הוּא שׁוּב נִצָּב: בַּיָּד כִּידוֹן נְחֹשֶׁת

וְעַל גּוּפוֹ שִׂרְיוֹן וְקַשְׂקַשִּׂים,

הַפַּעַם זוֹ תּוֹצֶרֶת בֵּית חֲרֹשֶׁת

מֵרַחֲבֵי אַרְצָם שֶׁל הָרוּסִים.

וּכְמוֹ קִיקְלוֹפּ אֲשֶׁר נֶעוֹר מֵרֶדֶם

וּבְמֹחוֹ נִרְקֶמֶת מְזִמַּת נוֹכֵל,

כֵּן שׁוּב כְּאָז, כְּבַיָּמִים מִקֶּדֶם

הוּא מְחָרֵף אֶת מַעַרְכוֹת עַם יִשְׂרָאֵל

גַּבֹהַּ הוּא כְּשֵׁשׁ אַמּוֹת וָזֶרֶת,

וְהוּא נִרְאֶה עֲנָק לְךְ וָלִי

וּרְבָבוֹת אַלְפֵי קַלְעֵי עוֹפֶרֶת

שְׁמוּרִים לוֹ בָּאַשְׁפָּה וְגַם בַּתְּלִי.

אֲבָל אֵי־פֹּה, דַּוְקָא לֹא בְּבֵית לֶחֶם

רוֹאֶה אֲנִי: דָּוִד נוֹטֵשׁ צֹאנוֹ.

רוֹאֶה אֲנִי: הוּא שָׁם יַלְקוּט עַל שֶׁכֶם

בַיַּלְקוּט קַלְעוֹ וְגַם אַבְנוֹ.

כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר לְחֹק הוֹפֵךְ הַפֶּלֶא,

לְחֹק הוֹפֵךְ דָּוִד מוּל גָּלְיַת,

וְאֶבֶן הַנִּקְלַעַת מִן הַקֶּלַע

טוֹבַעַת בְּמִצְחוֹ שֶׁל הָעֲנָק מִגַּת.

בִּמְלוֹא גָּבְהוֹ הוּא עַל קַרְקָע שָׂרוּעַ

עִם חֶרֶב וַחֲנִית וְקַשְׂקַשִּׂים:

וְהָאוֹיְבִים לֹא קָמָה בָּם הָרוּחַ,

וְהֵם נָסִים, נָסִים, נָסִים.

כִּי אֵין עֲנָק אֲשֶׁר יִשְׁמֹר עַל מֶצַח,

– לֹא יַעַמְדוּ אוֹנוֹ וְשִׂרְיוֹנוֹ –

מוּל נַעַר בַּעַל הַחְלָטָה נִמְרֶצֶת

לַחֲרֹשׁ שָׂדֵהוּ וְלִשְׁמֹר צֹאנוֹ.

וְאִם פְּלָדָה תָּפְסָה מִקוֹם נְחֹשֶׁת

וּמְטוֹסֵי סִילוֹן יָרְשׁוּ מְקוֹם כִּידוֹן

וּמְדִינוֹת עֲנָק חַסְרֵי מַצְפּוּן וָבֹשֶׁת

רוֹצוֹת שִׁלְטוֹן וְעוֹד וְעוֹד שִׁלְטוֹן,

וְאִם מַעֲצָמוֹת נֶאֱדָרוֹת בְּכֹחַ

יָלֹקוּ אֶת רֻקָּם שֶׁל שַׁלִּיטֵי מִדְבָּר,

לַשָּׁוְא יִדְמוּ כִּי נֵאָלֵץ לִבְרֹח

מִפְּנֵי עֲנָק פָּרוּעַ וְעָקָר.

כִּי אֵין עֲנָק אֲשֶׁר יִשְׁמֹר עַל מֶצַח,

– לֹא יַעַמְדוּ אוֹנוֹ וְשִׂרְיוֹנוֹ –

מוּל נַעַר בַּעַל הַחְלָטָה נִמְרֶצֶת

לַחֲרֹשׁ שָׂדֵהוּ וְלִשְׁמֹר צֹאנוֹ.

2.11.56

עוֹד יְדֻבַּר

וְעוֹד יוּשַר,

מִדּוֹר לְדוֹר

זוֹ אַגָּדַת הַשֶּׂגֶב תַּעֲבֹר

עוֹד יְרֹנָן

בְּמֶרְחֲבֵי הַזְּמַן

עַל עַם קָטָן וְדַל,

אֲשֶׁר גְּדוֹלוֹת פָּעַל,

אֲשֶׁר יָדַע לִלְחֹם

לִמְחֹץ וְלַהֲלֹם

וּלְהַכּוֹת מָנָה אַחַת אַפַּיִם

אֶת הֶחָזָק מִמֶּנּוּ שִׁבְעָתָיִם,

אֲשֶׁר טָרַף, מִגֵּר, כָּבַשׁ

אֶת הָאוֹיֵב שֶׁבָּא לִמְעֹל,

שֶׁבָּא לִשְׁדֹּד, לִגְזֹל

מִמֶּנּוּ אֶת כִּבְשַׂת הָרָשׁ.

אַלְפֵי, אַלְפֵי שָׁנִים

עַל אֵלֶה יְסֻפַּר מֵאָב אֱלֵי בָּנִים

כִּי אֵין זֶה רַק מִקְרֶה בִּלְבַד

שֶׁשָׁבוּ לִתְחִיָּה סִמְלֵי הָעַד:

סִינַי, מִצְרַיִם וְיַם סוּף –

זִכְרָם לָנֶצַח לֹא יָסוּף,

וּכְמֵאָז וְעַד עַתָּה

הַהַגָּדָה חָיֹה חָיְתָה,

כֵּן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם

סִמְלֵי הַנֵּצַח יִשָּׁמַעַ הֵדָם

כָּל עוֹד עַל אֲדָמוֹת יִצְעַד אָדָם.

הַקְּרֶמְלִין יִשְׁתַּחֵק

כַּעֲמָלֵק,

פַּרְעֹה עָרִיץ יֻכַּת שְׁאִיָה,

צָלֹל יִצְלֹל בִּתְהוֹם הַנְשִׁיָּה.

כְּרַכֵּי תֵּבֵל וּמְגָרְדֵי שְׁחָקִים

אַנְשֵׁי מַדָּע יִדְלוּ מִמַּעֲמָקִים,

תִּתַּם

שְׁפִיכוּת הַדָּם,

יָסוּפוּ מִלְחָמוֹת וָרֶצַּח,

אֲבָל סִמְלֵי הָעַד, שֵׁמוֹת טְבוּלִים בְּנֶצַח,

סִינַי וּסְנֶה וְאֵשׁ בּוֹעֶרֶת

וְחֵיל פַּרְעֹה צוֹלֵל כְּמוֹ עוֹפֶרֶת,

פָּנִים קוֹרְנוֹת וְזֹהַר וְהִלָּה,

וְיָם חָסוּם אֲשֶׁר נִבְקַע

בִּפְנֵי אֻמָּה הַמְחַכָּה

לִגְאֻלָּה,

עוֹד יְסֻפַּר הַפֶּלֶא

כֵּיצַד כָּל הַסְּמָלִים הָאֵלֶּה

סִמְלֵי עָבָר

קָרְמוּ הָעוֹר וְהֶעֱלוּ בָּשָׂר.

