תְּפִלַת יִשְׂרָאֵל – מַנְגִינַת פְּלָאִים

זַכָּה וּמְלַבֶבֶת.

כְרִנְנַת צִפּוֹר בֵּין עֳפָאִים

אֶל כָּל-לֵב דוֹבֶרֶת.

כִּתְכֵלֶת שָׁמַיִם, זֹהַר רָקִיעַ

כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים,

כְּאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מַפְצִיעַ

כִּצְחוֹקוֹ שֶׁל יֶלֶד תָּמִים.

כְּרַעַד מֵיתָר עֲלֵי כִנוֹר

הֶמְיַת יוֹנָה לָתֹם

כצפריר צח לעת ערב

ביום שרב וָחֹם.

אך יש ותרעים בְּאַדִּיר

כגעשׁ הים בזעפו,

בשאג ונהם תהום ויסעיר

ירתיח המצולה בְּאַפּוֹ.

תְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל – תְּפִלָּה-בַת-שָׁמַיִם

בָּהּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בְּקֹדֶשׁ מְקַדְשִׁים,

גְּדוֹלָה וַעֲמֻקָּה כַּיָּם רְחַב-יָדַיִם

כְּרֹן כּוֹכָבִים, בְּלַחַשׁ מְלַחֲשִׁים.

בָּהּ מָזוֹר וָיֶשַׁע, שִׁקּוּי לָעֲצָמוֹת

אוֹר, תִקְוָה וְתוֹחֶלֶת

מַרְפֵּא לַנֶּפֶשׁ, אֲוִיר נְשָׁמוֹת

בָּהּ כָּל נֶפֶשׁ נוֹחֶלֶת.

ובהתעטף עלי נַפשי וְלָאוֹר תַּעֲרֹג

בתמוּרוֹת הָעִתִים בִיגונִי וּשְשׂוֹנִי,

מִמַעְיָן תְפילותי ומימיו הזכים

אֵשְׁתְ וַאֲרַוֶה צִמְאוֹני.

מִמִּדְבָּר מַתָּנָה מִגִּנְזֵי מְרוֹמִים

מִקַּדְמַת דְּנָא טֶרֶם סְנֶה וְסִינַי,

שַׁבָּת מַלְכְּתָא וְיִשְׂרָאֵל תְאוֹמִים

מִיּוֹם הֲרַת-עוֹלָם צוּר שַׁדַּי.

בַּעֲטֶרֶת-מַלְכוּת-לִבְנַת סַפִּיר

יִפְעַת-קֶסֶם, לִוְיַת-חֵן,

לְתֵּבֵל רַבָּה נֵזֶר-הוֹד

צוּר יִשְׂרָאֵל לָעַד תִכֵּן.

וּשְׁבִיב אוֹר אֶחָד מֵהָאוֹר הַגַּנוּז –

שָׁמוּר לְעֵת קֵץ עֵת עוֹלָם יִגָּאֵל,

הִקְרִין עַל שַׁבָּת נֵזֵר קָדְשׁוֹ

וַיַּאֲצֵל בִּרְכָתוֹ לִבְחִירוֹ יִשְׂרָאֵל.

וּבְהִצָּמֵד יִשְׂרָאֵל בִּבְרִית אֵיתָנִים

לְזוֹ חֶמְדָה גְנוּזָה בְחֶבְיוֹן אֵל,

יִתְגַל זֶה הָאוֹר בְּשִׁפְעַת גּוֹנָיו

וְעוֹלָם יִגָּאֵל בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל.

לֵיל שַׁבָּת נֵרוֹת יָהֵלוּ

נֵרוֹת שְׁנָיִם,

אַךְ מַה-רַב אוֹרָם?

זֹהר שִׁבְעָתָיִם.

וַעֲתֶרֶת הַנֹגַהּ

יַמָּה זוֹהֶרֶת,

אֵי מְקוֹרָה?

וְאָנָה נוֹהֶרֶת?

וְיִפְעַת הַצְחוֹר

וְזוּ נְהָרָה,

הַמֵּאוֹר הַגָּנוּז

כֹּה זַכָּה וּבָרָה?

שַׁלְהֲבוֹת הַקֶסֶם

רַבֵּי הַזֹּהַר,

אֵין כְּמוֹכֶם

לזֹךְ וָטֹהַר.

בלֵילוֹת אֹפֶל

וְסוּפוֹת מָגּוֹר

אוֹרְכֶם יִזְרַח

כְּמִגְדָלוֹר.

