לחברים וחברות מגדלי ירקות ביהודה, שומרון והגליל.

במסיבת חברים לדעה, אשר הרוב מהם הם גם חברים לגידול ירקות, הודגש הצורך שישנו כעת בקשר תמידי בין מגדלי הירקות, אשר התרבו בשנה האחרונה ועומדים להתרבות עוד יותר בשנה הבאה. הראו על זה, שלרוב מאתנו אין די נסיון במקצוע זה, ואין גם מקורות לשאוב מהם ידיעות ועצות נחוצות. כל אחד נמצא במצבו של אדם הראשון. כל אחד מתחבט באותן השאלות האלפא-ביתיות. ואם הצליח מי שהוא למצוא פתרון לשאלה זו או אחרת, אין לו האפשרות להקנות את זה לחברו, אשר טרם מצא את הפתרון הזה; ואף לא היכולת לקחת מחברו את אשר מצא זה. בזבוז הכוחות באופן זה גדול מאד, והשכר אינו לפי הצער. עקב זאת נמצא מקצוע זה בישובנו מתחת לדיוטה התחתונה. אין יחס נכון אליו ואין אמונה בהצלחתו. והלא גידול ירקות הוא אחד מעמודי התוך במשק החקלאי. אין בית אכר ואין מטבח הקבוצה או החוה יכולים להתקיים קיום בריא בלי מקצוע זה. ולמרות זה נחשב הוא, עד הזמן האחרון בכל אופן, כמעט למיותר במשקים, כי לגדל עגבניה (כאשר התבטא אחד מעסקני הישוב) עולה ביוקר עשרת מונים מאשר לקנות עגבניה. ואם התחילו בזמן האחרון לטפל בירקות פחות או יותר, לא בא זה אלא בעקבות המשבר¹ אשר העלה את מחיר העגבניה בשוק ועוד העלה יותר את מחיר הכסף הדרוש לקנית העגבניה בשוק. ואולם אם מקצוע זה לא ירכש לו את עמדתו הנכונה במשק, אם בגידול ירקות נוסיף לגשש באפלה כאשר עד כה, יש לחשוב שכעבור המשבר שוב ידחקו ירקות השוק את ירקות הגינה מהרבה שולחנות. ולמה לא נוציא מעז וקשי המשבר את המתוק הזה, לבסס את מקצוע הירקות במשק ולרכוש לו יחס והכרה כמו הפלחה, למשל? את זאת נוכל לעשות, אם נסדר בינינו לבין עצמנו עזרה הדדית להתמחות במקצוע זה בכלל, ולתת איש לאחיו הערות והוראות בכל שאלה שאנו נתקלים בה. כל זה אפשרי רק ע“י כלי-מבטא הדדי. ולתכלית זו הוחלט במסיבה הנ”ל להוציא עלון לגידול ירקות.

והנה לפניכם הגליון הראשון, גליון לדוגמה. והיה אם תמצאו את הדוגמה למתאימה ואם תכירו בצורך שישנו בעלון כזה בכלל, כי עתה עליכם לדעת שבלעדיכם לא יתקיים העלון הזה. הרי הוא לכל אחד מאתנו, מגדלי הירקות, כבית-ועד למשא-ומתן בשאלות המעסיקות אותנו. העורך איננו רואה את העלון כיצירתו הפרטית. כל אחד המוצא תועלת בעלון זה צריך גם להביא תועלת לחברתו על-ידי השתתפותו בעלון. העזרה היא הדדית, אך מובן, כי בתודה רבה נקבל את מאמריהם של מומחים.

בגליון הזה הראשון ישנם פרקים אשר יצטרכו, לפי הבנת העורך של עכשיו, להיות קבועים בעלון, וישנם פרקים שהעונה גורמת. נחוצים גם פרקים ע“ד מושגים נכונים בשפת הירקנים, כלומר מלים, שמות ומושגים שחסרונם מורגש במקצוע. פרק ע”ד הכנת ירקות לשולחן על-ידי בישול, ועוד פרקים. הפרק האחרון שבגליון זה נקרא בשם “שאר ירקות” (במובן האידי העממי), ואין בו אף זכר לירקות, ורק בצורה כזו ובכמות כזו, בתור הוספה לגן הירק, מצאנו לאפשר להכניס בעלוננו ענינים חקלאיים שאינם שייכים ישר למקצוענו.