9.11.56

(לנוכח איומו של בולגנין לשלוח מתנדבים למלחמה בישראל).

בזה לך, לעגה לך בתולת בת ציון, אחריך ראש הניעה בת ירושלים. את מי חירפת וגידפת ועל מי הרימות קול ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל?… לכן כה אמר ה' אל מלך אשור: לא יבוא אל העיר הזאת ולא יורה שם חץ, ולא יקדמנה מגן, ולא ישפך עליה סוללה.

(ישעיהו ל"ז)

קוּם, הִתְנַעֵרָה, עַם חֵלֵכָה,

עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רְעָב.

וּשְׁלַח אֵלַי אֶת מִתְנַדְּבֶיךָ

לְהִתְרָאוֹת עִמָּם בַּקְרָב.

וְזֶה הַקְּרָב יִהְיֶה מַכְרִיעַ

בַּמִּלְחָמוֹת שֶׁל הָעוֹלָם.

יֻכְרַע בּוֹ: מִי אֶת מִי יַכְנִיעַ,

חַיָּה־מִפְלֶצֶת אוֹ אָדָם.

לְךְ פִּצְצַת מֵימָן נִתְעֶבֶת,

לְךְ שִׁשִׁית מִמְלֹא תֵּבֵל,

מָסֹרֶת אֲרֻכָּה שֶׁל עֶבֶד

וְשֶׁל שִׂנְאָה לְיִשְׂרָאֵל.

שֶׁל עָרִיצוּת, דִּכּוּי וָרֶשַׁע

מִנִּי אִיבָן וְעַד חְרוּשְׁצ’וֹב,

שֶׁל שִׁעְבּוּד, תְּכָכִים וָפֶשַׁע,

שֶל בּוֹר, בֵּית סֹהַר, כֶּלֶא, גֹּב.

וְלִי רַק אֶמוּנָה נוֹאֶלֶת

חַסְרַת יְסוֹד וְהִגָּיוֹן

כִּי לֹא לָנֶצַח מִשְׁתּוֹלֶלֶת

חֶשְׁכַת הַכֹּחַ וְהָאוֹן.

כֵּן, לִי רַק אֱמוּנָה עִוֶּרֶת

כִּי אָנוּ, אָנוּ זֶה הַדּוֹר

אֲשֶׁר בַּאֲפֵלָה נִבְעֶרֶת

יַזְרִיחַ זֹהַר קֶרֶן אוֹר.

עַל כֵּן אָבוּז לְקַלְגַסֶּיךָ

הַמִּתְנַדְּבִים עַל פִּי הַשּוֹט

וְהַיּוֹדְעִים כְּכָל חֵלֵכָה

לְהִשְׁתַּעְבֵּד אוֹ רַק לִשְׁלֹט.

עַל כֵּן עִם נַאצְר אֲדַבֵּרָה

בִּלְשׁוֹן הַ“פַּיְפֶּר” וְהַ“מִּיג”,

אֲבָל אִתְּךָ לָשׁוֹן אֲחֶרֶת

תִּפְתַּח הַשִּׂיחַ וְהַשִּׂיג.

לָשׁוֹן שֶׁהִיא מֵעַל לַחֶרֶב,

לְשׁוֹן הַנֶּצַח וְהָאוֹר,

שֶׁיְשַׁעְיָהוּ אֶל סַנְחֵרִיב

דִּבֶּר בָּהּ בִּימֵי מָצוֹר.

ומוּל אִגָּרֶת שֶׁל בּוּלְגָּנִין,

אִישׁ הַשִׁלְטוֹן וְהָאֱיָל,

חָרֹז יַחֲרֹז פֹּה ל. דני

שִׁירוֹ וּפִזְמוֹנוֹ הַדָּל.

חִידַת מִסְפָּר תְּמוּהָה כְּנֶצַח

בְּרַחֲבֵי תֵּבֵל תָּרֹן:

כֵּיצַד מִילְיוֹן אֶחָד וָחֵצִי

הֵבִיס כִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִילְיוֹן.

16.11.56

(אגרת תשובה לנשיא איזנהואר)

אַתָּה כּוֹעֵס, פְּאֵר הַגְֶּנֶרָלִים,

אַתָּה זוֹעֵם, אַדִּיר בַּנְשִׂיאִים

עַל שֶׁאֻמָּה קְטַנָּה כִּמְעַט וָסָאלִית

הֵעֵזָה לְהָגֵן עַל הַחַיִים.

רוֹגֵז אַתָּה כִּי מְדִינָה קְטַנְטֹנֶת

הִרְהִיבָה עֹז אֶת פִּיךְ לְהַמְרוֹת

וּבְלִי לִדְרֹשׁ מִמְּךָ אֶת הַמַּתְכֹּנֶת

הֶחְלִיטָה לֹא לָמוּת אֶלָּא לִחְיוֹת.

לֹא בָּחֲרָה בְּ“וִיאָה דּוֹלַרוֹזָה”

(מִלְשׁוֹן הַדּוֹלָר הַמַּבְרִיק מִשְּׁבוֹ)

וְלֹא קִבְּלָה מִמְּךָ אֶת הַנַּרְקוֹזָה

שֶׁל גְּסִיסָה אִטִּית תּוֹךְ “סְטָטוּס קְווֹ”.

“הַסְּטָטוּס קְווֹ” מוּל תּוֹתָחָיו שֶׁל נַאצְר,

מוּל רְצִיחוֹת שְׁפֵלוֹת שֶׁל פֶדָאיִן

מוּל הַשְׁמָדָה סוֹפִית בְּנֹסַח נָאצִי

עִם אַהֲדָה מִשְּׂמֹאל וּמִיָּמִין.

סְלַח לִי, נָשִׂיא, אֲבָל אֲנִי מֵרִיחַ

בַּדְאָגָה לְמַעַן “שְׁלוֹם תֵּבֵל”

רֵיחַ נוֹזֵל שָׁחוֹר אֲשֶׁר מֵגִיחַ

מִתּוֹךְ אַדְמַת שְׁכֵנָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

וְלִי נוֹדַע מִפִּי חַכְמֵי הַטֶּבַע

כִּי נִשְׁחֲקוּ חַיִּים בָּאֲדָמָה

וּמִשְּׁרִידֵי חַיִּים נֵפְט מִתְהַוֶּה בָּהּ

וּבְעוֹרְקֶיהָ הוּא זוֹרֵם, וְהוּא דָּמָהּ.

אַךְ מַה לְךָ וְלִי וּלְגֶאוֹלוֹגְיָה,

מוּטָב אֶלְמַד הַיּוֹם מַדָּע אַחֵר

וּמִדִּבְרֵי יְמֵי הַבִּיאוֹלוֹגְיָה

לְךָ, נָשִׂיא, סִפּוּר פֹּה אֲסַפֵּר.