וּבִדְעֹךְ כּוֹכָבִים

בְּחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה

תָאִירוּ שְׁבִילִי

בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה.

לֵיל הַפֶּסַח, לֵיל הַסֵּדֶר

הַשֻׁלְחָן עָרוּךְ כַּדִין,

וּבַבַּיִת רַב הַהֶדֶר

בֶּן-נֵכַר זֹאת לֹא יָבִין.

הִנֵּה פֹּה בְהֲדָּרָהּ

קַעֲרַת פְּאֵר נִצֶבֶת,

לְיָדָה מַצָּה שְׁמוּרָה

וּצְלוֹחִית כֻּלָּה לוֹהֶבֶת.

וְזוֹ כַבְּדֹלַח מַבְהֶקֶת

בּכוֹסוֹת הַדוּרָה,

חַכְלִילִית וְסוֹמֶקֶת

לְאֵלִיָהוּ שְׁמוּרָה.

וְהַבַּיִת – מַעֲשֶׂה קְסָמִים

מַחֲלָצוֹת כֻּלּוֹ עָטָה,

וּמֵאַרְמוֹן פְּלָאִים

מַרְאֵהוּ יִיף עַתָּה.

הַמֶּלֶךְ צְחוֹר מַעֲטֵהוּ

גְּבִיעוֹ עַד שְׂפָתוֹ מִלֵּא,

יְרִימֵהוּ וִיקַדְּשֵׁהוּ

יִגְמְאֵהוּ עַד כַּלֵּה.

דִמְמַת רֶגַע, וְנֵעוֹרוּ

נְסִיכֵי חֲלוֹם קְטַּנִּים,

פְנֵיהֶם מַה יֵאוֹרוּ

וְעֵינַיִם – תֹּם יוֹנִים.

“מַה נִשְׁתַּנָּה” יִצְטַלְצֵל

קוֹל הַיֶּלֶד בִּדְמִי הַלֵּיל,

– “הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת”?

עֲנֵנִי סַבָּא עַל הַשְּׁאֵלוֹת!

“עֲבָדִים הָיִינוּ” בְמִצְרָיִם

וַתַעַל שַׁוְעָתֵנוּ לַשָׁמָיִם.

וד' גְּאָלָנוּ בִזְרוֹעַ נְטוּיָה

בְּיַד משֶׁה עָשָׂה תוּשִׁיָה.

עַתָּה בְנֵי חוֹרִין הִנֵּנוּ

בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ,

עַל-כֵּן בְּנִי, נָגִיל נִשְׂמַח!

כִּי אֲבִיבֵנוּ עוֹד יִצְמַח!

גַּם אֵלִיָהוּ הַנָּבִיא

לָנוּ בִּרְכָתוֹ יָבִיא,

וּבְתוֹך כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל

גַּם אֲנַחְנוּ נִגָּאֵל.

וּבִזְכוּת זֶה לֵיל הַפְּדוּת

בּוֹ נֻתְקוּ כַבְלֵי עַבְדוּת,

ובִזְכוּת הָאוֹר, זֶּה זֹהַר-אֵל

יָשׁוּבוּ לְאַרְצָם נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל.

עוּרָה בְּנִי! אַל תִּישַׁן!

אֶת עֵינֶיךָ אָנָא פְּקַח!

הֲלְאֵלִיָהוּ הַנָּבִיא

לֹא תָּשִׂישׂ תִּשְּׂמַח?

כָּל הַלַּיְלָה כִּי יִפְקוֹד

בֵּיתֵנוּ הֵן כֹה צִפִּיתָּ,

לִרְאוֹתוֹ בַהֲדָרוֹ

מַה מְאֹד אִוִּיתָּ.

לִפְנֵי שָׁנָה הֲתִּזְכּוֹר?

מַה קָרְנוּ פָנָיו נָהָרוּ

וְהַלַּיְלָה בְנִי חֲמוּדִי,

שִׁבְעָתַיִם הֵן יִזְהָרוּ.

עוֹד מִעַט בְּנִי הַקָּט

יִפְקֹד גַּם אֶת נָוֵינוּ,

יָצִיץ לְרֶגַע וִיְבָרֵךְ

עַל כּוֹס גְּאֻלָּתֵנוּ.

וְכוֹסוֹ מַה הֲדוּרָה

רְאֵה נָא בְּנִי הַבִּיטָה!

מֵאֹדֶם יֵינָהּ בְּלָגְמוֹ

אִם תִּזְכֶּה וְרָאִיתָּ.

