מכתב ראשון

(לרד"ק)

ידידי היקר!

שמח שמחתני במכתבך האחרון אשר בא היום לידי כי תלך בשפתך מחיל אל חיל, ועל דבריך אשיב כי אמנה כן הוא כי כה יחשוב לבי כי כל הראוי לחיות הוא יחיה ואשר אין בו כח ימות ולא נבכה לו, אך אאמין אמונה אמן כי כח בעם ישראל ואמונתו לחיות ויחיה עד בלתי שמים. ובדבר התקונים בדעתי אחזיק כי רק שלש אלה נחוצים לנו ולא יותר, ועל שאלותיך יכולת למצוא תשובה בצדה, הן לא בסתר אמרתי וגם אתה תדע זאת, כי בכל ימי טובה לישראל יעשו מדחה ויסורו מחקי דתם, ובכל זאת לא מת ישראל ולא אמונתו עד היום, כי גם בזה אאמין כי ימי הטובה לא יארכו בכל הארצות, ואם יארכו אז ישובו מעליהם לדתם, כאשר עשו בבריטאניא ואשכנז הדרומית, כי העם יבקש אמונה ודת ורק בימים הראשונים כאשר יצא לחפש, יהיה בסיס שוטף בתאותיו ולא ידע שבעה מבשר החזיר ומרק פגולים ועשן הקטרת ביום השבת, אך כאשר ימלא בטנו מהם ואיש לא יגער בו ישוב ויקץ בהם, ובאמרי כי אין לנו לשים לב להחקים אמרתי כי אין לנו לחדש חדשות, כי אף אם באמת החקים הרבים אשר פרו וישרצו ברבות הימים המה כסלונים ממאירים לבית ישראל ובכל זאת לא נוכל הרחיקם באספות, כי אם הזמן אשר הולידם הוא יכלם, ואז יקומו האוהבים את דתם להחזיק בחקים אשר להם שרש וענף בדת, אך לבל יסגו אחור ויתכחשו לצור מחצבתם אלה אשר אחרי תאותיהם לבם ילך, נחוץ לנו להעמיד שלשת העמודים אשר אמרתי למען לקרבם במוסרות אהבה לעמם, וגם בדאגתך לא צדקת, כי תדאג פן ימרו כל בני ישראל בדתם אחרי כי תראה כי המחזיקים באמונה ילכו ויצערו מיום ליום, לא צדקת!אך לא בך העון כי לא תשפוט בזה משרים, החטא הזה כרוך בעקבי כל האשכנזים אשר ידמו כי המה עם בני ישראל ואשר על כן יבקשו המה לשנות פני הדת כחפצם, ובראותם כי בהם ירבו סוררים ויאמינו כי כן דרך כל בני ישראל. לא זאת, ידידי, שבעה מילליאן יהודים ימצאו בארץ, שלשה מילליאן ימצאו בארץ רוסיא מהשלשה מילליאן תשעים למאה יראים ושלמים ורק עשרה למאה יקלו לנפשם ומהעשרה האלה תמצא רק עשִירִיָה אשר במרד ובמעל ומשנאתם לאמונה יעשו מעשיהם זר מעשיהם והיותר יקלו, רק כי השעה צריכה לכך, רֻבֵּי החכמים בארץ רוסיא אשר ידברו משפט ובקרת ברוח חפשי המה לא יקלו לנפשם רק לאחרים ויאהבו אמונתם ועמם ודתם יען כי ידעו דרכיהם ואמונתם. מן יתר הארבעה מילליאן ימצאו יותר משני מילליאן בארצות הקדם, אזיא ואפריקא והמה כלם יראם ושלמים, מן השנים מילליאן האחרים תמצא אולי החלק הרביעי אשר פרקו מעליהם העול, בגאליציען, אונגארן וגם בבאהמען ומעהרען רבים היראים על הפורקים, בארץ אשכנז הדרומית כמעט רבם ככלם יראים המה, בארץ בריטאניא כמעט כלם, בארץ צרפת חצי ובארץ אשכנז הצפונית ובעסטרייך מחצה על מחצה, בדענעמארק כלם יראים בשוועדען מחצה על מחצה, בהאלאנד ונידרערלאנדען כמעט כלם, כל אלה ראיתי בעיני ואדע נאמנה ואם נחשב את כל הפורקים מעליהם את עול הדת אז אספוק מאד אם ימצאו ביחד אף רבע ממיליאן, ואם נביט בעין חודרת יותר נראה כי גם בארץ אשכנז יחלו לשוב אל האמונה אף אלה אשר עזבוה מלפנים. ואם כן אין כל פחד פן תפול האמונה ולא תוסיף קום, אמנם לוא גם היה כדבריך כי מיום ליום ירבו העוזבים רֻבָּם (אשר הוא מן הנמנע) את הדת גם אז לא פחדתי אף רגע, ולהפך גם שמחתי אלי גיל, כי מלחמה כזאת תראה כי רוח חיים בעם הזה אשר לא יוכל לשכב ולנום שנים רבות במצב אחר, והעזיבה הזאת היתה כשמירה כי ידעתי נאמנה, כי אחרי כן ישובו ושחרו את דתם כאשר עשו תמיד. ואחרי כי אחשוב גם אני למשפט, כי עוד רבים יעזבו את הדת ועוד רבים ישובו אליה, ואחרי כי נחוץ הוא במאד מאד כי חקים רבים יתבטלו מעליהם לכן אין לנו לעשות לחקים מאומה לא לחזקם ולא לבטלם בלתי אם לחזק את לב העם באהבתם להעם וזכרון אבותיהם ושפתם ולכל יאמרו קשר לכל אשר יאמרו המטיפים אשר רק לכבודם ידאגו, קשר, למען ידעו כי רוח בישראל למען יבינו דרכי אבותיו ודי לנו בזאת, כי המה יחזקו לבם בדתם, ואל תשיבנו כי כמה וכמה מהלומדים פקרו בדתם, כי אלה אשר פקרו לא בהם היה העין, כי בהחלם ללמוד שפת עבר חשבו להם זאת כעון וחטאה, וכמים גנובים כן שאבו להחכמות ועל כן סר לבבם לאט לאט מדתם. ואחרי אשר עליהם הכבידו העול מאד, לא כן אם נורה לנערים ומה גם לנערות שפת עבר כשפת קדש אז תזכירם תמיד את אמונתם. וגם בשאלתך מה תועיל שפת עבר לבדה האם היודעים אותה יבינו כל דבר חק ומשפט גם בשאלתך זאת לא תצדק כי אמנם המבין שפת עבר ויודע לקרוא ספרים כתובים בה אז יבין כל אשר נכתב וכאשר ירבו לומדיה כן ירבו קוראיה וכן ירבו הכותבים בה, ויכתבו בשפה למען יבינו כלם, ועוד זאת לוא גם לא יבינו כלם, והאם עתה יבינו כלם שפת אשכנז על בוריה וכמה ימצאו אשר יבינו ספרי החכמים בשפת אשכנז! הן אם כלם ילמדו אז יש תקוה כי החלק הרביעי יבין הרבה והחלק העשירי מהלומדים יבין גם לכתוב ודי לנו די, והתשובה הזאת תשיב לך גם על שאלתך מה יעשו “אזובי הקיר” הלא אזובי הקיר ימצאו רק באין כורם ושומר את הגן, אך אם יעבדו וישמרו את הגן אז ירבו ארזים וגפני אדרת תחת שמיר ושית ואזובי הקיר, ובדברי דת ודין ומחקר בכתבי הקדש במשפטי אחזיק כי רק בשפת עבר יכתבו ולא בשפה אחרת, אם לא נחפוץ לזרוע שמיר ושית על תלמי גן ספרתנו, אנשים כפילון ויסיפון עקשו הישרה מחסר דעתם, פילון דרש דרשות של הבל ויתן יד להיודעים והמקובלים וגם הרמב"ם בפילוסופיא שלו העיב שמי אמונתנו, כי הכותבים בשפת הארץ ידאגו תמיד לכבודם למצוא חן בעיני העמים אשר יקראו דבריהם וייראו לנפשם להשמיע דבר אשר לא לרצון יהיה להם. ועל כן יפחדו גם להלל אמונתם פן יחשדום הקוראים, והוא אשר אמרתי במאמרי כי גם להספרים האלה כבר לא היה זכרון לולא העתקו בשפת עבר ודי בזה לבד להוכיח יתרון שפת עבר על יתר השפות.

אך בדבר אשר אמרתי כי החקים נחוצים לנו להבדילנו מקרב יושבי הארץ בזה אם אמנם לא אודה לך מכל וכל, כי באמת דיה לנו התורה והתקוה להבדילנו. אך בכל זאת צדקת באמרך כי נחוצים לנו חקים להבדילנו אך האם אמרתי כי כל החקים יכלו, הלא מילה שבת ויום הכורים ודומיהם ישארו על מקומם רק בחקים אשר הוסיפו האחרונים דברתי ולא בראשי חקי הדת, ואם גם את אלה יעזבו היום הלא יען כי לא ידעו להבדיל בין חוק לחוק, אך כאשר גורם להבדיל אז יחזיקו בחקי-הדת וישליכו אחרי גום את החקים אשר הולידו הפוסקים האחרונים בלי דעת ומשפט.

בכל לבבי הארכתי בדברי עוד כי לענג לי לדבר אתך אך העת לא תתנני לעשות זאת. את מאמרך על העללער נתתי להד' צייטונג בתנאי כפול ומכופל כי ישיבוהו לי אם לא ידפיסוהו.

תודתי לך על מאמרך בהוואכענשריפט.

והיה שלום.

אוהבך בלב נאמן.

פ. סמאלענסקי.

~~~~~~~~~~~

מכתב שני

(לרד"ק)

ידידי החכם הנכבד שלום!

בבאדען הנני שנית ועתה אשמיעך משפטי על מאמרך, השפה טובה במאוד מאוד ולפעמים היא גם שנונה, אך בכל זאת מצא המאמר הראשון בעיני חן יותר מהשני, בראשון הנך כשפוט אשר ישכיל ויבן אל הדבר אשר ישפוט בלב מתנה ורוח נכון, ובשני נתת יד לרגש למשול בך. ומלבד זאת אגיד לך דבר אמת כי ראשית המאמר השני לא מצא חן בעיני, הנה תחל במאטריאליזם ותחתום בקריסטיאניזם, והספר לא נגד המאטריאיליזם כי אם נגד הקריסטיאניזם נכתב וגם אין כח בו להחלם נגד המאטריאליזם ועוד זאת הנה תאמר כי בעת הזאת בעת אשר המאטרי. יגדל ויעשה חיל וינופף ידו על האמונה לשבר מגדליה ולהרוס אשיותיה, בעת הזאת החובה או המצוה לקום נגדו ביד רמה ולמצוה גדולה תחשב זאת לאיש הלוחם מלחמת האמונה, אבל לבבי לא כן יחשוב, אם די כח בקרב האמונה לחיות (אשר רק אז לה הצדקה לחיות, ואם אין כח בקרבה תמות ותקבר ולא נבכה לה כאשר לא נבכה לידוע חולי או לזקן אשר מלאו ימיו וירד אל קבר) אם די כח בקרבה אז לא תירא מפני כל וגם אם שות ישית עליה המאטריאל. ברוב כחו גם אז לא יצלח, וגם לא עלינו החובה להודות לאיש אשר ילחם בעד האמונה כאשר לא נודנו על לחמו בעד המטאריאל. הן רוח הוא באנוש וחפצו יטה לבו אל אשר יחפוץ ללכת ואיש איש ילחם בעד חפץ נפשו ובעד דרכו אשר כטוב יחשב בעיניו. המאטרי. והאמונה לא הפכים, כי במאטרי. נמצא גם אמונה ובאמונה מאטריאל. רק דרכים שונים המה אשר יובילו את האדם בדרכי החיים האחד יחזיק בזה ויצליח או יעשה מדחה והשני יבחר בזה וישיש בו או ינחם מדרכו, וגם אנחנו נבחר באחד ונלחם נגד השני יען כי באחד בחרנו וזאת היא תורת האדם ודרכי חייו ולא נוכל להעמיד את המאטר. כשלישי בין שתי האמונות לא כן באמונות אם נדע כי האחת נבנתה על עמודי כזב, בה המצוה להלחם ונכיר טובה לאיש אשר ירהיב עוז בנפשו להשמיע דבר אמת לדור.

אך אחרי כל אלה המאמר נחמד ונעים לקורא ואנבא לך גדולות לימים הבאים כי לא לרבים שפה ברורה כמוך.

בהרעדאקצי של נייע פרייע פרעססע אין לי מהלכים, ועצתי כי תשאל בתחלה במכתב, אך לא אבין מדוע תבחר רק בה, נסה אל הפרעססע אשר שם לה כמו להנייע ומאמרים טובים יבאו בה, ולדעתי נקל יותר לתת לה מאמרים מאשר להנייע, אך בכל זאת תוכל לנסות לשאול במכתב בשתיהן.

את העלה מהמאגאזין אשיב לך בשובי ווינה.

הקראת את הספר אהאסווער אין ראם פאן ס' העללער הערלאג פאן אטטא וויגאנד אין לייפציג צווייטע אויפלאגע, הן הספר הזה דבר פלא הוא ומדוע לא תשית לבך אליו לדבר אודותיו? ומאמר כזה יקבלו כל המכ"ע מידך.

והנני אוהבך ודו"ש.

פ. סמאלענסקי.

~~~~~~~~~~

מכתב שלישי

[לרד"ק]

ידידי היקר!