הָיוּ יָמִים וְזֶה כּוֹכַב הַלֶּכֶת,

אֲשֶׁר נִקְרָא בְּפִינוּ אֲדָמָה.

רַק הַבִּצָה הָיְתָה עָלָיו מוֹלֶכֶת

וּקְלִפָּתוֹ הָיְתָה תָּמִיד חַמָּה.

וּבַיָּמִים הָהֵם מָשְׁלוּ בַּחֶלֶד

חַיוֹת עֲנָק גְּדוֹלוֹת וּמֻפְלָאוֹת

וְעַל גּוּפָן שִׂרְיוֹן חָזָק כְּפֶלֶד

וְהֵן מְעוֹפְפוֹת וְזוֹחֲלוֹת.

אָנוּ קוֹרְאִים לָהֶם אִיכְטִיאוֹזָאוּרִים

וְעוֹד שֵׁמוֹת שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִים,

מֵעֵין בּוּלְגָנִינִים וְאַיְזְנְהֶאוּרִים

שֶׁל הַיָּמִים הָהֵם הַקַּדְמוֹנִים.

וְהֵם שָׁלְטוּ לְלֹא בַּלָּם וָסֶכֶר

עַל כָּל שׁוֹרֵץ וְחַי שֶׁבָּעוֹלָם,

אַךְ לֹא נִשְׁאַר עַתָּה מֵהֶם כָּל זֵכֶר,

וְהַשַּׁלִּיט – יְצוּר קָטָן; אָדָם.

זוֹהִי אֱמֶת, וְהִיא מֵעַל וִכּוּחַ

עַל נְקֻדּוֹת הַשֵּׁפֶל וְהַשִּׂיא,

זֶהוּ סִפּוּר עַל נְשִׂיאִים וָרוּחַ

אֲשֶׁר סִפֵּר אִישׁ רוּחַ לַנָּשִׂיא.

30.11.56

יֵשׁ מְדִינָה שֶׁמֶמְשַׁלְתָּה נוֹשֶׁרֶת

וְיֵשׁ שֶׁמֶּמְשַׁלְתָּהּ שְׁרִירָה לָעַד…

נָשִׁירָה נָא הַיּוֹם שִׁירַת תִּפְאֶרֶת

לִמְדִינָה אַחַת שֶׁשְׁמָהּ צָרְפַת.

אָכֵן, מִכְּבָר צָרְפַת אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת

לַעֲנָקִים חוֹלְשִׁים עַל מְלֹא תֵּבֵל,

גַּם הִיא הַיּוֹם נִסְעֶדֶת וְנִתְמֶכֶת,

גַּם הִיא כְּפוּפָה לַדּוֹלָר הַגּוֹאֵל,

אֲבָל בִּמְעַרְבֹּלֶת אֵשׁ וָיֶזַע

וּבָעוֹלָם הַנָּע לִקְרַאת עַבְדוּת,

עֲדַיִן מְהַדְהֶדֶת מַרְסֶלְיֶזָה,

אֲשֶׁר אֵי אָז הֵרִימָה נֵס חֵרוּת,

אֲשֶׁר נִתְּצָה בְּעֹז כָּתְלֵי בֵּית סֹהַר,

אֲשֶׁר הִבְעִירָה אֵשׁ בְּנֶפֶשׁ עָם,

וּנְחָלִים שֶׁל דָּם נָתְנָה כְּמֹהַר

לְמַעַן דְּרוֹר וְחֹפֶשׁ הָאָדָם.

דַּרְכֵי עוֹלָם קוֹבְעִים לֹא אִידֵיאָלִים,

לֹא הֶחָזוֹן כּוֹרֵת הַיּוֹם בְּרִיתוֹת,

וְאַחֲרֵי תְּקוּפָה שֶׁל הִיטְלֶר־סְטָלִין

קָשֶׁה מְאֹד תָּמִים כְּיוֹן לִהְיוֹת.

כִּי מֶלֶל רָם הוּא נַחֲלַת קוֹנְגְרֶסִים

וְלַהֲגֵי פְּאֵר הֵם שְׁלַל נוֹאֵם שָׂכִיר,

בַּמְדִינִיּוּת יֶשְׁנָם רַק אִינְטֶרְסִים

וְאֵין דָּבָר בָּהּ בְּלִי תְּמוּרָה וּמְחִיר.

וְאִם צָרְפַת שָׁלְחָה אֵלֵינוּ נֶשֶׁק

וּמְרִיעָה הַמְּדִינָה כֻּלָהּ,

אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁכָּאן כֹּחוֹת הָרֶשַׁע

הִנָּם אִיוּם עַל קִיוּמָה שֶׁלָּהּ.

אֲבָל מֵעֵבֶר לְנִגְלֶה עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח,

מֵאֲחוֹרֵי הַכֹּחַ הַנִּרְאֶה

יֵש חֹק הִיסְטוֹרִי הַשׁוֹכֵן לָבֶטַח,

וְאֵין בָּהּ בְּהִיסְטוֹרִיָה מִקְרֶה.

וּבַתְּקוּפָה עֵת בְּרִית כְּפוּלָה שֶׁל סַעַד

כְּרוּתָה בֵּין נֵפְט לְבֵין נָסִיךְ נֶחֱשָׁל,

וּבֵין מַעֲצָמָה עוֹיֶנֶת וּפוֹשַׁעַת

לְבֵין רוֹדָן עָרִיץ אֲשֶׁר נִכְשַׁל,

עֵת בְּפִנָּה גּוֹעֶשֶׁת וְרוֹתַחַת

אֻמָּה קְטַנָּה הֵקִימָה מְדִינָה,

וּבֶעָמָל, בָּעֲבוֹדָה קוֹדַחַת

הִיא כִּנְמָלָה אֶת עֲתִידָהּ בּוֹנָה.

עֵת הֶעָתִיד נִשְׁתָּל, וְצָץ בְּדַל גֶּזַע

וְהוּא עוֹלֶה וּמַאֲמִיר לְאַט

אין זֶה מִקְרָה כִּי עַם הַמַּרְסֶלְיֶזָה

הוּא הוּא אֲשֶׁר הוֹשִׁיט לָנוּ הַיָּד.

קַיָּם סוּאֶץ, יֵשׁ אִינְטֶרֶס פּוֹלִיטִי,

מְדִינִיּוּת, צָבָא וְכַלְכָּלָה…

אֲנִי אוֹמֵר: זִקָּה זוֹ לֹא מִקְרִית הִיא

בֵּין עַם הַדְּרוֹר לְעַם הַגְּאֻלָּה.

3.12.56

הוכרז על הוצאת אגרות מלוה הבטחון

אֲנִי עָיֵף, אֲנִי רוֹצֶה לָנוּחַ,

הָיְתָה תְּקוּפָה קָשָׁה לְפִזְמוֹנַאי,

בְּרַחֲבֵי הָאוּ"ם הָיָה נָטוּשׁ וִכּוּחַ

וּקְרָב אַדִּיר בְּרַחֲבֵי סִינָי.

