לּוׂ, וְנָשָׂא הוּא לַעֲוׂנֶךָ! וַיְמַהֵר אַבְרָהָם וַיָרָץ הַמִּדְבָּרָה וַיְבַקֵּשׁ אֶת הָאִישׁ וַיִּמְצָאֵהוּ וַיִּפּׂל לִפְנֵי רַגְלָיו וַיֵּבְךְּ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמׂר: אָנָּא שָׂא לְפִשְׁעִי אֲשֶׁר פָּשַׁעְתִּי בָךְ! וַיִּשְׁמַע הַזָּקֵן לְקוׂל תַּחֲנוּנֵי אַבְרָהָם וַיּׂאמַר: סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ! וְלׂא הִרְפָּה אַבְרָהָם מֵהַזָּקֵן עַד אִם הֱשִׁיבוׂ אֶל בֵּיתוׂ וַיַּאֲכִילֵהוּ וַיַּשְׁקֵהוּ וַיֵּיטֶב עִמּוׂ מְאׂד, וַיִּתֶּן לוׂ צֵדָה לַדָּרֶךְ. וַיְהִי דְבַר יְיָ אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית לֵאמׂר: יַעַן עֲשׂוׂתְךָ אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי גַּם אָנׂכִי אֶזְכּׂר אֶת בְּרִיתִי לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, – אֲשֶׁר בְּהַעֲווׂתָם102 וְהוׂכַחְתִּים103 בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים; אוּלָם אֶת בְּרִיתִי לׂא אָסִיר מֵאִתָּם עַד עוׂלָם!

 

סג. הַמִּפְתָּן בְּאׂהֶל יִשְׁמָעֵאל. (פדר“א ל'; ספה”י)

וַיְהִי הַיּוׂם וַיּׂאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוׂ: הִנֵּה עָבְרוּ שָׁלׂשׁ שָׁנִים מִיוׂם צֵאת יִשְׁמָעֵאל בְּנִי מִבֵּיתִי וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר, – עַל כֵּן אֵלְכָה לִי אֵלָיו וְרָאִיתִי אֶת שְׁלוׂמוׂ.

וַתְּצַו שָׂרָה וַיַּחְבְּשׁוּ לְאַבְרָהָם אֶת גְּמַלּוׂ, וַיִּרְכַּב הַמִּדְבָּרָה וַיָּבׂא עַד לִפְנֵי אׂהֶל יִשְׁמָעֵאל. וְיִשְׁמָעֵאל לׂא הָיָה בָעֵת הַהִיא בְּבֵיתוׂ, כִּי הָלַךְ הוּא וְאִמּוׂ לְהָבִיא תַפּוּחִים וְרִמּוׂנִים וּתְמָרִים. וַיַּרְא אַבְרָהָם אֶת אֵשֶׁת יִשְׁמָעֵאל יוׂשֶּבֶת בְּפֶתַח הָאׂהֶל וַיְבָרֶךְ אוׂתָהּ בְּשָׁלוׂם וְלׂא עָנְתָה אוׂתוׂ הָאִשָּׁה דָּבָר וְלׂא שָׁתָה אֵלָיו לֵב. וַיּׂאמֶר אַבְרָהָם: אַיֵּה אִישֵׁךְ? וַתַּעַן וַתּׂאמַר: אֵינֶנּוּ בְּבֵיתוׂ, כִּי הָלַך בַּדָּרֶךְ. וַיּוׂסֶף אַבְרָהָם לְדַבֵּר אֵלֶיהָ וַיּׂאמַר: הוׂאִילִי, בִּתִּי, וּתְנִי לִי מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי! וַתַּעַן הָאִשָּׁה בְּקֶצֶף לֵאמׂר: אֵין לֶחֶם וְאֵין מָיִם… סוּר לָךְ מִזֶּה!

וַתָּבוׂא הָאִשָּׁה הָאׂהֱלָה וַתְּקַלֵּל אֶת יְלָדֶיהָ וַתַּכֵּם וַתְּחָרֵף גַּם אֶת יִשְׁמָעֵאל אִישָׁהּ. וַיִּקְרָא לָהּ אַבְרָהָם שֵׁנִית וַיּׂאמַר: עֲשִׂי נָא עִמָּדִי חֶסֶד וְשִׁמְעִי אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנׂכִי מְדַבֵּר אֵלָיִךְ. וַיֵּרַכּוּ דִּבְרֵי אַבְרָהָם הַטּוׂבִים אֶת לֵב הָאִשָּׁה הַקָּשָׁה וַתֵּצֵא וַתּׂאמַר: דַּבֵּר כִּי שׁוׂמַעַת אָנׂכִי! וַיּׂאמֶר אַבְרָהָם: כְּשׁוּב יִשְׁמָעֵאל אִישֵׁךְ מִדַּרְכּוׂ וְאָמַרְתְּ אֵלָיו לֵאמׂר: בָּא הֵנָּה אִישׁ זָקֵן מֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּשְׁאַל לְךָ, וַיַּרְא כִּי אֵינֶךָ וַיּׂאמַר: הַגִּידִי לְיִשְׁמָעֵאל: הָסֵר אֶת הַמִּפְתָּן הָרַע אֲשֶׁר בְּאָהָלְךָ וְשַׂמְתָּ תַחְתָּיו מִפְתָּן אַחֵר, הַטּוׂב מִמֶּנּוּ… וַיְכַל אַבְרָהָם לְדַבֵּר וַיִּפֶן וַיִּרְכַּב לְדַרְכּוׂ. וְיִשְׁמָעֵאל שָׁב מִדַּרְכּוׂ וַתַּגֶּד לוׂ אִשְׁתּוׂ אֶת דִּבְרֵי אַבְרָהָם. וַיָּבֶן יִשְׁמָעֵאל כִּי לׂא טוׂבָה אִשְׁתּוׂ בְּעֵינֵי אָבִיו הַזָּקֵן, וַיִּקָּחֶנָּה וַיַּרְכִּיבֶהָ עַל הַחֲמוׂר וַיְשַׁלַּח אוׂתָהּ בְּשָׁלוׂם אֶל אָבִיהָ, וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח לוׂ אִשָּׁה אַחֶרֶת. וַיְהִי מִקֵּץ שָׁלׂשׁ שָׁנִים וַיָּבׂא אַבְרָהָם שֵׁנִית הַמִּדְבָּרָה לִרְאוׂת אֶת שְׁלוׂם יִשְׁמָעֵאל בְּנוׂ. וַיְהִי כְּבוׂאוׂ עַד לִפְנֵי הָאׂהֶל וַתֵּצֵא אֵשֶׁת יִשְׁמָעֵאל לִקְרָאתוׂ וַתְּבָרֲכֵהוּ. וַיּׂאמֶר אַבְרָהָם: הַגִּידִי לִי, בִּתִּי, אַיֵּה יִשְׁמָעֵאל אִישֵׁךְ? וַׁתַּען וַתּׂאמַר: אֵינֶנּוּ בָאׂהֶל כִּי הָלַך לָצוּד צָיִד. וַתּוׂסֶף הָאִשָּׁה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וַתּׂאמַר: סוּרָה נָא אֲדוׂנִי הָאׂהֱלָה וְנַחְתָּ וְשָׁתֵיתָ וְאָכַלְתָּ כְּכׂל אַוַּת נַפְשֶׁךָ.

וַיְמָאֵן אַבְרָהָם וַיּׂאמַר: בְּרוּכָה אַתְּ, בִּתִּי, לַייָ! אוּלָם לׂא אׂכַל וְלׂא אֶשְׁתֶּה, כּי מְמַהֵר אָנׂכִי לָשׁוּב לְבֵיתִי. וַתִּפְצָר בּוׂ הָאִשָּׁה מְאׂד וַיֵּרֶד אַבְרָהָם מֵעַל גְּמַלּוׂ וַיָּבׂא הָאׂהֱלָה וַיּׂאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיֵּיטֶב אֶת לִבּוׂ. וַיְכַל לֶאֱכׂל וַיָּקָם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמׂר: אָנָּא, יְיָ, מַלֵּא נָא אֶת הָאׂהֶל הַזֶּה טוּב! וַיִּשְׁמַע יְיָ לְקוׂל אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֶת בֵּית יִשְׁמָעֵאל כִּדְבַר אַבְרָהָם וְאֶל פַּטִּימָה אֵשֶׁת יִשְׁמָעֵאל אָמָר: כַּאֲשֶׁר יָשׁוּב יִשְּמָעֵאל אִישֵׁךְ וְאָמַרְתְּ אֵלָיו כַּדְבָרִים הָאֵלֶּה: בָּא הֲלוׂם אִישׁ זָקֵן מֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּשְׁאַל לְךָ וַיַּרְא כִּי אֵינֶךָ וַיּׂאמֶר לִי: כּׂה תאמְרִי לְיִשְׁמָעֵאל: טוׂב הַמִּפְתָּן הַחָדָשׁ אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּאָהֳלֶךָ, – אַל תְּסִירֵהוּ מִמְּקוׂמוׂ כִּי לְכָבוׂד הוּא לָךְ! וַיָּשָׁב יִשְׁמָעֵאל לְבֵיתוׂ וַתַּגֶד לוׂ אִשְׁתּוׂ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיּׂאמֶר בְּלִבּוׂ: יְהִי שֵׁם אָבִי מְבׂרָךְ, כִּי לׂא עָזַב אֶת חַסְדּוׂ אִתִּי וְלׂא שְׁכֵחַנִי עַד הַיּוׂם הַזֶּה!

 

סד. הַנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל. (מד“ר וירא נ”ג; ילק“שׁ צ”ו בשׁם מדרשׁ; סנהדרין פ“ט; בר”ר וירא נ“ה ה'; מדר”ת וירא כ“ב; ספה”י; מדרשׁ מגלת אסתר ו')

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוֹסִיף אַבְרָהָם לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי צִדְקָתוֹ וַיִּרְבּוּ הָאֲנָשִׁים לָבוֹא אֵלָיו וְלִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרָיו הַטּוֹבִים, וַיַּעַזְבוּ אֶת אֱלִילֵיהֶם וַיַּאֲמִינוּ בַיָי וַיַּעֲשׂוּ חֶסֶד וּצְדָקָה וַיִּחְיוּ בְשָׁלוֹם יַחְדָּו וַיִּהְיוּ לִבְרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מַלְאָכָיו: הֲלֹא אַתֶּם אֲמַרְתֶּם לִי: עַל מַה שָּׁוְא בָּרָאתָ בְנֵי אָדָם?.. וְעַתָה רְאוּ אֶת צִדְקַת אַבְרָהָם עַבְדִּי וְאֶת מִסְפַּר הַנְּפָשׁוֹת הָעוֹשׂוֹת טוֹב וָחֶסֶד וִידַעְתֶּם כִּי הִגְדִּיל אַבְרָהָם לַעֲשׂוֹת! וַיָּבֹא שַׁפְטִיאֵל הַמַּלְאָךְ וַיִתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמַר: אָמְנָם גָּדְלוּ מְאֹד מַעֲשֵׂי אַבְרָהָם עַבְדֶּךָ וְאֵין כָּמוֹהוּ יְרֵא אֱלֹהִים וְעֹשֶׂה אֶת כָּל מִצְוֹתֶיךּ! אוּלָם נַס נָא אוֹתוֹ, – וְיַעֲלֶה לְךָ אֶת בְּנוֹ הַנּוֹלַד לִזְקֻנָיו, – וְרָאִיתָ כִּי לֹא יַעֲמוֹד בַּנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה! וַיָּבֹא הַשָּׂטָן וַיִתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ

וַיֹּאמַר: הַחִנָּם יָרֵא אַבְרָהָם אֱלֹהִים? הֲלֹא אַתָּה נָתַתָּ לוֹ אֶת כָּל תַּאֲוַת לִבּוֹ וַתְּגַדֵּל שְׁמוֹ וַיְהִי לִבְרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וּבֵן נָתַתָּ לוֹ לִזְקֻנָיו וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה גַדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אוֹתוֹ, וְלֹא הִקְרִיב לְךָ גַּם תֹּר אֶחָד, גַם גּוֹזָל אֶחָד, כִּי רָם לְבָבוֹ וַיִּשְׁכָּחֶךָ…! וַיֹּאמֶר יְיָ: יָדַעְתִּי, כִּי אֵין כְּאַבְרָהָם אִישׁ תָּם וְיָשָרׁ וִירֵא אֱלֹהִים וְרֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד וְהָיָה בְּאָמְרִי לוֹ הַעֲלֵה אֶת יִצְחָק בִּנְךָ לְעוֹלָה, וְעָשָׂה אֶת מִצְוָתִי בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶש חַפֵצָה! וַיֹּאמֶר הַשָּׂטָן: אִם יַעֲשֶׂה אַבְרָהָם גַּם אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וְיָדַעְנוּ כִּי אֵין כָּמוֹהוּ בְּכָל הָאָרֶץ!

וַיְהִי דְבַר יְיָ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר: קַח נָא אֶת בִּנְךָ וְהַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: הֵן שְׁנֵי בָּנִים לִי וְלֹא יָדַעְתִּי אֶת מִי מִשְּׁנֵיהֶם אֶקָּח! וַיֹּאמֶר יְיָ: קַח אַת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: גַּם יִצְחָק גַּם יִשְׁמָעֵאל יְחִידִים הֵמָּה לְאִמּוֹתָם! וַיֹּאמֶר יְיָ: קַח אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהָבְתָּ! וַיַּעַן אַבְרָהָם אֶת יְי וַיֹּאמַר: גַּם יִצְחָק גַּם יִשְׁמָעֵאל אֲהוּבִים לִי יָחַד! וַיֹּאמֶר יְיָ: קַח אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְהַעֲלֵהוּ לִי עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשׁר אֹמַר אֵלֶיךָ! וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ אַבְרָהָם אֶת דְּבַר יְיָ וַיֹּאֶמר בְּלִבּוֹ: אִם אַגִּיד לְשָׂרָה אִשְׁתִּי אֶת דְּבַר יְיָ, וּמֵתָה מֵרֹב צָרָה וְיָגוֹן, וְאִם אֶקָּחֵהוּ מִמֶּנָּה בְּהֵחָבֵא, וְהִתְאַבְּלָה אֵלָיו כָּל הַיָּמִים וּבִקְּשַׁתּוּ בְּכָל הָאָרֶץ וְיָרְדָה אֵלָיו אֲבֵלָה שְׁאוֹלָה; עַל כֵּן אֵין טוֹב לִי כִּי אִם אֶעֱשֶׂה הַפַּעַם בְּעָרְמָה וְהִגַּדְתִּי לָה לֵאמֹר: יוּבָא נָא יִצְחָק בְּנֵנוּ אֶל אַחַד הַמְּקוֹמוֹת לִלְמוֹד שָׁם מוּסָר וּבִינָה, לְמַעַן אֲשֶׁר יַשְׂכִּיל בְּכָל דְּרָכָיו. וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם כַּאֲשֶׁר חָשַׁב וַיּאׁמֶר אֶל שָׂרָה: עֲשִׂי נָא לָנוּ מַטְעַמִּים וְהַגִּישִׁי לָנוּ יַיִן וְאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ וְהָיִינוּ שְׂמֵחִים! וַתִּשׁמַע שָׂרָה אֶת דִּבְרֵי אַבְרָהָם אִישָׁהּ וַתִּשְׁתָּאֶה לוֹ מְאֹד וַתֹּאמַר: מַדּוּעַ דִּבַּרְתָּ אֵלַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. – הֵן לֹא שַׁבָּת וְלֹא חדֶש הַיּוֹם?! וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיּאמַר: כִּי אֶזְכְּרָה אֶת יִצְחָק בְּנֵנוּ אֲשֶׁר נְתָנוֹ לָנוּ יְיָ לִזְקֻנֵינוּ, אֹמַר תָּמִיד אֶל לִבִּי: נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ! וַתֵּלֶךְ שָׂרָה וַתַּעַשׂ אֶת הַמַּטְעַמִּים וַתַּגֶּשׁ יַיִן וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. וַיְהִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: שִׁמְעְי נָא שָׂרָה, אִשְׁתּי הַבְּרוּכָה, אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְדַבֵּר אֵלָיִךְ! וַתֹּאמֶר שָׂרָה: דַּבֵּר כִּי אָזְנַי קַשּׁוּבוֹת לְכָל דְּבָרֶיךָ. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: בֶּן שָׁלֹשּׁ שָׁנִים הָיִיתִי וָאֵדַע אֶת יְיָ בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ; וְיִצְחָק בְּנֵנוּ כְּבָר גָּדֵל וְלֹא לָמַד עוֹד דַעַת יְיָ; עַל כֵּן אָמָרְתִּי: הָבָה אֶקְּחָה אֶת הַנַּעַר וְהֵבֵאתִיו אֶל אַחַד הַמּקוֹמוֹת אֲשֶׁר יְלַמְּדוּ שָׁם אֶת הַנְּעָרִים מוּסָר וּבִינָה. – וְלָמַד וְהִשְׂכִּיל וְהָיָה אִישׁ מַצְלִיחַ! וַתַּעַן שָׂרָה אֶת אַבְרָהָם וַתֹּאמַר: טוֹבִים דְּבָרֶיךָ, אִישִׁי, וּנְכוֹחִים! קַח נָא אֶת יִצְחָק בְּנֵנוּ, הָיָּקָר לִי מֵחַיַּי, וְהֵבֵאתָ אוֹתוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמָרְתָּ! אֶפֶס כִּי שׂוֹם תָשִׂים אֶת לִבְּךָ עָלָיו בְּלֶכְתְּךָ אִתּוֹ בַּדֶּרֶךְ וְאַל תִּשְׁכָּחֵהוּ רָגַע.

וְהַאֲכַלְתָּהוּ לֶחֶם כַּאֲשֶׁר יִרְעַב וְהִשְׁקִיתָהוּ מַיִם כַּאֲשֶׁר יִצְמָא וְאַל תִּתְּנֵהוּ לָלֶכֶת בְּרַגְלָיו, וְהִסְתַּרְתָּ אוֹתוֹ מֵחֲמַת104 הַשֶּׁמֶש וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר לְךָ הַנַּעַר, – אַל תִּקְצֹף עָלָיו וְאַל תִּגְעַר בּוֹ! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתְּ אֵלַי אֶעֱשֶׂה! וַתָּקָם שָׂרָה וַתּוֹצֵא בְגָדִים יָפִים וְנֶחְמָדִים וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יִצְחָק בְּנָהּ וַתִּצְנְפֵהוּ מִצְנֶפֶת יָפָה וַתָּשֶׂם בּהּ אֶבֶן יְקָרָה וַתָּכֶן צֵדָה לַדָּרֶךְ. וַתִּגַשׁ אֶל יִצְחָק וַתֵּבְךְ עַל צַוָּארָיו הַרְבֵּה בֶכֶה. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: הֵרָגְעִי נָא מְעַט וְעָלִית עַל יְצוּעֵךְ105 וְהָלַךְ גַם יִצְחָק לִישׁוֹן, כִּי יָצֹא נֵצֵא לְדַרְכֵּנוּ בַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר.

וַתִּשְׁמַע שָׂרָה בְּקוֹל אַבְרָהָם וַתְּחַבֵּק אֶת יִצְחָק וַתִּשַּׁק לוֹ וַתֹּאמַר: אֲהָהּ, בְּנִי מַחֲמַדִּי! הִנְּךָ הוֹלֵך מֵעִמִּי לְדֶרֶך רְחוֹקָה, – מִי יוֹדֵעַ מָתַי תָּשׁוּב וּרְאִיתִיךָ בְּטֶרֶם אָמוּת. וַתֵּבְךְּ שָׂרָה כָּל הַלַּיְלָה וַתִּישַׁן בַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר, וַיַּרְא אַבְרָהָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הָבָה אַשְׁכִּימָה106 בַּלָּט וְלֹא תִיקַץ וְלֹא תְאַחֵר107 אוֹתִי לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר יְיָ! וַיַּעַשׂ כֵּן וַיָּעֵר אֶת יִצְחָק בְּנוֹ. וַיְמַהֵר אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ לַחֲבֹש אֶת הַחֲמוֹר, וַיָּקוּמוּ נְעָרָיו לַעֲזוֹר אוֹתוֹ. וַיֹּאֹמֶר אַבְרָהָם: שְׁבוּ לָכֶם נְעָרָי! אָנֹכִי לְבַדִּי אֶחְבְּשָׁה אֶת הַחֲמוֹר! וַיַחְבְּשֵׁהוּ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֶת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיְבַקַּע עֲצֵי עוֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים.

 

סה. תַּחְבּוּלוֹת הַשָּׂטָן וּמְזִמּוֹתָיו. (מדרשׁ סתם, הובא בילק“שׁ רמז צ”ח; תנחומא וירא כ“ב; בראשׁית רבה נ”ה, ה')

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִרְחִיק אַבְרָהָם לָלֶכֶת וַתִּיקַץ שָׂרָה, וַיָּבֹא הַשָּׂטָן וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: הַגִּידִי נָא לִי אַיֵּה אִישֵׁךְ? וַתַּעַן שָׂרָה וַתֹּאמַר: אִישִׁי הָלַךְ לְדַרְכּוֹ! וַיּוֹסֶף הַשָּׂטָן לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: וְיִצְחָק בְּנֵךְ הַנֶּחְמָד אַיֵּהוּ? וַתֹּאמֶר שָׂרָה: יִצְחָק בְּנִי הָלַךְ עִם אַבְרָהָם אִישִׁי אֶל אַחַד הַמְּקוֹמוֹת לִלְמוֹד שָׁם מוּסָר וּבִינָה! וַיֹּאמֶר הַשָּׂטָן: מַדּוּעַ נְתַתִּיהוּ לָלֶכֶת עִם אַבְרָהָם אִישֵׁךְ? הֵן לֹא תִרְאִי עוֹד אֶת בְּנֵךְ לְעוֹלָם! וַיְמָרְרוּ דִבְרֵי הַשָּׂטָן הָאֵלֶּה אֶת שָׂרָה מְאֹד וַתֹּאמַר: הַתְאֻנֶּה108 לָאָדָם רָעָה בִּלְתִּי אִם חָפֵץ יְיָ? יֵלֶך נָא בְּנִי אֶל דַּרְכּוֹ וַיָי יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו! וַיָמֵר הַמַּעֲנֶה הַזֶּה לְהַשָּׂטָן מְאֹד וַיֵּצֵא מֵאֵת פְנֵי שָׂרָה וַיָּבֹא אֶל אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּנֶּה109, וַיְהִי דִמְיוֹנוֹ כְּאִישׁ זָקֵן וַיֹּאמַר: הוֹי זָקֵן וּכְסִיל! הִנֵּה נָתַן לְךָ יְיָ בֵּן נֶחְמָד וַתִּקָּחֵהוּ וַתֵּלֶךְ אִתּוֹ לְשָׁחֲטוֹ! הַאֻמְנָם אָבְדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתֶיךָ?..110 וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: אָנֹכִי שַׂמִתִּי הֵיטֵב אֶת לִבִּי אֶל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׂר אָנֹכִי עֹשֶׂה, וְאֵין דָּבָר אֲשֶׁר יַעְצְרֵנִי עוֹד מֵעֲשׂוֹת אֶת מִצְוַת יְיָ אֱלֹהָי! וַיּוֹסֶף הַשָּׂטָן לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: מַה־תַּעֲשֶׂה כִּי יִפְקֹד111 יְיָ עָלֶיךָ אֶת עֲוֹנְךָ בְּיוֹם מָחָר וְאָמָר: מַדּוּעַ שָׁפַכְתָ דָּם נָקִי? וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: גַּם אִם יֹאמַר לִי יְיָ מָחָר: שָׁפַכְתָּ דָּם נָקִי, לֹא אֶעֱבוֹר הַיּוֹם אֶת מִצְוַת פִּיו! וַיִּשְׁמַע הַשָּׂטָן אֶת דִּבְרֵי אַבְרָהָם וַיֵּצֶר לוֹ מאֹד וַיָּסַר מֵעַל אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּנֶּה שֵׁנִית וַיְהִי דִמְיוֹנוֹ כְּעֶלֶם112 יִפֵה תֹאַר וַיִּגַּשׁ אֶל יִצְחָק וַיֹּאמַר: הַגִּידָה נָא לִי עֶלֶם נֶחְמָד: אָנָה אַתָּה הוֹלֵךְ? וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמַר: הוֹלֵךְ אָנֹכִי לִלְמוֹד מוּסָר וּבִינָה לְטוֹב לִי כָּל הַיָּמִים! וַיֹּאמֶר הַשָּׂטָן: הוֹאֶל נָא וְהִגַּדְּתָּ לִי מָתַי תִּלְמַד? הַבְּחַיֶּיךָ אִם אַחֲרֵי מוֹתֶךָ? וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמַר: לָמָּה תְדַבֵּר אֵלַי כַּדְבַרִים הָאֵלֶּה וְאַתָּה הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי לֹא יִלְמַד אִישׁ בִּלְתִּי אִם בְּחַיָּיו! וַיּוֹסֶף הַשָּׂטָן לְדַבֵּר אֶל יִצְחָק וַיֹּאמַר: צַר לִי מְאֹד לְהַגִּידְךָ כִּי הוֹלֵךְ אַתָּה לָמוּת…! וְעַתָּה מַה תַּעֲשֶׂה אִמְּךָ בְּהִוָּדַע לָהּ דְּבַר מוֹתֶךָ? הֵן יָמִים רַבִּים מְאֹד צָמָה הָאֻמְלָלָה וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנַּן אֶל יְיָ לֵאמֹר: רְאֵה נָא בְעָנְיִי וְנָתַתָּ לִי בֵּן. וַיִּשְׁמַע יְיָ בְּקוֹל תַּחֲנוּנֶיהָ וַיִּתֶּן לָהּ אֶת שֶאֱלָתהּ וַתִּוָּלֵד אַתָּה לִזְקֻנֶיהָ, וַתִּגְדַּל וַתִּיף113 וַתָּכֶן לְךָ חֲפָצִים יְקָרִים וְנֶחְמָדִים מְאֹד, וַתְּהִי שַׁעֲשׁוּעֶיהָ יוֹם יוֹם… וַתֹּאבַד פִּתְאוֹם חָכְמַת אָבִיךָ הַזָּקֵן וַיִּקָּחֲךָ לְשָׁחֲטָךְ…! וְעַתָּה הֲלֹא יִירַשׂ יִשְׁמָעֵאל אוֹיִבְךָ אֶת כָּל אֲשֶׁר לָךְ!? וַיִּשְׁמַע יִצְחָק אֶת דִּבְרֵי הָעֶלֶם וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד, – וַיִּתְחַזֵּק וַיֹּאמַר: הֵן לֹא יַעֲשֶׂה אָבִי קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה וַיָי לֹא צִוָּהוּ; עַל כֵּן חָלִילָה לִי מֵעֲבוֹר אֶת פִּי אָבִי, הָעוֹשֶׂה אֶת כָּל דְּבָרָיו בְּמִצְוַת יְיָ! וַיֹּאמֶר הַשָּׂטָן: עוֹדְךָ צָעִיר לְיָמִים וְאִם תִּנָּצֵל מִידֵי אָבִיךָ הַמּוֹלִיכָךָ לָמוּת, וְחָיִיתָ עוֹד יָמִים רַבִּים וְהִתְעַנַּגְתָּ עַל רֹב טוּב! וַיְעַצְּבוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶת יִצְחָק מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל אַבְרָהָם: אָבִי הַטּוֹב וְהָרַחוּם! הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעוֹלָה? וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: יְיָ יַמְצִיא לָנוּ שֶׂה, וְאִם לֹא –, וְהָיִיתָ אַתָּה בְּנִי לְעוֹלָה! וַיַּגֵּד יִצְחָק לְאָבִיו אֶת כָּל דִבְרֵי הָעֶלֶם. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: אַל תִּשְׁמַע בְּנִי לִדְבָרָיו כִּי שָּׂטָן הוּא וַיָּבוֹא לַחֲשׂךְ114 אוֹתָנוּ מֵעֲשׂוֹת אֶת מִצְוַת יְיָ!

 

סו. הַנָּהָר הַגָּדוֹל בַּדָּרֶךְ. (תנחומא וירא כ"ב)

וַיַּרְא הַשָּׂטָן כִּי לֹא הִצְלִיחוּ דְּבָרָיו וַיַּעֲבוֹר לִפְנֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וַיֵּהָפֵךְ לְנָהָר גָּדוֹל וַיַּעֲלוּ גַלָּיו וַיֶּהֱמוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת הַנָּהָר כַּמֶּרְקָחָה. וַיִּגַּש אַבְרָהָם אֶל הַנָּהָר וַיֵּרֶד בּוֹ הוּא וְיִצְחָק בְּנוֹ; וַיֵּרְדוּ אַחֲרָיו גַּם הַנְּעָרִים, כִּי צִוָּה לָהֶם לָרֶדֶת אַחֲרָיו. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לָלֶכֶת וַיָּבוֹאוּ הַמַּיִם עַד צַוְארֵיהֶם, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! מִי יָקִים115 אֶת דְּבָרךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלַי אִם נִטְבַּע בְּמֵי הַנָּהָר הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים הָאֵלֶּה? וַיִּגְעַר יְיָ בְּהַשָּׂטָן וַיֶּחֱרַב הַנָּהָר פִּתְאוֹם וַיִּיבָש, וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם וָהָלְאָה. וַיֵּרָא הַשָּטָן שֵׁנִית אֶל אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: אָמְנָם דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַד הֵנָּה כְּזָבִים; אוּלָם עַתָּה אַגִּיד לְךָ דְּבַר אֱמֶת לֵאמֹר: עַתָּה זֶה הָיִיתִי בַּשָּׁמַיִם וָאֶשְמַע מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד116 לֵאמֹר: “לֹא יִצְחָק, כִּי אִם שֶׂה יִהְיֶה לְעוֹלָה!” וְעַתָּה שׁוּבָה בְשָׁלוֹם לְבֵיתֶךָ! וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: הַאֻמְנָם לֹא יָדַעתָּ כִּי לֹא יַאֲמִינוּ לְדוֹבֵר שְׁקָרִים גַּם אִם אֱמֶת יְדַבֵּר?… וַיַּרְא הַשָּׂטָן כִּי שָׁוְא הָיָה כָּל עֲמָלוֹ וַיֶּחְדַּל מֵאַבְרָהָם וּמִיִּצְחָק וַיֵּעָלַם117.

 

סז. בִּכְיַת הַמַּלְאָכִים. (פדר“א ל”א; מדר“ב וירא נ”ו, ב‘; תנחומא וירא כ“ג; מדר”א כ“ז; ילק”שׁ בשׁם מדרשׁ סתם; ראשׁ השׁנה ט“ז; ירושׁלמי תענית פ”ב; מד"ר ויקרא אחרי מות כ’; שׁם אמור כ"ט)

בַּיוֹם הַשְׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה בִקְעָה118 גְדוֹלָה לְפָנָיו וְהָרִים גְּבוֹהִים סָבִיב לָהּ. וַיָּנוּעוּ הֶהָרִים וַיָמוּשׁוּ119 מִמְּקוֹמָם וַיִּתְקַבְּצוּ כֻלָּם אֶל מָקוֹם אֶחָד וַיִּתְחַבְּרוּ וַיִּהְיוּ לְהַר גָּדוֹל מְאֹד. וַיֵּרֶד עַמּוּד אֵשׁ וַיַּעֲמֹד עַל הָהָר וַיַּגִּיעַ רֹאשׁוֹ הַשָּׁמָיְמָה. וְעָנָן עָלָה וַיְכַס אֶת הָהָר וַיֵּרָא כְבוֹד יְיָ בֶּעָנָן וַיְהִי הַמָּקוֹם הַזֶּה נוֹרָא וְנֶחמָד עַד מְאֹד. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם לְיִצְחָק: הַגִּידָה נָּא לִי, בְּנִי, מָה אַתָּה רוֹאֶה שָׁם? וַיֹּאמֶר יִצְחָק: עַמּוּד אֵשׂ וְעָנָן כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶת אָנֹכִי רוֹאֶה! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו: הַגִּידוּ נָּא לי מָה אַתֶּם רוֹאִים שָׁם? וַיַּבִּיטוּ הַנְּעָרִים וַיִּתְבּוֹנְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לָהֶם אַבְרָהָם וַיֹּאמֵרוּ: הָרִים אֲנַחְנוּ רוֹאִים!

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם:שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲני וְהַנַּעַר נֵלְכָה עֶד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם! וַיֵּלְכוּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק וַיָּבוֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא. וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וַיַּסתִּירֵהוּ מִפְּנֵי הַשָּׂטָן כִּי אָמָר: אַל יִתֵּן בְּיִצְחָק מוּם וְנִרְצָה לְעוֹלָה! וַיִּבֶן אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹך אֶת הָעֵצִים וַיִּגַּש אֶל יִצְחָק לְעָקְדוֹ.

וַיֹּאמֶר יִצְחָק: הוֹאֶל נָא, אָבִי, וַעֲקַדְתַּנִי בְכֹּחַ פֶּן יִפּוֹל עָלַי פַּחַד פִּתְאוֹם בִּרְאוֹתִי אֶת הַמַּאֲכֶלֶת וְהִתְנוֹדַדְתִּי הֵנָּה וָהֵנָּה, וְיִקְשֶׁה מִמְּךָ לְשָּׁחֲטֵנִי! וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם כְּדִבְרֵי יִצְחָק וַיָּחֶל לַעֲקוֹד אוֹתוֹ. וַיִּתֵּן יִצְחָק אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו אֶל אָבִיו לַעֳקֹד אוֹתָן, וַיֹּאמַר: אַל נָא תַגִּיד לְאִמִּי אֶת דְּבַר מוֹתִי בִּרְאוֹתְךָ אוֹתָהּ עוֹמֶדֶת עַל הַגָּג אוֹ עוֹבֶרֶת עַל פְּנֵי בוֹר, פֶּן תִּבָּהֵל וְקָרָה אוֹתָהּ אָסוֹן!… וַיְכַל אַבְרָהָם לַעֲקֹד אֶת יִצְחָק וַיָּשֶׂם אוֹתוֹ מִמַּעַל לָעֵצִים, וַיִּשְׁלַח יָדוֹ לָקַחַת אֶת הַמַּאֲכֶלֶת. וַיְּהִי לֵב אַבְרָהָם שָׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר יְיָ וְעֵינָיו יָרְדוּ דִמְעָה, כּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עַל יִצְחָק הֶעָנֹג וְהָרַךְ. בָּעֵת הַזֹּאת נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְהַמַּלְאָכִים נִקְבְּצוּ מַחֲנוֹת מַחֲנוֹת, וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ לֵאמֹר: לָמָּה צִוִּיתָ אֶת אַבְרָהָם בְּחִירְךָ לַעֲשׂוֹת כָּכָה? וַיִּבְכּוּ הַמַּלְאָכִים וַתִּפֹּלְנָה שָלֹש דְּמָעוֹת בְּעֵינֵי יִצְחָק… וְאַךְ נָגְעָה הַמַּאֲכֶלֶת בְּצַוַּאר יִצְחָק וַתֵּצֵא נַפְשׁוֹ וַתָּעָף הַשָּׁמָיְמָה. אָז יִשָּׁמַע קוֹל מִמָּרוֹם לֵאמֹר: אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנָּעַר! וּכְהִשָּׁמַע קוֹל הָאֱלֹהים, וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ יִצְחָק עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי וַיִּפְקַח אֶת עֵינָיו וַיִּשָּׂא אוֹתָן הַשָּׁמַיְמָה וַיִּקְרָא: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְחַיֵּה הַמֵּתִים! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הַקּוֹל הַקּוֹרֵא מִן הַשָּׁמָיִם: מִי אַתָּה קָרָאתָ לִי? וַיַּעַן אוֹתוֹ הַקּוֹל לֵאמֹר: מַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת אָנִי! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: לֹא אָמוּשׁ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה עַד אִם יֹאמַר לִי יְיָ:

הוֹרִידָה אֶת בִּנְךָ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ! וְעַתָּה הָבָה אוֹצִיאָה טִפַּת דַּם אַחַת מִבְּנִי יְחִידִי..! וַיִּקְרָא הַמַּלְאָךְ שֵׁנִית אֶל אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: כֹּה אָמַר יְיָ: אַל תַּעַש לַנַּעַר מְאוּמָה! וַיְהִי בְרֶגַע הַזֶּה וַיּוּבָא אַיִל וַיּוּשַׂם בֵּין הַשּׂיחִים, הוּא הָאַיִל אֲשֶׁר נִבְרָא בַּיוֹם הַשִּׁשִּׁי בָּעֶרֶב וַיִּרְעֶה בְגַן הָעֵדֶן תַּחַת עֵץ הַחַיִּים וַיֵּשְׁתְּ מִמֵּימֵי הַגָּן וַיְהִי רֵיחוֹ מָלֵא אֶת כָּל הָעוֹלָם. בָּעֵת הַהִיא הוֹרִיד אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ מֵעַל הָעֵצִים וַיִּשָּׂא עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: יְיָ אֱלֹהָי! הִנֵּה אָנֹכִי לֹא חָשַׂכְתִּי מִמְּךָ אֶת בְּנִי יְחִידִי הַיָּקָר לִי בְּחַיָּי, עַל כֵּן אָנֹכִי מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ לֵאמֹר: רַחֶם נָא אֶת בְּנֵי יִצְחָק כִּי יֶחֶטְאוּ לְךָ, וְכָבַשְׁתָּ אֶת כַּעַסְךָ וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנָם וְהוֹשַׁעְתָּם בַּצַּר לָהֶם! וַיֹּאמֶר יְיָ: יָדַעְתִּי, כִּי יֶחֶטְאוּ לִי בְּנֵי יִצְחָק וְעָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינַי וּשְׁפַטְתִּים בְּרֵאשִׁית כָּל שָׁנָה; וְהָיָה כִּי יַחְפְּצוּ בִסְלִיחָתִי וְהִתְפַּלְלוּ אֵלַי וְתָקְעוּ לִי בְּשׁוֹפָר אַיִל, כָּאַיִל הָעוֹמֵד מֵאַחֲרֶיךָ! וַיַּבֵּט אַבְרָהָם אַחֲרָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל נֶאֱחַז בַּסְבַךְ בְּקַרְנָיו. וַיִתְבּוֹנֵן אֵלָיו אַבְרָהָם וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּא מוֹצִיא אֶת קַרְנָיו מִסְּבַךְ אֶחָד וְנֶאֱחָז בִּסְבַךְ שֵׁנִי… וַיֹּאמֶר יְיָ: כָּכָה יֵאָחֲזוּ בְנֵי יִצְחָק בַּאֲרָצוֹת רַבּוֹת וְהִתְהַלְכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר עַד הַיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר אֶקַּח בּוֹ אֶת קֶרֶן הָאַיִל הַזֶּה וְתָקַעְתִּי בָהּ לְחֵרוּתָם וְנִגְאֲלוּ וְשָׁבוּ לְאַרְצָם!…

 

סח. גִּידֵי הָאַיִל וְעוֹרוֹ וְקַרְנָיו. (פדר“א ל”ב)

וְהָאַיִל מִהַר וַיֵּצֵא מִן הַסְּבָכִים אֲשֶׁר נֶאֱחַז בָּהֶם וַיִּגַּש אֶל אַבְרָהָם וַיִּגַּע בְּרֹאשׁוֹ אֶל בִּגְדוֹ. וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְאוֹת כִּי שָׂמֵחַ הוּא עַל צֵאתוֹ מִן הַסְּבָכִים לִהְיוֹת לְעוֹלָה תַּחַת יִצְחָק. וַיִּקָּחֵהוּ אַבְרָהָם וַיַּעֲלֵהוּ לְעוֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. וַתֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָאַיִל וְלֹא נוֹתַר מִמֶּנּוּ בִּלְתִּי אִם עֲשֶׂרֶת גּידִים וְעוֹרוֹ וּשְׁתֵּי קַרְנָיו. וַיִּהְיוּ הַגִּידִים לְמֵיתָרִים בַּכִּנּוֹר הַנִּפְלָא אֲשֶׁר לְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְהָעוֹר לְאֵזוֹר אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְהַקֶּרֶן הַשְּׂמָאלִית לִתְקוֹעַ בָּה עַל הַר סִינַי בְּיוֹם תֵּת יְיָ אֶת תּוֹרָתוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַקֶּרֶן הַיְמָנִית צְפוּנָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וְהָיָה בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן, וְנִלְקְחָה הַקֶּרֶן הַהִיא וְיִתָּקַע בָּהּ וְהָלַךְ קוֹלָהּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ, וְשָׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם!

 

סט. יְרוּשָׁלַיִם. (מדר“ב וירא נ”ו)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה אַבְרָהָם לְהַעֲלוֹת אֶת הָעוֹלָה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַזֶּה “יִרְאֶה”. וַיֹּאמֶר יְיָ: אִם אָקִים אֶת דְּבַר אַבְרָהָם עַבְדִּי אֲשֶׁר קָרָא לַמָּקוֹם הַזֶּה יִרְאֶה, – הֲלֹא יִתְעַצֵּב מְאֹד שֵׁם בֶּן נֹחַ הַצַּדִּיק. אֲשֶׁר קָרָא לַמָּקוֹם הַזֶּה “שָׁלֵם”; וְאִם יִקָּרֵא הַמָּקוֹם הַזֶּה בַּשֵּׁם אֲשֶׁר קָרָא לוֹ שֵׁם בֶּן נֹחַ וְהִתְעַצֵּב אַבְרָהָם, – עַל כֵּן אֶקְרָא לַמָּקוֹם הַזֶּה “יְרוּשָׁלַ ִם” לֵאמֹר “יִרְאֶה־שָׁלֵם” וְשָׂמְחוּ שְׁנֵי הַצַּדִּיקִים הָאֵלֶּה וְרָאוּ כִּי הֲקִימוֹתִי אֶת דִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם. וַיַּעַשׂ יְיָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר, וַיְהִי שֵׁם הַמָּקוֹם יְרוּשָׁלַ ִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

 

ע. יִצְחָק בְּבֵית שֵׁם. (מדר“ב וירא נ”ו)

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק בְּנוֹ: יָדֹעַ תֵּדַע, בְּנִי, כִּי כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשַׂה יְיָ עִמָּנוּ וַיְבָרְכֵנוּ וַנִּהְיֶה בְרָכָה, – בָּא אֵלֵינוּ בִּגְלַל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר לִמַּד אוֹתִי שֵׁם לַעֲשׂוֹתָהּ, וְעַל כֵּן לֶךְ נָא, בְּנִי, אֶל הַצַּדִּיק הַהוּא וְלָמַדְתָּ וְחָכַמְתָּ וְהִשְׂכַּלְתָּ וְהָיִיתָ מְבֹרָךְ וְלִמַּדְתָּ גַּם אֶת בָּנֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֲשֶׁר לֹא תָסוּר הַתּוֹרָה מִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם! וַיִּשְׁמַע יִצְחָק לְדִבְרֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיִּשַּׁק לוֹ וַיֵּלֶךְ אֶל שֵׁם.

 

עא. בֶּהָלָה וְשִׂמְחָה וּמָוֶת. (פדר“א ל”ב; ספה“י; נחומא וירא נ”ב)

וַיְהִי כִרְאוֹת הַשָּׂטָן אֶת אַבְרָהָם הוֹלֵךְ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ וַיְמַהֵר וַיִּשְׁתַּנֶּה וַיְהִי דִמְיוֹנוֹ כְּאִישׁ זָקֵן וַיָּבֹא לְבֵית שָׂרָה וַיֹּאמר לָהּ: אֲהָהּ, שָׂרָה הָאֵם הָאֻמְלָלָה! הַאֻמְנָם לֹא שָׁמַעַתְּ וְלֹא הֻגַּד לָךְ הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְיִצְחָק בְּנֵך? כִּי לָקַח אוֹתוֹ אַבְרָהָם וַיְבִיאֵהוּ אֶל אַחַד הֶהָרִים וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ וַיִּשַׁחט עָלָיו אֶת יִצְחָק. וַיִּצְעַק הַנַּעַר אֶל אָבִיו וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: רַחֶם נָא אוֹתִי! וְלֹא שָׂם אַבְרָהָם לֵב לְדִבְרֵי תַחֲנוּנָיו וַיִּשְׁחָטֵהוּ.

וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ שָׂרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה וַתִּבָּהֵל וַתֶּחְשַׁכְנָה עֵינֶיהָ וַתִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַתִּפּוֹל עַל פָּנֶיהָ אַרְצָה וַתִּזְרֹק עָפָר עַל רֹאשָׁהּ. וַתִּתֵּן אֶת קוֹלָהּ בִּבְכִי וַתִּקְרָא: בְּנִי יִצְחָק, בְּנִי בְנִי! מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ הַיּוֹם! אֲהָהּ, בְּנִי מַחֲמַדִּי! אָנֹכִי רִבִּיתִיךָ וְטִפַּחְתִּיךָ וַתִּיקַר נַפְשְׁךָ בְּעֵינַי מִנַּפְשִׁי וָאֹהַב אוֹתְךָ בְּכָל לִבִּי וּבְכָל נַפְשִׁי וַתְּהִי כָּל שִׂמְחָתִי וְנֶחָמָתִי… וְעַתָּה – טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי! וַתִּתֵּן שָׂרָה אֶת רֹאׁשָׁהּ בְּחֵיק אַחַת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר מִהֲרוּ לְנַחֲמָהּ, – וַתִּדּוֹם כָּאָבֶן. וַתָּקָם אַחֲרֵי כֵן וַתֵּלֶךְ לָבוֹא חֶבְרוֹנָה. וַתִּשְׁאַל אֶת כָּל הוֹלְכֵי עַל הַדֶּרֶך לִבְנָהּ וְלֹא עָנוּ אוֹתָהּ הָאֲנָשִׁים דָבָר כִּי לֹא יָדְעוּ מַה־נַּעֳשָׂה לְיִצְחָק. וַתָּבוֹא עִם שִׁפְחוֹתֶיהָ וַעֲבָדֶיהָ לְקִרְיַת אַרְבַּע וַתֵּשֶׁב שָׁם כִּי חָלְשָׁה מְאֹד וְלֹא הָיָה עוֹד בָּהּ כֹּחַ לָלֶכֶת מִשָּׁם וָהָלְאָה. וַתֹּאמֶר שָׂרָה אֶל עֲבָדֶיהָ: עֲשׂוּ נָא עִמָּדִי חֶסֶד וַהֲלַכְתֶּם לְבַקֵּשׁ אֶת אַבְרָהָם וְאֶת יִצְחָק! וַיֵּלְכוּ הָעֲבָדִים וַיְבַקְּשׁוּ בְכָל הַמְּקוֹמוֹת וְלֹא מְצָאוּם וַיִּתְעַצְּבוּ אֶל לִבָּם מְאֹד וַיֵּלְכוּ לָשׁוּב אֶל קִרְיַת אַרְבַּע. וַיַּרְא הַשָּׂטָן אֶת עֱנוּת נֶפֶש שָׂרָה וַיִּשְׁמַע אֶת קוֹל בִּכְיָתָהּ וַיִּרְגַּז תַּחְתָּיו וַיְמַהֵר וַיִּשְׁתַּנֶּה וַיְהִי דִמְיוֹנוֹ כְּיִצְחָק. וַיְהִי בִרְאוֹתָהּ פִּתְאוֹם אֶת פְּנֵי יִצְחָק בָּנהּ יְחִידָהּ וַתִּגְדַּל שִׂמְחָתָהּ עַד מְאֹד וַתֵּצֵא נַפְשָׁהּ מֵרֹב שִׂמְחָה וָגִיל וַתָּמֹת.

 

עב. אֵבֶל יִצְחָק וְאַבְרָהָם. (ספה“י; תנחומא חיי שרה ד'; בבא בתרא פ”ג; בר“ר פ”ס)

וְאַבְרָהָם הָלַךְ לָשׁוּב אֶל בְּאֵר שֶׁבַע וַיְהִי כְקָרְבוֹ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּרְא וְהִנֵּה סְגוּרוֹת דַּלְתוֹת אֹהֶל שָׂרָה וַיִּתְמַהּ מְאֹד. וַיַּבֵּט כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין הָעֲנָנִים הַמַּזְהִירִים הַמַּקִּיפִים אֶת הָאֹהֶל וַיֶחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד. וַיִּגַּשׁ אֶל הָאֹהֶל וַיַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה כָבָה נֵר הַתָּמִיד!! וַיֵּדַע לִבּוֹ וַיָּבֶן כִּי אָסוֹן קָרָה אֶת שָׂרָה, וַיָּרָץ אֶל שְׁכֵנָיו וַיִּשְאַל אוֹתָם לְשָׂרָה וַיַּעֲנוּ אוֹתוֹ הָאֲנָשִׁים לֵאמֹר: הֻגֵּד הֻגַּד לְהָאֵם הָרַחֲמָנִיָּה – לְשָׂרָה – כִּי נִשְׁחַט יִצְחָק בְּנָהּ וַתֵּלֶךְ לְבַקְּשׂוֹ וַתָּבוֹא חֶבְרוֹנָה. וַיְמַהֵר אָבְרָהָם וַיָּבֹא חֶבְרוֹנָה הִיא קִרְיַת אַרְבַּע וַיִּמְצָא אֶת שָׂרָה מֵתָה וַיֵּבְךְּ אוֹתָהּ הַרְבֵּה בֶכֶה וַיְקוֹנֵן אֶת הַקִּינָה הַזֹאת עַל שָׂרָה לֵאמֹר: “יְתוֹמוֹת וְאַלְמָנוֹת” אֶל שָׂרָה בְּכֶינָה! הַמַּאֲכִילַתְכֶן לֶחֶם לִרְעַבְכֶן, הַמַּשְׁקָה אֶתְכֶן מַיִם לִצְמָאֲכֶן, הַמַּלְבִּישָׁה אֶת מַעֲרֻמֵּיכֶן! אֵיךְ נֶאֶלְמָה הַלָּשׁוֹן הַמְדַבֶּרֶת תַּנְחוּמִים, וַתֵּעָצַּמְנָה הָעֵינַיִם הַמְּפִיקוֹת חָמְלָה וַתֶּחֱלַשְׁנָה הַיָּדַיִם הַמֹּחוֹת דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים!… וַיִּשְׁמַע כָּל הָעָם אֶת הַמִּסְפֵּד עַל שָׂרָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם בִּבְכִי וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר לֹא הָיָה בָּם כֹחַ לִבְכּוֹת. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא נוֹדַע דְּבַר מוֹת שָׂרָה לְיִצְחָק וַיְמַהֵר הוּא וְשֵׁם לָבוֹא קִרְיַת אַרְבַּע. וַיִּפּוֹל יִצְחָק עַל פְּנֵי אִמּוֹ וַיֵּבְךְּ עָלֶיהָ וַיִּשַּׁק לָהּ. וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיִּקְרָא לֵאמֹר: אוֹיָה לִי, אִמִּי הָרַחֲמָנִיָה, כִּי עֲזַבְתִּנִי פִּתְאוֹם! אָמֹר אָמַרְתִּי עוֹד אֶרְאֶה אֶת פָּנַיִךְ אֲשֶׁר הֵאִירוּ לִי כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהָרָיִם, עוֹד אֶשְׁמַע אֶת דְּבָרַיִךְ הַטּוֹבִים הַמְשַׂמְּחִים לֵב, הַמְּשִׁיבִים נֶפֶשׁ! וְעַתָּה הָהּ! חָשַׁךְ שִׁמְשִׁי וַיִּשָּׁבֵר לִבִּי! אֵיכָה אֶנָּחֵם וְנֶחָמָתִי אָבְדָה מִמֶּנִּי. אֵיכָה אֶשְׂמַח וְשִׂמְחָתִי עָרָבָה…? וַיֵּבְךְּ יִצְחָק עַד אֲשֶׁר לֹא הָיָה בוֹ כֹחַ לִבְכּוֹת וַיֵּשֶׁב לָאָרֶץ וַיּוֹרֶד רֹאשׁוֹ וַיִּדֹּם כְּאָבֶן.

 

עג. הַלְוָיַת הַמֵּת. (בר“ר חיי שׂרה נ”ח; תדב“א הובא בילק”שׁ וירא; ילקוט חדשׁ במד“א; ספה”י; פדר“א ל”ו)

וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר שָׁבְתוּ120 מִמְּלַאכְתָּם בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי אָמָרוּ: הִנֵּה מֵתָה הָאִשָּׁה הַצַּדִּיקָה וְהָרַחֲמָנִיָּה וּנְדִיבַת הַלֵּב, אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָמוֹהָ מִיוֹם בְּרוֹא יְיָ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, עַל כֵּן נִהְיֶה כֻלָּנוּ נְכוֹנִים לְלַוֹּתָהּ.

וַיַּעַזְבוּ כָל אַנְשֵׁי הָעִיר אֶת בָּתֵּיהֶם הַסְּגוּרִים וַיָּבֹאוּ הֵמָּה וּנִשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם עַד לִפְנֵי הַבַּיִת אֲשֶׁר מֵתָה בּוֹ שָׂרָה וַיַּעֲמֹדוּ. וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי שָׂרָה וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי חֵת: הוֹאִילוּ121 נָא וּתְנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר וְקָבַרְתִּי אֶת מֵתִי מִלְּפָנָי! וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר: הוֹאֶל נָא אֲדוֹנֵינוּ וְלָקַחְתָּ מִמֶּנּוּ אֶת מִבְחַר קְבָרֵינוּ! וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִבְנֵי חֵת וַיּוֹדֶה לָהֶם אֶת חַסְדָּם וַיֹּאמַר: אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וּפְגַעְתֶּם122 לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ, כִּי אוֹתָהּ רָאִיתִי לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר. וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ בְּנֵי חֵת אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: הָבָה נָשִׂים אֶת עֶפְרוֹן לְרֹאשׁ לְכֻלָּנוּ, כִּי אֵיכָה יְדַבֵּר אַבְרָהָם נְשִׂיא הָאֱלֹהִים עִם עֶפְרוֹן, וְהוּא אִישׁ רָשׁ123 וְנִקְלָה! וַיְמַהֲרוּ הָאֲנָשִׁים וַיָּבֹאוּ אֶל עֶפְרוֹן וַיֹּאמְרוּ לוֹ: הֱיֵה לָנוּ לְרֹאשׁ! וַיִּתְמַהּ עֶפְרוֹן מְאֹד וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: מָה רָאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי שָׂמוּ לִי פִתְאוֹם אֶת הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל הַזֶּה? וַיַּגִּידוּ לוֹ בְנֵי עִירוֹ אֶת חֵפֶץ אַבְרָהָם. וַיֵּדַע עֶפְרוֹן וַיָּבֶן כִּי בְשֶׁל124 אַבְרָהָם הַמְהֻלָּל וְהַמְבֹרָךְ נַעֲשָׂה לוֹ כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה, וַיְמַהֵר וַיָּבֹא אֶל אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: הוֹאֶל נָא אֲדוֹנִי וְלָקַחְתָּ אֶת שָׂדִי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ בְּלֹא כֶסֶף וּבְלֹא מְחִיר! וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: חָלִילָה לִּי מִקַּחַת דָּבָר מִיַּד אִישׁ חִנָּם! הוֹאֶל נָא וְלָקַחְתָּ אֶת מְחִיר שָׂדֶךָ! וַיִּקַּח עֶפְרוֹן אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בִּמְחִיר שָׂדֵהוּ וַיְהִי לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר.

וַיְּהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר אָמְרוּ: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְיָרְשׁוּ בְנֵי אַבְרָהָם אֶת כָּל הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לוֹ יְיָ וְלָכְדוּ גַם אֶת יְרוּשָׁלַ ִם עִירֵנוּ, עַל כֵּן הָבָה נִשְׁאֲלָה מֵאֵת אַבְרָהָם וְכָרַת אִתָּנוּ בְרִית לֵאמֹר: לֹא יִירְשׁוּ בָנַי אַחֲרַי אֶת יְרוּשָׁלַיִם אֲשֶׁר תִּהְיֶה לִבְנֵי חֵת יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ הַיְבוּסִי! וַיִּיטְבוּ דִבְרֵיהֶם בְּעֵינֵי אַנְשֵׁי הָאָרֶץ וַיֹּאמְרוּ אֶל אַבְרָהָם: אַל נָא תִקְבּוֹר אֶת מֵתְךָ עַד אִם כָּרַתָּ לָּנוּ בְרִית לֵאמֹר: לֹא יִלְכְּדוּ בָנַי אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעוֹלָם! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: אָנֹכִי אֶכְרוֹת לָכֶם אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת. וַיְמַהֲרוּ בְנֵי הָעִיר וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל פְּסִילֵי נְחֻשְׁתָּם הַפִּסְּחִים וְהָעִוְרִים וַיִּכְתְבוּ עֲלֵיהֶם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית וְהַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם אַבְרָהָם וַיָּשִׂימוּ אוֹתָם בִּרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם וַיִּהְיוּ שָׁם עַד יוֹם בּוֹא דָוִד לִלְכֹּד אֶת הָעִיר. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִשְּׂאָה שָׂרָה אֶל הַמְּעָרָה לְהִקָּבֵר בָּהּ וַיֵּלְכוּ כָל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף אֲשֶׁר בָּעִיר וַיִּסְפְּדוּ לָהּ לֵאמֹר: הוֹי רַחֲמָנִיָּה! הוֹי נְדִיבַת הַלֵּב! וְגַם הַנָּשִׁים הָאַלְמָנוֹת וְהַיְלָדִים הָרַבִּים אֲשֶׁר הֵיטִיבָה עִמָּהֶם שָׂרָה בָּאוּ לִבְכּוֹתָהּ וַיְהִי הָאֵבֶל כָּבֵד מְאֹד.

וְאַבְרָהָם בָּא אֶל הַמְּעָרה וַיָּסַר אֶת מִכְסֵה הָאֶבֶן אֲשֶׁר חָצַב בָּהּ קֶבֶר לְשָׂרָה. וַיָּקָם אָדָם וְחַוָּה וַיֹּאמֵרוּ: אֵיךְ נוּכַל וְהָיִינוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּהְיֶה בּוֹ שָׂרָה קְבוּרָה? הֵן לֹא חָדַלְנוּ מִבּוֹשׁ עַד הַיּוֹם מֵחַטָּאתֵנוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ בְּגַן הָעֵדֶן וַתָּבֵא הַיּוֹם אֶת הָאִשָּׁה הַצַּדִּיקָה וְהַמְבֹרָכָה הַזֹּאת הֲלוֹם לְהַגְדִּיל אֶת בָּשְׁתֵּנוּ וּכְלִמָּתֵנוּ! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: שׁוּבוּ נָא לִמְקוֹמְכֶם! כִּי אֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם אֶל יְיָ וְלֹא תֵבוֹשׁוּ עוֹד וְלֹא תִכָּלְמוּ לְעוֹלָם. וַיִּשְׁמַע אָדָם וַיָּשָׁב לְקִבְרוֹ; אוּלָם חַוָּה מֵאֲנָה לָשׁוּב עַד אִם פָּצַר125 בָּהּ אַבְרָהָם וַיִּקָּחֶהָ וַיָּשֶׂם אוֹתָהּ בְּקִבְרָהּ. אַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ וַיִּשְׁלַח אֶת יִצְחָק בְּנוֹ אֶל שֵׁם לִלְמוֹד דַּרְכֵי יְיָ וּמוּסָרוֹ. וַתִּקְדַּשׁ מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַתִּכָּבֵד בְּעֵינֵי כֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

 

עד. שושנה בין חוחים 126. (מדר“ב ס”ג; מדרשׁ שׁיר השׁירים ב‘, ה’)

בָּעֵת הַהִיא נוֹלְדָה בַת לִבְתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ רִבְקָה. וַתִּגְדַּל הַנַּעֲרָה וַתִּיף וַתִּמְצָא חֵן בְּעֵינֵי כָל רוֹאֶיהָ. וַתֵּרֶא אֶת מַעֲשֵׂי אָבִיהָ וְאָחִיהָ וְהִנֵּה הֵם רָעִים מְאֹד, וַתָּשֶׂם עַל לֵב לָסוּר מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים וְלַעֲשׂוֹת אַךְ טוֹב וָחֶסֶד. וַתַּאֲכֵל אֶת הָעֲנִיִּים הַבָּאִים לְבַקֵּשׁ לֶחֶם וַתַּשְׁקֵם וַתִּתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֶעֱמִיד בְּתוּאֵל לְפָנֶיהָ שְׁפָחוֹת לְשָׁרְתָהּ, וַתֹאמַר: חָלִילָה לִי מִשֶּׁבֶת בְּטֵלָה כָּל הַיּוֹם! הִנְנִי לַעֲשׂוֹת לְבַדִּי אֶת כָּל הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר בַּבָּיִת!

וַתַּעַשׂ רִבְקָה כַּאֲשֶׁר אָמְרָה וַתְּבַשֵּׁל וַתּאֹפֶה וַתִּשְׁאַב מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַגְּמַלִּים. וְהָיָה בְצֵאתָהּ הַחוּצָה לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה, – וְרָאֲתָה אֶת מַעֲשֵׂי אַנְשֵׁי הָעִיר הַמְרַמִּים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְשָׁמְעָה אֶת דִּבְרֵי רִיבוֹתָם וְאֶת גִּדּוּפֵיהֶם אֲשֶׁר יְגַדֵּף הָאֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי, וְהִתְעַצְּבָה אֶל לִבָּהּ מְאֹד וְאָמְרָה בְלִבָּהּ: מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי לָצֵאת אֶת הָעִיר הַזֹּאת לְבִלְתִּי רְאוֹת עוֹד אֶת כָּל הַתֹּעֵבוֹת127 הָאֵלֶּה! וַיְהִי כָל הָעֲנִיִּים הַבָּאִים חָרָנָה הַיּוֹדְעִים אֶת רָעַת אֲנָשֶׁיהָ וְאֶת חַסְדֵי רִבְקָה וְטוֹב לִבָּהּ, וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וַיֹּאמֵרוּ: הִנֵּה שׁוֹשַנָּה בֵין חוֹחִים!

 

עה. הַגְּדוֹלָה בְשִׂמְחוֹת אַבְרָהָם. (בר“ר חיי שׂרה נ”ט; בבא בתרא ט"ז)

וַיֵּשֶב יִצְחָק שָׁלֹש שָׁנִים וַיִּלְמַד מוּסָר וּבִינָה וַיֶּחְכַּם וַיַּשְׂכֵּל מְאֹד. וַיֶאֱהַב עָנִי וָרָשׁ לָתֵת לָהֶם לֶחֶם וְשִׂמְלָה, וַיַּעַשׂ שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַיְנַחֵם אֶת כָּל אֻמְלָל וְאֶת כָּל מַר נֶפֶש וַיַּעֲזָּר־לָהֶם כְּכֹל אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדוֹ128 וַיְהִי אָהוּב לְכָל יוֹדְעָיו וַיִּגְדַּל שְׁמוֹ וַיְהֻלַּל מְאֹד.

וְהָיָה כִּי בֵרַךְ אִישׁ אֶת בְּנוֹ בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַר: יְשִׂימְךָ יְיָ כְּיִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם! וַיְהִי כְּבוֹא שְׁמוּעַת יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם וַיָּרֶם אֶת יָדוֹ הַשָּׁמַיְמָה וַיֹּאמַר: אֱלֹהֵי חַסְדִּי! מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי! כִּי נָתַתָּ לִי אֹרֶךְ יָמִים וְגַם עשֶׁר וְשֵׁם טוֹב חַנְּתָּ אוֹתִי; וַתָּשֶׂם לִי כָבוֹד אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה כָמוֹהוּ לְאִישׁ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי נָתַתָּ בְלֵב מַלְכֵי הָאָרֶץ לָבוֹא אֵלַי בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר לִשְׁאָל לִי לְשָׁלוֹם וְלִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרָי; וַאֲנִי עַבְדְּךָ הֵן לֹא גָדַלְתִּי מִכָּל אִישׁ וְלֹא רוֹמַמְתִּי מֵהֶם, כִּי עָפָר וָאֵפֶר אָנֹכִי כְּאַחַד הָאָדָם! וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינַי – וַתִּתֵּן שִׂמְחָה בְּלִבִּי אֲשֶׁר לֹא שָׂמַחְתִּי כָמוֹהָ בְּכָל הַיָּמִים, כִּי נָתַתָּ לְיִצְחָק בְּנִי לֵב טוֹב מָלֵא רַחֲמִים וְחֶמְלָה וַיְהִי לִבְרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ! בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ עַל חַסְדְּךָ זֶה הַגָּדוֹל מִכָּל הַחֲסָדִים אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי!

