זאת לי הפעם הראשונה אשר אשא את עטי ליובל איש.

פעמים רבות ניסו עסקנים שונים ובאי‑כוח הסתדרויות להניעני למעין זה, ולא יכלתי לעשות כזאת אף באותם המקרים שבכל מאודי חפצתי להצטרף לציבור המיַבל. והנה לתמהוני אני עצמי, נעניתי עתה, ברצון רב, להריץ את עטי בציוּן מעט משבחיו של אטינגר, אשר ידעתיו במשך שנות עבודתו בארצנו.

ובקשתי ומצאתי את הסיבה ליחסי זה אל אטינגר – כי ראיתיו עניו אף במקצועו, בחקלאות, אשר רבה בו ידיעתו, ועקב אשר רבה ידיעתו במקצועו. ומצאתיו אדוק באמונתו בתוצאות עבודתו, באשר מעורה אמונתו בעבודתו, בידיעתו אותה לעמקה ולהיקפה.

ובקשתיו – על כי רבות עיפרו בישובנו עליו ועל עבודתו; והוא באמונתו נשא בדומיה את קלס מתנגדיו, ואף לא פצה פיו בזמן שבני מפלגתו עזרו להרחיקו מעבודתו בהתישבות, למען שים את המשרה על שכם חבר אחר פעיל למפלגה יותר מאטינגר.

וזכורים לנו ימי כהונתו של אטינגר כמנהל ההתישבות, אשר למרות היות לו מאחוריו שנות נסיון רבות בהתישבות חקלאית בארצות שונות, הרי לא לקח לעצמו את העטרה להיות דן יחיד, אלא שיתף בעבודתו את הועדה להתישבות חקלאית, שהורכבה מחקלאים ועסקני התישבות שונים שבארץ.

והנהלת המחלקה להתישבות ע"י אטינגר הן לא היתה רק הנהלה תקציבית, כאשר אחריו, אלא גם הנהלה חקלאית. ויחידי היה אטינגר בהכנסת ענף‑הברכה של המטעים למשקינו החדשים, על אף ההתנגדות לכך אשר קמה אז מכל צד.

אכן עתה יברכו יושבי העמק שבע ביום את אטינגר, על תתו להם את פרי העץ הצפוניים בכלל ואת זני הענבים לשולחן ולמרפא בפרט. אך זכורים לנו עוד אותם הימים אשר רבים הרבו לנוד לנו על המטעים האלה ועוררו גם בנו את הספקות: 1) אם אמנם יצליחו אלה לשאת פרי ישוה בעמלנו בם; 2) ואם יימצא קונה ל“מעט הפרי” אשר נשיג מהם. אך גם באותם הימים, ימי השפל והלעג למטעים אלה, היה אטינגר מעורר אותנו לעבדם כהלכה ומבטיח לנו, באמונתו השלמה, כי ההצלחה בוא תבוא, הן מצד הפוריות של המטעים והן מצד הדרישה של השוק על פִרְיָם הטוב.

כיום נמלאה כבר הבטחת אטינגר לנו במילואה: א) המטעים נענים לטיפול בם, וכטיב הטיפול בהם כן ייטיבו להעניק רוב פרי יפה וטעים; 2) לפרי הטוב והיפה – הרי אין לנו כיום כל מחסור בארצנו.

יום הולדתו של אטינגר חל בימי בציר הענבים בעמק‑יזרעאל. משנה לשנה תרב הברכה אשר יאספו משקי העמק מכרמיהם. והשנה הגדילה הברכה בכרמיהם, הן בתנובה הטובה והן במחיר הטוב – ומתוך השמחה בברכת הבציר יברכו משקי העמק את אטינגר ליום הולדתו הששים, כי יאריך עוד ימים רבים לשבוע אתנו מטוב ארצנו הברוכה בעמל כפינו, ויחדיו נוסיף עוד לעמול עליה להרבות את ברכתה לנו.

תרצ"ב (1932).