וַעֲנָקִים רוּסִים־אָמֶרִיקָנִים

אִיְמוּ עַל הַחַיִים וְעַל הַכִּיס.

מָלָאִים, הוֹדִים וְאַפְגָּנִיסְטָנִים

דִּבְּרוּ עַל תֵּל־אָבִיב וְעַל פָּרִיס.

וּפֹה נִשָּׂא לָבָן וְצַח כְּקֶצֶף

הֵד שֶׁל גְּבוּרָה וְגֹדֶל נֶפֶשׁ, עֹז.

וְזֶה עֵטִי מַטְבִּיעַ בּוֹ הַקֶּצֶב

וּמְנַסֶּה מְאֹרָעוֹת לַחֲרֹז.

כְּהִנָּשֵׂא גַּלִּים עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח

רוֹדֵף חָרוּז אַחַר חָרוּז בְּלִי קֵץ,

צוֹמֵחַ, מִתְעַצֵּם וּמַעֲלֶה הַמֶּתַח

עַד שֶׁסּוֹף סוֹף בַּחוּץ הוּא מִתְנַפֶָּץ.

זוֹכָר אֲנִי כִּי בְּעוֹדֶנִי נַעַר

בַּחַלּוֹנִי הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל

בְּלֵיל אֵימִים, בְּלֵיל סוּפָה וָסַעַר

לִרְאוֹת כֵּיצַד הָרוּחַ מִשְׁתּוֹלֵל.

וּבַיָּמִים הָהֵם שָׂנֵאתִי דֶּלֶף,

סַגְרִיר עָצוּב וְגֶשֶׁם מְטַפְטֵף,

רֹאשִׁי הָיִיתִי אָז מַשְׁפִּיל כְּכֶלֶב

וּמִתְהַלֵךְ קוֹדֵר, סָר וְזָעֵף.

יֵש הוֹד אַדִּיר בַּיֹּפִי שֶׁל הַסַּעַר,

אךְ לֹא בְּאֵשׁ עִרְבּוּל וַהֲפֵכָה,

לֹא בְּבָרָק זוֹהֵר כְּלַּהַב תַּעַר,

דַּוְקָא בַּגֶּשֶׁם – בּוֹ צְפוּנָה בְּרָכָה.

בַּגֶשֶׁם הַדּוֹלֵף בְּסַגְרִירֵי הַחֹרֶף

וּבְעָנָן נוּגֶה, קוֹדֵר, שָׁחֹר…

הִלַת חֲזִית זְקוּקָה לִדְהוּת הָעֹרֶף

וּשְעַת הִיסְטוֹרְיָה לְיוֹם־יוֹם אָפֹר.

אַף כִּי נַפְשִׁי עַד אֵין מַרְפֵּא רוֹמַנְטִית,

וְהִיא רוֹאָה עָתִיד לְלֹא הוֹוֶה,

הַפַּעַם גַּם אֲנִי רָאִיתִי וְאַף בַּנְתִּי

כֵּיצַד סִינַי הָפַךְ לִהְיוֹת מִלְוֶה.

יֵשׁ הוֹד אַדִּיר בִּסְעָרָה קוֹלַחַת,

אַךְ עֲנָנִים שְׁחוֹרִים בְּקַדְרוּתָם

יַגִּירוּ אֶת מִטְרוֹתֵיהֶם בְּנַחַת

וְהַשָּׂדוֹת יָנִיבוּ תְּנוּבָתָם.

כִּי אָנֹכִי מִכְּבָר אֵינֶנִּי נַעַר

וּבַחַלּוֹן אֵינֶנִּי מִסְתַּכֵּל,

בְּלֵיל אֵימִים, בְּלֵיל סוּפָה וָסַעַר

בִּשְׁמִיכָתִי אֲנִי פֹּה מִתְכַּרְבֵּל.

סוּפוֹת אוֹהֵב אֲנִי לִרְאוֹת בְּסֶרֶט

וּבַסַּגְרִיר אֵינִי רוֹאֶה כָּל גְּנַאי,

וּבַיָּמִים אֲנִי קוֹנֶה אִגֶּרֶת

וּבַלֵּילוֹת חוֹלֵם עַל הַר סִינָי.

7.12.56

מזכיר האו“ם הודיע כי אין ביכלתו לבצע את החלטת האו”ם לגבי הונגריה.

אֵינֶנִּי מַכִּיר אֶת הָעָם הַהוּנְגָּרִי,

אֶת אֶרֶץ הוּנְגַּרְיָה, אֶת טִיב הַמְּדִינָה.

נִדְמֶה לִי גִּזְעָם הוּא מוֹנְגּוֹלִי־תָּתָרִי,

נִדְמֶה לִי שְׂפָתָם הִיא מְאֹד מְשֻׁנָּה.

אַךְ יֵשׁ שֶׁהִיסְטוֹרִיָה זוֹבַחַת לָהּ זֶבַח,

וְהִיא הַבּוֹחֶרֶת הַשֶּׂה לְעוֹלָה.

וְכָל הָעוֹלָם צוֹפֶה לוֹ בַּטֶּבַח

מִתּוֹךְ הִתְרַפְּסוּת בִּפְנֵי בְּנֵי עַוְלָה.

מַצְפּוּן הָעוֹלָם הָשָּׁחוֹר כְּלֵיל גֶּשֶׁם

בְּלַהַג וָמֶלֶץ נִכְנָע לְחָזָק,

אַךְ מוּל הַחַלָּשׁ הוּא תַּקִּיף עַד אֵין יֶשַׁע

וְשֵׁם יִקָּרֵא לוֹ: מַר הָמֶרְשֶׁלְד דָּג.

כֵּן, הָמֶרְשֶׁלְד דָּג עִם סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת

מוּסַר הָאוֹקְיָנוֹס רוֹצֶה לְהַדְגִּים:

הֵן חֹק מִבְּרֵאשִׁית הוּא: כָּרִיש רַב הַחֶסֶד

מֻתָּר לוֹ לִבְלֹעַ דָּגִים וּדְגִיגִים.

וְעַל כֵּן תּוֹקְפָנִי הוּא פַּס צַר שֶׁל יַבֶּשֶׁת

שֶׁכָּל תַּכְלִיתוֹ הִיא לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם,

אֲבָל הָעֲנָק הַיּוֹרֵק אֵשׁ מֵעֶשֶׁת

הֲריֵהוּ יוֹנָה אַוְרִירִית כַּחֲלוֹם.

סְתוּמָה, נֶעֱלֶמֶת חִידַת הַמָּחָר הִיא,

אַךְ כָּל הַמְצַפֶּה עוֹד לְזֹהַר וָאוֹר

יוֹדֶה לַפּוֹעֵל הַפָּשׁוּט הַהוּנְגָּרִי

וְלֹּא לִפְקִיד אוּ"ם – הַמַּזְכִּיר הַנָּאוֹר.