 

עו. אֱלִיעֶזֶר וְרִבְקָה. (פדר“א; בר”ר נ“ט; שׁם ס'; סנהדרין ק”י; יומא כ“ח, ע”ב)

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם לֶאֱלִיעֶזֶר עַבְדוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ: הִנֵּה הִמְשַׁלְתִּיךָ בְּכָל אֲשֶׁר לִי, כִּי רָאִיתִי אוֹתְךָ עוֹשֶׂה צְדָקָה וָחֶסֶד וּמְלַמֵּד דַּעַת אֱלֹהִים לְכָל הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלֶיךָ, וּבְךָ בָּטַח לִבִּי כִּי תַעֲשֶׂה תָמִיד כְּכֹל אֲשֶׁר אֶשְׁאַל מִמֶּךָּ! וַיֹאמֶר אֱלִיעֶזֶר: כֹּל אֲשֶׁר יֹאמַר לִי אֲדוֹנִי הִנְנִי עַבְדֶּךָ! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: לְכָה אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק. וַיַּעַן אֱלִיעֶזֶר וַיֹּאמַר: לֹא אָסוּר מִדְּבָרֶיךָ יָמִין וּשְׂמֹאל! וַיִּכְתֹּב אַבְרָהָם סֵפֶר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: כֹּל אֲשֶׁר לִי נָתוּן לְיִצְחָק בְּנִי!

וַיַּחְתֹּם אֶת הַסֵּפֶר וַיִּתְּנֵהוּ לֶאֱלִיעֶזֶר וַיֹּאמַר: יְהִי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם בְּיָדֶךָ וְהִרְאִיתָהוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר יוֹכִיחַ יְיָ לְיִצְחָק! וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים וַיַּחְסֹם129 אוֹתָם לְבִלְתִּי יֹאכְלוּ אֶת הַקָּמָה130 אֲשֶׁר בִּשְׂדוֹת זָרִים וְאֶת הַסֵּפֶר אֲשֶׁר כָּתַב אַבְרָהָם לָקַח בְּיָדוֹ וַיָּקָם לָלֶכֶת אֶל עִיר נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם אֲדוֹנָיו. וַיְּהִי כְּצֵאת אֱלִיעֶזֶר וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶל שֵׁם לְהָשִׁיב אֶת יִצְחָק אֶל בֵּיתוֹ! וַיְמַהֵר יִצְחָק וַיָּשָׁב אֶל אַבְרָהָם.

וַיָי קָרָא לִשְׁנֵי מַלְאָכִים וַיְצַוֵּם לֵאמֹר: יֵלֶךְ נָא אֶחָד מִכֶּם אֶת אֱלִיעֶזֶר וּשְׁמָרוֹ בְּדַרְכּוֹ אֲשֶׁר הוּא הוֹלֵךְ עָלֶיהָ; וְהַשֵּׁנִי יַקְרֶה אֶת רִבְקָה לִפְנֵי אֱלִיעֶזֶר בְּעֶצֶם הָרֶגַע אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל עֵין הַמָּיִם! וַיְמַהֲרוּ הַמַּלְאָכִים לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר יְיָ. וַיְהִי בְּלֶכֶת אֱלִיעֶזֶר וַיִּשְלַח יְיָ בְּרָקִים וּנְגֹהוֹת וְזִקִּים וַיָּאִירוּ לוֹ אֶת הַדָּרֶךְ.

וְעוֹדֶנּוּ מִשְׁתָּאֶה אֶל הַמַּרְאוֹת הַנִּפְלָאוֹת הָאֵלֶּה וְהִנֵּה הוּא נִצָּב עַל עֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר בֶּחָרָן; וַיִּשְׁתּוֹמֵם אֱלִיעֶזֶר מְאד וַיֹּאמַר: מַהֲלַךְ שִׁשָּׁה עָשָׂר יוֹם מִבֵּית אֲדוֹנִי עַד הָעִיר הַזֹּאת! וְאֵיכָה נִהְיָה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, כִּי עָבַרְתִּי אֶת הַמֶּרְחָק הָרַב בְּיוֹם אֶחָד?? וַיֵּדַע אֱלִיעֶזֶר וַיָּבֶן כִּי מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹּאת וַיִּתְעוֹדֵד וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהֵי אֲדוֹנִי אַבְרָהָם! הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם נַעֲרָה יְשָׁרָה אוֹהֶבֶת לַעֲשׂוֹת חֶסֶד וּצְדָקָה וְהָיְתָה לְיִצְחָק אִישׁ הַחֶסֶד לְאִשָּׁה! וַיְהִי בְעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ וַיּוֹצִיא אֶת רִבְקָה מִבֵּיתָהּ וַיִּתֵּן בְּלִבָּה לָרֶדֶת הָעַיְנָה.

וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת כַּדָּהּ וַתָּשֶׂם עַל שִׁכְמָהּ וַתֵּרֶד אֶל הָעַָיִן. וַיְהִי כִּרְאוֹת אֱלִיעֶזֶר וְהִנֵּה עוֹלִים הַמַּיִם לִקְרָאתָהּ, וַיִּתְמַהּ מְאֹד וַיֹאמֶר בְּלִבּוֹ: הָבָה אָשִׂים עֵינִי עַל הַנַּעֲרָה הַזֹּאת וְרָאִיתִי אֶת מַעֲשֶׂיהָ וְיָדַעְתִּי עַל מֶה עָשָׂה יְיָ כָּכָה לְמַעֲנָהּ. וַיַּרְא וְהִנֵּה נִגְּשָׁה אֶל יֶלֶד בֹּכֶה וַתִּשְׁאָלֵהוּ בְרַחֲמִים גְּדוֹלִים לֵאמֹר: מַה־לְּךָ כִּי תִבְכֶּה? וַיַּעַן הַיֶּלֶד וַיֹּאמַר: נָגַפְתִּי בְאֶבֶן רַגִלי וַיָּזָב דָּמָהּ. וַתְּמַהֵר רִבְקָה וַתּוֹרֶד אֶת כַּדָּהּ מֵעַל שִׁכְמָהּ וַתְּרַחֵץ אֶת הָרֶגֶל הַפְּצוּעָה וַתָּסַר אֶת מִטְפַּחְתָּהּ מֵעַל רֹאשָׁהּ וַתַּחְבּשׁ אֶת הַפָּצַע; וַתְּנַחֵם אֶת הַיֶּלֶד וַתְּדַבֵּר עַל לִבּוֹ לֵאמֹר: שׁוּבָה נָא אֶל אִמְּךָ וְאַל תִּדְאַג עוֹד לְרַגְלְךָ, כִּי בִמְהֵרָה תֵּרָפֵא! וַיִּשְׂמַח הַיֶּלֶד עַל דִּבְרֵי רִבְקָה וַיָּקָם וַיֵּלַךְ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִרְחִיקָה מְעַט מִן הַמָּקוֹם הַהוּא וַתָּבֹא לִקְרָאתָהּ אִשָּׁה אֲשֶׁר עֵינֶיהָ כֵּהוֹת, וַתַּחְמוֹל עָלֶיהָ רִבְקָה וַתֹּאמַר: הַגִּידִי נָא לִי: הֲתוּכְלִי לָשׁוּב לְבַדֵּך אֶל בֵּיתֵךְ? וַתַּעַן וַתֹּאמַר: אִם אֶתְעֶה, – וְלַנְתִּי בַשָּׂדֶה, כַּדָבָר אֲשֶׁר עָשִׂיתִי שִׂלְשׁוֹם!

וַתֹּאמֶר רִבְקָה: הַגִּידִי נָא לִי אַיֵּה בֵיתֵך וְהֵבֵאתִיךְ אֵלָיו! וַתַּגֶּד לָהּ הָאִשָּׁה וַתְּבָרֵךְ אוֹתָה וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶן עַד בּוֹאָן אֶל הַבָּיִת. וַתְּמַהֵר רִבְקָה לָשׁוּב וַתִּיעַף מְאֹד. וַיְהִי כְגִשְׁתָּהּ עַד הָעֵמֶק אֲשֶׁר תֵּרֵד מִשָּׁם הָעַיְנָה וַתֵּשֶׁב עַל קְצָפָה לָנוּחַ. וַתֵּרֶא רִבְקָה וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן עָיֵף וְיָגֵעַ בָּא לִקְרָאתָהּ וַתְּמַהֵר וַתָּקָם וַתְּבָרְכֵהוּ

וַתֹּאמַר: הוֹאֶל נָא, אֲדוֹנִי, וְיָשַׁבְתָּ עַל הַקְּצָפָה וָנָחְתָּ! וַיּוֹדֶה לָהּ הַזָּקֵן וַיֹּאמַר: בְּרוּכָה אַתְּ בִּתִּי, לַיָי, כִּי עָשִׂיתָ עִמָּדִי אֶת הַחֶסֶד הַזֶּה. וַתֵּרֶד רִבְקָה הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. וַיְהִי כִּרְאוֹת אֱלִעֶזֶר אֶת מַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: רַק לְנַעֲרָה רַחֲמָנִיָּה כָּזֹאת נָאֲוָה לִהְיוֹת אִשָּׁה לְבֶן אֲדוֹנִי! וַיָּרָץ לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר: הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ! וַתֹּאמֶר: שְׁתֵה אֲדוֹנִי!

וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. וַתְּכַל לְהַשְׁקוֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתּוֹת. וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח אֱלִיעֶזֶר נֶזֶם אֲשֶׁר הָיְתָה אֶבֶן יְקָרָה מִלּוּאָתוֹ וְּׁשֵני צְמִידִים וַיִּתֶּן לָהּ וַיֹּאמַר: בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי? הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין הַלַּיְלָה הַזֶּה? וַתֹּאמֶר אֵלָיו: בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר. וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ, גַּם מָקוֹם לָלוּן בְּכָל הָעֵת אֲשֶׁר יִּיטַב בְּעֵינֶיךָ לָשֶׁבֶת בְּבֵיתֵנוּ! וַיִּשׁמַע אֱלִיעֶזֶר אֶת דִּבְרֵי הַנַּעֲרָה וַיִשְׂמַח מְאֹד וַיְבָרֶך אֶת יְיָ אֲשֶר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אַבְרָהָם וַיַּנְחֵהוּ131 בֵּית אֲחֵי אֲדוֹנָיו!

 

עז. נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת; לָבָן וּבְתוּאֵל. (בר“ר ס'; מדר”א הובא בילק“שׁ ק”ט; ילק“שׁ בשׁם מדרשׁ שׁם; ב”ק פרק החובל דף צ"ב)

וַתָּרָץ רִבְקָה וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיְהִי כִּרְאוֹת לָבָן אֶת הַנֶּזֶם הַיָּקָר וְאֶת הַצְּמִידִים הַנֶּחְמָדִים עַל יְדֵי רִבְקָה וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אֵין זֹאת כִּי עָשִׁיר מְאֹד הָאִישׁ הַבָּא! אָרוּצָה אֵלָיו וְאַהַרְגֵהוּ וְלָקַחְתִּי אֶת זְהָבוֹ וְאֶת כַּסְפּוֹ. וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָעַיִן וַיַּרְא אֱלִיעֶזֶר וְהִנֵּה אִישׁ רָץ לִקְרָאתוֹ. וַיִּתְבּוֹנֵן אֶל פָּנָיו וְהִנֵּה הֵם פְּנֵי רוֹצֵחַ. וַיַּזְכֵּר אֱלְיעֶזֶר את “הַשֵּׁם”132 וַיֵרֹמוּ הַגְּמַלִים וַיַּעַמְדּוּ בָאַוִּיר. וַיַּזְכֵּר עוֹד הַפַּעַם אֶת “הַשֵׁם” וַיֵּרוֹם הוּא בָּאַוִּיר מִמַּעַל לִגְמַלָּיו, וַיִּשְׁתּוֹמֵם לָבָן מְאֹד וַיִּירָא מֵאֵת אֱלִיעֶזֶר יִרְאָה גְדוֹלָה, וַיִּקְרָא אֵלָיו לֵאמֹר: בּוֹא בְּרוּךְ יְיָ! לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וָאוֹצִיא אֶת כָּל הַפְּסִילִים מִמֶּנּוּ, כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר לֹא תָבֹא אַתָּה לְבַיִת וּפְסִילִים בּוֹ! וַיְהִי בּרֶגַע הַזֶּה וַיִּשָּׁמַע קוֹל שָׁאוֹן גָּדוֹל וַיִּשָּׂא אֱלִיעֶזֶר אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אֲנָשִׁים רַבִּים רָצִים אֶל הָעָיִן, כִּי רָאוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת הַצְּמִידִים הַנֶּחְמָדִים אֲשֶׁר נָתַן אֱלִיעֶזֶר לְרִבְקָה וַיָּרוּצוּ לְהָרְגוֹ וְלָקַחַת אֶת זְהָבוֹ; אֶפֶס כִּי בִרְאוֹתָם אֶת אֱלִיעֶזֶר לוֹקֵחַ אֶת גְּמַלָּיו תַּחַת אַצִּילוֹת133 יָדָיו וּמַעֲבִירָם אֶת הָעַיִן וַיִּבָּהַלוּ מִפָּנָיו וַיִּסּוֹגוּ אָחוֹר. וַיָּבֹא אֱלִיעֶזֶר אֶל בְּתוּאֵל הַבַּיְתָה וַיִּפְתַּח אֶת פִּיּוֹת גְּמַלָּיו וַיִּתֵּן לָהֶם לָבָן תֶּבֶן וּמִסְפֹּא וּמַיִם לִרְחוֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנַשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ. וַיְּהִי כַּאֲשֶׁר שָׂמוּ לִפְנֵי אֱלִיעֶזֶר לֶאֱכֹל וַיָּשֶׂם בְּתוּאֵל רַעַל בְּקַעֲרַת הַמָּרָק אֲשֶׁר נָתְנוּ לֶאֱלִיעֶזֶר, כִּי אָמַר בְּלִבּוֹ: יֹאכַל וְיָמוּת, וְיָּרַשְׁתִּי אוֹתוֹ! וֶאֱלִיעֶזֶר אָמַר: לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרַי וַיְהִי בְרֶגַע הַזֶּה וַיִּקַּח הַמַּלְאָךְ הַשּׁוֹמֵר אֶת אֱלִיעֶזֶר אֶת הַשֻּׁלְחָן וַיַּסֵּב אוֹתוֹ וַתְּהִי קַעֲרַת אֱלִיעֶזֶר מִמּוּל בְּתוּאֵל וְקַעֲרַת בְּתוּאֵל מִמּוּל אֱלִיעֶזֶר. וְאִישׁ מִכָּל הַיּוֹשְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן לֹא רָאָה אֶת מַעֲשֵׂה הַמַּלְאָךְ הַנֶּעְלָם וְלֹא יָדַע מְאוּמָה. וַיְהִי כֶּאֱמֹר בְּתוּאֵל לֶאֱלִיעֶזֶר: דַּבֵּר אֶת דְּבָרֶיךָ, וַיֹּאמֶר אֱלִיעֶזֶר: אַל תַּחְשְׁבוּנִי לְאִישׁ גָּדוֹל וְנִכְבָּד, כִּי אֵינֶנִּי בִּלְתִּי אִם עֶבֶד אַבְרָהָם. וַיָי בֵּרַךְ אֶת אֲדוֹנִי מְאֹד וַיְמַלֵּא אֶת בֵּיתוֹ טוּב. וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדוֹנִי בֵן אַחֲרֵי זִקְנָתָה וַיִּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ.

הִנֵּה הַסֵּפֶר הֶחָתוּם לִפְנֵיכֶם קָחוּהוּ וְקִרְאוּ בוֹ וּרְאִיתֶם כִּי כֵנִים דְּבָרָי. וַיַּשְׁבִּיעֵנִי אֲדוֹנִי לֵאמֹר: לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי בִּלְתִּי אִם מִבְּנוֹת בֵּית אָבִי וּמִמִּשְׁפַּחְתִּי! וָאָבוֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן וָאֶתְפַּלְלָה אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָנָּא הַקְרֵה לְפָנַי נַעֲרָה יְשָׁרָה, אֹהֶבֶת חֶסֶד וּצְדָקָה לַעֲשׂוֹתָם! וַיִּתֵּן לִי יְיָ אֶת שְׁאֵלָתִי וַיַּקְרֶה לְפָנַי אֶת רִבְקָה בִתְּכֶם וָאֵרֶא אֶת מַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים וָאֹמַר: הִיא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הוֹכִיחַ יְיָ לְבֶן אֲדוֹנִי! וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדוֹנִי הַגִּידוּ לִי, וְאִם לֹא, – הַגִּידוּ וְאֶפְנֶה אֶל לוֹט אוֹ אֶל יִשְׁמָעֵאל. וַיְהִי כְּכַלּוֹת אֱלִיעֶזֶר לְדַבֵּר וַיְמַהֵר לָבָן לַעֲנוֹת אֶת אֱלִיעֶזֶר וְלֹא חִכָּה אֶת אָבִיו בִּדְבָרִים, וַיֹּאמַר: הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ! וַיֹּאמֶר אֱלִיעֶזֶר בְּלִבּוֹ: אַךְ זֶה בֵּן מֵבִישׁ וְסָר־טַעַם! אָנֹכִי לֹא אָשִׂים לֵב לִדְבָרָיו וְשָׁמַעְתִּי מַה־יַּעֲנֵנִי בְּתוּאֵל אָבִיו. וַיְהִי כֶּאֱמֹר בְּתוּאֵל לֶאֱלִיעֶזֶר: מֵיְיָ יָצָא הַדָּבָר, קַח אֶת רִבְקָה וְּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדוֹנֶיךָ, – וַיִּשְׁתַּחוּ אֱלִיעֶזֶר אַרְצָה לַיְיָ.

 

עח. רִבְקָה וְיִצְחָק. (בר“ר ס'; סנהדרין ק”י; פדר“א; ילק”שׁ ק"ט בשׁם מדרשׁ)

וַיּוֹצֵא אֱלִיעֶזֶר כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנוֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ וְשָׁתוּ, וַיִּצְעַק בְּתוּאֵל צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה לֵאמֹר: מַּר לִי מְאֹד! בָּא קִצִּי! כִּי אָכַל בְּתוּאֵל מֵהַקְּעָרָה אֲשֶׁר שָׂם לִפְנֵי אֱלִיעֶזֶר וַיָּבוֹא הָרַעַל בְּקִרְבּוֹ וַיְמָרֵר אוֹתוֹ מְאֹד וַיְמִיתֵהוּ. וַיְהִי בַּבֹּקֶר וַיֵּצֵא אֱלִיעֶזֶר הַחוּצָה וַיֹּאמֶר לוֹ הַמַּלְאָך: אַל נָא תַעַצְרֵנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וּמִהַרְתָּ לָשׁוּב עִם רִבְקָה לְבֵית אֲדוֹנֶיךָ. וַיָּבוֹא אֱלִיעֶזֶר הַבַּיְתָה וַיֹּאמַר: אָנָּא שַׁלְּחוּנִי לַאדוֹנִי! וַיֹּאמֶר לָבָן וְאִמּוֹ: תֵּשֶב נָא רִבְקָה בְּבֵיתֵנוּ עַד מְלֹאת שִׁבְעַת יְמֵי הָאֵבֶל וְאַחַר נִתֵּן לָהּ כֶּסֶף וְזָהָב וְנָתְנָה לַצּוֹרֵף לַעֲשׂוֹת עֲדָיִים וְתָפְרָה לָהּ אֶת בִּגְדֵי כְלוּלוֹתֵיהָ; וּבְצֵאת הַשָּׁנָה וְלָקַחְתָּ אוֹתָהּ וְהֵבֵאתָ לְבֶן אֲדוֹנֶיךָ! וַיּוֹסֶף אֱלִיעֶזַר לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: יִגְדַּל נָא חַסְדְּכֶם וְשִׁלַּחְתֶּם אוֹתִי הַיּוֹם לַאדוֹנִי לָמָּה תְאַחֲרוּ אוֹתִי וַיָי הִצְלִיחַ דַּרְכִּי?

וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ: הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה אֶל בֵּית אַבְרָהָם דּוֹד אָבִיךְ וְהָיִית לְיִצְחָק בְּנוֹ לְאִשָּׁה? וּלְרִבְקָה בָאָה שְׁמוּעַת אַבְרָהָם וְיִצְחָק זֶה פְּעָמִים רַבּוֹת, וַתֵּדַע כִּי שְּׁמָם מְהֻלָּל וּמְבֹרָך בְּפִי כֹל; וַתַּעַן לֵאמֹר: בְּכָל לִבִּי וּבְכָל נַפְשִׁי הִנְנִי לָלֶכֶת אֶל בֵית אַבְרָהָם בְּרוּךְ יְיָ וַאֲהוּב כָּל בְּנֵי הָאָדָם! וַתֹּאמֶר אִמָּהּ: אֵיךְ תֵּלְכִי וְלֹא הֲכִינוֹת עוֹד אֶת עֶדְיֵךְ? וַתַּעַן רִבְקָה וַתֹּאמַר: אַל נָא יַעְצְרוּנִי הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה! וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אֶת רִבְקָה מִתְאַמֶּצֶת לָלֶכֶת וַיִּתְעַצְּבוּ אֶל לִבָּם וַיֹּאמֵרוּ: עַל כֵּן לֹא נִתֵּן לָהּ, בִּלְתִּי אִם אֶת בִּרְכַת פִּינוּ בְּצֵאתָהּ עִם אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם! וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו וַיְבָרְכוּ אוֹתָהּ לאמֹר: הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה! וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרוֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי אֱלִיעֶזֶר. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ עַד לִפְנֵי בְאֵר שֶׁבַע וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא וְהִנֵּה אִישׁ הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ עוֹמֵד בַּשָּׂדֶה וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמַיִם וּמַלְאַךְ יְיָ עוֹמֵד עָלָיו לְשָׁמְרוֹ. וַתִּתְמַהּ מְאֹד וַתֹּאמַר: הָבָה אֶשְׁאֲלָה אֶת אֱלִיעֶזֶר אוּלַי יֵדַע וְהִגִּיד לִי מִי הוּא הָאִישׁ הַגָדּוֹל הַלָּז. וַתִּשְׁאַל אֶת אֱלִיעֶזֶר וַיַּגֶּד לָהּ.

וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַתְּהִי רוּחַ יְיָ אֱלֹהִים עָלֶיהָ וַתֵּדַע כִּי יָבֹא יוֹם וְיָלְדָה בֵן רָע לְיִצְחָק, וַתֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַתִּפּוֹל מֵעַל הַגָּמָל. וַיְהִי כְבוֹא רִבְקָה אֶל בֵּית אַבְרָהָם וַתֵּרֶד מֵעַל הַגָּמָל וַיְסַפֵּר אֱלִיעֶזֶר לְיִצְחָק אֶת כָּל הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ יְיָ בְּדַרְכּוֹ. בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה נִפְתְּחוּ דַלְתוֹת אֹהֶל שָׂרָה וַעֲנָנִים מַזְהִירִים יָרְדוּ מִן הַשָּׁמַיִם וַיַּקִּיפוּ אֶת הָאֹהֶל. וָיָּבֵא יִצְחָק אֶת רִבְקָה הָאֹהֱלָה וַיַּרְא וְהִנֵּה דוֹלֵק הַנֵּר וְאוֹרוֹ הַמָּתוֹק זָרוּעַ בְּכָל הַבַּיִת וַיֵּדַע כִּי הִגְדִּיל יְיָ אֶת חַסְדּוֹ עִמּוֹ וַיִּתֶּן לוֹ אִשָּׁה טוֹבָה וּבְרוּכָה וַיִּנָּחֵם אַחֲרֵי אִמּוֹ.

 

עט. אַבְנֵי שֹׁהַם וּבָרָקוֹת הַמְּאִירוֹת כַּשָּׁמֶשׁ. (מסכת סופרים פכ“א; בר”ר ס"א)

בָּעֵת הַהִיא לָקַח לוֹ אַבְרָהָם אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה וַתֵּלֶד לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּדְלוּ וַיִּבֶן לָהֶם אַבְרָהָם עִיר גְּדוֹלָה וַיָּשֶׁת מִסָּבִיב לָהּ חוֹמַת בַּרְזֶל בְּצוּרָה בַּשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אוֹתָם שָׁמָּה וַיֹּאמַר: שְׁבוּ לָכֶם בָּעִיר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וּרְחַקְתָּם מִיִּצְחָק בְּנִי, כִּי לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ! וַיֹּאמְרוּ בְנֵי קְטוּרָה: אָמְנָם טוֹבָה וְיָפָה הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא נֶחְסַר בָּהּ דָּבָר, אוּלָם חוֹמַת הַבַּרְזֶל הַגְּדוֹלָה מְכַסָּה אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׂמָה אוֹתָנוּ לְיוֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ! וַיֹּאמַר אַבְרָהָם: אַל תִּרָאוּ! אָנֹכִי אֶתֵּן לָכֶם אֲבָנִים יְקָרוֹת וְהֵאִירוּ אֶת הָעִיר. וַיִּתֵּן לָהֶם אַבְרָהָם אַבְנֵי שֹׁהַם וּבָרָקוֹת גְּדוֹלוֹת עַד מְאֹד וַיְהִי אוֹרָן מָלֵא אֶת כָּל הָעִיר. וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְכָבוּ שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים – הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ – וְהֵאִירוּ אָז הָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי נוֹתֵן לָכֶם לְכָל בָּאֵי עוֹלָם.

 

פ. הֻלֶּדֶת יַעֲקֹב וְעֵשָׂו. (מסכת סופרים פכ“א; בר”ר ס"א)

וְרִבְקָה אֵשֶׁת יִצְחָק עֲקָרָה בַּיָּמִים הָהֵם אֵין לָהּ וָלָד134. וַיֵּשֶׁב יִצְחָק אֶת אַבְרָהָם אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיְהִי יְיָ אֶת יִצְחָק וְאֶת אַבְרָהָם אָבִיו. וַיְהִי כַּעֲבוֹר עֶשְׂרִים שָׁנָה וְרִבְקָה עוֹדֶנָּה עֲקָרָה וַתֹּאמֶר אֶל יִצְחָק: הַלֹא שָׁמַעְתִּי, כִּי גַם שָׂרָה אִמְּךָ הָיְתָה עֲקָרָה וַיִּתְפַּלֵּל בַּעֲדָהּ אַבְרָהָם אָבִיךָ וַתַּהַר לוֹ. וְעַתָּה עֲמָד נָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הָאֱלֹהִים גַּם אָתָּה, וְשָׁמַע אֶת תְּפִלָּתְךָ וְנָתַן לִי הֵרָיוֹן.

וַיִּשְׁמַע יִצְחָק בְּקוֹל רִבְקָה וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם אֶל הַר הַמּוֹרִיָּה וְהִתְפַּלֵּל שָׁם אֶל יְי. וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נֶעֱקַד שָׁם וַיִּתְפַּלֵּל יִצְחָק לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהָי! אַתָּה לָקַחְתָּ אֶת אַבְרָהָם אָבִי וַתְּבִיאֵהוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וַתֹּאמֶר לוֹ: הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל הַיָּם וְנָתַתִּי לָהֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְעַתָּה יָבוֹאוּ נָא דְבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, יְיָ! וְרִבְקָה הִתְפַּלְלָה גַם הִיא לַיָי וַתִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: תֶּן לִי זֶרַע אֲנָשִׁים וְהָיוּ לִבְרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וַיִּשְׁמַע יְיָ בְּקוֹל תַּחֲנוּנֵי יִצְחָק, וַתַּהַר רִבְקָה, וַיְהִי תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ. וַיְהִי הַיּוֹם וַתֵּלֶךְ רִבְקָה וַתַּעֲבוֹר לִפְנֵי בֵית פְּסִילִים וַתָּחָש135 פִּתְאוֹם כְּאֵב גָּדוֹל בְּבִטְנָהּ, וַתָּסָר מֵהַמָּקוֹם הַהוּא וַתֵּלֶךְ מִשָּׁם וָהָלְאָה וַתַּעֲבוֹר לִפְנֵי בֵית מִדְרַש יְיָ, וַתָּחָש שֵׁנִית כְּאֵב נוֹרָא וַיְמָרֵר הַדָּבָר הַזֶּה אוֹתָהּ מְאֹד וַתֵלֶךְ אֶל שְׁכֵנוֹתָיהָ וַתִּשְׁאָלֵן לֵאמֹר: הַחַשְׁתֶּן גַּם אַתֶּן כְּאֵב בַּעֲבָרְכֶן לִפְנֵי בֵית מִדְרַשׁ יְיָ וְלִפְנֵי בֵית הַפְּסִילִים? וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָהּ הַנָּשִׁים לֵאמֹר: לֹא קָרָנוּ כַדָּבָר אֲשֶׁר אָמָרְתְּ! וַתֵּלֶךְ רִבְקָה אֶל בֵּית מִדְרַשׁ שֵׁם וְעֵבֶר וַיֹּאמְרוּ לָהּ על פִּי יְיָ: שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, וּבְהִוָּלְדָם יִפָּרֵדוּ: וְהָיָה לָאֶחָד תַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְלַשֵּׁנִי־נְעֵימוֹת הָעוֹלָם הַבָּא! וַתֵּלֶד רִבְקָה תְּאוֹמִים וַיִּקְרְאוּ לָרִאשׁוֹן עֵשָׂו וְלַשֵּׁנִי קָרְאוּ יַעֲקֹב.

 

פא. תֻמַּת יַעֲקֹב וְעָרְמַת עֵשָׂו. (בר“ר ס”ג; תנחומא תולדות ח‘; בר“ר ס”ה; פסיקתא עשׂרת הדברות פ’ רביעייתא)

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אֶת מַעֲשֵׂיהֶם וֹּיאמֵרוּ: הָרִאשׁוֹן קוֹץ עוֹשֶׂה חוֹחַ וְהַשֵּׁנִי פֶּרַח נוֹתֵן רֵיחַ. כִּי הָיָה עֵשָׂו אִישׁ מְזִמּוֹת וְעָרוּם וּמְלַמֵּד יָדָיו לָצוּד צַיִד, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם אוֹהֵב שָׁלוֹם וְדוֹרֵשׁ אֶת יְיָ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָיוּ הַנְּעָרִים בְנֵי שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיַּחְדְּלוּ מִלֶּכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הָבָה אֵשְׁבָה בְאָהֳלֵי שֵׁם וְעֵבֶר וְהוֹסַפְתִּי לִלְמוֹד מוּסָר וּבִינָה! וְעֵשָׂו אָמַר: טוֹב לִי, כִּי הֵסִירוּ מֵעָלַי אֶת הָעֹל הַקָּשֶׁה! אֵלְכָה לִי הַשָּׂדֶה וְצַדְתִּי לִי שָׁם צַיִד וְאָחַזְתִּי צִפֳרִים וְכִלִּיתִי אֶת עִתִּי בַּנְעִימִים! וַיְהִי הַיּוֹם וַיֻּגַּד לְעֵשָׂו לֵאמֹר: נִתְפְּשׂוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֶחָד גַּנָּב וְאֶחָד רֹצֵחַ וְלֹא יִשָּׁפְטוּ עַד אִם יִתְּנוּ תוֹדה. וַיָּבֹא עֵשָׂו אֶל בֵּית הַסֹהַר וַיִּשְׁאַל אֶת הַשַּׂר לֵאמֹר: הֲנָתְנוּ הָאֲסִירִים תּוֹדָה אִם לֹא?

וַיַּעַן הֶשַּׂר וַיֹּאמַר: קָשִׁים הָאֲנָשִׁים מְאֹד וְלֹא הוֹדוּ עוֹד עַל פִּשְׁעֵיהֶם. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: הָבִיאוּ נָּא אֵלַי אֶת הַגַּנָּב וְעָשִׂיתִי אֲשֶׁר יוֹדֶה עֲלֵי פִשְׁעוֹ. וַיְצַו שַׂר בֵּית הַסֹּהַר וַיַּעֲמִידוּ אֶת הַגַּנָּב לִפְנֵי עֵשָׂו. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: תֵּן תּוֹדָה כִּי גָנָבְתָּ! וַיַּעַן הַגַּנָּב וַיֹּאמַר: לֹא גָנַבְתִּי!

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: רוֹאֶה אָנֹכִי כִּי נָקִי וְצַדִיק אַתָּה וְלֹא לְאִישׁ כָּמוֹךָ יֵאָמֵר גַּנָּב; אוּלָם הַגִּידָה נָּא לִי: מַה־שֵּׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר חָלַק עִמְּךָ אֶת הַגְּנֵבָה. וַיַּעַן הַגַּנָּב וַיֹּאמַר: נָס הַנָּבָל הַהוּא וַיִּקַּח אֶת חֶלְקִי! וַיִּשְׁמַע שַׂר בֵּית הַסֹּהַר אֶת דְּבָרָיו וַיְצַו וַיָּשִׂימוּ אותוֹ בַּכֶּלֶא136. וַיָּבִיאוּ אֶת הָרוֹצֵחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי עֵשָׂו. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: הַגִּידָה נָּא לִי מַדּוּעַ הִכָּה אוֹתְךָ הַנִּרְצָח עַל הַלְּחִי פַּעַם וּשְׁתָּיִם? וַיִּשְׁמַע הָרוֹצֵחַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְצֹף מְאֹד וַיֹּאמַר: שֶׁקֶר הַדָּבָר! הַאִישׁ כָּמוֹנִי יֻכֶּה בִידֵי רְפֵה כֹחַ וּמוּג־לֵב137 כְּהָאִישׁ אֲשֶׁר רָצַחְתִּי? שְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי עִירִי וְיַגִּידוּ לְךָ, כִּי אֵין כָּמוֹנִי גִּבּוֹר כֹּחַ בְּכָל הָאָרֶץ…! וַיְצַו שַׂר בֵּית הַסֹּהַר וַיָּשִׂימוּ אֶת הָרוֹצֵחַ בְּבֵית הַכֶּלֶא וַיֹּאמַר: עַתָּה יִשָּׁפְטוּ שְׁנֵיהֶם כִּי הוֹדוּ עַל פִּשְׁעֵיהֶם! וַיְהִי כַאֲשֶׁר נוֹדְעָה עָרְמַת עֵשָׂו לְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיִּקְרְאוּ לוֹ: “צַיִד בְּפִיו” לֵאמֹר: צָד אֲנָשִׁים בְּדִבְרֵי פִיו.

וְעֵשָׂו יָדַע כִּי אִישׁ קָדוֹש הוּא יִצְחָק אָבִיו וְאֵת אֲשֶׁר יְבָרֵךְ, יְבֹרַךְ, וַיִּתְאַמֵּץ לִמְצֹא חֵן בְּעֵינָיו וַיָּבֵא לוֹ הַטּוֹב בַּיַּיִן וְהַשָּׁמֵן בַּבָּשָׂר. וּכְבוֹאוֹ אֶל אָבִיו לְשָרְתוֹ – וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו הַנֶּחְמָדִים כִּי אָמָר: יִרְאֶה אָבִי אֶת הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי שָׂם לוֹ וּבֵרְכַנִי!

וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ כִּי לֹא שָׂם יִצְחָק אָבִיו אֶת לִבּוֹ לָזֹאת וַיֹּאמַר: חָשַׁבְתִּי לִקְנוֹת אֶת לִבּוֹ בְּיַיִן וּבְבָשָׂר לְאַהֲבָה אוֹתִי; אוּלָם הַיּוֹם רָאִיתִי, כִּי שָׁוְא הָיָה עֲמָלִי! הָבָה אַעֲרִים לוֹ וְאֵרָאֶה בְעֵינָיו כְּאִישׁ עוֹשֶׂה חֶסֶד וּצְדָקָה!

וַיַּעַשׂ עֵשָׂו כַאֲשֶׁר חָשַׁב וַיָּבֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיֵּשֶׁב לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק: אֵיפֹה הָיִיתָ, בְּנִי? וַיַּעַן עֵשָׂו וַיֹּאמַר: הָלַכְתִּי לִשְׁמוֹעַ דְּבַר יְיָ! וַיִּשְׂמַח יִצְחָק מְאֹד וַיֹּאמַר: הֱטִבוֹתָ, בְּנִי אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה!

וַיּוֹסֶף עֵשָׂו לְשַׁקֵּר וַיֹּאמַר: הִנֵּה אָנֹכִי נוֹתֵן לַעֲנִיִּים מַעֲשֵׂר מִכֹּל אֲשֶׁר יַקְרֶה יְיָ לְפָנָי, וְעַתָּה אָמַרְתִּי: הָבָה אֶשְׁאָלְךָ אָבִי וְהִגַּדְתָּ לִּי אֵיךְ נוֹתְנִים מַעֲשֵׂר מִמֶּלַח וּמִתֶּבֶן? וַיִּשְׁמַע יִצְחָק אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו וַיֹּאמַר: אַךְ זֶה נַעַר אוֹהֵב לַעֲשׂוֹת חֶסֶד וּצְדָקָה, כִּי שְׁאָלַנִי גַם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה! וַיַּרְא יְיָ וַיֵּדַע כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת עֵשָׂו וַיֹּאמַר: תִּכְהֶיןָ138 עֵינֵי יִצְחָק וְלָקַח יַעֲקֹב הַנַּעַר אֶת בִּרְכַת עֵשָׂו.

 

פב. דִּבְרֵי אַבְרָהָם הָאַחֲרוֹנִים. (ספה“י בשׁל”ק)

וַיְהִי אַבְרָהָם בֶּן מֵאָה שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים וַיִּקְרָא לְיִצְחָק בְּנוֹ וַיֹּאמַר: הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ. הוּא לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַיְבִיאֵנִי אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיַצִּילֵנִי מִידֵי נִמְרוֹד וֵּמֲעַצת רְשָׁעִים כִּי בָטַחְתִּי בוֹ.

וְעַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְךָ בְנִי לֵאמֹר: עֲבוֹד אֶת יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְאָהַבְתָּ אוֹתוֹ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ; וְשָׁמַרְתָּ אֵת כָּל מִצְוֹתָיו וְאֶת כָּל חֻקָּיו וְהֲטִיבוֹתָ עִם כָּל בְּנֵי הָאָדָם, וְרִחַמְתָּ אוֹתָם וַאֲהַבְתָּם בְּכָל לְבָבֶךָ. וְכִי תִרְאֶה עָרוֹם וְכִסִּיתוֹ139 וְכִי יָבוֹא אֵלֶיךָ רָעֵב וְהַאֲכַלְתָּהוּ וְהִשְׁקִיתָהוּ וְנָתַתָּ לּוֹ צֵדָה לַדָּרֶךְ. וְכִי תִרְאֶה אֲנָשִׁים אֻמְלָלִים –, וְקֵרַבְתָּם אֵלֶיךָ וְנִחַמְתָּם וְהִתְפַּלַּלְתָּ בַעֲדָם אֶל יְיָ; וּבָאוּ עָלֶיךָ בִּרְכוֹת הָאוֹבְדִים140 וְהִתְבָּרְכוּ בְךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.

וְלִמַּדְתָּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶת בָּנֶיךָ וְהָיוּ גַם הֵמָּה עֹשֵׂי טוֹב וָחֶסֶד וּצְדָקָה וְאֹהֲבֵי אֱמֶת וְשָׁלוֹם! וַיְכַל אַבְרָהָם לְצַוֹּת אֶת יִצְחָק וַיֹּאמַר: שְׁלַח נָא אֶת שְׁנֵי בָנֶיךָ אֵלַי וּבֵרַכְתִּים לִפְנֵי מוֹתִי. וַיִּשְׁלַח יִצְחָק וַיִקְרָא לָהֶם וַיָבֹא יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר יִצְחָק: וְאַיֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ? וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הָלַךְ הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד וְלֹא שָׁב עוֹד. וַיְבָרֶךְ אַבְרָהָם אֶת יַעֲקֹב בֶּן בְּנוֹ לֵאמֹר: יְשִׂימְךָ יְיָ לִבְרָכָה וּלְשֵׁם וְלִתְהִילָּה.

 

פג. עֹנֶג אֵין קֵץ. (ילק“שׁ חיי שׂרה על הפסוק ויגוע וכו'; זהר ויחי; בא בתרא ט”ז; ילק"שׁ מלאכי ג'; מעשה דרבי יהושׁע בן לוי)

וַיִּגַּע141 הַיּוֹם אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ אַבְרָהָם. וַיִּתְקַבְּצוּ שִׁשִּׁים וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְּׁשמוֹנָה מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וַחֲמֵשֶׁת הַיָּמִים אֲשֶׁר חַי אַבְרָהָם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וַיָּעוּפוּ הַשָּׁמַיְמָה וַיִּתְיַצְּבוּ כֻלָּם לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: אֲדוֹן הָעוֹלָמִים! אֲנַחְנוּ כֻלָּנוּ בָאנוּ הַיּוֹם לְהָעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אַבְרָהָם, כִּי לֹא עָשָׂה בָנוּ בִּלְתִּי אִם חֶסֶד וּצְדָקָה וַיְגַדֵּל אֶת שִׁמְךָ וַיֶּרֶב שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּעוֹלָמֶךָ!

וַיְהִי בְרֶגַע הַזֶּה דְּבַר יְיָ אֶל אַבְרָהָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר: פְּקַח אֶת עֵינֶיךָ וּרְאֵה אֶת שְׂכָרְךָ הַנָּכוֹן לְפָנֶיךָ! וּכְדַבֵּר אֲדֹנָי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּחָשׁ 142 אַבְרָהָם כִּי נָשׂוּא הוּא עַל כַּנְפֵי רוּחַ לְמָעְלָה. וְכַאֲשֶׁר יוֹסִיף לָעוּף מַעְלָה מַעְלָה, כֵּן יִגְדַּל הָאוֹר וְכֵן יִרְבֶּה עֹנֶג נַפְשׁוֹ. וּפִתְאוֹם בָּא אֶל מְקוֹם אוֹרָה גְדוֹלָה אֲשֶׁר הִבִּיט בָּהּ מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד קְצֵה הָעוֹלָם, וּשְׁנֵי שַׁעֲרֵי כַדְכֹּד143 נִפְתְּחוּ לְפָנָיו –, וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו רִבּוֹא רִבְבוֹת מַלְאָכִים מַזְהִירִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וַיַּפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ אֶת בְּגָדָיו וַיִּקְחוּ עַנְנֵי נֹגַהּ וַיֲּעָשׂוּ אוֹתָם שְׁמוֹנַת בִּגְדֵי אוֹר וַיַּלְבִּישֻׁהוּ וְאֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת רֵיחוֹת גַּן הָעֵדֶן יָצְאוּ וַיָּנוּפוּ אֶת הַבְּגָדִים אֲשֶׁר לָבַשׁ וַיְהִי רֵיחָם נִפְלָא עַד בִּלְתִּי קֵץ וְעַד בִּלְתִּי תַכְלִית. וַיִּקְחוּ הַמַּלְאָכִים שְׁנֵי כְתָרִים עֲשׂוּיִם אַבְנֵי שֹׁהַם וְכֶתֶם פָּז וַיִּתְּנוּם עַל רֹאשׁוֹ וְּׁשמוֹנָה הֲדַסִּים נָתְנוּ בְיָדוֹ וַיְהִי רֵיחָם מָלֵא אֶת כָּל הָעוֹלָם. וַיָּבִיאוּ אֶת אַבְרָהָם אֶל מְקוֹם נַחֲלֵי מַיִם טְהוֹרִים אֲשֶׁר לֹא רָאָה כְמֹהֶם בְּכָל יְמֵי חַיָּיו, וַיַּרְא אֶת הַשּׁוֹשַׁנִּים וְהַהֲדַסִּים הַסּוֹבְבִים אוֹתָם וַיָּרַח בְּרֵיחָם וַתִּמָּלֵא נַפְשׁוֹ עֲדָנִים וּנְעִימוֹת אֵין קֵץ. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וָהָלְאָה וַיָּבֹא אֶל הַחֻפָּה הַנִּפְלָאָה אֲשֶׁר הוּכְנָה לוֹ וַיִּשְׁתָּאֶה וַיִּשְׁתּוֹמֵם מְאֹד. וַיַּרְא אֶת אַרְבַּעַת הַנְּחָלִים הַהוֹלְכִים לְפָנֶיהָ וְהִנֵּה הֵם נַחַלֵי דְבַשׁ וְיַיִן וְשֶׁמֶן הַטּוֹב וַאֲפַרְסְמוֹן. וַיִּשָּׂא עֵינָיו לְמַעְלָה וַיַּבֵּט אֶל גֶּפֶן הַזָּהָב וְאֶל הַמַּרְגָּלִיוֹת הַמְּאִירוֹת כְּנֹגַהּ הַתְּקוּעוֹת בָּהּ הַמְרַחֲפוֹת מִמַּעַל לַחֻפָּה וַיִּתְעַנֵּג מְאֹד.

וַיָּבֹא אַבְרָהָם אֶל תּוֹךְ הַחֻפָּה וְהִנֵּה שֻׁלְחַן שֹׁהַם בָּהּ וּמַלְאָכִים עוֹמְדִים לְשָׁרֵת, וְעוֹדֶנּוּ עוֹמֵד וּמִשְׁתָּאֶה אֶל הֶהָדָר וְאֶל הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר לְפָנָיו, – וַיֵּהָפֵךְ פִּתְאוֹם לְיֶלֶד קָטֹן שָׂמֵחַ וְעָלֵז מְאֹד. וָיַּבֵּט כֹּה וָכֹה וַיַּרְא וְהִנֵּה יְלָדִים רַבִּים נֶחְמָדִים וַעֲלִיזִים הוֹלְכִים לִקְרָאתוֹ. וַיְצַחֵק אִתָּם אַבְרָהָם וַיִּשְׂמַח בָּהֶם שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיָּרָץ אִתָּם לִשְׁמוֹעַ אֶת זִמְרַת הַמַּלְאָכִים הַנִּפְלָאָה וַיֵּלֶךְ לָשׂוּחַ בֵּין עֲצֵי הַבְּשָׂמִים וַיֵּשְׁבוּ וַיָּנוּחוּ תַּחַת עֵץ הַחַיִּים. וַתַּעֲבוֹר הַיַּלְדוּת וַיָּבֹאוּ יְמֵי הַנְּעוּרִים.

וַיֵּעָלְמוּ הַיְלָדִים וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּחוּרִים נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה מְאֹד וַיָּשִׂישׂ אִתָּם אַבְרָהָם אֶת מְשׂוֹשׂ הַנְּעוּרִים וַיִּתְהַלֵּךְ אִתָּם לְאֹרֶךְ הַגָּן וּלְרָחְבּוֹ וַיַּרְא הֲמוֹן נִפְלָאוֹת וַחֲמֻדוֹת וַתִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ עֹנֶג וּנְעִימוֹת אֲשֶׁר אֵין לָהֶם גְּבוּל, וְתַכְלִית אֵין לָהֶם. וַיַּעַבְרוּ יְמֵי הַנְעוּרִים וַיָּבֹאוּ יְמֵי הַזִּקְנָה וַיֵּצְאוּ לִקְרָאתוֹ זְקֵנִים נִכְבָּדִים עַד מְאֹד וַיְדַבֵּר אִתָּם אַבְרָהָם עַל הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה וְהַחֲנִינָה וְהָרַחֲמִים וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ עַל חַיֵּי הָאָדָם וְעַל תְּעוּדָתוֹ אֲשֶׁר שָׂם לוֹ יְיָ, וַיִּשְׂמַח וַיָּגֶל מְאֹד. וַיֵּלְכוּ הַזְּקֵנִים וַיְבִיאֻהוּ אֶל שְׁתֵּי חֻפּוֹתָיו הָעֲשׂוּיוֹת אוֹר הַשֶּׁמֶש וְהַיָּרֵחַ, וַיַּרְא אַבְרָהָם וְהִנֵּה חֵיץ בְּרָקִים בֵּינֵיהֶן.

וַיַּעֲבוֹר אֶת הַחַיִּץ וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹש מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת נִפְלָאִים וְנֶחְמָדִים עַד בִּלְתִּי קֵץ וְעַד בִּלְתִּי תַכְלִית לְנֶגֶד עֵינָיו, וַיַּבֵּט אֲלֵיהֶם אַבְרָהָם וַיַרְא כִּי אֵין קֵצֶה לְאָרְכָּם וְאֵין גְּבוּל לְרָחְבָּם! בָּרֶגַע הַזֶּה הֵפִיחוּ עַנְנֵי הַנֹּגַהּ אֶת הַגָּן וַיַּעֲלוּ רִבּוֹא רִבְבוֹת רֵיחוֹת, שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה, בְּאַף אַבְרָהָם וַיָּחָשׁ עֹנֶג אֵין קֵץ. וּדְבַר יְיָ הָיָה אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית לֵאמֹר: אֶפֶס קְצֵה גַן עֲדָנֶיךָ הָרְאֵיתָ עַתָּה, כִּי לֹא תִרְאֵהוּ כֻּלּוֹ בִּלְתִּי אִם עֵין יְיָ! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: אָנָּא יְיָ קַח נָא אֶת נַפְשִׁי וְהָשִׁיבָה אוֹתָהּ לִמְנוּחָתָה. וַיִּקַּח יְיָ אֶת נִשְׁמַת אַבְרָהָם וַיַּעַל אוֹתָהּ אֵלָיו הַשָּׁמָיְמָה. וַיִּגְוַע אַבְרָהָם וַיָּמֹת.

וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַתֵּרוֹם הָאֶבֶן הַיְקָרָה הַתְּלוּיָה בְצַוָּארוֹ וַתָּעָף הַשָּׁמַיְמָה, וַיִּקָּחֶהָ יְיָ וַיָּשֶׂם אוֹתָה בַשָּׁמֶשׁ. וַיְהִי שְׁמָהּ שֶׁמֶשׁ צְדָקָה בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ עַד הַיֹּום הַזֶּה.

 

פד. אֵבֶל כָּבֵד. (ספה“י; בר”ר ס“ד; ב”ב צ“א; בר”ר שׁם)

וּדְבַר מוֹת אַבְרָהָם הָרַחַמָן וְהַצַּדִּיק נוֹדַע כְּרֶגַע בִּבְאֵר שֶׁבַע וַיִּשָּׁמַע קוֹל נְהִי וּמִסְפֵּד בְּחוּצוֹתֶיהָ. וַתָּבוֹא הַשְׁמוּעָה לְיוֹשְׁבֵי הָעָרִים הַקְּרוֹבוֹת וְהַרְחוֹקוֹת וַיִּשְׁמַע גַּם יִשְׁמָעֵאל הַיּוֹשֵׁב בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר וַיְמַהֵר וַיָּבֹא לִסְפֹּד לְאָבִיו וְלִבְכּוֹתוֹ. וַיִּתְקַבְּצוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף מִכָּל הֶעָרִים וַיֵלְכוּ הָלֹךְ וּבָכֹה עַד בּוֹאָם בְּאֵרָה שָׁבַע. וְגַם כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ וְשָׂרֵיהֶם וְשׁוֹפְטֵיהֶם עָזְבוּ אֶת עָרֵיהֶם וַיָּבֹאוּ לִבְכּוֹת אֶת אַבְרָהָם וְלִסְפֹּד לוֹ; וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד. וַיְהִי כִרְאוֹת יִצְחָק בֵּין הַבָּאִים לִסְפּוֹד לְאָבִיו גַּם אֶת כָּל הַזְּקֵנִים וְהַזְּקֵנוֹת אֲשֶׁר סָפְדוּ לְשָׂרָה אִמּוֹ וַיִּשְׁתָּאֶה מְאֹד וַיֹּאמַר: אֵיכָה נִהְיָה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, כִּי לֹא מֵתוּ עֲדֶנָּה! וַיִּגַּש אֲלֵיהֶם יִצְחָק וַיֹּאמַר: הַגִּידוּ נָא לִּי, אַחַי, הַאַתֶּם סְפַדְתֶּם לְאִמִּי לִפְנֵי שְּלֹשִים וּשְׁמוֹנָה שָׁנִים? וַיַּעֲנֻהוּ הֵזְּקֵנִים לֵאמֹר: מִיּוֹם בּוֹאֵנוּ לִסְפּוֹד לְאִמְּךָ, הוֹסִיף לָנוּ יְיָ כֹּחַ וְעָצְמָה וַיְחַזְּקֵנוּ וַיְאַמְּצֵנוּ וַיַּגִּיעֵנוּ לַזְּמַן הַזֶּה!

עַתָּה יָדַעְנוּ, כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְיָ הַחֶסֶד וְהָאֱמֶת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם עִם הַמֵּתִים! וַיָּסָר יִצְחָק מֵהֶם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וַיָּשֶׂם אֶת אָבִיו עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר יִשָּׂאֻהוּ בָהּ אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה. וַיּוֹצִיאֻהוּ מִן הַבַּיִת וַיִּנָּשֵׂא עַל כַּפָּיִם. וַיֵּלֶךְ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל וְשֵׁם וְעֵבֶר לִפְנֵי הַמִּטָּה וַיִּקְרְאוּ: פַּנוּ דָרֶךְ! וַיַּרְא כָּל הָעָם אֶת אַבְרָהָם מֵת וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם בִּבְכִי לֵאמֹר: אֲהָהּ! גָּוַע אָבִינוּ הָרַחֲמָן! וּמַלְכֵי הָאָרֶץ נִגְּשׁוּ אֶל הַמִּטָּה וַיֹּאמְרוּ לְנוֹשְׂאֶיהָ: עִמְדוּ כִּמְעַט רֶגַע, וַיַּעֲמֹדוּ. וַיַּרְא הָעָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּתְאַפְּקוּ וַיִּדֹּמוּ. וַיַּעַמְדוּ הַמְּלָכִים בְּשׁוּרָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם בִּבְכִי לֵאמֹר: אוֹי לָךְ אֶרֶץ כִּי אָבַד מַנְהִיגֵךְ הַצַּדִּיק הַמַּרְבֶּה שָׁלוֹם! וְאוֹיָהּ גַּם לָנוּ מוֹשְׁלֵי הָאָרֶץ! לִיתוֹמִים אֵין אָב הָיִינוּ, לָאֳנִיָּה בְלֶב יָם אֲשֶׁר אָבַד חֹבְלָה דָמִינוּ! וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּגְדִּילוּ לִבְכּוֹת וַיְהִי כָל הַמָּקוֹם הַהוּא לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים. וַיָּבֹאוּ שֵׁם וְעֵבֶר וְיִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל אֶל הַמַּכְפֵּלָה וַיִּמְצְאוּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ אַבְרָהָם וַיִּקְבְּרֻהוּ. וַיָּשָׁב כָּל הָעָם אַחֲרֵי הִקָּבֵר אַבְרָהָם אִישׁ לְבֵיתוֹ וַיִּבְכּוּ אוֹתוֹ שָׁנָה תְמִימָה. וְלֹא קָם עוֹד יְרֵא אֱלֹהִים וְרַחֲמָן כְּאַבְרָהָם אֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ אֶת יְיָ וַיַּעַשׂ אַךְ טוֹב וָחֶסֶד מֵעוֹדוֹ עַד יוֹם מוֹתֹו וַיְהִי שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ לִבְרָכָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

 

פה. נִמְרֹד וְעֵשָׂו וּנְזִיד הָעֲדָשִׁים. (ספה“י; בר”ר ס“ג; ב”ב טז; בר“ר ס”ד; פדר“א ל”ה)

בַּיּוֹם הַהוּא הַָלַךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד וַיַּרְא אֶת נִמְרֹד וְאֶת גִּבּוֹרָיו מֵרָחוֹק. וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ כִּי הִתְקַבְּצוּ אֶל נִמְרֹד חַיּוֹת וְעוֹפוֹת הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי מָשְׁכָה אוֹתָם אֵלָיו תַּבְנִית כָּל חַיָּה וְעוֹף הַמְּצֻיָּרִים עַל בְּגָדָיו, וַיְקַנֵּא בוֹ עֵשָׂו וַיַּחְמֹד אֶת הַבְּגָדִים. וַיֶּאֱרַב עֵשָׁו לְנִמְרֹד וַיַּרְא כִּי הָלְכוּ גִבּוֹרָיו הַיַּעֲרָה לָצוּד צַיִד וְלֹא נִשְׁאֲרוּ עִמּוֹ בִּלְתִּי אִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים. וַיִּתְגַּנֵּב עֵשָׂו לבוֹא אֶל נִמְרֹד וַיִּפֹּל עָלָיו פִּתְאוֹם וַיַּכֵּהוּ בְחַרְבּוֹ וַיִּכְרוֹת אֶת רֹאשׁוֹ מֵעָלָיו. וַיָּרוּצוּ אֵלָיו שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּאָבֵק עֵשָׂו עִמָּהֶם וַיִּתְקְפֵם וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם. וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת בִּגְדֵי נִמְרוֹד הַחֲמֻדוֹת וַיִּכוֹן לָלֶכֶת; וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גִבּוֹרֵי נִמְרֹד רָצִים לִקְרָאתוֹ, כִּי שָׁמְעוּ אֶת קוֹל הַצְּעָקָה וַיָּרוּצוּ לָדַעַת מַה־זֶּה וְעַל מַה־זֶּה. וַיֶּחֱרַד עֵשָׂו וַיִּבָּהֵל וַיָּנָס לְבֵיתוֹ וַיַּחְבִּיא אֶת הַבְּגָדִים. וְהַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר נִלְחַם עֵשָׂו עִם נִמְרֹד וְעִם שְׁנֵי גִבּוֹרָיו הוֹגִיעָה אוֹתוֹ עַד מְאֹד וַתַּחְלְשֵׁהוּ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אֵין זֹאת כִּי הוֹלֵךְ אָנֹכִי לָמוּת! וַיְהִי כִּי צַר לוֹ מְאֹד וַיִּגַּשׁ אֶל יַעֲקֹב וַיַּרְא וְהִנֵּה פָנָיו חֳמַרְמְרוּ מִבֶּכִי וַיִּתְמַהּ אֵלָיו מְאֹד וַיֹּאמַר: מַה לְּךָ, כִּי בָכִיתָ, וְאַף גַּם זֹאת מַדּוּעַ לֹא עָשִׂיתָ הַיּוֹם מַטְעַמִּים וַתָּזָד אֶת נְזִיד הָעֲדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלֻהוּ בִּלְתִּי אִם הָעֲנִיִּים?!

וַיֵּאָנַח יַעֲקֹב בִּמְרִירוּת וַיֹּאמַר: אֲהָהּ, אָחִי הַטּוֹב! הַאֻמְנָם לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא שָׁמַעְתָּ, כִּי לָקַח יְיָ מֵאִתָּנוּ אֶת אַבְרָהָם אֲבִי־אָבִינוּ אֲשֶׁר הָיָה לָנוּ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת?? וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ עֵשָׂו אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּקְרָא לֵאמֹר: אִם גַּם הַזָּקֵן הַזֶּה מֵת כְּאַחַד הָאָדָם, לָמָּה זֶּה אַאֲמִין בַּיָי וּבִשְׂכָרוֹ אֲשֶׁר יִתֵּן לְעוֹשֵׂי טוֹב וָחָסֶד? עַתָּה רְאֵה נָא גַם רְאֵה, כִּי אֵין אֱלֹהִים וְאֵין מַתַּן שָׂכָר לַצַּדִּיקִים וְכַאֲשֶׁר יֵרְדוּ שְׁאוֹלָה לֹא יַעֲלוּ עוֹד! וַיּוֹסֶף עֵשָׂו לְדַבֵּר אֶל יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: הִנְּךָ רוֹאֶה אוֹתִי עָיֵף וְיָגֵעַ מְאֹד וְכֹחַ אֵין בִּי לֶאֱכֹל, עַל כֵּן הֵיטִיבָה נָא עִמִּי וְהַלְעִיטֵנִי נָא מִן הַנָּזִיד אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אִם תִּמְכָּר לִי אֶת בְּכוֹרָתְךָ וְנָתַתִּי לְךָ אֶת שְׁאֵלָתֶךָ! וַיּאֹמֶר עֵשָׂו: הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכוֹרָה? וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הִשָּׁבְעָה לִי. וַיִּשָּׁבַע לוֹ. וַיִּפְתַּח עֵשָׂו אֶת פִּיו וַיַּרְחִיבֵהוּ, וַיִּיצָק יַעֲקֹב אֶת הָעֲדָשִׁים אֲשֶׁר בַּסִּיר –, בְּפִי עֵשָׂו. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָכַל עֵשָׂו אֶת הָעֲדָשִׁים וַיָּשָׁב לוֹ כֹחוֹ, וַיְמַלֵּא פִיו שְׂחוֹק וַיֹּאמַר: הוֹי כְּסִיל! הֵן קָנִיתָ הַיּוֹם דָּבָר אֲשֶׁר לֹא יִשְׁוֶה גַם בַּאֲגוֹרָה אֶחָת! וְלֹא עָנָה יַעֲקֹב אֶת עֵשָׂו דָּבָר, כִּי הַסְכֵּן הִסְכִּין לִשִׁמוֹעַ אֶת חֶרְפָּתוֹ מִפִּי עֵשָׂו אָחִיו וְלִדֹּם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה עֵשָׂו לְדַבֵּר וַיָּרָץ הַחוּצָה וַיִקְרָא לְרֵעָיו הַפּוֹחֲזִים וְהָרֵיקִים וַיָּבֹאוּ אֵלָיו. וַיִּקָּחֵם וַיְבִיאֵם הָאֹהֱלָה אֶל יַעֲקֹב וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת דְּבַר מִמְכַּר בְּכוֹרָתוֹ, וַיְהַתְּלוּ כֻלָּם בְּיַעֲקֹב וַיִּשְׂחֲקוּ עָלָיו וַיִּלְעֲגוּ לוֹ עַד אֲשֶׁר לֹא הָיָה בָהֶם עוֹד כֹּחַ לִשְׂחֹק, וַיַּעַזְבוּ אֶת יֲעקֹב וַיֵּצְאוּ לְדַרְכָּם.

 

פו. צִדְקוֹת יִצְחָק וּבִרְכַּת יְיָ. (תדר“א פרק כ”ה; פדר“א ל”ג; בר“ר ס”ד)

וַיְהִי יִצְחָק בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים וַיֹּאמֶר בְּלִבּו: עַד הֵנָּה עֲזָרַנִי יְיָ וַיֵּיטֶב עִמִּי בַּעֲבוּר אַבְרָהָם אָבִי הַצַּדִּיק וְעַתָּה כִּי מֵת, מִי יָגֵן בַּעֲדִי? וַיֵּרָא יְיָ אֶל יִצָחק וַיֹּאמַר: אַל תִּירָא אָנֹכִי מָגֵן לָךְ! וְעַתָּה גוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְלִמַּדְתָּ אֶת בְּנֵי הָאָדָם לְהַאֲמִין בַּיָי וְלַעֲשׂוֹת טוֹב וָחֶסֶד וְלִמַּדְתָּ אוֹתָם לֶאֱהַב אֶת הָעֲבוֹדָה וְלִשְׂנֹא אֶת הַבַּטַָּלָה; וְזָרַעְתָּ אֶת שָׂדְךָ וְנָטַעְתָּ לְךּ גַנִּים וְהָיִיתָ לְמוֹפֵת לְאַנְשֵׁי הָאָרֶץ וּמִמְּךָ יִרְאוּ וְכֵן יַעֲשׂוּ גַם הֵמָּה. וַיִּשְׁמַע יִצְחָק בְּקוֹל יְיָ וַיִּפְתַּח אֶת יָדוֹ לְכָל עָנִי וָרָשׁ וַיְכַלְכְּלֵם וַיְהִי כָל מַחְסוֹרָם עָלָיו.

