לְבַת־אֵל, כַּלַת־בְּרִיתִי, שֶׁצָּעֲדָה אִתִּי, שֶׁמָּעֲדָה אִתִּי, שֶׁקָּמָה וְעָמְדָה אִתִּי,
שֶׁזֹּהַר־נִשְׁמָתָהּ בְּדִמְעָתִי – בִּפְסִיקַי, בִּנְקֻדּוֹתַי, בְּכָל אוֹתִיּוֹת אַהֲבָתִי.
יעקב אורלנד נולד בו' בתמוז תרע“ד (30.6.1914) בעיירה האוקראינית טֶטִיֶב, השוכנת כ־180 ק”מ מדרום לקייב. בהיותו כבן חמש, נרצחו לעיניו שמונה מבני משפחתו, בפוגרום שערכו בערב פסח כנופיות פֶּטליוּרה ודֶנִקִין, ואשר במהלכו נרצחו ארבעת אלפים איש מיהודי העיירה. אירוע זה היה לחווית־יסוד מעצבת באישיותו וציר מכונן של יצירתו. שירתו, במירב סוּגוֹתֶיהָ, היתה ביטוי לתשוקת החיים ולחיובם כנגד חווית המוות האכזרית מן הילדות המוקדמת.
בשנת 1921, עם גלי העלייה השלישית, עלה ארצה עם הוריו, אליעזר ובתיה, שהצטרפו ל’גדוד העבודה' ע“ש טרומפלדור, בכפר גלעדי. עם הגדוד, שעסק בסלילת כּבִישֵי מטוּלה–מגדל–טבריה–צמח, נדדה המשפחה למקומות שונים, ולאחר הפילוג ב־1923, עברה לירושלים, לגבעת־שאול, למחנה החוצבים בפיקודו של יצחק לַנדוֹבֶּרְג (לימים – אלוף יצחק שדה). יעקב אורלנד התחנך בחדר־תורה ‘תחכמוני’ ובגימנסיה העברית ‘רחביה’, למד מדעי הרוח באוניברסיטה העברית והשתלם שנה נוספת במדעי־החיים. פעל כמדריך בתנועת ‘הנוער העובד’ ואח”כ ב’בחרות הסוציאליסטית'. היה חבר ‘ההגנה’ משחרותו, התנדב ליחידות העבריות של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, והיה ממגיני ירושלים במלחמת העצמאות. נסע בשליחויות רבות ושונות לארצות חוץ.
כסטודנט, נמנה על החוג הספרותי הירושלמי, והיה בין עורכי “ספרות צעירה” ו“הד־ירושלים”, שהיו כתבי־העת של החוג, שבמסגרתו פרסמו דבריהם גם ש. שלום, ישראל זרחי, חיים תורן, משולם טוכנר ונתן רוטנשטרייך. במקביל, העמיק את קשריו עם חבורת שלונסקי־אלתרמן, שהתגבשה בתל־אביב סביב כתבי־העת ‘כתובים’ ו’טורים', ובמאוחר יותר סביב כתב־העת ‘מחברות לספרות’. ב־1930 חיבר את שיר־הזמר הראשון שלו, “אנחנו שרים לך מולדת ואמא” ללחנוֹ של דויד זהבי, שהיה להימנונה של תנועת ‘הנוער העובד’ בשנות השלושים. באותה עת החל להתרקם שיתוף פעולה אמנותי בינו לבין המלחין מרדכי זעירא (ז"ל), שהניב עשרות רבות של שירי־זמר, על פני ארבעה עשורים.
שירו הראשון, ‘מגדל שרירים’, נדפס באלול תרצ“ג, בגל' 17–18 של “במעלה”, בטאונה של “תנועת הנוער העובד”, בעריכתו של זרובבל גלעד. בעיתון זה פירסם בשנות השלושים המוקדמות את רוב ביכורי שירתו, לצד שירים אחרים שנדפסו במוסף הספרותי של עיתון ‘דבר’, בעריכתו של דב סדן (שטוק), “הארץ”, בעריכת א. שלונסקי, ו”ניב הסטודנט" בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים בה למד. באותה עת, השתלם גם בסטודיה של חניכי ‘הבימה’ שפעלה בבית התיאטרון הארץ־ישראלי (תא"י), בהדרכתו של מנחם גנסין. בעידודו נסע ב־1936 לאנגליה להתמחות בלימודי תורת המחזאות ודברי־ימיה באקדמיה המלכותית לדראמה בלונדון, וכן גם באוניברסיטת לונדון, שעִם סגל מוריה נמנה אז פרופ' אַיפוֹר אֶוונס, מגדולי המומחים בדראמה האליזבטינית, ושמע הרצאות־אורח באקדמיה על הדראמה האיבסנית מפי ג'. ב. שׁוֹ.
באנגליה נכתבו אז כמה משִּׁירֵי אילן ברוח, קובץ השירים הראשון, שראה אור בהוצאת “גזית” (1939), לאחר שאורלנד שב ארצה. שנה לאחר מכן נדפס הקונטרס, עלים מגן הסתו (קרית ספר, 1942), שכונס כמחזור שירים בקובץ על עיט ועל יונה (אחיאסף, 1946). לאחר 17 שנות שתיקה נתפרסם המחזור שירים מארץ עוץ (מחברות לספרות, 1963), ובאותה שנה הופיע גם סיפורו המחורז לילדים בית הצעצועים (מגילות, 1963), שזיכה את המחבר ב’פרס למדן' לספרות ילדים ונוער (תשכ"ג). חמש שנים אחר־כך ראה אור נגן עוגב, אוסף ראשון משירי־הזמר המולחנים של אורלנד (מפעלי תרבות וחינוך, 1968). הבלדה יום תל פאחר (מאוייר בידי יורם רוזוב, בהוצאות מערכות, 1976) נתפרסמה לאחר מלחמת יום הכיפורים, כתגובה ספרותית מאוחרת לקרב תל־פאחר, מהקשים שידעה חטיבת גולני בצפון רמת־הגולן, במלחמת ששת הימים. יצירה זו, שברקעה עומד עיון בתיעוד רחב־היקף של התקופה, זיכתה את אורלנד ב‘פרס ז’בוטינסקי’ לספרות ולמחקר (תשל"ז). כשנתיים לאחר מכן ראה אור הקובץ עיר האובות (עקד, 1978), הגדול והמקיף שהעמיד המשורר עד לימים אלה (384 עמודים). בסוף הקובץ נכללו גם שירים מארץ עוץ בהדפסה מחודשת. ספר זה זיכה את מחברו ב‘פרס האקדמיה’ לשירה, מטעם אוניברסיטת בר־אילן, ע"ש וורטהיים (תשמ"ג). כשנתיים לאחר מכן ראה אור, היו לילות, אוסף שני של שירי־זמר, שנדפס בצירוף תווי הלחנים (תמוז, 1985). באותה שנה עצמה נתפרסם גם הספר כ"ז שירים – נתן היה אומר (מאוייר על־ידי יוסל ברגנר, הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה) וּבוֹ כ"ז שירי ידידות וגעגועים לרֵעוֹ נתן אלתרמן ולבני דורו. אחריו ראתה אור מהדורת שירים נוספת, סמטת החבשים (כתר, תשמ"ז), מקאמה ירושלמית, המשחזרת את ימי נערותו ובחרותו של המשורר, למן מחצית שנות העשרים ועד לסוֹף ימי המצור על ירושלים, ב־1948. על שני ספרים אלה זכה ב‘פרס אלתרמן' לשירה עברית (תשמ"ז). בפואימה קייב (מאויירת על־ידי גני דורין, כרמל, 1991), משוחזרות תמונות מִנוֹף ילדותו המוקדמת של המשורר, ימי הפוגרומים בעיירה טטייב וחוויות הילדות בעיר קייב. לאורך שנות עבודתו הספרותית חיבר יעקב אורלנד ארבעה־עשר מחזות, מהם הוצגו רַק שלושה על בימת התיאטרון: העיר הזאת (‘האהל’, 1953); הרשלה מאוסטרופולי (תיאטרון חיפה, ראשית שנות הששים) והאיש מאחרי האגדה (מונודראמה על חיי הרצל בביצועו של שמעון ישראלי, ראשית שנות השבעים). על מחזה בכתובים בשם הלשכה השחורה (1954) זכה ב’פרס פינסקי' למחזה העברי המקורי (תשמ"ד).
למן שנות הארבעים ואילַך, תירגם אורלנד שירה ממיטב הספרות האנגלית, האמריקאית והייִדִית, כגון: מנגינות עבריות ללורד ביירון (תש"ד); הבלדה מכלא רדינג לאוסקר ויילד (1944); מבחר שירי אדגר אלן פו (1948); אדוניס לפרסי ב' שלי (1960); מספורי קנטרברי לג’פרי צ’וסר (1956); ספר כל האגדות והבלדה מכלא רדינג לאוסקר ויילד (תש"ז) וכן גם שירים לילדים לא"א מילן, פעוטים היינו ואנחנו שנינו.
כמו כן תירגם ארבעים וששה מחזות, שהוצגו על בימות ‘האהל’, ‘המטאטא’, ‘הקאמרי’, ‘הבימה’, ‘תיאטרון חיפה’ ובימות מזדמנות שונות, ביניהם: הפונדקאית לקרלו גולדוני; ז’אן ד’ארק לג’ורג' ברנארד שו; חשיבותה של רצִינות וּשלומית לאוסקר ויילד, המיליונים של מרקו פּוֹלוֹ ומסע ארוך אל תוך הלילה ליוג’ין אוניל.
אורלנד זכה בפרסים רבים על עבודתו הספרותית בשירה, במחזאות ובתירגום: פעמיים ב‘פרס היצירה’ מטעם ראש הממשלה (תשל“ז, תשנ”ד); ב‘פרס הסיפרות’ מטעם אקו"ם על מפעל חיים (תשמ"ד) ב’פרס טשרניחובסקי' לתרגומי מופת, על מפעל חיים בתרגום (תשמ"ד); ב‘פרס מאנגר’ ליצירה ספרותית ביידיש (תשנ"ג); ב’פרס ש' שלום' לשירה עברית (תשנ"ג); ב’פרס ישראל, לזמר העברי' (תשנ"ד) ולאחרונה – ב‘פרס ביאליק’ על מפעל־חיים בשירה העברית (תשנ"ז).
אִילָן בָּרוּחַ
מאתיעקב אורלנד
אִילָן בָּרוּחַ
מאתיעקב אורלנד
אִילָן בָּרוּחַ
מאתיעקב אורלנד
בְּשָׂדוֹת רְחוֹקִים עוֹד נִשָּׂא הָאִילָן,
בְּשָׂדוֹת רְחוֹקִים עוֹד הָרוּחַ עוֹבֶרֶת
וְטוֹבִים הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר מֵעָלָיו
וְרַבִּים הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר מֵעָלָיו
וּכְבֵדָה עַל כְּתֵפָיו הַצַּמֶּרֶת.
כִּי בַּיּוֹם הֶחָזָק הוּא שִׁלַּח אֶת נוֹפוֹ,
כִּי בָּאוֹר הַגָּבוֹהַּ יִרְאֶה אֶת סוֹפוֹ,
כִּי נַפְשׁוֹ הָעֵצִית עוֹד סוֹעָה וְאוֹהֶבֶת,
עַל כֵּן זֶה נוֹפוֹ –
כַּשַּׁלְהֶבֶת.
וּבְלַיְלָה אֶחָד בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל,
בְּבוֹא הָרוּחוֹת הַתּוֹעִים לְפָקְדוֹ,
בִּנְפֹל הַשָּׁמַיִם עָלָיו לְבַדּוֹ,
יֶאֱסֹף אֶת נוֹפָיו אֶל גִּזְעוֹ הֶעָמֹק
וְיִשְׁתֹּק.
[הָרוּחַ הַזֹּאת הַנִּשֵּׂאת בַּדְּרָכִים]
מאתיעקב אורלנד
הָרוּחַ הַזֹּאת הַנִּשֵּׂאת בַּדְּרָכִים,
הָעוֹלָה כְּתִימְרוֹת הָאָבָק בָּעֵינַיִם,
הַטּוֹפַחַת בְּעֹז עַל לְחִי הַפְּרָחִים,
הָרוּחַ הַזֹּאת מִנַּיִן? –
וּמַה הִיא עוֹשָׂה פֹּה בְּיוֹם שֶׁל אָבִיב
וְלָמָּה קוֹצֶפֶת הִיא, לָמָּה קוֹצֶפֶת? –
הַנּוֹף הַיָּפֶה פָּנֶיהָ הֵשִׁיב
וְהִיא אַחֲרָיו רוֹדֶפֶת.
בַּחַלּוֹן הַזָּהֹב
מאתיעקב אורלנד
זֶה צֵל שֶׁנָּפַל עַל גַּגּוֹת הַבָּתִּים,
עַל רִיסֵי עַפְעַפָּיו שֶׁל נָסִיךְ מְתַעְתֵּעַ,
בַּחַלּוֹן הַזָּהֹב כּוֹכָבִים נִבָּטִים
מֵעוֹלָם זִיוָנִי וְשׁוֹקֵעַ.
בַּחַלּוֹן הַזָּהֹב שַׁלְהָבוֹת לוֹחֲכוֹת
אֶת צַמְּרוֹת הָעֵצִים, אֶת כִּפּוֹת הַנְּחשֶׁת, –
עֲלָמוֹת־בַּרְבּוּרִים גּוֹלְשׁוֹת מְחַיְּכוֹת
לִטְבֹּל בָּאֲגַם וּבַחשֶׁךְ.
פֹּה הַנּוֹף מְכֻשָּׁף כִּבְכֶשֶׁף מִכְחוֹל
וְנִיחוֹחַ שׁוֹשַׁן מְרַוֶּה אֶת הָעֶרֶב,
רוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת מִן הַיָּם הַגָּדוֹל,
מִן הַיָּם הַגָּדוֹל וְהַפֶּרֶא.