14.12.56

לְכָל אָדָם

יֵשׁ הַשְׁקָפַת עוֹלָם.

אִם רַע הוּא הַדָּבָר אִם טוֹב,

לְהַשְׁקָפוֹת עוֹלָם אֵין סוֹף.

וּכְהַתְמֵד תֵּבֵל כֵּן תִּתְקַיֵּם לָעַד

כָּל נְקֻדַּת רְאוּת וּנְקֻדַּת מַבָּט,

וְהָעוֹלָם גַּם יְכֹעַר גַּם יִיף,

הַכֹּל לְפִי רְאוּת עֵינָיו שֶׁל הַמַּשְׁקִיף.

וּלְמָשָׁל אֲנִי, זֶה עַבְדְּכֶם הַנֶּאֱמָן,

תָּמיִד מוּכָן וּמְזֻמָּן

לִרְאוֹת אִת הָעוֹלָם מִחוּץ וְגַם מִבַּיִת

בְּאַסְפַּקְלַרִיָּה שֶׁל פַּיִט,

אֶת רֶצֶף הַזְּמַנִּים מֵאֵין סוֹף עַד אָפְסַיִם

גּוֹזֵר אֲנִי לְלֹא רַחֵם לִשְׁנַיִם,

וְכָל מַחֲצִית – נִקְבַּעַת לִפִי שִׁיר הִיא:

עוֹנַת הָאֶפִּיקָה וְהָעוֹנָה הַלִּירִית,

עֵת רוֹעֲפְים הַתּוֹתָחִים

וִידִיעוֹת עַל שְׂדֶה מַעֲרָכָה קוֹלְחִים

מִתַּחֲנוֹת שִׁדוּר, מִמִּקְלָטִים

וּמִחוּטִים וְאַל־חוּטִים,

מִסֶּרֶט

וּמִכּוֹתֶרֶת

וּמְסַפְּרִים עַל מִלְחָמָה וּקְרָב נָטוּשׁ,

עַל נִצָּחוןֹ, עַל מַחַץ וְכִבּוּשׁ.

יוֹדֵעַ אָנֹכִי כִּי זוֹ עוֹנַת שִׁירָה

עַל עֲנָקֵי פְּאֵר וַעֲלִילוֹת גְּבוּרָה,

נִרְקֶמֶת הִיא מֵאָב אֱלֵי בָּנִים

בְּלַהֲטֵי לְשׁוֹן הַפַּיְטָנִים.

סִינַי וּטְרוֹאיָה וְקוֹרֵיאָה

לַמְשוֹרֵר כָּל אֵלֶּה – אֶפּוֹפֵּיָה.

אֲבָל כְּשֹׁךְ הָרַעַם וְהַסַּעַר,

בְּשׁוּב מִן הַחֲזִית הַנַּעַר

וּבְעֵינָיו אֵימָה

מִמּוֹרְאוֹת הַמִּלְחָמָה

בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי הַדַּבָּרִים

בַּמְּדִינוֹת וּבֶעָרִים

כְּדֵי לְהַמְתִּיק הַסּוֹד

עַל פָּרָשׁוֹת שֶׁל הוֹד

וְאִישׁ קָטָן בְּסֵבֶל וּבִדְמִי

מוֹשֵׁךְ בְּעֹל חַיָּיו הַיּוֹמְיוֹמִי,

הַמְנַצֵּחַ,

הַמְנֻצָּח,

זֶה נֶאֱנָח

וְזֶה גּוֹנֵחַ,

שְׁנֵיהֶם כֹּה עֲלוּבִים וְכֹה קְטַנִּים

גַּם בְּשָׁלוֹם וְגַם בַּמְּדָנִים.

וְנִמְחָצִים בְּמַחַץ אֵיתָנִים

שֶׁל אַדִּירֵי תֵּבֵל

בְּאִצְטְלַת גּוֹאֵל,

אוֹ אָז הַלִּירִיקָה מִיָּד

נוֹשֵאת קוֹלָהּ בַּדְּמִי

וּמְקוֹנֶנֶת הִיא בַּלָּאט

“עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִַּי”.

שָׂרוֹת הַחוּץ, שָׂרֵי הַבִּטָּחוֹן,

לֹא עוֹד בְּשֶׁצֶף וּבְאוֹן

יַרְבּוּ וְיַחְצְבוּ אֶת לַהֲבוֹת הָאֵשׁ,

קוֹלָם עַתָּה קוֹל רַחַשׁ מְאַוֵּשׁ

וְכֹל גְּדוֹלֵי הַלִּירִיקָנִים

מֵאֶדְגַּר פּוֹא אָמֶרִיקָנִי

וְעַד לְלֶרְמוֹנְטוֹב וְאוּרִי צְבִי

(זֶה הַמְקוֹנֵן וְהַמּוֹקִיעַ כַּנָּבִיא)

הָיוּ כִּמְסוֹס נוֹסֵס

מוּל נְצִיגִים מְסֻיָּמִים בְּלֵיק סַכְּסֶס.

לַכֹּל אֵיפוֹא יֵשׁ זְמָן:

יֵשׁ תּוֹר לְאֶפּוֹס וְיֵשׁ תּוֹר לְלִירִיקָן.

11.1.57

לְנַאצְר יֵשׁ פָאוּזִי,

לָאוּם יֵשׁ מַזְכִּיר,

וְלִי – לִי פֻּרְקָן יֵשׁ

בְּזֵמֶר וָשִׁיר.

לְנַאצְר יֵשׁ דָּאלֶס,

לְקוּאַתְלִי חְרוּשְׁצ’וֹב,

וְלִי אֱמוּנָה יֵשׁ

בְּכֹחַ הַטּוֹב.

לִדְוֵיט אַיְזֶנְהָאוּאֶר

יֵשׁ דּוֹלָר וָאוֹן

וְלִי – הַאֲמִינוּ! –

אֵין אַף אֲסִימוֹן.

אֶבְיוֹן דַּל אָנֹכִי

קַבְּצָן, מָךְ וָדָּךְ,

אַךְ אֵין כָּל סָפֵק לִי:

אֲנִי אֲנַצַּח.

אַכְרִיעַ אוֹיְבֵינוּ

עַל פְּנֵי יַבָּשָׁה.

אֲפִילוּ כְּשֶׁגּוֹלְדָה

לֵאָה וּתְשׁוּשָׁה.

אָבִיס אֶת שׂוֹנְאֵינוּ

בַּיָּם, בָּאֲוִיר,

אֶשְׁבֹּר כָּל דִּיקְטָטוֹר,

רוֹדָן וּמַזְכִּיר.

הִנֵּה מִתְקָרֵב כְּבָר

יוֹם חַג הַפּוּרִים,

הַיּוֹם הַמּוּעָד

לְשִׂטְנַת מַזְכִּירִים.