טבת, תרע"ז (1917).

ביסוד “גן הירק” לא היתה כוונתנו תחילה אלא להוציאו במספר גליונות מצומצם לפי הקיבוצים שלנו, ולא בדפוס. ואולם אחרי נסיונות שונים ועמל רב נתברר, שאחרת אי-אפשר. ולרגל זה מתעוררת הדאגה פן תתעופף הרוח המשפחתית מבינינו מגדלי הירקות, הכותבים והקוראים העיקריים של “גן הירק”; פן יתבישו ויוצנעו רבים מאתנו מהשתתף במשא-ומתן, בשיחות הנוגעות לעבודתנו, אם ידעו כי אלו תבאנה באותיות מרובעות נדפסות. ואל נא תהי כזאת בינינו! יהי נא לנו כלי-מבטאנו זה כמדורה משפחתית קטנה, אשר מסביבה אנחנו מסבים ומשיחים אחרי יום העבודה, ואשה הקטן מחמם לב כל בני המשפחה ומשרה רוח קלה ונוחה, ושיחה שוטפת בינות למסובים.

בסבר פנים יפות, כהרגשתנו, נקבל את כל המתקרב למדורתנו, ונוסיף לשוחח ולפעול. אימת הציבור אל תביעתנו כל עוד שפעלנו ושיחותינו מכוונים לעצמנו, לתועלת מקצוענו, ותוכנו כברנו.

יוכל היות, שבשיחותינו יפלו אי-אלו שגיאות – וכי מי ימלט משגיאות? – ויבואו נא ידידינו הרואים את שגיאותינו ויעירו לנו עליהן. מעומק לבנו נכיר להם את טובתנו, יען ששגיאות בשיחותינו הלא הן שגיאות בעבודתנו. זאת הן כל חפצנו שלא לשגות בעבודתנו. – ואמנם יודעים אנחנו כי שגיאות במקצוענו אינן שגיאות מוחלטות, כשגיאות הנדסיות למשל. המקצוע שלנו – ככל מקצוע חקלאי – דן ומטפל בצורות חיים וצרופיהם. וזו היא דרך אשר אין לה סיג ואין לה גדר. ועד עולם לא תסויג ולא תגודר (אין זו הנדסה). האמת אשר הוכרזה אתמול יכולה להיכזב מחר. וגם היום יכולה למשל להימצא אמת מוחלטת בארץ אחת, אשר איננה נכונה בארץ אחרת, משום שינוי האקלימים ועוד תנאים מתנאים לאין ספורות. במקצוע זה מותר לכל תלמיד ותיק, לכל עובד מוכשר להסתכל ולחקור גם במופלא ממנו, ולהשיח לחבריו את ההנחות היוצאות לו מתוך נסיונו בעבודתו. אמנם, מאליו מובן, כי אם יבוא כל אחד מאתנו להתחיל לחקור מן האלפא-ביתא, לא יספיק הרבה. הוא יכול לפעמים לעמול שנים כדי למצוא פתרון לחזיון פשוט, אשר מצאוהו אחרים לפני יובלות בשנים והוא לא ידע. אנחנו צריכים תמיד להתאמץ, בכל האפשרויות לרכוש לנו ידיעה והבנה בכל אשר גילו וחדשו הקודמים לנו והמומחים שבדורנו. כי רק באופן זה נצליח להתקדם בעבודתנו, ואולי גם לחדש מה בעבודה בשביל חברינו ובנינו.