וּמַרְאֵהוּ מַה הָדוּר!

כֻּלּוֹ זִיו וְנֹגַהּ אוֹר,

רֵיחַ אָבִיב בִּכְנָפָיו

נִיחוֹחַ שָׂדֶה וּצְרוֹר הַמּוֹר

עַל כַּנְפֵי רוּחַ יְרַחֵף

אֵלִיָהוּ הַטּוֹב הָרַחוּם,

צַפֵּה כָּל רֶגַע, בֵּן יַקִּיר!

אַל נַא בְּנִי, תָנוּם…

מֵרָחוֹק קוֹל צַהַל הִגִיעַ

זֶמֶר רוֹנֵן קוֹלֵחַ בְּאוֹן

זָקֵן וָטַף רוֹקֵד וּמֵרִיעַ

וְרַבָּה הַשִּׂמְחָה וְרַב הַשָׁאוֹן.

וּמֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד בֵּין רֵעוֹתֶיהָ

סְמוּקַת לֶחִי יוֹשֶׁבֶת עַלְמָה,

עֲטוּרָה כְּמַלְכָּה לְיּוֹם כְּלוּלוֹתֶיהָ

כֻּלָּה תַבְהִיק בִּצְחוֹר הַשַׂלְמָה.

וּלְקוֹל הַתְּרוּעָה הִתְעוֹרְרוּ הַכֵּלִים

כְּנוֹר תֹּף וּמְצִלְתַּיִם,

וּמִתְרוֹמְמוֹת הָרַגְלַיִם קַלוֹת כִּיְעֵלִים

וְהַזֶּמֶר – עַד לֵב הַשָּׁמַיִם.

מִשְׁתַּלְבוֹת הַזְּרוֹעוֹת כְּחוֹמָה בְּצוּרָה

בְּלַהַט הַנֶגֶן וְהַזֶּמֶר,

מִקְלַעַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם שְׁזוּרָה

נִשָׂא הַמָּחוֹל בְּלִי גֶמֶר.

וּכְיַם שִׁבָּלִים בְּסוּפָה נִסְעֶרֶת

יִגְעַשׁ הַמָחוֹל הַדוֹהֵר

וּקְהַל הָעֵדָה קַלַחַת חוֹמֶרֶת

בְּלַהַט הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר.

פֶּתַּע הָשְׁלַךְ הַס. וּבִדְמִי הַלֵּיל

יִנָּשֵׂא בְחָלָל נִגוּן חֲרֵישִׁי

וְרוֹשְׁפוֹת הָעֵינַיִם וְהַלֵּב מַה-יָגֵל

הוֹ! צָמְאָה, “צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי”.

עֲשֶׂה נָא לְמַעַנְךָ אָבִינוּ שֶׁבֶּשָׁמָיִם

בְּרֹב נֹעַם רַנֵּן יְרַנֵּנוּ,

כֹּה יְפַזְמוּ עֲצוּמֵי עַפְעַפָּיִם

“לְמַעַנְךָ אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ”.

רֹן כּוֹכָבִים טֶרֶם שַׁחַר

וְנִגוּן מְבִקיַע שְׁחָקִים.

מִי יִדְמֶה לָהֶם לְצַחַר?

וּמִי – לָרוֹם וּמַעֲמַקִּים?

דממת לילה ליל חצות

שלהבת נר רועדת

בדמי הליל עד כְּלוֹת

דמות אדם צועדת

תֵכֶל, תערוג ממעמקים

למשיח בושש מתמהמה

כי יבוא יגיה מחשכים

אך צל, צלו בו מתעתע.

מבחוץ בכי תינוק

אל אזנו יגיע

מר יבכה וממרר

מורת רוחו יביע

אולי? אולי גם הוא כמוהו

על מר גלות יְשֲוֵעַ

אולי על כי יהודי הוא

נפשו מי יודע?

תהום הרוח תְּיַלֵל

עץ צמרתו יניע

אולי רבוני בזה הליל

יבוא הוא ויגיע

כה דומם כפוף שחוח

יפלל יזיל דמעות

בחוץ תשרוק תהום הרוח

היודע הוא קץ הפלאות?

בכי התינוק הולך גובר

כי כן גברו צרותינו

את לבו ממיס שובר

אל –! אֶסוֹף נא חרפתנו

אדמו עיני כבר עָשֵׁשׁוּ

מבכי ותמרורים

גם כהתה נָס לֵחִי

מצער ויסורים.