אוּלַי יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין

מַגְבִּית לְבֵין מָן,

אַךְ אֵין כָּל הֶבְדֵּל כְּבָר

בֵּין דָּג לְהָמָן.

וְגוּשׁ אָסִיאָתִי

שַׁחְצָן וְצַרְחָן

נִרְאֶה כַּעֲשֶׂרֶת

בָּנָיו שֶׁל הָמָן.

וְאִם דִּמְיוֹנֵנוּ

שׁוֹפֵעַ וָעֵר

נִמְצָא עוֹד תִּקְבֹּלֶת –

הִיא: גּוֹלְדָה־אֶסְתֵּר.

עַל כֵּן עֲתִידֵנוּ

בָּהִיר וּבָרוּר:

לִפְנֵי קוּם הָאוּ"מִים

הוּטַל כְּבָר הַפּוּר.

אָכֵן לִי דָּבָר אֵין,

רַק זֶמֶר וָשִׁיר,

עַתִּיק מִדִיקְטָטוֹר

וְשָׂב מִמַּזְכִּיר.

1.2.57

אַדְמָתֵנוּ גְּדוֹלָה וְנִרְחֶבֶת

וּמְלֵאָה יַבָּשׁות וְיַמִּים

מַרְבִּיתָהּ – כָּךְ אוֹמְרִים – מְיֻשֶּׁבֶת

מְדִינוֹת, לְאֻמִּים וְעַמִּים.

מִשְׂתָּרַעַת עָלֶיהָ יַבֶּשֶׁת

מִיַּם קֶרַח וְעַד סִינְגַּפּוּר:

הִיא מֻדְאֶגֶת, נֶחֱרֶדֶת, נִרְגֶּשֶׁת

וּפָנֶיהָ קָבְצוּ פָּארוּר.

וּכְאֶלֶף מִלְיוֹן תּוֹשָׁבֶיהָ,

וְאוּלַי גַּם לְמַעְלָה מִזֶּה,

בְּפִיהֶם יְלָלָה הִי וָנֶהִי

וְלִבָּם מִתְכַּוֵּץ בֶּחָזֶה.

קָם אוֹיֵב מְסֻכָּן לַיַּבֶּשֶׁת,

אֵין מִמֶּנּוּ מִפְלָט וְגוֹאֵל,

הוּא דּוֹרֵךְ כְּכוֹבֵשׁ אֶת הַקֶּשֶׁת,

הוּא נִקְרָא: מְדִינַת יִשְׁרָאֵל.

מִן הַיָּם הַצְּפוֹנִי וְעַד הֹדוּ,

מִמִּצְרַיִם, עִירָק וְעַד סִין

לְאֻמִּים עַל מִשְׁפָּט יַעֲמֹדוּ,

יִדְרְשׁוּ צֶדֶק, צֶדֶק וָדִין.

צַ’ן־צִ’ין־צ’וּן, רִיקִיקִיטָה וּקְרִישְׁנָה

וְעַבְּדַאלְלָה, מַחְמֻד וְזַאפְרוּם

צוֹעֲקִים בְּחַד קוֹל וְחַד לִשְׁנָא:

הַצִּילֵנוּ, אָחִינוּ הָאוּ"ם.

מִזְדַּעְזֵעַ מַזְכִּיר עַז הָרֶגֶש,

מְשַׁנֵס אֶת מָתְנָיו קַל־חִישׁ

מְחַדֵּד עֶפְרוֹנוֹ וּבִן רֶגַע

לָעֲצֶרֶת הַדּוּ"חַ מַגִּישׁ,

לָנוּ יֵשׁ רַק אֶחָד אַבָּא אֶבֶן,

אַךְ לָהֶם יֶשְׁנָן שְׁתֵּי אִמָּהוֹת,

וְלִבָּן לֵב רַגָּשׁ, רַךְ כַּתֶּבֶן

אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵן מַעֲצָמוֹת.

אָז הַדֶּמַע נוֹבֵע כָּאֶשֶׁד,

דְּוֵיט־נִיקִיטָה בּוֹכִים מָרָה

עַל סִבְלֵי־יִסּוּרֵי הַיַּבֶּשֶּת

הַנְּתוּנָה בְּעָקָה וְצָרָה.

וּמִיָּד הֵם אָצִים לְהוֹשִׁיעַ

הַמִּילִיאַרְד מֵאֵימַת הַמִּלְיוֹן,

מִזְדָרְזִים מִתְחָרִים לְהַצִּיעַ

גַּם חַסוּת וְגַם נֶשֵׁק וְהוֹן.

הוֹי! לִבִּי לְמַחְמֻד וְעַבְּדַאלְלָה

לוּ הָיִיתִי אֲנִי בִּמְקוֹמָם

מִתְפַּלֵּל אָז הָיִיתִי לְאַלְלָה

וְאוֹמֵר לְרִבּוֹן הָעוֹלָם:

סְלַח, אֱלֹהַּ, כִּי בַּעַר הָיִיתִי,

תֵּן עָצְמָה לִמְדִינַת יִשְׂרָאֵל,

הוֹשִּיעֵנִי, אֵלִי, מִנִּיקִיטָה,

הַצִּילֵנִי מִדְּוֵיט הַגּוֹאֵל!

15.2.57

נשיא ארצות הברית יעץ למדינת ישראל לסמוך על צדק האומות ולא על כוחותיה הצבאיים.

לֹא לְעֶבֶד, לֹא לְ“קוּלִי”

עֲצָתִי הַיּוֹם אָשִׁית.

הַצָּעוֹת אַגִּישׁ – סִלְחוּ לִי –

לִנְשִׂיא אַרְצוֹת הַבְּרִית.

לַפִּילִים יֶשְׁנוֹ הַחֶדֶק,

לַזְּאֵבִים יֵשׁ שֵׁן חַדָּה,

לִי יֵשׁ מֻשָׂגִים עַל צֶּדֶק,

עַל אֵמוּן וְעַל בְּגִידָה.

מְצֻיָּד בָּהֶם אָבֹאָה

אֶל הַבַּיִת הַלָּבָן

בְּשַׁלְוָה, כְּאִיש הַסְּטוֹאָה

פִּי אֶפְתַח כְּדִלְקַמָּן:

לְשֵׁם מָה פִּצְצוֹת הָאַטוֹם,

מַפְצִיצִים וְצוֹלְלוֹת?

הֵן אַתָּה, אַיִק, כְּבָר יָגַעְתָּ

וּמָצָאתָ פִּתְרוֹנוֹת.

אִם אַתָּה לִמְדִינָתֵנוּ

הַצָּעוֹת יָפוֹת תּוֹשִׁיט

אַף אֲנִי אוֹסִיף כָּהֵנָּהּ

לִמְדִינַת אַרְצוֹת הַבְּרִית.

מַה לָהּ כִּי תִּסְמֹךְ עַל נֶשֶׁק,

עַל חֵילוֹת אֲוִיר וָיָם,

כִּי תּוֹסִיף עָווֹן עַל פֶּשַׁע

וְתַרְבֶּה שְׁפִיכוּת הַדָּם?