על מכתבך האהוב לא יכולתי עד היום לענות, ועל כן אשיבך עתה על כל פרטיו.

א) אתה תאמר כי לא תדע עוד אם יפשעו האבות אם לא יתנום את בניהם ובנותיהם לעשות כהעולה על רוחן. אבל גם אני לא אמרתי כי המה יפשעו רק בעבור זאת, כי אם רק יען כי הכבוד או הכסף כל מגמתם ולא ידאגו להצליח את פרי בטניהם, וזאת היא רעה רבה מאין כמה, את רחל הללתי ואהלל את כל העלמות אשר כמה תדברנה. אך זכור כי אבי רחל לא היה איש אשר למען הות נפשו נכון היה להקריב פרי בטנו, וגם לא כל הבנות עתה כרחל, ואחרי כי לא כמה הגן לכן על האבות החיבה להתבונן מאד אם לא יביא עליהן רעה נוראה.

ב) בדבר האידעאליזמוז והרעאליזמוז תסלח לי כי לא העמקת בדברי, כי אם אמנם, גם אני אוחז בדברי לעססינג אשר הוא ידע הרבה יתר מן הפר, בערנייז דרכי המליצה, אבל בפעם הזאת לא יצאתי לחרוץ משפט איך לכתוב ולמען מה לכתוב כי אם לדברי השואלים עניתי, ואלה אשר לא יבקשו תכלית במליצה הן המה לא ישאלו כזאת, ולאלה אשר יבקשו תכלית להם אענה דבר ואראם גם את התכלית.

ג) דברי גרילפארצער המה דברי רוח והבל וכבר קדמהו באֶרע בזה במאמרו דענקרעדע איבער ימעאן פאול כי רק המליצה תתן לנו נועם ונחת אבל כל אלה הבל המה יחד, דמיון המבקשים עולם אחר בהמליצה הוא כאלה מבני אצות הקדם אשר יאכלו חאשיש למען יחזו מחזות נעימים, מחזות שוא וכאשר יצאו מעולם הדמיון לעולם האמת יראו עולם הפוך רע ומשחת ויקוצו בחייהם, וכאלה המה האשכנזים אשר רק אחרי הדמין ילכו, המה יחזו מחזות שוא ומרוחים בעולם הדמיון, ועל כן העולם האמת כאין וכאפס בעיניהם, אך מעון תנים ועמק בכי ואנקה, והדעה הזאת הרעה והשחיתה מאיד להאשכנזים לעשיתם לבעלי דמיון ולא לבעלי מעשה ועל כן נחלקו והתפרדו בלי אהבה ואחוה ובלי התאחדות שלמה, וכל איש דעת ישמר נפשו מדעה כזאת לבל תמרר חייו ותעוה אורחותיו, כי באמת גם בעולם המעשה נחזה שמחה וטובה ועונג וחמרה, רק האיש אשר יבקש לו חיים אחרים, חיים של רוח הוא יראה רק רע כל היום, ואשרי להם להבריטאנים כי לא כן חשבו ולא כן יחשבו עד היום.

ד) בדבר מהללי את שעקספיר ודעתו הרחבה תסלח לי אם אומר כי לא בינות היטיב בדברי, כי גם אני אמרתי: אם חשב זאת או לא חשב זאת לא אדע, ואמנם כן הוא; אני לא אומר כי את כל אלה חשב שעקספיר אבל רוחו הנעלה הרימהו מעל כל שגיאה, כי כן דרך איש הרוח געניע. כי רוחו ינחהו ויגלה לו נצורות בלי כל עמל אשר החוקר והמתכונן יראה רק אחרי עמל ויגיעה וחקירה רבה, ועל זאת אתפלא עליך כי לא התעוררת עלי בתתי בפי כותב “מכתבי המשיח” מחשבות אשר בלי כל ספק לא עלו על לבו, רק אני נתתים או מצאתים שם כאשר ימצאו המבערים חמץ בערב פסח את פתותי הלחם אחרי אשר הניחום שם רבע שעה לפנים, ופה ראית כי מצאתי רעיונות חדשים.

אבל דבריך האחרונים לא הבינותי כי תשאל: האם הרשיע שעקספיר את פיכול אם נתן דברים בפי המדוקרה להצדיקנו? כזאת לא אמרתי, כי אם כי דואג ואיתיאל שנוּ בדברי פיכול שלש פעמים ועל דבריו בנו כל החשד, והדברים האלה ברורים המה.

מכל התמונות אשר ביתי התמונה היותר נתעבה היא תמונת השדכן כי לא למעני בא כח אם למען דרוש לשם אנשים ממכירי.

אוהבך הנאמן.

פ. סמאלענסקי.

~~~~~~~~~~

מכתב רביעי

[לרד"ק]

ידידי היקר!

הלא תשתומם לראות אותי עונה ביום קבלי מכתבך?!

אמנם כן למען תשתומם עשיתי זאת, אמנם לא רק בעבור זאת כי אם גם להוכיחך על פניך, הן זה דרכי: דברי אהבה אסגור בלבי ודברי תוכחה כשטף מים יעברו פי. “שכחתני” תאמר במכתבך אך לא צדקת אענך, כי אני לא אשכח אוהבי לעולם, ואם אחשוך ניב שפתי לא יד השכחה תהיה בזאת. זה הוא דרכי מאז ולא אוכל גם לא אחפוץ לסור ממנו; לא אוכל לדבר אהבה, כי הַדִבּר הוא בעיני כתבנית משוחה בששר באין כל רוח חיים, ואם אתן לרגשותי צורה אז לא תהיה הצורה כפני הרגש, ולמה זה אחלל יפעתו. אני לא אדבר אהבה לאנשים ולא חלקות לנשים, ובזאת אתפאר כי מעודי לא הללתי אשה על פניה, אף אם לבי היה מלא מהלל, וכן אעשה לכל אוהבי הנאמנים. וגם במאמרי הלא תראה כי לא אוכל להתהדר בניב שפתים, רק את אשר עלי החובה לדבר אותו אשמיע, ומדי עברי על מאמרי אשר כתבתי בטרם אתנם לדפוס, הנה ראשית חפצי לא להוסיף רק לגרוע, ואשמח מאוד אם אסיר מלה או רעיון ולפעמים גם פרק שלם מהנכתב, ועיני לא תחוס מֵחַבֵּל מעשה ידי, ועל כן דברי במכתבי מעטים אם לא לתועלת יהיו. קבל את הדברים האלה בהצטדקות או תוכחה אך קבלם באהבה.

במאמרי משכיל אל דל לא להורות כי אם למעשה יצאתי, ואם יצלח חפצי בידי ימים ידברו. את העללער לא דברתי זה כמה, אך לוא היה קבורת חמור נעתק לשפת אשכנז כי אז קבלהו, זאת אמר לי כבר, וגם בלעדו יבקש אחד ממוכרי הספרים להדפיסו או אחד מיתר ספרי על חשבונו.

כי לא ראיתי פני ה' הערצבערג יצר גם לי מאד, ומה דברתי את הארזים בברלין לא חשבתי לדבר נכבד להודיעך, תהלות שמעתי מפי גייגער, אויב, אונגערליידער, קאססעל, קירשטיין, ווערטהיים, אשר רק המה קוראים את השחר בברלין, ותכלית נסיעתי היה בית הדפוס.

לה' רודערמאנן אכתוב כעת גם את השחר אשלח לו.

מאמר צוקערמאן קבלתי כי חפצו טוב הוא, והתמים הזה יעשה כל אשר בכחו להיטיב, ואם הלל את ה' זילבערמאן האם לי הצדקה להסיר תהלתו בעבור אשר לא זכר את השחר? ואמנם להשמעות אזנים ה' זילבערמאן לא כילי הוא, ולהפך כי יעשה טובה רבה, ואני לא אדע את האיש ואת שיחו ואיך אוכל לשפוט אותו?

ספרי המסית אשר הי' בידי נמכרו, ודברי עשו פרי, כי על ידי המו"ס ווינטער נמכרו הרבה. דברי ה' קאבאק בישרון ראיתי, אך דברים כאלה לא יועילו כי רק מעט מזעיר המה קוראיו.

מהללך את גאון ושבר ירהיב בנפשי עז, ואמנם ראה כי לא עניו לב הנני, כי הברכה אשר תתן לאל חי על כי מנע ממני מענה לשון אחרת, אקח רק לי לבדי, וגם את אל חי לא אחפוץ להיות שותף בה, כי לא הוא מנע זאת ממני כי אם אני בעצמי, בהיותי באדעססא הללו רבים את שפתי הרוססית, ועוד בטרם בואי לוויען הראיתי להעללער דברים אחדים בשפת אשכנז ויהללם מאד, ולפי דברו היה בידי למהר דבר צחית בשפה הזאת, ולוא הוספתי לכתוב כי אז אדמה גם אני כי בששת השנים האלה עשיתי חיל, אך אני השלכתי אותן אחרי גוי למען שפת עבר אשר אוהב סלה ולא אנחם, גם אם רק תלאות תהיינה משכרת עבודתי.

זה לא כביר נדפס מאמר בשפת רוסיא גדול מאד אודות “התועה בדרכי החיים” והמבקר יכבדני בתארים אשר לא זכה עוד שום סופר שבעולם להקרא בהם, פתי, נער, נבער מדעת, איש אין תבונה, והספר הוא הבל הבלים, געל נפש ושחוק וקלסה. האמנם נחל עוד סופר אחר כבוד כזה? אדמה כי גם אתה תודה כי תארים כאלה יתנו גאה וגאון בלבי ואשא ראש, ובכל זאת אחרי הכבוד הגדול הזה עוד לא אשכח את אוהבי מלפנים ועוד אדבר אליך כמקדם, והגד נא אתה בעצמם אם לא שפל רוח ועניו מכל האדם הנני. ולמען הראותך את כל כבודי הנני שולח לך את המאמר וה' רודערמאן יעתיקנו לך בלי ספק ישמח לבך ותשחק מקרב לב כאשר שחקתי אני בקראי בו, וכאשר תרוה בו נחת אז תשיבנו לידי כי לא לי הוא.

את הד"ר יעללינעק אשאל אם יתן לי את הס' עולם הקטן.

אוהבך הנאמן.

פ. סמאלינעסקי.

~~~~~~~~~~

מכתב חמישי

[לרד"ק]

ידידי האהוב והחביב הנחמד הנעים והנורא!

גם היום ארעישך במכתבי, בטרם תחכה לו, כי אמנם שמח שמחתני במכתבך אך לא בענותך אשר הגדלת להענות מפני ולהרימני, ואין זאת כי אם תוכחה על תוכחתי וחלקות על כי התפארתי כשונא חנך וחלקות, תוכחת נוראה ומגולה ואקבלנה גם אותה באהבה, אך דע לך כי מכתבי לא חפץ לא להטיף מוסר ותוכחה כי אם בלצון כתבי כל הדברים, ואם לא כלצון חשבת אותם בי העון או בתם לבך כי תחשבני לאיש נעלה אשר ישקול כל מלה, אמנם אחרי כל אלה אוסיף ואמר לך לא בלצון כי תבקש לשוא למצוא סבות אחרות אשר תעצרנה אותי מכתוב, כי רק סבה אחת היא רוב עבודתי, ואזכירך לבל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, לוא יכולת לשער בנפשך אף החצי מכל העמל העמוס על שכמי כי אז אחרת דברת, הן לצאת לפעמים לשוח הוא דבר טוב ונעים כמו לכתוב לרע, זאת הלא תודה לי ובכל זאת יעברו לפעמים שבועות ולא אצא מפתח ביתי, וזה כשלשה ירחים אשר לא בקרתי אף פעם אחת בבית אחד מרעי, אשר על כן גם אם אכתוב מכתב לא לפלא הוא כי אכתוב רק הן ולאו. לוא קוסם קסם הייתי כי אז עשיתי לי משחק ברגע הזה והעלתיך ממקומך והבאתיך הנה והושבתיך בחדרי אל שלחני, וראית מחזה אשר לא ראית כמהו אולי מיום הולדך ואף כי בטרם נולדת; על השלחן מעבר מזה תלולים כהרים עלי הרג"ה, פה הראשונים ובצדם השניים וגבה מעליהם השלישים, המה ישכבו במנוחה ויחכו עד כי יצאו נקיים בהשפטם וישיבו לבית הדפוס, המה ישכבו במנוחה ולא ידברו דבר, אך נער בית הדפוס ילך וישיב מעת עד עת ופתגם בפיו: המכונה תחכה! והיא תחכה עוד, בפנה השני מונחים מכתבים לעשרות אשר יבואו יום יום ומחכים לתשובה ויתהפכו מצד אל צד כי תארך למו העת אך יחרישו וידמו גם המה, כי יודעים המה כי לא ישובו לידי בעליהם אשר ירעימו פנים על כי לא הצליחו בדרכם. לעמת המכתבים ינוחו בשלום המאמרים אשר כבר זכו למצוא חן בעיני האדון הגדול ויתעתדו ללכת אל בית הדפוס ומאחריהם יתגודדו המאמרים אשר עוד לא זכו לְהֵרָאוֹת את פני האדום וחיל ורעדה יאחזון מאימת הדין, תחת המכתב אשר האדון כותב כעת, צבורים ומונחים המון שטרי חשבונות מבית הדפוס מבית מסחר הניר מהכורך ודומיהן, אך המה לא יחפזו ולא ירעדו כי יודעים המה בנפשם כי ריקם לא ישובו. הלא תשמח עינך בהמחזה הנפלא הזה, אך הסב עינך כרגע כי פלצות תאחזך בראותך את העולם הקטן נוע ינוע במוט רגל השלחן כגעת בו יד האמה אש תכבד הבית ותהי שמה ושאיה, מבוכה ותהו; המכתבים ידחקו את עלי ההג"ה והמה יבעטו ארחות שטרי החשבונות, והמאמרים חיים יקברו, ועוד מעט עבר ים הדיו ושטף ועבר על כל גדות השלחן ויכסה פני כל גם פני המכתב אשר ביד האדון הגדול וילבש שחורים ויתעטף שחורים אך לא יעשה מה שלבו חפץ, כי לא ילך אל מקום יסדו לו כי אם למלך יעבר.