וַיְבָרֶךְ יְיָ אֶת מַעַשֵׂי יִצְחָק וַיִּצְלַח בְּכֹל אֲשֶׁר פָּנָה; וַיִּזְרַע יִצְחָק בַּשָּׁנָה הַהִיא אֶת שָׂדֵהוּ וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם: לָרִיק יָגַע יִצְחָק כִּי אַדְמַת שָׂדֵהוּ קָשָׁה כִנְחֻשָׁה וְלֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ144 גַּם אִם תִּמָּטֵר מְאֹד! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נֶעֶצְרוּ הַשָּׁמַיִם וְלֹא הָיָה מָטָר, וַיּוֹסִיפוּ הָאֲנָשִׁים לְדַבֵּר עַל שְׂדֵה יִצְחָק וַיֹּאמֵרוּ: עַתָּה יָבוֹאוּ דְבָרֵינוּ אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ. וַיַּפְלִיא יְיָ לַעֲשׂוֹת וַיְהִי תְבוּאַת הַשָּׂדֶה רַב מְאֹד; וַיִּקַּח יִצְחָק אֵיפָה וַיָּמָד אֶת תְּבוּאָתוֹ וַיִּתֵּן מִמֶּנָּה מַעֲשֵׂר לַעֲנִיֵּי הָאָרֶץ.

 

פז. קִנְאַת אֲבִימֶלֶךְ. (בר“ר ס”ה)

וַיְהִי כְּשֶׁבֶת יִצְחק בִּגְרָר וַיִּרְאוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ כִּי כָל אֲשֶׁר יִצְחָק עוֹשֶׂה יָי מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: טוֹב זֶבֶל פִּרְדוֹת145 יִצְחָק מִזְּהַב אֲבִימֶלֶךְ! וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָמָרוּ: נָתַן לָנוּ אֲבִימֶלֶךְ כֶּסֶף וְזָהָב וְצֹאן וּבָקָר וַנְּהִי דַלִּים וְרָשִׁים, וַיִּתֶּן לָנוּ יִצְחָק אֲגֹרַת כֶּסֶף אַחַת –, וַיְבָרְכֵנוּ יְיָ וַנֶּעְשַׁר וַנִּגְדַּל וַנִּכָּבֵד!…

וַיִּשְׁמַע אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיְקַנֵּא בְיִצְחָק וַיֹּאמַר: בְּעֵדֶר צֹאן אֶחָד בָּאתָ גְרָרָה, וְעַתָּה עֻשַׁרְתָ מְאֹד וַתִּגְנֹב אֶת לִבּוֹת עֲבָדַי לְאַהֲבָה אוֹתָךְ, עַל כֵּן לֵךְ מֵעִמָּנוּ! וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם. וַיְהִי מִיּוֹם צֵאת יִצְחָק מִגְּרָר וַתָּבֹאנָה עַל אֲבִימֶלֶךְ צָרוֹת וְרָעוֹת רַבּוֹת וַיֵּדַע כִּי בְשֶׁל146 יִצְחָק בָּאַתְהוּ כָל זֹאת וַיֹּאמַר: אֵלְכָה לִּי אֶל יִצְחָק וְכָרַתִּי עִמּוֹ בְּרִית.

וַיֹּאמְרוּ לוֹ יוֹעֲצָיו: אֵיךְ תֵּלֵךְ אֶל יִצְחָק אֲשֶׁר שָׂנֵאתָ אוֹתוֹ וַתְּשַׁלְּחֵהוּ מֵאִתָּך? הֵן יִנְקוֹם מִמְּךָ אֶת נִקְמָתוֹ! וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶך: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי, כִּי אוֹהֵב יִצְחָק אֶת הָעוֹשִׂים טוֹב וָחֶסֶד, עַל כֵּן יֵלֵךְ אִתִּי גַם פִּיכֹל שַׂר צְבָאִי הָאָהוּב לְיִצְחָק עַל עֲשׂוֹתוֹ חֶסֶד וּצְדָקָה עִם אַנְשֵׁי חֵילִי, – וְנָשָׂא147 יִצְחָק גַּם לִי בַּעֲבוּרוֹ! וַיַּעַש אֲבִימֶלֶך כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ גַּם פִּיכֹל. וַיַּרְא יִצְחָק אֶת אֲבִימֶלֶךְ וַיֹּאמַר: מַדּוּעַ בָּאתָ אֵלַי וְאַתָּה שְׂנֵאתַנִי וַתְּשַׁלְּחֵנִי מֵאִתֶּךָ!? וַיֹּאמֵֶר אֲבִימֶלֶךְ: רָאִיתִי כִּי הָיָה יְיָ עִמְּךָ בִּגְלַל טוּבְךָ וַחֲסָדֶיךָ וָאֹמַר: יְהִי נָא שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ! וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיַּרְא יִצְחָק אֶת פִּיכֹל אוֹהֵב עֲבָדָיו וַאֲהוּבָם, וַיֵּאוֹרוּ פָנָיו וַיִּשְׁכַּח אֶת הַחֶרְפָּה אֲשֶׁר נָשָׂא עָלָיו אֲבִימֶלֶךְ וַיַּעַשׂ לוֹ וְלָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אִתּוֹ מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיָּלִינוּ בְּבֵיתוֹ וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם.

 

פח. נְשֵׁי עֵשָׂו עֵשָׁו וְהַשָּׂטָן. (פדר“א ל”ב; בר“ר ס”ו; תנחומא תולדות י"א)

וַיֵּרָא יְיָ אֶל יִצְחָק וַיֹּאמַר: קוּם צֵא מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וְשׁוּב אֶל אַרְצְךָ אֶרֶץ כְּנָעַן. וַיָּקָם יִצְחָק וַיָּבֹא חֶבְרוֹנָה וַיֵּשֶׁב שָׁם הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְיָ. וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וְאֶל עֵשָׂו: לְכוּ נָא, בָנַי, בֵּיתָה שֵׁם וְעֵבֶר וּלְמַדְתֶּם אֵֶת מוּסַר יְיָ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַר לִי אָבִי אֶעֱשֶׂה. וְעֵשָׂו אָמַָר: הִנֵּה יָדַעְתִּי אֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר לִמְּדוּנִי בְּבֵית הַסֵּפֶר וְלֹא שְׁכַחְתִּיהָ עוֹד, עַל כֵּן אֵשֵׁב אִתְּךָ וְהֵבֵאתִי לְךָ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהָבְתָּ!

וַיֹּאמֶר יִצְחָק: טוֹב לִי תוֹרַת יְיָ מֵאַלְפֵי מַטְעָמִּים וּמַעֲדַנִים148 וְלֹא שָׁמַע עֵשָׂו לְקוֹל אָבִיו וַיֵּלֶךְ יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית שֵׁם וְעֵבֶר כִּשְׁלֹשִׁים וּׁשְׁתַּיִם שָׁנָה. ועֵשָׂו הָלַךְ יוֹם יוֹם הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד וַיְהִי אִישׁ מִרְמָה וְעָרוּם כְּנָחָש. וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד שְׂדֵה אֱדוֹם וַיַּרְא שָׁם אֶת בְּנוֹת הָאָרֶץ וְהִנֵּה רָעוֹת הֵן לַיָי מְאֹד, כִּי מִשְׁתַּחֲווֹת לְעֵץ וּלְאֶבֶן וּמְקַטּרוֹת לָהֶן. וַיִּקַּח לוֹ עֵשָׂו שְׁתֵּי נָשִׁים וַיְבִיאֵן חֶבְרוֹנָה אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו וַיֵּשֶׁב שָׁם. בָּעֵת הַהִיא מֵת שֵׁם מוֹרֵה יַעֲקֹב, וַיָּשָׁב יַעֲקֹב חֶבְרוֹנָה אֶל יִצְחָק אָבִיו. וַיְהִי כְּשֶׁבֶת נְשֵׁי עֵשָׂו בְּבֵית יִצְחָק וַתְּחִלֶּינָה לַעֲבוֹד לֶאֱלִילֵיהֶן וּלְקַטֵּר לָהֶן.

וַיִּרְאוּ יִצְחָק וְרִבְקָה אֶת הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה וַיִּתְעַצּבוּ אֶל לִבָּם מְאֹד. וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל לִבּוֹ: הָבָה אֵצֵא לָשׂוּחַ יוֹם יוֹם וְאֶעֶזְבָה אֶת בֵּיתִי וְהוּנַח לִי לְשָׂעָה וְלִשְׁתָּיִם! וַיַּעַשׂ יְיָ אֲשֶׁר תִּכְהֶינָה עֵינֵי יִצְחָק וְלֹא יֵצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ, פֶּן יִשְׁמַע אֶת הַחֶרְפָּה אֲשֶׁר יִשְׂאוּ עָלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר בְּצֵאתוֹ מִבֵּיתוֹ –, לֵאמֹר: הִנֵּה אֲבִי עֵשָׂו הָרָשָׁע הַמַּשְׁחִית אֶת כָּל הָאָרֶץ! וַיֵּשֶׁב יִצְחָק וְרִבְקָה כָּל הַיּוֹם בְּבֵיתָם וַתִּהְיֶינָה בְנוֹת עֵשָׂו מֹרַת רוּחַ לָהֶם וַתַּעֲצִיבוּם מְאֹד.

וַיְהִי בְלֵיל הַפֶּסַח וַיִּקְרָא יִצְחָק לְעֵשָׂו בְּנוֹ וַיֹּאמַר: שְׁמַע נָא בְנִי אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְדַבֵּר אֵלֶיךָ. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: דַּבֵּר כִּי שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי! וַיֹּאמַר יִצְחָק: בַּלַּיְלָה הַזֶּה נִפְתָּחִים אוֹצְרוֹת הַטָּל וְהַמַּלְאָכִים מְשׁוֹרְרִים לַיָי וְשׁוֹאֲלִים מִמֶּנּוּ לָתֵת טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וַיָי שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל תַּחֲנוּנֵיהֶם וְעווֹשֶׂה אֶת בַּקָּשָׁתָם, כִּי עֵת רָצוֹן הִיא לְפָנָיו; עַל כֵּן לְכָה בְנִי הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד וְעָשִׂיתָ לִי מַטְעַמִּים וּבֵרַכְתִּיךָ, בְנִי, בְּעֵת רָצוֹן הַזֹּאת! וַיֹאמֶר עֵשָׂו: אָנֹכִי אֵלֵךְ! וַיּוֹסֶף יִצְחָק לְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו וַיֹּאמַר: קַח אֶת חַרְבְּךָ וְאֶת קַשְׁתְּךָ וְצוּדָה לִי צָיִד; אוּלָם חָלִילָה לְךָ מֵהָבִיא לִי גָּנוּב אוֹ גָזוּל! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָצָא עֵשָׂו מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אִם לֹא יַצְלִיחַ חֶפְצִי בְּיָדִי לָצוּד צַיִד, וְהָלַכְתִּי אֶל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וְגָנַבְתִּי שֶׂה אוֹ עֵז וְעָשִׂיתִי מַטְעַמִּים לְאָבִי! וַיְהִי כִי בָא עֵשָׂו הַשָּׂדֶה וַיַּשְׁלַח בּוֹ יְיָ אֶת הַשָּׂטָן לְחַבֵּל אֶת מַעֲשֵׂי יָדָיו וּלְאַחֲרוֹ בַּשָּׂדֶה. וַיָצָד עֵשָׂו צְבִי וַיַּעַקְדֵהוּ וַיָּשֶׂם אוֹתוֹ עַל יַד אַחַד הָעֵצִים וַיֵּלֶךְ לָצוּד עוֹד צֶבִי. וַיָּבֹא הַשָּׂטָן וַיְנַתֵּק אֶת מוֹסְרוֹתָיו וַיַּרְא הַצְבִי כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וַיָּנָס וַיִּסָּתֵר בַּיָּעַר. וְעֵשָׂו הוֹלִיךְ אֶת הַצְּבִי הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר צָד אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָקַד אֶת הַצְּבִי הָרִאשׁוֹן.

וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ כִּי אָיִן וַיִּשְׁתּוֹמֵם מְאֹד וַיֹּאמַר: אֵיכָה נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה? הַאֻמְנָם לֹא הִשְׂכַּלתִּי לְעָקְדוֹ? וַיִּתְעַצֵב עֵשָׂו אֶל לִבּוֹ וַיַּעֲקֹד אֶת הַצְּבִי הַשֵּׂנִי בְּכֹחַ וַיַּעַזְבֵהוּ וַיֵּלֶךְ לָצוּד צְּבִי שְׁלִישִׁי. וַיְהִי אַךְ סָר מִן הַצְּבִי הֶעָקוּד, וַיְמַהֵר הַשָּׂטָן וַיָּסַר אֶת הַחֲבָלִים מֵהַצְּבִי וַיְשַׁלְּחֵהוּ לַחָפּשִׂי, ­– וַיִּבְרַח הַצְּבִי וַיִּמָּלֵט גַּם הוּא. וַיָּשָׁב עֵשָׂו מִצֵּידוֹ וַיּוֹלֶךְ אֶת הַצְּבִי הַשְּׁלִשִׁי. וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ כִּי הַצְּבִי הֶעָקוּד אָיִן וַיִּסְפֹּק כַּפָּיו וַיִּקְרָא: הַאֻמְנָם הֻכֵּיתִּי בַסַּנְוֵרִים וָאֶעֱקֹד אֶת שְׁנֵי הַצְבָאִים בַּחֲבָלִים אֲשֶׁר לֹא יִצְלְחוּ עוֹד לַכֹּל? וַיִּקַּח עֵשָׂו עֲבוֹתִים חֲדָשִׁים וַיֶּאֱסֹר אֶת רַגְלֵי הַצְּבִי וַיִּקְשְׁרֵהוּ בָעֵץ וַיֹּאמַר: לֹא יִנָּצֵל הַצְּבִי הַזֶּה מִיָּדִי! וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו לָצוּד צִפֳּרִים. וַיְנַתּק הַשָּׂטָן אֶת מוֹסְרוֹת הַצְּבִי הַשְּׁלִשִׁי וַיְנִסֵהוּ הַיַּעֲרָה. וַיַּרְעֵשׁ אֶת הַצִּפֳּרִים וַיַפְחִידֵן וַתְּעוּפֶינָה מִשָּׁם וָהָלְאָה. וְלֹא צָד עֵשָׂו בִּלְתִּי אִם צִפּוֹר אַחַת, וַיֵּלֶךְ לָשׁוּב אֶל הַצְּבִי הַקָּשּׁוּר בָּעֵץ – לַהֲבִיאוֹ הָעִירָה וְלַעֲשׂוֹתוֹ מַטְעַמִּים לְאָבִיו…

 

פט. רִבְקָה וְיַעֲקֹב. (בר“ר ס”ח; תנחומא תולדות י“ג; בר”ר ס“ו; מד”רלךְ לךָ מ“ד; תנחומא שׁם י”א; בר“ר ס”ז; מדרשׁ חזית א‘, נ"ט; שׁם ד’ כ“ג; שׁם ו' י”ג)

בָּעֵת הַהִיא אָמְרָה רִבְקָה בְּלִבָּהּ: הָבָה אֶמְנַע אֶת עֵשָׂו מֵהַבְּרָכָה אֲשֶׁר אָמַר יִצְחָק אִישִׁי לְבָרְכוֹ, וְיָדַע כִּי לֹא עָמְדָה לוֹ עָרְמָתוֹ אֲשֶׁר הֶעֱרִים לְיִצְחָק וַיֵּרָא לוֹ כְּעֹשֶׂה חֶסֶד וּצְדָקָה! וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ וַתֹּאמֶר לוֹ: לְכָה נָא בְנִי וְהֵבֵאתָ לִּי מֵעֶדְרִי שְׁנֵי גְדָיֵי עִזִּים וַעֲשִׂיתִים מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ וְהֵבֵאתָם לוֹ וּבֵרַכְךָ תַּחַת עֵשָׂו אָחִיךָ.

וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת דִבְרֵי אִמּוֹ וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמַר: אֲהָהּ אִמִּי הַטּוֹבָה! אַל נָא תְצַוִּינִי לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה! וַתֹּאמֶר רִבְקָה: עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ וְאַל תַּמְרֶה אֶת פִּי! וַיֵּלֶךְ יַעֲקֹב אֶל הָעֵדֶר וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלֹךְ וּבָכֹה כָּל הַדֶּרֶךְ עַד שׁוּבוֹ הַבָּיְתָה! וַתֹּאמֶר רִבְקָה: מַה־לְּךָ, כִּי תִבְכֶּה, בְּנִי, וַתֵּלֶךְ קְדֹרַנִּית? וַיֹּאמַר יַעֲקֹב: צַר לִי מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי לַעֲשׂוֹתוֹ, עַל כֵּן הִתְעַצַבְתִּי וָאֵבְךְּ. וַתֹּאמֶר רִבְקָה: אַל יֵרַע הַדָּבָר בְּעֵינֶיךָ, כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר טוֹב אַתָּה בְּעֵינֵי יְיָ וְלֹא יִקְרְךָ כָל חֵטְא בַּדָּבָר הַזֶּה. וַיּוֹסֶף יַעֲקֹב לִבְכּוֹת וַתַּהַס אוֹתוֹ רִבְקָה וַתֹּאמַר: לֵךְ כִּי צִוִּיתִיךָ! וַתִּתְפּוֹר רִבְקָה אֶת עוֹרוֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים וַתַּלְבִּישֵׁם עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוַּארָיו וַתַּלְבֵּשׁ אוֹתוֹ אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו הַחֲמֻדוֹת וַתִּתֶּן לוֹ אֶת הַמַּטְעַמִּים אֲשֶׁר עָשָׂתָה, וַיֵּלֶךְ לָבֹא אֶל יִצְחָק, כַּאֲשֶׁר צִוַּתּוּ רִבְקָה. וַיְהִי כִי בָא אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיִּמָּלֵא כָל הַבַּיִת רֵיחַ גַּן הָעֵדֶן וַיִתְעַנֵּג יִצְחָק מְאֹד וַיֹּאמַר: מִי אַתָּה בְּנִי? מָה הֵבֵאתָ לִּי? וַיֹּאמַר יַעֲקֹב: קוּם נָא, אָבִי הַטּוֹב, וְאָכְלָה מֵהַמַּטְעַמִּים אֲשֶׁר הֵבֵאתִי לָךְ!

וַיְהִי בְרֶגַע הַזֶּה וַיֹּאמַר יְיָ: יַעַן דִּבֶּר יַעֲקֹב רַכּוֹת וְתַחֲנוּנִים לְאָבִיו, עַל כֵּן אָקוּם לְבָנָיו בְּעֵת צָרָה וְאָפִיץ אֶת אוֹיְבֵיהֶם! וַיֹּאמֶר יִצְחָק: מַדּוּעַ זֶה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי! וַיֹּאמַר יַעֲקֹב, כִּי הִקְרָה יְיָ לְפָנָי! וַיְהִי כְּהַזְכִּיר יַעֲקֹב אֶת שֵׁם יְיָ וַיִּתמַהּ יִצְחָק מְאֹד וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: מַה־זֹאת? הַאֻמְנָם עֵשָׂו לְפָנָי? הֵן הוּא לֹא יִשָּׂא אֶת שֵׁם יְיָ עַל שְׂפָתָיו!! וַיֹּאמֶר יִצְחָק: גְּשָׁה נָא, בְנִי, אֵלַי וַאֲמֻשֶׁךָ? וַיִשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַתֶּחְשַכְנָה עֵינָיו וַיִּמַּס לְבָבוֹ וַתִּכְשַלְנָה בִרְכָיו. וַיִּשְׁלַח לוֹ יְיָ שְׁנֵי מַלְאָכִים וַיִּתְמְכוּ אֶת יַעֲקֹב מִזֶּה וּמִזֶּה לְבִלְתִּי יִפּוֹל. וַיּוֹלִיכֻהוּ אֶל יִצְחָק, וַיְמֻשֵׁהוּ וַיֹּאמַר: הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. וַיֹּאכַל יִצְחָק אֶת הַמַּטְעַמִּים וַיִּטְעֲמוּ לְחִכּוֹ מְאֹד וַיָּרַח אֶת רֵיח בְּגָדָיו, וַיַּפְלִיא יְיָ לַעֲשׂוֹת וַיַּהֲפֹךְ אֶת רֵיחַ הָעוֹרוֹת הָרָע לְרֵיחַ גַּן עֵדֶן וַיָּשִׁיבוּ אֶת נַפְשׁוֹ וַיְשַׂמְּחוּ אֶת לִבּוֹ וַיֹּאמַר: רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְיָ. הַמְשַׂמֵּחַ לֵב וְהַמֵּשִׁיב נָפֶשׁ! וַיָּשֶׂם יִצְחָק אֶת יָדָיו עַל רֹאשׁ יַעֲקֹב וַיְבָרֲכֵהוּ:

 

צ. בִּכְיַת עֵשָׂו ורַחֲמֵי יִצְחָק. (בר“ר ס”ו; תנחומא תולדות י“ג; תדב”א ח"ב פרק ב')

וְעֵשָׂו בָּא אֶל הָעֵץ אֲשֶׁר קָשַׁר בּוֹ אֶת הַצְבִי הַשְּׁלִישִׁי וַיַּרְא כִּי אֵינֶנּוּ וַיְפָרֵשׂ בְּיָדָיו וַיֹּאמַר: הַאֻמְנָם אָבוֹא בְיָדַיִם רֵיקוֹת אֶל אָבִי?? וְעֵשָׂו לֹא יָדַע כִּי מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹּאת לְבַעֲבוּר הָסֵב אֶת בִּרְכָתוֹ לְיַעֲקֹב, ­– וַיִּתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ מְאֹד וַיָּצָד עוֹד צִפּוֹר אַחַת וַיְמַהֵר וַיָּבֹא אֶל יִצְחָק בְּעֶצֶם הָרֶגַע, אֲשֶׁר יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פָּנָיו, כִּי כִלָּה לְבָרֵךְ אוֹתוֹ, וַיָּבֹא עֵשָׂו בְּרַעַשׁ אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיָזוּעוּ קִירוֹת הַבַּיִת וַיִתְנוֹדָדוּ; וַיִּקְרָא בְחָזְקָה אֶל יִצְחָק: יָקוּם אָבִי!.. בְּרֶגַע הַזֶּה נִרְאָה לְיִצְחָק מַרְאֶה נוֹרָא עַד מְאֹד: וְהִנֵּה אֵשׁ גְּדוֹלָה כְּאֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם מִתְלַקַּחַת לְפָנָיו וְעֵשָׂו בְּנוֹ עוֹמֵד עָלֶיהָ וְשָּׂם בָּה אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה לְהַגְדִּיל אֶת הַמְּדוּרָה… וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד־מְאֹד וַיֹּאמַר: מִי אָתָּה? וַיַּעַן עֵשָׂו וַיֹּאמַר: אֲנִי בִּנְךָ בְכוֹרְךָ עֵשָׂו. וַיֹּאמֶר יִצְחָק מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל וָאֶתְעַנֵּג מְאֹד וָאֲבָרֲכֵהוּ, – גַּם בָּרוּךְ יִהִיֶה! וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: הַגִּידָה נָּא לִי: מָה הֶאֱכִילֶךָ?

וַיֹּאמֶר יִצְחָק: לֹא יָדַעְתִּי! אוּלָם דַּע, בְּנִי כִּי מַטְעַמִּים כָּאֵלֶּה לֹא אָכַלְתִּי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם! כִּשְׁמוֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמַר: רַק יַעֲקֹב עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה! הֵן רִמָּה אוֹתִי בִּנְזִיד עֲדָשִׁים, וְאַף כִּי אוֹתְךָ בְּמַעֲדַנִּים! וַיֹּאמֶר יִצְחָק: הַגִּידָה נָּא מַה לָּקַח מִיָּדְךָ בִּמְחִיר הָעֲדָשִׁים אֲשֶׁר אָמָרְתָּ? וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: אֶת בְּכוֹרָתִי לָקָח! וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ יִצְחָק אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַתָּשָׁב נַפְשׁוֹ לִמְנוּחָתָהּ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: עַתָּה נָאֲוָה בִרְכָתִי לְיַעֲקֹב: יְהִי נָא בָרוּךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם! וַיְחָרֵף עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב וַיְגַדְפֵהוּ וַיִּירַק פַּעם וּשְׁתַּיִם וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ.

וַיִּשְׁמַע יִצְחָק אֶת קוֹל בִּכְיָתוֹ וַיַּחְמוֹל עָלָיו וַיֹּאמֶר לְבָרֵךְ גַּם אוֹתוֹ. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל יִצְחָק: אַל תְּבָרֲכֵהוּ, כִּי כְרֹב לְעָשְׁרוֹ יַרְבֶּה לְהָרִעַ, כְּהוֹסִיף לְשַׁלְוָתוֹ יוֹסִיף לְהַשְׁחִית. וַיְדַבֵּר יִצְחָק תַּחֲנוּנִים אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָנָּא יוּחַן נָא עֵשָׂו! וַיֹּאמַר יְיָ: רָשָׁע הוּא! וַיּוֹסֶף יִצְחָק לְדַבֵּר אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: הֵן כִּבְּדַנִי עֵשָׂו תָּמִיד וַיְשָׁרְתֵנִי וַיַּעֲמוֹד לְפָנָי! וַיֹּאמֶר יְיָ: עַל כֵּן יַצְלִיחַ בְּמִלְחֲמוֹתָיו אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ בְּמִקְדַּשׁ יְיָ לְהַשְׁחִיתוֹ! וַיֹּאמַר יִצְחָק אַל נָא יִחַר אַפְּךָ, אֲדֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם: הַרְבֵּה נָּא אֶת תַּעֲנוּגֵי עֵשָׂו בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִרְאֶה אֶת רוֹמְמוּתְךָ „בָּעוֹלָם הַבָּא"!

וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: יַעַן בָּכָה עֵשָׂו מֵאַהֲבָתוֹ אֶת בִּרְכַּת אָבִיו כִּי יָקְרָה בְעֵינָיו מְאֹד. עַל כֵּן אֶתֶּן־לוֹ אֶת הַר שֵׂעִיר לְנַחֲלָה וְלֹא יֶחְדְּלוּ גִשְׁמֵי בִרְכָתוֹ לְעוֹלָם!.. וַיְהִי כִּי הִתְחַנֵּן עֵשָׂו מְאֹד לֵאמֹר: בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי! וַיֹּאמַר יִצְחָק: בְּאֶרֶץ טוֹבָה וּמְבֹרָכָה יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וְלֹא תֶחְסַר דָּבָר, וְהָיָה בַעֲשׂוֹת יַעֲקֹב בְּנִי אֶת מִצְוַת יְיָ וְהָלַךְ בְּתוֹרָתוֹ. – וַעֲבַדְתָּהוּ, – וָלֹא, וְאִבַּדְתָּהוּ!

 

צא. מַחֲשָׁבָה נוֹרָאָה. (בר“ר ס”ז; סוטה י"ג)

וַיִּשְׂנָא עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב שִׂנְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אִם אֲהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב, – וְנִשְׁפַּטְתִּי; וְהָיְתָה אַחֲרִיתִי רָעָה וּמָרָה! עַל כֵּן אֵלְכָה לִּי אֶל יִשְׁמָעֵל דּוֹדִי וְלָקַחְתִּי לִי אֶת בִּתּוֹ לְאִשָּׁה וַאֲסִיתֵהוּ לָרִיב עִם יַעֲקֹב אֶת רִיב בְּכוֹרָתִי וְסִכְסַכְתִּי אֶת יִשְׁמָעֵל בְּיַעֲקֹב, וְחָרָה אַפּוֹ וַהֲרָגָהוּ; אוֹ אָז אֶקְצֹף עַל יִשְׁמָעֵל וְאֹמַר לוֹ: מַדּוּעַ הָרַגְתָּ אֶת אָחִי וַתִּשְׁפֹּךְ אֶת דָּמוֹ? וְעַתָּה דַע כִּי גוֹאֲלוֹ אָנֹכִי וְאֶת דָּמוֹ אֶדְרוֹשׁ מִיָּדֶךָ… וּבְדַבְּרִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, – אָקוּם עָלָיו וְהֵמַתִּי אוֹתוֹ, וְיָרַשְׁתִּי אֶת שְׁנֵיהֶם יוֹם אֶחָד…! וַיֵּדַע יְיָ אֶת מַחְשְׁבוֹת עֵשָׂו וַיְפִירֵן, כִּי הֻגֹּד הֻגַּד לְרִבְקָה בִּדְבַר יְיָ לֵאמֹר: מִתְנַחֵם עֵשָׂו לַהֲרֹג אֶת יַעֲקֹב וּכְבָר הִקְהִיל אֵלָיו אֶת מְרֵעָיו הָרֵיקִים וְהַפּוֹחֲזִים וַיִּקַּח כּוֹס וַיְמַלְּאֵהוּ יַיִן וַיֹּאמַר: כּוֹס תַּנְחוּמִין אָנֹכִי שֹׁתֶה עַל יַעֲקֹב אָחִי הַנֶּחְשָׁב בְּעֵינַי כֶּחָלָל אֲשֶׁר כְּבָר קֻבַּר וְאֵינֶנּוּ עוֹד! וַתִּשְׁלַח רִבְקָה וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב וַתֹּאמַר: הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ חָשַׁב עָלֶיךָ רָעָה; וְעַתָּה, בְנִי, שְׁמַע בְּקוֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ חָרָנָה אֶל לָבָן אָחִי וְיָשַׁבְתָּ שָּׁם עַד שָׁכְחוֹ אֵת אֲשֶׁר עָשִׁיתָ לּוֹ, וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָׁם; לָמָה אֶשְׁכַּל גַם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד כַּאֲשֶׁר יְנַבֵּא לִי לִבִּי?…

 

צב. בִּרְכַּת יִצְחָק וְרִבְקָה. (ספה“י; ילק”שׁ פ“ס תולדות קט”ו)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹדְעָה לְיִצְחָק מַחֲשֶׁבֶת עֵשָׂו וַיִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנוֹ וַיְצַוֵּהוּ לֵאמֹר: לֹא תִקַח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן וְלָקַחְתָּ לְךָ אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ.

וְעַתָּה, בְנִי, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְהִתְחַבַּרְתָּ לְאַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ אֵלֶיהָ וְרָדַפְתָּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל, וְהֵבֵאתָ עָלֶיךָ רָעָה גְדוֹלָה. עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם בְּנִי לֵאמֹר: בְּבוֹאֲךָ אֶל הָאָרֶץ הַהִיא וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֶת יְיָ לֹא תָסוּר מִן הַדֶּרֶךְ הַטוֹבָה וְהַיְשָׁרָה יָמִין וּשְׂמֹאל. וְאֵל שַׁדַּי יִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם אָבִיךָ לְךָ וּלְזַרְעֲךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וֶהֱשִׁיבְךָ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּבָנִים וּבְעֹשֶׁר רָב וּבְשִׂמְחָה וּבְשֵׁם טוֹב! וַיְכַל יִצְחָק לְצַוֹּת אֶת יַעֲקֹב וּלְבָרְכוֹ, וַיִּתֶּן לוֹ מַתָּנוֹת וְכֶסֶף וְזָהָב כְּכֹל אֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת. וַתִּגַּשׁ רִבְקָה אֶל יַעֲקֹב וַתִּפּוֹל עַל צַוָּארָיו וַתִּשַּׁק לו וַתֹּאמַר: יְצַוֶּה נָּא יְיָ אֶת מַלְאָכֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ עָלֶיהָ! וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וַיֵּצֵא מִבֵּיתָם לָלֶכֶת חָרָנָה.

 

צג. הַשּׁוֹדֵד בַּדֶּרֶךְ. (ספה“י; בר”ר ס“ח, ב'; רשׁ”י ויצא)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִרְחִיק יַעֲקֹב לָלֶכֶת מִבְּאֵר שֶׁבַע וַיִּקְרָא עֵשָׂו לֶאֱלִיפַז בְּנוֹ הַבְּכוֹר וַיְדַבֵּר אֵלָיו לֵאמֹר: מַהֵר וְקַח חַרְבְּךָ וּרְדוֹף אַחֲרֵי יַעֲקֹב וְהָרַגְתָּ אוֹתוֹ וְלָקַחְתָּ לְךָ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וּבָאתָ! וְאֱלִיפַז נַעַר מָהִיר וְיוֹדֵעַ לִמְשֹׁךְ בַּקֶּשֶׁת וְלָצוּד צַיִד וְגִבּוֹר חָיִל. וַיַּעַשׂ אֱלִיפַז אֶת מִצְוַת אָבִיו וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ וַיִּרְדּוֹף אַחֲרֵי יַעֲקֹב. וַיַּדְבִּקֵהוּ149 בִּגְבוּל אֶרֶץ כְּנַעַן מוּל שְׁכֶם. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת אֱלִיפַז רוֹדֵף אַחֲרָיו הוּא וַאֲנָשָׁיו וָיֶּחְדַּל יַעֲקֹב מִלֶּכֶת וַיַּעֲמוֹד. וַיִּשְׁלֹף150 אֱלִיפַז אֶת חַרְבּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלֹךְ וְקָרֵב הוּא וַעֲשֶׂרֶת אֲנָשָיו אֶל יַעֲקֹב.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הֲשָׁלוֹם? וַיִּגַּשׁ אֱלִיפַז אֶל יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: אָבִי צִוַּנִי לַהֲמִיתְךָ וְלָקַחַת אֶת כָּל אֲשֶׁר לְךָ וְעָתָּה הִכּוֹן151 לִקְרַאת הַמָּוֶת, כִּי חָלִילָה לִּי מֵעֲבוֹר אֶת פִּי עֵשָׂו אָבִי! וַיִּתְחַנֵּן יַעֲקֹב אֶל אֱלִיפַז וְאֶל אֲנָשָׁיו אֲשֶׁר אִתּוֹ לֵאמֹר: חָנוּנִי נָא וְאַל תְמִיתוּנִי. קְחוּ נָא אֶת כַּסְפִּי וְאֶת זְהָבִי אֲשֶׁר נָתַן לִי אָבִי וּלְכוּ מֵעָלַי לְשָׁלוֹם; וְחָשַׁב לָכֶם יְיָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צְדָקָה וְשָׁלַח אֶת בִּרְכָתוֹ בְּכָל מַעֲשֵׂי יְדֵיכֶם! וַיִּקַּח אֱלִיפַז אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְאֶת כָּל הַזָּהָב אֲשֶׁר הָיָה לְיַעֲקֹב דּוֹדוֹ וַיֹּאמַר: הֵרַכּוּ דְבָרֶיךָ הַטּוֹבִים אֶת לִבִּי, וְעַל כֵּן לֹא אֶגַּע בְּךָ וְשַׁבְתִּי אֶל אָבִי! וַיֵּלְכוּ מֵעָלָיו אֱלִיפַז וַאֲנָשָׁיו וַיָּשׁוּבוּ בְאֵרָה שָבַע אֶל עֵשָׂו וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר: הִתְחַנֵּן יַעֲקֹב אֵלֵינוּ וַנַּחְמֹל עָלָיו וַנִּקַּח אֶת כַּסְפּוֹ וְאֶת זְהָבוֹ וַנֵּלֶךְ מֵעָלָיו. וַיִּקְצֹף עֵשָׂו עַל אֱלִיפַז בְּנוֹ וְעַל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּקַּח אֵת אֲשֶׁר לָקְחוּ מִיַּד יַעֲקֹב וַיָּשֶׂמ בְּאוֹצְרוֹתָיו.

 

צד. אֶרֶץ הַפְּלָאוֹת. (תנחומא ויצא א‘; תדב"א פרק ה’; פדר“א ל”ה; חולין צ“א; בר”ר ס“ח; פדר”א שׁם)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִרְחִיק אֱלִיפַז וַאֲנָשָׁיו לָלֶכֶת וַיִּתְפַּלֵּל יַעֲקֹב אֶל יְיָ לֵאמֹר: אֵלֶיךָ יְיָ אָנֹכִי נוֹשֵׂא אֶת עֵינַי וַעֲזַרְתַּנִי בַּצַּר לִי! לֶאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם הָיוּ גְמַלִּים וְכֶסֶף וְזָהָב בְּבוֹאוֹ חָרָנָה וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי! מִי יְרַחֵם עָלַי וּמִי יַאַסְפֵנִי אֶל בֵּיתוֹ?..

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָה לְהִתְפַּלֵּל וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ וַיֹּאמַר: שָׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וּרְאֵה אֶת שְׁנֵים עָשָׂר הַכּוֹכָבִים הַזּוֹרְעִים אוֹר נֶחְמָד בַּשָּׁמַיִם וְיָדַעְתָּ, כִּי שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים תּוֹלִיד וְעָשַׁרְתָּ וְנִכְבַּדְתָּ וְהָיָה שִׁמְךָ עַד עוֹלָם! וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב אֶת עֵינָיו וַיַּבֵּט הַשָּׁמַיְמָה וַיַּרְא אֶת הַכּוֹכָבִים הַמְּאִירִים וַיִּתְמַהּ מְאֹד וַיֹּאמַר: אֵיכָה נִהְיָה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה כִּי רָאִיתִי כוֹכָבִים בַּיּוֹם?! אֵין זאֹת כִּי הֵחֵל יְיָ לְהַרְאוֹתֵנִי אֶת נִפְלְאוֹתָיו הַגְּדוֹלֹת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי וָאֵדָעֵן, וַאֲבוֹתַי סִפְּרוּ לִי? וְעוֹדֶנּוּ מִשְׁתָּאֵה אֶל הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיַּרְא וְהִנֵה רַגְלָיו עוֹמְדוֹת עַל הַר הַמּוֹרִיָּה וַיּוֹסֶף לְהִשְׁתָּאוֹת וּלְהִשְׁתּוֹמֵם וַיֹּאמַר: מבְּאֵר שֶׁבַע עַד הַר הַמּוֹרִיָּה מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים, וְאֵיךְ עָבַרְתִּי אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ הַרְחוֹקָה הַזֹּאת בְּשָעוֹת אֲחָדוֹת?! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמַר יַעֲקֹב לַחֲלֹף מִשָּׁם וָהָלְאָה וַיְכַבֶּה יְיָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וַיְהִי לָיְלָה, וַתֵּרוֹם כָּל הָאָרֶץ וַתְּהִי לְקִיר גָּבוֹהָ עַד מְאֹד וַיִּגְדּוֹר בַּעֲדוֹ וְלֹא יָכֹל לַעֲבוֹר מִשָׁם וָהָלְאָה. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת כָּל הַנִּפְלָאוֹת הָאֵלֶּה וַיֹּאמַר: הָבָה אָלִינָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה! וַיִּקַּח שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מֵהַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר נֶעֱקַד עָלָיו יִצְחָק אָבִיו וַיָּשֶׂם אֲחָדוֹת מֵהֶן סְבִיבוֹתָיו כִּי אָמָר: לֹא תִתְּנֶינָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֶת הַחַיּוֹת הָרָעוֹת לָגֶשֶׁת אֵלָי! וְאֶת הָאֲבָנִים הַנּוֹתָרוֹת לָקַח וַיָּשֶׂם אוֹתָן מְרָאֲשׁוֹתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַתְּהִי מְרִיבָה בֵּין הָאֲבָנִים אֲשֶׁר שָׂם יַעֲקֹב מְרָאֲשׁוֹתָיו כִּי כָל אַחַת מֵהֶן אָמָרָה: עָלַי יַנִיח הַצַּדִּיק הַזֶּה אֶת רֹאשׁוֹ! וַיַּרְא יְיָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמַר: זֶה שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד לֹא יָשֵׁן יַעֲקֹב בַּלַּיְלָה, כִּי הָגָה בְתוֹרַת הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה וְעַתָּה שָׂם אֲבָנִים מְרָאֲשׁוֹתָיו וְהֵן רָבוֹת אִשָּׁה בִרְעוּתָהּ, – עַל כֵּן אֲצַוֶּה אוֹתָן לַחְדֹּל מֵרִיב וַאֲהַפְכֵן לִכְסָתוֹת רַכּוֹת וְעָרְבָה לְיַעֲקֹב שְׁנָתוֹ! וַיַּעַשׂ יְיָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וַתֶּחְדַּלְנָה הָאֲבָנִים מֵרִיב וַתַּשְׁלֵמְנָה אִשָּׁה אֶת רְעוּתָה וַתִּדְבַּק הָאַחַת בְּהַשֵּׁנִית וַתִּהְיֶינָה לְאֶבֶן אַחַת, וַתֵּהָפֵךְ הָאֶבֶן לְכֶסֶת רַכָּה וַתִּיטַב לְיַעֲקֹב וַיִּישָׁן.

 

צה. מַרְאוֹת אֱלֹהִים. (בר“ר ס”ח; חולין צ“א; תנחומא ויצא ב'; פסיקתא; בר”ר ס“ט; פדר”א ל“ה; בר”ר ס"ט; תנחומא שׁם)

וַיַּחֲלֹם יַעֲקֹב וְהִנֵּה סֻלָּם, שְׁמוֹנַת אֲלָפִים פַּרְסָה רָחְבּוֹ, מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה. וְאַרְבַּעַת מַלְאָכִים אֲשֶׁר דְּמוּת אָדָם לָהֶם הֵחֵלּוּ לַעֲלוֹת בַּסֻּלָּם, וַיִּתְבּוֹנַן אֲלֵיהֶם יַעֲקֹב וַיַּרְא וְהִנֵּה עַל מֵצַח הָאֶחָד כָּתוּב „שַׂר בָּבֶל" וְעַל מִצְחוֹת הַשְּׁלֹשֶׁת הַנּוֹתָרִים: – שַׂר מָדַי וְשַׂר יָוָן וְשַׂר אֱדוֹם. וַיַּבֵּט יַעֲקֹב אַחֲרֵיהֶם וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה הָרִאשׁוֹן עַל הַמַּעֲלָה הַשִּׁבְעִים וְהַשֵּׁנִי עַל הַמַּעֲלָה הַחֲמִשִּׁים וְהַשְּׁלִישִׁי עַל הַמַּעֲלָה הַמֵּאָה וַיָּחֵלּוּ לָרֶדֶת, וְשַׂר אֱדוֹם עָלָה הָלֹךְ וְעָלוֹת עַד אֲשֶׁר נֶעְלַם מֵעֵינֵי יַעֲקֹב… וַיִּקְרְאוּ שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִים הָרִאשׁוֹנִים אֶל שַׂר אֱדוֹם לֵאמֹר: הָבָה נִתְחַבֵּר אִישׁ עִם רֵעֵהוּ

וְהָרַגְנוּ אֶת יַעֲקֹב וְהִשְׁמַדְנוּ אֹתוֹ וְלֹא יירַשׁ זַרְעוֹ אֶת כָּל הָאָרֶץ!! וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ יְיָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּפְתַּח פִּתְאוֹם אֶת שִׁבְעַת הָרְקִיעִים וַיִּמָּלֵא אוֹרוֹ אֶת כָּל הָעוֹלָם וַיֵּרָא לְיַעֲקֹב בִּכְבוֹדוֹ וּבְכִסְאוֹ וּבְכִתְרוֹ וּבַהֲדָרוֹ וַיֵּעָלְמוּ אַרַבַּעַת הַשָּׂרִים מֵהֲדַר גְּאוֹן יְיָ וַיָּעוּפוּ וַיִּסָּתֵרוּ! וַיַּעֲמֹד יְיָ עַל יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ! וַיֹּאמַר יַעֲקֹב: מִי הֵמָּה אַרַבַּעַת הַשָּׂרִים אֲשֶׁר רָאִיתִי עוֹלִים בַּסֻּלָּם? וַיַּעַן יְיָ אֶת יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: אֵלֶּה הֵמָּה אַרְבַּעַת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר יִמְשְׁלוּ בְּבָנֶיךָ..!

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֲהָהּ יְיָ אֱלֹהִים! אֶת שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִים הָרִאשׁוֹנִים רָאִיתִי עוֹלִים וְיוֹרְדִים וְאֶת שַׂר אֱדוֹם לֹא רָאִיתִי בְּרִדְתּוֹ… הַאֻמְנָם לֹא יֵרֵד עוֹד הַשַּׂר הַהוּא מֵעַל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר עָלָה עֲלֵיהֶן, – וְהָיוּ בָנַי עֲבָדָיו לְעוֹלָם?!

וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: גַּם אִם יַגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כֹּכָבִים יָשִׂים קִנּוֹ מִשָּׁם אוֹרִידֵהוּ! בְּרֶגַע הַזֶּה קִפֵּל יְיָ אֶת כָּל הָאָרֶץ וַיִּתְּנֶהָ תַּחַת יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ! וַיּוֹסֶף יְיָ לְדַבֵּר אֶל יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: וְאַתָּה דַע כִּי זַרְעֲךָ יִהְיוּ כַּעֲפַר הָאָרֶץ! וַיֹּאמַר יַעֲקֹב: מַדּוּעַ לֹא בֵרַכְתָּם יְיָ לֵאמֹר: כְּכוֹכבֵי הַשָּׁמַיִם יִהְיוּ? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: כַּאֲשֶׁר לֹא תְבֹרַךְ הָאֲדָמָה בִּלְתִּי אִם יָרַד עָלֶיהָ הַמָּטָר וַיֵּזַּל עָלֶיהָ הַטָּל, כֵּן לֹא יְבֹרְכוּ בָנֶיךָ בִּלְתִּי אִם ישְׁמְעוּ לְלִקְחִי אֲשֶׁר יַעֲרֹף עֲלֵיהֶם כַּמָּטָר וְיַעֲשׂוּ אֶת אִמְרָתִי אֲשֶׁר תִּזַּל עֲלֵיהֶם כַּטָּל. וְהָיָה בְשָׁמְעָם לְקוֹלִי וְעָשׂוּ אֶת מִצְוָתִי, וְהָיוּ אָז כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֵין מִסְפָּר לְאֹרֶךְ שְׁנוֹתָיו; אוּלָם אִם יֶחֶטְאוּ לִי וְהִקְצִיפוּנִי, וְגֵרַשְׁתִּים מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבָאוּ אֶל אֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת, – וְהָיוּ שָׁם כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּדוּשֶׁהָ רֶגֶל כָּל עוֹבֵר…! וַיֹּאמַר יַעֲקֹב: אַתָּה יְיָ אֱלֹהָי, הִגַּדְתָּ לִּי אֶת מִשְׁפַּט בָנַי אֲשֶׁר תִּשְׁפְּטֵם כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ, וְלֹא הִרְאִיתַנִי עוֹד אֶת טוּבְךָ וַחֲסָדֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עִמָּהֶם!

וַיֹּאמַר יְיָ: הִנֵּה אָצַלְתִּי אַחַת מִקַּרְנֵי אוֹרִי עָלֶיךָ וְנִפְקְחוּ עֵינֶיךָ וְרָאִתָ אֵת אֲשֶׁר יִקְרֶה לְבָנֶיךָ בְּאַחֲרִת הַיָּמִים וְשִׁוִּיתִי לְנֶגְדְּךָ אֶת גָּדְלָם וְאֶת תִּפְאַרְתָּם וְאֶת מַפַּלְתָּם וְאֶת תְּקוּמָתָם. וַיִּפְקַח יַעֲקֹב אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה הַר בּוֹעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם וְאִישׁ אֲשֶׁר כְּמַלְאַךְ יְיָ תָּאֳרוֹ עַל הָהָר וְעַם רַב עוֹמֵד בְּתַחְתִּיתוֹ.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: מָה הֵמָּה אֵלֶּה יְיָ? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: סִינַי בַּקֹּדֶשׁ, מֹשֶׁה בָהָר וּבָנֶיךָ מְקַבְּלִים אֶת תּוֹרָתִי!

וַתֵּעָלֵם הַמַּרְאָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, וַיַּרְא יַעֲקֹב וְהִנֵּה אֶרֶץ זָּבַת חָלָב וּדְבַשׁ לְפָנָיו; וְעַם רַב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, חוֹרְשִׁים אֶת שְׂדוֹתֵיהֶם וְזוֹרְעִים אוֹתָם, נוֹטְעִים גַּנִּים וְאוֹכְלִים אֶת פִּרְיָם וּשְׂמֵחִים וְחוֹגְגִים. וַיֹּאמֶר יְיָ: הִיא הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת אוֹתָהּ לְבָנֶיךָ!

וַיִּשְׂמַח יַעֲקֹב עַל הַמַּרְאֶה הַנֶּחְמָד הַזֶּה שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיּוֹסֶף לְהִתְבּוֹנֵן אֵלָיו וַיַּרְא אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַיִּשְׁתָּאֶה אֶל יָפְיוֹ וְאֶל הֲדָרוֹ; וַיְהִי הוּא מַשְׁגִיחַ אֵלָיו וְהִנֵּה עַמּוּדֵי עָשָׁן וְלַפִּידֵי אֵשׁ עוֹלִים מִמֶּנּוּ בָּרוּחַ, וַתִּתְלַקַּח הָאֵשׁ וַתֹּאחֶז בְּאַרְבַּע פִּנּוֹתָיו וַתֵּצֶאנָה לַהֲבוֹת אֵשׁ גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת וַיָּפוּצוּ אַלְפֵי אֲלָפִים שְׁבִיבִים וְנִיצוֹצוֹת וַיָּעוּפוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּבְעִירוּ אֶת הַבָתִּים וְאֶת הַמִּגְדָּלִים וְאֶת הָאַרְמוֹנוֹת וַתִּתְלַכֵּדְנָה כָל הַלֶּהָבוֹת מִקְצֵה הָעִיר וְעַד קְצֵה הָעִיר וַתִּהְיֶינָה לְלֶהָבָה אַחַת גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה עַד מְאֹד… וַיִּצְעַק יַעֲקֹב אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: אֲהָהּ יְיָ אֱלֹהִים? מַדּוּעַ יִבְעַר הַבַּיִת הַנֶּהְדָּר הַהוּא וַתֵּצֵא מִמֶּנּוּ אֵשׁ גְּדוֹלָה וַתַּצֵּת אֶת כָּל הָעִיר הַנֶּחְמָדָה? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: בָּנֶיךָ אֲשֶׁר גִּדַּלְתִּים וְרוֹמַמְתִּים פָּשְׁעוּ בִי! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הַלְעוֹלָם תִּהְיֶה הָעִיר הַזֹּאת וּבֵית מִקְדָּשָׁהּ חֲרֵבִים וַעֲזוּבִים? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: הַבִּיטָה שֵׁנִית אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא. וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עַם רַב בָּאִים מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ אֶל תּוֹךְ הָעִיר הַשְׂרוּפָה וְהֶחֳרֵבָה וַיִּבְנוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַיִּכְלְלוּ אֶת יָפְיוֹ וַיְהִי נֶחְמָד לְמַרְאֶה כָּרִאשׁוֹן… וַתֵּעָלֵם הַתְּמוּנָה הַזֹּאת וַתֵּלֶךְ מֵעֵינֵי יַעֲקֹב וַיַּרְא וְהִנֵּה מַלְאָכִים רַבִּים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּסֻּלָּם וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת דִבְרֵיהֶם לֵאמֹר: שָׁם בְּכִסֵא הַכָּבוֹד חֲקוּקָה דְמוּת הָאִישׁ הַיָּשֵׁן פֹּה עַל הָאֲדָמָה!… וְעוֹד הַמַּלְאָכִים הָאֵלֶּה מְדַבְּרִים וַיָּבֹאוּ גְדוּדֵי מַלְאָכִים אֲחֵרִים וַיִּלְעֲגוּ לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֵרוּ: אַל יִפָּלֵא הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵיכֶם, כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת כְּבוֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ בַּשָּׁמַיִם אֵינֶנּוּ בִלְתִּי אִם עָפָר וָאֵפֶר…! וַיְהִי דְבַר יְיָ אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר: הַבִּיטָה אֶל רֹאשׁ הַסֻּלָּם הַמַּגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת שַׁעַר הַשָּׁמַיִם וְיָדַעְתָּ כִּי פָתוּחַ הוּא לְךָ וּלְצַדִּיקִים כָּמוֹךָ! וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ יַעֲקֹב אֶת דִּבְרֵי יְיָ וַיֵּאָנַח בִּמְרִירוּת. וַיֹּאמַר יְיָ: עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח? וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: שַׂמְתִּי אֶת לִבִּי אֶל כָּל הַמַּרְאוֹת אֲשֶׁר הִרְאִיתַנִי וָאֵרֶא כִּי רַבּוּ צָרוֹת בָּנַי וְרָעוֹתֵיהֶם עַד כִּי אֵין מִסְפָּר לָהֶן, וְטוּבָם וְשַׁלְוָתָם וְשִׂמְחָתָם מְעַט מְאֹד! וַיּוֹסֶף יַעֲקֹב לְדַבֵּר אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: מַה־יַּעֲשֶׂה אָדָם וְהֵסִיר מֵעָלָיו אֶת קִצְפֶּךָ? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: בְּרַחֲמִים וּצְדָקָה יְכֻפַּר עָוֹן! וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיַּחְלְפוּ עַל פְּנֵי יַעֲקֹב שָׂדוֹת אֲשֶׁר לֹא כִלוּ הַקּוֹצְרִים לִקְצוֹר אֶת פֵּאוֹתֵיהֶם וַיֹּאמַר יַעֲקֹב אֶל יְיָ: מָה הֵמָּה אֵלֶּה? וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: הַשִּׁבֳּלִים הַמְעַטּוֹת הָאֵלֶה הָעֲזוּבוֹת בִּקְצֵה כָל שָׂדֶה לַגֵּר וְלַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה הֵן הֵן צִדְקַת בָּנֶיךָ! וְהָיָה כִי יְרַחֲמוּ תָמִיד אֶת הָעֲנִיִּים וְאֶת הַיְתוֹמִים וְאֶת הָאַלְמָנוֹת, – וְהֵיטַבְתִּי עִמָּהֶם וְהִגְדַּלְתִּי אֶת חֲסָדַי אִתָּם וְהָיוּ לְשֵׁם וְלִבְרָכָה וְלִתְהִלָּה!

 

צו. אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה. (פדר“א ל”ח; בר"ר ע‘; תנחומא ויצא ג’)

וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיָּקָם בַּחֲרָדָה וַיֹּאמַר: אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית יְיָ וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמַיִם! לוּ יָדַעְתִּי זֹאת כִּי עַתָּה לֹא יָשַׁנְתִּי בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹש הַזֶּה. וַיִּזְכֹּר יַעֲקֹב אֶת דִּבְרֵי יְיָ אֲשֶׁר דִּבֶּר עַל דְּבַר מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וַיִּדַּר נֶדֶר לֵאמֹר: אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, – וְנָתַתִּי לְעָנִי וּלְאֶבְיוֹן מַעֲשֵׂר מִכֹּל אֲשֶׁר יִהִיֶה לִּי וְהָיָה יְיָ לִי לֵאלֹהִים! וַיֹּאמַר יְיָ: יַעַן דַּבֶּרְךָ לֵאמֹר: אָנֹכִי יְיָ אֶהְיֶה לְךָ לֵאלֹהִים! עַל כֵּן יָדֹע תֵּדַע כִּי אָמֹר אֹמַר לְבָנֶיךָ: אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בְּיוֹם תִּתִּי לָהֶם אֶת כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַנֶּחָמוֹת. וַיִּשְׂמַח יַעֲקֹב עַל דִבְרֵי יְיָ וַיֹּאמֶר לֶאֱסֹף אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר שָׂם מְרָאֲשׁוֹתָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה נֶהֶפְכוּ כֻלָּן לְאֶבֶן אַחַת, וַיִּתמַהּ עַל הַדָּבָר הַזֶּה מּאֹד. וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה וַיְשִׂימֶהָ מַצֵּבָה. וְשֶׁמֶן יָרַד לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם וַיִּקָּחֵהוּ יַעֲקֹב וַיִּצֶק עַל רֹאשָׁהּ. וַיִּגַּע יְיָ בָּאֶבֶן וַתִּטְבַּע עַד עִמְקֵי הַתְּהוֹם וַתְּחֻבַּר לָאָרֶץ וַיְהִי שְׁמָהּ אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הִיא הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה אֲשֶׁר נִבְנָה עָלֶיהָ הֵיכַל יְיָ.

 

צז. לָבָן וְיַעֲקֹב. (פדר“א ל”ו; בר“ר ע'; גלילות ארץ ישׂראל; בר”ר שׁם)

וְדִבְרֵי יְיָ הַטּוֹבִים נָתְנוּ שִׂמְחָה בְּלֵב יַעֲקֹב וַיֵּלֶךּ וַיָּבֹא כְרֶגַע עַד לִפְנֵי חָרָן. וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וּשְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רוֹבְצִים עָלֶיהָ וְעַל פִּי הַבְּאֵר אֶבֶן גְדוֹלָה עַד מְאֹד, לֹא יָזִיזוּ אוֹתָהּ מִמְּקוֹמָהּ בִּלְתִּי אִם אַרְבָּעִים אִישׁ. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל הָרוֹעִים וַיֹּאמֶר לָהֶם: אַחַי, מֵאַיִן אַתֶּם? וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל? וַיֹּאמְרוּ: יָדָעְנוּ. וַיּוֹסֶף יַעֲקֹב לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וַיֹּאמַר: הַגִּידוּ נָא לִי, אַחַי, הֲשָׁלוֹם בֵּנֵיכֶם וּבֵין לָבָן? וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ: שָׁלוֹם!

וַיִּשְׂמַח יַעֲקֹב עַל הַדָּבָר הַזֶּה שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיּוֹסֶף לִשְׁאֹל אוֹתָם לִשְׁלוֹם לָבָן וּבְנֵי בֵיתוֹ. וַיַּעֲנוּהוּ הָרוֹעִים לֵאמֹר: מַגֵּפָה הָיְתָה הַיּוֹם בְּצֹאן לָבָן וַתִּשָּׁאַרְנָה מְעַט מֵהַרְבֵּה וַיִּתֵּן לָבָן אֶת הַצֹּאן בְּיַד רָחֵל בִּתּוֹ לִרְעוֹתָן, – עוֹד מְעַט וְתָבֹא הֲלוֹם וְשָׁאַלְתָּ אוֹתָהּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ לָדָעַת. וַיְהִי כִּרְאוֹת יַעֲקֹב כִּי טוֹבִים הָאֲנָשִׁים אֵלָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: אַחַי! מַדוּעַ אֲסַפְתֶּן אֶת הַצֹּאן אֶל הַבְּאֵר? הַאֻמְנָם תֹּאמְרוּ לְהָנִיס אוֹתָן הַבָּיְתָה? הֵן אִם נִשְׂכַּרְתֶּם בְּכֶסֶף לִרְעוֹת אֶת הַצֹּאן – לֹא בָאָה עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ וְלֹא עָבַר הַיּוֹם, וְאִם הַצֹּאן הָאֵלֶּה צֹאנְכֶם הֵן, מַדּוּעַ לֹא תַחְמְלוּ עֲלֵיהֶן וְלֹא תִתְּנוּ אוֹתָן לָרוּץ וּלְהִתְעַנֵּג בִּירַק הַדֶּשֶׁא? רַחֲמוּ נָא, אַחַי, עַל מִקְנְכֶם וּרְעִיתֶם אוֹתָן בַּשָׂדֶה עַד בּוֹא הָעֶרֶב! וַיֹּאמְרוּ הָרוֹעִים: לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרֶיךָ עַד אֲשֶׂר יֵאָסְפוּ כָל הָרוֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם וּגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ אֶת הַצֹּאן וְהָלַכְנוּ אָז לִרְעוֹתָן! עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיִּגַּשׁ אֶל הָאֶבֶן וַיָּסַר אוֹתָהּ מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, כַּאֲשֶׁר יוּסַר סֶכֶר מִפִּי בַקְבּוּק וַיִּרְאוּ הָרוֹעִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מְאֹד. וַיַּשְקְ יַעֲקֹב אֶת צֹּאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּשַּׁק לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ; כִּי עָבַר עָלָיו בְּרֶגַע הַזֶּה רוּחַ יְיָ וַיַּרְא אֲשֶׁר תָּמוּת רָחֵל בַּדֶּרֶךְ וְלֹא תִקָּבֵר בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה! אַחֲרֵי כֵן הִגִּד יַעֲקֹב לְרָחֵל מָה הוּא לָהּ, וַתָּרָץ וַתַּגֵד לְאָבִיהָ. וַיִּשְׁמַע לָבָן אֶת דִבְרֵי רָחֵל וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הֵן הֵבִיא אֱלִיעֶזֶר אִתּוֹ כֶסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים יְקָרוֹת וְאַף כִּי יַעֲקֹב אֲהוּב רִבְקָה וְיִצְחָק! וַיָּרָץ לָבָן לִקְרָאתוֹ וַיַּרְא כִּי לְיַעֲקֹב אֵין גְמַלִּים וְאֵין עֲבָדִים וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אֵין זֹאת כִּי הֵבִיא אִתּוֹ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל אֶבֶן יְקָרָה וְהִנָּם טְמוּנִים בְּכִיסֵי בְגָדָיו! הָבָה אֲחַבְּקֵהוּ וַאֲמַשֵּׁשׁ אֶת בְּגָדָיו.

וַיְחַבֵּק לָבָן אֶת יַעֲקֹב וַיְמַשֵּׁשׁ אֶת בְּגָדָיו וַיֵּדַע כִּי אֵין בָּהֶם מְאוּמָה. וַיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ לֵאמֹר: אוּלַי הֵבִיא יַעֲקֹב אִתּוֹ מַרְגָּלִיּוֹת יְקָרוֹת וַיַּכְחִידֵן תַּחַת לְשׁוֹנוֹ, הָבָה אֲנַשְּׁקָה לוֹ וְרָאִיתִי מַה בְּפִיו. וַיִּשַּׁק לָבָן לְיַעֲקֹב וַיַּרְא כִּי גַם שָׁם אֵין מְאוּמָה וַיִּתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ מְאֹד. וַיְסַפֵּר יַעֲקֹב לְלָבָן אֵת [שוב – צירי ולא סגול] כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ אֱלִיפַז בַּדֶּרֶךְ. וַיֹּאמֶר לָבָן: כָּעֶצֶם אֲשֶׁר הֵסִירוּ מִמֶּנָּה אֶת הַבָּשָׂר הִנְּךָ בְעֵינַי הַיּוֹם! אָמֹר אָמַרְתִּי לְכַבֶּדְךָ מְאֹד וְעַתָּה שֵׁב בְּבֵיתִי יָמִים אֲחָדִים!