אַךְ נִרְדָּם הַנָּסִיךְ וְחוֹלֵם הַנָּסִיךְ,
רַק תַּלְתַּל בְּמִצְחוֹ אַט יִנּוֹעַ בָּרוּחַ,
בַּחַלּוֹן הַזָּהֹב כְּבָר הַלַּיְלָה הֶחְשִׁיךְ
עַל הַנּוֹף הַזָּרוּחַ.
הַדֶּרֶךְ אֵלֶיךָ
מאתיעקב אורלנד
לאברהם חלפי
זֶה עֵץ שֶׁהִפְרִיא עַל הָהָר,
אֵצֵא לְבַכּוֹת אֶת עֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת,
אֶצְבֹּר הַזָּהָב הַנִּגָּר.
אֶצְבֹּר וְאוֹסִיף וְאֵלֵכָה,
יָבוֹא הַיָּרֵחַ בַּלֵּיל,
יָאִיר לִי הַדֶּרֶך אֵלֶיךָ.
רַב הַזָּהָב הַנּוֹפֵל,
יְכַס הַשְּׁבִילִים בַּחֲלוֹם עִקְּבוֹתֶיךָ,
יָלִיט עַפְרוֹתֶיךָ בַּצֵּל.
רוּחַ תָּבוֹא בַּשַּׁלֶּכֶת,
תָּנִיב הַשָּׂדוֹת הַבּוֹכִים,
תָּשִׁיב לִי הַדֶּרֶךְ אֵלֶיךָ.
אָבוֹא עַד עֵינֶיךָ שֶׁלְּךָ,
אָבוֹא וְאֶגְמַע שַׁלְוָתְךָ הַמְבֹרֶכֶת,
אֶשַּׁק יָדְךָ הַשְּׁלוּחָה.
הֱיֵה מְנַגֵּן לִי שִׁיר נֶכֶר,
הֱיֵה מְלַחֵשׁ לִי שִׁיר חוֹף,
כַּאֲשֶׁר לְאַלְפֵי אוֹהֲבֶיךָ.
יָבוֹא בִּי אוֹרְךָ הַמּוֹלֵךְ,
תָּבוֹא חֶמְלָתְךָ בִּי בָּרֹן וּבַבֶּכֶה.
אוּלַי עוֹד אֵלֵך וְאֵלֵךְ…
אֶל אִמָּא
מאתיעקב אורלנד
אִמָּא, אִמָּא, עוֹד אָבוֹאָה
לְחוֹנֵן אֶת קִרְבָתֵךְ,
הָעוֹלָם כָּל כָּךְ גָּבוֹהַ
עַל כִּתְפֵי בְּנֵךְ.
אַתְּ זוֹכֶרֶת, אֶל הַיַּעַר,
אֶל הַיַּעַר הוּא הָלַךְ,
כִּי הָיָה אֵי אָז הַנַּעַר
צְבִי שָׁלוּחַ שֶׁבָּרַח.
כִּי אָמַר הַיּוֹם גָּדוֹל הוּא
וְעוֹד טוֹב לָנוּם בַּצֵּל,
הַשָּׁמַיִם שֶׁנָּגֹלּוּ
הִרְדִּימוּהוּ בַּתֵּבֵל.
הַשָּׂדֶה רָחָב, פָּתוּחַ,
הַשָּׂדֶה שָׁר, מִתְרוֹנֵן,
בָּעוֹלָם נוֹשֶׁבֶת רוּחַ
וְהַנַּעַר עוֹד יָשֵׁן.
הַיָּמִים עָפִים בָּרוּחַ
וְשִׁכּוֹר הוּא וְרוֹדֵם,
עַל רִבּוֹא דְּרָכִים יָנוּעַ
זֶה הַנַּעַר הַחוֹלֵם.
אַךְ הָרוּחַ רוּחַ פֶּרֶא
וּפִתְאֹם וְהוּא נֵעוֹר:
אִמָּא, הֲרַבָּה הַדֶּרֶךְ
שֶׁעָלַי עוֹד לַעֲבֹר?…
פִּזְמוֹן
מאתיעקב אורלנד
עֹל אֲשֶׁר עוֹד לֹא הָיָה לִי,
עַל אֲשֶׁר עוֹד לֹא אָבַד,
אֲפַזֵּם פִּזְמוֹן בַּנָּלִי
לְעַצְמִי בִּלְבָד.
נִגּוּנִים הַרְבֵּה נִגַּנְתִּי,
נִגּוּנִים לְלֹא הָבֵן,
רַק אוֹתוֹ אֲשֶׁר הֵבַנְתִּי
לֹא אֵדַע נַגֵּן.
כִּי הִצְעִיף עָלַי הָאֹפֶל
כִּי הָלַךְ מִמֶּנִּי מִי,
אִוָּתֵר מִמּוּל לָאֹפֶק
כְּאִילָן בַּדְּמִי.
שָׁם בַּכְּפָר, עַל גְּדוֹת הַנַּחַל,
בֵּין עֲצֵי הַדֻּבְדְּבָן,
יֵשׁ עוֹד דֶּלֶת שֶׁנִּפְתַּחַת
לִקְרָאתִי בַּגָּן.
יֵשׁ חִיּוּךְ עוֹדוֹ זוֹרֵחַ,
יֵשׁ דִּמְעָה עוֹד נִרְדָּמָה
וְהָרֹחַב וְהָרֵיחַ
שָׁם לָאֲדָמָה.
וּבֵינוֹת נִירֵי הַדֹּחַן
עוֹד הָרוּחַ סוֹאֲנָה
וְחוֹרְקוֹת כַּנְפֵי הַנֹּחַם
עַל הַטַּחֲנָה.
שָׁם הַיַּעַר עוֹד פָּרוּעַ,
שָׁם הַדֶּרֶךְ אֲבִיבִית,
שָׁם לַתְּכֵלֶת וְלָרוּחַ
אֶת פָּנַי אוֹשִׁיט.
עוֹד חוֹכֶה לִי יוֹם גָּבוֹהַּ
לְהָעִיף בּוֹ כָּל יוֹנַי
וּבַזֶּמֶר וּבַנֹּהַּ
יְלֻטְּפוּ עֵינַי.
וּפְרָחִים עַד הַבִּרְכַּיִם
יִתְחַיְּכוּ לִי מִן הַבָּר
וְשִׁירֵי קָצִיר וָקַיִץ
אֲפַזֵּר בַּכְּפָר.
אָז יִיטַב פִּתְאֹם לִי כָּכָה
מִמַּפֹּלֶת הַשָּׁנִים –
וּבַיַּעַר וּבַנַּחַל
אִוָּלֵד שֵׁנִית.
– – – – – – – –
עַל אֲשֶׁר עוֹד לֹא הָיָה לִי,
עַל אֲשֶׁר עוֹד לֹא אָבַד,
אֲפַזֵּם פִּזְמוֹן בַּנָּלִי
לְעַצְמִי בִּלְבָד.
[אֶת עֵצַי שֶׁגָּדְלוּ בְּחֶשְׁכַת יְעָרוֹת]
מאתיעקב אורלנד
אֶת עֵצַי שֶׁגָּדְלוּ בְּחֶשְׁכַת יְעָרוֹת,
אֶת כְּפָרִי הָרוֹדֵם בָּאָבָק וּבַשֶּׁלֶג,
אֶת עֵינֵי הַכּוֹבְסוֹת הַיּוֹרְדוֹת אֶל הַפֶּלֶג –
אֲנִי עוֹד רוֹצֶה לִרְאוֹת.
אֶת יַרְקוּת הֶחָצִיר הַמּוּבָא מִשָּׂדוֹת,
אֶת רֵיחוֹת הַלִּילָךְ בַּגַּנִּים עַל הַדֶּרֶךְ,
אֶת שְׁרִיקַת הָאוֹפַן בָּעֲגָלָה הָעוֹבֶרֶת
הָשִׁיבוּ לִי עוֹד.
כִּי יֻתַּמְתִּי מִכֹּל בְּאַרְצוֹת הָעוֹלָם,
כִּי הוֹלֵךְ עוֹד מֵאָז בִּי נוֹפוֹ שֶׁל אִילָן,
וּבְרוּחִי הַלּוֹהֵט
וּבְיוֹמִי הַבּוֹדֵד
עוֹדֶנִּי צוֹעֵד
לְשָׁם.
[לֹא גַעַשׁ הָרִים, לֹא לַהַב דְּלֵקָה]
מאתיעקב אורלנד
לֹא גַעַשׁ הָרִים, לֹא לַהַב דְּלֵקָה,
לֹא אֵשׁ בַּמַּחְתֶּרֶת, –
לֹא כְּלוּם.
רַק שֵׂאת אֶת גּוּפִי כְּשֵׂאת אֲבוּקָה
לָאֹפֶל הַזֶּה
בָּעִלּוּם.
[בּוֹא נִסַּע לַדְּרָכִים הַגְּדוֹלוֹת]
מאתיעקב אורלנד
לנתן אלתרמן
בּוֹא נִסַּע מִכָּאן לַדְּרָכִים הַגְּדוֹלוֹת
וְיַצְלִיפוּ אוֹרוֹת וּגְשָׁמִים עַל פָּנֵינוּ,
שָׁם נָעוֹת עַל הָרֹאשׁ עֲרִישׂוֹת כְּחֻלּוֹת,
שָׁם נוֹלַדְנוּ אֵי פַּעַם שְׁנֵינוּ.
וְנֵצֵא לְבָרֵךְ אֶת כָּרֵי הַמִּרְעֶה
וּנְלַטֵּף אֶת גַּבֵּי הַסּוּסִים בְּיָדֵינוּ –
וְנֵרֵד אֶל הַפֶּלֶג בַּגַּי וְנִרְאֶה
כִּי כָּכָה דּוֹמִים מַרְאֵינוּ.
וְאוּלַי אָז נִצְחַק וְנִפְרֹץ אֶל הַבָּר
וְנִקְטֹף שׁוֹשַׁנִּים שֶׁיַּבְשִׁילוּ אֵלֵינוּ
וְיַחְדָּו נְלַקֵּט אֶת פִּרְחֵי הָעִנְבָּר
לְזֵר אֶחָד לְאִמֵּנוּ.
[לָצֵאת אֶל דְּרָכַיִךְ שֶׁלָּךְ]
מאתיעקב אורלנד
לָצֵאת אֶל דְּרָכַיִךְ שֶׁלָּךְ, אֲדָמָה אִמָּהִית
כְּמוֹ צֵאת הַחַיָּה בַּשַּׁחֲרִית,
בְּחָזֶה מְקֻשָּׁת וּבְמִנְשַׁם נְחִירַיִם
לִקְרַאת אוֹר בָּעוֹלָם וְאִילָן וָמַיִם
וְלִפְעוֹת אֶל תּוֹכֵךְ פָּעֹה וְנָעוֹר
בְּאֵלֶם הַשֶּׂה וּבִדְמִי הַחֲמוֹר
וּלְהָטִיחַ רֹאשִׁי הֲטָחָה בַּהֲמִית
בַּסֶּלַע שֶׁבָּךְ, בְּרִגְבֵי מַעֲנִית,
אוֹ בַּזִּיו הַנּוֹהֵר, אוֹ בָּאֵד הָעוֹלֶה, –
לְנַגַּח קַרְקָעֵךְ בְּרוּחִי הַחוֹלֶה
מֵעִצְּבוֹן חֵרוּתֵךְ, מִגְּאוֹן יַתְמוּתִי
עַל נוֹפֵךְ הַנּוֹשֵׂא אֶת חַיַּי וּמוֹתִי
שֶׁהוּא טוֹב וְקָדוֹשׁ כְּמוֹ שֶׁקֶט וּדְוָי
וְאֵין זוּלָתוֹ לִי מֵאֶלֶף רֵעָי…
[הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם אַחַי בָּעוֹלָם]
מאתיעקב אורלנד
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם אַחַי בָּעוֹלָם, אִם תִּרְאוּנוּ, מַה תַּגִּידוּ: –
שֶׁיָּפִים אֲנַחְנוּ.
כֵּן הָרְתָה אוֹתָנוּ אִמָּא, כֵּן יָלָדָה.
זִיק עֵינֵנוּ גַּעְגּוּעִים וְהֹלֶם לִבֵּנוּ שִׁירַת אַהֲבָה
וְעוֹלֶה רֵיחַ הָאֲדָמָה מִבְּשָׂרֵנוּ.
יָפִים אֲנַחְנוּ.
כֹּה יָפִים אֲנַחְנוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַלּוֹהֵב, –
צְאוּ וּרְאִיתֶם אֵיךְ זוֹרְחוֹת שְׁמָשׁוֹת עַל רֹאשֵׁנוּ
כַּעֲטָרוֹת שֶׁל זָהָב,
אֵיךְ שְׁטוּחִים הַחוֹלוֹת תַּחְתֵּנוּ כְּמַרְבַדֵּי מַלְכוּת.
פּוֹסְעֵי עַל תְּלָמִים אֲנַחְנוּ, חוֹרְשֵׁי הַקַּרְקַע
וְכָל גּוּף בַּשָּׂדוֹת כְּגַלְגַּל הַחַמָּה בַּמָּרוֹם.
בּוֹאוּ הִקָּבְצוּ, שֶׁהַסְּתָו חָלַף,
זָמִיר רוֹנֵן בָּאִילָנוֹת וְשִׁבֳּלִים טוֹבְלוֹת בְּטַל –
בּוֹאוּ הִקָּבְצוּ הֲלוֹם, שֶׁפָּשַׁט נִיחוֹחַ הַפַּרְדֵּסִים,
שֶׁגָּמְלָה קָמָה עֲלֵי שָׂדוֹת,
שֶׁרֻפְּדוּ הַשְּׁבִילִים בַּזַּהַב וּבַחֲלוֹמוֹת.