עלוננו “גן הירק” אינו יכול, ואף הירחון הכי מדעי אינו מספיק להקנות למי שהוא ידיעה יסודית והבנה שלמה במקצועו; יסודיות ושלמות עלינו לבקש – אם לא בבתי-ספר חקלאיים – בספריות חקלאיות. העתון והעלון השימושי אינם מכוונים ואינם יכולים להיות יותר מרשימות זכרון לעבודות העונה, אך לא ספר לימוד. ההיקף, המטרה והיכולת של הספר שונים בעיקרם מהיקף, המטרה והיכולת של העתון. – כוח העלון השימושי יפה בזה שהוא מצומצם. ובזה שהוא שם לב לפרטים מקומיים גם פעוטים. ווהא משתמש בעובדות הרגילות בסביבתו וחוגו. והוא דן בכל עונה באותם הדברים הקטנים אשר חוג קוראיו ערים ומעונינים בהם. וזאת היא מטרתו העיקרית של “גן הירק” שלנו; כי יחד את הידיעות השימושיות המוגבלות אשר הוא יכול לתת, גם ירמוז בכל אחת משורותיו כי קצרה יד עלוננו גם מפתוח דלת לתורת מקצוענו הגדולה והרחבה. ועלינו לשאוף לרכוש לנו את הידיעות האלה מחוץ ל“גן הירק”. וכל כמה שיצליח “גן הירק” יותר להבליט לנו את הצורך בלימוד והשתלמות במקצוענו מחוצה לו, יותר תימלא ותסתייע תעודתו.

שבט, תרע"ז (1917)

– – – ומענין לענין קשה עכשיו לעבור בטרם נביט בתמונה של קבוצת צעירות וצעירים, מגדלי ירקות, יושבים במטבחם בלילה, אחרי יום עבודה ארוך, ושוזרים חוטים לקשור ירקות לכלונסאות. כל אחד מתביש בפני חבריו להפסיק את העבודה הזאת, למרות מה שהלאות ואי הרצון נשקפים מפני כולם. עבדים אנחנו לדעות מקובלות כי על העובד לא רק לעשות עבודתו, כי אם פשוט לעבוד יומם ולילה. והן זה עושה את עבודתנו פלסתר ואותנו למשועבדים. כי עבודה בזמנה (8–10 שעות ביום) חביבה, משחררת, מרוממת ומזככת; ומעל לזמנה היא מעיפת, משעבדת ונשטמת. או המבלי אין ספרים לקרוא בערב כי נשב לנוע על העבודה?

שבט, תרע"ז (1917).

כל מה שאנו משקיעים את עצמנו בעבודתנו בשדה, וכל מה שאנחנו מתרחקים מהאמונה כי על העובד להיות בן-אדם גס שאין לו בעולמו יותר מידיו – לעבוד ופיו – לאכול, – יותר ויותר כואבים אנחנו על אשר נדבר בלעגי שפה, ועל אשר אין אנחנו יודעים לקרוא בשפתנו שמות למושגים השופעים אלינו מכל פינות גינתנו.

כל עוד שידעו בעמנו רק שני סוגי אנשים: או תלמידי-חכמים או עמי-הארץ; לתלמידי החכמים הספיק לדעת כי “עש”, למשל, הוא “מין שרץ” ו“קשוא” הוא “מין ירק”, ויכלו לקרוא בכתבי הקודש, למשל: וטאטא במטאטא, מבלי לדעת כי ישנו איזה קשר בין המלה מטאטא ובין אגודת הזרדים שמכבדים בו את הבית; ולצד השני ידעו עמי הארץ לכבד את הבית ולגדל קישואים מבלי לדאוג כלל לשמות “בלשון הקודש” לכלי עבודתם או פריה – בימים הטובים ההם יכולנו להסתפק גם במלונים הרגילים אשר ניתנו לנו. ואולם עכשיו, בשאפנו לעשות את שדה עבודתנו גם לבית ספרנו, ושיהיו עבודתנו ושפתנו, חיינו וארצנו לדבר אחד לנו, עכשיו רוצים אנחנו לקרוא בשם ברור נכון לכל חזיון ולכל מושג אשר נסיוננו מתעשר בהם. והישנו קשר בין העש אשר בכתבי הקודש לפרפר אשר יטיל ביציו על כרובנו; או הנמצא בספרותנו שם לחיפושית הנוקבת את בדי עגבניותינו; או הנוכל לקרוא בשם מיוחד (לא סתם “מין כלי”) לכל אחד מכלי עבודתנו ולכל חלק וחלק מהכלים האלה? ומיני הירקות עצמם מה שמותיהם, מהו סלרי ומהו ארטישוק ואספרגוס; וסתם “שן” של שום, האם “שן” היא ל“ראש” השום או זו לא "שן וזה לא “ראש”?