בצד השלחן ישב איש קטן קומה ובריא בשר ויאנח לרגעים בהעבירו ידו על זקנו הגדול מאד אשר שיבה זקנה בו, אך לא על הזקן ולא על השיבה יאנח, גם לא על אבותיו הגאונים אשר כלם הלכו למנוחות, ועל עשרו אשר עלה בתהו, כי אם על רעת עיר וויען אשר קוה כי יכירו בה פני איש כמהו ואת אבותיו יזכרו ויקריבו לו אשכר גם בטרם פתח פיו לשאל ועתה בוש משברו כי רק עשרה פלארין השיג עכל ידי - - ובצדו ישב צעיר ממנו לימים אשר בא לוויען לבקש עבודה ולא מצאה ויראה לי כי הוא מסתפק במועט ולא יחפץ יותר מעשרה פלארין אך הוא לא הסכין לבקש בעצמו ועל כן יבקש בצדק כי אני בידי אקבץ הכסף מבלי תת לו מכתבים לאנשי חסד, ואני אדע כי אמנם יצדק כי מאת אנשי החסד ישיג גם בלי מכתב כן ידמה, וזאת האשה הנצבת ולימינה ושמאלה שתי בנות קטנות הלא אותה תכיר כרגע כי פני עגונה לה, שפת עגונה לה ודמעות עגונה עיניה מפכות, אך לא את אישה תבקש בביתי –– האיש היושב על צדי ומדבר כאדון הוא יליד רוסיא איש גדול ונכבד כי הוא חותם על השחר וישלם חמשה רו"כ לשנה ואם כן תבין מעצמך כי לו הצדקה לבוא לביתי ביום ובלילה –– האיש אשר פניו כפני הכושי ויושב בצד החלון הוא איש נפלא, הוא מסבב כי תהיינה עגונות ובנים יתומים ואלמנות – שדכן הוא! – הינעם לך המחזה? ועוד אפס קצהו ראית, וכבר השמעתיך כי לא קוסם הנני ואת כל המחזה הזה לא בשמות בראתי אף יצרתי, כי אמנם חי וקים הוא היום וכזה יום מחר, ועתה קרא בגרון אל תחשך על כי אשכח את אוהבי, קרא! אך היש עונך?.

לוא הייתי אטהעללא כי אש יאגא לא הייתי. זה הוא המענך על אמרך כתוב ספר בשפת אשכנז או רוסיא ויהללוך בשער, עתה כאשר טבעתי נפשי במצולת שפת עבר עד כי לא אוכל השיב רוחי תאמר צא וחטוף אחת מהמחוללות וצא עמה במחול משחקים! אך המשל אשר נשאת לא ישוה אל הנמשל. העני כי יתפאר כי אין חפץ לו במטמונים הוא רק יתפאר, והעשיר המשליך את העשר אחר גוו שונא עשר הוא ומעשהו זר, אך האיש אשר ימאס בכלי חפץ אחד למען כלי חפץ אחר, או אשר יתן כל כספו בבית או במרכבות ותמונות, לו נאמר כי אוהב יותר בית ומרכבה ותמונה מהכסף, הן לא למען אִוָרֵשׁ מכל הנחתי שפות אחרות מיד כי אם למען אקדיש כל עתותי לשפת עבר, וכאשר אדמה הן לא בושתי משברי ואם כל לא עני אני, ואם ימצאו אנשים אשר בעיניהם העשר הזה כאל נחשב, אחשב אותם לסכלים ואני בעשרי אמצא חפץ, ואם רק למען התהלל, כי אז יודוני יותר כאשר אמרת בעבור זאת לא אעשה דבר, כי לא למען אסוף מלוא חפנים תהלות אעבור עבודתי, כי אם להיטיב, והכל שריר וקים –.

אחרית מכתבך על איתיאל הכני בתמהון, אין זאת כי אם לא התבוננת בו היטיב ולולא זאת לא דברת כזאת, הספר הזה נתן שמחה בלבי כאשר לא נתן עוד ספר בשפת עבר כי העתקה כזאת לא היתה ולא תהיה, ונעלה וטובה היא הרבה יתר מההעתקה האשכנזית והצרפתית, ואיש לא יכיר כי העתקה היא, ואתה תאמר כי אין לו חן ויפי אתפלא מאד, מה היא התועלת אשר תצא מספר כזה השמעתי בפתח דבר, אך טוב עשה כי החליף את השמות בשמות עברים כי נעים יותר לנו בשפת עבר שמות עברים משמות זרים. אמנם לו רק אני מצאתי חפץ בההעתקה כזאת, כי אז אולי לא השיבותיך דבר כזה, אך כמני כן יתר קוראיו המבינים דבר כמו העללער והורוויץ ודומיהם השתאו במאוד מאוד ויעלוהו על כל התהלות והתשבחות, גם ידידנו מיללער כתב אלי אתמול אודות הספר הזה בתהלה ותשבחות, אבל לא אומר לך כי תשנה דעתך כי אם כי תעמיק יותר בקריאתך ואז בלי כל ספק תשנה מעצמך.

בדבר התועה ובקרת ה' קאוונער אכתוב לה' רודערמאן, כי עתה נגלה לי מזמת הכותב כי נודע לו כי התועה נעתק לשפת רוסיא ועל כן מהר להבאיש ריחו בטרם יצא לאור למען לא ירבו הקונים.

ושלום לך מאת אוהבך.

פ. סמאלענסקי.

~~~~~~~~~~

מכתב ששי

[לרד"ק]

ידיד נכבד!

בזה הרגע בא לידי מכתבך הנכבד והנני ממר להשיבך למען הראותך כי יקר חפצך בעיני. בדבר הנ. פר. פר. אדמה גם אנכי כי התשובה לך היא, ועצתי כי תשים קטורה באף השטן, כי תחל במאמרך כמו לא תאהב את שפת עבר וגם לא תקוה ממנה אחרית, רק כי בה יורו לחסרי הדעת כל עוד אשר לא יבינו שפה אחרת רק בספר הזה היוצא מהכלל מצאת את אשר בקשת, ובדרך הזה תוכל לדבר גם אודות השפה אך בקצור נמרץ כי יש ביד איש לשון להשמיע חפצו בשתים שלש מלים למשל וויר זינד דער וויעדערבעלעבונג דער העברעאישען שפראכע ניכט געוואגָאן, וויר קאֶננען עס זעלבסט אלס מיסגריעף בעטראכטען, דאָך דיא שפראַכע דעס בעטרעפענדען בוכעס א. ש. וו. ועל כלם תשים לב להשמיע כי בתועה יוכל איש למצוא דרכי היהודים ברוסיא ומה גם דרכי הרוסים והשופטים אשר לא נודעו לכל אלה אשר לא בארץ רוסיא ישבו, וכמתנצל תאמר כי בדברך אודות הספר הזה לא תחפוץ להרים שפת עבר, כי אם כי יעתיקו את הספר לשפת אשכנז למען יהיה כספר פתוח לקוראים האשכנזים וכהנה וכהנה כאשר יורך לבך, ובחכה הזאת יעלו הדגים האלה אשר שפת עבר להם לחרפה ועל כרחם יענו אמן, וכבוד השפה לא יחלל בעבור זאת, כי די אם ידעו כי יש לאל יד היודע לכתוב בה כהעולה על רוחו.

היום הגשם חזר מאד ולא אוכל צאת וכאשר יחדל הגשם אמהר ללכת אל הפערלאגסבוכהאנדלונג ואתן את מכתבך כאשר תבקש.

הספר אַהאַסווער להעללער הוא אחד מהספרים הנפלאים אשר לא רבים כמהם בשפת אשכנז וכבר דברו אודותיו, אך לא לפי ערכו ואיעצך כי תכתוב לאָטאָ וויעגאנד ותשמיעהו כי יש את נפשך לדבר אודותיו ואז יתנהו לך, כי מחירו יותר משני טהאל, והספר אשר היה בידי נגנב. על דבר הספר הזה דברו בשער, רבים חקרי לב, כמו הפראפעסאר פואלי בפראג ופראפעס. עקערט בוייען המה נשאו מדברותיהם קבל עם ובאזני שמעתי מפי הראשון כדברים האלה, "דיא דייטשע פאעזיע איזט אין פערפאל געדאַטהאן אונד זא איין בוך וויא דיעזעד איזט אים שטאנדע זיא וויעדער צוא בעלעבען, ועוד כאלה וכאלה אך בכתב לא דברו הרבה, יען כי בעת אשר יצא לאור היתה מלחמת 66 ואיש לא שעה אז לשירים וספרים. בדבר דיא פאלמיליען פאפיערע לא אוכל לעשות דבר כי האחד אשר בקש לתת כסף לדבר הזה נסע מזה, ואני לא אוכל עשו מאומה.

הספר היה פה ויעללינעק קרא אותו גם את מאמרך, אך בעיני האנשים האלה השואפים לשנות פני דת היהודים הספר ומאמרך לשכים ולצנינים, וכן ידמה גם ה' פהיליפזאן וגייגער ודומיהם, כי כל תהלה אשר תִּשָׁמַע על אמונת היהודים תדקיר כמדקרות חרב באזניהם. ילכו למו באשר ילכו ואנחנו נלך בשם האמת אשר לא תשא פנים ולא נשים לב אליהם, כי גם המה יכלו כאשר כלו בעשן הרבה והרבה כמהם אשר למען כבודם הקריבו עמם ודתם וחכמתם.

מפאזען לא ראיתי כל תמונת מכתב.

עד הנה עניתי על שאלותיך ועתה אשיב ואשאל אני, מדוע לא תשים לבך לכתוב עברית? הן השחר לפניך ובכל לבבי הנני נכון לשים עיני על השפה כי תצא ככסף מזוקק. האם לא תמצא לך אנשי שם לכתוב תולדותיהם, כתוב תולדות אנשי שם אם מדורות החולפים או מבני דורנו, כי אקבל כלם וגם אם מאנשים אשר לא אוהב אותם בלבי תוכל לכתוב והחובה עליך לכתוב למען תלמד ידך לשפת עבר, או השקפות בדברי ימי ישראל מכל זמן אשר תחפוץ, חזק לבך ואמץ ידך ותברכך נפש כל אוהבי עבר

ונפש אוהבך הנאמן בלב שלם.

פ. סמאלענסקי.

~~~~~~~~~~

מכתב שביעי

[לרד"ק]

ידידי הנכבד!

ברכותיך שברכתני לשנה הבאה תחולנה גם על ראשך ותצלח להיות לברכה בארץ ולשם ולתהלה בקרב עמך.

משפט מן המשפטים על דבר ספר העללער לא אוכל לשלוח לך, יען כי אין בידי כעת, משפט אחד ארוך אשר נדפס באויגס, אלג. היה בידי ונאבד, אך בשער’ס ליטעראטור געשיכטע הלא ידבר אודותו, ובידך לאמר במאמרך כי הסבה אשר קמה לשטן נגד הספר הזה לבל יודע לקהל היא המלחמה אשר היתה בשנת 66 בעת אשר יצא בפעם הראשונה לאור ובשנת 71 בצאתו שנית.

ההעתקה ממכתב ידידיה טובה היא ומצאה חן בעיני, ואני דמיתי כי כבר כתבתי לך כדבר הזה, דרך המו"ל הלא אדע, אך המה לא יוכלו לשנות דרכם כי לא למען עשות לעמם כי אם לנפשם המה עושים מעשיהם, ועל הכותבים לעשות כאשר יבקשו אם יחפצו כי יקרבו דבריהם, ועל כן לא אתפלא כי הד"ר ראהמער לא הדפיס את מאמרך על דבר המפלגות כי בו לא תשא פני כל מפלגה, וזאת אמנם לא יחפוץ לעשות גם הוא.

בדבר ספרך מלאכי בלי ספק השמיעך כבר ה' מיללער, את התשובה על דבר הפחה כי נמצא כבר גם בימים קדמונים, ובאורי במלאכי, לא אדע אם כתב אותו לך, ירופף את עמודי הבנין, ולבאורי נתנו צדק כל גדולי חכמי שפת עבר ובעיני יראה כאמת, כי להפך ישמיעונו הנביא כי רעה המה עושים אם לא יחפצו לשלח את הנשים ויקחו אחרות לצרות להן, ועין בעין נראה כי שני עונות יחשוב להם, האחד הוא כי יקחו נשים נכריות, וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה', כי הנשים אשר אנשיהן בגדו בהן באו ותבכינה אל מזבח ה' על החמס הנעשה להן, ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך, פה נראה ברור כי על אשר לא נתנו להן ספר כריתות יוכיח אותם, ה' העיד על הברית אשר כָּרַתָּ עמה ואתה בגדתה בה בעוד אשר חברתך ואשת בריתך, לוא הפירות הברית ושלחת אותה לנפשה, כי אז לא דברתי דבר, אך אתה תבגוד בה בעוד אשר היא אשת בריתך והוא אמנם עון גדול מאד. וכן בסוף דבריו ומה האחד מבקש זרע אלהים (המה בנות ישראל) ובאשת נעורך אל תבגוד, ויהיה באור הכתוב כי שנא שלח וכסה על לבושו בדרך הזה, יען כי שנא שלח על כן יכסה החמס על לבושו בעוד אשר האשה עוד מדבקת לו כלבוש לאדם, והמלות אמר ה' צבאות אשר תבואנה בתוך המאמרים, הנה באות בלי כל חפץ כי כעשרים וששה פעמים נמצא אמר ה' צבאות בלי כל הוראה מיוחדת. גם משפטך אשר תוציא יען כי לא נמצא שם מלאכי באנשי הברית כי מאוחר הוא, לא יצדק בעיני כי לא נדע אם מלאכי היה שמו או אולי מלכיה או שם אחר נתן לו בין אנשי הברית, הן גם ישעיה איננו בין אנשי הברית ובכל זאת נכתב ישעיה בו בלי כל ספק בימים האלה.