מִי אֵלֶּה עוֹלִים בָּהָר,
פְּרוּעִים כַּדְּרוֹר,
זוֹרְחִים כַּלֶּהָבָה,
שֶׁאָץ הַצֵּל בַּעֲקֵבָם עַל הַנִּירִים? –
אֲנַחְנוּ אֵלֶּה, רוֹדְפֵי הָאוֹר, זוֹרְעֵי הַחֲלוֹמוֹת,
אַנְשֵׁי הָאֵשׁ וּמָגִנֵּי בָּאֹפֶל,
רוֹכְבִים שׁוֹמְרִים לְשִׁיר הַלַּיְלָה הַשָּׁלֵו.
הִנֵּה יֵרֵד הַטַּל עַל הַגַּנִּים
וְהַשִּׁירִים יִתְעוֹפְפוּ בֵּין הַגְּבָעוֹת –
רָאוּנוּ אָז, נוֹטְרִים מוּל הַמְּדוּרָה,
עַל הַפְּרָחִים הַנִּרְדָּמִים,
עַל אֶשְׁכְּלוֹת הַתַּפּוּחִים,
עַל הַדְּמָמָה –
הֲלֹא תֹּאמְרוּ:
יָפִים אֲנַחְנוּ.
בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה יוּעַב פִּתְאֹם אַגַּן הַסַּהַר
וְהַצְּלָלִים יִפְשׂוּ בֵּין הַגְּבָעוֹת.
הַקְשִׁיבוּ אֶל הָרַחַשׁ,
אֶל הָרַעַם,
אֶל הַדָּם,
רְאוּנוּ אָז צוֹנְחִים מִגַּב הַסּוּס,
עַל הַפְּרָחִים הַנִּרְדָּמִים,
עַל אֶשְׁכְּלוֹת הַתַּפּוּחִים,
עַל הַדְּמָמָה.
רְאוּנוּ אָז נוֹשְׁקִים בְּחִיּוּכִים, בְּמַכְאוֹבוֹת,
לָרְגָבִים הַנּוֹבְבִים
בָּאֲדָמָה.
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, אַחַי בָּעוֹלָם, אִם תִּרְאוּנוּ, מַה תַּגִּידוּ: –
שֶׁיָּפִים אֲנַחְנוּ.
כֵּן הָרְתָה אוֹתָנוּ אִמָּא, כֵּן יָלָדָה.
זִיק עֵינֵנוּ גַּעְגּוּעִים וְהֹלֶם לִבֵּנוּ שִׁירַת אַהֲבָה
וְעוֹלֶה רֵיחַ הָאֲדָמָה מִבְּשָׂרֵנוּ…
[עוֹד תִּיפִי לִי, אַרְצִי, בַּמִּרְעֶה]
מאתיעקב אורלנד
עוֹד תִּיפִי לִי, אַרְצִי, בַּמִּרְעֶה וּבַצֹּאן,
בְּצַמְרֵךְ הֶעָבֹת,
בְּצַמֶּרֶת עֵצַיִךְ –
בַּעֲלוֹת לְבִיאִים שׁוֹאֲגִים מֵרִבְצָם
אֶעֱלֶה וְאֶטֹּר
לְעִזַּיִךְ.
כַּאֲבוֹת הַנְּפִילִים, כְּיִלְדֵי הָעֲנָק
אֶת שִׁמְשֵׁךְ עַל כְּתֵפַי אַעֲמִיס וְאַסִּיעַ,
אֶל עֵינוֹת חֲלָבֵךְ הַגּוֹלְשׁוֹת בַּמֶּרְחָק
עֲדָרַיִךְ אֶנְהַג לְהַגְמִיעַ.
עוֹד אָשִׁיב לִכְפָרַיִךְ חֲזוֹן הָרוֹאִים,
עוֹד אֶשָּׂא בְּחַגֵּךְ אֶת הַגְּדִי עַל כַּפַּיִם,
עוֹד אָשׁוּב לְבֵיתֵךְ
כְּמוֹ שׁוּב הָרוֹעִים,
כְּמוֹ שׁוּב הַמִּקְנֶה
בָּעַרְבַּיִם.
סְתָו בִּירוּשָׁלַיִם
מאתיעקב אורלנד
לָצֵאת לִקְרָאתֵךְ מִמְּעוֹנִי,
מוּל הֲדַר סְתָוַיִךְ הָאֵלֶּה, עִירִי הַגְּשׁוּמָה,
לְהָרִיחַ רֵיחֵךְ הַנִּפְלָא וְיֶרֶק דִּשְׁאֵךְ,
לְקָרֵב אֶל גִּזְעֵי בְּרוֹשַׁיִךְ לֶחְיִי הַחוֹלְמָה עוֹד מֵרֶדֶם גָּדוֹל,
לִנְשֹׁם אֶל תּוֹךְ עֹמֶק חַיַּי אֶת מֶרְחַב הַמִּדְבָּר לְרַגְלַיִךְ,
לִפְרֹעַ רֹאשִׁי הַגֵּאֶה בָּךְ עַל אֶלֶף קְטַנֵּי תַּלְתַּלָיו,
בְּבוֹא בָּם הָרוּחַ הַטּוֹב מֵאַרְבַּע הַפִּנּוֹת בָּעוֹלָם.
– לִשְׁכֹּחַ בְּבֹקֶר כָּזֶה שֶׁאַתְּ לִי הָעִיר מִנִּי אָז
בַּשֶּׂגֶב הַזֶּה הָעוֹלֶה מֵעָלַיִךְ כְּרָז
וְלָבוֹא בִּמְלֹא עֹרֶג אֵלַיִךְ כְּמוֹ שֶׁבָּאִים בַּשַּׁחֲרִית
לָחֹן בְּחֹם גוּף, חֵיק אִשָּׁה רְדוּמָה, עֲצוּבַת זְרוֹעוֹת.
וּבְשָׁעָה כְּמוֹ זֹאת –
לִפְרֹץ בְּלִבִּי הַתְּחוּמִים שֶׁהֻצְּבוּ בֵּין אָדָם וּבֵין אֵל וּבֵינֵךְ
וְלוֹמַר לָךְ כְּמוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְאַחַת נֶעֱזֶבֶת בַּלֵּיל
וְהִיא נֶאֱהֶבֶת מְאֹד; –
שׁוּבִי עוֹד, שׁוּבִי עוֹד…
צֵל עַל הַחוֹמוֹת
מאתיעקב אורלנד
צֵל עַל הַחוֹמוֹת
מאתיעקב אורלנד
[זֵר עַל קִבְרוֹ שֶׁל אֶחָד שֶׁאָהַב]
מאתיעקב אורלנד
לאלכסנדר זייד
זֵר עַל קִבְרוֹ שֶׁל אֶחָד שֶׁאָהַב
לְחוֹנֵן רְגָבִים בְּאַדְמַת אֲבוֹתָיו
שֶׁיָּצָא מִבֵּיתוֹ וּבַחשֶׁךְ הָלַךְ
לְבַקֵּשׁ אֶת הַשֶּׁקֶט הַטּוֹב, הַמְבֹרָךְ –
וְלִמְצֹא בִּשְׂדוֹתָיו הַנָּתִיב הַנֶּעֱלָם
לְהָאִיר אֶת קַרְקַע הָעוֹלָם.
זֵר עַל קִבְרוֹ הֶחָצוּב בֶּהָרִים,
שֶׁנִּסְתַּם, שֶׁרֻפַּד אַהֲבַת גִּבּוֹרִים,
שֶׁהֻצַּב מְבֹעָר בְּחֶשְׁכַת הַלֵּילוֹת,
נֶאְפַּד לֶהָבָה וְיוֹקֵד עֲלִילוֹת
כְּמָעֹז מוּל מִדְבָּר, מוּל אֵיבָה וּמוּל קְרָב
לְרִגְבֵי אַדְמָתוֹ שֶׁעָלָיו.
זֵר עַל קִבְרוֹ הֶעָצוּב, הֶעָמֹק,
שֶׁל אֶחָד מְקֻדָּשׁ וְתָמִים כְּתִינוֹק,
שֶׁדָּלַק אֶת חַיָּיו כִּדְלֵקַת רְגָבִים,
שֶׁצִּוָּה עֲלֵיהֶם אֶת בָּנָיו הַטּוֹבִים –
וְיָצָא לִקְרָאתָם מְלֻבְלָב וּמוּאָר
וְשׁוּב לְבֵיתוֹ לֹא חָזַר…
שִׁיר הַיְלָדִים בַּמָּצוֹר
מאתיעקב אורלנד
אֲנַחְנוּ גָדַלְנוּ בֵּין אֹפֶק לְאֹפֶק,
מִשַּׁד אִמּוֹתֵינוּ יָנַקְנוּ הַכְּאֵב,
מִצַּהַל, מִבֶּכֶה, מִנַּהַר וָאֹפֶל
זָרַחְנוּ, עָלִינוּ בַּלֵּב.
הָיִינוּ קְטַנִּים, אַךְ גָּדַלְנוּ כִּפְלַיִם,
שִׁיר זַעַם יָדַעְנוּ כְּזֶמֶר מָתוֹק,
אֲנַחְנוּ נָשָׂאנוּ תָּמִיד לַשָּׁמַיִם
עֵינַיִם טוֹבוֹת שֶׁל תִּינוֹק.
אֵלֵינוּ כְּבָר לֹא יִלְחֲשׁוּ מִן הַלַּיִל
קוֹלוֹת אֲבוֹתֵינוּ בְּפַחַד אָפֵל,
כִּי אָנוּ גִלִּינוּ פֹּה עַיִן בְּעַיִן
אֶת סוֹד הַגְּבוּרָה הַגּוֹאֵל.
כִּי אָנוּ שׁוֹמְעִים בְּזִמְזוּם הָעוֹפֶרֶת
שִׁיר עֶרֶשׂ שֶׁאֵין לְכָל יֶלֶד אַחֵר,
פֹּה אִמָּא שֶׁלָּנוּ הִיא אִמָּא שׁוֹמֶרֶת
וְאַבָּא שֶׁלָּנוּ שׁוֹמֵר.
עַל כֵּן הַשִּׁירִים לֹא אֵלֵינוּ יָשִׁירוּ
וְלֹא אֶל עַרְשֵׂנוּ יֵשְׁבוּ אִמָּהוֹת,
אוֹתָנוּ הִרְדִּימוּ, אוֹתָנוּ הִשְׁאִירוּ
לִשְׁמֹעַ, לִתְמֹהַּ, לִשְׁקֹט…
הַלַּיְלָה שָׁחוֹר כָּאוֹיֵב שֶׁמִּנֶּגֶד
וְאֶלֶף כּוֹכָב בּוֹ כְּאֶלֶף חִצִּים. –
מָתַי כְּבָר יָבוֹאוּ הָאוֹר וְהַשֶּׁקֶט
אֶל לֵב יְלָדִים אַמִּיצִים?…
אַתְּ עוֹלָה מִשְׁעוֹלֵךְ
מאתיעקב אורלנד
אַתְּ עוֹלָה
מִשְׁעוֹלֵךְ,
נַעֲלָה,
חַכְלִילִית,
טְלוּלָה
מִטְּלָלִים
וְלֵילִית.
וְאוּלַי
בִּגְלָלֵךְ
אֲהֵבוּנִי רֵעַי,
שֶׁהָיִית
לִי כַּלָּה
לְתָמִיד.
רוּחַ גֶּבַע, רֵיחַ אֹרֶן
לָךְ אָבִיא –
וּבַלַּיְלָה עַל־הַגֹּרֶן
נַאֲבִיב.
שִׁיר אָשִׁיר לָךְ, שִׁיר הָעֶלֶם
שֶׁאָהַב,
שֶׁהֵבִיא לָךְ מִן־הַתֶּלֶם
אֶת יָדָיו.
שְׁתֵּי יָדַיִם כּוֹאֲבוֹת
מִכְּנַעַן,
שֶׁפָּרְחוּ בֵּין רְחוֹבוֹת
וָנַעַן.
שִׁיר אָשִׁיר לָךְ, שִׁיר צָנוּעַ,
שִׁיר
הַחוֹלְמִים עַל נִיר זָרוּעַ
וְקָצִיר
הַנּוֹשְׂאִים לָאוֹר עֵינַיִם
וְלֵבָב –
וְנַפְשָׁם כְּרוּחַ לַיִל
בַּמֶּרְחָב.
אַתְּ עוֹלָה
מִשְׁעוֹלֵךְ,
נַעֲלָה,
חַכְלִילִית,
טְלוּלָה
מִטְּלָלִים
וְלֵילִית.
וְאוּלַי
בִּגְלָלֵךְ
אֲהֵבוּנִי רֵעַי,
שֶׁהָיִית
לִי כַּלָּה
לְתָמִיד.
[אוֹרֵךְ הַמּוֹלֵךְ]
מאתיעקב אורלנד
אוֹרֵךְ הַמּוֹלֵךְ
וְנוֹף זְרוֹעוֹתַיִךְ
וְזֶה הֱיוֹתֵךְ אֱלִילִית כְּמוֹ שִׁיר,
קְרָאִינִי – אֵלֵךְ,
קְרָאִינִי אֵלַיִךְ –
נֵצֵא לְחוֹגֵג רְחוֹבוֹת שֶׁבָּעִיר.
יָבוֹאוּ לֵילוֹת לֶאֱסֹף אֶת יָפְיֵנוּ,
דְּרָכִים יְבַקְשׁוּנוּ לָלֶכֶת בָּהֶן –
וְאָנוּ נַחְפֹּן אֶת הָאוֹר בְּעֵינֵינוּ
וְחֹפֶן אֶל חֹפֶן נִזְרֶה וְנִתֵּן.
עַד קַצְוֵי הַשְּׂדֵרוֹת, עַד מוֹתָהּ שֶׁל הַדֶּרֶךְ,
עָשִׁיר וְגֵאֶה אֶת יוֹמֵנוּ נוֹלִיךְ,
כִּי אַתְּ הַמִּזְמוֹר בַּנְּתִיבָה הַקּוֹדֶרֶת
וְאַתְּ הַמַּלְכָּה שֶׁחַגֵּנוּ הִמְלִיךְ.