נדם הרוח אין קול יבבה

התינוקות יישנו יִדוֹמוּ

הכוכבים אלפי רבבה

מה הם יִקְרְצוּ יִרְמוֹזוּ?

היודעים הם סוד-שיח

סודות רזי רזים

היש שבר תקוה עוד

וְלוּ רק סִמָנים רְמָזִים?

עבר הלילה ליל חרדות

בכי מר ותמרורים

הפציע שחר בשדות

נעור גם צפור רננים

היבקע גם השחר

שחר גאולתנו

אולי כבר מחר

תשיב גם שְׁבוּתֵנוּ.

נִשְׁבְּרוּ הַלּוּחוֹת –

וַיִתְבַקְעוּ מִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ רְסִיסִים רְסִיסִים.

וְרוֹקֵד הָאָדָם רִקוּדוֹ הַפָּרוּעַ

מִסָּבִיב לְעֵגֶל הַזָּהָב

וְנִכְלָמִים מִתְגַּלְגְלִים שִׁבְרֵי שִׁבְרֵיהֶם

בֵּין רַגְלֵי שְׁטוּפֵי מְחוֹל עִוְעִים

רֹאשׁוֹ סְחַרְחַר מֵעֲתַר עֲנַן-הַקְּטֹרֶת

מֵאֵשׁ הַזָּרָה תָאִיר עַל מִזְבְּחוֹ.

כִּנְשׂא נֵס נִשָּׂא אַפִּרְיוֹן אֱלִילוֹ

וַיְחַרְצוּ לָשׁוֹן כָּל עָרְלֵי לֵבַב וַאֲטוּמֵי נֶפֶשׁ

וַיְחַלְלוּ צֶלֶם הָאָדָם.

וַתִּתְגַּל תֵּבֵל עֵרוֹם וָעֶרְיָה

חֲשׂוּפַת שׁוֹבֶל וְטֻמְאָתָהּ בְשׁוּלֶיהָ.

וַיְמַלֵּא הָאָדָם בֵּיתוֹ כָּל שְׂכִיוֹת הַחֶמְדָה

וְגַאֲוָה וְשַׁחַץ כַּעֲדִי יַעַט

וַיְתַבֵּל פַּת-בַּגוֹ בְּלַהַג הַרְבֵּה

וּבִזְבוּבֵי מָוֶת מַבּוּעוֹ יַבְאִישׁ.

וַיֵרֶד פְּלָאִים הָאָדָם וּמוּסָרוֹ

וְאֵין מוֹחֶה דִמְעַת הָעֲשׁוּקִים.

וַתְּשַׁח קוֹמַת הָאָדָם

מֵעֹמֶס מַשָּׂא תַרְבוּת לַעֲיֵפָה.

וְתֵבֵל רַבָּה עַל בְּלִימָה יִתְלֶה

עַל הוֹן-רְמִיָה וְעַלְמוֹת-חֵן

וְתִפְאֶרֶת שָׁוְא וְתָפֵל.

מִי בָּכֶם וְיָבִין

סוֹד צִיוּצֹו הַמְּיֻתָּם שֶׁל גּוֹזָל?

וְאָף כִּי תֵבֵל רַבָּה וּצְפוּנוֹתֶיהָ

מְעֻלֶפֶת רָזֵי-רָזִין

אֵין חֵקֶר.

וּבְאַחוֹת הָאָדָם קִרְעֵי לְבָבוֹ

בִּתְרֵי לוּחוֹתָיו הַשְּׁבוּרִים

וְשָׁב וְרָפָא לוֹ.

הוי הביטו איזו סכה

לתפארת פה בנינו

יום שלם עבדנו יחד

ועזרנו לאבינו

קיר אחד ועוד שני

וכבר שלישי איתן עומד

פתע קדרו השמים

ומטר שוטף החל יורד

השמים נא הגידו

למה דוקא עתה

ממרומים זה האורח

שלחתם כאן למטה

עוד מעט היום יחלוף

תשקע חמה עם ערב

ואתה מזעיף פנים

ותמטיר בלי הרף

למה גשם כה תזעם

לנו כה תפריע

אנא סורו עננים

ושמש שוב תופיע.

תיבש יריעות הבד

עלי הסכך מעל

וסכתנו שטופת מטר

בהדרה תתגל

ובלילה כוכבי קסם

כרובי אור, עינים

יברכונו ברכת חג

ממרומי שמים

ובין אלפי רבבותיו

אֶבֹר לי כוכבי

לי בדמות הליל

אגל רזי לבבי