 

צח. בִּכְיַּת לֵאָה. (תנחומא ויצא ד‘; ב“ב קכ”ג; בר"ר ע’)

וְיַעֲקֹב לֹא יָשַׁב בְּבֵית לָבָן דּוֹדוֹ בְּחִבּוּק־יָדַיִם, כִּי אִם עָשָׂה כָל עֲבוֹדָה בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה, כִּי אָמָר: אַל אֹכַל אֶת לֶחֶם דּוֹדִי חִנָּם! וַיַּרְא לָבָן אֶת מַעֲשֵׂי יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם, – הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ? וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל, כִּי הִיא יָשְּׁרָה בְעֵינָי! וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אוֹתָהּ לָךָ מִתִּתִּי אוֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר. בָּעֵת הַהִיא שָׁאַל יַעֲקֹב אֶת מַכָּרָיו לֵאמֹר: מַדּוּעַ עֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת הֵן? וַיַּעֲנֻהוּ לֵאמֹר: הֻגַּד הֻגַּד לְלֵאָה, כִּי תִלָּקַח לְעֵשָׂו הָרָשָׁע לְאִשָּׁה וַתֵּבְךְּ יָמִים רַבִּים וַתִּתְחַנֵּן אֶל יְיָ לֵאמֹר: אַל נָא אֶפְּלָה בִידֵי עֵשָׂו! וַתִּדְמַעְנָה עֵינֶיהָ יוֹמָם וָלַיְלָה וַתִּהְיֶינָה רַכּוֹת! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: קָרוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב וְאֶת שַּׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם! וַיָּבֹא הַיּוֹם אֲשֶׁר יָחֵל בּוֹ יַעֲקֹב לעבוֹד אֶת לָבָן בְּרָחֵל בִּתּוֹ, וַיָּבֹא אֶל לָבָן וַיֹּאמֶר לוֹ: הִנֵּה רָאִיתִי אֶת אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עֲרוּמִים מְאֹד וְשָׁוְא יְדַבֵּר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. עַל כֵּן אָמַרְתִּי הָבָה אֶשְׁאָלְךָ שֵׁנִית: מַה־תִּתֵּן בַּעֲבוֹדָתִי אוֹתְךָ שֶׁבַע שָׁנִים?

וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמַר: הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ לֵאמֹר: אֶת רָחֵל אֶתֶּן לְךָ בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: יֶשְׁנָן בְּתוּלוֹת רַבּוֹת בָּעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר שְׁמָן רָחֵל! וַיֹּאמֶר לָבָן: אֶת רָחֵל בִּתִּי אֶתֶּן לָךְ: וַיּוֹסֶף יַעֲקֹב לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: הֵן תּוּכַל לְשַׁנּוֹת אֶת שְׁמָן וְקָרָאתָ לְלֵאָה רָחֵל וּלְרָחֵל לֵאָה! וַיֹּאמֶר לָבָן: אֶת רָחֵל בִּתִּי הַקְּטַנָּה אֶתֶּן לְךָ בַּעֲבוֹדָתֶךָ.

 

צט. לָבָן מְרַמֶּה אֶת יַעֲקֹב וְאֵת כָּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ.(מדב“ר ע', ע”א)

וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב אֶת לָבָן שֶׁבַע שָׁנִים וַיַּעַשׂ אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וַיִּרְעֶה אֶת הַצֹּאן וַיִּשְׁמְרֵן גַּם בַּיוֹם וְגַם בַּלַּיְלָה; וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר: הֲנִמְצָא כְיַעֲקֹב עֶבֶד אֲשֶׁר יִתְמַכֵּר152 לַעֲבוֹד כָּכָה אֶת אֲדוֹנָיו? וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע הַשָּׁנִים, וַיָּבוֹא הַיּוֹם אֲשֶׁר תִּנָּתֵן בּוֹ רָחֵל לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיֹּאמֶר לָהֶם: אַחַי! הַיְדַעְתֶּם כִּי בֵרַךְ יְיָ אֹתָנוּ בִּגְלַל יַעֲקֹב בֶּן אֲחוֹתִי? וַיַּעֲנֻהוּ הָאֲנָשִׁים לֵאמֹר: אָמְנָם בֵּרֲכָנוּ יְיָ בַּכֹּל מִיּוֹם בּוֹא יַעֲקֹב אֵלֵינוּ, כִּי שָׁלַח בְּרָכָה בְּמֵי הַבְּאֵר וַיִּמְצְאוּ153 לָנוּ וְלִבְהֶמְתֶּנוּ!

וַיּוֹסֶף לָבָן לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וַיֹּאמַר: הַיְדַעְתֶּם כִּי כָלוּ עַתָּה שֶׁבַע הַשָּׁנִים אֲשֶׁר עֲבָדַנִי בְּרָחֵל בִּתִּי, וְעַתָּה בְּתִתִּי אוֹתָהּ לוֹ וְלָקַח אוֹתָהּ וְשָׁב אִתָּהּ לְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, – וְשָׁבוּ אֵלֵינוּ הַיָּמִים הָרָעִים שֵׁנִית וְהָיִינוּ חֲסֵרִים כֹּל כְּבָרִאשׁוֹנָה! וַיִּתְעַצְבוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לִבָּם וַיֹּאמְרוּ אֶל לָבָן: מָה אַתָּה אוֹמֵר וְעָשִׂינוּ לְמַעַן יִיטַב לָנוּ? וַיֹּאמֶר לָבָן: אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם שֶׁבֶת יַעֲקֹב בְּתוֹכֵנוּ, – הִנְנִי וְרִמִּיתִי אוֹתוֹ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת לֵאָה תַּחַת רָחֵל וַעֲבָדַנִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת! וַיִּשְׂמְחוּ הָאֲנָשִׁים עַל דִבְרֵי לָבָן שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיֹּאמֵרוּ: טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַצְתָּ הַיּוֹם; עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרִתָּ!

וַיֹּאמֶר לָבָן: אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים דִּבַּרְתֶּם אֵלַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יִתֶּן נָא לִי כָל אִישׁ מִכֶּם עֵרָבוֹן154 – כְּלֵי כֶסֶף אוֹ כְלֵי זָהָב, וְיָדַעְתִּי כִּי לֹא תְגַלּוּ אֶת סוֹדִי לְיַעֲקֹב וְלֹא אֵבוֹשׁ וְלֹא אְכָּלֵם! וַיַּעֲנֻהוּ הָאֲנָשִׁים לֵאמֹר: אֲנַחְנוּ נִתֵּן. וַיְמַהֲרוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיָּבִיאוּ אֶל לָבָן כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וַיָּשׁוּבוּ אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ. וַיִּקַּח לָבָן אֶת הַחֲפָצִים הַיְקָרִים הָאֵלֶּה וַיִּתְנֵם בַּיַּיִן וּבַשֶּׁמֶן וּבַבָּשָׁר וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה גָדוֹל. וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לֹא יָדְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיָּבֹאוּ אֶל לָבָן לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמּוֹ וְלִשְׁמוֹחַ. וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח לָבָן אֶת לֵאָה וַיְבִיאֶהָ הַחַדְרָה לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב יָשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן עִם הַקְּרוּאִים הָעַלִּיזִים155 וַיְבָרֲכֵם לֵאמֹר: בְּרוּכִים תִּהְיוּ לַיָי כִּי חֲמַלְתֶּם עָלַי וַתָּבֹאוּ כֻלְּכֶם לְשַׂמְּחֵנִי בַּיוֹם הַזֶּה! וַיַּעֲנֻהוּ הָאֲנָשִׁים לֵאמֹר: בָּרוּךְ תִּהְיֶה גַם אַתָּה כִּי הֵבֵאתָ לָנוּ אֶת בִּרְכַּת יְיָ וַתְּהִי בְכָל מַעֲשֵׂי יָדֵינוּ מִיּוֹם בּוֹאֲךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שִׂמַּח הַיַּיִן אֶת לְבַב הָאֲנָשִׁים וַיָּחֵלּוּ לְזַמֵּר וּלְשׁוֹרֵר לֵאמֹר: הָא לִיאָ! הָא לִיאָ! (זוּ לֵאָה! זוּ לֵאָה!) וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי לֹא שָׂם יַעֲקֹב עַל לֵב וַיּוֹסִיפוּ לִקְרֹא כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַד אֲשֶׁר נִחַר156 גְּרוֹנָם. וְלֹא יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים הָעֲרוּמִים הָאֵלֶּה כִּי תֻמַּת157 יַעֲקֹב נָתְנָה לוֹ מְנוּחָה שְׁלֵמָה וַתָּנֶס158 מִלִּבּוֹ כָּל חָשָׁד וְכָל דְּאָגָה.

וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: לָמָּה רִמִּיתָנִי? וַיַּעַן לָבָן: לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת אֶת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה… וְעַתָּה עָבְדֵנִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים וְנָתַתִּי לְךָ בִּמְלֹאת שִׁבְעַת יָמִים גַּם אֶת רָחֵל. וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בָּאוּ אֶל לָבָן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֵאמֹר: הָבָה לָּנוּ אֶת כְּלֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר נָתַנּוּ לְךָ אֶתְמוֹל! וַיַּגֵּד לָהֶם לָבָן אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה בִּכְלֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר הֵבִיאוּ לוֹ; וַיִּקְצְפוּ מְאֹד עַל לָבָן וַיִּגְאֲלוּ בְּכֶסֶף אֶת הַחֲפָצִים מִידֵי מוֹכְרֵי הַבָּשָׂר וְהַשֶׁמֶן וְהַיַּיִן וַיֹּאמֵרוּ: לֹא יִקָּרֵא שְׁמוֹ לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל, וְהָיָה שְׁמוֹ לָבָן הָאֲרַמִּי, כִּי עַל כֵּן רִמָּה אֶת כָּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ.

 

ק. הַנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָמַד בּוֹ הַיֶּלֶד רְאוּבֵן. (מדב“ר ע”ב; סנהדרין צ"ט)

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר יְיָ: יַעַן כִּי הִתְאַבְּלָה לֵאָה וַתָּצָם וַתֵּבְךְּ וַתִּתְפַּלֵל אֵלַי לֵאמֹר: אַל נָא אֶהְיֶה לְעֵשָׂו הָרָשָׁע לְאִשָּׁה; עַל כֵּן אֵיטִיב עַתָּה עִמָּהּ וְהָפַכְתִּי אֶת אֶבְלָהּ לְשִׂמְחָה וְיָלְדָה לְיַעֲקֹב בָּנִים! וַתֵּלֵד לֵאָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן, לֵאמֹר: רָאָה יְיָ בְּעָנְיִי וַיְרַחֵם עָלַי וַיּשַׂמְּחֵנִי! וַתַּהַר לֵאָה עוֹד וַתֵּלֵד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן, לֵאמֹר: שָׁמַע יְיָ כִּי צַר לִי וַיְרַחֵם עָלַי;

וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת אֶת לֵוִי וְאֶת יְהוּדָה, וַתִּשְׂמַח מְאֹד. וְרָחֵל לֹא יָלְדָה עוֹד לְיַעֲקֹב וַיְמַרֵר הַדָּבָר הַזֶּה אוֹתָהּ מְאֹד, וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: אֵין זֹאת כִּי טוֹבָה לֵאָה אֲחוֹתִי מִמֶּנִּי עַל כֵּן שָׁמַע יְיָ בְּקוֹלָהּ וַתֶּלֵד אַרְבָּעָה בָנִים; הָבָה אֶתְבּוֹנְנָה אֶל מַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים וְעָשִׂיתִי כָמוֹהָ טוֹב וָחֶסֶד וְחָמַל יְיָ גַּם עָלָי! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָרְכוּ הַיָּמִים וְלֹא יָלְדָה עוֹד וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי! וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיִּגְעַר בָּהּ. וַיֵּרַע הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵי יְיָ וַיֹּאמַר: עֵקֶב אֲשֶׁר לֹא חָמַלְתָּ עַל רָחֵל אִשְׁתְּךָ וְהִיא מָרַת נֶפֶשׁ וְלֹא נִחַמְתָּ אוֹתָהּ וְלֹא דִבַּרְתָּ עַל לִבָּהּ וַתִּקְצוֹף עָלֶיהָ, – לָכֵן יָדֹעַ תֵּדַע כִּי יָבֹא יוֹם וְקָמוּ כָל בָּנֶיךָ מִפְּנֵי הַבֵּן אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ רָחֵל וְכִבְּדֻהוּ כַּאֲשֶׁר יְכַבֵּד עֶבֶד אֶת מַלְכּוֹ!… וַתִּתֵּן רָחֵל אֶת בִּלְהָה לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ שְׁנֵי בָנִים אֶת דָּן וְאֶת נַפְתָּלִי; וְלֵאָה נָתְנָה לְיַעֲקֹב אֶת זִלְפָּה לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד גַּם הִיא שְׁנֵי בָנִים אֶת גָּד וְאֶת אָשֵׁר. וַיְהִי בַיָּמִים הָהֵם וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן לָשׂוּחַ וַיֵּצֵא מִן הָעִיר וַיָּבֹא אֶל גַּנִּים וּפַרְדֵּסִים, וַיַּרְא שָׁם הֲמוֹן תַּפּוּחִים וְרִמּוֹנִים וַאֲגַסִּים נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה וְטוֹבִים לְמַאֲכָל וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: מַה־יָּפֶה כָל הַפְּרִי הַזֶּה וּמַה־טּוֹב טַעְמוֹ!

מִי יִתֵּן וְהָיוּ גַם לְאָבִי גַנִּים וּפַרְדֵּסִים כָּאֵלֶּה!.. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוֹסִף רְאוּבֵן לָלֶכֶת וַיִּצְמָא מְאֹד כִּי בָעַר הַיּוֹם כְּתַנּוּר וַיִּיעַף וַיִּשָּׁעֵן תַּחַת עֵץ תַּפּוּחֵי־זָהָב; וּבְכָל הַגָּן הָיּתָה דְמָמָה: גַּם הַצִּפֳּרִים הָעַלִּיזוֹת חָדְלו מִצַּפְצֵף, וּמֵהִתְעוֹפֵף מֵעָנָף אֶל עָנָף, כּי נִסְתְּרוּ מֵחֲמַת הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֶטֶת בְּלִי הֶרֶף, גַּם כָּל יְלוּד אִשָּׁה לֹא נִרְאָה בְכָל הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי יָצְאוּ לְפָעֳלָם וְלַעֲבוֹדָתָם – לִקְצוֹר אֶת הַחִטִּם… וְצִמְאַת רְאוּבֵן הֹלֶכֶת הָלֹךְ וְגָדֵל הָלוֹךְ וְעַנּוֹת אֶת נַפְשׁוֹ עַד כִּי דָבְקָה לְשׁוֹנוֹ אֶל חִכּוֹ וַיֵּחָר גְּרוֹנוֹ וַתַּזֵּל אֶת זֵעָתוֹ כַּמָּיִם. וְרוּחַ חַמָּה בָאָה וַתִּפַּח בְּתַפּוּחֵי הַזָּהָב הַנּוֹתְנִים רֵיחַ נִיחֹחַ וַתְּנִיעֵם וַתְּטַלְטְלֵם וַתַּגִּיעֵם אֶל פִּי רְאוּבֵן הֶעָיֵף וַתּוֹסֶף צִמְאָה עַל צִמְאָתוֹ וַתָּצִיק לוֹ עַד מְאֹד… וַיֹּאמֶר לִשְׁלֹחַ אֶת יָדוֹ וְלָקַחַת תַּפּוּחַ זָהָב, – אֶפֶס כִּי בְעֶצֶם הָרֶגַה הַזֶּה נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ וַיְהִי דִמְיוֹנוֹ כְּאִישׁ אֲשֶׁר נְשָׁכָהוּ פִתְאוֹם הַנָּחָשׁ וַיָּסָר מֵעַל הָעֵץ וּמֵעַל פּרְיוֹ הַנֶּחְמָד, כִּי זָכַר רְאוּבֵן אֶת דִבְרֵי אָבִיו אֲשֶׁר צִוָּהוּ לֵאמֹר: אַל תִּגַע בְּנִי בְּכָל דָּבָר אֲשֶׁר לֹא לְךָ הוא, וְיָרֵאתָ מֵאֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ הָרוֹאֶה וְיוֹדֵעַ אֶת הַכֹּל..! וַיַּבְלֵג159 רְאוּבֵן עַל צִמְאָתוֹ וְלֹא נָגַע בְּתַפּוּחֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בַּגָּן וַיֵּצֵא מִשָּׁם לָשׁוּב הַבָּיְתָה. וַיְהִי בְעָבְרוֹ בַשָּׂדֶה וַיִּמְצָא דוּדָאִים160 נוֹתְנֵי רֵיחַ וַיִּתְבּוֹנֵן אֲלֵיהֶם וַיַּרְא וְהִנֵּה דִמְיוֹנָם כְּתַפּוּחִים קְטַנִּים וְעֵינָם161 כְּעֵין הַזָּהָב וַיֹּאמַר: אֶת אֵלֶּה אוּכַל לָקַחַת לִי; כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאתִים; וַיִּקָּחֵם רְאוּבֵן וַיָּרַח בְּרֵיחָם הַנֶּחְמָד וַיִּתְאַפֵּק וְלֹא טָעַם אוֹתָם עַד אֲשֶׁר הֱבִיאָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתִּתֶּן הִיא לוֹ דוּד אֶחָד.

 

קא. לֵאָה מִתְפַּלֶּלֶת עַל רָחֵל אֲחוֹתָהּ. (מדרת"נ ויצא ח‘; ברכות ס’)

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָלְדָה לֵאָה עוֹד שְׁנֵי בָנִים אֶת יִשָּׂשכָר וְאֵת זְבֻלוּן וַתַּהַר עוֹד וַתִּתְפַּלֵל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אֵל מָלֵא רַחֲמִים! הִנֵּה נָּא יָדַעְתִּי, כִּי שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים יִוָּלְדוּ לְיַעֲקֹב אִישִׁי וָאֵלֵד אָנֹכִי שִׁשָּׁה בָנִים וְזִלפָּה וּבִלְהָה יָלְדוּ גַם הֵן שְׁנַיִם שְׁנַיִם וְהָיָה כִּי אֵלֵד עַתָּה בֵּן שְׁבִיעִי לְיַעֲקֹב וְהָיְתָה רָחֵל אֲחוֹתִי גְּרוּעָה162 גַם מִזִּלְפָּה וִּמבִּלְהָה שִׁפְחוֹתֵינוּ! עַל כֵּן אָנֹכִי מִתְחַנֶּנֶת אֵלֶיךָ יְיָ לֵאמֹר: רַחֶם נָא עַל רָחֵל אֲחוֹתִי וְיָלְדָה גַּם הִיא שְׁנֵי בָנִים, וְאִם יָדַעְתָּ יְיָ כִּי הַיֶּלֶד אֲשֶׁר בְּמֵעַי163 בֵּן הוּא וַהֲפַכְתּוֹ לְבַת! וַיִּשְׁמַע יְיָ בְּקוֹל תַּחֲנוּנֵי לֵאָה וַיַּהֲפֹךְ אֶת הַבֵּן אֲשֶׁר בְּבִטְנָהּ לְבַת, וַתֵּלֵד אוֹתָהּ לֵאָה וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָה דִּינָה לֵאמֹר: יְרַחֵם יְיָ עַל רָחֵל אֲחוֹתִי וּהָפַךְ אֶת דִּינָהּ164 הַקָּשֶׁה לְטוֹב! וְאֶת רָחֵל זָכַר יְיָ וַתַּהַר וַתֵּלֵד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר: יוֹסִיף לִי יְיָ בֵּן אַחֵר!

 

קב. עשֶׁר יַעֲקֹב.(ספה“י; ברכות מ”ב; ב“ב קכ”ו; בר“ג ע”ג)

בָּעֵת הַהִיא שָׁלְחָה רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב מֵאֶרֶץ כְּנַעַן אֶת דְּבוֹרָה בַת עוּץ מֵינִקְתָּהּ וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים מֵעַבְדֵי יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב. וַיָּבֹאוּ אֵלָיו חָרָנָה וַיֹּאמְרוּ לוֹ: רִבְקָה אִמֶּךָ שְׁלָחַתְנוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר: שׁוּבָה אֶל בֵּית אָבִיךָ אַרְצָה כְּנַעַן!

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הִנְנִי אָשׁוּב אֶל אָבִי וְאִמִּי וְרָאִיתִי אֶת שְׁלוֹמָם. וְהָיָה בְקוּם עָלַי עֵשָׂו אָחִי בַּדֶּרֶךְ לְהָרַע אִתָּנוּ וְיָצְאָה לֶהָבָה165 מֵאֵת יוֹסֵף בְּנִי וְאָכְלָה166 אֶת עֵשָׂו וְכִלְּתָה אוֹתוֹ, כִּי שָׁמַעְתִּי אֶת דִבְרֵי יְיָ לֵאמֹר… וְהָיָה בֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ…! וַיֹּאמַר יַעֲקֹב אֶל לָבָן חוֹתְנוֹ: תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ בָהֶם וְהָלַכְתִּי לִי! וַיֹּאמֶר לָבָן הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי, כִּי בֵרְכַנִי יְיָ בִּגְלָלְךָ וַיַּעֲשִׁירֵנִי מְאֹד, וְעַל כֵּן הַרְבֵּה עָלַי מַשְׂכֻּרְתְּךָ167 וְנָתַתִּי לָךְ! וַיְמָאֵן יַעֲקֹב וַיִפְצַר בּוֹ לָבָן עַד מְאֹד.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אִם תִּתֶּן לִי אֶת הַנָּקֹד וְהַטָּלוּא בָּעִזִּים וְהַחוּם בַּכְּשָׂבִים אֲשֶׁר תֵּלַדְנָה הַצֹּאן וְשַׁבְתִּי וְרָעִיתִי אֶת צֹאנֶךָ. וַיֹּאמֶר לָבָן הֵן! לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ! וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב אֶת לָבָן בְּכֹל כֹּחוֹ וַתִּדַּד שְׁנָתוֹ מֵעֵינָיו וַיְעַנֵּהוּ הַקֹּר בַּלַּיְלָה וְהַחֹרֶב בַּיּוֹם. וַיַּרְא יְיָ אֶת לָבָן מַחֲלִיף אֶת מַשְׂכֹּרֶת יַעֲקֹב יוֹם יוֹם וַיֵּרַע הַדָּבָר בְעֵינָיו וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָכִים: הָבִיאוּ מֵעֶדְרֵי לָבָן עִזִּים וּכְבָשִׂים וְשִׂימוּ אוֹתָם בְּעֶדְרֵי יַעֲקֹב, כִּי עָשַׁק אֹתוֹ לָבָן וַיְרַמֵּהוּ זֶה פְּעָמִים רַבּוֹת! וְיַעֲשׂוּ הַמַּלְאָכִים כֵּן וְיֵשׁ אֲשֶׁר הוֹרִידוּ גֶשֶׁם סוֹחֵף אָרְצָה וַיָּנוּסוּ צֹאן לָבָן וַיָּפוּצוּ וַיָבוֹאוּ אֶל עֶדְרֵי יַעֲקֹב וַיִתְעָרְבוּ בָהֶם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא חָדַל לָבָן מֵרַמּוֹת אֶת יַעֲקֹב וְיַעֲשׂוּ הַמַּלְאָכִים אֲשֶר תֵּלֵדְנָה צֹאן יַעֲקֹב רַק נְקֻדִּים וַעֲקֻדִּים וּבְרֻדִּים וַיֶּעְשַׁר יַעֲקֹב מְאֹד וַיְהִי לוֹ מְאַת אֶלֶף רִבּוֹא וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וּמָאתַיִם עֶדְרֵי צֹאן וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף כְּלָבִים וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמוֹרִים רַבִּים מְאֹד. וַיִּתֵּן יַעֲקֹב מַעֲשֵׂר מִכֹּל אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים לְהָעֲנִיִּים אֲשֶׁר בִּמְקוֹמוֹ וַיַּעֲשִׁירוּ גַם הֵם וַיֵּחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ הַזֹּאת:

 

קג. מַעֲשֵׂה הַתְּרָפִים וּמְנוּסַת יַעֲקֹב. (בר“ר ע”ד; פדר“א ל”ו; תנחומא ויצא י"ב)

וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וּבָנָיו כִּי אֵינָם אִתּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם וַיִּתְעַצֵב אֶל לִבּו מאֹד. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ, כִּי אִמְּךָ וְאָבִיךָ מְחַכִּים לָךְ. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב בְּקוֹל יְיָ וַיֹּאמֶר לְרָחֵל וּלְלֵאָה: יְיָ צִוַּנִי לָצֵאת מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת. וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה: כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְכּוֹנֵן יַעֲקֹב לָצֵאת מִבֵּית לָבָן וַתֹּאמֶר רָחֵל בְּלִבָּהּ: הָבָה אֶקְחָה אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר בְּבֵית אַבִי וְחָדַל מֵהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם וּמֵעָבְדָם! וַתִּקָּחֵם רָחֵל וַתִּצְפְּנֵם בֵּין שִׂמְלוֹתֶיהָ.

וְזֶה מַעֲשֵׂה הַתְּרָפִים בַיָּמִים הָהֵם: כִּי יִקְחוּ עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים אִישׁ בְּכוֹר וְשָׁחֲטוּ אוֹתוֹ וּמְלָחוּהוּ בְּמֶלַח וְנָפוּ אוֹתוֹ בִּבְשָׂמִים. וְלָקְחוּ מֵאַחֲרֵי כֵן צִיץ זָהָב וּכָתְבוּ עָלָיו שֵׁם אַחַד הַשֵּׁדִים וְשָׂמוּ אוֹתוֹ תַּחַת לְשׁוֹן הַבְּכוֹר הַשָּׁחוּט, וְהֶעֱמִידוּ אוֹתוֹ עַל יַד הַקִּיר וְהִדְבִּיקוּהוּ אֵלָיו בְּמַסְמֵרִים; וְנֶאֶסְפוּ כָל עוֹבְדָיו וְהֶעֱלוּ לוֹ נֵרוֹת וּמִשְׁתַּחֲוִים אֵלָיו וּמְדַבְּרִים אֵלָיו בַּלַּט… וַתִּשְׂמַח רָחֵל כִּי בִעֲרָה אֶת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת מִבֵּית אָבִיהָ וַתֹּאמֶר לְיַעֲקֹב: הָבָה נֵצְאָה מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת! וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים. וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכוּשׁוֹ – לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנַעַן.

 

קד. עֲבוֹדָה תַּצִּיל מִמָּוֶת. (בר“ר ע”ד; מדרת“נ ויצא י”ג)

וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב, וַיְמַהֵר וַיָּרָץ לְבֵיתוֹ וַיְבַקֵּשׁ אֶת תְּרָפָיו, כִּי אָמָר: אֶשְׁאָלֶם וְהִגִּידוּ לִי אָנָה בָּרַח יַעֲקֹב; וַיַּרְא כִּי אֵינָם וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי יַעֲקֹב דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אוֹתוֹ בְּהַר הַגִּלעָד וַיְהִי עִם לְבָבוֹ לָקַחַת אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ וּלְהָרְגוֹ. בָּעֵת הַהִיא הִתְיַצֵּב שַׁפְטִיאֵל הַמַּלְאָךְ לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמַר: אַל תָּחֹן אֶת יַעֲקֹב, כִּי חָטָא נֶגְדְּךָ וַיַּעֲזֹב אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא עֲבָדָם וְלֹא שֵׁרְתָם כַּאֲשֶׁר יְשָׁרֵת הַבֵּן אֶת הוֹרָיו… וַיָּבֹא הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה וַיִּתְיַצְּבוּ גַם הֵמָּה לִפְנֵי כִּסֵּא כְבוֹד יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: יוּחַן נָא יַעֲקֹב לְמַעַן צִדְקוֹת אַבְרָהָם וְיִצְחָק אֲבוֹתָיו! וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ שַׁפְטִיאֵל: שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ!

לִפְנֵי שֵׁשׁ שָׁנִים שָׁלְחָה רִבְקָה אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר: שׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ וְלֹא שָׁמַע בְּקוֹלָהּ וַיֵּאוֹת לְלָבָן לִרְעוֹת אֶת צֹאנוֹ לְבַעֲבוּר הַרְבּוֹת לוֹ צֹאן וּבָקָר וּשְׁפָחוֹת וּגְמַלִּים! וַיִּשְׁמְעו הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּדֹּמּוּ, כִּי יָדְעוּ אֲשֶׁר יֶחֱטָא הָאָדָם מְאֹד לַיָי אִם לֹא יִשְׁמַע בְּקוֹל הוֹרָיו. וַיְהִי בְּרֶגַע הַנּוֹרָא הַזֶּה וַתָּבוֹא הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר עָבַד יַעֲקֹב בְּיִשְׁרַת לְבָבוֹ וַתִּתְיַצֵּב לִפְנֵי יְיָ וַתֹּאמַר: עֶשְׂרִים שָׁנָה עָבַד יַעֲקֹב אֶת לָבָן בְּכָל כֹּחוֹ וַיֹּאכְלֵהוּ הַחֹרֶב בַּיּוֹם וְהַקֶּרַח בַּלַּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתוֹ מֵעֵינָיו וַיִשְׁמֹר אֶת הַצֹאן אֲשֶׁר נִתְּנוּ לוֹ לִרְעוֹתָן כַּאֲשֶׁר יִשְׁמֹר אִיש אֶת בָּבַת עֵינוֹ וַיָּשֶׂם אֶת נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ וַיַצִּילֵן גַּם מִפִּי הַזְּאֵב וְגַם מִפִּי הָאַרְיֵה, וְלֹא נָגַע בְּכָל אֲשֶׁר לְלָבָן וְלֹא לָקַח מֵאֲשֶׁר לוֹ גַּם מִחוּט וְעַד מַחַט… לָמָּה יוּמַת יַעֲקֹב? מַה־פִּשְׁעוֹ וּמַה חַטָּאתוֹ? וַיִּשְׁמַע שַׁפְטִיאֵל הַמַּלְאָךְ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּסֹּג168 אָחוֹר וַיֵּצֵא מֵאֵת פְּנֵי יְיָ. וַיָּבוֹא יְיָ אֶל לָבָן בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע! אֶת עֳנִי169 יַעֲקֹב וְאֶת יְגִיעַ כַּפָּיו רָאִיתִי, עַל כֵּן אָנֹכִי חֹשֵׂךְ170 אוֹתְךָ מֵהָרַע לוֹ.

 

קה. בֹּשֶׁת נֵכְדֵי לָבָן. (מדב“ר ע”ד)

וַיָּבֹא לָבָן אֶל יַעֲקֹב בְּהַר הַגִּלעָד וַיֹּאמַר: מַה־זֹאת עָשִׂיתָ לִּי כִּי בָרַחְתָּ מִבֵּיתִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנוֹתַי וְאֶת בְּנֵיהֶן כִּשְׁבוּיוֹת חֶרֶב וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי171 לְנַשֵּׁק לָהֶם וּלְשַׁלְּחָם בְּשִׂמְחָה? וַיְהִי הַמְעַט עֲשׂוֹתְךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, – וַתִּגְנֹב גַּם אֶת אֱלֹהָי!! וּבְדַבֵּר לָבָן אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַבֵּט אֶת פְּנֵי יַעֲקֹב וְאֶת פְּנֵי יְלָדָיו וַיַּרְא כִּי הוֹרִידוּ הַיְלָדִים אֶת רָאשֵׁיהֶם לָאָרֶץ וּפְנֵיהֶם אָדְמוּ פִתְאוֹם מִבֹּשֶׁת. יַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: שָׁמְעוּ הַיְלָדִים הַיְשָׁרִים אֶת דְבַר הַגְּנֵבָה וַיֵּבֹשׁוּ מְאֹד. וַיֹּאמֶר לָבָן: נְכָדַי הַנֶחְמָדִים! הַגִּידוּ לִי וְאַל תְּכַחֲדוּ: מַדּוּעַ אָדְמוּ פְנֵיכֶם בְּרֶגַע אָמְרִי לַאֲבִיכֶם: אַתָּה גָּנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי? וַיַּעֲנוּ הַיְלָדִים אֶת לָבָן וַיֹּאמֵרוּ: אֲהָהּ אֲבִי־אִמֵנוּ! אַתָּה הוֹבַשְׁתָּנוּ הַיּוֹם מְאֹד! וַיֹּאמֶר לָבָן: הַגִּידוּ נָא לִי בַּמֶּה הוֹבַשְׁתִּי אֶתְכֶם? וַיַּעֲנֻהוּ הַיְלָדִים לֵאמֹר: הֵן כְּבָר זָקַנְתָּ וָשָׂבְתָּ172 וּבְכָל זֹאת כְּאַחַד הַיְלָדִים אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים בֵּין יְמִינָם לִשְׂמֹאלָם תְּדַבֵּר הַיּוֹם… לוּ הָיוּ תְרָפֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה עוֹבֵד אוֹתָם וּמִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, – אֱלֹהִים, – הֲיָכוֹל יוּכַל אִישׁ לְגָנְבָם? וְעַתָּה אַתָּה רָאִיתָ כִּי נִגְנְבוּ וְגַם אֶת נַפְשָׁם לֹא הִצִּלוּ, – וַתֹּאמֶר הַיּוֹם בְּאָזְנֵינוּ אֶל אָבִינוּ: לָמָּה גָּנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי?… וַיִּשְׁמַע לָבָן אֶת דִבְרֵי בְנֵי יַעֲקֹב וַיֵּבוֹשׁ מִאֹד וַיִּדֹם173.

 

קו. מַחֲשֶׁבֶת נָקָם. (בר“ר ע”ד; ספה“י ויצא; בר”ר שׁם)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא מָצָא לָבָן אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ בְּכָל הָאֳהָלִים אֲשֶׁר לְיַעֲקֹב וּלְנָשָיו וַיִּכְרוֹת בְּרִית שָׁלוֹם עִם יַעֲקֹב וַיִּשַּׁק לִבְנוֹתָיו וְלִבְנֵיהֶן וַיֵּלֶךְ לְאַרְצוֹ. וַיְהִי כִּי בָא לְבֵיתוֹ וַיַּרְא וְהִנֵּה נִגְנְבוּ כָּל כְּלֵי הַבַּיִת וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד וַיֹּאמַר: בְּצֵאת יַעֲקֹב מִבֵּיתִי יָצְאוּ אִתּוֹ גַּם הַשַּׁלְוָה174 וְהַבְּרָכָה! וַיְמַהֵר לָבָן וַיַּשְׁלַח אֶת בְּנוֹ בְעוֹר וְעִמּוֹ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אֶל עֵשָׂו אַרְצָה שֵׂעִיר לֵאמֹר: כֹּה אָמַר לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ: הֲשָׁמַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יַעֲקֹב אָחִיךָ אֲשֶׁר בָּא אֵלַי לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה עָרוֹם וַחֲסַר כֹּל וָאֵצֵא לִקְרָאתוֹ וָאֲבִיאֵהוּ אל בֵּיתִי וָאֲגַדְלֵהוּ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת שְׁתֵּי בְנוֹתַי לְנָשִׁים. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אוֹתוֹ לְרַגְלִי175 וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וּגְמַלִּים וַחֲמוֹרִים וְכֶסֶף וְזָהָב הַרְבֵּה מְאֹד. וַיְהִי כִּי הָלַכְתִּי לִגְזוֹז אֶת צֹאנִי וַיִּבְרַח בְּהֵחָבֵא וַיִּקַּח אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו אֶת כָּל הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאַרְצִי וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וְלֹא נְתָנַנִי לְנַשֵּׁק לְבָנָי וְלִבְנוֹתַי וַיִּגְנוֹב גַם אֶת אֱלֹהָי…! וְעַתָּה לֵךְ לִקְרָאתוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יִישַׁר בְּעֵינֶיךָ.

וַיִּשְׁמַע עֵשָׂו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ יַעֲקֹב בְּקַחְתּוֹ אֶת בִּרְכָתוֹ וַיִּקְצֹף מְאֹד. וַיְמַהֵר וַיִּקַּח אֶת בָּנָיו וְאֶת עֲבָדָיו וְאֶת כָּל נַפּשׁוֹת בֵּיתוֹ שִׁשּים אִישׁ וַיֵּלֶךְ וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל בְּנֵי שֵׂעִיר וְכָל אַנְשֵיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים אִישׁ וַיֵּלֶךְ אִתָּם אֶל יַעֲקֹב לְהַכּוֹת אוֹתוֹ.

וּמַלְאֲכֵי לָבָן יָצְאוּ מֵאֵת עֵשָׂו וַיֵּלְכוּ אַרְצָה כְּנַעַן וַיַּבוֹאוּ בֵית רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו וַיַּגִּידוּ לָהּ לֵאמֹר: עֵשָׂו בְּנֵךְ יוֹצֵא לִקְרַאת יַעֲקֹב לְהִלָּחֵם אִתּוֹ, וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. וַיְמָרְרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָת רִבְקָה מְאֹד, וַתְּמַהֵר וַתִּשְׁלַח מֵאַנְשֵׁי יִצְחָק שִּבְעִים וּשְׁנַיִם אֲנָשִׁים אֶל יַעֲקֹב כִּי אָמְרָה: יִהְיוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לִישׁוּעַת יַעֲקֹב בְּעֵת צָרָה! וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וַיַּבוֹאוּ אֶל יַעֲקֹב וַיִּרְאֵם יַעֲקֹב וַיַּכִּירֵם וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבְּקֵם וַיִּשְׁאַל אוֹתָם לִשְׁלוֹם אָבִיו וְאִמּוֹ, וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים: כֹּה אָמְרָה לָנוּ אִמֶּךָ. כִּי תִפְגְּשׁוּ אֶת יַעֲקֹב בְּנִי וַאֲמַרְתֶּם לוֹ בִּשְׁמִי לֵאמֹר: כִּי יָבוֹא עֵשָׂו אֵלֶיךָ, וְהִתְחַנַּנְתָּ אֵלָיו וְנָתַתָּ לּוֹ מַתָּת176 אוּלַי יֵרַכּוּ177 דְבָרֶיךָ הַטּוֹבִים אֶת לִבּוֹ וְיָשׁוּב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ178 וְנִצַּלְתָּ מִיָּדָיו. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ בְּכִי גָדוֹל וַיֹּאמַר: כְּכֹל אֲשֶׁר אָמְרָה לִי אִמִּי אֶעֱשֶׂה. וַיְהִי כִּי בָא עַד לִפְנֵי נַחַל יַבּוֹק וַיַּרְא יַעֲקֹב וְהִנֵּה מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים הוֹלְכִים לִקְרָאתוֹ וַיִּקַּח מֵהֶם כְּכֹל אֲשֵׁר יָשַׁר בְעֵינָיו לְשַׁלְּחָם אֶל עֵשָׂו אָחִיו.

 

קז. חֶרְדַּת עֵשָׂו וּמַכּוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת.(בר“ר ע”ה;תנחומא וישׁלח א‘; ברכות ז’; בר“ר ע”ח; תנחומא ד‘; שׁם ג’)

וַיְצַו יַעֲקֹב הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר: בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָיו בִּשְׁמִי וּקְרָאתֶם לוֹ „אָדוֹן", כִּי מֶלֶךְ הוּא בְּשֵׂעִיר וְעָלַי לְכַבְּדוֹ, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו: כֹּה אָמַר אָחִיךָ יַעֲקֹב: עֶשְׂרִים שָׁנָה עָבַדְתִּי אֶת לָבָן הָאֲרַמִּי בְּכָל כֹּחִי וַיִּתֶּן לִי יְיָ עֹשֶׁר וְכַבוֹד; וְאִם אָמְנָם רִמָּנִי לָבָן וַיַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי מֵאָה פְעָמִים, בְּכָל זֹאת לֹא חִסַּר מֵרְכוּשִׁי דָּבָר כִּי רָאָה יְיָ אֶת יְגִיעַ כַּפָּי וַיּוֹשִׁיעֵנִי. וְעַתָּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ אֶל אָבִי וְאִמִּי לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹמָם, וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לְךָ אֲדוֹנִי לֵאמֹר: אַל נָא תֹאמַר: בִּרְכַּת יִצְחָק אָבִי הֶעֱשִׁירָה אוֹתִי! וְלֹא תִקְצֹף עָלַי וְלֹא תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי רָעָה! וַיַּעַן עֵשָׂו אֶת מַלְאַכֵי יַעֲקֹב בְּגַאֲוָה וָבוּז לאמֹר: הַלֹא שַׁמַעְתִּי אֲשֶׁר עָשָׂה יַעֲקֹב לְלָבָן דּוֹדוֹ, כִּי לָקַח אֶת בְּנוֹתָיו וַיִּנְהָגֵן כִּשְׁבוּיוֹת חֶרֶב וַיִּקַּח אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ וַיִּבְרַח, וְלֹא זָכַר אֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה לָבָן עִמּוֹ, כִּי גִדְּלוֹ וַיְרוֹמְמֵהוּ וַיֵּיטֶב עִמּוֹ…! עַל כֵּן אָנֹכִי הוֹלֵךְ לִקְרַאת יַעֲקֹב וְנִקַּמְתִּי מִמֶּנּוּ אֶת נִקְמָתִי וְאֶת נִקְמַת לָבָן אֲחִי אִמִּי! וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב וַיֹּאמְרוּ לוֹ: בָּאנוּ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמָרְתָּ אָחִיךָ הוּא וַנְּדַבֵּר אֵלָיו כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ. וַנִּשְׁמַע אֶת דְּבָרָיו אֲשֶׁר עָנָה אוֹתָנוּ וַנֵּרֶא, כִּי לֹא כְאָח יִתְהַלֵּךְ אִתְּךָ, כִּי אִם כְּעֵשָׂו הָרָשָׁע הַשּׁוֹאֵף179 לִשְׁפֹּךְ דַּם נְקִיִּים180. כִּי אַסַף אֵלָיו אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ כֻּלָּם גִּבּוֹרִים וְהוֹלֵךְ לִקְרָאתֶךָ. וַיֵּצֶר לְיַעֲקֹב מְאֹד פֶּן יַהֲרֹג בְּמִלְחַמְתּוֹ עִם עֵשָׂו אֶת אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָמְנָם יְיָ אֱלֹהַי הִבְטַחְתַּנִי לֵאמֹר: הֵיטֵיב אֵיטִיב עִמְךָ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ! אוּלָם שָׁנִים רַבּוֹת עָבְרוּ מֵהָעֵת הַהִיא וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא חָטָאתִי נֶגְדְּךָ וְאֶת הָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי? וְהָיָה בְקוּם עָלַי עֵשָׂו, – וּנְתַתָּנִי בְיָדָיו לַעֲשׂוֹת עִמָּדִי כַּטּוֹב בְּעֵינָיו! עַל כֵּן אָנֹכִי מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ יְיָ: עֲשֵׂה נָא עִמָּדִי חֶסֶד חִנָּם וְחָשַׂכְתָּ181 אֶת עֵשָׂו מֵהִלָּחֵם בִּי וּמִשְּׁפָךְ־דָּם!..

וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹל תְּפִלַּת יַעֲקֹב וַיַּשְׁלַח אַרְבַּעַת אֲלָפִים רִבּוֹא מַלְאָכִים לִקְרַאת עֵשָׂו וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּאַנְשֵׁי חַיִל מְלֻבָּשִׁים בִּגְדֵי בַרְזֶל וְרוֹכְבִים עַל סוּסִים אַבִּירִים182 וְיוֹשׁבִים בְּמֶרְכָּבוֹת יָפוֹת… וַיֶּחֱרַד עֵשָׂו וַיִּבָּהֵל וַיִּשְׁאָלֵם לֵאמֹר: לְמִי אַתֶּם? וַיַּעֲנוּהוּ לֵאמֹר: לְיַעֲקֹב אֲנָחְנוּ! וַיְהִי כּשְׁמוֹעַ עֵשָׂו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּבֹא בוֹ יִרְאָה וָרַעַד וַיִּפּוֹל מֵעַל סוּסוֹ וַיָּפוּצוּ מֵעָלָיו כָּל אֲנָשָׁיו. וַיִּצְעַק עֵשָׂו אֲלֵיהֶם וַיִּקְרָא לָהֶם וַיָּבוֹאוּ אֵלָיו. וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיָּבוֹא אֵלָיו גְּדוּד מַלְאָכִים וַיֹּאמְרוּ לְעֵשָׂו וְלַאֲנָשָיו: מִי אַתֶּם? וַיַּעַן עֵשָׂו וַיֹּאמַר: אֲנִי עֵשָׂו וְאֵלֶּה אֲנָשָׁי! וַיֹּאמֶר אֶחָד מֵהַמַּלְאָכִים: הַכּוּ אֶת עֵשָׂו וְאֶת אֲנָשָיו, אַל תַּחְמְלוּ עֲלֵיהֶם! וַיְמַהֲרוּ הַמַּלְאָכִים וַיַּכּוּ אֶת עֵשָׂו וְאֶת אֲנָשָיו וַיִּפְצָעוּם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבַר הַגְּדוּד הַזֶּה וַיָּבוֹא גְּדוּד שֵּׁנִי וַיֹּאמְרוּ לְעֵשָׂו וַאֲנָשָיו: לְמִי אַתֶּם? וַיַּעַן עֵשָׂו וַיֹּאמַר: נֶכֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי! וַיְצַו אֶחָד הַמַּלְאָכִים לְהַכּוֹת אֶת עֵשָׂו וְאֶת אֲנָשָיו הַכֵּה וּפָצֹעַ וְיַעֲשׂוּ כֵן. וַיַּעֲבוֹר הַגְּדוּד הַשֵּׁנִי וַיָּבֹא גְּדוּד מַלְאָכִים שְׁלִישִׁי וַיֹּאמְרוּ לְעֵשָׂו: לְמִי אַתָּה? וַיַּעַן עֵשָׂו וַיֹּאמַר: לְיִצְחָק אֲשֶׁר נֶעֱקַד עַל הַר הַמּוֹרִיָּה. וַיְהִי אַךְ כִּלָּה לְדַבֵּר וַיִּקְרָא אַחָד הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר: הַכּוּ אֶת עֵשָׂו וְאֶת אֲנָשָיו, אַל תַּחְמְלוּ עֲלֵיהֶם! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבַר הַגְּדוּד הַזֶּה וַיָּבוֹא גְּדוּד רְבִיעִי וַיִּשְׁאֲלוּ אֶת עֵשָׂו לֵאמֹר: לְמִי אַתָּה? וַיַּעַן עֵשָׂו וַיֹּאמַר: לְיַעֲקֹב אָחִי! זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה לֹא רָאִיתִי אֹתוֹ וָאֵלֵךְ הַיּוֹם לִרְאוֹת וְלִשְׁאֹל לוֹ לְשָׁלוֹם. וַיַּעֲנוּ הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמֵרוּ: חַי יְיָ כִּי לוּלֵא יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָמָרְתָּ אָחִיךָ הוּא, לֹא הִשְׁאַרְנוּ מִמְךָ וּמֵאֲנָשֶׁיךָ שָׂרִיד183! וַיַּרְא עֵשָׂו אֶת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ שְׁלֹשֶׁת הַגְּדוּדִים וַיִּירָא מִפְּנֵי יַעֲקֹב יִרְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמַר: חָלִילָה לִּי מֵהִלָּחֵם עִמּוֹ כִּי עַתָּה רָאִיתִי אֲשֶׁר לֹא יִנָּקֶה184 כָּל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ!

 

קח. עֵדֶר הַקְּסָמִים. (בר“ר ע”ה; תנחומא וישׁלח א‘; ברכות ז’; בר“ר ע”ח; תנחומא ד‘; שׁם ג’)

וְיַעֲקֹב לָקַח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו: עִזִּים וּתְיָשִׁים וּרְחֵלִים וְאֵילִים וּגְמַלִּים וּפָרִים וּפָרוֹת וַעֲיָרִים וַאֲתוֹנוֹת וַיִּתֶּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר. וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְבַעֲבוּר הַפְלִיא אֶת עֵשָׂו בַּעֲדָרִים רַבִּים וְיֹאמַר: אָמְנָם מִנְחָה גְדוֹלָה שָׁלַח אֵלַי יַעֲקֹב! וַתַּעֲבוֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּמַּחֲנֶה בַּלַּיְלָה הַהוּא. וַיָּקָם בַּלַּיְלָה וַיִּקַּח אָת נָשָׁיו וְאֶת יְלָדָיו וַיַּעֲבִירֵם אֶת מַעַבַר יַבּוֹק. וְאַחַר הֵחֵל לְהַעֲבִיר אֶת צֹאנוֹ וְאֶת בְּקָרוֹ וְאֶת אָהֳלָיו. וַיִּזְכֹּר יַעֲקֹב כִּי שָׁאֲרוּ לוֹ בְעֵבֶר הַנַּחַל כֵּלִים אֲחָדִים וַיֵּלֶךְ לְבַדּוֹ לְקַחְתָּם, כִּי אָמָר: הִרְבּוּ עֲבָדַי לַעֲבוֹד בַּלַּיְלָה הַזֶּה וַיִּיגְעוּ וַיִּיעָפוּ, עַל כֵּן אֵלְכָה אָנֹכִי וְלָקַחְתִּי אֶת הַכֵּלִים וְהַעֲבַרְתִּים אֶת הַנָּחַל. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵחֵל יַעֲקֹב לְקַבֵּץ אֶת הַכֵּלִים וַיֵּרֶד בְּרֶגַע הַזֶּה הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אֶת עֵשָׂו מִכָּל רָע – הוּא הַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר נִבְרָא בְיוֹם כַּבֵּד עֵשָׂו אֶת יִצְחָק אָבִיו – וַיִּרְאֵהוּ יַעֲקֹב כִּרְאוֹת רוֹעֵה צֹאן וַיְבָרְכֵהוּ בְּשָׁלוֹם. וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אֶל יַעֲקֹב רוֹעֶה צֹאן אָנֹכִי וָאַעַשׂ הַיּוֹם עֲבוֹדָה גְדוֹלָה וָאִיעַף וָאֶחְלַשׁ מְאֹד, עַל כֵּן אָנֹכִי שׁוֹאֵל מִמְּךָ לַעֲשׂוֹת עִמָּדִי חֶסֶד וּלְהַעֲבִיר אֶת עֵדֶר צֹאנִי אֶת הַנָּחַל, – וְהַעֲבַרְתִּי אָנֹכִי אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בְּיָדֶיךָ! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: כֵּן אֶעֱשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרִתָּ!

וַיְהִי אַךְ כִּלָּה יַעֲקֹב לְדַבֵּר וַיִּקַּח הָרוֹעֶה אֶת כְּלֵי יַעֲקֹב וַיַּעֲבִירֵם בְּרֶגַע אֶת הַנָּחַל. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל עֵדֶר הַצֹּאן אֲשֶׁר לְהָרוֹעֶה וַיִּקַּח כְּבָשִׂים כְּכֹל אֲשֶׁר יָכוֹל שְׂאֵת וַיַּעֲבִירֵם אֶת הַנָּחַל.

וַיָּשָׁב שֵׁנִית וַיַּעֲבֵר עוֹד כְּבָשִׂים. וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כַּדָּבָר הַזֶּה פְּעָמִים רַבּוֹת מְאֹד וַיַּרְא וְהִנֵה לֹא מָעֲטוּ הַכְּבָשִׂים אֲשֶׁר בְּעֵדֶר הָרוֹעֶה וַיִּשְׁתָּאֶה מְאֹד. וַיּוֹסֶף יַעֲקֹב לְהַעֲבִיר אֶת הַצֹּאן וַיִּתְבּוֹנַן אֶל הָעֵדֶר וַיַּרְא וְהִנֵה הוּא הוֹלֵךְ וְגָדֵל הוֹלֵךְ וָרָב וַיְּמַּלֵא אֶת כָּל הָעֲמָקִים וְהַגְּבָעוֹת וְהַשָּׂדוֹת, וַיִּשְׁתּוֹמֵם יַעֲקֹב מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל הָרוֹעֶה: הַאֻמְנָם קוֹסֵם אָתָּה? וַיַּעֲנֻהוּ הָרוֹעֶה לֵאמֹר: עוֹד מְעַט וְרָאִיתָ מִי אָנִי! וּכְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּשֶׂם אֶת אֶצְבָּעוֹ עַל הָאֲדָמָה, וַתִּתְגָּעַשׁ וַתֵּצֵא מִמֶּנָּה אֵשׁ גְּדוֹלָה וַתְּלַהֵט אֶת כָּל הַמָּקוֹם! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הֲבָזֹאת אַתָּה אוֹמֵר לְהַפְחִיד אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַר עָלָיו יְיָ: וְהָיָה בֵיתוֹ אֵשׁ וְלֶהָבָה? קְרַב לְךָ אַל תִּגַּע בִּי!

וַיִּשְׁמַע הָרוֹעֶה אֶת דִבְרֵי יַעֲקֹב, וַיֵּרָא אֵלָיו כְּמַלְאַךְ יְיָ וַיֵּאָבֵק עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְכּוֹנֵן לְהַפִּיל אֶת יַעֲקֹב אָרְצָה, וַיֹּאמֶר יְיָ: הֵן לוּלֵא הָיְתָה לְיַעֲקֹב בִּלְתִּי אִם צִדְקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה הוּא, – לֹא יָכֹלְתָּ לוֹ, וְאַף כִּי בָאָה אֵלַי צִדְקַת אַבְרָהָם וְשָׂרָה וְיִצְחָק וְרִבְקָה וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנַי לְהִתְחַנֵּן עַל נֶפֶשׁ יַעֲקֹב! וַיְהִי כִּרְאוֹת הַמַּלְאָךְ כִּי לֹא יָכוֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע מִמְּקוֹמָהּ. וַיֹּאחֶז יַעֲקֹב אֶת הַמַּלְאָךְ וְלֹא נְתָנָהוּ לָסוּר מִמֶּנוּ. וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ: אָנָּא שַׁלְחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הֲגַנָּב אַתָּה, כִּי תִּירָא מֵאוֹר הַיּוֹם? וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ: בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר יָבֹאוּ הַמַּלְאָכִים לְשׁוֹרֵר לִפְנֵי יְיָ; עַל כֵּן הוֹאֶל נָא וְשִׁלַּחְתַּנִי וְעָלִיתִי הַשָּׁמָיְמָה! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, – וִישׁוֹרְרוּ הַמַּלְאָכִים הַיּוֹם בִּלְעָדֶיךָ!

וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ: אִם לֹא אֲשׁוֹרֵר הַיּוֹם וְאָמְרוּ לִי מָחָר חֲבֵרַי הַמַּלְאָכִים: כַּאֲשֶׁר לֹא שׁוֹרַרְתָּ אֶתְמוֹל, לֹא תְשׁוֹרֵר גַּם הַיּוֹם! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי! הֵן גַּם אֶל אַבְרָהָם אֲבִי אָבִי נִרְאוּ מַלְאָכִים וְלֹא נִפְרְדוּ מֵעִמּוֹ עַד אִם בֵּרֲכוּהוּ. וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ: הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר אָמָרְתָּ שֻׁלְחוּ לְבָרֵךְ אֶת אַבְרָהָם, וְאָנֹכִי לֹא לְבָרֶכְךָ בָּאתִי אֵלֶיךָ. וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיֵּרְדוּ מַלְאָכִים גְדוּדִים גְדוּדִים מִן הַשָּׁמַיִם וַיָּעוּפוּ אֶל הַמַּלְאָךְ הָעוֹמֵד לִפְנֵי יַעֲקֹב וַיֹּאמְרוּ לוֹ: עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעָה, מַהֵר וְעָלִיתָ הַשָּׁמַיְמָה, פֶּן תַּעֲבוֹר הָעֵת! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא הִרְפָּה יַעֲקֹב מֵהַמַּלְאָךְ, – וַיָּחֶל לְזַמֵּר לַיָי, וַיִּשְׁמְעו הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם זְמִירוֹת מִכְּנַף הָאָרֶץ וַיְזַמְּרוּ גַם הֵם וַיְשׁוֹרְרוּ. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב וַתְּחִי רוּחוֹ. וַיֹּאמֶר יְיָ לְהַמַּלְאָךְ: מַדּוּעַ נָתַתָּ מוּם בְּכֹהֲנִי בְיַעֲקֹב? וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ אֶת יְיָ וַיֹּאמַר: הֵן יֵשׁ לְךָ, יְיָ, מַלְאָכִים רַבִּים הַמְכַהֲנִים לְךָ בַּשָּׁמַיִם! וַיֹּאמֶר יְיָ: אוּלָם אֵין בָּאָרֶץ אִישׁ אֲשֶׁר יְכַהֵן לִי כְּיַעֲקֹב!

וַיִּקְרָא הַמַּלְאָךְ לִרְפָאֵל וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: אָנָּא רְפָא נָא לְיַעֲקֹב! וַיֵּרֶד רְפָאֵל הַמַּלְאָךְ וַיִּרְפָּא לוֹ!

בָּעֵת הַהִיא אָמַר הַמַּלְאָךְ לְיַעֲקֹב: הִנֵּה אַתָּה נָדַרְתָּ נֶדֶר לֵאמֹר: מִכֹּל אֲשֶׁר יִתֵּן לִי יְיָ אֶתֵּן מַעֲשֵׂר וְלֹא עִשַּׂרְתָּ עַד הַיּוֹם אֶת בָּנֶיךָ אֲשֶׁר נוֹלְדוּ לָךְ! וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּגַּשׁ אֶל בָּנָיו וַיִּקַּח אֶת רְאוּבֵן וְאֶת דָן וְאֶת גָּד וְאֶת יוֹסֵף וַיַּצִּגֵם לְבָד; וְאַחַר לָקַח אֶת יֶתֶר בָּנָיו וַיַּצֵּג גַּם אוֹתָם לְבָד וַיִּמְנֶה אוֹתָם לֵאמֹר: שִׁמְעוֹן לֵוִי יְהוּדָה נַפְתָּלִי אָשֵׁר יִשָּׂשכָר זְבֻלוּן וּבִנְיָמִין, שִׁמְעוֹן לֵוִי. וַיִּקְרָא אֶל הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמַר: הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹדֶשׁ לַיָי! וַיְהִי אַךְ הוֹצִיא יַעֲקֹב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִפִּיו, וַיֵּרֶד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וַיִּקַּח אֶת לֵוִי וַיַּעֲלֵהוּ הַשָּׁמַיְמָה וַיָּשֶׂם אוֹתוֹ לִפְנֵי הֲדוֹם כִּסֵּא כְבוֹד יְיָ, וַיֹאמַר: יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ! הִנֵּה חֵלֶק מַעַשְׂרֶךָ! וַיַּשְׁלַח יְיָ אֶת יַד יְמִינוֹ וַיְבָרֶךְ אֶת לֵוִי וַיֹאמַר: בָּנֶיךָ אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לְךָ יִקְדְּשׁוּ וְשֵׁרְתוּ לְפָנַי בָּאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יְשָׁרְתוּנִי מַלְאָכַי בַּשָּׁמַיִם! וַיּוֹסֶף מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ לְדַבֵּר אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: הִנֵּה אַתָּה יְיָ בֵּרַכְתָּ אֶת לֵוִי לֵאמֹר: שָׁרֵת תְּשָׁרְתֵנִי כָּל הַיָּמִים! וְהָיָה בַעֲשׂוֹתוֹ תָּמִיד אֶת עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, – לֹא יוּכַל לַעֲבוֹד אֶת שְׂדוֹתָיו וְיִרְעַב לַלָּחֶם!?

וַיַּעַן יְיָ וַיֹּאמַר: לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם – כָּל שֵׁבֶט לֵוִי – חֵלֶק וְנַחֲלָה185 בְּקֶרֶב אֶחָיו, – אִשֵּׁי186 יְיָ וְנַחֲלָתוֹ187 יֹאכֵלוּן.

וְהַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אֶת עֵשָׂו עָמַד עוֹד לִפְנֵי יַעֲקֹב וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו לֵאמֹר: אָנָא שַׁלְחֵנִי! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אַחַת דִּבַּרְתִּי אוֹתָהּ אֲקַיֵּם: לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי!

וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ: יִתֵּן יְיָ וְהָיוּ בָנֶיךָ כֻלָּם צַדִּיקִים וְטוֹבִים לִפְנֵי יְיָ כָּמוֹךָ! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: וְעַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי אֶת אֲשֶׁר יִקְרֵנִי בַּיָּמִים הַבָּאִים! וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ: אֵיכָכָה אוּכַל וְגִלִּיתִי אֶת סוֹד יְיָ? הֲלֹא אֲגֹרַשׁ מִלְפָנָיו וְהָיִיתִי נָע וָנָד מֵאָה שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וּשְׁמוֹנֶה שְׁנֵים כַּאֲשֶׁר גֹּרְשוּ הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר הָלְכוּ סְדוֹמָה, עַל אָמְרָם: מַשְׁחִית יְיָ אֶת כָּל הָעִיר!… וַיְהִי כִּרְאוֹת הַמַּלְאָךְ כִּי לֹא שָׂם יַעֲקֹב לֵב לִתְחִנָּתוֹ וּלְבִכְיָתוֹ וַיֹּאמַר: בְּבֵית אֵל יֵרָאֶה אֵלֶיךָ יְיָ וִיבָרֶכְךָ וְיָּשֶׂם אֶת שִׁמְךָ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: שָׂרִיתָ188 עִם מַלְאַךְ אֱלֹהִים וְעִם עֵשָׂו וְלָבָן וַתּוּכָל189!

 

קט. כְּאֵב שִׁנָּיִם. (בר“ר ע”ה; תנחומא וישׁלח א‘; ברכות ז’; בר“ר ע”ח; תנחומא ד‘; שׁם ג’)

וַיִּרֶף יַעֲקֹב מֵהַמַּלְאָךְ וַיַּעֲבוֹר אֶת הַנַּחַל אַחֲרֵי עֲלוֹת הַשָּׁחַר וַיָּבֹא עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם נָשָׁיו וִילָדָיו וּמִקְנֵהוּ וַיֵּלְכוּ כֻלָּם עַד חֲצוֹת הַיּוֹם. וַיְהִי הֵם הוֹלְכִים וְהַמַּחֲנֶה עוֹבֶרֶת לִפְנֵיהֶם וַיַּרְא יַעֲקֹב וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא מֵרָחוֹק וְעִמּוֹ אֲנָשִׁים רַבִּים, – וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וַיֹּאמַר: אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָא! וַיַּחַץ190 יַעֲקֹב אֶת הַיְלָדִים עַל נָשָׁיו וַיָּשֶׂם אֶת דִּינָה בְּתֵבָה וַיִּסְגֹּר אוֹתָהּ, כִּי אָמָר: אַל יִרְאֶה עֵשָׂו וְלֹא יִקָּחֶהָ לוֹ לְאִשָּׁה! וַיָּשֶׂם אֶת זִלְפָּה וְאֶת בִּלְהָה וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשׁוֹנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרוֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרוֹנִים. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל רָחֵל אִמּוֹ: הוֹאִילִי נָא וְעָמַדְתְּ אַחֲרַי וְחָתַמְתִּי בַעֲדֵךְ וְלֹא יִרְאֵךְ עֵשָׂו!

וְיַעֲקֹב אָמַר בְּלִבּוֹ: הָבָה אֶעֱבוֹר לִפְנֵי בָנַי וְנָשַׁי וְנָפַלְתִּי בִידֵי עֵשָׂו רִאשׁוֹנָה; וְהָיָה בְשָׁפְכוֹ עָלַי אֶת כָּל חֲמָתוֹ, לֹא יַעֲשֶׂה אַחֲרֵי כֵן רָעָה עמָּהֶם וְהָיוּ הֵמָּה לִפְלֵיטָה! וַיַּעֲבוֹר יַעֲקֹב לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשׁתּוֹ עַד אָחִיו. וַיְהִי כִּרְאוֹת עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב וַיִּזְכֹּר אֶת הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר הֻכָּה בַדֶּרֶךְ וַיִּקְצֹף מְאֹד וַיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ לֵאמֹר: לֹא אֶהֱרֹג אֶת יַעֲקֹב בְּחִצִּים וּבְקֶשֶׁת, – וְנִשַּׁכְתִי אוֹתוֹ בְּכָל כֹּחִי וְחִנַּקְתִּיו בְּשִׁנַּי וּמַצֹּתִי אֶת דָּמוֹ מִמֶּנּוּ! בְרֶגַע הַזֶּה הַפְלִיא יְיָ לַעֲשׂוֹת וַיְהִי צַוַּאר יַעֲקֹב קָשֶׁה כְּאֶבֶן שַׁיִשׁ. וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארוֹ. וַיְהִי אַךְ שָׂם עֵשָׂו אֶת שִׁנָּיו הַחַדּוֹת בּוֹ, – וַתִּשָּׁבַרְנָה כֻלָּן וַתֵּהָרַסְנָה בְּפִיו, – וַיֵּבְךְּ עֵשָׂו עַל צַוַּאר יַעֲקֹב כִּי גָדֵל כְּאֵב שִׁנָּיו עַד מְאֹד. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוּנַח לוֹ מְעַט וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב: מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי?

וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: שָׁלַחְתִּי לְךָ אֶת הַמַּחֲנֶה הַהִיא לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ! וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: אַל נָא תִשְׁלַח עוֹד כָּמוֹהָ אֵלָי כִּי הִכּוּ אוֹתִי וְאֶת אַנְשֵׁי שׁוֹק עַל יָרֵךְ!

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הוֹאֶל נָא וְלָקַחְתָּ אֶת מִנְחָתִי אֲשֶׁר הוּבָאת אֵלֶךָ! וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ! כִּי יָרֵאתִי לָקַחַת מִיָּדְךָ דָּבָר, פֶּן אֻכֶּה שֵׁנִית מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת כַּאֲשֶׁר הֻכֵּיתִּי אֶמֶשׁ. וַיִּפְצַר בּוֹ יַעֲקֹב עַד מְאֹד וַיֹּאמַר: קַח נָא אֶת מִנְחָתִי, כִּי רָאִיתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּרְאוֹת פְּנֵי אֱלֹהִים. וַיִּשְׁמַע עֵשָׂו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֶּחֱרַד וַיִּבָּהֵל עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: מִי יוּכַל וְהִתְיַצֵּב נֶגֶד יַעֲקֹב אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה אֶת פְּנֵי הָאֱלֹהִים? וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר הֵבִיא לוֹ יַעֲקֹב וַיְהִי נָכוֹן לָשׁוּב לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה; וַיַּבֵּט כֹּה וָכֹה וַיַּרְא וְהִנֵּה לֹא נִשְׁאֲרוּ בַאֲנָשָׁיו בִּלְתִּי אִם בְּנֵי בֵיתוֹ, וַיִּתמַהּ מְאֹד וַיֹּאמַר: וְאַיֵּה בְנֵי שֵׂעִיר אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי? וַיַּעֲנוּהוּ בָנָיו לֵאמֹר: נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד פִּתְאוֹם וַיָּנוּסוּ, כִּי אָמְרוּ: נִרְחַק מִיַעֲקֹב וְלֹא נָמוּת! וַיִּפָּרֵד עֵשָׂו מֵעִם יַעֲקֹב בַּיוֹם הַהוּא וַיָּשָׁב לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה. וְיַעֲקֹב בָּא עִיר שְׁכֶם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. וַתֵּרָפֵא יְרֵכוֹ אֲשֶׁר צָלַע עָלֶיהָ וַתְּהִי חֲזָקָה כְּבָרִאשׁוֹנָה, וַיִּסְפֹּר אֶת שִׁקְלֵי זְהָבוֹ וְכַסְפּוֹ וַיַּרְא כִּי אֵינֶנּוּ חָסֵר גַּם אֲגוֹרָה אַחַת, וַיַּעַל עַל לֵב אֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר לָמַד וְהִנֵה לֹא שָׁכַח גַּם דָּבָר אֶחָד מִכָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר לִמְּדֻהוּ וַיִּשְׂמַח יַעֲקֹב מְאֹד מְאֹד.

 

קי. הַמּוֹנִיטוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. (שׁבת ל“ג; בר”ר ע“ט; ל”פ)

וַיְהִי כִרְאוֹת יַעֲקֹב אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הָעֲשִׁרִים לוֹחֲצִים אֶת עֲנִיֵּי עִירָם וְלֹא יִתְּנוּם לָבוֹא לְבָתֵּי הָרַחְצָה לִרְחַץ אֶת בְּשָׂרָם וְלֹא יִמְכְּרוּ לָהֶם בָּשָׂר לֶאֱכֹל וַיַחְמוֹל יַעֲקֹב עֲלֵיהֶם וַיִּבֶן בָּתֵּי רַחְצָה גְּדוֹלִים וְטוֹבִים וַיַּעֲבֶר קוֹל לֵאמֹר: יָבוֹא נָא כָל עָנִי וְכָל אֶבְיוֹן אֶל בָּתֵּי הָרַחְצָה אֲשֶׁר בָּנִיתִי וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם חִנָּם אֵין כָּסֶף!

אַחֲרֵי כֵן בָּנָה יַעֲקֹב בֵּית מִטְבָּחַיִם, וַיִּזְבַּח צֹאן וּבָקָר וַיִּמְכֹּר בָּשָׂר בִּמְחִיר אֲשֶׁר גַּם יַד דַּל וְאֶבְיוֹן הִשִּׂיגָה לִקְנוֹת. וַיִּשְׂמְחוּ הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים עַל הַחֲסָדִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּהֶם יַעֲקֹב וַיּוֹדוּ לוֹ וַיְבָרְכוּ אֶת שְׁמוֹ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִרְבּוּ הָעֲנִיִּים לָבוֹא אֶל יַעֲקֹב וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר: מְרַמִּים אוֹתָנוּ עֲשִׁירֵי הָעִיר וְנוֹתְנִים לָנוּ בַעֲבוֹדוֹתֵינוּ אֲשֶׁר אֲנָחְנוּ עוֹבְדִים לָהֶם, שְׁקָלִים, חֲסֵרִים מִמִּשְׁקָלָם, תַּחַת שְׁקָלִים שְׁלֵמִים, הָעוֹבְרִים לַסֹּחֵר; וְלָנוּ אֵין מֹאזְנַיִם לִשְׁקֹל אֶת הַכֶּסֶף הַנָּתוּן לָנוּ, עַל כֵּן דַּלֹּנוּ וַנִּוָּרֵשׁ מְאֹד.

וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּבוֹא אֶל רָאשֵׁי עִיר שְׁכֶם וַיֹּאמַר: לָמָּה תַעֲשׂוּ כָכָה לְהָאֲנָשִׁים הָעוֹבְדִים לָכֶם לְעָשְׁקָם וּלְהוֹנוֹת אוֹתָם? הֵן תִּגֲעַל נַפְשָׁם אֶתְכֶם וְעָזְבוּ אֶת הָעִיר וְהָלְכוּ לָהֶם, וּמִי יַעֲשֶׂה אָז אֶת עֲבוֹדַתְכֶם? וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי שְׁכֶם: הַגִּידָה נָּא לָנוּ מַה דִּבְּרוּ הָעֲנִיִּים בָּנוּ? וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב עַל דְּבַר עַל דְּבַר הַשְּׁקָלִים הַחֲסֵרִים, הַנְּתוּנִים לָעֲניִּים בַּעֲבוֹדָתָם! וַיַּעֲנוּ אַנְשֵׁי שְׁכֶם לֵאמֹר: גַּם לָנוּ נִתְּנוּ שְׁקָלִים כָּאֵלֶּה, וַנִּתֵּן אוֹתָם לְעוֹשֵׂי עֲבוֹדָה בְּבָתֵּינוּ וּבִשְׂדוֹתֵינוּ. וַיֹּאמַר יַעֲקֹב: אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם וְתִקַּנְתִּי לָכֶם מוֹנִיטוֹת וְסָרָה תְלוּנַת הָעֲנִיִּים מֵעֲלֵיכֶם.

וַיִּשְׁמְעו בְנֵי שְׁכֶם לְדִבְרֵי יַעֲקֹב וַיָּבִיאוּ אֵלָיו אֶת כַּסְפָּם; וַיִּשְׁקְלֵהוּ יַעֲקֹב בְּמֹאזְנֵי צֶדֶק וַיַּתֵּךְ אֹתוֹ וַיִּיצֶק אֶל תוֹךְ דְּפוּסֵי הַגֵּרוֹת וְהַשְּׁקָלִים וּמַחֲצִיּוֹת הַשֶּׁקֶל וְהַקְשִׂיטוֹת, וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הַמּוֹנִיטוֹת לְבַעֲלֵי הַכֶּסֶף. וַיִּקְחוּ אָז הָעֲנִיִּים בִּשְׂכָרָם שִׁקְלֵי צֶדֶק הָעוֹבְרִים לַסּוֹחֵר וְלֹא נִשְׁמַע עוֹד בִּרְחוֹבוֹת שְׁכֶם כָּל צְוָחָה וְכָל תְּלוּנָה.

 

קיא. לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה. (ספה“י בשׁל”ק; בר“ר פ'; פדר”א ל"ח)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר נְבָלָה נוֹרָאָה עִם דִּינָה בַת יַעֲקֹב וַיִּקְצְפוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי מְאֹד וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח191 וַיַּהַרְגוּ כָל זָכָר וַיִּקְחוּ אֶת שְׁלָלָהּ וַיָּשׁוּבוּ אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ שְׁנֵי בָנָיו אֵלֶּה וַיִּתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ מְאֹד. וַיֹּאמַר: אֲהָהּ מֶה עֲשִׂיתֶם? מַדּוּעַ לֹא שְׁאַלְתֶּם אֶת פִּי וַתְּמַהֲרוּ לִשּפָּךְ דָּם?! הֵן יֵאָסְפוּ עָלֵינוּ הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִיזִי יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְהִכּוּנוּ וְהִשְׁמִידוּ אוֹתָנוּ מֵעַל הָאָרֶץ! וַיַּעַן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וַיֹּאמֵרוּ: יֵדְעוּ נָא עַתָּה כָל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי לֹא יִנָּקֶה192 כָּל הַנּוֹגֵעַ בָּנוּ!

וַיְהִי כַאֲשֶׁר יָצְאוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי מִן הָעִיר וַיָּקוּמוּ שְׁנֵי נְעָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מֵאַנְשֵׁי שְׁכֶם אֲשֶׁר הִתְחַבְּאוּ בְּאַחַת הֶחֳרֳבוֹת וַיֵּלְכוּ אֶל עִיר תַּפּוּחַ וַיַּגִּידוּ לְיוֹשְׁבֶיהָ אֵת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתָם וְאֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ בְנֵי יַעֲקֹב לְעִיר שְׁכֶם. וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְיָשׁוּב מֶלֶךְ תַּפּוּחַ וַיַּשְׁלַח אֶת עֲבָדָיו שְׁכֶמָה לִרְאוֹת הַאֻמְנָם הֶחֱרִיבוּ שְׁנֵי נְעָרִים עִיר גְדוֹלָה כִּשְׁכֶם, וַיֵּלְכוּ עַבְדֵּי יָשׁוּב שְׁכֶמָה וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל הָעִיר וַנֵּרֶא וְהִנֵּה הִיא חֲרֵבָה, אֵין בָּהּ בִּלְתִּי אִם נָשִׁים אֲחָדוֹת בּוֹכוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן. גַּם צֹאן וּבָקָר אֵין שָׁם, כִּי אֶת הַכֹּל לָקְחוּ לָהֶם בְּנֵי יַעֲקֹב! וַיִּשְׁתָּאֶה יָשׁוּב מְאֹד וַיֹּאמַר: הֲנִשְׁמַע כַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי יָקוּמוּ שְׁנֵי נְעָרִים וְהַחֱרִימוּ עִיר גְדוֹלָה וְלֹא יִמָּצֵא בָהּ אִישׁ אֲשֶׁר יִתְיַצֵּב בִּפְנֵיהֶם?

וַיֹּאמֶר יָשׁוּב מֶלֶךְ תַּפּוּחַ אֶל כָּל עַמּוֹ: חִזְקוּ וְנֵלְכָה אֶל הָעִבְרִים הָהֵם וְנִלְחַמְנוּ עִמָּם וְעָשִׂינוּ לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִשְׁכֶם וְלַאֲנָשֶיהָ! וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו יוֹעֲצָיו: הִנֵּה שָׁמַע אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ אֶת דִבְרֵי עֲבָדָיו שְׁנֵי נְעָרִים עִבְרִים כִּבְנֵי שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֶה שָׁנָה הֶחֱרִיבוּ אֶת כָּל הָעִיר; וְעַתָּה אָמַר הַמֶּלֶךְ לָצֵאת בְּחֶרֶב לִקְרַאת כָּל הָעִבְרִים הַחוֹנִים193 אֶת פְּנֵי הָעִיר, וְהָיָה כִּרְאוֹתָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְקָמוּ כֻלָּם עָלֵינוּ וְהָרְגוּ גַם אוֹתָנוּ! עַל כֵּן אֵין טוֹב לַמֶּלֶךְ כִּי אִם יִשְׁלַח אֶל כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ וְהוֹדִיעַ לָהֶם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשׂוּ בְנֵי יַעֲקֹב הָעִבְרִי וְהִתְקַבְּצוּ כֻלָּם אֵלֵינוּ וְהָלַכְנוּ עִמָּהֶם יַחַד וְנִלְחַמְנוּ בִּבְנֵי יַעֲקֹב וְיָכֹלְנוּ לָהֶם! וַיִּיטְבוּ דִבְרֵי הַיּוֹעֲצִים בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וּבְעֵינֵי כָל עַמּוֹ וַיַּעַשׂ כֵּן. וַיַּשְׁלַח מֶלֶךְ תַּפּוּחַ אֶל כָּל מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר סְבִיבוֹת שְׁכֶם וְתַפּוּחַ לֵאמֹר: עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרוּנִי וְנַכֶּה אֶת יַעֲקֹב הָעִבְרִי וְאֶת כָּל בָּנָיו וְנַשְׁמִידֵם, כִּי כָזֹה וְכָזֶה עָשׂוּ לְעִיר שְׁכֶם! וַיִּשְׁמְעו מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי אֶת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וַיִּקְצְפוּ עֲלֵיהֶם קֶצֶף גָּדוֹל.

וַיִּתְקַבְּצוּ שִׁבְעַת מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי הֵמָּה וְכָל מַחֲנוֹתֵיהֶם כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, אִישׁ שׁוֹלֵף חֶרֶב, וַיָּבֹאוּ לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי יַעֲקֹב. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב כִּי הִתְקַבְּצוּ כָל הַמְּלָכִים לְהִלָּחֵם עִם בָּנָיו וַיִּירָא וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד. וַיֹּאמֶר אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי: רְאוּ נָא כִּי בָאוּ דְבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם! וַיַּעַן יְהוּדָה אֶת יַעֲקֹב אָבִיו לֵאמֹר: הַחִנָּם הָרְגוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם? הֲלֹא עַל עֲשׂוֹת שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר אֶת הַנְּבָלָה הַגְּדוֹלָה עִם דִּינָהּ אֲחוֹתֵנוּ לְעֵינֵי אַנְשֵׁי הָעִיר, וְאִישׁ מֵהֶם לֹא כִהָה194 בוֹ וְלֹא אָמַר לוֹ: מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ? וְעַתָּה אַל תִּירָא אָבִי מִכָּל הָאֲנָשִׁים הָרַבִּים הַקָּמִים עָלֵינוּ! הֲלֹא כַאֲשֶׁר נָתַן יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם בִּידֵי אַחַי, כֵּן יתֵּן בְּיָדֵינוּ גַם אֶת כָּל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי הַבָּאִים אֵלֵינוּ לְהָרְגֵנוּ! וַיּוֹסֶף יְהוּדָה לְדַבֵּר אֶל יַעֲקֹב אָבִיו וַיֹּאמַר: הִתְפַּלֵּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל יְיָ וְנָתַן בָּנוּ כֹחַ לַעֲמוֹד נֶגֶד כָּל הַחַיִל הָרַב וְהֶעָצוּם הַזֶּה! וַיְהִי כְּכַלּוֹת יְהוּדָה לְדַבֵּר אֶל אָבִיו וַיִּקְרָא אֶל אֶחַד מֵעַבְדֵי אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ: לֶךְ נָא רְאֵה אֵיפֹה חוֹנִים הַמְּלָכִים וְאַנְשֵׁי חֵילָם הַבָּאִים לְהִלָּחֵם בָּנוּ. וַיֵּלֶךְ הָעֶבֶד וַיַּבֵּט מֵרָחוֹק וַיַּעַל אֶל נֶגֶד הַר סִיחוֹן וַיַּרְא אֶת כָּל מַחֲנוֹת הַמְּלָכִים עוֹמְדִים בַּשָּׂדֶה, וָיּשׁב וַיֹּאמַר: רָאִיתִי אֶת הַמְּלָכִים וּמַחֲנוֹת צִבְאוֹתָם בַּשָּׂדֶה, ־ עַם רַב מְאֹד כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי: הִתְחַזְּקוּ וִהְיִיתֶם לִבְנֵי חַיִל195, כִּי יְיָ אֱלֹהֵינוּ אִתָּנוּ –, אַל תִּירָאוּם! עִמְדוּ וְחִגְרוּ אִישׁ אִישׁ אֶת כָּל כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וְהִתְיַצַּבְנוּ בִּפְנֵי מַלְכֵי הָאָרֶץ וַיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹשִׁיעֵנוּ! וַיָּקוּמוּ אַחַד עָשָׂר בְּנֵי יַעֲקֹב וַעֲבָדָיו וַיַּחְגְרוּ אִישׁ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ. וְגַם כָּל עַבְדֵי יִצְחָק אֲשֶׁר עִמּוֹ בְּחֶבְרוֹן בָּאוּ חֲמֻשִּׁים196 לְעֶזְרַת בְּנֵי יַעֲקֹב. וַיֵּלְכוּ לִקְרַאת הַמְּלָכִים שְׁנֵים עָשָׂר וּמֵאָה אִישׁ, וַיֵּלֶךְ גַּם יַעֲקֹב עִמָּהֶם. וְאֶל יִצְחָק שָׁלַח יַעֲקֹב לֵאמֹר: הִתְפַּלֵּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהִצִּילָנוּ מִידֵי הַקָּמִים עָלֵינוּ. וַיִּתְפַּלֵּל יִצְחָק אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָנָא, יְיָ, תֵּן פַּחַד בְּלֵב כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וּבְלֵב אַנְשֵׁי חֵילָם וְיָשׁוּבוּ מֵעַל בָּנָי! וַיִּתְפַּלֵּל גַּם יַעֲקֹב בְּלֶכְתּוֹ וַיֹּאמַר: אָנָּא יְיָ אֱלֹהָי! הַחֲרֵד197 נָא אֶת הַמְּלָכִים וְאֶת מַחֲנוֹתֵיהֶם וְהִצַּלְתָּ אֶת כָּל הַבּוֹטְחִים בַּחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים, כִּי אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים, אֲדוֹנָי, וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ! וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶל תְּפִלַּת יִצְחָק וְיַעֲקֹב וַיִּתֵּן פַּחַד גָּדוֹל בְּלֵב כָּל יוֹעֲצֵי הַמְּלָכִים וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: הִסְכַּלְנוּ מְאֹד עֲשׂה198, כִּי יָצָאנוּ לַמִּלְחָמָה עַל יַעֲקֹב הָעִבְרִי וּבָנָיו הַגִּבּוֹרִים! שְׁנַיִם מֵהֶם בָּאוּ בֶטַח עַל עִיר שְׁכֶם הַגְּדוֹלָה וַיַּהַרְגוּ אֶת כָּל יוֹשְׁבֶיהָ וְאִישׁ לֹא עָמַד בִּפְנֵיהֶם וְאֵיךְ נוּכַל אֲנַחְנוּ לְהִלָּחֵם עִם כָּל בְּנֵי יַעֲקֹב? הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי חָפֵץ אֱלֹהֵיהֶם בָּם מְאֹד וַיַּעַשׂ לָהֶם נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת. הֲלֹא הוּא הִצִּיל אֶת אַבְרָהָם הָעִבְרִי מִיַּד נִמְרוֹד וּמִיַּד כָּל אֲנָשָׁיו אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ לַהֲמִיתוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, וַיְנַגַּע199 אֶת פַּרְעֹה וְאֶת אֳבִימֶלֶךְ עַל קַחְתָּם אֶת שָׂרָה וְאֶת רִבְקָה, וְעַתָּה רָאִינוּ בְעֵינֵינוּ, כִּי הִצִּיל יְיָ אֶת יַעֲקֹב מִידֵי עֵשָׂו אָחִיו וַיַּפֵּל אֵימָתוֹ וּפַחְדּוֹ עָלָיו וְעַל אֲנָשָׁיו…

וּמִי פֶתִי200 וְלֹא יָבִין כִּי לֹא יָכְלוּ שְׁנֵי הַנְּעָרִים לְהָמִית אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם לוּלֵא הִסְגִּירָם201 יְיָ אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר בָּטְחוּ בוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם אֶת הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת! וְעַתָּה הֲלֹא תֵדְעוּ וְתָבִינוּ, כִּי לוּ נוֹסְפוּ עָלֵינוּ אֲנָשִׁים כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה לֹא נוּכַל202 לִבְנֵי יַעֲקֹב, כִּי לֹא עִמָּהֶם אֲנַחְנוּ נִלְחָמִים כִּי אִם בֵּאלֹהֵיהֶם הָאַדִּירִם וְהַנּוֹרָאִים הַמַּפְלִיאִים לַעֲשׂוֹת! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּמַּס לְבָבָם203 וַיִּירְאוּ מֵאֵת יַעֲקֹב וּבָנָיו יִרְאָה גְדוֹלָה וַיָּשׁוּבוּ כֻלָּם עִם אַנְשֵׁי חֵילָם אִישׁ לְעִירו וּלְאַרְצוֹ וְלֹא נִלְחֲמוּ עִם בְּנֵי יַעֲקֹב. כִּי שָׁמַע יְיָ אֶל תְּפִלַּת יִצְחָק וְיַעֲקֹב וַיַּחְשֹׁב לָהֶם אֶת הַבִּטָּחוֹן אֲשֶׁר בָּטְחוּ בוֹ צְדָקָה! וַיְהִי כִּרְאוֹת יַעֲקֹב וּבָנָיו אֶת הַמְּלָכִים וְאֶת אַנְשֵׁי חֵילָם שָׁבִים לְאַרְצָם, וַיּוֹדוּ לַיָי וַיְבָרְכוּ אֶת שְׁמוֹ.

 

קיב. קְבוּרָה בַסֵּתֶר. (פסיקתא רבתי י“ב; תנחומא תצא ד'; בר”ר פ"א; מדרשׁ קהלת ז')

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִרְאָה יְיָ לְיַעֲקֹב וַיֹּאמַר: קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה מִזְבֵּחַ לָאֵל הַמַּצִּיל אוֹתְךָ וְאֶת כָּל בָּנֶיךָ מִצָּרָה. וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיָּקָם הוּא וּבָנָיו וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיַּעֲלוּ וַיָבוֹאוּ בֵית אֵל כִּדְבַר יְיָ. בָּעֵת הַהִיא מֵתָה דְּבוֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה אֲשֶׁר הָיְתָה עִם יַעֲקֹב וַיִּקְבּוֹר אוֹתָהּ יַעֲקֹב מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּתְאַבֵּל עָלֶיהָ. בָּעֵת הַהִיא בָּאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר: מֵתָה אִמְּךָ הָרַחֲמָנִיָה וַתִּקָּבֵר. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת הַשְּׁמוּעָה הָרָעָה הַזֹּאת וַיֵּבְךְּ מְאֹד אֶת אִמּוֹ וַיַּעַשׂ לָהּ מִסְפֵּד גָּדוֹל וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא אַלּוֹן בָּכוּת. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לָאֲנָשִׁים הַמַּגִּידִים לוֹ אֶת דְּבַר מוֹת אִמּוֹ לֵאמֹר: הַגִּידוּ נָא לִי: מֶה הָיוּ דִבְרֵי אִמִּי הָאַחֲרוֹנִים?

וַיַּעֲנֻהוּ הָאֲנָשִׁים לֵאמֹר: כַּאֲשֶׁר בָּא הַיּוֹם אֲשֶׁר תָּמוּת בּוֹ, וַתִּקְרָא לָנוּ וַתֹּאמַר: אֲהָהּ! יַעֲקֹב בְּנִי הַצַּדִּיק אֵינֶנּוּ בַבָּיִת, וְיִצְחָק לֹא יוּכַל לָצֵאת כִּי כָהוּ עֵינָיו, וְהָיָה אִם תִּקְבְּרוּנִי בַיּוֹם וְנוֹדַע דְבַר מוֹתִי לְעֵשָׂו וּבָא לִקְבֹּר אוֹתִי, – וְרָאוּהוּ אַנְשֵׁי הָעִיר וְקִלְלוּ אוֹתִי וְאָמְרוּ עָלָי: מֵתָה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֵינִקָה אֶת הַבֵּן הַפָּרִיץ204 הַזֶּה!.. עַל כֵּן אָנֹכִי שׁוֹאֶלֶת מִכֶּם אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת: אַל תִּשְׂאוּ אוֹתִי אֶל קְבוּרָתִי בִּלְתִּי אִם בַּלַּיְלָה וּקְבַרְתּוּנִי חֶרֶשׁ205 וְלֹא יִוָּדַע לְאִישׁ וְלֹא יְקֻלַּל שְׁמִי בְּיוֹם מוֹתִי! וַנַּעַשׂ לָהּ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוְּתָה לָנוּ וַנִּשָׂא אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה..! וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיַּגְדִּיל206 לִבְכּוֹת! וַיַּרְא יְיָ אֶת יְגוֹן207 יַעֲקֹב כִּי גָדוֹל הוּא מְאֹד וַיֵּרָא אֵלָיו וַיְנַחֵם אוֹתוֹ וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ: לֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהִיֶה שְׁמֶךָ וּפָרִיתָ וְרָבִיתָ וְיָצְאוּ מְלָכִים מִמֶךָּ. וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ, וַיַּצֶּב שָׁם יַעֲקֹב מַצֵּבָה וַיִּצֹּק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל.

 

קיג. מוֹת רָחֵל וּקְבוּרָתָהּ בַּדָּרֶךְ. (ילק“שׁ בראשׁית ל”ה; רשׁ“י ויהי עה”פ ואני בבואי וכו')

וַיִּסַּע יַעֲקֹב וְכָל אֲשֶׁר לוֹ מִבֵּית אֵל לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו חֶבְרוֹנָה וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת208 אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ209; וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שֵׁם הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה בֶּן־אוֹנִי210 וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. וְיַעֲקֹב יָדַע כִּי יָבוֹא יוֹם מַר וְגָלוּ211 הַיְּהוּדִים מֵאַרְצָם וְעָבְרוּ בַמָּקוֹם הַזֶּה הָלֹךְ וּבָכֹה וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: אֶקְבְּרָה אֶת רָחֵל אִשְׁתִּי הָרַחֲמָנִיָּה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְהָיָה בַּעֲבוֹר הַבָּנִים הָאֲמֵלָלִים בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת וְשָׁמְעָה אֶת קוֹל בִּכְיָתָם וְהִתְפַּלְּלָה בַעֲדָם לַייָ וְרִחֲמָם וֶהֱשִׁיבָם לִגְבוּלָם. וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן כַּאֲשֶׁר חָשַׁב וַיִּקְבְּרֶהָ בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִיא בֵּית לָחֶם וַיַּצֵּב מַצֵּבָה עַל קְבוּרָתָהּ; הִיא מַצֶּבֶת קְבוּרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם.

 

קיד. תִּמְנַע בַּת הָאַלּוּף לוֹטָן. סנהדרין צ“ט; בר”ר כ"ב)

וַיִּסַּע יַעֲקֹב וּבָנָיו וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּרוּ שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב וּבָנָיו וְכָל אֲשֶׁר לוֹ עִם יִצְחָק אָבִיו בְּחֶבְרוֹן. וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַתָּבֹא תִמְנַע בַּת הָאַלּוּף לוֹטָן חֶבְרוֹנָה אֶל יַעֲקֹב וַתֹּאמַר: דָּבָר לִי אֵלֶיךָ, אֲדוֹנִי!

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב דַּבֵּר כִּי שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי! וַתֹּאמֶר תִּמְנַע: הֻגֹּד הֻגַּד לִי כִּי גָדוֹל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אַתָּה עוֹבֵד לוֹ וָאָבוֹא הַיּוֹם אֵלֶיךָ לֵאמֹר: קָחֵנִי לְךָ לְאִשָּׁה וְעָבַדְתִּי אֶת אֱלֹהֶיךָ! וַיְמָאֵן יַעֲקֹב לַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁת תִּמְנַע וַתֵּצֵא מֵאִתּוֹ וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא אֶל בְּנֵי יַעֲקֹב וַתְּדַבֵּר גַּם אֲלֵיהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא אָבוּ וְלֹא שָׁמְעוּ לָהּ. וַתֵּפֶן מִשָּׁם וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא שֵׂעִירָה אֶל אֱלִיפַז וַתֹּאמַר: טוֹב הֱיוֹתִי שִׁפְחָה בְּבֵית צֶאֱצָאֵי אַבְרָהָם הָעִבְרִי מִהְיוֹתִי גְבִירָה בְּבֵית הָאַלּוּפִים יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ! וַיֹּאמֶר לָהּ אֱלִיפַז: מָה רָאִית כִּי אָמַרְתְּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? וַתַּעַן תִּמְנַע וַתֹּאמַר: כִּי בֵרַךְ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֶת כָּל בָּנָיו וַיִּתֶּן לָהֶם עֹשֶׁר וְכָבוֹד וּגְדֻלָּה וְשֵׁם טוֹב! וַיִּקַּח אֱלִיפַז אֶת תִּמְנַע וַתֵּלֶד לוֹ אֶת עֲמָלֵק. הוּא עֲמָלֵק אֲשֶׁר יֻלְּדוּ לוֹ בָנִים רַבִּים וַיִּהְיוּ הָרִאשׁוֹנִים לְהִלָּחֵם עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

 

קטו. חַיוֹת מְשֻׁנּוֹת.(ספה“י; כעין זה נמצא בב”ר פ"ב)

וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּלֶךְ עֲנָה (מִבְּנֵי שֵׂעִיר הַחוֹרִי) לִרְעוֹת אֶת הַחֲמוֹרִים אֲשֶׁר לְצִבְעוֹן אָבִיו, וַיּוֹלִיכֵם עַד שְׂפַת יַם סוּף, עַד מִדְבַּר הָעַמִּים. וְהִנֵּה רוּח סְעָרָה גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה מְאֹד בָּאָה מֵעֵבֶר הַיָּם מִן הַמִּדְבָּר וַתַּחֲרֵד אֶת הַחֲמוֹרִים הָרוֹעִים שָׁם וַיַּעַמְדוּ כֻלָּם. וְאַחַר יָצְאוּ מֵעֵבֶר הַיָּם מִן הַמִּדְבָּר כְּעֶשְׂרִים וּמֵאָה חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאֹד וַתָּבֹאנָה אֶל הַחֲמוֹרִים וַתִּתְיַצֵּבְנָה שָׁם. וַיַּבֵּט עֲנָה אֶל הַחַיּוֹת וַיַּרְא וְהִנֵה מֵחֶצְיָן וּלְמַטָּה כְּתֹאַר בְּנֵי אָדָם וּמֵחֶצְיָן וּלְמַעְלָה, – מֵהֶן כִּדְמוּת דֻּבִּים וּמֵהֶן כִּדְמוּת סוּסִים וַחֲמוֹרִים וּזְנָבוֹת לָהֶן כִּזְנַב הַדּוּכִיפַת212 וַיִּשְׁתּוֹמֵם מְאֹד. וְהַחַיּוֹת הַמְּשֻׁנּוֹת הָאֵלֶּה עָלוּ עַל הַחֲמוֹרִים וַתִּרְכַּבְנָה עֲלֵיהֶם וַיּוֹלִיכוּם מִשָּׁם וָהָלְאָה.

וַתִּגַּשׁ אַחַת מְהַחַיּוֹת הָאֵלֶּה אֶל עֲנָה וַתַּךְ אוֹתוֹ בִּזְנָבָהּ וַתִּבְרַח מִן הַמָּקוֹם הַהוּא. וַיָּשָׁב עֲנָה לְאָבִיו לְצִבְעוֹן וַיְסַפֵּר לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֵּלְכוּ אֲנָשִׁים רַבִּים לְבַקֵּשׁ אֶת הַחֲמוֹרִים וְלֹא מָצָאוּ. וְלֹא יָסַף213 עוֹד עֲנָה לָלֶכֶת אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא כִּי יָרֵא לְנַפְשׁוֹ מְאֹד.

 

קטז. שְׂכַר הַכְנָסַת אוֹרְחִים. (תדב“א חלק”שׁ פרק ב'; שׁבת פ"ה)

וַיָי זָכַר לְבְנֵי שֵׂעִיר הַחוֹרִי אֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשׂוּ לְעֵשָׂו בְּבוֹאוֹ לָשֶׁבֶת בְּאַרְצָם, כִּי קִבְּלֻהוּ בְשִׂמְחָה וּבְטוֹב לֵב וַיֹּאמְרוּ לוֹ: בְּחַר לְךָ מָקוֹם בְּתוֹכֵנוּ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ וְיָשַׁבְתָּ אִתָּנוּ וְהֵיטַבְנוּ לָךְ. וַיִּיטַב הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵי יְיָ מְאֹד וַיְבָרֶךְ אֶת אַדְמָתָם וַיִּתֵּן לָהֶם אֶת גִּשְׁמֵיהֶם בְּעִתָּם וַתִּתֵּן הָאָרֶץ אֶת יְבוּלָהּ214 וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ וַיַּעֲשִׁירוּ. וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיַּעַבְדוּ אוֹתָהּ בְּחֵפֶץ לֵב וַיְלַמְּדוּ גַם אֶת בְּנֵיהֶם לִזְרֹעַ וְלִנְטֹעַ. וְכַאֲשֶׁר יוֹסִיפוּ לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה, כֵּן יֶחְכְּמוּ בָעֲבוֹדָה הַזֹּאת וְכֵן יַשְׂכִּילוּ עַד כִּי יָדְעוּ לְפִי טַעַם עֲפַר אַדְמָתָם וְרֵיחָהּ אֶת הַמְּקוֹמוֹת הַטּוֹבִים לְנִטְעֵי הַזֵּיתִים וְהַגְּפַנִּים וְהַתְּאֵנִים וַיֵּדְעוּ גַם אֶת הָרֶוַח אֲשֶׁר יָשִׂים אִישׁ בֵּין שְׂדוֹתָיו וּבֵין שְׂדוֹת רֵעֵהוּ לְבִלְתִּי יִינַק הַשָּׂדֶה הָאֶחָד אֶת מִשְׁמַן הַשָּׂדֶה הַשֵּׁנִי וְהוֹסִיף לָתֵת כֹּחוֹ וּתְבוּאָתוֹ לִבְעָלָיו.

 

קיז. הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה. (ספה"י)

וַיְהִי בִּשְׁנַת מֵאָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים לְחַיֵּי יַעֲקֹב הִיא הַשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְשֶׁבֶת יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבוֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם. וַיִּסַּע יַעֲקֹב וּבָנָיו בַיָּמִים הָהֵם מֵחֶבְרוֹן וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ עִיר שְׁכֶם וַיֵּשְׁבוּ בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה מֵאֵת חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם לִפְנֵי הַכּוֹת שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֶת הָעִיר. וַיִּשְׁמְעו כָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי וְהָאֱמוֹרִי כִּי שָׁב יַעֲקֹב וּבָנָיו שְׁכֶמָה וַיֵּשְׁבוּ בָה. וַיֹּאמְרוּ הַמְעַט הַכּוֹתָם אָז אֶת יוֹשְׁבֵי הָעִיר כִּי שָׁבוּ לְרִשְׁתָּהּ וּלְהַכּוֹת אֶת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה הַיּוֹשְׁבִים בָּה וּלְרִשְׁתָּם?

וַיִּתְקַבְּצוּ כָל מַלְכֵי כְנַעַן וַיָּבֹאוּ כֻלָּם יַחַד לְהִלָּחֵם עִם יַעֲקֹב וּבָנָיו. וַיַּשְׁלַח יָשׁוּב מֶלֶךְ תַּפּוּחַ גַּם אֶל כָּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיו אֶל אֵילוֹן מֶלֶךְ גָּעַשׁ וְאֶל פְּסוּסַי מֶלֶך סַרְטָן וְאֶל לָבָן מֶלֶך בֵּית חוֹרוֹן וְאֶל שָׁבִיר מַחֲנָיְמָה לֵאמֹר: עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרוּנִי וְנַכֶּה אֶת יַעֲקֹב הָעִבְרִי וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, כִי בָא שְׁכֶמָה לְרִשְׁתָּהּ וְלַהֲרֹג אֶת יוֹשְׁבֶיהָ. וַיָּבֹאוּ כָל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה עִם מַחֲנֵיהֶם, עַם רַב מְאֹד כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וַיַּחֲנוּ כֻלָּם נֶגֶד תַּפּוּחַ. וַיֵּחָלְקוּ לְשֶּׁבַע מַחֲנוֹת וַיִּשְׁלְחוּ סֵפֶר אֶל יַעֲקֹב וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: צְאוּ אֵלֵינוּ וְהִתְרָאִינוּ פָנִים215 וְנִקַּמְנוּ מִכֶּם אֶת נִקְמַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם אֲשֶׁר רְצַחְתּוּם גַם יְרַשְׁתּוּם וַתָּבוֹאוּ עַתָּה לַהֲרֹג אֶת יֶתֶר יוֹשְׁבֶיהָ וְלָבֹז בָּז. וַיִּשְׁמְעו בְנֵי יַעֲקֹב אֶת דִבְרֵי הַסֵּפֶר וַיִּחַר אַפָּם וַיַּחְגְּרוּ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתָּם וַיִּקְחוּ אִתָּם אֶת עַבְדֵיהֶם מֵאָה וּשְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ וַיֵּלְכוּ לִקְרַאת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר נֶאֱסְפוּ עֲלֵיהֶם וַיֵּלֶךְ גַם יַעֲקֹב עִמָּהֶם, וַיַּעַמְדוּ כֻלָּם בְּתֵל שְׁכֶם. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת הַמְּלָכִים וְאֶת אַנְשֵׁי חֵילָם הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים וַיִּפְרֹשׂ כַּפָיו אֶל יְיָ וַיֹּאמַר: יְיָ אֱלֹהִים, אָבִינוּ אַתָּה וּמַעֲשֵׂי יָדְךָ אֲנָחְנוּ! וְעַתָּה יִגְדַּל נָא חַסְדְךָ, אֱלֹהִים, וְהִצַּלְתָּנוּ בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים מִיַּד אוֹיְבֵינוּ הַבָּאִים לְהִלָּחֵם אתָּנוּ כִּי לְךָ יְיָ הַכֹּחַ וְהַגְּבוּרָה וְאֵין לְךָ מַעֲצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט; אוּלָם אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, יְיָ, לָקַחַת אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, – קָחֵן נָא בְּיַד מַלְאָכֶיךָ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, – וּבְיַד מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי אַל נָא נִפּוֹלָה!

וַיְהִי כְּכַלּוֹת יַעֲקֹב לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְיָ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַיִּתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם עָבִים וַתֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים; וַיֶּחֶרְדוּ הַמְּלָכִים וַיִּבָּהֲלוּ וַתְּהִי בָהֶם מְהוּמַת מָוֶת זְעוֹדָם עוֹשִׂים הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּשְׁמִיעֵם יְיָ קוֹל רֶכֶב וְקוֹל סוּס עָצוּם וְקוֹל מַחֲנוֹת צָבָא רָב בְּלֶכְתָּם, וַיִּירְאוּ הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִבְּנֵי יַעֲקֹב יִרְאָה גְדוֹלָה וַיַּעַמְדוּ עַל עָמְדָם וְלֹא פָקְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֵילָם כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַנְּכוֹנִים לִקְרַאת מִלְחָמָה. בְרֶגַע הַזֶּה הָלְכוּ בְנֵי יַעֲקֹב הָלֹךְ וְקָרֵב אֶל מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה וַיִּרְאוּם הַמְּלָכִים וַיִּגְדַּל פַּחְדָּם מְאֹד מְאֹד, וַיֹּאמְרוּ לָשׁוּב מֵעַל בְּנֵי יַעֲקֹב; אֶפֶס כִּי נִכְלְמוּ וַיֵּבוֹשׁוּ מְאֹד לָשׁוּב מֵעַל הָעִבְרִים זֶה פַעֲמָיִם. וַיִּקְרְבוּ בְנֵי יַעֲקֹב עַד לִפְנֵי הַמְּלָכִים וּמַחֲנוֹת צִבְאוֹתָם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עַם רַב מְאֹד כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וַיִּקְרְאוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶל יְיָ וַיֹּאמֵרוּ: הוֹשִׁיעָה לָנוּ יְיָ וַעֲנֵנוּ, כִּי בְךָ בָטָחְנוּ, וְלֹא נָמוּת בְּיַד הַקָּמִים עָלֵינוּ הַיּוֹם!

 

קיח. גְּבוּרַת יְהוּדָה וְאֹמֶץ לִבּוֹ. (שם)

וַיַּחְגְּרוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתָּם וַיִּקְחוּ אֶת חַרְבוֹתָם וְאֶת כִּידוֹנֵיהֶם וַיִּגְּשׁוּ לְהִלָּחֵם. וַיִּקַּח יְהוּדָה עֲשָׂרָה עֲבָדִים וַיָּרָץ אִתָּם לִפְנֵי אֶחָיו. וַיַּרְא יָשׁוּב מֶלֶךְ תַּפּוּחַ אֶת יְהוּדָה רָץ אֶל הַמַּעֲרָכָה וַיֵּצֵא הוּא עִם חֵילוֹ רִאשׁוֹנָה לִקְרַאת יְהוּדָה, וַיִּרְאֵהוּ יְהוּדָה וַתִּבְעַר בּוֹ חֲמָתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ לְהִלָּחֵם אִתּוֹ. וְיָשׁוּב אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מְאֹד מִתְכַּסֶּה מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו בְּמָגִנֵּי בַרְזֶל וּנְחֹשֶׁת רוֹכֵב עַל סוּס אַבִּיר וּמוֹרֶה חִצִּים בִּשְׁתֵּי יָדָיו –, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו כְּמִשְׁפָּטוֹ בְּכָל מִלְחֲמוֹתָיו, וְלֹא יַחֲטִיא אֶת הַמַּטָּרָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵחֵל יָשׁוּב לִירוֹת אֶת חִצָּיו הַשְּׁנוּנִים אֶל יְהוּדָה, וַיַּפְלִיא יְיָ לַעֲשׂוֹת וַיָּשׁוּבוּ הַחִצִּים וַיִּפְּלוּ בְּלִבּוֹת אַנְשֵׁי צְבָאוֹ. וַיַּרְא יָשׁוּב כִּי כֵן, וַיִּתְמַהּ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶקְרְבָה אֶל יְהוּדָה וַהֲמִתִּיו בְּחַרְבִּי. וַיְהִי כַאֲשֶׁר הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין יְהוּדָה מֶרְחַק שְׁלֹֹשִׁים אַמָּה וַיָּרָץ אֵלָיו יְהוּדָה בַּחֲמַת כֹּחוֹ וַיָּרֶם אֶבֶן גְּדוֹלָה וּכְבֵדָה עַד מְאֹד וַיַּךְ אֶת יָשׁוּב בְּכֹחַ עַל מָגִנּוֹ. וַיֶּחֱרַד יָשׁוּב חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַיִּפּוֹל מֵעַל סוּסוֹ וְהַמָּגֵן אֲשֶׁר הִכָּה בוֹ יְהוּדָה בָּאֶבֶן נִשְׁמַט216 מִידֵי יָשׁוּב וַיֻּשְׁלַךְ מִכֹּבֶד הַמַּכָּה חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וַיִּפֹּל לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה הַשֵּׁנִית. וַיִּרְאוּ הַמְּלָכִים אֶת מַעֲשֵׂה יְהוּדָה הַגָּדוֹל וַיִּבָּהֲלוּ מְאֹד וַיִּתְקַבְּצוּ אֶל מַחֲנֵה יָשׁוּב לְהַבְהִיל אֶת יְהוּדָה וּלְיָרְאוֹ217. וַיִּשְׁלֹף218 יְהוּדָה אֶת חַרְבּוֹ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה יָשׁוּב אַרְבָּעִים הָאִישׁ אֲשֶׁר סַבֻּהוּ וַתִּפֹּל אֵימַת יְהוּדָה עַל מַחֲנֵה יָשׁוּב וַיָּנוּסוּ וַיָּפוּצוּ. וַיַּרְא יָשׁוּב כּי עָזוּב הוּא וַיְּאַמֵּץ אֶת כֹּחוֹ וַיִּתְיַצֵּב בִּפְנֵי יְהוּדָה לְהִלָּחֶם בּוֹ. וַיָּטֶל219 אֶת כִּידוֹנוֹ הַמְּלֻטָּשׁ220 אֶל יְהוּדָה לְהַכֹּתוֹ עַל רֹאשׁוֹ.

וַיְמַהֵר יְהוּדָה וַיָּשֶׂם מָגִנּוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְלֹא נָגַע הַכִּידוֹן בִּלְתִּי אִם בְּמָגִנּוֹ לְבַדּוֹ וַיְּבַקְּעֵהוּ לִשְׁנָיִם. וַיַּרְא יְהוּדָה, כִּי נִכְרַת מָגִנּוֹ וַיְּמַהֵר וַיִּשְׁלֹף אֶת חַרְבּוֹ וַיַּךְ אֶת יָשׁוּב בְּקַרְסֻלֵּי רַגְלָיו וַיִּמְחָצֵן וַיִּפְצָעֵן מְאֹד וַיִּפֹּל יָשׁוּב אַרְצָה וְכִידוֹנוֹ נָפַל מִיָּדוֹ. וַיְמַהֵר יְהוּדָה וַיִּקַּח אֶת כִּידוֹן יָשׁוּב וַיִּכְרָת בּוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וַיַּשְׁלֵךְ אוֹתוֹ אֵצֶל רַגְלָיו הַפְּצוּעוֹת. וַיְהִי כִרְאוֹת בְּנֵי יַעֲקֹב אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוּדָה לְיָשׁוּב וַיָּרוּצוּ כֻלָּם אֶל מַעַרְכוֹת הַמְּלָכִים הָהֵם וַיִּלָּחֲמוּ אִתָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחָרֵף נֶפֶשׁ וַיִּגְּזְרוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל וַיַּפִּילוּ מֵהֶם כַּחֲמֵשֶׁת עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ. וַיְהִי בְּהַפְשִׁיט יְהוּדָה אֶת שִׁרְיוֹן יָשׁוּב מֵעָלָיו וַיָּבֹאוּ תִשְׁעַת שָׂרֵי יָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם יְהוּדָה. וַיְמַהֵר יְהוּדָה וַיִּקַּח אֶבֶן וַיַּךְ בָּהּ אֶת הָרִאשׁוֹן הַקָּם עָלָיו וַתְּבַקַּע אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפּוֹל מֵעַל סוּסוֹ אַרְצָה. וַיִּרְאוּ הַנּוֹתָרִים אֶת גְּבוּרַת יְהוּדָה וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיָּנוּסוּ וַיִּרְדְּפֵם יְהוּדָה וַיַּדְבִּיקֵם וַיַּכֵּם. וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי חֵיל הַמְּלָכִים אֶת גְּבוּרַת יְהוּדָה וְאֶחָיו וַיִּמַּס לְבָבָם וַיָּחֵלּוּ לַחְלִיק מֵהַמַּעֲרָכָה וְלָנוּס; וַיִּקְרְאוּ לָהֶם מַלְכֵיהֶם וְשָׂרֵיהֶם וַיְּצַוּוּם לַעֲמֹד עַל עָמְדָם, וְלֹא שָׁמְעוּ לָהֶם, כִּי הָאֵימָה וְהַפַּחַד וְהַמּוֹרָאִים הַגְּדוֹלִים הָמְמוּ אוֹתָם עַד מְאֹד, וְלֹא יָדְעוּ אֶת נַפְשָׁם, וַיָּשׁוּבוּ בְנֵי יַעֲקֹב אַחֲרֵי הַכּוֹתָם בְּמַחֲנוֹת הַמְּלָכִים וַיָּבוֹאוּ עַד לִפְנֵי יְהוּדָה וַיַּגִּידוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי הַיְשׁוּעָה אֲשֶׁר עָשָׂה לָהֶם יְיָ בְּמִלְחַמְתָּם עֵם אַנְשֵׁי חֵיל הַמְּלָכִים.

וַיַּרְא לֵוִי וְהִנֵּה אֵילוֹן מֶלֶךְ גָּעַשׁ הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֵלָיו עִם אַנְשֵׁי צְבָאוֹ; וַיָּרָץ לֵוִי לִקְרָאתוֹ וְעִמּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ מֵעַבְדֵי יַעֲקֹב אָבִיו, וַיִּלָּחֵם עִם אֵילוֹן וַיִּתְגַּבֵּר עָלָיו וְעַל אַנְשֵׁי צְבָאוֹ וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה רַבָּה. בָּעֵת הַזֹאת מִהַר זִירוֹרִי מֶלֶךְ שִׁילֹה לָבוֹא לְעֶזְרַת אֵילוֹן וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי הָיְתָה הַמִּלְחָמָה לְלֵוִי מֵאָחוֹר, וַיִּמְשֹׁךְ בַּקֶּשֶׁת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיַּךְ בְּחֵץ אֶת זִירוֹרִי, וַיְמִיתֵהוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵת זִירוֹרִי מֶלֶךְ שִׁילֹה וַיָּנוּסוּ אַרְבַּעַת הַמְּלָכִים הַנּוֹתָרִים, הֵמָּה וְשָׂרֵי צִבְאוֹתָם, כִּי אָמָרוּ: מִי יוּכַל עַתָּה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי הָעִבְרִים אֲשֶׁר הִכּוּ אֶת שְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים וְשָׁרֵיהֶם הַגִּבּוֹרִים? וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵיהֶם בְּנֵי יַעֲקֹב עַד שַׁעַר עִיר חָצוֹר וַיַּכּוּ בַמְּלָכִים וּבְשָׂרֵיהֶם מַכָּה רַבָּה וַיִּמְשֹׁךְ יַעֲקֹב בַּקֶּשֶׁת וַיַּךְ אֶת הַמְּלָכִים הַנָּסִים –, אֶת פִּרְעָתוֹן מֶלֶךְ חֹסֶר וְאֶת פְּסוּסֵי מֶלֶךְ סַרְטָן וְאֶת לָבָן מֶלֶךְ בֵּית חוֹרוֹן וְאֶת שָׁבִיר מֶלֶךְ מַחֲנָיִם.

 

קיט. הַתְּעָלָה הָעֲמוּקָה וְהָרְחָבָה. (שם)

וַיִּפְּלוּ בַיוֹם הַהוּא מֵעַבְדֵי יַעֲקֹב שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, וַיִּחַר אַף יְהוּדָה מְאֹד וַיַּעֲרֹךְ מִלְחָמָה עִם אַנְשֵׁי חֵיל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר נִמְלְטוּ בְּתוֹךְ הָעִיר חָצוֹר. וַיָּרָץ יְהוּדָה וְאֶחָיו וַיִּגְּשׁוּ אֶל חוֹמוֹת הָעִיר הַהִיא. וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת יְהוּדָה וְאֶחָיו אַרְבָּעָה גִּבּוֹרִים מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה וַיַּעַמְדוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר וְחַרְבוֹתֵיהֶם בִידֵיהֶם, וְלֹא נָתְנוּ אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב לָבוֹא הָעִירָה. וַיָּרָץ אֲלֵיהֶם נַפְתָּלִי וַיַּעֲמֹד בְּתוֹכָם וַיַּךְ בְּחַרְבּוֹ שְׁנַיִם מֵהֶם וַיְמִיתֵם.

וַיִּפֶן אֶל הַשְּׁנַיִם הַנּוֹתָרִים וְהִנֵּה נָסוּ, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגֵם וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם. וַיָּשָׁב נַפְתָלִי מֵהַכּוֹת אֶת שְׁנֵי הַגִּבּוֹרִים וַיֵּלֶךְ עִם אֶחָיו וַיָּבוֹאוּ אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה חוֹמָה שְׁנִיָּה לָעִיר וַיְבַקְּשׁוּ אֶת הַמָּבוֹא וְלֹא מָצָאוּ, וַיְדַלֵּג יְהוּדָה וַיַּעַל עַל הַחוֹמָה, וַיַּעֲלוּ אַחֲרָיו שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וַיֵּרְדוּ שְׁלָשְׁתָּם מֵעַל הַחוֹמָה אֶל תּוֹךְ הָעִיר, וַיִּלָּחֲמוּ עִם יוֹשְׁבֶיהָ. וַתַּעַל צַעֲקַת הַנּוֹפְלִים בַּמִּלְחָמָה אֶל בְּנֵי יַעֲקֹב הַנּוֹתָרִים וַיְדַלֵּג דָּן וְנַפְתָּלִי וַיַּעֲלוּ גַם הֵם עַל הַחוֹמָה לִרְאוֹת מַה קוֹל הַצְּעָקָה, וַיִּשְׁמְעוּ אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר דּוֹבְרִים לֵאמֹר: כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר קְחוּ וּלְכוּ אַךְ הָמֵת אַל תְּמִיתוּנוּ! וַיַּרְפּוּ יְהוּדָה וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי מֵאַנְשֵׁי הָעִיר וַיֵּצְאוּ מִמֶּנָּה. וַיְהִי בַיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיֵּלְכוּ בְנֵי יַעֲקֹב סַרְטָנָה, כִּי שָׁמְעוּ אֲשֶׁר אַנְשֵׁי סַרְטָן נֶאֱסָפִים לְהִלָּחֵם אִתָּם. וְסַרְטָן עִיר גְּבוֹהָה מְאֹד וּבְצוּרָה, וּמִסָּבִיב לָהּ תְּעָלָה, אַרְבָּעִים אַמָּה רָחְבָּהּ וַחֲמִשִּׁים אַמָּה עָמְקָהּ.

וַיִּרְאוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת הַתְּעָלָה וַיְבַקְּשׁוּ בָהּ דֶּרֶךְ לַעֲבוֹר וְלֹא מָצְאוּ כָל גֶּשֶׁר וְכָל מַעֲבָר, כִּי יָרְאוּ אַנְשֵׁי סַרְטָן מֵאֵת בְּנֵי יַעֲקֹב וַיָּסִירוּ בַלַּיְלָה אֶת הַגֶּשֶׁר וַיִּשָּׂאֻהוּ הָעִירָה. וְיוֹשְׁבֵי הָעִיר עָלוּ בָעֵת הַהִיא עַל הַחוֹמָה וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה בְנֵי יַעֲקֹב מְבַקְּשִׁים אֶת מְבוֹא הָעִיר. וַיְּהַתְּלוּ יוֹשְׁבֵי סַרְטָן בִּבְנֵי יַעֲקֹב וַיְחָרְפוּם וַיְקַלְּלוּם. וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת הַחֶרְפָּה וְאֶת הַלַּעַג וְהַקֶּלֶס, וַיִּקְצְפוּ מְאֹד וַיְדַלְּגוּ כֻלָּם וַיַּעַבְרוּ אֶת אַרְבָּעִים הָאַמָּה רֹחַב הַתְּעָלָה בִּגְבוּרָתָם הַגְּדוֹלָה.

וַיִּרְאוּ יוֹשְׁבֵי סַרְטָן אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיִּשְׁתָּאוּ וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד כִּי לֹא הָיָה עוֹד כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר יָעוּף אִישׁ כְּצִפּוֹר מֶרְחַק אַרְבָּעִים אַמָּה. וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶל שַׁעֲרֵי הָעִיר וְהִנֵּה הֵם סְגוּרִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לִשְׁבּוֹר אֶת דֶּלֶת הַבַּרְזֶל וַיַּשְׁלִיכוּ עֲלֵיהֶם יוֹשְׁבֵי סַרְטָן אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת מֵעַל הַחוֹמָה וַיּוֹרוּ בָם חִצִּים. וַיַּרְא יְהוּדָה כִּי כֵן וַיְדַלֵּג עַל הַחוֹמָה מִזְרְחָה הָעִירָה וַיַּעַל אַחֲרָיו גָּד מִפְּאַת הָעִיר יָמָּה וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי עָלוּ צָפוֹנָה וְדָן וּרְאוּבֵן נֶגְבָּה. וַיִּרְאוּ הַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּבָּהֲלוּ מְאֹד וַיֵּרְדוּ הָעִירָה וַיִּתְחַבְּאוּ בָהּ. בָּעֵת הַהִיא נִגְּשׁוּ יִשָׂשכָר וְנַפְתָּלִי וַיִּשְׁבְּרוּ אֶת דֶּלֶת הַבַּרְזֶל וַיָּבוֹאוּ הָעִירָה וַיִּלָּחֲמוּ עִם יוֹשְׁבֶיהָ וַיַּכּוּ אֶת כֻּלָּם וְלֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיהֶם.

 

קכ. שְׁנֵים עָשָׂר גִּבּוֹרִים. (שם)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ בְנֵי יַעֲקֹב לָצֵאת מִן הָעִיר וַיַּעַבְרוּ לִפְנֵי מִגְדָּל גָּבוֹהַּ עַד מְאֹד. וַיֵּצְאוּ מִן הַמִּגְדָּל שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים גִּבּוֹרִים וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה כְבֵדָה עִם שִׁמְעוֹן וְלֵוִי. וַיַּכּוּ הַגִּבּוֹרִים בְּמָגִנֵּי שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וַיִּשְׁבְּרוּם. וְאַחַד הַגִּבּוֹרִים הִכָּה בְחַרְבּוֹ עַל רֹאשׁ לֵוִי, וַיְמַהֵר לֵוִי וַיָּשֶׂם אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְכּוֹנֵן הַגִּבּוֹר לְהַכּוֹת אֶת לֵוִי וְלִמְחַץ אֶת יָדוֹ וְרֹאשׁוֹ, וַיְזַנֵּק לֵוִי אֶל הַגִּבּוֹר וַיִּגְזוֹל מִמֶּנּוּ אֶת חַרְבּוֹ וַיַּךְ בָּהּ בְּכֹחַ עַל רֹאשׁ הַגִּבּוֹר וַיְמִיתֵהוּ.

וְאַחַד עָשָׂר הַגִּבּוֹרִים הַנּוֹתָרִים נִגְּשׁוּ לְהִלָּחֵם עִם לֵוִי לִנְקוֹם מִמֶּנּוּ אֶת נִקְמַת הַגִּבּוֹר הַמֵּת; וַיְמַהֵר שִׁמְעוֹן וַיָּבֹא לְעֶזְרַת לֵוִי. וַיְהִי כִרְאוֹת שִׁמְעוֹן כִּי הַגִּבּוֹרִים מִתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד, וַיַּכֵּר יְהוּדָה מֵרָחוֹק אֶת קוֹל צַעֲקַת שִׁמְעוֹן אָחִיו וַיָּרָץ הוּא וְנַפְתָּלִי אֶל שִׁמְעוֹן וְלֵוִי. וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי נִשְׁבְּרוּ מָגִנֵּיהֶם וַיִּקַּח שְׁנֵי מָגִנִּים מִידֵי עֲבָדָיו וַיִּתְּנֵם לְשִׁמְעוֹן וּלְלֵוִי. וַיִּלָּחֲמוּ אַרְבַּעְתָּם עִם אַחַד עָשָׂר הַגִּבּוֹרִים עַד הָעֶרֶב וְלֹא יָכְלוּ לָהֶם. וַיָּרָץ נַפְתָּלִי אֶל יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּגֶּד לוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

וַיֵּלֶךְ יַעֲקֹב עִם נַפְתָּלִי אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִלְחֲמוּ שָׁם הַגִּבּוֹרִים וַיּוֹר יַעֲקֹב שְׁלֹשָׁה חִצִּים וַיָּמֶת שְׁלֹשָׁה גִבּוֹרִים וַיִּפְנוּ שְׁמוֹנָה הַגִּבּוֹרִים הַנִּשְׁאָרִים וְהִנֵּה הַמִּלְחָמָה לָהֶם פָּנִים וְאָחוֹר וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיָּנוּסוּ. וַיְהִי בְּנוּסָם וַיִּפְגְּשׁוּ אֶת דָּן וְאֶת אָשֵׁר בָּאִים לִקְרָאתָם וַיִּפְּלוּ עֲלֵיהֶם דָּן וְאָשֵׂר פִּתְאוֹם וַיַּהַרְגוּ מֵהֶם שְׁנֵי אֲנָשִׁים. וַיִּרְדּוֹף יְהוּדָה וְאֶחָיו אַחֲרֵי הַנִּשְׁאָרִים וַיַּכּוּ אוֹתָם מַכָּה רַבָּה וַיָּמוּתוּ גַם הֵם.

 

קכא. מִלְחֶמֶת יְהוּדָה עַל חוֹמַת גָּעַשׁ. (שם)

וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יַעֲקֹב כִּי הִתְקַבְּצוּ עֲלֵיהֶם אַנְשֵׁי גָעַשׁ לַמִּלְחָמָה, וַיַּחְגְּרוּ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתָּם וַיֵּלְכוּ לְהִלָּחֵם עִם בְּנֵי גָעַשׁ. וְגָעַשׁ עִיר גְּדוֹלָה וּבְצוּרָה וְלָהּ שָׁלֹש חוֹמוֹת, וַאֲנָשֶׁיהָ כֻלָּם גִּבּוֹרִים. וַיָּבֹאוּ בְנֵי יַעֲקֹב גָּעֲשָׁה וַיִּמְצְאוּ שַׁעֲרֵי הָעִיר סְגוּרִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ נִצָּבִים עַל הַחוֹמָה הַחִיצוֹנָה. וְעַם רַב מְאֹד כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם אָרְבוּ לִבְנֵי יַעֲקֹב מִחוּץ לָעִיר מֵאַחֲרֵיהֶם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִגְּשׁוּ בְנֵי יַעֲקֹב לִפְתֹּחַ אֶת שַׁעַר הָעִיר וַיְמַהֲרוּ הָאוֹרְבִים וַיָּסֹבּוּ אוֹתָם וַתְּהִי לָהֶם הַמִּלְחָמָה פָּנִים וְאָחוֹר. וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עַל הַחוֹמָה מַשְׁלִיכִים עַל בְּנֵי יַעֲקֹב אֲבָנִים וּמוֹרִים עֲלֵיהֶם חִצִּים.

וַיַּרְא יְהוּדָה כִּי כָבְדָה הַמִּלְחָמָה מְאֹד וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמַע כָּמוֹהָ וַיִּבָּהֲלוּ כָל אַנְשֵׁי גָעַשׁ וַיִּפְּלוּ אֲנָשִׁים רַבִּים מֵעַל הַחוֹמָה. אָז נִגְּשׁוּ בְנֵי יַעֲקֹב לִשְׁבּוֹר דַּלְתוֹת הָעִיר. וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי גָעַשׁ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּתְחַזְּקוּ וַיַּשְׁלִיכוּ עַל בְּנֵי יַעֲקֹב אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת וּכְבֵדוֹת וַיַּבְרִיחוּם מֵעַל הַשָּׁעַר. וַיָּסַר יְהוּדָה מֵעַל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמְדוּ שָׁם הָאֲנָשִׁים עַל הַחוֹמָה וַיֵּלֶךְ עִם אֶחָיו אֶל חוֹמַת הָעִיר מִזְרָחָה. וַיְהִי אַךְ נִגְּשׁוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא וַיְמַהֲרוּ הַגִּבּוֹרִים הָעוֹמְדִים עַל הַחוֹמָה וַיַּשְׁלִיכוּ אֲבָנִים רַבּוֹת עַל יְהוּדָה וְאֶחָיו וַיַּבְרִיחוּם גַּם מִשָּׁם, וַיָּסַר יְהוּדָה וְאֶחָיו מִן הַמָּקוֹם הַהוּא וַיִּגְּשׁוּ אֶל שַׁעֲרֵי הָעִיר נֶגְבָּה, וַיָּרוּצוּ הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים עַל הַחוֹמָה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם יְהוּדָה וְאֶחָיו וַיּוֹסִיפוּ לְהַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְדוֹלוֹת וְלִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם עָפָר וָאֵפֶר וַיִּרְאוּ בְנֵי גָעַשׁ כִּי לֹא יָכְלוּ לָהֶם הָעִבְרִים וַיְחָרְפוּ אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב וַיֹּאמֵרוּ: הַאֻמְנָם תֹּאמְרוּ לַעֲשׂוֹת לְגָעַשׁ וּלְיוֹשְׁבֶיהָ כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לְיֶתֶר הֶעָרִים? סוּרוּ מִמֶּנּוּ אִם חֲפֵצִים אַתֶּם חַיִּים כִּי לֹא לַאֲנָשִׁים כְמוֹכֶם לְהִלָּחֵם עִם גִּבּוֹרֵי כֹחַ כְּאַנְשֵׁי גָעַשׁ.

וּכְדַבְּרָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיְמַלְּאוּ פִיהֶם צְחוֹק וַיּוֹרוּ בִּבְנֵי יַעֲקֹב חִצִּים וַיַּשְׁלִיכוּ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים רַבּוֹת מְאֹד. וַיִּשְׁמַע יְהוּדָה אֶת דִּבְרֵי גִבּוֹרֵי גָעַשׁ וַיִּחַר לוֹ מְאֹד וַיָּרָץ בְּכָל כֹּחוֹ וַיְדַלֵּג עַל הַחוֹמָה הַבְּצוּרָה וַיִּקְרָא: לַיָי הַיְשׁוּעָה! אֶפֶס כִּי בְעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה נָפְלָה חַרְבּוֹ מִיָּדוֹ אָרְצָה וַיִּשְׁאַג יְהוּדָה שְׁאָגָה גְדוֹלָה כְּשַׁאֲגַת אַרְיֵה וַיִּבָּהֲלוּ הַגִּבּוֹרִים הָעוֹמְדִים עַל הַחוֹמָה וַיִּפְּלוּ רַבִּים אֶל תּוֹך הָעִיר. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִשְׁגִּיחוּ הַגִּבּוֹרִים אֶל יְהוּדָה וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֵין חֶרֶב בְּיָדוֹ וַיִּתְחַזְּקוּ וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו לְהַפִּילוֹ מֵעַל הַחוֹמָה אָרְצָה. וַיְכַתְּרוּ עֶשְׂרִים אִישׁ אֶת יְהוּדָה וַיִּשְׁלְפוּ אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם, וַיִּצְעַק יְהוּדָה שֵׁנִית וַיִּקְרָא: יְיָ! עָזְרֵנוּ וְחַלְּצֵנוּ מִצָּרָה! וַתַּחֲרֵד הַצְּעָקָה אֶת הַגִּבּוֹרִים הַקָּמִים עָלָיו וַיָּנוּסוּ מִפְּנֵי יְהוּדָה וַתִּפֹּלְנָה חַרְבוֹתֵיהֶם מִידֵיהֶם. וַיְמַהֵר יְהוּדָה וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶב וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם וַיַּפִּילֵם מֵעַל הַחוֹמָה. וַיְהִי בְּרֶגַע הַזֶּה וַיַּעֲלוּ עַל הַחוֹמָה כִּשְׁמוֹנִים אִישׁ לְהִלָּחֵם עִם יְהוּדָה וַיָּסֹבּוּ אוֹתוֹ וַיִּשְׁלְפוּ אֶת חַרְבוֹתָם וַיִּתְכּוֹנְנוּ לְהָרְגוֹ. וַיִּתֵּן יְיָ פַּחַד יְהוּדָה בְּלִבָּם וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו; בָּעֵת הַהִיא עָלָה עַל הַחוֹמָה הַגִּבּוֹר בְּאַנְשֵׁי גָעַשׁ עָרוּד שְׁמוֹ, וַיָרָץ אֶל יְהוּדָה לְהַכּוֹתוֹ וַיְמַהֵר יְהוּדָה וַיָּשֶׂם אֶת מָגִנּוֹ עַל רֹאשׁוֹ. וַיַּךְ עָרוּד בַּמָּגֵן וַיִּשְׁבְּרֵהוּ וַיִּמְחַץ רֹאשׁ יְהוּדָה. וַיִּצְעַק יְהוּדָה צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַיֶחֱרַד עָרוּד עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לָנוּס וַתִּמְעַדְנָה221 רַגְלָיו וַיִּפּוֹל מֵעַל הַחוֹמָה אָרְצָה, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמְדוּ שָׁם יֶתֶר אֲחֵי יְהוּדָה, וַיָּקוּמוּ עָלָיו וַיַּהַרְגֻהוּ. וִיהוּדָה צָעַק עוֹד הַפַּעַם צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה, כִּי גָדַל כְּאֵב רֹאשׁוֹ מֵרֶגַע לְרָגַע;

וַיִּשְׁמַע דָּן קוֹל צַעֲקַת יְהוּדָה וַיְאַמֵּץ אֶת כֹּחוֹ וַיְדַלֵּג גַּם הוּא וַיַּעַל עַל הַחוֹמָה אֶל יְהוּדָה. וַיִּבְרְחוּ מִשָּׁם כָּל הַגִּבּוֹרִים הַנִּלְחָמִים עִם יְהוּדָה וַיְמַהֲרוּ וַיַּעֲלוּ עַל הַחוֹמָה הַתִּיכוֹנָה222, וַיּוֹסִיפוּ לְהַשְׁלִיךְ מִשָּׁם עַל יְהוּדָה וְאָחִיו אֲבָנִים רַבּוֹת וְלִירוֹת בָּהֶם חִצִּים. וַיַּכְאִיבוּ הַחִצִּים וְהָאֲבָנִים אֶת יְהוּדָה וְאֶת דָּן עַד מְאֹד וַיָּסוּרוּ מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמְדוּ שָׁם וַיְמַהֲרוּ לָבֹא אֶל מָקוֹם אַחֵר; אֶפֶס כִּי גַם שָׁם לֹא הוּנַח223 לָהֶם וַיְהִי כְפֶשַׂע224 בֵּינָם וּבֵין הַמָּוֶת. וּפִתְאוֹם הִתְחַזֵּק יְהוּדָה וַיִּשְׁאַג שְׁאָגָה גְדוֹלָה וַיִּנְהֹם225 כְּנַהֲמַת גַּלֵּי הַיָּם וַיְדַלֵּג מֵעַל הַחוֹמָה הַחִיצוֹנָה אֶל הַחוֹמָה הַתִּיכוֹנָה אֲשֶׁר עָמְדוּ שָׁם הַגִּבּוֹרִים וַיַּפְחִידֵם פִּתְאוֹם וַיְמַהֲרוּ לָרֶדֶת מֵעַל הַחוֹמָה הָעִירָה לְהִתְחַבֵּא בָהּ. וַיְמַהֵר דָּן וַיְדַלֵּג גַּם הוּא אֶל יְהוּדָה וַיֵּרְדוּ שְׁנֵיהֶם מֵעַל הַחוֹמָה אֶל תּוֹךְ הָעִיר לְהַכּוֹת אֶת יוֹשְׁבֶיהָ; וַתְּהִי בָעִיר מְהוּמָה גְדוֹלָה וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב וּבָנָיו וַיִּרְאוּ כִּי אֵין יְהוּדָה וְדָן עַל הַחוֹמָה וַיִּדְאֲגוּ לָהֶם מְאֹד. וַיַּעַל נַפְתָּלִי עַל הַחוֹמָה הַחִיצוֹנָה לִרְאוֹת מַה קוֹל הַצְּעָקָה אֲשֶׁר שָׁמְעוּ בָּעִיר; וַיְּדַלֵּג נַפְתָּלִי מֵהַחוֹמָה אֲשֶׁר עָמַד עָלֶיהָ אֶל הַחוֹמָה הַתִּיכֹונָה וַיִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב וַיַּרְא אֶת יְהוּדָה וְאֶת דָּן מַכִּים בְּאַנְשֵׁי הָעִיר, וַיֵּרֶד גַּם הוּא אֲלֵיהֶם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאוּ יֶתֶר בְּנֵי יַעֲקֹב כִּי חָדְלוּ אַנְשֵׁי גָעַשׁ מֵהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וּמִירוֹת חִצִּים מֵעַל הַחוֹמָה וַיִּשְׁבְּרוּ אֶת דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וַיָּבֹאוּ כֻלָּם הָעִירָה וַיִּלְכְּדוּהָ.

 

קכב. חֶרְדַּת זְבֻלוּן. (שם)

וַיְהִי כְּצֵאת יַעֲקֹב וּבָנָיו מִגָּעַשׁ וַיִּפְגְּעוּ בָם שְׁלֹשֶׁת גִּבּוֹרִים אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ בָּעִיר. וַיַּרְא אֶחָד מֵהֶם אֶת זְבֻלוּן וְהִנֵּה הוּא נַעַר קָטֹן וּקְצַר קוֹמָה וַיָּרָץ אֵלָיו פִּתְאוֹם וַיִּתְפְּשֵׂהוּ226 וַיַּפִּילֵהוּ אַרְצָה בְּכֹחַ. וַיֶּחֱרַד זְבֻלוּן מְאֹד וַיָּרֶם אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. וַיָּרָץ יַעֲקֹב אֶל הַגִּבּוֹר הַהוּא וַיַּכֵּהוּ בְחַרְבּוֹ מִתַּחַת לְמָתְנָיו וַיְמִיתֵהוּ. וַיִּגַּשׁ הַגִּבּוֹר הַשֵּׁנִי אֶל יַעֲקֹב וַיָּקָם עָלָיו לְהַפִּילוֹ אָרְצָה. וַיִּצְעַק יַעֲקֹב וַיִּשְׁמְעוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וַיְמַהֲרוּ לְעֶזְרַת אֲבִיהֶם וַיַּכּוּ אֶת הַגִּבּוֹר אֶל הַשּׁוֹקַיִם וַיַּפִּילוּהוּ אָרְצָה. וַיִּתְנַשֵּׂא הַגִּבּוֹר וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ וַיָּרָץ אֶל שִׁמְעוֹן, וַיִּרְדּוֹף יְהוּדָה אַחֲרָיו וַיַּכֵּהוּ בְחַרְבּוֹ וַיִּבְקַע אֶת רֹאשׁוֹ וַיָּמֹת. וַיָּנָס הַגִּבּוֹר הַשְּׁלִישִׁי וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו בְּנֵי יַעֲקֹב. וַיְהִי בְנוּסוֹ וַיִּמְצָא בַדֶּרֶךְ חֶרֶב וַיְרִימֶהָ וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו אֶל יְהוּדָה לְהַכּוֹתוֹ, וַיְמַהֵר נַפְתָּלִי וַיִּקַּח אֶת מָגִנּוֹ וַיָּשֶׂם אוֹתוֹ עַל רֹאשׁ יְהוּדָה וַתַּךְ הַחֶרֶב בְּמָגֵן נַפְתָּלִי וַיִּנָּצֵל יְהוּדָה מִמָּוֶת. בְּרֶגַע הַזֶּה בָּאוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי לְעֶזְרַת יְהוּדָה וַיַּכּוּ אֶת הַגִּבּוֹר וַיְמִיתֻהוּ.

 

קכג. חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ. (שם)

וְאַנְשֵׁי בֵית חוֹרוֹן גִּבּוֹרִים מְאֹד וּמְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה. וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֵת אֲשֶׁר עַשׂוּ בְנֵי יַעֲקֹב לְאַנְשֵׁי גָעַשׁ וַיִּחַר אַפָּם מְאֹד וַיֵּרְדוּ לְהִלָּחֵם עִמָּם. וַיִּרְאוּם בְּנֵי יַעֲקֹב וַיִּירָאוּם מְאֹד וַיִּתְפַּלְּלוּ אֶל יְיָ לֵאמֹר: הוֹשִׁיעֵנוּ יְיָ וְלֹא נִפְּלָה בִידֵי הַגִּבּוֹרִים הָאֵלֶּה. וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶל תְּפִלָּתָם וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל227 בֵּין בְּנֵי יַעֲקֹב וּבֵין אַנְשֵׁי בֵית חוֹרוֹן וַיְכַס הַחֹשֶׁךְ אֶת כָּל הָאָרֶץ;

וַיְהִי בְעֵת הַמִּלְחָמָה וַיִּלָּחֲמוּ אַנְשֵׁי בֵית חוֹרוֹן אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וַתִּשָּׁמַע צַעֲקָתָם עַד לְמֵרָחוֹק וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ לְקוֹלָם. וּבְנֵי יַעֲקֹב יָדְעוּ כִּי נִלְחָמִים אוֹיְבֵיהֶם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וַיֵּלְכוּ עַד מוֹרַד הָהָר וַיָּלִינוּ שָׁם עִם נַעֲרֵיהֶם. וַיִּשְׁמְעוּ כָל יוֹשְׁבֵי עָרֵי הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי אֶת קוֹלוֹת הַצְּעָקָה וַיֹּאמֵרוּ: קוֹל הָעִבְרִים בְּהִתְגַּבְּרָם עַל אַנְשֵׁי מִלְחַמְתָּם אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים! אָמְנָם מִי יוּכַל לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם וְהֵמָּה כֻלָּם גִּבּוֹרִים וַיָי אֱלֹהֵיהֶם נִלְחָם לָהֶם!

 

קכד. עֲצַת שָׁלוֹם. (עפ“י מדרש ויסעו המובא בילק”שׁ וישׁלח וס"ה שׁם)

וַיָּבֹאוּ יַעֲקֹב וּבָנָיו בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לְעִיר שְׁכֶם אֶל בֵּיתָם וַיָּנוּחוּ מֵהַמִּלְחָמָה. וַיִּוָּעֲדוּ228 שִׁבְעַת מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי לְהַשְׁלִים229 עִם בְּנֵי יַעֲקֹב כִּי יָרְאוּ לְנַפְשׁוֹתָם מְאֹד. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיִּשְׁלַח יָפִיעַ מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶל מֶלֶךְ הָעַי וְאֶל מֶלֶךְ גִּבְעוֹן וְאֶל מֶלֶךְ שָׁלֵם וְאֶל מֶלֶךְ עֲדוּלָם וְאֶל מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל מֶלֶךְ חָצוֹר לֵאמֹר: עֲלוּ אֵלַי וְנָבוֹאָה אֶל בְּנֵי יַעֲקֹב וְהִשְׁלַמְנוּ אִתָּם.

וְהָיָה בְּבוֹאֲכֶם אֵלַי אַל תָּבוֹאוּ עִם אַנֲשֵׁי חֵילְכֶם הָרַבִּים, וְלָקַח לוֹ כָל מֶלֶךְ אֶת שְׁלֹשֶׁת שָׂרָיו הַגְּדוֹלִים, וְכָל שַׂר יִקַּח עִמּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲנָשִׁים מְשָׁרְתָיו. וְהָלַכְנוּ יַחַד אֶל בְּנֵי יַעֲקֹב וְהִתְחַנַּנּוּ אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: הַשְׁלִימוּ אִתָּנוּ וְכִרְתוּ לָנוּ בְּרִית! וַיַּעֲשׁוּ כָל הַמְּלָכִים כְּכֹל אֲשֶׁר יָעַץ אוֹתָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וַיִּתְקַבְּצוּ לָלֶכֶת אֶל בְּנֵי יַעֲקֹב.

וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָשְׁבוּ בָעֵת הַהִיא בְחֶלְקַת230 הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה מֵאֵת שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיְהִי מִסְפַּר הַמְּלָכִים וְהַשַּׁלִּיטִים אֲשֶׁר בָּאוּ לְהַשְׁלִים עִם יַעֲקֹב עֶשְׂרִים וְאֶחָד אִישׁ. וּבְנֵי יַעֲקֹב שָׁמְעוּ כִי הִתְקַבְּצוּ מַלְכֵי כְנַעַן וַיַּחֲנוּ בְּחֶבְרוֹן, – וַיִּשְׁלְחוּ מְרַגְּלִים לֵאמֹר: לְכוּ חֶרֶשׁ וּסְפַרְתֶּם אֶת הַמְּלָכִים וְאֶת אַנְשֵׁיהֶם וְשַׁבְתֶּם וְהִגַּדְתֶּם לָנוּ. וַיַּעֲשׂוּ הָעֲבָדִים הַמְרַגְּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר צֻוּוּ וַיָּשׁוּבוּ אֶל בְּנֵי יַעֲקֹב וַיֹּאמֵרוּ: בָּאנוּ אֶל הַמְּלָכִים הָהֵם וְהִנֵּה הֵם מְתֵי מִסְפַּר, וַנִּסְפְּרֵם וְהִנֵּה מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנָה אִישׁ בְּחֶבְרוֹן. וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יַעֲקֹב: מְתֵי מִסְפָּר הֵם וְלֹא נֵצֵא אֲלֵיהֶם כֻּלָּנוּ. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיָּקוּמוּ בְנֵי יַעֲקֹב וַיִּבְחֲרוּ מֵאַנְשֵׁיהֶם שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם אִישׁ וַיֵּצְאוּ עִמָּהֶם לַמִּלְחָמָה, כִּי לֹא יָדְעוּ כִּי לְשָׁלוֹם בָּאוּ מַלְכֵי כְנַעַן וְשָׂרֵיהֶם. וַיֵּצְאוּ בְנֵי יַעֲקֹב עִם עַבְדֵיהֶם אֶל שַׁעַר שְׁכֶם לִקְרַאת הַמְּלָכִים וְיַעֲקֹב אֲבִיהֶם אִתָּם. וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְשָׂרָיו בָּאִים לִקְרָאתָם וַיַּעַמְדוּ בְנֵי יַעֲקֹב עַל עָמְדָם וַיִּרְאוּ אֶת מֶלֶךְ חֶבְרוֹן הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֲלֵיהֶם וּכְקָרְבוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם אָרְצָה. וַיֵּשֶׁב מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְשָׂרָיו לִפְנֵי יַעֲקֹב וּבָנָיו. וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ חֶבְרוֹן: בִּי אֲדוֹנִי יַעֲקֹב! הַשְׁלִימָה אִתָּנוּ וּכְרָת לָנוּ בְרִית שָׁלוֹם וְעָבַדְנוּ לָךְ! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים אַתָּה חָפֵץ לְהַשְׁלִים אִתָּנוּ, וְאָמַרְתָּ לְיֶתֶר הַמְּלָכִים אֲשֶׁר הִתְקַבְּצוּ אֵלֶיךָ: יָבֹאוּ נָא עַד הֲלוֹם וְדִבְּרוּ גַם הֵם אִתָּנוּ, אֶפֶס כִּי לֹא יָשִׂים אִישׁ מֵהֶם אֶת חַרְבּוֹ וְאֶת חֲנִיתוֹ בְּבוֹאוֹ לִכְרוֹת בְּרִית שָׁלוֹם. וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ חֶבְרוֹן לְהַגִּיד לְמַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת דִּבְרֵי יַעֲקֹב. וַיָּסִירוּ מֵהֶם אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתָּם וַיֵּלְכוּ וַיָּבוֹאוּ אֶל יַעֲקֹב וַיִּשְׁתַּחֲווּ אֵלָיו וַיִּתְחַנְּנוּ גַם הֵמָּה לֵאמֹר: אַל תִּגַּע בָּנוּ כַּאֲשֶׁר לֹא נָגַעְנוּ אֲנַחְנוּ בָּךְ! וַיִּשָּׁבַע לַהֶם יַעֲקֹב וּבָנָיו לְבִלְתִּי גַעַת בָּהֶם, וְגַם מַלְכֵי הָאָרֶץ נִשְׁבְּעוּ לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּל רָעָה לְיַעֲקֹב וּבָנָיו כַּל הַיָּמִים. וַיְשַׁלַּח יַעֲקֹב אֶת הַמְּלָכִים וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם. וְשָׁלוֹם הָיָה בֵּין בְּנֵי יַעֲקֹב וּבֵין מַלְכֵי כְנַעַן עַד בֹּא בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ כְּנַעַן לְנַחֲלָה.

 

קכה. עֵשָׂו נוֹטֵר231 וְנוֹקֵם. (מדרשׁ ויסעו הובא בילק“שׁ וישׁלח ל”ג)

וַיְהִי לִתְקוּפַת232 הַשָּׁנָה וַתָּמָת לֵאָה, וַתֵּרֶב בְּבֵית יַעֲקֹב תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה233. וַיִּשְׁמַע עֵשָׂו אֶת דְּבַר מוֹת לֵאָה וְאֶת הָאֵבֶל הַכָּבֵד אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ יַעֲקֹב, וַיֹּאמֵר: בָּא הַיּוֹם שֶׁקִּוִּיתִיהוּ! עַתָּה אֵצֵא פִתְאוֹם עָלָיו לַמִּלְחָמָה וְהָרַגְתִּי אוֹתוֹ. וַיֶּאֱסֹף עֵשָׂו אֵלָיו אַרְבָּעִים אֶלֶף אִישׁ וַיִּתֵּן לָהֶם מָגִנֵּי בַרְזֶל וּרְמָחים וּקְשָׁתוֹת וַיֵּלֶךְ עִמָּהֶם וַיָּבֹא חֶבְרוֹנָה וַיָּצַר234 עַל הַבִּירָה אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהּ יַעֲקֹב וּבָנָיו וַעֲבָדָיו. וְיַעֲקֹב וּבְנֵי בֵיתוֹ יָשְׁבוּ בָעֵת הַהִיא לָאָרֶץ וַיִּתְאַבְּלוּ עַל לֵאָה וְלֹא הֶאֱמִינוּ כִּי יָבֹא עַתָּה עֲלֵיהֶם צַר וְאוֹיֵב לְהַרְגִּיזָם וּלְִהִלָּחֵם אִתָּם.

וְעֵשָׂו מִהַר וַיַּעַל עַל הַחוֹמָה הַבְּנוּיָה מִסָּבִיב לַבִּירָה וַיָּחֵל לִירוֹת חִצִּים. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת עֵשָׂו וַיַּעַל על הַחוֹמָה נֶגְדּוֹ וַיֹּאמַר: מַדּוּעַ בָּאתָ אֵלַי, אָחִי, לְהִלָּחֵם בִּי, וְאָנֹכִי לֹא הֲרֵעוֹתִי לְךָ וְלֹא חָטָּאתִי נֶגְדֶּךָ! וְלֹא עָנָה עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב דָבָר, כִּי אִם כּוֹנֵן אֶת קַשְׁתּוֹ לִירוֹת בְּיַעֲקֹב, וַיְצַו גַּם לַאֲנָשָׁיו הָעוֹמְדִים עַל הַחוֹמָה לֵאמֹר: מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי, – מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי! וַיְהִי כִּרְאוֹת יְהוּדָה אֶת מַעֲשֵׂי עֵשָׂו וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דְּבָרָיו וַיִּקְצֹף מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב אָבִיו: עַד מָתַי יִהְיֶה עֵשָׂו לָנוּ לְמוֹקֵשׁ. אַתָּה מְדַבֵּר אֵלָיו שָׁלוֹם וְהוּא – לַמִּלְחָמָה!

וַיַּהַס יַעֲקֹב אֶת יְהוּדָה וַיּוֹסֶף לְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו דִּבְרֵי שָׁלוֹם. וְלֹא שָׁעָה עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב וְלֹא פָנָה אֵלָיו, כִּי אִם הוֹסִיף לִירוֹת וּלְצַוֹּת אֶת אֲנָשָׁיו לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה. וְלֹא יָכֹל עוֹד יְהוּדָה לְהִתְאַפֵּק וַיּוֹר חֵץ בְּעֵשָׂו וַיִּפְצָעֵהוּ.

וַיִּרְאוּ בָנָיו כִּי נִפְצַע עֵשָׂו וַיְמַהֲרוּ אֵלָיו וַיִּקָּחֻהוּ עַל זְרוֹעוֹתֵיהֶם וַיִּשָּׂאֻהוּ מִשָּׁם וָהָלְאָה. וַיְצַו עֵשָׂו אֶת אַנְשֵׁי צְבָאוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה אָנֹכִי הָחְלֵיתִי וְלֹא אוּכַל עוֹד הִלָּחֵם, עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לֵאמֹר: אַל תָּסוּרוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה עַד אִם הִכִּיתֶם אֶת יַעֲקֹב אָחִי וְאֶת בָּנָיו.

וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ יְהוּדָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיַּזְעֵק אֶת אֶחָיו וְאֶת עַבְדֵי אָבִיו וַיֵּצְאוּ דֶרֶךְ שַׁעַר הָעִיר וַיָּחֵלּוּ לְהִלָּחֵם בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף אַנְשֵׁי הַחַיִל. וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי עֵשָׂו אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב יוֹצְאִים עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיּירוּ בָם חִצִּים וַיַּשְׁלִיכוּ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים. וְאַלְפֵי הַחִצִּים וְהָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ עֲלֵיהֶם אַנְשֵׁי עֵשָׂו כִּסּוּ אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ וַיֶּחְשַׁךְ הַיּוֹם. וַיְדַבֵּר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו וְאֶל עַבְדֵי אָבִיו לֵאמֹר: נִבְטַח בַּייָ וְשָׁלָח לָנוּ עֶזְרָתוֹ!

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ בְּנֵי יַעֲקֹב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֶּחֶזְקוּ וַיֶּאֶמְצוּ וַיִּלָּחֲמוּּ עִם אוֹיְבֵיהֶם הָעֲצוּמִים וַיַּכּוּ בָהֶם מַכָּה רַבָּה. וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי עֵשָׂו כִּי נָפַל מֵהֶם רַב וַתִּבְעַר בָּם חֲמָתָם וַיָּחֵלּוּ לְהִלָּחֵם בְּכָל כֹּחָם עִם יְהוּדָה וְאֶחָיו. וַיַּרְא יְהוּדָה כִּי חָזְקָה הַמִּלְחָמָה מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וַיִּקְרָא: יְיָ אֱלֹהֵינוּ, הוֹשִׁיעֵנוּ הַפַּעַם הַזֹּאת כִּי אֵין בָּנוּ כֹחַ לַעֲמוֹד בִּפְנֵי אוֹיְבֵינוּ הָרַבִּים! וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶל תְּפִלַּת יְהוּדָה וַיַּעֲבֵר רוּחַ סְעָרָה גְדוֹלָה וַחֲזָקָה וַתַּךְ בַּסַּנְוֵרִים אֶת אַנְשֵׁי עֵשָׂו. וַיַּךְ בָּהֶם יְהוּדָה מַכָּה רַבָּה וּגְדוֹלָה וַיַּבְרִיחֵם וַיְפִיצֵם. וַיִּרְאוּ בְנֵי עֵשָׂו אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיֶּחֶרְדוּ חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַיִּקְחוּ אֶת אֲבִיהֶם הַחֹלֶה וַיִּבְרְחוּ עִמּוֹ אַרְצָה שֵׂעִיר. וַיָּנוּחוּ בְנֵי יַעֲקֹב בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי עָיְפוּ מְאֹד לְכֹבֶד הַמִּלְחָמָה וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי עֵשָׂו וַאֲנָשָׁיו הַנִּמְלָטִים. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיַּחְגְּרוּ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתָּם וַיֵּלְכוּ שֵׂעִירָה וַיָּצוּרוּ אֶל הָהָר אֲשֶׁר יָשַׁב שָׁם עֵשָׂו וּבָנָיו וַיֵּצְאוּ בְנֵי עֵשָׂו לִקְרַאת בְּנֵי יַעֲקֹב עִם אַנְשֵׁי צְבָאָם הַנִּמְלָטִים וַיִּתְחַנְּנוּ אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: חִדְלוּ מִמֶּנּוּ, כִּי לֹא נוֹסִיף נָבוֹא אֲלֵיכֶם לְהִלָּחֵם אִתְּכֶם! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ בְּנֵי יַעֲקֹב אֶת תַּחֲנוּנֵיהֶם, וַיַּשְׁלִימוּ אִתָּם וַיֵּלְכוּ וַיָּשׁוּבוּ חֶבְרוֹנָה אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמַעְלָה לֹא בָא עוֹד עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב וְלֹא הִרְגִּיזָהוּ וְלֹא הִתְאַנֶּה לוֹ עַד יוֹם מוֹת יִצְחָק אֲבִיהֶם.

 

קכו. אָסְנַת. (פדר“א ל”ח; מדר“א בילק”שׁ וישׁב)

וְדִינָה יָלְדָה בַת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ אָסְנַת לֵאמֹר: לַאֲסוֹנִי יְלַדְתִּיהָ לִשְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר אֲשֶׁר לְקָחַנִי בְחָזְקָה לְבֵיתוֹ. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת בָּנָיו עוֹיְנִים אֶת אָסְנַת וַיִּקַּח צִיץ זָהָב וַיִּכְתֹּב עָלָיו שֵׁם “קְדֻשָּׁה” וַיְשִׂימֵהוּ עַל צַוָּארָהּ וַיֹּאמֵר לָהּ: לְכִי, בִתִּי, אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה רוּחֵךְ, כִּי צַר לָךְ הַמָּקוֹם בְּבֵיתִי! וַתֹּאמֶר אָסְנַת: אֵיכָכָה אֵלֵךְ לְבַדִּי וַאֲנִי נַעֲרָה קְטַנָּה? וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: יְיָ יִשְׁמְרֵךְ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵכִי. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִרְחִיקָה אָסְנַת לָלֶכֶת וַיֵּרֶד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ בִּדְבַר יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם וַיִּקַּח אֶת אָסְנַת וַיְבִיאֶהָ מִצְרַיְמָה אֶל זֻלֵּיכָה אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר. וְזֻלֵּיכָה הָיְתָה עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד וַתֵּרֶא אֶת הַנַּעֲרָה הַנֶּחְמָדָה הַבָּאָה אֵלֶיהָ וַתַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתָהּ וַתְּהִי לָהּ לְבַת.

 

קכז. יוֹסֵף. (בר“ר פ”ד; תוכן עלילות ג‘, ד’)

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת רָחֵל וַתֹּאמֶר בִּלְהָה בְּלִבָּהּ: הָבָה אֲנַחֲמָה אֶת יוֹסֵף וְרִחַמְתִּי אוֹתוֹ וְהָיִיתִי לוֹ לְאֵם תַּחַת אִמּוֹ אֲשֶׁר נִלְקְחָה מִמֶּנּוּ וַתַּעַשׂ בִּלְהָה כַּאֲשֶׁר חָשְׁבָה וַתְּגַדְּלֵהוּ וַתַּאֲכִילֵהוּ וַתַּשְׁקֵהוּ וַתַּלְבִּישֵׁהוּ וַיְהִי לָהּ כְּאַחַד מִבָּנֶיהָ. וַיּוֹדֶה לָהּ יוֹסֵף אֶת חֲסָדֶיהָ וְאֶת חֶמְלָתָהּ אֲשֶׁר חָמְלָה עָלָיו, וַיִּתְהַלֵּךְ תָּמִיד עִם בָּנֶיהָ וְעִם בְּנֵי זִלְפָּה, וְלֹא בַז לָהֶם וְלֹא הִכְלִימָם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בְנֵי לֵאָה לָהֶם. בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל יַעֲקֹב לְלַמֵּד אֶת יוֹסֵף אֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר לָמַד בְּבֵית שֵׁם וְעֵבֶר וַיַּרְא וְהִנֵּה יוֹסֵף מַאֲזִין לִדְבָרָיו וְשׁוֹמֵעַ לָהֶם בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ, וַיִּשְׂמַח יַעֲקב עַל הַדָּבָר הַזֶּה שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיֶּאֱהַב אֶת יוֹסֵף וַיְהִי שַׁעֲשׁוּעָיו יוֹם יוֹם. וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אַהֲבַת אָבִיו אוֹתוֹ הוֹלֶכֶת הָלֹךְ וְגָדֵל וַיִּתְנַשֵּׂא עַל אֶחָיו, בְּנֵי לֵאָה, וַיִּלְבַּשׁ אֶת בְּגָדָיו הַטּוֹבִים וַיִּתְיַפֶּה לְעֵינֵיהֶם.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָם לְבָבוֹ עַד מְאֹד וַיִּשְׁכַּח אֶת דִּבְרֵי אָבִיו אֲשֶׁר לִמְדָּהוּ לֵאמֹר: לֹא תֵלֵך רָכִיל, וַיָּבֹא אֶל יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּלְשֵׁן אֶת אֶחָיו אֵלָיו. וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָד מֵעֲבָדָיו הַשָּׂדֶה לִקְרֹא אֶת בָּנָיו אֵלָיו וַיָּבֹאוּ וַיִּתְיַצְּבוּ לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הִנֵּה זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי, עַל כֵּן אָמַרְתִּי אֲדַבְּרָה נָא אֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרָי הָאַחֲרוֹנִים; וַיְדַבֵּר יַעֲקֹב אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: בְּמוֹתִי וִירַשְׁתֶּם אֶת בָּתַּי וְאֶת שְׂדוֹתַי וְאֶת כְּרָמַי וְאֶת צֹאנִי וּבְקָרִי וְאֶת כַּסְפִּי וּזְהָבִי וִהְיִיתֶם עֲשִׁירִים מְאֹד; אוּלָם חָלִילָה מִכֶּם לְהִתְנַשֵּׂא עַל אֲחֵיכֶם בְּנֵי בִלְהָה וְזִלְפָּה לֵאמֹר בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה! כִּי תוׁעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ לֵב וְאַף גַּם זֹאת בְּאַוֹּתְכֶם לֶאֱכֹל בָּשָׂר לֹא תְעַנּוּ אֶת הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְלֹא תֹאכְלוּ אֶת בְּשָׂרָם עַד אִם שְׁחַטְתּוּם בָּרִאשׁוֹנָה…. וְלֹא תִהְיוּ כַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם הָאוֹכְלִים בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ־דָמוֹ, כִּי לֹא יֶאֱהַב יְיָ וְלֹא יְרַחֵם בִּלְתִּי אִם אֶת הָאוֹהֲבִים לַעֲשׂוֹת טוֹב וָחֶסֶד וּמְלֵאִים רַחֲמִים! וַיֵּצְאוּ בְנֵי יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי אֲבִיהֶם וַיְדַבְּרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר: יְיָ יְבָרֵך אֶת אָבִינוּ בַּשָּׁלוֹם וְהֶאֱרִיךְ יָמָיו וְהוֹסִיף לְהַשְׂכִּילֵנוּ

וּלְחַכְּמֵנוּ. אוּלָם עַל זֹאת אֶשְׁתּוֹמֵם מְאֹד, כִּי קְרָאָנוּ אָבִינוּ פִתְאוֹם לָבֹא אֵלָיו וְלֹא חִכָּה לָנוּ עַד בּוֹאֵנוּ מִן הַשָּׂדֶה. אֵין זֹאת כִּי בָא אֵלָיו אִישׁ וַיַּךְ אוֹתָנוּ בִּלְשׁוֹנוֹ235 וַיִּשְׁמַע אָבִינוּ וַיִּקְרָא לָנוּ וַיְדַבֵּר אֵלֵינוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה. וַיַּעַן נַעַר אֶחָד מֵעַבְדֵי אֲבִיהֶם וַיֹּאמַר: אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי אֶת יוֹסֵף מְדַבֵּר בָּכֶם אֶל אֲבִיכֶם לֵאמֹר: כָּזֹאת וְכָזֹאת עָשׂוּ אחַי! וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַנַּעַר הָעֶבֶד וַיִּקְצְפוּ עַל יוֹסֵף קֶצֶף גָּדוֹל.

וְיַעֲקֹב עָשָׂה לְיוֹסֵף כְּתֹנֶת דַּקָּה וְקַלָּה נֶחְמָדָה לְמַרְאֶה מְאֹד וַיַּלְבִּישֵׁהוּ וַתְּהִי לְיוֹסֵף לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אוֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אוֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַבְּרוֹ לְשָׁלֹם כִּי אָמָרוּ: אַל נַעֲשֶׂה שֶׁקֶר בְּנַפְשֵׁנוּ236 לְדַבֵּר בְּפִינוּ שָׁלוֹם וְלִבֵּנוּ לֹא כֵן יַחְשֹׁב!

 

קכח. כִּבּוּד אָב. (בר“ר פ”ד; פדר“א ל”ח; מלחמה בשׁלום ו')

וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וְהִנֵּה הוּא וְאֶחָיו מְאַלְּמִים אֲלֻמּוֹת237 בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וַתִּשְׁתַּחֲוֶינָה אֲלֻמּוֹתֵיהֶם לַאֲלֻמָּתוֹ. וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו: גָּבַהּ לִבְּךָ מְאֹד וַתֹּאמֶר לִמְלֹךְ עָלֵינוּ וַיַּרְאוּךָ מַחְשְׁבוֹת לִבְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה! וַיּוֹסִיפוּ אֶחָיו לִשְׂנוֹא אוֹתוֹ עַל דְּבָרָיו וְעַל חֲלוֹמוֹתָיו. וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם וְהִנֵּה הִשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ. וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו, וַיִּתְמַהּ יַעֲקֹב מְאֹד עַל חֲלוֹם יוֹסֵף וַיֹּאמַר: הַאֻמְנָם יַעֲשֶׂה יְיָ עַתָּה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְחִיּה אֶת הַמֵּתִים לְבַעֲבוּר תֵּלֵךְ רָחֵל אִמְּךָ עִמִּי וְעִם אַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה? וַיִּגְעַר יַעֲקֹב בְּיוֹסֵף בְּנוֹ לְמַעַן הָסִיר אֶת קִנְאַת בָּנָיו וְשִׂנְאָתָם מִמֶּנּוּ. וּדְבַר יְיָ הָיָה אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר: שְׁמוֹר אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ יוֹסֵף בִּנְךָ וְזָכְרֵם כִּי בוֹא יָבוֹאוּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ אַתָּה וּבָנֶיךָ לְיוֹסֵף בִּנְךָ, כִּי אֲגַדְּלֵהוּ וַאֲרוֹמְמֵהוּ מְאֹד;

וְהִשְׁתַּחְוְתָה אֵלָיו גַּם בִּלְהָה אִשְׁתְּךָ הַמִּתְהַלֶּכֶת אִתּוֹ כְּאֵם אֶת בְּנָהּ! וַיְקַנְאוּ בְיוֹסֵף אֶחָיו וְיַעֲקֹב אָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר וַיְחַכֶּה לְבוֹאוֹ. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּקְרָא יַעֲקֹב לְיוֹסֵף בְּנוֹ וַיֹּאמַר: זֶה יָמִים אֲחָדִים לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וָאֶדְאַג לָהֶם מְאֹד. וַיְמָרְרוּ הַדְּבָרִים הַאֵלֶּה אֶת יוֹסֵף מְאֹד וַיְדַבֵּר עַל לֵב אָבִיו לֵאמֹר: אַל נָא תִתְעַצֵּב, אָבִי הַטּוֹב, אֶל לִבֶּךָ כִּי לֹא קָרָה כָּל אָסוֹן! פְּעָמִים רַבּוֹת אֵחֲרוּ אַחַי לָבֹא וַיָּשׁוּבוּ בְשָׁלוֹם אֵלֶיךָ! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: חֲלוֹם חָלַמְתִּי וַתִּפָּעֶם רוּחִי238 מְאֹד. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: סַפְּרָה נָא לִי אֶת חֲלוֹמְךָ וּפְתַרְתִּיו לְטוֹבָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה אָנֹכִי וְאַחֶיךָ מוּבָלִים239 מִצְרָיְמָה. וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה מַלְאַךְ יְיָ נִצָּב לְנֶגְדִּי. וָאֹמַר אֵלָיו: הַגִּידָה נָּא לִי הָאָשׁוּב לְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי? וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ אוֹתִי וַיֹּאמַר: שָׁם תָּמוּת! וָאִיקַץ וָאֶחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה, כִּי אָמָרְתִּי: שׂוֹנְאִים אוֹתָנוּ הַמְּלָכִים אֲשֶׁר נִלְחַמְנוּ אִתָּם, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא הִתְיָעֲצוּ עָלֵינוּ לָקַחַת אוֹתָנוּ שְׁבִי וּלְמָכְרֵנוּ לַעֲבָדִים לְמִצְרָיִם… וְעוֹדֶנִּי חוֹשֵׁב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וָאֶזְכֹּר אֶת דִּבְרֵי יְיָ אֲשֶׁר אָמַר לְאַבְרָהָם אֲבִי אָבִי: גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנוּ אוֹתָם… וָאֹמַר אֶל לִבִּי: אוּלַי הֵחֵלָּה הַגֵּרוּת240! וְעַתָּה מַהֲרָה בְנִי וְלֵךְ אֶל אַחֶיךָ הַרוֹעִים בִּשְׁכֶם וְרָאִיתָ אֶת שְׁלוֹמָם וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשֵׁבוֹתַנִי דָּבָר241! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ: אֲהָהּ! אֵיכָה אֶעֱשֶׂה? אִם לֹא אֵלֵךְ, – וְהִכְאַבְתִּי אֶת לֵב אָבִי הַטּוֹב, וְכִי אֵלֵךְ אֶל אַחַי בַּשָּׂדֶה לְבַדִּי, וְקָמוּ עָלַי וְהֵרֵעוּ לִי מְאֹד, כִּי רָאִיתִי אֶת שִׂנְאָתָם אוֹתִי הוֹלֶכֶת הָלֹךְ וְגָדֵל יוֹם יוֹם! אוּלָם יְהִי מָה! אָנֹכִי אֵלֵךְ, כִּי טוֹבָה לִי מְנוּחַת אָבִי וְשַׁלְוָתוֹ, וִיקָרָה לִי גַּם מֵחַיָּי!

 

קכט. בֵּין נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים. (פדר“א ל”ח; מלב“שׁ ח”א דף ח'; מד“ר בראשׁית פ”ד)

וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף וַיָּבוֹא שְׁכֶמָה וְלֹא מָצָא שָׁם אֶת אֶחָיו וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר אֵצֶל שְׁכֶם וַיֵּתַע. וַיִּמְצָאֵהוּ גַבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ תּוֹעֶה בַשָּׂדֶה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ, אוּלַי תֵּדַע וְהִגַּדְתָּ לִי אֵיפֹה הֵם רוֹעִים. וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמַר: שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים נֵלְכָה מִזֶּה דוֹתָיְנָה. וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף לָבֹא דוֹתָיְנָה.

וַיְהִי בָעֵת הַזֹּאת וַיִּתְכּוֹנְנוּ אֲחֵי יוֹסֵף לֶאֱכֹל אֶת לֶחֶם הַצָּהֳרָיִם. וַיֹּאמֶר יִשָּׂשכָר: הִנֵּה אָנֹכִי רֹאֶה אֶתְכֶם, אַחַי, נְפוֹצִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה הִקָּבְצוּ נָא כֻלְּכֶם וְעָשִׂינוּ גָל242 וְאָכַלְנוּ עָלָיו, כִּי מַה־טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים יָחַד! וַיֹּאמֶר שִׁמְעוֹן: טוֹבִים דְּבָרֶיךָ, אָחִינוּ, וּנְכוֹחִים243; אוּלָם מַה־נַּעֲשֶׂה לְיוֹסֵף, אֲהוּב אָבִינוּ, הַמַּלְשִׁין אוֹתָנוּ אֵלָיו, יוֹם יוֹם? וַיֹּאמֶר יְהוּדָה: מְגַנֵּב יוֹסֵף אֶת לֵב אָבִינוּ244 לְבַעֲבוּר יְבָרֵךְ אוֹתוֹ לִפְנֵי מוֹתוֹ וְהִנְחִילָהוּ אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ, כִּי בְלֶכְתִּי לְשָׁרֵת אֶת אָבִי וָאֵרֶא וְהִנֵּה פָנָיו אֵינָם אֵלַי כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם! וְעַתָּה, אַחַי הִגַּדְתִּי לָכֶם אֶת לִבִּי, וְאַתֶּם דְּעוּ מַה־תַּעֲשׂוּ! וַיַּעַן שִׁמְעוֹן וַיֹּאמַר: לוּ נִקְרֶה עַתָּה יוֹסֵף אֵלַי כִּי עַתָּה לֹא חָמַלְתִּי עָלָיו וָאֲשַׁסַּע245 אוֹתוֹ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי! וַיֹּאמֶר יִשָּׂשכָר: גַּם אָנֹכִי שְׂנֵאתִיהוּ מְאֹד אוּלָם אֶת חֲלוֹמוֹתָיו הַנִּפְלָאִים אָנֹכִי יָרֵא! וַיֹּאמֶר שִׁמְעוֹן: כַּאֲשֶׁר יַחְלוֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל כֵּן חֲלוֹמוֹת יוֹסֵף בְּעֵינָי! הִנֵּה הוּא חוֹשֵׁב כָּל הַיּוֹם מִי יִתֵּן וּמָשַׁלְתִּי בְאַחַי, עַל כֵּן חָלַם אֶת חֲלוֹמוֹתָיו! וַיְהִי הֵם מְדַבְּרִים בְּיוֹסֵף וַיִּשָּׂא שִׁמְעוֹן אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְקָרֵב אֲלֵיהֶם וַיִּמְחָא כָף246 וַיֹּאמַר: רְאוּ נִכַּר247 אוֹתוֹ אֱלֹהִים בְּיָדֵינוּ. וְיוֹסֵף לֹא יָדַע כִּי עַתָּה חָשְׁבוּ עָלָיו אֶחָיו רָעָה וַיִּגַּשׁ אֲלֵיהֶם בְּשִׂמְחָה וַיָּאֶר אֲלֵיהֶם אֶת פָּנָיו248 וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם. וְלֹא עָנוּהוּ שָׁלוֹם, כִּי אִם אָמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִיכֵהוּ בְּאַחַד הַבּוֹרוֹת! וַיִּשָּׁמַע בָּעֵת הַהִיא קוֹל בַּמָּרוֹם249 לֵאמֹר: לֹא יָמוּת יוֹסֵף כִּי יִחְיֶה וּבָאוּ250 כָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָרְאָה בַחֲלוֹם לָיְלָה! וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן אֶת דִּבְרֵי אֶחָיו וַיֹּאמַר: אַחַי! אַל נָא תָרֵעוּ וְלֹא תִשְׁפְּכוּ דָם, הַשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר!

וּרְאוּבֵן אָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְבַעֲבוּר הַצִּיל אֶת יוֹסֵף מִידֵי אֶחָיו – לַהֲשִׁיבוֹ אַחֲרֵי כֵן אֶל אָבִיו. וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב251 אֲשֶׁר עָשָׂה רְאוּבֵן אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב הַזֶּה וַיַּצֵּל אֶת יוֹסֵף מִידֵי אֶחָיו עַל כֵּן אֲצַוֶּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְהַבְדִּיל רִאשׁוֹנָה מֵאֲחֻזַּת רְאוּבֵן עָרֵי מִקְלָט252 וְהָיוּ לָנוּס שָׁמָּה רוֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה! וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֲחֵי רְאוּבֵן אֶת דְּבָרָיו לֵאמֹר: אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם! וַיָּקוּמוּ עָלָיו וַיַּפִּילֻהוּ אָרְצָה. וְשִׁמְעוֹן הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וַיִּקְרָא: מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹם? – אֵין שָׁלוֹם לָרְשָׁעִים! וַיִּגְּשׁוּ יֶתֶר אֶחָיו וַיֹּאמֵרוּ: בּוֹר כָּרִיתָ253 לָנוּ, – וַתִּפּוֹל בְּשַׁחַת254 פָּעָלְתָּ255! וַיַּפְשִׁיטוּ256 אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ וְאֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיֶּחֱרַד יוֹסֵף חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיֹּאמַר: הוֹי אַחַי! מַה־פִּשְׁעִי וּמַה חַטָּאתִי כִּי כֻלְּכֶם קְשַׁרְתֶּם257 עָלָי? וַיַּרְא רְאוּבֵן כִּי חַם מְאֹד258 לֵב אֶחָיו וַיִּגַּשׁ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמַר: הַשְׁלִיכֻהוּ בְּאַחַד הַבּוֹרוֹת וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ259. וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו וַיִּקָּחֻהוּ וַיִּשָּׂאֻהוּ אֶל הַבּוֹרוֹת לְהַשְׁלִיכֵהוּ. וַיַּעַבְרוּ לִפְנֵי בוֹר מָלֵא צְרוֹרוֹת260 עַד הַחֵצִי, וְלֹא הִשְׁלִיכֻהוּ לְתוֹכוֹ, וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בּוֹר אֲשֶׁר נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים261 בּוֹ, וַיַּשְׁלִיכֻהוּ שָׁמָּה. וַיִּירָא יוֹסֵף מִפְּנֵי הַנְּחָשִׁים וְהַעַקְרַבִּים וַיִּצְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיַּסְתֵר יְיָ אֹתָם בְּיַרְכְּתֵי262 הַבּוֹר וְלֹא הֵרֵעוּ לוֹ.

 

קל. תְּחִנַּת יוֹסֵף. (ספה“י וישׁב; מלב”ש שם; תנחומא כי תשא ב‘; שׁם > וישׁב ב’)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל וַתַּעַל שַׁוְעַת יוֹסֵף אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: חָנּוּנִי, אַחַי, וְהוֹצִיאוּנִי מִן הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר שַׂמְתֶּם אוֹתִי בּוֹ! הֲלֹא בְנֵי יַעֲקֹב אַתֶּם וַאֲנִי עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם וְאֵיךְ לֹא תָחוּסוּ263 עָלָי? וְאִם חָטָאתִי לָכֶם הֲלֹא בְנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אַתֶּם אֲשֶׁר לִמְּדוּכֶם לְרַחֵם עַל יָתוֹם וּלְהַאֲכִיל אֶת הָרָעֵב וּלְהַשְׁקוֹת אֶת הַצָּמֵא וּלְהַלְבִּישׁ אֶת הָעֵרוֹם! וְאִם לֹא לְמַעֲנִי תַּעֲשׂוּ, וַעֲשִׂיתֶם עִמָּדִי חֶסֶד בַּעֲבוּר יַעֲקֹב אָבִינוּ! וַיְמָרְרוּ תַחֲנוּנֵי יוֹסֵף אֹתָם וַיֵּלְכוּ וַיִּרְחֲקוּ מִן הַבּוֹר לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ אֶת קוֹל תַּחֲנוּנָיו; וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִרְחִיקוּ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא וְלֹא נִשְׁמַע עוֹד קוֹל צַעֲקָתוֹ, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: כַּאֲשֶׁר נְכַלֶּה לֶאֲכֹל וְהָלַכְנוּ אֵלָיו וַהֲרַגְנֻהוּ!

וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיֹּאמְרוּ לְבָרֵךְ אֶת יְיָ. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה: הֲיִשְׁמַע יְיָ בְּקוֹל אֲנָשִׁים הַנְּכוֹנִים לִשְׁפָּךְ דָּם? חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַנּוֹרָא הַזֶּה וְהָיִינוּ חַטָּאִים כָּל הַיָּמִים! וַיֹּאמְרוּ אֶחָיו: אִם נָשִׁיב אֶת יוֹסֵף לְאָבִינוּ וְהִגִּיד לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשִׂינוּ לוֹ, וְקִלְּלָנוּ אָבִינוּ כְּקִלְלַת נֹחַ אֶת כְּנַעַן בֶּן חָם! וַיְהִי הֵם מְדַבְּרִים וְהִנֵּה אֹרְחַת264 יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מֵרָחוֹק. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה: הָאוֹרְחָה הַקְּרֵבָה אֵלֵינוּ הוֹלֶכֶת דֶּרֶךְ מִצְרָיִם; עַל כֵּן נִמְכָּר נָא אֶת יוֹסֵף לְהַיִּשְׁמְעֵאלִים וְהוֹלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל קְצֵה הַמִּדְבָּר וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לְבֵית אָבִינוּ כָּל הַיָּמִים! וַיִיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֶחָיו וַיֹּאמֵרוּ: כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ, אָחִינוּ!

 

קלא. מַחֲשֶׁבֶת רְאוּבֵן. (תנחומא וישׁב ב‘; תוכן עלילות י’)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָשְׁלַךְ יוֹסֵף הַבּוֹרָה, וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן: אֵלְכָה לִּי אֶל אַחַד הֶהָרִים וְנִסְתַּרְתִּי שָׁם וּבְכַסּוֹת הַחֹשֶׁךְ אֶת הָאָרֶץ וְהִתְגַּנַּבְתִּי לָבֹא אֶל הַבּוֹר וְהוֹצֵאתִי אֶת יוֹסֵף מִשָּׁם וַהֲשִׁיבוֹתִיו בְּשָׁלוֹם אֶל יַעֲקֹב אָבִי. וַיַּעַשׂ רְאוּבֵן כַּאֲשֶׁר חָשָׁב. וַיְהִי בְּלֶכְתּוֹ מֵאֵת אֶחָיו וַיֹּאמְרוּ לוֹ: אָנָה אַתָּה הוֹלֵךְ? וַיַּעַן אוֹתָם רְאוּבֵן וַיֹּאמַר: הֲלֹא יְדַעְתָּם כִּי הַיּוֹם אֲשָׁרֵת אֶת יַעֲקֹב אָבִינוּ, עַל כֵּן מְמַהֵר אָנֹכִי לָלֶכֶת. וַיֵּלֶךְ מֵאִתָּם רְאוּבֵן וַיָּבֹא אֶל הָר וַיֵּשֶׁב בְּתַחְתִּיתוֹ וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אָנָּא יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתָי! הָסֵב לֵב אַחַי מֵרָעַת יוֹסֵף אָחִינוּ וּתְנֵהוּ לְרַחֲמִים לִפְנֵיהֶם, וַעֲזַרְתַּנִי לְהַעֲלוֹתוֹ מִן הַבּוֹר וּלַהֲשִׁיבוֹ בְשָׁלוֹם אֶל אָבִי וְלֹא יִפָּקֵד הַיּוֹם שֵׁבֶט מְיִּשְׂרָאֵל אָבִינוּ.

 

קלב. מְכִירַת יוֹסֵף. (ספה“י שׁם; תנחומא וישׁב ב'; פדר”א ל"ח)

בָּעֵת הַהִיא עָבְרוּ בַדֶּרֶךְ הַזֹּאת שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סוֹחֲרִים, וְחֹם הַיּוֹם הָלַךְ וְגָדֵל וַיִּצְמְאוּ הַמִּדְיָנִים מְאֹד. וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ אֶת הַבּוֹר אֲשֶׁר יוֹסֵף שָׁם וְהִנֵּה עָלָיו מִלְמַעְלָה כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ. כִּי שָׁלַח יְיָ אֶת הַצִּפֳּרִים אֶל הַבּוֹר הַהוּא וַיִּהְיוּ סוֹכְכִים265 בְּכַנְפֵיהֶם עַל יוֹסֵף וַיַּסְתִּירוּהוּ מֵחֲמַת הַשָּׁמֶשׁ. וַיֹּאמְרוּ הַמִּדְיָנִים: אֵין זֹאת כִּי מַיִם בַּבּוֹר הַהוּא וְעַל כֵּן נִקְבְּצוּ שָׁמָּה הַצִּפֳּרִים לִשְׁתּוֹת.

וַיָּרוּצוּ אֶל הַבּוֹר וַיִּשְׁמְעוּ קוֹל אִישׁ בּוֹכֶה, וַיִּגְשׁוּ אֶל הַבּוֹר וַיַּשְׁקִיפוּ אֵלָיו וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה נַעַר יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה שׁוֹכֵב שָׁם. וַיִּקְרְאוּ לוֹ וַיֹּאמֵרוּ: מִי אַתָּה וּמִי הֱבִיאֲךָ הֲלוֹם? וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לַעֲנוֹתָם כִּי כָבְדָה לְשׁוֹנוֹ מֵרֹב בִּכְיָה וּצְעָקָה. וַיִּמְשְׁכוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּקָּחֻהוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם וַיַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֶחָיו.

וַיִּרְאוּ אֶת יוֹסֵף בִּידֵי הַמִּדְיָנִים וַיָּרוּצוּ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֵרוּ: לָמָּה תַעֲשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לָקַחַת אֶת עַבְדֵּנוּ מֵאִתָּנוּ וַתֵּלְכוּ לָכֶם? הֵן שַׂמְנוּ אֶת הַנַּעַר הַזֶּה בַּבּוֹר כִּי מָרַד266 בָּנוּ וַתָּבוֹאוּ וַתִּקָּחֻהוּ, וְעַתָּה תְּנוּ לָנוּ אֶת עַבְדֵּנוּ וְהָלָכְנוּ! וַיַּעֲנוּ הַמִּדְיָנִים אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב וַיֹּאמֵרוּ: לָמָּה תְדַבְּרוּ אֵלֵינוּ כְּזָבִים? הַאֶתְכֶם יְשָׁרֵת נַעַר יָפֶה וְנֶחְמָד כָּזֶה, אִם כָּמוֹהוּ יִהְיֶה עַבְדְּכֶם? לוּ חֲכַמְתֶּם וַתֹּאמְרוּ עָלָיו: אֲדוֹנֵינוּ הוּא וַאֲנַחְנוּ עֲבָדָיו, כִּי עַתָּה הֶאֱמַנּוּ לָכֶם! וְעַתָּה חִדְלוּ מִמֶּנּוּ כִּי לֹא נִתֵּן לָכֶם אֶת הַנַּעַר אֲשֶׁר מָצָאנוּ בַּבּוֹר וַנִּמְשְׁכֵהוּ מִשָּׁם! וַיִּגְּשׁוּ אֲלֵיהֶם בְּנֵי יַעֲקֹב וַיֹּאחֲזוּ בָהֶם וַיֹּאמֵרוּ: הָשִׁיבוּ לָנוּ אֶת עַבְדֵּנוּ פֶּן תְּמֻתוּן!

וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ הַמִּדְיָנִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיְמַהֲרוּ וַיִּשְׁלְפוּ כֻלָּם אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם וַיִּגְּשׁוּ לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי יַעֲקֹב. וַיְזַנֵּק267 אֲלֵיהֶם שִׁמְעוֹן ויַּרְעֵם עֲלֵיהֶם בְּקוֹלוֹ268 וַיָּהָם אוֹתָם וַתֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם וַתִּכָּשַׁלְנָה בִרְכֵּיהֶם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה! וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוֹן: הֲלֹא אָנֹכִי שִׁמְעוֹן אֲשֶׁר הֶחֱרַבְתִּי אֶת עִיר שְׁכֶם וָאַךְ מַכָּה גְדוֹלָה בְּיוֹשְׁבֵי כְנָעַן! וְעַתָּה מַהֲרוּ וְהָשִׁיבוּ אֶת הַנַּעַר אֲשֶׁר לְקַחְתֶּם פֶּן אֶתֵּן אֶת בְּשַׂרְכֶם לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ.

וַיָּקוּמוּ הַמִּדְיָנִים וַיְדַבְּרוּ תַחֲנוּנִים לֵאמֹר: הֲלֹא אֲמַרְתֶּם: מָרַד הַנַּעַר בָּכֶם וְאֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ עוֹד בְּקוֹלְכֶם, עַל כֵּן מִכְרוּ נָא אוֹתוֹ לָנוּ וְנָתַנּוּ לָכֶם אֶת כֶּסֶף מְחִירוֹ. וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יַעֲקֹב: מַה־תִּתְּנוּ לָנוּ בִּמְחִירוֹ? וַיֹּאמְרוּ הַמִּדְיָנִים: רַךְ269 הַנַּעַר וְעָנֹג מְאֹד וַתַּשְׁחֵת בִּכְיָתוֹ אֶת פָּנָיו הַיָּפִים וַתַּחְלְשֵׁהוּ עַד מְאֹד, עַל כֵּן לֹא נִתֵּן לָכֶם בִּמְחִירוֹ בִּלְתִּי אִם עֶשְׂרִים שֶׁקֶל כָּסֶף. וַיִּשְׁמְעוּ אֲלֵיהֶם בְּנֵי יַעֲקֹב וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף וַיִּתְחַלְּקוּ אֶת הַמְּחִיר וַיֹּאמֵרוּ: בְּכֶסֶף הַזֶּה יִקְנֶה לּוֹ כָל אֶחָד מִמֶּנּוּ מִנְעָלִים!…

 

קלג. עַל קֶבֶר רָחֵל. (ספה“י; מדב”ר פ"ד)

וַיִּקְחוּ הַמִּדְיָנִים אֶת יוֹסֵף וַיֵּלְכוּ לָהֶם לְדַרְכָּם. וַיְהִי הֵמָּה הוֹלְכִים וַיִּנָּחֲמוּ כִּי קָנוּ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: הִסְכַּלְנוּ עֲשֹׂה, כִּי קָנִינוּ אֶת הַנַּעַר הַיָּפֶה הַזֶּה מִידֵי הָעִבְרִים. מִי יוֹדֵעַ, גָּנְבוּ אוֹתוֹ, וְהָיָה כִי יְבֻקַּשׁ וְנִמְצָא בְיָדֵינוּ וָמָתְנוּ! וַיְהִי בְדַבְּרָם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה לִקְרָאתָם וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: לְכוּ וְנִמְכֹּר אֶת הַנַּעַר לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְנֶחֱלַצְנוּ מִצָּרָה. וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב.

וַיִּקְחוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֶת יוֹסֵף וַיַּרְכִּיבוּ אוֹתוֹ עַל אֶחָד מִגְּמַלֵּיהֶם. וַיָי הִשִּׁיב אֶת רוּחוֹ וַיִּתְּנוּ הַבְּשָׂמִים אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אוֹתָם הַגְּמַלִּים רֵיחַ נִיחוֹחַ וַיָּשִׁיבוּ אֶת נֶפֶשׁ יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ: מֶה הָיָה לַיִּשְׁמְעֵאלִים כִּי שָׂמוּ הַיּוֹם עַל גְּמַלֵּיהֶם בְּשָׂמִים וְלֹא עָמְסוּ עֲלֵיהֶם עוֹרוֹת וְשֶׁמֶן נוֹתֵן רֵיחַ רָע כְּדַרְכָּם תָּמִיד? וְלֹא יָדַע יוֹסֵף כִּי מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹּאת, לְבַעֲבוּר הַצִּילוֹ הַפַּעַם מֵרֵיחַ הָעוֹרוֹת וְהַשֶּׁמֶן הָרָעִים מְאֹד. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע יוֹסֵף אֶת הַיִּשְׁמְעֵאלִים מְדַבְּרִים אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר: עוֹד מְעַט וּבָאנוּ מִצְרָיְמָה, וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ בְּכִי גָדוֹל. וַיִּגַּשׁ אֵלָיו אֶחָד מֵהַיִּשְׁמְעֵאלִים וַיּוֹרִידֵהוּ מֵעַל הַגָּמָל, וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף בְּרַגְלָיו וַיֵּבְךְּ וַיִּצְעַק: אָבִי, אָבִי! וַיִּקְצוֹף עָלָיו הַיִּשְׁמְעֵאלִי וַיַּכֵּהוּ עַל הַלְּחִי, וַיּוֹסֶף לִבְכּוֹת. וַיֵּלֶא270 יוֹסֵף בַּדֶּרֶךְ וְלֹא יָכוֹל לָלֶכֶת כִּי חָלַשׁ מְאֹד מֵרֹב בִּכְיָה וּצְעָקָה. וַיִּחַר לְהַיִּשְׁמְעֵאלִים מְאֹד וַיַּכּוּ אֶת יוֹסֵף וַיְיָרְאוּ 271 אוֹתוֹ מְאֹד וַיְעַנֻּהוּ. וַיַּרְא יְיָ אֶת עֱנוּת יוֹסֵף וַיּוֹרֶד עַל מְעַנָּיו חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה וַתִּיבַשׁ יַד כָּל מַכֵּהוּ. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשׂוּ אֱלֹהֵינוּ לָנוּ?

וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי בִגְלַל יוֹסֵף קָרָה לָהֶם הָאָסוֹן הַזֶּה.