רַק לָלֶכֶת נוֹעָז, רַק לָלֶכֶת נוֹצֵחַ,
רַק לִפְסֹעַ כְּשִׁיר לְרַעַם הַתֹּף,
רַק לָשֵׂאת עִמָּדֵךְ הַחִיּוּךְ הַזּוֹרֵחַ
לְמַעַן כֻּלָּנוּ בָּרְחוֹב.
אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי
מאתיעקב אורלנד
לחן: ד. זהבי
אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי אֶת צַעַר הַשְּׁתִיקָה,
אֶת נוֹף הָאֵלֶם שֶׁשָּׂרַפְנוּ אָז מִפַּחַד,
הֲלֹא אָמַרְתְּ אֵלַי: הָעִיר כָּל כָּךְ רֵיקָה,
הֲלֹא אָמַרְתְּ אֵלַי: נִשְׁתֹּק מְעַט בְּיַחַד.
בְּחַלּוֹנִי קָמְלוּ כְּבָר שׁוֹשַׁנֵּי הַנֹּחַם,
בְּחַלּוֹנִי נִסְתַּם חֲזוֹן הַמֶּרְחָבִים,
רַק הָרְחוֹבוֹת עוֹד מְחַיְּכִים בִּמְלֹא הָרֹחַב
אֶל כָּל אֶשְׁנָב מֻצָּת בְּאוֹר הָעֲרָבִים.
בּוֹאִי נֵצֵא שׁוּב לַחוּצוֹת אוֹתָם הָלַכְנוּ,
אֶל סַפְסְלֵי הָאֲהוּבִים בְּגַן הָעִיר.
אוּלַי נִפְגּשׁ עוֹד בַּפָּנִים אֲשֶׁר שָׁכַחְנוּ,
אוּלַי נִשְׁמַע עוֹד מֵחָדָשׁ אוֹתוֹ הַשִּׁיר.
בַּחֲלוֹמוֹת הָהֵם עַל הַסַּפְסָל הַקַּר,
בַּחֲלוֹמוֹת הָהֵם נַרְדִּים אֶת עֲבָרֵנוּ,
עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד גָּבוֹהַּ וּמֻכָּר
יִפֹּל שׁוּב בִּנְשִׁיקוֹת עַל צַוָּארֵינוּ.
הָבִי לִי שֶׁקֶט מְעַט, נַעֲרָה
מאתיעקב אורלנד
הָבִי לִי שֶׁקֶט מְעַט, נַעֲרָה –
שֶׁאֶתֵּן בָּךְ עֵינַי וְאֶרְאֶה אוֹתָךְ תְּכֵלֶת וָאוֹר וְנֹעַם וְחֶסֶד הַרְבֵּה,
שֶׁאָשִׂים רֹאשִׁי בְּחֵיקֵךְ וְאֶשְׁמַע אֶל לִבֵּךְ הַהוֹמֶה לִי
מִתְּהוֹם הָעוֹלָם.
הָבִי לִי שֶׁקֶט בְּחֶסֶד יָדֵךְ הַקְּטַנָּה, לֵידַע קִרְבָתֵךְ וְלִשְׁכֹּר,
עַל לֹבֶן גּוּפִי תְּלַטְּפִינִי, לָאוֹר בְּזִיוֵךְ וְלִטְהֹר,
לִשְׁפֹּעַ עָלַי מִטּוּבֵךְ, טוּב אִשָּׁה רַחוּמָה, אִמָּהִית,
שֶׁיֵּשׁ לָהּ רָב לְהַעֲנִיק וְאֵינָהּ מְבַקֶּשֶׁת מְאוּם
וְרַק שֶׁנּוֹשֵׂאת הִיא הַכְּאֵב וְהַצַּעַר בַּיְקוּם
כִּנְשׂא הָעוֹלָל הָאִלֵּם.
שֶׁיָּבוֹא בִּי הָאשֶׁר הַזֶּה בְּתִקְוַת פִּרְיוֹנֵךְ הַטּוֹבָה,
שֶׁיְּהֵא עוֹד הָעֹז בְּתוֹכִי לִתְעֹות עַל יָדֵךְ וְלַחֲלֹם
עַל זֹהַר שְׁבִילִים בַּלֵּילוֹת, עַל נַהַם הָרוּחַ בָּהָר; –
בּוֹאִי וּשְׁבִי עַל יָדִי וְאִמְרִי לִי: שָׁגִיתָ מְאֹד,
וְרַק שֶׁעָיֵף אַתָּה כֹּה מִדֶּרֶךְ רַבָּה וְעִקֶּשֶׁת –
עוֹד יֵשְׁ נְהָרָה בַּלֵּילוֹת וְיֵשׁ יְקִיצָה בַּשְּׁחָרִים
וְיֵשׁ עוֹד שָׁעוֹת בְּרוּכוֹת שֶׁאָדָם מְחַיֵּךְ לְאָדָם
וּמוֹצֵא אֶת דַּרְכּוֹ בָּעוֹלָם –
בּוֹאִי אֵלַי, עַל יָדִי, שֶׁאֶרְאֵךְ, אֲמֻשֵּׁךְ בִּבְשָׂרִי,
כִּי אוּלַי לֹא אֱמֶת בַּמַּרְאֶה וְאוּלַי רַק מָשָׁל בַּמִּשְׁמָע,
אוּלַי לֹא אֲנִי הוּא אֲנִי הָאוֹהֵב אֶת פָּנַיִךְ מְאֹד
וְלֹא אַתְּ הַלּוֹהֶבֶת כִּסְנֶה מְבֹעָר לְנֶגְדִּי –
תְּנִי, אֹחֵז בְּיָדֵךְ הַחַמָּה, כִּי עָצַם בִּי הַפַּחַד פִּתְאֹם,
כִּי אֵין לִי עוֹד זֹהַר אַחֵר מִזֹּהַר גּוּפֵךְ הָאֶחָד
שֶׁשַּׁבְתִּי אֵלָיו שִׁיבַת חוֹף נִדָּחִים מֵאֶלֶף אִיִּים עֲלֵי יָם
לִבְכּוֹת אֶל תּוֹכוֹ וְלָנוּד.
הָבִי לִי שֶׁקֶט מְעַט, לוּ רַק שֶׁקֶט מְעַט נַעֲרָה…
[אַתְּ סוֹעֲרָה בְּדָמִי]
מאתיעקב אורלנד
לר.
אַתְּ סוֹעֲרָה בְּדָמִי בְּרִבּוֹא נַחְשׁוֹלֵי שִׁכָּרוֹן,
אֲדֻמִּים, אֲדֻמִּים, שׁוֹקְקִים בִּי יֵינוֹת הַשְּׁבוּעָה וְהַבְּרִית
קָדוּם וְשַׂגִּיא מִתְרוֹנֵן עוֹד בְּהֵד הַנְּשִׁיקוֹת הָאַחֲרוֹן
מַגַּע־פִּיךְ הַנָּכְרִי, הַנּוֹהֵר, בְּלֶחְיִי הַנּוּגָה, הָעִבְרִית.
לִשְׁמֵךְ יִתְנַגֵּן כִּנּוֹרִי בְּמִזְמוֹר הַחַמָּה הָעוֹלָה
לְבָרֵךְ אֶת נִטְעֵי הַשִּׁירִים בְּגַנֵּי עֲלוּמָיו שֶׁל כָּל עָם –
אַתְּ הָאַחַת הַמְנַצַּחַת עַל כַּת הַנּוֹגְנִים הַגְּדוֹלָה,
אַתְּ הָאַחַת הַיּוֹדַעַת אֶת סוֹד הַנִּימִין בָּעוֹלָם…
בּוֹאִי נָא, בּוֹאִי אֵלַי, דֶּרֶךְ לַיְלָה וְאֹפֶל וּשְׁחוֹר,
דָּמִים בְּדָמִים לְעָרֵב וְנֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ לִקְשֹׁר –
בּוֹאִי נֵצֵא בִּמְחוֹלוֹת עַל אַרְבַּעַת נִימֵי הַכִּנּוֹר –
עַד שֶׁמִּיקוֹד הַמָּחוֹל יִתְפַּקַּע הַמֵּיתָר הַשִּׁכּוֹר
וְחָדְלוּ הַלְּבָבוֹת מִלִּגְעשׁ וְקָפָא בָּאֲוִיר הַמִּזְמוֹר
כִּזְעָקָה אַחֲרוֹנָה רַק אַחַת, זְעָקָה שֶׁשְּׁכֵחוּהָ לִגְמֹר…
בַּמִּשְׁעוֹלִים
מאתיעקב אורלנד
בַּמִּשְׁעוֹלִים מִכָּאן מַפְצִיעַ אוֹר הַשַּׁחַר,
אוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁנִּכְחוֹ אָהַבְנוּ כָּכָה,
אוּלַי נִקְרָא לוֹ שׁוּב בָּרוּחַ וּבַזֶּמֶר,
אוּלַי נֵלֵךְ אֵלָיו בַּשְּׁבִיל שֶׁאֵין לוֹ גֶמֶר,
אוּלַי נִפְנֶה וְכָךְ נֹאמַר אֵלָיו: אָחִינוּ,
עֲטֵה אֶת מַלְבּוּשֵׁי הַחַג וּמְשׁוֹל,
כִּי זֹאת הַדֶּרֶךְ שֶׁחִיַּכְנוּ וּבָכִינוּ
כִּי זֹאת הַדֶּרֶךְ שֶׁנּוֹלַדְנוּ בָּהּ אֶתְמוֹל.
אוּלַי נֵשֵׁב פֹּה וְאָשִׁירָה לָךְ בַּלָּדוֹת,
אוּלַי אֶשָּׂא אוֹתָךְ לַיַּעַר וְנָלִין,
לְכִי אֵלַי, קִרְאִי אֵלַי: אוֹרְלַנְדוֹ –
וְאָנֹכִי אֵלַיִךְ: רוֹזַלִינְד.
פֹּה שׁוּב נוֹפֵי הַיְּעָרוֹת אֲשֶׁר זָנַחְנוּ,
פֹּה שׁוּב שׁוֹתְקִים הָאֲגַמִּים מֵאֵין הַשִּׁיר,
אַךְ אָנוּ אֶת הַשִּׁיר עוֹד לֹא שָׁכַחְנוּ
וְזֶה יוֹמֵנוּ גֵא עוֹד וְצָעִיר.
עַד הַשְּׁקִיעָה הָאַחֲרוֹנָה, עַד מוֹת הַסַּהַר,
עַד הַנָּמֵר הָאַחֲרוֹן בְּתוֹךְ הַיַּעַר
נֹאהַב עוֹד, נֶעֱגַב עוֹד וְנִצְעַד עוֹד
אֶל נוֹף הָאֲגַמִּים וְהַבַּלָּדוֹת.
לְאֹרֶךְ הַמְסִלּוֹת
מאתיעקב אורלנד
לְאֹרֶךְ הַמְסִלּוֹת
מאתיעקב אורלנד
שִׁירִים עַל עַיִט וְעַל יוֹנָה
מאתיעקב אורלנד
שִׁירִים מֵאֶרֶץ עוּץ
מאתיעקב אורלנד
מִלִּין בְּלִי-דַעַת
מאתיעקב אורלנד
מִלִּין בְּלִי-דַעַת
מאתיעקב אורלנד
מֶלַח הַדִּמְעָה
מאתיעקב אורלנד
מֶלַח הַדִּמְעָה
מאתיעקב אורלנד
אַתָּה וַאֲנִי
מאתיעקב אורלנד
אַתָּה וַאֲנִי
מאתיעקב אורלנד
כְּדֶרֶךְ הָאָבוֹת
מאתיעקב אורלנד
כְּדֶרֶךְ הָאָבוֹת
מאתיעקב אורלנד
שִׁירֵי-זֶמֶר (שנות ה-40–30)
מאתיעקב אורלנד
שִׁיר הַמָּגֵן וְהַמֶּרִי
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. זעירא
בַּלַּיְלָה בְּאְין אוֹר
דָּרְכוּ כּוֹכְבֵי־עֵינַיִךְ,
בַּכֶּלֶא וּבַסְּגוֹר
פָּרְחוּ כַּנְפֵי יוֹנַיִךְ,
מִמַּרְתְּפִים וּבוֹר
הִבְקִיעוּ חֲרוֹנַיִךְ,
הוֹי מַנְגִּינַת הַדְּרוֹר,
אַשְׁרֵי מְרוֹנְנַיִךְ!
מִלַּיְלָה אַתְּ קוּמִי וָאוֹרִיוְחֶרֶב נָקָם לָךְ חֲגוֹרִי
וְשִׁיר לְפִי חֶרֶב זַמֵּרִי,
חוֹמַת הַמָּגֵן וְהַמֶּרִי.
שִׁיר הַחַיִ"ל
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. זעירא
דָּמֵנוּ נָהָר וָאֶשֶׁד,
בְּרִיתֵנוּ קוֹרֵאת – נָקָם!
נִשְׁבַּעְנוּ, אַחִים, לַנֶּשֶׁק
אֲשֶׁר לֹא יָשׁוּב רֵיקָם.
עֲלִי־נָא, עֲלִישַׁלְהֶבֶת שֶׁלִּי,
בְּדַם חֲלָלַיִךְ הַדְלִיקִי־נָא אוֹר!
הֲיִי־נָא, הֲיִי
שַׁלְהֶבֶת שֶׁלִּי,
בְּפִי חַיָּלַיִךְ מִזְמוֹר.
כִּי אִם אֶת הַבְּרִית נָקִימָהוְאִם תַּעֲמֹד לָעַד,
אַשְׁרֵי הַיּוֹרִים קָדִימָה,
אַשְׁרֵי הַנּוֹפְלִים עַל־יָד.
וְאוֹר כִּי יִבְקַע מִלַּיִלוּבֵן כִּי יוּלַד לַדּוֹר,
יוּשַׁר־נָא לוֹ שִׁיר הַחַיִל
אֲשֶׁר לֹא נָסוֹג אָחוֹר.
נַגְּנִי גִיטָרָה
מאתיעקב אורלנד
לחן: עממי־רוסי
הֵי, נַגְּנִי, נַגְּנִי לָנוּ גִיטָרָה
אֶת שִׁירֵי כִּנֶּרֶת הָרְחָבִים,
כִּי יָדֵנוּ זֹאת חוֹתֶרֶת בָּךְ וְשָׁרָה,
כִּי אוֹתָךְ אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים.