בעוד ימים אחדים בלי ספק אקבל שטר הקבלה מאת החברה כל ישראל עם הספרים ואשלחם לכבוד אביך הנכבד יחי'.

והנני דורש שלומך ושלום הוריך וביתם ומברכם בברכת שנה טובה.

פ. סמאלענסקי.

~~~~~~~~~~

מכתב שמיני

[לרד"ק]

ידידי הנכבד שלום!

ברגע אשר לקחתי העט בידי לכתוב לך באני מכתבך שבו תתאונן עלי על כי החרשתי זה כמה, ואמנם לך הצדקה וגם לי לא בשת הפנים, כי מאמרך היה בדבר הזה, הוא בקר גם את בית הרעדאקציאן של הפרעססע וגם מהמסגר הזה פדיתיו ביד חזקה, אחרי כי השיבוני כי לא יוכלו להדפיסו, יען כי הספר לא חדש עוד, וכבר היה מאמר אודותי במהכ"ע הזה זה ארבע שנים, ואחרי כי ידעתי כי ה' העללער יבוא הנה להשתקע לכן לא שלחתיו לפראג להבאהעמיא, וטוב עשיתי כי לא עשיתי כזאת, כי ה' העללער אמר לי כי יקצפו עליו על כי יצא משם, ועתה המאמר תחת ידיו כי לקח אותו מידי בחפצו לקרוא אותו, והוא אמר לי בעוד שבועות אחדות תצא הוצאה שלישית מאהאסווער ואז תהיה עת לדבר אודותו, ביום החמישי בשבוע הזאת יבוא אלי ואשמע משפטו. ואף כי אספוק אם יקבל את המאמר בהד.צ. אחרי כי הוא הרעדאקטער על הפעלליטאן וליטעראטור בלאט, בכל זאת אקוה כי ימציא לו מקום. אף אמר אלי כי אם יהיה בידך “קאֶרניגע ארטיקעל” שלחם אליו ויקבלם בהד.צ.

בדבר מאמרי אענך כי במאמרי “אבן ישראל” בשנה הראשונה דברתי על אודות ספרים כאלה והתועלת אשר תצא מהם לעם ישראל בְּהִוָדַע דרכי העם הזה ליתר העמים, וגם בספר הזה העיקר בעיני כי יַרְאה דרכי בני ישראל, כי אמנם אודה ולא אבוש כי אוהב הרבה יתר את עמי מאמונתי, ואם ידבר איש סרה או טוב על אמונת ישראל לא אשים לב, לא כן בדבר עמי, ועל כן ראיתי גם בהספר הזה רק את המליץ על ישראל ולא על האמונה.

מחמת הצענזור אני ירא, ואירא גם עתה פן לא תתן הצענזור מעבר להשחר הזה לארץ רוסיא ואז עלה עמלי בתהו.

לידידנו ה' מיללער שלום, אך הוא עקר דירתו ועל כן לא מצא עת בלי כל ספק לכתוב לך וגם אני ראיתי פניו זה ימים אחדים.

אמי ז"ל היתה כבת שבעים שנה וצרה רבה ראתה בחייה.

הספר של הד"ר פראנקעל אם אוכל לקבלו אעשה זאת.

אוהבך בלב נאמן.

פ. סמאלענסקי.

~~~~~~~~~~

מכתב תשיעי

[לרד"ק]

ידידי הנכבד!

לא ביום קבלתי את הכסף מידך נודע לי כי טובתי תדרוש, כי הלא כן חשבתי גם מיום הודעי אליך, וגם זה היה דברי, כי למען אוהביך ורעיך נכון הנני לתת במחיר אשר תשית אתה ולא אני, ובלי כל ספק תבקש גם בזאת טובתי, כי על ידי זאת ירבו קוראיו ויגדל שמו, ומדוע תאמר כי בפעם הזאת אראה כי טובתי תדרוש?

את החוברת הראשונה שלחתי לפאזען ביום אשר בא מכתבך וזולתה עוד לא יצאה חוברת ללכת אל פאזען, ואם כן אדמה כי לא אמת בפי האיש.

במכתבי האחרון הוכרחתי לקצר ועל כן לא עניתיך על כל שאלותיך ועתה אבוא ומלאתי דברי.

על שאלתך ומה נעשה עתה. הן רבים יבגדו יום יום באמונתם ומה נעשה להם להשיבם מדרכם, על זאת תמצא מענה במאמרי עת לעשות אשר הנני נותן כעת, כי במאמרי עם עולם לא יצאתי לתת תקונים כי אם להראות כי לא בדרך טובה ילכו המתקנים, ובעת לעשות אומר מה לעשות אך על האשמיך אותי כי לא צדקתי בדברי סרה על כל המטיפים המחדשים, בזה סלח כי לא צדת, כי אני לא אמרתי אף פעם אחת כל, אחת כמעט כל, כל רוב, ובהבדילי את שני המטיפים מיתר אחיהם לא על רוב חכמתם או ישרם עשיתי זאת, כי אם להראות כי ימצאו מחדשים אשר יטיפו נגד החדושים בבתי תפלה אשר למחדשים וימצאו שומעים להם, ובדברי לא רק אל יעללינעק כוונתי דברי כי אם אל רוב המטיפים בארץ אשכנז אשר כמעט כלם שמעתי, ומדוע אבדיל לרעה את יעללינעק מיתר המטיפים? הן הוא לא ירע יותר מהם, ונהפוך הוא, כי בדברים רבים הוא מדבר ועושה כמוני וגם בדברים רבים בעם עולם נתן לדברי צדק, והוא גם הוא יאמר כי הַלִמוּד נחוץ לישראל מאוד, אך אני אשר לא הסכנתי לשאת פנים לאיש אולי הטחתי גם דברים אשר יהיו נראים כמו נגד יעללינעק המה ולא שמתי אל לבי גם לא אשיב מהם, אף כי הוא יבקש קרבתי בכל לב, כי גם בעת אשר אלך לשוח אתו שלובי זרוע הנה אגיד לו דרכו על פניו כהעולה על רוחי, אך חלילה לך מחשוב כי אכונן חצי על יתר לירות ללב איש, רק אל הדבר ולא אל המדבר אשים לב, והנני נותן לך תודה רבה על הערות כמו אלה, כי הנה תעירנה רוחי לפלס דברי יותר בפלד המשפט, ומי יודע אם דברתי כה בפרטיות בדבר המעשה אשר עלינו לעשות כעת, לולא העירותני בשאלתך, ועל כן אני נותן תודה לך על שעבר ומתפלל על העתיק כי תוסיף להשמיעני דעתך ומשפטך בכל עת ואקרבנו כמו נגיד ואהבך כמו אוהב ואשיש על דבריך תמיד.

אוהבך בלב נאמן.

פ. סמאלענסקי

~~~~~~~~~~

מכתב עשירי

יום ד' 14/1

[לרד"ק]

ידידי היקר!

אל יהי לפלא בעיניך כי לא השיבותך עד היום כי זה יותר משני שבועות לא הייתי בביתי, כי נסעתי לברלין ומגמת פני היתה לבוא גם אליך ואל מיללער רֵעַי האהובים, אשר בפה מלא אוכל להגיד כי אין לי טובים מכם, אך חפצי לא הצליח בידי, וזה עתה כרגע שעה בעתי הנה ואמור להשיבך כי אבקש את הספר אשר אמרת, בדבר ה' העללער לא אדע אך אדמה כי עודנו על מקומו כי הד"צ תופיע עוד גם בימים הבאים.

על דבריך אודות השנה החמישית כי נופלת היא בעיניך מהשנים אשר עברו, לא אתוכח עמך כי לכל איש טעמו ומשפטו, אך זאת אומר לך כי כמעט כל הקוראים ואף האשכנזים המלמדים בברלין בגייגער ולאצארוס וקאססעל ודומיהם, הללו בפה מלא את השחר ויאמרו כי הוא ייטיב דרכו מיום ליום, ומה גם כי נפשי יודעת כי המאמרים הערוכים לשנה הזאת טובים המה הרבה יתר מהמאמרים אשר באו עד הנה, כאשר תראה גם אתה בימים הבאים וישמח לבך בלי כל ספק.

אוהבך הנאמן.

פ. סמאלענסקי.

עשה נא עמי טובה ותן את המכתב לה' רודערמאן אשר כתובתו נעדרה מידי, האיש הזה הרבה להלל ולפאר ולברך את שמך במכתבו אלי כי תפליא טובתך לו, ועל זאת שמח לבי כי אראה כי איש מכיר טובה הוא.

~~~~~~~~~~

מכתב האחד עשר

[לרד"ק]

ידידי הנכבד!

בדבר המאמר בהנ. פ. פ. הן גם בתחלה אמרתי כי יודע אני כי הרעדאקציאן שלח ידה במאמרך ותשנהו לא לטוב ואת תודתי אמנם? אתך לך מקרב לב כי דבריך עשו רושם, ובשבוע הזה מכרתי שלשה “התועה” על ידך.

צר לי כי משכת ידך מכתוב עוד אודות מכתבי השליח, אני לא אוכל עוד לכתוב בטרם כליתי את השנה הזאת.

בדבר הנאוועלא אשמיעך דבר כאשר בלבבי, כי לא כשפילהאגען אחשוב בדבר הספור וגם לא אחפוץ לצאת בעקבותיו, כי אמנם הספור הוא לא כמו שחשבו הצרפתים

מכתב השבעים

[למ. קאמיאנסקי]

ידידי הנכבד!

מקרב לב נאמן אברכך ליום שמחתך ותבנה בית בישראל לשם ולתהלה.

בדבר המכונות ויתר הדברים הנצרכים לבית דפוס טוב טוב תעשה כי תבא הנה, כי פה תמצא הכל במקח השוה, לא כן באשכנז שם לא תמצא כל אשר תבקש במקום אחד ובדבר הזה יש לי הרבה הרבה לדבר עמך ואשביעך בשם גוטענבערג כי תבא הנה, ועל דעתי טוב עשית לוא בחרת בפרעסלויא לשבתך עם רעיתך ששה שבועות מיאלטע, כי ביאלטע לא תמצא כל הדרוש לענג הגוף והנפש, אך בלי ספק כן גזר ד"ר על פי המאדע דהאי שתא.

רעיתי ושלשת בני בפעטערסבורג המה.

אולי לא נגזרה עוד גזרת יאלטא איעצך לבא הנה לפרעסלויא ואז תהיה לנו שעת הכשר לדבר הרבה.

אוהבך הנאמן

פ. סמאלענסקי.

ב' אלול בשנת יבא חתן דומה למלך לפ"ק.

מכתב השבעים ואחד

[לאליהו קאפלאן לסקאפין]

אדון יקר ונכבד!

אף כי רעה ומרה הסבה אשר נתנה בלבכם את המחשבה הטובה לחיש מפלט לכם ולבניכם, בכל זאת תהיה המחשבה הזאת כרפואה להמכה הגדולה אשר הֻכו אחינו זה אלפי שנים ועוד תחדשנה הצרות את פניהן מיום ליום ועתה יותר מאז, כי עתה נתונים כשלשה וחצי מיליאן להרג ואבדן באין מושיע, ואשרי אלה אשר יחושו מפלט להם בעוד לא עבר המועד, כי מי יודע את אשר יקרא עוד את אלה אשר יאחרו שבת על מקומם במאורת פתנים?! בכל לבי ובכל נפשי נכון הנני להשיב לכם דבר כאשר תבקשו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

א) אויר א"י טוב מאד מאד, וגם את החולים במחלת החזה ישלחו הרופאים שמה למען ישובו ויחיו, מלבד בסביבות הירדן שם לא טוב הוא מהרוחות הרעות הנושבות מהים (טאדטע מעער).

ב) מעינות ונהרות וגם ממי מטר ושלג יספיקו להשקות את השדות, מלבד בסביבות ירושלים ששם לא יכילו המים אם לא יאספו למכביר בברות (ציסטערנע).

ג) תבואת הארץ היא כל מיני דגן וגפן וזית וביותר החטה הנקראת דורא הטובה מאד להוציא ממנה יי"ש טוב ומובחר, גם שדות לזריעה ולמרעה יש ויש, ומינים שונים ממיני הבהמות והעופות.

ד) גם לכל הנמלטים מרוסיא ורומעניא ועוד, תספיק הארץ, כי על ידה גם ארץ סוריא הטובה ופוריה, ותוכל לכלכל בלחם את כל איש אשר ידו תמצא לקנות לו נחלת שדה ובית.