וַיֵּלְכוּ הַאֲנָשִׁים וַיַּעֲבְרוּ בְדֶרֶךְ אֶפְרָת אֲשֶׁר שָׁם קְבֻרַת רָחֵל. וַיְמַהֵר יוֹסֵף וַיָּרָץ אֶל קֶבֶר אִמּוֹ וַיִּפֹּל עָלָיו וַיֵּבְךְּ וַיִּצְעַק לֵאמֹר: אִמִּי אִמִּי! עוּרִי עוּרִי נָא וְקוּמִי וּרְאִי אֶת בְּנֵךְ הַנִּמְכָּר לְעֶבֶד! הָקִיצִי אִמִּי וּבְכִי עִמִּי יַחְדָּו עַל צָרָתִי אֲשֶׁר בָּאָה עָלַי פִּתְאוֹם! אֲהָהּ! נִפְרַדְתִּי מֵאָבִי הַצַּדִּיק וְהָרַחֲמָן וָאִנָּתֵן בִּידֵי אֲדוֹנִים קָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יֵדְעוּ רַחֵם! קוּמִי אִמִּי וְהָקִיצִי! עִמְדִי לִפְנֵי אֱלֹהִים וְהַעְתִּירִי272 בַעֲדִי אֵלָיו! אוּלַי יְרַחֵם וֶהֱשִׁיבַנִי אֶל אָבִי לְבִלְתִּי יֵרֵד בְּיָגוֹן273 שְׁאוֹלָה274. וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְדַבֵּר עוֹד וַיְחַבֵּק אֶת קֶבֶר אִמּוֹ וַיִּדֹּם275 כָּאָבֶן. וַיִּשְׁמַע פִּתְאוֹם קוֹל מְדַבֵּר אֵלָיו מִתַּחַת הָאָרֶץ לֵאמֹר: בְּנִי בְנִי, יוֹסֵף בְּנִי! שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל בִּכְיָתְךָ וָאֵרֶא אֶת דִּמְעוֹתֶיךָ. יָדַעְתִּי בְנִי אֶת צָרָתְךָ וַתֵּצָר לִי מְאֹד וַתּוֹסֶף יָגוֹן עַל יְגוֹנִי; וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע נָא לִדְבָרַי אֲשֶׁר אָנֹכִי דוֹבֶרֶת אֵלֶיךָ וְיִיטַב לָךְ! בְּטַח בַּיָי, סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, וְהָיָה יְיָ עִמְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ. תִּקְרָא אֵלָיו וְיַעַנְךָ תִּתְחַנֵּן –, וְנָתַן לְךָ אֶת שְׁאֵלָתֶךָ. רְאֵה, בְנִי, עַד הַיּוֹם רָאִיתָ חַיִּים טוֹבִים בְּבֵית אָבִיךָ וַתִּתְעַנַּג עַל רֹב טוּב וְלֹא יָדַעְתָּ מַחְסֹר וְלֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר הֶעֱצִיבְךָ וַיָּמֵר לְךָ, וְעַתָּה קָרְךָ הָאָסוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיְמָרֵר אֶת חַיֶּיךָ מְאֹד. לָכֵן, בְּנִי, בָּרֵךְ אֶת יְיָ כִּי הֵבִיא עָלֶיךָ אֶת הַצָּרָה הַזֹּאת וַיַּרְאֶךָ עֹנִי וּמַחְסֹר וַתָּחָשׁ276 הַיּוֹם אֶת אֲשֶׁר יָחוּשׁ כָּל עָנִי וְכָל אֶבְיוֹן וְכָל עֶבֶד וְכָל מַר נָפֶשׁ. וְהָיָה בְּבוֹא הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר חָשַׁב עָלֶיךָ יְיָ וְגָדַלְתָּ וְרוֹמַמְתָּ, – וְזָכַרְתָּ אֶת עֱנוּת277 הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים וְשַׂמְתָּ אֶת לִבְּךָ אֶל מְצוּקוֹת278 הָעֲבָדִים הַמְּכוּרִים, וְרִחַמְתָּם וְהֵיטַבְתָּ עִמָּם וַאֲהֵבְךָ יְיָ וִיבָרְכֶךָּ, וְהִצְלִיחֲךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.

 

קלד. קוֹלוֹת וּבְרָקִים. (ספה“י בשׁל”ק)

וַיִּרְאֻהוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים שׁוֹכֵב עַל קֶבֶר וּבֹכֶה וַיִּקְצְפוּ עָלָיו קֶצֶף גָּדוֹל וַיְגָרְשֻׁהוּ מִשָּׁם וַיְקַלְּלֻהוּ וַיִּבְעֲטוּ279 בוֹ בְּרַגְלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל מַכָּיו: אֶמְצָא נָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַהֲשֵׁיבוֹתֶם אוֹתִי אֶל אָבִי וְהֶעֱשִׁיר אֶתְכֶם עֹשֶׁר רָב! וַיַּעֲנֻהוּ הַאֲנָשִׁים לֵאמֹר: הוֹי משׁתּגּע! לוּ הָיִיתָ בֶן עֲשִׁירִים כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, הֲמָכֹר מְכָרוּךָ לְעֶבֶד בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף? וַיַּכּוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֶת יוֹסֵף וַיְיַסְּרוּ אוֹתוֹ עַל אָמְרוֹ: אֵינֶנִּי עָבֶד! וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּכִי גָדוֹל וַתַּעַל שַׁוְעָתוֹ אֶל הָאֱלֹהִים. וַיַּחֲשֵׁךְ יְיָ עַל הָאֲנָשִׁים אֶת הָאָרֶץ וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים וַתָּבוֹא רוּחַ סְעָרָה גְדוֹלָה וַחֲזָקָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַיְהִי כָל הַמָּקוֹם לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים. וַיִּבָּהֲלוּ הָאֲנָשִׁים וּגְמַלֵּיהֶם וְלֹא יָדְעוּ אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ. וְהַגְּמַלִּים חָדְלוּ מִלֶּכֶת וַיַּעֲמֹדוּ; וַיַּכּוּם הַיִּשְׁמְעֵאלִים וְלֹא מָשׁוּ280 מִמְּקוֹמָם. וַיֹּאמְרוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: מַה־זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ?

וַיַּעַן אֶחָד מֵהֶם וַיֹּאמַר: אוּלַי בְּשֶׁל281 הָעֶבֶד אֲשֶׁר הִכִּינוּ הָיָה כָל הַסַּעַר הַזֶּה? וְעַתָּה נְחַלֶּה נָּא אֶת פָּנָיו282 וּפָצַרְנוּ בוֹ לֵאמֹר: סְלַח נָא לָנוּ, כִּי חָטָאנוּ לְךָ וְלֹא נוֹסִיף עוֹד! וְהָיָה בִסְלֹחַ לָנוּ הַנַּעַר וְהַקּוֹלוֹת וְהַסְּעָרָה יֶחְדָּלוּן –, אֱלֹהֵי הַנַּעַר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַדָּבָר הַנּוֹרָא הַזֶּה, וְאִם לֹא, – וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָנוּ, – מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ! וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׂים כֵּן וַיִּתְחַנְּנוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר: סְלַח נָא לָנוּ, כִּי הֲרֵעוֹנוּ לְךָ וַיִּקְצֹף יְיָ עָלֵינוּ וַיַּעַשׂ אֶת הַנּוֹרָאוֹת הָאֵלֶּה! וְעַתָּה חַל נָא אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְקָמָה הַסְּעָרָה לִדְמָמָה! וַיַּעַשׂ יוֹסֵף כְּדִבְרֵיהֶם וַיִּתְפַּלֵּל בַּעֲדָם אֶל יְיָ, וַיִּשְׁמַע יְיָ לְקוֹל תְּפִלָּתוֹ וַיִּטְהֲרוּ הַשָּׁמַיִם, וַתִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ וַתַּעֲבוֹר הַסְּעָרָה מִשָּׁם וָהָלְאָה וַיָּקוּמוּ הַגְּמַלִים אֲשֶׁר רָבְצוּ283 עַל הָאָרֶץ וַיִּכּוֹנוּ לָלָכֶת. וַיֵּדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מֵאֵת יְיָ הָיְתָה כָל זֹאת וַיֶּחְדְּלוּ מִדַּבֵּר אֶל יוֹסֵף קָשׁוֹת284 וַיֹּאמֶר אֶחָד מֵהֶם: הָבָה נָשִׁיב אוֹתוֹ אֶל אָבִיו וְהֵשִׁיב לָנוּ אֶת הַמְּחִיר אֲשֶׁר נָתַנּוּ בִּקְנוֹתֵנוּ אוֹתוֹ.

וַיַּעֲנוּהוּ הָאֲנָשִׁים לֵאמֹר: טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַצְתָּ, אֶפֶס כִּי רָחֹק רָחַקְנוּ מְאֹד מְאֶרֶץ כְּנַעַן וְלֹא נוּכַל לְהִתְמַהְמֵהַּ בַּדָּרֶךְ, עַל כֵּן נִמְכְּרֵנּוּ בְמִצְרַיִם וְנִצַּלְנוּ מֵרָעָתֵנוּ! וַיִּקְחוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֶת יוֹסֵף וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ מִצְרַיְמָה.

 

קלה. חֲרָטָה וּמְרִיבָה . (בר“ר פ”ד; שׁם פ“ה; תנחומא וישׁב ג'; פדר”א ל“ח; מדרשׁ תהלים ק”ה)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִמְכַּר יוֹסֵף וַיִּנָּחֲמוּ אֶחָיו כִּי עָשׂוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וַיַּךְ אוֹתָם לִבָּם285 וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי הַמִּדְיָנִים לְהָשִׁיב אֶת יוֹסֵף וְלֹא הִשִּׂיגוּם. בָּעֵת הַהִיא בָּא רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר אֲשֶׁר הָשְׁלַךְ שָׁם יוֹסֵף וַיַּשְׁקֵף אֵלָיו וַיִּקְרָא: יוֹסֵף יוֹסֵף! וְאֵין עוֹנֶה וְאֵין דּוֹבֵר דָּבָר. וַיֶּחֱרַד רְאוּבֵן חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: מִי יוֹדֵעַ, נָשַׁךְ נָחָשׁ אֶת יוֹסֵף וַיְמִיתֵהוּ. וַיֵּרֶד רְאוּבֵן הַבּוֹרָה וַיְבַקֵּשׁ אֶת יוֹסֵף וְלֹא מְצָאָהוּ. וַיַּעַל רְאוּבֵן וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיֹּאמַר: הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וְאָנָה אֲנִי בָא?286 וַיָּבֹא רְאוּבֵן אֶל אֶחָיו וַיַּרְא אֶת צָרַת נַפְשָׁם וַיָּבֶן כִּי הֵרֵעוּ לְיוֹסֵף, וַיֹּאמֶר לָהֶם: אַיֵּה יוֹסֵף?

וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֵּבְךְּ רְאוּבֵן הַרְבֶּה בֶכֶה וַיֹּאמַר: אֵיכָה לֹא חַסְתֶּם עַל אָבִינוּ הַזָּקֵן וְלֹא שַׂמְתֶּם עַל לֵב כִּי קְשׁוּרָה נַפְשׁוֹ בְּנֶפֶשׁ יוֹסֵף! 287 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֶחָיו: אָשֹׁם אָשַׁם288 יְהוּדָה אָחִינוּ בַּדָּבָר הַזֶּה: הוּא אָמַר לָנוּ: מִכְרוּהוּ וַנִּמְכְּרֵהוּ, וְלוּ אָמַר לָנוּ הֲשִׁיבוּהוּ אֶל אָבִינוּ כִּי עַתָּה שָׁמַעְנוּ לוֹ וַנַּעַשׂ כִּדְבָרָיו! בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְיָ: יַעַן אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוּדָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָמַל עַל אָחִיו, עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ וְלֹא הֱשִׁיבָהוּ לְאָבִיו, עַל כֵּן תָּמוּת עָלָיו אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר יִקָּח, וְיָמוּתוּ בָנָיו אֲשֶׁר תֵּלֶד לוֹ! וַיָּקוּמוּ כֻלָּם וַיֹּאמְרוּ אִישׁ לְאָחִיו לֵאמֹר: מוֹת יוּמַת הָאִישׁ אֲשֶׁר יַגִּיד לְאָבִינוּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשִׂינוּ! וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר וּלְבִלְתִּי הַגִּידוֹ לְאִישׁ כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם. וַיָי אָמָר: הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי לֹא יֵרֵד יַעֲקֹב בִּרְצוֹנוֹ מִצְרַיְמָה בְּבוֹא עִתּוֹ לָרֶדֶת שָׁמָּה עִם בָּנָיו;

וְאָז הֲלֹא יָקוּמוּ יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְאָסְרוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו בְּכַבְלֵי בַרְזֶל וְהוֹרִידוּם שָׁמָּה בְּחָזְקָה לְמַעַן יָבֹא דְבָרִי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל אַבְרָהָם עַבְדִּי לֵאמֹר: גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם…! עַל כֵּן אֲכַסֶּה גַם אֲנִי מִיַּעֲקֹב אֲשֶׁר עָשׂוּ בָנָיו לְיוֹסֵף. וְהָיָה בְּבוֹא הַיּוֹם הַהוּא וְיָרַד יַעֲקֹב מִצְרַיְמָה בְּשִׂמְחָה לִרְאוֹת אֶת יוֹסֵף בְּנוֹ הַשַּׁלִּיט בְּכָל הָאָרֶץ, וְהָיָה בוֹאוֹ שָׁמָה לְכָבוֹד לוֹ וּלְתִפְאֶרֶת לְיוֹסֵף.

 

קלו. עֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. (בר“ר פ”ד; שׁם פ“ה; תנחומא וישׁב ג'; פדר”א ל“ח; מדרשׁ תהלים ק”ה)

וַיִּיעַץ יִשָּׂשכָר אֶת אֶחָיו לֵאמֹר: קְחוּ לָכֶם אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף אֲשֶׁר הִפְשַׁטְנוּהָ אוֹתוֹ וּשְׁחַטְתֶּם שְׂעִיר עִזִּים וּטְבַלְתֶּם אוֹתָהּ בְּדָמוֹ. וּקְרַעְתֶּם אוֹתָהּ לִקְרָעִים רַבִּים וּרְמַסְתּוּהָ בֶעָפָר וּנְקַבְתֶּם289 אוֹתָהּ בְּכִידוֹן. וְשָׁלַחְנוּ אֶת הַכְּתֹנֶת הַקְּרוּעָה וְהַמְּגֹאָלָה290 בְדָם אֶל יַעֲקֹב אָבִינוּ לֵאמֹר: זֹאת מָצָאנוּ! הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִיא אִם לֹא?

וְהָיָה בִרְאוֹתוֹ אֶת הַכְּתֹנֶת וְאֶת דַּם שְׂעִיר הָעִזִּים הַדּוֹמֶה לְדַם אָדָם, וְאָמַר חַיָּה רָעָה אָכְלָה אֶת בְּנִי! וְסָרָה תְלוּנַת291 אָבִינוּ מֵעָלֵינוּ. וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן: אֲהָהּ, אַחַי! רְאוּ נָא וְשִׂימוּ לֵב לְכֹל אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי רַבָּה רָעַתְכֶם עַד מְאֹד: הַמְעַט לָכֶם אֶת עֲוֹנְכֶם הַגָּדוֹל כִּי לֹא חֲמַלְתֶּם עַל אֲחִיכֶם וַתִּמְכְּרוּהוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד, כִּי תוֹסִיפוּ עוֹד חֲטָאָה גְדוֹלָה עַל חַטַּאתְכֶם לְדַבֵּר כָּזָב וּלְהוֹנוֹת אֶת אָבִינוּ וּלְהַחֲרִידוֹ פִתְאוֹם לֵאמֹר: טָרֹף טֹרַף בְּנֶךָ!? וַיַּעֲנוּהוּ אֶחָיו לֵאמֹר: אָמְנָם צָדַקְתָּ, אֲבָל מַה־נַּעֲשֶׂה הַיּוֹם וְאֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבּוּלָה לְהָסִיר אֶת חֲרוֹן אַף אָבִינוּ וְאֶת כַּעְסוֹ מֵעָלֵינוּ בִּלְתִּי אִם עשׂוֹתֵנוּ כַּעַצַת יִשָּׂשכָר?!

וַיַּעֲשׂוּ כְדִבְרֵי יִשָּׂשכָר וַיִּקְחוּ אֶת הַכְּתֹנֶת וַיִּתְּנוּהָ לְנַפְתָּלִי וַיְצַוֻּהוּ לֵאמֹר: כְּבוֹאֲךָ אֶל אָבִינוּ וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר: אֲנַחְנוּ אָסַפְנוּ אֶת הַמִּקְנֶה וַנָּבוֹא עַד דֶּרֶךְ שְׁכֶם וַנִּמְצָא אֶת הַכְּתֹנֶת הַקְּרוּעָה וְהַמְּגֹאָלָה בְדָם הַזֹּאת בַּדֶּרֶךְ, וְעַתָּה הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִיא אִם לֹא? וְנַפְתָּלִי קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָאִים292 וּבְרוּצוֹ עַל פְּנֵי הַשִּׁבֳּלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לֹא תִכַּפְנָה293 וְלֹא תִשָּׁבַרְנָה מִתַּחַת לְכַפּוֹת רַגְלָיו. וַיְמַהֵר נַפְתָּלִי וַיָּבֵא אֶת הַכֻּתֹּנֶת לְיַעֲקֹב וַיְדַבֵּר אֵלָיו כְּכֹל אֲשֶׁר צִוֻּהוּ אֶחָיו. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּכִּירָהּ –. וַתֶּחְשַׁכְנָה עֵינָיו וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּדֹּם כָּאָבֶן. וַיָּקָם אַחֲרֵי כֵן וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַיֵּבְךְּ הַרְבֵּה בֶכֶה וַיִּקְרָא: אֲהָהּ! כְּתֹנֶת בְּנִי הִיא. אוֹיָה לִי טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, הַנֶּחְמָד בְּבָנִים וְאֵינֶנּוּ!

 

קלז. בִּכְיָה וּמִסְפֵּד. (ספה“י שׁם; מדב”ר פ"ד)

וַיְהִי בָעֶרֶב וַיָּשׁוּבוּ אֲחֵי יוֹסֵף אֶל אָבִיהֶם וּבִגְדֵיהֶם קְרוּעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשָׁם וַיִּמְצְאוּ אֶת יַעֲקֹב צוֹעֵק וּבֹכֶה בְּקוֹל גָּדוֹל, וְסוֹפֵק294 כַּפָּיו. וַיִּרְאֵם יַעֲקֹב וַיֹּאמַר: הַגִּידוּ נָא לִי אֵיפֹה מְצָאתֶם אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף? וַיַּגִּידוּ לוֹ כַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׂמוּ בְּפִי נַפְתָּלִי. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וַיִּקְרָא: אוֹיָה לִי! חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ. אָנֹכִי שָׁלַחְתִּי אוֹתוֹ לִרְאוֹת שְׁלוֹמְכֶם וּשְׁלוֹם הַצֹּאן וַיֵּלֶךְ לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיהוּ וַתִּקְרֶינָה אוֹתוֹ כָאֵלֶּה הַיּוֹם הַזֶּה. וַיִּקְרַע יַעֲקֹב אֶת שִׂמְלוֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיֵּבְךְּ בְּכִי גָדוֹל וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיִּקְרָא: אֲהָהּ בְּנִי מַחֲמַדִּי! מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת לָךְ! לוּלֵא שְׁלַחְתִּיךָ הַיּוֹם כִּי עַתָּה לֹא קָרְךָ הָאָסוֹן הַזֶּה וַתְּחִי כָמוֹנִי הַיּוֹם וַתְּהִי שַׁעֲשׁוּעַי עַד יוֹם מוֹתִי! אֲהָהּ! מַה מָּתַקְתָּ לִי, בְּנִי, בְּחַיֶּיךָ וּמָה הֵמַרְתָּ לִּי בְּמוֹתֶךָ! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה בוֹ כֹחַ לִבְכּוֹת וַיִּפֹּל שֵׁנִית אַרְָצה וַיִּדֹּם. וַיִּרְאוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת צָרַת נֶפֶשׁ אֲבִיהֶם וַיִּנָּחֲמוּ מְאֹד כִּי עָשׂוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל. וַיִּגַּשׁ יְהוּדָה אֶל אָבִיו וַיֵּשֶׁב אֶצְלוֹ וַיָּשֶׂם אֶת רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וַיִּמַח דִּמְעָה מֵעַל פָּנָיו וַיֵּבְךְּ הַרְבֵּה בֶכֶה. וַיָּקוּמוּ כָל בְּנֵי יַעֲקֹב וַעֲבָדָיו וּבְנוֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, כִּי אָמַר אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאוֹלָה295 וַיִּשְׁמַע יִצְחָק אֶת דְּבַר הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרָה אֶת יַעֲקֹב בְּנוֹ וַיָּבֹא אֵלָיו לְנַחֲמוֹ. וַיַּרְא אֶת צָרַת נֶפֶשׁ יַעֲקֹב וַיִּשְׁמַע אֶת קוֹל בִּכְיָתוֹ וַיָּמֵר לוֹ הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד, וַיֵּבְךְּ אוֹתוֹ. וְיִצְחָק יָדַע כִּי לֹא מֵת יוֹסֵף וְכִי עוֹדֶנּוּ חָי. כִּי עָבַר עָלָיו רוּחַ יְיָ וַיֵּדַע אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אֶת יוֹסֵף. אוּלָם לֹא הִגִּיד לְיַעֲקֹב בְּנוֹ, כִּי אָמָר: אִם לֹא הִגִּיד לוֹ יְיָ הַנִּרְאָה אֵלָיו פְּעָמִים רַבּוֹת, אֵיכָה אַגִּיד אָנֹכִי לוֹ?

 

קלח. הַזְּאֵב הַמְדַבֵּר. (ספה"י וישׁב)

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיָּקָם יַעֲקֹב מֵעַל הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר אֶל בָּנָיו: קְחוּ אֶת חַרְבוֹתֵיכֶם וְקַשְׁתוֹתֵיכֶם! וּצְאוּ הַשָּׂדֶה וּבַקְּשׁוּ אוּלַי תִּמְצְאוּ אֶת גּוּפַת בְּנִי יוֹסֵף וַהֲבֵאתֶם אוֹתָהּ אֵלַי וּקְבַרְתִּיהָ. וְצַדְתֶּם לִי אֶת הַחַיָּה אֲשֶׁר תָּבוֹא לִקְרַאתְכֶם בָּרִאשׁוֹנָה וַהֲבֵאתֶם אוֹתָהּ לִי. מִי יוֹדֵעַ יֵרֶא יְיָ בְּעָנְיִי הַיּוֹם וְהִקְרָה296 לִפְנֵיכֶם אֶת הַחַיָּה אֲשֶׁר אָכְלָה אֶת בְּנִי וְהָיְתָה בִטְנָהּ בְּעֵינַי כְּקֶבֶר בְּנִי!

וַיְמַהֲרוּ בָנָיו לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּם יַעֲקֹב וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה לָצוּד חַיּוֹת. וְיַעֲקֹב עוֹדֶנּוּ צוֹעֵק וּבוֹכֶה וּמַכֶּה כַף אֶל כָּף וְאוֹמֵר: יוֹסֵף בְּנִי, בְנִי! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף הַמִּדְבָּרָה וְהִנֵּה זְאֵב לִקְרָאתָם וַיָּצוּדוּ אוֹתוֹ וַיְבִיאוּהוּ אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: אֶת זֶה מָצָאנוּ בָרִאשׁוֹנָה וַנָּבֵא אוֹתוֹ אֵלֶיךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל הַזְּאֵב וַיֹּאמֶר בִּמְרִירוּת מַדּוּעַ אָכַלְתָּ אֶת יוֹסֵף בְּנִי אֲשֶׁר לֹא עָשָׂה לְךָ כָּל רָע וְּלֹא יָצָא לִקְרָאתְךָ בְּחֶרֶב וּבְחִצִּים? וַיִּפְתַּח יְיָ אֶת פִּי הַזְּאֵב, לְבַעֲבוּר יְנַחֵם אֶת יַעֲקֹב בִּדְבָרָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו: חַי יְיָ אֲשֶׁר בְּרָאַנִי בָאָרֶץ, וְחֵי נַפְשְׁךָ אֲדוֹנִי, – לֹא רָאִיתִי אֶת בִּנְךָ וְלֹא טְרַפְתִּיהוּ. אַךְ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאתִי לְבַקֵּשׁ אֶת בְּנִי גַם אָנִי. כִּי זֶה יָמִים רַבִּים אָבַד מִמֶּנִּי בְּנִי וְלֹא יָדַעְתִּי אַיֵּהוּ וְאִם חַי הוּא אוֹ מֵת. וָאָבוֹא הַיּוֹם בַּשָּׂדֶה לְבַקְשֵׁהוּ. וַיִּמְצָאוּנִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וַיָּצוּדוּ אוֹתִי וַיְבִיאוּנִי אֵלֶיךָ וַיּוֹסִיפוּ לִי יָגוֹן עַל יְגוֹנִי. וְעַתָּה, בֶּן אָדָם, הִנְנִי בְיָדֶיךָ לַעֲשׂוֹת לִי כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, אוּלָם חַי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּרָאַנִי, – לֹא רָאִיתִי אֶת בִּנְךָ וְלֹא טְרַפְתִּיהוּ וְלֹא בָא אֶל פִּי בְּשַׂר אָדָם כָּל יְמֵי חַיָּי! וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ יַעֲקֹב אֶת דִּבְרֵי הַחַיָּה וַיִּתְמַהּ מְאֹד וַיִּשְׁתָּאֶה לָהּ וַיְשַׁלְּחֶנָּה מֵאִתּוֹ וַתֵּלֶךְ לְדַרְכָּהּ.

 

קלט. יוֹסֵף בְּבֵית פּוֹטִיפַר. (ספה“י; בר”ר פ“ו; שׁם פ”ז; תנחומא וישׁב ח'; במדבר י"ד)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים עַד לִפְנֵי גְבוּל מִצְרַיִם וַיִּפְגְּשׁוּם אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים מִבְּנֵי מְדָן בֶּן אַבְרָהָם. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַיִּשְׁמְעֵאלִים: הִנֵּה יֵשׁ לָנוּ עֶבֶד יְפֵה תֹאַר וּנְבוֹן דָּבָר297 לִמְכֹּר! הִתְבּוֹנְנוּ298 אֵלָיו אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵיכֶם וּקְנִיתֶם אוֹתוֹ מִיָּדֵינוּ.

וַיִּרְאוּ הַמְּדָנִים אֶת יוֹסֵף וְהִנֵּה הוּא נַעַר נֶחְמָד עַד מְאֹד וַיֹּאמְרוּ אֶל הַיִּשְׁמְעֵאלִים: מַה־תִּקְחוּ מִיָדֵינוּ וְהָיָה הַנַּעַר הָעֶבֶד לָנוּ? וַיַּעֲנֻהוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים לֵאמֹר: תִּשְׁעַת שְׁקָלִים תְּנוּ לָנוּ וּקְחוּ לָכֶם אֶת הַנַּעַר הָעָבֶד. וַיִּתְּנוּ הַמְּדָנִים אֶת הַכֶּסֶף וַיִּקְחוּ אֶת יוֹסֵף וַיֵּלְכוּ לָהֶם.

וַיִּשְׂמְחוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים כִּי מָכְרוּ אֶת יוֹסֵף וַיֵּרְדוּ מִצְרָיְמָה. וַיִּוָּדַע לְהַמְּדָנִים כִּי חָפֵץ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה לִקְנוֹת לוֹ עֶבֶד יָפֶה וְחָכָם אֲשֶׁר יְשָׁרְתֵהוּ וַאֲשֶׁר יִמְשֹׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ299, וַיִּקְחוּ אֶת יוֹסֵף וַיְבִיאֻהוּ אֶל פּוֹטִיפַר וַיֹּאמֵרוּ: קְנֵה לְךָ אֶת הָעֶבֶד הַזֶּה, כִּי יְפֵה תֹאַר הוּא וּמָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ. וַיַּשְׁגִּיחַ אֵלָיו פּוֹטִיפַר וַיִּשְׁתָּאֶה אֶל מַרְאֶה יוֹסֵף הַנֶּחְמָד וַיֹּאמַר: הֲכָזֶה יִמָּכֵר מִמְכֶּרֶת עָבֶד? הַיּוֹם רַבּוּ הַגּוֹנְבִים בְּנֵי חוֹרִים300 לְמָכְרָם לַעֲבָדִים; וְהָיָה אֲנִי אֶקְנֶה אוֹתוֹ מִיֶּדְכֶם, – וּבָא אֲבִי הַנַּעַר וְלָקַח אוֹתוֹ מִמֶּנִּי בְּחָזְקָה! לָכֵן לֹא אֶקְנֶה אֶת הָעֶבֶד עַד אִם הֲבֵאתֶם אֵלַי אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר מְכָרוּהוּ לָכֶם. וַיֵּלְכוּ הַמְּדָנִים וַיְבַקְשׁוּ אֶת הַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּמִצְרַיִם וַיִּמְצְאוּם וַיְבִיאוּם אֶל פּוֹטִיפַר וַיֹּאמֶר פּוֹטִיפַר: אֵיפֹה לְקַחְתֶּם אֶת הָעֶבֶד הַזֶּה? וַיַּעֲנֻהוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים: קָנֹה קָנִינוּ אוֹתוֹ מִידֵי מִדְיָנִים סוֹחֲרִים!

וַיִּשְׁמַע פּוֹטִיפַר אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּקֶן אֶת יוֹסֵף מִידֵי הַמְּדָנִים בְּעֶשְׂרִים שֶׁקֶל כָּסֶף. וַיְהִי יוֹסֵף בְּבֵית פּוֹטִיפַר וַיְשָׁרְתֵהוּ. וְיוֹסֵף אָמַר בְּלִבּוֹ: עַתָּה אֶחְדְּלָה מִבְּכוֹת וּמֵהִתְעַצֵּב וְשָׁמַעְתִּי בְקוֹל אֲדוֹנִי וְעָשִׂיתִי אֶת עֲבוֹדָתִי בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה אוּלַי יֵרֶא יְיָ אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי301 וְרִחַם עָלַי וְהוֹשִׁיעָנִי!

וַיַּעֲבֹד יוֹסֵף אֶת פּוֹטִיפַר בְּכָל לִבּוֹ וַתִּהְייֶנָה אָזְנָיו קַשֻּׁבוֹת לְכָל דְּבָרָיו וְלֹא סָר מֵהֶם יָמִין וּשְׂמֹאל. וַיָּשֶׂם יוֹסֵף עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁכַּח אֶת הַלֶּקַח הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לוֹ יַעֲקֹב אָבִיו. וְהָיָה מִדֵּי בוֹאוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת עֲבוֹדַת אֲדוֹנָיו, – וְהִתְפַּלֵּל אֶל יְיָ לֵאמֹר: אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָמִים!

הֱיֵה נָא אַתָּה מָגֵן לִי כִּי בְּךָ בָטָחְתִּי וּנְתַתָּנִי לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאַי וּבְעֵינֵי פּוֹטִיפַר אֲדוֹנִי! וּכְכַלּוֹתוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְשָׁנָה אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לִמְּדָהוּ יַעֲקֹב אָבִיו. כָּכָה יַעֲשֶׂה יוֹסֵף כָּל הַיָּמִים.

וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וְיוֹסֵף עוֹשֶׂה אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְּבֵית אֲדוֹנָיו. וַיַּרְא פּוֹטִיפַר וְהִנֵּה שְׂפָתָיו נָעוֹת וְקוֹלוֹ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֵהוּ לִמְכַשֵּׁף. וַיֹּאמֶר פּוֹטִיפַר: הַגִּידָה נָּא מַדּוּעַ נָעוֹת שְׂפָתֶיךָ תָּמִיד בַּעֲשׂוֹתְךָ מְלָאכָה? וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמַר: מִתְפַּלֵּל אָנֹכִי אֶל אֱלֹהַי לֵאמֹר: אָנָּא, יְיָ, תְּנֵנִי נָא לְחֵן וּלְחֶסֶד לִפְנֵי פּוֹטִיפַר אֲדוֹנִי! וַיֹּאמֶר פּוֹטִיפַר: הַרְאֵנִי נָא אֶת אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה מִתְפַּלֵּל אֵלָיו! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: יִפְקַח נָא אֲדוֹנִי אֶת עֵינָיו וְהִבִּיט הַשָּׁמַיְמָה אֶל הַשֶּׁמֶשׁ. וַיַּעַשׂ פּוֹטִיפַר כְּדִבְרֵי יוֹסֵף וַיָּשֶׂם אֶת עֵינָיו לְהַבִּיט אוֹתָהּ וְלֹא יָכוֹל. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הֵן אֶל אֶחָד מִמַּעֲשֵׂי אֱלֹהַי הִבִּיט אֲדוֹנִי וְלֹא יָכוֹל, – וְאֵיכָכָה יוּכַל וְרָאָה אֶת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת כָּל צְבָאָם?

 

קמ. כּוֹס הַפְּלָאוֹת. (מדב“ר פ”ו, פ“ז; מדרת”נ וישׁב ח'; זהר שׁם)

וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר פּוֹטִיפַר אֶל יוֹסֵף לֵךְ הָבֵא לִי כוֹס מַיִם רוֹתְחִים וַיְמַהֵר יוֹסֵף וַיָּבֵא לְפּוֹטִיפַר כּוֹס מַיִם רוֹתְחִים. וַיִּקַּח פּוֹטִיפַר אֶת הַכּוֹס וַיֹּאמַר: אָנֹכִי שָׁגִיתִי וָאֲצַו אוֹתְךָ לְהָבִיא מַיִם רוֹתְחִים תַּחַת מַיִם פּוֹשְׁרִים! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הַמַּיִם פּוֹשְׁרִים הֵם כְּדִבְרֵי אֲדוֹנִי! וַיָּשֶׂם פּוֹטִיפַר אֶת אֶצְבָּעוֹ בַּכּוֹס וַיַּרְא וְהִנֵּה כְדִבְרֵי יוֹסֵף כֶּן הוּא וַיִּתְמַהּ מְאֹד וַיֹּאמַר: לֹא מַיִם פּוֹשְׁרִים צִוִּיתִיךָ לְהָבִיא, כִּי אִם יַיִן הָרֶקַח! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: יִשְׁתֶּה נָא אֲדוֹנִי מֵהַכּוֹס אֲשֶׁר לְפָנָיו וְרָאָה, כִּי יַיִן הָרֶקַח בָּהּ! וַיַּעַשׂ פּוֹטִיפַר כְּדִבְרֵי יוֹסֵף וַיֵּשְׁתְּ וַיַּרְא וְהִנֵּה יַיִן הָרֶקַח בַּכּוֹס וַיּוֹסֶף לְהִשְׁתָּאוֹת וּלְהִשְׁתּוֹמֵם וַיֹּאמר: מָה אָהַבְתִּי לִשְׁתּוֹת יֵין אַפְּסֶינְתִּין אַחֲרֵי יַיִן הָרֶקַח! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: יִשְׁתֶּה נָא עַתָּה אֲדוֹנִי מֵהַיַּיִן אֲשֶׁר בַּכּוֹס וְהָיָה טַעְמוֹ כְּיֵין אַפְּסֶינְתִּין. וַיֵּשְׁתְּ פּוֹטִיפַר וְהִנֵּה כְדִבְרֵי יוֹסֵף כֶּן הוּא. וַיֹּאמֶר פּוֹטִיפַר: לֵךְ הָבֵא לִי יַיִן מְבֻשָׁל! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: יִשְׁתֶּה נָא אֲדוֹנִי מֵהַכּוֹס אֲשֶׁר לְפָנָיו וְרָאָה כִּי יַיִן מְבֻשָׁל בָּהּ. וַיֵּשְׁתְּ פּוֹטִיפַר וַיַּרְא כִּי כֵן הוּא!

וַיֵּדַע פּוֹטִיפַר כִּי יְיָ אֶת יוֹסֵף וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה יְיָ מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת כָּל מַפְתְּחוֹת אוֹצְרוֹתָיו וַיִּתְּנֵם אֶל יוֹסֵף וַיֹּאמַר: מְשֹׁל בְּכָל אֲשֶׁר לִי! וַיְהִי יוֹסֵף הַמּוֹשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לְפּוֹטִיפַר אֲדוֹנָיו וַיְבָרֶךְ יְיָ אֶת בֵּיתוֹ בִּגְלָלוֹ. וַיֹּאמֶר פּוֹטִיפַר: בָּרוּךְ יְיָ הַיּוֹם אֲשֶׁר קָנִיתִי בוֹ אֶת יוֹסֵף. וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי הֵטִּיב עִמּוֹ אֲדוֹנָיו וַיִּשְׂמָח מְאֹד וַיָּחֶל לֶאֱכֹל מַטְעַמִּים וּלְהִתְיַפּוֹת וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ יְיָ אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אִתִּי וַיְבִיאֵנִי עַד הֲלוֹם! וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב אֲשֶׁר הֵחֵל יוֹסֵף לְהִתְעַדֵּן וּלְהִתְעַנֵּג וַיִּשְׁכַּח אֶת אָבִיו הַמִּתְאַבֵּל עָלָיו יוֹמָם וָלָיְלָה, עַל כֵּן אַשְׁלִיחַ בּוֹ אֶת זֻלֵּיכָה אֵשֶׁת אֲדוֹנָיו וּמֵרְרָה אֶת חַיָּיו וְזָכַר אֶת אָבִיו וְאֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ!..

 

קמא. סַכִּינִים, אֶתְרוֹגִים וָדָם. (מדרת“נ וישׁב ה'; ספה”י)

וַיְהִי הַיּוֹם וַתַּעַשׂ זֻלֵּיכָה מִשְׁתֶּה גָדוֹל וַתָּבֹאנָה רֵעוֹתֶיהָ אֶל הַמִּשְׁתֶּה, כִּי קָרְאָה לָהֶן. וַתְּצַו אֶת יוֹסֵף לַעֲרֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת וּלְהָכִין אֶת הַכֹּל. וַיַּעַשׂ יוֹסֵף כְּדִבְרֵי גְבִרְתּוֹ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם אֶתְרוֹגִים וְסַכִּינִים וַיְמַלֵּא אֶת הַבַּקְבּוּקִים יַיִן וַיָּשֶׂם בַּקְּעָרוֹת אֱגוֹזִים וּבָטְנִים וּשְׁקֵדִים. וַתֵּשַׁבְנָה הַנָּשִׁים הַקְּרוּאוֹת אֶל הַשֻּׁלְחָן וַתִּקַּחְנָה אֶת הַשַּׂכִּינִים לְפַצֵּל אֶת הָאֶתְרוֹגִים. וַיְהִי בַּרֶגַע הַזֶּה וַתִּקְרָא זֻלֵּיכָה אֶת יוֹסֵף לַעֲמוֹד לְפָנֶיהָ וּלְשַׁרְתָּהּ. וַיְמַהֵר יוֹסֵף וַיָּבֹא וַתִּרְאֶינָה אוֹתוֹ הַקְּרוּאוֹת וַתִּשְׁתָּאֶינָה אֵלָיו מְאֹד כִּי לֹא רָאוּ כִיפִי הַנַּעַר הָעֶבֶד הַזֶּה מֵעוֹדָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

וְלֹא יָכְלוּ לִגְרֹעַ אֶת עֵינֵיהֶן מִפְּנֵי יוֹסֵף הַנֶּחְמָדִים וַתִּפְצַעְנָה אֶת אֶצְבְּעוֹת יְדֵיהֶן בְּסַכִּינֵיהֶן וְלֹא הִתְבּוֹנָנוּ, וַיִּיצֶק דַּם הַפְּצָעִים עַל שִׂמְלוֹתֵיהֶן הַיָּפוֹת וְלֹא יָדָעוּ. וַתֵּרֶא זֻלֵּיכָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַתֹּאמַר: רֵעוֹתַי! רְאֶינָה אֵת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶן לָכֶן, כִּי פְצַעְתֶּן אֶת יְדֵיכֶן עַד זֹב דָּם וַתְּגֹאַלְנָה שִׂמְלוֹתֵיכֶן! וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים: יְפִי עַבְדֵּךְ וּנְעִימוֹת פָנָיו הֵסַבּוּ בַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי מִי יִרְאֶה פָנִים נֶחְמָדִים כָּאֵלֶה וְהִתְאַפֵּק וְלֹא יַבִּיט אֲלֵיהֶם?

 

קמב. פֶּסֶל זֻלֵּיכָה. (יומא ל“ט; סוטה ל”ו; מדר“א בילק”שׁ וישׁב; בר“ר פ”ו; תנחומא ויצא ז‘; שם וישׁב ט’; שׁם ח' ל‘; שׁמו"ר ז’)

בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵלָּה זֻלֵּיכָה אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר לְפַתּוֹת אֶת יוֹסֵף לַעֲשׂוֹת נְבָלָה וַיְמָאֵן. וַתְּדַבֵּר אֵלָיו יוֹם יוֹם וַתִּתֶּן לוֹ אֶלֶף כִּכַּר זָהָב וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ. וַיְהִי בִּמְלֹאת נַחַל מִצְרַיִם (נִילוֹס) עַל כָּל גְּדוֹתָיו וַיֵּצֵא פַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו הַמַּיְמָה לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְלִרְאוֹת בְּהֶהָמוֹן הַחוֹגֵג. וַיֹּאמֶר פּוֹטִיפַר אֶל אִשְׁתּוֹ: קוּמִי וְהָלַכְתְּ עִמִּי אֶל הַנַּחַל וְשָׂמַחְתְּ עַל הַמַּיִם הָרַבִּים אֲשֶׁר נָתְנוּ לָנוּ אֱלֹהֵינוּ! וַתֹּאמֶר זֻלֵּיכָה: חוֹלָה אָנִי! עַל כֵּן לֹא אֵצֵא אָנֶה וָאָנֶה וְיָשַׁבְתִּי בְּבֵיתִי!

וַיֵּלֶךְ פּוֹטִיפַר לְבַדּוֹ וְזֻלֵּיכָה אִשְׁתּוֹ הִתְחַלְּתָה וַתַּעַל עַל מִטָּתָהּ. וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי אֵין אִישׁ בַּבַּיִת וַתְּצַו אֶת יוֹסֵף לַעֲשׂוֹת אֶת הַנְּבָלָה, וַיֹּאמַר: חִדְלִי מִמֶּנִּי, גְּבִרְתִּי, וְאַל תְּדַבְּרִי אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי אֵיךְ אֶעֱשֶׂה אֶת הָרָעָה אֲשֶׁר אָמַרְתְּ וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים! וַתֹּאמֶר זֻלֵּיכָה: אַל תִּירָא אֶת יְיָ כִּי אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אֲשֶׁר לֹא יִרְאֶה אֶת חַטָּאתֶךָ! וּבְדַבֵּר זֻלֵּיכָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתָּבֵא אֶת יוֹסֵף חֶדֶר בְּחֶדֶר וַתַּעֲמִידֵהוּ לִפְנֵי פִסְלָהּ וַתֹּאמַר: הִנֵּה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִמֶּנּוּ! אָמְנָם קַנָּא302 וְנוֹקֵם303 הוּא בִּרְאוֹתוֹ אֶת הָאֲנָשִׁים חוֹטְאִים אֵלָיו, אוּלָם אֲכַסֶּה הַפַּעַם אֶת עֵינָיו בִּשְׂמִיכָה וְלֹא יִרְאֶה וְלֹא יֵדַע מְאוּמָה! וְעַד הִיא מְדַבֶּרֶת וַתִּקַּח שְׂמִיכָה עָבָה וַתַּשְׁלֵךְ עַל פְּנֵי הַפֶּסֶל וַיְכֻסֶּה כֻלּוֹ – מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ304.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל זֻלֵּיכָה: אֶת עֵינֵי הַפֶּסֶל הַזֶּה יָכֹלְתְּ לְכַסּוֹת כִּי לֹא אֱלֹהִים הוּא, – אוּלָם הֲתוּכְלִי לַעֲשׂוֹת כָּכָה גַּם לֵאלֹהַי, אֲשֶׁר עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת305 בְּכָל הָאָרֶץ וְכָל חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּנּוּ?? וַתֵּרֶא זֻלֵּיכָה אֶת יוֹסֵף מוֹרִיד רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ בְּדַבְּרוֹ עִמָּהּ וַתִּקְצֹף מְאֹד וַתֹּאמַר: הֲכָכָה נְקַלֹּתִי306 בְעֵינֶיךָ עַד כִּי תְמָאֵן לְדַבֵּר עִמִּי פָּנִים אֶל פָּנִים? וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: לֹא אַבִּיטֵךְ גְּבִרְתִּי וְלֹא אֶרְאֶה אֶת פָּנַיִךְ עַד אִם חָדַלְתְּ מִמֶּנִּי!

וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ זֻלֵּיכָה אֶת דִּבְרֵי יוֹסֵף וַתְּמַהֵר וַתִּקַּח חֲנִית וַתָּשֶׂם אוֹתָהּ מִתַּחַת לִזְקַן יוֹסֵף וַתֹּאמַר: הַבִּיטָה אֵלַי וּשְׁמַע אֶת דְּבָרַי! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הרְגינִי נָא הָרֹג, אַךְ אַל תָּאִיצִי בִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר רָע וְלַחֲטֹא לֵאלֹהִים! וַיְהִי כִּרְאוֹת זֻלֵּיכָה כִּי לֹא נִפְתָּה יוֹסֵף עַל דְּבָרֶיהָ וַתִּקְצֹף עָלָיו קֶצֶף גָּדוֹל וַתַּלְשֵׁן אוֹתוֹ אֶל פּוֹטִיפַר אִישָׁהּ.

וַיִּשְׁמַע פּוֹטִיפַר אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ וַיֹּאמַר: מוֹת יוּמַת יוֹסֵף! וַתֹּאמֶר זֻלֵּיכָה: אַל תְּמִיתֵהוּ, – וְשַׂמְתָּ אוֹתוֹ בַּבּוֹר! וּבְלִבָּהּ אָמְרָה: בְּשֶׁבֶת יוֹסֵף בְּבֵית הַסֹּהַר וְרָבוּ צָרוֹתָיו, – לֹא יַקְשֶׁה עוֹד אֵלַי וְעָשָׂה כְּכֹל אֲשֶׁר אֲצַוֵּהוּ!.. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׂמוּ אֶת יוֹסֵף בְּבֵית הַסֹּהַר וַיֹּאמַר: צַדִּיק אַתָּה יְיָ עַל כָּל הַבָּא עָלָי! הַלְשֵׁן הִלְשַׁנְתִּי אֶת אַחַי אֶל אָבִי וְלֹא שַׂמְתִּי לִבִּי אֶל צָרַת נַפְשָׁם, עַל כֵּן יִסְּרַנִי יָה וַתִּכַּני אֵשֶׁת אֲדוֹנִי בִּלְשׁוֹנָהּ וַתִּקְרֶינָה אוֹתִי כָאֵלֶּה הַיּוֹם!

 

קמג. מוֹרָאִים גְּדוֹלִים. (מדב“ר פ”ז; מדרת"נ ויצא ז‘; שׁם וישׁב ט’)

וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּזְכֹּר פּוֹטִיפַר אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר: יוֹצִיאוּ נָא אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר יוֹם יוֹם וּבָא אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי, כִּי אֵין כָּמֹהוּ עֶבֶד יוֹדֵעַ לְהַדִּיחַ אֶת הַכּוֹסוֹת וְלַעֲרֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת וּלְרַפֵּד אֶת הַמִּטוֹת. וַיְהִי כִּרְאוֹת זֻלֵּיכָה אֶת יוֹסֵף בָּא יוֹם יוֹם הַבַּיְתָה אֶל אִישָׁהּ, וַתִּגַּשׁ אֵלָיו וַתֹּאמַר: אִם תִּשְׁמַע בְּקוֹלִי וְעָשִׂיתָ כְּכָל אֲשֶׁר דִבַּרְתִּי אֵלֶיךָ, – וְהוֹצֵאתִיךָ מִן הַבּוֹר! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: טוֹב לִי לָמוּת בַּבּוֹר מֵחֲטֹא לֵאלֹהִים! וַתֹּאמֶר זֻלֵּיכָה: אִם תּוֹסִיף לְהַקְשׁוֹת אֵלַי וְהַחִלּוֹתִי לְעֲנּוֹתְךָ307 וְצִוִּיתִי לְהַרְעִיבֶךָ! וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמַר: אֶבְטַח בַּיָי וְלֹא אֶפְחָד, כִּי נוֹתֵן הוּא לֶחֶם לָרְעֵבִים! וַתֹּאמֶר זֻלֵּיכָה: אִם לֹא תִשְׁמַע לִי, – וְצִוִּיתִי לֶאֱסָרְךָ בִּנְחֻשְׁתָּיִם. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ מַתִּיר אֲסוּרִים! וַתּוֹסֶף זֻלֵּיכָה לְיָרֵא אֶת יוֹסֵף וַתֹּאמַר: אִם תַּמְרֶה אֶת פִּי וְנִקַּרְתִּי אֶת עֵינֶיךָ! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: אֱלֹהַי פֹּקֵחַ עִוְּרִים! וַתֹּאמֶר זֻלֵּיכָה: אָמֹר אָמַרְתִּי תִּשְׁמַע בְקוֹלִי לְמַעַן יִיטַב לָךְ, אוּלָם עַתָּה דַע כִּי מָכֹר אֶמְכָּרְךָ לַאֲנָשִׁים הַבָּאִים מֵאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת וְהָיִיתָ גֵר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא שָׁמַעְתָּ אֶת שִׁמְעָהּ מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה!! וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמַר: גַּם כִּי אֵלֵךְ לְאֶרֶץ רְחוֹקָה, לֹא אִירָא רָע כִּי שׁוֹמֵר יְיָ אֶת גֵּרִים! וַיְִהִי כִּרְאוֹת זֻלֵּיכָה, כִּי לֹא יָכְלָה לְפַתּוֹת אֶת יוֹסֵף לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הָרָע וַתֶּחְדַּל מִמֶּנּוּ!

 

קמד. זְבוּב וּשְׁבָב. (מדב“ר פ”ח; ברכות נ“ה; מל”ב דף י"א)

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּשָׁב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם מִבֵּית הָרַחְצָה וַיֹּאמֶר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים: הַגִּישָׁה לִי כוֹס יַיִן הָרֶקַח! וַיְמַהֵר שַׂר הַמַּשְׁקִים וַיְמַלֵּא אֶת הַכּוֹס יַיִן וַיִּתֵּן עַל כַּף פַּרְעֹה; וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵחֵל פַּרְעֹה לִשְׁתּוֹת וַיַּרְא וְהִנֵּה זְבוּב בְּכוֹס הַיַּיִן וַיִּקְצֹף עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים קֶצֶף גָּדוֹל. בְּרֶגַע הַזֶּה הִגִּישׁ שַׂר הָאוֹפִים לְפַרְעֹה לָחֶם, וַיִּקַּח פַּרְעֹה פַּת לֶחֶם לֶאֱכֹל וְהִנֵּה שְׁבָבִים דַּקִּים בּוֹ וַיִּחַר אַפּוֹ מְאֹד וַיְצַו לְיַסֵּר אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת שַׂר הָאוֹפִים וּלְתִתָּם בְּבֵית הַסֹּהַר.

וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף לְשָׁרֵת אֹתָם וַיִּהְיוּ שָׁם שָׂרֵי פַרְעֹה בְּמִשְׁמָר שָׁנָה תְמִימָה. וַיְהִי מִקֵּץ הַשָּׁנָה וַיַּחַלְמוּ שְׁנֵיהֶם חֲלוֹמוֹת בְּלַיְלָה אֶחָד. וַיַּרְא שַׂר הַמַּשְׁקִים בַּחֲלוֹמוֹ וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי פַרְעֹה וְנוֹתֵן אֶת כּוֹס הַיַּיִן עַל כַּפּוֹ וְרֵעוֹ שַׂר הָאוֹפִים נִתְלָה. וְשַׂר הָאוֹפִים חָלַם וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלִּים עַל רֹאשׁוֹ וּבָהֶם מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה וְהָעוֹף אוֹכֵל אוֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשׁוֹ, וַיַּרְא בַּחֲלוֹמוֹ אֶת רֵעֵהוּ אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים מוּשָׁב אֶל מַשְׁקֵהוּ וְנוֹתֵן כּוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף לְשָׁרְתָם וַיַּרְא אוֹתָם וְהִנֵּה פְנֵיהֶם רָעִים וְזוֹעֲפִים וַיֹּאמְרוּ אֶל יוֹסֵף: חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפוֹתֵר אֵין אוֹתוֹ. וְעַתָּה דַבֶּר נָא בְאָזְנֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר לֵאמֹר: הוֹאֶל נָא וְשָׁלַחְתָּ לְשַׂר הַמַּשְׁקִים וְהָאוֹפִים אֶת אֶחָד מִן הַחַרְטֻמִּים לִפְתּוֹר לָהֶם אֶת חֲלוֹמוֹתֵיהֶם! וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: מַה־לָּכֶם לִדְרוֹשׁ בַּחַרְטֻמִּים? סַפְּרוּ נָא לִי אֶת חֲלוֹמוֹתֵיכֶם! מִי יוֹדֵעַ, יִתֵּן יְיָ בִּינָה בְלִבִּי וּפָתַרְתִּי אֲנִי אֶת חֲלוֹמוֹתֵיכֶם. וַיִּקְצֹף שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל יוֹסֵף וַיֹּאמַר: הֲלֹא עֶבֶד אַתָּה לְשַׂר הַטַּבָּחִים וּמִי שָׂמְךָ לְפוֹתֵר חֲלוֹמוֹת? הֲיֶחֱזֶה חֲמוֹר בַּכֹּכָבִים אִם יִהְיֶה פֶרֶד מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ? וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הֲשָׁמַעְתָּ אֲדוֹנִי אֶת שֵׁמַע הַחָכָם הָרוֹפֵא כִמְטָס? וַיַּעַן שַׂר הַמַּשְׁקִים: שָׁמַעְתִּי כִּי לֹא קָם כָּמוֹהוּ רוֹפֵא חָכָם בְּכָל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: אִם טוֹב בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי וְסִפַּרְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר קָרָהוּ בִּימֵי חַיָּיו. וַיַּעַן שַׂר הַמַּשְׁקִים: סַפֵּר בְּאָזְנֵינוּ וְשָׁמָעְנוּ.

 

קמה. אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם. (מל“ח בשׁ”ל י“א, י”ב)

וַיְסַפֵּר יוֹסֵף כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: גָּדוֹל הָיָה וּמְהֻלָּל הָרוֹפֵא כִמְטָס וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאֲרָצוֹת. וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הָבָה אֶלְכָה לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, אוּלַי אֶמְצָא שָׁם רוֹפְאִים טוֹבִים וַחֲכָמִים מִמֶּנִּי, – וְלָמַדְתִּי מֵהֶם וְהוֹסַפְתִּי דַעַת עַל דַּעְתִּי! וַיַּעַשׂ כִּמְטָס כַּאֲשֶׁר חָשַׁב וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמוֹרוֹ וַיְמַלֵּא אֶת אַמְתַּחְתּוֹ סַמֵּי מַרְפֵּא וַיִּרְכַּב מֵעִירוֹ וָהָלְאָה וַיַּעֲבוֹר בֶּעָרִים רַבּוֹת וּבַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת וַיְרַפֵּא אֶת הָעֲנִיִּים הַחוֹלִים חִנָּם אֵין כָּסֶף, וַיִּיקַר שְׁמוֹ וַיִּכָּבֵד מְאֹד. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא עַד לִפְנֵי אַחַת הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּיעַף מְאֹד. וַיֵּרֶד מֵעַל חֲמוֹרוֹ וַיֵּשֶׁב עַל הָאָרֶץ לָנוּחַ וַיַּשֶׂם אֶת אַמְתַּחְתּוֹ מְרַאֲשׁוֹתָיו וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם. וְהִנֵּה אִישׁ בְּלִיַּעַל עוֹבֵר וַיַּרְא אֶת כִּמְטָס יָשֵׁן, וַיִּפְשַׁט אֶת בְּגָדָיו הַקְּרוּעִים וְהַמְּטֻלָּאִים וַיְשִׂימֵם עַל הָאֲדָמָה, וְאַחַר הִפְשִׁיט אֶת כִּמְטָס אֶת בְּגָדָיו הַחֲמֻדוֹת וִַיִּקַּח אֶת הַחֲמוֹר וַיִּרְכַּב עָלָיו לְדַרְכּוֹ. וַיִיקַץ כִּמְטָס וְהִנֵּה הוּא עָרוֹם וְיָחֵף וּלְפָנָיו בְּגָדִים קְרוּעִים וּמְטֻלָּאִים, וַיַּבֵּט כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה גַם הַחֲמוֹר אֵינֶנּוּ! וַיָּבֶן כִּמְטָס כִּי בָא אֵלָיו אַחַד הַנְּבָלִים308 בְּעֵת אֲשֶׁר נָפְלָה עָלָיו הַתַּרְדֵמָה הַגְּדוֹלָה וַיַּפְשֵׁט אֹתוֹ אֶת בְּגָדָיו וַיִּנְהַג אֶת חֲמוֹרוֹ!

וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: עַתָּה יקְרוּנִי דִבְרֵי הֶחָכָם הָאוֹמֵר: קְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה309! וַיִּלְבַּשׁ כִּמְטָס אֶת הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים310 וַיִּקַּח אֶת אַמְתַּחְתּוֹ וַיָּבֹא הָעִירָה. וַיַּעֲבוֹר לִפְנֵי בַיִת גָּדוֹל וְנֶחְמָד וַיִּשְׁמַע קוֹל בּוֹכִים וַתִּגַּע הַבִּכְיָה עַד נַפְשׁוֹ, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וַיַּרְא וְהִנֵּה עֶלֶם חוֹלֶה שׁוֹכֵב בְּמִטָּה וְאָבִיו וְאִמּוֹ עוֹמְדִים עָלָיו וּמִתְחַנְּנִים אֶל שְׁלֹשֶׁת הָרוֹפְאִים אֲשֶׁר בַּבַּיִת לֵאמֹר: הַצִּילוּ אֶת בְּנֵנוּ הַיָּחִיד מִמָּוֶת! וַיַּבֵּט כִּמְטָס אֶל הַנַּעַר הַחוֹלֶה וַיִּתְבּוֹנֵן עָלָיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ: שְׁמָעוּנִי נָא וּתְנוּ אֶת הַחוֹלֶה עַל יָדַי וּרְפָאתִיו בְּסַמֵּי הַמַּרְפֵּא אֲשֶׁר בְּאַמְתַּחְתִּי! וַיַּשְׁקִיפוּ עָלָיו הָרוֹפְאִים וַיִּבְזֻהוּ כִּי אָמָרוּ: הֲכָזֶה יִהְיֶה רוֹפֵא חוֹלִים? וַאֲבִי הָעֶלֶם הַחוֹלֶה קָצַף מְאֹד וַיֹּאמֶר: הַלְהָתֵל311 בִּי אַתָּה אוֹמֵר, אִישׁ רָשׁ312 וְנִקְלֶה?313 וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּרָץ אֶל כִּמְטָס וַיִּקָּחֵהוּ בְצִיצִית314 רֹאשׁוֹ וַיֶּהֱדֳּפֵהוּ וַיּוֹצִיאֵהוּ מִבֵּיתוֹ וַיִּסְגֹּר הַדָּלֶת.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ לָהֶם שְׁלֹשֶׁת הָרֹפְאִים וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה לְאִישָׁהּ: הֲרֵעוֹתָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ כִּי גֵרַשְׁתָּ אֶת הֶעָנִי מִבֵּיתֵנוּ וְלֹא שַׂמְתָּ לֵב לִדְבָרָיו! אוּלַי רָפָא לִבְנֵנוּ וַיַּצִּילֵהוּ מִמָּוֶת! וַיֹּאמֶר הָאִישׁ: לָמָּה תְדַבְּרִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה? הֲלֹא רָאִית אֶת בְּגָדָיו הַקְּרוּעִים וְאֶת אַמְתַּחְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִמָּצֵא בָהּ בִּלְתִּי אִם לֶחֶם יָבֵשׁ וּנְעֲלוֹת בָּלוֹת! אֵין זֶה כִּי אִם מְשֻׁגָּע הֶעָנִי וַיָּבֹא לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלֵינוּ! וַיְהִי הֵם מְדַבְּרִים וַיָּמָת בְּנָם הַיָּחִיד וַיֵּבְךְּ אוֹתוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ עַד אֲשֶׁר לֹא הָיָה בָהֶם עוֹד כֹּחַ לִבְכּוֹת. וְכִמְטָס אָמַר בְּלִבּוֹ חָשֹׁב חֲשָׁבַנִי הָאִישׁ לִמְשֻׁגָּע עַל כֵּן גֵּרְשַׁנִי בְחֶרְפָּה מִבֵּיתוֹ. הָבָה אַגִּידָה לְאַנְשֵׁי הָעִיר מִי אֲנִי וּמַה מַעֲשַׂי וּבָאוּ אֵלַי הַחוֹלִים וּרְפָאתִים! וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּלֶךְ כִּמְטָס בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר הָלֹךְ וְקָרֹא לֵאמֹר: מִי חוֹלֶה יִגַּשׁ אֵלַי וּרְפָאתִיו, כִּי כִמְטָס הָרוֹפֵא אָנִי! וַיְהִי כָל הַשׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרָיו וַיַּחְשְׁבֵהוּ לִמְשֻׁגָּע וַיֵּשְׂטְ315 מֵעָלָיו.

וַיַּרְא כִּמְטָס כִּי אֵין שׁוֹמֵעַ לוֹ מֵאֵת הָאֲנָשִׁים וְאֵין אִישׁ מֵהֶם פּוֹנֶה אֵלָיו וַיֵּשֶׁב לָאָרֶץ וַיּוֹצִיא מֵאַמְתַּחְתּוֹ אֶת סַמֵּי הַמַּרְפֵּא וַיְשִׂימֵם אֶצְלוֹ. וַיִּתְּנוּ הַסַּמִּים אֶת רֵיחָם הַטּוֹב וַיַּעַל בְּאַף316 כָּל עוֹבֵר וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו אֲנָשִׁים וְנָשִׁים הַרְבֵּה מְאֹד וַיֹּאמֵרוּ: אִם אֶמֶת בְּפִיךָ כִּי כִמְטָס אַתָּה הֲלֹא תַגֶּד לָנוּ מַדּוּעַ נִגְלֵיתָ317 אֵלֵינוּ כְּאַחַד הָעֲנִיִּים הַמְבַקְשִׁים נִדְבַת כָּסֶף? וַיְסַפֵּר לָהֶם כִּמְטָס אֵת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ, וַיָּבֹאוּ אֵלָיו חוֹלִים וְחוֹלוֹת וַיְרַפְּאֵם וַיַּחֲלִימֵם318 וַיֶּחֶזְקוּ וַיֶּאֱמָצוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר הַזֶּה לָאִישׁ אֲשֶׁר מֵת עָלָיו בְּנוֹ יְחִידוֹ וַיִּקְרַע אֶת שִׂמְלוֹתָיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה לֵאמֹר: אָנֹכִי הֵמַתִּי אֶת בְּנִי יְחִידִי! לוּלֵא בָזִיתִי לֶעָנִי אֲשֶׁר בָּא אֵלַי, כִּי עַתָּה נִרְפָּא בְנִי וַיְחִי כָמוֹנִי הַיּוֹם!… עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי לֹא לְפִי בְגָדָיו וּמַרְאֵה פָנָיו יְהֻלַּל אִישׁ כִּי אִם לְפִי שִׂכְלוֹ וּמַעֲשָׂיו אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה! וַיְכַל יוֹסֵף לְסַפֵּר וַיֹּאמֶר אֶל שַׂר הַמַּשְׁקִים: חָשֹׁב חֲשָׁבַנִי אֲדוֹנִי לְעֶבֶד עַל כֵּן בַּז לִי וַיֹּאמֶר הֲגַם עֶבֶד בְּפוֹתְרֵי חֲלוֹמוֹת? אוּלָם יֵדַע נָא אֲדוֹנִי כִּי לֹא עֶבֶד וְלֹא בֶן עֶבֶד, כִּי אִם בֶּן אִישׁ חָכָם וְצָדִּיק אָנֹכִי אֲשֶׁר לִמְּדַנִי חָכְמָה וָדָעַת! וָאֲגֻנַּב מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וָאִמָּכֵר מִמְכֶּרֶת עֶבֶד וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי שָׂמוּ אוֹתִי בַּבּוֹר!

וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְשַׂר הָאוֹפִים אֶת דִּבְרֵי יוֹסֵף הַמְחֻכָּמִים וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת חֲלוֹמוֹתֵיהֶם וַיִּפְתְּרֵם יוֹסֵף לֵאמֹר: בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִתָּלֶה שַׂר הָאוֹפִים, וְשַׂר הַמַּשְׁקִים יוּשַׁב עַל כַּנּוֹ.

 

קמו. בִּטָּחוֹן בְּבֶן אָדָם. (מדרת“נ וישׁב ח'; בר”ר פ“ח; ספה”י)

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת דִּבְרֵי יוֹסֵף וַיִּשְׂמַח מְאֹד. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: כַּאֲשֶׁר יִיטַב לְךָ אֲדוֹנִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבּוֹר הַזֶּה. וַיַּעַן שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף לֵאמֹר: אִם הֵיטֵב יֵיטִיב לִי הַמֶּלֶךְ וְעָשָׂה לִי כַּאֲשֶׁר פָּתַרְתָּ, וְעָשִׂיתִי לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתָּ אֵלָי. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: בּוֹטֵחַ אֲנִי בְךָ אֲדוֹנִי כִּי תוֹצִיאֵנִי מִן הַבּוֹר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר יְיָ: עֵקֶב319 אֲשֶׁר בָּטַח יוֹסֵף בְּבֶן אָדָם וְלֹא שָׂם אֶת מִבְטַחוֹ320 בִּי, לָכֵן יִשְׁכָּחֵהוּ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְלֹא יֵצֵא מִן הַבּוֹר הַזֶּה עַד עֵת בּוֹא דְבָרַי לֵאמֹר: בִּגְלַל חֲלוֹמוֹתָיו נִמְכַּר לְעֶבֶד וּבִגְלַל חֲלוֹמוֹת פַּרְעֹה יֵחָלֵץ321 מִצָּרָה וְגָדַל וְנִשָּׂא322 מְאֹד. וַיְהִי בַיּוֹם הַהוּא וַתֵּלֶד אֵשֶׁת פַּרְעֹה בֵּן וַיִּשְׂמְחוּ פַרְעֹה וַעֲבָדָיו שִׂמְחָה גְדוֹלָה. וַיַּעַשׂ פַּרְעֹה בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל אֶרֶץ צֹעַן וְאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיְהִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: יוּשַׁב שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל כַּנּוֹ, כִּי חָקַרְתִּי וְדָרַשְׁתִּי הֵיטֵב וַיִּוָּדַע לִי כִּי עָף הַזְּבוּב פִּתְאוֹם אֶל תּוֹך הַכּוֹס וְלֹא יָכֹל שַׂר הַמַּשְׁקִים לִרְאוֹתוֹ! וְאֶת שַׂר הָאוֹפִים צִוָּה פָרְעֹה לִתְלוֹת, כִּי אָמָר: נֶעֱצַל323 הָעֶבֶד הַזֶּה לְהָנִיעַ אֶת הַקֶּמָח בִּכְבָרָה עַל כֵּן נִמְצְאוּ שְׁבָבִים בְּכָל כִּכְּרֵי הַלֶּחֶם אֲשֶׁר אָפָה בַּיּוֹם הַהוּא! וְשַׂר הַמַּשְׁקִים לֹא זָכַר אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ; וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף עוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים בְּבֵית הַסֹּהַר.

 

קמז. מוֹת יִצְחָק. (ספה“י בשׁ”ק)

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִצְחָק לָמוּת וַיִּשְׁמַע עֵשָׂו וַיָּבֹא הוּא וּבָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן אֶל יִצְחָק אָבִיו. וְיַעֲקֹב וּבָנָיו בָּאוּ מֶחֶבְרוֹן אֶל יִצְחָק וַיִּמְצְאוּ אֶת עֵשָׂו וּבָנָיו בָּאֹהֶל.

וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב: הָבִיאָה אֵלַי אֶת בָּנֶיךָ וַאֲבָרְכֵם. וַיַּגֵּשׁ יַעֲקֹב אֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו אֶל יִצְחָק אָבִיו, וַיַּשֶׂם אֶת יָדָיו עַל רָאשֵׁיהֶם וַיְבָרְכֵם וַיְחַבְּקֵם וַיְנַשְּׁקֵם, וַיֹּאמַר: אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יְבָרֵךְ אֶתְכֶם וְיַרְבֶּה זַרְעֲכֶם כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. וְגַם אֶת בְּנֵי עֵשָׂו בֵּרַךְ יִצְחָק לֵאמֹר: יַפֵּל יְיָ אֶת אֵימַתְכֶם וְאֶת פַּחְדְּכֶם עַל כָּל אוֹיְבֵיכֶם! וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת בְּנֵי עֵשָׂו, וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב וְאֶל בָּנָיו: גְּשׁוּ נָא אֵלַי וְדִבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרַי הָאַחֲרוֹנִים, –

וַיִּגָּשׁוּ. וַיֹּאמֶר יִצְחָק: יְיָ אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ דִּבֶּר אֵלַי לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת תּוֹרוֹתַי וַהֲקִימֹתִי לָהֶם אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְעַתָּה, בְּנִי, לַמְּדָה אֶת בָּנֶיךָ וְאֶת בְּנֵי בָנֶיךָ לְיִרְאָה אֶת יְיָ וְלַעֲשׂוֹת אַךְ טוֹב וָחֶסֶד – לְרַחֵם עַל עָנִי וְיָתוֹם וּלְהוֹשִׁיעָם בַּצַּר לָהֶם, לְמַען יִשְׁמוֹר לָכֶם יְיָ אֶת בְּרִיתוֹ וְהֵיטִיב לָכֶם וּלְזַרְעֲכֶם כָּל הַיָּמִים! וַיְכַל יִצְחַק לְצַוֹּת אֶת יַעֲקֹב וְאֶת בָּנָיו וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.

 

קמח. הַיְרֻשָּׁה. (ספה“י בשׁ”ק; מדרת“נ ויחי ו'; כעין זה בפדר”א כפי שׁהובא בילק"שׁ וישׁלח)

וַיִּפְּלוּ יַעֲקֹב וְעֵשָׂו עַל פְּנֵי יִצְחָק אֲבִיהֶם וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּבְכּוּ אוֹתוֹ, וַיִּשְׁמְעוּ כָל מַלְכֵי כְנַעַן כִּי מֵת יִצְחָק וַיָּבֹאוּ לִסְפּוֹד לוֹ. וַיִּשְׂאוּ יַעֲקֹב וְעֵשָׂו אֶת יִצְחָק אֲבִיהֶם אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת. וַיִּקָּבֵר יִצְחָק בְּכָבוֹד גָּדוֹל אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה כָמוֹהוּ גַּם לִמְלָכִים בַּיָּמִים הָהֵם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב עֵשָׂו וְיַעֲקֹב מִקְּבוֹר אֶת יִצְחָק אֲבִיהֶם וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: הָבָה נִתְחַלְּקָה אֶת רְכוּשׁ אָבִינוּ! וַיִּקַּח יַעֲקֹב אֶת כָּל הַבְּהֵמָה וְאֶת כָּל הָרְכוּשׁ וַיַּחַץ אוֹתָם לִשְׁנַיִם324 וַיֹּאמַר: בְּחַר לְךָ בַּאֲשֶׁר תָּחְפָּץ. וַיּוֹסֶף יַעֲקֹב לְדַבֵּר וַיֹּאמַר: אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבוֹתֵינוּ לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לֵאמֹר: לְזַרְעֲכֶם אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ עַד עוֹלָם, וְעַתָּה אִם אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת תַּחְפֹץ לָקַחַת —, קַח וְהָיְתָה לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם, — וְלָקַחְתִּי אֲנִי אֶת כָּל הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר רָכַשׁ לו ֹיִצְחָק אָבִינוּ, וְאִם תְּמָאֵן לָקַחַת אֶת הָאָרֶץ, — וְלָקַחְתִּי אֲנִי אוֹתָהּ, וְהָיָה לְךָ כָּל רְכוּשׁ אָבִינוּ! וַיִּשְׁמַע עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ לְהִוָּעֵץ עִם נְבָיוֹת בֶּן יִשְׁמָעֵאל וַיֹּאמֶר לוֹ: כָּזֹה וְכָזֶה דִּבֶּר אֵלַי יַעֲקֹב, וְעַתָּה עוּצָה עֲצָתְךָ וְשָמָעְתִּי! וַיֹּאמֶר נְבָיוֹת: אַל תַּאֲמֵן לְדִבְרֵי יַעֲקֹב וְאַל תָּשִים אֲלֵיהֶם לֵב! רְאֵה נָא כִּי עַז325 הָעָם הַיּושֵׁב בָּאָרֶץ הַזֹּאת, — וְאֵיךְ יִכְבּשׁ326 אוֹתָהּ אֳלֹהֵי יִצְחָק וּנְתָנָהּ לְבָנָיו לְרִשְׁתָּהּ? עַל כֵּן לֵךְ אֶל יַעֲקֹב וְלָקַחְתָּ אֶת כָּל הָעשֶׁר אֲשֶׁר בְּבֵית יִצְחָק אָבִיךָ, —

וְהָיְתָה הָאָרֶץ לְיַעֲקֹב לִירֻשָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר; וַיַּעַשׂ עֵשָׂו אֶת עֲצַת נבָיוֹת ויִּקַּח לוֹ אֶת כָּל עשֶׁר יִצְחָק וּרְכוּשׁו וְלֹא נָתַן מִמֶּנוּ לְיַעֲקֹב מִחוּט וְעַד שְׂרוֹך נָעַל.

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב: קַח לְךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן מִנַּחַל מִצְרַים וְעַד נְהַר פְּרָת, אֶפֶס כִּי לֹא תִקַּח לְךָ אֶת כָּל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה כִּי יְרֻשָּׁה הִיא לָנוּּ מֵאֵת אַבְרָהָם אֲבִי אָבִינוּ! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב בְּלִבּוֹ: אֵיכָכָה אוּכַל וְנָתַתִּי אֶת עֵשָׂו לְהִקָּבֵר בִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה? הֵן רָגֹז יִרְגְּזוּ327 לִקְרַאת בּוֹאוֹ כָּל אֲבוֹתַי הַיְשֵׁנִים שָׁם שְׁנַת עוֹלָמִים! עַל כֵּן אֲעַוֵּר אֶת עֵינָיו בְּכֶסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר אֶתֶּן לוֹ וְחָדַל מִדַּבֵּר עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה! וַיִּקַּח יַעֲקֹב אֶת כָּל זְהָבוֹ וְאֶת כָּל כַּסְפּוֹ וַיְבִיאֵם עַד לִפְנֵי מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה וַיַּעֲשֵׂם גַּל גָּדוֹל וְאַחַר לָקַח אֶת עֵשָׂו וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ אֶל הַמְּעָרָה וַיֹּאמַר: הִנֵּה הַמְּעָרָה, וְהִנֵּה גַל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לְפָנֶיךָ, וְעַתָּה בְחַר לְךָ בַּאֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֶיךָ! וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: תְּהִי כָל הַמְּעָרָה הַזֹּאת לְךָ לְנַחֲלָה עַד עוֹלָם, וְהָיָה לִי גַל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה!

וַיִּכְתֹּב יַעֲקֹב אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה! וַיַּחְתֹּם וַיָּעַד עֵדִים נֶאֱמָנִים וַיִּקַּח אֶת הַסֵּפֶר וַיִּתְּנֵהוּ בִּכְלִי חֶרֶשׂ לְמַעַן יַעֲמֹד, יָמִים רַבִּים וַיִּתְּנַהוּ בְּיַד בָּנָיו. וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל אֶרֶץ שֵׂעִיר הַחוֹרִי וַיֹּאחֶז בָּהּ. וַתְּהִי כָל אֶרֶץ כְּנַעַן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה, וְעֵשָׂו וְכָל בָּנָיו יָרְשׁוּ אֶת הַר שֵׂעִיר.

 

קמט. שְׂכַר כִּבּוּד אֵם. (מדב“ר צ; ש ׁם פ”ט; ספה“י; מדרת”נ מקץ ג')

וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְשֶׁבֶת יוֹסֵף בְּבֵית הַסֹּהַר וַיֹּאמֶר יְיָ: נִמְחוּ פִשְׁעֵי יוֹסֵף! וְעַתָּה הָבָה אֶזְכְּרָה לּוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצֵאת אָבִיו מִבֵּית לָבָן. כִּי בִרְאוֹתוֹ אֶת עֵשָׂו הוֹלֵךְ וְקָרֵב וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ, — וַיַּעֲמֹד עַל רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו וַיְכַס בְגּוּפו אֶת רָחֵל אִמּוֹ מֵעֵינֵי עֵשָׂו בְּאָמְרוֹ: תְּהִי יַד עֵשָׂו בִּי וְאַל תִּהְיֶה בְאִמִּי! לָכֵן יִגְדַּל עַתָּה יוֹסֵף וְגָבַהּ מְאֹד וְשִׁכְּחָה הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד אֲשֶׁר יִהְיוּ לוֹ אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ328 בְּבֵית הַסֹּהַר! וַיַּחֲלֹם פַּרְעֹה בָּעֵת הַהִיא וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד עַל שְׁפַת הַיְאֹר. וְשֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׁר וְשֶׁבַע פָּרוֹת דַּקּוֹת בָּשָׁר עוֹלוֹת מִן הַיְאֹר. וַתֹֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת דַּקּוֹת הַבָּשָׂר אֶת שֶׁבַע הַפָּרוֹת בְרִיאוֹת הַבָּשָׂר וַיִּיקַץ פַּרְעֹה. וַיִּישָׁן וַיַחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׂבֳּלִים דַּקּוֹת בָּלְעוּ אֶת שֶׁבַע שִׂבֳּלִים בְּרִיאוֹת וְטוֹבוֹת וַיִּיקַץ שֵׁנִית וְהִנֵּה חֲלוֹם. וַיְהִי בַבֹֹּקֶר וַיִּזְכֹּר פַּרְעֹה אֶת חֲלוֹמוֹתָיו וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ329.

וַיָי אָמָר: אִם עַתָּה יִקָּרֵא יוֹסֵף לְפַרְעֹה וּפָתַר לוֹ אֶת חֲלוֹמוֹ, — וְאָמְרוּ חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וַחֲכָמֶיהָ: לוּ קָרָא לָנוּ הַמֶּלֶךְ וַיְסַפֵּר לָנוּ אֶת חֲלוֹמוֹתָיו, כִּי עַתָּה פָתַרְנוּ אֲנַחְנוּ אוֹתָם, עַל כֵּן יָבֹאוּ חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בָּרִאשׁוֹנָה וְהָיָה כַּאֲשֶׁר לֹא יֵדְעוּ לִפְתָּר לוֹ אֶת חֲלוֹמוֹתָיו, — וְנִקְרָא אָז יוֹסֵף וְיָדַע פַּרְעֹה כִּי אֵין כָּמֹהוּ חָכָם וְנָבוֹן.

וַיִּקָּרְאוּ חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וַחֲכָמֶיהָ אֶל פַּרְעֹה וַיִּתְיַצְבוּ לְפָנָיו וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת חֲלוֹמוֹתָיו וַיֹּאמְרוּ לוֹ: זֶה פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹתֶיךָ: שֶׁבַע הַפַּרוֹת הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר רָאִיתָ, — שֶׁבַע בָּנוֹת תִּוָּלְדְנָה לְךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשֶׁבַע הַפַּרוֹת הָעוֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן וַתִּבְלַעְנָה אוֹתָן, אוֹת הוּא כִּי מוֹת תָּמוֹתְנָה שֶׁבַע הַבָּנוֹת בְּחַיֶּיךָ. וַאֲשֶׁר רָאִיתָ בַחֲלוֹם שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת בָּלְעוּ אֶת שֶׁבַע הַשִּׂבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת, — שֶׁבַע אֲרָצוֹת תִּכְבּושׁ וְשֶׁבַע מְִדִינוֹת תִּמְרֹדְנָה330 בָךְ. וַיְהִי כְּכַלּוֹתָם לְדַבֵּר וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: לֹא הֱטִיבוֹתָם לִפְתָּר לִי אֶת חֲלוֹמוֹתַי וְעַתָּה דְעוּ, כִּי מוֹת תָּמוּתוּ אִם לֹא תִפְתְּרוּ אוֹתָם בְּהַשְׂכֵּל וָדָעַת.

וַיְצַו הַמֶּלֶך וַיִּקָּרְאוּ עוֹד חֲכָמִים אֲחֵרִים וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיְסַפֵּר לָהֶם חֲלוֹמוֹתָיו וַיִּפְתְּרוּ לוֹ כַּפִּתְרוֹן הָרִאשׁוֹן. וַיִּחַר אַף פַּרְעֹה וַיִּקְצֹף מְאֹד וַיֹּאמַר: שֶׁקֶר פִּתְרוֹנְכֶם! וַיְצַו פַּרְעֹה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל331 בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: כָּל אִישׁ חָכָם הַיּוֹדֵעַ חֲלוֹם לִפְתֹּר אוֹתוֹ יָבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וְהִגִּיד לוֹ, וַאֲשֶׁר יְמָאֵן לָבֹא וְהָיְתָה אַחַת דָּתוֹ332 לְהָמִית. וַיָּבֹאוּ כָל חַכְמֵי מִצְרַיִם וְכָל הַחַרְטֻמִּים וְכָל הַמְכַשְּׁפִים אֲשֶׁר בְּגשֶׁן וּבְתַחְפַּנְחֵס וּבְצֹעַן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶך וַיְסַפֵּר הֵמֶּלֶך לָהֶם אֶת חֲלוֹמוֹתָיו. וַיֹּאמְרוּ אֲחָדִים מֵהַמְכַשְּׁפִים לֵאמֹר: שֶׁבַע פַּרוֹת הַטּוֹבוֹת שִׁבְעָה מְלָכִים הֵם אֲשֶׁר יָבֹאוּ לְהִלָּחֵם בְּמִצְרַיִם, וְשֶׁבַע הַפַּרוֹת הָרָעוֹת שֶׁבַע שָׂרוֹת הֵן אֲשֶׁר תֵּצֶאנָה לַמִּלְחָמָה עַל שִׁבְעַת הַמְּלָכִים וְגָבְרוּ333 עֲלֵיהֶם. וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָמְרוּ לְפַּרְעֹה: שֶׁבַע הַשִּׂבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת שִׁבְעַת שָׂרֵי מִצְרַיִם הֵם וְשֶׁבַע הַשִּׂבֳּלִים הַדַּקּוֹת שִׁבְעָה שָׁרִים רְפֵי כֹחַ הֵם, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְגָבְרוּ הַשָּׂרִים הַחַלָּשִׁים עַל שִׁבְעַת שָּׂרֵי מִצְרַיִם הַחֲזָקִים. וַיְהִי מְכַשְּׁפִים אֲשֶׁר אָמְרוּ: שִׁבְעַת מַלְכֵי כְנַעַן יָבֹאוּ אֶל שִׁבְעַת עָרֵי מִצְרַיִם הַבְּצוּרוֹת וְלָכְדוּ אוֹתָן, וְשָׁבוּ אַחֲרֵי כֵן שֶׁבַע הֶעָרִים הַנִּלְכָּדוֹת וְהִתְחַזְּקוּ וְרָדוּ334 בְשׂנְאֵיהֶם… וְלָקַח לוֹ הַמֶּלֶךְ שֶׁבַע נָשִׁים וּמֵתוּ כֻלָּן עַל פָּנָיו וְנִלְחֲמוּ אַרְבָּעָה עָשָׂר בָּנָיו אִישׁ עִם רֵעֵהוּ וְגָבְרוּ שִׁבְעָה הַקְּטַנִּים עַל שִּׁבְעַת הַגְּדֹלִים… וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: חִדְלוּ מִדַּבֵּר עוֹד אֶת דִּבְרֵיכֶם כִּי לֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינָי! וַיְצַו פַּרְעֹה וַיּוֹצִיאוּם מִבֵּיתוֹ בְּחֶרְפָּה וַיְשִׁימוּם לַעַג וָקָלֶס335. וַיַּרְא שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה הוֹלֵךְ קְדֹרַנִּית336 וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אִם לֹא יִפָּתֵר חֲלוֹם פַּרְעֹה, וּמֵת בְּצָרָת נַפְשׁוֹ וְקָם מֶלֶך חָדָש, מִי יוֹדֵע הַאִיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ לְשׂוּמֵנִי לְשַׂר הַמַּשְׁקִים? עַל כֵּן אֵין טוֹב לִי, כִּי אִם אֶגְלֶה אֶת אָזְנוֹ337 לֵאמֹר: יֵשׁ אִישׁ הַיּוֹדֵעַ חֲלוֹם לִפְתֹּר אוֹתוֹ! וַיָּבֹא שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמַר: יְחִי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם וּמָשַׁל בַּכֹּל! אַתָּה קָצַפְתָּ עָלַי וְעַל שַׂר הָאוֹפִים וַתִּתְּנֵנוּ בְּבֵית הַסֹּהַר וַנַּחֲלֹם שְׁנֵינוּ וַנִּתְעַצֵּב אֶל לִבֵּנוּ מְאֹד. וְשָׂם בְּבֵית הַסֹּהַר הָיָה אִתָּנוּ נַעַר נִקְלֶה338 אֶחָד מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים הַשּׂוֹנְאִים אֶת בְּנֵי עַם נֵכָר עֶבֶד מָכוּר בְּעֶשְׂרִים שֶׁקֶל כָּסֶף, וַנַּגֶּד אֶת חֲלוֹמוֹתֵינוּ וַיִּפְתָּר לָנוּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר כֵּן הָיָה לֹא נָפַל מִכָּל דְּבָרָיו אָרְצָה339! וְעַתָּה יִסְלַח נָא לִי הַמֶּלֶךְ אֶת חֲטָאַי אֲשֶׁר חָטָאתִי, כִּי הִתְאַפַּקְתִּי עַד הַיּוֹם וְלֹא הִזְכַּרְתִּי אֶת הַנַּעַר אֶל הַמֶּלֶךְ הַמִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, — וְשָׁלַח וְקָרָא לָעִבְרִי הַהוּא וּפָתַר לוֹ אֶת חֲלוֹמוֹת הַמֶּלֶךְ וְשָׁבָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לִמְנוּחָתָהּ!

 

קנ. כִּבּוּד מֶלֶךְ. (מדב“ר פ”ט; מדרשׁ אגדה מקץ י“א; ל”פ)

וַיְצַו פַּרְעֹה אֶת עֲבָדָיו לְהָבִיא אֶת יוֹסֵף ולְהַעֲמִידוֹ לְפָנָיו וַיֹֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: לְכוּ אֶל הַנַּעַר הָעִבְרִי הַיּוֹשֵׁב בְּבֵית הַסֹּהַר וְדִבַּרְתֶּם אֵלָיו לֵאמֹר: הַמֶּלֶךְ קָרָא לְךָ לָבוֹא אֵלָיו לִפְתָּר לוֹ אֶת חֲלוֹמוֹ; אֶפֶס כִּי תְדַבְּרוּ אֵלָיו בְּחָכְמָה וּבְהַשְׂכֵּל לְבִלְתִּי יִבָּהֵל הַנַּעַר פִּתְאוֹם. וַיֹּאמְרוּ הָעֲבָדִים: כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֵינוּ הַמֶּלֶך נַעֲשֶׂה.

וַיְמַהֲרוּ עַבְדֵי פַּרְעֹה וַיָּבֹאוּ אֶל יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ340 מִן הַבּוֹר וַיַּגִּידוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי פַרְעֹה. ויִּשְׁמַע יוֹסֵף אֶת דִבְרֵיהֶם וַיֹֹּאמַר: הוֹאִילוּ נָא אֲדוֹנַי וּתְנוּנִי לְגַלֵּח וּלְחַלֵּף אֶת שִׂמְלוֹתַי341 כִּי אֵיךְ אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וְהִתְיָצַבְתִּי לְפָנָיו, — וְלֹא גֻלַּחְתִּי עוֹד וְלֹא חִלַּפְתִּי אֶת שִׂמְלוֹֹתַי הַמְּגֹאָלוֹת342? וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הָעֲבָדִים: הַמֶּלֶךְ לֹא יָשִׂים לֵב לְשַׂעֲרוֹת רֹאשְׁךָ וְלִבְגָדֶיךָ הַקְּרוּעִים, כִּי אִם לִדְבָרֶיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֵלָיו אַחֲרֵי שָׁמְעֲךָ אֶת חֲלוֹמוֹ. וַיִתְחַנֵּן יוֹסֵף אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: חָנוּנִי נָא343 אַךְ הַפַּעַם וּתְנוּ אוֹתִי לְכַבֵּד אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי עַבְדוֹ אָנֹכִי וְהוּא מַלְכִּי וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה אֶת הָרָעָה הַגְדוֹלָה הַזֹּאת וְהִתְיַצַבְתִּי לְפָנָיו בְּבִגְדֵי הָאֲסִירִים אֲשֶׁר לָבָשְתִּי? וַיִּשְמְעוּ אֵלָיו עַבְדֵי פַרְעֹה וַיֹּאמְרו מַהֵר וַעֲשֵה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וַיְגַלַּח יוֹסֵף וַיְחַלֵּף אֶת שִׂמְלוֹתָיו וַיָּבֹא אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ;

 

קנא. כִּסֵּא פַרְעֹה. (ספה“י בשׁ”ק)

וּפַרְעֹה יָשַׁב בָּעֵת הַהִיא עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת חָגוּר אֵפוֹד זָהָב נֶחְמָד לְמָרְאֶה מְאֹד וְהַנֶּזֶר הַנָּתוּן עַל רֹאשׁוֹ עָשׂוּי בָּרֶקֶת וְאֹדֶם וְנֹפָךְ וְכָל אֶבֶן יְקָרָה וּבִזְרֹחַ עֲלֵיהֶם הַשֶּׁמֶשׁ וְנִרְאוּ אַלְפֵי מְאוֹרֵי אֵשׁ נפְלָאִים וְנֶחְמָדִים בְּנִזְרוֹ וְהָיוּ מְשׂוֹשׂ כָּל רוֹאֵיהֶם.

וְהַכִּסֵּא אֲשֶׁר יָשַׁב עָלָיו הַמֶּלֶךְ מְצֻפֶּה זָהָב וָכֶסֶף וּמְפֹאָר בְּאַבְנֵי שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה וְשִׁבְעִים מַעֲלוֹת לוֹ עֲשׂוּיוֹת לַעֲלוֹת בָּהֶן וְלָשֶׁבֶת עֲלֵיהֶן. וְהָיָה בְּבוֹא אִישׁ לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ וְנִגַּשׁ אֶל הַכִּסֵּא וְעָלָה בְּהַמַּעֲלָה הַתַּחְתּוֹנָה וְעָמָד. וְהָיָה אִם יֵדַע הָאִישׁ שִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת וְעָלָה בְּמַעֲלוֹת הַכִּסֵּא הָלֹךְ ועֲלוֹת עַד הַמַּעֲלָה הַשִּׁבְעִים, וְאִם שְׁתַּים לְשׁוֹנוֹת או שָׁלשׁ יֵדַע, — וְעָלָה בְּמַעֲלָה הַשֵּׁנִית אוֹ הַשְּׁלִישִׁית וְיָשָׁב. אָז יֵרֵד הַמֶּלֶךְ וְיָשַׁב בְּמַעֲלָה הָרְבִיעִית וְדִבֶּר עִמּוֹ; וְאִם עֶשְׂרִים אוֹ שְׁלשִׁים לְשׁוֹנוֹת יֵדַע, וְעָלָה בַמַּעֲלוֹת לְפִי מִסְפַּר הַלְּשׁוֹנוֹת אֲשֶׁר יֵדַע. וְיָרַד אֵלָיו הַמֶּלֶךְ, אֶל הַמַּעֲלָה הָאַחַת וּשְׁלשִׁים אוֹ הָאַחַת וְעֶשְׂרִים וְדִבֶּר אִתּוֹ. וַיְהִי כְּבוֹא יוֹסֵף עַד לִפְנֵי פַרְעֹה וַיַּרְא אֶת כָּל הַהוֹד וְהֶהָדָר וַיִּשְׁתָּאֶה מְאֹד וַיְמַהֵר וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אָרְצָה וַיַּעַל בַּמַּעֲלָה הַשְּׁלִישִׁית וַיֵּשֶׁב. וַיֵּרֶד פַּרְעֹה אֵלָיו וַיֵּשֶׁב עַל הַמַעֲלָה הָרְבִיעִית לְדַבֵּר עִם יוֹסֵף.

 

קנב. אוֹת וּמוֹפֵת.(מדב“ר פ”ט; תנחומא מקץ ג';ספה"י)

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפוֹתֵר אֵין אוֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר: תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אוֹתוֹ. וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: אָמְנָם סִפְּרוּ לִי חֲלוֹמוֹת וָאֶפְתְּרֵם וַיְהִי כֵן כַּאֲשֶׁר פָּתָרְתִּי; אוּלָם אַל יַחְשֹׁב אֲדוֹני הַמֶּלֶךְ כִּי חָכַמְתִּי וּנְבוּנוֹתִי מְאֹד עַל כֵּן הִשְׂכַּלְתִּי לִפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹמוֹת! יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתַי הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב חָנַן אוֹתִי מְעַט בִּינָה וְיָדַעְתִּי לְהַגִּיד אֶת פִּתְרוֹן הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר סִפְּרוּ לִי, וְעַתָּה יַגֶּד נָא הַמֶּלֶךְ אֶת חֲלוֹמוֹ וְשָׁמָעְתּי, אוּלַי יְרַחֵם יְי אוֹתִי עוֹד הַפַּעַם וְהִגַּדְתִּי לְפַרְעֹה אֶת פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹ. וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף אֵת כָּל אֲשֶׁר רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ וַיְכַל לְדַבֵּר. וְרוּח יְיָ לָבְשָׁה אֶת יוֹסֵף344 בָּעֵת הַהִיא וַיּדַע אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִקְרוּ אֶת פַּרְעֹה מֵהַיּוֹם הַזֶּה וָהָלְאָה, וַיֹּאמַר: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הָפַךְ אֶת דִבְרֵי חֲלוֹמוֹ לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אוֹתִי וַיֹּאמֶר לִי: רָאִיתִי שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת תֹּאַר וְשֶׁבַע פָּרוֹת דַקּוֹת בָּשָׂר, תַּחַת אֲשֶׁר רָאָה בַחֲלוֹמוֹ פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הוֹסִיף להֲפֹךְ אֶת דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹ וַיֹּאמֶר לִי: שֶׁבַע שִׁבֳּלִים מְלֵאוֹת וְשֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנוּמוּת345 רָאִיתִי בחֲלוֹם הַלַּיְלָה, תַּחַת אֲשֶׁר רָאָה אֲדוֹני הַמֶּלֶךְ שִׁבֳּלִים בְּרִיאוֹת וְשִׁבֳּלִים שְׁדוּפוֹת קָדִים! ויִּשְׁתָּאֶה פַּרְעֹה מְאֹד ויֹּאמַר: הַאֻמְנָם עָמַדְתָּ אַחֲרַי בְּחָלְמִי אֶת הַחֲלוֹמוֹת וַתֵּרָא אֶת כָּל זֹאת? וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הֲלֹא אָמַרְתּי לַאֲדוֹני הַמֶּלֶךְ: יְיָ חָנַן אוֹתִי וַיּוֹדִיעֵנִי אֶת כָּל זֹאת! וַיִּפְתֹּר יוֹסֵף לְפַּרְעֹה אֶת חֲלוֹמוֹתָיו לֵאמֹר: שֶׁבַע הַפָּרוֹת וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטּוֹבוֹת שֶׁבַע שְׁנֵי שָׂבָע גָּדוֹל הֵן וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרָעוֹת שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב כָּבֵד הֵן; וְעַתָּה אִיעָצְךָ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ עֵצָה וּמִלַּטְתָּ346 אֶת נַפְשְׁךָ וְאֶת נַפְשׁוֹת עֲבָדֶיךָ בְּשֶׁבַע שֲׁנֵי הָרָעָב. יְבַקֶּשׁ הַמֶּלֶךְ אִישׁ חָכָם וְנָבוֹן וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וְהִפְקִיד הָאִישׁ הַהוּא פְּקִידִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ347 אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת הַבָּאוֹת וְצָבְרוּ348 בֶעָרִים וְשָׁמָרוּ.

וּבְבוֹא שֶׁבע שְׁנֵי הָרָעָב וְנָתַן הַמֶּלֶךְ אֶת הָאֹכֶל הָרָב הַצָבוּר לַעֲבָדָיו וְלֹא תִכָּרֵת349 הָאֶָרץ בָּרָעָב. וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר: אֵיכָה אֵדַע כִּי נֶאֱמָן פִּתְרוֹן חֲלוֹמִי? וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הַיּוֹם תֵּלֵד לְךָ אִשְׁתְּךָ הַמַּלְכָּה בֵּן וְשָׂמַחְתָּ בוֹ; אֶפֶס כִּי בְרֶגַע הִוָּלְדוֹ יָמוּת עָלֶיך בִּנְך בְכוֹרְךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ זֶה שְׁתֵּי שָׁנִים. וְנִחַמְתָּ אַחֲרָיו בְּבִנְךָ הַנּוֹלָד לְךָ הַיּוֹם. וְהָיָה כְּבוֹא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְיָדַע אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי כֵנִים350 דְּבָרָי, וְנֶאֱמָן פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹ. וַיְכַל יוֹסֵף לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְבָרִים הָאֵלֶּה אֶל הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוֹ וַיֵּצֵא, וַיְהִי בְּצֵאת יוֹסֵף וַתָּבֹאנָה הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל הַמֶּלֶךְ בַּיוֹם הַהוּא. וַתֵּלֶד הַמַּלְכָּה בֵּן ויִּתְבַּשֵּׂר הַמֶּלֶךְ ויִּשְׂמָח. וְאַךְ יָצָא הַמְבַשֵּׂר מֵאֵת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְהִנֵּה בְנוֹ בְכוֹרוֹ נוֹפֵל אַרְצָה מֵת. וַתְּהִי צְעָקָה וּמְהוּמָה בְּבֵית הַמֶּלֶךְ. וַיִּשְׁמַע אֶת קוֹל הַצְּעָקָה וְהַשָּׁאוֹן וַיּאמַר: מַה־זֶּה וְעַל מַה־זֶּה? וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר: בִּנְךָ בְכוֹרְךָ מֵת פִּתְאוֹם! וַיּדַע אָז הַמֶּלֶךְ כִּי דִבֵּר אֵלָיו יוֹסֵף נְכוֹנָה וַיְנֻחַם351 בִּבְנוֹ הַנוֹלַד לוֹ בַּיוֹם הַהוּא.

 

קנג. יְהוֹסֵף.(מדב“ר צ'; סוטה פרק שׁביעי; ספה”י פדר“א ל”ט)

וַיֹּאמֶר פַרְעֹה לַעֲבָדָיו: אַתֶם שְׁמַעְתֶּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הָאִישׁ הָעִבְרִי וַתִּרְאוּ כּי בָאוּ כָל הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר הִגִיד וְלֹא נָפַל מִכָּל דְבָרָיו אָרְצָה וְעַתָּה הֲלֹא תֵדְעוּ ותָבִינוּ, כִּי בוֹא יָבוֹאוּ352 כָּל הַדְבָרִים אֲשֶׁר דִבֶּר אֵלַי אַחֲרֵי סַפְּרִי לוֹ אֶת חֲלוֹמוֹתָי! עַל כֵּן אָמָרְתִּי: אִם נְהַלֵּךְ מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ לֹא נִמְצָא כָמוֹהוּ חָכָם וְנָבוֹן וְאֵין טוֹב לָנוּ בִּלְתִּי אִּם אַשְׁלִיטֵהוּ353 עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לְבַעֲבוּר יְמַלֵּט אוֹתָהּ בְּחָכְמָתוֹ. וַיַּעֲנוּ עַבְדֵי פַּרְעֹה וַיֹֹּאמֵרוּ: אָמְנָם חָכָם הָעִבְרִי מְאֹד וַעֲצָתוֹ אֲשֶׁר יָעַץ טוֹבָה לָנוּ;

אוּלָם אֵיךְ יְשִׁיתֵהוּ אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, — וּבְדָתֵינוּ354 כָתוּב אֲשֶׁר לֹא יִמְלֹךְ אִישׁ וְלֹא יִהְיֶה מִשְׁנֶה לְמֶלֶךְ בִּלְתִּי אִם יֵדַע אֵת כָּל שִׁבְעִים הַלְּשׁוֹנוֹת? וְהָיָה אֲדוֹנֵינוֹ הַמֶּלֶךְ יַשְׁלִיטֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָאוּ אֵלָיו עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר אִתּוֹ וְלֹא יֵדַע אֶת שְׂפָתָם!

וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר קִנְאוּ בְיוֹסֵף מְאֹד וַיֹּאמֵרוּ: אֲהָהּ אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ! הַאֻמְנָם תַּמְשִׁיל בָּנוּ עֶבֶד הַנִּמְכָּר בְּעֶשְׂרִים כַּסֶף? וַיַּעַן אוֹתָם פַּרְעֹה וַיֹּאמַר: לוּ הִתְבּוֹנַנְתֶּם אֵלָיו כָּמוֹנִי ותִּשְׁמְעוּ אֶת דְבָרָיו הַמְחֻכָּמִים וַתַּשְׁגִּיחוּ אֶל שִׁבְתּוֹ וְאֶל קוּמוֹ, כִּי עַתָּה אֲמַרְתֶּם גַּם אַתֶּם: בֶּן חוֹרִים355 הוּא! וַיִּשְׁמְעוּ שָׂרֵי פַּרְעֹה אֶת דְּבָרָיו וַיֹּאמֵרוּ: שְׁלַח נָא אֵלָיו וְיִתְיַצֵּב לְפָנֶיךָ שֵׁנִית וְנִסִיתָ אוֹתוֹ בְּכָל דָּבָר אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ וְכַאֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֶיךָ תַּעֲשֶׂה. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהֵעָשׂוֹת כֵּן לְמָחָר, וַיֵּצְאוּ כָל הַשָּׂרִים מֵאֵת פְנֵי פַרְעֹה. וַיְהִי בַלַּיְלָה הַהוּא וַיִּשְׁלַח יְיָ אֶת הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל אֶל יוֹסֵף לְלַמְּדוֹ אֶת שִׁבְעִים הַלְּשׁוֹנוֹת. וַיָּבֹא הַמַּלְאָךְ וַיַּעֲמֹד עַל יוֹסֵף הַשּׁוֹכֵב בְּבֵית אֲדוֹנָיו בַּבּוֹר, וַיִּגַּע בּוֹ וַיְעִירֵהוּ מִשְּׁנָתוֹ. וַיָּקָם יוֹסֵף וַיָּעֲמֹד עַל רַגְלָיו וְהִנֵּה מַלְאַךְ יְיָ עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְאוֹרוֹ מָלֵא אֶת כָּל הַבּוֹר. וַיָּחֶל הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל לְלַמְּדֵהוּ אֶת הַלְּשׁוֹנוֹת הָרַבּוֹת וַיַּרְא כִּי קָשֶׁה מִיּוֹסֵף לִלְמוֹד אֶת כֻּלָן בְּלַיְלָה אֶחָד, וַיֹּאמֶר גַּבְרִיאֵל: רְאֵה אָנֹכִי מוֹסִיף אוֹת אַחַת מֵהָאוֹתִיּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת עַל שִׁמְךָ לְבַעֲבוּר תּוֹסִיף לַחְכָּם וּלְהַשְׂכִּיל וְהָיָה שִׁמְךּ יְהוֹסֵף! וַיְהִי אַךְ הוֹצִיא הַמַּלְאָךְ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִפִּיו וַתָּאוֹרְנָה עֵינֵי יוֹסֵף וַיֶּחֱזַק כֹּחַ זִכְרוֹנוֹ וַיִּזְכֹּר הֵיטֵב אֶת כָּל הַלְּשֹׁונוֹת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו הַמַּלְאָךְ וַיֵּדַע אוֹתָן כַּאֲשֶׁר יָדַע אֶת לְשׁוֹן אֲבוֹתָיו — לְשׁוֹן קֹדֶשׁ —! וַיֵּלֶךְ מַלְאָךְ יְיָ מֵאִתּוֹ וַיֵּעָלַם356 מֵעֵינָיו וְיוֹסֵף שָׁב וַיִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עַד אוֹר הַבּקֶר!

 

קנד. גְּדֻלַּת יוֹסֵף. (סוטה פרק ז‘; מדב“ר צ; פדר”א ל“ט; ספה”י; מדרשׁ אגדה ויחי נ’)

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיְצַו הַמֶּלֶךְ לְהָבִיא אֶת יוֹסֵף וַיֵּלְכוּ עֲבָדָיו וַיְבִיאוּהוּ אֶל פַּרְעֹה. וַיַּעַל יוֹסֵף בְּמַעֲלוֹת הַכִּסֵּא עָלֹה וְדַבֵּר בְּכָל הַלְּשׁוֹנוֹת עַד עֲלוֹתוֹ בַּמַּעֲלָה הַשִּׁבְעִים. וַיְהִי כְּעָמְדוֹ לפְנֵי פַּרְעֹה וַיָחֶל לְדַבֵּר אִתּוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא יָדַע פַרְעֹה אֶת הַשָּׂפָה הַזֹּאת וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף: מַה שֵׁם הַשָּׂפָה אֲשֶׁר אַתָּה מְדַבֵּר בָּהּ אֵלָי? וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמַר: שֵׁם הַשָּׂפָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְדַבֵּר בָּהּ אֶל אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לְשׁוֹן קֹדֶשׁ. וַיֶּחֱרַד פַּרְעֹה חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַיֹֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הֵן יְסִירוּנִי בְנֵי עַמִּי מִמֶּלֶךְ בְּהִוָדַע לָהֶם כִּי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֶת הַשָּׂפָה הָעִבְרִית! וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה בַּלָּט: הִשָּׁבְעָה לִּי לִבִלְתִּי גַלּוֹתְךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַעֲבָדַי! וַיִּשָׁבַע יוֹסֵף לֵאמֹר: חָלִילָה לִּי מֵהַגִּיד לַעֲבָדֶיךָ לֵאמֹר: פַּרְעֹה אֵינֶנוּ יוֹדֵעַ אֵת כָּל שִׁבְעִים הַלְּשׁוֹנוֹת! וַיָּנִיחוּ357 לוֹ דִבְרֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרָיו: הָאִיש הַזֶּה יְעָצַנִי לְהַפְקִיד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אִישׁ חָכָם אֲשֶׁר יְמַלֵּט בְּחָכְמָתוֹ אֶת הָאָרֶץ מֵרָעָב וְעַתָּה אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אוֹתוֹ אֱלֹהִים אֶת כָּל זֹאת אֵין חָכָם וְנָבוֹן כָּמוֹהוּ בְכָל הָאָרֶץ! וַיֹּאמְרוּ הַשָׂרִים: גַם אֲנַחְנוּ כָמוֹךָ אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ נְדַבֵּרָה: אֵין טוֹב לָנוּ בִּלְתִּי אִם הַפְקִידְךָ אֶת האִישׁ לְשַׁלִּיט בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם! וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: רְאֵה אָנֹכִי נוֹתֵן אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יַעֲשֶׂה אִישׁ קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה358 בְּכָל הָאָרֶץ, וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ יוֹסֵף וְהָיָה שִׁמְךָ צָפְנַת פַּעְנֵחַ לֵאמֹר: מְגַלֶּה נִסְתָּרוֹת! וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אוֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבִּישֵׁהוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת וַיִּתֵּן עֲטֶרֶת זָהָב עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשֶׂם רְבִיד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ, וַיְצַו אֶת עֲבָדָיו וַיַּרְכִּיבוּ אֶת יוֹסֵף בְּמֶרְכַּבְתּוֹ הַשְּׁנִיָּה וְהִיא רְתוּמָה לְסוּס אַבִּיר וְנֶחְמָד עַד מְאֹד. וַיְהִי בְּצֵאת מִרְכֶּבֶת יוֹסֵף מֵחֲצַר הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְפָנָיו חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְחַרְבוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר הָיָה לָהֶן בָּרָק שְׁלוּפוֹת בִּידֵיהֶם, וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ מִגְּדוֹלֵי הַמֶּלֶךְ חֲגוּרִים אֱזוֹרֵי עוֹר מְצֻפִּים זָהָב הוֹלְכִים לִימִינוֹ וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ לִשְׂמֹאלוֹ, וְהַמְנַגְּנִים וְהַתּוֹקְעִים וְהַמְחַלְּלִים בַּחֲלִילִים וּמְשׁוֹרְרִים וּמְשׁוֹרְרוֹת וְיוֹצְאִים בִּמְחוֹלוֹת הוֹלְכִים אַחֲרֵי יוֹסֵף לְהַרְנִין אֶת לִבּוֹ וּלְשַׂמְּחֵהוּ. וְכִרְאוֹת הָעָם אֶת יוֹסֵף רוֹכֵב בְּמֶרְכַּבְתּוֹ ויִּשְׁטְחוּ בְכָל הַדֶּרֶך אֲשֶׁר יעֲבָר בָּהּ מֹר וַאֲהָלוֹת(סוטה פרק ז‘; מדב“ר צ; פדר”א ל“ט; ספה”י; מדרשׁ אגדה ויחי נ’)

וַיַּקְטִירוּ לְפָנָיו לְבֹנָה וְקִדָּה וְכָל רָאשֵׁי בְשָׂמִים. בְּרֶגַּע הַזֶּה יָצְאוּ מִתּוֹךְ עַבְדֵי פַּרְעֹה עֶשְׂרִים אִישׁ וַיִּקְרְאוּ בְחָזְקָה: הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ הַמֶּלֶךְ לָשִׁית אוֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם! אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיו וַאֲשֶׁר לֹא יִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ אַרְצָה יוּמַת, כִּי מָרַד בַּמֶּלֶך וּבְמִשְׁנֵהוּ! וְאַךְ כִּלּוּ עֶשְׂרִים הָאִישׁ לִקְרֹא אֶת הַקְּרִיאָה הַהִיא וַיִפּוֹל כָּל הָעָם הֶעָצוּם הַזֶּה עַל פְּנֵיהֶם אַרְצָה ויִשְׁתַּחֲווּ לְיוֹסֵף וַיִּקְרְאוּ: יְחִי הַמֶּלֶךְ! יְחִי מִשְׁנֵהוּ! בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה הֵעִיף יוֹסֵף עֵינוֹ עַל כָּל הַנַּעֲשֶׂה סְבִיבוֹתָיו וַיַּרְא אֶת הָעָם הָרַב וְהֶעָצוּם הַמִּשְׁתַּחֲוֶה אֵלָיו וְאֶת אַנְשֵׁי הַחַיִל וְאֶת בְּרַק חַרְבוֹתֵיהֶם וְאֶת הַמְנַגְּנִים וְאֶת הַנְּעָרוֹת הָעוֹמְדוֹת עַל הַגַּגּוֹת וְעַל הַחוֹמוֹת הַמַּשְׁלִיכוֹת אֵלָיו אֶת טַבְּעוֹתֵיהֶן, טַבְּעוֹת הַזָּהָב וְאֶת כָּל הַהוֹד וְהֶהָדָר, — וַיִשָּׂא אֶת עֵינָיו אֶל הַשָׁמַיִם וַיֹּאמַר: מֵקִים יְיָ מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפּוֹת יָרִים אֶבְיוֹן. יְיָ צְבָאוֹת! אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ! וַיַּעֲבוֹר יוֹסֵף עִם שָׂרֵי פַּרְעֹה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיַּרְאֻהוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל אוֹצְרוֹתֶיהָ. וַיְּשָׁב יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה וַיִּתֶּן לוֹ הַמֶּלֶךְ שָׂדוֹת וּכְרָמִים וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים כִּכְּרֵי כֶסֶף וְאֶלֶף כִּכַּר זָהָב וְאַבְנֵי שֹׁהַם וּבְדֹלַח נָתַן לוֹ לְמִנְחָה. וַיְצַו הַמֶּלֶךְ לְכָל עַמּוֹ לְהָבִיא אֶל יוֹסֵף מְנָחוֹת אִישׁ אִישׁ כְּכֹל אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ. וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲשׂוּ בָמָה גְדוֹלָה בִּרְחוֹב הָעִיר ויִּפְרְשׂוּ בְגָדִים וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה אִישׁ נֶזֶם זָהָב אֶחָד וְאִיש קְשְׂיטָה אַחַת וְטַבָּעוֹת וַעֲגִילִים וְכָל כְּלִי מַעֲשֶׂה זָהָב וָכֶסֶף וְאַבְנֵי שֹׁהַם וּבְדֹלַח. וַיִקַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֵלֶּה וַיָּשֶׂם בְּאוֹצְרוֹתָיו.

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת אָסְנַת וַיִּתְּנֶהָ לְיוֹסֵף לְאִשָּׁה. וַיִּתֵּן פַּרְעֹה לְיוֹסֵף מֵאָה עֲבָדִים לְשָׁרְתוֹ וְגַם יוֹסֵף שָׁלַח ויִּקֶן לוֹ עֲבָדִים רַבִּים וַיִּבֶן לוֹ בַּיִת גָּדוֹל מְאֹד כְּבָתֵּי הַמְּלָכִים וַיַּעַשׂ לוֹ כִּסֵּא נֶחְמָד וַיְצַף אוֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וָיְפָאֲרֵהוּ בְאַבְנַי חֵן וַיַּעַשׂ בּוֹ תַבְנִית כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם ותַבְנִית נִילוּס יְאוֹרָהּ הַמַּשְׁקֶה אֶת כָּל הָאָרֶץ. וַיָי הוֹסִיף לְיוֹסֵף חָכְמָה עַל חָכְמָתוֹ וַיֶּאֱהָבֵהוּ פַּרְעֹה בְכָל לִבּוֹ וַיְנַשְׂאֵהוּ עַד מְאֹד, וְגַם כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲהֵבוּהוּ וַיְבָרְכוּהוּ עַל טוּב לִבּוֹ וְעַל חָמְלוֹ עַל עָנִי וְאֶבְיוֹן וּמַר נֶפֶשׁ וַיְהִי שְמוֹ לִבְרָכָה בְכָל הָאָרֶץ.

 

קנה. מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם. (צ“ד; ספה”י)

וַיְהִי בַּשָׁנָה הַשֵּׁנִית לִמְלֹךְ יוֹסֵף עַל מִצְרַיִם וַיִתֵּן יְיָ שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל הָאָרֶץ וַיֹּאכְלו הַמִּצְרִיִּים וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד. וַיְצַו יוֹסֵף וַיִּקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת וַיָּשֶׂם בְּאוֹצְרוֹתָיו וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים.

בַיָּמִים הָהֵם יָלְדָה אָסְנַת שְׁנֵי בָנִים תְּאוֹמִים וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם. וַיִּגְדְלוּ הַנְּעָרִים וַיְלַמְּדֵם יוֹסֵף לַעֲשׂוֹת טוֹב וָחֶסֶד וַיִּשְׁמְעוּ לִדְבָרָיו הַטּוֹבִים וַיֵּלְכוּ בִדְרָכָיו וְלֹא סָרוּ מִן הַדֶּרֶך אֲשֶׁר לִמְּדָם יָמִין וּשְׂמֹאל. וַיְהִי יְיָ אֶת הַנְּעָרִים וַיּלְכוּ הָלֹך וְגָדֵל וָטוֹב וַיָּבִינוּ וַיַּשְׂכִּילוּ בְכָל חָכְמָה וּבְכָל דִּבְרי הַמְּלוּכָה. וַיְהַלְּלוּם שָׂרֵי פַרְעֹה אֵלָיו לֵאמֹר: טוֹבִים בְּנֵי יוֹסֵף וּנְבוֹנִים. וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו וַיִּגְדְּלוּ בְּקֶרֶב בָּנָיו.

 

קנו. קְלָלָה וּבְרָכָה. (מדב“ר צ”א; תנחומא מקץ ז')

וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע וַתָּבֹאנָה אַחְרֵיהֶן שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף. וַיִּפָתְחוּ כָל מִצְרַיִם אֶת אוֹצְרוֹת הַבָר אֲשֶׁר לָהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה בָא רָקָב בְכָל הַתְּבוּאוֹת אֲשֶׁר שָׂמוּ בְאוֹצְרוֹתֵיהֶם וְלֹא תִצְלַחְנָה359 לֶאֱכֹל. וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ לוֹ: תְּנָה לַעֲבָדֶיךָ אֹכֶל וְלֹא נָמוּת וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: מַדּוּעַ לֹא צְבַרְתֶּם בָּר בְּאוֹצְרוֹתֵיכֶם בִּשְׁנוֹת הַשָּׂבָע כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יוֹסֵף? וַיַּעֲנוּהוּ הָאֲנָשִׁים לֵאמֹר: אָסַפְנוּ אֶת כָּל אֹכֶל שְׂדוֹתֵינוּ בִשְׁנוֹת הַשָׂבָע וַנָשֶׂם אוֹתוֹ בְּאוֹצְרוֹתֵינוּ.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵחֵל הָרָעָב וַנִּפְתַּח אֶת הָאוֹצָרוֹת וַנִּרְאֶה וְהִנֵּה רָקְבָה הַתְּבוּאָה וְלֹא תִּצְלַח לַכֹּל! וַיֶּחֱרַד פַּרְעֹה חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אִם אֲצַוֶּה אֶת יוֹסֵף לָתֵת לְכָל הָעָם הָרָב הַזֶּה מֵהָאֹכֶל אֲשֶׁר שָׂם בְּאוֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ. וְנֱאֶכְלָה כָל תְּבוּאָה, — וָמַתִּי בָרָעָב! עַל כֵּן אֲצַוֵּהוּ לְבִלְתִּי תֵת לָהֶם מְאוּמָה וְהָיְתָה נַפְשִׁי וְנַפְשׁוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי! וַיַּעַשׂ פַּרְעֹה כַּאֲשֶׁר חָשַׁב וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף: אֱסֹף אֶת כָּל הַתְּבוּאָה אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּאוֹצְרוֹתַי וְטָמַנְתָּ אוֹתָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר לְבִלְתִּי יִוָּדַע לְעַמִּי הָרָעֵב.

וַיִּשְׁמַע יוֹסֵף אֶת דִּבְרֵי פַרְעֹה וַיִּתְחַלְחַל360 כִּי צַר הָיָה לוֹ עַד מְאֹד לִרְאוֹת בְּאָבְדַן עַם רָב. — וַיֹּאמֵר: חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת כַּדָבָר הָרַע הַזֶּה! וַיִּפְתַּח אֶת הָאוֹצָרוֹת וַיִּתֵן לָהֶם לָרְעֵבִים כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ מִמֶּנוּ. וַיִּוָּדַע בְּמִצְריִם הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה לְיוֹסֵף מֵאֵת פַּרְעֹה, וַיִּקְצֹף הָעָם מְאֹד וַיֹּאמַר: יְהִי שֵׁם פַּרְעֹה לְאָלָה361 וְלִקְלָלָה, וְהָיָה שֵׁם יוֹסֵף רוֹעֵנוּ 362 לִבְרָכָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם!

 

קנז. חֻקִּים חֲדָשִׁים.(מדב“ר צ'; שׁם צ”א; ספה“י בשׁ”ק)

וַיִּשְׁמְעוּ כָל יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ כְּנַעַן וּפְלִשְׁתִּים וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וּבְנֵי קֶדֶם וְכָל יוֹשְׁבֵי הֶעָרִים הַקְּרוֹבוֹת וְהַרְחוֹקות כִּי יֶשׁ שָׁבֶר363 בְּמִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ כֻלָּם מִצְרַיְמָה לִשְׁבָּר אֹכֶל, כִּי חָזַק הָרָעָב מְאֹד. וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל הָאוֹצָרוֹת וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם פְּקִידִים וַיִּשְׁבְּרוּ לְכָל הַבָּאִים יוֹם יוֹם. וַיֵּדַע יוֹסֵף כִּי גַם אֶחָיו יֵרְדוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבָּר בָּר וַיְצַו אֶת עֲבָדָיו וַיַּעֲבִירוּ קוֹל364 בְּכָל מִצְרַיִם לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יַחְפֹּץ לִשְׁבֹּר בָּר בְּמִצְרַיִם — אַל יִשְׁלַח עֲבָדָיו מִצְרַיְמָה כִּי אִם אֶת בָּנָיו, וְכָל אִישׁ מִצְרִי אוֹ כְנַעֲנִי אֲשֶׁר יָבוֹא מִכָּל הָאֲרָצוֹת לִשְׁבּוֹר בָּר וְהָלַךְ וּמְכָרוֹ בְּכָל הָאָרֶץ, — עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ, וְלֹא יָבוֹא אִישׁ הֲלוֹם וּשְׁנֵי חֲמוֹרִים עִמּוֹ, כִּי אִם אִישׁ אִישׁ וַחֲמוֹרוֹ יֵרֵד מִצְרָיְמָה. וַיָּשֶׂם יוֹסֵף שׁוֹמְרִים בְּשַׁעֲרי מִצְרַיִם וַיְצַוֵּם לֵאמֹר: כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יָבוֹא לִשְׁבָּר אֹכֶל, אַל תִּתְּנֻהוּ לָבוֹא הָעִירָה בִּלְתִּי אִם כָּתַב אֶת שְׁמוֹ וְאֶת שֵׁם אָבִיו וְאֶת שֵׁם אֲבִי אָבִיו. וּבִהְיוֹת הָעֶרֶב ואֲסַפְתֶּם אֶת שְׁמוֹת כָּל הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֲשֶׁר כְּתַבְתֶּם וּנְתַתֶּם לִמְנַשֶּׁה בְנִי וְקָרָא לְפָנַי וְיָדַעְתִּי אֶת שְׁמוֹתָם! וַיַּפְקֵד יוֹסֵף פְּקִידִים וַיְצַוֵּם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיַּשְׁמִיעוּ אַנְשֵׁי יוֹסֵף בְּכָל מִצְרַיִם כְּכָל הַדְּבָרִים וְהַחֻקִּים אֲשֶׁר צִּוָה לָהֶם יוֹסֵף. וַיִּשְׁמְעוּ כָל יוֹשְבֵי אֶרֶץ מִזְרָח וּמַעֲרָב אֶת הַחֻקִּים אֲשֶׁר שָׂם יוֹסֵף בְּמִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ: עַתָּה אֵדַע בְּבוֹא אַחַי הֲלוֹם לִשְׁבּוֹר בָּר!

 

קנח. אֲחֵי יוֹסֵף בְּמִצְרָים.(מדבר צ“א; תנחומא מקץ ז'; ספה”י)

וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם וַיֹּאמֶר אֶל בָּנָיו: הֵן חָזַק הָרָעֲב גַּם עָלֵינוּ וְאַתֶּם יוֹשְׁבִים בַּבַּיִת וְאֵינְכֶם הוֹלְכִים לִשְׁבּוֹר בָּר כְּדֶרֶךְ365 כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם: עֲשִׁיר יַעֲקֹב מְאֹד וְאוֹצְרוֹתָיו מְלֵאִים בָּר… הָבָה נִפְּלָה עָלָיו וַהֲרַגְנוּהוּ וַהֲרִיקוֹנוּ אֶת כָּל אוֹצְרוֹתָיו? עַל כֵּן בָּנַי רְדוּ גַם אַתֶּם מִצְרַיְמָה וְשִׁבְרוּ366 לָנוּ מְעַט אֹכֶל וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אוֹתוֹ לאמֹר: הִנֶּנּוּ וְיָרַדְנוּ מִצְרָיְמָה! וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: בְּבוֹאֲכֶם עַד לִפְנֵי שַׁעֲרֵי הָעִיר, אַל תָּבוֹאוּּ כֻלְּכֶם יַחַד בְּשַׁעַר אֶחָד. פֶּן יִרְאוּ אֲנָשִׁים רָעִים אֶת יְפִי תָאָרְכֶם וְאֶת גְּבֹהַּ קוֹמַתְכֶם וְאֶת כֹּחֲכֶם הַגָּדוֹל, — וְהָיְתָה עֵינָם רָעָה בָכֶם! וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יַעֲקֹב לְקוֹל אֲבִיהֶם וַיִּפָּרְדוּ מֵעִמּוֹ וַיֵּלְכוּ לָבוֹא מִצְרָיְמָה. וַיְהִי בִהְיוֹתָם בַּדֶּרֶך וַיִּזְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֵרוּ: מִי יִתֵּן וּמָצֶאנוּ אוֹתוֹ בְּמִצְרַיִם וּפָדִינוּ367 אוֹתוֹ מִידֵי אֲדוֹנָיו!

וַיֹּאמֶר אֶחָד מֵהֶם: בְּבוֹאֵנוּ הָעִירָה וְהָלַכְנוּ בִרְחוֹבוֹת הָעִיר ובִקַּשְׁנוּהוּ. וַיַּעֲנוּהוּ אֶחָיו לֵאמֹר: כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ! וַיְהִי כְּבוֹאָם עַד לִפְנֵי שַׁעֲרֵי הָעִיר וַיִּפָרְדוּ אִישׁ מֵעִם אָחִיו וַיָּבוֹאוּ בַּעֲשָׂרָה שַׁעֲרֵי הָעִיר.

וַיִּגְּשׁוּ אֲלֵיהֶם הַשּׁוֹעֲרִים וַיִּכְתְּבוּ אֶת שְׁמוֹתָם וַיִּתְּנוּ בָעֶרֶב לִמְנַשֶּׁה. וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת הַשֵּׁמוֹת וַיַּרְא וְהִנֵּה בָאוּ אֶחָיו בַּעֲשֶׂרֶת שַׁעֲרֵי הָעִיר. וַיְצַו יוֹסֵף לְשׁוֹמְרֵי הָאוֹצָרוֹת לֵאמֹר: לֹא יִפָּתַח מָחָר בִּלְתִּי אִם אוֹצָר אֶחָד וְהָיוּ יֶתֶר הָאוֹצָרוֹת סְגוּרִים וְלֹא יִפָּתְחוּ כִּי אִם לְפִי דְבָרִי! 368 וַיַּעֲשוּ פְקִידֵי הָאוֹצָרוֹת כְּדִבְרֵי יוֹסֵף. וַיִתֵּן יוֹסֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר עַל הָאוֹצָר הַפָּתוּח אֶת שְׁמוֹת אֶחָיו וַיֹּאמַר: כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹא לשְׁבּוֹר בָּר יַגִּיד לְךָ אֶת שְׁמוֹ; וְהָיָה בְּבוֹא אֵלֶיךָ אַנְשֵׁי הַשֵּׁמוֹת הָאֵלֶּה וּתְפַשְׂתָּם וּשְׁלַחְתָּם אֵלָי. וּבְנֵי יַעֲקֹב הִתְהַלְּכוּ בְתוֹך הָעִיר לְבַקֵּשׁ אֶת יוֹסֵף טֶרֶם יִשְׁב