שִׁיר אֶחָד לַנֶּפֶשׁ וְלָרוּחַ,שִׁיר אֶחָד לַתֹּרֶן וְלַלֵּב.
הִנָּשְׂאִי כִּנֶּרֶת, הַמִּפְרָשׂ מָתוּחַ,
הָרִימִי עֹגֶן כִּי הַלֵּיל קָרֵב.
אַתְּ הֲיִי לִי אִמָּא וְאוֹהֶבֶת,אַתְּ הֲיִי לִי חֵיק הַנִּחוּמִים,
הַדָּגָה לָעַד אוֹתָךְ אֵינָהּ עוֹזֶבֶת,
וְהַשִּׁיר – שֶׁלָּךְ לְעוֹלָמִים.
אֲנַחְנוּ שָׁרִים לָךְ
מאתיעקב אורלנד
לחן: ד. זהבי
אֲנַחְנוּ שָׁרִים לָךְ, מוֹלֶדֶת וְאִמָּא,
אֶת שִׁיר הַשִּׁירִים לֶעָמָל,
כָּל עוֹד הָאֵשׁ בִּלְבָבֵנוּ פְּנִימָה
מִפִּינוּ שִׁירֵךְ לֹא יֶחְדַּל.
בָּרַחְנוּ מִנֶּכֶר בְּעֹנִי, בִּבְלִי־מָה,
שָׁמַרְנוּ תִּפְאֶרֶת רַק לָךְ,
אֲנַחְנוּ בָּנִים רַק לְאִמָּא, לְאִמָּא,
אֲנַחְנוּ בָּנַיִךְ שֶׁלָּךְ.
זִכְרִי כִּי נִשְׁבַּעְנוּ לָלֶכֶת קָדִימָה,
הַטִּי, הַטִּי אֹזֶן לַסּוֹד:
אֲנַחְנוּ רוֹצִים לֶאֱהֹב אוֹתָךְ, אִמָּא,
וּבָךְ וְאִתָּך פֹּה לִחְיוֹת.
עַל תְּכֵלֶת שָׁמַיִךְ הַבִּיטִי־נָא, אִמָּא,
פּוֹרְחִים עוֹד כְּרוּבֵי הַחֲלוֹם,
אַתְּ לֹא תַּאֲמִינִי אוֹתָךְ כִּי נָשִׂימָה
מוֹלֶדֶת עָמָל וְשָׁלוֹם.
הָעֵת עוֹד תָּבוֹא וְדִגְלֵךְ עוֹד נָרִימָה,
גֵּאֶה יִתְנוֹפֵף וְאָדֹם,
אֲנַחְנוּ נִקְרָא לָךְ אָז: אִמָּא, הוֹ אִמָּא,
הָקִיצִי, בּוֹקֵעַ כְּבָר יוֹם.
הַטֶּנְדֶר נוֹסֵעַ
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. וילנסקי
הַדֶּרֶךְ בַּלֵּילוֹת רָחוֹק וּמִשְׂתָּרֵעַ
מֵעֵין־חֲרוֹד וְעַד כִּמְעַט אֶל הַיָּרֵחַ,
הַלַּיְלָה הַשָּׁחוֹר יָרַד עַל הַקִּבּוּץ,
רַק אוֹר הַכּוֹכָבִים מֵאִיר, רוֹמֵז בַּחוּץ.
שְׁחוֹר־הַלַּיְלָה כְּבָר יָרַד עַל הַכִּנֶּרֶת,
קָחוּנִי עִמָּכֶם, אַחַי, אֲנִי אוֹמֶרֶת
קָחוּנִי־נָא אִתְּכֶם, אַתֶּם הַבַּחוּרִים,
שָׂאוּנִי־נָא אִתְּכֶם מֵעֵבֶר לֶהָרִים.
וְהֵם אוֹמְרִים: עֲלִי, עֲלִי, כִּי אַתְּ יָפָה כֹּה,
כִּי בִּשְׁבִילֵךְ נִסַּע עַד סְדוֹם וְעַד לְעַכּוֹ,
כִּי בִּשְׁבִילֵךְ נִסַּע כֻּלָּם כֻּלָּם כֻּלָּם
גַּם אֶל מָקוֹם שֶׁעוֹד אֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם.
הַטֶּנְדֶר נוֹסֵעַ, הַטֶּנְדֶר פֹּה רָץ,
מִגְּדוֹת יָם־הַמֶּלַח עַד עֵין־הַמִּפְרָץ,
הַלַּיְלָה לַיְלָה אָפֵל,
הַטֶּנְדֶר, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?
הַטֶּנְדֶר, פְּתַח פִּיךָ בְּשִׁיר,
לִבֵּנוּ רָחָב וְצָעִיר.
אִם אֵשׁ מִלְּפָנֵינוּ, אִם אֵשׁ מֵאָחוֹר –
הַטֶּנְדֶר, אַל תַּעֲצֹר!
אֶחָד הִבְטִיחַ לִי חֻפָּה מֵאֵין כָּמוֹהָ,
אֶחָד הִבְטִיחַ לִי אַרְמוֹן עַל הַגִּלְבֹּעַ,
אֶחָד אָמַר לִי: אֲהַבְתִּיךְ מְאֹד, רָחֵל,
לִבִּי אֵלַיִךְ כְּמוֹ טֶנְדֶר מִתְגַּלְגֵּל.
אֶחָד שְׁחַרְחַר אָמַר: אָמְנָם לִי יֵשׁ רַק פִּתָּה,
אַבָל אֹהַב אוֹתָךְ מֵעַזָּה עַד חֲנִיתָא,
וְרַק בָּחוּר אֶחָד שָׁתַק מִבֵּין כֻּלָּם
וְאֶת פָּנָיו עוֹד לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם.
וְהוּא עָמַד לוֹ שָׁם נוֹשֵׂא חִצִּים וָקֶשֶׁת,
וְהֵן אוֹתוֹ בִּלְבַד הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת,
אַךְ הוּא שָׁתַק אֵלַי כַּצֵּל בֵּין הֶהָרִים
וְהוּא יָפֶה הָיָה מִכָּל הַבַּחוּרִים.
הַטֶּנְדֶר נוֹסֵעַ…
אֲזַי לָחַשְׁתִּי לוֹ: הַבֵּט אֵלַי, הַבִּיטָה,
בּוא וְאֹהַב אוֹתְךָ מֵעַזָּה עַד חֲנִיתָא,
בּוא וְנֵשֵׁב בְּתוֹךְ הַטֶּנְדֶר הֶחָדָשׁ
וּנְבַלֶּה עָלָיו אֶת כָּל יַרְחֵי־הַדְּבָשׁ.
אַךְ הוּא שָׁתַק אֵלַי, שָׁתַק וְלֹא עָנָה לִי,
וְלֹא יָדַע כִּי אֶת לִבִּי הַתָּם שִׁנָּה לִי,
וְהוּא נָהַג, אֶת כָּל הַטֶּנְדֶר הוּא נָהַג
וְרַק אִתִּי נָהַג בְּשֶׁקֶט וְשָׁתַק.
פִּתְאֹם עָצַר בִּכְבִישׁ עֲפוּלָה וְנַצֶּרֶת,
אֶת כָּל הַבַּחוּרִים הוֹרִיד עַל אֵם הַדֶּרֶךְ,
וְרַק אוֹתִי חָטַף בַּטֶּנְדֶר וְהִפְלִיג
וְעַד עוֹלָם אוֹתָנוּ טֶנְדֶר לֹא יַשִּׂיג…
הַטֶּנְדֶר נוֹסֵעַ.
שִׁיר לָעֵמֶק
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. זעירא
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, שְׂדֵה יִזְרְעֶאל,
עַל בִּרְכוֹת אֲבוֹתַי לִי עָלִיתָ,
רַבִּים עֲמָקִים יָפְיָפוּ מֵהַלֵּל
וְאַתָּה מִכֻּלָּם יָפְיָפִיתָ.
כִּי רָחָב לְבָבְךָ וְעַתִּיק מִשִּׁירִים,כִּי עָמֹק הַנִּגּוּן שֶׁזְּרָעוּךָ,
וְעַל כֵּן נִשְׁבְּעָה לְךָ יַד־בַּחוּרִים
וְעַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ.
לְרֹאשְׁךָ עוֹד נִתְלֶה אֶת שִׁמְשׁוֹת הַזָּהָב,לִתְנוּבַת אַדְמָתְךָ נַטֶּה שֶׁכֶם,
בָּרְכֵנוּ, אָחִינוּ, בִּדְבַשׁ וְחָלָב,
בְּשַׁדְמוֹת הַתִּירוֹשׁ וְהַלֶּחֶם.
כִּי לְךָ הָאִילָן וּלְךָ הַנְּחָלִים
וְעַל פִּיךָ דַּרְכֵּנוּ נוֹשֶׁקֶת,
יִזְרְעֶאל, מִי יִתְּנֵנוּ לִהְיוֹת כַּגְּמַלִּים,
לָשֵׂאת תְּבוּאוֹתֶיךָ מִנֶּגֶד.
הוֹרָה בְּרֵאשִׁית
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. זעירא
אִם זוֹ מְנַת־חֶלְקֵנוּ –
דַּי דַּיֵּנוּ.
לָנוּ, לָנוּ הִיא
וּלְבָנֵינוּ.
דַּם־לִבֵּנוּ הִיא,
אֵין יָד שֶׁתִּקָּחֶנָּה,
אַדְמָתֵנוּ הִיא –
נַחֲזִיקֶנָּה.
לֹא חֲלוֹם, לֹא פֶּלֶא,
לֹא נִסִּים כָּל אֵלֶּה,
עֲמָלֵנו הֵם
יוֹם וָלֵיל.
לֹא סוּפָה, לֹא סַעַר,
לֹא אוֹיֵב בַּשַּׁעַר,
לֹא יִירָא מֵהֶם
יִשְׂרָאֵל.
שִׁיר לְאֶלֶף עֲרִיסוֹת
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. זעירא
כַּמָּה מַיִם יֵשׁ בַּיָּם,
כַּמָּה חוֹל עַל חוֹף,
כַּמָּה כּוֹכָבִים יֶשְׁנָם
בִּמְרוֹמֵי אֵין־סוֹף?
אִמָּא, אִמָּא, רַק אֶחָד,
אֶחָד הוּא שִׁיר־הָעֶרֶשׂ,
חֵיק־הַנֹחַם וּמִקְלָט
בּוֹ רַק, בּוֹ בִּלְבַד.
הָאָדָם הוּא כְּעוֹלָל
וַאֲנִי תִּינוֹק,
הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֶגְדַּל
וְאוֹסִיף לִצְחֹק.
הַיָּמִים חָלְפוּ בְּלִי שׁוּב,
כָּלוּ הַתִּקְווֹת,
וְהַיֶּלֶד הֶעָצוּב
מִתְבַּיֵּשׁ לִבְכּוֹת.
רַק עַל זֵכֶר שִׁיר אֶחָד
כָּל כָּךְ בּוֹכֶה הַיֶּלֶד,
רַק עַל זֵכֶר שִׁיר נֶחְמָד
שֶׁאָבַד לָעַד.
כַּמָּה פֶּלֶא, כַּמָּה סוֹד,
בָּעוֹלָם תָּמִיד,
אִם לְאֶלֶף עֲרִיסוֹת
שִׁיר אֶחָד יָחִיד.
שְׁחוֹר־עֵינַיִם
מאתיעקב אורלנד
עפ"י מ. גבירטיג
נוּם, נוּמָה־נָא יַלְדִּי שְׁחוֹר־עֵינַיִם,
הִנֵּה שׁוֹקֵעַ כְּבָר כּוֹכָב רִאשׁוֹן,
בָּחוּר שֶׁכְּבָר צָמְחוּ לוֹ שְׁתֵּי שִׁנַּיִם,
שֶׁלֹּא יִתֵּן לְאִמָּא קְצָת לִישׁוֹן.
בָּחוּר עִם שְׁתֵּי שִׁנַּיִם שֶׁכָּמוֹךָ,
שֶׁעוֹד מְעַט יִלְמַד כְּבָר אָלֶף־בֵּית,
שֶׁעוֹד מְעַט גַּם הוּא בָּעֹל יִמְשֹׁכָה,
צוֹרֵחַ בְּלִי הֶרֶף כָּל הָעֵת.
בָּחוּר אֲשֶׁר נוֹלַד לְהוֹד וָשֶׂגֶב,
וְשֶׁנִּתַּן לוֹ זוּג יְדֵי זָהָב,
בָּחוּר שֶׁמִּגְדָּלִים יָקִים בַּנֶּגֶב,
שֶׁכָּכָה עוֹד יַרְטִיב בְּחִתּוּלָיו.
אַךְ עַד אֲשֶׁר הַמִּגְדָּלִים תָּקִימָה,
שְׁכַב בְּנִי, שְׁכַב וְהַחֲרִישׁ,
הַרְבֵּה הַרְבֵּה דְּמָעוֹת תִּשְׁפֹּךְ עוֹד אִמָּא
עַד שֶׁתִּגְדַּל וְתִהְיֶה לְאִישׁ.
שִׁיר עֶרֶשׂ
מאתיעקב אורלנד
לחן: ז'. ו. פאריס
נוּמָה בְּנִי, כְּבָר יָשֵׁן עוֹלָמְךָ, רַק אַתָּה עוֹד עֵר,
נוּמָה בֵּן שֶׁלִּי, אֶפְרוֹחִי שֶׁבַּקֵּן,
רַק אַתָּה עוֹד מֵאִיר מִתּוֹךְ לַיְלָה שָׁחוֹר, עִוֵּר,
רַק אַתָּה זוֹהֵר,
רַק אַתָּה, יֶלֶד־חֵן.
