שְׁדוּף קָדִים מִדְבָּר רוֹגֵעַ וְשׁוֹקֵט סָבִיב הַטֶּבַע

וּמשֶׁה רוֹעֶה בְּנַחַת צֹאן יִתְרוֹ כֹּהֵן מִדְיָן;

הוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ כִּי הִגִּיעַ כְּבָר חֹרֵבָה,

רַק בַּכַּר וּבְמִרְעֶה טוֹב לִרְחֵלָיו הוּא מְעֻנְיָן.

וְהִנֵּה כֹּה בְמַפְתִּיעַ שִׂיחַ־נֶמֶשׁ מִתְלַקֵּח,

סְנֶה בּוֹעֵר בְּאֵשׁ יוֹקֶדֶת, וְהַסְּנֶה אֵינוֹ אֻכָּל…

כָּל דָּבָר הִיסְטוֹרִי־קוֹסְמִי מְפְּעוּטוֹת הוּא מִתְפַּתֵּחַ.

גַּם אַלּוֹן, גַּם בְּרוֹשׁ, גַּם אֶרֶז רֵאשִׁיתָם בְּנֶבֶט קַל.

שְׁבִיב נִצַּת בִּסְנֶה צָנוּעַ וְנִצְנוּץ נִצְנֵץ בָּעַיִן

וְרוֹעֶה חוֹלֵם עַז נֶפֶשׁ אֶת עַמּוֹ נִכְסַף לִגְאֹל…

וַאֲנַחְנוּ בְּלֵיל סֵדֶר טוֹעֲמִים בְּטַעַם יַיִן

הֵד יְמֵי הַפְּדוּת מִקֶּדֶם, בָּם נִפְרַק מִשֶּׁכֶם עֹל.

בָּם תּוֹרוֹת זָרְחוּ כְּשַׁחַר לְהָאִיר נָתִיב בַּחֶלֶד,

בָּם הֻכּוּ מַכָּה נִצַּחַת הַמִּצְרִים לְמִינֵיהֶם,

בָּם נֻצְּחָה עַבְדוּת בְּחֹפֶשׁ, בָּם הוּבַס בְּרוּחַ פֶּלֶד,

בָּם שְׁבָטִים עוֹשִׂים בַּחֹמֶר נֶהֶפְכוּ לְעַם לוֹחֵם.

עֵת מִבְחָן קָשֶׁה הָיְתָה אָז, עֵת יְקוֹד שְׁמָמָה גּוֹאֶלֶת,

אַךְ הָעָם בְּלֵב קָשׁוּחַ נֶאֱנַק בְּקוֹל: “בָּשָׂר!”

מִן הַיָּם עָלָה הָרוּחַ וְיְכַס אֶת שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת

קְהַל עוֹפוֹת שֶׁאֵין תִּכְלָה לוֹ. זָע רָקִיעַ וַיִּשְׁחָר.

וְכָל עוֹף בִּשְׂרִי כָּעֵגֶל, כְּפָרוֹת בְּאַרְגֶּנְטִינָה

כִּשְׁוָרִים בִּידֵי הַקָּאוּבּוֹי, בְּיָמֵינוּ בְּ"וַיְלְד וֶסְט"

כֵּן שִׁפְעַת שַׂלְוִים מַקְסֶמֶת אֶת לִבּוֹת הָעָם הִרְנִינָה

וּמשֶׁה נָתַן מַבָּט בָּם, סָח: “אִכְלוּ אוֹתָם” וַיֵּשְׂט.

וּבִן רֶגַע נִשְׁתַּנּוּ אָז פְּנֵי הַדּוֹר שֶׁל עֹז וָמֶרִי,

הָאַרְיֵה הָיָה לְכֶלֶב, הַנָּמֵר הָפַךְ חָתוּל.

רִיר טִפְטֵף מִן הַשְּׂפָתַיִם וּבִמְחוֹל פְּרָאִים הִיסְטֶרִי

הִסְתָּעֵר הָעָם עַל שֶׁבֶר – תַּאֲוַת בְּשָׂרִים בְּלִי גְּבוּל.

זֶה תּוֹפֵס כָּנָף בְּאֶצְבַּע, זוֹ צַוָּאר וְרֹאשׁ מוֹלֶקֶת,

זֶה צוֹלֶה מְעִי וָקֶרֶב וְנִיחוֹחַ מִתְפַּשֵּׁט.

הַבָּשָׂר בֵּין הַשִׁנַּיִם וְהָעַיִן כְּבָרֶקֶת

מְנַצְנֶצֶת בִּשְׁחוֹר לַיִל שֶׁעַל פְּנֵי מִדְבָּר יוֹרֵד.

דִּמְדוּמִים, עַרְבַּיִם, חשֶׁךְ, רַד הַלַּיְלָה בֵּינָתַיִם.

כֵּן, יָרֹד יָרַד הַלַּיְלָה – זֶה דַּרְכּוֹ שֶׁל הָעוֹלָם:

בְּרֵאשִׁית מַפְצִיעַ שַׁחַר, מַאֲדִים פְּאַת שָׁמַיִם,

אַרְגָּמָן יוֹצֵק בָּאֹפֶק הַמַּוְרִיד פִּתְאֹם כַּדָּם.