בשדה זה: “לברור המושגים”, ישנם בארצנו רבים היכולים להביא לנו ברכה רבה מאוד. רבים אצלנו גם אלה אשר אינם מומחים ביותר לגדל ירקות בגן, אך רחבה ידיעתם ומומחיותם לדון ע“ד קביעת שמות למושגי הירקנים, וצריך לקוות כי לא ימנעו את עצמם מהשתתף בפרק זה בעלוננו “גן הירק”. – בעבודה החשובה הזאת של איסוף ועיבוד חומר ל”מלון העבודה במקצועות החקלאים“, התעוררו מכבר אצלנו בין עסקני הפועלים; והנה את החומר השייך למקצוע הירקות, אפשר וכדאי להציע ולדון בו ב”גן הירק“. זה יועיל יותר לעיבוד, ריכוז ושיפור החומר, ואגב נוכל להתחיל להשתמש תיכף בשמות המוצעים אשר יתקבלו בהסכמה. חומר רב לדון בו נמצא תמיד ב”גן-הירק" עצמו, יען כי הכותבים הן מוכרחים לקרוא בשמות למושגים אשר הם דנים בהם; גם אם הם עצמם לבם נוקפם על כמה מהשמות האלה, שהנם בספק נכונים ולא נכונים.

אנוכי במאמרי זה רוצה להציע מושגים, ולחלק מהם גם שמות, מעולם הרמשים, אשר אנחנו נפגשים בהם בעבודתנו בירקות – – –

אדר, תרע"ז (1917).

בחודש תמוז גלויות כבר תוצאות השנה, בכל מקצועות החקלאות אצלנו. לפני אלפי שנים היתה ארצנו בעונה זו, צוהלת בשמחת הקציר והאסיף. ברינה קצרו. ואנחנו עתה, בדמעה גם נקצור, וביגון נאסוף, בין אם מעט וגם אם רב יבול אדמתנו; רוח היתמות תלונו, כי טרם השלכנו את כל יהבנו על האדמה אמנו, כי היא תכלכלנו.

לאדם ועם, אשר באדמתם שרשם, נעוצות עונות הקציר בעונות הזריעה, ועונות הזריעה בעונות הקציר. את אדמתם לא ימירו, ומעבודתם לא יואשו, אם רב ואם מעט תנובתם, כאשר לא יואש עץ השדה אם גשומה ואם שחונה שנתו, ורק יוסיף להעמיק שורש, ולהרחיב נופו. ואולם אנחנו, שנה שנה, בעונת הקציר והאסיף, עם תלשנו את קטניותינו מן השדה, תפעמנו ההרגשה כי תלושים גם אנחנו מן השדה, אשר בזעתנו, ולפעמים גם בדמינו, הרוינוהו השנה. והכל עלינו להתחיל מחדש: “תקציב” חדש, “תכנית” חדשה, ולרוב גם “חברים” חדשים (לקבוצה), וגם “מקום” חדש, לעתים קרובות. כגלגל לפני סופה וכמוץ לפני כל רוח… ניזרה.

כל רוח מזעזעתנו ממקומותינו ומשנה את עבודתנו. אם יקרה וענף ממשקנו לא הכניס לנו השנה, הרי אנו מזניחים אותו בשנה הבאה, מבלי העמיק חשוב אף רגע, שמא יעברו הגורמים אשר הסבו להפסד השנה. ומבלי דעת כי “הרואה בשוק” המקורי, יזרע אל הפסד תמיד. ורק הזורע שנה שנה, הוא משיג גם את השוק הטוב.