ה) העבודה קלה היא שם הרבה יתר יתר מאשר באיירופא, כי לא יעמיקו חפור באדמה וכאלה ותחת זאת עבודת השדה היא שם בקיץ ובחרף.

ו) שדות יוכלו לקנות בכסף מאת הממשלה ומאת יחידים, לאלה הקונים הרבה בפעם אחת טוב יותר לקנות מאת הממשלה אשר תמכור בזול מאד, ואלה אשר יקנו רק לנפשם יקנו מאת יחידים.

ז) אם גם לעבודת האדמה טובה הארץ, אך היא טובה עוד יותר ויותר למסחר ולחרשת המעשה; למסחר טובה היא כי היא תאחד איירופא עם אזיא ואפריקא ובמשך זמן לא כביר אם יתישבו אחינו שמה ירימו את המסחור למעלה ראש, ואף כי לחרושת המעשה וכל הבא שמה וצרור כספו בידו יהיה במשך עשר שנים לעשיר גדול מאד, ביחוד טוב יהיה לאלה אשר ייסדו שם בתי מלאכה לנייר, לאריגת בד, לשמן זית, ליין גפן ויין שרף, לפתוחי עץ־זית, לאספאלט וצעמענט, וכלי זכוכית ופארצעלאן ובדבר הזה עפרה זהב וכאלה רבות.

ח) הערבים לא ישנאו את היהודים, וחקי ארץ תוגרמא טובים להיהודים במאד מאד עד כי אין ארץ באיירופא אשר שם זכיות ומשפטים חפשים להיהודים כמו בתוגרמא ועל כלם הן הרשות נתונה שם לכל איש לאסוף אספות ולדבר כהעולה על רוחו ולשאת כלי נשק, גם להעמיד שופטים אך מקרבו, ואם ירבו הבאים שמה, אז תהיה להם הצדקה גם להעמיד חיל וצבא מקרבם ולמשול בארץ כחפצם ולהממשלה ישלמו מס קבוע.

ט) אחינו ברומעניא ורבים מרוסיא כמו מעיר סאוואלק, קרעמענצוג, מינסק וכדומה אשר יסדו אגודות לישוב א"י שלחו שלוחים שמה לתור את הארץ, והשלוחים האלה עברו על פני כל הארץ ובשובם הודיעו דבר לאמר כי טובה הארץ מאד ושלום יהיה לכל הבאים שמה, והם המה יסדו ועד ביפו אשר יהיה למאור עיני כל הגולים הבאים שמה.

הועד ההוא הודיע דבר לאמר, כי לכל משפחה בת חמש עד שש נפש דרושים אלף ושני מאות רו"כ למען קנות ארץ די להמשפחה ולבנות בית ורפת ולקנות שלש פרות ושני שורים וחמור וסוס אחד עם כל הכלים, וגם על הוצאת המחיה לשנה אחת ואז תדע כי תמצא ארחות חיים, אשר על כן כל משפחה אשר ידה תמצא ללכת שמה תוכל לעשות זאת ואם רבים המה יחד מה טוב, אך לאלה אשר יביאו כסף בידם נכונים ימי אורה ושלום, על זאת העידו כל התרים מבני ברית ומשאינם בני ברית. הערבים לא פראים המה כהאשכנזים ולהפך כי המה נשכרים בכל חפץ לב להיהודים לעבוד האדמה.

זאת היא בדבר הארץ; ובדבר החברה טוב הוא כל אשר תעשו אם אך תעשו, כי הנה הסער המתחולל אשר יצא בארצכם לא עד מהרה יקום לדממה ואל תשלו את נפשכם מקטנכם ועד גדולכם כי עוד ישובו ימי אורה לכם, כי נורא הוא אף פראי יער גם בטרם מצאה ידם להכריע לטבח אך נורא הוא מאד מאד אחרי אשר הריחו בריח דם, וכלכם יחד אם לא תמהרו לנוס, הנכם נתונים לבז ולמשסה ולהרג. לכן איש את רעהו חזקו ודברו על לבו, ומהעשירים תחלו, המה יחלו לעזוב הארץ וכאשר יכינו המה ביתם בא"י אז תהי תקוה גם לדל, אך אל תחכו לאספות גדולות ולרשיון, כי אם מהרו להמלט בטרם תספו,

אני נקראתי מאת השר הגדול אליפאנט ללכת ללונדון למען אמצא די כסף עוזר להאמללים אשר ילכו לא"י ומשם לקאנסטאנטינאפעל ואחרי כן ללכת את האדון הנ"ל לא"י, ועל כן הגישו אלי בקשה בשם כל החברה ותבאו על החתום כי אזכור אף אתכם בבאי ללונדון, בקאנסטאנטינאפעל וא"י, ואז אולי תמצא ידי לעשות גם למענכם דבר מה בפעל.

אחיכם אוהבכם

פ. סמאלענסקי.

מכתב השבעים ושנים

[לא. צוקערמאן]

ידידי הנכבד מו"ה א' צוקערמאן יחיה!

על מכתבך הנכבד אענך כי כבר קדמתי לכתוב לך גם בטרם כתבתי את המכתב האחרון, ולפי ראות עיני לא בא לידך. בדבר החותמים אשר לפי דבריך יצערו בשנה הבאה לא בידי להושיע, כי אני לא אתחנן לאיש כי יקח את השחר ולא אכתוב בלתי אם לדורשים לי, אך את אהבתך אדע להוקיר ואודה לך על עצתך אף כי לא אעשה כאשר יעצתני. כי אם אמנם נקל לי מהיות עבד להשחר מבלי כל שכר לעמלי, אך את כבודי בכסף לא אתן. הִנָחֵם נא כמוני על אשר מספר הקוראים עברית ילכו ויצערו כי עם לא בינות הוא ומה נעשה לו עוד? נעמול כאשר יהי לאל ידינו וכל עוד אשר יהי לאל ידינו, וכאשר תכלה עבודתנו שארית כחנו ואין עוד כח לעבוד על אדמת ישראל נחדל במנוחת לב בדעתנו, כי עשינו כאשר עלתה בידינו וכאשר אני אוסיף עבוד מבלי כל שכר, כן אל תרף גם אתה מִבַּקֵש לפלס נתיב להשחר אף אם תקותך מה היא.

מן הכסף אשר לי בידך שלח נא עשרה רו"כ אל ה' יעקב רייפמאן על האדרעססע Herrn Lazar Ehrlich in Sawichost Russisch Polen für Herrn lacob Reifman

את החוברות אוסיף שלוח לך דרך ווארשא,

מדוע לא תכתוב חדשות? הלא אותן יכלתי להקריב מדי חרש בחדשו. שירך אדפיס בחוברת השלישית בהוספה, בדבר נוגה הירח לא אשים לבי כי ידעתי כי כל אלה אשר יראוהו יסבו עין ממנו בגועל נפש, רק לשמך היה לך לדאוג כי לא לכבוד הוא לאיש לבא בסוד נערים חסרי רעת.

אוהבך ודו"ש

פרץ סמאלענסקי

את השיר יהודית לא אוכל להדפיס, ולעת מצא אוכל להשיבהו לידך אם תחפוץ. 

מכתב השבעים ושלשה

[לא' צוקערמאן]

שלום!

בטרם אשר יהיה מכתבי זה בידך כבר תחי החוברת שם ואין לי להוסיף דבר בלתי אם תמהר לשלוח את הכסף וגם את החוב הישן.

בדבר שאלתך על אודות הסוכן בווילנא אגדך, כי שקר בפי האיש גאלעמב אשר אמר כי שמתיו לסוכן, הוא בקש ממני כי אעשה זאת ואני השיבותיו את התנאים אשר על פיהם אעשנו לסוכן והוא לא ענני דבר, ובין כה וכה בקש איש להיות סוכן של עמל"פ ואקרבהו. בדבר השחר ומאמריו הנך שב על דבריך כפעם בפעם ועוד טרם תראה כי לא אוכל לשים להם לב, כי לא לחותמים אשים לבי מאז ועד היום, היינו לא לחותמים אשר בשביל כספם יחפצו רק את אשר ינעם להם, ולוא עשיתי מראשית כזאת לכתוב רק אשר ינעם לכל קורא כי אז אמנם רבו החותמים, אך השחר היה אז כהצפירה והמליץ, ואני אבחר לחדול מהוציאו לאור מאשר להשחית את רוחי ודעתי בשביל איזה פתאים אשר לא למדו דעת וימאנו ללמוד ולמשפטים כאלה לא אשים לבי כאשר לא שמתי עד הנה. או האמנם תדמה כי כמשפט יחשב בעיני המכתב של ה' טריוואש? הוא כדרך היהודים אשר כל אשר ינתן להם לא ימצא חן בעיניהם ורק כאשר לא ינתן להם אז יבכו מרה על כי אין בידם. בעיניו מאמרי להג הרבה ודברי ש"י אך עזות ודברי כהנא הערות והשיר ענות עמי אשר בכל ימי חייו לא כתב ולא יכתוב כמוהו הוא אך חרוזי תפל ולמען אסתניס כאלה אין בידי לתת דבר, אולם ת"ל כי דברים כאלה לא יעשו כל רשם בלבי ולא ירגיזוני וכאז כן עתה אומר: יבינו ואחר ידברו, ואני אוציא את השחר למען אלמד בינה לאלה החפצים בדעת ולאלה אשר לא יחפצו בה יפנו וילכו להם ואני לא ארוץ אחריהם, וכשם שלא שאלתי את פי איש עד הנה אם אגער בחסידים או במשכילי ברלין וכאלה, כן לא אשאל גם היום, כי באמת משפט רב הכותבים עברית ברוסיא הוא כאין וכאפס בעיני ולא אכחד. אני אומר הכותבים ולא החותמים, כי בהם רבים מבינים וחכמי לב נאמנים ומכירים טובה ומברכים בכל לבם על הטובה אשר יעשו אתם, אך רב הכותבים המה כלבי חציפין בלי כל בינת והשכל ורק במצאם מקום לגנוב דבר יגנבו ויתנפלו על האיש אשר ממנו גנבו, כן המה רב הסופרים בהמליץ, וכאשר אכתוב לך לפעמים כי אחפוץ לשמוע משפט (כן גם בדבר הספור נקם ברית) לא למען אדע אם טוב או רע הוא הדבר, כי אם למען אדע את כח השופט ההוא וישר לבו, ומה אוסיף לדבר עוד? את השחר אוציא על פי רוחי, ולא על פי משפט שופטיך, וגם תשגה מאד מאד כאשר תאמר כי רב הקוראים המה ברוסיא. החותמים ברוסיא המה מאין ואפס בעיני, כי אני אעשה אתם חסד בשלחי את השחר בלי כל שכר לעמלי, ואם יחדלו היום מקחת את השחר כלם יחד, ואם תמשוך גם אתה את ידך ממנו לא ידאב לבי, ואף עוד זאת, כי אדע נאמנה אשר אז ירבו הקוראים הנאמנים, אשר לא יבקשו אך חסרונות ומומים כי אם את הטוב להתענג בו ולהכיר טובה לנותן להם את הטוב, והמה רב הקוראים וגם אחדים מהכותבים אשר לבם לא נשחת בקרבם, ולא אך זאת מגמתם לראות כל גאה ולהכניעהו, כי אמנם לא אכחד אשר לוא כתב אלי איש על אודות מאמר של ה' נאטענזאהן וואס וויל דיעזער פלוידערזאק כי אז עניתיו אם חזיר אתה ואין לך חיך לטעום טעם ברבורים אבוסים לך לך אל הצפירה ושם תמצא את מאכלך הראוי לך, כי עזות ואי דעת כזאת לא שמעתי עד כה לאמר לסופר, אשר נעלה הוא על כל הסופרים העברים אשר ידעתי, כדברים הנבערים האלה; אני לא קראתי עוד בשפת עבר מאמר אשר ישוה למאמריו של הי' נ"ז, אבל הוא הדבר כי בורים אחדים אשר לא יבינו בין ימינם לשמאלם המה ישפטו שפוט ואתה תחלום חלומות, כי על פיהם אשנה דרכי, ומלבד כל אלה אך שקר וחנף בפי אלה אשר יבקשו מאמרים כפי אשר היו לפנים, מי המה הכותבים אשר כתבו מאמרים טובים? ומי המה אשר בידם לכתוב מאמרים טובים? הלא אך שנים שלשה והמה לא יכתבו כל עיקר. עתה ינהו אחרי מאמריו של ה' שולמאן, ואני אזכור עוד מה שכתבת לי אז כאשר נדפסו מאמריו כי כלם לא ימצאו בהם חפץ ואני אמרתי כי חמורים הם ולא יבינו דבר ועתה יבקשו אותם, וכאשר יחדל ה' נאטאנזאן לכתוב אז יאמרו: חבל על דאבדן. אני אדע כבר את המשפטים האלה ולא ארגז רק לפעמים אנחם על כי הקרבתי כחי ורוחי לסרי סוררים, אך זאת היא נחמתי כי לרב הקוראים לב תמים ולא משחת כאשר להשופטים האחדים, אשר בכל דבר תצר עינם אם לא המה המה הכותבים. ואני הארכתי בדברי אלה אף כי למותר המה רק אולי תלמוד מה להשיב לטפשים, אך אל תדמה כי לבי ירגז בשמעי משפטים כאלה, כי אז אנוד מאד לשפתנו ועמנו, כי עוד יעלו קוצים כאלה בכרמו להכאיב כל עץ טוב, כי אמנם כל שונאי ישראל וכל מואסי שפת עבר לא ירעו להם כאשר ירעו אלה השופטים האחדים אשר לא יתנו להטוב לשגשג.