וּבַיּוֹם חַמָּה קוֹפַחַת וְנוֹגַהַת וְזוֹרַחַת,

וּבִגְמַר הַכֹּל הַלַּיְלָה בִּכְחוֹלוֹ יְקוּם עוֹטֵף;

הַיָּרֵחַ צָץ לוֹ חֶרֶשׁ, הַיְקוּם מַמְתִּין בְּנַחַת

לְאוֹר שַׁחַר הַבּוֹקֵעַ מֵחָדָש וְשׁוּב חוֹלֵף.

וּכְשֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, יוֹם וְלַיְלָה, חֹרֶף, קַיִץ

כֵּן בִּבְרַק סִינַי מֻגְלֶמֶת דְּמוּת שֶׁל עֵגֶל הַזָּהָב,

וְנִדְמֶהּ כִּי אֵין כָּל טַעַם שֶׁנִּטְרַח לִבְנוֹת הַחַיִץ

בֵּין הַסְּנֶה שֶׁעוֹד בּוֹעֵר הוּא וּבֵין טַעַם בְּשַׂר הַשְּׂלָו.

בַּל נִשְׁפֹּט אֶת אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהֵפֵרוּ אֶת הַנֶּדֶר

וּבִפְנֵי פִּתּוּי שֶׁל שֹבַע לֹא יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד;

הֵן גַּם אָנוּ בְּסַיְּמֵנוּ הַגָּדָּה שֶׁל לֵיל הַסֵּדֶר

נִגָּשִׁים בְּתַעֲנוּג רַב אֶל מְרַק הַכֻּפְתָּאוֹת.

הֵן גַּם אָנוּ כְּבָר שָׁמַעְנוּ קוֹל סִינַי בְּעֹז בּוֹקֵעַ,

עַל פְּנֵי כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ מְהַדְּהֵד וּמִתְרַסֵּס;

וּכִמְעַט לִרְאוֹת זָכִינוּ חֵיל פַּרְעֹה בַּיָּם טוֹבֵעַ

לוּ לֹא קָם לוֹ הַמּוֹשִׁיעַ בְּמוֹסְקְוָה וְלֵיק סַכְּסֶס.

הֵן גַּם אָנוּ… הָאָבִיב בָּא, תַּיָּרִים רַבִּים יָעוּטוּ

מִקַּצְוֵי יַבֶּשֶׁת עשֶׁר שֶׁהִיא כֹּה עוּלַת יָמִים.

מְסַיְּרִים עַל פְּנֵי תֵּבֵל הֵם מִפָּרִיס וְעַד כַּלְכּוּתָא,

כָּל שְׂכִיַּת חֶמְדָּה מֻנְצַחַת בְּאַלְבּוֹם הַצִּלּוּמִים.

גַּם אֵלֵינוּ הֵם יַגִּיעוּ, הָאִסּוּר בֻּטַּל מִטַּעַם

סוֹחֲרִים בְּנֵפְט וָנֶפֶשׁ שֶׁבַּבַּיִת הַלָּבָן;

שׁוּב נוֹטִים אֵלֵינוּ חֶסֶד וְשָׁכַךְ, נִשְׁכַּח הַזַּעַם,

וְהַדּוֹלָר יְרַקְרַק הוּא, מְחֻסְפָּס וְדַק כַּמָּן.

וּבָחוּר חָסוֹן כְּאֶרֶז, זֶה הַ"גַּיְד", מוֹרֵה הַדֶּרֶךְ

יְסַפֵּר עַל עֹז הָרוּחַ, עַל גְבוּרָה וְתְעֻזָּה,

וְתַיָּר סֶנְטִימֶנְטָלִי־צִיּוֹנִי יִכְרַע הַבֶּרֶךְ

מוּל הַהוֹד וְהַתִּפְאֶרֶת שֶׁל טִירָן וְשֶׁל עַזָּה.

וְאִם לֹא יִפְרֹץ שָׁרָב עַז עַד אֵילַת נְדֹד יַרְחִיקוּ,

וּמֵחוֹף יַם סוּף יָּבִיאוּ לְמַזְכֶּרֶת בְּדַל אַלְמֹג,

שָׁם הַשְּׂלָו יִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם, כְּרוֹת מִכְרוֹת שָׁם יַעֲמִיקוּ,

עֲרָפֶל עַל יָם יוֹפִיעַ, יְרַחֵף אַט וְיִמּוֹג.

רַחַש קַל יַבְקִיע חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ אֶת דִּמְמַת הָרֶגַע

וְקִטְעֵי מִלִּים נִשְׁמַע בּוֹ הַחוֹדְרוֹת לִפְנִים וּפְנַי;

עוֹד לֹא תַּמָּה, עוֹד נִרְקֶמֶת אַגָּדָה בְּחוּט שֶׁל נֹגַהּ,

וּמֵאָז שׁוּב יַנְצִיחֶנָּה לֹא הַשְׂלָו אֶלָּא סִינָי.

פסח תשי"ז