ואשרי העובד אשר אין חייו תלויים בשוק, כי ייסד את משקו על כל ה“ענפים”, שיספיקו לו די צרכיו. ורק את העודפים מצרכיו יוציא לשוק, ומכיון שמרובת-הצורות היא תנובתו, ממילא בטוחה הכנסתו כי לא תזער.

“הכנסות מהשוק”! והיש לנו אף משק אחד, מעורב במידה כזו, שלא יאולצו עובדיו להוציא את כספם אל השוק, לקנות את צרכי שולחנם?…

ובחודש זה הנה תקציבים חדשים, ותכניות חדשות. והאמנם מן הנמנע הוא לסדר, כי בשנה הבאה יהיו במשק כל הענפים כדי לספק את כל צרכי השולחן אך ורק מהמשק עצמו?!… קשים הסידורים, ואולם רק בתחילתם. – ושבר יהיה לנו רק ממשקינו המעורבים. ולא מחנויות הפירות ואף לא מחנויות הדגן, ולא מחנויות הירק, וגם לא מחנויות החלב או חנויות הביצים. – – –

תמוז, תר"פ (1920).

כל אשר חי, נצרך הוא למזון. או במלים אחרות: הוא נצרך לזרם בלתי-פוסק של אותם החמרים אשר מהם צורף, ואשר יחדשוהו בלי הרף ויחיוהו. דבר זה צריך להיות מובן מאליו לכל מי אשר יבוא לחשוב ולדון ע"ד מזון. ומהמושג “חי”. לגבי הצורך במזון, לא צריך להוציא גם את עולם הצומח, אם כי זה מקבל את מזונו באופן אחר, מאשר יקבלו בעלי החיים את מזונם הם. (אמנם גם אין קו מבדיל, בנידון זה, בין עולם הצומח לעולם החי. וישנם בעלי חיים הקולטים את מזונם בצורה ודרך הצמחים. ומהצד השני ישנם צמחים הטורפים בטרפיהם רמשים שונים, ומעכלים אותם כדרך בעלי חיים). וכלל לא יהיה משגה להרחיב את המושג “חיים”, עד אשר יקיף לא רק את בעלי החיים והצמחים, כי אם גם את כל אשר ביקום, את כל אותם היסודות אשר מקיבוצי הרכבותיהם השונות מתגלות לעינינו “צורות החיים” המוכרות לנו.

ישנה הרשות להניח, כי נשמת החיים שופעת בכל אחד מן היסודות הנפרדים, הראשונים, אשר באי-אלו מצרופיהם אנו תופשים, בחושינו, צורות חיים הקרובות לצורות חיינו אנו, ונואיל להכתירן בשם החיים, כי רק קצרה השגתנו מהבחין את גילויי החיים הראשונים, אשר יפכו בתוך כל אלה יסודות היקום הנצחיים עד אשר יתלכדו ויתמזגו רבים מהם יחדיו, כדי להפנות את קרני חייהם ל“פריזמת” תחושתנו “שתומת העין”…

ביסודות הראשונים, המצוקים והאויריים, זורמים כנראה החיים מהם ובהם. נושמים הם את מרוץ חייהם ישר מן הארץ וכל “גרמי השמים”, מהם ובהם חייהם, לא יוסיפו ולא יגרעו עד נצח; ואולם צורות החיים המורכבות נצרכות לחיבור תמידי את זרם החיים המפכה בתוך היסודות הראשונים האלה, לחדשם ולמלא את הפרדתם התמידית. ואופן החיבור הזה שונה בצורות החיים השונות: מערכת הצומח מחוברה לזרם חייה באופן ישר כמעט, יונק הוא בעיקר מהיסודות הראשונים בהרכבותיהם הפשוטות או בצורותיהם הנפרדות. יונקים הם הצמחים חומר יסודי, עפרי (בלתי-חי לעינינו), ומהם מהווים הם את חייהם. ואולם מערכת החיים מחוברת לזרם חייה באופן אמצעי, בעלי-החיים קולטים את היסודות הראשונים (מזונם) כמעט רק בצורותיהם המורכבות.

תמוז, תר"פ (1920).