והנני דו"ש

פ. סמאלענסקי. 

מכתב השבעים וארבעה

[לא' צוקערמאן]

שלום!

מלחמות כאלה לא תתננה מגור בלבי, כי כבר נסיתי באלה, ואם אולי תזיקנה בעתן ואחרי שבועות אחדים לא תעלינה על לב. והאמת אגיד כי קצתי מפני חז"ס והננ"ס לענות אותם דבר, ואם עשיתי כזאת בחוברת ז' על המעטפה הוא רק כי בטלתי רצוני, ואדע מראש כי המענה הזה יהיה כעצים לאש להגדיל המדורה, ובכל זאת אם יופיע השחר אך שנה ושנתים במועדו אז לא תאנה אליו רעה מפני המזיקין,

היום הנני שולח לך החוברת הז' ואתה מהר במשלוח הכסף ובמשלוח העלים מחוברת ח'.

ביום הזה קבלתי מכתב מליבוי מאת ה' ראָסטאָווסקי כי לא קבל לא את השחר ולא את התועה ושמחת חנף, ואני כתבתי לך עוד בירח סעפטעמבער שנה העברה שתשלח לו וכדאי בזיון, ועל כן מהר ושלח לו את כל אלה ביום אשר תקבל המכתב הזה.

וכתוב לי את שמות כל אלה אשר שלחת על חשבוני למען אדע למי שלחת.

והנני דו"ש

פ. סמאלענסקי.

שלח על חשבוני גם על החצי השני לה' בן ציון לוריא באנטאפאל גוב' גראדנער.

מכתב השבעים וחמשה

כבוד ידידי הרבני רכו' מו"ה בנימין בינש נ"י.

מכתבו הגיע עדי, ולדאבון נפשי ראיתי כי עוד ידי המתחסדים רוממה עד כי יירא לנפשו מהביא את השחר לביתו, אך לנפשי בל יפחד פחד כי אני לא אירא מהם ומהמהם, חציהם כמו יתמוללו ולא יגיע עדי, ואני הנני עומד נכון על משמרתי לא אסוג אחור, ופעלי מצא לו שם על פני חוץ בכל ארץ אשכנז צרפת מאלדויא גם ברוסיא יעירו את השחר והוא ילך הלוך ואור למרות רצון החשוכים מורדי־האור,

על דבר אחי, כי לא בו האשם אם הסיר רחמו מפרי בטנו רק בהזמן אשר דכאוהו זה ארבע שנים כי הוכח במכאוב רעהמאטיזם ברגליו ולא ירד ממטתו שלש שנים ובכל העת ההיא היה עלי למשא, מכסי הוצאתי יותר משלשת אלפים רו"כ למען אמצא ארוכה למחלתו ועל ידו עזבתי את העיר אדעס כי הלכנו לטעפליץ לרחוץ במי הרפואה, ועתה זה שני ירחים מעת אשר החל להתהלך בחוץ, אך לא מצא לו עודנו מוצא לכסף והנהו עודנו עלי למשא. אמנם עתה אקוה כי לא יארכו הימים וימצא לו מוצא ללחם כי הוא למד בעיר פראג שחיטות וחזנות, ואז לא ישכח מרחם את בתו. אחי כעת בפראג את מכתבך לא שלחתי אליו כי מדוע אכאיב לבבו ללא הועיל, ואני לא אוכל לעשות מאומה עבורה לעת כזאת כי די לי אם אשלח מעות לאמי ואפרנס את אחי.

ידיעני נא בטובו איה מקום בן אחותי ה' גרשון ומה נעשה בו. בדבר הספרים יוכל לחשוב כל גולדען או פלאר, לשבעים וחמשה ק"כ ודמי הפאסט עד ווארשא ישולם פה ומווארשא עד מאהילעוו לא אדע המחיר אך לדעתי לא רב הוא המחיר בעד ספרים. ספרים לאלפים ימצאו בבית הדפוס של ה' שלאסבערג, ואם יחפוץ יכתוב אלי ואני אקנה אותם למענו כי יודע אנכי אל נכון את המחיר מכל הספרים.

ושלום לו מאת ידידו ומכירו

פ. סמאלענסקי

וייען י"ב ימים לירח תשרי שנת תרכ"ט,

מכתב השבעים וששה

[למ' ד' בראנדשטאטער]

פלאים נפלאתי בקראי מכתבך אשר האחרון תקראנו כי בלשון אחרת תדבר עמי, ואם אמנם גם שני המכתבים אשר באו לידי לפניו גם המה ברוחו דברו, אך לא בדבריו, ואני אמרתי אך התולים עמך ולא שמתי לבי להם, אמנם במכתב הזה הריקות את כל כוס החמה לפי ואני טרם אדע מה פשעי? הן אמנם צדקת בהשמיעך משפטך כחותם וגם זאת בקשתי ממך, כי בכל לב אבקש לשמוע אמרי יושר, אך לקרוא לריב ומצה, לא לבד כי לא בקשתי ממך כי אם גם לא אדע על מה תריבני? והנה על המכתבים הראשונים לא עניתי כי נחליתי מיום שובי ממסעי וידי כבדה עד כי לא אוכל למשוך בעט, ולא אוכל לתת מאמרי אשר כבר ערוכים ושמורים בידי למען השחר, הלא המה שנים עשר מאמרים אשר הראשון היה המאמר “עת לדבר” והוא כהקדמה להם כי ידי לעו ולא אוכל לכתוב אותם לתתם בדפוס, וגם על יתר המכתבים לא אענה אף על אחד מני מאה, ולכן אמרתי תהיה גם אתה כאחד מהם, אך המכתב האחרון הלאני ולא אחריש עוד ואשיבה לחורפי על לא־דבר דבר. שמענה ואתה דע לך, כי איש בר לבב אנכי ולא אסתיר מזמותי ולא אמכור מחשבותי ולא אשא פנים ולא אבקש כי ישאני המדבר עמי אך לא צדקת במשפטך אענך, דע לך כי השירים אשר היו למלה בפיך מצאו חן בעיני ודי התשובה הזאת להצדיקני ואם לא ימצאו השירים חן בעיניך אז לא יצדק משפטי ולא אני, ואני אני הוא השופט בשנה הראשונה כבשנה השניה, אמנם לא רק בעיני מצאו חן כי גם בעיני הקוראים היודעים משפט, שאל את ידידי ה' שולמאן ויגדך, את ה' רובין אשר יתגורר כעת באטליען ודבר אין לו עמדי ויאמר לך, וכאשר הראיתי מכתבך הראשון לבאי ביתי השתוממו על המראה וה' האלצאפפעל אמר: אין זאת כי אם משחק הוא, כי הוא התפלא על השיר “הכנור” וגם לו חיך לטעום, ומפי עשרים אנשים שמעתי תהלתו, והשיר קבר עריצים טוב במאד מאד ומשפט וואלטער בטל ומבוטל כעפרא דארעא. בדבר שירים ליריים, מה תתפלא כי היערות ירקדו וכדומה אם נעים זמרות ישראל אמר כי נהרות ימחאו כף יחד הרים ירננו, פצחו הרים רנה, הרים רקדו כאלים גבעות כבני צאן וכאלה רבות אשר תדע גם אתה כמני רק לשון ערומים בחרת לך מבלי שים לב לאלה הכתובים ולרבים כמהם ואם לא תואנה תבקש הלא אך התולים עמך, באשר גם בשיר הזה תשאל שאלות אשר לא אבוא עד תכונתם “יצהלו בחצות” תשאל “מי”? האם לא תדע כי הנסתר הוא כמו בשפת אשכנז “מאן טאנצט” ומה לך כי נזעקת על משפט קשר שבנא? הן אמנם לא מצא חן גם בעיני, אך האני ערב בדבר אם ימצא איש בו חפץ, הגש עצמותיך והכה את השופט על קדקדו והיה אם לא אקריב דבריך אז לך הצדקה לשאול: האם משוא פנים בדבר? הלא זה דרכי לקרב דברי איש ואיש ריבו, ולוא שפטתי אני במשפט הזה אז היה לך הצדקה לתת דפי במשפטי, אמנם עתה צדקתי וצדקתי ואשא ראש, כי לולא אספתי את המשפט אז היתה הצדקה לה' פישמאן לקרוא חמס על כי לא אספתיו, כי כאשר שאלני להגיש משפטי עניתיו כי לא מצא חן בעיני, אך כאשר שלח לי משפט איש אחר אז היתה עלי החובה לקרב משפטו. אמנם מה תצעק עלי, הביט בהמזכיר ותראה איך רומס את הס' קשר שבנא החת לשונו והד"ר שטיינשניידער הלא הוא ביבליעאגראף גדול וזאת תכלית מכתב עתו והוא השופט. בדבר הכ"י אשר לא מצא חן בעיניך הלא השמעתיך כי ישנם אנשים אשר רק אליהם עיניהם צופיות, ואם תחפוץ אשלח לך למראה מכתב מאחד מגדולי החכמים בארץ אשכנז, הוא הפראפֿ' בערנייז הנודע למבקר ראשי בדברי הימים בין היהודים והנוצרים ותראה כי מלא פיו תהלתי על כי אספתי את הכ"י ואם מעט לך שים עינך בהצייטונג דעס יודענטהומס אשר כתב לפני ירח ימים, ושם הלל אותי רק על אשר אספתי כ"י כאלה אשר יאירו נתיב על הזמן העבר, אמנם אחרי כל אלה אשמיעך כי לא לבד גדולי החכמים בעמינו כהפראפ' מאנדעלשטאם אשר כתב לי כי יתרון השנה השניה מן השנה הראשונה כיתרון האור מן החשך, הנה גם הסוכנים אשר ידעו את נפש הקוראים כתבו לי כי השחר הזה ימצא חן הרבה יתר מבשנה העברה. שאל את פויסט וישמיעך, את חשמל ויגדך, אמנם לוא גם אודה לך כי השנה הראשונה. היתה טובה מזאת, אך במי העון? האם בי? האם כח אבנים כחי לכתוב בכל העת? ומה אעשה אם חסר סופרים ישראל? ומה אעשה אם רק לעבענזאהן וגארדאן בישראל? והראשון זקן עומד על פי הקבר ולא יכתוב עוד ורק אחד נשאר, והאחד הזה יחל מעתה לעבוד בהשחר כי דרך השחר כעת מצאה חן בעיניו לפי דברו, גם אני הקרבתי בששון לבב מאמרים חדשים ומועילים לוא נמצאו כמו אלה אך באין חדשים טובים טוב לי לאסוף ישנים, כי המה יורונו דעה בכל עת. ודי לך לדעת כי מכיסי שלמתי להכותב למען יעתיק לי את המעט מהספר “שער השמים” אשר דבר גדול הוא אלי. לוא ידעת כי מאמרים טובים מחכמי הדור מונחים תחת ידי ואני בִכַרְתִי את הישנים אז צדקת, אך ממאמרי הצופה הלא טוב לי כתבי יד, ואל תשכח כי לשתי חוברות מהשחר דרושים מאמרים כלהצופה לכל השנה דוק ותשכח, ואיה איפו אקחם? אך כל אלה העונות כאין נחשבו מול האשמה אשר תשית עלי כי הדפסתי את השחר למען הוציא את התועה לאור עולם ובזה גלית דעתך כי גם התועה לא מצא חן בעיניך, אף כי אחרת השמעתני לפנים ותאמר כי די לך די אם רק הוא ימצא, אמנם אולי נשחת גם התועה ואני אמנם לא אבוא עמך במשפט, כי על פעל כפי לא אבוא את איש במשפט אחרי כי נפשי יודעת כי אין אב מעיד על בנו, והאמת אַגיד כי לבי ידוה במאד מאד אם אשמע עוד מפי אנשים כי התועה אבד דרך, אך הועיל לא אוכל, אך בכל זאת טפלת עלי אשמת חנם, כי אף אם התועה אבד דרך בכל זאת היה לאל ידי למכור אותו בכסף מלא אחרי כי עד הנה מצא חן, והחלק הראשון נדרש במאד מאד, ומדוע אשחית את נחלתי ואתן ששים בוגין לשנה אשר מחירם יעלו עד שלשת אלפים פלאר, וכל הכסף אשר אקח מהחותמים לא יספיק לזה הלא טוב טוב היה לי לתת רק עשרים מהתועה ולקחת מחירם ארבעה פלאר. כאשר יאבו המו"ס לתת לי, ועתה איגע כל היום כשור פר וגם בימי חלותי לא תנחמני ערשי כי ההגהה וההדפסה על צוארי, וגם הכסף אשר מצאתי בשכר עבודתי, לא בהשחר כי אם מחיר התועה אשר הדפסתי ביחוד, אוציא בהשחר ולא ישוב לידי, והתועה יְחַיֶה את השחר לא השחר את התועה כאשר חרצת. והנה אחרי כל אלה לא אדע את הנסבה אשר הֵסַבָּה את לבך מהשחר. אמנם באמרך כי לא תוסיף דבר אלי ולא תוסיף שלוח מאמרים אל השחר, העצבתני אך לא הרגזתני, ידוע תדע כי השחר יחיה כי עוד נשמה באפי וכל עוד כתונת על בשרי ואם יחדלו מתמוך ידי גם אז אעבוד עבודתי כמקדם, עבודתי אשר היא חיי רוחי, עבודתי אשר היא אמונתי, אעבוד אעמול ביושר לבב עד אשר אכרע אפול תחת סבל משאי ואז ידעו גם אלה אשר יאריכו עתה לשון! מה פעלתי! אתה חותם אתה תאמר ותוציא מככה ששה זהובים ואני מוציא לאור אני ואבלה ימי נעורי בעמל ותלאה לרגלי עבודתי כי לפני החלי במלאכתי ראיתי שכר לעמלי כשני אלפים וחמש מאות זהובים לשנה כאשר ידעו כל מכירי ואת כל זאת הקרבתי למען השחר ועוד אקריב כל עוד אשר יהיה מנחה בידי, אמנם רק בעבור זאת העצבתני כי צר לי אם תחדל מכתוב עברית, כי בלעדי השחר אין מקום למאמרך, ורק השחר יעיר את האנשים אשר כח בידם לכתוב לתורה ולתושיה ואם תחדל מכתוב אל השחר לא תוסיף עוד משוך בספר ועל זאת צר לי, אך בידך לעשות כהעולה על רוחך, לא אוסיף בקשך אחרי כי תמאן ואם גם תמשוך ידך מכתוב על השחר גם אז לא ארבה תחנונים כי אני לא אתרפס וארהב איש. אלה הדברים ערכתי לך בלילה בשעה אחת עשרת והמה יצאו מקירות לבי, כאשר אדבר בכל עת בתום לב אם לא אחמד לצון, ומכתבך גרש לצון מלבי, דברי דורש שלומך באמת

פ. סמאלענסקי.