לָמָּה לֹא תַּרְפֶּה מֵהֶדֶק,

תִּתְפָּרֵק מִכְּלֵי אֵימִים

וְתִסְמֹךְ עַל חוּשׁ הַצֶּדֶק

שֶׁל עַמִּים וּלְאֻמִּים?

וַאֲנִי – נִרְגָּשׁ עַד דֶּמַע –

מִתְחַיֵּב נֶאֱמָנָה

בְּדִבְרֵי שִׁירָה וָזֶמֶר

לַעֲרֹב לְבִטְחוֹנָהּ.

אִם יַתְקִיף אוֹתָהּ בּוּלְגָּנִין

אוֹ יַפְצִיץ אוֹתָהּ חְרוּשְׁצ’וֹב

יֶאֱזֹר פַּיְטָן (ל. דני)

כָּאן כְּגֶבֶר חֲלָצָיו.

אֵשׁ פִּזְמוֹן יַמְטִיר מִלְמַעְלָה

וּמוּסָר יַטִּיף מֵעָל,

אָז רוּסִיָּה תֵּרָתַע לָהּ

וְאָמֶרִיקָה תֻּצָּל.

סְמֹךְ עָלַי, נָשִׂיא רַב חֶסֶד,

כָּל עוֹד אֵין זֶה מְאֻחָר,

סְמֹךְ עַל דְּיוֹ, עַל עֵט וָקֶסֶת

וְעַל צֶדֶק וּמוּסָר.

22.2.57

(אגדה רוסית)

אִיבָן הַטִּפֵּשׁ

חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּצִפּוֹר הָאֵשׁ.

וַיָּבוֹא אֶל אָבִיו

– אָדָם מַעֲשִׂי וְחָבִיב –

וַיִשָׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר:

אָבִי הַיָּקָר!

שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי כִּי לַמְּלָכִים,

לָרוֹזְנִים, לַשּׁוֹעִים וְלַנְּסִיכִים

יֵשׁ

צִפֳּרֵי אֵשׁ.

הֵן מַקְסִימוֹת, הֵן נִפְלָאוֹת

וּבָן פְּאֵר וְנוֹי וְהוֹד

וְהֵן זוֹרְחוֹת בַּחֲשֵׁכָה

וּמַשְׁפִּיעוֹת הֵן רֹב בְּרָכָה,

וְגַם נַפְשִׁי כָּלְתָה מְאֹד

לִכְבּשׁ צִפּוֹר אַחַת כָּזֹאת,

אֵלֵךְ לִנְדֹּד לַמֶּרְחַקִים.

חַרְבִּי אֶשְׁלֹף מוּל עֲנָקִים,

בַּקְּרָב, שָׁלוֹם אוֹ מִלְחָמָה

אָבִיא אוֹתָהּ וִיהִי מָה.

הִקְשִׁיב הָאָב לַנְּאוּם שֶׁל בְּנוֹ,

הִרְהֵר, הִרְהֵר, מָרַט זְקָנוֹ,

שִׁפְשֵׁף מְעַט אֶת הַקָּרַחַת

וַיַּעַן בְּשׁוּבָה וָנַחַת:

בֶּחָצֵר

יֶשְׁנוֹ שׁוֹמֵר

וּמִשִּׁלְשׁוֹם אוֹ רַק מִתְּמוֹל

זֶה הַשּׁוֹמֵר חוֹלֵשׁ עַל כֹּל,

מִדּוּכִיפַת וְעַד מַכֹּלֶת

הוּא הַנָּגִיד, הוּא הַנּוֹשֶׁה

וְלָנוּ, בְּנִי, הוּא לֹא יַרְשֶׁה

אֲפִילוּ תַּרְנְּגֹלֶת.

אִיבָן שָׁמַע וְקַד קִידָה,

וְזֶה הוּא סוֹף הָאַגָּדָה.

וְיִסָּלַח נָא לִי הַפַּעַם כְּתָמִיד

עַל שֶׁבְּאַגָּדָה רוּסִית

נִקְלַע שׁוֹמֵר אָמֶרִיקָנִי

בְּאָשְׁמָתוֹ שֶׁל ל. דני.2.3.57

הרברט מוריסון הצהיר הצהרה פרוישראלית

בְּפַרְלָמֶנְט אַנְגְּלִי קַיֶּמֶת כַּיָדוּעַ

מִפְלֶגֶת יְדִידִים וְשׁוֹחֲרֵי צִיּוֹן.

אוּלַי מוּבָן לָכֶם עַל מָה זֶה וּמַדּוּעַ

סָבוּר אֲנִי תָּמִיד כִּי הַיְדִידוּת אָסוֹן.

כִּי אֶל אוֹיֵב אֲנִי אֵדַע כֵּיצַד לָגֶשֶׁת,

אֶת הָאוֹיֵב אוּכַל אֲפִילוּ לְהַכּוֹת,

אַךְ אֵין לִי כָּל עֵצָה, לֹא אֵשׁ, בַּרְזֶל וָעֶשֶׁת

לִלְשׁוֹן הַיְדִידִים וְלַהַג יְדִידוֹת.

הַלֵּיבּוֹר הָאַנְגְּלִי שֶׁלֹּא אַחַת הוֹדִיעַ

בְּהֶבֶל פֶּה חָנֵף עַל יְדִידוּת הָעַד,

מֵאָז וּמִתָּמִיד בָּרֶגַע הַמַּכְרִיעַ

שִׁנָּה אֶת טַעֲמוֹ וּבְשִּׁפְלוּת בָּגָד,

עַל כֵּן חֶלְקַת לָשׁוֹן לֹא תִּקָּחֵנִי שֶׁבִי,

תְּקוּפוֹת וְגַם דְּמֻיּוֹת עוֹמְדוֹת נֶגֶד עֵינַי,

וּמַנְהִיגִים גְּדוֹלִים מִגַּיסְטְקְל וְעַד בֶּוִין

מוּל קְרָב הָעַצְמָאוּת וּמוּל מִבְצַע סִינָי.

הַצְהִירוּ הַצְהָרוֹת מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר,

דַּבְּרוּ עַל יְדִידוּת בְּזֶמֶר אוֹנִיסוֹן!

זֶה קַל וְזֶה נָעִים, זֶה לֹא עוֹלֶה בְּיֹקֶר,

רַק אַל תִּדְרֹש אֵמוּן, דִּיר מִיסְטֶר מוֹרִיסוֹן.

8.3.57

בְּתוֹךְ שֻלְּחָן מִמַּהַגוֹנִי

בַּמְּגֵרָה שֶׁלְּעֵינַי

נָח בְּשַׁלְוָה תִּיק אַרְכִיּוֹנִי

הַמְסֻמָּן: “מִבְצַע סִינָי”

אוּלַי עָבְרוּ מְאָז שְׁנוֹת אֶלֶף,

אוּלַי שָׁנָה – הַזְּמַן יַחֲסִי,

עִתִּים צְלִילוֹ דּוֹמֶה לְדֶלֶף,

עִתִּים הוּא רָן מִ“דּוֹ” עַד “סִי”.