יוֹם יָבוֹא, שַׁחַר־יִפְצַע,
גַּם אַתָּה תַּצְמִיחַ נוֹצָה,
וְנָתִיב שֶׁלֹּא יְדָעוֹ הַנֶּשֶׁר
אֶל הַשָּׁמַיִם תִּמְצָא.
יוֹם יָבוֹא, יוֹם נֶעְלָם,
וְשֶׁלְּךָ יְהִי הָעוֹלָם,
אֲבָל עַד אֲשֶׁר בּוֹ תָּבִין הַפֵּשֶׁר,
נוּם גּוֹזָלִי הַנִּכְלָם.
אַי־לִי־לוּ, אַי־לוּ־לִי,
נוּם אֶפְרוֹחִי־גוֹזָלִי,
נוּמָה כּוֹכַב־מַזָּלִי,
אַי־לִי־לוּ, אַי־לוּ־לִי.
תְּפִלַּת־עַרְבִית
מאתיעקב אורלנד
(עפ"י א.א. מילן)
לחן: ש. ארצי
אֵצֶל מִטָּתוֹ הַיֶּלֶד קְרִיאַת־שְׁמַע לוֹחֵשׁ,
וּבְיָדָיו הַקְּטַנְטַנּוֹת רֹאשׁ־זָהָב מַבִּיט.
הָס! הָס! מִי זֶה פֹּה רוֹחֵשׁ?
אוּרִי, אוּרִילִי הוּא, מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת־עַרְבִית.
אֲדֹנָי, בָּרֵךְ אֶת אִמָּא, כָּךְ צָרִיךְ לוֹמַר.
נוֹרָא־מַצְחִיק שֶׁמִּתְרַחֲצִים, חֲבָל שֶׁזֶּה נִגְמַר;
הַקַּר – כָּזֶה מִין קַר, וְהַחַם – כָּזֶה־נֶחְמָד.
הוֹ, אֲדֹנָי, בָּרֵךְ אֶת אַבָּא גַם, אִם לֹא אִכְפַּת.
אִם אֶפְתַּח קְצָת לִצְדָדִים אֶת הָאֶצְבָּעוֹת,
אָז אוּכַל אֶת הָאוֹמֶנֶת חַנָּה גַם לִרְאוֹת.
הִיא לוֹבֶשֶׁת מִין־שִׂמְלָה מִכָּזֶה־מִין חוּט;
אֲדֹנָי, בָּרֵךְ אוֹתָה לְחוּד.
לִי גַּם יֵשׁ חוּט וְאַנְ’שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה,
יֵשׁ לִי שְׂמִיכָה גַם וְאַנְ’סוֹחֵב אוֹתָהּ;
וַאֲנִי עוֹצֵם תְּ’עֵינַי וְאַנְ’מִתְכַּוֵּץ בִּכְוִיצָה,
וְאַף־אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ שֶׁאַנְ’בִּכְלָל נִמְצָא.
תּוֹדָה לְךָ, אֲדֹנָי, בְּעַד הַיּוֹם הַנֶּהְדָּר.
מָה עוֹד רָצִיתִי לוֹמַר?
אֶת אַבָּא כְּבַר בֵּרַכְתִּי. אֶת אִמִּי. אֶת אוֹמַנְתִּי…
הוֹ, אַנְ’כְּבַר נִזְכַּרְתִּי: אֲדֹנָי בָּרֵךְ אוֹתִי.
אֵצֶל מִטָּתוֹ הַיֶּלֶד קְרִיאַת־שְׁמַע לוֹחֵשׁ,
וּבְיָדָיו הַקְּטַנְטַנּוֹת רֹאשׁ־זָהָב מַבִּיט.
הָס! הָס! מִי זֶה פֹּה רוֹחֵשׁ?
אוּרִי, אוּרִילִי הוּא, מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת־עַרְבִית.
לְאוּרִי הַקָּטָן
מאתיעקב אורלנד
(עפ"י א.א. מילן)
לחן: ב. בן־דור
לְאוּרִי הַקָּטָן
יֵשׁ עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת,
וְעֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת
לְאוּרִי הַקָּטָן;
וְהוּא הוֹלֵךְ אִתָּן
לְאָן שֶׁהֵן הוֹלְכוֹת,
וּלְאָן שֶׁהֵן הוֹלְכוֹת
גַּם הוּא הוֹלֵךְ אִתָּן.
לְאוּרִי הַקָּטָן
עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת,
עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת
לְאוּרִי הַקָּטָן;
וְהוּא בּוֹכֶה אִתָּן
רַק כְּשֶׁהֵן בּוֹכוֹת
וּכְשֶׁהֵן בּוֹכוֹת
גַּם הוּא בּוֹכֶה אִתָּן.
לְאוּרִי הַקָּטָן
יֵשׁ רֹאשׁ כָּזֶה אַדְמוֹן,
וְרֹאשׁ כָּזֶה אַדְמוֹן
לְאוּרִי הַקָּטָן;
וְזֶה הָרֹאשׁרֹאשָׁן
שׁוֹכֵב אִתּוֹ לִישׁוֹן,
הוֹ, נוּמָה, רֹאשׁרֹאשׁוֹן
שֶׁל אוּרִי הַקָּטָן.
אֵם כִּנֶּרֶת
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. זעירא
נִיעַ, נוּעַ,
עֲנָנִים,
אֵם־כִּנֶּרֶת נָמָה נִים,
רוּחַ, רוּחַ
אַט יָפוּחַ,
אַט.
שָׁט לוֹ, שָׁט לוֹ,
חֶרֶשׁ נָד לוֹ
חֶבֶר־עֹנִי,
דַּיָּגִים,
וּבַשֶּׁקֶט קוֹל יָקִים:
אֵם־כִּנֶּרֶת,
רַק עָלַיִךְ
מְזַמֶּרֶת
כָּל דּוּגִית,
אַתְּ אַחַת רַק
הַשּׁוֹמֶרֶת
שִׁיר הַשֶּׁפַע
לְתָמִיד.
לִי מִשֶּׁקֶט
וּמֵעֹנִי
אַתְּ אוֹרֶגֶת
אֶת הַפְּדוּת,
מִי רוֹצֶה בָּךְ
עוֹד כָּמוֹנִי
לַחֲתֹר
וְגַם לָמוּת.
שַׁלֶּכֶת
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. זעירא
עָמֹק, עָמֹק הָעֶצֶב בַּעֵינַיִם,
עָמֹק, עָמֹק הַיַּיִן בַּמַּרְתֵּף,
הַלַּיְלָה אֶת לִבִּי אֶקְרַע לִשְׁנַיִם –
לְךָ וְלַגָּבִיעַ הַנּוֹטֵף.
אַל תִּשְׁאָלֵנִי מָה, אַל תִּשְׁאָלֵנִי אֵיךְ,
בְּנֵי אָדָם נוֹלְדוּ לִשְׁתֹּק וּלְחַיֵּךְ,
בְּנֵי אָדָם נוֹלְדוּ לִצְנֹחַ וְלָלֶכֶת
כָּרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת בַּשַּׁלֶּכֶת.
דּוֹלֵף, דּוֹלֵף הַדֶּלֶף
דּוֹלֵף וּמְיַבֵּב,
עָבְרוּ עָלַי שְׁנוֹת־אֶלֶף
שְׁנוֹת־אֶלֶף שֶׁבַּלֵּב.
זַמֵּר לִבִּי לַלַּיְלָה –
הַי, טִירִי טִירִי טַיְלָה,
זַמֵּר נָא לָעוֹלָם –
הַי, טִירִי טִירִי טַם.
בַּמַּרְתְּפִים יֵשׁ רוּחַ מְיַלֶּלֶת,
בַּמַּרְתְּפִים אֵין אוֹר בַּחַלּוֹנוֹת,
אֲבָל אָדָם בּוֹכֶה שָׁם כְּמוֹ יֶלֶד,
אֲבָל אָדָם חוֹלֵם שָׁם חֲלוֹמוֹת.
אַל תִּשְׁאָלֵנִי אָן, אַל תִּשְׁאָלֵנִי אֵיךְ,
גַּם אַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ, וְהוֹלֵךְ…
וַדַּאי יֶשְׁנוֹ מָקוֹם שֶׁבּוֹ עוֹמְדִים מִלֶּכֶת,
שֶׁבּוֹ יָתוֹם הָעֵץ גַּם מִשַּׁלֶּכֶת…
לְעַצְמִי בִּלְבָד
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. וילנסקי
עַל אֲשֶׁר עוֹד לֹא הָיָה לִי,
עַל אֲשֶׁר עוֹד לֹא אָבַד,
אֲפַזֵּם פִּזְמוֹן בַּנָּלִי
לְעַצְמִי בִּלְבָד.
נִגּוּנִים הַרְבֵּה נִגַּנְתִּי,
נִגּוּנִים לְלֹא הָבֵן,
רַק אוֹתוֹ אֲשֶׁר הֵבַנְתִּי
לֹא אֵדַע נַגֵּן.
כִּי הִצְעִיף עָלַי הָאֹפֶל
כִּי הָלַךְ מִמֶּנִּי מִי,
אִוָּתֵר מִמּוּל לָאֹפֶק
כְּאִילָן בַּדְּמִי.
שָׁם בַּכְּפָר, עַל גְּדוֹת הַנַּחַל,
בֵּין עֲצֵי הַדֻּבְדְּבָן,
יֵשׁ עוֹד דֶּלֶת שֶׁנִּפְתַּחַת
לִקְרָאתִי בַּגָּן.
יֵשׁ חִיּוּךְ עוֹדוֹ זוֹרֵחַ,
יֵשׁ דִּמְעָה עוֹד נִרְדָּמָה
וְהָרֹחַב וְהָרֵיחַ
שָׁם לָאֲדָמָה.
שָׁם הַיַּעַר עוֹד פָּרוּעַ,
שָׁם הַדֶּרֶךְ אֲבִיבִית,
שָׁם לַתְּכֵלֶת וְלָרוּחַ
אֶת פָּנַי אוֹשִׁיט.
עוֹד צוֹפֶה לִי יוֹם גָּבוֹהַּ
לְהָעִיף בּוֹ כָּל יוֹנַי
וּבַזֶּמֶר וּבַנֹּהַּ
יְלֻטְּפוּ עֵינַי.
וּפְרָחִים עַד הַבִּרְכַּיִם
יִתְחַיְּכוּ לִי מִן הַבָּר
וְשִׁירֵי קָצִיר וָקַיִץ
אֲפַזֵּר בַּכְּפָר.
אַז יִיטַב פִּתְאֹם לִי כָּכָה
מִמַּפֹּלֶת הַשָּׁנִים –
וּבַיַּעַר וּבַנַּחַל
אִוָּלֵד שֵׁנִית.
עַל אֲשֶׁר עוֹד לֹא הָיָה לִי,
עַל אֲשֶׁר עוֹד לֹא אָבַד,
אֲפַזֵּם פִּזְמוֹן בַּנָּלִי
לְעַצְמִי בִּלְבָד.
נַגֵּן עוּגָב
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. זעירא
כָּל אִישׁ פּוֹרֵט עַל עוּגָבוֹ
אֶת הַנִּגּוּן שֶׁבִּלְבָבוֹ,
כָּל אִישׁ נוֹשֵׂא אֶת מַכְאוֹבוֹ
לְעֵת יֹאבַד לוֹ כּוֹכָבוֹ.
אִם אִישׁ רַךְ־רוּחַ הוּא מְאֹד –
יַכֶּנּוּ שֶׁבֶר, יַךְ בּוֹ שֹׁד,
אֲבָל אִם גֶּבֶר הוּא, אִם גֶּבֶר,
לֹא יִשְׁבְּרוּהוּ שֹׁד וָשֶׁבֶר.
הַי, כָּל אִישׁ פּוֹרֵט עַל עוּגָבוֹ,
הַי, אֶת הַנִּגּוּן שֶׁבִּלְבָבוֹ,
עַל כֵּן, עוּגָב,
נַגֵּן, נַגֵּן,
עַל כֵּן, עַל כֵּן –
נַגֵּן.
כָּל אִישׁ נוֹשֵׂא בּוֹ וְאוֹהֵב
אֶת הָאַחַת אֲשֶׁר בַּלֵּב,
אִם בַּת־יוֹנָה אוֹ בַּת־עוֹרֵב –
כָּל אִישׁ אֶת מִישֶׁהִי רוֹדֵף.
אִם אִישׁ רַךְ־רוּחַ הוּא וְדַל –
הוּא יִרְדְּפֶנָּה עַד יֶחְדַּל,
אֲבָל אִם גֶּבֶר הוּא, אִם גֶּבֶר,
הוּא יִרְדְּפֶנָּה עַד פִּי־קֶבֶר.
הַי, כָּל אִישׁ פּוֹרֵט…
כָּל אִישׁ בּוֹנֶה מִגְדַּל־זָהָב
מִשְּׁלַל יוֹמוֹ וְלֵילוֹתָיו,
וְאִם יָקוּם אוֹ יֶחֱרַב –
כָּל אִישׁ בּוֹנֶה אוֹתוֹ לַשָּׁוְא.
אִם אִישׁ גַּלְמוּד הוּא בַּמִּגְדָּל –
יַכֶּנּוּ שֶׁבֶר וְנָפַל,
אֲבָל אִם גֶּבֶר הוּא, אִם גֶּבֶר,
לֹא יַפִּילוּהוּ שֹׁד וָשֶׁבֶר.
הַי, כָּל אִישׁ פּוֹרֵט…
מִיהוּ הַמְיַלֵּל בָּרוּחַ
מאתיעקב אורלנד
לחן: עממי־רוסי
מִיהוּ הַמְיַלֵּל בָּרוּחַ
וְהָרוּחַ בּוֹ?
מִיהוּ שֶׁהִשְׁאִיר פָּתוּחַ
אֶת דַּלְתֵי לִבּוֹ?
מִיהוּ, מִיהוּ, שֶׁמָּא כֶּלֶב
נָד עַל הַדְּרָכִים?
כִּי תָּמִיד בְּלַיְלָה דֶּלֶף
הַכְּלָבִים בּוֹכִים.