גם זאת לך לדעת כי את אשר כתב סאמועלי בשמי כי שיר כזה לא ימצא בשפת עבר שקר וכי הוא לא חתם על השחר…

מכתב השבעים ושבעה

[למ' ד' בראנדשטאטער]

ידידי!

הלא מעתה קראת לי אוהבי ידידי אתה!

שמחתני מאד במכתבך אך לא על התהלות אשר פזרת לי מלוא חפנים שש לבי, כי מה עשיתי? דברי מכתבי לא חכמה ולא מלאכה היו רק דברי אמת, ויודע אני כי נקל להשמיע את האמת משמוע והבין אותה, ואתה אמנם הֶרְאֵית לי לדעת כי תדע להודות ויקר אתה בעיני, וזאת שמחה את לבבי מאד, והאמת אגיד לך כי דברי מכתבך החולף העציב את רוחי הרבה יתר מאשר השמעתי, כי אם אמנם עצב ורגז רחקו מעלי כי הרחקתים בחזקת היד וזה שנים רבות עלתה בידי כמעט להשמידם כליל מלבי תחת היותי מימי נעורי עבד עבדים לכעס ויגון, וכל פגע וצרה אשא ואסבול במנוחה ולבי טוב עלי, אך המכתב הראני לדעת כי לא רק אשבע עמל בעמלי כי אם גם עמלי הבל הוא ואין בו מועיל. וזה דרכי כי כאשר חזק אני מצור בדעתי ומשפטי על פעל ידי אחרים כן רפה כח הנני לעמוד על נפש פעל כפי ואחרי כל התהלות אשר פזרו לי על התועה, האמנתי בדברי איש אשר בלצון אמר (ואני לא ידעתי) כי בארץ רוסיא ילעיגו לו והייתי עצב בדבר הזה מאד. אך את אשר שאלת מאין עבר עלי הרוח להאמין כי אמרת כי התועה אבד דרכו, הלא כאשר אמרת כי רק למענו אוציא את השחר ואם כן, הלא אין די כחי לפלס נתיב למענו רק אם אחרים יעזרוהו, אך כל אלה יִשָכחו רק זאת לא אשכח כי מודה על האמת אתה ורב לי.

בדבר השירים מ'… אשמיעך עוד הפעם כי השיר הכנור הוא טוב מאד לא כן קברות עריצים אף כי גם בקרבו ימצאו חרוזים טובים במאד מאד אך הוא ארוך עד בלי די, ובכל זאת הוא משורר מלדה ומבטן אך שפת עבר אין אתו – ודע כי הוא הוא האיש אשר נתתיו כמשקר לעין כל בחוברת ג' כי הוא הוא המודיע מלעמבערג במה"ע “דיא יודישע פרעספע”. וגם זאת תהיה לך לעדה איך אשא פנים, כי בעת אשר הקרבתי שירו, העטיתי עליו בושה סלה – 

אנא שלח לי את אשר קנית בווארשא כי אני לא אדע מזה עד מה ולי לדעת זאת ואם יש בידך מאמרים מהר ושלח. החוברת הרביעית תבוא מהר לידך והודיעני אם אשלח לך יותר או רק לך, בדבר מכתבי ראפ. ופ"ס אודיעך כי נפשי תברכך עליהם מאד, אך לא עתה בין השחר מקומם, כי בהשחר יבואו רק דברים אשר מהם תצא תורה ולא לגלות מזמות לב איש אחרי מותו, ואף אמנם המכתבים לא ירשיעוהו מאד, אמנם לי יש חפץ בהמכתבים האלה, כי יש את נפשי כאשר ינוח לי לכתוב תולדות ראפפארט וזמנו, לא בדרך פאריעס, באמת וצדק אז יהיו לי המכתבים אוצר נחמד, ואם יש לך חפץ בהם אז אתנם על ידי כותב למען יכתבם למעני.

והנני אוהבך באמת

פ. סמאלענסקי.

מכתב השבעים ושמנה

[למ' ד' בראנדשטאטער]

ידידי!

זה עתה בא מכתבך לידי. קראתי את מאמרך מהחל ועד כלה ואשיבך מהר כאשר שאלת. כי לא אתן מאמרך בשחר אף על גב דאת לא חזית מזלך חזא כי לא אעשה כדבר הזה, אך לא אירא מריבות עם כאשר דמית ועל כן לא אתנהו, כי אם מאשר כי לא ישר בעיני, כי התהפכת בו מן הקצה אל הקצה; ראשית דבריך היו כי בא ספק בלבך פן יבוטלו המצות לעתיד לבוא ואחרי כן תראנו את המשפטים האיומים הנעשים לעיני המשיח. ומי הראם לך? חלום! ואם תאמר על דברי בעלי התלמוד תשען אשר השמיעו כזאת, אמנם הלא הספק במקומו עומד, וגם הוא תלמודי אשר אמר כי מצות במילות לע"ל, חשוב דבריו ותראה מחזה שלום ואמת, ותראה את המשיח מושל ביראת אלהים צדק אזור מתניו ואמונה אזור חלציו לא יכהה ולא ירוץ, ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ; גם אתה השלכת החוצה את הילד ואת המים אשר טבלתו במו, האם בעבור השוטים אשר קלקלו לחזות מחזות שוא ומדוחים תעקר האמונה הטהורה מלב ישראל; האמונה בביאת המשיח אשר תחיה רוח העם וגם תתן כבוד לעם אשר בתוחלתו יחזיק ימים רבים? ובמה נופלים אנו מכל העמים אשר שבו לקרוא ממלכה, האם לא טובים אנו כהשודדים היונים, כהמרצחים הרומענים, כרועי החזירים בני סערביא, אשר יעשו מלוכה עתה אחרי כי שבתה ממלכה מארצם ימים רבים? והנה אודה בפה מלא כי גם אני מהמאמינים במשיח וביום גאולה הנני, גם אני אחכה לגאולה, ולא רק אחכה כי אם בשמחת לב שפכתי דמי ואחזתי גם בחרב לוא קמו אנשי לב מקרב עמי להציל כבודם מידי גוזליו ובאמונתי אחזיק כי עוד יבא יום גאולה וגם אם ירחק חוק. אמנם זאת היא מחשבתי ואמונתי ובכל זאת לא אסכור פי הדוברים לא כרוחי ומחשבתי ולוא היה מאמרך נשען על יסודות חזקות, לוא חזית לך החזיון לימות המשיח ולא בימי מלכותו, לוא הצגת לפנינו השופטים אשר קמו לשפוט את העם בטרם בא הגואל אשר אולי יבטל המצות, לוא הצגת לעינינו רק עקשות לב המהבילים אשר חזו משאת שוא, לוא רק הבאת במשפט את העושים חנף להטיף אמונת הגאולה בעת אשר לבם בל עמם ועוד ועוד, לוא גם השמעת דעתך כי לא לכברת ארץ ניחל ולא לבן אדם נחכה לגאולה – אז לא עלה על דעתי לרחק את המאמר, אף כי לא כמחשבותי ידבר, אך עתה ערבוב דברים ראיתי בו, יש ויש לאל ידינו לחכות לכברת ארץ ולבן אדם מבלי אשר נחמוס משפט, ויש ויש לאל ידינו לחמוס משפט מבלי אשר נקוה לגאולה, יש לאל יד המקנאים לדכא ישרים גם בארצות פזוריהם ויש לאל יד המשיח לבטל את החוקים, ומי נתן לך את הכח להציג את המשיח לעינינו כאיש שומע תורת־מות, וכחומס משפט, האם גדולי חכמינו, אשר הטיפו לנו חקי חיים כפילון האלכסנדרוני וכמיימון הספרדי ודומיהם, האם המה לא חכו לגאולה, האם יראו לנפשם פן תצלח כאש חמת המשיח ויצוה ליסרם על חכמתם? המה אמרו כי המשיח יהיה גבר חכם בעז ויגאל את ישראל מידי העמים ומידי אחיהם האוילים או הרשעים וכן יאמין כל איש ישר והשוטים שקלקלו המת עתידים לתן את הדין, וגם לך הצדקה להביאם במשפט, אך לא לנבל את האמונה בעבור המאמינים הסכלים. זאת היא דעתי ואם תאמר לשנות אותו כמשפט אז לא אמנע ידי מקרבהו, אך מאין בא אליך הרוח להאמין כי אירא? האם בשני השירים מה' גארדאן לא עקר הכל ולא יראתי לתתם בהשחר?

מדי דברי בה' גארדאן אשמיעך, כי הוא בקש ממני במכתבו לתת לך ברכתו ברכת שלום בשמו ואלה דבריו “בשנה הראשונה באו מאמרים טובים כמו ספריו של הד”ר רובין וספוריו של מ"ד בראנדשטאטער (בדברך עמם במכתב הבא נא להם ברכתי שלום ופקדתי כבוד על דבריהם הטובים אשר הרנינו לבי איש על פי דרכו) והוא הזכיר שמך וטובה באחד ממכה"ע הרוסים. בדבר השגיאה הגדלתי תחת גדלתי אל תשית לבך כי לא שגיאה היא והגדלתי מעשי ולהגדיל שקל יוכיחו, ובמקום ההוא היה הגדלתי טוב מגדלתי, כי הגדלתי מורה שתי פנים (וואקסען לאססען, אונד דארויף שטאלץ זיין),

ספורו של גארדאן שלחתי לך ומחירו 60 ק"ר.

אקוה כי תקבל דברי בלי תערומות כי אין בלשוני רמיה, ואם תתקנה ותשמיעני חרטות כי אז אתנהו. גם אעשה כדבריך ואתנהו לקרוא לבאים לביתי לשמוע משפטם ואם אולי יורוני כי שגיתי במשפטי אז אתנהו –

מכבדך ואוהבך

פ. סמאלענסקי.

מכתב השבעים ותשעה

[לרד"ק]

ידידי הנכבד!

ידעתי אשמתי כי חטאתי לך מאד בהחרישי עד הנה, אך לוא ידעת את התלאות אשר השתרגו על צוארי בימים האלה, כי אז ידעתי נאמנה כי סלחת לי בטרם בקשתי סליחה. מאמרך מצא חן מאד בעיני העללער ויאמר לי כי אכתוב לך שהוא יקבל ממך מאמרים, אך את מאמרך לא יוכל להדפיס אחרי כי אודות ספרו [הוא] ואתה הללת אותו מאד. ראשי סובב הולך כגלגל, כי אין סדרים בבית הדפוס [ובבית] מגורי לא אמצא עוד מקום לגור ועלי לבקש מעון אחר, אשר כמעט מן הנמנע הוא להשיג. כאשר ינוח לי מעט אשלם חובתי לך ואלאך במכתב ארוך ולהג הרבה, על רגל אחת הנני כותב כי מיללער אָץ בי לעשות זאת, ועלי לצאת לבקש מעון.

אוהבך בלב נאמן

פ. סמאלענסקי.

מכתב השמנים

[למ' ד' בראנדשטאטער].

ידידי!

מדוע לא שמרת הבטחתך ולא שלחת עד היום את המאמר או השיר אשר אמרת? הן החוברת העשירית כמעט נשלמה ועתה אתן בפעם אחת י"א וי"ב, היתכן דרכך כי בפעם הזאת תפטר רק במאמר אחד לכל השנה? לא! אני אני אפדך מידי השטן אשר יסיתך לאמר: חדל משפת עבר נלכה ונעבוד לעצלות, ואם גם יאכף עלי ללכת לעירך ולהחזיקך באזניך או בפאת ראשך להזכירך מוצא שפתיך גם אז לא אחרד ואבהל, לכן הכון והכון, ראה נתתי לך לבחר אם תשלח את המאמר או אני אבוא אליך וברכתיך כמלמד להועיל. אקוה כי תבחר במנוחה ארוכה ממנוחה קצרה ותסתום פי בשלחך לי את השיר והייתי אני ואתה שלום

אוהבך פרץ

ענני! ענני!

 

מכתב השמנים ואחד

[למ' ד' בראנדשטאטער]

ידידי היקר!