וְאֵין לוֹ “אֶנְד” וְהוּא לֹא “הֶפִּי”,

רָווּי הוּא מִפְעֲלֵי גְבוּרָה,

הַמּוּשָׁרִים כְּזֶמֶר אֶפִּי

בְּפִי כָּל אוֹהֲבֵי שִׁירָה.

יֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ אוֹתָם עַל חֶרֶס,

יֵשׁ שֶׁבָּאֶבֶן חֲרָתוּם.

כָּל עֲלִילָה – יֵשׁ לָהּ הוֹמֶרוֹס

בְּשִׁיר, בִּפְרוֹזָה, בִּנְאוּם.

וְאִם כְּבָר יֵשׁ בְּפִינוּ שֶׁבֶר

נָשִׁירָה בְּלִי שֶׁנִּתְבַּיֵּשׁ:

כַּנִי לִי, מוּזָה, אֵי הַגֶּבֶר

אֲשֶׁר לִבּוֹ בָּעַר כָּאֵשׁ.

כַּנִי לִי, מוּזָה, אֵי הַטְּרוֹיָה,

אֲשֶׁר עָמְדָה בְּאֵשׁ וְדָם

מוּל שִׁגָּעוֹן וּפָּרָנוֹיָה

שֶׁל שַׁלִּיטֵי כָּל הָעוֹלָם.

אֵי הַפְּרִיאָמִים, הַהֶקְטוֹרִים

וְאֵי הֶלֶנָה הָאִשָּׁה?…

אָכֵןֵ, יֶשְׁנָה עֻבְדָּה הִיסְטוֹרִית:

גַּם טְרוֹיָה, טְרוֹיָה נִכְבְּשָׁה.

לֹא חֵץ פִּלַּח עֲקֵב אֲכִילֶס,

לֹא אֲוִירוֹן וְלֹא תּוֹתָח,

לֹא. בְּלֶכְתּוֹ מִגְּדוֹת הַנִּילוּס

הוּא עַל הַדּוֹלָר שָׁם דָּרָךְ.

וְתַפְקִידוֹ שְׁל סוּס טְרוֹיָאנִי

מִלְּאוּ בְּרֹב כִּשְׁרוֹן מִשְׂחָק

מִלְוֶה גָּדוֹל אַמֶּרִיקָנִי

וְגַם מַגְבִּית וּמַעֲנָק.

כַּנִּי לִי, מוּזָה, זֶה הַגֶּבֶר

עִם רַעֲמָה וּזְקַן שֵׂיבָה,

אֲשֶׁר אָמַר: הָאֵל הוּא שֶׁבֶר

וְהַהִיסְטוֹרִיָה קֵיבָה.

בְּתוֹךְ שֻלְחָן מִמַּהַגוֹנִי

בַּמְּגֵרָה שֶּׁלְּעֵינַי

נָח בְּשַׁלְוָה תִּיק אַרְכִיוֹנִי

הַמְסֻמָּן “מִבְצָע סִינָי”

אֲנִי סוֹגֵר אוֹתוֹ בְּרַעַד

וְחָס עַל רַב אֱיָל וָמָךְ,

עַל אֱנוֹשוֹת הַמִּתְנוֹעַעַת

בֵּין הַחֶמְאָה וְהַתּוֹתָח.

17.3.57

בין שר החוץ של ארצות הברית ובין שרת החוץ של ישראל מתנהל ויכוח על הנחות וצפיות.

מִנְהָג קַיָּם עַל פְּנֵי תֵּבֵל,

אָכֵן, מִנְהָג יָקָר הוּא:

לִלְמֹד דְּבָרִים עַל הֶעָתִיד

מִתּוֹך יָמִים עָבָרוּ.

עַל כֵּן נִצְלֹל בִּיצִירוֹת

שֶׁל חֲכָמִים מִקֶּדֶם

וּנְחַפֵּשׂ בַּהֶן עֵצָה,

תּוֹרָה, בִּינָה וָיֶדַע.

וְאִם נִרְצֶה שֶׁהָאוֹיְבִים

יֵבוֹשׁוּ וְיֵחַתּוּ

נָבִיא פְּסוּקִים מִן הַתְּנָ"ךְ

וּמִכִּתְבֵי אַפְּלָטוֹן.

נַשְׁוֶה, נִמְדֹּד, נִשְׁקֹל, נִמְצָא

מִדָּה וְאֶבֶן בֹּחַן

וּנְגַלֶּה גַּם הַקְבָּלוֹת

שֶׁל טִיב, צוּרָה וְתֹכֶן.

זָכוּר לִי פִּילוֹסוֹף קַדְמוֹן

שֶׁשְׁמוֹ, נִדְמֶה לִי, תָּלֶס,

וְלא בִּכְדִי הוּא מִתְחָרֵז

עִם שַׂר הַחוּץ מַר דָּאלֶס.

כִֹי תּוֹרָתוֹ הָיְתָה פְּשׁוּטָה,

לֵאמֹר: הַכֹּל הוּא מָיִם,

וְהָעוֹלָם עַל כָּל בְּרוּאָיו

אוֹקְיָנוֹס רְחַב יָדָיִם.

חֲסַר צוּרָה וּמְמֻסְמָס

כְּטִיט קַרְקַע לָגוּנָה,

כְּהַבְטָחוֹת וַעֲרֻבּוֹת

הַנִתָּנוֹת בְּ“אוּנוֹ”.

כְּהַנָּחוֹת וְצִפִּיּוֹת

שֶׁל טְרִיסְטָן וְאִיזוֹלְדָה

וּכְשִׂיחוֹת הַמְּתְקַיְּמוֹת

בֵּין פוֹסְטֶר לְבֵין גּוֹלְדָה.

כִּדְבַר אַחְדוּת הָעֲבוֹדָה

לֵשֵׁב וְלֹא לָסֶגֶת,

לְהִשָּׁאֵר בַּמֶּמְשָׁלָה

תְּמוּרַת דָּגָן וָמֶגֶד.

כְּהַחְלָטוֹת שֶׁל בֶּן גֻרְיוֹן

הַמִּשְׁתַּנּוֹת בִּן רֶגַע

וּכְאַבְנֵי הַבְּלִסְטְרָאוֹת

בִּנְאוּמָיו שֶׁל בֶּגִין.

וְאָנוּ מִי כִּי נִתְרַגֵּשׁ!

מוּטָב נִשְׁתֶּה לְחַיִּים

לְזֵכֶר זֶה הַפִּילוֹסוֹף

שֶׁסָּח: תֵּבֵל הִיא מָיִם.

וְאִם הַיּוֹם בִּמְּקוֹם מֵי תְּהוֹם

הַנֵּפְט בְּעֹז קוֹלֵחַ,

נֵדַע מִיָּד כִּי הַשִּׁנּוּי

הוּא רַק שִׁנּוּי שֶׁל רֵיחַ.

22.3.57