אוֹ אוּלַי זֹאת הָרַכֶּבֶת
שָׁם בָּעֲרָבָה,
שֶׁגָּזְלָה מִן הָאוֹהֶבֶת
אֶת מְאַהֲבָהּ?
אוֹ אוּלַי, אוּלַי זֶה יֶלֶד
שֶׁנּוֹלַד עָצוּב,
שֶׁהָיְתָה לוֹ אֵם אֻמְלֶלֶת
וְהָלְכָה בְּלִי שׁוּב?
מִיהוּ הַמְיַלֵּל בָּרוּחַ
וּבְקוֹלוֹ הַשְּׁכוֹל?
מִי הַמִּתְפַּלֵּל לָנוּחַ
וְאֵינוֹ יָכוֹל?
זֶה שִׁיר־דֶּחִי, זֶה שִׁיר־בֶּכִי
שֶׁשָּׁרִים כֻּלָּם.
כָּךְ זוֹלֵג לוֹ עַל הַלֶּחִי
עֶצֶב הָעוֹלָם.
הָיוּ לֵילוֹת
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. זעירא
הָיוּ לֵילוֹת, אֲנִי אוֹתָם זוֹכֶרֶת,
אֲנִי אוֹתָם עַד סוֹף יָמַי אֶשָּׂא,
בַּמִּשְׁעוֹלִים, בֵּין דְּגַנְיָה לְכִנֶּרֶת,
עָמְדָה עֶגְלַת־חַיַּי הָעֲמוּסָה.
וְהוּא נִגַּשׁ: שִׁמְעִי אֵלַי, קְטַנְטֹנֶת,
אֲנִי בָּנִיתִי בַּיִת לְשִׁבְתֵּךְ,
אַתְּ תִּרְקְמִי בַּלַּיְלָה לִי כֻּתֹּנֶת,
אֲנִי אֶנְהַג בַּיּוֹם אֶת עֶגְלָתֵךְ.
הוּא הָיָה אָז בָּהִיר וְגָבוֹהַּ כְּזֶמֶר,
הוּא נָהַג עֲגָלוֹת לַשָּׂדֶה הָרָחָב,
וַאֲנִי לוֹ כֻּתֹּנֶת הָיִיתִי רוֹקֶמֶת,
כֻּתֹּנֶת שֶׁל תְּכֵלֶת עִם פֶּרַח זָהָב.
הָיוּ לֵילוֹת, אֲנִי אוֹתָם זוֹכֶרֶת,
וְהוּא אֶת הָעֵצִים בַּגַּן הֵעִיד,
אֶת הַשְּׁבִילִים בֵּין דְּגַנְיָה לְכִנֶּרֶת,
כִּי רַק אוֹתִי יִשְׁמֹר לוֹ לְתָמִיד.
הָיָה הוֹלֵךְ וְשָׁב אֵלַי קוֹדֵחַ,
הָיָה נוֹשֵׂא דְמוּתִי מִמּוּל פָּנָיו;
הַגִּידוּ לִי, הֲיֵשׁ בָּכֶם יוֹדֵעַ
אֵי אָנָה זֶה הָלַךְ לוֹ וְלֹא שָׁב?
אָז אָמַרְתִּי לִבְכּוֹת, אָז הָיִיתִי נִדְהֶמֶת,
בְּשָׂדוֹת רְחוֹקִים עוֹד הָלַכְתִּי אֵלָיו;
אָנֹכִי עוֹד נוֹשֵׂאת כֻּתָּנְתּוֹ הַמְרֻקֶּמֶת,
כֻּתֹּנֶת שֶׁל תְּכֵלֶת עִם פֶּרַח זָהָב.
הָיוּ לֵילוֹת, אֲנִי אוֹתָם זוֹכֶרֶת,
אֲנִי אוֹתָם עַד סוֹף יָמַי אֶשָּׂא.
הָיֹה הָיוּ אֵי־פַּעַם בַּחוּרִים
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. וילנסקי
הַלַּיְלָה בָּא, עָנָן עַל הַצַּמֶּרֶת,
וְקַר לְךָ וְרוּחֲךָ נִרְגָּז.
נִדְמֶה לְךָ שֶׁכָּל אִשָּׁה עוֹבֶרֶת
אֵינֶנָּה זֹאת מִי שֶׁהָיְתָה אֵי־אָז.
אֲנִי יוֹדַעַת: כָּכָה זֶה, כֵּן כָּכָה.
גַּם לְבָבִי כָּמוֹךָ נֶאֱנָח:
הָיוּ לֵילוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ עַד שַׁחַר
וְכָל בָּחוּר הָיָה אַחֵר כָּל־כָּךְ
הָיֹה הָיוּ אֵי־פַּעַם בַּחוּרִים,
אַתֶּם אֶת זֹאת אוּלַי אֵינְכֶם זוֹכְרִים.
אֶחָד אֲשֶׁר חִבְּקַנִי –
אֶת כָּל חַיָּיו חִבֵּק,
אֶחָד שֶׁנְּשָׁקַנִי –
אֶת כּוֹכָבוֹ נִשֵּׁק.
אֶחָד אָמַר: זִכְרִינִי,
אָרוּר מֵפֵר הַבְּרִית!
אֶחָד אָמַר: הַמְתִּינִי,
כִּי לִי אַתְּ לְתָמִיד.
אַתֶּם אוּלַי אֶת זֹאת אֵינְכֶם זוֹכְרִים,
אֲבָל הָיוּ כָּאֵלֶּה בַּחוּרִים.
הָיֹה הָיוּ, הָלְכוּ וְלֹא יָשׁוּבוּ.
הָיֹה הָיוּ. טוֹבִים וַאֲהוּבִים.
כֵּן, כָּכָה זֶה. עַל כֵּן הַשִּׁיר עָצוּב הוּא,
כִּי אֶת הַטּוֹב לוֹקֵחַ אֱלֹהִים.
אֲנִי יוֹדַעַת: כָּכָה זֶה, כֵּן כָּכָה.
בָּחוּר־וָטוֹב – בָּחוּר הוּא וְגַם טוֹב.
אַךְ לָמָּה זֶה רַק הַמֵּתִים עִם שַׁחַר
יוֹדְעִים תָּמִיד אַחֶרֶת לֶאֱהֹב?…
הָיֹה הָיוּ אֵי־פַּעַם בַּחוּרִים…
הַיּוֹם בּוֹנִים פֹּה אֶרֶץ לְתִפְאֶרֶת,
וְשִׁיר חָדָשׁ. וּפֶרַח. וּנְעוּרִים.
וְהַבָּנוֹת לוֹבְשׁוֹת שִׂמְלָה אַחֶרֶת.
כֵּן, כֵּן, אֲבָל… אֵיפֹה הַבַּחוּרִים?
אֵיפֹה הֵם? שָׁר הָרוּחַ בַּשַּׁלֶּכֶת.
אֵיפֹה־אֵיפֹה הֵם? שִׁירוּ עִמָּדִי,
כִּי קַר כָּל־כָּךְ בִּלְעֲדֵיהֶם לָלֶכֶת
וְאֵין זוֹכֵר אוֹתָם עוֹד מִלְּבַדִּי.
הָיֹה הָיוּ אֵי־פַּעַם בַּחוּרִים…
שְׁנֵי שׁוֹשַׁנִּים
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. זעירא
אָשִׁיר לָךְ שִׁיר עַתִּיק, נוֹשָׁן,
אָשִׁיר לָךְ זֶמֶר עַל שׁוֹשָׁן,
הָיֹה הָיוּ לִפְנֵי שָׁנִים
שְׁנֵי שׁוֹשַׁנִּים, שְׁנֵי שׁוֹשַׁנִּים.
הָיָה זֶה כְּבָר, רָחוֹק הַיּוֹם,
אֶחָד לָבָן, שֵׁנִי אָדֹם.
בְּנֵי־גַן־אֶחָד, כִּשְׁנֵי אַחִים,
צִמְּחוּ עָלֶה, צִמְּחוּ חוֹחִים,
עֵת בָּא הַבֹּקֶר צְחֹר־גָּוָן
פָּקַח עֵינַיִם הַלָּבָן.
וְעֶרֶב בָּא וְרַד הַיּוֹם
עָצַם עֵינַיִם הָאָדֹם.
וּבַלֵּילוֹת וּבַלֵּילוֹת
נָשְׁבוּ רוּחוֹת בָּם קַלִּילוֹת.
כֹּה לִבְלְבוּ עַד בָּאָה יָד,
יָד שֶׁקָּטְפָה שׁוֹשָׁן אֶחָד,
וְאֵין יוֹדֵעַ עַד הַיּוֹם –
אֶת הַלָּבָן, אוֹ הָאָדֹם.
וְרַק יוֹדְעִים כִּי הַנּוֹתָר
לִבּוֹ נִשְׁבַּר, לִבּוֹ נִשְׁבַּר,
עַד כִּי סוֹף־סוֹף, חוֹשֵׁב אֲנִי,
נִשְׁבּוֹר נִשְׁבַּר גַּם הַשֵּׁנִי…
הָיֹה הָיוּ לִפְנֵי שָׁנִים
שְׁנֵי שׁוֹשַׁנִּים, שְׁנֵי שׁוֹשַׁנִּים.
בִּתִּי, בִּתִּי
מאתיעקב אורלנד
לחן: שמרית אור
בִּתִּי, בִּתִּי, אֲנִי לָךְ אָב,
כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ לְכוֹכָב,
כְּמוֹ הַבְּרוֹשׁ לְשֹוֹשַׁנָּה
וְכִשְׁנוֹת־אֶלֶף לְשָׁנָה.
בִּתִּי, בִּתִּי, מְאוֹר־עֵינַי,
אֶת יְגוֹנַי וּשְׂשׂוֹנַי
חָרַזְתִּי לָךְ מִמַּעֲמַקִּים
לְשִׁיר שְׁקֵדִים־וְצִמּוּקִים,
כִּי אַתְּ חוֹתַם חַיַּי לָעַד
וְהַשָּׂרִיד אֲשֶׁר יִשְׂרַד.
בִּתִּי, בִּתִּי, אֲנִי אָבִיךְ,
וְאֶת חַיַּיִךְ אָן אוֹלִיךְ?
לְאָן אֶשָּׂא אֶת מַכְאוֹבִי
כִּי תִּצְעֲקִי: "אָבִי, אָבִי,
אִם יְגוֹנִים הוֹרַשְׁתָּ לִי –
עַל־מָה חַיִּים בִּקַּשְׁתָּ לִי?…"
בִּתִּי, בִּתִּי, חַי אֱלֹהִים
אֲשֶׁר צִוָּה אֶת הַחַיִּים,
אִם גַּם אֲנִי, כְּמוֹ כֻּלָּם,
יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר הָעוֹלָם;
אַךְ, כַּנִּרְאֶה, שֶׁלֹּא לַשָּׁוְא
אַתְּ בַּת לִי וַאֲנִי לָךְ אָב…
בִּתִּי, בִּתִּי, אֲנִי לָךְ אָב,
כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ לְכוֹכָב,
כְּמוֹ הַבְּרוֹשׁ לְשֹוֹשַׁנָּה
וְכִשְׁנוֹת־אֶלֶף לְשָׁנָה.
לֹא כּוֹכָב
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. זעירא
לֹא כּוֹכָב הָיָה זֶה שֶׁנִּצְנֵץ מִלַּיִל,
לֹא דְלֵקָה הָיְתָה זוֹ שֶׁל חֲזִיז־פִּתְאֹם,
זִיק־עֵינֵךְ הָיָה זֶה, עֵין בְּנוֹת־הַחַיִל,
וְנַפְשִׁי הָיְתָה זוֹ שֶׁאֻכְּלָה עַד תֹּם.
יֵשׁ דְּרָכִים אֲשֶׁר לֹא נִצְעֲדוּ עֲדַיִן,
יֵשׁ תַּפּוּחַ עוֹד שֶׁלֹּא נִקְטַף מֵעֵץ,
נִשָּׁבַע־נָא יַחַד בְּאִישׁוֹן־הָעַיִן
שֶׁנִּטְעַם מֵהֶם עוֹד טֶרֶם בּוֹא הַקֵּץ.
אוֹר לַבַּת־עֵינֵךְ בִּי לֹא שָׁקַע וָמֵת עוֹד,
וּבְלִבִּי תְּלוּיָה דְמוּתֵךְ עַל הַקִּירוֹת,
אֶת שְׁנֵיהֶם אֶשָֹּא אִתִּי לִשְׂדוֹת־הַקֶּטֶל,
עִם שְׁנֵיהֶם, כַּלָּה, אֵרֵד לַחֲפִירוֹת.
לָלֶכֶת עִמָּךְ
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. זעירא
לָלֶכֶת עִמָּךְ
בַּדְּרָכִים הַנּוֹשְׂאוֹת פְּעָמַיִךְ,
לָלֶכֶת עִמָּךְ
בַּפְּרָחִים הַנּוֹשְׁרִים מֵעֵינַיִךְ,
בִּדְלֹק אֲבִיבִים עַל שָׁמַיִךְ
לָלֶכֶת עִמָּךְ.
לָלֶכֶת עִמָּךְ
בַּחֲרשׁ הַחוֹרֵשׁ וּבִזְרֹעַ,
לָלֶכֶת עִמָּךְ
בְּבוֹא לִי יוֹם־טוֹב, אוֹ יוֹם־רֹעַ,
בִּזְרֹחַ יוֹמִי וּבִשְׁקֹעַ
לָלֶכֶת עִמָּךְ.
רַק אֵלֶּה
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. זעירא
מִכֹּל שֶׁהָיוּ לִי, רַק אֵלֶּה נוֹתְרוּ לִי –
הַחוֹל וְהַחוֹף וְהָרוּחַ
וְשֹׁבֶל צְחוֹקְךָ הַקָּרוּעַ.