(למלאות כ"ה שנה להנהלתו של מר א. קראוזה במקוה‑ישראל)

מקצת שבחו של מר אליהו קראוזה הוא, שהיה הראשון בכל פעולה ישובית, אשר רק אחרי שנים שהוא היה המתחיל בה, ואשר כולם מחוגו היו מלעיגים לו על המעשה שעשה בזמנו – רק אז נהיתה אותה פעולה ליסוד ראשון בפעולות תחיתנו.

1. “הקולקטיב”. הוא היה הראשון אשר מסר בשנת 1908 לקולקטיב – לקבוצת פועלים עברים על אחריותם את העבודה בסג’רה, בעת שכל הארץ – ואף הציונים בתוכם – חשבו כדבר הכרחי להם לעשות את כל עבודת השדה והבנין רק על‑ידי פועלים ילידים… ולמרות שהוא קיבל אזהרות מיק"א. – הוא הרצה להם הרצאות חקלאיות (בעברית בסיועם של הפועלים), השתתף אתם במועצותיהם כיועץ בלבד, ואף היתה לו הסבלנות לגמור בשלום אותה השנה, ולהתחיל אחר כך עם קולקטיב שני – קבוצת בן ציון ישראלי וי. פינרמן. דבר זה בא לו, בלי ספק, עקב מעלה אחרת שיש בו, והיא להיות מקרב את הפועל העברי, מתחשב אתו ומקשיב לו ולרעיונותיו, ויודע להעריך את כל זה.

2. פועלות. אף הוא היה הראשון שהאמין ביכלתן של הפועלות. צירף אותן בסג’רה כמעט בכל העבודות השונות בשדה, ומסר להן את כל המשק הביתי במקוה‑ישראל (הרפת, הלול וגם הירקות) בטרם עוד נודעו לתהילה משקי הפועלות, ובטרם האמינו בכוחן – אף בחוגי הפועלים – לעשות משהו שאינו קשור בעבודת‑בית ומטבח, והמורים במקוה הביטו על ענין מסירת העבודה לפועלת – ועוד עבריה – כעל דבר שטרם נשמע כמותו… דבר זה היה עדיין בשנת תרע"ט, בטרם התחילה העליה שאחר המלחמה, ובטרם הראו הפועלות העבריות את יכלתן.

3. השפה העברית כשפת לימוד חקלאות. הוא היה הראשון להנהיג את השפה העברית כשפת‑לימוד לחקלאות בבית‑הספר מקוה‑ישראל, אף כי המורים ששימשו עד אז כמורים במקוה‑ישראל לא יכלו להסתגל לשינוי הפתאומי הזה; ואז עדיין לא היו מונחים מקובלים לחקלאות, ואך מתוך הלימודים נוצר כל מונח ומונח.

4. העבודה העברית הטהורה. הוא היה הראשון אשר העיז לתת ספר‑כריתות בבת‑אחת לעבודת הילידים, ולהנהיג עבודה עברית מלאה בכל ענפי המשק בלי שיור כלשהו, למרות זאת שרבו המתאוננים והמתלוננים מבין אנשי מקוה, כי היה להם לא נוח שלקחו מהם פועלים נכנעים, והביאו גם את דיבתו רעה לפני “פריז”.

והלא עד היום אין העבודה העברית הטהורה נקלטת בהרבה מקומות אחרים, למרות שלוש שנות הלקח האחרונות.

וכה היה הוא הראשון להנהיג את כל הפעולות החיוניות לתחיתנו בארצנו, ויש אשר בזמנם צחקו לו ולחלומותיו; אכן הוא בעל הלב העברי הגדול ידע שאף אם קשה הדרך, אך אי‑אפשר אחרת, ורק בה נצליח להגשים את תקוותינו. ואכן – חלומותיו הוכתרו בהצלחה גמורה.

מי יתן והיה עוד שנים רבות אתנו פה, וקידמנו עוד בפעולות חשובות רבות.

תרצ"ט (1939).