לא אבין מדוע אתה ככה עושה לי, אני השמעתיך כי הבאתני במבוכה ואם לא תחיש לשלוח לי למצער את הפרקים הראשונים אז הנני כמתעתע והנה עד היום עברו עדן ועדנים וגם תשובה לא השיבות לי, ואני כאובד עצות, כי אין לי עוד לסדר לדפוס לכל השנה בלתי ספורך ובעת אשר אני מחכה עליו הנה המסדר את האותיות הולך בטל ואני משלם לו שנים עשר פלארין לשבוע ואם עוד יעברו ימים אחדים ולא תשלח אז תביא לי בכיה לדורות, אנא מהר ושלח,

אוהבך הנאמן

פ. סמאלענסקי. 

מכתב השמנים ושנים

[לט' ד' בראנדשטאטער]

ידידי יקירי!

אבקשך מאד מאד לכלות המלאכה, כי לא אוכל לשוב מדברי אחרי אשר כבר הודעתי, ואם כן אאלץ לאחר צאת החוברת הז' אשר גם אתה לא תחפוץ זאת, ואם תמצא ידך לשלוח לי את הספור בשבוע הבא אברכך בבל לבי ואלהים ישלם לך במדה כנגד מדה שאם לא תחמיץ את המלאכה לא תבשל בחמץ בפסח זה.

אוהבך הנאמן

פ. סמאלענסקי.

מכתב השמנים ושלשה

|למ' ד' בראנדשטאטער]

ידידי היקר!

עתה אבין מה רב כח עקיצת עטי, כחה גדול כמעט כהעקיצה אשר יחוש איש בשנתו. כי יתגרד ויתהפך על צדו השני ויישן. אני אמרתי כי עם מכתבך יבא גם הספור והנה המכתב כאן והספור – באספמיה, אבל לבלתי בַיֵש את העקיצה מבלי התגרד כל עיקר, אשר הוא בלי כל ספק נגד כל חקי המדות הטובות שבין אדם לחברו פְיַסְתַּנִי בהבטחה, ואני אומר לך קח את ההבטחה לך ולי תן הספור, ואם נפשך חפצה בהבטחות אבטיח לך כל חללא דעלמא הדין ועלמא דאתי לפי מנהג ישראל ונוצרים ומושלמנים אם אך לא תוסיף לתת לי הבטחות, כי אמנם מחכה הנני כמו למלאך הגואל לספורך, כי על ידו החמצתי החוברת הששית, אבל אז ימי הפסח היו וחמץ של אחרים היה, ועתה כבר נשלמה הז' והח' ואחל בסדור האותיות של ט' ואם לא יבא הספור בעוד ימים אחדים והייתי לא כמתעתע כי אם מתעתע לכל פרטיו ודקדוקיו בעיני הקוראים כי על כן שלח אשר תשלח עד מהרה, והעון הזה אשר צערת ת"ח לא יכפר לך עד אשר תקים את דברך ואז…

מה יהיה אז אודיעך בעתו.

אוהבך החפץ בתשובתך למען תעמוד במקום אשר לא יוכל לעמוד בו

פרץ סמאלענסקי.

מכתב השמנים וארבעה

[למ' ד' בראנדשטאטער]

ידידי היקר!

אל נא תפקוד עלי עון כי לא עניתיך עד כה וגם ברכתי ליום אשר בו הבאת את בנך לחופה, ומשם יצא בלי ספק למען התיצב על דרך אביו, ועוד מעט גם שלשים גם רבעים יולדו על ברכיך ותנצל מחבוט הקבר, אך לא לכבודי עשיתי זאת כי אם לכבודך ואתה שאלתני משפט הקוראים על ספורך ואני אמרתי הבה ואעשה רצונך, אך במה אבא לפניך בשתים או שלש מלים אשר כתבו אלי זה בכה וזה בכה וזה הלא כאין, כי על כן נמלכתי ושמתי לדרך פעמי לווארשא ולפעטערסבורג (ורעיתי ובני בלי ספק לא האמינו בי כי על כן נלוו אלי בדרך ויותרו יחד בפט"ב בבית אבות רעיתי) למען אשמע משפט מפרש מפי יודעי המשפט, והנה מכל המשפטים אשמיעך משפט האשה סג"ל בפט"ב, אשר תבין שפה עבר יותר מכל הנערים העברים ואף אבותיהם עמהם, ולשם בראנדשטאטער תיאות נפשה ואלה דבריה: אני אוהבת את בראנדשטאטער כאשר לא יצא מד' אמות של הלכה, בקלויז ובקהל חסידים יראה הדרו על פעלו בכל עז, ואין מי ישוה אליו בהציגו לפנינו את עדרי חבריו אלה, אך בצאתו מאויר התורה תשש כחו ויצוד ציד מקרים זרים, אך בזאת הכל מודים כי בהשפה השגת חיל בהספור האחרון יותר מאשר ככל ההולכים לפניו, גם בדרך הספור צעדת צעד לפנים. גארדאן וקאנטאר מלאו פיהם תהלתו, אך פה אחד יאמרו כלם כי עליך לבחר בדרך הטבע ולא בדרך נס, כאשר יקרה בספוריך בכלל, ואוכל להבטיחך נאמנה כי כלם ששו מאד על הבשורה כי עוד מעט ותראה שנית אלינו.

ועתה קבל גם ברכת אוהבך הנאמן

פ. סמאלענסקי.

מכתב השמנים וחמשה

[לט' ד' בראנדשטאטער]

ידידי!

בטרם כל אבא כנושה לבקש ממך בחזקת היד את שתי פעמים מז"ט אשר אתה חייב לי, כי אשתי ילדה תאומים שני זכרים ואף נקבה אחת לא היתה ביניהם. ובדבר הספור אשר תתפאר כי יש בידך אגיד לך דבר אמת כי לא אאמין עוד בך וכמדומה לי כי אשר יגורתי בא לי, כי משכת ירך את חסידים ועל כן תַשְלֵנִי בהבטחות ושאלות ותשובות הן כבר השמעתיך כי מקום אתי למען ספוריך תמיד ולוא שלחת אותו בשבוע העבר כבר נתתיו לדפוס ואתה תחמיץ המצוה. אין זאת כי אם תתפאר במה שאין בידך, וכיון שעלה על לבך לכתוב חשבת כבר כמו נכתב ומצאת שעת הכושר להתל בהאפיקורוס הגדול מוציא לאור את השחר, אך אולי יש בידך באמת אל תאחר עוד ואסלח לך על כל פשעיך עד הנה, ושלום יהיה לך בבא כמו בזה.

אם תכתוב לי מז"ט ותודיעני למתי אשלם לך במדה כנגד מדה תראה ותוכח כי לא איש כמך הנני, כי אמהר לשלם חובותי –בכתב.

אוהבך פ. מאלענסקי.

מכתב השמנים וששה

[להנ"ל]

ידידי הנכבד!

מעת אשר עניתיך על מכתבך שבו שאלתני על אודות בית הספר לנערים לא השיבותני מאומה ואני אמרתי כי כבר מַתָּ בעין הרע, כי מי לא ישים עין רע בבחור רך וטוב וכותב ספורים, איך יעלה על לב איש לחרף ולגדף כנסת ישראל אשר בדם גאלה גואלה בועלה בן הבועל הגדול, אבל עודך חי ותקונן על החכם גארדאן אשר אמנם הלך לסיביריא זה כשנה, אך הודות לאלהי ישראל במדבר אשר פרעו אהרן, כי הוא השיבו על נוהו בשבוע העבר.

לידידנו הד"ר האלצאפפעל שלום ומחלות רבות עד אשר יכלו כל הרפואות שבבתי הרפואות ממני ומשלשת בני שלום שלום.

מה היה לנער אשר אליו התפללת אלי להודיעך על דבר בית הספר?

אוהבך

פ. סמאלענסקי. 

מכתב השמנים ושבעה

[להנ"ל]

בשם פיל"ד! שלום!

אני יושב ומצפה ואתה מחריש! ומה יהי סוף כל אלה? האם לא הבטחתני אתה במו ידך ועטך אשר לפנים היו קדש להשחר, לשלוח לי עד מהרה דבר אשר ישמח לבי בו, איך תשא עיניך בתפלה למרום למי שחותמו אמת? איך תבקש במסחר כי ישלמו לך חובות? איך תצפה לגאולה וישועה? אם לא הקימות דבריך אשר אמרת, ואתה תדמה כי אהיה מהצועקים ואינם נענים? היו לא תהיה! אם אתה היית לחסיד אבקש לי עשרה חסידים ואעשם לאפיקורסים ואם גם בזאת לא תִוָסֵר אקרא בראש כל חצות כי טוב היה בעיני לוא היית מיסיאנער מהיותך חסיד שזה יודע שפת עבר ולא יכון למרוד בה, וחסיד יכון למרוד בה, אנא חזור בך!

הבוכה ומתאבל על נפש טהורה שנשבתה לבין השדים

בן משה.

מכתב השמנים ושמנה.

[להנ"ל]

ידידי היקר והנכבד!

הודיעני נא עד כמה תעמוד לשטן, להאביב לבל יבא? הנה הבטחת לשלוח את ספורך לפני האביב ובטרם תעשה כדבריך ימאן לבא, ושתים רעות מידך לי, האחת כי אחפוץ להודיע בחוברת הששית (אשר נגמרה כעת בסדור האותיות) על דבר ספורך ועלי לדעת לכל הפחות כמותו. וזאת שנית כי החרף יציק לי מאד ואקוה כי האביב יביא רוחה לרוחי, על כן עליך למהר להחיש לי את האביב,

עשה נא זאת לאוהבך הנאמן

פ. סמאלענסקי.

מכתב השמנים ותשעה

[להנ"ל]

ידידי הנכבד!

לולא ידעתי כי עוד תקרא לפעמים בהשחר כי אז אמרתי כי מהתל אתה בי זה פעמים רבות, ובפעם הזאת יחלתי כשני שבועות לספורך ולא בא, ואבקשך כי תמהר להודיעני, אם אפנה לו מקום בהחוברת הבאה, ואם אעשה כזאת אז ידוע תדע כי עליך החובה לשלחו לי במשך עשרה ימים.

והנני אוהבך הנאמן אם תשלח את הספור

פ. סמאלענסקי.

מכתב התשעים

[להנ"ל]

ידידי היקר!

מז"ט מז"ט! הבן היפה ינחמנו על ההריון של כמה שנים הוא נחמד ונעים מאד ויראה בין יתר מאמרי השחר כילד משתעשע בפנים שוחקים בין זקנים הולכי שחוח ויגון קודר על פניהם, ולזאת אסלח לך גם על כי ירדת לחיי ר' ופסי השדכן. וגזלת ממנו את השדכנות בפעם השניה. הספור הזה יעלה על כל ספוריך לפנים בהאחדות אשר בו מראש ועד סוף ואם כי לא אכחד כי תמונת ר' ופסי היא היותר בולטת מכל התמונות, בכל זאת גם תמונת אדמון ומרים מצוירות במעשה ידי אמן, נערה כצלה היא עורב לבן בבנות ישראל והשיר הקטן בפיה כלו מחמדים באמת, והכלה הבתולה המהוללה היא היא בת נאמנה להדור בעל שני הפנים הזה, תבחר ולא כלבה תמאס ולא בנפשה רק אם ימצאו עוזרים לה להשמיענה הגות לבה אז תשתומם תבכה ותנחם ואם אין נבול תבול.

שמח איפו במפעלך כאשר שמחת נפש אוהבך באמת

פ. סמאלענשקי.

הנני כותב על הפתקא כי עוד טרם הכינותי הכל לכתוב ולא חפצתי לחכות עד יום מחר

מכתב התשעים ואחד

[להנ"ל] [ממעראן]

ידידי היקר והנכבד!

חטאתי לך סלח לי! אך הקם את דבריך ושלח את הספור בקרב ימים, אני לא כתבתי לך עד הנה כי לא יכולתי. בעת הראשונה כאשר באתי הנה רפו ידי מאד, ועתה טוב לי מעט מאז. שים לבך אל הספור “נקם ברית” קראהו נא בשום לב והשמיעני דעתך, אל תשפוט את הרעיון הראשי אשר בו, אשר אולי לא כלבך הוא, כי את הספור כמו שהיא, כי אחפוץ מאד לשמוע משפטך. 

הנני פה זה יותר משני שבועות והעת תארך לי מאד בלי עבודה, שמחני איפו בדבריך והיו לי לשעשועים,

אוהבך הנאמן לעד

פ. סמאלענסקי

מכתב התשעים ושנים

[להנ"ל]

ידידי הנכבד!

לא מטוב לבבי ולא מאהבתי כי אם מחשבי זאת כתבתי כזאת אודות ספורך, אך אל תקרא לו בנך הצעיר, כי אקוה כי עוד אחים צעירים ממנו לימים יהיו לו, ועליך להתאמץ לכתוב עד מהרה ספור שני, ואגלה לך דבר אחד כי בעוד ששה ירחים לערך אחל להוציא כל ספרי בהוצאה חדשה בתבנית איתיאל הכושי, והמה יכילו חמשה עשר חלקים ובסוף אתן חלק אחד מספוריך ועל כן עליך לעשות כל אשר בכחך למען יהיה החלק הזה בריא ושמן.

שם רעיתי הוא לעאנארא טעמקין מווארשא בת ה' שלמה טעמקין.

והנני אוהבך הנאמן

פ. סמאלענסקי.

עמל רב הסבות לי כי הוכרחתי לשנות הרבה בספורי כאשר תראה ותכיר את המקומות בקראך.