רַק אֵלֶּה שָׂרְדוּ לִי, רַק אֵלֶּה יָקְרוּ לִי –
הַיָּם וְהַמֶּלַח עַל פִּיךָ,
רַק הֵם לֹא בָּגְדוּ לִי, רַק הֵם לֹא שִׁקְּרוּ לִי –
עַל כֵּן, יַקִּירִי, אֲהַבְתִּיךָ,
עַל כֵּן, אֲהוּבִי, לֹא שְׁכַחְתִּיךָ.
מִכֹּל שֶׁהָיוּ לִי, רַק אֵלֶּה נוֹתְרוּ לִי,
רַק אֵלֶּה וּשְׁתַּיִם עֵינֶיךָ,
רַק אֵלֶּה וּצְלִיל נִגּוּנֶיךָ.
רַק אֵלֶּה שָׂרְדוּ לִי, רַק אֵלֶּה יָקְרוּ לִי,
עַד קֵץ לְשֵׂאתָם בִּי אַמְשִׁיכָה,
רַק הֵם לֹא בָּגְדוּ לִי, רַק הֵם לֹא שִׁקְּרוּ לִי –
עַל כֵּן, יַקִּירִי, אֲהַבְתִּיךָ,
עַל כֵּן, אֲהוּבִי לֹא שְׁכַחְתִּיךָ.
חֶפְצִי־בָּהּ
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. אולרי־נוז’יק
מִי זֹאת עוֹלָה
וּצְעִיף־אֲהָבִים רְעוּלָה,
מֹר מְקֻטֶּרֶת
בַּדְּרָכִים?
מִי זֹאת, מִי זֹאת,
שֶׁעֵינֶיהָ בּוֹהוֹת וְהוֹזוֹת,
שֶׁמְּעֻטֶּרֶת
בַּפְּרָחִים?
הֵד קָרוּעַ.
הֵד קוֹלָהּ קוֹרֵא בָּרוּחַ:
אֲנִי חֶפְצִי־בָּהּ, חֶפְצִי־בָּהּ בַּת תֵּימָן,
אֲנִי לֹא מֶשִׁי, לֹא שָׁנִי, לֹא אַרְגָּמָן.
אֲנִי אַיֶּלֶת־בָּר,
אֲנִי הָרוּחַ בַּמִּדְבָּר,
בְּאֵר זַכָּה אֲנִי –
שְׁתֵה, חֲתָנִי.
אַיֵּה, אַיֶּךָּ, דּוֹד,
אַיֵּה הִרְחַקְתָּ לִנְדֹּד?
בּוֹא, חֶפְצִי־בָּהּ לְךָ שׁוֹקְקָה.
כּוֹכָב דּוֹלֵק בַּלֵּיל
וְתַן בַּוָּדִי מְיַלֵּל,
בּוֹא, חֶפְצִי־בָּהּ לְךָ מְחַכָּה.
מִי זֹאת יוֹרְדָה
מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ
תַּחַת הַתֹּמֶר
שֶׁבַּגַּיְא?
מִי זֹאת, מִי זֹאת,
שֶׁפָּנֶיהָ חֲלוֹם אֲחוּזוֹת
עַד בְּלִי אֹמֶר,
עַד בְּלִי דַי?
הֵד קָרוּעַ.
הֵד קוֹלָהּ קוֹרֵא בָּרוּחַ:
אֲנִי חֶפְצִי־בָּהּ…
אוֹרֵחַ
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. זעירא
אֶל לִבִּי הָעֶרֶב בָּא אוֹרֵחַ,
כָּל הַלַּיְלָה עַל לֵילִי זוֹרֵחַ.
לֹא אֶשְׁאַל מִנַּיִן,
לֹא אָבִינָה אֵיךְ,
אֶת לִבִּי אֶתֵּן לוֹ
וְיֵלֵךְ.
עַד קַצְוֵי הַדֶּרֶךְ הַנּוֹשֶׁנֶת
לֹא יֵדַע כִּי לוֹ אֲנִי מַמְתֶּנֶת,
לֹא אַגִּיד מִנַּיִן,
לֹא יָבִינָה אֵיךְ,
אֶת לִבִּי אֶתֵּן לוֹ
וְיֵלֵךְ.
שִׁיר הָעֶלֶם
מאתיעקב אורלנד
לחנים: ע. עמירן, ד. זהבי, מ. אמריליו
אַתְּ עוֹלָה
מִשְׁעוֹלֵךְ,
נַעֲלָה,
חַכְלִילִית,
טְלוּלָה
מִטְּלָלִים
וְלֵילִית.
וְאוּלַי
בִּגְלָלֵךְ
אֲהֵבוּנִי רֵעַי,
שֶׁהָיִית
לִי כַּלָּה
לְתָמִיד.
רוּחַ גֶּבַע, רֵיחַ אֹרֶן
לָךְ אָבִיא –
וּבַלַּיְלָה עַל הַגֹּרֶן
נַאֲבִיב.
שִׁיר אָשִׁיר לָךְ, שִׁיר הָעֶלֶם
שֶׁאָהַב,
שֶׁהֵבִיא לָךְ מִן הַתֶּלֶם
אֶת יָדָיו.
שְׁתֵּי יָדַיִם כּוֹאֲבוֹת
מִכְּנַעַן,
שֶׁפָּרְחוּ בֵּין רְחוֹבוֹת
וְנַעַן.
שִׁיר אָשִׁיר לָךְ, שִׁיר צָנוּעַ,
שִׁיר
הַחוֹלְמִים עַל נִיר זָרוּעַ
וְקָצִיר.
הַנּוֹשְׂאִים לָאוֹר עֵינַיִם
וְלֵבָב –
וְנַפְשָׁם כְּרוּחַ לַיִל
בַּמֶּרְחָב.
אַתְּ עוֹלָה
מִשְׁעוֹלֵךְ,
נַעֲלָה,
חַכְלִילִית,
טְלוּלָה
מִטְּלָלִים
וְלֵילִית.
וְאוּלַי
בִּגְלָלֵךְ
אֲהֵבוּנִי רֵעַי,
שֶׁהָיִית
לִי כַּלָּה
לְתָמִיד.
עֵץ הָרִמּוֹן
מאתיעקב אורלנד
(עפ"י נעימה בוכארית עתיקה בעיבודו של י. אדמון)
עֵץ הָרִמּוֹן נָתַן לֵיחוֹ
בֵּין יָם הַמֶּלַח לִירֵחוֹ,
שָׁב, חוֹמָתִי, גְּדוּדֵךְ מִנְּדוֹד,
שָׁב, תַּמָּתִי, דּוֹדֵךְ מִדּוֹד.
אוֹצְרוֹת־אוֹפִיר וּצְרִי־גִּלְעָד,
רֶכֶב־מִצְרַיִם שָׁלַלְתִּי לָךְ, בַּת,
אֶלֶף הַזֶּמֶר אֶתְלֶה לָךְ מָגֵן
מִן הַיְאוֹר עַד הַיַּרְדֵּן.
אַתְּ כְּלוּלָה מִכָּל כַּלּוֹת,
אַתְּ דְּגוּלָה כַּנִּדְגָּלוֹת,
שְׁתַּיִם עֵינַיִךְ כִּשְׁתַּיִם יוֹנִים
וְקוֹלְקוֹלֵךְ פַּעֲמוֹנִים.
לָךְ הַתְּרוּעוֹת, לָךְ הַזֵּרִים,
לָךְ כָּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים,
מַה־לִּי חֵיל־אֶלֶף וּמָה רְבָבָה,
לְבָבִי מֵת מֵאַהֲבָה.
שָׁב אֶל הַקֶּשֶׁת, שָׁב הַחֵץ,
שָׁב הָרִמּוֹן אֶל רֹאשׁ הָעֵץ,
לָךְ וְאֵלַיִךְ הַחַיִל יוֹחֵל,
בּוֹאִי, כַּלָּה, כִּי רַד הַלֵּיל.
הִשָּׁבְעִי
מאתיעקב אורלנד
לחן: ק. אוֹשרַת
הִשָּׁבְעִי שֶׁהַבְּרִית לֹא תָּמִירִי
וְאָחוֹז תֵּאָחֲזִי בִּי לָעַד,
שֶׁהַחוּט הַקּוֹשֵׁר לֹא תַּתִּירִי,
שֶׁדַּרְכֵּנוּ הַזֹּאת לֹא תֹּאבַד.
הִשָּׁבְעִי שֶׁיָּרֹק עוֹד הַיַּעַר
וּזְמִירִים עוֹד יַרְנִינוּ קוֹלָם,
שֶׁעוֹד כָּל נַעֲרָה וְכָל נַעַר
נוֹלָדִים לֶאֱהֹב בָּעוֹלָם.
כִּי לֹא לִי מָה הַדֶּרֶךְ נֵלֵכָה
וְלֹא לִי הַקְּרָבוֹת וְשִׁבְיָם,
כָּל עוֹד חַי הַמָּטָר וְהַלֶּחֶם
וְהוֹלֵךְ הַנָּהָר אֶל הַיָּם.
כִּי שָׁמַיִם רַבִּים יַאֲפִילוּ
וְתִתַּמְנָה תְּפִלּוֹת מִקְדָּשִׁים,
וּנְעוּרֵינוּ לָנֶצַח יַתְחִילוּ
וְלָנֶצַח יִהְיוּ חֲדָשִׁים.
אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי
מאתיעקב אורלנד
לחן: ד. זהבי
אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי אֶת צַעַר הַשְּׁתִיקָה,
אֶת נוֹף הָאֵלֶם שֶׁשָּׂרַפְנוּ אָז מִפַּחַד,
הֲלֹא אָמַרְתְּ אֵלַי: הָעִיר כָּל כָּךְ רֵיקָה,
הֲלֹא אָמַרְתְּ אֵלַי: נִשְׁתֹּק מְעַט בְּיַחַד.
בְּחַלּוֹנִי קָמְלוּ כְּבָר שׁוֹשַׁנֵּי הַנֹּחַם,
בְּחַלּוֹנִי נִסְתַּם חֲזוֹן הַמֶּרְחָבִים,
רַק הָרְחוֹבוֹת עוֹד מְחַיְּכִים בִּמְלֹא הָרֹחַב
אֶל כָּל אֶשְׁנָב מֻצָּת בְּאוֹר הָעֲרָבִים.
בּוֹאִי נֵצֵא שׁוּב לַחוּצוֹת אוֹתָם הָלַכְנוּ,
אֶל סַפְסְלֵי הָאֲהוּבִים בְּגַן הָעִיר.
אוּלַי נִפְגּשׁ עוֹד בַּפָּנִים אֲשֶׁר שָׁכַחְנוּ,
אוּלַי נִשְׁמַע עוֹד מֵחָדָשׁ אוֹתוֹ הַשִּׁיר.
בַּחֲלוֹמוֹת הָהֵם עַל הַסַּפְסָל הַקַּר,
בַּחֲלוֹמוֹת הָהֵם נַרְדִּים אֶת עֲבָרֵנוּ,
עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד גָּבוֹהַּ וּמֻכָּר
יִפֹּל שׁוּב בִּנְשִׁיקוֹת עַל צַוָּארֵינוּ.
שִׁיר אֵלַיִךְ
מאתיעקב אורלנד
לחן: מ. זעירא
סְתָו בַּחַלּוֹנוֹת וְאוֹר בַּבַּיִת פְּנִימָה
וְצִפִּיָּתִי כֻּלָּהּ שַׁיֶּכֶת לָךְ,
אַתְּ הַבּוֹשֵׁשָׁה לָבוֹא יָמִים־יָמִימָה –
מַה־דָּבָר תֹּאמְרִי בַּשֶּׁקֶט שֶׁהָשְׁלַךְ?
מַה־דָּבָר יַגִּיד לִבֵּךְ, שֶׁלֹּא קְרָאַנִי,
מַהוּ אֲבַקֵּשׁ מִיָּד שֶׁלֹּא הוּשְׁטָה?
הֲיָבוֹא חֲלוֹם אֲשֶׁר לֹא חֲלָמָנִי
וְיָבִיא פְּדוּת לְנֶפֶשׁ לְכוּדָה?
רוּחַ רוּחַ עַל שָׁמַיִם,
נִרְדָּמָה יְרוּשָׁלַיִם.
רוּחַ בַּמִּדְבָּר הוֹמֶה לוֹ,
נִרְדָּמִים מֵי יָם־הַמֶּלַח,
רוּחַ, רוּחַ, הַר־צוֹפִים…
כָּל יָמַי הָלְכוּ בְּלִי לָדַעַת אָנָה,
כָּל פִּזְמוֹן בְּפִי – תְּרוּעַת־תַּאֲנִיָּה,
אַל תִּבְכִּי לָהֶם וְאַל תֵּצְאִי הַגַּנָּה,
אַל־נָא תַּאַסְפִים, אָחוֹת רַחֲמָנִיָּה.
לוּ גַם אֶקְרָאֵךְ וּקְרִיאָתִי נוֹאֶשֶׁת,
לְעִצְּבוֹן יָמַי אַתְּ אַל תּוֹשִׁיטִי יָד,
לַגֵּאִים, אָחוֹת, הָרוּחַ הָעִקֶּשֶׁת,
הַגֵּאִים, אָחוֹת, לא יְוַתְּרוּ לָעַד…
רוּחַ רוּחַ עַל שָׁמַיִם…
גַּם בְּבוֹא הַיּוֹם בּוֹ אֵרָדֵם לָנֶצַח
וּבְחַלּוֹנַיִךְ סְתָו יָתוֹם יֵשֵׁב,
בְּכַסּוֹת עָפָר אֶת כָּל עַזֵּי הַמֵּצַח,
בְּכַסּוֹת פְּרָחִים אֶת כָּל מְזֵי הַלֵּב.
אִם תִּגְּשִׁי פִּתְאֹם יָפָה כִּנְעוּרַיִךְ
וְתֹאמְרִי: קָרָאתָ – וָאָבוֹא סוֹף־סוֹף…
גַּם אֲזַי אָקוּם מִן הַמֵּתִים אֵלַיִךְ,
כִּי גַּם בְּמוֹתִי אוֹסִיפָה לֶאֱהֹב.
רוּחַ רוּחַ עַל שָׁמַיִם…
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.